gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫||| שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫ראש השנה‬ ‫מדור‬ ‫שיעורי‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫הרב שמעון‬ ‫מתוך קונטרס הבינני המלא‬ ‫שפיצער‬ ‫קונטרס תל"ה‬ ‫שליט"א‬ ‫כדלים וכרשים דפקנו דלתיך‬ ‫יום שלישי פרשת נצו"י י"ט אלול תשפ"ו‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫שיעור שמ"ה‬ ‫מדוע להתעלם מההצלחות?‬ ‫האומנם מדובר בכשלון מוחלט?‬ ‫מחשבה הפוכה שעלולה לחלוף בלבו של אדם היא זו‬ ‫"כדלים וכרשים דפקנו דלתיך"‪ .‬אנו באים אל הקב"ה‬ ‫האומרת‪ :‬אין זה נכון כלל‪ ,‬ואין מדובר בכשלון מוחלט‪ .‬אינני‬ ‫מתוך הכרה שאנו דלים ורשים ואין לנו דבר‪ ,‬ומבקשים ממנו‬ ‫טוען שאני צדיק או גדול ביראה‪ ,‬אך מדוע להגזים? מדוע עלי‬ ‫שיסלח וימחל לנו ויתן לנו שנה טובה ומתוקה‪ .‬כיוצא בזה‪,‬‬ ‫לומר שאינני כלום‪ ,‬אני טיפש‪ ,‬אני שוטה? למה צריך ללכת כה‬ ‫ישנן עוד לשונות רבות בסליחות ובתפילות הבקשה שבהן אנו‬ ‫רחוק? מוטב שנאמר להקב"ה‪" :‬חלפה שנה‪ ,‬והיו בה דברים‬ ‫משמיעים שאין לנו כלום ואין אנו ראויים לכלום‪ ,‬כגון‪" :‬לך‬ ‫שהיו כשורה ודברים שלא היו כשורה"‪ .‬למה לא לדבר בצורה‬ ‫ה' הצדקה ולנו בושת הפנים‪ ,‬מה נתאונן ומה נאמר מה נדבר‬ ‫פשוטה? מה רוצים מאדם שהתקדם והתעלה במשך השנה‬ ‫ומה נצטדק"‪.‬‬ ‫לחשוב? הרי רוצים שיכוון על כך ב'נשמת'‪ ,‬וכך גם אומרים לו‬ ‫והנה‪ ,‬בעקבות לשונות אלה‪ ,‬חולפת לעיתים אצל האדם‬ ‫תמיד כמה עליו להחשיב את התקדמותו הרוחנית ולהודות‬ ‫המחשבה שמשמעות הדברים היא שהשנה החולפת הייתה‬ ‫עליה‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע שלא יבוא גם עתה לפני הקב"ה ויאמר‬ ‫כשלון מוחלט‪ .‬אדם מרגיש כאילו הוא בא אל הקב"ה ואומר‬ ‫לו‪" :‬היתה שנה נפלאה‪ .‬אמנם ידוע לי שיש עוד הרבה לתקן‪,‬‬ ‫לו‪" :‬אין בידי זכויות להציג לפניך‪ .‬אם אפשר לשלם בבושה‪,‬‬ ‫אבל התקדמנו הרבה"‪ .‬מהו‪ ,‬אם כן‪ ,‬פשר הדבר שכאשר באים‬ ‫יש לי"‪ .‬אך מעבר לכך אין לי דבר להביא עמי‪ .‬מתוך כך האדם‬ ‫להתוודות ולבקש סליחה ומחילה‪ ,‬מדברים בסגנון של "אנחנו‬ ‫נזכר בכל העבירות שעשה ובכל העניינים שעדיין לא באו על‬ ‫ואבותינו חטאנו"‪ ,‬כאילו המסקנא היא שמדובר בפשיטת רגל‬ ‫תיקונים‪ ,‬כמו ביטול זמן וכדומה‪.‬‬ ‫מוחלטת?‬ ‫הבעיה היא שאם האדם מתהלך בהרגשה כזו‪ ,‬קשה לו‬ ‫אם נרצה‪ ,‬נוכל להציג את השאלה גם באופן שלישי‪ :‬כיצד‬ ‫מאוד להתרומם‪ .‬במיוחד אם הוא מרגיש כך שנה אחרי שנה;‬ ‫יתכן שקבעו נוסח אחד לכולם? הרי אפילו במסגרת מצומצמת‬ ‫מעבר לקושי להתרומם‪ ,‬דאגתו שמא לא יזכה בדין מתגברת‬ ‫כגון ישיבה קטנה‪ ,‬התנהלות כזו אינה מסתברת‪ .‬מורים לכולם‬ ‫והולכת‪ ,‬ואין הדבר מועיל לו בהכרח‪ .‬אמנם האדם צריך להיות‬ ‫– מהצדיק הגדול ביותר ועד לרשע הגדול ביותר – לקחת‬ ‫מן היראים‪ ,‬אך בד בבד עליו לייחל לחסדו יתברך‪ ,‬כפי שנאמר‬ ‫סידורי סליחות ולומר את אותו הנוסח‪ .‬הדבר תמוה ביותר‪.‬‬ ‫"רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו" (תהלים קמז‪ ,‬יא)‪ ,‬ואם‬ ‫האדם אומר לעצמו‪" :‬הבטחתי להיות טוב‪ ,‬אך למעשה זוהי‬ ‫לא רשע ולא שנת כשלון‬ ‫הפעם החמישים שבה אני נכשל"‪ ,‬הוא עלול להתייאש מראש‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬נתחיל עם ההסבר הפשוט‪ :‬זה שהאדם אומר שאינו‬ ‫כלום‪ ,‬אינו אומר כלל שהוא רשע‪ .‬אין שום קשר‪ .‬בדומה לכך‪,‬‬ ‫בטור (או"ח תקפ"א) הרי כתוב שמטעם זה מסתפרים בערב‬ ‫זה שאנו אומרים כי אנו באים מלאי בושה‪ ,‬כעניים ודלים שאין‬ ‫ראש השנה ולובשים בגדים לבנים – כדי להראות שאנו‬ ‫בידם דבר להביא‪ ,‬אינו מעיד על כך שהשנה החולפת היתה‬ ‫בטוחים שנזכה בדין‪ .‬אך קשה מאוד לאדם להגיע לבטחון זה‪,‬‬ ‫כשלון מוחלט‪ .‬יש להתרגל לתפיסה זו; אין הדבר אומר שאתה‬ ‫אם הוא מרגיש שכל עולמו הרוחני חרב לחלוטין‪.‬‬ ‫גליון הבינני || ‪1‬‬ ‫לא בחסד ולא במעשים‬ ‫רשע‪ ,‬ואף לא שבמבחן התוצאהא המצב מוגדר כשלון מוחלט‪.‬‬ ‫עם תחילת השנה החדשה‪ ,‬כל הנבראים באים אל הבורא‪,‬‬ ‫כלל לא‪ .‬על כל אחד משני אלה‪ ,‬אפשר לומר את ההיפך הגמור‪.‬‬ ‫מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬ומשתוקקים ומבקשים להמשיך‬ ‫לקבל ממנו חיים‪ .‬כל הנבראים פונים אליו‪ ,‬ובכללם הצומח‬ ‫היהודי‪ ,‬בפנימיותו‪ ,‬דבוק בהשי"ת‪ .‬נשמתו בוערת‪ ,‬הוא‬ ‫והדומם‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה אנחנו‪ ,‬בני האדם‪ ,‬באים לבקש‬ ‫רוצה להיות טוב והקב"ה יודע זאת‪ .‬בתפילת מוסף של ראש‬ ‫ולהתחנן שיתן לנו חיים ויגזור עלינו גזירות טובות ישועות‬ ‫השנה אנו אומרים את הפסוק (בלק כג‪ ,‬כא)‪' :‬לא הביט און ביעקב‬ ‫ונחמות‪ .‬זהו הסדר‪ .‬עומדים בשורה ומבקשים שנוסיף לקבל‬ ‫ולא ראה עמל בישראל‪ ,‬ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו'‪.‬‬ ‫חיים ולהתקיים‪.‬‬ ‫הקב"ה אומר‪ :‬אני מכיר את פנימיותם‪ ,‬אני יודע את האמת‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬עם מה האדם מגיע? ייתכן שיש מי שיבקש לומר‬ ‫איננו באים לומר שאנו רשעים‪ ,‬ובוודאי איננו טוענים‬ ‫להקב"ה‪" :‬ראה איזו נחת רוח הסבתי לך בשנה החולפת"‪ .‬יתכן‪.‬‬ ‫שהשנה שנתן לנו הקב"ה היתה כולה כשלון – כאילו נתן לנו‬ ‫מן הסתם הוא גם פגם לא מעט‪ ,‬אך נניח שהוא מרגיש שגרם‬ ‫שנה‪ ,‬קיווה שנהיה אנשים טובים‪ ,‬ושוב לא עלה בידו‪ .‬איננו‬ ‫להקב"ה נחת רוח מרובה‪ ,‬ועם הרגשה זו הוא רוצה לגשת אליו‪.‬‬ ‫באים לומר שהשנה היתה כושלת‪ .‬בוודאי שהאדם חוזר‬ ‫האמת היא‪ ,‬שטענה זו יכולה להיות נכונה; העובדה שהאדם‬ ‫בתשובה ומתחרט בחרטה עמוקה על העבירות שעשה‪ ,‬אך‬ ‫חטא אינה מבטלת את מעשיו הטובים‪ .‬נתבונן למשל באדם‬ ‫כשאנו אומרים 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך'‪ ,‬כשאנו באים‬ ‫שחזר בתשובה במשך השנה על ארבעה דברים‪ .‬הדבר לא‬ ‫לבקש כעני בפתח‪ ,‬כוונתנו לענין אחר‪ .‬אנו מתכוונים להגדיר‬ ‫היה לו קל כלל וכלל‪ .‬הוא עבד‪ ,‬התפלל‪ ,‬נפל והמשיך לעמול‪,‬‬ ‫מאיזו נקודה ומאיזו צד אנו באים לעמוד לפניך ולבקש על‬ ‫וכעת הוא מרגיש שמצבו הרוחני טוב מכפי שהיה אשתקד‪.‬‬ ‫שנה טובה‪.‬‬ ‫יש‪ ,‬אם כן‪ ,‬מקום לומר שיבוא אל הקב"ה ויאמר‪" :‬אני מבקש‪,‬‬ ‫אני רוצה כמובן לתקן עוד יותר‪ ,‬אך הבט משמים וראה כי‬ ‫בקשה צריכה להיות מנומקת‬ ‫לא הייתי מנומנם לאורך כל השנה‪ ,‬ולא הייתי שקוע כל העת‬ ‫דרך העולם‪ ,‬כאשר אדם מבקש מחברו טובה או מתנה‪,‬‬ ‫בתאוות או בענינים מגושמים אחרים‪ .‬ממש לא‪ .‬היו אמנם‬ ‫המתבקש רוצה להבין מכח מה הוא בא לבקש ממנו‪ .‬מדוע‬ ‫ימים קשים יותר וימים קלים יותר‪ ,‬אך בכל הזמן הייתי עסוק‬ ‫אתה חושב שאני אמור לתת לך מתנת חינם? בדומה לכך‪,‬‬ ‫בעבודתך וזכיתי בעזרתך יתברך להצלחות משמחות"‪.‬‬ ‫כאשר נערך מכרזב על קרקע או על חפץ עתיק‪ ,‬כל משתתף‬ ‫אולם‪ ,‬נוסח הסליחות והתפילות של הימים נוראים אומר‪:‬‬ ‫מסביר מדוע הוא הראוי לזכות במקח‪ .‬אחד טוען כי הוא מוכן‬ ‫לא‪-‬לא! אל תגיד ככה‪ .‬לא מכוח זה אנו באים‪ .‬אין פירוש הדבר‬ ‫לשלם את הסכום הגבוה ביותר; השני בא ואומר‪ :‬תמכור לי כי‬ ‫שאנו רוצים לדון עכשיו בשאלה אם השנה החולפת היתה‬ ‫אני הייתי מטיב לך הרבה שנים‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫שנה של כשלון או לא‪ ,‬או אם האדם הוא רשע או צדיק‪ .‬לא זה‬ ‫דוגמא נוספת לך היא דין 'בר מצרא'‪ :‬ראובן פונה לגבאי‬ ‫הנושא‪ .‬השאלה היא מכוח מה אני בא לבקש‪ ,‬באיזה אופן של‬ ‫ומבקש לקנות את מקום הישיבה הסמוך למקומו של שמעון‪.‬‬ ‫שידול אני מגיע (את הקב"ה הרי אין צורך לשדל‪ ,‬אך אנו ממשילים זאת להנהגת‬ ‫שמעון‪ ,‬מצדו‪ ,‬אומר לגבאי‪ :‬אני רוצה לקנות את המקום הזה‪,‬‬ ‫בני אדם)‪ .‬והתשובה היא‪ :‬אני בא לבקש רק מחמת רחמנותו של‬ ‫והדין נותן שלי תמכרנו‪ ,‬כי זה סמוך למקומי ואוכל להושיב‬ ‫הקב"ה שאין לה סוף‪ .‬כשאני בא לבקש‪ ,‬אני נשען על כך‬ ‫שם את בני בן השלוש‪.‬‬ ‫שלחסדי הקב"ה אין שום גבול‪ .‬והם אינם כלים לעולם‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים סדר העולם‪ ,‬כאשר אדם מבקש מהזולת‬ ‫מי יצדק לפניך בדין‬ ‫דבר מה – בין אם מדובר במכירה ובין אם במתנת חינם – הוא‬ ‫כאשר האדם ניצב לפני הקב"ה‪ ,‬אינו נכנס כלל לשאלת‬ ‫מסביר לו למה הוא חושב שהדבר מגיע לו‪ .‬לעתים המבקש‬ ‫איכותה הרוחנית של השנה החולפת‪ ,‬ואם הוא התקדם בה או‬ ‫אף אומר למתבקש‪" :‬עוד תראה שאתה תהנה מזה‪ .‬תעשה‬ ‫לא‪ .‬הוא נמנע לחלוטין מעיסוק בכך‪ .‬במאמר המוסגר‪ :‬האדם‬ ‫לי את הטובה ותראה שתהיה לך נחת רוח מזה"‪ .‬או‪" :‬תראה‬ ‫בוודאי מהרהר בלבו על "מי יצדק לפניך בדין"‪ ,‬כמי שאומר‪:‬‬ ‫שאחזיר לך טובה כטובתך"‪" .‬שמור לי ואשמור לך‪ .‬דע לך שיש‬ ‫אינני בטוח כלל שאם הייתי בא עם המהלך הזה‪ ,‬היה לי עם‬ ‫לי קשרים מסועפים עם הרבה אנשים שנמצאים בעמדות‬ ‫מה לבוא‪ ,‬אבל אינו נכנס לזה‪" .‬מי יצדק לפניך בדין" הוא אמת‬ ‫מפתח‪ ,‬ואם תקבל עכשיו את בני לישיבה‪ ,‬אוכל לעזור לך‬ ‫לאמיתה‪ .‬אם יחשב אדם את המצוות כנגד העבירות‪ ,‬יתחיל‬ ‫במה שתצטרך"‪ .‬בדרכים אלו משתמש המבקש כדי לשכנע‬ ‫לרעוד‪ ,‬כי יראה עד כמה הוא רחוק משלימות‪.‬‬ ‫את חברו להקשיב לו‪ ,‬להיענות לבקשתו ויעזור לו‪.‬‬ ‫‪line bottom The‬‬ ‫א‬ ‫ליציטאציע – ‪auction‬‬ ‫ב‬ ‫‪ || 2‬גליון הבינני‬ ‫הגמרא מספרת במסכת ראש השנה (יז‪ ,‬ב) שהקב"ה כביכול‬ ‫יותר מזה‪ ,‬האדם מבין שכל ההצלחות שהיו לו‪ ,‬לא היו אלא‬ ‫התעטף בטלית ואמר למשה רבינו‪ :‬בוא ואלמדך כיצד להתפלל‬ ‫מתנת חינם מאת הקב"ה‪ .‬ועל כן הוא אומר‪ :‬האם השנה היתה‬ ‫אחר החטא‪ ,‬ואמר לו י"ג מדות של רחמים‪ .‬כשהאדם אומר י"ג‬ ‫נפלאה? האם נגרם להקב"ה נחת רוח ממעשיי? – יתכן שכן‪.‬‬ ‫מדות של רחמים‪ ,‬הוא בא לפני הקב"ה ואומר‪" :‬אני מתבונן‬ ‫אך למעשה‪ ,‬אינני יכול להשתמש בזה‪ .‬אינני יכול לבוא עם זה‬ ‫בכך שלחסדיך אין שום גבול"‪ .‬לשון הגמרא שם‪" :‬ויעבור ה'‬ ‫ולטעון שבזכות מעשים אלו אני ראוי לשנה טובה ומתוקה‪,‬‬ ‫על פניו ויקרא‪ .‬אמר רבי יוחנן‪ :‬אלמלא מקרא כתוב אי אפשר‬ ‫שהרי אף את זה קיבלתי מהקב"ה‪ .‬אינני יכול להשתמש‬ ‫לאומרו‪ ,‬מלמד שנתעטף הקב"ה (םישרפמ שי ענין העטיפה שכאשר האדם‬ ‫במציאות שהשנה לא היתה כשלון‪ ,‬ובמציאות שאינני רשע‪,‬‬ ‫עטוף בטלית‪ ,‬אינו יכול להביט לצדדים וקל לו לרכז את מחשבתו‪ .‬אמר לו הקב"ה‬ ‫כסיבה לבקשת שנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫למשה שיש לו לאדם להשקיע את כל כולו בתוך המילים‪ ,‬מבלי להביט ימין או שמאל)‬ ‫כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה‪ .‬אמר לו‪ :‬כל זמן‬ ‫זוהי הנקודה‪ .‬כאשר האדם בא להתפלל‪ ,‬הוא אומר כך‪" :‬על‬ ‫שישראל חוטאין ‪ -‬יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם‪ .‬ה'‬ ‫מצוות ועבירות‪ ,‬אם נעשו לשמה או שלא לשמה‪ ,‬חוששני‬ ‫ה' ‪ -‬אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא‬ ‫לחשוב‪ ,‬שמא אגלה את האמת‪ ,‬ובכלל‪ ,‬מי יצדק לפניך בדין?‬ ‫האדם ויעשה תשובה"‪.‬‬ ‫אינני מרמה את עצמי לחשוב שמצבי הרוחני מזהיר‪ .‬אינני‬ ‫פונה לשם‪ .‬יודע אני רק דבר אחד‪ :‬יש לי הרבה על מה לחזור‬ ‫בתשובה‪"...‬‬ ‫אין גבול לחסדי ה’‬ ‫חסדי ה' הם ללא גבול‪ ,‬והקב"ה רוצה שהנברא יבין זאת‪,‬‬ ‫הגמרא (ברכות כח‪ ,‬ב) מספרת על רבי יוחנן שבכה לפני פטירתו‪,‬‬ ‫יפנה אליו ויאמר‪" :‬אין בידי דבר להביא כדי להוכיח שאני ראוי‬ ‫וכאשר שאלו אותו תלמידיו לסיבת הבכי‪ ,‬ענה להם‪" :‬שתי‬ ‫לקבל‪ .‬הסיבה לכך שאין מה להביא‪ ,‬כי גם כאשר הצלחתי‬ ‫דרכים לפני ‪ ...‬ואיני יודע באיזו מהן מוליכים אותי‪ .‬נשאלת‬ ‫להתגבר על יצרי‪ ,‬זה היה אך ורק בעזרתך יתברך‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫השאלה‪ :‬האם רבי יוחנן לא הכיר את ערך עצמו? אכן רבי‬ ‫רחמיך הרי אינם מוגבלים‪ ,‬ובכך אני מתבונן כדי להבין עד‬ ‫יוחנן לא אמר שהוא הרשע הגדול ביותר‪ .‬הוא רק אמר‪" :‬אינני‬ ‫היכן הדברים מגיעים‪.‬‬ ‫רוצה להיכנס לחשבונות‪ ,‬כי אם אכנס לחשבונות‪ ,‬אינני יודע‬ ‫מה תהיה המסקנא"‪.‬‬ ‫ישנם כמה אופנים שהאדם יכול להתבונן בדבר‪ .‬אחד‬ ‫האופנים הוא לחשוב‪ :‬כיצד אני עצמי הייתי מרגיש אם‬ ‫בוודאי שכאשר הוא אומר 'איני יודע'‪ ,‬כוונתו לומר גם‪ :‬ברור‬ ‫מישהו היה עושה לי בזיונות? האם הייתי מוכן לעשות לו‬ ‫לי שעלי לתקן הרבה מעבר למה שידוע לי‪ .‬אין כוונתו לומר‬ ‫טובה? האם הייתי מוכן לסלוח לו? לא! לא הייתי מוכן לכך‪,‬‬ ‫שהדבר שקול בעיניו כסיכויים שווים לחלוטין‪ .‬האדם מגיע‬ ‫אולי הייתי דוחה אותו בלך ושוב‪ .‬אולם להקב"ה יש רחמנות‬ ‫כשהוא מלא בושה ואומר‪" :‬אם אבחר במהלך זה‪ ,‬ואציג את‬ ‫בלתי מוגבלת ורוצה להטיב ללא שום סייג‪ .‬מתוך הבנה זו אני‬ ‫הצלחותיי כדי לזכות בשנה טובה – אין לי סיכוי‪ .‬אינני יכול‬ ‫ניגש אל הקב"ה‪ .‬אני מבין כי דל אני ואין לי כוחות עצמיים‪,‬‬ ‫להשתמש בטיעון הזה; ולא מפני שאני רשע או מפני שהשנה‬ ‫אני מבין שחטאתי הרבה מאוד‪ .‬האם ראוי להשאיר אותי כאן‬ ‫החולפת היתה כשלון מוחלט‪.‬‬ ‫עוד שנה? אינני יודע‪ ,‬לא יודע חשבונות שמים‪ ,‬אבל אני יכול‬ ‫לבקש‪.‬‬ ‫מדת הרחמים עלינו התגלגלי‬ ‫הדבר דומה לעובד היודע שניסה לעשות את מלאכתו‪ ,‬אך‬ ‫נשתמש כעת בשפה שלא השתמשנו בה עד כה – הגם‬ ‫הוא אינו המוצלח הגדול ביותר‪ .‬היו כמה מקרים לא נעימים‬ ‫שאיננה מתאימה כלפי הקב"ה‪ ,‬אך נעשה זאת רק כדי‬ ‫במהלך השנה שגרמו להפסדים גדולים‪ .‬היו כמה לקוחות‬ ‫שנוכל להתחבר לדברים יותר‪ .‬נניח שהשנה החולפת היתה‬ ‫כבדים שעזבו מחמת שגיאות שעשה‪ ,‬והוא אינו יודע אם‬ ‫מעל ומעבר למצופה‪ .‬בראש השנה הקודם התוכנית הייתה‬ ‫בסיכום הכללי בעל הבית הרוויח בזכותו או הפסיד‪ .‬למרות‬ ‫להשתפר מעט‪ ,‬אולם התהליך צבר תאוצה‪ ,‬וכעת האדם אינו‬ ‫זאת‪ ,‬הוא בא ומבקש‪" :‬אנא‪ ,‬השאר אותי כאן שנה נוספת"‪.‬‬ ‫מאמין אפילו שהוא נמצא במקום כה טוב‪ .‬עדיין אינו יכול‬ ‫כאשר הוא מבקש‪ ,‬הוא יודע את כוונותיו‪ .‬הוא יודע ‪ :‬לא‬ ‫להשתמש בזה‪ ,‬ואין זה סותר את זה שהיתה שנה נפלאה‪.‬‬ ‫ניסיתי להערים על בעל הבית‪ ,‬אני אדם ישר ונאמן‪ ,‬ואני חושב‬ ‫על כן‪ ,‬אין האדם פונה כלל למהלך זה בבואו להתפלל‪.‬‬ ‫שאני משתפר‪ .‬הוא מגיע עם תמימות זו ומבקש‪ .‬הוא אומר‬ ‫כשהוא מודה‪ ,‬הוא בוודאי חושב על זה‪ ,‬אבל כשהוא מבקש‪,‬‬ ‫כך‪" :‬אני יודע בלבי שאני מנסה לעשות את המיטב‪ ,‬אני יודע‬ ‫אינו פותח כלל את הדלת הזו‪ ,‬אלא פונה לדלת אחרת‪ .‬הוא‬ ‫שאני מקבל ביקורת ומנסה לתקן‪ ,‬ומבקש אני להמשיך כאן‬ ‫אומר‪" :‬רבונו של עולם! אתה לימדתנו שכאשר האדם בא‬ ‫כדי להשתפר עוד ועוד‪.‬‬ ‫לבקש ממך שתגולל את מדת רחמנותך עליו‪ ,‬עליו להתבונן‬ ‫זהו פירוש המאמר "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך"‪ .‬האדם‬ ‫בכך שאין לחסדיך גבול"‪.‬‬ ‫גליון הבינני || ‪3‬‬ ‫גישה זו היא שעושה את ההבדל‪ .‬אם יש משהו שיכול לשכנע‬ ‫מבין שזוהי תוכניתו של הקב"ה והיא מתבצעת‪ ,‬ובני ישראל‬ ‫את מנהל הישיבה לקבל את בנו‪ ,‬זוהי הגישה הזו‪ .‬המנהל‬ ‫בפנימיותם צדיקים הם‪ .‬מתוך הבנה זו הוא בא ומבקש‬ ‫יתרצה אז ויאמר‪" :‬הנח לי לבדוק‪ ,‬אני אכן רוצה לראות אם‬ ‫מהקב"ה לזכות בחיים בעולם הזה שנה נוספת‪.‬‬ ‫אוכל לעשות משהו למענך"‪.‬‬ ‫הצלחה גדולה שהיא קטנה‬ ‫העיקר לעמוד כעני בפתח‬ ‫יש שעורכים מבצע בישיבה שילכו בימי הפורים לאסוף‬ ‫זוהי תחילת התשובה‪ ,‬והדברים מבוארים בספר 'קדושת‬ ‫כספים לישיבה‪ .‬כל תלמיד צריך לדווח על מספר השעות‬ ‫לוי' (הפטרת נצבים) על הפסוק (ישעיהו סג‪ ,‬ז)‪" :‬חסדי ה' אזכיר תהלות‬ ‫שבהן כיתת את רגליו למטרה זו‪ .‬והנה‪ ,‬תלמיד אחד פעל ללא‬ ‫ה' וגו' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו"‪.‬‬ ‫לאות הן בליל פורים והן ביומו‪ .‬הוא טיפס בקומות הבניינים‪,‬‬ ‫הוא כותב שם שכאשר האדם בא בימים הנוראים לבקש‬ ‫הסתובב בין כל המניינים‪ ,‬והגיע למקום הראשון במניין השעות‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬אין לו להזכיר כלל שמגיע לו שכר בזכות מצוות או‬ ‫– שבע עשרה שעות ועשרים דקות‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר ספרו את‬ ‫מעשים טובים שבידו‪ ,‬אל תיכנס כלל לנתיב הזה‪ .‬אין פירוש‬ ‫הכסף שאסף‪ ,‬התברר כי הסכום עומד על שמונים וארבעה‬ ‫הדבר שהאדם ריק ממצוות‪ ,‬אלא שאין זה המקום להסתמך‬ ‫דולר ושלושים סנט בלבד‪ .‬ובכן‪ ,‬מובן מאליו מדוע ישבחו אותו‬ ‫עליהן‪.‬‬ ‫ויפרסמו את שמו על מודעה גדולה‪ ,‬אך ברור לכל שאין בכוונת‬ ‫הישיבה לבנות את הבנין החדש באמצעות הסכום שאסף‪.‬‬ ‫הוא כותב בלשונו‪" :‬נראה‪ ,‬כי הנה בימים נוראים עיקר‬ ‫מבוקשתו של אדם מאת הבורא יתברך יהיה בעבור שהבורא‬ ‫נאמר זאת כך‪ :‬כאשר מבקשים להכיר טובה לבחור על‬ ‫יתברך מצד טובו וחסדו חפץ להשפיע לעמו ישראל‪ ,‬ולא מצד‬ ‫מסירותו‪ ,‬האם יש בזה משום ליצנות? ודאי שלא‪ .‬ומדוע? כיוון‬ ‫זכותו שיש לו‪ ,‬אלא יעשה עצמו כעני ורש‪ ,‬כמאמר חכמינו‬ ‫שהוא אכן בחור נפלא אשר השתדל בכל מאודו‪ ,‬וראוי בהחלט‬ ‫ז"ל (ר"ה טז‪ ,‬ב) כל שנה שרשין בתחילתה כו'‪ ,‬כי עיקר לעמוד‬ ‫להעניק לו פרס נאה על מסירותו‪ .‬עם זאת‪ ,‬כאשר צריכים‬ ‫כעני בפתח‪ ,‬ויחשוב שלרש אין כל זכות ולא מעשים טובים"‪.‬‬ ‫לבנות את הבנין‪ ,‬זקוקים לסכומים אחרים לגמרי‪.‬‬ ‫הוא מוסיף‪" :‬והחילוק שיש בין זה שעומד לבקש מאת‬ ‫כשאנו ניגשים אל הקב"ה‪ ,‬האם אנו באים לומר לו שאנו‬ ‫הבורא מחמת גודל חסדו‪ ,‬ובין זה שעומד לבקש מצד זכיותיו‪,‬‬ ‫רשעים? האם אנו באים לטעון שהתוכנית נכשלה? לא מיניה‬ ‫כי זה שעומד מצד זכיותיו יש ערך וסוף לבקשתו‪ ,‬כי כפי‬ ‫ולא מקצתיה‪ ,‬אין זה הנושא‪ .‬אנו פשוט קטנים מאוד‪.‬‬ ‫זכיותיו אשר יש בידו‪ ,‬כך ישפיע עליו הבורא יתברך‪ .‬מה שאין‬ ‫כן כשמבקש מהבורא מצד חסדו‪ ,‬אין להטובה ההוא ערך וסוף‪,‬‬ ‫החכם מכיר את מקומו‬ ‫כי אין ערך לחסדיו ואין ערך להשפעתו‪ .‬וזה כוונת הפסוק 'ורב‬ ‫נאמר שלהנהלת הישיבה היו כמה מטרות‪ .‬הם רצו‬ ‫טוב לבית ישראל'‪ ,‬אימתי הוא רב טוב? דהיינו שאין לה קצבה‬ ‫שהבחורים לא יסתובבו בטלים‪ ,‬שילמדו לקבל אחריות‪,‬‬ ‫לההשפעה‪' ,‬אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו'‪".‬‬ ‫שיפתחו בלבם את מדת הכרת הטוב‪ ,‬ובנוסף לכך – ייכנס קצת‬ ‫כסף‪ .‬על כן‪ ,‬הנסיון לגמול לבחור זה ולחזק אותו – נכון מאוד‪.‬‬ ‫גילוי מדת רחמנותו של הקב”ה‬ ‫התוכנית התקיימה‪ ,‬והוא זכה להצלחה; הוא התרגל לטרוח‬ ‫בדברי ה’קדושת לוי’ מונח יסוד גדול‪ :‬הנחת רוח שיש לו‬ ‫ולהתאמץ למען אחרים‪ ,‬דבר שיועיל לו הרבה להמשך חייו‪.‬‬ ‫להקב"ה כשבאים אליו לבקש משום שהוא רחום וחנון‪ ,‬היא‬ ‫התוכנית פעלה כהוגן‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר הוא בא אחר כך ואומר‬ ‫נחת רוח עצומה‪ .‬הקב"ה רוצה לגלות מדה זו בעולם‪ ,‬וכאשר‬ ‫שהוא רוצה לקבל קומה אחת מהבנין כי הגיע למקום הראשון‪,‬‬ ‫האדם הוגה בה (זהו ִ‬ ‫שאמרו‪ :‬אמרו לפני כסדר הזה) ומתפעל מגודל‬ ‫הוא טועה טעות גדולה‪.‬‬ ‫חסדיו של הקב"ה‪ ,‬הוא מתדבק בו באהבה גדולה מתוך הבנה‬ ‫עד כמה הוא ערב טוב ומועיל‪ ,‬על ידי כך מתגלה מדה זו‪,‬‬ ‫תארו לעצמכם שהוא מגיע כעבור שנים לבקש שיקבלו‬ ‫ונגרמת להקב"ה נחת רוח העצומה‪.‬‬ ‫את בנו לישיבה‪ ,‬ואומר‪" :‬אני הרי זה שגייס שמונים וארבע‬ ‫דולר עבור הישיבה"‪ .‬הלא ידחו אותו בבוז‪ .‬לא כן אם יבוא‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬כאשר האדם ניגש בהרגשה שמשהו מגיע‬ ‫ויאמר כך‪" :‬אני יודע שיש לכם די והותר בחורים המבקשים‬ ‫לו בזכות‪ ,‬אין מדת הרחמים של הקב"ה מתגלה‪ ,‬וממילא אין‬ ‫להתקבל ואינכם זקוקים לבני‪ ,‬ואני גם מכיר את בני ויודע‬ ‫האהבה כלפי הקב"ה מתעוררת בלבו‪ .‬אך כשהאדם ניגש כדל‬ ‫שאינו מושלם‪ .‬עם זאת‪ ,‬אני מבקש בכל לשון‪ .‬אני מרגיש קצת‬ ‫וכרש‪ ,‬ללא קשר למצוות ולעבירות שבידו‪ ,‬ואומר‪" :‬אין בי‬ ‫קרוב למקום‪ .‬ניסיתי בעבר לסייע‪ .‬אינכם חייבים לי דבר‪ ,‬אך‬ ‫מעשים‪ ,‬אך אני בא משום שאני יודע כי רחמיו‪ ,‬חסדו וטובו‬ ‫אני מבקש"‪ .‬האם הוא מתכוון לומר שהוא נכשל? לא! הוא‬ ‫הם אינסופיים"‪ ,‬הוא מעורר את מידת הרחמים‪ .‬בפנייה זו‬ ‫לא מתכוון לשום דבר‪ .‬הוא רק מראה שהוא מכיר את מקומו‪.‬‬ ‫‪ || 4‬גליון הבינני‬ ‫להקב"ה יש צער אם מבקשים ממנו באופן מצומצם‪.‬‬ ‫אומר האדם להקב"ה כי אם ינהג במידת הרחמים היא תתגלה‬ ‫ובכן‪ ,‬האדם שומע ואומר‪ :‬אה‪ ,‬תכננתי לבקש מהקב"ה חמש‬ ‫בעולם‪ ,‬ודבר זה מעורר את האהבה בלבו של האדם ומסב‬ ‫מאות דולר‪ .‬ממש נס שאמרת לי‪ .‬כעת אבקש ממנו חמשת‬ ‫נחת רוח גדולה להקב"ה‪.‬‬ ‫אלפים‪ .‬אומר ה’קדושת לוי’‪ :‬לא הועלת כלום‪ .‬הוספת מספר‬ ‫אינה מבטלת את הצמצום‪ .‬אתה עדיין בתוך הצמצום‪' .‬הרחב‬ ‫כך מעוררים מדת הרחמים‬ ‫פיך ואמלאהו' פירושו בלי שום צמצום כלל‪ .‬תבקש מהקב"ה‬ ‫ה’צמח צדק’ מליובאוויטש זיע"א בספרו 'דרך מצוותיך' (ענין‬ ‫שתיוושע מחמת חסדיו שאין להם סוף‪ .‬אני יודע שלהקב"ה‬ ‫הלל) כתב‪ :‬חז"ל אמרו‪" :‬לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר‬ ‫יש דרכים לעזור לכל אחד בכל דבר ובכל אופן ללא שום גבול‪,‬‬ ‫כך יתפלל"‪ ,‬וצריך להבין‪ ,‬וכי יש להקב"ה צורך שישבחוהו?!‬ ‫אני מתבונן במציאות זו‪ ,‬אני מנסה להתפעל ממנה‪ .‬זה מה‬ ‫אכן‪ ,‬מדרך העולם‪ ,‬כאשר מזכירים לאדם את מדותיו הטובות‬ ‫שנקרא שהאדם מרחיב את פיו‪ ,‬ואז הקב"ה אומר‪ :‬הפלא ופלא!‬ ‫ומשבחים אותו על היותו בעל חסד גדול‪ ,‬נדיב ורחמן‪ ,‬הוא‬ ‫התקדמת עכשיו‪.‬‬ ‫מתפעל מהשבחים הללו‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬המדה הקיימת אצלו‬ ‫יוצאת מן ההעלם אל הגילוי‪ ,‬והוא מתחיל להתנהג במדה זו‬ ‫הן הסיבה שתפילה מועילה‪ ,‬היא שהאדם המתפלל נעשה‬ ‫ומשתמש בפועל בחסדו וטובו‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬שאפילו יהיה האדם‬ ‫כלי לשפע‪ ,‬ואם כן כשאתה מתפעל מחסדי הקב"ה שהם אין‬ ‫בעידן ריתחא‪ ,‬אם ידברו בשבח מדתו‪ ,‬יכבוש כעסו ויתעוררו‬ ‫סוף‪ ...‬אתה עומד במצב של חסרון ואתה מתבונן בכך שחסדי‬ ‫רחמיו על‪-‬ידי גילוי כח רחמנותו הגדולה הטבועה בו בשרשו‪.‬‬ ‫הקב"ה אין להם גבול ומבקש באופן זה ומאמין בכך‪ ,‬היינו‬ ‫שאתה נותן לרעיון להתיישב אצלך עד כדי התפעלות‪ ,‬הרעיון‬ ‫כלל גדול הוא בחינוך‪ .‬יש לילד בעיה כזו או אחרת‪ .‬אם‬ ‫יוצא מן ההעלם אל הגילוי‪ ,‬ומתקיימת בזה התכלית על פי‬ ‫מדברים על מדות הטובות שבו ומתפעלים מהן‪ ,‬מוציאים‬ ‫רצונו יתברך‪ ,‬וזוהי סיבה שזה באמת יתקיים‪.‬‬ ‫אותן מן ההעלם אל הגילוי‪ .‬עצם הדיבור עליהן‪ ,‬האמונה‬ ‫בהן והשמחה בהן‪ ,‬גורמים לכך שגם ללא החלטה מודעת‬ ‫מצד הילד‪ ,‬הוא מתחיל להרגיש במידות אלו‪ ,‬מוציא אותן אל‬ ‫הצדיקים מבקשים הרבה‬ ‫הפועל ונוהג לפיהן‪.‬‬ ‫עוד מוסיף ה’קדושת לוי’‪" :‬וזהו פירוש מאמר חכמינו‬ ‫מסביר ה’צמח צדק’ שהקב"ה ביקש שישבחוהו בכל יום‪,‬‬ ‫ז"ל (יומא כט‪ ,‬א) למה נמשלו צדיקים כאילה‪ ,‬מה אילה כל זמן‬ ‫כי הוא רוצה שכביכול נעורר אצלו את מדת רחמנותו‪ .‬על‪-‬ידי‬ ‫שמגדלת קרנותיה מתפצלות‪ ,‬כן צדיקים כל זמן שמרבים‬ ‫שמשבחים אותו במדה זו‪ ,‬היא מתעוררת כביכול בהנהגתו‬ ‫בתפילה‪ ,‬תפילתם נשמעת‪ ,‬דהיינו שמרבים בתפילה‪ ,‬פירוש‬ ‫עמנו‪.‬‬ ‫שמבקשים שישפיע להם הבורא יתברך הרבה‪ ,‬עבור‬ ‫כל פעם שאדם אומר 'אשרי' ומתפעל בעת אמירת "סומך‬ ‫ענוותנותן של הצדיקים שעיקר בקשתם עבור חסדי הבורא‪,‬‬ ‫ה' לכל הנופלים"‪ ,‬סיבה היא שהדבר יתקיים עמו באותו היום‪.‬‬ ‫ולהכי מבקשין הרבה טובות‪ ,‬כי חסדי הבורא אין להם ערך‬ ‫וכך לגבי כל אחד מהפסוקים – 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל‬ ‫ואין מבקשים בזכותם‪.‬‬ ‫מעשיו'‪' ,‬גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר'‪ .‬כלומר‪ ,‬אין‬ ‫סוף לדרכיו של הקב"ה לעזור לאדם‪.‬‬ ‫"ועל בחינה זו אמר גם כן הרב הקדוש מורינו מנחם‬ ‫מענדיל מבאר‪" :‬נחלת יעקב יירש בלי מצרים נחלה‪ ,‬דהיינו‬ ‫הקב"ה אומר‪ :‬כשמתגלה אצלך טובי‪ ,‬כשאתה מתפעל‬ ‫שאם תחפוץ לבקש מאת הבורא ברוך הוא עבור חסדיו ולא‬ ‫מטובי ומבטא אותו בפיך‪ ,‬אתה מוציא מדה זו מן ההעלם‬ ‫מצד זכיותיך‪ ,‬רק תעשה עצמך כאילו אין בך זכות כלל‪ ,‬דהיינו‬ ‫אל הגילוי וכך נעשית אתערותא דלעילא על‪-‬ידי אתערותא‬ ‫'נחלת יעקב' תרצה לירש‪ ,‬דהיינו שתבקש מהבורא ברוך הוא‬ ‫דלתתא‪ ,‬והרי זו סיבה לשפע שיבוא בזה היום‪ .‬כך פירש הרבי‬ ‫מצד רחמיו ולא מצד זכיותיך‪ ,‬אז תירש 'נחלה בלי מצרים'‬ ‫ר' אלימלך זיע"א "זכר רב טובך יביעו" – כשאתה מזכיר את‬ ‫שלא יהיה שיעור וערך‪ ,‬כי חסדי הבורא אין לו שיעור"‪.‬‬ ‫רב טובו של הקב"ה‪ ,‬אתה גורם בכך שהטוב ינבע‪.‬‬ ‫עד כאן מדברי ה’קדושת לוי’‪ .‬וכשמתבוננים‪ ,‬הלא זה‬ ‫הרחב פיך ואמלאהו‬ ‫מהיסודות הגדולים ביותר של בטחון‪ .‬האדם בוטח בהקב"ה‬ ‫ה’קדושת לוי’ מוסיף‪" :‬וזהו גם כן כוונת הפסוק (תהלים פא‪ ,‬יא)‬ ‫ובמדותיו‪ .‬הוא מרגיש שאין לו כלום ואינו בוטח בכלום‪ ,‬אף‬ ‫'אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו'‪,‬‬ ‫לא במצוותיו ובזכויותיו‪ .‬הוא חושב אך ורק על חסדי ה' שהם‬ ‫דהיינו שתבקש הרבה מאוד‪ ,‬בעבור שהבקשה יהיה עבור‬ ‫בלי סוף‪ ,‬ובזה הוא בוטח‪.‬‬ ‫חסדי הבורא שאין לה ערך וקצבה"‪.‬‬ ‫גליון הבינני || ‪5‬‬ ‫ידי זה עצמו הופך הקב"ה מכסא דין ויושב על כסא רחמים‪.‬‬ ‫מתחיל בקשה ומסיים ברך‬ ‫שעל ידי זה בני ישראל ממתיקין הדינים ועושין ממדת הדין‬ ‫בשפת אמת (ראש השנה תרל"ט) כתב דבר נפלא‪ .‬פסוקי הזכרונות‬ ‫רחמים שהרי מבררין שהזכירה לפניו יתברך למשפט הוא‬ ‫שאומרים בתפילת מוסף של ראש השנה‪ ,‬נחלקים לשני‬ ‫טובה גדולה ומתנה מהשי"ת להיות נזכר לפניו ביום הזכרון"‪.‬‬ ‫חלקים‪ .‬החלק השני מעורר רגש רב ומאוד מלבב‪ .‬מופיעים בו‬ ‫ביטויים כגון 'זכרתי לך'‪' ,‬והקמותי לך'‪ ,‬שהם לשונות מלהיבות‬ ‫ביאור הדבר על פי האמור לעיל‪ :‬מאחר שאתם יודעים מהי‬ ‫של כריתת ברית עם הקב"ה‪ ,‬האוהב את עמו וזוכר כל מעשה‬ ‫משמעות הזכרונות‪ ,‬ומבינים שאינכם יכולים לטעון שמגיעה‬ ‫טוב שעשינו ומסירות נפשם של האבות הקדושים‪.‬‬ ‫לכם שנה טובה בטענה כי פחות או יותר הנהגתכם הייתה‬ ‫טובה‪ .‬לא‪-‬לא‪ .‬אין כאן מקום של פשרות או להערכות חלקיות‪.‬‬ ‫אנו אומרים שם‪' :‬את נח באהבה זכרת ותפקדהו בדבר‬ ‫מציגים את המציאות כולה כפי שהיא‪ ,‬ובעת שהדברים‬ ‫ישועה ורחמים‪ ,‬על כן זכרונו בא לפניך ‪ ...‬ויזכור אלוקים את‬ ‫מתגלים במלואם המצב לא כל‪-‬כך משמח‪ .‬אף על פי שאתם‬ ‫נח'‪' ,‬וישמע אלוקים את נאקתם'‪' ,‬זכרתי את בריתי יעקב'‪' ,‬זכר‬ ‫יודעים זאת‪ ,‬אתם מעוררים את הזכירה משום שאתם יודעים‬ ‫עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה''‪' ,‬ויזכור להם בריתו וינחם כרוב‬ ‫שחסדיו של הקב"ה מרובים‪ .‬וזה מה שגורם להעביר את‬ ‫חסדיו'‪' ,‬טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו'‪ .‬וכשעוברים אל‬ ‫הקב"ה מכסא דין לכסא רחמים‪ ,‬זה מה שממתיק את הדינים‪,‬‬ ‫פסוקי הנביאים‪ ,‬הלא זה עולה בדרגה‪' .‬זכרתי לך חסד נעוריך‬ ‫וזה מה שמברר שהזכירה לפניו יתברך למשפט‪ ,‬היא טובה‬ ‫אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'‪' ,‬וזכרתי‬ ‫גדולה ומתנה מהשי"ת‪.‬‬ ‫אני את בריתי אותך בימי נעוריך והקימותי לך ברית עולם'‪,‬‬ ‫'הבן יקיר לי אפרים ‪ ...‬על כן המו מעי לו'‪ .‬אך ורק אהבה‪.‬‬ ‫ההסבר הוא כאמור‪ :‬אם אני יודע שהקב"ה יודע את הכל‬ ‫ואם אני מזכיר שהכל בידיו יתברך‪ ,‬אם כן‪ ,‬עם מה אני מגיע‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬החלק הראשון מעורר אימה‪ .‬אותו סדר‪ ,‬סדר‬ ‫למשפט? התשובה היא‪ :‬מעולם לא הגעתי בזכות מעשיי‬ ‫הזכרונות‪ ,‬והנימה בו שונה לגמרי‪ .‬אומרים שם כך‪' :‬אתה זוכר‬ ‫שלי‪ .‬אני מגיע אך ורק בכוח חסדי ה' שאין להם גבול‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם'‪ .‬אין סיפורים‪ .‬הקב"ה זוכר‬ ‫חלקו השני של סדר הזכרונות‪ ,‬עוסק באהבתו של הקב"ה‬ ‫כל דבר‪' .‬ולפניך נגלו כל תעלומות'‪' .‬אין שכחה מפני כסא‬ ‫לבני ישראל ולחסדיו המרובים שאין להם סוף‪ .‬כריתת הברית‬ ‫כבודך‪ ,‬אין נסתר מנגד עיניך'‪ ,‬הכל גלוי וידוע לפניך‪' ,‬צופה‬ ‫הנזכרת בפסוקים ובחתימת הברכה ('זוכר הברית')‪ ,‬היא משום‬ ‫ומביט עד סוף כל הדורות‪ ,‬כי תביא חוק זכרון‪ ,‬להפקד כל רוח‬ ‫שמתגלה פנימיותם של ישראל‪ ,‬באמצעות מסירות נפשם‬ ‫ונפש‪ ,‬להזכר מעשים רבים והמון בריות לאין תכלית'‪ .‬ולאחר‬ ‫של האבות הקדושים‪ .‬אז מתעוררות רחמנותו ואהבתו של‬ ‫מכן‪' :‬ועל המדינות בו ייאמר איזו לחרב‪ ,‬ואיזו לשלום‪ ,‬איזו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ומתוך כך הוא כורת עמנו ברית‪.‬‬ ‫לרעב ואיזו לשובע‪ ,‬ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות‪.‬‬ ‫מי לא נפקד כהיום הזה‪ .‬כי זכר כל היצורים לפניך בא‪ ,‬מעשה‬ ‫עיון בפסוקי הזכרונות מלמד שהם ערוכים בדיוק לפי סדר‬ ‫איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר‪ ,‬מחשבות אדם ותחבולותיו‬ ‫זה‪ .‬הקב"ה זכר את נח וכרת עמו ברית‪ ,‬וכן היה עם כל אחד‬ ‫ויצרי מעללי איש'‪ .‬קטע זה דומה בתוכנו לפיוט 'ונתנה תוקף'‪.‬‬ ‫מהאבות הקדושים‪ .‬צריך להבין זאת‪ ,‬כי מדובר באותה נקודה‪.‬‬ ‫כשאדם רוצה שדבר מה ייזכר‪ ,‬מהי הסיבה לכך? – הוא יודע‬ ‫פתיחה זו של סדר הזכרונות היא מן החלקים המרעידים‬ ‫שזוהי האמת‪ ,‬וירא שמא עם חלוף הזמן ישקע בענייניו וישכח‬ ‫ביותר בתפילות ראש השנה‪ .‬כמה נורא הוא המשפט‪ ,‬כמה‬ ‫אותה‪ .‬לכן הוא עושה סימן כלשהו‪ ,‬כדי להיזכר באותה אמת‬ ‫הקב"ה יודע וזוכר כל דבר קטן אפילו כזה שהאדם בעצמו לא‬ ‫בכל עת‪.‬‬ ‫שם לב אליו‪ .‬השאלה היא‪ :‬איך שני החלקים האלה משתלבים?‬ ‫מה נאמר‪ ,‬שזה באמת נורא מאוד‪ ,‬אבל למעשה הקב"ה מרחם?‬ ‫מראש מנציחים את האמת‬ ‫כך ממתיקים את הדינים‬ ‫ניקח את הדוגמא הפשוטה ביותר‪ :‬אדם רוצה לקום מוקדם‬ ‫בבוקר‪ .‬הוא מכין שעון מעורר‪ ,‬ומבקש מחברו שיעיר אותו‬ ‫מבאר ה'שפת אמת' שהקב"ה מבקש שנדבר באופן זה‪,‬‬ ‫ואומר לו‪" :‬אל תעזוב אותי‪ ,‬גם אם תראה שאינני רוצה לקום‪.‬‬ ‫המבטא שהוא זוכר הכל‪" :‬ועל‪-‬ידי שישראל מבקשים הזכירה‬ ‫שפוך עלי מים‪ ,‬משוך אותי‪ .‬אני חייב לקום מחר מוקדם‬ ‫שיעלה זכרונינו לפניו יתברך אף על פי שיודעים שזו הזכירה‬ ‫הוא למשפט (כלומר‪ :‬אמור פסוקי זכרונות‪ ,‬תגיד שהקב"ה זוכר הכל‪ .‬ןיינע ררועת‬ ‫בכל מחיר‪ .‬האם אני יכול לסמוך עליך? האם תוודא שאצא‬ ‫לש יוליג השעייש ידכ ךיפב תאז רומאו ‪,‬בצמה והזש ןיבתו ‪,‬ךכ לע רבד ‪.‬תרחא הדמ לכ םיררועמש יפכ ‪,‬הז‬ ‫מהמיטה?"‪.‬‬ ‫ןינעה) ומכל מקום יש לכל איש ישראל להבין ולהשכיל כי גדלה‬ ‫ובכן‪ ,‬הבה נבין את המתרחש‪ .‬מה צפוי לקרות מחר? ממה‬ ‫מעלת הזכירה לפני הבורא יתברך שהוא אב הרחמים וכדאי‬ ‫נפשך‪ ,‬אם מחר לא תרצה לקום‪ ,‬מדוע שאריב אתך אז?‬ ‫להיות נשפט רק שיעלה זכרונינו לפניו ב"ה‪ ,‬ועל ידי זה שבני‬ ‫עכשיו אתה רוצה לקום‪ ,‬אבל מה שאתה רוצה עכשיו אינו‬ ‫ישראל יודעין זאת‪ ,‬על ידי זה יעלה זכרוניכם לפני לטובה‪ ,‬ועל‬ ‫‪ || 6‬גליון הבינני‬ ‫הפנימיות‪ ,‬ממילא אהבתו של הקב"ה מתגלה ופנימיותם של‬ ‫נוגע למחר‪ .‬נראה מה יהיה רצונך מחר בשעה חמש בבוקר‪.‬‬ ‫ישראל מתגלה‪ .‬מתעוררת סיבה לשפע הן מלמעלה והן מצד‬ ‫ומהי התשובה? התשובה פשוטה מאוד‪ :‬בשעה חמש בבוקר‬ ‫המקבלים‪.‬‬ ‫אני אהיה שרוי בשינה עמוקה ויהיו לי נגיעות אישיות‪ .‬לא‬ ‫ארצה להתעורר‪ .‬אולם כעת‪ ,‬אני יודע את האמת‪ .‬אני יודע‬ ‫עכשיו שהאמת היא שאני רוצה לקום בחמש בבוקר‪ ,‬ואני יודע‬ ‫מציגים את האמת בגלוי‬ ‫גם שאף על פי שאתרגז ואצעק שאני רוצה להמשיך לישון‪,‬‬ ‫כאשר האדם מעורר את חסדי ה'‪ ,‬הוא מעורר חסדים שאין‬ ‫אחר כך אודה לך שלא נתת לי להמשיך לישון‪ .‬זה הענין‪.‬‬ ‫להם סוף‪ ,‬ומתוך כך הוא אומר‪" :‬ומי אנחנו?" אין אנו אנשים‬ ‫כעת אני יודע את האמת‪ ,‬אחר כך אדע את האמת‪ ,‬אך ירא‬ ‫המציגים זכויות והישגים מסויימים; אנו נשמות שנולדו‬ ‫אנכי שבאמצע אשכח אותה‪ .‬על כן אני פועל עכשיו שכאשר‬ ‫ממסירות נפש – ממסירות נפשו של אברהם אבינו שהלך‬ ‫אשכח את האמת‪ ,‬יהיה מי שיזכיר לי אותה‪.‬‬ ‫לעקוד את בנו יחידו אשר אהב‪ ,‬וממסירות נפשו של יצחק‪,‬‬ ‫כריתת ברית פירושה ששני חברים הגיעו לנקודה עמוקה‬ ‫שפשט את צווארו‪ ,‬שכן באותה שעה נולדה בו נשמה שיכולה‬ ‫של אהבה ורוצים לזכור אותה‪ .‬הם יודעים שעתידים לחזור‬ ‫להוליד בנים‪ .‬זוהי מהותנו‪ ,‬והקב"ה גילה זאת בשעתו; כיום‬ ‫איש איש לעיסוקיו וחוששים שאף יתגלעו ביניהם חילוקי‬ ‫אנו מגלים זאת מחדש באמצעות הדיבור על כך בתפילתנו‪.‬‬ ‫דעות‪ ,‬ולכן הם כורתים עכשיו ברית לאמור‪ :‬איננו רוצים‬ ‫לשכוח את האמת שיש בינינו קשרי אהבה עמוקים‪.‬‬ ‫כאשר מציגים את האמת ומתפעלים ממנה‪ ,‬ממילא‬ ‫נעשה בכל העולמות מה שצריך‪ .‬הקדוש ברוך הוא מבקש‬ ‫אשרי איש שלא ישכחך‬ ‫ביום הראשון של הבריאה‪ ,‬להנהיג את עולמו על פי האמת‬ ‫הקב"ה ידע שבני ישראל יצאו לגלות‪ ,‬ייחשפו לתהפוכות‬ ‫המוחלטת הזו‪ .‬כשחיים עם האמיתות הזו‪ ,‬אין מקום לשאלה‪:‬‬ ‫רבות ויהיו טרודים וישכחו את תכליתם‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא ידע‬ ‫"כמה דפים למדת השנה?"‪ .‬אין מקום לנושא הזה‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬ ‫והכיר את פנימיותם‪ .‬לכן‪ ,‬כאשר פעלו במסירות נפש – הן‬ ‫כאשר האדם מכיר לאמת הזו‪ ,‬מתעורר בו מאליו הרצון‬ ‫בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה‪ ,‬הן באמירת 'נעשה‬ ‫להוסיף וללמוד דפים נוספים‪ ,‬וללומדם לשמה‪.‬‬ ‫ונשמע' ובקבלת התורה‪ ,‬אשר נרמז ב'אהבת כלולותיך' – כרת‬ ‫עמהם ברית פעם אחר פעם‪ .‬כל זאת משום שזוהי האמת‬ ‫לפיכך‪ ,‬במקום להסתכל על המציאות מתוך ראייה‬ ‫המצויה בתוכם‪ .‬הקב"ה מבקש שגם אנו נדע את האמת‪,‬‬ ‫מצומצמת ולדבר כך אל מלך מלכי המלכים‪ ,‬מוטלת על האדם‬ ‫באופן שכאשר נאמר זכרונות‪ ,‬נאמר‪ :‬הקב"ה יודע מה את‬ ‫עבודה לצאת מהצמצום הזה ולראות כמה גדול הקב"ה וכמה‬ ‫המתרחש בלבו של כל אחד והוא שופט את כל אחד ומי‬ ‫נעלים הם בני ישראל וכמה עמוקה היא האהבה ביניהם‪.‬‬ ‫לא נפקד ביום הזה‪ ,‬אבל אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם‬ ‫יתאמץ בך‪ .‬המעבר מהחלק הראשון של זכרונות אל החלק‬ ‫השני‪ ,‬הוא עם פסוק זה‪.‬‬ ‫הנעימות שבנוסטלגיה‬ ‫משמעות הדבר היא שאיננו ניגשים למשפט מתוך מחשבה‬ ‫עוד נקודה אחת‪ .‬אפשר לראות דבר מפליא בענין זכרון‬ ‫שמצבנו טוב או שמגיע לנו שכר‪ ,‬אלא מעצם היותנו יהודים‪,‬‬ ‫האדם‪ .‬כשהאדם נזכר בדבר נעים‪ ,‬במדה מסוימת‪ ,‬הזכרון יותר‬ ‫ומפני שהקדוש ברוך הוא ציווה עלינו לחזור על האמת הזו‬ ‫נעים לו מהרגשתו בשעתו‪ .‬אנשים מאוד נהנים לחזור בדמיונם‬ ‫בראש השנה‪ .‬זה מה שהוא רוצה שנזכיר ביום זה‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫לזמנים נעימים שהיו להם ולהשתעשע בהם‪ .‬עניין זה מבואר‬ ‫חובה לכלול הן את החלק הראשון והן את החלק השני‪ ,‬שכן‬ ‫גם על פי תורת הסוד‪ ,‬כי זכרון שייך למדת היסוד‪ .‬זה אותו‬ ‫ללא שניהם לא נגיע להכרת האמת‪ .‬אינני ניגש מתוך מחשבה‬ ‫נושא‪ .‬על פי ספרי הקבלה והחסידות‪ ,‬סדר הזיכרונות בתפילה‬ ‫שמגיע לי‪ .‬לא את זה אנו אומרים בזכרונות‪ .‬בזכרונות אנו‬ ‫נועד לתקן את הפגמים השייכים למידה זו‪.‬‬ ‫אומרים שאנו ניגשים אך ורק מפני שאנו יהודים‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫מכיר בכך שאנו יהודים והוא רוצה שתתגלה פנימיותנו‪ .‬הקב"ה‬ ‫הדבר באמת מעורר ענין‪ .‬מדוע האדם נהנה להיזכר? דבר‬ ‫מציף אותה ורוצה שגם אנו נציף אותה‪ .‬כאשר הפנימיות‬ ‫משונה‪ .‬כשהאדם עושה משהו‪ ,‬מובן שזה נותן לו תענוג‪ ,‬אבל‬ ‫מתגלה בשורשה‪ ,‬מתעוררת הסיבה להשפיע עלינו שפע רב‪,‬‬ ‫כשהוא נזכר בדבר שהיה לו‪ ,‬מאיזו סיבה ירגיש אז תענוג? אכן‬ ‫שהרי זוהי מהותנו‪.‬‬ ‫התשובה היא שלזכרון יש כה נפלא לזכור נקודה של דבר בלי‬ ‫כל המפריעים שהיו אז בשעת מעשה‪ .‬כך פועל הזכרון‪ .‬אתה‬ ‫ובכן‪ ,‬השקלא וטריא שלנו עם הקב"ה‪ ,‬מה שאנו מנסים‬ ‫יכול להכניס את עצמך בתוך הנקודה הנעימה מבלי שכל‬ ‫לעורר הוא‪ :‬הבה נסיר את כל הלבושים‪ .‬לא נדבר עכשיו על‬ ‫הדברים האחרים יהיו שם‪.‬‬ ‫הדברים החיצוניים‪ .‬נדבר על הפנימיות‪ .‬וכיון שמדברים על‬ ‫גליון הבינני || ‪7‬‬ ‫(ברכות ד‪ ,‬ב)‪" :‬כל האומר תהילה לדוד בכל יום שלוש פעמים‪,‬‬ ‫העונג שבפנטזיה‬ ‫מובטח לו שהוא בן עולם הבא"‪ ,‬כי כשאומרים את הפסוקים‬ ‫במאמר המוסגר‪ :‬זוהי אחת הסיבות לכך שאדם חוזר וצופה‬ ‫האלה‪ ,‬נכנסים לעולם אחר‪ .‬כשנמצאים בעולם הזה‪ ,‬כל דבר‬ ‫שוב ושוב בהסרטה של אירוע שהוא עצמו חווה‪ ,‬כגון שמחת‬ ‫מוגבל‪ .‬הבנק אולי יאשר לי את ההלוואה‪ ,‬אבל כפי הנראה יתן‬ ‫חתונה וכדומה‪ .‬מה אתה רואה שם? הרי נכחת באירוע בזמן‬ ‫לי רק שמונים אחוז ממה שביקשתי‪ ,‬כי אף פעם אינו נותן‬ ‫אמת! למה זה מושך אותך כל‪-‬כך? התשובה פשוטה‪ :‬כי‬ ‫יותר‪ .‬אתה מדבר על צמצום‪ ,‬אתה חושב באופן מצומצם ואתה‬ ‫בשעת מעשה‪ ,‬הוא היה צריך להתמודד גם עם החום וזיעה‬ ‫מצומצם‪ .‬אתה הרי בעולם הזה‪ .‬אבל כשאתה אומר תהלה‬ ‫מרובה‪ .‬ואילו כעת הוא יכול לחוות את האירוע ללא תופעות‬ ‫לדוד‪ ,‬אתה אומר‪ :‬מי אומר שהכסף צריך להגיע מהבנק? מי‬ ‫הלוואי הללו‪ .‬הוא יכול לשוב אל אותם הרגשות שהיו לו‪,‬‬ ‫אומר שטוב בשבילי שהוא יבוא בצורה כזאת? הוא מסלק כל‬ ‫מבלי שיצטרך להתמודד עם המאמץ הכרוך בדבר‪.‬‬ ‫צמצום שקיים וממילא הוא נעשה בן עולם הבא‪.‬‬ ‫זהו גם אחד מהפירושים העמוקים של 'הרהורי עבירה‬ ‫ראש השנה הוא כל כולו פסוקי דזמרה‪ ,‬וכבר אמר המגיד‬ ‫קשין מעבירה' (יומא כט‪ ,‬א)‪ ,‬מה שכולל בוודאי גם את הצפייה‬ ‫הק' ממעזריטש זיע"א שההמלכה הגדולה ביותר היא בעת‬ ‫בדברים אסורים‪ ,‬כי העבירה עצמה מטבע הדברים מוגבלת‬ ‫אמירת פסוקי דזמרה‪ ,‬אבל גם בחלקים השונים של תפילת‬ ‫בגבולותיה‪ ,‬לא כן הרהורי עבירה שבהם קיימת הפנטזיה‬ ‫המוסף‪ ,‬וכן באמירת הסליחות‪ ,‬כי אף בקשות הסליחה נובעות‬ ‫לבדה ואין האדם משלם שום מחיר‪ ,‬אף לא מחיר טכני‪ ,‬והרי‬ ‫אך ורק מגישה זו של 'ולגדולתו אין חקר'‪.‬‬ ‫הם מפעילים את הנפש באופן חזק מאוד‪ ,‬עד כדי הרס וחורבן‪.‬‬ ‫זכרתי לך חסד נעוריך‬ ‫יהודים של מסירות נפש‬ ‫מדה טובה מרובה‪ .‬קיים מושג להיזכר באבות הקדושים‪,‬‬ ‫אז פונים אל היהודי ונזכרים מי הוא ומה הוא‪ .‬אל תגיד לי‬ ‫קיים מושג להיזכר בכריתת הברית עם בני ישראל‪' .‬זכרתי לך‬ ‫היהודי עשה כך ועשה כך‪ .‬אנו מגדירים אנשים לפי כל מיני‬ ‫חסד נעורייך'‪ .‬להיזכר במעמד הר סיני‪ ,‬להזכר באמירת נעשה‬ ‫נתונים‪ ...‬הוא די חשוב‪ ,.‬אתה צריך להכיר את משפחתו‪ .‬הוא‬ ‫ונשמע‪ .‬כשאתה מזכיר אמירת 'נעשה ונשמע'‪ ,‬אתה מצליח‬ ‫דווקא קצת יותר חשוב ממשפחתו‪ ...‬מתחילים לתאר איזו סוג‬ ‫להביא את נקודת היהודי כמו שהיא בלי שום לבוש‪ .‬הארה‬ ‫פאות יש לו ואיזה סוג מגבעת‪ .‬פירושו של דבר שמדברים על‬ ‫גדולה היא לנשמה‪.‬‬ ‫היהודי לפי הגבולות של העולם הזה‪ .‬האם גם בראש השנה‬ ‫אתה רוצה לדבר כך? בראש השנה עליך להסתכל במחזור‪ .‬אל‬ ‫בדרך כלל כשאנו רואים יהודי‪ ,‬אנו רואים אותו עם כל‬ ‫תסתכל החוצה‪ .‬הסתכל רק במחזור‪ ,‬עיין בפסוקים‪ ,‬תראה איך‬ ‫המחירים שהוא משלם‪ .‬נניח שאנו רואים אדם טוב לב‪ .‬אתה‬ ‫הקב"ה מדבר על היהודי‪ .‬תבין שזה מה שקורה‪ .‬יש חסדי ה'‬ ‫צריך להכיר אותו‪ .‬הוא יוצא מדרכו בכל עת בשביל להטיב‬ ‫ויש בני ישראל שמוסרים את נפשם לקיום מצוותיו‪.‬‬ ‫לזולתו‪ .‬אך מה? תכיר אותו מקרוב ותראה שידיו מלאות‬ ‫ברפש‪ .‬הכל בגלל שהוא עוזר ליהודים‪ .‬דווקא מדובר ברפש‬ ‫ככל שהאדם מוסיף להשקיע את עצמו בתוך האמיתות הזו‪,‬‬ ‫טהור‪ ,‬כי הוא עוזר ליהודים‪ ,‬אבל מי שרואה את זה‪ ,‬צריך‬ ‫כך נעשים התיקונים‪ ,‬כי האמת מתגלה בעולם‪ .‬אתה מקיים‬ ‫להתקדם בעוד שלב‪ .‬ראיתי תמונה אחת ואני צריך להבין‬ ‫עכשיו "וידע כל פעול כי אתה פעלתו"‪ .‬הפעול מתפעל עכשיו‬ ‫שיש כאן דבר מאוד עמוק‪ .‬אבל אחר כך כשהוא מדבר על‬ ‫ממי שפעלו‪ .‬כשהאדם עושה כן בראש השנה‪ ,‬על‪-‬ידי שמרגיל‬ ‫מה שפלוני עשה ומעורר אותו‪ ,‬הוא זוכר רק את הנשמה‪.‬‬ ‫את עצמו לפני ראש השנה לחשוב כך‪ ,‬זה יכול להותיר עליו‬ ‫רושם חזק לחשוב כך גם במשך השנה‪ ,‬כי בכל בעיה זוהי‬ ‫יציאה מעולם הצמצום‬ ‫צורת החשיבה הנכונה‪ .‬מי מנהל את העולם? – הקב"ה‪ .‬באיזו‬ ‫בראש השנה פונה הקב"ה אל היהודי כביכול ואומר‪" :‬הבה‬ ‫הנהגה הקב"ה מתנהג? – בהנהגת החסד והרחמים‪ .‬מי צריך‬ ‫נבוא אל בית הכנסת ונשכח לרגע קט איך הדברים משתקפים‬ ‫את הטובה? – היהודי‪ .‬באופן כזה אתה מחדיר את האמת‬ ‫כאן בעולם הזה"‪ .‬לא נספר‪ :‬חזרתי הביתה ומצאתי שאחד‬ ‫בקרבך‪ .‬זה מה שנקרא להחדיר אמונה ובטחון אך בנוסח של‬ ‫מהילדים השתובב ושבר כלי כלשהו‪ .‬כשאתה מדבר כך‪ ,‬אתה‬ ‫ראש השנה‪ ,‬וכפי‬ ‫מדבר בשפת העולם הזה‪ .‬הבה נדבר על האמת‪ ,‬וככל שנוסיף‬ ‫שלמדנו‪ ,‬בראש‬ ‫לפרש את הכל בתחילת השנה לפי האמת‪ ,‬כך נוכל לפרשם‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫קול הבינני‬ ‫ארה"ב‬ ‫א"י‬ ‫מדובר‬ ‫השנה‬ ‫במהלך השנה באופן זה‪.‬‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫א"י‬ ‫ארה"ב‬ ‫בעבודת היום‪.‬‬ ‫אומר הקב"ה כשאתה מדבר על חסדיי ואתה מתבונן בכך‬ ‫‪0204.586.2115‬‬ ‫בריטניה‬ ‫שהם אין סוף‪ ,‬אתה נכנס לעולם חדש‪ .‬מפני כך אמרו חז"ל‬ ‫‪0480.20.1618‬‬ ‫בלגיה‬ ‫לקבלת הגליון וקונטרס הבינני המלא‪ ,‬או לקבלת השיעורים‪ ,‬שלחו מייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫לתרומות וזכויות בהפצת הגליון ושיעורי הבינני‪ ,‬צרו קשר עם 'מכון הבינני'‪ 718.387.1122 :‬או במייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫‪ || 8‬גליון הבינני‬