אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — ראש השנה (2026-09-07)

בס"ד ראש השנה תשפ"ז
אשיחה בנפלאותיך יו"ל ע"י מכון
אשיחה בנפלאותיך
בהנהלת הרב ש .י.
הגליון נתנדב ע"י הר"ר יחיאל מיכל שווארטץ יה"ו אטלאס
שנה ח'
ביאורים בספרי בעל הבני יששכר גליון א'
מאמר בידך אפקיד רוחי
תוכן הענינים
הנבראים) ,כפי חיותו שינתו ,והאדם התחדשות החקיות בלילה
שיש לו חיות מרובה על כל "ואחשבה לדעת ,דהנה ברכת נט"י
פרק א' מאמר בידך אפקיד רוחי
הנבראים הוא ישן יותר מכולם כדי וא ש ר י צ ר נת ק נ ו מ ש ו ם ש א ח ר הש"ץ מברך על נטילת ידים ביאור המנהג שהשץ מברך
שיתחדש יותר( ".שם)
כמו שהאדם יש לו נפש ,כן הוא בכל
השינה נעשה האדם כברי' חדשה,
וכמשארז"ל בכוונות הכתוב חדשים
דשים לבקרים רבה אמונתיך.
(איכה ג' כ"ג)
גילה לנו האריז"ל ,שבר"ה נתחדש
ח פעם שני ברכות על נטילת
ידים ואשר יצר ,הדורמיטא
דבר ,אלא ששונה בחינת נפשם מנפש לבקרים רבה אמונתיך ,שהאדם והשינה של העולם בראש
העולם מחדש ,והוא ע"י "דורמיטא",
האדם ,וכמו שיש חילוק גם בגופם מפקיד נשמתו וכו' ומחזירה לו השנה ,וההתבטלות וענוה
דהיינו "שינה" ,ואחר כך צריכים
של דומם צומח חי ומדבר .וזה וכו'( ",שם) בראש השנה (עמוד א')
להקיצו משינתו ע"י תקיעת שופר,
סיבת חילוקם בגשמיות ,שנפשם הם דרשו ,שבכל לילה נותנים הנשמה
שור שם הרו חנ י ,וכ יו ן שמ שו ני ם להקב"ה בפקדון כשהוא בלויים
וכמו שביאר הרמב"ם ענין השופר הערות הקורא
שהוא כדי לעורר הישינים משינתם. משא ומתן באם החיוב הקהל
נשמותיהם ממילא גם גופם ושחוקים ,והוא מחזירו חדשים,
וביאר כאן רבינו ע"פ דברי הרה"ק הוא על המלך לבדו או על
מחולקים. שנעשה כבריה חדשה .וזהו דכתיב
ר' פינחס מקאריץ ענין השינה הזאת. הגדול שבישראל (עמוד ב')
הנה כפי חיותם ,שבא מנפשותיהם ,כן חדשים לבקרים ,שמחזיר לנו נשמה
"מנהג ישראל בכל מקום מושבותם
צריכים לקבל חידוש לחיותם על ידי חדשה בבוקר .וכתב הרשב"א
בגליות שיברך הש"ץ נטילת ידים תולדות רבינו
הש ינ ה ,ו מי ש יש ל ו חי ות י ות ר שמטעם זה נוטלים את הידים כל הקשר שבין רבינו והרה"ק
ואשר יצר ואלקי נשמה שנתת וכו'
מכולם ,הרי הוא האדם ,צריך לישון בוקר ,שנעשה כבריה חדשה. ר' וואלף מזבאריז (עמוד ג')
בבית הכנסת ברבים ,הגם שאפשר
יותר מכולם. "והנה ענין השינה הוא כדי שיתחדש
לומר שזה להוציא את הרבים ידי
האדם ויומשך לו חיות חדש ומוחין פנינים מספרי רבינו
ח ו בת ם ,מ א י ש נא ר א ש ה ש נ ה ,
שינה בשבת תענוג זכין( ".שם) אכי לת הסי מני ם ,תפי לו ת
ובפרט בזמנינו דלא שכיחי עמי
"הגה :ונ"ל הקטן ,דבעבור זה מצוה כפשוטו נראה לנו בחוש ,שעל ידי היום ,וזכרון תרועה (עמוד ד')
הארצות( .בנ"י תשרי ב' כ')
לישן בשבת גם ביום ,שינה בשבת שינה מקבל האדם כוחות חדשות. כתב הרמ"א (סי' ו' סעי' ב') שאין פקודיך הבינני
תענוג ,דבשארי הימים יש לאדם ופנימיות הענין ,שבשעת שינה מקבל לברך נטילת ידים ואשר יצר ב' מי שלא בירך על תקיעות
חיות רק מנשמה אחת אזי די לו חיות חדש לנשמתו .ויתבאר עוד פעמים ,א' בבית וא' בביה"כ .והמטה שופר ,עד מתי עדיין יכול
בשינת הלילה ,משא"כ בשבת יש לו אי"ה בהמשך המאמר. אפרים (סי' תקפ"א סעי' י"ג וסי' לברך (עמוד ו')
חיות משתי נשמות צריכין לישן גם תקפ"ד סעי' ו') כתב שאע"פ שכבר
ביום ,נ"ל[ ".ע"כ הגה] (שם)
פרק ב' בירך הש"ץ לעצמו המנהג שמברך בפקודיך אשיחה
מבואר בספה"ק שבעת השינה נשמת שנית כשעובר לפני התיבה בר"ה ביאור סדר הקרבת הקרבנות
האדם ניתן למלכות .והנה ספירת כל הנבראים ישינים ובימי סליחות .והט"ז (סי' ו' סק"ה) במשנת רבינו (עמוד ז')
המלכות מורה על ההסתר של עולם "ואמר הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ מיישב המנהג שהוא לצאת עמי
הזה ,שכל צורת המלכות היא רק זצוק"ל ,שבכל הנבראים יש שינה,
אגרא דפרקא רמז ע"א (ח"ב)
הארצות ,וגם היום שהכל בקיים
כשיש מלך וגם עם ,וממילא כדי ואפי' המים ישינים ,ואם לא יישנו הנהגות בהז מנת אורחים ,
דומה הדבר לחזרת הש"ץ ,ע"ש,
שיהא הש"י מלך צריך להיות הסתר יתקלקלו ,רק שהמים יש להם חיות וע"ע במט ה א פרים .ו רבינ ו ב א וביאור הענינים עד העבודה
(עמוד ח')
אורו ית' בצמצום עולם הגשמי ,וכמו מעט ישינים מעט ,הכל (ר"ל כל ליישב המנהג ע"פ סוד וחסידות.
המשך בעמוד הבא
אשיחה בנפלאותיך
עמוד ב‘
דהיינו ,שבאמת כל לידת נשמת מחדש בבוקר ,וכנ"ל .ע"כ נרמזת
הישראל הוא מן מלכות ,דוגמת לידת שמה רח"ל בראשי תיבות הפסוק
המשך המאמר מעמוד הקודם
שביארנו כמה פעמים .וממילא ספירת הערות הקורא
הבן מן רחם אמו .וזהו הטעם שבכל ח'דשי ם ל'ב קרים ר'בה אמונת ך מלכות נקראת אמונה ,שצריכים מה שכתבת [בגליון העבר ,במדור
בוקר נעשה כברי' חדשה עם כוחות שמרמז על מסירת הנשמה לספירת להאמין בו כיון שיש כאן הסתר, פקודיך הבינני] לבאר דעת הבני
חדשות ,שבלילה נכנס נשמתו בחזרה מלכות כנ"ל. משא"כ בבחי' של גילויים. יששכר שרק המלך מצווה על
לתוך המלכות וכנ"ל ,ושם נעשה ועל פי זה רמזו רז"ל בפסוק הנ"ל, מצות הקהל ,עי' בספר זכר
מחדש כמו העיבור במעי אמו באר העליון חד ש י ם ל ב קר ים ,ה יי נ ו שב ב ו ק ר למקדש לבעל האדר"ת
שנתגדל שם משך זמן עיבורו, "שהיא הבא"ר שהיא בר"ת ב'ידך נתחדש נשמת האדם ,רבה אמונתך, שהוכיח שהמצוה על כל גדול
ובבוקר בהקיצו הוי כנולד נשמתו א'פקיד ר'וחי ,הגה :כמו שכתב האמונה שהיא המלכות ,היא רבה ש ב י ש רא ל .ו ט ע נת ו ב פ י ו ,
מחדש בתוך גופו .ובזה יובן רמז האריז"ל ב'ידך א'פקיד ר'וחי ר"ת בלילה כיון שהיא מלאה מנשמות כל שאגריפס קרא פרשת הקהל
רבינו ,דפסוקא דרחמי היינו הפסוק בא"ר( ".שם) הישינים.
אע"פ שהיה פסול למלכות,
דמדבר על הרחם שבו יכנס נשמתו ספירת מלכות נרמזת לבאר .והטעם, הנה כל זה הוא בלילה ,אבל ביום על
וכדמבואר בסוטה מ"א ,ש"מ
בעת השינה ,שהוא הבאר העליון, שנרמזו קוב"ה (תפארת) האדם להיות ער ,דלא עוד שאינו
שאע"פ שלא היה לו דין מלך
מלכות כנ"ל .והוא הפסוק בידך ושכ נת י' ( מלכו ת) לש מי ם וארץ , זמן ק בלת כ וח ות חד שות ,אל א
אפ"ה כיון שהיה הגדול
אפקיד רוחי ,שנרמז בר"ת באר. שקוב"ה הוא כמו משפיע לשכנתי', דמבואר בספה"ק שיש לחוש גם
בישראל היה שייך לו לקרות.
וכמו שביארנו כמה פעמים במשל שיאחזו חלילה החיצונים בנשמתו
בברכה והצלחה ,פנחס ב.
פרק ד' לאיש ואשתו .והנה דרך המשפיע כשעולה ביום .כל זה נאמר בימות
להיות למעלה מן המקבל ,ולמשל החול ,אבל שבת שאני ,דאין כאן
מלאכים יחפזון כששופכים מים לתוך כוס שהכלי חשש מן החיצונים שאין להם שליטה תש ו בת ר ' ש .י .א ט לא ס :
"וגם מלאכים יש בהם דורמיטא, שממנו שופכים המים עומד למעלה ביום הק' הזה .ומוסיף רבינו שיש יישר כח לידידנו ר' פנחס
(נ"ל בגימטריא ע"ר ,אני ישנה ולבי מן הכוס .וכמו כן במשל לשמים צורך גדול לשינת צהרים בשבת, להערתו החשובה ,ושיש לנו
ער)( ",שם) וארץ ,שהשמ ים הו א למע לה מ ן שבלילה לא קיבל חיות רק לנשמתו לעיין בדברי בעל האדר"ת.
דורמיטא פירושו שינה .והנה גם בעת הארץ ,וממנו יורד השפעתו ,הוא שיש לו בכל הש בוע ,אבל ביו ם והנה הגאון האדר"ת (שם פ"א
השינה יש לו להאדם איזה חיות, גשמים ,והארץ מקבלת המים ממנו מקבל גם נשמה יתירה את חיותו. ס"א) פלפל בענין הזאת ,מי
שהרי אינו מת ממש .והוא הנרמז כדי שתוכל להוציא צמחיה .וזהו הוא שקורא הקהל ,ועלה שיש
בבחי' לבי ער ,היינו שגם בשעת בחי' השפעת קוב"ה אל שכנתי'. פרק ג' בזה מחלוקת ראשונים בדבר,
השינה עדיין הלב ער במעט חיות אבל יש בחי' הפוכה ,ולמשל באיש ע"כ מצד זה בלבד אין
כדי שיוכל להחיות גוף הגשמי .ונרמז ואשה שגם דרכה של האשה להשפיע פקדון לרחל להקשות על רבינו.
בדורמיט"א בסמפר ע"ר. אל ב על ה ,ול מ של כ שר ו צה ה י א "כי בשינתו הוא מוסר נפשו לבאר אבל יש להקשות על דברי
"לכך מלאכים יחפזון בראש השנה לעורר א הב ת בע לה א צל ה הי א העליון ,בסוד ח'דשים ל'בקרים
רבינו מצד אחר .שביארנו
בסוד דורמיטא( ",שם) תעשה פעולות כדי לעורר רגשים ר'בה ,ר"ת רח"ל( ",שם)
שמוכרח הוא שדעת רבינו
פירוש ,דבאופן כללי יש לכל העולם אלו ,הנה פעולות אלו הם השפעתה רחל היא כינוי לספירת מלכות ,וכמו
שאין מצות הקהל על כל העם
סוד השינה ,וכנ"ל בהקדמתנו לו .והוא ההשפעה מלמטה למעלה. שבארנו כמה פעמים .ונאמר בקיצור,
הוא כדעת הרמב"ם ,וכמו
להמאמר ,וכל הנבראים שצריכים ובחי' הזאת היא בחי' הבאר, שהג' אבות כנגד ג' ספירות חסד
שדייקנו מתוך לשונות
שינה כדי לחיות יש להם שייכות שנובעת המים מתוך הארץ ולחוץ. (אברהם) גבורה (יצחק) ותפארת
הרמב"ם ,אבל לדעת שאר
לשינת העולם הזאת כדי שיקבלו והוא בחי' המלכות אל בעלה (יעקב) .ובארנו כמה פעמים שהשם
הראשונים מוטל המצוה גם
חיות חדשה לשנה הבא .וכיון תפארת ,ע"כ נרמזת המלכות בבאר. הכלל י ל ק וד ש א בר י ך ה ו א ה ו א
על העם לבא ולשמוע .אמנם,
שמלאכים ג"כ ישינים ע"כ גם הם תפארת .הנה בת זוגי' של קוב"ה היא
האדר"ת דייק מתוך דברי
יראים בר"ה מן הדין על איזה צורה פסוקי דרחמי ספירת מלכות (שכנתי') ,ונרמזת
"וכתבנו בגמרא דזהו שאמרו אף באשת יעקב (כנגד תפארת כנ"ל), הרמב"ם דאין מצות קריאה
יתחדשו לשנה הבא.
ת"ח מיבעי ליה למימר חד פסוקא היא רחל( .וגם לאה נרמזת לספירת דוקא על המלך ,שלא כתב
פרק ה' דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי ,והנה מלכות ,אבל בדרך כלל נזכרים רק בשום מקום שהוא מצוותו,
ומזה משמע דמה שהמלך קרא
אין בפסוק הזה לשון תפלה ,אבל רחל שהיא היתה עקרת הבית ).הנה
התחדשות בראש השנה לדעתי פסוקא דרחמי ,מלשון ֶרחֶ ם, בכל לילה נותנים הנשמה בפקדון הוא רק משום שהנהיגו כן.
"ו ל כ ך ר " ה ב א מ צ ע ,ה ג ה :נ " ל היא הבאר העליון[ ".ע"כ הגה] (שם) לספירת מלכות ,ועל ידה נולד נשמתו גם פירש (שם ס"ב) שהמצוה
המשך בעמוד הבא המשך בעמוד ד'
ראש השנה תשפ"ז
עמוד ג‘
דמלכות"א .ובזה יובן דברי רבינו, דורמיטא ,להתחדש הוא כך ,שיקטין
תולדות רבינו המשך המאמר מעמוד הקודם
פירושו ,היינו בין שנה לשנה ,או
א
שעל האדם לכלול עצמו בכס"א עצמו כל מה דאפשר עד שיוחשב
חד מגדולי אדמור"י ה ז א ת ,ב ב ח י ' מ לכ ו ת ו ד י ן ,ע " י לאין ,והוא בסוד מוחין באמצע שנה למנין החדשים ,דמניסן
החסידות שחיו בחייו שמקטין את עצמו בסוד הדורמיטא, דקטנות( ",שם) מנינן לחדשים[ ,ע " כ ה ג ה] ,נקודה
של רבינו היה הרה"ק ר' ובזה יזכה להתחדשות יחד עם כל פירוש ,דענין הדורמיטא הוא סילוק אמצעית לנשמות ולעולמות ,בסוד
וואף זבאריז .רבים נסע ו העולם כולו ביום המלכות והדין ,הוא "מוחין" ,היינו האורות שבאים בתוך דינא קשיא ודינא רפיא ,הגה :היינו
לזבאריז לינק מן ר' וואף, ר"ה. הספירות ,וכמו אדם הישן שאין לו יום א' דינא קשיא בסוד הנפשות
וגם רבינו נסע פעם לשבות "ומזה יומשך לו חיות זכים וברורים שכל ,וכמו שאמרו חז"ל דנים ולא פנימיות העולמות ,יום ב' דינא רפיא
אצלו את שבתו ולקנות תורה לו ולממונו ולכל מה שיש לו ולכל נים תיר ולא תיר ,דהיינו כשהוא חצי חיצונית העולמות ממש ,כמבואר כל
ודרכי חסידות מן אותו צדיק. הנלוים אליו ,עכ"ד הרב הקדוש ישן וחצי ער ,הוי כגון דקרי ליה ועני, זה בכתבי האריז"ל( ",שם)
אחר השבת ,קרב רבינו לר' הנ"ל( ".שם) ולא ידע לאהדורי סברא ,וכי מדכרו רבינו מאריך יותר בזה במ"א .ונבאר
וואף כדי לקבל ממנו ברכת ליה מדכר ,אבל מי שהוא ישן לגמרי בקיצור ,שכמו שיש לכל אדם גוף
פרידה .ר' וואלף לא ברכו
מיד ,אלא אמר לרבינו
פרק ז' אין לו אפי' שכל הזאת .אבל בודאי ונשמה ,כמו כן הוא בכל העולמות
שיש לו איזה שכל ,שרק ע"י המח שיש להם בחי' "עולמות" ,היינו
שרוצה לדבר עמו אודות מברכים על התחדשות ישראל פועלים כל איברי הגוף ,אבל הוא חיצוניות ו"גוף" ,וגם בחי' נשמות,
איזה נושא. קטן מאד .ובספה"ק נקרא "מוחין שהוא הפנימיות .וביאר האריז"ל
"ומעתה תתבונן מנהגן של ישראל,
מאיזה סיבה שהיא ,היתה שעבודת ר"ה מתחלק בין ב' ימים,
כיון שבראש השנה יש שינה דקטנות" ,שהוא המוחין שנשאר גם
איזה פירוד לבבות בין ר' שביום הראשון כל העבודות הם רק
כביכול ,ונעשין כל ישראל אחר כך בשעת הדורמיטא.
וואף ובין אחיו הרה"ק ר' לצורך פנימיות העולמות ,וביום השני
כבריה חדשה ,ונמשך לישראל מוחין וביאר רבינו ע"ד העבודה ,שכדי
יוסף יאמפילע .והסביר ר' גם על חיצוניות העולמות.
חדשים וחיות חדש ,ע"כ צריכין שהאדם יכלול את נשמתו בספירת
וואלף שכבר חלף עשרים והנה כשבאים לתקן פנימיות של
לברך ברכת נט "י ואשר יצר ברבים, מלכות בסוד השינה ודורמיטא ,צריך
ושתים שנה ולא ראו איש העולמות ביום הראשון עדיין לא בא
הבן הדברים( .שם) לנהוג בענוה .והדבר מובן ,שהבעל
את אחיו ,ואפילו מכתבים לא
גאוה מנגד להמושג שיהא אחד שוה שום תיקון להעולם ,ע"כ עדיין הדין
חלפו ביניהם .ועכשיו רואה פירוש ,שחוץ מן ההתחדשות הפרטי
או גדול ממנו ,והמושג שיש מלך הקשה שורה על העולם ,משא"כ ביום
ר' וואלף שעת הכושר לחזק שהיה לכל אחד ע"י שינתו בליל ר"ה,
מלכי המלכים הוא סתירה גדולה השני שזכינו כבר לקיים עבודת יום
קשרי האהבה ואחוה ביניהם. יש לנו ג"כ שינה וקימה כללית על כל
אצלו ,אבל העניו הוא היפך מזה, הא' דר"ה ,ע"כ הדין רפה .וזהו שכתב
אבל צריך שליח מיוחד לכך. ישראל ,וכמו שרמז רבינו נשמ"ה
שהוא בטול ומבוטל להש"י. רבינו שר"ה הוא נקודה האמצעים
על כן ביקש מרבינו שיכתב עול"ם בגימ' ישרא"ל .ולפיכך אע"פ
בין לפנימיות העולמות בבחי' נשמות,
מכתב בשבילו ,שכבר רבינו שכבר בירך כל אחד נט"י על
כסא ראשון ובין לחיצוניות העולמות ,שהם סוד
ידוע לכוחו בכתיבה ,וכמו התחדשותה הפרטי ,עדיין צריכים
"והוא סוד בכס"א ,שהוא מלכות דינא קשיא ודינא רפיא ששורה בב'
שרואים מתוך ספריו שכתב שהש"ץ יברך ברכת הציבור על
שהוא דין( ",שם) ימים של ר"ה.
הוא בעצמו בלשונות התחדשות הכללית של כל ישראל.
מבואר בתיקוני זוהר שיש ב' בחי' "ותדע נשמ"ה עול"ם בגימ'
המתוקים לחיך. "הגה :ע"פ הדברים הנ"ל יתפרש
של כסא ,כסא הכבוד שהוא ספירת ישרא"ל[ ".ע"כ הגה] (שם)
רבינו חשש מאד מלהתערב הפסוק חדשים לבקרים רבה
בינה ,והי א כס א לס פירת חכמ ה פירוש ,דכל ענין הדורמיטא
בריב בין שני צדיקים אלו, אמונתיך ,ע"י החידוש שמתחדש
הנקראת כבוד ,ויש עוד כסא הנקרא והתחדשות העולמות ,בין
ובפרט שמא יקפיד ר' יוסף הא ד ם ב כ ל ב ק ר ,ע י " ז מ ת ר ב ה
כיסוי ראשון ,והוא ספירה הראשונה בחיצוניותה ובין ובפנימיותה ,קאי
על רבינו שערבב בענינים
האמונה בהאדם ,כי יומשך להאדם ממטה למטה דהיינו המלכות ,השכינה בפרטיות על כלל ישראל ,שע"י שינת
שאינו שלו ,והקפידא יגרום
חיות קדוש יותר[ ".ע"כ הגה] (שם) העולם בר"ה זוכה כלל ישראל
לו היזק. הק' ,שהיא כסא לקוב"ה .והענין מובן
דהיינו ,שספירת המלכות שעל ידו ע"פ הנ"ל ,דכל בחי' מקבל עומד להתחדשותם ,וכמו שיתבאר יותר
אבל ר' וואלף חיזק רבינו
מתחדש נשמתו הוא בבחי' אמונה למטה מן המשפיע ,ע"כ דומה בהמשך המאמר.
באמרו שקודם שיכתוב רבינו
כנ"ל ,וממילא ע"י ההתחדשות זוכה הספירות הנמשלים לנקבות ומקבלים
המכתב ילכו שניהם ,ר'
וואלף ורבינו יחד למקוה
לתוספת קדושה ואמונה .וזהו חדשים לכיסאות להספירות שמשפיעים להם. פרק ו'
לבקרים ,שהתחדשות כל בוקר ,רבה הנה בחי' ראש השנה הוא במלכות,
ויטבלו שם ,ואז לא יעונה
לרבינו דבר רע .ויעשו כן אמונ תיך ,מרבה בו מן המלכו ת שבחינתה דין וכמו שביארנו כמה דורמיטא של ענוה
שניהם, והאמונה. פעמים ,ושכן רמזו ז"ל דינ"א "והעצה היעוצה להאדם להיות בסוד
המשך בעמוד ה'
אשיחה בנפלאותיך
עמוד ד‘
פנינים מספרי רבינו המשך הערות מעמוד ב'
להקהיל העם לא קאי על זה
ר'ב ח'סד מ'עביר ,סייעתא למה להתפלל מחמת שחושש פן בבואו
אכילת הסימנים שקורא ,אלא הכוונה על ב"ד
שאמר ר' ישמעאל כן היא המדה. להתפלל יבואו המקטריגים לקטרג הגדול שבירושלים ,ע"ש.
והנה מה שדרשו פירוש מדת רב ע ל תפילתו וח"ו עי"ז יבוקר פנקסו, אכילת הסימנים בליל א'
וא"כ עדיין צ"ב לאיזה שיטה
[אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא יהא
חסד ולא פירשו שארי המדות ,נ"ל אזי יותר טוב לספר שבחו של מקום דיבר רבינו שאין מצות הקהל
אדם רגיל לאכול בריש שתא וכו' ].ואציגה
להיות רב חסד ממתיק הב' בתי בנידון המצטרך ...והטעם הוא כיון על שום אחד מישראל רק על
לפניך דקדוק חדש ,מה שאמר אביי
דינים קשיא ורפא כידוע( ...שם ח"י) דמזכיר שבח הבורא שהוא פועל המלך .אמנם המעיין בדברי
בריש שתא ולא אמר בראש השנה,
הישועה הזאת מי הוא שיקטרג על נ"ל להורות לנו דוקא בכניסת השנה הרמב"ם יראה שיש מקום
עוברין לפניו כבני מרון הה דב ר הז ה ,ה נה כ ל המ לא כי ם בראשיתה בלילה הראשונה ...ונראה לחלוק על דיוקיו של
...כשישראל עושין תשובה בראש מסכימים והקב"ה עושה כפי לי הטעם ,דהנה בלילה הראשונה האדר"ת ,ואי ן כאן קושי '
הש נ ה וב ע ש ר ת י מ י ת שו ב ה ה ם מחשבתו של המחשב להמשיך היא בחינת לאה ,וליל בני בחינת כ"כ.
נעש ין כב רי ה ח דש ה ,כידוע לך ישועה להנרצה. רחל ,ורחל מסרה הסימנים ללאה, ומה שהקשה מאגריפס המלך,
דבראש השנה חוזרים כל הדברים ולדעתי זהו שתקנו חז"ל (למדוהו מן הבן( ...בנ"י ב' י"א)
הנ ה ב נה י ס וד ו ע ל שי טת
לשורשן כמו בשעת בריאת העולם, המקרא) לעולם יסדר אדם שבחו של התוס' שם בסוטה (ד"ה אותו)
וידוע לך סוד התרדימה הנה נעשין מקום תחלה ואח"כ יתפלל ,דכיון פרוסת המוציא בדבש
ובכתובות (דף י"ז ע"א ד"ה מלך),
כבריה חדשה ופנים חדשות באו שמסדר שבחו של מקום ...הנה כל נוהגין לטבול פרוסת המוציא
דד עתם דאג ר י פס לא ה י ה
בדב"ש ,בגימ' [מי כמוך] א"ב הרחמ"ן
לכאן... המלאכים עונים אמן ומסכימים לשבח מלך ,אבל דעת רש"י
או א"ב הרחמי"ם ...ויש לרמז בדברי
...בראש השנה כל באי עולם עוברין הלזה( ...שם ו') (ד"ה אגרופה) בכתובות
שלמה דבש מצאת אכול דייך ,סוד
לפניו כבני מרון ...צונו ד' אלקינו דאגריפס היה מלך ,ולפיכך
יד האוחזת בשופר ,אשר י"ד
ית " ש ב ע ש ה ו ל " ת ל ק ד ש ש מ ו ברוך מרחם על הארץ היה ראוי לקרות פרשת
משלמת ש"ו (דב"ש) מן שופר למנין
יתברך דהיינו למסור את עצמנו תנא ר' ישמעאל אומר מעביר ראשון ש"ך [דינים ,ה' פעמים די"ן] וממתיקים הקהל ,שהרי כתב שם רש"י
למיתה בבוא מכריח להכריח לע"ז, ראשון ,וכן הוא המדה .לא נודע ע"י השופר דיני ש"ך ופ"ר [דינים ,הוא (ד"ה שנאמר) שהמצוה דוקא על
והוא בלא תעשה ולא תחללו את שם פירוש הנך ג' תיבות. בגימ' אותיות מנצפ"ך] כיודע( .שם י"ג) המלך לקרות .ועוד ,דאפי' אם
קדשי ,ובעשה ונקדשתי בתוך בני ונראה דהנה בית הלל קאמרו ורב נאמר דאגריפס לא היה מלך
ישראל ,ועפ"י חשבון הרמב"ם במנין חסד מטה כלפי חסד ,הנה אמרו שזה ראש כבש והמ צו ה ע ל גדו ל שבד ור ,
המצות ...הנה המצוה הזאת ולא החסד בא ממדת ורב חסד ,מדה מה שנוהגין לאכול ראש כבש אפשר ליישב שכוונת רבינו
תחללו וכו' מצוה רצ"ו (מנין מרו"ן), השישית שבי"ג מדות ,א"כ בית בר"ה ...ונראה דהנה מזל ניסן מז"ל
באמת שהמצוה על הגדול
והמצות עשה שלאחריה ונקדשתי הלל קאמרו שכך הוא מדת ורב חסד טל"ה בגימ' ו"ה פעמים ו"ה ,תשרי
בדור ,רק שבא ליישב היאך
בתוך וכו' (למסור נפשו בפועל על להטות כלפי חסד .ור' ישמעאל סבר מז"ל מאזני"ם בגימ' י"ה פעמים
קיבלו כל ישראל חלוקא
י"ה ...והנה בגלות הי' הפירוד [בין י"ה
קדושת שמו) היא מצוה רצ"ז... ורב הוא לשון ריבוי ואין רבוי פחות דרבנן שלהם ,וע"ז אמר
לו"ה של השם הוי"ה] בעונותינו הרבים,
ומעתה תתבונן הרמז ,כל באי עולם משלשה כמד"א ימים שנים רבים שבבית ראשון שהמלך קרא
ובעת הגאולה עשה יחודא שלים,
(היינו עול"ם מלא כזה עי"ן ו"ו שלשה ,וא"כ מדת ורב חסד הוא כך אז קיבלוה על ידו כיון שהיה
כענין שאנו אומרים בכל המצות
למ"ד מ"ם בגימ' מרו"ן רצ"ו ,הנה ש ה ח ס ד ה וא ש א י נ ו מ ח ש י ב את לו נשמה כלולה ,וכמו
יחודא שלים שם י"ה בו"ה וכו'...
בא י ע ול ם) עו ב רי ם ל פנ יו כב נ י העונות רק כשהם בבחי' רבוי ,היינו על כן בר"ה לייחדא שם י"ה בו"ה שבארנו .וי"ל עוד ,שמצינו
מרו"ן ,רצ"ו ,מצות קידוש השם ולא משלישי ואילך ,אבל ראשון ראשון ולקרב הגאולה ,לזכר זה אנו אוכלין בספה"ק ענין נשמה כללות
תחללו ...שנעשים כבריה חדשה על מעביר .וזהו שאמר וכן הוא המדה, בהגיע מן מזל מאזנים ראש כבש גם אצל אלו שאין להם דין
ידי מסירות הנפש ...והש"י מתרצה ר"ל מדת ורב חסד ,זאת הוא מז"ל טל"ה( ...שם י"ב) מלך ,וכגון רבי או מנהיג.
לישראל ,והבן( .שם כ"ה ,כ"ו) פעולתו ,נ"ל. וא"כ אפשר שגם רבינו כיוון
...ב ב ר כת ב ר ו ך ש א מ ר י ש י " ג תפילות היום לזה ולא רק על המלך ,וכמו
היום הרת עולם [ פעמים] ברוך נגד י"ג מדות ...והנה שפירש האדר"ת דברי
נצב לריב ד' ועומד לדין עמים. ברוך מרחם על הארץ היא נגד מדת חשיבות הפסוקי דזמרה
הרמב"ם.
להבין החילוק בין נצב לעומד ...נ"ל ורב חסד .הנה מרח"ם ר"ת מ'דת ...מה שקבלנו כשהאדם מתיירא
המשך בעמוד הבא המשך בעמוד ו'
ראש השנה תשפ"ז
עמוד ה‘
המשך התולדות מעמוד ג' הנ"ל ,ויום זה אם יארע בשבת קדש, שמכרו רבו וכו' ובאו בעלילות טענה המשך הפנינים מעמוד הקודם
שטבלו במקוה ,ושוב כתב עצם קדושת היום נקרא שב"ת בגימ' זו לפרוק עול ,אבל אנחנו עינינו לך נצב הוא מתייצב מחדש ,היינו אם א'
רבינו המכתב .אז אמר ר' קשי"א רפי"א ,וכן [שב"ת] בגימ' תליות עד שתחנינו וכו'( .שם ט') יושב ומחדש רוצה לעמוד נקרא נצב
וואלף שבודאי ע"י מכתב עצ"ם בש"ר ,כי בעצם היום יכולין כענין התיצבו וראו את ישועת ד'...
ה זאת י ב א א ל י ו א ח י ו ר ' ל ה מת י ק ה ב ' בת י ד י נ י ם ב ז ו ל ת זכרון תרועה ועומד היינו כשכבר עומד מכבר
יוסף. השופר ,כאמור בזהר כד עייל שבתא כענין ואברהם עודנו עומד לפני ד'...
אמנם ,אפילו אחר כל וכו' וכל דינין מתעברין וכו' הבן עיצומו של שבת במקום שופר הנה יש לפרש הפסוק הנ"ל ,נצב
הדבר. שב"ת בגימטריא קשי"א רפי"א .על לריב ד' (היינו כשבא לשפוט את
ההבטחות והטבילות עדיין
והדברים מפורשים אצלינו בארוכה פי מה שמבואר שם בזהר הנ"ל, ישראל כביכול יושב על הכסא וצבא
ח ש ש ר ב י נ ו מ ן ה ק פ י דא ,
בענין מה שאמר יעקב אעבדך שבע בהדין יומא כל דינין אתכפיין ולא השמים וכו' ,והנה ב"ד של מעלה
ורצה מיד לשוב לביתו ,כדי
שנים וכו' ויהיו בעיניו כימים אחדים, מתערין בעלמא ,עכ"ל .כבר ידוע לך דנין ,והנה ישראל הם עבדיו וכביכול
שאם יבא ר' יוסף לא ימצא
ואמרו רז"ל ,וכן פירש רש"י ,הן הן דאית דינא קשיא ואית דינא רפיא, צריך להתייצב מחדש להעיד בפניו
את ה א ב ר ך ש ה ע י ז פ נ י ם
ימים אחדים שאמרה לו אמו ,והדבר כמו שידעת מענין ב' ימים דראש אותן המעידים ,והנה לבעבור זה בטל
לכתוב המכתב .אבל ר'
השנה ,והנה שופר בראש השנה הוא הדין דכביכול צריכין לצוות לעמוד,
וואלף לא הניחו לנסוע משם, אין לו ביאור .ופירש בזה הרה"ק
להמתיק הב' דינים ,ובשבת נדחה מ ש א " כ ) ל ד י ן ע מ י ם ה וא ע ו מ ד
אדרבה רצה להראות לאחיו בעל מבשר צדק ,ימים אחדים ,ימים
השופר (בתקנת חכמים) כי נמתקים מתחילתו ומעידין המקטריגים...
את האברך החשוב הזאת. היינו שנה כמד"א ימים או עשור,
הדינים בקדושת יום שבת ,עיצומו ועל פי זה נ"ל לפרש נוסח הפיוט...
אחדים היינו ימי שבתות ,כי אמרה
סוף דבר ,ביום הששי הבא היום הרת עולם וכו' ואם כעבדים
שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג של יום השבת ממתיק קשיא רפיא...
בחצות היום הגיע ר' יוסף (שם שבתות א' ו') עינינו לך תלויות ...ר"ל אם דנין
וכו' [ולי אין בן זוג ,א"ל הקדוש ברוך הוא
לזבאריז ,והלך לבקר את אותנו בבחי' עבדים אין לנו מציאות
כנסת ישראל היא בן זוגך] ,והנה לפ"ז
אחיו שלא ראה זמן רב .ומיד יעקב המתיק הדינים ע"י השבת בפני עצמנו לדון אותנו ,רק עינינו
ימים אחדים היינו שנה של שבתות,
קרא ר' וואלף שיבא רבינו ...מה שגזרו חז"ל בשב ואל תעשה לך תלויות שאתה אדונינו והאדון
וזה אי אפשר רק בז' שנים ע"ש.
לפניהם ,ואמר לאחיו" ,זהו לבטל שלשה מצות בהגיע זמן מצותן צריך לעמוד ולהעיד בו ,וזה א"א
והנה יקשה לך מהו הקפידא דוקא
האברך שהביאך כאן". בשבת דהיינו שופר לולב מגילה... לומד למלך הכבוד וא"כ בטל דינא
שיעבוד שנה שלימה של שבת ,ולפי
—————— והנה בודאי כל משכיל יבין שהגם עד שתחננו ותוציא וכו'( ...שם ח')
האמור תמצא מאמר פתוח ,שהיה
פעם רצה ר' וואלף לנסוע שגזרו חז"ל לבטל מצות אלו ביום
רוצה ליקח לאה רחל ב' בתי דינים היום הרת עולם
להרה"ק מלובלין ,ובאמצע השבת בכדי שלא יבואו לידי חילול,
דראש השנה ,עצ"ם בש"ר ,קשי"א עכ"ז השכל מחייב שבודאי לא היו ...ואם כעבדים עינינו לך תלויות וכו',
נס י עת ו ב א ל ה עי ר ל ב ו ב
רפי"א ,בגימ' שב"ת ,ועשה גוזרים לבטל מצות עשה הבא מזמן שאין להדברים האלה ביאור וכמו
והחליט להינפש שם ,ולבסוף
בעבודתו הכנה לעבודת בניו [בראש
נשאר שם זמן רב .רבינו, לזמן אם לא שידעו אשר כח וסגולת שכתבתי לעיל.
השנה] כל הימים( ...שם ט' א')
השבת תעמוד במקומה ,דאי לא ...דהנה ישראל באו אז לפני יחזקאל
כאשר שמע שר' וואלף
תימא הכי קשה קושית הראשונים וא" ל עבד שמכרו רבו וכו' יש לזה
נמצא שם ,החליט בדעתו
רמז שבשבת א"צ שופר למה לא גזרו בקריאת התורה ולמה ע" ז כלום ,השיב להם הש " י והעלה
לנסוע אליו .בבואו אל ר'
...אם תשיב משבת רגליך וכו'( ,היינו לא גזרו על מצות מילה בשבת ,ע"כ על רוחכם וכו' חי אני נאום ד' וכו'.
וואלף ,התחיל לדבר עמו,
ש לא ל ה ע ב י ר ד ' א מ ות ב ר ש ו ת צריכינן למימר שהם ידעו שהתיקון והנה במס' קידושין פליגי ר" מ ור" י
ושיחתם נמשך כל הלילה עד הרבים) ,וקראת לשבת ענג (היינו שנעשה על ידי ג' המצות הנ"ל הנה בנים אתם לד' אלקיכם ,בזמן שאתם
הבוקר .אחר שיחה הזאת מותר לך לגזור גם על הג' מצות יושלם בקדושת השבת... נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים
הפליג רבינו מאד בתמימותו שלא לעשותן בשבת בכדי שלא סגולת השופר בראש השנה ,כבר אין אתם נוהגים וכו' דברי ר"י ,ר" מ
של ר' וואלף .ואמר רבינו תבוא לה עבי ר ד' א מות ,ומ צות ידעת סוד ב' ימים דראש השנה ב' אומר בין כך ובין כך אתם קרויים
שהצדיק הזאת יש לו חכמת קדושת השבת תעמוד לך במקומה), בתי דינים קשיא רפיא סוד לאה בנים...
שלמה ,שאילו היה לו והרמז הוא לשב"ת בגימ' שופ"ר רחל ,וידוע מה שכתב האריז"ל והנה לפי זה יש לפרש בנסח הפיוט
תמימות הזאת כה גדולה בלא לול"ב מגל"ה ,ענ"ג ,כבר דרשו בפירוש הפסוק עצם מעצמי וכו', אם כבנים אם כעבדים ,אם הלכה
חכמת שלמה ,אז יהיה שקרן דורשי רשומות ראשי תיבות ע'דן לאה דינא קשיא נקראת עצם ,רחל כר" מ או כר " י יאתה לך להושיענו,
גדול ,ואין צבוע כמוהו נ'הר ג'ן ,הנה עדן רמז לבינה יובל דינא רפיא נקראת בשר ,והנה ביום אם כבנים דהלכה כר"מ הנה רחמינו
בעולם .אבל האמת שהוא שהוא סוד השופר הממתיק הבתי הדין הקדוש הן המה ב' בתי דינים כרחם אב על בנים ,ואם כעבדים
חכם גדול ונפלא ,ויודע היאך דינים ומתמתקים הדינים בשורשם, קשיא רפיא עצם בשר ,והנה היוצר דהלכה כר"י הנה אעפ"כ עינינו לך
לכוון דבריו בדקדוק רב כדי הנה הארה הזו היא ג"כ בשבת כל הוא אלקינו יהיב עיטא למתקע תליות וכו' ,ואין אנחנו כאותו הדור
לכוונם בתמימות באמיתי. בעצם היום( ...שם) בשופר להמתיק הב' בתי דיני ם שבאו בימי יחזקאל לטעון עב ד
אשיחה בנפלאותיך
עמוד ו‘
פקודיך הבינני המשך הערות מעמוד ד'
כ
בכבוד רב ,ש .י .אטלאס
וכפשוטו דברי הכף החיים צ"ב ,דאה"נ דכבר יצא חיובו תב העיקרי הד"ת (או"ח סי' ל') בשם שו"ת פרי
———————
בל' קולות הראשונות ,אבל כיון שעדיין יש מצוה לתקוע הארץ שמי שלא בירך על תקיעות דמיושב עדיין
יישר כח על הגליונות
גם על סדר הברכות עדיין לא גמר המצוה ,דלא גרע יכול לברך על תקיעות דמעומד.
הח ש ו ב ות .מ א ד נ ה נת י מ ן
מנענועים שתקנו חז"ל לנענע .ואפשר שדעתו כמו שכתב וביאור הדברים ,דכתב האו"ז (הל' כיסוי הדם סי' שפ"ז) ,
הסיפורים ותולדות רבינו .חוץ
הריטב"א (ר"ה ט"ז ע"ב ד"ה כדי) שתקיעות דמעומד אינם והובא בהגהות אשרי (חולין פ"א סי' ב') ,דמי שלא בירך
מן גדלותו של רבינו שנראה
אלא כמו התקיעות שהיו תוקעין בתענית על סדר קודם השחיטה יכול עדיין לברך אחריו ,שכל מצוה שלא
בחוש מתוך המעשיות ,כמה
הברכות ,אבל אינו משמע מדבריו שכך כוונתו. ברך עובר לעשייתה מברך לאחר עשייתה .ועוד ,דהיכא מן הסיפורים הם ממש לימוד
על כן נ"ל ,דנחלקו מהו תקנת חז"ל ,דהכף החיים הבין דאתיליד ריעותא בבהמה צריכים לשחוט ולבדוק ומוסר שיכול כל אחד ללמוד
שלא הוסיפו חז"ל למצות שופר רק היא תקנה אחרת הריעותא ,ואם כשר הוא יברך אז .וכן פסק הרמ"א (יו"ד ממנו.
שיש לתקוע עוד על סדר הברכות ,ע"כ חלוק הוא סי' י"ט) ופר"ח (סק"ג) דאם יש להבהמה חשש טריפה אין על כן באתי להעיר על מה
מנענועים שהוא חלק ממצות נטילת לולב .אבל הפרי לברך על השחיטה אלא אחר הבדיקה. שנדפס בגליון העבר ,כדי
הארץ הבין שהתקנה היא להוסיף על מצות תקיעת אבל הרמב"ם (פי"א הל' ברכות הל' ה' ו' ז') חולק על זה, שלא תטעה שום איש ללמוד
שופר ,דומיא דנענועים ,ע"כ שפיר שייך לברך עליו כיון וכתב שאין לברך על המצוה אחר עשייתה ,ובין דבריו מן המעשה איזה רעות .חלילה
שעדיין לא גמר המצוה. הזכיר בפירוש שכן ההלכה גם בשחיטה .ורק בטבילת גר לחשוב על צדיקים מן הדורות
הנה רבינו (בנ"י תשרי ב' ל"ד) הביא דברי העיקרי הד"ת אמרו שיש לברך אחר הטבילה .וכן סברי התוס' (סוכה
שמעשיהם שלעבר
בשם הפרי הארץ להלכה .והוסיף ,שאם לא שמע ל"ט ד"ה עובר) והרא"ש (פ"ג סי' ל"ג) ,שכתבו כן לענין ומחשבותיהם הם גשמיים,
מלא נגיעות ומידות רעות,
התקיעות מיושב ,ושמע התקיעות מעומד בלא ברכה, נטילת לולב .וכן פסקו הש"ך (סק"ג) רע"א ועוד אחרונים.
כמו אנשים כערכנו .ועל זה
ואח"כ רוצה לתקוע בפני עצמו להשלים המאה קולות והנה תוס' והרא"ש חידשו ,שאע"פ שבהגבהת הד'
נאמר אם ראשונים כמלאכים
עפ"י הקבלה ,צ"ע אם עדיין יכול לברך ע"פ סברת מינים כבר יוצאים מצות נטילת לולב ,אבל אם לא נענע
אנחנו כבני אדם ,אם
הפרי הארץ .ולכאורה מסתפק אם מה שעדיין לא תקע הלולב ולא גמר המצוה עדיין יכול לברך על נטילת
הראשונים כבני אדם אנחנו
תקיעות שאינם ע"פ דינא דגמ' ,רק ע"פ קבלה ,אם גם לולב .וכן פסק המג"א (סי' תרנ"א סקי"א).
כחמורים.
תקיעות כאילו נחשבים כאילו עדיין לא גמר המצוה ולפי זה כתב הפרי הארץ ,דאפשר ההלכה כהראשונים
כתבת אודות הרה"ק ר'
ויכול לברך לפי דברי התוס' והרא"ש. דיכולים לברך גם אחר עשיית המצוה ,ע"כ אפי' אם יצא מענדל מקאסוב ,שרצה
ויש להוסיף בביאור הספק ,דהתוס' והרא"ש הוסיפו עוד מצות תקיעת שופר ע"י תקיעות דמעומד אפ"ה יכול להמשיך הבני יששכר אחריו.
סברא שיכול לברך על נטילת לולב גם אחר שמגביהו, עדיין לברך .ואפי' אם ההלכה כהראשונים דא"א לברך, חלילה לומר שחמד חסידים
שכל זמן שעדיין לא קיים מצוה מן המובחר יכול לברך, אבל כיון דלא גמר המצוה ,שעדיין צריך לתקוע תקיעות לשם כבוד עצמו ,ופשוט שכל
והביאו ראיה מאנשי ירושלים שהיו אוחזים הד' מינים דמעומד ,שפיר שייך לברך אפי' לפי דעתם .והוא ק"ו, כוונתו היתה לשם שמים ,כדי
בידם כל היום ,ש"מ דבהגבהה לחוד לא קיים מצוה מן מה אם על הנענועים שאינם אלא הכשר מצוה יכול לקרב הבני יששכר אל הש"י
המובחר .וכתבו הביכורי יעקב (תרנ"א סק"כ) והחיי"א (כלל לברך ,כ"ש על תקיעות דמעומד. ועבודתו ,ורצה בפרט לפתוח
קמ"ח סעי' י"א) ע"פ דבריהם אלו ,שגם אם כבר נענע והנה נחלקו הראשונים מסכת ר"ה (ט"ז ול "ד) איזה לו אוצרות השבת .וכנראה מן
הלולב ,אבל לא קיים מנהג הושענות להקיף הבימה עם תקיעות הם עיקר התקיעות ,אם הם התקיעות דמיושב, המעשה שהבני יששכר לא
הוצרך לזה ,ע"כ כבר נסע
הלולב עדיין יכול לברך כיון שרוצה עדיין לקיים מצוה או התקיעות דמעומד שבהם אומרים סדר הברכות .וכתב
לדרכו עוד לפני השבת.
מן המובחר. הכף החיים (תקפ"ה סקל"ט) ,דאם עיקר התקיעות הם
בברכת שנה טובה ומתוקה,
הרי דיש צד שיכולים לברך אפי' על המנהג ,וא"כ ה"ה התקיעות דמיושב פשוט שאין לברך על תקיעות
חיים קעניג
בתקיעת מאה קולות אפי' אם אין דינו אלא כמנהג עדיין דמעומד ,שכבר יצא מצוותו בתקיעות דמיושב וכבר גמר
——————
יכולים לברך על תקיעות אלו .וממילא יתפרש עוד המצוה .ואפי' אם עיקר התקיעות דמעומד הם עיקר
יישר כח לכל אלו ששלחו
ספיקת רבינו ,דמסתפק אם נאמר כמהלך הראשונים דאין התקיעות ,סוכ"ס כבר יצא בל' קולות הראשונות.
הערותיהם במשך השנה
לברך רק עד שגמר המצוה ,או דיכול לברך אפי' על ולפיכך חולק על הפרי הארץ שא"א לברך אחר תקיעות
שעברה ,חברי המכון
מצוה מן המובחר כמו מנהג. דמיושב ,שכבר גמר המצוה.
ראש השנה תשפ"ז
עמוד ז‘
בפקודיך אשיחה
ויש להעיר ,דיש לחקור באם עיקר קדימת החטאת היא משום שכפרה קודמת
לפני הכל ,או שכדי שיקבל הקב"ה הדורון צריך שיהא נקי מחטא .וא"ת
שהוא רק כדי שיקבל הקב"ה הדורון ,הוא העולה ,אז אין תי' המג"א מובן,
ן בהיות העבודה וכהנים על משמרת ,הלא חטאת מכפרת והעולה
מכשרת ,ואין חטאת ואין עולה ולא חלב ויותרת ,אשפך את רנתי ה
ואפיל תחנתי ,נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי( .פזמון שחר קמתי ,ליום ה' של
דאפי' אם אינו חייב חטאת ואינו אלא כקורא בתורה ועולתו הוא כפרתו ,מה סליחות)
הוא הדורון שמביא אחר העולה ע"י קריאת החטאת שאינו אלא כקורא לכבוד ימי הסליחות באנו להוסיף איזה גרגרים בפירוש אחד מן הפזמונים
בתורה .ומזה מוכח שסובר שהעיקר הוא קדימת הכפרה לפני הכל ,וצ"ע. ע"פ דברי רבינו .ובפרט שיתבאר הדברים ע"פ מה שחידש רבינו בענין
על כל פנים ,לפ"ז כתב רבינו (אגרא דכלה פרשת תזריע) ,שהחטאת של היולדת קריאת כל סדר הקרבנות בח' תשרי.
אינו באה אלא משום ספק שמא השביעה בעת קושי חבלי לידה שלא תזדקק יש להעיר על נוסח הפזמון ,דב"פ מזכיר חטאת לפני עולה ,הלא חטאת
לבעלה ,והעולה הוא כפרה על ביטול העשין של נדה חלה והדלקה שגרמו מכפרת והעולה מכשרת ,ואין חטאת ואין עולה ,אבל לבסוף מסיים אשפך
קושי חבלי הלידה .הנה בזמן הזה מחוייבת היולדות לומר פרשת קרבנותי' את רנתי דלכאורה הוא כנגד העולה שהוא דורון ,ואפיל תחנתי לבקש
משום ונשלמה פרים וכו' ,צריכה לומר העולה קודם כיון שחיוב החטאת אינו כפרה על החטא ,שהוא לכאורה כנגד החטאת ,הרי עולה קודמת לחטאת.
אלא ספק .ובזה תי' פרש"י למקראה הקדימה הכתוב שתהא נקראת תחילה, ונראה לתרץ בהקדם לבאר הסוגיא בזבחים (צ' ע"א) ,חטאת העוף קודמת
היינו כשקוראה פרשת היולדת משום ונשלמה וכו' צריכה להקדים העולה לעולת העוף ,מנה"מ ,דת"ר והקריב את אשר לחטאת ראשונה ,מה ת"ל,
להחטאת כיון שהחטאת אינו אלא ספק. שאין ת"ל ללמד שתקרב ראשונה הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה,
אבל יש ליישב תי' אחר בדעת רש"י ,ע"פ מה שכתב רבינו (דרך פקודיך הקדמה אלא זה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולה הבאות עמהן וכו' .ת"ש ר"א
ה' ח') שענין ונשלמה פרים שמכפר על כל העוונות הוא בקריאת כל פרשיות אומר כל מקום שנתחלפה חטאת (פי' שעשיר מביא חטאת בהמה ועני מביא חטאת
הקרבנות כמו שהן סדורין בתורה ,ודייק כן מלשון הגמ' (מגילה ל"א) כבר העוף ועולת העוף) חטאת קודמת וכאן (ביולדת) עולה קודמת ,כל מקום שבא
תקנתי להם סדר קרבנות ,כל זמן שקוראין בהם וכו' כאילו מקריבן לפני קרבן (קרבן חטאת) על חטא חטאת קודמת וכאן (ביולדת) עולה קודמת ,כל מקום
ומוחל אני על כל עונותיהם ,דמשמע מלשון סדר קרבנות היינו כל הקרבנות ששניהם (שני קרבנות עופות ,חטאת ועולה) באים תחת חטאת חטאת קודמת וכאן
כמו שהם מסודרים בהתורה .ומוסיף (ריח דודאים ע"מ מגילה שם) ,דלפ"ז מיושב (ביולדת) עולה קודמת ,אמר רבא למקראה הקדימה הכתוב.
קושיית המג"א למה מקדימין פרשת העולה להחטאת ,משום שעיקר מעלת ופי' רש"י ,למקראה הקדימה הכתוב שתהא נקראת תחילה ,אבל בעבודתן
האמירה לאומרם כסדר שהם מסודרים בתורה. חטאת קודמת וכדאמרן מזה בנה אב .והקשה התוס' (ד"ה למקראה) ,ותימה,
וכתב רבינו (דרך פקודיך שם ט') ,דע"כ ראוי לכל ירא שמים לקבוע לעצמו זמן מה חידוש הוא זה .פי' ,דכתיב ובמלאות ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש
מיוחד לומר הפרשיות כסדרן בתורה ולעסוק בהלכותיהן .ורבינו בעצמו ברר בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת ,הרי בסדר קריאתה עולה קודם
יום השמיני מעשי"ת ,הנקרא בפי כל יום י"ג מדות ,וקרא בצבור כל סדר לחטאת ,ומה תי' רבא ,האם ס"ד שיש להפך סדר המקראות ,ע"ש.
הקרבנות בתורה עם קיצור הדינים הנדפסים בספר מצות השם .והטעם שקבע הנה הטור ושו"ע (סי' א' סעי' ה') כתבו שטוב לומר פרשת העולה ומנחה
יום הלזה ,דיום זה היה התחלת חינוך בית המקדש הראשון ,ע"ש. ושלמים וחטאת ואשם .והקשה המג"א (סק"ח) ,למה הזכירו שניהם פרשת
ולפי דבריו יש ליישב גם רש"י הנ"ל ,שכוונתו שהקדימה הכתוב שתהא העולה קודם לפרשת החטאת ,והלא קיי"ל דחטאת קודם לעולה .ותירץ,
נקראת תחלה היינו שבאמירת סדר הקרבנות שאין להפך סדר הפרשיות דהטעם דחטאת קודם לעולה ,מבואר בזבחים (דף ז') ,משל לפרקליט שנכנס
ולקרות החטאת קודם העולה ,אלא העולה לפני החטאת כמו סדר הפרשיות. למלך ,ריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו .פירוש ,שהעולה הוא דורון
ולפי זה יש ליישב גם לשון הפזמון ,שמקדים בהקרבת הקרבנות ,הן בהיות והחטאת ריצה ,וצריכים מקודם להרצות לפני המלך ע"י החטאת לפני
העבודה וכו' ,אז הי' חטאת מכפרת ואח"כ והעולה מכשרת ,ועכשיו אין לנו הקרבת העולה שהוא דורון .הנה העולה מכפרת אעשה ,ואמרו חז"ל (שם)
זאת ,ואין חטאת ואין עולה וכו' .אבל הסיום קאי על אמירת הפרשיות משום אין לך אדם שאינו מחויב עשה ,משא"כ חטאת פסק הטור שלא יאמר יהי
ונשלמה פרים וכו' ,ע"כ מהפך הסדר לומר ואשפוך רנתי של דורון ,הוא רצון כאילו הקרבתי אחר פרשת החטאת שמא אינו חייב חטאת והוי כקורא
העולה ,ושוב ואפיל תחנתי של החטאת ,ודו"ק. בתורה ,א"כ יאמר עולם קודם שהיא מכפרת.
להערות ולנדבות יש להתקשר עם המכון
טלפון 777-707-2788אימייל mechonusicha@gmail.com
אגרא דפרקא רמז ע"א (ח"ב)
ובזה יתפרש הרמז ,שהאיש אינו משלח את האורח מתוך הבית ,היינו שאינו
מכריח האדם לילך לחוץ ולקיים מצוותיו ,אדרבה ע"י אהבה יעשה האדם
מעצמו .רק האשה והיראה משלח האורח בעל כרחו ,שילך לחוץ לעבוד את
חלק הראשון של הרמז הביא רבינו דברי הזוה"ק ,שדרש הפסוקים
אצל כניסת נח לתוך התיבה ,שמשם נלמד הלכות דרך היאך להזמין
אורחים .ואחד מן הדברים שנלמד ,שאין דרך ארץ שהאשה תזמין האורח,
ב
השם אפי' כשאין רצונו כך. רק האיש .ועכשיו ממשיך רבינו את דברי הזוה"ק.
"כיון דנפק יהב מתנן לה ,בגין דאיהי בביתא וביתא בידהא", "ולקמן שם בזוהר דף ע' ,תא חזי ,מה כתיב בקדמיתא ,ויאמר הוי"ה לנח
דהיינו ,שכאשר יצא האורח יש לו ליתן מתנות לבעלת הבית ,כיון שכל הנהגת בא אתה וכל ביתך אל התיבה ,דמאריה דביתא יהיב רשו למיעל ,לבתר
הבית בידה ,והיא המספקת כל צרכי האורח .ומשו"ה הקריב נח קרבנות ,שהם אתתא אמרה ליה לנפקא ,בקדמיתא אעל ברשותא דבעלה לסוף נפק
היו המתנות להשכינה הק' ,לפי שהיא היתה מספקת כל צרכי נח והבריות שהיו ברשותא דאתתא ,מכאן אוליפנא מריה דביתא יעול ואתתא תפיק ,הה"ד
שם בתיבה .ורמז הזוה"ק דאיהי בביתא ,היינו השכינה הק' שנקראת עיקרת ויאמר אלקים אל נח לאמר צא מן התיבה( ,וזהו הלאמר ,לאמר לדורות,
הבית ,וכן כל בחי' התיבה היתה בבחי' השכינה הק' ,וכדמבואר בספה"ק, נ"ל) ,דרשו הוה בידהא לאפקא ליה לאושפיזא ולא לעאלא ליה",
ואכמ"ל. פירוש ,דכבר דייקו לעיל למה שינה הכתוב מן השם אלקים להשם הוי"ה
"ואינון מתנן דיהיב לה בגין לאסגאה לה רחימותא בבעלה", בכניסת נח להתיבה ,ופירשו שהכוונה שאין אורח נכנס לתוך הבית אלא
ותכלית מתנות אלו הוא כדי להרבות לה אהבה עם בעלה ,כי בראותו ברשות האיש הנרמז בהשם הוי"ה .אבל ביציאתו חזר התורה להשתמש
שמצאה חן בעיני האורחים יתרבה אהבתו לה .וכן היתה בהקרבת הקרבנות, בהשם אלקים ,דמרמז על השכינה הק' בבחי' האשה ,וכדכתיב ויאמר
שגורמים יחוד בין קוב"ה ושכנתי' ,שדוגמתו בזה העולם היחוד בין האיש אלקים וכו' צא מן התיבה ,משום שהאורח יוצא ברשות האשה ,היינו
ואשתו. שהאשה משלחו מן הבית ,שהרשות בידה לשלח האורחים .ומוסיף רבינו,
והנה מתנות אלו שנתן נח להשכינה הק' שייכים ג"כ לנו ,שהוא ע"י קיום שבכל מקום דורשים חז"ל תיבת לאמר שדיבור הזאת הוא גם לדורות .וכן
המצוות בכלל ועבודת התפילה שהוא במקום הקרבנות בפרט ,ש"י התפילה כאן כתיב ויאמר אלקים אל נח לאמר ,ומהו הציווי לדורות לצאת מן
מתקנים בחי' השכינה הק' כדי שתוכל היא להתייחד עם קוב"ה .וע"ד מה התיבה .אלא הכוונה להלכות דרך ארץ ,שהאשה משלחת את האורחים.
שביארנו לעיל יש להוסיף ,שכל תכלית היראה ואהבה הוא כדי להתפלל והמפרשים מבארים דברי הזוה"ק ע"פ סוד .אבל י"ל על דרך העבודה,
להש"י מתוך יראה ואהבה ,ולכוון כל התפילות לצורך השכינה הק' .שאע"פ וע"ד מה שביארנו תחילת דברי הזוה"ק ,דהאיש והאשה שבכאן הוא רמז
שפירוש התפילות כפשוטם מדברים מדברים גשמיים ,אעפ"כ ראוי לכוון לבחי' היראה והאהבה ,ובמו שביארנו בגליון העבר .וענין האורח שרוצה
שרוצים להשתמש בכל דברים אלו לצורך עבודתו ית' ,ושעי"ז יתרבה כבוד לכנס לבית רומז על מי שרוצה להשיג מדריגות שאינם ראויים לו ,שרוצה
מלכותו בכל העולם .ואם מתפללים בכוונות אלו ,זה הוא מתנה ראוי' שעל ידו לבא לשם כאורח שבא לבית שאינו שלו .הנה מדת היראה א"א להשיג רק
גורמים יחודים בין קוב"ה ושכנתי'. ע"י עבודה רבה ,אבל האהבה היא דבר שמקבלים במתנה מהש"י .ע"כ רק
"מכאן אוליפנא אורח ארעא לאושפיזא ,ועל דא לבתר דיהיב לה מתנן וכו' האיש ,היינו מדת האהבה ,מזמין אורחים ,היינו שניתן למי שלא זכה לה ע"י
ברכא ליה ,דכתיב ויברך אלקים את נח וכו'". עבודתו ,משא"כ האשה ומידת היראה.
פירוש ,שאחר שהאשה מרגשת שע"י המתנות נתרבה אהבת הבעלה אצלה, הנה כל זה הוא כלפי ההתדבקות בהש"י ,אם מצד היראה או מצד האהבה.
היא מברכת את האורח .וכן בנח ,אחר שגרם היחוד קיבלה השכינה הק' כל אבל אין זו תכלית השגת מדריגות אלו ,אלא שיקיים מצוות מתוך יראה
ההשפעות מלמעלה .וברכות אלו משפעת השכינה לו ,בזכות הקרבות שהקריב. ואהבה הזאת .וכלפי חלק העבודה הזאת ניתן להבין ,אשר היראה מכריח
וזהו דכתיב ויברך אלקים דייקא ,היינו השכינה הק' ,את נח וכו'. את האדם לעבוד הש"י אפילו בעל כרחו כשאין לו רצון לקיים המצוות,
וכן הוא בעבודת התפילה ,שע"י התיקונים שמתקנים את השכינה הק' ,גורמים משא"כ האהבה אינו מכריח את האדם ,אדרבה האהבה עצמה משים רצון
יחוד קוב"ה ושכנתי' ,ועי"ז בא כל ההשפעות טובות עלינו ועל כל העולם. בלב האדם לעשות רצון קונו.
שותף בהוצאות הגליון
נתנדב בזכות לרפו"ש שרה לאה בת אסתר יהודית בתוך שאר חולי ישראל
שותף בהוצאות הגליון שותף בהוצאות הגליון
נתנדב בזכות לרפו"ש ר' ישכר דוב בן מרים כ"ק אדמו"ר מבעלזא שליט"א נתנדב לע"נ ר' שמואל צבי הירש בן ר' יוסף חיים ז"ל
