gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫יו"ל ע"י מכון‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫בהנהלת הרב ש‪ .‬י‪.‬‬ ‫הגליון נתנדב ע"י הר"ר יחיאל מיכל שווארטץ יה"ו‬ ‫אטלאס‬ ‫שנה ח'‬ ‫ביאורים בספרי בעל הבני יששכר‬ ‫גליון א'‬ ‫מאמר בידך אפקיד רוחי‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫הנבראים)‪ ,‬כפי חיותו שינתו‪ ,‬והאדם‬ ‫התחדשות החקיות בלילה‬ ‫שיש לו חיות מרובה על כל‬ ‫"ואחשבה לדעת‪ ,‬דהנה ברכת נט"י‬ ‫פרק א'‬ ‫מאמר בידך אפקיד רוחי‬ ‫הנבראים הוא ישן יותר מכולם כדי‬ ‫וא ש ר י צ ר נת ק נ ו מ ש ו ם ש א ח ר‬ ‫הש"ץ מברך על נטילת ידים‬ ‫ביאור המנהג שהשץ מברך‬ ‫שיתחדש יותר‪( ".‬שם)‬ ‫כמו שהאדם יש לו נפש‪ ,‬כן הוא בכל‬ ‫השינה נעשה האדם כברי' חדשה‪,‬‬ ‫וכמשארז"ל בכוונות הכתוב חדשים‬ ‫דשים לבקרים רבה אמונתיך‪.‬‬ ‫(איכה ג' כ"ג)‬ ‫גילה לנו האריז"ל‪ ,‬שבר"ה נתחדש‬ ‫ח‬ ‫פעם שני ברכות על נטילת‬ ‫ידים ואשר יצר‪ ,‬הדורמיטא‬ ‫דבר‪ ,‬אלא ששונה בחינת נפשם מנפש‬ ‫לבקרים רבה אמונתיך‪ ,‬שהאדם‬ ‫והשינה של העולם בראש‬ ‫העולם מחדש‪ ,‬והוא ע"י "דורמיטא"‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬וכמו שיש חילוק גם בגופם‬ ‫מפקיד נשמתו וכו' ומחזירה לו‬ ‫השנה‪ ,‬וההתבטלות וענוה‬ ‫דהיינו "שינה"‪ ,‬ואחר כך צריכים‬ ‫של דומם צומח חי ומדבר‪ .‬וזה‬ ‫וכו'‪( ",‬שם)‬ ‫בראש השנה (עמוד א')‬ ‫להקיצו משינתו ע"י תקיעת שופר‪,‬‬ ‫סיבת חילוקם בגשמיות‪ ,‬שנפשם הם‬ ‫דרשו‪ ,‬שבכל לילה נותנים הנשמה‬ ‫שור שם הרו חנ י‪ ,‬וכ יו ן שמ שו ני ם‬ ‫להקב"ה בפקדון כשהוא בלויים‬ ‫וכמו שביאר הרמב"ם ענין השופר‬ ‫הערות הקורא‬ ‫שהוא כדי לעורר הישינים משינתם‪.‬‬ ‫משא ומתן באם החיוב הקהל‬ ‫נשמותיהם ממילא גם גופם‬ ‫ושחוקים‪ ,‬והוא מחזירו חדשים‪,‬‬ ‫וביאר כאן רבינו ע"פ דברי הרה"ק‬ ‫הוא על המלך לבדו או על‬ ‫מחולקים‪.‬‬ ‫שנעשה כבריה חדשה‪ .‬וזהו דכתיב‬ ‫ר' פינחס מקאריץ ענין השינה הזאת‪.‬‬ ‫הגדול שבישראל (עמוד ב')‬ ‫הנה כפי חיותם‪ ,‬שבא מנפשותיהם‪ ,‬כן‬ ‫חדשים לבקרים‪ ,‬שמחזיר לנו נשמה‬ ‫"מנהג ישראל בכל מקום מושבותם‬ ‫צריכים לקבל חידוש לחיותם על ידי‬ ‫חדשה בבוקר‪ .‬וכתב הרשב"א‬ ‫בגליות שיברך הש"ץ נטילת ידים‬ ‫תולדות רבינו‬ ‫הש ינ ה‪ ,‬ו מי ש יש ל ו חי ות י ות ר‬ ‫שמטעם זה נוטלים את הידים כל‬ ‫הקשר שבין רבינו והרה"ק‬ ‫ואשר יצר ואלקי נשמה שנתת וכו'‬ ‫מכולם‪ ,‬הרי הוא האדם‪ ,‬צריך לישון‬ ‫בוקר‪ ,‬שנעשה כבריה חדשה‪.‬‬ ‫ר' וואלף מזבאריז (עמוד ג')‬ ‫בבית הכנסת ברבים‪ ,‬הגם שאפשר‬ ‫יותר מכולם‪.‬‬ ‫"והנה ענין השינה הוא כדי שיתחדש‬ ‫לומר שזה להוציא את הרבים ידי‬ ‫האדם ויומשך לו חיות חדש ומוחין‬ ‫פנינים מספרי רבינו‬ ‫ח ו בת ם ‪ ,‬מ א י ש נא ר א ש ה ש נ ה ‪,‬‬ ‫שינה בשבת תענוג‬ ‫זכין‪( ".‬שם)‬ ‫אכי לת הסי מני ם‪ ,‬תפי לו ת‬ ‫ובפרט בזמנינו דלא שכיחי עמי‬ ‫"הגה‪ :‬ונ"ל הקטן‪ ,‬דבעבור זה מצוה‬ ‫כפשוטו נראה לנו בחוש‪ ,‬שעל ידי‬ ‫היום‪ ,‬וזכרון תרועה (עמוד ד')‬ ‫הארצות‪( .‬בנ"י תשרי ב' כ')‬ ‫לישן בשבת גם ביום‪ ,‬שינה בשבת‬ ‫שינה מקבל האדם כוחות חדשות‪.‬‬ ‫כתב הרמ"א (סי' ו' סעי' ב') שאין‬ ‫פקודיך הבינני‬ ‫תענוג‪ ,‬דבשארי הימים יש לאדם‬ ‫ופנימיות הענין‪ ,‬שבשעת שינה מקבל‬ ‫לברך נטילת ידים ואשר יצר ב'‬ ‫מי שלא בירך על תקיעות‬ ‫חיות רק מנשמה אחת אזי די לו‬ ‫חיות חדש לנשמתו‪ .‬ויתבאר עוד‬ ‫פעמים‪ ,‬א' בבית וא' בביה"כ‪ .‬והמטה‬ ‫שופר‪ ,‬עד מתי עדיין יכול‬ ‫בשינת הלילה‪ ,‬משא"כ בשבת יש לו‬ ‫אי"ה בהמשך המאמר‪.‬‬ ‫אפרים (סי' תקפ"א סעי' י"ג וסי'‬ ‫לברך (עמוד ו')‬ ‫חיות משתי נשמות צריכין לישן גם‬ ‫תקפ"ד סעי' ו') כתב שאע"פ שכבר‬ ‫ביום‪ ,‬נ"ל‪[ ".‬ע"כ הגה] (שם)‬ ‫פרק ב'‬ ‫בירך הש"ץ לעצמו המנהג שמברך‬ ‫בפקודיך אשיחה‬ ‫מבואר בספה"ק שבעת השינה נשמת‬ ‫שנית כשעובר לפני התיבה בר"ה‬ ‫ביאור סדר הקרבת הקרבנות‬ ‫האדם ניתן למלכות‪ .‬והנה ספירת‬ ‫כל הנבראים ישינים‬ ‫ובימי סליחות‪ .‬והט"ז (סי' ו' סק"ה)‬ ‫במשנת רבינו (עמוד ז')‬ ‫המלכות מורה על ההסתר של עולם‬ ‫"ואמר הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ‬ ‫מיישב המנהג שהוא לצאת עמי‬ ‫הזה‪ ,‬שכל צורת המלכות היא רק‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שבכל הנבראים יש שינה‪,‬‬ ‫אגרא דפרקא רמז ע"א (ח"ב)‬ ‫הארצות‪ ,‬וגם היום שהכל בקיים‬ ‫כשיש מלך וגם עם‪ ,‬וממילא כדי‬ ‫ואפי' המים ישינים‪ ,‬ואם לא יישנו‬ ‫הנהגות בהז מנת אורחים ‪,‬‬ ‫דומה הדבר לחזרת הש"ץ‪ ,‬ע"ש‪,‬‬ ‫שיהא הש"י מלך צריך להיות הסתר‬ ‫יתקלקלו‪ ,‬רק שהמים יש להם חיות‬ ‫וע"ע במט ה א פרים ‪ .‬ו רבינ ו ב א‬ ‫וביאור הענינים עד העבודה‬ ‫(עמוד ח')‬ ‫אורו ית' בצמצום עולם הגשמי‪ ,‬וכמו‬ ‫מעט ישינים מעט‪ ,‬הכל (ר"ל כל‬ ‫ליישב המנהג ע"פ סוד וחסידות‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫עמוד ב‘‬ ‫דהיינו‪ ,‬שבאמת כל לידת נשמת‬ ‫מחדש בבוקר‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬ע"כ נרמזת‬ ‫הישראל הוא מן מלכות‪ ,‬דוגמת לידת‬ ‫שמה רח"ל בראשי תיבות הפסוק‬ ‫המשך המאמר מעמוד הקודם‬ ‫שביארנו כמה פעמים‪ .‬וממילא ספירת‬ ‫הערות הקורא‬ ‫הבן מן רחם אמו‪ .‬וזהו הטעם שבכל‬ ‫ח'דשי ם ל'ב קרים ר'בה אמונת ך‬ ‫מלכות נקראת אמונה‪ ,‬שצריכים‬ ‫מה שכתבת [בגליון העבר‪ ,‬במדור‬ ‫בוקר נעשה כברי' חדשה עם כוחות‬ ‫שמרמז על מסירת הנשמה לספירת‬ ‫להאמין בו כיון שיש כאן הסתר‪,‬‬ ‫פקודיך הבינני] לבאר דעת הבני‬ ‫חדשות‪ ,‬שבלילה נכנס נשמתו בחזרה‬ ‫מלכות כנ"ל‪.‬‬ ‫משא"כ בבחי' של גילויים‪.‬‬ ‫יששכר שרק המלך מצווה על‬ ‫לתוך המלכות וכנ"ל‪ ,‬ושם נעשה‬ ‫ועל פי זה רמזו רז"ל בפסוק הנ"ל‪,‬‬ ‫מצות הקהל‪ ,‬עי' בספר זכר‬ ‫מחדש כמו העיבור במעי אמו‬ ‫באר העליון‬ ‫חד ש י ם ל ב קר ים ‪ ,‬ה יי נ ו שב ב ו ק ר‬ ‫למקדש לבעל האדר"ת‬ ‫שנתגדל שם משך זמן עיבורו‪,‬‬ ‫"שהיא הבא"ר שהיא בר"ת ב'ידך‬ ‫נתחדש נשמת האדם‪ ,‬רבה אמונתך‪,‬‬ ‫שהוכיח שהמצוה על כל גדול‬ ‫ובבוקר בהקיצו הוי כנולד נשמתו‬ ‫א'פקיד ר'וחי‪ ,‬הגה‪ :‬כמו שכתב‬ ‫האמונה שהיא המלכות‪ ,‬היא רבה‬ ‫ש ב י ש רא ל ‪ .‬ו ט ע נת ו ב פ י ו ‪,‬‬ ‫מחדש בתוך גופו‪ .‬ובזה יובן רמז‬ ‫האריז"ל ב'ידך א'פקיד ר'וחי ר"ת‬ ‫בלילה כיון שהיא מלאה מנשמות כל‬ ‫שאגריפס קרא פרשת הקהל‬ ‫רבינו‪ ,‬דפסוקא דרחמי היינו הפסוק‬ ‫בא"ר‪( ".‬שם)‬ ‫הישינים‪.‬‬ ‫אע"פ שהיה פסול למלכות‪,‬‬ ‫דמדבר על הרחם שבו יכנס נשמתו‬ ‫ספירת מלכות נרמזת לבאר‪ .‬והטעם‪,‬‬ ‫הנה כל זה הוא בלילה‪ ,‬אבל ביום על‬ ‫וכדמבואר בסוטה מ"א‪ ,‬ש"מ‬ ‫בעת השינה‪ ,‬שהוא הבאר העליון‪,‬‬ ‫שנרמזו קוב"ה (תפארת)‬ ‫האדם להיות ער‪ ,‬דלא עוד שאינו‬ ‫שאע"פ שלא היה לו דין מלך‬ ‫מלכות כנ"ל‪ .‬והוא הפסוק בידך‬ ‫ושכ נת י' ( מלכו ת) לש מי ם וארץ ‪,‬‬ ‫זמן ק בלת כ וח ות חד שות ‪ ,‬אל א‬ ‫אפ"ה כיון שהיה הגדול‬ ‫אפקיד רוחי‪ ,‬שנרמז בר"ת באר‪.‬‬ ‫שקוב"ה הוא כמו משפיע לשכנתי'‪,‬‬ ‫דמבואר בספה"ק שיש לחוש גם‬ ‫בישראל היה שייך לו לקרות‪.‬‬ ‫וכמו שביארנו כמה פעמים במשל‬ ‫שיאחזו חלילה החיצונים בנשמתו‬ ‫בברכה והצלחה‪ ,‬פנחס ב‪.‬‬ ‫פרק ד'‬ ‫לאיש ואשתו‪ .‬והנה דרך המשפיע‬ ‫כשעולה ביום‪ .‬כל זה נאמר בימות‬ ‫להיות למעלה מן המקבל‪ ,‬ולמשל‬ ‫החול‪ ,‬אבל שבת שאני‪ ,‬דאין כאן‬ ‫מלאכים יחפזון‬ ‫כששופכים מים לתוך כוס שהכלי‬ ‫חשש מן החיצונים שאין להם שליטה‬ ‫תש ו בת ר ' ש ‪ .‬י ‪ .‬א ט לא ס ‪:‬‬ ‫"וגם מלאכים יש בהם דורמיטא‪,‬‬ ‫שממנו שופכים המים עומד למעלה‬ ‫ביום הק' הזה‪ .‬ומוסיף רבינו שיש‬ ‫יישר כח לידידנו ר' פנחס‬ ‫(נ"ל בגימטריא ע"ר‪ ,‬אני ישנה ולבי‬ ‫מן הכוס‪ .‬וכמו כן במשל לשמים‬ ‫צורך גדול לשינת צהרים בשבת‪,‬‬ ‫להערתו החשובה‪ ,‬ושיש לנו‬ ‫ער)‪( ",‬שם)‬ ‫וארץ‪ ,‬שהשמ ים הו א למע לה מ ן‬ ‫שבלילה לא קיבל חיות רק לנשמתו‬ ‫לעיין בדברי בעל האדר"ת‪.‬‬ ‫דורמיטא פירושו שינה‪ .‬והנה גם בעת‬ ‫הארץ‪ ,‬וממנו יורד השפעתו‪ ,‬הוא‬ ‫שיש לו בכל הש בוע‪ ,‬אבל ביו ם‬ ‫והנה הגאון האדר"ת (שם פ"א‬ ‫השינה יש לו להאדם איזה חיות‪,‬‬ ‫גשמים‪ ,‬והארץ מקבלת המים ממנו‬ ‫מקבל גם נשמה יתירה את חיותו‪.‬‬ ‫ס"א) פלפל בענין הזאת‪ ,‬מי‬ ‫שהרי אינו מת ממש‪ .‬והוא הנרמז‬ ‫כדי שתוכל להוציא צמחיה‪ .‬וזהו‬ ‫הוא שקורא הקהל‪ ,‬ועלה שיש‬ ‫בבחי' לבי ער‪ ,‬היינו שגם בשעת‬ ‫בחי' השפעת קוב"ה אל שכנתי'‪.‬‬ ‫פרק ג'‬ ‫בזה מחלוקת ראשונים בדבר‪,‬‬ ‫השינה עדיין הלב ער במעט חיות‬ ‫אבל יש בחי' הפוכה‪ ,‬ולמשל באיש‬ ‫ע"כ מצד זה בלבד אין‬ ‫כדי שיוכל להחיות גוף הגשמי‪ .‬ונרמז‬ ‫ואשה שגם דרכה של האשה להשפיע‬ ‫פקדון לרחל‬ ‫להקשות על רבינו‪.‬‬ ‫בדורמיט"א בסמפר ע"ר‪.‬‬ ‫אל ב על ה ‪ ,‬ול מ של כ שר ו צה ה י א‬ ‫"כי בשינתו הוא מוסר נפשו לבאר‬ ‫אבל יש להקשות על דברי‬ ‫"לכך מלאכים יחפזון בראש השנה‬ ‫לעורר א הב ת בע לה א צל ה הי א‬ ‫העליון‪ ,‬בסוד ח'דשים ל'בקרים‬ ‫רבינו מצד אחר‪ .‬שביארנו‬ ‫בסוד דורמיטא‪( ",‬שם)‬ ‫תעשה פעולות כדי לעורר רגשים‬ ‫ר'בה‪ ,‬ר"ת רח"ל‪( ",‬שם)‬ ‫שמוכרח הוא שדעת רבינו‬ ‫פירוש‪ ,‬דבאופן כללי יש לכל העולם‬ ‫אלו‪ ,‬הנה פעולות אלו הם השפעתה‬ ‫רחל היא כינוי לספירת מלכות‪ ,‬וכמו‬ ‫שאין מצות הקהל על כל העם‬ ‫סוד השינה‪ ,‬וכנ"ל בהקדמתנו‬ ‫לו‪ .‬והוא ההשפעה מלמטה למעלה‪.‬‬ ‫שבארנו כמה פעמים‪ .‬ונאמר בקיצור‪,‬‬ ‫הוא כדעת הרמב"ם‪ ,‬וכמו‬ ‫להמאמר‪ ,‬וכל הנבראים שצריכים‬ ‫ובחי' הזאת היא בחי' הבאר‪,‬‬ ‫שהג' אבות כנגד ג' ספירות חסד‬ ‫שדייקנו מתוך לשונות‬ ‫שינה כדי לחיות יש להם שייכות‬ ‫שנובעת המים מתוך הארץ ולחוץ‪.‬‬ ‫(אברהם) גבורה (יצחק) ותפארת‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬אבל לדעת שאר‬ ‫לשינת העולם הזאת כדי שיקבלו‬ ‫והוא בחי' המלכות אל בעלה‬ ‫(יעקב)‪ .‬ובארנו כמה פעמים שהשם‬ ‫הראשונים מוטל המצוה גם‬ ‫חיות חדשה לשנה הבא‪ .‬וכיון‬ ‫תפארת‪ ,‬ע"כ נרמזת המלכות בבאר‪.‬‬ ‫הכלל י ל ק וד ש א בר י ך ה ו א ה ו א‬ ‫על העם לבא ולשמוע‪ .‬אמנם‪,‬‬ ‫שמלאכים ג"כ ישינים ע"כ גם הם‬ ‫תפארת‪ .‬הנה בת זוגי' של קוב"ה היא‬ ‫האדר"ת דייק מתוך דברי‬ ‫יראים בר"ה מן הדין על איזה צורה‬ ‫פסוקי דרחמי‬ ‫ספירת מלכות (שכנתי')‪ ,‬ונרמזת‬ ‫"וכתבנו בגמרא דזהו שאמרו אף‬ ‫באשת יעקב (כנגד תפארת כנ"ל)‪,‬‬ ‫הרמב"ם דאין מצות קריאה‬ ‫יתחדשו לשנה הבא‪.‬‬ ‫ת"ח מיבעי ליה למימר חד פסוקא‬ ‫היא רחל‪( .‬וגם לאה נרמזת לספירת‬ ‫דוקא על המלך‪ ,‬שלא כתב‬ ‫פרק ה'‬ ‫דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי‪ ,‬והנה‬ ‫מלכות‪ ,‬אבל בדרך כלל נזכרים רק‬ ‫בשום מקום שהוא מצוותו‪,‬‬ ‫ומזה משמע דמה שהמלך קרא‬ ‫אין בפסוק הזה לשון תפלה‪ ,‬אבל‬ ‫רחל שהיא היתה עקרת הבית‪ ).‬הנה‬ ‫התחדשות בראש השנה‬ ‫לדעתי פסוקא דרחמי‪ ,‬מלשון ֶרחֶ ם‪,‬‬ ‫בכל לילה נותנים הנשמה בפקדון‬ ‫הוא רק משום שהנהיגו כן‪.‬‬ ‫"ו ל כ ך ר " ה ב א מ צ ע ‪ ,‬ה ג ה ‪ :‬נ " ל‬ ‫היא הבאר העליון‪[ ".‬ע"כ הגה] (שם)‬ ‫לספירת מלכות‪ ,‬ועל ידה נולד נשמתו‬ ‫גם פירש (שם ס"ב) שהמצוה‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫עמוד ג‘‬ ‫דמלכות"א‪ .‬ובזה יובן דברי רבינו‪,‬‬ ‫דורמיטא‪ ,‬להתחדש הוא כך‪ ,‬שיקטין‬ ‫תולדות רבינו‬ ‫המשך המאמר מעמוד הקודם‬ ‫פירושו‪ ,‬היינו בין שנה לשנה‪ ,‬או‬ ‫א‬ ‫שעל האדם לכלול עצמו בכס"א‬ ‫עצמו כל מה דאפשר עד שיוחשב‬ ‫חד מגדולי אדמור"י‬ ‫ה ז א ת ‪ ,‬ב ב ח י ' מ לכ ו ת ו ד י ן ‪ ,‬ע " י‬ ‫לאין‪ ,‬והוא בסוד מוחין‬ ‫באמצע שנה למנין החדשים‪ ,‬דמניסן‬ ‫החסידות שחיו בחייו‬ ‫שמקטין את עצמו בסוד הדורמיטא‪,‬‬ ‫דקטנות‪( ",‬שם)‬ ‫מנינן לחדשים‪[ ,‬ע " כ ה ג ה] ‪ ,‬נקודה‬ ‫של רבינו היה הרה"ק ר'‬ ‫ובזה יזכה להתחדשות יחד עם כל‬ ‫פירוש‪ ,‬דענין הדורמיטא הוא סילוק‬ ‫אמצעית לנשמות ולעולמות‪ ,‬בסוד‬ ‫וואף זבאריז‪ .‬רבים נסע ו‬ ‫העולם כולו ביום המלכות והדין‪ ,‬הוא‬ ‫"מוחין"‪ ,‬היינו האורות שבאים בתוך‬ ‫דינא קשיא ודינא רפיא‪ ,‬הגה‪ :‬היינו‬ ‫לזבאריז לינק מן ר' וואף‪,‬‬ ‫ר"ה‪.‬‬ ‫הספירות‪ ,‬וכמו אדם הישן שאין לו‬ ‫יום א' דינא קשיא בסוד הנפשות‬ ‫וגם רבינו נסע פעם לשבות‬ ‫"ומזה יומשך לו חיות זכים וברורים‬ ‫שכל‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל דנים ולא‬ ‫פנימיות העולמות‪ ,‬יום ב' דינא רפיא‬ ‫אצלו את שבתו ולקנות תורה‬ ‫לו ולממונו ולכל מה שיש לו ולכל‬ ‫נים תיר ולא תיר‪ ,‬דהיינו כשהוא חצי‬ ‫חיצונית העולמות ממש‪ ,‬כמבואר כל‬ ‫ודרכי חסידות מן אותו צדיק‪.‬‬ ‫הנלוים אליו‪ ,‬עכ"ד הרב הקדוש‬ ‫ישן וחצי ער‪ ,‬הוי כגון דקרי ליה ועני‪,‬‬ ‫זה בכתבי האריז"ל‪( ",‬שם)‬ ‫אחר השבת‪ ,‬קרב רבינו לר'‬ ‫הנ"ל‪( ".‬שם)‬ ‫ולא ידע לאהדורי סברא‪ ,‬וכי מדכרו‬ ‫רבינו מאריך יותר בזה במ"א‪ .‬ונבאר‬ ‫וואף כדי לקבל ממנו ברכת‬ ‫ליה מדכר‪ ,‬אבל מי שהוא ישן לגמרי‬ ‫בקיצור‪ ,‬שכמו שיש לכל אדם גוף‬ ‫פרידה‪ .‬ר' וואלף לא ברכו‬ ‫מיד‪ ,‬אלא אמר לרבינו‬ ‫פרק ז'‬ ‫אין לו אפי' שכל הזאת‪ .‬אבל בודאי‬ ‫ונשמה‪ ,‬כמו כן הוא בכל העולמות‬ ‫שיש לו איזה שכל‪ ,‬שרק ע"י המח‬ ‫שיש להם בחי' "עולמות"‪ ,‬היינו‬ ‫שרוצה לדבר עמו אודות‬ ‫מברכים על התחדשות ישראל‬ ‫פועלים כל איברי הגוף‪ ,‬אבל הוא‬ ‫חיצוניות ו"גוף"‪ ,‬וגם בחי' נשמות‪,‬‬ ‫איזה נושא‪.‬‬ ‫קטן מאד‪ .‬ובספה"ק נקרא "מוחין‬ ‫שהוא הפנימיות‪ .‬וביאר האריז"ל‬ ‫"ומעתה תתבונן מנהגן של ישראל‪,‬‬ ‫מאיזה סיבה שהיא‪ ,‬היתה‬ ‫שעבודת ר"ה מתחלק בין ב' ימים‪,‬‬ ‫כיון שבראש השנה יש שינה‬ ‫דקטנות"‪ ,‬שהוא המוחין שנשאר גם‬ ‫איזה פירוד לבבות בין ר'‬ ‫שביום הראשון כל העבודות הם רק‬ ‫כביכול‪ ,‬ונעשין כל ישראל אחר כך‬ ‫בשעת הדורמיטא‪.‬‬ ‫וואף ובין אחיו הרה"ק ר'‬ ‫לצורך פנימיות העולמות‪ ,‬וביום השני‬ ‫כבריה חדשה‪ ,‬ונמשך לישראל מוחין‬ ‫וביאר רבינו ע"ד העבודה‪ ,‬שכדי‬ ‫יוסף יאמפילע‪ .‬והסביר ר'‬ ‫גם על חיצוניות העולמות‪.‬‬ ‫חדשים וחיות חדש‪ ,‬ע"כ צריכין‬ ‫שהאדם יכלול את נשמתו בספירת‬ ‫וואלף שכבר חלף עשרים‬ ‫והנה כשבאים לתקן פנימיות של‬ ‫לברך ברכת נט "י ואשר יצר ברבים‪,‬‬ ‫מלכות בסוד השינה ודורמיטא‪ ,‬צריך‬ ‫ושתים שנה ולא ראו איש‬ ‫העולמות ביום הראשון עדיין לא בא‬ ‫הבן הדברים‪( .‬שם)‬ ‫לנהוג בענוה‪ .‬והדבר מובן‪ ,‬שהבעל‬ ‫את אחיו‪ ,‬ואפילו מכתבים לא‬ ‫גאוה מנגד להמושג שיהא אחד שוה‬ ‫שום תיקון להעולם‪ ,‬ע"כ עדיין הדין‬ ‫חלפו ביניהם‪ .‬ועכשיו רואה‬ ‫פירוש‪ ,‬שחוץ מן ההתחדשות הפרטי‬ ‫או גדול ממנו‪ ,‬והמושג שיש מלך‬ ‫הקשה שורה על העולם‪ ,‬משא"כ ביום‬ ‫ר' וואלף שעת הכושר לחזק‬ ‫שהיה לכל אחד ע"י שינתו בליל ר"ה‪,‬‬ ‫מלכי המלכים הוא סתירה גדולה‬ ‫השני שזכינו כבר לקיים עבודת יום‬ ‫קשרי האהבה ואחוה ביניהם‪.‬‬ ‫יש לנו ג"כ שינה וקימה כללית על כל‬ ‫אצלו‪ ,‬אבל העניו הוא היפך מזה‪,‬‬ ‫הא' דר"ה‪ ,‬ע"כ הדין רפה‪ .‬וזהו שכתב‬ ‫אבל צריך שליח מיוחד לכך‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וכמו שרמז רבינו נשמ"ה‬ ‫שהוא בטול ומבוטל להש"י‪.‬‬ ‫רבינו שר"ה הוא נקודה האמצעים‬ ‫על כן ביקש מרבינו שיכתב‬ ‫עול"ם בגימ' ישרא"ל‪ .‬ולפיכך אע"פ‬ ‫בין לפנימיות העולמות בבחי' נשמות‪,‬‬ ‫מכתב בשבילו‪ ,‬שכבר רבינו‬ ‫שכבר בירך כל אחד נט"י על‬ ‫כסא ראשון‬ ‫ובין לחיצוניות העולמות‪ ,‬שהם סוד‬ ‫ידוע לכוחו בכתיבה‪ ,‬וכמו‬ ‫התחדשותה הפרטי‪ ,‬עדיין צריכים‬ ‫"והוא סוד בכס"א‪ ,‬שהוא מלכות‬ ‫דינא קשיא ודינא רפיא ששורה בב'‬ ‫שרואים מתוך ספריו שכתב‬ ‫שהש"ץ יברך ברכת הציבור על‬ ‫שהוא דין‪( ",‬שם)‬ ‫ימים של ר"ה‪.‬‬ ‫הוא בעצמו בלשונות‬ ‫התחדשות הכללית של כל ישראל‪.‬‬ ‫מבואר בתיקוני זוהר שיש ב' בחי'‬ ‫"ותדע נשמ"ה עול"ם בגימ'‬ ‫המתוקים לחיך‪.‬‬ ‫"הגה‪ :‬ע"פ הדברים הנ"ל יתפרש‬ ‫של כסא‪ ,‬כסא הכבוד שהוא ספירת‬ ‫ישרא"ל‪[ ".‬ע"כ הגה] (שם)‬ ‫רבינו חשש מאד מלהתערב‬ ‫הפסוק חדשים לבקרים רבה‬ ‫בינה‪ ,‬והי א כס א לס פירת חכמ ה‬ ‫פירוש‪ ,‬דכל ענין הדורמיטא‬ ‫בריב בין שני צדיקים אלו‪,‬‬ ‫אמונתיך‪ ,‬ע"י החידוש שמתחדש‬ ‫הנקראת כבוד‪ ,‬ויש עוד כסא הנקרא‬ ‫והתחדשות העולמות‪ ,‬בין‬ ‫ובפרט שמא יקפיד ר' יוסף‬ ‫הא ד ם ב כ ל ב ק ר ‪ ,‬ע י " ז מ ת ר ב ה‬ ‫כיסוי ראשון‪ ,‬והוא ספירה הראשונה‬ ‫בחיצוניותה ובין ובפנימיותה‪ ,‬קאי‬ ‫על רבינו שערבב בענינים‬ ‫האמונה בהאדם‪ ,‬כי יומשך להאדם‬ ‫ממטה למטה דהיינו המלכות‪ ,‬השכינה‬ ‫בפרטיות על כלל ישראל‪ ,‬שע"י שינת‬ ‫שאינו שלו‪ ,‬והקפידא יגרום‬ ‫חיות קדוש יותר‪[ ".‬ע"כ הגה] (שם)‬ ‫העולם בר"ה זוכה כלל ישראל‬ ‫לו היזק‪.‬‬ ‫הק'‪ ,‬שהיא כסא לקוב"ה‪ .‬והענין מובן‬ ‫דהיינו‪ ,‬שספירת המלכות שעל ידו‬ ‫ע"פ הנ"ל‪ ,‬דכל בחי' מקבל עומד‬ ‫להתחדשותם‪ ,‬וכמו שיתבאר יותר‬ ‫אבל ר' וואלף חיזק רבינו‬ ‫מתחדש נשמתו הוא בבחי' אמונה‬ ‫למטה מן המשפיע‪ ,‬ע"כ דומה‬ ‫בהמשך המאמר‪.‬‬ ‫באמרו שקודם שיכתוב רבינו‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וממילא ע"י ההתחדשות זוכה‬ ‫הספירות הנמשלים לנקבות ומקבלים‬ ‫המכתב ילכו שניהם‪ ,‬ר'‬ ‫וואלף ורבינו יחד למקוה‬ ‫לתוספת קדושה ואמונה‪ .‬וזהו חדשים‬ ‫לכיסאות להספירות שמשפיעים להם‪.‬‬ ‫פרק ו'‬ ‫לבקרים‪ ,‬שהתחדשות כל בוקר‪ ,‬רבה‬ ‫הנה בחי' ראש השנה הוא במלכות‪,‬‬ ‫ויטבלו שם‪ ,‬ואז לא יעונה‬ ‫לרבינו דבר רע‪ .‬ויעשו כן‬ ‫אמונ תיך ‪ ,‬מרבה בו מן המלכו ת‬ ‫שבחינתה דין וכמו שביארנו כמה‬ ‫דורמיטא של ענוה‬ ‫שניהם‪,‬‬ ‫והאמונה‪.‬‬ ‫פעמים‪ ,‬ושכן רמזו ז"ל דינ"א‬ ‫"והעצה היעוצה להאדם להיות בסוד‬ ‫המשך בעמוד ה'‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫עמוד ד‘‬ ‫פנינים מספרי רבינו‬ ‫המשך הערות מעמוד ב'‬ ‫להקהיל העם לא קאי על זה‬ ‫ר'ב ח'סד מ'עביר‪ ,‬סייעתא למה‬ ‫להתפלל מחמת שחושש פן בבואו‬ ‫אכילת הסימנים‬ ‫שקורא‪ ,‬אלא הכוונה על ב"ד‬ ‫שאמר ר' ישמעאל כן היא המדה‪.‬‬ ‫להתפלל יבואו המקטריגים לקטרג‬ ‫הגדול שבירושלים‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫והנה מה שדרשו פירוש מדת רב‬ ‫ע ל תפילתו וח"ו עי"ז יבוקר פנקסו‪,‬‬ ‫אכילת הסימנים בליל א'‬ ‫וא"כ עדיין צ"ב לאיזה שיטה‬ ‫[אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא יהא‬ ‫חסד ולא פירשו שארי המדות‪ ,‬נ"ל‬ ‫אזי יותר טוב לספר שבחו של מקום‬ ‫דיבר רבינו שאין מצות הקהל‬ ‫אדם רגיל לאכול בריש שתא וכו'‪ ].‬ואציגה‬ ‫להיות רב חסד ממתיק הב' בתי‬ ‫בנידון המצטרך‪ ...‬והטעם הוא כיון‬ ‫על שום אחד מישראל רק על‬ ‫לפניך דקדוק חדש‪ ,‬מה שאמר אביי‬ ‫דינים קשיא ורפא כידוע‪( ...‬שם ח"י)‬ ‫דמזכיר שבח הבורא שהוא פועל‬ ‫המלך‪ .‬אמנם המעיין בדברי‬ ‫בריש שתא ולא אמר בראש השנה‪,‬‬ ‫הישועה הזאת מי הוא שיקטרג על‬ ‫נ"ל להורות לנו דוקא בכניסת השנה‬ ‫הרמב"ם יראה שיש מקום‬ ‫עוברין לפניו כבני מרון‬ ‫הה דב ר הז ה‪ ,‬ה נה כ ל המ לא כי ם‬ ‫בראשיתה בלילה הראשונה‪ ...‬ונראה‬ ‫לחלוק על דיוקיו של‬ ‫‪...‬כשישראל עושין תשובה בראש‬ ‫מסכימים והקב"ה עושה כפי‬ ‫לי הטעם‪ ,‬דהנה בלילה הראשונה‬ ‫האדר"ת‪ ,‬ואי ן כאן קושי '‬ ‫הש נ ה וב ע ש ר ת י מ י ת שו ב ה ה ם‬ ‫מחשבתו של המחשב להמשיך‬ ‫היא בחינת לאה‪ ,‬וליל בני בחינת‬ ‫כ"כ‪.‬‬ ‫נעש ין כב רי ה ח דש ה‪ ,‬כידוע לך‬ ‫ישועה להנרצה‪.‬‬ ‫רחל‪ ,‬ורחל מסרה הסימנים ללאה‪,‬‬ ‫ומה שהקשה מאגריפס המלך‪,‬‬ ‫דבראש השנה חוזרים כל הדברים‬ ‫ולדעתי זהו שתקנו חז"ל (למדוהו מן‬ ‫הבן‪( ...‬בנ"י ב' י"א)‬ ‫הנ ה ב נה י ס וד ו ע ל שי טת‬ ‫לשורשן כמו בשעת בריאת העולם‪,‬‬ ‫המקרא) לעולם יסדר אדם שבחו של‬ ‫התוס' שם בסוטה (ד"ה אותו)‬ ‫וידוע לך סוד התרדימה הנה נעשין‬ ‫מקום תחלה ואח"כ יתפלל‪ ,‬דכיון‬ ‫פרוסת המוציא בדבש‬ ‫ובכתובות (דף י"ז ע"א ד"ה מלך)‪,‬‬ ‫כבריה חדשה ופנים חדשות באו‬ ‫שמסדר שבחו של מקום‪ ...‬הנה כל‬ ‫נוהגין לטבול פרוסת המוציא‬ ‫דד עתם דאג ר י פס לא ה י ה‬ ‫בדב"ש‪ ,‬בגימ' [מי כמוך] א"ב הרחמ"ן‬ ‫לכאן‪...‬‬ ‫המלאכים עונים אמן ומסכימים לשבח‬ ‫מלך‪ ,‬אבל דעת רש"י‬ ‫או א"ב הרחמי"ם‪ ...‬ויש לרמז בדברי‬ ‫‪...‬בראש השנה כל באי עולם עוברין‬ ‫הלזה‪( ...‬שם ו')‬ ‫(ד"ה אגרופה)‬ ‫בכתובות‬ ‫שלמה דבש מצאת אכול דייך‪ ,‬סוד‬ ‫לפניו כבני מרון‪ ...‬צונו ד' אלקינו‬ ‫דאגריפס היה מלך‪ ,‬ולפיכך‬ ‫יד האוחזת בשופר‪ ,‬אשר י"ד‬ ‫ית " ש ב ע ש ה ו ל " ת ל ק ד ש ש מ ו‬ ‫ברוך מרחם על הארץ‬ ‫היה ראוי לקרות פרשת‬ ‫משלמת ש"ו (דב"ש) מן שופר למנין‬ ‫יתברך דהיינו למסור את עצמנו‬ ‫תנא ר' ישמעאל אומר מעביר ראשון‬ ‫ש"ך [דינים‪ ,‬ה' פעמים די"ן] וממתיקים‬ ‫הקהל‪ ,‬שהרי כתב שם רש"י‬ ‫למיתה בבוא מכריח להכריח לע"ז‪,‬‬ ‫ראשון‪ ,‬וכן הוא המדה‪ .‬לא נודע‬ ‫ע"י השופר דיני ש"ך ופ"ר [דינים‪ ,‬הוא‬ ‫(ד"ה שנאמר) שהמצוה דוקא על‬ ‫והוא בלא תעשה ולא תחללו את שם‬ ‫פירוש הנך ג' תיבות‪.‬‬ ‫בגימ' אותיות מנצפ"ך] כיודע‪( .‬שם י"ג)‬ ‫המלך לקרות‪ .‬ועוד‪ ,‬דאפי' אם‬ ‫קדשי‪ ,‬ובעשה ונקדשתי בתוך בני‬ ‫ונראה דהנה בית הלל קאמרו ורב‬ ‫נאמר דאגריפס לא היה מלך‬ ‫ישראל‪ ,‬ועפ"י חשבון הרמב"ם במנין‬ ‫חסד מטה כלפי חסד‪ ,‬הנה אמרו שזה‬ ‫ראש כבש‬ ‫והמ צו ה ע ל גדו ל שבד ור ‪,‬‬ ‫המצות‪ ...‬הנה המצוה הזאת ולא‬ ‫החסד בא ממדת ורב חסד‪ ,‬מדה‬ ‫מה שנוהגין לאכול ראש כבש‬ ‫אפשר ליישב שכוונת רבינו‬ ‫תחללו וכו' מצוה רצ"ו (מנין מרו"ן)‪,‬‬ ‫השישית שבי"ג מדות‪ ,‬א"כ בית‬ ‫בר"ה‪ ...‬ונראה דהנה מזל ניסן מז"ל‬ ‫באמת שהמצוה על הגדול‬ ‫והמצות עשה שלאחריה ונקדשתי‬ ‫הלל קאמרו שכך הוא מדת ורב חסד‬ ‫טל"ה בגימ' ו"ה פעמים ו"ה‪ ,‬תשרי‬ ‫בדור‪ ,‬רק שבא ליישב היאך‬ ‫בתוך וכו' (למסור נפשו בפועל על‬ ‫להטות כלפי חסד‪ .‬ור' ישמעאל סבר‬ ‫מז"ל מאזני"ם בגימ' י"ה פעמים‬ ‫קיבלו כל ישראל חלוקא‬ ‫י"ה‪ ...‬והנה בגלות הי' הפירוד [בין י"ה‬ ‫קדושת שמו) היא מצוה רצ"ז‪...‬‬ ‫ורב הוא לשון ריבוי ואין רבוי פחות‬ ‫דרבנן שלהם‪ ,‬וע"ז אמר‬ ‫לו"ה של השם הוי"ה] בעונותינו הרבים‪,‬‬ ‫ומעתה תתבונן הרמז‪ ,‬כל באי עולם‬ ‫משלשה כמד"א ימים שנים רבים‬ ‫שבבית ראשון שהמלך קרא‬ ‫ובעת הגאולה עשה יחודא שלים‪,‬‬ ‫(היינו עול"ם מלא כזה עי"ן ו"ו‬ ‫שלשה‪ ,‬וא"כ מדת ורב חסד הוא כך‬ ‫אז קיבלוה על ידו כיון שהיה‬ ‫כענין שאנו אומרים בכל המצות‬ ‫למ"ד מ"ם בגימ' מרו"ן רצ"ו‪ ,‬הנה‬ ‫ש ה ח ס ד ה וא ש א י נ ו מ ח ש י ב את‬ ‫לו נשמה כלולה‪ ,‬וכמו‬ ‫יחודא שלים שם י"ה בו"ה וכו'‪...‬‬ ‫בא י ע ול ם) עו ב רי ם ל פנ יו כב נ י‬ ‫העונות רק כשהם בבחי' רבוי‪ ,‬היינו‬ ‫על כן בר"ה לייחדא שם י"ה בו"ה‬ ‫שבארנו‪ .‬וי"ל עוד‪ ,‬שמצינו‬ ‫מרו"ן‪ ,‬רצ"ו‪ ,‬מצות קידוש השם ולא‬ ‫משלישי ואילך‪ ,‬אבל ראשון ראשון‬ ‫ולקרב הגאולה‪ ,‬לזכר זה אנו אוכלין‬ ‫בספה"ק ענין נשמה כללות‬ ‫תחללו‪ ...‬שנעשים כבריה חדשה על‬ ‫מעביר‪ .‬וזהו שאמר וכן הוא המדה‪,‬‬ ‫בהגיע מן מזל מאזנים ראש כבש‬ ‫גם אצל אלו שאין להם דין‬ ‫ידי מסירות הנפש‪ ...‬והש"י מתרצה‬ ‫ר"ל מדת ורב חסד‪ ,‬זאת הוא‬ ‫מז"ל טל"ה‪( ...‬שם י"ב)‬ ‫מלך‪ ,‬וכגון רבי או מנהיג‪.‬‬ ‫לישראל‪ ,‬והבן‪( .‬שם כ"ה‪ ,‬כ"ו)‬ ‫פעולתו‪ ,‬נ"ל‪.‬‬ ‫וא"כ אפשר שגם רבינו כיוון‬ ‫‪ ...‬ב ב ר כת ב ר ו ך ש א מ ר י ש י " ג‬ ‫תפילות היום‬ ‫לזה ולא רק על המלך‪ ,‬וכמו‬ ‫היום הרת עולם‬ ‫[ פעמים] ברוך נגד י"ג מדות‪ ...‬והנה‬ ‫שפירש האדר"ת דברי‬ ‫נצב לריב ד' ועומד לדין עמים‪.‬‬ ‫ברוך מרחם על הארץ היא נגד מדת‬ ‫חשיבות הפסוקי דזמרה‬ ‫הרמב"ם‪.‬‬ ‫להבין החילוק בין נצב לעומד‪ ...‬נ"ל‬ ‫ורב חסד‪ .‬הנה מרח"ם ר"ת מ'דת‬ ‫‪...‬מה שקבלנו כשהאדם מתיירא‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫המשך בעמוד ו'‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫עמוד ה‘‬ ‫המשך התולדות מעמוד ג'‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ויום זה אם יארע בשבת קדש‪,‬‬ ‫שמכרו רבו וכו' ובאו בעלילות טענה‬ ‫המשך הפנינים מעמוד הקודם‬ ‫שטבלו במקוה‪ ,‬ושוב כתב‬ ‫עצם קדושת היום נקרא שב"ת בגימ'‬ ‫זו לפרוק עול‪ ,‬אבל אנחנו עינינו לך‬ ‫נצב הוא מתייצב מחדש‪ ,‬היינו אם א'‬ ‫רבינו המכתב‪ .‬אז אמר ר'‬ ‫קשי"א רפי"א‪ ,‬וכן [שב"ת] בגימ'‬ ‫תליות עד שתחנינו וכו'‪( .‬שם ט')‬ ‫יושב ומחדש רוצה לעמוד נקרא נצב‬ ‫וואלף שבודאי ע"י מכתב‬ ‫עצ"ם בש"ר‪ ,‬כי בעצם היום יכולין‬ ‫כענין התיצבו וראו את ישועת ד'‪...‬‬ ‫ה זאת י ב א א ל י ו א ח י ו ר '‬ ‫ל ה מת י ק ה ב ' בת י ד י נ י ם ב ז ו ל ת‬ ‫זכרון תרועה‬ ‫ועומד היינו כשכבר עומד מכבר‬ ‫יוסף‪.‬‬ ‫השופר‪ ,‬כאמור בזהר כד עייל שבתא‬ ‫כענין ואברהם עודנו עומד לפני ד'‪...‬‬ ‫אמנם‪ ,‬אפילו אחר כל‬ ‫וכו' וכל דינין מתעברין וכו' הבן‬ ‫עיצומו של שבת במקום שופר‬ ‫הנה יש לפרש הפסוק הנ"ל‪ ,‬נצב‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫שב"ת בגימטריא קשי"א רפי"א‪ .‬על‬ ‫לריב ד' (היינו כשבא לשפוט את‬ ‫ההבטחות והטבילות עדיין‬ ‫והדברים מפורשים אצלינו בארוכה‬ ‫פי מה שמבואר שם בזהר הנ"ל‪,‬‬ ‫ישראל כביכול יושב על הכסא וצבא‬ ‫ח ש ש ר ב י נ ו מ ן ה ק פ י דא ‪,‬‬ ‫בענין מה שאמר יעקב אעבדך שבע‬ ‫בהדין יומא כל דינין אתכפיין ולא‬ ‫השמים וכו'‪ ,‬והנה ב"ד של מעלה‬ ‫ורצה מיד לשוב לביתו‪ ,‬כדי‬ ‫שנים וכו' ויהיו בעיניו כימים אחדים‪,‬‬ ‫מתערין בעלמא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬כבר ידוע לך‬ ‫דנין‪ ,‬והנה ישראל הם עבדיו וכביכול‬ ‫שאם יבא ר' יוסף לא ימצא‬ ‫ואמרו רז"ל‪ ,‬וכן פירש רש"י‪ ,‬הן הן‬ ‫דאית דינא קשיא ואית דינא רפיא‪,‬‬ ‫צריך להתייצב מחדש להעיד בפניו‬ ‫את ה א ב ר ך ש ה ע י ז פ נ י ם‬ ‫ימים אחדים שאמרה לו אמו‪ ,‬והדבר‬ ‫כמו שידעת מענין ב' ימים דראש‬ ‫אותן המעידים‪ ,‬והנה לבעבור זה בטל‬ ‫לכתוב המכתב‪ .‬אבל ר'‬ ‫השנה‪ ,‬והנה שופר בראש השנה הוא‬ ‫הדין דכביכול צריכין לצוות לעמוד‪,‬‬ ‫וואלף לא הניחו לנסוע משם‪,‬‬ ‫אין לו ביאור‪ .‬ופירש בזה הרה"ק‬ ‫להמתיק הב' דינים‪ ,‬ובשבת נדחה‬ ‫מ ש א " כ ) ל ד י ן ע מ י ם ה וא ע ו מ ד‬ ‫אדרבה רצה להראות לאחיו‬ ‫בעל מבשר צדק‪ ,‬ימים אחדים‪ ,‬ימים‬ ‫השופר (בתקנת חכמים) כי נמתקים‬ ‫מתחילתו ומעידין המקטריגים‪...‬‬ ‫את האברך החשוב הזאת‪.‬‬ ‫היינו שנה כמד"א ימים או עשור‪,‬‬ ‫הדינים בקדושת יום שבת‪ ,‬עיצומו‬ ‫ועל פי זה נ"ל לפרש נוסח הפיוט‪...‬‬ ‫אחדים היינו ימי שבתות‪ ,‬כי אמרה‬ ‫סוף דבר‪ ,‬ביום הששי הבא‬ ‫היום הרת עולם וכו' ואם כעבדים‬ ‫שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג‬ ‫של יום השבת ממתיק קשיא רפיא‪...‬‬ ‫בחצות היום הגיע ר' יוסף‬ ‫(שם שבתות א' ו')‬ ‫עינינו לך תלויות‪ ...‬ר"ל אם דנין‬ ‫וכו' [ולי אין בן זוג‪ ,‬א"ל הקדוש ברוך הוא‬ ‫לזבאריז‪ ,‬והלך לבקר את‬ ‫אותנו בבחי' עבדים אין לנו מציאות‬ ‫כנסת ישראל היא בן זוגך] ‪ ,‬והנה לפ"ז‬ ‫אחיו שלא ראה זמן רב‪ .‬ומיד‬ ‫יעקב המתיק הדינים ע"י השבת‬ ‫בפני עצמנו לדון אותנו‪ ,‬רק עינינו‬ ‫ימים אחדים היינו שנה של שבתות‪,‬‬ ‫קרא ר' וואלף שיבא רבינו‬ ‫‪...‬מה שגזרו חז"ל בשב ואל תעשה‬ ‫לך תלויות שאתה אדונינו והאדון‬ ‫וזה אי אפשר רק בז' שנים ע"ש‪.‬‬ ‫לפניהם‪ ,‬ואמר לאחיו‪" ,‬זהו‬ ‫לבטל שלשה מצות בהגיע זמן מצותן‬ ‫צריך לעמוד ולהעיד בו‪ ,‬וזה א"א‬ ‫והנה יקשה לך מהו הקפידא דוקא‬ ‫האברך שהביאך כאן"‪.‬‬ ‫בשבת דהיינו שופר לולב מגילה‪...‬‬ ‫לומד למלך הכבוד וא"כ בטל דינא‬ ‫שיעבוד שנה שלימה של שבת‪ ,‬ולפי‬ ‫——————‬ ‫והנה בודאי כל משכיל יבין שהגם‬ ‫עד שתחננו ותוציא וכו'‪( ...‬שם ח')‬ ‫האמור תמצא מאמר פתוח‪ ,‬שהיה‬ ‫פעם רצה ר' וואלף לנסוע‬ ‫שגזרו חז"ל לבטל מצות אלו ביום‬ ‫רוצה ליקח לאה רחל ב' בתי דינים‬ ‫היום הרת עולם‬ ‫להרה"ק מלובלין‪ ,‬ובאמצע‬ ‫השבת בכדי שלא יבואו לידי חילול‪,‬‬ ‫דראש השנה‪ ,‬עצ"ם בש"ר‪ ,‬קשי"א‬ ‫עכ"ז השכל מחייב שבודאי לא היו‬ ‫‪...‬ואם כעבדים עינינו לך תלויות וכו'‪,‬‬ ‫נס י עת ו ב א ל ה עי ר ל ב ו ב‬ ‫רפי"א‪ ,‬בגימ' שב"ת‪ ,‬ועשה‬ ‫גוזרים לבטל מצות עשה הבא מזמן‬ ‫שאין להדברים האלה ביאור וכמו‬ ‫והחליט להינפש שם‪ ,‬ולבסוף‬ ‫בעבודתו הכנה לעבודת בניו [בראש‬ ‫נשאר שם זמן רב‪ .‬רבינו‪,‬‬ ‫לזמן אם לא שידעו אשר כח וסגולת‬ ‫שכתבתי לעיל‪.‬‬ ‫השנה] כל הימים‪( ...‬שם ט' א')‬ ‫השבת תעמוד במקומה‪ ,‬דאי לא‬ ‫‪ ...‬דהנה ישראל באו אז לפני יחזקאל‬ ‫כאשר שמע שר' וואלף‬ ‫תימא הכי קשה קושית הראשונים‬ ‫וא" ל עבד שמכרו רבו וכו' יש לזה‬ ‫נמצא שם‪ ,‬החליט בדעתו‬ ‫רמז שבשבת א"צ שופר‬ ‫למה לא גזרו בקריאת התורה ולמה‬ ‫ע" ז כלום‪ ,‬השיב להם הש " י והעלה‬ ‫לנסוע אליו‪ .‬בבואו אל ר'‬ ‫‪...‬אם תשיב משבת רגליך וכו'‪( ,‬היינו‬ ‫לא גזרו על מצות מילה בשבת‪ ,‬ע"כ‬ ‫על רוחכם וכו' חי אני נאום ד' וכו'‪.‬‬ ‫וואלף‪ ,‬התחיל לדבר עמו‪,‬‬ ‫ש לא ל ה ע ב י ר ד ' א מ ות ב ר ש ו ת‬ ‫צריכינן למימר שהם ידעו שהתיקון‬ ‫והנה במס' קידושין פליגי ר" מ ור" י‬ ‫ושיחתם נמשך כל הלילה עד‬ ‫הרבים)‪ ,‬וקראת לשבת ענג (היינו‬ ‫שנעשה על ידי ג' המצות הנ"ל הנה‬ ‫בנים אתם לד' אלקיכם‪ ,‬בזמן שאתם‬ ‫הבוקר‪ .‬אחר שיחה הזאת‬ ‫מותר לך לגזור גם על הג' מצות‬ ‫יושלם בקדושת השבת‪...‬‬ ‫נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים‬ ‫הפליג רבינו מאד בתמימותו‬ ‫שלא לעשותן בשבת בכדי שלא‬ ‫סגולת השופר בראש השנה‪ ,‬כבר‬ ‫אין אתם נוהגים וכו' דברי ר"י‪ ,‬ר" מ‬ ‫של ר' וואלף‪ .‬ואמר רבינו‬ ‫תבוא לה עבי ר ד' א מות ‪ ,‬ומ צות‬ ‫ידעת סוד ב' ימים דראש השנה ב'‬ ‫אומר בין כך ובין כך אתם קרויים‬ ‫שהצדיק הזאת יש לו חכמת‬ ‫קדושת השבת תעמוד לך במקומה)‪,‬‬ ‫בתי דינים קשיא רפיא סוד לאה‬ ‫בנים‪...‬‬ ‫שלמה‪ ,‬שאילו היה לו‬ ‫והרמז הוא לשב"ת בגימ' שופ"ר‬ ‫רחל‪ ,‬וידוע מה שכתב האריז"ל‬ ‫והנה לפי זה יש לפרש בנסח הפיוט‬ ‫תמימות הזאת כה גדולה בלא‬ ‫לול"ב מגל"ה‪ ,‬ענ"ג‪ ,‬כבר דרשו‬ ‫בפירוש הפסוק עצם מעצמי וכו'‪,‬‬ ‫אם כבנים אם כעבדים‪ ,‬אם הלכה‬ ‫חכמת שלמה‪ ,‬אז יהיה שקרן‬ ‫דורשי רשומות ראשי תיבות ע'דן‬ ‫לאה דינא קשיא נקראת עצם‪ ,‬רחל‬ ‫כר" מ או כר " י יאתה לך להושיענו‪,‬‬ ‫גדול‪ ,‬ואין צבוע כמוהו‬ ‫נ'הר ג'ן‪ ,‬הנה עדן רמז לבינה יובל‬ ‫דינא רפיא נקראת בשר‪ ,‬והנה ביום‬ ‫אם כבנים דהלכה כר"מ הנה רחמינו‬ ‫בעולם‪ .‬אבל האמת שהוא‬ ‫שהוא סוד השופר הממתיק הבתי‬ ‫הדין הקדוש הן המה ב' בתי דינים‬ ‫כרחם אב על בנים‪ ,‬ואם כעבדים‬ ‫חכם גדול ונפלא‪ ,‬ויודע היאך‬ ‫דינים ומתמתקים הדינים בשורשם‪,‬‬ ‫קשיא רפיא עצם בשר‪ ,‬והנה היוצר‬ ‫דהלכה כר"י הנה אעפ"כ עינינו לך‬ ‫לכוון דבריו בדקדוק רב כדי‬ ‫הנה הארה הזו היא ג"כ בשבת‬ ‫כל הוא אלקינו יהיב עיטא למתקע‬ ‫תליות וכו'‪ ,‬ואין אנחנו כאותו הדור‬ ‫לכוונם בתמימות באמיתי‪.‬‬ ‫בעצם היום‪( ...‬שם)‬ ‫בשופר להמתיק הב' בתי דיני ם‬ ‫שבאו בימי יחזקאל לטעון עב ד‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫עמוד ו‘‬ ‫פקודיך הבינני‬ ‫המשך הערות מעמוד ד'‬ ‫כ‬ ‫בכבוד רב‪ ,‬ש‪ .‬י‪ .‬אטלאס‬ ‫וכפשוטו דברי הכף החיים צ"ב‪ ,‬דאה"נ דכבר יצא חיובו‬ ‫תב העיקרי הד"ת (או"ח סי' ל') בשם שו"ת פרי‬ ‫———————‬ ‫בל' קולות הראשונות‪ ,‬אבל כיון שעדיין יש מצוה לתקוע‬ ‫הארץ שמי שלא בירך על תקיעות דמיושב עדיין‬ ‫יישר כח על הגליונות‬ ‫גם על סדר הברכות עדיין לא גמר המצוה‪ ,‬דלא גרע‬ ‫יכול לברך על תקיעות דמעומד‪.‬‬ ‫הח ש ו ב ות ‪ .‬מ א ד נ ה נת י מ ן‬ ‫מנענועים שתקנו חז"ל לנענע‪ .‬ואפשר שדעתו כמו שכתב‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬דכתב האו"ז (הל' כיסוי הדם סי' שפ"ז) ‪,‬‬ ‫הסיפורים ותולדות רבינו‪ .‬חוץ‬ ‫הריטב"א (ר"ה ט"ז ע"ב ד"ה כדי) שתקיעות דמעומד אינם‬ ‫והובא בהגהות אשרי (חולין פ"א סי' ב') ‪ ,‬דמי שלא בירך‬ ‫מן גדלותו של רבינו שנראה‬ ‫אלא כמו התקיעות שהיו תוקעין בתענית על סדר‬ ‫קודם השחיטה יכול עדיין לברך אחריו‪ ,‬שכל מצוה שלא‬ ‫בחוש מתוך המעשיות‪ ,‬כמה‬ ‫הברכות‪ ,‬אבל אינו משמע מדבריו שכך כוונתו‪.‬‬ ‫ברך עובר לעשייתה מברך לאחר עשייתה‪ .‬ועוד‪ ,‬דהיכא‬ ‫מן הסיפורים הם ממש לימוד‬ ‫על כן נ"ל‪ ,‬דנחלקו מהו תקנת חז"ל‪ ,‬דהכף החיים הבין‬ ‫דאתיליד ריעותא בבהמה צריכים לשחוט ולבדוק‬ ‫ומוסר שיכול כל אחד ללמוד‬ ‫שלא הוסיפו חז"ל למצות שופר רק היא תקנה אחרת‬ ‫הריעותא‪ ,‬ואם כשר הוא יברך אז‪ .‬וכן פסק הרמ"א (יו"ד‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫שיש לתקוע עוד על סדר הברכות‪ ,‬ע"כ חלוק הוא‬ ‫סי' י"ט) ופר"ח (סק"ג) דאם יש להבהמה חשש טריפה אין‬ ‫על כן באתי להעיר על מה‬ ‫מנענועים שהוא חלק ממצות נטילת לולב‪ .‬אבל הפרי‬ ‫לברך על השחיטה אלא אחר הבדיקה‪.‬‬ ‫שנדפס בגליון העבר‪ ,‬כדי‬ ‫הארץ הבין שהתקנה היא להוסיף על מצות תקיעת‬ ‫אבל הרמב"ם (פי"א הל' ברכות הל' ה' ו' ז') חולק על זה‪,‬‬ ‫שלא תטעה שום איש ללמוד‬ ‫שופר‪ ,‬דומיא דנענועים‪ ,‬ע"כ שפיר שייך לברך עליו כיון‬ ‫וכתב שאין לברך על המצוה אחר עשייתה‪ ,‬ובין דבריו‬ ‫מן המעשה איזה רעות‪ .‬חלילה‬ ‫שעדיין לא גמר המצוה‪.‬‬ ‫הזכיר בפירוש שכן ההלכה גם בשחיטה‪ .‬ורק בטבילת גר‬ ‫לחשוב על צדיקים מן הדורות‬ ‫הנה רבינו (בנ"י תשרי ב' ל"ד) הביא דברי העיקרי הד"ת‬ ‫אמרו שיש לברך אחר הטבילה‪ .‬וכן סברי התוס' (סוכה‬ ‫שמעשיהם‬ ‫שלעבר‬ ‫בשם הפרי הארץ להלכה‪ .‬והוסיף‪ ,‬שאם לא שמע‬ ‫ל"ט ד"ה עובר) והרא"ש (פ"ג סי' ל"ג) ‪ ,‬שכתבו כן לענין‬ ‫ומחשבותיהם הם גשמיים‪,‬‬ ‫מלא נגיעות ומידות רעות‪,‬‬ ‫התקיעות מיושב‪ ,‬ושמע התקיעות מעומד בלא ברכה‪,‬‬ ‫נטילת לולב‪ .‬וכן פסקו הש"ך (סק"ג) רע"א ועוד אחרונים‪.‬‬ ‫כמו אנשים כערכנו‪ .‬ועל זה‬ ‫ואח"כ רוצה לתקוע בפני עצמו להשלים המאה קולות‬ ‫והנה תוס' והרא"ש חידשו‪ ,‬שאע"פ שבהגבהת הד'‬ ‫נאמר אם ראשונים כמלאכים‬ ‫עפ"י הקבלה‪ ,‬צ"ע אם עדיין יכול לברך ע"פ סברת‬ ‫מינים כבר יוצאים מצות נטילת לולב‪ ,‬אבל אם לא נענע‬ ‫אנחנו כבני אדם‪ ,‬אם‬ ‫הפרי הארץ‪ .‬ולכאורה מסתפק אם מה שעדיין לא תקע‬ ‫הלולב ולא גמר המצוה עדיין יכול לברך על נטילת‬ ‫הראשונים כבני אדם אנחנו‬ ‫תקיעות שאינם ע"פ דינא דגמ'‪ ,‬רק ע"פ קבלה‪ ,‬אם גם‬ ‫לולב‪ .‬וכן פסק המג"א (סי' תרנ"א סקי"א)‪.‬‬ ‫כחמורים‪.‬‬ ‫תקיעות כאילו נחשבים כאילו עדיין לא גמר המצוה‬ ‫ולפי זה כתב הפרי הארץ‪ ,‬דאפשר ההלכה כהראשונים‬ ‫כתבת אודות הרה"ק ר'‬ ‫ויכול לברך לפי דברי התוס' והרא"ש‪.‬‬ ‫דיכולים לברך גם אחר עשיית המצוה‪ ,‬ע"כ אפי' אם יצא‬ ‫מענדל מקאסוב‪ ,‬שרצה‬ ‫ויש להוסיף בביאור הספק‪ ,‬דהתוס' והרא"ש הוסיפו עוד‬ ‫מצות תקיעת שופר ע"י תקיעות דמעומד אפ"ה יכול‬ ‫להמשיך הבני יששכר אחריו‪.‬‬ ‫סברא שיכול לברך על נטילת לולב גם אחר שמגביהו‪,‬‬ ‫עדיין לברך‪ .‬ואפי' אם ההלכה כהראשונים דא"א לברך‪,‬‬ ‫חלילה לומר שחמד חסידים‬ ‫שכל זמן שעדיין לא קיים מצוה מן המובחר יכול לברך‪,‬‬ ‫אבל כיון דלא גמר המצוה‪ ,‬שעדיין צריך לתקוע תקיעות‬ ‫לשם כבוד עצמו‪ ,‬ופשוט שכל‬ ‫והביאו ראיה מאנשי ירושלים שהיו אוחזים הד' מינים‬ ‫דמעומד‪ ,‬שפיר שייך לברך אפי' לפי דעתם‪ .‬והוא ק"ו‪,‬‬ ‫כוונתו היתה לשם שמים‪ ,‬כדי‬ ‫בידם כל היום‪ ,‬ש"מ דבהגבהה לחוד לא קיים מצוה מן‬ ‫מה אם על הנענועים שאינם אלא הכשר מצוה יכול‬ ‫לקרב הבני יששכר אל הש"י‬ ‫המובחר‪ .‬וכתבו הביכורי יעקב (תרנ"א סק"כ) והחיי"א (כלל‬ ‫לברך‪ ,‬כ"ש על תקיעות דמעומד‪.‬‬ ‫ועבודתו‪ ,‬ורצה בפרט לפתוח‬ ‫קמ"ח סעי' י"א) ע"פ דבריהם אלו‪ ,‬שגם אם כבר נענע‬ ‫והנה נחלקו הראשונים מסכת ר"ה (ט"ז ול "ד) איזה‬ ‫לו אוצרות השבת‪ .‬וכנראה מן‬ ‫הלולב‪ ,‬אבל לא קיים מנהג הושענות להקיף הבימה עם‬ ‫תקיעות הם עיקר התקיעות‪ ,‬אם הם התקיעות דמיושב‪,‬‬ ‫המעשה שהבני יששכר לא‬ ‫הוצרך לזה‪ ,‬ע"כ כבר נסע‬ ‫הלולב עדיין יכול לברך כיון שרוצה עדיין לקיים מצוה‬ ‫או התקיעות דמעומד שבהם אומרים סדר הברכות‪ .‬וכתב‬ ‫לדרכו עוד לפני השבת‪.‬‬ ‫מן המובחר‪.‬‬ ‫הכף החיים (תקפ"ה סקל"ט) ‪ ,‬דאם עיקר התקיעות הם‬ ‫בברכת שנה טובה ומתוקה‪,‬‬ ‫הרי דיש צד שיכולים לברך אפי' על המנהג‪ ,‬וא"כ ה"ה‬ ‫התקיעות דמיושב פשוט שאין לברך על תקיעות‬ ‫חיים קעניג‬ ‫בתקיעת מאה קולות אפי' אם אין דינו אלא כמנהג עדיין‬ ‫דמעומד‪ ,‬שכבר יצא מצוותו בתקיעות דמיושב וכבר גמר‬ ‫——————‬ ‫יכולים לברך על תקיעות אלו‪ .‬וממילא יתפרש עוד‬ ‫המצוה‪ .‬ואפי' אם עיקר התקיעות דמעומד הם עיקר‬ ‫יישר כח לכל אלו ששלחו‬ ‫ספיקת רבינו‪ ,‬דמסתפק אם נאמר כמהלך הראשונים דאין‬ ‫התקיעות‪ ,‬סוכ"ס כבר יצא בל' קולות הראשונות‪.‬‬ ‫הערותיהם במשך השנה‬ ‫לברך רק עד שגמר המצוה‪ ,‬או דיכול לברך אפי' על‬ ‫ולפיכך חולק על הפרי הארץ שא"א לברך אחר תקיעות‬ ‫שעברה‪ ,‬חברי המכון‬ ‫מצוה מן המובחר כמו מנהג‪.‬‬ ‫דמיושב‪ ,‬שכבר גמר המצוה‪.‬‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫עמוד ז‘‬ ‫בפקודיך אשיחה‬ ‫ויש להעיר‪ ,‬דיש לחקור באם עיקר קדימת החטאת היא משום שכפרה קודמת‬ ‫לפני הכל‪ ,‬או שכדי שיקבל הקב"ה הדורון צריך שיהא נקי מחטא‪ .‬וא"ת‬ ‫שהוא רק כדי שיקבל הקב"ה הדורון‪ ,‬הוא העולה‪ ,‬אז אין תי' המג"א מובן‪,‬‬ ‫ן בהיות העבודה וכהנים על משמרת‪ ,‬הלא חטאת מכפרת והעולה‬ ‫מכשרת‪ ,‬ואין חטאת ואין עולה ולא חלב ויותרת‪ ,‬אשפך את רנתי‬ ‫ה‬ ‫ואפיל תחנתי‪ ,‬נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי‪( .‬פזמון שחר קמתי‪ ,‬ליום ה' של‬ ‫דאפי' אם אינו חייב חטאת ואינו אלא כקורא בתורה ועולתו הוא כפרתו‪ ,‬מה‬ ‫סליחות)‬ ‫הוא הדורון שמביא אחר העולה ע"י קריאת החטאת שאינו אלא כקורא‬ ‫לכבוד ימי הסליחות באנו להוסיף איזה גרגרים בפירוש אחד מן הפזמונים‬ ‫בתורה‪ .‬ומזה מוכח שסובר שהעיקר הוא קדימת הכפרה לפני הכל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ע"פ דברי רבינו‪ .‬ובפרט שיתבאר הדברים ע"פ מה שחידש רבינו בענין‬ ‫על כל פנים‪ ,‬לפ"ז כתב רבינו (אגרא דכלה פרשת תזריע) ‪ ,‬שהחטאת של היולדת‬ ‫קריאת כל סדר הקרבנות בח' תשרי‪.‬‬ ‫אינו באה אלא משום ספק שמא השביעה בעת קושי חבלי לידה שלא תזדקק‬ ‫יש להעיר על נוסח הפזמון‪ ,‬דב"פ מזכיר חטאת לפני עולה‪ ,‬הלא חטאת‬ ‫לבעלה‪ ,‬והעולה הוא כפרה על ביטול העשין של נדה חלה והדלקה שגרמו‬ ‫מכפרת והעולה מכשרת‪ ,‬ואין חטאת ואין עולה‪ ,‬אבל לבסוף מסיים אשפך‬ ‫קושי חבלי הלידה‪ .‬הנה בזמן הזה מחוייבת היולדות לומר פרשת קרבנותי'‬ ‫את רנתי דלכאורה הוא כנגד העולה שהוא דורון‪ ,‬ואפיל תחנתי לבקש‬ ‫משום ונשלמה פרים וכו'‪ ,‬צריכה לומר העולה קודם כיון שחיוב החטאת אינו‬ ‫כפרה על החטא‪ ,‬שהוא לכאורה כנגד החטאת‪ ,‬הרי עולה קודמת לחטאת‪.‬‬ ‫אלא ספק‪ .‬ובזה תי' פרש"י למקראה הקדימה הכתוב שתהא נקראת תחילה‪,‬‬ ‫ונראה לתרץ בהקדם לבאר הסוגיא בזבחים (צ' ע"א)‪ ,‬חטאת העוף קודמת‬ ‫היינו כשקוראה פרשת היולדת משום ונשלמה וכו' צריכה להקדים העולה‬ ‫לעולת העוף‪ ,‬מנה"מ‪ ,‬דת"ר והקריב את אשר לחטאת ראשונה‪ ,‬מה ת"ל‪,‬‬ ‫להחטאת כיון שהחטאת אינו אלא ספק‪.‬‬ ‫שאין ת"ל ללמד שתקרב ראשונה הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה‪,‬‬ ‫אבל יש ליישב תי' אחר בדעת רש"י‪ ,‬ע"פ מה שכתב רבינו (דרך פקודיך הקדמה‬ ‫אלא זה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולה הבאות עמהן וכו'‪ .‬ת"ש ר"א‬ ‫ה' ח') שענין ונשלמה פרים שמכפר על כל העוונות הוא בקריאת כל פרשיות‬ ‫אומר כל מקום שנתחלפה חטאת (פי' שעשיר מביא חטאת בהמה ועני מביא חטאת‬ ‫הקרבנות כמו שהן סדורין בתורה‪ ,‬ודייק כן מלשון הגמ' (מגילה ל"א) כבר‬ ‫העוף ועולת העוף) חטאת קודמת וכאן (ביולדת) עולה קודמת‪ ,‬כל מקום שבא‬ ‫תקנתי להם סדר קרבנות‪ ,‬כל זמן שקוראין בהם וכו' כאילו מקריבן לפני קרבן‬ ‫(קרבן חטאת) על חטא חטאת קודמת וכאן (ביולדת) עולה קודמת‪ ,‬כל מקום‬ ‫ומוחל אני על כל עונותיהם‪ ,‬דמשמע מלשון סדר קרבנות היינו כל הקרבנות‬ ‫ששניהם (שני קרבנות עופות‪ ,‬חטאת ועולה) באים תחת חטאת חטאת קודמת וכאן‬ ‫כמו שהם מסודרים בהתורה‪ .‬ומוסיף (ריח דודאים ע"מ מגילה שם) ‪ ,‬דלפ"ז מיושב‬ ‫(ביולדת) עולה קודמת‪ ,‬אמר רבא למקראה הקדימה הכתוב‪.‬‬ ‫קושיית המג"א למה מקדימין פרשת העולה להחטאת‪ ,‬משום שעיקר מעלת‬ ‫ופי' רש"י‪ ,‬למקראה הקדימה הכתוב שתהא נקראת תחילה‪ ,‬אבל בעבודתן‬ ‫האמירה לאומרם כסדר שהם מסודרים בתורה‪.‬‬ ‫חטאת קודמת וכדאמרן מזה בנה אב‪ .‬והקשה התוס' (ד"ה למקראה) ‪ ,‬ותימה‪,‬‬ ‫וכתב רבינו (דרך פקודיך שם ט') ‪ ,‬דע"כ ראוי לכל ירא שמים לקבוע לעצמו זמן‬ ‫מה חידוש הוא זה‪ .‬פי'‪ ,‬דכתיב ובמלאות ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש‬ ‫מיוחד לומר הפרשיות כסדרן בתורה ולעסוק בהלכותיהן‪ .‬ורבינו בעצמו ברר‬ ‫בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת‪ ,‬הרי בסדר קריאתה עולה קודם‬ ‫יום השמיני מעשי"ת‪ ,‬הנקרא בפי כל יום י"ג מדות‪ ,‬וקרא בצבור כל סדר‬ ‫לחטאת‪ ,‬ומה תי' רבא‪ ,‬האם ס"ד שיש להפך סדר המקראות‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫הקרבנות בתורה עם קיצור הדינים הנדפסים בספר מצות השם‪ .‬והטעם שקבע‬ ‫הנה הטור ושו"ע (סי' א' סעי' ה') כתבו שטוב לומר פרשת העולה ומנחה‬ ‫יום הלזה‪ ,‬דיום זה היה התחלת חינוך בית המקדש הראשון‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ושלמים וחטאת ואשם‪ .‬והקשה המג"א (סק"ח) ‪ ,‬למה הזכירו שניהם פרשת‬ ‫ולפי דבריו יש ליישב גם רש"י הנ"ל‪ ,‬שכוונתו שהקדימה הכתוב שתהא‬ ‫העולה קודם לפרשת החטאת‪ ,‬והלא קיי"ל דחטאת קודם לעולה‪ .‬ותירץ‪,‬‬ ‫נקראת תחלה היינו שבאמירת סדר הקרבנות שאין להפך סדר הפרשיות‬ ‫דהטעם דחטאת קודם לעולה‪ ,‬מבואר בזבחים (דף ז') ‪ ,‬משל לפרקליט שנכנס‬ ‫ולקרות החטאת קודם העולה‪ ,‬אלא העולה לפני החטאת כמו סדר הפרשיות‪.‬‬ ‫למלך‪ ,‬ריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו‪ .‬פירוש‪ ,‬שהעולה הוא דורון‬ ‫ולפי זה יש ליישב גם לשון הפזמון‪ ,‬שמקדים בהקרבת הקרבנות‪ ,‬הן בהיות‬ ‫והחטאת ריצה‪ ,‬וצריכים מקודם להרצות לפני המלך ע"י החטאת לפני‬ ‫העבודה וכו'‪ ,‬אז הי' חטאת מכפרת ואח"כ והעולה מכשרת‪ ,‬ועכשיו אין לנו‬ ‫הקרבת העולה שהוא דורון‪ .‬הנה העולה מכפרת אעשה‪ ,‬ואמרו חז"ל (שם)‬ ‫זאת‪ ,‬ואין חטאת ואין עולה וכו'‪ .‬אבל הסיום קאי על אמירת הפרשיות משום‬ ‫אין לך אדם שאינו מחויב עשה‪ ,‬משא"כ חטאת פסק הטור שלא יאמר יהי‬ ‫ונשלמה פרים וכו'‪ ,‬ע"כ מהפך הסדר לומר ואשפוך רנתי של דורון‪ ,‬הוא‬ ‫רצון כאילו הקרבתי אחר פרשת החטאת שמא אינו חייב חטאת והוי כקורא‬ ‫העולה‪ ,‬ושוב ואפיל תחנתי של החטאת‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬א"כ יאמר עולם קודם שהיא מכפרת‪.‬‬ ‫להערות ולנדבות יש להתקשר עם המכון‬ ‫טלפון ‪ 777-707-2788‬אימייל ‪mechonusicha@gmail.com‬‬ ‫אגרא דפרקא רמז ע"א (ח"ב)‬ ‫ובזה יתפרש הרמז‪ ,‬שהאיש אינו משלח את האורח מתוך הבית‪ ,‬היינו שאינו‬ ‫מכריח האדם לילך לחוץ ולקיים מצוותיו‪ ,‬אדרבה ע"י אהבה יעשה האדם‬ ‫מעצמו‪ .‬רק האשה והיראה משלח האורח בעל כרחו‪ ,‬שילך לחוץ לעבוד את‬ ‫חלק הראשון של הרמז הביא רבינו דברי הזוה"ק‪ ,‬שדרש הפסוקים‬ ‫אצל כניסת נח לתוך התיבה‪ ,‬שמשם נלמד הלכות דרך היאך להזמין‬ ‫אורחים‪ .‬ואחד מן הדברים שנלמד‪ ,‬שאין דרך ארץ שהאשה תזמין האורח‪,‬‬ ‫ב‬ ‫השם אפי' כשאין רצונו כך‪.‬‬ ‫רק האיש‪ .‬ועכשיו ממשיך רבינו את דברי הזוה"ק‪.‬‬ ‫"כיון דנפק יהב מתנן לה‪ ,‬בגין דאיהי בביתא וביתא בידהא‪",‬‬ ‫"ולקמן שם בזוהר דף ע'‪ ,‬תא חזי‪ ,‬מה כתיב בקדמיתא‪ ,‬ויאמר הוי"ה לנח‬ ‫דהיינו‪ ,‬שכאשר יצא האורח יש לו ליתן מתנות לבעלת הבית‪ ,‬כיון שכל הנהגת‬ ‫בא אתה וכל ביתך אל התיבה‪ ,‬דמאריה דביתא יהיב רשו למיעל‪ ,‬לבתר‬ ‫הבית בידה‪ ,‬והיא המספקת כל צרכי האורח‪ .‬ומשו"ה הקריב נח קרבנות‪ ,‬שהם‬ ‫אתתא אמרה ליה לנפקא‪ ,‬בקדמיתא אעל ברשותא דבעלה לסוף נפק‬ ‫היו המתנות להשכינה הק'‪ ,‬לפי שהיא היתה מספקת כל צרכי נח והבריות שהיו‬ ‫ברשותא דאתתא‪ ,‬מכאן אוליפנא מריה דביתא יעול ואתתא תפיק‪ ,‬הה"ד‬ ‫שם בתיבה‪ .‬ורמז הזוה"ק דאיהי בביתא‪ ,‬היינו השכינה הק' שנקראת עיקרת‬ ‫ויאמר אלקים אל נח לאמר צא מן התיבה‪( ,‬וזהו הלאמר‪ ,‬לאמר לדורות‪,‬‬ ‫הבית‪ ,‬וכן כל בחי' התיבה היתה בבחי' השכינה הק'‪ ,‬וכדמבואר בספה"ק‪,‬‬ ‫נ"ל)‪ ,‬דרשו הוה בידהא לאפקא ליה לאושפיזא ולא לעאלא ליה‪",‬‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬דכבר דייקו לעיל למה שינה הכתוב מן השם אלקים להשם הוי"ה‬ ‫"ואינון מתנן דיהיב לה בגין לאסגאה לה רחימותא בבעלה‪",‬‬ ‫בכניסת נח להתיבה‪ ,‬ופירשו שהכוונה שאין אורח נכנס לתוך הבית אלא‬ ‫ותכלית מתנות אלו הוא כדי להרבות לה אהבה עם בעלה‪ ,‬כי בראותו‬ ‫ברשות האיש הנרמז בהשם הוי"ה‪ .‬אבל ביציאתו חזר התורה להשתמש‬ ‫שמצאה חן בעיני האורחים יתרבה אהבתו לה‪ .‬וכן היתה בהקרבת הקרבנות‪,‬‬ ‫בהשם אלקים‪ ,‬דמרמז על השכינה הק' בבחי' האשה‪ ,‬וכדכתיב ויאמר‬ ‫שגורמים יחוד בין קוב"ה ושכנתי'‪ ,‬שדוגמתו בזה העולם היחוד בין האיש‬ ‫אלקים וכו' צא מן התיבה‪ ,‬משום שהאורח יוצא ברשות האשה‪ ,‬היינו‬ ‫ואשתו‪.‬‬ ‫שהאשה משלחו מן הבית‪ ,‬שהרשות בידה לשלח האורחים‪ .‬ומוסיף רבינו‪,‬‬ ‫והנה מתנות אלו שנתן נח להשכינה הק' שייכים ג"כ לנו‪ ,‬שהוא ע"י קיום‬ ‫שבכל מקום דורשים חז"ל תיבת לאמר שדיבור הזאת הוא גם לדורות‪ .‬וכן‬ ‫המצוות בכלל ועבודת התפילה שהוא במקום הקרבנות בפרט‪ ,‬ש"י התפילה‬ ‫כאן כתיב ויאמר אלקים אל נח לאמר‪ ,‬ומהו הציווי לדורות לצאת מן‬ ‫מתקנים בחי' השכינה הק' כדי שתוכל היא להתייחד עם קוב"ה‪ .‬וע"ד מה‬ ‫התיבה‪ .‬אלא הכוונה להלכות דרך ארץ‪ ,‬שהאשה משלחת את האורחים‪.‬‬ ‫שביארנו לעיל יש להוסיף‪ ,‬שכל תכלית היראה ואהבה הוא כדי להתפלל‬ ‫והמפרשים מבארים דברי הזוה"ק ע"פ סוד‪ .‬אבל י"ל על דרך העבודה‪,‬‬ ‫להש"י מתוך יראה ואהבה‪ ,‬ולכוון כל התפילות לצורך השכינה הק'‪ .‬שאע"פ‬ ‫וע"ד מה שביארנו תחילת דברי הזוה"ק‪ ,‬דהאיש והאשה שבכאן הוא רמז‬ ‫שפירוש התפילות כפשוטם מדברים מדברים גשמיים‪ ,‬אעפ"כ ראוי לכוון‬ ‫לבחי' היראה והאהבה‪ ,‬ובמו שביארנו בגליון העבר‪ .‬וענין האורח שרוצה‬ ‫שרוצים להשתמש בכל דברים אלו לצורך עבודתו ית'‪ ,‬ושעי"ז יתרבה כבוד‬ ‫לכנס לבית רומז על מי שרוצה להשיג מדריגות שאינם ראויים לו‪ ,‬שרוצה‬ ‫מלכותו בכל העולם‪ .‬ואם מתפללים בכוונות אלו‪ ,‬זה הוא מתנה ראוי' שעל ידו‬ ‫לבא לשם כאורח שבא לבית שאינו שלו‪ .‬הנה מדת היראה א"א להשיג רק‬ ‫גורמים יחודים בין קוב"ה ושכנתי'‪.‬‬ ‫ע"י עבודה רבה‪ ,‬אבל האהבה היא דבר שמקבלים במתנה מהש"י‪ .‬ע"כ רק‬ ‫"מכאן אוליפנא אורח ארעא לאושפיזא‪ ,‬ועל דא לבתר דיהיב לה מתנן וכו'‬ ‫האיש‪ ,‬היינו מדת האהבה‪ ,‬מזמין אורחים‪ ,‬היינו שניתן למי שלא זכה לה ע"י‬ ‫ברכא ליה‪ ,‬דכתיב ויברך אלקים את נח וכו'‪".‬‬ ‫עבודתו‪ ,‬משא"כ האשה ומידת היראה‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬שאחר שהאשה מרגשת שע"י המתנות נתרבה אהבת הבעלה אצלה‪,‬‬ ‫הנה כל זה הוא כלפי ההתדבקות בהש"י‪ ,‬אם מצד היראה או מצד האהבה‪.‬‬ ‫היא מברכת את האורח‪ .‬וכן בנח‪ ,‬אחר שגרם היחוד קיבלה השכינה הק' כל‬ ‫אבל אין זו תכלית השגת מדריגות אלו‪ ,‬אלא שיקיים מצוות מתוך יראה‬ ‫ההשפעות מלמעלה‪ .‬וברכות אלו משפעת השכינה לו‪ ,‬בזכות הקרבות שהקריב‪.‬‬ ‫ואהבה הזאת‪ .‬וכלפי חלק העבודה הזאת ניתן להבין‪ ,‬אשר היראה מכריח‬ ‫וזהו דכתיב ויברך אלקים דייקא‪ ,‬היינו השכינה הק'‪ ,‬את נח וכו'‪.‬‬ ‫את האדם לעבוד הש"י אפילו בעל כרחו כשאין לו רצון לקיים המצוות‪,‬‬ ‫וכן הוא בעבודת התפילה‪ ,‬שע"י התיקונים שמתקנים את השכינה הק'‪ ,‬גורמים‬ ‫משא"כ האהבה אינו מכריח את האדם‪ ,‬אדרבה האהבה עצמה משים רצון‬ ‫יחוד קוב"ה ושכנתי'‪ ,‬ועי"ז בא כל ההשפעות טובות עלינו ועל כל העולם‪.‬‬ ‫בלב האדם לעשות רצון קונו‪.‬‬ ‫שותף בהוצאות הגליון‬ ‫נתנדב בזכות לרפו"ש שרה לאה בת אסתר יהודית בתוך שאר חולי ישראל‬ ‫שותף בהוצאות הגליון‬ ‫שותף בהוצאות הגליון‬ ‫נתנדב בזכות לרפו"ש ר' ישכר דוב בן מרים כ"ק אדמו"ר מבעלזא שליט"א‬ ‫נתנדב לע"נ ר' שמואל צבי הירש בן ר' יוסף חיים ז"ל‬