gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נאה דורש ונאה מקיים · Nu'eh Doiresh Venu'eh Mekayeim — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: נאה דורש ונאה מקיים · Nu'eh Doiresh Venu'eh Mekayeim

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

נאה דורש ונאה מקיים · Nu'eh Doiresh Venu'eh Mekayeim — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון‬ ‫מתוך שיעוריו של הרב אהרן נאה שליט״א‬ ‫לזכות את הרבים‬ ‫בענין יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫יום תרועה‪ ,‬וכתוב אחד אומר‪( ,‬ויקרא‬ ‫אף על גב שהוא מצות הגוף ופשיטא‬ ‫תרועה יאמרו‪.‬‬ ‫במקדש היו תוקעין‬ ‫כג‪ ,‬כד) זכרון תרועה‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬בשעה‬ ‫שנוהג בכל מקום ובכל זמן‪.‬‬ ‫וכתב הגאון רבי עקיבא אייגר זי”ע‬ ‫בעמדנו בפרוס השנה החדשה‪ ,‬שנת‬ ‫שהוא חל בחול – "יום תרועה"‪ ,‬בשעה‬ ‫“אלא‪ ,‬כיון שאין טעם מפורש בתורה‬ ‫תשפ"ז‪ ,‬שנה אשר בו יום הזכרון יחול (דרושי וחידושי רעק”א על התורה פרשת‬ ‫שהוא חל בשבת – "זכרון תרועה"‪,‬‬ ‫בשבועות‪ ,‬מה יום מיומים‪ ,‬והוה סלקא‬ ‫ביום השבת קודש‪ ,‬שנה אשר בזמן פנחס) וזה לשונו‪ :‬ונראה לבאר‪ ,‬דציווי‬ ‫מזכירין אבל לא תוקעין'‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכן‬ ‫דעתן אמינא שהקרבת הקרבן שתי‬ ‫שבית המקדש היה קיים היינו זוכים המועדות הנאמר בפרשת אמור‪ ,‬אמר‬ ‫הוא במדרש רבה (ויק"ר כט‪ ,‬יב) שמן‬ ‫לחם והכבשים הם גורמים היום טוב‪.‬‬ ‫לתקיעת שופר ביום ראש השנה משה רבינו ע״ה לבני ישראל מיד‬ ‫התורה אין תוקעין בשבת‪.‬‬ ‫וכן יום הכיפורים‪ ,‬סלקא דעתן אמינא‬ ‫בבית מקדשנו ותפארתנו‪ ,‬כדאמרינן לאחר מתן תורה‪ ,‬בשנה ראשונה‬ ‫הכנסת הכהן לפני ולפנים וקרבנותיו‪,‬‬ ‫במתניתין במסכת ראש השנה (כט‪ ,‬ב) לצאתם ממצרים‪ ,‬כמפורש ברש״י‬ ‫האריכו‬ ‫הקדושים‬ ‫ובספרים‬ ‫הם גורמים היום טוב‪ .‬ובהעדר טעם זה‪,‬‬ ‫'יום טוב של ראש השנה שחל להיות (במדבר ט‪ ,‬ד)‪ .‬ובשנה ראשונה חל ראש‬ ‫להקשות‪ ,‬דמה טעם שבשנים רגילות‪,‬‬ ‫כשראש השנה חל ביום חול נצטווינו‬ ‫אין שביתה ומקרא קודש‪ .‬קא משמע‬ ‫בשבת‪ ,‬במקדש היו תוקעין‪ ,‬אבל לא השנה בשבת‪ .‬ועל כן נאמר שם “זכרון‬ ‫לתקוע בשופר‪ ,‬ובשנה שראש השנה‬ ‫לן ‘לדורותיכם’ ו’בכל מושבותיכם׳‪,‬‬ ‫במדינה'‪ .‬וכשגלינו מארצנו‪ ,‬וחרבה תרועה”‪ .‬מה שאין כן ציווי המועדות‬ ‫חל בשבת אנו מסתפקים ב'זכרון‬ ‫כי יומא קגרים‪ ,‬בכל מקום ובכל זמן‪,‬‬ ‫הבית הגדול והקדוש‪' ,‬התקין רבן יוחנן הנאמר הכא [‪ -‬בפרשת פינחס]‪ ,‬נאמר‬ ‫תרועה'‪.‬‬ ‫והקרבנות טפלים ליום‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫בן זכאי‪ ,‬שיהיו תוקעין בכל מקום שיש אחר כך‪ ,‬כציווי לדורות‪ ,‬ולכן אמר “יום‬ ‫“והוספתי נופך‪ ,‬הנה כי כן‪ ,‬גם‬ ‫תרועה”‪.‬‬ ‫בו בית דין'‪.‬‬ ‫עוד יותר יש לנו להבין‪ ,‬כיצד‬ ‫בראש השנה אין מבואר בקרא מה‬ ‫בטלו התקיעות‪,‬‬ ‫אולם עתה שאין לנו לא כהן‬ ‫יתמלא לנו החסר של תקיעת שופר‪,‬‬ ‫יום מיומים‪ ,‬כי לא נעשה בו שום נס‪,‬‬ ‫קדושת היום לא בטל‬ ‫בעבודתו‪ ,‬ולא לוי בדוכנו‪ ,‬ובטלה‬ ‫שהלא השופר‪ ,‬מלבד זה הוא מצוה‬ ‫אלא כתיב בו מצות עשה ‘יום תרועה’‬ ‫מדאורייתא כשאר כל המצוות‪ ,‬יש‬ ‫בגמרא (שם) הקשה רבא על לימוד‬ ‫בית דינא רבה‪ ,‬קול השופר לא יריע‪,‬‬ ‫(במדבר כט‪ ,‬א)‪ ,‬והוה סלקא דעתן אמינא‬ ‫בו גם התעוררות כבירה להתחזק‬ ‫זה מן הפסוקים בכמה קושיות‬ ‫ולא נזכה לשמוע בתקע שופר ביום‬ ‫ביום תקיעת שופר עושים יום טוב‪ ,‬ואם‬ ‫בתשובה‪ ,‬ועתה בשבת קודש מי יעורר‬ ‫ותמיהות‪ ,‬ומסקנת הגמרא שם היא‬ ‫תחלת מעשיך‪ .‬על כן‪ ,‬ביום הדין‪ ,‬יום‬ ‫אין שופר‪ ,‬ומכל שכן השתא דתקינו‬ ‫אותנו לתשובה כאשר יחסר לנו הקול‬ ‫דהא שאין תוקעים בראש השנה‬ ‫השבת קודש‪ ,‬נשפוך שיח לפני אבינו‬ ‫רבנן שלא לתקוע בשבת‪ ,‬ממילא אין‬ ‫קורא של השופר‪ ,‬מי יחריד את לבבנו‬ ‫שחל להיות בשבת‪ ,‬הוא לא מן‬ ‫שבשמים‪ ,‬שיתקבלו תפלתינו ל'זכרון‬ ‫כאן יום טוב של ראש השנה כלל‪ ,‬אלא‬ ‫להטותו אליו‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬רק גזירת חז"ל‪' :‬אלא אמר‬ ‫תרועה'‪ ,‬ושנזכה עוד השנה שהקב"ה‬ ‫הרי הוא כשאר שבתות השנה‪ .‬ואולי‪,‬‬ ‫רבא‪ ,‬מדאורייתא מישרא שרי‪ ,‬ורבנן‬ ‫כביכול בכבודו ובעצמו יתקע בשופר‪,‬‬ ‫אי היה כן‪ ,‬לא היה כח ביד חז״ל לבטל‬ ‫וכדברי הרמב״ם הידועים (הלכות‬ ‫הוא דגזור ביה כדרבה‪ ,‬דאמר רבה‬ ‫ויתקיים בנו מקרא שכתוב ביום ההוא‬ ‫היום טוב והקרבנות לגמרי‪.‬‬ ‫תשובה פרק ג הלכה ד) שכתב‪“ :‬אף על‬ ‫הכל חייבין בתקיעת שופר‪ ,‬ואין הכל‬ ‫יתקע בשופר גדול‪ ,‬וקול השופר הולך‬ ‫“ולהשמר מזה‪ ,‬כתיב (ויקרא כג‪,‬‬ ‫פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת‬ ‫בקיאין בתקיעת שופר‪ ,‬גזירה שמא‬ ‫וחזק מאוד‪ ,‬ובאו האובדים בארץ‬ ‫הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר‪ ,‬עורו ישינים‬ ‫כד) ‘יהיה לכם שבתון זכרון תרועה׳‪,‬‬ ‫יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד‪,‬‬ ‫אשור והנדחים בארץ מצרים‪ ,‬ונחיה‬ ‫משנתכם‪ ,‬ונרדמים הקיצו מתרדמתכם‪,‬‬ ‫שהיום נקרא ‘זכרון’‪ ,‬ולא ‘יום תרועה’‪,‬‬ ‫ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים'‪.‬‬ ‫ונראה בהתגלות כבוד ה'‪ ,‬וה' עליהם‬ ‫וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו‬ ‫נמצא‪ ,‬אפילו אין תוקעין בו‪ ,‬הוא יום‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬אם כן‪ ,‬למה אכן‬ ‫טוב ‘זכרון תרועה’‪ .‬ושוב נצטוינו‬ ‫יראה‪ ,‬ונשתחווה לה' בהר הקודש‬ ‫בוראכם‪ ,‬אלו השוכחים את האמת‬ ‫בירושלים במהרה בימינו‪.‬‬ ‫כתוב בפסוק "שבתון זכרון תרועה"‪.‬‬ ‫מצות‪ ,‬שביום ‘זכרון תרועה’ יהיה לנו‬ ‫בהבלי הזמן‪ ,‬ושוגים כל שנתם בהבל‬ ‫הרי מן התורה אין שום שינוי באם‬ ‫‘יום תרועה’‪ ,‬והוא טפל אגב היום‪.‬‬ ‫וריק אשר לא יועיל ולא יציל‪ ,‬הביטו‬ ‫זכרון תרועה – היום נקרא זכרון‬ ‫חל ראש השנה בשבת או ביום חול‪,‬‬ ‫וממילא‪ ,‬אף על פי שבטלו חז״ל תקיעה‬ ‫לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם‬ ‫אמרינן עלה בגמרא (ראש השנה שם)‬ ‫בשבת‪ ,‬מכל מקום קדושת היום לא‬‫כי בשניהם חייבים לתקוע בשופר‪ ,‬אם‬ ‫ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה‬ ‫הא דאין תוקעין בשבת‪' :‬מנא הני מילי‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬מהו כוונת הכתוב ב'זכרון תרועה'‪.‬‬ ‫בטל”‪ ,‬עכ”ל מרן הגה”ק החתם סופר‬ ‫ומחשבתו אשר לא טובה”‪.‬‬ ‫כתוב אחד אומר (ויקרא כג‪ ,‬כד) “שבתון‬ ‫זי”ע‪.‬‬ ‫ותירץ בזה מרנא החתם סופר זי"ע‬ ‫זכרון תרועה”‪ ,‬וכתוב אחד אומר‬ ‫שבת בו תשוב‬ ‫זכרון תרועה‪ ,‬מזכירין אבל לא‬ ‫(במדבר כט‪ ,‬א) “יום תרועה יהיה לכם”‪( ,‬דרשות חתם סופר ראש השנה תקצה; ח‪ ,‬ב) וזה‬ ‫אמנם‪ ,‬באמת אין לחשוש שמא‬ ‫תוקעין‬ ‫לא קשיא‪ ,‬כאן ביום טוב שחל להיות לשונו‪" :‬הנה רמב״ן (ויקרא כג‪ ,‬טז) כתב‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬מסקנת הירושלמי (ראש בהעדר קול השופר יחסר לנו כח‬ ‫בשבת‪ ,‬כאן ביום טוב שחל להיות משום הכי כתיב ביום טוב של שבועות‬ ‫בחול’‪ .‬ופירוש רש”י‪ :‬זכרון תרועה‪( ,‬שם פסוק כא)‪ ,‬וביום הכיפורים (שם פסוק השנה פ"ד‪ ,‬הלכה א) שלומדים דבר זה מן התשובה כי אפילו אם חסר לנו‬ ‫ולא ‘תרועה’ ממש‪ ,‬אלא מקראות של לא) ‘לדורותיכם בכל מושבותיכם’‪ ,‬התורה‪' :‬כתוב אחד אומר (במדבר כט‪ ,‬א) ההתעוררות לתשובה של קול השופר‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מצוה להם הקב״ה לתקוע בלי תקיעת שופר‪ ,‬בגלל ספק ספיקא שבת‪ ,‬כלומר שאם ראש השנה חל‬ ‫עדיין יש לנו את כח של עצם יום השבת‬ ‫להיות בשבת הוא יום טוב לישראל"‪.‬‬ ‫בשופר‪ ,‬בכדי לעורר את מדת האהבה שמא ישכח ויעבירנו ברה״ר‪.‬‬ ‫קודש‪ ,‬שעיצומו של יום השבת מעורר‬ ‫ונימק דבריו‪" ,‬הרי אמרו חז"ל (ראש‬ ‫מלמטה‪ ,‬וקול השופר הלזה הולך‬ ‫לתשובה‪ ,‬וכלשון ה׳שם משמואל׳‬ ‫ותירץ הגה״ק מאסטראווצא ע״פ‬ ‫ועולה למעלה למעלה ומעורר את דברי חז״ל במס׳ ראש השנה (ט״ז‪ ,):‬השנה טז‪' ):‬שלשה ספרים נפתחין בראש‬ ‫(שמות תרע״ו) "שהשבת בעצמה מכריזה‬ ‫האהבה העליונה‪ ,‬והשטן שעומד הכן 'אמר רבי אבהו‪ :‬למה תוקעין בשופר השנה‪ ,‬צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין‬ ‫ואומרת נוטריקון 'שבת בו תשוב'‬ ‫לפצות פיו ולקטרג‪ ,‬מתערבבין לו כל של איל‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬תקעו לאלתר לחיים‪ ,‬רשעים גמורים נכתבין‬ ‫שלבות ישראל מתעוררים לתשובה"‪.‬‬ ‫טענותיו ונשאר בוש ונכלם‪ ,‬כך מובא לפני בשופר של איל‪ ,‬כדי שאזכור לכם ונחתמין לאלתר למיתה‪ ,‬בינונים‬ ‫וכפי שכתב הרה”ק הישמח ישראל‬ ‫עקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה אני תלוים ועומדים מראש השנה ועד יום‬ ‫בזוהר הקדוש‪.‬‬ ‫זי”ע (פרשת כי תשא) בלשון קדשו‪“ :‬זהו‬ ‫והנה עתה בשבת קודש‪ ,‬שחכמים עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני'‪ .‬הכיפורים'‪ .‬בכל שנה ושנה י"ל שמותר‬ ‫שאמר (ברכת יוצר דש״ק) ‘ויום השביעי‬ ‫אסרו עלינו לתקוע בקול שופר‪ ,‬איך הרי לפנינו מזה שעיקרו של שופר הוא לכתוב ביום טוב‪ ,‬כי מצוותו בכך‪ ,‬אבל‬ ‫משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת‬ ‫ימתקו הדינים וכיצד יתערבב השטן להזכיר את מסירת הנפש של יצחק כשחל בשבת קודש הרי אסור לכתוב‪.‬‬ ‫טוב להודות לה’’‪ ,‬שהשבת קודש מטיב‬ ‫בשעה שעומד לקטרג על עם קדוש‪ .‬אבינו על מצוות ד׳‪ ,‬וא״כ וכי צריך לכן‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬אם תרצה לכתוב‬ ‫בהטבה איבריו של אדם שלא ישתוקקו‬ ‫"מסירות נפש" גדולה מזו‪ ,‬שכל עם זכיותיהן של ישראל‪ ,‬כתוב נא‪ ,‬כי‬ ‫ויכספו לשום דבר שבעולם‪ ,‬רק לעשות‬ ‫כח השבת תעמוד במקום המצוה ישראל מכניס את עצמו בספק פיקוח פיקוח נפש דוחה שבת‪ ,‬אבל אם‬ ‫רצון הבורא ברוך הוא”‪.‬‬ ‫מה נוראים דברי הרה"ק הבני נפש בלי תקיעת שופר בראש השנה‪ ,‬ח״ו להיפך‪ ,‬לרעה‪ ,‬שבת היום ואסור‬ ‫יששכר זי"ע שכתב בספרו אגרא רק בכדי שיהודי אחד לא יעבור חלילה לכתוב בשבת‪ ,‬ובת דינא (לן הדין) בטל‬ ‫אין תוקעין בתחלתה מריעין לה‬ ‫דכלה (וישלח ד"ה ויבא יעקב שלם) וזה על ספק חילול שבת‪ ,‬וזה בעצמו הוא דינא (סנהדרין צ״ה‪ .").‬והתחיל תיכף יום‬ ‫בסופה‬ ‫לשונו‪ :‬יש לרמז מה שגזרו רז"ל בשב התקיעת שופר של ראש השנה שחל השישי וכו׳‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל (ראש השנה טז‪ ,‬ב) 'אמר‬ ‫ואל תעשה בהנך תלת מילין‪ ,‬דהיינו בשבת‪ ,‬עכ״ד הק׳‪.‬‬ ‫רבי יצחק‪ ,‬כל שנה שאין תוקעין‬ ‫הרה״ק רבי העניך מאלכסנדר זי״ע‬ ‫בתחלתה‪ ,‬מריעין לה בסופה‪ ,‬מאי‬ ‫ובספר משך חכמה (פרשת אמור) הלך בדרכו‪ ,‬לבאר לשון מתניתין 'יום‬ ‫שופר לולב מגילה‪ ,‬אם יבא עת מצותן‬ ‫טעמא‪ ,‬דלא איערבב שטן'‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫בשבת קודש תדחה המצוה‪ ,‬ובוודאי הרחיב לבאר על זו הדרך‪ ,‬כי אחד טוב של ראש השנה'‪ ,‬שכאשר חל ר״ה‬ ‫בשנה שאין תוקעים התקיעות בראש‬ ‫שגזרו הדבר כדי שלא יבא האדם מהענינים המיוחדים במצות שופר‪ ,‬בשבת הוא יום טוב‪ ,‬כי מצטרפים‬ ‫השנה‪ ,‬עלול לבוא צרות על עם ישראל‬ ‫לידי חילול שבת‪ ,‬עם כל זה בודאי לא הוא לתקוע בשופר של איל כדי תיקוני נפש רוח ונשמה יחדו‪ ,‬שהרי‬ ‫רח"ל‪ ,‬שיצטרכו לגזור תענית ולהריע‬ ‫היו גוזרים לבטל‪ ,‬אם לא שידעו כי כח להזכיר זכות העקדה‪ ,‬והוא לעורר ראש חודש הוא תיקון הגוף‪ ,‬יום‬ ‫בשופר‪.‬‬ ‫השבת תעמוד במקום המצוה‪ ,‬ואפשר זכותו של יצחק אבינו‪ ,‬וגם לעורר טוב הוא תיקון הרוח‪ ,‬ושבת הוא‬ ‫לעשות התיקון שניתקן במצוה על ידי זכותם של כלל ישראל‪ ,‬הנחלה שנחלו תיקון הנשמה‪ ,‬וכאשר חל ר״ה להיות‬ ‫וכתבו התוספות (ד"ה שאין תוקעין)‬ ‫שמירת שבת‪ ,‬עכ"ל ועיין שם בדבריו מיצחק אבינו‪ ,‬והיא למסור נפשם עבור בשבת מצטרפים שלושתם‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫וזה לשונם‪' :‬מפרש בהלכות גדולות‬ ‫זמן התיקון‪ .‬ובספה"ק שם משמואל‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫לאו דמיקלע בשבתא‪ ,‬אלא דאיתייליד‬ ‫כבוד שמו יתברך‪.‬‬ ‫הוסיף לבאר הטעם‪ ,‬כי כאשר חל ראש‬ ‫אונסא'‪ .‬והרשב"א כתב לבאר עוד‪:‬‬ ‫לית שולטנא אחרא בכולהו עלמין‬ ‫ומאחר שידוע לנו גודל התועלת של השנה באמצע השבוע‪ ,‬הדברים תלוים‬ ‫'שאין תוקעין בתחילתה‪ ,‬פירוש‬ ‫מצות שופר‪ ,‬שאם יבוטל אפילו באונס במעשינו‪ ,‬ופעולתם תלויה בכוונת‬ ‫ושמש‬ ‫יותר מזה כתב הרה"ק המאור‬ ‫בפשיעה‪ ,‬הא איקלע ראש השנה‬ ‫הלב שלנו‪ ,‬אבל כאשר ראש השנה‬ ‫בסופה‪,‬‬ ‫לה‬ ‫מריעין‬ ‫ח”ו‪,‬‬ ‫גדולה‬ ‫הסכנה‬ ‫קודש‪,‬‬ ‫זי"ע (פרשת נצבים)‪ ,‬שביום השבת‬ ‫בשבת‪ ,‬לא‪ .‬דמניעה זו למצוה ולשם‬ ‫חל בשבת‪ ,‬נפעלים אותם הדברים‬ ‫יבולע‬ ‫פן‬ ‫ישראל‬ ‫אמרו‬ ‫זאת‬ ‫ובכל‬ ‫כי‬ ‫הדינים‪,‬‬ ‫אין צריכין כלל להמתקת‬ ‫שמים‪ ,‬וכן כתב הרב ההלכות ז"ל'‪.‬‬ ‫מלעילא‪ ,‬וכשהכל נעשה משמים‪ ,‬אזי‬ ‫על‬ ‫מעיד‬ ‫אשר‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫למצות‬ ‫חלילה‬ ‫אחרא‬ ‫שולטנא‬ ‫בשבת קודש לית‬ ‫הפליאה בזה היא‪ ,‬הלא סגולת‬ ‫הם נעשים בצורה הטובה ביותר‪.‬‬ ‫עולמו‬ ‫חידש‬ ‫כי‬ ‫יתברך‪,‬‬ ‫שמו‬ ‫קדושת‬ ‫בנהירו‬ ‫נהירין‬ ‫ואנפהא‬ ‫בכולהו עלמין‪,‬‬ ‫השופר היא לערבב השטן‪ ,‬ולהפוך‬ ‫עילאה‪ ,‬ואין להסטרא אחרא שום מן האין הגמור‪ ,‬יהי מה‪ ,‬יעבור עלינו‬ ‫מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬כדאיתא‬ ‫הקב”ה תוקע במקום ישראל‬ ‫ממשלה לקטרג בשבת קודש‪ ,‬ולכן אין מה ויתקדש שמו יתברך‪ ,‬יקטרג השטן‬ ‫בגמרא‪ .‬וכבר אמרו רבותינו ז״ל‬ ‫ומובא בשם הרה״ק ר׳ שמחה בונם‬ ‫מן הצורך לתקיעת שופר בשבת קודש‪ ,‬ולא יכנס זכרונינו לאבינו שבשמים‬ ‫(ויקרא רבה פרשת אמור פרשה כט) "בשעה‬ ‫כי גם בלא שופר‪ ,‬נתערבב ונחלש כח לטובה‪ ,‬אך לא יבולע לשבת המעיד מפרשיסחא זי"ע (הובא בס׳ ויקהל דוד‬ ‫שהקב"ה יושב ועולה לכסא דין‪ ,‬בדין‬ ‫על קדושת שמו יתברך‪ ,‬פן יעבירנו לשבת ר"ה)‪ ,‬דהנה מה דאמרו חז״ל אונס‬ ‫הסטרא אחרא‪.‬‬ ‫הוא עולה‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬עלה אלקים‬ ‫רחמנא פטריה‪ ,‬הכוונה שכשאדם הוא‬ ‫שבת‬ ‫ויתחלל‬ ‫הרבים‬ ‫ברשות‬ ‫אמות‬ ‫ד’‬ ‫בתרועה (תהילים מו‪ ,‬ז)‪ .‬ובשעה שישראל‬ ‫מסירת נפש במקום תקיעת שופר חלילה‪ ,‬ועוקדים כולם עבור קידוש אונס‪ ,‬אז הקב״ה בעצמו עושה המצוה‬ ‫נוטלין את שופרותיהן ותוקעין לפני‬ ‫הגה״ק מאסטראווצא זצ״ל (הובא שמו יתברך‪ .‬וכיון שכן הרי זה גופיה בשבילו‪ ,‬וזהו רחמנא פטריה‪ ,‬וכן הוא‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬עומד מכסא הדין‬ ‫בספר בית מאיר לר״ה)‪ ,‬הוסיף להקשות מה שאין אנו תוקעים בראש השנה בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬שישראל‬ ‫ויושב בכסא רחמים‪ ,‬דכתיב ה׳ בקול‬ ‫קושיא עצומה‪ ,‬דלכאורה קשה איך שחל בשבת‪ ,‬זה גופיה עקדה רוחנית אנוסין שאין יכולים לתקוע‪ ,‬ואז הקב״ה‬ ‫שופר‪ ,‬ומתמלא עליהם רחמים‪,‬‬ ‫היו יכולים חכמינו ז״ל לבטל תקיעת מופלגת ומועיל לרצות אותנו‪ ,‬כמו כביכול בכבודו ובעצמו תוקע בשבילם‬ ‫ומרחם עליהם‪ ,‬והופך עליהם מדת‬ ‫שופר בשבת בשביל חשש שמא שמרצה זכרון שופר‪ ,‬ע”כ תוכן דבריו‪ .‬עם כל הכוונות המיוחדים בהם‪ ,‬ויעלה‬ ‫הדין לרחמים"‪ .‬ואיך ביטלוהו חז"ל‬ ‫זכרונם לטובה‪.‬‬ ‫יעבירנו ד׳ אמות ברה״ר‪ ,‬דהלא על פי‬ ‫דברי המדרש הנ"ל‪ ,‬שבשעה שישראל דער גוטער טאג איז געפאלן אום‬ ‫וסילקו המצוה שהופכת את מדת הדין‬ ‫‘יום טוב’ של ראש השנה‬ ‫שבת‬ ‫נוטלין את שופריהן‪ ,‬ותוקעין לפני‬ ‫לרחמים‪.‬‬ ‫על עצם הדיוק בלשון המשנה‪ ,‬למה‬ ‫וכעין בחינה זו מתאמרא משמיה‬ ‫הקב״ה‪ ,‬הוא עומד מכסא הדין ויושב‬ ‫ביותר הפליאו בזוהר הקדוש (ח״ג‬ ‫בכסא הרחמים ומתמלא עליהן רחמים‪ ,‬של סניגורין של ישראל מרן הרה"ק אמרו 'יום טוב של ראש השנה שחל‬ ‫פרשת אמור צט‪ ):‬במעלת תקיעת שופר‬ ‫ומרחם עליהם והופך להם מדת הדין מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬שנעמד פעם בליל להיות בשבת'‪ ,‬ולא אמרו 'ראש השנה‬ ‫ואמרו‪ ,‬שאף על פי שהקב״ה אוהב לנהל‬ ‫למדת הרחמים‪ ,‬כלומר שאין להם ראש השנה שחל להיות בשבת לפני שחל להיות בשבת'‪ ,‬ראיתי בספר‬ ‫את עולמו על ידי מדת משפט‪ ,‬כדכתיב‬ ‫לישראל שום עצה אחרת נגד מדת קידוש להמליץ זכות על ישראל כדרכו אמרי יעקב מידידי הרה"ג ר' יעקב‬ ‫(ישעיה סא ח) ‘אני ה׳ אוהב משפט’‪ ,‬אבל‬ ‫הדין כי אם בתקיעת שופר‪ ,‬וא״כ בקודש ואמר‪" :‬יום טוב של ראש השנה מאיר שפיצער שליט"א לבאר בשם‬ ‫יותר מזה אוהב הקב״ה את בניו רחומיו‪,‬‬ ‫תקיעת השופר הוא בבחינת "פיקוח שחל בשבת (ר״ה כט‪ ):‬חז"ל אומרים לנו אביו מהגרא"ח שפיצער זצ"ל אב"ד‬ ‫עם בני ישראל‪ ,‬ומגודל אהבתו את בני‬ ‫נפש" שדוחה כל המצוות שבתורה‪ ,‬ש'יום טוב' ראש השנה ‪ -‬דער גוטער קהל אור חיים‪ ,‬דהנה מבואר בגמרא‬ ‫ישראל דוחה את אהבתו למשפט‪ ,‬ולכן‪,‬‬ ‫וא״כ איך משאירים את עם ישראל טאג ראש השנה איז געפאלן אום (ראש השנה ל‪ ):‬שבזמן שבית המקדש‬ ‫בשעה שנעמד השטן לקטרג על בני‬ ‫הוא זכר לעקדת יצחק‪ ,‬ו'יצחק שה ב'‪ ,‬תשרי ‪ -‬ז'‪ .‬וכן בבית שני שנחרב‬ ‫יום שתוקעין בו שופר‬ ‫היה קיים דין ראש השנה היה כך‪ ,‬אם‬ ‫בט' באב יום א'‪ ,‬היה ראש חודש אב‬ ‫עקידה'‪ ,‬בגימטריא 'שבת'‪.‬‬ ‫הגאון רבי שלמה גאנצפריעד זצ"ל‬ ‫באו עדים להעיד על החודש קודם‬ ‫ז'‪ ,‬ולפי חשבון זה היה ראש השנה ו'‪,‬‬ ‫(בספרו אפריון עה"ת) כתב לישב דקדוק‬ ‫המנחה‪ ,‬אז היו עושים בו ביום ראש‬ ‫אכן זה אי אפשר כדאמרינן ראש השנה‬ ‫אליהו הנביא תוקע בשעה‬ ‫זה‪ ,‬דהנה מבואר בזוהר הקדוש פרשת‬ ‫השנה ולא למחר‪ ,‬אבל אם באו עדים‬ ‫(דף כ) דאם כן יום הכיפורים חל לאחר‬ ‫שישראל מתפללים תפלת מוסף‬ ‫פנחס (רלא‪ ,‬א) דיום הדין של ראש השנה‬ ‫לאחר המנחה‪ ,‬אז עשו שני הימים‬ ‫הגאון רבי שלמה קלוגער זי"ע השבת‪ ,‬ועל כן עשו שני חסרים‪ ,‬שיהיה‬ ‫הוא לעולם שני ימים‪ ,‬יום הראשון הוא‬ ‫ראש השנה‪ ,‬דהיינו בין ביום שבאו‬ ‫(קהלת יעקב לר"ה דרוש מח) ומרן רבינו ראש השנה יום א' וכו'‪.‬‬ ‫דינא קשיא ויום השני הוא דינא רפיא‪,‬‬ ‫עדים‪ ,‬ובין למחר‪ ,‬ועיקר היום טוב‬ ‫הרה"ק מסאטמאר זי"ע כתבו לחדש‬ ‫ואילו היה רק יום אחד ראש השנה הוי‬ ‫היה למחר ביום השני שהוא א' תשרי‪,‬‬ ‫"בשנים שיותר טובות‪ ,‬מצינו‬ ‫על פי מה שנודע מהרמ"ע מפאנו‬ ‫חריב עלמא‪ ,‬דאין העולם מתקיים אם‬ ‫אלא דנהגו ביום הראשון ג"כ קודש‪,‬‬ ‫שמחילת עון העגל היו בשנה שחל‬ ‫(מאמר אם כל חי ח"ג סימן כ"ג) דאליהו‬ ‫איכא רק דינא קשיא ללא דינא רפיא‪,‬‬ ‫כדי שלא יזלזלו בו‪.‬‬ ‫ראש השנה בשבת‪ ,‬וכן הקמת המשכן‬ ‫הנביא עומד ומקריב תמידין בכל יום‬ ‫על כן מוכרח להיות שני ימי הדין כדי‬ ‫(דביום ה' יצא ישראל ממצרים‪ ,‬כדדרשינן בשבת‬ ‫בביהמ״ק של מעלה והנה במקדש היו‬ ‫לפי זה‪ ,‬היה צד לומר שמה שאסרו‬ ‫פרק ט') כדכתבו התוספות במרובה דף‬ ‫שלא יחרב עלמא‪.‬‬ ‫תוקעים גם כשחל ראש השנה בשבת‪,‬‬ ‫לתקוע בשופר בראש השנה שחל‬ ‫פב ע"ש‪.‬‬ ‫לכן הגם דמן התורה אין ה'יום‬ ‫להיות בשבת היינו דוקא ביום שאינו‬ ‫ובירושלמי (ר"ה ריש פ״ד) ילפינן מקרא‬ ‫טוב' של ראש השנה נוהג אלא יום‬ ‫עיקר היום טוב של ראש השנה‪ ,‬כגון‬ ‫"וכן שנה שנכנסו לארץ היה גם כן‬ ‫דחיוב תקיעת שופר בשבת תליא‬ ‫אחד בלבד‪ ,‬מ"מ ה'יום הדין' הוא‬ ‫באופן שהיו ב' ימים ר"ה בשבת וביום‬ ‫במקום שהקרבנות קרבים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬בשבת‪ ,‬שמשה מת בשבת ז' אדר‪ ,‬א"כ‬ ‫שני ימים כמבואר בזוהר הקדוש‪ ,‬לכן‬ ‫ראשון‪ ,‬דהיינו שבשבת באו עדים‬ ‫וא״כ בוודאי כי בכל ראש השנה ראש חודש אדר – יום א'‪ ,‬והוי ראש‬ ‫נקטה המשנה הלשון 'יום טוב של‬ ‫מן המנחה ולמעלה ועשו אותו היום‬ ‫כאשר אליהו הנביא עומד ומקריב את השנה בשבת" עכ"ל‪.‬‬ ‫ראש השנה'‪ ,‬להדגיש דלא מיירי כאן‬ ‫קודש ולמחר קודש‪ ,‬אבל עיקר היום‬ ‫הקרבנות בביהמ״ק של מעלה‪ ,‬הוא‬ ‫בת זוגם של ישראל מלמדת‬ ‫מן ה'יום הדין' של ראש השנה שהוא‬ ‫טוב הוא ביום ראשון ולא בשבת‪,‬‬ ‫תוקע שם אף בראש השנה שחל להיות‬ ‫סניגוריא עליהם‬ ‫לעולם ב' ימים אפילו בזמן שהיום‬ ‫ודוקא בכה"ג אין תוקעין שופר בשבת‪.‬‬ ‫בשבת‪ .‬והיינו באותה שעה שישראל‬ ‫טוב הוא רק יום אחד כנ"ל‪ ,‬אלא‬ ‫וממשיל הערוך לנר משל נפלא‬ ‫עומדים כאן למטה ומתפללים תפלת‬ ‫אבל באופן שהיו ב' ימים של ראש מהיום טוב של ראש השנה שתוקעין‬ ‫מוסף שהוא במקום הקרבנות‪ ,‬וגם לבאר הענין בטוב טעם ודעת‪ ,‬וזה‬ ‫השנה ביום שישי וביום השבת קודש‪ ,‬בו שופר‪.‬‬ ‫שע״י אמירת פסוקי שופרות אנו משלו‪ :‬שר אחד משרי המלך חטא לפני‬ ‫דהיינו שבאו עדים ביום ערב שב"ק‬ ‫נעשים שותפים בהתקיעות שתוקע המלך בחטא גדול‪ ,‬והמלך קצף עליו‬ ‫מן המנחה ולמעלה‪ ,‬דעיקר היום טוב ראש השנה הוא יום שמחה ועשיית‬ ‫אליהו הנביא‪ ,‬וא״כ נמצא דגם כשחל מאוד‪ ,‬לאור זאת ציוה המלך להעמידו‬ ‫סעודות‬ ‫הוא למחר ביום השבת‪ ,‬הוי אמינא‬ ‫ר״ה בשבת יש לנו כח וסגולת מצות במשפט ולחרוץ את גזר דינו‪ .‬אותו‬ ‫ומרנא החתם סופר זי"ע כתב‬ ‫דבכה"ג תוקעין בשופר אפילו בשבת‪.‬‬ ‫השר חיפש פרקליטים שיליצו טוב‬ ‫תקיעת שופר‪.‬‬ ‫על זה קמ"ל מתניתין 'יום טוב של שהמשנה בא להורות לנו דין חדש‬ ‫בעדו בשעת הדין‪ ,‬אולם לגודל החטא‬ ‫ראש השנה' כדי להדגיש דמיירי כאן בהלכות ראש השנה‪ ,‬והוא‪ ,‬שראש‬ ‫שחטא לא מצאו הפרקליטים שום‬ ‫תיקנו לתקוע בכל חודש אלול‬ ‫מעיקר ה'יום טוב'‪ ,‬דאפילו ביום השני השנה הוא יום שמחה ויש לאכול‬ ‫הגאון רבי שלמה קלוגער זי"ע צד זכות בדינו ולא רצו לבוא לומר‬ ‫שהוא עיקר היום טוב‪ ,‬אם חל להיות ולשתות בו‪ ,‬וביאר את דבריו‪ ,‬כי לשון‬ ‫כתב לבאר עוד באופן אחר‪ ,‬שהקב"ה עליו סניגוריא‪ ,‬ושמטו להם אחד אחד‬ ‫בשבת‪ ,‬אין תוקעין בו שופר במדינה‪ .‬יום טוב בכל מקום הוא לא על איסור‬ ‫כביכול ראה שהחכמים יתקנו שלא באמרם שממילא לא יוכלו להועיל‬ ‫עשיית מלאכה‪ ,‬אלא על יום שמחה‬ ‫לתקוע בשבת‪ ,‬וא"כ במה יזכו בדין‪ ,‬מאומה ואחת דתו להתחייב בדין‪.‬‬ ‫וכעי"ז ביאר בחשק שלמה אבל‬ ‫ועשיית סעודות‪ ,‬כמו שכתוב (שמואל‪-‬א‬ ‫ועל כן נתן הקב"ה בלב חז"ל שיתקנו‬ ‫באופן אחר‪ ,‬דתקנה הנ"ל שאם באו‬ ‫השר‪ ,‬בראותו כי אין איש עומד‬ ‫כה‪ ,‬ח) "על יום טוב באנו" ואיירי התם‬ ‫לתקוע שופר בכל החודש אלול‪,‬‬ ‫עדים לאחר המנחה היום קודש ולמחר‬ ‫לו בשעת דחקו‪ ,‬ויצר לו מאוד‪,‬‬ ‫שעשו סעודה‪ ,‬ולכן נקט המשנה יום‬ ‫והתקיעות האלו מועילות כמו תקיעת‬ ‫קודש‪ ,‬והעיקר הוא היום השני‪ ,‬זה היה‬ ‫ויגד לאשתו את כל הדברים האלה‪.‬‬ ‫טוב של ראש השנה‪ ,‬כדי להשמיענו‬ ‫השופר בראש השנה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫רק בזמן שבית המקדש היה קיים‪,‬‬ ‫ותנחמהו אשתו ואמרה לו למה פניך‬ ‫שראש השנה הוא יום שמחה‪ ,‬ויש‬ ‫אבל לאחר החורבן מבואר במשנה‬ ‫שנים שרעות ביותר ושנים שטובות נופלים ומה לך פנות אל המליצים‪,‬‬ ‫לעשות בו סעודות‪ ,‬ואסור להתענות‬ ‫(ראש השנה ל‪ ):‬התקין רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫הלא אנכי מקושרת בבית המלך פנימה‬ ‫ביום זה‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬היה ראש השנה בשבת‬ ‫שיהיו מקבלים עדות החודש כל היום‪,‬‬ ‫ויש לי שם מהלכים בחצר המלוכה‪,‬‬ ‫ואני תמליץ טוב בעדך‪.‬‬ ‫בספר מנחת עני לבעל ערוך לנר‬ ‫דהיינו שאם באו עדים אפילו מהמנחה שבת וראש השנה מגלים הנקודה‬ ‫(פרשת האזינו) עמד על דבר נפלא ביותר‪,‬‬ ‫הפנימית‬ ‫ולמעלה עשו בו ביום א' תשרי‪ ,‬והיום‬ ‫כך הוי‪ ,‬הגיע זמן המשפט‪ ,‬ורצה‬ ‫וזה לשונו‪" :‬אמנם בשנה טובה יש‬ ‫בספה"ק ישמח ישראל כתב לבאר‬ ‫הזה היה עיקר הראש השנה‪ ,‬ויום השני‬ ‫לחקור אם ראש השנה בשבת‪ ,‬אם זה המלך להענישו בעונש גדול כבד מאד‪,‬‬ ‫היה ג"כ קודש‪ ,‬כי תקנה זו לנהוג ב' הדמיון בין קדושת שבת לתקיעת‬ ‫סימן טוב‪ .‬ובזה מצאנו ששנים שרעות למען ישמעו ויראו‪ ,‬אולם אשת השר‬ ‫שופר הוא‪ ,‬שהרי כל ענין השופר הוא‬ ‫ימים לא נעקרה ממקומה‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬ושנים שטובות ביותר היה ראש נעמדה לפני המלך ללמד סניגוריא על‬ ‫עפי"ז כתב החשק שלמה‪ ,‬דמתניתין הכנעת גוף האדם והבאתו לנקודת‬ ‫בעלה‪ ,‬והמלך שהתרשם מאד מדבריה‬ ‫השנה בשבת‪.‬‬ ‫קאי על לאחר חורבן בית המקדש‪ ,‬האין והאמת שבפנימיותו‪ ,‬להסיר‬ ‫היוצאים מעומק הלב‪ ,‬הפך את גזר‬ ‫דעיקר ראש השנה הינו ביום הראשון‪ ,‬כל הרצונות וההסתרות המכסים על‬ ‫"דשני שנים שנחרב בית המקדש‬ ‫דינו לטובה ופטרו לשלום‪.‬‬ ‫ולכן נקט 'יום טוב של ראש השנה'‪ ,‬נקודה פנימית זו ולגלותה על ידי‬ ‫היה ראש השנה בשבת‪ ,‬כמו דאיתא‬ ‫ויהי אחר הדברים האלה ושר אחר‬ ‫בירושלמי פ"ד דתענית‪ ,‬יום שחרב‬ ‫להדגיש שמיירי ביום הראשון של צעקה מעומקא דליבא להשם יתברך‪.‬‬ ‫בית ראשון‪ ,‬ראש חודש אב היה‪ ,‬ואחד חטא גם הוא לפני המלך‪ ,‬לא נותר‬ ‫ראש השנה שהוא עיקר היום טוב‪ ,‬וכן גם יום השבת ענינו כך‪ ,‬דלכן הוא‬ ‫בשבת היה‪ .‬ובית שני נחרב בתשעה ברירה למלך אלא להעמיד גם את השר‬ ‫ובזה מחלקין שם במשנה בין מקום נקרא 'יומא דנשמתא'‪ ,‬כי עניינו הוא‬ ‫באב‪ ,‬גם כן בא' בשבת‪ ,‬ושניהם מוצאי הזה לדין‪ ,‬כולם הפצירו בשר שיחפש‬ ‫בית דין לשאר מקומות‪ ,‬דבמקום בי"ד שלאחר ששת ימי המעשה שהאדם‬ ‫שביעית היו‪ ,‬כדאיתא בבלי‪ .‬ולפי זה‪ ,‬עבורו איזה פרקליט טוב להושיעו מן‬ ‫תוקעין אף בשבת ובשאר מקומות לא‪ ,‬עסוק בענינים גשמיים‪ ,‬יהא האדם‬ ‫בבית ראשון ראש חודש אב ביום א'‪ ,‬המשפט הקשה‪ ,‬אולם אחת הוא לו‪,‬‬ ‫אבל ביום השני של ראש השנה שאינו עסוק בענינים הנוגעים לפנימיות‬ ‫[ראש חודש] תמוז ‪ -‬ו' ז'‪ ,‬סיון ה'‪ ,‬אייר אינני צריך לשום פרקליט ומליץ‪ ,‬הלא‬ ‫עיקר היום טוב‪ ,‬אין תוקעין בשבת כלל נפשו ונשמתו‪.‬‬ ‫‪ -‬ג' ד'‪ ,‬ניסן ב'‪ ,‬אדר ‪ -‬ז' א'‪ ,‬שבט ‪ -‬ו'‪ ,‬אך לפני זמן מועט עמד חברי למשפט‬ ‫ובספה"ק אמרי נועם רמז לזה כי‬ ‫אפילו במקום בית דין‪ ,‬מאחר שאינו‬ ‫טבת ‪ -‬ד' ה'‪ ,‬כסליו ‪ -‬ג'‪ ,‬מרחשון ‪ -‬א' ורעייתו הגנה בעדו‪ ,‬גם רעיתי יש לה‬ ‫סוד השופר נרמז בשבת‪ ,‬כי השופר‬ ‫עיקר היום טוב‪.‬‬ ‫באהבה לעורר זכות מתן תורה‬ ‫זי"ע‪ ,‬לבאר מה שנאמר בזמירות‬ ‫לימדה עליהם זכות‪ .‬וכאשר להיפך‬ ‫קשרים בבית המלך ואני סומך עליה‬ ‫כתב הטורי זהב (או"ח תקפב‪ ,‬סק"ג)‬ ‫"שבת היום לה'"‪ ,‬מעבור דרך וגבולים‬ ‫ח״ו‪ ,‬אות הוא שבני ישראל לא שימרו‬ ‫שתדע ללמד עלי זכות כראוי‪.‬‬ ‫בשם הלבוש שבראש השנה שחל‬ ‫מעשות היום פעלים וכו׳‪ ,‬ואמר לפרש‬ ‫את השבת מחללו‪.‬‬ ‫אולם שלא כהשר הראשון שנהג‬ ‫בשבת אין אומרים באהבה בנוסח‬ ‫בזה‪ :‬מעבור דרך וגבולים ‪ -‬כדי שלא‬ ‫ולכן‪ ,‬מסיים המנחת עני וזה לשונו‪:‬‬ ‫לכבד את אשתו ביותרת הכבוד‬ ‫התפלה‪ ,‬רק אומרים ותתן לנו ה'‬ ‫לא להעביר ד' אמות ברשות הרבים‬ ‫“בפרט בשנים כאלו שראש השנה חל‬ ‫והחשיב אותה כראוי‪ ,‬השר הזה‬ ‫אלקינו את יום השבת הזה‪ ,‬כי תרועה‬ ‫כדרבה‪ ,‬נמנעים מעשות היום פעלים‬ ‫בשבת נתאמץ בתשובה בלי הפסק‪ ,‬כי‬ ‫התקוטט לעתים מזומנות עם אשתו‬ ‫מורה על הדין ואין אהבה בדין‪ .‬אך‬ ‫‪ -‬שאין תוקעין בשופר‪ ,‬ועל ידי לאכול‬ ‫המופלא ממנו בל נדע ובמכוסה ממנו‬ ‫ואפילו הרים את ידו להכותה‪ ,‬והנה‬ ‫מנהגינו לומר 'באהבה'‪ ,‬ויש להבין מאי‬ ‫ולשתות בהילולים ‪ -‬שמענגין את‬ ‫בל נשאל‪ ,‬ומי יודע אחרית השנה אם‬ ‫בהגיע המשפט נעמדה האשה הלזאת‬ ‫טעמא לא נקטינן כהלבוש‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬זה היום עשה ה׳ ‪ -‬עושים בזה‬ ‫טוב ואם רע הוא‪ ,‬וכבר אמרינן בראש‬ ‫וניסתה את כוחה ללמד זכות על בעלה‪,‬‬ ‫מש"ב כ"ק אדמו"ר מהרז"ל‬ ‫כל התיקונים שהיו נעשים ע״י תקיעת‬ ‫השנה (דף טז‪ ):‬כל שנה שאין תוקעין לה‬ ‫אולם המלך הבחין באותות שעל‬ ‫מסטאמאר שליט"א שמעתי בשם‬ ‫שופר‪.‬‬ ‫בתחלתה מריעין לה בסופה”‪.‬‬ ‫פניה ועצר את המשפט ושאל אותה‬ ‫אביו מרן הרה"ק בעל הברך משה‬ ‫תלמיד חכם נקרא שבת‬ ‫לפשר הסימנים הללו‪ ,‬בתחילה ניסתה‬ ‫ובפרי ישע אהרן (דף ר״ז ‪ -‬הובא בעבודת‬ ‫מסאטמאר זי"ע (ברך משה זכרון תרועה‪,‬‬ ‫ועל פי דבריו חשבתי‪ ,‬אולי יש‬ ‫להשתמט אך לבסוף נאלצה להודות‬ ‫הצדיקים לר״ה) הביא בשם הרה״ק ר׳‬ ‫א) לבאר דביום ראש השנה אנו‬ ‫לומר‪ ,‬דהנה ידועים דברי הזוהר‬ ‫שאלו סימנים מן המכות שבעלה נוהג‬ ‫אהרן מקארלין זי”ע‪ ,‬שכשחל ראש‬ ‫מעוררים בתפלותינו זכות מתן תורה‪,‬‬ ‫הקדוש פרשת צו (ח"ג כט‪ ,‬א)‪' ,‬תלמיד‬ ‫לחבוט בה תמידים כסדרן‪.‬‬ ‫השנה בשבת אפשר להמתיק הדינים‬ ‫וכן בתקיעת שופר כתב רב סעדיה‬ ‫באכילת קוגל‪ ,‬כי מנהג ישראל שובר‬ ‫חכם נקרא שבת'‪ ,‬ומספרים שמרן אור‬ ‫המלך קם בחמתו ממקומו ואמר‬ ‫גאון זצ"ל שבא להזכירנו מעמד הר‬ ‫דינים‪“ ,‬א מנהג ישראל ברעכט אוועק‬ ‫שבעת הימים הבעל שם טוב זי"ע ראה‬ ‫לאשה‪ ,‬הכיצד זה תוכלי ללמד זכות‬ ‫סיני שנאמר בו (שמות יט טז) וקול‬ ‫אלע דינים”‪ ,‬ומהפכם לטובה ולברכה‪,‬‬ ‫פעם איזה חילול שבת‪ ,‬ועשה חשבון‬ ‫בפיך על אדם שפל ונחות דרגה כמותו‪,‬‬ ‫שופר חזק מאוד‪ .‬וכידוע קבלת התורה‬ ‫עיי״ש‪ .‬וכעי״ז בנועם שיח (סאלקא‬ ‫הנפש אמאי בא דבר זה לפניו‪ ,‬ותלה‬ ‫הלא כל צורת הפנים שלך מעידה‬ ‫היתה מתוך אהבה רבה אל ה'‪ .‬ומעמד‬ ‫‪ -‬הובא שם) שהגיד בשם אביו זצ״ל‪,‬‬ ‫את זה שמן השמים הראו לו חילול‬ ‫כאלף עדים על רשעותו ואכזריותו‬ ‫נתינת התורה היתה ביום שבת קודש‪,‬‬ ‫שאמר פעם בסעודת ר״ה שחל בשב״ק‬ ‫שבת‪ ,‬בגלל ששמע פעם אחת בזילותא‬ ‫של בעלך רע המעללים כמובן שתיכף‬ ‫דכולי עלמא מודי בשבת ניתנה תורה‬ ‫בשם צדיק אחד זצ״ל‪ ,‬שכשחל ר״ה‬ ‫דרבנן ולא מיחה‪.‬‬ ‫ומיד הוציא המלך את גזר דינו לחובה‬ ‫לישראל (שבת פו‪.):‬‬ ‫בשבת ואין תוקעין שופר‪ ,‬אז מכוונין‬ ‫ופני השר חפו עד למאד‪.‬‬ ‫לכן בראש השנה שחל להיות‬ ‫לכן בשנה כזו‪ ,‬שראש השנה חל‬ ‫הנמשל פשוט מאד‪ ,‬בכל שנה ושנה‬ ‫כל כוונת התקיעות בעת אכילת קוגל‪.‬‬ ‫להיות בשבת‪ ,‬והשבת היא סניגורן של‬ ‫בשבת שאין תוקעין בו בשופר להזכיר‬ ‫בהגיע יום הדין הגדול והנורא בראש‬ ‫ישראל‪ ,‬כמו שנתבאר בארוכה בדברי‬ ‫מעמד הר סיני‪ ,‬אנו אומרים 'באהבה'‪,‬‬ ‫ללמוד הלכות שופר‪ ,‬דקול קריאתן‬ ‫השנה‪ ,‬בו מעמיד הקב״ה לדין את כל‬ ‫הערוך לנר‪ ,‬מן הראוי ומן הנכון לקבל‬ ‫אף שאין אהבה בדין‪ ,‬כי כוונתנו‬ ‫הוה כקול שופר‬ ‫יושבי תבל ושוכני ארץ‪ ,‬תוקעים בני‬ ‫לעורר בזה זכות מתן תורה‪ ,‬להורות‬ ‫על עצמנו ביום זה קבלה טובה לא‬ ‫ישראל בקול השופר שהולך וגדל‬ ‫ודבר גדול איתא בספר לקט יושר‬ ‫לבזות יותר את השבת‪ ,‬דהיינו לשמור‬ ‫שביום שבת קודש קבלנו עלינו עול‬ ‫(ד״ה אות י״ב ‪ -‬פסקי הלכות ומנהגי בעל‬ ‫ומבלבל את השטן וסותם לו טענותיו‪.‬‬ ‫מלכותו יתברך שמו 'באהבה'‪ ,‬ובדין‬ ‫על כבוד תלמידי חכמים שנקראים‬ ‫אבל כאשר ראש השנה חל בשבת‪,‬‬ ‫תרומת הדשן זצ״ל שנכתבו ע״י תלמידו)‪,‬‬ ‫שבת‪ ,‬וח"ו לא לבזותם‪.‬‬ ‫הוא שישפיע הקב"ה עלינו אהבה רבה‬ ‫דבראש השנה שחל בשבת טוב שיקרא‬ ‫אין לנו את זכות השופר שיבטל כל‬ ‫בחסד ורחמים‪.‬‬ ‫בהלכות תקיעת שופר‪ ,‬ורב שרוצה‬ ‫הדין נדחה ליום ב׳ שאז דינא רפיא‬ ‫מיני מקטריגים ומשטינים רעים‪ ,‬ולא‬ ‫פעם אחת נכנסתי לכ"ק אדמו"ר‬ ‫לדרוש בראש השנה (שחל בשבת) אחר‬ ‫מרן רבינו הרה"ק מסאטמאר זי"ע‬ ‫נותר לנו אלא הבת זוג של בני ישראל‪,‬‬ ‫מתולדות אהרן שליט"א לברך‬ ‫מנחה ידרוש בהלכות שופר‪ ,‬וכמו‬ ‫אמר פעם (דברי יואל מועדים אות ע״ט)‪,‬‬ ‫הלא היא השבת קודש‪ ,‬שעומדת לפני‬ ‫ולהתברך בברכת השנים‪ ,‬אמרתי לו‬ ‫שמצינו כעי״ז כשחל פורים בשבת‬ ‫דהנה ידוע מזוה"ק ומכתבי האריז"ל‪,‬‬ ‫הקב״ה בשעת הדין ומלמדת זכות על‬ ‫שיש לי פחד משנה כזו‪ ,‬שנה שראש‬ ‫שדורשים בהלכות מגילה‪ ,‬משום‬ ‫דיום א׳ דראש השנה הוא דינא קשיא‬ ‫עם בני ישראל‪.‬‬ ‫השנה חל בשבת‪ .‬נענה ואמר‪" :‬רעד‬ ‫שהזכירה עולה במקום הקריאה‪ ,‬וה״ה‬ ‫וביום ב׳ הוא דינא רפיא‪ ,‬וכמובן כי‬ ‫אולם דברי סניגוריא אלו תלויים‬ ‫נישט אזוי‪ ,‬רעד נישט אזוי‪ ,‬חלילה‪ ,‬עס‬ ‫לגבי שופר‪ ,‬דמה לי קול שופר מה לי‬ ‫ביום ראשון הפחד גדול על כל אחד‬ ‫מאד בבני ישראל‪ ,‬כאשר הם נוהגים‬ ‫וועט זיין א גוטע יאר‪ ,‬מוציא שפתיך‬ ‫קול קריאה‪.‬‬ ‫ואחד‪ ,‬כי מי יודע אם יכול לצאת זכאי‬ ‫לכבד את השבת כראוי‪ ,‬שומרים עליה‬ ‫תשמור‪ ,‬ברית כרותה לשפתיים‪ ,‬אז‬ ‫מיום הדין הנורא הזה‪ ,‬אמנם בשאר‬ ‫מכל משמר ומכבדים אותה בתורה‬ ‫מען טראכט גוט ווען זיין גוט‪ ,‬כל‬ ‫שמא ישכח – לימוד זכות על‬ ‫שנים כשחל בחול ותוקעין בשופר‬ ‫ותפילה ומשולבות בדברי שירות‬ ‫ברכאן דלעילא בשבת תליא‪ ,‬ממילא‬ ‫ישראל‬ ‫הרי סגולת השופר להמתיק הדין אבל‬ ‫ותשבחות‪ ,‬או אז מתרשם הקב״ה‬ ‫וועט זיין נאר גוט"‪.‬‬ ‫שמעתי ממו"ר כ"ק אדמו"ר מהר"א‬ ‫כשחל להיות בשבת ואין תוקעין‪ ,‬אנו‬ ‫כביכול מדברי השבת קודש‪ ,‬ומתקבלים‬ ‫לכן בשנה זו שראש השנה חל‬ ‫מסטאמאר שליט"א בשם מרן הרה"ק‬ ‫מתחננים לפני הבוכ״ע שיחוס עלינו‬ ‫עליו בטוב טעם ודעת ומזכה את בניו‬ ‫להיות בשבת‪ ,‬בודאי נזכה להתמקת‬ ‫הקדושת יום טוב זי"ע לבאר הענין‬ ‫שלא יוציא את הפסק דין שלנו היום‪,‬‬ ‫בדין‪.‬‬ ‫הדינים ביום השבת קודש‪ ,‬להכתב‬ ‫בזה‪ ,‬שחז"ל דחו תקיעת שופר בשבת‬ ‫אלא ימתין לנו עד יום מחר שאז נתקע‬ ‫אם הקב”ה כביכול רואה שהשבת‬ ‫ולהחתם לשנה טובה ומתוקה בספרן‬ ‫מחמת איזה אונס שכחה‪' ,‬שמא ישכח‬ ‫בשופר ונוכל לצאת זכאי בדין‪ ,‬וביום‬ ‫עומדת מולו והיא פצועה וחבולה‬ ‫של צדיקים גמורים‪ ,‬ויפתחו ממרומים‬ ‫ויטלנו בידו' (סוכה מב‪ ,‬ב)‪ ,‬והטעם דהוא‬ ‫השני שהוא דינא רפיא אז כבר יכולין‬ ‫מהתנהגות בני ישראל שמבזים את‬ ‫בזה השנה כפתחו של אולם לרווחה‬ ‫לימוד זכות על כלל ישראל‪ ,‬שאם‬ ‫לצאת זכאי בדין אף שאיננו זכאים‬ ‫השבת ומחללים את קדושתה ח”ו‪,‬‬ ‫שערי ישועה ורחמים‪ ,‬פרנסה וכלכלה‪,‬‬ ‫מחמת איזה אונס שכחה אנו דוחין‬ ‫כ״כ‪ ,‬ונמצא דעל ידי שתיקנו לנו‬ ‫אזי לא רק שאינו מקבל את דברי‬ ‫בריות גופא ונהורא מעליא‪ ,‬אושר‬ ‫מצות עשה שבתורה בשב ואל תעשה‪,‬‬ ‫חכמינו ז"ל שלא לתקוע בשופר ביום‬ ‫הזכות שבפיה אלא עוד מביא ראיה‬ ‫ועושר עד בלי די‪ ,‬ובפתקא טבא יוחק‬ ‫כל שכן וכל שכן שיש בזה לימוד זכות‬ ‫א׳ שחל להיות בשבת‪ ,‬על ידי זה מגיע‬ ‫מעצם השבת קודש שבני ישראל‬ ‫בספר טוב הנגלה והנראה לעיניים‪,‬‬ ‫על ישראל שכל מה שחטאו ונמנעו מן‬ ‫עלינו טובה גדולה שנדחה הדין ליום ב׳‬ ‫אינם ראויים לרחמים בדין וסוף דבר‬ ‫וידועים דברי הישמח משה שכתב‬ ‫המצוות אינו אלא מחמת שכחה ושאור‬ ‫שאז הוא דינא רפיא‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫מי ישורנה רח״ל‪.‬‬ ‫ש'חודש תשרי הוא זמן גאולה‪ ,‬כי‬ ‫שבעיסה המעכב בידן‪ ,‬ומזה עצמו‬ ‫זהו הטעם שהמאורעות הגדולים‬ ‫תיבת תשרי מרמז על הגאולה כידוע‬ ‫מאכלי שבת יש להם סגולת תקיעת מתעורר רחמי שמים על בני ישראל‬ ‫ביותר שאירעו לעם ישראל היו בשנה‬ ‫ליודעי חן'‪ ,‬יעזור השי"ת שנזכה אכן‬ ‫הנאנחים ונאנקים בגלות החל הזה‬ ‫שופר‬ ‫שחל בו ראש השנה בשבת‪ ,‬כאשר‬ ‫לראות בהגאולה השלימה במהרה‬ ‫בזמירות אור השבת הביא בשם זה רבות בשנים‪ ,‬לפקדם בדבר ישועה‬ ‫אירעו מאורעות טובים סימן הוא שבני‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫מרן רבן של ישראל הרה"ק מצאנז ורחמים‪ ,‬ושנת גאולה וישועה‪.‬‬ ‫ישראל שמרו את השבת כראוי והשבת‬