נאה דורש ונאה מקיים · Nu'eh Doiresh Venu'eh Mekayeim — ראש השנה (2026-09-07)

גליון
מתוך שיעוריו של הרב אהרן נאה שליט״א
לזכות את הרבים
בענין יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת
ראש השנה תשפ"ז
יום תרועה ,וכתוב אחד אומר( ,ויקרא אף על גב שהוא מצות הגוף ופשיטא תרועה יאמרו. במקדש היו תוקעין
כג ,כד) זכרון תרועה ,הא כיצד ,בשעה שנוהג בכל מקום ובכל זמן. וכתב הגאון רבי עקיבא אייגר זי”ע בעמדנו בפרוס השנה החדשה ,שנת
שהוא חל בחול – "יום תרועה" ,בשעה “אלא ,כיון שאין טעם מפורש בתורה תשפ"ז ,שנה אשר בו יום הזכרון יחול (דרושי וחידושי רעק”א על התורה פרשת
שהוא חל בשבת – "זכרון תרועה", בשבועות ,מה יום מיומים ,והוה סלקא ביום השבת קודש ,שנה אשר בזמן פנחס) וזה לשונו :ונראה לבאר ,דציווי
מזכירין אבל לא תוקעין' ,עיי"ש .וכן דעתן אמינא שהקרבת הקרבן שתי שבית המקדש היה קיים היינו זוכים המועדות הנאמר בפרשת אמור ,אמר
הוא במדרש רבה (ויק"ר כט ,יב) שמן לחם והכבשים הם גורמים היום טוב. לתקיעת שופר ביום ראש השנה משה רבינו ע״ה לבני ישראל מיד
התורה אין תוקעין בשבת. וכן יום הכיפורים ,סלקא דעתן אמינא בבית מקדשנו ותפארתנו ,כדאמרינן לאחר מתן תורה ,בשנה ראשונה
הכנסת הכהן לפני ולפנים וקרבנותיו, במתניתין במסכת ראש השנה (כט ,ב) לצאתם ממצרים ,כמפורש ברש״י
האריכו הקדושים ובספרים
הם גורמים היום טוב .ובהעדר טעם זה, 'יום טוב של ראש השנה שחל להיות (במדבר ט ,ד) .ובשנה ראשונה חל ראש
להקשות ,דמה טעם שבשנים רגילות,
כשראש השנה חל ביום חול נצטווינו
אין שביתה ומקרא קודש .קא משמע בשבת ,במקדש היו תוקעין ,אבל לא השנה בשבת .ועל כן נאמר שם “זכרון
לתקוע בשופר ,ובשנה שראש השנה
לן ‘לדורותיכם’ ו’בכל מושבותיכם׳, במדינה' .וכשגלינו מארצנו ,וחרבה תרועה” .מה שאין כן ציווי המועדות
חל בשבת אנו מסתפקים ב'זכרון
כי יומא קגרים ,בכל מקום ובכל זמן, הבית הגדול והקדוש' ,התקין רבן יוחנן הנאמר הכא [ -בפרשת פינחס] ,נאמר
תרועה'.
והקרבנות טפלים ליום ,עיין שם. בן זכאי ,שיהיו תוקעין בכל מקום שיש אחר כך ,כציווי לדורות ,ולכן אמר “יום
“והוספתי נופך ,הנה כי כן ,גם תרועה”. בו בית דין'.
עוד יותר יש לנו להבין ,כיצד בראש השנה אין מבואר בקרא מה
בטלו התקיעות, אולם עתה שאין לנו לא כהן
יתמלא לנו החסר של תקיעת שופר, יום מיומים ,כי לא נעשה בו שום נס,
קדושת היום לא בטל בעבודתו ,ולא לוי בדוכנו ,ובטלה
שהלא השופר ,מלבד זה הוא מצוה אלא כתיב בו מצות עשה ‘יום תרועה’
מדאורייתא כשאר כל המצוות ,יש בגמרא (שם) הקשה רבא על לימוד בית דינא רבה ,קול השופר לא יריע,
(במדבר כט ,א) ,והוה סלקא דעתן אמינא
בו גם התעוררות כבירה להתחזק זה מן הפסוקים בכמה קושיות ולא נזכה לשמוע בתקע שופר ביום
ביום תקיעת שופר עושים יום טוב ,ואם
בתשובה ,ועתה בשבת קודש מי יעורר ותמיהות ,ומסקנת הגמרא שם היא תחלת מעשיך .על כן ,ביום הדין ,יום
אין שופר ,ומכל שכן השתא דתקינו
אותנו לתשובה כאשר יחסר לנו הקול דהא שאין תוקעים בראש השנה השבת קודש ,נשפוך שיח לפני אבינו
רבנן שלא לתקוע בשבת ,ממילא אין
קורא של השופר ,מי יחריד את לבבנו שחל להיות בשבת ,הוא לא מן שבשמים ,שיתקבלו תפלתינו ל'זכרון
כאן יום טוב של ראש השנה כלל ,אלא
להטותו אליו. התורה ,רק גזירת חז"ל' :אלא אמר תרועה' ,ושנזכה עוד השנה שהקב"ה
הרי הוא כשאר שבתות השנה .ואולי,
רבא ,מדאורייתא מישרא שרי ,ורבנן כביכול בכבודו ובעצמו יתקע בשופר,
אי היה כן ,לא היה כח ביד חז״ל לבטל
וכדברי הרמב״ם הידועים (הלכות הוא דגזור ביה כדרבה ,דאמר רבה ויתקיים בנו מקרא שכתוב ביום ההוא
היום טוב והקרבנות לגמרי.
תשובה פרק ג הלכה ד) שכתב“ :אף על הכל חייבין בתקיעת שופר ,ואין הכל יתקע בשופר גדול ,וקול השופר הולך
“ולהשמר מזה ,כתיב (ויקרא כג,
פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת בקיאין בתקיעת שופר ,גזירה שמא וחזק מאוד ,ובאו האובדים בארץ
הכתוב ,רמז יש בו ,כלומר ,עורו ישינים כד) ‘יהיה לכם שבתון זכרון תרועה׳,
יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, אשור והנדחים בארץ מצרים ,ונחיה
משנתכם ,ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, שהיום נקרא ‘זכרון’ ,ולא ‘יום תרועה’,
ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים'. ונראה בהתגלות כבוד ה' ,וה' עליהם
וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו נמצא ,אפילו אין תוקעין בו ,הוא יום
נשאלת השאלה ,אם כן ,למה אכן
טוב ‘זכרון תרועה’ .ושוב נצטוינו יראה ,ונשתחווה לה' בהר הקודש
בוראכם ,אלו השוכחים את האמת בירושלים במהרה בימינו.
כתוב בפסוק "שבתון זכרון תרועה".
מצות ,שביום ‘זכרון תרועה’ יהיה לנו
בהבלי הזמן ,ושוגים כל שנתם בהבל
הרי מן התורה אין שום שינוי באם
‘יום תרועה’ ,והוא טפל אגב היום.
וריק אשר לא יועיל ולא יציל ,הביטו זכרון תרועה – היום נקרא זכרון
חל ראש השנה בשבת או ביום חול,
וממילא ,אף על פי שבטלו חז״ל תקיעה
לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם אמרינן עלה בגמרא (ראש השנה שם)
בשבת ,מכל מקום קדושת היום לאכי בשניהם חייבים לתקוע בשופר ,אם
ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה הא דאין תוקעין בשבת' :מנא הני מילי,
כן ,מהו כוונת הכתוב ב'זכרון תרועה'.
בטל” ,עכ”ל מרן הגה”ק החתם סופר
ומחשבתו אשר לא טובה”. כתוב אחד אומר (ויקרא כג ,כד) “שבתון
זי”ע.
ותירץ בזה מרנא החתם סופר זי"ע זכרון תרועה” ,וכתוב אחד אומר
שבת בו תשוב זכרון תרועה ,מזכירין אבל לא (במדבר כט ,א) “יום תרועה יהיה לכם”( ,דרשות חתם סופר ראש השנה תקצה; ח ,ב) וזה
אמנם ,באמת אין לחשוש שמא תוקעין לא קשיא ,כאן ביום טוב שחל להיות לשונו" :הנה רמב״ן (ויקרא כג ,טז) כתב,
אמנם ,מסקנת הירושלמי (ראש בהעדר קול השופר יחסר לנו כח בשבת ,כאן ביום טוב שחל להיות משום הכי כתיב ביום טוב של שבועות
בחול’ .ופירוש רש”י :זכרון תרועה( ,שם פסוק כא) ,וביום הכיפורים (שם פסוק השנה פ"ד ,הלכה א) שלומדים דבר זה מן התשובה כי אפילו אם חסר לנו
ולא ‘תרועה’ ממש ,אלא מקראות של לא) ‘לדורותיכם בכל מושבותיכם’ ,התורה' :כתוב אחד אומר (במדבר כט ,א) ההתעוררות לתשובה של קול השופר,
ישראל ,מצוה להם הקב״ה לתקוע בלי תקיעת שופר ,בגלל ספק ספיקא שבת ,כלומר שאם ראש השנה חל עדיין יש לנו את כח של עצם יום השבת
להיות בשבת הוא יום טוב לישראל". בשופר ,בכדי לעורר את מדת האהבה שמא ישכח ויעבירנו ברה״ר. קודש ,שעיצומו של יום השבת מעורר
ונימק דבריו" ,הרי אמרו חז"ל (ראש
מלמטה ,וקול השופר הלזה הולך לתשובה ,וכלשון ה׳שם משמואל׳
ותירץ הגה״ק מאסטראווצא ע״פ
ועולה למעלה למעלה ומעורר את דברי חז״ל במס׳ ראש השנה (ט״ז ,):השנה טז' ):שלשה ספרים נפתחין בראש (שמות תרע״ו) "שהשבת בעצמה מכריזה
האהבה העליונה ,והשטן שעומד הכן 'אמר רבי אבהו :למה תוקעין בשופר השנה ,צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין ואומרת נוטריקון 'שבת בו תשוב'
לפצות פיו ולקטרג ,מתערבבין לו כל של איל ,אמר הקדוש ברוך הוא :תקעו לאלתר לחיים ,רשעים גמורים נכתבין שלבות ישראל מתעוררים לתשובה".
טענותיו ונשאר בוש ונכלם ,כך מובא לפני בשופר של איל ,כדי שאזכור לכם ונחתמין לאלתר למיתה ,בינונים וכפי שכתב הרה”ק הישמח ישראל
עקידת יצחק בן אברהם ,ומעלה אני תלוים ועומדים מראש השנה ועד יום בזוהר הקדוש. זי”ע (פרשת כי תשא) בלשון קדשו“ :זהו
והנה עתה בשבת קודש ,שחכמים עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני' .הכיפורים' .בכל שנה ושנה י"ל שמותר שאמר (ברכת יוצר דש״ק) ‘ויום השביעי
אסרו עלינו לתקוע בקול שופר ,איך הרי לפנינו מזה שעיקרו של שופר הוא לכתוב ביום טוב ,כי מצוותו בכך ,אבל משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת
ימתקו הדינים וכיצד יתערבב השטן להזכיר את מסירת הנפש של יצחק כשחל בשבת קודש הרי אסור לכתוב. טוב להודות לה’’ ,שהשבת קודש מטיב
בשעה שעומד לקטרג על עם קדוש .אבינו על מצוות ד׳ ,וא״כ וכי צריך לכן ,רבונו של עולם ,אם תרצה לכתוב בהטבה איבריו של אדם שלא ישתוקקו
"מסירות נפש" גדולה מזו ,שכל עם זכיותיהן של ישראל ,כתוב נא ,כי ויכספו לשום דבר שבעולם ,רק לעשות
כח השבת תעמוד במקום המצוה ישראל מכניס את עצמו בספק פיקוח פיקוח נפש דוחה שבת ,אבל אם רצון הבורא ברוך הוא”.
מה נוראים דברי הרה"ק הבני נפש בלי תקיעת שופר בראש השנה ,ח״ו להיפך ,לרעה ,שבת היום ואסור
יששכר זי"ע שכתב בספרו אגרא רק בכדי שיהודי אחד לא יעבור חלילה לכתוב בשבת ,ובת דינא (לן הדין) בטל אין תוקעין בתחלתה מריעין לה
דכלה (וישלח ד"ה ויבא יעקב שלם) וזה על ספק חילול שבת ,וזה בעצמו הוא דינא (סנהדרין צ״ה .").והתחיל תיכף יום בסופה
לשונו :יש לרמז מה שגזרו רז"ל בשב התקיעת שופר של ראש השנה שחל השישי וכו׳. אמרו חז"ל (ראש השנה טז ,ב) 'אמר
ואל תעשה בהנך תלת מילין ,דהיינו בשבת ,עכ״ד הק׳. רבי יצחק ,כל שנה שאין תוקעין
הרה״ק רבי העניך מאלכסנדר זי״ע בתחלתה ,מריעין לה בסופה ,מאי
ובספר משך חכמה (פרשת אמור) הלך בדרכו ,לבאר לשון מתניתין 'יום שופר לולב מגילה ,אם יבא עת מצותן
טעמא ,דלא איערבב שטן' .כלומר,
בשבת קודש תדחה המצוה ,ובוודאי הרחיב לבאר על זו הדרך ,כי אחד טוב של ראש השנה' ,שכאשר חל ר״ה בשנה שאין תוקעים התקיעות בראש
שגזרו הדבר כדי שלא יבא האדם מהענינים המיוחדים במצות שופר ,בשבת הוא יום טוב ,כי מצטרפים השנה ,עלול לבוא צרות על עם ישראל
לידי חילול שבת ,עם כל זה בודאי לא הוא לתקוע בשופר של איל כדי תיקוני נפש רוח ונשמה יחדו ,שהרי רח"ל ,שיצטרכו לגזור תענית ולהריע
היו גוזרים לבטל ,אם לא שידעו כי כח להזכיר זכות העקדה ,והוא לעורר ראש חודש הוא תיקון הגוף ,יום בשופר.
השבת תעמוד במקום המצוה ,ואפשר זכותו של יצחק אבינו ,וגם לעורר טוב הוא תיקון הרוח ,ושבת הוא
לעשות התיקון שניתקן במצוה על ידי זכותם של כלל ישראל ,הנחלה שנחלו תיקון הנשמה ,וכאשר חל ר״ה להיות וכתבו התוספות (ד"ה שאין תוקעין)
שמירת שבת ,עכ"ל ועיין שם בדבריו מיצחק אבינו ,והיא למסור נפשם עבור בשבת מצטרפים שלושתם ,ולכן הוא וזה לשונם' :מפרש בהלכות גדולות
זמן התיקון .ובספה"ק שם משמואל הקדושים. לאו דמיקלע בשבתא ,אלא דאיתייליד
כבוד שמו יתברך.
הוסיף לבאר הטעם ,כי כאשר חל ראש אונסא' .והרשב"א כתב לבאר עוד:
לית שולטנא אחרא בכולהו עלמין
ומאחר שידוע לנו גודל התועלת של השנה באמצע השבוע ,הדברים תלוים 'שאין תוקעין בתחילתה ,פירוש
מצות שופר ,שאם יבוטל אפילו באונס במעשינו ,ופעולתם תלויה בכוונת ושמש יותר מזה כתב הרה"ק המאור בפשיעה ,הא איקלע ראש השנה
הלב שלנו ,אבל כאשר ראש השנה בסופה, לה מריעין ח”ו, גדולה הסכנה קודש, זי"ע (פרשת נצבים) ,שביום השבת בשבת ,לא .דמניעה זו למצוה ולשם
חל בשבת ,נפעלים אותם הדברים יבולע פן ישראל אמרו זאת ובכל כי הדינים, אין צריכין כלל להמתקת שמים ,וכן כתב הרב ההלכות ז"ל'.
מלעילא ,וכשהכל נעשה משמים ,אזי על מעיד אשר שבת, למצות חלילה אחרא שולטנא בשבת קודש לית
הפליאה בזה היא ,הלא סגולת
הם נעשים בצורה הטובה ביותר. עולמו חידש כי יתברך, שמו קדושת בנהירו נהירין ואנפהא בכולהו עלמין,
השופר היא לערבב השטן ,ולהפוך
עילאה ,ואין להסטרא אחרא שום מן האין הגמור ,יהי מה ,יעבור עלינו
מדת הדין למדת הרחמים ,כדאיתא
הקב”ה תוקע במקום ישראל ממשלה לקטרג בשבת קודש ,ולכן אין מה ויתקדש שמו יתברך ,יקטרג השטן
בגמרא .וכבר אמרו רבותינו ז״ל
ומובא בשם הרה״ק ר׳ שמחה בונם מן הצורך לתקיעת שופר בשבת קודש ,ולא יכנס זכרונינו לאבינו שבשמים
(ויקרא רבה פרשת אמור פרשה כט) "בשעה
כי גם בלא שופר ,נתערבב ונחלש כח לטובה ,אך לא יבולע לשבת המעיד מפרשיסחא זי"ע (הובא בס׳ ויקהל דוד
שהקב"ה יושב ועולה לכסא דין ,בדין
על קדושת שמו יתברך ,פן יעבירנו לשבת ר"ה) ,דהנה מה דאמרו חז״ל אונס הסטרא אחרא.
הוא עולה ,מאי טעמא ,עלה אלקים
רחמנא פטריה ,הכוונה שכשאדם הוא שבת ויתחלל הרבים ברשות אמות ד’
בתרועה (תהילים מו ,ז) .ובשעה שישראל
מסירת נפש במקום תקיעת שופר חלילה ,ועוקדים כולם עבור קידוש אונס ,אז הקב״ה בעצמו עושה המצוה נוטלין את שופרותיהן ותוקעין לפני
הגה״ק מאסטראווצא זצ״ל (הובא שמו יתברך .וכיון שכן הרי זה גופיה בשבילו ,וזהו רחמנא פטריה ,וכן הוא הקדוש ברוך הוא ,עומד מכסא הדין
בספר בית מאיר לר״ה) ,הוסיף להקשות מה שאין אנו תוקעים בראש השנה בראש השנה שחל בשבת ,שישראל ויושב בכסא רחמים ,דכתיב ה׳ בקול
קושיא עצומה ,דלכאורה קשה איך שחל בשבת ,זה גופיה עקדה רוחנית אנוסין שאין יכולים לתקוע ,ואז הקב״ה שופר ,ומתמלא עליהם רחמים,
היו יכולים חכמינו ז״ל לבטל תקיעת מופלגת ומועיל לרצות אותנו ,כמו כביכול בכבודו ובעצמו תוקע בשבילם ומרחם עליהם ,והופך עליהם מדת
שופר בשבת בשביל חשש שמא שמרצה זכרון שופר ,ע”כ תוכן דבריו .עם כל הכוונות המיוחדים בהם ,ויעלה הדין לרחמים" .ואיך ביטלוהו חז"ל
זכרונם לטובה. יעבירנו ד׳ אמות ברה״ר ,דהלא על פי
דברי המדרש הנ"ל ,שבשעה שישראל דער גוטער טאג איז געפאלן אום וסילקו המצוה שהופכת את מדת הדין
‘יום טוב’ של ראש השנה שבת נוטלין את שופריהן ,ותוקעין לפני לרחמים.
על עצם הדיוק בלשון המשנה ,למה וכעין בחינה זו מתאמרא משמיה הקב״ה ,הוא עומד מכסא הדין ויושב ביותר הפליאו בזוהר הקדוש (ח״ג
בכסא הרחמים ומתמלא עליהן רחמים ,של סניגורין של ישראל מרן הרה"ק אמרו 'יום טוב של ראש השנה שחל פרשת אמור צט ):במעלת תקיעת שופר
ומרחם עליהם והופך להם מדת הדין מבארדיטשוב זי"ע ,שנעמד פעם בליל להיות בשבת' ,ולא אמרו 'ראש השנה ואמרו ,שאף על פי שהקב״ה אוהב לנהל
למדת הרחמים ,כלומר שאין להם ראש השנה שחל להיות בשבת לפני שחל להיות בשבת' ,ראיתי בספר את עולמו על ידי מדת משפט ,כדכתיב
לישראל שום עצה אחרת נגד מדת קידוש להמליץ זכות על ישראל כדרכו אמרי יעקב מידידי הרה"ג ר' יעקב (ישעיה סא ח) ‘אני ה׳ אוהב משפט’ ,אבל
הדין כי אם בתקיעת שופר ,וא״כ בקודש ואמר" :יום טוב של ראש השנה מאיר שפיצער שליט"א לבאר בשם יותר מזה אוהב הקב״ה את בניו רחומיו,
תקיעת השופר הוא בבחינת "פיקוח שחל בשבת (ר״ה כט ):חז"ל אומרים לנו אביו מהגרא"ח שפיצער זצ"ל אב"ד עם בני ישראל ,ומגודל אהבתו את בני
נפש" שדוחה כל המצוות שבתורה ,ש'יום טוב' ראש השנה -דער גוטער קהל אור חיים ,דהנה מבואר בגמרא ישראל דוחה את אהבתו למשפט ,ולכן,
וא״כ איך משאירים את עם ישראל טאג ראש השנה איז געפאלן אום (ראש השנה ל ):שבזמן שבית המקדש בשעה שנעמד השטן לקטרג על בני
הוא זכר לעקדת יצחק ,ו'יצחק שה ב' ,תשרי -ז' .וכן בבית שני שנחרב יום שתוקעין בו שופר היה קיים דין ראש השנה היה כך ,אם
בט' באב יום א' ,היה ראש חודש אב עקידה' ,בגימטריא 'שבת'. הגאון רבי שלמה גאנצפריעד זצ"ל באו עדים להעיד על החודש קודם
ז' ,ולפי חשבון זה היה ראש השנה ו', (בספרו אפריון עה"ת) כתב לישב דקדוק המנחה ,אז היו עושים בו ביום ראש
אכן זה אי אפשר כדאמרינן ראש השנה אליהו הנביא תוקע בשעה זה ,דהנה מבואר בזוהר הקדוש פרשת השנה ולא למחר ,אבל אם באו עדים
(דף כ) דאם כן יום הכיפורים חל לאחר שישראל מתפללים תפלת מוסף פנחס (רלא ,א) דיום הדין של ראש השנה לאחר המנחה ,אז עשו שני הימים
הגאון רבי שלמה קלוגער זי"ע השבת ,ועל כן עשו שני חסרים ,שיהיה הוא לעולם שני ימים ,יום הראשון הוא ראש השנה ,דהיינו בין ביום שבאו
(קהלת יעקב לר"ה דרוש מח) ומרן רבינו ראש השנה יום א' וכו'. דינא קשיא ויום השני הוא דינא רפיא, עדים ,ובין למחר ,ועיקר היום טוב
הרה"ק מסאטמאר זי"ע כתבו לחדש ואילו היה רק יום אחד ראש השנה הוי היה למחר ביום השני שהוא א' תשרי,
"בשנים שיותר טובות ,מצינו
על פי מה שנודע מהרמ"ע מפאנו חריב עלמא ,דאין העולם מתקיים אם אלא דנהגו ביום הראשון ג"כ קודש,
שמחילת עון העגל היו בשנה שחל
(מאמר אם כל חי ח"ג סימן כ"ג) דאליהו איכא רק דינא קשיא ללא דינא רפיא, כדי שלא יזלזלו בו.
ראש השנה בשבת ,וכן הקמת המשכן
הנביא עומד ומקריב תמידין בכל יום על כן מוכרח להיות שני ימי הדין כדי
(דביום ה' יצא ישראל ממצרים ,כדדרשינן בשבת
בביהמ״ק של מעלה והנה במקדש היו לפי זה ,היה צד לומר שמה שאסרו
פרק ט') כדכתבו התוספות במרובה דף שלא יחרב עלמא.
תוקעים גם כשחל ראש השנה בשבת, לתקוע בשופר בראש השנה שחל
פב ע"ש. לכן הגם דמן התורה אין ה'יום להיות בשבת היינו דוקא ביום שאינו
ובירושלמי (ר"ה ריש פ״ד) ילפינן מקרא
טוב' של ראש השנה נוהג אלא יום עיקר היום טוב של ראש השנה ,כגון
"וכן שנה שנכנסו לארץ היה גם כן דחיוב תקיעת שופר בשבת תליא
אחד בלבד ,מ"מ ה'יום הדין' הוא באופן שהיו ב' ימים ר"ה בשבת וביום
במקום שהקרבנות קרבים ,עיי"ש .בשבת ,שמשה מת בשבת ז' אדר ,א"כ
שני ימים כמבואר בזוהר הקדוש ,לכן ראשון ,דהיינו שבשבת באו עדים
וא״כ בוודאי כי בכל ראש השנה ראש חודש אדר – יום א' ,והוי ראש
נקטה המשנה הלשון 'יום טוב של מן המנחה ולמעלה ועשו אותו היום
כאשר אליהו הנביא עומד ומקריב את השנה בשבת" עכ"ל.
ראש השנה' ,להדגיש דלא מיירי כאן קודש ולמחר קודש ,אבל עיקר היום
הקרבנות בביהמ״ק של מעלה ,הוא
בת זוגם של ישראל מלמדת מן ה'יום הדין' של ראש השנה שהוא טוב הוא ביום ראשון ולא בשבת,
תוקע שם אף בראש השנה שחל להיות
סניגוריא עליהם לעולם ב' ימים אפילו בזמן שהיום ודוקא בכה"ג אין תוקעין שופר בשבת.
בשבת .והיינו באותה שעה שישראל
טוב הוא רק יום אחד כנ"ל ,אלא
וממשיל הערוך לנר משל נפלא עומדים כאן למטה ומתפללים תפלת
אבל באופן שהיו ב' ימים של ראש מהיום טוב של ראש השנה שתוקעין
מוסף שהוא במקום הקרבנות ,וגם לבאר הענין בטוב טעם ודעת ,וזה
השנה ביום שישי וביום השבת קודש ,בו שופר.
שע״י אמירת פסוקי שופרות אנו משלו :שר אחד משרי המלך חטא לפני דהיינו שבאו עדים ביום ערב שב"ק
נעשים שותפים בהתקיעות שתוקע המלך בחטא גדול ,והמלך קצף עליו מן המנחה ולמעלה ,דעיקר היום טוב ראש השנה הוא יום שמחה ועשיית
אליהו הנביא ,וא״כ נמצא דגם כשחל מאוד ,לאור זאת ציוה המלך להעמידו סעודות הוא למחר ביום השבת ,הוי אמינא
ר״ה בשבת יש לנו כח וסגולת מצות במשפט ולחרוץ את גזר דינו .אותו ומרנא החתם סופר זי"ע כתב דבכה"ג תוקעין בשופר אפילו בשבת.
השר חיפש פרקליטים שיליצו טוב תקיעת שופר. על זה קמ"ל מתניתין 'יום טוב של שהמשנה בא להורות לנו דין חדש
בעדו בשעת הדין ,אולם לגודל החטא ראש השנה' כדי להדגיש דמיירי כאן בהלכות ראש השנה ,והוא ,שראש
שחטא לא מצאו הפרקליטים שום תיקנו לתקוע בכל חודש אלול מעיקר ה'יום טוב' ,דאפילו ביום השני השנה הוא יום שמחה ויש לאכול
הגאון רבי שלמה קלוגער זי"ע צד זכות בדינו ולא רצו לבוא לומר שהוא עיקר היום טוב ,אם חל להיות ולשתות בו ,וביאר את דבריו ,כי לשון
כתב לבאר עוד באופן אחר ,שהקב"ה עליו סניגוריא ,ושמטו להם אחד אחד בשבת ,אין תוקעין בו שופר במדינה .יום טוב בכל מקום הוא לא על איסור
כביכול ראה שהחכמים יתקנו שלא באמרם שממילא לא יוכלו להועיל עשיית מלאכה ,אלא על יום שמחה
לתקוע בשבת ,וא"כ במה יזכו בדין ,מאומה ואחת דתו להתחייב בדין. וכעי"ז ביאר בחשק שלמה אבל
ועשיית סעודות ,כמו שכתוב (שמואל-א
ועל כן נתן הקב"ה בלב חז"ל שיתקנו באופן אחר ,דתקנה הנ"ל שאם באו
השר ,בראותו כי אין איש עומד כה ,ח) "על יום טוב באנו" ואיירי התם
לתקוע שופר בכל החודש אלול, עדים לאחר המנחה היום קודש ולמחר
לו בשעת דחקו ,ויצר לו מאוד, שעשו סעודה ,ולכן נקט המשנה יום
והתקיעות האלו מועילות כמו תקיעת קודש ,והעיקר הוא היום השני ,זה היה
ויגד לאשתו את כל הדברים האלה. טוב של ראש השנה ,כדי להשמיענו
השופר בראש השנה ,עיי"ש. רק בזמן שבית המקדש היה קיים,
ותנחמהו אשתו ואמרה לו למה פניך שראש השנה הוא יום שמחה ,ויש
אבל לאחר החורבן מבואר במשנה
שנים שרעות ביותר ושנים שטובות נופלים ומה לך פנות אל המליצים, לעשות בו סעודות ,ואסור להתענות
(ראש השנה ל ):התקין רבן יוחנן בן זכאי
הלא אנכי מקושרת בבית המלך פנימה ביום זה.
ביותר ,היה ראש השנה בשבת שיהיו מקבלים עדות החודש כל היום,
ויש לי שם מהלכים בחצר המלוכה,
ואני תמליץ טוב בעדך.
בספר מנחת עני לבעל ערוך לנר דהיינו שאם באו עדים אפילו מהמנחה שבת וראש השנה מגלים הנקודה
(פרשת האזינו) עמד על דבר נפלא ביותר, הפנימית ולמעלה עשו בו ביום א' תשרי ,והיום
כך הוי ,הגיע זמן המשפט ,ורצה וזה לשונו" :אמנם בשנה טובה יש בספה"ק ישמח ישראל כתב לבאר הזה היה עיקר הראש השנה ,ויום השני
לחקור אם ראש השנה בשבת ,אם זה המלך להענישו בעונש גדול כבד מאד, היה ג"כ קודש ,כי תקנה זו לנהוג ב' הדמיון בין קדושת שבת לתקיעת
סימן טוב .ובזה מצאנו ששנים שרעות למען ישמעו ויראו ,אולם אשת השר שופר הוא ,שהרי כל ענין השופר הוא ימים לא נעקרה ממקומה.
ביותר ,ושנים שטובות ביותר היה ראש נעמדה לפני המלך ללמד סניגוריא על עפי"ז כתב החשק שלמה ,דמתניתין הכנעת גוף האדם והבאתו לנקודת
בעלה ,והמלך שהתרשם מאד מדבריה השנה בשבת. קאי על לאחר חורבן בית המקדש ,האין והאמת שבפנימיותו ,להסיר
היוצאים מעומק הלב ,הפך את גזר דעיקר ראש השנה הינו ביום הראשון ,כל הרצונות וההסתרות המכסים על
"דשני שנים שנחרב בית המקדש
דינו לטובה ופטרו לשלום. ולכן נקט 'יום טוב של ראש השנה' ,נקודה פנימית זו ולגלותה על ידי
היה ראש השנה בשבת ,כמו דאיתא
ויהי אחר הדברים האלה ושר אחר בירושלמי פ"ד דתענית ,יום שחרב להדגיש שמיירי ביום הראשון של צעקה מעומקא דליבא להשם יתברך.
בית ראשון ,ראש חודש אב היה ,ואחד חטא גם הוא לפני המלך ,לא נותר ראש השנה שהוא עיקר היום טוב ,וכן גם יום השבת ענינו כך ,דלכן הוא
בשבת היה .ובית שני נחרב בתשעה ברירה למלך אלא להעמיד גם את השר ובזה מחלקין שם במשנה בין מקום נקרא 'יומא דנשמתא' ,כי עניינו הוא
באב ,גם כן בא' בשבת ,ושניהם מוצאי הזה לדין ,כולם הפצירו בשר שיחפש בית דין לשאר מקומות ,דבמקום בי"ד שלאחר ששת ימי המעשה שהאדם
שביעית היו ,כדאיתא בבלי .ולפי זה ,עבורו איזה פרקליט טוב להושיעו מן תוקעין אף בשבת ובשאר מקומות לא ,עסוק בענינים גשמיים ,יהא האדם
בבית ראשון ראש חודש אב ביום א' ,המשפט הקשה ,אולם אחת הוא לו, אבל ביום השני של ראש השנה שאינו עסוק בענינים הנוגעים לפנימיות
[ראש חודש] תמוז -ו' ז' ,סיון ה' ,אייר אינני צריך לשום פרקליט ומליץ ,הלא עיקר היום טוב ,אין תוקעין בשבת כלל נפשו ונשמתו.
-ג' ד' ,ניסן ב' ,אדר -ז' א' ,שבט -ו' ,אך לפני זמן מועט עמד חברי למשפט ובספה"ק אמרי נועם רמז לזה כי אפילו במקום בית דין ,מאחר שאינו
טבת -ד' ה' ,כסליו -ג' ,מרחשון -א' ורעייתו הגנה בעדו ,גם רעיתי יש לה סוד השופר נרמז בשבת ,כי השופר עיקר היום טוב.
באהבה לעורר זכות מתן תורה זי"ע ,לבאר מה שנאמר בזמירות לימדה עליהם זכות .וכאשר להיפך קשרים בבית המלך ואני סומך עליה
כתב הטורי זהב (או"ח תקפב ,סק"ג) "שבת היום לה'" ,מעבור דרך וגבולים ח״ו ,אות הוא שבני ישראל לא שימרו שתדע ללמד עלי זכות כראוי.
בשם הלבוש שבראש השנה שחל מעשות היום פעלים וכו׳ ,ואמר לפרש את השבת מחללו. אולם שלא כהשר הראשון שנהג
בשבת אין אומרים באהבה בנוסח בזה :מעבור דרך וגבולים -כדי שלא ולכן ,מסיים המנחת עני וזה לשונו: לכבד את אשתו ביותרת הכבוד
התפלה ,רק אומרים ותתן לנו ה' לא להעביר ד' אמות ברשות הרבים “בפרט בשנים כאלו שראש השנה חל והחשיב אותה כראוי ,השר הזה
אלקינו את יום השבת הזה ,כי תרועה כדרבה ,נמנעים מעשות היום פעלים בשבת נתאמץ בתשובה בלי הפסק ,כי התקוטט לעתים מזומנות עם אשתו
מורה על הדין ואין אהבה בדין .אך -שאין תוקעין בשופר ,ועל ידי לאכול המופלא ממנו בל נדע ובמכוסה ממנו ואפילו הרים את ידו להכותה ,והנה
מנהגינו לומר 'באהבה' ,ויש להבין מאי ולשתות בהילולים -שמענגין את בל נשאל ,ומי יודע אחרית השנה אם בהגיע המשפט נעמדה האשה הלזאת
טעמא לא נקטינן כהלבוש. השבת ,זה היום עשה ה׳ -עושים בזה טוב ואם רע הוא ,וכבר אמרינן בראש וניסתה את כוחה ללמד זכות על בעלה,
מש"ב כ"ק אדמו"ר מהרז"ל כל התיקונים שהיו נעשים ע״י תקיעת השנה (דף טז ):כל שנה שאין תוקעין לה אולם המלך הבחין באותות שעל
מסטאמאר שליט"א שמעתי בשם שופר. בתחלתה מריעין לה בסופה”. פניה ועצר את המשפט ושאל אותה
אביו מרן הרה"ק בעל הברך משה תלמיד חכם נקרא שבת לפשר הסימנים הללו ,בתחילה ניסתה
ובפרי ישע אהרן (דף ר״ז -הובא בעבודת
מסאטמאר זי"ע (ברך משה זכרון תרועה, ועל פי דבריו חשבתי ,אולי יש להשתמט אך לבסוף נאלצה להודות
הצדיקים לר״ה) הביא בשם הרה״ק ר׳
א) לבאר דביום ראש השנה אנו לומר ,דהנה ידועים דברי הזוהר שאלו סימנים מן המכות שבעלה נוהג
אהרן מקארלין זי”ע ,שכשחל ראש
מעוררים בתפלותינו זכות מתן תורה, הקדוש פרשת צו (ח"ג כט ,א)' ,תלמיד לחבוט בה תמידים כסדרן.
השנה בשבת אפשר להמתיק הדינים
וכן בתקיעת שופר כתב רב סעדיה באכילת קוגל ,כי מנהג ישראל שובר חכם נקרא שבת' ,ומספרים שמרן אור המלך קם בחמתו ממקומו ואמר
גאון זצ"ל שבא להזכירנו מעמד הר דינים“ ,א מנהג ישראל ברעכט אוועק שבעת הימים הבעל שם טוב זי"ע ראה לאשה ,הכיצד זה תוכלי ללמד זכות
סיני שנאמר בו (שמות יט טז) וקול אלע דינים” ,ומהפכם לטובה ולברכה, פעם איזה חילול שבת ,ועשה חשבון בפיך על אדם שפל ונחות דרגה כמותו,
שופר חזק מאוד .וכידוע קבלת התורה עיי״ש .וכעי״ז בנועם שיח (סאלקא הנפש אמאי בא דבר זה לפניו ,ותלה הלא כל צורת הפנים שלך מעידה
היתה מתוך אהבה רבה אל ה' .ומעמד -הובא שם) שהגיד בשם אביו זצ״ל, את זה שמן השמים הראו לו חילול כאלף עדים על רשעותו ואכזריותו
נתינת התורה היתה ביום שבת קודש, שאמר פעם בסעודת ר״ה שחל בשב״ק שבת ,בגלל ששמע פעם אחת בזילותא של בעלך רע המעללים כמובן שתיכף
דכולי עלמא מודי בשבת ניתנה תורה בשם צדיק אחד זצ״ל ,שכשחל ר״ה דרבנן ולא מיחה. ומיד הוציא המלך את גזר דינו לחובה
לישראל (שבת פו.): בשבת ואין תוקעין שופר ,אז מכוונין ופני השר חפו עד למאד.
לכן בראש השנה שחל להיות לכן בשנה כזו ,שראש השנה חל הנמשל פשוט מאד ,בכל שנה ושנה
כל כוונת התקיעות בעת אכילת קוגל. להיות בשבת ,והשבת היא סניגורן של
בשבת שאין תוקעין בו בשופר להזכיר בהגיע יום הדין הגדול והנורא בראש
ישראל ,כמו שנתבאר בארוכה בדברי
מעמד הר סיני ,אנו אומרים 'באהבה', ללמוד הלכות שופר ,דקול קריאתן השנה ,בו מעמיד הקב״ה לדין את כל
הערוך לנר ,מן הראוי ומן הנכון לקבל
אף שאין אהבה בדין ,כי כוונתנו הוה כקול שופר יושבי תבל ושוכני ארץ ,תוקעים בני
לעורר בזה זכות מתן תורה ,להורות על עצמנו ביום זה קבלה טובה לא ישראל בקול השופר שהולך וגדל
ודבר גדול איתא בספר לקט יושר לבזות יותר את השבת ,דהיינו לשמור
שביום שבת קודש קבלנו עלינו עול (ד״ה אות י״ב -פסקי הלכות ומנהגי בעל ומבלבל את השטן וסותם לו טענותיו.
מלכותו יתברך שמו 'באהבה' ,ובדין על כבוד תלמידי חכמים שנקראים אבל כאשר ראש השנה חל בשבת,
תרומת הדשן זצ״ל שנכתבו ע״י תלמידו), שבת ,וח"ו לא לבזותם.
הוא שישפיע הקב"ה עלינו אהבה רבה דבראש השנה שחל בשבת טוב שיקרא אין לנו את זכות השופר שיבטל כל
בחסד ורחמים. בהלכות תקיעת שופר ,ורב שרוצה הדין נדחה ליום ב׳ שאז דינא רפיא מיני מקטריגים ומשטינים רעים ,ולא
פעם אחת נכנסתי לכ"ק אדמו"ר לדרוש בראש השנה (שחל בשבת) אחר מרן רבינו הרה"ק מסאטמאר זי"ע נותר לנו אלא הבת זוג של בני ישראל,
מתולדות אהרן שליט"א לברך מנחה ידרוש בהלכות שופר ,וכמו אמר פעם (דברי יואל מועדים אות ע״ט), הלא היא השבת קודש ,שעומדת לפני
ולהתברך בברכת השנים ,אמרתי לו שמצינו כעי״ז כשחל פורים בשבת דהנה ידוע מזוה"ק ומכתבי האריז"ל, הקב״ה בשעת הדין ומלמדת זכות על
שיש לי פחד משנה כזו ,שנה שראש שדורשים בהלכות מגילה ,משום דיום א׳ דראש השנה הוא דינא קשיא עם בני ישראל.
השנה חל בשבת .נענה ואמר" :רעד שהזכירה עולה במקום הקריאה ,וה״ה וביום ב׳ הוא דינא רפיא ,וכמובן כי אולם דברי סניגוריא אלו תלויים
נישט אזוי ,רעד נישט אזוי ,חלילה ,עס לגבי שופר ,דמה לי קול שופר מה לי ביום ראשון הפחד גדול על כל אחד מאד בבני ישראל ,כאשר הם נוהגים
וועט זיין א גוטע יאר ,מוציא שפתיך קול קריאה. ואחד ,כי מי יודע אם יכול לצאת זכאי לכבד את השבת כראוי ,שומרים עליה
תשמור ,ברית כרותה לשפתיים ,אז מיום הדין הנורא הזה ,אמנם בשאר מכל משמר ומכבדים אותה בתורה
מען טראכט גוט ווען זיין גוט ,כל שמא ישכח – לימוד זכות על שנים כשחל בחול ותוקעין בשופר ותפילה ומשולבות בדברי שירות
ברכאן דלעילא בשבת תליא ,ממילא ישראל הרי סגולת השופר להמתיק הדין אבל ותשבחות ,או אז מתרשם הקב״ה
וועט זיין נאר גוט". שמעתי ממו"ר כ"ק אדמו"ר מהר"א כשחל להיות בשבת ואין תוקעין ,אנו כביכול מדברי השבת קודש ,ומתקבלים
לכן בשנה זו שראש השנה חל מסטאמאר שליט"א בשם מרן הרה"ק מתחננים לפני הבוכ״ע שיחוס עלינו עליו בטוב טעם ודעת ומזכה את בניו
להיות בשבת ,בודאי נזכה להתמקת הקדושת יום טוב זי"ע לבאר הענין שלא יוציא את הפסק דין שלנו היום, בדין.
הדינים ביום השבת קודש ,להכתב בזה ,שחז"ל דחו תקיעת שופר בשבת אלא ימתין לנו עד יום מחר שאז נתקע אם הקב”ה כביכול רואה שהשבת
ולהחתם לשנה טובה ומתוקה בספרן מחמת איזה אונס שכחה' ,שמא ישכח בשופר ונוכל לצאת זכאי בדין ,וביום עומדת מולו והיא פצועה וחבולה
של צדיקים גמורים ,ויפתחו ממרומים ויטלנו בידו' (סוכה מב ,ב) ,והטעם דהוא השני שהוא דינא רפיא אז כבר יכולין מהתנהגות בני ישראל שמבזים את
בזה השנה כפתחו של אולם לרווחה לימוד זכות על כלל ישראל ,שאם לצאת זכאי בדין אף שאיננו זכאים השבת ומחללים את קדושתה ח”ו,
שערי ישועה ורחמים ,פרנסה וכלכלה, מחמת איזה אונס שכחה אנו דוחין כ״כ ,ונמצא דעל ידי שתיקנו לנו אזי לא רק שאינו מקבל את דברי
בריות גופא ונהורא מעליא ,אושר מצות עשה שבתורה בשב ואל תעשה, חכמינו ז"ל שלא לתקוע בשופר ביום הזכות שבפיה אלא עוד מביא ראיה
ועושר עד בלי די ,ובפתקא טבא יוחק כל שכן וכל שכן שיש בזה לימוד זכות א׳ שחל להיות בשבת ,על ידי זה מגיע מעצם השבת קודש שבני ישראל
בספר טוב הנגלה והנראה לעיניים, על ישראל שכל מה שחטאו ונמנעו מן עלינו טובה גדולה שנדחה הדין ליום ב׳ אינם ראויים לרחמים בדין וסוף דבר
וידועים דברי הישמח משה שכתב המצוות אינו אלא מחמת שכחה ושאור שאז הוא דינא רפיא ,עיי״ש. מי ישורנה רח״ל.
ש'חודש תשרי הוא זמן גאולה ,כי שבעיסה המעכב בידן ,ומזה עצמו זהו הטעם שהמאורעות הגדולים
תיבת תשרי מרמז על הגאולה כידוע מאכלי שבת יש להם סגולת תקיעת מתעורר רחמי שמים על בני ישראל ביותר שאירעו לעם ישראל היו בשנה
ליודעי חן' ,יעזור השי"ת שנזכה אכן הנאנחים ונאנקים בגלות החל הזה שופר שחל בו ראש השנה בשבת ,כאשר
לראות בהגאולה השלימה במהרה בזמירות אור השבת הביא בשם זה רבות בשנים ,לפקדם בדבר ישועה אירעו מאורעות טובים סימן הוא שבני
בימינו אמן. מרן רבן של ישראל הרה"ק מצאנז ורחמים ,ושנת גאולה וישועה. ישראל שמרו את השבת כראוי והשבת
