תמצית - מאחורי הקלעים · Tamtzis - Behind the Scenes — ראש השנה (2026-09-07)

תמצית מסכת ראש השנה
תמצית
מסכת ראש השנה
1
תמצית מסכת ראש השנה
2
תמצית מסכת ראש השנה
תמצית מסכת
ראש השנה
סיכום של דברי הגמ' עם רש"י ותוס' ,בצורה מסודרת וברורה,
מועיל לחזרה ולבהירות הסוגיות.
כסלו התשפ"ב
מודיעין עילית
3
תמצית מסכת ראש השנה
ניתן להשיג חוברות "תמצית" גם על כל מסכתות הש"ס
וכן על משנה ברורה ,תנ"ך ,ספרי מוסר (חובות הלבבות ,שערי תשובה ,רבינו יונה על מסכת
אבות ,ארחות צדיקים ,תומר דבורה פרק א' ,מסילת ישרים ,נפש החיים ,וחזו"א אמו"ב) .וספרי
חפץ חיים.
נקודות מכירה ברחבי הארץ .לפרטים 0527692282
מידי חודש יו"ל גליונות סיכום על הגמ' הנלמדת לפי סדר הדף היומי ,ועל
משנה ברורה (ומוסר) לפי סדר מבחני "דרשו" ,ניתן לקבל גליונות אלו בנקודות
ההפצה (פרטים בטלפון ,)0737-289669
או במייל 7692282@gmail.com
כל הזכויות שמורות
נכתב לפום ריהטא בסדר לימוד דף היומי
הערות ותיקונים יתקבלו בברכה
לפרטים0527692282 -
4
תמצית מסכת ראש השנה
הטעם שקבעו ראש השנה למלכים ולא אמרו שכל מלך
תתחיל שנתו מיום שמלך בו ,הוא כיון ששטרי חוב
המוקדמים פסולים כיון שהמלוה רצה לטרוף בשטר זה
שלא כדין מלקוחות שקנו שדה לפני ההלואה ,קנסו אותו שלא
יוכל לגבות על ידו כלל ,אלא יהיה דינו כמלוה על פה שאינו
גובה ממשועבדים (ובב"מ כתב רש"י שגובה בו מבני חרי ,וכתבו
מסכת ראש השנה:
התוס' (ד"ה שטרי) שאינו גובה אף מבני חרי) ,ואם לא היה זמן
קבוע שמתחילה שנה חדשה ,ויהיה שטר שכתוב בו תאריך
מסוים כגון כסלו בשנה שלישית למלך פלוני ,ובאותה זמן לא
ראו העדים הלואה (שהרי כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה
עימו) ,אבל הם ראו הלואה בחודש תמוז (והמלוה והלוה מודים ארבעה:
שהיתה רק הלואה אחת .תוד"ה לשטרות) ,ואין אנו יודעים אם
השטר קודם להלואה או ההלואה קודמת לשטר ,וכיון שלא
יודעים מתי מלך המלך שאז מתחלפת השנה לא יודעים מה ארבעה ראשי שנים הם
קודם למה .ועכשיו שמתחלפת השנה בא' ניסן יודעים שתמוז אע"פ שעיקר המסכת עוסקת בדיני ראש השנה שבאחד
קודם לכסלו .וכתבו התוס' (שם) שאין לפסול שטר מספק בתשרי (וכן בדיני קידוש החודש) ,מ"מ בתחילת פרק
שמא הוא מוקדם ,אך י"ל שכוונת הגמרא שהיינו טועים ראשון מונה המשנה זמנים נוספים בשנה שהם ראש
להכשיר מספק אף במקום שבאמת הוא מוקדם ,אך קשה השנה לעניינים מסוימים ,והגמרא (ב' – ט"ו) מבארת
לומר שהתקנה היא שמא כל העולם ישכחו מתי עמד המלך, עניינים אלו ופרטי דיניהם.
ועוד דא"כ גם לא ידעו איזה שנה לכתוב בשטרות ,ועוד דהיכא
שכתבו שטר ללוה ללא המלוה זכה המלוה בשעבוד קרקעות
ב .באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים.
מזמן הכתוב בשטר לאביי דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו ,ולרב למלכים היינו מה שכותבים בשטרות איזה שנה זה למנין המלך
אסי אין כותבין שטר ללוה בלא המלוה אלא רק בשטרי שמולך באותה שעה ,משום שלום מלכות( .רש"י .אבל לתוס'
הקנאה .ולכן ביארו התוס' שהחשש הוא שהסופר יטעה ביום (ד"ה למלכים) לא שייך שלום מלכות אלא במלכי אומות
אחד מתי עמד המלך ,ובאותו יום בשנה השניה יכתוב שזה העולם שמונים להם מתשרי ,ודווקא בגט שזה דבר חשוב ולא
עדיין שנה ראשונה למלך ,ונמצא השטר מוקדם שנה שלימה. בסתם שטרות) .וקבעו חכמים שא' בניסן תתחיל שנה חדשה,
ואפילו אם מלך בשבט או באדר מתחילה בא' ניסן שנה חדשה.
ושטרי חוב המאוחרים כשרים.
ולרגלים יבואר בגמרא (ד.).
מלך שעמד בכ"ט אדר כשהגיע א' ניסן עלתה לו
שנה ומעתה מונים לו שנה שניה ,דיום אחד בשנה חשוב באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ,ולר"א
שנה. ור"ש ראש השנה למעשר בהמה הוא באחד בתשרי.
אם לא עמד אלא בא' ניסן ,אע"פ שנימנו וגמרו השרים באחד בתשרי ר"ה לשנים כמבואר בגמרא (ח,).
למנותו כבר באדר ,אין מונים לו שנה עד שיגיע ניסן ולשמיטין וליובלות שכשנכנס תשרי אסור מן התורה
אחר. לחרוש ולזרוע ,לנטיעה -למנין שנות ערלה ,ואפילו נטעוה
באב מתחילה שנה חדשה בא' תשרי ,ולירקות למעשרות,
ב :מת באדר ועמד מלך אחר תחתיו מונים שנה לזה שאין מעשרים ממה שנלקט לפני ר"ה על מה שנלקט אחרי
ולזה (-אפשר לכתוב בשטר את השנה למלך המת או את ר"ה.
השנה הראשונה למלך החדש) ,ולא אמרינן שתא לבי תרי
באחד בשבט ר"ה לאילן לדברי בית שמאי ,ולבית
לא מנינן וימנו את כל השנה למלך המת.
הלל ר"ה לאילן הוא בט"ו בשבט.
מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן ,מונים שנה אף
בכל דוכתא תני הן ,מלבד בארבעה אבות נזיקין דלא תני הן,
למלך שמת ,דאף בתחילת השנה אמרינן יום אחד משום שרצה לומר שם שלא ראי זה כראי זה .תוד"ה ארבעה.
בשנה חשוב שנה.
מת באדר ונמנו באדר להמליך את בנו ולא מלך אלא ראש השנה למלכים
בניסן ,מונים הראשונה לראשון והשניה לשני ,ולא כפי שנתבאר במתני' א' ניסן הוא ראש השנה למלכים
אמרינן שכיון שהמלכות ירושה היא דכתיב "יאריך ימים על לענין מה שכותבים בשטרות באיזה שנה של המלך נכתב
ממלכתו הוא ובניו" נמנה לו מאדר. השטר .ולהלן יבואר למה קבעו זמן אחד שתתחלף השנה
בכל המלכים ,ומה הדין במלך שמלך רק חלק מהשנה,
מנלן שמונים למלכים מניסן- ומנלן שמונים מניסן ,וכן יבואר שמלכי אומות העולם
מונים להם מתשרי.
5
תמצית מסכת ראש השנה
עשרים לארתחשסתא" (ואין הכונה כאן לדריוש בן אסתר לרבי יוחנן לומדים מדכתיב "ויהי בשמונים שנה
שבימיו נבנה בית שני ,אלא לכורש שהוא הראשון שנתן רשות וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים,
לבנות את בית המקדש .או שהכונה לדריוש בן אסתר, בשנה הרביעית ,בחודש זיו ,הוא החודש השני למלוך
שבשנתו השניה התחילו לבנות את הבית ,וגמרו בשנת שש
למלכותו ,ועדיין לא בנו חומת העיר ושעריה והיו נתונים ברעה
שלמה על ישראל ,ויבן הבית לד' " ,הוקשה מלכות
גדולה מהנכרים שסביבם ,ובשנת עשרים לדריוש עלתה ארוכה שלמה ליציאת מצרים ,לענין שמונים את השנים
לחומת ירושלים .תוד"ה שנת) .ומבואר שניסן שאחרי מניסן .ויציאת מצרים מונים מניסן דכתיב "ויעל
כסלו הוא עדיין שנת עשרים ,וכיון דאפיקתיה מניסן אהרן הכהן הר ההר על פי ד' ,וימת שם בשנת
אוקמיה אתשרי ,דמצינו שהוא ר"ה לכמה דברים( .תוד"ה הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים ,בחודש
מכלל)( .ולומדים גז"ש שגם השנת עשרים הראשון החמישי באחד לחודש" ,וכתיב "ויהי בארבעים שנה
הוא למלכות ארתחשסתא) ,ואין לומר שמדובר על בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה" והיינו
חודש ניסן שהיה לפני חודש כסלו ,דתניא דברים שגם חודש שבט זה עדיין בשנת הארבעים (ואין
שאמר חנני לנחמיה בכסלו (-חנני בא מירושלים ,שכבר לומר שאהרן מת אחרי דברי משה לישראל ,דהא
עלו בני הגולה לשם מימות כורש ,ואח"כ מלך אחשוורוש כתיב התם "אחרי הכותו את סיחון" וכשאהרן מת
ואחריו דריוש שהוא ארתחשסתא ,ונבנה הבית בשנתו השניה, סיחון היה קיים ,דכתיב "וישמע הכנעני מלך ערד וכו'
והרבה נשארו בבבל ,ונחמיה בן חכליה היה שר המשקים למלך
וילחם בישראל" ודרשו חז"ל שהוא שמע שאהרן מת
בשושן הבירה ,ואמר חנני לנחמיה שהנשארים בירושלים
ונסתלקו ענני הכבוד ,וכדכתיב "ויראו כל העדה כי
נתונים ברעה גדולה ובחרפה וחומת ירושלים
גוע אהרן" אל תקרא "ויראו" אלא "וייראו" -נתגלו,
מפורצת ושעריה ניצתו באש) ,אמרם נחמיה למלך
ו"כי" הוא מלשון דהא (דכי משמש בד' לשונות ,אי,
בניסן (שהיו פניו רעים ,והמלך חשד בו ,ונחמיה אמר
דילמא ,אלא ,דהא ,ורש"י מפרט את המקומות שכי
למלך שפניו רעים בגלל המצב בירושלים ,והמלך
מתפרש בו בכל אחד מהלשונות) ,ואיתא בברייתא
הסכים לשולחו לירושלים).
שסיחון הוא ערד והוא כנען ,ונקרא סיחון לפי
ג :כורש מלך כשר היה בתחילה לפיכך מנו לו שדומה לסייח במדבר ,וכנען על שם מלכותו ,ושמו
מניסן ,והוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא ערד (ופשטיה דקרא ערד הוא שם המדינה או שם עירו .תוד"ה
(שמו היה דריוש ,ונקרא כורש מפני שהיה כשר, ערד) ,וי"א ששמו סיחון ונקרא ערד לפי שדומה
וארתחשסתא על שם מלכותו) ,אבל לאחר שהחמיץ לערוד במדבר .ולומדים גז"ש ארבעים שנה ארבעים
-נעשה רשע (שכשעלה עזרא כבר החמיץ) מנו לו מתשרי. שנה ,שגם הארבעים שנה של דברי משה נמנים
ד' מנלן שכורש החמיץ כשעלה עזרא -א' אף שסייע מיציאת מצרים ולא מהקמת המשכן שהיה בשנה
השנית .ובמדרש איתא שהכנעני מלך ערד היינו עמלק ,שעשה
לבנין בית המקדש לא עשה כך אלא כדי שיתפללו עצמו כסיחון ,ומ"מ יש להוכיח שסיחון היה קיים ממה שעשה
עליו ועל בניו .ב' שהורה לבנות כל נדבך רביעי מעץ עצמו כסיחון .תוד"ה וישמע) ,ומבואר שא' תשרי אינו
כדי שיוכל לשרוף את ביהמ"ק אם ימרדו בו( ,והנדבך ר"ה לענין זה.
עץ היה למטה ,ולא היה משוקע ,ולא סדו אותו
בסיד ,משא"כ אצל שלמה) .ג' מפני שהיה שוכב עם ג .הגמרא מוכיחה שר"ה אינו באייר וסיון ,אבל עדיין
כלבה ,ובני נח הוזהרו על כך ,שנאמר "והיו לבשר אחד" יצאו שואלת על רבי יוחנן דאכתי י"ל שר"ה הוא בתמוז או
בהמה חיה ועוף שאינם נעשים לבשר אחד כיון שאינם יולדים באב או באדר.
מן האדם( ,ושגל בפסוק זה הכונה כלבה ,אבל בעלמא לרבי אלעזר לומדים מדכתיב לגבי בנין בית המקדש
ב' לשונות בגמ' אם שגל היינו כלבה או מלכה) .ד' "ויחל לבנות בחודש השני ,בשני ,בשנת ארבע
מפני שקצץ את סכום כמות החומרים שיתן לבנין למלכותו" ,והיינו שני לחודש שמתחילים למנות בו
בית המקדש .הגמ' דוחה פי' זה די"ל שגם בתחילה את שנות המלכות.
היה קוצץ אלא שלא ידע כמה יצטרכו. הברייתא מביאה הפסוקים של ר' יוחנן ור' אלעזר
האומר סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה בני ,או ע"מ (עיין תוס' שצריכים שניהם).
שאהיה בן עוה"ב ,הרי זה צדיק גמור אם הוא רגיל בכך, מלכי אומות העולם מונים להם מתשרי ,דכתיב
ודווקא בישראל שליבו לשמים ,ואם מריעים לו בחייו אינו "דברי נחמיה בן חכליה ,ויהי בחודש כסלו שנת
קורא תיגר אלא תולה היסורים בעוונו ,אבל עכו"ם לא מפני עשרים וכו' " ,ואח"כ כתיב "ויהי בחודש ניסן שנת
6
תמצית מסכת ראש השנה
א' צדקה שפוסקים לתת ליד גבאי ,יש בל תאחר לענין הנתינה שאם לא מטיבים לו הוא קורא תיגר .וכתבו התוס' (ד"ה
לגבאי ,אבל לגבאי אין בל תאחר מלחלקה ,וכן הנודר לתת ממון בשביל) דהא דתנן באבות אל תהיו כעבדים המשמשים את
שבידו אין בזה בל תאחר( .תוד"ה והחרמין). הרב ע"מ לקבל פרס ,היינו באומות העולם שתוהים על
ב' היכא דקיימי עניים עובר לרבא (ו ).מיד ,אבל אינו חייב לחזר הראשונות.
אחריהם עד שעברו ג' רגלים( .תוד"ה צדקות).
ג' מה שהתורה קבעה זמן ביעור למעשרות "מקצה שלש שנים בל תאחר
וכו' " והיינו בערב פסח של השנה הרביעית והשנה השביעית, כתיב "כי תדור נדר לד' אלוקיך לא תאחר לשלמו ,כי
איירי אם לא הפריש שאין לו בל תאחר ,ואם הפריש יש בל דרוש ידרשנו ד' אלוקיך מעמך והיה בך חטא .וכי תחדל
תאחר אף לפני זמן הביעור .ועוד נ"מ בזמן הביעור ,שאם לנדור לא יהיה בך חטא .מוצא שפתיך תשמור ועשית,
נתמרח הכרי אחרי סוכות עובר חייב לבער בערב פסח ,וכל זמן כאשר נדרת לד' אלוקיך נדבה אשר דברת בפיך" .והיינו
שלא נתמרח אינו עובר ,ואת"ל שעובר איצטריך קרא לעבור שיש איסור לאחר קיום נדר .ובסוגיין יבואר מה נחשב
עליו בשני לאוין. איחור ,ובאיזה דברים יש איסור בל תאחר ואיך הם
ד' תרומה י"ל שהיא בכלל מעשר ועובר עליה ,וביכורים אין נלמדים מהפסוקים הנ"ל.
דינם בשלשה רגלים אלא מעצרת ועד החג עם קריאה ,ומחג
עד חנוכה בלא קריאה. בא' ניסן ראש השנה לרגלים והיינו שרגל שבו רגל
שהוא בחודש שנכנס בא' ניסן הוא ראש השנה לרגלים,
הוקשו כל המועדים שכולם מכפרים על טומאת
לענין שהנודר עובר בבל תאחר אם עברו מהנדר ג'
מקדש וקדשיו. רגלים שהראשון בהם הוא פסח ,ומתני' כדעת ר"ש
עצרת יש לה תשלומין כל שבעה .ולא לומדים דבעי כסדרן ,אבל לת"ק אם עברו ג' רגלים עובר
מחג הסוכות שיש לה תשלומין שמונה ימים, אע"פ שהראשון אינו פסח .ולר"מ (ד ):עוברים אחרי
שהרי לכו"ע יש תשלומין לחגיגה של סוכות רגל אחד ,ולראב"י עוברים אחר ב' רגלים ,ולר"א
בשמיני עצרת ,משום דתפשת מרובה לא תפשת. בר"ש עוברים בחג הסוכות .הגמ' מבארת מהיכן כל
שמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב. תנא לומד כדבריו.
והיינו שהוא טעון פייס (שהפר של שמיני עצרת לא היה קרב
לפי סדר המשמרות כשאר פרי החג ,אלא מפייסים עליו), ת"ק לומד ממה שהתורה חזרה ופירטה את ג'
ברכת זמן ,רגל לעצמו (שאינו נקרא חג הסוכות .רש"י .והיינו הרגלים .ר"ש לומד ממה שהתורה חזרה ופירטה את
שבברכת המזון ובתפילה מזכירים שמיני עצרת ולא סוכות. חג הסוכות ,ור"א בר"ש לומד מזה שחג הסוכות
וי"מ שהוא טעון לינה ,ור"ח מפרש לענין אבילות ,שהקובר גורם .ר"מ לומד מדכתיב "ובאת שמה" "והבאתם
את מתו ז' ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת שלושים,
שמה" .ראב"י לומד "במועדיכם" ומיעוט מועדים
ואם אין ז' ימים לפני הרגל שמיני עצרת מבטל גזירת
שלושים ,אמנם אינו דוחה את השלושים לגמרי ,אלא עולה שנים.
לו לז' ימים מלבד הז' ימים של היו"ט הראשון וז' ימי החג, על מה עוברים בבל תאחר -חייבי דמים שאמר דמי
הרי כאן כ"א .תוד"ה פז"ר) ,קרבן (שמקריבים בו פר אחד
עלי ,ששמין אותו כעבד ,וערכין שאמר ערכי עלי ונותן ערך
איל אחד וז' כבשים ,ושאר ימי החג מקריבים כמה פרים וב'
אילים וי"ב כבשים) ,שיר (למנצח על השמינית .רש"י .ור"ת הקצוב בתורה לפי שניו ,וחרמין בין חרמי גבוה בין חרמי
(שם) מבאר שבכל ימי החג אומרים חצי מזמור ,ובשמיני כהנים (תוד"ה והחרמין) ,והקדשות ,חטאות ואשמות
אומרים מזמור שלם) ,ברכה (למלך זכר לחנוכת הבית שביום עולות ושלמים ,צדקות ומעשרות -מעשר ראשון ושני
השמיני בירכו את המלך). ומעשר עני (תוד"ה ומעשרות) ,בכור ומעשר בהמה ופסח,
ה .חג המצות וחג הסוכות טעונים לינה בלילה לקט שכחה ופאה (שהחיוב ליתנם נלמד מ"לא תלקט" "לא
הראשון של חול המועד .והקשו התוס' (ד"ה מה) תיפוק ליה תשוב" "לא תכלה" "לעני ולגר תעזוב" ,ואם עבר ונטלם ,דאי
שהוא טעון לינה משום שלמי שמחה ,דאפילו בשאר ימות עביד לא מהני ,ואם לא הפריש פאה מן הקמה מפריש מן
השנה מי שמביא קרבן טעון לינה .ותירצו דמשכחת ליה אם העומרים או מן הכרי ,ובאופן זה שייך בל תאחר .עוד יש לפרש
שלח שלמיו מאתמול ,דהם נאכלים לשני ימים ,ועוד שיכול דאיירי שנטלם בהתר כגון דליכא עניים ,ואז יש בל תאחר .אך
לשמוח בכסות נקיה ויין ישן). קשה על דמשמע בחולין קל"ד :שאם אין עניים הוא נוטל את
המתנות לעצמו ,ועל הפירוש הראשון קשה דאי איירי בדאיכא
הא דעובר בקרבן פסח בבל תאחר ,לא איירי בפסח עניים עובר מיד כמו לענין צדקה .וצ"ל דאיירי במלקט לצורך
ממש ,שהרי זמנו קבוע ואם לא הקריבו הוא נדחה עניים .תוד"ה לקט .עוד כתבו התוס' ד"ה בפרט ועוללות) יש
מהקרבה (ומיד הוא עובר עליו .תוד"ה ואי) ,אלא היינו בהם בל תאחר.
שלמים הבאים מחמת פסח אם אבד והתכפר באחר
מדברי התוס'-
7
תמצית מסכת ראש השנה
תשמור -לא תעשה. שאבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא הראשון( .וכתבו התוס' (ד"ה
שלמי פסח) שרש"י בזבחים מבאר ששלמי פסח היינו חגיגת
ועשית בעל כרחך ,אזהרה לבי"ד שיעשוך. י"ד ,ולא יתכן לפרש כך) ,וקמ"ל שדינם כשלמים ולא
אף שמצות עשה נלמדת מ"ובאת שמה" "והבאתם כפסח לעבור עליהם ברגל ראשון.
שמה" ,ולא תעשה נלמד מ"לא תאחר" ,וכפית בי"ד
נלמדת מ"יקריב אותו" (שאף שעל כל מצוות עשה כופין, ה :דינים הנדרשים מהפסוק של בל תאחר-
הכא ס"ד שאין כופין כיון דכתיב לרצונו .תוד"ה יקריב) ,וכיון כי תדור נדר -נדר הרי עלי ,ונדבה הרי זו נלמדת בגז"ש
דכתיב "לרצונו" כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, מדכתיב "אם נדר או נדבה".
צריך פסוק אחד להיכא שאמר שיפריש ולא הפריש לד' אלוקיך -דמין ערכין חרמין הקדשות שהם קדשי
(ואף שנדבה היינו האומר הרי זו עולה ,ונ"מ שאינו בדק הבית וכולם לד' ואין לכהנים בהם כלום.
חייב באחריותה ,היכא דאמר הרי עלי עולה ע"מ לא תאחר לשלמו -הוא ולא חילופיו .אין הכונה
שכשאפרישנה איני חייב באחריותה (ולא דמי למתנה על
לחילופי חטאת שהרי למיתה אזלא ,ואין הכונה
מה שכתוב בתורה .תוד"ה על מנת) הוי כנדבה) ,לומר לחילופי תודה שנתערבה בתודה ומתה אחת מהם
שעובר אע"פ שאינו אלא דיבור בעלמא ,ופסוק שני שאינו יכול להקריבם ,דא"כ למה לי קרא .ואם שתי
להיכא שהפריש ולא הקריב ,דלא נימא דכל היכא הבהמות קיימות מביא את שתיהן ואומר שהלחם יהיה לשם
דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה. אותה שהיא תודה .וצ"ל שהכונה לחילופי עולה
כאשר נדרת -נדר. ושלמים ,שאף שהם קרבים ,קמ"ל שאם נפל מום
לד' אלוקיך -חטאות ואשמות עולות ושלמים. אחרי ב' רגלים וחיללו על אחר ,אין מצרפים את ב'
נדבה -כמשמעו. הרגלים הראשונים לומר שיעבור אחרי רגל אחד,
ולר"מ דס"ל שעובר בבל תאחר אחרי רגל אחד,
אשר דברת -קדשי בדק הבית. קמ"ל קרא שאם נפל בו מום ברגל וחיללו ,אינו עובר
בפיך -צדקה ,ואע"פ שזה כתוב יחד עם בל תאחר על השני אלא אחרי הרגל הבא ,דבעינן שיעבור עליו
של קרבנות ,אינו עובר על בל תאחר אחר ג' רגלים רגל שלם.
כקרבנות ,אלא עובר מיד דהא שכיחי עניים. כי דרוש ידרשנו -חטאות ואשמות שהם נדרשים ממך,
כבר אחרי רגל אחד עובר בעשה (רבא) ,ומה שמצינו שהרי הם חובה ,ועולות ושלמים כגון עולת ראיה ושלמי
שולד שלמים קרב לשלמים ,והעיד רבי פפייס על חגיגה שהם חובה (ואף שזמנם ברגל ,היכא שהופרשו ולא
ולד שלמים שהפריש בהמה מעוברת או שנתעברה לאחר הקריבם עובר בבל תאחר ,דלא נפסלו בכך .תוד"ה אלו) ,וכן
שהקדישה שאכלו את האם בפסח ואת הולד בחג ,צ"ל בכור מעשר ופסח שהם חובה.
שבפסח היה הולד מחוסר זמן שלא היה בן ח' ימים, ד' אלוקיך -צדקות מעשרות ובכור דכתיב בהו "לפני ד'
ובעצרת היה הולד חולה (וחולה זקן ומזוהם פסולים ".
להקרבה .תוד"ה שהיה) ,או שחג היינו חג השבועות. מעמך -לקט שכחה ופאה שהם חלקו של עני וכתיב בהו
"את העני עמך".
ו :אחר ג' רגלים עובר כל יום בבל תאחר (רבא).
והיה בך חטא -ולא באשתך חטא ,דאין אשתו של
תניא אחד בכור ואחד כל הקדשים ,כיון שעברו אדם מתה אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו (לרש"י
עליהם שנה בלא רגלים ,רגלים בלא שנה ,עובר הכונה לממון שגזל מאחרים .ולתוס' (ד"ה אא"כ) איירי בממון
בבל תאחר. שנדר שאינו משלמו כלל ,ולא בעוון בל תאחר.
לר"ש דס"ל שאינו עובר אלא בג' רגלים כסדרן ,שייך אף אם עבר הבעלים בבל תאחר אין הקרבן עצמו
שתעבור שנה ולא יעברו ג' רגלים .ולסוברים שא"צ נפסל מלרצות ,דכתיב "לא ירצה המקריב אותו לא
כסדרן ,לרבי הסובר ש"שנה תמימה" בין בשנה פשוטה יחשב לו פיגול יהיה" ,אותו למעט המאחר הקרבת
בין בשנה מעוברת היינו שס"ה יום כמנין ימות החמה, נדרו .וכן בכור שעברה שנתו אינו נפסל כמו שפסולי
משכחת לה בהקדישה אחרי פסח (י"מ באמצע פסח, המוקדשין (-בעל מום) נפסלים ,מפני שהוקש למעשר
וי"מ אחרי פסח ולפ"ז בסוף אדר דלהלן לאו דווקא אלא אחרי דגן.
שיצא אדר) ,דבסוף אדר השני מלאו שס"ה יום ועדיין ו .מוצא שפתיך -מצות עשה.
לא עברו ג' רגלים ,אבל לרבנן שמונים י"ב חודש
8
תמצית מסכת ראש השנה
ז .בכור מונים לו שנה מיום שנעשה ראוי להקרבה, מיום ליום (-עד אותו תאריך בשנה הבאה) ואם נתעברה
ואם הוא נולד בעל מום (וקים לן שכלו לו חדשיו, השנה נתעברה לו (נחלקו לענין גאולת בתי ערי
שמותר לאוכלו דבלאו הכי צריך להמתין ח' ימים לראות חומה שהיא שנה תמימה ואח"כ הבית נחלט למוכר .וכל
שאינו נפל ,ובאדם אם שהה ל' יום אינו נפל) מונים לו מיום היכא דכתיב שנים סתם ילפינן מבתי ערי חומה .תוד"ה כמנין).
לידתו שמאז הוא ראוי להשחט בחוץ( ,ואם נעשה בעל מום צ"ל דס"ל לתנא דברייתא כרב שמעיה הסובר
אחר לידתו ,מונים לו ממתי שנעשה בעל מום .תוד"ה הא). שעצרת יכולה לחול בה' או ו' או ז' סיון ,כיון שהיא
ביום החמישים לעומר ,ואם הקדיש בו' סיון בשנה
דברים נוספים שר"ה שלהם הוא אחד שהיו ניסן ואייר מלאים שחלה עצרת בה' סיון,
בניסן ולשנה הבאה היו ניסן ואייר חסרים ועצרת חלה רק
בז' ,א"כ בו' עברה שנה ועדיין לא עברו ג' רגלים ,אבל
באחד בניסן ראש השנה לחדשים -למנין חדשי לאחרים (שאמרו שאין בין עצרת לעצרת ובין ר"ה
השנה ,דכתיב "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון לר"ה אלא ד' ימים דסברי שכל חודשי השנה לעולם אחד
הוא לכם לחדשי השנה " .הגמ' מבארת מנלן שזה מלא ואחד חסר ,ואין מעברים שום חודש לצורך ,וא"כ שנה היא
חודש ניסן. שנ"ד ימים שזה נ' שבועות וד' ימים ,ואם היתה שנה
באחד בניסן ראש השנה לעיבורים והיינו שכבר מעוברת חמשה דסבר שחודש העיבור לעולם חסר ,וא"כ
א"א לעבר את השנה משהתחיל ניסן( ,וי"א הוא מוסיף על השנה ד' שבועות ויום אחד) לעולם עצרת
שמעברים רק עד פורים ,דכיון ששואלים בהלכות בו' סיון.
הפסח קודם הפסח ל' יום ,אתי לזלזולי ,ואידך ס"ל וכתבו התוס' (ד"ה שנה) שהמקדיש קרבן באמצע רגל ,עובר
בשנה הבאה באמצע אותו רגל ,דסוף רגל ראשון מצטרף
שכיון שהעיבור תלוי בחשבון יסברו שעד עתה לא
לתחילת הרגל דהשתא .ובירושלמי איתא שמשכחת שנה בלא
סיימו את החשבון) אבל תחילת זמן עיבור השנה רגלים כשהקדישו מחוסר זמן בפסח ,אמנם לקמן משמע שאין
הבאה אינו מניסן ,דאין מעברים את השנה לפני ר"ה מונים שנה אלא מזמן שהוא ראוי להקרבה .עוד כתבו התוס'
שלא ישתכח הדבר עד שנה הבאה ,ואם עיברוה אינה (ד"ה בשלמא) שלר"מ שעובר ברגל אחד ולרבי אליעזר בן יעקב
מעוברת ,ומפני הדחק שמפחדים שהנכרים יגזרו שבי"ד שעובר בשני רגלים ,לא משכחת לה שנה בלא רגלים אלא
לא ישבו ,או שהנשיא נקרא לחצר המלך ואין מעברים אא"כ כשהיה חולה ברגלים ,וכן יש לתרץ לרבי ולרבנן.
ירצה הנשיא ,מעברים מיד אחרי ר"ה ,ומ"מ אין יורש אינו עובר בבל תאחר על נדר אביו (דהיורש חייב
מעברים אלא את אדר. להביא קרבן שהפריש אביו ,ואם שעבודא דאורייתא חייב
להביא גם אם אביו עדיין לא הפריש .תוד"ה יורש) ,דכתיב
באחד בניסן ראש השנה לתרומת שקלים שצריך
"מעמך".
להביא הקרבנות מתרומה חדשה ,דכתיב "עולת
חודש בחדשו לחדשי השנה" חדש והבא קרבן רבי זירא מסתפק אם אשה אינה עוברת בבל תאחר
מתרומה חדשה ,והזמן הוא בניסן גז"ש שנה שנה כיון שאינה חייבת בראיה דכתיב "יראה כל זכורך" ,וכיון
שאינה חייבת לעלות לא שייך לקבוע בל תאחר לפי הרגלים,
מדכתיב "ראשון הוא לכם לחדשי השנה" .ואם הביא (וה"ה זקן וחולה ומי שאין לו קרקע וכל הפטורים מן הראיה.
קרבנות אחרי א' בניסן מתרומה ישנה יצא ,אלא תוד"ה הא) ,או שהיא עוברת כיון שהיא חייבת בשמחה
שחיסר מצוה. ובזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים.
יחיד שהתנדב קרבנות משלו כשרים ,ובלבד ואמר לו אביי שלדבריו שהיא חייבת בשמחה עוברת
שימסרם לציבור ,ולא חיישינן שמא לא ימסרם בבל תאחר ,אבל לדברי אביי אשה בעלה משמחה -
יפה יפה בלב שלם. בבבל בבגדי צבעונים ,ובארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצים.
רש"י .אבל לתוס' (ד"ה אשה) בזמן שבית המקדש קיים אין
ז :י"א שאחד בניסן הוא ראש השנה לשכירות שמחה אלא בבשר ,וכוונת הגמרא שכיון שהחיוב חל על בעלה
בתים אם שכר ל"שנה זו" ,דסתם שכירות בתים היא ולא עליה ,לא קרינן בה "ובאת שמה" "והבאתם שמה".
לכל ימות הגשמים ,ואפי' לא שכר אלא בא' אדר אין ובפסחים איתא שאף בזמן שבית המקדש קיים היכא דלא
אפשר כגון שחל יו"ט ראשון של חג בשבת (דבעינן זביחה
לו אלא עד א' ניסן ולא אמרינן הדמים מודיעים ,והמעות
בשעת שמחה) ,משמחה בכסות נקיה ויין ישן.
הם מתנה או פקדון (תוד"ה עלתה) ,אבל פחות מחודש לא
אפילו למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה ,דאין אדם
9
תמצית מסכת ראש השנה
שבשדות .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה סמוך) שאף שחיוב מעשר טורח לשכור לפחות מחודש ,ואם אמר שנה מונה
בתבואה וזיתים הוא משיביאו שליש ,מ"מ אין דרך ללקטם שנה מיום ליום .ולתנא דמתני' ולת"ק דברייתא אין
אלא כשיגמרו) .ולר"א ור"ש הוקש לענין שראש השנה א' ניסן ראש השנה לשכירות בתים ,דבניסן ג"כ
שלו הוא בא' תשרי. מצויים גשמים .ודינים אלו הם מדרבנן.
בא' תשרי ראש השנה לשנים- ביאור דעת תנא דמתני'-
י"א לענין שטרות ,דשטרי חוב המוקדמים פסולים תנא דמתני' לא הזכיר שניסן הוא ר"ה לחדשים,
והמאוחרים כשרים .מלכי ישראל מונים להם מא' דבשנים קמיירי ולא בחדשים.
ניסן ,אמנם מלכי אומות העולם מונים להם שנה
ולא הזכיר שניסן הוא ר"ה לעיבורים ,דבהתחלה
חדשה בא' תשרי.
קמיירי ולא בהפסקה.
רבי זירא מפרש ר"ה לשנים היינו לתקופה שתקופות
החמה ומולדות הלבנה נמנים מתשרי שאז נברא העולם היא
ולא הזכיר שניסן הוא ר"ה לתרומת שקלים ,כיון
תקופת תשרי ,וכר"א שבתשרי נברא העולם. שבדיעבד אם הביא מתרומה ישנה יצא.
לרב נחמן בר יצחק ר"ה לשנים היינו לדין ,דכתיב ותנא דמתני' רבי הוא ,ולגבי בל תאחר סבר כר"ש,
"מראשית השנה עד אחרית שנה" מראשית השנה ולגבי מעשר בהמה סבר כר"מ שהוא בא' אלול ולא
נדון מה יהא בסופה ,ואיירי בתשרי דכתיב "תקעו כר"ש שסובר שזה בא' תשרי.
בחודש שופר בכסה ליום חגנו" והיינו ר"ה שהוא חג ולא מנה התנא שט"ז ניסן ראש השנה לעומר שמותר
שהחודש מתכסה בו (-שאין הלבנה נראית לרחוקים מחמת להתחיל לאכול מתבואה חדשה ,וו' סיון הוא ר"ה לשתי
קטנותה .רש"י .וכן ביארו התוס' (ד"ה שהחדש) .עוד ביארו הלחם להביא מנחות במקדש מן החדש ,או משום שהתנא
התוס' שמתכסה היינו מזומן .והר"ר משולם מבאר שהכסוי הוא מנה רק דברים שמתחילים בערב ,ור"ה לרגלים נמנה
מה שאין חטאת ר"ח קריבה בר"ה ,אבל דעת ר"ת שמקריבים כיון שהחיוב חל בשעה שנדר ועובר אף בלילה למרות
בר"ה חטאת ר"ח) ,וכתיב התם "כי חוק לישראל הוא שאינו יכול להקריב ,דהיה עליו להקריב בערב הרגל ,ולענין
משפט לאלוקי יעקב"( .עוד לומדים מפסוק זה שאין יובלות ס"ל כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן
בי"ד של מעלה נכנסים לדין אא"כ קידשו בי"ד של ברוקה שהיובל חל בר"ה .או משום שהתנא מנה רק
מטה את החודש) .וגם אומות העולם נדונים בא' דברים שאינם תלויים במעשה ,ובל תאחר חל
תשרי ,דכתיב "משפט לאלוקי יעקב" ,והא דכתיב ממילא משעה שקידש היום ,ואינו תלוי בתמיד של שחר.
"כי חק לישראל" הכונה שישראל נכנסים תחילה רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה והרי) שאין כוונת רש"י שעוברים בבל
לדין ,כדאמר רב חסדא שמלך נכנס לדין לפני הציבור תאחר בכניסת הרגל השלישי ,שהרי אינו עובר אלא אחרי
כשהקב"ה דן אותם ,דאינו דרך ארץ שימתין בחוץ ,או שעבר הרגל ,אלא כוונתו לרגל הראשון שאחרי הנדר ,שאם נדר
כדי שיכנס לפני שירבה חרון אף. לפני שנכנס הרגל מצטרף רגל זה לבל תאחר ,ואם נדר אחרי
שנכנס הרגל אין רגל זה מצטרף .וס"ל שהיובל מתחיל
ח :בא' תשרי ראש השנה לשמיטין דכתיב בר"ה ,וכנ"ל .ולמ"ד שאפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר
"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ" ,והיינו פני המזרח מתיר ,מ"מ בעינן "יום הביאכם" למצוה .תוד"ה
תשרי דילפינן גז"ש מדכתיב "מראשית השנה". מידי.
יובל ראש השנה שלו הוא בא' תשרי ,כרבי ישמעאל באחד בתשרי ראש השנה ל...
בנו של רבי יוחנן בן ברוקה ,דיליף מדכתיב "וקדשתם
ח .מעשר בהמה -לר"מ א' אלול הוא ראש השנה
את שנת החמישים שנה" (אמנם עד יוה"כ לא היו
העבדים משתעבדים ולא חוזרים לבתיהם ,אלא למעשר בהמה .ולר"א ור"ש אחד בתשרי הוא ר"ה
אוכלים ושותים ושמחים ,ועטרותיהם בראשיהם אם
למעשר בהמה .ונחלקו בהא דכתיב "לבשו כרים
ירצו להראות שהם חפשים ,וביוה"כ תוקעים בי"ד בשופר הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו",
ונפטרו עבדים לבתיהם ,והשדות חוזרות לבעליהם), (שהכבשים מתעברות באדר בזמן שהעמקים יעטפו
ולרבנן היובל מתקדש בי' תשרי ,ולומדים מהפסוק בר וממילא הם יולדות באב ,ונחלקו בדרשת "עשר
שמקדשים רק שנים ולא חודשים כרבי אלעזר ברבי
תעשר" הוקש מעשר בהמה למעשר דגן ,לר"מ
שמעון דס"ל (לקמן כ"ד ).בין שנראה בזמנו בין שלא נראה הוקש לענין שסמוך לגמרו עישורו (ומעשר דגן א' תשרי
הוא סמוך לגמרו כיון שבימות החמה הדגן מונח ליבוש בגרנות
10
תמצית מסכת ראש השנה
אחד בתשרי ראש השנה לנטיעה לערלה ולרבעי, בזמנו אין מקדשים אותו .ולכו"ע היובל מסתיים בא'
דכתיב "שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל תשרי ואינו ממשיך עד י' תשרי .עוד מצינו מחלוקת
ובשנה הרביעית וכו' " ,ושנה היינו תשרי גזירה שוה שלרבי יהודה היובל נמנה לשנה ראשונה לשמיטה
מדכתיב "מראשית השנה". הבאה דס"ל שנת חמישים עולה לכאן ולכאן ,ולרבנן
הנוטע או מבריך (-כופף יחור ארץ ומכסהו בעפר וחותכו מתחילים למנות שנה ראשונה אחרי היובל .ובתוס'
(ד"ה ולאפוקי) דנים כמו מי ההלכה.
באמצע כפיפתו והוא צומח .תוס' ).או מרכיב אילן בחבירו ל'
יום קודם ראש השנה עלתה לו שנה ,ונ"מ לענין ט .תוספת שביעית" -בחריש ובקציר תשבות"
ערלה ורבעי שבר"ה מתחילה שנה שניה ,וכן נ"מ ר"ע אומר חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית
שהנוטע ל' יום קודם השביעית מותר לקיימו שלא לחרוש בשדה אילן ערב שביעית חריש שיועיל
בשביעית ,אבל בנוטע או מבריך או מרכיב אח"כ לא לשביעית ,וקציר של שביעית היוצא למוצאי
עלתה לו שנה ואסור לקיימו בשביעית משום תוספת שביעית כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית נוהגים בה
קדושת שביעית בשמינית .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה וקציר)
שביעית ,ומ"מ אין מותרים בשנה הרביעית עד ט"ו שלר"ת שאוסר ספיחים מדאורייתא ,קרא אתא לאשמועינן
בשבט ,שאע"פ שא' תשרי הוא ר"ה לנטיעה ,ט"ו שבט הוא שגם מה שלא נלקט בשביעית נאסר .ומ"הן לא נזרע"
ר"ה לאילן ,והנטיעה כבר נעשתה אילן ,ועד ט"ו בשבט של שנה לומדים שהאיסור הוא גם באכילה ולא רק בסחורה .עוד
הבאה הפירות הם נטע רבעי .אבל אילן שניטע פחות מל' יום כתבו התוס' שדווקא כדרכו אסור לקצור ,אבל בשינוי מותר
לפני ר"ה ,בר"ה הוא יוצא מידי ערלה ולא בט"ו בשבט ,נמצא אפילו בשביעית ,ומן המשומר אסור אפילו בשינוי ,ועומר
שע"י הל' יום הוא יוצא מידי ערלה כבר מט"ו בשבט ולא מר"ה ושתי הלחם לא היו שומרים אותם מבני אדם ,דבעינן מן
שאחריו. המותר לישראל ,אלא היו שומרים אותם מבהמה חיה ועוף,
כתבו התוס' (ד"ה מרכיב) שדווקא במבריך ומרכיב וקוצץ ובני אדם היו פורשים מאליהם מפני שידעו שזה לעומר.
מהאילן שייך ערלה ,אבל בלא קצץ לא. ולרבי ישמעאל איירי לענין שבת ,וללמד שקציר
הקשו התוס' (ד"ה ומותר) דאיתא בשביעית שאסור לחרוש העומר שהוא מצוה מותר בשבת ,ודין תוספת
שדה אילן בערב שביעית מעצרת (ובשדה לבן מפסח) ,ואם
מותר ליטוע עד ל' יום לפני ר"ה למה לחרוש אסור .ותירצו א'
שביעית נלמד מ"בתשעה לחודש בערב" בכניסתו
אין דין תוספת שביעית אלא בחרישה דילפינן מ"בחריש "מערב עד ערב" ביציאתו ערב לילה הוא ועד בכלל,
ובקציר תשבות" .ב' החרישה בערב שביעית אסורה כיון שהיא "תשבתו" לשבתות" ,שבתכם" ליו"ט ,ור"ע לומד
מועילה לשביעית ,אבל נטיעה אם נאסור מצד מה שזה גדל מפסוק זה שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו
בשביעית א"כ לעולם אסור ליטע .ג' בירושלמי איתא שאחרי הכתוב כאילו נצטוה והתענה תשיעי ועשירי ,אבל
עצרת החרישה מקלקלת את הפירות ,וזה מוכיח שהוא חורש באמת אסור להתענות בערב יוה"כ .תוד"ה כאילו.
לצורך שביעית ,משא"כ נטיעה אינה לצורך שביעית.
ט :האם היובל תלוי בשילוח עבדים או בתקיעה
י .שיטת ר"מ שיום אחד שנה חשוב שנה ,ונ"מ
שאף שסתם "עגל" הוא בן שנה ו"בן בקר" הוא בן או בשמיטת השדות -לרבי יהודה אין איסורי יובל
שתים ו"פר" הוא בן שלש ,מ"מ בן כ"ד חודש ויום להיות אסור בזריעה בצירה וקצירה אא"כ שלחו העבדים,
אחד חשוב פר .הגמ' מבארת שלדברי ר"מ יום אחד אע"פ שלא שמטו ולא תקעו .ולרבי יוסי אע"פ שלא
נחשב שנה בסוף המנין כנ"ל ,וכ"ש בתחילתו ,שהרי שמטו ולא שלחו חל היובל ,אבל אם לא תקעו לא
נדה אין תחילת היום עולה לה בסופה אלא צריכה
חל היובל .ולחכמים אם לא תקעו או לא שלחו או
להמתין עד הלילה ,ומ"מ סוף היום עולה לה בתחילתה לא שמטו הקרקעות לא חל היובל .רבי יוסי לומד
שאם ראתה סמוך לשקיעת החמה יום זה עולה לה לז' ימי נדה, מדכתיב "יובל היא"" ,יובל" משמע שאינו תלוי בדבר
(מיהו בנות ישראל החמירו על עצמם להחזיקם בספק זבות אחר ,ו"היא" משמע שזה תלוי בדבר אחר ,ומסתבר
ולהצריך ז' נקיים בלא דם ,וא"כ עכשיו אין מונים יום שראתה שהיובל אינו תלוי בשילוח עבדים מפני שאפשר
בו למנין ז' נקיים) ,והא דבעינן לר"מ לנטיעה ל' יום לפני לעולם בלא עבדים ,אי נמי אין הדבר תלוי בבי"ד,
ר"ה ואין מספיק יום אחד ,משום דבעינן ל' יום משא"כ תקיעת שופר .ורבי יהודה לומד מדכתיב
לקליטה ,ומ"מ א"צ ל"א יום דיום ל' עולה לכאן "וקראתם דרור בארץ" ומקרא נדרש רק לפניו.
ולכאן. וחכמים סוברים מקרא נדרש לפניו ולפני פניו
לר' אלעזר חודש בשנה חשוב שנה ,ולא חשיב פר ולאחריו.
אלא אחרי כ"ד חודש ול' יום ,ולדבריו גבי ערלה
11
תמצית מסכת ראש השנה
אבל האבות נולדו בניסן דכתיב "בחודש זיו הוא בעינן נטיעה ס' יום לפני ראש השנה ,ל' לקליטה ,ול'
החודש השני" והיינו ירח שנולדו בו כשנתחדש אייר להחשיב שעברה שנה.
נולדו כבר בניסן .א"נ זימנין דתקופת ניסן נמשך לתוך אייר של
י :זמן קליטת הנטיעה -לת"ק צריך לקליטה ל' יום,
לבנה זיותני עולם ,ולר"א הכונה לירח שיש בו זיו
לאילנות .ומתו מתי שנולדו ,דכתיב "בן מאה ועשרים לר"י ג' ימים ,ולרבי יוסי ור"ש שתי שבתות .ואמר רב
נחמן בשם רבה בר אבוה שזמנים אלו נוספים על
שנה אנוכי היום" ללמדך שהקב"ה יושב וממלא
החודש האמור לעיל לתוספת שביעית ,דלפני שהנטיעה
שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש.
נקלטה כמאן דמנח בביתא דמיא .רש"י .ולתוס' (ד"ה שלושים)
בפסח נולד יצחק ,דכתיב "למועד (-ליו"ט הבא) אשוב איירי לענין ערלה.
אליך" והיינו שבסוכות אמר המלאך שתלד בפסח, הגמ' מבארת המחלוקת בין ר"מ הסובר שיום אחד
ואותה שנה מעוברת היתה ,ואף שצריכים להוריד את בשנה חשוב שנה ,ור' אלעזר המצריך חודש ,בפירוש
הימים שהיתה טמאה דקיימא לן שבאותו היום פירסה הפסוק "ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד
נדה ,ולכן לקחו את החמאה והחלב ואת בן הבקר ,ולא את לחודש חרבו המים" והיינו בא' תשרי למ"ד שהמבול התחיל
העוגות שלשה בטומאה ,מ"מ ,אפי' למ"ד יולדת לט' בי"ז חשוון ,ובא' ניסן למ"ד שהמבול התחיל בי"ז אייר ,שהמבול
אינה יולדת למקוטעין יולדת לשבעה יולדת ירד מ' יום ,ואח"כ גברו המים ק"נ יום ,ואח"כ המים התחסרו עד
למקוטעין .מסוגייתינו מבואר שאברהם אבינו נמול בתשרי, א' לחודש העשירי לירידת הגשמים (אב או שבט) שאז נראו
ולפ"ז הא דכתיב בפרשת מילה "אשר תלד לך שרה למועד הזה ראשי ההרים ,וחודשיים אח"כ (א' תשרי או ניסן) חרבו המים,
בשנה האחרת" אין לומר שזה היה בפסח ,דא"כ איך המתין עד ובכ"ז שבחודש אח"כ יבשה הארץ לגמרי .והמחלוקת היא
תשרי והרי זריזים מקדימים למצוות ,ועוד דכתיב "בעצם היום אם הכונה לשש מאות ואחת שנה ,וא"כ מוכח שיום
הז ה" והיינו שנימול ביום שנצטוה ,וצ"ל דבאמת נצטוה בתשרי, אחד בשנה נחשב שנה שהרי מיירי רק ביום הראשון
ולמועד הזה בשנה האחרת הכונה במועד הבא בשנה הבאה,
וס"ל שבניסן נברא העולם וא"כ פסח הוא הוא בשנה אחרת. של השנה וקוראו שנה ,או שהכונה לתחילת השנה
ובבראשית רבה מבואר שהמילה היתה בפסח ,וכעת חיה היינו האחת שאחרי שש מאות שנה מדלא כתיב בשש
בפסח הבא .תוד"ה אלא וכו'. מאות ואחת שנה .ור"א לומד מדכתיב מ"בראשון
בר"ה נפקדו (-בא זכרונם לטובה ונגזר עליהם הריון) שרה באחד לחודש" שיום אחד בחודש נחשב חודש ,וכמו
רחל וחנה ,ויצא יוסף מבית האסורים ,ובטלה עבדות שיום אחד נחשב חודש ,ה"ה חודש נחשב שנה,
מאבותינו במצרים ששה חודשים לפני גאולתם( ,ורבי דחודש למנוייו ושנה למנויי'( .ולתרוויהו בניסן נברא
יהושע מודה בזה ,ואע"פ שהמכות התחילו בניסן ,דמשפט העולם .רש"י לא גורס שלתרוויהו בניסן נברא העולם,
המצרים היה י"ב חודש ,מ"מ העבדות לא פסקה עד תשרי. דדילמא הכונה לתשרי שהוא ראשון לבריאת העולם ולמנין
תוד"ה בראש). השנים .ולתוס' (ד"ה מכלל) גורסים זאת ,והדיוק הוא שאם
בניסן נגאלו ,לר"א עתידים להיגאל בתשרי ,ולרבי בתשרי נברא העולם א"כ י"ל שראשון הוא ניסן והיה המבול
יהושע בניסן. שנה וחצי וא"א לדייק שיום אחד בשנה נחשב שנה).
אמר ריב"ל כל מעשי בראשית נבראו בקומתם
לדעתם ולצביונם .לרש"י קומתם היינו שהעץ היה ראוי מיד
זמן בריאת העולם ודברים נוספים
לטעון פרי ,לדעתם היינו ששאלם אם הם חפצים להבראות י"א .בריאת העולם ולידת אברהם ויעקב -לר"א
ואמרו הן ,ובצביונם היינו כל אחד בטעמו וצורתו .והתוס' (ד"ה בתשרי נברא העולם ונולדו ומתו האבות אברהם
לקומתן) ביארו שצביונם הוא לשון יופי ,שהבהמות והחיות
והעופות נבראו יפים כמו כשהם גדולים.
ויעקב .ולרבי יהושע דברים אלו היו בניסן .ונחלקו
בהא שר"א יליף דכתיב "תדשא הארץ דשא עשב
היוצא ביומי ניסן ורואה אילנות מלבלבים אומר ברוך מזריע זרע ועץ פרי" והיינו זמן שהארץ מליאה
שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות דשאים והאילן מלא בפירות ,שזה בתשרי ,ור"י יליץ
ואילנות טובות להתנאות בהם בני אדם. מ"ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה
י"א :זמן המבול -המבול התחיל "בחודש השני פרי" שהוא כשהארץ מוציאה דשאים ואילן מוציא
פירות והיינו בניסן .ולגבי לידת האבות כתיב "ויקהלו
בשבעה עשר יום לחודש" .לרבי יהושע זה היה בי"ז
אל המלך שלמה בירח האיתנים בחג" ,ונחלקו אם
אייר שאז מזל כימה שוקע ביום והמעיינות
הכונה לירח שנולדו בו איתני עולם ,או שהכונה לירח
מתמעטים ,ובגלל ששינו אותו דור את מעשיהם
תקיף במצוות (-שופר יוה"כ סוכה לולב ערבה וניסוך המים)
12
תמצית מסכת ראש השנה
מעשר שני אלא מעשר עני ,דכתיב "בשנה השלישית שינה עליהם הקב"ה את מעשה בראשית ,והעלה
שנת המעשר" שנה שאין בה אלא מעשר אחד מזל כימה ביום ונטל ב' כוכבים מכימה והביא מבול
מהמעשרות שנהגו בב' שנים שלפניה ,אבל מעשר ראשון לעולם .ולר"א המבול התחיל בי"ז מרחשון שאז מזל
נוהג אף בשנה השלישית ,דכתיב "את המעשר אשר כימה עולה ביום והמעיינות מתגברים ,ובגלל ששינו
נתתי לכם מאתם בנחלתכם" הקישו הכתוב לנחלה אותו דור את מעשיהם שינה עליהם הקב"ה מעשה
מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו בראשית וכו' ,ולדבריו החודש השני היינו שני לדין
הפסק ,וכן דעת רבי אליעזר בן יעקב בברייתא ,ור"י שנגזרה גזירה עליהן בתשרי שלפניו ,והשינוי לדידיה הוא
לומד דין זה מ"ובא הלוי" כל זמן שבא הלוי תן לו והא שחטאו ברותחין ונדונו ברותחין .עיין לעיל י :בסדר ימי
בשנה שלישית כתיב. המבול ,וברש"י ותוס' כאן לגבי סדר המזלות וזמנם.
י"ב .חכמי ישראל מונים למבול מתשרי כר"א ,ולא
י"ב :בא' בתשרי ראש השנה לנדרים שאם נדר
משום דס"ל בתשרי נברא העולם ,אלא משום דתשרי הוא ר"ה
הנאה מחבירו לשנה זו אפי' עמד בכ"ט אלול כיון לשנים ,ובניסן נברא העולם ,ולתקופה של החמה והלבנה
שהגיע א' תשרי עלתה לו שנה ,אפי' למ"ד יום כרבי יהושע מניסן כיון שאז נבראו המאורות .וחכמי
אחד בשנה לא חשיב שנה ,דאין כוונתו אלא אומות העולם מונים אף למבול כרבי יהושע.
לצעורי נפשיה והרי נצטער .ולא אומרים שר"ה
לנדרים הוא בא' ניסן ,דבנדרים הולכים אחרי לשון קביעת השנה למעשר ולשביעית
בני אדם דאין אדם נודר אלא בלשון שהוא רגיל לדבר,
כל המאכלים הגדלים בקרקע חייבים בהפרשת תרומה
ודרך בני אדם לקרות לתשרי ר"ה .ואם נדר לשנה מונה ומעשר ראשון ומעשר מן המעשר ,ומעשר שני בשנים א'
י"ב חודש מיום ליום. ב' ד' ה' לשמיטה ,ומעשר עני בשנים ג' וו' לשמיטה,
ובשביעית הגידולים הפקר ,והם פטורים מן המעשר.
התלתן זמן עישורו השנה שבה נקבע חיובו למעשר
בסוגייתינו יבואר מה קובע בכל דבר לאיזה שנה הוא שייך
משיצמח לזרעים (לרש"י הכונה שיצמחו בו הזרעים .רש"י. (האם הולכים אחרי חנטה או הבאת שליש או לקיטה
והתוס' מבארים שאם תולשים אותם וזורעים אותם במקום וגמר פרי) ,ומתי מתחלפת השנה (א' תשרי או א' שבט או
אחר הם חוזרים וצומחים) .התבואה (לרש"י הכונה לדגן ט"ו בשבט) ,בין לענין אם חיוב המעשר הוא מעשר שני או
ותירוש .ולתוס' ענבים לא כלולים בתבואה ,וחיובם משיבאישו מעשר עני ,ובין לענין הדין שאין מעשרים משל שנה אחת
כמבואר בפ"ק דמעשרות ,אמנם גם שיעור זה הוא הבאת על של שנה אחרת ,וכן לענין קדושת שביעית .וכן יבואר
שליש) והזיתים (-יצהר) משיביאו שליש .וכל תבואה האם אתרוג דינו כמו שאר הפירות ,או שיש דינים שבהם
שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג אתרוג דינו כירק.
שביעית בשמינית. בא' בתשרי ראש השנה לירקות ,שאין תורמין מן
י"ג .מנלן שהזמן הקובע למעשר בתבואה הוא הנלקט ערב ר"ה על הנלקט אחר ר"ה והיינו מעשר דרבנן
וכ"ש למעשר בהמה ודגן שהם דאורייתא.
שליש -כתיב "מקץ שבע שנים במועד שנת
השמיטה בחג הסוכות" ,וכיון שמדובר בשנה כתבו התוס' (ד"ה תנא דרבנן) שמהסוגיה משמע שרק ירקות
השמינית ,צ"ל שהתורה קראה לזה שמיטה כדי לומר חיובם במעשר הוא מדרבנן ,אבל שאר דברים חיובם
מדאורייתא ,אבל א"א לומר כך ,דאין חיוב דאורייתא במעשר
שכל תבואה שהביאה שליש בשביעית נוהג בה
אלא בדגן תירוש ויצהר.
קדושת שביעית גם בשמינית ,אבל תבואה שלא
הביאה שליש בשביעית אין בה קדושת שביעית, ירק הנאגד (-שרגילים לאוגדו) זמנו למעשר משיאגד
דכתיב "חג האסיף בצאת השנה" ואין לומר שהוא שם ומאז אסור לאכול ממנו אכילת עראי עד שיעשר ,ושאינו
של סוכות משום דבא בזמן אסיפה ,דכתיב באותו פסוק נאגד משימלא את הכלי ,ואם אינו מלא את הכלי,
"באספך" והיינו שמה שקוצרים בחג נחשב של השנה משילקט כל צרכו( .תוד"ה משימלא) .ודין זה הוא לענין מעשר,
היוצאת ,וקים להו לרבנן שכל תבואה שנקצרה בחג אבל לענין חדש וישן זה תלוי בלקיטה .תוד"ה ירק.
הביאה שליש לפני ר"ה .ורבי חנינא דוחה דרשה זו ליקט בערב ר"ה קודם ביאת השמש ,וכן אחר ביאת
שהרי "באספך מגרנך ומיקבך" בא ללמד שמסככים השמש ,אין תורמים ומעשרים מזה על זה ,ואם היה
בפסולת גורן ויקב שהם דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו זה בשנה שניה הנכנסת לשלישית ,הראשון מעשר
שני והשני מעשר עני ,שבשנה השלישית אין נוהג
13
תמצית מסכת ראש השנה
שעברה ,ומותרים בשביעית אם השרישו בערב שביעית מן הארץ .אלא לומדים מ"ועשת את התבואה לשלש
לפני ר"ה .רבה מפרש שאלו קטניות הלכו בהם בתר השנים" אל תקרי לשלש אלא לשליש.
השרשה כיון חלוקים ירקות לפי שעשויים פרכים ר' ירמי' דן אם קים להו לרבנן בין שליש לפחות
פרכים ואינם נלקטים יחד וא"כ החדש והישן מעורבים משליש ,או שלא קים להו ,וא"ל ר' זירא שאין
יחד אבל לענין השרשה כל השדה משריש יחד שהרי זורעים לפקפק בשיעורי חכמים ,שכל מדות חכמים כך הם
אותם בבת אחת ,ומעשר פירות והאילן וירקות הוא מדרבנן, מצומצמות ,שאין טובלים במ' סאה חסר קורטוב (-אחד
ויכולת ביד החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד. משישים וארבעה בלוג .וכתבו התוס' (ד"ה חסר) שאף אם חסר
(ולענין שביעית י"ל דאיירי בשביעית בזמן הזה ורבי היא דס"ל
ששביעית בזמן הזה דרבנן ,אי נמי בתורת כהנים יש ילפותא
טיפה אחת א"א לטבול שם) ,ואינו מטמא טומאת אוכלים
מיוחדת לענין שביעית .תוד"ה מתוך). כביצה חסר שומשום ,וג' על ג' חסר נימא אינו
מטמא מדרס .שיעור כביצה נלמד מ"כל האוכל אשר יאכל"
ואף שלר"ש שזורי יכול לערבם ולהפריש דסבר יש
והיינו אוכל הנאכל בבת אחת ,וקים להו לרבנן שאין בית
בילה (ר"ש שזורי מדבר בפול המצרי שזרעו לזרע הבליעה מחזיק לא פחות ולא יותר מביצת תרנגולת .וג' על ג'
שאז תורת קטניות עליו ומתעשר אחר השרשה( ,אבל הזורעו טפחים לטומאת מדרס שיערו חכמים שבשיעור זה הוא ראוי
לירק מתעשר אחר לקיטה) ,ומקצתו השריש לפני ר"ה לישיבה.
ומקצתו השריש אחרי ר"ה ,שמערבם ואח"כ תורם ר' ירמיה מביא ראיה שקים להו לרבנן בהבאת
ומעשר ,כיון שאין תורמים ומעשרים מן החדש על שליש ,שהרי כשנכנסו לארץ הקריבו עומר ,דכתיב
הישן או מן הישן על החדש) ,רבנן סברי אין בילה "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" משמע שלפני
שלא סומכים על הבילה ,שמא לא נבלל יפה ורוב המעשר הוא כן לא אכלו (ר"ת מבאר שממחרת הפסח היינו אחרי הקרבת
מן החדש או הישן.
הפסח שזה ט"ו ,וכוונת הפסוק שאז אכלו מן הישן ,ולומדים
להלכה שמואל סובר שאין בילה אלא ביין ושמן מפני מהמשך הפסוק "מצות וקלוי בעצם היום הזה" דהיינו שבט"ז
שדבר לח נבלל יפה( ,ואיירי לענין מעשר ,וה"ה שיש בילה אכלו מן החדש .והתוס' סוברים ש"ממחרת הפסח" הכונה לט"ז
במים לענין הזאה .תוד"ה חוץ) .אמנם אין הולכים שהוא ממחרת אכילת הפסח) ,וא"א להקריב משל נכרי
בקטניות אחרי השרשה אלא אחר גמר הפרי (ואין זה דכתיב "קצירכם" ולא קציר נכרי ,וכיון שנכנסו בי'
זמן הלקיטה ,דפעמים הפרי נגמר לפני ר"ה והלקיטה היא אחרי ניסן א"א לתבואה לגדול מתחילתה( ,ואף שארץ ישראל
ר"ה ,וכל ירק ג"כ הולכים בו אחרי גמר פרי ,ונקיט לקיטה משום ירושה להם מאבותיהם ,מ"מ יש לנכרי את מה שהוא זרע.
שהלקיטה היא תכף אחרי גמר הפרי .תוד"ה אחר) ,וא"כ אף תוד"ה ולא) ,אלא ודאי הקריבו מתבואה שלא הביאה
מינים שהשרישו בשתי שנים אפשר להפריש מזה שליש אצל נכרי וקים להו לרבנן בזה.
על זה ,כיון שנגמרו יחד. הגמ' דוחה ראית רבי ירמיה שהרי אף תבואה שגדלה
שמואל גם אומר שהלכה ככר"ש שזורי ,ואינו סותר ולא הביאה שליש לא יכולה להתמלא בה' ימים,
מ"ש שאין בילה רק ביין ושמן ,דהלכה כמותו ולאו אלא ארץ ישראל היא "ארץ הצבי" קלה לבשל
מטעמי' ,דגם אמר שהכל הולך אחר גמר פרי ור"ש פירותיה יותר משאר הארצות ,כצבי שהוא קל ברגליו משאר
שזורי מתיר משום בילה ושמואל מתיר משום שהכל חדש החיות ,וא"כ י"ל שגדלה מהתחלה בה' ימים.
שנגמרו ביחד .ושמואל מצא תנא שחולק על המשנה ור"ש
שזורי שהולכים בקטניות אחר השרשה ,ולא יודעים מי התנא י"ג :באילנות הולכים אחרי חנטה שאם הפירות חנטו
שמצא שס"ל אחר גמר פרי.
לפני ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות ,מתעשרים לשנה שעברה.
י"ד .הגמ' מבארת שמקור הדין (-אסמכתא) שזמן תבואה וזיתים -שליש ,ובירק הולכים אחרי הלקיטה.
חיוב המעשר בירק הוא הלקיטה הוא מ"באספך מקור הדין שדגן תירוש ויצהר המעשר נקבע לפי הזמן שהביאו
מגרנך ומיקבך" -כל אסיף שלך יהא דינו כתרומת גורן ויקב שליש נתבאר לעיל ,ובירקות שחיובם דרבנן אמרו חכמים
שהלכה בו תורה אחרי הבאת שליש והיינו שנה שגדלו במימיה, שהולכים אחר לקיטה כיון שרגילים לגוזזם כל שעה והם
חוזרים וצומחים ,והם גדלים על המים של שנת הלקיטה,
שאחרי הבאת שליש הם ראוים בדוחק לקצירה ,רבי יוסי
ובפירות שג"כ חיובם מדרבנן אמרו חכמים שהולכים אחרי
הגלילי לומד מה גורן ויקב מיוחדים שהם גדלים על החנטה מפני שהם גדלים על מי שנה שחנט בה ,שע"י השרף
מי שנה שעברה ומתעשרים לשנה שעברה ,אף כל שבא באילן לפני החנטה הפירות חונטים ,וגמר הפרי גם הוא
דבר שגדל על מי שנה שעברה מתעשר לשנה נעשה מכח אותו השרף .רש"י י"ב :ד"ה מנא הני מילי.
שעברה ,יצאו ירקות שגדלים על מי שנה הבאה אורז דוחן פרגין ושומשמין מיני קטניות הן שהשרישו
שמתעשרים לשנה הבאה .ור"ע לומד מה גורן ויקב לפני ראש השנה ,מתעשרים לפי המעשר של שנה
14
תמצית מסכת ראש השנה
ולר"ג לערלה ולרבעי ולשביעית דינו כאילן ,אבל מיוחדים שגדלים על רוב מים (מי גשמים שרוב הזרעים
לענין מעשר בשעת לקיטתו עישורו כירק (ואין גדלים על ידם) ומתעשרים לשנה שעברה ,אף כל דבר
מעשרים מן הנלקט לפני ט"ו בשבט על הנלקט מט"ו שגדל על רוב מים מתעשר לשנה שעברה ,יצאו
בשבט ,וכן נ"מ אם המעשר שלו הוא מעשר שני או ירקות שגדלים על כל מים (-אף שאובין) שמתעשרים
מעשר עני) ונמצא שאתרוג בר שישית הנכנס לשביעית הרי לשנה הבאה.
הוא של בעלים כאילן שהולכים בו בתר חנטה ,ופטור ממעשר ונ"מ בבצלים הסריסים (לרש"י הכונה שאינם נעשים
כירק שהולכים בו בתר לקיטה .וכן אתרוג שוה לאילן לענין גדולים כשאר הבצלים .והתוס' (ד"ה בצלים) מביאים
שאינו כלאים בכרם ושר"ה שלו הוא שבט .תוד"ה ולשביעית.
עוד כתבו התוס' שמה שהולכים בירק בתר לקיטה היינו כשלא
שבירושלמי מפרש שהם בצלים שאינם עושים זרע) ופול
נגמר גידולו בשישית ,אבל בנגמר גידולו בשישית מותר בין המצרי ,שמנע מהם מים ל' יום לפני ר"ה ונמצאו גדלים
לר"ע בין לריה"ג) ,וחנט האתרוג לפני ט"ו שבט של על מי שנה שעברה ,דאיתא בברייתא שהם מתעשרים
שנה שעברה שאתרוג דר באילנות ב' וג' שנים (דאל"כ לשעבר (ומותרים בשביעית) ,שזה לריה"ג ,אבל לר"ע כיון
נמצא שנהג כב"ש) ,או שהמעשה היה בט"ו בשבט שדרך מינים אלו להגדל על כל מים מתעשרים להבא .וי"מ
שלר"ע מתעשרים לשעבר דנעשו כשדה הבעל שאינה צריכה
ולא בא' בשבט. השקיה ,ולריה"ג מתעשרים להבא .דרך בצלים הסריסים ופול
ט"ו .אע"פ שאמר ר"ג שהולכים באתרוג במעשר המצרי למנוע מהם מים פרק אחד לפני לקיטתם כדי
להקשותם ,ולכך חילקום חכמים משאר ירקות ,דשאר ירקות
בתר לקיטה כירק ,מ"מ ר"ה שלו אינו בתשרי אלא שאין דרכם בכך לא יצאו מכלל ירק ובטלה דעתו.
בשבט.
בא' בשבט ראש השנה לאילן כדברי ב"ש ואין
אתרוג אינו טוען פירות עד שנה שלישית לשמיטה תורמים מפירות שחנטו לפני כן על פירות שחנטו אחרי כן,
משום משמוש הידים בשמיטה. ב"ה אומרים בט"ו בו ,אע"פ שעדיין רוב תקופת
אתרוג ר"ה שלו בשבט דחדשים ולא בשבט דתקופה טבת לפנינו ,הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף
אע"פ שבישול הפירות הולך אחר החמה (תוד"ה דחדשים). באילנות ורוב הפירות חונטים מעתה (מכח גשמי שנה זו ,אבל
מה שחנט לפני כן חנט מכח גשמי שנה שעברה ,וגם לב"ש זה
אף בשנה מעוברת ר"ה לאילן הוא בשבט.
הטעם ,אלא דס"ל שהזמן הוא בא' בשבט .תוד"ה באחד).
אתרוג של שישית שנכנס לשביעית לרבה פטור
מן הביעור מפני שהולכים בתר חנטה ואין בו קדושת דין אתרוג למעשר ושביעית-
שביעית ,ומ"מ פטור מן המעשר מפני שיד הכל י"ד :מעשה בר"ע שליקט אתרוג בא' בשבט ונהג
ממשמשין בו כיון שבזמן זה כל השדות והפרדסים הם בו ב' עישורים (והיינו שהפריש מעשר אחד למעשר שני
הפקר ואין אתרוג זה נשמר לבדו ,ושל שביעית שנכנס ופדאו וחילקו לעניים ,אבל אם היה מפריש שני מעשרות ממש
לשמינית פטור ממעשר וחייב בביעור .ולרב המנונא לא היו הפירות מתוקנים .תוד"ה ונהג) .לת"ק טעמו משום
ורבי יוחנן וריש לקיש אם חנט בשישית דינו שהסתפק אם לב"ה ר"ה לאילן הוא בא' בשבט או
כשישית וחייב במעשר (אפילו אם היה כזית ונעשה בט"ו בו ,אבל לא החמיר כב"ש וב"ה ,שהרי העושה
ככר דבתר חנטה אזלינן) ,דכיון שאין בו קדושת שביעית אף כן במחלוקת אחת (כגון המחלוקת לגבי השיעור חסרון
שיד הכל ממשמשין בו הוי גזל ואין זה פוטר מן המעשר ,ואם בשדרה שלב"ש זה ב' חוליות ולב"ה חוליה אחת ,שב"ה לקולא
חנט בשביעית דינו כשביעית .ובברייתא איתא לגבי טומאה באהל ולחומרא לגבי טריפה) הרי הוא ככסיל
שאבטולמוס העיד משום חמשה זקנים שהולכים בחושך הולך אפילו אם הוא יודע שהלכה כב"ה והוא מחמיר
באתרוג אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית על עצמו ,ואין לומר דמספקא לר"ע כמו מי ההלכה ,דמסתמא
וכדבריו סוברים רבה ורב המנונא ,ורבותינו נמנו באושא ידע ר"ע שהלכה כב"ה .תוד"ה הכסיל( .והמיקל כשניהם
רשע ,אבל בשני מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו אפשר
שהולכים בו אחר לקיטה למעשר ולשביעית .ר"ש
בברייתא ס"ל שגם שישית שנכנס לשביעית וגם לעשות כשניהם ,דס"ל בהא כב"ש ובהא כב"ה ,והלכה כב"ה,
שביעית שנכנס לשמינית פטור מן המעשר ומן והרוצה לעשות כדברי ב"ש לפני שיצאה בת קול עושה).
הביעור שגם מעשר וגם ביעור צריכים גידול וגם ולרבי יוסי ברבי יהודה טעמו של ר"ע משום
לקיטה בחיוב כדי להתחייב. שהסתפק במחלוקת ר"ג ור"א אם הולכים באתרוג
בתר חנטה כאילן ,או בתר לקיטה כירק כיון דדרכו
ליגדל על כל מים( ,לר"א אתרוג דינו כאילן לכל דבר,
15
תמצית מסכת ראש השנה
לרבי יהודה הכל נדונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ט"ו :שיטת רבי נחמיה שאילן שפירותיו נגמרים יחד
כל אחד בזמנו ,בפסח על התבואה בעצרת על פירות כגון דקלים זיתים (-בחינם נקט זיתים ,שבזה גם לרבנן
האילן ובחג על המים ,וגזר דין של האדם ביוה"כ. הולכים אחרי הבאת שליש ולא אחרי חנטה .תוד"ה כגון)
לרבי יוסי אדם נדון בכל יום. וחרובים ,אע"פ שחנטו הפירות קודם ט"ו שבט
לרבי נתן אדם נדון בכל שעה. מתעשרים לשנה הבאה ,ואמר ר' יוחנן שנהגו העם
לתנא דבי רבי ישמעאל וכן שיטת תנא דמתני' בפסח בחרובים (ובכל אלו הנלקטים יחד( .תוד"ה נהגו)) כרבי
על התבואה וכו' ,והיינו תחילת הדין ,והאדם נדון נחמיה ,ורק אילן שאין פירותיו נגמרים יחד (כעין
בר"ה וגזר דין שלו ביוה"כ. שתי בריכות) כגון תאנים וכדאמרן גבי קטניות מתוך
מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין ,אב"א משום דרך שעשויין פרכין מה שחנט לפני ט"ו בשבט מתעשר
ארץ ,ואב"א מיקמי דליפוש חרון אף. לשנה שעברה ומה שחנט אחרי ט"ו בשבט מתעשר
לשנה הבאה .אבל לרבנן בכל הפירות הולכים אחר
כמאן מצלינן האידנא על החולים ועל הת"ח תשושי
החנטה ,וכן מצינו שבבנות שוח נוהגים קדושת
הכח ,כרבי יוסי אבל לרבנן אין מתפללים שלא יחלה ,כיון
שזה נגזר כבר ,אבל שיבריא מתפללים ,דלא נגזר מתי יבריא.
שביעית בפירות הנלקטים בשנה השניה לשמיטה,
ומה שמתפללים על הגשמים ,היינו שאם נגזר שירדו גשמים מפני שהפרי נגמר אחרי ג' שנים ופירות אלו חנטו
מועטים שיורידם הקב"ה בזמנם .ועוד י"ל דתפילת רבים שייכת בשביעית .ור"ל הקשה על רבי יוחנן מבנות שוח ,ורבי
כל השנה כיון שהיא קורעת גזר דין( .תוד"ה כמאן) .ואב"א יוחנן שתק ,ואין ידוע אם רבי יוחנן קיבל את דבריו,
יפה צעקה לאדם אף לאחר גזר דין. או ששתק מפני שיש לחלק בין מעשר חרובים
שהוא מדרבנן לשביעית דאורייתא.
מפני מה אמרה תורה-
הביאו עומר בפסח ,כדי שתתברך תבואה שבשדות. בארבעה פרקים העולם נדון
שתי הלחם בעצרת ,כדי שיתברכו פירות האילן, ישנם זמנים מסוימים שבהם הקב"ה יושב ודן את מה
דשתי הלחם מתירים להביא ביכורים .אי נמי רבי יהודה שנעשה בעולם .ולהלן יבוארו מהם זמנים אלו ומה דנים
לטעמיה דאמר בסנהדרין עץ שאכל אדם הראשון חיטה היה. בהם ,ומה יעשה האדם כדי לזכות בדין.
נסכו מים בחג ,כדי שיתברכו גשמי שנה. ט"ז .מתני' -בארבעה פרקים העולם נידון ,בפסח
אמרו לפני בר"ה מלכויות ,כדי שתמליכוני עליכם, על התבואה ,בעצרת על פירות האילן ,בראש השנה
זכרונות ,כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ,ובמה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ,שנאמר "היוצר
בשופר. יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" ,ובחג נידונים על
תוקעים בשופר של איל כדי להזכיר עקידת יצחק, המים.
ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. בפסח נדונים על התבואה של אותה שנה ,בין
ט"ז :תוקעים יושבים וחוזרים ותוקעים עומדים כדי אותה שכבר גדלה לפני פסח ,בין אותה שעתידה
לערבב את השטן שלא יסטין ,שכשישמע שישראל ליזרע אחר הפסח ,כדמצינו שתבואה שאירע בה קרי
מחבבים את המצוות מסתתמים דבריו .וכתבו התוס' (ד"ה כגון ברד או שדפון או אונס לפני פסח דבר זה נגזר
ותוקעים) שאין איסור בל תוסיף בעשית מצוה אחת ב' פעמים. בפסח הקודם ,ואם זה אירע לאחר הפסח דבר זה
עוד כתבו התוס' (ד"ה כדי) בשם הערוך שערבוב השטן הוא נדון בפסח הזה( ,וכן אדם שאירע לו קרי או אונס
מפני שהוא חושב שזה השופר גדול שיהיה לעתיד לבוא
כשהשטן יתבטל. לפני יוה"כ דבר זה נגזר ביוה"כ שעבר ,ואם זה אירע
אחרי יוה"כ דבר זה נגזר ביוה"כ זה) ,ועל כן הרואה
כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מחמת אונס ולא שהצליח באותה שנה בחיטה שנזרעת כבר במרחשון לפי
מחמת שר"ה חל בשבת (תוד"ה שאין) מריעין לה בסופה. שאינה ממהרת להתבשל ,שמע מינה לטובה נדון בפסח שעבר,
כל שנה שרשה בתחילתה (-שישראל עושים עצמם רשים ולכן יזרע גם שעורה הממהרת להתבשל וזורעים אותה
בר"ה לדבר תחנונים ותפילה .רש"י .והתוס' (ד"ה שרשה) כתבו בשבט ואדר ,לפני שיגיע פסח הבא.
שמתוך שישראל רשים ליבם נשבר ומרחמים עליהם מן
השמים) מתעשרת בסופה. השיטות בימי הדין על האדם-
לר"מ הכל נדונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ.
16
תמצית מסכת ראש השנה
בטהרה וקדושה ,אין עליו דין פושעי ישראל בגופם ,וכן אם הנהגת הבורא בדין על האדם
עשה תשובה ,תשובה תולה ומיתה ממרקת.
הדין על האדם נקבע לפי זכויותיו ועוונותיו .ולהלן יבוארו
מי נדון בגיהנום לדורי דורות -המינים (-אנשים כללי הנהגת הבורא בדין על האדם ,ואלו דברים יכולים
שהפכו דברי אלוקים חיים לרעה ,כגון צדוקים ובייתוסים. לגרום שהדין יהיה יותר לטובה ,ומתי תשובה או תפילה
רש"י .והתוס' (ד"ה המינים) כתבו שרב אחא ורבינא נחלקו יכולים לשנות את הגזר דין.
בע"ז כ"ו :מהו מין) ,והמוסרים ממון ישראל ביד עכו"ם,
אין דנים את האדם אלא לפי מעשיו של אותה
והאפיקורסים -המבזים תלמידי חכמים ,והכופרים
שעה אפילו אם הוא עתיד להרשיע ,שנאמר "כי שמע
בתורה שאומרים אין תורה מן השמים ,והכופרים בתחית
אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם".
המתים ,והמטילים אימה על הציבור שלא לשם
שמים ,והפורשים מדרכי ציבור (לא גרסינן ליה ,דהיינו ג' דברים מזכירים עוונותיו של אדם -העובר תחת
הנהו דלעיל) ,והחוטאים ומחטיאים את הרבים ,יורדים קיר נטוי שהוא נבדק אם ראוי שייעשה לו נס ,עיון תפילה -
לגיהנום ונידונים בו לדורי דורות ,גיהנום כלה והם שסומך שתפילתו תהא נשמעת ומתאמץ לכוין ליבו ,ומוסר
אינם כלים ,ופניהם דומים לשולי קדירה ,מפני דין על חבירו שאומרים כלום ראוי הוא שיענש חבירו על ידו.
שבעוונותיהם חרב בית המקדש. ד' דברים מקרעים גזר דין של אדם -צדקה,
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה "אהבתי" -אימתי צעקה ,שינוי השם ,ושינוי מעשה שהוא שב מרעתו,
אני אהובה לפניך ,מתי ש"כי ישמע ד' את קולי וי"א אף שינוי מקום.
תחנוני" .ואע"פ ש"דלותי" מן המצוות כגון בינוניים, חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ,ולטהר עצמו
מ"מ "ולי יהושיע" לי נאה להושיע להטות כלפי חסד. ברגל.
ומי שיש לו מחצה זכויות ומחצה עוונות וגם עוון
פושעי ישראל בגופם ,נידון בגיהנום ,אבל למי שיש ג' ספרים ספרי זכרון של מעשה הבריות נפתחים בר"ה,
רוב עוונות וביניהם עוון פושעי ישראל בגופם (תוד"ה כי),
רשעים גמורים שרובם עוונות נכתבים ונחתמים
למיתה ,צדיקים גמורים לחיים ,ובינוניים -מחצה על
אין לו תקנה ,והא דאמר לעיל שאלו שיש להם רוב עוונות
נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנום ,הכונה שהם נדונים י"ב מחצה תלויים ועומדים מר"ה עד יוה"כ ,זכו נכתבים
חודש ועולים ,והא דאיתא בחגיגה כ"ז .שפושעי ישראל אין אור לחיים ,לא זכו נכתבים למיתה .וכתבו התוס' (ד"ה
של גיהנום שולט בהם ,איתא בעירובין י"ט .שאברהם יורד ונחתמים) שאף שלפעמים הצדיקים נחתמים למיתה ורשעים
ומעלה אותם( .שם). לחיים ,דכתיב "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" ,הכונה כאן
חיים ומיתה לענין העולם הבא.
כל פרנס המטיל אימה על הציבור שלא לשם שמים,
אינו רואה בן תלמיד חכם. שלש כתות הם ליום הדין כשיחיו המתים (שאף שכבר
נדונו אחר מיתתם בגן עדן או בגיהנום ,יש עוד דין אם יזכו לחיי
ורב חסד -לבית הלל הכונה שהקב"ה מטה את עולם הבא שהוא קיים לעולם ,ויש שכבר קיבלו עונשם בגיהנום
הבינוניים כלפי חסד ,היכי עביד ,לרבי אלעזר ע"י ושמא יזכו .תוד"ה ליום) .צדיקים גמורים נכתבים
כבישה של כף המאזנים של זכות ,ולרבי יוסי בר חנינא ונחתמים לאלתר לחיי עולם ,ורשעים לגיהנום,
ע"י נשיאת עוון -הגבהת כף המאזנים של עוון ,ולתנא דבי בינוניים יורדים לגיהנום ומצפצפים צועקים ובוכים
רבי ישמעאל ע"י שמעביר ראשון ראשון שהעוונות מתוך היסורים שעה אחת ועולים ,וב"ה אומרים הקב"ה
הראשונים שבאים לתתם לכף מעבירם הקב"ה ושומטם, מטה כלפי חסד כיון שהם מחצה על מחצה (וכדלהלן).
ואמר רבא שאותו עוון אינו נמחק אלא הוא מונח בצד,
ואם יש לו רוב עוונות הקב"ה מחשיב גם עוון זה י"ז .מי נדון בגיהנום י"ב חודש -פושעי ישראל
להמנות עם רשעים גמורים. בגופם (קרקפתא דלא מנח תפילין) ,ופושעי אומות
כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו. העולם בגופם (בעבירה של עריות ,שבן נח מוזהר על כך.
תוד"ה אמר ) יורדים לגיהנום ונדונים שם י"ב חודש,
נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו ,ולא לכל
ולאחר י"ב חודש גופם כלה ונשמתם נשרפת ורוח
נחלתו ,והיינו למי שמשים עצמו כשיריים.
מפזרתם תחת רגלי צדיקים .וכתבו התוס' (ד"ה
י"ז :בתחילה הקב"ה מתנהג עם האדם לפי הדין, קרקפתא) שהעוסק בתורה כמניח תפילין דמי .ור"ת מפרש
ולבסוף כשרואה שאין העולם מתקיים בדין הקב"ה מתנהג דאיירי שהמצוה בזויה עליו ,אבל אם ירא להניח מפני שצריך
גוף נקי ,והוא דואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר לשומרם
במידת החסד לפנים משורת הדין.
17
תמצית מסכת ראש השנה
כנגד עשר לגימות עשרה עבדים שלח דוד ונתן להם סעודה י"ג מידות-
אחת שנתן נבל לעבדי דוד. ויעבור ד' על פניו ויקרא -מלמד שנתעטף הקב"ה
בר"ה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון -בבבל כשליח ציבור והראה למשה סדר תפילה ,ואמר לו כל
פירשו דהיינו כבני אימרנא -כבשים הנמנים למעשר זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני
ויוצאים מפתח קטן .ולריש לקיש הכונה כמעלות בית מוחל להם.
מרון שהדרך צרה ובצדדים יש עמק עמוק ואין שנים יכולים ד' ד' -אני ד' קודם שיחטא ,ואני ד' לאחר שיחטא
ללכת זה ליד זה .ולשמואל הכונה כחיילות של בית דוד ויעשה תשובה והם שני מידות ,וד' מדת רחמים הוא ולא
מרון לשון מרות ואדנות ,ואע"פ שעוברים זה אחר זה מ"מ כאלהים שהוא מידת הדין .עון ופשע וחטאה ונקה הם ד' מדות,
כולם נסקרים בסקירה אחת. דעונות אלו זדונות ,פשעים אלו המרדים ,וחטאות אלו השגגות.
ולרבינו נסים כוונת הפסוק שד' הוא ד' רחום וחנון וכו' ,וממילא
באלו חודשים יצאו שלוחים לומר הד' הראשון אינו מי"ג מידות ,ונוצר חסד לאלפים הוא מונה
בשתי מדות ,דנוצר חסד היינו מדה אחת ,ולאלפים זה מדה
מתי היה קידוש החודש אחרת ,שמדה טובה מרובה על מדת פורענות פי חמש מאות.
בזמן שבית דין היו מקדשים את החודש על פי עדים תוד"ה שלש.
שהעידו על ראית המולד (לפני שהלל השני תיקן את לוח ברית כרותה לי"ג מידות שאינם חוזרות ריקם אם
השנה הקבוע בסוף ימי האמוראים) ,היו בי"ד שבארץ מזכירים אותם בתפילת התענית.
ישראל שולחים שליחים לגולה ,כדי לומר אם בי"ד קידשו
את החודש ביום השלושים לחודש הקודם ,או ביום מה מועיל לכפרת עוונות ולשינוי הגזר דין-
השלושים ואחד ,כדי שידעו מתי מתחיל החודש ,ולפי זה
ידעו מתי חלים המועדים שבאותו חודש.
פסקו לישראל גשמים מועטים וחזרו בתשובה
הקב"ה מורידם בזמנם ועל הארץ הצריכה להם -שדות
על ששה חדשים השלוחים יוצאים- כרמים וגנות ,ואם נגזרו גשמים מרובים וחטאו הקב"ה
על ניסן כדי לומר מתי חל הפסח והיו השלוחים הולכים מורידם שלא בזמנם לפני הזריעה ,ועל הארץ שאינה
עד פסח ,ובשבתות לא היו הולכים. צריכה להם -יערות ומדברות.
בסיון לא היו הולכים כדי לדעת מתי עלה חג השבועות ,מפני מתי תשובה מועילה -אמר ריו"ח גדולה תשובה
שהוא חל ביום הנ' לעומר ,כמו שאמר רב שמעיה לעיל ו. : שמקרעת גזר דינו של אדם .הגמ' מוכיחה שאין
תוד"ה על.
תשובה מועילה לקרוע גזר דין ,ומתרצת שליחיד זה
על אב כדי לומר מתי חל תשעה באב. מועיל רק קודם גזר דין ,ולרבים תשובה מועילה אף
על אלול כדי לומר מתי חל ראש השנה והיו עושים את אחר גזר דין ,אא"כ זה גזר דין שיש עימו שבועה.
ר"ה ביום הל' לר"ח אלול מפני שברוב השנים אלול אינו מעובר, ויורדי הים באניות נחשבים כיחידים .ובעבירות שבין
(ואע"פ שיתכן שאלול מעובר ,כיון שאין להם דרך לדעת זאת אדם לחבירו לא מועילה תשובה אם לא יפייס את
הולכים אחרי רוב החודשים .רש"י .והתוס' (ד"ה ועל) כתבו
חבירו .ולרבי יצחק תפילה מועילה אף ליחיד אף
שהיו עושים ר"ה ב' ימים ,והיו השלוחים יוצאים באלול כדי
שידעו מתי היום הראשון). אחר גזר דין.
על תשרי כדי לומר מתי חלים המועדים שבחודש זה י"ח .עוון בני עלי יש עמו שבועה ואינו מתכפר
כדי שלא יהיה ליבם נוקפם ביוה"כ וסוכות. בזבח ובמנחה ,אבל מתכפר ע"י תורה ובגמ"ח .רבה
על כסלו כדי לומר מתי חל חנוכה. ואביי היו מבית עלי ,רבה שעסק בתורה חי ארבעים
שנה ,ואביי שעסק בתורה וגמ"ח חי שישים שנה.
ועל אדר כדי לומר מתי חל פורים. רש"י גורס רבא במקום רבה ,ושואל שרבא לא היה כהן ,ושמא
כשהיה בית המקדש קיים היו הולכים גם באייר ,כדי אמו היתה מבית עלי ,ויש גורסים רבה ,והכונה לרבה בר נחמני.
לומר מתי חל פסח שני -כדי שמי שהיה טמא או בדרך וכתבו התוס' (ד"ה רבה) שגם רבה עסק בגמ"ח אלא שאביי
רחוקה ידע מתי להקריב פסח שני. עסק יותר.
י"ח :לא יצאו על תמוז וטבת מפני הצומות דרשו ד' בהמצאו אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ .והא
דכתיב "ויהי לעשרת הימים ויגוף ד' את נבל" הכונה
שבהם משום שצומות אלו הם חובה רק בזמן שיש
שהמתין לו עשרה ימים אלו ,וי"מ שהמתין י' ימים
גזירת המלכות ,אבל אם יש שלום (-שאין יד העכו"ם
18
תמצית מסכת ראש השנה
ומעשה וגזרו בלוד תענית בחנוכה ,ואמרו להם רבי תקיפה על ישראל) יהיו לששון ולשמחה ליאסר בהספד
אליעזר ורבי יהושע שהם צריכים להתענות על מה ותענית ,ואם אין שלום ואין גזירה רצו מתענים רצו אין
שהתענו. מתענים וכיון שהתענית רשות אין מטריחים את השלוחים
לצאת בשביל זה .ומ"מ בתשעה באב לעולם מתענים
י"ט .ג' תשרי היה יו"ט בזמן בית המקדש השני מפני שהוכפלו בו צרות ,שחרב הבית הראשון והשני
מפני שנהרג בו גדליה בן אחיקם ונהפך לששון ושמחה, ונלכדה ביתר ונחרשה העיר .ואף שגם בי"ז תמוז אירעו
וגם מפני שביטלו בו מה שהנהיגו בית חשמונאי חמשה דברים ,מ"מ חורבן בית המקדש חמור יותר ,ועוד דבט'
לכתוב שם שמים בשטרות ,דבר שגרם לבזיון באב אותה צרה נכפלה ב' פעמים .תוד"ה הואיל.
השמות לאחר פריעת החוב .והנפק"מ בסיבה זו אף המשך הסוגיה להלן י"ט. :
שכבר היה יו"ט ,לענין לאסור את יום ב' תשרי
שלפניו ,דימים הכתובים במגילת תענית אסורים בין ימים טובים ותעניות
לפניהם בין לאחריהם מפני שחוששים שיבואו להתענות
ביום טוב עצמו( .והאיסור לפניהם ואחריהם הוא בתענית ,אבל ד' הצומות שנתקנו על מאורעות החורבן -כתיב
בהספד מותר .ובערב שבת לרבי יוסי מתענה ומשלים ,ולרבנן "כה אמר ד' צבקות צום הרביעי וצום החמישי וצום
מתענה ואינו משלים ,וביו"ט עצמו אסור להתענות אף אם אינו השביעי וצום העשירי וכו' יהיה לבית יהודה לששון
משלים ,ומה שב ני סנאב בן בנימין שהיה להם יו"ט בי' אב, ושמחה ולמועדים טובים" .לר"ע צום הרביעי היינו
וכשחל ת"ב בשבת התענו בי' אב ולא השלימו ,שאני ת"ב
הצום שבחודש הרביעי ,והיינו ט' תמוז שהובקעה בו
דחמיר .תוד"ה אסורין) .ואינו אסור בהספד ותענית
העיר (בימי בית ראשון ,אבל בבית שני הובקעה בי"ז תמוז,
מחמת יום שאחרי ר"ח ,דדברי תורה אינם אוסרים ולכן אנו מתענים בי"ז תמוז .ושיטת הירושלמי שגם בבית
לפניהם ואחריהם כיון שא"צ חיזוק כדברי סופרים, ראשון הובקעה העיר בי"ז תמוז ,אלא שמתוך טרדתם טעו
(ולכן שבתות וימים טובים מותרים לפניהם בחשבון ,ולא רצה הפסוק לשנות מכמו שהיו סבורים .תוד"ה
ואחריהם) .וכן אינו אסור מטעם יום לפני יום שנהרג זה) ,צום החמישי זה ט' באב שנשרף בו בית אלוקינו
בו גדליה בן אחיקם ,דאף הוא אינו אוסר שלפניו, (והא דאיתא במלכים שהבית נשרף בשבעה הכונה שאז נכנסו
דדברי קבלה כדברי תורה. האויבים להיכל ,ובט' באב לעתותי ערב הציתו בו אש והבית
נשרף עד שקיעת החמה בי' אב .תוד"ה זה ,השני) צום
בכ"ח אדר באה גזירה טובה לישראל שאינם חייבים השביעי זה ג' תשרי שאז נהרג גדליה בן אחיקם ע"י
לפרוש מן התורה ,שמלכות רומי גזרה על התורה ישמעאל בן נתניה (ללמדך ששקולה מיתת צדיקים
והמילה והשבת ,והלכו יהודה בן שמוע וחביריו כשריפת בית אלוקינו) ,צום העשירי זה י' טבת שבו
והפגינו (-צעקו בשווקים וברחובות כדי שישמעו השרים סמך (-התחיל לצור) מלך בבל על ירושלים ,ואף
וירחמו עליהם) בלילה ואמרו אי שמים (-למען הקב"ה) שמאורע זה אירע לפני שאר המאורעות ,נכתב אחרון
וכי לא אחיכם אנחנו בני אב אחד ואם אחת ,ומה מפני סדר החודשים .ולר"ש צום העשירי זה ה' טבת
נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות שבאה השמועה לגולה (לגלות יכניה שהיתה י"א שנה לפני
קשות ,וביטלו את הגזירות ,ואותו היום עשאוהו יום החורבן) שהוכתה העיר ,ועשו יום שמועה כיום
טוב ,וזה היה לאחר החורבן שהרי יהודה בן שמוע שריפה ,ולדבריו נכתבו אף כסדר הפורענויות.
היה תלמידו של ר"מ שהיה לאחר החורבן היה תלמידו
של ר"ע שהיה תלמידו של ר"א שהיה תלמידו של ריב"ז מגילת תענית -שיטת רב ורבי חנינא שבטלה
שבימיו חרב ביהמ"ק ואזיל למ"ד שלא בטלה מגילת מגילת תענית לאחר החורבן( ,והיינו שהיו ימים טובים
תענית ואף הוסיפו עליה. שקבעו חכמים בגלל ניסים שאירעו בימים אלו ,ואסרום
בתענית ,ויש מהימים שנאסרו גם בהספד ,וכתבו במגילה אחת
כלי זכוכית שנטמאו וניקבו כדי לטהרם מטומאתם, מהם ימים אלו ,ועכשיו שחרב הבית מותרים בהספד ותענית).
והטיף לתוכם אבר -עופרת כדי לסתום את הנקב, ולרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי לא בטלה מגילת
יהודה בן שמוע מטמא בשם ר"מ דחזרו לטומאתם תענית .וכבר נחלקו בזה תנאים (י"ט ):שלר"מ לא
הישנה ,דאע"פ שלא גזרו שיחזרו לטומאה ישנה אלא בכלי בטלה ,ולר"י אחר החורבן מותר מפני שאבל הוא
מתכות ,כיון שהאבר מעמידו דינו ככלי מתכת ,דהכל הולך להם .ולהלכה בטלה מגילת תענית ,חוץ מחנוכה
אחר המעמיד .וחכמים מטהרים כיון שעיקרם עשוי מפני שמפורסם הנס שאירע בו ע"י שנהגו בו המצוות
מזכוכית ,וס"ל שאין הולכים אחר המעמיד .ובאופן אחר והחזיקו בו כשל תורה ,ואין נכון לבטלו ,וכן פורים לא בטל.
19
תמצית מסכת ראש השנה
לתחום ומחללים שבת על ניסן ותשרי ,ואין לומר מבאר רש"י דאיירי בכלי זכוכית טהור שניקב ונסתם ע"י
שהטעם הוא משום שמצוה לקדש על פי הראיה אבר ,דלרבי יהודה בן שמוע דינו ככלי מתכות המקבל
טומאה מדאורייתא ,ולרבנן דינו ככלי זכוכית המקבל טומאה
דאיתא התם שכשהיה בית המקדש קיים מחללים מדרבנן ,דרק אלו המנויים בפרשה "הזהב והכסף והנחושת
על כל החודשים מפני תקנת הקרבן שיקריבו מוספי והברזל וכו' " מקבלים טומאה מדאורייתא .ורבינו שמואל
ר"ח בזמנם. (תוד"ה יהודה) מבאר שהמחלוקת היא אם האבר נחשב
סתימה מעלייתא או לא .וריב"א מבאר שחכמים מטהרים
עיבור חודשים לצורך לגמרי משום דכלי זכוכית ככלי חרס דמו ,וכלי חרס שנטהר
שעה אחת שוב אינו טמא לעולם .והתוס' חולקים על ביאור
קידוש החודש ביום הל' או הל"א נקבע לפי קבלת עדים
הרשב"ם והריב"א.
שמעידים באיזה יום היה המולד ,אמנם יש מקרים שבי"ד
דואגים שקידוש החודש יחול דווקא ביום מסוים,
וכדלהלן. המשך דיני יציאת השלוחים להודיע על
לעולא מעברים את אלול כדי שלא יחולו שבת קידוש החודש-
ויו"ט סמוכים ,י"א מפני קבורת המתים שלא ישתהו י"ט :השלוחים יוצאים על תשרי מפני תקנת
ב' ימים ויסריחו ,וי"א מפני הירקות שלא יכמשו ,מ"ד המועדות -שאף שמימות עזרא לא מצינו אלול
משום ירקיא מודה לטעם משום מתיא (ולכן אין נ"מ מעובר (משמע שבימי עזרא אירע שעיברו את אלול .תוד"ה
ביניהם אם לעבר את החודש כשיוה"כ צריך לחול מימות) ,מ"מ הטעם מפני שלא היו צריכים לעברו,
במוצאי שבת ,דאע"פ שבמוצאי יוה"כ הוא יכול אבל אם היו צריכים היו מעברים ,כדי שלא יחולו
ללקט ירקות חדשים ,מ"מ לכו"ע מעברים משום המועדות סמוך לשבת (אם חל יום הל' של אלול בימים א' או
מתיא) ,ומ"ד משום מתיא סובר שאפשר להשרות ד' או ו') ויתייבשו הירקות או שיגרם בזיון למתים ,ואף
את הירקות בחמימי ,ולכן לדבריו אם יו"ט צריך לחול שמקלקלים בזה את ראש השנה שהרי בני הגולה לא
בערב שבת (ר"ת לא גורס זאת ,דאם חל ר"ה וסוכות בערב ידעו על העיבור ,מ"מ עדיף לתקן את המועדות .שיטת
שבת א"כ יוה"כ חל באחד בשבת ,וצריך לעבר בגלל קבורת התוס' (ד"ה ואל) שהיו מעברים את אלול גם באופן שהעדים
המתים .תוד"ה בין) או במוצאי שבת ,אין מעברים, לא ראו את המולד ביום הל' ,ולא היו מאיימים על העדים
דאפשר לקבור ביו"ט ע"י נכרים .ואמר עולא שבני שיעידו ביום הל' ,דעדיף שר"ה יתקלקל ולא כל המועדים.
בבל צריכים להכיר טובה שבני ארץ ישראל מעברים אדר הראשון והשני -אף שאם קיימו את מצוות
את החודש בשבילם אע"פ שבגלל זה צריכים לנהוג ב' הפורים באדר ראשון ונתעברה השנה צריכים
ימים ר"ה מספק (תוד"ה מאי) ,דלבני א"י אין צורך לעבר לקיימם באדר השני ,מ"מ משמע ממתני' שלא היו
מחמת טעמים אלו ,כי אין האויר שם חם כמו בבבל יוצאים שלוחים להודיע מתי נקבע אדר השני ,דס"ל
שהיא עמוקה ואינה ארץ הרים ובקעות כמו א"י.
לתנא דמתני' שאדר הראשון היה תמיד ל' יום,
רבה בר שמואל אמר שאע"פ שמעברים את השנה ולדבריו אם נתעברה השנה באדר היו יודעים שעיברו את השנה
לצורך מפני האביב והתקופה ופירות האילן ,אין מעברים ממה שלא הגיעו שלוחים לומר מתי נקבע חודש ניסן( .תוד"ה
את החודש לצורך ,אלא מקדשים על פי הראיה, מתני') .ורבי סובר שאם נתעברה השנה יוצאים אף על
דכתיב "החודש הזה לכם ראש חודשים" כזה ראה אדר שני ,דסבר רבי שאדר הראשון פעמים הוא ל'
וקדש. יום ופעמים כ"ט יום .ורבי יהושע בן לוי העיד משום
הגמ' מבארת דהני מילי שלא לקדש את החודש ביום קהלא קדישא דירושלים שמקדשים את שני
ל' והלבנה לא נראית ,אבל רבה בר שמואל מודה האדרים ביום עיבוריהם ,והיינו ששניהם חסרים .ורבי
שיכולים לא לקדשו בזמנו ולעברו לצורך ,והא דתנן סימאי העיד בשם חגי זכריה ומלאכי שיכולים
שמאיימים על העדים שאע"פ שלא ראו המולד לעשות שניהם מלאים או שניהם חסרים או אחד
יאמרו ראינו ,זה דווקא בניסן ותשרי שהמועדות תלויות מלא ואחד חסר .ולרב ב' האדרים לעולם אחד -
בזה ,אבל בשאר החודשים אף אם צריכים לעבר ,כגון שהיו ח' הראשון מלא ואחד -השני חסר ,עד שיודע לך שעשו
חודשים מעוברים בשנה זו ולא נראה המולד ביום ל' ,ואין את הראשון חסר.
פוחתין מד' חודשים מעוברים בשנה ואין מוסיפין על שמונה,
מ"מ אין מאיימים( .וי"מ שדווקא בניסן ותשרי אין מאיימים.
כ .י"א שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר .והגמרא
תוד"ה הא) .ורב דימי מתני איפכא ,שמאיימים להעיד שואלת על דבריו מהא דאיתא במתני' כ"א :שעדים
שראו את הלבנה בחידושה באים להעיד בבי"ד אפילו מחוץ
20
תמצית מסכת ראש השנה
שעות קודם המולד ושש שעות לאחר המולד ,ונ"מ שנראה בזמנו אע"פ שלא נראה מפני שאין השקר
להכחיש את העדים שאמרו שראו קודם. ניכר ,אבל אם ראוהו מחזי כשיקרא אם יעברוהו
שהרבה אחרים יש שראוהו.
מה עושים במקומות שלא יודעים לרבא מה שאמר רבה בר שמואל שאין מעברים את
מתי בי"ד קידשו את החודש החודש לצורך ,היא שיטת אחרים הסוברים שאין בין
עצרת לעצרת ובין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים ובשנה
כל ספיקא לקמיה שדינן עושין יו"ט בט"ו וט"ז תשרי
מעוברת ה' ימים ,דלדבריהם כל החודשים אחד מלא ואחד
וניסן ואין עושים י"ד יו"ט מספק ,ואין חוששים שאב חסר ,כסדר מולד הלבנה שהיא מתחדשת תמיד אחרי כ"ט יום
או שבט ואלול היו חסרים ,מפני שב' חודשים תמוז ואב וחצי ,שזה יוצא נ"ט ימים לשני חודשים ,וכיון ששנה היא שנ"ד
וכן טבת ושבט חסרים קלא אית ליה. יום ,זה יוצא נ' שבועות וד' ימים ,ובשנה מעוברת מוסיפים
חודש חסר ,שהוא ד' שבועות ויום אחד( .ופעם אחת בג' שנים
כ"א .לוי הגיע לבבל בי"א תשרי לפי חשבונם ואמר וכן פעם בל' שנים מוסיפים יום אחד ,מפני שכל שנה עודפת ח'
שהם אוכלים ביום שהוא יו"כ בארץ ישראל ,ולא שעות ותתע"ו חלקים .תוד"ה ואם).
העיד שעיברו את אלול מפני שלא שמע את בי"ד
אומרים מקודש ,ואין השלוחים יוצאים עד שישמעו מפי חשבונות קידוש החודש
בי"ד מקודש ,אף בחודש מעובר שיודעים שאין ר"ה נדחה ליום אע"פ שקידוש החודש נקבע ע"י קבלת עדים המעידים
הל"ב .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה לוי) שהוא הגיע מתוך התחום, על המולד ,מ"מ בי"ד היו יודעים לחשב מתי צריך להיות
שהרי זה היה יוה"כ ,אי נמי הוא בא ביוה"כ סמוך לחשיכה לפי המולד ,וכדלהלן.
חשבון בני בבל ,שזה ערב יוה"כ לבני א"י ,והוא יצא מא"י ביום
ל' של אלול סמוך לחשיכה בזמן שלא היה שהות לקדש באותו כ :שמואל אמר שהוא יכול לקבוע לכל בני הגולה
יום את החודש ,ולא שמע את קידוש החודש למחר .והקשו מתי יהיה המולד ,ושאלו אבא אביו של רבי שמלאי
התוס' איך הניחם לאכול ולעבור ודאי איסור כרת דאורייתא, אם יודע הא דתניא בסוד העיבור שיש חילוק אם
ותירצו התוס' דילפינן "אשר תקראו אתם" בין בזמנם בין שלא הירח נולד לפני חצות או אחר חצות ,ואמר שלא,
בזמנם אפילו שוגגים אפילו מזידים אפילו מוטעים.
ואמר לו שא"כ יש עוד דברים שהוא לא יודע.
מקום שבו אין השלוחים מספיקים להגיע בו לפני
צריך שיהא לילה ויום מן החדש -שאם ראו הלבנה
סוכות ,אע"פ שמגיעים לפני פסח (דבתשרי אין
הישנה בלילה אין מקדשים את החודש ביום ,ואף דבלאו הכי
השלוחים יכולים ללכת בר"ה ויוה"כ) יעשו ב' ימים פסח, יש כ"ד שעות שלא רואים את הירח ,נ"מ למ"ד מאיימים על
גזירה ניסן אטו תשרי -שמא ינהגו יום אחד גם בתשרי העדים לקדש החודש לפני זמנו ,שאם נראה הירח הישן בלילה
שלא על פי שלוחים. אין מאיימין .רבי יוחנן לומד דין זה מ"מערב עד ערב"
רבא היה רגיל לצום יוה"כ ב' ימים ולילות מספק ופעם למדנו שהיום הולך אחר הלילה לענין המועדות ,ור"ל לומד
אחת עיברו את אלול כמו שחשש ,רב נחמן צם דין זה מ"עד יום האחד ועשרים לחודש בערב"
יומיים כשאמר לו אדם אחד שעיברו את אלול. ומבואר שהמועד מסתיים בערב .לאביי משמעות דורשין
איכא בינייהו ,ולרבא חצות לילה איכא בינייהו
יורדי הים שאינם בקיאים בחשבון המולד יבערו חמץ שלריו"ח היום הולך אחר תחילת הלילה דכתיב מערב עד ערב,
מתי שיראו את הירח משלים את הלילה ואינו מחשיך ולר"ל אינו הולך אחר תחילת הלילה כיון שאכילת מצה רשות
עד הנץ החמה ,ואף שאצלנו זה נראה בט"ו ,יורדי הים מחצות ליל ט"ו ובלבד שלא יאכל חמץ וחצות לילה הראשון
שהעולם גלוי לפניהם זה נראה בי"ד. חלוק מהם שהיא חובה ,ונ"מ אם ראו את הלבנה של החודש
הקודם בליל ל' לפני חצות אם אפשר לקדש את החודש באותו
לרב הונא בר אבין יש לעבר את השנה אם תקופת יום ע"י איום על העדים.
טבת ממשיכה עד ט"ז ניסן ,כיון דכתיב "שמור את מחשבים את תולדתו אם לא נולד קודם חצות היום
חודש האביב" והיינו שהאביב שזה היום של תקופת ניסן בידוע שלא נראה לבני א"י קודם שקיעת החמה ,מפני
יהיה בזמן חידוש הלבנה שזה בתוך י"ד יום למולד הלבנה. שהירח נראה לבני א"י רק שש שעות אחר חידושו ,ונ"מ
ואם חל ביום ט"ו די להם לעבר את חודש אדר .וכתבו התוס' להכחיש את העדים שאמרו שראו קודם.
(ד"ה עברה) שבשביל תקופת תשרי הגמרא מסתפקת אם
מעברים ,אבל בשביל תקופת ניסן פשיטא שמעברים. כ"ד שעות מיכסי סיהרא ,בבבל היינו שש שעות
קודם המולד וי"ח שעות לאחר המולד ,ובא"י י"ח
מתי מחללים שבת לצורך קידוש החודש
21
תמצית מסכת ראש השנה
מי כשר לעדות החודש כ"א :מדאורייתא מחללים שבת לצורך קידוש
כ"ב .אב ובנו בעדות החודש -לת"ק אב ובן לא החודש ,דכתיב "אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם
במועדם" ,ואף דקרא איירי בניסן ותשרי ,כל ר"ח איקרי
יכולים להעיד יחד על קידוש החודש ,ומ"מ אם ראו
יחד ילכו ,ואם יפסל אחד מהם (-שיכשל בפיו
מועד( .תוד"ה על) .אבל אין מחללים שבת כדי להודיע
כשיבדקוהו) יצטרף השני עם אחר .ולר"ש אב ובנו וכל מתי קידשו בי"ד את החודש ,דכתיב "אשר תקראו
הקרובים כשרים לעדות החודש ,דכתיב "ויאמר ד' אותם" על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על
אל משה ואל אהרן וכו' החודש הזה לכם" עדות זו קיומם.
כשרה בכם אע"פ שהם אחים( ,ולרבנן הכונה שעדות זו כשהיה בית המקדש קיים מחללים שבת לצורך
מסורה לכם לחשובי הדור ,שיקבלו העדות ויקדשו החודש). קידוש כל החודשים ,כדי שידעו להקריב קרבן ר"ח
ואמר רבי יוסי שהיה מעשה בטוביה הרופא וכו', בזמנו.
והכהנים קיבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו לאחר החורבן אמר רבי יוחנן בן זכאי "וכי יש קרבן",
המשוחרר דדרשינן "לכם" כשרים ומיוחסים כמותכם, ותיקנו שאין מחללים שבת אלא על ניסן ותשרי,
למעוטי גר וממזר (תוס') ,ובי"ד קיבלו אותו ואת עבדו מפני שבשאר החודשים שהשלוחים יוצאים (אב
ופסלו את בנו .ויש גורסים איפכא שרבי יוסי מכשיר אלול כסלו ואדר) ,היו השלוחים יוצאים מבערב אם
קרובים ,והמעשה בטוביה הרופא נאמר ע"י ר"ש ,והלכה היו יודעים שמחר בבוקר יקדשוהו ,כגון שנראה המולד בעליל
כר"ש שפוסל. ביום כ"ט או בליל ל' ,או בחודש מעובר שודאי יקדשוהו ביום
ל"א ,ונמצא שאם העדים שראו את המולד לא יחללו שבת יהיה
אלו הם הפסולים לעדות המשחק בקוביה שהוא גזלן החודש מעובר ,וכבר בליל ל"א יוכלו העדים לצאת ,ועל ניסן
מדרבנן כיון שאסמכתא לא קניא( ,ומדאורייתא רק החוטף מיד ותשרי יצאו רק אחרי שישמעו מפי בי"ד מקודש,
איש נקרא גזלן ,דכתיב "ויגזול את החנית מיד המצרי" .רש"י.
והתוס' (ד"ה אלו) כתבו שאין זה דאורייתא משום שנותן מפני שבהם מתקנים את המועדות (ושמא ימלכו בי"ד
מדעתו ,או למ"ד שטעם הפסול משום שאינו עוסק בישובו של ויעברו את החודש ,ואף כאשר לא קידשו את החודש ביום ל'
עולם) ,ומלוי בריבית דאינו גזלן דאורייתא כיון שנותן לו אין יוצאים לפני ששמעו בי"ד אומרים מקודש ,אף שודאי
יקדשוהו היום ,גזירה אטו יום ל' .תוד"ה על ניסן) ,וממילא אם
מדעתו (והתוס' כתבו שלא משמע לאנשים שזה אסור כשנותן
העדים שראו את המולד לא יחללו שבת ויהיה החודש מעובר,
מדעתו ,אא"כ ממשכנו בעל כרחו ,או דמיירי בריבית שאינה
לא יצאו השלוחים עד למחרת מפני שבי"ד לא מקדשים את
קצוצה שהיא אסורה מדרבנן) ,ומפריחי יונים שמי שהיונה החודש בלילה ,נמצא שמתמעט זמן הילוכם מהלך לילה ויותר.
שלו הגיעה ראשונה מקבל את הכסף (והיינו משחק בקוביא, ובאמת אין זה עיקר הטעם לחילול השבת של העדים ,שהרי
וי"מ שהכונה שמוציאים יונים מקן של אחרים ע"י תחבולות, השלוחים עצמם אין מחללים את השבת ,אלא טעם החילול
ואין בזה גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא .תוס' שם) ,וסוחרי הוא מדכתיב "אשר תקראו אותם במועדם" ,והטעם הנ"ל הוא
שביעית ורחמנא אמר "לאכלה" ולא לסחורה( ,ואיירי רק סעד לדבר.
בשביעית בזמן הזה לרבי שזה דרבנן ,אי נמי בסחורה שאינה חמישים שערי בינה נבראו בעולם ,וניתנו למשה
גמורה שהיא אסורה רק מדרבנן .ולמלקט ע"מ לאכול והותיר
מותר למכור .תוס' שם) .ולפי שנחשדו אלו לעבור על דת רבינו ארבעים ותשעה ,שנא' "ותחסרהו מעט
מחמת ממון ,חשדום להעיד שקר בשביל ממון ושוחד, מאלוקים" ,ושלמה ביקש להיות כמשה ולא קיבל,
ועבדים פסולים מדאורייתא ק"ו מאשה .ואלו פסולים וי"א שקיבל ,אלא ביקש לדון כדעת לבו בלא עדים
לעדות כאשה ,ובמקום שאשה כשרה לעדות גזלן והתראה ולא קיבל.
דרבנן כשר לעדות ,כגון בעדות אשה לומר שמת בעלה
אף שנראה בעליל והיינו בגלוי מחללים העדים את
ולהתירה להנשא ,אבל גזלן דאורייתא דחציף לעבור בפרהסיא
לא הכשירו חכמים לעדות אשה ,אע"פ שהכשירו עבד ואשה השבת ,ולרבי יוסי אם נראה בעליל אין מחללים את
שהם פסולים מדאורייתא. השבת.
מעשה שעברו יותר ממ' זוג ועכבם ר"ע בלוד ,שלח
מי שראה את החודש ואינו יכול להלך מוליכים לו ר"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילם
אותו בחמור ,ואפילו במיטה ,ואם אורבים להם (שהיו לעת"ל ,ואמר ר' יהודה בברייתא שח"ו לא היה זה
הצדוקים והבייתוסים אורבים להם כדי לעכבם ולהטעות את
ר"ע ,אלא היה זה שזפר שהיה ראש של גדר והורידו
חכמים) לוקחים בידם מקלות ,ואם הדרך רחוקה
ר"ג מגדולתו.
לוקחים בידם מזונות ,שעל מהלך לילה ויום מחללים
22
תמצית מסכת ראש השנה
המשואות את השבת ויוצאים לעדות החודש או להעיד על כשרות
העדים אם הבי"ד אינם מכירים אותם( ,תוד"ה מחללים) ,שנא'
בראשונה היו משיאין משואות ולא היו צריכים לשכור
"אלה מועדי ד' מקראי קודש אשר תקראו אותם
שלוחים לשלוח לגולה ,משקלקלו הכותים והשיאו
משואות בהרים שלהם בליל ל"א למרות שבי"ד לא קידשו את
במועדם".
החודש ביום ל' ,והטעו את בני הגולה לעשותו חסר ,התקינו
שיהיו שלוחים יוצאים.
מתי היו משיאין משואות -אין משיאין משואות
אלא על החודש שנראה בזמנו לקדשו ,ומשיאין בליל
ל"א ,שאם ישיאו גם בחודש מלא ,כשיחול ר"ח אם אינן מכירין:
בערב שבת (או שר"ח מלא חל בשבת .תוד"ה גזירה) וישיאו
במוצאי שבת דא"א לחלל שבת כדי להשיא משואות ,לא נאמנות לעדות החודש
ידעו אם החודש מלא או חסר ,ואם לא ישיאו באופן
זה ,לא ידעו אם הסיבה היא מחמת השבת או מחמת כ"ב :אם בי"ד הגדול שמקדשים את החודש אינם
אונס בשכרות של משתה השבת ,ואם ישיאו רק בחודש מכירים את העדים אם הם נאמנים וכשרים ,משלחים
מלא ,יגרמו ביטול מלאכה לעם ב' ימים בראש השנה, בי"ד שבעירו זוג אחר עמם להעיד על כשרותם (וגם הם
שלא ידעו אם החודש חסר ומותר לעשות מלאכה ,או שהחודש מחללים את השבת .תוד"ה משלחים) ,אבל עד אחד אינו
מלא ומחר ישיאו משואות ואסור לעשות מלאכה .רש"י. נאמן לא לעדות החודש ,ד"משפט" כתיב ביה ,ולא
והתוס' (ד"ה משום) כתבו שכוונת הגמרא לכל ר"ח ,דלא היו להעיד על הכשרות.
רגילים לעשות מלאכה בר"ח ,ורגילים לומר שהקב"ה הוסיף יום
טוב לנשים בר"ח בשכר שלא נתרצו להביא תכשיטים לצורך בראשונה היו מקבלים עדות החודש מכל אדם,
עשית העגל .עוד כתבו התוס' (ד"ה והא) שדווקא אם היו עד שקלקלו הבייתוסים ושכרו ב' עדים להעיד שקר
משיאים גם בחודש מלא היו תולים הדבר באונס ,אבל אם בל' אדר שחל בשבת ולא נראה המולד ,והבייתוסים רוצים
משיאים רק בחודש חסר תולים הדבר בזה שהחודש מלא ,שזה שהנפת העומר וחג השבועות יהיו באחד בשבת ,שהם דורשים
דבר מצוי. "ממחרת השבת יניפנו הכהן" ממחרת שבת בראשית( ,ולא
כ"ג .כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסאות חשיב להו קלקול לעשות הפסח שלא בזמנו ,דדרשי "אתם"
של ארז ארוכים (-כדי שיהיו נראים למרחוק) (ונחלקו ואפילו מזידים .תוד"ה להטעות) ,ואחד העדים גילה
בגמרא אם יש ד' מיני ארז או י' מינים .וכתבו התוס'
ששכרוהו( ,ואמר שנתרצה כדי לגלות את השקר,
(ד"ה ארבעה מיני ארזים) דשמא איירי הכא לענין מקח וממכר, שלא יבוא אחר וישקר ,ואמרו לו שהכסף שנתנו לו
אבל לכו"ע במציאות יש י' מיני ארזים ,ובירושלמי חשיב כ"ד הוא שלו אף שלא קיים שליחותו ,דיש רשות לבי"ד לקנוס
מיני ארזים) וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן שהם ממון ולעשותו הפקר ,ושוכרו ילקה) ,ותיקנו שלא יהיו
מרבים שלהבת ,וכורך בראשי הכלונסאות במשיחה ,ועולה מקבלים אלא מן המכירים.
לראש ההר ,ומצית בהן את האור ,ומוליך ומביא מעשה ברבי נהוראי שהלך אצל העד להעיד עליו
ומעלה ומוריד (כדי שלא יטעו לומר שהוא כוכב ,דמצינו בשבת באושא -י"מ שהיה עמו עוד עד ולא חשיב
כוכב שעולה ויורד או הולך וחוזר .תוד"ה מוליך) עד שהוא ליה משום כבודו של רבי נהוראי (שלא הוזכר רבי נהוראי
רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני, אלא להורות שאדם גדול כמותו נהג התר בדבר ,ואין כבודו
וכן בראש ההר השלישי. שנביא ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו) ,וי"מ שהיה
וצי אדיר לא יעברנו -לנחל שעתיד לצאת מבית המקדש באושא עד אחר שמכיר את העד שיצטרף עמו ,וקמ"ל
זו בורני ספינה גדולה שיעשו כדי להוציא אלמוגים שמחללים שבת אף שיש ספק שמא אין אותו העד
בביתו .וכתבו התוס' (ד"ה וחד) שעד אחד מחלל את השבת
מקרקע הים ע"י שימלאוה חול וישקעוה
ללכת לעדות החודש שמא יצטרף שם עם אחר.
בקרקעית הים ועודנה נראית מעל המים ,דבמקום שיש
אלמוגים אין המים עמוקים כ"כ ,ויצלול בר אמוראי עד אחד נאמן לומר שבי"ד קידשו את החודש,
ויקשור את האלמוגים לספינה עם חבילי פשתן דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי ,ואפי'
שהם קשים לינתק ,ויוציאו את החול והספינה עולה הוא מקצה העולם.
23
תמצית מסכת ראש השנה
נחשבת כד' אמות לענין שנותנים קרפף לעיר ולענין שהנותן ומעלה עימה את האלמוגים ,שהם שווים כפליים
עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום ,ואם לענין היוצא מכסף.
חוץ לתחום נותנים לו את העיר עם עיבורה ,א"כ גם בלי
מחיצות היא נחשבת כד' אמות. כל שיטה שנטלו הנכרים מירושלים עתיד הקב"ה
להחזירם לה.
כיצד בודקים את עידי קידוש החודש אוי להם לעכו"ם שאין להם תקנה ששפכו דמם של
זוג שבא ראשון בודקים אותו ראשון. ישראל.
מכניסים את הגדול שבהם ואומרים לו אמור כיצד
כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר,
ראית את הלבנה ,פגימתה לפני החמה או לאחר
וי"א שאם מלמדה במקום שאין ת"ח דומה להדס
החמה( ,ולעולם אין פגימתה לפני החמה ,דלעולם
לא ראתה חמה פגימתה של הלבנה כדי שלא תחלש במדבר שהוא חביב.
דעתה ,וכן לעולם לא ראתה חמה פגימתה של קשת, כ"ג :מאין היו משיאין משואות -מהר המשחה (-
שלא יאמרו עובדי החמה שהחמה זורקת חיצים הר הזיתים) לסרטבא ,ומסרטבא לגרופינא ,ומגרופינא
להלחם בכופרים בה .וכתבו התוס' (ד"ה גירי) שבלבנה אין לחוורן ,ומחוורן לבית בלתין (-בירם .ומשמע כאן שבירם
חוששים לזה ,דאין קשת אלא ביום ,וביוום אור הלבנה אינו
מועיל) ,לצפונה של חמה או לדרומה( ,בימות החמה היא מארץ ישראל .תוד"ה זו בירם) ,ומבית בלתין לא זזו
הלבנה לעולם בדרומה של חמה ובימות הגשמים משם ,אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד ,עד שהיה
בצפונה). רואה כל הגולה (-פומבדיתא ,והם מודיעים לכל בני בבל)
לפניו כמדורת האש ,שכל אחד היה נוטל אבוקה
כ"ד .כמה היה גבוה (אם עד אחד אומר ב' מרדעות ועולה לראש גגו .בין ההרים היו ח' פרסאות (והיום
והשני ג' עדותן קיימת ,אבל ג' וה' בטלה ,ומ"מ המרחק גדול יותר מפני שנתקלקלו הדרכים .עיין
מצטרפים לעדות אחרת -עד אחד מצטרף עם עד אחר בתוס' (ד"ה כמה)) .ורשב"א מוסיף חרים כייר וגדר
שיאמר כמותו .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה אבל) דהיינו למ"ד וחברותיה ,י"א שהיו בין ההרים הנ"ל ,וי"א שהיו בצד
ששני כיתי עדים המכחישים זה את זה אינם נאמנים לעדות
אחר של ארץ ישראל ,ושני הצדדים היו לכיוון בבל.
אחרת ,אבל למ"ד שכל כת יכולה להעיד בפני עצמה ,י"ל
שהכונה שכל עד מצטרף להעיד עם אחר בעדות ממון).
לאין היה נוטה וכמה היה רחב. מה היו העדים עושים בשבת אחרי עדותם
ואח"כ היו מכניסים את השני ובודקים אותו ,ואם חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה
נמצאו דבריהם מכוונים עדותם קיימת. נקראת (י"א יעזק לישנא מעליא ,וי"א יזק לישנא
שאר הזוגות שואלים אותם ראשי פרקים ,אע"פ דצערא שאסור באזיקים .לרש"י הנדון הוא אם זה על שם
שהיה אסור להם בתחילה לזוז ממקומם או לא ,ולתוס' (ד"ה
שאין צריכים להם ,כדי שלא יצאו בפחי נפש ,אלא
או) הנדון הוא אם המקום היה צר או מרווח) ,ולשם כל
יהיו רגילים לבוא.
העדים מתכנסים בשבת שחיללוהו כדי לבוא ולהעיד,
אם העדים מעידים שראוה משתקפת במים או ובי"ד בודקים אותם שם ,וסעודות גדולות עושים
בעששית ,או בעבים -מאירה דרך עוביו של עב ,וכן חציו להם (לפני תקנת ר"ג הזקן דלהלן .תוס' שם) בשביל שיהיו
במים או בעששית או בעבים וחציו השני ברקיע ,אין רגילים לבוא.
מעידים עליו.
בראשונה לא היו זזים משם כל היום מפני שהיוצא
אם אמרו שראוהו מאליהם וכשנסתכלו בו מדעתם
כדי להעיד עליו לא ראוהו אין מעידים עליו ,שמא ראו מחוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות התקין ר"ג הזקן שיהיו
מהלכים אלפים אמה לכל רוח כדי שלא ימנעו מלבוא
עיגול של ענן לבן .אבל אם ראו את הלבנה עצמה
מדעתם ואח"כ לא ראוה יכולים להעיד עליה. (תוד"ה שיהו) ,וכן מיילדת והבאים להציל מן הדליקה,
גייס ,נהר או מפולת ,יש להם אלפים אמה לכל רוח
קידוש החודש כאנשי העיר.
כתבו התוס' (ד"ה לא) שהחצר כולה נחשבת לד' אמות ,וכן
לאחר קבלת העדות על המולד ראש בי"ד אומר הדין בעיר המוקפת מחיצות ,וירושלים באותו זמן היו בה
מקודש דכתיב "וידבר משה את מועדי ד' " ,וכל פרצות שפרצו היוונים .ומצינו עיר שאין לה מחיצות והיא
24
תמצית מסכת ראש השנה
כתיב "לא תעשון איתי" -לא תעשו דמות שמשי, העם עונים אחריו מקודש מקודש ,דכתיב "אשר
כגון אופנים ושרפים חיות הקודש ומלאכי השרת, תקראו אתם" קרי ביה אתם ,וי"א מ"אלה הם מועדי"
דכתיב "ממעל" ,ואפי' דמות שמשים שבמדור הם יאמרו מועדי ,ואומרים פעמיים דכתיב "מקראי
התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות אסור קודש" תרי זימני משמע.
לעשות ,דכתיב "אשר בשמים". בין שנראה בזמנו ובין שלא נראה בזמנו מקדשים
וכן אסור לעשות שלחן ,ומנורה של שבעה נרות אותו .לר"א בר צדוק שלא בזמנו אין מקדשים ובזמנו
אסור אפילו משאר מיני מתכות כיון שזה כשר למנורה, מקדשים ,ולפלימו בזמנו אין מקדשים שאינו צריך
ורבי יוסי ברבי יהודה אוסר גם בשל עץ כדרך שעשו חיזוק ושלא בזמנו מקדשים ,לר"א בר"ש אין
מלכי בית חשמונאי דס"ל שגם מנורה של עץ כשרה, מקדשים חודשים כלל דכתיב "וקדשתם את שנת
ואמרו לו חכמים שאינו ראי' שהם עשו משפודי החמישים שנה" שנים אתה מקדש ולא חודשים,
ברזל (ואין עושים גביעים כפתורים ופרחים אא"כ היא עשויה והלכה כר"א בר צדוק.
מזהב .תוד"ה שפודים) וחיפום בעץ ,העשירו עשו של
כסף ,חזרו והעשירו עשו של זהב. איסור עשית דמויות
וכן אסור לעשות בית כתבנית היכל או אכסדרה כתיב "לא תעשון איתי" ולמדו חז"ל שהכונה שאסור
כתבנית אולם ,או חצר כתבנית עזרה. לעשות כדמות המשמשים לפני הקב"ה ,ולהלן יבואר
איזה דמויות הם בכלל האיסור ,ואלו דמויות מותר
וכן אסור לעשות דמות ד' פנים לגוף אחד כעין חיות
לעשות.
הקודש ,או פרצוף אדם לבדו ,דכתיב "לא תעשון אתי"
-לא תעשון אותי .והתוס' (ד"ה חוץ מפרצוף אדם) דנים אם
דמות צורות לבנות היו לו לר"ג שבהם מראה את
להלכה מותר לעשות צורת אדם או לא .עוד כתבו התוס' (ד"ה ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה.
לא) שאין איסור לעשות צורת אדם בגלל הכרובים ,דרק כ"ד :ואף שאסור לעשות דמות חמה ולבנה וכו'
הכרובים שבשמים מיקרו שמשיי ולא נתבררה צורתם ,והנ"מ
באיסור ד' פנים אף שביניהם יש צורת אדם שאף לבדה אסורה (וכדלהלן) ,ר"ג אחרים נכרים עשו לו (ואף שבכל מילי
הוא משום שמותר לעשות צורת אדם יחד עם פרצופים אמירה לנכרי שבות ,ואפילו באיסורים דרבנן ,הכא לא גזרו
אחרים ,וכן נ"מ שאם מצא צורת אדם אסור להשלים לד' משום מצוה ,וצריך להזהר לא להחתים איגרת בצורה האסורה,
פרצופים. ואם הנכרי מביא לו חותם מעצמו מותר .תוד"ה שאני) ,ואמנם
אם בא לעבוד את הדמות שעושה אסור לעשות אף באופן זה אסור משום חשד ,כדמצינו שרב יהודה
אפילו שלשול (-תולעת) קטן ,דכתיב "ואשר בארץ" אחרים עשו לו והוא אמר לעוור את עיני הצורה והיינו
לרבות הרים וגבעות ימים ונהרות אפיקים וגאיות", להשחיתה ,שם היה החותם בולט וכל החשד הוא שמא
יאמרו שזה עצמו ע"ז ,אבל שיחשדוהו שעובר על "לא תעשון"
"מתחת" לרבות שלשול קטן. לא חיישינן .תוד"ה סמי .עוד כתבו התוס' (ד"ה והא) שלבנה
אסור גם באינה בולטת ,כיון שהלבנה אינה בולטת ברקיע),
סתירה מציאותית לעידי קידוש החודש כדמצינו שאסור ללבוש טבעת שחותמה בולט מפני
אע"פ שבית דין היו מקדשים על פי עדים שהעידו על החשד אבל מותר לחתום בה מפני שהחתימה שוקעת,
ראית המולד ,היו בי"ד בקיאים בחשבון מתי צריך לחול (ואם החותם שקוע מותר ללבוש ואסור לחתום),
המולד ,ומתי לא יכול להיות עדיין המולד .ולהלן יבואר
מה עושים כשנראה שהעדות על המולד אינה נכונה. מ"מ אם יש רבים אין חוששים לחשד (כדמצינו
שהיה בית כנסת בנהרדעא שבנו יכניה וגלותו מאבנים
כ"ה .מעשה שבאו שניים ואמרו ראינוהו שחרית שנשאו עמהם מירושלים ,ותמיד היתה שכינה מצויה שם ,ועל
במזרח וערבית במערב ,ואמר ריו"ח בן נורי שהם זה נאמר "כי רצו עבדיך את אבניה" ,שהיה בו אנדרטא (-
עידי שקר ,ור"ג קיבלם ,דסבר שפעמים הירח הולך צלם דמות המלך) ונכנסו אליו רב ושמואל ואבוה
בדרך קצרה .רבותיו של רש"י ביארו שראו בשחרית את דשמואל ולוי להתפלל) ,ור"ג כיון שהיה נשיא היו
הלבנה של חודש קודם ,ובערבית ראו את המולד ,והם עידי אצלו רבים .או שהצורות היו עשויות פרקים .או
שקר דקיימא לן שהלבנה מכוסה כ"ד שעות .ורש"י מבאר שכיון שעשה כדי להתלמד מותר ,דכתיב "לא תלמד
ששניהם היו מהחודש החדש ,והנדון הוא אם היא יכולה ללכת
לעשות" אבל אתה למד להבין ולהורות.
ממזרח למערב בי"ב שעות .והתוס' (ד"ה ראינוהו) כתבו
כרבותיו של רש"י ,וס"ל שבימות הקיץ לפעמים שייך לראות
שחרית במזרח וערבית במערב.
25
תמצית מסכת ראש השנה
אמר ר"ג כך מקובלני מבית אבא אין חידושה של עוד באו שניים ואמרו ראינוהו בזמנו ביום ל' ובליל
לבנה פחות מכ"ט יום ומחצה וב' שלישי שעה וע"ג עיבורו -ליל ל"א לא נראה ,וקיבלם ר"ג ,ואמר רבי
חלקים ,וסמך על זה אף שהיתה נראית דמות ירח, דוסא בן הרכינס שהם עידי שקר ,והסכים עמו רבי
והספיד את אמו של בן זזא הספד יותר מן הראוי לה, יהושע.
כדי שידעו העם שלא קידשו את החודש ,שהרי אין
מספידים ביו"ט.
שלח ר"ג לרבי יהושע שיבוא אצלו עם מקלו ומעותיו
ביוה"כ שחל לפי חשבונו ,הלך ר"ע ומצאו לרבי
יהושע מיצר על שהנשיא גזר עליו לחלל את יוה"כ ,ואמר
שעדיף לו לחלות י"ב חודש מאשר לעשות כך ,אמר
לו ר"ע הרי הוא אומר "אתם" ג' פעמים אפי' שוגגים
ראוהו בית דין: אפי' מזידים ואפי' מוטעים ע"י עדי שקר ,אמר לו
עקיבא ניחמתני.
בא לרבי דוסא בן הרכינס ,אמר לו אם באים אנו לדון
האם בי"ד יכולים לקדש על פי ראייתם אחר ר"ג צריכים לדון אף אחרי בתי דינים קודמים,
קידוש החודש אינו תלוי במציאות מתי היה המולד ,אלא והתורה אמרה "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וע'
בקידוש שקידושוהו בית דין ,ובית דין מקדשים דווקא ע"י מזקני ישראל" ולא פירשה שמות הזקנים לומר
קבלת עדות על המולד ,וכדלהלן .עוד יבואר מה הדין
כשבית דין עצמם ראו את המולד ,מתי הם יכולים לקדש
שאינו תלוי בשמם אלא כל בי"ד הרי הוא כבי"ד של
את החודש ,ומתי הם צריכים לשמוע עדות על כך. משה ,וכן לומדים זאת ממה ששמואל הזכיר את
ירובעל (-גדעון ,ונקרא ירובעל משום שעשה מריבה
כ"ה :ראוהו בי"ד וכל ישראל -שכבר נתפרסם
עם הבעל) בדן (-שמשון ,שבא משבט דן) ,ויפתח
הדבר ,או שכבר נחקרו העדים ,ולא הספיקו לומר
יחד עם שמואל ,ושמואל שקול כמשה ואהרן דכתיב
מקודש עד שחשיכה ,הרי החודש מעובר .שאע"פ
"משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" ,ללמד
שי"ל שחקירת העדים כתחילת דין ואפשר לגמור
שיפתח בדורו כשמואל בדורו ,דאפילו קל שבקלין
הדין בלילה (כדמצינו שדיני ממונות דנים ביום
שנתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר
וגומרים בלילה) ,מ"מ אמר קרא "כי חק לישראל הוא
שבאבירים ,ואין לאדם ללכת לבקש אלא לשופט
משפט לאלוקי יעקב" אימתי הוי חק בגמר דין ,וקרי
שבימיו דכתיב "ובאת וכו' ואל השופט אשר יהיה
ליה משפט ,ואין משפט אלא ביום דכתיב "והיה ביום
הנחילו את בניו".
בימים ההם" ,וכתיב "אל תאמר מה היה שהימים
הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה"
ראוהו בי"ד בלבד אם ראו ביום יכולים לקדש את דא"א שיהיו אחרונים כראשונים ,ואין לך אלא שופט שבימיך.
החודש ,שלא תהא שמיעה גדולה מראיה( ,דגבי עדות נטל מקלו ומעותיו והלך ליבנה אצל ר"ג ,ונשקו ר"ג
החודש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש .רש"י .אבל התוס'
על ראשו ואמר לו בא בשלום רבי ותלמידי ,רבי
(ד"ה לא) כתבו שאפילו בעדות נפשות אמרינן הכי) ,אבל אם
שלימדתני תורה ברבים ותלמידי שקיימת דברי
ראוהו בלילה אין יכולים לקדשו ביום לפי ראיתם
כתלמיד וילמדו הקטנים ק"ו לשמוע לגדולים.
בלילה דאין קבלת עדות אלא ביום ואפילו בדיני ממונות
(תוד"ה כגון) ,אלא יעמדו שניים מהם ויעידו בפניהם רבי חייא ראה את הלבנה בכ"ט אלול וזרק עליה עפר
ויקדשו החודש. ואמר לה שתלך כי צריך לקדש החודש לערב ע"י איום
ראוהו ג' והם בי"ד וראוהו בלילה כדלעיל ,יעמדו על העדים כדי שיוה"כ לא יהיה ביום שישי ,ואין מקדשים את
שניים מהם ,ויושיבו שניים אחרים אצל היחיד, החודש ביום אם הלבנה הישנה נראית בלילה שלפני' ,ואמר
רבי לרבי חייא שילך לעין טב (שלא ירננו עליו בני עירו
ויקדשו את החודש ,וקמ"ל דאין היחיד נאמן ע"י
לפי שראו הישנה כל יום כ"ט ,וי"מ שגזרו גזירה במקומו שלא
עצמו ,ואפי' הוא מומחה שכשר בדיני ממונות לדון לקדש את החודש .רש"י .והתוס' (ד"ה זיל) כתבו שבעין טב
יחידי ,הכא צריך ג' .והראיה לזה מהא דאין לך היה בי"ד קבוע ושם היו מקדשים את החודש) ויקדש את
מומחה לרבים יותר ממשה רבינו וקאמר ליה הקב"ה החודש ,וישלח לו סימן "דוד מלך ישראל חי וקיים"
עד דאיכא אהרן בהדך. דדוד נמשל ללבנה.
26
תמצית מסכת ראש השנה
אין קטיגור נעשה סניגור ,אבל ארון כפורת וכרובים כ"ו .ואף לר"ע הסובר שאין עד נעשה דיין ,הני
לא ,דחוטא בל יקריב קאמרינן ,וכף ומחתה לא, מילי בדיני נפשות ,שכיון שראה הדיין שהרג את
דחוטא בל יתנאה קאמרינן ,וגבי שופר נמי מתנאה בקול הנפש לא ימצא לו זכות ורחמנא אמר "עד עמדו לפני
תקיעתו .תוד"ה חוטא. העדה למשפט" ,ולא לומדים מזה לשאר דינים דכתיב
לאביי יש טעם נוסף לרבנן ,דשופר אחד אמר "והצילו העדה" .תוד"ה דרחמנא( .ולרבי טרפון דיינים
רחמנא ,ושל פרה כיון דעשוי גילדי גילדי דניכרת בו שראו רציחה רשאים לדון אמנם העד שמעיד בפועל אינו
התוספת של כל שנה ושנה מיתחזי כשניים ושלשה יכול להיות דיין) ,אבל בקידוש החודש מודה ר"ע שעד
שופרות ,ולא דמי למניח שופר בתוך שופר ,דשאני הכא נעשה דיין והיינו עד הרואה ,ובקיום שטרות דרבנן אפילו עד
שכשנגמר אחד מתחיל השני והקול יוצא דרך כולם( .תוד"ה המעיד נעשה דיין ,ובדיני נפשות אפילו עד הרואה אינו נעשה
ולא) .ורבי יוסי סבר שכיון שהם מחוברים נחשב אחד. דיין .שם.
ביאור מקור כמה לשונות- תקיעת שופר
יובל הוא איל ,דבערביא קוראים לאיל יובלא. לאחר שנתבארו בתחילת המסכת דיני כמה ראשי שנים
בגליא קוראים לנדה גלמודה ,גמולה דא מבעלה. שיש במשך השנה ,וכן נתבארו בארוכה דיני קידוש
החודש ,הגמרא עוברת לעסוק בדיני התקיעות והתפילות
באפריקי קוראים למעה קשיטה ,ונ"מ דהא דכתיב בראש השנה והיינו א' תשרי ,שבו יש מצות תקיעת שופר,
"מאה קשיטה" היינו מאה מעות. ויש בו תפילות מיוחדות ,וכדלהלן.
בכרכי הים קוראים למכירה כירה ,ונ"מ לפרש דברי מצות עשה מן התורה לשמוע תקיעת שופר בראש השנה,
הכתוב "בקברי אשר כריתי לי". דכתיב "יום תרועה יהיה לכם" ,ולמדו חכמים שתקיעה זו
צריכה להיות דווקא בשופר מדכתיב לגבי תקיעת יוה"כ
בתחום קן נשריא קוראים לכלה נינפי ,כדכתיב של יובל "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי".
"יפה נוף משוש כל הארץ" ,ולתרנגול קוראים שכוי להלן יבואר קרן של איזה בעל חי נקרא שופר (כ"ו) ,ואלו
-לשון ראיה ,כדכתיב "מי שת בטוחות (-כליות) דברים פוסלים את השופר (כ"ז) ,ודיני התקיעות ודיני
חכמה ,ומי נתן לשכוי בינה". תקיעת שופר בשבת (כ"ח -ל') ,ומתי תוקעים לפי סדר
התפילה (ל"ב) ,וכמה ואיזה תקיעות תוקעים (ל"ג ל"ד).
כ"ו :קבען פלוני -גזלני פלוני ,כדכתיב "היקבע
אדם אלוקים" ,ולוי לא שאלו היכי קבעך וכדו' כדי כל השופרות כשרים בין של איל בין של יעל חוץ משל
שמתוך תשובתו יבין מה כוונתו ,מפני שסבר פרה מפני שהוא קרן וכתיב גבי יובל "תעבירו שופר"
שהוא לשון עבירה. ולומדים ראש השנה מיובל .ורבי יוסי מכשיר דסבר שכל
סירוגין -פסקי ,לא הכל יחד. השופרות נקראו קרן ,ורבנן סברי ששל פרה נקרא
רק קרן ולא שופר דכתיב "בכור שורו הדר לו וקרני
חלוגלוגלות -פרפחינא ,ונ"מ לזב שאין מאכילים אותו
ראם קרניו" ,ורבי יוסי סבר שאף של פרה נקרא גם
דברים המביאים לידי טומאה .תוד"ה חלוגלוגות.
שופר דכתיב "ותיטב לד' משור פר" והיינו משופר,
סלסלה ותרוממך -כמו מסלסל בשערו -חיפוש
ולרבנן הכונה שור שהוא גדול כמו פר והיינו במעשה
והיפוך במטמוניות של תורה.
בראשית שנברא בקומתו .וכתבו התוס' (ד"ה חוץ) ששל ראם
וטאטאתיה במטאטא השמד -כמו כיבוד הבית. ג"כ נקרא קרן דכתיב "וקרני ראם קרניו" ,ושמא בלאו הכי אינו
השלך על ד' יהבך -מלשון משא. חלול ואינו ראוי לשופר.
לעולא יש טעם נוסף לרבנן ,דאין קטיגור נעשה
תקיעה בר"ה וביובל ובתעניות סניגור ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא ,כדאמר רב
ישנם ג' זמנים שתוקעים בהם בשופר ,בראש השנה, חסדא שהכה"ג אינו נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב
ביוה"כ של יובל ,ובתעניות שגוזרים על עצירת גשמים. מפני שאין קטגור (-זהב ששימש לעגל) נעשה סנגור,
ובמקדש היו תוקעים בשופר ובחצוצרות יחד .ולהלן ודווקא בעבודות פנים אמרינן הכי ,ושופר דלזכרון
יבואר באיזה מין שופר תוקעים ,ואם הוא כפוף או פשוט,
ואיך היו תוקעים במקדש בשופר ובחצוצרות יחד. הוא כלפנים דמי ,ואפוד וחושן השבטים הם לזכרון ולא
האפוד והחושן עצמם .תוד"ה כיון( .ולרבי יוסי חשיב
איזה שופר לוקחים בר"ה בתעניות וביובל- עבודת חוץ) .ודווקא שופר אבל דם פר מביאים כיון
שנשתנה ואין הפר ניכר ,וכן דווקא בבגדי זהב אמרינן
27
תמצית מסכת ראש השנה
מאריך בשופר ומקצר בחצוצרות ,כדי לידע שעיקר לת"ק שופר של ראש השנה של יעל פשוט (-מין חיה,
מצות היום בשופר. ולערוך הכונה לכבשה (תוד"ה של) ,כיון שצריך לפשוט
דעתו בתפילה ,ובתעניות בשל זכרים אילים שסתמן
בתעניות היו ב' חצוצרות באמצע ובצדדים היו ב'
כפופים ,כיון שצריך לכופף דעתו ,והיובל כר"ה
שופרות ,שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות
שתוקעים בפשוטים ,דאף שאין התקיעה ביובל לתפילה או
היום בחצוצרות דכל תקיעה שהיא לאסיפת העם היא לזכרון ,אלא לסימן שילוח עבדים והשמטת מכירת שדות,
בחצוצרות ,דכתיב "והיו לך למקרא העדה" .והיה פי השופר ילפינן גז"ש מראש השנה.
מצופה כסף ,טעם א' משום שקריאה לאסיפה היא לרבי יהודה בראש השנה תוקעים בשל זכרים (-
במצופה כסף כחצוצרות דקרא ,טעם ב' משום אילים ,כדי להזכיר עקידת יצחק .שם) כפופים ,וביובל בשל
שהתורה חסה על ממונם של ישראל ,אבל בר"ה יעלים פשוטים כיון שצריך לפשוט דעתו משום "נשא
משום כבוד יו"ט היו מצופים זהב. לבבנו אל כפים" .לרש"י ר"י לית ליה גזירה שוה ,ולתוס' (ד"ה
אין תוקעים בשופר ובחצוצרות יחד אלא במקדש, רבי יהודה) לומדים מהגז"ש את דיני השופר ,אבל הכפיפה
שהיא תלויה בסברא ,כיון שביובל לא שייכת סברא זו לא
אבל בגבולין לא ,דכתיב "בחצוצרות ובקול שופר לומדים.
הריעו לפני המלך ד' ".
לר' לוי של ראש השנה ושל יובל כפופים ,ושל
שווה היובל לר"ה לתקיעה ,ולברכות שביוה"כ של יובל תעניות פשוטים ,דסבר לגבי ר"ה כר"י שתוקעים
מברך ט' ברכות ,חוץ ממה שאומרים בר"ה "זה היום בשל זכרים כפופים ,כיון שצריך לכופף דעתו ,וס"ל
תחילת מעשיך" כר"א הסובר שבתשרי נברא העולם, כרבנן שיובל שוה לראש השנה .וכתבו התוס' (ד"ה של יעל
שלא היו אומרים ביובל .ולהלכה פוסקים כרבי יהושע פשוט) שהלכה כר"י ,והתוס' דנים אם המחלוקת היא
שבניסן נברא העולם ,ולפי זה תחילת מעשיך היינו שהעולם לכתחילה ,אבל לכו"ע יוצא בדיעבד בין בשל איל בין בשל יעל,
נדון בו אם יתקיים או לא .וי"ל שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ואם לא מצא של איל יוצא בשל רחל או בשעיר עיזים ,או גם
דבתשרי עלה במחשבה להברא ולא נברא עד ניסן .תוד"ה כמאן בדיעבד לא יצא.
מצלינן.
כ"ז .צורת התקיעה במקדש-
דיני השופר פי השופר של ר"ה במקדש היה מצופה זהב ,אבל אין
הגמרא מבארת אלו דינים לענין פסול השופר נלמדים לשים זהב במקום הנחת הפה שאז התקיעה בזהב ולא
מדכתיב "והעברת שופר תרועה" ,מחמת שאינו שופר בשופר.
שלם ,או שהוסיף על השופר ,או ששומעים קול אחר ולא וכן היו שתי חצוצרות מן הצדדים ,ואע"ג דתרי קלי
קול שופר ,או שאינו דרך העברה ,וכו' ,וכדלהלן. לא משתמעי( ,כדתניא זכור ושמור בדיבור אחד
שופר שנסדק ודיבקו פסול דהוי כשני שופרות .כתבו נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה
התוס' (ד"ה שופר) שמשמע מדבריו דאיירי בנסדק לגמרי לב' לשמוע) ,ואין לומר דכיון שהשופר מאריך יצא בסוף
חתיכות ,וא"כ זה הדין של דיבק שברי שופרות ,ולכן ביארו תקיעת השופר ,שהרי התוקע לתוך הבור אע"פ
שהשופר נסדק מצד אחד לאורכו על פני כולו ,והפסול הוא שבתחילה שמע קול שופר לא יצא( ,אמנם אין
שאין שם שופר עליו ,וזה גם הפסול כשדיבק שברי שופרות ,אי
נמי הפסול משום דבעינן דרך העברתו דכתיב "והעברת". להוכיח שלא מספיקה סוף תקיעה ממה שאם האריך
בתקיעה כמו שתי תקיעות לא יצא אלא ידי תקיעה
דיבק שברי שופרות פסול. אחת ,די"ל דשאני התם שאין מחלקים תקיעה אחת
כ"ז :נסדק לאורכו -כל ארכו פסול .אבל אם לא נסדק לשנים) ,צ"ל שרק באדם אחד דומיא דזכור ושמור תרי
לכל ארכו כשר( .תוד"ה נסדק). קלי לא משתמעי ,אבל בשני בני אדם משתמעי,
נסדק לרחבו -כל רחבו להקיפו אם נשתייר ממקום הסדק ודווקא בדבר חביב ,כדמצינו שבהלל ובמגילה יוצא
אפי שמע מי' בני אדם שאינם יכולים לצמצם לקרוא ממש
עד מקום הנחת הפה שיעור תקיעה כשר חשיב ליה כמאן
יחד ,אבל בקריאת התרגום אין שנים מתרגמים .והא
דאישתקיל כוליה והוי כשופר ארוך שקיצרו ,ושיעור תקיעה
דאיתא בב"ב ט"ו .ששמונה פסוקים בתורה יחיד קורא אותם,
היינו כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן ,ואם לא היינו שלא יחלקו ד' פסוקים לכל אחד( ,אמנם בזמננו נוהגים
נשאר שיעור תקיעה פסול אף אם דיבקו. שנים לקרות בתורה) ,דאילו לקרות שנים יחד זה שייך בכל
התורה .תוד"ה אבל.
28
תמצית מסכת ראש השנה
תקיעה בבור וכדומה- ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ,ואם לאו
התוקע לתוך הבור או הדות או הפיטס ,אם רק קול כשר .ובברייתא תנא שת"ק פוסל אף במינו ,ורבי נתן
שופר שמע יצא ,ואם גם קול הברה שמע לא יצא, מכשיר במינו אם אינו מעכב את התקיעה ,ואמר רבי יוחנן
ואותם העומדים בתוך הבור יצאו יד"ח מפני שהם שבמינו כשר דווקא בנשאר רובו ,ומשמע ששלא
לעולם שומעים את קול השופר. במינו פסול אף בנשאר רובו .וללישנא בתרא ריו"ח
מכשיר במינו אע"פ שנפחת רובו ,ושלא במינו
כ"ח .תקע לעצמו מקצת תקיעה בבור ומקצתה
בנפחת מיעוטו כשר וברובו פסול .התוס' (ד"ה ניקב) רצו
בחוץ יצא כיון שגם החלק הראשון כשר בשבילו ,מפני שהוא לבאר שמע כב את התקיעה היינו שקודם הסתימה היה הקול
היה אז בבור ,ואין חוששים שיוציא ראשו והשופר יהיה משתנה מחמת הנקב ,דפסול משום דשופר אחד אמר רחמנא,
עדיין בבור ,אבל השומע מקצת בבור ומקצת בחוץ שלא יסייע בדבר אחר ,אבל אם הסתימה לא הוחלקה והיא
לא יצא ,מפני שצריך לשמוע את כל התקיעה מעכבת את התקיעה אינו פוסל ,דכל הקולות כשרים בשופר.
אמנם מסקנת התוס' שמעכב את התקיעה היינו לאחר שסתמו,
(כדמצינו שהשומע תקיעה בבור לא יצא ,אע"פ
וכתבו שלהלכה שופר שניקב וסתמו במינו וחזר קולו לכמות
שבתחילה אין שומעים קול הברה) ,ואם חלק שהיה לפני שניקב ,ודאי כשר ,אפילו אם הנקב היה מעכב את
מהתקיעה פסול לא יצא ,וכן השומע מקצת תקיעה התקיעה.
לפני עלות השחר ומקצת אחריה לא יצא. וקמ"ל דלא תימא דפסול דכתיב ארוך וקצרו כשר
רבא סבר שאין לתקוע בשופר של עולה או "והעברת" .תוד"ה ארוך.
שלמים שתלשם מחיים( ,דאחרי זריקה אין מעילה לא בעור גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר ,וכן אם גרדו
ולא בקרניים ,שהכל לכהנים) ,ואם תקע לא יצא ,ואע"פ ונשאר רק הגלד והוא דק כשר.
שבעולה מעל ויצא לחולין (אבל שלמים אינם בני ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול ,שלא במקום
מעילה ,דאין מעילה בקדשים קלים אלא באימורים ולאחר
הנחת פה כשר ,ואם מבפנים פסול מפני שהתקיעה
זריקה כשהובררו לחלק גבוה) ,לא יצא לחולין אלא אחרי בזהב .רש"י .והתוס' (ד"ה צפהו מבפנים) כתבו הטעם משום
התקיעה .וחזר בו רבא ואמר שבשניהם יצא דמצוות שאין כאן קול של שופר אלא קול של זהב .ומבחוץ אם
לאו ליהנות ניתנו אלא לעול ,ועל כן המודר הנאה נשתנה קולו פסול ואם לאו כשר .התוס' (ד"ה צפהו)
מהתוקע או מהשופר יצא ,ומותר למודר הנאה שיזה דנים אם מקום הנחת פה הכונה עובי השופר במקום שמניח
עליו מי חטאת ,והמודר ממעין מותר לטבול בו פיו ,א"כ שלא במקום הנחת פה היינו מבחוץ ,ואם הכונה שלא
טבילה של מצוה ,וב' דינים אלו הם דווקא בימות במקום הנחת הפה לצד הרחב ,הרי אם הוסיף על השופר בין
במינו בין שלא במינו פסול ,ודוחק לפרש דאיירי התם כשרק
הגשמים ולא בימות החמה דאיכא הנאת הגוף .וכתבו ע"י ההוספה יש שיעור שופר.
התוס' (ד"ה המודר) שבנדרים מבואר שלפי רבא הנודר הנאת
שופר עלי מותר לתקוע בשופר של מצוה ,אבל אם אמר נתן שופר בתוך שופר ,אם קול פנימי שמע יצא,
תקיעת שופר עלי אסור ,אם לא שנאמר שרק בישיבת סוכה ואם קול חיצון שמע לא יצא מפני שמחיצות הפנימי
שבלי המצוה יש הנאה אסור ,אבל שופר שאין בו הנאה בלי מפסיקות את התקיעה .רש"י .והתוס' (ד"ה אם) כתבו שהקול
המצוה י"ל שמותר. יוצא באויר שבין חיצון לפנימי והיינו ב' או ג' שופרות.
שופר של ע"ז שהשתמשו בו לע"ז והוא נאסר בהנאה הפכו ,בין הפכו ככיתונא -כהפיכת חלוק לעשות
אסור לתקוע בו ,ואם תקע יצא דמצוות לאו ליהנות פנימי חיצון ,בין קיצר את הרחב והרחיב את הקצר
ניתנו ,ובשל עיר הנידחת לא יצא דכתותי מיכתת ברותחין ,לא יצא ,דכתיב "והעברת" -דרך העברה
שיעוריה דכיון שהוא עומד להשרף כשרוף דמי ,ושופר צריך מחיים בעינן.
שיעור בכדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. הוסיף על השופר כל שהוא אף במינו פסול.
מי שהוא עיתים חלים עיתים שוטה ,כשהוא חלים היה הקול דק או עבה או צרוד כשר ,שכל הקולות
הרי הוא כפיקח לכל דבריו ,וכשהוא שוטה הרי הוא
כשרים בשופר.
כשוטה לכל דבריו.
קדחו בזכרותו (-דרך להוציאו כולו והוא רק נקב בו),
כוונת המצוות ואיסור בל תוסיף כשר ,דמין במינו אינו חוצץ.
29
תמצית מסכת ראש השנה
התוס' (ד"ה הכא) שמשמע בגמרא שכהן שבירך פעם אחת נחלקו אמוראים האם מצוות צריכות כוונה או לא ,הגמרא
באותו יום ,שוב אינו עובר בעשה ד"אמור להם". כאן מביאה את דעת אבוה דשמואל ורבא שמצוות אין
וכן אם נתערבו דם קרבנות מתן אחת כגון דם בכור צריכות כוונה ,ובפסחים קי"ד :מובאת דעת ר"ל שמצוות
צריכות כוונה (וע"ע בתוס' שם קט"ו ,).ובסוף הסוגיה כאן
ומעשר במתן ד' -שלמים אשם עולה ותודה (שהם שתי
(כ"ט ).מובאת דעת רבי זירא שצריך כוונת שומע
מתנות שהם ארבע ,אבל חטאת שהיא ד' מתנות בד' קרנות לא, ומשמיע ,ונחלקו הראשונים אם רבי זירא בא לומר
דההוא למעלה מחוט הסיקרא והני למטה .תוד"ה מתן) לרבי שמצוות צריכות כוונה .כמו כן נחלקו הראשונים אם
יהושע יתנם מתנה אחת כדי שלא יעבור על בל להלכה מצוות צריכות כוונה ,והשו"ע (סימן ס') מכריע
תוסיף ,ונתינה זו עולה לשניהם ,וגם בזה הטעם משום שמצוות צריכות כוונה.
שאם ימצא בכור אחר יזה מדמו חשיב זמן המצוה, עוד דנה הגמרא לפי רבא שמצוות אין צריכות כוונה,
אבל בלאו הכי לא היה עובר ,כיון שאינו עושה זאת אלא מחמת דא"כ המוסיף על המצוה ללא כוונה עובר על איסור בל
ספק( .תוד"ה ומנא) .ואמנם יש לחלק דבבכור שמחויב תוסיף ,והגמרא דנה מתי אינו עובר על בל תוסיף מחמת
להזות חשיב זמנו ,ובברכת כהנים שאינו מחויב לברך שעבר זמן המצוה.
לא חשיב זמנו .לר"א בנתערבו דמי מתן אחת במתן כ"ח :מצוות אין צריכות כוונה -לאבוה דשמואל
ארבע יתן מתן ד' ,שלא יעבור על בל תגרע ,ולרבי אם כפאוהו פרסיים לאכול מצה יצא בלא כוונת מצוה.
יהושע עדיף לעבור על בל תגרע בלי מעשה מלעבור ולמד מזה רבא שהתוקע לשיר וי"א לשד והיינו להבריח
על בל תוסיף ע"י מעשה .ואם נתערבו מתן אחת שד מעליו יצא ,דמצוות אין צריכות כוונה.
במתן אחת לכו"ע יתנם מתנה אחת ,ואם נתערבו
ולפי זה הא דתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא
מתן ארבע במתן ארבע לכו"ע יתנם מתן ארבע).
אם כיוון ליבו יצא ואם לאו לא יצא ,איירי בקורא
עוד יכול רבא לתרץ למה אין איסור בל תוסיף לישן להגיה ,והכונה שיכוון לקרות כראוי.
בסוכה בשמיני של חג ,דמצוות א"צ כוונה כדי
והא דתנן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או
לצאת ,אבל לעבור בבל תוסיף בזמנו עובר אף בלא
שביתו היה סמוך לבית הכנסת ,ושמע שופר או
כוונה ,ושלא בזמנו אינו עובר אלא בנתכוון לשם מצוה.
מגילה ,אם כיוון ליבו יצא ואם לאו לא יצא ,הכונה
וכתבו התוס' (ד"ה ומנא) שאין איסור בל תוסיף בעשית מצוה שידע ששומע שופר ולא חמור .והא דאמרינן בעירובין
(כגון תקיעת שופר ברכת כהנים לולב מצה) כמה פעמים ,וכן שאם הציבור נמצאים בקטנה והש"ץ בגדולה אין יוצאים ידי
אם נתן דם כמה פעמים באותו מקום אינו עובר ורק בנתן חובתם ,והכא נמי הרי אינו בבית הכנסת ,שאני התם שאין
במקום אחר עובר ,וכן המוסיף ערבות או הדסים אינו עובר עשרה עם הש"ץ .ומה שנחלקו רב ורבי יהושע בן לוי לענין מן
אפילו למ"ד לולב צריך אגד ורק במוסיף מינים אחרים עובר. האגף ולחוץ ,איירי לענין לענות עם הציבור קדושה ויהא שמיה
ובברכת כהנים אינו עובר כשמברך עוד פעם אא"כ מוסיף עוד רבה ,אבל בתקיעה ומגילה מודו שיוצאים .תוס' כ"ז :ד"ה
ברכה .מיהו תימה שלפי זה אם נתן כמה חוטים בציצית או כמה ושמע.
פרשיות בתפילין בבית אחד אינו עובר .ומסוכה אין להוכיח
ממה שאינו עובר בעשה ד' מחיצות ,דככל שמוסיף מחיצות הוי והא דתנן שאם נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע לא
יותר תשבו כעין תדורו. יצא ,היינו שלא נתכוון לשיעור תקיעה אלא למנבח
כ"ט .כוונת לתקוע עבור השומעים -רבי זירא נבוחי שאין בזה שיעור תקיעה .רש"י .והתוס' כתבו דצ"ל
שבפועל יצא לו שיעור תקיעה ,או שכוונת הגמרא שהיה נופח
אמר שצריך התוקע לכוון לתקוע בשביל השומעים בשופר ועלתה בידו תקיעה .עוד כתבו התוס' (ד"ה אבל נתכוון)
להוציאם ידי חובה ,ולדבריו מה שהעובר אחורי בית דלא משמע דאיירי שהתוקע לא נתכוון להוציא את השומע.
הכנסת יצא אם כיוון ליבו ,היינו כשהתוקע הוא ש"ץ ואף שמצוות אין צריכות כוונה ,הישן בשמיני בסוכה
שכוונתו להוציא את כל השומעים .והגמרא מביאה
שלא לשם מצוה אינו לוקה ,דאין עוברים על בל
מחלוקת תנאים אם צריך התוקע לשם השומע ,או
תוסיף אלא בזמן המצוה כגון ה' מינים בלולב וה'
שמספיק שיתכוון להשמיע לעצמו ,וביחיד לכו"ע
טוטפות בתפילין וה' ציציות בטלית ,אבל תוספת יום על ימים
צריך גם כוונת השומע וגם כוונת המשמיע .עוד או שעה על שעה אין זה מוסיף.
איתא בברייתא שאם נתכוון רק השומע או רק ומ"מ כהן שהוסיף על הברכה אפי' לאחר שסיים את
השומע לא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע ,והגמרא כל הברכות עובר על בל תוסיף ,שכיון שאם ימצא
מדייקת שדעת תנא זה שדי שהמשמיע יכוון ציבור אחר יחזור ויברכם חשיב זמן המצוה .וכתבו
להשמיע לעצמו.
30
תמצית מסכת ראש השנה
כל הברכות אע"פ שיצא מוציא אחרים יד"ח שהרי כל והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל -שאם
ישראל ערבים זה בזה למצוות ,חוץ מברכת הלחם והיין נסתכלו ישראל כלפי מעלה ושיעבדו ליבם לאביהם
ושאר ברכות הפירות והריח שאם יצא אינו מוציא לפי שבשמים היו מתגברים ,וכן גבי נחש דכתיב "עשה
שאינם חובה אלא שאסור להנות מהעולם בלא ברכה ,ולכן לא לך שרף וכו' " היינו שנתרפאו ע"י ששעבדו ליבם
שייך בזה ערבות ,ואף לאורחים אינו יכול לברך ,ולבניו לאביהם שבשמים.
יכול לברך כדי לחנכם ,וברכת הלחם של מצה וברכת
היין של קידוש יכול להוציא בהם אחרים ,כיון שהוא מי חייב בתקיעת שופר,
חייב לאכול מצה בליל פסח וכן לשתות יין בקידוש ,וא"א
לעשות זאת בלא ברכה ,נמצא שהמצוה תלויה בברכת הנאה. ומי יכול להוציא אחרים
גם אדם שכבר יצא ידיי חובת המצוה בעצמו יכול להוציא
כ"ט :הלל ומגילה אע"פ שיצא מוציא. אחרים ידי חובה ,כיון של ישראל ערבים זה בזה ,אבל מי
שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציא אחרים ,ובברכת
הנהנין כיון שאין חיוב לברך ולאכול ,מי שכבר יצא אינו
יכול להוציא אחרים.
יום טוב: הכל חייבים בתקיעת שופר ,כהנים לויים ישראלים,
גרים ועבדים משוחררים (אבל שאינם משוחררים לא ,כיון
שכל מצוה שהאשה אינה חייבת בה גם הם אינם חייבים בה),
תקיעת שופר בשבת טומטום ואנדרוגינוס שמא הוא זכר ,ומי שחציו עבד
מדאורייתא כל אדם חייב לשמוע שופר בראש השנה ,וגם וחציו בן חורין משום צד חירות שבו.
בשבת חייבים בזה ,דתקיעה היא חכמה ואינה מלאכה,
אמנם חכמים אסרו לתקוע בשבת ,ורק במקדש היו מה החידוש שכהנים חייבים בתקיעת שופר-
תוקעים ולא במדינה ,ואחרי החורבן תיקנו לתקוע בעוד סלקא דעתך אמינא דכיון ששוה היובל לר"ה
מקומות ,וכדלהלן. לתקיעה ,והכהנים אינם במצוה דיובל ,דלעולם
ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל מוכרים וגואלים (משא"כ ישראל שמכר בית בבתי ערי
לא במדינה (-לא בירושלים ולא בגבולין .רש"י .ולפי זה מה חומה ,אם לא גאל בתוך שנה תמימה הבית נחלט ,ובמוכר שדה
שמצינו בסיפא שתוקעים בכל עיר שהיא רואה ושומעת אחוזה ישראל אינו יכול לגאול בתוך ב' שנים ,אבל לוים גואלים
וקרובה ויכולה לבוא ,היינו אחרי החורבן ותקנת ריב"ז .תוד"ה מיד ,וישראל שהקדיש שדה אחוזה והגזבר מכרה לאיש אחר
אין הבעלים יכולים לגאול אלא השדה יוצאת לכהנים ביובל,
אבל) .ואין הטעם משום שאסור לתקוע בשבת
והלוים גואלים לעולם) ,אימא לא ליחייבו בשופר ,קמ"ל.
מדאורייתא (דכתוב אחד אומר "שבתון זכרון ובאמת גם לוים שייכים בהשמטת קרקעות ,שאם הם קנו
תרועה" וכתוב אחר אומר "יום תרועה" ,וי"ל כאן מישראל הם מחזירים ביובל ,דלא נפקי לוים מכלל המצוות
ביו"ט שחל בשבת כאן ביו"ט שחל בחול) ,דא"כ והדינים ,ואם לקחו ישראל מהם מן האלפים אמה שניתנו להם
במקדש איך היו תוקעים ,אלא מדאורייתא מותר מחוץ לעריהם ,יוצא ביובל ,ואפילו בתי ערי חומה שאין חוזרים
לתקוע בשבת ,שהרי תקיעה (ורדית הפת לר"ח לאחר לישראל ביובל ,חוזרים ללוים .ויש גורסים שהלוים מקדישים
אפיה מותר לרדות לכתחילה ,ובעוד שהיא עיסה אסור מדרבנן לעולם וגואלים לעולם .אבל אין הו"א לפוטרם מדכתיב
כיון שזה כעין לש .ולתוס' אפילו לאחר אפיה אסור מדרבנן. "יום תרועה יהיה לכם" וכהנים שייכים כל השנה
תוד"ה רדיית הפת) חכמה היא ואינה מלאכה וכתיב "כל בתקיעות של קרבנות ,דכל השנה תוקעים
מלאכת עבודה לא תעשו" (האי קרא ביו"ט כתיב ,ובאמת בחצוצרות ולא בשופר.
אף בשבת דכתיב "כל מלאכה לא תעשו" ולא כתיב עבודה ,אין
התקיעה אסורה .תוד"ה כל) ,ורבנן גזרו שכיון שאין הכל מי אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה -טומטום
בקיאים בתקיעת שופר שמא יטלנו לילך לבקי אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו שמא
ויעבירנו ד"א ברה"ר (אבל במקדש לא גזרו משום דאין תוקע זה נקבה וחבירו זכר ,ואנדרוגינוס יכול להוציא את
שבות במקדש) ,ומטעם זה אין נוטלים לולב ואין קורין מינו דאי בתר זכרות אזלת שניהם חייבים ,ואי בתר נקבות
מגילה בשבת .והא דלא נקט שחוששים להוצאה מרה"י אזלת שניהם פטורים ,ומי שחציו בן חורין לא יכול
לרה"ר ,לרש"י משום דלא תמיד הדבר אסור מדאורייתא ,דאם להוציא לא את שאינו מינו ולא את מינו ,ואף לא את
הגביהו ע"מ להצניעו ונמלך להוציאו פטור ,ולתוס' מרה"י עצמו ,דלא אתי צד עבדות ומפיק צד בן חורין.
לרה"ר אית ליה הכירא .תוד"ה שמא.
31
תמצית מסכת ראש השנה
רבן יוחנן בן זכאי תיקן אחרי החורבן כמה תקנות זכר וכתבו התוס' (שם) שבזמן המקדש הקילו בלולב לנוטלו בשבת
למקדש ,דכתיב "ציון היא אין דורש לה" מכלל אף בגבולין כיון שהותר במקדש ,דאינו אלא טלטול בעלמא,
והחמירו בשופר שהוא מעשה חכמה ,ולאחר החורבן הקילו
דבעיא דרישה. בשופר במקום שיש בי"ד ,כיון שהוא בא להעלות זכרונם של
נטילת לולב במדינה כל שבעה -בראשונה היה ישראל לאביהם שבשמים ,והחמירו בלולב .ועוד י"ל שבשופר
הלולב ניטל במקדש שבעה דכתיב "ושמחתם לפני ד' החמירו בזמן בית המקדש כיון שבר"ה לא היה ידוע קביעות
אלוקיכם שבעת ימים" ,ובמדינה יום אחד דכתיב "ולקחתם החודש אלא בירושלים ,אבל יום ראשון דלולב היה ידוע
בגבולין.
לכם ביום הראשון" ,משחרב בית המקדש התקין רבן
יוחנן בן זכאי שיהיה הלולב ניטל במדינה שבעה זכר משחרב בית המקדש התכנסו מכל הערים ליבנה
למקדש. ותקעו שם על פי רבי יוחנן בן זכאי (ובני בתירה שהיו
גדולי הדור רצו לדון בדבר אם יש לגזור אף במקום שיש
איסור אכילת חדש ביום הנפת העומר -מדאורייתא
בזמן שאין עומר מותר לאכול חדש משהאיר המזרח ,וריב"ז בי"ד ,ואמר להם ריב"ז שקודם יתקעו ,ואח"כ אמר
להם שאין משיבין לאחר שכבר נעשה מעשה דגנאי
תיקן שאסור לאכול חדש בכל יום הנפת העומר,
דמהרה יבנה ביהמ"ק ,ואם יבנה בט"ו יאמרו שכמו הוא להוציא לע"ז שהיו טועים) .לת"ק קבעו שיתקעו
שאשתקד היה מותר לאכול בבוקר כך גם השנה בשבת בכל מקום שיש בי"ד אפילו באקראי .לרבי
אלעזר לא התקין ריב"ז שיתקעו אלא ביבנה שהיתה
מותר ,ולא ידעו שצריך שיקריבו עומר כדי להתיר,
שם סנהדרין גדולה של ע"א ,וכן בכל מקום שגלתה סנהדרין,
ואף שמטעם זה א"צ לאסור אלא עד חצות ,שהרי אבל לא במקום שיש בי"ד של כ"ג .אמרו לו אחד יבנה
בחצות ודאי כבר הקריבו את העומר ,מ"מ שמא יבנה ואחד כל מקום שיש בו בי"ד קבוע.
המקדש סמוך לשקיעה או בלילה של ט"ז ,שלא יהא
שהות לקוצרו ולהבהבו באבוב של קלאין ולטוחנו ולהרקידו ל .תקיעה בשבת במקום שיש בו בי"ד -לרב הונא
ולהקריבו עד חצות ,ואם יהיו רגילים לאכול אחר חצות יאכלו (ללישנא קמא) לא היו תוקעים אלא עם בי"ד .הגמ'
גם ביום זה ויעשו איסור .ואף שאין בנין בית המקדש לא ביו"ט
ולא בלילה ,הני מילי בנין בידי אדם ,אבל בנין העתיד לבוא בנין
מבארת דבריו שבירושלים היו תוקעים בין בפני בי"ד
בידי שמים הוא. בין שלא בפני בי"ד ,ובמקום שיש בו בי"ד לא היו
תוקעים אלא בפני בי"ד ,ועל זה נאמר כי הוה מסיים
ל :לרב נחמן בר יצחק זה אינו מתקנות ריו"ח בן
ש"צ תקיעה ביבנה לא שמע איניש קול אוניה מקול
זכאי ,אלא סבר כשיטת ר"י שהתורה אוסרת חדש תקועיא דיחידאי.
כל יום ט"ז דכתיב "על עצם היום הזה" עד עצמו של
ללישנא בתרא רב הונא דיבר על התקיעה ביובל,
יום ,וקסבר עד ועד בכלל.
שכל יחיד חייב לתקוע דכתיב "ביום הכיפורים
קבלת עדות החודש בתשרי -בראשונה היו תעבירו שופר בכל ארצכם" ,ואמר רב הונא שאין כל
מקבלים עדות החודש כל היום ,והיו נוהגים קדושה ביום יחיד תוקע אלא בזמן בי"ד עד שש שעות שהיו בי"ד
הל' של אלול שמא יבואו עדים ויקדשוהו בי"ד ,פעם אחת יושבים אף שלא בפני בי"ד ,ולפי"ז בר"ה היו תוקעים
נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוויים בשיר (י"א רק בזמן בי"ד ובפני בי"ד .רבי זירא מסתפק היכא
שלא אמרו שיר כלל בתמיד של בין הערבים ,כיון שלא שננערו בי"ד לעמוד ולא עמדו ,תיקו.
ידעו אם לומר שיר של יו"ט או של חול ,אבל בתמיד של שחר
כיון שברוב השנים אין העדים מגיעים לפני תמיד של שחר ויש אשה אינה חייבת בתקיעת שופר ,דכל מצות עשה
ספק אם יתקדש היום ,לא תיקנו שיר מיוחד לשחרית של ר"ה, שהזמן גרמא נשים פטורות.
ולרבי זירא אמרו שיר של חול עם תמיד של בין
ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה
הערבים) ,התקינו שלא יקבלו עדים אלא עד המנחה
שבירושלים כל עיר שהיא רואה (-פרט ליושבת
(ובברייתא איתא בכדי שיהיה שהות ביום להקריב
בנחל) ,ושומעת (-פרט ליושבת בראש ההר) ,וקרובה
תמידין ומוספין ונסכיהם ,ולומר שירה שלא
(-פרט ליושבת חוץ לתחום) ,ויכולה לבוא (-פרט
בשיבוש) ,ואם באו מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו
לעיר שמפסיק לה נהרא) היו תוקעים בהם ,וביבנה
היום של ר"ה קודש אע"פ שיודעים שבי"ד כבר לא יקדשו
את אותו יום ,שמא יבואו בשנה הבאה לזלזל בו ולעשות
לא היו תוקעים אלא בבי"ד בלבד.
תקנות רבן יוחנן בן זכאי
32
תמצית מסכת ראש השנה
לולא כעס אויב ,כי ידין) ,כל שבת חלק אחד ,וכדרך זה מלאכה כל היום ,ולמחר קודש .משחרב בית המקדש
היו מחלקים שירת האזינו בבית הכנסת בקריאת התקין ריב"ז שיהו מקבלים עדות החודש כל היום.
התורה ,והשביעי קורא מן השיר ואילך.
וכתבו התוס' (ד"ה ונתקלקלו) שלא נתקלקלו במה שלא יכלו
במנחה של שבת -אז ישיר עד מי כמוך ,מי כמוך עד סוף להקריב מוסף ר"ח אחרי תמיד של בין הערבים משום עשה
השירה ,אז ישיר ישראל דעלי באר ,כל שבת פרק אחד. ד"עליה" -עליה השלם כל הקרבנות כולם ,דבאמת יכלו
להקריב ,דאתי עשה דרבים ודחי עשה דהשלמה .והקשו התוס'
י' מסעות נסעה שכינה להסתלק מעל ישראל מעט מעט שכיון שאומרים את השיר על הנסכים ,דאין שירה אלא על
כשחטאו .כפורת שהיתה רגילה לשכון שם ,כרוב -אחד היין ,היו יכולים להמתין עם הנסכים והשיר עד הלילה או עד
מהכרובים שעשה שלמה שהיו עומדים בארץ אחד לצפון למחר (דאפשר להביא נסכים גם אחרי עשרה ימים מהבאת
הארון ואחד לדרום ,ובימי יחזקאל נסתלקה לשם ושהתה שם הקרבן) ,דלכתחילה יש להביא נסכים עם הזבח.
כמה ימים ,מפתן הבית ,חצר -העזרה בין האולם ולמזבח,
השיר שנאמר בקרבנות ר"ה -בשחרית היו אומרים
מזבח החיצון ,גג ,חומה ,עיר -ירושלים ,הר הזיתים (וכל
הסילוקים הללו הם לפי שבקושי היה מסתלק ומצפה שישובו),
שיר של אותו היום בשבוע ,במוסף אומרים "הרנינו
לאלוקים עוזינו וכו'" עד סוף המזמור ,מפני שהוא יום
מדבר ,ונתעכבה במדבר ו' חודשים שמא יחזרו
תרועה ,במנחה אומרים "קול ד' יחיל מדבר" כדי להזכיר
בתשובה ,ואח"כ עלתה וישבה במקומה .וכנגדן
בר"ה זכות קול שופרות של מתן תורה ,ואם חל ר"ה
גלתה סנהדרין -לשכת הגזית ,חנות ,ירושלים ,יבנה,
בחמישי שהשירה שלו "הרנינו לאלוקים עוזינו"
אושא ,יבנה ,אושא ,שפרעם ,בית שערים ,ציפורי,
והעדים באו לפני תמיד של שחר ,היה אומר בשחרית
טבריא ,וטבריא עמוקה מכולם ומשם עתידים ליגאל.
"הסירותי מסבל שכמו" מפני שבר"ה יצא יוסף מבית
האסורים ,ואם באו עדים בחמישי בשבת אחר תמיד של
תקנות נוספות שתיקן ריב"ז שחר היה אומר במוסף הרנינו פעם שניה.
ל"א :אפילו אם ראש בי"ד אינו במקום הועד על
העדים ללכת להעיד במקום הועד ואף שבקידוש
שיר של יום וטעם אמירתו
החודש ראש בי"ד אומר מקודש ,ילכו לבי"ד והסנהדרין יקדשו ל"א .בראשון היו אומרים "לד' הארץ ומלואה" על
את החודש בלי ראש בי"ד .ודווקא בעדות החודש כדי שם שקנה שמים וארץ והקנה תבל ליושבים בה ושליט
שלא להכשילם לעתיד לבוא ,אבל מלוה התובע את בעולמו -שלא נבראו המלאכים אלא בשני.
הלוה לפני ראש בי"ד מסוים ,וראש בי"ד הלך למקום בשני" -גדול ד' ומהולל מאוד" שחילק מעשיו בין
אחר ,צריך ללכת אחרי המלוה ,דעבד לווה לאיש עליונים לתחתונים ,ונתעלה וישב במרום ,ומלך עליהם ,וזה
מלוה. דוגמת שכנו בעירו ובהר קדשו.
אין הכהנים רשאים לעלות בסנדליהם לדוכן. בשלישי" -אלוקים ניצב בעדת קל" שגילה ארץ
עד כאן מצינו ז' תקנות של ריב"ז ,שש בפרק זה ב' בחכמתו והכין תבל לעדתו.
התקנות הנ"ל ,תקיעה בכל מקום שיש בי"ד (כ"ט ,):נטילת לולב ברביעי" -קל נקמות ד' " שברא חמה ולבנה ברביעי,
במדינה שבעה זכר למקדש (ל ,).איסור אכילת חדש בט"ז ניסן ועתיד ליפרע מעובדיהם.
(שם) ,לקבל עדות החודש כל יום ראש השנה (ל .):ותקנה בחמישי" -הרנינו לאלוקים עוזינו" שברא עופות
נוספת בפרק קמא שאין מחללים שבת אלא על ניסן ותשרי ודגים שהרואה אותם משונים זה מזה בא לשבחו.
(כ"א.):
בשישי" -ד' מלך גאות לבש" שגמר מלאכתו ומלך
גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו עליהן.
(ורובע זה המחיר של קן .לרש"י הכונה לרובע שקל שזה חצי
דינר ,וכתבו התוס' (ד"ה רובע) שהכונה למטבע צורי שהוא פי בשבת" -מזמור שיר ליום השבת" והיינו לעת"ל ליום
שמונה ממטבע מדינה .ולתוס' הכונה לרבע דינר) ,והגר חייב שכולו שבת שעתיד העולם להיות חרב ,ולרבי נחמיה
בקרבן דכתיב "ככם כגר יהיה" -כאבותיכם ,מה אבותיכם לא על שם ששבת בשביעי ,ונחלקו אם שית אלפי שנה
נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת והזאת דמים ,אף הוי עלמא וחד חרוב או תרי חרוב.
הגרים צריכים מילה וטבילה והרצאת דמים ,ומספיק לזה עולת
העוף ,וצריך להפריש דמי עוף שמא יבנה בית המקדש בימינו במוספי שבת -שירת האזינו מחולקת לו' פרקים
הזי"ו ל"ך (-האזינו ,זכור ימות עולם ,ירכיבהו ,וירא ד' וינאץ,
33
תמצית מסכת ראש השנה
ותוקע ,דמצוה לתקוע ג' זכרונות ותוקע ,שופרות ויקריבוהו .ונמנה עליה ריב"ז וביטלה מפני התקלה -
תקיעות של שלש שלש ,עבודה ,הודאה ,וברכת כהנים. שמא יבואו ליהנות מזה.
לר"ע אומר מלכיות עם קדושת היום ותוקע ,דאם התקנה התשיעית שתיקן ריב"ז-
אינו תוקע למלכיות למה צריך לומר י' פסוקי
לרב פפא כרם רבעי -שגזרו חכמים שיעלו פירות
מלכיות ,דכיון שאישתני מזכרונות ושופרות שאינו
רבעי לירושלים מהלך יום אחד לכל צד אע"פ
תוקע די לומר ט' פסוקים. שמדאורייתא מותר לחללו ולהעלות את המעות לירושלים,
רשב"ג סובר כר"ע שתוקעים למלכיות. כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ,והתירו ריב"ז ,דכיון
הגמ' מביאה ברייתא שמבארת מנין שאומרים שחרבה ירושלים א"צ לעטרה בפירות .ורבי אליעזר היה לו
ברכות אלו. כרם רבעי ורצה להפקירו לעניים שהיה עליו טורח
ברכת קדושת היום -לרבי אומרה עם המלכיות, להעלותן ,ואמרו לו שריב"ז ביטל תקנה זו .ואיתא
דתמיד אומר קדושת היום בברכה רביעית .ולרשב"ג בשבועות שאין מכאן ראיה שר"א סובר שקדושה ראשונה
קידשה לעת"ל ,דאפילו אם לא קידשה לעת"ל צריך להעלות
אומר קדושת היום בזכרונות ,דתמיד אומר קדושת לירושלים ,דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו( .תוד"ה
היום באמצע התפילה .ולרבי יוחנן בן נורי (מתני') וביקש) .והקשו התוס' הרי אם הקדושה בטלה העניים לא יוכלו
אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. לאכול זאת בירושלים ,וכתבו שי"ל שיוכלו לחלל זאת על שוה
פרוטה ,דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל ,ובזמן הזה
מלכיות זכרונות ושופרות מותר לעשות כך לכתחילה .והתוס' דנים אם דין זה נאמר רק
בהקדש ,או גם במעשר ,וכתבו שבשאלתות דרב אחאי פסקו
איתא בגמרא (לעיל ט"ז ).אמר הקב"ה אמרו לפני בראש שגם מעדר שני וכרם רבעי אפשר לחלל על שוה פרוטה.
השנה מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות כדי שתמליכוני
עליכם ,זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ,ובמה לרב נחמן בר יצחק לשון של זהורית שבתחילה
בשופר .ולהלן יבואר כמה ואיזה פסוקים מזכירים בכל היו קושרים אותו על פתח האולם מבחוץ לראות אם
אחת מברכות אלו ,ומה סדר הפסוקים מתורה נביאים הלבין ואם לא הלבין היו עצבים ,התקינו שיהיו
וכתובים. קושרים אותו מבפנים ,ועדיין היו מציצים ,התקין
מנין פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות -אין פוחתין ריב"ז לקשור חציו בסלע וחציו בין קרניו .הגמ'
מעשרה פסוקים למלכיות ועשרה לזכרונות ועשרה מבארת שתקנה זו היתה לפני מ' שנה שקודם
לשופרות ,כנגד י' הילולים של מזמור הללוהו בתקע החורבן שאז כבר לא היה לשון של זהורית מלבין
שופר ,וי"א כנגד עשרת הדברות שמוזכר בהם שופר, אלא מאדים ,ובזמן זה עדיין ריב"ז היה לומד ולא
וי"א כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם בראש מלמד שהרי חי קכ' שנה ,מ' בפרקמטיא מ' למד מ'
השנה( ,ובראשית נחשב מאמר) .ובברייתא תנא שאם לימד וחי גם לאחר החורבן שנה או שנתיים ,והציע את
אמר ז' מכל סדר יצא ,כנגד ז' רקיעים .ולריו"ח בן התקנה לרבו וקיבלה ,וקבעה בשם ריב"ז למנותה עם
נורי הפוחת לא יפחות משבע ,ואם אמר ג' למלכיות שאר תקנותיו.
ג' לזכרונות וג' לשופרות יצא ,וג' זה כנגד תורה
נביאים וכתובים ,וי"א כנגד כהנים לוויים וישראלים. סדר התפילה והתקיעות בר"ה
והלכה כרבי יוחנן בן נורי. בכל יום מתפללים בתפילת לחש י"ט ברכות ,ג' ברכות
ראשונות הנקראות אבות וגבורות וקדושת השם ,ג'
ל"ב :הפסוקים שאפשר להזכירם למלכיות אחרונות הנקראות עבודה והודאה וברכת כהנים ,ועוד י"ג
זכרונות ושופרות- ברכות אמצעיות .בשבת ובמועדים מתפללים רק ג'
ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות ,ובאמצע מוסיפים
אין מזכירים "...ובחימה שפוכה אמלוך עליכם" שאף
עוד ברכה לקדושת היום .ובראש השנה מוסיפים ג'
שכדאי שהקב"ה יכעס ויגאלנו ,מ"מ לא מזכירים ברכות הנקראים מלכיות זכרונות ושופרות .ולהלן יבואר
כעס בראש השנה. איפה בתפילה מברכים ברכת קדושת היום כמו בשאר
אין מזכירים פסוקים של פורענות למלכיות זכרונות שבתות וימים טובים ,ומתי בברכות אלו תוקעים.
ושופרות ,אבל פורענות של עכו"ם מזכירים ,הגמ' ל"ב .סדר ברכות -לרבי יוחנן בן נורי אומר אבות,
מביאה דוגמאות לפסוקי פורענות. גבורות ,קדושת ד' ומלכיות ,קדושת היום ותוקע,
אין מזכירים זכרון של יחיד ואפי' הם לטובה.
34
תמצית מסכת ראש השנה
שהאויבים חשבו שזו תרועת מלחמה ועמדו עליהם והרגום, מחלוקות רבי יוסי ורבי יהודה-
ואילו כשתוקעים במוסף אחרי ק"ש ותפילה וקריאת התורה
ידעו האויבים שישראל עסוקים בחוקיהם ובתורתם. לרב יוסי פקדונות הרי הם כזכרונות (כגון "וד' פקד
את שרה" ,וחשיב זכרון דרבים כיון דאתו מיניה
אין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ ,מפני שאין לומר שירה רבים) ,ולרבי יהודה פקדונות אינם כזכרונות.
כשהמלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך
פתוחים לפניו. הכבוד ,מי הוא זה מלך הכבוד וכו' ,ושאו פתחי עולם
עשית איסור לצורך תקיעה -אין עוברים על איסור ויבוא מלך הכבוד ,מי הוא זה מלך הכבוד ד' צבקות
לצורך תקיעה ,כגון -תחומין ,חיתוך לצורך תיקון השופר הוא מלך הכבוד סלה -לרבי יוסי יש כאן ה' מלכיות,
(בין בסכין שדרכו בכך שאיסורו מדאורייתא ,ובין במגל ולר"י שלש ד"מי הוא זה מלך הכבוד" אינו ממנינא.
שאיסורו מדרבנן דכיון שאין דרכו בכך הוי תיקון כלאחר זמרו למלכנו זמרו כי מלך וכו' -לרבי יוסי ב' ,ולרבי
יד) ,פיקוח הגל ,עליה באילן ,רכיבה על בהמה ,שיטה יהודה אחת דזמרו למלכנו זה מלכות רק על אומה אחת.
במים .דשופר זה עשה ,ויו"ט זה עשה ולא תעשה, ולכו"ע "אלוקים ישב על כסא קדשו" אינו נמנה
ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. למלכיות.
ל"ג .מותר לתת בשופר מים או יין ולא אמרינן קמתקן
זכרון שיש עימו תרועה כגון "שבתון זכרון תרועה"
לרבי יוסי אומרה לזכרונות ולשופרות ,ולר"י רק
מנא ,אבל מי רגלים לא כאבא שאול האוסר לתת מי
לזכרונות דתרועה לאו לשון שופרות הוא.
רגלים בשופר מפני הכבוד.
מלכות שיש עימה תרועה כגון "ד' אלוקיו עימו
תקיעת קטן בשבת ויו"ט -מצד אחד מצינו שאין ותרועת מלך בו" לרבי יוסי אומרה למלכיות
מעכבין את התינוקות מלתקוע בשבת וכ"ש ביו"ט, ולשופרות ,ולרבי יהודה רק למלכיות.
ומשמע שלכתחילה לא אומרים להם לתקוע, תרועה שאין עימה כלום כגון "יום תרועה יהיה
ומאידך מצינו שמתעסקים עמהם עד שילמדו ואפי' לכם" -לרבי יוסי אומרה לשופרות ,ולרבי יהודה אינו
בשבת ,ומשמע שלכתחילה אומרים להם לתקוע. אומרה כלל.
וצ"ל שיש חילוק בין הגיעו לחינוך ללא הגיעו לחינוך.
סדר הפסוקים -מתחיל בתורה ואח"כ הכתובים
לרש"י בהגיעו לחינוך מתעסקים לכתחילה ,ובלא הגיעו לחינוך
רק אין מעכבים .ולתוס' (ד"ה תניא) שבהגיע לחינוך לא אומרים ומשלים בנביא ,וכתובים קודמים לנביאים ,כיון שתהילים
לו לתקוע כיון שיש בזה איסור דרבנן ,ומ"מ אין מעכבים אותו משלי ואיוב קדמו לנביאים (תוד"ה מתחיל) .רבי יוסי אומר
מלתקוע כיון שאם לא היה שבת היה מצוה לתקוע ,וקטן שלא משלים בתורה ,דהמשלים בתורה הרי זה משובח ,וכן
הגיע לחינוך מותר להתעסק עימו שיתקע ,אף שאין חיוב בדבר, היו ותיקין עושים וכן נוהגים (שם) ,ואם השלים בנביא
ואף שגם איסור דרבנן אסור לספות לקטן בידים ,שאני הכא
דזימנין איכא מצוה בתקיעת שופר.
יצא.
בתורה נאמר ג' פעמים מלכות" ,ד' אלוקיו עימו
נשים שרוצות לתקוע ,לרבי יהודה הסובר שאין בנות ותרועת מלך בו"" ,ויהי בישורון מלך"" ,ד' ימלוך
ישראל סומכות דכתיב "דבר אל בני ישראל וכו' וסמך
לעולם ועד" .לרבי יוסי "שמע ישראל ד' אלוקינו ד'
ידו" ,א"כ לענין תקיעה כיון שפטורות לגמרי משום דהוי מצות
אחד" זה מפסוקי מלכיות ,ולרבי יהודה אינו
עשה שהזמן גרמא ,עוברות משום בל תוסיף ,ולכן מעכבים ממלכיות ,וכן נחלקו לענין "וידעת היום וכו' כי ד'
אותן מלתקוע ,ולרבי יוסי ור"ש הסוברים שנשים הוא האלוקים אין עוד" ,וכן לענין "אתה הראת לדעת
יכולות לסמוך דליכא איסורא אע"פ שהם פטורות ,וה"ה
כי ד' הוא האלוקים אין עוד מלבדו".
למצוות עשה שהזמן גרמא ,אין מעכבים אותן.
ברכת המצוות בסומא ,ובאשה על מצות עשה שהזמן כשאומרים הלל אומרים אותו בשחרית משום
גרמא -כתבו התוס' (ד"ה הא) שהלכה כרבי יוסי שאין איסור שזריזים מקדימים למצוות ,וכן תקיעות ,ובשעת
לאשה לעשות מצות עשה שהזמן גרמא ,ומותר לנשים לברך גזירת המלכות שגזרו שלא יתקעו והיו אורבים להם כל שש
על מצות עשה שהזמן גרמא אע"פ שהן פטורות ,וה"ה בסומא שעות עד סיום תפילת שחרית ,תיקנו לתקוע במוסף.
לרבי יהודה הסובר שהוא פטור מכל המצוות ,ואיסור ברכה וכתבו התוס' (ד"ה בשעת) שאע"פ שבטלה גזירת המלכות
שאינה צריכה משום "לא תשא" זה דרשה מדרבנן ,ואיסור תוקעים במוסף ,אע"ג דזריזים מקדימים למצוות ,שמא יחזור
מוציא שם שמים לבטלה שנלמד מ"את ד' אלוקיך תירא" זה דבר לקלקולו .ולפירוש הירושלמי ניחא טפי ,דמפרש
35
תמצית מסכת ראש השנה
כוחות ,אבל תקיעה של תשר"ת היא כשיעור שברים תרועה דווקא בלי ברכה .אמנם כתבו התוס' שי"ל שסומא יכול לברך
יחד ,ולדבריהם יכ ול להאריך קצת בשברים ,ואם קיצר בתקיעה מפני שהוא חייב מדרבנן ,שהרי במצוות דרבנן כמו נר חנוכה
של תשר"ת והאריך בשברים לא יצא יד"ח לפי שתי השיטות. מברכים( ,והתוס' דנים אם סומא באמת חייב מדרבנן) ,אבל
סדר התקיעות למעשה -נוהגים לתקוע בישיבה אחרי קריאת אשה פטורה גם מדרבנן (ורבנן החמירו בסומא מפני שהוא
התורה ג' קולות ,והיינו ג"פ תשר"ת ג"פ תש"ת וג"פ תר"ת, ממין בר חיובא ,ועוד שאם יהיה פטור מכל המצוות הוא יראה
ובתפילה תוקעים תשר"ת במלכיות תש"ת בזכרונות ותר"ת כנכרי).
בשופרות ,אך נראה שצריך לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת גם
במלכיות וגם בזכרונות וגם בשופרות .ור"ת הנהיג לתקוע ל"ג :המתעסק שאינו מתכוון כלל לתקיעה ,אלא מנבח
תשר"ת גם בזכורונות ושופרות ,ור"י מיישב את המנהג נבוחי או נופח בשופר ויצא לו תקיעה ,לא יצא ,והשומע מן
הראשון ,וכן מבואר בקדושת אגן הסהר של ר' שמשון ב"ר יונה, המתעסק לא יצא ,לרבא התוקע לשיר שמתכוון
וכן איתא בסדר ר' עמרם גאון ,אלא שהוא כתב שבסוף מריע לתקיעה סתם ולא מתכוון למצוה יצא ,ואם שמע מן
תרועה אחת בלא תקיעה .ובערוך איתא שהיו תוקעים עוד ל'
תקיעות בזמן תפילת לחש ,ואחרי התפילה עוד תשר"ת תש"ת
התוקע לעצמו ולא נתכוון להוציא את השומעים לרבי
תר"ת שהם מאה תקיעות כנגד מאה פעיות שפעתה אם זירא לא יצא.
סיסרא.
סדר מנין ושיעור התקיעות
תוקעים בשופר דכתיב ביובל "שופר תרועה",
בתורה לא נאמר במפורש איזה וכמה תקיעות תוקעים ,ורק
ותוקעים תקיעה פשוטה לפני התרועה דכתיב נאמר "יום תרועה יהיה לכם" ,וחז"ל דרשו מן הפסוקים שצריך
"והעברת שופר תרועה" ולאחריה דכתיב אחריו לשמוע תרועה ג' פעמים ,עוד אמרו חכמים שכל תרועה צריך
"תעבירו שופר" הרי העברה תחילה וסוף ותרועה כתיבא שתהיה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה .ונחלקו בגמרא אם
בינתים ,ולומדים ר"ה מיובל גז"ש בחודש השביעי תרועה זה גניחה (-שברים) או שזה יללה (תרועה) ,ונ"מ בזה גם
בחודש השביעי. לשיעור התקיעה שהוא צריך להיות כמו התרועה.
תוקעים שלש פעמים והיינו במלכיות בזכרונות ובשופרות,
ל"ד .תוקעין בר"ה ג' פעמים תקיעה תרועה
ובכל פעם תוקעים שלש תקיעות -תקיעה תרועה
ותקיעה ,דכתיב "והעברת שופר תרועה" "שבתון
ותקיעה.
זכרון תרועה" "יום תרועה יהיה לכם" ,ולומדים
מגז"ש ליתן את האמור של זה בזה. שיעור כל תקיעה כתרועה.
הגמרא מביאה ברייתא שלומדת דין תקיעה לפני שיעור תרועה -לתנא דמתני' שיעור תרועה כשלש
ואחרי התרועה מהתקיעות שבמדבר. יבבות קולות בעלמא כל שהוא ,ובברייתא תנא שיעור
תרועה כג' שברים שהם ארוכים מיבבות ,ונחלקו אם
י"א שכל ג' התרועות הם מדאורייתא .י"א שתים
תרועה היא גניחה כדרך החולים שמאריכים בגניחותיהם,
מדאורייתא ואחת מד"ס כדי להשוות מלכיות זכרונות
או שזה יללה כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכים זה
ושופרות לתרועותיהם .ולרבי יונתן תרועה אחת
לזה ,דכתיב "יום תרועה יהיה לכם" ומתרגמינן "יום
מדאורייתא ושתים מדברי סופרים.
יבבא יהא לכון" ,וכתיב "ותיבב אם סיסרא".
אין תוקעים בר"ה אלא ביום.
דיני תקיעות מדברי התוס'-
סדר התקיעות שתיקן רבי אבהו -רבי אבהו תיקן לפי רש"י ששברים זה קול אחד קצר ,ותרועה זה ג' כוחות
בקיסרי לעשות תקיעה ג' שברים תרועה ותקיעה, קצרים צריך להזהר שלא להאריך בשברים כשיעור ג' תרועות
וכן תקיעה ג' שברים ותקיעה ,וכן תקיעה תרועה (שכל תרועה היא כל שהוא) ,דאם מאריך הוי תקיעה ,שהרי
ותקיעה ,דמספקא ליה אם תרועה זו יללה או גניחה שיעור תקיעה כתרועה .וחייבים להאריך בתקיעה של תשר"ת
או שניהם יחד ,ובתקיעה שברים תרועה ותקיעה לא יותר מתקיעה של תש"ת ,ובתקיעה של תש"ת יותר מתקיעה
של תר"ת ,שהרי שיעור תקיעה כתרועה ,ושברים תרועה יש צד
מספיק לצאת ידי כל הספיקות ,כיון שאם צריך רק ששניהם יחד זה התרועה ,וא"כ התקיעה שלהם צריכה להיות
שברים הרי התרועה מפסיקה בין השברים לתקיעה, כשיעור שניהם יחד ,ותקיעה של תש"ת צריכה להיות כשיעור
ואם צריך רק תרועה הרי השברים מפסיקים בין ג' שברים ,ותקיעה של תר"ת כשיעור תרועה .ואמנם יכול
התקיעה לתרועה .וא"צ לעשות תקיעה תרועה להאריך בכולם כתקיעה של תשר"ת שהרי אין בעיה להאריך
שברים ותקיעה ,דבסתמא האדם גונח ואח"כ מיילל. בתקיעה יותר ממה שצריך ,וכן מותר לעשות ד' או ה' שברים.
דעת ריב"א וריב"ם ששיעור שברים זה ג' כוחות ,ושיעור
תרועה זה ט' כוחות ,וגם שיעור תקיעה של תש"ת ותר"ת זה ט'
36
תמצית מסכת ראש השנה
מצוה בתקיעה יותר מהברכות ,דתקיעה דאורייתא תקע בראשונה ומשך בשניה שאחר התרועה
וברכות דרבנן ,ואפילו אם יש מקום שיש ספק אם כשתים כגון אחרי מלכיות ולפני זכרונות שצריך לתקוע ב'
יש שם תקיעה ,ובמקום אחר יש ודאי ברכות ,ילך תקיעות ,אין בידו אלא אחת ,דאין חותכים תקיעה אחת
למקום שתוקעים. לשנים.
ל"ה .במה ש"ץ מוציא אחרים ידי חובתם- ל"ד :אמר רבי יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע
איתא במתני' שכשם ששליח ציבור חייב כך כל יחיד שעות יצא .הגמ' אומרת דהא דאמר רבי יוחנן בשם
ויחיד חייב ,ר"ג אומר ש"ץ מוציא את הרבים ידי ר' שמעון בן יהוצדק שבהלל ומגילה אם שהה כדי
חובתם. לגמור את כולה חוזר לראש ,זה דעת רבו ,אבל לרבי
הגמ' מבארת שלחכמים ש"ץ חוזר התפילה רק יוחנן עצמו אינו חוזר .וכן מה שאמר רבי יוחנן לרבי
להוציא מי שאינו בקי ,ולר"ג הש"ץ מוציא אף את אבהו שהפסיק בקריאת שמע כשהגיע למבואות
הבקי ,והציבור מתפללים כדי שהש"ץ יסדיר המטונפות שאם שהה כדי לגמור את כולה יחזור
תפילתו. לראש ,גם זה לשיטת רבי אבהו ,אבל רבי יוחנן לא
חכמים לא חזרו בהם להודות לר"ג ,וס"ל שגם סובר כך אלא סובר שבמבואות המטונפות מניח ידו על פיו
וקורא ,וכן רבי יוחנן חולק וא"צ לחזור לראש בגלל שהיה .רש"י
בתפילות ר"ה ויוה"כ כל אחד צריך לברך בעצמו ,ורבי ותוס' (ד"ה לדידי) .והתוס' דנים האם להלכה אם שהה כדי
יוחנן אמר שר"מ סובר בכל השנה כחכמים ,אמנם לגמור את כולה (והיינו מתחילה ועד סוף ,ולא מהיכן שהפסיק)
בתפילות ר"ה ויוה"כ ס"ל שהש"ץ מוציא אף את חוזר לראש או לא ,וכתבו שקצת נראה להחמיר בזה.
הבקי ,וטעמא משום דאוושי ברכות שיש כאן ט' ברכות שמע תשע תקיעות מתשע בני אדם בבת אחת
ארוכות ומטעות שאין הכל בקיאים בהם. יצא יד"ח ,ואם שמעם לסירוגין ואפי' כל היום כולו
שיטת בה"ג שיחיד שטעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בר"ח ,יכוון יצא יד"ח .רש"י מביא שיש גורסים ברישא לא יצא ,והקשה
ליבו לתפילת הש"ץ ויצא ידי חובה .והתוס' (ד"ה כך) דנים
שהרי לעיל כ"ז .מבואר שתרי קלי מתרי גברי משתמעי .והתוס'
בדבריו.
(ד"ה מתשעה) מיישבים הגירסה לא יצא ,שהטעם הוא מפני
לא פטר ר"ג ע"י תפילת הש"צ אלא עם שבשדות שאין בזה פשוטה לפניה ולאחריה ,ולפי זה בזה אחר זה מכמה
משום שהם אנוסים בגלל מלאכתם ,אבל אלו בני אדם ,או בסירוגין דהיינו הפסקות גדולות ,יצא.
היכולים להתפלל בעצמם לא ,וכדמצינו גבי ברכת האם התקיעות והברכות מעכבות זו את זו-
כהנים שהעם שבשדות הם בכלל ברכה ,אבל אלו תקיעות וברכות דעלמא כגון של תעניות אין מעכבות זו
שאחורי הכהנים שהם יכולים לבוא לפני הכהנים אינם את זו אבל תקיעות וברכות של ר"ה ושל יובל
בכלל ברכה. מעכבות זו את זו ,מפני שאמר הקב"ה אמרו לפני
כיון דאמר "ובתורתך כתוב לאמר" כלומר שאמר נעשה מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ,זכרונות כדי שיעלה
ונקריב וכו' כמו שכתבת עלינו בתורתך יצא ידי חובה גם זכרונכם לפני לטובה ,ובמה בשופר .לרש"י הנדון כאן
אם לא אמר את הפסוקים של המוספין ,בין יחיד ובין הוא אם בירך ולא תקע .אבל התוס' (ל"ג ):הוכיחו שאם בירך
ולא תקע או תקע ולא בירך יצא במה שעשה ,ולכן ביארו
ציבור .וי"מ שהכונה לענין מלכיות זכרונות ושופרות ,והקשה
שהכונה שהתקיעות (תקיעות שברים ותרועות) מעכבות זו את
רש"י שזה דלא כרבנן ורבי יוחנן בן נורי לעיל ל"ב .אין פוחתין זו וכן הברכות (מלכיות זכרונות ושופרות) מעכבות זו את זו.
מעשרה מלכיות וכו' .ולר"ת (תוד"ה אילימא) הכונה גם לענין
פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות ,והא דאיתא לעיל אין פוחתין יש לתקוע לפי סדר הברכות ,ודווקא בחבר עיר -
היינו כשהתחיל ,אבל בלא התחיל יכול לפטור עצמו לגמרי חבורת ציבור ,אבל המתפלל ביחידות יכול לשמוע את
באמירת ובתורתך כתוב לאמר ,אבל מקראות של מוסף חייבים התקיעות אחרי התפילה ,ומי שכבר התפלל מוסף
להזכיר מפני שהם במקום הקרבנות ,ומוסף של ר"ח א"צ
להזכיר בר"ה ודי במה שאמר מלבד עולת החודש ומנחתה שזה
ובירך ט' ברכות ורק אח"כ נזדמן לו שופר ,יתקע לאחר
כולל כל מוספי ר"ח שהם עולות ,וכדי להזכיר את שעיר התפילה ג' פעמים תקיעה תרועה ותקיעה בכל פעם.
החטאת יאמר ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן. אדם יכול לצאת ידי חובה מחבירו בתקיעה ,אבל לא
אמר רבי אלעזר לעולם יסדיר אדם תפילתו ואח"כ בברכות.
יתפלל ,ואמר רב אבא שדין זה מסתבר בתפילות ר"ה
ויוה"כ ושל מועדים כיון שאינו רגיל בהם .רב יהודה
37
תמצית מסכת ראש השנה
היה מסדיר תפילת כל השנה כיון שהיה מתפלל
אחת לל' יום הוו כמועדים ,מפני שהיה מחזר תלמודו כל
ל' יום.
הדרן עלך ראש השנה
38
