gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ערב שב”ק פרשת‬ ‫ראש השנה‬ ‫‪hiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiig‬‬ ‫א’ תשרי שנת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫בס"ד‬ ‫כי ראש השנה הוא זמן של מהפיכות לטובה למעלה מדרך הטבע‪ ,‬ואף אם ח"ו עד‬ ‫עתה היו לו צרות למעלה מראש‪ ,‬מעתה הכל יתהפך לטובה!!!‬ ‫חסרונותינוישנים??‬ ‫וצרכינו אך בו‬ ‫ובכלחשבונות‬‫הבודק‬ ‫בכלחשבון‬ ‫העניינים‬ ‫רואה‬ ‫תכליתו של‬ ‫וביטחוננו‬ ‫כל מה‬ ‫אמונתינו‬ ‫העולם בסוף השנה על מעשיהם‬ ‫האם לא היה ראוי לדון את‬ ‫« מהות מצות 'תמים עם ה' אלקיך'!!‬ ‫התקרבותנו‬ ‫הענין‪,‬‬ ‫על יסוד‬‫ושכפי‬ ‫תחילה‬‫המזלות‪,‬‬ ‫לשנות‬ ‫לעמוד‬ ‫ואפילועלינו‬ ‫הכל‪,‬היטב‬ ‫לבדו‪,‬אתשבידו‬ ‫הדברים‬ ‫יתברךלהבין‬ ‫כדי‬ ‫ָ‬ ‫של השנה??‬ ‫כתיב בפרש תינו ָּת ִמים ִּת ְהיֶ ה ִעם ה ' ֱאל ֶֹקיך ) דברים יח‪ ,‬יג(‪ ,‬ופי' רש"י‬ ‫לדרוש‬ ‫לנו‬ ‫ושאסור‬ ‫‪,‬‬‫לטובה‬ ‫לבנו‬ ‫משאלות‬ ‫למלאות‬ ‫ועיין בספר שפתי חיים שמבאר יסודו‪ ,‬וזת"ד‪" :‬הן אמנם מעשי האדם‬‫לנו‬ ‫יטיב‬ ‫כן‬ ‫אליו‬ ‫תרועה'‪,,‬‬ ‫'יוםהעתידות‬ ‫תרועה'‪,‬אחר‬ ‫'זכרון תחקור‬ ‫ותצפהלו‪,‬לו‪ ,‬ולא‬ ‫שמות יש‬ ‫בתמימות‪,‬‬‫עמומספר‬ ‫השנה‬ ‫ידוע"ל‪" :‬‬ ‫שראש‬ ‫התהלך‬ ‫בזה‬ ‫עתידות בשום אופן ‪ ,‬ואפילו באופנים שלא נאסרו על פי התורה‪ ,‬ואם‬ ‫ר"ה‬ ‫שעברו קובעים בדין ר"ה‪ ,‬אולם לא העבר עיקר אלא העתיד‪ ,‬דין‬ ‫הוא עכ"ל‪.‬‬ ‫'ראש‬ ‫ולחלקו"‪,‬‬ ‫שנקבע‬ ‫הכלליעמו‬ ‫ואז תהיה‬ ‫השם‬ ‫בתמימות‪,‬‬ ‫'יוםעליך קבל‬ ‫הזכרון'‪ ,‬אולם‬ ‫שיבוא‬ ‫בתפילהכל מה‬ ‫אומרים‬ ‫אלא‬ ‫נדרוש ונשאל נמצינו ח"ו מבטלים מצוה יקרה זו שהיא פינת הדת כולו‪,‬‬ ‫אינו כמשפט בשר ודם שנשפט על מעשיו בעבר‪ ,‬ועליו לתת עליהם דין‬ ‫'מסכתזו‪.‬ראש‬ ‫הנה‬ ‫על מצוה‬ ‫נקראת‬‫הרמב"ן‬ ‫דיומא‬‫בענינאדברי‬ ‫העוסקתנקדים ב‬ ‫דברי ה רש"י‪,‬‬‫המסכת‬ ‫להבין את‬ ‫השנה'‪,‬כדיכך גם‬ ‫שנאמר בפרשתנו שבזכות שנבדיל עצמנו מדברים ודרכים אלו נזכה‬ ‫ביום‬ ‫המשפט ולכן‬ ‫לעם סגולה‪,‬‬‫כךלויהיה‬ ‫אמנם‬ ‫להיות‬ ‫העונש‪,‬‬ ‫יתברך‬ ‫השכר או‬ ‫עצמנו בו‬ ‫נקבע ליחד‬ ‫זה ונזכה‬ ‫וחשבון‪,‬אתולפי‬ ‫הארץ‪,‬‬ ‫לירש‬ ‫ומהותו‪,‬‬ ‫תוכנו‬ ‫על‬ ‫מורה‬ ‫לא מנה מצות 'תמים תהיה' במנין מצוות עשה‪ ,‬ובהשגות‬ ‫המועד‬ ‫של‬ ‫שם‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫כן‬ ‫כשמו‬ ‫כידוע‬ ‫הרמב"ם‬ ‫השנה'‪,‬‬ ‫לקבוע‬ ‫הגדולראשית ציוויו לאברהם אבינו בכניסתו לברית עמו‪ ,‬שיהיה‬ ‫כדי‬ ‫בעבר‬ ‫שנעשה‬ ‫מעשה‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫ידונו‬ ‫שבו‬ ‫והנורא‬ ‫הדין‬ ‫הייתה זו‬ ‫זה‬ ‫ביאור‪,‬‬‫צריךבענין‬ ‫והאריך‬ ‫הדבר‬ ‫כתב‬ ‫על‪ ,‬כן‬ ‫היום‪,‬‬ ‫מצוה ח(‬ ‫מהות‬ ‫שהוסיף‬ ‫עשה‬ ‫במצוותאת‬ ‫מגדיר‬‫המצוות )‬ ‫ראש השנה‬ ‫השםלספר‬ ‫הרמב"ן‬ ‫וא"כ‬ ‫עמו‪.‬או את העונש‪ ,‬אבל דין ראש השנה אינו כן‪ ,‬כי בו עוסקים‬ ‫השכר‬ ‫תמים‬‫את‬ ‫ים‬ ‫שנאמר ָּת ִמ‬ ‫כמורה‬ ‫אינו אלא‬ ‫השנהוהוא‬‫יתעלה‪,‬‬ ‫ראש‬ ‫הביטויעמו‬ ‫כן תמים‬ ‫לבבנו‬ ‫להיותואם‬ ‫התחלה‪,‬‬ ‫שנצטווינו‬ ‫ראש היינו‬ ‫בזה"ל‪" :‬‬ ‫שהרי‬ ‫אליו‬ ‫ִּת ְהיֶ ה ִעם ה' ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫בעיקר על העתיד‪ ,‬והדין הוא תוצאה מייחודו של היום מכיון שיום זה‬ ‫לבבנווטפל‬ ‫פרט קטן‬ ‫רקייחד‬ ‫הזאת שנ‬ ‫לכאורה‬ ‫הצוואה‬ ‫החדשה‪ ,‬שזה‬ ‫השנה יג(‪ ,‬וענין‬ ‫דברים יח‪,‬‬ ‫יך )‬ ‫תחילת‬ ‫על תאריך היום‬ ‫השנה הבאה‪ ,‬ממילא דן השי"ת במהות‬ ‫ה'תמימות'‬ ‫במצוותבו כל‬ ‫העבודות הכלול‬ ‫ראש השנה‬ ‫הואשני‬ ‫«‬ ‫כל‬ ‫שאומרים‬‫כמואמיתת‬ ‫היודע‬ ‫ולכלל‬ ‫והוא‬ ‫לפרט‬ ‫דין כל‪,‬‬ ‫עושה‬ ‫לבדו יום‬ ‫שהואשהוא‬ ‫ושנאמין היום‪,‬‬ ‫העיקרית של‬ ‫יתברך‪,‬‬ ‫לבדו‬ ‫לחשיבותו‬ ‫עולם'‬ ‫'היום הרת‬ ‫יחזקאל(וזהו‬‫החדשה‪,‬‬ ‫עתיד‪ ,‬וממנו לבדו נדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו‪ ,‬ר"ל אורים‬ ‫באריכות את‬ ‫מבאר‬ ‫השנהדליות‬‫לצורך) בספרו‬ ‫סרנא זצ" ל‬ ‫יחזקאלנקבל‬ ‫הרבלנו מה‬ ‫שיינתן‬ ‫הגאון‬ ‫הראש‬ ‫בתפילת ר"ה‪' ,‬ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות'‪ ,‬ועיקר עבודתנו‬ ‫ותומים‪ ,‬ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם‪ ,‬ולא נבטח שיבואי‬ ‫יעמיד‬ ‫היום‬ ‫ולכן‬ ‫הבאה‪,‬‬ ‫השנה‬ ‫עומק מצוות התמימות עם השי" ת‪ ,‬וז"ל‪" :‬כל השלימות והתמימות‬‫עתיד‬ ‫כל‬ ‫מקופל‬ ‫זה‬ ‫שביום‬ ‫הריון‬ ‫מלשון‬ ‫היא בזה‪ ,‬א"כ מדוע לא נקבע שמו יום הדין כפי עיקר תוכן היום‪.‬‬ ‫דבריהם על כל פנים‪ ,‬אבל אם נשמע דבר מהם‪ ,‬נאמר הכל בידי שמים‪ ,‬כי‬ ‫נטועה בקרבו‬ ‫הבאה"‪.‬‬ ‫השלמות כבר‬‫עבור השנה‬ ‫כי כל‬ ‫לאדם‬ ‫מעלה‪,‬‬ ‫להעניק‬ ‫כמהתוספת‬ ‫במשפטאינה‬ ‫הנדרשת מהאדם‪,‬‬ ‫ים‬ ‫ים וְ ק ְֹס ִמ‬ ‫עולמו ַ ּבדִּ‬ ‫אתר אֹתוֹ ת‬ ‫כרצונו‪,‬‬ ‫לדון ֵמ ֵפ‬ ‫והמזלות‬ ‫הראשון‬ ‫ביום‬ ‫העולם‬ ‫הכוכבים אדון‬ ‫מדוע קבע‬ ‫מערכת‬ ‫להתבונן‬ ‫משנה‬ ‫הואיש‬ ‫עוד‬ ‫יצירתו‪,‬את הדברים מעולם המעשה‪ ,‬כידוע כל מפעל ובית‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬‫כט‬ ‫‪,‬‬ ‫ז‬ ‫קהלת‬ ‫)‬ ‫ר‬ ‫ש‬‫ָ‬ ‫ׁ‬ ‫יָ‬ ‫ם‬ ‫ד‬‫ָ‬ ‫א‬‫ָ‬ ‫ה‬ ‫ָ‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ֶ‬ ‫ים‬ ‫ֹה‬‫ִ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ֱ‬ ‫ה‬‫ָ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ׂ‬ ‫ָ‬ ‫ע‬‫ָ‬ ‫ר‬ ‫ש‬‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫א‬‫ֲ‬ ‫ש‬ ‫"‬‫וכמ‬ ‫להמחיש‬‫מתחילת‬ ‫ויש‬ ‫התקרבנו‬ ‫כפי‬ ‫אלינו‬ ‫תהיינה‬ ‫השנה החדשה‪ ,‬הרי הדין הוא על העבר דין וחשבון על מעשי אנוש‬‫הכחות‬ ‫שכל‬ ‫ונאמין‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬‫כה‬ ‫‪,‬‬ ‫מד‬ ‫ישעיהו‬ ‫)‬ ‫שלהוֹ לֵ ל‬ ‫יְ‬ ‫ו'ישר' היא המעלה העליונה ביותר‪ ,‬וכמ"ש ז"ל ) ע"ז כה ‪ (.‬ספר הישר הוא‬ ‫ליום ׁ ּ ָש ַמיִ ם ַא‬ ‫ְ‬ ‫מסחר עורך בכל שנה חשבון הכולל‪ ,‬והמטרה בעריכת חשבון כולל‬ ‫האחרוןל‬ ‫הדיןֹתוֹ ת ַה‬‫מועד ו ֵּמא‬ ‫יותרהגּ וֹ יִ ם ַאל‬ ‫שייקבע ִּתלְ ָמד ּו‬ ‫ך‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫ראוידֶּ ֶ ַ‬‫א‬ ‫שהבטיח‬ ‫כענין‬ ‫בשנה שעברה‪ ,‬וא"כ היה ֶ‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לעבודתו‬ ‫ספר בראשית‪ ,‬ספר האבות שנקראו ישרים‪ ,‬וכמ"ש ָּתמֹת נַ ְפ ׁ ִשי מוֹ ת‬ ‫ֵּת ָח ּת ּו ִּכי יֵ ַח ּת ּו ַהגּ וֹ יִ ם ֵמ ֵה ּ ָמה )ירמיהו י‪ ,‬ב(‪".‬‬ ‫בעתיד‪,‬‬ ‫זו‪ ,‬היא העתיד‪ ,‬דהיינו שמתבוננים איך לכלכל את הצעדים‬ ‫יְ ׁ ָש ִרים ) במדבר כג‪ ,‬י(‪ ,‬והיינו האבות‪ ,‬ורק המה ביקשו חשבונות רבים לעקם‬ ‫של השנה‪.‬‬ ‫היות‬ ‫שעברה‪,‬‬ ‫שנעשים בעלי מום‪,‬‬ ‫עד השנה‬ ‫עקמומיות של‬ ‫של וההכנסות‬ ‫ההוצאות‬ ‫שהמבט הוא לפי‬ ‫בחשבונות רבים‬ ‫אלא הישרות‬ ‫את‬ ‫"ואמרו באחרון של פסחים ) קיג‪' (:‬מנין שאין שואלים דבר מן הכלדיים‪,‬‬ ‫האפשרויות‬ ‫לפי‬ ‫אלא‬ ‫בהם‬ ‫להתחשב‬ ‫א"א‬ ‫אך‬ ‫הרצויים‬ ‫רבים‬ ‫דברים‬ ‫ויש‬ ‫מהותו ותוכנו‬ ‫האומה‬ ‫אכןשארית‬‫והכלדייםכיהם‬ ‫אותנו למסקנא‬‫מביאהאלהיך'‪,‬‬ ‫עם ה'‬ ‫תהיהאלו‬ ‫שאלות‬ ‫תמים‬ ‫התשובה על‬ ‫שנאמר‬ ‫ולפיכך נקראת שלמות האדם 'תמימות'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלא יעשה עצמו לבעל‬ ‫שהוכחו בעבר‪ ,‬על כן צריך ללמוד מה היו ההכנסות וההוצאות בעבר‬ ‫מום‪".‬‬ ‫הוא במלאכת הכוכבים הנקראים כלדיב"ש‪ .‬ולשון הספרי‪' ,‬אם‬ ‫שיום‬ ‫הגורם‬ ‫והוא‬ ‫החדשה‪,‬‬ ‫לשנה‬ ‫ראש‬ ‫שהוא‬ ‫משום‬ ‫דייקא‬ ‫של היום‬ ‫המתעסקת‬ ‫ולפי"ז לחשב את העתיד‪ ,‬נמצא שהסכום הכולל הוא לצורך העתיד‪,‬‬ ‫שאסר‬ ‫מהות יום‬‫שנבין זה‬ ‫אלהיך'‪,‬ידיופירוש‪,‬‬ ‫תם לה'‬ ‫הדברים על‬ ‫אתהאת‬ ‫להבהיר‬ ‫וננסה הרי‬‫הדין‪ ,‬בענין‬ ‫ליוםהאמור‬ ‫נבחר כל‬ ‫זהעשית‬ ‫"ומפני זה גם השוגג הוא חטא וכמ"ש נֶ ֶפ ׁש ִּכי ֶת ֱח ָט א ִב ׁ ְשגָ גָ ה )ויקרא‬ ‫בעז"ה‪.‬ומתים וממעונן וקוסם‪ ,‬ואחר כך‬ ‫הדיןוידעוני‬‫הכתוב לשאול את העתיד מאוב‬ ‫אולם החישוב תלוי במציאות העבר‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬ב(‪ ,‬ופירוש הרמב"ן ז"ל 'מפני שכל העוונות יולידו גנאי בנפש והם מום‬ ‫צוה שיהיה לבנו תמים עמו יתברך באלה ולא נירא מדברי מגיד עתידה מן‬ ‫כמשפט‪,‬באבריו‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫במום הנעשה‬ ‫קצוב ולא‬ ‫הפרש‬ ‫כעריכתשאין‬ ‫חשבון‬ ‫נפש '‪ .‬וכמו‬ ‫הזכירהוא‬ ‫בראשכןהשנה‬ ‫הדין זה גם‬ ‫ובעבור‬ ‫בה‬ ‫כך‪ ,‬גם‬ ‫כאשר אנוש‬ ‫יאמר‬ ‫מחשבות‬ ‫ואליוואם‬ ‫נשמע‬ ‫נדרושהדור‪,‬‬ ‫תפקידו של‬ ‫מן נביאו‬ ‫מתחדש‬ ‫שנה ושנה‬ ‫מזולתם‪ ,‬אבל‬ ‫הנה בכל‬ ‫הנזכרים או‬ ‫ונפל שלא‬ ‫יינתנו‬ ‫אם מעד‬ ‫ואמצעים‬ ‫כלים‬ ‫שאף‬ ‫בשוגג‪,‬‬ ‫ואלו‬ ‫הבאה‪,‬‬ ‫נעשה‬ ‫השנה‬ ‫זיד ובין‬ ‫תקציב‬ ‫נעשה במ‬ ‫בין אם‬ ‫הוא על‬ ‫בר"האדם‪,‬‬ ‫הנידון‬ ‫של‬ ‫קביעות‬ ‫שחוזר‬ ‫שנה‬ ‫מדי‬ ‫החוזר‬ ‫גלגל‬ ‫כמו‬ ‫לחברתה‪,‬‬ ‫בפרשה‪ ,‬וזהו תרגומו של אונקלוס‪ ,‬שלים תהא בדחלתא דה ' אלהך‪ ,‬וכן‬ ‫דומה‬ ‫שנה‬ ‫היא שכל‬ ‫מום‪ ,‬כן אין‬ ‫תפקידים‬ ‫בר"ה‬ ‫מקבלבעל‬ ‫והרי הוא‬ ‫היא אדם‬ ‫רגלו שבורה‬ ‫החדשה‪ ,‬כל‬ ‫השנה‬ ‫הלא‬ ‫ונשברה רגלו‪,‬‬ ‫בתפקיד‬ ‫במתכויןשנעמוד‬ ‫לנו‪ ,‬כדי‬ ‫נוראים‪".,‬שלוש רגלים וכו'‪ ,‬אולם‬ ‫ימים‬ ‫תהלים קיט‪ ,‬פ(‬ ‫וקיץ‪ָ ,‬‬ ‫יך )‬ ‫אביב‬ ‫ים ְ ּב ֻח ֶּק‬ ‫חורףי ָת ִמ‬ ‫סתיויְ ִהי לִ ִ ּב‬ ‫הכתוב‬‫המחזור‪,‬‬ ‫אמר‬ ‫יקבלהוא‪ .‬ולכן‬ ‫בעל מום‬ ‫פניםכלים‬ ‫כל אלו‬ ‫שעל‬ ‫למזיד‪,‬‬ ‫בתפקידו‪ ,‬שוגג‬ ‫לעמוד הנפש בין‬ ‫הפרש במומי‬ ‫המהר"ל‬ ‫אדונינו‬ ‫לעבודתו‬ ‫נדון‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫ועל זה‪,‬‬ ‫וכלים‬ ‫ולתתפרק‬ ‫לו‬ ‫בריתה' סוף‬ ‫(גבורות‬ ‫לכרות‬ ‫כאשר בא‬ ‫שכתבאבינו‬ ‫אברהם‬ ‫כמו‬ ‫נצטוה‬ ‫הדברים‪,‬‬ ‫פני הזאת‬ ‫לא כך" הם‬ ‫והמצוה‬ ‫אלא‬ ‫‪,‬‬ ‫בה‬ ‫ומום‬ ‫בנפש‬ ‫גנאי‬ ‫הוליד‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫חטא‬ ‫בשגגה‬ ‫תחטא‬ ‫נפש כי‬ ‫אך‬ ‫הבאה‪ ,‬בר"ה אין דנים אם להענישו או לזכותו‪ ,‬אלא דנים על‬ ‫בשנה‬ ‫הואאשר‬ ‫זכור‬ ‫לחלוטין‬ ‫חדש שהיה‬ ‫שינוי מפני‬ ‫היאיז‪ ,‬א( ‪ ,‬כי‬ ‫כלם )שנה‬ ‫בראשית‬ ‫שינוי‪ָ ,‬ת ִמי‬ ‫הואה ֵּל ְך לְ ָפנַ‬ ‫מלשוןי וֶ ְהיֵ ה‬ ‫שנה ִה ְת ַ‬ ‫כי אמר‪,‬‬ ‫נא)‪,‬זרע‪,‬‬ ‫שאם עבר במזיד‪ ,‬הרבה ֵה ַרע במה שהמרה את פי ה' ועבר על מצותו‬ ‫היא יחידה‬ ‫שהיו כל שנה‬‫הבאות‪,‬‬ ‫יהיהעלבשנים‬ ‫בעבר ולא‬ ‫יסודהיה‬ ‫לטוב לא‬ ‫כמוהו‬ ‫הנתינה החדשה‪ ,‬ובזה יש להביא בחשבון את מעשי השנה שעברה‪.‬‬ ‫הכחות‬ ‫מייחסים כל‬ ‫הכשדים‬ ‫והחולק‬ ‫באמונה‪,‬‬ ‫במזיד‪ ,‬והוסיף עון על חטאתו ומומו בנפשו‪".‬‬ ‫נמצא כי בראש השנה נברא העולם מחדש‪ ,‬עולם חדש שאין לו שום‬ ‫עוד‬ ‫מיוחד‬‫צוהו‬ ‫ומנהיג‪,‬‬ ‫תפקיד‬ ‫דור יוצר‬ ‫ודור יש‬ ‫עליהם‬ ‫שישלכל‬‫ראהה'‪ ,‬כי‬‫בעבודת‬‫תפקיד‪ ,‬והוא‬ ‫ולכוכבים‬ ‫ולירחשל‬ ‫לשמשחדשה‬‫שלימה‬ ‫"זהו הענין האחד של 'תמים תהיה' ביחס האדם אל נפשו‪ ,‬שישמרנה‬ ‫שיהא בזולתו שום אמת‪,‬‬ ‫תכליתבלבו‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫ולא יתן‬ ‫תמים עמו‪,‬‬ ‫לקראת‬ ‫בעבודת ה'‬ ‫להתהלך לפניו ולהיות‬ ‫שייכות וענין למה שהיה מקודם לכן‪ ,‬וכפי שמדייק הרה"ק רבי יונתן‬ ‫בתמימותה ולא יעשנה בעלת מום‪ .‬אבל יש עוד ענין נוסף ביחס האדם‬ ‫ולא יסתכל בענינם כלל עם דעתו שיוצרם מנהיג אותם‪ ,‬אלא יהיה לבדו‬ ‫עולם‪,‬‬ ‫אייבשיץ זי"ע (יערות דבש ח"ב דרוש ה) שלא נאמר היום היה הרת‬ ‫אל הקב"ה‪ ,‬וזהו 'עם ה ' אלהיך'‪ ,‬וכפירש"י ז"ל 'אז תהיה עמו ולחלקו'‪,‬‬ ‫כרצונו‪,‬תפקיד‬ ‫כענין‬ ‫מערכתם הדור‬ ‫שנה מקבל‬ ‫סדור‬ ‫בכל‬ ‫שווה אלא‬ ‫והמסדר‬ ‫העבודהאותם‬ ‫הוא המצוה‬ ‫כי אין‬ ‫יתברך‪,‬דור‬ ‫וגם‬ ‫אליובאותו‬ ‫נבראים‬ ‫זה הקב"ה‬ ‫וביוםעם‬‫להיות‬ ‫עולם‪,‬‬ ‫הרתהוא‬ ‫מישראל‬ ‫עצמו הוא‬ ‫זה אדם‬ ‫שביוםשל‬ ‫ותעודתו‬ ‫שמהותועולם‬ ‫היום הרת‬ ‫אלא‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫ראש" השנה נידון הדור בתור היותו חלק‬ ‫ובכל‬ ‫התכלית‪,‬‬ ‫שאמרו‪ ,‬צא מאצטגנינות שלך וכו'‪.‬‬ ‫במסגרת‬ ‫מיוחד‬ ‫אשר בה‪ ,‬וממילא אף אם ח"ו‬ ‫וכל‬ ‫הארץ‬ ‫השמים‪,‬‬ ‫ושמי‬ ‫השמים‬ ‫ולחלקו‪ ,‬וכמ"ש ִּכי ֵחלֶ ק ה ' ַע ּמוֹ ) דברים לב‪ ,‬ט( ‪".‬‬ ‫מחדש‬ ‫זכרונות‪.‬‬ ‫בברכת‬ ‫להיות תמים'‬ ‫ההלכות‪ ,‬לכן‬ ‫וכתב '‬ ‫בעל הדורות‪,‬‬ ‫סוף כל‬ ‫והזכירה‬‫שמראשיתה עד‬ ‫הכלליהמצוה הזאת‬ ‫מהסיבוב‬ ‫זהו ענין‬ ‫"‬ ‫בעולם הקודם היה מזלו רע‪ ,‬הרי עתה מתחיל הכל מחדש וכתינוק‬ ‫גלוי‬ ‫הכל‬ ‫שמבראשית‪,‬‬ ‫נסתרות‬ ‫והמון‬ ‫תעלומות‬ ‫ואולי הרב חשב שהיא צוואה כוללת המצות כולן ללכת בדרכי התורה‪,‬‬ ‫כל‬ ‫נגלו‬ ‫'לפניך‬ ‫נאמר‬ ‫"וזה נאמר לא רק על העם כולו אלא גם על כל אחד ואחד מישראל‪,‬‬ ‫שנולד דמי‪.‬‬ ‫ולכןר"ה‬ ‫לא‬ ‫שבדיןא(‪,‬ביום‬ ‫הדורות'‪) ',‬הרי‬ ‫תהלים קיט‪,‬‬ ‫כל ְ ּב תוֹ ַרת ה‬ ‫סוףכִ ים‬ ‫ְ‬ ‫עד ַההֹלְ‬ ‫ומביטד ֶרך‬ ‫צופהת ִמ ֵ‬ ‫ימי ָ‬ ‫ה"אא ׁ ְש ֵרי ְ‬ ‫כעניןלפניך‬ ‫שנאמר ַ‬ ‫וידוע‬ ‫וכמ"ש הרמב"ם ז"ל סוף הל' שמיטה ויובל‪ ,‬וז"ל‪' :‬ולמה לא זכה לוי‬ ‫בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו‪ ,‬מפני שהובדל לעבוד את ה' לפיכך‬ ‫שמבראשית‬ ‫בה‬ ‫מה שפרשנו‬ ‫המעשים‬ ‫אלא כל‬ ‫והנכון הוא‬ ‫רבותינו‬ ‫בלבד‪,‬‬ ‫מדברי‬‫שעברה‬ ‫בחשבונו‪.‬השנה‬ ‫והמתבאר‬ ‫נזכרים מעשי‬ ‫לאהביאה‬ ‫על מה מרמז אכילת דבש בראש השנה??‬ ‫הובדלו מדרכי העולם והוא ברוך הוא זוכה להם‪ ,‬שנאמר ֲאנִ י ֶחלְ ְק ָך‬ ‫הדורות‪",‬ן‪.‬מטעם‪ ,‬כי כדי לקבוע את עתיד השנה החדשה‬ ‫כל"ל הרמב‬ ‫עדבכאן "‬ ‫סוף‪ ,‬עכ‬ ‫וחנה‪,‬‬ ‫רחל נדבה‬ ‫שרהאשר‬ ‫נפקדהואיש‬ ‫השנהכל איש‬ ‫לויבראש‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫שבט‬ ‫(י"א‪).‬‬ ‫השנה‬ ‫ראש ולא‬ ‫ת ָך ) במדבר‬ ‫במסכת יח‪ ,‬כ( ‪.‬‬ ‫איתא‬ ‫וְ נַ ֲחלָ ְ‬ ‫של השופט‬ ‫ומפרשי‬ ‫נעשהל המשפט‬ ‫הקדושים‪,‬‬ ‫העתיד‪ ,‬וכך‬ ‫אלקינו‪ ,‬חז"‬ ‫וכלתורת‬ ‫העבר‬ ‫דברי‬ ‫כל פי‬ ‫עלעל‬ ‫השי"ת‪ ,‬ש‬ ‫משקיף‬ ‫הרי קמן‬ ‫הזכרון‪ ,‬את‬ ‫דבו‬ ‫ולעבדו לדעת‬‫ר"ה יום‬ ‫"לכך ה 'נקרא‬ ‫לשרתו‬ ‫לעמוד לפני‬ ‫מדעוד"הלהבדל‬ ‫אתיא) וז"ל‪:‬‬ ‫והכינו (י"א‬ ‫המהרש"א‬‫וכתב אותו‬ ‫רוחו‬ ‫הארץ‪.‬מצות תמים תהיה‪ ,‬הוא שנתלה‬ ‫דבריהם הראשונים ואחרונים ז"‬ ‫כלל‪ ,‬גדר‬ ‫}א{‬ ‫השנה‬ ‫מדרגהשבראש‬ ‫נוספת שהיא‬ ‫בגמרא יעלה‬ ‫(ר"ה כ"ו‪):‬‬ ‫הועילהאומרים‬ ‫ההכרה הזו‪ ,‬אז‬ ‫לזה‪ ,‬חז"ל‬ ‫והאיך זוכין‬ ‫וכשרואה שלא‬ ‫מצד‬ ‫עקרותהרבים‬ ‫החשבונות‬ ‫עול שהיו‬ ‫השנים‬ ‫צוארו‬ ‫ואלו‬‫מעל‬ ‫ורע‪,‬‬‫ופרק‬ ‫לטוב‬ ‫באהאל‬ ‫שעשהו‬‫המעשים‬ ‫כל כמו‬ ‫זכרוןישר‬ ‫ביוםוהלך‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫בר"ה‪,‬נפש‪,‬‬ ‫כמה‬ ‫מסירות‬ ‫מידת‬ ‫שכן‪,‬‬ ‫המסמלת‬ ‫כפופה‪,‬‬ ‫שקרני‬ ‫העקידה‬ ‫למעשה מאיל‬ ‫תזכור'‪ ,‬רומז‬ ‫בשופר העשוי‬ ‫עקידהלתקוע‬ ‫'מצוה‬ ‫מנת חלקו‬ ‫שלהם"‬ ‫ויהיה ה'‬ ‫ומערכה‬ ‫קדשים‪,‬‬ ‫טבעם‬ ‫לשנות‬ ‫קודש‬ ‫בר"ה‬ ‫נתקדש‬ ‫לטובה‬ ‫הרי זה‬ ‫זכרונם‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫ועלה‬ ‫ומזלם‪,‬בני‬ ‫טבעם ביקשו‬ ‫אשר‬ ‫להמתיק‬ ‫בכוחה‬ ‫יהא‬ ‫זו‬ ‫ומצוה‬ ‫‪,‬‬‫נפש‬ ‫מסירות‬ ‫מצות‬ ‫עצמו‬ ‫על‬ ‫שיקבל‬ ‫דכייף איניש דעתיה טפי מעלי' (כמה שיכניע עצמו עדיף יותר)‪ ,‬וברש"‬ ‫והיינו‬ ‫אלוחלקו‬ ‫כתב‬ ‫ספורותמנת‬‫שבתיבותאומר ה'‬ ‫המרובה‪,‬המלך ע"ה‬ ‫אתהרי דוד‬ ‫עולמים‪,‬‬ ‫המחזיק‬ ‫ולעולמי‬ ‫לעולםכמועט‬ ‫ודבריו‬ ‫ונחלתו‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫עדיףתזכור'‪,‬‬ ‫משום‬ ‫תמימות‬ ‫ישועתו‪ ,‬אזי‬ ‫לארץ‪' ,‬טפי‬ ‫רואהכבושין‬‫אינופניו‬ ‫גם בזה‬ ‫בתפלתו‬ ‫איניש‬ ‫כמהמעליו‪.‬‬ ‫דכייף ואם‬ ‫הדינים‬ ‫פי'‬ ‫את כל הטבעים‬ ‫בום‪".‬‬ ‫הרמב"‬ ‫להפוך‬ ‫עכ"ל‬ ‫ניתן‬‫אשר ח( '‪,‬‬ ‫תהלים טז‪,‬‬ ‫היום‬ ‫תומיך גורלי‬ ‫קדושת) ע" פ‬ ‫אתהתוקף‬ ‫המהרש"א‬ ‫וכוסי‬ ‫שאלות‬ ‫ובלא‬ ‫לב‬ ‫בתום‬ ‫הכל‬ ‫עליו‬ ‫ויקבל‬ ‫‪,‬‬‫התמימות‬ ‫'והיו עיני ולבי שם' (מלכים א – ט‪ ,‬ג)‪ ,‬הלכך בראש השנה דלתפלה‬‫במידת‬ ‫שיתנהג‬ ‫הגה"קבמעלת‬ ‫החפץ‬ ‫משם כולה‬ ‫תלויה‬ ‫ידוע‬ ‫ולחלקו‪,‬‬ ‫אל' הקצה‪,‬‬ ‫עם ה‬ ‫הקצה‬ ‫להיות‬‫לטובה מן‬‫עליונה זו‬ ‫ולשונתם‬ ‫ומעלה‬ ‫והמזלות‬ ‫"‬ ‫והרהורים‪ ,‬רק ימשיך לעבוד את בוראו הלאה‪ ,‬ומובטח לו שמידה זו יש‬ ‫אנוה ' חלקו‪,‬‬ ‫שלכןיהיה‬ ‫ישר אז‬ ‫שאם הלך‬ ‫חייו"ם ז"ל‬ ‫הרמב‬ ‫ולהזכיר עקידת יצחק בא (שהשופר תכליתו לתפלה ולעורר רחמים‬ ‫קוראים‬ ‫תתשי"ח)‬ ‫ופעליו עמוד‬ ‫עה"ת‪,‬שהח"ח‬‫ח"ח‪ ,‬וכמ"‬ ‫הישרות‬ ‫זי"ע (עי'‬‫תמימות‬ ‫חיים‬ ‫בכוחה לשבור אפילו הדינים הקשים ביותר‪.‬‬ ‫עם‬ ‫של‬ ‫להמעלה‬ ‫תנאי‬ ‫הוא‬ ‫תהיה‬ ‫תמים‬ ‫של‬ ‫שהמצוה‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫י‬‫"‬ ‫רש‬ ‫ש‬ ‫"‬ ‫מ‬ ‫וזהו‬ ‫בענין כפופים‪.‬‬ ‫בראש השנה וה' פקד את שרה כי לידה זו הייתה כנגד ולמעלה מדרך‬ ‫בסדר והוא שיהיה ישר כמו שעשהו האלהים‬ ‫שיך תמים‬ ‫היהיהיה‬ ‫לא אם‬ ‫שהרישאך‬ ‫אלהיך‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫שעל ידה‬‫בקשיי‬ ‫להתמודדות‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫התפלה בראש‬ ‫כוחות באדם‬ ‫את צורת‬ ‫לנסוך‬ ‫הקדושים‬ ‫חז"ל בכוחו‬ ‫התמימות‬ ‫העולם שיהיה לה ילדים (עי' יבמות ס"ד)‪ « ,‬מדת‬ ‫קובעים לנו‬ ‫ולחלקו‬ ‫ה‬ ‫עם‬ ‫יהיה‬ ‫אז‬ ‫הטבע‪,‬‬ ‫"‬‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬‫מום‬ ‫בעל‬ ‫ולא‬ ‫הזה!!רחמים‪ ,‬ושיתקבלו תפילתנו ברחמים וברצון‪ ,‬שצריכה‬ ‫העולםלעורר‬ ‫ולהורות לנו כי ר"ה הוא זמן של מהפיכות לטובה ולברכה למעלה וכנגד נזכה‬ ‫דף מפני‬ ‫שוגגת‪,‬‬ ‫נפש ה‬ ‫למעלהעל‬ ‫הקרבנות‬ ‫וטעם‬ ‫עתה"ל‪' ,‬‬ ‫הרמב"ן ז‬‫שכתבח"ו עד‬ ‫הטבע‪,‬וזהו‬ ‫"‬ ‫גדולהויכולת‬ ‫כוחה‬ ‫נותנת כח‬ ‫השי"ת‪ ,‬כי‬ ‫לפני שהיא‬ ‫התמימות‪,‬‬ ‫בהנהגתעצמו‬ ‫מכניע את‬ ‫גדולה‬ ‫מתוך מעלה‬ ‫שהאדם‬ ‫ועוד יש‬ ‫חדש להיות‬ ‫מעתה‬ ‫ולא תזכה להקביל פני‬ ‫מראש‬ ‫‪,‬‬‫בה‬ ‫מום‬ ‫צרות‬ ‫והם‬ ‫היו לו‬ ‫בנפש‬ ‫גנאי‬ ‫יולידו‬ ‫ואף אם‬ ‫העוונות‬ ‫שכל‬ ‫כל‬‫ובהתעלות‪,‬‬ ‫בגבורה (ר"ה ט"ז‪):‬‬ ‫להדיא בגמ'‬ ‫וגשמיים‬ ‫וכדמפורשם כן‬ ‫משברים רוחניי‬ ‫רחמים‪,‬‬ ‫לעוררמיני‬ ‫לצלוח כל‬‫הכנעה‬ ‫לאדם‬‫היו טפשי העולם זוכים של‬ ‫מתחיל‪ ,‬והכל יתהפך לטובה‪.‬‬ ‫יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא‪ ,‬ולולי זה‬ ‫שישראל כאשר‬‫רש"ינימא‪ ,‬שגם‬ ‫כמלוא‬ ‫אישיותוופי'‬ ‫מתעשרתעלבסופה‪,‬‬ ‫בכוחם להשפיע‬ ‫שרשה יהא‬ ‫באופן שלא‬ ‫ד"ה שנה‬ ‫כיוצ"ב אמר הרה"ק השם שמואל זי"ע מסאכאטשוב (ר"ה‬ ‫עושין‬ ‫בתחילתה‬ ‫תרע"דהאל '‬‫לקרבה אל‬ ‫לבוא לפניו‪ ,‬ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה‬ ‫שנאמרכאילו לא‬ ‫וכעניןבעבודתו‬ ‫להמשיך‬ ‫תחנוניםבכוחו‬‫שונים‪ ,‬יהא‬ ‫מגלים‬ ‫רשיןגלים‬‫יבואו עליו‬ ‫שהוא עצמן‬ ‫ועניןהדבש‬ ‫התמימות'כמו‬ ‫להורות כי‬ ‫העניניםאלו‪,‬‬‫ששניבימים‬ ‫הריבדבש‬ ‫מטבילין‬ ‫תחנונים‬ ‫ותפלה‬ ‫לדבר‬ ‫בר"ה‬ ‫להיות 'עם‬ ‫ענין '‬ ‫דע"כ'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫מנהגנו) נתנה‬ ‫אשר‬ ‫טהור היוצא מן הטמא‪ ,‬שנהפך הטמא והאסור להיתר גמור‪ ,‬ולא עוד אירע דבר ולא יפול לזרועות הייאוש ח"ו‪.‬‬ ‫ידבר רש‪.‬‬ ‫ה' ולחלקו'‪ ,‬תלויים וקשורים זה בזה"‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫כי הרי מהות מידת התמימות היא שגם אם אינו מבין‬ ‫אלא שכל דבר טמא שנופל לתוך הדבש מותר הוא עצמו באכילה‪,‬‬ ‫בראש‬ ‫מתחכםלאלשאול‬ ‫קורין הלל‬ ‫שאין אינו‬‫טעםלפניו‪,‬‬ ‫שנקרית‬ ‫מהמציאות כתב‬ ‫משהולר"ה פ"ד מ"ז)‬ ‫הנה הרמב"ם (פיה"מ‬ ‫התמימות‬ ‫כדקיי"ל בשולחן ערוך (יו"ד סימן פ"א ס"ח‬ ‫כדבש"יעצמו‬ ‫האמונה ע‬ ‫השגתלהיות‬ ‫שנהפך‬ ‫«‬ ‫ומורא‬ ‫ופחד האדם‬ ‫והכנעה ימצא‬‫עבודהגם כאשר‬ ‫הכל‪ ,‬ולכן‬ ‫שהם ימי‬‫לפי להבין‬ ‫ולנסות‬ ‫הכיפורים‪,‬‬ ‫להורות לנו‪ ,‬כך יש בידינו כוח להפוך את כל מצבנו ברוח ובגשם ביום השנה ולא ביום שאלות‬ ‫הגאון רבי חיים קויפמאן זצ" ל ) בספרו פרשת ויצא( ‪,‬‬ ‫ובקשת‬ ‫ותחנוניםהעליונה‬ ‫התשובה ההנהגה‬ ‫שאינו מבין את‬ ‫ומנוס אליו‪,‬‬ ‫במציאות‬ ‫ומברח‬ ‫ממנו‪,‬עצמו‬ ‫מהשם ויראה את‬ ‫מגולים‪.‬‬ ‫הדיניםהתמימות‪,‬‬ ‫לרחמים וז"ל‪:‬‬ ‫במצוות‬ ‫פנימי כל‬ ‫ולהפוך את‬ ‫הזה‪,‬ועומק‬ ‫מבאר פן נוסף‬ ‫הגון על ידי‬ ‫השחוק‬ ‫אינו הרי‬ ‫ולקשיים‪,‬‬‫העניינים‬ ‫לניסיונות‬ ‫ובכל אלו‬ ‫נקלע‬ ‫כפרה‪ ,‬והוא‬ ‫וסליחה‪,‬‬ ‫עמו‬ ‫היא‬ ‫האמונה‬ ‫להשיג‬ ‫הרה"ק השם משמואל זי"ע ואומר (תרע"ד ד"ה‬ ‫ביותר‬ ‫הבהירה‬ ‫הדרך‬ ‫ממשיךבאמת‬ ‫"‪...‬אבל‬ ‫שאמראלא‬ ‫שיש‬ ‫ההנהגה הזו‪,‬‬ ‫מבריסק זצ"ל‬ ‫ינסה להבין‬ ‫מהגרי"ז‬ ‫וידועבו לא‬‫טבועה‬ ‫ע"כ‪,‬‬‫התמימות ה‬ ‫והשמחה‪,‬‬ ‫וימשיך‬ ‫בשלום‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫לנו‬ ‫‪..‬להורות‬ ‫להתנהג בתמימות‪ ,‬ולקבל כל מאורע ממאורעות החיים‬ ‫נראה)‪ ,‬הנה שינוי הבריאה הגדול ביותר שלא היה כמוהו‬ ‫ית"ש‪,‬‬ ‫דינו‬ ‫מקומו ‪-‬באמאימת‬ ‫עלבורחים‬ ‫הכלאנו‬ ‫כאילוממי‬‫נפלא‪ ,‬כי‬ ‫דבריהיה‬ ‫בעיניו‬‫כאן‬ ‫בהשלמה‪ ,‬ולא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה לחשוב‬ ‫‪.‬‬‫ימימה‬ ‫כבימים‬ ‫ולהיכן אנו בורחים ‪ -‬ומברח ומנוס אליו‪ ,‬ובורחים ממנו‬ ‫עליו‬ ‫המוטל‬ ‫את‬ ‫לעשות‬ ‫שהדבש הופך כל‬ ‫ששינוי‬ ‫עוד בעולם הוא להפוך ולד זכר לנקיבה‪ ,‬דע לך‬ ‫למה נעשה לי כך ומדוע הגיעה עלי הצרה הזאת‪ ,‬אלא‬ ‫ובורח‪,‬אדם‬ ‫הוא‬ ‫מפחדלאיזה‬ ‫שבאם אירע‬ ‫הללו‪,‬שבאמת‬ ‫בדברים למי‬ ‫למדנו הוא רק‬ ‫אבל כל זה‬ ‫אליו‪,‬והנה‬ ‫הפייט‬ ‫סיבת כל‬ ‫מדברי‬ ‫הקב"ה‬ ‫ומדייק‬ ‫נסבב ע"י‬‫שנעשההשנה‪,‬‬ ‫מה בראש‬ ‫שכלאירע‬ ‫לזכורכזה‬ ‫גדול‬ ‫בורח‪.‬עליו‬ ‫שבאים‬ ‫בגשמיות‬ ‫בין‬ ‫קשה‬ ‫למצב‬ ‫שנקלע‬ ‫מישראל‬ ‫דבר הנופל לתוכו‬ ‫להמיר‬ ‫עובר‬ ‫ארחות‪,‬‬ ‫יושר‬ ‫הסיבות ועילת כל העילות‪ ,‬ותועיל לו תמימות זו שגם‬ ‫לה‬ ‫'זכר‬ ‫דר"ה)‬ ‫א'‬ ‫יום‬ ‫(שחרית‬ ‫יכול לברוח אליו‪ ,‬ומי שאינו מפחד אינו‬ ‫יסורים‪ ,‬ובין ברוחניות שהיצה"ר מתגבר עליו וקשה לו‬ ‫יש‬ ‫כך‬ ‫כמותו‪,‬‬ ‫להיות‬ ‫נהפך‬ ‫להאחות'‪ .‬שבר"ה‬ ‫ברוחניות‪ ,‬לא‬ ‫בגשמיות והן‬ ‫כהיוםהןזכרה‬ ‫למצב קשה‪,‬‬ ‫אחות‪,‬ח"וחושבה‬ ‫בבטןיקלע‬ ‫אם‬ ‫אדם‬ ‫עולםשכל‬‫שלזו היא‬ ‫בשעה‬ ‫מנהגו‬ ‫ממדרשעליו‬‫הביאהמוטלת‬ ‫ההוראה‬ ‫תקפ"א)‬‫לנגדו‪,‬‬ ‫והטור‬ ‫לעמוד (סי'‬ ‫ומנוחת‬ ‫דינה‪,‬‬ ‫בתה‬ ‫הנפש‬ ‫ממנה‬ ‫בשלוות‬ ‫להתהלךונולד‬ ‫ימשיך אמנו‬ ‫שבמעי לאה‬ ‫ברוחו‪ ,‬אלא‬ ‫יפולהזכר‬ ‫ולד‬ ‫ומגדל‬ ‫התורה ואת‬ ‫שחורים‪,‬‬ ‫לעזוב את‬‫ומתעטף‬ ‫סיבה‬ ‫שחורים‬ ‫לובשלא יהוו‬ ‫דין האלו‬ ‫המאורעות‬ ‫שיש לו‬ ‫בידינו כוח להפוך‬ ‫כי יום זה מיועד למהפכות נפלאות‪ ,‬ומסיים השם‬ ‫הדעת‪".‬‬ ‫והיינו‪,‬‬ ‫המכשולות‬ ‫דינו‪,‬‬ ‫יודעעלאיך יצא‬ ‫יתגבר‬ ‫שאינו‬ ‫לפיבאם‬ ‫אדרבה‬ ‫צפרניו‪,‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬כי‬ ‫עניניואין חותך‬ ‫זקנו‬ ‫ומתעטפים שיהיו‬ ‫לבנים‬ ‫לבניםזו תועיל לו‬ ‫לובשיםהנהגה‬ ‫ביתר שאת‪,‬‬ ‫אינן כן‬‫בתורה‬ ‫ישראל‬ ‫ויתחזק‬ ‫אבל‬ ‫שאין את כל מצבנו ברוח‬ ‫לנפשוהגיע‬ ‫שכאשר‬ ‫מוסר‬ ‫במצרים‪,‬‬‫אבותינותוכחות‬ ‫הנלבב יקח‬ ‫"ואיש נהגו‬‫ובדרך זו‬ ‫משמואל‪:‬‬ ‫"‬ ‫לכאורהאםהיה‬ ‫כך‬ ‫מר"ה‪ ,‬כי‬ ‫יותרבפיו‪,‬‬ ‫הגאולה‬‫ובשורתלטוב‬‫להתהפך מרע‬ ‫רבינו אליהם‬ ‫מוכשר‬ ‫משה‬ ‫זמן‬ ‫צפרניהם‪ ,‬ואוכלין ושותין ושמחין‬ ‫ומחתכין מאליהן ‪.‬‬ ‫והיצה" ר כלים‬ ‫צרותיו זקנם‬ ‫האדם ובגשם ביום הזה של ומגלחין‬ ‫בידכבר על‬ ‫ידעו‬ ‫הרי‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬ ‫כפשוטים‬ ‫דבריו‬ ‫נעשה בענייני הגוף‪ ,‬ק"ו שבענייני נפש יש‬ ‫לקבל‬ ‫מאוד‬ ‫קשה‬ ‫וכו'‪,‬לפרש‬ ‫ע"כ‪,‬‬ ‫איתא‬‫להםה(נס‬ ‫חלק איעשה‬ ‫דרוש ב לר"‬ ‫שהקב"ה‬ ‫בינה לעיתים‬ ‫ובמפרשים )‬ ‫שיודעין‬ ‫בר"ה‪ ,‬לפי‬ ‫הבתרים‬ ‫כל בין‬ ‫בברית‬ ‫אדירותאבינו‬‫לאברהם‬ ‫הבורא‬ ‫הבטחת‬ ‫הימים"‪.‬‬ ‫לטוב לו‬ ‫מהפכות‬ ‫להפוך‬ ‫הזקן‬ ‫בהלל‬ ‫מעשה‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬‫‪.‬‬ ‫ס‬ ‫ברכות‬ ‫והלשון הוא בטוחין שיעשה להם נס‪ ,‬ולא אמר יודעין‬ ‫)‬ ‫בגמרא‬ ‫שמצינו‬ ‫מה‬ ‫ז‬ ‫"‬ ‫עד‬ ‫ולהפוך‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫ראש‬ ‫וַ ֲע ָבדוּם וְ ִע ּנ ּו א ָֹתם ַא ְר ַ ּבע ֵמאוֹ ת ׁ ָשנָ ה וגו ' וְ ַא ֲח ֵרי כֵ ן יֵ ְצא ּו‬ ‫באמתאני‬ ‫אמרכימובטח‬ ‫צוחה בעיר‬ ‫וכך אמר הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע (אמרי פנחס השלם‬ ‫אין‬ ‫הבטחון‪,‬‬ ‫קול מידת‬ ‫ושמעבכח‬ ‫בדרך הוא‬‫בטוחין‪ ,‬כי‬ ‫שהיה בא‬ ‫אלא‬ ‫את כל הדינים‬ ‫ִ ּב ְרכֻ ׁש ָ ּגדוֹ ל ) בראשית טו‪ ,‬יג(‪ ,‬והנה עתה שומעים הם על‬ ‫שאין זה בתוך ביתי‪ ,‬ועליו הכתוב אומר ִמ ׁ ּ ְשמו ָּעה ָר ָעה‬ ‫שנקרא‬ ‫מלחאבל בני‬ ‫השנים‪,‬‬ ‫חתיכת‬ ‫מכסת‬ ‫שלוקחים‬ ‫לפני תום‬ ‫כמו‬ ‫הואעוד‬ ‫הקרובה‬‫שיום זה‬ ‫גאולתם‬ ‫תפ"א)‬ ‫ובדרך‬ ‫אנו זכאין לצאת בדין רק בטוחין שיעשה להם נס‪,‬‬ ‫לֹא יִ ָירא נָ כוֹ ן לִ בּ וֹ ָ ּב ֻט ַח ַ ּבה' ) תהלים קיב‪ ,‬ז( ‪ ,‬והנה צריכים‬ ‫חדש‪,‬‬ ‫טאלפין‬ ‫לעשות‬ ‫בקדירה‬ ‫אותו‬ ‫ומבשלים‬ ‫'טאלפין'‬ ‫הטבע אי אפשר‪ ,‬רק בחסדיו ית"ש עושה לנו נס‪ ,‬וכל זה‬ ‫לרחמים מגולים‪..‬‬ ‫ישראל ברוב אמונתם לא שאלו שאלות אלא קבלו דבריו‬ ‫להבין‪ ,‬איך היה משתבח הלל הזקן על זה כאילו נשען‬ ‫ומלמטה‬ ‫באמונה נתברר‬ ‫קבלתם למטה‪,‬‬ ‫מלמעלה‬ ‫אחר‬‫ואכןשם‬ ‫ונתהפך‬ ‫ובשלימות‪,‬‬ ‫בתמימות נבלל‬‫וכל המלח‬ ‫מפחד‬ ‫שאינודברים‬ ‫מיאומר‬ ‫ואיך‬‫הוהאבל‬ ‫בטחון‪,‬‬ ‫עניו סגי‬ ‫והלא ענין‬ ‫שמפחד שייך‬ ‫רוב זכיותיו‪,‬‬ ‫על למי‬ ‫הוא‬ ‫היה משעה‬ ‫העליון‬ ‫השנים‬ ‫מהם‬ ‫איזהמנין‬ ‫למנות‬ ‫להכיר‬‫שהתחיל‬ ‫שאי"תאפשר‬ ‫עד השי‬ ‫כוונת‬ ‫למעלה‪,‬‬‫להם‬ ‫וחלילה‪.‬שייך זה העצה‪.‬‬ ‫כשיש פחד‬ ‫יוהרא חס‬‫בטחון‪ ,‬ורק‬ ‫אין דברי‬ ‫שנראין‬ ‫אלוהלא‬ ‫המהפכה בראש השנה‪ ,‬שהכל מתהפך להיות‬ ‫שמות ד(‪".‬‬ ‫תנחומאהיא‬ ‫שנולד יצחק )‬ ‫התחתון‪ ,‬כך‬ ‫ואיזה‬ ‫מוסר‬ ‫מי"ג‬ ‫דרך פ"ב‬ ‫על (אבות‬ ‫המשנה‬ ‫לאנשיעלביתו‬ ‫הרגיללפרש‬ ‫שהלל שכתב‬ ‫ברבינו יונה‬ ‫והדברים מפורשים אלא‪,‬‬ ‫מחדש‪.‬שכאשר עברו‬ ‫המלך ע"ה‪,‬‬ ‫"והורינו עבודה זו דוד נוצר‬ ‫לפני יצטערו‬ ‫הקב"ה‪,‬‬ ‫תחנונים‪ ,‬לבל‬ ‫צער ומחריד‬ ‫ודבראלא‬ ‫אסוןקבע‬ ‫תפילתך‬‫יקרה שום‬ ‫שכאשרתעש‬ ‫מתפלל אל‬ ‫וכשאתהישרה‪,‬‬ ‫עליו צרות ורדיפות לרוב‪ ,‬נקט בעבודת התמימות‪ ,‬ואמר וַ ֲאנִ י ַב ַע ר וְ לֹא והנהגה‬ ‫כל‬‫עביד‪,‬‬ ‫שם כי‬ ‫וכתבלטב‬‫דעביד‬ ‫צריך‪,‬‬‫שכל מה‬ ‫שלימהשהוא‬ ‫ושואל דבר‬ ‫המתחנןאמונה‬ ‫יאמינו בה'‬ ‫שיאמריקוננו‪ ,‬כי‬ ‫התפילהאםכעני‬ ‫שהבהמה ולבל‬ ‫כספם??‬ ‫אתשכמו‬ ‫עצמו‬ ‫שאיבדו‬‫שהעיד על‬ ‫האברכים‬ ‫את עג‪ ,‬כב(‪,‬‬‫תהלים‬ ‫מגור‬ ‫הרביע ּ ָמ ְך )‬ ‫יתי ִ‬ ‫חיזקָהיִ ִ‬‫במההמוֹ ת‬ ‫ֵא ָדע ְ ּב ֵ‬ ‫יאבדו‬ ‫ולא‬ ‫‪,‬‬ ‫עליהם‬ ‫מביא‬ ‫ת‬ ‫"‬ ‫שהשי‬ ‫השנה אדם צריך רחמים‪ ,‬ואם משחקת לו השעה כי השי"ת מאריך אפו ומוחל‬ ‫מה‬ ‫הדעת‬ ‫וביישוב‬ ‫באהבה‬ ‫ויקבלו‬ ‫בראש השגה‬ ‫האסורין‪,‬לו שום‬ ‫מבית‪ ,‬כך אין‬ ‫שמתרחש עמה‬ ‫והבנה במה‬ ‫שםהשגה‬ ‫שום‬ ‫עוד לה‬ ‫אין‬ ‫השנה יצא יוסף‬ ‫בגמ' בראש‬ ‫אמרו‬ ‫מרה‪.‬עליו‪ ,‬וצריך להתחנן לו פן ינחם ה'‬ ‫מרחם‬ ‫עשתונותיהם וירימו קול צעקה‬ ‫שאין לך ישועה הנעשית בעולם עליו‪ ,‬לא על צדקותיו הוא‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬‫עמו‬ ‫שעושה‬ ‫בטלה עבודה מאבותינו במצרים‪ ,‬והרי‬ ‫ת‬ ‫"‬ ‫השי‬ ‫בדרכי‬ ‫והבנה‬ ‫עם מידת‬ ‫ושעתא‬ ‫לחיות‬ ‫שעתא‬ ‫להתלמדכל‬ ‫החטא ולאו‬ ‫מחויב‬ ‫יגרום‬‫הישראלי‬ ‫כי שמא‬ ‫שהאיש‬ ‫כאןהרעה‪,‬‬ ‫למדנועל‬ ‫ובכן ניחם‬‫ליחיד או לרבים שלא נכתבה בספר ביום הזה‪ ,‬וכמו שכתוב בשו"ת על אשר‬ ‫המידה הזו שזורה והולכת‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫ניסא‪,‬וכי‬‫השי" ת‪,‬‬ ‫התמימות והאמונה הפשוטה ב‬ ‫מתרחיש‬ ‫« מדת התמימות מסוגלת להמתקת הדינים!‬ ‫וכאשר מתנהג בתמימות ובהשלמה‪ ,‬הריהו זוכה להמתיק הדינים עמו בכל פרט ופרט ממהלך החיים‪ ,‬בין בענייניו הרוחניים‪ ,‬ובין בענייניו‬ ‫שואל ומשיב (מהדורה רביעית תש' קכ"ה)‪ ,‬וז"ל‪" :‬וכבר נפקדו האמהות באותו‬ ‫ע"פ‬ ‫כלוםמידת‬ ‫לעצמו‬‫לאמץ לנו‬ ‫עליו כי אין‬ ‫להם נס'‪,‬‬ ‫שיעשה מוטל‬ ‫שנקלע אליו‪,‬‬ ‫מצב'בטוחין‬ ‫הטור‬ ‫כלשון‬ ‫שבכל‬ ‫והיינו‬ ‫הגשמיים‪,‬‬ ‫היום‪ ,‬וכל הטובות ושפעת קדושה נשפעו ביום ההוא‪ ,‬והיינו משום שזה‬ ‫מעליו ולהמשיך על עצמו ישועה בכל ענין הנצרך לו‪ ,‬כדאיתא בספר‬ ‫התמימות‪.‬ברחמי ה' וחסדיו עלינו‪ ,‬וזה שכתב 'כי לאו כל יומא מתרחש‬ ‫שאנו אומרים דין‪ ,‬והכל‬ ‫היום תחילת מעשיך והבריאה מתחדשת כבתחילתה"‪.‬‬ ‫תורת אבות בשם הבית אברהם מסלונים זצ" ל‪ ,‬לבאר מה‬ ‫כדלים‬ ‫אנו גשמי‪,‬‬ ‫הריענין‬ ‫באיזה‬ ‫בר"ה‬ ‫ובמיוחדצרה‬‫משתרגת עליו‬ ‫כעניו בפתח‪,‬‬ ‫באם ח"‬ ‫שיתפלל‬ ‫למעשה‪ ,‬כי‬‫ועניינה צריך‬ ‫השנה ניסא'‪ ,‬ולכן‬ ‫ראשתזכור'‪,‬‬ ‫תמימות‬ ‫ברוגזקודם‬ ‫תזכורפעם‬ ‫מגור נשא‬ ‫זי"עעקידה‬ ‫ברוגז‬‫אמת‬ ‫האמרי‬ ‫תזכור‬ ‫שהרה"קרחם‬‫בתפילה‪' ,‬ברוגז‬ ‫מסופר‬ ‫להתבלבל‬ ‫לדבר‬ ‫ולאהשנה‬ ‫בראש‬‫מושלמת‪,‬‬ ‫בצורה רשין‬ ‫עושין עצמן‬ ‫וישראל הדעת‬‫על שפיות‬ ‫דפקנולשמור‬ ‫דלתיך‪,‬‬ ‫וכרשיםמחויב‬ ‫כל הריהו‬ ‫מדתאתהדין‬ ‫ואבדו‬ ‫עסקעליו‬ ‫כספם באיזה‬ ‫שמתגברת‬ ‫מיטבהרואה‬ ‫שהשקיעולאדם‬‫דברי הדרכה‬ ‫לאברכים‬ ‫בתפילה זו‬ ‫שישחיזוק‬ ‫דברי‬ ‫הקב"ה‬ ‫לנו‬ ‫שעושהשאין‬‫שכלכימהיודעים‬ ‫ובזעקה‪,‬‬‫הלבהפסק‬ ‫מעומק ללא‬ ‫העשתונות‪ ,‬אלא יְ ׁ ַש ֵּ‬ ‫בתפילהנן לעצמו‬ ‫תחנונים ותפילה‪,‬‬‫מבית ולאבד‬ ‫יוסףשיזכיר‬ ‫יצאהיינו‬ ‫תזכור'‬‫השנה‬ ‫רחם‬ ‫הנהרוגז‪' ,‬‬ ‫בראש‬ ‫בשעת‬ ‫אמר‪,‬‬ ‫יעשה‬‫מה כל‪,‬‬ ‫וחוסר‬ ‫רשיםעצה‬ ‫וניתנת לו‬ ‫והרוגז‪,‬ונעשו‬ ‫ממונם‬ ‫הטובה הטמונה‬ ‫תחנונים‬ ‫רואה בפתח‬ ‫אינו כעני‬ ‫וזעקה‪,‬‬ ‫הלבעתה‬ ‫מעומקלעת‬ ‫ואפילו אם‬ ‫וכשהתפילהלו‪,‬היא‬ ‫לטובה הוא עושה‬ ‫שלהםיוםא ֲֹה ִבי‬ ‫זה‪ ,‬כלום‪,‬‬ ‫כוחוַא ְב ָר ָ‬ ‫הנקרא‬ ‫שגדול‬ ‫אבינו‬ ‫אברהםהרי‬‫מידתהשבע‪,‬‬ ‫שהיאשנות‬ ‫הרחמים‪,‬שבע‬ ‫ומיד החלו‬ ‫האסוריםמדת‬ ‫לעצמו‬ ‫לטובתו‬ ‫זה‬ ‫שכל‬ ‫בעיניו‬ ‫יראה‬ ‫והוא‬ ‫היום‬ ‫הקב"ה ידבר רש‪ ,‬ממילא בטוחין שיעשה להם נס‪ ,‬ושנה שהיא רשה בתחילתה‬ ‫שיבוא‬ ‫ספק‬ ‫שום‬ ‫אין‬ ‫‪,‬‬‫זו‬ ‫במציאות‬ ‫ויגביה תמימה‬ ‫תתחזקובאמונה‬ ‫ויחדיר בלבו‬ ‫הקצה‪ ,,‬ובכך‬‫אהבת הבורא‬ ‫הקצה אל‬ ‫במצוות‬ ‫האדם מן‬ ‫ויתגבר‬ ‫מצב‬ ‫את‪ ,‬ח(‪,‬‬‫ישעיהו מא‬ ‫להפוך‬ ‫)‬ ‫מתעשרת בסופה‪ ,‬והתפילות נענין ומתקבלין בעז"ה‪.‬‬ ‫‪.‬‬‫ושעל‬ ‫צעד‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫היה‬ ‫‪.‬‬‫עושה‬ ‫לטובה‬ ‫שעושה‬ ‫קרנכם למעלה למעלה‪.‬‬ ‫מה‬ ‫וכל‬ ‫הרחמים‬ ‫אב‬ ‫הוא‬ ‫ה‬ ‫"‬ ‫שהקב‬ ‫}ב{‬