gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קביעותא · Kviyisa — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: קביעותא · Kviyisa

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

קביעותא · Kviyisa — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫במשנה היומית‪:‬‬ ‫חודש תשרי תשפ"ז | גליון מס' ‪656‬‬ ‫סדר טהרות‬ ‫אהלות פרק א' משנה ב' ‪-‬‬ ‫פרק ט' משנה י'‬ ‫בהלכה היומית‪:‬‬ ‫שו"ע או"ח‬ ‫סימן רסג' סעיף יד' ‪-‬‬ ‫סימן רעה' סעיף ב'‬ ‫גבורה יהודית‬ ‫בפתח השער‬ ‫מפיו של ניצול השואה‬ ‫אי שם‪ ,‬בכפר קטן וציורי שעליו כנראה מעולם לא שמעתם‪ ,‬חי לו איכר זקן‪.‬‬ ‫החיים שלו היו פשוטים‪ ,‬והנכס היקר ביותר שלו היה ‪ -‬סוס עבודה אחד‪ .‬הסוס הזה‬ ‫הרב יוסף לבקוביץ' – המשך‬ ‫היה הכל בשבילו‪.‬‬ ‫בוקר אחד‪ ,‬בלי שום התראה מוקדמת‪ ,‬הסוס פשוט החליט שנמאס לו וברח אל‬ ‫מעבה היער‪.‬‬ ‫אחרי שניצל בזכות קאפו שהיה שליח ההשגחה העליונה‪ ,‬זמן מה לאחר מכן הובל ר' יוסף עם אלפי יהודים ברכבת אל‬ ‫כל השכנים מיהרו להתייצב בחצר שלו‪ .‬הם צקצקו בלשונם‪ ,‬תפסו את הראש‬ ‫אושוויץ‪" .‬אלו היו ימים חמים מאוד‪ .‬הכניסו אותנו לקרונות בקר קטנים‪ ,‬שבדרך כלל אם היו מכניסים אליהם שישים‬ ‫ואמרו ברחמים גדולים‪" :‬אוי‪ ,‬איזה מזל רע! איזה אסון! איך תסתדר עכשיו? הסוס‬ ‫איש ‪ -‬איש לא היה מצליח לנשום‪ .‬אתה יודע כמה היינו בכל קרון? מאה ושישים נפש! העמיסו אותנו זה על גבי זה‪ ,‬וכך‬ ‫היחיד שלך נעלם‪ ,‬מי יחרוש את השדה?"‪.‬‬ ‫נסענו שני ימים ושני לילות בלי אוכל ושתייה‪ .‬כשהרכבת הגיעה ליעדה‪ ,‬יצאו מהקרון שלי עשרים איש‪ ,‬ואני ביניהם‪.‬‬ ‫מאה וארבעים איש לא שרדו‪ .‬בכל הקרונות המספרים היו דומים‪ .‬אלפיים ומאתיים איש היו על הרכבת‪ ,‬אך רק מאתיים‬ ‫האיכר‪ ,‬בלי להתרגש יותר מדי‪ ,‬הביט בהם בשלווה גמורה ואמר מילה אחת‬ ‫שרדו!"‪.‬‬ ‫בלבד‪" :‬אולי"‪.‬‬ ‫איך שוב ושוב אתה ניצל ונשאר בחיים?‬ ‫עבר שבוע‪,‬‬ ‫ר' יוסף מצביע כלפי מעלה‪" :‬תשאל אותו‪ ...‬מעולם לא היו לי טענות אליו‪ .‬אומנם אחרי השואה שאלתי את עצמי‪ :‬למה‬ ‫כבר‬ ‫והשכנים‬ ‫דווקא אני נשארתי? כדי לקונן על המשפחה שהייתה ואיננה? אבל חס ושלום‪ ,‬מעולם לא הייתה לי טרוניה"‪.‬‬ ‫לשכוח‬ ‫התחילו‬ ‫באושוויץ‪-‬בירקנאו הוטל עליו לבנות צריפים מעץ ומאבן‪ .‬הוא עוד לא ידע שהמבנים מבטון עתידים לשמש כמשרפות‪ .‬גם‬ ‫מהעניין‪ .‬אבל אז‪,‬‬ ‫שם ראה ניסים‪ .‬מדי יום נלקחו נערים אל מותם‪ ,‬והוא תמיד נשאר בין עובדי הכפייה‪ .‬לאחר מכן נלקח למאוטהאוזן‪ ,‬מחנה‬ ‫ריכוז אכזרי באוסטריה‪ .‬העבודה שם הייתה חציבה באבן‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬נשמע‬ ‫ר' יוסף מציג בפנינו אבן קטנה‪" :‬זו אבן שלקחתי משם במסע‬ ‫קול שעטות פרסות‪.‬‬ ‫שעשיתי‪ .‬במחנה הזה היו מאה ושמונים וארבע מדרגות ‪ -‬שאגב‪,‬‬ ‫הסוס האובד חזר‬ ‫נותרו עד היום כמו שהיו ‪ -‬ואילצו אותנו לעלות אותן בריצה‪ ,‬כשאנו‬ ‫מהיער‪ ,‬אבל ממש‬ ‫מחזיקים סלעים במשקל עשרות קילוגרמים‪ .‬הרשעים עמדו בצד‬ ‫לא לבד‪ .‬מאחוריו‬ ‫והצליפו בכל מי שכשל‪ .‬מאות אלפים נספו שם‪ .‬כשהייתי שם שוב‬ ‫דהר עדר שלם של‬ ‫במסע‪ ,‬עמדתי על המדרגות ואמרתי‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬איך הצלחתי‬ ‫לשרוד את הריצה הזאת? הרגשתי כאילו נולדתי מחדש‪.‬‬ ‫עשרה סוסי פרא חזקים‪ ,‬שריריים ויפים להפליא‪ .‬הכפר כולו היה בהלם‪ .‬האנשים‬ ‫"הקב"ה עזר‪ ,‬והייתי במחנה הזה רק שבוע‪ .‬עוד יום אחד לא הייתי‬ ‫הגיעו בריצה‪ ,‬מתנשפים מרוב התלהבות‪" :‬וואו‪ ,‬איזה מזל טוב! איך ביום אחד הפכת‬ ‫נותר לפליטה‪ .‬משם הובלתי למחנה מלק‪ ,‬ושם אירע אחד הפלאים‬ ‫לאיש הכי עשיר באזור!"‪.‬‬ ‫עבודות כפייה במחנה עבודה נאצי‬ ‫הגדולים שעברו עליי בשנות הזעם"‪.‬‬ ‫האיכר משך בכתפיו ברוגע‪ ,‬ושוב ענה‪" :‬אולי"‪.‬‬ ‫באותה תקופה פיקד על המחנה גוי אכזר ושמו יוליוס רודולף‪ .‬בחייו‬ ‫למחרת בבוקר‪ ,‬העלילה שוב הסתבכה‪ .‬בנו היחיד של האיכר‪ ,‬בחור צעיר ומלא‬ ‫האזרחיים היה ספר פשוט‪ ,‬אך שם‪ ,‬כנראה בזכות אכזריותו‪ ,‬היה מפקד בכיר שהכה והרג כל מי שלא מצא חן בעיניו‪ .‬לא‬ ‫מרץ‪ ,‬החליט לנסות לאלף את אחד מסוסי הפרא‪ .‬אבל הסוס לא שיתף פעולה ופשוט‬ ‫אחת דחף אסירים לעבר הגדר החשמלית‪" .‬בכל בוקר היינו נעמדים בשורות‪ ,‬והפחד היה איום ונורא כי לא ידענו את‬ ‫העיף את הצעיר באוויר‪ .‬הבן התרסק על הקרקע ושבר את שתי רגליו‪ .‬השכנים הגיעו‬ ‫מי יהרוג‪ .‬אני הייתי נמוך קומה‪ ,‬לכן העמידו אותי ראשון בתור‪ .‬אותו צורר התחיל את סיורו מאחור‪ ,‬וכך הייתי מפוחד‬ ‫מהתחלה ועד הסוף‪.‬‬ ‫שוב‪ ,‬הפעם עם פרצופים אבלים‪" :‬איזה אסון נורא! חוסר מזל משווע! הבן שלך‪,‬‬ ‫"ואז‪ ,‬יום אחד‪ ,‬זה קרה‪ .‬הוא סיים את סיורו והביט בפניי‪ .‬הבנתי שזה הסוף שלי‪ .‬עד היום אינני יכול להסביר למה עשיתי‬ ‫העזרה היחידה שלך‪ ,‬מרותק עכשיו למיטה ולא יכול לעבוד‪ .‬איזה מזל רע!"‪ .‬האיכר‬ ‫את שעשיתי‪ .‬סידרתי את נעלי העץ הרועשות שלי כמו חייל במצעד‪ ,‬והצדעתי לפניו‪ .‬מייד לאחר מכן אמרתי‪' :‬אני מומחה‬ ‫נשאר קר רוח‪ ,‬עמד בשקט וענה‪" :‬אולי"‪.‬‬ ‫בצחצוח נעליים‪ ,‬מגפיך יבריקו כמו השמש'‪.‬‬ ‫חלף עוד שבוע‪ ,‬ומלחמה אכזרית פרצה לפתע במדינה‪ .‬קציני הצבא פשטו על‬ ‫"הוא היה המום מתעוזתי‪ .‬לי כבר לא היה מה לאבד‪ .‬הוא הסתודד עם עמיתיו‪ ,‬וראיתי שהוא רווה נחת מהכבוד שקיבל‪.‬‬ ‫הכפר וגייסו בכוח את כל הצעירים הבריאים למלחמה בחזית‪ ,‬שממנה רבים לא יחזרו‪.‬‬ ‫לאחר כמה דקות הגיע אליי איש אס‪-‬אס והורה לי להתלוות אליו‪ .‬לא פחדתי‪ ,‬כי אמרתי לעצמי שהמפקד לא ישלח עוזר‬ ‫כשהגיעו לבית האיכר‪ ,‬הם ראו את הבן המגובס והשאירו אותו בבית‪ .‬השכנים הגיעו‬ ‫כדי לירות בי‪ ,‬זו הייתה אחת מהנאותיו‪ .‬הלכנו אל שער המחנה‪ ,‬והוא נפתח‪ .‬יצאנו החוצה ועלינו אל וילה רחבת ידיים שעל‬ ‫ההר‪ .‬הוא הורה לי להיכנס‪ ,‬סגר את הדלת והלך‪.‬‬ ‫אליו שבורי לב ודואגים לבניהם‪ ,‬ואמרו‪" :‬איזה מזל טוב יש לך! הבנים שלנו נלקחו‬ ‫"אחרי שעה או שעתיים נכנס יוליוס בעצמו‪ .‬שוב חזרתי על ההצגה של הצדעה צבאית‪ ,‬ושוב הצעתי לצחצח את מגפיו‪.‬‬ ‫לקרב‪ ,‬ושלך נשאר איתך בחיים!"‪.‬‬ ‫האיש הנבער רק נהם‪ ,‬כמו חיה‪ .‬הבנתי שהוא הסכים‪ .‬הוא חלץ את מגפיו‪ ,‬וכשירד מהקומה העליונה ראה אותם מבריקים‬ ‫האיכר הביט בהם‪ ,‬העלה חיוך קטן על שפתיו‪ ,‬וסיכם‪" :‬אולי"‪.‬‬ ‫כמו שלא ראה מעולם‪ .‬הוא נהם שוב וסימן לי לבוא לדלת אחרת‪ .‬הוא פתח אותה והראה לי גינה עם ארנבות‪ .‬מהנהמות‬ ‫"אם הכול אולי‪ ,‬אז מה בטוח?"‪ ,‬זעקו השכנים‪.‬‬ ‫שהשמיע הבנתי שזה תפקידי החדש‪ :‬לדאוג לארנבות"‪...‬‬ ‫"שמה שהשם עושה זה טוב!"‪ ,‬השיב הכפרי בתמימות טהורה‪.‬‬ ‫כך החל 'תור הזהב' של ר' יוסף בתוך גיא הצלמוות‪ .‬בלילה ישן במחנה‪ ,‬ובבוקר עלה אל הווילה‪ .‬המפקד וחבריו זללו שם‬ ‫סעודות כיד המלך והותירו כמויות ענק של מזון‪ .‬בתקופה הזאת ר' יוסף לא רעב‪ .‬הוא ניצל את מעמדו והחל לספק מזון‬ ‫***‬ ‫לאחיו המעונים‪" .‬תפרתי בתוך בגדיי כיסי ענק‪ ,‬מילאתי אותם כמויות אדירות של אוכל‪ ,‬ובכל ערב הבאתי לאסירים‪ .‬הייתי‬ ‫ההכרה בגדלות הבורא‪ ,‬שהוא טוב לכל ומבלעדיו לא ינקוף אדם אצבעו למטה‬ ‫מגיע בערב‪ ,‬וחמש מאות איש בביתן שלי חיכו לי מעולפים למחצה"‪.‬‬ ‫– הכרה זו נובעת מעיסוקנו בתורת ד'‪ ,‬חוקיו והלכותיו‪ .‬ככל שישקיע האדם את עצמו‬ ‫הוא לא הפסיק גם כשזקן הבלוק‪ ,‬אסיר גרמני‪ ,‬איים להסגיר אותו‪" .‬הבנתי שהוא מעוניין ב'שכר שתיקה'‪ .‬התחלתי להביא‬ ‫בתורת ד'‪ ,‬יכיר ויתענג בגדלותו ית'‪ ,‬או אז לא ידאג ולא יחשוש‪ ,‬כי עמנו קל‪ .‬העונג הצרוף‬ ‫גם לו מהווילה כל טוב‪ :‬סבון‪ ,‬גפרורים ועוד‪ .‬פעם אחת חגגו שם הצוררים והותירו עוגה ענקית‪ .‬שאלתי את המפקד מה‬ ‫לעשות איתה‪ .‬הוא נהם שאשליך אותה‪ .‬העזתי פנים ושאלתי אם אוכל לטעום‪ .‬קיפלתי אותה בין בגדיי והורדתי אותה‬ ‫שיש לו לאדם השקוע בימה של תורה‪ ,‬מביאתו אל ההכרה הנצחית של "הוא בורא‬ ‫למחנה‪ .‬הייתה שם באמת חגיגת יום הולדת‪ .‬אני משער שבזכות זאת ניצלו חייהם של עשרים או שלושים יהודים שעמדו‬ ‫ומנהיג לכל הברואים‪ ,‬והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים"‪.‬‬ ‫לגווע ברעב‪ .‬אנשים צעקו לי‪' :‬יוסף הוא המשביר'"‪.‬‬ ‫הבה נשקיע עצמנו באהלה של תורה‪ ,‬בלימוד משנה‪ ,‬בעיון ההלכה‪ ,‬ונפזם לעצמנו‬ ‫יִ זְ ְּכ ֵרם ֱאל ֵֹהינ ּו לְ טוֹ ָבה ִעם ׁ ְש ָאר צַ ִ ּד ֵיקי עוֹ לָ ם‪ .‬וְ יִ נקוֹ ם נִ ְק ַמת ַ ּדם ֲע ָב ָדיו ַה ּׁ ָשפו ְּך‬ ‫בסיפוק רב 'מודים אנחנו לפניך ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש'‪.‬‬ ‫(מבוסס על כתבה שנערכה בעיתון 'מרוה לצמא')‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫קבלת עלון המבחנים‬ ‫לשיעורים‬ ‫לע"נ אביו של‬ ‫ניתן לשלוח בקשה במייל ‪Office@kviuta.org‬‬ ‫במשנה ובהלכה היומית‬ ‫מחולל המשנה וההלכה היומית‪:‬‬ ‫דרך מערכת קביעותא בטלפון ‪ 0722-79-4949‬שלוחה ‪4 > 2‬‬ ‫‪ 24‬שעות‬ ‫זצ"ל |‬ ‫הגה"ק רבי שלמה בן רבי חיים דוב | ‪1‬‬ ‫כמו"כ ניתן לענות על המבחנים במערכת זו או ב‪kviuta.org :‬‬ ‫בטלפון ‪0722-79-4949‬‬ ‫וכן דרך עמדות נדרים פלוס וקהילות ברחבי הארץ‬ ‫וכן ‪kviuta.org‬‬ ‫לקבלת העלון במייל ‪ | Office@kviuta.org‬מפיצים את האור‪ :‬להנצחות ותרומות להצלחה לע"נ יקיריך התקשר‪ 072-272-2200 :‬נלב"ע ה' באלול תרע"ט‬ ‫עיון במשנה‬ ‫טומאת אוהל‬ ‫רוב הטומאות מטמאות במגע‪ ,‬הרבה טומאות מטמאות אף‬ ‫במשא‪ ,‬זב וחבריו מטמאים אף בהיסט‪ ,‬מצורע 'מקומו' טמא‪,‬‬ ‫לרגל תחילת לימוד‬ ‫ובטומאת מת נתחדש אופן חדש של העברת טומאה שמת מטמא‬ ‫באהל‪ ,‬וזהו ששנינו בריש מסכת כלים (פ"א מ"ד) 'חמור מכולם המת‪,‬‬ ‫שהוא מטמא באהל מה שאין כולם מטמאין'‪.‬‬ ‫מסכת‬ ‫בימים נעלים אלו של קרבת אלוקים‪ ,‬ימי‬ ‫ג' אופנים של טומאת אהל‬ ‫אהלות‬ ‫הרחמים והרצון‪ ,‬מחילת עוונות ותשובה‬ ‫עיקר דין אהל הכתוב בתורה הוא גג טפח על טפח ברום טפח‬ ‫ערב ראש הנשה‬ ‫‪ -‬אף בלא כתלים ‪ -‬ומת תחתיו‪ ,‬שכל דבר המקבל טומאה תחת הגג‪,‬‬ ‫תשפ"ז‬ ‫מאהבה‪ ,‬קבצנו אסופת מאמרים בגודל מעלתו‬ ‫נטמא‪ ,‬משום שכל אותו מקום נחשב 'כמאן דמליא טומאה' (עי' רע"ב‬ ‫פ"ט מ"ב)‪ .‬ונחלקו תנא קמא ורבי מאיר בריש פרק ג' (סוף מ"א) בגדר‬ ‫של השב בתשובה שלימה‪ ,‬מעמדו ורום‬ ‫טומאת אהל‪ ,‬לדעת תנא קמא האהל 'ממשיך' את הטומאה מהמת ‪-‬‬ ‫ונקרא 'המשכה' (חולין קכ"ד ב') ‪ -‬ולדעת רבי מאיר נחשב כאילו המת‬ ‫מושבו – עד ד' אלוקיך‬ ‫נמצא בכל האהל‪ ,‬ולכן נידון כאילו המת 'נוגע' בדבר המקבל טומאה ‪ -‬ונקרא 'נגיעה' (חולין שם)‪.‬‬ ‫ונפקא מינה כשיש כחצי זית מת באהל‪ ,‬ודבר טהור [המקבל טומאה] שנמצא באהל נוגע בעוד‬ ‫כחצי זית מת הנמצא חוץ לאהל‪ ,‬שלדעת תנא קמא לא נטמאים‪ ,‬שאהל ונגיעה אינם מצטרפים‪,‬‬ ‫ולדעת רבי מאיר נטמאים‪ ,‬כיון ששניהם מטמאים בנגיעה‪.1‬‬ ‫יש עוד שני אופנים של טומאת אהל‪ :‬א‪ .‬מת המאהיל על דבר המקבל טומאה‪ ,‬ב‪ .‬דבר המקבל‬ ‫טומאה המאהיל על מת‪ ,‬ובאופנים אלו לפי רבא לכולי עלמא נחשב נגיעה‪ ,‬ולפי אביי ורבי זירא‬ ‫לכולי עלמא אינו נחשב נגיעה (חולין קכ"ה ב')‪ ,‬ומה ששנינו בריש פרק ג' שלכולי עלמא הוא מצטרף‬ ‫עם מגע‪ ,‬פירשו הר"ש והרע"ב ‪ -‬והוא פירושו של רבי זירא שם ‪ -‬דמיירי בטומאה רצוצה‪ ,‬שאין‬ ‫טפח על טפח ברום טפח במקום המת‪ ,‬והטומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת ‪ -‬עי' לקמן (חלל‬ ‫שאין בו 'פותח טפח') ‪ -‬וסובר שטומאה רצוצה נחשבת כאילו המת נוגע בו‪ ,‬ומצטרפת למגע לעשות‬ ‫שיעור שלם‪.‬‬ ‫אף דבר שאינו מקבל טומאה‪ ,‬כגון אדמה טפח על טפח‪ ,‬נחשב אהל‪.‬‬ ‫‪+‬הקב"ה‬ ‫אהל מביא וחוצץ‬ ‫שנינו (פ"ח מ"א) שאהל 'מביא וחוצץ'‪' .‬מביא' ר"ל שהטומאה מתפשטת תחת כל האהל‪ ,‬ו'חוצץ'‬ ‫ר"ל שהטומאה אינה עוברת לצד השני של הגג‪ ,‬משום ש'אהל' חוצץ מפני הטומאה‪[ ,‬אלא אם כן‬ ‫ֹיוׁ ֵש‪+‬ב‬ ‫האהל עצמו נטמא מדין 'טומאת אהלים'‪ ,‬ובאופן זה נחלקו הראשונים אם האהל חוצץ (עי' תוס'‬ ‫שבת כ"ז ב' ד"ה ואין)]‪.‬‬ ‫אדם וכלים נחשבים אהל רק להביא את הטומאה ‪ -‬כגון שיש מת וכלי תחתיהם ‪ -‬אבל אינם‬ ‫ו ְּמ ַצ ּ ֶפ‪+‬ה‬ ‫חוצצים מפני הטומאה (פ"ו מ"א)‪ .‬אף דבר הנסמך על ידי אדם וכלים אינו חוצץ‪ .‬אע"פ שכלי אינו‬ ‫נחשב אהל לחצוץ‪ ,‬מכל מקום כלי מצטרף ל'דפנות אהלים' לחצוץ‪ ,‬כפי האופנים השנויים בפרק‬ ‫ה'‪ .‬וכתב הרא"ש (סוף פ"ה‪ ,‬ופ"ו מ"ב) שכל זה הלכה למשה מסיני‪.‬‬ ‫ָל ֶהן‬ ‫כשם שבטומאת מגע‪ ,‬אדם או כלי שנגע אפילו במקצת הטומאה‪ ,‬נטמא כולו‪ ,‬כמו כן בטומאת‬ ‫אהל‪ ,‬אם האהיל על מקצת המת‪ ,‬או חלק מהמת שיש בו שיעור טומאת מת‪ ,‬נטמא‪ ,‬וכן אם מקצת‬ ‫מן המת מונח בתוך האהל ומקצתו חוץ לאהל‪ ,‬כל הטהרות שבבית נטמאו‪ ,‬כיון שהגג מאהיל על‬ ‫לְ ִי ְ ׂש ָראֵ ל‬ ‫מקצת מן המת (פ"ג מ"ג)‪.‬‬ ‫חלל שאין בו 'פותח טפח'‬ ‫דין טומאת אהל הוא רק כשיש שיעור טפח על טפח ברום טפח (פ"ג מ"ז)‪ ,‬והוא הלכה למשה‬ ‫מסיני (רש"י סוכה י' א' ד"ה טפח)‪ .‬לדעת הר"ש‪ ,‬הרא"ש והרע"ב (פ"ג מ"ז)‪ ,‬מודדים שיעור גובה טפח‬ ‫מהקרקע‪ ,‬שמקום המת אינו ממעט‪ ,‬אמנם הראב"ד (הל' טומאת מת פי"ב ה"א) סובר שצריך גובה טפח‬ ‫פנוי מעל גבי המת‪ ,‬שאם לא כן אין מקום לטומאה להתפשט‪ ,‬והיא טומאה רצוצה‪.‬‬ ‫כשאין שיעור אהל של טפח על טפח ברום טפח‪ ,‬אין הטומאה מתפשטת תחת כל האהל‪,‬‬ ‫אלא בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כנגד המת בלבד‪ .‬אמנם אין הגג חוצץ מפני הטומאה כיון שאין‬ ‫לו שם אהל ורק 'אהל' חוצץ מפני הטומאה‪ ,‬ולכן הטומאה עולה למעלה מעל הגג [כנגד המת]‬ ‫כאילו אין שם גג‪.‬‬ ‫כל שאין רום טפח [חלל בגובה טפח] תחת הגג‪ ,‬אפילו אם הגג עצמו יש בו שיעור טפח על‬ ‫טפח‪ ,‬הטומאה נקראת 'טומאה רצוצה'‪ ,‬ויש לה חומרא שהיא בוקעת ועולה אף מעל גבי דבר‬ ‫החוצץ מפני הטומאה‪ ,‬כגון שיש מת תחת נסר ואין שם חלל טפח‪ ,‬ובגובה טפח מעל הנסר יש‬ ‫דבר החוצץ מפני הטומאה‪ ,‬הטומאה בוקעת ועולה על גבי אותו דבר החוצץ מפני הטומאה‪,‬‬ ‫והוא הלכה למשה מסיני (רש"י סוכה ד' א' ד"ה ה"ג בית)‪ .‬אלא שבזה יש מחלוקת גדולה בין המפרשים‪,‬‬ ‫שיש סוברים (ר"ש פ"ו מ"ה‪ ,‬מסקנת המהר"ם מרוטנבורג שם‪ ,‬שו"ת מהרלב"ח סי' קמ"ב) שאם אותו דבר העליון‬ ‫החוצץ מפני הטומאה הוא סתם אהל שגם מביא את הטומאה ‪ -‬כגון נסר ‪ -‬הטומאה רצוצה‬ ‫משתנה להיות טומאה שמתפשטת תחת כולו‪ ,‬ושוב אין דינה כטומאה רצוצה‪ ,‬ולכן גם אינה‬ ‫בוקעת ועולה מעליו‪ ,‬ולדעתם החומרא הנ"ל של טומאה רצוצה‪ ,‬היא כשהדבר העליון הוא‬ ‫דבר החוצץ שאינו מביא את הטומאה ‪ -‬כגון חבילי המטה (עי' פ"ח מ"ד) ‪ -‬שכיון שאינו מביא את‬ ‫הטומאה‪ ,‬נשאר דין הטומאה כדין טומאה רצוצה‪ ,‬והיא בוקעת ועולה מעליו‪ .‬אמנם יש אומרים‬ ‫(ריטב"א ב"ק ק' ב'‪ ,‬מרכבת המשנה הל' טומאת מת פכ"ה) שטומאה רצוצה לעולם נשארת טומאה רצוצה‬ ‫ואינה משתנה להיות טומאה המתפשטת תחת אהל‪ ,‬ולפי דעתם אף אם הדבר העליון החוצץ‬ ‫מפני הטומאה הוא נסר ‪ -‬מעל הנסר התחתון ‪ -‬שבעלמא הוא מביא וחוצץ‪ ,‬טומאה רצוצה אינה‬ ‫מתפשטת תחתיו‪ ,‬אלא בוקעת ועולה על גביו כנגד המת‪.‬‬ ‫‪------------------------------‬‬ ‫‪1‬וכל זה לדעת חכמים (פ"ג מ"א) ששני כחצאי זיתים בכחם להצטרף לטמאות על כל פנים ב'שם אחד'‪ ,‬כגון שאדם נוגע בשני כחצאי זיתים חלוקים‪ ,‬או נושא שני‬ ‫כחצאי זיתים חלוקים‪ ,‬שנחשב שנוגע או נושא שיעור שלם ונטמא‪ ,‬אמנם לדעת רבי דוסא בן הרכינס (שם) לעולם שני כחצאי זיתים אינם מצטרפים‪ ,‬אפילו בשם אחד‪.‬‬ ‫שותפים ועורכים‪:‬‬ ‫|‪| 2‬‬ ‫מאמרי בפתח השער‪ ,‬גבורה יהודית‪ ,‬הלכה מסיני ‪ -‬הרב ישראל מאיר סילמן שליט"א‪ .‬לתגובות‪ims0556720989@gmail.com :‬‬ ‫מדור עיון במשנה‪ ,‬הקדמות למשנה ‪ -‬הרב יעקב בקר שליט"א | מדור באור המשנה ‪ -‬הרב אשר שיק שליט"א | מאמר מרכזי עניני דיומא ‪ -‬הרב ישראל שכטר‬ ‫הלכה מסיני‬ ‫עבירות שבין אדם לחבירו –‬ ‫עד שירצה את חבירו‬ ‫עד ה' אלוקיך – גדולה תשובה‬ ‫נוראים המה דבריו של הרמב"ם (הל' תשובה ז'‪ ,‬ו') וז"ל‪" :‬גדולה‬ ‫תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר 'שובה ישראל עד ד'‬ ‫ראוי להביא מעשה נורא שהתרחש עם מרנא החתם סופר‪,‬‬ ‫אלוקיך'‪ ,‬ונאמר (עמוס ד'‪ ,‬ו') 'ולא שבתם עדי נאם ד''‪ ,‬ונאמר (ירמיה‬ ‫ללמדנו עד כמה נזהרו גדולי האומה בכבוד הזולת‪ .‬הסיפור הובא‬ ‫ד'‪ ,‬א') 'אם תשוב ישראל נאם ד' אלי תשוב'‪ .‬כלומר אם תחזור‬ ‫ימי חודש הרחמים והסליחות‪ ,‬חודש שמרבים בו‬ ‫בתשובה בי תדבק‪ ,‬התשובה מקרבת את הרחוקים‪ ,‬אמש היה זה‬ ‫בספר 'חיים שיש בהם'‪ ,‬ובספר 'אדרבא'‪:‬‬ ‫שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה‪ ,‬והיום הוא אהוב ונחמד‬ ‫בתשובה‪ ,‬בתפילה ובצדקה‪ .‬בית ישראל מוסיפים בימים‬ ‫הגאון רבי ישראל יצחק אהרן לנדסברג זצוק"ל לימים אב"ד‬ ‫קרוב וידיד"‪.‬‬ ‫הללו כהנה וכהנה ריבוי בתורה ובעבודת היוצר‪ ,‬להוסיף‬ ‫גרויסווארדיין‪ ,‬כשנכנס ללמוד בישיבתו של החתם סופר‪ ,‬מהיותו‬ ‫עוד כתב הרמב"ם (שם ה"ד) על בעל תשובה ש"אהוב ונחמד הוא‬ ‫זכויות לקראת יום הדין הקרב ובא לחיים ולברכה‪.‬‬ ‫מחוסר אמצעים הציע לבחורים כי מוכן הוא לכתוב את כל חידושיו‬ ‫לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם"‪.‬‬ ‫של החתם סופר מלה במלה ואפילו לתאר את כל תנועה ותנועה שלו‬ ‫והם הבטיחו לשלם לו על כך‪.‬‬ ‫דברים מבהילים ומחזקים כאחד‪.‬‬ ‫בשורות שלפנינו נצטט ונביא מעט מזעיר הליכות‬ ‫באחד מן הימים החליט שבשיעורו של החתם סופר כשיחזור‬ ‫והנהגות הוד‪ ,‬שנהגו במחיצת גדולי וצדיקי הדורות בימי‬ ‫על החומר הנלמד בעבר‪ ,‬ישב הוא מתחת לשלחנו של החתם סופר‬ ‫מה סיפר ר' נחום על בנו שעזב את דרך התורה‬ ‫הרחמים והרצון‪ ,‬לקראת הימים הנוראים הבאים עלינו‬ ‫ויחקה בדיוק את אותן תנועות של החתם סופר בשיעורו‪ ,‬בכדי‬ ‫בירושלים של מעלה התגורר הגאון הצדיק רבי נחום יאס'ער זצ"ל‬ ‫לרומם את רוחם של חבריו לישיבה ולשמחם‪.‬‬ ‫מזקני וחשובי חסידי שטעפענשט אשר נולד והתגורר שנים רבות על‬ ‫לטובה ולברכה‪.‬‬ ‫אדמת רוסיה‪ .‬בהיותו עדיין בחו"ל הושפע ל"ע אחד מבניו מסביבת‬ ‫כשהתחיל השיעור המדובר‪ ,‬התיישב הבחור מתחת לשולחנו‬ ‫של החתם סופר‪ ,‬וכשהתחיל את שיעורו‪ ,‬החל גם הבחור לחקות‬ ‫הקומוניסטים‪ ,‬ועזב את דרך התורה רחמנא ליצלן‪ .‬מעולם לא דיבר‬ ‫בספר 'ספרא דמלכא' [אוצר אמרות החת"ס – מקורו‬ ‫רבי נחום על צערו הגדול שיש לו מהבן שהלך לרעות במקומות‬ ‫בקובץ אוצרות הסופר‪( ,‬קובץ י'‪ ,‬עמ' קא)] הביא כי נוהג היה‬ ‫את תנועותיו ותנועות גופו של החת"ס ובדיוק מפליא ממש כפי‬ ‫זרים‪ ,‬רק פעם אחת‪ ,‬בעת שישבו אצלו חבורת אברכים דורשים‬ ‫מרנא החת"ס‪ ,‬ללמוד בימים קדושים אלו ח"י פרקים‬ ‫שהחתם סופר עושה בשיעור‪ .‬בעיצומו של השיעור הרגיש החת"ס‬ ‫ומבקשים‪ ,‬ואחד מן המשתתפים הזכיר לפניו דברי הרמב"ם הנ"ל‪,‬‬ ‫משניות בכל יום‪ ,‬מה שלא עשה כן בימים אחרים…‬ ‫כי אין התלמידים מקשיבים לדבריו כימים ימימה‪ ,‬והבחין במבטי‬ ‫והיו שואלים ותמהים איך יתכן כדבר הזה‪ ,‬שברגע כמימרא יתהפך‬ ‫שחוק שהיו על פני הבחורים והוא תבע מאחד התלמידים לספר לו‬ ‫מ'משוקץ ומרוחק ומתועב' ל'אהוב ונחמד קרוב וידיד'‪ ,‬פתח החסיד‬ ‫בספר 'ליקוטי חבר בן חיים' לתלמידו של החת"ס‪ ,‬הביא‬ ‫מה זה ועל מה זה? התלמיד נאלץ לספר לו על ההסכם שהיה עם‬ ‫ואמר בלב מורתח‪" :‬הרי יודעים אתם אודות בני‪( ...‬רמז ולא יסף‬ ‫על הנהגת רבו (בהקדמה לחלק ג)‪" :‬סמוך לימי החג למד החתם‬ ‫אותו עילוי צעיר לכתוב את שיעוריו ולמוסרם בפני התלמידים בדיוק‬ ‫לפרש)‪ ,‬הנה אם יבוא הבן באיזה יום‪ ,‬ידפוק על דלת ביתי‪ ,‬ויצעק‬ ‫סופר כל בוקר אחר התפילה עם תלמידיו‪ ,‬הלכות החג הנוגעים‬ ‫באותו אופן שהרב מוסרם‪ ,‬וכי הוא יושב כעת ממש מתחת לשולחנו‬ ‫אלי‪' ,‬טאטע‪ ,‬הנני עוזב את דרכי וחוזר אליך'‪ ,‬כמה תגדל אהבתי‬ ‫למעשה"‪.‬‬ ‫ומחקה את תנועות רבו אחד לאחד‪.‬‬ ‫אליו באותה שעה‪ ,‬ובאותו רגע לא אחשוב כלל על התלאות והצער‬ ‫בעצמו העיד מרנא החת"ס על סדרי לימודיו העמוסים‬ ‫והנה התרחש דבר נורא… החת"ס הגיב בהקפדה‪ ,‬סגר את הגמרא‬ ‫והעגמת נפש שגרם לי מעודו ועד היום הזה‪ ,‬שהרי עכשיו הנני שמח‬ ‫בירח האיתנים‪ ,‬וכה חרט עלי ספר תשובותיו (שו"ת חתם סופר‪,‬‬ ‫ועזב את הישיבה‪ .‬למחרת היום ציווה החת"ס למסור לכל הבחורים‬ ‫שחזר למקור מחצבתו ועולה על דרך המלך"‪ .‬כמו כן ממש הקב"ה‬ ‫שעליהם להתייצב לשיעור ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬איש בל יעדר ומי‬ ‫שמח כביכול בכל יהודי החוזר אליו בתשובה‪ ,‬לא שנא מיעט לחטוא‬ ‫חלק ז'‪ ,‬סי' כא)‪ ,‬בתשובה מיום א' דר"ח אלול‪ ,‬מסיים מרן ה'חתם‬ ‫ואף אם חלילה הרבה לחטוא‪ ,‬שהרי כעת הוא מתחרט על כל מה‬ ‫סופר' בזה"ל‪" :‬והני יומא דכלה נינהו‪ ,‬דמהדרנא לכולא תלמודא‬ ‫שלא יופיע לא יורשה להיות בישיבה‪ ,‬והודיע החתם סופר שגם‬ ‫יצחק אהרן‪ ,‬אותו נער צעיר חייב להשתתף‪ ,‬ואם יסרב יש להביאו‬ ‫שעשה ורוצה להתקרב אל ה'‪ ,‬וזה מעורר אהבה עזה מן האב לבן‪,‬‬ ‫דגריסנא בהאי שתא‪ ,‬כי כן דרכינו"‪.‬‬ ‫וכמו שאמרו במדרש אגדה (תנא דבי אליהו פרק ל"א) "מעיד אני‬ ‫אף נגד רצונו‪ .‬לא היתה איפוא ברירה ליצחק אהרן וגם הוא בא כשכל‬ ‫בכל שנה מר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ‪ ,‬חזר ה'חתם סופר'‬ ‫גופו רועד כעלה נידף ונפשו כמעט פורחת ממנו‪ .‬רוחו הייתה כה‬ ‫עלי שמים וארץ‪ ,‬שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל ‪ ,‬יותר ממה‬ ‫זצ"ל על כל ששה סדרי משנה‪ ,‬עם פירוש 'עץ החיים' למהר"י‬ ‫שבורה ורצוצה ממה שאירע בשיעור אתמול שלא היה יכול לבוא‬ ‫שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה"‪.‬‬ ‫חאגיז ז"ל‪ ,‬וחזר על כוליה תלמודא דש"ס‪ ,‬בבלי וירושלמי‪ ,‬ספרא‬ ‫ברגליו והבחורים נאלצו להעמיסו על כתפיהם ולהביאו לישיבה‪ ,‬הוא‬ ‫וספרי ותוספתא‪ ,‬בדרך קצרה בעיונו הזך והנמרץ [מתוך 'ספרא‬ ‫ידע שכלתה אליו הרעה והיה בטוח שהרבי יגער בו קשות ויסלקו‬ ‫ספר מיוחד ל‪...‬בינוניים‬ ‫דמלכא'‪ ,‬בהוצאת 'עוז והדר' תשע"ז‪ ,‬מתוך עדות בנו הגה"ק מרן ה'כתב סופר'‬ ‫מהישיבה בבושת פנים‪.‬‬ ‫וביסוד הדברים ש'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים‬ ‫זצ"ל‪( ,‬מובא מקור קדום בספר מנהגי החת"ס‪ ,‬פרק א' אות א')]‬ ‫כולם התיישבו במקומותיהם באימה ויראה והמתינו לבאות…‬ ‫גמורים יכולים לעמוד'‪ ,‬ביאר ב'ליקוטי מהרי"ל' (פר' האזינו על‬ ‫היתה דרכו של ה'מראה יחזקאל' זצ"ל מדעעש‪ ,‬ללמוד‬ ‫החתם סופר נכנס לחדר השיעורים התיישב במקומו כשעיני כולם‬ ‫הפטרה שובה) מתלמידי הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א‪ ,‬מה‬ ‫בחדשי אלול ותשרי המסכתות 'כתריס'‪ ,‬ר"ת‪ :‬כריתות‪ ,‬תמורה‪,‬‬ ‫מושפלות מזכרון המעשה הנורא‪ ,‬ואז פתח החתם סופר ואמר‪' :‬בני‬ ‫שאמרו (ר"ה ט"ז‪' ):‬שלושה ספרים נפתחים בראש השנה‪ ,‬אחד של‬ ‫ר"ה‪ ,‬יומא‪ ,‬סוכה‪.‬‬ ‫היקרים אתמול בעת השיעור לא התנהגתי כשורה‪ ,‬במקום לשבח‬ ‫רשעים גמורין‪ ,‬ואחד של צדיקים גמורין‪ ,‬ואחר של בינוניים‪ .‬צדיקים‬ ‫את הבחור יצחק אהרן על מידת חביבותו לחידושי התורה של רבו‬ ‫גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים‪ ,‬רשעים גמורים נכתבין‬ ‫לפני החגים נהג כ"ק מרן ה'פני מנחם' זצ"ל מגור ללמוד את‬ ‫ולחביבות שלו בכלל‪ ,‬מה גם על כשרונותיו הנעלים וזיכרונו הנפלא‪,‬‬ ‫ונחתמים לאלתר למיתה‪ ,‬בינוניים תלויים ועומדים מראש השנה‬ ‫המסכתא של ענינא דיומא‪ .‬בחודש אלול תשנ"ד אמר לאחד‬ ‫נכשלתי בעוון של המלבין פני חבירו ברבים…' וכאן פרץ מרן החת"ס‬ ‫ועד יום הכיפורים‪ ,‬זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה'‪ .‬וידועה‬ ‫ממקורביו‪" :‬היה לי שבוע טוב במיוחד‪ ,‬הספקתי ללמוד את‬ ‫בבכי מר שזעזע את כל הנוכחים… רגעים ארוכים חלפו ובכיו של‬ ‫הקושיא‪ ,‬מדוע הוצרכו לייחד ספר ל'בינונים'‪ ,‬הרי אם יזכה יכתב‬ ‫כל סדר דף היומי של חודש תשרי‪ ,‬וכעת אני פנוי ללמוד את‬ ‫החתם סופר נשמע בחלל הישיבה ברמה‪ ,‬בחוזרו על כך שהמלבין‬ ‫שמו בספרן של צדיקים‪ ,‬ואם לאו יהא להיפך ח"ו‪ ,‬ומדוע נתייחד‬ ‫המסכתות השייכות לחודש תשרי‪ ,‬כהכנה לימי הדין"‪.‬‬ ‫פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא‪ ,‬והמשיך‪' :‬על כן אינני רואה‬ ‫עבורם ספר מיוחד‪ .‬אלא‪ ,‬כי הבינוני שזכה להתהפך ל'בעל תשובה'‬ ‫עצמי ראוי להמשיך ללמד כאן אבל ברצוני לפייסו‪ ,‬על כן הנני מבקש‬ ‫הרי הוא עומד 'במעלה ובמקום' גבוה מ'הצדיקים'‪ ,‬ואינו מן הראוי‬ ‫בספר 'מרביצי תורה מעולם החסידות' (ח"א עמ' רפח)‬ ‫שייכתב יחד עמהם‪ ,‬לכן ייחדו עבורם ספר מיוחד‪.‬‬ ‫הביא‪ ,‬שאחרי נשואיו עבר הג"ר דוב בעריש אינהורן זצ"ל אב"ד‬ ‫מכם חנוני בני חנוני‪ ,‬אנכי מבקש מהקב"ה שימחל לי וכן ממך יצחק‬ ‫אמסטוב‪ ,‬להתגורר במחיצת חמיו ה'שפתי צדיק' מפילץ זצ"ל‪,‬‬ ‫אהרן מבקש אני ממך מחילה‪ ,‬אנא בני מחל לי!' וחזר ושאל 'האם‬ ‫שבימים ההם היה משכנו בחצר הקודש בגור‪ ,‬והוא סמוך אצל‬ ‫הינך מוחל וסולח?' כמובן שהתלמיד ההמום מחל לרבו על אתר‪,‬‬ ‫לעדי עד ‪ -‬ימלוך‬ ‫גיסו הרה"ק בעל ה'שפת אמת' זצ"ל‪ .‬היה‪ ,‬אפוא‪ ,‬שרוי בצל גדולי‬ ‫ורק כאשר היה ברור לחת"ס כי אין לו שום קפידא עליו‪ ,‬חידש את‬ ‫עצה נתן לנו הרה"ק רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זי"ע‬ ‫עולם‪ ,‬שזירזוהו להמשיך ביגיעת התורה מתוך קדושה וטהרה‪.‬‬ ‫מסירת שיעורו בישיבה‪.‬‬ ‫בבארו את הפסוק 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך'‪ ,‬בדרך משל לאדם‬ ‫כל זה עשה ראש הישיבה מגדולי הדור וממנהיגי היהדות כולה‬ ‫הנושא משא‪ ,‬ובאמצע הדרך הרגיש כי אזלו כוחותיו ואין בידו‬ ‫בפני כל תלמידי הישיבה שמנו אז שלש מאות ותשעים בחורים!!‬ ‫להמשיך בהליכתו‪ .‬מה עשה‪ ,‬החל עושה לעצמו סימנים‪ ,‬וחושב‬ ‫כמה מוסר השכל למדים אנו ממעשה נורא זה בזהירות יתירה בכבוד‬ ‫לעצמו הרי עד בית פלוני אינו מרחק רב ולא יקשה עלי נשיאת‬ ‫הזולת ועל בקשת מחילה והתרצות כלפי מי שפגענו בו‪.‬‬ ‫המשא הכבד‪ ,‬אלך רק עד שם‪ .‬בהגיעו לשם חזר על תחבולה זו‪ ,‬הביט‬ ‫על אבן גדולה במקום פלוני ואמר 'אמשיך בהתאמצות רק עד אשר‬ ‫אגיע לשם'‪ ,‬כך המשיך בדרכו עד שהגיע לתכליתו ולמחוז חפצו‪ .‬וזה‬ ‫על איזה סכום שווה להתחנן?‬ ‫פירוש 'שובה ישראל עד'‪ ,‬כך היא דרכה של תשובה ‪ -‬שבכל עת יחזק‬ ‫סיפר הגאון רבי מאיר שפירא זצוק"ל ראש ישיבת חכמי לובלין‪.‬‬ ‫את עצמו עד פה אבוא בענין פלוני‪ ,‬ועד שם אבוא בענין אחר‪ ,‬או אז‬ ‫מנהג היה לו לאחד מרבני העיירות שבכל עת שהיו העניים מתדפקים‬ ‫יגיע 'עד ה' אלוקיך' ‪ -‬שיזכה לבוא לתכלית השלימות‪ ,‬ויסורו מאתו‬ ‫על דלתי ביתו לבקש מטבע לצדקה הייתה הרבנית מעניקה מטבע‬ ‫כל המסכים המבדילים בינו לבין השי"ת‪.‬‬ ‫של 'גרוש' לכל אחד‪ ,‬אכן‪ ,‬בראותה כי עני 'בן טובים' עומד לפניה‬ ‫ובזה יש לפרש בלשון הפייט (מוסף יום א' דר"ה) 'לעדי עד ימלוך‬ ‫הייתה מכנסת אותו אל הרב בעצמו‪ ,‬והוא היה מעניק לו מטבע של‬ ‫מלך עליון'‪ ,‬כי הדרך להמליך עלינו את מלך עליון היא על ידי 'עדי‬ ‫'זלאטע' אשר היה שווה מאה 'גרוש'‪ .‬אחד העניים שהיה רגיל לבוא‬ ‫עד'‪ ,‬עד כאן ‪ ...‬עד כאן‪ ...‬וכך יהלך ממדרגה למדרגה עד שיגיע‬ ‫בכל ערב לבקש נדבה מאת הרבנית‪ ,‬הצליח פעם להיכנס אל הרב‬ ‫להמליך את הקב"ה בשלמות על כל אבר ואבר דיליה‪.‬‬ ‫בעצמו אשר נתן לו כהרגלו 'זלאטע'‪ ,‬החל העני להתחנן ולהפציר‬ ‫שיעניק לו הרב עוד מנדבת לבו‪ .‬שאלו הרב‪ ,‬הנה הרבנית נותנת לך‬ ‫הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע מגור היה מרבה לבקר רבנים שעברו‬ ‫בכל יום גרוש אחד ומעולם לא בקשת עוד‪ ,‬ואילו ממני שנתתי לך‬ ‫את מאורעות המלחמה (ונשארו ללא קהילותיהם וכך עלו לארה"ק‬ ‫זלאטע שלם הנך מבקש שוב‪ ,‬ולכאורה היה מן הראוי שתסתפק‬ ‫בחוסר כל‪ )...‬פעם אחת נקש על דלת ביתו של הרב מסעבען הגאון‬ ‫בנדבה גדולה זו ולא תעז לבקש עוד‪ .‬השיב לו העני‪ ,‬הנה אף אם‬ ‫רבי צבי קינסטלעכער זצ"ל‪ ,‬הרב פתח את הדלת ונבהל בראותו‬ ‫אתחנן לפני הרבנית הרי היא לא תתן לי כי אם גרוש אחד נוסף‪ ,‬ואין‬ ‫את הרבי מגור עומד בשערי ביתו‪ .‬שאל הרב‪ ,‬מדוע לא הודיע הרבי‬ ‫שווה בעיני להתחנן בשביל נדבה מועטת כזו‪ ,‬לעומת זאת הרב מחלק‬ ‫מראש שהוא עומד להגיע? נענה הרבי בשאלה‪ ,‬מדוע יש להודיע‬ ‫מטבע גדולה‪ ,‬על כן 'שווה' לי להפיל תחינתי בשביל לזכות בעוד‬ ‫מקודם‪ ,‬ענה הרב‪ ,‬אם הייתי יודע הייתי מנצל את הזמן לחזור‬ ‫מתנה גדולה כזו‪.‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬אמר לו הרבי‪ ,‬בשל כך אין צריך להודיע תחילה‪ ,‬ואין צריך‬ ‫ולעניינו יאמר שבימים האלו מעניקים מן השמים‬ ‫שהות‪ ,‬שהרי בזוה"ק כבר נאמר – 'תשובה בשעתא חדא ברגעא‬ ‫זלאטעס שלמים בלי די‪ ,‬והצעקה מתקבלת מיד‪ ,‬והחכם‬ ‫חדא‪( '...‬בשעה אחת וברגע אחד ששב‪ ,‬נחשב כבעל תשובה גמור)‪.‬‬ ‫עיניו בראשו לבקש בעד הנפש חנינה אולי יחוס ואולי ירחם‪.‬‬ ‫|‪| 3‬‬ ‫עורך אחראי‪ - :‬הרב ישראל שכטר‬ ‫באור המשנה‬ ‫שבוע לימוד מוקדש‪:‬‬ ‫לע"נ‬ ‫לע"נ‬ ‫מרת מרגלית‬ ‫ר' נחמן דוד‬ ‫בת שלום וסעדה ז"ל‬ ‫בן ר' משה יוסף ז"ל‬ ‫נלב"ע ג' תשרי‬ ‫לע"נ‬ ‫נלב"ע ג' תשרי‬ ‫לע"נ ר' משה יצחק בן ר' דוב ז"ל‬ ‫טומאת בגדים‬ ‫נלב"ע י"א תשרי‬ ‫קודש מדרס לחטאת‪.‬‬ ‫שהוא כאמור בכלל בגד ואינו קרוי‬ ‫במשנה ריש פרק כ"ז‬ ‫מרת שרה זיסל בת ר' אברהם ע"ה‬ ‫כלומר‪ ,‬בגדי עם הארץ‬ ‫שק] – בו אין שיעור שלש‬ ‫דכלים‪" :‬הבגד מיטמא‬ ‫נלב"ע י"ד תשרי תשפ"ב‬ ‫ולע"נ ה' יעקב בן מנחם מנדל ז"ל‬ ‫נלב"ע כ' בשבט‬ ‫נחשבים כטמאי מדרס‬ ‫אצבעות וגם אינו מיטמא‬ ‫משום חמשה שמות"‪ .‬כלומר‬ ‫לגבי הפרושין‪ ,‬והם אלו‬ ‫משום אריג‪ ,‬ואינו מקבל‬ ‫ישנם חמישה אופני שימוש‬ ‫לע"נ מורנו ורבינו אברהם יששכר‬ ‫לע"נ‬ ‫שאוכלים אפילו חולין‬ ‫טומאה בפחות מארבעה‬ ‫בבגד‪ ,‬ולכל שימוש יש את‬ ‫בן מוהר"ר ישעי זצללה"ה‬ ‫על ארבעה טפחים‪.‬‬ ‫נלב"ע כ' תשרי‬ ‫ה' שמואל דוד בן ישראל ז"ל‬ ‫בטהרה‪ .‬והסיבה‪ :‬שמא‬ ‫שיעור הגודל שבו הוא‬ ‫והעור [חתיכת עור‪ ,‬לא כלי‬ ‫מקבל טומאה‪.‬‬ ‫ולע"נ הרבנית מרת בלומא שרה בת ר' יצחק ע"ה‬ ‫נלב"ע כ' תשרי‬ ‫ישבה עליהן אשת עם‬ ‫נלב"ע י"ב בחשון‬ ‫הארץ כשהיא נדה‪ .‬בגדי‬ ‫עור] אינו נטמא בפחות‬ ‫א‪ .‬אם הבגד הוא כלי‬ ‫פרושין מדרס לאוכלי‬ ‫מחמשה על חמשה טפחים‪.‬‬ ‫קיבול‪ ,‬כגון שצוררים בו‬ ‫לע"נ‬ ‫משה ב"ר אברהם יהודה ז"ל‬ ‫שייכים בבגד כמה סוגי‬ ‫מרגלית – שיעורו בכל‬ ‫נלב"ע כ"ה תשרי‬ ‫תרומה – מאחר והפרושין‬ ‫מרת שרה בת משה יעקב ע"ה‬ ‫אינם אוכלים תרומה‪,‬‬ ‫טומאות‪ :‬טומאת נגעים‪,‬‬ ‫שהוא‪ .‬כלומר אפילו חתיכת‬ ‫נלב"ע כ"ה תשרי תשפ"ד‬ ‫ולע"נ אברהם יהודה בן ר' משה ז"ל‬ ‫שאינה נוגעת למסכת‬ ‫בגד קטנה ביותר מקבלת‬ ‫נלב"ע י"א בתשרי‬ ‫זהירותם פחותה מאוכלי‬ ‫כלים אלא למסכת נגעים‪.‬‬ ‫טומאה‪ .‬ב‪ .‬אם הבגד משמש‬ ‫תרומה‪ ,‬ושוב אנו חוששים‬ ‫טומאת מדרס – להיטמא‬ ‫למושב‪ ,‬שאז מקבל טומאת‬ ‫לע"נ‬ ‫לע"נ‬ ‫שמא ישבה על בגדיהן‬ ‫מזב או נדה שדרסו‪ ,‬ישבו‬ ‫מדרס הזב‪ ,‬שיעורו לא‬ ‫ה' יוסף בן ר' אהרן יצחק ז"ל‬ ‫מיכאל בן סוליקה ז"ל‬ ‫אשתו נדה‪ .‬וכן הלאה –‬ ‫או שכבו עליו‪ .‬וטומאת מת‪,‬‬ ‫פחות משלשה על שלשה‬ ‫נלב"ע כ"ט תשרי‬ ‫נלב"ע כ"ט תשרי תשנ"ז‬ ‫בשר קודש צריך שמירה‬ ‫כגון שהאהיל הבגד על מת‪,‬‬ ‫טפחים כדי לקבל טומאת‬ ‫יותר מתרומה‪ ,‬ומי חטאת‬ ‫או נגע בו‪ .‬וכן טומאת שרץ‬ ‫מדרס הזב או הנדה‪ .‬ג‪ .‬אם‬ ‫צריכים שמירה יותר‬ ‫או נבילה‪ .‬ישנם אופנים‬ ‫הבגד נעשה אוהל למת‪,‬‬ ‫הלימוד החודש מוקדש לע"נ‬ ‫מקודש‪.‬‬ ‫שהבגד נטמא עקב טומאת‬ ‫שיעורו טפח על טפח‪ .‬ד‪.‬‬ ‫ובמשנה מסכת דמאי‬ ‫הלבוש בו‪ ,‬כגון אדם הנושא‬ ‫מרת נעמי בת ר' דוד ע"ה‬ ‫(פרק ב' משנה ג') איתא‪ :‬המקבל‬ ‫סתם חתיכת בגד שיעורה‬ ‫נלב"ע כ"א תשרי תשע"ג‬ ‫את הנבילה‪ ,‬שנטמא הוא‬ ‫להיטמא‪ ,‬בין טומאת מת‬ ‫עליו להיות חבר‪ ,‬דהיינו‬ ‫ונטמאו בגדיו‪.‬‬ ‫ובין טומאת שרץ‪ ,‬שלש‬ ‫‪ -‬נא לכוון לפני הלימוד ‪-‬‬ ‫לענין טהרות‪ ,‬דהיינו פרוש‪,‬‬ ‫ומצאנו במשנה מסכת‬ ‫על שלש אצבעות‪ .‬ה‪ .‬אם‬ ‫שיהיו בגדיו ומשקים שלו‬ ‫חגיגה (פרק ב' משנה ז') שיש‬ ‫הוא אבנט או חגור‪ ,‬אע"פ‬ ‫טהורים‪ ,‬אינו מתארח אצל‬ ‫אופנים שמחשיבים בגד‬ ‫שאין ברחבו שלש אצבעות‬ ‫עם הארץ ולא מארחו אצלו‬ ‫כטמא‪ ,‬אע"פ שלא נודע‬ ‫מיטמא משום אריג‪.‬‬ ‫בכסותו‪ .‬כי כאמור‪ ,‬בגדי‬ ‫לנו שנטמא‪ .‬וכך איתא‬ ‫וכל זה בבגד העשוי‬ ‫עם הארץ מדרס הם לגבי‬ ‫התם‪ :‬בגדי עם הארץ‪ ,‬מדרס‬ ‫מצמר או פשתים ודומיהם‪.‬‬ ‫הפרושים‪.‬‬ ‫לפרושין‪ .‬בגדי פרושין מדרס‬ ‫ואילו שק – הנארג משיער‬ ‫לאוכלי תרומה‪ .‬בגדי אוכלי‬ ‫בעלי חיים‪ ,‬כגון נוצה של‬ ‫תרומה מדרס לקודש‪ .‬בגדי‬ ‫עזים [חוץ מן הנארג מצמר כבשים‬ ‫הזוכים בהגרלות‪:‬‬ ‫זוכים בהגרלות מבחנים ‪ 531 - 534 , 231 - 234‬ובהלכה ‪16‬‬ ‫נועם דוד דרורי ‪ -‬ירושלים‬ ‫שרגא שטיינמן ‪ -‬בני ברק‬ ‫ישראל באש ‪ -‬ירושלים‬ ‫ׁ ָש ָנ‪+‬ה ‪+‬ט ֹובָ ה ּומְ‬ ‫דוד צבי הילמן ‪ -‬בני ברק‬ ‫דוב שטרסר ‪ -‬בני ברק‬ ‫שמואל כהן ‪ -‬בני ברק‬ ‫עֻ ּ ֶט‬ ‫ה‬ ‫שמעון ניימן ‪ -‬מודיעין עילית‬ ‫נפתלי פרוש ‪ -‬בית שמש‬ ‫יהושע קייסרמן ‪ -‬בית שמש‬ ‫רת‬ ‫ֶ‬ ‫ַצ ֵּו‬ ‫"ז‬ ‫הו פיע‬ ‫בס"ד יצא לאור‬ ‫לוח המשנה וההלכה היומית לשנת תשפ"ז‬ ‫בפרוס השנה החדשה הננו לברך את כלל‬ ‫לומדי המשנה וההלכה היומית‪ ,‬משתתפי‬ ‫שנת תשפ‬ ‫בס"ד‬ ‫המבחנים יחד עם כל תומכי 'קביעותא'‬ ‫וכל בית ישראל‬ ‫יצא לאור‬ ‫בו מופיע‬ ‫בברכת‬ ‫סדר‬ ‫לוח המשנה‬ ‫‪+‬כ‪+‬תיב‪+‬ה וחתי‪++‬מה ‪+‬טו‪+‬ב‪++‬ה‬ ‫הלימוד‬ ‫וההלכה היומית‬ ‫לאל‪++++‬תר ל‪+‬חיים‬ ‫החל‬ ‫טו‪++‬בים ו‪+‬לשלו‪+‬ם‬ ‫מתחילת‬ ‫הלכות‬ ‫זכות לימוד התורה הקבוע ולימוד הרבים‬ ‫יעמוד לכם ולב"ב להתברך בשנה טובה‬ ‫שבת‬ ‫ומבורכת בכל מילי דמיטב‬ ‫כ"ו‬ ‫הנהלת קביעותא‬ ‫מנחם‪-‬אב‬ ‫תשפ"ו‬ ‫להזמנת הלוח או לבירור על מוקד באיזורך‪,‬‬ ‫חייג‪ 0722-79-4949 :‬שלוחה ‪.3‬‬ ‫לקבלת לוח במייל‪ ,‬נא לשלוח בקשה למייל‪office@kviuta.org :‬‬ ‫|‪| 4‬‬ ‫להפקדה בבנק פאג"י סניף ‪ 183‬ח‪-‬ן ‪ | 548-634‬להפקדה בבנק הדואר ח‪-‬ן ‪826-7258‬‬ ‫"קביעותא" ‪ -‬המפעל ללימוד המשנה וההלכה היומית‬ ‫נא לשמור על קדושת הגליון‪ ,‬לא לקרוא בתפילה וקה"ת‬ ‫להנצחת ששת המיליונים | ‪ | www.kviuta.org‬טלפון‪072-272-0000 :‬‬ ‫שיעורים ומבחנים בטלפון ‪ 24‬שעות‪0722-79-4949 :‬‬ ‫פקס‪ | 072-277-2272 :‬ת‪.‬ד‪ 207 .‬בני ברק | דוא"ל‪office@kviuta.org :‬‬