gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫להערות והארות‪yoelf@asiatec.co.il :‬‬ ‫דברי תורה‬ ‫שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪0533194867 :‬‬ ‫יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫המכון התורנינעם‬ ‫ירושלים‬ ‫ראש השנה ‪ -‬תשפ"ז | גליון ‪ | 202‬שע"י‬ ‫הפקה ועריכה‪ :‬הרב‬ ‫כל דבר שבא פתאום מכביד מאד על האדם‪ ,‬אבל הידיעה‬ ‫במה אתה מקיים אני לדודי?‬ ‫וההכנה מקיל הענין‪ ,‬וצריך האדם להכיר החסד הגדול‪ ,‬מה‬ ‫בחודש אלול אנו אומרים "אני לדודי ודודי לי"‪ ,‬וזה דבר‬ ‫שנקבע ימי הכנה לתשובה כל חודש אלול‪ ,‬ומצינו שבחינת‬ ‫באמת גדול "דודי לי‪ .‬וצריך כל אחד לשאול את עצמו‪ ,‬במה‬ ‫פתאום הוא היפוך החסד‪ ,‬והקב"ה נוהג במידה זו כשבא‬ ‫הוא מקיים "אני לדודי"? צריך שיהיה "אני לדודי" באיזה‬ ‫תאם ‪‬אל ‪ׁ ‬‬ ‫משה‬ ‫לענוש את האדם‪ ,‬כמו שכתוב "ויאמר ה' ּ ‪‬פ ‪ ‬‬ ‫דבר‪ ,‬זה לא סתם אמירה שאומרים "אני לדודי"‪ ,‬צריך‬ ‫ואל ‪  ‬‬ ‫מרים )במדבר יב‪ ,‬ד(‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬נגלה עליהם‬ ‫אהרן ‪ ‬‬ ‫ואל ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫שיהיה קבלה בעבודת ה'‪ ,‬שבזה מקיים "אני לדודי"‪ ,‬אם‬ ‫פתאום והן טמאים‪ ,‬והם צועקין מים מים‪ ,‬עי"ש‪ .‬לכן על‬ ‫הוא לא מקיים "אני לדודי"‪ ,‬הרי שהוא עושה להיפך‪ .‬על כן‬ ‫האדם להכיר טובה שלא בא יום הדין פתאום‪ ,‬כדי שיעשה‬ ‫צריך כל יום ויום לחשוב במה אני מקיים "אני לדודי"?!‬ ‫הכנה ויהא בו כוח לקבל יום הדין‪.‬‬ ‫סתם להגיד "אני לדודי"‪ ,‬על מי אתה משקר?!‬ ‫ומובן מזה‪ ,‬אם האדם אינו מרגיש טובה זו‪ ,‬ועוד נדמה לו‬ ‫אם זה להיזהר מלהקפיד‪ ,‬או להתווכח בביתו‪ ,‬או להעיר‬ ‫שמכבידין עליו מה שמעוררין אותו חודש ימים קודם יום‬ ‫הערות בביתו‪ ,‬יש אחד כל דבר מעיר הערות‪ ,‬זה לא גמרא‪...‬‬ ‫הדין אודות תשובה‪ ,‬כמה יש בזה מן הסכלות‪ ,‬כי לפי דעתו‬ ‫בבית אל תעשה פלפולים‪ ...‬אם רגיל להעיר מאה הערות‪,‬‬ ‫מתי הוא רוצה שיתחיל לחשוב אודות תשובה כשיבוא אליו‬ ‫יעיר תשעים‪ ...‬כל אחד יודע בעיותיו ומה שצריך תיקון‪,‬‬ ‫יום הדין פתאום! הלא אז יהיה לו כמה פעמים יותר קשה‪,‬‬ ‫ובעיקר בתוך ביתו‪ ,‬לכבד את אשתו יותר מגופו )יבמות סב‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫כי מי יכול לקבל יום הדין הגדול והנורא פתאום? הלא אז‬ ‫שכל אלו דברים מצויים יום יום אצל בני אדם‪ ,‬ועל כן דווקא‬ ‫יצעק מים מים! ואין מושיע‪ ,‬ויותר יש לחוש שלא יצעק כלל‬ ‫בזה יקבל על עצמו איזה קבלה כדי לקיים "אני לדודי"‪.‬‬ ‫כי לבו יהיה מטומטם מהבלי הזמן‪ ,‬סגור ומסוגר בכבלי‬ ‫יקבל על עצמו אפילו "דיבור" אחד שלא לדבר‪ ,‬גם זה "אני‬ ‫ברזל ולא ידע מה לעשות‪.‬‬ ‫לדודי"‪ .‬אפילו פעם אחת לא לכעוס‪ ,‬גם זה "אני לדודי"‪.‬‬ ‫ועל כן מצינו שאמרו חז"ל בראש השנה‪ ,‬כל באי עולם‬ ‫וכן יקבל על עצמו איזה קבלה בעניינים של בין אדם‬ ‫עוברים לפני כבני מרון‪ ,‬כבני אימרנא‪ ,‬כי טבע בעלי חיים‬ ‫לחבירו‪ ,‬להעביר על מידותיו‪ ,‬אפילו קצת להעביר על‬ ‫שאין להם הרגש לעשות הכנה למחר‪ ,‬והקב"ה חנן את‬ ‫מידותיו‪ ,‬גם זה נחשב אני לדודי‪ ,‬אפילו דיבור אחד שלא‬ ‫האדם דעה בינה והשכל שיכיר צורך ההכנה‪ ,‬והאדם צריך‬ ‫לדבר‪.‬‬ ‫לעבוד את ה' ביתרון שנתן לו על הבהמה‪ ,‬ויש לו הכרה‬ ‫בצורך ההכנה להכין את עצמו ליום הדין‪ ,‬ועל כן אלו‬ ‫וכן יקבל על עצמו חיזוק בתלמוד תורה‪' ,‬תלמוד תורה כנגד‬ ‫אנשים שמתנהגים כבהמה שאינם עושים שום הכנה‪ ,‬עליהם‬ ‫כולם' )פאה רפ"א(‪.‬‬ ‫אמרו חז־"ל שבאים ליום הדין כבני אומרנא‪ ,‬בלי הרגש של‬ ‫‪‬‬ ‫הכנה כלל‪.‬‬ ‫אמנם יש אנשים שמרגישים היטב חסדי ה' שכנשר יעיר קנו‪,‬‬ ‫חסד ההכנה לדין‬ ‫ועושים הכנה גדולה קודם יום הדין‪ ,‬וע"ז אמרו חז"ל‬ ‫יק ‪‬חה ּו ‪  ‬‬ ‫י‪‬אה ּו‬ ‫נפיו ‪ּ ‬‬ ‫יפרש ּ‪‬כ ‪ ‬‬ ‫ירחף ‪ׂ   ‬‬ ‫זליו ‪  ‬‬ ‫יעיר ‪‬קנּ וֹ ‪‬על גּ וֹ ‪ ‬‬ ‫נשר ‪ ‬‬‫"כ ‪ׁ ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫כחיילות של בית דוד‪ ,‬שכל עבודת החיילות לעשות בכל יום‬ ‫אברתוֹ " )דברים לב‪ ,‬יא(‪ .‬פירש רש"י‪" ,‬כנשר יעיר קינו"‪,‬‬ ‫‪‬על ‪  ‬‬ ‫הכנה להיות מלומדי מלחמה‪ ,‬למען לגשת אל שדה הקרב‬ ‫נהגם ברחמים ובחמלה‪ ,‬כנשר הזה רחמני על בניו ואינו‬ ‫באומץ הלב וברוח הנצחון‪ ,‬כן אלו העובדים שעוסקים‬ ‫נכנס לקינו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו‬ ‫בהכנה אל התשובה כל הצורך‪ ,‬באים ליום הדין באומץ הלב‬ ‫ש ּ‪‬יעוֹ ר ּו בניו‬ ‫בכנפיו‪ ,‬בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה‪ ,‬כדי ׁ‪‬‬ ‫מחמת הכנתם הטובה‪ ,‬ולפי מה שכתב הגר"א ז"ל על‬ ‫ויהא בהם כוח לקבלו'‪.‬‬ ‫המשנה לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון‪ ,‬על המצוה‬ ‫אף הקב"ה דרך חסד כזה נמצא ג"כ בענין יום הדין‪ ,‬שלא‬ ‫שהיה יכול לעשות בעת שעשה העבירה‪.‬‬ ‫בא הקב"ה לדון את האדם פתאום‪ ,‬אלא מודיע קודם ומכריז‬ ‫ולפי זה תסמר שערות הראש‪ ,‬כיון שע"י הכנה לתשובה‬ ‫שבקרוב יבוא יום הדין‪ ,‬כדי שיכין האדם את עצמו לתקן כל‬ ‫יכול האדם להגיע למדרגה גבוהה יותר בענין יום הכפורים‪,‬‬ ‫מה דאפשר‪ .‬וזה ענין תקיעת שופר בימי אלול‪ ,‬שהעיר רוח‬ ‫דקיי"ל דעם תשובה מכפר גם על חמורות‪ ,‬ובלא תשובה גם‬ ‫האדם כמאמר 'עורו ישנים משנתכם'‪ ,‬וצריך האדם להרגיש‬ ‫על קלות אינו מכפר‪ ,‬א"כ כמה גדול החשבון בשעה שיכול‬ ‫מצות תקיעת שופר לחסד‪ ,‬כמו חסדי הנשר אשר יעיר את‬ ‫לבוא ע"י הכנה טובה ליום הכפורים כחיילות של ב"ד‪,‬‬ ‫קינו‪ ,‬וכל תקיעה ותרועה הוא כמו קשקוש הנשר בין אילן‬ ‫ולזכות לחיים נצחיים ולהיות אהוב למקום‪ ,‬וכל זדונותיו‬ ‫לאילן‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הנשה שאר "הרות ירבד"בד"" [‪]1‬‬ ‫"ועוד יש ענין גדול בזה‪ ,‬אשר באמת אפילו ענין וידוי הפה‬ ‫יתהפכו לו לזכיות‪ ,‬וגם להציל עצמו קצת מבחינת העונש‪,‬‬ ‫לבד הוא רב וגדול למאוד‪ .‬והוא‪ ,‬כי כבר ימצא איש אשר‬ ‫אין לערוך הצלחה זו‪.‬‬ ‫המים הזידונים עברו ראשו‪ ,‬וגברה התאוה עליו למאוד‬ ‫ואם חלילה לא יעשה הכנה ויבוא פתאום ליום הדין בלי‬ ‫והשמן לבבו‪ ,‬ואי אפשר לו בשום ענין לשבור את לבבו‬ ‫רגש בלי תשובה‪ ,‬גם מבחינת קלות של חלקי התשובה‪ ,‬הרי‬ ‫הרע‪ ,‬להתחרט בלב שלם על פשעיו אשר פשע נגד ה'‪ .‬כי‬ ‫יכול חלילה להיות מסוגי כבני אימרנא‪ ,‬כבהמה ממש שאין‬ ‫כבר לבב אבן לו‪ ,‬ואין דרך להטותה בשום פנים‪ .‬הרי דיברה‬ ‫לה הרגש לעשות הכנה להצלתה‪ ,‬א"כ חל עליו ח"ו דין‬ ‫התורה כנגד יצה"ר‪ ,‬כי א‪-‬ל רחום ה'‪ ,‬אשר לרוב טובו וחסדו‬ ‫וחשבון שהיה יכול להיות כחיילות של בית דוד‪ ,‬ויכול‬ ‫אין קץ ותכלה וסוף‪ ,‬ורוצה לבל ידח ממנו נדח‪ ,‬ולכן ציוה‬ ‫להיות העונש על החשבון‪ ,‬כמו על הדין‪ ,‬היינו עונש על‬ ‫עליו במצות עשה להתודות על חטאתו אשר עשה‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫העדר הכנה לתשובה כמו על כל עונותיו‪ ,‬כיון שהחשבון‬ ‫הגם אשר אין לו שלטון וממשלה על חוזק לבבו להטותה‬ ‫הוא לפי כמות הדין‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬עכ"פ עם כל זה‪ ,‬כאשר יעבור על נפשו רוח טהרה‬ ‫וא"כ במקום שדנין על כל עונותיו‪ ,‬והיה בידו לעשות הכנה‬ ‫מה'‪ ,‬תיכף יעשה את אשר ביכולתו לעשות‪ ,‬והוא לכוף את‬ ‫לתשובה כדי שישוב תשובה שלמה בשעת הדין‪ ,‬ולזכות‬ ‫גופו ורוח אמרי פיו להתודות על חטאיו לפני ה'‪.‬‬ ‫להצלחה נצחית ולא עשה‪ ,‬א"כ נתעורר אז יום החשבון מצד‬ ‫ובזה אשר יתחיל בשום ענין מה לכוף ולהתיש כח יצרו‬ ‫מה שלא העיר את רוחו לשוב לה' מכל הקלות והחמורות‬ ‫הרע‪ ,‬עכ"פ לתשובת הפה‪ ,‬וגם לקיים רצונו יתברך אשר‬ ‫שעשה כל הימים‪ ,‬נמצא שהעונש על החשבון‪ ,‬הוא כנגד כל‬ ‫ציונו על ככה‪ ,‬הרי אף אם אין לבבו שלם עמו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫עונותיו של כל ימי חייו וזה מבהיל מאד‪.‬‬ ‫הרי כבר נקודת רצונו האמיתי היא לתשובה‪ ,‬אלא דאריה‬ ‫ונמצא שיש חילוק גדול בין דין על עבירה פרטית‪ ,‬לבין דין‬ ‫הוא דרביע עליה‪ ,‬אשר אי אפשר לו לשבור את לב האבן‬ ‫על העדר התשובה שהוא מחוייב ביוה"כ‪ ,‬ובכלל זה ההכנה‬ ‫החזק‪ ,‬והרי הוא כמו אנוס מן חוזק כבד לבבו‪ .‬אבל באמת‬ ‫ליום הדין‪ ,‬כי אין תשובה בלא הכנה‪ ,‬והחילוק הוא בחשבון‪,‬‬ ‫אמיתת רצונו היא לתשובה‪ .‬והרי זאת וידוי פה כבר היא‬ ‫אם הדין הוא על עבירה פרטית אז החשבון בא על מצוה‬ ‫תשובה בפה וברצון‪ ,‬ולכן אך הוידוי לבד לתשובה יחשב‪.‬‬ ‫פרטית‪ ,‬אבל אם הדין הוא על העדר התשובה‪ ,‬א"כ החשבון‬ ‫וזו היא גודל חכמת אמרם 'אדם שיש בו עבירה ומתודה‬ ‫ג"כ על הצלחה הנצחית שהיה יכול להשיג ע"י התשובה‪,‬‬ ‫ואינו חוזר בו‪ .‬למה הוא דומה לטובל ושרץ בידו'‪ .‬ולכאורה‬ ‫א"כ שקול העונש של החשבון כמו כל עונותיו‪ ,‬וזהו מבהיל‬ ‫דבריהם תמוהים מאוד‪ ,‬האיך שייך לומר ל'טובל'‪ ,‬כיון‬ ‫מאד‪ ,‬ומובן לפי"ז החסד הגדול של הקב"ה אשר "כנשר‬ ‫שתוקף שרירות לבבו הרע עודנו מחזיק בטומאתו ואינו‬ ‫יעיר קנו"‪ ,‬שלא בא יום הדין פתאום אלא הכריז מקודם ע"י‬ ‫מתחרט על תאותו הרע שעשה‪ ,‬וכי וידוי כזה היא טבילה‪,‬‬ ‫השופר‪ ,‬לעורר האדם על ההכנה הגדולה להצלחה שיכול‬ ‫אדרבה‪ ,‬היא חציפות ועזות‪ .‬אבל באמת הדבר אינו כן‪ ,‬אלא‬ ‫להשיג ע"י התשובה‪.‬‬ ‫כמו שבארנו‪ ,‬והוא בזה שהתעורר לבבו על נקודה קטנה‪,‬‬ ‫תנו רבנן כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים‬ ‫להתודות לפני ה'‪ ,‬לאמר 'חטאתי עויתי פשעתי נגד רצונך'‪,‬‬ ‫פטור‪ ,‬מחק אות גדולה ויש במקומה לכתוב שתים חייב‪,‬‬ ‫ואף שהיא בפה לבד‪ ,‬ותוקף לבבו הרע בל עמו כלל‪ ,‬לשום‬ ‫אמר רבי מנחם בר יוסי‪ ,‬וזה חומר במוחק מבכותב )שבת עה(‪,‬‬ ‫חרטה‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כבר יש כאן נקודת רצון בענין מה‪ ,‬וגם‬ ‫ופי' מוהרש"ז זצ"ל‪ ,‬שרבי מנחם בר יוסי קמ"ל מעלת הכנה‪,‬‬ ‫באמת נקודת רצונו האמיתי להיות מישראל ולעשות רצון‬ ‫כי המוחק אות גדולה ועושה בזה מקום לכתוב שתים‪ ,‬הרי‬ ‫ה'‪ ,‬כי אם תוקף תאותו הוא דאנסי ליה‪ ,‬ולפיכך גם זאת‬ ‫עשה הכנה לכתוב שתים הלכך חייב‪ ,‬ומובן מזה שהכל תלוי‬ ‫נחשב לתשובה ממש'‪ ,‬עכ"ל ה'יד הקטנה'‪ .‬ויש בדבריו‬ ‫בהכנת המחיקה‪.‬‬ ‫חיזוק גדול לקטני הדעת שכמונו‪) .‬דברות צבי(‬ ‫והנה חלקי התשובה שתים המה‪ ,‬אחד מחיקת החטא‪ ,‬כמו‬ ‫‪‬‬ ‫שאנו מתפללים "מחוק ברחמיך כל שטרי חובותינו"‪,‬‬ ‫והחלק השני כתיבת הזכותים‪ ,‬כמ"ש "כתבנו בספר זכיות"‪,‬‬ ‫א‪‬היכם וגו'‬ ‫נצּ ִבים ַהיּ וֹ ם ‪ּ ‬כ ְלּ ֶכם ִ ְ ֵ‬ ‫לפני ה' ֱ ֵ ֶ‬ ‫"אתם ִ ָ‬ ‫ַ ֶּ‬ ‫והזכות היותר גדול הוא הקבלה על להבא לעמוד על גדרי‬ ‫מימי‪."‬‬ ‫ש ֵאב ֵ ֶ‬ ‫עצי‪ַ ‬עד ׁ ֹ‬ ‫מחטב ֵ ֶ‬ ‫ֵ ֵֹ‬ ‫התורה‪ ,‬ולכן הכל תלוי בכמות המחיקה‪ ,‬כי כל מה שהאדם‬ ‫וקשה‪ ,‬מאי האי דקאמר קרא "מחוטב עציך עד שואב‬ ‫מוחק מדמיונו חמדת הבלי הזמן‪ ,‬כן לעומת זה יכול לכתוב‬ ‫מימיך"‪ ,‬ולכאורה הכי הוה ליה למימר‪' :‬מן הכהן הגדול עד‬ ‫על לוח לבו קבלת דברי תורה בשלמות‪.‬‬ ‫שואב מימיך'‪ ,‬דהיינו מן האדם החשוב בישראל עד האדם‬ ‫ולפי שאי אפשר לכתוב טרם שימחוק‪ ,‬על כן נחוץ לזה‬ ‫הפשוט שבהם‪ ,‬דבזה כולל את כולם‪ ,‬מה שאין החוטב עצים‬ ‫שלושים יום קודם יום הדין‪ ,‬כדי שבכל יום ימחוק מעט‬ ‫והשואב מים שניהם שווים זה לזה במדרגתם הנמוכה‪.‬‬ ‫מהבלי הזמן שהיה שקוע בו כל השנה‪ ,‬וזהו החסד הגדול‬ ‫ונבוא אל המכוון‪ ,‬בהקדם מה שכתב הר"ן ז"ל בדרשותיו‬ ‫של הקב"ה אשר "כנשר יעיר קינו"‪ ,‬כי המלאכה מרובה‪,‬‬ ‫)סוף דרוש העשירי( בענין מצות תשובה‪ ,‬והלא כה דבריו‪' :‬כל‬ ‫מלאכת המחיקה את העבר‪ ,‬ומלאכת הכתיבה על העתיד‪) .‬חיי‬ ‫אחד ואחד יודע נגעי לבבו‪ ,‬וכל אחד ישוב מחטאו הידוע‬ ‫המוסר ה"ג דף ע"א(‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬ואם ישלים חק תשובתו הנה טוב מאד‪ ,‬אמנם אף אם לא‬ ‫‪‬‬ ‫יספיק להשלים תשובתו ולהוציאה מן הכח אל הפועל‪ ,‬רק‬ ‫שיחשוב לעשות תשובה‪ ,‬הרי הקל בזה מחטאתו ויקל בזה‬ ‫דברי 'יד הקטנה' במעלת הוידוי‬ ‫קצת בענשו; שאפילו מי שמשים אל לבו לשוב בתשובה‬ ‫כתב בספר "יד הקטנה" )"מנחת עני" ריש הלכות תשובה(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הנשה שאר "הרות ירבד"בד"" [‪]2‬‬ ‫אומרים אנוס הוא‪ ,‬אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר‬ ‫מיקל עונשו'‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ובהמשך דבריו שם‪ ,‬מאריך הר"ן‬ ‫שאינו מחוייב בו מן התורה לעשותו‪ ,‬כגון מי שהוכה עד‬ ‫להוכיח דבר זה מן התורה‪ ,‬שאפילו כשיתעורר האדם וירצה‬ ‫שמכר או עד שנתן‪ ,‬אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה‬ ‫לשוב‪ ,‬גם כן נחשב הדבר בעיני השי"ת‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או‬ ‫והמביט ז"ל בספרו "בית אלוהים" )שער התשובה פי"ב(‪ ,‬מביא‬ ‫עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו‪ ,‬אין זה אנוס ממנו‪ ,‬אלא‬ ‫דברי הר"ן ז"ל אלו‪ ,‬ולפי זה הוא מסיק‪' :‬כי מצות התשובה‬ ‫הוא אנס עצמו בדעתו הרע ]כלומר‪ ,‬הרי אין זה אנוס לקיים‬ ‫שהיא החרטה ועזיבת החטא אינה כשאר המצות שהעושה‬ ‫רצון הבורא‪ ,‬כי באמת כיון שהוא רוצה להיות יהודי הרי‬ ‫חלק מן המצוה אין לו חלק שכר המצוה‪ ,‬כגון מצות ציצית‬ ‫נקודת אמיתת רצונו היא לקיים רצון הבורא‪ ,‬אלא אדרבא‪,‬‬ ‫שהיא בד' כנפות‪ ,‬הרי העושה ציצית בג' כנפות לבד‪ ,‬אינו‬ ‫שהוא אנוס מן דעתו הרעה ותוקף יצרו הגדול שלא לקיים[‪,‬‬ ‫מקיים ג' חלקי המצוה‪ ,‬שהרי ד' ציציות מעכבין זה את זה‪,‬‬ ‫לפיכך זה שאינו רוצה לגרש‪ ,‬מאחר שהוא רוצה להיות‬ ‫והרי הוא כאילו לא עשה שום דבר‪ ,‬אולם התשובה גם אם‬ ‫מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן‬ ‫אינה שלימה עד שתהיה בחרטה לשעבר ועזיבת החטא‬ ‫העבירות‪ ,‬ואלא שיצרו הרע הוא שתקפו‪ ,‬אזי כיון שהוכה‬ ‫לעתיד‪ ,‬עם כל זה החרטה לבד בלי עזיבת החטא מועיל‬ ‫עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני‪ ,‬כבר גרש לרצונו'‪ ,‬עד כאן‬ ‫קצת‪ ,‬וכן עזיבת החטא בלי חרטה וכו'‪ ,‬ואפילו בהשבת‬ ‫לשון רבינו שם'‪.‬‬ ‫האדם אל לבו לשוב‪ ,‬בלי קיום שום חלק מב' חלקי התשובה‬ ‫'ובא וראה עומק חכמת לשון הזהב של חז"ל שאמרו 'כופין‬ ‫ההכרחיים‪ ,‬מיקל האדם מענשו'‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ונמצינו למדים‬ ‫אותו עד שיאמר רוצה אני'‪ ,‬ולא אמרו סתם 'כופין אותו עד‬ ‫שגבי מצות תשובה גם הרצון בלב גרידא נחשב כעשייה‬ ‫שיעשה הדבר' ‪ -‬כי 'כופין אותו עד שיעשה הדבר' היה יתכן‬ ‫בפועל במקצת‪.‬‬ ‫לפרש שמחזיקים בידו ומכריחים ואונסים אותה לעשות מה‬ ‫אמנם ואלה מוסיף על הראשונים‪ ,‬דברים נפלאים מאוד‬ ‫שרוצים שתעשה‪ ,‬אבל אין כאן שום התחלת רצון מצד‬ ‫שכתב בספר "יד הקטנה" )הל' תשובה פ"א מנחת עני אות ד( ]וידוע‬ ‫האדם אפילו לא בענין מה‪ ,‬מה שאין כן באמירה בפה לא‬ ‫שמרן החפץ חיים זי"ע היה רגיל להתבטא 'דאס איז דער‬ ‫יצוייר כפייה גמורה‪ ,‬כי אי אפשר להכריח את האדם לדבר‪,‬‬ ‫באליבסטער ספר ביי מיר' ומביאו פעמים הרבה בספריו‬ ‫אלא כיון שאומר רוצה אני הרי כבר יש כאן התחלת רצון‬ ‫משנ"ב וח"ח[ בעוצם מעלת התשובה אף כשהוא ברצון‬ ‫מה מצדו‪ ,‬ואף על פי שלבבו בל עמו כלל‪ ,‬מכל מקום הרי‬ ‫הלב בלבד בלי שום מעשה‪ ,‬ובלבד שיתוודה בפיו על‬ ‫אף נקודת רצונו האמיתי להיות מישראל‪ ,‬והרי תחילתו‬ ‫חטאיו‪ ,‬כדי שיגלה את פנימיות רצונו הטוב מהשפה ולחוץ‪.‬‬ ‫וסופו ברצון והרי זה נחשב לרצונו‪ .‬בינה זאת‪ .‬וממש על זה‬ ‫והא לך חלק לשונו בזה‪' :‬הנה כבר ימצא איש‪ ,‬אשר המים‬ ‫הדרך היא הענין שאמרנו בנוגע לוידוי הפה‪ ,‬כי כיון‬ ‫הזידונים עברו ראשו וגברה התאוה עליו למאוד והשמן‬ ‫שמתודה החוטא בפיו‪ ,‬הרי נתגלה נקודת רצונו האמיתי‬ ‫לבבו‪ ,‬עד שאי אפשר לו בשום ענין לשבור את לבבו הרע‬ ‫לעשות רצון השי"ת אלא שיצרו הוא דתקפיה ואניס ליה‪,‬‬ ‫להתחרט בלב שלם על אשר פשע נגד ה'‪ ,‬כי כבר לב אבן‬ ‫וממילא כל חטאיו ופשעיו לשוגג נחשבים לו‪ ,‬וזו היא‬ ‫לו‪ ,‬ואין דרך להטותה בשום פנים‪ ,‬אך מכל מקום הרי דיברה‬ ‫שאמרו חז"ל )יומא פו‪ ,‬ב( 'גדולה תשובה שזדונות נעשין לו‬ ‫תורה כנגד יצר הרע )עי' רש"י דברים כ‪ ,‬יא(‪ ,‬כי אל רחום ה'‪ ,‬אשר‬ ‫]וש ּוב ּו ‪‬אל ה'["‬ ‫ברים ‪ׁ ‬‬ ‫עמ ‪‬כם ‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫"קח ּו ‪ּ ‬‬ ‫כשגגות'‪ ,‬ועל זה נאמר ‪‬‬ ‫לרב טובו וחסדו אין קץ וסוף‪ ,‬ורוצה לבל ידח ממנו נדח‬ ‫בתיכם" )ירמיהו ג‪ ,‬כב([‪ ,‬והכונה אפילו‬ ‫מש ּו ‪  ‬‬ ‫]"ארפה ‪ׁ ‬‬ ‫)הושע יד‪ ,‬ג( ‪ּ  ‬‬ ‫)עפ"י שמואל ב‪ ,‬יד‪ ,‬יד(‪ ,‬ולכן ציוה עליו במצות עשה להתוודות‬ ‫דברים לבד‪ .‬זאת היא אמיתת כל הענין אשר בארנו'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫על חטאתו אשר עשה‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי הגם שאין לו שלטון‬ ‫ועיין שם יתר דבריו הנפלאים בזה וינעם לך‪.‬‬ ‫וממשלה על חוזק כובד לבבו להטותה באמת על כל פנים‪,‬‬ ‫ומדאתינן להכי יבואר לנו דבר פלא שאמרו חז"ל במשנה‬ ‫עם כל זה כאשר יעבור על נפשו רוח טהרה מה'‪ ,‬תיכף יעשה‬ ‫מסכת שקלים )פ"ו מ"א(‪ ,‬כי כשראה יאשיהו המלך שהבית‬ ‫את אשר ביכלתו לעשות‪ ,‬והוא‪ ,‬לכוף את גופו ורוח אמרי‬ ‫המקדש עומד להיחרב‪ ,‬הוא לקח הארון מבית קודש‬ ‫פיו להתוודות על חטאיו לפני ה'‪ ,‬ובזה אשר התחיל בשום‬ ‫גנזוֹ בלשכת דיר העצים ושם היה מקומו קבוע‪,‬‬ ‫הקדשים ּו ‪ ‬‬ ‫ענין מה לכוף ולהתיש כח יצרו הרע על כל פנים באמירת‬ ‫והנה הלשכה הזאת היתה מיועדת לכהנים בעלי מומים‬ ‫הפה וגם לקיים רצונו יתברך אשר ציונו על ככה‪ ,‬הרי אף אם‬ ‫שהיו מתעסקים שם בעצים ומכינים אותם למערכה )כדאיתא‬ ‫אין לבבו שלם עמו‪ ,‬מכל מקום הרי כבר נקודת רצונו‬ ‫במשנה מס' מדות פ"ב מ"ה(‪ .‬ולכאורה תמיהא מילתא‪ ,‬למה בחר לו‬ ‫האמיתי היא לתשובה‪ ,‬אלא דאריה הוא דרביע עליה‪ ,‬אשר‬ ‫י‪-‬ה לשכון בלשכת דיר העצים דווקא‪ .‬אמנם לפי האמור‬ ‫אי אפשר לו לשובר את לב האבן החזק‪ ,‬והרי הוא כמו אנוס‬ ‫לעיל שגבי תשובה‪ ,‬הרצון שבלב נחשב גם כן כעשיה‪ ,‬אזי‬ ‫מן חוזק כובד לבבו‪ ,‬אבל באמת אמיתת רצונו היא לתשובה‪.‬‬ ‫יומתק הדבר מדבש לפי‪.‬‬ ‫והרי זאת וידוי פה כבר היא תשובה בפה וברצון‪ ,‬ולכן אף‬ ‫דהנה ידוע‪ ,‬כי עיקר כוונת בנין הבית המקדש‪ ,‬היתה כדי‬ ‫הוידוי לבד לתשובה ‪ׁ  ‬‬ ‫יחשב'‪.‬‬ ‫לכפר על עוונותינו על ידי הקרבנות‪ ,‬שהיו מקריבים שם‪,‬‬ ‫ומביא היד הקטנה הוכחה לדבריו‪' :‬וזה הוא ממש על דרך‬ ‫וכמו שאנו אומרים בהגדה של פסח 'ובנה לנו בית הבחירה‬ ‫שכתב רבינו הגדול הרמב"ם סוף פרק ב' מהלכות גירושין‬ ‫לכפר על עוונותינו'‪ .‬והנה איתא בספרים שעיקר תכלית‬ ‫)הלכה כ( על מה שאמרו חז"ל במסכת ערכין )כא‪ ,‬א( 'וכן גיטי‬ ‫הקרבן היתה שיתעורר החוטא לשוב בתשובה שלימה‪ ,‬על‬ ‫נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני'‪ ,‬ולכאורה היא‬ ‫ידי שהיה רואה כל מה שעושים לקרבן‪ ,‬ששוחטים אותו‬ ‫פליאה נשגבה‪ ,‬דהרי סוף כל סוף הוא גט באונס ולמה אין‬ ‫ושורפים אותו וכו'‪ ,‬כי על ידי זה היה מתעורר ונותן אל לבו‬ ‫הגט בטל‪ ,‬אך טעמא דמילתא כתב הרמב"ם שם וז"ל‪' :‬שאין‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הנשה שאר "הרות ירבד"בד"" [‪]3‬‬ ‫בתשובה בפועל‪ ,‬אבל לבם בוער לכך בהשתוקקות עזה‬ ‫שבאמת היו צריכים לעשות כל זה לו עצמו‪ ,‬ועל ידי כך היה‬ ‫כלהבת אש‪ .‬ומאידך גיסא שואב מימיך מרמז לאנשים‬ ‫מתעורר לשוב בתשובה שלימה‪ ,‬וממילא מחמת ששב‬ ‫הזוכים לשוב בפועל ממש‪ .‬ועל דרך דכתיב )שמואל א‪ ,‬ז‪ ,‬ו(‪:‬‬ ‫בתשובה שלימה התכפר לו עוונו‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לפני ה' ‪‬ו ּ‪‬יצ ּומ ּו ּ‪‬ב ּיוֹ ם‬ ‫מים ‪‬ו ‪ּ ‬י ׁ ‪‬ש ּ‪‬פכ ּו ‪  ‬‬ ‫צפ ‪‬תה ‪‬ו ‪ּ ‬י ׁ ‪‬ש ‪‬אב ּו ‪ ‬‬‫המ ‪ּ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬ק ‪‬בצ ּו ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ולפי זה יתכן לומר‪ ,‬כי אחר שהגיעה העת של הבית המקדש‬ ‫חטאנ ּו ‪‬לה'"‪ ,‬ומתרגם יונתן ושפיכו לבהון‬ ‫שם ‪ ‬‬ ‫אמר ּו ׁ‪‬‬ ‫‪‬הה ּוא ‪‬ו ּי‪ ‬‬ ‫להיחרב‪ ,‬אזי השי"ת נתן בלב יאשיהו המלך לגנוז את הארון‬ ‫בתיובתא כמיא קדם ה' ‪ -‬וקחזינן מהך מקרא קודש‬ ‫בלשכת דיר העצים‪ ,‬וזאת כדי להראות בזה לבני ישראל‪,‬‬ ‫ששאיבת מים מורה על שהאדם שב בתשובה‪.‬‬ ‫שמעתה‪ ,‬אחרי שבית המקדש ייחרב‪ ,‬ולא יהיה שייך לעשות‬ ‫ואומר הכתוב‪" :‬אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם‬ ‫תשובה שלימה בפועל ממש‪ ,‬שהרי יחסר להם הקרבנות‬ ‫וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך"‪ .‬היינו שבבא היום הדין‬ ‫שיתעוררו על ידם לתשובה שלימה ‪ -‬אזי מעתה הכל תלוי‬ ‫של ראש השנה‪ ,‬עומדים כולם לפני ה' אלהיכם‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫בלשכת דיר העצם‪ ,‬כלומר‪ ,‬בתוקף כח הרצון העז של האדם‬ ‫שכולם מרוצים בעיניו וראויים להתייצב ולעמוד לפניו ‪ -‬הן‬ ‫מישראל‪ ,‬כי אף על פי שאינו יכול לשוב בפועל בתשובה‬ ‫אלו ששבו בתשובה בפועל המרומזים‪ ,‬כאמור‪ ,‬ב"שואב‬ ‫שלימה‪ ,‬מכל מקום אם לבו יבער כרשפי אש שיזכה לשוב‬ ‫מימיך"‪ ,‬והן אלו שלא שבו בתשובה‪ ,‬המרומזים‪ ,‬כאמור‪,‬‬ ‫בתשובה שלימה‪ ,‬אזי הרצון נחשב כעשייה‪ .‬ועל זה היה‬ ‫ב"חוטב עציך"‪ ,‬וכמו שנתבאר לעיל שגבי תשובה גם הרצון‬ ‫מורה לשכת דיר העצים‪ ,‬כי העצים מיועדים להבעיר בם‬ ‫שבלב יש לו ערך נפלא‪ .‬וממילא את כולם יכתוב השי"ת‬ ‫ועצים ‪ׁ  ‬‬ ‫לאש"‬ ‫לגחלים ‪  ‬‬ ‫"פ ‪‬חם ‪   ‬‬ ‫מדורת אש‪ ,‬וכמאמר הכתוב ּ‪‬‬ ‫ויחתום בספרם של צדיקים לאלתר לחיים טובים‪ ,‬וכמאמר‬ ‫אש"‬‫כבה ‪ׁ ‬‬ ‫עצים ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫אפס ‪ ‬‬‫"ב ‪ ‬‬ ‫)משלי כו‪ ,‬כא ורש"י שם(‪ ,‬מה שאין כן ּ‪‬‬ ‫וליש ‪‬רים‬ ‫לטוֹ ‪‬בים ‪ׁ  ‬‬ ‫"היטיבה ה' ‪ּ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫הכתוב המובא לעיל‬ ‫)שם‪ ,‬כ(‪ ,‬ואם כן לשכת דיר העצים היה מורה על האש הבוערת‬ ‫תם"‪) .‬באר נבונים ‪ -‬הרב נחמן שטיינמץ(‬ ‫לבוֹ ‪‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪ּ ‬‬ ‫בלב האדם מישראל לשוב בתשובה ולעזוב דרך רשע‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומעתה יובן היטיב‪ ,‬דמשום הכי בחר לו י‪-‬ה בלשכת דיר‬ ‫שופר שציפהו זהב פסול‬ ‫העצים אוה למושב לו‪ ,‬היינו כדי להורות בזה שאנשים אלו‬ ‫'שופר שציפה פיו בזהב פסול' )ר"ה כז‪ ,‬ב; או"ח סי' תקפ"ו סעיף‬ ‫המשתוקקים לשוב אליו מרוצים וחביבים בעיניו ית' כאילו‬ ‫ט"ז(‪ .‬כי עיקר התשובה היא עסק התורה ללמוד וללמד‪ ,‬ולא‬ ‫עשו תשובה ונמחק עוונם לגמרי; וכמו שהיה שוכן מתחילה‬ ‫עשיית הצדקה ]כמו שפרשתי ברייתא דר' יוסי בן קיסמא‪,‬‬ ‫בבית קדשי הקדשים‪ ,‬כמו כן הוא בא עתה לשכון עם אנשים‬ ‫עי' חת"ס עה"ת ח"ג עמו' קל"ו[‪ ,‬שאם היה אפשר לו‬ ‫אלו‪ .‬ומהאי טעמא גופא הכהנים בעלי מומים קבועים‬ ‫לעשות לעסוק בתורה ואינו עוסק‪ ,‬לא מהני לו כל צדקות‬ ‫שהתרחקו מעל גבי המזבח לעולמים‪ ,‬מצאו לעצמם‬ ‫שבעולם‪ .‬ועל דרך זה אמרנו "ציפהו זהב במקום הנחת פה‬ ‫תנחומים בלשכת דיר העצים‪ ,‬כי באמצעות התעסקותם‬ ‫פסול"‪ ,‬פירוש שבמקום התורה בפיו רוצה לצפות זהב‬ ‫בעצים היו מראים השתוקקותם הגדולה שבוערת בלבם‬ ‫במתנות לאביונים‪ ,‬זהו פסול‪) .‬חתם סופר עה"ת דברים דף ק"ס ע"א(‬ ‫לעבוד עבודה לצורך גבוה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫דהלא עיניך לנוכח יביטו בשירי דוד עוזנו‪ ,‬דקאמר "‬ ‫עקלקלוֹ ‪‬תם‬ ‫והמ ּ‪‬טים ‪ּ    ‬‬ ‫לבוֹ ‪‬תם‪ּ   .‬‬ ‫וליש ‪‬רים ּ‪‬ב ‪ּ ‬‬ ‫לטוֹ ‪‬בים ‪ׁ  ‬‬ ‫היטיבה ה' ‪ּ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫האון"‪ ,‬ופירש המלבי"ם ז"ל‪' :‬לפעמים‬ ‫עלי ‪  ‬‬ ‫ליכם ה' ‪‬את ּפ‪  ‬‬ ‫יוֹ ‪ ‬‬ ‫ידועים דברי הרמב"ם דהשופר הוא רמז עורו ישנים‬ ‫יש אנשים שלבבם ישר עם ה'‪ ,‬אך אף על פי כי אינם יכולים‬ ‫משנתכם‪ .‬ובדברי הריטב"א בר"ה )לד‪ ,‬א ד"ה כתב הרי"ף( מצינו‬ ‫להוציא טוב לבבם אל הפועל מחמת אונס או חולשה‬ ‫חידוש גדול‪ ,‬דהריטב"א הוציא מזה הלכה מסוימת‪.‬‬ ‫וכדומה‪ ,‬וממילא לפעמים ידמו לנו מעשיהם כמעשי רשע‪,‬‬ ‫דידועה הקושיא למה תיקנו שברכת השופר היא "לשמוע‬ ‫ועל זה אומר כאן הכתוב שאף על פי כן ה' יראה ללבב;‬ ‫קול שופר" ולא "לתקוע"‪ .‬ומבארים‪ ,‬דבשופר עיקר המצוה‬ ‫שאם הם טובים בעצמותם והיושר נמצא בלבם‪ ,‬הגם‬ ‫היא השמיעה ולא התקיעה‪ ,‬דתקע ולא שמע לא יצא‪ .‬אמנם‬ ‫שבמעשיהם נדמה לנו שהו בלתי טוב וישר‪ ,‬זה לא יסלק‬ ‫זה גופא צ"ב מהיכי תיתי לומר דבשופר עיקר מצוה היא‬ ‫טוב ה' מעליו‪ ,‬ולא לבד שה' יתמיד להטיב עמהם‪ ,‬אלא אף‬ ‫השמיעה ולא התקיעה‪ .‬ומבאר הריטב"א בתוך דבריו וז"ל‪:‬‬ ‫גם זאת שהמטים עקלקלותם‪ ,‬היינו שמי שרוצים לדון‬ ‫'‪ ...‬דהכא שמיעת השופר היא עיקר מצוה‪ ,‬וכוונת התורה‬ ‫אנשים אלו לכף חובה מחמת העקלקלות שבמעשיהם‬ ‫כדי שיעור אדם לחזור בתשובה‪ ,‬וגם שיכוין למדת הדין‬ ‫הנראה למראה עינים והם רוצים להטותו לכף חוב‪ ,‬אזי‬ ‫ביום הזה'‪ ...‬עכ"ל הריטב"א‪ ,‬ומבואר שאין זה סתם דברי‬ ‫יוליכם ה' את פועלי האון‪ ,‬היינו שאלו ייענשו כאילו הם‬ ‫דרוש אלא שזה קובע את גדר המצוה דשופר וכן את נוסח‬ ‫עצמם פועלי און‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הברכה‪.‬‬ ‫ומן הבא"ר ההוא‪ ,‬נבא לבא גם הך מקרא דפרשתן‪ּ  :‬‬ ‫"אתם‬ ‫‪‬‬ ‫עצי‪ ‬עד‬‫מחטב ‪ ‬‬ ‫א‪‬היכם וגו' ‪  ‬‬ ‫לפני ה' ‪  ‬‬ ‫נצ ‪‬בים ‪‬ה ּיוֹ ם ּ‪‬כ ּ‪‬ל ‪‬כם ‪  ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫כונה בעת התפילה לייחד הכל על פדות נפשינו‬ ‫מימי‪ ."‬דהנה ידוע מה שכתבו הקדמונים ז"ל )הרמ"ז‬ ‫ׁש‪ ‬אב ‪ ‬‬ ‫מרן החתם סופר זי"ע מזהיר על כך פעמים רבות ‪ -‬לייחד‬ ‫לזוה"ק ח"ב לב ע"ב‪ ,‬ועי' פענח רזא סוף פרשתן( כי כל מקום שנאמר‬ ‫תפלתינו וכוונת מחשבותינו בימים הקדושים האלו רק על‬ ‫תיבת "היום" סתם הכוונה ליום של ראש השנה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ולפי‬ ‫גאולתינו ופדות נפשינו‪ ,‬ולזכות להדבק באור החיים‪ ,‬ולא‬ ‫זה מה מאוד יובן הא דמסיק הכתוב ואומר "מחוטב עציך‬ ‫תהיה עיקר מחשבותינו על פרנסת הגוף ולחמול על עוללינו‬ ‫עד שואב מימיך"‪ .‬והיינו ד"חוטב עציך" מרמז לאנשים אלו‬ ‫וטפנו‪ ,‬וכתב כי זהו הטעם שנפסק בשו"ע )או"ח סימן צח( שאין‬ ‫שהם בבחינת לשכת דיר העצים‪ ,‬והיינו שאין בכוחם לשוב‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הנשה שאר "הרות ירבד"בד"" [‪]4‬‬ ‫לבקש שנזכה לטהרת הלב ושיכירו כל העולם‬ ‫להביא טף לבית הכנסת כדי שלא יבלבלו את הציבור‪ ,‬כי‬ ‫מלכותו‬ ‫"בעמדם לפנינו יכמרו רחמנו עליהם‪ ,‬ונשית לבנו להתפלל‬ ‫עליהם בייחוד ויתבלבל המחשבה מהכוונה הנרצית" )דרשות‬ ‫כל תפילות ראש השנה סובבים על שנזכה לחזות בנועם ה'‬ ‫חתם סופר ח"ג דף ב' טור ב'(‪.‬‬ ‫ולהנות מזיו שכינתו‪ .‬ושכל העולם יכירו וידעו אלקותו‪ .‬ואנו‬ ‫עמו מקורבים ביותר )דרשות ח"ג דף י"ז טור ב‪ ,‬ד"ה ואח"כ(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫לא לבקש על פרנסה‬ ‫יתפלל שצרכי הגוף יסייעו לו לעבודת השי"ת‬ ‫'בימים הקדושים והנוראים האלה בבוא כל איש לשפוך‬ ‫'ואף שאין להתפלל על צרכי הגוף כאמור‪ .‬אלא לחזות‬ ‫שיחו לפני בורא ית"ש‪ ,‬אין ראוי לבקש פרנסה וכלכלה‪ ,‬כי‬ ‫בנועם ה' ולעבדו בלבב שלם‪ .‬מכל מקום כתב רבינו שיש‬ ‫אנו רואים שעושה בחסדו עמנו מה שלא ישוער‪ ,‬אך ככה‬ ‫להפיל תחינה גם על צרכי הגוף‪ .‬אולם בכונה מיוחדת‪,‬‬ ‫ראוי לאמר‪ ,‬אתה חסת עלינו על צרת גופינו‪ ,‬חוס נא על‬ ‫וכלש"ק‪" :‬לידע ולהודיע דבר ידוע לכל משכיל‪ .‬כי אין‬ ‫נפשינו ותן לנו לב טהור לעבדך באהבה ויראה‪ ,‬והסר רוע‬ ‫כוונתנו בימים האלו להתפלל על המחיה ועל כלכלה כלכלת‬ ‫שאור מלבנו' )דרשות חתם סופר דף שנ"ח טור ב'(‪.‬‬ ‫הגוף העכור הלזה אשר מטובו לא ייטב לנו‪ ,‬אף כי יריע על‬ ‫'כי בושה גדולה היא לנו בהתפללנו אל ה' עבור צרכי‬ ‫השכל יתגבר להעלות אידים עשנים להכהות עינו לכבות‬ ‫גופינו‪ ,‬בראותינו ניסיו ונפלאותיו עמנו‪ ,‬וכמה צרות ותלאות‬ ‫אורו נר ה' נשמת אדם )משלי כ‪ ,‬כז(‪ .‬אך תכלית כוונתינו לתיקון‬ ‫עברו ראשינו‪ ,‬וה' ברחמיו וחסדיו הושיע לנו מצרותינו‪,‬‬ ‫נפשינו להעלות נר תמיד במסילה העולה בית קל‪ ,‬ויען וביען‬ ‫ובימי רעבון השביענו‪ ,‬וצרכי העולם הכל הבל במאזנים‬ ‫זה אי אפשר בלי סיוע הגוף‪ ,‬ואין אדם עובד ה' והוא רעב‬ ‫לעלות‪ ,‬פעם זה עולה וזה יורד‪ ,‬ופעם בהיפוך‪ ,‬והמה מהבל‬ ‫וצמא עיף ויגע מורדף בלי חשק‪ ,‬על כן שמנו לבנו להתפלל‬ ‫יחד‪ ,‬וכו'‪ ,‬ואיך לא נחוש על אהבתינו את ה' ואהבתו לנו‬ ‫על הדין אכסניא לכלכל שיבתו‪ ,‬ואהני ליה שטותיה" )דרשות‬ ‫שלא תפרד חייו ותהיה אהבתינו ניצחית ואיך לא נחוש על‬ ‫ח"ג דף כ"ד טור א'(‪ .‬וכשמתפלל על חיים ופרנסה‪ ,‬יהיה כוונתו‬ ‫גלות השכינה וכבוד התורה בעו"ה אשר בזה נתיחדנו‬ ‫שעי"ז יהיה פנוי לעבודת ה' יתברך' )תורת משה דברים עמו' קנ"ב(‪.‬‬ ‫משארי אומות' )לשון רבינו החתם סופר בדרשות דף שנ"ד טור ג(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫וגם כל היצור לא נכחד ממך‬ ‫להתפלל שיחדש כליותינו לשוב אליו‬ ‫פירש בסידור "דרך החיים" )לבעל החוות דעת( "אתה זוכר את‬ ‫'והמבקשים 'הב לן חיי ומזוני ובני' בימים אלו לשוא עמלו‬ ‫כל המפעל‪ ,‬וגם כל היצור לא נכחד ממך"‪ ,‬דשני אנשים‬ ‫אלו‪ ...‬כי לא הוכנו הימים הללו לכך‪ .‬ולא יבינו אל פעולות‬ ‫עושים עבירה אחת ובכל זאת יבא לאחד עונש יותר מחבירו‪,‬‬ ‫ה' כי העיקר להתפלל שיחדש כליותינו לשוב בתשובה‬ ‫שב' הרגו את הנפש‪ ,‬ואחד מן הרוצחים הוא ממזל 'מאדים'‪,‬‬ ‫שלימה לפניו ית'‪ ,‬להכתב עם הצדיקים ולסבול דינו ברחמיו‬ ‫אשר טבעו הוא לשפוך דם‪ ,‬והשני היה ממזל 'צדק' אשר‬ ‫המרובים" )דרשות ח"ג דף טו טו"ב‪ ,‬בד"ה ואל תתמה וכו"‪ .‬וע"ע שם דף מ"ב‬ ‫טבעו נטוי לטוב‪ ,‬השכל נותן שעל זה השני יש עונש יותר‪.‬‬ ‫ע"א דברים חריפים על ע"ה המבקשים הב הב לכבוד עצמם‪ .‬דגריעי מכלבים‬ ‫וזה אומרו‪" :‬אתה זוכר את כל המפעל"‪ ,‬הוא המעשה אשר‬ ‫המבקשים הב הב לכבוד השי"ת(‪.‬‬ ‫נעשה‪ ,‬אבל ו"גם כל היצור לא נכחד ממך"‪ ,‬כלומר גם מהות‬ ‫יצירת כל אחד ואחד לא נכחד ממך‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ 51‬זה לא ‪!52‬‬ ‫רב אחד נכנס אצל תלמידיו‪ ,‬אמר להם‪ :‬״‪ 51‬זה לא ‪ 51 !52‬זה לא ‪!52‬״ וכך חזר כמה פעמים בהתלהבות גדלה והולכת‪ .‬שאלו‬ ‫התלמידים בפליאה‪ :‬ילמדנו רבנו למה כוונתו? אמר להם‪ :‬כאשר נמלט לוט מן העיר סדום המתהפכת ונחרבת‪ ,‬מיהר לברוח‬ ‫לעיר "מצער"‪ ,‬ואמר למלאכים שהצילו אותו‪" :‬הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה‪ ,‬והיא מצער‪( "...‬בראשית יט‪ ,‬כ)‪ ,‬העיר מצער‬ ‫היתה אף היא מלאה חטאים‪ ,‬כמו העיר סדום‪ ,‬אלא שהיא לא נחרבה כמו סדום‪ .‬מדוע? משום שהעיר סדום היתה עיר ותיקה‬ ‫יותר מן העיר מצער‪ ,‬ולכן סאת [מכסת] העוונות שלה כבר התמלאה‪ ,‬אך מצער שהיתה עיר צעירה יותר‪ ,‬למרות חטאיה הרבים‬ ‫‪ -‬עדיין לא התמלאה סאתה‪ ,‬ולכן לא נחרבה‪ .‬ובכמה שנים היתה סדום ותיקה יותר ממצער? ‪ -‬בשנה אחת בלבד! בעת הפיכת‬ ‫סדום ‪ -‬היתה העיר סדום בת ‪ 52‬שנה‪ ,‬ואילו מצער בת ‪ 51‬שנה‪ .‬ועל הפרש זה של שנה אחת של חטא ‪ -‬זו נהפכה וזו לא נהפכה!‬ ‫(שבת י‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫אהה‪ 51 ...‬זה לא ‪ !52‬אדם יכול לחשוב לעצמו‪ :‬הנה לפני עשר שנים נחתמתי לחיים למרות שלא השתניתי‪ ,‬לפני חמש שנים גם‬ ‫נחתמתי לחיים‪ ,‬וכן לפני שנתיים‪ ,‬ולפני שנה‪ ...‬גם השנה אין אני צריך לפשפש במעשי כדי להיחתם לחיים‪ ,‬אמשיך במעשי כרגיל‪.‬‬ ‫('ראש השנה ויום הכיפורים בהלכה ובאגדה' ‪ -‬הרב דוד שלום נקי שליט"א)‬ ‫לא ולא! שהרי ‪ 51‬זה לא ‪!52‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬הנשה שאר "הרות ירבד"בד"" [‪]5‬‬