ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — ראש השנה (2026-09-07)

כי תבוא חכמה בלבך
ודעת לנפשך
(משלי ב ,י) ינעם
בירורי הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בעזהשי"ת
ראש השנה תשפ"ז גליון פ'
שבתון זכרון תרועה מקרא קודש
שבתון זכרון תרועה * תקנת רבי אבהו 'סדר תשר"ת' * 'תשר"ת' מספק או כדי להשוות המנהגים
נפקא מינה אי מספק או להשוות המנהגים * מינימום התקיעות ששייך כגון בבתי חולים * הטעם שאין התשר"ת הפסק לגבי התש"ת והתר"ת
כמנהגם ,וקאמר אביי בהא פליגי ,ולאו פלוגתא היא שיהו דסיסרא 'בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא' ,מר סבר שבתון זכרון תרועה א.
מטעים אלו את אלו ,אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה, גנוחי גנח (כאדם הגוגח מלבו ,כדרך החולים המאריכים בגגיחותיהם ,רש"י),
וחכמים של הללו מודים הם כי שברים תרועה הם, ומר סבר ילולי יליל (כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכים זה לזה, איתא בירושלמי (ראש השנה פ"ד ה"א) ,רבי אבא בר פפא
וחכמים של הללו מודים כי יבבות תרועה הן ,וכשבא רבי רש"י) ,ע"כ. אמר רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הוון יתיבון ,מקשיי
אבהו ראה לתקן תקנה שיהו כל ישראל עושין מעשה אחד, אמרין ,תנינן יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת,
ולא יהא ביניהם דבר שלהדיוטות נראה כחלוקה ,ע"כ. ובגמרא שם (לד ).איתא ,אתקין רבי אבהו בקסרי, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה( ,והקשו) אין דבר
תשר"ת ,ומקשינן ,מה נפשך ,אי ילולי יליל לעביד תר"ת, תורה הוא -אף בגבולין ידחה ,אין לית הוא דבר תורה -
אמנם הרמב"ן במלחמות (יא ).הקשה על דברי רבינו ואי גנוחי גנח לעביד תש"ת ,ומתרצינן ,מספקא ליה אי אף במקדש לא ידחה ,עבר כהנא ,אמרין הא גברא רבה
האי וז"ל ,אמר הכותב ,דברי רבינו הגאון טובים לכבודו, גנוחי גנח אי ילולי יליל ,מתקיף לה רב עוירא ,ודלמא דנישאול ליה (עבר שם רב כהנא ,אמרו הרי הוא גברא רבה ,כדי שנשאלנו),
אבל מי יתן ויודיעוני המשבחים דבריו ,אם כן למה לא ילולי הוה וקא מפסיק שלשה שברים בין תרועה אתון שאלון ליה ,אמר לון כתוב אחד אומר יום תרועה,
תיקן רבי אבהו אלא תשר"ת ,כי בתשר"ת בלבד נהגו לתקיעה ,ומתרץ ,דהדר עביד תר"ת ,מתקיף לה רבינא, וכתוב אחד אומר זכרון תרועה ,הא כיצד ,בשעה שהוא חל
המנהגים שלא יראה הדבר כחלוק בעיני ההדיוטות, ודלמא גנוחי הוה וקא מפסקא תרועה בין שברים בחול יום תרועה ,בשבת זכרון תרועה ,מזכירין אבל לא
והיאך הקשו בגמרא דילמא שברים נינהו ואתיא תרועה לתקיעה ,ומתרץ ,דהדר עביד תש"ת ,ומקשינן ,אלא רבי תוקעין ,ע"כ.
ומפסקא ,ודילמא תרועה היא ואתו שברים ומפסקי ,דהא אבהו מאי אתקין ,אי גנוחי גנח הא עבדיה ,אי ילולי יליל
בודאי ידיעא לן מילתא דשברים ותרועה הכל אחד, הא עבדיה ,מספקא ליה דלמא גנח ויליל ,אי הכי ליעבד אמנם בגמרא דידן (ראש השנה כט ):הביאו דרש זה,
וליכא מאן דמפסיק ,ע"כ עיי"ש עוד. נמי איפכא תרש"ת דלמא יליל וגנח ,סתמא דמילתא כי ודחאוהו ,ומסקינן ,אלא אמר רבא ,מדאורייתא מישרא
מתרע באיניש מילתא ברישא גנח והדר יליל ,ע"כ. שרי ,ורבנן הוא דגזור ביה ,כדרבה ,דאמר רבה הכל חייבין
אכן ,הרמב"ם (פ"ג משופר ה"ב וג') כתב וז"ל ,תרועה זו בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר ,גזירה
האמורה בתורה נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב ובתוס' (לג .ד"ה שיעור תרועה) כתבו וז"ל ,ומיהו לכאורה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ,ויעבירנו ארבע
הגלות ,ואין אנו יודעין היאך היא ,אם היא היללה נראה לתקוע בתפלה (חוץ מתקיעות דמיושב) כמו כן אמלכיות אמות ברשות הרבים ,ע"כ.
שמייללין הנשים ביניהן בעת שמייבבין ,או האנחה זכרונות ושופרות קשר"ק קש"ק קר"ק אכל חד וחד ,כדי
כדרך שיאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג לבו מדבר לצאת מספק דרבי אבהו ,ובערוך נמי פירש שהיו עושין ובספרי החסידות האריכו הרבה במעלת ראש השנה
גדול ,או שניהם כאחד האנחה והיללה שדרכה לבא כן ,שפירש בערך ערב דהלין דמחמירין ותוקעין שלשים שחל להיות בשבת ,שהתיקונים הנעשים על ידי השופר
אחריה הן הנקראין תרועה ,שכך דרך הדואג מתאנח כדיתבין ,ושלשים בלחש ,ושלשים על הסדר ,כנגד מאה נעשים בשנה זו על ידי השבת ועל ידי ה'זכרון תרועה',
תחלה ואחר כך מילל ,לכך אנו עושין הכל וכו' ,נמצא מנין פעיות דפעיא אימיה דסיסרא ,ואלין עשרה אינון וכך כתב בספה"ק צמח צדיק (מועדים ד"ה במשנה) בזה"ל,
התקיעות שלשים ,כדי להסתלק מן הספק ,ע"כ .ומדייק כשגומרין כל התפלה ,קול תקיעיא דיחידאי מיתבעי והוא קשה ההבנה ,שמחמת גזירה יבטלו מצות עשה
מדבריו הבית יוסף (סי' תק"צ ס"ב) וז"ל ,משמע דספק גמור למיהוי עשרה ,תשר"ת תש"ת תר"ת ,והם מאה ,ע"כ. דאורייתא של תקיעת שופר ,וגם היה לנו להכין השופר
נסתפק לנו לענין הדין וכן נראה שהוא דעת סמ"ג (עשין מב מאתמול ,ויש לומר הענין בזה ,דהנה בכל מצות עשה
קיח ע"ד) וכו' ,וקודם רבי אבהו ,כל מקום היה נוהג כסברת ובהקשר למה שלמדינן התקיעות מיבבת אם סיסרא, שציונו השי"ת ,בודאי על ידי קיום המצוה הזו כתיקונה
רב המקום ההוא ,וכשבא רבי אבהו קיבץ כל הספיקות, דבר נפלא כתב הרה"ק מקוזיגלוב בספרו ארץ צבי (מועדים, נעשה עליות העולמות ותקונים בעולמות העליונים,
והתקין שיעשו כדברי כולם ,כדי שיצאו כל ישראל ידי ראש השנה תרפ"ז) וז"ל ,והוא דבר תמוה ,דמה ענין שמיטה ואמנם מי יאמר זכיתי לבי שעל ידי המעשים שלו יהיה
חובת תקיעת שופר בלא ספק כלל ,ע"כ. אצל הר סיני ,ונראה דהפעיות דפעיא אמיה דסיסרא היה עליות העולמות ,רק רחמנא אמר תקעו ,ועל כן אנו
בהן כעין דמעותיו של עשיו ,כי סיסרא היה שר צבא יכין מוכרחים לתקוע .והנה ידוע (עץ חיים שער מ' דרוש ג') ,כי
והנה נתקבל המנהג בתפוצות ישראל כדברי השל"ה מלך כנען ,ועל ידי מזלייהו חזו שיש קדושה בארץ כנען, בשבת קודש יש עליות העולמות ממילא שלא על ידי
הק' (מסכת ראש השנה נר מצוה אות י"ז ,הובא במג"א ריש סי' תקצ"ו ,במשנ"ב והציק להם ,וזה שיהושע רצה ,להוציא בלעם מפיהם מעשינו ,אם כן למה לנו להכניס עצמינו באחריות
ושוע"ה שם) וז"ל ,וכבר נתפשט המנהג עתה בארץ ישראל ולכבוש את ארצם ולהוציא ארץ כנען מידם ,על כן בעת התקיעה ,שיוכל לפגום ח"ו שלא יעשה בכוונה הראויה,
לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן כיבוש היה יבוב אם סיסרא גם על אותו הפסד של הארץ על כן טוב יותר שיהיה ממילא שלא על ידי מעשינו ,ולכן
לשופרות ,והמהדרין מן המהדרין תוקעין מאה קולות, הקדושה ,וכיון שהיה בזה קצת אנחה דקדושה ,על כן הזיק ראש השנה שחל להיות בשבת ,במקדש היו תוקעים
ע"כ .אמנם בתקיעות לנשים ,קטנים וחולים ,תוקעין לישראל ,כעין דמעותיו של עשיו שהזיקו לישראל וגרמו ששם היו בקיאין ולא היה אחריות ,אבל לא במדינה מפני
כעיקר הדין שלשים קולות ,שלשה תשר"ת ,שלשה גלויות ,על כן תוקעין בראש השנה ונאנחים ומיללים על שאין בקיאין ,וגזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות
תש"ת ,ושלשה תר"ת .ולקמן נדון בס"ד אי במקום הדחק רוע מעשינו וריחוקינו מהקדושה ,ועל ידי זה מבטלין את הרבים ,שלא יעשה בכוונה הראויה ,ויעביר ד' אמות
יש מקום לסמוך על דעת רבינו האי גאון ולתקוע רק הפעיות דאמיה דסיסרא ,על דרך שכתוב בזוה"ק ב'בכי ברשות הרבים ח"ו שהוא חוץ לקדושה (זוה"ק רעיא מהמניא ג',
עשרה תשר"ת תש"ת תר"ת ,או שלשה פעמים תשר"ת. יבואו' ,דבבכי דידן מבטלין דמעותיו של עשיו ,ע"כ. רמז ,).על כן מוטב שיהיה עליות העולמות ממילא ,כי
בשבת נעשים עליות העולמות ממילא כידוע ,ע"כ.
נפקא מינה אי ספק או להשוות המנהגים ד. תקנת תשר"ת -מספק או להשוות המנהגים ג.
תקנת רבי אבהו -סדר תשר"ת ב.
וכלשון הרמב"ם פסק בשולחן ערוך (סי' תק"צ ס"ב) .ויש כתב הרא"ש (פ"ד סי' י' ,הביאו הבית יוסף סי' תק"צ ס"ב) וז"ל,
בזה כמה נפקא מינא למעשה ,אי כדעת רבינו האי גאון כתב רב האיי בתשובה (על שנשאל ,וכי עד שבא רבי אבהו לא היו כתב המחבר בשולחן ערוך (סי' תק"צ ס"א) על פי הגמרא
שכל האופנים כשרים ,רק שעשו שלא יהא חילוק ישראל יוצאין ידי תקיעת שופר ,קרבן נתנאל) ,אל תחשבו כי נפלה בראש השנה (לג ):וז"ל ,כמה תקיעות חייב אדם לשמוע
מנהגים ,אי כדעת הרמב"ם שזהו ספיקא דדינא שעושים בימי רבי אבהו ספק בדבר זה ,שהרי משניות קדומות בראש השנה ,תשע ,לפי שנאמר תרועה ביובל ובראש
כדברי כולם כדי לצאת ידי חובה ללא ספק כלל ,וכפסק אחת אומרת שלש יבבות ואחת אומרת שלש שברים, השנה שלש פעמים ,וכל תרועה פשוטה (תקיעה) לפניה
השולחן ערוך למעשה. וקאמר אביי בהא פליגי ,וכך היה הדבר מימים קדמונים ופשוטה לאחריה ,ומפי השמועה למדו שכל תרועות של
מנהג לכל ישראל ,מהם עושים תרועה יבבות קלות, חודש השביעי אחד הן ,בין בראש השנה בין ביום
הראשון ,הביא הבית יוסף (סי' תק"צ ס"ב) דברי הריטב"א ומהם עושים יבבות כבדים שהן שברים ,אלו ואלו יוצאין הכפורים של יובל תשע תקיעות ,תוקעין בכל אחד
בתשובה (סי' כ"ט) שכתב על דברי רבינו האי גאון ,ומזה ידי חובתן ,כי שברים כבדים תרועה הן ויבבות קלות משניהם תר"ת תר"ת תר"ת ,ע"כ.
הטעם בתקיעות של סדר התפילה אין עושין בכל ברכה תרועה הן ,והיה הדבר נראה כחלוקה ,אף על פי שאינה
אלא אחד מהסימנים ,ואילו היתה תקנת רבי אבהו מפני חלוקה ,והן התנאים כמו שאמרנו למעלה ,הללו שונין והנה איתא בגמרא (ראש השנה לג ,):שיעור תרועה
הספק ,היה לנו לעשות בכל אחת מהן שלשה סימנים, שיעור תרועה כשלש יבבות והללו שונין שיעור תרועה כשלש יבבות ,והתניא שיעור תרועה כשלשה שברים,
שאם לא כן אין בשלשתן אלא אחד שיהיה אמת ,אבל לפי כשלשה שברים ,אלו משנתן כמנהגם ואלו משנתן אמר אביי בהא ודאי פליגי ,דכתיב 'יום תרועה יהיה
זה שלשתן אמת ,ואדם יוצא בכל אחד מהם ,ולפיכך כדי לכם' ,ומתרגמינן 'יום יבבא יהא לכון' ,וכתיב באימיה
0
שלמה (פ"ב דבר הלכה כ"ט) ,ובספר אשרי האיש (פט"ז אות כ"ט) חולים וכיוצא בזה ,האם חייב לתקוע כל השלשים שלא להטריח על הציבור די לנו באחת מהם ,וגם כדי
בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל .אמנם בכף החיים (סי' תקפ"ו תקיעות כדי לצאת מידי ספיקא דאורייתא ,וכדעת שיתברר מתוך כך שכולם אמת ,ואנו עושים תחילה דברי
סק"מ ,ת"ר סקי"ג) כתב שצריך דוקא שלשים קולות ,וכן הגיה הרמב"ם ,או שיכול לתקוע רק עשרה תקיעות ,שהם רבי אבהו ,ואחר כך דברי תנא ברא ,ואחר כך דברי תנא
גם במשנה ברורה עיי"ש ,וכך גם בשו"ת שרגא המאיר (ח"ג תשר"ת תש"ת תר"ת ,וכדעת רב האי גאון. דמתני' ,להעלות בקודש ,לפתוח בקטן ולסיים בגדול,
סי' י"א) האריך להוכיח שצריך דוקא שלשים קולות, וזה כפתור ופרח ,ע"כ .ועיין גם בר"ן (יא ).שהאריך בזה.
ובשאלה שהיתה לו שם ,באחד שמסובב בבית חולים וכתב בשולחן ערוך (סי' תק"צ ס"ב) וז"ל ,כדי לצאת ידי
לתקוע להרבה אנשים ,ואם יתקע שלשים קולות לא יוכל ספק ,צריך לתקוע תשר"ת שלש פעמים ,ותש"ת שלש ובשולחן ערוך (סי' תקצ"ב ס"א) כתב ,דגם בתקיעות שעל
לתקוע לכולם ,אבל אם יתקע רק עשרה קולות יהיה לו פעמים ,ותר"ת שלש פעמים ,ע"כ .ובמשנה ברורה (סק"ו) סדר התפילה (תקיעות דמעומד) יש לתקוע שלשה סדרות של
כח לתקוע לכולם ,ואעפ"כ לא התיר לו בעשרה קולות, כתב וז"ל ,ואין יוצא במה שתקע תשר"ת ,דדילמא כוונת תשר"ת תש"ת ותר"ת ,וזהו לפי שפסק כדעת הרמב"ם
רק יתקע כפי יכולתו שלשים קולות ,והשאר הם אנוסים התורה על שברים לחוד ,וקמפסיק בתרועה בין שברים שיש בזה ספיקא דדינא ,אמנם הרמ"א שם כתב ,דיש
ופטורים ,וכך גם אמר לי מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א. לתקיעה אחרונה ,לכך חוזר ותוקע שברים לחוד ,ומחמת אומרים שתוקעים תשר"ת למלכיות פעם אחת ,וכן
זה הטעם צריך לתקוע גם כן תר"ת ,ואין יוצא במה שתקע לזכרונות וכן לשופרות ,ועיין במשנה ברורה (סק"ג) שביאר
הטעם שאין התשר"ת הפסק לתש"ת ותר"ת ו. תשר"ת ,דדילמא כונת התורה על תרועה לחוד ,והפסיק טעם המחלוקת בזה ,על פי דברי הביאור הגר"א שם,
מתחילה בשברים בין תקיעה לתרועה ,ע"כ. שביאר שזהו המחלוקת של רבינו האי והרמב"ם כנ"ל
ונקודה קטנה לסיומא ,דהנה יש לדון לפי דעת (ובמשנה ברורה סק"ד הביא בשם השל"ה הק' ,שהדרך המובחר לתקוע תשר"ת
תש"ת תר"ת למלכיות ,וכן לזכרונות וכן לשופרות ,וכן אנו נוהגים).
הרמב"ם ,שתשר"ת תש"ת ותר"ת הוי ספיקא דדינא ,אם אמנם ,כתב בשולחן ערוך (סי' תקפ"ו ס"ה) וז"ל ,המודר
כן ,על הצד שהעיקר הוא תש"ת או תר"ת ,יוצא שהפסיק הנאה משופר אדם אחר תוקע בו וזה יוצא ידי חובתו,
והנפקא מינה השני בין רב האי גאון והרמב"ם ,הנה
בין הברכה לבין התקיעות על ידי תקיעת התשר"ת שאינו ע"כ .וכתב המשנה ברורה (סקכ"ב) וז"ל ,רצונו לומר ,אף על
כתב המשנה ברורה (סי' תקצ"ב סקי"ב) וז"ל ,ועיין בדרך
נכון לפי צד זה. גב דאין יכול להפקיע עצמו ממצות שופר בשביל נדר זה,
החיים ,שדעתו דבין הברכה עד סוף תקיעות דמיושב
דמצוה לא מקרי הנאה וכנ"ל ,מכל מקום ישמע תקיעת
אסור להפסיק אפילו בתפילות ,לכן לא יאמר היהי רצון
אמנם ,כתב בשמלה חדשה (סי' י"ט סי"ב) לגבי כיסוי שופר מאחר ולא יתקע בעצמו וכו' ,ומסיק המשנה
הנדפס במחזורים בין התקיעות דמיושב ,רק יהרהר בלבו
הדם וז"ל ,זה שאמרנו שאין הכיסוי הפסק בין השחיטות, ברורה ,ומכל מקום כתבו האחרונים (מטה אפרים שם ס"ז),
ואל יוציא בפיו ,או שיאמר היהי רצון אחר גמר התקיעות
נראה לי דאפילו מכסה בלא ברכה מחמת ספק אם חייב דבשעת הדחק שאין לו אחר ,מותר לו בעצמו לתקוע ,רק
דמיושב ,ע"כ .אמנם בשער הציון (סקט"ו) כתב וז"ל ,ודעת
בכיסוי ,כמו שכתוב סי' כ"ח (לגבי כיסוי דם של כוי) ,מכל מקום שאין לו לתקוע כי אם עשרה קולות ,דהיינו תשר"ת
הגאון מורינו הרב יעקב עמדין בסידורו להקל בזה,
לא היה הפסק ,דעוסק בענייני שחיטה הוא לצאת ידי תש"ת תר"ת ,שהם מעיקר הדין ,ע"כ.
ולדעתו כוונת המגן אברהם (סק"ה) להחמיר רק בין ברכה
ספק ,ע"כ.
לתקיעה ,ועל כן במקום שנוהגין כן אין למחות בידם,
בנוסף לכך ,כתב המשנה ברורה (סי' ת"ר סק"ז) גם כן
וביאר בתבואות שור (סי' י"ט סקכ"א) ,וז"ל ,והראיה ע"כ.
בשם המטה אפרים וז"ל ,קהל ששלחו לעיר אחרת להביא
מברכת שופר ,דאף על גב דכל סדר התקיעות ספיקא להם שופר ,ונתעכב השליח עד סוף יום שני ,וראש השנה
ולכאורה לדעת הרמב"ם כל זמן שלא גמר כל
נינהו (עיין או"ח סי' תק"ץ ,ועיין בית יוסף שם בשם הרמב"ם וסמ"ג) ,ואם היה ביום חמישי וביום שישי ,וכשבא עם השופר כבר
התקיעות דמיושב ,הרי הוא בספק שמא עדיין לא קיים
כן הוי ליה דלא לברוכי כלל ,דדלמא תש"ת הוא העיקר או התפללו של שבת ,אבל היה עוד יום גדול ,אם אין שם בקי
כלל המצוה ,ואם כן פשוט שאין לו להפסיק באמירת
תר''ת ,ואם כן תשר"ת הוה הפסק בין הברכה לתקיעות לתקוע שלא קבל עליו שבת עדין ,אז יתקע מי שקבל
היהי רצון ,אבל לדעת רב האי גאון שבתשר"ת הראשון
האמיתות ,דאינן כ"א קולות בעלמא ,אלא דכל זמן שבת בלא ברכה ,ולא יתקע רק תשר"ת תש"ת תר"ת ולא
כבר יצא ,וממשיך רק כדי להשוות המנהגים ,שפיר יש
שעוסק במצוה זו ,אפילו לצאת ידי ספיקא ,לא הוי הפסק, יותר ,ע"כ.
לומר היהי רצון ,ובמגן אברהם (סי' תקפ"ד סק"ב) כתב וז"ל,
כיון שמוכרח הוא לזה ,ומינה נמי אפילו נתקלקל לגמרי,
ובשל"ה (מסכת ראש השנה עמוד הדין פרק נר מצוה ד"ה להיות וד"ה אח"כ)
מכל מקום עסק באותו ענין ,וכן משמע נמי ממה שכתב ומצד שני ,כתב בשולחן ערוך (סי' תקצ"ג ס"ב) וז"ל ,וכן
כתב ,דשלא בשעת התפילה או כשמפרש חטאיו שרי,
מהרי"ל הובא בשולחן ערוך אורח חיים סי' ר"ט ס"ב (שם תקיעות מעכבות זו את זו ,והני מילי שאינו יודע אלא
ולכן נכון להתוודות בשעת התקיעות ,בלחש ,בין סדר
מבואר שטעה בברכה ואמר 'ברוך א"ה אמ"ה שהכל נהיה בדברו בורא פרי הגפן, מקצת הסימן ,שלא יעשה אותו מקצת שיודע ,אבל
יצא עיי"ש) ,ע"כ. לסדר ,ע"כ .ושמעתי מהגרש"י שטיצברג שליט"א (מח"ס
תשר"ת תש"ת תר"ת אין מעכבין זה את זה ,ואם יודע
שערי הברכה) שדעת המקובלים שיש לומר וידוי באמצע
לעשות אחד מהם או שנים עושה ,ע"כ .וכתב על זה
ובשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון אות ע"ט) כתב תקיעות דמיושב ,ויתכן משום דבזוהר הק' (פנחס ,רלא):
בביאור הלכה (סי' תקצ"ג ס"ב ד"ה ואם) וז"ל ,ופשוט ,דהברכה
בקצרה וז"ל ,צריך עיון בתקיעות דמיושב עצמן אי שרי משמע כדעת רב האי גאון.
על התקיעה אין רשאי לברך עד שיוכל לתקוע כל הסדרים
להשיח מענינם ,אך קודם תר"ת ודאי לא ,דהא שמא עיקר
בעצמו ,או בצרוף עם אחרים ,ע"כ.
הם והוי קודם המצוה ,ואף שעל כרחך הפסיק בתקיעות, מינימום התקיעות ששייך ה.
מכל מקום מי שאכל שום יחזור יאכל שום ,ומסתברא ונחלקו הפוסקים למעשה ,האם יוכל לסמוך במקום
דאסור ,ע"כ. והנפקא מינה השלישי ,הנה יש לדון במקום הדחק
הדחק על דעת רב האי גאון ,ולתקוע רק עשרה תקיעות,
שאין ביכלתו לתקוע את כל סדר התקיעות ,כגון בבתי
וכך כתב בחוט שני (ראש השנה עמוד ס"ה) וכך משמע בהליכות
היוצא למעשה מכל הנתבאר:
מצוה מן התורה לתקוע שלש פעמים תקיעה שברים תרועה ,ומפני הספק מהו השברים ,תיקן רבי אבהו בקסריה שיש לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת. א.
נחלקו רב האי גאון והרמב"ם ,האם תקנת רבי אבהו היה מכח ספק ,או שכל האופנים כשרים רק שרצה להשוות המנהגים. ב.
והנפקא מינה א' :להרמב"ם צריך לעשות שלש פעמים תשר"ת ,וכן שלש תש"ת ,ושלש תר"ת .משא"כ לרב האי סגי בתשר"ת תש"ת ותר"ת אחד. ג.
נפקא מינה ב' :להרמב"ם אין להפסיק כלל באמצע התקיעות דמיושב ,משא"כ לרב האי יכול להפסיק ולומר היהי רצון או וידוי. ד.
נפקא מינה ג' :השיעור הפחות ביותר שיש לתקוע כגון בבתי חולים ,להרמב"ם שלשים כנ"ל ,ולרב האי סגי בעשרה ,תשר"ת תש"ת ותר"ת. ה.
המנהג לתקוע מאה קולות ,לנשים קטנים וכיוצ"ב תוקעין שלשים קולות ,שהם שלשה פעמים תשר"ת ,שלשה תש"ת ,ושלשה תר"ת. ו.
המחבר פסק כהרמב"ם ,ודעת המקובלים כרב האי ,יש שהקילו בבתי חולים לתקוע עשרה תקיעות ,ולמעשה יש לתקוע שלשים תקיעות. ז.
אף לדעת הרמב"ם ,התשר"ת אינו הפסק בין הברכה ובין התש"ת או התר"ת שלאחריו ,כיון דהוא מכח ספק אינו נחשב הפסק. ח.
מפני חשיבות ויקר ערך הדברים ,אעתיק בזאת מילין יקרין ממרן החתם סופר זי"ע (דרשות ,דרוש לכ"ה אלול ,עמוד שמ"ו):
ואם כן הקושיא עצומה ,כיון שבתחילת כניסתינו לדין בראש השנה אנו יודעים שנעשה אמרו חז"ל במסכת ערכין (י ,):שאלו מלאכי השרת להקב"ה ,מאי טעמא אין ישראל
סוכות אי"ה ,ונשמח בו ונקרא הלל כי נצחנו המלחמה ,אם כן כבר בראש השנה נקרא ההלל אומרים שירה בראש השנה ,אמר להם ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני ויאמרו שירה,
בתמיה ,ויש לדייק ,מה עלה על דעת מלאכי השרת לומר הלל בראש השנה ,וכי איזה נס הזה ,כי יודעים שננצח ובזה יתהלל חוגר כמפתח ,וזו היה קושיית מלאכי השרת.
אבל התירוץ לקושיא זו הוא ,בודאי אחר מיצוי הדין אנו שמחים על כל פנים בהקב"ה נעשה בו לומר עליו הלל ,אבל יובן על פי מה שאמרו חז"ל ,דשמחת החג ונטילת לולב הוא
על ניצוח הס"ם ביום הכיפורים ,שנצחנו המלחמה ,לכן תופסים לולב ואתרוג ,כחוזר מניצוח כנ"ל ,אבל עכ"פ ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ,שלפעמים יצטרך
שימותו צדיקים הנקראים חיים בעוון הדור ,ובשעת כניסה לדין בראש השנה מלחמה ותופס דגל בידו לאות ניצוח ,כל זה מבואר במדרשות.
על כל פנים אנחנו נצחנו בלי ספק ,גם כי לא ידענו על איזה אופן היה הניצוח ,מ"מ אנו עדיין בידינו לתקן זה ,אם כן איך נאמר שירה ,הלא נשוב אל ה' שיכתבנו בספר החיים,
עכ"ל הק'. בטוחים בהקב"ה ושמחים בו ,וברצונו יעשה ,רק שנהיה עם ה' דבקים בשמו הגדול ,וזה
נצחנו בלי ספק ,על כן אנו שמחים בחג הסוכות וקורים הלל.
יו"ל לזכות ולרפואת מרן רבינו ישראל בן לאה אסתר,
נערך ע"י :לוי יצחק בהגה"צ רצ"ה ויזניצר ,מודיעין עילית.
הרב שמואל שמעלקא בן פייגא לאה ,הרב חיים מאיר בן גיטל ,הבה"ח יוסף יששכר דב בן מרגלית,
להערות והארות L7133800@gmail.com 05271-33800 היניק פסח בן ביילא מלכה .רעכיל בת פייגא פעסיל ,שרה בת קריינדל דישנא ,לרפו"ש בתושח"י
