מילתא חדתא · Milta Chadita — ראש השנה (2026-09-07)

טעם למנהג תשליך בראש השנה
מכך הסיק אברהם שאיל זה מקורו בקדושה, ידי השטן. (ילקו”ש בראשית צט) ידועים דברי המדרש
היות וכלל הוא בידינו שדברים טובים וקדושים מכיון שכך יוקשה מאד מדוע לאחר שנאמר המתארים את דרכו של אברהם אבינו ע”ה לעקוד
באים בקושי ,ואילו היה האיל מעשה תחבולת לאברהם אבינו מן השמים ‘אל תשלח ידך אל את יצחק בנו ע”ג המזבח ,המדרש מתאר כיצד
השטן היה בא הישר לידו בקלות ובנוחות. הנער ואל תעש לו מאומה’ (בראשית כב יב) ,מיד השטן הצר את צעדיו והערים בדרכו מכשולות
בענין זה מסופר ,שכשנבחר המהר”ם שפירא ‘וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז ופחדים כדי למנעו מן העקידה ,בתחילה נדמה
זצ”ל לאב”ד בלובלין שאל וחקר אם היו בין בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לו השטן כזקן המנסה לשכנעו שמשתטה הוא
תושבי המקום כאלה שהתנגדו לו ,וכששמע כי במעשיו לעקוד את בנו ,ובהמשך נעשה לפניו
לעולה תחת בנו (שם פסוק יג) ,מדוע לא חשש
היו כאלה שמח ואף הזמינם אליו לקרבם ,ואמר כנהר שוטף עד שבאו המים עד לצווארו של
אברהם שהאיל הסבוך בקרניו הוא רק מעשה אברהם שזעק ‘הושיעני אלוקים כי באו מים עד
כי עכשיו הנהו מרוצה ונכנס לתפקידו הנעלה
תעתועים של השטן למנעו מלעקוד את בנו, נפש’ (תהלים סט ב) עד שגער הקב”ה בשטן שילך
ברצון ואומץ ,כי כל עוד חשב שפעולת בחירת
הרב המקומי נעשתה בלי התנגדות כל שהיא היה הרי עד כעת עשה השטן ככל שביכלתו להפריעו לו.
לבו נוקפו מחשש שמא יש בזה משום מעשה ס”מ ממעשה העקידה ,ושמא אף כעת השטן מבלבלו ע”פ מדרש זה הביא בדרכי משה (או”ח סי’ תקפ”ג)
להכשילו ח”ו ,ואילו עכשיו הוא בטוח שמאת ה’ במראה האיל? בשם מהרי”ל טעם למנהג תשליך בראש השנה
היתה זאת לטובתו ולטובת העיר ,כי ההתנגדות בשם המהר”ם שפירא מלובלין מובא שאמר על שהולכין אל הנהר ואומרין פסוקי וידוי ותשובה,
מסמלת קדושה ,וכראיה לדבריו הביא פירוש זה כך דברים נוקבים ,שמכיון שהאיל לא בא לידי והוא כדי להזכיר זכות העקידה שהלך אברהם
על אברהם אבינו במעשה העקידה. אברהם בנקל רק בקושי כיון שהיה סבוך בקרניו, אבינו לעקוד את בנו ובאו המים עד צוארו על
מילתא דפליאה
ההכנה לימי המשפט בראש השנה היא ע”י לימוד זכות
רחמיו וחסדיו ,אך צריכין אתערותא דלתתא לעורר את המידה של כאשר מלמד אדם זכות על חברו ,מצטרף להעיד עם אותם
רחמנות למעלה ,ועל ידי מה נתעורר אותו המידה של חסד ,כשאנו המלאכים המליצים זכות על חברו ויגרום בדיבורו שיזכה חברו שידונו
למטה מתנהגים בחסד ומלמדים זכות על כל איש מישראל לדונן לכף אותו לזכות ובאמת אינו גורם בדיבורו רק לחברו אלא פועל בזה טובה
זכות ,ואז על ידי זה גם מלמעלה נתעורר אותו המידה ,ומלמדין גם עליו גדולה עבור עצמו ,כי הרבה פעמים עומד האדם לדין בפני בית דין של
וגם על כל זרע ישראל חסדים ,ואם כן האדם מעורר בעובדא שלמטה מעלה על מעשיו ,ואין הדין נפסק בשמים בלי הסכמת בעל דין בעצמו,
השער העליון לפתוח שערי חסד להריק ברכה על כל זרע ישראל. וכמו שאמר הבעל שם טוב ע”ה שקודם גזר הדין שואלים להסכמת כל
באי עולם ,וגם את האיש הנדון בעצמו שואלים לדעתו ,וכיון שהוא
הארות רוחניות כפי לימוד זכות שיש לו מסכים גוזרים את הדין על פיו ,והסביר הרה”ק רבי נחמן מברסלב ע”ה
ולא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות ,כשיהודי רואה טוב ומלמד (ליקוטי מוהר”ן תורה קיג) שבודאי אין אדם מסכים לחרוץ דינו לרעה ,אלא
זכות על כל אחד מישראל זוכה להגיע לקדושה יתירה כדברי הרה”ק שמביאים אותו מן השמים לידי טעות ,ומגלגלים שישאלו אותו כעין
רבי נפתלי מרופשיץ ע”ה על הפסוק (במדבר ה י) ‘ואיש את קדשיו לו יהיו’ זה על אדם אחר ,והוא אינו יודע שבהבל פיו הוא גוזר את פסק הדין
כי המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו (להלן פ”ה מי”ח) ,וזהו שנאמר שלו בעצמו ,וזהו שאמרו חז”ל (להלן פ”ג מט”ז) ‘ונפרעין מן האדם מדעתו
‘ואיש את קדשיו’ ,כשמקדש את אחרים בקדושה ותשובה לו יתברך, ושלא מדעתו’ ,היינו שמבלי דעתו הוא עונה ופוסק על גזר דין שלו
‘לו יהיו’ שעל ידי זה משפיעה הקדושה גם עליו .ויש להוסיף בדבריו, בעצמו ,ולכן צריך האדם מאוד להיזהר שלא לחרוץ דין על שום אדם,
כי כאשר מרבה קדושה לאחרים בכך שמלמד עליהם זכות ומוצא בכל כדי שלא להביא עצמו לידי סכנה.
מעשיהם קדושה ,זוכה שגם עליו יושפע נהורא .כך מוצאים אנו בבני ולכן גם כתבו צדיקים שההכנה לימי המשפט בראש השנה היא ע”י
ישראל שרצו להתקרב לקב”ה כדי לקבל את התורה ,והכינו את עצמם לימוד זכות כדברי הקדושת לוי (שופטים ד”ה שופטים)‘ :שופטים ושוטרים
באחדות שלימה ולימוד זכות כמו שכתוב (שמות יט ב) ‘ויחן שם ישראל תתן לך בכל שעריך כו’ ושפטו את העם משפט צדק’ (דברים טז יח) .דהנה
נגד ההר’ ופירשו צדיקים ,שהיה כל אחד מוצא חן וחסד בעיני חבירו. הקדוש ברוך הוא שופט את כנסת ישראל בבוא יום המשפט בגודל
ברזא דאח"ד
התפילה לבורא עולם מכל יהודי בכל מצב ובכל זמן
רש”י את דבריהם‘ :באשר הוא שם’, הוא יתברך שומע ומקבל צעקתינו. ֹלקים ֶאת קֹול ַהּנַ ַער וַ ּיִ ְק ָרא וַ ּיִ ְׁש ַמע ֱא ִ
אמר רבי סימון ,קפצו מלאכי השרת כמו שכתב המבי”ט בספרו בית ֹלקים ֶאל ָהגָ ר ִמן ַה ָּׁש ַמיִ ם וַ ּי ֶ
ֹאמר ַמלְ ַאְך ֱא ִ
לקטרגו ,אמרו לפניו ,רבון העולמים, אלקים (פ”ג) :ואפילו המבינים אי אפשר ֹלקיםלָ ּה ַמה ּלָ ְך ָהגָ ר ַאל ִּת ְיר ִאי ּכִ י ָׁש ַמע ֱא ִ
אדם שהוא עתיד להמית את בניך שיוכלו לכוין בכל עת שמתפללים ,ולכן ֶאל קֹול ַהּנַ ַער ַּב ֲא ֶׁשר הּוא ָׁשם (קריאת היום -
בצמא אתה מעלה לו באר ,אמר להם, אנו אומרים בסוף הברכות האמצעיות בראשית כא ,יז).
עכשיו מה הוא ,צדיק או רשע ,אמרו לו, ‘שמע קולנו ה’ אלקינו’ וכו’ ,כי גם שלא הרה”ק רבי נפתלי מרופשיץ ע”ה
צדיק ,אמר להם ,איני דן את האדם אלא כווננו כראוי בתפלתנו ,שישמע קול בספרו זרע קודש (ד”ה ואתחנן הב’) :ואתחנן
בשעתו]. תפלתנו ,גם כי הקול הוא בלי כוונה. אל ה’ בעת ההיא לאמר ,שלא אמר
וממילא ידע כל אדם ויחזק בליבו ובחתימה אנו אומרים ‘כי אתה שומע באיזה עת דיבר שעליה אמר בעת
אמונה זאת ,וכפי שאמר הרה”ק רבי לוי תפלת כל פה’ ,כלומר אפילו התפילה ההיא ,ללמדנו שבכל עת ועת יתפלל
יצחק מברדיטשוב ע”ה בקדושת לוי (ויחי שהיא מן השפה ולחוץ ,שאינה בכוונה, האדם לפי העת ההיא שנמצא עומד
ד”ה יהודה אתה) שיש לו לאדם להתחזק אתה שומע אותה על ידי רחמיך בה ,יהיה העת איזה עת שרק יהיה,
באמונה זו ,שעל אף שהקדוש ברוך הרבים ,כיון שאינם יודעים לכוין בה, עכל”ק .ותמיד בכל עת ובכל שעה יכול
הוא נקרא ‘הגדול ,הגבור ,והנורא’ ,ו’לו כמו שכתוב ‘שומע תפלה עדיך כל כל יהודי להתפלל לבוראו גם אם אין
דומיה תהילה’ (עפ”י תהלים סה ב) ,אף על פי בשר יבואו’ ,כי מצד שהוא שומע קול זה הזמן שמרגיש קרבה והתעוררות
כן יקר בעיניו דבריהם של עמו ישראל התפלה גם בלי כוונה ,עדיו כל בשר בעבודתו ,וגם אם אין מוחו פנוי מכל
ומגיע מהם תענוג לבורא יתברך ,אפילו יבואו ,אותם שהם קרובים לחומר מן וכל.
ממי שהוא חס ושלום בדיוטא תחתונה, הצורה והם מכונים לבשר ,יבאו עדיו
ובוודאי אין הקדוש ברוך הוא מואס חס תפלתם. עובד ה’ אין לו להמתין
ושלום בשום תפילת עמו ישראל. והוסיף בזה אחי המהר”ל בספר החיים להתעוררות עליונה ורוח
כידוע פירושו של הרה”ק ר’ מרדכי (סליחה ומחילה פ”ח) עוד רמז :וכן דוד ממרום
מלעכוויטש ע”ה בפסוק (תהלים כט ח)
המלך עליו השלום ,לסוף מאה ארבעים
וחמשה מזמורים ,אמר‘ ,תהלת ה’ ידבר כענין זה מובא בשם המגיד מקוזניץ
‘יחיל ה’ מדבר קדש’‘ ,יחיל’ מלשון מייחל ע”ה (ראה באר משה ויחי ד”ה נפתלי) לבאר
ומצפה‘ ,מדבר קדש’ מלשון דיבורי פי’‘ ,דיבור פי’ לא נאמר ,רק ‘ידבר פי’
וכו’ הורה דוד שלא נתכוון בהם כוונה הפסוק (קהלת יא ד) ‘שומר רוח לא
קודש ,שהקדוש ברוך הוא כביכול יזרע ,ורואה בעבים לא יקצור’ ,כלומר
ראויה ,וזה ‘ידבר פי’ כאילו לא היה כאן
ממתין ומצפה לדיבור קודש שיהודי השומר ומחכה עד שיערה עליו רוח
רק דיבור פה ,הבאה מן השפה ולחוץ.
מוציא מפיו (תורת אבות תורה ותפילה אות ממרום והתעוררות העליון להתפלל
ואף על פי כן הוא ‘שומע תפלת כל פה’
ז) .ובתולדות יעקב יוסף (עקב מצוה והלכת ולעבדו יתברך שמו ,איש כזה לא יזרע
אלא שאין כל כך שכר לפעולתו .וזהו
בדרכיו) ביאר מה שאמר דוד המלך ע”ה שנאמר ‘ונצעק אל ה’ וגו’ וישמע קולנו’, זריעה בעבודת השם לעולם ,ואילו
(תהלים סח יד) ‘אם תשכבון בין שפתים’, להגיד שאף על גב שתפלתינו אינו ‘רואה בעבים’ היינו מי שרואה להתפלל
שהקדוש ברוך הוא שומר ושוקד על רק צעקת קול בעלמא ,בערבוב ,שזה ולעבוד את השם אף כשהוא נמצא
שפתי האדם לנושקה כשהוא אומרה מקדים וזה מאחר ,אפילו הכי לא ימאס בעביות וכאילו עב הענן סך בעדו שאין
בתורה ותפלה בדחילו ורחימו. תפלת הרבים במקום שיש אסיפת מוחו בהיר כל כך ,ואף על פי כן מתחזק
עשרה שנקראו עדה עכ”ד. ועובד עבודתו‘ ,לא יקצור’ ,זה האיש לא
אברהם אבינו הכין דרך של יקצר לעולם בעבדות הבורא ברוך הוא.
התקרבות בכל מקום באשר הוא שם
והנה גם בזה כבר סלל אברהם אבינו וכך מפורש בתורה הקדושה אצל ה’ יתברך שומע תפילת כל פה
ע”ה את הדרך בשבילנו בניו אחריו, ישמעאל (בראשית כא יז) ‘כי שמע אלקים – אף מיהודי הפשוט ביותר
שנדע כי בכל מקום ובכל עת יכול כל אל קול הנער באשר הוא שם’ ,ובגמרא כדבר הזה ממש נמצא גם בבחינת
איש ישראל לעבוד את השם יתברך, (ר”ה טז ):פירשו שהאדם נידון לפי מעשיו נפש ,שאין איש מבני ישראל שאינו
כמו שנרמז בפסוק (בראשית כב ד) ‘וירא באותה שעה ולא לפי מה שהוא עתיד מסוגל להתפלל ולעבוד את השם
את המקום מרחוק’ ,שראה ממרחקים לעשות. יתברך ,ובכל מדרגה שהוא -הקב”ה
את הטענה הזאת שיש מקומות שבהם [כה איתא שם בגמרא :ואמר רבי שומע בקשותיו ,כמו שאומרים בתפילת
אין אפשרות לעבדו יתברך שמו ,אלא יצחק ,אין דנין את האדם אלא לפי שמונה עשרה ‘כי אתה שומע תפילת
ידע ש’בכל המקום אשר אזכיר את שמי מעשיו של אותה שעה ,שנאמר ‘כי כל פה עמך ישראל ברחמים’ ,שאף אם
אבוא אליך וברכתיך’ (להלן כ כא) ,והדבר שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא התפילה היתה בבחינת ‘פה’ ,דהיינו מן
אפשרי בכל מקום. שם’ .ובמדרש (ב”ר נג יד) הוסיפו ,והביא השפה ולחוץ ובלי כוונה ,אף על פי כן
מילין יקירין
בראש השנה מזכירים זכות הקרבת האיל לשם שמים
בר”ה מזכירים זכות הקרבת האיל במניעת בנו מהעקידה בירר איתא בגמרא (ר”ה טז ).אמר רבי אבהו ,למה
תוקעין בשופר של איל ,אמר הקדוש ברוך
לשם שמים עבודת חייו לפרסם שמו יתברך הוא ,תקעו לפני בשופר של איל ,כדי שאזכור
מעתה נבין מה שהבאנו בריש מאמרינו: בכך בירר בירור אחר בירור עבודתו לכם עקידת יצחק בן אברהם ,ומעלה אני
(ר”ה טז ).אמר רבי אבהו ,למה תוקעין בשופר בכל ימי חייו ,שמעשיו של אברהם אבינו עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.
של איל ,אמר הקדוש ברוך הוא ,תקעו לפני ע”ה תמיד היו לשם שמים ,ופירסם שם בקריאת היום של ראש השנה :וַ ּיִ ְק ָרא
בשופר של איל ,כדי שאזכור לכם עקידת שמים בכל העולם ,כמו שכתוב (כא לג)
ַמלְ ַאְך ה’ ֶאל ַא ְב ָר ָהם ֵׁשנִ ית ִמן ַה ָּׁש ָמיִ ם.
יצחק בן אברהם ,ומעלה אני עליכם כאילו ‘ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה’ ֹאמר ִּבי נִ ְׁש ַּב ְע ִּתי נְ ֻאם ה’ּ ,כִ י יַ ַען ֲא ֶׁשר וַ ּי ֶ
עקדתם עצמכם לפני .ולכאורה קשה, אל עולם’ ,ודרש ריש לקיש בגמרא (סוטה ית ֶאת ַה ָּד ָבר ַהּזֶ ה וְ ֹלא ָח ַׂשכְ ָּת ֶאת ִּבנְ ָך ָע ִׂש ָ
הרי כל הניסיון היה בעקידת יצחק ולא י ).אל תיקרי ‘ויקרא’ אלא ‘ויקריא’ ,מלמד ֶאת יְ ִח ֶידָךּ .כִ י ָב ֵרְך ֲא ָב ֶרכְ ָך וְ ַה ְר ָּבה ַא ְר ֶּבה ֶאת
בהקרבת האיל שבא במקומו של יצחק, שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש זַ ְר ֲעָך (כב טו-יז).
ואם רוצים להזכיר את עקידת יצחק היה ברוך הוא בפה כל עובר ושב ,כיצד ,לאחר יש להבין מדוע היה לו למלאך ה’
מן הראוי להביא מאכלת לזכר מסירות שאכלו ושתו עמדו לברכו ,אמר להם ,וכי להתגלות שנית מן השמים ,יכול היה לומר
נפשו של אברהם אבינו ע”ה שכבש רחמיו משלי אכלתם ,משל אלהי עולם אכלתם, זאת מיד עם דיבורו הראשון ‘אל תשלח
ועקד את בנו. הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם, ידך וגו’ כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה’,
כי אכן אינו חידוש שהעלה את בנו לשם שכל מעשיו היו רק לפרסם שמו של שכבר בשעת התגלות זו כבר עמד בנסיון
שמים ,כי ידע שכך הוא ציווי ה’ ואין מישהו הקב”ה בפי כל ברואי עולם .ולימד אותם וראוי לברכה עבורו ועבור זרעו ,מדוע לא
אחר שהקב”ה חפץ שיקרב לפניו .אך כאשר שיש בורא לעולם דווקא בעת התעסקותם בירכו בהתגלות הראשונה.
אמר לו המלאך אל תעש לו מאומה ,וראה באש”ל ,היינו בשעת א’כילה ש’תיה ל’ינה,
איל אחר נאחז בסבך בקרניו ,ומחמת ציווי כדי ללמדם בזה ,שגם כאשר יתעסקו הציווי להוריד את בנו מעל גבי
ה’ הוריד את בנו מעל גבי המזבח באותה בענינים גשמיים כאכילה ושתיה ,יעשו המזבח היה קשה יותר מהקרבתו
כוונה ,ועוד הקריב את האיל במקום בנו זאת לשם שמים. ביאור יסודי כתב בזה בפנים יפות (בפסוק
לשם שמים בלי הנאה כלל ,זהו חידוש גדול. וכן גם כאן כאשר נצטווה להורידו והיה זה) ,שבמצוות יש שני פנים ,ישנם מצוות
לו בזה הנאה סילק נגיעותיו כפי שלימד שאין בהם הנאה כהנחת תפילין וציצית
המלאך שנברא ממצות העקידה את כולם שגם בדברים שיש בהם הנאה וכיוצא בהם ,ויש מצוות שיש בהם הנאת
הוא שנגלה לאברהם יעשו לשם שמים. הגוף כגון מצוות עונג שבת וכיוצא בה,
ביאור נוסף כתב בתפארת שלמה (וירא המורם מדבריו ,שעיקר התגלות אהבתו ובוודאי המצווה שיש בה הנאת הגוף יותר
ד”ה והנה) מדוע היה צורך בהתגלות נוספת של אברהם ע”ה ניכרה והתבררה ביותר קשה לקיימה לשם שמים ולא להנאת
לברכו ,ועם זאת תתיישב לנו קושיא נוספת בהקרבתו את האיל רק לשם שמים שאז גופו .ומשום כך אף שאמרו (קידושין לט):
במעשה עקידת יצחק נצטווה אברהם הרי נודע לו שהקב”ה מתרצה גם בהקרבת שכר מצוות בהאי עלמא ליכא ,עם כל זה
תחילה להעלות את בנו על גבי המזבח, קרבן בהמה ,ועם כל זה הוריד את בנו מעל במצוות שיש בהם הנאת הגוף ומשבר
ואחרי שקיים המצוה ועקד את בנו נאמר גבי המזבח רק כאשר ציווה ה’ ,ואחר זה הנאתו מעולם הזה ועושה לשם שמים יש
לו מפי המלאך שלא ישלח ידו לשחוט את עוד הקריב האיל במקומו לשם שמים ,לכך לו שכר אף בעולם הזה מלבד אור הגנוז
בנו ,מדוע לא הוסיף הקב”ה להתגלות אליו אז זכה לברכות הגדולות ‘כי ברך אברכך לו לעולם הבא ,מידה כנגד מידה ,מאחר
גם בכדי להזהירו שלא לשחוט את בנו. וארבה ארבה את זרעך’ .ואז דייקא ‘ויקרא ששבר את טבעו שכרו כפול ואף בעולם
מפרש התפארת שלמה ע”ה שעיקר אליו מלאך ה’ שנית מן השמים’‘ ,יען אשר הזה מקבל שכרו .וידוע מה שאמרו משם
הניסיון נאמר לו מפי הקב”ה להעלות את עשית את הדבר הזה’ שמנעת בשביל רצוני החתם סופר ע”ה שיותר קל להתענות לשם
בנו לעולה ,וכיון שקיים אברהם מצות דוקא‘ ,כי ברך אברכך והרבה ארבה את שמים מאשר לאכול לשם שמים.
בוראו נברא ממעשה המצוה מלאך טוב, זרעך’ .ובזה יובן מדוע לא נאמר לו מתן נמצא אם כן ,שלאברהם היו שני
כידוע כי מכל מצוה נברא מלאך ,וכפי שכרו מיד בדיבורו הראשון המלאך שציוה ניסיונות זה קשה מזה ,האחד היה לעקוד
שלמות המצווה כך שלמותו של המלאך, אותו שלא לשחוט את בנו ,כי מתחילה את בנו ולהעלותו לעולה ,ואברהם אבינו
ומלאך זה הוא שאמר לו שלא לשחוט נצטווה רק להציל את בנו מן השחיטה, עשה זאת בשלימות לשם שמים .ונתנסה
את בנו כי אם לשחוט האיל חילופו ,והוא וגם זה היה ניסיון לראות אם יתכוון בכך גם בניסיון יותר גדול ‘אל תשלח ידך אל
המלאך השלם כדברי התפארת שלמה להנאת עצמו ,וכיון שעמד גם בניסיון זה הנער’ ,שמצד עצמו ראוי שישמח בלבו
(שם) :לאחר הקרבת הקרבן נברא מלאך ולא היתה כוונתו כי אם לשם שמים ,שוב שבנו יחידו נשאר לחיות .ועם כל ההנאה
חדש גבוה משל הראשון שהרי לא נגמר נאמר לו בשנית מתן שכרו שיזכה לשכר שבדבר ,סילק כל נגיעותיו לצדדין ובגודל
המצוה ביצחק רק במחשבה אבל אח”כ גם בעולם הזה. אהבתו וחיבתו לא עלה בלבו שום הנאת
כשעשה המצוה בשלימות להקריב האיל הגוף בעבור מניעת מיתת בנו ,אלא כמו
תחת בנו ממש ואז נברא מלאך גבוה ורצה שהייתה כוונתו בציווי הראשון לשמו
הקדוש ברוך הוא לשלוח הברכות האלו יתברך בלבד ,כן היתה מחשבתו מיוחדת
ע”י מלאך הגבוה. יצא לאור ע"י מכון אור לישרים לה’ יתברך לבד בלי שום פניית הנאת הגוף.
© כל הזכויות שמורות
אין להעתיק או לצטט ללא אישור
מפורש בכתב ממכון אור לישרים
