gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מילתא חדתא · Milta Chadita — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: מילתא חדתא · Milta Chadita

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

מילתא חדתא · Milta Chadita — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫טעם למנהג תשליך בראש השנה‬ ‫מכך הסיק אברהם שאיל זה מקורו בקדושה‪,‬‬ ‫ידי השטן‪.‬‬ ‫(ילקו”ש בראשית צט)‬ ‫ידועים דברי המדרש‬ ‫היות וכלל הוא בידינו שדברים טובים וקדושים‬ ‫מכיון שכך יוקשה מאד מדוע לאחר שנאמר‬ ‫המתארים את דרכו של אברהם אבינו ע”ה לעקוד‬ ‫באים בקושי‪ ,‬ואילו היה האיל מעשה תחבולת‬ ‫לאברהם אבינו מן השמים ‘אל תשלח ידך אל‬ ‫את יצחק בנו ע”ג המזבח‪ ,‬המדרש מתאר כיצד‬ ‫השטן היה בא הישר לידו בקלות ובנוחות‪.‬‬ ‫הנער ואל תעש לו מאומה’ (בראשית כב יב)‪ ,‬מיד‬ ‫השטן הצר את צעדיו והערים בדרכו מכשולות‬ ‫בענין זה מסופר‪ ,‬שכשנבחר המהר”ם שפירא‬ ‫‘וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז‬ ‫ופחדים כדי למנעו מן העקידה‪ ,‬בתחילה נדמה‬ ‫זצ”ל לאב”ד בלובלין שאל וחקר אם היו בין‬ ‫בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו‬ ‫לו השטן כזקן המנסה לשכנעו שמשתטה הוא‬ ‫תושבי המקום כאלה שהתנגדו לו‪ ,‬וכששמע כי‬ ‫במעשיו לעקוד את בנו‪ ,‬ובהמשך נעשה לפניו‬ ‫לעולה תחת בנו (שם פסוק יג)‪ ,‬מדוע לא חשש‬ ‫היו כאלה שמח ואף הזמינם אליו לקרבם‪ ,‬ואמר‬ ‫כנהר שוטף עד שבאו המים עד לצווארו של‬ ‫אברהם שהאיל הסבוך בקרניו הוא רק מעשה‬ ‫אברהם שזעק ‘הושיעני אלוקים כי באו מים עד‬ ‫כי עכשיו הנהו מרוצה ונכנס לתפקידו הנעלה‬ ‫תעתועים של השטן למנעו מלעקוד את בנו‪,‬‬ ‫נפש’ (תהלים סט ב) עד שגער הקב”ה בשטן שילך‬ ‫ברצון ואומץ‪ ,‬כי כל עוד חשב שפעולת בחירת‬ ‫הרב המקומי נעשתה בלי התנגדות כל שהיא היה‬ ‫הרי עד כעת עשה השטן ככל שביכלתו להפריעו‬ ‫לו‪.‬‬ ‫לבו נוקפו מחשש שמא יש בזה משום מעשה ס”מ‬ ‫ממעשה העקידה‪ ,‬ושמא אף כעת השטן מבלבלו‬ ‫ע”פ מדרש זה הביא בדרכי משה (או”ח סי’ תקפ”ג)‬ ‫להכשילו ח”ו‪ ,‬ואילו עכשיו הוא בטוח שמאת ה’‬ ‫במראה האיל?‬ ‫בשם מהרי”ל טעם למנהג תשליך בראש השנה‬ ‫היתה זאת לטובתו ולטובת העיר‪ ,‬כי ההתנגדות‬ ‫בשם המהר”ם שפירא מלובלין מובא שאמר על‬ ‫שהולכין אל הנהר ואומרין פסוקי וידוי ותשובה‪,‬‬ ‫מסמלת קדושה‪ ,‬וכראיה לדבריו הביא פירוש זה‬ ‫כך דברים נוקבים‪ ,‬שמכיון שהאיל לא בא לידי‬ ‫והוא כדי להזכיר זכות העקידה שהלך אברהם‬ ‫על אברהם אבינו במעשה העקידה‪.‬‬ ‫אברהם בנקל רק בקושי כיון שהיה סבוך בקרניו‪,‬‬ ‫אבינו לעקוד את בנו ובאו המים עד צוארו על‬ ‫מילתא דפליאה‬ ‫ההכנה לימי המשפט בראש השנה היא ע”י לימוד זכות‬ ‫רחמיו וחסדיו‪ ,‬אך צריכין אתערותא דלתתא לעורר את המידה של‬ ‫כאשר מלמד אדם זכות על חברו‪ ,‬מצטרף להעיד עם אותם‬ ‫רחמנות למעלה‪ ,‬ועל ידי מה נתעורר אותו המידה של חסד‪ ,‬כשאנו‬ ‫המלאכים המליצים זכות על חברו ויגרום בדיבורו שיזכה חברו שידונו‬ ‫למטה מתנהגים בחסד ומלמדים זכות על כל איש מישראל לדונן לכף‬ ‫אותו לזכות ובאמת אינו גורם בדיבורו רק לחברו אלא פועל בזה טובה‬ ‫זכות‪ ,‬ואז על ידי זה גם מלמעלה נתעורר אותו המידה‪ ,‬ומלמדין גם עליו‬ ‫גדולה עבור עצמו‪ ,‬כי הרבה פעמים עומד האדם לדין בפני בית דין של‬ ‫וגם על כל זרע ישראל חסדים‪ ,‬ואם כן האדם מעורר בעובדא שלמטה‬ ‫מעלה על מעשיו‪ ,‬ואין הדין נפסק בשמים בלי הסכמת בעל דין בעצמו‪,‬‬ ‫השער העליון לפתוח שערי חסד להריק ברכה על כל זרע ישראל‪.‬‬ ‫וכמו שאמר הבעל שם טוב ע”ה שקודם גזר הדין שואלים להסכמת כל‬ ‫באי עולם‪ ,‬וגם את האיש הנדון בעצמו שואלים לדעתו‪ ,‬וכיון שהוא‬ ‫הארות רוחניות כפי לימוד זכות שיש לו‬ ‫מסכים גוזרים את הדין על פיו‪ ,‬והסביר הרה”ק רבי נחמן מברסלב ע”ה‬ ‫ולא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות‪ ,‬כשיהודי רואה טוב ומלמד‬ ‫(ליקוטי מוהר”ן תורה קיג) שבודאי אין אדם מסכים לחרוץ דינו לרעה‪ ,‬אלא‬ ‫זכות על כל אחד מישראל זוכה להגיע לקדושה יתירה כדברי הרה”ק‬ ‫שמביאים אותו מן השמים לידי טעות‪ ,‬ומגלגלים שישאלו אותו כעין‬ ‫רבי נפתלי מרופשיץ ע”ה על הפסוק (במדבר ה י) ‘ואיש את קדשיו לו יהיו’‬ ‫זה על אדם אחר‪ ,‬והוא אינו יודע שבהבל פיו הוא גוזר את פסק הדין‬ ‫כי המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו (להלן פ”ה מי”ח)‪ ,‬וזהו שנאמר‬ ‫שלו בעצמו‪ ,‬וזהו שאמרו חז”ל (להלן פ”ג מט”ז) ‘ונפרעין מן האדם מדעתו‬ ‫‘ואיש את קדשיו’‪ ,‬כשמקדש את אחרים בקדושה ותשובה לו יתברך‪,‬‬ ‫ושלא מדעתו’‪ ,‬היינו שמבלי דעתו הוא עונה ופוסק על גזר דין שלו‬ ‫‘לו יהיו’ שעל ידי זה משפיעה הקדושה גם עליו‪ .‬ויש להוסיף בדבריו‪,‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬ולכן צריך האדם מאוד להיזהר שלא לחרוץ דין על שום אדם‪,‬‬ ‫כי כאשר מרבה קדושה לאחרים בכך שמלמד עליהם זכות ומוצא בכל‬ ‫כדי שלא להביא עצמו לידי סכנה‪.‬‬ ‫מעשיהם קדושה‪ ,‬זוכה שגם עליו יושפע נהורא‪ .‬כך מוצאים אנו בבני‬ ‫ולכן גם כתבו צדיקים שההכנה לימי המשפט בראש השנה היא ע”י‬ ‫ישראל שרצו להתקרב לקב”ה כדי לקבל את התורה‪ ,‬והכינו את עצמם‬ ‫לימוד זכות כדברי הקדושת לוי (שופטים ד”ה שופטים)‪‘ :‬שופטים ושוטרים‬ ‫באחדות שלימה ולימוד זכות כמו שכתוב (שמות יט ב) ‘ויחן שם ישראל‬ ‫תתן לך בכל שעריך כו’ ושפטו את העם משפט צדק’ (דברים טז יח)‪ .‬דהנה‬ ‫נגד ההר’ ופירשו צדיקים‪ ,‬שהיה כל אחד מוצא חן וחסד בעיני חבירו‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא שופט את כנסת ישראל בבוא יום המשפט בגודל‬ ‫ברזא דאח"ד‬ ‫התפילה לבורא עולם מכל יהודי בכל מצב ובכל זמן‬ ‫רש”י את דבריהם‪‘ :‬באשר הוא שם’‪,‬‬ ‫הוא יתברך שומע ומקבל צעקתינו‪.‬‬ ‫ֹלקים ֶאת קֹול ַהּנַ ַער וַ ּיִ ְק ָרא‬ ‫וַ ּיִ ְׁש ַמע ֱא ִ‬ ‫אמר רבי סימון‪ ,‬קפצו מלאכי השרת‬ ‫כמו שכתב המבי”ט בספרו בית‬ ‫ֹלקים ֶאל ָהגָ ר ִמן ַה ָּׁש ַמיִ ם וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר‬ ‫ַמלְ ַאְך ֱא ִ‬ ‫לקטרגו‪ ,‬אמרו לפניו‪ ,‬רבון העולמים‪,‬‬ ‫אלקים (פ”ג)‪ :‬ואפילו המבינים אי אפשר‬ ‫ֹלקים‬‫לָ ּה ַמה ּלָ ְך ָהגָ ר ַאל ִּת ְיר ִאי ּכִ י ָׁש ַמע ֱא ִ‬ ‫אדם שהוא עתיד להמית את בניך‬ ‫שיוכלו לכוין בכל עת שמתפללים‪ ,‬ולכן‬ ‫ֶאל קֹול ַהּנַ ַער ַּב ֲא ֶׁשר הּוא ָׁשם (קריאת היום ‪-‬‬ ‫בצמא אתה מעלה לו באר‪ ,‬אמר להם‪,‬‬ ‫אנו אומרים בסוף הברכות האמצעיות‬ ‫בראשית כא‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫עכשיו מה הוא‪ ,‬צדיק או רשע‪ ,‬אמרו לו‪,‬‬ ‫‘שמע קולנו ה’ אלקינו’ וכו’‪ ,‬כי גם שלא‬ ‫הרה”ק רבי נפתלי מרופשיץ ע”ה‬ ‫צדיק‪ ,‬אמר להם‪ ,‬איני דן את האדם אלא‬ ‫כווננו כראוי בתפלתנו‪ ,‬שישמע קול‬ ‫בספרו זרע קודש (ד”ה ואתחנן הב’)‪ :‬ואתחנן‬ ‫בשעתו]‪.‬‬ ‫תפלתנו‪ ,‬גם כי הקול הוא בלי כוונה‪.‬‬ ‫אל ה’ בעת ההיא לאמר‪ ,‬שלא אמר‬ ‫וממילא ידע כל אדם ויחזק בליבו‬ ‫ובחתימה אנו אומרים ‘כי אתה שומע‬ ‫באיזה עת דיבר שעליה אמר בעת‬ ‫אמונה זאת‪ ,‬וכפי שאמר הרה”ק רבי לוי‬ ‫תפלת כל פה’‪ ,‬כלומר אפילו התפילה‬ ‫ההיא‪ ,‬ללמדנו שבכל עת ועת יתפלל‬ ‫יצחק מברדיטשוב ע”ה בקדושת לוי (ויחי‬ ‫שהיא מן השפה ולחוץ‪ ,‬שאינה בכוונה‪,‬‬ ‫האדם לפי העת ההיא שנמצא עומד‬ ‫ד”ה יהודה אתה) שיש לו לאדם להתחזק‬ ‫אתה שומע אותה על ידי רחמיך‬ ‫בה‪ ,‬יהיה העת איזה עת שרק יהיה‪,‬‬ ‫באמונה זו‪ ,‬שעל אף שהקדוש ברוך‬ ‫הרבים‪ ,‬כיון שאינם יודעים לכוין בה‪,‬‬ ‫עכל”ק‪ .‬ותמיד בכל עת ובכל שעה יכול‬ ‫הוא נקרא ‘הגדול‪ ,‬הגבור‪ ,‬והנורא’‪ ,‬ו’לו‬ ‫כמו שכתוב ‘שומע תפלה עדיך כל‬ ‫כל יהודי להתפלל לבוראו גם אם אין‬ ‫דומיה תהילה’ (עפ”י תהלים סה ב)‪ ,‬אף על פי‬ ‫בשר יבואו’‪ ,‬כי מצד שהוא שומע קול‬ ‫זה הזמן שמרגיש קרבה והתעוררות‬ ‫כן יקר בעיניו דבריהם של עמו ישראל‬ ‫התפלה גם בלי כוונה‪ ,‬עדיו כל בשר‬ ‫בעבודתו‪ ,‬וגם אם אין מוחו פנוי מכל‬ ‫ומגיע מהם תענוג לבורא יתברך‪ ,‬אפילו‬ ‫יבואו‪ ,‬אותם שהם קרובים לחומר מן‬ ‫וכל‪.‬‬ ‫ממי שהוא חס ושלום בדיוטא תחתונה‪,‬‬ ‫הצורה והם מכונים לבשר‪ ,‬יבאו עדיו‬ ‫ובוודאי אין הקדוש ברוך הוא מואס חס‬ ‫תפלתם‪.‬‬ ‫עובד ה’ אין לו להמתין‬ ‫ושלום בשום תפילת עמו ישראל‪.‬‬ ‫והוסיף בזה אחי המהר”ל בספר החיים‬ ‫להתעוררות עליונה ורוח‬ ‫כידוע פירושו של הרה”ק ר’ מרדכי‬ ‫(סליחה ומחילה פ”ח) עוד רמז‪ :‬וכן דוד‬ ‫ממרום‬ ‫מלעכוויטש ע”ה בפסוק (תהלים כט ח)‬ ‫המלך עליו השלום‪ ,‬לסוף מאה ארבעים‬ ‫וחמשה מזמורים‪ ,‬אמר‪‘ ,‬תהלת ה’ ידבר‬ ‫כענין זה מובא בשם המגיד מקוזניץ‬ ‫‘יחיל ה’ מדבר קדש’‪‘ ,‬יחיל’ מלשון מייחל‬ ‫ע”ה (ראה באר משה ויחי ד”ה נפתלי) לבאר‬ ‫ומצפה‪‘ ,‬מדבר קדש’ מלשון דיבורי‬ ‫פי’‪‘ ,‬דיבור פי’ לא נאמר‪ ,‬רק ‘ידבר פי’‬ ‫וכו’ הורה דוד שלא נתכוון בהם כוונה‬ ‫הפסוק (קהלת יא ד) ‘שומר רוח לא‬ ‫קודש‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא כביכול‬ ‫יזרע‪ ,‬ורואה בעבים לא יקצור’‪ ,‬כלומר‬ ‫ראויה‪ ,‬וזה ‘ידבר פי’ כאילו לא היה כאן‬ ‫ממתין ומצפה לדיבור קודש שיהודי‬ ‫השומר ומחכה עד שיערה עליו רוח‬ ‫רק דיבור פה‪ ,‬הבאה מן השפה ולחוץ‪.‬‬ ‫מוציא מפיו (תורת אבות תורה ותפילה אות‬ ‫ממרום והתעוררות העליון להתפלל‬ ‫ואף על פי כן הוא ‘שומע תפלת כל פה’‬ ‫ז)‪ .‬ובתולדות יעקב יוסף (עקב מצוה והלכת‬ ‫ולעבדו יתברך שמו‪ ,‬איש כזה לא יזרע‬ ‫אלא שאין כל כך שכר לפעולתו‪ .‬וזהו‬ ‫בדרכיו) ביאר מה שאמר דוד המלך ע”ה‬ ‫שנאמר ‘ונצעק אל ה’ וגו’ וישמע קולנו’‪,‬‬ ‫זריעה בעבודת השם לעולם‪ ,‬ואילו‬ ‫(תהלים סח יד) ‘אם תשכבון בין שפתים’‪,‬‬ ‫להגיד שאף על גב שתפלתינו אינו‬ ‫‘רואה בעבים’ היינו מי שרואה להתפלל‬ ‫שהקדוש ברוך הוא שומר ושוקד על‬ ‫רק צעקת קול בעלמא‪ ,‬בערבוב‪ ,‬שזה‬ ‫ולעבוד את השם אף כשהוא נמצא‬ ‫שפתי האדם לנושקה כשהוא אומרה‬ ‫מקדים וזה מאחר‪ ,‬אפילו הכי לא ימאס‬ ‫בעביות וכאילו עב הענן סך בעדו שאין‬ ‫בתורה ותפלה בדחילו ורחימו‪.‬‬ ‫תפלת הרבים במקום שיש אסיפת‬ ‫מוחו בהיר כל כך‪ ,‬ואף על פי כן מתחזק‬ ‫עשרה שנקראו עדה עכ”ד‪.‬‬ ‫ועובד עבודתו‪‘ ,‬לא יקצור’‪ ,‬זה האיש לא‬ ‫אברהם אבינו הכין דרך של‬ ‫יקצר לעולם בעבדות הבורא ברוך הוא‪.‬‬ ‫התקרבות בכל מקום‬ ‫באשר הוא שם‬ ‫והנה גם בזה כבר סלל אברהם אבינו‬ ‫וכך מפורש בתורה הקדושה אצל‬ ‫ה’ יתברך שומע תפילת כל פה‬ ‫ע”ה את הדרך בשבילנו בניו אחריו‪,‬‬ ‫ישמעאל (בראשית כא יז) ‘כי שמע אלקים‬ ‫– אף מיהודי הפשוט ביותר‬ ‫שנדע כי בכל מקום ובכל עת יכול כל‬ ‫אל קול הנער באשר הוא שם’‪ ,‬ובגמרא‬ ‫כדבר הזה ממש נמצא גם בבחינת‬ ‫איש ישראל לעבוד את השם יתברך‪,‬‬ ‫(ר”ה טז‪ ):‬פירשו שהאדם נידון לפי מעשיו‬ ‫נפש‪ ,‬שאין איש מבני ישראל שאינו‬ ‫כמו שנרמז בפסוק (בראשית כב ד) ‘וירא‬ ‫באותה שעה ולא לפי מה שהוא עתיד‬ ‫מסוגל להתפלל ולעבוד את השם‬ ‫את המקום מרחוק’‪ ,‬שראה ממרחקים‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ובכל מדרגה שהוא ‪ -‬הקב”ה‬ ‫את הטענה הזאת שיש מקומות שבהם‬ ‫[כה איתא שם בגמרא‪ :‬ואמר רבי‬ ‫שומע בקשותיו‪ ,‬כמו שאומרים בתפילת‬ ‫אין אפשרות לעבדו יתברך שמו‪ ,‬אלא‬ ‫יצחק‪ ,‬אין דנין את האדם אלא לפי‬ ‫שמונה עשרה ‘כי אתה שומע תפילת‬ ‫ידע ש’בכל המקום אשר אזכיר את שמי‬ ‫מעשיו של אותה שעה‪ ,‬שנאמר ‘כי‬ ‫כל פה עמך ישראל ברחמים’‪ ,‬שאף אם‬ ‫אבוא אליך וברכתיך’ (להלן כ כא)‪ ,‬והדבר‬ ‫שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא‬ ‫התפילה היתה בבחינת ‘פה’‪ ,‬דהיינו מן‬ ‫אפשרי בכל מקום‪.‬‬ ‫שם’‪ .‬ובמדרש (ב”ר נג יד) הוסיפו‪ ,‬והביא‬ ‫השפה ולחוץ ובלי כוונה‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫מילין יקירין‬ ‫בראש השנה מזכירים זכות הקרבת האיל לשם שמים‬ ‫בר”ה מזכירים זכות הקרבת האיל‬ ‫במניעת בנו מהעקידה בירר‬ ‫איתא בגמרא (ר”ה טז‪ ).‬אמר רבי אבהו‪ ,‬למה‬ ‫תוקעין בשופר של איל‪ ,‬אמר הקדוש ברוך‬ ‫לשם שמים‬ ‫עבודת חייו לפרסם שמו יתברך‬ ‫הוא‪ ,‬תקעו לפני בשופר של איל‪ ,‬כדי שאזכור‬ ‫מעתה נבין מה שהבאנו בריש מאמרינו‪:‬‬ ‫בכך בירר בירור אחר בירור עבודתו‬ ‫לכם עקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה אני‬ ‫(ר”ה טז‪ ).‬אמר רבי אבהו‪ ,‬למה תוקעין בשופר‬ ‫בכל ימי חייו‪ ,‬שמעשיו של אברהם אבינו‬ ‫עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני‪.‬‬ ‫של איל‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬תקעו לפני‬ ‫ע”ה תמיד היו לשם שמים‪ ,‬ופירסם שם‬ ‫בקריאת היום של ראש השנה‪ :‬וַ ּיִ ְק ָרא‬ ‫בשופר של איל‪ ,‬כדי שאזכור לכם עקידת‬ ‫שמים בכל העולם‪ ,‬כמו שכתוב (כא לג)‬ ‫ַמלְ ַאְך ה’ ֶאל ַא ְב ָר ָהם ֵׁשנִ ית ִמן ַה ָּׁש ָמיִ ם‪.‬‬ ‫יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה אני עליכם כאילו‬ ‫‘ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה’‬ ‫ֹאמר ִּבי נִ ְׁש ַּב ְע ִּתי נְ ֻאם ה’‪ּ ,‬כִ י יַ ַען ֲא ֶׁשר‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫עקדתם עצמכם לפני‪ .‬ולכאורה קשה‪,‬‬ ‫אל עולם’‪ ,‬ודרש ריש לקיש בגמרא (סוטה‬ ‫ית ֶאת ַה ָּד ָבר ַהּזֶ ה וְ ֹלא ָח ַׂשכְ ָּת ֶאת ִּבנְ ָך‬ ‫ָע ִׂש ָ‬ ‫הרי כל הניסיון היה בעקידת יצחק ולא‬ ‫י‪ ).‬אל תיקרי ‘ויקרא’ אלא ‘ויקריא’‪ ,‬מלמד‬ ‫ֶאת יְ ִח ֶידָך‪ּ .‬כִ י ָב ֵרְך ֲא ָב ֶרכְ ָך וְ ַה ְר ָּבה ַא ְר ֶּבה ֶאת‬ ‫בהקרבת האיל שבא במקומו של יצחק‪,‬‬ ‫שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש‬ ‫זַ ְר ֲעָך (כב טו‪-‬יז)‪.‬‬ ‫ואם רוצים להזכיר את עקידת יצחק היה‬ ‫ברוך הוא בפה כל עובר ושב‪ ,‬כיצד‪ ,‬לאחר‬ ‫יש להבין מדוע היה לו למלאך ה’‬ ‫מן הראוי להביא מאכלת לזכר מסירות‬ ‫שאכלו ושתו עמדו לברכו‪ ,‬אמר להם‪ ,‬וכי‬ ‫להתגלות שנית מן השמים‪ ,‬יכול היה לומר‬ ‫נפשו של אברהם אבינו ע”ה שכבש רחמיו‬ ‫משלי אכלתם‪ ,‬משל אלהי עולם אכלתם‪,‬‬ ‫זאת מיד עם דיבורו הראשון ‘אל תשלח‬ ‫ועקד את בנו‪.‬‬ ‫הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם‪,‬‬ ‫ידך וגו’ כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה’‪,‬‬ ‫כי אכן אינו חידוש שהעלה את בנו לשם‬ ‫שכל מעשיו היו רק לפרסם שמו של‬ ‫שכבר בשעת התגלות זו כבר עמד בנסיון‬ ‫שמים‪ ,‬כי ידע שכך הוא ציווי ה’ ואין מישהו‬ ‫הקב”ה בפי כל ברואי עולם‪ .‬ולימד אותם‬ ‫וראוי לברכה עבורו ועבור זרעו‪ ,‬מדוע לא‬ ‫אחר שהקב”ה חפץ שיקרב לפניו‪ .‬אך כאשר‬ ‫שיש בורא לעולם דווקא בעת התעסקותם‬ ‫בירכו בהתגלות הראשונה‪.‬‬ ‫אמר לו המלאך אל תעש לו מאומה‪ ,‬וראה‬ ‫באש”ל‪ ,‬היינו בשעת א’כילה ש’תיה ל’ינה‪,‬‬ ‫איל אחר נאחז בסבך בקרניו‪ ,‬ומחמת ציווי‬ ‫כדי ללמדם בזה‪ ,‬שגם כאשר יתעסקו‬ ‫הציווי להוריד את בנו מעל גבי‬ ‫ה’ הוריד את בנו מעל גבי המזבח באותה‬ ‫בענינים גשמיים כאכילה ושתיה‪ ,‬יעשו‬ ‫המזבח היה קשה יותר מהקרבתו‬ ‫כוונה‪ ,‬ועוד הקריב את האיל במקום בנו‬ ‫זאת לשם שמים‪.‬‬ ‫ביאור יסודי כתב בזה בפנים יפות (בפסוק‬ ‫לשם שמים בלי הנאה כלל‪ ,‬זהו חידוש גדול‪.‬‬ ‫וכן גם כאן כאשר נצטווה להורידו והיה‬ ‫זה)‪ ,‬שבמצוות יש שני פנים‪ ,‬ישנם מצוות‬ ‫לו בזה הנאה סילק נגיעותיו כפי שלימד‬ ‫שאין בהם הנאה כהנחת תפילין וציצית‬ ‫המלאך שנברא ממצות העקידה‬ ‫את כולם שגם בדברים שיש בהם הנאה‬ ‫וכיוצא בהם‪ ,‬ויש מצוות שיש בהם הנאת‬ ‫הוא שנגלה לאברהם‬ ‫יעשו לשם שמים‪.‬‬ ‫הגוף כגון מצוות עונג שבת וכיוצא בה‪,‬‬ ‫ביאור נוסף כתב בתפארת שלמה (וירא‬ ‫המורם מדבריו‪ ,‬שעיקר התגלות אהבתו‬ ‫ובוודאי המצווה שיש בה הנאת הגוף יותר‬ ‫ד”ה והנה) מדוע היה צורך בהתגלות נוספת‬ ‫של אברהם ע”ה ניכרה והתבררה ביותר‬ ‫קשה לקיימה לשם שמים ולא להנאת‬ ‫לברכו‪ ,‬ועם זאת תתיישב לנו קושיא נוספת‬ ‫בהקרבתו את האיל רק לשם שמים שאז‬ ‫גופו‪ .‬ומשום כך אף שאמרו (קידושין לט‪):‬‬ ‫במעשה עקידת יצחק נצטווה אברהם‬ ‫הרי נודע לו שהקב”ה מתרצה גם בהקרבת‬ ‫שכר מצוות בהאי עלמא ליכא‪ ,‬עם כל זה‬ ‫תחילה להעלות את בנו על גבי המזבח‪,‬‬ ‫קרבן בהמה‪ ,‬ועם כל זה הוריד את בנו מעל‬ ‫במצוות שיש בהם הנאת הגוף ומשבר‬ ‫ואחרי שקיים המצוה ועקד את בנו נאמר‬ ‫גבי המזבח רק כאשר ציווה ה’‪ ,‬ואחר זה‬ ‫הנאתו מעולם הזה ועושה לשם שמים יש‬ ‫לו מפי המלאך שלא ישלח ידו לשחוט את‬ ‫עוד הקריב האיל במקומו לשם שמים‪ ,‬לכך‬ ‫לו שכר אף בעולם הזה מלבד אור הגנוז‬ ‫בנו‪ ,‬מדוע לא הוסיף הקב”ה להתגלות אליו‬ ‫אז זכה לברכות הגדולות ‘כי ברך אברכך‬ ‫לו לעולם הבא‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬מאחר‬ ‫גם בכדי להזהירו שלא לשחוט את בנו‪.‬‬ ‫וארבה ארבה את זרעך’‪ .‬ואז דייקא ‘ויקרא‬ ‫ששבר את טבעו שכרו כפול ואף בעולם‬ ‫מפרש התפארת שלמה ע”ה שעיקר‬ ‫אליו מלאך ה’ שנית מן השמים’‪‘ ,‬יען אשר‬ ‫הזה מקבל שכרו‪ .‬וידוע מה שאמרו משם‬ ‫הניסיון נאמר לו מפי הקב”ה להעלות את‬ ‫עשית את הדבר הזה’ שמנעת בשביל רצוני‬ ‫החתם סופר ע”ה שיותר קל להתענות לשם‬ ‫בנו לעולה‪ ,‬וכיון שקיים אברהם מצות‬ ‫דוקא‪‘ ,‬כי ברך אברכך והרבה ארבה את‬ ‫שמים מאשר לאכול לשם שמים‪.‬‬ ‫בוראו נברא ממעשה המצוה מלאך טוב‪,‬‬ ‫זרעך’‪ .‬ובזה יובן מדוע לא נאמר לו מתן‬ ‫נמצא אם כן‪ ,‬שלאברהם היו שני‬ ‫כידוע כי מכל מצוה נברא מלאך‪ ,‬וכפי‬ ‫שכרו מיד בדיבורו הראשון המלאך שציוה‬ ‫ניסיונות זה קשה מזה‪ ,‬האחד היה לעקוד‬ ‫שלמות המצווה כך שלמותו של המלאך‪,‬‬ ‫אותו שלא לשחוט את בנו‪ ,‬כי מתחילה‬ ‫את בנו ולהעלותו לעולה‪ ,‬ואברהם אבינו‬ ‫ומלאך זה הוא שאמר לו שלא לשחוט‬ ‫נצטווה רק להציל את בנו מן השחיטה‪,‬‬ ‫עשה זאת בשלימות לשם שמים‪ .‬ונתנסה‬ ‫את בנו כי אם לשחוט האיל חילופו‪ ,‬והוא‬ ‫וגם זה היה ניסיון לראות אם יתכוון בכך‬ ‫גם בניסיון יותר גדול ‘אל תשלח ידך אל‬ ‫המלאך השלם כדברי התפארת שלמה‬ ‫להנאת עצמו‪ ,‬וכיון שעמד גם בניסיון זה‬ ‫הנער’‪ ,‬שמצד עצמו ראוי שישמח בלבו‬ ‫(שם)‪ :‬לאחר הקרבת הקרבן נברא מלאך‬ ‫ולא היתה כוונתו כי אם לשם שמים‪ ,‬שוב‬ ‫שבנו יחידו נשאר לחיות‪ .‬ועם כל ההנאה‬ ‫חדש גבוה משל הראשון שהרי לא נגמר‬ ‫נאמר לו בשנית מתן שכרו שיזכה לשכר‬ ‫שבדבר‪ ,‬סילק כל נגיעותיו לצדדין ובגודל‬ ‫המצוה ביצחק רק במחשבה אבל אח”כ‬ ‫גם בעולם הזה‪.‬‬ ‫אהבתו וחיבתו לא עלה בלבו שום הנאת‬ ‫כשעשה המצוה בשלימות להקריב האיל‬ ‫הגוף בעבור מניעת מיתת בנו‪ ,‬אלא כמו‬ ‫תחת בנו ממש ואז נברא מלאך גבוה ורצה‬ ‫שהייתה כוונתו בציווי הראשון לשמו‬ ‫הקדוש ברוך הוא לשלוח הברכות האלו‬ ‫יתברך בלבד‪ ,‬כן היתה מחשבתו מיוחדת‬ ‫ע”י מלאך הגבוה‪.‬‬ ‫יצא לאור ע"י מכון אור לישרים‬ ‫לה’ יתברך לבד בלי שום פניית הנאת הגוף‪.‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫אין להעתיק או לצטט ללא אישור‬ ‫מפורש בכתב ממכון אור לישרים‬