gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עדן הנפשות · Eiden Hanifashois — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: עדן הנפשות · Eiden Hanifashois

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

עדן הנפשות · Eiden Hanifashois — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש‬ ‫גליון כ"ג | פרשת עקב תשפ"ו‬ ‫עדן השבוע‪ :‬להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם‬ ‫אל מעלת כבוד הקורא היקר!‬ ‫כבר מתחילין אנו להתכונן לקראת השנה החדשה שנת ה'תשפ"ז‪ ,‬ועל כן נשתדל להתעמק קצת – באופן‬ ‫השוה לכל נפש‪ ,‬להתעמק במשנת מרן האר"י הקדוש המבאר סודות המועדות‪ ,‬ונבאר דבריו כפי מה‬ ‫שהורו לנו רבותינו מאורי החסידות‪.‬‬ ‫לשון רבינו ר' חיים וויטאל זי"ע (שער הכוונות ענין ראש השנה דרוש ז)‪:‬‬ ‫סוד תקיעת שופר‪ ,‬ובתחילה אכתוב ענין אחד שנראה לעניות דעתי ששמעתי ממורי זכרונו לברכה‪,‬‬ ‫והוא זה‪ ,‬כי ב' שופרות הם‪ ,‬שופר הקטן ביום ראש השנה והוא בתבונה‪ ,‬ושופר הגדול לעתיד לבוא‬ ‫באימא עילאה הנקרא בינה‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (ישעי' כז יג)‪' :‬והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול'‪,‬‬ ‫מכלל דאיכא קטן‪ ,‬וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה (זהר ואתחנן רסו‪.):‬‬ ‫החילוק בין בינה ותבונה‪:‬‬ ‫ענין השופר שמרמז אל‬ ‫מבואר בדברי רבינו‪ ,‬כי השופר של ראש השנה‬ ‫'בינה'‪:‬‬ ‫(הנקרא בלשונו‪ :‬שופר הקטן) הוא בתבונה‪,‬‬ ‫מבואר בדברי רבינו שהשופר הוא ענין הבינה‬ ‫והשופר דלעתיד לבוא (בלשונו‪ :‬שופר גדול) הוא‬ ‫והתבונה‪ ,‬וביאור הדבר על פי פשטות הוא‪ ,‬כי‬ ‫באימא עילאה הנקרא בינה‪ .‬ויש לבאר מהו ענין‬ ‫השופר מעורר לב האדם לתשובה‪ ,‬וצריכין לשוב‬ ‫בינה ותבונה‪ :‬בינה הרי הוא עצם המדה‪ ,‬עצם‬ ‫מעומקא דליבא‪ ,‬על ידי שמתבוננים במעשיו‬ ‫ההבנה שאינה עדיין מקור להמדות‪ ,‬ותבונה הוא‬ ‫הלא טובים‪ ,‬ועל ידי זה לשוב בתשובה שלימה‪,‬‬ ‫ההתבוננות שהוא מקור המדות ומולידן‪ ,‬לכן‬ ‫וכמו שמבואר באור המאיר (ראש השנה ד"ה‬ ‫נקרא 'תבונה' שהוא נוטריקון‪ :‬בן ובת‪ ,‬כמו‬ ‫בתיקונים בראשית שאו מרום עיניכם) וזל"ק‪:‬‬ ‫שכתב הצמח צדק זי"ע (דרך מצוותיך שרש‬ ‫נודע שופר מורה בחינת הבינה‪ ,‬הוא התשובה‪,‬‬ ‫מצות התפלה סוף אות כ) וזל"ק‪ :‬אך הענין‬ ‫מלשון שפרו מעשיכם‪ ,‬כלומר התשובה שאתה‬ ‫דתבונה אותיות בן ובת כי הנה יש בינה עילאה‬ ‫שב אליו יתברך בעומק לבך‪.‬‬ ‫א‬ ‫באיזה דבר ואוהבו‪ ,‬אבל עדיין האהבה לא יצא‬ ‫ובינה תתאה פי' בינה עילאה היינו עצמיות‬ ‫לפועל להיות יש ודבר בפני עצמו‪ ,‬רק נעלם‬ ‫ההשגה שאינה מקור למדות עדיין ובינה תתאה‬ ‫בשכלו‪ ,‬ובטל בעצם השכל‪ ,‬ועדיין לא יצא המדה‬ ‫היינו כשנעשית מקור ושרש להולדת המדות‬ ‫להיות דבר ויש בפני עצמו‪ ,‬ומכל מקום הרי הם‬ ‫ובעבודת ה' היינו כשמתבונן בגדולת ה'‬ ‫כבר מקור להמדות שבלב‪ ,‬וזה נקרא תעלומות‬ ‫ותפארתו ונעשה ההשגה וההתבוננות מקור‬ ‫הלב‪ ,‬אבל כשיצא המדה להיות דבר ויש בפני‬ ‫להתפעלות שנמשך מזה בשכלו איך שראוי‬ ‫עצמו‪ ,‬אזי נקרא המדה שם בפני עצמו‪ ,‬וזהו כבר‬ ‫לאהבה אותו וליראה ממנו וזה נק' תבונה בן ובת‬ ‫המדות של זעיר אנפין‪ ,‬ונקרא התגלות הלבא‪.‬‬ ‫שהם כללות המדות הכלולים בהשגה דבינה הנק'‬ ‫תבונה‪-‬תעלומות הלב;‬ ‫תבונה‪.‬‬ ‫מדות‪-‬התגלות הלב –‬ ‫ומה שנקרא 'תבונה' בלשון נוטריקון 'בן ובת'‬ ‫הוא‪ :‬כי כללות המדות הוא אהבה ויראה‪ ,‬ואהבה‬ ‫עיבור ולידה‪:‬‬ ‫הוא כעין 'בן'‪ ,‬ויראה הוא כעין 'בת'‪ ,‬ומכיון‬ ‫תבונה בעבודת האדם‪ :‬כשהאדם מתבונן‬ ‫שנולד על ידי המוחין ענין המדות‪ ,‬שהמה בן ובת‪,‬‬ ‫בגדולת הבורא ית"ש בכדי להתעורר לידי אהבה‬ ‫נקרא תבונה מלשון נוטריקון בן ובת‪ ,‬כמבואר‬ ‫ויראה בקיום התורה ומצוות יש כמה שלבים‪.‬‬ ‫בליקוטי תורה לשבת שובה סז‪ .‬וזל"ק‪ :‬והנה‬ ‫בראשית ההתבוננות במוחו ושכלו‪ ,‬הרי זה עבודה‬ ‫כללות המדות הן אהבה ויראה נק' בשם בן ובת‪.‬‬ ‫קרה ועמוקה‪ ,‬ועדיין אינו מעורר אותו‬ ‫כי באהבה נאמר זכר חסדו וביראה נאמר אשה‬ ‫ההתבוננות שום התלהבות של המדות‪ .‬אחר‬ ‫יראת ה' (וזהו שאמרו רז''ל בת בתחלה סימן יפה‬ ‫ההתבוננות ומשיג איזה השגה בגדלות ה' האיך‬ ‫לבנים כי ראשית והתחלת העבודה הוא להמשיך‬ ‫לגדולתו אין חקר‪ ,‬אזי מתלהב המדות של המוחין‪,‬‬ ‫עליו בחי' יראה וכמ''ש בזהר ע''פ בזאת יבא‬ ‫ומגיע למסקנה כי כך יאתה לעבוד את ה' ולקיים‬ ‫אהרן כו' וכמ''ש במ''א) והשכליים נק' בשם אב‬ ‫מצוותיו‪ ,‬וזה נקרא תבונה‪ ,‬והמדות הן אז‬ ‫ואם המולידים המדות כנודע שהמדות נולדו‬ ‫במדריגה של 'עיבור'‪ .‬כלומר‪ ,‬שבהתבוננות זו‬ ‫ונתהוו מן השכליים‪.‬‬ ‫כבר מקיים את המצוות בהחלטה גמורה כי כן‬ ‫יאתה לעבוד את ה' ולאהבו וליראו‪ ,‬אבל עדיין‬ ‫ענין בינה‪ ,‬תעלומות‬ ‫לא יצא המדות בהתגלות לבו‪ ,‬רק עובד את ה'‬ ‫הלב‪ ,‬התגלות הלב‪:‬‬ ‫באהבה ויראה בתעלומות לבו‪ .‬אבל אחר כך‬ ‫ספירת הבינה הרי הוא קומה שלימה‪ ,‬וענין‬ ‫מתלהב לבו והמדות נולדות בבחינת לידה‪,‬‬ ‫קומה שלימה הוא קומה גמור של מוחין ומדות‬ ‫ונעשה ליש ודבר בפני עצמו‪ ,‬וזהו תכלית מצוות‬ ‫(חב"ד חג"ת ונה"י)‪ .‬אמנם מוחין ומדות המה שני‬ ‫אהבה ויראה‪ ,‬לעורר את המדות שיצא בהתגלות‬ ‫ענינים נפרדים‪ ,‬ולכן המוחין של בינה נקרא‬ ‫לבו ממשב‪.‬‬ ‫'בינה'‪ ,‬והמדות של בינה נקרא 'תבונה'‪ .‬וענין‬ ‫המדות של בינה (‪ -‬תבונה) הוא כשמתבונן האדם‬ ‫א וכמו שמבואר בליקוטי תורה (פר' מסעי צ‪ ).‬וזל"ק‪ :‬והנה להבין למה המסעות הם דוקא ע''ד העלאה והתכללות זו''נ באימא‪ ,‬יובן עפמ''ש‬ ‫לא יחפוץ כסיל בתבונה כ''א בהתגלות לבו‪ .‬פי' כסיל הוא בחי' יניקת החיצונים שיניקתם מהמדות דקדושה וכענין אברהם שיצא ממנו כו'‪,‬‬ ‫אך יניקה זו הוא דוקא מהמדות כשיצאו כבר מבחי' בינה להיות בחי' בפ''ע (שמהחזה ולמטה מתחיל עה''ד טו''ר לפי ששם מסתיים יסוד‬ ‫אימא)‪ ,‬אבל בהיותן כלולים ונעלמים בבחי' בינה ונק' חסדים המכוסים אז אין מהם יניקה לחיצונים כי בינה נק' עלמא דחירו כו' ולכן לא‬ ‫יחפוץ כסיל הנ''ל בתבונה אותיות בן ובת היינו המדות זו''נ כשהם כלולים בתבונה ונק' תעלומות לבו לא יחפוץ הכסיל בזה יען מבחי' זו‬ ‫אין לו יניקה רק בהתגלות לבו שהוא התגלות המדה אז יש לו יניקה‪ ,‬והטעם הוא כי יניקת החיצונים אינו נמשך כ''א מבחי' היש משא''כ‬ ‫מבחי' אין‪ .‬והנה כשהמדות כלולים בהשכל וההתבוננות הם בלתי מורגשים עדיין ליש ודבר וזה נק' תעלומות לב שנכלל האהבה ומכוסה‬ ‫בשכלו והשגתו והתבוננותו ומגודל ההתקשרות בההשגה אינו מרגיש האהבה כלל רק הם כלולים באור אימא ואינם בבחי' הרגשה וישות‬ ‫כלל ואז נק' בשם תבונה אותיות בן ובת הכלולים בהתבונה והדעת ממש וע''כ אין מזה שום יניקה לחיצונים שהם בחי' היש הגמור‪.‬‬ ‫ב כמו שמבואר בליקוטי אמרים תניא (פרק טז ובהג"ה) וזל"ק‪ :‬וזה כלל גדול בעבודת ה' לבינונים העיקר הוא למשול ולשלוט על הטבע‬ ‫שבחלל השמאלי ע"י אור ה' המאיר לנפש האלהית שבמוחו לשלוט על הלב כשמתבונן במוחו בגדולת א"ס ב"ה להוליד מבינתו רוח דעת‬ ‫ב‬ ‫ויראת ה' במוחו להיות סור מרע דאורייתא ודרבנן ואפילו איסור קל של דבריהם ח"ו ואהבת ה' בלבו בחלל הימני בחשיקה וחפיצה לדבקה‬ ‫בו בקיום המצות דאורייתא ודרבנן ות"ת שכנגד כולן‪ .‬ויתר על כן צריך לידע כלל גדול בעבודה לבינונים שגם אם אין יד שכלו ורוח בינתו‬ ‫משגת להוליד אהבת ה' בהתגלו' לבו שיהיה לבו בוער כרשפי אש וחפץ בחפיצה וחשיקה ותשוקה מורגשת בלב לדבקה בו רק האהבה‬ ‫מסותרת במוחו ותעלומות לבו (הגהה (והסיבה לזה היא מפני היות המוחין שלו ונר"נ שלו מבחי' עיבור והעלם תוך התבונה ולא מבחי'‬ ‫לידה והתגלות כידוע לי"ח)) דהיינו שהלב מבין ברוח חכמה ובינ' שבמוחו גדולת א"ס ב"ה דכולא קמיה כלא חשיב ממש אשר על כן יאתה‬ ‫לו יתב' שתכלה אליו נפש כל חי לידבק ולהכלל באורו‪ .‬וגם נפשו ורוחו אשר בקרבו כך יאתה להן להיות כלות אליו בחשיקה וחפיצה‬ ‫לצאת מנרתקן הוא הגוף לדבקה בו רק שבע"כ חיות הנה בתוך הגוף וצרורות בו כאלמנות חיות ולית מחשבה דילהון תפיסא ביה כלל כי‬ ‫אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ובמצותי' כמשל המחבק את המלך הנ"ל‪ .‬ואי לזאת יאתה להן לחבקו בכל לב ונפש ומאד דהיינו קיום‬ ‫התרי"ג מצות במעשה ובדבור ובמחשבה שהיא השגת וידיעת התורה כנ"ל הנה כשמעמיק בענין זה בתעלומות תבונות לבו ומוחו ופיו‬ ‫ולבו שוין שמקיים כן בפיו כפי אשר נגמר בתבונת לבו ומוחו דהיינו להיות בתורת ה' חפצו ויהגה בה יומם ולילה בפיו וכן הידים ושאר‬ ‫אברים מקיימים המצות כפי מה שנגמר בתבונת לבו ומוחו הרי תבונה זו מתלבשת במעשה דבור ומחשבת התורה ומצותיה להיות להם‬ ‫בחי' מוחין וחיות וגדפין לפרחא לעילא כאלו עסק בהם בדחילו ורחימו ממש אשר בהתגלות לבו [בחפיצה וחשיקה ותשוקה מורגשת בלבו‬ ‫ונפשו הצמאה לה' מפני רשפי אש אהבתו שבלבו כנ"ל] הואיל ותבונה זו שבמוחו ותעלומות לבו היא המביאתו לעסוק בהם ולולי שהיה‬ ‫מתבונן בתבונה זו לא היה עוסק בהם כלל אלא בצרכי גופו לבד [וגם אם הוא מתמיד בלמודו בטבעו אעפ"כ אוהב את גופו יותר בטבעו]‬ ‫וזה רמזו רז"ל באמרם מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה והוה ליה למימר מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה‪ .‬אלא הענין כי‬ ‫דחילו ורחימו שבהתגלות לבו הם המתלבשים במעשה המצות להחיותם לפרחא לעילא כי הלב הוא ג"כ חומרי כשאר אברים שהם כלי‬ ‫המעשה אלא שהוא פנימי וחיות להם ולכן יכול להתלבש בהם להיות להם גדפין להעלותם‪ .‬אך הדחילו ורחימו שבתבונות מוחו ותעלומות‬ ‫לבו הנ"ל גבהו דרכיהם למעלה מעלה מבחי' המעשה ואי אפשר להם להתלבש בבחי' מעשה המצות להיות להם בחי' מוחין וחיות להעלותן‬ ‫לפרחא לעילא אם לא שהקב"ה מצרפן ומחברן לבחי' המעשה והן נקראות בשם מחשבה טובה כי אינן דחילו ורחימו ממש בהתגלות לבו‬ ‫כי אם בתבונת מוחו ותעלומות לבו כנ"ל (הגהה (וכמ"ש בזוהר וע"ח דתבונה אותיות ב"ן וב"ת שהן דחילו ורחימו ולפעמים התבונה יורדת‬ ‫להיות מוחין בנוק' דזעיר אנפין שהן אותיות התורה והמצות והמשכיל יבין)) אך צירוף זה מצרף הקדוש ברוך הוא כדי להעלות מעשה‬ ‫המצות ועסק התורה הנעשים על ידי מחשבה טובה הנ"ל עד עולם הבריאה מקום עליית התורה והמצות הנעשים ע"י דחילו ורחימו שכליים‬ ‫אשר בהתגלו' לבו ממש אבל בלא"ה נמי עולים לעולם היציר' ע"י דחילו ורחימו טבעיים המסותרים בלב כל ישראל בתולדותם כמ"ש לקמן‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫וביותר מבאר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש זי"ע (תורת חיים פר' בא מעמוד קכח ואילך)‪ :‬וי"ל תחלה שרש ענין בחי' עיבור בגשמי'‬ ‫בקטנות במעי אמו שהולד ראשו בין ברכיו [מקופל ואוכל מה שאמו אוכלת דרך הטבור כו'‪ .‬פי' מקופל ראשו בין ברכיו] שזהו מוחין‬ ‫דחב"ד נעלמ[י'] בחג"ת ונה"י שהן הירכים בבחי' הקטנות מאד‪ ,‬והיינו ענין [קטנות המדות כמו שהן מצומצמים ונעלמים מאד בשכל בבחי'‬ ‫עיבור והתכללות כולד במעי אמו‪ ,‬והוא] מה שאנו רואים שיש מציאות אהוי"ר במוח בינה כאשר [י]תבונן האדם בדבר מה שהוא טוב לו‬ ‫שיחייב שכלו ודעתו שיאהוב אותו הדבר שהוא טוב בעיניו‪ ,‬או להיפוך בהתבוננו' בדבר מה שהוא [רק] רע לו ומזיק שיחייב שכלו שישנא‬ ‫אותו [או] יפחד ויברח ממנו‪ ,‬אזי עדיין [אוי"ר זו] כלולים בהעלם גדול בהתבוננות זו ואינם ניכרים במציאות כלל עדיין אפי' בהרגש‬ ‫התפעלות השכל כלל‪ ,‬כי כאשר המוח מתפעל באוי"ר נכרים עכ"פ במציאות מדות אהוי"ר רק שהן במוח עדיין אבל כשאינם עדיין בבחי'‬ ‫התפעלות מורגש[ת] במוח כלל רק מה ש[י]חייב שכלו ודעתו שראוי לאהוב דבר זה ועדיין אין לו התפעלות במורגש גם במוחו זה[ו] הנק'‬ ‫בחי' קטנות המדות שכלולים ונעלמים בשכל בתכלית‪ ,‬כי מה שהשכל נותן חיוב לאוי"ר אין זה מהות מדות במציאות רק בחי' נה"י דבינה‬ ‫(שנק' תבונה שהוא פנימי' המח ‪').‬וכמו שידוע לכל מתחיל בעבודה הנ"ל בהתבוננות שגם שיוקלט היטב ההשגה אלקי' במוח בגדולת ה'‬ ‫איך שמחיה את הכל מאין ליש וכה"ג לא יוליד מזה התפעלות אהוי"ר בהרגש המוח ג"כ‪ ,‬רק שראוי לאהוב את ה' [ו]לילך בדרכיו וליפחד‬ ‫ולירא מה' להיות סו"מ בפו"מ (שנק' בכ"ן דארף מען כו') שכך יאתה ע"פ התבוננות אלקי' שמחייב זה כו'‪ ,‬וההשגה האלקי' מקפת לחיוב‬ ‫זה דאהוי"ר מכל צד עד שנכללים ובטלים שם במציאו"ת (משא"כ אוי"ר שהן בבחי' התפעלות ממש במוח בינה נק' דו"ר שכליים שבאים‬ ‫בבחי' גילוי [ה]הרגשה ממש‪ ,‬אבל כשהשכל וטעם נעלם הוא בחיוב הזה דאהוי"ר זהו ענין מה שראשו בין ברכיו שחב"ד שבמדות נעלמים‬ ‫בנה"י שאין נראה רק החיוב לאהוי"ר לבד כו')‪ .‬וזהו הנק' מ"ם סתומה שסתום מכל צד כולד הסתום במעי אמו בלתי ניכר במציאות בפ"ע‬ ‫כך המדות אוי"ר סתומים ונעלמים וכלולים בבינה והשגה כנ"ל ורק דרך בחי' העלם ומקיף נמשך למדות אלה שהן בבחי' הקטנות כולד‬ ‫שמקבל דרך הטבור [מ]מה שאמו אוכלת ולא דרך פיו כי פיו סתום וטבורו פתוח כו' כי המוחין שלו סתומים ונעלמים בתכלית כו' (ויובן‬ ‫זה גם עכשיו בזמן הגלות שנמשל לעיבור כידוע במאמר המשנה [אפילו בשעה] שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עובר"ה כו' [ש]מדות‬ ‫דאהוי"ר שבכנס"י הן בבחי' הקטנות רק לחיוב [אוי"ר] בלא טעם [ו]מוחי' מגולים ו[ה]השגה דבינה מקפת מרחוק‪ ,‬אמנם נמשך חיזוק וחיות‬ ‫מבחי' העלם ומקיף דבינה למדות אהוי"ר אלה עד שהן חזקים וקיימים לענין מעשה בסו"מ וע"ט כאלו הן מקבלים חיות ואור מבחי' המוחי'‬ ‫בגילוי במורגש ויותר מזה וכמ"ש מי יתנני כירחי קד"ם שמלמדים לתינוק כל התורה בבחי' [ה]מקיף דנר"נ כו'‪[ ,‬וראי'] שלע"ל בגאולה‬ ‫שנק' לידה [י]פתח [ה]סתום וירא[ו] בעין כולד הנולד ש[נ]פתחו עיניו כו') (וזהו אוכל מה שאמו אוכלת שהוא א"ם הבנים דכנ"י שכלולים‬ ‫ב"ה כל נש"י בבחי' עיבור בזמן הגלות כידוע (וגם מאכל דלחם דתו' אוכל דרך טבורו [לכריסו] לבד כמ"ש במ"א)‪ ,‬וזהו מ"ם סתומה‬ ‫דלמרב"ה המשר"ה כו' שהוא בחי' בינה אם הבנים כמ"ש כי א"ם לבינה תקרא בעוד שכלולים נש"י כלולים בה בבחי' עיבור בבחי' תלת גו‬ ‫תלת כו')‪ .‬והנה מ"ם סתומה זו לבד ענין הסתומים שסתום מכל צד שלא יצא הולד‪ ,‬משא"כ מ"ם פתוח"ה שמולדת המדות שנק' ולד והוא‬ ‫מאמר פתוח כמשי"ת‪ ,‬הנה עיקר הסתימות דמ"ם סתומה הוא על ענין הסתימות וההעלם דנקודת אור החכמה שנק' טפת אבא באימא‪,‬‬ ‫ג‬ ‫מדת הגדול‪ ,‬אזי הוא חירות שלימה‪ ,‬כמו שמבואר‬ ‫ענין זה בביטויים שונים‪:‬‬ ‫בסידור תפלה למשה (לרמ"ק; שער ה סימן יא)‬ ‫וז"ל‪ :‬תקע בשופר גדול יש שופר סתם ויש שופר‬ ‫בינה בחכמה; בינה‬ ‫גדול שופר סתם הוא בחינת הבינה בגבורה והיינו‬ ‫בגבורה‪:‬‬ ‫אילו של יצחק ומשם נמשך גאולה בלתי שלימה‬ ‫מה שמבואר כאן בלשון האריז"ל ששופר קטן‬ ‫דהיינו סטרא דיובלא דנפקו ישראל ממצרים‬ ‫הוא בתבונה ושופר גדול הוא בבינה‪ ,‬מצינו‬ ‫ולכך לא היתה גאולתם שלימה אמנם שופר גדול‬ ‫שנקרא גם כן בלשון אחר‪ ,‬והוא‪ :‬שופר קטן הוא‬ ‫היינו בחי' הבינה בחכמה שמשם הוא גדול‬ ‫בבינה שבגבורה‪ ,‬והשופר גדול הוא בבינה‬ ‫מסטרא דגדולה חסד אברהם ומתמן מתערי רחמי‬ ‫שבחכמה‪ ,‬והחילוק ביניהם‪ ,‬כי כשהבינה הוא‬ ‫ולא דינין והתוקע השופר הזה אל הגאולה הוא‬ ‫בגבורה‪ ,‬אין החירות שלימה‪ ,‬ויש אחריה גלות‪,‬‬ ‫החכמה ומשם נמשך הגאולה ברחמים גדולים‬ ‫אבל כשהבינה הוא בחכמה‪ ,‬והוא מקור החסד‪,‬‬ ‫והוא ענין נקודה בהיכלא שההשגה דמקיף דבינה היא המקפת ומסתרת ומעלמת לנקודת אור החכ' בתוכה מכל צד (כמו הברקת נקודת‬ ‫המושכל שנעלם ונסתר בהעלם תמצית ההסבר וההשגה שנק' עומק המושג טרם שבא להשגה והבנה בגילוי שנק' פנימי' בינה והוא כח‬ ‫המוליד את השכל שנסתר עצם נקודתו כשבא לכלל עומק ההשגה דוקא‪ ,‬משא"כ בגילוי ההשגה יכולים לעמוד על נקוד' דחכמה)‪ .‬וזהו‬ ‫כמשל כח ומקור כח המוליד את הולד שהוא בא בהעלם גדול בהיותו סתום במעי אמו עד שמתפשטים גידול אבריו בשר יוצא לגילוי כל‬ ‫מה שהוא בהעלם בכח המוליד בטפת הדכר שהוליד את הולד‪ ,‬וכך הוא בבחי' טפת אבא שהוא מקור קסאּ המוליד למדות דאהוי"ר סתום‬ ‫אור כחו במדות אלה אע"פ שכבר יצאו מכח המוליד דאור טפת יסוד אבא אבל הוא סתום ונעלם בבינה כנ"ל ע"כ המדות האלה הן סתומים‬ ‫ונעלמים בבינה בתכלית הקטנות כנ"ל עד שמתפשטים ויוצאי' לגילוי (כמ"ש בזהר ע"פ מראש צורים אראנו כו'‪( ,‬ודוגמא לכ"ז הוא מה‬ ‫שאנו רואים בתושב"כ ותושבע"פ שנק' חו"ב וספר וסיפור כו' דתושב"כ היא בחי' נקודה דאור אבא [ד]חכ' שבא הכל בסתימות ובקיצור‬ ‫בכל פ' ופ' ובתושבע"פ בא העלם זה לגילוי כמו שנדרש מכל אות וקוץ תלי תלים של הלכות כמו מנלן א"ק כו' כמו יש אם למקרא יש אם‬ ‫למסורת ‪,‬אבל עד שבא לגילוי גמור במשנה ותלמוד הכל סתום ונעלם בהיכל דבינה כמ"ש במ"א עמ"ש אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני‬ ‫כו' וכן מ"ש הביאני המלך חדרי"ו וכמ"[ש] אשר כתבתי להורותם להרת"ם כתי' ועכ"ז כשבא לגילוי גמור בו"ק דשיתא ס"מ נאמר אל‬ ‫תטוש תור"ת אמ"ך כולד הנולד כו' וד"ל ‪).‬אך הנה עדיין י"ל בענין בחי' [ע]יבור דקטנות דולד במעי אמו שראשו בין ברכיו כנ"ל שלפי‬ ‫הנ"ל הרי יש בזה ב' ענינים הפכיים בנושא א' ממש‪ ,‬שהרי עיקר ענין בחי' העיבור הוא שהמדות דאוי"ר דהיינו מה ש[י]חייב השכל שראוי‬ ‫לאהוב ולירא כו' הוא כלול בהעלם בשכל דבינה הרי השכל עיקר והמדות טפלים ובטלים במציאות[ן] לפי שנכללים בשכל‪ ,‬וענין ראשו‬ ‫בין ברכיו היינו שהשכל והמוחי' כלולים בהעלם גדול [במדות] תלת גו תלת [כו'] כנ"ל שהוא להיפוך שהמדות נראי' עיקר והשכל והטעם‬ ‫שבהן בהעלם הן כמו טפל לעיקר‪ ,‬ואיך יוכל להיות ב' הפכים בנושא א'‪ .‬ובאמת זה וזה נק' בחי' קטנות אלא שהעלם והתכללות המדות‬ ‫בשכל נק' קטנות המדות בכלל והעלם השכל במדות נק' קטנות המוחי' ושניהם כא' באים‪ .‬וכידוע שיש ב' מיני העלם‪ ,‬העלם העליון‬ ‫בתחתון והעלם התחתון בעליון‪ ,‬והן ב' מיני מלויים הפכיים ויכולים להיות כא'‪ .‬והוא מה שאנו רואים [בעבודת ה'] בענין אהוי"ר דקטנות‬ ‫מה שהשכל מחייב אהבה או יראה אע"פ שהן בהעלם ובקטנות העיבור והתכללות בשכל המחייבן הנה יש באהבה ויראה זו בכח ובהעלם‬ ‫כל מה שעתיד לימשך בהן בחי' המוחין דגדלות דאו"א שהוא לאחר שנולדים המדות אהוי"ר בלב יתגדלו בטעם ושכל גמור והתפעלות‬ ‫האהוי"ר כמ"ש לפי שכלו יהולל איש כו' (כמשי"ת)‪ ,‬רק שהמוחי' הללו הן עכשיו באהוי"ר זו בכח ובהעלם בבחי' נה"י שבהן לבד שזה ענין‬ ‫ג' [גו] ג' ראשו בין ברכיו כו' (שהוא רק ההודאה שכך יאתה ע"פ השכל‪ ,‬וג"ז אמת דההודאה זו כלולה בהתכללות בשכל כאלו אינו במציאות‬ ‫בפ"ע כלל ונק' מח' טובה שה' מצרפה למעשה (כמ"ש בלק"א פי"ו) דהיינו שעתידה מח' שבהודאה זו לבא למעשה כשהוא בבחי' גדלות‬ ‫המוחי' וגדלות המדות בגילוי חג"ת ונה"י כנ"ל דבזמן הגלות שנק' עיבור בחי' אוי"ר זה שבהעלם בשכל חזקי' מאד לענין מעשה בסו"מ‬ ‫וע"ט כל היום כמו ש[י]הי' בלידה כו')‪ .‬ודוגמא לזה דיבור שכלול בהעלם במח' שהוא מתעלם בדבור אח"כ בהתפשטות והרחב[ה] או כמו‬ ‫טעם לרצון שכלול ברצון שלמעלה מן הטעם‪ ,‬וזהו העלם השכל ברצון שבשעה זו עצמ[ה] יש העלם [ו]כח הרצון בטעם זה שעתיד‬ ‫להתפשט ולהתגלות בהרחבה כמו והחכ' מאין תמצא מההעלם לגילוי כידוע וד"ל‪ .‬ונמצא כשהמדות דאהוי"ר הנ"ל כלול[י'] בהעלם בשכל‬ ‫לפי שאינם רק קצה האחרון של השכל שהוא רק מה שהשכל נותן ומחייב לאהוי"ר ואינם נחשבים מאומה לגבי עיקר השכל‪ ,‬הרי באותה‬ ‫שעה עצמה השכל בהעלם גדול במדות אהוי"ר הללו הרי לא נשאר בהן רק [מה] ש[י]חייב לאהוי"ר לבד שהוא רק ההסכם לבד כו'‪ ,‬וא"כ‬ ‫קטנות המוחי' שבמדות הללו בהעלם וקטנות המדות שהן בהעלם בשכל הן באים כא' ממש‪ ,‬רק שמ"מ יש הפרש בזה דבחי' קטנות המדות‬ ‫הוא מצד שכלולים במוחי' דאימא כמו אוכל מה שאמו אוכלת כו' שהרי אין קיום לאהוי"ר הנ"ל רק ממה שהשכל יחייב והן עצמן בלתי‬ ‫מורגשים כלל רק מה שהשכל נותן שיאהוב כו'‪ ,‬ובחי' קטנות המוחי' במדות הללו הוא מוחי' דאימא ששייך להתפעלות המדות הללו כשיהי'‬ ‫בגדלות שזהו השכל שייך רק להמדות ולא מוחי' דאימא עצמה‪ ,‬אבל מה שהשכל מחייב אהוי"ר הוא בעצם המוחי' דאימא ממש (והוא‬ ‫בחי' ז"ת דאימא כמשי"ת) וד"ל‪ .‬והנה ידוע שיש ה' מדריגות עיבור יניקה ומוחי' ובמוחי' יש ב' מדריגות מוחי' ששייך למדות לבד ומוחי'‬ ‫דאימא הוא הנמשך בשביל גדל[ו]ת המוחי' שבמדות‪ ,‬והב' גדלות המוחי' דאימא עצמה במדות והוא הנק' גדלות ראשון דאימא‪ ,‬והג' גדלות‬ ‫שני באבא (והוא ענין למ"ד מ"ם דצל"ם והצ' הוא המוחי' שמצומצם לפי המדות לבד כו' וספי' ומ"ת הן גדלות ראשון דאימא וגדלות שני‬ ‫דאבא) ונמצא יש כאן ה' מדרגות‪.‬‬ ‫ד‬ ‫קרוב מאוד לכל אחד ואחד‪ :‬כשהאדם חוטא אזי‬ ‫שאין אחריה גלות לזה אמר תקע בשופר וכו'‬ ‫פוגם בשמותיו של הקב"ה‪ ,‬כי כל התורה כולה‬ ‫ומשם הגאולה העתידה לעורר החירות שאין‬ ‫הרי הן שמותיו של הקב"ה‪ .‬ומהו ענין 'שם'‪ .‬כמו‬ ‫אחריה שיעבוד ועלה קאמר לחירותינו וכו'‬ ‫לגבי האדם‪ ,‬מטרת שמו הוא כדי לקראו שעל ידי‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫שקוראין שמו הוא נפנה אל הקורא שמו‪ ,‬כך‬ ‫ענין השופר על פי פשוט‬ ‫כביכול שמותיו של הקב"ה הוא כדי שעל ידה‬ ‫ממשיכין ומורידין את הקב"ה למטה אל האדם‪,‬‬ ‫ועל דרך המוסר‪:‬‬ ‫ועל ידי שלומדין תורה ממשיכין את הקב"ה‬ ‫עד כה נתבאר באופן עמוק ענין הב' שופרות –‬ ‫למטה להאדם הקורא בתורה‪ .‬ומי שעובר על מה‬ ‫שופר הקטן ושופר גדול‪ .‬עכשיו נבאר הענין‬ ‫שכתב בתורה‪ ,‬הרי פוגם בשמותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫באופן פשוט יותר‪ :‬ענין התשובה הוא מעין ענין‬ ‫ענין שמו של הקב"ה הוא מה שנקרא בזוהר‬ ‫של תחיית המתים לעתיד לבוא‪ ,‬כי הרשעים‬ ‫ממלא כל עלמין‪ ,‬אמנם יש בחינה יותר גבוה‬ ‫בחייהם קרויים מתים‪ ,‬וכדי לחזור בתשובה‪,‬‬ ‫שהוא הנקרא סובב כל עלמין‪ ,‬ואיהו ממלא את‬ ‫צריכין השתדלות גדול כעין תחיית המתים‪,‬‬ ‫השמות ולמעלה מן השמות‪ .‬כשאדם עובר על מה‬ ‫להחיות הרשעים שיקראו שוב חיים‪ ,‬ונמצא כי‬ ‫שכתב בתורה‪ ,‬אזי פוגם בשמות של הקב"ה‪,‬‬ ‫התעוררות התשובה על ידי השופר הוא מעין ענין‬ ‫והיינו בממלא כל עלמין‪ ,‬אבל בבחינת סובב כל‬ ‫קיבוץ גליות לעתיד לבוא שעל ידי השופר גדול‪,‬‬ ‫עלמין אי אפשר לפגום‪ ,‬כמו המשל‪ :‬השממית‬ ‫שגם על ידי השופר קטן מחזירים הניצוצות‬ ‫נמצא גם בהיכלו של המלך ואינו פגם‪ ,‬כי אינו‬ ‫שנפלו ונתפזרו על ידי העוונות לבין הגוים‪ ,‬ועל‬ ‫ניכר כלל‪ ,‬כמו כן במקום נעלה זו של סובב כל‬ ‫ידי תשובה מחזירים‪ ,‬ולכן נקרא השופר של ראש‬ ‫עלמין‪ ,‬לא ניכר שום פגם של החטאים‪ .‬וכמו‬ ‫השנה קטן‪ ,‬לגבי השופר של משיח הנקרא גדול‪,‬‬ ‫למשל כשנתקלקל המעיין וצריכין לתקנו‪ ,‬הדרך‬ ‫כי על כל פנים הם מסוג אחד – שניהם מחזירים‬ ‫שמתקנין אותו הוא על ידי שחופרים יותר עמוק‬ ‫הניצוצית שבין הגוים‪ ,‬ומקבצים הגליותג‪.‬‬ ‫במקור מוצא המעיין ושם מתקנים המעיין‪ ,‬כמו‬ ‫ענין השופר של ראש‬ ‫כן הוא למעלה‪ ,‬כדי לתקן הפגמים בשמות‬ ‫השנה לעומת השופר‬ ‫הקדושים של הקב"ה צריכים לעורר בחינת סובב‬ ‫גדול לעתיד לבוא‪:‬‬ ‫עכשיו נבאר דברי רבינו‪ ,‬לפי דרכי החסידות‪,‬‬ ‫שלוקחים כל המושגים הגבוהים‪ ,‬ומלמדים האדם‬ ‫דעת‪ ,‬כיצד זה נוגע לעצם העבודה לכל איש‬ ‫ואיש‪ ,‬ומפשיטים את המושגים הגבוהים‪ ,‬שיהיה‬ ‫ג וכמו שמבאר הישמח משה וזל"ק‪ :‬א' מטעמי השופר שמרמז על שופר גדול שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' ויש להבין רמז‬ ‫הזה מאי בעי הכא איזה התעוררות תשובה נצמח מזה דודאי כל הרמזים כולם להתעוררות תשובה הן אמת שכפשוטו י"ל שיראה שיזכה‬ ‫לעמוד אז ביום הדין הגדול של אז‪.‬‬ ‫אבל עוד י"ל כי זה מעורר כמה היא גנות החוטאים ע"פ היערת דבש ח"א דרוש א' בברכת תחיית המתים ותמצית דבריו כי תשובת החוטא‬ ‫הוא כעין תחיית המתים ע"ש עד שהם מתים גמורים וצריך התחזקות תשובה גדולה כמו על המת שיחיה כמו שנאמר באלישע‪.‬‬ ‫דהא יש להקשות למה נקרא שופר גדול איזה הוא קטן וצ"ל דשופר של ר"ה הוא הקטן ובוודאי בענינו כי במה נחשב מהותו והתכלית הוא‬ ‫עצמותו ועל זה תסוב התמי' דגדול וקטן לא שייך רק בסוג אחד רק דזה גדול בענינו וזה קטן אבל לא בשני ענינים ושני סוגים חלוקים‬ ‫והא דכתיב גדול ה' מפרש כי הוא לענין ומהולל מאוד היינו לענין השבח שאנו מתארים מה שנמצא בנו לשלימות ובוודאי גם בענין זה‬ ‫צ"ל כי בו ית' יותר נכבד היא כמו דאיתא במדרש יכול כמוני כו' אבל זה הכלל לפי השגותינו שאין אנו משיגין באופן אחר אבל באמת‬ ‫ולגדולתו היינו בעצמותו אין חקר כלל אין לנו תפיסה בו כלל כי הוא בענין אחר לגמרי ואם כן בשופר קשה אלא וודאי צריך לומר דגם‬ ‫בשופר הזה [של ראש השנה] מעין קיבוץ גלות שמקבץ ניצוצות הנדחים והנפזרים בין הגוים ומחיה מתים‪ ,‬ואם כן הוא ענין אחד‪ ,‬ולכך‬ ‫נקרא זה גדול‪ ,‬ולזה בא הרמז הזה [שהוא גדול מזה שאנו תוקעים‪ ,‬שהוא גם כן דוגמא לתחיית המתים‪ ,‬ונמצא הם על כל פנים בסוג אחד‬ ‫והבן]‪.‬‬ ‫ה‬ ‫כל עבודתינו בעולם הזה הוא לעורר‬ ‫כל עלמין‪ ,‬שהוא המקור של ממלא כל עלמין‪,‬‬ ‫ההתעוררות על ידינו להתקרב אל הקב"ה ועל‬ ‫ועל ידי כן מתקנים כל הפגמיםד‪.‬‬ ‫ידי זה נתעורר ההתעוררות מצד הקב"ה להתקרב‬ ‫וזאת נעשה על ידי השופר של ראש השנה‪.‬‬ ‫אלינו‪ .‬כי תכלית משרת היצר הרע הוא להשכיח‬ ‫אמנם השופר שלעתיד לבוא‪ ,‬הוא לגלות ענין‬ ‫בלבנו את מציאת ה'‪ ,‬ועבודתינו בעשיית המצוות‬ ‫יותר עמוק וגבוה מבחינת סובב כל עלמין‪ ,‬וזהו‬ ‫הוא לקבוע בלבנו זכרון מציאת ה'‪ ,‬ובפרט‬ ‫עצם המאציל‪ ,‬כי לעתיד לבוא גם הבחינה של‬ ‫במצוות שופר שהוא לעורר ישנים מתרדמותם‪,‬‬ ‫סובב כל עלמין יהיה בבחינת ממלא כל עלמין‪,‬‬ ‫להתקרב לה' באתערותא דלתתא‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫ועל ידי השופר הגדול ימשיכו את בחינת עצם‬ ‫מעוררים הזכרון אצל הקב"ה לזכור בנו‬ ‫המאציל להיות לבחינת סובב כל עלמיןה‪.‬‬ ‫ולהתקרב אצלינו‪ .‬אמנם לעתיד לבא יתבטל‬ ‫עבודה זו‪ ,‬כי יתגלה שישראל וקוב"ה כולא חד‪,‬‬ ‫אופן הב'‪ :‬שופר קטן של‬ ‫ולא היה מעולם שום פירוד‪ ,‬ולכן לא יצטרך‬ ‫ראש השנה באתערותא‬ ‫אתערותא דלתתא להתקרב אל הקב"ה‪ ,‬כי‬ ‫דלתתא לעומת שופר‬ ‫מעולם לא התרחקנו‪ .‬וזו החילוק בין שופר קטן‬ ‫גדול לעתיד לבא‪:‬‬ ‫ד וכמו שמבאר הבעל התניא זי"ע (ליקוטי תורה לשבת שובה סז‪ ).‬וזל"ק‪ :‬כי הפגם הוא שפוגם בתורה שהיא חכמתו ית' וכך חייבה חכמתו‬ ‫להיות זו מ''ע וזו מל''ת אבל למעלה מהחכמה שם אין פגם מגיע כי שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך והעובר על התורה שהיא בחי'‬ ‫חכמה צריך להמשיך ממקום עליון למעלה מן החכמה היא בחי' ממעמקים וכמו עד''מ אם נתקלקל מוצא מים צריך לחפור בעומק המעיין‬ ‫לתקן וכך אנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכולהו פי' ממלא כל שמהן שהתורה כולה היא שמותיו של הקב''ה שכמו שע''י שם‬ ‫האדם אשר יקרו לו הנה ע''י קריאה זו נמשך האדם ופונה אל הקורא כך התורה היא בחי' שם להקב''ה להיות קוראין וממשיכין גילוי‬ ‫אלקותו ית' ע''י התורה כי רמ''ח מצות הן רמ''ח אברין דמלכא שבהם נמשך חיות ואור א''ס ב''ה כמו שבאברי האדם עד''מ נמשך הדם הוא‬ ‫הנפש ולכן ע''י התורה נמשך אור א''ס ב''ה אבל מי שהעביר את הדרך ופגם בתורה הנה זאת תקונו לשוב אל ה' ממעמקים מעומקא דליבא‪.‬‬ ‫וכמ''ש ויצעקו אל ה' בצר להם ואזי ממשיך מעומק העליון בחי' אור א''ס ב''ה עצמו הסוכ''ע כי הוא הממלא כל שמהן ואיהו שלימו דכולהו‬ ‫ועי''ז משלים וממלא כל החסרונות והפגמים‪.‬‬ ‫ה כמו שמבאר הבעל התניא זי"ע (ליקוטי תורה לראש השנה נט‪ ,‬ג) וזל"ק‪ :‬והנה כל זה הוא בחי' שופר דר''ה שע''ז נאמר ואד' הוי' בשופר‬ ‫יתקע כו' (ועמ''ש ע''פ כי כארץ תוציא צמחה כו' כן אד' הוי' יצמיח כו' שזהו ההתגלות שבר''ה כו' ע''ש) אבל לעתיד לבא כתיב והיה ביום‬ ‫ההוא יתקע בשופר גדול והענין כי הנה כבר נת' ענין שופר דר''ה שהוא להמשיך להיות בחי' ממכ''ע שהוא ענין התהוות מדת מלכותו ית'‬ ‫כאמרם ז''ל אמרו לפני מלכיות כו' וכן למלאות כל הפגמים שנעשו בשם הוי' שבבחי' השתלשלות שהוא ג''כ בחי' ממלא כנ''ל יו''ד בחכמה‬ ‫כו' וההמשכה היא מבחי' סוכ''ע שהוא רצון העליון ועי''ז הוא ממלא כל שמהן כו' וזהו ענין שופר (ועמ''ש מזה בד''ה תקעו בחדש שופר‬ ‫ובד''ה שוש אשיש) אמנם עכ''ז נקרא שופר סתם ולא שופר גדול והענין כי הנה גם בחי' סוכ''ע אע''פ שהוא בחינה מה שאינו מתלבש‬ ‫ונתפס בתוך העולמות והוא בחי' לא שניתי כו' כמבואר למעלה עכ''ז מאחר שהוא בחי' סובב ומקיף לעלמין א''כ הוא בגדר בחי' עלמין‬ ‫וכמו עד''מ השמים והארץ שהשמים מקיפים את הארץ וכל אשר עליה וסובבים סביב הארץ תמיד שאע''פ שמאוד גבוה שמים מעל הארץ‬ ‫עד שהארץ היא רק כגרגיר חרדל לגבי השמים עכ''ז יש להם ערך זה לזה עד שמוכרח שגם השמים יש להם תכלית וגבול כיון שהם‬ ‫המקיפים הארץ כו' רק שאעפ''כ גבהו שמים מעל הארץ כו' ועד''ז יובן ג''כ הנמשל בענין סוכ''ע וממכ''ע דאע''פ שבחי' סוכ''ע הוא בבחי'‬ ‫אין סוף לגבי ההארה המתלבשת בעולמות להיות ממכ''ע ולא כמו בגשמיות שהשמים הם בעלי גבול ממש עכ''ז מאחר שהוא בחי' סובב‬ ‫ומחיה לעלמין בבחי' מקיף עכ''פ הוא בערך וגדר בחי' עלמין אבל עצמותו ית' מובדל לגמרי מגדר בחי' עלמין אפילו מלהיות מאיר בבחי'‬ ‫סובב ומקיף כו' ויתגלה לע''ל כי הנה כתיב הללוהו כרוב גודלו פי' שיש הרבה מיני גודלו זה למעלה מזה עד אין קץ ותכלית ולכן נאמר‬ ‫כרוב גודלו ולא נאמר כגודל גודלו ומה שעתה הוא בחי' סובב ומקיף יתגלה לעתיד בבחי' פנימי וזהו ענין והיה ביום ההוא והוא ע''ד מ''ש‬ ‫ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה שבחי' הוא בחי' סתים דהיינו בחי' סוכ''ע כמ''ש בספ''ד ס''פ תרומה (דקע''ז ע''ב) ע''פ הוא עשנו הוא‬ ‫אקרי מאן דסתים ולא שכיח כו' יהיה לע''ל בבחי' זה שהוא בחי' התגלות לנוכח וע' בזהר פ' שלח (דקע''א ע''א) מענין ביום ההוא ובפרדס‬ ‫שער י''ד פ''ג והנה אז כאשר יומשך בחי' סוכ''ע להיות בבחי' גילוי ממש אזי יומשך בחי' סובב מבחי' עליונה יותר (דהיינו מבחי' שאינו‬ ‫בגדר עלמין כלל ועמ''ש מזה בביאור ע''פ הבאים ישרש יעקב כו' שזהו ענין השמים החדשים כו' ע''ש והיינו בחי' אשר אני עושה אני‬ ‫די יקא הוא המאציל עליון ב''ה כו' משא''כ בשמים דעכשיו כתיב ואת כל אלה ידי עשתה כו' וההפרש זה בין בחי' ידי עשתה לבחי' אשר‬ ‫אני ממש עושה יובן עפמ''ש בד''ה ויושט המלך לאסתר בענין ההפרש בין בחי' שרביט הזהב אשר בידו ובין מ''ש אח''כ ויושט המלך כו'‬ ‫ע''ש ג''כ מענין זה) ואזי יתקע בשופר גדול פי' דכמו בשופר דר''ה עכשיו הוא בחי' ההמשכה מסוכ''ע בממכ''ע כן גם לע''ל שיומשך מבחי'‬ ‫עליונה הרבה יותר להיות בבחי' סובב אזי ג''כ השופר יהיה המשכה מבחי' ומדרגה העליונה העצומה ההיא ולכן נקרא שופר גדול שהוא‬ ‫המשכה מבחי' שאינו בגדר עלמין כנ''ל ולגדולתו אין חקר למעלה מעלה מבחי' ההמשכה שמבחי' שופר סתם‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ולא יהיה בהתעוררת דלתתא ולא בהתעוררות‬ ‫של ראש השנה לבין שופר גדול דלעתיד לבא‪ ,‬כי‬ ‫דלעילאו‪.‬‬ ‫לעתיד לבא 'יתקע' בשופר גדול‪ ,‬בדרך ממילא‪,‬‬ ‫דרך החסידות בכוונות האריז"ל‪:‬‬ ‫מאור ושמש פרשת נצבים‬ ‫הבא לְ ַמ ֵּלא יָ ד ֹו לקרב אל העבודה ‪ -‬עבודת הקודש לעבוד ה'‪ ,‬ראוי לו שילמוד‬ ‫ענינים הפנימים אשר רמוזים בהתורה‪ ,‬ושתבא נפשו בסודה וסוד המצות‪ ,‬כי זה הוא‬ ‫יסוד לאהבה ויראה האמיתים ולהכיר גדלות בוראו יתברך‪ .‬אכן‪ ,‬בזמננו זה לא יתכן‬ ‫לאדם לכוין כוונת התפילה המסורים בידינו בסידור האר"י ז"ל‪ ,‬הן מתוך הכתב והן‬ ‫ללמדם ולכוונם בעל פה‪ .‬וכן שמעתי מאדמו"ר הרב הקדוש האלקי רבן של כל בני‬ ‫הגולה רבינו אלימלך זצוק"ל לבל יחשוב אדם מחשבות וחשבונות כוונת השמות‪ ,‬רק‬ ‫יקשר נגלו ונסתרו שהוא נפשו ורוחו ונשמתו באין ‪ -‬סוף ב"ה‪ ,‬ועל ידי זה הוא מקשר‬ ‫כל התגלות העולמות ופנימיות העולמות בו יתברך‪ .‬וכל כך תהיה מחשבתו דבוקה‬ ‫בנועם ה'‪ ,‬עד שלא יהיה לו פנאי אפילו רגע לכוון הכונות‪ .‬ואדם אשר בתפלתו‬ ‫בבחינה זו ‪ -‬נעשים הכונות והיחודים מאליהם על ידי תפלתו‪.‬‬ ‫הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למייל‪aidenbesht@gmail.com :‬‬ ‫קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות‪ .‬אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים‬ ‫שבספרי חסידות‪ ,‬ואתה רוצה לקבל בהירות בענין‪ ,‬פנה נא למערכת‪ ,‬ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים‪.‬‬ ‫ו וכמו שביאר לנו הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע (רסיסי לילה אות לה) וזל"ק‪ :‬ובכל ראש השנה השופר הוא מצד השתדלות אדם‬ ‫שאנו תוקעים בשופר ולכן אין נקרא שופר גדול דגדול רצה לומר המתפשט עד אין קץ ותכלית‪ .‬וזהו ביום ההוא שיתקע מעצמו ולא פירש‬ ‫מי התוקע כי אנו טוענים השיבנו וגו' והשם יתברך אומר שובו אלי וגו' (מדרש רבה סוף איכה ה‪ ,‬כא) וביום ההוא שיתברר האמת דקודשא‬ ‫בריך הוא וישראל כולו חד לא שייך כלל לקרוא האתערותא על שם אחד ביחוד כאילו יש מעורר ומתעורר כי באמת כולא חד ואין שם‬ ‫מבוא להשתדלות אדם ולא לבקשת השיבנו שזה מצד השתדלות אדם מבקש אתערותא דלעילא‪ .‬אבל באמת קדושת ישראל מעצמו הוא‬ ‫דבוק בהשם יתברך ויתקע מעצמו ולכך הוא גדול בהתפשטות‪ .‬מה שאין כן בכל ראש השנה דצריך למעשה ידי אדם לתקוע אינו‬ ‫בהתפשטות גמור לאובדים ונדחים גמורים לבוא לגמרי להשתחוות וגו' רק הוא כפום אתערותא דלתתא‪.‬‬ ‫ז‬ ‫מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש‬ ‫גליון כ"ד | פרשת ראה תשפ"ו‬ ‫עדן השבוע‪ :‬להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם‬ ‫אל מעלת כבוד הקורא היקר!‬ ‫בשבוע העבר על"ט התחלנו בס"ד ללמוד ולהתעמק בדברי מהרח"ו ז"ל בכוונת מצוות תקיעת שופר‪,‬‬ ‫וב"ה קיבלנו על זה הארות חשובות מהקוראים שהמה שבעים רצון מזה‪ ,‬ובעז"ה נמשיך בזה הלימוד‪,‬‬ ‫להתבונן ולהתעמק בדברי מהרח"ו לאור דברי גדולי מאורי החסידות זי"ע‪ ,‬נקודה אחר נקודה‪ ,‬שלב אחר‬ ‫שלב‪ ,‬ובתפילה לאל חי שזה יקרבנו וידבקנו לו ולעבודתו בס"ד‪.‬‬ ‫כבר הבאנו בשבוע העבר לשון רבינו ר' חיים וויטאל זי"ע (שער הכוונות ענין ראש השנה דרוש ז)‪:‬‬ ‫סוד תקיעת שופר‪ ,‬ובתחילה אכתוב ענין אחד שנראה לעניות דעתי ששמעתי ממורי זכרונו לברכה‪,‬‬ ‫והוא זה‪ ,‬כי ב' שופרות הם‪ ,‬שופר הקטן ביום ראש השנה והוא בתבונה‪ ,‬ושופר הגדול לעתיד לבוא‬ ‫באימא עילאה הנקרא בינה‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (ישעי' כז יג)‪' :‬והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול'‪,‬‬ ‫מכלל דאיכא קטן‪ ,‬וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה (זהר ואתחנן רסו‪.):‬‬ ‫וזהו משל לחכמה ובינה שבאצילות‪ .‬כי הכתר‬ ‫ענין השופר שמרמז אל‬ ‫עליון (פרצוף העתיק יומין) נקרא בלשון‬ ‫'בינה'‪:‬‬ ‫החסידות 'תענוג' (ענג)‪ ,‬אמנם כשהתענוג עדיין‬ ‫ונמשיך לבאר מה עניינה של שופר שהוא‬ ‫בדרגות החכמה‪ ,‬נקרא ה'תענוג' 'עתיק'‪ ,‬מלשון‬ ‫בבינה‪ .‬ונאמר על זה הדרך‪ :‬ענין של חכמה הוא‬ ‫שנעתקה מההשגה‪ .‬וכשיורדות בדרגות הבינה‪,‬‬ ‫עצם כל דבר‪ ,‬שעדיין אינו בהתגלות רק בהעלם‬ ‫אזי נתגלה התענוג עליון להיות דבר מושג וגלוי‪.‬‬ ‫שכלו יצא כברק ניצוץ של רעיון‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫ולכן נמצא העולם הבא בדרגות בינה‪ ,‬כי עולם‬ ‫נתגלה לו מהות עומק ורוחב הרעיון‪ .‬אח"כ‬ ‫הבא הוא תענוג שמשיגים‪ ,‬ובבינה משיגים‬ ‫כשמרחיב דעתו ושכלו להבין עומקו ורוחבו של‬ ‫התענוג‪.‬‬ ‫הרעיון‪ ,‬ומתבונן בזה הרבה לכל הצדדים‪ ,‬אזי‬ ‫שבת – חכמה; יום טוב –‬ ‫מתגלה לו עצם הרעיון שהיה מקודם מכוסה‬ ‫בינה‪:‬‬ ‫בשכלו‪.‬‬ ‫א‬ ‫ישראל במשך השנים‪ ,‬ועל ידי השעשועים‬ ‫וזהו החילוק בין יום טוב לשבת‪ ,‬כי שבת הוא‬ ‫בידיעת הקב"ה שיקיימו מצוותיו ברא את העולם‬ ‫קודש‪ ,‬וקודש הוא כינוי לדרגות החכמה (אבא)‪,‬‬ ‫בחידוש הכללי שיתקיים למשך כל השנים)‪ .‬ואחר‬ ‫ועל כן הגם שבשבת יש מצוות 'עונג שבת'‪ ,‬מכל‬ ‫כך יש חידוש העולמות פרטיים‪ .‬חידוש פרטי לכל‬ ‫מקום התענוג של שבת הוא למעלה מהשגתינו‪.‬‬ ‫אלף שנים‪ ,‬והוא על ידי מדה אחת מספירת‬ ‫אבל יום טוב נקרא 'מקרא קודש'‪ ,‬שיום טוב הוא‬ ‫העליונות‪ .‬דהיינו אלף הראשון במדת החסד‪ ,‬אלף‬ ‫גילוי של הקודש‪ ,‬דהיינו דרגה של בינה (אימא)‪,‬‬ ‫השני במדת הגבורה וכן הלאה‪ .‬וכן קודם כל שנה‬ ‫שיכולין להשיג את התענוג‪ ,‬ועל כן ניתוסף ביום‬ ‫יש חידוש פרטי הכולל כל השנה‪ ,‬וזהו החידוש‬ ‫טוב ענין של שמחה‪ ,‬כי אי אפשר לשמוח רק‬ ‫שבראש השנה‪ ,‬שקודם ראש השנה עומד העולם‬ ‫כשנתגלה איזה דבר שנסתר‪ ,‬ולכן 'יין ישמח'‪ ,‬כי‬ ‫כאילו בהתעלפות‪ ,‬ועל ידי מעשה התחתונים‬ ‫כש'נכנס יין יצא סוד'‪ ,‬ובהתגלות הסוד נתמלא‬ ‫במצוות שופר מכניס הקב"ה חידוש כללי לכל‬ ‫האדם שמחה‪.‬‬ ‫השנה‪ .‬וכן בכל חודש וחודש יש חידוש כללי‬ ‫וכמו כן הוא למעלה‪ ,‬כשנתגלה סוד החכמה‪,‬‬ ‫בראש חודש לאותו החודש ע"י אחד מצירופי‬ ‫וזהו בדרגת בינה‪ ,‬אזי ניתוסף שמחה בכל‬ ‫שמות הוי"ה‪ .‬וכן בכל יום ויום יש חידוש כללי‬ ‫העולמות‪.‬‬ ‫לאותו יום‪ ,‬כמו שכתוב חדשים לבקרים‪ ,‬ואומרים‬ ‫ומעכשיו נבוא אל הביאור מה השייכות של‬ ‫המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית‪.‬‬ ‫השופר אל ענין הבינה‪ ,‬למה צריכין לעורר‬ ‫ואח"כ יש חידוש כללי לכל שעה ושעה‪ ,‬בשעות‬ ‫הבינה‪ ,‬שהוא התענוג העליון בהתגלות בראש‬ ‫היום על ידי אחד מצירופי הוי"ה‪ ,‬ובשעות הלילה‬ ‫השנה?‬ ‫באחד מצירופי אדנ"י‪ .‬וכן בכל רגע ורגע יש‬ ‫חידוש פרטי להחיות מחדש את העולם‪ ,‬כי לולי‬ ‫וכדי לבאר כל זאת‪ ,‬נקדים הקדמה קצרה‪ ,‬מהו‬ ‫החידוש פרטי שבכל רגע ורגע היה העולם חזרה‬ ‫עומק החילוק בין עבודת היום של שבת לשל יום‬ ‫להיות כלפני בריאת העולם וכאילו לא היה‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬ואחר כך נבוא לתרץ קושיא זו בס"ד‪:‬‬ ‫וראשית הגילוי לברוא העולמות היתה מצד‬ ‫אתערותא דלתתא ביו"ט‬ ‫אתערותא דלעילא‪ ,‬שכך עלה ברצונו יתברך‬ ‫אתערותא‬ ‫לעומת‬ ‫להיות לו דירה בתחתונים‪ ,‬וכפתגם הבעל התניא‬ ‫דלעילא בשבת‪:‬‬ ‫זי"ע‪ :‬אין טעם ברצון‪ ,‬ועל תאווה אין שואלים‬ ‫החילוק בהשפעת האלוקית שנשפע לנו בשבת‬ ‫שאלות‪ ,‬למה נתאווה הקב"ה כך‪ .‬וכוונתו‪ ,‬כי לא‬ ‫ממה שנשפע לנו ביום טוב‪ ,‬הוא‪ :‬כי בשבת באה‬ ‫היתה בזה שום אתערותא דלתתא‪ ,‬רק כך נתאווה‬ ‫השפע האלוקי שלא על ידי מעשינו‪ ,‬ובלא‬ ‫הקב"ה מצד עצמו‪.‬‬ ‫אתערותא דלתתא‪ ,‬אלא זו השפעה אלוקית‬ ‫אמנם מהרגע הלז והלאה‪ ,‬כל חידוש העולמות‪,‬‬ ‫שנשפע לנו על ידי הקב"ה באתערותא דלעילא‪,‬‬ ‫העליונים ותחתונים‪ ,‬חידוש הכלליות והפרטיות‪,‬‬ ‫וכלשון האגרא דכלה (פרשת פנחס ד"ה בכל‬ ‫כולם תלויים ועומדים במעשה התחתונים‪ ,‬דהיינו‬ ‫מועדי) וז"ל‪ :‬החילוק שבין יום טוב לשבת‪,‬‬ ‫באתערותא דלתתא על ידי מעשה המצוות של‬ ‫דבשבת באין המוחין שלא על ידי מעשינו‪ ,‬מה‬ ‫הנבראים‪ .‬וזה נקרא יחוד השלם‪ ,‬שעל ידי מעשה‬ ‫שאין כן יום טוב על ידי מעשינו דייקא‪.‬‬ ‫המצוות של ישראל למטה‪ ,‬יורדת שפע אלקי לכל‬ ‫ובביאור הדברים נאמר‪ ,‬כי יש בבריאת‬ ‫העולמות חידוש כללי וחידוש פרטי‪ .‬דהיינו‪,‬‬ ‫בששת ימי בראשית חידוש הקב"ה את עולמו‬ ‫בחידוש כללי להתקיים לשבע אלפי שנים‪ ,‬וזה‬ ‫היה מחמת מדת חסדו יתברך בלבד בלי‬ ‫אתערותא דלתתא (ומכל מקום כתבו הספרי‬ ‫קודש שגם אז היו בחינת אתערותא דלתתא‪,‬‬ ‫שהסתכל הקב"ה במעשה המצוות שיקיימו‬ ‫ב‬ ‫הארת התורה במתנה‬ ‫העולמות העליונים ותחתונים להחיותם בחיות‬ ‫בהתעוררות עליונה לבד‬ ‫חדשא‪.‬‬ ‫אפשר‬ ‫אי‬ ‫כי‬ ‫–‬ ‫ביאור ענין אתערותא‬ ‫שלמטה‬ ‫בהתעוררות‬ ‫דלתתא מעורר אתערותא‬ ‫להגיע לשם לעורר‬ ‫דלעילא‪:‬‬ ‫התעוררות במקום גבוה‬ ‫ענין של אתערותא דלתתא מעורר וממשיך‬ ‫כל כך‪:‬‬ ‫למטה את ההתעוררות מלמעלה להחיות את כל‬ ‫אמנם יש מקומות עליונים מאוד‪ ,‬והארות‬ ‫העולמות‪ ,‬הוא על דרך הכתוב‪ :‬כמים הפנים וכו'‬ ‫עליונות מאוד שאינם יכולים להתעורר על ידי‬ ‫כן לב האדם‪ ,‬שכפי בחינת ההתעוררות של האדם‬ ‫התעוררות מלמטה‪ ,‬מחמת גודל הארתם‪ ,‬אין יד‬ ‫כן ממשיך על עצמו התעוררות למטה‪ .‬וכמו‬ ‫אדם תופס שם לעוררו‪ ,‬ואי אפשר להאדם לעורר‬ ‫שכתוב‪ :‬ה' צלך‪ ,‬וביאר במדרש שה' מתנהג עם‬ ‫את הארה שירד למטה‪ .‬כמו התורה הקדושה‬ ‫האדם כמו הצל‪ ,‬שהצל נראה כפי מה שהמיצל‬ ‫שהוא אור של אנכי ה' ממש בלי התלבשות‬ ‫מתנהג‪ ,‬וכמו כן הקב"ה מתנהג עם האדם מדה‬ ‫בהעולמות‪ ,‬והוא למעלה מגדר העולמות‪ ,‬ואי‬ ‫כנגד מדה‪ ,‬ועל ידי התעוררות של האדם למטה‬ ‫אפשר על ידי מעשה התחתונים להוריד את‬ ‫מתעורר הקב"ה מלמעלה להחיות את העולמות‪.‬‬ ‫הארתו למטה‪ .‬זהו נקרא 'מתנה'‪ ,‬כמו שאמרו על‬ ‫א וכמו שכתב הבעל התניא זי"ע (ליקוטי תורה פר' אחרי כה‪ ,‬ג) וזל"ק‪ :‬נודע מה שכתוב ע"פ לעולם הוי' דברך נצב בשמים‪ .‬כי דבר ה' שבו‬ ‫שמים נעשו נצב שם לעולם כי לעולם הוא מהוה מאין ליש ‪ .‬והנה תחלת בריאת העולמות היה ברצונו ית' מעצמו ומאליו כי חפץ חסד‬ ‫הוא‪ .‬אך להיות חיים וקיימים לעולם מאין ליש הוא ע"י מעשה התחתונים דוקא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועוד כתב בליקוטי אמרים (פכ"ג) וזל"ק‪ :‬ובתיקונים פירשו דרמ"ח פיקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא ‪ -‬לפי שהמצות הן פנימיות רצון‬ ‫העליון וחפצו האמיתי המלובש בכל העולמות העליונים ותחתונים להחיותם כי כל חיו תם ושפעם תלוי במעשה המצות של התחתונים‬ ‫כנודע‪ .‬ונמצא שמעשה המצות וקיומן הוא לבוש הפנימי לפנימית רצון העליון שממעשה זה נמשך אור וחיות רצון העליון להתלבש‬ ‫בעולמות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועי"ע מש"כ (ליקוטי תורה שיר השירים יא‪ ,‬ד) וזל"ק‪ :‬הנה נודע שתחלת בריאת העולמות הי' מפני כי חפץ חסד הוא מאליו וממילא ועכשיו‬ ‫באתערותא דלתתא תלי' אתערותא דלעילא שיהי' נמשך אור א"ס להיות חפץ חסד שיהיה חסד יבנה ואתערותא דלתתא זו הוא מה שכתוב‬ ‫כי אמרתי כו' שאמר דוד המלך ע"ה בעד כלל ישראל כי אמרתי פי' כאשר אני אומר אזי חסד יבנה ובחי' אמירה זו היא בלב בחינת מחשבה‬ ‫ורעותא דליבא ע"י התבוננות בה' אחד מקרב איש ולב עמוק ואזי חסד יבנה ואתערותא דלתתא רוח אייתי רוח ואמשיך רוח‪ .‬וכמ"ש את ה'‬ ‫האמרת כו'‪ .‬וכמארז "ל עשיתוני חטיבה אחת בעולם דהיינו בחי' ה' אחד כו' עכ"ל‪.‬‬ ‫ועוד כתב (ליקוטי תורה שיר השירים לד‪ ,‬א)‪ :‬ורעיתי פי' פרנסתי ע"ד מארז"ל ישראל מפרנסין כו' ועמ"ש רועה ישראל האזינה כו' שהקב"ה‬ ‫כביכול רועה וניזון מישראל שישראל עושין לו מרעה ומזון‪.‬‬ ‫ועיי"ע מה שכתב (ליקוטי תורה פר' פנחס עו‪ ,‬א) וזל"ק‪ :‬המשכה זו שיהיה אש שלמעלה נמשך הוא על ידי לחמי דהיינו ע''ד שישראל‬ ‫מפרנסין לאביהם שבשמים כמו הלחם שעליו יחיה האדם הוא משיב את הנפש להיות שורה ומתפשט בגוף שמפני חלישות ותשות כח‬ ‫שבלא אכילה היתה הנפש מסתלק ת וע''י הלחם תשוב לאיתנה להתלבש בגוף להחיותו‪ .‬כך הנה כל העולמות נק' עד''מ בשם גוף וכמ''ש‬ ‫בת''ז וכמה גופין תקינת לון כו' וכדי שיהיה השראת והתפשטות הנשמה בחי' סוכ''ע דלאו מכל מדות כו' הוא ע''י בחי' לחם שבאתעדל''ת‬ ‫נעשה אתעדל''ע להיות בחי' לאשי אש י' וזהו ענין ריח ניחוחי ריח העלאה ממטה למעלה ניחוחי מלשון נחות דרגא הורדה מלמעלה למטה‬ ‫וגם לשון מנוחה כמו שפי' רז''ל נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני והכל אחד שהורדה והשפלה זו היא בחי' ירידת אש שלמעלה אש י'‬ ‫מבחי' סוכ''ע בחי' רצון עליון שלמעלה מחכמה כי חכמה היא ראשית ההש תלשלות בעשרה מאמרות שנבה''ע ובראשית נמי מאמר הוא‪.‬‬ ‫והנה החכמה מאין תמצא מבחינת אין שהוא רצה''ע רעדכ''ר ורצה''ע זה הוא נמשך למטה בבחי' עשיה וזהו ונעשה ר צוני וכנודע שהא''ס‬ ‫ב''ה מצד עצמו כביכול לא שייך בו בחי' רצון כלל להיות לו דירה בתחתונים כי כולא קמיה כלא ממש חשיבא ואין ערוך לך ואם צדקת‬ ‫מה תתן לו כו' רק שכך עלה ברצונו שעל ידי אתעדל''ת בתומ''צ אתעדל''ע להמשיך רצה''ע למטה וזהו שאמרתי היא התורה ועל ידי קיום‬ ‫התורה נעשה לו בחי' רצון לדור בתחתונים שהוא בחי' גילוי כו'‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ידועים מה שמבואר בזוהר הקדוש שבתוך‬ ‫התורה‪' :‬וממדבר מתנה'‪ ,‬שענין של מקח הוא‪,‬‬ ‫תיבת 'מצוה' יש אותיות ו"ה משם הוי"ה‪ ,‬ובתוך‬ ‫שמשלמים את ערך מה שקונים‪ ,‬ועל ידי זה קונים‬ ‫תיבת 'עבירה' יש אותיות י"ה משם הוי"ה‪ ,‬כי על‬ ‫את המקח בדין‪ ,‬אבל ענין מתנה הוא בלא‬ ‫ידי קיום המצוה ממשיכים גילוי והארה משם ו"ה‬ ‫שילומים‪ ,‬שיכולין לקבל דבר יקר מאוד‪ ,‬שאין לו‬ ‫של שם הוי"ה להעולמות‪ ,‬ועל ידי שמקיימים‬ ‫הממון לשלם עליה‪ ,‬אבל עכ"ז בדרך מתנה יכול‬ ‫מצוות לא תעשה‪ ,‬ואינם עוברים על רצון ה'‬ ‫לקבלו‪ ,‬ונעשה שלו בקנין גמור‪ .‬כמו כן הוא‬ ‫ממשיכין את הארה משם י"ה לעולמות‪ .‬ומבאר‬ ‫הארות שמקבלים על ידי התעוררות מעשה‬ ‫הבעל התניא זי"ע‪ ,‬שלכן במצוות עשה מקיימים‬ ‫המצוות‪ ,‬אזי קונים הארות העליונים כפי ערך‬ ‫המצוות במעשה‪ ,‬ובלא תעשה מקיימים המצוות‬ ‫העבודה שעשה המצוה‪ ,‬וזוהי נעשה שלו בקנין‬ ‫בשב ואל תעשה דווקא‪ ,‬כי הארה שממשיכין‬ ‫גמור‪ .‬אבל לקבל הארה שיורדת מלעילא על ידי‬ ‫בקיום המצוה הוא מה שמושג בעולמות‪ ,‬כי הארת‬ ‫לימוד התורה הקדושה‪ ,‬אי אפשר לקבל על ידי‬ ‫שם ו"ה הוא מעלמין דאתגליין ששייכים‬ ‫דרך מקח וממכר‪ ,‬כי אין לו לאדם בעולמו‬ ‫להעולמות‪ ,‬ומכיון שזה מושג לעולמות‪ ,‬מקיימין‬ ‫ה'מעות' שנצרכים לקנות את הארה שנמשך על‬ ‫המצוות על ידי מעשה‪ ,‬והמעשה הן הן הכלים‬ ‫ידי התורה‪ ,‬ואין יד אדם משגת עד הארת התורה‪,‬‬ ‫לקבל את הארה‪ .‬אמנם הארה שנמשך על ידי‬ ‫ולכן נותן לנו הקב"ה את התורה במתנה גמורהב‪.‬‬ ‫קיום הלא תעשה‪ ,‬זהו הארה נפלאה ועילאה משם‬ ‫ע"י קיום 'לא תעשה'‬ ‫י"ה שזהו מעולמות דאתכסיא‪ ,‬ואינם מושגים‬ ‫בעולמות התחתונים‪ ,‬ולכן אין עושים שום מעשה‬ ‫מעוררים הארה מעלמין‬ ‫בקיומים‪ ,‬כי אין לנו בעולמות התחתונים הכלים‬ ‫דאתכסיא שאי אפשר‬ ‫לקבל את הארה‪ ,‬רק זה מאיר באופן מקיף‬ ‫לעוררו על ידי מעשה‬ ‫בהעולמות‪ ,‬ומאיר את העולמות ודוחים את‬ ‫התחתונים רק ב'שב ואל‬ ‫הקליפות ומכניעםג‪.‬‬ ‫תעשה'‪:‬‬ ‫ב וכמו שהאריך הבעל התניא זי"ע (ליקוטי תורה פר' ואתחנן ב‪ ,‬ד) וזל"ק‪ :‬הנה לימוד התורה הוא מצות והגית בו יומם ולילה אפילו בדבר‬ ‫שעדיין אינו יודע אם יוצא ממנו הפסק דין למעשה כגון כל קושיות הגמרא שאינן אליבא דהלכתא וגם אפילו מי שאינו מבין הפסק דין‬ ‫מתוך הגמרא וגם אפילו בדבר שאינו נוגע למעשה כלל‪ .‬והענין כי תלמוד תורה הוא רק המשכה מאתעדל''ע וכמ''ש ודברי אשר שמתי‬ ‫בפיך והמשכה זו נעשית שלא ע''י אתעדל''ת שאין אתעדל''ת יכולה להשיגה רק ע''י לימוד התורה בצירופי אותיות הוא ממשיך וכמ''ש‬ ‫קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה שע''י הת ורה קורא וממשיך בחי' הוי'‪ .‬ולכן נקרא קורא בתורה כמ''ש‬ ‫במ''א‪ .‬וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ודברת בם כו' שגם הדברים אשר אנכי מי שאנכי מצוך יהי' מאליהם וממילא‬ ‫על לבבך ע''י ודברת בם כי ודברת מלשון הנהגה והמשכה כמו ידבר עמים לכומר כי בם בעצמם תדבר ותמשיך בחי' אנכי מי שאנכי שהוא‬ ‫בחי' אתעדל''ע שנעשית שלא ע''י אתעדל''ת כלל מפני שהיא למעלה מעלה מאתעדל''ת (וז''ש בפ' תרומה (קכ''ח א') אשתדלותא דאורייתא‬ ‫כו' וזהו ענין ותורתך חנני (בתלים קי''ט כ''ט) אתה חוננת' למדע תורתך‪ .‬ועמ''ש בפ' במדבר ענין וממדבר מתנה כי בחי' מדבר הוא כמ''ש‬ ‫במדבר כו' בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם פי' שאין האתעדל''ת של האדם מגעת שם כלל והיינו כי ענין אתעדל''ת הוא‬ ‫כמ''ש כמים הפנים כו' כן האתעדל''ת של לב האדם מעורר אתעדל' 'ע מבחי' אדם העליון משא''כ בבחי' כי לא אדם הוא אין אתעדל''ת‬ ‫מגעת שם וזהו ולא ישב אדם שם כו' אלא שנמשך אתעדל''ע מצד עצמו בבחי' מתנה והוא ענין המשכה שע''י עסק התורה שנאמר בה‬ ‫וממדבר מתנה כו' וזהו כי באור פניך נתת לנו תורת חיים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ג וכדמובאר כמה פעמים בדברי הבעל התניא זי"ע ראה ליקוטי תורה פר' פקודי (ג‪ ,‬ב) וזל"ק‪ :‬ידוע מ''ש בת''ז בהקדמה ד' ד' סע''ב וד' ה'‬ ‫ע''א ע''פ זה שמי לעולם וזה זכרי שמי עם י''ה שס''ה ל''ת ו''ה עם זכרי רמ''ח מ''ע‪ .‬והנה י''ה למעלה מבחינת ו''ה שהרי י''ה הוא שם בפ''ע‬ ‫גם פי' יהא שמיה רבא י''מ שם י''ה רבא כו' כמ''ש בטא''ח רסי' נ''ו וכמ''ש ג''כ בענין הנסתרו ת לה' אלקינו י''ה והנגלות ו''ה נגלות כו' וכן‬ ‫שמי למעלה מבחי' זכרי כמובן ממ''ש בגמרא ספ''ג דפסחים וא''כ הל''ת הם גבוהים ממ''ע ולכן עבר על מ''ע ושב לא זז משם עד שמוחלין‬ ‫לו משא''כ במל''ת תשובה תולה כו' והיינו לפי שנמשכים מבחי' י''ה וכמ''ש במ''א בד''ה לבאר עני ן יוה''כ‪ .‬וזה יפלא לכאורה שהרי המ''ע‬ ‫ענינם גילוי והמשכת אלקות ע''י מעשה זו דרמ''ח פקודין הם רמ''ח אברין דמלכא‪ .‬ובל''ת ליכא שום מעשה רק שיושב ואינו עובר עבירה‬ ‫א''כ איך יהיה זה גדול מהעושה מ''ע אך הענין דאדרבה היא הנותנת דלפי ששרש הל''ת ממקום גבוה מאד מבחי' י''ה ע''כ אין להם כלים‬ ‫ד‬ ‫בשלימות הבנין הנפלאה‪ .‬וכמו כן כביכול‬ ‫שבת הוא על ידי‬ ‫מתעורר להקב"ה בגמר תיקון כל העולמות אחר‬ ‫אתערותא דלעילא לבד‬ ‫ששת ימי המעשה‪ ,‬תענוג נפלא בשלימות‬ ‫במנוחה כי אין לנו שום‬ ‫העולמות שברא‪ ,‬וזהו התענוג הוא מעצם שלימות‬ ‫גמר העולמות‪ ,‬בלא התעוררות מעשה הנבראים‪,‬‬ ‫מעשה מצוה שיכול‬ ‫רק התענוג הוא ממעשה הקב"ה שגמר את‬ ‫להוריד הארה הגדולה של‬ ‫מלאכתוד‪.‬‬ ‫שבת קודש‪:‬‬ ‫מהות של ראש השנה –‬ ‫ועל דרך זה הוא ענין התורה והשבת‪ ,‬כי התורה‬ ‫הוא הארה גדולה עוד יותר מההארה של קיום‬ ‫התעוררות תענוג חדש‬ ‫מצוות לא תעשה‪ ,‬ואין לנו הכלים לקבל את‬ ‫להחיות את העולמות‪:‬‬ ‫ההארה של התורה‪ ,‬ולכן מקבלים התורה במתנה‪,‬‬ ‫והנה ענין של ראש השנה‪ ,‬הוא כמו שכל מסחר‬ ‫כי אין לנו מה לשלם‪ .‬וכן השבת נקרא מתנה‪ ,‬כי‬ ‫ומפעל‪ ,‬עושה פעם אחת בשנה חשבון כללית על‬ ‫השבת אינו תלוי במעשה התחתונים רק הוא‬ ‫ההוצאות וההכנסות‪ ,‬לראות אם יש תכלית‬ ‫קבוע וקיימא‪ ,‬וגם אין בו שום מצוה מעשיית‬ ‫ותועלת להמשיך בהמפעל והמסחר‪ .‬ובשעת‬ ‫שעושים בשבת‪ ,‬רק כל ענין השבת הוא רק‬ ‫עשיית החשבון הכלכלי עדיין נמשך עבודת‬ ‫לשבות וינוח ממעשה ועבודת החול‪ ,‬כי הארת‬ ‫המסחר‪ ,‬אבל חסר שם התענוג של הפעלת‬ ‫השבת בא על ידי אתערותא דלעילא לבד‪ ,‬כי אין‬ ‫המפעל‪ ,‬כי עדיין אינם יודעים אם יש תועלת‬ ‫לנו הכלים במה להתעורר ולהגיע עד מקום‬ ‫מכל המפעל‪.‬‬ ‫שמשם בא הארת השבת‪.‬‬ ‫ועבודת ראש השנה על ידי השופר הוא לעורר‬ ‫שעשועים של הקב"ה‪:‬‬ ‫מחדש תענוג כביכול להקב"ה לחדש את עולמו‬ ‫ענין של שבת הוא שמשתעשע הקב"ה בעצמו‬ ‫מתוך תענוג‪ ,‬שיש תועלת במפעלו‪.‬‬ ‫ובעולמו כביכול‪ ,‬ושונה הדבר משאר ימים טובים‬ ‫וזהו עומק המכיוון שהשופר הוא בבינה‪,‬‬ ‫שמשתעשע הקב"ה עם עמו ישראל‪ ,‬והשעשועים‬ ‫שתועלת השופר הוא לעורר ולגלות את התענוג‬ ‫הוא עם ישראל‪ .‬וענין תענוג של הקב"ה עם‬ ‫של הקב"ה במה שיש לו בעולמו‪ ,‬להמשיך ליתן‬ ‫עצמו כביכול הוא תענוג העליון והארה נפלאה‬ ‫חיות מתוך תענוג‪.‬‬ ‫שאין יורדות למטה על ידי שום מעשה המצוות‪.‬‬ ‫ובזה מבאר הבעל התניא זי"ע הטעם שאין‬ ‫כמו שמצאנו בעולמנו‪ ,‬כשגומרים לבנות בנין‬ ‫תוקעים שופר בראש השנה שחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫נאה ומפואר לאיזה מוסדות או ישיבה‪ ,‬עושים‬ ‫כי מאחר שיורדת בשבת תענוג נפלא מאוד‪ ,‬של‬ ‫סעודה גדולה ומפוארת לחנוכת הבית‪ ,‬כי‬ ‫הקב"ה שמתענג משלימות וגמר עולמו‪ ,‬אין צריך‬ ‫כשמתבוננים בגמר מלאכת הבנויה המפוארה‪,‬‬ ‫שוב לשום מעשה מצוות‪ ,‬לעורר את התענוג‬ ‫מתעורר באדם תענוג נפלא בהתבוננות‬ ‫למטה רק ע''י שב ואל תעשה כו' וזהו ענין בארץ לא זרועה פי' שהזריעה היא בחינת לא היינו בקיום בחי' לא דהיינו שמירת מצות ל''ת‬ ‫זהו ממשיך מבחי' אשר לא ישב אדם שם היינו למעלה מבחי' מ''ע שהם בחי' אדם רמ''ח אברין דמלכא כו'‪.‬‬ ‫ד עיין בזה מה שכתב האוהב ישראל (סדר דברים ד"ה דרוש לשבת) וזל"ק‪ :‬וע"י המצות ההם נק' ישראל לוקחים כי כביכול הם נותנים‬ ‫להש"י דבר מה‪ .‬היינו אתערותא דלתתא‪ .‬שעבור זה גורמים הארה והשפעה בהעולמות העליונים לצורך קיומם‪ .‬עוד יש בחי' א' נק' מתנה‬ ‫היינו שאינה לצורך קיום העולמות רק שבאותה המצוה גורם שיעשועים לפניו ית' בעולמות עליונים בלא שום אתערותא דלתתא‪ .‬וזהו‬ ‫הנראה לי בפי' לשון מתנה ומקח‪ .‬והנה אין לך שום מצוה שנעשה ע"י התיקון בעולמות העליונים בלא אתערותא דלתתא רק מצות שבת‬ ‫שאין בו עשיה אך כל ענין אותה המצוה הוא בשב וא"ת כמו כל הט"ל מלאכות שאסור לעשות אותם בשבת ותולדותיהן כיוצא בהן‪ .‬וכל‬ ‫המ"ע של וביום השביעי תשבות הוא ג"כ בשב וא"ת‪ .‬ודבר זה הוא מורה כי נעשה אז התיקון והיחוד של העולמו' העליונים מעצמותו ית'‬ ‫בלי שום סיוע ועזר מלמטה‪ .‬וכמו שמרומז בתיבת שב"ת אותיות תש"ב‪ .‬היינו בחי' השבת כל המקורות להמקור הראשון ומוקדם ממילא‬ ‫בלי שום אתערותא דלתתא‪.‬‬ ‫ה‬ ‫כביכול להקב"ה מעצמו תענוג נפלא להחיות את‬ ‫להמשיך ליתן חיות להעולמות‪ ,‬כי מה שנשפע‬ ‫העולמותה‪.‬‬ ‫לנו על ידי קיום המצוות‪ ,‬הוא אין ערוך להארה‬ ‫שנשפע לנו על ידי השבת‪ .‬ועל ידי שבת יש לו‬ ‫דרך החסידות בכוונות האריז"ל‪:‬‬ ‫תולדות יעקב יוסף פרשת וארא‬ ‫חפציך אסורים‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬כי צדיקיא אינון שלוחא דמטרוניתא להתפלל‬ ‫שיתמלא החסרון הלבנה‪ ,‬ולא שיכוין אל עצמו‪ ,‬וזהו שאמר חפציך אסורים‪ .‬וגם‬ ‫לחשוב חשבונות‪ ,‬אין עיקר כוונת השמות הנז' בכוונת האר"י על חשבונות כפשוטו‪,‬‬ ‫רק לדבק ולקשר את עצמו שם‪ .‬ואמר הרהורים מותרים‪ ,‬שמכוין ומהרהר לעצמו גם‬ ‫כן‪ ,‬והעיקר לשכינה‪ ,‬וזה מותר‪ ,‬וזהו שאמר ולשדך הבנות‪ ,‬שהוא לייחד קודשא בריך‬ ‫הוא ושכינתיה‪ ,‬שהוא לשדך הבנות‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ה כמו שמאריך בליקוטי תורה (לראש השנה נז‪ ,‬א) וזל"ק‪ :‬והנה מבואר בפע''ח שסוד השופר הוא בבינה כי התלבשות ומקום גילוי התענוג‬ ‫הוא בבינה וכנודע כי התגלות עתיק הוא בבינה ולכן הוא בחי' עוה''ב והיינו מפני שהיא בחי' השגה ועיקר התגלות התענוג הוא בהשגה‬ ‫דוקא כמו עד מ''מ למטה באדם כשנופל לו איזה השגה ושכל חדש באיזו עמקות הוא מתמלא תענוג אמנם עיקר התגלות וההתפשטות‬ ‫התענוג בשלימות הוא דוקא אח''כ כשמשיג העמקות הזאת בהרחבת שכלו ורוחב בינתו דוקא וכמ''כ הוא למעלה שהתענוג עליון מלובש‬ ‫בחכמה הנקרא עדן שהוא עצם דבר המושג כמו שהו א עדיין בעצמותו אמנם שם הוא בהעלם ועיקר התגלותו כשנמשך בבחי' בינה שהיא‬ ‫בחי' השגה בהתפשטות אורך ורוחב כו'‪ .‬ולכן השופר הוא ג''כ בבינה שהתגלות התענוג הנמשך ע''י השופר הוא בבינה ומשם מקבל הדבור‬ ‫שהוא בחי' מל' בדבר ה' שמים נעשו להיות ענג במדת המל' ג''כ‪.‬‬ ‫ומעתה יבואר למה אין תקיעת שופר דוחה שבת והוא כי עני ן השבת הוא מ''ש כי בו שבת כו' ויכולו השמים והארץ כו' ויכל אלקים ביום‬ ‫השביעי כו' כמו עד''מ באדם כששובת ונח מאיזו מלאכת עבודה שהיה שכלו ומחשבתו מלובשת באותה מלאכה לעיין בכל פרטי המלאכה‬ ‫בהתחכמות כו' וכששובת אזי מתעלה השכל וחוזר למקורו ומתפשט מהתלבשותו כו' ואזי נמשך לו תענוג משלימות המלאכה ולכן בסיום‬ ‫מסכתא עושין סעודה מחמת התענוג שבא בגמר והשלמת לימודו דוקא וכך עד''מ הוא למעלה שבששת ימי בראשית היו ירידות והמשכות‬ ‫המדות עליונות לברוא בהן השמים והארץ וכל צבאם יום ראשון במאמר יהי אור ירד ונמשך במדת החסד [ומדת הגבורה כלולה בה‬ ‫להגביל שפעה ובתוכן מלובשת בחי' חכמה להיות ההשפעה ע''פ גזירת החכמה] יום ב' יהי רקיע ממדת הגבורה כו' ואח''כ בשבת‬ ‫כשוישבות ביום השביעי שנח ממלאכתו כביכול ונתעלו מדותיו וחכמתו ית' בעצמותו ואזי ויכל אלקים ביום השביעי ויכל הוא מלשון‬ ‫כלתה נפשי פי' שנמש ך בחינת התענוג העליון ומתגלה בכל אשר פעל ועשה בשימ''ב הנ''ל וכמו שכתוב והנה טוב מאד כו' וג''פ ביום‬ ‫השביעי הוא כנגד ג' בחינות שהתענוג מתלבש בהם בינה הוד יסוד כו' וז''ש בע''ח ששבת הוא גילוי מוחין דאבא וכמ''ש ושמרתם את‬ ‫השבת כו' כי קדש היא לכם כי התענוג הנמשך הוא מתלבש בחכמה שלכן נקרא עדן בכתוב והוא עד''מ הנ''ל כשנופל לאדם איזו השכלה‬ ‫מתמלא בתענוג כו' כנ''ל‪ .‬ולכן כתיב ממצוא חפצך ודבר דבר כי הדבור מתעלה בחכמה שהרי התענוג הוא מן הדבור של המאמרות יהי‬ ‫אור יהי רקיע כו'‪ .‬ואם כן הוא שבשבת נמשך מצד עצמו גילוי תע נוג עליון שמתענג מכל אשר עשה ממילא אינו נצרך לשופר שהוא ג''כ‬ ‫רק ענין המשכת התענוג במדת המלוכה וע''כ נדחה מ''ע של שופר בשבת [ומה גם לפמ''ש בזהר בשלח (דס''ג ע''ב) ובפ' יתרו (דפ''ח‬ ‫ע''א) בענין דהא כל שיתא יומין מתברכין מיומא שביעאה שהיא הבינה כמ''ש במק''מ שם א''כ גם שבת הוא בחי' התגלות עתיק שבבינה‬ ‫אשר זהו בחינת השופר]‪.‬‬ ‫הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למייל‪aidenbesht@gmail.com :‬‬ ‫קורא יקר! במערכת 'עדן הנפש ות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות‪ .‬אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים‬ ‫שבספרי חסידות‪ ,‬ואתה רוצה לקבל בהירות בענין‪ ,‬פנה נא למערכת‪ ,‬ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים‪.‬‬ ‫ו‬ ‫מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש‬ ‫גליון כ"ה | פרשת שופטים תשפ"ו‬ ‫עדן השבוע‪ :‬להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם‬ ‫אל מעלת כבוד הקורא היקר!‬ ‫בשבועות הקודמים התחלנו בס"ד ללמוד ולהתעמק בדברי מהרח"ו ז"ל בכוונת מצוות תקיעת שופר‪,‬‬ ‫וב"ה קיבלנו על זה הארות חשובות מהקוראים שהמה שבעים רצון מזה‪ ,‬ובעז"ה נמשיך בזה הלימוד‪,‬‬ ‫להתבונן ולהתעמק בדברי מהרח"ו לאור דברי גדולי מאורי החסידות זי"ע‪ ,‬נקודה אחר נקודה‪ ,‬שלב אחר‬ ‫שלב‪ ,‬ובתפילה לאל חי שזה יקרבנו וידבקנו לו ולעבודתו בס"ד‪.‬‬ ‫טרף לכל שאר העולמות להחיותם‪ ,‬וגם הקליפות‬ ‫החילוק בין הארת שבת‬ ‫יונקות מחיות שבמלכות‪.‬‬ ‫להארת יום טוב‪:‬‬ ‫וכל פרצוף ופרצוף של עולם האצילות יש‬ ‫הנה במאמרינו הקודמת ביארנו בס"ד הענין‬ ‫בקרבה קומה שלימה של מוחין ומדות (חב"ד‪,‬‬ ‫שהשופר מאיר אור הבינה‪ ,‬ומה עניינה לפי‬ ‫חג"ת ונה"י) ואופן קיומה של כל הפרצוף וכיצד‬ ‫ביאורי החסידות‪.‬‬ ‫מתלבשין בעולם שתחתיהם זה פועל שינוי‬ ‫עכשיו נתבונן עוד בדבר זה‪ .‬דהנה מבואר‬ ‫במהות היום כאן למטה כבעולמות העליונים‪.‬‬ ‫בדברי הרב (שער הכוונות) כי בפרצוף של עולם‬ ‫ואקדים עוד הקדמה קצרה‪ :‬המוחין של כל‬ ‫האצילות יש כמה פרצופים שלמים והם‪ :‬כתר‬ ‫פרצוף המה האורות של הפרצוף‪ ,‬והמידות של‬ ‫(שמתחלק לשנים‪ :‬ע"י וא"א [ר"ת‪ :‬עתיק יומין‪,‬‬ ‫כל פרצוף המה הכלים שמקבלים האורות של‬ ‫אריך אנפין‪ ,‬ונהוג לקראו עתיק ואריך‪ ,‬וכותבים‬ ‫הפרצוף‪ .‬והנה אורות הגדולים של פרצוף החכמה‬ ‫אותו בדרך כלל בראשי‪-‬תיבות בלבד‪ ,‬מחמת רום‬ ‫המה אורות גדולות כל כך‪ ,‬אשר אין ביכולת שום‬ ‫מעלתם‪ ,‬מפני יראת הכבוד)‪ ,‬אבא (חכמה)‪ ,‬אמא‬ ‫כלי (דהיינו המידות) של שאר הפרצופים למטה‬ ‫(בינה)‪ ,‬ז"א (המידות‪ :‬חג"ת ונה"י)‪ ,‬מלכות‪ .‬וכל‬ ‫מהן‪ ,‬לקבלם‪ ,‬רק המדות הנעלים של חכמה‪ ,‬זהו‬ ‫פרצוף נותן הארתה וחיות לפרצוף שלמטה‬ ‫כלי מתאים לקבל את האורות של מוחין החכמה‪.‬‬ ‫הימנה (דרך פרסא ומסך ביניהם)‪ ,‬עד שז"א‬ ‫והנה יש חילוק בין הארה של שבת לשל הארה‬ ‫מתייחד עם המלכות להחיותה‪ ,‬והמלכות נותן‬ ‫של יום טוב‪ ,‬שבשבת הנה"י של חכמה עם החב"ד‬ ‫א‬ ‫כיצד אפשר שהמוחין ירדו ומתלבשים לתוך‬ ‫אשר נמצאים בתוך הנה"י שלה‪ ,‬וגם הנה"י של‬ ‫הכלים של בינה?‬ ‫בינה עם החב"ד שלה מתלבשים זה בתוך זה‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬מזה אכן מוכח‪ ,‬שאין המוחין של חכמה‬ ‫וכולם נכנסים ומתלבשים תוך קומת ופרצוף‬ ‫נכנסים ביום טוב בכל תוקפם‪ ,‬רק הארה קטנה‬ ‫המדות של עולם האצילות (‪ -‬ז"א)‪ ,‬וכשהז"א‬ ‫ממוחין דחכמה יורדת לתוך הכלים של בינה‪ ,‬כפי‬ ‫מאיר הארתה לפרצוף המלכות‪ ,‬נמצא שמאיר‬ ‫שאפשר לכלי בינה לסבול אורה‪.‬‬ ‫בחינת חכמה ממש‪ ,‬ולכן נקרא שבת "קודש"‪ ,‬כי‬ ‫ונמצא כי זה חילוק מהותי בין הארת דשבת‬ ‫זה כינוי למדריגת החכמה‪ ,‬ומכיון שבשבת מאיר‬ ‫להארת דיום טוב‪ ,‬שבשבת מתגלה הארות‬ ‫לז"א את בחינת החכמה ממש‪ ,‬לכן נקרא קודש‪.‬‬ ‫החכמה עצמו בכל תוקפה‪ ,‬וביום טוב‪ ,‬אפילו‬ ‫לעומת זה ביום טוב‪ ,‬המוחין של חכמה אינם‬ ‫שעל ידי מעשינו אנו ממשיכים איזה הארה‬ ‫מתלבשים תחילה במדות החכמה‪ ,‬רק המוחין של‬ ‫מהחכמה‪ ,‬מכל מקום אין זה רק הארה קטנה‬ ‫חכמה נכנסים ומתלבשים מיד לתוך הכלים של‬ ‫וחלושה‪ ,‬ועיקר הארת היום טוב הוא מהבינהא‪.‬‬ ‫הבינה (ובלשון הקבלה‪ :‬לנה"י דאימא)‪ ,‬ושם‬ ‫מתייחדים עם המוחין של בינה שיורדים לתוך‬ ‫על ידי השופר ממשיכין‬ ‫הכלים של בינה‪.‬‬ ‫הארת הבינה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫וכל זה רק על ידי אתערותא דלתתא‪ ,‬דהיינו‬ ‫ממשיכין הארת החכמה‪:‬‬ ‫בכניסת היום טוב‪ ,‬מאיר רק המוחין של בינה‬ ‫ומזה נבוא אל המכיוון בכוונות השופר‪ ,‬כי הגם‬ ‫לתוך המדות של עולם האצילות (‪ -‬ז"א)‪,‬‬ ‫שמבואר בדברי האריז"ל שכוונת תקיעת שופר‬ ‫ועבודתינו הוא על ידי מעשה מצוות היום לעורר‬ ‫הוא להמשיך מוחין דאימא לז"א‪ ,‬אין כוונתו שרק‬ ‫המשכת המוחין של חכמה לירד להתלבש לתוך‬ ‫ימשיכו מוחין דאימא‪ ,‬אלא עיקר הכוונה הוא‬ ‫כלים של בינה‪ .‬כל יום טוב עם מצוותו‪ ,‬ובנידון‬ ‫להמשיך מוחין של חכמה לז"אב‪ ,‬אבל מכיון שאי‬ ‫דידן בראש השנה‪ ,‬הוא על ידי מצוות תקיעת‬ ‫אפשר להמשיך מוחין דחכמה‪ ,‬אלא אם כן‬ ‫שופר‪.‬‬ ‫ממשיכין תחילה מוחין דאימא‪ ,‬וכמו שהקדמנו‪,‬‬ ‫והנה כמו שהקדמנו‪ ,‬שמוחין דחכמה המה מוחין‬ ‫שמוחין דחכמה אינם מתלבשים בפרצופים‬ ‫עילאין‪ ,‬שאי אפשר לכלי הבינה לכלכלם‪ .‬ואם כן‬ ‫א שער הכוונות‪ :‬חילוק ב' הנה בשבת הנה"י דאבא עם המוחין אשר בתוכם והנה"י דאי' עם המוחין אשר בתוכם הנה הם מתלבשי' זה בתוך‬ ‫זה‪ .‬והנה"י דאבא עם המוחין שלהם תוך הנה"י דאימ' עם המוחי' שלהם ואח"כ כולם נכנסים ומתלבשי' תוך ז"א כנודע ונמצא כי השבת‬ ‫הוא קדש גמור שהיא בחי' אבא עצמו הנכ נס תוך ז"א אבל ביו"ט להיות שאין אבא נכנס מעצמו אלא ע"י תפי' לכן נמשך מזה כי גם אח"כ‬ ‫כשנמשך ובא ע"י תפילתינו איננו נמשך כמו בשבת אבל המוחין דאבא נכנסי' ומתלבשים תוך נה"י דאי' ושם בתוכם מתחברים עם המוחין‬ ‫דאי' אבל הנה"י דאבא אינם נכנסים שם כלל ופשוט הוא כי זה מורה היותם אורות גרועים כי הנה היות טעם המוחי' דאבא באים מלובשים‬ ‫תוך נה"י דאבא ואח"כ נכנסים תוך נה"י דאימא הוא לסיב' היותם אורות מעולים ואין כח בכלים דנה"י דאי' לסובלם בתוכם עד אשר‬ ‫יתלבשו בתחי' תוך נה"י דאבא ואז יכולין נה"י דאימא להלבישם בתוכם ועתה שמוחין דאבא מתלבשים תוך נה"י דאי' מבלתי שבתחי'‬ ‫יתלבשו תוך נה"י דאבא זה מורה כי הם אורות גרועים ויכולים הכלים דנה"י דאי' להלבישם בתוכם ולכן נקרא מקראי קדש כי נמשך בהם‬ ‫הארה קצת מן הקדש העליון אבל אינם קדש ממש כי אין עצמות קדש העליון דאבא מתגל' שאם היה מתגלה הוא עצמו לא היה יכולת‬ ‫בנה"י דאימא להלבישם ונמצא כי בשבת עיקר ההארות הם מן הקדש שהוא אבא כי במקום שיש דכורא אין הנוקבא עולה בשם ולכן‬ ‫השבת הוא קדש ממש אבל בי"ט עיקר ההארות הם מאימא ולכן נקרא מקראי קדש ולא קדש ממש‪:‬‬ ‫ב וכן הוא בכל מעשה המצוות של הימים טובים‪ ,‬ועל ידי התפילות של הימים טובים‪ ,‬על ידיהם אנו מורידים את החכמה לתוך היום טוב‪,‬‬ ‫וכמו שכתב הבני יששכר‪ :‬דהנה החילוק בין שב"ת קודש למועדי י"י מקראי קדש‪ .‬בשבת נאמר כי קדש היא לכם וביום טוב נאמר מקר"א‬ ‫קד"ש הנה מבואר הדבר בכתבי מר"ן האריז"ל‪ .‬בשב"ת באים מוחין דחכמ"ה שנקרא קדש כידוע והנה באים מעצמם שלא ע"י מעשינו ע"כ‬ ‫נקרא שב"ת מתנה כענין שאמרו מתנ"ה טוב"ה יש לי בבית גנזי ושב"ת שמה ואני מבקש ליתנ"ה לישראל‪ .‬אבל במועדי י"י מקרא"י קד"ש‬ ‫הנה באים המוחין דבינ"ה והמוחין דחכמה הנקרא קד"ש באים אח"כ ע"י מעשינו ותפילותינו הסדורות לנו למצות המועד וע"י המצות‬ ‫הנהוגים עפ"י התור ה לכל חג היינו פסח מצה מרור‪ .‬לחג הפסח‪ .‬וסוכה וד' מינים לחג הסוכו' ושופר לר"ה וכיוצא וזהו שנקראים החגים‬ ‫מקראי קד"ש מלשון ואחר כך יאכלו הקרואים היינו המזומנים כי כן ביום טוב אנו מזמינים ומבקשים את הקד"ש‪ .‬ע"י מעשינו שיבא אלינו‬ ‫כי הקד"ש שהוא מוחין דחכמ"ה אינו בא מעצמו כמו בשבת רק באים המוחין דבינ"ה והמוחין דחכמ"ה דוקא ע"י מעשינו בכל מועד כפי‬ ‫מצותיו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וזה הרמז בתיבת‪' :‬תקיעה'‪ ,‬אותיות‪' :‬תקע'‬ ‫הנמוכים ממנה‪ ,‬מחמת רוב אורה‪ ,‬על כן תחילה‬ ‫'יה'‪ ,‬שי' מרמז לחכמה‪ ,‬וה' לבינה‪ ,‬שצריך התוקע‬ ‫ממשיכין מוחין דבינה על ידי השופר‪ ,‬ואחר כך‬ ‫להמשיך חכמה ובינה לזו"נ (‪ -‬זעיר ונוקבא; כינוי‬ ‫מלבישים המוחין דחכמה לתוך מוחין דבינה‪ .‬וכפי‬ ‫להמדות והמלכות של האצילות)ה‪.‬‬ ‫שיתבאר נמצא‪ ,‬כי כוונות השופר הוא להמשיך‬ ‫החכמה ובינה תרין ריעין‬ ‫מתחילה מוחין דאימא‪ ,‬ואח"כ מוסיפין להמשיך‬ ‫מוחין דחכמה‪ ,‬ושניהם כאחד נמשכין על ידי‬ ‫דלא מיתפרשין‪:‬‬ ‫השופרג‪.‬‬ ‫ועוד ביאור נאמר בו‪ :‬החכמה והבינה נקראין‪:‬‬ ‫תרין ריעין דלא מתפרשין – שתי חברים שאינם‬ ‫תקיעת שופר 'חכמה'‬ ‫מפרידים זה מזה‪ .‬ותמיד נמצא מוח החכמה עם‬ ‫ואינה מלאכה‪:‬‬ ‫מוח הבינה‪ ,‬ואינם נפרדים מעולם‪ .‬ובלשון‬ ‫וזה מרומז בדברי חכמינו ז"ל על תקיעת שופר‬ ‫החסידות‪ :‬חכמה זהו ביטול היש‪ ,‬ובינה זה‬ ‫שהיא 'חכמה ואינה מלאכה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתקיעת‬ ‫התחלות היש‪ ,‬אבל עדיין אינה יש ממש‪ ,‬רק יש‬ ‫שופר מעורר את המוחין של חכמה להתלבש‬ ‫שנתבטל אבל נשאר יש‪ ,‬ועדיין אינה יש דקליפה‬ ‫בפרצוף הבינה‪ ,‬ומשם להמדות‪ .‬ומכיון שאמרו‬ ‫ואינה פירוד ח"ו‪ ,‬רק יש מתוקן‪ ,‬דהיינו יש‬ ‫ז"ל‪ :‬ראשית חכמה יראת ה'‪ ,‬מובן כיצד מעוררים‬ ‫שנתבטל להאין‪ .‬ועל כן‪ ,‬מכיון שביום טוב מאיר‬ ‫את מוחין החכמה על ידי תקיעת שופר‪ ,‬כי‬ ‫הארת הבינה‪ ,‬וכן בפרטיות‪ ,‬מכיון שעל ידי‬ ‫השופר מעורר בלב האדם היראה‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫השופר מורידין מוחין דאימא‪ ,‬בהכרח יורדת עמה‬ ‫הפסוק‪ :‬היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו‪ ,‬וכל‬ ‫גם מוחין דאבא‪ ,‬כי המה אינם מתפרדין מעולםו‪.‬‬ ‫אחד כפי מה שמשער בלבו מקבל על עצמו עול‬ ‫להמשיך תענוג מעתיק‪:‬‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬ביראת ה' טהורה‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫ממשיכין את המוחין של חכמהד‪.‬‬ ‫ג עבודת ישראל (דרוש לראש השנה שחל להיות בשבת)‪ :‬עיקר התיקון ע"י השופר לתקן בחי' אחורים ולהיות הכל פנים בפנים ולהמשיך‬ ‫מוח חכמה לצי"ע הגם שכתב האריז"ל הכוונה בשופר להמשיך מוח בינה עכ"ז כוונתו כדברינו רק שא"א להמשיך החכמה זולת לבוש‬ ‫הבינה כנודע וזה וחכם בבינה‪.‬‬ ‫ד תפארת שלמה‪ :‬תקיעת שופר ורדיית הפת חכמה ואין עמה מלאכה‪ .‬יבואר עפ"י מ"ש פותח את ידך‪ .‬איתא בתיקוני זוהר יודי"ך‪ .‬יו"ד רומז‬ ‫לעולם החכמה וכאשר מתעורר עולם החכמה ממילא יורד כל השפעות טובות ופרנסה טובה לכלל ישראל‪ .‬וזה שעולה שניהם בקנה אחד‬ ‫תקיעת שופר ורדיית הפת חכמה כי כאשר מתעורר עולם החכמה ע"י תקיעת שופר יורד ג"כ השפעות טובות רמז לרדיית הפת חכמה‬ ‫ואין עמה מלאכה‪ .‬שלא תאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה אך כולם בחכמה עשית‪ .‬ע"י עולם החכמה שנתעורר בתקיעת שופר‬ ‫יורדים כל השפעות על השנה הבא‪ .‬וזה דאי' בגמ' כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן יד"ו אותיות יו"ד רומז לעולם החכמה [והיא היראה]‬ ‫כמ"ש ראשית חכמה יראת ד'‪ .‬וז"ש ויראה לכאן ולכאן‪ .‬עפ"י מ"ש וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך‪ .‬כאשר אנו מעוררים היראה עלאה‬ ‫יורד היראה על כל העולם כמ"ש ויראו ממך‪ .‬ויקבלו כולם עול מלכות שמים אמן‪ .‬עוד י"ל חכמה ואין עמה מלאכה‪ .‬שיהי' הפרנסה בניקל‬ ‫בל י עמל ויגיעה‪ .‬וזה הרמז כתבנו בספר פרנסה וכלכלה‪ .‬לכאו' איזה ספר צריך לזה‪ .‬אך הרמז שיהי' האדם יכול לשבת בבהמ"ד על הספר‬ ‫בהתמדת הלימוד ואעפ"כ יהי' לו פרנסה‪ .‬אם בנ"י זכאים יורד להם השפעות בריוח בחי' צי"ע‪ .‬וז"פ וד' פקד את שרה‪ .‬שרה רומז לשכינה‬ ‫הקדושה הפקידה היא ממדת היסוד למדת המלכות‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ה ייטב לב‪ :‬ומצות תק"ש הוא להבי' המוחין לזו"ן לנסרם זמ"ז ולהמתיקן ולהחזירם פא"פ ולכן שופר בא"ת ב"ש בפו"ג עולה יחוד הו"י' א"ד'‬ ‫וזה סוד תקיעה תקע י"ה הם המוחין חו"ב להכניסן לזו"נ לייחד ה"וי' א"לקי' העולה קי"ב עם י"ה קכ"ז להמתיק החמשה אותיות אלקים עם‬ ‫הג' אלקים של ש"ו"פ"ר והכולל ועולה תשעה ס"ה קו"ל וזה לשמוע קו"ל שופר כמבואר בכוונת הברכה‪ ,‬וז"ש אחר התקיעות אשרי העם‬ ‫יוד"עי תרועה וגו' היינו שיודעים הכוונה בשמך יגילון כ"ל הי"ום עולה עם הכולל קי"ב כמבואר בסידור ונ"ל שזה שא' לענין שופר שמא‬ ‫ילך אצל בק"י ללמוד רמזו שילך ללמוד כוונות של שופר יחוד ה"וי' אל"קי' פא"פ העולה בק"י והוא ר"ת "ברכה "קדושה "יחוד והבן‪.‬‬ ‫ו ליקוטי תורה (פרשת צו יב‪ ,‬א)‪ :‬ושמרתם את השבת כי קדש היא היא בעצמה היא בחי׳ קדש העליון בחי׳ חכמה מוחין דאבא שמתגלה‬ ‫בשבת‪ .‬משא״כ יו״ט נק׳ מקרא קדש הארה בעלמא מקדש העליון נה״י דאבא בתוך מוחין דאימא שהרי גם ביו״ט בגילוי מוחין דאימא צריך‬ ‫להמשיך מוחין דאבא כי מוחין דאימא הגם שהם בחי׳ יש מ״מ אינם בחי׳ דבר נפרד ח״ו אלא הוא היש שנמשך מאין כי אין ויש חו״ב הם‬ ‫תרין ריעין דלא מתפרשין ועמ״ש בד״ה ראה אנכי‪ ,‬שתמיד נמשך בחי׳ ביטול מוחין דאבא להיות בחי׳ מוחין דאימא התגלות התענוג‬ ‫ג‬ ‫כנסת ישראל למטה‪ ,‬ומתעורר הבינה אשר‬ ‫עתה נכנס בשלב יותר עמוק‪ :‬עד כה דברנו‪,‬‬ ‫בעתיק‪ ,‬שהוא עולם התענוג הגדול ביותר‪,‬‬ ‫שהשופר מוריד הארה של בינה לתוך הז"א‪ .‬אבל‬ ‫והפרצוף היותר נעלה‪ ,‬וזה נתלבש בחכמה ובינה‬ ‫באמת בפנימיות הדבר הוא יותר נעלה‪,‬‬ ‫שבעולם האצילות‪ ,‬ומשם נתלבשות בבינה‬ ‫וכדיתבאר‪:‬‬ ‫דאצילות‪ .‬ונמצא כי איננו מדברים רק‬ ‫ראשית ההשתלשלות בעולם האצילות‬ ‫בהתעוררות המוחין של חכמה ובינה של אצילות‪,‬‬ ‫מתחילות מספירות הכתר דאצילות‪ .‬כתר‬ ‫רק גם בהתעוררות הכתר העליון שבעתיקז‪.‬‬ ‫דאצילות נחלק לב' בחינות‪ .‬כי מכיון שהכתר‬ ‫האריז"ל לא דיבר רק‬ ‫עליון הוא הממוצע בין המאציל להנאצלים‪ ,‬א"כ‬ ‫מהתגלות התענוג‪:‬‬ ‫יש בכתר ב' פרצופים‪ ,‬א' השייך להמאציל‪ ,‬וא'‬ ‫השייך להתייחד עם הנאצלים‪ .‬פרצוף הא' ששייך‬ ‫ומה שמשמע מלשון האריז"ל שפעולת השופר‬ ‫להמאציל הוא‪ :‬ע"י (‪ -‬עתיק)‪ .‬פרצוף הב'‬ ‫הוא רק פועל ירידת והמשכת מוחין של בינה‬ ‫השייכת להנאצלים הוא‪ :‬א"א (אריך)‪ .‬ובדרך כלל‬ ‫דאצילות‪ ,‬מבאר הבעל התניא זצ"ל על פי משל‬ ‫ענין הכתר הוא התענוג והשעשועים הגדולים‬ ‫בנפש האדם‪:‬‬ ‫שמתעורר להקב"ה מזמן לזמן לעם קרובו ויחודו‪.‬‬ ‫כשנופל לו לאדם איזה העמקה שכלית‪ ,‬בוודאי‬ ‫והוא על דרך משל‪ :‬אב שלא ראה את בנו לימים‬ ‫נתמלא האדם בתענוג גדול מעצם הרעיון‪ .‬אבל‬ ‫מרובים‪ ,‬כשמקבל איזה הודעה שעוד בנו חי והכל‬ ‫כל עוד שלא נתלבשה הרעיון בחכמתו ולא‬ ‫טוב אצלו מקבל תענוג גדול מהשמועה‪ ,‬וביותר‪,‬‬ ‫נתבאר ומובן בבינתו‪ ,‬רק היא עדיין בהתעלמות‬ ‫כשמתראה האב עם בנו אזי מתעורר תענוג‬ ‫מחשבתו‪ ,‬אינו יכול להתענוג בשלימות‪ .‬ורק‬ ‫ושעשועים גדולים‪ .‬אך מכיון שתענוג תמידי אינו‬ ‫כשהרעיון נתבאר די והותר בבינתו אז יכול‬ ‫תענוג‪ ,‬לכן אין מתעורר זה בכל זמן‪ ,‬רק באופן‬ ‫באמת להתענג‪.‬‬ ‫שהיה העדר‪ ,‬שלא ראה האב את בנו חביבו למשך‬ ‫כמו כן הוא לגבי הארות העליונות‪ ,‬עיקר תענוג‬ ‫זמן‪ ,‬ואח"כ ראהו אזי מתעורר התענוג הלזה‪.‬‬ ‫שממשיכין על ידי השופר הוא למעלה מעלה‬ ‫בכל הפרצופי הכתר‪ ,‬יש פרצוף שלם של חכמה‬ ‫מחכמה שבאצילות‪ .‬והאריז"ל לא דיבר רק ממה‬ ‫ובינה‪ ,‬מידות ומלכות‪ .‬והשופר הוא כמו‬ ‫שיכולים להשיג בפועל‪ ,‬והתענוג שיכולים להשיג‬ ‫שהמאציל כביכול מקבל שמועה טובה מבניו‬ ‫הוא דווקא מה שממשיכין אח"כ במוחין דבינהח‪.‬‬ ‫שהתענוג הוא ג״כ מהמשכת אור א״ס ב״ה דלית מחשבה וכו׳ ולא תענוג מהשגת דב ר נפרד ח״ו אלא שניתן ליהנות בגילוי אור זה מחמת‬ ‫ירידת והשתלשלות אור וגילוי זה עד שבא להשגה איך שהוא אור גדול כו׳‪.‬‬ ‫ז ליקוטי תורה (דרושים לראש השנה)‪ :‬אמנם התענוג שע''י השופר שהוא בחינת תשובה זהו כענין כמשל שרואה את בנו בא ממרחק‬ ‫שהוא פנימיות תענוג יותר וכמו שכתוב מזה בד''ה שוש אשיש) ושרש הענין הוא כי ידוע שהכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים וכל‬ ‫ממוצע יש בו בחי' מזה ומזה שלכך הוא יכול לחברם ולהוריד שפע מזה לזה וכמ''כ הכתר יש בו בחי' התחתונה שבמצאיל וגם הוא שרש‬ ‫להנאצלים והבחי' הא' שבו שהיא התחתונה שבמאציל גדלה וגבההה מעלתה על בחי' ב' שבו שהיא שרש הנאצלים והנה זה שהחכמה‬ ‫מלבשת להארת התענוג היינו מבחי' ב' שבו שהוא שרש לנאצלים שהן הן ז''ת דא''א שמתלבשות באצילות כנ''ל דאו''א מלבישים כו' אבל‬ ‫על ידי השופר ממשיכים מבחי' הא' שבו שהוא בחי' תחתונה שבמאציל והיינו בחי' חו''ב דא''א שלמעלה מערך הז''ת דא''א אך מקום‬ ‫התגלותן הוא בבינה דאצי' כנ''ל‪.‬‬ ‫ח ליקוטי תורה (דרושים לראש השנה)‪ :‬ועיקר התגלות התענוג הו א בהשגה דוקא כמו עדמ''מ למטה באדם כשנופל לו איזה השגה ושכל‬ ‫חדש באיזו עמקות הוא מתמלא תענוג אמנם עיקר התגלות וההתפשטות התענוג בשלימות הוא דוקא אח''כ כשמשיג העמקות הזאת‬ ‫בהרחבת שכלו ורוחב בינתו דוקא וכמ''כ הוא למעלה שהתענוג עליון מלובש בחכמה הנקרא עדן שהוא עצם דבר המושג כמו שהוא עדיין‬ ‫בעצמותו אמנם שם הוא בהעלם ועיקר התגלותו כשנמשך בבחי' בינה שהיא בחי' השגה בהתפשטות אורך ורוחב כו'‪ .‬ולכן השופר הוא‬ ‫ג''כ בבינה שהתגלות התענוג הנמשך ע''י השופר הוא בבינה ומשם מקבל הדבור שהוא בחי' מל' בדבר ה' שמים נעשו להיות ענג במדת‬ ‫המל' ג''כ‪ :‬קיצור‪ .‬והמשכה זו ע''י השופר קול פשוט פנימית הלב שלמעלה מהשכל ומעורר כמ''כ רצון העליון שלמעלה מהחכמה והיינו‬ ‫ע''י שופר של איל דוקא הבהמה יש בה ביטול ממדרגות עליונות‪ .‬ובפע''ח שהשופר בבינה כי התגלות עתיק הוא בבינה‪.‬‬ ‫הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למייל‪aidenbesht@gmail.com :‬‬ ‫קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות‪ .‬אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים שבספרי חסידות‪ ,‬ואתה רוצה לקבל‬ ‫בהירות בענין‪ ,‬פנה נא למערכת‪ ,‬ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים‪.‬‬ ‫ד‬ ‫מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש‬ ‫גליון כ"ו | פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫עדן השבוע‪ :‬להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם‬ ‫אל מעלת כבוד הקורא היקר!‬ ‫בשבועות הקודמים התחלנו בס"ד ללמוד ולהתעמק בדברי מהרח"ו ז"ל בכוונת מצוות תקיעת שופר‪,‬‬ ‫וב"ה קיבלנו על זה הארות חשובות מהקוראים שהמה שבעים רצון מזה‪ ,‬ובעז"ה נמשיך בזה הלימוד‪,‬‬ ‫להתבונן ולהתעמק בדברי מהרח"ו לאור דברי גדולי מאורי החסידות זי"ע‪ ,‬נקודה אחר נקודה‪ ,‬שלב אחר‬ ‫שלב‪ ,‬ובתפילה לאל חי שזה יקרבנו וידבקנו לו ולעבודתו בס"ד‪.‬‬ ‫מלכות – דיבור‪:‬‬ ‫מלכות‬ ‫של‬ ‫שייכות‬ ‫והנה ידוע ענין המלכות שהוא דוגמא הדיבור‪.‬‬ ‫להשופר‪:‬‬ ‫שכמו הדיבור הוא גילוי המחשבה של האדם‪ ,‬כי‬ ‫כבר דברנו במאמרינו הקודמים‪ ,‬מה שגילוי לנו‬ ‫המחשבות המה נסתרים במחשבתו ולבו של אדם‪,‬‬ ‫צדיקי קדמאי‪ ,‬האיך שמעוררים על ידי השופר‬ ‫ואין אדם יודע מחשבות של חבירו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫את גילוי של הקב"ה של פרצופי הכתר והחכמה‬ ‫הדיבור‪ ,‬האדם מגלה מצפוני לבו לחוץ‪.‬‬ ‫ובינה לתוך הז"א‪ .‬ועדיין נשאר לנו לבאר את‬ ‫כמו כן הוא למעלה‪ ,‬מבשרי אחזה אלוק‪.‬‬ ‫הארת המלכות שנגרם על ידי השופר‪.‬‬ ‫העולמות העליונים של חכמה ובינה (אבא ואמא)‪,‬‬ ‫והנה איתא בגמרא (ר"ה לד‪ ):‬וז"ל‪ :‬אמר‬ ‫נקראו עלמא דאתכסיא (עולמות נסתרים)‪ ,‬ועל‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אמרו לפני בראש השנה‬ ‫ידי מדת המלכות הקב"ה מגלה לנו את הנהגתו‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות — כדי‬ ‫ושייכותו אל העולמות‪.‬‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות — כדי שיבא לפני‬ ‫ולכן נקרא המלכות בשם 'גילוי שכינה'‪ ,‬כי‬ ‫זכרוניכם לטובה‪ ,‬ובמה — בשופר‪ .‬ומבואר שעל‬ ‫עניינה של מלכות הוא לגלות את השכינה‬ ‫ידי השופר אנו 'ממליכין' את הקב"ה עלינו‪ .‬ויש‬ ‫בתחתוניםא‪.‬‬ ‫לבאר השייכות של ה'שופר' אל ענין ה'מלכות'‪.‬‬ ‫א ועיין עוד מש"כ הבעל התניא (ליקוטי תורה דרושי יום הכיפורים) ‪ ,‬שהחב"ד המה ענין סובב כל עלמין שאין תופסין מקום בהעולמות‬ ‫הגלויים‪ ,‬והדיבור הוא ענין ממלא כל עלמין שתופס מקום בעולמות הנגלים‪ ,‬וז"ל‪ :‬ביאור ענין סובב כ''ע וממכ''ע‪ .‬כי הנה המחשבה‬ ‫א‬ ‫את המלכות עד החכמה‪-‬‬ ‫ומכיון שהשופר לוקח את פנימיות החיות‬ ‫ביטול‪:‬‬ ‫והנשימה של האדם‪ ,‬ומהפכו לבחינת קול‪ ,‬הרי זה‬ ‫ענין של מלכות‪ .‬כמו שהשופר מגלה את‬ ‫והנה כשאנו מקיימין מעשה המצוה של שופר‪,‬‬ ‫המחשבה של האדם ומהפכו לקול פשוט‪ ,‬שאז‬ ‫שהוא פשוט ליקח שופר ולתקוע‪ ,‬אזי אנו‬ ‫יכול האדם לידע שהאדם רוצה לעוררו לאיזה‬ ‫מקבלים עלינו את מלכות שמים עלינו‪ ,‬כי כל‬ ‫דבר‪ ,‬כמו כן הוא ענין המלכות‪ ,‬הוא מגלה את‬ ‫מעשה גוף המצוה מקומה במלכות‪.‬‬ ‫פנימיות העולמות המכוסים‪ ,‬שיהיו לנו איזה‬ ‫וכל הקליפות והס"א מקבלים ויונקים חיותם‬ ‫תפיסה והשגה בהם‪.‬‬ ‫מספירת המלכות‪ ,‬ולכן על ידי מצוה גרידא של‬ ‫והמקור לזה מבואר בתיקוני זוהר (תיקון כא;‬ ‫תקיעת שופר עדיין יש סכנה שינקו ממנה הסט"א‬ ‫שֹופר‪ִ ,‬מ ִס ְׁט ָּרא‬ ‫נז‪ְׁ " :):‬ש ִכינְׁ ָּתא ַּת ָּת ָּאה ִא ְׁת ְׁק ִר ַּיאת ָּ‬ ‫ויקטרגו עוד יותר‪ ,‬כי על ידי מדת המלכות‬ ‫שֹופר‬ ‫שֹופר ָּגדֹול‪ְׁ ,‬ת ַּקע ְׁב ָּ‬ ‫ִד ְׁש ִכינְׁ ָּתא ִע ָּל ָּאה ְׁד ִא ִיהי ָּ‬ ‫יכולים לינק ולקבל חיות לעורר קטרוגים‪.‬‬ ‫שֹופר ִאיהּו ָּלשֹון ְׁת ִק ָּיעה‬ ‫ָּ‬ ‫ירּותנּו‪ְׁ ,‬ת ַּקע‬ ‫ָּגדֹול ְׁל ֵח ֵ‬ ‫ולכן נצרך לעורר הכוונת בתקיעה‪ ,‬שענין‬ ‫קּוד ָּשא ְׁב ִריְך‬ ‫ְׁד ַּו ַּדאי ְׁש ִכינְׁ ָּתא ַּת ָּת ָּאה ִא ִיהי ְׁת ִק ָּיעה ְׁד ְׁ‬ ‫הכוונות מקומה בבינהב‪ ,‬אבל גם כשמייחדין את‬ ‫הּוא ִמ ִס ְׁט ָּרא ִד ִימינָּ א"‬ ‫מעשה המצוה עם הכוונה של המצוה על ידי יחוד‬ ‫וכמו שכתב התולדות יעקב יוסף (בספרו בן‬ ‫שם הוי"ה ואדנ"י‪ ,‬עדיין יש מקום להקליפות לינק‬ ‫פורת יוסף) בלשון החסידות‪ ,‬ששכינתא תתאה‬ ‫ולקבל חיות לקטרג‪.‬‬ ‫הכוונה אל מלכות‪ ,‬ושכינתא עילאה הכוונה‬ ‫ולכן צריכים לקבל עול מלכות שמים בענין‬ ‫לבינה‪ ,‬וז"ל‪" :‬מבואר בתיקונים (תכ"א נז‪ ):‬כי‬ ‫יחודא עילאה‪ ,‬בביטול גמור שאין עוד מלבדו‪ ,‬ואז‬ ‫מלכות נקרא שופר‪ ,‬ובינה נקרא שופר גדול‪ ,‬וז"ש‬ ‫עולה המלכות עד חכמה‪ ,‬שהוא אותיות כח‪-‬מה‪,‬‬ ‫(תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו‬ ‫ענין הביטול הגמור של כל העולמות עם יחודו‬ ‫וכו'"‪.‬‬ ‫של עולם‪ .‬וזהו היחוד שנקרא "אדם"‪ ,‬שאלופו של‬ ‫עולם מתיחד עם 'דם' שהוא נוטריקון ד'יבור‬ ‫לייחד מעשה של תקיעת‬ ‫מ'לכות‪ ,‬ושם אין שום מקום להסט"א לינוק‪ ,‬וכל‬ ‫שופר עם הכוונה להעלות‬ ‫דינין מתעברין מיניה‪ ,‬ונמתק הדינים בשורשם‪,‬‬ ‫ואין ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע (ראשי תיבות‪ :‬שופר)ג‪.‬‬ ‫והדבור שלמעל ה הן בחי' ממכ''ע והוא עד''מ כאדם החושב ומהרהר באיזה דבר שמחשבתו מלובשת ותקועה ממש באותו דבר ומוקפת‬ ‫ממנו (ועיין בסש''ב ח''א פ''ה) וכן כשמדבר באיזה דבר כו'‪ .‬כך כביכול החיות שבע''מ יהי אור יהי רקיע כו' הוא מתלבש ונתפס ממש‬ ‫בתוך העולמות להחיותם ומוקף מהם וכן בח י' החיות והאותיות הנמשכים מהמחשבה שבמחשבה אחת ברא הקדוש ברוך הוא את‬ ‫העולם ג''כ נתפס ומתלבש בתוך העולמות שהרי כולם בחכמה עשית כתיב‪ .‬ופי' בזהר תזריע (דמ''ג רע''א) כולם בחכמה עשית בבינה‪.‬‬ ‫פי' כי בינה היא בחי' מחשבה עילאה אלא שמחשבה היא מחיה עלמין סתימין דלא אתגליין והדבור מחיה ומהוה עלמין דאתגליין‪.‬‬ ‫ב ענין היחוד של מלכות עם בינה על ידי מעשה וכוונות השופר‪ ,‬מבואר בהמשך לשון התולדות יעקב יוסף‪ ,‬וז"ל‪ :‬ולהלביש דבר זה לעניננו‪,‬‬ ‫כי מלכות נקר' דיבור‪ ,‬והמחשבה והכוונה נקרא בינה‪ ,‬וכאשר מחבר בין בעסק התורה או התפלה ב' בחינות האלו‪ ,‬דהיינו הדיבור עם‬ ‫הכוונה‪ ,‬אז מחבר ומקשר מלכות עם הבינה‪ ,‬בסוד מ"י זא"ת עולה מן המדבר (שה"ש ג‪ ,‬ו)‪ ,‬כמו ששמעתי ממורי זלה"ה‪ .‬ונודע כי מלכות‬ ‫עלמא דנוקבא הוא בישיבה‪ ,‬ובינה נקרא עלמא דדכורא (זח"א צו‪ ).‬שהוא בעמידה‪.‬‬ ‫ובזה יובן הש"ס הכניס שופר תוך שופר‪ ,‬אם קול פנימי שמע‪ ,‬ר"ל כי שופר שהיא השכינה נקרא תפלה‪ ,‬כמ"ש (תהלים קט‪ ,‬ד) ואני תפלה‬ ‫וגו'‪ .‬ויש ב' סוגי שופר שהם ב' סוגי התפלה‪ ,‬א' התפלה סתם שהיא בחי' דיבור שהוא במלכות‪ ,‬בחינה ב' כוונת התפלה שהיא הכונה‬ ‫והמחשבה שהיא בינה שנקר' שופר גדול‪ ,‬והכניס שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא‪ ,‬כי העיקר הוא הכוונה והמחשבה שהוא‬ ‫פנימי‪ .‬ואם קול חיצון שמע‪ ,‬רק דיבור בלא כוונה לא יצא‪ ,‬כי תכין לבם אז תקשיב‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ה' דברים מעכבין התפלה לעלות‬ ‫וכו'‪ ,‬ואם כן הפנימי עיקר‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫ג הענין שצריך להעלות את המלכות עד החכמה‪ ,‬כדי שאז לא יכולים הקליפות לינק‪ ,‬מבואר במאור ושמש פר' לך‪ ,‬וז"ל‪ :‬וכשעלה אברהם‬ ‫עד מדריגת חסד הבין והשיג בשכלו שיש עולם גבוה מחסד וזהו בינה שכל העולמות יצאו משם אך לא עלה עדיין למדריגה זו רק הבין‬ ‫שיש עולם גבוה כזה וזהו עד אילון מורה ר"ל עד האילן המורה משם כל העולמות גם מורה הוא לשון הריון ר"ל עד בינה שהיא הרת עולם‬ ‫והבין שעד שם יכולה המלכות להתעלות וזהו ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ר"ל שבנה מזבח על זה שהבין שיש עולם בינה שנראים שם‬ ‫ב‬ ‫שמים‪ ,‬ולגלות את מלכות שמים בתחתונים‪,‬‬ ‫עם‬ ‫עבודת התשובה‬ ‫ונעשה פירוד בין הדבקים‪ ,‬בין ה' אחרונה של שם‬ ‫מצוות תקיעת שופר‪:‬‬ ‫הוי"ה להאותיות יה"ו‪ .‬וכשחוזר בתשובה על‬ ‫אמנם‪ ,‬כל הסודות והכוונות של מצוות שופר‬ ‫מעשיו‪ ,‬אזי משיב את האות ה' תתאה‪ ,‬שהוא‬ ‫מתייחדים עם כוונתם הפשוטה‪ ,‬שהוא מעורר‬ ‫המלכות‪ ,‬אל הוי"ה‪ ,‬ונעשה יחוד של שם הוי"ה‪.‬‬ ‫הישנים משינתם‪ ,‬ושבים בתשובה שלימה באמת‪,‬‬ ‫אבל כשאדם אינו שב בתשובה על מעשיו‬ ‫וכלשון הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד)‪" :‬אף על‬ ‫ממש‪ ,‬כי מעשיו כבר מתוקנים‪ ,‬רק הוא עוסק‬ ‫פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב‪ ,‬רמז‬ ‫במדרגה גבוה בתשובה‪ ,‬שמייחד את כל הבריאה‬ ‫יש בו‪ ,‬כלומר‪ ,‬עורו ישנים משנתכם‪ ,‬ונרדמים‬ ‫כולה במחשבתו‪ ,‬לידע בבירור גמור שאין עוד‬ ‫הקיצו מתרדמתכם‪ ,‬וחפשו במעשיכם‪ ,‬וחזרו‬ ‫מלבדו‪ ,‬ו'אני הוי"ה לא שניתי'‪ ,‬ש'אתה הוא לבדך‬ ‫בתשובה‪ ,‬וזכרו בוראכם‪ .‬אלו השוכחים את‬ ‫אחר שנברא העולם כמו קודם שנברא העולם'‪,‬‬ ‫האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק‬ ‫אזי הוא עוסק במדריגה גבוה בתשובה‪ ,‬ומייחד‬ ‫אשר לא יועיל ולא יציל‪ ,‬הביטו לנפשותיכם‬ ‫את שם ה' עילאה עם היו"ד חכמה קדומה‪ ,‬שענין‬ ‫והיטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזב כל אחד מכם‬ ‫החכמה הוא 'כח‪-‬מה'‪ ,‬לידע שהכל בטל ומבוטל‬ ‫דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה"‪ .‬וכמו‬ ‫ליחודו יתב"ש‪.‬‬ ‫שמסיים הרמח"ל (דרך ה' חלק רביעי אות ד) את‬ ‫וזהו שני עבודת של השופר‪ .‬שופר קטן‪ ,‬שהוא‬ ‫הכוונות והסודות של מצוות תקיעות שופר‪" :‬וכל‬ ‫קבלת מלכות שמים‪ ,‬באופן יחודא תתאה‪ ,‬להשיב‬ ‫זה על ידי מצוה זאת כשיתחבר עמה תשובתם‬ ‫את ה' תתאה שיהיה שמו שלם‪ ,‬והוא על ידי‬ ‫של ישראל כראוי"‪ ,‬היינו שצריכים לחבר עמה‬ ‫התשובה ממעשיו הרעים‪.‬‬ ‫עניינה הפשוט לשוב אל ה' בתשובה כראוי‪.‬‬ ‫ושופר גדול הוא בבינה והתבוננות שאין עוד‬ ‫אמנם במצוות תשובה יש ב' פרטים‪ :‬א'‪ .‬מי‬ ‫מלבדו‪ ,‬ומייחד את העולמות התחתונים בעולמות‬ ‫שחטא ישוב בתשובה‪ ,‬ויתחרט על מה שמרד‬ ‫העליונים‪ ,‬ומכיר שאין שום פירוד בהעולמות‪,‬‬ ‫במלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬ויתוודה על‬ ‫והכל הוא כמו קודם שנברא העולם‪ ,‬זהו השופר‬ ‫עוונותיו‪ ,‬וימחל לו‪ .‬ב'‪ .‬שישיב העולמות‬ ‫גדול והוא יחוד השלם‪.‬‬ ‫התחתונים וליחדו לעולמות העליונות‪ ,‬ובאופן‬ ‫ובדורינו דור של משיח‪ ,‬עיקר הכוונה בשופר‬ ‫פרטי‪ ,‬שישיב את נשמתו שנלקח ממקום גבוה‪,‬‬ ‫הוא בעבודה עילאה לייחד יחודים‪ ,‬לתקוע‬ ‫ונקבע בגוף חומרי‪ ,‬למקורו שהיא האין סוף ב"ה‪.‬‬ ‫בשופר גדול‪ ,‬לייחד עולם הבינה אל העולמות‬ ‫דהנה כשאדם חוטא במעשה ובפועל ממש‪ ,‬אזי‬ ‫העליונים‪ ,‬כמו שכתב האור לשמים‪" :‬ושופר גדול‬ ‫מפריד את החיות שלו והבריאה שנבראו לכבוד‬ ‫כל העולמות‪ .‬והי' חותר לבקש לעלות למדריגת בינה וזהו ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויע אהלה בית אל מים והעי מקדם פי' שהיה‬ ‫מיחד שם הוי' עם המלכות שהיא שם אדני וזהו בית אל מים שבית אל היא מלכות והעי מקדם ר"ל שהי' מיחד שם אדני עם שם הוי' כי‬ ‫מלת והעי בגי' צ"א כמספר הוי' אדני‪ .‬וזה נעשה מיחוד שם אדני שהיא מלכות עם שם הוי' ב"ה שהוא מקדם ר"ל קודם וגבוה יותר ממדת‬ ‫מלכות ושם אדני וע"י יחוד הוי' ואדני מתעלה המלכות עד בינה וכשעלה למדריגה זו ליחד שם הוי' עם אדני הבין בשכלו שהמלכות צריך‬ ‫להתעלות עד חכמה וחכמה ובינה הן תרין ריען דלא מתפרשין כי כשהמלכות אינו מתעלה אלא עד בינה עדיין לא נמתקו הדינין והגבורות‬ ‫לגמרי ששם עדיין יש קצת גבורות שבינה הדינין מתערין מנה לכן צריך המלכות להתיחד עם שם אהי' ולהתעלות עד חכמה וזהו ויסע‬ ‫אברם הלוך ונסוע הנגבה ר"ל שהי' הולך ונסוע להעלות למדריגות חכמה ונגבה רומז לחכמה ע"ד הרוצה להחכים ידרים ולהעלות המלכות‬ ‫עד חכמה ויפיל אחיזת החיצונים לגמרי וישפיע השפעות טובות ורחמים על הכנ"י ומחמת שבמלכות יש אחיזת החיצונים הרבה מאוד‬ ‫אשר החיצונים רוצים להמשך השכינה אליהם ולינק ממנה למען יפרדו את בני ישראל ממלכות שמים שלא יהיו יונקים מן הקדושה‬ ‫ואברהם רצה לפעול זאת לדורי דורות שב כל עת שיצטרכו בני ישראל לחסדים ולרחמים יהי' היכולת בידם לעשות יחודים ולהעלות את‬ ‫המלכות עד מדריגת חכמה להשפיע משם כל השפעות טובות כי מעשה אבות סימן לבנים לכן ירד אברם למצרים שמצרים היא קרוב‬ ‫לא"י יותר משאר ארצות והשכינה שורה שם יותר מבשאר הארצות ומצרים היא מ קום אחיזה לחצונים יותר מבשאר ארצות וירד למצרים‬ ‫להעלות משם השכינה עד חכמה להפרד ממנה אחיזת החיצונים לגמרי אמנם כששרי האומות מבינים שאנו רוצים להעלות המלכות‬ ‫ולהפרד החיצונים ממנה הם מתגברים ומקטריגין מאוד‪ .‬ע"כ צריכים אנו להעלות המלכות בסוד כדי שלא יבינו שרי האומות ולזה מרמז‬ ‫הפסוק תקעו בחדש שופר כדי להעלות המלכות בכסה ר"ל בסוד שהם לא יבינו מעשי השופר וכוונתו ונכסה זאת מהם שאנו מעלין ע"י‬ ‫השופר המלכות עד חכמה וכל זאת פעל אברהם אבינו במעשה ירידתו למצרים‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והוא על פי מה שאמרו בגמרא (פסחים ג‪).‬‬ ‫הוא תשובה עילאה‪ ,‬היינו להמשיך שפע וחיים‬ ‫'באשה קראו מושב'‪ ,‬ולשון אשה הוא כינוי על‬ ‫לכל העולמות ולהעלות כל הניצוצות למעלה‬ ‫שם מלכות כידוע מהכתובים באשת חיל‪,‬‬ ‫ליחד ולקשר עולמות התחתונים לעולמים‬ ‫והמלכות הוא ענין של ישיבה‪ ,‬וכמו שכתוב‪:‬‬ ‫העליונים‪ .‬ואיתא בזוה"ק (זח"ג קכד‪ ):‬בהדא‬ ‫'וישב ה' מלך לעולם'‪ ,‬שענין המלכות הוא‬ ‫יפקון מן גלותא‪ ,‬וגם הרב האלהי מוהרח"ו‬ ‫הישיבה וההתלבשות בתוך העולמות‪ ,‬שמלכותך‬ ‫זצללה"ה כתב שמה שנאמר (חגיגה יג‪ ).‬אין לך‬ ‫מלכות כל העולמים‪ ,‬שענין המלכות יורדת ומחיה‬ ‫עסק בנסתרות‪ ,‬זה קאי על דורות ראשונים‪ ,‬אבל‬ ‫את כל העולמות‪ ,‬ואפילו הקליפות והס"א‬ ‫בדרא בתראה אדרבה נחת רוח לפניו ית"ש‬ ‫ושריהם מקבלים חיותם מהמלכותה‪.‬‬ ‫לעסוק בסתרי תורה"ד‪.‬‬ ‫כי ענין הישיבה הוא שמשפיל את קומתו‪,‬‬ ‫תשובה תתאה בתקיעות‬ ‫וקומתו ירד למטה להיות יושב בנמוך יותר‬ ‫דמיושב – תשובה עילאה‬ ‫מכשהוא עומד‪ .‬וכמו כן הוא ענין המלכות‪ ,‬כי‬ ‫בתקיעות דמעומד‪:‬‬ ‫האור אין סוף הוא למעלה מעלה מהשגת‬ ‫הנבראים‪ ,‬ועכ"ז הקב"ה משפיל עצמו להחיות את‬ ‫ובדרך אפשר יש לומר‪ ,‬שיש לחלק בין‬ ‫הנבראים‪ ,‬ולקבל תענוג מהנבראים‪ ,‬ונמצא כי‬ ‫התקיעות שבמיושב (היינו קודם תפילות מוסף)‬ ‫ענין המלכות הוא 'ישיבה'‪ ,‬ותוכן ענין הישיבה‬ ‫לבין תקיעות דמעומד (בשעת שמו"ע דמוסף)‪.‬‬ ‫הוא ירידה והשפלה לטובת הנבראים‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫שבתקיעות דמיושב‪ ,‬עיקר הכוונה לשוב בתשובה‬ ‫הבעל התניא (תורה אור פר' מקץ לח‪ ):‬וז"ל‪:‬‬ ‫שלימה על המעשים רעים שפגמו במלכות שמים‪,‬‬ ‫"בחי' מכון לשבתך דהיינו שתהא שם השראת‬ ‫ולייחד ה' תתאה עם שם הוי"ה‪ .‬ובתקיעות‬ ‫אוא''ס ב''ה ממש שהיא בחי' ישיבה דהיינו בחי'‬ ‫דמעומד‪ ,‬לעלות במדריגה ולייחד העולמות כולו‬ ‫ירידה והשפלה אצלו כביכול וכמ''ש וישב ה' מלך‬ ‫שהמה בטלים לאור האין סוף‪ ,‬וכולו קמיה בטל‬ ‫ומבוטל כלא היו‪ ,‬כמו שהיה קודם ששת ימי‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫ד הענין של שני סוגי תשובה על ידי השופר‪ ,‬מבואר באור לשמים‪ ,‬וזל"ק‪ :‬ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד וכו' (יט‪ ,‬יט)‪ .‬נ"ל כי אית שופר‬ ‫גדול ואית שופר קטן (ע' פע"ח ש' השופר פ"ג)‪ ,‬שופר קטן נק' תשובה תתאה‪ ,‬שצועק ומתחרט על מעשיו המכוערים ונותק עצמו מהם‬ ‫כמו ש כתוב (משלי כח‪ ,‬יג) ומודה ועוזב‪ .‬ואית תשובה עילאה‪ ,‬שכבר תיקן מעשיו‪ ,‬ועבודתו הוא בדרך יחוד‪ ,‬שמיחד עולם בעולם ומיחד‬ ‫המעשה לשמה נק' שופר גדול‪ ,‬וזהו שאנו מבקשים (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו‪ ,‬שנזכה במהרה להאיר משופר גדול‬ ‫שהוא תשובה עילאה אם כל חי (ת"ז ת' סה צו‪ ).‬האם רובצ(ו)ת על הבנים (שם ת' כ"א נח‪ ):‬רומז לבינה שהיא חירות עליון (זח"ב קפג‪,:‬‬ ‫זח"ג רסו‪.):‬וזפ"ה ויהי קול השופר‪ ,‬כולל שניהם שופר גדול ושופר קטן‪ .‬הולך וחזק מאוד‪ ,‬פירוש שיתחזק זאת מאוד בבני ישראל‪ .‬משה‬ ‫ידבר‪ ,‬פירוש הצדיק שמכונה בשם משה יהיה לו כח וממש לה‪ ,‬וידבר הוא לשון ממשלה (תהלים יח מח ע' רש"י‪ ,‬וע' סנהדרין ח‪ ).‬וכל‬ ‫התנהגות יהיה ע"י הצדיק‪ .‬והאלהים יעננו בקול‪ ,‬פירוש שהשי"ת יענהו מה שצועק אליו תמיד‪ .‬עוד‪ ,‬והאלהים יעננו בקול‪ ,‬כי אלהים רומז‬ ‫על דין ח"ו (זח"ב צו‪ ,).‬יענהו בקול‪ ,‬שקול רומז על רחמים‪ ,‬ורחמים וחיים ושלום עלינו תמיד‪.‬‬ ‫ועוד כתב במקום אחר‪ :‬וביום השבת שני כבשים בני שנה וכו' (כח‪ ,‬ט)‪ .‬דהנה אנו אומרים (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו‪,‬‬ ‫ולכאורה יפלא מ"מ בשופר דוקא‪ ,‬הלא יוכל להיות לקרוא בקול‪ ,‬כמו שמשה רבינו ע"ה במצרים היה נשמע קולו על כל ארץ מצרים ארבע‬ ‫מאות פרסה (ע' תנחומא בא‪ ,‬ט)‪ .‬אבל נ"ל כי השופר הוא דבר גולמי מצד עצמותו רק איזה תנועה שאדם תוקע בתוכו זה הקול יוצא ממנו‪,‬‬ ‫כמו כן הדרא בתראה מצד עצמותם אין להם שום כח ליתן התעוררות למעלה עד שהשי"ת ברוב רחמיו ירחם עלינו וישפיע לנו אור משופר‬ ‫גדול‪ ,‬רומז לתש ובה עילאה (זח"ג ו‪ ,):‬ואית שופר גדול ואית שופר קטן (ע' פע"ח ש' השופר פ"ג)‪ ,‬שופר קטן הוא תשובה תתאה‪ ,‬להיות‬ ‫מודה ועוזב ולקבל על עצמו שלא יעשה עוד מעשה תעתועים‪ ,‬ושופר גדול הוא תשובה עילאה‪ ,‬היינו להמשיך שפע וחיים לכל העולמות‬ ‫ולהעלות כל הניצוצות למעלה ליחד ולקשר עולמות התחתונים לעולמים העליונים‪.‬ואיתא בזוה"ק (זח"ג קכד‪ ):‬בהדא יפקון מן גלותא‪ ,‬וגם‬ ‫הרב האלהי מוהרח"ו זצללה"ה כתב שמה שנאמר (חגיגה יג‪ ).‬אין לך עסק בנסתרות‪ ,‬זה קאי על דורות ראשונים‪ ,‬אבל בדרא בתראה אדרבה‬ ‫נחת רוח לפניו ית"ש לעסוק בסתרי תורה‪.‬‬ ‫ה ויסוד הדבר כבר כתב הבעל התניא (ליקוטי תורה בדרושים לשיר השירים) וז"ל‪ :‬וענין כחותם על זרועך הוא תש"י וזהו ענין ק"ש ושמו"ע‬ ‫שאמרו בזהר פ' במדבר (דק"כ ע"ב) שצלותא דמיושב לקבל תפלה של יד והיינו עד שמונה עשרה‪ .‬לבתר צלותא דמעומד דהיא לקבל‬ ‫תפלה דרישא ודא כגוונא דדא כו' פי' כי ק"ש וברכותיה הוא תפלה מיושב שהוא בחי' נוק' באשה קראה מושב כו' וישב ה' מלך לעולם‬ ‫בחי' מלכות דאצילות שמתלבשת בבי"ע‪.‬‬ ‫ד‬ ‫והנה כבר נתבאר במאמרינו‪ ,‬שענין של שופר‬ ‫לעולם‪ .‬כי להיות מלך לעולם היא בחי' ישיבה‬ ‫סתם הוא כששבין בתשובה על המעשים‪,‬‬ ‫והשפלה"ו‪.‬‬ ‫ומעוררים שישיב ה' תתאה למקומה‪ ,‬אבל ענין‬ ‫ולפי זה יש לומר בדרך אפשר‪ ,‬אשר בתקיעות‬ ‫של שופר גדול הוא לייחד את כל העולמות כולה‬ ‫דמיושב‪ ,‬שהוא ענין של מלכות‪ ,‬כי אין ישיבה‬ ‫להיות בטל אל האין סוף ב"ה‪ ,‬ולהשיב ה' עילאה‬ ‫אלא למלכי בית דוד בלבד‪ ,‬וכתיב‪ :‬וישב ה' מלך‬ ‫למקומה‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬אזי מתקנים את המלכות שמים‪ ,‬וחוזרים‬ ‫ואם כנים אנחנו‪ ,‬שבתקיעות דמיושב‪ ,‬עיקר‬ ‫בתשובה על המעשים‪ ,‬ומתקנים את האות ה'‬ ‫התשובה הוא תשובה תתאה‪ ,‬להשיב ה' תתאה‬ ‫תתאה‪ .‬ובתקיעות דמעומד‪ ,‬שענין העמידה הוא‬ ‫למקומה‪ ,‬ורק בתקיעות דמעומד חוזרים בתשובה‬ ‫ענין של העלאת העולמות המכוסין למקורן‪ ,‬הוא‬ ‫עילאה על דרך היחודים‪ ,‬מדיוק היטב למה רק‬ ‫ענין של תשובה עילאה‪ ,‬לייחד את כל העולמות‬ ‫בתקיעות דמעומד השטן מתערבב‪ ,‬וחושב‬ ‫אל האין סוף ב"ה‪ ,‬לידע שהכל בטל אליו יתברך‪.‬‬ ‫שתוקעין בשופר גדול‪ ,‬כי ענין לייחד את כל‬ ‫וזה מבואר בדברי הגמרא (ר"ה טז סוע"א)‪:‬‬ ‫העולמות על דרך היחודים זה מה שנקרא שופר‬ ‫"למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין‪ ,‬ותוקעין‬ ‫גדול‪ ,‬אבל יחוד המלכות למקומה הראויה זה‬ ‫ומריעין כשהן עומדין — כדי לערבב השטן"‪.‬‬ ‫נקרא שופר סתם‪ ,‬ולכן אין השטן מתיירא כל כך‪.‬‬ ‫וכתב על זה הטור‪" :‬ויש מפרשים שמכח תקיעה‬ ‫וביותר יש לומר‪ ,‬כי כל עוד שלא מעלין את‬ ‫ראשונה מתערבב בשנייה והכי איתא בירושלמי‬ ‫המלכות עד החכמה‪ ,‬שהוא ענין ביטול כל‬ ‫בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע‬ ‫העולמות אל הוי"ה‪ ,‬אין הוא מתיירא כל כך‪ ,‬כי‬ ‫בשופר גדול כד שמע קול שופר חדא זימנא בהיל‬ ‫עדיין יש לו יניקה מן הקדושה‪ ,‬אבל כשמעלין‬ ‫ולא בהיל אומר שמא ההיא זימנא דשופר גדול‬ ‫את המלכות עד החכמה‪ ,‬אזי הרי אין שטן ואין‬ ‫כד שמע תניינא אומר ודאי מטא זמניה ומירתת‬ ‫פגע רע‪ ,‬ואין הדינים יונקים כלום‪ ,‬לכן שפיר‬ ‫ומתערבב ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא אבל‬ ‫מתיירא ומתערבב דעתו‪ ,‬ואתי שפירז‪.‬‬ ‫לעולם עיקר תקיעה היא מעומד שהיא על סדר‬ ‫ברכות"‪.‬‬ ‫מראה יחזקאל לראש השנה‬ ‫כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה שיודעין לרצות את בוראם בתרועה‪ ,‬ואיתא בזה"ק [ח"ג י"ח ע"ב] כתיב יודעי תרועה ולא‬ ‫כתיב תוקעי משום דקאי על הכוונות‪ ,‬והיינו דבאמת ע"י השופר נעשין תיקונין הרבה שצריך להעלות תפלתינו למרום‬ ‫ולהסיר מחיצה המפסקת ע"י עונותינו ולסתום פה כל המקטריגים ולהפך הכסא דין לרחמים‪ ,‬וע"כ צריך לכל זה כוונה‬ ‫גדולה ועצומה‪.‬‬ ‫דרך המלך פרשת וישב‬ ‫והנה באמת ענין כוונת תקיעת שופר לאו כל מוחא סביל דא וראיתי בני עליה והמה מועטים‪ ,‬אמנם על דרך כלל‪ ,‬דבר‬ ‫השוה לכל נפש‪ ,‬עקר כוונה הוא לעורר לבו בתשובה שלימה לפניו ית' ולהיות לו לב נשבר ונדכה‪ ,‬כמ''ש לב נשבר ונדכה‬ ‫אלקים לא תבזה וע"י שבירת לבו באמת‪ ,‬יתבר חילא דדינא קשיא כהנ"ל וגם ע"י לב נשבר ונדכה‪ ,‬יתמשך עליו השראת‬ ‫קדושה עליונה‪ ,‬כמ"ש אשכון את דכא ועי"ז לא יהיה רשות לשטן להסטין ולקטרג‪ ,‬כיון שהשי"ת שורה באיש ההוא ונמצא‬ ‫כי קדושת השי"ת שורה ג"כ בהבל השופר היוצא מפיו‪ ,‬והרי הוא כאלו השי''ת עצמו כביכול תוקע בהשופר‪ ,‬וממילא אין‬ ‫שטן ואין פגע‪ ,‬וזה עלה אלקים בתרועה‪ ,‬ר"ל שנסתלק חילא דדינא ע"י תרועת ושבירת לבו‪ ,‬ה' בקול שופר ר"ל גם כי‬ ‫קדושת השי"ת שורה בקול שופר ע"י שבירת לבו באמת‪.‬‬ ‫ו וכתב עוד שם‪ :‬כי ישיבה ומלכות הכל בחי' אחת כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד בלבד‪ .‬וכן ארז''ל באשה קראו מושב כי‬ ‫ישיבה היא ירידה והשפלה בבחי' אחוריים‪.‬‬ ‫ז ומדיוק בזה לשון הבן פורת יוסף‪ " :‬ובזה יובן ש"ס למה תוקעין כשהן יושבין וכו'‪ ,‬שהוא שופר ותפלה שבמלכות בחינת הדיבור שבעלמא‬ ‫דנוקבא שהוא בישיבה‪ ,‬וחוזרין ותוקעין כשהם עומדין‪ ,‬שהיא בחי' כוונת התפלה והמחשבה שהוא בינה שנק' שופר גדול שהוא בעלמא‬ ‫דדכורא בעמידה‪ .‬ומשני‪ ,‬לערבב השטן‪ ,‬וביאר טעמו התוספות ב שם ירושלמי כד וכו'‪ ,‬דמבואר בתיקונים תיקון י"ג דף ך"ט ע"ב וז"ל‪ :‬כרוזא‬ ‫נפיק בכל יומא‪ ,‬מאן דקטיל ההוא חוויא יהבין לי' ברתא דמלכא דאיהי צלותא וכו' יעו"ש‪ ,‬א"כ אם תכין לבם שיקשיב אזניך‪ ,‬היינו דיהיב‬ ‫לי' ברתא דמלכא דאיהי צלותא‪ ,‬וזהו למאן דקטיל לחויא כנ"ל‪ ,‬לכך כד ש מע זמנא תנינא דהיינו בעמידה שהוא שופר גדול שהוא כוונת‬ ‫התפלה‪ ,‬מיד מתערבב‪ ,‬דבזה קטיל לחויא ומתעבר מעלמא‪ ,‬והבן"‪.‬‬ ‫הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למייל‪aidenbesht@gmail.com :‬‬ ‫קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות‪ .‬אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים שבספרי חסידות‪ ,‬ואתה רוצה לקבל בהירות בענין‪ ,‬פנה נא‬ ‫למערכת‪ ,‬ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים‪.‬‬ ‫ה‬ ‫מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש‬ ‫גליון כ"ז | ראש השנה תשפ"ז‬ ‫עדן השבוע‪ :‬להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם‬ ‫אל מעלת כבוד הקורא היקר!‬ ‫בשבועות הקודמים התחלנו בס"ד ללמוד ולהתעמק בדברי מהרח"ו ז"ל בכוונת מצוות תקיעת שופר‪,‬‬ ‫וב"ה קיבלנו על זה הארות חשובות מהקוראים שהמה שבעים רצון מזה‪ ,‬ובעז"ה נמשיך בזה הלימוד‪,‬‬ ‫להתבונן ולהתעמק בדברי מהרח"ו לאור דברי גדולי מאורי החסידות זי"ע‪ ,‬נקודה אחר נקודה‪ ,‬שלב אחר‬ ‫שלב‪ ,‬ובתפילה לאל חי שזה יקרבנו וידבקנו לו ולעבודתו בס"ד‪.‬‬ ‫לשון של המהרח"ו ז"ל שער הכוונות ראש השנה דרוש ז‪:‬‬ ‫ועתה נבאר דרוש זה על מתכונתו בעזרת השם ובו יתבאר מי הוא השופר ומי הוא התוקע ומי הוא הפה‬ ‫של התוקע שבו תוקעים בשופר ומהו בחינת הקול היוצא מתוך השופר כבר נתבאר לעיל כי בימי ראש‬ ‫השנה עומדים זו"ן אחור באחור (אחור הוא בחינת שם אלקים‪ ,‬ומשם ינקו החיצונים‪ ,‬וכדי שלא ינקו‬ ‫החיצונים מהם‪ ,‬עומדים הזו"ן אחור באחור‪ ,‬שלא יוכלו לינק מהם) ואנו צריכים לנסור אותם (הנוקבא‬ ‫מהז"א) בימים האלו (מראש השנה עד יום הכיפורים) על ידי הדורמיטא דאפילו אבא ואימא בז"א (יציאת‬ ‫המוחין של אבא ואימא מהז"א‪ ,‬נקרא שינה להז"א)‪.‬‬ ‫גם נתבאר ענין הדורמיטא הזו כי היא העלאת פנימיות זו"ן בבחי' מ"ן בתוך אי' עילאה ואחר עלייתם בתוך‬ ‫אימא כנז' ע"י הדורמיטא אז אנו מעוררין אותם ומוציאין אותם מלמעלה מתוקנים עם מוחין הראויים‬ ‫לזווג ואמנם סוד השופר בעצמו שמעתי פעם א' ממוז"ל כי הוא כללות כל הגבו' והדינין כי הנה הוא בגי'‬ ‫תקפ"ו ותוקף להורות כי הוא בחינת הדינין תקיפין כולם והוא סוד ג' האלקים הא' הוא אלקים במילוי‬ ‫יודין העולה בגי' ש' דשופר והב' הוא אלקים בריבועו פשוט והוא גי' ר' דשופר והג' אלקים פשוט שהוא‬ ‫בגי' פ"ו דשופר‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬עד מקום שאנו יכולים להשיג‪ ,‬בדרך השוה‬ ‫סוד התרדימה והנסירה‬ ‫לכל נפש‪.‬‬ ‫שבראש השנה‬ ‫והנה כל המעיין קצת בספרי קודש בהדרושים‬ ‫בס"ד נמשיך לבאר קצת מהסודות הנעלמים‬ ‫ומאמרים על ראש השנה‪ ,‬יראה שבהגיע השנה‬ ‫שגילוי לנו צדיקים עולם במהות ועבודת ראש‬ ‫החדש‪ ,‬ביום ראש השנה‪ ,‬יש בחינה הנקרא‬ ‫א‬ ‫זה במקום אחד‪ ,‬אלא כל אחד פונה אל מקום‬ ‫תרדימה‪ ,‬והיא השינה‪ ,‬ואז היא זמן פחד מן הדין‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬ואף אל מקום רחוק מאוד מעבר הים‪ ,‬עכ"ז‬ ‫וצריכין להבין‪ ,‬מה זה התרדימה‪ ,‬ומה זה מלמדינו‬ ‫מחמת שהמה אוהבים נאמנים זה לזה‪ ,‬המה‬ ‫בעבודתינו – עבודת ה'‪ .‬כי זה וודאי‪ ,‬שהצדיקים‬ ‫קרובים בלב אחד אל השני‪ ,‬ולפעמים אפשר‬ ‫לא גילוי לנו מסודות בעולמות עליונים‪ ,‬רק‬ ‫אפילו להרגיש את המחשבות של השני‪ ,‬ובלבבם‬ ‫שנרחיב הידיעות‪ ,‬אלא כל ענין יש בה גם צד‬ ‫המה קרובים‪ .‬ולעומת זה‪ ,‬יכולים להיות שב' בני‬ ‫העבודה‪ ,‬ועל כן חובה עלינו להבין‪ ,‬מהו העבודה‬ ‫אדם נמצאים בחנות אחד‪ ,‬אחד סמוך להשני‪ ,‬וכל‬ ‫שיכולים ללמוד ולדעת מזה הענין של התרדימה‪.‬‬ ‫אחד מהרהר בעניניו‪ ,‬וכל אחד הגיע לשם מחמת‬ ‫עשרת ימי התשובה –‬ ‫סיבה אחר‪ ,‬מה לקנות‪ ,‬ויש להם איזה הרגשה‬ ‫ריחוק אחד מן השני‪ ,‬ואין להם הרגש טוב‪ ,‬שפגשו‬ ‫מתי נתרחקנו?‬ ‫זה את זה‪ ,‬כי כל אחד רוצה לעסוק בעניניו בלי‬ ‫והנה חוץ מזה שיש יום טוב של ראש השנה‪,‬‬ ‫שירגיש חבירו בדיוק מה שהוא עושה‪.‬‬ ‫שהיא יום הדין ויום המלוכה‪ ,‬ואחר כך יש יום‬ ‫וכשפוגשים זה כנגד זה‪ ,‬מחמת האי נעימות‪ ,‬אין‬ ‫הקדוש – יום הכיפורים‪ ,‬יש עוד נקודה בכל‬ ‫הם מביטים להדיא אחד בפני האחר‪ ,‬רק מעקם‬ ‫עשרת הימים של תחילת ימות השנה‪ ,‬שנקרא‪:‬‬ ‫קצת הבטתו לא להביט בפניו של הזולת‪ .‬זה‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ .‬הרי כי ראש השנה הוא יום‬ ‫נקרא רחוק במהות‪ ,‬ואפילו שהם קרובים‬ ‫הראשון של ימי התשובה‪ .‬ויש בו גם עבודה של‬ ‫בגופיהם‪.‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫וכל שכן אם הם שונאים זה לזה‪ ,‬אז כשאחד‬ ‫והנה בענין תשובה‪ ,‬צריך לבאר מהו הביאור‬ ‫פוגע את השני בעל כרחו הוא מהפך את פניו‬ ‫של תשובה‪ .‬כי פירוש המילולי של 'תשובה' הוא‬ ‫מחמת שנאה מהשני ששונא לו‪ .‬משאי"כ כששני‬ ‫חזרה‪ ,‬היינו שנשוב אל הקב"ה‪ .‬אבל צריך להבין‪,‬‬ ‫אוהבים פוגשים זה את זה‪ ,‬אזי מתוך שמחה‪ ,‬כל‬ ‫כיצד אפשר להתרחק מהקב"ה‪ ,‬הרי הקב"ה הוא‬ ‫אחד פונה את פניו אל מול חבירו‪ ,‬ושואלו‬ ‫מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬ואין העולם מקומו‪ ,‬אלא‬ ‫בשלומו בצהלת פנים‪.‬‬ ‫הוא מקומו של עולם‪ ,‬וא"כ מעולם לא התרחקנו‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬ומהו המצוה להתקרב אליו‪ ,‬מאחר שלא‬ ‫נמצא שבפנימיות הדברים של קירוב וריחוק‬ ‫התרחקנו ממנו‪.‬‬ ‫הוא לא בפיזיות ריחוק וקירוב המקום‪ ,‬אלא‬ ‫בקירוב וריחוק הלב‪ .‬ובפועל זה מתבטה‪ ,‬בהארת‬ ‫ובפשטות‪ ,‬על ידי העבירות נתלכלכו נפש‬ ‫פניו זה לזה‪ ,‬כי כשאוהבו‪ ,‬אז פונה את פניו‬ ‫האדם‪ ,‬וצריך להטהר מהעבירות שבידו כדי‬ ‫לחבירו בצהלת פניו‪ ,‬וכשאינו אוהבו‪ ,‬אזי פונה‬ ‫שיהיה מרוצה אצל הקב"ה‪ .‬אבל לפי זה‪ ,‬לא היה‬ ‫עורף להזולת מחמת אי הנעימות או מחמת‬ ‫צריך מצוה של תשובה‪ ,‬היה צריך רק למצוה של‬ ‫שנאה‪.‬‬ ‫'טהרה וכפרה'‪ ,‬להטהר מלכלוכי העבירות‪ .‬אבל‬ ‫תשובה הוא עצם ההשבה‪ ,‬ולא הטהרה מהפגמים‪,‬‬ ‫פנים ואחור‬ ‫שעל זה צריכים תעניתים וסיגופים‪ ,‬ובזמן הבית‬ ‫והנה‪ ,‬כשאחד ממונה על איזה שררה‪ ,‬כגון הוא‬ ‫המקדש היו צריכים קרבן‪ ,‬שנקרא כפרה‪,‬‬ ‫גבאי בבית המדרש לשלוח את השליחי ציבור‬ ‫שמכפרת ומטהרת את לכלוכי הנפש‪ .‬אבל‬ ‫להתפלל לפני העמוד‪ .‬כשהוא מכבד את חבירו‬ ‫תשובה הרי הוא השבה להקב"ה‪ .‬ואם לא‬ ‫הנאמן להתפלל לפני התיבה‪ ,‬אזי מכבדהו בצהלת‬ ‫התרחקנו מעולם‪ ,‬א"כ למה צריכים להשיב‪ ,‬הרי‬ ‫פניו ובפנימיות רצונו רצה בטובת חבירו‪ ,‬ובאמת‬ ‫הקב"ה נמצא בכל מקום‪ ,‬ולא נתרחקנו ממנו‬ ‫נהנה לבקש מחבירו שיתפלל לפני התיבה‪ .‬אבל‬ ‫לעולם‪ ,‬ולאן צריכים לשוב?‬ ‫אם האב"ד מצוה לו שיכבד אחד שיש לו סכסוך‬ ‫עמו‪ ,‬וח"ו הוא שונאו‪ ,‬אפילו מכיון שהוא ממונה‬ ‫קרוב ורחוק במהות‬ ‫על זה‪ ,‬ובוודאי יעשה את תפקידו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ולהמתיק הענין נאמר‪ :‬יש מושג בין בני אדם‪,‬‬ ‫הנקרא קרובים ורחוקים במהות‪ .‬דהיינו‪ :‬חברים‬ ‫וידידים נאמנים‪ ,‬אפילו אם הם לא נמצאו זה אצל‬ ‫ב‬ ‫כן הוא באמת משתדל לעשות ככל הכתוב בספר‬ ‫הוא יעשה את זאת בכפיה‪ ,‬ולא בפנימיות רצונו‪,‬‬ ‫התורה הזאת‪ .‬אבל בפנימיות לבו‪ ,‬יש לו‬ ‫ויבקש כבלית ברירה‪ ,‬משונאו ויכבדהו להתפלל‪.‬‬ ‫תרעומות‪ ,‬למה מכביד הקב"ה כל כך עליו‪,‬‬ ‫ומבשרי אחזה אלוק‪ .‬כי גם בה' נאמר ענין של‬ ‫ומכריחו לעשות כל כך הרבה ציווים‪.‬‬ ‫פנים ואחוריים‪ ,‬כמו דכתיב "וראית את אחורי‬ ‫אבל יש עוד סוג עובד ה'‪ .‬יש עובד ה' שגילה‬ ‫ופני לא יראו"‪ .‬והוא משל לההשפעה שמשפיע‬ ‫ופיתח את פנימיות רצונו‪ ,‬והוא באמת אוהב את‬ ‫הקב"ה להעולם‪ .‬כי הקב"ה רצה שיהיה ענין‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ורוצה לברר מה רוצה הקב"ה באמת‪ ,‬כי‬ ‫הקליפות והסטרא אחרא בעולם‪ ,‬מחמת תיקון‬ ‫הוא מאוד אוהב לעשות את רצון ה'‪ ,‬ושמח בכל‬ ‫העולם מטעמים הידועים לו‪ ,‬ומכיון שרצה שיהיה‬ ‫ציוו שה' מצווה בשמחה רבה‪ .‬וכל חללי עולם‬ ‫בעולם קליפות‪ ,‬יש לו רצון להחיותם‪ .‬וגם רצה‬ ‫אינו שוה לו כעשות איזה מצוה ממצוות ה'‪ .‬הוא‬ ‫שיהיה לו עבדים ובנים נאמנים שיעשו רצונו‪,‬‬ ‫עושה את המצוות של הקב"ה בפנימיות ואמיתית‬ ‫ולא יהיו תחת שליטת הקליפות‪ ,‬וגם להם משפיע‬ ‫רצונו‪.‬‬ ‫מרצונו‪.‬‬ ‫ונמצא‪ ,‬כי אפילו מי שמקיים כל מצוה‬ ‫אבל החילוק הגדול הוא‪ ,‬שלהסטרא אחרא‪ ,‬הוא‬ ‫שבתורה‪ ,‬אבל אם יש לו ריחוק בלבבו מן ה'‪ ,‬כי‬ ‫משפיע מחיצוניות הרצון ולא מפנימיות הרצון‪,‬‬ ‫אין פנימיות רצונו נפתח בעשיית רצון ה'‪ ,‬אין לך‬ ‫ונחשב ההשפעה כאילו זה בא כשפונה להם עורף‪,‬‬ ‫רחוק גדול מזה‪ ,‬וכאילו פונה עורף אל הקב"ה‪,‬‬ ‫ואין מאיר להם פניו בשעת ההשפעה‪ ,‬רק זה‬ ‫ומקיים את מצוותיו בהכרח ובכפיה בלי רצון‬ ‫השפעה הכרחית‪ .‬אבל כשמשפיע השפעות‬ ‫פנימי ומתוך שמחה‪.‬‬ ‫לעושי רצונו‪ ,‬אז הוא משפיע השפעות מפנימיות‬ ‫תשובה – השבת הפנים‬ ‫רצונו ובהארת פניו‪.‬‬ ‫וזהו מצוות תשובה‪ ,‬להשיב את הפנים מתוך‬ ‫וכן הוא אצל הבני אדם‪ .‬יש שני סוגי בני אדם‬ ‫פנימיות הרצון אל הקב"ה‪ ,‬ובזה לעורר שגם‬ ‫העובדים את ה'‪ .‬יש מי שעובד את ה' מחמת‬ ‫הקב"ה יפנה פניו אליו‪ ,‬דהיינו שישפיע אליו‬ ‫הרגילות שלו‪' ,‬מצות אנשים מלומדה'‪ ,‬או מחמת‬ ‫השפעתו מפנימיות רצונו‪ .‬ובזה מיושב כיצד‬ ‫שמפחד מהעונש‪ ,‬מצידו היה יותר טוב אם הוא‬ ‫שייך תשובה להקב"ה‪ ,‬כי אמת‪ ,‬אין שייך ריחוק‬ ‫יכול לעשות מה שלבו חפץ‪ ,‬אבל מכיון שיודע‬ ‫וקרוב במציאות של מקום אצל הקב"ה כי מלא‬ ‫שיקבל עונש אם לא יעשה רצונו ית'‪ ,‬אזי בלית‬ ‫כל הארץ כבודו‪ .‬אבל מכל מקום שייך קרוב‬ ‫ברירה הוא עושה רצון ה'‪ .‬והוא עושה רצון ה'‪,‬‬ ‫ורחוק במישוג הלבבי‪ ,‬ותשובה הוא החזרת פנים‬ ‫מחיצוניות הרצון בלבד‪ ,‬ואין בו פנימיות הרצון‪,‬‬ ‫בפנים‪ ,‬להחזיר את הפנים‪ ,‬הפנימיות הרצון‬ ‫אינו שמח בהארת פניו‪ ,‬ככל ששומע עוד מצוה‬ ‫בקיום המצוות אל הקב"ה‪ ,‬ואז שב הקב"ה‬ ‫שהקב"ה מצוה‪ ,‬הוא מקבל כל מצוה באנחה‪ ,‬חבל‪,‬‬ ‫להחזיר פניו הצהלות אל האדם‪ ,‬ומשפיע לו‬ ‫גם זה אני צריך לעשות? נו‪ ,‬אם צריכים הרי אני‬ ‫מפנימיות רצונוא‪.‬‬ ‫אעשה‪ ,‬איני רוצה לעשות מנגד רצון הקב"ה‪ ,‬כי‬ ‫כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעיו‪ ,‬איני רוצה‬ ‫כל אדם נברא במדריגות אחוריים אל הקב"ה‪,‬‬ ‫להתחיל עם הקב"ה‪ ,‬שאפילו עם צדיקיו הוא‬ ‫דהיינו שבלידת האדם‪ ,‬ירדה הנשמה לתוך הגוף‪,‬‬ ‫מדקדק כחוט השערה‪ ,‬ומי יימר זיכתי לבו‪ ,‬ועל‬ ‫א ליקוטי תורה פר' אחרי כו‪ ,‬ד‪ :‬ענין התשובה הוא להשיב פנים בפנים אליו ית' כי הלא התשובה הוא לשוב ולהתקרב אליו ית' ולכאורה‬ ‫לא שייך לשון זה לגבי הקב"ה דכתיב ביה את השמים ואת הארץ אני מלא ולמה צריך לשוב ולהתקרב אליו ית' ובמה נתרחק‪ .‬אלא הענין‬ ‫הוא כמשל ב' בנ"א שעומדים זה אצל זה רק שחוזרים עורף זה מזה אין לך ריחוק גדול מזה ואין קירוב אלא בהחזרת פנים אל פנים‪ .‬וכך‬ ‫הנה כתיב וראית את אחור י ופני לא יראו שיש בחי' פנים ואחוריים למעלה‪ .‬וכתיב יאר ה' פניו אליך פי' שההשפעה* תהי' בבחי' הארת‬ ‫פנים מפנימיות רצונו* כדכתיב ואוהב את יעקב וכתיב כי מחה אמחה כו' ולכן ההשפעה שמשפיע לו להחיותו הוא מבחי' אחוריים דהיינו‬ ‫כמאן דשדי בתר כתפוי שנותן לשונאו שאינו נ ותנו ברצון* גמור רק כמי שמוכרח להשפיע ואין השפעה זו מבחי' פנימיות ועיקר רצונו‪.‬‬ ‫אבל לצדיק בא ההשפעה מבחי' פנימיות רצונו שנותן ברצון גמור ובהארת פנים בשמחה ובטוב לבב ברוב עוז וחדוה‪ .‬ועד"ז יובן ג"כ ענין‬ ‫התשובה‪ ,‬כי הנה כתיב כי פנו אלי עורף פי' כי פנו אלי שפוני ם אליו ית' בקיום תורתו ומצותיו‪ .‬אבל מ"מ אין זה אלא בבחי' עורף שאינו‬ ‫מבחי' פנימית הרצון מאהבה ותשוקה אלא מצות אנשים מלומדה והולך בקרירות‪ .‬והתשובה היא החזרת פנים בפנים להיות פנימיות רצונו‬ ‫וחפצו בתורת ה' ומצותיו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל‪.‬‬ ‫ג‬ ‫מושג א‪ :‬בין המאציל העליון – האין האמיתי –‬ ‫ואפילו שהנשמה רצונה האמיתית היא לעשות אך‬ ‫לבין הנבראים‪ ,‬יש ממוצע‪ ,‬וזהו העשר ספירות‬ ‫ורק רצון הקב"ה‪ ,‬מכל מקום מאחר שירדה לתוך‬ ‫שבאצילות‪.‬‬ ‫המאסר של הגוף‪ ,‬שרוצות רק ליהנות מעולם הזה‬ ‫מושג ב‪ :‬הממוצע העיקרי‪ ,‬והיא ראשית הגילוי‬ ‫ומתאוותיה‪ ,‬נשתנה טבעה‪ ,‬ובאמת מתחיל לרצות‬ ‫להנבראים הוא 'חכמה עילאה' הנקרא ג"כ אבא‬ ‫רק ליהנות‪ ,‬וכשהנשמה מעוררות רצון הנפש‬ ‫או קודש‪ ,‬או חכמה עילאה‪ ,‬וזהו הסוד של הפסוק‪:‬‬ ‫לעשיית המצוות‪ ,‬אין זה רק התעוררות חיצוניות‬ ‫הוי"ה בחכמה יסד ארץ‪ ,‬כי כל הגילויים הוא על‬ ‫הרצון‪ ,‬אבל לא בפנימיות‪ ,‬על כן צריך האדם‬ ‫ידי ספירת החכמה עילאה‪.‬‬ ‫לחיות תמיד במצב של תשובה‪ .‬דהיינו להחזיר‬ ‫מושג ג‪ :‬אבא יסד ברתא‪ ,‬הוא סוד 'נעוץ סופן‬ ‫את רצון הפנימיות שלה‪ ,‬לרצות בפנימיות ממש‬ ‫בתחילתן'‪ .‬דהיינו שחכמה עילאה‪ ,‬חכמה‬ ‫לעשות מצוות ומעשים טובים‪ ,‬ולא רק‬ ‫דאצילות‪ ,‬ראשית ההתגלות‪ ,‬מתלבשות במלכות‬ ‫בחיצוניותב‪.‬‬ ‫דאצילות‪ ,‬ומשם משפיע חיים מחכמה עילאה לכל‬ ‫פנים ‪ -‬הארה במדות‬ ‫הנבראים בעולמות בי"ע (ב'ריאה י'צירה ע'שיה)‪.‬‬ ‫ובעומק יותר יש לבאר החילוק בין פנים‬ ‫ולכך נקרא המלכות גם בשם 'חכמה תתאה'‬ ‫ואחור‪ .‬כי החיות שעל הפנים הוא הרבה יותר‬ ‫ו'אימא תתאה'‪ ,‬כי כמו שהחכמה היא ראשית‬ ‫עדין ומורגש (סענסעטיוו)‪ ,‬כשנופל על הפנים‬ ‫הגילוי באצילות‪ ,‬כמו כן הוא מלכות ראשית‬ ‫שער קטן‪ ,‬מיד האדם מרגישה‪ ,‬ומבלבלו ורוצה‬ ‫הגילוי בפועל להעולמות בי"ע‪.‬‬ ‫להסירה‪ ,‬אבל כשנופל על אחוריו‪ ,‬במקום השער‪,‬‬ ‫וכן כמו שאימא עילאה – בינה‪ ,‬מוליד המידות‬ ‫לא כל כך הוא מרגישה‪ ,‬כי החיות שיש לו על‬ ‫דז"א (זעיר‪-‬אנפין) גם המלכות מולידות כל‬ ‫הפנים הוא הרבה יותר מהחיות שיש לו על האחור‬ ‫הנשמות‪.‬‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫מושג ד‪ :‬ממלא כל עלמין – סובב כל עלמין‪:‬‬ ‫וכמו כן הוא המשל למעלה‪ .‬במצב הנקרא‬ ‫הארה של חכמה עילאה‪ ,‬אינו תפוס בתוך‬ ‫שהקב"ה משפיע החיות מהפנים שלו‪ ,‬הרי החיות‬ ‫העולמות והיא סובב כל עלמין‪ .‬וחכמה‬ ‫הוא בפנימיות יותר‪ ,‬ויותר מורגש שזה החיות‬ ‫תתאה‪/‬מלכות היא ממלא כל עלמין ומחיה את‬ ‫מגיע לנו מהאור אין סוף ב"ה‪ .‬אבל כשהחיות‬ ‫העולמות בבחינת 'נודע בשערים בעלה'‪ ,‬על אחד‬ ‫מגיע לנו מהאחוריים‪ ,‬אזי הוא בלי חיות פנימי‪,‬‬ ‫לפי שיעוריה דיליה‪.‬‬ ‫ואין מרגישין כל כך שהחיות מגיע לנו מהקב"הג‪.‬‬ ‫והנה אחר הקדמות מושגים אלו בקצרה‪ ,‬נעמיק‬ ‫ונרחיב יותר היריעה בסוגיא עמוקה זו‪.‬‬ ‫סוד בסוד הגלות‪ .‬דהנה בזמן הגלות‪ ,‬נמצאים‬ ‫בזמן‬ ‫התרדימה‬ ‫סוד‬ ‫העולמות הקדושים במצב שבו הזעיר אנפין‪ ,‬שזה‬ ‫הגלות‪:‬‬ ‫בחינות המידות הקדושות של הקב"ה‪ ,‬בבחינת‬ ‫ונקדים כמה יסודות ומושגים כללים להבין‬ ‫ה'דורמיטא'‪ ,‬כלומר שינה ותרדימה‪ .‬דהיינו אופן‬ ‫הסוגיא‪ ,‬בקוצר אמרים‪:‬‬ ‫הרגיל והנכון שאור ה' צריך לירד ולהתגלה‬ ‫בהעולמות (כגון בזמן שבית המקדש היה קיים)‬ ‫ב ליקוטי תורה פר' כי תצא מ‪ ,‬א‪ :‬בזמן שאין בהמ''ק קיים הוא להיפך ממש כי טבע נפש האדם לימשך אחר צרכי הגוף ועניני עוה''ז ואפילו‬ ‫מה שעושה טוב וסר מרע ומעורר את האהבה לה' לדבקה בו ובתורתו הוא מצד יגיעת הנפש שמייגע בעמל ויגיעה להתבונן בגדולת ה'‬ ‫ולהטות לבבו לעורר את האהבה ונק' לעשותה ל אהבה כו' שהאהבה זו היא ע''י קדימת עשייה בלב ונקרא בחי' זו אחור בפנים וכו' כי פנו‬ ‫אלי עורף פי' אפילו מה שפנו אלי לפנימיות שלי הוא בבחי' עורף שהוא בחי' חיצוניות ואחוריים שאין שם אלא חיות מועט (ועיין מזה‬ ‫בד''ה וארא אל אברהם כו') והנה בחינה זו נקרא בחי' נפילה לגבי מהות הנפש שמצד טבעה לפי מקור חוצבה ראויה להיות בטבעה‬ ‫כשלהבת העולה מאליה לדבקה בו אלא כל זה הוא לפי שנפלה וירדה בסתר המדרגות תחת ממשלת הגוף ונפש הבהמית והיא אצלם‬ ‫במאסר ובגלות‪.‬‬ ‫ג תורה אור מגילת אסתר צג‪ ,‬ב‪ :‬והנה כשהיו ישראל במעלה עליונה בזמן הבית היו בחי' זו''נ פב''פ כמו בפנים שם הוא עיקר החיות‬ ‫שבאדם ורוב חושיו ראיה ושמיעה כו'‪ .‬משא''כ מאחוריו החיות רוחני הוא מעט מזעיר מאד ואף בחוש המישוש ניכר ההפרש כי בצד פניו‬ ‫ירגיש אף דבר מה‪ .‬משא''כ מאחוריו החיות רוחני מעט‪.‬‬ ‫ד‬ ‫הקב"ה וגילויו‪ .‬והכל הוא משום שהאורות לא‬ ‫הוא‪ ,‬שהחכמה עילאה מתלבשות בהמדות‬ ‫נתקבלו ולא נתלבשו תחילה בהמדות של ז"א‪.‬‬ ‫העליונות של זעיר אנפין‪ ,‬ומשם משלתלשלות‬ ‫ולכן נקרא השפעה זו – אחור באחור‪ .‬כי‬ ‫ומתלבשות לתוך החכמה תתאה היא מלכות‪,‬‬ ‫השפעה פנים בפנים הוא כשההשפעה באה‬ ‫ומשם אנו מקבלין החיות של הקב"ה שמחיה‬ ‫בהתגלות המדות ובהתרגשות‪ ,‬ובטבע הדברים‬ ‫ומהוה את העולמות‪ .‬והגילוי הזה נקרא "פנים‬ ‫כשההשפעה בא בהתגלות המדות‪ ,‬אזי המשפיע‬ ‫בפנים"‪ ,‬כמו שיתבאר להלן‪.‬‬ ‫מאיר פנים מאירות להמקבל‪ ,‬ופניו של המקבל‬ ‫אולם מחמת חטאי ישראל‪ ,‬נגרם שהז"א נעמד‬ ‫מאיר בקבלו מתנה שהוא משיג ומבין את רם‬ ‫במצב של שינה‪ ,‬ולכן אין האור של חכמה מאיר‬ ‫ערכה‪ .‬וכמו במשל של שיעור שהמגיד מוסר‪,‬‬ ‫בה‪ ,‬אלא המלכות מקבלת את אורה‪ ,‬שלא על ידי‬ ‫והוא מחובר אל הדברים שהוא מוסר להשומעים‪,‬‬ ‫התלבשותה בתוך המדות תחילה‪ ,‬אלא מקבלות‬ ‫אזי בכל תיבה ותיבה פניו מאירים ומסבירים‬ ‫ישר מהאור הסובב כל עלמין‪ ,‬מבלי שיתלבש‬ ‫לנוכח הקהל‪ ,‬וגם הקהל נתחברו אל הדיבורים‬ ‫תחילה בתוך המידות של הז"א‪.‬‬ ‫ומאירים את פניהם בכל דיבור ודיבור‪.‬‬ ‫ולכאורה מה החסרון מזה‪ ,‬הלא אדרבה המלכות‬ ‫התרדימה ואחור באחור‬ ‫מקבלות את אור הגדול של אבא עילאה – אור‬ ‫בראש השנה‪:‬‬ ‫הסובב בלי אמצעות המדות‪ ,‬רק ישר אליה בלי‬ ‫אמצעים‪ ,‬ואפשר זה גם מעלה יתירה?‬ ‫וגילה לנו האריז"ל שגם בראש השנה מתרחש‬ ‫ענין של תרדמה כללית‪ ,‬אבל הוא אינה ענין של‬ ‫אבל לפי הבעל התניא מבאר זאת במשל נמצא‪,‬‬ ‫גלות‪ ,‬אלא הוא ענין נעלה לטובת עם ישראל‪,‬‬ ‫כי אין זה מעלה‪ ,‬רק היא היא החסרון‪.‬‬ ‫וכמו שיתבאר‪:‬‬ ‫המשל לזה‪:‬‬ ‫כמו הענין של הגלות שהוא ענין סילוק המוחין‬ ‫נדמה לנו כשבא מגיד לעיר והוא מגיד סודות‬ ‫מן המדות‪ ,‬כמו כן הוא ענין התרדמה של ראש‬ ‫נפלאים בתורה הקדושה‪ ,‬הוא מאיר אור חדש‬ ‫השנה‪ ,‬שבתחילת ליל ראש השנה מסתלקות‬ ‫בגודל ימי הרחמים והסליחות‪ ,‬אבל המגיד אינו‬ ‫החיות הכלליות של השנה שעברה‪ .‬בשונה מענין‬ ‫נתעורר בעצמו‪ ,‬הוא אינו מחובר כלל למה שהוא‬ ‫התרדימה ושינה של הגלות שהוא כענין עונש‬ ‫אומר‪ ,‬רק הוא אומר דבריו מפנים הליקוטי תורה‪,‬‬ ‫מחמת שאנו פונה עורף להקב"ה‪ ,‬ומחמת עונש‪,‬‬ ‫ואינו מסביר את דבריו‪ ,‬רק הוא אומר את זה בלי‬ ‫שהקב"ה מתנהג עמנו במדה כנגד מדה‪ ,‬וכמו‬ ‫התרגשות ובלי חיבור אל הדברים‪ .‬מה יעשה‬ ‫הצל‪ ,‬שאם אנו פונים לו עורף‪ ,‬דהיינו שאנו‬ ‫להעם הנאספין? ברור שעם כל דקה שעוברות‪,‬‬ ‫מונחים בתוך העולם הזה הגשמי‪ ,‬ואין אנו חיים‬ ‫נתרוקן ההיכל מאנשיו‪ ,‬והעם יברחו כל אחד‬ ‫ודבקים לו יתברך‪ ,‬גם הוא פונה לנו עורף‪ ,‬ואינו‬ ‫למקומו‪ ,‬והמגיד נשאר יחידי‪.‬‬ ‫משפיע לנו שפע בהארת פנים‪ ,‬וזה כעין עונש‪.‬‬ ‫כמו כן הוא בנמשל‪ :‬כשהקב"ה מאיר האור‬ ‫אבל בראש השנה‪ ,‬הוא נמשל לאב שרוצה‬ ‫סובב‪ ,‬ומלבישה תחילה בהמדות‪ ,‬אזי מקבלים‬ ‫לגלות חכמת בנו ולגלות פנימיות רצון בנו‬ ‫העולמות את האורות אין סוף‪ ,‬ע"י המדות‪,‬‬ ‫שרוצה באביו‪ ,‬אזי הדרך הוא שהאב מסתיר עצמו‬ ‫והחכמה נרגשת ונעשה מושגות להברואים‪,‬‬ ‫מן הבן החכם‪ ,‬והבן מתחיל לחפש ולבקש את‬ ‫ומרגישים את האלוקות‪ .‬אבל כשאור הסובב‬ ‫אביו‪ ,‬ואז מגדיל שמחת האב כלפי בנו‪ .‬כמו כן‬ ‫נתקבל למלכות בלי שנתלבשה תחילה בז"א‪ ,‬אזי‬ ‫בראש השנה‪ ,‬הקב"ה מסתיר את הארת פניו‬ ‫האורות באים בלתי מושגים‪ ,‬ובלי הרגשים‪ ,‬ורק‬ ‫מהעולם‪ ,‬לא מחמת עונש או מדה כנגד מדה‪ ,‬אלא‬ ‫אורות יבשים‪ ,‬ואין העולמות נתחברו אל האורות‪,‬‬ ‫זהו מצידו‪ ,‬שרוצה שאנו נחפשו‪ ,‬ולצעוק‪ ,‬אנן בעי‬ ‫וזה מצב של גלות‪ ,‬שבעיקרה הוא גלות הדעת‪,‬‬ ‫למהוי קמא מלכא‪ ,‬ואז מגלה עצמו הקב"ה בחג‬ ‫היינו שעיקר הגלות הוא לא שה' לא נמצא אתנו‪,‬‬ ‫הסוכות‪ ,‬ונתגדל השמחה אצל הקב"ה‪.‬‬ ‫רק חסר החיבור לה'‪ ,‬ודעת הוא מלשון‬ ‫התקשרות‪ ,‬שאין אנו מתקשרים אל האורות של‬ ‫ה‬ ‫לשעשע בעולמו עם הצדיקים‪ ,‬ומעורר אצלו‬ ‫ובאמת מצב של זה‪ ,‬שהוא באמת הסתרה של‬ ‫רצון חדש לחדש את עולמו‪ ,‬ועל ידי זה מגיע‬ ‫אור ה'‪ ,‬ואינו מאיר בפועל בתוך המדות‪ ,‬רק‬ ‫שפע חדש לעוד שנה שלימה מתוך רצון פנימי‪.‬‬ ‫בבחינת אחור באחור‪ ,‬זה מעורר פחד ורעדה‪ ,‬ועל‬ ‫א"כ כיצד נעשה ההתעוררות בשבת קודש שאין‬ ‫כן באמת אנו מרגישים בראש השנה מצב של דין‪,‬‬ ‫תוקעין בו בשופר?‬ ‫אבל מכיון שזה ריחוק לצורך התקרבות יותר‪ ,‬זה‬ ‫על זה הוא התירוץ‪ ,‬כי כמו שעבודת שבת שונה‬ ‫רמוז בקרא‪ :‬שמאלו תחת לראשי‪ ,‬שפועל אותו‬ ‫מעבודת החול בכל השבתות כולה‪ ,‬כי כל‬ ‫שמאל דוחה‪ ,‬הוא מעלה את ראש בני ישראל‪,‬‬ ‫ההשפעות של כל ימות השנה‪ ,‬בששת ימי‬ ‫והוא שמאלו תחת לראשי‪ ,‬שהראש נתעלה‪ .‬כי‬ ‫המעשה יורדות על ידי אתערותא דלתתא‪ ,‬דהיינו‬ ‫בראש השנה‪ ,‬על ידי הריחוק אנו מרגישים את‬ ‫שאם הבני אדם עושים מצוות ומעשים טובים‬ ‫הריחוק‪ ,‬ונשבר הלב בקרבינו על גודל‬ ‫מעוררים את צינורי ההשפעה להשפיע לנו כל‬ ‫ההתרחקות‪ ,‬עד שזוכים לסוכות לבחינת‪ :‬וימינו‬ ‫טוב‪ .‬אבל שבת הוא עבודה דווקא על ידי שביתה‬ ‫תחבקנו‪.‬‬ ‫ועונג בלי עשיית מעשיית‪ ,‬ואז משפיע הקב"ה את‬ ‫בנין המלכות‪:‬‬ ‫כל ההשפעות על ידי רצונו עצמו‪ ,‬כי הוא רוצה‬ ‫מלכות הוא ענין החיבור של כלל ישראל עם‬ ‫מעצמו בעולמו‪ ,‬והוא מתענג בגמר מלאכתו‬ ‫ה'‪ ,‬הוא ענין השראת השכינה בתוך העולם‪,‬‬ ‫שטוב הוא‪ ,‬ועל ידי זה מתעורר התענוג העליון‬ ‫עשיית דירה בתחתונים‪ ,‬זהו המלכות‪ .‬ובראש‬ ‫להשפיע כל השפעות טובות‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬מסלק הקב"ה את הארתו של פנים בפנים‪,‬‬ ‫כמו כן הוא גם בראש השנה‪ ,‬שאם חל בשבת‪,‬‬ ‫כדי לעורר את המלכות‪ ,‬דהיינו מקור נשמת‬ ‫אין צריך מעשה ידי אדם‪ ,‬כי הקב"ה בעצמו‬ ‫ישראל‪ ,‬שיחדשו את החיבור שלה עם הקב"ה‪.‬‬ ‫מעורר את אותו התענוג ואין צריך למעשה ידי‬ ‫ולכן נעשה הנסירה על ידי השופר‪ ,‬כי השופר הוא‬ ‫אדם לעורר את התענוג הזה‪ ,‬ובשבת מתעורר את‬ ‫מבטאת את צעקת הלב שאנו רוצים להתקרב אל‬ ‫התענוג באתערותא דלעילא גרידתא‪.‬‬ ‫הקב"ה בבבחינת פנים בפנים‪ ,‬ואל זה הקריאה‬ ‫אמנם מכל מקום יש מעלה של תקיעת שופר‬ ‫מצפה הקב"ה לשמוע‪ ,‬וכשהוא שומע שאנו רוצים‬ ‫יותר מהארה של שבת‪ ,‬כי בשבת מתעורר את‬ ‫באמת להתקרב אליו‪ ,‬ונשבר לבבינו על גודל‬ ‫התענוג העליון מהמדות של אריך אנפין‪ ,‬או רק‬ ‫הריחוק‪ ,‬אזי מאיר שוב לעוד שנה שלימה‪ ,‬את‬ ‫מספירת החכמה‪ ,‬אבל תקיעת שופר מעורר את‬ ‫האור הסובב לתוך המדות‪ ,‬דהיינו שאנו יכולים‬ ‫הבינה של האריך אנפין שהוא מקום גדול יותר‪,‬‬ ‫להשיג את האורות האלקי‪ ,‬ואנו יכולים להמשיך‬ ‫ולצורך מעלה זו‪ ,‬מן התורה מחוייבן לתקוע גם‬ ‫לחיות עם הקב"ה בבחינת דירה בתחתונים‪,‬‬ ‫כשראש השנה חל בשבת‪ ,‬כדי לקבל תוספות‬ ‫ברצון פנימי‪ ,‬שאנו רוצים במלכו של עולם‪,‬‬ ‫הארה זו שיש בתקיעת שופר אשר אין בשבת‪.‬‬ ‫והמלך העליון רוצה לחיות עמנו בחיינו‪ ,‬על ידי‬ ‫אבל מכל מקום החכמים הגדולים‪ ,‬ציווי שלא‬ ‫התורה והמצוות‪.‬‬ ‫לתקוע‪ ,‬כי בעצם גם השבת מעורר את עצם‬ ‫תקיעת שופר מעורר‬ ‫הארה לפעול את הנסירה‪ ,‬ולהחזיר את ההנהגה‬ ‫"עונג עליון"‪:‬‬ ‫של פנים בפנים‪.‬‬ ‫וכמו שכבר אמרנו במאמרינו הקודמות‪ ,‬שענין‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬מעוררת את התענוג של הקב"ה‬ ‫ו‬ ‫סדר הזמנים של ימי הרצון – אלול‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‬ ‫ויום הכפורים; ענין העבודה השוה לכל נפש‬ ‫ארבע תקופות התשובה – חודש אלול‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה ויום הכפורים – שלשלת‬ ‫אחת הן של טהרת הנשמה‪ ,‬שתחלתה הכנה למצות התשובה וסופה כפרה גמורה‪ .‬בקונטרס זה‬ ‫נבאר בעזרת ה' את עבודת הלב בכל עת וזמן‪ ,‬אך להבנת הענין עלינו להקדים ולבאר‪:‬‬ ‫מהו ענין התשובה לפי מבט החסידות? שלא כפי שהורגלנו לפרש שענין התשובה הוא רק חרטה‬ ‫על החטא וקבלה על להבא‪ ,‬הנה בספרי החסידות מבואר הענין באופן נעלה יותר‪ ,‬דהיינו‪:‬‬ ‫תשובה היא כפשוטו – לשוב! ולאן ישוב? "עד ה' אלקיך"! להשיב את הנשמה אל שרשה‪ .‬ועל כן‬ ‫עבודה זו שייכת אף לצדיק גמור‪ ,‬שכל נשמה ונשמה צריכה לעבודה זו לשוב אל מקורה‬ ‫ושרשה[‪.]1‬‬ ‫וזהו הרמז במלת "תשוב‪-‬ה"‪ ,‬שהאות ה' מרמזת על הנשמה‪ ,‬ועבודת התשובה היא להשיב את ה'‬ ‫(הנשמה) אל שרשה‪.‬‬ ‫הנשמה ירדה ממקום עליון וגבוה למטה אל תוך גוף גשמי‪ ,‬כשהיא מוקפת מבית ומחוץ בהבלי‬ ‫העולם הזה‪ ,‬ועלולה היא להתרחק חס ושלום מהשי"ת[‪ .]2‬על כן‪ ,‬עוד קודם שברא הקב"ה את‬ ‫העולם‪ ,‬ברא את מציאות התשובה‪ ,‬כדי שיוכל האדם להשיב נשמתו תמיד אל שרשה העליון‪,‬‬ ‫ולחדש את הקשר הפנימי עם הבורא יתברך ולא יהיה כזר חס ושלום[‪.]3‬‬ ‫חודש אלול‪ :‬זמן ההכנה וחשבון הנפש‬ ‫חודש אלול הוא זמן של "ימי רצון"‪ ,‬שבהם הקב"ה מוכן לקבל את השבים אליו[‪ .]4‬משלו למה‬ ‫הדבר דומה? למלך שיוצא אל השדה‪ ,‬שאז מאיר הקב"ה פנים שוחקות לכל אחד מישראל‪ ,‬ופותח‬ ‫את המקור העליון – י"ג מדות של רחמים[‪ .]5‬זהו הזמן שבו על האדם לעשות חשבון הנפש על‬ ‫הנהגתו בכל ימות השנה ולהחל בטהרה‪ ,‬כדי שיבוא ליום שבו יושב הקב"ה על כסא דין (ראש‬ ‫השנה) כשהוא נקי במחשבה ובמעשה[‪ .]6‬על האדם לנצל הזדמנות פז זו ולעורר את ה"אתערותא‬ ‫דלתתא" בקריאה‪" :‬אני לדודי" – אני מתקרב אל הבורא!‬ ‫עבודת התשובה למעשה‪:‬‬ ‫צריך לפשפש במעשיו (לבחון את אשר עשה בפועל במשך השנה)‪ ,‬לבכות בחרטה על החטאים‪,‬‬ ‫ולהתחיל ב"דרך" חדשה[‪.]7‬‬ ‫ביאור הענין‪:‬‬ ‫אלול רמז ל"אני לדודי ודודי לי"‪ ,‬לומר שאף שחטאתי במשך השנה‪ ,‬הרי עתה "אני לדודי" – רבונו‬ ‫של עולם‪ ,‬הריני שלך! ואז עונה כביכול הבורא‪" :‬ודודי לי" – ואני שלך[‪ .]8‬כמו כן הוא זמן לתקן‬ ‫פגם הברית ושאר פגמים שנעשו במשך השנה[‪.]9‬‬ ‫ראש השנה‪ :‬קבלת עול מלכות שמים‬ ‫בראש השנה דן הקב"ה כל אדם‪ ,‬אך מצד עבודת האדם‪ ,‬העיקר הוא להמליך את השי"ת (כדאיתא‬ ‫בגמרא‪ :‬אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם)[‪.]10‬‬ ‫עבודת התשובה למעשה‪:‬‬ ‫התשובה בראש השנה היא "תשובה כללית" – להכניע עצמו תחת הנהגת הבורא ולהתחיל את‬ ‫השנה בקבלת עול חדשה‪ .‬ודבר זה נעשה על ידי שהקב"ה מסתיר כביכול את פניו השוחקות ונכנס‬ ‫אל היכלו‪ ,‬והאדם מרגיש ריחוק מגדולת המלך‪ ,‬וממילא בא לידי שברון לב פנימי וחי ביראה‪ ,‬פחד‬ ‫וביטול[‪.]11‬‬ ‫במה? בשופר!‬ ‫קול השופר הוא כעין "מעורר" לישנים בהבלי העולם הזה‪ ,‬שיזכרו בבוראם[‪ .]12‬בראש השנה אין‬ ‫הזמן מתאים לפירוט החטאים בתפלה‪ ,‬אלא עיקר הריכוז הוא להמליך את הבורא למלך[‪,]13‬‬ ‫ולהרבות בכבודו – ברוך אלקינו שבראנו לכבודו‪.‬‬ ‫כמו כן מבטא השופר את זעקתנו העמוקה והשבורה‪" :‬רוצה אני להיות סמוך אל הבורא!"‪.‬‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ :‬תיקון המעשים ותשובת היחיד‬ ‫עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים הם זמן של "דרשו ה' בהמצאו" – שהקב"ה קרוב‬ ‫במיוחד לכל יחיד ויחיד[‪ .]14‬ואף על פי כן הוא מסתיר עצמו מאתנו כדי שנבקשהו ביתר‬ ‫שאת[‪.]15‬‬ ‫עבודת התשובה למעשה‪:‬‬ ‫בימים אלו התשובה היא בפרטיות‪ ,‬לעבור על כל מעשה ומעשה שעשה באופן פרטי‪ .‬צריך לתקן‬ ‫את המדות הרעות ואת המעשים בפועל שנעשו במשך השנה[‪.]16‬‬ ‫ביתר פירוט‪:‬‬ ‫כל יום מימי עשי"ת מכפר על אותו היום בשבוע של כל השנה כולה (כגון‪ :‬יום ראשון של עשי"ת‬ ‫מכפר על כל ימי ראשון של השנה)[‪.]17‬‬ ‫יום הכפורים‪ :‬כפרה גמורה ותשובה מיראה המביאה לידי תשובה מאהבה‬ ‫י ום הכפורים הוא גמר ושיא עבודת התשובה והכפרה‪ ,‬הנקרא "שבת שבתון"[‪ .]18‬מגיעים בו אל‬ ‫המקום העליון שאליו צריכה התשובה להביא‪ ,‬וזהו‪ :‬לשוב אל הבורא – "לפני ה' תטהרו" – שובו‬ ‫אל ה' והטהרו[‪!]19‬‬ ‫עבודת התשובה למעשה‪:‬‬ ‫ביום הכפורים העבודה היא "תשובה מיראה"‪ .‬חיים בביטול גמור אל הבורא‪ ,‬וטעם מניעת האכילה‬ ‫והשתיה ושאר עינויים הוא משום שהם ענינים גשמיים‪ ,‬וביום הכפורים חיים בביטול כזה עד שאין‬ ‫צורך בכל הלבושים הגשמיים הללו[‪ .]20‬על ידי התענית והביטול אל הבורא‪ ,‬כשעומדים בבית‬ ‫המדרש כמלאכים‪ ,‬נהפכים הזדונות (חטאים שבמזיד) לשגגות (בשוגג)‪ .‬ודבר זה מביא לידי זיכוך‪,‬‬ ‫כדי שביום הראשון של חג הסוכות יוכל האדם לשוב בתשובה מאהבה[‪.]21‬‬ ‫ביאור הענין‪:‬‬ ‫יום הכפורים הוא היום שעליו נאמר "לפני ה' תטהרו"‪ ,‬שבאים לפניו יתברך להיטהר‪ .‬עצם היום יש‬ ‫בו כח שמימי לטהר נשמת כל איד‪ ,‬אף אם לא היתה התשובה בשלמות[‪.]22‬‬ ‫שאלה‪ :‬וכי לא די ביום אחד שבו יקיים האדם מצות תשובה‪ ,‬ישוב אל ה' בכל לבבו ונפשו‪ ,‬והקב"ה‬ ‫ימחול על חטאיו? למה נצרך תהליך ארוך כל כך של עבודת התשובה?‬ ‫תשובה‪ :‬כמה טעמים בדבר המובאים בספרים הקדושים‪ ,‬ונביא את עיקרי הדברים‪:‬‬ ‫א‪" .‬לא תעלה במעלות על מזבחי" – ממדרגה למדרגה‪:‬‬ ‫ב‪ .‬אי אפשר לאדם מלא חטאים להיטהר ביום אחד; נצרך זמן להתרגל להנהגה חדשה ולעבור‬ ‫בשלבים את כל שלבי התשובה[‪.]23‬‬ ‫ב‪ .‬תהליך להגיע לידי תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫הנה אמת הדבר‪ ,‬כי את התשובה הפשוטה יכול האדם לעשות בכל יום ויום‪ ,‬ואף כמה פעמים ביום‪.‬‬ ‫אולם הפעם חפץ האדם להטהר ולהגיע למדרגת "תשובה מאהבה"‪ ,‬ודבר זה דורש עבודה ארוכה‬ ‫ורבה‪ .‬כי כדי לבוא למדרגת אהבה‪ ,‬צריך להקדים ולבוא ליראה שלמה‪ .‬וזהו סדר העבודה‪:‬‬ ‫מתחילים בימי אלול וראש השנה בבחינת "תשובה מיראה" (מפחד הדין)‪ ,‬ובהדרגה מתעלים עד‬ ‫יום הכפורים וחג הסוכות‪ ,‬שאז יכולים לעבוד את השי"ת בבחינת "תשובה מאהבה" [‪.]24‬‬ ‫ובזה מתקן האדם את שכלו‪ ,‬נשמתו וגופו‪:‬‬ ‫בכל זמן וזמן מתקן חלק אחר שבאדם – בראש השנה מתקן את ה"שכל"‪ ,‬בעשרת ימי תשובה מתקן‬ ‫את ה"נשמה"‪ ,‬ובסעודות ערב יום הכפורים מתקן את ה"גוף"‪ ,‬כדי שיהיו שלשתם נקיים וזכים‬ ‫לקראת היום הקדוש – יום הכפורים [‪.]25‬‬ ‫ותורף הדברים בקיצור‪ :‬בימי אלול עושים את ההכנה‪ .‬בראש השנה ממליכים את הבורא‪ .‬בעשרת‬ ‫ימי תשובה שבים בתשובה על פרטי המעשים‪ ,‬וביום הכפורים נטהרים בשלמות וזוכים לדבקות‬ ‫בבורא יתברך‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬הזכרתם שבראש השנה עושים תשובה בכלליות ולא על הפרטים‪ ,‬האם תוכלו לבאר יותר‬ ‫מהי עבודת "תשובה כללית"?‬ ‫ביאור עבודת התשובה הכללית‪ :‬היא מדרגת תשובה שבה שב האדם לשורשו ומקבל עליו עול‬ ‫מלכות שמים באופן כללי‪ ,‬מבלי להתעסק בפרטי כל חטא וחטא בפני עצמו‪ .‬האדם אומר לבוראו‪:‬‬ ‫"הנני שב אליך! אתה הוא מלכי ואני עבדך‪ ,‬וכעבד אעשה כל אשר תצוה!"‪.‬‬ ‫ובעבודה זו נכללים שני יסודות עיקריים‪:‬‬ ‫א‪ .‬קבלת עול מלכות שמים‪ :‬עבודת ראש השנה נחשבת לבחינת "כלל"‪ .‬במקום למנות חטאים‪,‬‬ ‫מתרכז האדם בעצם רצונו למסור נפשו להשי"ת ולקבלו עליו למלך‪ .‬וזוהי "תשובה כללית"‪ ,‬כי‬ ‫האדם מקשר את כל רצונו ברצון הפשוט של הבורא‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שיבה לשורש‪ :‬תשובה כללית ענינה להשיב את הנשמה לשורשה ומקורה ("עומק ראשית")‪,‬‬ ‫שהוא למעלה מגדר הזמן ולמעלה מפרטי המעשים שנעשו במשך השנה‪.‬‬ ‫נמצא שבתשובה כללית אין האדם עושה חשבון על העבר‪ ,‬אלא מחולל שינוי יסודי בכל מהותו –‬ ‫להכניע עצמו תחת הבורא מצד היותו מלך‪ ,‬ולשוב אל מקור הקדושה של כלל ישראל‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬אם כדבריכם שאלול וראש השנה הם זמן לתשובה כללית‪ ,‬להתקרב לבורא ולקבל עול‬ ‫מלכותו מבלי להכנס לפרטים‪ ,‬מדוע אי אפשר לעשות מיד תשובה פרטית על כל מה שפגם? למה‬ ‫נצרכת הקדמת התשובה הכללית של אלול וראש השנה?‬ ‫תשובה‪ :‬בלא היסוד והקדמת התשובה הכללית‪ ,‬אין לתשובה על הפרטים קיום כראוי‪ .‬חייב האדם‬ ‫להבהיר תחילה כי הוא שב אל הבורא בכלליות בקבלת עול גמורה [‪ .]26‬וטעם הדבר מובן על פי‬ ‫משל‪:‬‬ ‫אילן שהתחיל להראות סימני כמישה ויובש‪ ,‬אין די להתעסק בענפים ובעלים היבשים‪ .‬סימנים‬ ‫אלו מעידים כי יש פגם בשורשים‪ ,‬ושם היא עיקר התקנה‪.‬‬ ‫ועוד משל‪ :‬מעין שנסתם או שיבשו מימיו‪ ,‬צריכים לילך אל המקור משם נובעים המים ולתקן שם‪.‬‬ ‫ועוד משל‪ :‬חולה המראה סימני חולי‪ ,‬ואף שהסימנים נראים באזנו או בידו‪ ,‬מכל מקום את הרפואה‬ ‫יקח דרך פיו‪ ,‬כדי שתגיע התרופה ישר אל מקור המחלה‪ .‬כי הסימן אינו המחלה עצמה‪ ,‬וצריך‬ ‫לרפא את המחלה ולא רק את הסימן‪.‬‬ ‫והנמשל‪ :‬כאשר האדם נכשל בעבירות במשך השנה‪ ,‬אין העבירות אלא סימן שחסרה לו קבלת‬ ‫עול מלכות שמים‪ .‬לכן עיקר הרפואה צריכה להתרכז בשורש‪ ,‬לרפא ולתקן את קבלת עול מלכות‬ ‫שמים בכלליות‪ ,‬ורק אחר כך ניתן לתקן את כל הפרטים‪.‬‬ ‫וחשוב לציין‪ :‬אף שהאדם יכול להתחרט על פרט מסוים‪ ,‬מלמדים אותנו הספרים הקדושים כי‬ ‫התשובה האמתית צריכה לבוא בסדר האמור‪ :‬בתחילה שבים בתשובה כללית על ידי ביטול למלך‬ ‫(בראש השנה)‪ ,‬ואחר כך שבים בתשובה פרטית על המעשים (בעשרת ימי תשובה ויום הכפורים)‪.‬‬ ‫כי ה"פרטים" יכולים להתקן כראוי רק כאשר ה"כלל" (האדם כולו) כבר שב אל שורשו [‪.]27‬‬ ‫ליקוטי תורה לשבת שובה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫ליקוטי תורה דרושים לראש השנה סג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫ליקוטי תורה פרשת אחרי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫אגרא דכלה רמזי 'בראשית' רמז פד‪ .‬בני יששכר ריש מאמרי חודש אלול‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫ליקוטי תורה פר' ראה ד"ה אני לדודי‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫אוהב ישראל פרשת ראה ד"ה עשר תעשר‪ .‬כתר שם טוב הוספות אות יז‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫אור המאיר דרושים לראש השנה‪ .‬עבודת ישראל פרקי אבות פ"ה מ"ח‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫קהלת משה לראש חדש אלול‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫שם משמואל סוף פרשת שופטים‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫אור המאיר בדרושי ראש השנה‪ .‬אור המאיר בדרושים לסוכות‪.‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫ליקוטי תורה פר' כי תבא‪.‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫שם משמואל פרשת כי תבא תרע"א‪.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫בן פורת יוסף‪ .‬מראה יחזקאל לראש השנה‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫דרך המלך לראש השנה‪.‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫ליקוטי תורה פרשת כי תבא הנ"ל‪.‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫תקנות השבין‪.‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫מדבר קדמות להחיד"א‪.‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫רסיסי לילה‪.‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫ליקוטי תורה פר' אחרי‪ .‬ליקוטי תורה פרשת האזינו‪.‬‬ ‫‪.19‬‬ ‫ליקוטי תורה פרשת אחרי‪.‬‬ ‫‪.20‬‬ ‫קדושת לוי פרשת האזינו‪ .‬אגרא דכלה פרשת אחרי‪ .‬מראה יחזקאל פרשת אמור‪.‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫אמת ואמונה (קוצק) אות תמו‪ .‬שם משמואל עריוכ"פ תר"פ‪.‬‬ ‫‪.22‬‬ ‫מראה יחזקאל פרשת כי תבא‪.‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫קדושת לוי הנ"ל‪.‬‬ ‫‪.24‬‬ ‫שם משמואל עיו"כ תרע"ד‪.‬‬ ‫‪.25‬‬ ‫דרך המלך‪.‬‬ ‫‪.26‬‬ ‫עירין קדישין לשבת תשובה‪.‬‬ ‫‪.27‬‬ ‫ההשפעה שמשפיע לו להחיותו הוא מבחי' אחוריים‬ ‫ליקוטי תורה לשבת שובה‬ ‫דהיינו כמאן דשדי בתר כתפוי שנותן לשונאו שאינו נותנו‬ ‫ברצון* גמור רק כמי שמוכרח להשפיע ואין השפעה זו‬ ‫ולכן שבת אותיות תשב שענין שבת וענין תשובה הכל‬ ‫מבחי' פנימיות ועיקר רצונו‪ .‬אבל לצדיק בא ההשפעה‬ ‫אחד דהיינו חזרת הדברים למקורן ושרשן כי הנה תשובה‬ ‫מבחי' פנימיות רצונו שנותן ברצון גמור ובהארת פנים‬ ‫אינה מעבירות שבידו דוקא אלא תשובה היא להשיב‬ ‫בשמחה ובטוב לבב ברוב עוז וחדוה‪ .‬ועד"ז יובן ג"כ ענין‬ ‫נפשו שירדה מטה מטה ונתלבשה בדברים גשמיים אל‬ ‫התשובה‪.‬‬ ‫מקורה ושרשה לדבקה בו ית' לבטל רצונו מפני רצון‬ ‫עליון ולכן ניתקנו עשרת ימי תשובה ויוהכ''פ גם לצדיקים‬ ‫אגרא דכלה רמזי בראשית פד‬ ‫גמורים כי זה כל האדם ועיקר התשובה הוא כמו שכתוב‬ ‫לך אמר לבי בקשו פני כו' פי' פנימית הלב שהלב אומר‬ ‫בראשית‪ ,‬יצורף אי"ר תב"ש‪ .‬ר"ת "אלול "ימי "רצון "תשובו‬ ‫בקשו פני (ועמ''ש בד''ה כי תשמע בקול בענין חצר‬ ‫"בתשובה "שלימה‪.‬‬ ‫הפנימית ומפתחות הפנימיות) והוא בחי' תשובה עילאה‬ ‫מעומקא דליבא‪.‬‬ ‫בני יששכר ריש מאמרי חודש אלול‬ ‫מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י‪ :‬עם היות שאין מקרא‬ ‫ליקוטי תורה דרושים לראש השנה סג‪ ,‬א‬ ‫יוצא מידי פשוטו עכ"ז בדרך רמז נ"ל לפרש על חדש‬ ‫פי' והשבות דהיינו שישיב א''ע אל לבבו שמקודם צריך‬ ‫אלול (ועי"ז יונח לנו שפיר ויפק רצון וכו') ונאמר דהנה ימי‬ ‫לידע מקומו ושרשו שהיה מתחלה ועכשיו סר ממנו בכדי‬ ‫אלול הן המה ימי רצון הימים שעלה משה להר לקבל‬ ‫שידע לחזור למקומו הראשון כי מי שאינו יודע ביתו‬ ‫לוחות אחרונות ונתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ומחל‬ ‫ותועה בדרך אינו יודע להיכן לחזור וצריך ג''כ להכיר‬ ‫להם‪ .‬מאז והלאה הימים האלה הם ימי רצון לעורר‬ ‫ולהבין מקומו שהוא עכשיובאיזה מקום הוא תועה‬ ‫נפשות ישראל בתשובה וכביכול ימינו ית"ש פשוטה‬ ‫וכשישים אל לבו זאת וימצא א''ע שלבבו פונה מן דרך‬ ‫לקבל שבים‪ .‬והנה מיום שחטא אדם הראשון נמשך אחר‬ ‫הישר אל תאוות‪.‬‬ ‫עה"ד טוב ורע הנה יש בכל אדם מציאת טוב ורע ועל פי‬ ‫הרוב הרע מתגבר ונדמה לאדם בדעתו שזה הוא הטוב‪.‬‬ ‫ליקוטי תורה פרשת אחרי‬ ‫אבל בעת שמתעורר הרצון העליון לעורר נפשות ישראל‬ ‫לתשובה הנה מוצא האדם בדעתו את הטו"ב ומתחרט‬ ‫ענין התשובה הוא להשיב פנים בפנים אליו ית' כי הלא‬ ‫ושב על הרע וממשיך אליו הרצון העליון ויקובל‬ ‫התשובה הוא לשוב ולהתקרב אליו ית' ולכאורה לא‬ ‫בתשובה שלימה‪ :‬הג"ה בזה תתבונן במדרש ויקרא פ"ג‬ ‫שייך לשון זה לגבי הקב"ה דכתיב ביה את השמים ואת‬ ‫א"ר ביבא כיצד אדם צריך להתוודות עיוה"כ צ"ל מודה‬ ‫הארץ אני מלא ולמה צריך לשוב ולהתקרב אליו ית'‬ ‫אני וכו' כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל‬ ‫ובמה נתרחק‪ .‬אלא הענין הוא כמשל ב' בנ"א שעומדים‬ ‫מה שעשיתי לא אעשה עוד כמוהו יהר"מ שתמחול‬ ‫זה אצל זה רק שחוזרים עורף זה מזה אין לך ריחוק גדול‬ ‫ותסלח ותכפר וכו' עיין שם ועמ"ש ע"ז במאמרי יום‬ ‫מזה ואין קירוב אלא בהחזרת פנים אל פנים‪ .‬וכך הנה‬ ‫הכפורים (ע"כ הגה)‪:‬וזהו הנרמז מצא אשה (כשזוכה‬ ‫כתיב וראית את אחורי ופני לא יראו שיש בחי' פנים‬ ‫האדם לבוא לימי אלול שמזלו אשה היינו בתולה) אזי‬ ‫ואחוריים למעלה‪ .‬וכתיב יאר ה' פניו אליך פי'‬ ‫מצא טוב‪ .‬אז ידע ויבחין בין טוב כו' אזי ויפק רצון מי"י‬ ‫שההשפעה* תהי' בבחי' הארת פנים מפנימיות רצונו*‬ ‫היינו הרצון העליון המתגלה בימים ההם לקבלינו‬ ‫כדכתיב ואוהב את יעקב וכתיב כי מחה אמחה כו' ולכן‬ ‫הספיק מחשבתן של ישראל אשר עלו במחשבה לפניו‬ ‫בתשוב' שלימ' ואומר לך ע"פ הנ"ל מצא אשה (כנ"ל)‬ ‫שיפעלו מצות ומע"ט זה היה מספיק לאיתערותא‪ .‬זה‬ ‫מצא טוב דהנה אמרז"ל מפני מה אין אות ט' בדברות‬ ‫שרמזו חז"ל נמלך בנשמותיהם של צדיקים המה היוצרום‬ ‫ראשונות שלא יאמרו ישראל ( בשבירת הלוחות) ח"ו‬ ‫יושבי נטעים עם המלך במלאכתו‪ .‬והנה הגם שלא היו‬ ‫פסקה טובה ע"כ בלוחות אחרונות שעלה משה לקבלם‬ ‫ישראל עדיין במציאות ולא סיגלו עדיין מצות ומע"ט‪.‬‬ ‫בימי אלול‪ .‬ונתרצה הקב"ה לישראל ונכתב בלוחות למען‬ ‫עכ"ז הספיק לאיתערותא מחשבתן של ישראל מה‬ ‫ייט"ב לך‪ .‬הנה הימים האלה מסוגלים למצוא הטוב הבן‬ ‫שיעשו אח"כ הנה נשאר הכח הזה בימי רצון הללו באלול‬ ‫הדבר‪:‬וזה שנרמז ג"כ בתורה בצר לך (היינו כשיהיה לך‬ ‫שאז הי' הרצון הזה בשעת בריאת העולם מאז והלאה‬ ‫צר ולא תדע להבחין בין טוב וכו' אזי ימצאוך כל הדברים‬ ‫הוקבע לדורות אפי' ח"ו אין זכות ביד ישראל רק מקבלים‬ ‫האלה באחרית הימים היינו ימי אלול אחרית שנה‪ .‬אז‬ ‫ע"ע לעשות כשיושעו מצרתם ועניים ומרודם הנה הש"י‬ ‫יבא לך איתערותא דלעילא מן הרצון העליון ויאירו עיניך‬ ‫היודע ועד אשר ישראל בטבעם המה לחלקו ית"ש‬ ‫את אשר לא טוב עשית ושבת ע"ד וכו' כי ימינו פשוטה‬ ‫ובוחרים אותו לעבוד לבדו‪ .‬רק תוקף הגלות והצרות‬ ‫וכו'‪:‬הנה כתבתי לך טעם להימים האלה שהם ימי רצון‬ ‫והעוני והשעבוד מונע אותם הנה הספיק גם כעת הסיגול‬ ‫על שבהם היתה עליית משה לקבל לוחות אחרונות‬ ‫מה שיסגלו אח"כ כמו בשעת בריאת העולם שהי' הדבר‬ ‫ונתרצה הקב"ה לישראל והנה אומר לך דהימים האלה‬ ‫רק ברצונו ית"ש היינו במחשבתו וידיעתו‪ .‬כמ"ש הרמב"ם‬ ‫הם בסגולה לרצון העליון מעת בריאת העולם דהנה‬ ‫על הבע"ת ויעיד עליו היודע תעלומות וכו' וזה שאנחנו‬ ‫בתשרי נברא העולם (לדעת ר"א דסוגיין כוותי') כמו‬ ‫אומרים בנוסח תפלתינו בימי הרצון הללו השיבנו י"י‬ ‫שאומרים זה היום תחלת מעשיך והנה בריאת העולם‬ ‫אליך (מקודם) ונשובה אח"כ ויספיק כ"ז הגם שלא עשינו‬ ‫היה ברצון כי אין זה ח"ו כאומן שפועל פעולתו להשלים‬ ‫עדיין תשובה כשורה עדיין רק כשתעזור לנו ותשיבנו‬ ‫חסרונו כי היא ית"ש שלם בתכלית השלימות רק שברא‬ ‫אליך אז נשובה אליך וזהו חדש ימינו כקדם (היינו כימים‬ ‫עולמו ברצון להיטיב ברואיו וזה שכתבו המקובלים‬ ‫קדמוניות) ימי קדם היינו ימי בראשית שלא סגלו אז‬ ‫בלשונם בכ"מ כשעלה ברצונו ית"ש לברוא העולם וא"כ‬ ‫עדיין מצות ומע"ט וגם אפילו במציאות עדיין לא היינו‬ ‫שהתחלת הבריא' היתה בתשרי (היינו בריאת האדם‪.‬‬ ‫עכ"ז הספיק מחשבתינו לחידוש הזמן והעולם ע"י מה‬ ‫אבל התחלת העולם בכ"ה אלול) אימתי היתה עליית‬ ‫שנעשה ונסגל אח"כ א"כ גם עתה עשה עמנו למען שמך‬ ‫הרצון כביכול באלול מאז והלאה הוקבע לדורות הימים‬ ‫חידוש הזמן לטובה ולישועה עבור הקבלה מה שאנחנו‬ ‫האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה ימי רצון ע"כ עליית‬ ‫מקבלין ע"ע לשוב אליך בתשובה אחר הישועה הבן‪.‬‬ ‫משה להר לקבל לוחות אחרונות ברצון שיתרצה הקב"ה‬ ‫לישראל הי' ג"כ בימים ההם (ועיין מ"ש לקמן במנין‬ ‫ליקוטי תורה פר' ראה ד"ה אני לדודי‬ ‫השעות שישנם בחדש תרצ"ו ברצות י"י דרכי איש‬ ‫וכו')‪:‬ואומר לך עוד הנה ברצון הזה שעלה ברצונו ית"ש‬ ‫והנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י''ג מדות הרחמים‪,‬‬ ‫לבריאת העולם הנה ישראל עלו במחשבה בראשית‬ ‫ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יו''ט כמו שבתות‬ ‫בשביל ישראל שנק' ראשית דהנה הבורא כל ית"ש עלה‬ ‫ויום טוב שבהם התגלות אלהות בחי' הארת אלהותו ית'‬ ‫ברצונו שיברא עולם כזה שיהיו כל הפעולות והמעשים‬ ‫ובפרט בעת וזמן י''ג מדות שהם הארת העליונות מאד‬ ‫נעשים ע"י איתערותא דלתתא א"כ כביכול הי' בהכרח‬ ‫והם מתגלים ביוהכ''פ ובודאי יש הפרש גדול בין יוה''כ‬ ‫בראשית המחשבה הקדומה איזה ענין איתערותא כדי‬ ‫ובין אלול‪ .‬אך הנה יובן ע''פ משל למלך שקודם בואו‬ ‫שיהיה אח"כ כן הנהגת כל העולמות ע"י איתערותא‬ ‫לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז‬ ‫דלתתא כי הכל הולך אחר היסוד שהוא שורש הכל והנה‬ ‫רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את‬ ‫איזה איתערותא הי' באפשר להיות אז והנה כביכול‬ ‫עשר תעשר וגו' שנה בשנה‪ .‬ואחז"ל שנה שנה לומר שאין‬ ‫כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם‪.‬‬ ‫מעשרין מן החדש על הישן‪ .‬ובהעיר לב ושום שכל‪ .‬י"ל‬ ‫ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו‪ .‬ואח''כ בבואו‬ ‫דהתורה מרמזת לנו כאן שכל גדול ונפלא בעבדות הש"י‬ ‫להיכל מלכותו אין נכנסים כ''א ברשות ואף גם זאת‬ ‫והוא דהנה כתיב תנו עוז לאלהים‪ .‬ואחז"ל ישראל מוסיפין‬ ‫המובחרים שבעם ויחידי סגולה‪ .‬וכך הענין עד''מ בחודש‬ ‫כח בפמליא של מעלה והיינו כי ע"י מעשה הצדיקים‬ ‫אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה‪ ,‬כי הנה כתיב‬ ‫בעבודת הש"י וית'‪ .‬כגון בלימוד תורה לשמה וקיום‬ ‫יאר ה' פניו אליך שהוא ענין הארת י''ג מדות שיהי' פנים‬ ‫מצותיו באמת‪ .‬עי"ז נתרבה ונתברך השפע טובה ורחבה‬ ‫בפנים דהיינו שיאיר גילוי פנימיות רצונו ית' למקור נש''י‬ ‫לכל העולמות העליונים לאדלקא כל בוצינין טבין וכל‬ ‫ע''י שיהיה עיקר פנימיות רצונו אליו ית' לדבקה בו בלב‬ ‫נהורין עילאין קדישין‪ .‬ואז נמשך שפע ברכה והצלחה וכל‬ ‫ונפש מעומקא דליבא במסירת נפש כמ''ש במ''א‪ ,‬והארה‬ ‫מיני חסדים טובים וכל ברכאין טבין מכל העולמות הק'‬ ‫זו היא נמשכת מבחי' אל שהוא ראשית כל הי''ג מדות‬ ‫העליונים אל השדה חקל תפוחין קדישין‪ .‬בחי' מלכותא‬ ‫ומקורן וכללותן‪ ,‬וכמ''ש אל ה' ויאר לנו שהוא בחי' אור‬ ‫קדישא ומשם נמשך שפע ברכה והצלחה‪ .‬וכל טיבו וחדו‬ ‫א''ס ב''ה עצמו ממש וכמ''ש כי הוי' אלהיך אש אוכלה‬ ‫להכנ"י דלתתא‪ .‬נמצא כי מעשיהם הטובים של עם ה' בני‬ ‫הוא‪ .‬פי' כמו למשל זיו ואור האש היוצא מן האש עצמו‬ ‫אל חי‪ .‬המה בבחי' זריעה כי ע"י זריעה הלזו של המצות‬ ‫שבכללותו אין בו שום התחלקות בינו לזיו ואור הנמשך‬ ‫ומע"ט ניתוסף ונתרבה השפע ונמשך משח רבות עילאה‬ ‫ממנו‪ .‬כך כביכול הארת פנים המאיר לכללות ישראל‬ ‫קדישא‪ .‬מי"ג נהרות המושכין שמן אפרסמון לעולמות‬ ‫הוא מבחי' אל שהוא בחי' אור א''ס ב''ה עצמו ממש‬ ‫עליונים הק'‪ .‬עד בחי' חקל תפוחין קדישין‪ .‬ומשם להכנ"י‬ ‫(עמ''ש בביאור ע''פ וכל העם רואים את הקולות בפי' מן‬ ‫לתתא‪ .‬עם ה' בני אל חי‪ .‬והוא ממש כמו התבואה‬ ‫המצר קראתי וע' בד''ה אתם נצבים במש''ש ולכן נק' אל‬ ‫הנזרעת בהשדה שעי"ז ניתוסף ונתרבה התבואה מאוד‬ ‫עליון כו' ובד''ה להבין פי' וענין י''ג מדות ובד''ה וארשתיך‬ ‫בהשדה‪ .‬והנה בכל מצות התורה ובכל מעשה בני האדם‬ ‫לי בענין לבי ובשרי ירננו אל אל חי)‪ ,‬ולכן נק' ישראל‬ ‫הטובים והישרים בכל הנ"ל עיקר הדבר לדבק עצמו‬ ‫מלשון שר אל והיו''ד מורה על התמדת הפעולה כמו‬ ‫באמת ובתמים בהבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא‪ .‬ושיהיו‬ ‫ככה יעשה כו'‪ .‬ופי' שבחי' אל הוא שר ומושל בקרבו‬ ‫פיו ולבו ומחשבותיו שוים בדביקות זה הגדול ולייחד‬ ‫(ועיין בזהר קדושים דפ''ו ע''א בראשית דף ח' ע''א ויגש‬ ‫ולקשר ביחודא חדא שני שמות הק'‪ .‬הוי"ה אדנ"י‪ .‬כנודע‬ ‫ד' ר''ה ע''ב נשא קל''ב א' ובפי' הרמ''ז ר''פ שמיני)‪ ,‬דהיינו‬ ‫מסה"ק‪ .‬ואז ע"י היחוד הזה נמשך כל ההשפעות טובות‬ ‫שיש בכל נפש מישראל ניצוץ אלהות ממש המחיה נפשו‬ ‫מיו"ד עילאה משם הוי"ה הק'‪ .‬שהוא בסוד חכמה עילאה‬ ‫האלהית ומושך בטבעו למעלה לאור באור החיים‬ ‫קדישא אל היו"ד תתאה משם אדנ"י הק' שהוא בסוד‬ ‫למסור נפשו אליו ית' והוא למעלה מן החכמה ודעת‬ ‫מלכותא קדישא חקל תפוחין קדישין‪ .‬ועיקר היחוד‬ ‫שבנפשו‪ ,‬כי על ידי החכמה והדעת לא היה משיג בחי' זו‬ ‫ואתקשרותא דכולא‪ .‬הוא ע"י בחי' יסוד צדיק חי עלמין‪.‬‬ ‫לבטל ולהפקיר א''ע מכל וכל בשבילו ית' וזהו בנים אתם‬ ‫כי ע"י זו הבחי' נעשו כל היחודים דלעילא ותתא‪ .‬כמ"ש‬ ‫להוי' אלקיכם כי ברא כרעא דאבוה הוא שנכלל ברצונו‬ ‫בסדר הזה השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על‬ ‫של אביו בלי שום טעם ודעת כמו בחי' רגל שבטל לגבי‬ ‫אדמתך היינו כשתרצה לייחד יחודים ולקשר את‬ ‫ראש ואין לו רצון שלו כלל‪ .‬וזהו בטל רצונך מפני רצונו‬ ‫העולמות העליונים ע"י המצות ומע"ט‪ .‬השמר לך לבל‬ ‫שבכדי שיאיר אל האדם בחי' פנימיות רצונו ית' צריך‬ ‫תעזב את הלוי הוא בחי' יסוד צדיק חי עלמין‪ .‬דהוא‬ ‫לבטל כל רצונותיו שלא יהי' לו רצון אחר כלל‪.‬‬ ‫אתקשרותא דכולא וחיבורא דכולא ולו"י הוא מלשון‬ ‫לוית חן לשון חיבור והתקשרות שהוא מקשר ומייחד כל‬ ‫אוהב ישראל פרשת ראה ד"ה עשר תעשר‬ ‫ימיך היינו כל היומין עילאין קדישין‪ .‬על אדמתך אדמת‬ ‫מעשרין מן החדש על הישן‪ .‬היינו לבל ימתין בתיקון‬ ‫קודש‪ .‬בחי' חקל תפוחין קדישין והנה נודע מספה"ק אשר‬ ‫דרכיו ומעשיו על התחדשות השנה לתקן אז את הישן‬ ‫בחודש אלול הוא העת והזמן אשר ישגיח האדם על‬ ‫משנה שעברה‪ .‬רק עכ"פ יתקן הכל בחודש אלול ויתייחדו‬ ‫דרכיו‪ .‬ויפקח על מעשיו אשר פעל ועשה כל השנה כולה‪.‬‬ ‫ויתקשרו כל העולמות ברזא דיחודא קדישא וכנ"ל ובבוא‬ ‫ולתקן אותם בחרטה בלב ובוידוי פה‪ .‬ובתשובה שלימה‬ ‫יום הדין יום ר"ה ויוה"כ יושפעו אז כל הטובות וכל‬ ‫באמת ובתמים‪ .‬מיראת ה' ומפחדו והדר גאונו ומאהבת‬ ‫הברכות להכנ"י לעילא ותתא‪ .‬וכן יזכינו הש"י לעשות‬ ‫הש"י בכל לב ונפש‪ .‬ולמסור נרו"נ להש"י באמת ולקבל‬ ‫תשובה שלימה באמת לפניו ית' וללכת בדרכיו אך‬ ‫ע"ע באמת אשר מאז והלאה יהיה דבוק אך ביראת הש"י‬ ‫ביראת ה' תמיד כל היום וכיה"ר אמן‪.‬‬ ‫כל היום‪ .‬וכמבואר בספה"ק‪ .‬והנה י"ל טעם למה שנברר‬ ‫זמן זה להכשיר מעשיו היינו בחודש אלול בדוקא‪ .‬י"ל‬ ‫כתר שם טוב הוספות אות יז‬ ‫טעם א' כדי שכאו"א מישראל יבוא ליום הדין הגדול‬ ‫והנורא כזה‪ .‬בר"ה ויוה"כ טהור ונקי ומזוכך ומצוחצח‬ ‫יש ספור ארוך‪ ,‬מקובל מפי הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק'‬ ‫מכל סיג בכל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל חושיו‬ ‫זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע‪ ,‬אודות אחת התורות אשר אמר‬ ‫כנודע מספה"ק ואפילו הצדיקים שבדור צריכין ג"כ‬ ‫הוד כ"ק רבינו הזקן – בעל התניא ושלחן ערוך – בשבת‬ ‫בחודש אלול להתאמץ בעבודתם ביתר שאת ועוז מכל‬ ‫מברכין חדש אלול שנת תקנ"ה‪ ,‬מה ששמע מפי מורו‬ ‫ימות השנה ובפרט שהמה ימי רצון כנודע גם עיקר‬ ‫ורבו הרב המגיד ממעזריטש בשם מורנו הבעש"ט נ"ע‪.‬‬ ‫היחודים אשר צריכים לעשות לייחד ולקשר וכמבואר‬ ‫וואס ער‬ ‫געזאגט‪ָ ,‬‬ ‫האט אונז ָ‬ ‫ואלו דברי קדשו‪ :‬דער רבי ָ‬ ‫למעלה הזמן לזה ביותר בחודש אלול וכנודע מכהאריז"ל‬ ‫האט געהערט פון דעם רבי'ן דעם בעש"ט נ"ע ‪.‬כי לולא‬ ‫ָ‬ ‫מכמה יחודים השייכים לחודש הזה ועוד ישנו טעם בזה‪.‬‬ ‫התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים‪ ,‬שבנו פעמים הם‬ ‫לעשות כל הנ"ל בחודש הזה לאשר הוא סוף השנה‪.‬‬ ‫שני אופני תשובה‪ ,‬א )תשובה כללית דר"ה בקבלת עול‬ ‫בסוד עולם‪ .‬שנה‪ .‬נפש‪ .‬ועוד יש טעם לזה כי אלול נוטרי'‬ ‫מלכות שמים‪ .‬ב) תשובה פרטית דיוהכ"פ לפרט חטאיו‬ ‫א' לול ר"ל כי בחודש הזה נפתח לול ופתח קטן לקבל‬ ‫לכבסם ולהטהר‪ .‬ושתי תשובות הללו תלויות בחשבון‬ ‫הבעלי תשובה באמת‪ .‬כי הצירוף של זה החודש הוא‪.‬‬ ‫הנפש שהאדם עושה בחדש אלול‪ .‬וזהו כי לולא‬ ‫ההו"י היוצא מס"ת של פסוק וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י‬ ‫התמהמהנו‪ .‬לולא אותיות אלול‪ ,‬לולא התמהמהנו‪ ,‬כי‬ ‫נשמור לעשות כו'‪ .‬וה' ראשונה הוא ה' ראשונה משם‬ ‫האדם מתמהמה ומאריך בחשבון נפשו בחדש אלול הנה‬ ‫הוי"ה הק' שהוא סוד עלמא דבינה סוד תשובה עילאה‬ ‫אז שבנו פעמים‪ ,‬כלומר לפי אופן זה תהי' העבודה בשני‬ ‫כנודע ומהפתח קטן שבראש הה' היינו ההפסק וריוח‬ ‫אופני התשובה דר"ה ויוהכ"פ ‪.‬אמנם ההכנה דחדש אלול‬ ‫שבין גגו של ה' בצד שמאל ובין הוא"ו שבתוכה‪ .‬משם‬ ‫היא הכנה כללית‪ ,‬וצריכה להיות גם הכנה פרטית‪,‬‬ ‫נפתח שער ופתח לקבל השבים בתשובה שלימה באמת‬ ‫שההכנה הפרטית לעבודה דר"ה היא בימי הסליחות‬ ‫ובתמים‪ .‬ולאשר זה הצירוף שולט בזה החודש‪ .‬לזה ג"כ‬ ‫בבקשת רחמים ותחנונים‪ ,‬כעבדים המתחננים אל אדונם‬ ‫זמן התשובה ולסגל מע"ט והיחודים בחודש הזה‪:‬וע"פ‬ ‫בבקשת סליחה בהבנת האמת דלך ה' הצדקה ולנו‬ ‫הנ"ל יבואר ע"נ הפסוק הנ"ל‪ .‬עשר תעשר את כל תבואת‬ ‫בושת הפנים‪ .‬וההכנה פרטית להעבודה דיוהכ"פ היא‬ ‫זרעך היוצא השדה שנה שנה‪ .‬היינו שכל המצות‬ ‫בהימים שבין כסא לעשור‪.‬‬ ‫והמע"ט אשר זרעת ונתגדלו בקודש בהשפעות טובות‬ ‫הנשפע ונמשך אל השדה חקל תפוחין קדישין‪ .‬תראה‬ ‫אור המאיר דרושים לראש השנה‬ ‫לייחדם ולקשרם בין התרין יודי"ן היינו יו"ד עילאה משם‬ ‫הוי"ה הק' סוד החכמה עילאה קדישא‪ .‬ויו"ד תתאה משם‬ ‫דרוש לראש השנה‬ ‫אדנ"י הק' סוד המלוכה הק' שנה שנה לומר שאין‬ ‫והמה מהעוברים ושבים בהושענא רבה שאז גמר‬ ‫הקדמונים זללה"ה נתנו סימן אריה שאג מי לא יירא מלת‬ ‫הכתיבה והחתימה נתינת הפתקין ואז חרדים מיום המות‬ ‫ארי"ה נוטריקון "אלול "ר"ה "יום כפור "הושענא רבה לב‬ ‫באומרם ואם לא עכשיו אימתי ושלש סוגי כתי אנשים‬ ‫הנרדמים תרדמת הזמן להקיצם שלא ישנו שינת עולם‬ ‫האלו מרומזים בכתוב וזכור את בוראך עד אשר לא‬ ‫מספר ימיהם החרוצים עלי אדמה שבעים שנה ואם‬ ‫תחשך השמש מורה חמשה עשר באב שאז תש כח‬ ‫בגבורות שמונים שנה ובד' זמנים הנ"ל עת תשובת השנה‬ ‫השמש ואותיות דדין כאותיות דדין וזה מדבר מכת‬ ‫וימי רצון מעני תקנת השבים אליו בכל לבם ורוחם ונפשם‬ ‫ראשונה היוצאים ראשונה למלכות והירח כאן מדבר‬ ‫לתקן מה שפגמו בכל השנה וראוי לפשפש במעשיו‬ ‫מכת הב' המעוררים א"ע ביום הדין וכאשר חכמים הגידו‬ ‫להתחרט בחרטה גמורה בכדי שלא יכנס ביום הכסה יום‬ ‫איזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וזה נרמז‬ ‫חגינו כשהוא מתועב בגנות מדותיו והוא יום הדין הגדול‬ ‫במלת והירח מוסב על הירח שהחודש נתכסה בו‪.‬‬ ‫והנורא ע"כ יעזוב דרכו לא טובה וירים ראש ליקום קדם‬ ‫והככבים מאן מדבר מהאנשים החוטאים על נפשותם‬ ‫מלכא מלך המשפט וימים אלו נקראים ימי רצון המ' יום‬ ‫ועוברים ואינם שבים עד הושענא רבה נרמז במלת‬ ‫שהיה משה רבינו בהר בימי רצון ואני נתתי טעם לשבח‬ ‫כוכבים שאז מנהג העולם רואים על הכוכבים‪.‬‬ ‫למה נקר' ימי רצון כי אין לך א' מישראל שלא יעורר לבו‬ ‫בקרבו עתה בחודש אלול ואם גם באלה לא שב בידוע‬ ‫והנה עתה בזמן הזה רבים הם עמי הארץ ואינם משגיחים‬ ‫שיצא מהכלל ואין לו חלק בין ישראל ונפשו לא מטוהרה‬ ‫עכ"ז וגם בחמשה עשר באב שהוא אחת מהנה זמן‬ ‫ולהיות שעתה זמן תשובה לכל גדול וקטן שם הוא נמצאו‬ ‫תשובות השנה לא ניכר על פניהם מורא שמים ותוספת‬ ‫נשלם רצון הבורא ב"ה שזה היה קדימת רצונו ב"ה וימים‬ ‫עבודה כאשר ראו עיני ולא זר בימים הראשונים בבואם‬ ‫יצרו רק לעובדו ביראת הרוממות לשלול ימים זולתם‬ ‫עתים הללו כל או"א מהמתקדשים ומטהרים להכניס‬ ‫שאין מעוררים בני ישראל לעבוד עבודת בוראם הן המה‬ ‫צוארם בעבודת אדוניהם ומלאה לבם לגשת ולקרב‬ ‫ימים שאין לו יתברך בהם חפץ ולא לכיון זה היתה‬ ‫לתורתו ולעבודתו יתברך היה ניכר על פניהם יראת‬ ‫הבריאה ולכן ימים אלו מר"ח אלול נק' ימי רצון ימים‬ ‫הבורא ברוך הוא ומוראם וחיתתם מוטלת על הבריות לא‬ ‫שעלו ברצונו יתב' כי כך עלה ברצונו הקדום ושמעתי‬ ‫כן עתה איש לדרכו פנה ויפנו אליו יתברך עורף ולא פנים‬ ‫מהמגיד זללה"ה שהיה אומר בדרך צחות זכור את‬ ‫ואוי לאותה בושה וכלימה נוסף‪ .‬על זה אפילו בר"ח אלול‬ ‫בוראך וגו' עד אשר לא תחשך השמש והירח והככבים‬ ‫שאז נאמר ארי"ה שאג מי לא יירא ובוודאי ראוי לכל איש‬ ‫ונתן בהם סימנים לג' כתי בנ"א המחולקים בעת תשובתם‬ ‫הישראלי לגשת אל עבודת הקודש פנימה רק ביראת‬ ‫כת ראשונה יראת אלהים נוגע על פניהם לעורר לבם‬ ‫אלהים כל היום מימים האלו בפחד ומורא מהדר גאונו‬ ‫בקרבם אל עבודת הבורא ב"ה מחמשה עשר באב‬ ‫בקומו לשפוט את הארץ כ"ז נשכח מלוח לבם והנביא‬ ‫ומתחילים להתענות וכדומה בתוספת עבודתם ומעלים‬ ‫מכריז ואומר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו מוסב על‬ ‫בזכרונם אז אימת הדין ויראו האנשים כי הימים‬ ‫ימי אלול שתקנו לתקוע שופר למפטיר את העם לתשובה‬ ‫ממשמשין ובאין שעתיד ליתן דין וחשבון לפני כסא‬ ‫ומתמיה הכתוב היתקע שופר בעיר ואעפ"כ והעם לא‬ ‫כבודו יתברך כת ב' משלימים את שנתם שנה תמימה‬ ‫יחרדו ואף גם בזה לא שם עד ה' א"כ במה יחרדו את לבם‬ ‫בלא תורה ועבודה ותשובה וישובו לערב ר"ה וביום הדין‬ ‫לאביהם שבשמים ושתי רעות עשו כי מהראוי כל השנה‬ ‫גופא בשומעם קול השופר צעק לבם בקול מר המלך‬ ‫כולה מראשית השנה עד אחרית השנה לירא את ה'‬ ‫הקדוש המלך המשפט ומתחרדים ומתפחדים מיום הדין‬ ‫הנכבד והנורא ועל כל פנים אם הסכיל עשות מראשית‬ ‫הגדול והנורא ואזי צוחין ככלבין הב הב הב לן חיי הב לן‬ ‫השנה ראוי ליחרד לבו בקרבו באחרית שנה בחודש אלול‬ ‫מזונא סליחה וכפרה ומורך בלבבם לתהות על מעשיהם‬ ‫שמכריזין בקול שופר לעורר לבבות הישנים גם באלה לא‬ ‫המגונים עוד יש לך כת הג' שפנו עורף ולא פנים גם באלה‬ ‫את החטא ממש שישיב עד שיהא מוסכם בלבו באמת‬ ‫שבו עד ה' כי לא ידעו ולא יבינו ויתפשו במזימות זו חשבו‬ ‫ובתמים שלא ישוב עוד לכסלה ויתמרמר כ"כ ויקרע סגור‬ ‫כל השנה גם עתה לא סרו ודוד המלך ע"ה אמר הללוהו‬ ‫לבבו עד שיודה השי"ת לתשובתו שבודאי לא יעבור עוד‪.‬‬ ‫בתקע שופר כלומר מזהירים על העתיד ואם נבער מכם‬ ‫וזה והחזירנו בתשובה שלימה לפניך היינו לפניך ממש‬ ‫דעת אותו יתברך כל השנה להללו ולשבחו בשירות‬ ‫שאתה תודה תשובתינו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות‬ ‫ותשבחות עכ"פ הללוהו אותו ית' עתה בתקע שופר‬ ‫תשובה כי כאשר יבחון האדם בדעתו שאם יעשה כך‬ ‫בחודש אלול שנשמע קול השופר לעורר לב הנרדמים‬ ‫לחבירו שהוא בו"ד שהיום יפייס אותו ולמחר יחזור לסורו‬ ‫בתשובה וראוי להתלהב לעבודת הבורא ב"ה ואיתא‬ ‫בודאי יעשן אף האיש ההוא מכש"כ לפני ממ"ה הקב"ה‬ ‫בתיקונים בראשית יר"א שב"ת ונראה לרמז בדברי קדשו‬ ‫שכעסו כעס עולם ומיתתו מיתת עולם‪ .‬ובשגם שכל‬ ‫מלת שבת נוטריקון "תקעו "בחדש "שופר למפרע אותיות‬ ‫מעשי בני אדם נכתבים בספר לפניו ואין שכחה לפני כסא‬ ‫שב"ת וזהו בראשית כלומר מהראוי היתה לירא מלפניו‬ ‫כבודו ואם אמור יאמר האדם נסתרה דרכי מה' מי רואני‬ ‫יתברך מאז ומקדם מראשית השנה כמאמרם ז"ל‬ ‫ומי יודעני הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות‬ ‫בראשית ברא אלהים בשביל היראה הנקרא' ראשית‬ ‫לב והוא יודע כל הנסתרות כדכתיב אם יסתר איש‬ ‫ולכל הפחות יר"א שב"ת באחרית השנה חודש אלול‬ ‫במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'‪ .‬כי הוא ית' ממלא כל‬ ‫שתוקעין בו שופר וזהו "תקעו "בחדש "שופר וכאמור‪.‬‬ ‫עלמין ולית אתר פנוי מיניה כלל והנכון באופן שחטא‬ ‫האדם כמו כן ישוב‪ .‬והיינו שג"כ יחבא עצמו במסתרים‬ ‫עבודת ישראל פרקי אבות פ"ה מ"ח‬ ‫אשר לא יראנו אדם שם ויתבודד עצמו עם קונו ית'‬ ‫ויחשוב עם נפשו ויתוודה על חטאיו וישוב עליהם‪ .‬ולאו‬ ‫מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין כו' גמרו שלא‬ ‫דוקא למעלה נכתבים אלא אף הם נרשמים על כל איברי‬ ‫לעשר‪:‬‬ ‫האדם בדמותו ובצלמו‪ .‬ויש ג"כ צדיקים המכירים כל‬ ‫עישור רומז ליראה וזה עשר תעשר את כל תבואת זרעך‬ ‫חטאי החוטא בפניו כמעשה האר"י ז"ל שאמר לאדם א'‬ ‫היוצא השדה שנה שנה‪ .‬והיינו שבכל שנה ושנה מקודם‬ ‫כל העבירות שעשה והודה לו על כולם רק על א' לא‬ ‫לימים נוראים בא על האדם פחד ה' ויראתו עד"ש באחד‬ ‫הודה והעביר האר"י ז"ל ידו על פניו והציב לפניו העבירה‬ ‫באלול ר"ה למעשר בהמה‪ .‬והיינו כי בודאי זה כל האדם‬ ‫עצמה שעבר עלי'‪ .‬וכמו כן יש בכל דור ודור וכמו מעשה‬ ‫צריך להיות כל ימיו בתשובה ולירא תמיד מהבורא ית"ש‬ ‫שהיה אצל הרב המגיד מהו' יחיאל מיכל זצ"ל שאמר לו‬ ‫מחטוא אליו‪ .‬אך מי שהיא כל השנה כבהמה ואינו משים‬ ‫ג"כ עבירה שעבר עליה בנשג"ז בכל האותות והסימנים‬ ‫על לבו לשוב בתשובה כל השנה עכ"פ ראוי לו להתעורר‬ ‫שהי' בה‪ .‬ומכ"ש בב"ד של מעלה שהקליפות‬ ‫באחד באלול שיהי' בימים ההם תמיד יראת ה' על פניו‬ ‫והמקטריגים עצמם הנולדים מחטאיו מעידים ליום הדין‬ ‫לירא מהמלך המשפט הגדול והנורא ומאימת יום הדין‬ ‫אוי לאותה חרפה אוי לאותה בושה‪ .‬א"כ מוטב שישים‬ ‫שבו עלה משה למרום לקבל לוחות האחרונות ותקעו‬ ‫אדם המסוה של בושה על פניו וירא ויבוש מלפני מלך‬ ‫שופר במחנה כמו שאנו עושים פה היום להתעורר‬ ‫רם ונשא ולא יעבור על דבריו וישוב בתשובה שלימה‬ ‫הלבבות בקול השופר המזהיר לאדם ע"ז כמ"ש היתקע‬ ‫לפניו באופן הנזכר שיתאמת הדבר בלבו שלא ישוב עוד‬ ‫שופר בעיר ועם לא יחרדו לכן ראוי לכל אדם לפשפש‬ ‫לסורו ח"ו וזה הוא עיקר התשובה כמ"ש הלהכות באגרוף‬ ‫במעשיו שעשה מעודו עד היום הזה הגם שבודאי מחלו‬ ‫רשע ועי"ז יוחזר לו הזדונות כזכיות וז"א מקצתן מעשרין‬ ‫לו כל עוונותיו ביוה"כ העבר מ"מ כיון שחזר לסורו ולאותן‬ ‫ומקצתן אין מעשרין ר"ל שיש אדם שהוא ירא במקצת‬ ‫עבירות שהתוודה עליהם אזי נתעוררו עליו מחדש כי‬ ‫וג"כ יש שגמרו שלא לעשר כמו הרשעים והפושעים‬ ‫הרי הוא ככלב שב על קיאו לכן ישוב עליהם שנית‬ ‫שבכל דור שאינם מביטים אל פועל ה' ומציאותו בעולם‪.‬‬ ‫ויתוודה עליהם ויהיה מודה ועוזב ירוחם והיינו שיעזוב‬ ‫נכון יהא בטוח כי הש"י ישמור רגלו מלכד ולא ילכוד‬ ‫וגמרו שלא לירא מפניו ומה גם שאינם מניחים לילך שום‬ ‫בעצת ומוקשי היצר ופתוייו וכל עונותיו יהפכו לזכיות‪.‬‬ ‫ד"ת ומוסר באזניהם שלא יגיע להם איזה יראה וזה אין‬ ‫והר"ת והס"ת מן "אני" "לדודי" "ודודי" "לי" ס"ת ד' יודין גי'‬ ‫דבר תימה אם מה בזמן הבית שהיו אז כמה חסידים‬ ‫מ' ור"ת אלו"ל גי' ס"ז הוא גי' ז"ק אותיות "זוכרי "קדושתך‪.‬‬ ‫ואנשי מעשה ונביאים והיו בהם אנשי בליעל שלא היו‬ ‫כי ע"י התשובה יזכה לזכור תמיד קדושתו כמש"ה בידך‬ ‫מניחים את הנביאים לדבר אליהם חזון ומכ"ש בדורות‬ ‫אפקיד רוחי בקומו ובלכתו ובשכבו על משכבו‪ .‬והגם‬ ‫הללו וקרא דעשר תעשר הואיל ואתא לידן נימא ביה עוד‬ ‫שישן בהתעוררו יזכור מי מעיר אותי הלא קדושתו‬ ‫מלתא עשר תעשר כפל לשון רומז עוד ליראה יותר גבוה‬ ‫יתברך כמש"ה עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה‬ ‫היא היראה מרוממות הבורא ית' ועליה כתיב למען‬ ‫שחר כידוע‪ .‬ובשומו אלה על לבו בודאי לא יוכל לחטוא‬ ‫תלמד ליראה את ה' ולזו היראה אין סוף ותכלית כמו‬ ‫וטוב לו תמיד אמן‪.‬‬ ‫שאין סוף ותכלית לרוממותו ית' והוא כאשר נבחין‬ ‫ברוממותו ית' וצבא השמים אשר לגדודיו אין מספר‬ ‫שם משמואל סוף פרשת שופטים‬ ‫וכולם הם מקלסין לפניו ית' וכולם כאין נגדו ועכ"ז הניח‬ ‫כל פמליא שלמעלה להתוועד ולהשתעשע עם ישראל‪.‬‬ ‫וידוע עוד דאלול הוא חודש הששי מתיחס למדת יסוד‬ ‫א"כ כמה גדול בושתו ופגמו של העובר עבירה ועכ"ז נתן‬ ‫שעולה עד הדעת וכמו שרמזו ז"ל בהא דאין קישוי אלא‬ ‫לנו השי"ת מרוב חסדו עלינו אלו הימים ימי אלול שהם‬ ‫לדעת‪ ,‬ובאמת אין לך דבר המבלבל את הדעת כפגם‬ ‫ימי תשובה שנשוב אליו בתשובה ועי"ז יוציא לאור‬ ‫ברית‪ ,‬וידוע בספה"ק דאלול נמתקן לפגם ברית‪ ,‬ולעומת‬ ‫משפטינו ליום הדין‪.‬‬ ‫התיקון זוכין לישוב הדעת‪ ,‬והוא הכנה דרבה לר"ה‪ ,‬ובזה‬ ‫ישראל נוצחין דינא‪.‬‬ ‫קהלת משה לראש חדש אלול‬ ‫אור המאיר בדרושי ראש השנה‬ ‫הקדמונים נתנו סימן על חודש אלול הוא "אני "לדודי‬ ‫"ודודי "לי‪ .‬וכבר דשו בי' קמאי דקמאי ואנן נענה‬ ‫ובזה תשכיל לדעת מה שיסד הפייטן שחר ונשף איחד‬ ‫אבתרייהו‪ .‬כי רמז לנו דרכי התשובה אשר יאמר האדם‬ ‫להמליכך ולכאורה איך ימלא פה האדם לומר ככה וכל‬ ‫נואש‪ .‬דידוע כי ג' שמות אהי' הוי' אהי' גי' ס"ח והוא כמנין‬ ‫אדם יודע מדת נפשו ופחיתת ערכו והלואי פעם א' כל‬ ‫אלו"ל עם הכולל‪ .‬הרצון בזה כי הגם אם האדם חטא אם‬ ‫ימי חייהם ימליכו וייחדו ואין בפיהם נכונה לומר שחר‬ ‫ישוב ויאמר אהי' מעתה עובד ה' מיד יקבלו ויזכה להיות‬ ‫ונשף איחד וכאלו מוציא כזב מפיו וכי כך הוא מדתו‬ ‫דבוק בהוי' ואם ח"ו ישוב לכסלה ויחטא עוד לא ימאסנו‬ ‫ומעשהו באמת שתמיד בכל עת ובכל שעה ושחר ונשף‬ ‫אלוה ויקבלו שוב בתשובה אם ישוב באמת ויאמר אהי'‬ ‫אין מעשהו מצורך עצמו כלום כ"א לייחד שמו ית'‬ ‫מעתה מתחיל לעבוד ה' ולא אשוב עוד לכסלה ידו‬ ‫בעולמו והיתכן לומר כדברים האלה בראש השנה דברי‬ ‫פשוטה לקבל שבים‪ .‬והנה ימי אלול הם ימי הרצון וימי‬ ‫כזבים והנראה ע"ד שבארנו מה דאיתא בזוהר מאן מנכון‬ ‫הרחמים אשר אז נפתח דרך לפני השבים לזה רמזו בר"ת‬ ‫די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירא למתקא‬ ‫"אני "לדודי "ודודי "לי‪ .‬ור"ל הגם כי עד עתה הייתי מרוחק‬ ‫ובארנו שם באורך ותוכן הדברים מאן מנכון שהכרתו‬ ‫מדודי ומעתה אחר הוודעי נחמתי ומתחרט אני על העבר‬ ‫חזקה כל כך לדעת בחי' התחלקות תואר השמות‬ ‫ומעתה אהי' אני לדודי לו לבדו מיד ידו פשוטה לקבל‬ ‫והכנויים הנתגלים באמצעות חלקי הזמנים לפעמים‬ ‫שבים ותיכף ודודי לי הוא מקבלני‪ .‬ור"ת מן "ודודי "לי גימ'‬ ‫מורה דין ולפעמים רחמים וכדומה ובאמת הוא רק מצד‬ ‫ל"ו ירמז על ל"ו צדיקים דלית עלמא פחות מינייהו‬ ‫המקבלים אבל מצדו ית' נאמר אני ה' לא שניתי ובמקומם‬ ‫והקב"ה יכתבהו ויחתמהו בספרן של ל"ו צדיקים ואז לבו‬ ‫מזה שאינו ברשות עצמו ואל כל אשר יחפוץ המלך זקן‬ ‫הם אחדות גמור רק לצורך הנבראים מראה הקב"ה‬ ‫יטנו כי הוא מושלך לפניו כפות עם רמ"ח איבריו ולזה‬ ‫בהשתנות התוארים וכמ"ש ותעש לך שם כהיום הזה‬ ‫עיקר הבקשה להמליך עלינו מלכותו ית' ש שיהא מושל‬ ‫כלומר בבחי' היום שאינו יום שלם כ"א בהיות לילה עמו‬ ‫על מלא קומתינו ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך‬ ‫ולילה מורה חשכות ויום מורה בהירות כמוהו ממש‬ ‫כ' לך משפט המלוכה ולא יהיה לזרים חלק בנו והיינו‬ ‫עשית לך שם להקרא באחת משמות ותואר הכנוים כפי‬ ‫לשלול המלך זקן וכסיל צא תאמר לו ועיקר כוונתינו‬ ‫הפעולה לפעמים אל ולפעמים רחום וחנון וגבור ולפעמים‬ ‫לקבל עול מלכותו עלינו לעובדו יתברך יומם ולילה‬ ‫במדות הנצחון והמשכילים מהפכים ממדת הדין למדת‬ ‫כנרמז בכתוב תקעו בחודש שופר כלומר שאז ביום הדין‬ ‫הרחמים במה שדורשין מקום האחדות וידעו נאמנה‬ ‫הגדול והנורא צריך האדם להיות מבעלי התשובה‬ ‫שאין בהם שום התחלקות וזהו דאיתא בזוהר מאן מנכון‬ ‫ששבים אליו יתברך שלא בהדרגה כמו שדרש בזוהר‬ ‫די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירא למתקא כנזכר‬ ‫ע"פ ואברהם זקן בא בימים ע"ש זכאה בעלי תשובה‬ ‫ולזה יש לרמז שחר מורה בהירות העתים והרגעים ונשף‬ ‫שברגע א' באים אל המעלה המובחר מה שהצדיקים‬ ‫מורה חשכות העתים והיינו שהבורא ב"ה מראה א"ע‬ ‫גמורים זוכים בימים מרובים ולזה העמיקו בדבריהם‬ ‫לפעמים בבחי' שחר פנים מאירות ולפעמים בבחי' נשף‬ ‫במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין‬ ‫גם שתי אלה איחד לדעת שהכל אחד להמליכך כלומר‬ ‫לעמוד ע"ש בזוהר ואפשר לכנות אותן הצדיקים‬ ‫להשיג איך שיש מדות המלכות בהתלבשות בפרטי‬ ‫שהולכים בתורת ה' ממדרגה למדריגה בחינת חודש‬ ‫המדריגות ואפי' בעת שנראה לכאורה חושך מהפכין‬ ‫שנתחדש אצלם העבודה מזמן לזמן כענין הירח‬ ‫לנהורא וזהו עיקר כוונתינו עתה בתקיעות לקבל עלינו‬ ‫שנתחדשה ובחי' שופר כינוי לבעלי תשובה הגמורים‬ ‫עול מלכותו כמשפט המלך שתוקעין לפניו בעת המלוכה‬ ‫אשר ברגע אחד עולין במעלה הגבוה וכזה רומז הנביא‬ ‫ואומרים יחי המלך והיינו לדרוש מדת המלכות בכל‬ ‫תקעו בחודש שופר עתה בראש השנה צריכין להחמיר‬ ‫פרטי המדריגות הנראים אפילו חושך להעלות לשורשם‬ ‫בתשובתם ועבודתם ולתקוע בבחי' עבודתם הרפוי בידם‬ ‫ושם נמתק הדין וזהו עלה אלהים בתרועה אפי' בתרועה‬ ‫כמו חודש שנתחדש מזמן לזמן תקעו לשם תשובה‬ ‫ובתנאי ה' בקול שופר כנזכר‪.‬‬ ‫הגמורה הנרמז במלת שופר מלשון שפרו מעשיכם כי‬ ‫עתה בראש השנה השעה צריכה לכך וצריך להגביר‬ ‫אור המאיר בדרושים לסוכות‬ ‫התשובה על בחי' התחדשות העבודה ולזה גמר אומר‬ ‫בכסא ליום חגינו כלומר מכאן ראיה כי איתא בשל"ה‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים‬ ‫שהביא בשם ספר א' שמצד המציאות מהראוי להזכיר‬ ‫והקשה במדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא‬ ‫עתה ראש חדש כמשפט כל השנה כי אם החג של ראש‬ ‫ראשון לחשבון עונות וצריך להבין מהות הענין היותו‬ ‫השנה גובר על בחי' ר"ח ע"ש וככה יש לרמוז תקעו‬ ‫ראשון לחשבון עונות והנראה כי כבר קדם לנו הדיבור‬ ‫בחודש שופר כנזכר ותקח לך ראיה בכסא ליום חגינו‬ ‫בענין ראש השנה שאז היא משפט המלוכה להמליכו‬ ‫כלומר למציאות היום היותו ר"ח גבר עליו החג ונקרא‬ ‫יתברך עלינו מחדש ולזה אנו תוקעין בשופר כמשפט‬ ‫ראש השנה ככה תגבור בחי' התשובה על החודש‬ ‫המלך ביום המלוכה תוקעין לפניו ואומרים יחי המלך‬ ‫כמבואר ע"ש בדרוש ראש השנה הרחבנו ביאור אשר‬ ‫וזהו עיקר מגמת נפשינו בתקיעת שופר וסדר התפלות‬ ‫חכמים הגידו שופר של ראש השנה מצותו בשל איל‬ ‫לבנות קומת השכינה ולקבל עלינו עול מלכותו מחדש‬ ‫כלומר עיקר התשובה של ראש השנה לירא ולפחד‬ ‫זולת מה שקבלנו עלינו בשנה שעברה ולזה אנו שואגים‬ ‫מאימת הדין אילו של יצחק ולזה אנו מקבלים עלינו עול‬ ‫ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך כי מי שנגרר ח"ו‬ ‫מלכות מחדש ומלכא טעם בתולה טעים והכוונה‬ ‫אחר תאות לבו מעצת המלך זקן וכסיל אין לך עבד גדול‬ ‫ליקוטי תורה פר' כי תבא‬ ‫שהקב"ה טועם תענוגים מחודשות מנשמות הצדיקים‬ ‫איך שהם עומדים באימה וביראה ופחד מורא מאימת‬ ‫כי ראש השנה נק' כסה שהחדש מתכסה בו פי' בטל‬ ‫הדין מהמלך המשפט ועיקר הקבלה לבלתי יעשה מכאן‬ ‫ונכלל ברצונו לפי שמחמת גילוי אלקותו ומלכותו נתעורר‬ ‫והלאה שום דבר קטון וגדול זולת מה שיגיע צד הנאה‬ ‫בחי' יראה וביטול רצון בחי' נקודה שאין בה אור כלל‬ ‫לבורא עולם ואפי' בעשות מעשי הכרחים שבלתי אפשרי‬ ‫ובריחוק מקום הולך ומאיר בו אור האהבה בגילוי והיינו‬ ‫זולתם מקבלים עליהם שגם שם יבנו ויתקנו קומת‬ ‫על ידי שיעשה את עצמו כאלו הוא רחוק מאד מאור פניו‬ ‫השכינה כמבואר לנו כמה פעמים מהות הענין שאין לך‬ ‫ית' על ידי שיחשוב כל המחשבות והדיבורים והמעשים‬ ‫שום דבר לבטלה בעולם והכל מורה על פועל החכם‬ ‫אשר לא לה' המה שעברו בכל השנה ועל ידי זה יתגלה‬ ‫שברא הכל בחכמה ובכל מקום יש התלבשות איברי‬ ‫אהבתו לה' בחוץ בבחי' צעק לבם יותר מבכל השנה‬ ‫השכינה השוכנת בפרטי הנבראים והצומחים והדוממים‬ ‫שבכל השנה הוא כמשל האב שנתרחק מעל בנו כנ''ל‬ ‫וגם שם שם להם חק ומשפט לעשות עבודת רבם להגביה‬ ‫אבל בעשרת ימי תשובה כתיב קראוהו בהיותו קרוב‪.‬‬ ‫איברי השכינה אל מקומה הרמתה ומורא יעלה על‬ ‫ודרשו חז''ל אלו עשרת ימי תשובה שנקרא קרוב אלא‬ ‫ראשם שלא תלך שפע והארה עליונה הנשפע תמיד‬ ‫שנתרחק ונסתר ממנו והוא כמו למשל בן שהוא אצל‬ ‫בהעולמות בשביל ישראל לחיצונים כי אם להעלות הכל‬ ‫אביו בביתו אלא שהאב מסתיר פניו ממנו בכדי שבנו יתן‬ ‫אל ראשית המחשבה שורש ומקור המציאות שנמצא‬ ‫אל לבו האהבה ויתגלה אהבתו ביתר שאת וכאשר יכיר‬ ‫בעוה"ז וזה תכלית המכוון בכוונות הנענועים שאנו‬ ‫הבן שהאב הוא בכאן ומסתיר פניו ממנו אזי בודאי תגדל‬ ‫מנענעין עם הלולב ומיניו בחי' הדעת אל השש קצוות‬ ‫אהבתו בבחי' גילוי‪.‬‬ ‫דהיינו לחבר בחי' הדעת והחכמה אל כל המדריגות כפי‬ ‫עוצם ה ההשגה ודעתו שמכיר בסימני פלאי החכמה‬ ‫שם משמואל פרשת כי תבא תרע"א‬ ‫שהבורא ב"ה מראה א"ע ונדמה אליו באמצעות‬ ‫התלבשות מדותיו מצד פעולותיו אשר אין שעה ורגע‬ ‫וכן הוא בשופר של ר"ה שכתב הרמב"ם בה' תשובה‬ ‫דומה לחברתה ומיום הבריאה עד סוף כל הדורות עדיין‬ ‫שרמז יש בדב עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו‬ ‫לא היו שני ימים שוים בדומה אחד אפי' של שעות‬ ‫מתרדמתכם אלו שהם שוכחים את האמת בהבלי הזמן‬ ‫ורגעים לא יהיו בדומה אחד כ"א בכל שעה ורגע משתנה‬ ‫וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם הביטו‬ ‫כביכול בדמיונו בכדי להשיגו בבחינות מחודשות ואם יש‬ ‫לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם וכו'‪ ,‬וא"כ הרי‬ ‫משכיל דורש אלהים ומשיג משם רמזיא דחכמתא בזה‬ ‫כל אלו הבלים שכל ימי השנה הם הם המביאים אותו‬ ‫כחו יפה להכניס לשם הארה עליונה להיות שעושה‬ ‫לחוס על נפשו ולמשוך בחילא יתיר ע"כ כל מעשיו אשר‬ ‫בהתקשרות החכמה והחכמה תחיה ומבררת ואז מחזיר‬ ‫לא טובים נהפכים לו לזכות‪.‬‬ ‫מחשבה הנאצלה למקומה אשר היה שם אהלה‬ ‫מתחלה‪ .‬כלל העולה עיקר תפיסת ההשגה אינו כ"א‬ ‫בן פורת יוסף‬ ‫מהבנין ולמטה כמ"ש עולם חסד יבנה מחסד ולמטה‬ ‫עיקר בנין העולם מוסב הדיבור לשכינה הנקרא עולם‬ ‫ודרך מוסר נ"ל‪ ,‬ונבאר פסוק תהלים סי' מ"ז (ו) עלה‬ ‫מלישנא דעולימא ושם יכול רעיון לבות בני אדם לתפוס‬ ‫אלהים בתרועה ידו"ד בקול שופר וכו'‪ .‬ויש להבין למה‬ ‫מחשבותיו הקדושים הניכרים מתוך מעשיו וכל או"א‬ ‫בתרועה זכר שם אלהים ובשופר זכר שם ידו"ד‪ .‬ומלבד‬ ‫מישראל כפי אחיזת נשמתו למעלה יכול להעלות אל ה'‬ ‫דקשה כפל‪ ,‬דקול שופר היינו תרועה‪ ,‬וגם ידו"ד הוא‬ ‫איירי השכינה‪.‬‬ ‫אלהים‪.‬‬ ‫פשעם‪ ,‬ורצה לומר כמו שופר של ראש השנה שהוא עם‬ ‫ונראה לי‪ ,‬דאיתא (ישעיה כז‪ ,‬ה) או יחזיק במעוזי שלום‬ ‫חצוצרות‪ ,‬כך הגד לעמי פשעם בראש השנה ברמז‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫יעשה לי וגו'‪ ,‬כי תכלית האדם בקיום התורה והמצות‬ ‫שיזכה על ידי זה לעלות בהר קדשו‪ ,‬כמו שכתבתי במקום‬ ‫מראה יחזקאל לראש השנה‬ ‫אחר מי יעלה בהר ה' וגו' (תהלים כד‪ ,‬ג)‪ ,‬רק מסך מבדיל‬ ‫יש‪ ,‬לכך ראשי הדור הרוצים לעשות שלום בין ישראל‬ ‫בגמ' בין הפרקים שואל מפני הכבוד (ברכות יג‪ ,).‬ונ"ל‬ ‫לאביהם שבשמים ינהוג כמו דרך העושים בין שני‬ ‫לפימ"ש לעיל דעבודת ימים הקדושים הללו נחלק‬ ‫צדדים וכו'‪ ,‬כך בפני הקדוש ברוך הוא ידברו חסד ויהי'‬ ‫לשלשה חלקים דהיינו הא' הוא בשביל כבוד שמו‬ ‫סניגור על ישראל וישפר מעשיהם לפניו יתברך‪ ,‬ובפני‬ ‫להמליכו בעולמו‪ ,‬והב' הוא למחילת עונות‪ ,‬והג' הוא‬ ‫ישראל ידבר להם קשות דברי תוכחה ומוסר ולגנות‬ ‫לצרכי עצמינו‪ ,‬ולזה יש שלשה זמנים דהיינו בראש השנה‬ ‫מעשיהם הרעים כמאמר הנביא (הושע ז‪ ,‬א) כרפאי‬ ‫ממליכין אותו ואפילו להזכיר עונות אסור בר"ה כמבואר‬ ‫לישראל ונגלה עון אפרים‪ .‬וכ' בדרשת הר"ן (הדרוש‬ ‫בספרים‪ ,‬ובעשרת ימי תשובה עושין תשובה על עונות‪,‬‬ ‫התשיעי) כמו הרופא שרפואתו על ידי שמגלה המכה‪,‬‬ ‫וביום הכפורים עד אחר החג מבקשין על פרנסה‪ ,‬ומחמת‬ ‫וה"נ וכו' יעו"ש‪ ,‬כמו שכתבתי במקום אחר טובה קללה‬ ‫שביה"כ אין לו לשטן רשות לאסטינא יכולין לבקש כל‬ ‫שקילל אחי' השלוני (סנהדרין קה‪ ,):‬היינו שביזה אותם‪,‬‬ ‫צרכינו‪ ,‬וכמו כן הג' תקות כמש"ל‪ ,‬תקות הכבוד הוא‬ ‫ועל ידי זה נשבר לבם‪ ,‬מברכת בלעם ששבחם ועל ידי זה‬ ‫למען שמו יתברך‪ ,‬ותקות החסד למחילת עונות שהוא‬ ‫נתגאו ונפלו וכו‪'.‬‬ ‫מצד החסד וכדאמרינן בגמ' [רות רבה פ"ה ו] חותר‬ ‫חתירה מתחת כסא הכבוד כו' וכמ"ש במדרש [ירושלמי‬ ‫אך דכל זה בכל השנה‪ ,‬מה שאין כן בראש השנה מבואר‬ ‫מכות] שאלו לחכמה נפש החוטאת כו' והקב"ה אומר‬ ‫בכתבי האר"י זלה"ה שלא להזכיר שום חטא בראש‬ ‫יעשה תשובה כו‪'.‬‬ ‫השנה‪ ,‬שלא יהיה פתחון פה למקטרג וכו'‪ .‬ואם הוא עצמו‬ ‫אינו רשאי לפרש חטאו‪ ,‬אשר בזה אמרו (משלי כח‪ ,‬יג)‬ ‫ותקות ההבטחה הוא לצרכי עצמינו‪ ,‬והם כל ההבטחות‬ ‫ומודה ועוזב ירוחם‪ ,‬מכל שכן שאין המוכיח רשאי לפרש‬ ‫שבתנ"ך‪ ,‬וזה"ש בין הפרקים כו' דהיינו בר"ה שעוסקים‬ ‫חטא הדור‪ ,‬רק יהיה מצופה ומכוסה ברמז‪ ,‬כמו שעשה‬ ‫בהעלאות הפרקין במלכיות זכרונות שופרות כמבואר‬ ‫משה רבינו עליו השלום באלה הדברים (דברים א‪ ,‬א)‬ ‫בכוונות [שער הכונות דרושי ר"ה דוש ח] אז שואלין‬ ‫שהזכיר רק ברמז‪ ,‬ויהפך תיבת בזה שהוא לשון בזיון‪,‬‬ ‫ומתפללין רק מפני הכבוד שיעשה השי"ת בשביל כבוד‬ ‫לתיבת זהב‪ .‬או יש לומר שיהי' מצופה ומכוסה בלבוש‬ ‫שמו יתברך‪ ,‬וכנגד זה נותן לנו ג' מתנות טובות והם ארץ‬ ‫התורה שנקרא זהב‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (תהלים יט‪ ,‬יא)‬ ‫ישראל ועולם הבא ותורה‪ ,‬דהיינו א"י הוא מההבטחות‪,‬‬ ‫הנחמדים מזהב וגו'‪ ,‬והוא על דרך ששמעתי פירוש מכה‬ ‫ועוה"ב הוא מדת החסד כמ"ש ולך ה' החסד כי אתה‬ ‫אשר לא כתובה בתורה (עי' דברים כח‪ ,‬סא)‪ ,‬שיכה‬ ‫תשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬ותורה הוא כבוד שמו כי אורייתא‬ ‫בשבט פיו‪ ,‬בלי לבוש ועל פי משל וכו'‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וזה שאמר‬ ‫וקוב"ה חד‪ ,‬וע"י קיום התורה אנחנו מקדשין שמו יתברך‬ ‫ופיו מצופה זהב‪ ,‬והיינו על דרך שכתבתי במקום אחר כל‬ ‫ומייחדין האורות העליונים‪ ,‬וע"כ בר"ה אין לבקש רק על‬ ‫צמא לכו למים (ישעיה נה‪ ,‬א) שאמר מפורש‪ ,‬ואשר אין‬ ‫קדושת שמו הנכבד מייחוד האורות העליונים ומשם‬ ‫לו כסף וחשק לשמוע מוסר‪ ,‬לכו שברו בלא כסף ובלא‬ ‫יושפע לנו כל הטובות כי כלום חסר מבית המלך ובאור‬ ‫מחיר יין וחלב‪ ,‬על ידי שילביש המוסר דבר מר בתוך‬ ‫פני מניך חיים‪.‬‬ ‫מתיקות הדרוש שנמשל ליין וחלב וכו'‪ ,‬יעו"ש‪ .‬והכי נמי‬ ‫הפשט נקרא חצוצרות‪ ,‬ובתוכו המוסר שנקרא שופר‪,‬‬ ‫דרך המלך לראש השנה‬ ‫כמ"ש (ישעיה נח‪ ,‬א) כשופר הרם קולך והגד לעמי‬ ‫ויתעלה בשורשו‪ .‬נמצא שאף שד' מחדש בכל יום תמיד‬ ‫דרשו וכו' בהמצאו‪ ,‬אלו עשרת ימי תשובה‪ .‬ואמרו חז"ל‬ ‫מעשה בראשית‪ .‬מ"מ בריאה מחדש אינו בורא‪ .‬מהו‬ ‫ר"ה כאן ליחיד כאן לרבים (שם)‪ .‬בעשי"ת גם ליחיד‬ ‫בריאה מחדש שלא היה למעלה יש לעצמו‪ ,‬וכיון שאין‬ ‫נמצא כנ"ל‪ ,‬בי' ימים אלו לא החוטא בלבד שב רק כל‬ ‫ד' בורא עתה צורות חדשות של יש רק אותן שכבר ברא‪,‬‬ ‫איש רוצה להתעלות‪ ,‬גם מי שלא בא עוד לדיוטא‬ ‫א"כ אינו מחדש ובורא במחשבה עלאה יש חדש‪ ,‬רק‬ ‫התחתונה בנמיכיותו‪ ,‬הזמן וקדושת הימים פועל שיתגלה‬ ‫שחיות חדש נותן להיש שכבר נמצא במחשבה‪ .‬משא"כ‬ ‫יותר הרהור תשובה גם ליחיד‪ ,‬בחי' יחיד ששב שיתעורר‬ ‫העונש לרשעים והשכר לצדיקים‪ ,‬שזה הוא עונש וזה‬ ‫לעלות‪ .‬לכן גם בינונים תלוים ועומדים‪ .‬כי הבינוני אינו‬ ‫הוא שכר רק לישים אלו‪ .‬כי למשל עושר הוא שכר‬ ‫רשע שכבר הגיע לדיוטא התחתונה וגם אינו צדיק‬ ‫והנאה‪ .‬מ"מ לא תמיד‪ ,‬ויש עושר שמור לבעליו לרעתו‪.‬‬ ‫שיתעורר מקודם בתשובת היחיד‪ ,‬ובכל השנה הבינוני‬ ‫נמצא שכל שכר ועונש הוא רק ליש הזה‪ .‬היום צריך הוא‬ ‫שאינו מתעורר‪ ,‬יורד ונעשה ח"ו רשע‪ .‬ואז אפשר יתעורר‬ ‫לדבר הזה וכשיגיע לו יהיה זה שכרו‪ ,‬ולמחר צריך לדבר‬ ‫ואפשר ישאר בנמיכיותו ח"ו‪ .‬ועתה תלוי ועומד עד‬ ‫אחר ואו דבר האחר שכרו‪ ,‬נמצא כשד' משפיע לו שכר‬ ‫שישוב‪ ,‬מפני שנתרבו השבים תשובת היחיד משפיעים‬ ‫אז בכל נתינה בריאה של יש חדש היא‪ ,‬היום נתינה זו כי‬ ‫גם על הבינוני שלא ימתין עד שירד ח"ו‪ .‬רק יתעורר עתה‬ ‫יש הזה יתענג עתה מזה ולמחר נתינה אחרת כי למחר יש‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫אחר הוא הצריך והנהנה ומדבר אחר יתענג‪ ,‬ובכל נתינה‬ ‫יש אחר עולה במחשבה‪ ,‬לא היש הנסתר של בריאת‬ ‫לכן הא שאין האיש מכיר את מצבו ונמיכיותו שתים‬ ‫העולם רק היש הזה‪ ,‬ולא של אתמול רק כל נתינה‬ ‫רעות עושה בזה‪ ,‬פשוט מפני שאינו מכיר א"ע לא ישוב‪,‬‬ ‫מתלבשת ביש אחר‪ .‬וכן בפורענותן של רשעים‪.‬‬ ‫ב' מפני שאינו מכיר א"ע ואת שפלותו אינו מגיע עד סוף‬ ‫ממלאכת עולמו שבת‪ ,‬אף שמחדש בכל יום תמיד מעשי‬ ‫המצב שהוא נמצא בו ואינו מגיע לחלק הב' של‬ ‫בראשית אבל מבריאה מחדש שבת‪ ,‬אבל בפורענותן של‬ ‫המחשבה שיתעורר לשוב אפילו בתשובת וחרטת‬ ‫רשעים ובשכר טוב לצדיקים לא שבת מבריאה מחדש‪.‬‬ ‫ההכרח‪ .‬ואף כשזוכר א"ע ואת מצבו מתאנח ואומר איפה‬ ‫אני‪ ,‬אבל זהו רק כמו מי ששומע צער על חברו שג"כ‬ ‫והנה בענין ההשתלשלות וצימצום הכלים נודע שבעצם‬ ‫מתאנח אבל במצב של זולתו לא נמצא הוא‪ ,‬הוא מתאנח‬ ‫האור אין צימצום והגבלה רק בכלים שייך הגבלה‪ .‬ונבין‬ ‫על מצבו הנמוך אבל לא המציא א"ע שם עד שחלק הב'‬ ‫נא‪ ,‬הלא הכלי קטן הוא מהאור שבו ואיך בכוחו לצמצם‬ ‫של המחשבה יעוררהו‪ ,‬מפני שאינו מכיר באמת את‬ ‫את האור‪ .‬והגם שאין העלול מגביל את העילה רק א"ע‬ ‫מצבו‪ .‬והאיש ישראל צריך לעורר בקרבו כ"כ דאגה‬ ‫מגביל שאינו מקבל יותר ממדה זו וזו‪ ,‬אבל גם האור של‬ ‫ושבירת הלב עד שימצא כולו במצב נמיכיותו‪ .‬ועכ"פ‬ ‫עצמו איך יכול הכלי להגביל‪ ,‬הא אורה גדול מהכלי‬ ‫בתשובת ההכרח יתעורר‪ .‬לכן רואים שמי שמתעורר‬ ‫שלה‪ ,‬ולולי הכלי קיבל אור יותר גדול‪ .‬וכמו שהיה בעולם‬ ‫באנחה קלה אז גם יאוש מתעורר בו‪ .‬ומה אני‪ .‬האם‬ ‫התוהו שלא יכל הכלי להגביל את האור ונשברו‪ .‬וכנ"ל‬ ‫אפשר לי להתעלות ולעבוד את ד' כיאות‪ ,‬ומי שבאמת‬ ‫אפשר‪ .‬כי מתחילה נתגלה ראשית המחשבה‪ .‬וההמשכה‬ ‫מיצר לו אדרבה מתחזק בשמחה‪ .‬איך שאני נמצא מ"מ‬ ‫מלמעלה למטה‪ .‬ולא יכלו הכלים להגביל את האור ונפלו‬ ‫בעזרת ד' אעלה‪ .‬זהו מפני שהגיע כבר אל חלק הב' של‬ ‫ונשברו ונעשה השבירה כנודע והוא סוף המחשבה‪.‬‬ ‫המחשבה‪ ,‬תשובת ההכרח‪ .‬והפסוק מיסר את ישראל‬ ‫וכשנתגלה סוף המחשבה התחיל חלק הב' של המחשבה‬ ‫שובו בנים שובבים‪ .‬אם לתשובת יחיד לא הגעתם‪ .‬שובו‬ ‫להתגלות‪ .‬המחשבה של השיבה מיש לאין והעליה‬ ‫שובבים‪ .‬תשובת רבים תשובת ההכרח שובו עכ"פ‪.‬‬ ‫לשורש‪ .‬מחשבה של עבודה ועליה על ידה‪ .‬מתחילה‬ ‫היה ואדם אין לעבוד‪ .‬והכל בירידה ממעלה למטה‪.‬‬ ‫היוצא לנו מזה‪ .‬שכל העולמות חיותן במחשבה עלאה‪.‬‬ ‫ובראשית היא מחשבה שיהיה יש ואח"כ שישוב לאין‬ ‫מן עולם התיקון שע"י תשובתו נתעוררו ממטה למעלה‪.‬‬ ‫ואח"כ לעבדה ולשמרה‪ .‬וכיון שהיא בעבודת השבה‬ ‫אז כיון ששלו הם א"א שישפט על ידיהם לרע ח"ו‪ .‬וכנודע‬ ‫ממטה למעלה לכן אין העילה מתעורר בלתי כשהעלול‬ ‫כעין זה מענין נבואה‪ .‬משא"כ מי שלא עבד עם עצמו‪,‬‬ ‫מעורר אותה‪ .‬וזהו ענין הצמצום והגבלה‪ .‬לא שמגבלת‬ ‫וכל השנה עוברת עליו ברצון רק לאכול לסחור ושאר‬ ‫את האור‪ .‬אין בכח הכלי להגביל את האור רק שאין‬ ‫צרכיו ולא עבר בו שום רצון לדברים קדושים‪ .‬וגם‬ ‫העלול מעורר את העילה יותר מכפי יכולתה לקבל‪.‬‬ ‫לאחרים לא התדבק שבכלים שהם המשיכו גם לו ימשך‬ ‫וממילא אין העילה מאיר לה יותר‪ .‬וזה רק עתה אחר‬ ‫אור ומשפט של עולם התיקון‪ .‬ואף אם התקרב אליהם‬ ‫שנתגלה חלק הב' של המחשבה ממטה למעלה‪ .‬משא"כ‬ ‫היה בלא לב ובלא מוח‪ ,‬שלא רצה לקחת ענין מעניני‬ ‫מקודם‪ .‬שחלק הא' היה ולא נתגלה עוד הסוף‪ .‬וההשפעה‬ ‫עבודה‪ ,‬אז בבוא ר"ה יום המשפט מאיזה בחי' חג"ת‬ ‫מלמעלה באה‪ .‬לא היה יכול העלול להגביל את העילה‪.‬‬ ‫משפטו‪ ,‬מן אדל"ע‪ ,‬שלא נתעורר ממטה למעלה‪ .‬מן בחי'‬ ‫ואדם אין וכו' בחי' של שורש עולם התוהו‪ ,‬ואז יכול‬ ‫לכן כל ענין המשכת ישראל‪ .‬בהם ובעבודתם תלויה‪ .‬כי‬ ‫להתהוות דין ושבירה ח"ו מזה‪ .‬לכן אמרו חז"ל (ע"ז ב‪):‬‬ ‫כל המשכה ע"י הכלים היא‪ .‬ואם האיש ישראל מגלה את‬ ‫מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין מקמי דליפוש חרון‬ ‫עבודתו ממטה למעלה ומשתוקק לשוב‪ .‬מתקן בזה את‬ ‫אף‪ ,‬כנ"ל כי כשיתחילו לדון את ההדיוטים יכול להיות‬ ‫הכלים של עולם התיקון שהעלול יעורר בתשוקתו את‬ ‫שיתחילו לשפוט אותם בחג"ת של תוהו כיון שהם לא‬ ‫העילה שלו‪ ,‬וע"י הכלים ההשפעה יורדת אליו‪ .‬ולא‬ ‫עוררו מעצמם‪ ,‬ואז יכול להיות שיפוש ח"ו חרון אף וגם‬ ‫לעצמו בלבד מעורר אור בהבלים שהכין לו אלא גם‬ ‫המלך במשפט הזה של חג"ת של תוהו ישפט‪ ,‬בחי' כיון‬ ‫לישראל אחר‪ ,‬שלא השתוקק ולא הכין לו כלים של עולם‬ ‫שניתן רשות וכו’ (מכילתא פ' י"א)‪ ,‬לכן מלך נכנס תחילה‬ ‫התיקון ואין לו כלים שיוריד אור העליון לו ונופל ר"ל‪ .‬יכול‬ ‫לדין והוא נשפט בחג"ת של התיקון שהוא עורר וגם העם‬ ‫האיש ישראל חברו ובכליו להמשיך לו אור‪.‬‬ ‫הדבוק בו בכלים אלו את אורם מקבלים וכמשפטו‬ ‫וזה הרמז בקרוב עלי מרעים וכו' המה כשלו ונפלו‪ .‬לכן‬ ‫נשפטים‪.‬‬ ‫הם צרי ואויבי מפני שכשלו ונפלו‪ .‬נפילת הנפש‪ .‬ואין בהם‬ ‫ואפשר הא שאמרו חז"ל ויקרא רבה שהמלאכים שואלים‬ ‫אור ולא קדושה ונעשו רשעים‪ .‬אבל אם תחנה וכו' בזאת‬ ‫אימתי ר"ה‪ .‬אמר הקב"ה נשאל לב"ד של מטה‪ .‬להמתיק‬ ‫אני בוטח‪ .‬היינו בזאת שאחת שאלתי וכו' לחזות וכו'‪ .‬כיון‬ ‫את הדין כוונו חז"ל‪ .‬לאמר שכל המשפט לישראל‪ .‬הם‬ ‫שיש לי רצון ותשוקה לד' גם להם יאיר וישובו בתשובה‪.‬‬ ‫קובעים החודש והם מעוררים את חג"ת של בחי' המשפט‬ ‫לכן בימים קדושים אלו שכל איש ישראל עושה לעצמו‬ ‫וממילא א"א לדונם דין לא טוב‪.‬‬ ‫חשבון הנפש מהשנה שעברה ואומר במה בליתי השנה‪.‬‬ ‫ואפילו מי שעובד את ד' חושב ג"כ‪ .‬האם נצלתי את‬ ‫ואנו אומרים באין מליץ יושר‪ .‬אף שיש מליצים‬ ‫השנה כל שיכולתי‪ ,‬חלק שנותי וחיי עבר חלף הלך לו‪.‬‬ ‫שמתרצים את החטאים והוי כאילו לא חטאנו‪ .‬אבל‬ ‫וכמה חיות הקדושה פעלתי לי בכל השנה כולה גם לא‬ ‫שיהיה מליץ שימליץ את מעשי היושר איזה מעשים‬ ‫כדי חצי שנה‪ ,‬ומתעוררים געגועיו ותשוקתו להתקדש‬ ‫טובים עשינו‪ .‬זה אין ובמה נזכה‪ .‬האם די לו לאיש שיבא‬ ‫ולהתעלה‪ .‬אז פועל התעוררות הכלים כולם ממטה‬ ‫על שכרו למלך‪ .‬ויאמר תן לי שכר אדוני המלך על שלא‬ ‫למעלה עד מרום‪ .‬והכין לו כלים להמשיך לו קדושה‬ ‫הכיתי שום איש ולא שרפתי שום בית וכו'‪ .‬כי שאול‬ ‫ושפע גם לו גם לאחרים‪.‬‬ ‫ישאל המלך ואיזה מעשה טוב עשית‪ .‬באין מליץ יושר‬ ‫שיאמר מעשי יושר‪ .‬מול מגיד פשע‪ .‬כמו שהוא מגיד‬ ‫וכן הוא בענין המשפט‪ .‬כי נודע שמשפט הוא בחי'‬ ‫פשע כן יאמר הוא מעשי יושר‪ .‬תגיד ליעקב דבר חוק‬ ‫תפארת‪ .‬חסד לימין גבורה לשמאל ותפארת מכריע‬ ‫ומשפט‪ .‬שעכ"פ לכולם יש עתה תשוקה לקדושה ולד'‪.‬‬ ‫במשפט‪ .‬לכן מי שהספירות חג"ת של המשפט שלו‪ .‬הם‬ ‫מדבר קדמות להחיד"א‬ ‫והכלים וכל המשפט להם תגיד‪ .‬שליעקב דבר חוק‬ ‫ומשפט להם הוא‪ .‬ורק טוב ישפטו בהם‪ .‬וצדקנו במשפט‬ ‫ועתה נראה לי דיש לקיים דבריו דאיברא דכל יום עשרת‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫ימי תשובה מכפר על כל יום שכמותו כל ימי חייו אמנם‬ ‫כל זה תלוי עד יה"כ וביה"כ נגמר כל אלו הכפרות של‬ ‫תקנות השבין‬ ‫עשרת ימי תשובה כי ה' ברחמיו ביה"כ מרחם ומכפר‬ ‫בעבור תשובה שעשו בעשרת ימי תשובה דבר יום ביומו‬ ‫וזמן תשובה לכל הוא בעשרת ימי תשובה שאז נקרא‬ ‫מכל ימי חייו אך הענין תלוי עד יום הכפורים‪ :‬ואנכי הדל‬ ‫בהמצאו כמו שאמרו [בר"ה י"א‪ ].‬שהוא מצוי אצל כל‬ ‫כתבתי שם בדברים אחדים דמ"ש הרב ז"ל בלקוטי תורה‬ ‫יחיד כי אז הוא ביחוד הזמן שהשם יתברך מעורר כל‬ ‫הוא בשאר הימים אבל בעשרת ימי תשובה שהם כנגד‬ ‫יחיד מישראל בחדרי לבבו לשוב אליו יתברך‪ ,‬וההתחלה‬ ‫י"ס דבינה כמ"ש הרמ"ק יש כח בהם לכפר על כל השנים‬ ‫על ידי קול השופר בר"ה דפשוטו כמו שכתב הרמב"ם‬ ‫שעברו ואין כח לע' שרים וכיוצא לפצו' פה וכבר בעניותי‬ ‫עורו ישנים מתרדמתכם והיתקע בשופר ועם לא יחרדו‬ ‫בספר הקטן דברים אחדים כתבתי באלו ההקדמות‪.‬‬ ‫היא תשובה מיראה שהוא ככל התחלת התשובה שמצד‬ ‫ועתה אומר כי עפ"ז יבא לכלל ישוב מאמרם ז"ל בשעה‬ ‫האדם‪ ,‬וזהו פעולתו בלבבות דבני ישראל וכן פועל‬ ‫שעקד אברהם אע"ה את יצחק אמר רבש"ע תן לבני‬ ‫למעלה בקיום מצוה זו דהשמעות קול שופר שהוא הקול‬ ‫עשרת ימי תשובה והביא מאמר זה בספר עיר דוד סימן‬ ‫קול יעקב קול פשוט המעורר על הפנימיות הנעלם שכל‬ ‫תקמ"א‪ .‬וע"פ האמור אפשר שהתפלל אאע"ה בשעת‬ ‫רצונינו רק לעשות רצונו יתברך ועל ידי זה יעלה זכרונינו‬ ‫העקידה שהיה בעשרה בתשרי וברוה"ק ידע כי בעון‬ ‫לפניו יתברך לטובה כי יסתלק כורסיא דדינא וישב על‬ ‫ישראל נדחו תמוז אב אלול וזה הצע"ר שהיה צריך שיהיו‬ ‫כסא רחמים להתנהג בחסידות ומוחל עוונות עמו כי‬ ‫עשרת ימי תשובה באלול לכפר בשנה ההיא ונדחה אלול‬ ‫מביט על הפנימיות ולא על חיצוניות המעשים הנגלים‪ ,‬וז'‬ ‫לכן התפלל בעת רצון העקידה שיהיו עשרת ימי תשובה‬ ‫ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים הם ימי תשובה לתקן כל‬ ‫ר"ל שימשך מאור אימא ויועילו לתשובה גם בתשרי‬ ‫מה שפגם בכל השנה [או השנים שעברו] כל יום יומו‬ ‫לכפר לשעבר‪.‬‬ ‫כידוע מהאריז"ל בספר הכונות‪ ,‬והיינו דז' ימים אלו שהם‬ ‫כוללים כל ימי השבוע הם נגד ז' ימי הבנין הכוללים ז'‬ ‫רסיסי לילה‬ ‫מדות הידועים שהוא כלל קומת אדם בכל מדותיו‬ ‫ופעולותיו הנגלות‪ ,‬דהנסתרות הם ג' ראשונות שנגדם ב'‬ ‫ואמרו ז"ל בר"ה (יז‪ ):‬אני ה' קודם שיחטא ואני ה' אחר‬ ‫ימים דר"ה שהוא קומת הראש חכמה שבמוח וכתר שעל‬ ‫שיחטא וישוב כי לעולם השם יתברך עוזרו בכל מיני‬ ‫גבי הראש הוא העומק ראשית דמחשבה הנעלם‬ ‫סייעתות וקורא הכל על שמו‪ .‬וזהו יום הכפורים שאחר‬ ‫מהאדם עצמו מקום לידת המחשבה דעל כן נקרא יש‬ ‫ראש השנה שנתנו אז לוחות שניות אחר שיחטא וישוב‬ ‫מאין והחכמה מאין תמצא כנודע והם קדושה אחת‬ ‫ונתכפר הכל ועל ידי זה זוכה לשמחה דסוכות דהיינו‬ ‫ויומא אחריתא כי האין אין תפיסה בו אלא מצד היש‬ ‫שלימות הנסתרות שבלב‪ .‬ונקרא יום הכפורים שבת‬ ‫הנמשך ממנו‪ ,‬ויום הכיפורים הוא נגד הבינה שבלב‬ ‫שבתון דגם זה קדושה קביעא וקיימא כי כפרה זו אחר‬ ‫דלבבו יבין ושב ורפא לו כנודע והם תיקון הנעלמות‬ ‫שיחטא אינו אלא מצד השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו‬ ‫ההתחלה בר"ה בתשובה מיראה והגמר ביום הכיפורים‬ ‫שנותן יד לפושעים וכמו שאמרו (פסחים קיט‪ ).‬על פסוק‬ ‫בתשובה מאהבה תשובה עילאה תשובה דאתחזיא‬ ‫וידי אדם וגו' פשוטות לקבל פושעי ישראל בתשובה‬ ‫לחפאה על כל עובדוי‪ ,‬וז' ימים שבינתים הוא בתיקון‬ ‫שהוא בא במחתרת לקבלם‪ .‬ועל כן לוחות שניות ניתנו‬ ‫הנגלות במדות ומעשים‪.‬‬ ‫כפור סלח לנו כי הסליחה היא התגלות הרצון וכמשל‬ ‫בחשאי שאינו כפי מדת הדין‪ .‬ואף על פי דוודאי מדת בני‬ ‫אדם שמבקש מחבירו מחילה אפילו אם יודע שלא יעשה‬ ‫אדם גם כן אם יתחרט החוטא נגדו ויבקש ממנו מחילה‬ ‫לו מאומה אעפ''כ אינו רוצה שיהיה ברוגז עמו‪.‬‬ ‫שימחול ולא יהי' אכזר ומדת הדין אינה מדת אכזריות חס‬ ‫ושלום רק מה שהוא מדת המשפט הראוי‪ .‬אבל זהו אלו‬ ‫ליקוטי תורה פרשת אחרי‬ ‫הי' האדם עצמו מתנחם ומתחרט אבל שיבוא המלך‬ ‫הגדול לבקש מהחוטא נגדו שיבוא לבקש מחילתו זה‬ ‫לכן ביום הכפורים אסור באכילה ושתיה ונעילת הסנדל‬ ‫ודאי אינו כמדת בני אדם ולא במדת המשפט‪ .‬וכל‬ ‫שהן הכל בחי' הלבשת היש ולהיות בבחי' ביטול ממש‬ ‫תשובת בע"ת הוא מה שהשם יתברך מעורר לבו לשוב‬ ‫אליו ית'‪ ,‬ועד"ז הן כל הכריעות והשתחוואות שביום כפור‬ ‫בהרהורי תשובה הנופלים בלב ולולא זה לא הי' ביד‬ ‫שנופלים על פניהם להיות בבחי' בטול‪.‬‬ ‫האדם לעורר עצמו אחר שכבר נלכד ברשת היצר‪.‬‬ ‫קדושת לוי פרשת האזינו‬ ‫ליקוטי תורה פר' אחרי‬ ‫ונראה לתרץ דאיתא בגמרא ולקחתם לכם ביום הראשון‪,‬‬ ‫כי שמות ההוי"ה מורים על המשכת מאין ליש מהעלם‬ ‫וכי ראשון הוא וכו'‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עונות‪.‬‬ ‫אל הגילוי להיות ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין‪.‬‬ ‫שלכאורה אין לו ביאור כאשר האריכו למעניתם‬ ‫משא"כ הקב"ה בכבודו ובעצמו לא שייך עליו לומר לא‬ ‫המפרשים הקדמונים‪ .‬והנראה‪ ,‬כי באמת נכון הדבר‬ ‫בחי' ממלא כל עלמין ולא בחי' סובב כל עלמין‪ .‬שאינו‬ ‫שבימים האלו מראש השנה עד יום הכפורים כל איש‬ ‫בגדר עלמין כלל ושם מקור הסליחה וכפרה נושא עון‬ ‫ואיש בודאי עיניו פקוחות על כל דרכיו לשוב אל ה' איש‬ ‫ועובר על פשע כי לפניו ית' לגבי עצם מהותו כביכול לא‬ ‫לפי שכלו יהולל ולפי מדריגתו מפחד ה' ומהדר גאונו‬ ‫שייך שום פגם ועון ופשע כ"א בהמשכות היורדות מאור‬ ‫בקומו לשפוט הארץ כי קרוב יום ה' ומי יכול להצטדק‬ ‫פניו ית' ע"י כמה צמצומים ומסכים ולבושי' רבים‪ .‬וזהו‬ ‫בדין ומי הגבר אשר לא ירא ואיזהו נפש אשר לא תעונה‪,‬‬ ‫מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו‪ ,‬לפני הוי' דוקא דהיינו‬ ‫כי יבא להיות נשפט לפני שופט כל הארץ על כל מעשיו‬ ‫בטרם שנאצלו בחי' המשכת ההויות להוות כל הנמצאים‬ ‫הלא החרד על דבר ה' יעשה במרום הר שכלו לתקן את‬ ‫ואזי תטהרו כו ד כשתעלו ותגיעו למדרגה ההיא דהיינו‬ ‫אשר עוות והתשובה נקרא תשובה מיראה‪ .‬ואחר יום‬ ‫לבחי' צור הנזכר לעיל‪.‬‬ ‫הכפורים כשעוסקין במצות סוכה ולולב וד' מינים וצדקה‬ ‫כיד ה' הטובה בנדבה וחובה לעבוד את עבודת ה'‬ ‫ליקוטי תורה פרשת האזינו‬ ‫בשמחה וטוב לב‪ ,‬אזי התשובה הזאת תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫וידוע מאמר חכמינו ז"ל שעל ידי תשובה מיראה הזדונות‬ ‫והנה יו''כ נקרא שבת שבתון שהוא השבת של כל‬ ‫נהפכו לשגגות ועל ידי תשובה מאהבה הזדונות נהפכו‬ ‫שבתות השנה שכל שבתות השנה הם חשובים נגדו‬ ‫לזכיות כאשר איתא שם‪ .‬והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו‬ ‫כימות החול לגבי שבת שהוא עיקר יום התשובה ובכל‬ ‫וחסדיו הרוצה בתקנות השבים לפניו באמת ובאהבה‬ ‫השבתות מאיר הארה ממנו בלבד‪ .‬וביאור הענין זה כי‬ ‫כאמור ולא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מחטאיו‬ ‫עיקר התשובה הוא ביול רצונו ולאהפכא מחשוכא‬ ‫וחיה‪ .‬על כן בחג הזה שאנו באים לחסות בצל שדי על ידי‬ ‫לנהורא למעלה מהשגת שכלו ואית רצון ואית רצון כו'‪.‬‬ ‫מצות ומעשים טובים מאהבת השם יתברך אז מונה‬ ‫וביום כפור מתגלה רצון העליון ממדריגה יותר גבוה‬ ‫העונות לידע כמה מצות יהיה חילוף העונות‪ ,‬מה שאין‬ ‫ונעלה וזהו לפני ה' תטהרו כלומר למעלה מבחינת הוי'‬ ‫כן עד סוכות דהוא מיראה אזי לא ימנה כלל שעדיין הם‬ ‫ע''ד מ''ש עד יעבור עמך ה' כו' כנ''ל‪ .‬ולכן אומרים ביום‬ ‫השליט עליהם שום שר רק הש"י לבדו‪ ,‬אז תטהר"ו מאותן‬ ‫שגגות‪ .‬אמנם בסוכות שאז הוא מאהבת השם אז השם‬ ‫השגגות הנעשים כעת מהזדונות‪ ,‬יתהווה לזכיות לטהרה‬ ‫יתברך מונה וסופר העונות כדי שיתהפכו לזכיות ויהיו‬ ‫לכם מלבושי כבוד‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫מליצים טובים על ישראל‪ .‬וזהו פירוש ראשון‪ ,‬הוא‬ ‫שנקרא החג הזה ראשון כי לו משפט להקרא ראשון על‬ ‫מראה יחזקאל פרשת אמור‬ ‫שיש בו מעלות חשבון העונות ואזי הוא משפיע לנו טובה‬ ‫וברכה כאשר רצונו יתברך להשפיע תמיד‪ ,‬כי יותר ממה‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג מ) אחז"ל‬ ‫שהעגל רוצה לינק פרה רוצה כו'‪.‬‬ ‫[תנחומא אמור פכ"ב] ראשון לחשבון עונות‪ ,‬הנה צריך‬ ‫להבין טעם למה נצטוינו לישב בסוכה דוקא בעת הזאת‪,‬‬ ‫אגרא דכלה פרשת אחרי‬ ‫והנ"ל בפשיטות דהנה ביוה"כ הכל עושין תשובה רק‬ ‫התשובה היא מיראה‪ ,‬וידוע מאמרם ז"ל כשעושה‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם‬ ‫תשובה מיראה זדונות נעשים כשגגות‪ ,‬ומצינו כפרה על‬ ‫לפני י"י תטהרו (ויקרא טז ל)‪ .‬יש להתבונן למה הבטיח‬ ‫השוגג אפילו על ש"ד מכפר גלות ומכ"ש על שאר‬ ‫הוא ית' רק הטהרה מהחטאים שהם שגגות‪ ,‬הרי גם על‬ ‫עבירות‪ ,‬ולכך גולין מביתם לסוכה לכפר גם על יתר‬ ‫זדון ומרד יכפר הטוב וסלח לעמו ביום הקדוש הלזה‪ .‬וגם‬ ‫השגגות‪ ,‬וכמ"ש את חטאת יהודה ולא תמצאנה‪.‬‬ ‫יש לדקדק כפל הלשון לטהר אתכם תטהרו‪ .‬והנראה על‬ ‫פי מה ששמעתי בשם כבוד גאון ישראל הרב הק' מה"ר‬ ‫והנה במאמר זה דראשון לחשבון עונות יש כמה‬ ‫לוי יצחק מ"כ בק"ק ברדיטשוב זצוק"ל בפסוק (ויקרא כג‬ ‫פירושים‪ ,‬והנה החילוק שיש בין תשובה מאהבה‬ ‫מ) ולקחתם לכם ביום הראשון‪ ,‬שדרשו רז"ל (תנחומא‬ ‫לתשובה מיראה שהעושה תשובה מיראה כשימצא‬ ‫אמור סי' כ"ב) ראשון לחשבון עונות‪ .‬ופירש הוא ז"ל‬ ‫איזה אמתלא ותירוץ יניח מלעשות המצוה‪ ,‬משא"כ‬ ‫דהנה בימי התשובה ישראל עושים תשובה מיראה‬ ‫כשעושה מאהבה שלא ישוב מפני כל אעפ"י שיש לו‬ ‫מיראת הדין‪ ,‬וידוע (יומא פ"ו ע"ב) דעל ידי תשובה‬ ‫תירוץ מ"מ יתחזק ויתאמץ שיבוא דבר מצוה על ידו‪,‬‬ ‫מיראה זדונות נעשים כשגגות‪ ,‬ואחר כך בהגיע החג הק'‬ ‫וכמ"ש במלאכים גבורי כח עושי דברו‪ ,‬וע"כ ביוה"כ‬ ‫ישראל עושים תשובה מאהבה בעוסקם במצות הש"י‬ ‫שעושים תשובה מיראה כנ"ל וזדונות נעשים כשגגות‬ ‫באהבה ושמחה רבה‪ ,‬ועל ידי כך נעשים זדונות כזכיות‪.‬‬ ‫וצריך הקב"ה למחול על השגגות‪ ,‬וכמ"ש יבוקש את עון‬ ‫ואם כן יום א' דחג מיקרי ראשון לחשבון עונות‪ ,‬שמביאים‬ ‫ישראל ואיננו לפי שעשו תשובה אבל חטאת יודא לא‬ ‫לחשבון כל העונות ומחפשין אחריהם‪ ,‬כדי שיתוספו‬ ‫תמצאנה בעבור שאסלח לאשר אשאיר‪ ,‬יהיה איך‬ ‫זכיותיהם כי מהם נעשה זכיות‪ .‬ובזה יש לפרש בעת‬ ‫שיהיה אין פותחין כלל ספר זכותן של העונות שכבר‬ ‫ההוא וכו' יבוקש עון בית וכו' (ירמיה נ כ)‪ ,‬והבן‪ .‬ולפי זה‬ ‫נמחקו בפעם א' בהרהור תשובה א'‪ ,‬אבל בימים שבין‬ ‫יש לפרש בכאן דהכי קאמר כי ביום הזה יכפר עליכם‪,‬‬ ‫יוה"כ לסוכות שעליהם נאמר ראשון לחשבון עונות‬ ‫כפרה היא קינוח והסרה לעונות ויהיה כשגגות‪ ,‬והכוונה‬ ‫ואעפ"י שיש פירושים הרבה מ"מ מי שיש בו דעה קלה‬ ‫מהש"י על התכלית שאחר כך רוצה לטהר אתכם כעצם‬ ‫יוכל למצוא אמתלא ותירוץ להתיר לעצמו לחטוא ח"ו‬ ‫השמים לטוהר מכל חטאתיכם‪ ,‬גם מהשגגות הנעשים‬ ‫ואעפי"כ אינם חוטאים אדרבא עוסקים במצות‪ ,‬מזה‬ ‫כעת מהעוונות‪ ,‬גם מזה יטהר אתכם ויעשה להם לבושי‬ ‫מוכח שעושים תשובה מאהבה וא"כ זדונות נעשים‬ ‫טהרה כי יהיה זכיות‪ ,‬ואימתי יהיה זה לפני י"י תטהרו‪,‬‬ ‫כזכיות וצריך לפתוח ספר העונות ולצרפן לחשבון גדול‬ ‫כשתשמחו לפני י"י שבעת ימים‪ ,‬היינו בחג הקדוש זה‬ ‫אל הזכיות‪ ,‬וזהו ראשון לחשבון עונות‪ ,‬ושמעתי כזאת‬ ‫יהיה תשובה מאהבה‪ .‬וגם ירצה לפני י"י‪ ,‬כשתקחו הד'‬ ‫מינים אשר מרמזים לשם הנכבד‪ ,‬וגם על הד' מינים לא‬ ‫להעשות היא והוא דבר אחד‪ ,‬כי נפש ישראל בעצם‬ ‫מהרב הגה"ק המגיד מקאזניטץ זצלל"ה בשינוי לשון‬ ‫טהורה היא‪ ,‬ואין לה דיבוק עצמיי לכחות חיצונים‪ ,‬אלא‬ ‫קצת‪[ ,‬הענין מבואר גם בספר קדושת לוי]‪.‬‬ ‫באמצעות עבירה ממשית‪ ,‬וע"כ כשמסתלקת עצם‬ ‫העבירה נפסק הדיבוק‪.‬‬ ‫אמת ואמונה (קוצק) אות תמו‬ ‫[ובזה יתפרשו דברי התנחומא נצבים‪ ,‬שתשובה אינה‬ ‫'בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר'‪ ,‬כי השם יתברך‬ ‫מועלת אלא לישראל ולא לאו"ה‪ ,‬וכבר תמהו כל‬ ‫מכפר לו אפילו בלתי תשובתו‪ ,‬בכדי שאם ירצה האדם‬ ‫המפרשים‪ ,‬הלוא גם לדור המבול הרתיק עליהם ע"י נח‬ ‫אחר יום הכפורים לשוב להשם יתברך יהיה ביכולתו‬ ‫לתשובה‪ ,‬ומפורש באנשי נינוה וירא ה' את מעשיהם כי‬ ‫לשוב בנקל ע"י שהעביר הי"ת מעליו מלבושיו הצואים‬ ‫שבו מדרכם הרעה וגו' ותשובה קדמה לעולם‪ ,‬אך להנ"ל‬ ‫עוונות ופשעים‪ ,‬מה שאין כן אם לא יתכפר בלא תשובה‪,‬‬ ‫י"ל דודאי תשובה שהיא מעומקא דליבא‪ ,‬לית דין ולית‬ ‫יוקשה לו לשוב ע"י שיש לו עדיין כל העבירות משנה‬ ‫דיין שמועילה אף לאומ"ה‪ ,‬אבל תשובה שאיננה כ"כ‬ ‫העברה‪ ,‬ועבירה גוררת עבירה‪.‬‬ ‫מעומקא דליבא כנ"ל מועילה רק לישראל‪ ,‬ומשום שנפש‬ ‫ישראל בעצם טהורה היא‪ ,‬אבל נפשות אומ"ה שמגפן‬ ‫שם משמואל עריוכ"פ תר"פ‬ ‫סדום גפנם ומשדמות עמורה‪ ,‬אין כחות החיצונים‬ ‫מסתלקים מהם כ"כ בנקל‪ ,‬אלא בתשובה גמורה‬ ‫ענין עשי"ת ויוהכ"פ‪ ,‬הנה אמרו ז"ל העושה עבירה‬ ‫מעומקא דליבא שנעשה כתריס בפניהם‪ ,‬אבל כל עוד‬ ‫מלפפתו ומוליכתו לגיהנם‪ ,‬פירוש שנעשית דבוקה בו עד‬ ‫שאין כאן דברים המבדילים‪ ,‬נשארים דבוקים‪ ,‬באשר הם‬ ‫שנעשה ח"ו היא והוא כדבר אחד‪ ,‬ומאחר שהעבירה‬ ‫בעצם הם והם אחד]‬ ‫מקומה בפסולת הבריאה שהיא הגיהנם‪ ,‬ומעצמה‬ ‫נמשכת שמה‪ ,‬כמו טבע דומם שנמשך מעצמו למטה‪,‬‬ ‫אך כ"ז הוא בעשי"ת‪ ,‬אבל ביוהכ"פ שכיפור הוא מלשון‬ ‫ואש למעלה למקום שורשם‪ ,‬כן היא העבירה לגיהנם‪,‬‬ ‫קינוח‪ ,‬כפירש"י היינו אחר שאין עוד החטא דבוק בעצם‪,‬‬ ‫ועיין זוה"ק פ' וירא ופ' ויצא‪ ,‬וממילא זה שנעשה היא והוא‬ ‫אלא כעין מכסה‪ ,‬שוב יוהכ"פ עושה קנוח והסרה לגמרי‪,‬‬ ‫דבר אחד נמשך עמה‪.‬‬ ‫וע"כ אפי' לרבנן דאין יוהכ"פ מכפר בלי תשובה‪ ,‬היינו בלי‬ ‫תשובה כלל אלא שעומד במרדו‪ ,‬אבל כשעשה תשובה‬ ‫אך ע"י תשובה אעפ"י שעדיין איננה כ"כ מעומקא דליבא‪,‬‬ ‫אעפ"י שאיננו כ"כ מעומקא דליבא‪ ,‬שוב יוהכ"פ מכפר‬ ‫מ"מ עכ"פ נעשה פירוד בין הדבקים‪ ,‬ואיננה עוד דבוקה‬ ‫לגמרי‪.‬‬ ‫בו כנ"ל אלא כעין מכסה בלבד‪ ,‬כענין שכתוב (ירמי' ג'‬ ‫כ"ה) ותכסנו כלימתנו‪ ,‬והטעם שעכ"פ מועילה לזה‬ ‫ולפי האמור יובנו דברי המדרש תולדות (פס"ה ט"ו) ר'‬ ‫תשובה כזו‪ ,‬כבר הגדנו באשר תעלומות לב אינו יודע‬ ‫לוי אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדים על שפת הגורן‬ ‫אלא הקב"ה לבדו‪ ,‬ומלאך המשחית שנברא מהעבירה‪,‬‬ ‫ועלה המוץ בקווץ נסתבך בשערו‪ ,‬עלה המוץ בקרח ונתן‬ ‫אינו יודע רק מה שבגלוי‪ ,‬וע"כ תשובה בגלוי אף שאיננה‬ ‫ידו על ראשו והעבירו כך עשו הרשע מתלכלך בעוונות‬ ‫כ"כ מעומקא דליבא‪ ,‬מסירה את מלאך המשחית זה‬ ‫כל ימות השנה ואין לו במה יכפר אבל יעקב מתלכלך‬ ‫למעלה‪ ,‬כענין שכתוב ה' העביר חטאתך לא תמות‪,‬‬ ‫בעוונות כל ימות השנה ובא יוהכ"פ ויש לו במה יכפר‬ ‫כפירוש הזוה"ק שהעביר את המקטרג מלעמוד לפניו‪,‬‬ ‫שנא' כי ביום הזה יכפר‪ ,‬ובודאי לא מיירי בלי תשובה כלל‬ ‫וכמו למעלה כן למטה‪ ,‬ועכ"פ מסלקת את החיבור שבין‬ ‫שאפי' לישראל אינו מכפר בלי תשובה לרבנן‪ ,‬אלא ודאי‬ ‫העבירה להאדם‪ ,‬אף שעדיין איננה מסתלקת לגמרי‬ ‫מיירי בתשובה‪ ,‬והרי תשובה מועילה לכל וכנ"ל באנשי‬ ‫בעוד שמרגשת שעדיין איננו נרצה למעלה אבל עכ"פ אין‬ ‫נינוה‪.‬‬ ‫בכחה עוד להיות עומדת ומקטרגת למעלה‪ ,‬וכן למטה‬ ‫בתודה כמו אכפרה פניו דכוונתו על פנים של זעם‪ ,‬ועל‬ ‫אך לפי דברינו הנ"ל י"ל דמיירי בתשובה שאיננה כ"כ‬ ‫זה אמר נקדם לכפר פניו ע"י תודה דהיינו ווידוי כי מכסה‬ ‫מעומקא דליבא‪ ,‬שמועילה לישראל להפריד מהם דיבוק‬ ‫פשעיו לא יצליח‪ ,‬ואח"כ בזמירות ע"י תקיעת שופר נריעה‬ ‫כחות החיצונים הנעשים מהעבירות‪ ,‬ובא יוהכ"פ ומקנח‬ ‫לו יומתקו הדינים‪ ,‬וקין נענש על שאיחר קרבנו לכך לא‬ ‫את הכל‪ ,‬אבל לא כן עשו אף שעשה תשובה‪ ,‬אם איננה‬ ‫שעה אל מנחתו‪.‬‬ ‫מעומקא דליבא‪ ,‬אין בכחה להסיר הדיבוק‪ ,‬ושוב א"א‬ ‫ליוהכ"פ לקנח‪ ,‬וזה שמשלו את עשו לקווץ שהמוץ‬ ‫וזה"ש וה' נתן קולו דהיינו תקיעת שופר לפני חיל"ו גמטרי'‬ ‫נסתבך בשערו‪ ,‬ואיננו יכול להעבירו‪ ,‬אבל ישראל נמשלו‬ ‫ד"ן זה ר"ה שמתחילין לתקוע‪ ,‬וטעם הדבר שלא די ביה"כ‬ ‫לקרח‪ ,‬שאין המוץ נשאר דבוק בו‪ ,‬ע"כ יוהכ"פ מקנח‬ ‫כי רב מאוד מחנהו שיש הרבה כתות וצריכין זמן רב‬ ‫ומסיר לגמרי‪ ,‬כמו שנותן ידו ומעבירו‪.‬‬ ‫לעסוק בתשובה ולבם אטום מלעורר בעצמם ע"כ צוה‬ ‫לתק"ש כי עצום עושי דברו לעצם כחן של בעלי תשובה‬ ‫מראה יחזקאל פרשת כי תבא‬ ‫שיתחילו מקודם ולא ימתינו ליום הכפורים‪ ,‬כי גדול כו' ה'‬ ‫ונורא זה יה"כ שהממתין על יה"כ הוא בפחד ומורא גדול‬ ‫ביואל [ב יא] וה' נתן קולו לפני חילו כו' [כי רב מאוד‬ ‫מי יודע אם יזכה לעשות תשובה כי ג' ספרים נפתחין‬ ‫מחנהו] איתא במדרש זה ראש השנה‪ ,‬כי רב מאוד‬ ‫ורשעים נידונין לאלתר כו'‪ ,‬וזה"ש מי יכילנו ג' ספרים‬ ‫מחנהו כו' אלו ישראל‪ ,‬כי עצום עושי דברו שמעצים כחן‬ ‫נפתחין‪.‬‬ ‫של בעלי התשובה כי גדול כו' ה' ונורא זה יה"כ מי יכילנו‬ ‫ומעתה נחפשה דרכינו ונחקורה מאיזה כת אנחנו הלא‬ ‫ג' ספרים נפתחים כו'‪ ,‬ולבאר זה נקדים מ"ש המפרשים‬ ‫לא היה לנו עדיין שום התעוררות לתשובה אוי לנו מיום‬ ‫[טור ריש הל' ר"ה בשם מדרש] דג' זמנים יש לסליחת עון‪,‬‬ ‫הדין אוי לנו מיום התוכחה ואמרו במדרש אחי יוסף לא‬ ‫בערב ראש השנה נמחל שליש ובעשרת ימי תשובה‬ ‫יכלו לעמוד בתוכחתו של יוסף‪ ,‬בלעם לא יכול לעמוד‬ ‫השליש וביום הכפורים השליש‪ ,‬וצריך להבין האיך‬ ‫בתוכחתו של אתונו‪ ,‬כשיבא הקב"ה ויתווכח עאכו"כ‪.‬‬ ‫אפשר דערב ראש השנה יהיה כמו יום הכפורים ובאמת‬ ‫וכתב בספר יערות דבש [ח"א דרוש ו] ענין כפל הלשון‬ ‫בתורה לא כתיב רק כי ביום הזה יכפר‪ ,‬והענין הוא‬ ‫והדמיונות‪ ,‬דצריך להבין למה לן ב' דינים מה שדנין‬ ‫דהתורה דברה עם צדיקים כמו דור המדבר‪ ,‬אבל אנו‬ ‫האדם האחד בר"ה והב' לאחר מיתה‪ ,‬והתירוץ לזה הוא‬ ‫מלאי עון צריכין זמן רב להתעשת מקודם על כל פרטי‬ ‫שכל מה שהשי"ת מעניש האדם בעוה"ז אינו בתורת‬ ‫העונות‪.‬‬ ‫עונש על עונותיו רק להשיבו בתשובה כמ"ש וידעת כו'‬ ‫וזה"ש בטור משל למלך שסרחה עליו מדינה כשהגיע‬ ‫כי כאשר כאשר ייסר איש בנו כו' להטיבך באחריתך‬ ‫עשר פרסאות יצאו נגדו כו' והיינו השליש שמוחלין‬ ‫שיקח מוסר להשכיל להטיב‪ ,‬והדין השני שלאחר מיתה‬ ‫בער"ה‪ ,‬וכ"כ בס' ד"א‪ ,‬ועל כן תקנו לנו תקיעת שופר מר"ח‬ ‫אז עונשין אותו על העבר מה שעשה בחייו ולא לקח‬ ‫אלול להתעשת ולחזור בתשובה כמ"ש במדרש עה"פ‬ ‫מוסר כמ"ש שלמה המע"ה (משלי ה יא) ונהמת‬ ‫(משלי י ה) אוגר בקיץ בן משכיל‪ ,‬שמי שהוא משכיל‬ ‫באחריתך כו'‪ ,‬רק שהיצה"ר מסמא את העינים‬ ‫מתחיל לשוב מקודם אבל נרדם בקציר בן מביש‪ ,‬מי‬ ‫וכשמענישין אותו מטהו לומר שהוא מקרה או שאינו‬ ‫שהוא כסיל מתעבר ובוטח אפילו בקציר כי יבוא על‬ ‫עבירה‪ ,‬וע"ז יש סתירה מאחי יוסף שהיו סבורין ג"כ שאינו‬ ‫שכרו דהיינו כשמגיעין ימי הנוראים שספרי חיים ומתים‬ ‫עבירה ואח"כ כשנתווכח עמהם לא יכלו לענותו‪ ,‬ובלעם‬ ‫נפתחין לפניו וחרב מונחת על צוארו אעפי"כ הוא נרדם‪,‬‬ ‫היה סובר שהאתון עושה כן במקרה ואח"כ כשנתווכחה‬ ‫וע"כ השי"ת מעורר ישנים בתק"ש אותן שישנים כל‬ ‫עמו ואמרה לו ההסכן הסכנתי כו' שהיה לו להרגיש‬ ‫השנה ומשיח אלמים להתוודות לפניו‪ ,‬נקדמה פניו‬ ‫בהשינוי שאינו דרך מקרה‪ ,‬וזה"ש או לנו מיום הדין‬ ‫זה‪ ,‬אלא שהשומע שומע ממילא‪ ,‬וזה ההפרש בין עשרה‬ ‫שיהיה לאחר מיתה ואין לומר אמתלא שהיה בבלי דעת‬ ‫מאמרות לעשרת הדברות‪ ,‬שבריאת העולם היתה ע"י‬ ‫ע"ז אמר אוי לנו מיום התוכחה שכבר הוכיחו השי"ת‬ ‫צמצום דאל"ה הי' בטל במציאות‪ ,‬וע"כ נברא במאמר‬ ‫בעודו בחיים ליתן לב לשוב‪ ,‬ואין לומר שטעה שאינו‬ ‫שהוא נפרד‪ ,‬אבל עשרת הדיברות הם החיבור שבין‬ ‫עבירה ע"ז מביא ראיה מאחי יוסף ואין לומר שהיה סובר‬ ‫ישראל לאביהן שבשמים‪ ,‬והנה ישראל במדבר ששבו‬ ‫שהוא דרך מקרה ע"ז מביא ראיה מבלעם‪.‬‬ ‫בכל לב מחטא העגל זכו בעשרה ימים אלו יום אחר יום‪,‬‬ ‫עומק אחר עומק‪ ,‬לשורש של העשרה מאמרות טרם‬ ‫הנה כי כן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו כל השינויים‬ ‫נפרדו‪ ,‬וזה בחי' דיבור‪ ,‬ע"כ זכו ביוה"כ ללוחות האחרונים‪.‬‬ ‫הם בהשגחה פרטיית והכל נוגע לישראל כמ"ש משל‬ ‫לסופר שנכנס ורצועה בידו מי דואג מי שדרכו להלקות‪,‬‬ ‫והנה שני מאמרות הראשונים הם‪ ,‬בראשית [דבראשית‬ ‫שה פזורה ישראל אין לנו להשען אלא על אבינו‬ ‫נמי מאמר הוא כבש"ס ר"ה (ל"ב‪ ]).‬יהי אור‪ ,‬ולנגדם שני‬ ‫שבשמים מאחר שזכינו ליום הדין הזה כמ"ש אשרי‬ ‫ימים טובים של ר"ה‪ ,‬והם כחד יומא אריכתא מפני שלשון‬ ‫שומרי משפט שממתינין על יום הדין לפתוח שערי‬ ‫אמירה לא נזכרה בשניהם רק פעם אחת‪ ,‬ואז ישראל זוכין‬ ‫תשובה נעמוד ונבקש על לפשינו וכמ"ש במדרש אמר‬ ‫לשורש מאמרות אלו‪ ,‬וזה שבמדרש אורי בר"ה‪ ,‬וזוכין‬ ‫הקב"ה אם תשפרו מעשיכם אני נעשה לכם כשופר‬ ‫בתשובתם לכל שרשי המאמרות‪ ,‬יום אחר יום עד‬ ‫שמכניס בזו כו' כך אני עומד מכסא דין ויושב על כסא‬ ‫שמאמר התשיעי נעשה אדם‪ ,‬והעשירי הנה נתתי לכם‬ ‫רחמים‪ ,‬לרחם עלינו שנת גאולה וישועה על גאולתינו‬ ‫וגו' שהוא הכח במזונות להזין את האדם‪ ,‬וידועין דברי‬ ‫ופדות נפשינו ובא לציון גואל ב"ב אוכי"ר‪.‬‬ ‫הרב שניתן כמזונות כח גבוה מאד יותר מהאדם כי הוא‬ ‫נותן כח באדם‪ ,‬וזה הכח ניתן במאמר זה ועיין רמב"ן שם‪.‬‬ ‫שם משמואל עיו"כ תרע"ד‬ ‫ולפי האמור יובן ענין תענית יוה"כ‪ ,‬כי ישראל זוכין ביוה"כ‬ ‫נראה דר"ה באשר נקרא ראש הוא תיקון השכל שמשכנו‬ ‫לשורש מאמר זה טרם ניתן בהמזונות‪ ,‬ע"כ הם נזונים‬ ‫בראש‪ ,‬ועשי"ת הם השתפכות הנפש‪ ,‬תיקון הנפש‪ ,‬ומזה‬ ‫מעצם הכת והחיות בלי לבוש שהוא חומר וגוף המזונות‪.‬‬ ‫נעשים הכפרות שהן תיקון הנפש כמ"ש מהר"ל בנתיב‬ ‫והנה בעיוה"כ זוכין לשורש מאמר נעשה אדם‪ ,‬וידוע‬ ‫הבטחון‪ ,‬ובסעודה של עיוה"כ הוא תיקון הגוף‪ ,‬ונשלמו‬ ‫דאדם הוא המחבר עליונים ותחתונים ובאדם כלול הכל‬ ‫כל שלשה חלקי האדם גוף ונפש ושכל קודם יוה"כ‪ ,‬למען‬ ‫והוא המחבר הכל‪ ,‬ומספרו מ"ה והוא ידוע במקובלים‪,‬‬ ‫נבוא ליום הכפורים נקיים כמלה"ש‪ ,‬שאז היא תכלית‬ ‫וע"כ שורש מאמר זה הוא עצם כח החיבור‪ ,‬וע"כ איתא‬ ‫הטהרה וכפרה בשלשה אלה‪ ,‬וכולם נרמזים בפסוק זה‪,‬‬ ‫בספרים בעיוה"כ מתקנין כל האכילות שמכל השנה‪ ,‬וגם‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם‪ ,‬לטהר אתכם מכל חטאתיכם‪,‬‬ ‫מצרפין כל התפלות מכל השנה‪ ,‬אם יש בכולן כדי לצרף‬ ‫לפני ה' תטהרו‪ ,‬הרי הזכיר שלשה ענינים לעומת שלשה‬ ‫תפילה אחת באמצעות אותה תפילה נתעלו כולם‪ ,‬והוא‬ ‫אלה‪.‬‬ ‫מטעם הנ"ל שאז זמן עצם כח החיבור‪ ,‬ע"כ נעשה מכל‬ ‫עשי"ת‪ ,‬הם נגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם‪,‬‬ ‫השנה ענין אחד‪.‬‬ ‫ובאשר תשובה נבראה קודם שנברא העולם ע"כ‬ ‫כשישראל זוכין ומתדבקין בתשובה‪ ,‬זוכין לשורש של‬ ‫דרך המלך‬ ‫עשרה מאמרות קודם שבאו לכלל מאמר‪ ,‬והנה כ"ק אבי‬ ‫אדומו"ר זצללה"ה הגיד ההפרש בין מאמר לדיבור‪,‬‬ ‫נחזור לענינינו‪ .‬התשובה שהאיש ישראל שב‪ .‬לא תהי' על‬ ‫שדיבור הוא חיבור המדבר להנדבר‪ ,‬ומאמר הוא נפרד‪,‬‬ ‫חטא זה וזה בלבד כי זאת היא בחי' חציף עלי מאן‬ ‫שמאמר יכול להיות אפי' בלי כוונה להשמיע להשומע‬ ‫עירין קדישין לשבת תשובה‬ ‫דמפרש חטאי' כנ"ל‪ ,‬רק שישוב על העזיבה שלו ועל‬ ‫החשכות בכלל אשר בסיבתה פגם בזה וזה‪ .‬אנו מבקשים‬ ‫שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך‪ .‬ואיתא‬ ‫מד' השיבנו‪ .‬וד' אומר שובה אלי‪ .‬והאמת הוא ששניהם‬ ‫גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד‪ .‬והענין הוא כי‬ ‫צדקו‪ .‬העיקר לא חרטה על דבר זה וזה בלבד רק לשוב‬ ‫איתא בגמרא ובו תדבק והאיך אפשר לידבק בהקב"ה‬ ‫בכל עצמותנו לד'‪ .‬רוצים אנו להיות יהודים מעתה‬ ‫והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום‬ ‫קרובים אל ד'‪ .‬אבל א"א לנו בעצמנו זאת רק שד' יעזור‬ ‫כו'‪ .‬ובאמת איך שייך מדות לגבי השם יתברך הלא הוא‬ ‫לנו כשנתחיל אנחנו לשוב‪ .‬וצועקים א־לי א־לי למה‬ ‫יתברך הוא גבוה למעלה מכל המדות‪ .‬אך אני אומר כמו‬ ‫עזבתני מעת חורבן ביהמ"ק‪.‬‬ ‫שהשם יתברך מתלבש ומצמצם עצמו כביכול בהמדות‬ ‫גם בכל השנה האיש ישראל שב‪ ,‬אבל אז האיש בעולם‬ ‫בשביל ישראל‪ .‬היינו בחסד להטיב להשפיע לעולם‬ ‫של עובדות ופעולות שקוע ורק כל פעולה פגם וחטא‬ ‫הטוב‪ .‬ובגבורה להרע חס ושלום לעושה רע‪ .‬וכן במדת‬ ‫לעצמו מרגיש שעשה ועליהם שב‪ ,‬משא"כ בבוא ר"ה‬ ‫הרחמים‪ .‬כמו כן צריך אדם לעבוד לה' וכל המידות‬ ‫שד' יבא במשפט על כל נעלם‪ .‬על הנעלם דייקא‪ .‬לא על‬ ‫בחסד לראות שיהיה לו אהבת ה'‪ .‬וכן במדת היראה‬ ‫המעשים הנגלים לבד רק גם על עצם נפשו‪ .‬וכמו‬ ‫לירא מהשם יתברך‪ .‬ומה שהקשה והלא אש אוכלה הוא‬ ‫שמשמע מגמ' ר"ה שאנו אומרים אדם נידון בר"ה‪.‬‬ ‫היינו כי כתוב (בראשית א) בראשית ברא אלהים וגו'‬ ‫והפסוק ותפקדנו לבקרים ולרגעים תבחננו שמשמע‬ ‫בבחי' דין דינא דמלכותא דינא‪ .‬אך השם יתברך רוצה‬ ‫שהדין בכל יום ורגע‪ .‬רק עיוני בעלמא הוא וכפרש"י שם‬ ‫שיכירו מלכותו שיתוף מדת הרחמים כדכתיב (שם ב)‬ ‫בודק במעשיו‪ .‬כנ"ל‪ .‬בכל השנה רק במעשיו בודקים וגם‬ ‫ביום ברוא וגו' כי רצון השי"ת היה לברוא העולם במדת‬ ‫האיש רק על מעשיו הפרטיים שב‪ ,‬משא"כ בר"ה הדין על‬ ‫הדין וראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים‬ ‫האדם בעצמו‪ .‬ואז עצם האיש נתגלה גם לו לעצמו‬ ‫כדכתיב ביום ברוא ה' אלהים ארץ ושמים ומלכותו בכל‬ ‫ובקרבו‪ .‬ורואה ומרגיש את עזיבתו וחשכתו‪ .‬לא את‬ ‫משלה‪ ,‬וזהו (תהלים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה כי‬ ‫מעשה גרוע זה וזה בלבד רואה‪ .‬רק את עצמו כי נעזב‬ ‫שיתף מדת הרחמים‪ .‬ע"כ באם האדם ח"ו פוגם בהמדות‬ ‫הוא ושב כולו לד‪'.‬‬ ‫ועושה רק הבלי עוה"ז והגשמיות אז הוא בבחינה‬ ‫אחוריים כי כשהאדם עובד לה' בהמדות ורואה איך‬ ‫וזה שאיתא בת"ז בהקדמה שדינא דר"ה מנהר דינור וביה‬ ‫שבכל הדברים יש בו חיות השם יתברך וכל עשייתו הוא‬ ‫טובלין נשמתין מזוהמתן‪ .‬לא דין של כעס ח"ו הוא רק‬ ‫הכל לה'‪ ,‬אז הוא בבחינת ישא ה' פניו אליך בבחי' פנים‬ ‫טהרה‪ .‬ולא כיבוס של כתם זה ופגם זה בלבד‪ .‬רק ביה‬ ‫בפנים כמו שהיה בימי משה רבינו עליו השלום כדכתיב‬ ‫טובלין נשמתין כל הנשמה ביה טובלין‪ .‬וגם ע"פ פשוט‬ ‫(דברים ה) פנים בפנים דיבר ה' עמכם‪ ,‬אבל כשאדם‬ ‫כנ"ל עצמותו נתגלה לו‪ .‬בכל השנה רק מעשים פרטיים‬ ‫עושה רק הגשמיות אז נעשה בבחי' (שם לא) אנכי הסתר‬ ‫ראה ועתה רואה את עצמו נעזב‪ .‬לא בעניני הנפש בלבד‬ ‫אסתיר‪ .‬היינו כי כתוב ומלכותו בכל משלה ואתה מחיה‬ ‫רק גם בעניני גופו‪ ,‬כ"כ נעזב ומושלך הוא ח"ו עד שצר לו‬ ‫את כולם כי בכל דבר מוסתר חיות ה' שבזה מתקיים‬ ‫בגופו ונשמתו ח"ו בחי' ואנכי הסתר אסתיר וכו' ומצאוהו‬ ‫העולם‪ ,‬וע"י שהוא עושה הגשמי לבד ואינו מסתכל‬ ‫וכו' ח"ו‪ ,‬ובוכה מקירות לבו איפה אני ולמה כ"כ נתתי א"ע‬ ‫בחיות ה' שיש בכל דבר ומסתיר החיות כמו כן נעשה‬ ‫לרדת שחת בכל השנה‪ .‬ומגודל התמרמרותו משתוקק‬ ‫בבחי' ואנכי אסתיר‪ ,‬וזה ענין צדיקים רשעים בינונים כי‬ ‫להתקרב ולרוץ לד' נלכה נרדפה בכל לבו ונפשו‪ .‬ומגודל‬ ‫צדיק נקרא שעובד בכל המדות לה' ורשע נקרא שאין‬ ‫מרירות ותשוקה יכול לבוא להתקרבות זו שיהיה בחי' רזי‬ ‫מאמין בה' כלל ואין מאמין בהשגחה כלל‪ ,‬ובינוני אע"פ‬ ‫תורה‪ .‬שכ"כ יתקרב לקדושה‪ .‬עד שלא יוכל הפה לדבר‪.‬‬ ‫שעושה הרע אעפ"כ הוא מאמין בה' שבכל דבר יש בו‬ ‫בחי' קול דק"ש‪.‬‬ ‫תשובה וע"כ על ידי התשובה הוא בא להשורש שנחצב‬ ‫חיות ה'‪ .‬וע"כ צדיקים נכתבים לאלתר לחיים כי המה‬ ‫משם‪ .‬וזה שמגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬וזה ענין שאיתא‬ ‫נאחזים בעץ החיים‪ .‬ורשעים המה להיפך לאלתר כי‬ ‫במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים‬ ‫מחמת שאין מאמין בה' כלל ע"כ א"א להיות להם תיקון‪.‬‬ ‫יכולים לעמוד כי יש בחי' קרבן לה' בחי' זבחי אלהים‪.‬‬ ‫אבל הבינוני אף על פי שעשה פגם ועם המדות אי אפשר‬ ‫היינו הצדיקים שנתקרבו בכל מדה ומדה לה' זה נקרא‬ ‫לו לעבוד לה' כי פגם בהמדות‪ .‬אך מחמת שלבו נשבר‬ ‫בחינת קרבן לה'‪ .‬אבל הבעל תשובה ע"י תשובתו בא‬ ‫ועל ידי אמונה שיש לו ע"י זה תלוי ועומד עד עשי"ת וע"י‬ ‫להשורש לבחינת כסא כבוד למעלה מהמדות‪ ,‬וזה‬ ‫התשובה אז לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה כי זבחי‬ ‫במקום שבע"ת וכו' וע"כ הבינוני ע"י אמונתו לבו נשבר‬ ‫אלהים רוח נשברה ועי"ז נתקן‪ .‬כי ע"י אמונה שיש לו‬ ‫ויכול לעשות תשובה לבוא למעלה מהמדות‪ ,‬כי יש‬ ‫אפשר לו לתקן ע"י התשובה ונתכפר‪.‬‬ ‫תשובה תתאה ותשובה עילאה ויוה"כ נקרא תשובה‬ ‫עילאה שהשי"ת מקרב נשמות וע"י שעושה תשובה‬ ‫וזהו שובה ישראל כי כשלת בעונך‪ .‬אף על פי שעשה עון‬ ‫בעשי"ת על ידי כן כשבא יוה"כ הוא בא לתשובה עילאה‬ ‫ופגם אך מחמת שלבו נשבר ועושה תשובה עי"ז יכול‬ ‫זהו ענין ראש השנה יוה"כ ועשרת ימי תשובה‪ .‬ואחר יום‬ ‫להתכפר‪ ,‬וזה גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי‬ ‫כפור על ידי התשובה נעשה לו התחדשות המוחין לעבוד‬ ‫נשמות ישראל נחצבות מתחת כסא כבודו יתברך‪ .‬וגם‬ ‫לה' בכל מדה ומדה‪.‬‬ ‫השי"ת חותר חתירה מתחת כסא כבודו יתברך לעשות‬ ‫מהות היום של ראש השנה בנפש האדם‬ ‫מהו ענינו של יום ראש השנה? אלו רגשות בנפש צריכים להפתח ביום זה?‬ ‫מהות היום‪ :‬בין "כפיפה" ל"פשיטות"‬ ‫מבט בעבודת ראש השנה לאור דברי חז"ל‪ ,‬ותורת החסידות‬ ‫בעמוד היהודי בימי ראש השנה הנעלים‪ ,‬עולה תדיר השאלה ‪:‬מהו עיקר מהות היום‪ ,‬ואיזה רגש צריך למלאות את הלב?‬ ‫האם ראש השנה הוא יום של שברון לב‪ ,‬יראה‪ ,‬והכנעה כבעל תשובה הצועק ממעמקי לבו העקש? או שמא הוא יום של התרוממות קדושה‪,‬‬ ‫התפשטות הגשמיות‪ ,‬וביטול מוחלט למלך ‪,‬בלא שום "יש" עצמי?‬ ‫אם רוצין אנו להבין מהו באמת "יום ראש השנה"‪ ,‬נא לשאול את הקב"ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬שהוא הוא הנותן לנו את היום הזה‪ ,‬ונשאל לו‪:‬‬ ‫מה נתת לנו? מה זה ראש השנה שלך( ? במאמר המוסגר‪ :‬ידוע מה שאמר רבי נחמן זי"ע "ראש השנה שלי"‪ ...‬אבל גם הקב"ה אומר‪" :‬ראש השנה שלי"‪ ,‬ונשאל את‬ ‫הקב"ה מהו ה"ראש השנה שלך ‪"?).‬והקב"ה עונה לנו ע"י פסוקי התורה" ‪:‬יום תרועה יהיה לכם ‪!",‬זהו יום שתוקעין בשופר!‬ ‫וכמו כן‪ ,‬ממשיך הקב"ה לדבר ע"י פה של מחברי התלמוד‪ ,‬שמגלין לנו מה אומר לנו הקב"ה‪ .‬ואלו הן דבריו הקדושים" ‪:‬אמר הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות — כדי שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות — כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה‪,‬‬ ‫ובמה — בשופר ‪!".‬על ידי השופר אנו מקיימין כל מצוות היום‪.‬‬ ‫ולכן כשאנו מבקשים ומחפשים המענה לשאלתינו‪ ,‬מהו המהות של יום ראש השנה של הקב"ה ‪,‬מה זה? מה היום הזה ‪? -‬התשובה העמוקה‬ ‫לכך טמונה בדברי הגמרא וההלכה בענין כלי היום – השופר‪.‬‬ ‫א‪ .‬המחלוקת‪ :‬פשוט או כפוף?‬ ‫במסכת ראש השנה (כו‪ ):‬מצינו מחלוקת ידועה‪:‬‬ ‫לדעה התנא של המשנה צריך לתקוע בשופר פשוט (ישר)‪ ,‬משום ד"כמה דפשיט אינש דעתיה טפי מעלי – "ככל שאדם מיישר דעתו‪ ,‬הרי‬ ‫זה משובח‪.‬‬ ‫אולם להלכה פסקנו כרבי יהודה‪ ,‬שתוקעים דוקא בשופר כפוף (כפוף‪ ,‬ובעיקר של איל)‪ ,‬משום ד"כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי – "‬ ‫ככל שאדם מכופף דעתו‪ ,‬הרי זה משובח‪.‬‬ ‫ובירושלמי (פרק ג הלכות ג‪-‬ד) מובא בשמו של רבי יונה‪ ,‬שבשופר של ראש השנה תוקעים בשופר פשוט "כדי שיפשטו לבם בתשובה ‪",‬‬ ‫ואילו בתעניות תוקעים בשופר כפוף "כדי שיכופו את לבם בתפילה‪".‬‬ ‫הרי לנו‪ ,‬כי שופר פשוט מסמל העבודה של "פשיט אינש דעתיה"‪" ,‬יפשטו לבם בתשובה"‪ ,‬זהו עבודת פשיטת הלב בתשובה‪ ,‬זהו עבודה‬ ‫בתשובה‪ .‬אולם שופר כפוף הוא עבודה של כפיפת הלב בתפילה‪" ,‬כייף אינש דעתיה"‪" ,‬יכופו את לבם בתפילה‪".‬‬ ‫הרי לנו‪ ,‬שלהלכה שפסקינן שתוקעין בשופר כפוף דווקא‪ ,‬שהוא עבודה בתפילה‪ ,‬נמצא שמהות היום הוא כפיפת הלב והאדם בתפילה‪.‬‬ ‫אבל עדיין אנו צריכים להתעמק‪ :‬מהו ענין ה"כפיפה" ומהו ענין ה"פשיטות?"‬ ‫הגה"ק מקאצק זצל"ה (בספר אמת ואמונה אות תקמ )מבאר זאת בהגדרה נפלאה‪:‬‬ ‫מהות הנפש בכפיפה (הכנעה) ‪:‬האדם עדיין מרגיש את מציאותו העצמית‪ ,‬הוא מרגיש שהוא "יש" שחטא או בעל נטיות עצמיות‪,‬‬ ‫•‬ ‫ועתה הוא מכפיף עצמו‪ ,‬משבר לבו וכופה את יצרו‪( .‬ובלשון הבעל התניא על המלאכים‪' :‬יש' שהוא בטל לה'אין'‪ ,‬כלומר הוא‬ ‫רואה את עצמו למציאות‪ ,‬אבל הוא כופה את עצמו לה'אין' ובטל אליו)‪.‬‬ ‫מהות הנפש בפשיטות (ביטול) ‪:‬זוהי מדרגה שבה אין לאדם עוד מה לכופף‪ ,‬כי הוא מרגיש בעצמו שהוא באמת "אין !"אין לו‬ ‫•‬ ‫שום ישות או מציאות עצמית לפני הבורא‪.‬‬ ‫ובלשונו‪" :‬הפלוגתא בר"ה‪ ,‬מר סבר כמה דכייף אינש דעתו טפי עדיף‪ ,‬ומר סבר כמה דפשיט אינש דעתו טפי עדיף‪ ,‬והפירוש דכייף היינו‬ ‫הכנעה‪ ,‬ודפשיט שאין לו מה להכניע‪ ,‬יען כי הוא מרגיש בעצמו שהוא 'אין' באמת‪".‬‬ ‫הגה"ק בעל "שם משמואל "מבאר‪ ,‬כי בבריאה הנבראת מחדש‪ ,‬כאדם הראשון קודם שניתנה בו נשמה שהיה בבחינת "גולם"‪ ,‬אין שום‬ ‫חשבון או מציאות עצמית‪ .‬כשנמצאים בשורש‪ ,‬נמצאים בתכלית הפשיטות‪ .‬ולכן סבירא ליה למתניתין שמצוות היום של ראש השנה הוא‬ ‫בשופר פשוט‪ ,‬שהוא ענין הביטול קודם שניתנה לנו נשמה‪ ,‬אנו כגולמים‪ ,‬אין לנו שום חיות עצמית‪ ,‬או מציאות עצמית‪ .‬וליכא אפילו 'עבודת'‬ ‫הביטול‪ .‬כמו שעל ה'עפר ואפר' לא שייך 'עבודת' הביטול‪ ,‬כי הוא דבר בטל מצד עצמו‪ ,‬כן מהות ההרגש של פשוט הוא‪ :‬אני באמת אין‪,‬‬ ‫אין בי שום כח של חיות‪ ,‬ולא נשאר בי אפילו מה לבטל‪ ,‬וכלשון הקוצקר‪" :‬אין לו מה להכניע!"‬ ‫וכלשונו הקדוש בשם מ שמואל‪" :‬ומ"ד בפשוטין כמה דפשיט אינש דעתי' טפי מעלי‪ ,‬היינו שיהי' בעיני עצמו בתכלית הפשיטות‪ ,‬עד שאינו מחשיב את דעתו‬ ‫לדעת כלל ואין לו מה לבטל‪ ,‬וכמו שבמדרש אדה"ר גולם בראו אלא שנפח בו נשמת חיים ‪,‬כן בר"ה זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון‪ ,‬צריך כל אדם‬ ‫להיות ב עיני עצמו כמו אדה"ר שהי' כגולם בשעה שבראו‪ ,‬וקול השופר יהי' כעין מ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ‪,‬וזה כמה דפשיט אינש דעתי' טפי מעלי‪ ,‬אבל‬ ‫הכנעה וביטול לבד אינו מספיק‪ ,‬כי המכניע א"ע עדיין יש לו בעיני עצמו מציאות של כלום אלא שהוא מבטלו ‪,‬ובר"ה צריך להיות שלא יהי' לו שום מציאות‬ ‫בעיני עצמו אלא כגולם ממש‪ ,‬ולעומת גודל ההעדר זוכין להתחדשות‪ ,‬וזה מעלה גדולה יותר מביטול והכנעה‪".‬‬ ‫וכן הגה"ק בעל התולדות יעקב יוסף (מגדולי תלמידי הבעש"ט זי"ע )מבאר מהות היום‪ ,‬ומהות התפילות של ראש השנה בדברי המשנה" ‪:‬שופר‬ ‫של ראש השנה של יעל פשוט‪".‬‬ ‫יעל ‪:‬הוא מלשון – מי יעלה בהר ה ;'ענין לעלות במדריגות ממטה למעלה‪.‬‬ ‫פשוט ‪:‬הוא ענין התפשטות הגשמיות ‪,‬שמהות היום של ראש השנה בשעת התפילה‪ ,‬הוא לא לדאוג על שום דבר גשמי‪ ,‬ולא להרגיש בכלל‬ ‫במציאות העצמי‪ ,‬רק להיות מחובר ובטל במציאות‪ ,‬כאילו אין כאן מי שיכול להתבטל כלל‪.‬‬ ‫וכלשונו בספרו "בן פורת יוסף" ‪":‬שופר של ראש השנה של יעל פשוט‪ ,‬ר"ל התפלה שנק' שופר כנ"ל‪ ,‬ותפלת כל השנה נכללו בתפלות ראש השנה‪ ,‬הוא של‬ ‫יעל פשוט‪ ,‬ר"ל שיעלו כל התפלות הוא על ידי שיפשוט עצמו מכל המחשבות זרות עכ"פ בתפלות ראש השנה‪ ,‬ובזה יעלו תפלות כל השנה עם התפלה של ראש‬ ‫השנה‪".‬‬ ‫ב‪ .‬מפני מה נפסקה הלכה "בכפופין?"‬ ‫אם הפשיטות היא מדרגה כה גבוהה של ביטול‪ ,‬מדוע הכריעה ההלכה שתוקעים דוקא בשופר כפוף?‬ ‫ויש על זה כמה מהלכים בספרים הקדושים‪ ,‬וכאמור‪ ,‬מכיון שזה תליא בהבנת מהותו של יום ראש השנה‪ ,‬להבין מה צריך להיות ההרגשה‬ ‫שלי במשך הארבעים ושמונה שעות של ראש השנה‪ .‬יושבים בבית מדרש רוב היום‪ ,‬עוסקים בתפילה‪ ,‬צועקים ובוכים‪ ,‬רועדים וממליכים‪,‬‬ ‫אוכלים סימנים טובים‪ ,‬מאחלים "לשנה טובה"‪ ,‬הולכים לנהר ל'תשליך'‪ .‬צועקים "מזמור לדוד לה' הארץ ומלואה"‪ ,‬שואגים וממליכים‬ ‫"המלך"‪ ,‬תוקעים בשופר בישיבה ובעמידה‪ .‬הכל הוא דברים יפים מאוד‪ ,‬וזוהי צורת היום במעשה‪ .‬אבל איזה צורה יש להנפש שלי? איזה‬ ‫הרגש יש לי בכל אלו הדברים?‬ ‫ההרגש מצד האדם ‪ -‬קבלת עול מלכות שמים‪:‬‬ ‫ראש השנה הוא יום של "המליכוני עליכם"‪ .‬עיקר היסוד לאדם אינו יכול להתחיל בדמיונות שהוא כבר מרומם ומופשט מכל‪ .‬הצעד הראשון‬ ‫למלכות שמים הוא לכופף את הראש‪ ,‬את הרצון העצמי‪ ,‬ולהשתחוות לפני המלך‪ .‬נא לדמות את עצמינו‪ ,‬אם לא הקדימו לנו חכמי הדורות‪,‬‬ ‫וסדרו לנו סדר הימים‪ ,‬והקב"ה ירד עלינו ואמר לנו‪ :‬אני רוצה שאתה תגיע למצב של חיבור פנימי עמי ולצעוק מעמקות הלב‪" :‬אתה הראית‬ ‫לדעת כי הוי"ה הוא האלקים אין עוד מלבדו!"‪ .‬מי לא היה מקיים את רצון בוראו מיד ויצעק בכל הכוחות‪" :‬אתה הראית‪".‬‬ ‫אבל לא כן דימו חכמי הדורות ‪ ,‬הם העמידו לנו שלב אחר שלב‪ .‬יש לנו עשרה כוחות בנפש‪ ,‬וצריכים אנו לתקן מקודם משלב א' ולעלות‬ ‫מלמטה למעלה‪ ,‬ע"י ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪ ,‬סוכות ועד שמיני עצרת‪ ,‬שאז מתייחדין עם הקב"ה כרצונו מתחילה‪ ,‬וצועקים‪ :‬אתה‬ ‫הראית לדעת וגו‪'.‬‬ ‫וביום ראש השנה עדיין אינני במקום בנפש‪ ,‬להמליך את הקב"ה‪ ,‬שנהיה כאין ממש‪ ,‬ובהכנעה‪ ,‬שלא יהיה בנו מה להכניע‪ .‬עדיין אנו‬ ‫מרגישים הישות‪ .‬ולכן צריכים אנו מתחילה לכפוף את נפשינו על ידי עבודת התפילה‪.‬‬ ‫וכלשונו של השם משמואל‪" :‬והלכה דבכפופין שראשית כל דבר היא קבלת עול מלכות שמים שיכפף לבו למקום ‪,‬ואף שא"א לקבל עומ"ש שלימה בעוד‬ ‫דהוא כפית באחרא‪ ,‬מ"מ מועיל עכ"פ ששוב נותנין לו מן השמים כח למרוד במלך זקן וכסיל‪ ,‬וכענין שכתיב כבודי ומרים ראשי‪ ,‬שהשי"ת מרים ראשו‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫ה' עוז לעמו יתן‪ ,‬שנותן בו עוז ותעצומות לפרוק ממנו עול היצה"ר אחרי שהאדם מכניס עצמו בעול מלכות שמים וחפץ בו‪".‬‬ ‫ההרגש מצד הקב"ה – ביטול והכנעה בקבלת עול מלכות שמים 'שלימה‪ ':‬כשיש בנין גבוה בת מאה קומות‪ ,‬ושני חברים רוצים לפגוש אחד‬ ‫את השני‪ .‬אחד עומד למטה ממש‪ ,‬ואחד עומד בקומה העליונה ממש‪ .‬אם מתחיל העומד למטה לעלות למעלה‪ ,‬והעומד למעלה מתחיל‬ ‫לירד למטה‪ ,‬הם יפגשו באמצע ‪ .‬וכמו כן הוא אצל האדם והקב"ה בעבודת היום‪ .‬האדם מצד מעשיו והרגשותיו‪ ,‬הוא כעומד עדיין מבחוץ‪,‬‬ ‫ומתעורר להתקרב אל הקב"ה‪ .‬והוא מרגיש עצמו כדבר יש שאינו בטל למציאות הוי"ה‪.‬‬ ‫אבל האדם צריך לדעת‪ ,‬שלא יהיה בו כוחי ועוצם ידי‪ .‬דהיינו‪ ,‬לפעמים חושב האדם‪ ,‬שאם הוא לא יתפלל ויבקש על מזונו בראש השנה‪,‬‬ ‫הוא אינו בוטח כלל בהקב"ה שהוא יטריח לכתוב אותו לכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬ולשנה טובה ומתוקה‪ .‬אם אני לא אשמור כל רגע ורגע עם‬ ‫התהלים'ל‪ ,‬האם אני יוכל לבטוח על ה' שהוא יטריח בעבורי? הלא יש לו היום 'יום עמוס' במלאכתו‪ ,‬בזה היום יש לו כל כך תפקידים‪ ,‬ואני‬ ‫צריך לטרוח בעדי ‪ .‬אבל הוא שוכח‪ ,‬כי בזה העת שהוא עובד לעלות ולהתקרב אל ה'‪ ,‬גם הקב"ה 'עובד' אז‪ ,‬הוא לא נשאר למעלה‪ ,‬אלא‬ ‫הוא ג"כ מתחיל לירד למטה‪ .‬והדרך האיך שהקב"ה יורד למטה‪ ,‬הוא ע"י ההשפעת שפע רוחניות בהשגותיו והרגשותיו של האדם‪ .‬פתאום‬ ‫האדם מתחיל להרגיש ביטול היש‪ ,‬הוא מרגיש שהוא כה 'אין'‪ ,‬שאין לו מה לבטל‪ .‬והוא בתומו חושב שזהו על ידי עבודתו ותפילתו‪ .‬אבל‬ ‫באמת עבודת האדם בראש השנה הוא רק ב'כפיפה'‪ ,‬אבל עבודת הקב"ה הוא רק ב'פשוטה'‪ ,‬הוא משפיע לנו ההרגשים וההשגות של ביטול‬ ‫היש‬ ‫ה"שם משמואל" מאיר זאת על פי הפיוט" ‪:‬קול שופר כפוף לב אחד‪ ,‬שופר פשוט פשוט לב אחד‪":‬‬ ‫הרי לנו‪ ,‬כי שניהם אמת‪ ,‬יש לנו בראש השנה עבודת של 'שופר כפוף'‪ ,‬אבל יש לנו ג"כ העבודה של 'שופר פשוט' – אבל לכאורה במציאות‬ ‫עם תוקעים בשופר כפוף‪ ,‬הרי אין זה שופר פשוט‪.‬‬ ‫התירוץ‪ :‬בגשמיות אכן אין זה רק שופר כפוף‪ ,‬אבל ברוחניות אין זה סתירה‪ ,‬כי יש לנו מצדנו שופר כפוף‪ ,‬אבל מצד הקב"ה מקבלים אנו‬ ‫'שופר פשוט‪'.‬‬ ‫וכלשון השם משמואל‪ :‬בפייט קול שופר כפוף כפוף לב אחד ציון שופר פשוט פשוט לב אחד‪ ,‬נראה דכפופים הוא במוח שהשכל יהי' כפוף להש"י ולא יביט על‬ ‫חכמתו ודעתו אלא יבטל דעתו לדעת התורה‪ ,‬ופשוטין הוא בל ב לפשט עקמימיות שבלב‪ ,‬ובשניהם יחדיו הרי מתאחדין המוח והלב‪ ,‬הא למה זה דומה שאחד‬ ‫עומד למעלה ואחד למטה כשהתחתון עולה והעליון יורד פוגשים זה את זה‪ ,‬והנה המוח והלב הם שני מלכים שבאדם וכשהם מתאחדים מעוררים למעלה ג"כ‬ ‫מעין זה‪ ,‬והנה בזוה"ק ח"א (ר"ו‪ ):‬כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו אמר רב יהודה רזא דמהימנותא הכא דהא כד רעותא אשתכח וקשורא אתעטר כחדא כדין‬ ‫תרין עלמין מתקשרין כחדא ואזדמנן כחדא דא לאתפתחא אוצרא ודא ללקטא ולמכנש בגוי' וכדין כי הנה המלכים נועדו תרין עלמין קדישין עלמא עלאה ועלמא‬ ‫תתאה עברו יחדיו רזא דמלה דכד מתחברן כחדא כדין עברו יחדיו בגין דכל חיובין דעלמא לא אתעברן לאתכפיא עד דמתחברן כחדא כדכתיב ועובר על פשע‬ ‫ועל דא עברו יחדיו עברו אינון חובין ואתכפרו בגין דהא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכל זה רמוז בדברי הפייטן‪:‬‬ ‫ובזה תובן המחלוקת דמר סבר דזה קודם‪ ,‬ומ"ס דזה קודם‪ ,‬דאף שאיננו לגמרי עכ"פ מועיל קצת והוא עושה פתח לחבירו‪ ,‬והלכה דבכפופין שראשית כל דבר‬ ‫היא קבלת עול מלכות שמים שיכפף לבו למקום‪ ,‬ואף שא"א לקבל עומ"ש שלימה בעוד דהוא כפית באחרא‪ ,‬מ"מ מועיל עכ"פ ששוב נותנין לו מן השמים כח‬ ‫למרוד במלך זקן וכסיל ‪ ,‬וכענין שכתיב כבודי ומרים ראשי‪ ,‬שהשי"ת מרים ראשו‪ ,‬וכמ"ש ה' עוז לעמו יתן‪ ,‬שנותן בו עוז ותעצומות לפרוק ממנו עול היצה"ר‬ ‫אחרי שהאדם מכניס עצמו בעול מלכות שמים וחפץ בו‪ ,‬א"כ לפי"ז תרוייהו אתנייהו‪ ,‬תחילה מכניסין עצמם בעומ"ש והוא ממטה למעלה‪ ,‬ולעומתו השי"ת נותן‬ ‫בו רוח חזק ואמיץ לב בגבורים ממעלה למטה‪ ,‬ואף שבמעשה אי הוא כפוף איננו פשוט‪ ,‬ואי פשוט איננו כפוף‪ ,‬מ"מ ברוחניות תרוייהו אית בי'‪ ,‬וזה שאמר הפייטן‬ ‫תחילה קול שופר פשוט שזהו במעשה‪ ,‬ואח"כ זוכין לציון שופר פשוט‪ ,‬דאף שאיננו במעשה‪ ,‬מ"מ ציון ורמז יש בו דהיינו ברוחניות זוכין לזה‬ ‫ג‪ .‬מדוע שופר ולא תפילה בלבד?‬ ‫עכשיו נשאלת השאלה הגדולה‪ .‬אם ענין מהות היום הוא הביטול‪ ,‬והוא עבודת התפילה‪ ,‬וכלשון הירושלמי על שופר כפוף בתענית "כדי‬ ‫שיכופו את לבם בתפילה"‪ ,‬א "כ למה באמת ציווה הקב"ה שיתקעו בשופר‪ ,‬ולמה באמת לא סגי על ידי תפילה‪ ,‬כמו שאנו עושים באמת‬ ‫בשבת?‬ ‫חל‬ ‫השנה‬ ‫כשראש‬ ‫תירוץ‪ :‬בשופר גנוז כח שאפילו גדולה שבתפילות אינה מכילה‪:‬‬ ‫תפילה יוצאת בתיבות ואותיות‪ ,‬ושם יכולים להתערב פגמים‪ ,‬מחשבות זרות או דינים‪.‬‬ ‫•‬ ‫השופר הוא קול בלא אותיות" – באין אומר ואין דברים ‪".‬זוהי הצעקה העמוקה והפנימית ביותר היוצאת ישר מן הלב‪ .‬בקול‬ ‫•‬ ‫פנימי זה אין שום אחיזה לרע‪ .‬הוא עצם נשמת‪-‬רוח שניפח הקב"ה באדם‪.‬‬ ‫וכלשונו של השם משמואל‪" :‬הענין מה שהשופר פועל יותר מתפלה‪ ,‬דתפלה היא עם כלי הדיבור שיוצא לחוץ ויוכל להיות איזה אחיזה להחיצונים ח"ו‪ ,‬אך‬ ‫שופר הוא באין אומר ואין דברים רק קול פנימי ולא יוכל להיות להם שום אחיזה ח"ו‪ ,‬כי בה"ס אין מקבל טומאה‪ ,‬וגם דבר"ה צריכין לעורר למעלה במקום גבוה‬ ‫מאד‪ ,‬ותפלה אינה יכולה לפעול כ"כ במקום גבוה‪ ,‬כמו שופר היוצא מפנימיות הלב‪ ,‬שע"י השופר נתעורר שופר עילאה‪ ,‬אכן פנימיות הלב שיפתח אצל האדם‬ ‫זה אינו בידו‪ ,‬דיש זמנים לזה שנפתח פנימיות הלב‪ ,‬כמ"ש ביום החודש וביום השבת יפתח‪ ,‬אכן השי"ת מצוה לאדם לתקוע כדי שיפתח פנימיות הלב‪ ,‬נעשה כך‬ ‫מחמת הציווי מהשי"ת‪ ,‬ושליח של אדם כמותו‪".‬‬ ‫סיכום‪ :‬כיצד עלינו להרגיש ביום זה?‬ ‫מהות ראש השנה אינה רק יום דאגה על פרנסה או חטאים כביום תענית או יום כיפור‪ .‬ראש השנה הוא שיבה לרגע הראשון של הבריאה‬ ‫" –זה היום תחלת מעשיך‪":‬‬ ‫מצד האדם ‪ -‬כפיפה ‪:‬באים אנו לפני המלך בקבלת עול מלכות שמים גמורה‪ ,‬מניחים חכמתנו ומתבטלים לרצונו‪.‬‬ ‫•‬ ‫מצד הקב"ה נשפע עלינו ‪ -‬פשוט ‪:‬מיישרים עקמומיות הלב‪ ,‬פושטים לבושי הגשמיות וחושבים רק על כבודו יתברך‪ ,‬ונתבטלים‬ ‫•‬ ‫באמת למציאתו‪.‬‬ ‫במה? בשופר ‪:‬בשמענו קול שופר‪ ,‬מרגישים אנו כנבראים עתה מחדש‪ ,‬וצועקים מן הפנימיות בלא מילים – צעקה של דבקות‬ ‫•‬ ‫והתחדשות טהורה‪.‬‬ ‫על ידי מיזוג זה של הכנעה לפני המלך יחד עם ביטול המציאות בפשיטות‪ ,‬נעשה האדם בריה חדשה לשנה טובה‪ ,‬מבורכת ומתיקה‪.‬‬