עדן הנפשות · Eiden Hanifashois — ראש השנה (2026-09-07)

מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש
גליון כ"ג | פרשת עקב תשפ"ו
עדן השבוע :להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם
אל מעלת כבוד הקורא היקר!
כבר מתחילין אנו להתכונן לקראת השנה החדשה שנת ה'תשפ"ז ,ועל כן נשתדל להתעמק קצת – באופן
השוה לכל נפש ,להתעמק במשנת מרן האר"י הקדוש המבאר סודות המועדות ,ונבאר דבריו כפי מה
שהורו לנו רבותינו מאורי החסידות.
לשון רבינו ר' חיים וויטאל זי"ע (שער הכוונות ענין ראש השנה דרוש ז):
סוד תקיעת שופר ,ובתחילה אכתוב ענין אחד שנראה לעניות דעתי ששמעתי ממורי זכרונו לברכה,
והוא זה ,כי ב' שופרות הם ,שופר הקטן ביום ראש השנה והוא בתבונה ,ושופר הגדול לעתיד לבוא
באימא עילאה הנקרא בינה ,כמו שאמר הכתוב (ישעי' כז יג)' :והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול',
מכלל דאיכא קטן ,וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה (זהר ואתחנן רסו.):
החילוק בין בינה ותבונה: ענין השופר שמרמז אל
מבואר בדברי רבינו ,כי השופר של ראש השנה 'בינה':
(הנקרא בלשונו :שופר הקטן) הוא בתבונה, מבואר בדברי רבינו שהשופר הוא ענין הבינה
והשופר דלעתיד לבוא (בלשונו :שופר גדול) הוא והתבונה ,וביאור הדבר על פי פשטות הוא ,כי
באימא עילאה הנקרא בינה .ויש לבאר מהו ענין השופר מעורר לב האדם לתשובה ,וצריכין לשוב
בינה ותבונה :בינה הרי הוא עצם המדה ,עצם מעומקא דליבא ,על ידי שמתבוננים במעשיו
ההבנה שאינה עדיין מקור להמדות ,ותבונה הוא הלא טובים ,ועל ידי זה לשוב בתשובה שלימה,
ההתבוננות שהוא מקור המדות ומולידן ,לכן וכמו שמבואר באור המאיר (ראש השנה ד"ה
נקרא 'תבונה' שהוא נוטריקון :בן ובת ,כמו בתיקונים בראשית שאו מרום עיניכם) וזל"ק:
שכתב הצמח צדק זי"ע (דרך מצוותיך שרש נודע שופר מורה בחינת הבינה ,הוא התשובה,
מצות התפלה סוף אות כ) וזל"ק :אך הענין מלשון שפרו מעשיכם ,כלומר התשובה שאתה
דתבונה אותיות בן ובת כי הנה יש בינה עילאה שב אליו יתברך בעומק לבך.
א
באיזה דבר ואוהבו ,אבל עדיין האהבה לא יצא ובינה תתאה פי' בינה עילאה היינו עצמיות
לפועל להיות יש ודבר בפני עצמו ,רק נעלם ההשגה שאינה מקור למדות עדיין ובינה תתאה
בשכלו ,ובטל בעצם השכל ,ועדיין לא יצא המדה היינו כשנעשית מקור ושרש להולדת המדות
להיות דבר ויש בפני עצמו ,ומכל מקום הרי הם ובעבודת ה' היינו כשמתבונן בגדולת ה'
כבר מקור להמדות שבלב ,וזה נקרא תעלומות ותפארתו ונעשה ההשגה וההתבוננות מקור
הלב ,אבל כשיצא המדה להיות דבר ויש בפני להתפעלות שנמשך מזה בשכלו איך שראוי
עצמו ,אזי נקרא המדה שם בפני עצמו ,וזהו כבר לאהבה אותו וליראה ממנו וזה נק' תבונה בן ובת
המדות של זעיר אנפין ,ונקרא התגלות הלבא. שהם כללות המדות הכלולים בהשגה דבינה הנק'
תבונה-תעלומות הלב; תבונה.
מדות-התגלות הלב – ומה שנקרא 'תבונה' בלשון נוטריקון 'בן ובת'
הוא :כי כללות המדות הוא אהבה ויראה ,ואהבה
עיבור ולידה:
הוא כעין 'בן' ,ויראה הוא כעין 'בת' ,ומכיון
תבונה בעבודת האדם :כשהאדם מתבונן שנולד על ידי המוחין ענין המדות ,שהמה בן ובת,
בגדולת הבורא ית"ש בכדי להתעורר לידי אהבה נקרא תבונה מלשון נוטריקון בן ובת ,כמבואר
ויראה בקיום התורה ומצוות יש כמה שלבים. בליקוטי תורה לשבת שובה סז .וזל"ק :והנה
בראשית ההתבוננות במוחו ושכלו ,הרי זה עבודה כללות המדות הן אהבה ויראה נק' בשם בן ובת.
קרה ועמוקה ,ועדיין אינו מעורר אותו כי באהבה נאמר זכר חסדו וביראה נאמר אשה
ההתבוננות שום התלהבות של המדות .אחר יראת ה' (וזהו שאמרו רז''ל בת בתחלה סימן יפה
ההתבוננות ומשיג איזה השגה בגדלות ה' האיך לבנים כי ראשית והתחלת העבודה הוא להמשיך
לגדולתו אין חקר ,אזי מתלהב המדות של המוחין, עליו בחי' יראה וכמ''ש בזהר ע''פ בזאת יבא
ומגיע למסקנה כי כך יאתה לעבוד את ה' ולקיים אהרן כו' וכמ''ש במ''א) והשכליים נק' בשם אב
מצוותיו ,וזה נקרא תבונה ,והמדות הן אז ואם המולידים המדות כנודע שהמדות נולדו
במדריגה של 'עיבור' .כלומר ,שבהתבוננות זו ונתהוו מן השכליים.
כבר מקיים את המצוות בהחלטה גמורה כי כן
יאתה לעבוד את ה' ולאהבו וליראו ,אבל עדיין ענין בינה ,תעלומות
לא יצא המדות בהתגלות לבו ,רק עובד את ה' הלב ,התגלות הלב:
באהבה ויראה בתעלומות לבו .אבל אחר כך ספירת הבינה הרי הוא קומה שלימה ,וענין
מתלהב לבו והמדות נולדות בבחינת לידה, קומה שלימה הוא קומה גמור של מוחין ומדות
ונעשה ליש ודבר בפני עצמו ,וזהו תכלית מצוות (חב"ד חג"ת ונה"י) .אמנם מוחין ומדות המה שני
אהבה ויראה ,לעורר את המדות שיצא בהתגלות ענינים נפרדים ,ולכן המוחין של בינה נקרא
לבו ממשב. 'בינה' ,והמדות של בינה נקרא 'תבונה' .וענין
המדות של בינה ( -תבונה) הוא כשמתבונן האדם
א וכמו שמבואר בליקוטי תורה (פר' מסעי צ ).וזל"ק :והנה להבין למה המסעות הם דוקא ע''ד העלאה והתכללות זו''נ באימא ,יובן עפמ''ש
לא יחפוץ כסיל בתבונה כ''א בהתגלות לבו .פי' כסיל הוא בחי' יניקת החיצונים שיניקתם מהמדות דקדושה וכענין אברהם שיצא ממנו כו',
אך יניקה זו הוא דוקא מהמדות כשיצאו כבר מבחי' בינה להיות בחי' בפ''ע (שמהחזה ולמטה מתחיל עה''ד טו''ר לפי ששם מסתיים יסוד
אימא) ,אבל בהיותן כלולים ונעלמים בבחי' בינה ונק' חסדים המכוסים אז אין מהם יניקה לחיצונים כי בינה נק' עלמא דחירו כו' ולכן לא
יחפוץ כסיל הנ''ל בתבונה אותיות בן ובת היינו המדות זו''נ כשהם כלולים בתבונה ונק' תעלומות לבו לא יחפוץ הכסיל בזה יען מבחי' זו
אין לו יניקה רק בהתגלות לבו שהוא התגלות המדה אז יש לו יניקה ,והטעם הוא כי יניקת החיצונים אינו נמשך כ''א מבחי' היש משא''כ
מבחי' אין .והנה כשהמדות כלולים בהשכל וההתבוננות הם בלתי מורגשים עדיין ליש ודבר וזה נק' תעלומות לב שנכלל האהבה ומכוסה
בשכלו והשגתו והתבוננותו ומגודל ההתקשרות בההשגה אינו מרגיש האהבה כלל רק הם כלולים באור אימא ואינם בבחי' הרגשה וישות
כלל ואז נק' בשם תבונה אותיות בן ובת הכלולים בהתבונה והדעת ממש וע''כ אין מזה שום יניקה לחיצונים שהם בחי' היש הגמור.
ב כמו שמבואר בליקוטי אמרים תניא (פרק טז ובהג"ה) וזל"ק :וזה כלל גדול בעבודת ה' לבינונים העיקר הוא למשול ולשלוט על הטבע
שבחלל השמאלי ע"י אור ה' המאיר לנפש האלהית שבמוחו לשלוט על הלב כשמתבונן במוחו בגדולת א"ס ב"ה להוליד מבינתו רוח דעת
ב
ויראת ה' במוחו להיות סור מרע דאורייתא ודרבנן ואפילו איסור קל של דבריהם ח"ו ואהבת ה' בלבו בחלל הימני בחשיקה וחפיצה לדבקה
בו בקיום המצות דאורייתא ודרבנן ות"ת שכנגד כולן .ויתר על כן צריך לידע כלל גדול בעבודה לבינונים שגם אם אין יד שכלו ורוח בינתו
משגת להוליד אהבת ה' בהתגלו' לבו שיהיה לבו בוער כרשפי אש וחפץ בחפיצה וחשיקה ותשוקה מורגשת בלב לדבקה בו רק האהבה
מסותרת במוחו ותעלומות לבו (הגהה (והסיבה לזה היא מפני היות המוחין שלו ונר"נ שלו מבחי' עיבור והעלם תוך התבונה ולא מבחי'
לידה והתגלות כידוע לי"ח)) דהיינו שהלב מבין ברוח חכמה ובינ' שבמוחו גדולת א"ס ב"ה דכולא קמיה כלא חשיב ממש אשר על כן יאתה
לו יתב' שתכלה אליו נפש כל חי לידבק ולהכלל באורו .וגם נפשו ורוחו אשר בקרבו כך יאתה להן להיות כלות אליו בחשיקה וחפיצה
לצאת מנרתקן הוא הגוף לדבקה בו רק שבע"כ חיות הנה בתוך הגוף וצרורות בו כאלמנות חיות ולית מחשבה דילהון תפיסא ביה כלל כי
אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ובמצותי' כמשל המחבק את המלך הנ"ל .ואי לזאת יאתה להן לחבקו בכל לב ונפש ומאד דהיינו קיום
התרי"ג מצות במעשה ובדבור ובמחשבה שהיא השגת וידיעת התורה כנ"ל הנה כשמעמיק בענין זה בתעלומות תבונות לבו ומוחו ופיו
ולבו שוין שמקיים כן בפיו כפי אשר נגמר בתבונת לבו ומוחו דהיינו להיות בתורת ה' חפצו ויהגה בה יומם ולילה בפיו וכן הידים ושאר
אברים מקיימים המצות כפי מה שנגמר בתבונת לבו ומוחו הרי תבונה זו מתלבשת במעשה דבור ומחשבת התורה ומצותיה להיות להם
בחי' מוחין וחיות וגדפין לפרחא לעילא כאלו עסק בהם בדחילו ורחימו ממש אשר בהתגלות לבו [בחפיצה וחשיקה ותשוקה מורגשת בלבו
ונפשו הצמאה לה' מפני רשפי אש אהבתו שבלבו כנ"ל] הואיל ותבונה זו שבמוחו ותעלומות לבו היא המביאתו לעסוק בהם ולולי שהיה
מתבונן בתבונה זו לא היה עוסק בהם כלל אלא בצרכי גופו לבד [וגם אם הוא מתמיד בלמודו בטבעו אעפ"כ אוהב את גופו יותר בטבעו]
וזה רמזו רז"ל באמרם מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה והוה ליה למימר מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה .אלא הענין כי
דחילו ורחימו שבהתגלות לבו הם המתלבשים במעשה המצות להחיותם לפרחא לעילא כי הלב הוא ג"כ חומרי כשאר אברים שהם כלי
המעשה אלא שהוא פנימי וחיות להם ולכן יכול להתלבש בהם להיות להם גדפין להעלותם .אך הדחילו ורחימו שבתבונות מוחו ותעלומות
לבו הנ"ל גבהו דרכיהם למעלה מעלה מבחי' המעשה ואי אפשר להם להתלבש בבחי' מעשה המצות להיות להם בחי' מוחין וחיות להעלותן
לפרחא לעילא אם לא שהקב"ה מצרפן ומחברן לבחי' המעשה והן נקראות בשם מחשבה טובה כי אינן דחילו ורחימו ממש בהתגלות לבו
כי אם בתבונת מוחו ותעלומות לבו כנ"ל (הגהה (וכמ"ש בזוהר וע"ח דתבונה אותיות ב"ן וב"ת שהן דחילו ורחימו ולפעמים התבונה יורדת
להיות מוחין בנוק' דזעיר אנפין שהן אותיות התורה והמצות והמשכיל יבין)) אך צירוף זה מצרף הקדוש ברוך הוא כדי להעלות מעשה
המצות ועסק התורה הנעשים על ידי מחשבה טובה הנ"ל עד עולם הבריאה מקום עליית התורה והמצות הנעשים ע"י דחילו ורחימו שכליים
אשר בהתגלו' לבו ממש אבל בלא"ה נמי עולים לעולם היציר' ע"י דחילו ורחימו טבעיים המסותרים בלב כל ישראל בתולדותם כמ"ש לקמן
באריכות.
וביותר מבאר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש זי"ע (תורת חיים פר' בא מעמוד קכח ואילך) :וי"ל תחלה שרש ענין בחי' עיבור בגשמי'
בקטנות במעי אמו שהולד ראשו בין ברכיו [מקופל ואוכל מה שאמו אוכלת דרך הטבור כו' .פי' מקופל ראשו בין ברכיו] שזהו מוחין
דחב"ד נעלמ[י'] בחג"ת ונה"י שהן הירכים בבחי' הקטנות מאד ,והיינו ענין [קטנות המדות כמו שהן מצומצמים ונעלמים מאד בשכל בבחי'
עיבור והתכללות כולד במעי אמו ,והוא] מה שאנו רואים שיש מציאות אהוי"ר במוח בינה כאשר [י]תבונן האדם בדבר מה שהוא טוב לו
שיחייב שכלו ודעתו שיאהוב אותו הדבר שהוא טוב בעיניו ,או להיפוך בהתבוננו' בדבר מה שהוא [רק] רע לו ומזיק שיחייב שכלו שישנא
אותו [או] יפחד ויברח ממנו ,אזי עדיין [אוי"ר זו] כלולים בהעלם גדול בהתבוננות זו ואינם ניכרים במציאות כלל עדיין אפי' בהרגש
התפעלות השכל כלל ,כי כאשר המוח מתפעל באוי"ר נכרים עכ"פ במציאות מדות אהוי"ר רק שהן במוח עדיין אבל כשאינם עדיין בבחי'
התפעלות מורגש[ת] במוח כלל רק מה ש[י]חייב שכלו ודעתו שראוי לאהוב דבר זה ועדיין אין לו התפעלות במורגש גם במוחו זה[ו] הנק'
בחי' קטנות המדות שכלולים ונעלמים בשכל בתכלית ,כי מה שהשכל נותן חיוב לאוי"ר אין זה מהות מדות במציאות רק בחי' נה"י דבינה
(שנק' תבונה שהוא פנימי' המח ').וכמו שידוע לכל מתחיל בעבודה הנ"ל בהתבוננות שגם שיוקלט היטב ההשגה אלקי' במוח בגדולת ה'
איך שמחיה את הכל מאין ליש וכה"ג לא יוליד מזה התפעלות אהוי"ר בהרגש המוח ג"כ ,רק שראוי לאהוב את ה' [ו]לילך בדרכיו וליפחד
ולירא מה' להיות סו"מ בפו"מ (שנק' בכ"ן דארף מען כו') שכך יאתה ע"פ התבוננות אלקי' שמחייב זה כו' ,וההשגה האלקי' מקפת לחיוב
זה דאהוי"ר מכל צד עד שנכללים ובטלים שם במציאו"ת (משא"כ אוי"ר שהן בבחי' התפעלות ממש במוח בינה נק' דו"ר שכליים שבאים
בבחי' גילוי [ה]הרגשה ממש ,אבל כשהשכל וטעם נעלם הוא בחיוב הזה דאהוי"ר זהו ענין מה שראשו בין ברכיו שחב"ד שבמדות נעלמים
בנה"י שאין נראה רק החיוב לאהוי"ר לבד כו') .וזהו הנק' מ"ם סתומה שסתום מכל צד כולד הסתום במעי אמו בלתי ניכר במציאות בפ"ע
כך המדות אוי"ר סתומים ונעלמים וכלולים בבינה והשגה כנ"ל ורק דרך בחי' העלם ומקיף נמשך למדות אלה שהן בבחי' הקטנות כולד
שמקבל דרך הטבור [מ]מה שאמו אוכלת ולא דרך פיו כי פיו סתום וטבורו פתוח כו' כי המוחין שלו סתומים ונעלמים בתכלית כו' (ויובן
זה גם עכשיו בזמן הגלות שנמשל לעיבור כידוע במאמר המשנה [אפילו בשעה] שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עובר"ה כו' [ש]מדות
דאהוי"ר שבכנס"י הן בבחי' הקטנות רק לחיוב [אוי"ר] בלא טעם [ו]מוחי' מגולים ו[ה]השגה דבינה מקפת מרחוק ,אמנם נמשך חיזוק וחיות
מבחי' העלם ומקיף דבינה למדות אהוי"ר אלה עד שהן חזקים וקיימים לענין מעשה בסו"מ וע"ט כאלו הן מקבלים חיות ואור מבחי' המוחי'
בגילוי במורגש ויותר מזה וכמ"ש מי יתנני כירחי קד"ם שמלמדים לתינוק כל התורה בבחי' [ה]מקיף דנר"נ כו'[ ,וראי'] שלע"ל בגאולה
שנק' לידה [י]פתח [ה]סתום וירא[ו] בעין כולד הנולד ש[נ]פתחו עיניו כו') (וזהו אוכל מה שאמו אוכלת שהוא א"ם הבנים דכנ"י שכלולים
ב"ה כל נש"י בבחי' עיבור בזמן הגלות כידוע (וגם מאכל דלחם דתו' אוכל דרך טבורו [לכריסו] לבד כמ"ש במ"א) ,וזהו מ"ם סתומה
דלמרב"ה המשר"ה כו' שהוא בחי' בינה אם הבנים כמ"ש כי א"ם לבינה תקרא בעוד שכלולים נש"י כלולים בה בבחי' עיבור בבחי' תלת גו
תלת כו') .והנה מ"ם סתומה זו לבד ענין הסתומים שסתום מכל צד שלא יצא הולד ,משא"כ מ"ם פתוח"ה שמולדת המדות שנק' ולד והוא
מאמר פתוח כמשי"ת ,הנה עיקר הסתימות דמ"ם סתומה הוא על ענין הסתימות וההעלם דנקודת אור החכמה שנק' טפת אבא באימא,
ג
מדת הגדול ,אזי הוא חירות שלימה ,כמו שמבואר ענין זה בביטויים שונים:
בסידור תפלה למשה (לרמ"ק; שער ה סימן יא)
וז"ל :תקע בשופר גדול יש שופר סתם ויש שופר
בינה בחכמה; בינה
גדול שופר סתם הוא בחינת הבינה בגבורה והיינו בגבורה:
אילו של יצחק ומשם נמשך גאולה בלתי שלימה מה שמבואר כאן בלשון האריז"ל ששופר קטן
דהיינו סטרא דיובלא דנפקו ישראל ממצרים הוא בתבונה ושופר גדול הוא בבינה ,מצינו
ולכך לא היתה גאולתם שלימה אמנם שופר גדול שנקרא גם כן בלשון אחר ,והוא :שופר קטן הוא
היינו בחי' הבינה בחכמה שמשם הוא גדול בבינה שבגבורה ,והשופר גדול הוא בבינה
מסטרא דגדולה חסד אברהם ומתמן מתערי רחמי שבחכמה ,והחילוק ביניהם ,כי כשהבינה הוא
ולא דינין והתוקע השופר הזה אל הגאולה הוא בגבורה ,אין החירות שלימה ,ויש אחריה גלות,
החכמה ומשם נמשך הגאולה ברחמים גדולים אבל כשהבינה הוא בחכמה ,והוא מקור החסד,
והוא ענין נקודה בהיכלא שההשגה דמקיף דבינה היא המקפת ומסתרת ומעלמת לנקודת אור החכ' בתוכה מכל צד (כמו הברקת נקודת
המושכל שנעלם ונסתר בהעלם תמצית ההסבר וההשגה שנק' עומק המושג טרם שבא להשגה והבנה בגילוי שנק' פנימי' בינה והוא כח
המוליד את השכל שנסתר עצם נקודתו כשבא לכלל עומק ההשגה דוקא ,משא"כ בגילוי ההשגה יכולים לעמוד על נקוד' דחכמה) .וזהו
כמשל כח ומקור כח המוליד את הולד שהוא בא בהעלם גדול בהיותו סתום במעי אמו עד שמתפשטים גידול אבריו בשר יוצא לגילוי כל
מה שהוא בהעלם בכח המוליד בטפת הדכר שהוליד את הולד ,וכך הוא בבחי' טפת אבא שהוא מקור קסאּ המוליד למדות דאהוי"ר סתום
אור כחו במדות אלה אע"פ שכבר יצאו מכח המוליד דאור טפת יסוד אבא אבל הוא סתום ונעלם בבינה כנ"ל ע"כ המדות האלה הן סתומים
ונעלמים בבינה בתכלית הקטנות כנ"ל עד שמתפשטים ויוצאי' לגילוי (כמ"ש בזהר ע"פ מראש צורים אראנו כו'( ,ודוגמא לכ"ז הוא מה
שאנו רואים בתושב"כ ותושבע"פ שנק' חו"ב וספר וסיפור כו' דתושב"כ היא בחי' נקודה דאור אבא [ד]חכ' שבא הכל בסתימות ובקיצור
בכל פ' ופ' ובתושבע"פ בא העלם זה לגילוי כמו שנדרש מכל אות וקוץ תלי תלים של הלכות כמו מנלן א"ק כו' כמו יש אם למקרא יש אם
למסורת ,אבל עד שבא לגילוי גמור במשנה ותלמוד הכל סתום ונעלם בהיכל דבינה כמ"ש במ"א עמ"ש אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני
כו' וכן מ"ש הביאני המלך חדרי"ו וכמ"[ש] אשר כתבתי להורותם להרת"ם כתי' ועכ"ז כשבא לגילוי גמור בו"ק דשיתא ס"מ נאמר אל
תטוש תור"ת אמ"ך כולד הנולד כו' וד"ל ).אך הנה עדיין י"ל בענין בחי' [ע]יבור דקטנות דולד במעי אמו שראשו בין ברכיו כנ"ל שלפי
הנ"ל הרי יש בזה ב' ענינים הפכיים בנושא א' ממש ,שהרי עיקר ענין בחי' העיבור הוא שהמדות דאוי"ר דהיינו מה ש[י]חייב השכל שראוי
לאהוב ולירא כו' הוא כלול בהעלם בשכל דבינה הרי השכל עיקר והמדות טפלים ובטלים במציאות[ן] לפי שנכללים בשכל ,וענין ראשו
בין ברכיו היינו שהשכל והמוחי' כלולים בהעלם גדול [במדות] תלת גו תלת [כו'] כנ"ל שהוא להיפוך שהמדות נראי' עיקר והשכל והטעם
שבהן בהעלם הן כמו טפל לעיקר ,ואיך יוכל להיות ב' הפכים בנושא א' .ובאמת זה וזה נק' בחי' קטנות אלא שהעלם והתכללות המדות
בשכל נק' קטנות המדות בכלל והעלם השכל במדות נק' קטנות המוחי' ושניהם כא' באים .וכידוע שיש ב' מיני העלם ,העלם העליון
בתחתון והעלם התחתון בעליון ,והן ב' מיני מלויים הפכיים ויכולים להיות כא' .והוא מה שאנו רואים [בעבודת ה'] בענין אהוי"ר דקטנות
מה שהשכל מחייב אהבה או יראה אע"פ שהן בהעלם ובקטנות העיבור והתכללות בשכל המחייבן הנה יש באהבה ויראה זו בכח ובהעלם
כל מה שעתיד לימשך בהן בחי' המוחין דגדלות דאו"א שהוא לאחר שנולדים המדות אהוי"ר בלב יתגדלו בטעם ושכל גמור והתפעלות
האהוי"ר כמ"ש לפי שכלו יהולל איש כו' (כמשי"ת) ,רק שהמוחי' הללו הן עכשיו באהוי"ר זו בכח ובהעלם בבחי' נה"י שבהן לבד שזה ענין
ג' [גו] ג' ראשו בין ברכיו כו' (שהוא רק ההודאה שכך יאתה ע"פ השכל ,וג"ז אמת דההודאה זו כלולה בהתכללות בשכל כאלו אינו במציאות
בפ"ע כלל ונק' מח' טובה שה' מצרפה למעשה (כמ"ש בלק"א פי"ו) דהיינו שעתידה מח' שבהודאה זו לבא למעשה כשהוא בבחי' גדלות
המוחי' וגדלות המדות בגילוי חג"ת ונה"י כנ"ל דבזמן הגלות שנק' עיבור בחי' אוי"ר זה שבהעלם בשכל חזקי' מאד לענין מעשה בסו"מ
וע"ט כל היום כמו ש[י]הי' בלידה כו') .ודוגמא לזה דיבור שכלול בהעלם במח' שהוא מתעלם בדבור אח"כ בהתפשטות והרחב[ה] או כמו
טעם לרצון שכלול ברצון שלמעלה מן הטעם ,וזהו העלם השכל ברצון שבשעה זו עצמ[ה] יש העלם [ו]כח הרצון בטעם זה שעתיד
להתפשט ולהתגלות בהרחבה כמו והחכ' מאין תמצא מההעלם לגילוי כידוע וד"ל .ונמצא כשהמדות דאהוי"ר הנ"ל כלול[י'] בהעלם בשכל
לפי שאינם רק קצה האחרון של השכל שהוא רק מה שהשכל נותן ומחייב לאהוי"ר ואינם נחשבים מאומה לגבי עיקר השכל ,הרי באותה
שעה עצמה השכל בהעלם גדול במדות אהוי"ר הללו הרי לא נשאר בהן רק [מה] ש[י]חייב לאהוי"ר לבד שהוא רק ההסכם לבד כו' ,וא"כ
קטנות המוחי' שבמדות הללו בהעלם וקטנות המדות שהן בהעלם בשכל הן באים כא' ממש ,רק שמ"מ יש הפרש בזה דבחי' קטנות המדות
הוא מצד שכלולים במוחי' דאימא כמו אוכל מה שאמו אוכלת כו' שהרי אין קיום לאהוי"ר הנ"ל רק ממה שהשכל יחייב והן עצמן בלתי
מורגשים כלל רק מה שהשכל נותן שיאהוב כו' ,ובחי' קטנות המוחי' במדות הללו הוא מוחי' דאימא ששייך להתפעלות המדות הללו כשיהי'
בגדלות שזהו השכל שייך רק להמדות ולא מוחי' דאימא עצמה ,אבל מה שהשכל מחייב אהוי"ר הוא בעצם המוחי' דאימא ממש (והוא
בחי' ז"ת דאימא כמשי"ת) וד"ל .והנה ידוע שיש ה' מדריגות עיבור יניקה ומוחי' ובמוחי' יש ב' מדריגות מוחי' ששייך למדות לבד ומוחי'
דאימא הוא הנמשך בשביל גדל[ו]ת המוחי' שבמדות ,והב' גדלות המוחי' דאימא עצמה במדות והוא הנק' גדלות ראשון דאימא ,והג' גדלות
שני באבא (והוא ענין למ"ד מ"ם דצל"ם והצ' הוא המוחי' שמצומצם לפי המדות לבד כו' וספי' ומ"ת הן גדלות ראשון דאימא וגדלות שני
דאבא) ונמצא יש כאן ה' מדרגות.
ד
קרוב מאוד לכל אחד ואחד :כשהאדם חוטא אזי שאין אחריה גלות לזה אמר תקע בשופר וכו'
פוגם בשמותיו של הקב"ה ,כי כל התורה כולה ומשם הגאולה העתידה לעורר החירות שאין
הרי הן שמותיו של הקב"ה .ומהו ענין 'שם' .כמו אחריה שיעבוד ועלה קאמר לחירותינו וכו'
לגבי האדם ,מטרת שמו הוא כדי לקראו שעל ידי עיי"ש.
שקוראין שמו הוא נפנה אל הקורא שמו ,כך ענין השופר על פי פשוט
כביכול שמותיו של הקב"ה הוא כדי שעל ידה
ממשיכין ומורידין את הקב"ה למטה אל האדם,
ועל דרך המוסר:
ועל ידי שלומדין תורה ממשיכין את הקב"ה עד כה נתבאר באופן עמוק ענין הב' שופרות –
למטה להאדם הקורא בתורה .ומי שעובר על מה שופר הקטן ושופר גדול .עכשיו נבאר הענין
שכתב בתורה ,הרי פוגם בשמותיו של הקב"ה. באופן פשוט יותר :ענין התשובה הוא מעין ענין
ענין שמו של הקב"ה הוא מה שנקרא בזוהר של תחיית המתים לעתיד לבוא ,כי הרשעים
ממלא כל עלמין ,אמנם יש בחינה יותר גבוה בחייהם קרויים מתים ,וכדי לחזור בתשובה,
שהוא הנקרא סובב כל עלמין ,ואיהו ממלא את צריכין השתדלות גדול כעין תחיית המתים,
השמות ולמעלה מן השמות .כשאדם עובר על מה להחיות הרשעים שיקראו שוב חיים ,ונמצא כי
שכתב בתורה ,אזי פוגם בשמות של הקב"ה, התעוררות התשובה על ידי השופר הוא מעין ענין
והיינו בממלא כל עלמין ,אבל בבחינת סובב כל קיבוץ גליות לעתיד לבוא שעל ידי השופר גדול,
עלמין אי אפשר לפגום ,כמו המשל :השממית שגם על ידי השופר קטן מחזירים הניצוצות
נמצא גם בהיכלו של המלך ואינו פגם ,כי אינו שנפלו ונתפזרו על ידי העוונות לבין הגוים ,ועל
ניכר כלל ,כמו כן במקום נעלה זו של סובב כל ידי תשובה מחזירים ,ולכן נקרא השופר של ראש
עלמין ,לא ניכר שום פגם של החטאים .וכמו השנה קטן ,לגבי השופר של משיח הנקרא גדול,
למשל כשנתקלקל המעיין וצריכין לתקנו ,הדרך כי על כל פנים הם מסוג אחד – שניהם מחזירים
שמתקנין אותו הוא על ידי שחופרים יותר עמוק הניצוצית שבין הגוים ,ומקבצים הגליותג.
במקור מוצא המעיין ושם מתקנים המעיין ,כמו ענין השופר של ראש
כן הוא למעלה ,כדי לתקן הפגמים בשמות השנה לעומת השופר
הקדושים של הקב"ה צריכים לעורר בחינת סובב גדול לעתיד לבוא:
עכשיו נבאר דברי רבינו ,לפי דרכי החסידות,
שלוקחים כל המושגים הגבוהים ,ומלמדים האדם
דעת ,כיצד זה נוגע לעצם העבודה לכל איש
ואיש ,ומפשיטים את המושגים הגבוהים ,שיהיה
ג וכמו שמבאר הישמח משה וזל"ק :א' מטעמי השופר שמרמז על שופר גדול שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' ויש להבין רמז
הזה מאי בעי הכא איזה התעוררות תשובה נצמח מזה דודאי כל הרמזים כולם להתעוררות תשובה הן אמת שכפשוטו י"ל שיראה שיזכה
לעמוד אז ביום הדין הגדול של אז.
אבל עוד י"ל כי זה מעורר כמה היא גנות החוטאים ע"פ היערת דבש ח"א דרוש א' בברכת תחיית המתים ותמצית דבריו כי תשובת החוטא
הוא כעין תחיית המתים ע"ש עד שהם מתים גמורים וצריך התחזקות תשובה גדולה כמו על המת שיחיה כמו שנאמר באלישע.
דהא יש להקשות למה נקרא שופר גדול איזה הוא קטן וצ"ל דשופר של ר"ה הוא הקטן ובוודאי בענינו כי במה נחשב מהותו והתכלית הוא
עצמותו ועל זה תסוב התמי' דגדול וקטן לא שייך רק בסוג אחד רק דזה גדול בענינו וזה קטן אבל לא בשני ענינים ושני סוגים חלוקים
והא דכתיב גדול ה' מפרש כי הוא לענין ומהולל מאוד היינו לענין השבח שאנו מתארים מה שנמצא בנו לשלימות ובוודאי גם בענין זה
צ"ל כי בו ית' יותר נכבד היא כמו דאיתא במדרש יכול כמוני כו' אבל זה הכלל לפי השגותינו שאין אנו משיגין באופן אחר אבל באמת
ולגדולתו היינו בעצמותו אין חקר כלל אין לנו תפיסה בו כלל כי הוא בענין אחר לגמרי ואם כן בשופר קשה אלא וודאי צריך לומר דגם
בשופר הזה [של ראש השנה] מעין קיבוץ גלות שמקבץ ניצוצות הנדחים והנפזרים בין הגוים ומחיה מתים ,ואם כן הוא ענין אחד ,ולכך
נקרא זה גדול ,ולזה בא הרמז הזה [שהוא גדול מזה שאנו תוקעים ,שהוא גם כן דוגמא לתחיית המתים ,ונמצא הם על כל פנים בסוג אחד
והבן].
ה
כל עבודתינו בעולם הזה הוא לעורר כל עלמין ,שהוא המקור של ממלא כל עלמין,
ההתעוררות על ידינו להתקרב אל הקב"ה ועל ועל ידי כן מתקנים כל הפגמיםד.
ידי זה נתעורר ההתעוררות מצד הקב"ה להתקרב וזאת נעשה על ידי השופר של ראש השנה.
אלינו .כי תכלית משרת היצר הרע הוא להשכיח אמנם השופר שלעתיד לבוא ,הוא לגלות ענין
בלבנו את מציאת ה' ,ועבודתינו בעשיית המצוות יותר עמוק וגבוה מבחינת סובב כל עלמין ,וזהו
הוא לקבוע בלבנו זכרון מציאת ה' ,ובפרט עצם המאציל ,כי לעתיד לבוא גם הבחינה של
במצוות שופר שהוא לעורר ישנים מתרדמותם, סובב כל עלמין יהיה בבחינת ממלא כל עלמין,
להתקרב לה' באתערותא דלתתא ,ועל ידי זה ועל ידי השופר הגדול ימשיכו את בחינת עצם
מעוררים הזכרון אצל הקב"ה לזכור בנו המאציל להיות לבחינת סובב כל עלמיןה.
ולהתקרב אצלינו .אמנם לעתיד לבא יתבטל
עבודה זו ,כי יתגלה שישראל וקוב"ה כולא חד, אופן הב' :שופר קטן של
ולא היה מעולם שום פירוד ,ולכן לא יצטרך ראש השנה באתערותא
אתערותא דלתתא להתקרב אל הקב"ה ,כי דלתתא לעומת שופר
מעולם לא התרחקנו .וזו החילוק בין שופר קטן גדול לעתיד לבא:
ד וכמו שמבאר הבעל התניא זי"ע (ליקוטי תורה לשבת שובה סז ).וזל"ק :כי הפגם הוא שפוגם בתורה שהיא חכמתו ית' וכך חייבה חכמתו
להיות זו מ''ע וזו מל''ת אבל למעלה מהחכמה שם אין פגם מגיע כי שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך והעובר על התורה שהיא בחי'
חכמה צריך להמשיך ממקום עליון למעלה מן החכמה היא בחי' ממעמקים וכמו עד''מ אם נתקלקל מוצא מים צריך לחפור בעומק המעיין
לתקן וכך אנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכולהו פי' ממלא כל שמהן שהתורה כולה היא שמותיו של הקב''ה שכמו שע''י שם
האדם אשר יקרו לו הנה ע''י קריאה זו נמשך האדם ופונה אל הקורא כך התורה היא בחי' שם להקב''ה להיות קוראין וממשיכין גילוי
אלקותו ית' ע''י התורה כי רמ''ח מצות הן רמ''ח אברין דמלכא שבהם נמשך חיות ואור א''ס ב''ה כמו שבאברי האדם עד''מ נמשך הדם הוא
הנפש ולכן ע''י התורה נמשך אור א''ס ב''ה אבל מי שהעביר את הדרך ופגם בתורה הנה זאת תקונו לשוב אל ה' ממעמקים מעומקא דליבא.
וכמ''ש ויצעקו אל ה' בצר להם ואזי ממשיך מעומק העליון בחי' אור א''ס ב''ה עצמו הסוכ''ע כי הוא הממלא כל שמהן ואיהו שלימו דכולהו
ועי''ז משלים וממלא כל החסרונות והפגמים.
ה כמו שמבאר הבעל התניא זי"ע (ליקוטי תורה לראש השנה נט ,ג) וזל"ק :והנה כל זה הוא בחי' שופר דר''ה שע''ז נאמר ואד' הוי' בשופר
יתקע כו' (ועמ''ש ע''פ כי כארץ תוציא צמחה כו' כן אד' הוי' יצמיח כו' שזהו ההתגלות שבר''ה כו' ע''ש) אבל לעתיד לבא כתיב והיה ביום
ההוא יתקע בשופר גדול והענין כי הנה כבר נת' ענין שופר דר''ה שהוא להמשיך להיות בחי' ממכ''ע שהוא ענין התהוות מדת מלכותו ית'
כאמרם ז''ל אמרו לפני מלכיות כו' וכן למלאות כל הפגמים שנעשו בשם הוי' שבבחי' השתלשלות שהוא ג''כ בחי' ממלא כנ''ל יו''ד בחכמה
כו' וההמשכה היא מבחי' סוכ''ע שהוא רצון העליון ועי''ז הוא ממלא כל שמהן כו' וזהו ענין שופר (ועמ''ש מזה בד''ה תקעו בחדש שופר
ובד''ה שוש אשיש) אמנם עכ''ז נקרא שופר סתם ולא שופר גדול והענין כי הנה גם בחי' סוכ''ע אע''פ שהוא בחינה מה שאינו מתלבש
ונתפס בתוך העולמות והוא בחי' לא שניתי כו' כמבואר למעלה עכ''ז מאחר שהוא בחי' סובב ומקיף לעלמין א''כ הוא בגדר בחי' עלמין
וכמו עד''מ השמים והארץ שהשמים מקיפים את הארץ וכל אשר עליה וסובבים סביב הארץ תמיד שאע''פ שמאוד גבוה שמים מעל הארץ
עד שהארץ היא רק כגרגיר חרדל לגבי השמים עכ''ז יש להם ערך זה לזה עד שמוכרח שגם השמים יש להם תכלית וגבול כיון שהם
המקיפים הארץ כו' רק שאעפ''כ גבהו שמים מעל הארץ כו' ועד''ז יובן ג''כ הנמשל בענין סוכ''ע וממכ''ע דאע''פ שבחי' סוכ''ע הוא בבחי'
אין סוף לגבי ההארה המתלבשת בעולמות להיות ממכ''ע ולא כמו בגשמיות שהשמים הם בעלי גבול ממש עכ''ז מאחר שהוא בחי' סובב
ומחיה לעלמין בבחי' מקיף עכ''פ הוא בערך וגדר בחי' עלמין אבל עצמותו ית' מובדל לגמרי מגדר בחי' עלמין אפילו מלהיות מאיר בבחי'
סובב ומקיף כו' ויתגלה לע''ל כי הנה כתיב הללוהו כרוב גודלו פי' שיש הרבה מיני גודלו זה למעלה מזה עד אין קץ ותכלית ולכן נאמר
כרוב גודלו ולא נאמר כגודל גודלו ומה שעתה הוא בחי' סובב ומקיף יתגלה לעתיד בבחי' פנימי וזהו ענין והיה ביום ההוא והוא ע''ד מ''ש
ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה שבחי' הוא בחי' סתים דהיינו בחי' סוכ''ע כמ''ש בספ''ד ס''פ תרומה (דקע''ז ע''ב) ע''פ הוא עשנו הוא
אקרי מאן דסתים ולא שכיח כו' יהיה לע''ל בבחי' זה שהוא בחי' התגלות לנוכח וע' בזהר פ' שלח (דקע''א ע''א) מענין ביום ההוא ובפרדס
שער י''ד פ''ג והנה אז כאשר יומשך בחי' סוכ''ע להיות בבחי' גילוי ממש אזי יומשך בחי' סובב מבחי' עליונה יותר (דהיינו מבחי' שאינו
בגדר עלמין כלל ועמ''ש מזה בביאור ע''פ הבאים ישרש יעקב כו' שזהו ענין השמים החדשים כו' ע''ש והיינו בחי' אשר אני עושה אני
די יקא הוא המאציל עליון ב''ה כו' משא''כ בשמים דעכשיו כתיב ואת כל אלה ידי עשתה כו' וההפרש זה בין בחי' ידי עשתה לבחי' אשר
אני ממש עושה יובן עפמ''ש בד''ה ויושט המלך לאסתר בענין ההפרש בין בחי' שרביט הזהב אשר בידו ובין מ''ש אח''כ ויושט המלך כו'
ע''ש ג''כ מענין זה) ואזי יתקע בשופר גדול פי' דכמו בשופר דר''ה עכשיו הוא בחי' ההמשכה מסוכ''ע בממכ''ע כן גם לע''ל שיומשך מבחי'
עליונה הרבה יותר להיות בבחי' סובב אזי ג''כ השופר יהיה המשכה מבחי' ומדרגה העליונה העצומה ההיא ולכן נקרא שופר גדול שהוא
המשכה מבחי' שאינו בגדר עלמין כנ''ל ולגדולתו אין חקר למעלה מעלה מבחי' ההמשכה שמבחי' שופר סתם.
ו
ולא יהיה בהתעוררת דלתתא ולא בהתעוררות של ראש השנה לבין שופר גדול דלעתיד לבא ,כי
דלעילאו. לעתיד לבא 'יתקע' בשופר גדול ,בדרך ממילא,
דרך החסידות בכוונות האריז"ל:
מאור ושמש פרשת נצבים
הבא לְ ַמ ֵּלא יָ ד ֹו לקרב אל העבודה -עבודת הקודש לעבוד ה' ,ראוי לו שילמוד
ענינים הפנימים אשר רמוזים בהתורה ,ושתבא נפשו בסודה וסוד המצות ,כי זה הוא
יסוד לאהבה ויראה האמיתים ולהכיר גדלות בוראו יתברך .אכן ,בזמננו זה לא יתכן
לאדם לכוין כוונת התפילה המסורים בידינו בסידור האר"י ז"ל ,הן מתוך הכתב והן
ללמדם ולכוונם בעל פה .וכן שמעתי מאדמו"ר הרב הקדוש האלקי רבן של כל בני
הגולה רבינו אלימלך זצוק"ל לבל יחשוב אדם מחשבות וחשבונות כוונת השמות ,רק
יקשר נגלו ונסתרו שהוא נפשו ורוחו ונשמתו באין -סוף ב"ה ,ועל ידי זה הוא מקשר
כל התגלות העולמות ופנימיות העולמות בו יתברך .וכל כך תהיה מחשבתו דבוקה
בנועם ה' ,עד שלא יהיה לו פנאי אפילו רגע לכוון הכונות .ואדם אשר בתפלתו
בבחינה זו -נעשים הכונות והיחודים מאליהם על ידי תפלתו.
הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למיילaidenbesht@gmail.com :
קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות .אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים
שבספרי חסידות ,ואתה רוצה לקבל בהירות בענין ,פנה נא למערכת ,ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים.
ו וכמו שביאר לנו הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע (רסיסי לילה אות לה) וזל"ק :ובכל ראש השנה השופר הוא מצד השתדלות אדם
שאנו תוקעים בשופר ולכן אין נקרא שופר גדול דגדול רצה לומר המתפשט עד אין קץ ותכלית .וזהו ביום ההוא שיתקע מעצמו ולא פירש
מי התוקע כי אנו טוענים השיבנו וגו' והשם יתברך אומר שובו אלי וגו' (מדרש רבה סוף איכה ה ,כא) וביום ההוא שיתברר האמת דקודשא
בריך הוא וישראל כולו חד לא שייך כלל לקרוא האתערותא על שם אחד ביחוד כאילו יש מעורר ומתעורר כי באמת כולא חד ואין שם
מבוא להשתדלות אדם ולא לבקשת השיבנו שזה מצד השתדלות אדם מבקש אתערותא דלעילא .אבל באמת קדושת ישראל מעצמו הוא
דבוק בהשם יתברך ויתקע מעצמו ולכך הוא גדול בהתפשטות .מה שאין כן בכל ראש השנה דצריך למעשה ידי אדם לתקוע אינו
בהתפשטות גמור לאובדים ונדחים גמורים לבוא לגמרי להשתחוות וגו' רק הוא כפום אתערותא דלתתא.
ז
מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש
גליון כ"ד | פרשת ראה תשפ"ו
עדן השבוע :להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם
אל מעלת כבוד הקורא היקר!
בשבוע העבר על"ט התחלנו בס"ד ללמוד ולהתעמק בדברי מהרח"ו ז"ל בכוונת מצוות תקיעת שופר,
וב"ה קיבלנו על זה הארות חשובות מהקוראים שהמה שבעים רצון מזה ,ובעז"ה נמשיך בזה הלימוד,
להתבונן ולהתעמק בדברי מהרח"ו לאור דברי גדולי מאורי החסידות זי"ע ,נקודה אחר נקודה ,שלב אחר
שלב ,ובתפילה לאל חי שזה יקרבנו וידבקנו לו ולעבודתו בס"ד.
כבר הבאנו בשבוע העבר לשון רבינו ר' חיים וויטאל זי"ע (שער הכוונות ענין ראש השנה דרוש ז):
סוד תקיעת שופר ,ובתחילה אכתוב ענין אחד שנראה לעניות דעתי ששמעתי ממורי זכרונו לברכה,
והוא זה ,כי ב' שופרות הם ,שופר הקטן ביום ראש השנה והוא בתבונה ,ושופר הגדול לעתיד לבוא
באימא עילאה הנקרא בינה ,כמו שאמר הכתוב (ישעי' כז יג)' :והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול',
מכלל דאיכא קטן ,וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה (זהר ואתחנן רסו.):
וזהו משל לחכמה ובינה שבאצילות .כי הכתר ענין השופר שמרמז אל
עליון (פרצוף העתיק יומין) נקרא בלשון 'בינה':
החסידות 'תענוג' (ענג) ,אמנם כשהתענוג עדיין
ונמשיך לבאר מה עניינה של שופר שהוא
בדרגות החכמה ,נקרא ה'תענוג' 'עתיק' ,מלשון
בבינה .ונאמר על זה הדרך :ענין של חכמה הוא
שנעתקה מההשגה .וכשיורדות בדרגות הבינה,
עצם כל דבר ,שעדיין אינו בהתגלות רק בהעלם
אזי נתגלה התענוג עליון להיות דבר מושג וגלוי.
שכלו יצא כברק ניצוץ של רעיון ,ועדיין לא
ולכן נמצא העולם הבא בדרגות בינה ,כי עולם
נתגלה לו מהות עומק ורוחב הרעיון .אח"כ
הבא הוא תענוג שמשיגים ,ובבינה משיגים
כשמרחיב דעתו ושכלו להבין עומקו ורוחבו של
התענוג.
הרעיון ,ומתבונן בזה הרבה לכל הצדדים ,אזי
שבת – חכמה; יום טוב – מתגלה לו עצם הרעיון שהיה מקודם מכוסה
בינה: בשכלו.
א
ישראל במשך השנים ,ועל ידי השעשועים וזהו החילוק בין יום טוב לשבת ,כי שבת הוא
בידיעת הקב"ה שיקיימו מצוותיו ברא את העולם קודש ,וקודש הוא כינוי לדרגות החכמה (אבא),
בחידוש הכללי שיתקיים למשך כל השנים) .ואחר ועל כן הגם שבשבת יש מצוות 'עונג שבת' ,מכל
כך יש חידוש העולמות פרטיים .חידוש פרטי לכל מקום התענוג של שבת הוא למעלה מהשגתינו.
אלף שנים ,והוא על ידי מדה אחת מספירת אבל יום טוב נקרא 'מקרא קודש' ,שיום טוב הוא
העליונות .דהיינו אלף הראשון במדת החסד ,אלף גילוי של הקודש ,דהיינו דרגה של בינה (אימא),
השני במדת הגבורה וכן הלאה .וכן קודם כל שנה שיכולין להשיג את התענוג ,ועל כן ניתוסף ביום
יש חידוש פרטי הכולל כל השנה ,וזהו החידוש טוב ענין של שמחה ,כי אי אפשר לשמוח רק
שבראש השנה ,שקודם ראש השנה עומד העולם כשנתגלה איזה דבר שנסתר ,ולכן 'יין ישמח' ,כי
כאילו בהתעלפות ,ועל ידי מעשה התחתונים כש'נכנס יין יצא סוד' ,ובהתגלות הסוד נתמלא
במצוות שופר מכניס הקב"ה חידוש כללי לכל האדם שמחה.
השנה .וכן בכל חודש וחודש יש חידוש כללי וכמו כן הוא למעלה ,כשנתגלה סוד החכמה,
בראש חודש לאותו החודש ע"י אחד מצירופי וזהו בדרגת בינה ,אזי ניתוסף שמחה בכל
שמות הוי"ה .וכן בכל יום ויום יש חידוש כללי העולמות.
לאותו יום ,כמו שכתוב חדשים לבקרים ,ואומרים ומעכשיו נבוא אל הביאור מה השייכות של
המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. השופר אל ענין הבינה ,למה צריכין לעורר
ואח"כ יש חידוש כללי לכל שעה ושעה ,בשעות הבינה ,שהוא התענוג העליון בהתגלות בראש
היום על ידי אחד מצירופי הוי"ה ,ובשעות הלילה השנה?
באחד מצירופי אדנ"י .וכן בכל רגע ורגע יש
חידוש פרטי להחיות מחדש את העולם ,כי לולי וכדי לבאר כל זאת ,נקדים הקדמה קצרה ,מהו
החידוש פרטי שבכל רגע ורגע היה העולם חזרה עומק החילוק בין עבודת היום של שבת לשל יום
להיות כלפני בריאת העולם וכאילו לא היה. טוב ,ואחר כך נבוא לתרץ קושיא זו בס"ד:
וראשית הגילוי לברוא העולמות היתה מצד אתערותא דלתתא ביו"ט
אתערותא דלעילא ,שכך עלה ברצונו יתברך אתערותא לעומת
להיות לו דירה בתחתונים ,וכפתגם הבעל התניא דלעילא בשבת:
זי"ע :אין טעם ברצון ,ועל תאווה אין שואלים החילוק בהשפעת האלוקית שנשפע לנו בשבת
שאלות ,למה נתאווה הקב"ה כך .וכוונתו ,כי לא ממה שנשפע לנו ביום טוב ,הוא :כי בשבת באה
היתה בזה שום אתערותא דלתתא ,רק כך נתאווה השפע האלוקי שלא על ידי מעשינו ,ובלא
הקב"ה מצד עצמו. אתערותא דלתתא ,אלא זו השפעה אלוקית
אמנם מהרגע הלז והלאה ,כל חידוש העולמות, שנשפע לנו על ידי הקב"ה באתערותא דלעילא,
העליונים ותחתונים ,חידוש הכלליות והפרטיות, וכלשון האגרא דכלה (פרשת פנחס ד"ה בכל
כולם תלויים ועומדים במעשה התחתונים ,דהיינו מועדי) וז"ל :החילוק שבין יום טוב לשבת,
באתערותא דלתתא על ידי מעשה המצוות של דבשבת באין המוחין שלא על ידי מעשינו ,מה
הנבראים .וזה נקרא יחוד השלם ,שעל ידי מעשה שאין כן יום טוב על ידי מעשינו דייקא.
המצוות של ישראל למטה ,יורדת שפע אלקי לכל ובביאור הדברים נאמר ,כי יש בבריאת
העולמות חידוש כללי וחידוש פרטי .דהיינו,
בששת ימי בראשית חידוש הקב"ה את עולמו
בחידוש כללי להתקיים לשבע אלפי שנים ,וזה
היה מחמת מדת חסדו יתברך בלבד בלי
אתערותא דלתתא (ומכל מקום כתבו הספרי
קודש שגם אז היו בחינת אתערותא דלתתא,
שהסתכל הקב"ה במעשה המצוות שיקיימו
ב
הארת התורה במתנה העולמות העליונים ותחתונים להחיותם בחיות
בהתעוררות עליונה לבד חדשא.
אפשר אי כי – ביאור ענין אתערותא
שלמטה בהתעוררות דלתתא מעורר אתערותא
להגיע לשם לעורר דלעילא:
התעוררות במקום גבוה ענין של אתערותא דלתתא מעורר וממשיך
כל כך: למטה את ההתעוררות מלמעלה להחיות את כל
אמנם יש מקומות עליונים מאוד ,והארות העולמות ,הוא על דרך הכתוב :כמים הפנים וכו'
עליונות מאוד שאינם יכולים להתעורר על ידי כן לב האדם ,שכפי בחינת ההתעוררות של האדם
התעוררות מלמטה ,מחמת גודל הארתם ,אין יד כן ממשיך על עצמו התעוררות למטה .וכמו
אדם תופס שם לעוררו ,ואי אפשר להאדם לעורר שכתוב :ה' צלך ,וביאר במדרש שה' מתנהג עם
את הארה שירד למטה .כמו התורה הקדושה האדם כמו הצל ,שהצל נראה כפי מה שהמיצל
שהוא אור של אנכי ה' ממש בלי התלבשות מתנהג ,וכמו כן הקב"ה מתנהג עם האדם מדה
בהעולמות ,והוא למעלה מגדר העולמות ,ואי כנגד מדה ,ועל ידי התעוררות של האדם למטה
אפשר על ידי מעשה התחתונים להוריד את מתעורר הקב"ה מלמעלה להחיות את העולמות.
הארתו למטה .זהו נקרא 'מתנה' ,כמו שאמרו על
א וכמו שכתב הבעל התניא זי"ע (ליקוטי תורה פר' אחרי כה ,ג) וזל"ק :נודע מה שכתוב ע"פ לעולם הוי' דברך נצב בשמים .כי דבר ה' שבו
שמים נעשו נצב שם לעולם כי לעולם הוא מהוה מאין ליש .והנה תחלת בריאת העולמות היה ברצונו ית' מעצמו ומאליו כי חפץ חסד
הוא .אך להיות חיים וקיימים לעולם מאין ליש הוא ע"י מעשה התחתונים דוקא ,עכ"ל.
ועוד כתב בליקוטי אמרים (פכ"ג) וזל"ק :ובתיקונים פירשו דרמ"ח פיקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא -לפי שהמצות הן פנימיות רצון
העליון וחפצו האמיתי המלובש בכל העולמות העליונים ותחתונים להחיותם כי כל חיו תם ושפעם תלוי במעשה המצות של התחתונים
כנודע .ונמצא שמעשה המצות וקיומן הוא לבוש הפנימי לפנימית רצון העליון שממעשה זה נמשך אור וחיות רצון העליון להתלבש
בעולמות ,עכ"ל.
ועי"ע מש"כ (ליקוטי תורה שיר השירים יא ,ד) וזל"ק :הנה נודע שתחלת בריאת העולמות הי' מפני כי חפץ חסד הוא מאליו וממילא ועכשיו
באתערותא דלתתא תלי' אתערותא דלעילא שיהי' נמשך אור א"ס להיות חפץ חסד שיהיה חסד יבנה ואתערותא דלתתא זו הוא מה שכתוב
כי אמרתי כו' שאמר דוד המלך ע"ה בעד כלל ישראל כי אמרתי פי' כאשר אני אומר אזי חסד יבנה ובחי' אמירה זו היא בלב בחינת מחשבה
ורעותא דליבא ע"י התבוננות בה' אחד מקרב איש ולב עמוק ואזי חסד יבנה ואתערותא דלתתא רוח אייתי רוח ואמשיך רוח .וכמ"ש את ה'
האמרת כו' .וכמארז "ל עשיתוני חטיבה אחת בעולם דהיינו בחי' ה' אחד כו' עכ"ל.
ועוד כתב (ליקוטי תורה שיר השירים לד ,א) :ורעיתי פי' פרנסתי ע"ד מארז"ל ישראל מפרנסין כו' ועמ"ש רועה ישראל האזינה כו' שהקב"ה
כביכול רועה וניזון מישראל שישראל עושין לו מרעה ומזון.
ועיי"ע מה שכתב (ליקוטי תורה פר' פנחס עו ,א) וזל"ק :המשכה זו שיהיה אש שלמעלה נמשך הוא על ידי לחמי דהיינו ע''ד שישראל
מפרנסין לאביהם שבשמים כמו הלחם שעליו יחיה האדם הוא משיב את הנפש להיות שורה ומתפשט בגוף שמפני חלישות ותשות כח
שבלא אכילה היתה הנפש מסתלק ת וע''י הלחם תשוב לאיתנה להתלבש בגוף להחיותו .כך הנה כל העולמות נק' עד''מ בשם גוף וכמ''ש
בת''ז וכמה גופין תקינת לון כו' וכדי שיהיה השראת והתפשטות הנשמה בחי' סוכ''ע דלאו מכל מדות כו' הוא ע''י בחי' לחם שבאתעדל''ת
נעשה אתעדל''ע להיות בחי' לאשי אש י' וזהו ענין ריח ניחוחי ריח העלאה ממטה למעלה ניחוחי מלשון נחות דרגא הורדה מלמעלה למטה
וגם לשון מנוחה כמו שפי' רז''ל נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני והכל אחד שהורדה והשפלה זו היא בחי' ירידת אש שלמעלה אש י'
מבחי' סוכ''ע בחי' רצון עליון שלמעלה מחכמה כי חכמה היא ראשית ההש תלשלות בעשרה מאמרות שנבה''ע ובראשית נמי מאמר הוא.
והנה החכמה מאין תמצא מבחינת אין שהוא רצה''ע רעדכ''ר ורצה''ע זה הוא נמשך למטה בבחי' עשיה וזהו ונעשה ר צוני וכנודע שהא''ס
ב''ה מצד עצמו כביכול לא שייך בו בחי' רצון כלל להיות לו דירה בתחתונים כי כולא קמיה כלא ממש חשיבא ואין ערוך לך ואם צדקת
מה תתן לו כו' רק שכך עלה ברצונו שעל ידי אתעדל''ת בתומ''צ אתעדל''ע להמשיך רצה''ע למטה וזהו שאמרתי היא התורה ועל ידי קיום
התורה נעשה לו בחי' רצון לדור בתחתונים שהוא בחי' גילוי כו' ,עכלה"ק.
ג
ידועים מה שמבואר בזוהר הקדוש שבתוך התורה' :וממדבר מתנה' ,שענין של מקח הוא,
תיבת 'מצוה' יש אותיות ו"ה משם הוי"ה ,ובתוך שמשלמים את ערך מה שקונים ,ועל ידי זה קונים
תיבת 'עבירה' יש אותיות י"ה משם הוי"ה ,כי על את המקח בדין ,אבל ענין מתנה הוא בלא
ידי קיום המצוה ממשיכים גילוי והארה משם ו"ה שילומים ,שיכולין לקבל דבר יקר מאוד ,שאין לו
של שם הוי"ה להעולמות ,ועל ידי שמקיימים הממון לשלם עליה ,אבל עכ"ז בדרך מתנה יכול
מצוות לא תעשה ,ואינם עוברים על רצון ה' לקבלו ,ונעשה שלו בקנין גמור .כמו כן הוא
ממשיכין את הארה משם י"ה לעולמות .ומבאר הארות שמקבלים על ידי התעוררות מעשה
הבעל התניא זי"ע ,שלכן במצוות עשה מקיימים המצוות ,אזי קונים הארות העליונים כפי ערך
המצוות במעשה ,ובלא תעשה מקיימים המצוות העבודה שעשה המצוה ,וזוהי נעשה שלו בקנין
בשב ואל תעשה דווקא ,כי הארה שממשיכין גמור .אבל לקבל הארה שיורדת מלעילא על ידי
בקיום המצוה הוא מה שמושג בעולמות ,כי הארת לימוד התורה הקדושה ,אי אפשר לקבל על ידי
שם ו"ה הוא מעלמין דאתגליין ששייכים דרך מקח וממכר ,כי אין לו לאדם בעולמו
להעולמות ,ומכיון שזה מושג לעולמות ,מקיימין ה'מעות' שנצרכים לקנות את הארה שנמשך על
המצוות על ידי מעשה ,והמעשה הן הן הכלים ידי התורה ,ואין יד אדם משגת עד הארת התורה,
לקבל את הארה .אמנם הארה שנמשך על ידי ולכן נותן לנו הקב"ה את התורה במתנה גמורהב.
קיום הלא תעשה ,זהו הארה נפלאה ועילאה משם ע"י קיום 'לא תעשה'
י"ה שזהו מעולמות דאתכסיא ,ואינם מושגים
בעולמות התחתונים ,ולכן אין עושים שום מעשה
מעוררים הארה מעלמין
בקיומים ,כי אין לנו בעולמות התחתונים הכלים דאתכסיא שאי אפשר
לקבל את הארה ,רק זה מאיר באופן מקיף לעוררו על ידי מעשה
בהעולמות ,ומאיר את העולמות ודוחים את התחתונים רק ב'שב ואל
הקליפות ומכניעםג. תעשה':
ב וכמו שהאריך הבעל התניא זי"ע (ליקוטי תורה פר' ואתחנן ב ,ד) וזל"ק :הנה לימוד התורה הוא מצות והגית בו יומם ולילה אפילו בדבר
שעדיין אינו יודע אם יוצא ממנו הפסק דין למעשה כגון כל קושיות הגמרא שאינן אליבא דהלכתא וגם אפילו מי שאינו מבין הפסק דין
מתוך הגמרא וגם אפילו בדבר שאינו נוגע למעשה כלל .והענין כי תלמוד תורה הוא רק המשכה מאתעדל''ע וכמ''ש ודברי אשר שמתי
בפיך והמשכה זו נעשית שלא ע''י אתעדל''ת שאין אתעדל''ת יכולה להשיגה רק ע''י לימוד התורה בצירופי אותיות הוא ממשיך וכמ''ש
קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה שע''י הת ורה קורא וממשיך בחי' הוי' .ולכן נקרא קורא בתורה כמ''ש
במ''א .וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ודברת בם כו' שגם הדברים אשר אנכי מי שאנכי מצוך יהי' מאליהם וממילא
על לבבך ע''י ודברת בם כי ודברת מלשון הנהגה והמשכה כמו ידבר עמים לכומר כי בם בעצמם תדבר ותמשיך בחי' אנכי מי שאנכי שהוא
בחי' אתעדל''ע שנעשית שלא ע''י אתעדל''ת כלל מפני שהיא למעלה מעלה מאתעדל''ת (וז''ש בפ' תרומה (קכ''ח א') אשתדלותא דאורייתא
כו' וזהו ענין ותורתך חנני (בתלים קי''ט כ''ט) אתה חוננת' למדע תורתך .ועמ''ש בפ' במדבר ענין וממדבר מתנה כי בחי' מדבר הוא כמ''ש
במדבר כו' בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם פי' שאין האתעדל''ת של האדם מגעת שם כלל והיינו כי ענין אתעדל''ת הוא
כמ''ש כמים הפנים כו' כן האתעדל''ת של לב האדם מעורר אתעדל' 'ע מבחי' אדם העליון משא''כ בבחי' כי לא אדם הוא אין אתעדל''ת
מגעת שם וזהו ולא ישב אדם שם כו' אלא שנמשך אתעדל''ע מצד עצמו בבחי' מתנה והוא ענין המשכה שע''י עסק התורה שנאמר בה
וממדבר מתנה כו' וזהו כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ,עכ"ל.
ג וכדמובאר כמה פעמים בדברי הבעל התניא זי"ע ראה ליקוטי תורה פר' פקודי (ג ,ב) וזל"ק :ידוע מ''ש בת''ז בהקדמה ד' ד' סע''ב וד' ה'
ע''א ע''פ זה שמי לעולם וזה זכרי שמי עם י''ה שס''ה ל''ת ו''ה עם זכרי רמ''ח מ''ע .והנה י''ה למעלה מבחינת ו''ה שהרי י''ה הוא שם בפ''ע
גם פי' יהא שמיה רבא י''מ שם י''ה רבא כו' כמ''ש בטא''ח רסי' נ''ו וכמ''ש ג''כ בענין הנסתרו ת לה' אלקינו י''ה והנגלות ו''ה נגלות כו' וכן
שמי למעלה מבחי' זכרי כמובן ממ''ש בגמרא ספ''ג דפסחים וא''כ הל''ת הם גבוהים ממ''ע ולכן עבר על מ''ע ושב לא זז משם עד שמוחלין
לו משא''כ במל''ת תשובה תולה כו' והיינו לפי שנמשכים מבחי' י''ה וכמ''ש במ''א בד''ה לבאר עני ן יוה''כ .וזה יפלא לכאורה שהרי המ''ע
ענינם גילוי והמשכת אלקות ע''י מעשה זו דרמ''ח פקודין הם רמ''ח אברין דמלכא .ובל''ת ליכא שום מעשה רק שיושב ואינו עובר עבירה
א''כ איך יהיה זה גדול מהעושה מ''ע אך הענין דאדרבה היא הנותנת דלפי ששרש הל''ת ממקום גבוה מאד מבחי' י''ה ע''כ אין להם כלים
ד
בשלימות הבנין הנפלאה .וכמו כן כביכול שבת הוא על ידי
מתעורר להקב"ה בגמר תיקון כל העולמות אחר אתערותא דלעילא לבד
ששת ימי המעשה ,תענוג נפלא בשלימות
במנוחה כי אין לנו שום
העולמות שברא ,וזהו התענוג הוא מעצם שלימות
גמר העולמות ,בלא התעוררות מעשה הנבראים, מעשה מצוה שיכול
רק התענוג הוא ממעשה הקב"ה שגמר את להוריד הארה הגדולה של
מלאכתוד. שבת קודש:
מהות של ראש השנה – ועל דרך זה הוא ענין התורה והשבת ,כי התורה
הוא הארה גדולה עוד יותר מההארה של קיום
התעוררות תענוג חדש
מצוות לא תעשה ,ואין לנו הכלים לקבל את
להחיות את העולמות: ההארה של התורה ,ולכן מקבלים התורה במתנה,
והנה ענין של ראש השנה ,הוא כמו שכל מסחר כי אין לנו מה לשלם .וכן השבת נקרא מתנה ,כי
ומפעל ,עושה פעם אחת בשנה חשבון כללית על השבת אינו תלוי במעשה התחתונים רק הוא
ההוצאות וההכנסות ,לראות אם יש תכלית קבוע וקיימא ,וגם אין בו שום מצוה מעשיית
ותועלת להמשיך בהמפעל והמסחר .ובשעת שעושים בשבת ,רק כל ענין השבת הוא רק
עשיית החשבון הכלכלי עדיין נמשך עבודת לשבות וינוח ממעשה ועבודת החול ,כי הארת
המסחר ,אבל חסר שם התענוג של הפעלת השבת בא על ידי אתערותא דלעילא לבד ,כי אין
המפעל ,כי עדיין אינם יודעים אם יש תועלת לנו הכלים במה להתעורר ולהגיע עד מקום
מכל המפעל. שמשם בא הארת השבת.
ועבודת ראש השנה על ידי השופר הוא לעורר שעשועים של הקב"ה:
מחדש תענוג כביכול להקב"ה לחדש את עולמו
ענין של שבת הוא שמשתעשע הקב"ה בעצמו
מתוך תענוג ,שיש תועלת במפעלו.
ובעולמו כביכול ,ושונה הדבר משאר ימים טובים
וזהו עומק המכיוון שהשופר הוא בבינה, שמשתעשע הקב"ה עם עמו ישראל ,והשעשועים
שתועלת השופר הוא לעורר ולגלות את התענוג הוא עם ישראל .וענין תענוג של הקב"ה עם
של הקב"ה במה שיש לו בעולמו ,להמשיך ליתן עצמו כביכול הוא תענוג העליון והארה נפלאה
חיות מתוך תענוג. שאין יורדות למטה על ידי שום מעשה המצוות.
ובזה מבאר הבעל התניא זי"ע הטעם שאין כמו שמצאנו בעולמנו ,כשגומרים לבנות בנין
תוקעים שופר בראש השנה שחל להיות בשבת, נאה ומפואר לאיזה מוסדות או ישיבה ,עושים
כי מאחר שיורדת בשבת תענוג נפלא מאוד ,של סעודה גדולה ומפוארת לחנוכת הבית ,כי
הקב"ה שמתענג משלימות וגמר עולמו ,אין צריך כשמתבוננים בגמר מלאכת הבנויה המפוארה,
שוב לשום מעשה מצוות ,לעורר את התענוג מתעורר באדם תענוג נפלא בהתבוננות
למטה רק ע''י שב ואל תעשה כו' וזהו ענין בארץ לא זרועה פי' שהזריעה היא בחינת לא היינו בקיום בחי' לא דהיינו שמירת מצות ל''ת
זהו ממשיך מבחי' אשר לא ישב אדם שם היינו למעלה מבחי' מ''ע שהם בחי' אדם רמ''ח אברין דמלכא כו'.
ד עיין בזה מה שכתב האוהב ישראל (סדר דברים ד"ה דרוש לשבת) וזל"ק :וע"י המצות ההם נק' ישראל לוקחים כי כביכול הם נותנים
להש"י דבר מה .היינו אתערותא דלתתא .שעבור זה גורמים הארה והשפעה בהעולמות העליונים לצורך קיומם .עוד יש בחי' א' נק' מתנה
היינו שאינה לצורך קיום העולמות רק שבאותה המצוה גורם שיעשועים לפניו ית' בעולמות עליונים בלא שום אתערותא דלתתא .וזהו
הנראה לי בפי' לשון מתנה ומקח .והנה אין לך שום מצוה שנעשה ע"י התיקון בעולמות העליונים בלא אתערותא דלתתא רק מצות שבת
שאין בו עשיה אך כל ענין אותה המצוה הוא בשב וא"ת כמו כל הט"ל מלאכות שאסור לעשות אותם בשבת ותולדותיהן כיוצא בהן .וכל
המ"ע של וביום השביעי תשבות הוא ג"כ בשב וא"ת .ודבר זה הוא מורה כי נעשה אז התיקון והיחוד של העולמו' העליונים מעצמותו ית'
בלי שום סיוע ועזר מלמטה .וכמו שמרומז בתיבת שב"ת אותיות תש"ב .היינו בחי' השבת כל המקורות להמקור הראשון ומוקדם ממילא
בלי שום אתערותא דלתתא.
ה
כביכול להקב"ה מעצמו תענוג נפלא להחיות את להמשיך ליתן חיות להעולמות ,כי מה שנשפע
העולמותה. לנו על ידי קיום המצוות ,הוא אין ערוך להארה
שנשפע לנו על ידי השבת .ועל ידי שבת יש לו
דרך החסידות בכוונות האריז"ל:
תולדות יעקב יוסף פרשת וארא
חפציך אסורים ,רצה לומר ,כי צדיקיא אינון שלוחא דמטרוניתא להתפלל
שיתמלא החסרון הלבנה ,ולא שיכוין אל עצמו ,וזהו שאמר חפציך אסורים .וגם
לחשוב חשבונות ,אין עיקר כוונת השמות הנז' בכוונת האר"י על חשבונות כפשוטו,
רק לדבק ולקשר את עצמו שם .ואמר הרהורים מותרים ,שמכוין ומהרהר לעצמו גם
כן ,והעיקר לשכינה ,וזה מותר ,וזהו שאמר ולשדך הבנות ,שהוא לייחד קודשא בריך
הוא ושכינתיה ,שהוא לשדך הבנות ,והבן.
ה כמו שמאריך בליקוטי תורה (לראש השנה נז ,א) וזל"ק :והנה מבואר בפע''ח שסוד השופר הוא בבינה כי התלבשות ומקום גילוי התענוג
הוא בבינה וכנודע כי התגלות עתיק הוא בבינה ולכן הוא בחי' עוה''ב והיינו מפני שהיא בחי' השגה ועיקר התגלות התענוג הוא בהשגה
דוקא כמו עד מ''מ למטה באדם כשנופל לו איזה השגה ושכל חדש באיזו עמקות הוא מתמלא תענוג אמנם עיקר התגלות וההתפשטות
התענוג בשלימות הוא דוקא אח''כ כשמשיג העמקות הזאת בהרחבת שכלו ורוחב בינתו דוקא וכמ''כ הוא למעלה שהתענוג עליון מלובש
בחכמה הנקרא עדן שהוא עצם דבר המושג כמו שהו א עדיין בעצמותו אמנם שם הוא בהעלם ועיקר התגלותו כשנמשך בבחי' בינה שהיא
בחי' השגה בהתפשטות אורך ורוחב כו' .ולכן השופר הוא ג''כ בבינה שהתגלות התענוג הנמשך ע''י השופר הוא בבינה ומשם מקבל הדבור
שהוא בחי' מל' בדבר ה' שמים נעשו להיות ענג במדת המל' ג''כ.
ומעתה יבואר למה אין תקיעת שופר דוחה שבת והוא כי עני ן השבת הוא מ''ש כי בו שבת כו' ויכולו השמים והארץ כו' ויכל אלקים ביום
השביעי כו' כמו עד''מ באדם כששובת ונח מאיזו מלאכת עבודה שהיה שכלו ומחשבתו מלובשת באותה מלאכה לעיין בכל פרטי המלאכה
בהתחכמות כו' וכששובת אזי מתעלה השכל וחוזר למקורו ומתפשט מהתלבשותו כו' ואזי נמשך לו תענוג משלימות המלאכה ולכן בסיום
מסכתא עושין סעודה מחמת התענוג שבא בגמר והשלמת לימודו דוקא וכך עד''מ הוא למעלה שבששת ימי בראשית היו ירידות והמשכות
המדות עליונות לברוא בהן השמים והארץ וכל צבאם יום ראשון במאמר יהי אור ירד ונמשך במדת החסד [ומדת הגבורה כלולה בה
להגביל שפעה ובתוכן מלובשת בחי' חכמה להיות ההשפעה ע''פ גזירת החכמה] יום ב' יהי רקיע ממדת הגבורה כו' ואח''כ בשבת
כשוישבות ביום השביעי שנח ממלאכתו כביכול ונתעלו מדותיו וחכמתו ית' בעצמותו ואזי ויכל אלקים ביום השביעי ויכל הוא מלשון
כלתה נפשי פי' שנמש ך בחינת התענוג העליון ומתגלה בכל אשר פעל ועשה בשימ''ב הנ''ל וכמו שכתוב והנה טוב מאד כו' וג''פ ביום
השביעי הוא כנגד ג' בחינות שהתענוג מתלבש בהם בינה הוד יסוד כו' וז''ש בע''ח ששבת הוא גילוי מוחין דאבא וכמ''ש ושמרתם את
השבת כו' כי קדש היא לכם כי התענוג הנמשך הוא מתלבש בחכמה שלכן נקרא עדן בכתוב והוא עד''מ הנ''ל כשנופל לאדם איזו השכלה
מתמלא בתענוג כו' כנ''ל .ולכן כתיב ממצוא חפצך ודבר דבר כי הדבור מתעלה בחכמה שהרי התענוג הוא מן הדבור של המאמרות יהי
אור יהי רקיע כו' .ואם כן הוא שבשבת נמשך מצד עצמו גילוי תע נוג עליון שמתענג מכל אשר עשה ממילא אינו נצרך לשופר שהוא ג''כ
רק ענין המשכת התענוג במדת המלוכה וע''כ נדחה מ''ע של שופר בשבת [ומה גם לפמ''ש בזהר בשלח (דס''ג ע''ב) ובפ' יתרו (דפ''ח
ע''א) בענין דהא כל שיתא יומין מתברכין מיומא שביעאה שהיא הבינה כמ''ש במק''מ שם א''כ גם שבת הוא בחי' התגלות עתיק שבבינה
אשר זהו בחינת השופר].
הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למיילaidenbesht@gmail.com :
קורא יקר! במערכת 'עדן הנפש ות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות .אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים
שבספרי חסידות ,ואתה רוצה לקבל בהירות בענין ,פנה נא למערכת ,ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים.
ו
מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש
גליון כ"ה | פרשת שופטים תשפ"ו
עדן השבוע :להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם
אל מעלת כבוד הקורא היקר!
בשבועות הקודמים התחלנו בס"ד ללמוד ולהתעמק בדברי מהרח"ו ז"ל בכוונת מצוות תקיעת שופר,
וב"ה קיבלנו על זה הארות חשובות מהקוראים שהמה שבעים רצון מזה ,ובעז"ה נמשיך בזה הלימוד,
להתבונן ולהתעמק בדברי מהרח"ו לאור דברי גדולי מאורי החסידות זי"ע ,נקודה אחר נקודה ,שלב אחר
שלב ,ובתפילה לאל חי שזה יקרבנו וידבקנו לו ולעבודתו בס"ד.
טרף לכל שאר העולמות להחיותם ,וגם הקליפות החילוק בין הארת שבת
יונקות מחיות שבמלכות. להארת יום טוב:
וכל פרצוף ופרצוף של עולם האצילות יש הנה במאמרינו הקודמת ביארנו בס"ד הענין
בקרבה קומה שלימה של מוחין ומדות (חב"ד, שהשופר מאיר אור הבינה ,ומה עניינה לפי
חג"ת ונה"י) ואופן קיומה של כל הפרצוף וכיצד ביאורי החסידות.
מתלבשין בעולם שתחתיהם זה פועל שינוי
עכשיו נתבונן עוד בדבר זה .דהנה מבואר
במהות היום כאן למטה כבעולמות העליונים.
בדברי הרב (שער הכוונות) כי בפרצוף של עולם
ואקדים עוד הקדמה קצרה :המוחין של כל האצילות יש כמה פרצופים שלמים והם :כתר
פרצוף המה האורות של הפרצוף ,והמידות של (שמתחלק לשנים :ע"י וא"א [ר"ת :עתיק יומין,
כל פרצוף המה הכלים שמקבלים האורות של אריך אנפין ,ונהוג לקראו עתיק ואריך ,וכותבים
הפרצוף .והנה אורות הגדולים של פרצוף החכמה אותו בדרך כלל בראשי-תיבות בלבד ,מחמת רום
המה אורות גדולות כל כך ,אשר אין ביכולת שום מעלתם ,מפני יראת הכבוד) ,אבא (חכמה) ,אמא
כלי (דהיינו המידות) של שאר הפרצופים למטה (בינה) ,ז"א (המידות :חג"ת ונה"י) ,מלכות .וכל
מהן ,לקבלם ,רק המדות הנעלים של חכמה ,זהו פרצוף נותן הארתה וחיות לפרצוף שלמטה
כלי מתאים לקבל את האורות של מוחין החכמה. הימנה (דרך פרסא ומסך ביניהם) ,עד שז"א
והנה יש חילוק בין הארה של שבת לשל הארה מתייחד עם המלכות להחיותה ,והמלכות נותן
של יום טוב ,שבשבת הנה"י של חכמה עם החב"ד
א
כיצד אפשר שהמוחין ירדו ומתלבשים לתוך אשר נמצאים בתוך הנה"י שלה ,וגם הנה"י של
הכלים של בינה? בינה עם החב"ד שלה מתלבשים זה בתוך זה,
תשובה :מזה אכן מוכח ,שאין המוחין של חכמה וכולם נכנסים ומתלבשים תוך קומת ופרצוף
נכנסים ביום טוב בכל תוקפם ,רק הארה קטנה המדות של עולם האצילות ( -ז"א) ,וכשהז"א
ממוחין דחכמה יורדת לתוך הכלים של בינה ,כפי מאיר הארתה לפרצוף המלכות ,נמצא שמאיר
שאפשר לכלי בינה לסבול אורה. בחינת חכמה ממש ,ולכן נקרא שבת "קודש" ,כי
ונמצא כי זה חילוק מהותי בין הארת דשבת זה כינוי למדריגת החכמה ,ומכיון שבשבת מאיר
להארת דיום טוב ,שבשבת מתגלה הארות לז"א את בחינת החכמה ממש ,לכן נקרא קודש.
החכמה עצמו בכל תוקפה ,וביום טוב ,אפילו לעומת זה ביום טוב ,המוחין של חכמה אינם
שעל ידי מעשינו אנו ממשיכים איזה הארה מתלבשים תחילה במדות החכמה ,רק המוחין של
מהחכמה ,מכל מקום אין זה רק הארה קטנה חכמה נכנסים ומתלבשים מיד לתוך הכלים של
וחלושה ,ועיקר הארת היום טוב הוא מהבינהא. הבינה (ובלשון הקבלה :לנה"י דאימא) ,ושם
מתייחדים עם המוחין של בינה שיורדים לתוך
על ידי השופר ממשיכין הכלים של בינה.
הארת הבינה ,ואח"כ וכל זה רק על ידי אתערותא דלתתא ,דהיינו
ממשיכין הארת החכמה: בכניסת היום טוב ,מאיר רק המוחין של בינה
ומזה נבוא אל המכיוון בכוונות השופר ,כי הגם לתוך המדות של עולם האצילות ( -ז"א),
שמבואר בדברי האריז"ל שכוונת תקיעת שופר ועבודתינו הוא על ידי מעשה מצוות היום לעורר
הוא להמשיך מוחין דאימא לז"א ,אין כוונתו שרק המשכת המוחין של חכמה לירד להתלבש לתוך
ימשיכו מוחין דאימא ,אלא עיקר הכוונה הוא כלים של בינה .כל יום טוב עם מצוותו ,ובנידון
להמשיך מוחין של חכמה לז"אב ,אבל מכיון שאי דידן בראש השנה ,הוא על ידי מצוות תקיעת
אפשר להמשיך מוחין דחכמה ,אלא אם כן שופר.
ממשיכין תחילה מוחין דאימא ,וכמו שהקדמנו, והנה כמו שהקדמנו ,שמוחין דחכמה המה מוחין
שמוחין דחכמה אינם מתלבשים בפרצופים עילאין ,שאי אפשר לכלי הבינה לכלכלם .ואם כן
א שער הכוונות :חילוק ב' הנה בשבת הנה"י דאבא עם המוחין אשר בתוכם והנה"י דאי' עם המוחין אשר בתוכם הנה הם מתלבשי' זה בתוך
זה .והנה"י דאבא עם המוחין שלהם תוך הנה"י דאימ' עם המוחי' שלהם ואח"כ כולם נכנסים ומתלבשי' תוך ז"א כנודע ונמצא כי השבת
הוא קדש גמור שהיא בחי' אבא עצמו הנכ נס תוך ז"א אבל ביו"ט להיות שאין אבא נכנס מעצמו אלא ע"י תפי' לכן נמשך מזה כי גם אח"כ
כשנמשך ובא ע"י תפילתינו איננו נמשך כמו בשבת אבל המוחין דאבא נכנסי' ומתלבשים תוך נה"י דאי' ושם בתוכם מתחברים עם המוחין
דאי' אבל הנה"י דאבא אינם נכנסים שם כלל ופשוט הוא כי זה מורה היותם אורות גרועים כי הנה היות טעם המוחי' דאבא באים מלובשים
תוך נה"י דאבא ואח"כ נכנסים תוך נה"י דאימא הוא לסיב' היותם אורות מעולים ואין כח בכלים דנה"י דאי' לסובלם בתוכם עד אשר
יתלבשו בתחי' תוך נה"י דאבא ואז יכולין נה"י דאימא להלבישם בתוכם ועתה שמוחין דאבא מתלבשים תוך נה"י דאי' מבלתי שבתחי'
יתלבשו תוך נה"י דאבא זה מורה כי הם אורות גרועים ויכולים הכלים דנה"י דאי' להלבישם בתוכם ולכן נקרא מקראי קדש כי נמשך בהם
הארה קצת מן הקדש העליון אבל אינם קדש ממש כי אין עצמות קדש העליון דאבא מתגל' שאם היה מתגלה הוא עצמו לא היה יכולת
בנה"י דאימא להלבישם ונמצא כי בשבת עיקר ההארות הם מן הקדש שהוא אבא כי במקום שיש דכורא אין הנוקבא עולה בשם ולכן
השבת הוא קדש ממש אבל בי"ט עיקר ההארות הם מאימא ולכן נקרא מקראי קדש ולא קדש ממש:
ב וכן הוא בכל מעשה המצוות של הימים טובים ,ועל ידי התפילות של הימים טובים ,על ידיהם אנו מורידים את החכמה לתוך היום טוב,
וכמו שכתב הבני יששכר :דהנה החילוק בין שב"ת קודש למועדי י"י מקראי קדש .בשבת נאמר כי קדש היא לכם וביום טוב נאמר מקר"א
קד"ש הנה מבואר הדבר בכתבי מר"ן האריז"ל .בשב"ת באים מוחין דחכמ"ה שנקרא קדש כידוע והנה באים מעצמם שלא ע"י מעשינו ע"כ
נקרא שב"ת מתנה כענין שאמרו מתנ"ה טוב"ה יש לי בבית גנזי ושב"ת שמה ואני מבקש ליתנ"ה לישראל .אבל במועדי י"י מקרא"י קד"ש
הנה באים המוחין דבינ"ה והמוחין דחכמה הנקרא קד"ש באים אח"כ ע"י מעשינו ותפילותינו הסדורות לנו למצות המועד וע"י המצות
הנהוגים עפ"י התור ה לכל חג היינו פסח מצה מרור .לחג הפסח .וסוכה וד' מינים לחג הסוכו' ושופר לר"ה וכיוצא וזהו שנקראים החגים
מקראי קד"ש מלשון ואחר כך יאכלו הקרואים היינו המזומנים כי כן ביום טוב אנו מזמינים ומבקשים את הקד"ש .ע"י מעשינו שיבא אלינו
כי הקד"ש שהוא מוחין דחכמ"ה אינו בא מעצמו כמו בשבת רק באים המוחין דבינ"ה והמוחין דחכמ"ה דוקא ע"י מעשינו בכל מועד כפי
מצותיו.
ב
וזה הרמז בתיבת' :תקיעה' ,אותיות' :תקע' הנמוכים ממנה ,מחמת רוב אורה ,על כן תחילה
'יה' ,שי' מרמז לחכמה ,וה' לבינה ,שצריך התוקע ממשיכין מוחין דבינה על ידי השופר ,ואחר כך
להמשיך חכמה ובינה לזו"נ ( -זעיר ונוקבא; כינוי מלבישים המוחין דחכמה לתוך מוחין דבינה .וכפי
להמדות והמלכות של האצילות)ה. שיתבאר נמצא ,כי כוונות השופר הוא להמשיך
החכמה ובינה תרין ריעין מתחילה מוחין דאימא ,ואח"כ מוסיפין להמשיך
מוחין דחכמה ,ושניהם כאחד נמשכין על ידי
דלא מיתפרשין: השופרג.
ועוד ביאור נאמר בו :החכמה והבינה נקראין:
תרין ריעין דלא מתפרשין – שתי חברים שאינם תקיעת שופר 'חכמה'
מפרידים זה מזה .ותמיד נמצא מוח החכמה עם ואינה מלאכה:
מוח הבינה ,ואינם נפרדים מעולם .ובלשון וזה מרומז בדברי חכמינו ז"ל על תקיעת שופר
החסידות :חכמה זהו ביטול היש ,ובינה זה שהיא 'חכמה ואינה מלאכה' ,כלומר ,שתקיעת
התחלות היש ,אבל עדיין אינה יש ממש ,רק יש שופר מעורר את המוחין של חכמה להתלבש
שנתבטל אבל נשאר יש ,ועדיין אינה יש דקליפה בפרצוף הבינה ,ומשם להמדות .ומכיון שאמרו
ואינה פירוד ח"ו ,רק יש מתוקן ,דהיינו יש ז"ל :ראשית חכמה יראת ה' ,מובן כיצד מעוררים
שנתבטל להאין .ועל כן ,מכיון שביום טוב מאיר את מוחין החכמה על ידי תקיעת שופר ,כי
הארת הבינה ,וכן בפרטיות ,מכיון שעל ידי השופר מעורר בלב האדם היראה ,כמו שאמר
השופר מורידין מוחין דאימא ,בהכרח יורדת עמה הפסוק :היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו ,וכל
גם מוחין דאבא ,כי המה אינם מתפרדין מעולםו. אחד כפי מה שמשער בלבו מקבל על עצמו עול
להמשיך תענוג מעתיק: מלכות שמים ,ביראת ה' טהורה ,ועל ידי זה
ממשיכין את המוחין של חכמהד.
ג עבודת ישראל (דרוש לראש השנה שחל להיות בשבת) :עיקר התיקון ע"י השופר לתקן בחי' אחורים ולהיות הכל פנים בפנים ולהמשיך
מוח חכמה לצי"ע הגם שכתב האריז"ל הכוונה בשופר להמשיך מוח בינה עכ"ז כוונתו כדברינו רק שא"א להמשיך החכמה זולת לבוש
הבינה כנודע וזה וחכם בבינה.
ד תפארת שלמה :תקיעת שופר ורדיית הפת חכמה ואין עמה מלאכה .יבואר עפ"י מ"ש פותח את ידך .איתא בתיקוני זוהר יודי"ך .יו"ד רומז
לעולם החכמה וכאשר מתעורר עולם החכמה ממילא יורד כל השפעות טובות ופרנסה טובה לכלל ישראל .וזה שעולה שניהם בקנה אחד
תקיעת שופר ורדיית הפת חכמה כי כאשר מתעורר עולם החכמה ע"י תקיעת שופר יורד ג"כ השפעות טובות רמז לרדיית הפת חכמה
ואין עמה מלאכה .שלא תאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה אך כולם בחכמה עשית .ע"י עולם החכמה שנתעורר בתקיעת שופר
יורדים כל השפעות על השנה הבא .וזה דאי' בגמ' כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן יד"ו אותיות יו"ד רומז לעולם החכמה [והיא היראה]
כמ"ש ראשית חכמה יראת ד' .וז"ש ויראה לכאן ולכאן .עפ"י מ"ש וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך .כאשר אנו מעוררים היראה עלאה
יורד היראה על כל העולם כמ"ש ויראו ממך .ויקבלו כולם עול מלכות שמים אמן .עוד י"ל חכמה ואין עמה מלאכה .שיהי' הפרנסה בניקל
בל י עמל ויגיעה .וזה הרמז כתבנו בספר פרנסה וכלכלה .לכאו' איזה ספר צריך לזה .אך הרמז שיהי' האדם יכול לשבת בבהמ"ד על הספר
בהתמדת הלימוד ואעפ"כ יהי' לו פרנסה .אם בנ"י זכאים יורד להם השפעות בריוח בחי' צי"ע .וז"פ וד' פקד את שרה .שרה רומז לשכינה
הקדושה הפקידה היא ממדת היסוד למדת המלכות ,והבן.
ה ייטב לב :ומצות תק"ש הוא להבי' המוחין לזו"ן לנסרם זמ"ז ולהמתיקן ולהחזירם פא"פ ולכן שופר בא"ת ב"ש בפו"ג עולה יחוד הו"י' א"ד'
וזה סוד תקיעה תקע י"ה הם המוחין חו"ב להכניסן לזו"נ לייחד ה"וי' א"לקי' העולה קי"ב עם י"ה קכ"ז להמתיק החמשה אותיות אלקים עם
הג' אלקים של ש"ו"פ"ר והכולל ועולה תשעה ס"ה קו"ל וזה לשמוע קו"ל שופר כמבואר בכוונת הברכה ,וז"ש אחר התקיעות אשרי העם
יוד"עי תרועה וגו' היינו שיודעים הכוונה בשמך יגילון כ"ל הי"ום עולה עם הכולל קי"ב כמבואר בסידור ונ"ל שזה שא' לענין שופר שמא
ילך אצל בק"י ללמוד רמזו שילך ללמוד כוונות של שופר יחוד ה"וי' אל"קי' פא"פ העולה בק"י והוא ר"ת "ברכה "קדושה "יחוד והבן.
ו ליקוטי תורה (פרשת צו יב ,א) :ושמרתם את השבת כי קדש היא היא בעצמה היא בחי׳ קדש העליון בחי׳ חכמה מוחין דאבא שמתגלה
בשבת .משא״כ יו״ט נק׳ מקרא קדש הארה בעלמא מקדש העליון נה״י דאבא בתוך מוחין דאימא שהרי גם ביו״ט בגילוי מוחין דאימא צריך
להמשיך מוחין דאבא כי מוחין דאימא הגם שהם בחי׳ יש מ״מ אינם בחי׳ דבר נפרד ח״ו אלא הוא היש שנמשך מאין כי אין ויש חו״ב הם
תרין ריעין דלא מתפרשין ועמ״ש בד״ה ראה אנכי ,שתמיד נמשך בחי׳ ביטול מוחין דאבא להיות בחי׳ מוחין דאימא התגלות התענוג
ג
כנסת ישראל למטה ,ומתעורר הבינה אשר עתה נכנס בשלב יותר עמוק :עד כה דברנו,
בעתיק ,שהוא עולם התענוג הגדול ביותר, שהשופר מוריד הארה של בינה לתוך הז"א .אבל
והפרצוף היותר נעלה ,וזה נתלבש בחכמה ובינה באמת בפנימיות הדבר הוא יותר נעלה,
שבעולם האצילות ,ומשם נתלבשות בבינה וכדיתבאר:
דאצילות .ונמצא כי איננו מדברים רק ראשית ההשתלשלות בעולם האצילות
בהתעוררות המוחין של חכמה ובינה של אצילות, מתחילות מספירות הכתר דאצילות .כתר
רק גם בהתעוררות הכתר העליון שבעתיקז. דאצילות נחלק לב' בחינות .כי מכיון שהכתר
האריז"ל לא דיבר רק עליון הוא הממוצע בין המאציל להנאצלים ,א"כ
מהתגלות התענוג: יש בכתר ב' פרצופים ,א' השייך להמאציל ,וא'
השייך להתייחד עם הנאצלים .פרצוף הא' ששייך
ומה שמשמע מלשון האריז"ל שפעולת השופר
להמאציל הוא :ע"י ( -עתיק) .פרצוף הב'
הוא רק פועל ירידת והמשכת מוחין של בינה
השייכת להנאצלים הוא :א"א (אריך) .ובדרך כלל
דאצילות ,מבאר הבעל התניא זצ"ל על פי משל
ענין הכתר הוא התענוג והשעשועים הגדולים
בנפש האדם:
שמתעורר להקב"ה מזמן לזמן לעם קרובו ויחודו.
כשנופל לו לאדם איזה העמקה שכלית ,בוודאי והוא על דרך משל :אב שלא ראה את בנו לימים
נתמלא האדם בתענוג גדול מעצם הרעיון .אבל מרובים ,כשמקבל איזה הודעה שעוד בנו חי והכל
כל עוד שלא נתלבשה הרעיון בחכמתו ולא טוב אצלו מקבל תענוג גדול מהשמועה ,וביותר,
נתבאר ומובן בבינתו ,רק היא עדיין בהתעלמות כשמתראה האב עם בנו אזי מתעורר תענוג
מחשבתו ,אינו יכול להתענוג בשלימות .ורק ושעשועים גדולים .אך מכיון שתענוג תמידי אינו
כשהרעיון נתבאר די והותר בבינתו אז יכול תענוג ,לכן אין מתעורר זה בכל זמן ,רק באופן
באמת להתענג. שהיה העדר ,שלא ראה האב את בנו חביבו למשך
כמו כן הוא לגבי הארות העליונות ,עיקר תענוג זמן ,ואח"כ ראהו אזי מתעורר התענוג הלזה.
שממשיכין על ידי השופר הוא למעלה מעלה בכל הפרצופי הכתר ,יש פרצוף שלם של חכמה
מחכמה שבאצילות .והאריז"ל לא דיבר רק ממה ובינה ,מידות ומלכות .והשופר הוא כמו
שיכולים להשיג בפועל ,והתענוג שיכולים להשיג שהמאציל כביכול מקבל שמועה טובה מבניו
הוא דווקא מה שממשיכין אח"כ במוחין דבינהח.
שהתענוג הוא ג״כ מהמשכת אור א״ס ב״ה דלית מחשבה וכו׳ ולא תענוג מהשגת דב ר נפרד ח״ו אלא שניתן ליהנות בגילוי אור זה מחמת
ירידת והשתלשלות אור וגילוי זה עד שבא להשגה איך שהוא אור גדול כו׳.
ז ליקוטי תורה (דרושים לראש השנה) :אמנם התענוג שע''י השופר שהוא בחינת תשובה זהו כענין כמשל שרואה את בנו בא ממרחק
שהוא פנימיות תענוג יותר וכמו שכתוב מזה בד''ה שוש אשיש) ושרש הענין הוא כי ידוע שהכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים וכל
ממוצע יש בו בחי' מזה ומזה שלכך הוא יכול לחברם ולהוריד שפע מזה לזה וכמ''כ הכתר יש בו בחי' התחתונה שבמצאיל וגם הוא שרש
להנאצלים והבחי' הא' שבו שהיא התחתונה שבמאציל גדלה וגבההה מעלתה על בחי' ב' שבו שהיא שרש הנאצלים והנה זה שהחכמה
מלבשת להארת התענוג היינו מבחי' ב' שבו שהוא שרש לנאצלים שהן הן ז''ת דא''א שמתלבשות באצילות כנ''ל דאו''א מלבישים כו' אבל
על ידי השופר ממשיכים מבחי' הא' שבו שהוא בחי' תחתונה שבמאציל והיינו בחי' חו''ב דא''א שלמעלה מערך הז''ת דא''א אך מקום
התגלותן הוא בבינה דאצי' כנ''ל.
ח ליקוטי תורה (דרושים לראש השנה) :ועיקר התגלות התענוג הו א בהשגה דוקא כמו עדמ''מ למטה באדם כשנופל לו איזה השגה ושכל
חדש באיזו עמקות הוא מתמלא תענוג אמנם עיקר התגלות וההתפשטות התענוג בשלימות הוא דוקא אח''כ כשמשיג העמקות הזאת
בהרחבת שכלו ורוחב בינתו דוקא וכמ''כ הוא למעלה שהתענוג עליון מלובש בחכמה הנקרא עדן שהוא עצם דבר המושג כמו שהוא עדיין
בעצמותו אמנם שם הוא בהעלם ועיקר התגלותו כשנמשך בבחי' בינה שהיא בחי' השגה בהתפשטות אורך ורוחב כו' .ולכן השופר הוא
ג''כ בבינה שהתגלות התענוג הנמשך ע''י השופר הוא בבינה ומשם מקבל הדבור שהוא בחי' מל' בדבר ה' שמים נעשו להיות ענג במדת
המל' ג''כ :קיצור .והמשכה זו ע''י השופר קול פשוט פנימית הלב שלמעלה מהשכל ומעורר כמ''כ רצון העליון שלמעלה מהחכמה והיינו
ע''י שופר של איל דוקא הבהמה יש בה ביטול ממדרגות עליונות .ובפע''ח שהשופר בבינה כי התגלות עתיק הוא בבינה.
הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למיילaidenbesht@gmail.com :
קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות .אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים שבספרי חסידות ,ואתה רוצה לקבל
בהירות בענין ,פנה נא למערכת ,ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים.
ד
מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש
גליון כ"ו | פרשת כי תבא תשפ"ו
עדן השבוע :להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם
אל מעלת כבוד הקורא היקר!
בשבועות הקודמים התחלנו בס"ד ללמוד ולהתעמק בדברי מהרח"ו ז"ל בכוונת מצוות תקיעת שופר,
וב"ה קיבלנו על זה הארות חשובות מהקוראים שהמה שבעים רצון מזה ,ובעז"ה נמשיך בזה הלימוד,
להתבונן ולהתעמק בדברי מהרח"ו לאור דברי גדולי מאורי החסידות זי"ע ,נקודה אחר נקודה ,שלב אחר
שלב ,ובתפילה לאל חי שזה יקרבנו וידבקנו לו ולעבודתו בס"ד.
מלכות – דיבור: מלכות של שייכות
והנה ידוע ענין המלכות שהוא דוגמא הדיבור. להשופר:
שכמו הדיבור הוא גילוי המחשבה של האדם ,כי כבר דברנו במאמרינו הקודמים ,מה שגילוי לנו
המחשבות המה נסתרים במחשבתו ולבו של אדם, צדיקי קדמאי ,האיך שמעוררים על ידי השופר
ואין אדם יודע מחשבות של חבירו ,ועל ידי את גילוי של הקב"ה של פרצופי הכתר והחכמה
הדיבור ,האדם מגלה מצפוני לבו לחוץ. ובינה לתוך הז"א .ועדיין נשאר לנו לבאר את
כמו כן הוא למעלה ,מבשרי אחזה אלוק. הארת המלכות שנגרם על ידי השופר.
העולמות העליונים של חכמה ובינה (אבא ואמא), והנה איתא בגמרא (ר"ה לד ):וז"ל :אמר
נקראו עלמא דאתכסיא (עולמות נסתרים) ,ועל הקדוש ברוך הוא ,אמרו לפני בראש השנה
ידי מדת המלכות הקב"ה מגלה לנו את הנהגתו מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות — כדי
ושייכותו אל העולמות. שתמליכוני עליכם ,זכרונות — כדי שיבא לפני
ולכן נקרא המלכות בשם 'גילוי שכינה' ,כי זכרוניכם לטובה ,ובמה — בשופר .ומבואר שעל
עניינה של מלכות הוא לגלות את השכינה ידי השופר אנו 'ממליכין' את הקב"ה עלינו .ויש
בתחתוניםא. לבאר השייכות של ה'שופר' אל ענין ה'מלכות'.
א ועיין עוד מש"כ הבעל התניא (ליקוטי תורה דרושי יום הכיפורים) ,שהחב"ד המה ענין סובב כל עלמין שאין תופסין מקום בהעולמות
הגלויים ,והדיבור הוא ענין ממלא כל עלמין שתופס מקום בעולמות הנגלים ,וז"ל :ביאור ענין סובב כ''ע וממכ''ע .כי הנה המחשבה
א
את המלכות עד החכמה- ומכיון שהשופר לוקח את פנימיות החיות
ביטול: והנשימה של האדם ,ומהפכו לבחינת קול ,הרי זה
ענין של מלכות .כמו שהשופר מגלה את
והנה כשאנו מקיימין מעשה המצוה של שופר,
המחשבה של האדם ומהפכו לקול פשוט ,שאז
שהוא פשוט ליקח שופר ולתקוע ,אזי אנו
יכול האדם לידע שהאדם רוצה לעוררו לאיזה
מקבלים עלינו את מלכות שמים עלינו ,כי כל
דבר ,כמו כן הוא ענין המלכות ,הוא מגלה את
מעשה גוף המצוה מקומה במלכות.
פנימיות העולמות המכוסים ,שיהיו לנו איזה
וכל הקליפות והס"א מקבלים ויונקים חיותם תפיסה והשגה בהם.
מספירת המלכות ,ולכן על ידי מצוה גרידא של
והמקור לזה מבואר בתיקוני זוהר (תיקון כא;
תקיעת שופר עדיין יש סכנה שינקו ממנה הסט"א
שֹופרִ ,מ ִס ְׁט ָּרא
נזְׁ " :):ש ִכינְׁ ָּתא ַּת ָּת ָּאה ִא ְׁת ְׁק ִר ַּיאת ָּ
ויקטרגו עוד יותר ,כי על ידי מדת המלכות
שֹופר
שֹופר ָּגדֹולְׁ ,ת ַּקע ְׁב ָּ ִד ְׁש ִכינְׁ ָּתא ִע ָּל ָּאה ְׁד ִא ִיהי ָּ
יכולים לינק ולקבל חיות לעורר קטרוגים.
שֹופר ִאיהּו ָּלשֹון ְׁת ִק ָּיעה ָּ ירּותנּוְׁ ,ת ַּקע
ָּגדֹול ְׁל ֵח ֵ
ולכן נצרך לעורר הכוונת בתקיעה ,שענין קּוד ָּשא ְׁב ִריְך
ְׁד ַּו ַּדאי ְׁש ִכינְׁ ָּתא ַּת ָּת ָּאה ִא ִיהי ְׁת ִק ָּיעה ְׁד ְׁ
הכוונות מקומה בבינהב ,אבל גם כשמייחדין את הּוא ִמ ִס ְׁט ָּרא ִד ִימינָּ א"
מעשה המצוה עם הכוונה של המצוה על ידי יחוד
וכמו שכתב התולדות יעקב יוסף (בספרו בן
שם הוי"ה ואדנ"י ,עדיין יש מקום להקליפות לינק
פורת יוסף) בלשון החסידות ,ששכינתא תתאה
ולקבל חיות לקטרג.
הכוונה אל מלכות ,ושכינתא עילאה הכוונה
ולכן צריכים לקבל עול מלכות שמים בענין לבינה ,וז"ל" :מבואר בתיקונים (תכ"א נז ):כי
יחודא עילאה ,בביטול גמור שאין עוד מלבדו ,ואז מלכות נקרא שופר ,ובינה נקרא שופר גדול ,וז"ש
עולה המלכות עד חכמה ,שהוא אותיות כח-מה, (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו
ענין הביטול הגמור של כל העולמות עם יחודו וכו'".
של עולם .וזהו היחוד שנקרא "אדם" ,שאלופו של
עולם מתיחד עם 'דם' שהוא נוטריקון ד'יבור לייחד מעשה של תקיעת
מ'לכות ,ושם אין שום מקום להסט"א לינוק ,וכל שופר עם הכוונה להעלות
דינין מתעברין מיניה ,ונמתק הדינים בשורשם,
ואין ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע (ראשי תיבות :שופר)ג.
והדבור שלמעל ה הן בחי' ממכ''ע והוא עד''מ כאדם החושב ומהרהר באיזה דבר שמחשבתו מלובשת ותקועה ממש באותו דבר ומוקפת
ממנו (ועיין בסש''ב ח''א פ''ה) וכן כשמדבר באיזה דבר כו' .כך כביכול החיות שבע''מ יהי אור יהי רקיע כו' הוא מתלבש ונתפס ממש
בתוך העולמות להחיותם ומוקף מהם וכן בח י' החיות והאותיות הנמשכים מהמחשבה שבמחשבה אחת ברא הקדוש ברוך הוא את
העולם ג''כ נתפס ומתלבש בתוך העולמות שהרי כולם בחכמה עשית כתיב .ופי' בזהר תזריע (דמ''ג רע''א) כולם בחכמה עשית בבינה.
פי' כי בינה היא בחי' מחשבה עילאה אלא שמחשבה היא מחיה עלמין סתימין דלא אתגליין והדבור מחיה ומהוה עלמין דאתגליין.
ב ענין היחוד של מלכות עם בינה על ידי מעשה וכוונות השופר ,מבואר בהמשך לשון התולדות יעקב יוסף ,וז"ל :ולהלביש דבר זה לעניננו,
כי מלכות נקר' דיבור ,והמחשבה והכוונה נקרא בינה ,וכאשר מחבר בין בעסק התורה או התפלה ב' בחינות האלו ,דהיינו הדיבור עם
הכוונה ,אז מחבר ומקשר מלכות עם הבינה ,בסוד מ"י זא"ת עולה מן המדבר (שה"ש ג ,ו) ,כמו ששמעתי ממורי זלה"ה .ונודע כי מלכות
עלמא דנוקבא הוא בישיבה ,ובינה נקרא עלמא דדכורא (זח"א צו ).שהוא בעמידה.
ובזה יובן הש"ס הכניס שופר תוך שופר ,אם קול פנימי שמע ,ר"ל כי שופר שהיא השכינה נקרא תפלה ,כמ"ש (תהלים קט ,ד) ואני תפלה
וגו' .ויש ב' סוגי שופר שהם ב' סוגי התפלה ,א' התפלה סתם שהיא בחי' דיבור שהוא במלכות ,בחינה ב' כוונת התפלה שהיא הכונה
והמחשבה שהיא בינה שנקר' שופר גדול ,והכניס שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ,כי העיקר הוא הכוונה והמחשבה שהוא
פנימי .ואם קול חיצון שמע ,רק דיבור בלא כוונה לא יצא ,כי תכין לבם אז תקשיב ,וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ה' דברים מעכבין התפלה לעלות
וכו' ,ואם כן הפנימי עיקר ,וק"ל.
ג הענין שצריך להעלות את המלכות עד החכמה ,כדי שאז לא יכולים הקליפות לינק ,מבואר במאור ושמש פר' לך ,וז"ל :וכשעלה אברהם
עד מדריגת חסד הבין והשיג בשכלו שיש עולם גבוה מחסד וזהו בינה שכל העולמות יצאו משם אך לא עלה עדיין למדריגה זו רק הבין
שיש עולם גבוה כזה וזהו עד אילון מורה ר"ל עד האילן המורה משם כל העולמות גם מורה הוא לשון הריון ר"ל עד בינה שהיא הרת עולם
והבין שעד שם יכולה המלכות להתעלות וזהו ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ר"ל שבנה מזבח על זה שהבין שיש עולם בינה שנראים שם
ב
שמים ,ולגלות את מלכות שמים בתחתונים, עם עבודת התשובה
ונעשה פירוד בין הדבקים ,בין ה' אחרונה של שם מצוות תקיעת שופר:
הוי"ה להאותיות יה"ו .וכשחוזר בתשובה על
אמנם ,כל הסודות והכוונות של מצוות שופר
מעשיו ,אזי משיב את האות ה' תתאה ,שהוא
מתייחדים עם כוונתם הפשוטה ,שהוא מעורר
המלכות ,אל הוי"ה ,ונעשה יחוד של שם הוי"ה.
הישנים משינתם ,ושבים בתשובה שלימה באמת,
אבל כשאדם אינו שב בתשובה על מעשיו וכלשון הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד)" :אף על
ממש ,כי מעשיו כבר מתוקנים ,רק הוא עוסק פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב ,רמז
במדרגה גבוה בתשובה ,שמייחד את כל הבריאה יש בו ,כלומר ,עורו ישנים משנתכם ,ונרדמים
כולה במחשבתו ,לידע בבירור גמור שאין עוד הקיצו מתרדמתכם ,וחפשו במעשיכם ,וחזרו
מלבדו ,ו'אני הוי"ה לא שניתי' ,ש'אתה הוא לבדך בתשובה ,וזכרו בוראכם .אלו השוכחים את
אחר שנברא העולם כמו קודם שנברא העולם', האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק
אזי הוא עוסק במדריגה גבוה בתשובה ,ומייחד אשר לא יועיל ולא יציל ,הביטו לנפשותיכם
את שם ה' עילאה עם היו"ד חכמה קדומה ,שענין והיטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזב כל אחד מכם
החכמה הוא 'כח-מה' ,לידע שהכל בטל ומבוטל דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה" .וכמו
ליחודו יתב"ש. שמסיים הרמח"ל (דרך ה' חלק רביעי אות ד) את
וזהו שני עבודת של השופר .שופר קטן ,שהוא הכוונות והסודות של מצוות תקיעות שופר" :וכל
קבלת מלכות שמים ,באופן יחודא תתאה ,להשיב זה על ידי מצוה זאת כשיתחבר עמה תשובתם
את ה' תתאה שיהיה שמו שלם ,והוא על ידי של ישראל כראוי" ,היינו שצריכים לחבר עמה
התשובה ממעשיו הרעים. עניינה הפשוט לשוב אל ה' בתשובה כראוי.
ושופר גדול הוא בבינה והתבוננות שאין עוד אמנם במצוות תשובה יש ב' פרטים :א' .מי
מלבדו ,ומייחד את העולמות התחתונים בעולמות שחטא ישוב בתשובה ,ויתחרט על מה שמרד
העליונים ,ומכיר שאין שום פירוד בהעולמות, במלך מלכי המלכים הקב"ה ,ויתוודה על
והכל הוא כמו קודם שנברא העולם ,זהו השופר עוונותיו ,וימחל לו .ב' .שישיב העולמות
גדול והוא יחוד השלם. התחתונים וליחדו לעולמות העליונות ,ובאופן
ובדורינו דור של משיח ,עיקר הכוונה בשופר פרטי ,שישיב את נשמתו שנלקח ממקום גבוה,
הוא בעבודה עילאה לייחד יחודים ,לתקוע ונקבע בגוף חומרי ,למקורו שהיא האין סוף ב"ה.
בשופר גדול ,לייחד עולם הבינה אל העולמות דהנה כשאדם חוטא במעשה ובפועל ממש ,אזי
העליונים ,כמו שכתב האור לשמים" :ושופר גדול מפריד את החיות שלו והבריאה שנבראו לכבוד
כל העולמות .והי' חותר לבקש לעלות למדריגת בינה וזהו ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויע אהלה בית אל מים והעי מקדם פי' שהיה
מיחד שם הוי' עם המלכות שהיא שם אדני וזהו בית אל מים שבית אל היא מלכות והעי מקדם ר"ל שהי' מיחד שם אדני עם שם הוי' כי
מלת והעי בגי' צ"א כמספר הוי' אדני .וזה נעשה מיחוד שם אדני שהיא מלכות עם שם הוי' ב"ה שהוא מקדם ר"ל קודם וגבוה יותר ממדת
מלכות ושם אדני וע"י יחוד הוי' ואדני מתעלה המלכות עד בינה וכשעלה למדריגה זו ליחד שם הוי' עם אדני הבין בשכלו שהמלכות צריך
להתעלות עד חכמה וחכמה ובינה הן תרין ריען דלא מתפרשין כי כשהמלכות אינו מתעלה אלא עד בינה עדיין לא נמתקו הדינין והגבורות
לגמרי ששם עדיין יש קצת גבורות שבינה הדינין מתערין מנה לכן צריך המלכות להתיחד עם שם אהי' ולהתעלות עד חכמה וזהו ויסע
אברם הלוך ונסוע הנגבה ר"ל שהי' הולך ונסוע להעלות למדריגות חכמה ונגבה רומז לחכמה ע"ד הרוצה להחכים ידרים ולהעלות המלכות
עד חכמה ויפיל אחיזת החיצונים לגמרי וישפיע השפעות טובות ורחמים על הכנ"י ומחמת שבמלכות יש אחיזת החיצונים הרבה מאוד
אשר החיצונים רוצים להמשך השכינה אליהם ולינק ממנה למען יפרדו את בני ישראל ממלכות שמים שלא יהיו יונקים מן הקדושה
ואברהם רצה לפעול זאת לדורי דורות שב כל עת שיצטרכו בני ישראל לחסדים ולרחמים יהי' היכולת בידם לעשות יחודים ולהעלות את
המלכות עד מדריגת חכמה להשפיע משם כל השפעות טובות כי מעשה אבות סימן לבנים לכן ירד אברם למצרים שמצרים היא קרוב
לא"י יותר משאר ארצות והשכינה שורה שם יותר מבשאר הארצות ומצרים היא מ קום אחיזה לחצונים יותר מבשאר ארצות וירד למצרים
להעלות משם השכינה עד חכמה להפרד ממנה אחיזת החיצונים לגמרי אמנם כששרי האומות מבינים שאנו רוצים להעלות המלכות
ולהפרד החיצונים ממנה הם מתגברים ומקטריגין מאוד .ע"כ צריכים אנו להעלות המלכות בסוד כדי שלא יבינו שרי האומות ולזה מרמז
הפסוק תקעו בחדש שופר כדי להעלות המלכות בכסה ר"ל בסוד שהם לא יבינו מעשי השופר וכוונתו ונכסה זאת מהם שאנו מעלין ע"י
השופר המלכות עד חכמה וכל זאת פעל אברהם אבינו במעשה ירידתו למצרים.
ג
והוא על פי מה שאמרו בגמרא (פסחים ג). הוא תשובה עילאה ,היינו להמשיך שפע וחיים
'באשה קראו מושב' ,ולשון אשה הוא כינוי על לכל העולמות ולהעלות כל הניצוצות למעלה
שם מלכות כידוע מהכתובים באשת חיל, ליחד ולקשר עולמות התחתונים לעולמים
והמלכות הוא ענין של ישיבה ,וכמו שכתוב: העליונים .ואיתא בזוה"ק (זח"ג קכד ):בהדא
'וישב ה' מלך לעולם' ,שענין המלכות הוא יפקון מן גלותא ,וגם הרב האלהי מוהרח"ו
הישיבה וההתלבשות בתוך העולמות ,שמלכותך זצללה"ה כתב שמה שנאמר (חגיגה יג ).אין לך
מלכות כל העולמים ,שענין המלכות יורדת ומחיה עסק בנסתרות ,זה קאי על דורות ראשונים ,אבל
את כל העולמות ,ואפילו הקליפות והס"א בדרא בתראה אדרבה נחת רוח לפניו ית"ש
ושריהם מקבלים חיותם מהמלכותה. לעסוק בסתרי תורה"ד.
כי ענין הישיבה הוא שמשפיל את קומתו, תשובה תתאה בתקיעות
וקומתו ירד למטה להיות יושב בנמוך יותר דמיושב – תשובה עילאה
מכשהוא עומד .וכמו כן הוא ענין המלכות ,כי
בתקיעות דמעומד:
האור אין סוף הוא למעלה מעלה מהשגת
הנבראים ,ועכ"ז הקב"ה משפיל עצמו להחיות את ובדרך אפשר יש לומר ,שיש לחלק בין
הנבראים ,ולקבל תענוג מהנבראים ,ונמצא כי התקיעות שבמיושב (היינו קודם תפילות מוסף)
ענין המלכות הוא 'ישיבה' ,ותוכן ענין הישיבה לבין תקיעות דמעומד (בשעת שמו"ע דמוסף).
הוא ירידה והשפלה לטובת הנבראים ,וכמו שכתב שבתקיעות דמיושב ,עיקר הכוונה לשוב בתשובה
הבעל התניא (תורה אור פר' מקץ לח ):וז"ל: שלימה על המעשים רעים שפגמו במלכות שמים,
"בחי' מכון לשבתך דהיינו שתהא שם השראת ולייחד ה' תתאה עם שם הוי"ה .ובתקיעות
אוא''ס ב''ה ממש שהיא בחי' ישיבה דהיינו בחי' דמעומד ,לעלות במדריגה ולייחד העולמות כולו
ירידה והשפלה אצלו כביכול וכמ''ש וישב ה' מלך שהמה בטלים לאור האין סוף ,וכולו קמיה בטל
ומבוטל כלא היו ,כמו שהיה קודם ששת ימי
בראשית.
ד הענין של שני סוגי תשובה על ידי השופר ,מבואר באור לשמים ,וזל"ק :ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד וכו' (יט ,יט) .נ"ל כי אית שופר
גדול ואית שופר קטן (ע' פע"ח ש' השופר פ"ג) ,שופר קטן נק' תשובה תתאה ,שצועק ומתחרט על מעשיו המכוערים ונותק עצמו מהם
כמו ש כתוב (משלי כח ,יג) ומודה ועוזב .ואית תשובה עילאה ,שכבר תיקן מעשיו ,ועבודתו הוא בדרך יחוד ,שמיחד עולם בעולם ומיחד
המעשה לשמה נק' שופר גדול ,וזהו שאנו מבקשים (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו ,שנזכה במהרה להאיר משופר גדול
שהוא תשובה עילאה אם כל חי (ת"ז ת' סה צו ).האם רובצ(ו)ת על הבנים (שם ת' כ"א נח ):רומז לבינה שהיא חירות עליון (זח"ב קפג,:
זח"ג רסו.):וזפ"ה ויהי קול השופר ,כולל שניהם שופר גדול ושופר קטן .הולך וחזק מאוד ,פירוש שיתחזק זאת מאוד בבני ישראל .משה
ידבר ,פירוש הצדיק שמכונה בשם משה יהיה לו כח וממש לה ,וידבר הוא לשון ממשלה (תהלים יח מח ע' רש"י ,וע' סנהדרין ח ).וכל
התנהגות יהיה ע"י הצדיק .והאלהים יעננו בקול ,פירוש שהשי"ת יענהו מה שצועק אליו תמיד .עוד ,והאלהים יעננו בקול ,כי אלהים רומז
על דין ח"ו (זח"ב צו ,).יענהו בקול ,שקול רומז על רחמים ,ורחמים וחיים ושלום עלינו תמיד.
ועוד כתב במקום אחר :וביום השבת שני כבשים בני שנה וכו' (כח ,ט) .דהנה אנו אומרים (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו,
ולכאורה יפלא מ"מ בשופר דוקא ,הלא יוכל להיות לקרוא בקול ,כמו שמשה רבינו ע"ה במצרים היה נשמע קולו על כל ארץ מצרים ארבע
מאות פרסה (ע' תנחומא בא ,ט) .אבל נ"ל כי השופר הוא דבר גולמי מצד עצמותו רק איזה תנועה שאדם תוקע בתוכו זה הקול יוצא ממנו,
כמו כן הדרא בתראה מצד עצמותם אין להם שום כח ליתן התעוררות למעלה עד שהשי"ת ברוב רחמיו ירחם עלינו וישפיע לנו אור משופר
גדול ,רומז לתש ובה עילאה (זח"ג ו ,):ואית שופר גדול ואית שופר קטן (ע' פע"ח ש' השופר פ"ג) ,שופר קטן הוא תשובה תתאה ,להיות
מודה ועוזב ולקבל על עצמו שלא יעשה עוד מעשה תעתועים ,ושופר גדול הוא תשובה עילאה ,היינו להמשיך שפע וחיים לכל העולמות
ולהעלות כל הניצוצות למעלה ליחד ולקשר עולמות התחתונים לעולמים העליונים.ואיתא בזוה"ק (זח"ג קכד ):בהדא יפקון מן גלותא ,וגם
הרב האלהי מוהרח"ו זצללה"ה כתב שמה שנאמר (חגיגה יג ).אין לך עסק בנסתרות ,זה קאי על דורות ראשונים ,אבל בדרא בתראה אדרבה
נחת רוח לפניו ית"ש לעסוק בסתרי תורה.
ה ויסוד הדבר כבר כתב הבעל התניא (ליקוטי תורה בדרושים לשיר השירים) וז"ל :וענין כחותם על זרועך הוא תש"י וזהו ענין ק"ש ושמו"ע
שאמרו בזהר פ' במדבר (דק"כ ע"ב) שצלותא דמיושב לקבל תפלה של יד והיינו עד שמונה עשרה .לבתר צלותא דמעומד דהיא לקבל
תפלה דרישא ודא כגוונא דדא כו' פי' כי ק"ש וברכותיה הוא תפלה מיושב שהוא בחי' נוק' באשה קראה מושב כו' וישב ה' מלך לעולם
בחי' מלכות דאצילות שמתלבשת בבי"ע.
ד
והנה כבר נתבאר במאמרינו ,שענין של שופר לעולם .כי להיות מלך לעולם היא בחי' ישיבה
סתם הוא כששבין בתשובה על המעשים, והשפלה"ו.
ומעוררים שישיב ה' תתאה למקומה ,אבל ענין ולפי זה יש לומר בדרך אפשר ,אשר בתקיעות
של שופר גדול הוא לייחד את כל העולמות כולה דמיושב ,שהוא ענין של מלכות ,כי אין ישיבה
להיות בטל אל האין סוף ב"ה ,ולהשיב ה' עילאה אלא למלכי בית דוד בלבד ,וכתיב :וישב ה' מלך
למקומה. לעולם ,אזי מתקנים את המלכות שמים ,וחוזרים
ואם כנים אנחנו ,שבתקיעות דמיושב ,עיקר בתשובה על המעשים ,ומתקנים את האות ה'
התשובה הוא תשובה תתאה ,להשיב ה' תתאה תתאה .ובתקיעות דמעומד ,שענין העמידה הוא
למקומה ,ורק בתקיעות דמעומד חוזרים בתשובה ענין של העלאת העולמות המכוסין למקורן ,הוא
עילאה על דרך היחודים ,מדיוק היטב למה רק ענין של תשובה עילאה ,לייחד את כל העולמות
בתקיעות דמעומד השטן מתערבב ,וחושב אל האין סוף ב"ה ,לידע שהכל בטל אליו יתברך.
שתוקעין בשופר גדול ,כי ענין לייחד את כל וזה מבואר בדברי הגמרא (ר"ה טז סוע"א):
העולמות על דרך היחודים זה מה שנקרא שופר "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ,ותוקעין
גדול ,אבל יחוד המלכות למקומה הראויה זה ומריעין כשהן עומדין — כדי לערבב השטן".
נקרא שופר סתם ,ולכן אין השטן מתיירא כל כך. וכתב על זה הטור" :ויש מפרשים שמכח תקיעה
וביותר יש לומר ,כי כל עוד שלא מעלין את ראשונה מתערבב בשנייה והכי איתא בירושלמי
המלכות עד החכמה ,שהוא ענין ביטול כל בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע
העולמות אל הוי"ה ,אין הוא מתיירא כל כך ,כי בשופר גדול כד שמע קול שופר חדא זימנא בהיל
עדיין יש לו יניקה מן הקדושה ,אבל כשמעלין ולא בהיל אומר שמא ההיא זימנא דשופר גדול
את המלכות עד החכמה ,אזי הרי אין שטן ואין כד שמע תניינא אומר ודאי מטא זמניה ומירתת
פגע רע ,ואין הדינים יונקים כלום ,לכן שפיר ומתערבב ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא אבל
מתיירא ומתערבב דעתו ,ואתי שפירז. לעולם עיקר תקיעה היא מעומד שהיא על סדר
ברכות".
מראה יחזקאל לראש השנה
כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה שיודעין לרצות את בוראם בתרועה ,ואיתא בזה"ק [ח"ג י"ח ע"ב] כתיב יודעי תרועה ולא
כתיב תוקעי משום דקאי על הכוונות ,והיינו דבאמת ע"י השופר נעשין תיקונין הרבה שצריך להעלות תפלתינו למרום
ולהסיר מחיצה המפסקת ע"י עונותינו ולסתום פה כל המקטריגים ולהפך הכסא דין לרחמים ,וע"כ צריך לכל זה כוונה
גדולה ועצומה.
דרך המלך פרשת וישב
והנה באמת ענין כוונת תקיעת שופר לאו כל מוחא סביל דא וראיתי בני עליה והמה מועטים ,אמנם על דרך כלל ,דבר
השוה לכל נפש ,עקר כוונה הוא לעורר לבו בתשובה שלימה לפניו ית' ולהיות לו לב נשבר ונדכה ,כמ''ש לב נשבר ונדכה
אלקים לא תבזה וע"י שבירת לבו באמת ,יתבר חילא דדינא קשיא כהנ"ל וגם ע"י לב נשבר ונדכה ,יתמשך עליו השראת
קדושה עליונה ,כמ"ש אשכון את דכא ועי"ז לא יהיה רשות לשטן להסטין ולקטרג ,כיון שהשי"ת שורה באיש ההוא ונמצא
כי קדושת השי"ת שורה ג"כ בהבל השופר היוצא מפיו ,והרי הוא כאלו השי''ת עצמו כביכול תוקע בהשופר ,וממילא אין
שטן ואין פגע ,וזה עלה אלקים בתרועה ,ר"ל שנסתלק חילא דדינא ע"י תרועת ושבירת לבו ,ה' בקול שופר ר"ל גם כי
קדושת השי"ת שורה בקול שופר ע"י שבירת לבו באמת.
ו וכתב עוד שם :כי ישיבה ומלכות הכל בחי' אחת כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד בלבד .וכן ארז''ל באשה קראו מושב כי
ישיבה היא ירידה והשפלה בבחי' אחוריים.
ז ומדיוק בזה לשון הבן פורת יוסף " :ובזה יובן ש"ס למה תוקעין כשהן יושבין וכו' ,שהוא שופר ותפלה שבמלכות בחינת הדיבור שבעלמא
דנוקבא שהוא בישיבה ,וחוזרין ותוקעין כשהם עומדין ,שהיא בחי' כוונת התפלה והמחשבה שהוא בינה שנק' שופר גדול שהוא בעלמא
דדכורא בעמידה .ומשני ,לערבב השטן ,וביאר טעמו התוספות ב שם ירושלמי כד וכו' ,דמבואר בתיקונים תיקון י"ג דף ך"ט ע"ב וז"ל :כרוזא
נפיק בכל יומא ,מאן דקטיל ההוא חוויא יהבין לי' ברתא דמלכא דאיהי צלותא וכו' יעו"ש ,א"כ אם תכין לבם שיקשיב אזניך ,היינו דיהיב
לי' ברתא דמלכא דאיהי צלותא ,וזהו למאן דקטיל לחויא כנ"ל ,לכך כד ש מע זמנא תנינא דהיינו בעמידה שהוא שופר גדול שהוא כוונת
התפלה ,מיד מתערבב ,דבזה קטיל לחויא ומתעבר מעלמא ,והבן".
הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למיילaidenbesht@gmail.com :
קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות .אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים שבספרי חסידות ,ואתה רוצה לקבל בהירות בענין ,פנה נא
למערכת ,ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים.
ה
מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש
גליון כ"ז | ראש השנה תשפ"ז
עדן השבוע :להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם
אל מעלת כבוד הקורא היקר!
בשבועות הקודמים התחלנו בס"ד ללמוד ולהתעמק בדברי מהרח"ו ז"ל בכוונת מצוות תקיעת שופר,
וב"ה קיבלנו על זה הארות חשובות מהקוראים שהמה שבעים רצון מזה ,ובעז"ה נמשיך בזה הלימוד,
להתבונן ולהתעמק בדברי מהרח"ו לאור דברי גדולי מאורי החסידות זי"ע ,נקודה אחר נקודה ,שלב אחר
שלב ,ובתפילה לאל חי שזה יקרבנו וידבקנו לו ולעבודתו בס"ד.
לשון של המהרח"ו ז"ל שער הכוונות ראש השנה דרוש ז:
ועתה נבאר דרוש זה על מתכונתו בעזרת השם ובו יתבאר מי הוא השופר ומי הוא התוקע ומי הוא הפה
של התוקע שבו תוקעים בשופר ומהו בחינת הקול היוצא מתוך השופר כבר נתבאר לעיל כי בימי ראש
השנה עומדים זו"ן אחור באחור (אחור הוא בחינת שם אלקים ,ומשם ינקו החיצונים ,וכדי שלא ינקו
החיצונים מהם ,עומדים הזו"ן אחור באחור ,שלא יוכלו לינק מהם) ואנו צריכים לנסור אותם (הנוקבא
מהז"א) בימים האלו (מראש השנה עד יום הכיפורים) על ידי הדורמיטא דאפילו אבא ואימא בז"א (יציאת
המוחין של אבא ואימא מהז"א ,נקרא שינה להז"א).
גם נתבאר ענין הדורמיטא הזו כי היא העלאת פנימיות זו"ן בבחי' מ"ן בתוך אי' עילאה ואחר עלייתם בתוך
אימא כנז' ע"י הדורמיטא אז אנו מעוררין אותם ומוציאין אותם מלמעלה מתוקנים עם מוחין הראויים
לזווג ואמנם סוד השופר בעצמו שמעתי פעם א' ממוז"ל כי הוא כללות כל הגבו' והדינין כי הנה הוא בגי'
תקפ"ו ותוקף להורות כי הוא בחינת הדינין תקיפין כולם והוא סוד ג' האלקים הא' הוא אלקים במילוי
יודין העולה בגי' ש' דשופר והב' הוא אלקים בריבועו פשוט והוא גי' ר' דשופר והג' אלקים פשוט שהוא
בגי' פ"ו דשופר.
השנה ,עד מקום שאנו יכולים להשיג ,בדרך השוה סוד התרדימה והנסירה
לכל נפש. שבראש השנה
והנה כל המעיין קצת בספרי קודש בהדרושים בס"ד נמשיך לבאר קצת מהסודות הנעלמים
ומאמרים על ראש השנה ,יראה שבהגיע השנה שגילוי לנו צדיקים עולם במהות ועבודת ראש
החדש ,ביום ראש השנה ,יש בחינה הנקרא
א
זה במקום אחד ,אלא כל אחד פונה אל מקום תרדימה ,והיא השינה ,ואז היא זמן פחד מן הדין.
אחר ,ואף אל מקום רחוק מאוד מעבר הים ,עכ"ז וצריכין להבין ,מה זה התרדימה ,ומה זה מלמדינו
מחמת שהמה אוהבים נאמנים זה לזה ,המה בעבודתינו – עבודת ה' .כי זה וודאי ,שהצדיקים
קרובים בלב אחד אל השני ,ולפעמים אפשר לא גילוי לנו מסודות בעולמות עליונים ,רק
אפילו להרגיש את המחשבות של השני ,ובלבבם שנרחיב הידיעות ,אלא כל ענין יש בה גם צד
המה קרובים .ולעומת זה ,יכולים להיות שב' בני העבודה ,ועל כן חובה עלינו להבין ,מהו העבודה
אדם נמצאים בחנות אחד ,אחד סמוך להשני ,וכל שיכולים ללמוד ולדעת מזה הענין של התרדימה.
אחד מהרהר בעניניו ,וכל אחד הגיע לשם מחמת עשרת ימי התשובה –
סיבה אחר ,מה לקנות ,ויש להם איזה הרגשה
ריחוק אחד מן השני ,ואין להם הרגש טוב ,שפגשו
מתי נתרחקנו?
זה את זה ,כי כל אחד רוצה לעסוק בעניניו בלי והנה חוץ מזה שיש יום טוב של ראש השנה,
שירגיש חבירו בדיוק מה שהוא עושה. שהיא יום הדין ויום המלוכה ,ואחר כך יש יום
וכשפוגשים זה כנגד זה ,מחמת האי נעימות ,אין הקדוש – יום הכיפורים ,יש עוד נקודה בכל
הם מביטים להדיא אחד בפני האחר ,רק מעקם עשרת הימים של תחילת ימות השנה ,שנקרא:
קצת הבטתו לא להביט בפניו של הזולת .זה עשרת ימי תשובה .הרי כי ראש השנה הוא יום
נקרא רחוק במהות ,ואפילו שהם קרובים הראשון של ימי התשובה .ויש בו גם עבודה של
בגופיהם. תשובה.
וכל שכן אם הם שונאים זה לזה ,אז כשאחד והנה בענין תשובה ,צריך לבאר מהו הביאור
פוגע את השני בעל כרחו הוא מהפך את פניו של תשובה .כי פירוש המילולי של 'תשובה' הוא
מחמת שנאה מהשני ששונא לו .משאי"כ כששני חזרה ,היינו שנשוב אל הקב"ה .אבל צריך להבין,
אוהבים פוגשים זה את זה ,אזי מתוך שמחה ,כל כיצד אפשר להתרחק מהקב"ה ,הרי הקב"ה הוא
אחד פונה את פניו אל מול חבירו ,ושואלו מלא כל הארץ כבודו ,ואין העולם מקומו ,אלא
בשלומו בצהלת פנים. הוא מקומו של עולם ,וא"כ מעולם לא התרחקנו
מהקב"ה ,ומהו המצוה להתקרב אליו ,מאחר שלא
נמצא שבפנימיות הדברים של קירוב וריחוק
התרחקנו ממנו.
הוא לא בפיזיות ריחוק וקירוב המקום ,אלא
בקירוב וריחוק הלב .ובפועל זה מתבטה ,בהארת ובפשטות ,על ידי העבירות נתלכלכו נפש
פניו זה לזה ,כי כשאוהבו ,אז פונה את פניו האדם ,וצריך להטהר מהעבירות שבידו כדי
לחבירו בצהלת פניו ,וכשאינו אוהבו ,אזי פונה שיהיה מרוצה אצל הקב"ה .אבל לפי זה ,לא היה
עורף להזולת מחמת אי הנעימות או מחמת צריך מצוה של תשובה ,היה צריך רק למצוה של
שנאה. 'טהרה וכפרה' ,להטהר מלכלוכי העבירות .אבל
תשובה הוא עצם ההשבה ,ולא הטהרה מהפגמים,
פנים ואחור שעל זה צריכים תעניתים וסיגופים ,ובזמן הבית
והנה ,כשאחד ממונה על איזה שררה ,כגון הוא המקדש היו צריכים קרבן ,שנקרא כפרה,
גבאי בבית המדרש לשלוח את השליחי ציבור שמכפרת ומטהרת את לכלוכי הנפש .אבל
להתפלל לפני העמוד .כשהוא מכבד את חבירו תשובה הרי הוא השבה להקב"ה .ואם לא
הנאמן להתפלל לפני התיבה ,אזי מכבדהו בצהלת התרחקנו מעולם ,א"כ למה צריכים להשיב ,הרי
פניו ובפנימיות רצונו רצה בטובת חבירו ,ובאמת הקב"ה נמצא בכל מקום ,ולא נתרחקנו ממנו
נהנה לבקש מחבירו שיתפלל לפני התיבה .אבל לעולם ,ולאן צריכים לשוב?
אם האב"ד מצוה לו שיכבד אחד שיש לו סכסוך
עמו ,וח"ו הוא שונאו ,אפילו מכיון שהוא ממונה
קרוב ורחוק במהות
על זה ,ובוודאי יעשה את תפקידו ,מכל מקום ולהמתיק הענין נאמר :יש מושג בין בני אדם,
הנקרא קרובים ורחוקים במהות .דהיינו :חברים
וידידים נאמנים ,אפילו אם הם לא נמצאו זה אצל
ב
כן הוא באמת משתדל לעשות ככל הכתוב בספר הוא יעשה את זאת בכפיה ,ולא בפנימיות רצונו,
התורה הזאת .אבל בפנימיות לבו ,יש לו ויבקש כבלית ברירה ,משונאו ויכבדהו להתפלל.
תרעומות ,למה מכביד הקב"ה כל כך עליו, ומבשרי אחזה אלוק .כי גם בה' נאמר ענין של
ומכריחו לעשות כל כך הרבה ציווים. פנים ואחוריים ,כמו דכתיב "וראית את אחורי
אבל יש עוד סוג עובד ה' .יש עובד ה' שגילה ופני לא יראו" .והוא משל לההשפעה שמשפיע
ופיתח את פנימיות רצונו ,והוא באמת אוהב את הקב"ה להעולם .כי הקב"ה רצה שיהיה ענין
הקב"ה ,ורוצה לברר מה רוצה הקב"ה באמת ,כי הקליפות והסטרא אחרא בעולם ,מחמת תיקון
הוא מאוד אוהב לעשות את רצון ה' ,ושמח בכל העולם מטעמים הידועים לו ,ומכיון שרצה שיהיה
ציוו שה' מצווה בשמחה רבה .וכל חללי עולם בעולם קליפות ,יש לו רצון להחיותם .וגם רצה
אינו שוה לו כעשות איזה מצוה ממצוות ה' .הוא שיהיה לו עבדים ובנים נאמנים שיעשו רצונו,
עושה את המצוות של הקב"ה בפנימיות ואמיתית ולא יהיו תחת שליטת הקליפות ,וגם להם משפיע
רצונו. מרצונו.
ונמצא ,כי אפילו מי שמקיים כל מצוה אבל החילוק הגדול הוא ,שלהסטרא אחרא ,הוא
שבתורה ,אבל אם יש לו ריחוק בלבבו מן ה' ,כי משפיע מחיצוניות הרצון ולא מפנימיות הרצון,
אין פנימיות רצונו נפתח בעשיית רצון ה' ,אין לך ונחשב ההשפעה כאילו זה בא כשפונה להם עורף,
רחוק גדול מזה ,וכאילו פונה עורף אל הקב"ה, ואין מאיר להם פניו בשעת ההשפעה ,רק זה
ומקיים את מצוותיו בהכרח ובכפיה בלי רצון השפעה הכרחית .אבל כשמשפיע השפעות
פנימי ומתוך שמחה. לעושי רצונו ,אז הוא משפיע השפעות מפנימיות
תשובה – השבת הפנים רצונו ובהארת פניו.
וזהו מצוות תשובה ,להשיב את הפנים מתוך וכן הוא אצל הבני אדם .יש שני סוגי בני אדם
פנימיות הרצון אל הקב"ה ,ובזה לעורר שגם העובדים את ה' .יש מי שעובד את ה' מחמת
הקב"ה יפנה פניו אליו ,דהיינו שישפיע אליו הרגילות שלו' ,מצות אנשים מלומדה' ,או מחמת
השפעתו מפנימיות רצונו .ובזה מיושב כיצד שמפחד מהעונש ,מצידו היה יותר טוב אם הוא
שייך תשובה להקב"ה ,כי אמת ,אין שייך ריחוק יכול לעשות מה שלבו חפץ ,אבל מכיון שיודע
וקרוב במציאות של מקום אצל הקב"ה כי מלא שיקבל עונש אם לא יעשה רצונו ית' ,אזי בלית
כל הארץ כבודו .אבל מכל מקום שייך קרוב ברירה הוא עושה רצון ה' .והוא עושה רצון ה',
ורחוק במישוג הלבבי ,ותשובה הוא החזרת פנים מחיצוניות הרצון בלבד ,ואין בו פנימיות הרצון,
בפנים ,להחזיר את הפנים ,הפנימיות הרצון אינו שמח בהארת פניו ,ככל ששומע עוד מצוה
בקיום המצוות אל הקב"ה ,ואז שב הקב"ה שהקב"ה מצוה ,הוא מקבל כל מצוה באנחה ,חבל,
להחזיר פניו הצהלות אל האדם ,ומשפיע לו גם זה אני צריך לעשות? נו ,אם צריכים הרי אני
מפנימיות רצונוא. אעשה ,איני רוצה לעשות מנגד רצון הקב"ה ,כי
כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעיו ,איני רוצה
כל אדם נברא במדריגות אחוריים אל הקב"ה,
להתחיל עם הקב"ה ,שאפילו עם צדיקיו הוא
דהיינו שבלידת האדם ,ירדה הנשמה לתוך הגוף,
מדקדק כחוט השערה ,ומי יימר זיכתי לבו ,ועל
א ליקוטי תורה פר' אחרי כו ,ד :ענין התשובה הוא להשיב פנים בפנים אליו ית' כי הלא התשובה הוא לשוב ולהתקרב אליו ית' ולכאורה
לא שייך לשון זה לגבי הקב"ה דכתיב ביה את השמים ואת הארץ אני מלא ולמה צריך לשוב ולהתקרב אליו ית' ובמה נתרחק .אלא הענין
הוא כמשל ב' בנ"א שעומדים זה אצל זה רק שחוזרים עורף זה מזה אין לך ריחוק גדול מזה ואין קירוב אלא בהחזרת פנים אל פנים .וכך
הנה כתיב וראית את אחור י ופני לא יראו שיש בחי' פנים ואחוריים למעלה .וכתיב יאר ה' פניו אליך פי' שההשפעה* תהי' בבחי' הארת
פנים מפנימיות רצונו* כדכתיב ואוהב את יעקב וכתיב כי מחה אמחה כו' ולכן ההשפעה שמשפיע לו להחיותו הוא מבחי' אחוריים דהיינו
כמאן דשדי בתר כתפוי שנותן לשונאו שאינו נ ותנו ברצון* גמור רק כמי שמוכרח להשפיע ואין השפעה זו מבחי' פנימיות ועיקר רצונו.
אבל לצדיק בא ההשפעה מבחי' פנימיות רצונו שנותן ברצון גמור ובהארת פנים בשמחה ובטוב לבב ברוב עוז וחדוה .ועד"ז יובן ג"כ ענין
התשובה ,כי הנה כתיב כי פנו אלי עורף פי' כי פנו אלי שפוני ם אליו ית' בקיום תורתו ומצותיו .אבל מ"מ אין זה אלא בבחי' עורף שאינו
מבחי' פנימית הרצון מאהבה ותשוקה אלא מצות אנשים מלומדה והולך בקרירות .והתשובה היא החזרת פנים בפנים להיות פנימיות רצונו
וחפצו בתורת ה' ומצותיו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.
ג
מושג א :בין המאציל העליון – האין האמיתי – ואפילו שהנשמה רצונה האמיתית היא לעשות אך
לבין הנבראים ,יש ממוצע ,וזהו העשר ספירות ורק רצון הקב"ה ,מכל מקום מאחר שירדה לתוך
שבאצילות. המאסר של הגוף ,שרוצות רק ליהנות מעולם הזה
מושג ב :הממוצע העיקרי ,והיא ראשית הגילוי ומתאוותיה ,נשתנה טבעה ,ובאמת מתחיל לרצות
להנבראים הוא 'חכמה עילאה' הנקרא ג"כ אבא רק ליהנות ,וכשהנשמה מעוררות רצון הנפש
או קודש ,או חכמה עילאה ,וזהו הסוד של הפסוק: לעשיית המצוות ,אין זה רק התעוררות חיצוניות
הוי"ה בחכמה יסד ארץ ,כי כל הגילויים הוא על הרצון ,אבל לא בפנימיות ,על כן צריך האדם
ידי ספירת החכמה עילאה. לחיות תמיד במצב של תשובה .דהיינו להחזיר
מושג ג :אבא יסד ברתא ,הוא סוד 'נעוץ סופן את רצון הפנימיות שלה ,לרצות בפנימיות ממש
בתחילתן' .דהיינו שחכמה עילאה ,חכמה לעשות מצוות ומעשים טובים ,ולא רק
דאצילות ,ראשית ההתגלות ,מתלבשות במלכות בחיצוניותב.
דאצילות ,ומשם משפיע חיים מחכמה עילאה לכל פנים -הארה במדות
הנבראים בעולמות בי"ע (ב'ריאה י'צירה ע'שיה). ובעומק יותר יש לבאר החילוק בין פנים
ולכך נקרא המלכות גם בשם 'חכמה תתאה' ואחור .כי החיות שעל הפנים הוא הרבה יותר
ו'אימא תתאה' ,כי כמו שהחכמה היא ראשית עדין ומורגש (סענסעטיוו) ,כשנופל על הפנים
הגילוי באצילות ,כמו כן הוא מלכות ראשית שער קטן ,מיד האדם מרגישה ,ומבלבלו ורוצה
הגילוי בפועל להעולמות בי"ע. להסירה ,אבל כשנופל על אחוריו ,במקום השער,
וכן כמו שאימא עילאה – בינה ,מוליד המידות לא כל כך הוא מרגישה ,כי החיות שיש לו על
דז"א (זעיר-אנפין) גם המלכות מולידות כל הפנים הוא הרבה יותר מהחיות שיש לו על האחור
הנשמות. שלו.
מושג ד :ממלא כל עלמין – סובב כל עלמין: וכמו כן הוא המשל למעלה .במצב הנקרא
הארה של חכמה עילאה ,אינו תפוס בתוך שהקב"ה משפיע החיות מהפנים שלו ,הרי החיות
העולמות והיא סובב כל עלמין .וחכמה הוא בפנימיות יותר ,ויותר מורגש שזה החיות
תתאה/מלכות היא ממלא כל עלמין ומחיה את מגיע לנו מהאור אין סוף ב"ה .אבל כשהחיות
העולמות בבחינת 'נודע בשערים בעלה' ,על אחד מגיע לנו מהאחוריים ,אזי הוא בלי חיות פנימי,
לפי שיעוריה דיליה. ואין מרגישין כל כך שהחיות מגיע לנו מהקב"הג.
והנה אחר הקדמות מושגים אלו בקצרה ,נעמיק ונרחיב יותר היריעה בסוגיא עמוקה זו.
סוד בסוד הגלות .דהנה בזמן הגלות ,נמצאים בזמן התרדימה סוד
העולמות הקדושים במצב שבו הזעיר אנפין ,שזה הגלות:
בחינות המידות הקדושות של הקב"ה ,בבחינת ונקדים כמה יסודות ומושגים כללים להבין
ה'דורמיטא' ,כלומר שינה ותרדימה .דהיינו אופן הסוגיא ,בקוצר אמרים:
הרגיל והנכון שאור ה' צריך לירד ולהתגלה
בהעולמות (כגון בזמן שבית המקדש היה קיים)
ב ליקוטי תורה פר' כי תצא מ ,א :בזמן שאין בהמ''ק קיים הוא להיפך ממש כי טבע נפש האדם לימשך אחר צרכי הגוף ועניני עוה''ז ואפילו
מה שעושה טוב וסר מרע ומעורר את האהבה לה' לדבקה בו ובתורתו הוא מצד יגיעת הנפש שמייגע בעמל ויגיעה להתבונן בגדולת ה'
ולהטות לבבו לעורר את האהבה ונק' לעשותה ל אהבה כו' שהאהבה זו היא ע''י קדימת עשייה בלב ונקרא בחי' זו אחור בפנים וכו' כי פנו
אלי עורף פי' אפילו מה שפנו אלי לפנימיות שלי הוא בבחי' עורף שהוא בחי' חיצוניות ואחוריים שאין שם אלא חיות מועט (ועיין מזה
בד''ה וארא אל אברהם כו') והנה בחינה זו נקרא בחי' נפילה לגבי מהות הנפש שמצד טבעה לפי מקור חוצבה ראויה להיות בטבעה
כשלהבת העולה מאליה לדבקה בו אלא כל זה הוא לפי שנפלה וירדה בסתר המדרגות תחת ממשלת הגוף ונפש הבהמית והיא אצלם
במאסר ובגלות.
ג תורה אור מגילת אסתר צג ,ב :והנה כשהיו ישראל במעלה עליונה בזמן הבית היו בחי' זו''נ פב''פ כמו בפנים שם הוא עיקר החיות
שבאדם ורוב חושיו ראיה ושמיעה כו' .משא''כ מאחוריו החיות רוחני הוא מעט מזעיר מאד ואף בחוש המישוש ניכר ההפרש כי בצד פניו
ירגיש אף דבר מה .משא''כ מאחוריו החיות רוחני מעט.
ד
הקב"ה וגילויו .והכל הוא משום שהאורות לא הוא ,שהחכמה עילאה מתלבשות בהמדות
נתקבלו ולא נתלבשו תחילה בהמדות של ז"א. העליונות של זעיר אנפין ,ומשם משלתלשלות
ולכן נקרא השפעה זו – אחור באחור .כי ומתלבשות לתוך החכמה תתאה היא מלכות,
השפעה פנים בפנים הוא כשההשפעה באה ומשם אנו מקבלין החיות של הקב"ה שמחיה
בהתגלות המדות ובהתרגשות ,ובטבע הדברים ומהוה את העולמות .והגילוי הזה נקרא "פנים
כשההשפעה בא בהתגלות המדות ,אזי המשפיע בפנים" ,כמו שיתבאר להלן.
מאיר פנים מאירות להמקבל ,ופניו של המקבל אולם מחמת חטאי ישראל ,נגרם שהז"א נעמד
מאיר בקבלו מתנה שהוא משיג ומבין את רם במצב של שינה ,ולכן אין האור של חכמה מאיר
ערכה .וכמו במשל של שיעור שהמגיד מוסר, בה ,אלא המלכות מקבלת את אורה ,שלא על ידי
והוא מחובר אל הדברים שהוא מוסר להשומעים, התלבשותה בתוך המדות תחילה ,אלא מקבלות
אזי בכל תיבה ותיבה פניו מאירים ומסבירים ישר מהאור הסובב כל עלמין ,מבלי שיתלבש
לנוכח הקהל ,וגם הקהל נתחברו אל הדיבורים תחילה בתוך המידות של הז"א.
ומאירים את פניהם בכל דיבור ודיבור. ולכאורה מה החסרון מזה ,הלא אדרבה המלכות
התרדימה ואחור באחור מקבלות את אור הגדול של אבא עילאה – אור
בראש השנה: הסובב בלי אמצעות המדות ,רק ישר אליה בלי
אמצעים ,ואפשר זה גם מעלה יתירה?
וגילה לנו האריז"ל שגם בראש השנה מתרחש
ענין של תרדמה כללית ,אבל הוא אינה ענין של אבל לפי הבעל התניא מבאר זאת במשל נמצא,
גלות ,אלא הוא ענין נעלה לטובת עם ישראל, כי אין זה מעלה ,רק היא היא החסרון.
וכמו שיתבאר: המשל לזה:
כמו הענין של הגלות שהוא ענין סילוק המוחין נדמה לנו כשבא מגיד לעיר והוא מגיד סודות
מן המדות ,כמו כן הוא ענין התרדמה של ראש נפלאים בתורה הקדושה ,הוא מאיר אור חדש
השנה ,שבתחילת ליל ראש השנה מסתלקות בגודל ימי הרחמים והסליחות ,אבל המגיד אינו
החיות הכלליות של השנה שעברה .בשונה מענין נתעורר בעצמו ,הוא אינו מחובר כלל למה שהוא
התרדימה ושינה של הגלות שהוא כענין עונש אומר ,רק הוא אומר דבריו מפנים הליקוטי תורה,
מחמת שאנו פונה עורף להקב"ה ,ומחמת עונש, ואינו מסביר את דבריו ,רק הוא אומר את זה בלי
שהקב"ה מתנהג עמנו במדה כנגד מדה ,וכמו התרגשות ובלי חיבור אל הדברים .מה יעשה
הצל ,שאם אנו פונים לו עורף ,דהיינו שאנו להעם הנאספין? ברור שעם כל דקה שעוברות,
מונחים בתוך העולם הזה הגשמי ,ואין אנו חיים נתרוקן ההיכל מאנשיו ,והעם יברחו כל אחד
ודבקים לו יתברך ,גם הוא פונה לנו עורף ,ואינו למקומו ,והמגיד נשאר יחידי.
משפיע לנו שפע בהארת פנים ,וזה כעין עונש. כמו כן הוא בנמשל :כשהקב"ה מאיר האור
אבל בראש השנה ,הוא נמשל לאב שרוצה סובב ,ומלבישה תחילה בהמדות ,אזי מקבלים
לגלות חכמת בנו ולגלות פנימיות רצון בנו העולמות את האורות אין סוף ,ע"י המדות,
שרוצה באביו ,אזי הדרך הוא שהאב מסתיר עצמו והחכמה נרגשת ונעשה מושגות להברואים,
מן הבן החכם ,והבן מתחיל לחפש ולבקש את ומרגישים את האלוקות .אבל כשאור הסובב
אביו ,ואז מגדיל שמחת האב כלפי בנו .כמו כן נתקבל למלכות בלי שנתלבשה תחילה בז"א ,אזי
בראש השנה ,הקב"ה מסתיר את הארת פניו האורות באים בלתי מושגים ,ובלי הרגשים ,ורק
מהעולם ,לא מחמת עונש או מדה כנגד מדה ,אלא אורות יבשים ,ואין העולמות נתחברו אל האורות,
זהו מצידו ,שרוצה שאנו נחפשו ,ולצעוק ,אנן בעי וזה מצב של גלות ,שבעיקרה הוא גלות הדעת,
למהוי קמא מלכא ,ואז מגלה עצמו הקב"ה בחג היינו שעיקר הגלות הוא לא שה' לא נמצא אתנו,
הסוכות ,ונתגדל השמחה אצל הקב"ה. רק חסר החיבור לה' ,ודעת הוא מלשון
התקשרות ,שאין אנו מתקשרים אל האורות של
ה
לשעשע בעולמו עם הצדיקים ,ומעורר אצלו ובאמת מצב של זה ,שהוא באמת הסתרה של
רצון חדש לחדש את עולמו ,ועל ידי זה מגיע אור ה' ,ואינו מאיר בפועל בתוך המדות ,רק
שפע חדש לעוד שנה שלימה מתוך רצון פנימי. בבחינת אחור באחור ,זה מעורר פחד ורעדה ,ועל
א"כ כיצד נעשה ההתעוררות בשבת קודש שאין כן באמת אנו מרגישים בראש השנה מצב של דין,
תוקעין בו בשופר? אבל מכיון שזה ריחוק לצורך התקרבות יותר ,זה
על זה הוא התירוץ ,כי כמו שעבודת שבת שונה רמוז בקרא :שמאלו תחת לראשי ,שפועל אותו
מעבודת החול בכל השבתות כולה ,כי כל שמאל דוחה ,הוא מעלה את ראש בני ישראל,
ההשפעות של כל ימות השנה ,בששת ימי והוא שמאלו תחת לראשי ,שהראש נתעלה .כי
המעשה יורדות על ידי אתערותא דלתתא ,דהיינו בראש השנה ,על ידי הריחוק אנו מרגישים את
שאם הבני אדם עושים מצוות ומעשים טובים הריחוק ,ונשבר הלב בקרבינו על גודל
מעוררים את צינורי ההשפעה להשפיע לנו כל ההתרחקות ,עד שזוכים לסוכות לבחינת :וימינו
טוב .אבל שבת הוא עבודה דווקא על ידי שביתה תחבקנו.
ועונג בלי עשיית מעשיית ,ואז משפיע הקב"ה את בנין המלכות:
כל ההשפעות על ידי רצונו עצמו ,כי הוא רוצה מלכות הוא ענין החיבור של כלל ישראל עם
מעצמו בעולמו ,והוא מתענג בגמר מלאכתו ה' ,הוא ענין השראת השכינה בתוך העולם,
שטוב הוא ,ועל ידי זה מתעורר התענוג העליון עשיית דירה בתחתונים ,זהו המלכות .ובראש
להשפיע כל השפעות טובות. השנה ,מסלק הקב"ה את הארתו של פנים בפנים,
כמו כן הוא גם בראש השנה ,שאם חל בשבת, כדי לעורר את המלכות ,דהיינו מקור נשמת
אין צריך מעשה ידי אדם ,כי הקב"ה בעצמו ישראל ,שיחדשו את החיבור שלה עם הקב"ה.
מעורר את אותו התענוג ואין צריך למעשה ידי ולכן נעשה הנסירה על ידי השופר ,כי השופר הוא
אדם לעורר את התענוג הזה ,ובשבת מתעורר את מבטאת את צעקת הלב שאנו רוצים להתקרב אל
התענוג באתערותא דלעילא גרידתא. הקב"ה בבבחינת פנים בפנים ,ואל זה הקריאה
אמנם מכל מקום יש מעלה של תקיעת שופר מצפה הקב"ה לשמוע ,וכשהוא שומע שאנו רוצים
יותר מהארה של שבת ,כי בשבת מתעורר את באמת להתקרב אליו ,ונשבר לבבינו על גודל
התענוג העליון מהמדות של אריך אנפין ,או רק הריחוק ,אזי מאיר שוב לעוד שנה שלימה ,את
מספירת החכמה ,אבל תקיעת שופר מעורר את האור הסובב לתוך המדות ,דהיינו שאנו יכולים
הבינה של האריך אנפין שהוא מקום גדול יותר, להשיג את האורות האלקי ,ואנו יכולים להמשיך
ולצורך מעלה זו ,מן התורה מחוייבן לתקוע גם לחיות עם הקב"ה בבחינת דירה בתחתונים,
כשראש השנה חל בשבת ,כדי לקבל תוספות ברצון פנימי ,שאנו רוצים במלכו של עולם,
הארה זו שיש בתקיעת שופר אשר אין בשבת. והמלך העליון רוצה לחיות עמנו בחיינו ,על ידי
אבל מכל מקום החכמים הגדולים ,ציווי שלא התורה והמצוות.
לתקוע ,כי בעצם גם השבת מעורר את עצם תקיעת שופר מעורר
הארה לפעול את הנסירה ,ולהחזיר את ההנהגה
"עונג עליון":
של פנים בפנים.
וכמו שכבר אמרנו במאמרינו הקודמות ,שענין
תקיעת שופר ,מעוררת את התענוג של הקב"ה
ו
סדר הזמנים של ימי הרצון – אלול ,ראש השנה ,עשרת ימי תשובה
ויום הכפורים; ענין העבודה השוה לכל נפש
ארבע תקופות התשובה – חודש אלול ,ראש השנה ,עשרת ימי תשובה ויום הכפורים – שלשלת
אחת הן של טהרת הנשמה ,שתחלתה הכנה למצות התשובה וסופה כפרה גמורה .בקונטרס זה
נבאר בעזרת ה' את עבודת הלב בכל עת וזמן ,אך להבנת הענין עלינו להקדים ולבאר:
מהו ענין התשובה לפי מבט החסידות? שלא כפי שהורגלנו לפרש שענין התשובה הוא רק חרטה
על החטא וקבלה על להבא ,הנה בספרי החסידות מבואר הענין באופן נעלה יותר ,דהיינו:
תשובה היא כפשוטו – לשוב! ולאן ישוב? "עד ה' אלקיך"! להשיב את הנשמה אל שרשה .ועל כן
עבודה זו שייכת אף לצדיק גמור ,שכל נשמה ונשמה צריכה לעבודה זו לשוב אל מקורה
ושרשה[.]1
וזהו הרמז במלת "תשוב-ה" ,שהאות ה' מרמזת על הנשמה ,ועבודת התשובה היא להשיב את ה'
(הנשמה) אל שרשה.
הנשמה ירדה ממקום עליון וגבוה למטה אל תוך גוף גשמי ,כשהיא מוקפת מבית ומחוץ בהבלי
העולם הזה ,ועלולה היא להתרחק חס ושלום מהשי"ת[ .]2על כן ,עוד קודם שברא הקב"ה את
העולם ,ברא את מציאות התשובה ,כדי שיוכל האדם להשיב נשמתו תמיד אל שרשה העליון,
ולחדש את הקשר הפנימי עם הבורא יתברך ולא יהיה כזר חס ושלום[.]3
חודש אלול :זמן ההכנה וחשבון הנפש
חודש אלול הוא זמן של "ימי רצון" ,שבהם הקב"ה מוכן לקבל את השבים אליו[ .]4משלו למה
הדבר דומה? למלך שיוצא אל השדה ,שאז מאיר הקב"ה פנים שוחקות לכל אחד מישראל ,ופותח
את המקור העליון – י"ג מדות של רחמים[ .]5זהו הזמן שבו על האדם לעשות חשבון הנפש על
הנהגתו בכל ימות השנה ולהחל בטהרה ,כדי שיבוא ליום שבו יושב הקב"ה על כסא דין (ראש
השנה) כשהוא נקי במחשבה ובמעשה[ .]6על האדם לנצל הזדמנות פז זו ולעורר את ה"אתערותא
דלתתא" בקריאה" :אני לדודי" – אני מתקרב אל הבורא!
עבודת התשובה למעשה:
צריך לפשפש במעשיו (לבחון את אשר עשה בפועל במשך השנה) ,לבכות בחרטה על החטאים,
ולהתחיל ב"דרך" חדשה[.]7
ביאור הענין:
אלול רמז ל"אני לדודי ודודי לי" ,לומר שאף שחטאתי במשך השנה ,הרי עתה "אני לדודי" – רבונו
של עולם ,הריני שלך! ואז עונה כביכול הבורא" :ודודי לי" – ואני שלך[ .]8כמו כן הוא זמן לתקן
פגם הברית ושאר פגמים שנעשו במשך השנה[.]9
ראש השנה :קבלת עול מלכות שמים
בראש השנה דן הקב"ה כל אדם ,אך מצד עבודת האדם ,העיקר הוא להמליך את השי"ת (כדאיתא
בגמרא :אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם)[.]10
עבודת התשובה למעשה:
התשובה בראש השנה היא "תשובה כללית" – להכניע עצמו תחת הנהגת הבורא ולהתחיל את
השנה בקבלת עול חדשה .ודבר זה נעשה על ידי שהקב"ה מסתיר כביכול את פניו השוחקות ונכנס
אל היכלו ,והאדם מרגיש ריחוק מגדולת המלך ,וממילא בא לידי שברון לב פנימי וחי ביראה ,פחד
וביטול[.]11
במה? בשופר!
קול השופר הוא כעין "מעורר" לישנים בהבלי העולם הזה ,שיזכרו בבוראם[ .]12בראש השנה אין
הזמן מתאים לפירוט החטאים בתפלה ,אלא עיקר הריכוז הוא להמליך את הבורא למלך[,]13
ולהרבות בכבודו – ברוך אלקינו שבראנו לכבודו.
כמו כן מבטא השופר את זעקתנו העמוקה והשבורה" :רוצה אני להיות סמוך אל הבורא!".
עשרת ימי תשובה :תיקון המעשים ותשובת היחיד
עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים הם זמן של "דרשו ה' בהמצאו" – שהקב"ה קרוב
במיוחד לכל יחיד ויחיד[ .]14ואף על פי כן הוא מסתיר עצמו מאתנו כדי שנבקשהו ביתר
שאת[.]15
עבודת התשובה למעשה:
בימים אלו התשובה היא בפרטיות ,לעבור על כל מעשה ומעשה שעשה באופן פרטי .צריך לתקן
את המדות הרעות ואת המעשים בפועל שנעשו במשך השנה[.]16
ביתר פירוט:
כל יום מימי עשי"ת מכפר על אותו היום בשבוע של כל השנה כולה (כגון :יום ראשון של עשי"ת
מכפר על כל ימי ראשון של השנה)[.]17
יום הכפורים :כפרה גמורה ותשובה מיראה המביאה לידי תשובה מאהבה
י ום הכפורים הוא גמר ושיא עבודת התשובה והכפרה ,הנקרא "שבת שבתון"[ .]18מגיעים בו אל
המקום העליון שאליו צריכה התשובה להביא ,וזהו :לשוב אל הבורא – "לפני ה' תטהרו" – שובו
אל ה' והטהרו[!]19
עבודת התשובה למעשה:
ביום הכפורים העבודה היא "תשובה מיראה" .חיים בביטול גמור אל הבורא ,וטעם מניעת האכילה
והשתיה ושאר עינויים הוא משום שהם ענינים גשמיים ,וביום הכפורים חיים בביטול כזה עד שאין
צורך בכל הלבושים הגשמיים הללו[ .]20על ידי התענית והביטול אל הבורא ,כשעומדים בבית
המדרש כמלאכים ,נהפכים הזדונות (חטאים שבמזיד) לשגגות (בשוגג) .ודבר זה מביא לידי זיכוך,
כדי שביום הראשון של חג הסוכות יוכל האדם לשוב בתשובה מאהבה[.]21
ביאור הענין:
יום הכפורים הוא היום שעליו נאמר "לפני ה' תטהרו" ,שבאים לפניו יתברך להיטהר .עצם היום יש
בו כח שמימי לטהר נשמת כל איד ,אף אם לא היתה התשובה בשלמות[.]22
שאלה :וכי לא די ביום אחד שבו יקיים האדם מצות תשובה ,ישוב אל ה' בכל לבבו ונפשו ,והקב"ה
ימחול על חטאיו? למה נצרך תהליך ארוך כל כך של עבודת התשובה?
תשובה :כמה טעמים בדבר המובאים בספרים הקדושים ,ונביא את עיקרי הדברים:
א" .לא תעלה במעלות על מזבחי" – ממדרגה למדרגה:
ב .אי אפשר לאדם מלא חטאים להיטהר ביום אחד; נצרך זמן להתרגל להנהגה חדשה ולעבור
בשלבים את כל שלבי התשובה[.]23
ב .תהליך להגיע לידי תשובה מאהבה.
הנה אמת הדבר ,כי את התשובה הפשוטה יכול האדם לעשות בכל יום ויום ,ואף כמה פעמים ביום.
אולם הפעם חפץ האדם להטהר ולהגיע למדרגת "תשובה מאהבה" ,ודבר זה דורש עבודה ארוכה
ורבה .כי כדי לבוא למדרגת אהבה ,צריך להקדים ולבוא ליראה שלמה .וזהו סדר העבודה:
מתחילים בימי אלול וראש השנה בבחינת "תשובה מיראה" (מפחד הדין) ,ובהדרגה מתעלים עד
יום הכפורים וחג הסוכות ,שאז יכולים לעבוד את השי"ת בבחינת "תשובה מאהבה" [.]24
ובזה מתקן האדם את שכלו ,נשמתו וגופו:
בכל זמן וזמן מתקן חלק אחר שבאדם – בראש השנה מתקן את ה"שכל" ,בעשרת ימי תשובה מתקן
את ה"נשמה" ,ובסעודות ערב יום הכפורים מתקן את ה"גוף" ,כדי שיהיו שלשתם נקיים וזכים
לקראת היום הקדוש – יום הכפורים [.]25
ותורף הדברים בקיצור :בימי אלול עושים את ההכנה .בראש השנה ממליכים את הבורא .בעשרת
ימי תשובה שבים בתשובה על פרטי המעשים ,וביום הכפורים נטהרים בשלמות וזוכים לדבקות
בבורא יתברך.
שאלה :הזכרתם שבראש השנה עושים תשובה בכלליות ולא על הפרטים ,האם תוכלו לבאר יותר
מהי עבודת "תשובה כללית"?
ביאור עבודת התשובה הכללית :היא מדרגת תשובה שבה שב האדם לשורשו ומקבל עליו עול
מלכות שמים באופן כללי ,מבלי להתעסק בפרטי כל חטא וחטא בפני עצמו .האדם אומר לבוראו:
"הנני שב אליך! אתה הוא מלכי ואני עבדך ,וכעבד אעשה כל אשר תצוה!".
ובעבודה זו נכללים שני יסודות עיקריים:
א .קבלת עול מלכות שמים :עבודת ראש השנה נחשבת לבחינת "כלל" .במקום למנות חטאים,
מתרכז האדם בעצם רצונו למסור נפשו להשי"ת ולקבלו עליו למלך .וזוהי "תשובה כללית" ,כי
האדם מקשר את כל רצונו ברצון הפשוט של הבורא.
ב .שיבה לשורש :תשובה כללית ענינה להשיב את הנשמה לשורשה ומקורה ("עומק ראשית"),
שהוא למעלה מגדר הזמן ולמעלה מפרטי המעשים שנעשו במשך השנה.
נמצא שבתשובה כללית אין האדם עושה חשבון על העבר ,אלא מחולל שינוי יסודי בכל מהותו –
להכניע עצמו תחת הבורא מצד היותו מלך ,ולשוב אל מקור הקדושה של כלל ישראל.
שאלה :אם כדבריכם שאלול וראש השנה הם זמן לתשובה כללית ,להתקרב לבורא ולקבל עול
מלכותו מבלי להכנס לפרטים ,מדוע אי אפשר לעשות מיד תשובה פרטית על כל מה שפגם? למה
נצרכת הקדמת התשובה הכללית של אלול וראש השנה?
תשובה :בלא היסוד והקדמת התשובה הכללית ,אין לתשובה על הפרטים קיום כראוי .חייב האדם
להבהיר תחילה כי הוא שב אל הבורא בכלליות בקבלת עול גמורה [ .]26וטעם הדבר מובן על פי
משל:
אילן שהתחיל להראות סימני כמישה ויובש ,אין די להתעסק בענפים ובעלים היבשים .סימנים
אלו מעידים כי יש פגם בשורשים ,ושם היא עיקר התקנה.
ועוד משל :מעין שנסתם או שיבשו מימיו ,צריכים לילך אל המקור משם נובעים המים ולתקן שם.
ועוד משל :חולה המראה סימני חולי ,ואף שהסימנים נראים באזנו או בידו ,מכל מקום את הרפואה
יקח דרך פיו ,כדי שתגיע התרופה ישר אל מקור המחלה .כי הסימן אינו המחלה עצמה ,וצריך
לרפא את המחלה ולא רק את הסימן.
והנמשל :כאשר האדם נכשל בעבירות במשך השנה ,אין העבירות אלא סימן שחסרה לו קבלת
עול מלכות שמים .לכן עיקר הרפואה צריכה להתרכז בשורש ,לרפא ולתקן את קבלת עול מלכות
שמים בכלליות ,ורק אחר כך ניתן לתקן את כל הפרטים.
וחשוב לציין :אף שהאדם יכול להתחרט על פרט מסוים ,מלמדים אותנו הספרים הקדושים כי
התשובה האמתית צריכה לבוא בסדר האמור :בתחילה שבים בתשובה כללית על ידי ביטול למלך
(בראש השנה) ,ואחר כך שבים בתשובה פרטית על המעשים (בעשרת ימי תשובה ויום הכפורים).
כי ה"פרטים" יכולים להתקן כראוי רק כאשר ה"כלל" (האדם כולו) כבר שב אל שורשו [.]27
ליקוטי תורה לשבת שובה. .1
ליקוטי תורה דרושים לראש השנה סג ,א. .2
ליקוטי תורה פרשת אחרי. .3
אגרא דכלה רמזי 'בראשית' רמז פד .בני יששכר ריש מאמרי חודש אלול. .4
ליקוטי תורה פר' ראה ד"ה אני לדודי. .5
אוהב ישראל פרשת ראה ד"ה עשר תעשר .כתר שם טוב הוספות אות יז. .6
אור המאיר דרושים לראש השנה .עבודת ישראל פרקי אבות פ"ה מ"ח. .7
קהלת משה לראש חדש אלול. .8
שם משמואל סוף פרשת שופטים. .9
אור המאיר בדרושי ראש השנה .אור המאיר בדרושים לסוכות. .10
ליקוטי תורה פר' כי תבא. .11
שם משמואל פרשת כי תבא תרע"א. .12
בן פורת יוסף .מראה יחזקאל לראש השנה. .13
דרך המלך לראש השנה. .14
ליקוטי תורה פרשת כי תבא הנ"ל. .15
תקנות השבין. .16
מדבר קדמות להחיד"א. .17
רסיסי לילה. .18
ליקוטי תורה פר' אחרי .ליקוטי תורה פרשת האזינו. .19
ליקוטי תורה פרשת אחרי. .20
קדושת לוי פרשת האזינו .אגרא דכלה פרשת אחרי .מראה יחזקאל פרשת אמור. .21
אמת ואמונה (קוצק) אות תמו .שם משמואל עריוכ"פ תר"פ. .22
מראה יחזקאל פרשת כי תבא. .23
קדושת לוי הנ"ל. .24
שם משמואל עיו"כ תרע"ד. .25
דרך המלך. .26
עירין קדישין לשבת תשובה. .27
ההשפעה שמשפיע לו להחיותו הוא מבחי' אחוריים ליקוטי תורה לשבת שובה
דהיינו כמאן דשדי בתר כתפוי שנותן לשונאו שאינו נותנו
ברצון* גמור רק כמי שמוכרח להשפיע ואין השפעה זו ולכן שבת אותיות תשב שענין שבת וענין תשובה הכל
מבחי' פנימיות ועיקר רצונו .אבל לצדיק בא ההשפעה אחד דהיינו חזרת הדברים למקורן ושרשן כי הנה תשובה
מבחי' פנימיות רצונו שנותן ברצון גמור ובהארת פנים אינה מעבירות שבידו דוקא אלא תשובה היא להשיב
בשמחה ובטוב לבב ברוב עוז וחדוה .ועד"ז יובן ג"כ ענין נפשו שירדה מטה מטה ונתלבשה בדברים גשמיים אל
התשובה. מקורה ושרשה לדבקה בו ית' לבטל רצונו מפני רצון
עליון ולכן ניתקנו עשרת ימי תשובה ויוהכ''פ גם לצדיקים
אגרא דכלה רמזי בראשית פד גמורים כי זה כל האדם ועיקר התשובה הוא כמו שכתוב
לך אמר לבי בקשו פני כו' פי' פנימית הלב שהלב אומר
בראשית ,יצורף אי"ר תב"ש .ר"ת "אלול "ימי "רצון "תשובו בקשו פני (ועמ''ש בד''ה כי תשמע בקול בענין חצר
"בתשובה "שלימה. הפנימית ומפתחות הפנימיות) והוא בחי' תשובה עילאה
מעומקא דליבא.
בני יששכר ריש מאמרי חודש אלול
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י :עם היות שאין מקרא
ליקוטי תורה דרושים לראש השנה סג ,א
יוצא מידי פשוטו עכ"ז בדרך רמז נ"ל לפרש על חדש פי' והשבות דהיינו שישיב א''ע אל לבבו שמקודם צריך
אלול (ועי"ז יונח לנו שפיר ויפק רצון וכו') ונאמר דהנה ימי לידע מקומו ושרשו שהיה מתחלה ועכשיו סר ממנו בכדי
אלול הן המה ימי רצון הימים שעלה משה להר לקבל שידע לחזור למקומו הראשון כי מי שאינו יודע ביתו
לוחות אחרונות ונתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ומחל ותועה בדרך אינו יודע להיכן לחזור וצריך ג''כ להכיר
להם .מאז והלאה הימים האלה הם ימי רצון לעורר ולהבין מקומו שהוא עכשיובאיזה מקום הוא תועה
נפשות ישראל בתשובה וכביכול ימינו ית"ש פשוטה וכשישים אל לבו זאת וימצא א''ע שלבבו פונה מן דרך
לקבל שבים .והנה מיום שחטא אדם הראשון נמשך אחר הישר אל תאוות.
עה"ד טוב ורע הנה יש בכל אדם מציאת טוב ורע ועל פי
הרוב הרע מתגבר ונדמה לאדם בדעתו שזה הוא הטוב. ליקוטי תורה פרשת אחרי
אבל בעת שמתעורר הרצון העליון לעורר נפשות ישראל
לתשובה הנה מוצא האדם בדעתו את הטו"ב ומתחרט ענין התשובה הוא להשיב פנים בפנים אליו ית' כי הלא
ושב על הרע וממשיך אליו הרצון העליון ויקובל התשובה הוא לשוב ולהתקרב אליו ית' ולכאורה לא
בתשובה שלימה :הג"ה בזה תתבונן במדרש ויקרא פ"ג שייך לשון זה לגבי הקב"ה דכתיב ביה את השמים ואת
א"ר ביבא כיצד אדם צריך להתוודות עיוה"כ צ"ל מודה הארץ אני מלא ולמה צריך לשוב ולהתקרב אליו ית'
אני וכו' כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל ובמה נתרחק .אלא הענין הוא כמשל ב' בנ"א שעומדים
מה שעשיתי לא אעשה עוד כמוהו יהר"מ שתמחול זה אצל זה רק שחוזרים עורף זה מזה אין לך ריחוק גדול
ותסלח ותכפר וכו' עיין שם ועמ"ש ע"ז במאמרי יום מזה ואין קירוב אלא בהחזרת פנים אל פנים .וכך הנה
הכפורים (ע"כ הגה):וזהו הנרמז מצא אשה (כשזוכה כתיב וראית את אחורי ופני לא יראו שיש בחי' פנים
האדם לבוא לימי אלול שמזלו אשה היינו בתולה) אזי ואחוריים למעלה .וכתיב יאר ה' פניו אליך פי'
מצא טוב .אז ידע ויבחין בין טוב כו' אזי ויפק רצון מי"י שההשפעה* תהי' בבחי' הארת פנים מפנימיות רצונו*
היינו הרצון העליון המתגלה בימים ההם לקבלינו כדכתיב ואוהב את יעקב וכתיב כי מחה אמחה כו' ולכן
הספיק מחשבתן של ישראל אשר עלו במחשבה לפניו בתשוב' שלימ' ואומר לך ע"פ הנ"ל מצא אשה (כנ"ל)
שיפעלו מצות ומע"ט זה היה מספיק לאיתערותא .זה מצא טוב דהנה אמרז"ל מפני מה אין אות ט' בדברות
שרמזו חז"ל נמלך בנשמותיהם של צדיקים המה היוצרום ראשונות שלא יאמרו ישראל ( בשבירת הלוחות) ח"ו
יושבי נטעים עם המלך במלאכתו .והנה הגם שלא היו פסקה טובה ע"כ בלוחות אחרונות שעלה משה לקבלם
ישראל עדיין במציאות ולא סיגלו עדיין מצות ומע"ט. בימי אלול .ונתרצה הקב"ה לישראל ונכתב בלוחות למען
עכ"ז הספיק לאיתערותא מחשבתן של ישראל מה ייט"ב לך .הנה הימים האלה מסוגלים למצוא הטוב הבן
שיעשו אח"כ הנה נשאר הכח הזה בימי רצון הללו באלול הדבר:וזה שנרמז ג"כ בתורה בצר לך (היינו כשיהיה לך
שאז הי' הרצון הזה בשעת בריאת העולם מאז והלאה צר ולא תדע להבחין בין טוב וכו' אזי ימצאוך כל הדברים
הוקבע לדורות אפי' ח"ו אין זכות ביד ישראל רק מקבלים האלה באחרית הימים היינו ימי אלול אחרית שנה .אז
ע"ע לעשות כשיושעו מצרתם ועניים ומרודם הנה הש"י יבא לך איתערותא דלעילא מן הרצון העליון ויאירו עיניך
היודע ועד אשר ישראל בטבעם המה לחלקו ית"ש את אשר לא טוב עשית ושבת ע"ד וכו' כי ימינו פשוטה
ובוחרים אותו לעבוד לבדו .רק תוקף הגלות והצרות וכו':הנה כתבתי לך טעם להימים האלה שהם ימי רצון
והעוני והשעבוד מונע אותם הנה הספיק גם כעת הסיגול על שבהם היתה עליית משה לקבל לוחות אחרונות
מה שיסגלו אח"כ כמו בשעת בריאת העולם שהי' הדבר ונתרצה הקב"ה לישראל והנה אומר לך דהימים האלה
רק ברצונו ית"ש היינו במחשבתו וידיעתו .כמ"ש הרמב"ם הם בסגולה לרצון העליון מעת בריאת העולם דהנה
על הבע"ת ויעיד עליו היודע תעלומות וכו' וזה שאנחנו בתשרי נברא העולם (לדעת ר"א דסוגיין כוותי') כמו
אומרים בנוסח תפלתינו בימי הרצון הללו השיבנו י"י שאומרים זה היום תחלת מעשיך והנה בריאת העולם
אליך (מקודם) ונשובה אח"כ ויספיק כ"ז הגם שלא עשינו היה ברצון כי אין זה ח"ו כאומן שפועל פעולתו להשלים
עדיין תשובה כשורה עדיין רק כשתעזור לנו ותשיבנו חסרונו כי היא ית"ש שלם בתכלית השלימות רק שברא
אליך אז נשובה אליך וזהו חדש ימינו כקדם (היינו כימים עולמו ברצון להיטיב ברואיו וזה שכתבו המקובלים
קדמוניות) ימי קדם היינו ימי בראשית שלא סגלו אז בלשונם בכ"מ כשעלה ברצונו ית"ש לברוא העולם וא"כ
עדיין מצות ומע"ט וגם אפילו במציאות עדיין לא היינו שהתחלת הבריא' היתה בתשרי (היינו בריאת האדם.
עכ"ז הספיק מחשבתינו לחידוש הזמן והעולם ע"י מה אבל התחלת העולם בכ"ה אלול) אימתי היתה עליית
שנעשה ונסגל אח"כ א"כ גם עתה עשה עמנו למען שמך הרצון כביכול באלול מאז והלאה הוקבע לדורות הימים
חידוש הזמן לטובה ולישועה עבור הקבלה מה שאנחנו האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה ימי רצון ע"כ עליית
מקבלין ע"ע לשוב אליך בתשובה אחר הישועה הבן. משה להר לקבל לוחות אחרונות ברצון שיתרצה הקב"ה
לישראל הי' ג"כ בימים ההם (ועיין מ"ש לקמן במנין
ליקוטי תורה פר' ראה ד"ה אני לדודי השעות שישנם בחדש תרצ"ו ברצות י"י דרכי איש
וכו'):ואומר לך עוד הנה ברצון הזה שעלה ברצונו ית"ש
והנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י''ג מדות הרחמים, לבריאת העולם הנה ישראל עלו במחשבה בראשית
ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יו''ט כמו שבתות בשביל ישראל שנק' ראשית דהנה הבורא כל ית"ש עלה
ויום טוב שבהם התגלות אלהות בחי' הארת אלהותו ית' ברצונו שיברא עולם כזה שיהיו כל הפעולות והמעשים
ובפרט בעת וזמן י''ג מדות שהם הארת העליונות מאד נעשים ע"י איתערותא דלתתא א"כ כביכול הי' בהכרח
והם מתגלים ביוהכ''פ ובודאי יש הפרש גדול בין יוה''כ בראשית המחשבה הקדומה איזה ענין איתערותא כדי
ובין אלול .אך הנה יובן ע''פ משל למלך שקודם בואו שיהיה אח"כ כן הנהגת כל העולמות ע"י איתערותא
לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז דלתתא כי הכל הולך אחר היסוד שהוא שורש הכל והנה
רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את איזה איתערותא הי' באפשר להיות אז והנה כביכול
עשר תעשר וגו' שנה בשנה .ואחז"ל שנה שנה לומר שאין כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.
מעשרין מן החדש על הישן .ובהעיר לב ושום שכל .י"ל ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו .ואח''כ בבואו
דהתורה מרמזת לנו כאן שכל גדול ונפלא בעבדות הש"י להיכל מלכותו אין נכנסים כ''א ברשות ואף גם זאת
והוא דהנה כתיב תנו עוז לאלהים .ואחז"ל ישראל מוסיפין המובחרים שבעם ויחידי סגולה .וכך הענין עד''מ בחודש
כח בפמליא של מעלה והיינו כי ע"י מעשה הצדיקים אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה ,כי הנה כתיב
בעבודת הש"י וית' .כגון בלימוד תורה לשמה וקיום יאר ה' פניו אליך שהוא ענין הארת י''ג מדות שיהי' פנים
מצותיו באמת .עי"ז נתרבה ונתברך השפע טובה ורחבה בפנים דהיינו שיאיר גילוי פנימיות רצונו ית' למקור נש''י
לכל העולמות העליונים לאדלקא כל בוצינין טבין וכל ע''י שיהיה עיקר פנימיות רצונו אליו ית' לדבקה בו בלב
נהורין עילאין קדישין .ואז נמשך שפע ברכה והצלחה וכל ונפש מעומקא דליבא במסירת נפש כמ''ש במ''א ,והארה
מיני חסדים טובים וכל ברכאין טבין מכל העולמות הק' זו היא נמשכת מבחי' אל שהוא ראשית כל הי''ג מדות
העליונים אל השדה חקל תפוחין קדישין .בחי' מלכותא ומקורן וכללותן ,וכמ''ש אל ה' ויאר לנו שהוא בחי' אור
קדישא ומשם נמשך שפע ברכה והצלחה .וכל טיבו וחדו א''ס ב''ה עצמו ממש וכמ''ש כי הוי' אלהיך אש אוכלה
להכנ"י דלתתא .נמצא כי מעשיהם הטובים של עם ה' בני הוא .פי' כמו למשל זיו ואור האש היוצא מן האש עצמו
אל חי .המה בבחי' זריעה כי ע"י זריעה הלזו של המצות שבכללותו אין בו שום התחלקות בינו לזיו ואור הנמשך
ומע"ט ניתוסף ונתרבה השפע ונמשך משח רבות עילאה ממנו .כך כביכול הארת פנים המאיר לכללות ישראל
קדישא .מי"ג נהרות המושכין שמן אפרסמון לעולמות הוא מבחי' אל שהוא בחי' אור א''ס ב''ה עצמו ממש
עליונים הק' .עד בחי' חקל תפוחין קדישין .ומשם להכנ"י (עמ''ש בביאור ע''פ וכל העם רואים את הקולות בפי' מן
לתתא .עם ה' בני אל חי .והוא ממש כמו התבואה המצר קראתי וע' בד''ה אתם נצבים במש''ש ולכן נק' אל
הנזרעת בהשדה שעי"ז ניתוסף ונתרבה התבואה מאוד עליון כו' ובד''ה להבין פי' וענין י''ג מדות ובד''ה וארשתיך
בהשדה .והנה בכל מצות התורה ובכל מעשה בני האדם לי בענין לבי ובשרי ירננו אל אל חי) ,ולכן נק' ישראל
הטובים והישרים בכל הנ"ל עיקר הדבר לדבק עצמו מלשון שר אל והיו''ד מורה על התמדת הפעולה כמו
באמת ובתמים בהבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא .ושיהיו ככה יעשה כו' .ופי' שבחי' אל הוא שר ומושל בקרבו
פיו ולבו ומחשבותיו שוים בדביקות זה הגדול ולייחד (ועיין בזהר קדושים דפ''ו ע''א בראשית דף ח' ע''א ויגש
ולקשר ביחודא חדא שני שמות הק' .הוי"ה אדנ"י .כנודע ד' ר''ה ע''ב נשא קל''ב א' ובפי' הרמ''ז ר''פ שמיני) ,דהיינו
מסה"ק .ואז ע"י היחוד הזה נמשך כל ההשפעות טובות שיש בכל נפש מישראל ניצוץ אלהות ממש המחיה נפשו
מיו"ד עילאה משם הוי"ה הק' .שהוא בסוד חכמה עילאה האלהית ומושך בטבעו למעלה לאור באור החיים
קדישא אל היו"ד תתאה משם אדנ"י הק' שהוא בסוד למסור נפשו אליו ית' והוא למעלה מן החכמה ודעת
מלכותא קדישא חקל תפוחין קדישין .ועיקר היחוד שבנפשו ,כי על ידי החכמה והדעת לא היה משיג בחי' זו
ואתקשרותא דכולא .הוא ע"י בחי' יסוד צדיק חי עלמין. לבטל ולהפקיר א''ע מכל וכל בשבילו ית' וזהו בנים אתם
כי ע"י זו הבחי' נעשו כל היחודים דלעילא ותתא .כמ"ש להוי' אלקיכם כי ברא כרעא דאבוה הוא שנכלל ברצונו
בסדר הזה השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על של אביו בלי שום טעם ודעת כמו בחי' רגל שבטל לגבי
אדמתך היינו כשתרצה לייחד יחודים ולקשר את ראש ואין לו רצון שלו כלל .וזהו בטל רצונך מפני רצונו
העולמות העליונים ע"י המצות ומע"ט .השמר לך לבל שבכדי שיאיר אל האדם בחי' פנימיות רצונו ית' צריך
תעזב את הלוי הוא בחי' יסוד צדיק חי עלמין .דהוא לבטל כל רצונותיו שלא יהי' לו רצון אחר כלל.
אתקשרותא דכולא וחיבורא דכולא ולו"י הוא מלשון
לוית חן לשון חיבור והתקשרות שהוא מקשר ומייחד כל אוהב ישראל פרשת ראה ד"ה עשר תעשר
ימיך היינו כל היומין עילאין קדישין .על אדמתך אדמת
מעשרין מן החדש על הישן .היינו לבל ימתין בתיקון קודש .בחי' חקל תפוחין קדישין והנה נודע מספה"ק אשר
דרכיו ומעשיו על התחדשות השנה לתקן אז את הישן בחודש אלול הוא העת והזמן אשר ישגיח האדם על
משנה שעברה .רק עכ"פ יתקן הכל בחודש אלול ויתייחדו דרכיו .ויפקח על מעשיו אשר פעל ועשה כל השנה כולה.
ויתקשרו כל העולמות ברזא דיחודא קדישא וכנ"ל ובבוא ולתקן אותם בחרטה בלב ובוידוי פה .ובתשובה שלימה
יום הדין יום ר"ה ויוה"כ יושפעו אז כל הטובות וכל באמת ובתמים .מיראת ה' ומפחדו והדר גאונו ומאהבת
הברכות להכנ"י לעילא ותתא .וכן יזכינו הש"י לעשות הש"י בכל לב ונפש .ולמסור נרו"נ להש"י באמת ולקבל
תשובה שלימה באמת לפניו ית' וללכת בדרכיו אך ע"ע באמת אשר מאז והלאה יהיה דבוק אך ביראת הש"י
ביראת ה' תמיד כל היום וכיה"ר אמן. כל היום .וכמבואר בספה"ק .והנה י"ל טעם למה שנברר
זמן זה להכשיר מעשיו היינו בחודש אלול בדוקא .י"ל
כתר שם טוב הוספות אות יז טעם א' כדי שכאו"א מישראל יבוא ליום הדין הגדול
והנורא כזה .בר"ה ויוה"כ טהור ונקי ומזוכך ומצוחצח
יש ספור ארוך ,מקובל מפי הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' מכל סיג בכל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל חושיו
זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ,אודות אחת התורות אשר אמר כנודע מספה"ק ואפילו הצדיקים שבדור צריכין ג"כ
הוד כ"ק רבינו הזקן – בעל התניא ושלחן ערוך – בשבת בחודש אלול להתאמץ בעבודתם ביתר שאת ועוז מכל
מברכין חדש אלול שנת תקנ"ה ,מה ששמע מפי מורו ימות השנה ובפרט שהמה ימי רצון כנודע גם עיקר
ורבו הרב המגיד ממעזריטש בשם מורנו הבעש"ט נ"ע. היחודים אשר צריכים לעשות לייחד ולקשר וכמבואר
וואס ער
געזאגטָ ,
האט אונז ָ ואלו דברי קדשו :דער רבי ָ למעלה הזמן לזה ביותר בחודש אלול וכנודע מכהאריז"ל
האט געהערט פון דעם רבי'ן דעם בעש"ט נ"ע .כי לולא ָ מכמה יחודים השייכים לחודש הזה ועוד ישנו טעם בזה.
התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים ,שבנו פעמים הם לעשות כל הנ"ל בחודש הזה לאשר הוא סוף השנה.
שני אופני תשובה ,א )תשובה כללית דר"ה בקבלת עול בסוד עולם .שנה .נפש .ועוד יש טעם לזה כי אלול נוטרי'
מלכות שמים .ב) תשובה פרטית דיוהכ"פ לפרט חטאיו א' לול ר"ל כי בחודש הזה נפתח לול ופתח קטן לקבל
לכבסם ולהטהר .ושתי תשובות הללו תלויות בחשבון הבעלי תשובה באמת .כי הצירוף של זה החודש הוא.
הנפש שהאדם עושה בחדש אלול .וזהו כי לולא ההו"י היוצא מס"ת של פסוק וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י
התמהמהנו .לולא אותיות אלול ,לולא התמהמהנו ,כי נשמור לעשות כו' .וה' ראשונה הוא ה' ראשונה משם
האדם מתמהמה ומאריך בחשבון נפשו בחדש אלול הנה הוי"ה הק' שהוא סוד עלמא דבינה סוד תשובה עילאה
אז שבנו פעמים ,כלומר לפי אופן זה תהי' העבודה בשני כנודע ומהפתח קטן שבראש הה' היינו ההפסק וריוח
אופני התשובה דר"ה ויוהכ"פ .אמנם ההכנה דחדש אלול שבין גגו של ה' בצד שמאל ובין הוא"ו שבתוכה .משם
היא הכנה כללית ,וצריכה להיות גם הכנה פרטית, נפתח שער ופתח לקבל השבים בתשובה שלימה באמת
שההכנה הפרטית לעבודה דר"ה היא בימי הסליחות ובתמים .ולאשר זה הצירוף שולט בזה החודש .לזה ג"כ
בבקשת רחמים ותחנונים ,כעבדים המתחננים אל אדונם זמן התשובה ולסגל מע"ט והיחודים בחודש הזה:וע"פ
בבקשת סליחה בהבנת האמת דלך ה' הצדקה ולנו הנ"ל יבואר ע"נ הפסוק הנ"ל .עשר תעשר את כל תבואת
בושת הפנים .וההכנה פרטית להעבודה דיוהכ"פ היא זרעך היוצא השדה שנה שנה .היינו שכל המצות
בהימים שבין כסא לעשור. והמע"ט אשר זרעת ונתגדלו בקודש בהשפעות טובות
הנשפע ונמשך אל השדה חקל תפוחין קדישין .תראה
אור המאיר דרושים לראש השנה לייחדם ולקשרם בין התרין יודי"ן היינו יו"ד עילאה משם
הוי"ה הק' סוד החכמה עילאה קדישא .ויו"ד תתאה משם
דרוש לראש השנה אדנ"י הק' סוד המלוכה הק' שנה שנה לומר שאין
והמה מהעוברים ושבים בהושענא רבה שאז גמר הקדמונים זללה"ה נתנו סימן אריה שאג מי לא יירא מלת
הכתיבה והחתימה נתינת הפתקין ואז חרדים מיום המות ארי"ה נוטריקון "אלול "ר"ה "יום כפור "הושענא רבה לב
באומרם ואם לא עכשיו אימתי ושלש סוגי כתי אנשים הנרדמים תרדמת הזמן להקיצם שלא ישנו שינת עולם
האלו מרומזים בכתוב וזכור את בוראך עד אשר לא מספר ימיהם החרוצים עלי אדמה שבעים שנה ואם
תחשך השמש מורה חמשה עשר באב שאז תש כח בגבורות שמונים שנה ובד' זמנים הנ"ל עת תשובת השנה
השמש ואותיות דדין כאותיות דדין וזה מדבר מכת וימי רצון מעני תקנת השבים אליו בכל לבם ורוחם ונפשם
ראשונה היוצאים ראשונה למלכות והירח כאן מדבר לתקן מה שפגמו בכל השנה וראוי לפשפש במעשיו
מכת הב' המעוררים א"ע ביום הדין וכאשר חכמים הגידו להתחרט בחרטה גמורה בכדי שלא יכנס ביום הכסה יום
איזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וזה נרמז חגינו כשהוא מתועב בגנות מדותיו והוא יום הדין הגדול
במלת והירח מוסב על הירח שהחודש נתכסה בו. והנורא ע"כ יעזוב דרכו לא טובה וירים ראש ליקום קדם
והככבים מאן מדבר מהאנשים החוטאים על נפשותם מלכא מלך המשפט וימים אלו נקראים ימי רצון המ' יום
ועוברים ואינם שבים עד הושענא רבה נרמז במלת שהיה משה רבינו בהר בימי רצון ואני נתתי טעם לשבח
כוכבים שאז מנהג העולם רואים על הכוכבים. למה נקר' ימי רצון כי אין לך א' מישראל שלא יעורר לבו
בקרבו עתה בחודש אלול ואם גם באלה לא שב בידוע
והנה עתה בזמן הזה רבים הם עמי הארץ ואינם משגיחים שיצא מהכלל ואין לו חלק בין ישראל ונפשו לא מטוהרה
עכ"ז וגם בחמשה עשר באב שהוא אחת מהנה זמן ולהיות שעתה זמן תשובה לכל גדול וקטן שם הוא נמצאו
תשובות השנה לא ניכר על פניהם מורא שמים ותוספת נשלם רצון הבורא ב"ה שזה היה קדימת רצונו ב"ה וימים
עבודה כאשר ראו עיני ולא זר בימים הראשונים בבואם יצרו רק לעובדו ביראת הרוממות לשלול ימים זולתם
עתים הללו כל או"א מהמתקדשים ומטהרים להכניס שאין מעוררים בני ישראל לעבוד עבודת בוראם הן המה
צוארם בעבודת אדוניהם ומלאה לבם לגשת ולקרב ימים שאין לו יתברך בהם חפץ ולא לכיון זה היתה
לתורתו ולעבודתו יתברך היה ניכר על פניהם יראת הבריאה ולכן ימים אלו מר"ח אלול נק' ימי רצון ימים
הבורא ברוך הוא ומוראם וחיתתם מוטלת על הבריות לא שעלו ברצונו יתב' כי כך עלה ברצונו הקדום ושמעתי
כן עתה איש לדרכו פנה ויפנו אליו יתברך עורף ולא פנים מהמגיד זללה"ה שהיה אומר בדרך צחות זכור את
ואוי לאותה בושה וכלימה נוסף .על זה אפילו בר"ח אלול בוראך וגו' עד אשר לא תחשך השמש והירח והככבים
שאז נאמר ארי"ה שאג מי לא יירא ובוודאי ראוי לכל איש ונתן בהם סימנים לג' כתי בנ"א המחולקים בעת תשובתם
הישראלי לגשת אל עבודת הקודש פנימה רק ביראת כת ראשונה יראת אלהים נוגע על פניהם לעורר לבם
אלהים כל היום מימים האלו בפחד ומורא מהדר גאונו בקרבם אל עבודת הבורא ב"ה מחמשה עשר באב
בקומו לשפוט את הארץ כ"ז נשכח מלוח לבם והנביא ומתחילים להתענות וכדומה בתוספת עבודתם ומעלים
מכריז ואומר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו מוסב על בזכרונם אז אימת הדין ויראו האנשים כי הימים
ימי אלול שתקנו לתקוע שופר למפטיר את העם לתשובה ממשמשין ובאין שעתיד ליתן דין וחשבון לפני כסא
ומתמיה הכתוב היתקע שופר בעיר ואעפ"כ והעם לא כבודו יתברך כת ב' משלימים את שנתם שנה תמימה
יחרדו ואף גם בזה לא שם עד ה' א"כ במה יחרדו את לבם בלא תורה ועבודה ותשובה וישובו לערב ר"ה וביום הדין
לאביהם שבשמים ושתי רעות עשו כי מהראוי כל השנה גופא בשומעם קול השופר צעק לבם בקול מר המלך
כולה מראשית השנה עד אחרית השנה לירא את ה' הקדוש המלך המשפט ומתחרדים ומתפחדים מיום הדין
הנכבד והנורא ועל כל פנים אם הסכיל עשות מראשית הגדול והנורא ואזי צוחין ככלבין הב הב הב לן חיי הב לן
השנה ראוי ליחרד לבו בקרבו באחרית שנה בחודש אלול מזונא סליחה וכפרה ומורך בלבבם לתהות על מעשיהם
שמכריזין בקול שופר לעורר לבבות הישנים גם באלה לא המגונים עוד יש לך כת הג' שפנו עורף ולא פנים גם באלה
את החטא ממש שישיב עד שיהא מוסכם בלבו באמת שבו עד ה' כי לא ידעו ולא יבינו ויתפשו במזימות זו חשבו
ובתמים שלא ישוב עוד לכסלה ויתמרמר כ"כ ויקרע סגור כל השנה גם עתה לא סרו ודוד המלך ע"ה אמר הללוהו
לבבו עד שיודה השי"ת לתשובתו שבודאי לא יעבור עוד. בתקע שופר כלומר מזהירים על העתיד ואם נבער מכם
וזה והחזירנו בתשובה שלימה לפניך היינו לפניך ממש דעת אותו יתברך כל השנה להללו ולשבחו בשירות
שאתה תודה תשובתינו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות ותשבחות עכ"פ הללוהו אותו ית' עתה בתקע שופר
תשובה כי כאשר יבחון האדם בדעתו שאם יעשה כך בחודש אלול שנשמע קול השופר לעורר לב הנרדמים
לחבירו שהוא בו"ד שהיום יפייס אותו ולמחר יחזור לסורו בתשובה וראוי להתלהב לעבודת הבורא ב"ה ואיתא
בודאי יעשן אף האיש ההוא מכש"כ לפני ממ"ה הקב"ה בתיקונים בראשית יר"א שב"ת ונראה לרמז בדברי קדשו
שכעסו כעס עולם ומיתתו מיתת עולם .ובשגם שכל מלת שבת נוטריקון "תקעו "בחדש "שופר למפרע אותיות
מעשי בני אדם נכתבים בספר לפניו ואין שכחה לפני כסא שב"ת וזהו בראשית כלומר מהראוי היתה לירא מלפניו
כבודו ואם אמור יאמר האדם נסתרה דרכי מה' מי רואני יתברך מאז ומקדם מראשית השנה כמאמרם ז"ל
ומי יודעני הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות בראשית ברא אלהים בשביל היראה הנקרא' ראשית
לב והוא יודע כל הנסתרות כדכתיב אם יסתר איש ולכל הפחות יר"א שב"ת באחרית השנה חודש אלול
במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' .כי הוא ית' ממלא כל שתוקעין בו שופר וזהו "תקעו "בחדש "שופר וכאמור.
עלמין ולית אתר פנוי מיניה כלל והנכון באופן שחטא
האדם כמו כן ישוב .והיינו שג"כ יחבא עצמו במסתרים עבודת ישראל פרקי אבות פ"ה מ"ח
אשר לא יראנו אדם שם ויתבודד עצמו עם קונו ית'
ויחשוב עם נפשו ויתוודה על חטאיו וישוב עליהם .ולאו מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין כו' גמרו שלא
דוקא למעלה נכתבים אלא אף הם נרשמים על כל איברי לעשר:
האדם בדמותו ובצלמו .ויש ג"כ צדיקים המכירים כל עישור רומז ליראה וזה עשר תעשר את כל תבואת זרעך
חטאי החוטא בפניו כמעשה האר"י ז"ל שאמר לאדם א' היוצא השדה שנה שנה .והיינו שבכל שנה ושנה מקודם
כל העבירות שעשה והודה לו על כולם רק על א' לא לימים נוראים בא על האדם פחד ה' ויראתו עד"ש באחד
הודה והעביר האר"י ז"ל ידו על פניו והציב לפניו העבירה באלול ר"ה למעשר בהמה .והיינו כי בודאי זה כל האדם
עצמה שעבר עלי' .וכמו כן יש בכל דור ודור וכמו מעשה צריך להיות כל ימיו בתשובה ולירא תמיד מהבורא ית"ש
שהיה אצל הרב המגיד מהו' יחיאל מיכל זצ"ל שאמר לו מחטוא אליו .אך מי שהיא כל השנה כבהמה ואינו משים
ג"כ עבירה שעבר עליה בנשג"ז בכל האותות והסימנים על לבו לשוב בתשובה כל השנה עכ"פ ראוי לו להתעורר
שהי' בה .ומכ"ש בב"ד של מעלה שהקליפות באחד באלול שיהי' בימים ההם תמיד יראת ה' על פניו
והמקטריגים עצמם הנולדים מחטאיו מעידים ליום הדין לירא מהמלך המשפט הגדול והנורא ומאימת יום הדין
אוי לאותה חרפה אוי לאותה בושה .א"כ מוטב שישים שבו עלה משה למרום לקבל לוחות האחרונות ותקעו
אדם המסוה של בושה על פניו וירא ויבוש מלפני מלך שופר במחנה כמו שאנו עושים פה היום להתעורר
רם ונשא ולא יעבור על דבריו וישוב בתשובה שלימה הלבבות בקול השופר המזהיר לאדם ע"ז כמ"ש היתקע
לפניו באופן הנזכר שיתאמת הדבר בלבו שלא ישוב עוד שופר בעיר ועם לא יחרדו לכן ראוי לכל אדם לפשפש
לסורו ח"ו וזה הוא עיקר התשובה כמ"ש הלהכות באגרוף במעשיו שעשה מעודו עד היום הזה הגם שבודאי מחלו
רשע ועי"ז יוחזר לו הזדונות כזכיות וז"א מקצתן מעשרין לו כל עוונותיו ביוה"כ העבר מ"מ כיון שחזר לסורו ולאותן
ומקצתן אין מעשרין ר"ל שיש אדם שהוא ירא במקצת עבירות שהתוודה עליהם אזי נתעוררו עליו מחדש כי
וג"כ יש שגמרו שלא לעשר כמו הרשעים והפושעים הרי הוא ככלב שב על קיאו לכן ישוב עליהם שנית
שבכל דור שאינם מביטים אל פועל ה' ומציאותו בעולם. ויתוודה עליהם ויהיה מודה ועוזב ירוחם והיינו שיעזוב
נכון יהא בטוח כי הש"י ישמור רגלו מלכד ולא ילכוד וגמרו שלא לירא מפניו ומה גם שאינם מניחים לילך שום
בעצת ומוקשי היצר ופתוייו וכל עונותיו יהפכו לזכיות. ד"ת ומוסר באזניהם שלא יגיע להם איזה יראה וזה אין
והר"ת והס"ת מן "אני" "לדודי" "ודודי" "לי" ס"ת ד' יודין גי' דבר תימה אם מה בזמן הבית שהיו אז כמה חסידים
מ' ור"ת אלו"ל גי' ס"ז הוא גי' ז"ק אותיות "זוכרי "קדושתך. ואנשי מעשה ונביאים והיו בהם אנשי בליעל שלא היו
כי ע"י התשובה יזכה לזכור תמיד קדושתו כמש"ה בידך מניחים את הנביאים לדבר אליהם חזון ומכ"ש בדורות
אפקיד רוחי בקומו ובלכתו ובשכבו על משכבו .והגם הללו וקרא דעשר תעשר הואיל ואתא לידן נימא ביה עוד
שישן בהתעוררו יזכור מי מעיר אותי הלא קדושתו מלתא עשר תעשר כפל לשון רומז עוד ליראה יותר גבוה
יתברך כמש"ה עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה היא היראה מרוממות הבורא ית' ועליה כתיב למען
שחר כידוע .ובשומו אלה על לבו בודאי לא יוכל לחטוא תלמד ליראה את ה' ולזו היראה אין סוף ותכלית כמו
וטוב לו תמיד אמן. שאין סוף ותכלית לרוממותו ית' והוא כאשר נבחין
ברוממותו ית' וצבא השמים אשר לגדודיו אין מספר
שם משמואל סוף פרשת שופטים וכולם הם מקלסין לפניו ית' וכולם כאין נגדו ועכ"ז הניח
כל פמליא שלמעלה להתוועד ולהשתעשע עם ישראל.
וידוע עוד דאלול הוא חודש הששי מתיחס למדת יסוד א"כ כמה גדול בושתו ופגמו של העובר עבירה ועכ"ז נתן
שעולה עד הדעת וכמו שרמזו ז"ל בהא דאין קישוי אלא לנו השי"ת מרוב חסדו עלינו אלו הימים ימי אלול שהם
לדעת ,ובאמת אין לך דבר המבלבל את הדעת כפגם ימי תשובה שנשוב אליו בתשובה ועי"ז יוציא לאור
ברית ,וידוע בספה"ק דאלול נמתקן לפגם ברית ,ולעומת משפטינו ליום הדין.
התיקון זוכין לישוב הדעת ,והוא הכנה דרבה לר"ה ,ובזה
ישראל נוצחין דינא. קהלת משה לראש חדש אלול
אור המאיר בדרושי ראש השנה הקדמונים נתנו סימן על חודש אלול הוא "אני "לדודי
"ודודי "לי .וכבר דשו בי' קמאי דקמאי ואנן נענה
ובזה תשכיל לדעת מה שיסד הפייטן שחר ונשף איחד אבתרייהו .כי רמז לנו דרכי התשובה אשר יאמר האדם
להמליכך ולכאורה איך ימלא פה האדם לומר ככה וכל נואש .דידוע כי ג' שמות אהי' הוי' אהי' גי' ס"ח והוא כמנין
אדם יודע מדת נפשו ופחיתת ערכו והלואי פעם א' כל אלו"ל עם הכולל .הרצון בזה כי הגם אם האדם חטא אם
ימי חייהם ימליכו וייחדו ואין בפיהם נכונה לומר שחר ישוב ויאמר אהי' מעתה עובד ה' מיד יקבלו ויזכה להיות
ונשף איחד וכאלו מוציא כזב מפיו וכי כך הוא מדתו דבוק בהוי' ואם ח"ו ישוב לכסלה ויחטא עוד לא ימאסנו
ומעשהו באמת שתמיד בכל עת ובכל שעה ושחר ונשף אלוה ויקבלו שוב בתשובה אם ישוב באמת ויאמר אהי'
אין מעשהו מצורך עצמו כלום כ"א לייחד שמו ית' מעתה מתחיל לעבוד ה' ולא אשוב עוד לכסלה ידו
בעולמו והיתכן לומר כדברים האלה בראש השנה דברי פשוטה לקבל שבים .והנה ימי אלול הם ימי הרצון וימי
כזבים והנראה ע"ד שבארנו מה דאיתא בזוהר מאן מנכון הרחמים אשר אז נפתח דרך לפני השבים לזה רמזו בר"ת
די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירא למתקא "אני "לדודי "ודודי "לי .ור"ל הגם כי עד עתה הייתי מרוחק
ובארנו שם באורך ותוכן הדברים מאן מנכון שהכרתו מדודי ומעתה אחר הוודעי נחמתי ומתחרט אני על העבר
חזקה כל כך לדעת בחי' התחלקות תואר השמות ומעתה אהי' אני לדודי לו לבדו מיד ידו פשוטה לקבל
והכנויים הנתגלים באמצעות חלקי הזמנים לפעמים שבים ותיכף ודודי לי הוא מקבלני .ור"ת מן "ודודי "לי גימ'
מורה דין ולפעמים רחמים וכדומה ובאמת הוא רק מצד ל"ו ירמז על ל"ו צדיקים דלית עלמא פחות מינייהו
המקבלים אבל מצדו ית' נאמר אני ה' לא שניתי ובמקומם והקב"ה יכתבהו ויחתמהו בספרן של ל"ו צדיקים ואז לבו
מזה שאינו ברשות עצמו ואל כל אשר יחפוץ המלך זקן הם אחדות גמור רק לצורך הנבראים מראה הקב"ה
יטנו כי הוא מושלך לפניו כפות עם רמ"ח איבריו ולזה בהשתנות התוארים וכמ"ש ותעש לך שם כהיום הזה
עיקר הבקשה להמליך עלינו מלכותו ית' ש שיהא מושל כלומר בבחי' היום שאינו יום שלם כ"א בהיות לילה עמו
על מלא קומתינו ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך ולילה מורה חשכות ויום מורה בהירות כמוהו ממש
כ' לך משפט המלוכה ולא יהיה לזרים חלק בנו והיינו עשית לך שם להקרא באחת משמות ותואר הכנוים כפי
לשלול המלך זקן וכסיל צא תאמר לו ועיקר כוונתינו הפעולה לפעמים אל ולפעמים רחום וחנון וגבור ולפעמים
לקבל עול מלכותו עלינו לעובדו יתברך יומם ולילה במדות הנצחון והמשכילים מהפכים ממדת הדין למדת
כנרמז בכתוב תקעו בחודש שופר כלומר שאז ביום הדין הרחמים במה שדורשין מקום האחדות וידעו נאמנה
הגדול והנורא צריך האדם להיות מבעלי התשובה שאין בהם שום התחלקות וזהו דאיתא בזוהר מאן מנכון
ששבים אליו יתברך שלא בהדרגה כמו שדרש בזוהר די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירא למתקא כנזכר
ע"פ ואברהם זקן בא בימים ע"ש זכאה בעלי תשובה ולזה יש לרמז שחר מורה בהירות העתים והרגעים ונשף
שברגע א' באים אל המעלה המובחר מה שהצדיקים מורה חשכות העתים והיינו שהבורא ב"ה מראה א"ע
גמורים זוכים בימים מרובים ולזה העמיקו בדבריהם לפעמים בבחי' שחר פנים מאירות ולפעמים בבחי' נשף
במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין גם שתי אלה איחד לדעת שהכל אחד להמליכך כלומר
לעמוד ע"ש בזוהר ואפשר לכנות אותן הצדיקים להשיג איך שיש מדות המלכות בהתלבשות בפרטי
שהולכים בתורת ה' ממדרגה למדריגה בחינת חודש המדריגות ואפי' בעת שנראה לכאורה חושך מהפכין
שנתחדש אצלם העבודה מזמן לזמן כענין הירח לנהורא וזהו עיקר כוונתינו עתה בתקיעות לקבל עלינו
שנתחדשה ובחי' שופר כינוי לבעלי תשובה הגמורים עול מלכותו כמשפט המלך שתוקעין לפניו בעת המלוכה
אשר ברגע אחד עולין במעלה הגבוה וכזה רומז הנביא ואומרים יחי המלך והיינו לדרוש מדת המלכות בכל
תקעו בחודש שופר עתה בראש השנה צריכין להחמיר פרטי המדריגות הנראים אפילו חושך להעלות לשורשם
בתשובתם ועבודתם ולתקוע בבחי' עבודתם הרפוי בידם ושם נמתק הדין וזהו עלה אלהים בתרועה אפי' בתרועה
כמו חודש שנתחדש מזמן לזמן תקעו לשם תשובה ובתנאי ה' בקול שופר כנזכר.
הגמורה הנרמז במלת שופר מלשון שפרו מעשיכם כי
עתה בראש השנה השעה צריכה לכך וצריך להגביר אור המאיר בדרושים לסוכות
התשובה על בחי' התחדשות העבודה ולזה גמר אומר
בכסא ליום חגינו כלומר מכאן ראיה כי איתא בשל"ה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים
שהביא בשם ספר א' שמצד המציאות מהראוי להזכיר והקשה במדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא
עתה ראש חדש כמשפט כל השנה כי אם החג של ראש ראשון לחשבון עונות וצריך להבין מהות הענין היותו
השנה גובר על בחי' ר"ח ע"ש וככה יש לרמוז תקעו ראשון לחשבון עונות והנראה כי כבר קדם לנו הדיבור
בחודש שופר כנזכר ותקח לך ראיה בכסא ליום חגינו בענין ראש השנה שאז היא משפט המלוכה להמליכו
כלומר למציאות היום היותו ר"ח גבר עליו החג ונקרא יתברך עלינו מחדש ולזה אנו תוקעין בשופר כמשפט
ראש השנה ככה תגבור בחי' התשובה על החודש המלך ביום המלוכה תוקעין לפניו ואומרים יחי המלך
כמבואר ע"ש בדרוש ראש השנה הרחבנו ביאור אשר וזהו עיקר מגמת נפשינו בתקיעת שופר וסדר התפלות
חכמים הגידו שופר של ראש השנה מצותו בשל איל לבנות קומת השכינה ולקבל עלינו עול מלכותו מחדש
כלומר עיקר התשובה של ראש השנה לירא ולפחד זולת מה שקבלנו עלינו בשנה שעברה ולזה אנו שואגים
מאימת הדין אילו של יצחק ולזה אנו מקבלים עלינו עול ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך כי מי שנגרר ח"ו
מלכות מחדש ומלכא טעם בתולה טעים והכוונה אחר תאות לבו מעצת המלך זקן וכסיל אין לך עבד גדול
ליקוטי תורה פר' כי תבא שהקב"ה טועם תענוגים מחודשות מנשמות הצדיקים
איך שהם עומדים באימה וביראה ופחד מורא מאימת
כי ראש השנה נק' כסה שהחדש מתכסה בו פי' בטל הדין מהמלך המשפט ועיקר הקבלה לבלתי יעשה מכאן
ונכלל ברצונו לפי שמחמת גילוי אלקותו ומלכותו נתעורר והלאה שום דבר קטון וגדול זולת מה שיגיע צד הנאה
בחי' יראה וביטול רצון בחי' נקודה שאין בה אור כלל לבורא עולם ואפי' בעשות מעשי הכרחים שבלתי אפשרי
ובריחוק מקום הולך ומאיר בו אור האהבה בגילוי והיינו זולתם מקבלים עליהם שגם שם יבנו ויתקנו קומת
על ידי שיעשה את עצמו כאלו הוא רחוק מאד מאור פניו השכינה כמבואר לנו כמה פעמים מהות הענין שאין לך
ית' על ידי שיחשוב כל המחשבות והדיבורים והמעשים שום דבר לבטלה בעולם והכל מורה על פועל החכם
אשר לא לה' המה שעברו בכל השנה ועל ידי זה יתגלה שברא הכל בחכמה ובכל מקום יש התלבשות איברי
אהבתו לה' בחוץ בבחי' צעק לבם יותר מבכל השנה השכינה השוכנת בפרטי הנבראים והצומחים והדוממים
שבכל השנה הוא כמשל האב שנתרחק מעל בנו כנ''ל וגם שם שם להם חק ומשפט לעשות עבודת רבם להגביה
אבל בעשרת ימי תשובה כתיב קראוהו בהיותו קרוב. איברי השכינה אל מקומה הרמתה ומורא יעלה על
ודרשו חז''ל אלו עשרת ימי תשובה שנקרא קרוב אלא ראשם שלא תלך שפע והארה עליונה הנשפע תמיד
שנתרחק ונסתר ממנו והוא כמו למשל בן שהוא אצל בהעולמות בשביל ישראל לחיצונים כי אם להעלות הכל
אביו בביתו אלא שהאב מסתיר פניו ממנו בכדי שבנו יתן אל ראשית המחשבה שורש ומקור המציאות שנמצא
אל לבו האהבה ויתגלה אהבתו ביתר שאת וכאשר יכיר בעוה"ז וזה תכלית המכוון בכוונות הנענועים שאנו
הבן שהאב הוא בכאן ומסתיר פניו ממנו אזי בודאי תגדל מנענעין עם הלולב ומיניו בחי' הדעת אל השש קצוות
אהבתו בבחי' גילוי. דהיינו לחבר בחי' הדעת והחכמה אל כל המדריגות כפי
עוצם ה ההשגה ודעתו שמכיר בסימני פלאי החכמה
שם משמואל פרשת כי תבא תרע"א שהבורא ב"ה מראה א"ע ונדמה אליו באמצעות
התלבשות מדותיו מצד פעולותיו אשר אין שעה ורגע
וכן הוא בשופר של ר"ה שכתב הרמב"ם בה' תשובה דומה לחברתה ומיום הבריאה עד סוף כל הדורות עדיין
שרמז יש בדב עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו לא היו שני ימים שוים בדומה אחד אפי' של שעות
מתרדמתכם אלו שהם שוכחים את האמת בהבלי הזמן ורגעים לא יהיו בדומה אחד כ"א בכל שעה ורגע משתנה
וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם הביטו כביכול בדמיונו בכדי להשיגו בבחינות מחודשות ואם יש
לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם וכו' ,וא"כ הרי משכיל דורש אלהים ומשיג משם רמזיא דחכמתא בזה
כל אלו הבלים שכל ימי השנה הם הם המביאים אותו כחו יפה להכניס לשם הארה עליונה להיות שעושה
לחוס על נפשו ולמשוך בחילא יתיר ע"כ כל מעשיו אשר בהתקשרות החכמה והחכמה תחיה ומבררת ואז מחזיר
לא טובים נהפכים לו לזכות. מחשבה הנאצלה למקומה אשר היה שם אהלה
מתחלה .כלל העולה עיקר תפיסת ההשגה אינו כ"א
בן פורת יוסף מהבנין ולמטה כמ"ש עולם חסד יבנה מחסד ולמטה
עיקר בנין העולם מוסב הדיבור לשכינה הנקרא עולם
ודרך מוסר נ"ל ,ונבאר פסוק תהלים סי' מ"ז (ו) עלה מלישנא דעולימא ושם יכול רעיון לבות בני אדם לתפוס
אלהים בתרועה ידו"ד בקול שופר וכו' .ויש להבין למה מחשבותיו הקדושים הניכרים מתוך מעשיו וכל או"א
בתרועה זכר שם אלהים ובשופר זכר שם ידו"ד .ומלבד מישראל כפי אחיזת נשמתו למעלה יכול להעלות אל ה'
דקשה כפל ,דקול שופר היינו תרועה ,וגם ידו"ד הוא איירי השכינה.
אלהים.
פשעם ,ורצה לומר כמו שופר של ראש השנה שהוא עם ונראה לי ,דאיתא (ישעיה כז ,ה) או יחזיק במעוזי שלום
חצוצרות ,כך הגד לעמי פשעם בראש השנה ברמז ,וק"ל. יעשה לי וגו' ,כי תכלית האדם בקיום התורה והמצות
שיזכה על ידי זה לעלות בהר קדשו ,כמו שכתבתי במקום
מראה יחזקאל לראש השנה אחר מי יעלה בהר ה' וגו' (תהלים כד ,ג) ,רק מסך מבדיל
יש ,לכך ראשי הדור הרוצים לעשות שלום בין ישראל
בגמ' בין הפרקים שואל מפני הכבוד (ברכות יג ,).ונ"ל לאביהם שבשמים ינהוג כמו דרך העושים בין שני
לפימ"ש לעיל דעבודת ימים הקדושים הללו נחלק צדדים וכו' ,כך בפני הקדוש ברוך הוא ידברו חסד ויהי'
לשלשה חלקים דהיינו הא' הוא בשביל כבוד שמו סניגור על ישראל וישפר מעשיהם לפניו יתברך ,ובפני
להמליכו בעולמו ,והב' הוא למחילת עונות ,והג' הוא ישראל ידבר להם קשות דברי תוכחה ומוסר ולגנות
לצרכי עצמינו ,ולזה יש שלשה זמנים דהיינו בראש השנה מעשיהם הרעים כמאמר הנביא (הושע ז ,א) כרפאי
ממליכין אותו ואפילו להזכיר עונות אסור בר"ה כמבואר לישראל ונגלה עון אפרים .וכ' בדרשת הר"ן (הדרוש
בספרים ,ובעשרת ימי תשובה עושין תשובה על עונות, התשיעי) כמו הרופא שרפואתו על ידי שמגלה המכה,
וביום הכפורים עד אחר החג מבקשין על פרנסה ,ומחמת וה"נ וכו' יעו"ש ,כמו שכתבתי במקום אחר טובה קללה
שביה"כ אין לו לשטן רשות לאסטינא יכולין לבקש כל שקילל אחי' השלוני (סנהדרין קה ,):היינו שביזה אותם,
צרכינו ,וכמו כן הג' תקות כמש"ל ,תקות הכבוד הוא ועל ידי זה נשבר לבם ,מברכת בלעם ששבחם ועל ידי זה
למען שמו יתברך ,ותקות החסד למחילת עונות שהוא נתגאו ונפלו וכו'.
מצד החסד וכדאמרינן בגמ' [רות רבה פ"ה ו] חותר
חתירה מתחת כסא הכבוד כו' וכמ"ש במדרש [ירושלמי אך דכל זה בכל השנה ,מה שאין כן בראש השנה מבואר
מכות] שאלו לחכמה נפש החוטאת כו' והקב"ה אומר בכתבי האר"י זלה"ה שלא להזכיר שום חטא בראש
יעשה תשובה כו'. השנה ,שלא יהיה פתחון פה למקטרג וכו' .ואם הוא עצמו
אינו רשאי לפרש חטאו ,אשר בזה אמרו (משלי כח ,יג)
ותקות ההבטחה הוא לצרכי עצמינו ,והם כל ההבטחות ומודה ועוזב ירוחם ,מכל שכן שאין המוכיח רשאי לפרש
שבתנ"ך ,וזה"ש בין הפרקים כו' דהיינו בר"ה שעוסקים חטא הדור ,רק יהיה מצופה ומכוסה ברמז ,כמו שעשה
בהעלאות הפרקין במלכיות זכרונות שופרות כמבואר משה רבינו עליו השלום באלה הדברים (דברים א ,א)
בכוונות [שער הכונות דרושי ר"ה דוש ח] אז שואלין שהזכיר רק ברמז ,ויהפך תיבת בזה שהוא לשון בזיון,
ומתפללין רק מפני הכבוד שיעשה השי"ת בשביל כבוד לתיבת זהב .או יש לומר שיהי' מצופה ומכוסה בלבוש
שמו יתברך ,וכנגד זה נותן לנו ג' מתנות טובות והם ארץ התורה שנקרא זהב ,כמו שאמר הכתוב (תהלים יט ,יא)
ישראל ועולם הבא ותורה ,דהיינו א"י הוא מההבטחות, הנחמדים מזהב וגו' ,והוא על דרך ששמעתי פירוש מכה
ועוה"ב הוא מדת החסד כמ"ש ולך ה' החסד כי אתה אשר לא כתובה בתורה (עי' דברים כח ,סא) ,שיכה
תשלם לאיש כמעשהו ,ותורה הוא כבוד שמו כי אורייתא בשבט פיו ,בלי לבוש ועל פי משל וכו' ,יעו"ש ,וזה שאמר
וקוב"ה חד ,וע"י קיום התורה אנחנו מקדשין שמו יתברך ופיו מצופה זהב ,והיינו על דרך שכתבתי במקום אחר כל
ומייחדין האורות העליונים ,וע"כ בר"ה אין לבקש רק על צמא לכו למים (ישעיה נה ,א) שאמר מפורש ,ואשר אין
קדושת שמו הנכבד מייחוד האורות העליונים ומשם לו כסף וחשק לשמוע מוסר ,לכו שברו בלא כסף ובלא
יושפע לנו כל הטובות כי כלום חסר מבית המלך ובאור מחיר יין וחלב ,על ידי שילביש המוסר דבר מר בתוך
פני מניך חיים. מתיקות הדרוש שנמשל ליין וחלב וכו' ,יעו"ש .והכי נמי
הפשט נקרא חצוצרות ,ובתוכו המוסר שנקרא שופר,
דרך המלך לראש השנה כמ"ש (ישעיה נח ,א) כשופר הרם קולך והגד לעמי
ויתעלה בשורשו .נמצא שאף שד' מחדש בכל יום תמיד דרשו וכו' בהמצאו ,אלו עשרת ימי תשובה .ואמרו חז"ל
מעשה בראשית .מ"מ בריאה מחדש אינו בורא .מהו ר"ה כאן ליחיד כאן לרבים (שם) .בעשי"ת גם ליחיד
בריאה מחדש שלא היה למעלה יש לעצמו ,וכיון שאין נמצא כנ"ל ,בי' ימים אלו לא החוטא בלבד שב רק כל
ד' בורא עתה צורות חדשות של יש רק אותן שכבר ברא, איש רוצה להתעלות ,גם מי שלא בא עוד לדיוטא
א"כ אינו מחדש ובורא במחשבה עלאה יש חדש ,רק התחתונה בנמיכיותו ,הזמן וקדושת הימים פועל שיתגלה
שחיות חדש נותן להיש שכבר נמצא במחשבה .משא"כ יותר הרהור תשובה גם ליחיד ,בחי' יחיד ששב שיתעורר
העונש לרשעים והשכר לצדיקים ,שזה הוא עונש וזה לעלות .לכן גם בינונים תלוים ועומדים .כי הבינוני אינו
הוא שכר רק לישים אלו .כי למשל עושר הוא שכר רשע שכבר הגיע לדיוטא התחתונה וגם אינו צדיק
והנאה .מ"מ לא תמיד ,ויש עושר שמור לבעליו לרעתו. שיתעורר מקודם בתשובת היחיד ,ובכל השנה הבינוני
נמצא שכל שכר ועונש הוא רק ליש הזה .היום צריך הוא שאינו מתעורר ,יורד ונעשה ח"ו רשע .ואז אפשר יתעורר
לדבר הזה וכשיגיע לו יהיה זה שכרו ,ולמחר צריך לדבר ואפשר ישאר בנמיכיותו ח"ו .ועתה תלוי ועומד עד
אחר ואו דבר האחר שכרו ,נמצא כשד' משפיע לו שכר שישוב ,מפני שנתרבו השבים תשובת היחיד משפיעים
אז בכל נתינה בריאה של יש חדש היא ,היום נתינה זו כי גם על הבינוני שלא ימתין עד שירד ח"ו .רק יתעורר עתה
יש הזה יתענג עתה מזה ולמחר נתינה אחרת כי למחר יש בתשובה.
אחר הוא הצריך והנהנה ומדבר אחר יתענג ,ובכל נתינה
יש אחר עולה במחשבה ,לא היש הנסתר של בריאת לכן הא שאין האיש מכיר את מצבו ונמיכיותו שתים
העולם רק היש הזה ,ולא של אתמול רק כל נתינה רעות עושה בזה ,פשוט מפני שאינו מכיר א"ע לא ישוב,
מתלבשת ביש אחר .וכן בפורענותן של רשעים. ב' מפני שאינו מכיר א"ע ואת שפלותו אינו מגיע עד סוף
ממלאכת עולמו שבת ,אף שמחדש בכל יום תמיד מעשי המצב שהוא נמצא בו ואינו מגיע לחלק הב' של
בראשית אבל מבריאה מחדש שבת ,אבל בפורענותן של המחשבה שיתעורר לשוב אפילו בתשובת וחרטת
רשעים ובשכר טוב לצדיקים לא שבת מבריאה מחדש. ההכרח .ואף כשזוכר א"ע ואת מצבו מתאנח ואומר איפה
אני ,אבל זהו רק כמו מי ששומע צער על חברו שג"כ
והנה בענין ההשתלשלות וצימצום הכלים נודע שבעצם מתאנח אבל במצב של זולתו לא נמצא הוא ,הוא מתאנח
האור אין צימצום והגבלה רק בכלים שייך הגבלה .ונבין על מצבו הנמוך אבל לא המציא א"ע שם עד שחלק הב'
נא ,הלא הכלי קטן הוא מהאור שבו ואיך בכוחו לצמצם של המחשבה יעוררהו ,מפני שאינו מכיר באמת את
את האור .והגם שאין העלול מגביל את העילה רק א"ע מצבו .והאיש ישראל צריך לעורר בקרבו כ"כ דאגה
מגביל שאינו מקבל יותר ממדה זו וזו ,אבל גם האור של ושבירת הלב עד שימצא כולו במצב נמיכיותו .ועכ"פ
עצמו איך יכול הכלי להגביל ,הא אורה גדול מהכלי בתשובת ההכרח יתעורר .לכן רואים שמי שמתעורר
שלה ,ולולי הכלי קיבל אור יותר גדול .וכמו שהיה בעולם באנחה קלה אז גם יאוש מתעורר בו .ומה אני .האם
התוהו שלא יכל הכלי להגביל את האור ונשברו .וכנ"ל אפשר לי להתעלות ולעבוד את ד' כיאות ,ומי שבאמת
אפשר .כי מתחילה נתגלה ראשית המחשבה .וההמשכה מיצר לו אדרבה מתחזק בשמחה .איך שאני נמצא מ"מ
מלמעלה למטה .ולא יכלו הכלים להגביל את האור ונפלו בעזרת ד' אעלה .זהו מפני שהגיע כבר אל חלק הב' של
ונשברו ונעשה השבירה כנודע והוא סוף המחשבה. המחשבה ,תשובת ההכרח .והפסוק מיסר את ישראל
וכשנתגלה סוף המחשבה התחיל חלק הב' של המחשבה שובו בנים שובבים .אם לתשובת יחיד לא הגעתם .שובו
להתגלות .המחשבה של השיבה מיש לאין והעליה שובבים .תשובת רבים תשובת ההכרח שובו עכ"פ.
לשורש .מחשבה של עבודה ועליה על ידה .מתחילה
היה ואדם אין לעבוד .והכל בירידה ממעלה למטה. היוצא לנו מזה .שכל העולמות חיותן במחשבה עלאה.
ובראשית היא מחשבה שיהיה יש ואח"כ שישוב לאין
מן עולם התיקון שע"י תשובתו נתעוררו ממטה למעלה. ואח"כ לעבדה ולשמרה .וכיון שהיא בעבודת השבה
אז כיון ששלו הם א"א שישפט על ידיהם לרע ח"ו .וכנודע ממטה למעלה לכן אין העילה מתעורר בלתי כשהעלול
כעין זה מענין נבואה .משא"כ מי שלא עבד עם עצמו, מעורר אותה .וזהו ענין הצמצום והגבלה .לא שמגבלת
וכל השנה עוברת עליו ברצון רק לאכול לסחור ושאר את האור .אין בכח הכלי להגביל את האור רק שאין
צרכיו ולא עבר בו שום רצון לדברים קדושים .וגם העלול מעורר את העילה יותר מכפי יכולתה לקבל.
לאחרים לא התדבק שבכלים שהם המשיכו גם לו ימשך וממילא אין העילה מאיר לה יותר .וזה רק עתה אחר
אור ומשפט של עולם התיקון .ואף אם התקרב אליהם שנתגלה חלק הב' של המחשבה ממטה למעלה .משא"כ
היה בלא לב ובלא מוח ,שלא רצה לקחת ענין מעניני מקודם .שחלק הא' היה ולא נתגלה עוד הסוף .וההשפעה
עבודה ,אז בבוא ר"ה יום המשפט מאיזה בחי' חג"ת מלמעלה באה .לא היה יכול העלול להגביל את העילה.
משפטו ,מן אדל"ע ,שלא נתעורר ממטה למעלה .מן בחי'
ואדם אין וכו' בחי' של שורש עולם התוהו ,ואז יכול לכן כל ענין המשכת ישראל .בהם ובעבודתם תלויה .כי
להתהוות דין ושבירה ח"ו מזה .לכן אמרו חז"ל (ע"ז ב): כל המשכה ע"י הכלים היא .ואם האיש ישראל מגלה את
מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין מקמי דליפוש חרון עבודתו ממטה למעלה ומשתוקק לשוב .מתקן בזה את
אף ,כנ"ל כי כשיתחילו לדון את ההדיוטים יכול להיות הכלים של עולם התיקון שהעלול יעורר בתשוקתו את
שיתחילו לשפוט אותם בחג"ת של תוהו כיון שהם לא העילה שלו ,וע"י הכלים ההשפעה יורדת אליו .ולא
עוררו מעצמם ,ואז יכול להיות שיפוש ח"ו חרון אף וגם לעצמו בלבד מעורר אור בהבלים שהכין לו אלא גם
המלך במשפט הזה של חג"ת של תוהו ישפט ,בחי' כיון לישראל אחר ,שלא השתוקק ולא הכין לו כלים של עולם
שניתן רשות וכו’ (מכילתא פ' י"א) ,לכן מלך נכנס תחילה התיקון ואין לו כלים שיוריד אור העליון לו ונופל ר"ל .יכול
לדין והוא נשפט בחג"ת של התיקון שהוא עורר וגם העם האיש ישראל חברו ובכליו להמשיך לו אור.
הדבוק בו בכלים אלו את אורם מקבלים וכמשפטו וזה הרמז בקרוב עלי מרעים וכו' המה כשלו ונפלו .לכן
נשפטים. הם צרי ואויבי מפני שכשלו ונפלו .נפילת הנפש .ואין בהם
ואפשר הא שאמרו חז"ל ויקרא רבה שהמלאכים שואלים אור ולא קדושה ונעשו רשעים .אבל אם תחנה וכו' בזאת
אימתי ר"ה .אמר הקב"ה נשאל לב"ד של מטה .להמתיק אני בוטח .היינו בזאת שאחת שאלתי וכו' לחזות וכו' .כיון
את הדין כוונו חז"ל .לאמר שכל המשפט לישראל .הם שיש לי רצון ותשוקה לד' גם להם יאיר וישובו בתשובה.
קובעים החודש והם מעוררים את חג"ת של בחי' המשפט לכן בימים קדושים אלו שכל איש ישראל עושה לעצמו
וממילא א"א לדונם דין לא טוב. חשבון הנפש מהשנה שעברה ואומר במה בליתי השנה.
ואפילו מי שעובד את ד' חושב ג"כ .האם נצלתי את
ואנו אומרים באין מליץ יושר .אף שיש מליצים השנה כל שיכולתי ,חלק שנותי וחיי עבר חלף הלך לו.
שמתרצים את החטאים והוי כאילו לא חטאנו .אבל וכמה חיות הקדושה פעלתי לי בכל השנה כולה גם לא
שיהיה מליץ שימליץ את מעשי היושר איזה מעשים כדי חצי שנה ,ומתעוררים געגועיו ותשוקתו להתקדש
טובים עשינו .זה אין ובמה נזכה .האם די לו לאיש שיבא ולהתעלה .אז פועל התעוררות הכלים כולם ממטה
על שכרו למלך .ויאמר תן לי שכר אדוני המלך על שלא למעלה עד מרום .והכין לו כלים להמשיך לו קדושה
הכיתי שום איש ולא שרפתי שום בית וכו' .כי שאול ושפע גם לו גם לאחרים.
ישאל המלך ואיזה מעשה טוב עשית .באין מליץ יושר
שיאמר מעשי יושר .מול מגיד פשע .כמו שהוא מגיד וכן הוא בענין המשפט .כי נודע שמשפט הוא בחי'
פשע כן יאמר הוא מעשי יושר .תגיד ליעקב דבר חוק תפארת .חסד לימין גבורה לשמאל ותפארת מכריע
ומשפט .שעכ"פ לכולם יש עתה תשוקה לקדושה ולד'. במשפט .לכן מי שהספירות חג"ת של המשפט שלו .הם
מדבר קדמות להחיד"א והכלים וכל המשפט להם תגיד .שליעקב דבר חוק
ומשפט להם הוא .ורק טוב ישפטו בהם .וצדקנו במשפט
ועתה נראה לי דיש לקיים דבריו דאיברא דכל יום עשרת וכו'.
ימי תשובה מכפר על כל יום שכמותו כל ימי חייו אמנם
כל זה תלוי עד יה"כ וביה"כ נגמר כל אלו הכפרות של תקנות השבין
עשרת ימי תשובה כי ה' ברחמיו ביה"כ מרחם ומכפר
בעבור תשובה שעשו בעשרת ימי תשובה דבר יום ביומו וזמן תשובה לכל הוא בעשרת ימי תשובה שאז נקרא
מכל ימי חייו אך הענין תלוי עד יום הכפורים :ואנכי הדל בהמצאו כמו שאמרו [בר"ה י"א ].שהוא מצוי אצל כל
כתבתי שם בדברים אחדים דמ"ש הרב ז"ל בלקוטי תורה יחיד כי אז הוא ביחוד הזמן שהשם יתברך מעורר כל
הוא בשאר הימים אבל בעשרת ימי תשובה שהם כנגד יחיד מישראל בחדרי לבבו לשוב אליו יתברך ,וההתחלה
י"ס דבינה כמ"ש הרמ"ק יש כח בהם לכפר על כל השנים על ידי קול השופר בר"ה דפשוטו כמו שכתב הרמב"ם
שעברו ואין כח לע' שרים וכיוצא לפצו' פה וכבר בעניותי עורו ישנים מתרדמתכם והיתקע בשופר ועם לא יחרדו
בספר הקטן דברים אחדים כתבתי באלו ההקדמות. היא תשובה מיראה שהוא ככל התחלת התשובה שמצד
ועתה אומר כי עפ"ז יבא לכלל ישוב מאמרם ז"ל בשעה האדם ,וזהו פעולתו בלבבות דבני ישראל וכן פועל
שעקד אברהם אע"ה את יצחק אמר רבש"ע תן לבני למעלה בקיום מצוה זו דהשמעות קול שופר שהוא הקול
עשרת ימי תשובה והביא מאמר זה בספר עיר דוד סימן קול יעקב קול פשוט המעורר על הפנימיות הנעלם שכל
תקמ"א .וע"פ האמור אפשר שהתפלל אאע"ה בשעת רצונינו רק לעשות רצונו יתברך ועל ידי זה יעלה זכרונינו
העקידה שהיה בעשרה בתשרי וברוה"ק ידע כי בעון לפניו יתברך לטובה כי יסתלק כורסיא דדינא וישב על
ישראל נדחו תמוז אב אלול וזה הצע"ר שהיה צריך שיהיו כסא רחמים להתנהג בחסידות ומוחל עוונות עמו כי
עשרת ימי תשובה באלול לכפר בשנה ההיא ונדחה אלול מביט על הפנימיות ולא על חיצוניות המעשים הנגלים ,וז'
לכן התפלל בעת רצון העקידה שיהיו עשרת ימי תשובה ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים הם ימי תשובה לתקן כל
ר"ל שימשך מאור אימא ויועילו לתשובה גם בתשרי מה שפגם בכל השנה [או השנים שעברו] כל יום יומו
לכפר לשעבר. כידוע מהאריז"ל בספר הכונות ,והיינו דז' ימים אלו שהם
כוללים כל ימי השבוע הם נגד ז' ימי הבנין הכוללים ז'
רסיסי לילה מדות הידועים שהוא כלל קומת אדם בכל מדותיו
ופעולותיו הנגלות ,דהנסתרות הם ג' ראשונות שנגדם ב'
ואמרו ז"ל בר"ה (יז ):אני ה' קודם שיחטא ואני ה' אחר ימים דר"ה שהוא קומת הראש חכמה שבמוח וכתר שעל
שיחטא וישוב כי לעולם השם יתברך עוזרו בכל מיני גבי הראש הוא העומק ראשית דמחשבה הנעלם
סייעתות וקורא הכל על שמו .וזהו יום הכפורים שאחר מהאדם עצמו מקום לידת המחשבה דעל כן נקרא יש
ראש השנה שנתנו אז לוחות שניות אחר שיחטא וישוב מאין והחכמה מאין תמצא כנודע והם קדושה אחת
ונתכפר הכל ועל ידי זה זוכה לשמחה דסוכות דהיינו ויומא אחריתא כי האין אין תפיסה בו אלא מצד היש
שלימות הנסתרות שבלב .ונקרא יום הכפורים שבת הנמשך ממנו ,ויום הכיפורים הוא נגד הבינה שבלב
שבתון דגם זה קדושה קביעא וקיימא כי כפרה זו אחר דלבבו יבין ושב ורפא לו כנודע והם תיקון הנעלמות
שיחטא אינו אלא מצד השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו ההתחלה בר"ה בתשובה מיראה והגמר ביום הכיפורים
שנותן יד לפושעים וכמו שאמרו (פסחים קיט ).על פסוק בתשובה מאהבה תשובה עילאה תשובה דאתחזיא
וידי אדם וגו' פשוטות לקבל פושעי ישראל בתשובה לחפאה על כל עובדוי ,וז' ימים שבינתים הוא בתיקון
שהוא בא במחתרת לקבלם .ועל כן לוחות שניות ניתנו הנגלות במדות ומעשים.
כפור סלח לנו כי הסליחה היא התגלות הרצון וכמשל בחשאי שאינו כפי מדת הדין .ואף על פי דוודאי מדת בני
אדם שמבקש מחבירו מחילה אפילו אם יודע שלא יעשה אדם גם כן אם יתחרט החוטא נגדו ויבקש ממנו מחילה
לו מאומה אעפ''כ אינו רוצה שיהיה ברוגז עמו. שימחול ולא יהי' אכזר ומדת הדין אינה מדת אכזריות חס
ושלום רק מה שהוא מדת המשפט הראוי .אבל זהו אלו
ליקוטי תורה פרשת אחרי הי' האדם עצמו מתנחם ומתחרט אבל שיבוא המלך
הגדול לבקש מהחוטא נגדו שיבוא לבקש מחילתו זה
לכן ביום הכפורים אסור באכילה ושתיה ונעילת הסנדל ודאי אינו כמדת בני אדם ולא במדת המשפט .וכל
שהן הכל בחי' הלבשת היש ולהיות בבחי' ביטול ממש תשובת בע"ת הוא מה שהשם יתברך מעורר לבו לשוב
אליו ית' ,ועד"ז הן כל הכריעות והשתחוואות שביום כפור בהרהורי תשובה הנופלים בלב ולולא זה לא הי' ביד
שנופלים על פניהם להיות בבחי' בטול. האדם לעורר עצמו אחר שכבר נלכד ברשת היצר.
קדושת לוי פרשת האזינו ליקוטי תורה פר' אחרי
ונראה לתרץ דאיתא בגמרא ולקחתם לכם ביום הראשון, כי שמות ההוי"ה מורים על המשכת מאין ליש מהעלם
וכי ראשון הוא וכו' ,אלא ראשון לחשבון עונות. אל הגילוי להיות ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין.
שלכאורה אין לו ביאור כאשר האריכו למעניתם משא"כ הקב"ה בכבודו ובעצמו לא שייך עליו לומר לא
המפרשים הקדמונים .והנראה ,כי באמת נכון הדבר בחי' ממלא כל עלמין ולא בחי' סובב כל עלמין .שאינו
שבימים האלו מראש השנה עד יום הכפורים כל איש בגדר עלמין כלל ושם מקור הסליחה וכפרה נושא עון
ואיש בודאי עיניו פקוחות על כל דרכיו לשוב אל ה' איש ועובר על פשע כי לפניו ית' לגבי עצם מהותו כביכול לא
לפי שכלו יהולל ולפי מדריגתו מפחד ה' ומהדר גאונו שייך שום פגם ועון ופשע כ"א בהמשכות היורדות מאור
בקומו לשפוט הארץ כי קרוב יום ה' ומי יכול להצטדק פניו ית' ע"י כמה צמצומים ומסכים ולבושי' רבים .וזהו
בדין ומי הגבר אשר לא ירא ואיזהו נפש אשר לא תעונה, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ,לפני הוי' דוקא דהיינו
כי יבא להיות נשפט לפני שופט כל הארץ על כל מעשיו בטרם שנאצלו בחי' המשכת ההויות להוות כל הנמצאים
הלא החרד על דבר ה' יעשה במרום הר שכלו לתקן את ואזי תטהרו כו ד כשתעלו ותגיעו למדרגה ההיא דהיינו
אשר עוות והתשובה נקרא תשובה מיראה .ואחר יום לבחי' צור הנזכר לעיל.
הכפורים כשעוסקין במצות סוכה ולולב וד' מינים וצדקה
כיד ה' הטובה בנדבה וחובה לעבוד את עבודת ה' ליקוטי תורה פרשת האזינו
בשמחה וטוב לב ,אזי התשובה הזאת תשובה מאהבה.
וידוע מאמר חכמינו ז"ל שעל ידי תשובה מיראה הזדונות והנה יו''כ נקרא שבת שבתון שהוא השבת של כל
נהפכו לשגגות ועל ידי תשובה מאהבה הזדונות נהפכו שבתות השנה שכל שבתות השנה הם חשובים נגדו
לזכיות כאשר איתא שם .והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו כימות החול לגבי שבת שהוא עיקר יום התשובה ובכל
וחסדיו הרוצה בתקנות השבים לפניו באמת ובאהבה השבתות מאיר הארה ממנו בלבד .וביאור הענין זה כי
כאמור ולא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מחטאיו עיקר התשובה הוא ביול רצונו ולאהפכא מחשוכא
וחיה .על כן בחג הזה שאנו באים לחסות בצל שדי על ידי לנהורא למעלה מהשגת שכלו ואית רצון ואית רצון כו'.
מצות ומעשים טובים מאהבת השם יתברך אז מונה וביום כפור מתגלה רצון העליון ממדריגה יותר גבוה
העונות לידע כמה מצות יהיה חילוף העונות ,מה שאין ונעלה וזהו לפני ה' תטהרו כלומר למעלה מבחינת הוי'
כן עד סוכות דהוא מיראה אזי לא ימנה כלל שעדיין הם ע''ד מ''ש עד יעבור עמך ה' כו' כנ''ל .ולכן אומרים ביום
השליט עליהם שום שר רק הש"י לבדו ,אז תטהר"ו מאותן שגגות .אמנם בסוכות שאז הוא מאהבת השם אז השם
השגגות הנעשים כעת מהזדונות ,יתהווה לזכיות לטהרה יתברך מונה וסופר העונות כדי שיתהפכו לזכיות ויהיו
לכם מלבושי כבוד ,והבן. מליצים טובים על ישראל .וזהו פירוש ראשון ,הוא
שנקרא החג הזה ראשון כי לו משפט להקרא ראשון על
מראה יחזקאל פרשת אמור שיש בו מעלות חשבון העונות ואזי הוא משפיע לנו טובה
וברכה כאשר רצונו יתברך להשפיע תמיד ,כי יותר ממה
ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג מ) אחז"ל שהעגל רוצה לינק פרה רוצה כו'.
[תנחומא אמור פכ"ב] ראשון לחשבון עונות ,הנה צריך
להבין טעם למה נצטוינו לישב בסוכה דוקא בעת הזאת, אגרא דכלה פרשת אחרי
והנ"ל בפשיטות דהנה ביוה"כ הכל עושין תשובה רק
התשובה היא מיראה ,וידוע מאמרם ז"ל כשעושה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם
תשובה מיראה זדונות נעשים כשגגות ,ומצינו כפרה על לפני י"י תטהרו (ויקרא טז ל) .יש להתבונן למה הבטיח
השוגג אפילו על ש"ד מכפר גלות ומכ"ש על שאר הוא ית' רק הטהרה מהחטאים שהם שגגות ,הרי גם על
עבירות ,ולכך גולין מביתם לסוכה לכפר גם על יתר זדון ומרד יכפר הטוב וסלח לעמו ביום הקדוש הלזה .וגם
השגגות ,וכמ"ש את חטאת יהודה ולא תמצאנה. יש לדקדק כפל הלשון לטהר אתכם תטהרו .והנראה על
פי מה ששמעתי בשם כבוד גאון ישראל הרב הק' מה"ר
והנה במאמר זה דראשון לחשבון עונות יש כמה לוי יצחק מ"כ בק"ק ברדיטשוב זצוק"ל בפסוק (ויקרא כג
פירושים ,והנה החילוק שיש בין תשובה מאהבה מ) ולקחתם לכם ביום הראשון ,שדרשו רז"ל (תנחומא
לתשובה מיראה שהעושה תשובה מיראה כשימצא אמור סי' כ"ב) ראשון לחשבון עונות .ופירש הוא ז"ל
איזה אמתלא ותירוץ יניח מלעשות המצוה ,משא"כ דהנה בימי התשובה ישראל עושים תשובה מיראה
כשעושה מאהבה שלא ישוב מפני כל אעפ"י שיש לו מיראת הדין ,וידוע (יומא פ"ו ע"ב) דעל ידי תשובה
תירוץ מ"מ יתחזק ויתאמץ שיבוא דבר מצוה על ידו, מיראה זדונות נעשים כשגגות ,ואחר כך בהגיע החג הק'
וכמ"ש במלאכים גבורי כח עושי דברו ,וע"כ ביוה"כ ישראל עושים תשובה מאהבה בעוסקם במצות הש"י
שעושים תשובה מיראה כנ"ל וזדונות נעשים כשגגות באהבה ושמחה רבה ,ועל ידי כך נעשים זדונות כזכיות.
וצריך הקב"ה למחול על השגגות ,וכמ"ש יבוקש את עון ואם כן יום א' דחג מיקרי ראשון לחשבון עונות ,שמביאים
ישראל ואיננו לפי שעשו תשובה אבל חטאת יודא לא לחשבון כל העונות ומחפשין אחריהם ,כדי שיתוספו
תמצאנה בעבור שאסלח לאשר אשאיר ,יהיה איך זכיותיהם כי מהם נעשה זכיות .ובזה יש לפרש בעת
שיהיה אין פותחין כלל ספר זכותן של העונות שכבר ההוא וכו' יבוקש עון בית וכו' (ירמיה נ כ) ,והבן .ולפי זה
נמחקו בפעם א' בהרהור תשובה א' ,אבל בימים שבין יש לפרש בכאן דהכי קאמר כי ביום הזה יכפר עליכם,
יוה"כ לסוכות שעליהם נאמר ראשון לחשבון עונות כפרה היא קינוח והסרה לעונות ויהיה כשגגות ,והכוונה
ואעפ"י שיש פירושים הרבה מ"מ מי שיש בו דעה קלה מהש"י על התכלית שאחר כך רוצה לטהר אתכם כעצם
יוכל למצוא אמתלא ותירוץ להתיר לעצמו לחטוא ח"ו השמים לטוהר מכל חטאתיכם ,גם מהשגגות הנעשים
ואעפי"כ אינם חוטאים אדרבא עוסקים במצות ,מזה כעת מהעוונות ,גם מזה יטהר אתכם ויעשה להם לבושי
מוכח שעושים תשובה מאהבה וא"כ זדונות נעשים טהרה כי יהיה זכיות ,ואימתי יהיה זה לפני י"י תטהרו,
כזכיות וצריך לפתוח ספר העונות ולצרפן לחשבון גדול כשתשמחו לפני י"י שבעת ימים ,היינו בחג הקדוש זה
אל הזכיות ,וזהו ראשון לחשבון עונות ,ושמעתי כזאת יהיה תשובה מאהבה .וגם ירצה לפני י"י ,כשתקחו הד'
מינים אשר מרמזים לשם הנכבד ,וגם על הד' מינים לא
להעשות היא והוא דבר אחד ,כי נפש ישראל בעצם מהרב הגה"ק המגיד מקאזניטץ זצלל"ה בשינוי לשון
טהורה היא ,ואין לה דיבוק עצמיי לכחות חיצונים ,אלא קצת[ ,הענין מבואר גם בספר קדושת לוי].
באמצעות עבירה ממשית ,וע"כ כשמסתלקת עצם
העבירה נפסק הדיבוק. אמת ואמונה (קוצק) אות תמו
[ובזה יתפרשו דברי התנחומא נצבים ,שתשובה אינה 'בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר' ,כי השם יתברך
מועלת אלא לישראל ולא לאו"ה ,וכבר תמהו כל מכפר לו אפילו בלתי תשובתו ,בכדי שאם ירצה האדם
המפרשים ,הלוא גם לדור המבול הרתיק עליהם ע"י נח אחר יום הכפורים לשוב להשם יתברך יהיה ביכולתו
לתשובה ,ומפורש באנשי נינוה וירא ה' את מעשיהם כי לשוב בנקל ע"י שהעביר הי"ת מעליו מלבושיו הצואים
שבו מדרכם הרעה וגו' ותשובה קדמה לעולם ,אך להנ"ל עוונות ופשעים ,מה שאין כן אם לא יתכפר בלא תשובה,
י"ל דודאי תשובה שהיא מעומקא דליבא ,לית דין ולית יוקשה לו לשוב ע"י שיש לו עדיין כל העבירות משנה
דיין שמועילה אף לאומ"ה ,אבל תשובה שאיננה כ"כ העברה ,ועבירה גוררת עבירה.
מעומקא דליבא כנ"ל מועילה רק לישראל ,ומשום שנפש
ישראל בעצם טהורה היא ,אבל נפשות אומ"ה שמגפן שם משמואל עריוכ"פ תר"פ
סדום גפנם ומשדמות עמורה ,אין כחות החיצונים
מסתלקים מהם כ"כ בנקל ,אלא בתשובה גמורה ענין עשי"ת ויוהכ"פ ,הנה אמרו ז"ל העושה עבירה
מעומקא דליבא שנעשה כתריס בפניהם ,אבל כל עוד מלפפתו ומוליכתו לגיהנם ,פירוש שנעשית דבוקה בו עד
שאין כאן דברים המבדילים ,נשארים דבוקים ,באשר הם שנעשה ח"ו היא והוא כדבר אחד ,ומאחר שהעבירה
בעצם הם והם אחד] מקומה בפסולת הבריאה שהיא הגיהנם ,ומעצמה
נמשכת שמה ,כמו טבע דומם שנמשך מעצמו למטה,
אך כ"ז הוא בעשי"ת ,אבל ביוהכ"פ שכיפור הוא מלשון
ואש למעלה למקום שורשם ,כן היא העבירה לגיהנם,
קינוח ,כפירש"י היינו אחר שאין עוד החטא דבוק בעצם,
ועיין זוה"ק פ' וירא ופ' ויצא ,וממילא זה שנעשה היא והוא
אלא כעין מכסה ,שוב יוהכ"פ עושה קנוח והסרה לגמרי,
דבר אחד נמשך עמה.
וע"כ אפי' לרבנן דאין יוהכ"פ מכפר בלי תשובה ,היינו בלי
תשובה כלל אלא שעומד במרדו ,אבל כשעשה תשובה אך ע"י תשובה אעפ"י שעדיין איננה כ"כ מעומקא דליבא,
אעפ"י שאיננו כ"כ מעומקא דליבא ,שוב יוהכ"פ מכפר מ"מ עכ"פ נעשה פירוד בין הדבקים ,ואיננה עוד דבוקה
לגמרי. בו כנ"ל אלא כעין מכסה בלבד ,כענין שכתוב (ירמי' ג'
כ"ה) ותכסנו כלימתנו ,והטעם שעכ"פ מועילה לזה
ולפי האמור יובנו דברי המדרש תולדות (פס"ה ט"ו) ר'
תשובה כזו ,כבר הגדנו באשר תעלומות לב אינו יודע
לוי אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדים על שפת הגורן
אלא הקב"ה לבדו ,ומלאך המשחית שנברא מהעבירה,
ועלה המוץ בקווץ נסתבך בשערו ,עלה המוץ בקרח ונתן
אינו יודע רק מה שבגלוי ,וע"כ תשובה בגלוי אף שאיננה
ידו על ראשו והעבירו כך עשו הרשע מתלכלך בעוונות
כ"כ מעומקא דליבא ,מסירה את מלאך המשחית זה
כל ימות השנה ואין לו במה יכפר אבל יעקב מתלכלך
למעלה ,כענין שכתוב ה' העביר חטאתך לא תמות,
בעוונות כל ימות השנה ובא יוהכ"פ ויש לו במה יכפר
כפירוש הזוה"ק שהעביר את המקטרג מלעמוד לפניו,
שנא' כי ביום הזה יכפר ,ובודאי לא מיירי בלי תשובה כלל
וכמו למעלה כן למטה ,ועכ"פ מסלקת את החיבור שבין
שאפי' לישראל אינו מכפר בלי תשובה לרבנן ,אלא ודאי
העבירה להאדם ,אף שעדיין איננה מסתלקת לגמרי
מיירי בתשובה ,והרי תשובה מועילה לכל וכנ"ל באנשי
בעוד שמרגשת שעדיין איננו נרצה למעלה אבל עכ"פ אין
נינוה.
בכחה עוד להיות עומדת ומקטרגת למעלה ,וכן למטה
בתודה כמו אכפרה פניו דכוונתו על פנים של זעם ,ועל אך לפי דברינו הנ"ל י"ל דמיירי בתשובה שאיננה כ"כ
זה אמר נקדם לכפר פניו ע"י תודה דהיינו ווידוי כי מכסה מעומקא דליבא ,שמועילה לישראל להפריד מהם דיבוק
פשעיו לא יצליח ,ואח"כ בזמירות ע"י תקיעת שופר נריעה כחות החיצונים הנעשים מהעבירות ,ובא יוהכ"פ ומקנח
לו יומתקו הדינים ,וקין נענש על שאיחר קרבנו לכך לא את הכל ,אבל לא כן עשו אף שעשה תשובה ,אם איננה
שעה אל מנחתו. מעומקא דליבא ,אין בכחה להסיר הדיבוק ,ושוב א"א
ליוהכ"פ לקנח ,וזה שמשלו את עשו לקווץ שהמוץ
וזה"ש וה' נתן קולו דהיינו תקיעת שופר לפני חיל"ו גמטרי' נסתבך בשערו ,ואיננו יכול להעבירו ,אבל ישראל נמשלו
ד"ן זה ר"ה שמתחילין לתקוע ,וטעם הדבר שלא די ביה"כ לקרח ,שאין המוץ נשאר דבוק בו ,ע"כ יוהכ"פ מקנח
כי רב מאוד מחנהו שיש הרבה כתות וצריכין זמן רב ומסיר לגמרי ,כמו שנותן ידו ומעבירו.
לעסוק בתשובה ולבם אטום מלעורר בעצמם ע"כ צוה
לתק"ש כי עצום עושי דברו לעצם כחן של בעלי תשובה מראה יחזקאל פרשת כי תבא
שיתחילו מקודם ולא ימתינו ליום הכפורים ,כי גדול כו' ה'
ונורא זה יה"כ שהממתין על יה"כ הוא בפחד ומורא גדול ביואל [ב יא] וה' נתן קולו לפני חילו כו' [כי רב מאוד
מי יודע אם יזכה לעשות תשובה כי ג' ספרים נפתחין מחנהו] איתא במדרש זה ראש השנה ,כי רב מאוד
ורשעים נידונין לאלתר כו' ,וזה"ש מי יכילנו ג' ספרים מחנהו כו' אלו ישראל ,כי עצום עושי דברו שמעצים כחן
נפתחין. של בעלי התשובה כי גדול כו' ה' ונורא זה יה"כ מי יכילנו
ומעתה נחפשה דרכינו ונחקורה מאיזה כת אנחנו הלא ג' ספרים נפתחים כו' ,ולבאר זה נקדים מ"ש המפרשים
לא היה לנו עדיין שום התעוררות לתשובה אוי לנו מיום [טור ריש הל' ר"ה בשם מדרש] דג' זמנים יש לסליחת עון,
הדין אוי לנו מיום התוכחה ואמרו במדרש אחי יוסף לא בערב ראש השנה נמחל שליש ובעשרת ימי תשובה
יכלו לעמוד בתוכחתו של יוסף ,בלעם לא יכול לעמוד השליש וביום הכפורים השליש ,וצריך להבין האיך
בתוכחתו של אתונו ,כשיבא הקב"ה ויתווכח עאכו"כ. אפשר דערב ראש השנה יהיה כמו יום הכפורים ובאמת
וכתב בספר יערות דבש [ח"א דרוש ו] ענין כפל הלשון בתורה לא כתיב רק כי ביום הזה יכפר ,והענין הוא
והדמיונות ,דצריך להבין למה לן ב' דינים מה שדנין דהתורה דברה עם צדיקים כמו דור המדבר ,אבל אנו
האדם האחד בר"ה והב' לאחר מיתה ,והתירוץ לזה הוא מלאי עון צריכין זמן רב להתעשת מקודם על כל פרטי
שכל מה שהשי"ת מעניש האדם בעוה"ז אינו בתורת העונות.
עונש על עונותיו רק להשיבו בתשובה כמ"ש וידעת כו' וזה"ש בטור משל למלך שסרחה עליו מדינה כשהגיע
כי כאשר כאשר ייסר איש בנו כו' להטיבך באחריתך עשר פרסאות יצאו נגדו כו' והיינו השליש שמוחלין
שיקח מוסר להשכיל להטיב ,והדין השני שלאחר מיתה בער"ה ,וכ"כ בס' ד"א ,ועל כן תקנו לנו תקיעת שופר מר"ח
אז עונשין אותו על העבר מה שעשה בחייו ולא לקח אלול להתעשת ולחזור בתשובה כמ"ש במדרש עה"פ
מוסר כמ"ש שלמה המע"ה (משלי ה יא) ונהמת (משלי י ה) אוגר בקיץ בן משכיל ,שמי שהוא משכיל
באחריתך כו' ,רק שהיצה"ר מסמא את העינים מתחיל לשוב מקודם אבל נרדם בקציר בן מביש ,מי
וכשמענישין אותו מטהו לומר שהוא מקרה או שאינו שהוא כסיל מתעבר ובוטח אפילו בקציר כי יבוא על
עבירה ,וע"ז יש סתירה מאחי יוסף שהיו סבורין ג"כ שאינו שכרו דהיינו כשמגיעין ימי הנוראים שספרי חיים ומתים
עבירה ואח"כ כשנתווכח עמהם לא יכלו לענותו ,ובלעם נפתחין לפניו וחרב מונחת על צוארו אעפי"כ הוא נרדם,
היה סובר שהאתון עושה כן במקרה ואח"כ כשנתווכחה וע"כ השי"ת מעורר ישנים בתק"ש אותן שישנים כל
עמו ואמרה לו ההסכן הסכנתי כו' שהיה לו להרגיש השנה ומשיח אלמים להתוודות לפניו ,נקדמה פניו
בהשינוי שאינו דרך מקרה ,וזה"ש או לנו מיום הדין
זה ,אלא שהשומע שומע ממילא ,וזה ההפרש בין עשרה שיהיה לאחר מיתה ואין לומר אמתלא שהיה בבלי דעת
מאמרות לעשרת הדברות ,שבריאת העולם היתה ע"י ע"ז אמר אוי לנו מיום התוכחה שכבר הוכיחו השי"ת
צמצום דאל"ה הי' בטל במציאות ,וע"כ נברא במאמר בעודו בחיים ליתן לב לשוב ,ואין לומר שטעה שאינו
שהוא נפרד ,אבל עשרת הדיברות הם החיבור שבין עבירה ע"ז מביא ראיה מאחי יוסף ואין לומר שהיה סובר
ישראל לאביהן שבשמים ,והנה ישראל במדבר ששבו שהוא דרך מקרה ע"ז מביא ראיה מבלעם.
בכל לב מחטא העגל זכו בעשרה ימים אלו יום אחר יום,
עומק אחר עומק ,לשורש של העשרה מאמרות טרם הנה כי כן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו כל השינויים
נפרדו ,וזה בחי' דיבור ,ע"כ זכו ביוה"כ ללוחות האחרונים. הם בהשגחה פרטיית והכל נוגע לישראל כמ"ש משל
לסופר שנכנס ורצועה בידו מי דואג מי שדרכו להלקות,
והנה שני מאמרות הראשונים הם ,בראשית [דבראשית שה פזורה ישראל אין לנו להשען אלא על אבינו
נמי מאמר הוא כבש"ס ר"ה (ל"ב ]).יהי אור ,ולנגדם שני שבשמים מאחר שזכינו ליום הדין הזה כמ"ש אשרי
ימים טובים של ר"ה ,והם כחד יומא אריכתא מפני שלשון שומרי משפט שממתינין על יום הדין לפתוח שערי
אמירה לא נזכרה בשניהם רק פעם אחת ,ואז ישראל זוכין תשובה נעמוד ונבקש על לפשינו וכמ"ש במדרש אמר
לשורש מאמרות אלו ,וזה שבמדרש אורי בר"ה ,וזוכין הקב"ה אם תשפרו מעשיכם אני נעשה לכם כשופר
בתשובתם לכל שרשי המאמרות ,יום אחר יום עד שמכניס בזו כו' כך אני עומד מכסא דין ויושב על כסא
שמאמר התשיעי נעשה אדם ,והעשירי הנה נתתי לכם רחמים ,לרחם עלינו שנת גאולה וישועה על גאולתינו
וגו' שהוא הכח במזונות להזין את האדם ,וידועין דברי ופדות נפשינו ובא לציון גואל ב"ב אוכי"ר.
הרב שניתן כמזונות כח גבוה מאד יותר מהאדם כי הוא
נותן כח באדם ,וזה הכח ניתן במאמר זה ועיין רמב"ן שם. שם משמואל עיו"כ תרע"ד
ולפי האמור יובן ענין תענית יוה"כ ,כי ישראל זוכין ביוה"כ נראה דר"ה באשר נקרא ראש הוא תיקון השכל שמשכנו
לשורש מאמר זה טרם ניתן בהמזונות ,ע"כ הם נזונים בראש ,ועשי"ת הם השתפכות הנפש ,תיקון הנפש ,ומזה
מעצם הכת והחיות בלי לבוש שהוא חומר וגוף המזונות. נעשים הכפרות שהן תיקון הנפש כמ"ש מהר"ל בנתיב
והנה בעיוה"כ זוכין לשורש מאמר נעשה אדם ,וידוע הבטחון ,ובסעודה של עיוה"כ הוא תיקון הגוף ,ונשלמו
דאדם הוא המחבר עליונים ותחתונים ובאדם כלול הכל כל שלשה חלקי האדם גוף ונפש ושכל קודם יוה"כ ,למען
והוא המחבר הכל ,ומספרו מ"ה והוא ידוע במקובלים, נבוא ליום הכפורים נקיים כמלה"ש ,שאז היא תכלית
וע"כ שורש מאמר זה הוא עצם כח החיבור ,וע"כ איתא הטהרה וכפרה בשלשה אלה ,וכולם נרמזים בפסוק זה,
בספרים בעיוה"כ מתקנין כל האכילות שמכל השנה ,וגם כי ביום הזה יכפר עליכם ,לטהר אתכם מכל חטאתיכם,
מצרפין כל התפלות מכל השנה ,אם יש בכולן כדי לצרף לפני ה' תטהרו ,הרי הזכיר שלשה ענינים לעומת שלשה
תפילה אחת באמצעות אותה תפילה נתעלו כולם ,והוא אלה.
מטעם הנ"ל שאז זמן עצם כח החיבור ,ע"כ נעשה מכל עשי"ת ,הם נגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם,
השנה ענין אחד. ובאשר תשובה נבראה קודם שנברא העולם ע"כ
כשישראל זוכין ומתדבקין בתשובה ,זוכין לשורש של
דרך המלך עשרה מאמרות קודם שבאו לכלל מאמר ,והנה כ"ק אבי
אדומו"ר זצללה"ה הגיד ההפרש בין מאמר לדיבור,
נחזור לענינינו .התשובה שהאיש ישראל שב .לא תהי' על שדיבור הוא חיבור המדבר להנדבר ,ומאמר הוא נפרד,
חטא זה וזה בלבד כי זאת היא בחי' חציף עלי מאן שמאמר יכול להיות אפי' בלי כוונה להשמיע להשומע
עירין קדישין לשבת תשובה דמפרש חטאי' כנ"ל ,רק שישוב על העזיבה שלו ועל
החשכות בכלל אשר בסיבתה פגם בזה וזה .אנו מבקשים
שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך .ואיתא מד' השיבנו .וד' אומר שובה אלי .והאמת הוא ששניהם
גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד .והענין הוא כי צדקו .העיקר לא חרטה על דבר זה וזה בלבד רק לשוב
איתא בגמרא ובו תדבק והאיך אפשר לידבק בהקב"ה בכל עצמותנו לד' .רוצים אנו להיות יהודים מעתה
והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום קרובים אל ד' .אבל א"א לנו בעצמנו זאת רק שד' יעזור
כו' .ובאמת איך שייך מדות לגבי השם יתברך הלא הוא לנו כשנתחיל אנחנו לשוב .וצועקים א־לי א־לי למה
יתברך הוא גבוה למעלה מכל המדות .אך אני אומר כמו עזבתני מעת חורבן ביהמ"ק.
שהשם יתברך מתלבש ומצמצם עצמו כביכול בהמדות גם בכל השנה האיש ישראל שב ,אבל אז האיש בעולם
בשביל ישראל .היינו בחסד להטיב להשפיע לעולם של עובדות ופעולות שקוע ורק כל פעולה פגם וחטא
הטוב .ובגבורה להרע חס ושלום לעושה רע .וכן במדת לעצמו מרגיש שעשה ועליהם שב ,משא"כ בבוא ר"ה
הרחמים .כמו כן צריך אדם לעבוד לה' וכל המידות שד' יבא במשפט על כל נעלם .על הנעלם דייקא .לא על
בחסד לראות שיהיה לו אהבת ה' .וכן במדת היראה המעשים הנגלים לבד רק גם על עצם נפשו .וכמו
לירא מהשם יתברך .ומה שהקשה והלא אש אוכלה הוא שמשמע מגמ' ר"ה שאנו אומרים אדם נידון בר"ה.
היינו כי כתוב (בראשית א) בראשית ברא אלהים וגו' והפסוק ותפקדנו לבקרים ולרגעים תבחננו שמשמע
בבחי' דין דינא דמלכותא דינא .אך השם יתברך רוצה שהדין בכל יום ורגע .רק עיוני בעלמא הוא וכפרש"י שם
שיכירו מלכותו שיתוף מדת הרחמים כדכתיב (שם ב) בודק במעשיו .כנ"ל .בכל השנה רק במעשיו בודקים וגם
ביום ברוא וגו' כי רצון השי"ת היה לברוא העולם במדת האיש רק על מעשיו הפרטיים שב ,משא"כ בר"ה הדין על
הדין וראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים האדם בעצמו .ואז עצם האיש נתגלה גם לו לעצמו
כדכתיב ביום ברוא ה' אלהים ארץ ושמים ומלכותו בכל ובקרבו .ורואה ומרגיש את עזיבתו וחשכתו .לא את
משלה ,וזהו (תהלים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה כי מעשה גרוע זה וזה בלבד רואה .רק את עצמו כי נעזב
שיתף מדת הרחמים .ע"כ באם האדם ח"ו פוגם בהמדות הוא ושב כולו לד'.
ועושה רק הבלי עוה"ז והגשמיות אז הוא בבחינה
אחוריים כי כשהאדם עובד לה' בהמדות ורואה איך וזה שאיתא בת"ז בהקדמה שדינא דר"ה מנהר דינור וביה
שבכל הדברים יש בו חיות השם יתברך וכל עשייתו הוא טובלין נשמתין מזוהמתן .לא דין של כעס ח"ו הוא רק
הכל לה' ,אז הוא בבחינת ישא ה' פניו אליך בבחי' פנים טהרה .ולא כיבוס של כתם זה ופגם זה בלבד .רק ביה
בפנים כמו שהיה בימי משה רבינו עליו השלום כדכתיב טובלין נשמתין כל הנשמה ביה טובלין .וגם ע"פ פשוט
(דברים ה) פנים בפנים דיבר ה' עמכם ,אבל כשאדם כנ"ל עצמותו נתגלה לו .בכל השנה רק מעשים פרטיים
עושה רק הגשמיות אז נעשה בבחי' (שם לא) אנכי הסתר ראה ועתה רואה את עצמו נעזב .לא בעניני הנפש בלבד
אסתיר .היינו כי כתוב ומלכותו בכל משלה ואתה מחיה רק גם בעניני גופו ,כ"כ נעזב ומושלך הוא ח"ו עד שצר לו
את כולם כי בכל דבר מוסתר חיות ה' שבזה מתקיים בגופו ונשמתו ח"ו בחי' ואנכי הסתר אסתיר וכו' ומצאוהו
העולם ,וע"י שהוא עושה הגשמי לבד ואינו מסתכל וכו' ח"ו ,ובוכה מקירות לבו איפה אני ולמה כ"כ נתתי א"ע
בחיות ה' שיש בכל דבר ומסתיר החיות כמו כן נעשה לרדת שחת בכל השנה .ומגודל התמרמרותו משתוקק
בבחי' ואנכי אסתיר ,וזה ענין צדיקים רשעים בינונים כי להתקרב ולרוץ לד' נלכה נרדפה בכל לבו ונפשו .ומגודל
צדיק נקרא שעובד בכל המדות לה' ורשע נקרא שאין מרירות ותשוקה יכול לבוא להתקרבות זו שיהיה בחי' רזי
מאמין בה' כלל ואין מאמין בהשגחה כלל ,ובינוני אע"פ תורה .שכ"כ יתקרב לקדושה .עד שלא יוכל הפה לדבר.
שעושה הרע אעפ"כ הוא מאמין בה' שבכל דבר יש בו בחי' קול דק"ש.
תשובה וע"כ על ידי התשובה הוא בא להשורש שנחצב חיות ה' .וע"כ צדיקים נכתבים לאלתר לחיים כי המה
משם .וזה שמגעת עד כסא הכבוד ,וזה ענין שאיתא נאחזים בעץ החיים .ורשעים המה להיפך לאלתר כי
במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים מחמת שאין מאמין בה' כלל ע"כ א"א להיות להם תיקון.
יכולים לעמוד כי יש בחי' קרבן לה' בחי' זבחי אלהים. אבל הבינוני אף על פי שעשה פגם ועם המדות אי אפשר
היינו הצדיקים שנתקרבו בכל מדה ומדה לה' זה נקרא לו לעבוד לה' כי פגם בהמדות .אך מחמת שלבו נשבר
בחינת קרבן לה' .אבל הבעל תשובה ע"י תשובתו בא ועל ידי אמונה שיש לו ע"י זה תלוי ועומד עד עשי"ת וע"י
להשורש לבחינת כסא כבוד למעלה מהמדות ,וזה התשובה אז לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה כי זבחי
במקום שבע"ת וכו' וע"כ הבינוני ע"י אמונתו לבו נשבר אלהים רוח נשברה ועי"ז נתקן .כי ע"י אמונה שיש לו
ויכול לעשות תשובה לבוא למעלה מהמדות ,כי יש אפשר לו לתקן ע"י התשובה ונתכפר.
תשובה תתאה ותשובה עילאה ויוה"כ נקרא תשובה
עילאה שהשי"ת מקרב נשמות וע"י שעושה תשובה וזהו שובה ישראל כי כשלת בעונך .אף על פי שעשה עון
בעשי"ת על ידי כן כשבא יוה"כ הוא בא לתשובה עילאה ופגם אך מחמת שלבו נשבר ועושה תשובה עי"ז יכול
זהו ענין ראש השנה יוה"כ ועשרת ימי תשובה .ואחר יום להתכפר ,וזה גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי
כפור על ידי התשובה נעשה לו התחדשות המוחין לעבוד נשמות ישראל נחצבות מתחת כסא כבודו יתברך .וגם
לה' בכל מדה ומדה. השי"ת חותר חתירה מתחת כסא כבודו יתברך לעשות
מהות היום של ראש השנה בנפש האדם
מהו ענינו של יום ראש השנה? אלו רגשות בנפש צריכים להפתח ביום זה?
מהות היום :בין "כפיפה" ל"פשיטות"
מבט בעבודת ראש השנה לאור דברי חז"ל ,ותורת החסידות
בעמוד היהודי בימי ראש השנה הנעלים ,עולה תדיר השאלה :מהו עיקר מהות היום ,ואיזה רגש צריך למלאות את הלב?
האם ראש השנה הוא יום של שברון לב ,יראה ,והכנעה כבעל תשובה הצועק ממעמקי לבו העקש? או שמא הוא יום של התרוממות קדושה,
התפשטות הגשמיות ,וביטול מוחלט למלך ,בלא שום "יש" עצמי?
אם רוצין אנו להבין מהו באמת "יום ראש השנה" ,נא לשאול את הקב"ה בכבודו ובעצמו ,שהוא הוא הנותן לנו את היום הזה ,ונשאל לו:
מה נתת לנו? מה זה ראש השנה שלך( ? במאמר המוסגר :ידוע מה שאמר רבי נחמן זי"ע "ראש השנה שלי" ...אבל גם הקב"ה אומר" :ראש השנה שלי" ,ונשאל את
הקב"ה מהו ה"ראש השנה שלך "?).והקב"ה עונה לנו ע"י פסוקי התורה" :יום תרועה יהיה לכם !",זהו יום שתוקעין בשופר!
וכמו כן ,ממשיך הקב"ה לדבר ע"י פה של מחברי התלמוד ,שמגלין לנו מה אומר לנו הקב"ה .ואלו הן דבריו הקדושים" :אמר הקדוש ברוך
הוא ,אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות — כדי שתמליכוני עליכם ,זכרונות — כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה,
ובמה — בשופר !".על ידי השופר אנו מקיימין כל מצוות היום.
ולכן כשאנו מבקשים ומחפשים המענה לשאלתינו ,מהו המהות של יום ראש השנה של הקב"ה ,מה זה? מה היום הזה ? -התשובה העמוקה
לכך טמונה בדברי הגמרא וההלכה בענין כלי היום – השופר.
א .המחלוקת :פשוט או כפוף?
במסכת ראש השנה (כו ):מצינו מחלוקת ידועה:
לדעה התנא של המשנה צריך לתקוע בשופר פשוט (ישר) ,משום ד"כמה דפשיט אינש דעתיה טפי מעלי – "ככל שאדם מיישר דעתו ,הרי
זה משובח.
אולם להלכה פסקנו כרבי יהודה ,שתוקעים דוקא בשופר כפוף (כפוף ,ובעיקר של איל) ,משום ד"כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי – "
ככל שאדם מכופף דעתו ,הרי זה משובח.
ובירושלמי (פרק ג הלכות ג-ד) מובא בשמו של רבי יונה ,שבשופר של ראש השנה תוקעים בשופר פשוט "כדי שיפשטו לבם בתשובה ",
ואילו בתעניות תוקעים בשופר כפוף "כדי שיכופו את לבם בתפילה".
הרי לנו ,כי שופר פשוט מסמל העבודה של "פשיט אינש דעתיה"" ,יפשטו לבם בתשובה" ,זהו עבודת פשיטת הלב בתשובה ,זהו עבודה
בתשובה .אולם שופר כפוף הוא עבודה של כפיפת הלב בתפילה" ,כייף אינש דעתיה"" ,יכופו את לבם בתפילה".
הרי לנו ,שלהלכה שפסקינן שתוקעין בשופר כפוף דווקא ,שהוא עבודה בתפילה ,נמצא שמהות היום הוא כפיפת הלב והאדם בתפילה.
אבל עדיין אנו צריכים להתעמק :מהו ענין ה"כפיפה" ומהו ענין ה"פשיטות?"
הגה"ק מקאצק זצל"ה (בספר אמת ואמונה אות תקמ )מבאר זאת בהגדרה נפלאה:
מהות הנפש בכפיפה (הכנעה) :האדם עדיין מרגיש את מציאותו העצמית ,הוא מרגיש שהוא "יש" שחטא או בעל נטיות עצמיות, •
ועתה הוא מכפיף עצמו ,משבר לבו וכופה את יצרו( .ובלשון הבעל התניא על המלאכים' :יש' שהוא בטל לה'אין' ,כלומר הוא
רואה את עצמו למציאות ,אבל הוא כופה את עצמו לה'אין' ובטל אליו).
מהות הנפש בפשיטות (ביטול) :זוהי מדרגה שבה אין לאדם עוד מה לכופף ,כי הוא מרגיש בעצמו שהוא באמת "אין !"אין לו •
שום ישות או מציאות עצמית לפני הבורא.
ובלשונו" :הפלוגתא בר"ה ,מר סבר כמה דכייף אינש דעתו טפי עדיף ,ומר סבר כמה דפשיט אינש דעתו טפי עדיף ,והפירוש דכייף היינו
הכנעה ,ודפשיט שאין לו מה להכניע ,יען כי הוא מרגיש בעצמו שהוא 'אין' באמת".
הגה"ק בעל "שם משמואל "מבאר ,כי בבריאה הנבראת מחדש ,כאדם הראשון קודם שניתנה בו נשמה שהיה בבחינת "גולם" ,אין שום
חשבון או מציאות עצמית .כשנמצאים בשורש ,נמצאים בתכלית הפשיטות .ולכן סבירא ליה למתניתין שמצוות היום של ראש השנה הוא
בשופר פשוט ,שהוא ענין הביטול קודם שניתנה לנו נשמה ,אנו כגולמים ,אין לנו שום חיות עצמית ,או מציאות עצמית .וליכא אפילו 'עבודת'
הביטול .כמו שעל ה'עפר ואפר' לא שייך 'עבודת' הביטול ,כי הוא דבר בטל מצד עצמו ,כן מהות ההרגש של פשוט הוא :אני באמת אין,
אין בי שום כח של חיות ,ולא נשאר בי אפילו מה לבטל ,וכלשון הקוצקר" :אין לו מה להכניע!"
וכלשונו הקדוש בשם מ שמואל" :ומ"ד בפשוטין כמה דפשיט אינש דעתי' טפי מעלי ,היינו שיהי' בעיני עצמו בתכלית הפשיטות ,עד שאינו מחשיב את דעתו
לדעת כלל ואין לו מה לבטל ,וכמו שבמדרש אדה"ר גולם בראו אלא שנפח בו נשמת חיים ,כן בר"ה זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון ,צריך כל אדם
להיות ב עיני עצמו כמו אדה"ר שהי' כגולם בשעה שבראו ,וקול השופר יהי' כעין מ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ,וזה כמה דפשיט אינש דעתי' טפי מעלי ,אבל
הכנעה וביטול לבד אינו מספיק ,כי המכניע א"ע עדיין יש לו בעיני עצמו מציאות של כלום אלא שהוא מבטלו ,ובר"ה צריך להיות שלא יהי' לו שום מציאות
בעיני עצמו אלא כגולם ממש ,ולעומת גודל ההעדר זוכין להתחדשות ,וזה מעלה גדולה יותר מביטול והכנעה".
וכן הגה"ק בעל התולדות יעקב יוסף (מגדולי תלמידי הבעש"ט זי"ע )מבאר מהות היום ,ומהות התפילות של ראש השנה בדברי המשנה" :שופר
של ראש השנה של יעל פשוט".
יעל :הוא מלשון – מי יעלה בהר ה ;'ענין לעלות במדריגות ממטה למעלה.
פשוט :הוא ענין התפשטות הגשמיות ,שמהות היום של ראש השנה בשעת התפילה ,הוא לא לדאוג על שום דבר גשמי ,ולא להרגיש בכלל
במציאות העצמי ,רק להיות מחובר ובטל במציאות ,כאילו אין כאן מי שיכול להתבטל כלל.
וכלשונו בספרו "בן פורת יוסף" ":שופר של ראש השנה של יעל פשוט ,ר"ל התפלה שנק' שופר כנ"ל ,ותפלת כל השנה נכללו בתפלות ראש השנה ,הוא של
יעל פשוט ,ר"ל שיעלו כל התפלות הוא על ידי שיפשוט עצמו מכל המחשבות זרות עכ"פ בתפלות ראש השנה ,ובזה יעלו תפלות כל השנה עם התפלה של ראש
השנה".
ב .מפני מה נפסקה הלכה "בכפופין?"
אם הפשיטות היא מדרגה כה גבוהה של ביטול ,מדוע הכריעה ההלכה שתוקעים דוקא בשופר כפוף?
ויש על זה כמה מהלכים בספרים הקדושים ,וכאמור ,מכיון שזה תליא בהבנת מהותו של יום ראש השנה ,להבין מה צריך להיות ההרגשה
שלי במשך הארבעים ושמונה שעות של ראש השנה .יושבים בבית מדרש רוב היום ,עוסקים בתפילה ,צועקים ובוכים ,רועדים וממליכים,
אוכלים סימנים טובים ,מאחלים "לשנה טובה" ,הולכים לנהר ל'תשליך' .צועקים "מזמור לדוד לה' הארץ ומלואה" ,שואגים וממליכים
"המלך" ,תוקעים בשופר בישיבה ובעמידה .הכל הוא דברים יפים מאוד ,וזוהי צורת היום במעשה .אבל איזה צורה יש להנפש שלי? איזה
הרגש יש לי בכל אלו הדברים?
ההרגש מצד האדם -קבלת עול מלכות שמים:
ראש השנה הוא יום של "המליכוני עליכם" .עיקר היסוד לאדם אינו יכול להתחיל בדמיונות שהוא כבר מרומם ומופשט מכל .הצעד הראשון
למלכות שמים הוא לכופף את הראש ,את הרצון העצמי ,ולהשתחוות לפני המלך .נא לדמות את עצמינו ,אם לא הקדימו לנו חכמי הדורות,
וסדרו לנו סדר הימים ,והקב"ה ירד עלינו ואמר לנו :אני רוצה שאתה תגיע למצב של חיבור פנימי עמי ולצעוק מעמקות הלב" :אתה הראית
לדעת כי הוי"ה הוא האלקים אין עוד מלבדו!" .מי לא היה מקיים את רצון בוראו מיד ויצעק בכל הכוחות" :אתה הראית".
אבל לא כן דימו חכמי הדורות ,הם העמידו לנו שלב אחר שלב .יש לנו עשרה כוחות בנפש ,וצריכים אנו לתקן מקודם משלב א' ולעלות
מלמטה למעלה ,ע"י ראש השנה ,עשרת ימי תשובה ,סוכות ועד שמיני עצרת ,שאז מתייחדין עם הקב"ה כרצונו מתחילה ,וצועקים :אתה
הראית לדעת וגו'.
וביום ראש השנה עדיין אינני במקום בנפש ,להמליך את הקב"ה ,שנהיה כאין ממש ,ובהכנעה ,שלא יהיה בנו מה להכניע .עדיין אנו
מרגישים הישות .ולכן צריכים אנו מתחילה לכפוף את נפשינו על ידי עבודת התפילה.
וכלשונו של השם משמואל" :והלכה דבכפופין שראשית כל דבר היא קבלת עול מלכות שמים שיכפף לבו למקום ,ואף שא"א לקבל עומ"ש שלימה בעוד
דהוא כפית באחרא ,מ"מ מועיל עכ"פ ששוב נותנין לו מן השמים כח למרוד במלך זקן וכסיל ,וכענין שכתיב כבודי ומרים ראשי ,שהשי"ת מרים ראשו ,וכמ"ש
ה' עוז לעמו יתן ,שנותן בו עוז ותעצומות לפרוק ממנו עול היצה"ר אחרי שהאדם מכניס עצמו בעול מלכות שמים וחפץ בו".
ההרגש מצד הקב"ה – ביטול והכנעה בקבלת עול מלכות שמים 'שלימה ':כשיש בנין גבוה בת מאה קומות ,ושני חברים רוצים לפגוש אחד
את השני .אחד עומד למטה ממש ,ואחד עומד בקומה העליונה ממש .אם מתחיל העומד למטה לעלות למעלה ,והעומד למעלה מתחיל
לירד למטה ,הם יפגשו באמצע .וכמו כן הוא אצל האדם והקב"ה בעבודת היום .האדם מצד מעשיו והרגשותיו ,הוא כעומד עדיין מבחוץ,
ומתעורר להתקרב אל הקב"ה .והוא מרגיש עצמו כדבר יש שאינו בטל למציאות הוי"ה.
אבל האדם צריך לדעת ,שלא יהיה בו כוחי ועוצם ידי .דהיינו ,לפעמים חושב האדם ,שאם הוא לא יתפלל ויבקש על מזונו בראש השנה,
הוא אינו בוטח כלל בהקב"ה שהוא יטריח לכתוב אותו לכתיבה וחתימה טובה ,ולשנה טובה ומתוקה .אם אני לא אשמור כל רגע ורגע עם
התהלים'ל ,האם אני יוכל לבטוח על ה' שהוא יטריח בעבורי? הלא יש לו היום 'יום עמוס' במלאכתו ,בזה היום יש לו כל כך תפקידים ,ואני
צריך לטרוח בעדי .אבל הוא שוכח ,כי בזה העת שהוא עובד לעלות ולהתקרב אל ה' ,גם הקב"ה 'עובד' אז ,הוא לא נשאר למעלה ,אלא
הוא ג"כ מתחיל לירד למטה .והדרך האיך שהקב"ה יורד למטה ,הוא ע"י ההשפעת שפע רוחניות בהשגותיו והרגשותיו של האדם .פתאום
האדם מתחיל להרגיש ביטול היש ,הוא מרגיש שהוא כה 'אין' ,שאין לו מה לבטל .והוא בתומו חושב שזהו על ידי עבודתו ותפילתו .אבל
באמת עבודת האדם בראש השנה הוא רק ב'כפיפה' ,אבל עבודת הקב"ה הוא רק ב'פשוטה' ,הוא משפיע לנו ההרגשים וההשגות של ביטול
היש
ה"שם משמואל" מאיר זאת על פי הפיוט" :קול שופר כפוף לב אחד ,שופר פשוט פשוט לב אחד":
הרי לנו ,כי שניהם אמת ,יש לנו בראש השנה עבודת של 'שופר כפוף' ,אבל יש לנו ג"כ העבודה של 'שופר פשוט' – אבל לכאורה במציאות
עם תוקעים בשופר כפוף ,הרי אין זה שופר פשוט.
התירוץ :בגשמיות אכן אין זה רק שופר כפוף ,אבל ברוחניות אין זה סתירה ,כי יש לנו מצדנו שופר כפוף ,אבל מצד הקב"ה מקבלים אנו
'שופר פשוט'.
וכלשון השם משמואל :בפייט קול שופר כפוף כפוף לב אחד ציון שופר פשוט פשוט לב אחד ,נראה דכפופים הוא במוח שהשכל יהי' כפוף להש"י ולא יביט על
חכמתו ודעתו אלא יבטל דעתו לדעת התורה ,ופשוטין הוא בל ב לפשט עקמימיות שבלב ,ובשניהם יחדיו הרי מתאחדין המוח והלב ,הא למה זה דומה שאחד
עומד למעלה ואחד למטה כשהתחתון עולה והעליון יורד פוגשים זה את זה ,והנה המוח והלב הם שני מלכים שבאדם וכשהם מתאחדים מעוררים למעלה ג"כ
מעין זה ,והנה בזוה"ק ח"א (ר"ו ):כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו אמר רב יהודה רזא דמהימנותא הכא דהא כד רעותא אשתכח וקשורא אתעטר כחדא כדין
תרין עלמין מתקשרין כחדא ואזדמנן כחדא דא לאתפתחא אוצרא ודא ללקטא ולמכנש בגוי' וכדין כי הנה המלכים נועדו תרין עלמין קדישין עלמא עלאה ועלמא
תתאה עברו יחדיו רזא דמלה דכד מתחברן כחדא כדין עברו יחדיו בגין דכל חיובין דעלמא לא אתעברן לאתכפיא עד דמתחברן כחדא כדכתיב ועובר על פשע
ועל דא עברו יחדיו עברו אינון חובין ואתכפרו בגין דהא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו ,ע"כ ,וכל זה רמוז בדברי הפייטן:
ובזה תובן המחלוקת דמר סבר דזה קודם ,ומ"ס דזה קודם ,דאף שאיננו לגמרי עכ"פ מועיל קצת והוא עושה פתח לחבירו ,והלכה דבכפופין שראשית כל דבר
היא קבלת עול מלכות שמים שיכפף לבו למקום ,ואף שא"א לקבל עומ"ש שלימה בעוד דהוא כפית באחרא ,מ"מ מועיל עכ"פ ששוב נותנין לו מן השמים כח
למרוד במלך זקן וכסיל ,וכענין שכתיב כבודי ומרים ראשי ,שהשי"ת מרים ראשו ,וכמ"ש ה' עוז לעמו יתן ,שנותן בו עוז ותעצומות לפרוק ממנו עול היצה"ר
אחרי שהאדם מכניס עצמו בעול מלכות שמים וחפץ בו ,א"כ לפי"ז תרוייהו אתנייהו ,תחילה מכניסין עצמם בעומ"ש והוא ממטה למעלה ,ולעומתו השי"ת נותן
בו רוח חזק ואמיץ לב בגבורים ממעלה למטה ,ואף שבמעשה אי הוא כפוף איננו פשוט ,ואי פשוט איננו כפוף ,מ"מ ברוחניות תרוייהו אית בי' ,וזה שאמר הפייטן
תחילה קול שופר פשוט שזהו במעשה ,ואח"כ זוכין לציון שופר פשוט ,דאף שאיננו במעשה ,מ"מ ציון ורמז יש בו דהיינו ברוחניות זוכין לזה
ג .מדוע שופר ולא תפילה בלבד?
עכשיו נשאלת השאלה הגדולה .אם ענין מהות היום הוא הביטול ,והוא עבודת התפילה ,וכלשון הירושלמי על שופר כפוף בתענית "כדי
שיכופו את לבם בתפילה" ,א "כ למה באמת ציווה הקב"ה שיתקעו בשופר ,ולמה באמת לא סגי על ידי תפילה ,כמו שאנו עושים באמת
בשבת? חל השנה כשראש
תירוץ :בשופר גנוז כח שאפילו גדולה שבתפילות אינה מכילה:
תפילה יוצאת בתיבות ואותיות ,ושם יכולים להתערב פגמים ,מחשבות זרות או דינים. •
השופר הוא קול בלא אותיות" – באין אומר ואין דברים ".זוהי הצעקה העמוקה והפנימית ביותר היוצאת ישר מן הלב .בקול •
פנימי זה אין שום אחיזה לרע .הוא עצם נשמת-רוח שניפח הקב"ה באדם.
וכלשונו של השם משמואל" :הענין מה שהשופר פועל יותר מתפלה ,דתפלה היא עם כלי הדיבור שיוצא לחוץ ויוכל להיות איזה אחיזה להחיצונים ח"ו ,אך
שופר הוא באין אומר ואין דברים רק קול פנימי ולא יוכל להיות להם שום אחיזה ח"ו ,כי בה"ס אין מקבל טומאה ,וגם דבר"ה צריכין לעורר למעלה במקום גבוה
מאד ,ותפלה אינה יכולה לפעול כ"כ במקום גבוה ,כמו שופר היוצא מפנימיות הלב ,שע"י השופר נתעורר שופר עילאה ,אכן פנימיות הלב שיפתח אצל האדם
זה אינו בידו ,דיש זמנים לזה שנפתח פנימיות הלב ,כמ"ש ביום החודש וביום השבת יפתח ,אכן השי"ת מצוה לאדם לתקוע כדי שיפתח פנימיות הלב ,נעשה כך
מחמת הציווי מהשי"ת ,ושליח של אדם כמותו".
סיכום :כיצד עלינו להרגיש ביום זה?
מהות ראש השנה אינה רק יום דאגה על פרנסה או חטאים כביום תענית או יום כיפור .ראש השנה הוא שיבה לרגע הראשון של הבריאה
" –זה היום תחלת מעשיך":
מצד האדם -כפיפה :באים אנו לפני המלך בקבלת עול מלכות שמים גמורה ,מניחים חכמתנו ומתבטלים לרצונו. •
מצד הקב"ה נשפע עלינו -פשוט :מיישרים עקמומיות הלב ,פושטים לבושי הגשמיות וחושבים רק על כבודו יתברך ,ונתבטלים •
באמת למציאתו.
במה? בשופר :בשמענו קול שופר ,מרגישים אנו כנבראים עתה מחדש ,וצועקים מן הפנימיות בלא מילים – צעקה של דבקות •
והתחדשות טהורה.
על ידי מיזוג זה של הכנעה לפני המלך יחד עם ביטול המציאות בפשיטות ,נעשה האדם בריה חדשה לשנה טובה ,מבורכת ומתיקה.
