gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משמיע ישועה · Mashmia Yeshua — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: משמיע ישועה · Mashmia Yeshua

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

משמיע ישועה · Mashmia Yeshua — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ראש השנה תשפ"ז ‪ -‬גיליון מ"ו ‪ -‬שנה ב'‬ ‫עת רצון היום לנו‬ ‫הצדיק הכהן‪ ,‬אבל מאידך תמה עלי על כך שלא באה להזכיר את‬ ‫עצמה לפניו להיפקד בדבר ישועה ורחמים‪ ,‬שהרי אם היא רוצה‬ ‫בהאי שתא יש לנו את הזמן המסוגל של ראש השנה שחל להיות‬ ‫לעמוד בקרבתו כדי שזכותו תעמוד לה‪ ,‬היתה צריכה לבוא אליו‬ ‫בשבת‪ ,‬כפי שמחדש מרן ה'חתם סופר' זי"ע בדרשותיו )דף שנ"ט‬ ‫ולבקש ממנו שיתפלל עליה לזכות בפרי בטן‪.‬‬ ‫ע"ב ד"ה אמנם( שהזמן המסוגל ביותר לתפילת אבות על בנים הוא‬ ‫על כך אומר החת"ס דברים שאי אפשר לאומרם מבלי להאמין‬ ‫בראש השנה שחל להיות בשבת בשעת תפילת המנחה‪ ,‬שעת רעווא‬ ‫שהוא הקדוש אמרם‪:‬‬ ‫דרעווין‪ ,‬שאז מתעורר רצון העליון )זוה"ק ח"ב דף פ"ח ע"ב(‪ ,‬ולכן אז‬ ‫הוא זמן נכון לתפילה על בנים‪ ,‬כי בקשת בנים צריך התעוררות‬ ‫היות ולעלי הכהן היו בנים שאינם מהוגנים כידוע על חפני ופנחס‬ ‫רצון העליון‪ ,‬דבני חיים ומזוני במזל עליון תליא‪.‬‬ ‫שלא עשו רצונו של מקום‪ ,‬לכן חשבה חנה לעצמה שאי אפשר‬ ‫בכך מוסיף ומחדש החת"ס שתפילתה של חנה להיפקד בזרע של‬ ‫לבקש מעלי הכהן שיתפלל עליה שתזכה לבנים טובים‪ ,‬כי אמנם‬ ‫קיימא היתה בשעה סגולית זו של תפילת המנחה בראש השנה‬ ‫הוא צדיק גדול וקדוש עליון שזכות תפילתה בקרבתו תעמוד לה‪,‬‬ ‫שחל בשבת‪ ,‬כפי שאכן זכתה להיפקד בבן זכר ונולד לה שמואל‬ ‫אבל אין לו מזל והצלחה לגבי בנים טובים ומהוגנים כפי שהיא‬ ‫הנביא‪" ,‬כי אפשר שהיה זה בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬וידעה כי אז‬ ‫רצתה להיפקד‪.‬‬ ‫הוא העת רצון"‪.‬‬ ‫והנה לדרכו של החת"ס על גודל סגולת הזמן הנערב של ראש‬ ‫ידועים דברי חז"ל )ברכות ו‪" (:‬לעולם יהא אדם זהיר בתפילת‬ ‫השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬נוכל להוסיף ולומר שלכן לא באה חנה‬ ‫המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה"‪ ,‬ומעתה נוכל‬ ‫להזכיר את עצמה לפני עלי הכהן‪ ,‬כי היה זה אחרי שכבר סיימו‬ ‫לומר לפי דברי החת"ס‪" ,‬לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה‬ ‫להעמיד במשפט בשמים כל יצורי עולמים‪ ,‬כפי שאנו מבקשים‬ ‫של ראש השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬שהרי חנה לא נענתה אלא‬ ‫בתפילה "וצדקנו במשפט המלך המשפט"‪ ,‬שיוציאנו צדיקים‬ ‫בתפילת המנחה של ראש השנה בשבת"‪.‬‬ ‫במשפט וניכתב וניחתם בספרם של צדיקים גמורים לאלתר לחיים‬ ‫טובים ולשלום‪.‬‬ ‫צדקנו במשפט המלך המשפט‬ ‫ממילא הבינה חנה שאינה צריכה את הברכה של הצדיק כדי‬ ‫על הפסוק )שמואל א א‪ ,‬יג( "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה‬ ‫להיוושע‪ ,‬שהרי בשעה זו כל אחד מישראל עולה ומתעלה לדרגת‬ ‫נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשיכורה"‪ ,‬מסביר החת"ס‬ ‫צדיק גמור‪ ,‬לכן בראש השנה שחל להיות בשבת בתפילת המנחה‬ ‫חידוש נפלא למה חשב אותה דווקא לשיכורה?‬ ‫יכול כל אחד לדבר עם השי"ת ולפעול אצלו כל משאלות לבו‬ ‫כי עלי הכהן ראה שחנה נעמדת להתפלל בתוך ארבע אמותיו וזה‬ ‫לטובה גם בלי אמצעות הצדיקים‪.‬‬ ‫משום שביקשה להוסיף זכות לקבלת תפילתה על ידי זכותו של‬ ‫פרפראות לחכמה‬ ‫ִּב ְד ַבר ְי ׁשוּ ָעה‬ ‫בפרשת השבוע‬ ‫ובעניינא דיומא‬ ‫ש’בת ב’ו ת’שוב‬ ‫העיקרית של השבת‪ .‬לכן כשחל ראש השנה בשבת אין צריך את תקיעת השופר כדי‬ ‫חז”ל הקדושים עקרו את מצוות תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת גזירה‬ ‫לעורר את האדם לתשובה שתכליתה לבוא לקרבת אלוקים‪ ,‬כי השבת עצמה מקרבת‬ ‫שמא יעבירנו‪ .‬הגזירה לא נובעת מכך שהתקיעה עצמה היא מלאכה אסורה‪ ,‬אלא‬ ‫מהחשש שמא אדם שאינו יודע לתקוע כהלכה יקח את השופר וילך אצל בקי לבקש‬ ‫אותו לבורא כל עולמים‪.‬‬ ‫שילמד אותו‪ ,‬ותוך כדי כך יעביר את השופר ברשות הרבים‪ ,‬על כן קבעו חז”ל ‘שב‬ ‫ואל תעשה עדיף’‪.‬‬ ‫שב ואל תעשה‬ ‫והנה ידוע גודל מעלת תקיעת שופר שמעורר את האדם להרהורי תשובה‪ ,‬כדברי‬ ‫יתירה מכך נוכל לומר לדברי הרמב”ם שהשופר בא לעורר את האדם משנתו “עורו‬ ‫הרמב”ם )הל’ תשובה פ”ג ה”ד( ”אע“פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב‪ ,‬רמז‬ ‫ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם”‪ ,‬כי השינה אינה טובה לאדם ועליו‬ ‫יש בו‪ ,‬כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם‬ ‫להתעורר‪ ,‬אבל בשבת קודש מצינו שהשינה משובחת ושינה בשבת תענוג‪ ,‬כי גם‬ ‫וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם”‪ ,‬א”כ איך ישוב האדם ויתעורר בתשובה בראש השנה‬ ‫שחל בשבת בלי תקיעת השופר? הלא היו צריכים ליתן לנו דבר אחר לעורר אותנו‬ ‫כשהאדם ישן בשבת הוא מקיים מצוה ואין צורך לעוררו מן השינה‪ ,‬וזה משום‬ ‫לתשובה אם ביטלו את תקיעת השופר בשבת‪.‬‬ ‫שבשבת הוא קרוב להשי”ת גם כשהוא ישן‪.‬‬ ‫אמנם כבר נודע מספרים הקדושים כי שב”ת ראשי תיבות ש’בת ב’ו ת’שוב‪ ,‬שבשבת‬ ‫על כן באו חז”ל וקבעו שאין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬לא משום‬ ‫קודש כל איש ישראל מתקרב יותר להשי”ת וזוהי התשובה האמיתית‪ ,‬כי תשובה היא‬ ‫איסורא‪ ,‬אלא עקרוהו ב’שב ואל תעשה’‪ .‬שב ‪ -‬תחזור להשי”ת‪ ,‬ואל תעשה ‪ -‬עבירות‪,‬‬ ‫מלשון השבה וחזרה‪ ,‬ולאן חוזרים? בוודאי לא כמו שיש חושבים שהכוונה לחזור לאן‬ ‫שהיו לפני כן‪ ,‬כי על כך כבר אמר הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק”ל שזה לא‬ ‫ובזה די כי זהו עיקרו של שופר לעורר את האדם לתשובה‪ ,‬אבל בשבת קודש יש את‬ ‫יתכן‪ ,‬כי מה יעשה רשע מעיקרא שנולד רשע בבית רשעים ונעשה בעל תשובה‪ ,‬וכי‬ ‫הכח לכל יהודי להתקרב להשי”ת‪.‬‬ ‫חוזר הוא למקומו הראשון שאז לא עשה ולא כלום? אלא תשובה הכוונה ששבים‬ ‫והנה לדברי הגרש”ז אויערבאך שעיקר התשובה הוא החזרה וההתקרבות להשי”ת‪,‬‬ ‫ומתקרבים להשי”ת‪ ,‬וזה עיקר התשובה‪.‬‬ ‫נוסיף כפתור ופרח בלשון התפילה ”והחזירנו בתשובה שלימה לפניך“‪ ,‬שאנו מבקשים‬ ‫מעתה נבין ונשכיל את כוחה הסגולי של שבת קודש‪ ,‬שבת בו תשוב‪ ,‬ביני ובין‬ ‫לחזור לפניו יתברך דווקא‪ ,‬ולא להיכן שהיינו לפני כן‪ ,‬וזה העיקר‪.‬‬ ‫ישראל אות היא לעולם‪ ,‬שבשבת קודש כל אחד מתקרב לבוראו כי זוהי המטרה‬ ‫ְי ׁשוּ עוֹת ַמ ְל ּכ ֹו‬ ‫‪+‬גיצי אש קודש משולחנם הגבוה של גדולי‬ ‫הדור וצדיקי אמת לרגל יומי דהילולא רבה‬ ‫בעומקה של הלכה‬ ‫חריפותו ושנינותו‪ ,‬והתחילו לרודפו ולרדת לחייו‪.‬‬ ‫ה’כוכב מיעקב’‪.‬‬ ‫לחיבת הדברים נעתיק כאן משו”ת ’בית שערים‘‬ ‫נענה ואמר הרב מטשעבין‪ ,‬שיוסיף לו פרט‬ ‫הגה”ק רבי עמרם בלום זי”ע בעל ’בית שערים‘‬ ‫)ח”ג בתולדות המחבר(‪:‬‬ ‫חשוב אודות התשובה הארוכה הזאת‪ ,‬שהוא‬ ‫)יא”צ כ”ו אלול( היה גאון חריף ומחודד מאד‪,‬‬ ‫הגה”ק רבי עמרם בלום זי”ע בעל ’בית שערים‘‬ ‫זוכר כי בעת שהתשובה הגיעה מה’בית שערים’‬ ‫כפי שאפשר לראות בספריו שהוא מלא וגדוש‬ ‫אל אביו ה’כוכב מיעקב’‪ ,‬התחיל אביו לעיין בה‬ ‫נתמנה לרב בעיר חוסט‪ ,‬אמנם מעת שעלה לשם‬ ‫בחריפות ובקיאות‪.‬‬ ‫במשך שבועיים וכל אותו הזמן עיין ולמד רק את‬ ‫סבל הרבה מעמי הארץ ועזי פנים שבעיר‪ ,‬עד‬ ‫בספרו שו”ת ’בית שערים‘ )או”ח סי’ שי”ז( ישנה‬ ‫התשובה הזאת‪ ,‬ומרוב עמקות העיון שנכתבה‬ ‫שככלות שנתיים ימים הוצרך לעזוב את העיר‪,‬‬ ‫התשובה‪ ,‬נתקף ה’כוכב מיעקב’ בכאבי ראש עזים‪,‬‬ ‫תשובה המופנית להגה”ק רבי יעקב מהרמילוב‬ ‫ועבר לכהן בעיר אויפאלו‪.‬‬ ‫עד שהיה מוכרח לקשור את ראשו במטפחת על‬ ‫זי”ע בעל ’כוכב מיעקב‘ בענין ציץ מרצה‪ ,‬ורבי‬ ‫עד היכן גדלה חוצפתם ועזות רוחם‪ ,‬תלמד‬ ‫מנת להקל מכאביו‪.‬‬ ‫עמרם כותב לו תשובה ארוכה שאורכה ארבע‬ ‫עשרה עמודים גדולים‪ .‬מסופר שאחד מנכדי‬ ‫העובדא הבאה‪.‬‬ ‫זדים הליצוני עד מאד‬ ‫ה’בית שערים’ הגיע פעם לבקר במעון קדשו של‬ ‫ה’בית שערים’ היתה דרכו לשקוד על לימודו‬ ‫עקב חריפותו הגדולה של רבי עמרם בלום‪,‬‬ ‫הגה”ק גאב”ד טשעבין זי”ע‪ ,‬ובין הדברים הזכירו‬ ‫בלילות כבימים‪ ,‬ורק לפנות אור הבוקר עלה על‬ ‫היו כמה אינשי דלא מעלי שלא יכלו לסבול את‬ ‫את התשובה הזאת שכתב ה’בית שערים’ אל‬ ‫אלא כל זמן שמזקינין ‪ -‬דעתן מתישבת עליהן”‪.‬‬ ‫אינם מיטיבים דרכם‪ .‬אני מהרהר שוב ושוב ביני‬ ‫יצועי מיטתו‪ .‬באחד הלילות קמו עזי נפש מתושבי‬ ‫לבין עצמי‪ ,‬הרי כלל גדול נקוט בידינו שדברים‬ ‫העיר ודפקו על חלונות ביתו וקראו בקול בחוצפה‪:‬‬ ‫בזה אמר לשואליו‪:‬‬ ‫היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב‪ ,‬ואם הדברים‬ ‫”עמוד ללמוד תורה! רבינו הקודם המהר“ם שיק‬ ‫“אם עכשיו בשעת הדרשה הנאמרת השכם‬ ‫שאני משמיע כאן באזני הרבים אינם עושים‬ ‫למד כל הלילה וכבודו עסוק בשינה”‪...‬‬ ‫בבוקר‪ ,‬כשאני עוד לא כל‪-‬כך חכם ואתם עוד‬ ‫רושם‪ ,‬משמע שאינם יוצאים מן הלב ולכך אינם‬ ‫כשמוע ה’בית שערים’ את אשר הם דוברים‪ ,‬הרע‬ ‫לא כאלו טפשים‪ ,‬עם כל זה אף אחד לא מבין‬ ‫נכנסים אל הלב‪ ,‬או שמא מחמת שאין לשומעים‬ ‫לו מאוד ואמר‪“ :‬עכשיו נודע לי הכוונה מדוע קראו‬ ‫ואינו שומע לי‪ ,‬מה יהיה אם אגיד את הדרשה‬ ‫שלי לב כלל ועיקר‪.‬‬ ‫לפלך זה ’מארמארא”ש‘‪ ,‬לפי שהוא מר במאוד‬ ‫אחרי הצרים‪ ,‬שאז אני אהיה הרבה יותר חכם מאז‬ ‫לימים כאשר ביקשתי מראשי הקהילה שיוסיפו‬ ‫מאוד‪ ,‬ולכן נשנית תיבת מ”ר פעמיים‪ ,‬כמו ירקרק‬ ‫הבוקר כי דעתי מתיישבת יותר‪ ,‬ואילו אתם עמי‪-‬‬ ‫לי על משכורתי החודשית מכיון שאינה מספקת‬ ‫אדמדם”‪...‬‬ ‫ארצות תהיו יותר טפשים‪ ,‬כך שאין שום מציאות‬ ‫את צרכי‪ ,‬ולא נענו לי ודחו את בקשתי‪ ,‬פשטתי את‬ ‫שהציבור יבין את הדרשה”‪...‬‬ ‫מסופר שבאותם ימים היה אב”ד בכפר אויפאלו‬ ‫ספיקותי‪ ,‬כי הלא זהו ודאי שדבריי אלה יצאו מן‬ ‫הגה”ק רבי יואל צבי ראטה זי”ע בעל ’בית היוצר‘‪.‬‬ ‫’זאכן וואס שטייט‘‬ ‫הלב‪ ,‬ואם גם זה לא נכנס ללבם‪ ,‬על כרחך שחסר‬ ‫פעם‪ ,‬כשנפגש ה’בית שערים’ מחוסט עם ה’בית‬ ‫כך היה דורש ומוכיח בשער בתקיפות‪ ,‬עד שבא‬ ‫להם לב בשר‪ ,‬ויש להם לב אבן‪.‬‬ ‫היוצר’ מאויפאלו‪ ,‬סיפר לו ה’בית שערים’ על‬ ‫אליו פעם ראש הקהל ואמר לו שאינו יכול יותר‬ ‫אם אין להשומע לב ער ומרגיש‪ ,‬אז אפילו הדברים‬ ‫הרדיפות הרבות שהוא עובר בעירו וביקש ממנו‬ ‫לדבר נגד אנשים ולנקוב בשמם על פשעים שעשו‪.‬‬ ‫היוצאים מן הלב הם רק כקול קורא במדבר ואינם‬ ‫שיואיל בטובו להחליף אתו את הרבנות בעירו‪ ,‬כי‬ ‫שאל אותו ה’בית שערים’‪ :‬אם כן‪ ,‬מה אני יכול‬ ‫עושים עליו שום רושם‪ ,‬וכמו שאמר ישעיה הנביא‬ ‫ה’בית שערים’ חפץ מאד לילך להתגורר באויפאלו‬ ‫לדבר? הרי זהו תפקידו של הרב להוכיח ולייסר‬ ‫)ו‪ ,‬י( ”השמן לב העם הזה“ ואין לבם שומע ומרגיש‪,‬‬ ‫שהוא יישוב קטן מאד ושם יוכל לשבת על התורה‬ ‫את העם לילך בדרכי טובים? אמר לו ראש הקהל‪:‬‬ ‫ולכן אך למותר הוא לדבר אליהם‪.‬‬ ‫ועל העבודה בהרחבת הדעת בהשקט ובטח‪.‬‬ ‫“דער רב זאל זאגן נאר זאכן וואס שטייט אין‬ ‫ספרים” ]כלומר‪ ,‬שיגיד רק מה שכתוב בספרים‬ ‫ויחד לבבינו‬ ‫ואכן‪ ,‬ה’בית היוצר’ הסכים להתחלף עם ה’בית‬ ‫הקודמים בדרך דרוש ואגדה[‪.‬‬ ‫על פי דבריו הכואבים אמרתי לפרש בדרך‬ ‫שערים’‪ ,‬וכעבור תקופה הגיע ה’בית היוצר’ לדור‬ ‫צחות את דברי המדרש )תנא דבי אליהו פי”ז( “כיון‬ ‫בחוסט‪ ,‬ואילו ה’בית שערים’ עבר לאויפאלו‬ ‫בדרשה הבאה פתח ואמר אחרי הפלפול‪ ,‬כשבא‬ ‫שבאונגארין‪.‬‬ ‫שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר להם הקב”ה‬ ‫לומר את חלק התוכחה והמוסר‪:‬‬ ‫דבר שאינו נשמע‬ ‫ויקחו לי תרומה”‪ ,‬ונלאו כל חכמי לב מלהבין את‬ ‫“ראשי הקהילה ביקשו ממני לומר ‘נאר זאכן וואס‬ ‫השייכות לאותו מעמד של קבלת התורה‪.‬‬ ‫שטייט‪ ,‬נו‪ ,‬דא שטייט א איד וואס זיין געשעפט איז‬ ‫גם אחרי שעבר לעיירה הקטנה והנידחת‬ ‫אמנם‪ ,‬באמת כלל ישראל קיבלו את התורה‪ ,‬אבל‬ ‫אויפאלו‪ ,‬המשיך לנהוג בתקיפותו ובחריפותו‬ ‫אופן שבת‪ ,‬דא שטייט א איד וואס האט געמאכט‬ ‫צריך לזה תנאי שיהיו מתקבלים על הלב ושיהיו‬ ‫בלי לשאת פנים לאיש‪ ,‬כפי שהיה נודע בשערים‬ ‫א חתונה מיט תערובות אין קיין מחיצות’ ]בשפת‬ ‫דברי התורה נכנסים אל הלב‪ ,‬שיהיה לבני ישראל‬ ‫כמנהיג תקיף המעמיד את הדת על תילה בלי שום‬ ‫האידיש תרגום המילה ’שטייט‘ היא גם לדבר‬ ‫לב שומע‪ ,‬לב מאזין‪ ,‬לב מבין‪ ,‬לב פתוח כאולם‪,‬‬ ‫פשרות‪ ,‬ומשום כך גם שם היו לו כמה מתנגדים‬ ‫שכתוב בספרים וגם לדבר שעומד‪ ,‬על זה אמר‪:‬‬ ‫ודבק ליבנו במצותיך ויחד לבבינו לאהבה וליראה‬ ‫מבני הקהילה ומראשיה‪.‬‬ ‫כאן עומד יהודי שפותח את חנותו בשבת וכאן‬ ‫את שמך‪.‬‬ ‫עומד יהודי שערך חתונה בלי מחיצות[”‪...‬‬ ‫בעיקר היה מפורסם כמוכיח בשער ולא חת‬ ‫לכן ציווה הקב”ה לבני ישראל שיבנו משכן‬ ‫באש‪ ,‬במים‪ ,‬במדבר‬ ‫מפני איש‪ .‬בדרשותיו הארוכות היה מרבה לייסר‬ ‫להשראת השכינה ויצטרכו לתרום מזהב וכסף‬ ‫את שומעיו בשבט מוסר‪ ,‬אבל למרבה הצער לא‬ ‫אפשר לראות בספרו שו”ת ’בית שערים‘ )או”ח סי’‬ ‫שבידם‪ ,‬ומכל איש אשר ידבנו ”לבו“ תקחו את‬ ‫הועילו דבריו להדריכם בדרך הישרה‪ ,‬ויוסיפו עוד‬ ‫שט”ז( שנשאל על ידי רב אחד‪ ,‬שיש בעירו אינשי‬ ‫תרומתי‪ ,‬ועל ידי זה יתברר אם אכן יש להם לב בשר‬ ‫שנוא אותו על דבריו‪.‬‬ ‫דלא מעלי שהוא מוכיח אותם ואומר להם דברי‬ ‫או לב אבן‪...‬‬ ‫מוסר כדרבונות‪ ,‬אך הרשעים הללו אינם שומעים‬ ‫ידועה אימרתו שאמר בכאב על דרשתו ב’שבת‬ ‫לו‪ ,‬ונפשו בשאלתו מה יעשה עמהם‪ .‬כותב לו‬ ‫כל זמן שמזקינים‬ ‫שובה’‪ ,‬כי לכאורה היא מיותרת וללא צורך‪ ,‬שהרי‬ ‫ה’בית שערים’‪ ,‬כי הנה איתא במדרש )במדבר רבה‬ ‫מסופר על ה’בית שערים’‪ ,‬שהיה מוסר דרשות‬ ‫בשלמא בשבת הגדול צריך הרב לדרוש לפני‬ ‫פ”א ס”ז( “שנו חכמים בשלשה דברים ניתנה התורה‪,‬‬ ‫שבת הגדול ושבת שובה משך ארבע שעות‪ ,‬תחילה‬ ‫הקהל בענייני והלכות חג הפסח הממשמש ובא‪,‬‬ ‫באש‪ ,‬במים‪ ,‬ובמדבר”‪.‬‬ ‫בדברי פלפול ודרוש‪ ,‬ואחר‪-‬כך סיים בדברי מוסר‬ ‫אבל בשבת שובה הלא אין נוהגים לדרוש בהלכות‬ ‫ותוכחה‪ .‬בעלותו על הדוכן למסור את הדרשה‪,‬‬ ‫יום הכיפורים וחג הסוכות‪ ,‬א”כ למה צריך המרא‬ ‫והכוונה בזה‪” :‬באש“‪ ,‬תחילה צריכים לומר דברי‬ ‫התעטף בטליתו וכיסה בה את פניו‪ ,‬וכך היה דורש‬ ‫דאתרא לדרוש ברבים בשבת שובה?‬ ‫מוסר ותוכחה בהתלהבות ובאש קודש נגד עוברי‬ ‫שעות ארוכות‪.‬‬ ‫עבירה‪ ,‬אך אם רואים שעדיין עומדים הם בסורם‪,‬‬ ‫אין זה אלא שהרבנים אין להם על מה לחזור‬ ‫צריכים לנהוג בהם בבחינת ”מים“ שמניחים מקום‬ ‫הציבור שלא שמעו לקולו כאמור וגם היו רעבים‪,‬‬ ‫בתשובה ביום הכיפורים‪ ,‬שהרי הם עסוקים‬ ‫גבוה והולכים למקום נמוך )תענית ז‪ ,(.‬והרב צריך‬ ‫כי הדרשה נמסרה לפני קריאת התורה ביום‬ ‫בתלמודם בכל ימות השנה‪ ,‬לפיכך המה דורשים‬ ‫לדבר אתם בבחינת ’תחנונים ידבר רש‘‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬הלכו החוצה ועשו קידוש‪ ,‬אכלו לביתם‬ ‫ברבים בשבת שובה‪“ ,‬און יעדער ווארט איז דאך‬ ‫לאכול סעודת שבת ואפילו הספיקו לישון‪ ,‬ואז‬ ‫א עבירה” ]בשפת האידיש יש התבטאות כזו‪,‬‬ ‫אבל אם גם ההנהגה בדרך המים אינה עוזרת‬ ‫חזרו לבית המדרש לקראת סיום הדרשה‪ ,‬בלי‬ ‫שהמדבר דברים מיותרים עובר עבירה‪ ,‬כי חבל‬ ‫להם‪ ,‬ינהג הרב בעצמו בחינת ”מדבר“ שהוא הפקר‬ ‫שהמרא דאתרא יבחין בצאתם ובבואם‪...‬‬ ‫על דיבוריו היוצאים לבטלה ונופלים על אזנים‬ ‫לכל )סנהדרין מט‪ ,(.‬ויניח להם לעשות כאוות נפשם‬ ‫כששאלו אותו פעם למה הוא אומר את הדרשה‬ ‫ערלות[‪ ,‬ממילא יש לו על מה לחזור בתשובה‪...‬‬ ‫הקלוקלת‪ ,‬וכשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך‬ ‫אני מקבל שכר על הפרישה )פסחים כב‪ ,(:‬עכת”ד‬ ‫דווקא לפני קריאת התורה כשכולם רעבים‪ ,‬ולמה‬ ‫לב אבן‬ ‫הנחמדים‪.‬‬ ‫לא ידרוש בשבת אחרי הצהרים בשעה שכולם כבר‬ ‫בדרך צחות אמר פעם הגה”ק בעל ’בית שערים‘‬ ‫אכלו וישנו לשובע‪ ,‬וכך ישמעו לקולו ויקשיבו‬ ‫אבינו מלכינו‬ ‫לדבריו‪ ,‬השיב בדרך צחות על פי מאמר חז”ל‬ ‫זי”ע‪:‬‬ ‫הרה”ק רבי שר שלום מבעלזא זי”ע )יא”צ כ”ז אלול(‬ ‫הידוע )קנים ג‪ ,‬ו( “זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין‬ ‫מעודי הסתפקתי ונצטערתי מדוע דבריי אינם‬ ‫אמר פעם לבאר הכתוב )תהלים כ‪ ,‬י( “ה’ הושיעה‬ ‫‪ -‬דעתן מיטרפת עליהן‪ ,‬אבל זקני תורה אינן כן‪,‬‬ ‫נכנסים באוזן שומעת‪ ,‬ורבים מבני הקהילה‬ ‫מרחמים עליו מן השמים‬ ‫כידוע היה הרה”ק מבעלזא פועל ישועות בקרב הארץ‪ ,‬והמוני יהודים נהרו לחצר קדשו מכל קצווי תבל להתברך מפיו ולהיוושע מברכות פיהו‪.‬‬ ‫פעם שאלו אותו מהו סודו של הרבי? כיצד הוא זוכה לעשות נפלאות גדולות כאלו? והשיב‪“ :‬פשוט מאד! בא אלי יהודי ושופך לפניי את מצוקתו‪ ,‬אני‬ ‫מקשיב לדיבוריו הכואבים ומתחיל לרחם עליו מעומק הלב; אני מרחם עליו עד כדי כך שבשמים אומרים‪ :‬אם בשר ודם‪ ,‬ילוד אשה‪ ,‬כל‪-‬כך מרחם על היהודי‬ ‫הזה‪ ,‬לא קל וחומר שהקב”ה ‪ -‬שהוא א’ל מלא רחמים ‪ -‬ירחם עליו”?!‪...‬‬ ‫על פי הסברו הנפלא אמרתי לפרש דברי חז”ל )שבת קנא‪” (:‬כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים“‪ ,‬שבפשטות הכוונה לכך שכל מי שמרחם‬ ‫על הבריות זוכה שמרחמים עליו מן השמים‪ ,‬אבל לדרכו של הרה”ק מבעלזא יתבאר‪ ,‬שכל מי שרוצה לעורר רחמים על איש מישראל‪ ,‬צריך קודם לרחם‬ ‫עליו בעצמו ואז יתעוררו מן השמים במידת הרחמים על פי קל וחומר‪ ,‬שאם ילוד אשה בשר ודם מרחם עליו‪ ,‬על אחת כמה וכמה שהקב”ה צריך לרחם‬ ‫עליו מן השמים‪.‬‬ ‫מעתה נפרש‪:‬‬ ‫”כל המרחם על הבריות“ גורם בכך ש”מרחמים עליו מן השמים” ‪ -‬עליו היינו על האיש שצריך רחמים‪ ,‬כי אם אנחנו מרחמים אליו‪ ,‬אזי גם מן השמים‬ ‫מתעוררים עליו רחמים במידת קל וחומר‪ .‬זוהי אפוא סגולה מיוחדת שיש לכל אחד ואחד מאיתנו להושיע את חבריו ומכיריו על ידי שיתעורר הוא בעצמו‬ ‫במידת הרחמים עליהם‪ ,‬שאז גם מן השמים יתעוררו עליהם במידת הרחמים‪.‬‬ ‫עושים ואין בכך רבותא לכלל ישראל‪.‬‬ ‫מושיע אותנו‪ ,‬א”כ למה צריך עוד ש”המלך יעננו‬ ‫המלך יעננו ביום קראנו”‪ ,‬שהרי יש כאן סתירה‬ ‫ביום קראנו”?‬ ‫בפסוק‪ ,‬כי אנו פונים אל הקב”ה בשם הוי”ה שהוא‬ ‫הולך המלאך מיכאל ומביא שקים גדולים של‬ ‫מידת הרחמים והחסד‪ ,‬וממשיכים בתואר ’המלך‘‬ ‫לבבות נשברים של בני ישראל‪ ,‬אשר מאלו לא‬ ‫גם זאת ביאר בקדשו על פי משל לחסיד אחד‬ ‫שעליו נאמר )משלי כט‪ ,‬ד( “מלך במשפט יעמיד‬ ‫מצא השטן אצל אומות העולם‪ ,‬כי להם אין לב‬ ‫שנוסע אל רבו כדי לבקש ממנו להיפקד בדבר‬ ‫ארץ”‪ ,‬ואי אפשר לו לדון ולשפוט ברחמים ובחסד?‬ ‫ישועה ורחמים‪ ,‬שלפני בואו אל הרבי הוא פונה‬ ‫נשבר והם תמיד מרוצים ממעשיהם‪ ,‬וכך יוצאים‬ ‫ומבקש מהשי”ת‪ ,‬שאכן תבוא ישועתו במהרה‪,‬‬ ‫הסביר פה קדוש על פי משל‪ ,‬לאב שהיה מלמד‬ ‫בני ישראל זכאים בדין‪.‬‬ ‫את בנו‪ ,‬יחד למדו מקרא משנה ותלמוד‪ .‬בכל‬ ‫כדי שבשעה שהרבי יברכו בישועה אכן תתקיים‬ ‫בזאת חיזק אותם בדברי נוחם שרואים מכך עד‬ ‫ברכתו‪ ,‬ולא יתבייש הרבי חלילה מכך שתפילתו‬ ‫אותם שעות אשר היה לומד עם בנו‪ ,‬התנהג עמו‬ ‫לא התקבלה‪.‬‬ ‫האב כמלמד לכל דבר‪ ,‬שאם הבן לא למד או לא‬ ‫כמה חביב וחשוב אצל הקב”ה לב נשבר ביום‬ ‫התנהג כראוי‪ ,‬היה מענישו ומכהו כדי שילמד‬ ‫הדין‪ ,‬לכן עצם הדבר שאתם יושבים כאן ואומרים‬ ‫זהו שאומר החסיד להשי”ת‪” :‬ה’ הושיעה“ ‪ -‬אנא‬ ‫בחשק רב ובהתמדה גדולה‪ .‬משסיימו ללמוד‬ ‫תהלים עם לב נשבר‪ ,‬הוא גופא עומד לכם לזכות‬ ‫ה’‪ ,‬תביא לי את הישועה בעצמך‪ ,‬כדי ש”המלך‬ ‫והלכו לביתם‪ ,‬חזר האב להתנהג אליו כאב באהבה‬ ‫גדולה לפני בוחן לבבות ביום דין‪.‬‬ ‫יעננו ביום קראנו” ‪ -‬כדי שהרבי )המלך( יוכל לענות‬ ‫ובחיבה‪ ,‬כרחם אב על בנים‪.‬‬ ‫לי בביטחון שאזכה להיוושע כשאני מבקש ממנו‪,‬‬ ‫תחנונים ידבר רש‬ ‫ולא יתבייש חלילה מכך שתפילתו לא התקבלה‪.‬‬ ‫כך נשנה הדבר דבר יום ביומו‪ ,‬עד שכעבור כמה ימים‬ ‫פנה הבן אל האב בהיותם בביתם ואמר לו‪“ :‬אבא‪,‬‬ ‫עוד על חשיבותו וסגולתו של לב נשבר אמר פעם‬ ‫לב נשבר ונדכה‬ ‫בבקשה ממך‪ ,‬השתדל נא אצל המלמד שלי שיפסיק‬ ‫הרה”ק מבעלזא משל לגביר גדול שעשה סעודת‬ ‫להכות בי כל‪-‬כך”‪] ...‬מקובל שמעשה זה היה אצל‬ ‫בעמדינו בפתחם של הימים הנוראים ולב כל אחד‬ ‫נישואין מפוארת לבנו החתן‪ ,‬ואחד מקרוביו‬ ‫הרה”ק מהר”ש מבעלזא זי”ע עצמו עם אביו[‪.‬‬ ‫נשבר בקרבו ביודעו כי אין בידיו מעשים לבוא‬ ‫העניים הגיע לחתונה כשהוא לבוש בבגדים‬ ‫ליום הדין‪ ,‬כפי שאנו אומרים בנוסחאות התפילות‬ ‫והנה בימי הרחמים והרצון מתנהג עמנו אבינו‬ ‫קרועים ומלוכלכים‪.‬‬ ‫של ימי הסליחות‪” ,‬כדלים וכרשים דפקנו דלתיך“‪,‬‬ ‫שבשמים בחסידות ומוחל עוונות עמו‪ ,‬ואז אנו‬ ‫כששאלו את העני מדוע לא התלבש יפה לכבוד‬ ‫“אתיתי לחננך בלב קרוע ומורתח בקש רחמים‬ ‫מפצירים בו ומבקשים ממנו‪” :‬השם“ ‪ -‬בעת‬ ‫כעני בפתח”‪ ,‬הרי לכל אחד אשר נשמה באפו יש‬ ‫הנהגת הרחמים הגלויים הרמוזים בשם הוי”ה‬ ‫השמחה? ענה בחכמה‪“ :‬אם הייתי לבוש יפה‪ ,‬היו‬ ‫לב נשבר ונדכה בימים אלו‪ ,‬וכידוע הקב”ה מחשיב‬ ‫הקדוש‪ ,‬שאלתינו ובקשתינו‪” ,‬הושיעה“‪ ,‬הושיענו‬ ‫חושבים שאני סתם אורח עשיר ולא היו משגיחים‬ ‫מאד לבבות נשברים לצדקם במשפט‪.‬‬ ‫נא בזאת שתדבר עם ”המלך“‪ ,‬שבעת הדין כאשר‬ ‫בי להביא לי אוכל ומקום‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשראה המחותן‬ ‫יהיה בבחינת ’המלך המשפט‘‪ ,‬גם אז נזכה ש”יעננו‬ ‫את הבגדים הקרועים שלי‪ ,‬מיד ניגש אלי ומרחם‬ ‫בצעירותו היה הרה”ק מבעלזא בראש השנה אצל‬ ‫ביום קראנו”‪ ,‬יתנהג עמנו כאב ויענה לנו לכל‬ ‫רבו החוזה הק’ מלובלין זי”ע‪ ,‬ושמע שם אנשים‬ ‫עלי‪ ,‬וגם פוטר אותי עם מתנה יפה כמנהג בעלי‬ ‫בקשותינו ומשאלותינו‪ ,‬כרחם אב על בנים‪.‬‬ ‫מדברים בינם לבין עצמם במרירות על מה שטרחו‬ ‫בתים חשובים‪...‬‬ ‫והגיעו ללובלין על ראש השנה‪ ,‬אבל הם יודעים‬ ‫בזה הסביר הרה”ק מבעלזא גם את הטעם שאנו‬ ‫על זה אמר הרה”ק מבעלזא שכך הם הדברים‬ ‫בעצמם שאין להם שום זכויות ומעשים טובים‪ ,‬כי‬ ‫מבקשים בימי הרחמים והרצון את כל בקשותינו‬ ‫אצל הקב”ה ששומע ומקרב דווקא את בעלי ה’לב‬ ‫כל השנה היו עסוקים על המחיה ועל הכלכלה בלי‬ ‫בהקדמת ”אבינו מלכינו“‪ ,‬וכי למה אנו פונים‬ ‫שיהיה להם זמן לעסוק בתורה ובתפילה כראוי‪,‬‬ ‫להשי”ת דווקא בתואר זה? אלא על פי האמור‪,‬‬ ‫נשבר’ המגיעים אליו עם צרותיהם‪ ,‬כי אחד שמגיע‬ ‫א”כ מה הועילה נסיעתם לכאן ליום הדין‪ ,‬כשהם‬ ‫אנו מבקשים מאבינו שבשמים‪ ,‬שאתה הרי גם‬ ‫עם לפניו יתברך עם הרגשה של גאוה וגדולה‪‘ ,‬מיט‬ ‫יושבים כאן ואומרים קצת פרקי תהלים בלי שום‬ ‫אבינו וגם מלכינו‪ ,‬אם כן אנא תדבר עם מלכינו‬ ‫א ברייטקייט’‪ ,‬אומר לו הקב”ה‪‘ :‬אני רואה שאתה‬ ‫שיקרע רוע גזר דיננו‪ ,‬שישלח רפואה שלימה‬ ‫תכלית ותועלת‪.‬‬ ‫מסתדר לבדך‪ ,‬א”כ אינך צריך אותי בדווקא’‪...‬‬ ‫לכל חולי עמך‪ ,‬כתבנו בספר סליחה ומחילה‪ ,‬וכן‬ ‫פנה אליהם הרה”ק מבעלזא ושיבר את אוזנם‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫אבל מי שבא בתפילה ובתחנונים עם לב נשבר‪,‬‬ ‫באמרו‪ :‬אספר לכם מה קורה עכשיו בשמים‬ ‫’מיט זיין פעקל צרות‘‪ ,‬אומר השי”ת‪‘ :‬עליו אני צריך‬ ‫ממעל‪ ...‬המלאך מיכאל מביא לפני כסא הכבוד‬ ‫המלך יעננו‬ ‫לרחם‪ ,‬כי אם אני לא אדאג לו‪ ,‬לא יהיה מי שידאג‬ ‫שקים של מעשים טובים‪ ,‬ולעומתו בא השטן‬ ‫פעם אחרת שאל הרה”ק מהר”ש מבעלזא זי”ע על‬ ‫לו’‪...‬‬ ‫ומביא מעשים טובים של אומות העולם שגם הם‬ ‫הפסוק הנזכר‪ ,‬שאם אנו מבקשים ”ה’ הושיעה“ וד’‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'משמיע ישועה' | להנצחות ולקבלת הגיליון ניתן לפנות לכתובת‪ | mashmiayeshuah@gmail.com :‬כתיבה ועריכה‪ :‬יוסף מאיר האס‬