gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א‬ ‫ראש השנה‬ ‫שבת קודש‬ ‫על התורה‬ ‫אכסוף נועם שבת‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בקדושת השבת וסגולתה‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫ברשות הרבים‪ ,‬נבטל את כל עם ישראל‬ ‫ראש השנה שחל להיות‬ ‫יש לפרש עומק הדבר ש’מעקה’ עניינו ‘מלוך‬ ‫דמות דיוקנו של אביו‬ ‫מן המצוה החביבה של תקיעת שופר?!‬ ‫הן האריכו בזוהר הקדוש (ח”ג דף צט‪):‬‬ ‫בשבת‬ ‫על כל העולם’‪ ,‬בהקדם שסוד הבית והמעקה‬ ‫הוא ראש השנה בו אנו מבקשים כי הקדוש‬ ‫יום כ”ב באייר היה אצל הגאון רבי יצחק‬ ‫שלמה אונגר זצ”ל יום מיוחד לשבח והודיה‬ ‫לבאר את אפני התקיעות ופעולתן‬ ‫שמא יעבירנו‬ ‫ברוך הוא ימלוך על כל העולם‪ ,‬וכפי שהגיד‬ ‫לבורא יתברך‪ ,‬ביום זה ניצל מידי הרשעים‬ ‫הנשגבת במרומים‪ ,‬ובכוחן עובר הקדוש‬ ‫אין ערוך למעלת מצוות תקיעת שופר‬ ‫הגאון הקדוש ה’אביר יעקב’ זיע”א בספרו‬ ‫ימח שמם‪ .‬השחרור היה בהיותו במחנה‬ ‫ברוך הוא מכיסא דין לכיסא רחמים‪.‬‬ ‫שנצטווינו עליה בתורה‪ ,‬ועל ידה עולה‬ ‫‘פתוחי חותם’‪ :‬וזהו שנאמר ‘כי תבנה בית‬ ‫‘טרזינשטאט’‪ ,‬שם חלה כמו רבים בטיפוס‬ ‫ובמקום אחר (ח”ג דף יח‪ ).‬אמרו‪ ,‬שאילולי‬ ‫זכרון ישראל לטובה לפני הבורא יתברך‬ ‫חדש’‪‘ ,‬תבנה בית’ גימטריא ‘זה ראש שנה’ עם‬ ‫הבהרות‪ ,‬חומו עלה עד שהתדרדר מצבו והוא‬ ‫היתה מדת הדין מתמתקת במידת‬ ‫ביום הדין‪ ,‬וזוכים ישראל לכל מיני‬ ‫הכולל‪‘ ,‬חדש גימטריא ‘זה כפר’‪ ,‬לרמוז דראש‬ ‫חלה גם בדלקת קרום המוח‪.‬‬ ‫הרחמים‪ ,‬לא היה העולם יכול לסבול את‬ ‫השפעות טובות בגשמיות וברוחניות‪.‬‬ ‫השנה ויום הכפורים הם בנין כל העולם‬ ‫כך שכב כשבועיים בלי הכרה בבית חולים‬ ‫מדת הדין ולעמוד בפניה‪ ,‬וקול השופר‬ ‫אמנם‪ ,‬מצווה חשובה וחביבה זו נדחית‬ ‫מחדש‪ .‬לכן באלה הימים הזהר בהם למיתוק‬ ‫היוצא מן התקיעות עולה עד כיסא‬ ‫הדינים‪ ,‬ומיתוק הדינים הוא שתכוון הרי”ו‬ ‫צבאי רוסי שהיה שם‪ .‬למראה מצבו הגרוע‬ ‫מפני השבת‪.‬‬ ‫חשבוהו כמת והשליכו אותו דרך החלון‬ ‫הכבוד‪ ,‬ומעורר את הרחמים‪.‬‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא שדחית המצוה איננה‬ ‫האמור בצורת ההוויות דכריעות וזקיפות‬ ‫אמנם אין לחשוש מדברי רבי יצחק (ר”ה‬ ‫דברכת אבות‪.‬‬ ‫לערימת המתים בחצר בית החולים‪ .‬בדרך נס‬ ‫מפני שבתקיעת השופר מתחללת השבת‪,‬‬ ‫עבר שם רופא שהחליק ונפל בדיוק על גופו‪.‬‬ ‫טז‪ ,).‬ששנה שאין תוקעין בה בתחילתה –‬ ‫שכן התקיעה “חכמה היא ואינה מלאכה”‪,‬‬ ‫וזהו ‘ועשית מעקה לגגך’‪‘ ,‬מעקה’ גימטריא‬ ‫יש לחשוש מסופה כיוון שהשטן המקטרג‬ ‫עם הכולל ‘רי”ו’‪‘ ,‬גגך’ גימטריא ‘כו’ שהוא‬ ‫הרופא ששכב על הארץ בסמוך לרבי יצחק‬ ‫כלומר‪ ,‬אין זו אחת ממלאכות השבת‬ ‫לא התערבב על ידי התקיעות‪ ,‬שהלא‬ ‫שם הוי”ה‪ .‬דהיינו‪ ,‬כוון הרי”ו בשם הוי”ה‬ ‫שלמה‪ ,‬שמע שיש בו דופק ורוח חיים‪ ,‬ומיד‬ ‫האסורות בתורה‪ ,‬אלא איסור מדרבנן‪,‬‬ ‫אמרו רבותינו בעלי התוספות (שם ד”ה‬ ‫כאמור‪ ,‬ובזה ‘ולא תשים דמים בביתך’‪ ,‬דהיינו‬ ‫החזירו אותו לבית החולים ושם טיפלו בו עד‬ ‫שמא יבוא התוקע לתקן כלי‪-‬שיר‪ ,‬ואם‪-‬‬ ‫שאין) בשם אחד מרבותינו הגאונים בספרו‬ ‫כדי שלא יתגברו הדינים בעולם שהוא ביתך‬ ‫שלאט לאט שב לאיתנו‪.‬‬ ‫כן מן הדין שידחה האיסור מפני מצוות‬ ‫‘הלכות גדולות’‪ ,‬שהכוונה רק לשנה שלא‬ ‫הרמוז בבית חדש‪.‬‬ ‫לימים סיפר שמצבו היה אז כתינוק שנולד‪,‬‬ ‫עשה מן התורה‪.‬‬ ‫תקעו בה עקב אונס‪ ,‬ולא כאשר חל ראש‬ ‫וכן אמר הרב הקדוש בעל ‘דגל מחנה אפרים’‬ ‫כי שכח כל תלמודו וכמעט לא ידע אפילו‬ ‫אף על פי כן העמידו חכמים דבריהם‬ ‫השנה להיות בשבת‪ ,‬שאז אין תוקעין מן‬ ‫זיע”א (פרשת כי תצא) על פסוק זה‪ :‬יש לומר על‬ ‫צורת אות‪ ,‬עד שריחמו עליו מן השמים ועל‬ ‫אף במקום קיום מצוות עשה מן התורה‪,‬‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫דרך רמז על יום המשפט שהוא ראש השנה‪,‬‬ ‫ידי יגיעה רבה שב לתלמודו ולאיתנו הראשון‪.‬‬ ‫וקבעו שאין לתקוע בשופר כאשר חל‬ ‫אך מכל מקום‪ ,‬עדיין יש לתמוה על‬ ‫דהנה ידוע כי זה היום תחילת מעשיו‪ ,‬ובכל‬ ‫בימים ההם ששכב בלי הכרה ומשותק בצד‬ ‫ראש השנה להיות בשבת‪ ,‬וזאת מפני‬ ‫ביטול המצוה הנעלה וכל הכרוך בה עקב‬ ‫ראש השנה נתחדש העולם ושבים כל הדברים‬ ‫שמאל‪ ,‬התעורר במקצת והנה הוא רואה‬ ‫החשש שמא ילך התוקע ללמוד אצל‬ ‫חשש זה שנראה לעינינו רחוק‪.‬‬ ‫למקורם ועיצומו של יום מעורר זה בכל ראש‬ ‫במחזה את אביו ואמו מוקפים באש‪.‬‬ ‫הבקיאים ויעביר את השופר ארבע אמות‬ ‫האם מפני אותם יהודים עמי‪-‬הארץ‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫החל רבי יצחק שלמה לצעוק אליהם‪ :‬מפני‬ ‫ברשות הרבים‪ ,‬שפעולה זו היא אחת‬ ‫מוותרים אנו על כך ביום הדין?!‬ ‫משלושים ותשע המלאכות שאסורות‬ ‫וזה יש לומר שמרומז כאן ‘כי תבנה בית‬ ‫מה נשארתי אני כאן בעולם העכור ולא זכיתי‬ ‫להסתלק על קידוש ה’ כמוכם? הרי בין כה‬ ‫סוד התקיעות‬ ‫בשבת מן התורה‪.‬‬ ‫חדש’‪ ,‬היינו בראש השנה כשמגיע העת‬ ‫איני יודע ללמוד ולהתפלל ולמה לי חיים?‬ ‫על מנת לפתוח פתח להבנת הדברים‪,‬‬ ‫גזירה זו גזרו חכמים בכל תפוצות‬ ‫להתעורר שיבנה העולם בנין חדש כנ”ל‪ ,‬אז‬ ‫ישראל‪ ,‬מלבד בירושלים עיר הקודש‬ ‫תראה ‘ועשית מעקה’ עם הכולל גימטריא‬ ‫ענה לו אביו להרגיעו‪ :‬תדע לך וזכור שכבר‬ ‫נציג תחילה שתי מעשיות כהקדמה‬ ‫הבטחתי לך כשנפרדתי ממך שתזכה להרביץ‬ ‫לבאור העניין‪:‬‬ ‫ובכל מקום שיש בו בית דין קבוע של‬ ‫רי”ו מספר גבורה‪‘ ,‬גגך’ מספר כ”ו שם הוי”ה‬ ‫דינים סמוכים‪ ,‬שם אין לחשוש שיבואו‬ ‫ב”ה שורש החסדים והרחמים‪ ,‬והיינו שתראה‬ ‫תורה ברבים‪.‬‬ ‫היה זה חודש אלול‪ .‬לפני הרב הקדוש‬ ‫בספר ‘דרשות מהרא”צ בריסק’ הביא (פרשת‬ ‫רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר‬ ‫להיכשל בהעברת השופר ארבע אמות‬ ‫לשתף גבורה וחסד להמתיק הגבורה ולהפך‬ ‫ברשות הרבים (ר”ה כט‪.):‬‬ ‫מידת הדין למידת הרחמים‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ויחי) רמז בדברי הפסוק (דברים כא י) ‘כי תצא‬ ‫בעל ה’ישמח ישראל’ זיע”א‪ ,‬בא החסיד‬ ‫למלחמה על אויבך’‪.‬‬ ‫ר’ אברהם מאיר מוורשה‪ ,‬שהיה מחשובי‬ ‫יש שיתמהו‪ :‬הרי תקיעת שופר מותרת‬ ‫פרנסה בזכות התורה‬ ‫‘כי תצא’ ראשי תיבות‪‘ :‬כל ימיך תצייר צורת‬ ‫החסידים ושימש רבות בשנים כ’בעל‬ ‫בשבת מן התורה‪ ,‬ובמעשה התקיעה‬ ‫פעם התאונן אברך לפני הרב הקדוש ה’שפת‬ ‫עצמו אין השבת מתחללת‪.‬‬ ‫אביך’‪ ,‬באופן זה תצא למלחמה נגד היצר הרע‬ ‫תוקע’ בחצר הרבי‪.‬‬ ‫אמת’ מגור זיע”א‪ ,‬שחמיו מתקשה בפרנסתו‬ ‫את טעמה של תקנת חכמים שלא‬ ‫ותנצחו‪ ,‬ועל ידי זה ‘ונתנו ה’ אלהיך בידך’‪ .‬וכן‬ ‫בכל שנה היה ר’ אברהם מאיר בא לפני‬ ‫ואינו מצליח לעמוד בהבטחתו ולספק לו את‬ ‫לתקוע‪ ,‬פרש האמורא הקדוש רבה בר‬ ‫‘כי תבא אל הארץ’‪‘ ,‬כי תבא’ ראשי תיבות‪:‬‬ ‫הרבי ומבקש בדחילו שיואיל הרבי ללמדו‬ ‫מזונותיו‪ ,‬והוא חושש שייאלץ לצאת לעסוק‬ ‫את סוד כוונת התקיעות‪ ,‬אך הרבי מעולם‬ ‫נחמני מפני חשש שאדם שאינו בקי‬ ‫במסחר‪ .‬שאלו ה’שפת אמת’ אם חותנו עוסק‬ ‫‘כל ימיך תצייר בית אביך’‪ ,‬באופן זה תבוא אל‬ ‫לא מלא את מבוקשו ותמיד דחה אותו‬ ‫בסדר התקיעות יקח את שופרו בידו וילך‬ ‫בתורה‪ ,‬וענה האברך‪ ,‬כי חותנו אדם פשוט‬ ‫הארץ ותעבוד את ה’ בארץ הקודש‪.‬‬ ‫בדברים‪.‬‬ ‫ללמוד אצל החכם‪ ,‬וכך יכשל באיסור‬ ‫ואינו למדן‪ .‬אמר לו הרבי‪ :‬באם תתמיד אתה‬ ‫כי תבנה בית חדש – ראש השנה‬ ‫אך ר’ אברהם מאיר לא התייאש‪ ,‬ואף‬ ‫העברה ארבע אמות ברשות הרבים‪.‬‬ ‫בלימודך‪ ,‬יעזור השם יתברך שיהא לחותנך‬ ‫בבית הרב הקדוש בעל ‘דברי חיים’ מצאנז‬ ‫על פי שכבר הורגל בסרוב היה חוזר‬ ‫חשש זה נראה רחוק למדי‪:‬‬ ‫פרנסה ויכולת להחזיקך‪ .‬וכדמצינו לשון‬ ‫זיע”א נהגו להשמיע בכל סעודות שבעת ימי‬ ‫ומנסה את מזלו בכל שנה מחדש‪.‬‬ ‫לרוב‪ ,‬המתמנה לתקוע בשופר בקי הוא‬ ‫הגמרא ‘תלי תניא בדלא תניא’‪.‬‬ ‫המשתה דברי בדחנות‪ ,‬והנוהג היה שעשו זאת‬ ‫בשנה ההיא אירע הדבר‪ .‬בעת שחילה‬ ‫במלאכתו ומתכונן לכך עוד לפני ראש‬ ‫סיפר הרב הקדוש ה’בית ישראל’ מגור‬ ‫בדרך נושא ונותן איש עם רעהו‪ .‬פעם אחת‪,‬‬ ‫ר’ אברהם מאיר את פני הרבי כמדי שנה‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬מה‪-‬גם שאין הקהל בוחר אדם בור‬ ‫זיע”א‪ :‬מעשה בחסיד ר’ לייבל גלאזר ז”ל‪,‬‬ ‫כיון שהבדחן המוזמן איחר פעמיו לבוא‪ ,‬אמר‬ ‫האיר אליו הרבי פנים ולראשונה אמר לו‪:‬‬ ‫ועם הארץ אלא ירא שמים ותלמיד חכם‬ ‫שישב שנים אחדות אחר נישואיו על התורה‬ ‫ה’דברי חיים’ בעצמו דברי בדחנות‪.‬‬ ‫“רצונך ללמוד את כוונת התקיעות? אם‬ ‫שאין ספק שיודע הוא היטב את איסור‬ ‫והעבודה‪ ,‬והסתופף בצילו של הרב הקדוש‬ ‫ופתח פיו הקדוש בכתוב (דברים כב ח) ‘כי‬ ‫כן‪ ,‬הקשב נא לדברי!”‬ ‫ההעברה ברשות הרבים‪.‬‬ ‫ה’שפת אמת’ זיע”א‪ .‬כשנשלמו שנות הקעסט‬ ‫תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך’‪‘ ,‬מעקה’‬ ‫ר’ אברהם מאיר התכופף בהתרגשות‪,‬‬ ‫וכי מפני שעלולים להיות כמה יהודים‬ ‫שהבטיח לו חותנו‪ ,‬נאלץ ר’ לייבל להתפרנס‬ ‫ראשי תיבות‪‘ :‬מלוך על כל העולם’‪.‬‬ ‫הנה עומד הוא להתוודע לסוד הגדול‬ ‫פשוטים שלא התכוננו לתקיעת שופר‬ ‫בעצמו‪ .‬הוא פנה למסחר‪ ,‬אך הקפיד להקדיש‬ ‫אמר השני‪ :‬הלא מעקה כתוב בק’ ולא בכ’?‬ ‫שאליו הוא נושא את נפשו זה שנים‬ ‫ולא מצאו מי שיתקע בעבורם‪ ,‬ויש‬ ‫לעסקים לא יותר מארבע שעות ביממה בעוד‬ ‫השיב הרב מצאנז זיע”א‪ :‬הלא אמרו חכמים‬ ‫ארוכות‪.‬‬ ‫לחשוש שיבואו להעביר את השופר‬ ‫שאר עיתותיו נשארו קודש לתורה ולעבודת‬ ‫בת ק’ כבת כ’‪...‬‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫שבת קודש‬ ‫תחינה נשזרה בקולם; שרק לא יסרב‪.‬‬ ‫להתקבל‪ ,‬והוא השכיר את עצמו לנגר‬ ‫ותתבהר טעמה ופשרה של גזירת חכמינו‬ ‫“סוד התקיעות הוא אהבת ישראל!” אמר‬ ‫עליהם לשמוע תקיעת שופר‪ ,‬והרבי אמר‬ ‫גוי תמורת פרוטות עלובות שהספיקו לו‬ ‫שלא לתקוע בשופר מחשש שיבואו עמי‬ ‫לו הרבי‪.‬‬ ‫שלא יתקעו בשופר כל עוד הוא לא יבוא‪...‬‬ ‫בקושי רב למיטה להניח את ראשו בלילה‬ ‫הארץ להעביר את השופר ארבע אמות‬ ‫“אהבת ישראל?!” תלה בעל התוקע‬ ‫מבוכתו של שלמה גברה‪ .‬החיוורון‬ ‫ולמעט מזון להשביע את רעבונו‪.‬‬ ‫ברשות הרבים‪.‬‬ ‫עינים מאוכזבות ברבי‪.‬‬ ‫שכיסה את פניו התחלף בסומק עז‪ .‬הוא‬ ‫מצבו החמרי הרעוע‪ ,‬והחלפת חיי האושר‬ ‫נוהג היה הרב הקדוש רבי אשר מסטולין‬ ‫“כן‪ ,‬לאהוב כל יהודי ויהודי‪ ,‬יהיה מי‬ ‫ייכנס לבית המדרש בעצומה של התפילה‬ ‫וההתעלות בחיי צער ודוחק רוחניים‬ ‫זי”ע להסתגר בחדרו בראש השנה קודם‬ ‫שיהיה!”‬ ‫לבוש כגוי?!‬ ‫וחמריים‪ ,‬לא סיעו לו לפקוח את עיניו‪ ,‬והוא‬ ‫התקיעות‪ .‬כרבע שעה היה הצדיק מתבודד‬ ‫“סבור אתה ודאי שאני מתכוון ליהודי‬ ‫ובכלל‪ ,‬מה לו ולחסידים הללו? מזמן עזב‬ ‫הלך והידרדר מדחי לדחי‪ ,‬עד שכעבור זמן‬ ‫בחדרו‪ ,‬ואיש בעולם לא ידע מה מעשיו‬ ‫שומר תורה ומצוות מדקדק בקלה‬ ‫את חברתם ואת אורח חייהם המיושן‪ .‬בז‬ ‫לא נראה כיהודי כלל‪.‬‬ ‫באותו זמן‪.‬‬ ‫כבחמורה? שמא סבור אתה שאני מתכוון‬ ‫הוא לאדיקותם ולשמרנותם‪ ,‬ומה אכפת לו‬ ‫את חייו חי בין הגויים בלא זכר ליהדות‪,‬‬ ‫באחת השנים התמהמה הרבי מאוד‬ ‫אפילו ליהודי כזה שבא לבית הכנסת‬ ‫אם יתקעו בשופר או לא?‬ ‫וניסה להשכיח מנשמתו המשתוקקת את‬ ‫בחדרו‪ .‬זמן רב חלף‪ ,‬למעלה משעה‪ ,‬והוא‬ ‫לעיתים בלבד?‬ ‫השליחים המתינו במתח לתשובתו‪,‬‬ ‫צור מחצבתו‪.‬‬ ‫עדיין מסוגר בחדרו‪.‬‬ ‫אם תרחיק במחשבתך‪ ,‬תחשוב שמא‬ ‫בעיניו ראו את המחשבות המתרוצצות‬ ‫ליגונם של ההורים לא היה גבול‪ .‬עד‬ ‫דאגה הזדחלה לליבות החסידים‬ ‫ואולי מתכוון הרבי אפילו למי שבא אחת‬ ‫במוחו‪ .‬לפני זמן מה קנה היצר הרע שליטה‬ ‫לפני זמן קצר קנאו בהם כל בני העיירה‬ ‫הממתינים בבית המדרש לתקיעת שופר‪.‬‬ ‫בשנה בלבד‪ ,‬ביום הכיפורים?‬ ‫מוחלטת בנשמתו של זה‪ ,‬ומה יעשו אם גם‬ ‫על היהלום שנפל בחלקם‪“ .‬עדיו לגדולות”‬ ‫מה אירע בשנה זו? מי יודע מה מתרחש‬ ‫דע לך שלא!” הפתיע הרבי את ר’ אברהם‬ ‫כעת יגבר חלילה היצר הרע?‬ ‫– הצביעו כולם והביטו עליו בהתפעלות‪,‬‬ ‫כעת בעולמות העליונים‪ ,‬שמא עמל הצדיק‬ ‫מאיר‪.‬‬ ‫החסידים כולם ממתינים לשובם‪ ,‬והרבי‪...‬‬ ‫וכעת אפפום חרפות ובזיונות למראה הבן‬ ‫לבטל גזירה קשה המרחפת מעל ראשי‬ ‫“כוונתי ליהודי כזה שמתגורר בכפר נידח‬ ‫איך ישובו בידיים ריקות?! בכוח לא‬ ‫המגודל שהפך לגוי גמור לעיני כולם‪ ,‬בלי‬ ‫ישראל? שמא מלמד הצדיק זכות על‬ ‫בין הגויים ואין לו שמץ של מושג יהודי‪ .‬יום‬ ‫יוכלו לגרור נער מגודל זה מתוככי הנגרייה‬ ‫לחוס על נשמתו ועל צערם של הוריו‬ ‫ישראל מפני קטרוגיו של השטן?‬ ‫אחד יוצא הוא הרחובה‪ ,‬והנה‪ ,‬כל החנויות‬ ‫הגויית‪.‬‬ ‫ומוריו‪.‬‬ ‫רק כעבור זמן רב נפתחה הדלת‪ .‬הצדיק‬ ‫שבבעלות יהודית נעולות על מסגר ובריח‪.‬‬ ‫מלחמה עזה נטשה בנשמתו של שלמה‪.‬‬ ‫הודעתו המפתיעה של הרבי ביום‬ ‫עמד בפתח החדר ולא יצא‪ .‬פניו בוערות‬ ‫‘מה אירע היום?’ הוא שואל‪.‬‬ ‫הרבי הקדוש מחדרו שבבית המדרש‪,‬‬ ‫ראש השנה לפני התקיעות – “לא אתקע‬ ‫כלפידים‪.‬‬ ‫‘דז’יען סאנדו’ – יום המשפט‪ ,‬עונים לו‬ ‫נהל מאבק איתנים להחזרת הנשמה‬ ‫בשופר עד ששלמה יבוא הנה!” הביאה את‬ ‫“הבחור שלמה‪ ,‬היכן הוא?” שאל‪.‬‬ ‫שכניו הגויים‪ .‬במאמץ רב נזכר היהודי ביום‬ ‫האבודה‪ .‬ומאידך‪ ,‬הסטרא‪-‬אחרא וכנופיתו‬ ‫החסידים במבוכה‪.‬‬ ‫החסידים שתקו במבוכה‪ .‬איש לא הגיב‪.‬‬ ‫קדוש שהיו הוריו מצינים בילדותו‪ ,‬וזעזוע‬ ‫משכוהו בכל כוחם שמאלה‪“ :‬שלנו אתה!!!‬ ‫מהיכן יביאו את שלמה? כיצד יביאו‬ ‫“האם הגיע היום לתפילה?” שאל הרבי‪,‬‬ ‫עובר בו‪ .‬הוא שב נסער לביתו‪ ,‬ואומר‬ ‫השכחת?!” צלצלו הפעמונים בקרבו‪.‬‬ ‫גוי גמור שאינו חפץ בכל קשר עם אחיו‬ ‫ושוב נענה בשתיקה מתוחה‪.‬‬ ‫לאשתו בהתרגשות‪‘ :‬היום יום המשפט‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬התנער שלמה ממקומו‪“ .‬נלך!” קרא‬ ‫היהודים ומתנכר למשפחתו וליהדותו?!‬ ‫הצדיק המתין עד שאחד מזקני החסידים‬ ‫בואי ניסע העירה לבית הכנסת‪ ,‬כך נהג‬ ‫באחת‪.‬‬ ‫חסידים אינם שואלים שאלות‪ ,‬בפרט‬ ‫שבר את הדממה‪.‬‬ ‫גם סבי!’‬ ‫התערבב לו השטן וניצח היצר הטוב‪,‬‬ ‫לא כאשר הרבי והקהל ממתינים לתקיעת‬ ‫“לצערנו‪ ,‬כבר זמן רב לא בא שלמה לבית‬ ‫האישה תמהה לעומתו‪‘ :‬מה פשר‬ ‫והחבורה הקטנה והמוזרה שמה את פעמיה‬ ‫שופר התלויה בבואו של שלמה זה‪ ,‬ושניים‬ ‫המדרש‪ ,‬ואף היום נפקד מקומו‪ ”...‬אמר‬ ‫הבהלה? טרם אכלנו ארוחת צהריים!’‬ ‫לכיוון בית המדרש‪.‬‬ ‫מנכבדי החסידים התנדבו ללכת להביא את‬ ‫בשפל קול‪.‬‬ ‫שומע הכפרי‪ ,‬והיות שהחנויות סגורות‪,‬‬ ‫שני יהודים מבוגרים והדורי פנים עטופים‬ ‫הבן האובד‪.‬‬ ‫הרבי העביר את מבטו על החסידים‪,‬‬ ‫הוא נוטל את רובה הציד שלו ויוצא ליער‬ ‫בטליתותיהם‪ ,‬צועדים עם נער מגושם‬ ‫יודעי‪-‬הכל שבעירה גילו את אזנם על‬ ‫והודיע‪“ :‬לא אתקע בשופר עד ששלמה‬ ‫הסמוך‪ ,‬צד ארנבת ומביאה לאשתו שתצלה‬ ‫בבגדי עבודה גויים בעצומו של יום ראש‬ ‫כתובת מגוריו באזור הגויי של העיירה‪,‬‬ ‫יבוא לכאן!” ותכף סב על עקביו וחזר‬ ‫אותה לארוחת צהריים‪.‬‬ ‫השנה‪ .‬נראה של’גוי‪-‬של‪-‬שבת’ זקוקים הם‪.‬‬ ‫והשניים – מעוטפים בטליתות ובידיהם‬ ‫להסתגר בחדרו‪.‬‬ ‫אחרי הארוחה הוא מתגלח בתער; הלא‬ ‫השלושה נכנסו לבית המדרש ופנו הישר‬ ‫מחזורים עבי‪-‬כרס ‪ -‬התדפקו על הדלת‬ ‫שלמה זה היה מבחירי הבחורים בסטולין‪,‬‬ ‫עליו להראות במיטבו לכבוד החג! רותם‬ ‫לחדרו של הרבי שפתח את הדלת תיכף‬ ‫בחשש‪.‬‬ ‫ומעוטר היה בכל המעלות שנמנו בבחורי‬ ‫את סוסו ויוצא העירה‪.‬‬ ‫ומיד‪.‬‬ ‫אך לשוא‪ .‬כל רחש לא נשמע מתוך החדר‪,‬‬ ‫חמד שבזמן ההוא‪.‬‬ ‫בפתח בית הכנסת נעצר הכפרי מהורהר‪:‬‬ ‫הוא חייך באהבה לשלמה שעל ראשו‬ ‫וכל תגובה לא באה גם לאחר שהלמו על‬ ‫ולפי שבימים ההם טרם קמו ישיבות‬ ‫מה יעשה בבית הכנסת? הלא אינו יודע‬ ‫נחה באופן מוזר כיפתו של אחד המלווים‬ ‫הדלת באגרופיהם‪.‬‬ ‫חסידיות – ישובים היו הנערים ב’קלויזים’‬ ‫לקרוא!‬ ‫שכיסה את ראשו בטלית‪ ,‬והכניסו אל‬ ‫השניים הביטו זה בזה בצער‪“ :‬משמע‪ ,‬גם‬ ‫ובשטיבלאך החסידיים והוגים בתלמודם‪,‬‬ ‫והוא לוחש בלבו תפילה‪‘ :‬ריבונו של‬ ‫החדר‪.‬‬ ‫היום הלך לעבודתו‪”...‬‬ ‫וכך נוהג היה גם שלמה דנן שהיה שקוד‬ ‫עולם‪ ,‬יודע אתה שאיני יודע לקרוא‬ ‫המתח בקהל רפה‪ ,‬והכל החלו לשוחח‬ ‫סברו וצדקו‪.‬‬ ‫על תלמודו באחד מבתי המדרש שבעיר‪,‬‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬אם כן‪ ,‬לשם מה לי להיכנס לבית‬ ‫ביניהם על המאורע המוזר‪ .‬לבטח יארך‬ ‫בתי הכנסת מלאים בלבבות קרועים‬ ‫ומתעלה בתורה ויראת שמים‪.‬‬ ‫הכנסת? כל שיש לי לומר לך הוא‪ :‬תודה על‬ ‫עוד זמן רב עד שיצא הרבי לתקיעת שופר‪.‬‬ ‫המתרפקים על בוראם‪ ,‬בפיות טהורים‬ ‫וביום סגריר אחד הצליח היצר הרע‬ ‫כל מה שנתת לי בעבר‪ ,‬ואנא תן לי ברכה‬ ‫להפתעתם‪ ,‬לא חלפה אלא דקה‪ ,‬והדלת‬ ‫המתנים את תוקף קדושת היום‪ ,‬ושלמה‬ ‫להפיל את שלמה במכמרתו הפרושה לרגלי‬ ‫ושפע גם בעתיד’‪ .‬מסיים את ה’תפילה‬ ‫נפתחה שוב‪ .‬מן החדר יצא שלמה בבגדי‬ ‫דנן – פאר העיירה עד לפני זמן לא ארוך‪,‬‬ ‫כל בן‪-‬אנוש‪.‬‬ ‫קצרה’ שחיבר‪ ,‬ופונה לשוב לביתו”‪.‬‬ ‫העבודה שלו‪ .‬אחריו יצא הרבי שצעד‬ ‫יושב בנגרייה בבגדי נכרים‪ ,‬אוחז במסור‬ ‫השגחה ראויה לא היתה על אותם בחורים‬ ‫סיים בעל ה’ישמח ישראל’ את דבריו‪,‬‬ ‫בזריזות למקומו‪ ,‬תוך שהוא רומז לשלמה‬ ‫ומכה בקורנס‪ ,‬ולבו יבש וצחיח‪.‬‬ ‫שלמדו ברשות עצמם בבית המדרש‪,‬‬ ‫ופנה לתוקע‪“ :‬שומע אתה? ליהודי כזה‬ ‫לעמוד בסמוך אליו‪ ,‬והורה לפתוח באמירת‬ ‫‘ראש השנה היום‪ ’...‬לוחש קול במעמקי‬ ‫ושלמה נכשל בהתחברות עם חברים רעים‪,‬‬ ‫התכוונתי‪ ,‬גם יהודי כזה יש לאהוב אהבת‬ ‫מזמור ‘למנצח’ שקודם התקיעות‪.‬‬ ‫ליבו‪.‬‬ ‫נערים מנוערים ממצוות‪ ,‬שהשליכו לחיקו‬ ‫נפש!”‬ ‫שלמה לא שת לבו למבטים שננעצו בו‪.‬‬ ‫‘ובכן? מה זה אומר לי?’ עונה הוא ללא‬ ‫ספרי מינות והבל‪ ,‬שסמאו את עיניו והיטו‬ ‫ר’ אברהם מאיר הנרעש טרם עיכל את‬ ‫במשך כל התפילה עמד כשפניו כבושות‬ ‫מלים לאותו קול‪.‬‬ ‫את לבו מן התורה האהובה‪.‬‬ ‫הדברים‪ ,‬ומפיו יוצאת הקריאה‪“ :‬רבי! יהודי‬ ‫במחזור‪ ,‬ושפתיו הרוטטות ממלמלות מלים‬ ‫‘אחיך מתמוגגים בדמע לפני מלך מלכי‬ ‫בתחילה היה השינוי בלתי‪-‬מורגש‪ .‬שלמה‬ ‫כזה רק הרבי מסוגל לאהוב!”‬ ‫קטועות מן התפילה‪.‬‬ ‫המלכים‪ ,‬ואתה רובץ כאן בין ערלים‬ ‫המשיך להופיע בבית המדרש כמדי‪-‬יום‪,‬‬ ‫“ומה חשבת? שסוד התקיעות נקנה‬ ‫מפעם לפעם רעדו כתפיו בבכי כבוש‪,‬‬ ‫מגושמים ומנסר רהיטים‪ ’...‬נוזף בו הקול‪.‬‬ ‫אולם התמדתו פחתה והתלהבותו הצטננה‪.‬‬ ‫בקלות?! הלא חפצת לדעת את סוד‬ ‫ניכר היה ששכבות הזוהמא שכיסו את‬ ‫הוא מנסה להתעלם מהקול‪ .‬וכי ילך כעת‬ ‫לימודו היה בכבדות ובעצלות‪ ,‬ועבודת‬ ‫התקיעות‪ .‬דברים אלה אינם נקנים באמירה‬ ‫הנשמה היהודית שבקרבו התקלפו‪ ,‬וגל של‬ ‫לבית הכנסת?‬ ‫הבורא ‪ -‬כלאחר יד וכמי שכפאו שד‪.‬‬ ‫בלבד‪ ,‬והרבה יש לטרוח ולהתייגע כדי‬ ‫תשובה והיטהרות שטף אותו‪.‬‬ ‫מה לו לגוי גמור ולהיכל המקודש‬ ‫בתפילה זלזל‪ ,‬ועיניו שהיו מושפלות‬ ‫להשיג את מדרגת אהבת ישראל האמיתית‪.‬‬ ‫תיכף עם סיום התפילה נשמט שלמה‬ ‫ביום זה? הלא ישליכוהו בו‪-‬ברגע החוצה‬ ‫תדיר בלכתו ברחוב החלו לשוטט בבלי‪-‬‬ ‫ואם כדבריך‪ ,‬שלא הגעת למדרגה זו‬ ‫מקהל הסקרנים שהקיפו‪ ,‬וחמק לו לבית‬ ‫כמכניס צלם בהיכל!‬ ‫דעת וחשבון‪ ,‬עד שנעשה לו מר למתוק‬ ‫לאהוב יהודים שכאלו – מי יודע אם יצאתי‬ ‫הוריו שלא האמינו למראה עיניהם‪.‬‬ ‫הוא חש עינים נעוצות בו‪ ,‬וכאשר‬ ‫ומתוק למר‪ .‬הוא הלך שולל בעקבות מרעיו‬ ‫ידי חובתי ממך בתקיעת שופר בשנים‬ ‫חלפו כמה ימים עד שנראה פרצופו של‬ ‫נשא את עיניו‪ ,‬תקף רעד את גופו וסרגל‬ ‫הנלוזים‪ ,‬עד שנטה מדרך התורה המסורה‬ ‫ועזב את בית המדרש לחלוטין‪ ,‬על כל‬ ‫עברו‪”...‬‬ ‫שלמה בשנית בבית המדרש‪ .‬רגוע היה‬ ‫המדידה נשמט מידיו‪.‬‬ ‫המשתמע מכך‪.‬‬ ‫כי תקיעת שופר ענינה הוא לעורר רחמים‬ ‫יותר‪ ,‬והסכים לענות לשאלות החסידים‪.‬‬ ‫שני יהודים עבדקנים עמדו מולו‬ ‫לבית הוריו לא שב‪ .‬אורח החיים שנסחף‬ ‫ורצון לפני השם יתברך על בניו האהובים‬ ‫הוא תיאר באזניהם את ירידתו הרוחנית‬ ‫מעוטפים בטליתותיהם‪ ,‬ובהו בו בזעזוע‪.‬‬ ‫אליו‪ ,‬מנוגד היה בתכלית לטהרת ביתם‪,‬‬ ‫– הסביר האדמו”ר רבי אברהם מנחם‬ ‫וכיצד יצא לתרבות רעה עד שנטש את הכל‬ ‫הזהו שלמה?!‬ ‫“ראש השנה היום‪ ”...‬פתח המבוגר שבהם‬ ‫והוא נאלץ למצוא לעצמו מקום מגורים‬ ‫מאלכסנדר זצ”ל בעל ‘אמרי מנחם’‪.‬‬ ‫מאחורי גוו לטובת העולם הגויי‪ .‬שם – בטוח‬ ‫כשהתאושש מהתדהמה‪.‬‬ ‫וממון למחייה‪.‬‬ ‫ועל ידי אהבת ישראל – כאשר אוהב כל‬ ‫היה שימצא אנשים שוחרי קדמה ואוהבי‬ ‫“יודע אני”‪ ,‬השיב שלמה בשפל קול‪.‬‬ ‫מקצוע לא היה בידיו של בחור החמד‬ ‫יהודי ויהודי מישראל‪ ,‬בשל העובדה שהוא‬ ‫תרבות שיעריכוהו ויקרבוהו‪ ,‬ובקרבם יטפס‬ ‫“הרבי ציווה לקרוא לך‪ .‬עד שלא תבוא‬ ‫שלפני שעברה עליו רוח רעה ניצל את ימיו‬ ‫בנו של הבורא‪ ,‬מעורר הוא את רחמי האב‬ ‫לפסגות נישאות מעבר לחומות היהדות‬ ‫החשוכה וימצה את הנאות העולם הזה‪.‬‬ ‫לבית המדרש – לא יתקעו בשופר‪ ,‬אמר‬ ‫הטובים ללימוד התורה‪ .‬בשל כך הוא נאלץ‬ ‫על הבנים‪.‬‬ ‫אלא שהמציאות טפחה על פניו מהר מן‬ ‫נחרצות‪ .‬כל החסידים ממתינים לך‪,‬‬ ‫לחזר אחר בעל מלאכה שיסכים לקבלו‬ ‫הקשיבו לקול שופר‬ ‫הצפוי‪.‬‬ ‫מבקשים אנו שתואיל בטובך לבוא עמנו”‪,‬‬ ‫לעבודה תחתיו‪.‬‬ ‫ולאור המעשה המרטיט הבא‪ ,‬יתבארו‬ ‫חבריו הנלוזים שנדמו לו כאוהביו בשעה‬ ‫הפצירו בו‪.‬‬ ‫לעבודה ראויה לשמה לא היה לו סיכוי‬ ‫דברי בעל ‘ישמח ישראל’ מאלכסנדר‪,‬‬ ‫מקצת שבחו‬ ‫שישב בבית המדרש‪ ,‬הפנו‬ ‫בתפילות הימים הנוראים מרבים בשבחי‬ ‫הבורא‪ ,‬ואומרים פיוטים בהם מפארים‬ ‫תפילה‬ ‫לו עורף כאשר התפתה‬ ‫“ילד‬ ‫הרעה‪.‬‬ ‫לעצתם‬ ‫ומעריצים את שמו הגדול של הבורא יתברך‪.‬‬ ‫מנהג זה מוקשה מדברי חכמינו‪ ,‬שאמרו‬ ‫פנינים ומרגליות בעניני‬ ‫תפנוקים‪ ,‬טוב לו שיתחנך‬ ‫מעט‪ ”...‬הפטירו אחריו‪,‬‬ ‫(ברכות לג‪ :‬מגילה כה‪ ).‬שאסור לאדם להרבות‬ ‫עבודה שבלב זו תפילה‬ ‫והותירוהו לרעוב ללחם‬ ‫בשבחו של מקום יותר מנוסח התפילה שתיקנו‬ ‫ולישן ברחובות‪.‬‬ ‫אנשי כנסת הגדולה‪ ,‬מפני שאין גבול לשבחי‬ ‫גם הכפריים שבנגרייה‪,‬‬ ‫יחד שבטי ישראל‬ ‫התפילה ביום הדין‬ ‫הבורא‪ ,‬וכאשר מסיים המרבה בשבחים שאינם‬ ‫אותם ראה כעומדים ברום‬ ‫מנוסח התפילה על דעת עצמו להתפלל‪ ,‬נראה‬ ‫וכאן המקום להביא את דברי המשגיח הגאון‬ ‫המעלה‪ ,‬לא קבלוהו כאחד‬ ‫כמי שכילה את כל שבחי הבורא שאין להם סוף‪,‬‬ ‫רבי יחזקאל לוינשטיין זצ”ל בפירוש המילים ‘כי‬ ‫למשפטיך עמדו היום‬ ‫משלהם‪.‬‬ ‫והרי זה כמחרף ומגדף חלילה‪.‬‬ ‫הכל עבדיך’‪ ,‬המלמדות אותנו על הדרך שיש‬ ‫דבר פלא הוא שבכל התורה כולה לא נזכר‬ ‫למראית עין דיברו עמו‬ ‫וכל השבחים שיכול אדם להעלות על דעתו‪,‬‬ ‫להתייצב למשפט לפני הבורא באחדות עם כלל‬ ‫שראש השנה הוא יום הדין‪ ,‬אלא ‘יום הזיכרון’‬ ‫כשוה‪ ,‬אך מאחורי גבו‬ ‫דומים למלך שהיו לו אלפי אלפים דינרי זהב‪,‬‬ ‫ישראל; ‘כי הכל עבדיך’‪.‬‬ ‫ו’יום תרועה’ בלבד‪ .‬ולא נתפרשו מהותם של‬ ‫היו לועגים לו‪ ,‬ליהודי‬ ‫ומקלסים אותו בדינרי כסף שאין זה שבח עבורו‬ ‫שכן דרשו בספרים (שם משמואל שמיני תרע”ה‬ ‫זיכרון ותרועה אלו‪ ,‬אלא בדברי חז”ל‪.‬‬ ‫המתחפש לגוי‪ ,‬ולא פעם‪,‬‬ ‫אלא גנאי‪.‬‬ ‫ד”ה ואל בני ישראל) מדברי הכתוב (דברים לג ה)‬ ‫המקום היחיד בספרי הקודש שבו נרמז‬ ‫כאשר התפרצה שנאתם‬ ‫תשובה לשאלה זו כתב המגיד רבי יעקב‬ ‫‘ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי‬ ‫המשפט בראש השנה הוא בשירי דוד המלך‬ ‫הכבושה – שנאת עשו‬ ‫ישראל מקרמניץ בפירושו ‘שבט מישראל’‬ ‫ישראל’‪ ,‬שהמלכת הקדוש ברוך הוא על ישראל‬ ‫שאמר (תהלים פא ד) ‘תקעו בחודש שופר בכסה‬ ‫ליעקב‪ ,‬חשפו את תעובם‬ ‫לספר תהלים (לג א)‪ ,‬והסביר כי חשש זה קיים‬ ‫היא על ידי התאחדות ישראל‪.‬‬ ‫ליום חגנו‪ ,‬כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי‬ ‫כלפיו והתאנו לו‪.‬‬ ‫רק בכל ימות השנה‪ ,‬בהם נסתר כבוד ה’‬ ‫וכך דרשו חכמינו בספרי‪“ :‬כשישראל שווים‬ ‫יעקב’‪.‬‬ ‫ובליל ראש השנה – “לא‬ ‫מהעולם והשגחתו אינה גלויה‪.‬‬ ‫בעצה אחת מלמטה – שמו הגדול משתבח‬ ‫טעם הדבר הוא בחסדי הבורא עלינו להסתיר‬ ‫ידעתי אפילו את התאריך”‪,‬‬ ‫והרי זה דומה לאדם המשבח את חברו שלא‬ ‫מלמעלה‪ .‬אימתי? ‘בהתאסף ראשי עם יחד‬ ‫את יום הדין בתורה‪ ,‬על מנת שלא ידע המקטרג‬ ‫אמר שלמה‪“ ,‬אך בשכבי על‬ ‫בפניו‪ ,‬שעל כך אמרו חכמים (עירובין יח‪ ):‬שדרך‬ ‫שבטי ישראל’ – כשהם עשויים אגודה אחת ולא‬ ‫מתי הוא יום הדין‪ ,‬וכך יקבל את תשובתנו‬ ‫משכבי נדדה שנתי מעיני‪,‬‬ ‫ארץ הוא לומר את כל שבחו‪ ,‬אך אין דרך ארץ‬ ‫כשהם עשוים אגודות אגודות”‪.‬‬ ‫במידת הרחמים‪ ,‬וניכתב לחיים טובים‪.‬‬ ‫ובעודי מתהפך מצד לצד‪,‬‬ ‫לומר את כל שבחו בפני חברו‪ ,‬מפני שנראה‬ ‫וזו היא כוונת דברי הזוהר הקדוש (ח”ב מד‪):‬‬ ‫וכן אמרו בזוהר הקדוש (ח”ג ערה‪ ,).‬שהירח‬ ‫נגלתה לנגד עיני דמותו של‬ ‫כמחניף לו‪ ,‬אלא יאמר רק מקצת משבחו‪.‬‬ ‫על הפסוק (מלכים ב’ ד יג) ‘בתוך עמי אנכי ישבת’‪,‬‬ ‫מתכסה בראש השנה מפני שבהגיע ראש השנה‬ ‫הרבי‪...‬‬ ‫וכיוון שכן‪ ,‬אין להאריך בשבחו של הקדוש‬ ‫שבראש השנה על האדם להיכלל עם הציבור‬ ‫בא השטן לקטרג לפני הקדוש ברוך הוא על‬ ‫בהלה אחזתני‪ ,‬ובשרי‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬מפני שהרי זה בבחינת ‘שלא בפניו’‬ ‫ולא לפרוש ממנו‪ ,‬על מנת לזכות בדין‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ואומר לו הבורא יתברך להביא עדים‬ ‫סמר‪.‬‬ ‫שדרך ארץ הוא באדם לומר את כל שבחו‪,‬‬ ‫וכן כתב המקובל הקדוש רבנו נתן נטע שפירא‬ ‫על חטאיהם‪ .‬כאשר הולך השטן להביא את‬ ‫ובחלום‪-‬הקיץ זה‪ ,‬שומע‬ ‫ועלול הדבר להראות כאילו סיימו לומר שבחו‬ ‫מקראקא זיע”א בספרו ‘מגלה עמוקות’ (פר’ ויצא‬ ‫השמש והירח שיעידו על פשעי ישראל‪ ,‬מתכסה‬ ‫אני את קולו אומר לי‪‘ :‬ראש‬ ‫של מקום‪.‬‬ ‫ד”ה והנה באר)‪ ,‬שתבת ‘ציבור’ עולה בגימטריא‬ ‫הירח ונעלם‪.‬‬ ‫השנה היום! מחכה אני לך‬ ‫אבל בימים הנוראים בהם יושב הבורא‬ ‫כמניין ‘רחמים’‪ ,‬לרמוז על הרחמים המתעוררים‬ ‫אמנם‪ ,‬פסוק נוסף מצאנו בספר תהלים הרומז‬ ‫למחר בבית המדרש! יהודי‬ ‫יתברך על כס מלכותו ודן את כל באי עולם‪,‬‬ ‫באופן ברור ליום הדין‪ ,‬והוא הפסוק (תהלים קיט‬ ‫אתה‪ ,‬ועליך לבוא לתפילה‬ ‫על ידי אחדות הציבור‪.‬‬ ‫והשגחתו מתגלה על כל הברואים‪ ,‬וכלשונו‬ ‫גם הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק הכהן מקוריץ‬ ‫צא) ‘למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך’‪.‬‬ ‫ולתקיעת שופר‪’...‬‬ ‫של רש”י הקדוש (ברכות יב‪ :‬ד”ה המלך הקדוש)‪,‬‬ ‫זי”ע דרש בספרו ‘ברית כהונת עולם’ (מאמר אילו‬ ‫והצביע הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ”ל‬ ‫מחזה‬ ‫את‬ ‫הסטתי‬ ‫“שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את‬ ‫של יצחק פ”ד)‪ ,‬שבהתחבר כל ישראל כאיש אחד‪,‬‬ ‫על דברי הזוהר הקדוש (ח”א לב‪ ,):‬שבכל מקום‬ ‫ממחשבתי‪,‬‬ ‫הבעותים‬ ‫העולם”‪ ,‬הרי הם בבחינת ‘בפניו’‪ ,‬שבה דרך‬ ‫לא תשוב ריקם תפילת ה’ציבור’ שהיא ראשי‬ ‫שנאמר בתורה ‘היום’ ‪ -‬רמז הוא לראש השנה‪,‬‬ ‫ונרדמתי‪ .‬אך כאשר קמתי‬ ‫ארץ היא באדם לומר רק ‘מקצת שבחו’‪ ,‬ואף‬ ‫תבות צדיקים בינונים ורשעים‪.‬‬ ‫אם כן גם ‘למשפטיך עמדו היום’ הינו בראש‬ ‫בבוקר שבו אלי סיוטי‬ ‫אם יאריכו ויוסיפו על השבחים שתיקנו אנשי‬ ‫השנה שהוא יום המשפט‪ .‬ועוד הוסיף רמז‬ ‫כנסת הגדולה לא יראה הדבר כביכול כילו לומר‬ ‫ברב עם הדרת מלך‬ ‫לדבר שפסוק זה עולה בגימטריא ‘ראש השנה’‪.‬‬ ‫הלילה ולא עזבוני‪.‬‬ ‫מעלה נוספת יש בתפילה בציבור‪ ,‬שכוח‬ ‫הרהרתי בשפלות מצבי‪:‬‬ ‫את שבחיו‪ ,‬ועל כן התירו להרבות בדברי שבח‬ ‫וכדמות ראיה לדבר‪ ,‬מצאנו לחכמינו הקדושים‬ ‫היכן הייתי בעבר והיכן אני‬ ‫וקילוס בימים אלו‪.‬‬ ‫הציבור בהתאספותו ברב עם הדרת מלך יפה‬ ‫שדרשו בפסיקתא רבתי (פ’ מ) פסוק זה על‬ ‫להתעוררות בתפילה‪ ,‬ובפרט כאשר מתפלל‬ ‫היום?! התפתיתי ללכת אחר‬ ‫ויש לציין שמצאנו לחכמינו שיחסו בחינה של‬ ‫דינו של אדם הראשון שאירע בראש השנה‪.‬‬ ‫בארות נשברים ולא מצאתי‬ ‫‘בפניו’ כלפי הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואמרו (ב”ר לב‬ ‫האדם במחיצת רבותיו וחבריו ובהנהגות‬ ‫כיוון שבראש השנה נברא האדם הראשון‪ ,‬ובו‬ ‫ובנוסחאות שרגיל הוא אליהן מימי נעוריו‪ ,‬נקל‬ ‫מאומה‪...‬‬ ‫ג)‪ :‬מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר‬ ‫ביום חטא ונידון כמו שאמרו חכמינו במסכת‬ ‫לו להתעורר בתפילה‪.‬‬ ‫בכוח התגברתי על‬ ‫והיה העולם בפניו‪ ,‬שנאמר (תהלים סו ג)‪‘ :‬אמרו‬ ‫סנהדרין (לח‪.):‬‬ ‫וסיפר כ”ק אדמו”ר רבי דוד אביחצירא‬ ‫הטורדניים‪,‬‬ ‫ההרהורים‬ ‫לאלהים מה נורא מעשיך’‪ ,‬שלא בפניו אומר (שם‬ ‫וכך דרשו את הפסוקים שאמר דוד המלך‬ ‫שליט”א על אחד מתלמידי ישיבת סלבודקא‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא (תהלים שם פט‪-‬צ)‪‘ :‬לעולם‬ ‫ויצאתי למקום עבודתי‪.‬‬ ‫קלו א) ‘הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו’‪.‬‬ ‫באמצעות העבודה הקשה‬ ‫שהתגורר בעירה קטנה בליטא‪ ,‬בה לא נמצא מי‬ ‫ה’ דברך נצב בשמים’‪ ,‬לעולם‪ ,‬אף בעת המשפט‪,‬‬ ‫פלטרין של מלך‬ ‫שידע לתקוע בשופר מלבדו‪.‬‬ ‫דן אתה אותנו במידת הרחמים הרמוזה בשם‬ ‫אתפטר מהם‪ ,‬חשבתי‪.‬‬ ‫לאור דברים אלו הוסיף כ”ק אדמו”ר רבי דוד‬ ‫עז היה חפצו של אותו תלמיד לעשות את‬ ‫הוי”ה‪.‬‬ ‫אך גם בנגרייה אפפוני‬ ‫אביחצירא שליט”א לומר‪ ,‬שגם בארץ ישראל‬ ‫הימים הנוראים בהיכל הישיבה ולהתעלות‬ ‫‘לדר ודר אמונתך כוננת ארץ ותעמד’ – כבר‬ ‫ולא‬ ‫חרטה‪,‬‬ ‫הרהורי‬ ‫מותר להרבות בשבחו של מקום אף במה שלא‬ ‫במחיצת רבותיו וחבריו‪ ,‬אך לא יכול היה‬ ‫בראשית הבריאה דן הבורא יתברך את האדם‬ ‫הצלחתי לעבוד כלל‪.‬‬ ‫תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר‪ .‬כיוון שהנמצא‬ ‫להותיר את תושבי העיירה בלא בעל תוקע‬ ‫הראשון במידת הרחמים‪.‬‬ ‫במוחי צפו קטעי תפילה‬ ‫בארץ ישראל הרי זה בבחינת ‘בפניו’‪ ,‬כמו‬ ‫לראש השנה‪ ,‬והועיד את השאלה לפתחו של‬ ‫‘למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך’ – וכך‬ ‫ורגעי התעוררות מן הימים‬ ‫שנאמר (דברים יא יב) ‘ארץ אשר ה’ אלהיך דורש‬ ‫רבו הגאון הצדיק רבי נתן צבי פינקל‪‘ ,‬הסבא‬ ‫עתיד אתה לדון את בניו ביום הדין במידת‬ ‫הנוראים והטובים‪ ,‬עת‬ ‫אותה תמיד עיני ה’ אלהיך בה’‪.‬‬ ‫מסלבודקא’ זצ”ל‪.‬‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫נמניתי על בני העלייה‬ ‫ואם כן אף אם יוסיף על השבחים‪ ,‬עדיין אין‬ ‫תמה ה’סבא’‪“ :‬היעלה על הדעת להשאיר את‬ ‫וכך אמרו גם במדרש (ויק”ר כט א)‪“ :‬אמר‬ ‫ומאום לא חסר לי‪ .‬בכל‬ ‫זה נראה כמי שכילה לומר את שבחי אדונו‪,‬‬ ‫בני העיירה בלא תקיעת שופר בראש השנה?!”‬ ‫הקדוש ברוך הוא לאדם‪ :‬זה סימן לבניך; כשם‬ ‫אשר שלחתי ידי באותו‬ ‫אלא ‘מקצת שבחו’‪.‬‬ ‫הבין התלמיד את הרמז‪ ,‬ונסע לביתו לתקוע‬ ‫שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס‪ ,‬כך‬ ‫בוקר – נכשלתי‪ .‬כפיסי‬ ‫וכך באר הרב הקדוש רבי משה מאיהעל זי”ע‬ ‫לתושבי העיירה בראש השנה‪ ,‬וכחלוף ימי החג‬ ‫עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין‬ ‫העץ הושחתו וכלי העבודה‬ ‫בספרו ‘ישמח משה’ (פר’ בשלח ד”ה ובני ישראל‬ ‫שב לישיבה לעשות בה את היום הקדוש‪.‬‬ ‫לפני בדימוס‪ ,‬אימתי? ‘בחדש השביעי באחד‬ ‫התקהו‪ ,‬עד שעוררתי את‬ ‫הלכו) את הטעם למה שאמרו חכמינו (מגילה יד‪,).‬‬ ‫לפליאתו הבחין כי ה’סבא’ מתייחס אליו‬ ‫לחדש’” (ויקרא כג כד)‪.‬‬ ‫זעמו של המנהל שהמטיר‬ ‫שעד כניסת ישראל לארץ הקודש בימי יהושע‬ ‫בקרירות‪ ,‬ואינו מאיר לו פנים כתמיד‪.‬‬ ‫ומחובתנו לדעת שאין לנו כל השגה בחטאו‬ ‫על ראשי קיתון של גידופים‬ ‫בן‪-‬נון יכולים היו לומר שירה לבורא אף בחוץ‬ ‫קלט התלמיד כי יש קשר בין רחוקו מרבו‬ ‫של אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקדוש‬ ‫וקללות כמיטב המסורת‬ ‫לארץ‪ ,‬ומשעה שבאו ישראל לארץ שוב אין‬ ‫לנסיעתו לביתו לראש השנה‪ ,‬אך לא הבין מדוע‪,‬‬ ‫ברוך הוא בעצמו‪.‬‬ ‫האוקראינית המגושמת‪.‬‬ ‫שירה נאמרת אלא בארץ ישראל‪ ,‬מפני שרק‬ ‫הן בהוראת רבו עשה זאת!‬ ‫והיה הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע אומר‬ ‫ברגע שלאחר מכן נכנסו‬ ‫מאותה שעה שנכנסו ישראל לארץ‪ ,‬התגברה‬ ‫את קובלנתו שטח באוזני ה’סבא’‪ :‬מה חטאי‬ ‫במתק לשונו על דברי המקובלים (מדרש תלפיות‬ ‫שליחי הרבי‪ ,‬ואמרו לי כי‬ ‫בה השראת השכינה יתר על כל העולם‪ ,‬ונהיתה‬ ‫ומה פשעי? בהוראת הרבי נהגתי כך‪...‬‬ ‫ענף אדה”ר‪ ,‬אוה”ח ויקרא יט כו) שעתיד היה האדם‬ ‫הרבי ממתין לי לתקיעות‪...‬‬ ‫בבחינת ‘בפניו’‪.‬‬ ‫נעץ בו ה’סבא’ את עיניו הפקחיות ואמר לו‪:‬‬ ‫הראשון לאכול מעץ הדעת במצוות הבורא‬ ‫באותו רגע הסתחרר‬ ‫ובדרך זו אמרו במדרש תנחומא (בא ה)‪ ,‬שעד‬ ‫“אכן נהגת כשורה כאשר נסעת לביתך להוציא‬ ‫יתברך בליל השבת‪“ :‬מי יתן ונזכה לעמוד‬ ‫ראשי‪ ,‬וברכי פקו‪.‬‬ ‫שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות‬ ‫את הרבים ידי חובת תקיעת שופר‪ ,‬אך בטוחני‬ ‫בתפילה ביום הכיפורים באותה הכנה וכוונה‬ ‫לא חלום היה זה כי אם‬ ‫כשרות לנבואה והיו הנביאים מתנבאים אף‬ ‫שאם היתה ההתעלות בימים הנוראים במחיצת‬ ‫שהכין אדם הראשון את עצמו לאכול מפרי עץ‬ ‫מציאות‪ .‬משמים הושיטו לי‬ ‫בחוצה לארץ‪ ,‬ומשנבחרה ארץ ישראל אין‬ ‫בני הישיבה חשובה לך מעט יותר – היית מוצא‬ ‫הדעת בליל שבת‪”...‬‬ ‫את החבל‪ ,‬ועלי רק לאחוז‬ ‫השכינה שורה אלא על מי ששרתה תחילה‬ ‫מחליף שימלא את מקומך בעירה‪ ,‬ונותר עמנו‬ ‫אלא שהצליח מעשה שטן וקדם ואכל ממנו‬ ‫בו‪ .‬עתה עלי להחליט אם‬ ‫בארץ ישראל (מו”ק כה‪.).‬‬ ‫בישיבה‪”...‬‬ ‫בערב שבת בעוד שהיה אסור עליו‪.‬‬ ‫לעשות את הצעד חזרה או‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫שבת קודש‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫לא‪ ,‬ומלחמה עזה נטשה בקרבי‪.‬‬ ‫לא היה בידו לעשות מאום‪.‬‬ ‫לאחד מבחירי תלמידי הישיבה‪ ,‬למדן‬ ‫השם‪.‬‬ ‫לא בקלות ויתר הסטרא‪-‬אחרא‪ .‬את מיטב כוחותיו הטיל‬ ‫ויהי בדרכו‪ ,‬פגש לפתע את המלמד‬ ‫וחריף ובעל יחוס מכובד‪.‬‬ ‫לימים כשגדלה המשפחה והכנסותיו‬ ‫למערכה‪ ,‬אך הוא נכשל מול קריאת הרבי‪.‬‬ ‫ושח בפניו על כך‪.‬‬ ‫נענה הרב מטשעבין‪“ :‬למדנות ויחוס‬ ‫לא הספיקו כדי פרנסה‪ ,‬שקל ר’‬ ‫אם הרבי קורא – מוכרחים לבוא!‬ ‫אמר לו המלמד‪ :‬אתה גרמת לך‬ ‫הם מעלות נכבדות‪ ,‬אך העיקר שעליך‬ ‫לייבל להקדיש יותר זמן לעסקים אך‬ ‫דעו לכם”‪ ,‬סיים שלמה את סיפורו כשדמעות בעיניו‪,‬‬ ‫זאת‪ ,‬בכך שהפצרת בי ללמדך שיחת‬ ‫לבדוק הוא – מידות טובות!”‬ ‫לא הרהיב לעשות מאומה על דעת‬ ‫“אם הרבי קורא – מוכרחים לבוא!”‬ ‫עופות‪ ,‬ולולא שהיית מבין צפצפום‬ ‫והוסיף הרב מטשעבין רמז לדבר‬ ‫עצמו‪ .‬בינתיים נתבקש ה’שפת אמת’‬ ‫ויש לנו לשים לליבנו‪ :‬אם כאשר הרבי קורא ‘מוכרחים‬ ‫לא היית מת‪.‬‬ ‫במליצה מלשון הכתוב (דברים כב טז)‬ ‫לישיבה של מעלה ובנו הרב הקדוש‬ ‫לבוא’ – מה נאמר ומה נדבר כאשר הקדוש ברוך הוא‬ ‫שכן הנזק והצער שהיו נגרמים לך היו‬ ‫‘את בתי נתתי לאיש הזה’‪“ :‬הדבר‬ ‫ה’אמרי אמת’ זיע”א הנהיג את עדת‬ ‫בכבודו ובעצמו ממתין לשובנו וקורא לנו ‘שובו בנים‬ ‫מכפרים עליך‪ ,‬והיית ניצול ממוות‪.‬‬ ‫הראשון שיש לברר עליו בשידוך –‬ ‫חסידי גור‪.‬‬ ‫שובבים’?!‬ ‫בשל ידיעתך הרבה‪ ,‬מוכרח אתה‬ ‫הוא שיהא החתן בגדר ‘איש’‪ ,‬וביידיש‪:‬‬ ‫ר’ לייבל הזדרז ונכנס כבר בימים‬ ‫כי הבורא יתברך לעולם אינו מתייאש‪ .‬יושב ומצפה‬ ‫זאל זיין א מענטש‪‘( ”...‬שר התורה’ עמ’‬ ‫הראשונים לשאול את הרבי‪ ,‬האם‬ ‫מתי ישובו בניו האהובים‪ ,‬ומתי יפתחו לו פתח כחודה‬ ‫למות‪”...‬‬ ‫כן סיים בעל ‘חידושי הרי”מ’ ואמר‬ ‫‪)329‬‬ ‫בשל חוסר ברירה יוסיף עוד שעות‬ ‫של מחט‪.‬‬ ‫וכן ספרו על הגאון רבי יואב יהושע‬ ‫למסחר‪ .‬באורך רוח הקשיב הרבי‬ ‫מושיט הוא את ידו לפושעים וימינו פשוטה לקבל‬ ‫לרבנית‪“ :‬לא תמיד כדאי לדעת הכל‪...‬‬ ‫על הפסוק (דברים כד ה) ‘נקי יהיה‬ ‫וינגרטן זצ”ל מקינצק‪ ,‬בעל ה’חלקת‬ ‫לשאלה והגיב בקיצור‪ :‬אך במה‬ ‫שבים‪ ,‬כי ‘עד יום מותו’ של האדם ‘תחכה לו לתשובה‬ ‫יואב’‪ ,‬כי כאשר חיפש חתן לבתו‪ ,‬חקר‬ ‫אשמה הגמרא’? ‪ ...‬יצא אותו חסיד‬ ‫להנטותו לתחייה’‪.‬‬ ‫לביתו’ הביא בספר ‘שה לבית’‪ :‬סיפר‬ ‫ובירר האם עדין‪-‬נפש ובעל מידות‬ ‫מעל פניו ותשובתו בידו‪.‬‬ ‫עבד שרבו מצפה לו‬ ‫לי אחד בשם הרב הקדוש בעל ‘אמרי‬ ‫טובות הוא הבחור המוצע‪ ,‬ולא שאל‬ ‫על הפסוקים‪‘ :‬כי יקח איש אישה ובא‬ ‫שני הסיפורים שהבאנו – מרגשים ומרטיטים ביותר‪,‬‬ ‫אמת’ מגור זיע”א‪ ,‬שבעניני שידוכין‬ ‫אודות למדנותו וידיעותיו‪.‬‬ ‫אליה ושנאה‪ .‬ושם לה עלילות דברים‬ ‫ושניהם מלמדים אותנו על אהבת ישראל העמוקה‬ ‫כשמציעים לאדם שידוך לבנו יש‬ ‫כאשר תמהו באוזניו‪ ,‬כיצד מי שנחשב‬ ‫והוציא עליה שם רע ואמר את האישה‬ ‫המפעמת בליבם של הצדיקים ועל ענינה לתקיעת שופר‪,‬‬ ‫לבדוק שלשה דברים‪.‬‬ ‫לגאונה של פולין אינו בודק את‬ ‫הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי‬ ‫אולם יתר הוא המעשה השני ברבי אשר מסטולין על‬ ‫הראשון הוא הקרן‪ ,‬דהיינו מהות‬ ‫מדת ידיעת התורה של הבחור ואת‬ ‫לה בתולים‪ .‬ולקח אבי הנער ואמה‬ ‫המעשה הראשון‪ ,‬ומלמדנו עד היכן הדברים מגיעים – עד‬ ‫המשודכת בעצמה‪ .‬השני הוא נדן‪,‬‬ ‫חריפותו‪ ,‬ענה‪:‬‬ ‫והוציאו את בתולי הנער אל זקני העיר‬ ‫שלא חש הצדיק לטרחא דציבורא ולחסידים הממתינים‪,‬‬ ‫דהיינו עניני ממונות כמה נותנים‬ ‫“להשלים את ידיעת התורה‪ ,‬יוכל‬ ‫השערה’ (דברים כב יג‪-‬טו)‪ ,‬פרש רבנו‬ ‫להכנות הרבות ולסודות העליונים‪ ,‬ועיכב את תקיעת‬ ‫עבורה‪ .‬והשלישי הוא ענין יחוס‬ ‫החתן גם לאחר נישואיו‪ ,‬אבל המידות‬ ‫ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א בתוכחת‬ ‫השופר מפני נשמתו האובדת של יהודי אחד נידח!‬ ‫המשפחה‪ ,‬שהוא גם כן מעלה חשובה‪.‬‬ ‫הטובות ‪ -‬עליהן להיות מוטבעות‬ ‫מוסר על האומרים שאין להם פרנסה‬ ‫ננסה לתאר לעצמנו את הרגעים הנעלים שבין קריאת‬ ‫ואמר על זה רמז נאה‪ ,‬שיש הבדל‬ ‫התורה לתקיעת שופר בבית המדרש שבסטולין‪.‬‬ ‫בנפשו מקטנות‪ ,‬ואם לא זכה להן‪ ,‬אין‬ ‫בשל היותם עוסקים בתורה‪:‬‬ ‫בין שלשת הענינים הנ”ל במדת‬ ‫לקוות שישנה את טבעו בבגרותו‪”...‬‬ ‫“דברה תורה כנגד בני אדם גם בני‬ ‫מלך מלכי המלכים יושב על כיסא דין וספרי חיים‬ ‫חשיבותם‪ ,‬ומרומז באות הראשונה‬ ‫וספרי מתים פתוחים לפניו‪ .‬הקהל כולו עומד בציפייה‬ ‫(‘זכרון שלמה’ עמ’ תנח)‬ ‫איש אשר חוזרים פניהם מן התורה‪,‬‬ ‫של כל אחד‪ :‬קרן‪ ,‬התחלתו באות‬ ‫דרוכה לצאת הרבי‪ ,‬מטהרים את נפשם ומזככים את‬ ‫ק’ העולה בגימטריא מאה‪ ,‬כי מהות‬ ‫נקי‪ :‬נדן – קרן – יחוס‬ ‫כאמרם כי היום קצר למה שצריך‬ ‫נשמתם ומתכוננים בסילודין למצווה הגדולה‪ ,‬אך הצדיק‪,‬‬ ‫פעם אחת הוצע עבור הגאון הקדוש‬ ‫להשתדל על המחיה‪ ,‬ועליהם אמר‬ ‫ברוחב כתפיו מורה להמתין‪.‬‬ ‫הקרן בעצמה צריך להיות טוב במאה‬ ‫הכתוב ‘כי יקח איש אשה’ זאת התורה‬ ‫בעל החידושי הרי”ם מגור זיע”א‬ ‫וכשם שממתינים בבית דין של מטה‪ ,‬כך ממתינים בבית‬ ‫אחוזים‪ .‬ומאידך נדן התחלתו באות נ’‪,‬‬ ‫שידוך אחד לא היה לפי כבודו‪ ,‬אך‬ ‫המארסה‪‘ .‬ובא אליה’ שכבר זרחה‬ ‫דין של מעלה‪.‬‬ ‫העולה בגימטריא חמשים‪ ,‬כי בענין‬ ‫הוא ניאות להצעה‪.‬‬ ‫עליהם אורה של תורה בהר סיני‬ ‫ימתינו המלאכים הנחפזים בחיל ורעדה‪ ,‬ימתינו מליצי‬ ‫זה די בחמשים אחוז‪.‬‬ ‫אמרה הרבנית כי המחותנים אינם‬ ‫וקבלו הלוחות‪‘ .‬ושנאה’‪ ,‬פרוש‪ ,‬שאין‬ ‫היושר בסנגורם על ישראל‪ ,‬ותמתין הפמליא של מעלה‬ ‫אבל יחוס התחלתו באות י’‪ ,‬העולה‬ ‫לפי כבודה‪ ,‬ועוד דברים מסגנון זה‬ ‫לבם חפץ לתת לה עונתה כמשפט‪.‬‬ ‫כולה לנשמה יהודית שנדחה מצור מחצבתה‪ .‬שמא תעלה‬ ‫בגימטריא עשרה‪ ,‬כי בפרט זה אין‬ ‫שנתוודעו לה אחרי בירורים‪.‬‬ ‫וכשבא מוכיח לדבר אליו למה תמאס‬ ‫משאול התחתיות שנפלה אליו‪...‬‬ ‫מתחשבים כל כך‪ ,‬רק כעשרה אחוז‪.‬‬ ‫ענה לה הרבי‪“ :‬לא טוב לדעת הכל’‪.‬‬ ‫אשת נעורים‪ ,‬משיב‪ ,‬כי אין התורה‬ ‫ואף שכבר נוכחנו לראות שדחו חכמינו את תקיעת‬ ‫השופר לחלוטין במקום שיש חשש שיחלל יהודי את‬ ‫לימוד בחיות והתלהבות‬ ‫ואספר לך מעשה‪ :‬פעם אחת היה‬ ‫זנה ומפרנסת והוא צריך למחיה‪,‬‬ ‫סיפר החסיד ר’ אברהם יצחק‪ ,‬משמשו‬ ‫מלמד צדיק בכפר אחד‪ ,‬ובכל לילה‬ ‫גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות‬ ‫השבת בשוגג‪ ,‬יש לתלות את הדבר‪ ,‬משום שבשבת‬ ‫למודה הגם כי יעסק בה אין נפתחין‬ ‫מתקיים טעם השופר שהוא לעורר ישנים משנתם‪ ,‬לדברי‬ ‫בקודש של הגאון הקדוש בעל ‘אבני‬ ‫היה יוצא מחדרו ומתבודד בחוצות‬ ‫כמה שעות‪.‬‬ ‫לו שערי פרנסה טובה‪ ,‬ואדרבא‬ ‫רבנו הרמב”ם‪ ,‬וגדול כוחה של השבת לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫נזר’ מסוכטשוב זיע”א‪ ,‬ששמע פעם‬ ‫ראה זאת בעל הבית והיה סקרן מאוד‬ ‫רואה כי כל האנשים שרחקוה ואינם‬ ‫כמו שאמרו חז”ל (שבת קיח‪“ :):‬כל המשמר שבת כהלכתו‪,‬‬ ‫אחת מפיו הקדוש‪ ,‬שאם החסידים‬ ‫לדעת מה מעשיו של המלמד באישון‬ ‫חושבים בה כל עקר בתיהם מלאים‬ ‫אפילו עובד עבודה זרה כדורו של אנוש – מוחלין לו”‪.‬‬ ‫שישנם בבית מדרשו הולכים עם‬ ‫כל טוב‪.‬‬ ‫ובאר הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי”ע‬ ‫מחשבות בטלים‪ ,‬כל שערה ושערה‬ ‫לילה‪.‬‬ ‫עמד והפציר במלמד זמן רב‪ ,‬עד שלא‬ ‫והוא אמרו ‘ושם לה עלילת דברים‬ ‫בספרו ‘קדושת לוי’ (פר’ כי תשא)‪ ,‬שכאשר יהודי עובר‬ ‫שבראשו נעשית לו כמו מחט ודוקרת‬ ‫היתה לו ברירה‪ ,‬וגילה לו כי הוא‬ ‫והוצא עליה שם רע’ באמרו ‘את‬ ‫עבירה הוא נפרד משורש החיים ופוגם בנשמתו‪ ,‬אבל‬ ‫את מוחו‪ ,‬ואם מתנהגים החסידים‬ ‫עוסק בשיחת עופות‪.‬‬ ‫האשה הזאת לקחתי’‪ ,‬פרוש‪ ,‬שאינו‬ ‫כשמגיעה קדושת השבת‪ ,‬מאיר הקדוש ברוך הוא הארה‬ ‫בביתם שלא כשורה‪ ,‬הוא חש בכך‬ ‫גדולה מהעולמות הגנוזים על נשמתו‪ ,‬ועל ידי כך יכולה‬ ‫ביקש בעל הבית ללמוד גם הוא‬ ‫כופר בלקוחיה‪ ,‬אלא שאומר ‘ואקרב‬ ‫תיכף בחדרו‪ ,‬כמו שמונח על ראשו‬ ‫אליה ולא מצאתי לה בתולים’‪ ,‬פרוש‪,‬‬ ‫היא לחזור לשרשה‪ .‬וכפי שאמרו חכמינו (ב”ר כב יג)‪,‬‬ ‫משא כבד‪.‬‬ ‫שיחת עופות‪ ,‬אך המלמד הסביר לו‬ ‫שאחרי שחטא קין פגש בו אדם הראשון ושאלו‪ :‬מה נעשה‬ ‫שאין זה דבר של מה בכך‪ ,‬ויש לעסוק‬ ‫לשון חזק‪ ,‬כי עוסקיה סביב יחנו‬ ‫לפעמים היה שולח אותו לבית‬ ‫לדפק על דלתי אחרים למצא טרף‪.‬‬ ‫בדינך? אמר קין‪ :‬עשיתי תשובה ונתפשרתי עם קוני‪.‬‬ ‫בסיגופים קשים על מנת כן‪.‬‬ ‫התחיל אדם הראשון לטפוח על פניו בצער‪ ,‬ואמר‪ :‬כך‬ ‫המדרש לעורר את החסידים שלא‬ ‫מודיע הכתוב כי הקדוש ברוך הוא‬ ‫בעל הבית היה בוער בסקרנות עד‬ ‫היא כוחה של תשובה! ואני לא הייתי יודע‪...‬‬ ‫ילכו בהלוך ושוב בטל‪ ,‬רק ישבו‬ ‫שהוא הנקרא אבי הנערה וכנסת‬ ‫שסבר וקיבל עליו את כל הסיגופים‪,‬‬ ‫מיד עמד אדם הראשון ואמר ‘מזמור שיר ליום השבת’‬ ‫עצמם ללמוד עם חיות הקדושה‪,‬‬ ‫ישראל יתבעו עלבונה של תורה לפני‬ ‫ואכן‪ ,‬לימדו המלמד שיחת עופות‪.‬‬ ‫(תהלים צב א)‪.‬‬ ‫ומאד הזהירם תמיד שהלימוד גמרא‬ ‫תיכף לאחר מכן‪ ,‬היה על המלמד‬ ‫בית דין הגדול‪ ,‬והוא אמרו ‘ולקח‬ ‫וטעם קריאתו של אדם הראשון ‘מזמור שיר ליום‬ ‫לא יהיה בישנוניות ובעצלות‪ ,‬אלא עם‬ ‫לעבור למקום אחר‪ ,‬ששם לא מכירים‬ ‫אבי הנער ואמה והוציאו את בתולי‬ ‫השבת’ בעת שהתפעל מכוחה של התשובה‪ ,‬הוא משום‬ ‫רצון והתלהבות‪ ,‬חיות רשפי אש‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬כיון שהיה צדיק נסתר‪.‬‬ ‫הנער’‪ ,‬רמז חזק ועליה והשגות רמות‬ ‫ששבת היא שרש התשובה‪ ,‬וביום קדוש זה שבה נשמת‬ ‫ופעם אמר‪ ,‬שכל הדחקות והצרות‬ ‫ביום מן הימים יצא בעל הבית למסע‪,‬‬ ‫ישגו באמצעותה ויתבעו עלבונה‬ ‫היהודי אל קדושתה המקורית ומזדככת‪ .‬כך רמז גם הרב‬ ‫שיש לישראל בכל העולם רח”ל‪,‬‬ ‫והגיע לבית מלון אחד בחצות הלילה‪.‬‬ ‫בבית דין כאמרו השערה‪ ,‬והוא מה‬ ‫הקדוש רבי חיים מטשרנוביץ זי”ע בספרו ‘סידורו של‬ ‫הוא מפני שלומדים בישנוניות‪ ,‬ואם‬ ‫בהיותו שם שמע שיחת עופות‪,‬‬ ‫שאמרו בזהר (ח”ג פ‪ ).‬כי עתיד הקדוש‬ ‫שבת’ (ח”א שורש א ענף ד עלה יא)‪ ,‬שתבת ‘שבת’ היא ראשי‬ ‫היו מצייתים לו ולומדים הגמרא עם‬ ‫ברוך הוא לתבע עלבונה של תורה‪,‬‬ ‫ומצפצופיהם נודע לו כי עומדת‬ ‫תבות ‘שבת בו תשוב’‪.‬‬ ‫חיות‪ ,‬היה הוא ערב בדבר שלא יחסר‬ ‫וכאמרם במשנה (אבות פ”ו מ”ב) אוי‬ ‫ולעניננו‪ ,‬גם כאשר נדחית תקיעת שופר מפני חשש‬ ‫לפרוץ שריפה גדולה בביתו‪.‬‬ ‫לשום ישראל פרנסה וכל טוב‪.‬‬ ‫תיכף ומיד מיהר לביתו והספיק‬ ‫להם לבריות מעלבונה של תורה”‪.‬‬ ‫חילול שבת‪ ,‬היא נדחית רק על סמך כוחה של השבת‬ ‫לעורר לתשובה במקום כוחו של השופר‪.‬‬ ‫על הפסוק (דברים כה יח) ‘אשר קרך‬ ‫להציל את רכושו מן האש‪.‬‬ ‫את בתי נתתי ל’איש’‬ ‫אין זה דבר פשוט לדחות את התקיעות המעוררות‬ ‫בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך‬ ‫כך אירע לו כמה וכמה פעמים שניצל‬ ‫מעשה באחד מתושבי שכונת ‘שערי‬ ‫לתשובה ומביאות לכפרה‪ ,‬ואף על פי כן נטל הצדיק‬ ‫ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים’‪ ,‬פירש‬ ‫מנזקים על ידי שיחת העופות‪.‬‬ ‫חסד’ בירושלים שבא לפני הגאון‬ ‫מסטולין על כתפיו את השלכות דחית תקיעת השופר‬ ‫הרב הקדוש רבי ברוך ממעז’יבוז’‬ ‫ויהי ביום אחד‪ ,‬שמע את העופות‬ ‫מטשעבין – רבי דב בעריש וידנפלד‬ ‫במשך זמן כה רב‪ ,‬בעבור יהודי אחד שתעה מדרך אבותיו‪,‬‬ ‫זיע”א‪ ,‬שאם אין לך זריזות לתורה‬ ‫מצפצפים כי בקרוב עומד הוא למות‬ ‫זצ”ל‪ ,‬להתייעץ עמו בנוגע לשידוך‬ ‫מגודל אהבת ישראל העצומה שפעמה בקרבו‪.‬‬ ‫ועבודה רק תמיד אתה עייף‪ ,‬סימן הוא‬ ‫בחצי ימיו‪.‬‬ ‫שהוצע לבתו‪.‬‬ ‫שלא ירא אלקים אתה‪...‬‬ ‫לא ידע האיש את נפשו מצער‪ ,‬שכן‬ ‫סיפר היהודי שהחתן המדובר נחשב‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬