ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — ראש השנה (2026-09-07)

מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א
ראש השנה
שבת קודש על התורה
אכסוף נועם שבת שלהבות קודש והגיונות חכמה
בקדושת השבת וסגולתה מפרשת השבוע
ברשות הרבים ,נבטל את כל עם ישראל ראש השנה שחל להיות יש לפרש עומק הדבר ש’מעקה’ עניינו ‘מלוך דמות דיוקנו של אביו
מן המצוה החביבה של תקיעת שופר?!
הן האריכו בזוהר הקדוש (ח”ג דף צט): בשבת על כל העולם’ ,בהקדם שסוד הבית והמעקה
הוא ראש השנה בו אנו מבקשים כי הקדוש
יום כ”ב באייר היה אצל הגאון רבי יצחק
שלמה אונגר זצ”ל יום מיוחד לשבח והודיה
לבאר את אפני התקיעות ופעולתן שמא יעבירנו ברוך הוא ימלוך על כל העולם ,וכפי שהגיד לבורא יתברך ,ביום זה ניצל מידי הרשעים
הנשגבת במרומים ,ובכוחן עובר הקדוש אין ערוך למעלת מצוות תקיעת שופר הגאון הקדוש ה’אביר יעקב’ זיע”א בספרו
ימח שמם .השחרור היה בהיותו במחנה
ברוך הוא מכיסא דין לכיסא רחמים. שנצטווינו עליה בתורה ,ועל ידה עולה ‘פתוחי חותם’ :וזהו שנאמר ‘כי תבנה בית
‘טרזינשטאט’ ,שם חלה כמו רבים בטיפוס
ובמקום אחר (ח”ג דף יח ).אמרו ,שאילולי זכרון ישראל לטובה לפני הבורא יתברך חדש’‘ ,תבנה בית’ גימטריא ‘זה ראש שנה’ עם
הבהרות ,חומו עלה עד שהתדרדר מצבו והוא
היתה מדת הדין מתמתקת במידת ביום הדין ,וזוכים ישראל לכל מיני הכולל‘ ,חדש גימטריא ‘זה כפר’ ,לרמוז דראש
חלה גם בדלקת קרום המוח.
הרחמים ,לא היה העולם יכול לסבול את השפעות טובות בגשמיות וברוחניות. השנה ויום הכפורים הם בנין כל העולם
כך שכב כשבועיים בלי הכרה בבית חולים
מדת הדין ולעמוד בפניה ,וקול השופר אמנם ,מצווה חשובה וחביבה זו נדחית מחדש .לכן באלה הימים הזהר בהם למיתוק
היוצא מן התקיעות עולה עד כיסא הדינים ,ומיתוק הדינים הוא שתכוון הרי”ו צבאי רוסי שהיה שם .למראה מצבו הגרוע
מפני השבת. חשבוהו כמת והשליכו אותו דרך החלון
הכבוד ,ומעורר את הרחמים. לא זו בלבד ,אלא שדחית המצוה איננה האמור בצורת ההוויות דכריעות וזקיפות
אמנם אין לחשוש מדברי רבי יצחק (ר”ה דברכת אבות. לערימת המתים בחצר בית החולים .בדרך נס
מפני שבתקיעת השופר מתחללת השבת, עבר שם רופא שהחליק ונפל בדיוק על גופו.
טז ,).ששנה שאין תוקעין בה בתחילתה – שכן התקיעה “חכמה היא ואינה מלאכה”, וזהו ‘ועשית מעקה לגגך’‘ ,מעקה’ גימטריא
יש לחשוש מסופה כיוון שהשטן המקטרג עם הכולל ‘רי”ו’‘ ,גגך’ גימטריא ‘כו’ שהוא הרופא ששכב על הארץ בסמוך לרבי יצחק
כלומר ,אין זו אחת ממלאכות השבת
לא התערבב על ידי התקיעות ,שהלא שם הוי”ה .דהיינו ,כוון הרי”ו בשם הוי”ה שלמה ,שמע שיש בו דופק ורוח חיים ,ומיד
האסורות בתורה ,אלא איסור מדרבנן,
אמרו רבותינו בעלי התוספות (שם ד”ה כאמור ,ובזה ‘ולא תשים דמים בביתך’ ,דהיינו החזירו אותו לבית החולים ושם טיפלו בו עד
שמא יבוא התוקע לתקן כלי-שיר ,ואם-
שאין) בשם אחד מרבותינו הגאונים בספרו כדי שלא יתגברו הדינים בעולם שהוא ביתך שלאט לאט שב לאיתנו.
כן מן הדין שידחה האיסור מפני מצוות
‘הלכות גדולות’ ,שהכוונה רק לשנה שלא הרמוז בבית חדש. לימים סיפר שמצבו היה אז כתינוק שנולד,
עשה מן התורה.
תקעו בה עקב אונס ,ולא כאשר חל ראש וכן אמר הרב הקדוש בעל ‘דגל מחנה אפרים’ כי שכח כל תלמודו וכמעט לא ידע אפילו
אף על פי כן העמידו חכמים דבריהם
השנה להיות בשבת ,שאז אין תוקעין מן זיע”א (פרשת כי תצא) על פסוק זה :יש לומר על צורת אות ,עד שריחמו עליו מן השמים ועל
אף במקום קיום מצוות עשה מן התורה,
הדין. דרך רמז על יום המשפט שהוא ראש השנה, ידי יגיעה רבה שב לתלמודו ולאיתנו הראשון.
וקבעו שאין לתקוע בשופר כאשר חל
אך מכל מקום ,עדיין יש לתמוה על דהנה ידוע כי זה היום תחילת מעשיו ,ובכל בימים ההם ששכב בלי הכרה ומשותק בצד
ראש השנה להיות בשבת ,וזאת מפני
ביטול המצוה הנעלה וכל הכרוך בה עקב ראש השנה נתחדש העולם ושבים כל הדברים שמאל ,התעורר במקצת והנה הוא רואה
החשש שמא ילך התוקע ללמוד אצל
חשש זה שנראה לעינינו רחוק. למקורם ועיצומו של יום מעורר זה בכל ראש במחזה את אביו ואמו מוקפים באש.
הבקיאים ויעביר את השופר ארבע אמות
האם מפני אותם יהודים עמי-הארץ השנה. החל רבי יצחק שלמה לצעוק אליהם :מפני
ברשות הרבים ,שפעולה זו היא אחת
מוותרים אנו על כך ביום הדין?! משלושים ותשע המלאכות שאסורות וזה יש לומר שמרומז כאן ‘כי תבנה בית מה נשארתי אני כאן בעולם העכור ולא זכיתי
להסתלק על קידוש ה’ כמוכם? הרי בין כה
סוד התקיעות בשבת מן התורה. חדש’ ,היינו בראש השנה כשמגיע העת
איני יודע ללמוד ולהתפלל ולמה לי חיים?
על מנת לפתוח פתח להבנת הדברים, גזירה זו גזרו חכמים בכל תפוצות להתעורר שיבנה העולם בנין חדש כנ”ל ,אז
ישראל ,מלבד בירושלים עיר הקודש תראה ‘ועשית מעקה’ עם הכולל גימטריא ענה לו אביו להרגיעו :תדע לך וזכור שכבר
נציג תחילה שתי מעשיות כהקדמה הבטחתי לך כשנפרדתי ממך שתזכה להרביץ
לבאור העניין: ובכל מקום שיש בו בית דין קבוע של רי”ו מספר גבורה‘ ,גגך’ מספר כ”ו שם הוי”ה
דינים סמוכים ,שם אין לחשוש שיבואו ב”ה שורש החסדים והרחמים ,והיינו שתראה תורה ברבים.
היה זה חודש אלול .לפני הרב הקדוש בספר ‘דרשות מהרא”צ בריסק’ הביא (פרשת
רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר להיכשל בהעברת השופר ארבע אמות לשתף גבורה וחסד להמתיק הגבורה ולהפך
ברשות הרבים (ר”ה כט.): מידת הדין למידת הרחמים ,והבן. ויחי) רמז בדברי הפסוק (דברים כא י) ‘כי תצא
בעל ה’ישמח ישראל’ זיע”א ,בא החסיד למלחמה על אויבך’.
ר’ אברהם מאיר מוורשה ,שהיה מחשובי יש שיתמהו :הרי תקיעת שופר מותרת פרנסה בזכות התורה ‘כי תצא’ ראשי תיבות‘ :כל ימיך תצייר צורת
החסידים ושימש רבות בשנים כ’בעל בשבת מן התורה ,ובמעשה התקיעה פעם התאונן אברך לפני הרב הקדוש ה’שפת
עצמו אין השבת מתחללת. אביך’ ,באופן זה תצא למלחמה נגד היצר הרע
תוקע’ בחצר הרבי. אמת’ מגור זיע”א ,שחמיו מתקשה בפרנסתו
את טעמה של תקנת חכמים שלא ותנצחו ,ועל ידי זה ‘ונתנו ה’ אלהיך בידך’ .וכן
בכל שנה היה ר’ אברהם מאיר בא לפני ואינו מצליח לעמוד בהבטחתו ולספק לו את
לתקוע ,פרש האמורא הקדוש רבה בר ‘כי תבא אל הארץ’‘ ,כי תבא’ ראשי תיבות:
הרבי ומבקש בדחילו שיואיל הרבי ללמדו מזונותיו ,והוא חושש שייאלץ לצאת לעסוק
את סוד כוונת התקיעות ,אך הרבי מעולם נחמני מפני חשש שאדם שאינו בקי במסחר .שאלו ה’שפת אמת’ אם חותנו עוסק ‘כל ימיך תצייר בית אביך’ ,באופן זה תבוא אל
לא מלא את מבוקשו ותמיד דחה אותו בסדר התקיעות יקח את שופרו בידו וילך בתורה ,וענה האברך ,כי חותנו אדם פשוט הארץ ותעבוד את ה’ בארץ הקודש.
בדברים. ללמוד אצל החכם ,וכך יכשל באיסור ואינו למדן .אמר לו הרבי :באם תתמיד אתה כי תבנה בית חדש – ראש השנה
אך ר’ אברהם מאיר לא התייאש ,ואף העברה ארבע אמות ברשות הרבים. בלימודך ,יעזור השם יתברך שיהא לחותנך בבית הרב הקדוש בעל ‘דברי חיים’ מצאנז
על פי שכבר הורגל בסרוב היה חוזר חשש זה נראה רחוק למדי: פרנסה ויכולת להחזיקך .וכדמצינו לשון זיע”א נהגו להשמיע בכל סעודות שבעת ימי
ומנסה את מזלו בכל שנה מחדש. לרוב ,המתמנה לתקוע בשופר בקי הוא הגמרא ‘תלי תניא בדלא תניא’. המשתה דברי בדחנות ,והנוהג היה שעשו זאת
בשנה ההיא אירע הדבר .בעת שחילה במלאכתו ומתכונן לכך עוד לפני ראש סיפר הרב הקדוש ה’בית ישראל’ מגור בדרך נושא ונותן איש עם רעהו .פעם אחת,
ר’ אברהם מאיר את פני הרבי כמדי שנה, השנה ,מה-גם שאין הקהל בוחר אדם בור זיע”א :מעשה בחסיד ר’ לייבל גלאזר ז”ל, כיון שהבדחן המוזמן איחר פעמיו לבוא ,אמר
האיר אליו הרבי פנים ולראשונה אמר לו: ועם הארץ אלא ירא שמים ותלמיד חכם שישב שנים אחדות אחר נישואיו על התורה ה’דברי חיים’ בעצמו דברי בדחנות.
“רצונך ללמוד את כוונת התקיעות? אם שאין ספק שיודע הוא היטב את איסור והעבודה ,והסתופף בצילו של הרב הקדוש ופתח פיו הקדוש בכתוב (דברים כב ח) ‘כי
כן ,הקשב נא לדברי!” ההעברה ברשות הרבים. ה’שפת אמת’ זיע”א .כשנשלמו שנות הקעסט תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך’‘ ,מעקה’
ר’ אברהם מאיר התכופף בהתרגשות, וכי מפני שעלולים להיות כמה יהודים שהבטיח לו חותנו ,נאלץ ר’ לייבל להתפרנס ראשי תיבות‘ :מלוך על כל העולם’.
הנה עומד הוא להתוודע לסוד הגדול פשוטים שלא התכוננו לתקיעת שופר בעצמו .הוא פנה למסחר ,אך הקפיד להקדיש אמר השני :הלא מעקה כתוב בק’ ולא בכ’?
שאליו הוא נושא את נפשו זה שנים ולא מצאו מי שיתקע בעבורם ,ויש לעסקים לא יותר מארבע שעות ביממה בעוד השיב הרב מצאנז זיע”א :הלא אמרו חכמים
ארוכות. לחשוש שיבואו להעביר את השופר שאר עיתותיו נשארו קודש לתורה ולעבודת בת ק’ כבת כ’...
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד א’ שבת קודש
תחינה נשזרה בקולם; שרק לא יסרב. להתקבל ,והוא השכיר את עצמו לנגר ותתבהר טעמה ופשרה של גזירת חכמינו “סוד התקיעות הוא אהבת ישראל!” אמר
עליהם לשמוע תקיעת שופר ,והרבי אמר גוי תמורת פרוטות עלובות שהספיקו לו שלא לתקוע בשופר מחשש שיבואו עמי לו הרבי.
שלא יתקעו בשופר כל עוד הוא לא יבוא... בקושי רב למיטה להניח את ראשו בלילה הארץ להעביר את השופר ארבע אמות “אהבת ישראל?!” תלה בעל התוקע
מבוכתו של שלמה גברה .החיוורון ולמעט מזון להשביע את רעבונו. ברשות הרבים. עינים מאוכזבות ברבי.
שכיסה את פניו התחלף בסומק עז .הוא מצבו החמרי הרעוע ,והחלפת חיי האושר נוהג היה הרב הקדוש רבי אשר מסטולין “כן ,לאהוב כל יהודי ויהודי ,יהיה מי
ייכנס לבית המדרש בעצומה של התפילה וההתעלות בחיי צער ודוחק רוחניים זי”ע להסתגר בחדרו בראש השנה קודם שיהיה!”
לבוש כגוי?! וחמריים ,לא סיעו לו לפקוח את עיניו ,והוא התקיעות .כרבע שעה היה הצדיק מתבודד “סבור אתה ודאי שאני מתכוון ליהודי
ובכלל ,מה לו ולחסידים הללו? מזמן עזב הלך והידרדר מדחי לדחי ,עד שכעבור זמן בחדרו ,ואיש בעולם לא ידע מה מעשיו שומר תורה ומצוות מדקדק בקלה
את חברתם ואת אורח חייהם המיושן .בז לא נראה כיהודי כלל. באותו זמן. כבחמורה? שמא סבור אתה שאני מתכוון
הוא לאדיקותם ולשמרנותם ,ומה אכפת לו את חייו חי בין הגויים בלא זכר ליהדות, באחת השנים התמהמה הרבי מאוד אפילו ליהודי כזה שבא לבית הכנסת
אם יתקעו בשופר או לא? וניסה להשכיח מנשמתו המשתוקקת את בחדרו .זמן רב חלף ,למעלה משעה ,והוא לעיתים בלבד?
השליחים המתינו במתח לתשובתו, צור מחצבתו. עדיין מסוגר בחדרו. אם תרחיק במחשבתך ,תחשוב שמא
בעיניו ראו את המחשבות המתרוצצות ליגונם של ההורים לא היה גבול .עד דאגה הזדחלה לליבות החסידים ואולי מתכוון הרבי אפילו למי שבא אחת
במוחו .לפני זמן מה קנה היצר הרע שליטה לפני זמן קצר קנאו בהם כל בני העיירה הממתינים בבית המדרש לתקיעת שופר. בשנה בלבד ,ביום הכיפורים?
מוחלטת בנשמתו של זה ,ומה יעשו אם גם על היהלום שנפל בחלקם“ .עדיו לגדולות” מה אירע בשנה זו? מי יודע מה מתרחש דע לך שלא!” הפתיע הרבי את ר’ אברהם
כעת יגבר חלילה היצר הרע? – הצביעו כולם והביטו עליו בהתפעלות, כעת בעולמות העליונים ,שמא עמל הצדיק מאיר.
החסידים כולם ממתינים לשובם ,והרבי... וכעת אפפום חרפות ובזיונות למראה הבן לבטל גזירה קשה המרחפת מעל ראשי “כוונתי ליהודי כזה שמתגורר בכפר נידח
איך ישובו בידיים ריקות?! בכוח לא המגודל שהפך לגוי גמור לעיני כולם ,בלי ישראל? שמא מלמד הצדיק זכות על בין הגויים ואין לו שמץ של מושג יהודי .יום
יוכלו לגרור נער מגודל זה מתוככי הנגרייה לחוס על נשמתו ועל צערם של הוריו ישראל מפני קטרוגיו של השטן? אחד יוצא הוא הרחובה ,והנה ,כל החנויות
הגויית. ומוריו. רק כעבור זמן רב נפתחה הדלת .הצדיק שבבעלות יהודית נעולות על מסגר ובריח.
מלחמה עזה נטשה בנשמתו של שלמה. הודעתו המפתיעה של הרבי ביום עמד בפתח החדר ולא יצא .פניו בוערות ‘מה אירע היום?’ הוא שואל.
הרבי הקדוש מחדרו שבבית המדרש, ראש השנה לפני התקיעות – “לא אתקע כלפידים. ‘דז’יען סאנדו’ – יום המשפט ,עונים לו
נהל מאבק איתנים להחזרת הנשמה בשופר עד ששלמה יבוא הנה!” הביאה את “הבחור שלמה ,היכן הוא?” שאל. שכניו הגויים .במאמץ רב נזכר היהודי ביום
האבודה .ומאידך ,הסטרא-אחרא וכנופיתו החסידים במבוכה. החסידים שתקו במבוכה .איש לא הגיב. קדוש שהיו הוריו מצינים בילדותו ,וזעזוע
משכוהו בכל כוחם שמאלה“ :שלנו אתה!!! מהיכן יביאו את שלמה? כיצד יביאו “האם הגיע היום לתפילה?” שאל הרבי, עובר בו .הוא שב נסער לביתו ,ואומר
השכחת?!” צלצלו הפעמונים בקרבו. גוי גמור שאינו חפץ בכל קשר עם אחיו ושוב נענה בשתיקה מתוחה. לאשתו בהתרגשות‘ :היום יום המשפט,
ואז ,התנער שלמה ממקומו“ .נלך!” קרא היהודים ומתנכר למשפחתו וליהדותו?! הצדיק המתין עד שאחד מזקני החסידים בואי ניסע העירה לבית הכנסת ,כך נהג
באחת. חסידים אינם שואלים שאלות ,בפרט שבר את הדממה. גם סבי!’
התערבב לו השטן וניצח היצר הטוב, לא כאשר הרבי והקהל ממתינים לתקיעת “לצערנו ,כבר זמן רב לא בא שלמה לבית האישה תמהה לעומתו‘ :מה פשר
והחבורה הקטנה והמוזרה שמה את פעמיה שופר התלויה בבואו של שלמה זה ,ושניים המדרש ,ואף היום נפקד מקומו ”...אמר הבהלה? טרם אכלנו ארוחת צהריים!’
לכיוון בית המדרש. מנכבדי החסידים התנדבו ללכת להביא את בשפל קול. שומע הכפרי ,והיות שהחנויות סגורות,
שני יהודים מבוגרים והדורי פנים עטופים הבן האובד. הרבי העביר את מבטו על החסידים, הוא נוטל את רובה הציד שלו ויוצא ליער
בטליתותיהם ,צועדים עם נער מגושם יודעי-הכל שבעירה גילו את אזנם על והודיע“ :לא אתקע בשופר עד ששלמה הסמוך ,צד ארנבת ומביאה לאשתו שתצלה
בבגדי עבודה גויים בעצומו של יום ראש כתובת מגוריו באזור הגויי של העיירה, יבוא לכאן!” ותכף סב על עקביו וחזר אותה לארוחת צהריים.
השנה .נראה של’גוי-של-שבת’ זקוקים הם. והשניים – מעוטפים בטליתות ובידיהם להסתגר בחדרו. אחרי הארוחה הוא מתגלח בתער; הלא
השלושה נכנסו לבית המדרש ופנו הישר מחזורים עבי-כרס -התדפקו על הדלת שלמה זה היה מבחירי הבחורים בסטולין, עליו להראות במיטבו לכבוד החג! רותם
לחדרו של הרבי שפתח את הדלת תיכף בחשש. ומעוטר היה בכל המעלות שנמנו בבחורי את סוסו ויוצא העירה.
ומיד. אך לשוא .כל רחש לא נשמע מתוך החדר, חמד שבזמן ההוא. בפתח בית הכנסת נעצר הכפרי מהורהר:
הוא חייך באהבה לשלמה שעל ראשו וכל תגובה לא באה גם לאחר שהלמו על ולפי שבימים ההם טרם קמו ישיבות מה יעשה בבית הכנסת? הלא אינו יודע
נחה באופן מוזר כיפתו של אחד המלווים הדלת באגרופיהם. חסידיות – ישובים היו הנערים ב’קלויזים’ לקרוא!
שכיסה את ראשו בטלית ,והכניסו אל השניים הביטו זה בזה בצער“ :משמע ,גם ובשטיבלאך החסידיים והוגים בתלמודם, והוא לוחש בלבו תפילה‘ :ריבונו של
החדר. היום הלך לעבודתו”... וכך נוהג היה גם שלמה דנן שהיה שקוד עולם ,יודע אתה שאיני יודע לקרוא
המתח בקהל רפה ,והכל החלו לשוחח סברו וצדקו. על תלמודו באחד מבתי המדרש שבעיר, ולהתפלל ,אם כן ,לשם מה לי להיכנס לבית
ביניהם על המאורע המוזר .לבטח יארך בתי הכנסת מלאים בלבבות קרועים ומתעלה בתורה ויראת שמים. הכנסת? כל שיש לי לומר לך הוא :תודה על
עוד זמן רב עד שיצא הרבי לתקיעת שופר. המתרפקים על בוראם ,בפיות טהורים וביום סגריר אחד הצליח היצר הרע כל מה שנתת לי בעבר ,ואנא תן לי ברכה
להפתעתם ,לא חלפה אלא דקה ,והדלת המתנים את תוקף קדושת היום ,ושלמה להפיל את שלמה במכמרתו הפרושה לרגלי ושפע גם בעתיד’ .מסיים את ה’תפילה
נפתחה שוב .מן החדר יצא שלמה בבגדי דנן – פאר העיירה עד לפני זמן לא ארוך, כל בן-אנוש. קצרה’ שחיבר ,ופונה לשוב לביתו”.
העבודה שלו .אחריו יצא הרבי שצעד יושב בנגרייה בבגדי נכרים ,אוחז במסור השגחה ראויה לא היתה על אותם בחורים סיים בעל ה’ישמח ישראל’ את דבריו,
בזריזות למקומו ,תוך שהוא רומז לשלמה ומכה בקורנס ,ולבו יבש וצחיח. שלמדו ברשות עצמם בבית המדרש, ופנה לתוקע“ :שומע אתה? ליהודי כזה
לעמוד בסמוך אליו ,והורה לפתוח באמירת ‘ראש השנה היום ’...לוחש קול במעמקי ושלמה נכשל בהתחברות עם חברים רעים, התכוונתי ,גם יהודי כזה יש לאהוב אהבת
מזמור ‘למנצח’ שקודם התקיעות. ליבו. נערים מנוערים ממצוות ,שהשליכו לחיקו נפש!”
שלמה לא שת לבו למבטים שננעצו בו. ‘ובכן? מה זה אומר לי?’ עונה הוא ללא ספרי מינות והבל ,שסמאו את עיניו והיטו ר’ אברהם מאיר הנרעש טרם עיכל את
במשך כל התפילה עמד כשפניו כבושות מלים לאותו קול. את לבו מן התורה האהובה. הדברים ,ומפיו יוצאת הקריאה“ :רבי! יהודי
במחזור ,ושפתיו הרוטטות ממלמלות מלים ‘אחיך מתמוגגים בדמע לפני מלך מלכי בתחילה היה השינוי בלתי-מורגש .שלמה כזה רק הרבי מסוגל לאהוב!”
קטועות מן התפילה. המלכים ,ואתה רובץ כאן בין ערלים המשיך להופיע בבית המדרש כמדי-יום, “ומה חשבת? שסוד התקיעות נקנה
מפעם לפעם רעדו כתפיו בבכי כבוש, מגושמים ומנסר רהיטים ’...נוזף בו הקול. אולם התמדתו פחתה והתלהבותו הצטננה. בקלות?! הלא חפצת לדעת את סוד
ניכר היה ששכבות הזוהמא שכיסו את הוא מנסה להתעלם מהקול .וכי ילך כעת לימודו היה בכבדות ובעצלות ,ועבודת
התקיעות .דברים אלה אינם נקנים באמירה
הנשמה היהודית שבקרבו התקלפו ,וגל של לבית הכנסת? הבורא -כלאחר יד וכמי שכפאו שד.
בלבד ,והרבה יש לטרוח ולהתייגע כדי
תשובה והיטהרות שטף אותו. מה לו לגוי גמור ולהיכל המקודש בתפילה זלזל ,ועיניו שהיו מושפלות
להשיג את מדרגת אהבת ישראל האמיתית.
תיכף עם סיום התפילה נשמט שלמה ביום זה? הלא ישליכוהו בו-ברגע החוצה תדיר בלכתו ברחוב החלו לשוטט בבלי-
ואם כדבריך ,שלא הגעת למדרגה זו
מקהל הסקרנים שהקיפו ,וחמק לו לבית כמכניס צלם בהיכל! דעת וחשבון ,עד שנעשה לו מר למתוק
לאהוב יהודים שכאלו – מי יודע אם יצאתי
הוריו שלא האמינו למראה עיניהם. הוא חש עינים נעוצות בו ,וכאשר ומתוק למר .הוא הלך שולל בעקבות מרעיו
ידי חובתי ממך בתקיעת שופר בשנים
חלפו כמה ימים עד שנראה פרצופו של נשא את עיניו ,תקף רעד את גופו וסרגל הנלוזים ,עד שנטה מדרך התורה המסורה
ועזב את בית המדרש לחלוטין ,על כל עברו”...
שלמה בשנית בבית המדרש .רגוע היה המדידה נשמט מידיו.
המשתמע מכך. כי תקיעת שופר ענינה הוא לעורר רחמים
יותר ,והסכים לענות לשאלות החסידים. שני יהודים עבדקנים עמדו מולו
לבית הוריו לא שב .אורח החיים שנסחף ורצון לפני השם יתברך על בניו האהובים
הוא תיאר באזניהם את ירידתו הרוחנית מעוטפים בטליתותיהם ,ובהו בו בזעזוע.
אליו ,מנוגד היה בתכלית לטהרת ביתם, – הסביר האדמו”ר רבי אברהם מנחם
וכיצד יצא לתרבות רעה עד שנטש את הכל הזהו שלמה?!
“ראש השנה היום ”...פתח המבוגר שבהם והוא נאלץ למצוא לעצמו מקום מגורים מאלכסנדר זצ”ל בעל ‘אמרי מנחם’.
מאחורי גוו לטובת העולם הגויי .שם – בטוח
כשהתאושש מהתדהמה. וממון למחייה. ועל ידי אהבת ישראל – כאשר אוהב כל
היה שימצא אנשים שוחרי קדמה ואוהבי
“יודע אני” ,השיב שלמה בשפל קול. מקצוע לא היה בידיו של בחור החמד יהודי ויהודי מישראל ,בשל העובדה שהוא
תרבות שיעריכוהו ויקרבוהו ,ובקרבם יטפס
“הרבי ציווה לקרוא לך .עד שלא תבוא שלפני שעברה עליו רוח רעה ניצל את ימיו בנו של הבורא ,מעורר הוא את רחמי האב
לפסגות נישאות מעבר לחומות היהדות
החשוכה וימצה את הנאות העולם הזה. לבית המדרש – לא יתקעו בשופר ,אמר הטובים ללימוד התורה .בשל כך הוא נאלץ על הבנים.
אלא שהמציאות טפחה על פניו מהר מן נחרצות .כל החסידים ממתינים לך, לחזר אחר בעל מלאכה שיסכים לקבלו הקשיבו לקול שופר
הצפוי. מבקשים אנו שתואיל בטובך לבוא עמנו”, לעבודה תחתיו. ולאור המעשה המרטיט הבא ,יתבארו
חבריו הנלוזים שנדמו לו כאוהביו בשעה הפצירו בו. לעבודה ראויה לשמה לא היה לו סיכוי דברי בעל ‘ישמח ישראל’ מאלכסנדר,
מקצת שבחו שישב בבית המדרש ,הפנו
בתפילות הימים הנוראים מרבים בשבחי
הבורא ,ואומרים פיוטים בהם מפארים תפילה לו עורף כאשר התפתה
“ילד הרעה. לעצתם
ומעריצים את שמו הגדול של הבורא יתברך.
מנהג זה מוקשה מדברי חכמינו ,שאמרו פנינים ומרגליות בעניני תפנוקים ,טוב לו שיתחנך
מעט ”...הפטירו אחריו,
(ברכות לג :מגילה כה ).שאסור לאדם להרבות עבודה שבלב זו תפילה והותירוהו לרעוב ללחם
בשבחו של מקום יותר מנוסח התפילה שתיקנו ולישן ברחובות.
אנשי כנסת הגדולה ,מפני שאין גבול לשבחי גם הכפריים שבנגרייה,
יחד שבטי ישראל התפילה ביום הדין
הבורא ,וכאשר מסיים המרבה בשבחים שאינם אותם ראה כעומדים ברום
מנוסח התפילה על דעת עצמו להתפלל ,נראה וכאן המקום להביא את דברי המשגיח הגאון המעלה ,לא קבלוהו כאחד
כמי שכילה את כל שבחי הבורא שאין להם סוף, רבי יחזקאל לוינשטיין זצ”ל בפירוש המילים ‘כי למשפטיך עמדו היום משלהם.
והרי זה כמחרף ומגדף חלילה. הכל עבדיך’ ,המלמדות אותנו על הדרך שיש דבר פלא הוא שבכל התורה כולה לא נזכר למראית עין דיברו עמו
וכל השבחים שיכול אדם להעלות על דעתו, להתייצב למשפט לפני הבורא באחדות עם כלל שראש השנה הוא יום הדין ,אלא ‘יום הזיכרון’ כשוה ,אך מאחורי גבו
דומים למלך שהיו לו אלפי אלפים דינרי זהב, ישראל; ‘כי הכל עבדיך’. ו’יום תרועה’ בלבד .ולא נתפרשו מהותם של היו לועגים לו ,ליהודי
ומקלסים אותו בדינרי כסף שאין זה שבח עבורו שכן דרשו בספרים (שם משמואל שמיני תרע”ה זיכרון ותרועה אלו ,אלא בדברי חז”ל. המתחפש לגוי ,ולא פעם,
אלא גנאי. ד”ה ואל בני ישראל) מדברי הכתוב (דברים לג ה) המקום היחיד בספרי הקודש שבו נרמז כאשר התפרצה שנאתם
תשובה לשאלה זו כתב המגיד רבי יעקב ‘ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי המשפט בראש השנה הוא בשירי דוד המלך הכבושה – שנאת עשו
ישראל מקרמניץ בפירושו ‘שבט מישראל’ ישראל’ ,שהמלכת הקדוש ברוך הוא על ישראל שאמר (תהלים פא ד) ‘תקעו בחודש שופר בכסה ליעקב ,חשפו את תעובם
לספר תהלים (לג א) ,והסביר כי חשש זה קיים היא על ידי התאחדות ישראל. ליום חגנו ,כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי כלפיו והתאנו לו.
רק בכל ימות השנה ,בהם נסתר כבוד ה’ וכך דרשו חכמינו בספרי“ :כשישראל שווים יעקב’. ובליל ראש השנה – “לא
מהעולם והשגחתו אינה גלויה. בעצה אחת מלמטה – שמו הגדול משתבח טעם הדבר הוא בחסדי הבורא עלינו להסתיר ידעתי אפילו את התאריך”,
והרי זה דומה לאדם המשבח את חברו שלא מלמעלה .אימתי? ‘בהתאסף ראשי עם יחד את יום הדין בתורה ,על מנת שלא ידע המקטרג אמר שלמה“ ,אך בשכבי על
בפניו ,שעל כך אמרו חכמים (עירובין יח ):שדרך שבטי ישראל’ – כשהם עשויים אגודה אחת ולא מתי הוא יום הדין ,וכך יקבל את תשובתנו משכבי נדדה שנתי מעיני,
ארץ הוא לומר את כל שבחו ,אך אין דרך ארץ כשהם עשוים אגודות אגודות”. במידת הרחמים ,וניכתב לחיים טובים. ובעודי מתהפך מצד לצד,
לומר את כל שבחו בפני חברו ,מפני שנראה וזו היא כוונת דברי הזוהר הקדוש (ח”ב מד): וכן אמרו בזוהר הקדוש (ח”ג ערה ,).שהירח נגלתה לנגד עיני דמותו של
כמחניף לו ,אלא יאמר רק מקצת משבחו. על הפסוק (מלכים ב’ ד יג) ‘בתוך עמי אנכי ישבת’, מתכסה בראש השנה מפני שבהגיע ראש השנה הרבי...
וכיוון שכן ,אין להאריך בשבחו של הקדוש שבראש השנה על האדם להיכלל עם הציבור בא השטן לקטרג לפני הקדוש ברוך הוא על בהלה אחזתני ,ובשרי
ברוך הוא ,מפני שהרי זה בבחינת ‘שלא בפניו’ ולא לפרוש ממנו ,על מנת לזכות בדין. ישראל ,ואומר לו הבורא יתברך להביא עדים סמר.
שדרך ארץ הוא באדם לומר את כל שבחו, וכן כתב המקובל הקדוש רבנו נתן נטע שפירא על חטאיהם .כאשר הולך השטן להביא את ובחלום-הקיץ זה ,שומע
ועלול הדבר להראות כאילו סיימו לומר שבחו מקראקא זיע”א בספרו ‘מגלה עמוקות’ (פר’ ויצא
השמש והירח שיעידו על פשעי ישראל ,מתכסה אני את קולו אומר לי‘ :ראש
של מקום. ד”ה והנה באר) ,שתבת ‘ציבור’ עולה בגימטריא הירח ונעלם. השנה היום! מחכה אני לך
אבל בימים הנוראים בהם יושב הבורא כמניין ‘רחמים’ ,לרמוז על הרחמים המתעוררים אמנם ,פסוק נוסף מצאנו בספר תהלים הרומז למחר בבית המדרש! יהודי
יתברך על כס מלכותו ודן את כל באי עולם, באופן ברור ליום הדין ,והוא הפסוק (תהלים קיט אתה ,ועליך לבוא לתפילה
על ידי אחדות הציבור.
והשגחתו מתגלה על כל הברואים ,וכלשונו גם הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק הכהן מקוריץ צא) ‘למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך’. ולתקיעת שופר’...
של רש”י הקדוש (ברכות יב :ד”ה המלך הקדוש), זי”ע דרש בספרו ‘ברית כהונת עולם’ (מאמר אילו
והצביע הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ”ל מחזה את הסטתי
“שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את של יצחק פ”ד) ,שבהתחבר כל ישראל כאיש אחד, על דברי הזוהר הקדוש (ח”א לב ,):שבכל מקום ממחשבתי, הבעותים
העולם” ,הרי הם בבחינת ‘בפניו’ ,שבה דרך לא תשוב ריקם תפילת ה’ציבור’ שהיא ראשי שנאמר בתורה ‘היום’ -רמז הוא לראש השנה, ונרדמתי .אך כאשר קמתי
ארץ היא באדם לומר רק ‘מקצת שבחו’ ,ואף תבות צדיקים בינונים ורשעים. אם כן גם ‘למשפטיך עמדו היום’ הינו בראש בבוקר שבו אלי סיוטי
אם יאריכו ויוסיפו על השבחים שתיקנו אנשי השנה שהוא יום המשפט .ועוד הוסיף רמז
כנסת הגדולה לא יראה הדבר כביכול כילו לומר ברב עם הדרת מלך לדבר שפסוק זה עולה בגימטריא ‘ראש השנה’.
הלילה ולא עזבוני.
מעלה נוספת יש בתפילה בציבור ,שכוח הרהרתי בשפלות מצבי:
את שבחיו ,ועל כן התירו להרבות בדברי שבח וכדמות ראיה לדבר ,מצאנו לחכמינו הקדושים היכן הייתי בעבר והיכן אני
וקילוס בימים אלו. הציבור בהתאספותו ברב עם הדרת מלך יפה שדרשו בפסיקתא רבתי (פ’ מ) פסוק זה על
להתעוררות בתפילה ,ובפרט כאשר מתפלל היום?! התפתיתי ללכת אחר
ויש לציין שמצאנו לחכמינו שיחסו בחינה של דינו של אדם הראשון שאירע בראש השנה. בארות נשברים ולא מצאתי
‘בפניו’ כלפי הקדוש ברוך הוא ,ואמרו (ב”ר לב
האדם במחיצת רבותיו וחבריו ובהנהגות כיוון שבראש השנה נברא האדם הראשון ,ובו
ובנוסחאות שרגיל הוא אליהן מימי נעוריו ,נקל מאומה...
ג) :מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר ביום חטא ונידון כמו שאמרו חכמינו במסכת
לו להתעורר בתפילה. בכוח התגברתי על
והיה העולם בפניו ,שנאמר (תהלים סו ג)‘ :אמרו סנהדרין (לח.):
וסיפר כ”ק אדמו”ר רבי דוד אביחצירא הטורדניים, ההרהורים
לאלהים מה נורא מעשיך’ ,שלא בפניו אומר (שם וכך דרשו את הפסוקים שאמר דוד המלך
שליט”א על אחד מתלמידי ישיבת סלבודקא לפני הקדוש ברוך הוא (תהלים שם פט-צ)‘ :לעולם ויצאתי למקום עבודתי.
קלו א) ‘הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו’. באמצעות העבודה הקשה
שהתגורר בעירה קטנה בליטא ,בה לא נמצא מי ה’ דברך נצב בשמים’ ,לעולם ,אף בעת המשפט,
פלטרין של מלך שידע לתקוע בשופר מלבדו. דן אתה אותנו במידת הרחמים הרמוזה בשם אתפטר מהם ,חשבתי.
לאור דברים אלו הוסיף כ”ק אדמו”ר רבי דוד עז היה חפצו של אותו תלמיד לעשות את הוי”ה. אך גם בנגרייה אפפוני
אביחצירא שליט”א לומר ,שגם בארץ ישראל הימים הנוראים בהיכל הישיבה ולהתעלות ‘לדר ודר אמונתך כוננת ארץ ותעמד’ – כבר ולא חרטה, הרהורי
מותר להרבות בשבחו של מקום אף במה שלא במחיצת רבותיו וחבריו ,אך לא יכול היה בראשית הבריאה דן הבורא יתברך את האדם הצלחתי לעבוד כלל.
תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר .כיוון שהנמצא להותיר את תושבי העיירה בלא בעל תוקע הראשון במידת הרחמים. במוחי צפו קטעי תפילה
בארץ ישראל הרי זה בבחינת ‘בפניו’ ,כמו לראש השנה ,והועיד את השאלה לפתחו של ‘למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך’ – וכך ורגעי התעוררות מן הימים
שנאמר (דברים יא יב) ‘ארץ אשר ה’ אלהיך דורש רבו הגאון הצדיק רבי נתן צבי פינקל‘ ,הסבא עתיד אתה לדון את בניו ביום הדין במידת הנוראים והטובים ,עת
אותה תמיד עיני ה’ אלהיך בה’. מסלבודקא’ זצ”ל. הרחמים. נמניתי על בני העלייה
ואם כן אף אם יוסיף על השבחים ,עדיין אין תמה ה’סבא’“ :היעלה על הדעת להשאיר את וכך אמרו גם במדרש (ויק”ר כט א)“ :אמר ומאום לא חסר לי .בכל
זה נראה כמי שכילה לומר את שבחי אדונו, בני העיירה בלא תקיעת שופר בראש השנה?!” הקדוש ברוך הוא לאדם :זה סימן לבניך; כשם אשר שלחתי ידי באותו
אלא ‘מקצת שבחו’. הבין התלמיד את הרמז ,ונסע לביתו לתקוע שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס ,כך בוקר – נכשלתי .כפיסי
וכך באר הרב הקדוש רבי משה מאיהעל זי”ע לתושבי העיירה בראש השנה ,וכחלוף ימי החג עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין העץ הושחתו וכלי העבודה
בספרו ‘ישמח משה’ (פר’ בשלח ד”ה ובני ישראל שב לישיבה לעשות בה את היום הקדוש. לפני בדימוס ,אימתי? ‘בחדש השביעי באחד התקהו ,עד שעוררתי את
הלכו) את הטעם למה שאמרו חכמינו (מגילה יד,). לפליאתו הבחין כי ה’סבא’ מתייחס אליו לחדש’” (ויקרא כג כד). זעמו של המנהל שהמטיר
שעד כניסת ישראל לארץ הקודש בימי יהושע בקרירות ,ואינו מאיר לו פנים כתמיד. ומחובתנו לדעת שאין לנו כל השגה בחטאו על ראשי קיתון של גידופים
בן-נון יכולים היו לומר שירה לבורא אף בחוץ קלט התלמיד כי יש קשר בין רחוקו מרבו של אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקדוש וקללות כמיטב המסורת
לארץ ,ומשעה שבאו ישראל לארץ שוב אין לנסיעתו לביתו לראש השנה ,אך לא הבין מדוע, ברוך הוא בעצמו. האוקראינית המגושמת.
שירה נאמרת אלא בארץ ישראל ,מפני שרק הן בהוראת רבו עשה זאת! והיה הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע אומר ברגע שלאחר מכן נכנסו
מאותה שעה שנכנסו ישראל לארץ ,התגברה את קובלנתו שטח באוזני ה’סבא’ :מה חטאי במתק לשונו על דברי המקובלים (מדרש תלפיות שליחי הרבי ,ואמרו לי כי
בה השראת השכינה יתר על כל העולם ,ונהיתה ומה פשעי? בהוראת הרבי נהגתי כך... ענף אדה”ר ,אוה”ח ויקרא יט כו) שעתיד היה האדם הרבי ממתין לי לתקיעות...
בבחינת ‘בפניו’. נעץ בו ה’סבא’ את עיניו הפקחיות ואמר לו: הראשון לאכול מעץ הדעת במצוות הבורא באותו רגע הסתחרר
ובדרך זו אמרו במדרש תנחומא (בא ה) ,שעד “אכן נהגת כשורה כאשר נסעת לביתך להוציא יתברך בליל השבת“ :מי יתן ונזכה לעמוד ראשי ,וברכי פקו.
שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות את הרבים ידי חובת תקיעת שופר ,אך בטוחני בתפילה ביום הכיפורים באותה הכנה וכוונה לא חלום היה זה כי אם
כשרות לנבואה והיו הנביאים מתנבאים אף שאם היתה ההתעלות בימים הנוראים במחיצת שהכין אדם הראשון את עצמו לאכול מפרי עץ מציאות .משמים הושיטו לי
בחוצה לארץ ,ומשנבחרה ארץ ישראל אין בני הישיבה חשובה לך מעט יותר – היית מוצא הדעת בליל שבת”... את החבל ,ועלי רק לאחוז
השכינה שורה אלא על מי ששרתה תחילה מחליף שימלא את מקומך בעירה ,ונותר עמנו אלא שהצליח מעשה שטן וקדם ואכל ממנו בו .עתה עלי להחליט אם
בארץ ישראל (מו”ק כה.). בישיבה”... בערב שבת בעוד שהיה אסור עליו. לעשות את הצעד חזרה או
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד ג’ שבת קודש המשך מעמוד א’ על התורה
לא ,ומלחמה עזה נטשה בקרבי. לא היה בידו לעשות מאום. לאחד מבחירי תלמידי הישיבה ,למדן השם.
לא בקלות ויתר הסטרא-אחרא .את מיטב כוחותיו הטיל ויהי בדרכו ,פגש לפתע את המלמד וחריף ובעל יחוס מכובד. לימים כשגדלה המשפחה והכנסותיו
למערכה ,אך הוא נכשל מול קריאת הרבי. ושח בפניו על כך. נענה הרב מטשעבין“ :למדנות ויחוס לא הספיקו כדי פרנסה ,שקל ר’
אם הרבי קורא – מוכרחים לבוא! אמר לו המלמד :אתה גרמת לך הם מעלות נכבדות ,אך העיקר שעליך לייבל להקדיש יותר זמן לעסקים אך
דעו לכם” ,סיים שלמה את סיפורו כשדמעות בעיניו, זאת ,בכך שהפצרת בי ללמדך שיחת לבדוק הוא – מידות טובות!” לא הרהיב לעשות מאומה על דעת
“אם הרבי קורא – מוכרחים לבוא!” עופות ,ולולא שהיית מבין צפצפום והוסיף הרב מטשעבין רמז לדבר עצמו .בינתיים נתבקש ה’שפת אמת’
ויש לנו לשים לליבנו :אם כאשר הרבי קורא ‘מוכרחים לא היית מת. במליצה מלשון הכתוב (דברים כב טז) לישיבה של מעלה ובנו הרב הקדוש
לבוא’ – מה נאמר ומה נדבר כאשר הקדוש ברוך הוא שכן הנזק והצער שהיו נגרמים לך היו ‘את בתי נתתי לאיש הזה’“ :הדבר ה’אמרי אמת’ זיע”א הנהיג את עדת
בכבודו ובעצמו ממתין לשובנו וקורא לנו ‘שובו בנים מכפרים עליך ,והיית ניצול ממוות. הראשון שיש לברר עליו בשידוך – חסידי גור.
שובבים’?! בשל ידיעתך הרבה ,מוכרח אתה הוא שיהא החתן בגדר ‘איש’ ,וביידיש: ר’ לייבל הזדרז ונכנס כבר בימים
כי הבורא יתברך לעולם אינו מתייאש .יושב ומצפה זאל זיין א מענטש‘( ”...שר התורה’ עמ’ הראשונים לשאול את הרבי ,האם
מתי ישובו בניו האהובים ,ומתי יפתחו לו פתח כחודה למות”...
כן סיים בעל ‘חידושי הרי”מ’ ואמר )329 בשל חוסר ברירה יוסיף עוד שעות
של מחט. וכן ספרו על הגאון רבי יואב יהושע למסחר .באורך רוח הקשיב הרבי
מושיט הוא את ידו לפושעים וימינו פשוטה לקבל לרבנית“ :לא תמיד כדאי לדעת הכל...
על הפסוק (דברים כד ה) ‘נקי יהיה וינגרטן זצ”ל מקינצק ,בעל ה’חלקת לשאלה והגיב בקיצור :אך במה
שבים ,כי ‘עד יום מותו’ של האדם ‘תחכה לו לתשובה יואב’ ,כי כאשר חיפש חתן לבתו ,חקר אשמה הגמרא’? ...יצא אותו חסיד
להנטותו לתחייה’. לביתו’ הביא בספר ‘שה לבית’ :סיפר
ובירר האם עדין-נפש ובעל מידות מעל פניו ותשובתו בידו.
עבד שרבו מצפה לו לי אחד בשם הרב הקדוש בעל ‘אמרי
טובות הוא הבחור המוצע ,ולא שאל על הפסוקים‘ :כי יקח איש אישה ובא
שני הסיפורים שהבאנו – מרגשים ומרטיטים ביותר, אמת’ מגור זיע”א ,שבעניני שידוכין
אודות למדנותו וידיעותיו. אליה ושנאה .ושם לה עלילות דברים
ושניהם מלמדים אותנו על אהבת ישראל העמוקה כשמציעים לאדם שידוך לבנו יש
כאשר תמהו באוזניו ,כיצד מי שנחשב והוציא עליה שם רע ואמר את האישה
המפעמת בליבם של הצדיקים ועל ענינה לתקיעת שופר, לבדוק שלשה דברים.
לגאונה של פולין אינו בודק את הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי
אולם יתר הוא המעשה השני ברבי אשר מסטולין על הראשון הוא הקרן ,דהיינו מהות מדת ידיעת התורה של הבחור ואת לה בתולים .ולקח אבי הנער ואמה
המעשה הראשון ,ומלמדנו עד היכן הדברים מגיעים – עד המשודכת בעצמה .השני הוא נדן, חריפותו ,ענה: והוציאו את בתולי הנער אל זקני העיר
שלא חש הצדיק לטרחא דציבורא ולחסידים הממתינים, דהיינו עניני ממונות כמה נותנים “להשלים את ידיעת התורה ,יוכל השערה’ (דברים כב יג-טו) ,פרש רבנו
להכנות הרבות ולסודות העליונים ,ועיכב את תקיעת עבורה .והשלישי הוא ענין יחוס החתן גם לאחר נישואיו ,אבל המידות ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א בתוכחת
השופר מפני נשמתו האובדת של יהודי אחד נידח! המשפחה ,שהוא גם כן מעלה חשובה. הטובות -עליהן להיות מוטבעות מוסר על האומרים שאין להם פרנסה
ננסה לתאר לעצמנו את הרגעים הנעלים שבין קריאת ואמר על זה רמז נאה ,שיש הבדל
התורה לתקיעת שופר בבית המדרש שבסטולין. בנפשו מקטנות ,ואם לא זכה להן ,אין בשל היותם עוסקים בתורה:
בין שלשת הענינים הנ”ל במדת לקוות שישנה את טבעו בבגרותו”... “דברה תורה כנגד בני אדם גם בני
מלך מלכי המלכים יושב על כיסא דין וספרי חיים חשיבותם ,ומרומז באות הראשונה
וספרי מתים פתוחים לפניו .הקהל כולו עומד בציפייה (‘זכרון שלמה’ עמ’ תנח) איש אשר חוזרים פניהם מן התורה,
של כל אחד :קרן ,התחלתו באות
דרוכה לצאת הרבי ,מטהרים את נפשם ומזככים את
ק’ העולה בגימטריא מאה ,כי מהות
נקי :נדן – קרן – יחוס כאמרם כי היום קצר למה שצריך
נשמתם ומתכוננים בסילודין למצווה הגדולה ,אך הצדיק, פעם אחת הוצע עבור הגאון הקדוש להשתדל על המחיה ,ועליהם אמר
ברוחב כתפיו מורה להמתין. הקרן בעצמה צריך להיות טוב במאה הכתוב ‘כי יקח איש אשה’ זאת התורה
בעל החידושי הרי”ם מגור זיע”א
וכשם שממתינים בבית דין של מטה ,כך ממתינים בבית אחוזים .ומאידך נדן התחלתו באות נ’, שידוך אחד לא היה לפי כבודו ,אך המארסה‘ .ובא אליה’ שכבר זרחה
דין של מעלה. העולה בגימטריא חמשים ,כי בענין הוא ניאות להצעה. עליהם אורה של תורה בהר סיני
ימתינו המלאכים הנחפזים בחיל ורעדה ,ימתינו מליצי זה די בחמשים אחוז. אמרה הרבנית כי המחותנים אינם וקבלו הלוחות‘ .ושנאה’ ,פרוש ,שאין
היושר בסנגורם על ישראל ,ותמתין הפמליא של מעלה אבל יחוס התחלתו באות י’ ,העולה לפי כבודה ,ועוד דברים מסגנון זה לבם חפץ לתת לה עונתה כמשפט.
כולה לנשמה יהודית שנדחה מצור מחצבתה .שמא תעלה בגימטריא עשרה ,כי בפרט זה אין שנתוודעו לה אחרי בירורים. וכשבא מוכיח לדבר אליו למה תמאס
משאול התחתיות שנפלה אליו... מתחשבים כל כך ,רק כעשרה אחוז. ענה לה הרבי“ :לא טוב לדעת הכל’. אשת נעורים ,משיב ,כי אין התורה
ואף שכבר נוכחנו לראות שדחו חכמינו את תקיעת
השופר לחלוטין במקום שיש חשש שיחלל יהודי את לימוד בחיות והתלהבות ואספר לך מעשה :פעם אחת היה זנה ומפרנסת והוא צריך למחיה,
סיפר החסיד ר’ אברהם יצחק ,משמשו מלמד צדיק בכפר אחד ,ובכל לילה גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות
השבת בשוגג ,יש לתלות את הדבר ,משום שבשבת למודה הגם כי יעסק בה אין נפתחין
מתקיים טעם השופר שהוא לעורר ישנים משנתם ,לדברי בקודש של הגאון הקדוש בעל ‘אבני היה יוצא מחדרו ומתבודד בחוצות
כמה שעות. לו שערי פרנסה טובה ,ואדרבא
רבנו הרמב”ם ,וגדול כוחה של השבת לשוב בתשובה, נזר’ מסוכטשוב זיע”א ,ששמע פעם
ראה זאת בעל הבית והיה סקרן מאוד רואה כי כל האנשים שרחקוה ואינם
כמו שאמרו חז”ל (שבת קיח“ :):כל המשמר שבת כהלכתו, אחת מפיו הקדוש ,שאם החסידים
לדעת מה מעשיו של המלמד באישון חושבים בה כל עקר בתיהם מלאים
אפילו עובד עבודה זרה כדורו של אנוש – מוחלין לו”. שישנם בבית מדרשו הולכים עם כל טוב.
ובאר הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי”ע מחשבות בטלים ,כל שערה ושערה לילה.
עמד והפציר במלמד זמן רב ,עד שלא והוא אמרו ‘ושם לה עלילת דברים
בספרו ‘קדושת לוי’ (פר’ כי תשא) ,שכאשר יהודי עובר שבראשו נעשית לו כמו מחט ודוקרת
היתה לו ברירה ,וגילה לו כי הוא והוצא עליה שם רע’ באמרו ‘את
עבירה הוא נפרד משורש החיים ופוגם בנשמתו ,אבל את מוחו ,ואם מתנהגים החסידים
עוסק בשיחת עופות. האשה הזאת לקחתי’ ,פרוש ,שאינו
כשמגיעה קדושת השבת ,מאיר הקדוש ברוך הוא הארה בביתם שלא כשורה ,הוא חש בכך
גדולה מהעולמות הגנוזים על נשמתו ,ועל ידי כך יכולה ביקש בעל הבית ללמוד גם הוא כופר בלקוחיה ,אלא שאומר ‘ואקרב
תיכף בחדרו ,כמו שמונח על ראשו אליה ולא מצאתי לה בתולים’ ,פרוש,
היא לחזור לשרשה .וכפי שאמרו חכמינו (ב”ר כב יג), משא כבד. שיחת עופות ,אך המלמד הסביר לו
שאחרי שחטא קין פגש בו אדם הראשון ושאלו :מה נעשה שאין זה דבר של מה בכך ,ויש לעסוק לשון חזק ,כי עוסקיה סביב יחנו
לפעמים היה שולח אותו לבית לדפק על דלתי אחרים למצא טרף.
בדינך? אמר קין :עשיתי תשובה ונתפשרתי עם קוני. בסיגופים קשים על מנת כן.
התחיל אדם הראשון לטפוח על פניו בצער ,ואמר :כך המדרש לעורר את החסידים שלא מודיע הכתוב כי הקדוש ברוך הוא
בעל הבית היה בוער בסקרנות עד
היא כוחה של תשובה! ואני לא הייתי יודע... ילכו בהלוך ושוב בטל ,רק ישבו שהוא הנקרא אבי הנערה וכנסת
שסבר וקיבל עליו את כל הסיגופים,
מיד עמד אדם הראשון ואמר ‘מזמור שיר ליום השבת’ עצמם ללמוד עם חיות הקדושה, ישראל יתבעו עלבונה של תורה לפני
ואכן ,לימדו המלמד שיחת עופות.
(תהלים צב א). ומאד הזהירם תמיד שהלימוד גמרא תיכף לאחר מכן ,היה על המלמד בית דין הגדול ,והוא אמרו ‘ולקח
וטעם קריאתו של אדם הראשון ‘מזמור שיר ליום לא יהיה בישנוניות ובעצלות ,אלא עם לעבור למקום אחר ,ששם לא מכירים אבי הנער ואמה והוציאו את בתולי
השבת’ בעת שהתפעל מכוחה של התשובה ,הוא משום רצון והתלהבות ,חיות רשפי אש. אותו ,כיון שהיה צדיק נסתר. הנער’ ,רמז חזק ועליה והשגות רמות
ששבת היא שרש התשובה ,וביום קדוש זה שבה נשמת ופעם אמר ,שכל הדחקות והצרות ביום מן הימים יצא בעל הבית למסע, ישגו באמצעותה ויתבעו עלבונה
היהודי אל קדושתה המקורית ומזדככת .כך רמז גם הרב שיש לישראל בכל העולם רח”ל, והגיע לבית מלון אחד בחצות הלילה. בבית דין כאמרו השערה ,והוא מה
הקדוש רבי חיים מטשרנוביץ זי”ע בספרו ‘סידורו של הוא מפני שלומדים בישנוניות ,ואם בהיותו שם שמע שיחת עופות, שאמרו בזהר (ח”ג פ ).כי עתיד הקדוש
שבת’ (ח”א שורש א ענף ד עלה יא) ,שתבת ‘שבת’ היא ראשי היו מצייתים לו ולומדים הגמרא עם ברוך הוא לתבע עלבונה של תורה,
ומצפצופיהם נודע לו כי עומדת
תבות ‘שבת בו תשוב’. חיות ,היה הוא ערב בדבר שלא יחסר וכאמרם במשנה (אבות פ”ו מ”ב) אוי
ולעניננו ,גם כאשר נדחית תקיעת שופר מפני חשש לפרוץ שריפה גדולה בביתו.
לשום ישראל פרנסה וכל טוב. תיכף ומיד מיהר לביתו והספיק להם לבריות מעלבונה של תורה”.
חילול שבת ,היא נדחית רק על סמך כוחה של השבת
לעורר לתשובה במקום כוחו של השופר.
על הפסוק (דברים כה יח) ‘אשר קרך להציל את רכושו מן האש. את בתי נתתי ל’איש’
אין זה דבר פשוט לדחות את התקיעות המעוררות בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך כך אירע לו כמה וכמה פעמים שניצל מעשה באחד מתושבי שכונת ‘שערי
לתשובה ומביאות לכפרה ,ואף על פי כן נטל הצדיק ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים’ ,פירש מנזקים על ידי שיחת העופות. חסד’ בירושלים שבא לפני הגאון
מסטולין על כתפיו את השלכות דחית תקיעת השופר הרב הקדוש רבי ברוך ממעז’יבוז’ ויהי ביום אחד ,שמע את העופות מטשעבין – רבי דב בעריש וידנפלד
במשך זמן כה רב ,בעבור יהודי אחד שתעה מדרך אבותיו, זיע”א ,שאם אין לך זריזות לתורה מצפצפים כי בקרוב עומד הוא למות זצ”ל ,להתייעץ עמו בנוגע לשידוך
מגודל אהבת ישראל העצומה שפעמה בקרבו. ועבודה רק תמיד אתה עייף ,סימן הוא בחצי ימיו. שהוצע לבתו.
שלא ירא אלקים אתה... לא ידע האיש את נפשו מצער ,שכן סיפר היהודי שהחתן המדובר נחשב
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
