עינים מאירות · Eniyim Meherot — ראש השנה (2026-09-07)

בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון מ"ז (ימים נוראים
ראש השנה ע úהתורה והמועדים תשפ"ג -ביהמ"ד
באר ישראל)
תשפ"ז
העקידה והסימנים
המאמר הראשון -בריאת האותיות שעָקַד אַבְרָה ָם ה ַּמֹר ִּי ָה .וְתֵרָאֶה לְפ ָנ ֶיך ָ ֲעקֵד ָה ׁ ֶ תקיעת שופר -זכר לעקידת יצחק
ומפרש שם הבני יששכר" ,אומר לך דבר אשר אָב ִינוּ אֶת יִצְחָק ּב ְנוֹ עַל ּג ַּב ֵי ה ַּמִז ְּבֵחַ ,וְכָבַׁש ר ַ ֲחמָיו בראש השנה ,כל באי עולם עוברים לפני
עם לבבי" ,על פי מה שאמר רבינו המגיד רבי דב של ֵםּ ,כ ֵן יִכ ְּבְׁשוּ ר ַ ֲחמֶיך ָ אֶת ל ַ ֲעשׂוֹת ר ְצוֹנְך ָ ּבְלֵב ָב ׁ ָ ה' יתברך כבני מרון .וכל בר לבב היודע גודל
בער ממעזריטש זיע"א ,לפרש דברי חז"ל (אבות פרק
ּכַעַסְך ָ מֵעָל ֵינוּ ,וּ ב ְטוּ בְך ָ ה ַּג ָדוֹל יׁ ָשוּ ב חֲרוֹן א ַּפְך ָ השעה ,ליבו יחיל בקרבו מאימת הדין .אולם
ה משנה א) "בעשרה מאמרות נברא העולם" ,והקשו מֵע ַּמְך ָ וּ מֵעִירְך ָ וּ מֵאַרְצְך ָ וּ מ ִּנ ַ ֲחלָתֶך ָ .וְקַ ּי ֶם ל ָנוּ ה' הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו ,הכין להם
בגמרא (ראש השנה לב" ).הי נינהו' ,ויאמר' דבראשית שהִבְטַח ְּתָנוּ ּב ְתוֹרָתֶך ָ עַל יְד ֵי אֱלֹקֵינוּ אֶת ה ַּדָב ָר ׁ ֶ לישראל את דרך התשובה ,אשר בכוחה יוכלו
תשעה הוו!" ,דהיינו שלא מצינו בפרשת מעשה משֶה עַב ְּדֶך ָ מ ִּפ ִי כ ְבוֹדֶך ָ" ,וכו'. ׁ להינצל מכל פגע רע ,ויזכו לשנה טובה ומתוקה.
בראשית כי אם תשע פעמים שנאמר בפסוק אמנם יש להבין ,מאחר וזכות העקידה כה ועוד ציוונו הבורא יתברך בתורתו לתקוע בשופר
'ויאמר' .ותירצו שם'" :בראשית' נמי מאמר הוא, גדולה וחשובה היא ,אשר כל תפילת הזכרונות כמצות היום ,ולהזכיר לפניו את זכות עקידת
דכתיב (תהלים לג ו) 'בדבר ה' שמים נעשו'". עליה היא נסמכת ,אם כן מדוע ממתינים יצחק ,אשר היום לזרעו ברחמים יזכור ויפדה
והקשו בזה ,מה טעם באמת לא נאמר 'ויאמר' לקריאתה בתורה עד היום השני? ומה טעם אין אותם מכל צרה.
גם במאמר הראשון ,כמו בשאר המאמרות. קוראים בפרשת העקידה כבר ביום הראשון? ואכן ,אף כי עיקר קיום מצות תקיעת שופר
ותירץ המגיד ,וז"ל הבני יששכר בשמו" :והסביר מנהג הסימנים בראש השנה עליו להיות בכוונה כי "רחמנא אמר תקעו" ,מכל
הרב הקדוש הנ"ל ,דהנה 'מאמר' לא יצוייר כדי לבאר את הדבר ,נלכה נא ונברר ענין אחר מקום רמז יש בו ,וכבר מנה רבינו סעדיה גאון
לנו כי אם על ידי אותיות ,והנה האותיות גם שנהגו בו ישראל בראש השנה ,ועל פי הדברים עשרה טעמים לתקיעת שופר ,והובאו במחזורים
כן נבראו ,כי מהיכן נתהוו ,הלא האין סוף ברוך הללו נוכל לחזור אל הראשונות ולהבין פשר קודם התקיעות .אולם הטעם הידוע והמפורש
הוא הוא בוראם מלכם ואדונם ,והנה האותיות דבר. בדברי חז"ל ,הוא מה שאמרו בגמרא (ראש השנה טז:).
נבראו קודם ,וכיון שנבראו האותיות היה גילוי "אמר רבי אבהו ,למה תוקעין בשופר של איל,
התפשטות המאמרות ,על כן באינך תשע נאמר אמרו בגמרא (הוריות יב" :).אמר אביי ,השתא אמר הקדוש ברוך הוא ,תקעו לפני בשופר של
'ויאמר' ,מה שאין כן בבריאה ראשונה נאמר דאמרת סימנא מילתא היא ,לעולם יהא רגיל איל ,כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם,
'בראשית ברא אלקים א"ת' ,היינו האותיות מן א' למיחזי בריש שתא קרא ורוביא ,כרתי וסילקא ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני".
עד ת' ,ואי אפשר להכתב בדבר הזה אמירה ,כיון ותמרי" .ובמסכת כריתות (דף ו ).הנוסח" :יהא נמצא כי בתקיעת השופר מתעוררת זכות
שלא היו עדיין ,וזה אשר יצאו ראשונה ראשית רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא ,כרתי, העקידה.
גילויים ,עיין שם בדבריו"[ .וראה עוד ב'תורת סילקא ותמרי" .וכבר החזיקו ישראל במנהג זה,
המגיד' פרשת בראשית נוסחאות נוספות בזה]. והוסיפו עוד כמה מיני מאכלים שיש בהם סימן זכר העקידה בקריאת התורה
טוב ,כגון ראש של איל ותפוח בדבש ורימונים, והנה ,תקנו חז"ל להזכיר את זכות העקידה
מבואר בדברים קדושים אלו ,כי על אף וכל שאר הסימנים.
שאין לנו שום השגה בכל המתרחש בעולמות באופן נוסף ,והוא בקריאת התורה ביום השני,
העליונים ,ובוודאי שבאין סוף ברוך הוא לית והקשו בזה המפרשים היאך הותר הדבר ,ומאי אשר בו קוראים ישראל בפרשת העקידה.
מחשבה תפיסא ביה כלל ,מכל מקום כאשר טעמא לא נאסר משום ניחוש ,כמו שנצטוינו ובאמת אין זה רק בראש השנה ,אלא בכל יום
באים אנו לשוות לנגד עינינו את אופן בריאת בתורתנו הקדושה (ויקרא יט כו) "לֹא תְנַחֲׁשוּ". ויום משתמשים ישראל בזכות זו ,וכפי שאומרים
העולם ,ונתגלה סוד הדבר בידי חז"ל שנעשה על ומבארים בזה הראשונים (ראה מאירי הוריות שם) שאף בכל יום בתפילת שחרית קודם קריאת פרשת
ידי מאמרות ,הרי שאנו מפרשים מאמרות אלו כי אין מזל לישראל ,מכל מקום סימן טוב שייך העקידה כנהוג" :אֱלֹקֵינוּ ו ֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ ,זָכְר ֵנוּ
בצורת אותיות .ואותיות אלו גם הן היו טעונות בהם ,ואין בזה משום ניחוש אלא נעשה למזל ּב ְז ִּכ ָרוֹן טוֹב לְפ ָנ ֶיךָ ,וּ פָקְד ֵנוּ ּבִפְק ֻּד ַת יׁ ְשוּ עָה
בריאה ,וקודם בריאתן עדיין לא היו כדי שייברא טוב. שמֵי קֶד ֶם ,וּ זְכ ָר ל ָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ ִשמֵי ׁ ְ
וְר ַ ֲחמִים מׁ ּ ְ
העולם בהן ,וזו היתה הבריאה הראשונה. אמנם בוודאי עיקר עבודת ראש השנה שׂרָאֵל ֲעבָד ֶיךָ, אַ ֲהב ַת ה ַּקַד ְמוֹנ ִים אַבְרָה ָם יִצְחָק ו ְי ִ ְ
היא בתפילה וזעקה לפניו יתברך ,שיחוס על אֶת ה ַּבְר ִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הׁ ַּשְבוּ עָה ׁש ֶּנׁ ִש ְּבַע ְּתָ
כל הבריאה כלה -בדיבור אחד נאמרה נפשותינו וירחם עלינו ,ומעלת התפילה היא שעָקַד לְאַבְרָה ָם אָב ִינוּ ּבְהַר ה ַּמוֹר ִּי ָה ,וְאֶת ה ָ ֲעקֵד ָה ׁ ֶ
וראה נא גם ראה בדברי האור החיים הקדוש שעל ידה מתחזק האדם באמונה וביטחון ברבון אֶת יִצְחָק ּב ְנוֹ עַל ּג ַּב ֵי ה ַּמִז ְּבֵחַּ ,כ ַּכ ָתוּ ב ּב ְתוֹרָתֶך ָ",
בריש פרשת בראשית ,שדימה ענין בריאת כל העולמים ,בבחינת 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'. וכו'.
העולם למעמד הר סיני ,ושם אמרו חז"ל (מכילתא אלא שהקשה בספה"ק בני יששכר (מאמרי חודש ובתפילת ראש השנה בחתימת ברכת
דרבי ישמעאל יתרו -מסכתא דבחדש פרשה ד) וז"ל" :את כל תשרי ב) ,מדוע יהא כזאת שיהיה הסימן מועיל הזכרונות ,אומרים אנו נוסח אחר לתפילה זו:
הדברים .מלמד שאמר עשרת הדברות בדבור לאיזה פעולה ,עד כדי כך שחשש לזה אביי בראש "אֱלֹקֵינוּ ו ֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ ,זָכְר ֵנוּ ּב ְז ִּכ ָרוֹן טוֹב לְפ ָנ ֶיךָ,
אחד ,מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן ,שנאמר השנה ,הלא הדבר ידוע שהכל בגזירת עליון ,וכל שמֵי קֶד ֶם, ִשמֵי ׁ ְ
וּ פָקְד ֵנוּ ּבִפְק ֻּד ַת יׁ ְשוּ עָה וְר ַ ֲחמִים מׁ ּ ְ
'וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר' .אם אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ,ומה יועיל לזה וּ זְכ ָר ל ָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ אֶת ה ַּבְר ִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת
כן מה תלמוד לומר 'אנכי ה' אלקיך -לא יהיה הסימן? הׁ ַּשְבוּ עָה אֲׁשֶר נׁ ִש ְּבַע ְּתָ לְאַבְרָה ָם אָב ִינוּ ּבְהַר
א
עינים מאירות
רגיל בריש שתא' ,ולמה לא אמר 'בראש השנה' בא הפגם כלל ,וזה היו מורין כשעשו סימן על לך' ,אלא מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת
כרגיל בכל מקום? אלא בא ללמדינו ,כי גם בראש התחדשות הלבנה .אמנם משקלקלו הבייתוסים הדברות בדיבור אחד וחזר ופרטן דיבור דיבור
השנה עצמו ,עיקר ענין הסימנים נעוץ דווקא שכפרו בתורה שבעל פה והמשיכו את פגם בפני עצמו" .ועוד אמרו חז"ל (שבועות כ" ):זכור
בראש ממש ,היינו בתחילת החג ,בלילה הראשון הלבנה ,שוב לא היו יכולים להודיע הדבר בסימן ושמור בדיבור אחד נאמרו ,מה שאין יכול הפה
של ראש הנה ,ולא בלילה השני שכבר אינו ממש המשואות ,כי כבר לא היו ראויים להשתמש בכח לדבר ,ומה שאין האוזן יכול לשמוע".
'ריש שתא'. המחשבה ,אלא הוצרכו לשלוח שלוחין שיפרסמו ובדומה לזה גם במעשה בראשית ,נברא הכל
כי הנה ידוע ,שלא ככל הימים טובים ראש על ידי דיבור ,ששורשו נמוך מן הסימן וכנ"ל. בתחילה בדיבור אחד ,ולאחר מכן חזר הקדוש
השנה .שבכל החגים רק בחוצה לארץ קבעו חז"ל [ואגב נזכיר בזה את דברי החתם סופר (חתם ברוך הוא ופרט הכל בתשעת המאמרות .וז"ל
לעשות יום טוב שני של גלויות מספיקא דיומא, סופר על התורה ,דברים ,לקוטים) ,שכתב כי עד שקלקלו האור החיים הקדוש" :ובזה נבא אל הביאור,
ואילו בראש השנה אף בארץ ישראל עושין שני המינים היו כל הברכות כולן לבקשת טובה, והוא כי האדון יתעלה שמו כל מה שברא בעולם
ימים .ואף בימינו שאין מקדשין על פי הראייה, אלא שבברכת הצדיקים היתה כלולה גם רעת שהם המקורות וכל אשר ישנו במציאות ושמים
נקבעו שני ימי ראש השנה כיומא אריכתא. הרשעים ,כי מכלל הן אתה שומע לאו .אך עם וארץ הכל כאשר לכל בראו ה' בדיבור אחד ,וזה
אמנם אף על פי כן אין לערוך את סדר הסימנים ירידת הדורות נעשו רוב העם כמי שאינם מן הוא אומרו 'בראשית ברא אלקים את השמים
כי אם בלילה ראשון ולא בלילה שני .ואף שבכמה הצדיקים והחסידים וכו' ,ולא רצו חז"ל להשמיע ואת הארץ' ,דקדק לומר שני אתין לרבות כל
ספרי מנהגים כתבו כן בשני הלילות ,מכל מקום עליהם לשון קללה חלילה מכלל ברכת הצדיקים. הנמצא בעולם ,ולהיות שהנבראים הם רבים
בפוסקים לא הוזכר הדבר כי אם על הלילה על כן תיקנו בקשה מפורשת על רעת הרשעים, וכו' אשר לזה כללם הבורא בב' פרטים גדולים
הראשון[ .אמנם אין בזה מניעה לעשות כן גם הצדוקים והבייתוסים וחבריהם ,ושוב מי שאינו ועצומים בשמים ובארץ ,והם הם הב' ריבוים
בלילה השני ,ובפרט בימינו שהשפע מצוי ב"ה מכללם אף כי אינו בכלל ברכת הצדיקים ,מכל שריבה באומרו 'את השמים ואת הארץ' ,ובמאמר
ומרבים ישראל בסימנים ,אך עיקר הדבר שייך מקום אינו בכלל קללת הרשעים חלילה .נמצא אחד ברא הכל יתעלה שמו .ותמצא שאמרו
רק בליל ראשון]. כי גם ברכת 'ולמלשינים' כולה לברכה ולא ז"ל 'בראשית מאמר הוא' ,כי בו השלימו עשרה
וטעם הדבר מבאר הבני יששכר על פי מה לקללה כלל ,כשאר ברכות שמונה עשרה]. מאמרות שבהם נברא העולם ,הראשון שבכולן
שכתבו המקובלים שיום ראשון של ראש השנה בו נברא הכל אלא שלא היה מסודר ,והיו כל
הוא יומא דלאה ,ויום שני הוא יומא דרחל ,והרי עומק ענין הסימן -פעולה בראשית המחשבה הבריאות בנמצא ,אבל חסרו הסדר ,וסדרן
כאשר מסר לבן הרשע את לאה ליעקב חלף רחל, ועל פי זה כתב הבני יששכר וז"ל" :ומעתה בין הקדוש ברוך הוא דבר יום ביומו".
עמדה רחל ומסרה את הסימנים ללאה אחותה והתבונן ,סוף מעשה נקרא מילתא ,סוד דבור ואם נרצה לחבר את הדברים לדברי המגיד
כדי שלא תתבייש ,ומכיון שכן אין הסימנים בלשון הקודש מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן זיע"א ,הרי שבמאמר 'בראשית' עצמו לא
שייכים אלא בלילה ראשון שבבחינת לאה ולא לה ,וראשית המחשבה נקרא סימן בלי התלבשות קדמה אות ב' שבבראשית לאות ר' ,אלא נאמרו
אצל רחל. בדיבור ,והנה סוף מעשה במחשבה תחלה ,על כן יחד בזמן אחד ,וזו היתה בריאת האותיות ,ורק
עד כאן דברי רבינו הבני יששכר .אולם ודאי סימנא מילתא הוא יחוד נפלא ככל שיעור קומה לאחריה נפרטו האותיות לפרטים שהפה יכול
הדברים טעונים ביאור רב ,מה ענין סימני ראש לדבר והאוזן יכולה לשמוע ,א' ב' ג' וכו' .וזהו
השנה לסימנים של יעקב ורחל ,וכי 'סימנים ציוונו הבורא יתברך בתורתו לתקוע בשופר שרמז הכתוב 'בראשית ברא אלקים את' -היינו
את האותיות שמא' ועד ת' .וזהו המאמר הראשון,
סימנים' לגזירה שווה אנו דורשין?
כמצות היום ,ולהזכיר לפניו את זכות עקידת אשר בו יצאו האותיות.
שתי זכויות שעמדו לישראל יצחק ,אשר היום לזרעו ברחמים יזכור ויפדה שורש הסימנים עליון מאוד
אך נראה ביאור עומק הדברים ,כי שתי זכויות
גדולות עמדו להם לישראל במרוצת הדורות;
אותם מכל צרה ואמנם ,בפנימיות הדברים המושגים בזה
הזכות הראשונה היא מה שהזכרנו בראשית גבוהים ונעלים עד מאוד ,וכפי שמביא הבני
הדברים ,עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בהעלות כל הדברים לשורשם ומתמתקים כל יששכר שם ,שהמציאות הראשונה היא כתר
בנו במסירות נפש עצומה ,ונטל את בנו יחידו הדינים ,כי עוז וחדוה במקומו ,וזהו שאמר אביי, עליון נרמזת בקוצו של יוד שבשם הוי"ה (ראה
אשר אהב ונחנן בו למאה שנה ,והקריבו על השתא דאמרת סימנא מילתא יהא אדם רגיל בזוהר הקדוש ח"ג דף י ,):ומשם יצאה החכמה הקדומה
מזבח אהבתו לה' יתברך ,וזכות זו עומדת להם לאכול בריש שתא וכו' ,התחלת בריאת עולם אשר ממנה התפשט הכל ונרמזת באות י' גופא
לישראל כל הימים. טוב מאד להמתקת הדינים על ידי סימן ,ומן (שם) ,וכן כל הספירות נרמזות בשם הוי"ה .וזו היא
אמנם עוד זכות נוספת עומדת להם לישראל, הסימן בא לידי דיבור". בחינת הוצאת יש מאין ,כי החכמה מאין תמצא.
כפי שאמרו חז"ל שבשעה שהלכו בגלות עמדו כלומר ,ראשית הבריאה היא בסימן ,בסוד אך כדי לקרב הדברים אל שכלנו הקט ,מפרש
כל האבות והאמהות הקדושים לעורר בזכותם המחשבה שבלא דיבור ,וממנה יצא המעשה הבני יששכר כי ענין הסימנים הוא יכולת בני
ולתנות צערם לפני ה' ,ולא קיבל ה' את דבריהם, שבסוף ,בסוד הדיבור שבבחינת תורה שבעל האדם לדבר זה עם זה אף בלא הוצאת דברים
עד שעמדה רחל וביכתה על בניה בבכי תמרורים, פה .ועל כן בראש השנה שעולים כל הדברים מן הפה ,אשר לזה נצרך צירוף אותיות לתיבות,
והזכירה לפניו יתברך את זכותה שהכניסה לשורשם ,והעולם מתחדש כאילו נברא מחדש, אך כח הסימנים אינו נצרך לאותיות כלל ,ומבאר
אחותה לביתה ומסרה לה את סימניה ,וביקשה איש לרעהו בתנועות ידיו וכדו' את רצונו.
זה היום תחילת מעשיך -ראוי לפעול בדרך
כי אף הוא יתברך יחוס על בניו אהוביו אף אחר הסימן ,שבסוד המחשבה. נמצא כי הסימן גבוה מן הדיבור ,כי גם בשעה
שהעמידו צלם בהיכל ,והקדוש ברוך הוא שמע שאין הפה יכול לדבר ,עדיין יכול האדם לפרש
תפילתה ובמידה כנגד מידה אמר לה (ירמיה לא טו)
והנה דברי רבינו עמקו מאוד ,אך גם אנשים
רצונו וכוונתו על ידי סימנים .וזהו דבר עליון
"מנעי קולך מבכי ,כי יש שכר לפעולתך ושבו כערכנו משיגים כי שפת הסימנים היא דרך בני ונעלם ,שבאופן הרגיל מלביש האדם את החכמה
מארץ אויב". האדם לקשר עצמם זה עם זה גם כשאין רוצים שהתנוצצה במחשבתו באותיות ותיבות ,כדבר
או שאי אפשר לדבר בפה .נמצא ששורש הסימן איש אל רעהו ,אולם בכח הסימנים יכול להוציא
בקשת האבות והאמהות עבור בני ישראל מקומו גבוה מן הדיבור .וכמו שמצינו כי בשעה לאור תעלומות חכמה אף שיהיה כאילם לא
וזה לשון המדרש (איכה רבה בפתיחתא אות כד): שאסור לדבר ,כגון אחר ברכת התקיעות קודם יפתח פיו.
"באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר שהשלימו קיום המצוה ,אזי אין מדברים ,אך
אוי לי על ביתי ,בני היכן אתם ,כהני היכן אתם, מראים סימנים להביע שאלה או תשובה .או פרסום קידוש החודש בראשונה ולאחר הקלקול
אוהבי היכן אתם ,מה אעשה לכם התריתי בכם שמכירים אנשים זה ברמיזותיו של זה ,ואינם וראיה לדבר מקידוש החודש ,אשר בראשונה
ולא חזרתם בתשובה ,אמר הקדוש ברוך הוא צריכים לדיבור ,אלא בסימן שעושה האחד מבין היו משיאין משואות (ראה ראש השנה כב ,):היינו שהיו
לירמיה אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי השני ופועל. מפרסמים כי נתקדש החודש ללא דיבור ,אלא על
ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו ,ואין לך כאב לא
עלי ולא על בני ,לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב
עיקר ענין הסימנים בלילה הראשון ידי סימן .וטעם הדבר ,כי קידוש החודש המורה
על התחדשות הירח הוא בסוד מידת המלכות,
ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות וכו' ,מיד אחר כך מביא הבני יששכר חידוש נוסף, ומיעוט הירח מורה על פגם הלבנה במעשה
פתח אברהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר ,רבונו אשר יאיר לנו באור חדש את כל ענין הסימנים. בראשית .אמנם סוף מעשה במחשבה תחילה,
של עולם ,למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על כי הנה ,יש לדקדק במה שאמר אביי 'יהא אדם ובראשית המחשבה בבחינת כתר שבמלכות לא
ב
עינים מאירות
זו היא פסגת אהבת ה' אשר אליה הגיע אברהם וידוע מה שכתב הרמב"ן (ויקרא יח כה) שהאבות דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת
אבינו ע"ה .וזהו כפי שמצינו ברחל אימנו, קיימו את התורה רק בארץ ישראל ולא בחוץ לי העלהו עולה לפני ,ונעשיתי עליו כאכזרי ולא
שהקריבה את כל חלקה בזה ובבא ,שלא תהיה לארץ ,ולכן נשא יעקב שתי אחיות ,ומטעם זה ריחמתי עליו ,אלא אני בעצמי כפתתי אותו ,ולא
חלק מיצירת עם ישראל ,כפי שסבר אברהם מיד כשבא לארץ ישראל מתה עליו רחל ,שלא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני ,פתח יצחק
אבינו שבעקידה ימות יצחק ובכך תאבד שארית יעבור באיסור על ידה .וגם מה שלא נקברה ואמר ,רבונו של עולם ,כשאמר לי אבא 'אלקים
ישראל חלילה .ועם כל זאת הלכו צדיקים אלו ליד יעקב אבינו ,פירש הרמב"ן (בראשית מח ז) כי יראה לו השה לעולה בני' ,לא עכבתי על דבריך
וביטלו לגמרי את רצונם מפני רצונו יתברך. בוש יעקב מאבותיו על שנשא שתי אחיות ,ולכן ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי
את צוארי תחת הסכין ,ולא תזכור לי זאת ולא
הרבונו של עולם לא חייב לך כלום! נקברה רק לאה לצדו ,שאותה נשא ראשונה .הרי
תרחם על בני ,פתח יעקב ואמר ,רבונו של עולם,
לנו כי את כל זאת הפסידה רחל מחמת ויתורה
בענין זה יסופר מעשה שהיה ,שבאה אשה לאחותה ,והסכימה לאבד כל עולמה כדי שלא לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן ,וכשיצאתי
אחת לפני מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך תבוש ולא תכלם על ידה ,ודבר זה אינו נתפס מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני
זצ"ל ,ובכתה לפניו כי הרבה שנים לא זכו היא בשכל כלל ,שיוכל בן אנוש לוותר כל כך .ולכן ומסרתי עצמי למיתה עליהם ,ועכשיו נמסרו
ובעלה להיפקד בפרי בטן ,וניסו בכל מיני דרכי דווקא זכות זו היא העומדת להם לישראל ביד אויביהם כצאן לטבחה ,לאחר שגדלתם
רפואה ,עד שנתברר כי בדרך הטבע לא יזכו עוד להשיבם מן הגלות לגבולם ,יותר מכל תחנוני כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער
לכך .ובאה אותה אשה שבורה ורצוצה לפני גאון שבעת הרועים. גידול בנים ,כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם,
ישראל ,ופרצה בבכי מר שאיננה מסוגלת לקבל ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני ,פתח משה
בשורה קשה זו. ויתרה מכך מבואר כאן ,שזכותה של רחל
גוברת אפילו על זכות עקידת יצחק ,שהרי ואמר ,רבונו של עולם ,לא רועה נאמן הייתי
שמע רבי שלמה זלמן את דברי האשה ,נענה על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס
ואמר לה" :ראי נא ,שמעתי את כל דברייך ,אולם אברהם ויצחק הזכירו לפני ה' את זכות העקידה
ולא נענו ,ורק רחל שהזכירה את זכות ויתורה במדבר ,וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי
זאת עלייך לדעת ,כי הרבונו של עולם אינו חייב במדבר יפלו עצמותי ,ועכשיו שגלו שלחת לי
לך כלום! לא לכל אחד מוכרח הבורא יתברך הבטיח לה ה' כי שמע את תפילתה.
לספוד ולבכות עליהם ,זהו המשל שאומרים בני
לתת ילדים! ובצער אני אומר לך ,כי גם פרנסה אברהם עקד את יצחק מדעתו בלא שנתחייב בכך אדם מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי וכו',
אינו מחוייב ליתן לברואיו ,גם בריאות ,משפחה, אך באמת יש להוסיף שגם בעקידת יצחק באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך
וכל שאר המתנות אשר הוא נותן ,הכל במתנת הוא ואמרה ,רבונו של עולם ,גלוי לפניך שיעקב
מצינו מעין זה ,שגם בה היתה בחינת ויתור
חינם ,אך הוא יתברך איננו חייב לך כלום!". עבדך אהבני אהבה יתירה ,ועבד בשבילי לאבא
מופלגת מאוד .וכפי שכבר הבאנו במקום אחר
לשמע הדברים התפלאה האשה עד מאוד .היא (מאמר 'יום תרועה -סוד מאה יבבות) מדרשות הר"ן (הדרוש שבע שנים ,וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע
סברה כי רבי שלמה זלמן הידוע בליבו הרחום, הששי) ,שבאמת לא נצטוה אברהם אבינו בפירוש זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי
אבי המידות ואצילות הנפש ,אשר כל ימיו חשב על מעשה העקידה בתורת חיוב והכרח ,אלא בשביל אחותי ,והוקשה עלי הדבר עד מאד כי
רק על טובת כל יהודי ויהודי ,יעודד אותה נודעה לי העצה ,והודעתי לבעלי ומסרתי לו
בתורת בקשה ,ורק מחמת גודל אהבתו העצומה
ויחזק את ליבה ,ולפליאתה שומעת היא דברים סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי
לה' יתברך עמד וכבש רחמיו והלך לעקוד את
כדורבנות ,שבאמת אין הקדוש ברוך הוא מוכרח להחליפני ,ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את
לזכותה בפרי בטן ,וכמעט שנתעלפה במקום. תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה,
סברה האשה כי לפחות עכשיו יעתיר עליה ענין הסימנים הוא יכולת בני האדם לדבר ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי
הגרש"ז טללי נוחם ,אולם רבי שלמה זלמן לא זה עם זה אף בלא הוצאת דברים מן הפה, לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא
הוסיף מאומה על דבריו ,ופטרה לשלום בדברים אשר לזה נצרך צירוף אותיות לתיבות ,אך סבור שהיא רחל ,ולא עוד אלא שנכנסתי תחת
אלו .וכאשר החלה האשה ללכת ,החלו דברי
הצדיק לפעול את פעולתם אצלה .היא הרגישה כח הסימנים אינו נצרך לאותיות כלל המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה
והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי
בכל מאודה ,כי אמת גמורה אמר הרב .אמנם שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה ,ולא
אמת כואבת עד מאוד ,אך זו היא האמת לאמיתה. בנו .והזכיר שם מה שאמרו חז"ל (סנהדרין פט:): קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה ,ומה אני שאני
כי באמת ובתמים אין הבורא חייב דבר לברואיו, "'ויאמר קח נא את בנך' .אמר רבי שמעון בר אבא, בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא
וכל מתנותיו -מידו הטובה והרחבה ,ולא בגלל אין נא אלא לשון בקשה .משל למלך בשר ודם הוצאתיה לבושה ולחרפה ,ואתה מלך חי וקיים
צדקת הבריות. שעמדו עליו מלחמות הרבה ,והיה לו גבור אחד רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה
ברם ,כאשר כבר עמדה האשה ורגלה האחת ונצחן .לימים עמדה עליו מלחמה חזקה ,אמר לו, ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם
מחוץ לדלת הבית ,קרא לה רבינו לשוב אליו. בבקשה ממך ,עמוד לי במלחמה זו ,שלא יאמרו כרצונם .מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך
ראשה היה סחרחר עליה ,ולא הבינה מה רוצה ראשונות אין בהם ממש .אף הקדוש ברוך הוא הוא ואמר ,בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל
עוד הרב לומר לה ,ומה עוד יוכל לדבר אליה .ואז אמר לאברהם ,ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת למקומן ,הדא הוא דכתיב (ירמיה לא יד) 'כה אמר ה'
אמר רבי שלמה זלמן" :אמת ,הקדוש ברוך הוא בכולן ,עכשיו עמוד לי בנסיון זה ,שלא יאמרו אין קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה
לא חייב לך .אך שמא אם גם את תעשי מעשים ממש בראשונים". על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו' ,וכתיב
שאינך חייבת בהם ,ינהג בך הקדוש ברוך הוא (שם פסוק טו) 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך
במידה כנגד מידה ,ויתן לך מתנה שאינו חייב מבואר שלא היה אברהם אבינו נענש אם לא מדמעה כי יש שכר לפעולתך' וגו' ,וכתיב (פסוק טז)
בה .נסי נא ,מה אכפת לך ,הן בוודאי לא תפסידי היה מוותר על בנו ,אשר ללידתו המתין מאה 'ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם'".
מכך!" -סיים רבינו את דבריו. שנה ,אלא ביקש ממנו הקדוש ברוך הוא כביכול
וכך היה .למן אותו היום ,החלה אותה האשה שיעשה עמו טובה .והנה ,הרי דבר מצוי הוא בכל מסירות נפשה של רחל במסירת הסימנים
לפעול מעשי צדקה וחסד בטרחה עצומה ,שלא מקום ובכל זמן ,שכל אדם אשר מתרגשת עליו מבואר בדברי חז"ל ,כי עיקר זכותה של רחל
כדרך הטבע כלל .הלכה וסעדה נצרכים בבתי צרה ,הולך אצל חכמים וצדיקים שיבקשו עליו היתה בזה שמסרה לאחותה את הזכות הגדולה
חולים ושאר מקומות ,באופן המנוגד לגמרי רחמים ,ועושה כל טצדקי שבעולם כדי להימלט והעצומה להינשא ליעקב אבינו המובחר
לטבעה .ולאחר זמן בחסדי ה' זכתה לישועה מגזר הדין ,מבקש סגולות ותפילות והולך אצל שבאבות ,אשר בזה היתה רחל זוכה להיות אם
למעלה מן הטבע ,ונולדו לה ילדים. קברי צדיקים ,הכל כדי שיזכה לישועה ,ואפילו לשבטי ישראל ,ועמדה ומסרה הדבר לאחותה.
בדברים שאין הנשמה תלויה בהם ,ומה גם בבני וכמובן בשעת ויתורה לא העלתה על דעתה
היפוך כל ההנהגה בכח הויתור שלמעלה מן הטבע חיי ומזוני .ואילו אברהם אבינו ,שהיה עמוד שייקחנה יעקב אחר כך לאשה ,ויעבור על
עד כאן תורף המעשה .והנה בהתבוננות התפילה שבעולם ,והתפלל אפילו בעד אנשי איסור נישואי אשה ואחותה על פי מה שנתגלה
פשוטה ,לכאורה יש כאן מדרך הנהגת הקדוש סדום הרעים והחטאים ,לא זו בלבד שלא ביקש לו סוד הדבר והכיר כי בזה יהיה תיקון כלל
ברוך הוא במידה כנגד מידה ,שראה ה' יתברך את על עצמו כלל ,אלא שבו היה הדבר תלוי ,וביקש ישראל .וביותר ,שבויתור זה כביכול גזרה על
מסירות נפשה של אותה אשה שבורת לב ,שאינה הקדוש ברוך הוא ממנו כי ימחול לו על הבטחת עצמה להינשא לעשו הרשע ,שהרי על זה היתה
מבקשת חיזוק לעצמה ,אלא הולכת ומחזקת "כי ביצחק יקרא לך זרע" ,והרי יכול היה לבקש כל בכייתה של לאה ,שסברה שתינשא לעשו
אחרים ,ועל כן נתן לה ה' יתברך ממתנתו במידה מאת ה' שיניחנו ,ובכל זאת עמד מעצמו לעשות כמאמר הבריות (ראה רש"י בראשית כט יז ,ומקורו בבבא
כנגד מידה. רצון קונו. בתרא קכג.).
ג
עינים מאירות
שיישאנה יעקב אבינו ולא ישלחנה .אולם ביום לגמרי מפני רצון ה' ,שוב אין הוא צריך דבר ,וכל אולם אחר מה שנתייסד כאן במעלת היום
השני שהוא יומה של רחל ,אין הענין בקיום רצונו הוא לתכלית אחת -קיום רצון ה'. השני של ראש השנה ,נראה כי עמקו הדברים
הסימנים בפועל ,שהרי ויתרה רחל על סימניה הרבה והרבה יותר מזה .אמת נכון הדבר שנוהג
לאחותה ,על כן די בהתבוננות בהם ,רמז לעינה סגולת יום שני של ראש השנה ה' עם ברואיו במידה כנגד מידה .אך שורש הדבר
הטובה של רחל שלא נטרה רעה לאחותה אלא זהו סוד יומו של ראש השנה ,שנקבע שיהיה הוא ,כי לעתים כאשר עושה האדם מעשים
אדרבה סייעה בעדה. בו יום טוב שני ימים .ואין זה רק משום ספיקא טובים ונאצלים באופן המנוגד לטבעו ,יכול הוא
דיומא ,אלא על פי סוד ועל פי האמת ,ועל כן לא להפוך בזה את כל הבריאה ,ולהגיע לשורשה
עין טובה מביאה את הגאולה רק בחוץ לארץ נוהגים בו שני ימים ,אלא בכל הנסתר והעליון ביותר.
והנה ,מצינו חיבור בין מידת עין טובה לקידוש מקומות מושבות בני ישראל .ורצה הקדוש ברוך הנה רחל אימנו ,שויתרה ויתור אמיתי ונורא,
החודש ולדוד המלך שהוא מרכבה למידת הוא לזכות את ישראל במצות תקיעת שופר שני אשר יכלה להפסיד מחמתו את כל השייכות
המלכות הנרמזת בלבנה ,והוא המובא בגמרא ימים ,לפיכך סובב מסובב כל הסיבות שיהיו שני לבנין כלל ישראל ,וכל זאת כדי שלא לבייש את
(ראש השנה כה ).בזה הלשון" :אמר ליה רבי לרבי חייא, ימי ראש השנה. אחותה! עלולה היתה ליפול בגורלו של עשו ,וכל
זיל לעין טב וקדשיה לירחא [לך למקום הנקרא והנה ,כתבו המקובלים בשם הזוהר הקדוש, עולמה הרוחני היה נחרב ,ובלבד שלא תיכלם
'עין טב' וקדש את החודש] ,ושלח לי סימנא שסגולת היום השני של ראש השנה ליתן לישראל כלה ביום חופתה.
[שלח לי סימן לאות שעשית כן] ,דוד מלך ישראל שפע גשמי ,מלבד השפע הרוחני שזוכים לו ביום כיוצא בדבר אברהם אבינו ,עומד ומקריב את
חי וקים [שדוד המלך נמשל ללבנה]" .הרי כאן הראשון .ואין הכוונה שיש לבקש ביום זה על
יצחק בנו ,ומוותר לגמרי על הבטחת ה' יתברך
רמז למלכות בית דוד העתידה להתחדש כלבנה עניני חומר ,חלילה לנו מעשות כן ,אלא שכך היא
להוציא את כלל ישראל מזרעו מבנו יצחק.
בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו .אולם בזה סגולתו של יום להשפיע על ישראל גם בעניני
אין הוא מחוייב בזה כלל ,אלא כך ביקש ממנו
שנתקדש החודש ב'עין טב' ,יש בזה עוד רמז גם הגוף.
הקדוש ברוך הוא שיתנדב מעצמו לעשות כן,
ליוסף הצדיק ,שנאמר עליו (בראשית מט כב) ּ
"ב ֵן ּפֹר ָת ומכיון שיום זה ניתן במתנה לישראל כדי והוא בשמחה הולך ומאבד את תכלית חייו
יוֹסֵף ּב ֵן ּפֹר ָת ֲעל ֵי עָי ִן". לעורר עליהם זכות ,ונוהגת בו מידת הרחמים בידים ,כי לעשות רצון קונו.
ביותר ,על כן דווקא ביום הזה קוראים בתורה
כח הויתור -בין אדם לחבירו ובין אדם למקום בפרשת העקידה ,כדי להזכיר זכות אבות, הנהגה זו ,הופכת את כל הטבע ,ויש בה משום
ויש להאיר עוד בזה ,שכל היום הראשון של ולעורר את כח הוויתור המהפך את כל ההנהגה חידוש הבריאה לגמרי.
ראש השנה ניתן גם הוא בזכות רחל אימנו ,שהרי לטובה מראשית המחשבה. דינא קשיא ודינא רפיא
מחמת שויתרה על הסימנים ביום השני ,זכו והנה ,לפי מה שנתבאר שורש הסימנים, והנה ידועים דברי הזוהר הקדוש (ראה ח"ג דף
ישראל לסימנא מילתא ביום הראשון ,וקיבלו שמקורו גבוה מעל גבוה בשורש המחשבה
את יומא דלאה בזכות רחל .ואמנם ,ויתור זה של רלא ;:וראה בשער הכוונות להאריז"ל ,הקדמה לדרושי ראש השנה),
בבחינת כתר עליון ,קוצו של יו"ד ,ממילא מובן שביום הראשון של ראש השנה ההנהגה היא
רחל היתה בו מסירות נפש גדולה ועצומה על
מצוות שבין אדם לחבירו ,וזהו שורש הגאולה, בבחינת 'דינא קשיא' ,וביום השני 'דינא רפיא'.
שחרב הבית בגלל שנאת חינם ,ובתיקון מצוות נכון הדבר שנוהג ה' עם ברואיו במידה היינו שהדין קשה יותר ביום הראשון ,וביום
שבין אדם לחבירו תבוא גאולת ישראל .והנה זה כנגד מידה .אך שורש הדבר הוא ,כי השני זוכים יותר לרחמים .וקשה ,הרי לפי דברי
עומד אחר כתלנו ,אך מה ארכו ימי הגלות ,כי אכן לעתים כאשר עושה האדם מעשים המקובלים ,עומדת בחינת 'לאה' בדרגה עליונה
יותר מבחינת 'רחל' ,ומפני מה הדין ביומה של
נצרכים ישראל לעבודה גדולה כדי ללכת בדרכה
של רחל ולוותר לחבריהם.
טובים ונאצלים באופן המנוגד לטבעו, רחל קל יותר ,הלא הדעת נותנת כי בדרגה גבוהה
אולם היום השני של ראש השנה מכוון כנגד יכול הוא להפוך בזה את כל הבריאה, יותר פועלים הרחמים יותר?
המצוות שבין אדם למקום ,ובו קוראים את ולהגיע לשורשה הנסתר והעליון ביותר המוותר זוכה ממקום אחר
מעשה העקידה ,שבו מסר אברהם אבינו את אלא מבואר כאן ,כי יתכן בהחלט שהמוותר
נפשו עבור רצון ה' יתברך ,וויתר כביכול על כי דבר זה שייך ליום הראשון ,שהוא יומה של יפסיד את דרגתו העליונה שהיה יכול לזכות לה.
הבטחת ה' אליו להוציא את עם ישראל מיצחק. לאה שמקומה גבוה בספירות .אולם מאידך רחל ומה דאמרי אינשי שלא ראינו מי שמפסיד מן
וזו היא השלמת כח הויתור -הביטול לרצון ה'. אימנו שויתרה על הסימנים ,ואכן אין מתקיים הוויתור ,אין הכוונה שאין כאן הפסד כלל ,אלא
וממילא ביום זה אין צורך באכילת הסימנים ,ודי ענין הסימנים ביום השני כדברי הבני יששכר - שזוכה המוותר לרווח ממקום אחר ,אשר מחפה
לראותם בלבד ,כי המבטל עצמו לרצון ה' אינו מכל מקום זכתה בתמורה לכח גדול ועצום אף על ההפסד הבא מן הוויתור ,והרי ההפסד כמי
צריך לכלום ,ומאידך ניתן לו שפע גדול ,והכל יותר ,כח החידוש הבא מתוך הויתור ,הפועל שלא היה כלל .וזהו גם ברחל ולאה ,אשר אכן
למען קיום רצונו יתברך. גדולות ונצורות דווקא משום שנחסר בו הכח דרגת לאה גבוהה יותר ,אך בזכות הוויתור זוכה
שוויתרה עליו רחל אימנו.
חידוש הבריאה בראש השנה ואכן ,כלפי חוץ נראה שרחל הפסידה מן
רחל לעורר את מידת הרחמים יותר מלאה ,כי
מטעם זה ,מוסיפים ביום השני בסיום קריאת בוויתור זה מתחדש כל העולם ומתהפך לטובה.
הויתור ,ומלבד כל מה שנתבאר למעלה ,הרי גם וכך גם בעניני העולם הזה ,אם ויתר אדם
התורה את ענין צאצאי נחור ובתואל ,ללמדינו יצאו ממנה רק שני שבטים ,לעומת ששה שיצאו
כי עד שנעקד יצחק לא נולדה רבקה ,ולא היה על ממון או חפץ לחבירו או שכנו ,יזכה לראות
מלאה .אולם זכה רחל שיצא ממנה יוסף ,המשפיע
ראוי לישא אשה ,מחמת שנולד מסטרא דנוקבא ישועות ושפע בבני חיי ומזוני ,ובכל מה שיצטרך
טובה לעם ישראל גם בגשמיות ,בבחינת "ויוסף
(ראה באור החיים הקדוש בראשית יז יט) .אך בראש השנה לו .אך אין זה אומר שמה שוויתר יחזור אליו,
הוא המשביר" ,וכפי האמור שהיום השני של ראש
שבו נפקדו שרה רחל וחנה (ראש השנה י ,):זכה גם השנה מסוגל גם לבקשת גשמיות. אלא שיקבל דברים אחרים עד אשר יחוש כי
יצחק אבינו לנשמה דדכורא ,כי זו היא סגולת למרות שוויתר כאן -הרוויח במקום אחר.
וביותר ,שגם בית המקדש נבנה בחלקו של
היום להפך הכל מחדש ,וכך יצא בו יוסף מבית בנימין שיצא מרחל ,וכל הגאולה -ושבו בנים אמנם ,בוודאי מי שמכוון מתחילה שיוותר
האסורים ,ובטלה העבודה מאבותינו במצרים לגבולם -בזכותה של רחל היא. לחבירו ויזכה לשפע ממקום אחר ,עליו לא
(שם) ,כי זה היום תחילת מעשיך. נאמרה הבטחה זו ,ואין זה מענין "הוי מחשב
הבה ונקבל עלינו לנצל את המתנה הנפלאה סימנים הנאכלים וסימנים הנראים הפסד מצוה כנגד שכרה" [ראה אבות פרק ב
שזכינו לה -יום שני של ראש השנה ,יומה של והנה כבר נתבאר למעלה חילוק הגרסאות משנה א] .רק כוונת הדברים למי שמקריב באמת,
רחל אימנו אשר בו מתעורר כח הויתור הן בין בגמרא בענין הסימנים ,שבמסכת הוריות איתא ומרגיש בכל לבו ונפשו את גודל הקושי העומד
אדם למקום בזכות העקידה ,והן בין אדם לחבירו שיש לראות את הסימנים ,ובמסכת כריתות כנגדו ,ובכל זאת מבטל את רצונו מפני רצון ה'
בזכות ויתורה של רחל על הסימנים ,וכל זה הגרסא שיש לאוכלם .אך על פי האמור נראה יתברך ,זה אינו לכוונת רווח ,אלא חידוש נפלא,
מתעורר גם על ידי עבודת התקיעות הנעשית שאין כאן כל סתירה ,כי באמת ביום הראשון היוצר דרך חדשה שבה יוכל לזכות ולראות
בשנית בכל עוז ,ובתקיעות דרחמים יתרבו של ראש השנה ,עיקר התועלת היא באכילת ישועות מקיפות.
הרחמים ויזכו ישראל לשפע עצום ברוח וגשם הסימנים ,להשתמש בהם בפועל ,כפי שלאה וכן כתב ה'שפת אמת' בכמה מקומות (ראה פרשת
עד בלי די. אימנו השתמשה בסימנים שקיבלה כדי לך לך תרמז ועוד) ,שכאשר מבטל האדם את רצונו
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
