gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עינים מאירות · Eniyim Meherot — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: עינים מאירות · Eniyim Meherot

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

עינים מאירות · Eniyim Meherot — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון מ"ז‬ ‫(ימים נוראים‬ ‫ראש השנה‬ ‫ע‪ ú‬התורה והמועדים‬ ‫תשפ"ג ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל)‬ ‫תשפ"ז‬ ‫העקידה והסימנים‬ ‫המאמר הראשון ‪ -‬בריאת האותיות‬ ‫שעָקַד אַבְרָה ָם‬ ‫ה ַּמֹר ִּי ָה‪ .‬וְתֵרָאֶה לְפ ָנ ֶיך ָ ֲעקֵד ָה ׁ ֶ‬ ‫תקיעת שופר ‪ -‬זכר לעקידת יצחק‬ ‫ומפרש שם הבני יששכר‪" ,‬אומר לך דבר אשר‬ ‫אָב ִינוּ אֶת יִצְחָק ּב ְנוֹ עַל ּג ַּב ֵי ה ַּמִז ְּבֵחַ‪ ,‬וְכָבַׁש ר ַ ֲחמָיו‬ ‫בראש השנה‪ ,‬כל באי עולם עוברים לפני‬ ‫עם לבבי"‪ ,‬על פי מה שאמר רבינו המגיד רבי דב‬ ‫של ֵם‪ּ ,‬כ ֵן יִכ ְּבְׁשוּ ר ַ ֲחמֶיך ָ אֶת‬ ‫ל ַ ֲעשׂוֹת ר ְצוֹנְך ָ ּבְלֵב ָב ׁ ָ‬ ‫ה' יתברך כבני מרון‪ .‬וכל בר לבב היודע גודל‬ ‫בער ממעזריטש זיע"א‪ ,‬לפרש דברי חז"ל (אבות פרק‬ ‫ּכַעַסְך ָ מֵעָל ֵינוּ‪ ,‬וּ ב ְטוּ בְך ָ ה ַּג ָדוֹל יׁ ָשוּ ב חֲרוֹן א ַּפְך ָ‬ ‫השעה‪ ,‬ליבו יחיל בקרבו מאימת הדין‪ .‬אולם‬ ‫ה משנה א) "בעשרה מאמרות נברא העולם"‪ ,‬והקשו‬ ‫מֵע ַּמְך ָ וּ מֵעִירְך ָ וּ מֵאַרְצְך ָ וּ מ ִּנ ַ ֲחלָתֶך ָ‪ .‬וְקַ ּי ֶם ל ָנוּ ה'‬ ‫הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו‪ ,‬הכין להם‬ ‫בגמרא (ראש השנה לב‪" ).‬הי נינהו‪' ,‬ויאמר' דבראשית‬ ‫שהִבְטַח ְּתָנוּ ּב ְתוֹרָתֶך ָ עַל יְד ֵי‬ ‫אֱלֹקֵינוּ אֶת ה ַּדָב ָר ׁ ֶ‬ ‫לישראל את דרך התשובה‪ ,‬אשר בכוחה יוכלו‬ ‫תשעה הוו!"‪ ,‬דהיינו שלא מצינו בפרשת מעשה‬ ‫משֶה עַב ְּדֶך ָ מ ִּפ ִי כ ְבוֹדֶך ָ"‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫ׁ‬ ‫להינצל מכל פגע רע‪ ,‬ויזכו לשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫בראשית כי אם תשע פעמים שנאמר בפסוק‬ ‫אמנם יש להבין‪ ,‬מאחר וזכות העקידה כה‬ ‫ועוד ציוונו הבורא יתברך בתורתו לתקוע בשופר‬ ‫'ויאמר'‪ .‬ותירצו שם‪'" :‬בראשית' נמי מאמר הוא‪,‬‬ ‫גדולה וחשובה היא‪ ,‬אשר כל תפילת הזכרונות‬ ‫כמצות היום‪ ,‬ולהזכיר לפניו את זכות עקידת‬ ‫דכתיב (תהלים לג ו) 'בדבר ה' שמים נעשו'"‪.‬‬ ‫עליה היא נסמכת‪ ,‬אם כן מדוע ממתינים‬ ‫יצחק‪ ,‬אשר היום לזרעו ברחמים יזכור ויפדה‬ ‫והקשו בזה‪ ,‬מה טעם באמת לא נאמר 'ויאמר'‬ ‫לקריאתה בתורה עד היום השני? ומה טעם אין‬ ‫אותם מכל צרה‪.‬‬ ‫גם במאמר הראשון‪ ,‬כמו בשאר המאמרות‪.‬‬ ‫קוראים בפרשת העקידה כבר ביום הראשון?‬ ‫ואכן‪ ,‬אף כי עיקר קיום מצות תקיעת שופר‬ ‫ותירץ המגיד‪ ,‬וז"ל הבני יששכר בשמו‪" :‬והסביר‬ ‫מנהג הסימנים בראש השנה‬ ‫עליו להיות בכוונה כי "רחמנא אמר תקעו"‪ ,‬מכל‬ ‫הרב הקדוש הנ"ל‪ ,‬דהנה 'מאמר' לא יצוייר‬ ‫כדי לבאר את הדבר‪ ,‬נלכה נא ונברר ענין אחר‬ ‫מקום רמז יש בו‪ ,‬וכבר מנה רבינו סעדיה גאון‬ ‫לנו כי אם על ידי אותיות‪ ,‬והנה האותיות גם‬ ‫שנהגו בו ישראל בראש השנה‪ ,‬ועל פי הדברים‬ ‫עשרה טעמים לתקיעת שופר‪ ,‬והובאו במחזורים‬ ‫כן נבראו‪ ,‬כי מהיכן נתהוו‪ ,‬הלא האין סוף ברוך‬ ‫הללו נוכל לחזור אל הראשונות ולהבין פשר‬ ‫קודם התקיעות‪ .‬אולם הטעם הידוע והמפורש‬ ‫הוא הוא בוראם מלכם ואדונם‪ ,‬והנה האותיות‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫בדברי חז"ל‪ ,‬הוא מה שאמרו בגמרא (ראש השנה טז‪:).‬‬ ‫נבראו קודם‪ ,‬וכיון שנבראו האותיות היה גילוי‬ ‫"אמר רבי אבהו‪ ,‬למה תוקעין בשופר של איל‪,‬‬ ‫התפשטות המאמרות‪ ,‬על כן באינך תשע נאמר‬ ‫אמרו בגמרא (הוריות יב‪" :).‬אמר אביי‪ ,‬השתא‬ ‫אמר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬תקעו לפני בשופר של‬ ‫'ויאמר'‪ ,‬מה שאין כן בבריאה ראשונה נאמר‬ ‫דאמרת סימנא מילתא היא‪ ,‬לעולם יהא רגיל‬ ‫איל‪ ,‬כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם‪,‬‬ ‫'בראשית ברא אלקים א"ת'‪ ,‬היינו האותיות מן א'‬ ‫למיחזי בריש שתא קרא ורוביא‪ ,‬כרתי וסילקא‬ ‫ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני"‪.‬‬ ‫עד ת'‪ ,‬ואי אפשר להכתב בדבר הזה אמירה‪ ,‬כיון‬ ‫ותמרי"‪ .‬ובמסכת כריתות (דף ו‪ ).‬הנוסח‪" :‬יהא‬ ‫נמצא כי בתקיעת השופר מתעוררת זכות‬ ‫שלא היו עדיין‪ ,‬וזה אשר יצאו ראשונה ראשית‬ ‫רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא‪ ,‬כרתי‪,‬‬ ‫העקידה‪.‬‬ ‫גילויים‪ ,‬עיין שם בדבריו"‪[ .‬וראה עוד ב'תורת‬ ‫סילקא ותמרי"‪ .‬וכבר החזיקו ישראל במנהג זה‪,‬‬ ‫המגיד' פרשת בראשית נוסחאות נוספות בזה]‪.‬‬ ‫והוסיפו עוד כמה מיני מאכלים שיש בהם סימן‬ ‫זכר העקידה בקריאת התורה‬ ‫טוב‪ ,‬כגון ראש של איל ותפוח בדבש ורימונים‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬תקנו חז"ל להזכיר את זכות העקידה‬ ‫מבואר בדברים קדושים אלו‪ ,‬כי על אף‬ ‫וכל שאר הסימנים‪.‬‬ ‫שאין לנו שום השגה בכל המתרחש בעולמות‬ ‫באופן נוסף‪ ,‬והוא בקריאת התורה ביום השני‪,‬‬ ‫העליונים‪ ,‬ובוודאי שבאין סוף ברוך הוא לית‬ ‫והקשו בזה המפרשים היאך הותר הדבר‪ ,‬ומאי‬ ‫אשר בו קוראים ישראל בפרשת העקידה‪.‬‬ ‫מחשבה תפיסא ביה כלל‪ ,‬מכל מקום כאשר‬ ‫טעמא לא נאסר משום ניחוש‪ ,‬כמו שנצטוינו‬ ‫ובאמת אין זה רק בראש השנה‪ ,‬אלא בכל יום‬ ‫באים אנו לשוות לנגד עינינו את אופן בריאת‬ ‫בתורתנו הקדושה (ויקרא יט כו) "לֹא תְנַחֲׁשוּ"‪.‬‬ ‫ויום משתמשים ישראל בזכות זו‪ ,‬וכפי שאומרים‬ ‫העולם‪ ,‬ונתגלה סוד הדבר בידי חז"ל שנעשה על‬ ‫ומבארים בזה הראשונים (ראה מאירי הוריות שם) שאף‬ ‫בכל יום בתפילת שחרית קודם קריאת פרשת‬ ‫ידי מאמרות‪ ,‬הרי שאנו מפרשים מאמרות אלו‬ ‫כי אין מזל לישראל‪ ,‬מכל מקום סימן טוב שייך‬ ‫העקידה כנהוג‪" :‬אֱלֹקֵינוּ ו ֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ‪ ,‬זָכְר ֵנוּ‬ ‫בצורת אותיות‪ .‬ואותיות אלו גם הן היו טעונות‬ ‫בהם‪ ,‬ואין בזה משום ניחוש אלא נעשה למזל‬ ‫ּב ְז ִּכ ָרוֹן טוֹב לְפ ָנ ֶיךָ‪ ,‬וּ פָקְד ֵנוּ ּבִפְק ֻּד ַת יׁ ְשוּ עָה‬ ‫בריאה‪ ,‬וקודם בריאתן עדיין לא היו כדי שייברא‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫שמֵי קֶד ֶם‪ ,‬וּ זְכ ָר ל ָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ‬ ‫ִשמֵי ׁ ְ‬ ‫וְר ַ ֲחמִים מׁ ּ ְ‬ ‫העולם בהן‪ ,‬וזו היתה הבריאה הראשונה‪.‬‬ ‫אמנם בוודאי עיקר עבודת ראש השנה‬ ‫שׂרָאֵל ֲעבָד ֶיךָ‪,‬‬ ‫אַ ֲהב ַת ה ַּקַד ְמוֹנ ִים אַבְרָה ָם יִצְחָק ו ְי ִ ְ‬ ‫היא בתפילה וזעקה לפניו יתברך‪ ,‬שיחוס על‬ ‫אֶת ה ַּבְר ִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הׁ ַּשְבוּ עָה ׁש ֶּנׁ ִש ְּבַע ְּתָ‬ ‫כל הבריאה כלה ‪ -‬בדיבור אחד נאמרה‬ ‫נפשותינו וירחם עלינו‪ ,‬ומעלת התפילה היא‬ ‫שעָקַד‬ ‫לְאַבְרָה ָם אָב ִינוּ ּבְהַר ה ַּמוֹר ִּי ָה‪ ,‬וְאֶת ה ָ ֲעקֵד ָה ׁ ֶ‬ ‫וראה נא גם ראה בדברי האור החיים הקדוש‬ ‫שעל ידה מתחזק האדם באמונה וביטחון ברבון‬ ‫אֶת יִצְחָק ּב ְנוֹ עַל ּג ַּב ֵי ה ַּמִז ְּבֵחַ‪ּ ,‬כ ַּכ ָתוּ ב ּב ְתוֹרָתֶך ָ"‪,‬‬ ‫בריש פרשת בראשית‪ ,‬שדימה ענין בריאת‬ ‫כל העולמים‪ ,‬בבחינת 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'‪.‬‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫העולם למעמד הר סיני‪ ,‬ושם אמרו חז"ל (מכילתא‬ ‫אלא שהקשה בספה"ק בני יששכר (מאמרי חודש‬ ‫ובתפילת ראש השנה בחתימת ברכת‬ ‫דרבי ישמעאל יתרו ‪ -‬מסכתא דבחדש פרשה ד) וז"ל‪" :‬את כל‬ ‫תשרי ב)‪ ,‬מדוע יהא כזאת שיהיה הסימן מועיל‬ ‫הזכרונות‪ ,‬אומרים אנו נוסח אחר לתפילה זו‪:‬‬ ‫הדברים‪ .‬מלמד שאמר עשרת הדברות בדבור‬ ‫לאיזה פעולה‪ ,‬עד כדי כך שחשש לזה אביי בראש‬ ‫"אֱלֹקֵינוּ ו ֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ ‪ ,‬זָכְר ֵנוּ ּב ְז ִּכ ָרוֹן טוֹב לְפ ָנ ֶיךָ‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן‪ ,‬שנאמר‬ ‫השנה‪ ,‬הלא הדבר ידוע שהכל בגזירת עליון‪ ,‬וכל‬ ‫שמֵי קֶד ֶם‪,‬‬ ‫ִשמֵי ׁ ְ‬ ‫וּ פָקְד ֵנוּ ּבִפְק ֻּד ַת יׁ ְשוּ עָה וְר ַ ֲחמִים מׁ ּ ְ‬ ‫'וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר'‪ .‬אם‬ ‫אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ‪ ,‬ומה יועיל לזה‬ ‫וּ זְכ ָר ל ָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ אֶת ה ַּבְר ִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת‬ ‫כן מה תלמוד לומר 'אנכי ה' אלקיך ‪ -‬לא יהיה‬ ‫הסימן?‬ ‫הׁ ַּשְבוּ עָה אֲׁשֶר נׁ ִש ְּבַע ְּתָ לְאַבְרָה ָם אָב ִינוּ ּבְהַר‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫רגיל בריש שתא'‪ ,‬ולמה לא אמר 'בראש השנה'‬ ‫בא הפגם כלל‪ ,‬וזה היו מורין כשעשו סימן על‬ ‫לך'‪ ,‬אלא מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת‬ ‫כרגיל בכל מקום? אלא בא ללמדינו‪ ,‬כי גם בראש‬ ‫התחדשות הלבנה‪ .‬אמנם משקלקלו הבייתוסים‬ ‫הדברות בדיבור אחד וחזר ופרטן דיבור דיבור‬ ‫השנה עצמו‪ ,‬עיקר ענין הסימנים נעוץ דווקא‬ ‫שכפרו בתורה שבעל פה והמשיכו את פגם‬ ‫בפני עצמו"‪ .‬ועוד אמרו חז"ל (שבועות כ‪" ):‬זכור‬ ‫בראש ממש‪ ,‬היינו בתחילת החג‪ ,‬בלילה הראשון‬ ‫הלבנה‪ ,‬שוב לא היו יכולים להודיע הדבר בסימן‬ ‫ושמור בדיבור אחד נאמרו‪ ,‬מה שאין יכול הפה‬ ‫של ראש הנה‪ ,‬ולא בלילה השני שכבר אינו ממש‬ ‫המשואות‪ ,‬כי כבר לא היו ראויים להשתמש בכח‬ ‫לדבר‪ ,‬ומה שאין האוזן יכול לשמוע"‪.‬‬ ‫'ריש שתא'‪.‬‬ ‫המחשבה‪ ,‬אלא הוצרכו לשלוח שלוחין שיפרסמו‬ ‫ובדומה לזה גם במעשה בראשית‪ ,‬נברא הכל‬ ‫כי הנה ידוע‪ ,‬שלא ככל הימים טובים ראש‬ ‫על ידי דיבור‪ ,‬ששורשו נמוך מן הסימן וכנ"ל‪.‬‬ ‫בתחילה בדיבור אחד‪ ,‬ולאחר מכן חזר הקדוש‬ ‫השנה‪ .‬שבכל החגים רק בחוצה לארץ קבעו חז"ל‬ ‫[ואגב נזכיר בזה את דברי החתם סופר (חתם‬ ‫ברוך הוא ופרט הכל בתשעת המאמרות‪ .‬וז"ל‬ ‫לעשות יום טוב שני של גלויות מספיקא דיומא‪,‬‬ ‫סופר על התורה‪ ,‬דברים‪ ,‬לקוטים)‪ ,‬שכתב כי עד שקלקלו‬ ‫האור החיים הקדוש‪" :‬ובזה נבא אל הביאור‪,‬‬ ‫ואילו בראש השנה אף בארץ ישראל עושין שני‬ ‫המינים היו כל הברכות כולן לבקשת טובה‪,‬‬ ‫והוא כי האדון יתעלה שמו כל מה שברא בעולם‬ ‫ימים‪ .‬ואף בימינו שאין מקדשין על פי הראייה‪,‬‬ ‫אלא שבברכת הצדיקים היתה כלולה גם רעת‬ ‫שהם המקורות וכל אשר ישנו במציאות ושמים‬ ‫נקבעו שני ימי ראש השנה כיומא אריכתא‪.‬‬ ‫הרשעים‪ ,‬כי מכלל הן אתה שומע לאו‪ .‬אך עם‬ ‫וארץ הכל כאשר לכל בראו ה' בדיבור אחד‪ ,‬וזה‬ ‫אמנם אף על פי כן אין לערוך את סדר הסימנים‬ ‫ירידת הדורות נעשו רוב העם כמי שאינם מן‬ ‫הוא אומרו 'בראשית ברא אלקים את השמים‬ ‫כי אם בלילה ראשון ולא בלילה שני‪ .‬ואף שבכמה‬ ‫הצדיקים והחסידים וכו'‪ ,‬ולא רצו חז"ל להשמיע‬ ‫ואת הארץ'‪ ,‬דקדק לומר שני אתין לרבות כל‬ ‫ספרי מנהגים כתבו כן בשני הלילות‪ ,‬מכל מקום‬ ‫עליהם לשון קללה חלילה מכלל ברכת הצדיקים‪.‬‬ ‫הנמצא בעולם‪ ,‬ולהיות שהנבראים הם רבים‬ ‫בפוסקים לא הוזכר הדבר כי אם על הלילה‬ ‫על כן תיקנו בקשה מפורשת על רעת הרשעים‪,‬‬ ‫וכו' אשר לזה כללם הבורא בב' פרטים גדולים‬ ‫הראשון‪[ .‬אמנם אין בזה מניעה לעשות כן גם‬ ‫הצדוקים והבייתוסים וחבריהם‪ ,‬ושוב מי שאינו‬ ‫ועצומים בשמים ובארץ‪ ,‬והם הם הב' ריבוים‬ ‫בלילה השני‪ ,‬ובפרט בימינו שהשפע מצוי ב"ה‬ ‫מכללם אף כי אינו בכלל ברכת הצדיקים‪ ,‬מכל‬ ‫שריבה באומרו 'את השמים ואת הארץ'‪ ,‬ובמאמר‬ ‫ומרבים ישראל בסימנים‪ ,‬אך עיקר הדבר שייך‬ ‫מקום אינו בכלל קללת הרשעים חלילה‪ .‬נמצא‬ ‫אחד ברא הכל יתעלה שמו‪ .‬ותמצא שאמרו‬ ‫רק בליל ראשון]‪.‬‬ ‫כי גם ברכת 'ולמלשינים' כולה לברכה ולא‬ ‫ז"ל 'בראשית מאמר הוא'‪ ,‬כי בו השלימו עשרה‬ ‫וטעם הדבר מבאר הבני יששכר על פי מה‬ ‫לקללה כלל‪ ,‬כשאר ברכות שמונה עשרה]‪.‬‬ ‫מאמרות שבהם נברא העולם‪ ,‬הראשון שבכולן‬ ‫שכתבו המקובלים שיום ראשון של ראש השנה‬ ‫בו נברא הכל אלא שלא היה מסודר‪ ,‬והיו כל‬ ‫הוא יומא דלאה‪ ,‬ויום שני הוא יומא דרחל‪ ,‬והרי‬ ‫עומק ענין הסימן ‪ -‬פעולה בראשית המחשבה‬ ‫הבריאות בנמצא‪ ,‬אבל חסרו הסדר‪ ,‬וסדרן‬ ‫כאשר מסר לבן הרשע את לאה ליעקב חלף רחל‪,‬‬ ‫ועל פי זה כתב הבני יששכר וז"ל‪" :‬ומעתה בין‬ ‫הקדוש ברוך הוא דבר יום ביומו"‪.‬‬ ‫עמדה רחל ומסרה את הסימנים ללאה אחותה‬ ‫והתבונן‪ ,‬סוף מעשה נקרא מילתא‪ ,‬סוד דבור‬ ‫ואם נרצה לחבר את הדברים לדברי המגיד‬ ‫כדי שלא תתבייש‪ ,‬ומכיון שכן אין הסימנים‬ ‫בלשון הקודש מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן‬ ‫זיע"א‪ ,‬הרי שבמאמר 'בראשית' עצמו לא‬ ‫שייכים אלא בלילה ראשון שבבחינת לאה ולא‬ ‫לה‪ ,‬וראשית המחשבה נקרא סימן בלי התלבשות‬ ‫קדמה אות ב' שבבראשית לאות ר'‪ ,‬אלא נאמרו‬ ‫אצל רחל‪.‬‬ ‫בדיבור‪ ,‬והנה סוף מעשה במחשבה תחלה‪ ,‬על כן‬ ‫יחד בזמן אחד‪ ,‬וזו היתה בריאת האותיות‪ ,‬ורק‬ ‫עד כאן דברי רבינו הבני יששכר‪ .‬אולם ודאי‬ ‫סימנא מילתא הוא יחוד נפלא ככל שיעור קומה‬ ‫לאחריה נפרטו האותיות לפרטים שהפה יכול‬ ‫הדברים טעונים ביאור רב‪ ,‬מה ענין סימני ראש‬ ‫לדבר והאוזן יכולה לשמוע‪ ,‬א' ב' ג' וכו'‪ .‬וזהו‬ ‫השנה לסימנים של יעקב ורחל‪ ,‬וכי 'סימנים‬ ‫ציוונו הבורא יתברך בתורתו לתקוע בשופר‬ ‫שרמז הכתוב 'בראשית ברא אלקים את' ‪ -‬היינו‬ ‫את האותיות שמא' ועד ת'‪ .‬וזהו המאמר הראשון‪,‬‬ ‫סימנים' לגזירה שווה אנו דורשין?‬ ‫כמצות היום‪ ,‬ולהזכיר לפניו את זכות עקידת‬ ‫אשר בו יצאו האותיות‪.‬‬ ‫שתי זכויות שעמדו לישראל‬ ‫יצחק‪ ,‬אשר היום לזרעו ברחמים יזכור ויפדה‬ ‫שורש הסימנים עליון מאוד‬ ‫אך נראה ביאור עומק הדברים‪ ,‬כי שתי זכויות‬ ‫גדולות עמדו להם לישראל במרוצת הדורות;‬ ‫אותם מכל צרה‬ ‫ואמנם‪ ,‬בפנימיות הדברים המושגים בזה‬ ‫הזכות הראשונה היא מה שהזכרנו בראשית‬ ‫גבוהים ונעלים עד מאוד‪ ,‬וכפי שמביא הבני‬ ‫הדברים‪ ,‬עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק‬ ‫בהעלות כל הדברים לשורשם ומתמתקים כל‬ ‫יששכר שם‪ ,‬שהמציאות הראשונה היא כתר‬ ‫בנו במסירות נפש עצומה‪ ,‬ונטל את בנו יחידו‬ ‫הדינים‪ ,‬כי עוז וחדוה במקומו‪ ,‬וזהו שאמר אביי‪,‬‬ ‫עליון נרמזת בקוצו של יוד שבשם הוי"ה (ראה‬ ‫אשר אהב ונחנן בו למאה שנה‪ ,‬והקריבו על‬ ‫השתא דאמרת סימנא מילתא יהא אדם רגיל‬ ‫בזוהר הקדוש ח"ג דף י‪ ,):‬ומשם יצאה החכמה הקדומה‬ ‫מזבח אהבתו לה' יתברך‪ ,‬וזכות זו עומדת להם‬ ‫לאכול בריש שתא וכו'‪ ,‬התחלת בריאת עולם‬ ‫אשר ממנה התפשט הכל ונרמזת באות י' גופא‬ ‫לישראל כל הימים‪.‬‬ ‫טוב מאד להמתקת הדינים על ידי סימן‪ ,‬ומן‬ ‫(שם)‪ ,‬וכן כל הספירות נרמזות בשם הוי"ה‪ .‬וזו היא‬ ‫אמנם עוד זכות נוספת עומדת להם לישראל‪,‬‬ ‫הסימן בא לידי דיבור"‪.‬‬ ‫בחינת הוצאת יש מאין‪ ,‬כי החכמה מאין תמצא‪.‬‬ ‫כפי שאמרו חז"ל שבשעה שהלכו בגלות עמדו‬ ‫כלומר‪ ,‬ראשית הבריאה היא בסימן‪ ,‬בסוד‬ ‫אך כדי לקרב הדברים אל שכלנו הקט‪ ,‬מפרש‬ ‫כל האבות והאמהות הקדושים לעורר בזכותם‬ ‫המחשבה שבלא דיבור‪ ,‬וממנה יצא המעשה‬ ‫הבני יששכר כי ענין הסימנים הוא יכולת בני‬ ‫ולתנות צערם לפני ה'‪ ,‬ולא קיבל ה' את דבריהם‪,‬‬ ‫שבסוף‪ ,‬בסוד הדיבור שבבחינת תורה שבעל‬ ‫האדם לדבר זה עם זה אף בלא הוצאת דברים‬ ‫עד שעמדה רחל וביכתה על בניה בבכי תמרורים‪,‬‬ ‫פה‪ .‬ועל כן בראש השנה שעולים כל הדברים‬ ‫מן הפה‪ ,‬אשר לזה נצרך צירוף אותיות לתיבות‪,‬‬ ‫והזכירה לפניו יתברך את זכותה שהכניסה‬ ‫לשורשם‪ ,‬והעולם מתחדש כאילו נברא מחדש‪,‬‬ ‫אך כח הסימנים אינו נצרך לאותיות כלל‪ ,‬ומבאר‬ ‫אחותה לביתה ומסרה לה את סימניה‪ ,‬וביקשה‬ ‫איש לרעהו בתנועות ידיו וכדו' את רצונו‪.‬‬ ‫זה היום תחילת מעשיך ‪ -‬ראוי לפעול בדרך‬ ‫כי אף הוא יתברך יחוס על בניו אהוביו אף אחר‬ ‫הסימן‪ ,‬שבסוד המחשבה‪.‬‬ ‫נמצא כי הסימן גבוה מן הדיבור‪ ,‬כי גם בשעה‬ ‫שהעמידו צלם בהיכל‪ ,‬והקדוש ברוך הוא שמע‬ ‫שאין הפה יכול לדבר‪ ,‬עדיין יכול האדם לפרש‬ ‫תפילתה ובמידה כנגד מידה אמר לה (ירמיה לא טו)‬ ‫והנה דברי רבינו עמקו מאוד‪ ,‬אך גם אנשים‬ ‫רצונו וכוונתו על ידי סימנים‪ .‬וזהו דבר עליון‬ ‫"מנעי קולך מבכי‪ ,‬כי יש שכר לפעולתך ושבו‬ ‫כערכנו משיגים כי שפת הסימנים היא דרך בני‬ ‫ונעלם‪ ,‬שבאופן הרגיל מלביש האדם את החכמה‬ ‫מארץ אויב"‪.‬‬ ‫האדם לקשר עצמם זה עם זה גם כשאין רוצים‬ ‫שהתנוצצה במחשבתו באותיות ותיבות‪ ,‬כדבר‬ ‫או שאי אפשר לדבר בפה‪ .‬נמצא ששורש הסימן‬ ‫איש אל רעהו‪ ,‬אולם בכח הסימנים יכול להוציא‬ ‫בקשת האבות והאמהות עבור בני ישראל‬ ‫מקומו גבוה מן הדיבור‪ .‬וכמו שמצינו כי בשעה‬ ‫לאור תעלומות חכמה אף שיהיה כאילם לא‬ ‫וזה לשון המדרש (איכה רבה בפתיחתא אות כד)‪:‬‬ ‫שאסור לדבר‪ ,‬כגון אחר ברכת התקיעות קודם‬ ‫יפתח פיו‪.‬‬ ‫"באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר‬ ‫שהשלימו קיום המצוה‪ ,‬אזי אין מדברים‪ ,‬אך‬ ‫אוי לי על ביתי‪ ,‬בני היכן אתם‪ ,‬כהני היכן אתם‪,‬‬ ‫מראים סימנים להביע שאלה או תשובה‪ .‬או‬ ‫פרסום קידוש החודש בראשונה ולאחר הקלקול‬ ‫אוהבי היכן אתם‪ ,‬מה אעשה לכם התריתי בכם‬ ‫שמכירים אנשים זה ברמיזותיו של זה‪ ,‬ואינם‬ ‫וראיה לדבר מקידוש החודש‪ ,‬אשר בראשונה‬ ‫ולא חזרתם בתשובה‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫צריכים לדיבור‪ ,‬אלא בסימן שעושה האחד מבין‬ ‫היו משיאין משואות (ראה ראש השנה כב‪ ,):‬היינו שהיו‬ ‫לירמיה אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי‬ ‫השני ופועל‪.‬‬ ‫מפרסמים כי נתקדש החודש ללא דיבור‪ ,‬אלא על‬ ‫ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו‪ ,‬ואין לך כאב לא‬ ‫עלי ולא על בני‪ ,‬לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב‬ ‫עיקר ענין הסימנים בלילה הראשון‬ ‫ידי סימן‪ .‬וטעם הדבר‪ ,‬כי קידוש החודש המורה‬ ‫על התחדשות הירח הוא בסוד מידת המלכות‪,‬‬ ‫ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות וכו'‪ ,‬מיד‬ ‫אחר כך מביא הבני יששכר חידוש נוסף‪,‬‬ ‫ומיעוט הירח מורה על פגם הלבנה במעשה‬ ‫פתח אברהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר‪ ,‬רבונו‬ ‫אשר יאיר לנו באור חדש את כל ענין הסימנים‪.‬‬ ‫בראשית‪ .‬אמנם סוף מעשה במחשבה תחילה‪,‬‬ ‫של עולם‪ ,‬למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על‬ ‫כי הנה‪ ,‬יש לדקדק במה שאמר אביי 'יהא אדם‬ ‫ובראשית המחשבה בבחינת כתר שבמלכות לא‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫זו היא פסגת אהבת ה' אשר אליה הגיע אברהם‬ ‫וידוע מה שכתב הרמב"ן (ויקרא יח כה) שהאבות‬ ‫דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת‬ ‫אבינו ע"ה‪ .‬וזהו כפי שמצינו ברחל אימנו‪,‬‬ ‫קיימו את התורה רק בארץ ישראל ולא בחוץ‬ ‫לי העלהו עולה לפני‪ ,‬ונעשיתי עליו כאכזרי ולא‬ ‫שהקריבה את כל חלקה בזה ובבא‪ ,‬שלא תהיה‬ ‫לארץ‪ ,‬ולכן נשא יעקב שתי אחיות‪ ,‬ומטעם זה‬ ‫ריחמתי עליו‪ ,‬אלא אני בעצמי כפתתי אותו‪ ,‬ולא‬ ‫חלק מיצירת עם ישראל‪ ,‬כפי שסבר אברהם‬ ‫מיד כשבא לארץ ישראל מתה עליו רחל‪ ,‬שלא‬ ‫תזכור לי זאת ולא תרחם על בני‪ ,‬פתח יצחק‬ ‫אבינו שבעקידה ימות יצחק ובכך תאבד שארית‬ ‫יעבור באיסור על ידה‪ .‬וגם מה שלא נקברה‬ ‫ואמר‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬כשאמר לי אבא 'אלקים‬ ‫ישראל חלילה‪ .‬ועם כל זאת הלכו צדיקים אלו‬ ‫ליד יעקב אבינו‪ ,‬פירש הרמב"ן (בראשית מח ז) כי‬ ‫יראה לו השה לעולה בני'‪ ,‬לא עכבתי על דבריך‬ ‫וביטלו לגמרי את רצונם מפני רצונו יתברך‪.‬‬ ‫בוש יעקב מאבותיו על שנשא שתי אחיות‪ ,‬ולכן‬ ‫ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי‬ ‫את צוארי תחת הסכין‪ ,‬ולא תזכור לי זאת ולא‬ ‫הרבונו של עולם לא חייב לך כלום!‬ ‫נקברה רק לאה לצדו‪ ,‬שאותה נשא ראשונה‪ .‬הרי‬ ‫תרחם על בני‪ ,‬פתח יעקב ואמר‪ ,‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫לנו כי את כל זאת הפסידה רחל מחמת ויתורה‬ ‫בענין זה יסופר מעשה שהיה‪ ,‬שבאה אשה‬ ‫לאחותה‪ ,‬והסכימה לאבד כל עולמה כדי שלא‬ ‫לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן‪ ,‬וכשיצאתי‬ ‫אחת לפני מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך‬ ‫תבוש ולא תכלם על ידה‪ ,‬ודבר זה אינו נתפס‬ ‫מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ובכתה לפניו כי הרבה שנים לא זכו היא‬ ‫בשכל כלל‪ ,‬שיוכל בן אנוש לוותר כל כך‪ .‬ולכן‬ ‫ומסרתי עצמי למיתה עליהם‪ ,‬ועכשיו נמסרו‬ ‫ובעלה להיפקד בפרי בטן‪ ,‬וניסו בכל מיני דרכי‬ ‫דווקא זכות זו היא העומדת להם לישראל‬ ‫ביד אויביהם כצאן לטבחה‪ ,‬לאחר שגדלתם‬ ‫רפואה‪ ,‬עד שנתברר כי בדרך הטבע לא יזכו עוד‬ ‫להשיבם מן הגלות לגבולם‪ ,‬יותר מכל תחנוני‬ ‫כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער‬ ‫לכך‪ .‬ובאה אותה אשה שבורה ורצוצה לפני גאון‬ ‫שבעת הרועים‪.‬‬ ‫גידול בנים‪ ,‬כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ופרצה בבכי מר שאיננה מסוגלת לקבל‬ ‫ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני‪ ,‬פתח משה‬ ‫בשורה קשה זו‪.‬‬ ‫ויתרה מכך מבואר כאן‪ ,‬שזכותה של רחל‬ ‫גוברת אפילו על זכות עקידת יצחק‪ ,‬שהרי‬ ‫ואמר‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬לא רועה נאמן הייתי‬ ‫שמע רבי שלמה זלמן את דברי האשה‪ ,‬נענה‬ ‫על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס‬ ‫ואמר לה‪" :‬ראי נא‪ ,‬שמעתי את כל דברייך‪ ,‬אולם‬ ‫אברהם ויצחק הזכירו לפני ה' את זכות העקידה‬ ‫ולא נענו‪ ,‬ורק רחל שהזכירה את זכות ויתורה‬ ‫במדבר‪ ,‬וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי‬ ‫זאת עלייך לדעת‪ ,‬כי הרבונו של עולם אינו חייב‬ ‫במדבר יפלו עצמותי‪ ,‬ועכשיו שגלו שלחת לי‬ ‫לך כלום! לא לכל אחד מוכרח הבורא יתברך‬ ‫הבטיח לה ה' כי שמע את תפילתה‪.‬‬ ‫לספוד ולבכות עליהם‪ ,‬זהו המשל שאומרים בני‬ ‫לתת ילדים! ובצער אני אומר לך‪ ,‬כי גם פרנסה‬ ‫אברהם עקד את יצחק מדעתו בלא שנתחייב בכך‬ ‫אדם מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי וכו'‪,‬‬ ‫אינו מחוייב ליתן לברואיו‪ ,‬גם בריאות‪ ,‬משפחה‪,‬‬ ‫אך באמת יש להוסיף שגם בעקידת יצחק‬ ‫באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך‬ ‫וכל שאר המתנות אשר הוא נותן‪ ,‬הכל במתנת‬ ‫הוא ואמרה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬גלוי לפניך שיעקב‬ ‫מצינו מעין זה‪ ,‬שגם בה היתה בחינת ויתור‬ ‫חינם‪ ,‬אך הוא יתברך איננו חייב לך כלום!"‪.‬‬ ‫עבדך אהבני אהבה יתירה‪ ,‬ועבד בשבילי לאבא‬ ‫מופלגת מאוד‪ .‬וכפי שכבר הבאנו במקום אחר‬ ‫לשמע הדברים התפלאה האשה עד מאוד‪ .‬היא‬ ‫(מאמר 'יום תרועה ‪ -‬סוד מאה יבבות) מדרשות הר"ן (הדרוש‬ ‫שבע שנים‪ ,‬וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע‬ ‫סברה כי רבי שלמה זלמן הידוע בליבו הרחום‪,‬‬ ‫הששי)‪ ,‬שבאמת לא נצטוה אברהם אבינו בפירוש‬ ‫זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי‬ ‫אבי המידות ואצילות הנפש‪ ,‬אשר כל ימיו חשב‬ ‫על מעשה העקידה בתורת חיוב והכרח‪ ,‬אלא‬ ‫בשביל אחותי‪ ,‬והוקשה עלי הדבר עד מאד כי‬ ‫רק על טובת כל יהודי ויהודי‪ ,‬יעודד אותה‬ ‫נודעה לי העצה‪ ,‬והודעתי לבעלי ומסרתי לו‬ ‫בתורת בקשה‪ ,‬ורק מחמת גודל אהבתו העצומה‬ ‫ויחזק את ליבה‪ ,‬ולפליאתה שומעת היא דברים‬ ‫סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי‬ ‫לה' יתברך עמד וכבש רחמיו והלך לעקוד את‬ ‫כדורבנות‪ ,‬שבאמת אין הקדוש ברוך הוא מוכרח‬ ‫להחליפני‪ ,‬ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את‬ ‫לזכותה בפרי בטן‪ ,‬וכמעט שנתעלפה במקום‪.‬‬ ‫תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה‪,‬‬ ‫סברה האשה כי לפחות עכשיו יעתיר עליה‬ ‫ענין הסימנים הוא יכולת בני האדם לדבר‬ ‫ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי‬ ‫הגרש"ז טללי נוחם‪ ,‬אולם רבי שלמה זלמן לא‬ ‫זה עם זה אף בלא הוצאת דברים מן הפה‪,‬‬ ‫לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא‬ ‫הוסיף מאומה על דבריו‪ ,‬ופטרה לשלום בדברים‬ ‫אשר לזה נצרך צירוף אותיות לתיבות‪ ,‬אך‬ ‫סבור שהיא רחל‪ ,‬ולא עוד אלא שנכנסתי תחת‬ ‫אלו‪ .‬וכאשר החלה האשה ללכת‪ ,‬החלו דברי‬ ‫הצדיק לפעול את פעולתם אצלה‪ .‬היא הרגישה‬ ‫כח הסימנים אינו נצרך לאותיות כלל‬ ‫המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה‬ ‫והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי‬ ‫בכל מאודה‪ ,‬כי אמת גמורה אמר הרב‪ .‬אמנם‬ ‫שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה‪ ,‬ולא‬ ‫אמת כואבת עד מאוד‪ ,‬אך זו היא האמת לאמיתה‪.‬‬ ‫בנו‪ .‬והזכיר שם מה שאמרו חז"ל (סנהדרין פט‪:):‬‬ ‫קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה‪ ,‬ומה אני שאני‬ ‫כי באמת ובתמים אין הבורא חייב דבר לברואיו‪,‬‬ ‫"'ויאמר קח נא את בנך'‪ .‬אמר רבי שמעון בר אבא‪,‬‬ ‫בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא‬ ‫וכל מתנותיו ‪ -‬מידו הטובה והרחבה‪ ,‬ולא בגלל‬ ‫אין נא אלא לשון בקשה‪ .‬משל למלך בשר ודם‬ ‫הוצאתיה לבושה ולחרפה‪ ,‬ואתה מלך חי וקיים‬ ‫צדקת הבריות‪.‬‬ ‫שעמדו עליו מלחמות הרבה‪ ,‬והיה לו גבור אחד‬ ‫רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה‬ ‫ברם‪ ,‬כאשר כבר עמדה האשה ורגלה האחת‬ ‫ונצחן‪ .‬לימים עמדה עליו מלחמה חזקה‪ ,‬אמר לו‪,‬‬ ‫ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם‬ ‫מחוץ לדלת הבית‪ ,‬קרא לה רבינו לשוב אליו‪.‬‬ ‫בבקשה ממך‪ ,‬עמוד לי במלחמה זו‪ ,‬שלא יאמרו‬ ‫כרצונם‪ .‬מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך‬ ‫ראשה היה סחרחר עליה‪ ,‬ולא הבינה מה רוצה‬ ‫ראשונות אין בהם ממש‪ .‬אף הקדוש ברוך הוא‬ ‫הוא ואמר‪ ,‬בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל‬ ‫עוד הרב לומר לה‪ ,‬ומה עוד יוכל לדבר אליה‪ .‬ואז‬ ‫אמר לאברהם‪ ,‬ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת‬ ‫למקומן‪ ,‬הדא הוא דכתיב (ירמיה לא יד) 'כה אמר ה'‬ ‫אמר רבי שלמה זלמן‪" :‬אמת‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫בכולן‪ ,‬עכשיו עמוד לי בנסיון זה‪ ,‬שלא יאמרו אין‬ ‫קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה‬ ‫לא חייב לך‪ .‬אך שמא אם גם את תעשי מעשים‬ ‫ממש בראשונים"‪.‬‬ ‫על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו'‪ ,‬וכתיב‬ ‫שאינך חייבת בהם‪ ,‬ינהג בך הקדוש ברוך הוא‬ ‫(שם פסוק טו) 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך‬ ‫במידה כנגד מידה‪ ,‬ויתן לך מתנה שאינו חייב‬ ‫מבואר שלא היה אברהם אבינו נענש אם לא‬ ‫מדמעה כי יש שכר לפעולתך' וגו'‪ ,‬וכתיב (פסוק טז)‬ ‫בה‪ .‬נסי נא‪ ,‬מה אכפת לך‪ ,‬הן בוודאי לא תפסידי‬ ‫היה מוותר על בנו‪ ,‬אשר ללידתו המתין מאה‬ ‫'ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם'"‪.‬‬ ‫מכך!" ‪ -‬סיים רבינו את דבריו‪.‬‬ ‫שנה‪ ,‬אלא ביקש ממנו הקדוש ברוך הוא כביכול‬ ‫וכך היה‪ .‬למן אותו היום‪ ,‬החלה אותה האשה‬ ‫שיעשה עמו טובה‪ .‬והנה‪ ,‬הרי דבר מצוי הוא בכל‬ ‫מסירות נפשה של רחל במסירת הסימנים‬ ‫לפעול מעשי צדקה וחסד בטרחה עצומה‪ ,‬שלא‬ ‫מקום ובכל זמן‪ ,‬שכל אדם אשר מתרגשת עליו‬ ‫מבואר בדברי חז"ל‪ ,‬כי עיקר זכותה של רחל‬ ‫כדרך הטבע כלל‪ .‬הלכה וסעדה נצרכים בבתי‬ ‫צרה‪ ,‬הולך אצל חכמים וצדיקים שיבקשו עליו‬ ‫היתה בזה שמסרה לאחותה את הזכות הגדולה‬ ‫חולים ושאר מקומות‪ ,‬באופן המנוגד לגמרי‬ ‫רחמים‪ ,‬ועושה כל טצדקי שבעולם כדי להימלט‬ ‫והעצומה להינשא ליעקב אבינו המובחר‬ ‫לטבעה‪ .‬ולאחר זמן בחסדי ה' זכתה לישועה‬ ‫מגזר הדין‪ ,‬מבקש סגולות ותפילות והולך אצל‬ ‫שבאבות‪ ,‬אשר בזה היתה רחל זוכה להיות אם‬ ‫למעלה מן הטבע‪ ,‬ונולדו לה ילדים‪.‬‬ ‫קברי צדיקים‪ ,‬הכל כדי שיזכה לישועה‪ ,‬ואפילו‬ ‫לשבטי ישראל‪ ,‬ועמדה ומסרה הדבר לאחותה‪.‬‬ ‫בדברים שאין הנשמה תלויה בהם‪ ,‬ומה גם בבני‬ ‫וכמובן בשעת ויתורה לא העלתה על דעתה‬ ‫היפוך כל ההנהגה בכח הויתור שלמעלה מן הטבע‬ ‫חיי ומזוני‪ .‬ואילו אברהם אבינו‪ ,‬שהיה עמוד‬ ‫שייקחנה יעקב אחר כך לאשה‪ ,‬ויעבור על‬ ‫עד כאן תורף המעשה‪ .‬והנה בהתבוננות‬ ‫התפילה שבעולם‪ ,‬והתפלל אפילו בעד אנשי‬ ‫איסור נישואי אשה ואחותה על פי מה שנתגלה‬ ‫פשוטה‪ ,‬לכאורה יש כאן מדרך הנהגת הקדוש‬ ‫סדום הרעים והחטאים‪ ,‬לא זו בלבד שלא ביקש‬ ‫לו סוד הדבר והכיר כי בזה יהיה תיקון כלל‬ ‫ברוך הוא במידה כנגד מידה‪ ,‬שראה ה' יתברך את‬ ‫על עצמו כלל‪ ,‬אלא שבו היה הדבר תלוי‪ ,‬וביקש‬ ‫ישראל‪ .‬וביותר‪ ,‬שבויתור זה כביכול גזרה על‬ ‫מסירות נפשה של אותה אשה שבורת לב‪ ,‬שאינה‬ ‫הקדוש ברוך הוא ממנו כי ימחול לו על הבטחת‬ ‫עצמה להינשא לעשו הרשע‪ ,‬שהרי על זה היתה‬ ‫מבקשת חיזוק לעצמה‪ ,‬אלא הולכת ומחזקת‬ ‫"כי ביצחק יקרא לך זרע"‪ ,‬והרי יכול היה לבקש‬ ‫כל בכייתה של לאה‪ ,‬שסברה שתינשא לעשו‬ ‫אחרים‪ ,‬ועל כן נתן לה ה' יתברך ממתנתו במידה‬ ‫מאת ה' שיניחנו‪ ,‬ובכל זאת עמד מעצמו לעשות‬ ‫כמאמר הבריות (ראה רש"י בראשית כט יז‪ ,‬ומקורו בבבא‬ ‫כנגד מידה‪.‬‬ ‫רצון קונו‪.‬‬ ‫בתרא קכג‪.).‬‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫שיישאנה יעקב אבינו ולא ישלחנה‪ .‬אולם ביום‬ ‫לגמרי מפני רצון ה'‪ ,‬שוב אין הוא צריך דבר‪ ,‬וכל‬ ‫אולם אחר מה שנתייסד כאן במעלת היום‬ ‫השני שהוא יומה של רחל‪ ,‬אין הענין בקיום‬ ‫רצונו הוא לתכלית אחת ‪ -‬קיום רצון ה'‪.‬‬ ‫השני של ראש השנה‪ ,‬נראה כי עמקו הדברים‬ ‫הסימנים בפועל‪ ,‬שהרי ויתרה רחל על סימניה‬ ‫הרבה והרבה יותר מזה‪ .‬אמת נכון הדבר שנוהג‬ ‫לאחותה‪ ,‬על כן די בהתבוננות בהם‪ ,‬רמז לעינה‬ ‫סגולת יום שני של ראש השנה‬ ‫ה' עם ברואיו במידה כנגד מידה‪ .‬אך שורש הדבר‬ ‫הטובה של רחל שלא נטרה רעה לאחותה אלא‬ ‫זהו סוד יומו של ראש השנה‪ ,‬שנקבע שיהיה‬ ‫הוא‪ ,‬כי לעתים כאשר עושה האדם מעשים‬ ‫אדרבה סייעה בעדה‪.‬‬ ‫בו יום טוב שני ימים‪ .‬ואין זה רק משום ספיקא‬ ‫טובים ונאצלים באופן המנוגד לטבעו‪ ,‬יכול הוא‬ ‫דיומא‪ ,‬אלא על פי סוד ועל פי האמת‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫להפוך בזה את כל הבריאה‪ ,‬ולהגיע לשורשה‬ ‫עין טובה מביאה את הגאולה‬ ‫רק בחוץ לארץ נוהגים בו שני ימים‪ ,‬אלא בכל‬ ‫הנסתר והעליון ביותר‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מצינו חיבור בין מידת עין טובה לקידוש‬ ‫מקומות מושבות בני ישראל‪ .‬ורצה הקדוש ברוך‬ ‫הנה רחל אימנו‪ ,‬שויתרה ויתור אמיתי ונורא‪,‬‬ ‫החודש ולדוד המלך שהוא מרכבה למידת‬ ‫הוא לזכות את ישראל במצות תקיעת שופר שני‬ ‫אשר יכלה להפסיד מחמתו את כל השייכות‬ ‫המלכות הנרמזת בלבנה‪ ,‬והוא המובא בגמרא‬ ‫ימים‪ ,‬לפיכך סובב מסובב כל הסיבות שיהיו שני‬ ‫לבנין כלל ישראל‪ ,‬וכל זאת כדי שלא לבייש את‬ ‫(ראש השנה כה‪ ).‬בזה הלשון‪" :‬אמר ליה רבי לרבי חייא‪,‬‬ ‫ימי ראש השנה‪.‬‬ ‫אחותה! עלולה היתה ליפול בגורלו של עשו‪ ,‬וכל‬ ‫זיל לעין טב וקדשיה לירחא [לך למקום הנקרא‬ ‫והנה‪ ,‬כתבו המקובלים בשם הזוהר הקדוש‪,‬‬ ‫עולמה הרוחני היה נחרב‪ ,‬ובלבד שלא תיכלם‬ ‫'עין טב' וקדש את החודש]‪ ,‬ושלח לי סימנא‬ ‫שסגולת היום השני של ראש השנה ליתן לישראל‬ ‫כלה ביום חופתה‪.‬‬ ‫[שלח לי סימן לאות שעשית כן]‪ ,‬דוד מלך ישראל‬ ‫שפע גשמי‪ ,‬מלבד השפע הרוחני שזוכים לו ביום‬ ‫כיוצא בדבר אברהם אבינו‪ ,‬עומד ומקריב את‬ ‫חי וקים [שדוד המלך נמשל ללבנה]"‪ .‬הרי כאן‬ ‫הראשון‪ .‬ואין הכוונה שיש לבקש ביום זה על‬ ‫יצחק בנו‪ ,‬ומוותר לגמרי על הבטחת ה' יתברך‬ ‫רמז למלכות בית דוד העתידה להתחדש כלבנה‬ ‫עניני חומר‪ ,‬חלילה לנו מעשות כן‪ ,‬אלא שכך היא‬ ‫להוציא את כלל ישראל מזרעו מבנו יצחק‪.‬‬ ‫בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו‪ .‬אולם בזה‬ ‫סגולתו של יום להשפיע על ישראל גם בעניני‬ ‫אין הוא מחוייב בזה כלל‪ ,‬אלא כך ביקש ממנו‬ ‫שנתקדש החודש ב'עין טב'‪ ,‬יש בזה עוד רמז גם‬ ‫הגוף‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא שיתנדב מעצמו לעשות כן‪,‬‬ ‫ליוסף הצדיק‪ ,‬שנאמר עליו (בראשית מט כב) ּ‬ ‫"ב ֵן ּפֹר ָת‬ ‫ומכיון שיום זה ניתן במתנה לישראל כדי‬ ‫והוא בשמחה הולך ומאבד את תכלית חייו‬ ‫יוֹסֵף ּב ֵן ּפֹר ָת ֲעל ֵי עָי ִן"‪.‬‬ ‫לעורר עליהם זכות‪ ,‬ונוהגת בו מידת הרחמים‬ ‫בידים‪ ,‬כי לעשות רצון קונו‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬על כן דווקא ביום הזה קוראים בתורה‬ ‫כח הויתור ‪ -‬בין אדם לחבירו ובין אדם למקום‬ ‫בפרשת העקידה‪ ,‬כדי להזכיר זכות אבות‪,‬‬ ‫הנהגה זו‪ ,‬הופכת את כל הטבע‪ ,‬ויש בה משום‬ ‫ויש להאיר עוד בזה‪ ,‬שכל היום הראשון של‬ ‫ולעורר את כח הוויתור המהפך את כל ההנהגה‬ ‫חידוש הבריאה לגמרי‪.‬‬ ‫ראש השנה ניתן גם הוא בזכות רחל אימנו‪ ,‬שהרי‬ ‫לטובה מראשית המחשבה‪.‬‬ ‫דינא קשיא ודינא רפיא‬ ‫מחמת שויתרה על הסימנים ביום השני‪ ,‬זכו‬ ‫והנה‪ ,‬לפי מה שנתבאר שורש הסימנים‪,‬‬ ‫והנה ידועים דברי הזוהר הקדוש (ראה ח"ג דף‬ ‫ישראל לסימנא מילתא ביום הראשון‪ ,‬וקיבלו‬ ‫שמקורו גבוה מעל גבוה בשורש המחשבה‬ ‫את יומא דלאה בזכות רחל‪ .‬ואמנם‪ ,‬ויתור זה של‬ ‫רלא‪ ;:‬וראה בשער הכוונות להאריז"ל‪ ,‬הקדמה לדרושי ראש השנה)‪,‬‬ ‫בבחינת כתר עליון‪ ,‬קוצו של יו"ד‪ ,‬ממילא מובן‬ ‫שביום הראשון של ראש השנה ההנהגה היא‬ ‫רחל היתה בו מסירות נפש גדולה ועצומה על‬ ‫מצוות שבין אדם לחבירו‪ ,‬וזהו שורש הגאולה‪,‬‬ ‫בבחינת 'דינא קשיא'‪ ,‬וביום השני 'דינא רפיא'‪.‬‬ ‫שחרב הבית בגלל שנאת חינם‪ ,‬ובתיקון מצוות‬ ‫נכון הדבר שנוהג ה' עם ברואיו במידה‬ ‫היינו שהדין קשה יותר ביום הראשון‪ ,‬וביום‬ ‫שבין אדם לחבירו תבוא גאולת ישראל‪ .‬והנה זה‬ ‫כנגד מידה‪ .‬אך שורש הדבר הוא‪ ,‬כי‬ ‫השני זוכים יותר לרחמים‪ .‬וקשה‪ ,‬הרי לפי דברי‬ ‫עומד אחר כתלנו‪ ,‬אך מה ארכו ימי הגלות‪ ,‬כי אכן‬ ‫לעתים כאשר עושה האדם מעשים‬ ‫המקובלים‪ ,‬עומדת בחינת 'לאה' בדרגה עליונה‬ ‫יותר מבחינת 'רחל'‪ ,‬ומפני מה הדין ביומה של‬ ‫נצרכים ישראל לעבודה גדולה כדי ללכת בדרכה‬ ‫של רחל ולוותר לחבריהם‪.‬‬ ‫טובים ונאצלים באופן המנוגד לטבעו‪,‬‬ ‫רחל קל יותר‪ ,‬הלא הדעת נותנת כי בדרגה גבוהה‬ ‫אולם היום השני של ראש השנה מכוון כנגד‬ ‫יכול הוא להפוך בזה את כל הבריאה‪,‬‬ ‫יותר פועלים הרחמים יותר?‬ ‫המצוות שבין אדם למקום‪ ,‬ובו קוראים את‬ ‫ולהגיע לשורשה הנסתר והעליון ביותר‬ ‫המוותר זוכה ממקום אחר‬ ‫מעשה העקידה‪ ,‬שבו מסר אברהם אבינו את‬ ‫אלא מבואר כאן‪ ,‬כי יתכן בהחלט שהמוותר‬ ‫נפשו עבור רצון ה' יתברך‪ ,‬וויתר כביכול על‬ ‫כי דבר זה שייך ליום הראשון‪ ,‬שהוא יומה של‬ ‫יפסיד את דרגתו העליונה שהיה יכול לזכות לה‪.‬‬ ‫הבטחת ה' אליו להוציא את עם ישראל מיצחק‪.‬‬ ‫לאה שמקומה גבוה בספירות‪ .‬אולם מאידך רחל‬ ‫ומה דאמרי אינשי שלא ראינו מי שמפסיד מן‬ ‫וזו היא השלמת כח הויתור ‪ -‬הביטול לרצון ה'‪.‬‬ ‫אימנו שויתרה על הסימנים‪ ,‬ואכן אין מתקיים‬ ‫הוויתור‪ ,‬אין הכוונה שאין כאן הפסד כלל‪ ,‬אלא‬ ‫וממילא ביום זה אין צורך באכילת הסימנים‪ ,‬ודי‬ ‫ענין הסימנים ביום השני כדברי הבני יששכר ‪-‬‬ ‫שזוכה המוותר לרווח ממקום אחר‪ ,‬אשר מחפה‬ ‫לראותם בלבד‪ ,‬כי המבטל עצמו לרצון ה' אינו‬ ‫מכל מקום זכתה בתמורה לכח גדול ועצום אף‬ ‫על ההפסד הבא מן הוויתור‪ ,‬והרי ההפסד כמי‬ ‫צריך לכלום‪ ,‬ומאידך ניתן לו שפע גדול‪ ,‬והכל‬ ‫יותר‪ ,‬כח החידוש הבא מתוך הויתור‪ ,‬הפועל‬ ‫שלא היה כלל‪ .‬וזהו גם ברחל ולאה‪ ,‬אשר אכן‬ ‫למען קיום רצונו יתברך‪.‬‬ ‫גדולות ונצורות דווקא משום שנחסר בו הכח‬ ‫דרגת לאה גבוהה יותר‪ ,‬אך בזכות הוויתור זוכה‬ ‫שוויתרה עליו רחל אימנו‪.‬‬ ‫חידוש הבריאה בראש השנה‬ ‫ואכן‪ ,‬כלפי חוץ נראה שרחל הפסידה מן‬ ‫רחל לעורר את מידת הרחמים יותר מלאה‪ ,‬כי‬ ‫מטעם זה‪ ,‬מוסיפים ביום השני בסיום קריאת‬ ‫בוויתור זה מתחדש כל העולם ומתהפך לטובה‪.‬‬ ‫הויתור‪ ,‬ומלבד כל מה שנתבאר למעלה‪ ,‬הרי גם‬ ‫וכך גם בעניני העולם הזה‪ ,‬אם ויתר אדם‬ ‫התורה את ענין צאצאי נחור ובתואל‪ ,‬ללמדינו‬ ‫יצאו ממנה רק שני שבטים‪ ,‬לעומת ששה שיצאו‬ ‫כי עד שנעקד יצחק לא נולדה רבקה‪ ,‬ולא היה‬ ‫על ממון או חפץ לחבירו או שכנו‪ ,‬יזכה לראות‬ ‫מלאה‪ .‬אולם זכה רחל שיצא ממנה יוסף‪ ,‬המשפיע‬ ‫ראוי לישא אשה‪ ,‬מחמת שנולד מסטרא דנוקבא‬ ‫ישועות ושפע בבני חיי ומזוני‪ ,‬ובכל מה שיצטרך‬ ‫טובה לעם ישראל גם בגשמיות‪ ,‬בבחינת "ויוסף‬ ‫(ראה באור החיים הקדוש בראשית יז יט)‪ .‬אך בראש השנה‬ ‫לו‪ .‬אך אין זה אומר שמה שוויתר יחזור אליו‪,‬‬ ‫הוא המשביר"‪ ,‬וכפי האמור שהיום השני של ראש‬ ‫שבו נפקדו שרה רחל וחנה (ראש השנה י‪ ,):‬זכה גם‬ ‫השנה מסוגל גם לבקשת גשמיות‪.‬‬ ‫אלא שיקבל דברים אחרים עד אשר יחוש כי‬ ‫יצחק אבינו לנשמה דדכורא‪ ,‬כי זו היא סגולת‬ ‫למרות שוויתר כאן ‪ -‬הרוויח במקום אחר‪.‬‬ ‫וביותר‪ ,‬שגם בית המקדש נבנה בחלקו של‬ ‫היום להפך הכל מחדש‪ ,‬וכך יצא בו יוסף מבית‬ ‫בנימין שיצא מרחל‪ ,‬וכל הגאולה ‪ -‬ושבו בנים‬ ‫אמנם‪ ,‬בוודאי מי שמכוון מתחילה שיוותר‬ ‫האסורים‪ ,‬ובטלה העבודה מאבותינו במצרים‬ ‫לגבולם ‪ -‬בזכותה של רחל היא‪.‬‬ ‫לחבירו ויזכה לשפע ממקום אחר‪ ,‬עליו לא‬ ‫(שם)‪ ,‬כי זה היום תחילת מעשיך‪.‬‬ ‫נאמרה הבטחה זו‪ ,‬ואין זה מענין "הוי מחשב‬ ‫הבה ונקבל עלינו לנצל את המתנה הנפלאה‬ ‫סימנים הנאכלים וסימנים הנראים‬ ‫הפסד מצוה כנגד שכרה" [ראה אבות פרק ב‬ ‫שזכינו לה ‪ -‬יום שני של ראש השנה‪ ,‬יומה של‬ ‫והנה כבר נתבאר למעלה חילוק הגרסאות‬ ‫משנה א]‪ .‬רק כוונת הדברים למי שמקריב באמת‪,‬‬ ‫רחל אימנו אשר בו מתעורר כח הויתור הן בין‬ ‫בגמרא בענין הסימנים‪ ,‬שבמסכת הוריות איתא‬ ‫ומרגיש בכל לבו ונפשו את גודל הקושי העומד‬ ‫אדם למקום בזכות העקידה‪ ,‬והן בין אדם לחבירו‬ ‫שיש לראות את הסימנים‪ ,‬ובמסכת כריתות‬ ‫כנגדו‪ ,‬ובכל זאת מבטל את רצונו מפני רצון ה'‬ ‫בזכות ויתורה של רחל על הסימנים‪ ,‬וכל זה‬ ‫הגרסא שיש לאוכלם‪ .‬אך על פי האמור נראה‬ ‫יתברך‪ ,‬זה אינו לכוונת רווח‪ ,‬אלא חידוש נפלא‪,‬‬ ‫מתעורר גם על ידי עבודת התקיעות הנעשית‬ ‫שאין כאן כל סתירה‪ ,‬כי באמת ביום הראשון‬ ‫היוצר דרך חדשה שבה יוכל לזכות ולראות‬ ‫בשנית בכל עוז‪ ,‬ובתקיעות דרחמים יתרבו‬ ‫של ראש השנה‪ ,‬עיקר התועלת היא באכילת‬ ‫ישועות מקיפות‪.‬‬ ‫הרחמים ויזכו ישראל לשפע עצום ברוח וגשם‬ ‫הסימנים‪ ,‬להשתמש בהם בפועל‪ ,‬כפי שלאה‬ ‫וכן כתב ה'שפת אמת' בכמה מקומות (ראה פרשת‬ ‫עד בלי די‪.‬‬ ‫אימנו השתמשה בסימנים שקיבלה כדי‬ ‫לך לך תרמז ועוד)‪ ,‬שכאשר מבטל האדם את רצונו‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬