דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — ראש השנה (2026-09-07)

שנה ב גליון מה שנת תשפ״ז הבושת ימי תרשעו הנשה שארל בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
אֹלֵקי ַיַ ֲֲעֹקֹב" (תהלים פא ,ה) – אין בית דין של מעלה נכנסין לדין עד
שבית דין של מטה יקדשו את החדש .ומזה יש להוכיח דגדולים צדיקים
ִמִ ְׁׁש ָּּפט ֵלֵ ֵ כתיבה וחתימה – ְלְַחִַּיִים ולא ַלַ ַַחִּי ּים
ממלאכי השרת ,שבית דין של מעלה ממתינים ליכנס לדין עד שבית דין במדרש רבה פרשת ואתחנן (דברים רבה פ"ב סי"ד) ,וזה לשונו :אמר רבי יוחנן,
של מטה יקדשו את החדש; שהקדוש ברוך הוא נתן המועדים לבית דין של כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא לומר אימתי ראש השנה
מֹוֲע ֵֵדי ה' ֲֲא ֶׁׁשר ִּּת ְְק ְְראּו ֹא ָָֹתם" (ויקרא כג ,ד) – אפילו שוגגים
"ֵאֶּלּ ה ֲ
מטה ,דכתיב ֵ ואימתי יום הכפורים ,הקדוש ברוך הוא אומר להם :לי מה אתם שואלים? אני
אפילו מוטעים (ראש השנה כה ע"א). ואתם נלך אצל בית דין של מטה .כבר קדמוני קשישאי להלביש מאמר זה
והוא הדבר שדברנו :מלאכי השרת שואלין על מה שאומרים בראש השנה בגדי שיראי ,וגם אני אכתוב מה שהעליתי במצודתי בעזר ה'.
"יכתבון" וביום הכפורים "יחתמון" ,גם אומרים "מי לא נפקד כיום הזה", ואצטרף עוד גמרא תמוה בראש השנה (טז ע"ב) ,ושניהם יחדיו יתיישבו
ולכן אמרי אימת ראש השנה ואימת יום הכפורים? הלא צדיקים גמורים בסייעתא דשמיא .וזה לשונו :תנו רבנן ,שלשה ספרים נפתחין בראש השנה,
ורשעים גמורים נכתבין ונחתמין בראש השנה ,בינונים נכתבין ונחתמין ביום של צדיקים ושל רשעים ושל בינונים .צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר
הכפורים ,ובאיזה אופן בראש השנה הכתיבה וביום הכפורים החתימה? על לחיים ,רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה ,בינונים תלויין ועומדין
כן שואלין אימת ראש השנה ואימת יום הכפורים. עד יום הכפורים.
והקב"ה משיב להם :אני ואתם נלך לבית דין של מטה .זיל בתר טעמא המהרש"א והרי"ף ז"ל מקשי כמה קושיות במאמר זה ,ועצמו מלבארם
– שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין עד שבית דין של מטה יקדשו את כי רבים המה .ועוד אוסיף תמיהה אחת שהיא ,הנה מה שלא הרגישו
החדש ,משום דגדולים צדיקים ממלאכי השרת .ולפי טעם זה ,הנקודות הקדמונים והניחו לי מקום ,שאומרים במוסף של ראש השנה "מי לא נפקד
תחת אותיות .אם כן ,גם הבינונים נכתבין בראש השנה רק בלי נקודות, כהיום הזה" ,ולפי דברי הגמרא הנ"ל ,הבינונים אינם נכתבים בראש השנה,
וביום הכפורים נכתבים הנקודות ,שהיא החתימה כדאמרן לעיל. כי תלויין ועומדין עד יום הכפורים.
[כיון לדבריו אא"ז בייטב פנים (אבני זכרון לראש השנה אות עה) ,ומפרש בזה לשון תו לפי דברי הגמרא הנ"ל ,דבראש השנה הכתיבה של צדיקים גמורים ושל
"ְׁשֹלָׁשׁ ה ְְס ָָפִרִ ים ְְמֻנֻ ָּקִּדִ ים"
הפייטן בסילוק דשחרית של יום ב' דראש השנה ׁ רשעים גמורים ,וביום הכפורים הכתיבה של בינונים ,אם כן ,איך אומרים
– עוד ביאורים על הפייט הנ"ל עיין מ"ש אא"ז בבכור שור (ראש השנה טז ע"ב), במוסף "בראש השנה יכתבון וביום כפורים יחתמון"? הלא ממה נפשך,
ואא"ז בכנסת יחזקאל (דרוש טז לראש השנה)]. לצדיקים גמורים ולרשעים גמורים גם החתימה היא בראש השנה ולא ביום
הכפורים ,ולבינונים גם הכתיבה היא ביום הכפורים.
אבני שוהם – להג"ר שמריה זלמן ,בספר אביו נחלת יעקב הקדמון (פרשת ואתחנן אות ו)
נדפס ב'אמשטרדם' שנת תפ"ד ,וב'לבוב' תרכ"ב ואקדים לזה מה ששמעתי מן אדוני אבי מורי ורבי הרב המחבר "נחלת
יעקב" ז"ל .דלכאורה יש לדייק במה שאמרו "הבינונים תלוים ועומדים",
שיכור מותר לו להתפלל מתוך הסידור דלשון תלוים סותר ללשון עומדים – היאך עומד אם תלוי?
אלא דידוע שאסור לומר "ַלַ ַַחִּיּ ים" בפתח ,דמשמע "לא" ח"ו ,אלא "ְלְ ַַחִּיּ ים"
ַוְַיְִהי ִּכּ י ִִה ְְרְּב ָָּתה ְלְ ִִה ְְת ַּּפֵּלּ ל ִלִ ְְפֵנֵ י ה'ְ ,וְ ֵֵעִלִ י ֹׁש ֵֵׁמר ֶֶאת
בהפטרת יום א' דראש השנהִ " : בשו"א (טור או"ח סימן תקפב ,בשם מהר"ם מרוטנבורג) .וידוע שחכמי המשנה קראו
ְׁשֶׁב ָָהֵׁמַעַ ַ ,וַ ְַּיְּח ֶ
ָׂפ ֶֶת ָיָה ָּנּ עֹות ְוְ קֹוָלָ ּה ֹלא ִיִ ָּׁש ֵ ַדֶַּבֶּרת ַעַ ל ִלִ ָּבּ ּהַ ,רַ ק ְׂש ָ
ִּפּ ָיָהְ .וְ ַחַ ָּנּ ה ִִהיא ְְמ ֶ סוף דבר בלשון חתימה.
ָּכִּריןָָ ,ה ִִס ִיִרי ֶֶאת ֵיֵיֵנֵ ְך ֵֵמ ָָעָלָ ִיְִךַ .וַ ַּּתַעַ ן
ַוַֹּיּאֶמר ֵֵאֶלֶ ָיָה ֵֵעִלִ יַ ,עַ ד ָָמַתַ י ִּתְּׁשׁ ַּּת ִ
ִׁשֹּׁכָּרהֶ .
ֵֵעִלִ י ְלְ ָ ולפי זה יש לומר ,שבראש השנה נכתבין צדיקים גמורים לאלתר "ְלְ ַַחִּיִ ים"
ָׁשִׁת ִיִתיָ ,וָ ֶֶאְׁשֹּׁפְּך ֶֶאת ַוַֹּתּאֶמרֹ ,לא ֲֲאֹדִֹנִ יִִ ,א ָּׁׁשה ְְקַׁשׁ ת רּוַחַ ָָאֹנִֹכִ יְ ,וְ ַיִַיִן ְוְ ֵׁשָׁכָ ר ֹלא ִ
ֶ ַחַ ָּנּ ה בניקודם ,בשו"א; ורשעים גמורים נכתבין לאלתר למיתה – ואף להם לא
ַּּב ְְרִּתּ יַכְַע ִִסי ִּד ּ
ַנְַפִׁשׁ י ִלִ ְְפֵנֵ י ה'ַ .אַ ל ִּתֵּּתּ ן ֶֶאת ֲֲא ָָמ ְְתָך ִלִ ְְפֵנֵ י ַּּבת ְּבִּלִ ָּיַּעַ לִּ ,כּ י ֵֵמֹרֹב ִׂשׂ ִיִחי ְוְ ְ
ְ נכתב בפנקס תיבת "למיתה" ,כי אין רע יורד מן השמים ,אלא "ַלַ ַַחִּיִ ים"
אֹלֵקי ִיִ ְׂש ָָׂר ֵֵאל ִיִֵּתּ ן ֶֶאת ֵׁשָׁלָ ֵֵתְך ֲֲאֶׁשׁ ר ָׁשַׁאְַלְ ְּתּ
ַוַֹּיּאֶמרְ ,לְ ִכִ י ְלְ ָׁשׁ לֹוםֵ ,וֵ ֵ
ַעַ ד ֵֵהָּנּ הַ .וַ ַּיַּעַ ן ֵֵעִלִ י ֶ בפתח ,במשמעות לא חיים שהיא למיתה .נמצא שאף הבינונים נכתבין
ֵֵמ ִִעּמֹו" (שמואל־א א ,יב–יז). בראש השנה באותו ספר "לחיים" ,אלא שלצדיקים נכתבו האותיות ונחתמו
אמרתי בזה רמז נאה בפשט גדול .דפסקינן בשולחן ערוך (או"ח סימן צט ס"א) הנקודות – הל' בשו"א – ולבינונים נכתבו האותיות בלבד.
ששיכור אסור להתפלל ,והגיה הרמ"א (שם ס"ג) דזה דוקא בלי סידור תפלה ולכן יש לומר שהנקודות תלוים והתיבה "לחיים" עומד ,ויתכן שפיר לשון
בכתב ,אבל המתפלל מתוך סידור שבידו אין חוששין .נמצא שאין החשש תלוים ועומדים .וביום הכפורים נכתבת החתימה ,כלומר הנקודות ,שהיא
אלא במתפלל בעל פה ,אבל מתוך הכתב מותר. סוף הדבר של התיבה .דפח"ח.
יָה" – שהיה משגיח עליה בראותו שהיא ֹׁשֵׁמר ֶאֶ ת ִּּפ ָ וזהו שאמר הכתוב "ְוְ ֵֵעִלִ י ֵ והנה ענין הנקודות איתא בספרי מקובלים שהנקודות נגד המלאכים,
ִׁשֹּׁכָּרה" ,והשיכורה אסורה ֶׁבֶָה ֵֵעִלִ י ְלְ ָ ַּיְּחְׁש ָ
מתפללת על פה .וכל כך למה? כי "ַוַ ְ והאותיות נגד צדיקים .ואיתא בכמה ספרים שאין לשום לשון שבעולם
להתפלל על פה. נקודות ,רק ללשון הקודש שהיא נגד ישראל והמלאכים .וכיון שגדולים
צדיקים ממלאכי השרת (סנהדרין צג ע"א) ,לכן הנקודות תחת האותיות .עיין
סגולה להעביר מחשבות זרות בילקוט ראובני (פרשת יתרו מענין סוד נקודות) .ועיין בשל"ה הקדוש (עשרה
מאמרות ,מאמר שני ,מאות מה ואילך) שהאריך בענין זה שגדולים צדיקים ממלאכי
ועוד נראה לי ,שרבותינו בעלי המוסר אומרים טוב מעט בכוונה מהרבה השרת.
ואיתא בגמרא דראש השנה שם (ח ע"א) :תנו רבנןִּ" ,כּ י ֹחֹק ְלְ ִיִ ְׂש ָָׂר ֵֵאל הּוא,
המשך בעמוד ב
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ג עמוד א
הבושת ימי תרשעו הנשה שארל א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
רּוַח ָָאֹנִֹכִ י"? דהא קושיא הוציאה עצמה מן החשד באמרה "ִאִ ָּׁׁשה ְְקַׁשׁ ת ַ שלא בכוונה (שולחן ערוך או"ח סימן א ס"ד) ,כי אריכות התפילה מביאה את
במקומה עומדת – למה שינתה מן הרגילות והתפללה בלחש. האדם לידי מחשבות חוץ.
ָּבֳּעִנִ י ֲֲא ָָמֶתֶ ָך"
ִתְִרֶאֶ ה ֳ והנלענ"ד על פי מה דדרשינן (ברכות לא ע"ב)ִ" :אִ ם ָָרֹאֹה ְ ולפיכך אמרו (ברכות נד ע"ב – נה ע"א) על המאריך בתפילתו [ומעיין בה],
(שמואל־א א ,יא) – אמרה חנה לפני הקב"ה ,רבונו של עולם ,אם ראה – מוטב; שמזכירין לו עונותיו .כי המאריך הרי הוא כמי שאומר שיכול לבטוח על
ואם לאו – תראה ,אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי ,וכיון דמסתתרנא משקין עצמו ,שאף על פי שיאריך לא יבוא לידי מחשבות חוץ; ועל כן מזכירין לו
ִנְִּקָּתה ְוְ ִנְִזְ ְְר ָָעה ָזָ ַַרע"
לי מי סוטה ,ואי אתה עושה תורתך פלסתר ,שנאמר "ְוְ ָ עונותיו – מי הוא זה שמבטיח על עצמו כך.
(במדבר ה ,כח) – שאם היתה עקרה נפקדת. ונמצא המאריך בתפילתו ובא לידי מחשבות חוץ ,מה תקנתו? מביא אבי
ולפי זה היתה צריכה להתפלל בלחש דוקא .שאילו היתה מדברת בקול מורי בנחלת יעקב הקדמון (האזינו אות ד) בשם המקובלים סגולה להעביר
רם ,היו דבריה נשמעים ,ויוודע הדבר שאינה מסתתרת אלא משום אמתלא מעצמו את יצר הרע ,בין בשעת תפילתו ובין בכל מעשיו כשבא לו הרהור
זו; ולא יקנא לה ,שידע שהיא טהורה ,ולא תבוא לידי חשד כלל .ולהכי "ִּפי" ,וירוק שלש פעמים .והובאה רע .ומה יעשה? יאמר שלש פעמים ּ
התפללה בלחש שלא ישמע קולה. סגולה זו במגן אברהם (ריש סימן צח ,בשם ספר הגן) .והסוד בזה ,שפ"י עולה
אך לכאורה צריכין להבין ,מאי פסיקא לה שיקנא לה אלקנה בעלה עד בגימטריא צ' ,ושלש פעמים צ' עולה ר"ע – שמעביר בזה מעצמו את הרעות.
שתצטרך להשקותה מי סוטה? הרי אמרינן בריש סוטה (ב ע"א) "המקנא וזהו ַ"ַרּבֹות ָָרעֹות ַַצ ִּּדיק ּוִמִֻּכָּּלּ ם ַיַ ִּּציֶלֶ ּנּו ה'" (תהלים לד ,כ).
לאשתו" – דיעבד אין ,לכתחילה לא ,מכאן שאסור לקנאות. יָה" – שהיה משגיח
ֹׁשֵׁמר ֶאֶ ת ִּּפ ָ
ִהְִתַּפֵּּלּ לְ ,וְ ֵֵעִלִ י ֵ
ְּבָּתה ְלְ ְ
ִהְִר ָוזהו הפירושַ" :וַ ְיְ ִהִ י ִּכּ י ְ
אך באמת ניחא ,דלאו דוקא בעינן השקאת מי סוטה ,אלא כל מקום שהיא אם אמרה שלש פעמים "פי" וירקה שלש פעמים .וכשראה שלא עשתה
נחשדת והיא טהורה ,שכרה "ונקתה ונזרעה זרע" .וכדאיתא במדרש רבה ִׁשֹּׁכָּרה" .דאילו מחמת צדקות הרבתה להתפלל ,ודאי לא ֶׁבֶָה ֵֵעִלִ י ְלְ ָ ַּיְּחְׁש ָ
כןַ" ,וַ ְ
פרשת וירא (בראשית רבה פנ"ג ס"ו) גבי שרה :אמר רבי יצחק ,כתיב "ְוְ ִאִ ם היתה סגולה זו נעלמת ממנה ,להעביר את יצר הרע שלא לחשוב מחשבות
ִנְִּקָּתה ְוְ ִנְִזְ ְְר ָָעה ָזָ ַַרע" – זו שנחשדה לבית ּוְטֹה ָָֹרה ִהִ וא ְוְ ִָנְִט ְְמ ָָאה ָָהִאִ ָּׁׁשה ְ ֹלא ְ חוץ.
פרעה ולביתו של אבימלך ויצאה טהורה ,אינו דין שתיפקד .הרי דלא בעינן אבני שוהם הנ"ל – הגהת הבן בנחלת יעקב הקדמון (פרשת האזינו אות ה)
השקאת מי סוטה דוקא ,רק שתהא במקום חשד ותהא טהורה.
והנה רש"י פירש בפרשת נשא (במדבר ו ,ב) ,למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת אי מתפללין בקול תלוי אי תפילה דאורייתא
סוטה – לומר לך ,כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ,שהוא
מביא לידי ניאוף; והוא מגמרא ריש סוטה (שם) .ואם כן ,השתא דחשבה ֹלֵקיֶכֶ ם ּוְלְ ָָע ְְבדֹו ְּבָּכָ ל
ַאֲַה ָָבה ֶֶאת ה' ֱֱא ֵאיתא בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) :כתיב "ְלְ ֲ
"ַעד ָָמ ַַתי ִּּתְׁשַּׁתָּּכִּרִ ין" ,ממילא הוא כאילו חשדה נמי עלי לשיכורה ואמר לה ַ ַנְַפְׁשֶׁכֶ ם" (דברים יא ,יג) – וכי יש עבודה בלב? ואיזו זו? תפילה. ַבְַבֶכֶ ם ְּוְבָכָ ל ְ
ְלְ ְ
ִלְִפֵנֵ י ַּבּ ת
"ַאל ִּּתֵּתּ ן ֶאֶ ת ֲֲא ָָמ ְְתָך ְ לסרסרות של זונה .ולזה שפיר השיבה חנה ַ יֹוָמא וגו'" יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? פירש בדניאל – "ְוְ ִזִ ְְמִנִ ין ְּתָּלָ ָָתה ְְב ָ
ְּבִּלִָּיַּעל" – דהיינו לסרסרות של זונה ,כמו שפירש הכלי יקר. ַ (דניאל ו ,יא).
והודיעה לו הדברים שצריכה להתפלל בלחש ,משום ד"אשה קשת רוח ויש לדקדק ,מה ענין שאלה זו לפתיחה שקדמה לה .שהפתיחה באה ללמד
אנכי" ,והתפללה על בנים בטענת "אם ראה תראה" שאם תלך ותסתתר וכו', שהתפילה עבודה שבלב היא ,ואילו השאלה בחלוקת התפילות למספרן –
הוי צריכה דוקא להיות בלחש .ושפיר סיימה "ְוְ ַיַ ִיִ ן ְוְ ֵׁשָׁכָ ר ֹלא ָׁשִׁתִ יִתִ יְ ,וְ ַַאל ִּּתֵּתּ ן ומה ראה הירושלמי לסמכן זו לזו.
ְּבִּלִָּיַּעל" – היינו לחשוב כשיכורה ,דגורם לי זונה. ַ ִלְִפֵנֵ י ַּבּ ת
ֶאֶ ת ֲֲא ָָמ ְְתָך ְ ויש לומר בהקדם מה שדרשו בגמרא (ברכות לא ע"א) ממעשה חנה ,מן
ולפי זה ממילא ,על ידי חשדו של עלי שחשדה לשיכורה – דהוא כחשדה ֵׁמ ַַע" ,שאסור להגביה קולו בתפילה .ופירש רש"י שמה הכתוב "ְוְ קֹוָלָ ּה ֹלא ִיִ ָּׁש ֵ
לזונה – והיא טהורה ,מן הראוי שיתקיים בה מה שכתבה התורה "ונקתה שחשבה עלי לשיכורה ,לפי שלא היו רגילין להתפלל בלחש .והקשה עליו
ונזרעה זרע" ,שמעתה ואילך תיפקד. המהרש"א ,וזה לשונו :ואין נראה כן מתוך הסוגיא ,דקאמר מכאן שאסור
להגביה קולו; וכי היו רגילין לעשות שלא כדין? ולמה חשבה לשיכורה ,כיון
ולהכי שוב לא חששה לגלות לעלי את המסתורין שבלבה ,שכבר אינה שכדין עשתה .ותירץ ,שחשבה לשיכורה משום שהרבתה להתפלל ,וכמו
רּוַח ָָאֹנִֹכִ י" ,ולהכי התפללתי צריכה לכך .ושפיר השיבה לו "ִאִ ָּׁׁשה ְְקַׁשׁ ת ַ "ַעד ָָמ ַַתי ִּּתְׁשַּׁתָּּכִּרִ ין". שאמר לה ַ
בלחש ,בטענת "אם ראה תראה".
הרי לנו מחלוקת בין רש"י למהרש"א .שלרש"י אסור להתפלל בלחש ,ועל
ָׁשַׁאְלְ ְּתּ
אֹלֵקי ִיִ ְׂש ָָׂר ֵֵאל ִיִֵּתּ ן ֶאֶ ת ֵׁשָׁלָ ֵֵתְך ֲֲא ֶׁׁשר ַ
ולזה השיב לה עלי "ְלְ ִכִ י ְלְ ָׁשׁ לֹוםֵ ,וֵ ֵ זה התלונן עליה; ולמהרש"א מותר ,ועל כרחך שעל האריכות התלונן.
ֵֵמִעִ ּמֹו" – שבישרה שיקבל השם תפילתה; כי כן הוא מן הדין ,שהקב"ה אינו
עושה תורתו פלסתר ,דכתיב "ונקתה ונזרעה זרע" במקום שנחשדה. ונראה ,שדעת רש"י כשיטת הרמב"ם .דהנה פסק הרמב"ם (הלכות תפילה
פ"א ה"א) שהתפילה מן התורה .וכתב היפה מראה ,דכיון דילפינן לה מ"בכל
[ואחר כך מצאתי בשל"ה שהרגיש בזה – .תיבות אלו כתבן לקמן בסוף אות לבבכם" ,על כרחך שהיא צריכה כוונה ,שהרי בלב תלה אותה הכתוב.
ג ,אך כנראה שכוונתו אף לאות זו ,שאף היא הובאה שם בשל"ה].
ומעתה ,לשיטת הרמב"ם ,שפיר יש לומר כפירוש רש"י .שאם התפילה
יעלת חן – לדו"ז הג"ר ארי' יהודה ליב ב"ר יוסף תאומים (פרשת נשא אות ב) צריכה כוונת הלב ,הסברא נותנת שמחויבים להתפלל בקול גדול ,שהקול
נדפס ב'זאלקווא' שנת תקס"ב
מעורר את הכוונה ,וכמו שכתבו הפוסקים (עי' של"ה שער האותיות ,קדושת
האכילה ,אות קעה) .ואף עלי כן סבר ,ולפיכך התלונן עליה על שהתפללה
במקום שהשכינה שורה אפילו היחיד מתפלל בלחש .ואילו המהרש"א סובר כחולקים על הרמב"ם ,ולדידהו אין התפילה
בלחש צריכה כוונה ואין מחויבים בקול ,ונשאר הלחש כדין.
ואם כן שפיר לא שאל הירושלמי "יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת" אלא
ואמרו רבותינו (ברכות לא ע"ב) שכך השיבה לו :אין רוח הקודש שורה עליך, אחר שהקדים הלימוד מ"ולעבדו בכל לבבכם" ,ולא קודם לכן – דבלא זה לא
ואין שכינה שרויה אצלך ,שדנתני לחובה ולא לזכות. היה שואל מידי .שהרי אילולא אותו לימוד ,הוה אמינא שאין התפילה אלא
וצריך ביאור ,מה ראתה לתלות את תלונתו בחסרון שכינה דוקא. מדרבנן ,ואינה צריכה כוונה ,ואין מחויבים בקול – ועל כרחך שלא על הלחש
ויש לומר .דהנה לא חשדה עלי בשכרות אלא מפני שהתפללה בלחש, התלונן עליה עלי אלא על האריכות ,כתירוץ המהרש"א .וקשה ,מנין לו
כפירוש רש"י שלא היו רגילין להתפלל בלחש. שהאריכה? דלמא לא האריכה כלל ,אלא שהתפללה שלש תפילות כאחת.
והנה יש לחלק בזה בין יחיד לציבור :דביחיד ,שצריך למלאכים להכניס את אלא על כרחך שאסור להתפלל שלשתן כאחת ,ושפיר התלונן עליה .וכיון
התפילה ,שרי בהשמעת קול ,דלא הוי מקטני אמנה; ובציבור ,שהקב"ה שכבר נתברר דין זה מאליו ,לא היה לירושלמי מה לשאול עליו.
בעצמו מקבלה ,אסור .ומצאתי סמך לדבר מן הירושלמי שהביא הבית יוסף אבל השתא דילפינן מ"ולעבדו בכל לבבכם" שהתפילה מדאורייתא ,ועל
(או"ח סימן קא) :רבי יונה כד הוה מצלי בבי כנישתא הוה מצלי בלחישה ,וכד כרחך צריכה כוונה ומחויבים בקול – נמצא שעל הלחש התלונן עליה,
הוה מצלי בביתיה הוה מצלי בקלא – שבבית הכנסת ,דהוי בציבור ,אסור כפירוש רש"י .ואם כן אין אנו צריכין כלל לתירוץ המהרש"א ,ולא נתברר
בקול ,דהוי מקטני אמנה. לנו דין שלשתן כאחת – ושפיר שואל הירושלמי ,והוצרך להשיב מדניאל.
נמצא שבמקום שהשכינה שרויה שם ומקבלת את התפילה בעצמה ,צריך נמצא ששאלה זו נולדת מן הפתיחה עצמה ,ולפיכך סמכה הירושלמי לה.
לחש דוקא אפילו בתפילת יחיד. ודו"ק.
ומעתה זהו שאמרה לו ממה נפשך :הלא אני מתפללת עמך בזה .אם פרדס דוד – להג"ר דוד ב"ר יואל דישבעק
נדפס ב'זולצבך' שנת תקמ"ו ,ושוב עם הוספות משולבות ב'ווארשא' תר"ס
השכינה אצלך – אסור להשמיע קול ,דהוי מקטני אמנה ,ולמה חשדתני
על שהתפללתי בלחש .ואם אין השכינה עמך – גנאי הוא לך ,שנראה מכאן
שאין השכינה שרויה עליך. חנה לא יכלה להתפלל בקול ,שלא יתגלה
ספר דרושים ולקחי מוסר – מתלמידו של הגאון רבי מרדכי באנעט זצ"ל אב"ד ניקלשבורג
נדפס מכת"י שנת תשנ"ט ,ודף השער חסר ממנו ,ולפיכך לא נודע שם המחבר
סודה
ובגליון לפ' נצבים־וילך במדור צמח הצב"י זיהיתי את המחבר בשם הג"ר אברהם ְּבִּלִָּיַּעל" ,שאינו מובן.
ַ ִלְִפֵנֵ י ַּבּ ת
"ַאל ִּּתֵּתּ ן ֶאֶ ת ֲֲא ָָמ ְְתָך ְ
יש לדקדק במה שאמרה ַ
טרייביטש ,ועתה לא נודע לי המקור; והכלי יקר פירש שהבת בליעל היא הזונה .וזה דוחק ,מה ענין זונה להזכיר
ויתכן שהזיהוי בא ממה שבקובץ מוריה (שנה לז ,א–ג) ,שנדפסו שם כמה
דרושים על ההגדה ,והם ממש כמו שבספר זה. כאן.
ועוד יש לדקדק :כיון שחשבה עלי לשיכורה מפני שהתפללה בלחש ,במה
הבושת ימי תרשעו הנשה שארל ב דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר יט חלק ז בדיני קריאת
התורה והמסתעף
כאותה תנועה ממש. גדרי שינוי משמעות בקריאת התורה ,על פי
ובלשונו "מנהג הפשוט יש בו כח להכריע בכזה" .ואין כוונתו שהמנהג משנה את
הָקמצין שתי תנועות הן.
כללי הדקדוק ,שהרי הכללים במקומם עומדים ושני ָ
פסקי האשל אברהם – חלק ז
אלא שהמנהג הוא הקובע מה נחשב שינוי בפי הציבור הזה – וכיון שאין שתי לָקמץ קטן (המשך)
מה שאין מדקדקים בין ָָקמץ גדול ָ
ההברות חלוקות בפיהם ,לא יצא מפיו של הקורא שינוי כלל.
הקדמה קצרה למה שקדם
הָקמצין בהגייה אחת ,ופשיטאוסמוכין לדבר .שהרי הליטאים קורין את כל ָ
במאמר הקודם הבאנו את פסק הגאון ,שאין מחזירין את הקורא ששינה ָָקמץ
הָקמצין .וכיוצא בו :אף אם
שיוצאים ידי חובתם – שכן מנהגם לומר כן את כל ָ
לָקמץ קטן או להיפך – "כיון שבלאו הכי אין העולם רגילים לדקדק כל כך
גדול ָ
שהָקמץ הגדול האמיתי הוא כהגיית התימנים ,פשיטא שרובא דעלמא ָ נאמר
בהברות אלו ,וקורים לפעמים ָָקמץ קטן כגדול וגדול כקטן ,מנהג הפשוט יש בו
יוצאים ידי חובתם.
לָקמץ הקטן "כעין
כח להכריע בכזה" .והנחנו שם שני דברים לביאור :מה שקורא ָ
אלא על כרחך שאופן הגיית התנועות תלוי בהסכמת אומה ואומה ,ועיין בר"ן (נדרים מפיק" ,ומאיזה מנהג הוא מדבר.
ב ע"א) .ולפי זה ,אף אצל החסידים – המנהג שלנו הוא שאין לנו מנהג קבוע בזה,
והָקמץ הקטן שתי תנועות חלוקות הן ואין ביניהן
שהָקמץ הגדול ָ
ָ ונתבאר שם,
הָקמצין מתחלפים בפינו.
ושני ָ
ושהָקמץ הקטן אינו אלא תחליפו של החֹוֹ לם.
ָ שייכות אלא שצורת הסימן שוה,
ומעשה שהיה ,ששאל אותי אחד האיך מבטאים את העי"ן שבפרשת זכורְ ,וְ ַַאָּת�ּ ה הָקמץ לבדו ,אלא הוא משפיע אף על האות ושאין החילוק שביניהם בהגיית ָ
הָקמץ ָָעֵיֵ ף ְוְ ָיָ ֵֵג ַַע (דברים כה ,יח) – שהרי העי"ן באה לפני יו"ד .והשבתי לו שבאמת ָ שאחריו ומכריע את פירוש התיבה.
בָקמץ קטן לא נשתבש – לפי פסק הגאון שאצל שם גדול ,אך גם מי שאמרו ָ
הָקמץ
ועוד נתבאר ,שכיון שאין הכללים ידועים אצל החסידים ,נהגו לתלות את ָ
הָקמצין מתחלפים זה בזה.
החסידים שני ָ
הקטן בארבעה סימנים – בשוא ובאות גרונית ,בדגש ,ביו"ד ,ובמפיק ה"א .ואין
ועדיין יש להסתפק בזמנינו שום אחד מהם הכלל האמיתי.
והנה אין בידינו לנחש מה היתה המציאות במקומו ובשעתו של הגאון ,ויש והיוצא משם
להסתפק בזה בשני אופנים – ונפקא מינה גדולה ביניהם למעשה. הָקמץ הקטן מצומצם הוא ,ואינו אלא בשני תנאים כאחד:
שהכלל האמיתי של ָ
אופן הראשון: שיהא לו סוגר – דהיינו אות בשוא נח ,או אות בסוף תיבה שדינה להיות בשוא
נח – ושלא תהא האות מוטעמת.
שהיו להם כללים קבועים בענין ,אלא שאינם הכללים האמיתיים שמצד דקדוק
הלשון – כדרך שיש לנו בימינו אלה ,שמקצת הכללים נכונים בשרשם ומקצתם הָקמצין שבפרשיות קריאת שמע – שהכל ולהמחיש את הדבר ,נעמיד את כל ָ
בדויים .ומה שכתב "אין רגילים לדקדק כל כך" ,רצונו לומר שלא שמרו את אומרים אותן כמה פעמים בכל יום .תיבות הכפולים לא רשמנו בפני עצמן.
הכללים הנכונים אלא בדו להם כללים לעצמם. הָקמצין הקטנים האמיתיים שבהן:
ואלו הם ָ
ולפי זה פסק ההלכה שלו נוגע אף לנו בזמן הזה .שהרי אף בימינו מלמדים ולׇעבדו.
ובׇשכבך ,ׇ
ובׇכל ,ׇ
בׇכל ,ׇ
ׇׇכל ,ׇ
לתלמידים כללים בענין ,וכל קהילה וקהילה יש לה הרגילות שלה .ואף שיש לנו
כללים ,מכל מקום כיון שאינם כללים אמיתיים – שוב יש לומר שיש לנו שני ָָקמצין וכל השאר ָָקמצין גדולים הם ,אלא שנתרבה השיבוש אצל החסידים .ואלו הן
המתחלפים זה בזה. כָקמץ קטן אף שהאות מוטעמת:
שמבטאים אותן ָ
אופן השני: קמץ מוטעמת בסוף התיבה :אָֽח� ֽ ד ,ושננָֽת� ֽ םָֽ ,ב� ֽ ם ,וקשרָֽת� ֽ ם ,וכתבָֽת� ֽ ם ,מָֽט� ֽ ר,
יבוָֽל� ּּֽה ,אָֽת� ֽ ם ,לדרָֽת� ֽ ם ,הכָֽנ� ֽף ,מצוָֽת� ֽ י.
שלא היו להם כללים כלל ,וכל אחד היה עושה כישר בעיניו ,פעמים בכה ופעמים
הָקמצין מתחלפים.בכה בלא שום סדר .ולפיכך אצלם באמת היו שני ָ קמץ מוטעמת באמצע התיבה לפני אות גרונית :ושָֽב� ְְֽעת.
ולפי זה בימינו אלה ,שיש לנו כללים – ואף שאינם אמיתיים ,מכל מקום זוהי בָקמץ א ּּו – אך אצלינו יהא זה נראה
אָחד ָ
ולפי הכלל האמיתי היה ראוי לבטא אף ָ
הסכמת קהילה וקהילה ,ואצל כל קהילה נעשה הדבר חלק מן הלשון שלהם .ולפי כחוכא וטלולא.
זה ,המשנה מן הנהוג בקהילתו – יתכן שאף הגאון יודה שיש להחזירו. וכן במקום שהאות שלאחריה בשוא נע:
והלשונות מורים לכאן ולכאן ְ-מרו.
ְ-דך ,הָֽש� ֽ ְ
ְ-בך ,בָֽש� ֽ ְ
לָֽב� ֽ ְ
בָק ְְר ָָאה "אינו רק בתיבת ָָק ְְר ָָאה בה׳ כפי סגנון
לאופן הראשון מורה מה שכתב ָ וכן במקום שהאות שלאחריה יו"ד ,אף שהיא מנוקדת בתנועה שאינה שוא:
הברה הנהוגה" – משמע שהיה להם נוהג קבוע ,ואף בתיבה מסוימת .וכן מה
וָהָיָ ה.
וָהיּוָּ ,
ָ
בְל ׇׇע ְְב ָָדם "ונוטה שאילו לאזני רבים היה שינוי מהנכון היה מי שמרגיששכתב ְ
בזה" – ואין מרגישים בשינוי אלא במקום שיש נוהג שממנו סוטים .וכן מה שקורא ובזה יתבארו דבריו
לָקמץ הקטן "כעין מפיק" ,שאף זה כלל הוא ,אלא שאינו מן הדקדוק. ָ "ָקמץ קטן שהוא כעין מפיק" .שאין כוונתוומעתה מבואר היטב מה שכתב ָ
ולאופן השני מורה מה שכתב בפסק שלפנינו "אין העולם רגילים לדקדק כל כך שהקמץ הוא מפיק ,אלא שקורא לו על שם הסימן המובהק שבו בפי העולם
בהברות אלו" – שלשון זו מורה שלא היה להם דקדוק כלל ,שאילו היו להם שהָקמץ שלפניה קטן .ומחמת
ָ – שכל שרואים מפיק ה"א בסוף התיבה ,יודעים
כללים משלהם הרי הם מדקדקים ,אלא לפי כללים אחרים .וכן מה שסיים לָקמץ הקטן עצמו.
שהמנהג הזה פשוט ורגיל בפי הכל ,נעשה המפיק כשם לוואי ָ
"וקורים לפעמים ָָקמץ קטן כגדול וגדול כקטן" ,ותיבת "לפעמים" מורה על אי־ והנה אי אפשר לנו לידע איזה מן ההרחבות האלו כבר היו בימיו של הגאון .אך יש
סדר ולא על כלל אחר .ועוד ,שאילו היה להם נוהג קבוע היה המשנה ממנו יוצא לשער שהשיבוש במוטעמת כבר היה בימיו – שהרי זהו ממש השיבוש שבמפיק
מן ההסכמה ,והמנהג היה בא להחמיר; ומה שהמנהג מקל מגלה שאין בו קביעות. הָקמץ שלפניו קטן אינו אלא מפני שהאות מוטעמת. ה"א ,שכל הטעם שאין ָ
ואין בידינו להכריע ,שהלשונות מורים לכאן ולכאן .ועדיין צריך עיון להלכה לָקמץ הקטן "כעין מפיק" ,מוכח שאף בימיו היו תולין
ומאחר שהוא עצמו קורא ָ
למעשה. הָקמץ הקטן במפיק ולא נתנו דעתם על הטעם.את ָ
מנהג ההברה בעירו של הגאון הָקמצין מתחלפים ואינם מעכבים
שני ָ
ואגב יש להתבונן בדבר .שהרי בעל חשב האפוד ,הרה"ג ר׳ חנוך העניך פדווא לפי כל מה שנתבאר לעיל ,הרי שאף שבכללי דקדוק הלשון ישנם שני סוגי
זצ"ל ,גר בעיר בוטשאטש לפני המלחמה – והעיד (הובאו דבריו בספר הברת החסידים פרק הָקמצין ,ובמקורו מי ששינה מאחד למשנהו הרי שינה את משמעות התיבה – ָ
ב הערה יד ,בשם בנו הרב משה חיים אפרים פאדווא שליט"א ,גאב"ד לונדון) שהמדקדקים שהיו מכל מקום כיון שאצל החסידים אין הכללים ידועים ,והכללים שיש להם אינם
בָקמץ אּוּ ,ושהעיר בוטשאטש היתה חָטאת ָ
בעיר בוטשאטש היו קוראים תיבת ָ מדוקדקים כלל ,ומחמת כן "אין העולם רגילים לדקדק כל כך בהברות אלו ,וקורים
הָקמצין נידונין אצל החסידים
לפעמים ָָקמץ קטן כגדול וגדול כקטן" – לפיכך שני ָ
המשך בעמוד ד
הבושת ימי תרשעו הנשה שארל ג דרושים קדמונים
המשך מעמוד ג
ומה שכתב השולחן ערוך (סימן קלט סעיף ג) "סומא אינו קורא ,לפי שאסור לקרות ידועה כעיר של מדקדקים.
אפילו אות אחת שלא מן הכתב" – אין זה סותר .שכן שם מדובר בסומא ,שכל ולכאורה יש בזה תמיהה :שהגאון מבוטשאטש כותב על אנשי מקומו שאין העולם
קריאתו בעל פה ואין הכתב לפניו כלל ,ובזה אין לו היתר אף בפרט קטן .מה שאין רגילים לדקדק כל כך בהברות אלו ,ובעל חשב האפוד מעיד שהעיר נודעה
כן מי שקורא מן הכתב ונזדמנה לו תיבה אחת בעל פה – בזה דיבר המגן אברהם. במדקדקיה.
ואין להקשות ממה שיש בתורה קרי וכתיב ,שקורים תיבה שאינה כתובה לפנינו, אמנם אין כאן סתירה כלל ,שהעדות היא מדור מאוחר – כמאה שנה אחר זמנו של
ולכאורה הרי זו קריאה בעל פה ממש .דאין מזה ראיה כלל ,שהרי כך נמסרה הגאון .ואין ממנה ראיה על דורו כלל.
המסורה לקרות אותן תיבות באופן זה – ואין זו קריאה בעל פה אלא קריאה
כהלכתה ,שכך היא צורת הקריאה שנמסרה לנו מסיני. ועל כרחך צריכים לומר שנשתפר הענין במשך השנים ,ובדורות שאחריו נתחזקו
המדקדקים בעיר עד שנודעה בהם .ואולי בהשפעתו – שהרי הוא שרשם וברר
ה גיית העי "ן כל תיבה ותיבה ,והיה מתקן את הקוראים לפניו .ולא באתי בזה אלא בדרך אפשר.
ובסוף רשימותיו כתב עוד ,וזה לשונו: גם ידוע שמרן הגה"ק בעל דברי יואל מסאטמאר זי"ע היה אומר בקריאת המגילה
בָקמץ אּוּ .ושתיהן ָָקמץ
ְ-רתים (שם ,י)ָ ,
ויין מלכות ָֽר� ֽ ב (אסתר א ,ז) ,וכן תיבת המָֽש� ֽ ְ
(דבריםָׂב ְְעָּת�ּ
ָׂש ָ
קצת מדקדקים כתבו שמבטא עי"ן הוא כמו עם נו"ן ,ובתיבת ְוְ �
גדול הן ,שהאות מוטעמת – אף שיש אחריהן סוגר .וכנראה שהמלמד שלימדו
ָׂב ָָעְנְ ָּת�ּ .גם אם אין דבריהם מכריעים לומר כן ,מכל וָׂש ָ
ח ,יב) נוטה כאומר �
את המגילה היה מדקדק בכללים הנכונים .ובספרי מנהגי הדברי יואל כתבו על
מקום אין בכך [בהוספת הנו"ן] שנוי משמעות ,ויצאו ידי חובת[ם].
"הָקמץ דגושה" .ולא כיוונו לכתוב את הדבר בדיוק, ָ תיבות אלו שהיה אומר
ולכתחילה אולי נכון לומר בלא נו"ן [גמור] כלל ,רק נטיה דקה יש בסיוע לָקמץ אּוּ.
לָקמץ הגדולָ , וכוונתם ָ
החוטם ,מעין סיוע שיש לנו"ן מהחוטם.
וגם אם אין היכר נרגש בין עי"ן לאל"ף (או לה"א) ,מכל מקום הסתמיות
הוספה למ א מר ה קו דם
הוא [שכל הקורא מכוון] שיהיה על צד היותר טוב ונכון ,וכאילו היה כוונה ובמאמר הקודם ,בתיבת ּו ְְּב ָָע ָָל ּּה ,נסינו לבאר האיך אירעה הטעות – שמחמת
פרטיית בכל עי"ן [כתובה] לאות עי"ן [קרואה] מפורש היטב. שהעי"ן גרונית נחלשה ואבדה תנועתה ,ונשמעה על הבי"ת שלפניה.
במה מדובר ולפי מה שנתבאר כאן יש לומר שאירע הדבר מן הכיוון ההפוך :שכיון שחשב
מנהג הוא אצל קצת מן האשכנזים ,לבטא את העי"ן בנטיה לנו"ן – ומזה שרבים כָקמץ קטן כמו שנתבאר,
הקורא שיש שוא בעי"ן ,וכל ָָקמץ שלפני שוא מבטאים ָ
ָׂב ְְעָּת�ּ נשמעת כאומר
ָׂש ָ
אומרים את השם יעקב כאילו נכתב "יענקב" .ובתיבת ְוְ � ממילא נמשך ליתן לבי"ת ָָקמץ קטן .ונמצא שלא ההברה באה מחמת השוא ,אלא
ָׂב ָָעְנְ ָּת�ּ .
וָׂש ָ
� השוא בא מחמת ההברה.
וטעם המנהג נראה פשוט :שהעי"ן והאל"ף שתי אותיות הן ,וראוי שיהא ביניהן תי קון טעו ת למא מר ה קו דם
היכר .ובהברת החסידים אין ביניהן חילוק כלל ,ולפיכך חיפשו במה להבחין.
בָקמץ מתוך
ובמאמר הקודם כתבנו ,בענין מה שהוצרך הגאון לפרש "שאמרתי ָ
וכן מצינו אצל דו"ז הגה"ק בעל קדושת ציון מבאבוב זי"ע ,שכתבו עליו (דער קדושת הספר תורה הק׳" ,וזה לשוננו:
ציון פון באבוב ,עמוד )516שקריאתו היתה בדייקנות ,ודקדק בטעמי המקרא – "ומען
שאין זה פרט צדדי אלא עצם הדבר .שהרי אסור לקרות אפילו אות אחת
האט אפילו געקענט דערקענען צווישן אן אל"ף און אן עי"ן".
שלא מן הכתב ,וכמו שכתב השולחן ערוך (סימן קלט סעיף ג) בטעם שאין
והנה החילוק האמיתי שבין אל"ף לעי"ן אינו בחוטם אלא בגרון – שהעי"ן באה הסומא קורא .ואילו אמר הגאון את התיבה בעל פה ,לא היתה בה קריאה
מעומק הגרון ,וכמו שהוא בהברת התימנים .אך בארצות אייראפע שלא שמעו את כלל ,ולא היו השומעים יוצאים בה.
הברתם ,חיפשו חילוק אחר – על ידי החוטם.
וטעות היא בידינו ,ואבקש סליחה מן המעיינים .שכן מפורש במגן אברהם (סימן
וכבר דנו הפוסקים בענין זה בהלכות גיטין ,בכתיבת השם יעקל – אם יש לכתבו קמג ס"ק ד) בשם מהר"ל מפראג בספר נר ישראל ,שתיבה אחת שאין לה משמעות
בנו"ן ,ינקל ,לפי מה שנשמע .וכתב אא"ז הדברי חיים מצאנז זי"ע (שו"ת ח"ב אה"ע אלא אם כן נצרף אותה לתיבה אחרת – מותר לאומרה בעל פה.
סי׳ קלו) ,וזה לשונו:
ובמחצית השקל שם ביאר את הדבר ,וזה לשונו :אף על פי שאמרו (גיטין ס ע"ב)
תמה אקרא ,מה שייך נו"ן ליעקל – הלא כולם קוראים יעקל ,רק בקצת דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה ,הכוונה דוקא דבר שלם וענין בפני
המריצים דיבורם נראה כאילו הוא ינקל .אבל באמת לרוב הקרואים הוא עצמו אסור לומר בעל פה; אבל תיבה אחת או שתים שאין לו משמעות אם לא
יעקל בלא נו"ן ,ואפילו אם מקצתם קורין יאנקל – די ביעקל לחוד וכו׳. נצרף אותו למה שלפניו או לאחריו – זה אינו נקרא דברים ,ומותר לאומרה בעל
הרי שלדעתו אין הנו"ן נשמעת אלא אצל מי שממהר בדיבורו ,ולא בפי הכל. פה.
ובמה שסיים וכן פסק בפסקי תשובות (סימן קלט אות ה) ,שאין הדבר לעיכובא אלא אם כן קרא
משפט שלם בעל פה; אבל אם קרא מספר תיבות שאין להן משמעות אלא בצירוף
ומה שסיים "וגם אם אין היכר נרגש בין עי"ן לאל"ף ,מכל מקום הסתמיות הוא למה שלפניהן או לאחריהן – יצא בדיעבד ואינו חוזר .ותיבת ְיְ ַַד ְְעָּת�ּ ם אינה עומדת
שכל הקורא מכוון ...וכאילו היה כוונה פרטיית" – נראה שבא ליישב את מנהגנו. בפני עצמה כלל ,שהרי אין ידוע ממנה מי ידע ואת מי ,ואין לה קיום אלא בצירוף
שאף שאין אנו מבטאים חילוק בין אל"ף לעי"ן בקריאה ,מכל מקום הקורא מכוון לֱאֹל ִִֹהים ֲֲא ֵֵח ִִרים ֲֲא �ֶׁׁשר ֹל ֹא שלפניה .ואם כן אף אילו אמרה הגאון בעל פה ,לא היה
ֱ
לעי"ן במקום עי"ן ולאל"ף במקום אל"ף – וממילא יוצאים ידי חובתם. בכך כלום.
ונמצא שהפיסקה כולה בשתי מדרגות :לכתחילה ,למי שבא לדקדק – יאמר בלא ולפי זה מה שהוצרך לפרש "מתוך הספר תורה הק׳" – אינו תנאי בדין ,אלא
נו"ן גמור ,אלא בנטיה דקה .ובדיעבד ,למי שאין ההיכר נרגש בפיו כלל – די סיפור המעשה כמות שהיה .ואפשר עוד ,שכתבו לרווחא דמילתא ,להוציא מכל
בכוונתו. צד של ספק.
זיקוקין דנפקא מפומי'
ְּכַּהּיֹום ַַהֶּזּ ה" – כי ראש השנה הוא העת לפקוד כל
ִנְִפ ַַקד ַ
זהו שאומרים בנוסח התפילה "ִמִ י ֹלא ְ ר א ש ה שנה ע ת פקי דת עקרות
ְּכַּהּיֹום ַַהֶּזּ ה" הוא הנ"ך ,שהוא השם הממונה על
"ִנְִפ ַַקד ַ
עקרות שבישראל .ועל כן ראשי תיבות ְ
ההריון ,כמו שכתוב "ִהִָּנּ ְך ָָה ָָרה" (בראשית טז ,יא; שופטים יג ,ה) ,כידוע (אמרי נועם). ָׂשָׂרה" (בראשית כא ,א) – כי בזה אנו מה שאנו קורין בראש השנה ביום הראשון "ַוַ ה' ָּפ ַַּקד ֶאֶ ת ָ
בשינאווא היה מקובל ,שקודם קריאת התורה בראש השנה ו"ה' פקד את שרה" נכנסו חשוכי יכולין להמשיך ולפקוד עקרות .שכל מה שהאבות עשו ,פתחו בעולמות עליונים להמשיך שפע
בנים לפני בעל ה'דברי יחזקאל' זי"ע ,להזכיר עצמם לפניו ולהתברך .שנה אחת נכנסו איש להיעשות נסים להם – ולא עשו לפי שעה בלבד ,אלא עשו לדורות .אך צריך האדם להיעשות
ואשתו עקרים להזכיר עצמם לישועה ,וברכם הרבי בברכה רגילה .והם התעקשו וביקשו כלי לקבל את השפע ההוא ,ודבר זה יכול האדם לעשות על ידי אותיות התורה שבסיפורי
הבטחה ברורה .נזעק הרה"ק משינאווא :וכי יש לי דעה בשמים ,שיש לי יכולת להבטיח המעשיות והנסים שנעשו לאבותינו (אוהב ישראל ,ליקוטים חדשים לימים נוראים).
ויתקיים רצוני? השיב האיש בביטחה :אמנם כן ,יש לרבי דעה בשמים – .זאת מנין לך? נזעק אמר הרה"ק מבעלזא זי"ע ,שכשקרא הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע "ַוַ ה' ָּפ ַַּקד ֶאֶ ת
הרבי – .השיב החסיד :פעם התאכסן אביו הקדוש בעל ה'דברי חיים' זי"ע בדוקלא אצל זקני, ָׂשָׂרה" ,נפקדו קפ"ד עקרות – כמנין "ָּפ ַַּקד". ָ
ונסובו הדברים אודות הרבי ,ואמר ה'דברי חיים' :רבי יחזקאל'י שלי הוא הימעלדיגער איד ראש השנה – שבו נברא העולם – הוא עת פקידת עקרות (זרע קודש).
[יהודי שמימי] ,ויש לו דעה בשמים .שאלו הרבי משינאווא כמה פעמים :האם שמעת זאת ביום הזה בוודאי מתעורר שפע להשפיע חיי בני ומזוני .שכשם שהושפע בראשית הבריאה
בבירור? – השיב הלה :כן ,שמעתי זאת בביטחה – .אם כן ,סיים הרבי דבריו ,אני מבטיח ַׁמת ַַחִּיּ ים ַוַ ְיְ ִהִ י ָָה ָָא ָָדם ְלְ ֶנֶֶפֶׁש ַַחָּיּ ה" (בראשית ב ,ז) – כך
ְּבַּא ָּּפיו ִנִ ְׁש ַ
ביום זה חיים ,כמו שנאמר "ַוַ ִּיּ ַּפּ ח ַ
שתיוושע בעזר ה' .ואמנם נפקד באותה שנה (יגדיל תורה – אלול וימים נוראים). "ַּתְּדֵׁשׁ א ָָה ָָאֶרֶ ץ" (שם ,יא).
הושפע בו הכח המוליד במאמר "ְּפּ רּו ְּוְרבּו" (שם א ,כח) ,ומזוני במאמר ְ
לזכות :אשבבה -רדבימ וכאשר היה מעיד היה בפועל ,כידוע (תורת אמת).
הבושת ימי תרשעו הנשה שארל ד דרושים קדמונים
הבושת ימי תרשעו הנשה שארל תשפ"ו
ומעתה יתורץ היטב מה שכתוב "והקרבתם" .דהנה לדעת בן בוכרי (שקלים פ"א מ"ד)
אין הכהנים שוקלין ואין תורמין מהן לתרומת הלשכה ,ואם כן אין "והקרבתם" קאי ממוח"ז הג"ר יצחק איציק כהנא רפאפורט
על הכהנים ,כיון שאין להם חלק בקרבנות ציבור .ואילו הא דתוקעין במקדש ,מסיק זצ"ל אב"ד לייפניק – זקינו של הגה"ק
בגמרא שהטעם שאין תוקעין בגבולין הוא משום שבות ,ואין שבות במקדש; והטעם
שאין שבות במקדש ,משום שהכהנים זריזין הם (עיין כסף משנה הלכות בית הבחירה פ"ח מקאמאדא
ה"ד) .ונמצא שאין התקיעות נעשות אלא על ידי הכהנים ,ואילו הקרבנות אינן שייכות
אלא לישראל ששקלו שקליהם לתרומת הלשכה. המל י ץ יושר הו א שיגי ד את החטא
ואם כן שפיר כתיב "והקרבתם" אצל ראש השנה שחל להיות בשבת :שהמקריבין את בתפילת מוסף של ראש השנהְּ" :ב ֵֵּאין ֵֵמִלִ יץ ֹיֶֹׁשׁ ר מּול ַמַ ִּגּ יד ֶּפַּׁשׁ ע".
הקרבנות אינן תוקעין אז ,ולא שייך לומר בהן שנעשו כבריה חדשה; והתוקעין הם
הכהנים ,ואין להם חלק בקרבנות. "ָאָּנּ א ָָח ָָטא ָָה ָָעם ַַהֶּזּ ה ֲֲח ָָט ָָאה ְגְ ֹדָֹלָ ה" (שמות לב,
יש לפרש על פי מה שאמר משה רבינו ָ
לא) .ותמהו המפרשים ,מה ראה משה רבינו להזכיר חטאתם של ישראל בשעה שהוא
נדפס בקובץ עץ חיים (חוברת ז ,תשרי תשס"ט) בא להמליץ עליהם לטובה כדי שיתכפר עונם.
מכתב יד בנו הג"ר מרדכי סג"ל אב"ד שטעריץ וביאר מורי ,שהיה מתיירא שמא יקדים השטן ,שהוא בעל הקטרוג ,ויגיד הוא את החטא.
לפיכך הקדימו משה ,ונעשה הוא עצמו המליץ יושר האומרו .ומעלה גדולה יש בדבר:
מאא"ז השל"ה הקדוש כשהמליץ הטוב הוא המגיד את החטא ,הרי הוא מחפה עליו ומקילו בכל מה שאפשר,
שאינו דומה המתבייש מפי עצמו למתבייש מפי אחרים (תענית טו ע"ב – טז ע"א).
בראש השנה מתפל ל י ן בק ול ,אבל לא ב תפי לת יח י ד בצרכי ו ושמעתי בשם אא"ז הרב הגאון המפורסם מו"ה יצחק איציק זצ"ל ,שהיה אב"ד דק"ק
"ְּבֵּאין ֵֵמִלִ יץ ֹי ֶֹׁׁשר" – שאין לנו מליץ יושר ללמד
לייפציג [לייפניק] ,שזו כוונת הפייטןֵ :
ָׂפ ֶֶת ָיָה ָּנּ עֹות ְוְ קֹוָלָ ּה
ַדֶַּבֶּרת ַעַ ל ִלִ ָּבּ ּהַ ,רַ ק ְׂש ָ
בהפטרה של יום א' דראש השנהְ" :וְ ַחַ ָּנּ ה ִִהיא ְְמ ֶ עלינו זכות; אם כן על כל פנים יהא "מּול ַַמִּגּ יד ֶּפַּׁשׁ ע" ,שהמליץ יושר עצמו יגיד את
ַוַֹּתּאֶמר ֹלא ֲֲאֹדִֹנִ יִִ ,א ָּׁׁשה ְְקַׁשׁ ת רּוַחַ ָָאֹנִֹכִ י"
ֶ ִׁשֹּׁכָּרה" וגו'ַ" .וַ ַּּתַעַ ן ַחַ ָּנּ ה
ְׁשֶׁב ָָה ֵֵעִלִ י ְלְ ָ
ֵׁמַעַ ַ ,וַ ַּיּ ְְח ֶ
ֹלא ִיִ ָּׁש ֵ הפשע ,ושוב לא יגדל הקטרוג כל כך ,כדרך שעשה משה רבינו ע"ה.
(שמואל־א א ,יב–טו).
מספר אמרי שפר ,למוח"ז הגה"ק מקאמאדא זצ"ל
כתב המרדכי (יומא סימן תשכה) ,והביאו הבית יוסף (או"ח סימן תקפב) :בראש השנה בשם כתב יד אביו תלת גוונין דשרגא ,הג"ר שרגא פייבוש פרענקל זצ"ל ,בן הג"ר
ויום הכיפורים מותר להשמיע קולם בתפילתם ,ואפילו בציבור .וכתב עליו הרמ"א אורי ליפמאן חתנו של הג"ר יצחק איציק
בהגהה (או"ח סימן קא ס"ג) :וכן נוהגין.
וקצת יש הוכחה לדבר ,ממעשה דחנה ועלי ,שיש להתפלל בהשמעת קול; דכתיב
ִׁשֹּׁכָּרה".
ֶׁבֶָה ֵֵעִלִ י ְלְ ָ ַּיְּחְׁש ָ "ַוַ ְ מאא"ז הגאון רבי יעקב יוקל סג"ל הורוויץ
ומקשים העולם ממה נפשך :עלי או חנה – אחד מהם עשה שלא כדין .אם עלי עשה כדין זצ"ל אבד"ק גלוגא – אביו של הג"ר איציקל
במה שזילזל בחנה ,אם כן חנה עשתה נגד הדין; ואם חנה עשתה כדין במה שלא הרימה
קולה ,אם כן עלי שלא כדין פגע בכבודה. האמבורגער
ומתרצים ,שמעשה זה היה בראש השנה ,כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה י ע"ב)
שחנה נפקדה בראש השנה .ועלי היה סובר שהיא מתפללת תפילת ראש השנה ,ועל כן ה מקר יבי ן נעשים בר יה חדשה כד וגמ ת קרב נם
גער בה על מה שלא השמיעה את קולה – כי בראש השנה וביום הכיפורים משמיעים במדרש רבה (ויקרא רבה פכ"ט ס"ב) אמר רבי תחליפא קיסרא :בכל המוספין כתיב בפרשת
קול בתפילה. יֶתם ֹעָֹלָ ה" (במדבר "ַוֲַעִׂשׂ ֶ
ַרְַבֶּתּ ם" ,וכאן – בקרבן מוסף של ראש השנה – כתיב ֲ פינחס "ְוְ ִִה ְְק ְ
אבל האמת ,שלא היתה חנה מתפללת אז תפילת ראש השנה ,אלא התפללה בצרכיה, כט ,ב) .הא כיצד? אמר להן הקב"ה לישראל :בני ,מעלה אני עליכם כאילו היום נעשיתם
דהיינו שיהיו לה בנים .ובתפילה זו לא שייך שתשמיע קולה ,כי לא נאמרו הדברים ַהֲַח ָָדִׁשׁ ים
ַכֲַאֶׁשׁ ר ַהַ ָּׁשַׁמִַיִ ם ֲ
לפני ,כאילו היום בראתי אתכם בריה חדשה .הדא הוא דכתיב "ִּכּ י ֲ
להשמיע קול בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים אלא בתפילה המסורה לרבים, ַהֲַח ָָדָׁשׁ ה" (ישעיה סו ,כב) .והקשו המפרשים ,שהרי אף בראש השנה כתיב בפרשת ְוְ ָָה ָָא ֶֶרץ ֲ
דבקיאי בהו ולא מטעו מהדדי .נמצא צדקו שניהם. ִאִֶּׁשה ַלַ ה'" (ויקרא כג ,כה).ִהְִק ַַר ְְבֶּתּ ם ׁ
אמור "ְוְ ְ
[וכיון לרעיון זה דו"ז ביעלת חן (פרשת נשא אות ג) ,וז"ל: ולכאורה היה מקום ליישב .שהרי הטעם שאמר הקב"ה לישראל כאילו בראם בריה
נראה ליישב מה שהקשה המהרש"א (ברכות לא ע"א) ,על מה דיליף מחנה ,דכתיב חדשה ,מבואר ביפה תואר (שם) שהוא על ידי התרועה והתשובה שעושין ביום הזה;
ֵׁמ ַַע" ,מכאן שאסור להגביה קולו בתפילה – דלפי זה האיך פירש רש"י "ְוְ קֹוָלָ ּה ֹלא ִיִ ָּׁש ֵ ולפי זה אינם נעשים כבריה חדשה אלא בשעה שתוקעין בשופר.
"ויחשבה עלי לשיכורה" לפי שלא היו רגילין להתפלל בלחש; וכי היו רגילין לעשות רּוָעה",והנה בגמרא (ראש השנה כט ע"ב) מקשינן :כתוב אחד אומר "ַׁשָּׁבּ תֹון ִזְִכְ רֹון ְּתּ ָ
שלא כדין ,ולמה חשבה לשיכורה כיון שכדין עשתה. ִיְִהֶיֶ ה ָלָ ֶכֶ ם" (במדבר כט ,א); לא קשיא ,כאן ביום טוב שחל רּוָעה ְ
וכתוב אחד אומר "יֹום ְּתּ ָ
ונראה לע"ד ליישב .דהנה פסקינן בטור (או"ח סימן קא) ,דהמשמיע קולו בתפילתו הרי להיות בשבת ,כאן ביום טוב שחל להיות בחול.
זה מקטני אמנה ,והמגביה קולו בתפילתו הרי זה מנביאי השקר .וכתב שם הבית יוסף, ואם כן אתי שפיר מה שכתוב "והקרבתם" אצל ראש השנה בפרשת אמור ,שהרי
דבפסקי תוספות (סוף ראש השנה אות עב) איתא :ברכות דראש השנה ,מתוך שאין רּוָעה" (שם ,כד) ,ובשבת ,כיון שאין תוקעין ,אינם נעשים כבריה בפרשה זו כתיב "ִזְִכְ רֹון ְּתּ ָ
רגילין בהם משמיעין קולם .וכן פסק בשו"ע בהל' ראש השנה (סימן תקפב סעיף ט). חדשה ,ולפיכך שפיר כתיב "והקרבתם".
ולפי זה ,הנה איתא במסכת ראש השנה (יא ע"א) שבראש השנה נפקדה חנה; ופירש אמנם עדיין יש להקשות .שהרי "והקרבתם" אינו מדבר אלא במקדש ,שהיו מקריבין
אֹלֵקי ִיִ ְׂש ָָׂר ֵֵאל ִיִֵּתּ ן ֶאֶ ת ֵׁשָׁלָ ֵֵתְך" ,שבישרה שנתקבלה תפילתה .הרי שהפקידה רש"י על "ֵוֵ ֵ שם קרבנות; ובמקדש היו תוקעין אף בראש השנה שחל להיות בשבת ,כמבואר במשנה
היתה באותה תפילה עצמה ,ועל כרחך שתפילתה בראש השנה היתה. (שם) .ואם כן עדיין קשה ,למה נאמר "והקרבתם" במקום שנעשים בריה חדשה.
ואם כן אתי שפיר .שבאמת מנהגם כל השנה היה להתפלל בלחש ,ורק בראש השנה אך באמת יש ליישב תירוץ הנ"ל .דיש לדקדק תחילה בעיקר דרשתו של רבי תחליפא:
היה מנהגם להשמיע קולם ,משום שאין רגילין בברכותיו .ולהכי חנה ,שהתפללה בראש היאך דרש "ועשיתם" ,הנאמר על הקרבנות ,לומר שקאי על המקריבין ,דהיינו בני
השנה בלחש ,חשבה עלי לשיכורה .ולזה השיבה ,שלא תפילת ראש השנה התפללה אז, ישראל שנעשים כבריה חדשה?
רּוַח ָָאֹנִֹכִ י" – והתפללתי לה' שיתן לי הריון ,והרי זו כתפילת כל השנה אלא "ִאִ ָּׁׁשה ְְקַׁשׁ ת ַ והביאור בזה ,דאיתא במדרש רבה (בראשית רבה פל"ט סי"א) על הפסוק "ְוְ ֶאֶֶעֶ ְׂׂשָך ְלְ גֹוי
שצריכה להיות בלחש. ָּגּ דֹול" (בראשית יב ,ב) :אמר רבי ברכיה" ,אתנך" ו"אשימך" אין כתיב כאן אלא "ואעשך"
וסיים :אחר כך מצאתי בשל"ה שהרגיש בזה]. – משאני עושה אותך בריה חדשה ,את פרה ורבה .הרי שדרשו תיבת "ואעשך" שיעשה
אותו בריה חדשה ,והוא באדם .וכמו כן מצינו אצל בעלי חיים לפרש לשון עשיה לבריה
שני לוחות הברית (מסכת ראש השנה ,פרק נר מצוה אות יב ,בהג"ה) – נדפס ב'אמשטרדם' ָּבָּקר ֲֲא ֶׁׁשר ָָעָׂשׂ ה" (בראשית יח ,ח) לעשיה ממש, חדשה ,כמו שדרשו על הפסוק "ּוֶבֶ ן ַַה ָ
שנת ת"ח–ת"ט שאברהם אבינו יצר את הפר בספר יצירה (עיין ילקוט ראובני פרשת וירא).
והנה בירושלמי הביאו בשם רבי תנחומא ,שהקרבן צריך להיות דוגמת המקריב [לע"ע
מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט אב"ד לא נמצא מקומו בירושלמי; ועיין בספר מגילת ספר להג"ר דוד אופנהיים זצ"ל על
מסכת מגילה ,בביאור הלחש "עיזא דבי טבחי שמינא מינאי" (מגילה ג ע"א) ,שכתב כן
פיורדא – זקינו של הברוך טעם מהא דאיתא בעבודה זרה (ו ע"א) "ִאִָּתּ ְך" – בדומין לך ,שאם שמן הוא מביא קרבן שמן,
ואם כחוש הוא מביא קרבן כחוש] .ונמצא ,שאם אנו חושבין את הקרבן כאילו הוא בריה
מפת ח של חיה בי ד הקב "ה ,ולפיכך לח שה חנ ה חדשה ונוצר מחדש ,אף המקריבין צריכין להיות דומין לו.
ובזה מבואר היטב דרשתו של רבי תחליפא .שאף על גב ש"ועשיתם" קאי על הקרבנות,
ַדֶַּבֶּרת ַעַ ל ִלִ ָּבּ ּהַ ,רַ ק
"ְוְ ָָהָיָ ה ִּכּ י ִִה ְְרְּב ָָּתה ְלְ ִִה ְְת ַּּפֵּלּ ל ִלִ ְְפֵנֵ י ה'ְ ,וְ ֵֵעִלִ י ֹׁש ֵֵׁמר ֶֶאת ִּפּ ָיָהְ .וְ ַחַ ָּנּ ה ִִהיא ְְמ ֶ מכל מקום שפיר דרשוהו אף על ישראל :שהרי מצינו שאף בבעלי חיים יש לדרוש לשון
ַוַֹּתּאֶמר ֹלא ֲֲאֹדִֹנִ י,
ֶ ִׁשֹּׁכָּרה" וגו'ַ" .וַ ַּּתַעַ ן ַחַ ָּנּ ה
ְׁשֶׁב ָָה ֵֵעִלִ י ְלְ ָ ֵׁמַעַ ַ ,וַ ַּיּ ְְח ֶ
ָׂפ ֶֶת ָיָה ָּנּ עֹות ְוְ קֹוָלָ ּה ֹלא ִיִ ָּׁש ֵ
ְׂש ָ עשיה כאילו נעשים בריה חדשה ,ואם כן עיקר הדרש כאן קאי על הקרבנות ,וממילא
ַנְַפִׁשׁ י ִלִ ְְפֵנֵ י ה'" (שמואל־א א ,יב–טו). ָׁשִׁת ִיִתיָ ,וָ ֶֶאְׁשֹּׁפְּך ֶֶאת ְ
ִִא ָּׁׁשה ְְקַׁשׁ ת רּוַחַ ָָאֹנִֹכִ יְ ,וְ ַיִַיִ ן ְוְ ֵׁשָׁכָ ר ֹלא ִ מוכח שאף בני ישראל המקריבין נעשים כבריה חדשה ,כיון שהמקריבין צריכין להיות
וקשה ,מה ענין ריבוי התפילה אצל הלחישה ,שתלה הכתוב את זו בזו. דומין לקרבן.
המשך בעמוד ו
הבושת ימי תרשעו הנשה שארל ה דרושים קדמונים
המשך מעמוד ה
בדימוס – רוצה לומר בחסד – כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ולצאת בדימוס.
והוא לפי מה דקיימא לן (ראש השנה ח ע"א) כמאן דאמר בכ"ה באלול נברא העולם, ויש לתרץ ,דאיתא :תני חדא מותר להתפלל בקול רם ,ותני חדא אסור להתפלל בקול
ואדם הראשון בראש השנה נברא ,ועל פי תשובתו יצא בדימוס .הרי שנתקבלה תשובת רם; ומשני ,כאן בתפילת יחיד כאן בתפילת ציבור (עיין ברכות כד ע"ב) .בתפילת ציבור
היחיד בזמן הזה. אסור להתפלל בקול רם ,לפי שהקב"ה בעצמו מקבל את תפילתם ,שלא יעשו ח"ו את
ובעוללות אפרים (לבעל הכלי יקר) ביאר ,שלכך צריך שיהיו עשרה ימים דוקא :כי השכינה כביכול כמי שאינו שומע .אבל בתפילת יחיד ,מלאכי השרת הם המקבלין
בעשרה ימים מתחזק אם ילך בתורת ה' ,כמו שמצינו באברהם שנתנסה בעשרה ומוליכין את התפילה לפני הקב"ה [וכעין זה ברבינו יונה ,הובא בבית יוסף (או"ח סימן
"ַעָּתּ ה ָיָ ַַד ְְע ִּּתי ִּכּ י ְיְ ֵֵרא ֱֱאֹלִקִ ים ַַאָּתּ ה" (בראשית כב ,יב), נסיונות דוקא ,ובעשירי נאמר לו ַ קא) ,שהציבור אינם צריכים מליץ לפני הקב"ה אבל היחיד צריך לו] ,ולפיכך מותר לו
ולא קודם לכן ,וק"ל. להתפלל בקול רם [ועיין ירושלמי ברכות (פ"ד ה"א) ,הובא בטור (שם) :רבי יונה כד הוה
מצלי בכנישתא הוה מצלי בלחישה ,וכד הוה מצלי גו בייתיה הוה מצלי בקלא].
ונסיון הראשון הוא "ֶלֶ ְך ְלְ ָך ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך ּוִמִ ּמֹוַלַ ְְדְּתּ ָך" וגו' "ֶאֶ ל ָָה ָָאֶרֶ ץ ֲֲא ֶׁׁשר ַַא ְְרֶאֶ ָּךּ" (בראשית יב,
א) ,ושני פירושים ב"אשר אראך". ועוד ידוע ,שתפילת ציבור יש לה שיעור – תפילת שמונה עשרה ושאר תפילות הציבור
– אבל תפילת יחיד אין לה שיעור.
פירוש הראשון ,איתא במדרש (בראשית רבה פל"ט ס"ט) שלכך אמר לו "אשר אראך",
לפי שלא גילה לו מיד לאיזה מקום ילך .ופירשו המפרשים ,שאילו גילה לו לא היה נסיון ִהְִתַּפֵּּלּ ל" – וליכא למימר שתפילת ציבור היתה ְּבָּתה ְלְ ְ
ִהְִר ָ
ולפי זה אתי שפירְ" .וְ ָָהָיָ ה ִּכּ י ְ
כלל ,שבודאי היה בוחר ללכת לארץ ישראל משום טיבותא דידה ,ולפיכך לא גילה לו מתפללת ,שהרי לתפילת ציבור יש שיעור ,והיא הרבתה להתפלל יותר מן השיעור .ואף
בתחילה. ִׁשֹּׁכָּרה".
ֶׁבֶָה ֵֵעִלִ י ְלְ ָ
ַּיְּחְׁש ָ
על פי כן "ִהִ יא ְְמ ַַדֶּבֶּרֶ ת ַַעל ִלִָּבּ ּה" בלחש ,ולפיכך "ַוַ ְ
ופירוש שני איתא במפרשים ,שגילה לו שילך לארץ ישראל ,ורמז לו באמרו "אשר רּוַח ָָאֹנִֹכִ י" – דאיתא בש"ס (תענית ב ע"א) שלשה ועל זה השיבהֹ" :לא ֲֲא ֹֹדִנִ יִ ,אִ ָּׁׁשה ְְקַׁשׁ ת ַ
אראך" – רוצה לומר שאראה את עצמי אליך ,לפי שבארץ ישראל הוא נגלה ולא בחוצה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח ,וחד מינייהו מפתח של חיה .ולזה
ָּבָּאֶרֶ ץ ַַעד ְְמקֹום ְׁשֶׁכֶ ם" וגו'ַ" ,וַ ֵָּיָּרא ה'
לארץ .וכדכתיב להדיא שם בפרשה "ַוַ ֲַּיֲּעֹבֹר ַַא ְְב ָָרם ָ ִלְִפֵנֵ י ה'" – שבתפילה זו אף היחיד אסור לו להתפלל בקול רם, אמרה "ָוָ ֶאֶ ְׁשֹּׁפְּך ֶאֶ ת ַנַ ְְפִׁשׁ י ְ
ֵּבַּח ַלַ ה' ַַהִּנּ ְְרֶאֶ ה ֵֵאָלָ יו" (שם ,ו–ז) ,וכן איתא בכלי יקר[ .ולפי ֶאֶ ל ַַא ְְב ָָרם" וגו'ַ" ,וַ ִּיּ ֶבֶ ן ָׁשׁ ם ִמְִזְ ַ כיון שהקב"ה בעצמו מקבל את תפילתה ,כדאמרן .ודוק.
פירוש זה אין זה נסיון ,ונפחת ממנין עשרה הנסיונות ,וממילא אין צריכין דוקא עשרת כתב יד מוסקבה ,אוסף גינצבורג ,מספר 1643
ימי תשובה].
והנה ישעיה ,שסתר דברי משה באמרו "דרשו ה' בהמצאו" ,הוכרח לתרץ כדאיתא
בגמרא :שמשה איירי ברבים וישעיה ביחיד ,ושאין היחיד נענה בכל עת אלא בהמצאו. מאא"ז הגה"ק ר' שמחה כ"ץ רפאפורט אב"ד
ועל כרחך צריך לידע אימת ,כמו ששאלו שם בגמרא ,ותירצו אלו עשרת ימי תשובה.
והוקשה לו למנשה ,מנא לן עשרה ימים דוקא ,לא פחות ולא יותר .ועל כרחך צריך
לובלין – זקינו של הדברי חיים
לומר משום עשרה נסיונות דאברהם ,ומשום שלא גילה לו השי"ת לאיזה מקום ילך.
שני דבר י י שעיה תל ויין זה ב זה ,ומ ש ום כ ך חייב ו מנשה ממה
ובמה שאמר ישעיה "ואראה את ה'" וגו' ,צריכין לומר שאין דבריו סותרין את דברי
משה רבו :שמשה שפיר קאמר "כי לא יראני האדם" ,והיינו בחוצה לארץ ,אבל ישעיה נפשך
בארץ ישראל היה ,ושם נגלית אליו השכינה .אמנם לפי זה צריך לומר שגילה לו השי"ת איתא בגמרא (יבמות מט ע"ב) :מנשה הרג את ישעיה .אמר רבא ,מידן דייניה וקטליה.
לאברהם את המקום אשר ילך שמה ,ואם כן אין זה נסיון כנ"ל ,והדרא קושיא לדוכתא, ֹלֵקינּו ְּבָּכָ ל ָָק ְְר ֵֵאנּו ֵֵאָלָ יו" (דברים ד ,ז) ,ואת אמרת "ִּד ְְּרׁשּו ה' אמר לו :משה רבך אמר "ַּכּ ה' ֱֱא ֵ
למה הם עשרת ימי תשובה .נמצא שדבריו סותרין זה את זה ,וחייבו באמת ממה נפשך, ָּמְּצאֹו" (ישעיה נה ,ו) .משה רבך אמר "ִּכּ י ֹלא ִיִ ְְרַאִַנִ י ָָה ָָא ָָדם ָוָ ָָחי" (שמות לג ,כ) ,ואת אמרת ְּב ִִּה ְ
וק"ל. "ָוָ ֶֶא ְְר ֶֶאה ֶֶאת ה'" וגו' (ישעיה ו ,א).
[צמח הצב"י :לכאורה יש לתמוה על עיקר תפיסתו של מנשה .שהרי ישעיה עצמו לא ויש לומר ,ששני הדברים תלויין זה בזה .ובהקדם מה דאיתא בגמרא (ראש השנה יח
אמר מעולם שהם עשרה ימים דוקא ,אלא "דרשו ה' בהמצאו" סתמא קאמר ,ורבה בר ע"א) :אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב ,מניין לגזר דין של ציבור שאף על פי
אבוה הוא שפירש דהיינו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים .ואם כן מה ְּבִּהִָּמְּצאֹו"?
ְ ֹלֵקינּו ְּבָּכָ ל ָָק ְְר ֵֵאנּו ֵֵאָלָ יו" .והכתיב ּ"ִּד ְְרׁשּו ה'
שנחתם נקרע? שנאמר "ַּכּ ה' ֱֱא ֵ
מקום לחייבו על מנין שלא הוציא מפיו. התם ביחיד ,הכא בציבור .ביחיד אימת? אמר רבה בר אבוה ,אלו עשרה ימים שבין ראש
ונראה ,שמצינו שני רמזים בפסוק גופיה ,ולפיהם ישעיה בעצמו הוא שרמז על מנין השנה ליום הכיפורים.
עשרה. והנה אפשר לומר ,שעשרת ימי תשובה הם כנגד עשרה נסיונות שנתנסה בהם אברהם
הרמז האחד ,מצאתי בספר אור יצהר (להג"ר אורי לאנדמאן ,נכד הגה"ק ר' אורי מסטרליסק, אבינו ,שהיו בימים אלו[ .כן איתא בתנא דבי אליהו זוטא (פרשה כב) :רבי נהוראי אומר,
נפטר תרע"ז) ,ד"דרשו הוי"ה בהמצאו" עולה בגימטריא תר"פ ,והוא י' פעמים "חיים" מפני מה ניתנה קורת רוח עשרת ימים מראש השנה ועד יום הכיפורים – כנגד עשרה
(ס"ח) .ומכוון הוא למה דאיתא בילקוט שמעוני (תהלים רמז תר"ע) על הפסוק "ּתֹוִדִ ֵיֵעִנִ י נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ונמצא שלם בכולן].
ֹא ַַֹרח ַַחִּיּ ים" (תהלים טז ,יא) – אלו עשרת ימי תשובה .נמצא ש"חיים" הוא שמם של ימים וראיה לדבר ,דאיתא בפרקי דרבי אליעזר להדיא שביום הכיפורים נעקד יצחק,
אלו ,וישעיה רמז בלשונו עשרה של חיים. והעקידה היא הנסיון האחרון[ .מה שהעקידה היא נסיון אחרון מפורש בפדר"א (פרק
והרמז השני ,מצאתי בספר בשמים ראש (להג"ר נסים דיין ,תש"פ) ,ד"דרשו הוי"ה לא) ,שפתח "הנסיון העשירי" .אבל זמן העקידה לא נזכר שם כלל ,ומה שאיתא בפדר"א
בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" עולה כמנין "י' הימים שבין ראש השנה לכיפורים" עם (פרק כט) ליום הכיפורים הוא במילה – שביום הכיפורים נימול אברהם .ומה שהעקידה
הכולל( .רמז זה מיוסד על כתיב מלא "קראוהו"). היתה ביום הכיפורים ,כן כתב בעשרה מאמרות (חיקור דין ח"ב פ"א) ובשלשלת הקבלה].
ולפי זה עולה תפיסתו של מנשה יפה :שהרי ישעיה בעצמו הוא שקבע מנין עשרה, ואיתא בספר אורח לחיים (לבעל הכלי יקר ,מאמר לח) ,שאפילו למאן דאמר שיש חילוק
ושוב יש מקום לשואלו מנא ליה; וכיון שעל כרחך צריך לומר משום עשרה נסיונות בין תשובת יחיד לתשובת רבים בכל ימות השנה ,מכל מקום הכל מודים שבעשרה ימים
דאברהם ,נסתרו דבריו ממה נפשך כנ"ל]. אלו אף תשובת היחיד מקובלת.
נדפס מכת"י בספר איגרי דבי הילולי ,להג"ר שמואל דוד הכהן פריעדמאן ,ברוקלין תשנ"ז ונראה לי ליתן טעם לדבר ,על פי מה דאיתא במדרש רבה פרשת אמור (ויקרא רבה
פכ"ט ס"א) :אמר לו הקב"ה לאדם הראשון ,כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת
מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם
מ לוקט מספר ים וס ופר ים וממל קטים
ומערות ולא יעסוק בתורה בענין זה .כי מראה בעצמו שאינו עוסק בתורה משום אהבתה, המשך מספר סדר היום (להג"ר משה בן מכיר ,נדפס ב'ויניציאה' שנת שנ"ט) .סדר הלימוד:
במה שהיא מצוה ונתנה לנו המקום ברוך הוא על ידי משה נביאו עליו השלום ,ללמוד אותה
כדי לשמור ולעשות ולקיים כל הכתוב בה .ואם הוא מעמיד סברתו ואינו חושש לסברת רבים הנמשל – התורה רודפת אחר הרודף אחריה
או לסברת האמת לקיים אותה ,הרי הוא עושה תורה חדשה מלבו ומחלל תורת משה רבינו כך הוא דמיון התורה עם האיש החפץ לעסוק בה .כי אין עיקרי הדת וסודותיה מתגלים בדבר
עליו השלום ,ועליו נאמר "ּוֹבַֹזַ י ֵיֵ ָָקּלּו" (שמואל־א ב ,ל); ומוטב לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא נקל לכל לומד ,כי אם אחר עמל וטורח הרבה מאד – לעסוק בה יומם ולילה ,לאכול פת במלח
יצא לאויר העולם. ְּבֹּאֶהֶ ל" (במדבר יט ,יד), "ָא ָָדם ִּכּ י ָיָ מּות ֹ
ולשתות מים במשורה ,ולמסור נפשו עליה ,כדכתיב ָ
ולעולם אינו מסיח דעתו ממנה ,בשכבו ובקומו בשבתו ובלכתו .לאיש אשר אלה לו ודאי ישיג
קובע מקום לתורתו את כל אשר יחפוץ; כי כמו שהוא רודף אחר התורה ומבקש אהבתה ,כך תרדוף היא אחריו
וכל הקובע מקום לתורתו ,אויביו נופלים תחתיו .והוא מדה כנגד מדה :כשם שהוא עושה להתגלות אליו ולמסור בידו גנזי סתריה ורזי עמקיה ,כענין שנאמר "ְּתַּכַ ְּבֶּדֶ ָּּך ִּכּ י ְְת ַַחְּבֶּקֶָּנּ ה"
משכב ומושב לשכינה במקום אחד ,ותמצא מנוח דברי תורתו – גם לא יטריח אותו ללכת אחרי (משלי ד ,ח).
אויביו מטולטל ונע ונד ,אלא הוא יושב במקומו ואויביו כלים מאליהן. לספור כל תיבותיה ואותיותיה
קובע עתים לתורה ואין לך כבוד גדול מזה ,לעסוק בה תמיד וכל חפציך לא ישוו בה; ולעיין היטב בכל דבריה,
וכן הקובע עתים לתורתו ,שכרו גדול ,והוא תחילת דינו של אדם לעתיד לבוא לעולם הבא, ולספור כל תיבותיה ואותיותיה – אם יש איזו תיבה יתירה או אות יתירה ,ומה ענין יתירתה ,כי
"ּפֹוֵטר ַַמִיִ ם ֵֵראִׁשׁ ית ָָמדֹון" (משלי יז ,יד) וכו' .ועל כן צריך כל אדם מישראל ,בין עני בין
ֵ כדכתיב לא דבר רק הוא; ואם רק הוא ,ממנו הוא ,שאין אנו רודפים אחריה בטורח הראוי להשיג אמריה,
עשיר ,בין בריא בין חולה ,שיקבע לו שעה ידועה ביום ושעה בלילה שילמוד בה תורה ,כל אחד אמרות טהורות מזוקקות שבעתים .וכן לידע כלליה ופרטיה ולדקדק בהם כל מה שאפשר;
כפי דעתו והשגתו ,אחד המרבה ואחד הממעיט .ויקבע השעה ההיא שלא יאבד אותה בשום ומתוך כך יצאו משפטיו לאור ומעקשים למישור ,ויברר הענין היטב.
צד ועל שום דבר בעולם; אפילו תבוא לו הנאה של מאה מנה – יפסיד הכל ,והשעה לא תיפסד. ויכוח לשם שמים
שלא להפסיק בתוך שעת קביעותו ואם יש לו ויכוח עם אדם אחד ,או חבר או תלמיד ,יהיה הויכוח לשם שמים כדי לברר האמת
וזהו ענין "קובע" – שלוקח הדבר בקביעות ובחובה ,ולא בדרך עראי לבטל אותה על דבר וללבן ולצרף .כי מתוך הויכוח הענין נצרף כצרוף כסף ,ונשאר מנוקה ומנופה ואין מערער
שיבוא .כי בזה אין ניכר קביעותו ,שנראה שלומד מפני שאין לו עסק אחר לעשות; אבל כשבא עליו.
לו איזה עסק ,מניח הלימוד ועוסק בעסק ההוא – ואין זה כי אם איבוד התורה ,חלילה .וכן צריך, המקנתר והמעמיד סברתו
ֹּקְּטִפִ ים
"ַה ְשכשעוסק בקביעות העת לא יפסיק לימודו בדברים אחרים ,כדאמרו רז"ל בגמרא ַ
יַח" (איוב ל ,ד) וכו'; אלא ילמד קביעותו בהמשך ויגמור את חפצו ,ואחר כך יעסוק ּלּוַח ֲֲעֵלֵ י ִׂשׂ ַ
ַַמ ַ אבל לא יהיה לקנתר ולהעמיד סברתו ,חלילה .כי העושה כן ,לא די שאין לימודו נחשב לו
בעניניו. לצדקה ומצוה ,אלא אדרבה חטא גדול ואשמה תיחשב לו; ומוטב לו להיות חופר שיחין
הבושת ימי תרשעו הנשה שארל ו דרושים קדמונים
דרשה לשבת שובה שנת תשע"ג
אלי נאום ה'" – ומשמעות תיבת "אלי" היא שכנסת ישראל חוזרת אל ה' מנהג אבותי הקדושים לומר דרשה בשבת שובה ,והם ברוחב בינתם אמרו
ממש ומתחברת אליו חיבור גמור .לא קשיא ,הא ביחיד הא בציבור. פלפול ודרוש ,מגידות וסיפורים ודברי צחות ,ובעיקר מוסר – דברים
ויש להבין ,במה שונה תשובת הציבור מתשובת היחיד ,עד שזו אינה מגעת היוצאים מן הלב לעורר לבב עם קדוש לתשובה .ומה נענה אנן ,שאין בנו
אלא סמוך לכסא הכבוד וזו מגעת עד ה' ממש. כוחות כאלה .אך ננקוט במקצתו :לומר קצת פלפול ודרוש ,וקצת דברי
והנה בספר זבחי תרועה (להג"ר יעקב ווייל ,עמ"ס ראש השנה סימן מח אות ב)
מגידות; וחלק המוסר יעבוד כל אחד על עצמו ,או ילך אחר הצהריים
מחדש ,דלפי מה שכתב השבלי הלקט (סימן רצד ,הובא במגן אברהם סימן תמו)
לדרשתם של גדולי הדור שיעוררו את העם לתשובה.
דעשה דרבים – כגון שופר – דוחה לא תעשה אף שלא בעידנא ,הוא הדין ומעשה בבעל הבית שערים ,הג"ר עמרם בלום זצ"ל ,שהיה נוהג לדרוש
שיש לומר כן לענין לאו שבא על ידי פשיעה .דכל טעם התוספות הוא דאין קודם קריאת התורה ארבע שעות ,והפצירו בו לדחות את הדרשה לאחר
זה דומיא דכלאים בציצית; והכא ,שדין הדחייה הוא מסברא ,הרי זה דוחה הצהריים .ואמר להם על פי מה שאמרו חז"ל (שבת קנב ע"א) :תלמידי חכמים,
אף שבא על ידי פשיעה (הובאו דבריו בספר משברי ים סימן לט אות ט). כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם; עמי הארץ ,כל זמן שמזקינין
ובזה מובן היטב לשון הגמרא .שאם היחיד שב לעצמו ,שוב אין תשובתו טפשות נתוספת בהן .נמצא שכעת ,בשעה זו ,עדיין אתם מבינים מקצת
יכולה לגעת עד ה' ממש – דהלא ישנו הלאו ד"לא יוכל בעלה הראשון... מדברי; אבל עד אחר הצהריים תוסיף חכמתי ותתרבה טפשותכם ,ונמצא
המרחק שבינינו גדול יותר – ושוב לא תבינו כלום (נדפס בזכרונם לברכה ,אלול
ָלָ ׁשּוב ְלְ ַַק ְְחָּתּ ּה" (דברים כד ,ד) ,ואין העשה דתשובה דוחה אותו ,כיון שבא על
"ַעד ה'
ידי פשיעה .ולכן אמר "שובה ישראל" בלשון יחיד – ואז אינו אלא ַ דף תקפו ,בשם גאב"ד חוג חת"ס).
ֱֱאֹלֶקֶ יָך" ,שלשיטת רבי יוחנן עד ולא עד בכלל ,ואינו יכול להגיע אלא סמוך
לכסא הכבוד ולא "אל" ה' ממש. הקושיות
אבל כשהציבור שבים – "קחו עמכם דברים" בלשון רבים – אז "ושובו אל ַּׁבְּע ִּּתי ַלַ ֲֲאֹב ָָֹתיו ָזָ ַַבת ָָחָלָ ב ְּוְד ַַבׁש,
בפרשתןִּ" :כּ י ֲֲאִבִ יֶאֶ ּנּו ֶאֶ ל ָָה ֲֲא ָָד ָָמה ֲֲא ֶׁׁשר ִנִ ְׁש ְ
ה'" ,ומגיע עד ה' ממש; כי עשה דרבים דתשובה דוחה את הלא תעשה אף ִנֲִאצּוִנִ י ְוְ ֵֵה ֵֵפר ֶאֶ ת ְּבִּרִ יִתִ י.
ּוָפָנָ ה ֶאֶ ל ֱֱאֹלִהִ ים ֲֲא ֵֵחִרִ ים ַוַ ֲֲע ָָבדּום ְוְ ֲ ָׂשַׂבע ְוְ ָָדֵׁשׁ ן ָ
ְוְ ָָאַכַ ל ְוְ ַ
שבא על ידי פשיעה ,ו"שוב אלי נאום ה'". ִתְִמֶצֶ אָןָ ֹאֹתֹו ָָרעֹות ַַרּבֹות ְוְ ָָצרֹותְ ,וְ ָָעְנְ ָָתה ַַהִּׁשׁ ָיָרה ַַהֹּזּאת ְלְ ָָפָנָ יו ְלְ ֵֵעדִּ ,כּ י ְוְ ָָהָיָ ה ִּכּ י ְ
ובזה מובן המדרש" :קחו עמכם דברים" של דרשנים – "טובים השנים מן ִיְִצרֹו" (דברים לא ,כ–כא). ִמִִּפי ַזַ ְְרעֹוִּ ,כּ י ָיָ ַַד ְְע ִּּתי ֶאֶ ת ְ
ֹלא ִתִ ָּׁשַׁכַ ח ּ
האחד" .שכוונת הפסוק ב"טובים השנים" – שעושים תשובה ביחד ויש להם ויש לחפש אחר חלק הנחמה שבפסוקים אלו ,שלכאורה אינם מדברים
כח הרבים; "מן האחד" – היינו היחיד שעושה תשובה. אלא בעונשים.
ַּבֲּע ֹֹוֶנֶ ָך" (הושע יד ,ב). "ׁשּוָבה ִיִ ְׂש ָָׂר ֵֵאל ַַעד ה' ֱֱאֹלֶקֶ יָךִּ ,כּ י ָכָ ַׁשְׁלְ ָּתּ ֲ ָ ובהפטרה:
גם העבירות אינם על ידי פשיעה ממש ודקדקו בגמרא (יומא פו ע"ב)" :כי כשלת" – זה שוגג" ,בעוניך" – זה מזיד.
ובביאור שיטת רבי לוי ,החולק על רבי יוחנן וסובר שאף תשובת היחיד ְּדָּבִרִ ים ְוְ ׁשּובּו ֶאֶ ל ה'" (שם ,ג) .ויש לדייק, "ְקחּו ִעִָּמֶּכֶ ם ָ ובפסוק שאחריוְ :
מגעת עד כסא הכבוד ועד בכלל ,יש לומר במליצה ישרה על פי מה שכתב שבפסוק הראשון מדבר בלשון יחיד ובשני בלשון רבים; ועוד ,שבראשון
אא"ז זלה"ה בייטב פנים (אבני זכרון לראש השנה אות כו) ,וזה לשונו: "ַעד ה' ֱֱאֹלֶקֶ יָך" ובשני "ֶאֶ ל ה'". נאמר ַ
כאשר ישראל עומדין למשפט ,בדין הוא שיצאו זכאים בהשפטם – ָׂפ ֵֵתינּו" (שם). ַׁשְּׁלָּמה ָָפִרִ ים ְׂש ָ
ָ "ִאְִמרּו ֵֵאָלָ יוָּ ,כּ ל ִּּת ָּׂׂשא ָָעֹוֹן ְוְ ַַקח טֹובּ ,וְנְ
ובהמשכוְ :
כי הם שוגגים ואנוסים ,מתוך שיעבוד וטירוף הדעת .כמאמרם ז"ל ויש להבין הקישור שביניהם.
(ברכות יז ע"א) :גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ,ומי מעכב? וידועים דברי התנא דבי אליהו זוטא (זוטא פרשה כג) :אמרו לו תלמידיו לרבי
שאור שבעיסה – הוא היצר הרע; או כמשמעו ,עול הפרנסה להביא אליעזר ,רבינו אמור לנו היאך נעשה תשובה ונחיה ,מיד פתח ואמרַ" ,יַ ַַעְנְ ָך
טרף לביתו להחמיץ עיסתו ,ושיעבוד מלכיות... ֹלֵקי ַיַ ֲֲעֹקֹב" (תהלים כ ,ב) ,זו היא שנאמר ברוה"ק ַׂשֶּׂגְּבָך ֵׁשׁ ם ֱֱא ֵ
ה' ְּבּ יֹום ָָצ ָָרהְ ,יְ ְ
וכבר פירשתי מאמר חז"ל (שם ז ע"א) "טובה מרדות אחת בלבו של על ידי שלמה "ּדֹוִדִ י ָׁשַׁלַ ח ָיָ דֹו ִמִ ן ַַהֹחֹר" (שיר השירים ה ,ד) .והיא פליאה.
אדם יותר ממאה מלקיות" – היינו אפילו בשעה שחוטא ,לבו כואב ובילקוט (הושע רמז תקלג) דרשו "קחו עמכם דברים" – של דרשנים "טובים".
ַּתֲּאָוָ ִתִ י" (תהלים לח ,י) :נגד רצונך ,ואנחתי ונאנח ,כדכתיב "ה' ֶנְֶגְ ְּדּ ָך ָכָ ל ֲ ואא"ז הבנין דוד זצ"ל בדרשותיו (בנין דוד חלק שני) פירש על פי דרכו,
באותו רגע עצמו ממך לא נסתרה. ֶאֶָחד" (קהלת ד ,ט); וגם אני אלך שקאי על דרש הפסוק "טֹוִבִ ים ַַהְּׁשַׁנַ ִיִ ם ִמִ ן ָָה ָ
וזהו ענין שופר (ראש השנה לד ע"א) – גנוחי גנח ,ילולי יליל בלבו בעקבותיו.
בהסתר על רוע מעשיו החיצונים .וגם זה רק מכח שיעבוד ואונס,
"ַוַ ִּיּ ְְת ָָע ְְרבּו ַַבּגֹוִיִ ם ַוַ ִּיּ ְלְ ְְמדּו ַַמ ֲֲעֵׂשׂ יֶהֶ ם" (תהלים קו ,לה) – ואונס רחמנא עשה דרבים דוחה אף לא תעשה שבפשיעה
ַּנֲּע ָָר ֹלא ַַת ֲֲעֶׂשׂ ה ָָד ָָבר" (דברים כב ,כו). פטריה ,כדכתיב "ְוְ ַלַ ֲ
איתא בגמרא (יומא פו ע"ב) :אמר רבי יוחנן ,גדולה תשובה שדוחה לא תעשה
"ְּבֵּאין ֵֵמִלִ יץ ֹי ֶֹׁׁשר מּול ַַמִּגּ יד ֶּפַּׁשׁ ע" – שהמסטין אומר וזהו שאומרים ֵ שבתורה ,שנאמר "ֵלֵ אֹמֹר ֵֵהן ְיְ ַׁשַּׁלּ ח ִאִ יׁש ֶאֶ ת ִאִ ְׁשּׁתֹו ְוְ ָָהְלְ ָכָ ה ֵֵמִאִּתֹו ְוְ ָָהְיְ ָָתה
שהוא פשע ומזיד ,כי איננו יודע מחשבות בני אדם .אז אתה ,היודע ֶּתֱּחַנַ ף ָָה ָָאֶרֶ ץ ַַהִהִ יא; ְוְ ַַאְּתּ ָזָ ִנִ ית
יָה עֹוד? ֲֲהלֹוא ָָחנֹוף ֱ ְלְ ִאִ יׁש ַַא ֵֵחרֲֲ ,הָיָ ׁשּוב ֵֵאֶלֶ ָ
ְּדַּבר ֹחֹק ּוִמִ ְׁׁש ָּּפט" – שהוא מה מצפוני לבות בני אדםַּ" ,תֵּּגּ יד ְלְ ַיַ ֲֲעֹקֹב ַ ֵֵרִעִ ים ַַר ִּּבים – ְוְ ׁשֹוב ֵֵאַלַ י ְנְ ֻֻאם ה'" (ירמיה ג ,א).
דכתיב "ולנערה לא תעשה דבר" ,כי אונס רחמנא פטריה.
ותמה בספר כפות תמרים בשם גיסו הרב המג"ן (הג"ר משה גאלאנטי ,הראשון
ואמר "ליעקב" ,שכן מצינו ביעקב שלא נענשה דינה ,כי אנוסה היתה, לציון השני) :והלא בכל התורה כולה הדין כן ,דאמרינן עשה דוחה לא תעשה
ַּבִּּמ ְׁׁש ָּּפט בשורת
ְּדֵּקנּו ּ
ֶּנָּה" (בראשית לד ,ב)ְ .וְ ַַצ ֵ דכתיב "ַוַ ִּיּ ְׁשַּׁכּ ב ֹא ָָֹתּה ַוַ ְיְ ַַע ָ – ומאי רבותיה דתשובה? [ובקובץ עץ חיים צאנז (גליון ה' תשרי תשס"ג)
הדין... נלקטו ל"ב תירוצים על קושיא זו ,מהרב אלחנן בוים].
כי "וכל מאמינים שהוא ...הבוחן ובודק גנזי נסתרות" – וכל מאמינים ומתרץ שם על פי דברי התוספות בעירובין (ק ע"א) ,דאם הדחייה באה על
שהוא בוחן כליות ,וידע שאנחנו אנוסים על ידי אומות העולם ידי פשיעה ,לא אמרינן עדל"ת .ויש שמטו בה משמיה דהגר"ח מבריסק.
שגוזרין עלינו גזירות קשות בביטול תלמוד תורה ותפילה וכיוצא
בהן .לזאת הוא "הגואל ממות ופודה משחת" ...וכל מאמינים שהוא וישנה נוסחה אחרת בגמרא (בילקוט שמעוני ,עין יעקב ,רבינו חננאל ,ומהרש"א
"גואל חזק ,הדן יחידי לבאי עולם" – שהוא לבדו יודע מחשבות ולא ועוד) :אמר רבי לוי ,גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ,שנאמר "שובה
זולתו .עכ"ד ,עיי"ש. ישראל עד ה' אלקיך" .רבי יוחנן אמר ,עד ולא עד בכלל .ומי אמר רבי יוחנן
הכי? והא אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה ,ו"שוב
ושפיר יש לטעון ולומר ,דאף שהדחייה באה על ידי פשיעה – שאילולי
הבושת ימי תרשעו הנשה שארל ז דרושים קדמונים
הבושת ימי תרשעו הנשה שארל
בבית המדרש אז השכינה שורה ,כי כל בי עשרה שכינתא שריא (עיין ברכות שחטא לא היו צריכין לדחות את הלא תעשה – מכל מקום גם החטא עצמו
ו ע"א) .וכל עוד שלא באו עשרה הראשונים לבית המדרש ,כביכול נחסר אינו אלא אונס ושוגג .ואף על פי שחטא במזיד ,הוי רק באונס; ושוב שפיר
בחינת מלכות – ספירה העשירית – כי אין מלך בלא עם; ורק כשנתאספו שייך לומר עדל"ת ,ואף תשובת היחיד מגעת עד כסא הכבוד ועד בכלל.
עשרה אנשים ,אז ממליכין אנו את השי"ת עלינו .ובעטרת זקנים (או"ח סי' צ וזהו שאמר הנביא "שובה ישראל עד ה' אלקיך" .ושלא תקשה ,היאך יגיע
סק"ח) כתב שיש אנשי מעשה שביום שאינם מעשרה ראשונים הם מתענים. עד כסא הכבוד ,והא אין עשה דוחה לא תעשה במקום שבא על ידי פשיעה
נמצא שמי שהוא מאותם עשרה ראשונים ,הרי הוא היה שם כשלא היה ַּבֲּע ֹֹוֶנֶ ָך" :שגם העון שבמזיד כשלון הוא ,והוי תחילתו – לזה אמר "ִּכּ י ָכָ ַׁשְׁלְ ָּתּ ֲ
עדיין בחינת מלך ,ושפיר מהניא לו התשובה .ומה שמהניא תפילה ותשובה וסופו באונס ,ושפיר נימא עדל"ת מצד הדין.
לבאים אחריהם ,אינו אלא בזכותם – כי מיגו דמהניא התשובה לעשרה וזהו "קחו עמכם דברים" – היינו הפסוק של "ולנערה לא תעשה דבר"; כי
הראשונים ,מהניא נמי לאשארא. על ידי טענת האונס נצא זכאים בדין" .ושובו אל ה'" – כי רק הקב"ה היודע
ואיתא במסכת ברכות (מז ע"ב) שעשרה ראשונים נוטלין שכר כנגד כולם. מחשבות בני אדם ואין נסתר מנגד עיניו ,הוא היודע מה שבתוך תוכיות
ובזה מובן הטעם ,דרק בזכותם נתקבלו תפילות השאר. פנימיות האדם ,ושמה שעשה אינו אלא מחוסר יישוב הדעת ומחמת
[ולפי זה יש לבאר מה שאמרו במשנה (אבות ה ,ב) על אברהם אבינו "בא טירוף הדעת של היצר הרע ותחבולותיו; ורק לפניו גלוי וידוע השאור
אברהם אבינו וקיבל עליו שכר כולם" – והיא אותה לשון ממש שאמרו שבעיסה ושעבוד מלכיות.
בעשרה ראשונים ,שנוטלין שכר כנגד כולם .ומן הצד השוה שביניהם יש וידועים דברי הגמרא (ברכות לב ע"א ,וסוכה נב ע"ב) שהקב"ה אומר "ַוַ ֲֲא ֶׁׁשר
ללמוד ,שאף טעמם אחד. ֹעִתִ י" (מיכה ד ,ו) – אני גרמתי להם לחטוא ,שבראתי יצר הרע ,עיי"ש. ֲֲה ֵֵר ֹ
דהנה אברהם היה הראשון שקרא להקב"ה אדון (ברכות ז ע"ב); ואדון זה ובזה מובן המדרש ,שתלמידי רבי אליעזר שאלו היאך נעשה תשובה ונחיה
מלכות ,כמו שכתבו התוספות (ברכות מט ע"א ד"ה ברוך) בתירוץ השני ,ד"אלקי – והלא במקום פשיעה אין עשה דוחה לא תעשה .ועל זה ענה להם "יענך
אברהם" זה מלכות – ולכך אין אומרים "מלך העולם" בשמונה עשרה ,אף ה' ביום צרה" ,כי הוא יודע את הצרות אשר עברו על ראשנו; "ישגבך שם
שכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה (ברכות מ ע"ב). אלקי יעקב" – שאצל יעקב מצינו את הפטור של אונס בבתו דינה .וכתיב
נמצא אברהם הוא הממליך הראשון שבעולם ,ולפיכך נטל שכר כנגד כולן "דודי שלח ידו מן החור" – שהקב"ה יענה שהוא הוא השולח יד" ,ואשר
– ככל הממליכים ,שכל הבאים אחריהם תלויים בזכותם]. הרעותי" ,והאדם אנוס בדבר; ועל ידי זה חותר חור מתחת כסא הכבוד
ויש לסמוך לזה מה שכתב הראשית חכמה בשער התשובה (פרק ו) ,וזה לקבל את התשובה.
לשונו :עוד ראוי שישכים לבית הכנסת להימנות מעשרה ראשונים, וזהו שאמר הכתוב "ְוְ ָָאֹנִֹכִ י ַַה ְְסֵּתּ ר ַַא ְְס ִּּתיר ָּפַּנַ י" וגו' (דברים לא ,יח)" ,כי פנה
שפירשו רז"ל שהוא מאריך ימים ,והוכיחו כן מפסוק "ִּכּ י ֹמ ְְֹצִאִ י ָָמ ָָצא ַַחִּיּ ים" אל אלהים אחרים" – וכיון שעבדו עבודה זרה" ,ואת זנית רעים רבים" ,שוב
(משלי ח ,לה); ובחינה זו מסוגלת ,ובפרט אם יהיה ראשון .ומסיים שם :גם אי אפשר לקבלם בתשובה ,כי במקום פשיעה אין עשה דוחה לא תעשה.
סיוע גדול לבעל תשובה שיהיה נעזר מהבורא ביום ,אם השכים לקרוא אך "ְוְ ָָהָיָ ה" – שאינו אלא לשון שמחה – "כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות",
בתורה ולהתפלל על עונותיו .ויש לדקדק ,מה ראה לקבוע דין זה בשער וזה יהא ללימוד זכות :כי פשיעה אין כאן ,אונס יש כאן ,ומחילה סליחה
התשובה דוקא ,ומה ענין עשרה ראשונים אצל תשובה. וכפרה יש כאן .כי [רק אני הבוחן כליות] "כי ידעתי את יצרו" – כי "ֵיֵ ֶצֶ ר ֵלֵ ב
ולפי האמור אתי שפיר – שהעשרה ראשונים הם הממליכים ,ובהם ִמְִּנֻּע ָָריו" (בראשית ח ,כא) ,ואני הוא שבראתי את היצר הרע; ולכן ָָה ָָא ָָדם ַַרע ֻ
התשובה מועילה; ולפיכך מקומו בשער התשובה. אין להאשים את האדם בפשיעה ,ושוב נימא עדל"ת.
וזהו שאמרו במסכת ראש השנה (לד ע"ב) :אמרו לפני מלכיות כדי ונמצא שאף הפסוקים הללו ,שאינם מדברים לכאורה אלא בעונשין ,נחמה
שתמליכוני עליכם ,כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה – דעל ידי שתמליכו גדולה יש בהם – שהרעות והצרות עצמן הן שעושות את החטא לאונס,
אותי עליכם ,אז יעלה זכרוניכם לפני ממש ,עד כסא הכבוד ממש. ומהן בא הפתח לתשובה .ודו"ק.
ואיתא בגמרא ביומא שם ,שהתשובה מביאה רפואה ואריכות ימים וגאולה
שלימה. התשובה מועילה בזכות הממליכים את השי"ת
ואיתא בספרים לפרש דברי רבי שמעון ברש"י ריש פרשת צו" ,ביותר צריך והנה כתב בספר פתח האהל (דף מד) בטעם דמועילה תשובה – הא אמרינן
הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס" – דהזריזות מהניא להביא השפעות (סנהדרין יט ע"ב) מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול .אך ביאור הענין,
טובות בעת שישנו חסרון בכיס .עכתו"ד( .עיין פרדס יוסף וירא בשם הגר"א ,דעל משום דתשובה קדמה לבריאת העולם (פסחים נד ע"א) ,ואז לא היה השי"ת
זריזות מגיע שכר מצוה בהאי עלמא; וכן כתב בבני יששכר בשם החיד"א ,והחיד"א מביאו מלך ,דאין מלך בלא עם; ועל כן שפיר מועילה תשובה (הובאו דבריו בבנין דוד
בשם המפרשים). חלק שני ,בדרשה לשבת שובה שנת תרפ"א).
וכולי עלמא יודעים שמצב הפרנסה בכל העולם ,ואצל אחינו בני ישראל ִנְִב ָָרא" – אבל לא היה מי שיקראהו ש"ֲאדֹון עֹוָלָ םָָ ...מַלַ ְך ְּבֶּטֶֶרֶ ם ָּכּ ל ְיְ ִצִ יר ְ
ואף ֲ
בפרט ,דחוק מאוד ,וצריכים לרחמים גדולים .ולכן בבקשה מכם שתבואו ִנְִק ָָרא".
ֶחְֶפצֹו ֹּכּלֲֲ ,אַזַ י ֶמֶֶלֶ ְך ְׁׁשמֹו ְ
מלך; ורק "ְלְ ֵֵעת ַנַ ֲֲעָׂשׂ ה ְְב ְ
כל אחד בזמן לתפילה ,ועל ידי הזריזות להיות מעשרה ראשונים נזכה ׁשּוָבה" (איכה ה ,כא) – ואי תקשה, יֵבנּו ה' ֵֵאֶלֶ יָך ְוְ ָנָ ָ"ֲהִׁשׁ ֵ
ובזה יש לבאר הפסוק ֲ
לקבלת התשובה ,ועל ידה נקבל שפע רב מאתו יתברך. "ַחֵּדּׁש ָיָ ֵֵמינּו ְּכֶּקֶֶדֶ ם" ,כמו שהיה
הלא מלך שמחל אין כבודו מחול ,לזה אמר ַ
ובזה מובנים דברי הנביא" :אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב" – ויקשה, קודם בריאת העולם.
היאך נושא עון ,והלא מלך שמחל אין כבודו מחול? ולזה אמר "ונשלמה והנה יש לומר שבחינה זו ישנה אצל כל אדם בכל יום ויום .דהנה תפילה
פרים שפתינו" ,דקאי על התפילה :שעל ידי שאנו ממליכים את השי"ת אינה מועילה אלא בצירוף עם תשובה ,והוא על פי מה שכתב בערבי נחל
בעמדנו לפניו בתפילה בציבור עם עשרה אנשים ,לכן מהניא התשובה ,ועל (פרשת בלק) ,שהקשו הקדמונים היאך מועילה תפילה ,והא ליכא שינוי רצון
ידי זה נזכה ליקח "טוב". לפניו; ותירץ ,דתפילה אינה מועילה בלא תשובה ,וליכא שינוי רצון – כי
יהי רצון שנזכה לתשובה שלימה ,ולרפואה ולאריכות ימים ולגאולה בהיטיבו מעשיו יתבטל הגזירה .נמצא שענין התפילה הוא ענין התשובה,
שלימה ,במהרה בימינו אמן. והיא היא .עכתו"ד.
ויש לחדש שבכל תפילה נתעורר ענין זה .דהלא רק כשיש עשרה אנשים
לקבלת הגליון והארות והערותarichimishemirim@gmail.com : מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים
הבושת ימי תרשעו הנשה שארל ח דרושים קדמונים
