gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בים‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫הר‬ ‫כות‬ ‫גליון פרדס התורה‬ ‫ב לז‬ ‫תנד‬ ‫ראש השנה‬ ‫נ‬ ‫תשפ"ז‬ ‫לשה"ק‬ ‫מעיין‬ ‫של חיזוק‬ ‫סליחות • ראש השנה • בדרכי רבותינו • מעיין הידיעות‬ ‫אינעם גליון‪:‬‬ ‫‪ 3‬מאמר פתיחה‬ ‫י"ל ע"י מערכת‬ ‫'פרדס התורה' לכתיבת‬ ‫‪ 6‬סליחות "זכור ברית"‬ ‫ועריכת שיעורי מורינו‬ ‫הרב שליט"א‬ ‫‪ 8‬מנחה ערב ראש השנה‬ ‫•••‬ ‫‪ 10‬ראש השנה שחל בשבת‬ ‫הגליון יצא לאור בהסכמת גדולי‬ ‫ישראל בארץ הקודש‪ ,‬דייני העדה‬ ‫‪ 13‬לשנה טובה‬ ‫החרדית‪ ,‬וגדולי רבני ארה"ב‬ ‫(ההסכמות במילואם נמצא‬ ‫‪ 15‬אכילת הסימנים‬ ‫בספר 'טבריא של מעלה'‬ ‫שיצא לאור ע"י מורינו הרב שליט"א)‬ ‫‪ 16‬תפילה‬ ‫•••‬ ‫‪ 19‬יראתי מתוך שמחתי‬ ‫די גליונות קען מען באקומען‬ ‫ביי די פאלגענדיגע לאקאלן‪:‬‬ ‫קרית יואל‬ ‫בארא פארק‬ ‫‪ 27‬בדרכי רבותינו‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד שומרי שבת‬ ‫‪97 Acres Rd.‬‬ ‫‪5302 13 Ave.‬‬ ‫ביהמ״ד עדת יראים וויען‬ ‫‪ 30‬מעיין הידיעות‬ ‫לעיקוואד‬ ‫‪1350 50 St.‬‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד הדרת קודש‬ ‫‪12 America Ave.‬‬ ‫סוואליווע‬ ‫ביהמ״ד סאטמאר‬ ‫‪4801 15 Ave.‬‬ ‫‪405 Forest Ave.‬‬ ‫וויליאמסבורג‬ ‫ביהמ״ד צאנז‬ ‫בנין בראך למטה‬ ‫קלויזענבורג‬ ‫לאקער ‪#405‬‬ ‫‪25 Havens Ave.‬‬ ‫‪Bedford Cor. Park‬‬ ‫ביהמ״ד בעלזא‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫‪44 Grove Springs‬‬ ‫‪801 Bedford Ave.‬‬ ‫‪Ct.‬‬ ‫מאורות‬ ‫טאמס ריווער‬ ‫‪218 Wallabout St.‬‬ ‫ביהמ״ד קהל בני יששכר‬ ‫מאנסי‬ ‫‪1767 Whitesville Rd.‬‬ ‫ביהמ״ד זוועהיל‬ ‫פלטבוש‬ ‫‪101 W Maple Ave.‬‬ ‫‪MB VINEYARD‬‬ ‫שיינער'ס שול‬ ‫‪3012 AVE J‬‬ ‫‪18 Forshay Rd.‬‬ ‫•••‬ ‫פרנס הגליון‬ ‫©‬ ‫נתנדב לז"נ‬ ‫הרה"ק רבינו יואל‬ ‫להצטרפות קבלת שיעורי מורינו‬ ‫הרב שליט"א והגליונות באימייל‪,‬‬ ‫בן הרה"ק רבינו חנני' יו"ט‬ ‫ניתן לפנות‪:‬‬ ‫ליפא זצוקללה"ה מסאטמאר‬ ‫‪shiurimlishmo@gmail.com‬‬ ‫ע"י הרוצה בעילום שמו הי"ו‬ ‫להצטרפות קבלת הגליונות לבד‬ ‫ולזכות ברכה והצלחה בכל ענינים‬ ‫באימייל‪ ,‬ניתן לפנות‪:‬‬ ‫‪pardesgilyones@gmail.com‬‬ ‫פ ‪+‬רדס‬ ‫ראש השנה‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שיעורי‬ ‫הרה''ג רבי יששכר יהודה‬ ‫ה ‪+‬ת ור‪+‬ה‬ ‫גליון ‪45‬‬ ‫בערקוי שליט''א‬ ‫אב''ד פרדס התורה‬ ‫מח"ס שו"ת יהודה מחוקקי‬ ‫זכות פטרון השנה נתנדב לעילוי נשמת‬ ‫אלטע פערל רויזא בת הרה"ח ר' חיים משה ע"ה‬ ‫נפטרה ו' ניסן תשפ"ו אחר קבלת יסורים באהבה ובאמונה ובטחון‪,‬‬ ‫לשה"ק‬ ‫והיתה למופת לזה לכל משפחתה ומכירי' • ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מאמר פתיחה‬ ‫התחזקו! ה'שבעה רועים' מתפללים עמנו!‬ ‫לביהמ"ד להשתתף בתפלותינו)‪.‬‬ ‫צדיקי עולם ‪ -‬תחשבו כי נכנסים‬ ‫כניסה לימי הקדש בהתלהבות‬ ‫הרה"ק הבית אהרן זי"ע כתב‬ ‫אנו לבית מדרשם של האבות‬ ‫ובקבלת עול מלכות שמים‬ ‫כמה פעמים בספרו‪ ,‬כי בשעת‬ ‫והאמהות בראש השנה! נדע נא‬ ‫'תקיעת שופר' ממשיכים את‬ ‫כי אין זה חלום‪ ,‬אלא עתידים אנו‬ ‫בעזרת השם יתברך‪ ,‬הננו‬ ‫האבות הקדושים‪ .‬דברים אלו צריך‬ ‫לארח בימים הנוראים אושפיזין‬ ‫נכנסים כעת לימי הקדש של ראש‬ ‫לעורר בנו רעדה וגם חזוק עצום!‬ ‫עילאין קדישין היורדים מעולם‬ ‫השנה‪ ,‬כי נאמר "כי קדוש היום‬ ‫חזינו מכאן שאף אם נדמה לאדם‬ ‫העליון‪.‬‬ ‫לאדונינו"‪.‬‬ ‫שאין במעשיו ובמצותיו ממש‪ ,‬בא‬ ‫החתם סופר (דרוש י"ב דף ש"נ‪,‬‬ ‫כל לב איש ישראל מלא שמחה‪,‬‬ ‫ה'בית אהרן' ומגלה מה פועל 'כל‬ ‫וע"ע בדרשות ז"ך אלול דף שס"ז) אומר‪:‬‬ ‫יראה וקבלת עול מלכות שמים עם‬ ‫יהודי' בשעת תקיעת שופר!‬ ‫"קבלנו" ‪ -‬שקבל מרבותיו‬ ‫בוא הימים הללו‪ .‬מברכים ברכת‬ ‫נכנסים אנו לימים המאושרים‬ ‫הקדושים‪ ,‬ואולי אף מאליהו‬ ‫'שהחיינו' בהתלהבות עצומה‪ ,‬כפי‬ ‫ביותר בשנה‪ ,‬שעליהם אמרו חז"ל‬ ‫הנביא זכור לטוב‪" :‬שבראש השנה‬ ‫שכתב החתם סופר זי"ע בדרשותיו‬ ‫"ד ְר ׁש ּו ה' ְ ּב ִה ָּמ ְצאוֹ‬ ‫(ראש השנה יח‪ ,‬א)‪ּ ִ :‬‬ ‫ויום הכפורים הנשמות הקדושות‬ ‫כמה פעמים (כ"ה אלול דף שמ"ט‪ ,‬ז"ך אלול‬ ‫ְק ָר ֻאה ּו ִ ּב ְהיוֹ תוֹ ָקרוֹ ב" (ישעיה נה‪ ,‬ו)‬ ‫ונשמות האבות‪ ,‬מצטרפים עמנו‬ ‫דף שס"א‪ ,‬ז"ך אלול דף שס"ו)‪ ,‬על אשר‬ ‫‪ -‬הנביא מבקש מאתנו להתפלל‬ ‫בבית הכנסת בתפלתנו"‪.‬‬ ‫ב"ה זכינו לחיות שנה נוספת‪ ,‬אף‬ ‫ולדרוש את השם‪ .‬אלו הם עשרת‬ ‫נכנסים אנו לביהמ"ד ופוגשים‬ ‫שיודעים אנו את מצבנו‪ .‬ועד כדי‬ ‫ימי תשובה המתחילים בראש‬ ‫בנשמות הצדיקים‪ ,‬נשמות אברהם‬ ‫כך הדברים מגיעים‪ ,‬שמלאכי‬ ‫השנה‪ ,‬שבהם לכל בן ישראל יש‬ ‫יצחק ויעקב‪ .‬התחזק יהודי!‬ ‫השרת שואלים מפני מה אין‬ ‫כח של 'צבור' וכח של 'צדיק הדור'‪,‬‬ ‫התחזק! השבעה רועים נמצאים‬ ‫ישראל אומרים 'הלל' בראש‬ ‫כפי שנתבאר ברמב"ם (הלכות תשובה)‪,‬‬ ‫כאן עמנו!‬ ‫השנה?!‬ ‫ובערוך לנר‪ ,‬ובחתם סופר ועוד‪ ,‬כי‬ ‫(ועיין בספר מדבר קדש לחג הסוכות בענין‬ ‫בבואנו כעת בשערי ימי הקדש‬ ‫לכל אחד ואחד יש כעת כח לקרוע‬ ‫האושפיזין‪ ,‬שהרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע‬ ‫ובהכנסנו לביהמ"ד‪ ,‬טבע האדם‬ ‫כל גזר דין!‬ ‫אמר בחינה נוראה‪" :‬וזה ידוע דעם האבות באו‬ ‫לחשוב כל מיני מחשבות ממצבו‬ ‫הרה"ק הבעל התניא זי"ע‬ ‫אמהות גם כן באו" ‪ -‬שעם בוא האבות באות‬ ‫וכח תפילתו‪ ,‬וצריכין הרבה חיזוק‬ ‫גם האמהות‪ .‬והוא הדין כאן בימי הקדש‪ ,‬באים‬ ‫ב'לקוטי תורה' (פרשת כי תבא‪ ,‬נצבים‪,‬‬ ‫לחזק את עצמו בבטחון שהקב"ה‬ ‫האבות ואיתם האמהות‪ .‬ובפרט שבראש השנה‬ ‫ובמאמרי ר"ה 'שיר המעלות ממעמקים')‬ ‫נפקדו האמהות‪ ,‬וכן בקריאת התורה קוראים אנו‬ ‫שומע קול תפילתו‪ ,‬וע"ז בא‬ ‫מגלה לנו כי בימים אלו משפיעים‬ ‫"וה' פקד את שרה"‪ ,‬ובהפטרה קוראים בתפלת‬ ‫החת"ס וגילה לנו חיזוק נפלא‪,‬‬ ‫על כל יהודי התעוררות של תשובה‬ ‫חנה‪ ,‬לפי שבאותו היום פקד הקדוש ברוך הוא‬ ‫שעלינו לידע כי אין אנו מתפללים‬ ‫עילאה‪ .‬היינו כח 'מסירת נפש'‬ ‫את האמהות הקדושות‪ ,‬ועל כן ודאי באות הן‬ ‫ביחידות‪ ,‬אלא מתפללים אנו עם‬ ‫‪3‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫הגון מהאומן‪ ,‬לא היה איכפת לו‬ ‫המעשה הנורא מהרה"ק‬ ‫שיש לכל יהודי שלא לעבור על ג'‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫רבי ר' הערש מרימנוב זי"ע‬ ‫עבירות החמורות‪ ,‬וכל עם הארץ‬ ‫אחר התפילה בא אל האומן‪.‬‬ ‫ומסירות נפשו לתפילה‬ ‫מוכן בשמחה למסירת נפש על ג'‬ ‫האומן‪ ,‬שכבר ידע סיבת איחורו‬ ‫עבירות אלו‪.‬‬ ‫בפעם השנית‪ ,‬נתן סטירה להרה"ק‬ ‫נספר מעשה נורא שיפתח את‬ ‫בימים אלו נשפעת על כל יהודי‬ ‫רבי ר' הערש על לחיו‪ ,‬והזהירו‪:‬‬ ‫לבנו להמשיך את ימי הקדש לכל‬ ‫הרגשת אש קודש של מסירת‬ ‫"למחר‪ ,‬אם תאחר לבוא‪ ,‬לא רק‬ ‫השנה‪ .‬הקוויאשד'ער רב זי"ע ספר‬ ‫נפש הנ"ל בכללות על כל התורה‬ ‫סטירה תקבל‪ ,‬אלא אגרשך מן‬ ‫מעשה זה‪ ,‬ובשעת ספורו נגרו עיניו‬ ‫והמצות‪ ,‬דהיינו שבימים הנוראים‬ ‫החנות ולא תוכל לבוא הנה עוד!"‪.‬‬ ‫פלגי מים‪ .‬הוא שמע זאת מהרה"ק‬ ‫מסטראפקוב זי"ע‪ ,‬ששמע מאביו‬ ‫מר"ה והלאה השפע על כל ישראל‬ ‫ביום המחרת‪ ,‬הלך הרה"ק רבי‬ ‫אש קודש ללמוד ולהתפלל בלהב‬ ‫הרה"ק משינאווא זי"ע‪ ,‬אשר שמע‬ ‫הערש ר' 'לכתחילה' לביהמ"ד ולא‬ ‫שלהבת יומם ולילה‪ ,‬ולקיים‬ ‫זאת מפי קדשו של הרה"ק רבי ר'‬ ‫פנה אל האומן כלל‪ .‬נכנס לביהמ"ד‬ ‫הערש מרימנוב זי"ע‪.‬‬ ‫המצות בברק ובחשק‪ ,‬וכנגד‬ ‫והתפלל באש להבה עד גמר‬ ‫מלחמת היצר יורד אש להלחם‬ ‫התפליה‪ .‬אך אחר התפליה בכה‬ ‫ידוע היה כי הרה"ק רבי ר'‬ ‫הערש נתייתם בילדותו‪ .‬אמו היתה‬ ‫בגאוה דקדושה בעוז ותעצומות ‪-‬‬ ‫בכי רב‪.‬‬ ‫אש של מסי"נ! ובכל השנה נשפע‬ ‫אשה יראת שמים‪ ,‬וכיון שרצתה‬ ‫ניגש אליו אחד החסידים‬ ‫שלא יבטלו הילד מזמנו וילמד‬ ‫יראה זו רק ע"י ג' עבירות להזהר‬ ‫ושאלו‪" :‬ילד‪ ,‬למה תבכה?" וסח לו‬ ‫אומנות‪ ,‬שלחה אותו ללמוד אצל‬ ‫ממנו‪ .‬אבל בימים הנעלים אלו‬ ‫הרה"ק רבי ר' הערש כל המעשה‪,‬‬ ‫חייט בעיר כדי שיתלמד במלאכת‬ ‫נשפע היראה על כל הקומה ועל‬ ‫כי יתום הוא ויש אומן המלמדו‬ ‫התפירה‪.‬‬ ‫כל כללות עבודת האדם‪.‬‬ ‫אומנות לפרנסה‪ ,‬אך הוא עזב הכל‬ ‫בחינה זו של בעל התניא‬ ‫בכל יום בבוקר‪ ,‬בדרכו מביתו‬ ‫כי כספה וגם כלתה נפשו לשמוע‬ ‫אל בית החייט‪ ,‬עבר דרך ביהמ"ד‪.‬‬ ‫הובאה גם בדרשות חתם סופר‬ ‫תפלת הרבי עם החסידים‪ .‬אמר לו‬ ‫יום אחד עבר סמוך לביהמ"ד‬ ‫כמה פעמים‪ ,‬וזל"ק (דרשות שבת שובה‬ ‫החסיד‪" :‬בא ונלך אל הרבי"‪.‬‬ ‫ושמע קולות תפלה בהתלהבות‬ ‫דף י"א)‪" :‬בראש השנה הקדוש ברוך‬ ‫נכנסו אל הרבי‪ ,‬הוא הרה"ק‬ ‫כזו‪ ,‬בשמחה כזו ובהשתפכות‬ ‫הוא שולח התעוררות ממעל לכל‬ ‫רבי משה'לע פשעווארסקער זי"ע‪,‬‬ ‫הנפש‪ .‬הדבר נגע ללבו עד מאד‬ ‫איש ישראל לשוב אליו"‪ .‬אלו ימים‬ ‫שהיה במדריגה נוראה וניצוץ‬ ‫ונכנס פנימה‪ .‬ראה שם צדיק‬ ‫שהרבוש"ע פותח בהם את לבנו‪,‬‬ ‫מהאלשיך הקדוש‪ ,‬כפי שכתב‬ ‫אחד שבא לעיר עם חסידיו‪ ,‬והיו‬ ‫ובכל מקום אשר יהיה שם היהודי‪,‬‬ ‫החוזה מלובלין זי"ע בהסכמתו‬ ‫מתפללים בהתלהבות נוראה‪ .‬לרבי‬ ‫אומר החתם סופר‪ ,‬משפיעים עליו‬ ‫לספר אור פני משה‪.‬‬ ‫ר' הערש היתה נשמה כלהבת אש‪,‬‬ ‫מן השמים התעוררות שישוב‬ ‫כשנכנס‪ ,‬סיפר לרבי כל‬ ‫והחליט בדעתו להשאר שם עד‬ ‫בתשובה ויתקרב אל בוראו‪.‬‬ ‫המאורע‪ .‬אמר לו הרה"ק רבי‬ ‫סוף התפלה‪.‬‬ ‫משה'לע‪" :‬בני‪ ,‬לך לבית אמך ואמור‬ ‫ומובן הדבר‪ ,‬שבימים נעלים‬ ‫תיכף כאשר נשלמה התפלה‪,‬‬ ‫לה כי הרבי חפץ לקחתך ולגדלך‬ ‫כאלו בקשת כל אדם היא‪" :‬רבונו‬ ‫מיהר ורץ אל החייט‪ .‬כשבא אצלו‪,‬‬ ‫כבן‪ .‬אמור לה כי אצל הרבי לא‬ ‫של עולם! הלואי ואוכל לקחת ימים‬ ‫שאלו האומן‪" :‬מדוע זה אחרת‬ ‫יחסר לך דבר‪ .‬יש שם בית מדרש‬ ‫אלו ולהמשיכם על פני כל השנה‬ ‫לבוא?" וסח לו הילד כל המאורע‪,‬‬ ‫וחסידים‪ ,‬וילמדו עמך חומש‬ ‫כי נשתהה בביהמ"ד לשמוע קול‬ ‫כולה!"‬ ‫משניות וגמרא‪ ,‬ויהיה לך די מאכל‬ ‫התפלה‪ .‬והיה אותו אומן עם הארץ‬ ‫וכן אנו מתפללים אנו בכל יום‬ ‫ומשתה‪ ,‬ועל כן אל תדאג כלל"‪.‬‬ ‫כשל פעם‪ ,‬והזהירו בזה הלשון‪:‬‬ ‫בפרק "לדוד ה' אורי"‪ ,‬ואומרים‬ ‫בא הרה"ק רבי ר' הערש לביתו‬ ‫"היום אני מוחל לך‪ ,‬אך למחר אל‬ ‫אנו "אחת שאלתי מאת יהוה אותה‬ ‫וסיפר הדברים לאמו‪ .‬ואמו‪,‬‬ ‫תעשה כן עוד"‪.‬‬ ‫אבקש‪ ,‬שבתי בבית יהוה כל ימי‬ ‫שהיתה אשה צדקנית גדולה‪,‬‬ ‫ויהי ממחרת‪ ,‬שוב עבר הרה"ק‬ ‫חיי"‪ .‬אומרים אנו זאת דוקא בימים‬ ‫נישקהו על מצחו וצררה לו לחם‬ ‫רבי ר' הערש ליד הביהמ"ד‪,‬‬ ‫הללו‪ ,‬לפי שמבקשים אנו מהבורא‬ ‫וכתונת‪ ,‬ואמרה לו‪" :‬צאתכם‬ ‫וכששמע קול התפילה לא הרהר‬ ‫יתברך שנזכה להוביל עמנו את‬ ‫לשלום"‪ .‬ויש לדעת כי בימים‬ ‫בדבר כלל ונכנס להתפלל שם עד‬ ‫קדשת הימים האלו לכל ימות‬ ‫ההם היה פירוש הדבר שאפשר‬ ‫גמירא‪ .‬ואף שידע כי יקבל 'פסק'‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪4‬‬ ‫ושואל רבי ישראל סאלאנטער‪:‬‬ ‫עלינו להחליט 'החלטה גמורה'‬ ‫ולא תראהו עוד לעולם‪ .‬וזו היתה‬ ‫בימים נעלים אלו‪ ,‬שהם העסקים‬ ‫בבואנו לביהמ"ד ולומר‪:‬‬ ‫צדקותה המופלגת של אם הרה"ק‬ ‫הטובים ביותר‪ ,‬במה עלי להשקיע‬ ‫"רבונו של עולם‪ ,‬אין אנו חוזרים‬ ‫רבי ר' הערש‪.‬‬ ‫בגוף ובנשמה? היכן יש אוצר רב‬ ‫עוד אל ה'חייט'‪ ...‬לא אשוב עוד‬ ‫וכך נסע הרה"ק רבי ר' הערש‬ ‫להשקיע בו?‬ ‫לביטול תורה ולכל העבירות!‬ ‫מפשעווארסק‪,‬‬ ‫הרה"ק‬ ‫עם‬ ‫וממשיך שם רבי ישראל‬ ‫מכאן ואילך‪' ,‬שבתי בבית ה' כל‬ ‫ונשאר שם עד הסתלקותו‪ .‬אחר‬ ‫מסאלאנט‪ ,‬כי צריך האדם לעשות‬ ‫ימי חיי'! אקום באשמורת הבוקר!‬ ‫הסתלקותו‪ ,‬כשנסעו חסידי הרה"ק‬ ‫"אפילו מעט טוב מאד" ‪ -‬ואף‬ ‫אתפלל בלהט ובערה! אשמור פי‬ ‫רבי משה'לע לרימינוב‪ ,‬הלך גם‬ ‫אם אינך עושה אלא מעט‪ ,‬דע‬ ‫ולשוני ועיני! שבת קודש תהיה‬ ‫הוא לרימינוב ונעשה משמש‬ ‫לך כי אותו מעט "אין ערוך לו‬ ‫בהתלהבות ובאש להבה‪ ,‬הן בתפלה‬ ‫בקודש אצל הרה"ק רבי ר' מענדלע‬ ‫בעניני תבל"‪ .‬ופירוש הדברים‪,‬‬ ‫והן בלימוד התורה‪ ,‬והן בזמירות‬ ‫רימינובער זי"ע‪ .‬ומשם ואילך‪ ,‬אחר‬ ‫שאין בנמצא עסק טוב כזה בכל‬ ‫ותשבחות בסעודות השבת!"‬ ‫פטירת רבי ר' מענדלע‪ ,‬קיבל עליו‬ ‫עניני הגשמיות שבעולם כולו!‬ ‫כתר האדמורו"ת ברימינוב‪ ,‬ומשם‬ ‫זאת עלינו להחליט כעת בבואנו‬ ‫יכול האדם לסובב בכל קצוי תבל‬ ‫תצא הוראה לישראל‪.‬‬ ‫לימים הקדושים‪ .‬עלינו להתפלל‬ ‫ולהשתתף עם גדולי העשירים‪,‬‬ ‫ע"כ המעשה אשר סיפר הרה"ק‬ ‫להשי"ת שאיננו רוצים לשוב לחיי‬ ‫אולם אותו מעט אשר תעשה‬ ‫רבי ר' הערש בעצמו להרה"ק‬ ‫ה'אומן'‪ ,‬אלא רוצים אנו 'חיים‬ ‫בימים הללו‪ ,‬נעלה ומרומם הוא‬ ‫משינאווא זי"ע‪.‬‬ ‫חדשים'‪.‬‬ ‫על הכל‪.‬‬ ‫(המעשה מובא בספר 'שיח זקנים' למורי‬ ‫אותו "אין ערוך" נאמר על‬ ‫עצת רבי ישראל סאלאנטער‪:‬‬ ‫הגה"צ רבי ישראל חיים אשרי שליט"א אב"ד‬ ‫הצלחת הנפש להנצל מצרות רבות‬ ‫שער אפרים וחבר ביד"צ טארטיקוב)‪.‬‬ ‫לעשות 'משהו'‬ ‫ונצורות‪ ,‬ואפילו אם יעשה האדם‬ ‫רק דבר קטן שבקטנים בימים‬ ‫כמובן נשאלת השאלה‪ :‬כיצד‬ ‫הלימוד מהמעשה‪ :‬לעזוב את‬ ‫הקדושים הללו!‬ ‫עושים זאת?‬ ‫העבר ולהשאר בביהמ"ד‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שצריך ליקח‬ ‫נתבונן נא במעשה זה‪.‬‬ ‫לקשור את השנה על ידי‬ ‫'חבל חזק' לקשור הימים הללו‪ ,‬כדי‬ ‫'קבלה קטנה'‬ ‫בכל שנה בראש השנה‪,‬‬ ‫שנהיה קשורים לימים הקדושים‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ ,‬יום הקדוש‪,‬‬ ‫ושואל שם רבינו ישראל‬ ‫כל השנה כולה‪.‬‬ ‫סוכות‪ ,‬הושענא רבה‪ ,‬שמיני‬ ‫סאלאנטער‪ ,‬איזה דבר קטן‬ ‫וכיצד עושים זאת?‬ ‫עצרת ושמחת תורה‪ ,‬אנו נכנסים‬ ‫במיחוד יש לעשות?‬ ‫בא הרה"ק רבי ישראל‬ ‫לביהמ"ד ומתראים עם האבות‬ ‫וממשיך שם בעצה נפלאה‪:‬‬ ‫סאלאנטער זי"ע‪ ,‬ובמכתביו‬ ‫הקדושים‪ ,‬כפי שכתב ה'חתם‬ ‫"שתהיה איזו קבלה על להבא ביום‬ ‫הידועים בספרו 'אור ישראל' אומר‬ ‫סופר'‪ .‬ובעת תקיעת שופר באים‬ ‫הכיפורים"‪ .‬שיקבל עליו האדם‬ ‫דבר נורא מאד‪ .‬יום כיפור הוא‬ ‫האבות‪ ,‬כדאיתא מהרה"ק ה'בית‬ ‫'קבלה אחת' בראש השנה‪ ,‬בעשרת‬ ‫היום הגדול ביותר‪ ,‬כדברי חז"ל‪:‬‬ ‫אהרן'‪ .‬אנו נכנסים לימים נעלים‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬או ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫"לא היו ימים טובים לישראל כיום‬ ‫ומאירים מאד‪.‬‬ ‫ובעת שמקבל עליו את הקבלה‪,‬‬ ‫הכפורים"‪ .‬ואומר עוד כי אין מסחר‬ ‫אנו נכנסים עתה לביהמ"ד ממש‬ ‫ידע כי דבר זה ‪ -‬ואפילו היא קבלה‬ ‫ועסק טוב כיום הקדוש וימי עשרת‬ ‫כפי שנכנס הרה"ק רבי הערש‬ ‫קטנה ‪ -‬מהפך את האדם ברוחניות‬ ‫ימי תשובה‪ .‬והכוונה לעסק סיי‬ ‫רימינובער לביהמ"ד כששמע קול‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬ומכבס את כל העבר‪,‬‬ ‫ברוחניות וסיי בגשמיות‪ ,‬שיכתב‬ ‫התפלה אצל ה'אור פני משה'‪ .‬אז‪,‬‬ ‫וממשיך עליו כתיבה וחתימה‬ ‫ויחתם לאדם שנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫כששמע קול תפלת רבי משה'לע‬ ‫טובה לשנה טובה ומבורכת על‬ ‫כמו כן אין עסק טוב מזה שבו‬ ‫עם החסידים‪ ,‬ביטל הכל! הניח כל‬ ‫להבא‪.‬‬ ‫יכול אדם למחוק כל עבירותיו‬ ‫עניני עולם הזה מן הצד!‬ ‫וממשיך שם וכ'‪ ,‬שאם ישֹכילו‬ ‫מהעבר‪ ,‬שהן הגורמות לאדם כל‬ ‫החילוק הוא רק שהרה"ק רבי‬ ‫לשמוע לעצתו ‪ -‬עצה טובה‬ ‫צרותיו‪ ,‬ועתה יכול למחקן בראש‬ ‫הערש נשאר אצל הרה"ק רבי‬ ‫לקבלה אשר תשנה את כל חיי‬ ‫השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה ויום‬ ‫משה'לע‪ .‬והשאלה היא‪ ,‬היכן אנו‬ ‫האדם ‪ -‬ולקבל הקבלה הקטנה‬ ‫כיפור‪.‬‬ ‫נשארים?‬ ‫‪5‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫הבוקר‪ ,‬ואחר קיבל עליו ללמוד ב'‬ ‫שנאמר "שובו לכם לאהליכם"‪,‬‬ ‫שיקבע לו האדם קביעות בלימוד‬ ‫או ה' דקות מוסר בכל יום‪ .‬באותן‬ ‫וכל אחד פונה לביתו ומתחילים‬ ‫'ספר מוסר'‪ ,‬בזה תופס האדם חבל‬ ‫שניות ספורות באמירת אלקי נצור‬ ‫ימי החורף והלילות הארוכים‪,‬‬ ‫גדול לכל השנה כולה‪ ,‬שבכל יום‬ ‫ג' פעמים ביום ‪ -‬הנך לוקח חבל‬ ‫שהם בבחינת 'ימי חול המועד'‬ ‫ויום שיקיים את קבלתו ולימוד‬ ‫וקושר עצמך בחזרה לאותם ימים‬ ‫כפי שאמר הרה"ק רבי הערשעלע‬ ‫המוסר‪ ,‬הרי הוא מחזיר את עצמו‬ ‫קדושים!‬ ‫מזידיטשוב זי"ע‪ .‬הנה אז לב כל‬ ‫לאותם ימים קדושים!‬ ‫ויתירה מזו‪ ,‬כיוון שקיבלת עליך‬ ‫איש ישראל דואב בקרבו‪ ,‬איך‬ ‫תמצית הדברים‪:‬‬ ‫קבלה זו עתה בימים הקדושים‪,‬‬ ‫אפשר להפרד מימים קדושים‬ ‫א‪ .‬לקבל קבלה קטנה ביום‬ ‫בעת שהיו האבות הקדושים‬ ‫ונוראים כאלו?‬ ‫כיפור‪ .‬ב‪ .‬לכתחילה יקבל קבלה‬ ‫שרויים עמנו והיתה השראה‬ ‫לזאת יש עצה פשוטה‪ :‬בכל‬ ‫של לימוד בספר מוסר כמה מינוט‬ ‫גדולה‪ ,‬הרי אתה מקשר את כל‬ ‫יום באמירת 'אלקי נצור'‪ ,‬כשיזכור‬ ‫(דקות) בכל יום‪ .‬ג‪ .‬או איזה קבלה‬ ‫השנה כולה לימים הקדושים על‬ ‫האדם שלוש פעמים ביום בסוף‬ ‫קטנה אחרת שיאיר לו כל החיים‪.‬‬ ‫ידי זכירת הקבלה בכל יום‪ .‬ואז‬ ‫תפילת שמונה עשרה‪ ,‬יזכיר לעצמו‬ ‫נזכה שתתקיים בנו התפילה‬ ‫את ימי ראש השנה ויום הקדוש‪,‬‬ ‫עצה קטנה לייחד זמן בכל יום‬ ‫שאנו מבקשים‪' ,‬שבתי בבית ה' כל‬ ‫ויתבונן‪" :‬איזו קבלה קטנה קיבלתי‬ ‫בסוף תפילת שמונה עשרה‬ ‫ימי חיי‪ ,‬לחזות בנועם ה' ולבקר‬ ‫עלי בימים הקדושים?" זה קיבל‬ ‫בהיכלו'‪.‬‬ ‫עליו שמירת הלשון‪ ,‬וזה קיבל‬ ‫בעזרת השי"ת ניתן עצה איך‬ ‫כתיבה וחתימה טובה בספרן‬ ‫עליו שלא להפסיק בשיחה בטלה‬ ‫לזכור את אותה קבלה קטנה‬ ‫של צדיקים‪ ,‬ושנה טובה ומבורכת‪,‬‬ ‫בט"ו דקות הראשונות של הלימוד‪,‬‬ ‫שקיבל בימים הקדושים‪.‬‬ ‫אמן ואמן!‬ ‫וזה קיבל עליו לקום באשמורת‬ ‫במוצאי שמחת תורה‪ ,‬בעת‬ ‫סליחות "זכור ברית"‬ ‫"ועקידת יצחק היום ברחמים תזכור"‪ :‬אף שמעשה העקידה‬ ‫לא נגמר בפועל עד הסוף • השתוקקותנו ושאיפתנו היא להיות‬ ‫יראי ה' באמת‬ ‫י"ג מדות של רחמים ושלשת‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ ,‬כבר מוחל‬ ‫בערב ראש השנה הקדוש‬ ‫זמני הסליחות‬ ‫הבורא יתברך שליש מהחטאים‪.‬‬ ‫ברוך הוא מוחל כבר שליש‬ ‫מכאן נלמד גודל כוחם של ימי‬ ‫מן העונות‬ ‫הנה באנו אל הסליחות‬ ‫הרחמים והרצון המאירים בחודש‬ ‫הנשגבות שאנו אומרים‪" :‬זכור‬ ‫אלול ובערב ראש השנה‪ ,‬שבזכות‬ ‫(סי' תקפ"א ס"א)‬ ‫איתא ברמ"א‬ ‫ברית אברהם ועקידת יצחק"‪.‬‬ ‫עבודת חודש אלול ויום ערב ראש‬ ‫שבערב ראש השנה "מרבין‬ ‫ונקדים דברי קדשו של המגיד‬ ‫השנה‪ ,‬כבר נתכפרו לנו שליש‬ ‫בסליחות"‪ ,‬ועוד הובא שם שנוהגין‬ ‫מטריסק זי"ע בספרו 'מגן אברהם'‪,‬‬ ‫מעונותינו‪.‬‬ ‫להתענות בו‪ .‬ומקור הדברים הוא‬ ‫המגלה לנו דבר נורא הנפעל ביום‬ ‫בעזה"י‪ ,‬נבאר להלן מהלך נפלא‬ ‫במדרש קדמון שהביא הטור (בסימן‬ ‫זה‪.‬‬ ‫מאת הגה"ק רבי שלמה קלוגר זי"ע‬ ‫תקפ"א)‪ ,‬שבו נאמר כי בערב ראש‬ ‫ידוע מדברי האריז"ל שבכל‬ ‫בענין מעלת יום ערב ראש השנה‬ ‫השנה הקב"ה מוחל שליש מן‬ ‫חודש אלול מושפעים האורות של‬ ‫וסדר סליחות "זכור ברית"‪.‬‬ ‫העונות‪ .‬והנה‪ ,‬עוד קודם שהתחילו‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪6‬‬ ‫לפי זה נמצא‪ ,‬שבערב ראש‬ ‫והבטיח שם‪ ,‬שכל הקונה‬ ‫'י"ג מדות של רחמים'‪ .‬וטעם הדבר‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬בעת שהלך אברהם אבינו‬ ‫את ספרו ומשנן בו‪ ,‬יתברך בכל‬ ‫מפני שבאותם ימים עלה משה‬ ‫לעקידה‪ ,‬אז אנו אומרים את הפיוט‬ ‫הברכות כאילו בא אליו ממש‪.‬‬ ‫רבינו למרום בפעם השלישית‬ ‫"זכור ברית" שתיקן רבינו גרשום‬ ‫ובודאי שהבטחתו וברכתו שרירין‬ ‫למשך ארבעים יום וארבעים לילה‬ ‫מאור הגולה‪.‬‬ ‫וקיימין‪ ,‬וכל הלומד בספריו‬ ‫לקבל לוחות אחרונות‪ ,‬ואז נתרצה‬ ‫אלא שעדיין יש להקשות‪ :‬הלא‬ ‫מתברך מפי קדשו‪.‬‬ ‫הבורא לישראל ואמר "סלחתי‬ ‫ראוי היה לומר פיוט זה ביום ראש‬ ‫ובפרט שבתורה זו סיים בלשון‬ ‫כדברך"‪ ,‬וגילה למשה את י"ג‬ ‫השנה עצמו‪ ,‬ביום שבו אירע מעשה‬ ‫זו‪" :‬שבאמירת הסליחות‪ ,‬בשלשה‬ ‫מדות של רחמים‪ .‬ומשום כך נהגו‬ ‫העקידה‪ ,‬ולא בערב ראש השנה‬ ‫זמנים האלו אנחנו מעוררים י"ג‬ ‫אחינו בני ישראל הספרדים לומר‬ ‫שבו רק התחיל ללכת לעקידה?!‬ ‫תיקוני דיקנא‪ ,‬שהם ג' פעמים י"ג‬ ‫סליחות עם י"ג מדות כבר מראש‬ ‫אמר על כך רבי שלמה קלוגר‬ ‫כמנין טל שמרמז טל של תחיה"‪.‬‬ ‫חודש אלול‪.‬‬ ‫דבר נורא‪ .‬אף שאנו אומרים‬ ‫וחתם בתפילה‪" :‬שיתמלא השי"ת‬ ‫אולם אחינו בני ישראל‬ ‫"ועקידת יצחק היום ברחמים‬ ‫ברחמים עלינו‪ ,‬ויחדש לנו שנה‬ ‫האשכנזים נוהגים לתקוע בשופר‬ ‫תזכור"‪ ,‬והבטיח הבורא שזכות‬ ‫טובה‪ ,‬וישפיע לנו מטל עילאה טל‬ ‫ולומר מזמור "לדוד ה' אורי"‪ ,‬שבו‬ ‫העקידה תעמוד לדורות עולם‪,‬‬ ‫של תחיה‪ ,‬שיהיה כתיבה וחתימה‬ ‫נזכר שם הוי"ה י"ג פעמים כנגד‬ ‫מכל מקום 'למעשה' לא נשלם‬ ‫לחיים על כל ישראל‪ ,‬אמן ואמן"‪.‬‬ ‫י"ג מדות‪ ,‬ואומרים אותו מראש‬ ‫בפועל מעשה העקידה עד סופו‪,‬‬ ‫הרי לנו ברכה לשנה טובה‬ ‫חודש אלול ועד אחר יום הכפורים‪.‬‬ ‫שהרי אמר לו הקב"ה "והעלהו"‬ ‫ומבורכת מפי הטריסקער מגיד‪.‬‬ ‫אך בשבוע שלפני ראש השנה‬ ‫ולא אמר לו "שחטהו"‪.‬‬ ‫ַאה! אשרינו מה טוב חלקנו!‬ ‫מתחילים הכל באמירת סליחות‪,‬‬ ‫וחידש בזה‪ ,‬שאפילו מצוה‬ ‫שבהן חוזרים ושונים י"ג מדות של‬ ‫שלא נגמרה בפועל ממש‪ ,‬נחשבת‬ ‫ענין "זכור ברית" ועקידת‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫המצוה מצד 'הכנה למצוה'‪ .‬ונמצא‬ ‫יצחק בערב ראש השנה‬ ‫והוסיף הטריסקער מגיד‬ ‫שמצות העקידה נחשבת כבר מן‬ ‫נבוא עתה לבאר ענין הפיוט‬ ‫דבר נפלא‪ ,‬שהסליחות נחלקות‬ ‫היום הראשון‪.‬‬ ‫"זכור ברית"‪ ,‬שעל שמו נקראו‬ ‫לשלשה זמנים‪ :‬התחלה‪ ,‬אמצע‪,‬‬ ‫וזה לשונו‪" :‬גמר העקידה לא‬ ‫הסליחות של ערב ראש השנה‬ ‫וסוף‪ .‬יום ראשון של סליחות הוא‬ ‫עשה אברהם ולא נגמר המעשה"‪.‬‬ ‫"סליחות זכור ברית"‪.‬‬ ‫ההתחלה; יום ערב ראש השנה הוא‬ ‫אך גילה בזה סוד נורא‪ :‬המחשבה‪,‬‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מדוע קבעו לומר‬ ‫האמצע; ויום האחרון של סליחות‬ ‫הרצון‪ ,‬ההשתוקקות והשאיפה‬ ‫פיוט זה דוקא בערב ראש השנה?‬ ‫הוא קודם יום הכפורים‪ ,‬והוא‬ ‫לעקידה מצד אברהם ויצחק‪ ,‬אלו‬ ‫והגאון רבי שלמה קלוגר זי"ע יסד‬ ‫נקרא "סליחות של י"ג מדות" על‬ ‫נעשו 'בשלימות גמור'!‬ ‫בזה יסוד נפלא‪.‬‬ ‫שם הפזמון "ה' ה' קל רחום וחנון"‪.‬‬ ‫עצם ה'הליכה' לעקידה היתה‬ ‫הנה מצינו מחלוקת גדולה‬ ‫ואמר‪ ,‬שכאשר מחברים את‬ ‫מצות השם‪ ,‬מצוה שציוה הבורא‪,‬‬ ‫בדברי חז"ל‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪,‬‬ ‫שלשת הימים הללו‪ ,‬עולה המנין‬ ‫ואותה קיימו בשלימות‪.‬‬ ‫מתי היתה עקידת יצחק‪ .‬יש‬ ‫ג' פעמים י"ג‪ ,‬שהוא בגימטריא‬ ‫לפי שההליכה היתה מצוה בפני‬ ‫אומרים בראש השנה היתה‪,‬‬ ‫ט"ל‪ .‬ורמז בדבר‪ ,‬שהקדוש ברוך‬ ‫עצמה שביקש הבורא מאברהם‬ ‫יש אומרים ביום הכפורים‪ ,‬ויש‬ ‫הוא משפיע עלינו "טל של תחיה"‬ ‫ומיצחק‪ ,‬והיא 'ללכת' אל העקידה‪,‬‬ ‫אומרים בחג הפסח היתה‪( .‬עי' אריכות‬ ‫מתחיית המתים בימים אלו של‬ ‫ומצוה זו של 'הליכה לעקידה'‬ ‫בזה במאמר 'מעיין הידיעות')‪.‬‬ ‫אמירת סליחות‪ .‬וזהו כחן הגדול‬ ‫קיימוה בשלימות גמורה‪.‬‬ ‫והנה רבי שלמה קלוגר אזיל‬ ‫של הסליחות‪.‬‬ ‫הנה אמר רבי שלמה קלוגר‬ ‫בשיטה שהעקידה היתה ביום‬ ‫ובדברי תורה אלו מסיים‬ ‫זי"ע‪" :‬דבר שיש בו גמר מעשה‪,‬‬ ‫השני של ראש השנה‪ .‬ומאחר‬ ‫המגיד מטריסק בברכה כבירה‪.‬‬ ‫הגמר הוא עיקר" ‪ -‬דבר שבא לידי‬ ‫שאברהם ויצחק התחילו ללכת‬ ‫וראוי לציין כי בהקדמת ספרו‬ ‫סיום‪ ,‬ודאי שגמר המעשה הוא‬ ‫לעקידה שלשה ימים קודם לכן‪,‬‬ ‫כתב‪ ,‬שמאחר שבא בימים והוא‬ ‫העיקר‪" .‬אבל דבר שאין בו גמר‬ ‫כדכתיב "וישכם אברהם בבקר"‪,‬‬ ‫רב לאלפי ישראל ולא היה קל לו‬ ‫מעשה"‪ ,‬דבר שלא בא לידי גמר‬ ‫נמצא שהתחלת הליכתם היתה‬ ‫לדרוש ברבים‪ ,‬העלה תורתו על‬ ‫‪ -‬כעקידת יצחק שלא הוצאה אל‬ ‫בערב ראש השנה‪.‬‬ ‫הכתב‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫נעשתה בשלימות‪ .‬כן גם אצלנו‪,‬‬ ‫על כן‪ ,‬יאסוף האדם בערב‬ ‫הפועל ממש ‪ -‬שם ההתחלה היא‬ ‫בכל השנה כולה התחלנו מאות‬ ‫ראש השנה את כל מצביו‪ ,‬את‬ ‫היא גמר המעשה! עצם ההליכה‬ ‫ואלפי פעמים ללכת לעקידה! פעם‬ ‫כל הכנותיו למצוות‪ ,‬ויקבץ את‬ ‫לדבר המצוה נחשבת היא לבדה‬ ‫היתה העקידה ענין ה'התמדה'‪,‬‬ ‫כל רצונותיו הדומים להליכת‬ ‫לכל המצוה כולה‪.‬‬ ‫פעם 'לשון הרע'‪ ,‬ופעם 'כעס'‪ .‬רצינו‬ ‫אברהם אבינו ויצחק אבינו שהלכו‬ ‫וביאר בזה‪ ,‬שהליכתם לעקידה‬ ‫להיות טובים‪ ,‬אלא שלא תמיד עלה‬ ‫לעקידה‪ ,‬שהלכו ברצון‪ ,‬בתשוקה‬ ‫היתה מצוה גמורה‪ ,‬ויש בה את כל‬ ‫בידינו לגמור את העקידה‪ ,‬ולא‬ ‫ובשאיפה‪ ,‬אף שלמעשה לא נגמר‬ ‫כח מעשה העקידה‪ ,‬לפי שקיימו‬ ‫תמיד למדנו בהתמדה‪ ,‬או נזהרנו‬ ‫הדבר בפועל ממש‪.‬‬ ‫אותה המצוה במחשבה‪ ,‬בדבור‬ ‫בשמירת עינים ובשמירת הלשון‬ ‫ובכח זה נכנסים אנו גם כן ליום‬ ‫ובמעשה בשלימות גמורה‪ .‬ועל‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫הקדוש ראש השנה‪ .‬אנו מאספים‬ ‫כן אמר שמעלת ההליכה לעקידה‬ ‫אך אנו מתחזקים בכח הרצון‬ ‫את כל שאיפותינו‪ ,‬את אשר חפצנו‬ ‫גדולה מאד‪.‬‬ ‫של העקידה‪ ,‬ועם כח זה נכנסים‬ ‫להשמר מלשה"ר; מאספים את כל‬ ‫אנו ליום הקדוש ראש השנה‪,.‬‬ ‫הרצונות שהיו לנו לכוין בתפילה;‬ ‫כח הרצון והתשוקה בבחינת‬ ‫כפי החתם סופר זי"ע מתבטא‬ ‫מאספים את כל התשוקה שהיתה‬ ‫מצוה שלימה‬ ‫בהגהותיו על השלחן ערוך (סימן‬ ‫לנו ללמוד ברציפות ובהתמדה‬ ‫עפי"ז אמר רבי שלמה קלוגר‪,‬‬ ‫תקצ"ז)‪ ,‬שחז"ל במשנה קראו לזה‬ ‫שעות ארוכות; ומאספים את כל‬ ‫שזהו הטעם שאומרים אנו "זכור‬ ‫"יום טוב של ראש השנה" ‪ -‬כי יום‬ ‫הגעגועים שהשתוקקנו להרגיש‬ ‫ברית אברהם ועקידת יצחק" לא‬ ‫טוב הוא!‬ ‫בקדושת שבת קודש‪.‬‬ ‫ביום השני של ראש השנה‪ ,‬אלא‬ ‫ובכח זה נבוא אל ראש השנה‪,‬‬ ‫וזהו שאנו אומרים בערב ראש‬ ‫אומרים אותו בערב ראש השנה‬ ‫בבושה מצד אחד‪ ,‬אך בשמחה‬ ‫השנה‪:‬‬ ‫באשמורת הבוקר ‪ -‬לפי שדוקא‬ ‫ובהתחזקות מצד שני‪ ,‬ונזכה‬ ‫רבוש"ע‪" ,‬זכור ברית אברהם‬ ‫אז בהשכמת הבוקר הלך אברהם‬ ‫לכתיבה וחתימה טובה ולשנה‬ ‫ועקידת יצחק"‪ ,‬בשעה שאברהם‬ ‫אבינו לעקידה‪ .‬וזכות נשגבה היא‬ ‫טובה ומבורכת‪ ,‬לנו ולכל ישראל‪,‬‬ ‫אבינו ויצחק אבינו הלכו לעקידה‪,‬‬ ‫להכנס עם כח זה ליום ערב ראש‬ ‫אמן!‬ ‫נחשבה ה'הליכה למצוה' כאילו‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫מנחה ערב ראש השנה‬ ‫כוחה של מנחה האחרונה • תיקון השנה ברגע האחרון‬ ‫האחרונה של השנה‪ ,‬ברגעים אלו‬ ‫החתם סופר זי"ע כתב‪" :‬לעת‬ ‫חשיבות רגעי הסיום של‬ ‫שיוצאים מהשנה שעברה ונכנסים‬ ‫ערב"‪ ,‬היינו בזמן מנחה קודם‬ ‫השנה וערב ראש השנה‬ ‫לשנה החדשה‪ ,‬לנצלם כראוי‪,‬‬ ‫תפלת מעריב‪" ,‬ערב ראש השנה‬ ‫לרחוץ היטב את הלב באמירת‬ ‫הוא רגע האחרון מימי אלול‪ ,‬הוא‬ ‫הננו עומדים בתפלת מנחה‬ ‫"סלח לנו אבינו כי חטאנו"‪ ,‬ולבקש‬ ‫בתכלית הרצון"‪ .‬הרי שאנו נכנסים‬ ‫האחרונה של השנה‪ ,‬ועומדים‬ ‫מהשי"ת מחילה סליחה וכפרה‪ .‬כי‬ ‫עתה לרגעים נוראים ונשגבים‬ ‫להכנס לרגעים הראשונים של‬ ‫כידוע‪ ,‬ביום ראש השנה אין להזכיר‬ ‫השנה החדשה‪.‬‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫שום חטא‪ ,‬אבל עתה בערב ראש‬ ‫השנה‪ ,‬ברגעים האחרונים‪ ,‬הוא‬ ‫נבאר מעט מה מתרחש כאן‪,‬‬ ‫חז"ל אמרו לנו "יום אחד בשנה‬ ‫עת רצון גדול להתודות בתפילת‬ ‫ומהו המיוחד כל כך ביום ערב‬ ‫חשוב שנה"‪ .‬יום ערב ראש השנה‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬ולבקש מהשי"ת‬ ‫ראש השנה‪ .‬ובעז"ה נזכה בערב‬ ‫הוא יום נורא מאוד‪ ,‬וביום אחד זה‬ ‫"השיבנו אבינו לתורתך"‪ ,‬וממילא‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ובפרט בתפילת מנחה‬ ‫יכול האדם לתקן אוצרות נפלאים‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪8‬‬ ‫ב‪ .‬ואחר כך יש שלב שני‪,‬‬ ‫לכם ביום הראשון"‪ ,‬ודרשו חז"ל‪:‬‬ ‫נוכל לבקש כל טוב‪" ,‬ברך עלינו‬ ‫כשאדם שב בתשובה עמוקה‬ ‫ראשון לחשבון עונות‪( .‬וכידוע האריכו‬ ‫את השנה הזאת" ואת השנים‬ ‫יותר‪ ,‬אזי גם השגגה (שהיתה קודם זדון‬ ‫בזה רבות רבותינו הבית יוסף‪ ,‬הב"ח‪ ,‬הפרישה‪,‬‬ ‫הבאות עלינו לטובה‪.‬‬ ‫ונעשתה שגגה) מתבטלת לגמרי‪ .‬וזהו‬ ‫הטורי זהב והמגן אברהם‪ ,‬לבאר דברי המדרש‬ ‫ונפתח בדברי הרה"ק רבי‬ ‫פירוש הכתוב "מחיתי כעב פשעיך‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ועוד חזון למועד)‪.‬‬ ‫חיים חייקל מאמדור זי"ע בספרו‬ ‫וכענן חטאותיך"‪ ,‬שהקב"ה אומר‬ ‫אך הנקודה הנוגעת לעניננו‬ ‫'חיים ושלום' (דף י"ד) שכתב‪" :‬ערב‬ ‫שהוא מוחק את העון ומכבסו‬ ‫עתה בערב ראש השנה‪ ,‬מבואר‬ ‫ראש השנה הוא תיקון כל השנה"‪.‬‬ ‫לגמרי‪ .‬וזהו השלב השני‪.‬‬ ‫כאן להדיא במדרש שבערב‬ ‫וצריך להבין מה המיוחד ביום זה‬ ‫ג‪ .‬ואח"כ יש שלב שלישי‪ ,‬והוא‬ ‫ראש השנה השי"ת מבטל שליש‬ ‫שאפשר לתקן בו את כל השנה‬ ‫כשאדם שב "תשובה מאהבה"‪,‬‬ ‫מהעונות‪.‬‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫שלבבו בוער להשי"ת מתוך‬ ‫והקושיא שכולם מקשים היא‪,‬‬ ‫התבוננות בריבוי החסדים שעשה‬ ‫לכאורה אם נמחל רק שליש‪ ,‬הרי‬ ‫שלושת שלבי המחילה על פי‬ ‫עמו השי"ת מיום היוולדו‪ .‬הוא‬ ‫נשארו עוד שני שלישים‪ ,‬ואיך‬ ‫המדרש‬ ‫לומד בספר חובת הלבבות בשער‬ ‫יכולה העגלה להתנהל הלאה?‬ ‫הבחינה ובשער עבודת האלקים‪,‬‬ ‫הלא כל אדם מבין שמכונה כדי‬ ‫הנה הטור (סי' תקפ"א) מביא‬ ‫ורואה כמה חסד גמל עמו הבורא‪.‬‬ ‫שתפעל צריכה להיות בשלימות‪,‬‬ ‫את מדרש תנחומא‪ ,‬ושם איתא‬ ‫הוא מתבונן בכתוב "מי הקדימני‬ ‫ואי אפשר לומר שחלק מהמכונה‬ ‫שהרבוש"ע מוחל לבני ישראל‬ ‫ואשלם"‪ ,‬וחושב איך שייך להודות‬ ‫עובד וחלקו שבור‪ ,‬אלא כדי‬ ‫בשלשה שלבים‪ .‬וזה לשון המדרש‪:‬‬ ‫להשי"ת על שהעינים פועלות‬ ‫שתוציא בגד מתוקן צריכה לעבוד‬ ‫בערב ראש השנה הגדולים מתענין‬ ‫והרגלים והמוח והלב‪ ,‬וכל שכן‬ ‫במאה אחוזים‪ .‬וא"כ צריך להבין‬ ‫ומבטל להם שליש עונותיהם ‪-‬‬ ‫שיש לו נשמה קדושה‪.‬‬ ‫מהו הענין שנמחל רק שליש?!‬ ‫זהו השליש הראשון בערב ראש‬ ‫ועם כל זאת‪ ,‬למרות כל הטובות‬ ‫עוד יש להקשות‪ ,‬איזה שליש‬ ‫השנה‪ .‬בעשרה ימים שבין ראש‬ ‫שנתן לו רבוש"ע ‪ -‬מכונות‬ ‫הוא שנמחל?‬ ‫השנה ליום הכפורים הבינונים‬ ‫ששוויין טריליונים‪ ,‬שהרי עין אחת‬ ‫מתענין ומבטל להם ב' שלישים ‪-‬‬ ‫שווה הון עתק וכן המוח והלב‪ ,‬וגוי‬ ‫ביאור שלבי התשובה‬ ‫היינו שבעשרת ימי תשובה מוותר‬ ‫שמונח חולה מסוכן בבתי חולים‬ ‫והמחילה ע"פ רבי שלמה‬ ‫השי"ת על עוד שליש‪ ,‬ונשאר‬ ‫היו נותנים כל אוצרות תבל עבור‬ ‫עוד שליש אחד למחילה‪ .‬ומסיים‬ ‫קלוגר‬ ‫לב אחד ‪ -‬והרבוש"ע נותן לו זאת‬ ‫המדרש‪ :‬וביום הכפורים הכל‬ ‫בכל בוקר‪" ,‬חדשים לבקרים רבה‬ ‫בא הגאון רבי שלמה קלוגר‬ ‫מתענין ומבטל להם הכל ‪ -‬כלל‬ ‫אמונתך"! ואף שהקב"ה הוא טוב‬ ‫זי"ע בספרו 'קהלת יעקב' על‬ ‫ישראל צמים והשי"ת מבטל אף‬ ‫ומטיב ובעל חסד כזה‪ ,‬מ"מ הוא‬ ‫ראש השנה ואמר דבר נורא מאוד‪.‬‬ ‫את השליש האחרון והכל נמחק‪.‬‬ ‫חטא‪ ,‬והוא נשבר בקרבו‪ ,‬ומתוך‬ ‫לדרכו‪ ,‬באמת בערב ראש השנה‬ ‫וממשיך המדרש ואומר‪,‬‬ ‫רשפי אש אהבה הוא שב בתשובה‪.‬‬ ‫מוחלים לאדם על כל עונותיו‪,‬‬ ‫שאז נעשים נקיים‪ ,‬ובמוצאי יום‬ ‫אזי מגיע לשלב ג'‪ ,‬שבו "זדונות‬ ‫והוא מפרש דברי המדרש שחילק‬ ‫הכפורים עוסקין במצות סוכה‪,‬‬ ‫נעשו כזכויות"‪ ,‬והעון נהפך‬ ‫לשלשה זמנים (ערב ר"ה‪ ,‬עשי"ת ויוה"כ)‬ ‫ואין עושין עונות‪ .‬במוצאי יום‬ ‫למצוה‪.‬‬ ‫באופן אחר‪.‬‬ ‫הקדוש כל בני ישראל עוסקים‬ ‫ויש לציין חיזוק נפלא ממרנא‬ ‫דהנה הגמרא ביומא (פו‪ ,‬ב)‬ ‫במצות סוכה ולולב ואינם‬ ‫החתם סופר זי"ע בדרשותיו‪ ,‬שכל‬ ‫אומרת שכאשר אדם עושה‬ ‫חוטאים‪ ,‬אלא כלל ישראל עוסק‬ ‫כזית חלב שאכל האדם‪ ,‬נעשה‬ ‫תשובה יש בה שלש דרגות‪:‬‬ ‫במצוות‪ ,‬זה בונה סוכה וזה מכין ד'‬ ‫כנגדו כזית קרבן‪ ,‬וזוהי המדרגה‬ ‫א‪ .‬דרגה ראשונה היא "תשובה‬ ‫מינים‪ ,‬רץ לקנות אתרוג והדסים‬ ‫של "זדונות נעשו לו כזכויות"‪.‬‬ ‫תחתונה‪,‬‬ ‫תשובה‬ ‫תתאה"‪,‬‬ ‫ולולב‪ ,‬וכל הקהל מרתיח לבבו‬ ‫וזל"ק‪" :‬השב מאהבה נעשים לו‬ ‫שמקבל על עצמו להבא ומתחרט‬ ‫במצוות‪ .‬ואחר שעוסקים במצוות‬ ‫זדונות זכויות‪ ,‬וכל זית נבילה‬ ‫ומתוודה‪ ,‬אך לא היה זה בעומק‬ ‫בימים אלו‪ ,‬זה מביא דף לסוכתו‬ ‫שאכל הוה ליה כאילו אכל קרבן‬ ‫הלב‪ ,‬וזו נקראת "תשובה מיראה"‪,‬‬ ‫וזה מניח סכך וזה מחפש אתרוג‬ ‫פסח בירושלים וכדומה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שעל ידה נעשים הזדונות כשגגות‪.‬‬ ‫ברגע האחרון‪ ,‬אז מגיע יום טוב‬ ‫ודבריו נוראים ונשגבים הם‪( .‬עי'‬ ‫זהו שלב אחד‪.‬‬ ‫של סוכות‪ ,‬ועליו נאמר "ולקחתם‬ ‫‪9‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫היא "תשובה עילאה"‪ ,‬שפירוש "ועניתם את‬ ‫ובפרט בעת תפילת המנחה שהיא‬ ‫דרוש לשבת שובה דף י"ט ‪ -‬דרוש לכ"ה אלול‬ ‫נפשותיכם" הוא התעוררות ודביקות באהבה‪.‬‬ ‫התפילה האחרונה של השנה‪,‬‬ ‫ועוד)‪.‬‬ ‫וכאמרת הרה"ק מאפטא זי"ע‪ ,‬שבבוא יום‬ ‫הכיפורים מי בכלל חפץ לאכול? וכדברי הרה"ק‬ ‫וכשאומר האדם "סלח לנו אבינו‬ ‫נסכם דברי רבי שלמה קלוגר‪,‬‬ ‫רבי ר' מענדלע מרימנוב שאנו ניזונים אז מן‬ ‫כי חטאנו" ושב בתשובה‪ ,‬הקב"ה‬ ‫שישנם בזה ג' שלבים‪ :‬שלב א'‪,‬‬ ‫השמים‪ ,‬וכמובא מהאריז"ל שחמשה עינויים‬ ‫מוחל לו על כל עוונותיו‪.‬‬ ‫שהעבירה הזדונית נהפכת לשגגה‪.‬‬ ‫הם כנגד חמש תפילות הממשיכות אור גדול‬ ‫ומה שאמר המדרש שמוחלים‬ ‫שלב ב'‪ ,‬שהשגגה נמחית לגמרי‬ ‫כל כך עד שאין האדם צריך למאכל וצרכי הגוף‬ ‫'שליש'‪ ,‬הכוונה היא לשלב‬ ‫ואיננה עוד‪ .‬ושלב ג'‪ ,‬שהעבירה לא‬ ‫הגשמיים)‪ .‬ואז ביום הכיפורים כששב‬ ‫רק שנמחית אלא נהפכת למצוה‬ ‫הראשון‪ ,‬שע"י התשובה מיראה‬ ‫מאהבה‪ ,‬זוכה לשלב הג' ש'זדונות‬ ‫ולזכות‪ ,‬וכדברי החתם סופר שכל‬ ‫שעושה האדם עתה בערב ראש‬ ‫נעשו לו כזכויות'‪.‬‬ ‫השנה מפחד יום הדין שהרי הקב"ה‬ ‫כזית נבילה נעשה כזית קרבן‪.‬‬ ‫ועתה‪ ,‬כשעומדים אנו בתפילת‬ ‫שופט את כל העולם וחפץ האדם‬ ‫מנחה האחרונה של השנה‪ ,‬מגלה‬ ‫יישום שלבי התשובה בתהליך‬ ‫בכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬נהפכים‬ ‫לנו רבי שלמה קלוגר שמוחלים‬ ‫ימי הדין‬ ‫ה'זדונות לשגגו'ת‪ .‬ואח"כ בעשי"ת‬ ‫לאדם על כל עוונותיו‪ ,‬והוא זמן‬ ‫כששב בתשובה עמוקה יותר‪ ,‬זוכה‬ ‫ועפי"ז מחדש ר"ש קלוגר‪,‬‬ ‫נורא ונשגב מאוד!‬ ‫לשלב השני שהיא השליש השני‪,‬‬ ‫שבעצם ערב ראש השנה "מוחלין‬ ‫ובוודאי ראוי שדברים אלו‬ ‫שבו 'נמחקים השגגות לגמרי'‬ ‫יעוררו את האדם שתהא תפילת‬ ‫לו על כל עוונותיו"‪ ,‬והכוונה של‬ ‫והקב"ה מכבס ומטהר עוונותיו‪.‬‬ ‫המנחה שלו בהתלהבות ובתשוקה‬ ‫'שליש' שמוזכר במדרש הוא על‬ ‫עצומה‪ ,‬ומי שיכול להכניס‬ ‫ובבוא יום הכיפורים‪ ,‬אז שב‬ ‫'שלב הראשון' של "זדונות נעשית‬ ‫האדם ב'תשובה מאהבה'‪( .‬וכדברי‬ ‫כשגגות"‪.‬‬ ‫במחשבתו ובלבו רגשי אהבה‪ ,‬יזכה‬ ‫החתם סופר ב'ספר הזכרון' ‪ -‬הנדפס בדרשות‬ ‫כבר עתה לכל השלבים הללו‪.‬‬ ‫חת"ס החדש ‪ -‬ש"ועניתם" הוא לשון התעוררות‪.‬‬ ‫ועפי"ז פירש רבי שלמה קלוגר‬ ‫ובעזרת השם נזכה כולנו לשנה‬ ‫ויש בזה ב' דרגות ביום הכיפורים‪ :‬האחת היא‬ ‫פשט נפלא בדברי המדרש על ערב‬ ‫טובה ומבורכת!‬ ‫עינוי הנפש שהיא "תשובה תתאה"‪ ,‬והשנית‬ ‫ראש השנה‪ ,‬שהוא יום גדול ונשגב‪,‬‬ ‫ראש השנה שחל בשבת‬ ‫מהו זכות השופר ביום זה?‬ ‫ושלשה‪ ,‬אלא בי"ד של שלשה‬ ‫שופר דוחה שבת‪ ,‬מ"מ גזרו חכמים‬ ‫במה יתעוררו הרחמים?‬ ‫דיינים "תוקעין אפילו בשבת"‪.‬‬ ‫שלא לתקוע‪ .‬ובמשנה (שם כט‪ ,‬ב)‬ ‫ואיככה יתערבב השטן?‬ ‫נמצאנו למדים שהתירו לתקוע‬ ‫שנינו‪" :‬יום טוב של ראש השנה‬ ‫בשופר בכל מקום שיש בו בי"ד‪.‬‬ ‫שחל להיות בשבת‪ ,‬במקדש היו‬ ‫הנה יש להבין‪ ,‬דאיתא במדרש‬ ‫שכשבני ישראל תוקעין בשופר‪,‬‬ ‫והקשו בתוס' (שם ד"ה אבל לא‬ ‫תוקעין אבל לא במדינה‪ .‬משחרב‬ ‫הקב"ה עומד מכסא דין ויושב‬ ‫במדינה)‪ ,‬מפני מה הקילו במצות‬ ‫בית המקדש‪ ,‬התקין רבן יוחנן בן‬ ‫על כסא רחמים‪ .‬וא"כ יש לשאול‪:‬‬ ‫שופר לתקוע במקום בי"ד‪ ,‬ואילו‬ ‫זכאי שיהיו תוקעין בכל מקום שיש‬ ‫בשנה שחל ראש השנה להיות‬ ‫במצות לולב ומגילה שחלו בשבת‬ ‫בו בי"ד"‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬שאין תוקעין בו‪ ,‬במה‬ ‫לא הקילו אפילו במקום בי"ד?‬ ‫ומבואר בגמרא שלא רק בבי"ד‬ ‫יתעוררו הרחמים על בני ישראל?‬ ‫ותירצו בתוס'‪" :‬לפי שזכרון‬ ‫הגדול שבירושלים וביבנה היו‬ ‫הנה שנינו בגמרא (ראש השנה‬ ‫תרועה הוא להעלות זכרונם של‬ ‫תוקעין‪ ,‬אלא בכל מקום שיש‬ ‫כט‪ ,‬א) שחכמים תקנו גזירה "שמא‬ ‫ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬ולא רצו‬ ‫בו בי"ד‪ ,‬ואפילו בי"ד שאינו של‬ ‫יעבירנו ארבע אמות ברשות‬ ‫לבטלו לגמרי"‪.‬‬ ‫שבעים ואחד ואינו של עשרים‬ ‫הרבים"‪ ,‬ואף שמן התורה מצות‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪10‬‬ ‫(‪ ?)72‬ואמר שאם תוסיף את מנין‬ ‫ויש להתבונן בנוסח זה‪ ,‬בתחילה‬ ‫הרי לנו מדברי התוס' כי כח‬ ‫הכולל של ארבע אותיות המלה‬ ‫אנו מבקשים "זכרנו לחיים"‪,‬‬ ‫השופר גדול הוא לעורר רחמי‬ ‫ח‪-‬י‪-‬י‪-‬ם על המנין ס"ח‪ ,‬יעלה‬ ‫שהשי"ת יזכרנו לטובה‪" ,‬מלך חפץ‬ ‫שמים‪ ,‬ומשום כך לא רצו חכמים‬ ‫המנין ע"ב כמנין 'חסד'‪.‬‬ ‫בחיים" ‪ -‬שיתן לנו חיים מצד רצונו‬ ‫לבטלו לגמרי והתירו לתקוע‬ ‫וזהו השפע המיוחד לישראל‪,‬‬ ‫להטיב‪ .‬ואח"כ מוסיפים אנו לבקש‬ ‫בבי"ד‪.‬‬ ‫שהקב"ה נותן להם חיים בתוספת‬ ‫"וכתבנו בספר החיים"‪ .‬ויש להבין‪:‬‬ ‫עוד ציינו המפרשים לדברי‬ ‫ארבע האותיות‪ ,‬והוא 'חיים של‬ ‫אם כבר ביקשנו מהשי"ת שיזכרנו‬ ‫הגמרא (טז‪ ,‬ב)‪ ,‬שבשעה שישראל‬ ‫חסד'‪ .‬וכידוע חסד הוא בגימטריא‬ ‫לחיים‪ ,‬למה לנו לבקש שיכתבם‬ ‫מוסיפין בתקיעות‪ ,‬ותוקעין הן‬ ‫ע"ב‪ ,‬כנגד 'שם ע"ב' שהוא שם של‬ ‫בספר?‬ ‫'תקיעות דמיושב' והן 'תקיעות‬ ‫חסד‪ .‬וביום הושענא רבה כשאנו‬ ‫דמעומד'‪ ,‬מראים הם חביבות‬ ‫מתפללים "אני והו הושיעה נא"‪,‬‬ ‫בין חיים של 'חס' לחיים של‬ ‫המצווה כדאי' ברש"י שם‪ ,‬ובזה‬ ‫אנו עוסקים בשם ע"ב (כפי שהביא‬ ‫'חסד'‬ ‫השטן מתערבב ומתעוררים‬ ‫רש"י במסכת סוכה מה‪ ,‬א שהוא ר"ת משלשה‬ ‫ביאר החתם סופר‪ ,‬שישנם‬ ‫רחמים על בני ישראל‪ .‬ומשום כך‬ ‫פסוקים "ויסע"‪"-‬ויבא"‪"-‬ויט")‪.‬‬ ‫הקילו במצות שופר בבי"ד‪.‬‬ ‫שני סוגי 'חיים' שהקב"ה משפיע‬ ‫וסיים החתם סופר‪ :‬מתי זוכים‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫והנה נחלקו הראשונים אם‬ ‫לחיים שהם בגימטריא ס"ח‬ ‫האחד הוא חיות הניתנת‬ ‫הכוונה לבי"ד של עשרים ושלשה‬ ‫(‪ ,)68‬ומתי זוכים לתוספת ארבע‬ ‫לכל אומות העולם‪ ,‬שהם בחינת‬ ‫או אפילו של שלשה‪ .‬ודעת הרי"ף‬ ‫האותיות להיות 'חסד'? אם האדם‬ ‫הנהגת העולם בכלליות‪" ,‬עולם‬ ‫שאפילו בבי"ד של שלשה תוקעין‬ ‫מתנהג כראוי לבר ישראל‪ ,‬אזי הוא‬ ‫חסד יבנה"‪ ,‬ועליהם נאמר המקרא‬ ‫'אפילו בזמן הזה'‪ .‬והרי"ף נהג כן‬ ‫זוכה ל'חיים של חסד'‪.‬‬ ‫אמר ה' ַא ָּתה‬ ‫בספר יונה (ד‪ ,‬י‪-‬יא)‪" :‬וַ ּיֹ ֶ‬ ‫למעשה כפי שהביא הר"ן‪ ,‬אולם‬ ‫והוסיף החתם סופר דבר פלא‪.‬‬ ‫ַח ְס ָּת ַעל ַה ִּק ָיקיוֹ ן ֲא ֶׁשר לֹא ָע ַמלְ ָּת‬ ‫להלכה נתקבל שאין תוקעין‬ ‫דהנה אם מוציא האדם בשפתיו‬ ‫ּבוֹ וְ לֹא גִ ַ ּדלְ ּתוֹ ֶׁש ִ ּבן לַ יְ לָ ה ָהיָ ה ו ִּבן‬ ‫בראש השנה שחל בשבת משום‬ ‫את תיבת 'חיים'‪ ,‬הרי הוא במנין‬ ‫לַ יְ לָ ה ָא ָבד‪ :‬וַ ֲאנִ י לֹא ָאחוּס וגו'"‪.‬‬ ‫גזירת חכמים‪.‬‬ ‫ס"ח (‪ ,)68‬וזהו בחינת חיות אומות‬ ‫היינו שהשי"ת חס ומרחם על‬ ‫אמר‬ ‫העולם‪ ,‬כדאיתא גבי נינוה‪" :‬וַ ּיֹ ֶ‬ ‫ועדיין הקושיא במקומה‬ ‫בריותיו שיוכלו לחיות‪ ,‬וזהו סוג‬ ‫עומדת‪ :‬הרי אנו מקיימים גזירת‬ ‫ה' ַא ָּתה ַח ְס ָּת ַעל ַה ִּק ָיקיוֹ ן ֲא ׁ ֶשר לֹא‬ ‫חיים כללי‪.‬‬ ‫ָע ַמלְ ָּת ּבוֹ וְ לֹא גִ ַ ּדלְ ּתוֹ ׁ ֶש ִ ּבן לַ יְ לָ ה ָהיָ ה‬ ‫חכמים‪ ,‬אך מאידך חפצים אנו‬ ‫וחיים אלו הם בגימטריא ס"ח‪,‬‬ ‫בהשפעת הרחמים ובערבוב השטן‬ ‫ו ִּבן לַ יְ לָ ה ָא ָבד‪ :‬וַ ֲאנִ י לֹא ָאחוּס וגו'"‪.‬‬ ‫כמנין המלה 'חיים'‪ ,‬והוא כמנין‬ ‫כדברי התוס'‪ .‬וא"כ‪ ,‬בראש השנה‬ ‫אולם כאשר כותב האדם את‬ ‫'חס'‪ .‬שע"י שהקב"ה חס עליהם הם‬ ‫שחל להיות בשבת‪ ,‬כיצד יעוררו‬ ‫תיבת 'חיים' על הכתב‪ ,‬הרי הוא‬ ‫חיים‪" ,‬חס רחמנא עלן"‪.‬‬ ‫כותב ד' אותיות‪ :‬ח‪-‬י‪-‬י‪-‬ם‪ .‬וכאשר‬ ‫הרחמים ויערבבו השטן‪ ,‬ובפרט‬ ‫אך ישנו סוג חיים שני‪ ,‬נעלה‬ ‫בזמננו שאין תוקעין אפילו בבי"ד?‬ ‫מוסיפים את ד' האותיות למנין‬ ‫ואמיתי‪ ,‬המיועד לעובדי השם בני‬ ‫ס"ח‪ ,‬עולה המנין לשיעור ע"ב‪,‬‬ ‫קל חי‪ ,‬כדכתיב‪" :‬ואתם הדבקים‬ ‫ביאורו של ה'חתם סופר' זי"ע‪:‬‬ ‫שהוא גימטריא 'חסד'‪.‬‬ ‫בה' אלקיכם חיים כלכם היום"‪.‬‬ ‫שני סוגי 'חיים'‬ ‫עומק הכוונה בבקשת 'וכתבנו'‬ ‫אלו חיים מאירים וקדושים‪ ,‬חיי‬ ‫תורה ומצוות‪" ,‬כי הם חיינו ואורך‬ ‫הנה החתם סופר זי"ע‬ ‫וזהו עומק הפשט בתפילתנו‬ ‫ימינו ובהם נהגה יומם ולילה"‪,‬‬ ‫בדרשותיו (ז' אלול שנת תק"צ) ביאר‬ ‫לפני אבינו שבשמים‪ .‬בתחילה‬ ‫חיי שמחה של "פקודי ה' ישרים‬ ‫מהלך נפלא בזה‪ .‬פתח ואמר על‬ ‫אנו מתפללים בבקשה מועטת‪,‬‬ ‫משמחי לב"‪ ,‬חיים של "תורת ה'‬ ‫המקרא בהושע (ו‪ ,‬ב)‪" :‬יְ ַח ֵ ּינ ּו ִמ ּיֹ ָמיִ ם‬ ‫כדאיתא בטור (סי' תקפ"ב) שבשמו"ע‬ ‫תמימה משיבת נפש"‪ ,‬חיים של‬ ‫ימנ ּו וְ נִ ְחיֶ ה לְ ָפנָ יו"‪.‬‬ ‫ַ ּב ּיוֹ ם ַה ׁ ּ ְשלִ ִׁישי יְ ִק ֵ‬ ‫אומרים בתחילה "זכרנו לחיים"‪,‬‬ ‫"צדיקים יושבים ועטרותיהם‬ ‫והקדים לבאר נוסח התפלה‬ ‫אך בסוף התפילה אומרים "וכתוב‬ ‫בראשיהם ונהנים מזיו השכינה"‪.‬‬ ‫שתיקנו הגאונים בעשי"ת בברכות‬ ‫לחיים טובים"‪ .‬והביא הטור בשם‬ ‫וזהו בחינת חיים של חסד‪.‬‬ ‫הראשונות של שמונה עשרה‪:‬‬ ‫רב האי גאון‪ ,‬שבתחילה שואל אדם‬ ‫ושאל החתם סופר‪ ,‬כיצד‬ ‫"זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים‬ ‫צרכיו מעט ואחר כך מוסיף והולך‪.‬‬ ‫מוסיפים את הגימטריא של 'חיים'‬ ‫וכתבנו בספר החיים למענך‬ ‫וביאר החתם סופר‪ ,‬שבתחילה‬ ‫שהיא 'חס' (‪ )68‬לחיים של 'חסד'‬ ‫אלקים חיים"‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫ועוד כ"ד שעות של קדושת השבת‪,‬‬ ‫וזהו שאמרה אסתר המלכה‪:‬‬ ‫אנו מבקשים "זכרנו לחיים"‪ ,‬והוא‬ ‫ועולה המנין לע"ב כנגד חס"ד‪.‬‬ ‫"ובכן אבוא אל המלך"‪' ,‬בכן'‬ ‫בחינת חיים פשוטים שהם במנין‬ ‫ומעתה‪ ,‬כיוון שיש לנו כבר ע"ב‬ ‫בגימטריא ע"ב‪ ,‬לרמז על מידת‬ ‫'חס' (‪ ,)68‬ומבקשים מהשי"ת שיחוס‬ ‫שעות מצד עצם קדושת הימים עם‬ ‫החסד‪ .‬שעל ידי שיצומו ישראל‬ ‫עלינו כדכתיב גבי נינוה‪ .‬ואחר‬ ‫השבת‪ ,‬שוב אין אנו צריכים למצות‬ ‫ע"ב שעות‪ ,‬ימשיכו עליהם מידת‬ ‫כך אומרים "מלך חפץ בחיים"‪,‬‬ ‫תקיעת שופר להשלים המנין‪ ,‬שהרי‬ ‫החסד ושם ע"ב‪ ,‬ואז "אבוא אל‬ ‫כדאיתא ביחזקאל (יח‪ ,‬לב)‪ִּ :‬‬ ‫"כי לֹא‬ ‫כבר יש לנו ע"ב שעות של חסד!‬ ‫המלך" ‪ -‬הוא מלכו של עולם‪,‬‬ ‫ֶא ְח ּפֹץ ְ ּבמוֹ ת ַה ֵּמת"‪.‬‬ ‫לפעול ביטול הגזירה‪.‬‬ ‫לאחר בקשות אלו‪ ,‬אנו מוסיפים‬ ‫וזהו שאמר הכתוב (הושע שם)‪:‬‬ ‫"יְ ַח ֵ ּינ ּו ִמ ּיֹ ָמיִ ם ַ ּב ּיוֹ ם ַה ׁ ּ ְשלִ ִׁישי יְ ִק ֵ‬ ‫ימנ ּו‬ ‫והטור הביא על דבריו בראש‬ ‫להתפלל‪" :‬וכתבנו בספר החיים"‪.‬‬ ‫וְ נִ ְחיֶ ה לְ ָפנָ יו"‪ּ ' .‬יֹ ָמיִ ם' הם ב' ימי ראש‬ ‫השנה את הפסוק של אסתר "ובכן‬ ‫וכוונתנו בזה היא‪ :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫אבוא אל המלך"‪ .‬ולכאורה מה ענין‬ ‫כתוב נא את תיבת 'חיים' בספר‪,‬‬ ‫השנה שהם מ"ח שעות‪ ,‬וצריכים‬ ‫ראש השנה לגזירת המן? אלא‬ ‫וכאשר נכתבת התיבה הרי היא‬ ‫אנו ליום שלישי עוד כ"ד שעות‬ ‫לפי"ד החתם סופר מובן‪ ,‬שגם‬ ‫נכתבת בד' אותיותיה‪ ,‬ועל ידי ד'‬ ‫להשלים מנין ע"ב כדי להמתיק‬ ‫אסתר המלכה השתמשה בסוד‬ ‫האותיות הללו נהפך מנין ס"ח (‪)68‬‬ ‫הדינים ולהמשיך חיות‪ ,‬ובכל שנה‬ ‫שם ע"ב ומידת החסד‪ ,‬וזהו שאנו‬ ‫למנין ע"ב‪ ,‬שהוא 'חסד'‪.‬‬ ‫נעשה הדבר על ידי השופר‪.‬‬ ‫מבקשים בימים הנוראים‪ ,‬שבזכות‬ ‫"ב ּיוֹ ם ַה ׁ ּ ְשלִ ִׁישי" ‪ -‬כאשר‬ ‫אך ַ ּ‬ ‫התפילה והתשובה נזכה לחיים‬ ‫וע"ז אנו אומרים "למענך‬ ‫חל ראש השנה בשבת וניתוסף‬ ‫שהם ס"ח עם ד' אותיות המילוי‪,‬‬ ‫אלקים חיים"‪ ,‬שרצוננו בחיים‬ ‫יום שלישי מצד קדושת השבת‪,‬‬ ‫שעולה כמנין שם ע"ב = חס"ד‪.‬‬ ‫הוא כדי לעבוד את הבורא ית"ש‪,‬‬ ‫ימנ ּו וְ נִ ְחיֶ ה לְ ָפנָ יו"‪ ,‬שנזכה‬ ‫אז "יְ ִק ֵ‬ ‫ובזכות עבודה זו ראויים אנו לחיים‬ ‫לחיים לפני השי"ת מחמת ע"ב‬ ‫קדושת השבת כהשלמה‬ ‫הבאים מצד מידת החסד‪.‬‬ ‫שעות של חסד‪.‬‬ ‫למנין ע"ב במקום השופר‬ ‫"וְ נִ ְחיֶ ה לְ ָפנָ יו" רמז ל"למענך‬ ‫סוד הגימטריא של 'ובכן'‬ ‫עפ"י יסוד זה ביאר החתם סופר‬ ‫וביטול גזירת המן‬ ‫אלקים חיים"‪ ,‬שאז עובדים אנו‬ ‫את ענין 'ראש השנה שחל להיות‬ ‫את השי"ת בבחינת עבד השם‪,‬‬ ‫בשבת'‪.‬‬ ‫עוד הוסיף החתם סופר דבר‬ ‫ומי שהוא עבד השם זוכה למידת‬ ‫נורא‪ .‬הטור (שם) כתב שאומרים‬ ‫בכל שנה יש לנו ב' ימי ראש‬ ‫החסד שהיא בגימטריא ע"ב‪.‬‬ ‫ג' פעמים "ובכן" בתפילת ראש‬ ‫השנה שהם 'יומא אריכתא'‪ ,‬ובהם‬ ‫(וי"ל בדרך אפשר‪ ,‬דאי' שבשבת קודש‬ ‫מ"ח שעות‪ .‬אולם אנו זקוקים‬ ‫השנה‪ ,‬והביא מהראשונים שג'‬ ‫מוחלים לו לאדם על כל עוונותיו‪ ,‬וגם אימת‬ ‫פעמים "בכן" עולה למנין ע"ב‪,‬‬ ‫שבת על עם הארץ‪ ,‬וזוכים לכתרי 'נעשה ונשמע'‬ ‫להגיע למנין ע"ב שעות‪ ,‬וחסרות‬ ‫לנו כ"ד שעות‪.‬‬ ‫שהוא גימטריא חס"ד‪.‬‬ ‫כדאיתא מהאר"י הקדוש‪ ,‬וממילא כל יהודי‬ ‫זוכה להיות בבחינת 'עבד השם'‪ ,‬ונכנס לדין של‬ ‫וביאר בזה דבר נורא‪ :‬מצות‬ ‫וביאר החתם סופר ע"פ דברי‬ ‫ח‪-‬י‪-‬י‪-‬ם בגימטריא חס"ד המיוחד לעובדי שמו‬ ‫תקיעת שופר כוחה רב להשלים‬ ‫המנות הלוי‪ ,‬במה שמצינו אצל‬ ‫יתברך)‪.‬‬ ‫כאילו יש יום נוסף של כ"ד שעות‪,‬‬ ‫אסתר המלכה ומרדכי הצדיק‬ ‫השי"ת יעזור שנזכה לנצל‬ ‫וממילא יש לנו ג' ימים שהם‬ ‫שביקשו לבטל את הגזירה‪ ,‬ותיקנו‬ ‫כל רגע בזמן נעלה זה של ראש‬ ‫ע"ב שעות‪ ,‬ונמשכת עלינו מידת‬ ‫לצום ג' ימים וג' לילות‪ .‬ויש להבין‬ ‫השנה שחל בשבת‪ ,‬לפעול כתיבה‬ ‫החס"ד!‬ ‫מה סוד הצום למשך ג' ימים דוקא?‬ ‫וחתימה טובה בספרן של צדיקים‪,‬‬ ‫וזהו בכל השנים‪ ,‬אולם כאשר‬ ‫אלא‪ ,‬כיוון שבכל יום יש כ"ד‬ ‫ונזכה במהרה לקיים "ביום‬ ‫חל ראש השנה בשבת‪ ,‬כיוון שיש‬ ‫שעות‪ ,‬הרי שבג' ימים יש ע"ב‬ ‫השלישי יקימנו ונחיה לפניו"‪,‬‬ ‫לשבת קדושה עצמית‪ ,‬הרי השבת‬ ‫שעות‪ .‬ועל ידי צום של ע"ב שעות‬ ‫בבנין בית המקדש השלישי‬ ‫מוסיפה יום נוסף‪ .‬נמצא שיש לנו‬ ‫ממשיכים את מידת החסד‪ ,‬שהיא‬ ‫בתפארתו במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫מ"ח שעות של ב' ימי ראש השנה‪,‬‬ ‫בגימטריא ע"ב‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪12‬‬ ‫לשנה טובה‬ ‫גודל כח הדיבור במ"ח שעות דראש השנה המסוגל להפוך‬ ‫עולמות לטובה!‬ ‫יכולים הם להפוך את כל כלל‬ ‫וכך אנו אומרים בתפילת ונתנה‬ ‫"תכתב ותחתם"‪ :‬האם כל‬ ‫ישראל לצדיקים!‬ ‫תוקף‪" :‬בראש השנה יכתבון וביום‬ ‫ישראל צדיקים הם?‬ ‫ונרחיב בזה על פי דברי‬ ‫צום כיפור יחתמון‪" .‬‬ ‫הקדושת לוי זי"ע‪ ,‬סניגורן של‬ ‫וא"כ‪ ,‬לדברי הרמ"א ונוסח‬ ‫הנה נודע שיום ראש השנה הוא‬ ‫ישראל‪ ,‬שכתב בספרו (פרשת שופטים)‬ ‫בבחינת "מח השנה"‪ ,‬ומ"ח השעות‬ ‫המעגלי צדק שאומרים איש לרעהו‬ ‫עצה נפלאה לכל ימות השנה‬ ‫של שני ימי החג משפיעות על כל‬ ‫'תכתב ותחתם'‪ ,‬משמע שאתה‬ ‫ובפרט לימים הקדושים הללו‪.‬‬ ‫השנה כולה‪ ,‬ועל כן צריך האדם‬ ‫מחזיק את כל אחד מישראל לצדיק‬ ‫ליזהר מאוד בשמירת הדיבור‬ ‫וזה לשונו‪" :‬הנה הקב"ה שופט‬ ‫גמור?‬ ‫בימים אלו‪.‬‬ ‫את כנסת ישראל בבוא יום המשפט‬ ‫בגודל רחמיו וחסדיו"‪ .‬הקב"ה‬ ‫כח הנהגת 'להחזיק לצדיק'‪:‬‬ ‫כח הדיבור בשמונה וארבעים‬ ‫בבואו לשפוט את ישראל‪ ,‬כדאיתא‬ ‫כיצד דיבורנו בורא מציאות‬ ‫שעות אלו הוא עצום ונורא‪ ,‬וראוי‬ ‫בגמרא (ראש השנה) "וכל באי עולם‬ ‫חדשה‬ ‫לו לאדם לראות לדבר רק טוב‬ ‫עוברים לפניו כבני מרון"‪ ,‬וכתיב‬ ‫על עצמו ולהתחזק בדיבורים של‬ ‫"כי חק לישראל הוא משפט לאלקי‬ ‫ויש להרחיב בביאור הקושיא‪,‬‬ ‫חיזוק‪ ,‬וחלילה מלהוציא מפיו‬ ‫יעקב"‪ ,‬אע"פ שהוא יום המשפט‪,‬‬ ‫שכוונת המגן אברהם לשאול‪:‬‬ ‫דברים שלילה‪ .‬ובוודאי שיש ליזהר‬ ‫מ"מ רוצה הקב"ה לשפוט את בניו‬ ‫הרי כל כלל ישראל מברכים זה‬ ‫שלא לדבר רע על בני ישראל‪ ,‬אלא‬ ‫ב'מידת הרחמים'‪.‬‬ ‫את זה כאילו הם צדיקים גמורים‬ ‫אדרבה‪ ,‬לדבר ולחשוב רק טוב על‬ ‫הנחתמים לאלתר‪ ,‬וא"כ נמצא‬ ‫כל איש מישראל‪.‬‬ ‫וכמאמר הגמרא‪" :‬אמר הקדוש‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬אמרו לפני מלכויות‬ ‫שאנו אומרים כבר עתה את נוסח‬ ‫ונחזה נא את כח הדיבור כפי‬ ‫כדי שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות‬ ‫'וחתמנו' השייך לתפילת נעילה!‬ ‫שנפסק להלכה בשולחן ערוך‪.‬‬ ‫כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה‪,‬‬ ‫ומהו ביאור הענין?‬ ‫כתב הרמ"א (סי' תקצ"ב) שבליל‬ ‫ובמה? בשופר"‪ .‬וכן מובא במדרש‬ ‫ותירץ המגן אברהם תירוץ‬ ‫ראש השנה נהגו שכל אחד אומר‬ ‫שבעת תקיעת שופר עולה הקב"ה‬ ‫נפלא‪:‬‬ ‫לחברו‪" :‬לשנה טובה תכתב"‪.‬‬ ‫מ'כסא דין' ויושב על 'כסא רחמים'‪.‬‬ ‫"וכן נכון שיחזיקו לצדיק‬ ‫ובא המגן אברהם (סק"ח) והביא‬ ‫ואמר הקדושת לוי‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫שנחתם לאלתר לחיים" ‪ -‬כלומר‪,‬‬ ‫בשם ספר מעגלי צדק (שהיה בזמנו‬ ‫חפץ לשפוט את ישראל ברחמים‪,‬‬ ‫אמת הדבר‪ ,‬שכן ראוי לנהוג! המגן‬ ‫של הבית יוסף)‪ ,‬שיש לומר "תכתב‬ ‫אלא שנדרשת לזה 'פעולה קטנה'‬ ‫אברהם פוסק 'הלכה למעשה'‬ ‫ותחתם"‪ ,‬היינו שיזכה כבר גם‬ ‫מצדנו‪ .‬וכמובא בזוהר הקדוש‬ ‫שהדיבור שאתה מוציא בפיך‬ ‫לחתימה טובה‪.‬‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬שעל ידי אתערותא‬ ‫שחברך צדיק הוא‪ ,‬בכוחו להמשיך‬ ‫והקשה המגן אברהם קושיא‬ ‫דלתתא מתעוררת אתערותא‬ ‫עליו שיהיה אכן צדיק!‬ ‫עצומה‪ :‬הלא ידענו שרק 'צדיקים‬ ‫דלעילא‪.‬‬ ‫נמצא שכח הדיבור והברכה‬ ‫גמורים' נכתבים ונחתמים לאלתר‬ ‫ושאל הקדושת לוי‪ ,‬איזו פעולה‬ ‫שאיש מברך את רעהו הוא איום‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ואילו 'בינונים' הם‬ ‫עלינו לעשות?‬ ‫ונורא‪ ,‬שבכח דיבורם של ישראל‬ ‫'תלוים ועומדים' עד יום הכיפורים‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫וזהו היה ענינו של בלעם הרשע‪,‬‬ ‫על עצמו קבלות טובות להבא‪,‬‬ ‫והשיב‪" :‬ע"י שאנו למטה‬ ‫שכל עת חשב ודיבר שאינו חפץ‬ ‫לשנות את אורח חייו‪ ,‬להתפלל‬ ‫מתנהגים בחסד ומלמדים זכות על‬ ‫בטוב‪ ,‬וכל רצונו היה להיות "גונב‬ ‫בהתלהבות ולעבוד את ה' בשמחה‪,‬‬ ‫כל איש מישראל לדונם לכף זכות‪,‬‬ ‫דעת עליון" ‪ -‬ובזה ברא אלפי‬ ‫ומתוך כך נעשה הוא באמת צדיק!‪...‬‬ ‫על ידי זה גם מלמעלה נתעורר‬ ‫מלאכים שדחפוהו ללכת בדרך זו‪.‬‬ ‫איש ישראל השומע בליל‬ ‫אותה המדה ומלמדים גם עליו וגם‬ ‫ועל כן אמר לו הקב"ה "לך"‪ ,‬אם‬ ‫ראש השנה‪ ,‬בעת שהלב מלא‬ ‫על כל זרע ישראל חסדים"‪.‬‬ ‫רצונך ללכת עמהם ‪ -‬לך‪ ,‬אך מכל‬ ‫פחד ואימה‪ ,‬את הקריאה החוזרת‬ ‫נמצא שישנן שתי עצות‪:‬‬ ‫מקום לא תפעל מאומה‪" ,‬כי ברוך‬ ‫ונשנית‪" :‬צדיק אתה!"‪ ,‬הרי זה‬ ‫א‪ .‬שיעסוק האדם בחסד בפועל‪,‬‬ ‫הוא"‪ ,‬שכלל ישראל ברוכים הם‪.‬‬ ‫מחיה את נפשו עד שמתחזק באמת‬ ‫כגון אותם עסקנים העוסקים‬ ‫ומדה טובה מרובה‪ ,‬שכאשר‬ ‫בעבודת הקודש לשנה החדשה‬ ‫בגמילות חסדים‪ ,‬שידעו שפועלים‬ ‫מתחיל האדם לחשוב ולומר‪:‬‬ ‫ונעשה צדיק‪ .‬זהו הכח העצום של‬ ‫הם גדולות ונצורות‪ ,‬כי מדה כנגד‬ ‫"צדיק אני‪ ,‬ואשכים קום לעבודת‬ ‫הדיבור בראש השנה‪.‬‬ ‫מדה‪ ,‬כיוון שהם עושים חסד‪ ,‬ינהגו‬ ‫הבורא‪ ,‬ואלמד בהתמדה‪ ,‬ואשמור‬ ‫עמהם בחסד מן השמים‪.‬‬ ‫פי ולשוני מלשון הרע ורכילות‪,‬‬ ‫גודל סכנת הדבורים שאינם‬ ‫ב‪ .‬ואם אין האדם מאותם‬ ‫ואשמור עיני מראות ברע‪ ,‬ותהיה‬ ‫הגונים עפ"י התנא דבי אליהו‬ ‫העוסקים בחסד בפועל‪ ,‬יעסוק‬ ‫לי דביקות ותפילה בוערת בשבת‬ ‫והמהרש"א‬ ‫על כל פנים בדיבור ובמחשבה‬ ‫קודש‪ ,‬ואעבוד את השם בשמחה‬ ‫לדבר ולחשוב טוב על חברו‪ ,‬לחזקו‬ ‫ואודה לו בכל רגע"‪ ,‬הנה במחשבות‬ ‫יש להדגיש ביתר שאת וביתר‬ ‫עוז‪ ,‬כי לא ימנע האדם את עצמו‬ ‫במילים טובות‪ ,‬להאיר לו פנים‬ ‫ודבורים טובים אלו בורא מלאכים‬ ‫ולעודדו‪ ,‬ובזה יעורר זכויות על‬ ‫מאירים וטובים‪.‬‬ ‫מלומר דבורים טובים‪ ,‬ולאו דוקא‬ ‫על חבירו‪ ,‬אלא אף על עצמו ממש‪...‬‬ ‫עצמו‪ .‬והוסיף הקדושת לוי שע"י‬ ‫וכתב המהרש"א יסוד מרעיד‪,‬‬ ‫הנהגה זו משפיעים רחמים על כל‬ ‫שיחשוב טוב על עצמו וידבר טוב‬ ‫שמלאכים אלו נוטלים מהאדם את‬ ‫כלל ישראל‪.‬‬ ‫על עצמו‪.‬‬ ‫בחירתו‪ ,‬ומכניסים אותו בעל כרחו‬ ‫וסיים שם הקדושת לוי בזה‬ ‫למצב שנעשה עובד השם וצדיק‬ ‫הנה איתא יסוד נורא בתנא‬ ‫דבי אליהו‪ ,‬וכן המהרש"א במסכת‬ ‫הלשון‪" :‬נמצא כי האדם מעורר‬ ‫גמור!‬ ‫במעשיו למטה את השער העליון‬ ‫מכות (דף י') בביאור דברי הגמרא‬ ‫וזהו העומק בדברי חז"ל "בדרך‬ ‫שם בענין בלעם הרשע‪ ,‬שאמרו‬ ‫לפתוח שערי חסד‪ ,‬להריק ברכה על‬ ‫שאדם רוצה לילך בה מוליכין‬ ‫חז"ל‪" :‬בדרך שאדם רוצה לילך בה‬ ‫כל זרע ישראל"‪.‬‬ ‫אותו"‪ .‬זהו כח המחשבה וכח‬ ‫מוליכין אותו"‪.‬‬ ‫הרי למדנו‪ ,‬שאין האדם פועל‬ ‫הדבור של האדם‪ ,‬שבורא מלאכים‬ ‫רק לעצמו‪ ,‬אלא פועל הוא לטובת‬ ‫המנהיגים אותו בדרך הטוב‪.‬‬ ‫וביאר המהרש"א‪ ,‬שכאשר‬ ‫האדם חושב ומדבר מחשבות‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬שע"י עסק החסד‪,‬‬ ‫(וכמובן שכח המחשבה הטובה צריך להיות‬ ‫או דיבורים ומחשבות של חסד‪,‬‬ ‫מלווה בבטחון גדול בהשי"ת‪ ,‬תפילה‪ ,‬בהכנעה‬ ‫ודבורים שליליים על עצמו ‪ -‬כגון‬ ‫שאומר שהוא רשע ח"ו‪ ,‬ואינו‬ ‫ממשיך הוא חסדים על כל זרע‬ ‫ובענוה)‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫מוצלח‪ ,‬ואינו יכול ללמוד או‬ ‫יום ראש השנה כיסוד ובנין‬ ‫להתפלל‪ ,‬או שאינו יכול להשכים‬ ‫וזהו שכתב המגן אברהם‪" :‬וכן‬ ‫קום לעבודת הבורא‪ ,‬ושעבודת‬ ‫נכון שיחזיקו לצדיק שנחתם‬ ‫לכל השנה‪ :‬כח המחשבה‬ ‫השם אינה שייכת לו כלל‪ ,‬או שאינו‬ ‫לאלתר לחיים" ‪ -‬שכן ראוי לעשות‪.‬‬ ‫לטובה‬ ‫וכוונתו כדברי הבארדיטשוער‬ ‫יכול להשמר מעוון לשון הרע‬ ‫כ"ש וכ"ש בבוא ימי ראש‬ ‫‪ -‬וממשיך לחשוב ולדבר שאינו‬ ‫רב‪ ,‬שראוי לאדם להשתדל ללמד‬ ‫השנה‪ ,‬שהוא "מוח השנה"‪ ,‬שיש‬ ‫יכול‪ ,‬הנה בדבוריו ומחשבותיו הוא‬ ‫זכות‪ ,‬כי בזה יזכה הוא וחברו וכל‬ ‫למחשבות ודבורים הללו כח נורא‬ ‫בורא מלאכי חבלה שחורים רח"ל‪.‬‬ ‫ישראל לשנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫ואיום‪ .‬וכמו שאמר הרה"ק רבי ר'‬ ‫והמלאכים הללו אינם עומדים‬ ‫ועוד יסוד נפלא טמון בדברי‬ ‫פנחס מקאריץ זי"ע בספרו 'אמרי‬ ‫בטלים‪ ,‬אלא מבלבלים דעתו של‬ ‫המגן אברהם‪ .‬שכאשר שומע‬ ‫פנחס'‪ ,‬שראש השנה הוא ה'תבנית'‬ ‫אדם ומסבבים אותו שיקיים את‬ ‫אדם מחברו שהוא מחזיקו לצדיק‪,‬‬ ‫(‪-‬בלופרינט) של כל השנה כולה‪ .‬ועל‬ ‫ה"פסק הלכה" שפסק על עצמו‪,‬‬ ‫הדבר נוסך בו 'הרגשה טובה'‪ ,‬ומכח‬ ‫כן צריך האדם במשך כ"ד שעות‬ ‫ומבטלים בחירתו עד שלא יוכל‬ ‫הרגשה זו מתעורר בו כח וחיות‬ ‫היום לחשוב אך ורק מחשבות‬ ‫ללמוד בהתמדה ח"ו!‬ ‫לשוב בתשובה באמת‪ ,‬לקבל‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪14‬‬ ‫כפי שראינו שפסקו התנא דבי‬ ‫ובפרט תקיעת שופר‪ ,‬שעל ידי‬ ‫טובות‪:‬‬ ‫אליהו‪ ,‬והרמ"א בשם הטור‪,‬‬ ‫קול השופר "הקב"ה יושב על כסא‬ ‫יחשוב שהוא "בן מלך" ‪ -‬ככתוב‬ ‫המעגלי צדק‪ ,‬והמגן אברהם‪,‬‬ ‫רחמים"‪.‬‬ ‫"בנים אתם לה' אלקיכם"‪ .‬יחשוב‬ ‫והמהרש"א‪ ,‬והקדושת לוי ‪ -‬שעל‬ ‫דברי חיזוק ובטחון המובאים‬ ‫יהיה רגיל לחשוב תמיד‪:‬‬ ‫ידי הדבור שמחזיק את חבירו‬ ‫בטור בשם המדרש‪ ,‬שנזכה בדין‪.‬‬ ‫לצדיק‪ ,‬הרי הוא נכתב ונחתם‬ ‫"בעזרת השם אהיה עובד השם‪,‬‬ ‫יחשוב גודל מעלת התשובה‬ ‫לצדיק גמור!‬ ‫ותהיה שנה של שמחה‪ ,‬וארווה‬ ‫והתפלה‪ ,‬ובפרט סדר מלכיות‬ ‫ועל ידי הדבור שמחזיק את‬ ‫נחת מצאצאי‪ ,‬ויהיה לי פרנסה‬ ‫זכרונות ושופרות‪ ,‬שימשיכו עליו‬ ‫עצמו לצדיק‪ ,‬יזכה גם הוא להכתב‬ ‫בהרחבה"‪ ,‬וכו' וכו'‪...‬‬ ‫שנה מתוקה ומאירה ברוחניות‬ ‫ולהחתם לצדיק גמור!‬ ‫ודבורים אלו יפעלו פעולתם‪,‬‬ ‫ובגשמיות‪ .‬יחשוב כח המצוה‬ ‫אכילת הסימנים‬ ‫גודל כח אכילת הסימנים ומקור המנהג‬ ‫נראה הדבר חלילה כעין 'נַ ַח ׁש'?‬ ‫לו‪.‬‬ ‫מקור הסימנים מדברי הגמרא‬ ‫קושיא זו כבר הובאה בדברי‬ ‫אמנם יש נוהגים לומר שם‬ ‫מנהג ישראל קדוש הוא בכל‬ ‫הראשונים‪ ,‬ובעזה"י נבאר כאן‬ ‫ומלכות רק באכילת התפוח בדבש‪,‬‬ ‫תפוצות ישראל‪ ,‬לאכול בליל‬ ‫יסוד נפלא המאיר את הסוגיא‬ ‫ובשאר הסימנים אומרים "יהי‬ ‫ראש השנה "תפוח בדבש" ושאר‬ ‫באור בהיר‪.‬‬ ‫רצון" בלא שם ומלכות‪ ,‬וכל אחד‬ ‫"סימנים" טובים‪ ,‬כדי שתהא עלינו‬ ‫יעשה כמנהג אבותיו‪ ,‬ונהרא נהרא‬ ‫ביאור המהרש"א‪ :‬סימנים‬ ‫שנה טובה ומתוקה‪ ,‬שנת אורה‬ ‫ופשטיה‪.‬‬ ‫וברכה‪.‬‬ ‫טובים מתוך בטחון‬ ‫הקושיא בענין איסור 'דרכי‬ ‫מקור המנהג מיוסד על דברי‬ ‫הנה המהרש"א (בחידושי אגדות סוף‬ ‫הגמרא במסכת כריתות (ו‪ ,‬א) וכן‬ ‫האמורי' ו'נַ ַח ׁש'‬ ‫מסכת הוריות) מבאר בזה דבר נורא‪.‬‬ ‫בסוף מסכת הוריות‪ ,‬שם איתא‪:‬‬ ‫הוא אומר שכל איסור 'נַ ַח ׁש'‬ ‫והנה יש להתבונן בקושיא‬ ‫"אמר אביי‪ ,‬השתא דאמרת סימנא‬ ‫אינו אלא כשאדם תולה מעשיו‬ ‫עצומה‪ :‬הלא נצטווינו בתורה‬ ‫מילתא היא" ‪ -‬כיוון שיש ממשות‬ ‫בספק‪ ,‬ואומר שני צדדים‪ .‬כגון‬ ‫שלא ללכת ב'דרכי האמורי' ושלא‬ ‫בסימן‪" ,‬יהא רגיל איניש למיכל‬ ‫שאומר‪" :‬אם יהיה יום שטוף‬ ‫לעשות מעשה 'נַ ַח ׁש'‪ ,‬היינו שאסור‬ ‫בריש שתא" ‪ -‬יהא אדם רגיל‬ ‫שמש ‪ -‬יהיה לי יום טוב‪ ,‬ואם ירד‬ ‫לאדם לנַ ַח ׁש ולעשות סימנים‬ ‫לאכול בתחילת השנה‪" :‬קרא‪,‬‬ ‫גשם ‪ -‬יהיה חלילה להיפך"‪ .‬אומר‬ ‫לעתיד או לנסות את רצון הבורא‬ ‫רוביא‪ ,‬כרתי‪ ,‬סלקא‪ ,‬ותמרי"‪.‬‬ ‫המהרש"א שזהו 'נַ ַח ׁש'‪ ,‬מפני שהוא‬ ‫בדרך זו‪.‬‬ ‫הבית יוסף מביא בשם‬ ‫מזכיר צד שלילי ורע‪ .‬וכיוון שבני‬ ‫וא"כ‪ ,‬בליל ראש השנה ‪ -‬שהוא‬ ‫הראשונים שיש לומר את נוסח‬ ‫ישראל תלויים בחסדי השי"ת‪ ,‬אין‬ ‫'מוח השנה' וראשיתה‪ ,‬ובו צריך‬ ‫ה"יהי רצון" בשם ומלכות‪ ,‬כדרך‬ ‫הרע דבר מוחלט חלילה‪ ,‬שהרי יכול‬ ‫האדם להיזהר בכל תנועה ותנועה‬ ‫שרגילין ומתפללים‪ .‬לשון הבית‬ ‫האדם לשוב בתשובה ולהרבות‬ ‫שתהא בקדושה ולפנים משורת‬ ‫יוסף הוא שיאמר‪" :‬יהי רצון לפניך‬ ‫בתפילה ולתקן מעשיו ולבטל‬ ‫הדין ‪ -‬איך רשאים אנו לעשות‬ ‫ה' אלקינו ואלקי אבותינו"‪ ,‬ועל כל‬ ‫הגזירה‪.‬‬ ‫מעשה של אכילת 'סימנים'‪ ,‬והלא‬ ‫מין ומין יאמר את הנוסח המיוחד‬ ‫‪15‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫ויחדל ממחשבות של יאוש‬ ‫ימי תשובה‪ .‬והיה מדייק זאת‬ ‫אבל‪ ,‬אומר המהרש"א‪ ,‬אם‬ ‫ושלילה כאילו אין ביכולתו לעבוד‬ ‫מלשון הגמרא‪" :‬לעולם יהא רגיל‬ ‫האדם קובע לעצמו סימן ואומר‬ ‫את הבורא‪.‬‬ ‫למחזי בריש שתא"‪ ,‬ש'ריש שתא'‬ ‫רק את הצד החיובי והטוב‪" :‬אם‬ ‫כולל את כל ימי תחילת השנה‪,‬‬ ‫יהיה יום שמש יהיה לי טוב"‪ ,‬ואינו‬ ‫אדרבה‪ ,‬יתחיל לחשוב מחשבות‬ ‫שהם עשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫מוציא מפיו מה יהיה אם לאו ‪ -‬אין‬ ‫מתוקות‪" :‬טוב לי תורת פיך מאלפי‬ ‫ולפי דברינו יובן‪ ,‬שעל האדם‬ ‫זה בכלל 'נַ ַח ׁש'‪.‬‬ ‫זהב וכסף‪ "...‬התורה הקדושה היא‬ ‫להחזיק עצמו ב"כל עשרת ימי‬ ‫נמצא לפי דברי המהרש"א יסוד‬ ‫"מתוקים מדבש ונפת צופים‪"...‬‬ ‫תשובה" במחשבת בטחון ושמחה‪,‬‬ ‫גדול‪ :‬כל ענין 'דרכי האמורי' וניחוש‬ ‫"פקודי ה' ישרים משמחי לב‪"...‬‬ ‫להרגיש רק את חסדי השי"ת ולא‬ ‫כדרכי הגויים‪ ,‬הוא דוקא כשעוסק‬ ‫"הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים‬ ‫להרהר כלל בצד השלילי‪.‬‬ ‫בצד השלילי‪ ,‬כי בזה הוא מראה‬ ‫מדבש ונפת צופים‪"...‬‬ ‫שאין לו בטחון בבורא ואינו מאמין‬ ‫על האדם להחדיר בעצמו‬ ‫מן התפוח אל האדם‪ :‬להיות‬ ‫בכוח התשובה‪ ,‬התורה והמצוות‪.‬‬ ‫שעבודת ה' היא תענוג! מתיקות!‬ ‫הוא עצמו מתוק ומאיר‪...‬‬ ‫אבל כשהאדם מלא בטחון וחושב‬ ‫לעכטיג!‬ ‫רק טוב‪ ,‬מותר לו לעשות סימנים‪,‬‬ ‫נקודה עמוקה יש להוסיף‬ ‫כי 'סימנא מילתא היא'‪.‬‬ ‫וכן הדבר בין אדם לחברו‪,‬‬ ‫בזה‪ :‬בעת שהאדם שקוע באכילת‬ ‫שצריך לחשוב מחשבות טובות‬ ‫הסימנים ואוכל את התפוח בדבש‬ ‫ומתוקות על כל בר ישראל‪.‬‬ ‫ושאר מתיקה‪ ,‬עליו להשגיח‬ ‫לפי זה מובן היטב מדוע אוכלים‬ ‫שהדבש לא יישאר רק על התפוח‪...‬‬ ‫אנו את הסימנים‪ ,‬כי אין אנו אוכלים‬ ‫כשמטעימים את התפוח בדבש‪,‬‬ ‫צריך לראות שהתפוח המתוק‬ ‫אלא דברים מתוקים ומשמחים כדי‬ ‫צריך הדבר לפעול בנו פנימה‪,‬‬ ‫לעשות 'סימנים טובים'‪ ,‬ואין אנו‬ ‫שנהיה אנו עצמנו בבחינת דבש‪...‬‬ ‫והדבש והסימנים המאירים‪,‬‬ ‫בבואם אל קרב האדם‪ ,‬יפעלו‬ ‫עוסקים בשום ענין אחר‪.‬‬ ‫שיהיה בבחינת 'טופח על מנת‬ ‫והנה מובא בלקט יושר ‪-‬‬ ‫שינוי בתוך האדם עצמו‪ .‬שהמוח‬ ‫להטפיח'‪ ,‬להשפיע מתיקות ונועם‬ ‫תלמידו של בעל התרומת הדשן ‪-‬‬ ‫יהיה כדבש‪ ,‬שהלב יהיה כדבש‪,‬‬ ‫על עצמנו ועל כל הסובבים אותנו‪.‬‬ ‫שהאדם עצמו יהפוך למתוק‬ ‫הנהגה מופלאה מרבו‪.‬‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‪ ,‬ושנה‬ ‫ומאיר‪ .‬שיתחיל לעבוד את השי"ת‬ ‫הוא מספר שרבו היה רגיל‬ ‫טובה ומתוקה!‬ ‫בתענוג רוחני ובשמחה עצומה‪,‬‬ ‫לאכול את הסימנים בכל עשרת‬ ‫תפילה‬ ‫בענין כח התפילה בימים הנוראים והשתתפות האבות‬ ‫הקדושים מגן‪-‬עדן‬ ‫יאמר שתפלתך חשובה היא? מי‬ ‫כל לבקש על שנה טובה ומבורכת‬ ‫התייצבות היצר הרע בשעת‬ ‫יאמר שתפלתך עולה למרום? ואף‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬ומתחננים‬ ‫התפילה והתשובה הראויה לו‬ ‫אם תעלה‪ ,‬מי יאמר שיענו לך? הלא‬ ‫לפניו יתברך‪" :‬אבינו מלכנו‪ ,‬פתח‬ ‫ידעת היטב מי אתה‪ ,‬ולב יודע מרת‬ ‫שערי שמים לתפלתינו"‪.‬‬ ‫הנה בימים הקדושים והנוראים‪,‬‬ ‫נפשו‪"...‬‬ ‫הנה דרכו של יצה"ר לבוא‬ ‫בעת אשר אנו עומדים שעות‬ ‫אלו‬ ‫והרגשים‬ ‫מחשבות‬ ‫ולבלבל את המחשבה בשעת‬ ‫ותחנונים‬ ‫בתפילה‬ ‫ארוכות‬ ‫משברים את לב האדם ומפילים‬ ‫התפילה בטענות ומענות‪ ,‬כגון‪" :‬מי‬ ‫בביהמ"ד‪ ,‬ושופכים שיח לפני אדון‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪16‬‬ ‫הק' שבכל יום מימי החג באים‬ ‫גילוי נורא ממרנא החתם‬ ‫אותו ממדרגתו‪ ,‬ונוטלים ממנו את‬ ‫כל האבות הקדושים‪ ,‬אלא שבכל‬ ‫סופר‪ :‬האבות הקדושים‬ ‫כל התחזקות התפילה‪.‬‬ ‫יום אחד מהם הוא בראש‪ ,‬ביום‬ ‫מתפללים עמנו‬ ‫והנה התשובה הראויה להשיב‬ ‫הראשון אברהם‪ ,‬בשני יצחק וכן‬ ‫ליצר הרע בכל השנה כולה ובפרט‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫והנה בא מרנא החתם סופר‬ ‫זי"ע בדרשותיו (סליחות דרוש י"ב דף‬ ‫בימים הקדושים‪ ,‬היא פשוטה‬ ‫ואמר הרה"ק ה'שר שלום'‬ ‫ש"נ‪ ,‬ועי"ע דרוש י"ז דף שס"ו) ומגלה לנו‬ ‫וברורה‪" :‬הנני יהודי‪ ,‬והרבוש"ע‬ ‫מבעלזא‪" ,‬וזה ידוע דאם האבות‬ ‫חיזוק נורא ואיום‪ .‬ואמר‪ ,‬שבעת‬ ‫אשר ציווני בהר סיני לשמור שבת‬ ‫באו אמהות גם כן באו" ‪ -‬שכל‬ ‫מקום שהאבות באים‪ ,‬באות עמהם‬ ‫שאנו מתפללים בימים הקדושים‪,‬‬ ‫ולהניח תפילין ולקיים כל המצוות‪,‬‬ ‫האמהות‪ .‬והביא שם כמה וכמה‬ ‫יורדות נשמות קדושות מגנזי‬ ‫לא נתן לי שום פטור משום מצוה‬ ‫גימטריאות לרמז שכשבאים‬ ‫מרומים‪ ,‬הן נשמות הצדיקים‬ ‫או עבירה מחמת שאינני בעל‬ ‫האבות באות עמהם האמהות‪.‬‬ ‫שבגן עדן‪ ,‬ואף ה'אבות הקדושים'‬ ‫מדרגה!"‬ ‫יורדים להתפלל עמנו יחד בימים‬ ‫והוא הדין בנידון דידן‪ ,‬שבימים‬ ‫ועל כרחך אתה אומר‪ ,‬שתורתי‬ ‫הקדושים הללו‪.‬‬ ‫הקדושים כשהאבות באים‪,‬‬ ‫ומצוותי חשובות הן לפניו יתברך!‬ ‫באות עמהם האמהות הקדושות‪.‬‬ ‫כמה גדולה ההתחזקות מדברים‬ ‫אלו! נתאר לעצמנו‪ ,‬אילו היינו‬ ‫וכן הוא בענין התפילה‪ .‬הלא‬ ‫ובפרט שביום ראש השנה נפקדו‬ ‫הולכים להתפלל בבית מדרשו של‬ ‫הרבוש"ע חפץ שאתפלל לפניו‬ ‫האמהות‪ .‬ועוד‪ ,‬שהרי אנו קוראים‬ ‫בתורה בענין "וה' פקד את‬ ‫אברהם אבינו או של דוד המלך‪,‬‬ ‫שלש פעמים בכל יום‪ ,‬בחול בשבת‬ ‫שרה"‪ ,‬וכן מפטירים בענין 'חנה'‪.‬‬ ‫בודאי היינו מרגישים התעלות‬ ‫וביום טוב‪ ,‬ולא מצינו בתורה שום‬ ‫ומפני מה? מפני שבראש השנה‬ ‫גדולה ושבים לביתנו בבטחון עוז‪,‬‬ ‫פטור האומר ש"כיון שאינני בעל‬ ‫פקד הבורא יתברך את האמהות‬ ‫שהרי התפללנו בצוותא חדא עם‬ ‫מדרגה הריני פטור מן התפילה‪"...‬‬ ‫הקדושות‪ .‬וע"כ פשיטא ופשיטא‬ ‫אברהם אבינו ודוד המלך בעצמם!‬ ‫ומזה מוכח שתפלתי חשובה היא‬ ‫שהן באות לבית המדרש להשתתף‬ ‫והנה מגלה לנו החתם סופר‬ ‫למעלה!‬ ‫עמנו בתפלותינו‪.‬‬ ‫שזהו ממש מה שקורה בימים‬ ‫ובפרט ביום ראש השנה‪ ,‬הלא‬ ‫הקדושים הללו‪.‬‬ ‫סוד המילה "קבלנו"‬ ‫שנינו בחז"ל (ר"ה טז‪ ,‬א)‪" :‬אמר‬ ‫וזלה"ק‪" :‬קבלנו שבראש השנה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אמרו לפני מלכיות כדי‬ ‫ויש להוסיף כאן נקודות‬ ‫ויום הכפורים הנשמות הקדושות‬ ‫שתמליכוני עליכם"‪ .‬הרי שתפלתי‬ ‫המכילות חיזוק רב בדברי החתם‬ ‫‪ -‬דהיינו נשמות הצדיקים ‪-‬‬ ‫"ונשמות האבות" ‪ -‬האבות‬ ‫חשובה ורצויה מאד‪ .‬שהרי הקב"ה‬ ‫סופר הללו‪.‬‬ ‫כביכול בעצמו מבקש מכל יהודי‬ ‫הקדושים ‪" -‬מצטרפים עמנו בבית‬ ‫ראשית‪ ,‬החתם סופר כותב‬ ‫בכל מצב שהוא ‪" -‬אמור לפני‬ ‫הכנסת בתפלתנו"‪.‬‬ ‫"קבלנו"‪ ,‬אך אינו מפרש ממי קיבל‬ ‫מלכיות!"‬ ‫דבר זה‪ .‬והנה בדרך כלל כשהחתם‬ ‫האמהות הקדושות מתפללות‬ ‫סופר מביא דבר מרבותיו‪ ,‬כגון‬ ‫ועוד אמרו שם בגמרא‪" :‬אמרו‬ ‫עמנו‬ ‫לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם‬ ‫מרבי נתן אדלר‪ ,‬או מהרה"ק בעל‬ ‫ההפלאה‪ ,‬או מרבי זלמן חסיד ‪-‬‬ ‫והנה אחר שראינו דברי‬ ‫לפני לטובה"‪ .‬הרי לנו שוב‬ ‫אשר העיד עליו רבו שהיה לו גילוי‬ ‫החתם סופר שה'אבות הקדושים'‬ ‫שתפלתי פועלת גדולות ונצורות‪.‬‬ ‫אליהו‪ ,‬או מרבי מענדלע ליליגער‬ ‫יורדים בראש השנה לתפילה‪ ,‬יש‬ ‫ואח"כ נאמר‪" :‬ובמה? בשופר"‪.‬‬ ‫‪ -‬תלמיד הפני יהושע‪ ,‬או מרבי‬ ‫לנו להתבונן מה עם ה'אמהות‬ ‫ופירוש הדברים הוא‪ ,‬שמצוותי‪,‬‬ ‫טעבלי שייער‪ ,‬ושאר ענקי הרוח‪,‬‬ ‫הקדושות'? ובפרט שידענו‬ ‫אף במצבי השפל כפי שאני נראה‬ ‫ה"ה מזכיר שמותם בהתלהבות‬ ‫שבראש השנה נפקדו שרה‪ ,‬רחל‬ ‫בעיני‪ ,‬חשובה היא מאד אצל‬ ‫וביראת הכבוד ובהשתוקקות‪,‬‬ ‫וחנה‪ ,‬כדאיתא בגמרא (ר"ה דף י"א)‪.‬‬ ‫ובפרט ש"כל האומר דבר בשם‬ ‫הרבוש"ע!‬ ‫ויש לציין כאן דברי הרה"ק‬ ‫אומרו מביא גאולה לעולם"‪ .‬ואילו‬ ‫ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע (עי' בספר‬ ‫וזהו יסוד גדול לכל השנה כולה‪,‬‬ ‫כאן לא הזכיר שום שם‪.‬‬ ‫מדבר קדש דף צ"א‪-‬ק"ה)‪ ,‬שאמר בענין‬ ‫ובפרט בימים הקדושים הללו אשר‬ ‫וע"כ קרוב הדבר לומר‪,‬‬ ‫האושפיזין קדישין הבאים לבקרנו‬ ‫אנו מרבים בהם בתפלות ותחנונים‬ ‫שכשכתב החתם סופר "קבלנו"‪,‬‬ ‫בחג הסוכות‪ .‬וכנודע מדברי הזוהר‬ ‫לפני אדון כל‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫גנוסיא של מלך" שבו מכתירים את‬ ‫מלונדון את המעשה מר' פנחס‬ ‫כוונתו היתה ל'אליהו הנביא‬ ‫הבורא למלך‪ ,‬ובו מתחילה שנה‬ ‫יודא ליבערמאן‪ ,‬אשר שמעו‬ ‫זכור לטוב'‪ .‬וכפי שמרנא החתם‬ ‫חדשה וזכינו להגיע אליה‪ ,‬וגם‬ ‫מה'דעת סופר' זי"ע‪ ,‬הלך וסיפר‬ ‫סופר היה אליהו הנביא מצוי‬ ‫זיכנו הקב"ה במצות 'תשובה'‪ ,‬הרי‬ ‫יאנקעלע‬ ‫הדברים לפני הרה"ק רבי ַ‬ ‫אצלו‪ ,‬ובפרט בערב יום הקדוש‪.‬‬ ‫זה יום של שמחה גדולה והיה ראוי‬ ‫מפשעווארסק זי"ע‪ ,‬והרבי ביקשו‬ ‫וכשיסופר להלן‪.‬‬ ‫לכאורה לומר בו הלל‪ .‬ועל כן תמהו‬ ‫שיחזור ויספר המעשה שוב ושוב‬ ‫המלאכים מדוע אין אומרים שירה‪.‬‬ ‫בדקדוק הלשון ממש‪.‬‬ ‫גילוי אליהו הנביא אצל החתם‬ ‫והשיב להם הקב"ה‪" :‬ספרי חיים‬ ‫וביקש הרה"ק רבי יאנקעלע‬ ‫סופר בכל ערב יום הכפורים‬ ‫וספרי מתים פתוחים לפני ויאמרו‬ ‫מר' ישראל‪ ,‬שבעת אשר ידפיס‬ ‫יאנקעלע‬ ‫ַ‬ ‫רבי‬ ‫הרה"ק‬ ‫שירה?"‬ ‫אחד מספרי החתם סופר‪ ,‬יקבע‬ ‫מפשעווארסק זי"ע ביקש לפרסם‬ ‫וחידש בזה החת"ס חידוש‬ ‫בעמוד האחרון את המילים הללו‪:‬‬ ‫את המעשה הבא‪:‬‬ ‫נורא‪ :‬כיון שבימי ראש השנה ויום‬ ‫"לבקשת ידידי יענקל לייזער‬ ‫הנה הרב מפרעשבורג‪ ,‬בעל‬ ‫כיפור אנו זקוקים לתפילות האבות‬ ‫מאנטווערפן‪ ,‬אני רוצה להדפיס זו"‪.‬‬ ‫ה'דעת סופר' זי"ע‪ ,‬היה מספר‬ ‫הקדושים‪ ,‬והם אכן יורדים מגנזי‬ ‫והוסיף על כך ואמר לו‪" :‬מחויב‬ ‫מעשה שקיבל מחתנו של החתם‬ ‫מרומים להתפלל עמנו‪ ,‬חל בזה‬ ‫אתה להדפיס כן!"‬ ‫סופר‪ ,‬רבי משה טובי' לעהמאן‪,‬‬ ‫הכלל שאמר דוד המלך בתהלים‬ ‫חזינן מזה כי החת"ס זכה תמיד‬ ‫שהיה הוא בעל המעשה בעצמו‬ ‫(קטו‪ ,‬יז) "לֹא ַה ֵּמ ִתים יְ ַהלְ ל ּו ָק ּה"‪ .‬וכיון‬ ‫לגילוי אליהו‪ ,‬ובפרט בערב יום‬ ‫(הובא בספר 'ספרא דמלכא' דף ש'‪ ,‬ובעוד ספרי‬ ‫שהאבות הקדושים כבר שוכנים‬ ‫הכיפורים‪ .‬וע"כ קרוב לודאי כי מה‬ ‫תולדות החת"ס)‪.‬‬ ‫בעולם העליון‪ ,‬אינם יכולים לומר‬ ‫שכתב בלשונו "קבלנו"‪ ,‬קאי על‬ ‫הסעודה‬ ‫לאחר‬ ‫החת"ס‪,‬‬ ‫שירה בעולם הזה‪.‬‬ ‫אליהו הנביא‪.‬‬‫הראשונה בערב יום כפור‪ ,‬היה נוהג‬ ‫אמר הקב"ה למלאכים‪ :‬בימים‬ ‫ונודע מה שסיפר בנו הרה"ק‬ ‫להתייחד בחדרו‪ ,‬ולא הניח לאיש‬ ‫קדושים אלו‪ ,‬בעת שאני שולח‬ ‫רבי שמעון סופר זי"ע‪ ,‬רבה של‬ ‫להיכנס אצלו‪ ,‬וכל בני הבית ידעו‬ ‫את האבות לסייע לבני ישראל‬ ‫קראקא‪ ,‬שאמר לו אביו החתם‬ ‫שעת רצון גדולה היא ואין לפתוח‬ ‫בתפילתם‪ ,‬אין ישראל יכולים לומר‬ ‫סופר‪" :‬אליהו הנביא הוא אורח רגיל‬ ‫את הדלת‪.‬‬ ‫הלל בשעה שהאבות עומדים שם‬ ‫אצלי!"‬‫שנה אחת בערב יום הקדוש‪,‬‬ ‫ואינם יכולים להצטרף אליהם‪.‬‬ ‫ואפשר שקיבל החת"ס דברים‬ ‫רבי משה טובי' לעהמאן‪ ,‬חתנו של‬ ‫ומשו"כ אין אנו אומרים הלל בראש‬ ‫אלו מרבותיו הקדושים‪ ,‬הנשר‬ ‫החת"ס ‪ -‬בעת שהיה עדיין חתן‪,‬‬ ‫השנה וביום הקדוש‪.‬‬ ‫הגדול רבי נתן אדלער או הלוי‬ ‫חפץ מאד לקבל ברכה קודם היום‬ ‫ויש בזה התחזקות עצומה‪ ,‬כי‬ ‫הגדול בעל ה'הפלאה' ועוד‪ .‬מ"מ‪,‬‬ ‫הקדוש והנורא‪ .‬ולא ידע רבי משה‬ ‫גילה לנו החתם סופר שדבר זה‬ ‫בכל אופן שיהיה‪ ,‬יש לנו כאן‬ ‫טובי' שאחר הסעודה הראשונה‪,‬‬ ‫שהאבות יורדים אצלנו הוא 'הלכה‬ ‫'קבלה' ו'פסק' ממרנא החתם סופר‪,‬‬ ‫בעת שהחת"ס מסוגר בחדרו‪,‬‬ ‫למעשה' ממש‪ ,‬ולא רק בבחינת‬ ‫כי שבעת הרועים מתפללים עמנו!‬ ‫אין פותחים את הדלת‪ .‬ניגש אל‬ ‫'דרוש'‪ ,‬ומשום כך ממש אין אומרים‬ ‫הדלת בתמימות ופתח אותה‪ .‬ומיד‬ ‫'הלל'!‬ ‫טעם שאין אומרים 'הלל'‬ ‫כשפתח את הדלת‪ ,‬נרתע לאחוריו‬ ‫בראש השנה‬ ‫ונפל ארצה והתעלף‪...‬‬ ‫האבות הקדושים מבקשים‬ ‫יצא אליו החתם סופר ושאלו‪:‬‬ ‫אותנו בבית מדרשנו‬ ‫עוד דבר נורא איתא בדברי‬ ‫וואס געזען?" (‪-‬הראית דבר החתם סופר‪ .‬הנה ידוע שאין‬ ‫"האסט ּו ַ‬ ‫ָ‬ ‫עוד נקודה נוראה איתא בדברי‬ ‫אנו אומרים 'הלל' בראש השנה‪.‬‬ ‫מה?)‬ ‫החתם סופר‪.‬‬ ‫השיב לו‪" :‬נבהלתי מאד‪ ,‬כי ובגמרא בסוף מסכת ר"ה ובמסכת‬ ‫נתבונן נא‪ ,‬אילו היינו הולכים‬ ‫ראיתי אש!" ולחש לו החתם סופר ערכין (דף י') איתא ששאלו מלאכי‬ ‫להתפלל בבית מדרשם של‬ ‫באזנו‪" :‬איך האב א באזוך געהאט‪ ,‬השרת לפני הקב"ה‪" :‬מפני מה אין‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ודאי היינו‬ ‫אליהו הנביא איז געוועזען ביי ישראל אומרים שירה בראש השנה‬ ‫שבים לביתנו בבטחון גמור‬ ‫מיר!‪-( "...‬ביקור היה אצלי‪ ,‬אליהו הנביא היה וביום הכפורים?"‬ ‫שתפילותינו נתקבלו‪ .‬אלא שהיה‬ ‫וביאר החת"ס כמה פעמים‬ ‫אצלי!‪)...‬‬ ‫מקום להסתפק‪" :‬מי יאמר שזכיתי‬ ‫כאשר שמע ר' ישראל שטערן בדרשותיו‪ ,‬דכיון שיום זה הוא "יום‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪18‬‬ ‫האבות הקדושים יורדים במיוחד‬ ‫להסתפק כלל אם תפילותינו‬ ‫שתעלה תפילתי יחד עם תפילת‬ ‫אלינו ומתפללים עמנו‪.‬‬ ‫נתקבלו‪ ,‬כי כל האבות הקדושים‬ ‫הצדיק?" ורק היינו מתחזקים‬ ‫ב‪ .‬מורגשת בנו 'חשיבות' גדולה‪,‬‬ ‫יורדים מגן עדן אלינו לבית‬ ‫בזה שהתפללנו אצל צדיק‪ ,‬כי‬ ‫כאשר ה'אבות הקדושים' באים‬ ‫המדרש‪ ,‬והמה מבקשים אותנו!‬ ‫"צדיק גוזר והקב"ה מקיים"‪ ,‬וכמו‬ ‫להתפלל עמנו בבית מדרשנו‪,‬‬ ‫שכתב החתם סופר בהגהותיו על‬ ‫וחשים אנו את חשיבותנו בתור‬ ‫גודל החשיבות של איש יהודי‬ ‫שולחן ערוך בהלכות תפילה (סי' ק"ב‬ ‫זרע אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬אשר הם‬ ‫בתפילתו‬ ‫סק"א)‪ ,‬ש'חנה' התפללה בד' אמות‬ ‫מבקשים אותנו להתפלל עמנו‪.‬‬ ‫ממילא נכנסים אנו לימים‬ ‫של 'עלי הכהן'‪ ,‬והיה זה מסוגל‬ ‫ג‪ .‬וגם ה'אמהות הקדושות'‬ ‫הקדושים‪:‬‬ ‫שתתקבל תפילתה‪.‬‬ ‫מתפללות יחד עמנו‪.‬‬ ‫עצומה‪,‬‬ ‫ב'התחזקות'‬ ‫א‪.‬‬ ‫אבל כאן בא החת"ס ומגלה‬ ‫ּ‬ ‫גע'פועל'ט אלעס גוטס!‬ ‫שבעזרת השם נפעל כל טוב‪ ,‬שהרי‬ ‫לנו‪ ,‬ש'בזמן הזה' אין אנו צריכים‬ ‫יראתי מתוך שמחתי‬ ‫יסודות היו"ט של ראש השנה במשנת הרה"ק ה'בית אהרן'‬ ‫מקארלין זי"ע‪ :‬יראה‪ ,‬תשובה ושמחה באגודה אחת‬ ‫גיסא יראה נוראה ועבודה עצומה‪,‬‬ ‫לירות בכזה פחד ואש!" ‪ -‬כוונתו‬ ‫"קדחת על ניקולאי!"‬ ‫אך מאידך גיסא אין לתאר את גודל‬ ‫היתה על ימי ראש השנה בקארלין‪,‬‬ ‫השמחה שהיתה שם בראש השנה‪.‬‬ ‫שם סיימו את התפילה בסוף היום‬ ‫הנה נבוא לבאר יסודות יום טוב‬ ‫(ואפשר שנתכוון גם לתענית ערב ראש השנה‬ ‫ראש השנה במשנתו של הרה"ק‬ ‫מפי 'זקני קארלין' מקובל‪ ,‬כי‬ ‫וצום גדלי' הסמוך ‪ -‬וביחד יש ג' ימים)‪.‬‬ ‫ה'בית אהרן' מקארלין זי"ע‪.‬‬ ‫לאחר אמירת תשליך היו חסידי‬ ‫קארלין מרקדים שעות ארוכות‬ ‫בדבריו נתכוון כי הלהט והאש‬ ‫בחצר הקודש קארלין ראו‬ ‫בניגון "ויעשו כולם אגודה אחת‬ ‫שבהם התפללו היו דבר שגם‬ ‫בראש השנה השראה עצומה של‬ ‫לעשות רצונך בלבב שלם"‪,‬‬ ‫הקיסר ניקולאי היה יכול לקנא בו‪.‬‬ ‫יראה וכח התפילה בלהב אש‪ .‬נודע‬ ‫ומלווים את הבית אהרן מתשליך‬ ‫דברים אלו סיפר לכמה חסידים‪,‬‬ ‫המעשה בחסיד חב"ד‪ ,‬מתלמידי‬ ‫בחזרה לחצר הקודש‪ ,‬ושם‬ ‫ושמעם בנו של הרבי‪ ,‬הרה"ק רבי‬ ‫הצמח צדק זי"ע‪ ,‬אשר נזדמן‬ ‫אשר'ל מסטאלין זי"ע (אשר כונה‬ ‫בראש השנה לקארלין ולא יכול‬ ‫המשיכו בריקודים קדושים לכבוד‬ ‫'היונגער רבי' ‪ -‬הרבי הצעיר ‪ -‬לפי שהנהיג‬ ‫שמחת היום‪.‬‬ ‫היה להגיע לרבו‪ ,‬ועל כן התפלל‬ ‫בחיי אביו‪ ,‬וגם מפני שנסתלק לבית עולמו זמן‬ ‫שם‪.‬‬ ‫[וכפי שכתב הבית אהרן בספרו‬ ‫קצר לאחר פטירת אביו הבית אהרן‪ ,‬לאחר שנה‬ ‫הקדוש‪ ,‬כי עיקר עבודת ראש‬ ‫ומחצה של הנהגה)‪.‬‬ ‫במוצאי יום טוב התבטא ואמר‪:‬‬ ‫השנה הוא ענין ה'רעות' ‪ -‬להיות‬ ‫נכנס רבי אשר'ל לאביו הבית‬ ‫"קדחת על ניקולאי!"‬ ‫באחדות יחד‪ ,‬וכן מדת השמחה‪,‬‬ ‫אהרן וסיפר לו הדברים‪ .‬כששמע‬ ‫באותם ימים משל הקיסר‬ ‫ועל ידי זה ממליכים את הבורא‬ ‫זאת אביו הקדוש‪ ,‬ציוה לקרוא‬ ‫ניקולאי ברוסיא ביד רמה‪ ,‬וצבאו‬ ‫יתברך‪ .‬עבודת השמחה והריקודים‬ ‫לאותו חסיד חב"ד כדי לשמוע‬ ‫היה ידוע בסדר ומשמעת‪ .‬אמר‬ ‫שם היו באופן נעלה מאד‪ .‬נמצא‬ ‫הדברים מפיו‪ ,‬כי ראה בזה לימוד‬ ‫אותו חסיד כי ניקולאי יכול ללמוד‬ ‫שהיו יראה ושמחה משולבים זה‬ ‫זכות עצום על ישראל‪ .‬וחזר‬ ‫פרק בעבודת הצבא מעבודתם של‬ ‫בזה‪ .‬ומחמת ענין ה'רעות' המוזכר‬ ‫החסיד על דבריו לפני הבית אהרן‪,‬‬ ‫חסידי קארלין‪.‬‬ ‫רבות בספרו‪ ,‬היו מזמרים דוקא‬ ‫והיתה לו נחת רוח מרובה מזה‪.‬‬ ‫כה אמר‪" :‬להרעיב אלפים‬ ‫פסוק זה של "אגודה אחת"]‪.‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬בקארלין ראו מחד‬ ‫חיילים במשך שלשה ימים‪ ,‬ועוד‬ ‫‪19‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫בספר יראים מצוה רכ"ז ועוד‪ ,‬וכן‬ ‫גדול לתשובה‪.‬‬ ‫מהות יום ראש השנה‪ :‬בין יום‬ ‫היא שיטת החתם סופר (סי' קס"ח)‪.‬‬ ‫הפחד ליום השמחה‬ ‫ויש בזה אריכות גדולה בפוסקים‪,‬‬ ‫ראש השנה יום שמחה מלא‬ ‫ויש בזה נפקא מינה להלכה לענין‬ ‫בטחון‬ ‫בעזרת השם נלמד עתה כמה‬ ‫אכילת בשר ושתיית יין מלבד חיוב‬ ‫דברי תורה מספר בית אהרן‪ ,‬בהם‬ ‫אולם מאידך גיסא‪ ,‬מצינו‬ ‫נראה כיצד עבודת הקודש בראש‬ ‫קידוש‪ ,‬ועוד חזון למועד‪.‬‬ ‫שראש השנה הוא 'יום שמחה'‪ .‬הנה‬ ‫השנה מורכבת מיראה ושמחה‬ ‫שיטת הבית אהרן‪ :‬תשובה‪,‬‬ ‫בנחמיה מצינו שעזרא הסופר אמר‬ ‫כאחד‪.‬‬ ‫לישראל בראש השנה‪ ,‬בשעה שהיו‬ ‫יראה‪ ,‬שמחה והתחזקות‬ ‫מתחרטים על עונותיהם‪" :‬לְ כ ּו‬ ‫ויש להקדים‪ :‬מצד אחד ידענו‬ ‫כי ראש השנה הוא יום פחד‪,‬‬ ‫נמצא כי לפי דברי חז"ל‬ ‫ִאכְ ל ּו ַמ ׁ ְש ַמ ִנּים ו ׁ ְּשת ּו ַמ ְמ ַת ִ ּקים"‪,‬‬ ‫כדאמרינן ב'ונתנה תוקף' "כי‬ ‫וציוה עליהם‪" :‬וְ ַאל ֵּת ָע ֵצב ּו ִּכי ֶח ְדוַ ת והשולחן ערוך‪ ,‬עומדים אנו בין‬ ‫הוא נורא ואיום"‪ ,‬לפי שדנים בו‬ ‫היראה מצד אחד והשמחה מצד‬ ‫ה' ִהיא ָמ ֻעזְ כֶ ם" (נחמיה ח‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫את האדם‪ .‬וכמו ששנינו במשנה‬ ‫וכן נפסק בשולחן ערוך (סי' השני משולבים יחד‪ .‬ובעזרת השם‬ ‫במסכת ראש השנה (טז‪" ).‬וכל באי‬ ‫תקצ"ז) שיש להרבות באכילה נראה יסודות נוראים מבעל הבית‬ ‫עולם עוברים לפניו כבני מרון"‪.‬‬ ‫ושתיה ואסור להתענות בו‪ ,‬אך אהרן זי"ע איך ששני הענינים‬ ‫ובגמרא (טז‪ ):‬אמרו "שלשה ספרים‬ ‫הכל מתוך כובד ראש "כי קדוש הללו מתאחדים יחד‪ .‬ונביא לשונו‬ ‫נפתחים"‪ ,‬ובגמרא (ח‪ ).‬דרשו על‬ ‫היום לאדוננו"‪ ,‬כפי שהובא במטה הקדוש שדרש וחקר שיהא ראש‬ ‫ש ָר ֵאל הוּא‪,‬‬ ‫"כי חֹק לְ יִ ְ ׂ‬ ‫הפסוק ִּ‬ ‫השנה בבחינת יראה ושמחה‬ ‫אפרים‪.‬‬ ‫ִמ ְׁש ּ ָפט לֵ אל ֵֹקי יַ ֲעקֹב"‪ ,‬שהקב"ה דן‬ ‫וכן הביא הטור (סי' תקפ"ב) בשם כאחד‪.‬‬ ‫בו את הכל‪.‬‬ ‫בפרשת נצבים (דף ק"ל ע"ב‪ ,‬ד"ה‬ ‫המדרש‪ ,‬שבראש השנה אין‬ ‫עוד אמרו בגמרא במסכת ביצה‬ ‫לובשים בגדים שחורים חלילה ראשיכם) איתא שהבית אהרן האריך‬ ‫כי "מזונותיו של אדם קצובים לו‬ ‫כעמים העובדים כוכבים שהם בשבת קודש פרשת נצבים קודם‬ ‫מראש השנה ועד ראש השנה"‪ .‬וכל‬ ‫נשברים ביום דינם‪ .‬אדרבה‪ ,‬אנו ראש השנה ואמר לחסידיו‪" :‬צריך‬ ‫זה מביא פחד עצום‪ ,‬שהרי האדם‬ ‫שמחים בבטחון שהקב"ה ימחול להיות בבחינת התשובה והיראה‬ ‫עומד למשפט‪.‬‬ ‫לנו על עונותינו‪ ,‬ולובשים בגדים בראש השנה בבחינת לב נשבר"‪.‬‬ ‫טעם נוסף להיותו זמן יראה‪,‬‬ ‫מבואר בדבריו שצריך שתי‬ ‫לבנים‪ ,‬וטובלים במקוה בערב ראש‬ ‫כי ראש השנה הוא היום הראשון‬ ‫השנה‪ ,‬ורוחצים ומסתפרים‪ ,‬כי יום בחינות‪ :‬א‪ .‬בחינת 'תשובה'‪ ,‬כי הוא‬ ‫לעשרת ימי תשובה‪ .‬וחז"ל למדונו‬ ‫יום ראשון לעשרת ימי תשובה‪ .‬ב‪.‬‬ ‫שמחה הוא‪.‬‬ ‫"ד ְר ׁש ּו ה'‬ ‫בגמרא (יח‪ ).‬על הפסוק ִ ּ‬ ‫ובפוסקים (סי' תצ"ז) מבואר בחינת 'יראה'‪ ,‬כי הוא היום שבו‬ ‫ְ ּב ִה ָּמ ְצאוֹ ְק ָר ֻאה ּו ִ ּב ְהיוֹ תוֹ ָקרוֹ ב"‬ ‫שהלכות שמחת יו"ט בראש השנה הקב"ה שופט כל הארץ‪.‬‬ ‫(ישעיה נה‪ ,‬ו)‪ ,‬שבימים אלו יש לאדם‬ ‫שונות משאר ימים טובים‪ ,‬שאינו‬ ‫כח התשובה יותר מכל השנה‪.‬‬ ‫והוסיף שם‪" :‬וכמו כן גודל‬ ‫בכלל שלש רגלים ואין בו מצות‬ ‫החיוב על התחזקות והשמחה"‪ .‬הרי‬ ‫וכתב הרמב"ם שאף שהתשובה‬ ‫עליה לרגל‪ ,‬אך מ"מ הוא יום שמחה‬ ‫שעורר הבית אהרן את החסידים‬ ‫מעולה בכל עת והיא מצות עשה‬ ‫מחמת קדושת היום והבטחון‬ ‫על החיוב הגדול של 'חיזוק'‬ ‫שאין הזמן גרמא‪ ,‬מכל מקום‬ ‫במחילת עונות כדברי הטור‪.‬‬ ‫ו'שמחה'‪.‬‬ ‫בעשרת ימי תשובה היא מתקבלת‬ ‫ועוד שהוא "יום גנוסיא של מלך"‬ ‫ושם (ד"ה ביום ה') מובא שדיבר‬ ‫(כמבואר בדברי רב סעדיה גאון בטעמי תקיעת‬ ‫יותר ומיד‪ .‬וזה לשונו‪" :‬התשובה‬ ‫שופר‪ ,‬ובעוד מקומות בדרשות החתם סופר)‪ ,‬בליל שישי קודם ראש השנה‪,‬‬ ‫והצעקה (היינו תפילה) מתקבלת‬ ‫שממליכים את הקב"ה בכל שנה והאריך הבית אהרן בדבריו עם‬ ‫ביותר‪ ,‬ומתקבלת מיד!"‪.‬‬ ‫ושנה על ידי מצות שופר ותפילות החסידים "איך צריך לקבל זה היום‬ ‫עוד כתב הרמב"ם שתפילת‬ ‫ביראה ובשמחה"‪.‬‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫היחיד ותשובתו בימים אלו כוחה‬ ‫הרי חזינן בבירור שצריכים‬ ‫הנה יש להאריך בדברי‬ ‫יפה ככח תשובת הציבור לקרוע‬ ‫הפוסקים בענין חיוב השמחה היראה והשמחה לילך שלובים‬ ‫גזר דין‪.‬‬ ‫בראש השנה כבכל שלש רגלים‪ .‬יחד‪ .‬והבאנו דבריו אלו כסוג של‬ ‫נמצא שהוא יום הפחד‪ ,‬ויום‬ ‫וכבר נודעת שיטת הראב"ע (בספר 'פתח' לראות איך שדרש הבית‬ ‫יראה‪ ,‬ובו נכתבים לחיים או להיפך‪,‬‬ ‫נחמי') דאיכא 'חיוב שמחה'‪ ,‬וכן הוא אהרן משתי העבודות הללו יחד‪.‬‬ ‫והוא ראשית ימי התשובה וזמן‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪20‬‬ ‫כבר מדרגה גבוהה מאד‪.‬‬ ‫רצונו לומר‪ ,‬שאם בני ישראל‬ ‫עבודת היראה‪ :‬כח 'דין למטה'‬ ‫נמצא שדרך עירור היראה היא‬ ‫עושים תשובה מעצמם ומעוררים‬ ‫לבטל 'דין למעלה'‬ ‫על ידי התבוננות ביראת העונש‪,‬‬ ‫על עצמם מדת היראה והדין‬ ‫כל אחד לפי מה שמעוררו ליראה‬ ‫ומפשפשים במעשיהם‪ ,‬הרי‬ ‫ועתה נבוא לביאור 'עבודת‬ ‫כזו‪.‬‬ ‫זה בחינת 'לפנים משורת הדין'‬ ‫היראה' שדרש הבית אהרן ביום‬ ‫שעושים המשפט על עצמם‪,‬‬ ‫הקדוש ראש השנה‪.‬‬ ‫ב' מדרגות ביראה‪ :‬יראת‬ ‫ואז גם הקדוש ברוך הוא מגביה‬ ‫הנה הביא הבית אהרן (שם ד"ה‬ ‫העונש ויראת הרוממות‬ ‫המשפט לפנים משורת הדין‬ ‫איתא במדרש) הפסוק‪" :‬וַ ִ ּיגְ ַ ּב ּה ה'‬ ‫וכותבנו בספרן של צדיקים‬ ‫ְצ ָבקוֹ ת ַ ּב ִּמ ׁ ְש ּ ָפט וְ ָה ֵקל ַה ָּקדוֹ ׁש‬ ‫נמשיך בביאור דבריו הקדושים‪:‬‬ ‫לכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫נִ ְק ַ ּד ׁש ִ ּב ְצ ָד ָקה"‪ .‬והקשה במדרש‬ ‫"על כל פנים‪ ,‬עיקר ההתחלה‬ ‫מהו "ויגבה ה' צבקות במשפט"?‬ ‫באלו הימים היא היראה‪ ,‬ומשבר‬ ‫להמשיך עליו היראה באלו‬ ‫מהו הענין שכביכול מגביהים‬ ‫לבו בקרבו מגודל היראה והפחד"‪.‬‬ ‫הימים‬ ‫ומרימים את השי"ת בשעת‬ ‫הנה עיקר העבודה היא שיקבל‬ ‫המשפט?‬ ‫האדם על עצמו יראת העונש ופחד‬ ‫והוסיף הבית אהרן לבאר ענין‬ ‫התעוררות היראה‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שמשמע מהמדרש שיש‬ ‫מהימים הללו‪ .‬ענין יראת העונש‬ ‫כאן כביכול בחינה של נשיאת פנים‬ ‫הוא שירא לנפשו מן העונשים‬ ‫"שהימים אלו מתחילין בדין‬ ‫ב'שוחד'‪ ,‬שאפשר להתרומם מעל‬ ‫המגיעים על העבירות‪ ,‬וירעד לבבו‬ ‫וסופן ברחמים"‪ .‬שתחילתם בדין‬ ‫המשפט‪ .‬וכעין זה מצינו בדברי‬ ‫בקרבו מאימת הדין מפני שחפץ‬ ‫ומשפט אלא שסופם רחמים‪.‬‬ ‫חז"ל במסכת ברכות (כ‪ ,‬ב) ששאלו‬ ‫הוא לזכות לכתיבה וחתימה טובה‬ ‫והמשיך‪" :‬והעיקר צריך כל אחד‬ ‫שא‬ ‫על הכתוב בברכת כהנים "יִ ּ ָ ׂ‬ ‫ולשנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫ואחד להמשיך עליו היראה באלו‬ ‫ה' ּ ָפנָ יו ֵאלֶ ָ‬ ‫יך"‪ :‬וכי יש לפניו משוא‬ ‫כאן יש להעיר‪ ,‬כי יש הסוברים‬ ‫הימים"‪ .‬שצריך האדם להמשיך על‬ ‫"א ֶׁשר ל ֹא‬ ‫פנים? והא כתיב (דברים י‪ ,‬יז) ֲ‬ ‫שבדרכי החסידות לא אחזו‬ ‫עצמו יראה‪ ,‬שילך לפנים משורת‬ ‫שא ָפנִ ים וְ ל ֹא יִ ַ ּקח ׁשֹ ַחד"!‬ ‫יִ ּ ָ ׂ‬ ‫מעבודה של יראת העונש‪ ,‬ויש‬ ‫הדין ויביא על עצמו יראה‪" ,‬באיזה‬ ‫אופן שיהיה"‪ ,‬ואין חילוק באיזה‬ ‫ותרצה הגמרא‪" :‬הם מדקדקין‬ ‫אומרים דבפרט ביום ראש השנה‬ ‫על עצמם עד כזית ועד כביצה"‪.‬‬ ‫לא היו מהרהרים בזה כלל‪ ,‬אולם‬ ‫אופן ימשיך היראה עליו‪.‬‬ ‫וכיון שבני ישראל הולכים 'לפנים‬ ‫חזינן מדברי הבית אהרן הקדוש‬ ‫והנה‪ ,‬כיצד מעוררים היראה?‬ ‫משורת הדין'‪ ,‬אומר הקב"ה‬ ‫שתבע זאת מן החסידים‪.‬‬ ‫במקום אחר בדברי הבית אהרן‬ ‫כביכול‪" ,‬אף אני אשא להם פנים‬ ‫(אגב‪ ,‬החתם סופר בדרשותיו (דף שס"ז‬ ‫לראש השנה (דף קל"ג ע"א) כתב‪:‬‬ ‫ואנהג עמם לפנים משורת הדין"‪.‬‬ ‫דרוש ט"ז ז"ך אלול‪ ,‬ובעוד מקומות) הולך‬ ‫"כי זה החודש מתחיל מן היראה‪,‬‬ ‫ומקודם הוא היראה תתאה"‪ .‬והביא‬ ‫וכתב המהר"ל שהקב"ה נוהג‬ ‫בדרך נפלאה וסובר שלא יהיה‬ ‫דברי הגמרא מברכות על רבי יוחנן‬ ‫במידה כנגד מידה‪ .‬שאם בני‬ ‫לאדם פחד ולא יחשוב מחטא כלל‬ ‫בראש השנה‪ .‬ורצונו לומר‪ ,‬דאף‬ ‫בן זכאי קודם פטירתו שציווה‬ ‫ישראל מוותרים על הדין וההלכה‬ ‫כשעושה תשובה מיראת העונש‪,‬‬ ‫לתלמידיו‪" :‬הלוואי שיהא מורא‬ ‫והולכים יותר מן הדין ‪ -‬לפנים‬ ‫לא יזכיר זאת בפיו וגם במחשבתו‬ ‫שמים עליכם כמורא בשר ודם"‪.‬‬ ‫משורת הדין ‪ -‬אומר הקב"ה‪:‬‬ ‫לא יעלה זאת‪ .‬אולם במקומות‬ ‫וביאר הבית אהרן‪" :‬היינו יראת‬ ‫אף אני אלך לפנים משורת הדין‬ ‫אחרים בדברי החת"ס משמע‬ ‫עונש"‪.‬‬ ‫ואוותר לבני ישראל ואשפיע להם‬ ‫דבשעת 'תקיעות דמיושב' יחשוב‬ ‫כל טוב‪.‬‬ ‫והמשיך שם‪" :‬וזהו הפירוש‬ ‫גם יחשוב בעניני תשובה‪ ,‬כפי‬ ‫וכולם מקבלים עליהם עול מלכות‬ ‫השי"ת מתגבר ועושה עמם‬ ‫שביאר האריז"ל והשל"ה הקדוש‪,‬‬ ‫שמים ‪ -‬היינו יראת המלכות‪ ,‬יראת‬ ‫והובא ג"כ במג"א סימן תקפ"ד‬ ‫צדקה‬ ‫עונש"‪ .‬שכל אחד יכול להבין‬ ‫ובשו"ע הרב שם‪ ,‬ובעזה"י עוד חזון‬ ‫ולקבל יראת העונש‪" .‬ואחר כך זה‬ ‫ועל דרך זה הם דברי הבית‬ ‫למועד‪.‬‬ ‫מזה" ‪ -‬שאפשר לעלות למדרגה‬ ‫אהרן‪ ,‬שהביא בהמשך המדרש‪:‬‬ ‫וכן כשמעיינים בדברי המגיד‬ ‫שניה‪" ,‬זהו יראת הרוממות"‪ ,‬שהיא‬ ‫"כשישראל עושין את המשפט"‪,‬‬ ‫מקאזניץ בשם רבו המגיד‬ ‫"מפחד ה' ומהדר גאונו"‪ .‬ואח"כ‬ ‫היינו כשבני ישראל עושים את‬ ‫ממעזריטש הקדוש‪ ,‬אומר הוא ג"כ‬ ‫אומר‪" :‬ואחר כך בא לאהבת ה'‬ ‫המשפט בעצמם‪" ,‬השי"ת מתגבר‬ ‫שלא יחשוב האדם מעונשים כי‬ ‫ונותן באהבת ה' זה לזה"‪ ,‬שהיא‬ ‫ועושה עמם צדקה"‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫תמיד‪ ,‬אלא שיעשה חשבון הנפש תזכה לצדקה גדולה מאת הבורא‬ ‫הרהור זה מעורר דינים למעלה‪.‬‬ ‫ויעורר בקרבו את מדת היראה שיברכך בכתיבה וחתימה טובה‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬שהרי חזינן‬ ‫‪ -‬וכמאמר הרה"ק רבי ר' אברהם ובשנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫בדברי הבית אהרן שכתב שיחשוב‬ ‫אלימלך מקארלין זי"ע‪ ,‬ש"א גוטע‬ ‫האדם מיראת העונש?‬ ‫כיצד אפשר להיות בשמחה‬ ‫ביכ‪-‬האלטער עושה החשבונות‬ ‫ַ‬ ‫ואפשר לומר בדרך אחת‪ ,‬דהבית‬ ‫בשעת הפחד? משל הבנין‬ ‫במהירות‪ ,‬ובמקום שצריכין לתקן‬ ‫אהרן מדבר כאן מענין העבודה‬ ‫מתקן‪ ,‬והולך מיד להלאה!" ‪ -‬ה"ה‬ ‫לאחר לימוד דברים אלו‪ ,‬ישאל‬ ‫שב'ערב ראש השנה'‪ ,‬וכפי שאמר‬ ‫מעורר על עצמו 'דין למטה'‪.‬‬ ‫השואל‪ :‬כיצד אוכל להיות בשמחה‬ ‫החת"ס שעיקר התשובה והפחד‬ ‫וכשיש דין למטה‪ ,‬כיוון שדן את‬ ‫בתוך הפחד?‬ ‫הוא דוקא בערב ראש השנה‪ .‬ואכן‬ ‫עצמו‪ ,‬שוב אין עליו דין למעלה‪.‬‬ ‫אלא שבאמת הבית אהרן כבר‬ ‫חזינן שדבור זה של הבית אהרן‬ ‫וביאר הבית אהרן (דף ק"ל ע"א)‪:‬‬ ‫נאמר בפרשת נצבים‪ ,‬שהיא קודם‬ ‫תירץ קושיא זו בדבריו‪ ,‬ונרחיב בזה‬ ‫"וזהו פירוש המדרש כשישראל‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫עפ"י 'משל'‪:‬‬ ‫עושין המשפט כו'"‪ ,‬רצונו לומר‪,‬‬ ‫אדם אחד נודע לו שמכרו לו‬ ‫אולם באמת מצינו בבית אהרן‬ ‫כשישראל דנים את עצמם‪ .‬אומר‬ ‫הקב"ה באותה שעה‪" :‬כיוון שאתם נכס גדול‪ ,‬בנין רב עם הרבה דירות‪.‬‬ ‫כמה פעמים שענין התשובה בראש‬ ‫יוצאים מגדרכם ודנים עצמכם עתה עליו להשקיע בבנין זה חצי‬ ‫השנה הוא דוקא ביראת העונש‪.‬‬ ‫לפנים משורת הדין‪ ,‬אף אני אצא שנה של עבודה קשה כדי לתקנו‬ ‫ואפשר לומר דאפילו בראש השנה‬ ‫ולשפצו‪ ,‬ולאחמ"כ יוכל להשכירו‬ ‫כשאדם עושה תשובה‪ ,‬יראת‬ ‫מגדר הדין ואעבור על המשפט"‪.‬‬ ‫ולהרויח מליוני זהובים‪.‬‬ ‫העונש שאמר הבית אהרן אינה‬ ‫והוסיף‪" :‬ועושה עמם צדקה"‪.‬‬ ‫אלא כדי לעוררו ולהקיצו משנתו‬ ‫והנה באותה חצי שנה של‬ ‫שהקב"ה עושה צדקה עם ישראל‬ ‫ומברכם בכתיבה וחתימה טובה עבודה‪ ,‬משקיע הוא את כל כוחו‬ ‫שישוב בתשובה‪ ,‬ולא שיחשוב‬ ‫ואינו אוכל ושותה כראוי‪ .‬שנתו‬ ‫כל הזמן מן העונש‪ ,‬כפי שנתבאר‬ ‫ובשנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫בדרשות חת"ס‪.‬‬ ‫נודדת מעיניו‪ ,‬ובא לביתו בשעה‬ ‫ואמר הבית אהרן‪ ,‬הנני מגלה לך‬ ‫ומה שאמר המגיד מקאזניץ‪,‬‬ ‫מאוחרת ואינו רואה כמעט את‬ ‫ב' מיני יראות (כפי שלמדנו בדף קל"ג‪ ,‬וכאן‬ ‫אשתו ובניו‪ .‬נמצא שבחצי שנה זו‬ ‫הרי הוא מדבר מפחד שיש בו‬ ‫כתב זאת בקיצור נמרץ)‪" :‬ואופן היראה"‪,‬‬ ‫הוא מסגף עצמו‪ ,‬והוא ביראה ופחד‬ ‫חסרון בטחון‪ ,‬בין בענין התשובה‬ ‫מהו אופן היראה? ואמר כך‪" :‬אם‬ ‫גדול שמא לא יעלה בידו לתקן את‬ ‫ובין בענין הכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫הוא מאותן המכירים קצת וקרובים‬ ‫הבנין כראוי‪.‬‬ ‫אבל ודאי שצריך האדם ליראת‬ ‫להשי"ת"‪ ,‬אם זכית להיות מעובדי‬ ‫ועתה נשאלת השאלה‪ :‬באותה‬ ‫העונש כדי לשוב בתשובה ולקבל‬ ‫ה' הקרובים אליו‪" ,‬בוודאי יש להם‬ ‫יראה ופחד באותן הימים‪ ,‬יראה חצי שנה שאינו אוכל ושותה‬ ‫על עצמו מכאן ולהבא)‪.‬‬ ‫עלאה" ‪ -‬והיא יראת הרוממות‪ .‬כראוי‪ ,‬ואינו נהנה עם בני משפחתו‪,‬‬ ‫פירוש‪ ,‬שירא מגדולת הבורא‪ ,‬האם הוא בשמחה או לא?‬ ‫"וכשיש דין למטה אין דין‬ ‫התשובה היא‪ :‬הוא מלא שמחה‬ ‫ויש לו יראת בושה‪ ,‬והיא מדרגה‬ ‫למעלה"‬ ‫וחדוה‪.‬‬ ‫עליונה ביראה‪.‬‬ ‫נשוב לדברי הבית אהרן‪ ,‬האומר‬ ‫ויש לתמוה‪ :‬מדוע? והלא אינו‬ ‫"ואם לאו" ‪ -‬אם אין לו יראת‬ ‫שצריך האדם לעורר בעצמו יראה‬ ‫הרוממות‪ ,‬ה"ה בבחינת "מאימת אוכל ואינו שותה‪ ,‬ואינו מדבר עם‬ ‫בימים אלו "באיזה אופן שיהיה"‪.‬‬ ‫הדין נפשי תבחיל"‪ ,‬כפי שאומר בני אדם כדרכו ואינו עם בני ביתו‪,‬‬ ‫וביארנו שיעורר עצמו או ביראת‬ ‫ה'פייטן''‪ .‬שירא וחרד מפני שחפץ וכיצד יתכן שיהיה בשמחה?‬ ‫העונש (או ביראת הרוממות)‪ .‬והוסיף‬ ‫אלא התשובה פשוטה‪ :‬מפני‬ ‫בכתיבה וחתימה טובה ובשנה‬ ‫על זה‪" :‬וכשיש דין למטה‪ ,‬אין דין‬ ‫טובה‪ ,‬וירא לנפשו פן יענש חלילה שיודע הוא שלאחר חצי שנה תבוא‬ ‫למעלה"‪ .‬והוא מאמר חז"ל במדרש‪,‬‬ ‫תוצאה כה גדולה‪ ,‬וירויח מליונים‬ ‫על עבירות שבידו‪.‬‬ ‫שאם ישראל עושין משפט למטה‪,‬‬ ‫וסיים הבית אהרן‪" :‬צריך מאד ותהיה לו הרחבה גדולה‪ .‬ממילא‪,‬‬ ‫אין עליהם דין מלמעלה‪.‬‬ ‫לירא ולפחד‪ ,‬וזהו העיקר"‪ .‬העיקר אף שעכשיו אינו בטובה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫וכפי שביארנו‪ :‬כשאדם הולך‬ ‫הוא שתהיה יראה ופחד גדול‪ .‬שמח וטוב לב מפני שיודע שסוף‬ ‫ועושה לפנים משורת הדין‪ ,‬ודן‬ ‫ואם יש לאדם פחד‪" ,‬ואז הקב"ה הדבר להביא לו שמחה עצומה‪.‬‬ ‫את עצמו ועושה חשבון הנפש‬ ‫אף כאן‪ ,‬כשיש לאדם יראה‬ ‫עושה עמם צדקה"‪ .‬שאם תפחד‪,‬‬ ‫‪ -‬ואין הכוונה שיזכור עבירותיו‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪22‬‬ ‫עליו‪" :‬אנה אתה הולך?! מה אתה‬ ‫אור ותענוג‪ ,‬והיא מדת האהבה‪.‬‬ ‫ופחד עתה‪ ,‬נשאלת השאלה‪ :‬כיצד‬ ‫עושה?!"‪ .‬האיש נבהל מאד ורעד‬ ‫ו'מזהב' היינו בחינת זהב‪ ,‬וכמובא‬ ‫יהיה בשמחה? והתשובה היא‬ ‫מרוב פחד‪ ,‬ושאל את חברו בכעס‪:‬‬ ‫בזוהר הקדוש שזהב הוא בחינת‬ ‫כנ"ל‪ .‬אומר הבית אהרן‪ ,‬שעל ידי‬ ‫"מה תרצה ממני? למה הבהלתני‬ ‫יראה‪.‬‬ ‫היראה והפחד עושה עמנו השי"ת‬ ‫כל כך?"‪ .‬השיב לו חברו בנחת‪" :‬בא‬ ‫ולכאורה יש להבין‪ ,‬איך יבואו‬ ‫צדקה‪ .‬כי על ידי יראתך ופחדך ‪-‬‬ ‫עמי ואראך ‪ -‬הנה הצלתי את חייך‬ ‫המתיקות והיראה יחדיו?‬ ‫בבחינת "אם יש דין למטה אין דין‬ ‫עתה!"‬ ‫למעלה" ‪ -‬תזכה לכתיבה וחתימה‬ ‫אלא שביאר הבית אהרן‪" :‬מאין‬ ‫כך הוא הענין ב'יראת העונש'‪.‬‬ ‫בא לו החמדה"‪ ,‬כלומר מנין יבוא‬ ‫טובה ולשנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא ברא את פחד‬ ‫לאדם תענוג ומתיקות בעבודת‬ ‫ונמצא‪ ,‬שבעת שיש לך היראה‬ ‫העונש כדי לעוררנו משנתנו‪,‬‬ ‫השם? ומנין תבוא לו השמחה‬ ‫והפחד הנך מלא שמחה‪" ,‬כי יודע‬ ‫לנערנו ולהזהירנו‪" :‬השמר לך‪,‬‬ ‫בעבודה? והשיב‪" :‬מזהב‪ ,‬מבחינת‬ ‫אתה שהנך עומד להרויח כאן‬ ‫אל תעבור עבירה!"‪ ,‬כי אם יחטא‬ ‫זהב‪ ,‬והוא בחינת היראה‪ ,‬כמבואר‬ ‫מיליונים!"‬ ‫אדם ח"ו‪ ,‬הרי הוא משבר בזה‬ ‫בזוהר הקדוש"‪ .‬נמצא שהמתיקות‬ ‫את כל איברי נשמתו הרוחניים‪,‬‬ ‫והשמחה בעבודת השם באים‬ ‫היראה כמקור לתענוג‬ ‫וגם בגשמיות התוצאות הן לאין‬ ‫ומתיקות בעבודה‬ ‫דוקא על ידי היראה‪ .‬וכלשונו‪:‬‬ ‫שיעור‪ ,‬ככתוב בתורה הקדושה‪.‬‬ ‫"והעיקר על ידי היראה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫אבל ביסוד הדברים הנה באמת‬ ‫בעולם הזה ניתנה לנו בחירה‬ ‫באה לו התשוקה"‪ .‬כשתהיה לאדם‬ ‫ואין אנו רואים את המציאות בגלוי‪,‬‬ ‫'קושיא מעיקרא ליתא'‪ ,‬כי כבר‬ ‫יראה‪ ,‬תבוא לו אחר כך מתיקות‬ ‫הורה לנו הרבינו יונה (מס' ברכות‬ ‫לכן ברא הקב"ה את ענין היראה‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫לעזרנו לבל נפול לתהום העבירות‪.‬‬ ‫ריש פ"ה) שבעניני גשמיות היראה‬ ‫נמצאנו למדים‪ :‬בעבודת השם‪,‬‬ ‫והפחד הם בסתירה לשמחה‬ ‫נמצא אפוא שהיראה היא מתוקה‪.‬‬ ‫על ידי היראה באה המתיקות‪.‬‬ ‫ולאהבה‪ ,‬אמנם בעבודת השם‬ ‫ואפילו יראת עונש פשוטה היא‬ ‫הטובה הגדולה ביותר שיכולה‬ ‫יתברך נאמר "וגילו ברעדה"‪ ,‬שהם‬ ‫היראה היא התענוג והטובה‬ ‫דברים ההולכים יחד‪ .‬ועל כן‪,‬‬ ‫להיות לאדם‪.‬‬ ‫הגדולה ביותר לאדם‬ ‫כשאדם שרוי ביראה ופחד בימי‬ ‫יראת העונש מצילה אותנו‬ ‫עוד הוסיף הבית אהרן‪" :‬והעיקר‬ ‫ראש השנה‪ ,‬אין זה סתירה כלל‬ ‫ממעשי רמאות‬ ‫הוא על ידי היראה‪ ,‬ואחר כך באה‬ ‫לשמחה‪.‬‬ ‫לו התשוקה"‪ .‬רצונו לומר שיראת‬ ‫והטעם בזה‪ ,‬כפי שהאריך הבית‬ ‫בספרים הקדושים מובא משל‬ ‫שמים מביאה תשוקה ומתיקות‪,‬‬ ‫אהרן בכל ספרו‪ ,‬שעבודת השם‬ ‫נוסף‪ :‬מעשה באדם שביקש לקנות‬ ‫ולא חלילה עצבות או מרה שחורה‪.‬‬ ‫היא מתוקה‪ ,‬ויראת הקב"ה אינה‬ ‫בנין גדול ובו דירות רבות במחיר‬ ‫בעזה"י נבאר כמה מהלכים איך‬ ‫כיראה מפני אריה המזיק‪ ,‬אלא‬ ‫זול מאד‪ ,‬וכבר חתם על חוזה עם‬ ‫היראה מביא מתיקות להאדם‪,‬‬ ‫ככתוב במשלי‪" :‬יִ ְר ַאת ה' ּתוֹ ִסיף‬ ‫המוכר‪.‬‬ ‫ונרחיב מעט בביאור הענין (יסוד‬ ‫יָ ִמים"‪.‬‬ ‫לפתע בא חברו והזהירו בבהלה‪:‬‬ ‫"מה אתה עושה? הרי האיש הזה‬ ‫הדברים מובא בספה"ק 'פרי הארץ' להרה"ק רבי‬ ‫וכן לימדנו הרה"ק רבי אהרן‬ ‫מפורסם בגנבותיו!"‪ .‬הקונה לא‬ ‫ר' מענדלע וויטעבסקער זי"ע)‪:‬‬ ‫הגדול זי"ע בזמרו "קה אכסוף"‪,‬‬ ‫הבין מה חברו רוצה‪" :‬מדוע אתה‬ ‫ציירו בנפשכם אדם המהלך‬ ‫באומרו‪" :‬משוך נועם יראתך" ‪-‬‬ ‫מפחידני? הרי אני נושא ונותן עמו‬ ‫לתומו בנחת בין הרים וגבעות‪,‬‬ ‫הרי שיראת שמים היא נעימות‬ ‫זמן רב‪ ,‬והוא נראה יהודי מתוק‬ ‫מתבונן ביופי הבריאה ומודה‬ ‫ומתיקות!‬ ‫ומאיר פנים‪ ,‬ונותן לי בנין זה כמעט‬ ‫לבורא על עולמו הנאה‪ .‬אמנם‪ ,‬אין‬ ‫והנה בביאור טעם הדבר‬ ‫בחינם!"‪.‬‬ ‫הוא מרגיש כלל שהוא עומד ממש‬ ‫שיראה היא מתוקה‪ ,‬יש אריכות‬ ‫חברו לא רפה ממנו והחל‬ ‫על שפת הר גבוה ותלול‪ ,‬ואם יצעד‬ ‫דברים‪ ,‬ונאמר כאן בדרך תמצית‬ ‫להטיל בו פחדים‪" :‬עליך להאמין‬ ‫עוד פסיעה אחת עלול הוא ליפול‬ ‫ובקצרה‪:‬‬ ‫לי‪ ,‬שכל זה הוא חלק מהרמאות‬ ‫לתהום עמוקה רח"ל‪ ,‬שתוצאותיה‬ ‫כתב הבית אהרן (פרשת נצבים דף‬ ‫שלו! הוא מראה עצמו כמתוק‬ ‫נוראות‪.‬‬ ‫"ה ֶנ ֱּח ָמ ִדים ִמזָ ָּהב‬ ‫ק"ל ע"ב) על הפסוק ַ‬ ‫רק כדי להפילך ברשת רמאותו‪,‬‬ ‫רגע לפני הגיעו אל פי התהום‪,‬‬ ‫ו ִּמ ּ ַפז ָרב ו ְּמתו ִּקים ִמ ְ ּד ַב ׁש וְ נ ֶֹפת‬ ‫ותאבד את כל כספך!"‪.‬‬ ‫תפסו חברו בכח והחל לצעוק‬ ‫צו ִּפים"‪ ,‬ש'נחמדים' היינו מתיקות‪,‬‬ ‫‪23‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫קרוב‪ ,‬אין לשער ואין לתאר‪.‬‬ ‫בהנהגתם מי מהם נאמן באמת‪.‬‬ ‫כשראה החבר שאינו יכול‬ ‫נהג המלך בסדר זה‪ ,‬שנתן‬ ‫בכל יום נכנסו שרים שונים‪ ,‬דיברו‬ ‫לשכנעו‪ ,‬הלך אל בני משפחתו‬ ‫לכל השרים לבוא ולדבר עמו‪,‬‬ ‫דברים נאים ושיבחו את המלוכה‪,‬‬ ‫וידידיו ועורר רעש גדול‪ ,‬עד שבאו‬ ‫כדי לבחון מי מהם ראוי להיות לו‬ ‫אולם היה אחד מהם שהיה נכנס‬ ‫כולם והפחידוהו מאד‪ .‬למעשה‪,‬‬ ‫ל'ידיד נפש'‪ .‬ולמעשה‪ ,‬בחר המלך‬ ‫בדרך ארץ מופלגת‪ ,‬בביטול‬ ‫מחמת הלחץ הגדול‪ ,‬ביטל את‬ ‫באותו שר שהיתה בו היראה‬ ‫ובמורא גדול‪ ,‬ובו בחר המלך להיות‬ ‫המקח‪ .‬לא עברו ימים מועטים‬ ‫והענוה הגדולה ביותר‪ .‬ואין אנו‬ ‫לו לשר‪.‬‬ ‫ונתגלה לכל העיר שאותו מוכר אכן‬ ‫מדברים כאן ביראת עונש‪ ,‬אלא‬ ‫כך הוא הדבר אצלנו‪ :‬כשיש לנו‬ ‫היה רמאי גדול‪ .‬מיד הלך האיש‬ ‫ביראה מרוממותו ומחכמתו‬ ‫יראה‪ ,‬אנו מראים לפני הרבוש"ע‬ ‫אצל חברו ומשפחתו והודה להם‬ ‫העמוקה של המלך‪ .‬השכר על כך‬ ‫שאנו מכירים במלכותו וחשים‬ ‫מאד על שהטילו בו פחד ולחץ‪ ,‬כי‬ ‫היה שנעשה יועץ פרטי‪ ,‬היכול‬ ‫במלך מלכי המלכים‪.‬‬ ‫זה מה שהצילו מרמאות ודאית‪...‬‬ ‫לדבר עם המלך פנים אל פנים‪,‬‬ ‫ואז אומר הרבוש"ע‪ :‬כיוון שיש‬ ‫רואים אנו מכאן שהיראה היא‬ ‫ואין לך תענוג גדול מזה‪ ,‬והוא כבוד‬ ‫לך יראה‪ ,‬הריני בוחר בך להיות לי‬ ‫הדבר הטוב ביותר שיכול להיות‪.‬‬ ‫ותענוג למעלה מכל השגה‪.‬‬ ‫לשר ואתן לך את כל הטוב!‬ ‫יראת העונש מצילה אותנו ממעשי‬ ‫(ואף שאין המשל דומה לנמשל בכל פרטיו)‪,‬‬ ‫היראה מביאה לידי התוצאות‬ ‫הרמאות של היצר הרע‪ ,‬המנסה‬ ‫מ"מ כאשר יהודי מראה יראה‬ ‫הנאות ביותר‪.‬‬ ‫לפתותנו כאילו העבירות הן תענוג‪,‬‬ ‫וענוה לפני הבורא ומכיר במלכותו‪,‬‬ ‫וכאילו הדיבור באמצע הלימוד‬ ‫וכן הוא בענין עבודת השם‪,‬‬ ‫אומר הרבוש"ע‪" :‬בנים אתם לה'‬ ‫הוא טוב‪ ,‬או שלשון הרע ורכילות‬ ‫שהאדם שיש בו יראה‪ ,‬הכנעה‬ ‫אלקיכם"‪ ,‬והרי אתה נעשה כביכול‬ ‫הם הנאה‪ .‬באה יראת העונש‬ ‫וענוה‪ ,‬מראה הוא בזה לפני‬ ‫יועץ סתרים שלי‪.‬‬ ‫וזועקת‪" :‬יצר הרע! רמאי אתה‪ ,‬גנב‬ ‫הרבוש"ע עד כמה נאמן הוא אליו‪.‬‬ ‫אומר הקב"ה‪ :‬בני ישראל‬ ‫ורוצח‪ ,‬צא מכאן!"‬ ‫והשכר על זה מגיע תיכף ומיד‪,‬‬ ‫מניחים תפילין ואומרים "שמע‬ ‫שהקב"ה מגביה שר וחשוב‪ ,‬והוא‬ ‫הרי שהיראה היא הדבר המתוק‬ ‫ישראל" כדי להעיד על מלכותי‪,‬‬ ‫מתחיל להרגיש נועם זיו התורה‬ ‫ביותר בעולם‪.‬‬ ‫וכיון שיש בך יראה וענוה ואתה‬ ‫וזהו ביאור דברי הרבינו‬ ‫ומצוות וקדושת שבת קודש‪,‬‬ ‫מכיר במלכותי‪ ,‬אלך גם אני כביכול‬ ‫יונה‪ ,‬שבעבודת השם היראה‪,‬‬ ‫והקב"ה אומר לו "אתה שר שלי‪,‬‬ ‫ואניח תפילין‪ ,‬ושם אכתוב "מי‬ ‫האהבה והשמחה הולכים יחדיו!‬ ‫אתה יכול להיכנס לחדרי פנימיים‬ ‫כעמך ישראל גוי אחד בארץ"‪.‬‬ ‫כי היראה מן העבירות עוזרת‬ ‫של המלך‪ ,‬וליהנות מהארמון‪,‬‬ ‫ועוד אומר הקב"ה‪" :‬הרי‬ ‫ליהנות מתורה ומצוות‪ ,‬תענוגים‬ ‫לנו להינצל מכל רמאויות היצר‪,‬‬ ‫אתה נעשה שותף עמי במעשה‬ ‫אין קץ!!!"‬ ‫וזוהי המתיקות והתענוג עליהם‬ ‫בראשית"‪ ,‬כפי שמצינו שבכל‬ ‫דיבר הבית אהרן‪ ,‬הבאים דוקא מן‬ ‫ערב שבת קודש באמירת 'ויכולו'‬ ‫הקירבה הבאה על ידי יראה‬ ‫היראה‪.‬‬ ‫בקידוש‪ ,‬נעשים אנו שותפים‬ ‫וענוה‬ ‫למעשה בראשית‪ .‬וידוע מה‬ ‫היראה מביאה את התוצאות‬ ‫שאמרו במדרש שהבורא אוהב‬ ‫עתה נבוא לביאור מדרגה‬ ‫הנעלות ביותר‬ ‫את בני ישראל באהבה עילאית‪,‬‬ ‫נוספת בענין היראה‪ ,‬המובאת‬ ‫עד שקראנו בשמות חיבה‪" :‬בתי‪,‬‬ ‫בספרים הקדושים 'מאור עינים'‬ ‫עוד משל מובא בספרים‬ ‫אחותי‪ ,‬רעיתי‪ ,‬יונתי‪ ,‬תמתי"‪ ,‬וכל‬ ‫ו'באר מים חיים' כמה פעמים‪,‬‬ ‫הקדושים לבאר האיך היראה מביא‬ ‫זה בא מכח היראה‪.‬‬ ‫שמדרגה עליונה זו מביאה את‬ ‫מתיקות ותענוג בעבודת השם‪:‬‬ ‫והנה אדם כזה שזוכה לאור‬ ‫האדם לידי "תענוג עילאה"‪.‬‬ ‫מעשה במלך שחיפש ַשֹר‬ ‫הפנים‪ ,‬לדבר פנים בפנים עם‬ ‫ובהקדם‪ ,‬משל למה הדבר‬ ‫שיהיה לו ליד ימינו‪ .‬הכל מבינים‬ ‫הקב"ה כל יום‪ ,‬זוכה לתענוג הכי‬ ‫דומה‪ :‬מלך אחד חיפש לו יועץ‬ ‫שמעמד כזה מביא עמו עושר רב‪,‬‬ ‫גדול בזה ובבא‪ .‬התורה והמצוות‬ ‫סתרים‪ ,‬איש אשר יוכל להשיח עמו‬ ‫ארמון פרטי וקירבת המלך שאין‬ ‫שלו‪ ,‬השבת קודש והיו"ט‪ ,‬הם‬ ‫ולגלות לו את ספוני לבו‪ .‬דבר זה‬ ‫לשערה‪.‬‬ ‫ממש מעין עולם הבא בעולם‬ ‫היה שאיפת כל איש בחצר המלך‪,‬‬ ‫ביקש המלך לנסות מי ראוי‬ ‫הזה! וכמאמר האור החיים הקדוש‬ ‫כי התענוג לחסות ב'אור פני המלך'‬ ‫לכבוד זה‪ ,‬וציווה שכל המועמדים‬ ‫בפרשת ואתחנן‪ ,‬שמעיד על עצמו‬ ‫בכל יום ויום ולהיות לו ליועץ‬ ‫יבואו לפניו בכל יום‪ ,‬כדי לבחון‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪24‬‬ ‫היראה הקב"ה בוחר בך כביכול‬ ‫יראה שהיא "מתוקים מדבש"‬ ‫שגרגור הנאה מקירבת ודביקות‬ ‫שתזכה להיות 'פנים בפנים' ולהנות‬ ‫הבורא יתברך שמו לתענוג‪ ,‬יחשב‬ ‫מאור השכינה‪ ,‬כפי שנתבאר‬ ‫נחזור לדברי הבית אהרן‬ ‫לו יותר מכל תאוות וכבוד עולם‬ ‫ב'מאור עינים' וב'באר מים חיים'‪.‬‬ ‫שמדבר מענין יראת העונש‬ ‫הזה! ואדרבה‪ ,‬הם מאוסים נגד‬ ‫ועצם התענוג להנות מזיו השכינה‬ ‫שמביא לאדם מתיקות ושכר‪.‬‬ ‫תענוג גדול כזה של הארת פנים‬ ‫הוא השכר הגדול מכל‪.‬‬ ‫עוד הוסיף לבאר בחינה אחרת‬ ‫ודביקות עם הקב"ה כל יום ויום‪.‬‬ ‫ה‪ .‬טעם נוסף שהיראה מביאה‬ ‫איך המתיקות באה מן היראה‪ ,‬והוא‬ ‫נמצא אפוא‪ ,‬שהיראה שיש לנו‬ ‫תענוג‪ :‬פשוט מפני שזהו רצון‬ ‫מצד השכר הבא מן היראה‪ ,‬כפי‬ ‫כלפי הבורא יתברך‪ ,‬היא המביאה‬ ‫השם‪ ,‬ובכל מצוה שיהודי עושה‪,‬‬ ‫שהזכרנו בתחילת דברינו "אם יש‬ ‫לנו את התענוג הגדול ביותר ואת‬ ‫מדבק הוא את נשמתו באבינו‬ ‫דין למטה אין דין למעלה"‪ ,‬וזל"ק‪:‬‬ ‫הקרבה והדביקות העצומה ביותר‪.‬‬ ‫שבשמים בתענוגים לאין קץ‪.‬‬ ‫"ומתוקים מדבש" ‪ -‬שההמתקה‬ ‫ומובן מאליו שיש עוד משלים‬ ‫באה מבחינת "דבש"‪.‬‬ ‫רבים לזה‪ ,‬אלא שהשתמשנו‬ ‫הדרכת ה"אלטער‬ ‫ביאור הענין‪ :‬על ידי שיש לאדם‬ ‫במשלים השוים לכל נפש שיוכל‬ ‫סטאלינער"‪ :‬שמחה בהיותו‬ ‫יראה‪ ,‬פועל הוא בזה המתקת‬ ‫כל אדם להבינם בנקל‪.‬‬ ‫עבד השם‬ ‫הדינים‪ ,‬מוחק עונות ומקרע גזר‬ ‫דין‪ .‬וכאשר יש המתקה‪ ,‬זוכה הוא‬ ‫יראת השם למעלה מן השכל‬ ‫בעזרת השם נוסיף כאן בחינה‬ ‫לשנה טובה ומתוקה‪ ,‬ונעשה אצלו‬ ‫נפלאה בענין השמחה השייכת‬ ‫"מתוקים מדבש ונופת צופים"‪.‬‬ ‫אולם צריך לידע‪ ,‬שיראת השם‬ ‫לכל ימות השנה‪ ,‬ובפרט בימים‬ ‫וזהו המהלך שלמדנו לעיל "אם‬ ‫מתוקה היא גם בלא משלים‪,‬‬ ‫נוראים אלו‪.‬‬ ‫יש דין למטה אין דין למעלה"‪,‬‬ ‫ואף כשאין השכל משיגה‪ .‬וזאת‬ ‫שהיראה שאדם ממשיך על עצמו‬ ‫פשוט מפני שרבונו של עולם צונו‬ ‫הרה"ק ה"אלטער סטאלינער"‪,‬‬ ‫מביאה לנו שנה טובה ומתוקה ‪-‬‬ ‫על מצות היראה‪ ,‬וכאשר יהודי‬ ‫רבי אשר הראשון זי"ע‪ ,‬ב"מכתבים"‬ ‫ובוודאי יראה זו קשורה בשמחה‬ ‫מקיים מצוה‪ ,‬ובפרט מצות היראה‬ ‫(הנדפס בספר בית אהרן דף קמ"ח ע"א)‪ ,‬כותב‬ ‫רבה‪.‬‬ ‫שהיא "מצוה כללית בכל הקומה"‪,‬‬ ‫שם לחסיד אחד‪ ,‬רבי אברהם יעקב‪,‬‬ ‫מתמלא האדם שמחה ותענוג‪,‬‬ ‫ומתוכן המכתב נראה שכתבו‬ ‫סיכום הדברים‪:‬‬ ‫כדכתיב במשלי‪" :‬יִ ְר ַאת ה' ּתוֹ ִסיף‬ ‫לאדם גדול במעלה‪.‬‬ ‫יָ ִמים"‪.‬‬ ‫(ראוי להעיר את אשר כתב רבינו בסוף‬ ‫נמצא שיש לפנינו כמה דרכים‬ ‫המכתב‪ ,‬שבו הוא מעורר ומברך את השומע‬ ‫וכפי שכתב הרבינו יונה‪,‬‬ ‫המבארות איך היראה מביאה לידי‬ ‫שיעבוד את השי"ת "בשמחה ובטוב לבב מרוב‬ ‫שהיראה והאהבה דבר אחד הן‪ .‬ואף‬ ‫שמחה‪:‬‬ ‫כל"‪ ,‬ובזכות זה "יזכה לשמוח בשמחת בית‬ ‫שאין הדבר מושג בשכלנו‪ ,‬כותב‬ ‫השואבה‪ ,‬ולקבל פני הרואים בחיי חיותו המוכנים‬ ‫א‪ .‬עבודת ה' מביאה יראה‪,‬‬ ‫הרבינו יונה שכן הוא בעבודת‬ ‫לבוא עם המלך שמו חיים"‪ .‬בלשונות קדושים‬ ‫תענוג ושמחה‪ ,‬כפי שביאר הבית‬ ‫השם‪ .‬יראת הבורא היא הדבר‬ ‫אלו ברכו שיזכה לחזות בפני שבעה רועים ‪-‬‬ ‫אהרן בפסוק "הנחמדים מזהב"‪.‬‬ ‫המתוק ביותר שיכול להיות‪ ,‬אף‬ ‫האושפיזין קדישין ‪ -‬בשמחת בית השואבה‬ ‫ועפ"י המדרש "אם יש דין למטה‬ ‫בימי חג הסוכות בעודו בחיים חיותו‪ .‬ומה שכתב‬ ‫בלא שום משל והסבר שכלי‪.‬‬ ‫אין דין למעלה" זוכה האדם‬ ‫ולא הבאנו את המשלים אלא כדי‬ ‫"המכונים לבוא עם המלך שמו חיים"‪ ,‬הכונה‬ ‫שהם מזומנים לבוא יחד עם המשיח‪ .‬ומזה‬ ‫לכתיבה וחתימה טובה ולשנה‬ ‫שיוכל האדם להתחיל בעבודה‬ ‫שבירכו לזכות לראות פני האושפיזין‪ ,‬מוכח‬ ‫מבורכת‪ ,‬וממילא מתמלא שמחה‪.‬‬ ‫מתתא לעילא‪ ,‬ויהיה לו 'בית יד'‬ ‫שהיה הכותב מדבר אל חסיד גדול ונעלה מאד)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יראת העונש השומרת את‬ ‫לאחוז בענין היראה גם בשכלו‬ ‫והנקודה השייכת לעניננו היא‪,‬‬ ‫האדם מן העבירה ‪ -‬שהרי השמירה‬ ‫הגשמי‪.‬‬ ‫שע"י שיהודי מתבונן שגם במצבו‬ ‫מן החטא היא מהתענוגים הגדולים‬ ‫וזהו ביאור הענין שכתב הבית‬ ‫השפל‪ ,‬מחכה הקב"ה לשמוע את‬ ‫ביותר‪ ,‬שלא יבוא האדם לידי פגם‬ ‫אהרן‪ ,‬שהיראה מביאה לידי‬ ‫תורתו‪ ,‬תפילתו ומצוותיו‪ ,‬עליו‬ ‫וגם לא יענש על עוונותיו‪.‬‬ ‫תשוקה‪ .‬כי כן הוא המציאות‪,‬‬ ‫לרקוד משמחה על כך ש"זכיתי‬ ‫ג‪ .‬היראה גורמת שהקב"ה יבחר‬ ‫שהיראה היא הקשר המתוק ביותר‬ ‫להיות משרת אצל המלך! לעבדו‬ ‫בך להיות לו לשר‪ ,‬ולהשפיע עליך‬ ‫אל הבורא יתברך‪ .‬וכפי שאמר‬ ‫ולהנות מזיו שכינתו!"‪ ,‬מה שאין‬ ‫מכל טוב‪ .‬וכן להתחיל ליהנות‬ ‫הרה"ק רבי אהרן הגדול זי"ע בזמר‬ ‫אפילו למלאכים ושרפים זכיה‬ ‫תענוגים גדולים מתורה ומצוות‪.‬‬ ‫"קה אכסוף"‪" :‬משוך נועם יראתיך"‬ ‫כזו לומר "קדוש קדוש" בכל‬ ‫ד‪ .‬יראה עילאה ‪ -‬שעל ידי‬ ‫‪ -‬שהיראה היא נעימות גדולה!‬ ‫‪25‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫פדיון ניצוצות וביטול גזירות‬ ‫יום ולקיים מצוותיו יתברך‪ַ .‬אה! שיתן לאדם הרגשה נפלאה של‬ ‫על ידי השמחה‬ ‫שמחה‪ ,‬על שזכה לקבל מלכותו‬ ‫אשרינו מה טוב חלקנו!‬ ‫נחזה עוד דבריו הק' שמרחיב‬ ‫נחזור לגוף המכתב (אשר דבריו ברצון‪.‬‬ ‫עמוקים וצריכים עיון גדול ואריכות ביאור עד‬ ‫בענין הנ"ל‪:‬‬ ‫לתקן‬ ‫"ויראה‬ ‫כתב‪:‬‬ ‫וע"ז‬ ‫למאד)‪ .‬פתח דבריו בפסוק בעזרא‪:‬‬ ‫"כבר אמרתי זה הפירוש על‬ ‫ולהשלים המלוכה" ‪ -‬שישתדל‬ ‫"אל תעצבו כי חדות ה' היא‬ ‫פסוק שאומרים קודם תקיעת‬ ‫מעזכם"‪ ,‬ומבאר שם באריכות איך‬ ‫שופר‪' ,‬שש אנכי על אמרתך כמוצא‬ ‫לתקן ולהשלים מלכותו של‬ ‫שצריך האדם להיות בראש השנה‬ ‫שלל רב'"‪ .‬והנה הפשט הפשוט הוא‬ ‫הקב"ה‪" ,‬שקלקל בכל השנה"‪,‬‬ ‫ביראה ובשמחה כאחד‪.‬‬ ‫על התורה הקדושה‪ ,‬שדוד המלך‬ ‫היינו על ידי התשובה וקבלה‬ ‫וזל"ק‪" :‬על כן עצה היעוצה‬ ‫שמח בה כמוצא אוצר גדול‪ ,‬ובכל‬ ‫להתחזק עצמו ולבו ולשמוח‬ ‫לעתיד‪" .‬ויעלה זכרונו לפניו לטובה‬ ‫יום ויום היתה השמחה אצלו כאילו‬ ‫בכל הטוב שעשה‪ ,‬וידע בעצמו‬ ‫מצאה בפעם הראשונה‪ ,‬ששמחה‬ ‫בעת תקיעת שופר"‪ .‬ומבאר‪ ,‬מהו‬ ‫שבכל עת שבא לברכה זו תפלה‪,‬‬ ‫זו גדולה שבעתים‪.‬‬ ‫ענין השופר והמלכיות? "והיינו‬ ‫או לשאר עסק עבודת הבורא או‬ ‫אך רבינו הזקן מסטאלין מפרש‬ ‫על ידי השמחה שזכה לקבל‬ ‫מצוה שנתאמץ אצלו‪ ,‬שיש לו‬ ‫בזה דרך עבודה‪" :‬הנה שהמלוכה‬ ‫מזה תענוג ונחת ושמחה שזכה‬ ‫מלכותו ברצון‪ ,‬כמו שכתוב 'וביום‬ ‫נקראת אמירה מלשון אמר" (כפי‬ ‫להתקרב לעבודתו"‪ .‬הרי שמלמדנו‬ ‫שהוא בלשון ַא ַר ִמי‪ ,‬ש'אמירה' היא לשון מלכות)‪.‬‬ ‫שמחתכם'"‪.‬‬ ‫רבינו הזקן מסטאלין שצריך האדם‬ ‫"וכשאני שש" ‪ -‬כשיהודי שמח בזה‬ ‫הזקן‬ ‫רבינו‬ ‫שמבאר‬ ‫הרי‬ ‫לשמוח מאד בכל עת שהוא עובד‬ ‫שהוא עבד ה'‪" ,‬ומקבל אני עלי עולו‬ ‫את הבורא יתברך! על עצם הדבר‬ ‫בשמחה" ‪ -‬ששמח בזכות הנפלאה‬ ‫מסטאלין‪ ,‬ששורש ענין מלכיות‬ ‫שאנחנו משרתים כביכול מלך‬ ‫לעבוד את הבורא‪" ,‬על ידי זה מוציא‬ ‫זכרונות ושופרות‪ ,‬ועיקר תקיעת‬ ‫מלכי נמלכים הקב"ה!! וצריך‬ ‫שלל רב מכמה ניצוצות" ‪ -‬שעל ידי‬ ‫שופר‪ ,‬הוא מה שהאדם שמח‬ ‫לשמוח בכל מצוה ומצוה כעל כל‬ ‫זה מוציא את כל ההשפעות שגזלו‬ ‫הון שזכה לשרת המלך!!!‬ ‫בזה שהוא "עבד ה'"‪ ,‬וזהו תמצית‬ ‫הסט"א והיצה"ר‪.‬‬ ‫והוסיף לבאר היסוד הזה ביתר‬ ‫ביאור הדברים‪ :‬כי היצה"ר‬ ‫ונקודת עבודת ראש השנה כולה‪.‬‬ ‫ביאור‪ ,‬דלכאורה יש לתמוה איך‬ ‫והסט"א‪ ,‬ע"י שמפתים את האדם‬ ‫היינו‪ ,‬שמלבד השמחה הכללית‬ ‫אפשר להיות בשמחה ביום הדין‬ ‫לעבור עבירה ח"ו‪ ,‬גוזלים ממנו את‬ ‫בכל יום‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שמניח טלית‬ ‫הגדול והנורא? על זה כתב‪" :‬על‬ ‫השפעותיו בבריאות‪ ,‬פרנסה ונחת‬ ‫זה נתן השם יתברך ברחמיו עצה‪,‬‬ ‫וכו'‪ ...‬ועוד יותר מזה‪ ,‬הם גונבים‬ ‫ותפילין‪ ,‬ולומד ומתפלל‪ ,‬שזה‬ ‫אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני‬ ‫ממנו את התענוג בתורה ובתפלה‬ ‫זכיה גדולה להישרת את המלך‪.‬‬ ‫עליכם"‪ .‬עי"ש עוד שמאריך בדה"ק‪.‬‬ ‫ובשבת קודש‪ ,‬וצריך להוציא‬ ‫אבל עכשיו בבוא יום הגדול‬ ‫הכל מידם‪ .‬והנה כשאדם מקבל‬ ‫תמצית עבודת ראש השנה‪:‬‬ ‫עול מלכות שמים בשמחה‪ ,‬הוא‬ ‫הזה של ראש השנה‪ ,‬יש שמחה‬ ‫המלכת הבורא מתוך שמחה‬ ‫מוציא ניצוצות הרבה‪" ,‬ולהמתיקם‬ ‫במיוחד שהרי אנו זוכה להמליך‬ ‫וביאור דברי קדשו‪ :‬שצריך‬ ‫ולהאיר באור פני מלך חיים‪ ,‬ורצונו‬ ‫יהודי לרקוד מרוב שמחה על הקדוש ברוך הוא ולהיות עבדי ה'‪.‬‬ ‫להמתיק ולבטל כל הקטרוגים"‪.‬‬ ‫שזכה להיות עבד ה'! ויתירה וכשאנו שמחים באמירת מלכיות‪,‬‬ ‫והוסיף הבית אהרן שעי"ז מבטלים‬ ‫מזו‪ ,‬שמלך מלכי המלכים חפץ אנו מגלים דעת ששמחים אנו על‬ ‫את כל הגזירות הקשות‪.‬‬ ‫בעבודתי! וזהו "אמרו לפני מלכיות‬ ‫הזכיה אשר בכל "בחר בנו מכל‬ ‫עבודת הימים הנוראים וחג‬ ‫כדי שתמליכוני עליכם" ‪ -‬שבעצם‬ ‫הדבר שזוכה האדם להמליך את העם"‪ ,‬שאנחנו נבחרנו להיות נכתר‬ ‫הסוכות‬ ‫הבורא עליו‪ ,‬מזה תבא לו השמחה בכתר "עבד ה'!" "עבדי המלך!" ‪-‬‬ ‫לאחמ"כ מגדיר הרבי הזקן‬ ‫הגדולה ביותר‪ .‬ועוד‪ ,‬שהקב"ה מלבד הזכיה לעשות המצוה בפועל‬ ‫מסטאלין החילוק בין עבודת‬ ‫כביכול מבקש מהאדם "אמרו‬ ‫לפני"‪ ,‬כלומר שהוא יתברך מחפש שזה מוסיף ומכפיל השמחה לאין הימים נוראים לעבודת ימי חג‬ ‫הסוכות‪ .‬שבעצם השמחה הוא‬ ‫וחפץ בתפילותי‪ ,‬ודבר זה ראוי קץ!‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪26‬‬ ‫שהאדם ישמח בזה שהוא עבד ה'‪,‬‬ ‫הדרכה נפלאה בעבודת היו"ט של‬ ‫בשניהם‪ ,‬ורק השמחה של תקיעת‬ ‫ויגל וישיש בזה שהוא ממליך עליו‬ ‫ראש השנה‪ ,‬שצריכה להיות יראה‬ ‫שופר בראש השנה היא בבחינת‬ ‫את הבורא יתברך שמו‪ .‬ובזה יש ב'‬ ‫ושמחה מחוברים יחדיו‪:‬‬ ‫'פנימיות'‪ ,‬כי בחיצוניות שולטת‬ ‫חלקים‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עצם הדבר שבחר‬ ‫א‪ .‬יראה מאימת הדין ומהעונש‬ ‫היראה הגדולה‪" ,‬רק שעדיין בימים‬ ‫בנו להיות משמש המלך‪ ,‬ובחר בנו‬ ‫על העבירות‪ ,‬כדי לזכות לכתיבה‬ ‫אלו אינו בפועל ממש"‪.‬‬ ‫להיות לו עם סגולתו לקיים התורה‬ ‫וחתימה טובה ולשנה טובה‬ ‫דהיינו‪ ,‬בר"ה ב'חיצוניות'‬ ‫והמצוות‪ .‬ועוד‪ ,‬עצם קיום התורה‬ ‫ומבורכת‪.‬‬ ‫יש יראה גדולה‪ ,‬וכפי שהביא‬ ‫ומצוות שאנחנו משרתים המלך‬ ‫ב‪ .‬יראה גדולה מתוך תשובה‪,‬‬ ‫ה'תולדות יעקב יוסף' זי"ע בפרשת‬ ‫‪ -‬זה לבד צריך להביא שמחה‬ ‫תחלה 'יראת העונש' ולאחריה‬ ‫קדושים בשם הבעש"ט הקדוש‬ ‫עצומה‪.‬‬ ‫'יראת הרוממות'‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬שאף שבכל השנה צריך‬ ‫ובאמת כך היה המנהג לרקוד‬ ‫ומאידך גיסא צריכה להיות‬ ‫לעבוד את השי"ת ביראה ואהבה‪,‬‬ ‫בחצר הקודש קארלין שעות‬ ‫'שמחה עצומה'‪ .‬ומהי השמחה?‬ ‫והאהבה צריכה להיות באתגליא‪,‬‬ ‫אריכות על פסוק‪:‬‬ ‫כפי שאמרנו‪ :‬ראשית‪ ,‬שעבודת‬ ‫ובפרט בשבתות וימים טובים‪,‬‬ ‫"ויעשו כולם אגודה אחת‬ ‫ה' היא יראה ושמחה כאחד ואין‬ ‫מ"מ בימים נוראים‪ ,‬אף שודאי‬ ‫זה סתירה כלל‪ ,‬וכדברי הבית‬ ‫צריכה להיות בהם אהבה ושמחה‪,‬‬ ‫לעשות רצונך בלבב שלם!"‬ ‫אהרן‪ ,‬שהיראה מביאה לידי תענוג‬ ‫מ"מ בחיצוניות ובאתגליא צריכה‬ ‫כי היו שמחים ביום ראש השנה‬ ‫היראה להיות גדולה יותר‪.‬‬ ‫על אשר זכו לעשות רצון השם‪.‬‬ ‫‪" -‬הנחמדים מזהב ומפז רב"‪,‬‬ ‫שהמתיקות בעבודה באה דוקא‬ ‫וכתב על זה רבינו הבית אהרן‪:‬‬ ‫ואמר הרה"ק הזקן מסטאלין‪ ,‬שאם‬ ‫מתוך היראה‪ .‬או מפני שהוא מצוה‪,‬‬ ‫"וביום חג הסוכות‪ ,‬שנתגלה‬ ‫ישמח האדם בזה‪ ,‬יפדה כמה וכמה‬ ‫וכל מצוה מביא תענוג ושמחה‪ .‬או‬ ‫השמחה ואומרים זמן שמחתינו‪,‬‬ ‫ניצוצות‪( .‬רקדו בניגון דוקא על פשוק זה‬ ‫של "ויעשו כולם אגודה אחת" ‪ -‬דכידוע ענין‬ ‫לפי שאר הסברים שהסברנו לעיל‪.‬‬ ‫אז הוא חג האסיף‪ ,‬היינו שנאסף‬ ‫האחדות והריעות אשר הבית אהרן מאריך בזה‬ ‫ג‪ .‬ע"י שיודע האדם שיש בו מדת‬ ‫את תבואתינו מכל השנה כל‬ ‫מאד בענין הימים הנוראים וגם בענין השמחה‪,‬‬ ‫היראה‪ ,‬וכמאמרם ז"ל "כשיש דין‬ ‫חסדיו ומתנותיו לחיים"‪ ,‬אז זוכים‬ ‫ויש בזה שיחה נפלאה בליקוטי לשון קדשו‬ ‫למטה אין דין למעלה"‪ ,‬עי"ז יכתב‬ ‫לשמחה באתגליא‪" ,‬וזהו העיקר‬ ‫בלשון אידיש‪ ,‬ובעזה"י עוד חזון למועד)‪.‬‬ ‫לשנה טובה ומבורכת‪ ,‬וימחלו לו‬ ‫של שמחת בית השואבה"‪ .‬והאריך‬ ‫תשובה! יראה! בהתחזקות!‬ ‫על כל עונותיו ויקרעו לו גזר דינו‪,‬‬ ‫שם בדברים עמוקים מאד‪.‬‬ ‫ובשמחה!‬ ‫ודבר זה מביא לו שמחה עצומה‪.‬‬ ‫תמצית עבודת היו"ט במשנת‬ ‫ועל ידי זה יקרעו רוע הגזירות‪,‬‬ ‫ד‪ .‬עוד רואים כאן במכתב‬ ‫הבית אהרן מקארלין זי"ע‬ ‫ונזכה לכתיבה וחתימה טובה‬ ‫קודש מרבינו הזקן מסטאלין זי"ע‪,‬‬ ‫ולשנה טובה ומבורכת‪ ,‬אמן!‬ ‫בחינה נעלה יותר בענין השמחה‪,‬‬ ‫העולה מן הדברים‪ ,‬שיש כאן‬ ‫בדרכי רבותינו‬ ‫במשנת מרנא הבעש"ט הקדוש זי"ע‬ ‫הנפש‪ .‬וצער גדול הוא לאדם‬ ‫סגולה למען תעלה תפלתו לרצון‪.‬‬ ‫צער האדם כשהלב נשבר‬ ‫כשהלב סגור ומסוגר ואינו יכול‬ ‫וכן בבוא ההייליגע טעג‪ ,‬מבקש‬ ‫כל בר ישראל בלבבו שיזכה‬ ‫בימי קודש אלו‪ ,‬בעת עמדנו‬ ‫להתפלל בחמימות‪.‬‬ ‫בתפילות ראש השנה ויום הקדוש‬ ‫בביהמ"ד בתפילה שעות ארוכות‪,‬‬ ‫יש בני אדם שבהגיע ימי‬ ‫ללב שפוך‪ ,‬שיהא לבו חם ויוכל‬ ‫כוסף כל איש שתתקבל תפילתו‬ ‫הקודש אלו‪ ,‬לבם עמוס ביסורין‪,‬‬ ‫להתפלל לפני הבורא בהשתפכות‬ ‫ברחמים וברצון‪ .‬כל אחד מחפש‬ ‫‪27‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫להתחיל 'למנצח'‪ ,‬וכל הקהל היה המחיצות!"‬ ‫צער ודאגות‪ .‬מצפים הם לישועות‬ ‫ע"כ הסיפור שספר הקוברינער‬ ‫כמרקחה‪ .‬כשבא לברך ברכת שופר‬ ‫גדולות‪ ,‬וע"כ אין לבם פתוח‪ ,‬כי‬ ‫וחיפש את הכתב עם הכוונות‪ ,‬ראה מהבעש"ט הקדוש‪.‬‬ ‫הלב כאבן מרוב צער ותלאות‪.‬‬ ‫פתאום כי איננו‪ .‬הפך במחזורו הנה‬ ‫משתוקקים הם ל'פתיחת הלב'‪,‬‬ ‫לב נשבר של אדם הוא כ'גרזן'‬ ‫והנה ולא מצא מאומה‪.‬‬ ‫ללב חם ושפוך‪ ,‬כדאמרינן‬ ‫המשבר כל השערים!‬ ‫נשבר לבו בקרבו מאד‪ ,‬מה‬ ‫בהושענות "שופכים לב כמים"‪,‬‬ ‫יעשה? אך היה מוכרח להתחיל‬ ‫ורוצים לזכות לשפוך שיח לפני‬ ‫כשיבואו ימי התפלה והאדם‬ ‫בברכה כי הבעש"ט הקדוש ממתין‪.‬‬ ‫קונם‪ ,‬אך אינם יכולים כי לבם‬ ‫בלית ברירה בירך בלב נשבר מאד‪ ,‬מרגיש לבו סגור ‪ -‬אם מחמת‬ ‫נשבר ונדכה‪.‬‬ ‫וכן תקע בשופר באותה שנה ‪ -‬שרצה לכוון ואינו יכול‪ ,‬ואם מחמת‬ ‫בלא שום כוונות האר"י‪ ,‬רק בכוונה שרצה לב שפוך ואינו מצליח‪ ,‬ואם‬ ‫סיפור נורא מהבעש"ט‬ ‫תמימה ופשוטה לקיים מצות מחמת דאגות ויסורים שמצפה‬ ‫הקדוש עם הכוונות האבודות‬ ‫לישועה שנים רבות ולבו נצרר‬ ‫בוראו‪.‬‬ ‫של רבי וואלף קיצעס‬ ‫אחר התפילה הסבו התלמידים בקרבו ‪ -‬מה שאין האדם מבין‬ ‫בעזה"י נחזה איך גילה לנו‬ ‫לסעודה‪ ,‬ליהנות מזיו השכינה הוא‪ ,‬שאף אם לבו נשבר‪ ,‬אין זה‬ ‫הבעש"ט הקדוש זי"ע הדרך לגשת‬ ‫ומפני מלכם הבעש"ט בראשם‪ .‬משנה מה הטעם והסיבה שהביאו‬ ‫לתפלה כזו‪.‬‬ ‫בתוך הסעודה פנה הבעש"ט לרבי‬ ‫לזה‪ ,‬הלב הנשבר הוא כ'גרזן'‪ ,‬והוא‬ ‫ספר הרה"ק רבי משה'לע‬ ‫וואלף ואמר‪" :‬היום הטבת לעשות‬ ‫משבר כל מחיצות הברזל שבין‬ ‫קוברינער זי"ע מעשה נורא‬ ‫בתקיעות יותר מכל השנים"‪ .‬שתק‬ ‫רבי וואלף‪ ,‬בידעו כי השנה לא כיוון ישראל לאביהם שבשמים!‬ ‫מהבעש"ט הקדוש‪:‬‬ ‫שום כוונות‪.‬‬ ‫היה זה אצל הבעש"ט באחד‬ ‫חשיבות האמונה והבטחון‬ ‫מימי ראש השנה‪ ,‬וכיבד את תלמידו‬ ‫הוסיף הבעש"ט ואמר‪" :‬תדע‬ ‫אך צריך שיהא לאדם אמונה‬ ‫למה? בכל שנה אתה נשען על‬ ‫רבי וואלף קיצעס זי"ע להיות‬ ‫ובטחון‪.‬‬ ‫הכוונות‪ .‬כוונות ויחודים דבר גדול‬ ‫ה'בעל תוקע'‪ .‬וידוע שמנוחתו‬ ‫הוא‪ ,‬והם מפתחות לכל ההיכלות‪.‬‬ ‫כבודו של הרה"ק רבי וואלף סמוך‬ ‫הנה הרבינו בחיי ב'כד הקמח'‬ ‫אך פעמים מוצאים המפתח‬ ‫לציון הבעש"ט הקדוש‪ ,‬ומזה נראה‬ ‫ביאר שתפילה היא ביטוי של‬ ‫גדלותו העצומה‪.‬‬ ‫ופעמים לאו‪ .‬אבל מה יהא כשיש‬ ‫אמונה ובטחון‪ .‬אם תאמין ותבטח‬ ‫'מחיצה של ברזל' או 'מחיצה של‬ ‫שנה אחת קודם ראש השנה‪,‬‬ ‫כי "לב נשבר ונדכה אלקים לא‬ ‫אבן'? אז אין המפתח יכול לפתוח‬ ‫גמר רבי וואלף בדעתו לכתוב כל‬ ‫תבזה"‪ ,‬וכי לב נשבר משבר כל‬ ‫האבנים‪ ,‬ואין המפתח פותח‬ ‫'כוונות האריז"ל' על גבי הכתב‪,‬‬ ‫מחיצות הברזל‪ ,‬תזכה בעזרת‬ ‫מחיצת ברזל"‪.‬‬ ‫למען יהיו לפניו במחזור ויוכל‬ ‫השי"ת לפעול ישועה בתפלתך‪.‬‬ ‫וסיים הבעש"ט הקדוש‪:‬‬ ‫לזכרם בנקל‪ .‬כשהגיעה ההפסקה‬ ‫ותראה איך פתאום 'לב האבן'‬ ‫"אבל לב נשבר הוא כ'גרזן'‪,‬‬ ‫והלך רבי וואלף לטבול במקוה‪,‬‬ ‫נהפך ללב של 'שופכים לב כמים'‪,‬‬ ‫ולב נשבר משבר כל החומות וכל‬ ‫ניגש הבעש"ט למחזורו של רבי‬ ‫כדאמרינן בהושענות‪ .‬ובעזה"י‬ ‫המחיצות‪ .‬כשלא היה לך הכתב‪,‬‬ ‫וואלף‪ ,‬נטל את הכתב והטמינו‪.‬‬ ‫תזכה לישועות גדולות!‬ ‫היה לך לב נשבר‪ ,‬ובזה שיברת כל‬ ‫כשחזר רבי וואלף‪ ,‬רמז הבעש"ט‬ ‫ראש השנה אצל הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע‬ ‫קדשו של הרה"ק הדברי חיים זי"ע‪.‬‬ ‫לא נמנה בין עדת החסידים ואף לא‬ ‫מעשה מופלא מאיש אחד‬ ‫והנה‪ ,‬הגדרותיו של אותו איש על‬ ‫היה מן המופלגים בתורה‪ ,‬ורחוק‬ ‫מבערלין שזכה לשהות‬ ‫אשר ראו עיניו בצאנז‪ ,‬ראויות הן‬ ‫היה מהשגות נעלות בעבודת‬ ‫במחיצת הקודש בימי רצון‬ ‫לביאור ועיון‪ ,‬למען נשכיל להבין‬ ‫מעשה נורא מסופר על אודות השם‪ .‬איש זה נזדמן לעיר צאנז‬ ‫מעט מזעיר מגודל עבודת הקודש‬ ‫איש אחד מהעיר 'בערלין'‪ ,‬אשר לימי ראש השנה‪ ,‬לחסות בצל‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪28‬‬ ‫דבר שעמל עליו ה'שואל ומשיב'‬ ‫שאלת העגונה והתשובה‬ ‫שהיתה בצאנז בימים הנוראים‪.‬‬ ‫עם בית דינו ימים רצופים!‬ ‫המהירה בערב יום הקדוש‬ ‫סיפור זה משקף את ההרגשה‬ ‫(ויש להוסיף‪ ,‬כי באותה שעה צבאו אלפי‬ ‫העצומה ששררה בהיכלו של‬ ‫מעשה שהיה בעגונה אחת‬ ‫חסידים על פתחו עם 'קוויטלעך' וצרכי צדקה‪,‬‬ ‫הצדיק פנימה‪ ,‬כי אף על פי שאותו‬ ‫ששלחה ה'שואל ומשיב' אל‬ ‫ובכל זאת התפנה לכתוב את היתר העגונה)‪.‬‬ ‫יהודי לא היה בעל מדרגה‪ ,‬מ"מ‬ ‫הרה"ק מצאנז‪ ,‬וזה דבר המעשה‪:‬‬ ‫התבטא אז ה'שואל ומשיב'‬ ‫חש בהתעלות והשגות נשגבות‬ ‫ה'שואל ומשיב' ישב עם בית‬ ‫במחיצת הרה"ק מצאנז‪ .‬ויהיו‬ ‫בהפלגות נוראות על גאונותו של‬ ‫דינו שעות ארוכות‪ ,‬יום אחר‬ ‫הרה"ק מצאנז‪ ,‬בראותו כי מה‬ ‫דברים אלו לנו כ'פתח כחודו של‬ ‫יום‪ ,‬לעיין בסוגיא חמורה זו‪ ,‬עד‬ ‫מחט' להבין את עוצם עבודת‬ ‫שארך לבית דינו ימים מספר‪ ,‬כתב‬ ‫שכתב היתר עבור אותה אשה‪.‬‬ ‫הקודש של אותו צדיק וקדוש‪.‬‬ ‫הצדיק בשעתיים‪ ,‬ועוד בערב יום‬ ‫אולם התנה הגאון את היתרון בכך‬ ‫הקדוש כאשר כל ישראל דופקים‬ ‫שתקבל הסכמה מהרה"ק מצאנז‪.‬‬ ‫הרה"ק ה'דברי חיים'‪ :‬רוממות‬ ‫על פתחו‪.‬‬ ‫אמר הגאון לאשה‪ ,‬כי הואיל‬ ‫נשמתו וגאונותו בתורה‬ ‫וכשהדפיסו השו"ת 'דברי חיים'‬ ‫ועומדים אנו בימי הרחמים‬ ‫והסליחה‪ ,‬חבל שתטריח עצמה‬ ‫נודע בשערים כי אלפי רבבות‬ ‫אמר לנכדיו הרה"ק רבי משה‬ ‫לנסוע לצאנז בעת הזאת‪ ,‬ומוטב‬ ‫מישראל הסתופפו בצל קדשו של‬ ‫מבאדיוב זי"ע והרה"ק רבי שלמה‬ ‫שתמתין עד לאחר חג הסוכות‬ ‫הרה"ק מצאנז‪ ,‬וביניהם צדיקים‪,‬‬ ‫מבאבוב זי"ע‪" ,‬זקינכם מרמה‬ ‫ותלך לבקש הסכמת הצדיק‪.‬‬ ‫רבנים ודייני גולה‪ .‬מקובל מפי‬ ‫אתכם! כי לפי האמת אינו רק 'רבי'‪,‬‬ ‫צדיקי דורו כי עבודת הקודש‬ ‫אך האשה‪ ,‬מפאת עגמת נפשה‬ ‫אלא 'גדול בתורה'!"‬ ‫שלו היתה בניצוץ מנשמת הרה"ק‬ ‫המרובה‪ ,‬לא המתינה ומיהרה‬ ‫לנסוע לצאנז‪ ,‬והגיעה לשם בערב‬ ‫מברדיטשוב זי"ע (עי' ספר פי צדיק בשם‬ ‫הנהגה למעלה מן הזמן‪:‬‬ ‫הגאון רבי יעקעלע מהרמילובער אביו של‬ ‫יום הקדוש לעת ערב‪ .‬מיד עם‬ ‫עבודת התפילה בצאנז‬ ‫בואה החלה לבכות ולהתחנן‬ ‫הטשעבינער רב שאמר כן לרבי מאיר אריק‪,‬‬ ‫שיכניסוה אל הקודש‪ .‬שמע הרה"ק‬ ‫מובא בי"ג אורות דף ל"ה)‪ ,‬וניצוץ נשמת‬ ‫כאמור‪ ,‬שמעו של הצאנזער רב‬ ‫התנא האלקי רבי עקיבא (עי' בס' דברי‬ ‫הגיע עד ערי אשכנז‪ ,‬ואותו יהודי‬ ‫מצאנז את קולה וציוה להניח לה‬ ‫תורה להרה"ק ממונקאטש זי"ע מהדורא ב' אות‬ ‫לבוא לפניו‪ ,‬ושם סיפרה לו את כל‬ ‫מבערלין בא לצאנז לימי ראש‬ ‫ל"ג)‪.‬‬ ‫תלאותיה‪.‬‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫אולם לא רק בפי צדיקי הדור‬ ‫ויהי לפלא‪ ,‬שעמד הרה"ק מצאנז‬ ‫אין צורך לבאר כי סדרי ההנהגה‬ ‫בערב יום הקדוש בלילה‪ ,‬וכתב‬ ‫מעדת החסידים היה נערץ‪ ,‬אלא‬ ‫בצאנז היו עבור יהודי מברלין‬ ‫תשובה ארוכה במשך שתי שעות!‬ ‫נודע בכל קצוי ארץ כפוסק הדור‬ ‫כ'פנים חדשות'‪ ...‬הן בבערלין היו‬ ‫שם בירר את כל צדדי ההיתר וכתב‬ ‫ושר התורה‪ .‬כח תורתו וקדושתו‬ ‫רגילים לסדר קבוע ודיוק בזמנים‪,‬‬ ‫כי הוא מסכים להתיר את האשה‬ ‫היו לשם ולתהלה בקרב כל גדולי‬ ‫ואילו הנהגת הרה"ק מצאנז‪,‬‬ ‫מכבלי עיגונה‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬הן בקרב חכמי אשכנז‬ ‫ובפרט בראש השנה‪ ,‬היתה למעלה‬ ‫כשחזרה האשה אל הגאון‬ ‫וליטא והן בקרב גדולי אונגארן‪.‬‬ ‫מן הזמן‪.‬‬ ‫ה'שואל ומשיב'‪ ,‬לא האמין למראה‬ ‫בספרי שו"ת 'דברי חיים'‬ ‫עיניו‪ ...‬כי ידע גודל עבודת הקודש‬ ‫יש תשובות להלכה שנשלחו‬ ‫אותו יהודי היה רגיל שתפילת‬ ‫של הרה"ק מצאנז בימים אלו‪,‬‬ ‫לרבני הקהילות מכל המדינות ‪-‬‬ ‫ערבית אורכת כחצי שעה‪ ,‬והנה‬ ‫וסבר כי לא יהיה לו פנאי כלל לעיין‬ ‫גאליציע‪ ,‬פולין‪ ,‬אונגארן ורוסיא‪,‬‬ ‫בצאנז ארכה התפילה שעה וחצי‬ ‫בשאלה כה חמורה‪.‬‬ ‫בכל ארבעת חלקי השולחן ערוך‪.‬‬ ‫או שעתיים‪ .‬קריאת שמע של‬ ‫השאלות הקשות והחמורות ביותר‬ ‫נודע בשערים כי בימים‬ ‫הרה"ק מצאנז יכלה לארוך כשעה‬ ‫בעניני איסור והיתר‪ ,‬מקוואות‪,‬‬ ‫הנוראים‪ ,‬מראש השנה ועד לאחר‬ ‫תמימה ועוד! ומה נדבר על תפילת‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬היה הרה"ק מצאנז‬ ‫היתר עגונות ומסורת העופות‪,‬‬ ‫שחרית וקריאת התורה שנמשכו‬ ‫ישן שעות מועטות בלבד‪ ,‬באופן‬ ‫הובאו לפתחו‪ .‬ידועים דברי‬ ‫שעות רבות‪ ,‬ועריכת השולחנות‬ ‫שהיה למעלה מגדר אנושי‪ .‬ועם‬ ‫ההפלגה שהתבטא עליו פוסק‬ ‫('טישן') נמשכה עד עלות השחר‪ .‬היה‬ ‫כל זאת‪ ,‬מצא פנאי לכתוב בירור‬ ‫הדור בעל ה'שואל ומשיב' זי"ע‪,‬‬ ‫זה מצב של 'לא יום ולא לילה'‪.‬‬ ‫הלכתי עמוק בשתי שעות בלבד‪,‬‬ ‫כפי שנראה להלן‪.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫פתוח מוחנו הגשמי ולבנו הגשמי‪,‬‬ ‫כבר בשעות המאוחרות של אחר‬ ‫טעם גן עדן וענין ה'וואונדער‪-‬‬ ‫ולגלות מעט מהשגותינו‪ .‬ונחל‬ ‫הצהרים‪ ,‬והיו צריכים להתפלל‬ ‫ראבינער'‬ ‫להשתוקק ולשאוף לידע מהו ענין‬ ‫מוסף ומנחה ולסעוד סעודת יום‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ומהו עבודת הצדיקים‪,‬‬ ‫טוב בעוד יום‪ .‬ע"כ‪ ,‬סדר מלכויות‪-‬‬ ‫לאחר ימי ראש השנה‪ ,‬התבטא‬ ‫ולהשכיל מה שהרגישו בני ישראל‬ ‫זכרונות‪-‬שופרות ארך כחצי שעה‬ ‫אותו יהודי בשני פתגמים נפלאים‪.‬‬ ‫אצל הצדיקים‪ ,‬וטעם גן עדן‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫כששומעים דברים אלו מפי יהודי‬ ‫שהרגישו בחצר הקדש של הרה"ק‬ ‫פשוט מבערלין‪ ,‬יש להם טעם‬ ‫"אבל"‪ ,‬הוסיף האיש‪" ,‬ברכת‬ ‫מצאנז זי"ע‪.‬‬ ‫מיוחד הממחיש את אשר הרגיש‬ ‫'אשר יצר' של הצאנזער רב בראש‬ ‫בצאנז‪.‬‬ ‫והשי"ת יעזור שנזכה לילך‬ ‫השנה ארכה ארבעים וחמש דקות!‬ ‫בדרכי הצדיקים‪ .‬ובזמן שמספרים‬ ‫הרגשתו הראשונה היתה‪:‬‬ ‫עתה מבין אני מדוע הוא 'וואונדער‪-‬‬ ‫ספורי צדיקים ומתעוררים לילך‬ ‫"יומיים ושני לילות לא ישנתי‬ ‫ראבינער'‪ ,‬שהרי ברכת 'אשר יצר'‬ ‫בדרכיהם‪ ,‬בודאי יהיו מליצי יושר‬ ‫ולא אכלתי‪ ,‬אך 'טעם גן עדן' כזה‬ ‫אורכת אצלו זמן רב יותר מסדר‬ ‫בעדנו‪.‬‬ ‫שטעמתי בצאנז בראש השנה‪ ,‬לא‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות‪"...‬‬ ‫הרגשתי מעולם בכל ימי חיי!"‬ ‫וכפי שכבר הזכרנו מדברי קדשו‬ ‫של בעל חתם סופר בדרשותיו‪,‬‬ ‫להוציא חיזוק והשגות‬ ‫והדבר השני שאמר‪" :‬עתה מבין‬ ‫שיש לנו קבלה שנשמות הצדיקים‬ ‫אני מדוע מכנים את הרה"ק מצאנז‬ ‫והאבות הקדושים באים בימים‬ ‫מעשה כזו יש לה אלפי אלפים‬ ‫בתואר 'וואונדער‪-‬ראבינער' (רבי של‬ ‫הקדושים לבית המדרש‪ .‬ואם כן‬ ‫פירושים‪ ,‬וכל אחד ואחד יפרש‬ ‫מופתים)"‪ .‬וביאר דבריו כך‪" :‬בתפילת‬ ‫בודאי ובודאי כשמספרים ספורי‬ ‫לעצמו פירושים ופירושי פירושים‪.‬‬ ‫מוסף כבר היתה שעה מאוחרת‬ ‫צדיקים‪ ,‬יורדים הם לסייע לנו ויהיו‬ ‫וכל איש יקח לעצמו החזוק‬ ‫מאד‪ ,‬לאחר עבודת הקודש‬ ‫לנו למליץ יושר‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫וההשגות הנצרכים לו‪ ,‬למען‬ ‫בשחרית ובקריאת התורה‪ .‬היה זה‬ ‫מעיין הידיעות‬ ‫המנהגים הקדושים‪ ,‬נוסחאות הניגונים‪ ,‬וסימני ליל ראש השנה‬ ‫הוריות) שהתנאים והאמוראים היו‬ ‫והשני הוא בהלכות יום‬ ‫גודל מעלת מנהגי ישראל‬ ‫אוכלים סימנים אלו‪ .‬וכפי שנראה‬ ‫הכפורים בסימן תר"ה‪ ,‬שם קבעו‬ ‫בשו"ע ומסורת האבות‬ ‫לקמן‪ ,‬כבר נהגו באכילת הסימנים‬ ‫הטור המחבר והרמ"א סימן שלם‬ ‫עוד מימי האבות הקדושים‪,‬‬ ‫על ענין ה'כפרות'‪ ,‬שאף הוא אינו‬ ‫הנה מצינו בימי הרחמים‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪.‬‬ ‫אלא מנהג‪.‬‬ ‫והסליחות ריבוי מנהגים קדושים‪.‬‬ ‫בבוא הימים הקדושים‪ ,‬הנה לכל‬ ‫ואף שכל סדר הטור והשו"ע מיוסד‬ ‫נוסחאות ימים נוראים קבלה‬ ‫איש ישראל מנהגים רבים ומסורת‬ ‫עפ"י הלכה‪ ,‬מ"מ מצינו ב' סימנים‬ ‫ממשה רבינו מסיני‬ ‫אבותיו בידו‪ .‬ויש להחזיק במנהגים‬ ‫אשר כל יסודם אינו אלא על מנהגי‬ ‫כאן יש לציין דברים נוראים‬ ‫אלו בכל עוז‪ ,‬שהרי חזינו להטור‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫שכתב התולדות יעקב יוסף זי"ע‬ ‫והשלחן ערוך שקבעו סימנים‬ ‫האחד הוא סימן תקפ"ג‪ ,‬אשר‬ ‫(בפרשת כי תצא אות י"ב בסופו)‪ ,‬בענין‬ ‫מיוחדים עבור המנהגים‪ .‬ואף שאין‬ ‫יסדו הטור‪ ,‬המחבר והרמ"א‪ ,‬והוא‬ ‫המנהגים שביד כלל ישראל‪,‬‬ ‫זה חיוב הגמור או מצוה מן התורה‪,‬‬ ‫עוסק אך ורק במנהגי ישראל בליל‬ ‫ובפרט בנוגע ל'נוסחאות' התפילה‬ ‫מכל מקום 'יסודתם בהררי קודש'‪.‬‬ ‫ראש השנה (ומקורם מחז"ל במסכת כריתות‬ ‫בימים הקדושים‪.‬‬ ‫ובענין סימני ליל ראש השנה‪,‬‬ ‫והוריות)‪ ,‬וכן שאר מנהגי ראש השנה‬ ‫הנה ידוע כי נוסחאות התפילה‬ ‫כבר מצינו בגמרא (מסכת כריתות ומסכת‬ ‫כגון הליכה ל'תשליך' וכדו'‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪30‬‬ ‫כי המהר"ם מרוטנבורג היה רגיל‬ ‫מסיני‪ ,‬והריי"ץ מסר בשם אבותיו‬ ‫בכל ארצות איירופע דומים זה‬ ‫לאכול 'ראש איל' בראש השנה‪,‬‬ ‫שהמהר"ל שמעם משירת הלוים‪,‬‬ ‫לזה בעיקרם ובשורשם‪ .‬ואף שלכל‬ ‫וזאת ל'זכר לאילו של יצחק'‪ ,‬כדי‬ ‫וא"כ ודאי שיתעורר לב כל אדם‪...‬‬ ‫חצר וקהילה יש ה'קנייטש' והשינוי‬ ‫להזכיר זכות עקידת יצחק‪ ,‬כפי‬ ‫(ואגב יש לציין‪ ,‬שביסוד הנוסח שווה הוא‬ ‫הדק שלה‪ ,‬מכל מקום היסוד הוא‬ ‫שאנו מתפללים‪" :‬ועקידת יצחק‬ ‫בכל ארצות איירופע‪ ,‬משא"כ בארצות המערב‬ ‫אחד‪ .‬וכתב על כך בעל התולדות‪,‬‬ ‫היום ברחמים תזכור"‪.‬‬ ‫וכדומה‪ .‬ולפי המסורת מהמהר"ל מובן הדבר‪ ,‬כי‬ ‫כי ניגוני הימים הנוראים "הניגון‬ ‫המנהג התפשט דווקא בארצות איירופע‪ ,‬כי שם‬ ‫והבית יוסף מביא בשם המרדכי‬ ‫הוא מסיני"‪ ,‬שקבלו הניגונים‬ ‫היו צריכין חיזוק במאוד בימים ההם‪ .‬ויש לציין‬ ‫(במס' יומא סימן תשכ"ג) בשם הגאונים‪,‬‬ ‫כי לאחינו בני ישראל הספרדים ובפרט ליוצאי‬ ‫ממשה רבינו‪ ,‬וע"כ "אין לשנותה"‪,‬‬ ‫שהיו רגילים לאכול ראשי כבשים‬ ‫תימן יש מסורות נפלאות בזה‪ ,‬ואכמ"ל)‪.‬‬ ‫וסיים על כך‪" :‬והאמת כך הוא"‪.‬‬ ‫בראש השנה "כדי שישמיענו‬ ‫מ"מ למדנו מכאן‪ ,‬כי מנהגי‬ ‫ועוד האריך שם בענין ניגונים‬ ‫הקדוש ברוך הוא לטובה בראש‬ ‫ישראל גדולים וקדושים הם עד‬ ‫שהוסיפו במקומות שאינם‬ ‫השנה"‪ .‬ועוד טעם כתב‪" :‬וישימנו‬ ‫מאד‪ ,‬ויסודתם בהררי קודש‪.‬‬ ‫מקובלים כל כך‪ ,‬והזהיר שלא יהיו‬ ‫לראש ולא לזנב"‪ .‬נמצא שיש בזה‬ ‫החזנים מסלסלים בקולם יתר על‬ ‫שני טעמים‪.‬‬ ‫מנהג אכילת ראש איל ‪ -‬זכר‬ ‫המידה‪ .‬מ"מ למדנו מהתולדות‬ ‫אף ברמ"א בשלחן ערוך הובאו‬ ‫לעקידת יצחק‬ ‫דבר נורא‪ ,‬כי הנוסחאות והניגונים‬ ‫שני הטעמים לאכילת ראש הכבש‪:‬‬ ‫והמנהגים הקדושים שבידינו‪,‬‬ ‫האחד‪ ,‬שנהיה לראש ולא לזנב‪.‬‬ ‫בענין ה'סימנים' בליל ראש‬ ‫מקורם ממשה רבינו מסיני!‬ ‫והשני‪ ,‬זכר לאילו של יצחק‪ ,‬למען‬ ‫השנה‪ :‬בדרך כלל כאשר ישאלו‬ ‫יזכור לנו הקב"ה זכותו לטובה‪.‬‬ ‫אדם למקור המנהגים‪ ,‬יסבור כי‬ ‫התחזקות לכלל ישראל על‬ ‫יסודם לפני מאות שנים בלבד‪.‬‬ ‫ידי 'שירת הלוים' שהוריד‬ ‫ועוד דבר מענין מובא בהגהות‬ ‫אשר"י (ראש השנה פרק א' סימן ה')‪,‬‬ ‫אך המעיין בגמרא (כריתות ה‪ ,‬ב;‬ ‫המהר"ל מפראג‬ ‫והביאו הבית יוסף‪ ,‬וז"ל‪" :‬אנו נוהגין‬ ‫ובסוף מסכת הוריות)‪ ,‬יראה כי סימני ליל‬ ‫כעין זה מובא באגרות הריי"ץ‬ ‫לאכול ראש איל ודבש חי"‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫ראש השנה כבר נהגו בהם בימי‬ ‫מליובאוויטש זי"ע‪ ,‬שקיבל‬ ‫שאוכלים את ראש האיל עם דבש‪,‬‬ ‫חז"ל‪.‬‬ ‫מאבותיו הקדושים‪ ,‬כי הניגונים‬ ‫"ומטבילין את הראש בדבש"‪.‬‬ ‫ויש להעיר כאן הערה מענינת‪:‬‬ ‫והנוסחאות של הימים הנוראים‬ ‫הנה מנהג זה לאכול ראש כבש‬ ‫הנה הטור (סי' תקפ"ג)‪ ,‬בהביאו את‬ ‫והימים הטובים‪ ,‬שהם בבחינת 'צד‬ ‫בראש השנה הובא בספר תרומת‬ ‫המנהג לאכול סימנים בליל ראש‬ ‫השוה' בכל קהלות ישראל כנזכר‬ ‫השנה‪ ,‬העתיק את לשון הגמרא‬ ‫לעיל‪ ,‬הורידם המהר"ל מפראג‬ ‫הדשן‪ ,‬וכן העיד תלמידו בספר‬ ‫כמעט במילואה‪ .‬ולכאורה תמוה‬ ‫עבור כלל ישראל‪.‬‬ ‫לקט יושר שרבו התרומת הדשן‬ ‫הדבר‪ ,‬שהרי הטור הוא פוסק הבא‬ ‫נהג כן בפועל‪.‬‬ ‫והיה זה בעת שעברו על ישראל‬ ‫להורות הלכה למעשה‪ ,‬ולמה לו‬ ‫נמצא שהיה מנהג קבוע לאכול‬ ‫זמנים קשים ומרים‪ ,‬בשנות גזירות‬ ‫להעתיק לשון הגמרא?‬ ‫ראש כבש בראש השנה‪ .‬והוא‬ ‫ת"ח ות"ט ושאר גזירות נוראות‪,‬‬ ‫אלא הביאור בזה‪ ,‬שרצה הטור‬ ‫וביקש המהר"ל שיורידו חיזוק מן‬ ‫מנהג המובא בדברי הרמ"א ובדברי‬ ‫להראות שמנהגי ישראל יסודתם‬ ‫השמים לאמץ לבב ישראל‪.‬‬ ‫המהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬אולם בגמרא‬ ‫בהררי קודש‪ ,‬ושכבר בימי חז"ל‬ ‫לא נזכר מנהג זה‪ ,‬שכן בגמרא‬ ‫אז נפתחו שערי שמים‪ ,‬ושמע‬ ‫נהגו באכילת הסימנים הללו‪.‬‬ ‫הובאו 'סימנים אחרים'‪ ,‬וראש‬ ‫המהר"ל את 'שירת הלוים'‪ ,‬ואותה‬ ‫הכבש הוא חידוש מדברי הגאונים‬ ‫אכילת ראש כבש היתה נהוגה‬ ‫מסר לכלל ישראל למען יתחזקו‬ ‫ומדברי המהר"ם מרוטנבורג‪.‬‬ ‫בה‪ .‬ואלו הם הנוסחאות של הימים‬ ‫כבר בימי האבות הקדושים‬ ‫אך נחזה דבר נורא‪ ,‬שמנהג‬ ‫הנוראים והימים הטובים‪.‬‬ ‫זה מקובל הוא עוד מהאבות‬ ‫והנה מובא בחתם סופר בפרשת‬ ‫והנה במציאות חזינו‪ ,‬כי בניגוני‬ ‫הקדושים‪ .‬שהנה החתם סופר‬ ‫ויצא (דפוס ירושלים עמ' קנ"ט ד"ה ואולי)‪,‬‬ ‫הימים הנוראים נתעוררים כולם‪,‬‬ ‫כתב‪ ,‬שהיה זה מנהגם של אברהם‬ ‫המציין כי אכילת הסימנים היתה‬ ‫מקטני הילדים בבית המדרש ועד‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬שביום עקידת יצחק‬ ‫נהוגה עוד בימי אברהם יצחק‬ ‫הגדול שבגדולים‪ .‬ולפי דברינו‬ ‫‪ -‬שהוא יום ראש השנה ‪ -‬אכלו‬ ‫ויעקב‪.‬‬ ‫יובן הדבר היטב‪ ,‬שהרי בעל‬ ‫ראש כבש!‬ ‫ובהקדם‪ :‬הטור מביא (שם ס"ב)‪,‬‬ ‫התולדות אמר שהיא קבלה ממשה‬ ‫‪31‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫לפי שלא רצה שיחשדוהו לבן‬ ‫כן כתב בילקוט ראובני (סוף פרשת‬ ‫השיטות מתי הי' עקידת יצחק‬ ‫ובני ביתו שגזל מהם מאומה‪ ,‬על‬ ‫וירא)‪ ,‬ובדרשות ר"י אבן שואב (תלמיד‬ ‫כן לא לקח מראשיהם של האילים‪.‬‬ ‫הרשב"א‪ ,‬בדרשת יו"כ)‪ ,‬ובריקאנטי‪ .‬ועיין‬ ‫הנה בנוגע לזמן העקידה יש‬ ‫וזהו שאמר ללבן‪" :‬וְ ֵאילֵ י צֹאנְ ָך ל ֹא‬ ‫בפירוש הרד"ל על פרקי דרבי‬ ‫בדבר שקלא וטריא גדולה במדרשי‬ ‫ָאכָ לְ ִּתי" ‪ -‬אפילו ביום ראש השנה‪,‬‬ ‫אליעזר (פרק ל"א)‪ .‬וכן כתב החיד"א‬ ‫חז"ל ובפוסקים‪ ,‬אם היתה בראש‬ ‫שבו יש לנו קבלה שאברהם יצחק‬ ‫בספרו 'עבודת הקודש' (בסדר‬ ‫השנה או ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫ויעקב אכלו ראש כבש‪ ,‬אני נמנעתי‬ ‫מנחה ליום כיפור)‪ ,‬ושם סידר תפילה‬ ‫א‪ .‬שיטת הזוהר הקדוש (פ'‬ ‫מלאכלו בליל ראש השנה‪.‬‬ ‫מיוחדת לאומרה ביום הקדוש‬ ‫ויקרא דף י"ח‪ ,‬ופ' כי תצא דף רפ"ב) וכן הוא‬ ‫בענין העקידה בשעת תפלת מנחה‪.‬‬ ‫במדרש פסיקתא רבתי (פרק מ')‬ ‫מקורות הסימנים מן התורה‬ ‫וכן דעת הרמ"ע מפאנו (בספריו עשרה‬ ‫שהעקידה היתה בראש השנה‪.‬‬ ‫נביאים וכתובים‬ ‫מאמרות‪ ,‬אם כל חי‪ ,‬וספר הנפש)‪.‬‬ ‫וכן מצינו להרבה מן הראשונים‬ ‫ג‪ .‬ויש אומרים שהיתה העקידה‬ ‫שסברו כן‪ .‬השבלי הלקט (הלכות‬ ‫עוד נציין כאן דברים נפלאים‬ ‫ר"ה סימן רפ"ח) כתב שאנו קוראים‬ ‫ביום טוב של פסח ‪ -‬ט"ו בניסן‪ ,‬עי' שהביא בספר מטה משה (סימן תש"צ)‪.‬‬ ‫מדרש רבה (פרשת בא פרק ט"ו)‪ ,‬וכ"כ‬ ‫פרשת העקידה בראש השנה מפני‬ ‫כתב המטה משה‪ ,‬שמה‬ ‫ש"מעשה העקידה היה בראש‬ ‫הרבי ר' יהונתן אייבשיץ בספרו‬ ‫שאוכלים דברים מתוקים בליל‬ ‫השנה"‪ .‬וכן דעת הרוקח (בפרשת וירא‬ ‫'תפארת יהונתן' (פרשת וירא)‪.‬‬ ‫ראש השנה ואומרים "שתתחדש‬ ‫ובהלכות ר"ה) והספר התניא (סימן רפ"ח)‪.‬‬ ‫עלינו שנה טובה ומתוקה"‪ ,‬הרי‬ ‫חידושו של החתם סופר‬ ‫והאבודרהם בפירושו לתפילת‬ ‫ש"דבר זה כתוב בתורה ושנוי‬ ‫שהאבות הקדושים אכלו‬ ‫ראש השנה‪ ,‬בענין התקיעות‪,‬‬ ‫בנביאים ומשולש בכתובים"‪.‬‬ ‫כתב שזו הסיבה שאנו תוקעים‬ ‫ראש כבש‬ ‫א‪" .‬כתוב בתורה"‪ :‬בתורה‬ ‫ב'תרועה'‪ .‬שהרי ראש השנה נקרא‬ ‫אמר על כך החתם סופר‪ ,‬שביום הקדושה נאמר (שמות טו‪ ,‬כה) "וַ ִ ּי ְצ ַעק‬ ‫בתורה "יוֹ ם ְּתרו ָּעה" (במדבר כט‪ ,‬א)‬ ‫ראש השנה‪ ,‬בזמן שהיתה העקידה ֶאל ה' וַ ּיוֹ ֵרה ּו ה' ֵעץ וַ ַ ּי ְׁשלֵ ְך ֶאל‬ ‫ולא 'יום תקיעה'‪ ,‬להורות שזה בא‬ ‫שם לוֹ חֹק‬ ‫‪ -‬כפי שלמדנו מהזוהר והמדרשים ַה ַּמיִ ם וַ ִ ּי ְמ ְּתק ּו ַה ָּמיִ ם ָׁשם ָ ׂ‬ ‫לעורר זכות עקידת יצחק‪ .‬וכיצד?‬ ‫‪ -‬נהגו האבות הקדושים לאכול ו ִּמ ְׁש ּ ָפט וְ ָׁשם נִ ָּסהוּ"‪ .‬פסוק זה נאמר‬ ‫הביא שם מדרש על שרה אמנו‬ ‫מיד לאחר שירת הים‪ .‬וביאר המטה‬ ‫ראש איל לזכר העקידה‪.‬‬ ‫שאמרה "ותצחק ותיבב ותילל" ‪-‬‬ ‫אך הוסיף החת"ס‪ ,‬שהיו ׁ ָשנִ ים משה‪' :‬חק ומשפט' רומז ליום ראש‬ ‫היינו שכששמעה שרה אמנו ביום‬ ‫שבהן לא אכל יעקב אבינו ראש השנה‪ ,‬וסמוך לו נאמר 'וימתקו‬ ‫ראש השנה שיצחק נעקד על גבי‬ ‫כבש או ראש איל‪ ,‬והיה זה בזמן המים'‪ .‬ללמדנו ש"ביום המשפט‬ ‫המזבח‪ ,‬שמחה בלבה ואף בכתה‪.‬‬ ‫ראש השנה יאכלו מתוקים"‪.‬‬ ‫שהיה בבית לבן‪.‬‬ ‫ופירש האבודרהם שהיתה זו‬ ‫ב‪" .‬שנוי בנביאים"‪ :‬הנה מצינו‬ ‫הנה מצינו בכתובים בפרשת‬ ‫'בכיה של שמחה'‪ ,‬ונשמתה יצאה‬ ‫ויצא (בראשית לא‪ ,‬לו‪-‬מ) שיעקב אבינו בענין אביגיל (שמואל א‪ ,‬כה‪ ,‬לח) דכתיב‬ ‫בדביקות מרוב שמחה‪ .‬וכן פירשו‬ ‫ש ֶרת ַה ָ ּי ִמים‪ ,"...‬וקודם לכן‬ ‫אתי "וַ יְ ִהי ַּכ ֲע ֶ ׂ‬ ‫"מה ּ ִפ ְׁש ִעי ַמה ַח ָּט ִ‬‫אמר ללבן‪ַ :‬‬ ‫עוד מפרשים כדברי האבודרהם‪,‬‬ ‫ִּכי ָדלַ ְק ָּת ַא ֲח ָרי"‪ ,‬ופירש שם שנדדה (שם פסוק יח) נאמר‪" :‬וַ ְּת ַמ ֵהר ֲא ִביגַ יִ ל‬ ‫שיציאת נשמתה של שרה לא‬ ‫אתיִ ם לֶ ֶחם ו ְּׁשנַ יִ ם נִ ְבלֵ י‬ ‫שנתו מעיניו בשמרו על הצאן‪ ,‬וַ ִּת ַּקח ָמ ַ‬ ‫היתה מחמת צער אלא מחמת גודל‬ ‫ישה צֹאן ֲעשׂ ּויוֹ ת וַ ֲח ֵמ ָׁישה‬ ‫יתי ַב ּיוֹ ם ֲאכָ לַ נִ י ח ֶֹרב וְ ֶק ַרח יַ יִ ן וַ ֲח ֵמ ׁ ָ‬ ‫"היִ ִ‬ ‫ָ‬ ‫הדביקות‪.‬‬ ‫אתיִ ם‬ ‫ַ ּב ָּליְ לָ ה וַ ִּת ַ ּדד ְׁשנָ ִתי ֵמ ֵעינָ י"‪ .‬ושם ְס ִאים ָקלִ י ו ֵּמ ָאה ִצ ֻּמ ִקים ו ָּמ ַ‬ ‫וכתב האבודרהם‪ ,‬שמשום כך‬ ‫שם ַעל ַה ֲחמ ִֹרים"‪ .‬ואיתא‬ ‫אמר יעקב את הלשון‪" :‬וְ ֵאילֵ י צֹאנְ ָך ְ ּד ֵבלִ ים וַ ָּת ֶ ׂ‬ ‫נאמר בתורה "יוֹ ם ְּתרו ָּעה יִ ְהיֶ ה‬ ‫בגמרא דאלו 'עשרת הימים' המה‬ ‫לֹא ָאכָ לְ ִּתי"‪.‬‬ ‫לָ כֶ ם"‪ ,‬כדי שיזכור השי"ת את‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מדוע הדגיש יעקב ימי 'עשרת ימי תשובה'‪ .‬ומוכח מזה‬ ‫המדריגה הנוראה של עקידת יצחק‬ ‫דווקא את ה'איל' שלא אכל ממנו? שאוכלים ושותים מאכלים ודברים‬ ‫ואת דרגתה העצומה של שרה‬ ‫וביאר החת"ס‪ ,‬שבעת שהיה מתוקים בימים אלו‪.‬‬ ‫אמנו‪ ,‬ששמחה ובכתה בכיה של‬ ‫(ודבר זה הוא מקור למה שהבאנו בשם‬ ‫יעקב אבינו בבית לבן‪ ,‬לא קיים‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫התרומת הדשן‪ ,‬וכן הובא בסמ"ק‪ ,‬שהראבי"ה‬ ‫את המנהג של אכילת ראש כבש‬ ‫ב‪ .‬אולם במדרשים אחרים‬ ‫והמרדכי נהגו לאכול את הסימנים בכל עשרת‬ ‫ימי תשובה‪ .‬ולפי דברי המטה משה שהמקור הוא‬ ‫בראש השנה‪.‬‬ ‫ובדברי ראשונים ואחרונים מצינו‬ ‫מאביגיל שנאמר בה שהביאה דברים מתוקים‬ ‫ומפני מה?‬ ‫שהעקידה היתה ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪32‬‬ ‫ביום זה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬והנה בפרק הסמוך (תהלים פב‪,‬‬ ‫בעשרת הימים‪ ,‬הרי זו ראיה שיש לאכול דברים‬ ‫ועוד דייק המטה משה מהכתוב‪,‬‬ ‫"מזְ מוֹ ר לְ ָא ָסף ֱאל ִֹקים נִ ָ ּצב‬ ‫א) כתיב‪ִ :‬‬ ‫מתוקים בכל עשרת ימי תשובה)‪.‬‬ ‫שביום ראש השנה צריך לאכול‬ ‫ַ ּב ֲע ַדת ֵקל ְ ּב ֶק ֶרב ֱאל ִֹקים יִ ׁ ְש ּפֹט"‪,‬‬ ‫ג‪" .‬ומשולש בכתובים"‪ :‬בתהלים‬ ‫דברים מתוקים‪ ,‬והוא המקור‬ ‫וכיון שסמוך הוא לסוף הפרק‬ ‫"מ ְׁש ּ ְפ ֵטי ה' ֱא ֶמת ָצ ְדק ּו‬ ‫נאמר (יט‪ ,‬י) ִ‬ ‫לאכילת התפוח בדבש ושאר מיני‬ ‫הקודם שנאמר בו "ו ֵּמ ֵחלֶ ב ִח ָּטה‬ ‫יַ ְח ָ ּדו"‪' .‬משפטי ה'' רומז לראש‬ ‫סימנים‪ ,‬שהרי אמר עזרא הסופר‬ ‫ש ִ ּב ֶיע ָּך"‪ ,‬למדנו מן‬ ‫ו ִּמצּ וּר ְ ּד ַב ׁש ַא ְ ׂ‬ ‫השנה שבו השי"ת שופט תבל‪,‬‬ ‫"אכְ ל ּו ַמ ְׁש ַמ ִנּים ו ׁ ְּשת ּו ַמ ְמ ַת ִ ּקים"‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫הסמוכין שביום המשפט אוכלים‬ ‫ומיד לאחר מכן נאמר (פסוק יא)‬ ‫וכיון שבכל המקראות הללו נזכר‬ ‫דברים מתוקים‪.‬‬ ‫"ו ְּמתו ִּקים ִמ ְ ּד ַב ׁש וְ נ ֶֹפת צו ִּפים"‪,‬‬ ‫ענין 'דבש'‪ ,‬יש מכאן ראיה למנהג‬ ‫ו‪ .‬עוד הביא מהכתוב בנביא‬ ‫לומר שבראש השנה אוכלים‬ ‫ישראל שנהגו בו בכל הדורות‪.‬‬ ‫(נחמיה ח‪ ,‬י)‪ ,‬והוא המקור המובא‬ ‫דברים מתוקים עם דבש‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך (סימן תקצ"ז) שאין‬ ‫וזה לשונו‪" :‬לכן נהגו העולם‬ ‫להתענות בראש השנה אלא‬ ‫מקור המנהג לאכול תפוח‬ ‫לאכול דבש בראש השנה"‪ ,‬עפ"י כל‬ ‫חייבים לאכול סעודה‪ ,‬ושם‬ ‫בדבש בראש השנה‬ ‫הראיות שהביא‪.‬‬ ‫נאמר‪" :‬לְ כ ּו ִאכְ ל ּו ַמ ְׁש ַמ ִנּים ו ׁ ְּשת ּו‬ ‫ונמצא שמקור אכילת הסימנים‬ ‫ַמ ְמ ַת ִּקים"‪ .‬ודייק בזה בעל מטה‬ ‫ד‪ .‬עוד הביא ראיה ממה שכתוב‬ ‫הוא "כתובה בתורה‪ ,‬שנויה‬ ‫משה שני דברים‪:‬‬ ‫"ת ְקע ּו ַבח ֶֹד ׁש‬ ‫בתהלים (פא‪ ,‬ד‪-‬ה)‪ִּ :‬‬ ‫בנביאים‪ ,‬ומשולשת בכתובים"‪.‬‬ ‫חדא‪ ,‬דפשוטו של מקרא‬ ‫ׁשוֹ ָפר ַ ּב ֵּכ ֶסה לְ יוֹ ם ַח ֵ ּגנוּ‪ִּ ,‬כי חֹק‬ ‫והשי"ת יעזרנו שנזכה לקיים‬ ‫מלמדנו ההלכה הפסוקה בשו"ע‬ ‫ש ָר ֵאל הוּא ִמ ׁ ְש ּ ָפט לֵ אל ֵֹקי יַ ֲעקֹב"‪,‬‬ ‫לְ יִ ְ ׂ‬ ‫מנהגי ישראל הקדושים ולהמשיך‬ ‫שצריך לאכול סעודה בראש השנה‬ ‫ובהמשך הפרק (פסוק יז) נאמר‪:‬‬ ‫את המסורה‪" ,‬ועקידת יצחק היום‬ ‫ואסור להתענות בו‪ ,‬וזהו מקור‬ ‫"וַ ַ ּי ֲאכִ ילֵ ה ּו ֵמ ֵחלֶ ב ִח ָּטה ו ִּמצּ וּר ְ ּד ַב ׁש‬ ‫ברחמים תזכור"‪ ,‬אמן!‬ ‫דברי הראשונים שלא להתענות‬ ‫ש ִ ּב ֶיע ָּך"‪.‬‬ ‫ַא ְ ׂ‬ ‫= פרנסי חודש תשרי =‬ ‫יון בלשה"ק‬ ‫נתנדב‬ ‫ליון באידיש‬ ‫נתנדב‬ ‫עורים על הטע‬ ‫גל‬ ‫הג‬ ‫לעפאון‬ ‫השי‬ ‫ע"‬ ‫ע"‬ ‫ליין‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫הרה"ח ר' חיים צבי הירש הי"ו‬ ‫נתנדב ע"י‬ ‫הרה"ח ר' שמעון‬ ‫לע"נ אמו האה"ח חנצי ע"ה‬ ‫הרה"ח ר' חיים מנחם‬ ‫דרוממער הי"ו‬ ‫בת יבלחט"א ר' מרדכי הי"ו‬ ‫ראזינגער הי"ו‬ ‫לזכות ברכה והצלחה‬ ‫נלב"ע א' תשרי ‪ -‬ראש השנה‬ ‫לזכות ברכה והצלחה‬ ‫בכל הענינים‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בכל הענינים‬ ‫זכות לימוד התורה דרבים תגן בעדם להתברך בכל מילי דמיטב‪ ,‬וישלם ה' פעלם הטוב ותהי משכורתם שלימה מעם ה’‬ ‫קול‬ ‫אלע נייע‬ ‫חיזוק יומי ‪ -‬צו א‬ ‫וועכנטליכע‬ ‫שיעורים פון‬ ‫שיעורים‬ ‫גליקליכע לעבן‬ ‫שיעורים‬ ‫הגה"צ ר' יודא‬ ‫קול‬ ‫אלע נייע‬ ‫חיזוק יומי ‪ -‬צו א‬ ‫וועכנטליכע‬ ‫שיעורים פון‬ ‫שליט"א‬ ‫מאנדעל‬ ‫‪00‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪33‬‬ ‫שיעורים‬ ‫גליקליכע לעבן‬ ‫שיעורים‬ ‫הגה"צ ר' יודא‬ ‫מאנדעל שליט"א‬ ‫פרדס‬ ‫פרדס‬ ‫התורה‬ ‫עמוד יומי‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫קברי צדיקים ‪-‬‬ ‫שיעורים על‬ ‫התורה‬ ‫סדר הש"ס‬ ‫פיל מיט חיזוק‬ ‫יארצייט צדיקים‬ ‫שבת קודש‬ ‫עמוד יומי‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫קברי צדיקים ‪-‬‬ ‫שיעורים על‬ ‫אינעם‬ ‫מעכטיגן‬ ‫אינעם‬ ‫‪44‬‬ ‫סדר הש"ס‬ ‫‪55‬‬ ‫פיל מיט חיזוק‬ ‫‪66‬‬ ‫יארצייט צדיקים‬ ‫‪77‬‬ ‫שבת קודש‬ ‫זיכוי‬ ‫מעכטיגן‬ ‫הרבים‬ ‫זיכוי‬ ‫‪718.‬‬ ‫אפאראט‬ ‫הרבים‬ ‫מלוה‬ ‫הלכה יומי על‬ ‫תורת‬ ‫אוצר הידעות‬ ‫מלכה‬ ‫שלחן ערוך‬ ‫הנפש‬ ‫בענינים נפלאים‬ ‫‪718.‬‬ ‫אפאראט‬ ‫מלוה‬ ‫הלכה יומי על‬ ‫תורת‬ ‫אוצר הידעות‬ ‫‪33‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪88‬‬ ‫מלכה‬ ‫‪99‬‬ ‫שלחן ערוך‬ ‫‪10‬‬ ‫הנפש‬ ‫‪1111‬‬ ‫בענינים נפלאים‬ ‫‪10‬‬ ‫זעטיגט אייער נשמה און באלייכט אייער טאג‬ ‫דורך שעפן חיזוק אמונה און ביטחון‪,‬‬ ‫השקפת החיים און ידיעת התורה פון די‬ ‫צו ספאנסערן‬ ‫אדער פאר‬ ‫פאזעטיווע‬ ‫קאמעטארן קען‬ ‫מען זיך ווענדן צו‬ ‫הרה"ח ר'‬ ‫חיים מנחם‬ ‫ראזינגער הי"ו‬ ‫‪347.570.0413‬‬ ‫מען קען אויך הערן די‬ ‫שיעורים פון רב אויף‪:‬‬ ‫קול פרדס התורה‬ ‫קול נשמותינו‬ ‫אידיש‪718.760.1111 #1 :‬‬ ‫‪718.506.9694‬‬ ‫ענגליש‪718.759.1111 #1 :‬‬ ‫עינים ליין‬ ‫‪718.977.5554‬‬ ‫במוצש''ק ‪#0‬‬ ‫במשך השבוע ‪1-2-7-4‬‬ ‫א פרישע וואך‬ ‫צו באקומען די גליון און שיעורים אויף אימעיל שיקט '‪ 'Subscribe‬צו‬ ‫פול מיט חיזוק‬ ‫‪shiurimlishmo@gmail.com‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪34‬‬ ‫שיעורים דורך‬ ‫אויס די וואך‪:‬‬ ‫זונטאג‬ ‫מאמר הפרשה‬ ‫מאנטאג‬ ‫חובת הלבבות‬ ‫דינסטאג‬ ‫טבריא של מעלה‬ ‫מיטוואך‬ ‫אוצר הידיעות‬ ‫דאנערשטאג‬ ‫יאהרצייטן‬ ‫פרייטאג‬ ‫אור של שב"ק‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫מלוה מלכה‬ ‫‪SQUARE‬‬ ‫‪35‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪36‬‬