gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א' בתשרי תשפ״ז|שב‪+‬ת קודש| גליון ‪218‬‬ ‫‪+‬תשפ''ז‬ ‫‪+‬ראש השנ‪+‬ה‬ ‫ַ"ו ֲע ַק ְד ְּת יִ ְצ ָחק ְלזַ ְרע ֹו‬ ‫ַה ּיוֹם ְ ּב ַר ֲח ִמים ִּתזְ ֹּכר"‬ ‫משולחן המלך‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫זוהר על הפרשה‬ ‫עמוד ‪8‬‬ ‫שרפי קודש‬ ‫עמוד ‪10‬‬ ‫ההלכה היומית‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫שאלות מבית הדין‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫מדור הילדים‬ ‫עמוד ‪14‬‬ ‫דרכי הרשב״י‬ ‫עמוד ‪15‬‬ ‫העלון טעון גניזה | אין לקרוא במהלך התפילה‬ ‫לקבלת העלון – פרטים בעמוד ‪6‬‬ ‫‪2‬‬ ‫זמני ‪+‬השבת‬ ‫הזמני>ם ע"פ >לוח או>ר ה>חיים‬ ‫הילו‪+‬לא‬ ‫ר״ת‬ ‫יציאה‬ ‫שקיעה‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫דצ‪+‬דיקיא‬ ‫‪20:10‬‬ ‫‪19:24‬‬ ‫‪18:55‬‬ ‫‪18:15‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪20:10‬‬ ‫‪19:24‬‬ ‫‪18:55‬‬ ‫‪18:35‬‬ ‫חיפה‬ ‫בר‬ ‫‪20:09‬‬ ‫‪19:24‬‬ ‫‪18:54‬‬ ‫‪18:34‬‬ ‫באר שבע‬ ‫מע‬ ‫‪20:07‬‬ ‫‪19:22‬‬ ‫‪18:53‬‬ ‫‪18:33‬‬ ‫תל אביב‬ ‫א‬ ‫*כמנהג ירושלים הדלקת נרות ‪ 40‬דקות לפני השקיעה‬ ‫בי‬ ‫מע‬ ‫יום ראשון ‪ -‬ב' תשרי‬ ‫כל‬ ‫ב‪ .‬רבי משה גאגין‪ ,‬אביו של הרב אג"ן | רבי סלמאן אליהו‪ ,‬מח"ס‬ ‫כרם שלמה‪ ,‬תש"א | רבי יוסף צבי וייס מערלוי | רבי שמעון הורביץ‬ ‫וה‬ ‫לידר‪ ,‬ר"י שער השמים‪ ,‬מח"ס קול מבשר | רבי משה כהן‪ ,‬מח"ס‬ ‫לש‬ ‫זכות משה‪ ,‬תרכ"ג | רבי שמריה גריינימאן‪ ,‬תשנ"ב‬ ‫הו‬ ‫לא‬ ‫יום שני ‪ -‬ג' תשרי‬ ‫ג‪ .‬גדליה בן אחיקם‪ ,‬ג' של"ט | רבי יוסף בכור ויטאל‪ ,‬מראשי מקובלי‬ ‫בית אל | רבי אפרים הכהן‪ ,‬מראשי המקובלים בירושלים‪ ,‬תשי"ז |‬ ‫רבי ישראל ליפשיץ‪ ,‬מח"ס תפארת ישראל על המשניות | שמעון‬ ‫נתן נטע בידרמן‪ ,‬האדמו"ר מללוב‪ ,‬תר"ץ | רב גדליה אייזמן משגיח‬ ‫בישיבת קול תורה‪ ,‬תשע"ב‬ ‫הג‬ ‫בי‬ ‫כל‬ ‫קי‬ ‫יום שלישי ‪ -‬ד' תשרי‬ ‫ד‪ .‬רבי יוסף דוייטש‪ ,‬בעל החסדי יוסף בירושלים | רבי אברהם‬ ‫אל‬ ‫דאנציג‪ ,‬מח"ס חיי אדם‪ ,‬תקפ"ו | רבי ישראל יעקב בורלא‪ ,‬מח"ס‬ ‫מקור ישראל | רבי צבי הירש אשכנזי‪ ,‬מח"ס כוס הישועות | רבי‬ ‫הע‬ ‫יעקב חי גג' השני‪ ,‬תער"ב‬ ‫שה‬ ‫הק‬ ‫יום רביעי ‪ -‬ה' תשרי‬ ‫או‬ ‫ה‪ .‬נפתלי בן יעקב אבינו‪ ,‬קבור בקדש נפתלי‪ ,‬ב' קצ"ח | רבי נפלתי‬ ‫עמ‬ ‫כ"ץ מלובלין‬ ‫יום חמישי ‪ -‬ו' תשרי‬ ‫ו‪ .‬רבי יעקב יוסף הרופא‪ ,‬מח"ס שמן הטוב | רבי שמואל אברהם‬ ‫צדקה חוצין | הסבא משפולי‪ ,‬תקע"ב | רבי ישראל טויסיג‪ ,‬תשכ"ח‬ ‫הח‬ ‫| רבי בנימין גרג'י‪ ,‬תשל"ה | רבי צבי הירש קופשיץ‪ ,‬תשל"ו | רבי‬ ‫אברהם כלפון‪ ,‬ראב"ד טריפולי‪ ,‬מח"ס חיי אברהם‪ ,‬תק"פ‬ ‫הר‬ ‫לו‬ ‫ממ‬ ‫יום שישי ‪ -‬ז' תשרי‬ ‫הל‬ ‫מע‬ ‫ז‪ .‬רבי יעקב ענתבי‪ ,‬רבה של דמשק | זבולון בן יעקב אבינו‪ ,‬קבור‬ ‫בי‬ ‫בלבנון | רבי יוסף ברבי‪ ,‬דיין בג'רבא‪ ,‬מח"ס בן פורת יוסף‪ ,‬תרע"ט |‬ ‫הה‬ ‫רבי מרדכי ב"רכ דוד מטאלנא‬ ‫יום שבת ‪ -‬ח' תשרי‬ ‫ח‪ .‬רבי אבנר ישראל הצרפתי‪ ,‬אב"ד פאס | רבי שלמה בכור חוצין‪,‬‬ ‫מגאוני בבל‪ ,‬התרנ"ג | רבי אליעזר ניסן טייטלבוים מאוהל | רבי נח‬ ‫מלבוביץ‪ ,‬תקצ"ג‬ ‫‪3‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫פנינים מוסרים ומעשיות השווים לכל נפש‬ ‫הנערכים משולחן המלך מתוך‬ ‫שיעור הדף היומי שנמסר ע"י מרן שליט"א‬ ‫עורך‪ :‬הרב מרדכי ג'נודי הי"ו‬ ‫באתי פה להתפלל‪ ,‬כי אני מוציא ספר הלכה‪ ,‬ואני‬ ‫מתפלל לקדוש ברוך הוא שלא תהיה בו שום‬ ‫תכלית בריאת העולם?‬ ‫טעות‪ ,‬שאנשים לא יטעו בהלכה באשמתי"‪.‬‬ ‫בראש השנה אנחנו אומרים‪' :‬זה היום תחילת‬ ‫תראו מה זה יראת שמיים‪ ...‬אדם הולך‪ ,‬בוכה‬ ‫מעשיך'‪ .‬מה זה תחילת מעשיך? הרי זה לא בריאת‬ ‫ומתפלל להשם בצורה כזאת‪.‬‬ ‫העולם‪ .‬בריאת העולם הייתה בכ"ה ב'אלול'?‬ ‫תלמידים שהסתובבו שם פגשו את הגוי‪ ,‬והוא‬ ‫כל יום הוא היה עושה חשבון נפש‪ ,‬מודה להשם‪,‬‬ ‫קורא 'נשמת כל חי'‪ ,‬ומדבר עם אשתו להודות‬ ‫אלא הכוונה היא לבריאת האדם הראשון‪ ,‬שנברא‬ ‫שאל אותם‪" :‬אתם התלמידים של רבי ישראל‬ ‫ביום ראש השנה‪ .‬יום בריאת האדם נקרא 'תחילת‬ ‫מאיר"?‪ .‬אמרו לו‪" :‬כן‪ ,‬איך אתה מכיר אותו"?‬ ‫להשם יתברך על מה שנתן‪ .‬בכל ערב ראש חודש‬ ‫מעשיך'‪ ,‬ולמה? כי האדם הוא הבחיר והעיקר של‬ ‫סיפר להם הגוי מה שראה‪ ,‬איך הרב שלהם שוכב‬ ‫ובכל שבוע היה עושה חשבון נפש‪ .‬בסוף השנה‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫בשדה ובוכה להשם שלא תצא שגגה מתחת ידו‪.‬‬ ‫היה מפרט כל רגע ורגע של השנה‪ :‬חודש תשרי‪,‬‬ ‫חודש מרחשון‪ ,‬חודש כסלו‪ ,‬הכל מפורט‪.‬‬ ‫כל העולמות‪ ,‬העליונים והתחתונים‪ ,‬נבראו כולם‪,‬‬ ‫והאדם מנהיג אותם‪ .‬כולם נבראו לצורך האדם‪,‬‬ ‫איני רוצה שהגנב יפגע‬ ‫שנה אחת אמר שהוא זוכר כל מה שעשה במשך‬ ‫כל השנה‪ ,‬חוץ משש דקות שהוא לא זוכר אותן‬ ‫לשרת אותו‪ .‬אם הוא לא שומר את התורה‪ ,‬כולם‬ ‫הולכים והם לא יכולים להתקיים‪ ,‬שנאמר‪" :‬אם‬ ‫בבירור‪ ,‬ואיזו תשובה הוא היה עושה על זה!‬ ‫לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא‬ ‫כשהדפיס את ה'משנה ברורה'‪ ,‬היה הולך ומוכר‬ ‫שמתי" (ירמיהו לג‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫את הספר בעצמו‪.‬‬ ‫פעם אחת שכר עגלה ונסע לעיר אחת‪ .‬באמצע‬ ‫הדרך עצר ה'חפץ חיים' לעשות דבר דחוף‪ ,‬ואמר‬ ‫העולם מתנהג בחסידות‬ ‫לעגלון לחכות לו‪ .‬העגלון ברח לו עם העגלה‪ ,‬עם‬ ‫הגאון מוילנה שואל‪ ,‬איך העולם עמד והתקיים‬ ‫הספרים ועם הכל‪...‬‬ ‫בימים ראשון עד שישי שרק בו נברא האדם?‬ ‫ה'חפץ חיים' לא אמר כלום‪ ,‬הלך את כל הדרך‬ ‫כלומר‪ ,‬איך העולם עמד כשהאדם עדיין לא היה‬ ‫ברגל והתעייף מאוד‪ .‬כשהגיע לעיר‪ ,‬מצא את‬ ‫העגלון ושילם לו את כל מה שמגיע לו‪ ,‬גם על‬ ‫עונג שב‪+‬ת‬ ‫קיים כדי לעבוד את האדמה וללמוד תורה? מי‬ ‫העמיד את העולם?‬ ‫הדרך שברח‪ ,‬אחר כך שכר עגלה אחרת ונסע‬ ‫אלא מביא הגאון מוילנה‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא‬ ‫לעיר אחרת‪.‬‬ ‫העמיד את העולם רק על ידי 'חסד'‪ .‬אפילו‬ ‫אמרו לו‪" :‬אבל הגעת לעיר הזאת‪ ,‬תמכור פה את‬ ‫שהאדם לא היה קיים‪ ,‬העולם התנהג ב'חסד'‪.‬‬ ‫הספרים"?‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא אמר‪' :‬אני אנהיג את העולם רק‬ ‫שכנעו אותו הפצירו בו‪ ,‬והוא השיב‪" :‬אם אמכור‬ ‫בחסדי'‪ ,‬פלא פלאות‪.‬‬ ‫פה את הספרים‪ ,‬העגלון יבין מי אני ותהיה לו‬ ‫אומר הגאון מוילנה‪ ,‬כמו שאז כל הימים האלה‬ ‫בושה גדולה על מה שעשה לי‪ .‬כדי שלא יתבייש‪,‬‬ ‫עמדו בגלל החסד שהקדוש ברוך הוא הגביר‪ ,‬גם‬ ‫אלך למכור את הספרים במקום אחר"‪.‬‬ ‫אני בוכה‪...‬שלא תצא שגגה‬ ‫עכשיו בימים הללו מתגלה אור‪.‬‬ ‫איזה מידות אלה‪ ,‬למנוע בושה ממי שפגע בו‪,‬‬ ‫תחת ידי‬ ‫פלא פלאות‪.‬‬ ‫הליכותיו של החפץ חיים‬ ‫כשהוא חיבר את הספר 'משנה ברורה'‪ ,‬על כל‬ ‫אהבת ישראל אמיתי‬ ‫דבר היה מתפלל‪.‬‬ ‫החפץ חיים היה אדם שלא דיבר כל ימיו לשון‬ ‫הרע‪ .‬הוא חיבר את ה'משנה ברורה'‪ ,‬שכל העולם‬ ‫גוי אחד ב'ראדין'‪ ,‬שהייתה לו אחוזה ושדה גדול‪,‬‬ ‫לומד ממנה את הלכות 'אורח חיים' ונהנים‬ ‫היו מציעים לו מׂשרות רבנות רבות והוא לא רצה‪,‬‬ ‫נכנס באחד הבקרים בשעה ‪ 3:00‬או ‪ 4:00‬לפנות‬ ‫ממנה מאוד‪ ,‬וחיבר ספר 'חפץ חיים' על שמירת‬ ‫כי רצה להתפנות לחיבור הספרים‪ּ .‬בִ יתו של‬ ‫בוקר לראות מה קורה בשדה‪ .‬פתאום הוא שומע‬ ‫הלשון וחיזוק התורה‪ .‬כמו כן‪ ,‬חיבר ביאור על כל‬ ‫ה'חפץ חיים'‪ ,‬מרת זקס ע"ה (אמו של ראש ישיבת‬ ‫צעקות ובכיות‪ .‬רץ לכיוון הקול‪ ,‬ורואה אדם שוכב‬ ‫מעשה הקורבנות‪ ,‬כי אמר בכל רגע‪" :‬כשייבנה‬ ‫חברון)‪ ,‬נשאלה פעם מה היא זוכרת מאביה‪,‬‬ ‫ובוכה בבכיות נוראות‪ .‬זה היה ה'חפץ חיים'‪.‬‬ ‫בית המקדש‪ ,‬איך נדע להקריב קורבנות? מה‬ ‫והשיבה‪" :‬מה אני לא זוכרת? הכל אצל אבא‬ ‫שאל אותו הגוי‪' :‬מה קרה'? ו'החפץ חיים' ענה לו‪:‬‬ ‫ההלכות?"‪ .‬עשה דברים גדולים בעולם‪ ,‬והיה עניו‬ ‫היה דברים גדולים!!"‪.‬‬ ‫"אני מבקש ממך סליחה שנכנסתי לשדה שלך‪.‬‬ ‫גדול מאוד‪ ,‬והיה הולך כאחד הפשוטים‪.‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪4‬‬ ‫במ‬ ‫יש מה לעשות ‪ -‬תתעלף!!!‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫כי‬ ‫כ‬ ‫פעם בא רב של עיירה אחת אל ה'חפץ חיים'‬ ‫כול‬ ‫ואמר לו‪" :‬מצב היהדות בעיירה בשפל המדרגה‪,‬‬ ‫הנ‬ ‫המסיתים מרימים ראש‪ ,‬יש התפקרות גורפת‪,‬‬ ‫מצ‬ ‫מה ביכולתי לעשות"?‪.‬‬ ‫היא סיפרה על יהודי חולה שבא ובכה לאביה‪,‬‬ ‫למ‬ ‫שאל אותו החפץ חיים‪' :‬יש שיעורי תורה'?‪.‬‬ ‫ו'החפץ חיים' אמר לו‪" :‬אין לי כוחות כעת כמו‬ ‫שהיה לי פעם"‪ .‬חיפשו אח"כ את ה'חפץ חיים'‬ ‫ענה הרב‪' :‬אני מוסר שיעור לקומץ של שישה‬ ‫בכל מקומות‪ ,‬ולא מצאו אותו‪ ,‬עד שמצאו אותו‬ ‫אנשים‪ ,‬הנוער מדיר את רגליו‪ ,‬מה אני יכול‬ ‫ביער‪ :‬הוא צייר עיגול‪ ,‬נכנס לתוכו ואמר‪" :‬ריבונו‬ ‫לעשות'?!‪.‬‬ ‫חבל על כל דקה‬ ‫של עולם‪ ,‬אני לא יוצא מפה עד שפלוני יהיה‬ ‫מע‬ ‫שאל החפץ חיים‪' :‬ומה עם הכשרות'?‬ ‫בריא!"‪ .‬מקרה אחר היה באדם שחלה במחלה‬ ‫שנ‬ ‫ענה הרב‪' :‬הקצב פוסק בעצמו את השאלות ולא‬ ‫קשה‪ ,‬ו'החפץ חיים' קיבל על עצמו להתענות ה'חפץ חיים' לא רק שהאריך ימים‪ ,‬אלא כל ימיו‬ ‫בכ‬ ‫שומע לי‪ ,‬מה אני יכול לעשות'?!‪.‬‬ ‫‪ 20‬שנה כדי שאותו יהודי יבריא‪ .‬זו הייתה אהבת היו מלאים‪ ,‬בבחינת 'ואברהם זקן בא בימים'‬ ‫הד‬ ‫שאל‪ :‬מה עם הטהרה? ענה‪' :‬המקווה סגור‪,‬‬ ‫ישראל שלו‪.‬‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬א)‪ ,‬שהיה מנצל כל רגע‪.‬‬ ‫הת‬ ‫הקהילה לא משלמת לּבַ לן‪ ,‬מה אני יכול‬ ‫ענ‬ ‫לעשות'?!‪ .‬שאל הח"ח‪' :‬ומה עם תלמוד תורה'?‪.‬‬ ‫הוא היה נועל נעליים בלי שרוכים‪ ,‬ואמר‪" :‬חבל על‬ ‫קט‬ ‫בש‬ ‫ענה‪' :‬מזמן נסגר‪ ,‬הכל הולך לחילונים'‪.‬‬ ‫הזמן לשרוך את הנעל‪ .‬לשרוך נעליים לוקח דקה‪,‬‬ ‫האבא שוויתר על בנו עבור‬ ‫זעק לעומתו ה'חפץ חיים'‪" :‬מה אתה יכול לעשות?‬ ‫וכל יום דקה זה הרבה זמן מצטבר"‪.‬‬ ‫אחד הרבנים ראה את ה'חפץ חיים' חוזר מדרך‬ ‫בצע‬ ‫להתעלף‪ ,‬אתה כן יכול! לצעוק ולזעוק להשם!‬ ‫הי‬ ‫מעייפת‪ ,‬ועוד לפני שחתנו הספיק לפשוט את‬ ‫הישועה באה מתוך זעקה‪ ,‬כמו שכתוב‪" :‬ויאנחו‬ ‫שא‬ ‫בני ישראל מן העבודה ויזעקו‪ ,‬ותעל שוועתם אל‬ ‫החפץ חיים היה אומר‪ :‬כתוב "איזהו שוטה? הצעיף‪ ,‬ה'חפץ חיים' כבר פתח גמרא ולמד‬ ‫אב‬ ‫המאבד מה שנותנים לו" (חגיגה ד‪ .):‬והיה נותן‬ ‫האלהים' (שמות ב‪ ,‬כג)"‪.‬‬ ‫בזריזות נפלאה‪.‬‬ ‫אמ‬ ‫משל‪ :‬תארו לעצמכם עשיר מופלג שבנו היחיד‬ ‫חלה במחלה קשה ונטה למות‪.‬‬ ‫בזמן מלחמה הכל נמכר‬ ‫הזמן אשר אתה עומד בו‬ ‫הרופאים הרימו ידיים‪ ,‬אך אמרו שיש טיפול אחד‬ ‫פעם שאל מישהו את ה'חפץ חיים'‪ :‬כתוב ב'זוהר‬ ‫‪-‬קודש הוא‬ ‫שיכול להציל אותו‪ ,‬אם יחליפו את כל דמו בדם‬ ‫הקדוש'‪ ,‬שכל מצווה שנעשית בלא יראה ואהבה‬ ‫של ילד אחר בן גילו‪...‬‬ ‫נכד‬ ‫('בדחילו ורחימו') אינה עולה למעלה (תיקוני‬ ‫הרבה פעמים אדם אומר לעצמו‪' :‬לא הצלחתי‪,‬‬ ‫הג‬ ‫הציע הרופא לאבא העשיר ללכת למשפחה‬ ‫זוהר‪ ,‬תיקון ע)‪ .‬מה יקרה לאנשי דורנו? הרי מי‬ ‫מחר נתחיל משהו חדש'‪ ,‬או מנסה לברוח כשיש‬ ‫'קד‬ ‫ברוכת ילדים ולהציע סכום עתק כדי שיתנו ילד‬ ‫יכול להעיד על עצמו שהוא מקיים מצוות ביראה‬ ‫ניסיון קשה ואומר 'נמתין לזמן נוח יותר'‪ .‬על זה‬ ‫קצ‬ ‫אחד לצורך העברת הדם‪ .‬אך שום אבא לא הסכים‬ ‫ואהבה גדולות להשם?‬ ‫של‬ ‫היה ה'חפץ חיים' אומר את הפסוק‪' :‬המקום אשר‬ ‫לכך‪ ,‬שום אבא לא יסכים שבנו ימות בשביל‬ ‫בזכ‬ ‫אמר לו החפץ חיים‪ :‬פגשתי פעם בעל מאפייה‬ ‫אתה עומד עליו אדמת קודש הוא' (שמות ג‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫מישהו אחר‪.‬‬ ‫בכ‬ ‫שטיבו של הלחם שלו היה מצוין‪ ,‬אך הצורה של‬ ‫של" יאמר אדם‪" :‬עכשיו קשה לי בעבודת השם‪,‬‬ ‫החלות לא הייתה יפה במיוחד‪ ,‬ולכן לא תמיד קנו‬ ‫אמר ה'חפץ חיים'‪ :‬ברוב איוולתנו‪ ,‬אנחנו מוותרים‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫אמתין לימים אחרים של התרוממות"‪ .‬לא‪.‬‬ ‫הי‬ ‫על החיים של עצמנו! אדם חותך מבשר החי של‬ ‫ידו‬ ‫והנה בזמן המלחמה פגשתי אותו שוב‪ ,‬ושאלתי‬ ‫עצמו וזורק בזדון‪ ,‬מבזבז דקות וימים על ומאבד אלא ּבַ ָּמקום שבו אתה עומד עכשיו‪ ,‬איך שהוא‪,‬‬ ‫אותו איך העסקים‪ .‬ענה לי‪" :‬מצויין‪ ,‬הכל נמכר!"‪.‬‬ ‫אדמת קודש הוא‪ ,‬ושם אתה צריך להצליח‪.‬‬ ‫זמן‪ ,‬והרי אלה החיים שלו!‬ ‫‪+‬תיקון הנפטרים‬ ‫_למסירת שמות _לתיקון הנפטרים‬ ‫הנערך בכ_ל ערב ראש חודש‬ ‫שלוחה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪03.5520004‬‬ ‫‪5‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫במלחמה אנשים לא מסתכלים איך החלה נראית‪,‬‬ ‫כיוון שהלחם עצמו טוב‪ ,‬הצורה כבר לא משנה‪...‬‬ ‫כך מרגיש הקדוש ברוך הוא כלפי הדור שלנו‪.‬‬ ‫כולנו נמצאים במלחמה נוראה עם היצר הרע‪,‬‬ ‫השפעות לכל השנה‬ ‫הניסיונות והמבחנים מחרידים‪ .‬כשאתה עושה‬ ‫מצווה בזמן מלחמה כזאת‪ ,‬תדע לך שהיא עולה‬ ‫למעלה גם בלא 'דחילו ורחימו'‪ ,‬כי עצם עשיית‬ ‫בראש השנה מתעוררת הבריאה הראשונה שברא‬ ‫המצווה בזמן מלחמה יקרה מאוד לפני השם‪.‬‬ ‫השם יתברך את העולם‪ ,‬ולכן נמשכת חיות לכל‬ ‫השנה‪ .‬בראש השנה אנו זוכים לחיים מאת "מלך‬ ‫כתנָ א קטן‬ ‫כוחו בשמיים ָּ‬ ‫חפץ בחיים"‪ ,‬כדי להמשיך חיות לכל השנה‪.‬‬ ‫כל השנה תלויה ביום ראש‬ ‫לכן בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים‪ ,‬ולכל‬ ‫זרעו יש כוח ביום הזה להשתחרר‪ ,‬לצאת משעבוד‬ ‫השנה‬ ‫מעשה שהיה בזמנו של ה'חפץ חיים'‪ ,‬בנערה אחת‬ ‫שנכנס בה דיבוק‪ .‬תלמידי ה'חפץ חיים' שלמדו אז‬ ‫ומיצר‪ ,‬ולצאת מן החושך אל האור‪ .‬זהו הכוח‬ ‫בכולל 'קדשים'‪ ,‬נשלחו על ידי רבם להוציא את‬ ‫של היום‪ .‬כיוון שזהו השורש של כל השנה‪ ,‬איך‬ ‫בכ"ה באלול היה יום בריאת העולם‪" .‬בראשית‬ ‫הדיבוק‪ ,‬ולפני שהוציאו אותו שאל אותו אחד‬ ‫שאדם מתנהג ביום הקדוש הזה‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬כך‬ ‫ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪ ...‬ויהי ערב‬ ‫התלמידים אם הוא יודע מי הוא ה'חפץ חיים'‪.‬‬ ‫ויהי בקר יֹום אחד" (בראשית א‪ ,‬א‪-‬ה)‪ .‬כל זה היה‬ ‫ענה הדיבוק‪" :‬בשמיים מחשיבים אותו כמו ָּתנָ א‬ ‫תהיה ההתנהגות שלו בכל השנה כולה‪ .‬לכן צריך‬ ‫ביום הזה‪ :‬שמיים‪ ,‬אש ומים כאחד‪ ,‬ומיתוק כל‬ ‫קטן!" עם כל הגדולה העצומה של ה'חפץ חיים'‪,‬‬ ‫להתנהג טוב מאוד בראש השנה‪.‬‬ ‫בשמיים החשיבו אותו תנא קטן בזכות ידיעותיו‬ ‫הדינים‪ .‬לכן זהו יום "תחילת מעשיך"‪ .‬אך הכול‬ ‫ועמלו בתורה‪.‬‬ ‫'שבלונה' לכל השנה‬ ‫היה עומד עד שבא האדם‪ ,‬התפלל‪ ,‬ואז הכול‬ ‫צמח‪ ,‬גדל והתחיל לפעול‪ .‬הכול תלוי באדם‪ ,‬כל‬ ‫היה אומר הרב זקס חתנו‪ ,‬שהוא התפלל לקב"ה‪,‬‬ ‫העולם תלוי בבן אדם!‬ ‫שאף אחד לא יכיר את גדולתו‪ .‬אמרו לו 'טוב‪,‬‬ ‫כתוב בירושלמי‪" :‬מאן דדמיך בריש שתא‪ ,‬דמיך‬ ‫אבל איך הוא לא הסתיר את זה שהוא צדיק?'‪,‬‬ ‫מזליה" (מי שישן בראש השנה‪ ,‬ישן מזלו)‪ .‬אדם‬ ‫בני האדם יודעים לתת כוח לעולמות לרוץ‪,‬‬ ‫אמר להם 'אף פעם הוא לא ידע וחשב על עצמו‬ ‫לא יישן בראש השנה כדי שלא יישן מזלו‪ ,‬וצריך‬ ‫להתקדם‪ ,‬לבנות ולעשות‪ ,‬הכול תלוי בהם‪ .‬מה‬ ‫שהוא צדיק'‪.‬‬ ‫להיזהר להיות ער ועירני‪.‬‬ ‫שצריך לדעת הוא שבראש השנה הקדוש ברוך‬ ‫היה אומר הרב הקדוש רבי פינחס מקוריץ שראש‬ ‫הוא ברא את האדם הראשון‪ ,‬נפח בו נשמת חיים‬ ‫הדמעות של אמא‪...‬‬ ‫השנה הוא כמו גלּופה ותבנית של כל השנה‪ .‬לכן‬ ‫ונתן לו חיות‪ .‬מה פירוש ה'חיות' הזאת? כתוב‪:‬‬ ‫עיקר העבודה היא לקדש את ראשית מחשבת‬ ‫נכדו של ה'חפץ חיים' סיפר‪ ,‬שהחפץ חיים הוסיף "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא‬ ‫האדם‪ .‬איך כתוב? "וישכם אברהם בבקר ויחבש‬ ‫שמתי" (ירמיהו לג‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫הגהות והערות בשולי הגיליונות של חיבוריו על‬ ‫את חמרו"‪( ,‬בראשית כב‪ ,‬ג)‪ .‬על ידי שהשכים‬ ‫'קדשים'‪ ,‬ואמר שעשה זאת כדי שידעו שהוא גם‬ ‫קצת 'למדן'‪ ,‬וכך לא יזלזלו חלילה בספריו האחרים כמו שלאדם ‪ -‬יש נשמה‪ ,‬כך גם לעולם יש נשמה‪,‬‬ ‫בבוקר לעבודת השם‪ ,‬כבש את החומריות‪ .‬וזהו‬ ‫שלו על 'שמירת הלשון'‪ .‬וכל מה שהוא זכה‪ ,‬היה והנשמה של העולם היא ‪ -‬התורה‪ ,‬המצוות‬ ‫דבר גדול‪.‬‬ ‫בזכות סייעתא דשמיא של אימו‪ ,‬שהייתה גומרת והמעשים הטובים שאנחנו עושים‪ .‬היום הזה הוא‬ ‫ולכן לא אוכלים 'חמוץ'‪ ,‬כי כשאדם אוכל חמוץ‬ ‫בכל יום את ספר ה'תהילים' בדמעות כדי שבנה מקור החיות של כל השנה כולה‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל השנה‬ ‫הוא עושה תנועה מסוימת בפניו‪ .‬ראש השנה הוא‬ ‫כולה תלויה ביום ראש השנה‪ .‬כל מה שיהיה בכל‬ ‫יהיה תלמיד חכם‪.‬‬ ‫גלופה ותמונה של כל השנה‪ ,‬ואם יעשה כך‪ ,‬כל‬ ‫היה אומר החפץ חיים‪ :‬כדי לזכות בדין ומהשמיים השנה‪ ,‬הכול נקבע בראש השנה‪ .‬וזהו כל מהותו‬ ‫השנה הוא ייראה כך‪ .‬לכן אין לאכול חמוץ‪ ,‬אלא‬ ‫ידונו אותנו לכף זכות‪ ,‬אדם צריך לדון את חבריו של ראש השנה‪ .‬כל חג מתעורר בזמן שלו‪' :‬יציאת‬ ‫לאכול מה שמתוק‪.‬‬ ‫מצרים' מתעורר תמיד בחג פסח‪.‬‬ ‫לכף זכות תמיד‪.‬‬ ‫באפשרותך להיות משותפיו של מו״ר הרב בניהו שליט״א‪ ,‬בתרומת ‪ ₪ 500‬חד פעמי‪ ,‬ואברכי‬ ‫המוסדות ילמדו להצלחתכם‪ ,‬שלט זה מודבק בפתחים של כל בתי המדרש של המוסדות הקדושים‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪6‬‬ ‫קיימו את התורה כראוי‪ .‬אמר להם עזרא אחרי‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫שעשו תשובה ועזבו את הנשים הנוכריות ואת‬ ‫עו‬ ‫ילדיהן שלחו בחזרה ל'בבל'‪' :‬אל תדאגו עכשיו‪,‬‬ ‫לז‬ ‫"לְ כּו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות‬ ‫לאין נכון לו‪ ,‬כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי‬ ‫צדיק באמונתו יחיה‬ ‫חדות ה' היא מעזכם" (נחמיה ח‪ ,‬י)‪ .‬אסור להיות‬ ‫דיבורים קדושים בענייני "אמונה"‬ ‫מה‬ ‫מאת הרב יוסף עבדלחק שליט"א‬ ‫עצוב עכשיו‪ ,‬תאכלו היום בשר שמן‪ ,‬שתו ממתקים‬ ‫לְ פ‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫ושלְ חו מנות'‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫וצ‬ ‫נר‬ ‫לכן עד היום הזה‪ ,‬כמו שאמר עזרא‪ ,‬צריך לאכול‬ ‫בראש השנה בשר שמן ומיני מתיקה‪ .‬ואכן עשו‬ ‫ו‬ ‫זאת כל העם‪ ,‬והלכו לאכול ולשתות ולשלוח מנות‬ ‫יהא רעוא ְ'ד ִת ְש ֵרי' על עמיה‬ ‫ולעשות שמחה גדולה‪.‬‬ ‫בראש השנה נבראו אדם וחווה‪ .‬כשהקדוש ברוך לכן גם היום טוב שבערב ראש השנה‪ ,‬אדם ישלח‬ ‫הכל בגזירת עליון‬ ‫הוא ברא את העולם‪ ,‬הוא ברא אותו במידת הדין מנות לחברו‪ ,‬יין‪ ,‬משהו מתוק‪ ,‬או תבשיל‪ ,‬כל אדם‬ ‫מסופר שבנו של הבעש"ט המשיך במשך שנה‬ ‫לפי מה שהוא‪.‬‬ ‫ושיתף עמה את מידת הרחמים‪ .‬איך כתוב? "ביום‬ ‫את ההנהגה אחרי שהבעש"ט נפטר‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫אמר שאינו מתאים להנהגה‪ ,‬ואחריו המשיך‬ ‫א‬ ‫עשות ה' אלהים ארץ ושמיים" (בראשית ב‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫המגיד רבי ברוך ממעזריטש‪ ,‬שממנו נפוצה כל‬ ‫את‬ ‫שנה שהיא גם "טובה" וגם‬ ‫'ה' זו מידת הרחמים‪' ,‬אלוהים' זו מידת הדין‪" ,‬וייצר‬ ‫תורת החסידות‪ ,‬ורבי אורי היה תלמידו‪ .‬וכך‬ ‫הד‬ ‫"מתוקה"‬ ‫ה' אלהים את האדם" (בראשית ב‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫סיפר עליו רבי אלימלך מליז'ענסק‪:‬‬ ‫אספר לכם עובדה שהיה אצל הקדוש רבי אורי‬ ‫לד‬ ‫כל חודש תשרי הוא בעצם חודש מיוחד‪.‬‬ ‫מסטרליסק שבאו אליו שניים מחסידיו ובקשו‬ ‫פד‬ ‫להסתופף בצילו‪ ,‬ורצו שיקשור אותם לשורש‬ ‫בליל ראש השנה נוהגים לאכול תפוח בדבש‬ ‫אומרים‪' :‬יהא רעוא דתשרי על ַע ֵמּה'‪ ,‬שחודש‬ ‫נשמתו כדי שיאיר להם את הדרך אשל ילכו‬ ‫ואומרים‪" :‬יהי רצון מלפניך שתתחדש עלינו שנה‬ ‫בה‪ .‬שאל אותם הרב‪ ,‬האם אתם מאמינים שה'‬ ‫זה‬ ‫טובה ומתוקה"‪ .‬למה צריך גם "מתוקה"‪ ,‬לא מספיק‬ ‫תשרי יהיה כל הזמן על עם ישראל‪ ,‬שיהיה חודש‬ ‫יתברך משגיח עולמו בהשגחה פרטית‪ ,‬אמרו‬ ‫נע‬ ‫"טובה"?‪,‬‬ ‫תשרי כל הזמן על ַעמו‪ ,‬כי יש בו חגים טובים ויש בו‬ ‫לו בוודאי כבוד הרב‪ ,‬הרי זה מה שעשינו אצל‬ ‫הד‬ ‫סימנים טובים‪.‬‬ ‫הבעש"ט במשך שנים רבות‪.‬‬ ‫ידוע שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו רק טוב‪,‬‬ ‫קרא להם הרב אל החלון והראה להם עגלה‬ ‫וכדברי רבי עקיבא‪" :‬כל דעביד רחמנא לטב עביד"‬ ‫בתשרי נולדו אבות העולם‪ ,‬ולכן הוא נקרא "יֵ רח‬ ‫מלאה קש ותבן עוברת לפני החלון‪ ,‬ושאל‬ ‫לכ‬ ‫(ברכות ס‪ ,‬ב)‪ .‬אך אנו מבקשים לא רק שיעשה‬ ‫האיתנים"‪ ,‬שבו נולדו איתני העולם‪ .‬גם בראש‬ ‫אותם האם אתם מאמינים באמונה שלמה שכל‬ ‫הי‬ ‫השנה נפקדו אמותינו הקדושות‪ :‬נפקדה שרה אמנו‬ ‫חתיכת קש שמסודרת על העגלה זה למעלה‬ ‫איתנו טוב‪ ,‬אלא שנרגיש שזה טוב‪.‬‬ ‫מזו וגם קש שנמצא מעל חברו הכל מהקב"ה?‬ ‫תי‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ואותו דבר רחל וחנה‪ .‬חנה הייתה‬ ‫הרבה פעמים קשה לאדם‪ ,‬ואף על פי שהקדוש‬ ‫גם על זה היה משפט אצל הקב"ה שהרי 'כל‬ ‫עקרה ‪ 19‬שנים ואז נפקדה‪ ,‬וקראו לבנה שמואל‬ ‫דרכיו משפט'‪ ,‬היה קטגור‪ ,‬היה סנגור‪ ,‬והקב"ה‬ ‫ברוך הוא נותן לו טוב‪ ,‬קשה לו להרגיש זאת‪ .‬לכן אנו‬ ‫החליט שהקש הזה יהיה למעלה וזה היה‬ ‫(שמואל בגימטריה‪ :‬ראש השנה)‪ .‬בראש השנה גם‬ ‫אומרים "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהילים‬ ‫למטה‪.‬‬ ‫בטלה עבודת הפרך מאבותינו במצרים‪.‬‬ ‫קיח‪ ,‬א)‪ ,‬וצריך תמיד לברך את השם אפילו על‬ ‫ענו לו תלמידיו‪ ,‬כבוד הרב‪ ,‬אנחנו לא בדרגה‬ ‫הרעה‪ ,‬כי הכול חסד‪ .‬אך אנו מבקשים שיעשה עמנו‬ ‫הזו‪ ,‬וכששמע דבריהם צעק עליהם ואמר להם‬ ‫כא‬ ‫בר‬ ‫חסד שנרגיש אותו‪ ,‬שנרגיש את המתוק‪.‬‬ ‫אכילת בשר שמן ויין בראש‬ ‫'אפיקורסים צאו מביתי‪ ,‬איני יכול ללמד אתכם‬ ‫ויש‬ ‫כל מה שהשם מביא לנו‪ ,‬אנו רוצים להרגיש אותו‬ ‫השנה‬ ‫תורה'‪ .‬הרי כל מה שנעשה בעולם נעשה‬ ‫בהשגחה פרטית ולא רק איזה תפקיד יקבל כל‬ ‫טוב‪ .‬לכן אומרים שתהיה שנה טובה וגם שתהיה‬ ‫אדם‪ .‬הרי לנו מזה חיזוק גדול לחיינו היומיים‬ ‫בנ‬ ‫לדעת שכל העובר עלינו הכול חטיבה אחת‬ ‫כל‬ ‫מתוקה‪ ,‬שנרגיש את המתיקות בכל דבר שהשם‬ ‫בספר נחמיה כתוב שאחרי ‪ 70‬שנה שעם ישראל‬ ‫אם השם יתברך‪ ,‬אדם שחי ככה איזה שמחת‬ ‫זה‬ ‫נותן‪ .‬למשל‪ ,‬כשהרופא עושה ניתוח זה דבר טוב‬ ‫היו בגלות בבל‪ ,‬עלו בני ישראל (‪ 42,360‬אנשים) עם‬ ‫חיים מלווה אותו לאורך כל חייו כי אדם זה‬ ‫ובריא‪ ,‬אבל זה לא מתוק‪.‬‬ ‫עזרא הסופר לארץ ישראל (נחמיה ז‪ ,‬סו)‪ .‬הם הגיעו‬ ‫יודע שמה עובר עליו אין לזה שום קשר לשליח‬ ‫לד‬ ‫שביצע את מה שהמלך גזר עלי שאני צריך‬ ‫הת‬ ‫אנו רוצים שנרגיש את המתיקות‪ ,‬שיהיה רק טוב‬ ‫לרחוב אשר לפני שער המים‪ ,‬ועלה עזרא על מגדל‬ ‫לעבור‪ ,‬עלינו להתחזק ביסוד זה ובהבנה הזאת‬ ‫עץ שבנו במיוחד כדי שיקרא שם את התורה‪.‬‬ ‫וכך נוכל להגיע לר"ה מתוך קבלת עול מלכות‬ ‫ולא על ידי קושי‪ .‬מה שצריך לדעת הוא שהמתיקות‬ ‫שמיים אמיתית לא רק דמיונית אלא קבלת עול‬ ‫לכ‬ ‫נותנת לאדם הצלחה‪.‬‬ ‫בעת שהיה קורא את התורה‪ ,‬כל העם בכו על שלא‬ ‫מלכות שמיים מעשיית למקרי הזמן שעוברים‬ ‫עלינו לשמוח בהם ולא להקפיד ולכעוס ח"ו‬ ‫אנחנו כל יום אומרים בסליחות קבלת עול‬ ‫מלכות שמיים כגון השם הוא האלוקים וכ"ו‪,‬‬ ‫לצעוק ולהגיד זאת זה לא העיקר בוודאי העיקר‬ ‫הוא כמה שמגיע לי ניסיון אני יודע להרגיש את‬ ‫זה ולחיות את זה זה כל המטרה של קבלת עול‬ ‫מלכות שמיים‪,‬‬ ‫שנזכה לא רק לצעוק קבלת עול מלכות שמיים‬ ‫אלא שהלב שלנו בזמן העצבים והקושי יקבל‬ ‫עליו עול מלכות שמיים‪ ,‬אמן ואמן‬ ‫שבת שלום כתיבה וחתימה טובה‬ ‫‪7‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫תהיה ראש ולא זנב‬ ‫חרי‬ ‫את‬ ‫עוד אנחנו אומרים בסימנים‪" :‬שנהיה לראש ולא‬ ‫שיו‪,‬‬ ‫כל נתיבותיה שלום‬ ‫לזנב"‪ .‬זה לא מספיק רק להגיד את הדברים‪ ,‬אלא‬ ‫נות‬ ‫לימוד מידות התנהגות ורחמים בדרכי‬ ‫צריך גם לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫ו כי‬ ‫התעלות "במידות טובות" והנהגות דרך‬ ‫יות‬ ‫מה פירוש "שנהיה לראש ולא לזנב"? שהראש ילך‬ ‫ארץ מאת הרב משה אהרון זוארץ‬ ‫קים‬ ‫לְ ָפנִ ים וינהיג את החומר‪ .‬הזנב מייצג את החומריות‪,‬‬ ‫שליט"א‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫וצריך שהרוח תוליך אותנו ולא החומר‪ ,‬שאנחנו‬ ‫נרכב על הבהמיות ולא הבהמיות תרכב עלינו‪ .‬זה‬ ‫כול‬ ‫עכשיו יהיה טוב‪ .‬תמיד קשה להתגבר על יצר‬ ‫מה שנאמר‪' :‬שנהיה לראש ולא לזנב'‪,‬‬ ‫עשו‬ ‫וכמו שאומרים‪' :‬הוי ראש לאריות ולא זנב הרע‪ ,‬יש לשון הרע ויש ניסיונות‪ ,‬אבל עכשיו צריך‬ ‫נות‬ ‫להתגבר‪ ,‬לא לכעוס ולא לדבר מה שלא צריך‪.‬‬ ‫לשועלים'‪.‬‬ ‫הסוד הגדול‬ ‫שלח‬ ‫איך זוכים לרחמים מאת השם?‬ ‫זהירות מכעס ובפרט בשנה זו‬ ‫המיוחדות שיש רק בדבש‬ ‫אדם‬ ‫תהילות לחי העולמים מלכנו‪ ,‬אנו זוכים להגיע ליום המרומם‬ ‫והגדול – יום ראש השנה‪ .‬ביום זה נדונין כל הבריות ויהי רצון‬ ‫שכל ישראל יכתבו ויחתמו לשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫מורנו חכם יהודה פתיה זי"ע אמר על מקובל‬ ‫אמרנו שאת התפוח טובלים בדבש‪ .‬למה טובלים‬ ‫אין זה סוד שדין ה’ זה לא דבר פשוט ולכך כל אדם צריך‬ ‫לעשות לפחות ‘משהו’‪ ,‬תזוזה קטנה של התקדמות והתקרבות‬ ‫גדול שסיפר על עצמו‪ ,‬שבראש השנה נזהר שלא‬ ‫את התפוח בדבש? יש בזה רמז גדול‪ .‬הטבע של‬ ‫לבורא עולם‪ ,‬להראות נכונות ורצון להתקדם ולהשתפר‪.‬‬ ‫נספר סיפור‪:‬‬ ‫לכעוס‪ ,‬התגרה בו ה'בעל דבר'‪ .‬היה לובש לכבוד‬ ‫הדבש הוא שהוא מהפך את כל מה שנמצא בו‬ ‫הגאון הצדיק ר’ יעקב אדלשטיין זצ”ל רבה של הוד השרון‬ ‫נוהג היה ללכת בבקרים של ראש השנה מבית כנסת לבית‬ ‫החג גלימה לבנה ויפה‪ ,‬והם היו יושבים שם‬ ‫לדבש‪ .‬עד כדי כך שכתוב בש"ך (יורה דעה‪ ,‬סימן‬ ‫כנסת ולדבר שם דברי התעוררות קודם תקיעות השופר‪.‬‬ ‫ב'בגדד' בראש הגג‪ ,‬והיה מסביב לגג מלמעלה חוט‬ ‫פד) שדבר איסור שנחתך ונפל לתוך דבש ונתמחה‬ ‫רעייתו הרבנית ע”ה היתה מלווה והולכת עימו ומקשיבה‬ ‫לכל האורך והיו שמים בו מנורות שמן לתאורה‬ ‫בש‬ ‫בשקיקה לדרשותיו‪ .‬היו כמה אנשים שאף הם התלוו אל‬ ‫בו‪ ,‬מותר ואין בזה בעיה‪.‬‬ ‫הרב ושמעו אותו בדרך משוחח עם אשתו כך‪“ :‬הרבנית‪ ,‬את‬ ‫רואה את הבניין הזה הגבוה‪ ,‬את יודעת אם עולים למעלה‬ ‫לכבוד החג‪.‬‬ ‫שנה‬ ‫לקומות הגבוהות איזה נוף יפה רואים משם‪ ,‬רואים את הים‬ ‫זהו כוח התשובה‪ ,‬כשאדם חוזר בתשובה מאהבה‪,‬‬ ‫פיק‬ ‫ואת האזור ההוא”‪ .‬הרבנית הקשיבה לבעלה בשמחה וראו‬ ‫הוא ישב ועשה קידוש‪ ,‬ובאה חתולה‪ ,‬קפצה‬ ‫נעשות לו זדונות כזכויות (יומא פו‪ .):‬זה כמו טבע‬ ‫איך היא נהנית מהשיח על נופי הטבע שבעלה העלה בשיחו‬ ‫עימה‪.‬‬ ‫ושפכה עליו ועל בגדיו את כל השמן‪ .‬אמר‪" :‬טוב‪,‬‬ ‫הדבש שממתיק ומהפך דבר נבלה לדבר טהור‪,‬‬ ‫התלמידים שליוו את הרב לא הבינו ‘וכי ראש השנה זה הזמן‬ ‫לשוחח על נופים’? כמובן שזכו הם לדרך ארץ ושמרו את‬ ‫נביא גלימה של שבת"‪ ,‬והחליף‪ .‬עלתה אשתו עם‬ ‫וממתיק את כל הדינים‪.‬‬ ‫טוב‪,‬‬ ‫תמיהתם בליבם אולם למחרת ששהו עימו לבד ללא הרבנית‬ ‫הסיר של האוכל‪ ,‬התגלגלה מהמדרגות‪ ,‬הכול‬ ‫יד"‬ ‫שאלו אותו לפשר ההנהגה‪.‬‬ ‫לכן אנו טובלים את התפוח בדבש‪ .‬לגבי התפוח‪,‬‬ ‫שה‬ ‫הרב ענה להם במתק שפתיו‪“ :‬ביום ראש השנה בבוקר‬ ‫הקב”ה דן את העולם‪ ,‬ואנחנו מבקשים בתפילתנו ‘ועמוד‬ ‫נשפך והלך‪.‬‬ ‫היה אומר רבי ישראל מרוז'ין ש'תפוח' הוא ראשי‬ ‫מכסא הדין ושב על כסא הרחמים’‪ ,‬אנחנו זקוקים לרחמים‬ ‫של הקב”ה‪ ,‬אם כן כמה חשוב שבאותה שעה אני ארחם‬ ‫אמר‪" :‬כפרת עוונות‪ ,‬לא נכעס ולא נקפיד"‪.‬‬ ‫תיבות‪ :‬תיגלון פתגמין ותאמרו חידושין‪ .‬זהו דבר‬ ‫על הבריות וירחמו עלי מן השמים‪ ,‬וראשית כל אני חייב‬ ‫לרחם על אשתי היקרה‪ .‬לכן דוקא בשעה הזאת אני משתדל‬ ‫הביאו את האוכל של הבוקר‪ ,‬באה החתולה‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫דוש‬ ‫לרחם עליה ולדבר איתה בדברים שמתיישבים לה על הלב‬ ‫ומשמחים אותה‪ ,‬זו הרחמנות שלי כלפיה‪ ,‬ושאדם מתנהג‬ ‫ושיחקה בסיר‪ ,‬והכול הלך‪.‬‬ ‫אנו‬ ‫זהירות! יצר הרע לפניך‪.‬‬ ‫בדרך זו גם בשמים יתנהגו עימו כך‪ ,‬כדרך הקב”ה להתנהג‬ ‫לים‬ ‫עם בריותיו מידה כנגד מידה”‪.‬‬ ‫אמר‪" :‬לא כעסנו‪ ,‬כי ידענו שזה ניסיון מהשמיים"‪.‬‬ ‫הרב לימדם פרק בהנהגת בית יהודי‪ ,‬דרך ישרה של רחמים‬ ‫על‬ ‫על הבריות ובפרט על הקרובים לאדם – אשתו ובני ביתו‪.‬‬ ‫הוא סיפר שאותה שנה היו לו בעיות גדולות‪ ,‬אבל‬ ‫עוד סיפור‪:‬‬ ‫הכול נפל על ממון ולא על נפשות‪ ,‬והשם הציל‬ ‫כאמור‪ ,‬אדם לא יישן בראש השנה‪ ,‬כי "מאן דדמיך‬ ‫מנו‬ ‫הרבנית בת שבע קנייבסקי ע”ה היתה מקבלת נשים הרוצות‬ ‫להתייעץ עימה ולקבל ממנה ברכות והרבה נשים היו מקבלות‬ ‫ממנה עצה ברכה ותושיה‪ .‬אשה אחת מצרפת היתה רגילה‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫ברישתא‪ ,‬דמיך מזליה"‪ .‬יותר טוב שאדם ילמד‬ ‫להתקשר לרבנית פעם בשבוע לקבל ברכה ולשמוע דברי‬ ‫גם על 'הבן איש חי' מסופר שהמשרתת הייתה‬ ‫וישתדל לא לישון‪ .‬ביום לומדים ולא הולכים סתם‪.‬‬ ‫ותו‬ ‫חיזוק‪ .‬במשך הזמן התרגלה האשה אל הרבנית וביקשה‬ ‫ממנה בקשה קצת מוזרה‪ ,‬שתנשק אותה בטלפון‪ ,‬הרבנית‬ ‫למעלה‪ ,‬וכשהוא עבר ללכת לבית הכנסת בערב‬ ‫בנוסף‪ ,‬צריך להיזהר מאוד בראש השנה לא לכעוס‪.‬‬ ‫היה‬ ‫עשתה כרצונה בשמחה ומידי שיחה היתה מוסרת לה נשיקה‬ ‫בטלפון‪ .‬עם הזמן האשה הצרפתיה לא הסתפקה בנשיקה‬ ‫ראש השנה עם הגלימה‪ ,‬שפכה המשרתת מים‬ ‫כל השנה אסור לכעוס‪ ,‬וכל שכן בראש השנה‪ ,‬כי‬ ‫שם‬ ‫בשבילה וביקשה מהרבנית שתנשק גם את בנותיה ונכדותיה‪,‬‬ ‫הרבנית ללא אומר ודברים היתה משמחת אותה ומידי שבוע‬ ‫מהגג למטה על הרב‪ ..‬היצר הרע עושה תחבולות‪.‬‬ ‫זה אינו סימן טוב‪ .‬מי שקשה לו שלא לכעוס‪ ,‬צריך‬ ‫טוב‬ ‫מוסרת לאשה לבנותיה ולנכדותיה נשיקות‪.‬‬ ‫באחת הפעמים שהרבנית דיברה עם האשה הצרפתיה שמעה‬ ‫זאת נכדתה שהיתה לידה והדבר ממש לא מצא חן בעיניה‬ ‫האדם מתכנן ומתכנן שהכל ילך כשורה‪ ,‬אבל אי‬ ‫לדעת שבדרך כלל אין דנים את האדם אלא לפי‬ ‫לשמוע את סבתא שלה הרבנית הגדולה מחלקת נשיקות‬ ‫לאשה בטלפון‪ ,‬זה לא מכבודה‪.‬‬ ‫אפשר לדעת מה שקורה‪ ,‬והכול ביד מנהיג העולם‪.‬‬ ‫התנהגותו של אותו רגע‪ ,‬כמו שנאמר על ישמעאל‪:‬‬ ‫טוב‬ ‫הנכדה הציע שהיא תחלק את הנשיקות לאשה הצרפתיה‬ ‫ובפרט השנה כשחל ראש השנה חל בשבת‪ ,‬צריך‬ ‫"בַ ֲּא ֶשׁר הּוא ָשׁם" (בראשית כא‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫קות‬ ‫שהלא ממילא היא לא רואה ולא יודעת מי מנשקת אותה‪.‬‬ ‫הרבנית סירבה בתוקף ואמרה‪“ :‬זו הזכות שלי‪ ,‬לרחם על‬ ‫להיזהר מאוד‪ ,‬וזו זכות למי שנזהר‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬אפילו אם כל השנה אדם לא היה טוב‪ ,‬לפחות‬ ‫אשה יהודיה ושלמח אותה‪ ,‬אינני רוצה לוותר על הזכות‬ ‫הזאת בשום פנים ואופן”‪.‬‬ ‫מי לא רוצה שהקב”ה ירחם עליו? מי לא חייב שהקב”ה‬ ‫יתנהג עימו ברחמים?‬ ‫הלימוד שלך יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב‪.....‬‬ ‫שיעור הדף היומי‬ ‫יש סוד של חכמינו‪:‬‬ ‫הפסוק אומר‪“ :‬ונתן לך רחמים וריחמך” (דברים י”ג‪ ,‬י”ח)‪,‬‬ ‫“כל המרחם על הבריות‪ ,‬מרחמין עליו מן השמים” כך אמרו‬ ‫רבותינו בגמ’ במסכת שבת (קנ”א ע”א)‪.‬‬ ‫הסוד הוא‪ :‬להיות רחמן‪.‬‬ ‫מפי הרה"ג דן גבאי שליט"א‬ ‫לדבוק במידותיו של מלכנו שהוא אל רחום וחנון‪ ,‬לרחם על‬ ‫כל יהודי ויהודי ובעיקר לרחם על הקרובים אלינו‪.‬‬ ‫ושננהג כך וודאי שירחמו עלינו מן השמים וישפיעו עלינו‬ ‫דף היומי במתיקות ובהירות‪ ,‬משניות‬ ‫טובה וברכה‪.‬‬ ‫יומיות‪ ,‬נ"ך‪ ,‬מוסר‪ ,‬מעשיות והלכות‬ ‫שנה טובה ומתוקה מבורכת ושמחה מלאה ומוצלחת לכל‬ ‫בית ישראל!‬ ‫בימים‪ :‬א‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬בישיבת המייש"ר רח' אורט ישראל ‪ ,4‬בת ים‬ ‫המעשיות לוקטו מהחוברת המתוקה “בהלכה ובאגדה” של‬ ‫‪ 17:40‬תפילת ערבית > ‪ 18:00‬תחילת השיעור‬ ‫הרב דוד שלום נקי שליט”א‬ ‫בוא ותגלה שגם אתה יכול לסיים מסכתות בהבנה ובהנאה‬ ‫שתיה קלה וחמה‬ ‫לרווחת הלומדים‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫‪8‬‬ ‫בגין דא יפקון מן גל‬ ‫ויש‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ ,‬דְּ ָקיְ ִימין ׁ ִשבְ עִ ין ַק ֶּת ְד ָר ִאין לְ ֵמ ַידן‬‫ׁ ֶשל רֹ ׁ‬ ‫דִּ ינָ א לְ עָ לְ ָמא ביום ההוא של ראש השנה‪ ,‬שעומדים‬ ‫שבעים כסאות לשבעים סנהדרין לדון דיני העולם‪ַּ ,‬כ ָּמה‬ ‫ימי לְ עֵ ילָ א אז‬ ‫ארי ְת ִר ִיסין‪ַ ,‬ק ּ ֵטיגוֹ ִרין‪ ,‬דְּ ָקיְ ֵ‬ ‫ִאנּ וּ ן ָמ ֵ‬ ‫כמה בעלי מגינים ומקטרגים העומדים למעלה‪ִ .‬א ֵּלין‬ ‫ויהי היום ‪ -‬זה ראש השנה‬ ‫ימינִ ין לִ זְ כוּ וְ ִא ֵּלין ַמשְׂ ְמ ִאלִ ין לְ חוֹ ָבה אלו בעלי‬ ‫ַמיְ ִ‬ ‫הגנה מיימינים לזכות‪ ,‬ואלו המקטרגים משמאילים לחוב‪,‬‬ ‫לְ ַא ְד ּ ָכ ָרא חוֹ ִבין דְּ עָ לְ ָמא‪ ,‬להזכיר את העונות של העולם‪,‬‬ ‫ְּתנָ‬ ‫ובתחילה דנים את כל העולם בכללות‪ ,‬ואח"כ מזכירים את‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָ ּצבִ ים ַהיּוֹ ם ֻּכ ְּלכֶ ם לִ פְ נֵ י יְ הֹ וָ ה ֱאל ֵֹהיכֶ ם‬ ‫עב‬ ‫העונות של כל אחד ואחד חוֹ בִ ין דְּ כָ ל ַחד ְו ַחד‪ .‬וְ עַ ל דָּ א‬ ‫אשיכֶ ם ׁ ִש ְב ֵטיכֶ ם זִ ְקנֵ יכֶ ם וְ ׁ ֹש ְט ֵריכֶ ם ּ ֹכל ִא ׁיש‬ ‫ָר ׁ ֵ‬ ‫ְּבי‬ ‫ִא ְצ ְט ִר ְיך לְ בַ ר נָ ׁש לְ פָ ְר ׁ ָשא חוֹ בוֹ י‪ָּ ,‬כל ַחד וְ ַחד ְּכ ָמה‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל‪( .‬ח"ג רל"א ע"א) ָא ַמר ִר ִּבי יְ הוּ ָדה‪ ,‬לֵ ָימא לַ ן‬ ‫יש‬ ‫ְד ִאיהוּ ועל כן צריך האדם לפרש חטאיו ולהתודות על כל‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה אמר‬‫מֹ ר‪( ,‬ס"א ֵמ ִאּלֵ ין) ִמ ִּלין ְמעַ לְ יָ ָתא דְּ רֹ ׁ‬ ‫אל‬ ‫אחד ואחד כמו שהוא‪ְּ ,‬בגִ ין דְּ ַמאן דִּ ְמפָ ֵר ׁש ֶח ְטאוֹ י‪ ,‬לָ א‬ ‫רבי יהודה לרבי שמעון יאמר ויגלה לנו הרב מאלו דברים‬ ‫ְּבגִ‬ ‫ִא ְת ַמ ַּסר דִּ ינֵ ּיה‪ֵ ,‬א ָּלא ִּב ָידא ְד ַמלְ ָּכא‪ֻ ,‬ק ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְיך‬ ‫היפים והסודות של עניני ראש השנה‪ָ ּ .‬פ ַתח ִר ִּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן‬ ‫הוּ א ִּבלְ חוֹ דוֹ י לפי שכל מי שמפרש חטאיו לפני הקב"ה‬ ‫ְו ָא ַמר מה שכתוב אצל איוב (איוב א י) וַ יְ ִהי ַהיּוֹ ם זה נאמר‬ ‫הם בית דין הגדול‪ ,‬הנקראים בני אלהים ודאי‪ ,‬דהיינו שהם‬ ‫שנ‬ ‫בני המלך וקרובים אליו‪ ,‬דהיינו מלאכי המלכות‪ .‬וְ ִאנּ וּ ן‬ ‫על יום ראש השנה כדמפרש ואזיל‪ ,‬הנה ְּבכָ ל ֲא ַתר דִּ כְ ִּתיב‬ ‫ומתודה עליהם‪ ,‬לא נמסר דינו אלא בידו של המלך הקב"ה‬ ‫ׁ ִשבְ עִ ין ְמ ֻמ ַּנן‪ ,‬דְּ ָס ֲח ִרין ַּתדִּ ָירא לְ ַמלְ ּ ָכא והם שבעים‬ ‫לא‬ ‫בכ‬ ‫ממונים דהיינו שבעים סנהדרין של מעלה‪ ,‬המסבבים תמיד לבדו‪ .‬וּ ַמאן דְּ ָד ִאין לֵ ּיה ֻק ְד ׁ ָשא ְב ִר ְיך הוּ א‪ִ ,‬איהוּ לְ ָטב‬ ‫ַויְ ִהי‪ִ ,‬איהוּ ַצעַ ר בכל מקום שכתוב ויהי סתם הוא מורה‬ ‫כנג‬ ‫את המלך‪ ,‬כי הם יוצאים משבע ספירות התחתונות של ומי שדן אותו הקב"ה הוא ודאי לטוב‪ .‬וְ עַ ל דָּ א ָּבעָ א ָדוִ ד‬ ‫על צער מועט‪ַ ,‬ויְ ִהי ִּב ֵימי וכאשר כתוב ויהי בימי ַצעַ ר‬ ‫דִּ י‬ ‫המלכות‪ .‬וְ ִאנּ וּ ן ָח ְתכִ ין דִּ ינָ א עַ ל עָ לְ ָמא והם חותכים ַמלְ ָּכא‪( ,‬וְ ָא ַמר) (תהלים מג) ׁ ָשפְ ֵטנִ י ֱאל ִֹהים‪ַ ,‬אנְ ְּת‪ ,‬וְ לָ א‬ ‫וַ דַּ אי הוא צער גדול ודאי‪ ,‬אם כן מש"כ‪ ,‬וַ יְ ִהי ַהיּוֹ ם‪ ,‬יוֹ ָמא‬ ‫ַרפְ‬ ‫וגוזרים דין על העולם‪ ,‬כפי הראוי לבני העולם‪ .‬לְ ִה ְתיַ ֵ ּצב ָא ָח ָרא ועל כן בקש דוד המלך מהקב"ה‪ ,‬שפטני אלהי"ם‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ ,‬יוֹ ָמא ְד ִאית‬ ‫ְד ִאית ֵּב ּיה ַצעַ ר‪ְ ,‬ו ָדא הוּ א רֹ ׁ‬ ‫הד‬ ‫עַ ל יְ הֹ וָ ה ושואל‪ְ ,‬וכִ י עַ ל יְ הֹ וָ ה ָקיְ ֵימי וכי על ה' הם דהיינו אתה תשפוט אותי ולא אחר‪ְ .‬וכֵ ן ׁ ְשלֹמֹ ה ָא ַמר‪,‬‬ ‫יה דִּ ינָ א ַק ׁ ְשיָ א עַ ל עָ לְ ָמא הוא יום שיש בו צער גדול‪,‬‬ ‫ֵּב ּ‬ ‫של‬ ‫עומדים‪ ,‬דהיינו לדון את ה' ח"ו‪ֵ .‬א ָּלא‪ְּ ,‬ב ׁ ָשעֲ ָתא דְּ ִא ֵּלין (מלכים א ח) לַ עֲ שׂ וֹ ת ִמ ׁ ְש ּ ַפט עַ בְ דּ וֹ ‪ ,‬הוּ א‪ ,‬וְ לָ א ָא ָח ָרא‬ ‫והוא יום הדין שדנים בו את העולם‪ ,‬וזהו יום ראש השנה‬ ‫יה אלא וכן אמר שלמה המלך לעשות משפט עבדו דהיינו הקב''ה‬ ‫ָקיְ ֵימי עַ ל דִּ ינָ א‪ ,‬דִּ ינָ א ַק ְד ָמ ָאה ְדכֹ ָּלא בֵ ּ‬ ‫שיש בו דין קשה על העולם‪ ,‬כי בו נידון העולם‪ .‬וכן מש"כ‬ ‫בשעה שאלו הממונים עומדים על הדין‪ ,‬לדון את העולם‪ ,‬לבדו ולא אחר‪ְ ,‬וכָ ל ֵּבית דִּ ין ְּב ֵדילִ ין ִמ ֶּמנּ וּ וכל הבית דין‬ ‫ישע ֶאל‬‫באלישע (מלכים ב ד ח) וַ יְ ִהי ַהיּוֹ ם וַ ַ ּיעֲ בֹ ר ֱאלִ ׁ ָ‬ ‫דין הראשון שדנים בו לפני כל הדינים הוא בשביל שם של מעלה נבדלים ממנו‪ .‬וְ עַ ל דָּ א ִא ְצ ְט ִר ְיך לוֹ ן לְ פָ ְר ׁ ָשא‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ָהוָ ה היה ביום ראש השנה‪.‬‬ ‫ׁשוּ נֵ ם‪ ,‬יוֹ ָמא ְדרֹ ׁ‬ ‫הוי"ה‪ ,‬דהיינו ַמאן הוּ א דְּ לָ א יוֹ ִקיר לִ ׁ ְש ָמא דְּ קוּ ְד ׁ ָשא חוֹ ִבין דְּ כָ ל ׁ ַשיְ יפָ א וְ ׁ ַשיְ יפָ א ועל כן צריכים לפרש את‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ובכל מקום‬ ‫וּ ְבכָ ל ֲא ַתר ַויְ ִהי ַהיּוֹ ם‪ ,‬דָּ א רֹ ׁ‬ ‫יתא וּ לְ עַ ְבדּ וֹ י מי העונות של כל אבר ואבר‪ ,‬וְ כָ ל ַמה ְדעָ בִ יד ִּבפְ ָרט וכל מה‬ ‫ְּב ִר ְיך הוּ א‪ ,‬וּ ְדלָ א יוֹ ִקיר לְ אוֹ ָריְ ָ‬ ‫שכתוב "ויהי היום" הוא יום ראש השנה‪ ,‬לפיכך מה שכתוב‬ ‫שעשה בפרטות‪ ,‬וזהו שאנו אומרים על חטא שחטאנו לפניך‬ ‫הוא זה שאינו מכבד את שמו של הקב"ה‪ ,‬ואינו מכבד‬ ‫אש‬‫באיוב‪ַ .‬ויְ ִהי ַהיּוֹ ם ַו ָ ּיבֹ אוּ ְּבנֵ י ָה ֱאל ִֹהים‪ ,‬יוֹ ם רֹ ׁ‬ ‫באונס וברצון‪ָ .‬ה ָדא הוּ א דִּ כְ ִתיב זהו שכתוב‪( ,‬תהלים לב)‬ ‫את התורה ועבדיו‪ ,‬דהיינו את לומדיה‪ .‬אוּ ף ֲהכִ י‪ַ ,‬מאן‬ ‫ַה ׁ ּ ָשנָ ה ָה ָוה היה יום ראש השנה‪.‬‬ ‫וְ עַ‬ ‫אתי אוֹ ִדיעֲ ָך וְ גוֹ ' שאמר דוד המלך‪ ,‬חטאתי אודיעך‬ ‫ַח ּ ָט ִ‬ ‫ישא‪ ,‬דְּ לָ א‬‫הוּ א דְּ לָ א ָחיִ ׁיש עַ ל יְ ָק ָרא ִד ׁ ְש ָמא ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫ועוני לא כסיתי‪ ,‬אמרתי אודה עלי פשעי לה'‪ .‬לְ בָ ָתר אחר כך‬ ‫יִ ְת ַח ֵּלל ְּב ַא ְרעָ א כמו כן דנים את מי שאינו חושש על‬ ‫ולפ‬ ‫אתי ֶסלָ ה‪ִ .‬מ ַּנ ָּלן‪ִ .‬מ ּ ֹמ ׁ ֶשה‬ ‫את עֲ וֹ ן ַח ּ ָט ִ‬ ‫אמר וְ ַא ָּתה נָ שָׂ ָ‬ ‫כבוד שמו הקדוש שלא יתחלל בארץ‪ַ .‬מאן הוּ א דְּ לָ א‬ ‫יוד‬ ‫יך הוּ א מי הוא שאינו‬ ‫ָחיִ ׁיש לִ ָיק ֵר ּיה דְּ קוּ ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְ‬ ‫לעולם ראש השנה הוא ב' ימים‬ ‫דְּ ת‬ ‫מנין לנו דבר זה שצריך להתודות בפרטות‪ ,‬ואמר דִּ כְ ִּתיב‬ ‫חושש לכבודו של הקב"ה זה המרבה כבודו וממעט כבוד‬ ‫צר‬ ‫שכתוב אצל משה‪ ,‬שהתודה בשם כל ישראל‪ ,‬ואמר (שמות‬ ‫שמים‪ ,‬כי בזה מחזיק כח החיצונים‪ַ ,‬מאן הוּ א דְּ לָ א ׁ ַש ֵ ּוי‬ ‫ִדי‬ ‫לב) ָא ָּנא ָח ָטא ָהעָ ם ַה ֶּזה ְוגוֹ ' חטאה גדולה ויעשו להם‬ ‫יְ ָקר לִ ׁ ְש ָמא ָדא מי הוא שאינו נותן כבוד לזה השם זה‬ ‫לא‬ ‫אלהי זהב‪ .‬וכן ְּביִ שְׂ ָר ֵאל ּ ְכ ִתיב בישראל כתוב שהתודו‬ ‫ְּבכָ ל זִ ְמנָ א ְת ֵרין יוֹ ִמין ִאנּ וּ ן‪ַ ,‬מאי ַטעְ ָמא‪ְּ .‬בגִ ין‪,‬‬ ‫לפני הקב"ה ואמרו‪( ,‬שמואל א יב) ָח ָטאנוּ ִּכי עָ זַ בְ נוּ ֶאת‬ ‫שאינו מכוין בברכות או שמזכיר שם שמים לבטלה‪ ,‬כי‬ ‫דְּ לֶ ֱה ֵוי יִ ְצ ָחק ּ ָכלִ יל דִּ ינָ א וְ ַר ֲח ֵמי ראש השנה הוא שני‬ ‫שה‬ ‫בזה מלביש הבל דקדושה בהבל רע ורעות רוח‪ַ .‬ו ָ ּיבוֹ א‬ ‫ְ ּגנו‬ ‫ימא ַהאי ְּביָ ִחיד שאם תאמר מה שאמר‬ ‫יְ הֹ וָ ה‪ ,‬דְּ ִאי ֵת ָ‬ ‫גַ ם ַה ּ ָׂש ָטן ְּבתוֹ כָ ם הנה השטן הוא הס"מ‪ּ ַ ,‬גם‪ ,‬לְ ַר ּבוֹ ת‬ ‫ימים בכל זמן ובכל מקום‪ ,‬גם בארץ ישראל‪ ,‬מה הטעם‪ ,‬כדי‬ ‫אינ‬ ‫דוד חטאתי אודיעך הוא רק ביחיד‪ֲ ,‬אבָ ל ְּב ִצ ּבוּ ר לָ א אבל‬ ‫יה תיבת גם בא לרבות את הנוקבא‬ ‫ַה ִהיא נוּ ְק ָּבא ִדילֵ ּ‬ ‫שיהיה יצחק שהוא בחינת ראש השנה כלול דין ורחמים‪,‬‬ ‫מס‬ ‫בצבור אין צריך לפרט עונותם‪ ,‬כי אין זה כבוד של צבור‬ ‫שלו בת זוגו שהיא לילי"ת‪ ,‬ששניהם באים לקטרג‪ .‬אוּ ף‬ ‫ְּת ֵרין יוֹ ִמין ְולָ א ַחד‪ .‬דְּ ִאלְ ָמלֵ א יִ ׁ ְש ַּת ַּכח יְ ִח ָידאי‪,‬‬ ‫וְ עַ‬ ‫לגלות ברבים את עונות הצבור‪ָ .‬הא ּ ְכ ִתיב ְק ָרא ָדא הרי‬ ‫ֲהכִ י לְ ִה ְתיַ ֵ ּצב עַ ל יְ הֹ וָ ה‪ ,‬דְּ ִאיהוּ ָחיִ ׁיש נַ ֵּמי לִ ָיק ָרא‬ ‫יַ ֲח ִריב עָ לְ ָמא וזהו הטעם של שני ימים ולא היה די ביום‬ ‫ִאצְ‬ ‫כתוב מקרא זה‪ ,‬שכלל ישראל אמרו חטאנו כי עזבנו את ה'‪.‬‬ ‫ִד ׁ ְש ָמא ָדא כמו כן מש"כ להתיצב על יהוה היינו שהוא גם‬ ‫אחד‪ ,‬כי ביום ראשון הדין הוא קשה‪ ,‬וביום השני הדין הוא‬ ‫נָ פְ‬ ‫כן חושש לכבוד השם הזה‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל (מגילה דף ג‬ ‫ברחמים‪ ,‬ואם היה ראש השנה רק יום אחד‪ ,‬דהיינו בחינת‬ ‫עוש‬ ‫ע"א) שאפילו שדים לא מוציאים שם שמים לבטלה‪ ,‬ולכן‬ ‫דין קשה‪ ,‬היה מחריב את העולם מחמת דין הקשה‪ .‬וְ עַ ל‬ ‫הוא מקטרג על שנתחלל שם שמים בעולם‪ ,‬וזהו "להתיצב‬ ‫דָּ א כְ ִתיב ְּת ֵרין זִ ְמנִ ין‪ ,‬וַ יְ ִהי ַהיּוֹ ם ַויְ ִהי ַהיּוֹ ם ועל זה‬ ‫על ה'"‪ ,‬שעומד לקטרג עבור כבוד שם הוי''ה‪ ,‬ומעין ענינים‬ ‫כתוב שתי פעמים ויהי היום‪ ,‬ויהי היום‪ ,‬פעם באלישע ופעם‬ ‫ביום ר"ה ישראל נכנסים תחילה לדין‬ ‫אלו קטרג על איוב באמרו החנם ירא איוב את ה'‪ ,‬כלומר‬ ‫באיוב‪ ,‬לרמז על שני ימים של ראש השנה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫בעוד יש רחמים‬ ‫שהיה פונה להנאתו ולא לכבוד יוצרו‪.‬‬ ‫מי שמפרש חטאיו ומתודה עליהם לפני ה'‬ ‫הדין הראשון הוא שדנים את מי שאינו‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ְ ,‬מ ַת ְּקנִ ין ֵּבי ִדינָ א ּכוּ ְר ָס ָ ּייא‬ ‫ְּביוֹ ֵמי ְדרֹ ׁ‬ ‫לא נמסר דינו אלא בידי המלך ה'‬ ‫מכבד את שם ה' ואת לומדי התורה‬ ‫ּ ָפ ַת‬ ‫לְ ַמלְ ּ ָכא‪ ,‬לְ ֵמ ַידן ּ ָכל עָ לְ ָמא בימים של ראש השנה‬ ‫ִּתק‬ ‫מכינים הבית דין‪ ,‬כסא בשביל מלך המשפט לדון את כל‬ ‫ִּתק‬ ‫שלמדנו‪ ,‬כי ְּב ַההוּ א יוֹ ָמא העולם ברחמים‪ .‬וְ יִ שְׂ ָר ֵאל עָ אלִ ין ְּב ַק ְד ִמ ָיתא ְּב ִדינָ א‬ ‫ּ ְכ ָמה דְּ ִא ְת ַמר כמו‬ ‫ַו ָ ּיבֹ אוּ ְּבנֵ י ָה ֱאל ִֹהים‪ִ ,‬א ֵּלין ֵּבית דִּ ין ַרבְ ְרבָ א‪ְּ .‬בנֵ י‬ ‫דָּ א‬ ‫יה‪ ,‬דְּ לִ יפוּ ׁש ַר ֲח ֵמי‪( .‬ס"א ַק ֵּמי דְּ לִ יפוּ ׁש רוּ גְ זָ א)‬ ‫ַק ֵּמ ּ‬ ‫יה אלו‬ ‫ָה ֱאל ִֹהים ַודַּ אי‪ְּ ,‬בנוֹ י ְד ַמלְ ָּכא ְק ִר ִיבין לְ גַ ֵּב ּ‬ ‫‪9‬‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫ון מן גלותא ברחמי‬ ‫וישראל נכנסים תחילה לדין לפני האומות‪ ,‬לפני שיתרבה‬ ‫הרוגז וכעס על ידי מעשיהם הרעים של האומות‪.‬‬ ‫ַּתאנֵ י שנה ַר ִּבי יוֹ ֵסי‪ָ ׁ ,‬ש ׁלש ִּכ ּתוֹ ת נִ כְ נָ ִסין לְ יוֹ ם ַהדִּ ין‪.‬‬ ‫ַּכת ַצדִּ ִיקים ְ ּגמוּ ִרים‪ַּ .‬כת ְר ׁ ָשעִ ים ְ ּגמוּ ִרים‪ַּ .‬כת‬ ‫יום הראשון של ר"ה דינא קשיא ויום‬ ‫ֵּבינוֹ נִ ים‪ .‬וּ כְ נֶ גְ דָּ ן ׁ ָש ׁלש ּ ֹכחוֹ ת ָּב ָא ָדם‪ֹ ּ .‬כ ַח ַה ְּנ ׁ ָש ָמה‬ ‫השני דינא רפיא‬ ‫ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה פי' יש מי שמגביר כח הנשמה על הגוף‬ ‫ותאוותיו‪ ,‬ואלו הצדיקים‪ .‬וְ כֹ ַח ַה ִּמ ְת ַא ֶ ּוה אלו הרשעים‬ ‫שהתאוה גוברת על כח הנשמה‪ְ .‬וכֹ ַח ַה ְּמנִ יעָ ה אלו‬ ‫ְּתנָ ן למדנו כי על מה שכתוב (מלכים א ח) "לעשות משפט‬ ‫הבינוניים‪ ,‬ושואל‪ַ .‬מאי ּ ֹכ ַח ַה ְּמנִ יעָ ה‪ָ ,‬א ַמר ִר ִּבי יְ הוּ ָדה‪,‬‬ ‫עבדו" וּ ִמ ׁ ְש ּ ַפט עַ ּמוֹ יִ שְׂ ָר ֵאל דְּ בַ ר יוֹ ם ְּביוֹ מוֹ ‪ ,‬יוֹ ם‬ ‫ּ ֹכ ַח ַה ְמגַ דֶּ לֶ ת וְ ַה ֵּמנִ יעַ ֶאת ַהגּ וּ ף לפי טבעם‪ ,‬ולא ממש‬ ‫ְּביוֹ מוֹ ַמאי הוּ א‪ֵ .‬א ָּלא ַה ֵּני ְּת ֵרי יוֹ ִמין דְּ רֹ ׁ‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‬ ‫בשביל תאותם ְּבכָ ל ְצ ָרכָ יו לפי מה שצריך לגופו ולא יותר‬ ‫יש לשאול‪ ,‬יום ביומו מהו הענין של אלו השני ימים‪ ,‬והשיב‬ ‫מדאי‪ ,‬אבל אינו נזהר ממותרות‪.‬‬ ‫אלא אלו הם שני ימים של ראש השנה‪ַ .‬א ַּמאי ְת ֵרי יוֹ ִמין‪.‬‬ ‫ְּבגִ ין דְּ ִאנּ וּ ן ְּת ֵרי ֵבי ִדינָ א‪ ,‬דְּ ִמ ְת ַח ְּב ָרן ּ ַכ ֲח ָדא ולמה הם‬ ‫חדש‪ ,‬והיינו סוד רחל שבה הוא ענין חידוש הירח‪ .‬ומש"כ‬ ‫שני ימים‪ ,‬ואמר לפי שהם שני בתי דין המתחברים יחד‪ ,‬והיינו‬ ‫ַּב ֵּכ ֶסה‪ּ( :‬כֶ ס ְד ַעלְ ָמא ִעּלָ ָאה‪ ,‬כ"ס ה' דָּ א פַ ַחד יִ ְצ ָחק‬ ‫לאה ורחל שמתחברות יחד‪ ,‬על ידי שעקבי לאה מתלבשים‬ ‫הקב"ה ברחמיו נתן לבניו עצה להנצל מן‬ ‫דְּ ִאיהוּ כֶ ס לְ ַמלְ ָּכא עִ ָּל ָאה‪ּ ,‬תוּ בַ ּכֶ ֶסה) דָּ א ִדינָ א‬ ‫בכתר רחל‪ ,‬והם סוד שני ימים של ראש השנה‪ ,‬יום ראשון‬ ‫הדין‬ ‫ַק ׁ ְשיָ א‪ַ ּ ,‬פ ַחד יִ ְצ ָחק זהו דין קשה הנקרא פחד יצחק‪ ,‬היינו‬ ‫כנגד לאה דינא קשיא‪ ,‬יום ב' כנגד רחל דינא רפיא‪ ,‬ומפרש‬ ‫סוד לאה שהיא דין קשה כעין הגבורה דז"א הנקראת פחד‬ ‫דִּ ינָ א עִ ָּל ָאה‪ ,‬דְּ ִאיהוּ ַק ׁ ְשיָ א‪ְּ ,‬ב ִדינָ א ַת ָּת ָאה‪ ,‬דְּ ִאיהוּ‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫ַרפְ יָ א‪ְ ,‬ו ַת ְר ַוויְ יהוּ ִמ ׁ ְש ַּת ּ ְכ ֵחי דין העליון שהוא קשה‪ ,‬היינו‬ ‫ַר ִּבי יוֹ ֵסי ֶּבן ּ ַפזִ י אוֹ ֵמר‪ֹ ּ ,‬בא וּ ְר ֵאה ַר ְח ָמנוּ תוֹ ׁ ֶשל‬ ‫ַא ׁ ְש ֵרי ָהעָ ם יֹ ְדעֵ י ְתרוּ עָ ה וְ גוֹ '‪( ,‬תהלים פט) לָ א כְ ִתיב‬ ‫הדין של לאה‪ ,‬מתחבר בדין התחתון שהוא רפה‪ ,‬היינו בדין‬ ‫ַה ָּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א‪ ,‬אע"פ ׁשב"ד ׁ ֶשל ַמעְ לָ ה ָּב ִאין‬ ‫לא כתוב ׁ ֹש ְמעֵ י‪ ,‬אוֹ ּתוֹ ְקעֵ י ְתרוּ עָ ה‪ֵ ,‬א ָּלא יֹ ְדעֵ י‬ ‫של רחל‪ ,‬ושניהם נמצאים בראש השנה‪ ,‬וכנגדם הוא ראש‬ ‫לַ עֲ מֹ ד ַּבדִּ ין‪ ,‬וְ לָ דוּ ן ֶאת ַה ְּב ִריּוֹ ת‪ ,‬וּ לְ הוֹ רוֹ ת לִ פְ נֵ י‬ ‫ְתרוּ עָ ה הטעם הוא‪ְּ .‬בגִ ין (ס"א ּכְ גֹון) ַח ִּכ ִימין דְּ ָדיְ ִירין‬ ‫השנה שני ימים‪.‬‬ ‫ַה ָּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א זְ כוּ ת ְוחוֹ בָ ה ׁ ֶשל ְּבנֵ י ָא ָדם‪.‬‬ ‫ישא‪ִ ,‬אנּ וּ ן יֹ ְדעֵ י ְתרוּ עָ ה לפי‬ ‫ַּב ֲאוִ ָירא דְּ ַא ְרעָ א ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫דְּ ָתאנֵ י ששנה ר' יוֹ ֵסי ֶּבן ּ ַפזִ י‪ָ ׁ ,‬ש ׁלש ִּכ ּתוֹ ת ׁ ֶשל ַמלְ ֲאכֵ י‬ ‫שרק החכמים הדרים ויושבים באויר של ארץ הקדושה‬ ‫ַה ׁ ּ ָש ֵרת עוֹ ְמ ִדין עַ ל ַהדִּ ין ְּביוֹ ם ר"ה‪ .‬יֵ ׁש ֵמ ֶהם ׁ ֶש ֵהם‬ ‫הם יודעי תרועה‪ָ .‬רזָ א ִד ְתרוּ עָ ה סוד התרועה הוא‪ְּ ,‬כ ָמה‬ ‫הטעם שצריך לתקוע גם שברים וגם‬ ‫תרועה‬ ‫מוֹ ִרים מזכירים זְ כוּ ת לְ טוֹ בָ ה‪ .‬וְ יֵ ׁש ֵמ ֶהם שהם מורים‬ ‫ִדכְ ִּתיב כמו שכתוב‪( ,‬תהלים ב) ְּתרֹ עֵ ם ְּב ׁ ֵשבֶ ט ַּב ְרזֶ ל‬ ‫ומזכירים חוֹ ָבה לְ ָרעָ ה‪ .‬וְ ָתא ֲחזֵ י בא וראה‪ַ ,‬ר ְח ָמנוּ תוֹ‬ ‫שעל ידי התרועה שוברים את כתות המקטרגים האחוזים‬ ‫ׁ ֶשל ַה ָּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א‪ֶ ׁ ,‬ש ָּנ ַתן עֵ ָצה לְ ִה ָּנ ֵצל ִמן ַהדִּ ין‪.‬‬ ‫בברזל‪ַ .‬מאן עַ ָּמא ְּכיִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬דְּ יָ ְדעִ ין ָרזִ ין עִ ָּל ִאין‬ ‫ְועַ ל דָּ א לָ א יָ ְדעֵ י ַה ֵּני ַב ְבלָ ֵאי‪ָ ,‬רזָ א ִדיבָ בָ א וִ ילָ לוּ ָתא‬ ‫אריהוֹ ן ומסיק רבי שמעון את דבריו ואומר מי הוא‬ ‫דְּ ָמ ֵ‬ ‫ולפי שבני בבל אינם יודעים שיש ב' מיני דינים‪ ,‬לכן אינם‬ ‫עם כישראל שיודעים סודות העליונים של רבונם‪ ,‬לְ ֵמיעַ ל‬ ‫יודעים בני בבל הסוד של השברים והתרועה‪ ,‬וְ לָ א יָ ְדעֵ י‬ ‫יה שעל ידי זה הם יכולים לבוא‬ ‫ַק ֵּמ ּיה‪ ,‬וּ לְ ִא ְת ַּק ׁ ּ ְש ָרא ֵּב ּ‬ ‫דְּ ַת ְר ַויְ הוּ ִא ְצ ְט ִריכוּ ואינם יודעים שלפי האמת שניהם‬ ‫האויבים הם המזכירים חובותיהם של‬ ‫לפניו ולהתקשר בו‪ .‬וְ כָ ל ִאנּ וּ ן דְּ יָ ְדעֵ י ָרזָ א ִד ְתרוּ עָ ה וכל‬ ‫צריכים‪ ,‬כי הם כנגד תיקון רחל ולאה‪ ,‬והיינו יְ לָ לוּ ָתא ְד ִאיהוּ‬ ‫בני האדם‬ ‫אלו היודעים את סוד התרועה‪ ,‬יִ ְת ָק ְרבוּ ן לְ ֵמ ַיה ְך ְּבאוֹ ר‬ ‫ִדינָ א ַּת ִּקיפָ א התרועה שהיא דין חזק וקשה היא כנגד‬ ‫יך הוּ א יתקרבו ללכת באור פניו של‬ ‫ּ ָפנָ יו דְּ קוּ ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְ‬ ‫לאה‪ְּ .‬תלָ ת ְּת ִב ִירין דְּ ִאיהוּ ִדינָ א ַרפְ יָ א והשלשה שברים‬ ‫ְ‬ ‫הקב"ה‪ .‬וְ ָדא אוֹ ר ַק ְד ָמ ָאה ְדגָ נִ יז ֻק ְד ׁ ָשא ְּב ִריך הוּ א‬ ‫שהם דין רפה הם כנגד רחל‪ ,‬ודין הרפה נרמז בשברים‪ ,‬כי‬ ‫ְ‬ ‫לְ ַצדִּ ַיק ָ ּייא‪ ,‬וְ עַ ל דָּ א ִא ְצ ְט ִריך לְ ִמנְ דַּ ע לַ ּה‪ .‬שזהו אור דְּ ַתנְ יָ א שלמדנו‪ַ ,‬מהוּ דִּ כְ ִּתיב מהו שכתוב זִ כְ רוֹ ן‬ ‫ְ ּגנוּ ֵחי גָ נַ ח ַרפְ יָ א דומה כמי שגונח מלבו ברפיון‪ ,‬בני בבל‬ ‫ְּתרוּ עָ ה‪ ,‬לָ א ַא ׁ ְש ּ ַכ ְחנָ א לא מצאנו זְ כִ ָירה איזה דרוש‬ ‫הראשון שגנז הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬ועל כן צריכים‬ ‫אינם יודעים איזה משניהם צריכים‪ ,‬לכן הם עושים שניהם‬ ‫לדעת את סוד התרועה‪ ,‬וזה שכתוב "ה' באור פניך יהלכון‪ .‬לזכירה לִ ְתרוּ עָ ה בענין זכירה‪ֶ ,‬א ָּלא ַהאי אלא זה ְד ָא ַמר‬ ‫מספק‪ִ .‬אנּ וּ ן לָ א יָ ְדעֵ י‪ְ ,‬ועָ ְב ִדין ַּת ְרוַ יְ הוּ ‪ .‬וַ ַא ַּנן יַ ְדעֵ ינַ ן‪,‬‬ ‫שאמר ִר ִּבי יוֹ ֵסי‪ְּ ,‬כ ִתיב ְוכִ י ָתבֹ אוּ ִמלְ ָח ָמה ְּב ַא ְר ְצכֶ ם‬ ‫וְ עַ בְ ִדינַ ן ַּת ְר ַויְ הוּ ‪( .‬ס"א וְ ַעל ָּדא ָרזָ א ִדיבָ בָ א וִ ילָ לָ ה וְ ַת ְרוַ יְ הּו‬ ‫עַ ל ַה ַ ּצר וגו' הצורר אתכם וַ ֲה ֵרעֹ ֶתם בחצוצרות ונזכרתם‬ ‫ִאצְ ְט ִריכּו‪ֲ ,‬הנֵ י ּבַ בְ לָ ֵאי‪ִ ,‬אּנּון לָ א יָ ְד ֵעי‪ ,‬וְ ַעבְ ִּדין ַּת ְרוַ יְ הּו‪ ).‬וְ כֹ ָּלא‬ ‫נָ פְ ִקין לְ אֹ ַרח ְק ׁשוֹ ט ואנו יודעים ששניהם צריכים לכן אנו‬ ‫לפני ה' אלהיכם וגו'‪ ,‬וְ זֵ כֶ ר לִ ְתרוּ עָ ה זוֹ ‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּקדוֹ ׁש‬ ‫אפי' צעדיו של אדם באים בדין בר"ה‬ ‫ָּברוּ ְך הוּ א‪ָ ,‬ה ִריעוּ לְ פָ נַ י ִּב ְתרוּ עָ ה זוֹ עתה בר"ה‪ֶ ׁ ,‬ש ִהיא‬ ‫עושים את שניהם‪ ,‬והכל יוצאים לדרך האמת‪ ,‬כי למעשה‬ ‫שניהם עושים כפי שצריך באמת‪.‬‬ ‫זִ כְ רוֹ ן אוֹ ָת ּה ַה ְּתרוּ עָ ה‪ִ ,‬מ ָ ּיד‪ ,‬וְ נוֹ ׁ ַשעְ ֶּתם ֵמאֹ יְ ֵביכֶ ם‪.‬‬ ‫ַמאן ִאנּ וּ ן מי אלו האויבים‪ֵ ,‬אלּ וּ ֵהם ַה ּמוֹ ִרים המזכירים‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה דָּ ן הקב"ה את ָּכל חוֹ בָ ָתם ׁ ֶשל ְּבנֵ י ָא ָדם‪ .‬דְּ ַתנְ יָ א ששנינו ָא ַמר ִר ִּבי יוֹ ָחנָ ן‪,‬‬ ‫(זהר חדש י"ח ע"ב) ְּברֹ ׁ‬ ‫היודעים את סוד התרועה יתקרבו ללכת‬ ‫ַמלְ ָאכִ ים יֵ ׁש‪ַ ,‬ה ּמוֹ ִרים המזכירים חוֹ ָב ָתן ׁ ֶשל ְּבנֵ י ָא ָדם‪.‬‬ ‫על‬ ‫היא‬ ‫והכוונה‬ ‫לשבע‪,‬‬ ‫זו‬ ‫ואי‬ ‫לחרב‬ ‫ָהעוֹ לָ ם ּ ֻכלּ וֹ כמ"ש אי זו‬ ‫באור פניו של הקב"ה‬ ‫וּ ַמלְ ָאכִ ים יֵ ׁש‪ַ ,‬ה ּמוֹ ִרים המזכירים זְ כוּ ָתן‪ .‬וַ ֲאפִ ילּ וּ‬ ‫בפרטות‪,‬‬ ‫אדם‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫מפרש‬ ‫וגם‬ ‫בכללות‬ ‫אנשי אותה העיר‬ ‫ֶא ָחד ִמ ִּני מתוך ֶאלֶ ף מוֹ ֶרה מזכיר זְ כוּ תוֹ ‪ָ ׁ ,‬שבְ ִקין לוֹ‬ ‫וכו'‬ ‫בבריאות‬ ‫יהיו‬ ‫והנפש‬ ‫הגוף‬ ‫אם‬ ‫פי'‬ ‫ם‬ ‫גּ וּ פוֹ ת ְּבנֵ י ָא ָד‬ ‫עוזבים אותו‪ָ .‬ה ָדא וזה הוּ א ִדכְ ִתיב שכתוב ִאם יֵ ׁש עָ לָ יו‬ ‫ה‬ ‫מ‬‫ַ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫ל‬ ‫עַ‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ָ‬ ‫אוֹ‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫וְ‬ ‫ם‪,‬‬ ‫ת‬‫ָ‬ ‫אוֹ‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ֵ‬ ‫פוֹ‬ ‫וְ ַה ְּנ ׁ ָשמוֹ ת‪ ,‬וּ‬ ‫יו‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫עָ‬‫צ‬‫ְ‬ ‫וּ‬ ‫ילּ‬ ‫פִ‬ ‫א‬‫ֲ‬ ‫ׁ ּ ֶשעָ שׂ וּ ּ ָכל ַה ׁ ּ ָשנָ ה ּ ֻכ ָּל ּה‪ .‬וְ ַתאנָ א ושנינו‪,‬‬ ‫ּ ָפ ַתח ְו ָא ַמר‪ ,‬פתח רבי שמעון לפרש מש"כ (תהלים פא)‬ ‫ְ‬ ‫ַמלְ ָאך ֵמלִ יץ ֶא ָחד ִמ ִּני ָאלֶ ף‪ .‬וּ כְ ִתיב ַּב ְת ֵר ּיה‪ ,‬וִ ֻיח ֶּננּ וּ‬ ‫ׁ ֶשל ָא ָדם נִ ְמנִ ין וּ בָ ִאין ַּבדִּ ין ְּבאוֹ תוֹ ַהיּוֹ ם‪ֲ ,‬ה ָדא הוּ א‬ ‫ִּת ְקעוּ ַבחֹ ֶד ׁש ׁשוֹ פָ ר ַּב ּ ֵכ ֶסה לְ יוֹ ם ַח ֵ ּגנוּ ‪ .‬הנה מש"כ‬ ‫אמר ּ ְפ ָדעֵ הוּ ֵמ ֶר ֶדת ׁ ַש ַחת וגו' ויאמר מצאתי כופר‪.‬‬ ‫וַ ֹ ּי ֶ‬ ‫וְ כָ ל ְצעָ ַדי יִ ְס ּפוֹ ר‪.‬‬ ‫ִדכְ ִתיב זהו שכתוב‬ ‫ִּת ְקעוּ ַבחֹ ֶד ׁש ׁשוֹ פָ ר‪ַ ,‬מאי ַּבחֹ ֶד ׁש מהו בחודש‪ .‬ואמר‬ ‫דָּ א ֵבי דִּ ינָ א ַרפְ יָ א‪ ,‬דְּ ִא ְּק ֵרי חֹ ֶד ׁש זהו דין הרפה הנקרא‬ ‫‪10‬‬ ‫מעשיות והנהגות מכלי ראשון שנשמעו מפי קודשו‬ ‫של מרן הגאון המקובל‬ ‫חכם בני‪+‬הו שמוא‪+‬לי שליט"א‬ ‫על רבותיו חכמי ישראל 'שרפי הקודש'‬ ‫ומה ששמע מפי קודשם על רבותיהם זיע"א‬ ‫רבי חיים סינוואני זצוק"ל‬ ‫ר' חיים סינוואני שהיה רבו של חכם‬ ‫מרדכי שרעבי‪ ,‬היה מברך את הבאים‬ ‫להתברך מפיו כשהוא מצמיד ראשו‬ ‫רבי יהושע שרבני‬ ‫רבי נתן סאלם זצוק"ל‬ ‫לראש המתברך‪ .‬פעמים שהיה מורנו‬ ‫וכאן המקום לספר אודות חלום נורא‪ ,‬אותו חלם‬ ‫הרב הולך לרבי חיים‪ .‬פעם שאל‬ ‫הגאון רבי נתן סאלם זצ"ל‪ ,‬ואף העלהו על הכתב‬ ‫הרב שרעבי את מורנו הרב‬ ‫במכתב ששיגר לגאון רבי שלמה ידיד הלוי זצ"ל‬ ‫שליט"א‪ ,‬האם רבי‬ ‫(הובא בספר "ברכת יוסף"‪ ,‬ח"ג בהקדמה)‪ ,‬וזה‬ ‫הצדיק מארי חיים‬ ‫לשונו‪:‬‬ ‫הצמיד את ראשו‬ ‫יותר מהעונות האלו – "לפי בקשתך‪ ,‬הנני כותב את מראה החלום שראיתי‬ ‫לראשך‪ ,‬ומורינו הרב‬ ‫השיב בחיוב‪ ,‬ושמח על‬ ‫לפני עשרות שנים‪ ,‬את המנוח הצדיק מר אביך‬ ‫אין‬ ‫כך רבי מרדכי‪.‬‬ ‫סיפר מורנו הרב שליט"א הגאון רבי יוסף ידיד הלוי זצ"ל מארם צובא‪ .‬וכך‬ ‫היה החלום‪:‬‬ ‫רבי חיים‬ ‫על חכם נתן סאלם זצ"ל‪,‬‬ ‫לא היה‬ ‫שהיה מורה בתלמוד‪ -‬בליל שבת אחד‪ ,‬אחרי פטירת הרב מר אביך‪ ,‬והנה‬ ‫ב ו ש‬ ‫תורה והיה בקיא בכל ראיתי שאני נמצא על הבור בחצר הקדש הבוכרים‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬רבי נתן הפקיד מול ישיבת הרב‪ ,‬כידוע‪ ,‬ישנו בור גדול בתוך חצר‬ ‫פתק קטן בידי בנו‪ ,‬רבי ההקדש‪ ,‬ושם היתה חופה וקידושין ושמחה רבה‪,‬‬ ‫מאדם‬ ‫אברהם סאלם‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬והמקדש היה הרה"ג ר' יהושע שרבני יצ"ו‪ ,‬שברך‬ ‫א ל א‬ ‫השבע ברכות‪.‬‬ ‫"כאן כתבתי את העוונות‬ ‫היה חי‬ ‫כתום החופה‪ ,‬ראיתי והנה הישיבה‬ ‫הדור‬ ‫לחכמי‬ ‫לְך‬ ‫שלי‪.‬‬ ‫ת‬ ‫בפשטו‬ ‫פתוחה ובתוכה יושב מורנו‬ ‫מה‬ ‫אותם‬ ‫ותשאל‬ ‫חיי‬ ‫עצומה כמו שהיו‬ ‫הרב שליט"א מור אביך‪,‬‬ ‫יותר‬ ‫שלי‪.‬‬ ‫התיקון‬ ‫לכן‬ ‫היהודים בתימן‪.‬‬ ‫ומוקף על שולחנו‬ ‫אלו‬ ‫מעוונות‬ ‫מגיעים‬ ‫שהיו‬ ‫ערמות של ספרים‬ ‫‪-‬אין!"‬ ‫והיה‬ ‫לביתו‬ ‫לבוש בבגדי‬ ‫כמנהגו הקדוש‪,‬‬ ‫את הפתק‬ ‫ביתו‪ ,‬לא היה‬ ‫כותבת‬ ‫וידו‬ ‫הזה הראה ר'‬ ‫מארי חיים סינואני‬ ‫בוש להתלבש‬ ‫כדרכו בקדש‬ ‫אברהם סאלים‬ ‫ליד האורחים‪.‬‬ ‫חיבורים‪.‬‬ ‫בהספד ככלות‬ ‫ניג ש ת י‬ ‫ה'שבעה' על אביו‪.‬‬ ‫אחי‬ ‫שליט”א‪:‬‬ ‫סח מורינו הרב‬ ‫ונישקתי‬ ‫היה‬ ‫ויחייהו‪,‬‬ ‫ישמרהו‬ ‫ה'‬ ‫הרב שמואל‪,‬‬ ‫ידו‪,‬‬ ‫את‬ ‫הנוראים‬ ‫הגילויים‬ ‫היה‬ ‫חיים‬ ‫ומורי‬ ‫חיים‪,‬‬ ‫למורי‬ ‫מקורב מאוד‬ ‫וביקשתי‬ ‫מב"ד של מעלה‬ ‫אמר‬ ‫ימיו‬ ‫סוף‬ ‫לקראת‬ ‫מתקיים‪.‬‬ ‫מברך אותו והיה‬ ‫לו רבי חיים שיגיע אליו ביום פלוני‪ ,‬דוקא ובאותו‬ ‫רשות אם‬ ‫היום הייתה טרדה גדולה לאחי ולא יצא לביתו של רבי נתן סאלם זצ"ל היה‬ ‫יכול‬ ‫אני‬ ‫רבי חיים‪ .‬הלכתי לאחי והזכרתיו מן העניין משמש בקודש אצל הרב‬ ‫ל ש א ו ל‬ ‫שחייב הוא לצאת לרבי חיים‪ ,‬אולם אחי ידיד הלוי זצ"ל‪ ,‬שהיה רבה‬ ‫שאלותיי‪,‬‬ ‫היה טרוד מאוד ולא הספיק לצאת‪ .‬של שכונת הבוכרים וגאון‬ ‫ענה‬ ‫והוא‬ ‫כאשר למחרת בא לצאת לכיוון ביתו אדיר‪ .‬הם התנו ביניהם‪ ,‬שמי‬ ‫בחיוב‪.‬‬ ‫של רבי חיים‪ ,‬כבר התפרסמה הידיעה שייפטר ראשון מן העולם‪ ,‬יבוא‬ ‫אמרתי‪" :‬הלא כבוד‬ ‫שרבי חיים נפטר‪ ,‬ויהי הדבר לפלא ויספר לרעהו מהמתרחש בעולם‬ ‫הרב נמצא בעולם‬ ‫רבי נתן סאלם‬ ‫ידיד‪,‬‬ ‫שידע רבי חיים את עת פטירתו ורצה העליון‪ .‬מטבע הדברים‪ ,‬רבי‬ ‫האמת‪ ,‬איך זה כעת‬ ‫לצוות כמה דברים קודם פטירתו‪ .‬ומן שהיה מבוגר מר' נתן בהרבה‪ ,‬נפטר‬ ‫נמצא כאן?"‬ ‫ראשון‪.‬‬ ‫השמיים לא אסתיעא מילתא‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫שאלתיו‪" :‬ועד שהצדיק מגיע למחיצתו‪ ,‬איפה הוא‬ ‫נמצא?"‬ ‫אמר לי‪" :‬הצדיקים נמצאים בחדר המטות"‪.‬‬ ‫שאלתי‪" :‬ומי שומר עליהם?"‬ ‫אמר לי בפשיטות‪" :‬הלא אברהם אבינו‬ ‫שומר עליהם"‪.‬‬ ‫וכך נגמר החלום‪.‬‬ ‫באשמורת הבוקר של יום השבת ועד‬ ‫עכשיו‪ ,‬אחרי כל השנים‪ ,‬מחזה החלום‬ ‫מצויר לנגד עיני כאילו בהקיץ‪ .‬בזמנו‪,‬‬ ‫ניגשתי אל כבוד הרב הגאון המקובל ר' יהודה‬ ‫פתיה זצ"ל וסיפרתי לו את החלום‪ ,‬אמר לי‪' :‬החלום‬ ‫נכון‪ .‬ומה שראית רבי יהושע עורך הקידוש‪ ,‬זהו‬ ‫המשיך ואמר לו‪" :‬בוא ותראה‪ ",‬הראה לו ספר‬ ‫מלאך הממונה על הנשמות בגן עדן‪ ,‬ששמו‬ ‫שהיה עליו כתם שומני עמוק שעבר בכריכה מצד‬ ‫יהושע'‪.‬‬ ‫לצד‪ .‬לקח מים‪ ,‬ומרח אותם על הספר‪ ,‬ויצא כל‬ ‫[וכך אחרי זמן‪ ,‬אני הכותב ראיתי בספר‬ ‫הכתם משני הצדדים‪ .‬אמר לו‪" :‬אתה רואה? נקי!‬ ‫הקדוש של מוהר"ש מאוסטרופולי‬ ‫ולא כואב כלום‪ .‬מי שלומד תורה‪ ,‬אותו אדם כבר‬ ‫רבי יוסף ידיד הלוי‬ ‫זצ"ל שכתב‪ ,‬כי שם המלאך הממונה‬ ‫ספוג ברפואה"‪.‬‬ ‫אמר לי‪" :‬לא ידעת שהצדיקים יש להם רשות‬ ‫על נשמות הצדיקים שמו יהושע]‪.‬‬ ‫ועמד זקוף קומה‪ ,‬ולקח ספר "חוות יאיר" הקדוש‬ ‫לבקש לדור בעולם הזה?" כמו מעשה של רבינו‬ ‫עכ"ל של רבי נתן סאלם זצ"ל במכתבו‪.‬‬ ‫מן השלחן שלפניו‪ ,‬והראה לי בתוך הספר נייר‬ ‫הקדוש (כתובות קג‪).‬‬ ‫המשיך מורנו הרב שליט"א וסיפר‪ ,‬שהוא‬ ‫אחד שיש בו גבשושית‪ ,‬ואמר‪" :‬תראה‪ ,‬אם תרצה‬ ‫להעביר הגבשושית ‪ -‬ייקרע הנייר‪ .‬אבל יש חומר‬ ‫אמרתי‪" :‬ובכן‪ ,‬אני יכול לשאול אותך איך עובר הדין‬ ‫ראה את הסיפור הזה כתוב‪ .‬יום אחד‪ ,‬הגאון הגדול‬ ‫וחשבון על האדם?"‬ ‫חכם אברהם סאלים‪ ,‬ראש ישיבת "מאור התורה"‬ ‫כימי שאפשר להעביר הכל בלי לקרוע את הנייר‪.‬‬ ‫היה עם מורנו הרב שליט"א בניחום אבלים‪ .‬הם‬ ‫כך עסק התורה מעביר כתמים ומנקה את הנשמה‪.‬‬ ‫אמר לי‪" :‬עומק הדין חריף מאד וקשה מאד‪ .‬לא‬ ‫חזרו יחד ברכב‪ ,‬ושאל אותו על מעשה‬ ‫המאור שבה מחזירו למוטב‪ .‬עליכם להתחזק‬ ‫מוותרים על קוצו של יוד‪ .‬אך דע לך‪ ,‬בעלי תורה‬ ‫הזה‪ .‬חכם אברהם אישר שאביו סיפר‬ ‫בתורה‪ ,‬בתורה‪ ,‬בתורה בכל כוחכם"‪.‬‬ ‫זוכים להתחשבות מיוחדת"‪.‬‬ ‫להם את המעשה הזה של החלום‪,‬‬ ‫ושאלתי שוב‪" :‬האם יש לי רשות לדעת כמה ימים‬ ‫בלשון הזה אמר לי‪" :‬בעל תורה ביתראעה ּכְ ִתיר‪,‬‬ ‫בדיוק כמו שסיפרנו‪ .‬רואים איזה כוח‬ ‫אחר הפטירה מגיע הצדיק למחיצתו?"‬ ‫התורה‪ ,‬התורה‪ ,‬התורה מגינה‪ ,‬וגם האור שבה‬ ‫יש ללימוד התורה‪.‬‬ ‫אמר לי‪" :‬לפי מעלתו של הצדיק‪ .‬יש עוד שלשה‬ ‫מטהר את הנשמה‪ ...‬יש מים מיוחדים שרוחצים‬ ‫אתו בהם‪ ,‬וכל העוונות נעלמים"‪.‬‬ ‫ימים‪ ,‬ויש עוד שבעה ימים‪ ,‬וכו'"‪.‬‬ ‫חכם עזרא עטיה עם חכם נתן סאלם‬ ‫‪12‬‬ ‫“כ‬ ‫מעש‪+‬ה בי‪+‬הודי‬ ‫ממ‬ ‫לנו‬ ‫ימי הרחמים והסליחות ודיני הסליחות‬ ‫שאלות אקטואליות מבית הדין‬ ‫מע‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫לנו‬ ‫וכן ציבור שאין להם מניין לדעת החזו”ע (שם עמ’‬ ‫ידוע שבימים אלו אדם רוצה להתחזק ולהתעלות‬ ‫בעריכת הרה"ג רבי יעקב כהן‬ ‫בפ‬ ‫יא) אין לומר סליחות שהם בארמית כיון שאין‬ ‫בקרבת ה’‪ ,‬אמנם חכם עניו בראשו‪ ,‬שההתחזקות‬ ‫שליט"א‬ ‫“ל‬ ‫שלו תהיה בהדרגה‪ ,‬ולא יחשוב אדם לעלות עד לרום‬ ‫מאברכי מוסדותינו‬ ‫מלאכי השרת מכירים בלשון ארמית‪ ,‬אמנם דעת‬ ‫לע‬ ‫לל‬ ‫הכה”ח (סי’ תקפא ס”ק כו)‪ ,‬והאורל”צ (ח”ד פ”א‬ ‫המעלות בזמן מועט‪.‬‬ ‫על‬ ‫אות ב)‪ ,‬חולקים עליו ואומרים שמותר לומר סליחות‬ ‫ובבא”ח הביא משל על כך‪ ,‬משל לאדם שהיה מגדל‬ ‫וא‬ ‫בארמית גם בלא מניין‪.‬‬ ‫זאב בביתו והוא היה דואג לו מאכילו ומשקהו‪,‬‬ ‫יד)‬ ‫וברבות הימים שגדל הזאב התחיל לטרוף לו את‬ ‫נוסח אמירת ויעבור ופירושו‪.‬‬ ‫שכירות על חנות שרופה‬ ‫תו‬ ‫שאר חיות המשק את התרנגולים והכבשים ולא‬ ‫כשאומר ויקרא בשם ה’ צריך להפסיק בין תיבת‬ ‫שאלה‪ :‬ראובן מנהל חברת כח אדם שואל‪ ,‬יש‬ ‫כד‬ ‫ידע בעל הבית מה לעשות‪ ,‬והלך לשאול את החכם‬ ‫לנו עובדים שאינם יהודים שאנחנו משבצים‬ ‫בשם לתיבת ה’‪ ,‬וכן בי”ג מידות שאומר ה’ ה’ צריך‬ ‫כי‬ ‫כיצד ינהג‪ ,‬אמר לו החכם‪ ,‬להתנפל עליו ולהרוג אותו‬ ‫אצל לקוחות‪ ,‬בסוף החודש החברה מוציאה‬ ‫גד‬ ‫להפסיק בין ה’ הראשון לה’ השני‪ ,‬כיון שיש מחלוקת‬ ‫חשבונית ללקוח עבור שעות העבודה של העובד‬ ‫עכשיו אתה לא יכול הוא יותר חזק ממך והוא עלול‬ ‫יצא‬ ‫ראשונים מי קרא בשם ה’‪ ,‬האם משה או ה’‪ ,‬דעת ר’‬ ‫הלקוח משלם את מלא הסכום לחברה ולאחר‬ ‫מפ‬ ‫להרוג אותך‪ ,‬לכן מה תעשה‪ ,‬תוריד לו כל יום מעט‬ ‫מכן החברה מעבירה את רוב הסכום אל העובד‪,‬‬ ‫יונתן בן עוזיאל בתרגומו (פרשת כי תש אפל”ד פ”ה)‪,‬‬ ‫בע‬ ‫מהמנה היומית שלו עד שהוא יהיה כחוש וחסר כוח‬ ‫ולוקחת לעצמה אחוזים‪ .‬לפעמים יש עובדים‬ ‫את‬ ‫וכן בפרקי דר’ אליעזר (ס”פ מו) מבואר שמשה הוא‬ ‫ואז תוכל עליו‪,‬‬ ‫גויים שנעלמים ואינם עונים יותר להודעות אם‬ ‫ודו‬ ‫קרא בשם ה’‪ ,‬ולפי”ז לא צריך להפסיק שכוונת‬ ‫מפני שנתפסו על ידי משטרת ההגירה ונשלחו‬ ‫ואותו הדבר הוא עם היצר הרע‪ ,‬אם אדם ירצה בפעם‬ ‫לחו"ל או שהטלפון שלו התקלקל או שהעובד‬ ‫הפסוק ויקרא [משה] בשם ה’‪ ,‬אמנם דעת הרמב”ם‬ ‫מתבייש לקבל את הכסף כי מבין שעשה עבודה‬ ‫אי‬ ‫אחת להתגבר עליו הוא לא יתן לו‪ ,‬לכן מה יעשה כל‬ ‫(וכן נוקט בחזו”ע ימים נוראים עמ’ לב להלכה) שה’‬ ‫לא מספיק טובה לדעתו‪ ,‬עכ"פ המצב הוא שאי‬ ‫הת‬ ‫פעם יוריד עוד דברים שמונעים אותו בעבודת ה’ עד‬ ‫אפשר לשלם כעת לעובד את הכסף‪ ,‬האם הכסף‬ ‫הוא קרא בשמו‪ ,‬ופירוש הפסוק הוא ויקרא [ה’] בשם‬ ‫מי‬ ‫שבסופו של דבר הוא יוכל להתגבר עליו ולהיות עבד‬ ‫שייך לחברה או שעלינו להחזירו אל הלקוח‪.‬‬ ‫מן‬ ‫ה’ כלומר ה’ קרא בשם איזה שם‪ ,‬ה’‪ ,‬ככתוב וקראתי‬ ‫לשאלה מהו הסיכום בין החברה ללקוח האם‬ ‫ה’ אמיתי‪.‬‬ ‫ומ‬ ‫בשם ה’ לפניך‪ ,‬שלימד את משה את כל סודות ה’‬ ‫החברה היא מתווכת בין הלקוח לעובד או שהיא‬ ‫לנו‬ ‫כמבואר במלבים (שם)‪.‬‬ ‫מדיני אמירת י”ג מידות‪.‬‬ ‫כקבלן שאמור לספק את העבודה ענה ראובן כי‬ ‫החברה היא כקבלן ואינה סתם תיווך בעלמא בין‬ ‫ויש‬ ‫כתב בחזו”ע (ימים נוראים עמ’ לא) אם בשעת וכן בי”ג מידות נחלקו האם ויעבור ה’ על פניו ויקרא‬ ‫הלקוח לעובד‪.‬‬ ‫אמירת הסליחות רואים הציבור שאין להם מניין‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬החברה זוכה בכסף ואינה צריכה להחזירו‬ ‫בש‬ ‫מי קרא‪ ,‬רש”י ותוס’ סוברים שמשה קרא‪ ,‬ה’ ה’‪,‬‬ ‫יכולים לדלג על כל הי”ג מידות עד שיהיה להם‬ ‫ללקוח‪.‬‬ ‫והרמב”ם סובר שה’ קרא‪ ,‬ה’ אל רחום וכו’‪.‬‬ ‫ובב‬ ‫מניין‪[ ,‬כדי שיספיקו לומר מעט סליחות קודם עמוד‬ ‫הנימוק‪ :‬השלחן ערוך סימן קפג ח‪-‬ט פסק שאם‬ ‫השחר]‪ ,‬ולאחר מכן שיהיה להם מניין יחזרו לומר והכריעו האחרונים כדעת הרמב”ם [ולכן צריך‬ ‫ראובן שלח את שמעון לקנות לו בגד אצל הגוי‬ ‫שא‬ ‫את כל הי”ג מידות שדילגו‪ ,‬ואם יראו שלא יהיה להם להפסיק בין בשם לה’‪ ,‬ובין ה’ הראשון לשני] אמנם‬ ‫בהקפה וכשהגיע זמן הפרעון נתן ראובן לשמעון‬ ‫תו‬ ‫את הכסף שיתן למוכר הגוי‪ ,‬אך שמעון רואה‬ ‫כש‬ ‫מניין [וכן יחיד] יכולים לומר את הי”ג מידות בטעמי מי שלא עשה הפסק אינו טועה מוחלט כיון שיש לו‬ ‫שהגוי שכח שהוא צריך לקבל את הכסף‪ ,‬צריך‬ ‫במ‬ ‫על מיש שיסמוך‪.‬‬ ‫שמעון להחזיר את המעות לראובן ואינו יכול‬ ‫בש‬ ‫המקרא כקורא בתורה‪.‬‬ ‫לומר אני רוצה לעכבם שמא אחר זמן יזכרם‬ ‫ורק‬ ‫וכן יחיד שרוצה לומר כתב בהליכות מועד (אלול ועל פי דברי הרמב”ם הנ”ל לכאורה שמזכירים רק‬ ‫הגוי‪ ,‬וגם אינו יכול לומר אני רוצה לקדש השם‬ ‫פת‬ ‫עמ’ לו) שרשאי לומר את כל הנוסח של אל מלך י”ג מידות [כגון בברית או בפתיחת ההיכל בימים‬ ‫ולהחזירם לגוי‪ ,‬והוא הדין אם ראובן חייב מעות‬ ‫מ‬ ‫יושב על כסא רחמים וכו’‪ ,‬ויעצור במילים של וכן נוראים] אם יאמר ה’ ה’ נמצא אומר שם שמים‬ ‫לגוי‪ ,‬ונתנם לחבירו לפרעו ושכחם הגוי‪ ,‬יחזיר‬ ‫מצ‬ ‫לראובן ע"כ‪.‬‬ ‫כתוב בתורתך‪ ,‬ומי שבכל אופן רוצה לומר את היג’ לבטלה‪ ,‬כיון ששם ה’ הראשון אינו מי”ג מידות‪ ,‬אלא‬ ‫וא‬ ‫אכן בנידון השאלה שלפנינו נראה שאין החברה‬ ‫אפ‬ ‫מידות יכול לומר אותם בטעמים כנ”ל‪ ,‬אבל ודאי ה’ אמר ה’ אל רחום וכו’ ולכן טוב שיאמר בלחש לפני‬ ‫של ראובן שליח של הלקוח לתת מעות לגוי‬ ‫שלכתחילה עדיף לומר אותו במניין ומעלתו יותר אמירת המידות ויעבור ה’ על פניו ויקרא ה’‪ ,‬ה’ אל‬ ‫העובד‪ ,‬כיון שאין הוא כמתווך בעלמא אלא הוא‬ ‫הקבלן‪ ,‬ועליו לספק את העבודה והתשלום הוא‬ ‫וס‬ ‫רחום וכו’‪.‬‬ ‫גדולה כך‪.‬‬ ‫אליו‪ ,‬על כן כל שהגוי ברח ואינו יכול להעביר לו‬ ‫את הכסף זכתה החברה בכסף מדין אבידת הגוי‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ה'‬ ‫וכמו שפסק השו"ע סימן רסו ס"א שאבדת הגוי‬ ‫מותרת‪ ,‬אם לא במקום שיש חילול השם אם לא‬ ‫יחזירנה שאז חייב להחזירה ואם יש קידוש השם‬ ‫רות‬ ‫מרדכי‬ ‫גבריאל‬ ‫ר' שלום אהרון‬ ‫אם יחזיר המחזיר הרי זה משובח‪.‬‬ ‫בת שרה‬ ‫בן חביבה‬ ‫בן מסעודה‬ ‫בן רחל‬ ‫להנצחת יקירך ‪03-5520004 -‬‬ ‫‪13‬‬ ‫בדברים שהחיים תלויים בו‪ .‬ודו”ק‪.‬‬ ‫איגרת‬ ‫לבני הנעורים‬ ‫תורה והמצוות בכל מצב‬ ‫והוא שמצינו בעבודה זרה (ג‪“ ):‬למה נמשלו בני אדם‬ ‫כדגי הים‪ ,‬לומר לך מה דגים שבים כיון שעולים ליבשה‬ ‫מיד מתים‪ ,‬אף בני אדם כיוון שפורשים מדברי תורה‬ ‫ומן המצוות מיד מתים”(עיין עוד במעשה דרבי עקיבא‬ ‫ובכל מחיר‬ ‫ופפוס והמשל של השועל‪ ,‬בברכות סא‪ .):‬התורה היא‬ ‫חיינו בבחינה של אויר לנשימה ולכן יש ללמוד בכל מצב‬ ‫“כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא‬ ‫ובכל אופן ללא כל אפשרות להקל בה ואפילו תהיה‬ ‫ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה‬ ‫בשמים‪ ,‬יש לעלות אחריה כדי להשיגה‪.‬‬ ‫לנו השמימה ויקחנה לנו‪ ,‬וישמענו אותה ונעשנה‪ ,‬ולא‬ ‫בפירוש רש”י הנ”ל יש נקודה לעיון (ומקורו בגמ’‬ ‫מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל מעבר לים ויקחה‬ ‫עירובין נה‪“ ).‬לא בשמים היא‪ ,‬ולא מעבר לים היא”‬ ‫לנו וישמענה אותה ונעשנה‪ .‬כי קרוב אליך הדבר מאד‬ ‫‪ -‬שאם בשמים היא‪ ,‬אתה צריך לעלות אחריה‪ .‬ואם‬ ‫בפיך ובלבבך לעשותו” (דברים ל יא ‪ -‬יד)‪ .‬פירש”י ‪-‬‬ ‫מעבר לים היא‪ ,‬אתה צריך לעבור אחריה”‪.‬‬ ‫“לא בשמים היא שאילו היתה בשמים היית צריך‬ ‫אין מגלחים בחול המועד כדי שלא יכנסו לרגל כשהם‬ ‫לעלות אחריה וללמדה”‪ .‬מפירושו נלמד שתורה צריך‬ ‫והרי לא בשמים היא‪ ,‬אם כן לא יהיה מצב שתהיה‬ ‫מנוולים‪ .‬ופירש”י שאם היו מותרים לגלח בחול המועד‬ ‫ללמוד ולדעת בכל מצב ‪ -‬ואפילו תהיה בשמים יש‬ ‫שם‪ ,‬אם כן בשביל מה לומר לנו‪ ,‬שאילו היתה בשמים‬ ‫לא היו מזרזים עצמם לגלח קודם החג ונכנסים לחג‬ ‫עלינו לעלות אחריה וללומדה‪ ,‬ולא מעכב בה כל סיבה‬ ‫צריכים היינו לעלות אחריה וללמדה‪ ,‬והרי לא תיתכן‬ ‫כשהם מנוולים‪ ,‬ועכשיו שהחמירו עליהם דהיינו שאין‬ ‫ואופן‪ ,‬כעין ששנו “הוי גולה למקום תורה” (אבות פד‪,‬‬ ‫מציאות שכזאת‪.‬‬ ‫להם פתח‪ ,‬בודאי שיגלחו ויסתפרו קודם לכן‪( .‬ע”ש)‬ ‫יד) כלומר שצריכים ללמוד ולקנות תורה אפילו אם‬ ‫אלא הם יסוד הדברים שאמרנו‪ ,‬דווקא אדם שיקבל‬ ‫זהו החסרון כשיש לדבר פתח‪ ,‬שמאפשר לאדם להקל‬ ‫יצטרך לחיות בנכר בתנאי הגלות הקשים‪.‬‬ ‫על עצמו שאפילו אם תהיה בשמים ‪ -‬בכל מצב‪,‬‬ ‫בחומרתו‪ ,‬שנוטה הוא לסמוך על פתח זה לכתחילה‪,‬‬ ‫תורה יש ללמוד בכל מצב‪ ,‬ואפילו בשעת מיתתו‬ ‫יתגבר כארי ויחזר אחריה וילמדה‪ ,‬למרות כל הקשיים‪,‬‬ ‫מה שאין כן אם לא היתה כל אפשרות אחרת שהיה‬ ‫כדאיתא בשבת (פג‪ ):‬על הפסוק “זאת התורה אדם‬ ‫“כמטמונים יבקשנה”‪ .‬לאדם זה בלבד‪ ,‬לגביו “לא‬ ‫מקיימה למרות קושייה‪ .‬ודו”ק‪.‬‬ ‫כי ימות באוהל” (במדבר יט‪ ,‬יד) וכן ידוע על כמה‬ ‫בשמים היא” ‪ -‬כלומר אדם שיהא מוכן ללמוד תורה‬ ‫מצינו בגמרא עבודה זרה (לה‪“ ).‬אמר עולא כי גזרי גזירה‬ ‫גדולים שלמדו תורה ממש עד הרגע האחרון ונשמתם‬ ‫בכל מצב ואופן‪ ,‬להמית עצמו על תלמוד תורה‪ ,‬רק‬ ‫במערבא‪ ,‬לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא‪ ,‬דלמא‬ ‫יצאה מתוך תורה‪( .‬מסביר המהר”ל כיון שאין המיתה‬ ‫אצלו התורה קרובה מאד‪ ,‬אצלו בלבד מקויים (המשך‬ ‫איכא איניש דלא סבירא ליה ואתי לזלזולי בה”‪ .‬ידעו‬ ‫מפסקת‪ ,‬והתורה ממשיכה בעולם הבא ממש כמו‬ ‫הפסוק) “בפיך ובלבבך לעשותו”‪ .‬וזולת זה‪ ,‬מי שלא‬ ‫חכמים שאם לא מגלים את הטעם‪ ,‬ממילא אין פתח‪,‬‬ ‫בעולם הזה)‪ .‬בשעת כיבוש הארץ רצה מלאך ה’ להרוג‬ ‫יהיה מוכן בשכלו ובהכרתו לקיימה בכל מצב ואופן‬ ‫ולא יבואו לזלזל בה ולהיכשל‪.‬‬ ‫את יהושע בן נון על שביטל תורה אפילו בתנאי מצור‬ ‫(שאינו מוכן לטרוח בעבורה ולעלות עד השמים או‬ ‫ודוחק‪ ,‬במצב של מלחמה יש לעסוק בה‪ ,‬והמונע עצמו‬ ‫לעבור את הים כדי להשיגה) להמית עצמו על דברי‬ ‫כעין שאמרו (סנהדרין כא‪“ ).‬מפני מה לא נתגלו טעמי‬ ‫מצוות? שהרי שני מקראות נתגלו טעמם‪ ,‬ונכשל בהם‬ ‫ממנה מתחייב על כך (עיין מגילה ג‪.):‬‬ ‫תורה‪ ,‬לגביו התורה רחוקה‪ ,‬ובשמים ומעבר לים היא‪,‬‬ ‫ולא מקויים בו “כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך‬ ‫גדול העולם (שלמה המלך)‪ ,‬כתיב “לא ירבה לו נשים‪,‬‬ ‫איתא בעירובין (ק‪“ ).‬אמר רבי יוחנן אלמלא לא ניתנה‬ ‫לעשותו”‪.‬‬ ‫ולא יסור לבבו” (דברים יז‪ ,‬יז) אמר שלמה‪ :‬אני ארבה‬ ‫התורה היינו למדים צניעות מחתול‪ ,‬גזל מנמלה‪ ,‬עריות‬ ‫ולא אסור‪ ,‬וכתיב “ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את‬ ‫מיונה‪ ,‬ודרך ארץ מתרנגול”‪ .‬תימה‪ ,‬משמע שתובעים‬ ‫במסכת אבות (ו’‪ ,‬ד’) כתוב “כך דרכה של תורה‪ ,‬פת‬ ‫לבבו” (מלכים א’ יא‪ ,‬ד)‪ .‬וכתיב “לא ירבה לו סוסים‪ ,‬ולא‬ ‫מן האדם ללמוד תורה מבעלי חיים‪ ,‬ואפילו מהטמאים‬ ‫במלח תאכל‪ ,‬ומים במשורה תשתה‪ ,‬ועל הארץ תישן‪,‬‬ ‫ומהפחותים שבבריאה (כגון חתול ונמלה) אלא לומר‬ ‫ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס” (דברים יז‪,‬‬ ‫וחיי צער תחיה‪ ,‬ובתורה אתה עמל‪ .‬אם אתה עושה כן‬ ‫לנו גדרה של תורה‪ ,‬שיש ללמודה מכל דבר‪ ,‬בכל מצב‪,‬‬ ‫טז) אמר שלמה‪ :‬אני ארבה ולא אשיב‪ ,‬וכתיב “ותצא‬ ‫אשריך וטוב לך‪ ,‬אשריך בעולם הזה‪ ,‬וטוב לך לעולם‬ ‫ואפילו היתה בשמים יש לעלות אחריה וללמדה‪.‬‬ ‫מרכבת מצרים בשש” וגו’ (מלכים א’ י‪ ,‬כט)‪ .‬כשיש‬ ‫הבא”‪ .‬ואין לומר שנכריח את האדם לעסוק בתורה‬ ‫טעם לדבר והדבר תלוי בסיבה‪ ,‬אם כן אפשר למצוא‬ ‫ויש לשאול על הכרח זה ללמוד תורה אפילו היתה‬ ‫בתנאי חרום אלו של פת במלח וחיי צער כדי לזכות‬ ‫פתח שבה הסיבה לא שייכת ‪ -‬כשיש פתח יש נטיה‬ ‫בשמים? והרי לכאורה מצב של “אי אפשר” הוא‪ ,‬ואיך‬ ‫בכתרה של תורה‪ ,‬זאת אומרת שאם יש לו מיטה לישון‪,‬‬ ‫לא מסתבר שנצריך אותו לזורקה ושישן על הארץ‪ ,‬עד‬ ‫להקל‪ ,‬ולהתקרב יותר לחטא‪.‬‬ ‫מצווים על זה?‬ ‫שבלעדי זה אינו נכלל “בכך דרכה של תורה” ‪ -‬דהיינו‬ ‫כשם שמצינו בגמ’ ביצה ב‪ ,:‬ונפסק בשו”ע ס’ תצ”ה‪,‬‬ ‫ובביאור הדברים נראה לומר‪ ,‬כדי שידע האדם בהכרתו‬ ‫בהגדרה של “תלמיד חכם”‪ .‬אלא ודאי ומסתבר אף אם‬ ‫סעיף ד’ שהוסיפו איסורי מוקצה ביום טוב כגון פירות‬ ‫שאין שום פתח דהיינו מצב ואופן שבו אין לומדים‬ ‫ישן הוא על מיטה‪ ,‬ואינו מתענה בחיי צער יכול לזכות‬ ‫לאוצר ולסחורה‪ ,‬ועוד‪ ,‬משום דקיל ולא אתי לזלזולי‬ ‫תורה‪ .‬כשיש פתח נוטה האדם להקל‪ ,‬שכיח הדבר‬ ‫הוא בכתרה של תורה‪.‬‬ ‫ביה‪ ,‬ופירש ר”ח שיו”ט קל לבני אדם מפני שאופים‬ ‫כשאדם עייף כגון שהלך לישון מאוחר ולא קם להתפלל‬ ‫אלא הדברים מתבארים ‪ -‬אדם שיקבל על עצמו‬ ‫ומבשלים בו‪ ,‬ועושים בו כל צרכי אוכל נפש‪ ,‬ואם נתיר‬ ‫במניינו הקבוע‪ ,‬אך ורק מפני שיודע שיש מנין נוסף‬ ‫שאפילו אם יעני ח”ו עד פת לחם ושינה על הארץ וכו’‪,‬‬ ‫מוקצה יבוא לזלזל ביום טוב‪.‬‬ ‫בשעה מאוחרת יותר‪ .‬אם לא היה מנין אחר אלא אך‬ ‫ולמרות הכל יחליט ויקבע בלבו שילמד ויעסוק בה‬ ‫התורה מעדיפה לא לגלות את טעמי המצוות כדי‬ ‫ורק זה‪ ,‬היה מתגבר כארי וקם למרות עייפותו מפני שאין‬ ‫בכל מצב‪ ,‬ואז יראה שהתורה באמת קרובה לו מאד‪,‬‬ ‫לשמור את האדם מכל מכשול וזלזול‪ .‬התורה היא חיים‬ ‫פתרון אחר ואם לא יתגבר יפסיד תפילה במנין‪ ,‬ולכן‬ ‫כי כך היא דרכה‪ ,‬שאינה בשמים ללא כל קושי וטרחה‪,‬‬ ‫‪ -‬לא שייך בה מושג של “מכשול”‪“ ,‬כי הוא חייך ואורך‬ ‫מזרז עצמו ביתר שאת‪ ,‬וקם לפי שאין ברירה אחרת‪.‬‬ ‫פתאום הכל קל ‪“ -‬טוב לו אף בעולם הזה”‪.‬‬ ‫ימיך”(דברים ל‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫מצוי שאנשים דוחים את מצוות קריאת שניים מקרא‬ ‫וזהו הרעיון הטמון בדברי רש”י ‪ -‬התורה הקדושה‬ ‫ואמרו חז”ל “שגגת תלמוד עולה זדון” (אבות ד‪ ,‬יג‪).‬‬ ‫ואחד תרגום בערב שבת‪ ,‬אך ורק מפני שמצוי להם‬ ‫אפילו אם היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה‬ ‫כלומר אין “שגגה” בתורה‪ ,‬אין בה מכשול‪ ,‬בדבר‬ ‫אפשרות ופתח אחר לקיים מצוה זו כגון בשבת או‬ ‫וללמדה‪ ,‬ורק אז תבין ש”לא בשמים היא‪ ,‬אלא קרוב‬ ‫שהחיים תלויים בו לא שייך שוגג‪ .‬כגון אם יכניס אדם‬ ‫בשבוע שלאחר מכן ואפילו עד שמחת תורה‪.‬‬ ‫אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו”‪.‬‬ ‫ידו לזרם החשמל ויאמר טעיתי‪ ,‬שוגג הייתי ‪ -‬אין טעות‬ ‫וסברא מפורשת היא בחז”ל כדאיתא במועד קטן (יד‪).‬‬ ‫ואלה יעמדו על הברכה‬ ‫שילה בן נטלי חיה‬ ‫איל בן יסמין‬ ‫ורד בת יסמין‬ ‫אליהו בן סאלמה‬ ‫טל בן מדי‬ ‫גיל בן אסנת‬ ‫עידו בן רחל‬ ‫יניב בן משה‬ ‫מרדכי בן נטלי חיה‬ ‫‪03-5520004‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫חנניה בן מסעודה‬ ‫מאיר בן מדי‬ ‫ירמיהו בן ויקטוריה‬ ‫‪14‬‬ ‫תא חז‬ ‫חזי‬ ‫‪he na‬‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫פריטים טמונים ‪ -‬ראש השנה‬ ‫‪iroth‬‬ ‫ותתאי‬ ‫‪and pa‬‬ ‫מאשרין‬ ‫‪ths in‬‬ ‫‪Hebr‬‬ ‫‪ew‬‬ ‫לחם‪ ,‬כאי‬ ‫אלא‬ ‫חפשו סביב שולחן החג את סימני ראש השנה‪ ,‬התפילות והפריטים‬ ‫לחם מדא‬ ‫ביה‬ ‫לח״ם ו‬ ‫המסתתרים!‬ ‫הננ‬ ‫ד)‬ ‫מי ימצא אותם ראשון? בהצלחה!‬ ‫מניהדאא‬ ‫ועל‬ ‫נקיט‪ ,‬גו‬ ‫(שיר‬ ‫דא כנס‬ ‫הפריטים שעליכם לחפש‪:‬‬ ‫רשימת הפריטים‪:‬‬ ‫‪ .1‬שופר – תקיעת ראש השנה‪.‬‬ ‫‪ .2‬מחזור – תפילות החג‪.‬‬ ‫‪ .3‬כתר מלכות – מלכויות‪.‬‬ ‫‪ .4‬תפוח – סימן לשנה טובה‪.‬‬ ‫‪ .5‬דבש – מתיקות השנה‪.‬‬ ‫‪ .6‬רימון – “שירבו זכויותינו”‪.‬‬ ‫‪ .7‬ראש דג – “שנפרה ונרבה כדגים”‪.‬‬ ‫‪ .8‬נרות חג – הדלקת נרות‪.‬‬ ‫‪ .9‬טלית – לתפילת החג‪.‬‬ ‫‪ .10‬ספר תורה – קריאת התורה‪.‬‬ ‫‪ .11‬איל – זכר לעקידת יצחק‪.‬‬ ‫‪1/1‬‬ ‫‪ .12‬סבך ענפים – האיל נאחז בסבך‪.‬‬ ‫‪ .13‬מים זורמים – תשליך‪.‬‬ ‫‪ .14‬מאזני משפט – יום הדין‪.‬‬ ‫‪ .15‬קולמוס – כתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫האם תצליחו לגלות את כולם?‬ ‫מצא את ההבדלים‬ ‫בהצלחה!‬ ‫וַ ֵ ּילְ כ ּו ׁ ְשנֵ ֶיהם יַ ְח ָ ּדו‬ ‫התבוננו היטב בדרך אל הר המוריה — האם תצליחו למצוא את כל ‪ 15‬ההבדלים?‬ ‫יש לכם פתרון? הזדמנות לזכות בפרסים מפתיעים! ‪ -‬שלחו את התשובות הנכונות למייל ‪Office@mrbs.co.il‬‬ ‫או לפקס ‪ 077-4701119‬והיכנסו להגרלה‪-‬בהצלחה!‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫‪15‬‬ ‫ר‬ ‫‪17:40‬‬ ‫‪,28.1.‬‬ ‫‪2025‬‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫ותתאי‬ ‫עלמא עלמא‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫איהו‪ ,‬איהו‪,‬‬ ‫ומאי ומאי‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫לחמו‪,‬דאדאהואהואאתראתרדכלאדכלא‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫שמנהלחמו‪,‬‬ ‫מאשרשמנה‬ ‫תא חזי‪ ,‬מאשר‬ ‫ב‬ ‫‪Kabb‬‬ ‫‪alistic‬‬ ‫ב‬ ‫‪Tree‬‬ ‫‪of Lif‬‬ ‫‪e with‬‬ ‫‪the na‬‬ ‫י״‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫‪iroth‬‬ ‫פריש אלאמאןאיתהואלחםאתר‪,‬‬ ‫כאןהואלא אתר‪,‬‬‫עד מאן‬ ‫מאן‪,‬פריש‬ ‫לחמו‪,‬כאן לא‬ ‫לחמו‪,‬שמנה‬‫שמנה ליה‪.‬‬ ‫ומכספין‬‫ומכספליהין ליה‪.‬‬ ‫מאשרין‬ ‫ותתאי‬ ‫‪and pa‬‬ ‫ואית‬ ‫מאן‪ ,‬עד‬ ‫מאשרין ליה‬ ‫‪th‬‬ ‫לחםדתלייא‬ ‫ואית‬ ‫תורה‬ ‫אילנא‬ ‫דברי‬‫ואית אית‬ ‫אילנאביהדחיי‪,‬מותא ‪,‬‬ ‫אילנא ‪,‬אילנאאיתדתלייא‬ ‫אית אילנא ואית‬ ‫דחיי‪ ,‬ואית‬ ‫אילנא ‪,‬דאית‬ ‫ואיתכמה‬ ‫דאיתואיתאילנאלחם‪,‬‬ ‫כמהלחם‬‫לחם‪ ,‬אית‬ ‫אלא‬ ‫לחמ״והרשב״י‬ ‫שלטז‬‫(שמות‬‫הוא‬ ‫(לחם)ועלדאדאו'‪,‬דרךודא‬ ‫כתיבאורו‬ ‫לחמ״ואיהולח״ם ו'‪,‬‬ ‫פנג‪,‬הואומאן‬ ‫לחם ודא‬ ‫דאקרידא ו'‪,‬‬ ‫ואיתאיהולחם(לחם)‬ ‫דאקרי ‪,‬לחםאיתפנג‪,‬לחםומאן‬ ‫לחם מותא‬ ‫ביה‬ ‫השמיםו'‪,‬ודאי‪.‬‬ ‫דהא‬ ‫הקדוש‬ ‫השמים‪ ,‬מן‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫בזוהר‬ ‫מאשר שמנה‬‫לחם מן‬ ‫ועל דא‬‫ודאי‪.‬לכם‬ ‫ממטיר‬‫השמים‬ ‫השמים‪,‬ד)מןהנני‬ ‫(שמות טז‬‫כתיבלחם מן‬ ‫ממטירדא לכם‬ ‫לח״םהנניו'‪ ,‬ועל‬ ‫ד)‬ ‫כדכתיב‬ ‫איהו‬ ‫מעטרא ליה‪,‬‬ ‫אמו‪ ,‬וכד‬ ‫בעטרהוהואשעטרה לו‬‫(שיר גהאייא)אילנא ‪,‬‬ ‫כדכתיבאתזן‬ ‫מעטראו'‪,‬ליה‪,‬דהא מניה‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫שמנה‪ ,‬והוא‬ ‫מניהדאאתזןמאשר‬ ‫האי אילנא‬ ‫ועל‬ ‫מלך‬ ‫ומאן לה על‬ ‫אתזנת‪,‬מלך‪,‬‬ ‫והוא יהיב‬ ‫מניהמעדני‬ ‫דהא יתן‬ ‫ודאי הוא‬ ‫נקיט‪,‬ישראל‪,‬‬ ‫וכד דאאיהוכנסת‬‫אמו‪ ,‬מלך‬ ‫מלך‪,‬לו ומאן‬ ‫שעטרה‬ ‫בעטרהמעדני‬‫נקיט‪ ,‬גודאייא)הוא יתן‬ ‫(שיר‬ ‫השנ‪+‬ה‪ ,‬ועשי"‪+‬ת‬ ‫‪+‬ראשקדישא את קיימא‬ ‫דצדיק‪ ,‬דרגא‬ ‫קדישאעלאתידאקיימא ‪,‬‬‫דצדיק‪,‬והואדרגאיהיב לה‬ ‫אתזנת‪,‬‬ ‫דא כנסת ישראל‪ ,‬דהא מניה ידא‬ ‫בעמדה בחברה או למצוא חשיבות בעיני איזה בריה‪,‬‬ ‫על הזכות לעובדו יתברך‪ .‬לפי שמידת השפלות היא‬ ‫נמצאים אנחנו בימים הקדושים והמובחרים של השנה‪,‬‬ ‫אחר שמכל מקום הי”ת הוא הקובע על הכל והוא הזן‬ ‫שורש של כל המידות הטובות‪ ,‬ומי שזוכה לה הרי‬ ‫ימים שניתנו לנו במתנת שמים‪ ,‬ומבואר בדברי רבותינו‬ ‫ומפרנס לכל‪ ,‬הן בממון הן בשמחת חיים הן בבטחון‬ ‫הוא זוכה למצוא חן בעיני ה’‪ .‬וכפי שמצינו אצל משה‬ ‫הראשונים שזכינו לימים אלו גם מכח תפילותיו של‬ ‫אישי והן בכל תחום ותחום‪ ,‬ובזה יתקיים בנו דברי רבינו‬ ‫רבינו שאמר ‘ונחנו מה’‪ ,‬וכן מצינו אצל דוד המלך‬ ‫משה רבינו הרועה הנאמן‪ ,‬שעמד בתפילה לפני ה’‬ ‫ה”חובת הלבבות” בשער הביטחון שהבוטח אין לו כל‬ ‫בספר תהילים ‘ואנוכי תולעת ולא איש’‪‘ ,‬וחטאתי‬ ‫לאחר שבירת הלוחות הראשונות במשך ארבעים יום‪.‬‬ ‫דאגה מזולתו כלל כי יודע שהכל בידו יתברך‪ ,‬ותמיד‬ ‫נגדי תמיד’‪ ,‬וכן אצל כל הצדיקים‪ .‬וכמו שאמרו ז”ל‬ ‫והחל הי”ת לסלוח על עוון העגל‪ ,‬באותם עשרה ימים‬ ‫הוא יתברך מנהיג אותנו באופן הכי טוב עבורנו‪ ,‬ואם הוא‬ ‫(ברכות ז‪ ).‬ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות‬ ‫האחרונים של הארבעים יום‪ ,‬עד שביום הכיפורים‬ ‫יתברך מחליט להענישנו הרי ודאי הדבר שהוא לצורך‬ ‫אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות‪ ,‬וריש לקיש‬ ‫אמר ה’ למשה “סלחתי כדבריך”‪ ,‬וקבע הי”ת ימים‬ ‫שנזכה לתיקון מידותינו ולכפרת עוונותינו ואם נזכה‬ ‫אמר יותר ממאה מלקיות‪ ,‬שנאמר 'תחת גערה במבין‬ ‫אלו לדורות לימי תפילה ותחנונים‪ ,‬לפי שכח השפעת‬ ‫‪file:///C‬‬ ‫‪:/Use‬‬ ‫טדגי‪rs/‬‬ ‫למידת השיפלות ומיד נקבל באהבה ללא צורך לעבוד‬ ‫מהכות כסיל מאה'‪ ,‬ופירש רש"י מרדות אחת לשון‬ ‫‪/Dow‬‬ ‫הימים הולך וסובב בכל שנה כאשר מגיע לאותה‬ ‫‪nload‬‬ ‫‪s/Tre‬‬ ‫‪e_of_li‬‬ ‫‪fe_b‬‬‫_‪ahir‬‬ ‫‪Hebr‬‬ ‫‪ew (1‬‬ ‫על עצמינו ולשכנע את ליבנו להכנעה‪ ,‬אלא הדבר יבוא‬ ‫רדוי והכנעה שאדם שם על לבו מאליו‪.‬‬ ‫העת‪ ,‬ואז מתעוררת אותה מידת חסד ורחמים לסלוח‬ ‫‪).svg‬‬ ‫מתוך אמונה פשוטה מלכתחילה שלא מגיע לנו מעימו‬ ‫ולב מי לא ישפל בראותו את הנגעים העצומים שיש‬ ‫עוונותינו ולכפר אשמותינו‪.‬‬ ‫יתברך דבר וחצי דבר‪ ,‬אלא אין אנחנו ראויים למתנות‬ ‫לו בחסרון עבודת ה’‪ ,‬וכתב הרמב”ם (תשובה ז ג) אל‬ ‫כמה וכמה הי”ת הוא אל רחום וחנון ומרבה להטיב‬ ‫‪1/1‬‬ ‫וכל מתנה שהננו מקבלים זה הכל מתוקף רחמנותו‬ ‫תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה‬ ‫עם בניו‪ ,‬עד כדי כך שמאהבתו אותם ומחששו עליהם‬ ‫יתברך עלינו‪ ,‬על אף שאין אנחנו עובדים אותו כראוי‪,‬‬ ‫כגון זנות וגזל וגניבה‪ ,‬אלא כשם שצריך אדם לשוב‬ ‫שמא בכח בחירתם עלולים שלא לצום ולהתפלל‬ ‫אזי נזכה להארת פנים מעם ה’ אלוקינו שכלול בה את‬ ‫מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב‬ ‫לפניו ביום הקדוש של יום הכיפורים ציווה הוא יתברך‬ ‫כל הברכות כולם כפי שאומרים בתפילה כי באור פניך‬ ‫מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת‬ ‫בתורתו הקדושה ‘כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה‬ ‫נתת לנו “תורה”! ו”חיים”! “אהבה”! ו”חסד”! “צדקה”!‬ ‫הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן‬ ‫הנפש ההיא מקרב עמיה’‪ ,‬וכמו אב שמזהיר את בנו‬ ‫ו”רחמים”! “ברכה”! ו”שלום”! וזה פשיטא שאם נמצא‬ ‫הכל צריך לחזור בתשובה‪ ,‬ואלו העונות קשים מאותן‬ ‫שלא יעז לפספס את העסק הגדול של חייו‪ ,‬עסקה‬ ‫חן בעיני הי”ת אזי כל בריה לא יכולה לנו וגם בצד‬ ‫שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא‬ ‫שבמעט ממון יוכל לקנות כמה וכמה בניינים ואולמות‬ ‫הטבעי כולם יאהבו אותנו אחר שלא נבקש מהם דבר‪.‬‬ ‫לפרוש מהם‪ ,‬וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו’‪ .‬עכ"ל‬ ‫וחנויות‪ ,‬ועתה חושש האב שמא יזלזל הבן בעסקה‬ ‫ואפילו במצב ובאופן שחלילה יכשל איזה אדם ויבייש‬ ‫הגדולה של יש מאין‪ ,‬ולפיכך מזהירו בהזהרות חמורות‬ ‫לבנו מלא וגדוש בנטיות רעות‪ ,‬ונפשנו חושקת בהם‪,‬‬ ‫ויכלים אותנו ברבים‪ ,‬אם אמונתנו תהיה איתנה בהי”ת‬ ‫שבאמת יתכעס ויקצוף עליו אם ימנע מעצמו את הטוב‬ ‫והרי הם החמורות מעוונות! כל שכן שאין בנו לא תורה‬ ‫הרי שהדבר לא יפריע לנו כלל‪ ,‬שהרי מה שמתביישים‬ ‫הגדול הזה‪.‬‬ ‫ולא מצווה בשלמותה ובכל פרט ופרט יצר הרע מכניס‬ ‫מן הרבים זה מחמת שאנחנו רוצים שלא יחשבו עלינו‬ ‫את הנטיות עבור האנכיות של גשמיותנו ועצמותינו‪.‬‬ ‫על אחת כמה וכמה שיש עלינו לרדת לעומק הדברים‪,‬‬ ‫רע‪ ,‬ורוצים למצוא חן בעיני בני אדם‪ ,‬אבל אם יודעים‬ ‫אפילו אם נדבר בשיחת חברים וישאל אחד החברים‬ ‫ולהבין כמה כח עצום יש לימים קדושים אלו להשפיע‬ ‫אנחנו שלא חטאנו‪ ,‬ויודעים אנחנו שגם לא גרמנו‬ ‫מה העצה שלכם לשאלה פלונית‪ ,‬וכיצד ניתן לפטור‬ ‫על כל מהותינו‪ ,‬ועל כל חיינו ממש‪ ,‬לפי שאם אנחנו‬ ‫שום עוול במעשינו‪ ,‬חלילה שאדם זה יביישינו ברבים‬ ‫בעיה אלמונית‪ ,‬ונשיב לאותו חבר את דעתינו כיצד ניתן‬ ‫משפיעים על שנה אחת‪ ,‬אזי ממילא לשנה הבאה אנו‬ ‫ויכשל בחטא גדול זה‪ ,‬וממילא אין לנו שום צער כלל‪,‬‬ ‫לפתור את אותה הבעיה‪ ,‬פשוט הדבר למתבונן שאין‬ ‫באים בכח רוחני שהרווחנו מכל שנה זו‪ ,‬וממילא בימי‬ ‫לפי שאין לנו ליחס שום חשיבות בלתי לה’ לבדו‪ ,‬וכל‬ ‫כוונתנו הפנימית רק לחוס על חברנו‪ ,‬ולעזור לו לפתור‬ ‫אלול ועשרת ימי תשובה הבאים אחריהם מתעצמים‬ ‫הטעם שאין אנחנו רוצים שלכתחילה יביישונו זה רק‬ ‫בכדי שלא יהיה חילול שם ה’‪ ,‬ושלא יכשלו אחרים‬ ‫את בעייתו בלבד‪ ,‬אלא פעמים רבות כוונתנו היא‬ ‫הרווחים‪ ,‬התפילות‪ ,‬וניצול הזמן‪ ,‬ומחמת עלייתינו‬ ‫מחמתינו‪ ,‬אבל אם לא היה מנוס וכך גלגל הי”ת את‬ ‫להראות את חוכמתנו וידיעתנו‪ ,‬והראיה לכך שהרי אם‬ ‫ושיגשוגינו בשנה שחלפה ובכח התפילות של ימים‬ ‫הדברים אין לנו צער כלל‪ ,‬ואין ההכלמה מעלה בנו או‬ ‫מישהו אחר יביע עצה אחרת‪ ,‬ודאי נרצה שדוקא יבחרו‬ ‫נוראים ממילא על ידי זה מתעצמת השנה השניה יותר‬ ‫מורידה כלל ועיקר‪ .‬וכמובן שדברים אלו הם אצלינו‬ ‫בעצתינו‪ ,‬ולאו דוקא מפני שברור לנו שעצתינו היא‬ ‫ויותר‪ ,‬שהרי התעצמו התפילות בעשרת ימי תשובה‬ ‫בגדר ‘דיבורים בעלמא’‪ ,‬ורחוקים אנו מאוד מלקיימם‪,‬‬ ‫הטובה יותר‪ ,‬אלא כיון שלא מתקיים כבודנו‪ ,‬ופעמים‬ ‫של שנה זו יותר מבשנה שעברה‪ ,‬וממילא גם השנה‬ ‫אולם אם נתבונן באמיתותן של הדברים וכפי שהם‬ ‫רבות שאף נתווכח שעצתינו יותר טובה ולא נחשוש‬ ‫השלישית מתעצמת יותר מן הקודמת‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫באמת נחוש ונבין שאין לנו צער כלל בעולם הזה‬ ‫כלל לעניין מה באמת יהיה טוב בעבור שואל העצה‪,‬‬ ‫אבל מי שלא זכה להבין זאת אזי מפסיד כבר מהשנה‬ ‫חוץ מצער החטא ואי עשיית רצונו יתברך ותו לא‪,‬‬ ‫או שנפגע אם לא יעשו כעצתנו‪ ,‬אלא ודאי שרצוננו‬ ‫הראשונה‪ ,‬וע”י כך מפספס את ההזדמנות הגדולה‬ ‫וא”כ כמה עלינו לעשות תשובה על חוסר אמונתינו‬ ‫להראות שיש בנו חכמה‪ ,‬ואנחנו יודעים להשיב‪ ,‬ויש‬ ‫והאמיתית שמשפיעה על ההתעלות הרוחנית של כל‬ ‫שהיא עיקר של התורה‪ ,‬וכן על הגאווה שלנו שאנחנו‬ ‫לנו עמדה בחברה‪ ,‬ואנחנו לא פחותים או אפילו יותר‬ ‫השנה‪ ,‬וממילא מפסיד בזה גם את ההתעלות בעשרת‬ ‫מחשיבים עצמינו לעבדי ה’ נאמנים ואין בנו לא תורה‬ ‫טובים מאחרים‪.‬‬ ‫ימי תשובה שיבואו בשנה שאחר זה‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫ולא מצוות לשם שמים‪ ,‬ירחם עלינו ה’ ונזכה לתשובה‬ ‫אוי נא לנו שכך עלתה בגורלנו‪ ,‬שאנחנו מחשיבים‬ ‫וידוע שכל גדולי ישראל לא זכו לדרגתם אלא בכח‬ ‫שלימה‪ ,‬וככל שנרגיש שפלות לפני ה’ ונקיים מה‬ ‫אנשים שהם בשר ודם‪ ,‬שהם יכולים להעלות או להוריד‬ ‫התעצמותם בימים הנוראים והקדושים‪ ,‬ע”י שהתעצמו‬ ‫שאנחנו אומרים בתפילה ‘ונפשי כעפר לכל תיהיה’‬ ‫להוסיף או לחסר מאיתנו‪ ,‬והרינו תולים מבטחנו בבשר‬ ‫בכח להרגיש את אמיתות הרגשת שיפלותם לפני ה’‬ ‫אזי על ידי זה יתקיים בנו המשך התפילה שתקנו חז”ל‬ ‫ודם ומחנפים אליהם‪ ,‬במקום לבטוח בשם ה’ ולהמציא‬ ‫והרבו תפילות מתוך פנימיות הלב‪ ,‬בלב טהור‪.‬‬ ‫‘פתח ליבב בתוריך’ לפי שרק על ידי ‘ונפשי כעפר לכל‬ ‫חיננו בה’ לבדו‪ ,‬ולהאמין באמונה שלימה וחושית שרק‬ ‫והחכמה הגדולה של האדם הוא להיות בבחינת ‘מטה‬ ‫יהיה’ וביטול העצמיות והעולם הזה ניתן להתחיל לקבל‬ ‫הי”ת הוא לבדו משפיל ומרים והוא לבדו בעל הכבוד‪,‬‬ ‫ולא מטה’‪ ,‬כלומר מצד אחד להיות בשפלות פנימית‬ ‫את אמיתותה של התורה הקדויה‪ ,‬ולהבין את צפון‬ ‫ואין לנו שום צורך לעבוד את בני אנוש בלתי לה’‬ ‫גדולה לפני ה’‪ ,‬ומאידך לדעת להיזהר שלא ישפיע‬ ‫מידותיה ורחמנותה ואת עומק אמריה הקדושים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫לבדו‪ ,‬וממילא גם לא יהיה לנו עניין בכבוד מדומה או‬ ‫הדבר חלילה לחסר בעבודת ה’ בתוך שמחה פנימית‬ ‫מעמד פתיחת לימו‬ ‫‪16‬‬ ‫בס״ד‬ ‫יתקיים אי"ה ביום שלישי‪ ,‬ד' איי‬ ‫שבוע ימים בר‬ ‫התקש‬ ‫מתקשרים‬ ‫‪6246069‬‬ ‫קובעים שעת לימוד‬ ‫מגיעים וגורסים!‬