gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ראש השנה ‪-‬תשפ"ז‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ב"אמרי פינחס" מביא בשם הרה"ק רבי פינחס‬ ‫ראש השנה‬ ‫מקוריץ זי"ע שאמר‪ :‬ראש השנה הוא הראש של‬ ‫השנה‪ ,‬בסוד עולם שנה נפש‪ ,‬וכיון שהוא ראש‪ ,‬צריך‬ ‫האבודרהם כותב‪ :‬הטעם שיום הדין נקבע בא' בתשרי‬ ‫אדם להיות אצל ראש הדור‪ ,‬לכן המנהג לנסוע על‬ ‫שהוא תחילת השנה ולא בסופה‪ :‬לפי שזה היום‬ ‫ר"ה לרבו‪.‬‬ ‫שנברא אדם הראשון כמבואר בפסיקתא‪ ,‬שעה‬ ‫ראשונה‪ :‬עלה במחשבה‪ ,‬שעה שניה‪ :‬נתייעץ עם‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב‪ :‬יום טוב של ראש‬ ‫מלאכי השרת‪ ,‬שעה שלישית‪ :‬כנס עפר‪ ,‬ברביעי‪:‬‬ ‫השנה תקנו ב' ימים גם בארץ ישראל‪ ,‬לא כשאר ימים‬ ‫גבלו‪ ,‬בחמישי‪ :‬רקמו‪ ,‬בשישי‪ :‬עשאו גולם‪ ,‬בשביעי‪:‬‬ ‫טובים שב' ימים רק לבני חו"ל‪ ,‬והגיד כ"ק אאמוז"ל‬ ‫זרק בו נשמה‪ ,‬בשמיני‪ :‬הכניסו לג"ע‪ ,‬בתשיעי‪ :‬נצטוה‬ ‫שבר"ה ב' ימים לכל כדי לאחד את כולם באחדות‪,‬‬ ‫שלא לאכול מעץ הדעת‪ ,‬בעשירי‪ :‬סרח – אכל מעץ‬ ‫ואולי י"ל עפ"י דאי' ב' ימי ראש השנה כנגד אנכי וגו'‬ ‫הדעת‪ ,‬באחד עשר‪ :‬נידון‪ ,‬בשעה השנים עשר‪ :‬יצא‬ ‫וכנגד לא יהיה לך וגו'‪ ,‬לכן שניהם ימים טובים דב'‬ ‫בדימוס‪ .‬ולפי שאדה"ר יצא בשעה זו בדימוס פסק דין‬ ‫דברות הראשונות מפי הגבורה שמענום‪ ,‬ולא‬ ‫של הצלה וחסד‪ ,‬אמר ה' עתידים בניך לעמוד לפני‬ ‫שכחנום‪ ,‬וזה יום הזכרון לזכור את השי"ת‪.‬‬ ‫בדין ביום זה ויוצאים בדימוס זכאים‪.‬‬ ‫רה"ק רי"מ מראחמסטריווקא זי"ע סיפר‪ ,‬ששמע‬ ‫הרמב"ם כתב טעם אחר‪ :‬שלא מידת בו"ד כמידת‬ ‫מהרה"ח ר' שלמה פריימן ז"ל‪ ,‬שהרה"ק רבי מרדכי‬ ‫הקב"ה‪ ,‬בו"ד דן את אוהבו בשעת רצונו‪ ,‬ואת אויבו‬ ‫מקאזמיר זי"ע היה דרכו בליל ר"ה בעת עריכת‬ ‫בשעת כעסו‪ ,‬והקב"ה דן את כל העולם בשעת רצונו‬ ‫ה"שולחן הטהור" לומר ד"ת‪ ,‬ובאמצע אמירתו היתה‬ ‫בחודש תשרי‪ ,‬שיש בו מועדים ומצוות הרבה‪ ,‬שופר‪,‬‬ ‫צורתו משתנית לפתע‪ ,‬והיה אומר‪" :‬מלכותא דרקיעא‬ ‫יו"כ‪ ,‬סוכה‪ ,‬לולב ד' מינים‪.‬‬ ‫כעין מלכותא דארעא‪ ,‬והנה נוהג שבעולם הוא‪,‬‬ ‫שבזמן שממליכים מלך חדש‪ ,‬אזי 'והנחה למדינות‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע מביא בשם ה"חידושי‬ ‫עשה'‪ ,‬והרי הוא מתיר אסורים‪ ,‬ומחלק מתנות חינם‪,‬‬ ‫הרי"ם" זי"ע‪ :‬בראש השנה העיקר הוא עין טובה‪,‬‬ ‫ועושה טובות לנתיניו‪ ,‬ועתה ביום הדין הזה ממליכים‬ ‫שכל אחד יהיה לו עין טובה לחבירו‪ ,‬וזה הרמז במה‬ ‫אנו אותך על כל העולם‪ ,‬ובכן מבקשים אנו ממך‪ :‬אנא‪,‬‬ ‫שאיתא בגמ' [ר"ה כה‪ ].‬א"ל רבי לרבי חייא זיל לעין‬ ‫תן מתנת חינם‪ ,‬בני חיי ומזוני‪ ,‬ישועות ורפואות‪ ,‬לבני‬ ‫טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי‬ ‫ישראל שבכל העולם כולו"‪ .‬ומהשתנות צורתו בעת‬ ‫וקים שנראה מזה שעיקר קידוש החודש‪ ,‬התחדשות‬ ‫אמירה זו‪ ,‬ומאופן אמירת הדברים‪ ,‬היה נופל פחד גדול‬ ‫הירח‪ ,‬הוא על ידי עין טובה‪.‬‬ ‫על כל העומדים שם‪...‬‬ ‫הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב‪ :‬בשם האר"י ז"ל‬ ‫סליחות לערב ר"ה‬ ‫יום א' עיקר המשפט עניני נשמה לבקש רחמים רק‬ ‫הרה"ק המהר"י מווארקא זי"ע פירש‪" :‬שופט כל הארץ‬ ‫על צרכי הנשמה‪ ,‬וביום ב' משפטי עניני גוף‪.‬‬ ‫ואותנו במשפט יעמיד" ‪ -‬העצה שאותנו במשפט‬ ‫מוסיף על זה ה"יערות דבש"‪ :‬ומכיוון שהא בהא‬ ‫יעמיד‪ ,‬שתעמידנו למעשה במשפט שנהיה אנחנו‬ ‫תליא‪ ,‬לכן הם נחשבים כ'יומא אריכתא'‪.‬‬ ‫השופטים ונהיה למעלה מכל משפט‪...‬‬ ‫בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע שאמר בשם הבעש"ט‬ ‫ה"שם משמואל" זי"ע כותב‪ :‬ויש לומר סמך למנהגנו‬ ‫הק' זי"ע‪ :‬אם העולם היו יודעים כמה טוב להיות‬ ‫להרבות בער"ה בסליחות‪ ,‬שהטעם פשוט שאם לא‬ ‫בראש השנה בביתו‪ ,‬לא היה אפילו מנין אצל הרבי‪,‬‬ ‫עכשיו אימתי‪ ,‬כי עתה הוא היום האחרון בשנה ובו ראוי‬ ‫אך כתיב [משלי יד כח] 'ברוב עם הדרת מלך'‪ ,‬משום‬ ‫לתקן כל השנה‪ ,‬ובעבור זה יפעם לב האדם וקורא‬ ‫זה מדה הוא מן החסידים שמבטלים את עצמם‪ ,‬כדי‬ ‫ממיצר‪.‬‬ ‫שיהיה הדר לפני השי"ת‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫"בעשרת ימי תשובה בינונים מתענים ומוותר להם שני‬ ‫אם סררו כפרה מרוב עיתים וימים‪:‬‬ ‫שלישים"‪ ,‬והלא אין מוותר להם אלא שליש? שהרי על‬ ‫כשביקש הרה"ק ה"קדושת ציון" מבאבוב זי"ע – הי"ד‬ ‫השליש הראשון כבר ויתר ערב ראש השנה?‬ ‫לעורר את צעירי הצאן ואנ"ש לבל יבלו את זמנם‬ ‫וכן מה שכתב שביום הכפורים מוותר להם הכל‪ ,‬והלא‬ ‫בקריאת עיתונים וכתבי עת‪ ,‬היה רגיל לומר‪ :‬זהו‬ ‫אף שם אינו מוותר אלא על שליש‪ ,‬שהרי על שני‬ ‫שאומרים אנו בסליחות 'אם סררו כפרה מרוב עיתים‬ ‫השלישים האחרים כבר ויתר בערב ראש השנה‬ ‫וימים'‪ ,‬כלומר אם ראית אצל בני ישראל שבמקום‬ ‫ובעשרת ימי תשובה?‬ ‫ללמוד תורה בחשק ובהתלהבות‪ ,‬במקום לקיים מצוות‬ ‫אלא‪ ,‬יישב הט"ז‪ ,‬מה שאמר המד' שבערב ר"ה מוותר‬ ‫ולקבל עול מלכותו יתברך‪ ,‬רגילים הם בדברים אחרים‪,‬‬ ‫להם שליש‪ ,‬אין הכוונה שהוא מוותר לגמרי‪ ,‬אלא רק‬ ‫וסוררים הם כפרה להשליך מעליהם את עולו יתברך‪,‬‬ ‫מעבירו מן החשבון‪ ,‬אולם אין עוונות אלו נמחקים אלא‬ ‫אין זאת אלא 'מרוב עיתים וימים' – מחמת רוב‬ ‫תלויים ועומדים בתנאי שאם לא יזכו אחר כך לויתור על‬ ‫קריאתם ימים ולילות במכתבי ה'עיתים' ובעיתונים‬ ‫השליש השני‪ ,‬דהיינו שיעשו עוונות ולא יבקשו תשובה‬ ‫ה'יומיים'‪ ,‬כי קריאת העתונים מכלה את הזמן היקר‬ ‫גמורה – אזי יהיה נחשב גם השליש הראשון התלוי‬ ‫ופוגמת את קדושת איש ישראל‪ ,‬עד שלפעמים שוכח‬ ‫ועומד‪ ,‬וכן בשליש השני שבעשרת ימי תשובה הקב"ה‬ ‫בכלל מהי תכליתו בעולמו‪.‬‬ ‫מעבירו מלפניו‪ ,‬אך עדיין לא מוותר לגמרי‪ .‬רק ביום‬ ‫הכפורים נמחל לישראל לגמרי‪ ,‬ולא בדרך העברה‪ ,‬וזו‬ ‫ערב ראש השנה‬ ‫מעלתו היתירה והייחודית של יום הכפורים‪.‬‬ ‫וכל זה – הטעים הט"ז – מפורש בפסוק‪" :‬כי ביום הזה‬ ‫כתב הטור או"ח סי' תקפ"א‪ :‬נוהגים באשכנז‬ ‫יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'‬ ‫להתענות כולם בערב ראש השנה‪ ,‬וסמך לזה ממדרש‬ ‫תטהרו"‪ ,‬שבו ביקש הקב"ה להורות לנו את מעלת יום‬ ‫ר' תנחומא‪... :‬משל למדינה שחייבת מס למלך ולא‬ ‫הכפורים על פני הכפרות הראשונות‪ ,‬שהם לא היו‬ ‫נתנו לו‪ ,‬בא אליה בחייל לגבותו‪ .‬כשנתקרב אליה‬ ‫אלא בדרך של העברה ותליה‪ ,‬מה שאין כן ביום הזה‬ ‫בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו‬ ‫"לפני ה' תטהרו" – לגמרי! טהרה מוחלטת!‬ ‫אין לנו מה ליתן לך‪ .‬הניח להם שליש‪ .‬כיון שנתקרב‬ ‫יותר יצאו בינוני העיר לקראתו‪ ,‬הניח להם שליש השני‪.‬‬ ‫הקשה ה"מגן אברהם"‪ :‬הלא במדרש נאמר שבערב‬ ‫כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם‬ ‫ראש השנה רק הגדולים מתענים‪ ,‬ומדוע נהגו בזמנינו‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫שהכל מתענים‪ ,‬אפילו תינוקות‪ ,‬ולכאורה נראה הדבר‬ ‫כך המלך זה הקב"ה‪ ,‬בני המדינה אלו ישראל‪,‬‬ ‫כיוהרא‪ ,‬כאילו כולנו חושבים עצמינו לגדולים? ואמנם‪,‬‬ ‫שמסגלים עוונות כל השנה‪ .‬ערב ראש השנה הגדולים‬ ‫ה"בית יוסף" תירץ שבדבר של צער הרוצה יכול לעשות‬ ‫מתענין ומוותר להם שליש עוונותיהם‪ ,‬בי' ימים בינונים‬ ‫עצמו גדול‪ ,‬אולם ה"מגן אברהם" הקשה עליו‪ ,‬שהרי‬ ‫מתענים ומוותר להם ב' שלישים‪ ,‬ביום הכפורים הכל‬ ‫הוא עצמו לא פסק כן לענין תענית של גשמים [בסימן‬ ‫מתענין ומוותר להם הכל ‪...‬‬ ‫תקע"ה]? והוא מיישב‪ ,‬שיש חילוק בין המתענה על‬ ‫צרת הציבור‪ ,‬שאם אינו ראוי לכך הרי זה כיוהרא‪ ,‬אבל‬ ‫כתב ה"בית יוסף"‪ :‬ואיכא למידק על המדרש‪ ,‬דאם כן‬ ‫כאן‪ ,‬שכל אחד מתענה על עוונותיו‪ ,‬והרי יש המתענים‬ ‫ערב ראש השנה חשוב כיום הכפורים‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫על עוונותיהם יותר מזה‪ ,‬על כן אין זה נראה כיוהרא‪.‬‬ ‫מתכפר בו שליש העונות כמו יום הכפורים‪ ,‬והוא חשוב‬ ‫ועיין עוד באחרונים – ה"חתם סופר"‪ ,‬וה"ישועות‬ ‫כמו כל ט' ימי תשובה‪ ,‬שהרי בכל ט' ימי תשובה אינו‬ ‫יעקב" שתירצו כמה תירוצים‪.‬‬ ‫מתכפר אלא שליש‪ ,‬ובערב ראש השנה לבדו מתכפר‬ ‫שליש?‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דשליש הראשון קל להתכפר‪ ,‬ושליש שני‬ ‫רבה של קוטנא בספרו שו"ת "חסדי אבות" [סי' טז]‬ ‫קשה יותר‪ ,‬ושליש האחרון קשה מכולם‪.‬‬ ‫כותב‪ :‬כי ה"שפת אמת" זי"ע היה מתענה בערב ר"ה‪,‬‬ ‫באומרו‪" :‬וכי מה אעשה? הרי מחזיקים אותי לגדול"‪...‬‬ ‫ה"טורי זהב" הקשה‪ :‬על לשון המדרש‪ ,‬למה אמר‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אותנו‪ ,‬צריכים אנו להפסיק ולא לתקוע בער"ה אחרי‬ ‫ה"מגן האלף" בסימן תקפא סק"א כותב בשם ספרי‬ ‫חודש שלם שתקענו‪ ,‬כי זולת כן כיון דדש דש ולא יועילו‬ ‫יראים‪ :‬על ידי התשובה ודברי הווידוי [בערב ר"ה] הרי‬ ‫קולות השופר בראש השנה לעוררנו‪.‬‬ ‫הוא כדין 'מודה בקנס'‪ ,‬ואחר כך – בראש השנה – 'באו‬ ‫עדים'‪ ,‬דקיי"ל שפטור‪.‬‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר בשם הרה"ק רבי צדוק הכהן‬ ‫זי"ע‪ :‬שכל מימרא בש"ס קשור בפנימיות הענין‬ ‫בטור [או"ח סי' תקפא] שבערב ראש השנה מגלחין‬ ‫למסכתא הנשנה בה‪ ,‬בראש השנה שנינו [י‪ ].‬לגבי דיני‬ ‫זקנם‪ .‬והטעם – אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬משום‬ ‫ערלה 'יום אחד בשנה חשוב שנה' ולר"מ אם נקלט יום‬ ‫ששס"ה ימים בשנה הם כנגד שס"ה לא תעשה‬ ‫אחד בשנה שעברה מתמעטת שנה אחת ממנין שני‬ ‫שבתורה [מכות כג‪ ,]:‬וכל יום הוא כנגד לא תעשה‬ ‫ערלה‪ ,‬ובפנימיות הרי גם בלב יש ערלה‪ ,‬ויום אחד‬ ‫אחר‪ ,‬וערב ראש השנה הוא כנגד הלאו של ולא‬ ‫בסוף שנה חשוב שנה לגביו הוא שאפשר לתקן כל‬ ‫תשחית את פאת זקנך‪ .‬ובזמנים הקודמים היו יודעים‬ ‫השנה ולהתרומם בזה היום‪ ,‬וזה ענין של מיעוט ערלה‬ ‫באיזה מקומות בזקן הם הפאות‪ ,‬והיה מצוה לגלח שאר‬ ‫על ידי הסרת ערלת הלב‪ ,‬וזה השייכות למס' ר"ה‪ ,‬אבל‬ ‫השערות של הזקן ולהניח הפאות של הזקן‪ ,‬שיהיו‬ ‫יש בה תנאי שם בסוגיא שצריך שיהיה נקלט ביום‬ ‫ניכרין‪ ,‬ובזה היה מתקיים הציווי הלא תעשה של לא‬ ‫הזה‪ ,‬וה"ה לעניננו שיוכל לקלוט חשיבות הזמן‬ ‫תשחית‪ ,‬אבל עכשיו אסור‪ ,‬משום שאין אנו מכירין‬ ‫ולהתעורר ולתקן כל השנה כולה אכי"ר‪.‬‬ ‫ויודעין איזה הם הפאות של הזקן‪.‬‬ ‫הגה"ח רבי שמאי גינזבורג זצ"ל משב"ק של הרבי‬ ‫ה"אמרי אמת" זי"ע סיפר‪ :‬כי פעם בערב ראש השנה‪,‬‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל‪ ,‬נתן טעם למה נהגו באשכנז‬ ‫בא יהודי ספרדי אל הרבי זי"ע‪ ,‬ובידו ‪...‬משלוח מנות‪.‬‬ ‫לאפות את החלות מר"ה עד הושענא רבא בצורות‬ ‫קיבל הרבי את משלוח המנות ואמר‪" :‬הפרי חדש היה‬ ‫עגולות ולא קלועות לאורך כבשאר ימות השנה‪.‬‬ ‫רב בירושלים"‪.‬‬ ‫כי דבר עגול אין לו סוף וסיום‪ ,‬סימן טוב הוא לאריכות‬ ‫לא הבינו המקורבים את דברי הרבי‪ ,‬עד שמצאו כי‬ ‫ימים בלי גבול‪ ,‬ובכדי לעשות פועל דמיוני לחזק את‬ ‫הגאון בעל "פרי חדש" כותב בהלכות ראש השנה‬ ‫הסגולה במשנה תוקף נהגו כן בנ"י‪.‬‬ ‫[סימן תקפא] וז"ל‪" :‬ונוהג אני לשלוח מנות וכו' בערב‬ ‫ראש השנה‪ ,‬כדכתיב [נחמיה ח] לכו אכלו משמנים‬ ‫עה"כ 'והיה לפנות ערב ירחץ במים' – אומר הרה"ק‬ ‫ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום‬ ‫ה"תפארת שמואל" מאלכסנדר זי"ע‪ :‬אולי 'לפנות ערב'‬ ‫לאדונינו"‪...‬‬ ‫– הוא חודש אלול סוף השנה‪ ,‬כאשר ערב הוא סוף‬ ‫היום‪ ,‬ואזי 'ירחץ במים' – הוא התורה הק' אין מים אלא‬ ‫תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה‪:‬‬ ‫תורה‪ .‬כי הטהרה הגדולה הוא התורה הק' כמ"ש‬ ‫ידוע מאמר חז"ל שהקב"ה מקיים כל התורה‪ .‬ושאל‬ ‫אדמו"ר הק' הזקן מוורקא בלשוה"ק‪ :‬די גרעסטע‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬איך שייך אצל הקב"ה הענין של‬ ‫טהרה איז די גמרא‪ ,‬וזהו 'ובכתה את אביה ואת אמה‬ ‫"סור מרע ועשה טוב"?‬ ‫ירח ימים' – כמ"ש בתקו"ז 'ירח ימים' דא אלול‪ ,‬היינו‬ ‫ברם‪ ,‬כאשר הקב"ה מסיר את הצרות והתלאות מעם‬ ‫שכל החודש יהיה בחינת ימים‪ ,‬שישים לילות כימים‬ ‫ישראל‪ ,‬הוא מקיים בזה סור מרע‪ ,‬וכאשר זוכר בישראל‬ ‫בתורה ותפילה‪.‬‬ ‫טובות‪ ,‬ומצמיח ישועות ובורא רפואות לעם עולם‪ ,‬אז‬ ‫מקיים "ועשה טוב"‪ ,‬דאין לך עשיה טובה מזו‪.‬‬ ‫הגר"א בפירושו לספר יונה [ג ג] נותן טעם למה‬ ‫וזה שאנו מבקשין "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה‬ ‫שמפסיקין לתקוע בערב ר"ה‪ .‬שהרי אחז"ל לגבי טיטוס‬ ‫וברכותיה" בחי' סור מרע ועשה טוב‪.‬‬ ‫שנענש ונכנס יתוש לחוטמו והיה מנקר במוחו‪ ,‬וכאשר‬ ‫מצא נפח שקול מלאכתו הפסיק את קול ניקור המוח –‬ ‫התרת נדרים‬ ‫ציוה שיבוא לפניו‪ ,‬אך הועיל זאת רק לשלושים יום‪ ,‬ותו‬ ‫הרה"ג החסיד מו"ה יוסף מדילאטיטש ז"ל מחסידי‬ ‫לא‪ ,‬כיון דדש דש [גיטין נו‪ .]:‬הוא הדין והוא הטעם לגבי‬ ‫הרה"ק ר' משה מקוברין‪ ,‬פעם אחת בערב ראש השנה‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬אם ברצוננו שהתקיעות של ר"ה יעוררו‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫'עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר' ‪ -‬כי תרועה לשון‬ ‫היה אומר התרת נדרים כנהוג‪ ,‬וכשבא לתיבות אלו‪:‬‬ ‫ריעות‪ ,‬היינו שבאותו ריעות שמברכין בני ישראל אחד‬ ‫"ואין אני תוהה חס ושלום על קיום המעשים טובים‬ ‫לחבירו בליל ראש השנה נעלה מדת אלקים שהוא‬ ‫ההם שעשיתי"‪ ,‬הפסיק ואמר לעצמו לא ידעתי איזה‬ ‫מדת הדין מעל כסא הדין‪ ,‬וה' – לישב על כסא רחמים‬ ‫מעשים טובים עשיתי אין זה כי אם טעות הוא‪ ,‬ורמז‬ ‫בבחינת הוי' שהוא מדת הרחמים‪ ,‬הוא בקול שופר‪.‬‬ ‫להביא סידור אחר והביאו לו וגם שמה ראה שכתוב‬ ‫בזה הלשון‪ ,‬וגעה בבכיה ואמר כי זה לא יכול להיות מה‬ ‫הרה"ק ה"צמח צדק" מליובאויטש זי"ע אומר‪ :‬יש שני‬ ‫מעשים טובים יש בי‪ ,‬עד שאמרו לו אולי משגה הוא‬ ‫מלאכים שמלוים את האדם‪ ,‬ואלו המלאכים שומעים‬ ‫ונח דעתיה‪...‬‬ ‫איך שכ"א ואחד אומר לחבירו בליל ר"ה אחר תפלת‬ ‫ערבית‪ :‬לשנה טובה תכתב ותחתם בטוהר לב‪ ,‬ואח"כ‬ ‫הרה"ק ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ זי"ע היה מרגלא‬ ‫עולים אלו המלאכים למעלה והמה מליצי יושר להתחנן‬ ‫בפומיה‪ ,‬שלכן נקרא ראש השנה בשם "יום הזכרון" ‪-‬‬ ‫ולפעול שנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫לפי שצריך אדם לזכור כל השנה את כל מה שקיבל‬ ‫ע"ע בימים הקדושים‪.‬‬ ‫בספה"ק "ישרש יעקב" מהרה"ק רבי יעקב יהודה‬ ‫מנאדרזין זי"ע כותב‪ :‬הנה בראש השנה אומר כל אחד‬ ‫הגה"ק רבי שלמה קליגר זצוק"ל‪ ,‬אומר מה טעם‬ ‫לחבירו "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים‬ ‫למנהג התרת נדרים בערב ראש השנה דוקא‪:‬‬ ‫טובים" ולהבין איך שייך בזה ברכה‪ ,‬והלא הכל בדין‬ ‫במזמור הנאמר בליל ראש השנה נאמר "מי יעלה בהר‬ ‫ובמשפט‪ .‬אמנם כוונת הדברים הוא כן‪ ,‬שכל אחד‬ ‫ה' ומי יקום במקום קדשו" – דהיינו מי יזכה כשיבוא‬ ‫אומר לחבירו ונותן לו עצה טובה‪ ,‬שיקבל על עצמו‬ ‫הקב"ה עמו בדין‪ ,‬יהיה הוא עולה בהר ה' ולא שהשי"ת‬ ‫שבשנה זו ייטיב את מעשיו‪ ,‬וזה "לשנה טובה תכתב‬ ‫יצטרך כביכול להשפיל עצמו למטה אליו‪.‬‬ ‫ותחתם"‪ ,‬היינו שתכתוב ותחתום את עצמך שבשנה זו‬ ‫ומי שיזכה לעלות בהר ה' ואין הקב"ה משפיל עצמו‬ ‫תיטיב מעשיך‪ ,‬ועל ידי שהוא מקבל עליו‪ ,‬נחשבה‬ ‫אליו‪ ,‬כי אז "ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו" –‬ ‫הקבלה לעשיה‪ ,‬ואז ממילא "לאלתר לחיים טובים"‪.‬‬ ‫שיוכל בנקל לקבל ברכה ורחמים מאתו ית'‪ ,‬וממילא‬ ‫ייקל עליו לזכות בדין‪.‬‬ ‫ברכת שהחיינו‬ ‫והנה אחד מה"תנאים" כדי לעלות בהר ה' הוא‪" :‬לא‬ ‫שואל ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬מה טעם אין מברכין‬ ‫נשבע למרמה" – לכך נוהגים להתיר הנדרים בערב‬ ‫שהחיינו בשבת כשם שמברכין ביו"ט? ומתרץ‪ :‬כיון‬ ‫ראש השנה‪ ,‬להכין נפשנו להיות ראויים לעלות בהר ה'‬ ‫שמקדושת שבת נשאר רושם אף לימות החול‬ ‫ולזכות לקבל ברכה ורחמים מאת ה'‪.‬‬ ‫שאחריה‪ ,‬נמצא שאין השבת שלאחריה נחשבת‬ ‫הש"ך עה"ת [מגורי האר"י] כותב עה"פ 'איש כי ידור‬ ‫כחידוש ושינוי‪ ,‬ועל כן אין לברך שהחיינו‪.‬‬ ‫נדר וגו' 'לא יח ל דבר ו ככ ל' הם ס"ת אלול‪ ,‬ומכאן‬ ‫ואכן‪ ,‬כתב האבודרהם‪ ,‬שהטעם שאין מברכין שהחיינו‬ ‫רמז למנהג עשית התרת נדרים בחודש אלול‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬הוא משום שאין מברכין שהחיינו אלא רק על‬ ‫אמר על כך הרה"ק רבי צבי מליסקא זי"ע‪ :‬הנה לפי‬ ‫דבר המתחדש לאחר שלושים יום ואילך‪.‬‬ ‫הרמז היה אפשר להתיר הנדרים במשך כל החודש‪,‬‬ ‫ומוסיף‪ :‬שמטעם זה אין מברכין שהחיינו בכל ראש‬ ‫אולם לפיכך נרמז דבר זה דוקא ב"סופי תיבות"‪ ,‬לומר‬ ‫חודש על אמירת הלל‪ ,‬שהרי בין חודש אחד למשנהו‬ ‫לך כי היתר הנדרים הוא דווקא בסוף החודש‪ ...‬בערב‬ ‫לא חלפו שלושים יום‪ ,‬ולכן אין זה נחשב מזמן לזמן‪.‬‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫בספר "זקן אהרן" מהרה"ג וכו' ר' אהרן וואלקין זצ"ל‬ ‫לשנה טובה‬ ‫אבד"ק פינסק [ח"א סי' י] מביא קושיא על מ"ש‬ ‫אמר הרבי מלובלין זי"ע [בתהלים זכרון זאת]‪ :‬כי על ידי‬ ‫האבודרהם הטעם דאין מברכין שהחיינו בכל ראש‬ ‫הריעות של ישראל בליל ראש השנה אשר אחד אומר‬ ‫חודש על אמירת הלל‪ ,‬משום דבין חודש לחודש לא‬ ‫לחבירו גוט יום טוב‪ ,‬ולשנה טובה תכתב‪ ,‬עומד הקב"ה‬ ‫עבר זמן של שלושים יום‪ ,‬לכן לא חשיב מזמן לזמן‪.‬‬ ‫מכסא דין ומעלה מדת הדין‪ .‬ובזה פירש מאמר הכתוב‪:‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫התקיעות‪ ,‬שמא ח"ו יצא מפיו דבר שאינו הגון ודבריו‬ ‫ומקשה השואל שם‪ :‬דא"כ יחוייב לברך שהחיינו‬ ‫יעשו רושם לכל השנה‪" .‬ולכן אין לאדם בר"ה כי אם‬ ‫באמירת הלל בחג הסוכות דכבר עבר יותר משלושים‬ ‫לבלות כל היום בתורה ובתפילה גם אחר הסעודה"‪.‬‬ ‫יום מחודש אלול‪ ,‬דהרי בראש השנה אין אומרים הלל?‬ ‫והרבי ה"אמרי אמת" זי"ע תירץ‪ :‬דהנה איתא בר"ה‬ ‫ב"זר זהב" להרה"ק מסטריקוב זי"ע כתב שהיה מזרז‬ ‫השני מתקיע‪ ,‬ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל‪,‬‬ ‫את תלמידיו כמעט בכל שנה בר"ה‪ ,‬שראוי לאדם‬ ‫ומפרשים שם – בשעת ההלל ובשעת הרגלים‪ .‬והקשה‬ ‫להרגיל את עצמו בריש שתא להרבות באהבת רעים‬ ‫אביו ה"שפת אמת" זי"ע אמאי לא אמר בפירוש‬ ‫ולהסיר כל שנאה וטינא שבלב עיי"ש‪.‬‬ ‫ובשעת הרגלים‪ ,‬ותי' דלעולם קאי ובשעת ההלל על‬ ‫ובאחד השנים הוסיף עוד‪ ,‬דהסימנים שאיתא בגמרא‬ ‫ראש השנה‪ ,‬דבאמת היו צריכים לומר גם בראש‬ ‫ובפוסקים אינם מיני מטעמים טובים ומתוקים‪ ,‬רק‬ ‫השנה‪ ,‬והטעם דאין אומרים הוא משום שספרי חיים‬ ‫שנמצא בשמם איזה רמז לסימן טוב‪ ,‬כגון כרתי וסילקא‬ ‫וספרי מתים פתוחים‪ ,‬ולעתיד כשיחיו המתים ויהיה רק‬ ‫וכיו"ב‪ ,‬וכמו"כ סימנא מילתא לאהוב לכל איש מישראל‬ ‫חיות‪ ,‬יאמרו הלל‪ ,‬לכן שפיר גם ראש השנה נחשב‬ ‫אפילו למי שכל השנה כולה אינו אהוב עליו‪ ,‬ובכך יזכה‬ ‫לשעת ההלל‪ .‬ולפי"ז א"ש למה אין מברכין שהחיינו‬ ‫לשנה טובה ומתוקה בכל עניניו‪ ,‬ואולי יזכה עוד שגם‬ ‫בסוכות על הלל‪ ,‬דכיון שגם ר"ה נקרא שעת ההלל‪,‬‬ ‫בכל השנה ישרור ביניהם אהבה ואחוה‪ ,‬ויעשו כולם‬ ‫א"כ לא עבר משעת ההלל שלושים יום‪.‬‬ ‫אגודה אחת‪.‬‬ ‫סימנים‬ ‫ה"שפת אמת" [תרל"ב] כתב טעם אודות הצורך להדר‬ ‫אמר אביי‪ :‬השתא דאמרת סימנא מילתא היא‪ ,‬יהא‬ ‫אחר סימנים אלו‪ ,‬וביאר שזה משום שבראש השנה אין‬ ‫רגיל אינש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא‬ ‫מבקשים על עניני העולם הזה (כפי שמבואר בזוה"ק‬ ‫ותמר‪[ .‬כריתות ו‪ .‬הוריות יב‪].‬‬ ‫ובתקונים)‪ ,‬אלא רק מבקשים "תן פחדך" "ותמלוך"‬ ‫וכו'‪ ,‬מאחר ואין אנו מבקשים מפורש על עניני העוה"ז‪,‬‬ ‫וכך מובא להלכה ב"שולחן ערוך" [תקפג א] וכתב‬ ‫על כן אנו מרמזים עליהם‪ ,‬כי באופן שכזה של סימן‬ ‫ה"שערי תשובה" בשם "אליה רבה" ו"מחזיק ברכה"‪,‬‬ ‫ורמז בלבד‪ ,‬אנו רשאים לבקש‪ ,‬כי כך רצונו יתברך‬ ‫שגם בליל שני של ר"ה יעשה כן‪.‬‬ ‫ולשם כך נבראו רמזים אלו‪.‬‬ ‫ואולם ב"בני יששכר" כתב‪ :‬לא חזינן לרבנן קשישאי‬ ‫דעבדו הכי‪ ,‬ואף אחד מהפוסקים לא כתב לנהוג כך –‬ ‫בס' "קדושת נפתלי" כתב‪ :‬הטעם שאוכלים דבש‬ ‫אלא רק בליל ראשון של ר"ה‪ .‬ועיי"ש בחודש תשרי‬ ‫בר"ה‪ :‬דבש הוא נוטריקון ש'ימה ד'מעתי ב'נאדך‬ ‫מאמר ב' אות י"א‪.‬‬ ‫[תהלים נו]‪ ,‬ואמר שלפעמים הקב"ה רוצה לכתוב טוב‬ ‫על ישראל והשטן מייבש את הנאד של הדיו‪ ,‬וזה שאמר‬ ‫הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע הסביר בדרך משל את‬ ‫דוד המלך ע"ה‪ :‬שימה דמעתי בנאדך – שתשים‬ ‫ענין הסימנים‪ :‬לאדם שרוצה לבנות לעצמו בית‪ ,‬והוא‬ ‫הדמעה תחת הדיו‪' ,‬הלא בספרתך' – ובאופן זה‬ ‫זקוק לשרטט תחילה את הטבלא את כל צורת הבית‬ ‫שתכתבנו בספר החיים‪.‬‬ ‫עם חדריו כרצונו‪ ,‬ואז ימסרנו לאומן שיבא ויבנה את‬ ‫הבית‪ ,‬והכי נמי בראש השנה "היא הגלופה של כל‬ ‫בשם הרה"ק מקוריץ זי"ע שאמר בדרך צחות‪ :‬כי דבש‬ ‫השנה"‪ ,‬שעושים שרטוט מכל מה שעתיד להתרחש‬ ‫הוא מאכל שוטים‪ ,‬ובאכילתו מרמזים אנו שמוטב‬ ‫במשך כל השנה כולה‪" ,‬והוא מורא גדול ביום כזה‬ ‫להיות כשוטים 'ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום'‬ ‫שהוא נעשה רושם על כל השנה"‪ ,‬ולכן יש לעשות‬ ‫‪...‬‬ ‫דברים שיש בהם סימן טוב‪ ,‬ועי"ז יזכה לשנה טובה‪.‬‬ ‫וב"אמרי פינחס" מביא שמהאי טעמא נהג שלא לאכול‬ ‫בשם הרה"ק מבלוז'וב ה"צבי לצדיק" זי"ע‪ :‬אוכלים‬ ‫דברים חמוצים בר"ה כי דרך האדם היא לעקם את פיו‬ ‫תפוח בליל ר"ה משום שתפו"ח ר"ת‪ :‬ת גלון פ תגמין ו‬ ‫בשעת אכילת מינים אלו‪ ,‬ואינו ראוי לעשות כן בר"ה‪.‬‬ ‫תימרון ח ידושא‪ .‬ומבואר בזוה"ק דכל המחדש‬ ‫ולכן נמי לא רצה הרה"ק מקוריץ לדרוש ולדבר קודם‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"פרי צדיק" זי"ע כותב‪ :‬ששנה טובה היינו‬ ‫חידושים ה"ז בונה עולמות‪ .‬ונמצא שעי"ז נעשו שותפין‬ ‫בדברי תורה דסתם טוב הוא בדברי תורה כמ"ש‬ ‫למקום ב"ה‪ .‬ומצינו בגמ' ר"א אומר בר"ה נברא העולם‬ ‫[ברכות ה‪ ].‬אין טוב אלא תורה‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬ולכן אוכלים "תפוחים" המרמז על חד"ת אשר‬ ‫עי"ז נעשין שותפין בבריאת העולם שהוא מעניני‬ ‫"שירבו זכויותינו כרימון"‪ :‬שואל הגאון רבי אפרים זלמן‬ ‫דיומא‪.‬‬ ‫מרגליות מבראד זצ"ל‪ :‬איזו בקשה היא זו‪ ,‬אם רוצים‬ ‫אנו שירבו זכויותינו – עלינו לקיים עוד ועוד מצוות‬ ‫בשם הרה"ק מפאפא זי"ע טעם על אכילת תפוח בליל‬ ‫ומעשים טובים?‬ ‫ר"ה‪ :‬דאי' במסכת שבת דתפוח הוא רמז שהקדימו‬ ‫אלא הכוונה היא‪ ,‬שנזכה לעשות תשובה מאהבה‪,‬‬ ‫ישראל נעשה לנשמע ע"ש‪ .‬והנה ביום הדין אנו‬ ‫שעליה אמרו חז"ל "זדונות נעשות לו כזכויות"‪ ,‬וכך‬ ‫מבקשים להיכתב בספר החיים וכו' ואע"פ שעדיין אין‬ ‫ירבו זכויותינו‪.‬‬ ‫אנו ראויין לזה עכ"ז בטוחנו שבזכות קבלתנו להבא‪,‬‬ ‫נצא זכאים בדין מדה כנגד מדה דהא גם אנו קבלנו‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר לתרץ‪ ,‬שהכוונה למה‬ ‫ואמרנו נעשה אף שלא שמענו עדיין‪ ,‬וכן יזכנו השי"ת‬ ‫שאחז"ל [חגיגה טו‪ :].‬זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו‬ ‫לעשות עמנו אות לטובה אע"פ שעדיין לא תקנו הכל‬ ‫בגן עדן‪ .‬וזה שאנו מבקשים "שירבו זכויותינו" –‬ ‫ולא שמענו מצוותיו עדיין‪.‬‬ ‫שהזכויות מאומות העולם יהיו לנו‪.‬‬ ‫בספר "נחלת אבות"‪ :‬יש לומר הרמז דמטבילין בדבש‬ ‫הראש"ל הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל כותב בספרו‬ ‫דייקא‪ ,‬דהנה בדבש דבורים איכא חידוש גדול‪ ,‬דהגם‬ ‫"חזון עובדיה"‪" :‬כד הוינא טליא שאלוני רבותי‪ ,‬מה‬ ‫דבעלמא קיי"ל דהיוצא מן הטמא – טמא‪ ,‬בדבש‬ ‫רבותא היא שירבו זכויותינו כרימון‪ ,‬הלא אמרו חז"ל‬ ‫דבורים הדין הוא דאעפ"כ שהוא יוצא מן הטמא עכ"ז‬ ‫[חגיגה כז‪ ].‬שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות‬ ‫הוא טהור‪.‬‬ ‫כרימון‪ ,‬שנאמר 'כפלח הרימון רקתך' – אפילו הריקנים‬ ‫וי"ל דלכן אנו מטבילין בדבש‪ ,‬דהרמז בזה שאנו‬ ‫שבך מלאים מצוות כרימון‪ .‬ותירצתי‪ ,‬שפושעי ישראל‬ ‫מתפללים להשי"ת ביום הדין‪ ,‬דהגם דאנו טמאים‬ ‫בכל ימי חייהם – במשך שבעים שנה – מסגלים מצוות‬ ‫מחלאת עוונותינו‪ ,‬מי יאמר זכיתי לבבי‪ ,‬עכ"ז יקבל את‬ ‫כרימון ותו לא‪ ,‬אבל אנחנו מתפללים על כל שנה ושנה‪,‬‬ ‫התפילות היוצאים מאתנו ויהיו בעיניו כטהורים‪ ,‬כמו‬ ‫שבכל שנה ושנה נהיה מלאים מצוות כרימון‪ ,‬ופשו להו‬ ‫הדבש שהוא יוצא מן הטמא והוא טהור‪ ,‬ויקבל תפלתנו‬ ‫טובא‪ .‬ואחר כך ראיתי שכן כתב הפרי חדש"‪.‬‬ ‫ברחמים וברצון‪.‬‬ ‫והוא ממשיך‪" :‬ויש מקום לומר עוד‪ ,‬שאצל פושעי‬ ‫ישראל נאמר 'כפלח' הרימון‪ ,‬שהוא חלק מן הרימון‪,‬‬ ‫הגה"צ ממאקאווא זצ"ל אמר‪ :‬מדוע אוכלים דבש‬ ‫אבל אנו מתפללים על רימון שלם"‪...‬‬ ‫בחודש תשרי‪ ,‬שיש כאן רמז לטענה שאנו אומרים‬ ‫כביכול להקב"ה‪ :‬אמנם לא היינו טובים‪ ,‬אבל גם לא‬ ‫הרמ"א כתב בשם המהרי"ל‪ :‬יש מדקדקים שלא לאכול‬ ‫'ליקקנו דבש כל השנה'‪ ,‬גם אנו עברנו קשיים ונסיונות‬ ‫אגוזים‪ ,‬שאגוז בגימטריא חטא‪ ,‬ועוד שהן מרבים כיחה‬ ‫שונים‪ ,‬ולכן אנו מבקשים 'תכלה שנה וקללותיה ותחל‬ ‫וניעה ומבטלים התפילה‪.‬‬ ‫שנה וברכותיה'‪ ,‬וכמו הדבש הזה תן לנו דבש‪ ,‬וגם אנו‬ ‫נשתדל להיות 'דבש' בעבודת ה'‪...‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע היה מרגלא בפומיה‪ :‬נכון‬ ‫הדבר שאגוז בגימטריא חטא‪ ,‬אך יש לזכור כי "חטא"‬ ‫יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה‪ :‬כתב‬ ‫עצמו בודאי בגימטריא "חטא"‪ ...‬יש להשמר מכל חשש‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬הלשון ומתוקה שיוכלו‬ ‫עבירה רח"ל כמפני אש‪...‬‬ ‫להרגיש עריבותה‪ ,‬כי לפעמים יתכן שנה טובה אבל אין‬ ‫מרגישים מתיקותה‪ ,‬כעין דאי' שבענו מטובך‪ ,‬לא רק‬ ‫בהגהותיו לשו"ע כתב ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬טעם נוסף‬ ‫שיהיה טוב אלא שגם נראה ונרגיש הטוב ונשבע ממנו‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עוד כתב‪ :‬גם לראש – המכוון לראש השנה שנהיה‬ ‫למנהג זה‪ ,‬על פי דברי חז"ל‪" :‬נמשלו ישראל לאגוז‪ ,‬מה‬ ‫ראש השנה'דיג‪ .‬ובס' אי' שנהיה לראש שנתחבר‬ ‫אגוז זה נופל בטיט ואין מה שבתוכו נמאס‪ ,‬אף ישראל‬ ‫למנהיג לראש‪ .‬גם י"ל שנהיה לראש שמנהיגנו יהיה‬ ‫גולין לבין האומות ולוקים מלקיות הרבה ואין מעשיהן‬ ‫ראש ולא להיפך‪.‬‬ ‫נמאסים"‪ ,‬וכיון שהאגוז רומז לגלויות – אינו סימן טוב‬ ‫לאכלו בראש השנה‪.‬‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר‪ :‬י"ל דאיתא טעה חוזר‬ ‫ומוסיף שם עוד טעם‪' :‬א ף ג ם ז את בארץ אויביהם'‬ ‫לראש‪ ,‬הרמז אף מי שתעה יכול לחזור לבראשית‪ ,‬לכח‬ ‫– ראשי תיבות אגז‪ ,‬הרי שהאגוז מתייחס לגלות‬ ‫האבות‪ ,‬אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב‪,‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫וכמ"ש בנועם אלימלך מהרבי ר' אלימלך ז"ל [פר'‬ ‫וארא]‪ ,‬וזהו שמבקשים שנהיה לראש‪ ,‬כל הרוצה לשוב‬ ‫המהרש"ם מברעז'אן זצ"ל בספרו "דעת תורה" מביא‬ ‫יש לו סיעתא מכח האבות‪ ,‬הנקודה שנטע אברהם‬ ‫טעם נוסף‪ :‬שמובא במדרש שיר השירים‪' :‬אל גינת‬ ‫אבינו מגינה הן בזה העולם והן בעולם הבא‪ ,‬כדאיתא‬ ‫אגוז' – מה אגוז אם מכסין שרשיו בעת נטיעתו אינו‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה יושב על פתחו של גיהנם ואינו‬ ‫מצליח‪ ,‬כך מכסה פשעיו לא מצליח‪ .‬ומאחר ובראש‬ ‫מניח וכו'‪ ,‬ובוודאי שבעולם הזה יש סיוע‪.‬‬ ‫השנה אין להתוודות [כמובא במג"א תקפד]‪ ,‬על כן אין‬ ‫לאכול אגוז הרומז לכך שאין לכסות את העוונות‪.‬‬ ‫תפילות ראש השנה‬ ‫כתב ה"שערי תשובה"‪ :‬וכל מי שאפשר לו יש לו ליקח‬ ‫ב"רמתים צופים" כותב‪ :‬כשהסב הרה"ק מלובלין זי"ע‬ ‫פנאי ללמוד פרוש הפיוטים להתפלל‪.‬‬ ‫עם תלמידיו בליל ראש השנה‪ ,‬אכל "קשיא"‬ ‫מ"גרייפליך"‪ .‬ושאל לתלמידיו שיכוונו הטעם למה אוכל‬ ‫כותב הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע‪ :‬עה"פ 'והיית‬ ‫מאכל זה‪ ,‬ענה רבינו הקדוש מפשיסחא‪ :‬הרבי ממתיק‬ ‫לראש ולא לזנב' [דברים כח] תרגומו לתקיף ולא‬ ‫דיני "קשיא"‪ ,‬ואמר לו רבו שיפה כיוון‪.‬‬ ‫לחלש‪ .‬וזהו שאנו אומרים בר"ה‪ ,‬יהי רצון שנהיה לראש‬ ‫ולא לזנב היינו עדה"כ [משלי יח] רוח איש יכלכל‬ ‫ב"מגן אברהם" [ריש סימן תרפ"ג] כתב בשם רבינו דוד‬ ‫מחלהו‪ ,‬היינו בכל עניני מחלה חלילה הן בגוף והן‬ ‫אבודרהם זצ"ל‪ :‬שנהגו לאכול דגים בליל ראש השנה‪,‬‬ ‫בנפש ר"ל העיקר הוא התחזקות הדעת שהוא הראש‬ ‫לסימן לפרות ולרבות כדגים‪.‬‬ ‫דעת ומוח שבראש‪ ,‬וזהו יכלכל מחלהו‪ .‬וע"ז אנו‬ ‫ונהגו שאוכלים את ראש הדג ואומרים‪' :‬יהי רצון‬ ‫מתפללים שיהיה לנו דעת ושכל זך ונקי לחזק את‬ ‫שנהיה לראש ולא לזנב'‪[.‬מג"א שם]‪.‬‬ ‫עצמינו‪ ,‬ובזה יהיה לנו רפואה שלימה בגוף ובנפש‪.‬‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל נהג לאכול דג ממולא "געפילטע‬ ‫פיש" – כסימנא טבא‪ ,‬שימלא ד' משאלות לבנו לטובה‪.‬‬ ‫כתב בשו"ת שער אפרים" מזקנו של ה"חכם צבי"‪:‬‬ ‫ולזה הטעם לא רצו התנאים והגאונים אשר יסדו‬ ‫יהי רצון שנהיה לראש וכו'‪ :‬הרה"ק רבי דוד משה‬ ‫הפיוטים לכתוב בלשון שמבינים הכל‪ ,‬כדי שלא יבואו‬ ‫מצ'ורטקוב זי"ע אמר‪ :‬השי"ת יעזור שיהיה לנו "ראש"‬ ‫הגוים ויתפללו את התפילות לע"ז שלהם‪ ,‬וכמו‬ ‫אחד – והיה ה' למלך על כל הארץ‪.‬‬ ‫ששיבחו חז"ל לאנשי בית אבטינס‪.‬‬ ‫"ומי שרוצה ללמדם המה מובנים היטב ע"פ שיטת‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא בשם הרבי ר' בונם זי"ע‬ ‫תלמוד ומדרשים ומאמרי הזוהר וספרי קבלה"‪.‬‬ ‫‪ :‬לרא"ש ר"ת ל עשות ר צון א בינו ש בשמים‪.‬‬ ‫והפירוש לעשות רצון אבינו‪ ,‬שאנו בני ישראל צריכים‬ ‫בדרשות "חתם סופר"‪ :‬בראש השנה הקב"ה שולח‬ ‫לעשות ולברוא רצון‪ ,‬שיהיה בשמים עת רצון עבור כלל‬ ‫התעוררות ממעל לכל איש ישראל לשוב אליו‪ .‬ולא עוד‬ ‫ישראל למטה‪ .‬ועיי"ש‪.‬‬ ‫אלא שממנו ית' יבוא הדיבור אל פיו להתפלל לפניו‪ ,‬על‬ ‫עוד כתב‪ :‬גם י"ל שנהיה לראש כדאי' החכם עיניו‬ ‫דרך 'ה' שפתי תפתח'‪ ,‬ועל דרך אם תפלתי שגורה‬ ‫בראשו‪ ,‬שנהי' לראש שנזכה לחכמה‪ ,‬דאי כפשוטו‬ ‫בפי‪.‬‬ ‫למה צריכין להיות לראש‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫של אדם קצובים לו מר"ה וכו'‪ ,‬אמר רבי אבהו‪ :‬מאי‬ ‫בספה"ק "יושר דברי אמת"‪ :‬ועוד צריך אני לעוררך‬ ‫קראה? 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו'‪ ,‬איזהו‬ ‫ולהזכירך ולהזהירך‪ ,‬אף שכבר ידוע הוא לך אבל להזכיר‬ ‫חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה‪ ,‬וכתיב 'כי‬ ‫אני צריך‪ ,‬בענין התפילות של ראש השנה ויום‬ ‫חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב'‪ ,‬מאי משמע‬ ‫הכיפורים‪ ,‬שהעולם אומרים אותם באמת בהתעוררות‬ ‫דהאי חוק לישנא דמזוני הוא? דכתיב 'ואכלו את חוקם‬ ‫גדול‪ ,‬אך עיקר מגמתם שהם מתעוררים הוא בפיוטים‬ ‫אשר נתן להם פרעה'‪.‬‬ ‫ותפילות החדשות הנאמרים במחזור‪ ,‬אבל התפילה‬ ‫שאל הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬וכי לא היה לחז"ל‬ ‫הסדורה בפסוקי דזמרה וקרבנות וקריאת שמע ותפילה‬ ‫מהיכן ללמוד את צרכי פרנסת בנ"י אלא מן הכתוב‬ ‫הם אומרים במרוצה כמו בכל השנה‪ ,‬ואינם יודעים כי‬ ‫אצל ה"גלחים" וה"שקצים" של פרעה? אין זאת‪ ,‬אלא‬ ‫זה העיקר‪ ,‬וזה התוספות‪ ,‬ולא יקובל התוספות בלתי‬ ‫כי זוהי אמירה כלפי שמיא‪ :‬רבוש"ע‪ ,‬אם פרעה מבין כי‬ ‫העיקר וכו'‪.‬‬ ‫לכהני הדת יש דין נפרד מכל העם ועליו לדאוג‬ ‫לפרנסתם‪' ,‬כי חוק לכהנים מאת פרעה ואכלו את‬ ‫הרה"ק ה"אמרי יוסף" מספינקה זי"ע המליץ לכף‬ ‫חוקם אשר נתן להם פרעה'‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬ ‫זכות‪' :‬אך אם יום או יומים יעמוד' – אפילו אם רק‬ ‫שאתה מלכו של עולם צריך לדאוג לכהני הדת שלך‪,‬‬ ‫בראש השנה ויום כיפור יתפלל אדם בכוונה‪ ,‬בקשתנו‬ ‫לבניך אהוביך רחומיך המפרסמים את שמך בעולם‪,‬‬ ‫ממך ה'‪' ,‬לא יוקם' – אל תתנקם ממנו שאינו מתפלל‬ ‫ולפיכך קצוב את מזונותינו לשנה הבאה לקראתנו‬ ‫בכל השנה כדבעי‪' ,‬כי כספו הוא' – משום שהוא טרוד‬ ‫בריווח ובשפע כראוי לכהני הדת‪.‬‬ ‫כל השנה למצוא מחיה וטרף עבור בני ביתו‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי אריה אלטר זצ"ל מבאר בספרו "ארי‬ ‫תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל‬ ‫במסתרים"‪ :‬עפי"מ שאמרו שישראל נידונים ביום‬ ‫הוא משפט לאלקי יעקב‪:‬‬ ‫ואומות העולם נדונים בלילה‪ ,‬ולכן זמן תקיעת שופר‬ ‫פירש הרה"ק בעל ההפלא"ה זי"ע‪ :‬אותיות הקודמות‬ ‫הוא רק ביום – כדי שהמתקת הדין תהיה רק בזמן הדין‬ ‫לתיבת 'חדש' – הוא 'גזר'‪ ,‬ואותיות הקודמות לתיבת‬ ‫של ישראל‪ ,‬ולא בזמן הדין של אומות העולם‪.‬‬ ‫'כסה' – הוא דין‪ ,‬וזה רמז לגזר דין שביום ראש השנה‪.‬‬ ‫זו כוונת הפסוק‪" :‬תקעו בחודש שופר בכסה ליום‬ ‫וע"י השופר קורעין גזר דין‪ ,‬וכמ"ש 'קרע רוע גזר דיננו'‬ ‫חגנו"‪ ,‬ולמה דוקא ביום? "כי חק לישראל הוא" – שכן‬ ‫– כי אותיות שקודמין ל'שופר' – הוא 'קרע'‪.‬‬ ‫המשפט ביום הוא רק לישראל‪.‬‬ ‫ב"ליקוטי מוהר"ן" [ח"ב סי' ח] פירש‪ :‬כי כבר נודע מה‬ ‫לדוד ד' אורי וישעי וגו' אחת שאלתי מאת ה' אותה‬ ‫שכתבו המקובלים כי כשחוטא אדם רח"ל נוטלת ממנו‬ ‫אבקש שבתי בבית ה' כל ימי וגו'‪:‬‬ ‫הסט"א את כל תורתו ותפילתו וניזונת מהם‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫כותב הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬במדרש אורי זה ראש‬ ‫ששב בתשובה ומקיש על שערי רחמים מתקיים בו‬ ‫השנה וישעי זה יום כיפור‪ ,‬ואי' שבמזמור זה כתי' י"ג‬ ‫'חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל' [איוב כ טו]‪,‬‬ ‫פעמים שם הוי'‪ ,‬כמנין אחד‪ ,‬ה' אחד‪ ,‬ואומרים אותו ב'‬ ‫ומקיאה הסט"א את כל מה שגזלה ממנו בתחילה‬ ‫פעמים ביום בוקר וערב‪ ,‬נמצא כ"ו אזכרות ביום כמנין‬ ‫ומשיבה לו את מדרגותיו‪ .‬והדברים עתיקין‪.‬‬ ‫שם הוי'‪ ,‬הוי' אחד ושמו אחד‪.‬‬ ‫והנה תיקון זה נעשה על ידי התפילות בר"ה‪ ,‬שבכל‬ ‫תפילותינו ובקשותינו מוציאין אנו מידיהם את כל‬ ‫תמהו המפרשים‪ ,‬דהוא כפילות לשון‪ ,‬הרי אמר 'אחת‬ ‫ה"מזונות" שגזלו מאתנו במשך ימות השנה‪ ,‬וזשה"כ‪:‬‬ ‫שאלתי'‪ ,‬ומדוע אמר שוב 'אותה אבקש'? ותירץ‬ ‫'כי חוק – לישנא דמזוני – לישראל הוא'‪ ,‬כלומר‪ :‬כל‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬דלכאורה איך אנו מבקשים כל כך‬ ‫ה"מזונות" שגזלה מאתנו הסט"א במשך ימות השנה‪,‬‬ ‫הרבה בקשות לצורך גופינו‪ ,‬הרי כבר אמרו בזוה"ק‬ ‫'לישראל הוא' – מוטל עליה להחזיר אותם כעת‬ ‫שאין זה נאה להיות ככלבים הצווחים הב הב ? אלא‬ ‫לישראל‪ ,‬כי כן הוא ה"משפט לאלקי יעקב"‪.‬‬ ‫התשובה היא‪ :‬שבכל בקשותינו אין התכלית לדברים‬ ‫עצמם‪ ,‬אלא לצורך שנוכל לעבוד את הש"י כראוי‪ ,‬דאם‬ ‫בגמרא [ביצה טז‪ :].‬תני רב תחליפא וכו' כל מזונותיו‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הפרנסה‪ ,‬היוצא מסופי תיבות פות'ח א'ת יד'ך‬ ‫האדם אינו בריא או שאין לו פרנסה‪ ,‬קשה לו לעבוד את‬ ‫כמבואר בכוונות‪ ,‬שמשם קדוש זה בא שפע פרנסה‬ ‫הש"י כראוי‪ ,‬אם כן התכלית היא כדי שנוכל להתעלות‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫בעבודת השי"ת‪ .‬וזאת אמר‬ ‫דוהמע"ה "אחת שאלתי" אני מבקש ממך בקשה‬ ‫הרה"ק משטעפענשט זי"ע שח בקדשו‪ :‬אאמו"ז מרוז'ין‬ ‫אחת‪ ,‬ובקשה זו "אותה אבקש" היא הבקשה‬ ‫זי"ע אמר‪ :‬כשמגיע ר"ה בעת אמירת 'לדוד מזמור'‬ ‫האמיתית שכל הבקשות מתכוונין אליה‪" :‬שבתי בבית‬ ‫מתרגשים ומתלהבים עד מאוד ואומרים אותו בקולות‬ ‫ה' כל ימי חיי" ‪...‬‬ ‫רמים ובצעקה יתירה‪ ,‬ותמיהני‪ ,‬זה הרי אותו 'לדוד‬ ‫מזמור' של יום ראשון ולמה אין צועקין ביום ראשון‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל שואל דטפי הול"ל 'שבתי בבית ה'‬ ‫[בשיר של יום]? אני אומר‪ ,‬שאם ביום ראשון אינם‬ ‫לאורך ימים'‪ ,‬היינו שיהיה לו אריכות ימים ויוכל לשבת‬ ‫צועקים אז גם צעקתם בר"ה היא שקר‪ .‬הלא יש מ"ד‬ ‫ימים רבים בביהמ"ד על התורה ועל העבודה‪ ,‬אבל 'כל‬ ‫שאדם נידון בכל יום‪ ,‬נכון שהימים הללו מסוגלים‬ ‫ימי חיי' משמע כמה שיחיה ואפילו אם יחיה רק יום‬ ‫לתשובה וחרטה‪ ,‬אבל לא לצעוק 'לדוד מזמור' יותר‬ ‫אחד ח"ו‪.‬‬ ‫מתמיד‪.‬‬ ‫ומפרש‪ ,‬דקאי על בעל תשובה שמתפלל לה' שכל‬ ‫זדונותיו יהפכו לזכויות ויעלה לו כאילו ישב בהם בבית‬ ‫הרה"ק הרש"ב מליובאוויטש זי"ע אמר‪ :‬הכלי‬ ‫ה'‪ ,‬כי השב בתשובה זדונותיו נעשין לו כזכויות‪.‬‬ ‫להשפעות גשמיות על כל השנה הוא הכוונה בליל ר"ה‬ ‫באמירת לדוד מזמור ושמחה יתירה על התורה‬ ‫עוד מפרש ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬בהקדם מאמר חז"ל‪:‬‬ ‫בשמחת תורה‪ .‬עוד אמר‪ :‬ע"י שני דברים ממשיכים‬ ‫מנלן דלא מצלינן אתרתי‪ ,‬דכתיב 'ונצומה ונבקשה‬ ‫גשמיות על כל השנה כולה ע"י אמירת לדוד מזמור‬ ‫מאלקינו על זאת ויעתר לנו' [עזרא ח כג]‪ ,‬מכלל דאיכא‬ ‫בר"ה וביוה"כ אחר שמו"ע בכוונה עצומה וע"י עריכת‬ ‫אחריתי [תענית ח‪ .]:‬ולפי"ז צ"ב על כך שאנו מבקשים‬ ‫הסעודה במוצאי יוה"כ בהתרחבות‪.‬‬ ‫כמה וכמה דברים כאחד – בשמונה עשרה ובאבינו‬ ‫מלכנו‪ .‬לזה קאמר הפסוק‪' :‬אחת שאלתי מאת ה'‬ ‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו‪ :‬בסידור "לב‬ ‫אותה אבקש' – דבעת שאנו מבקשים על צרכינו –‬ ‫שמח" פירש בשם חותנו כ"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע‪:‬‬ ‫רפואה ופרנסה וכיו"ב‪ ,‬כוונתינו בכל הדברים הן לדבר‬ ‫כי יש אנשים בני בלי דעת כשיש להם איזה ברכה הן‬ ‫אחד בלבד‪' ,‬שבתי בבית ה' כל ימי חיי'‪ ,‬ואם כן הוי‬ ‫בממון והן באיזה דרך בתורה‪ ,‬סוברים כחי ועוצם ידי‬ ‫כבקשת דבר אחד‪.‬‬ ‫עשה לי‪ ,‬ולכן אמר דוד "ישא ברכה" –אם האדם נושא‬ ‫ברכה‪ ,‬ידע שהוא "מאת ה' " ואל יאמר כחי ועוצם ידי‪.‬‬ ‫'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל‬ ‫ויש אחד אע"פ שיודע שמאת ה' היתה זאת‪ ,‬מ"מ‬ ‫ימי חיי' וגו'‪ .‬אומר הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬אולי י"ל‬ ‫בדעתו הוא סובר שהוא צדיק וראוי מצד מעשיו לזה‪,‬‬ ‫שאלתי מלשון שואל "אויס געבורגט"‪ ,‬אחת שאלתי‬ ‫ולכן מסיים דוד "וצדקה מאלקי ישעו" – שידע שהכל‬ ‫ששואל ולווה זאת מהשי"ת‪ ,‬ואח"כ ע"י היגיעה נעשה‬ ‫הוא מצד צדקה שמצד מעשיו אינו ראוי לזה‪.‬‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫מי הוא זה מלך הכבוד‪ :‬בדרשות הר"ן [דרוש יא] הביא‬ ‫לדוד מזמור לד' הארץ ומלואה‪ :‬ב"מטה אפרים"‪ :‬אנשי‬ ‫לפרש בשם רבינו יונה במגילת סתרים‪ :‬כל המלכים‬ ‫מעשה נוהגין לומר מזמור כ"ד שבתהילים 'לדוד מזמור‬ ‫אינם מולכים ומושלים על הכבוד אלא הוא מולך ומושל‬ ‫לה' הארץ ומלואה תבל' וכו'‪ ,‬והוא מסוגל שלא יחסרו‬ ‫עליהם‪ .‬הנה כי כן כמידת הכבוד שירחשו להם המון‬ ‫מזונותיו כל השנה‪.‬‬ ‫העם‪ ,‬כך שיעור ומידת המלכות שלהם‪ ,‬ואם יוסר מהם‬ ‫הכבוד לגמרי‪ ,‬ממילא בד בבד תוסר מהם גם המלכות‪.‬‬ ‫בספה"ק "ייטב פנים"‪ :‬לדוד מזמור מסוגל לפרנסה‬ ‫נמצא שהמלכים תלויים בכבוד כדי למלוך והוא זה‬ ‫מפני שבו נאמר הכתוב 'לה' הארץ ומלואה' ‪ -‬ת'בל‬ ‫המולך עליהם‪.‬‬ ‫ו'יושבי ב'ה כ'י‪ ,‬שראשי תיבות שלו עולה חת"ך שם‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫המלך‪ :‬בספר "החיים" לאחי המהר"ל כתב‪ :‬מיד אחר‬ ‫אבל השי"ת הוא "מלך הכבוד" כי הוא מולך ומושל על‬ ‫שיירד השליח ציבור לפני התיבה‪ ,‬מתחיל להרים קולו‬ ‫הכבוד ואין הוא ומלכותו תלויים בכבוד בכהוא זה‪.‬‬ ‫וצועק "המלך"‪ ,‬ומיד כל מיני מקטרגים יסתלקו‪.‬‬ ‫משל לליסטים שתפס נפש אחת‪ ,‬ומוליכו דרך המלך‪,‬‬ ‫בשם הבעש"ט הק' זי"ע שהטעם שאומרים בליל ר"ה‬ ‫ובבואו בשוק העיר מקום אסיפת עם רב‪ ,‬צועק הנתפש‬ ‫קפיטל זה‪ ,‬דהנה הקשו המפרשים באיזה זכות יכולים‬ ‫בקול גדול "המלך"‪ ,‬ומבקש עזרת המלך ואנשיו‪,‬‬ ‫אנו לבקש סליחה ומחילה על חטאינו‪ ,‬הלא קיי"ל מלך‬ ‫שיצילוהו מיד מבקש נפשו‪ .‬ומיד הליסטים שומט את‬ ‫שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪ ,‬ונמצא שאין השי"ת‬ ‫ידו ממנו ונחבא הוא בתוך אסיפת העם ובורח על‬ ‫יכול למחול על כבודו? אולם באמת הטעם שאין כבודו‬ ‫נפשו‪ ,‬ולא נודע הליסטים מי הוא‪ ,‬וממילא הנתפס‬ ‫מחול הוא משום שאין הכבוד שלו‪ ,‬וכיון שציוה השי"ת‬ ‫פטור מן תפישתו‪.‬‬ ‫'שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך' שוב אינו‬ ‫כך אנו נמסרים כל השנה ביד מנוול זה שונא נפשנו‪,‬‬ ‫יכול למחול על כבודו‪ ,‬אבל השי"ת שהוא 'מלך הכבוד'‬ ‫ואין להמלט ממנו‪ ,‬עד כי נהלך ונבוא יחדיו בקול המון‬ ‫בודאי יכול למחול על כבודו‪ ,‬שהרי הכבוד שלו‪ .‬ולפיכך‬ ‫חוגג בבית אלקינו מקדש מעט בימים אלו‪ ,‬ואז נצעק‬ ‫בפתיחת יום הדין אומרים אנו מזמור 'לדוד מזמור' אשר‬ ‫אל תשועת המלך הגדול יתברך שמו‪ ,‬ואז השטן‬ ‫מבואר בו כי השי"ת הוא 'מלך הכבוד'‪ ,‬ומעתה שפיר‬ ‫מתיירא על נפשו ומסתלק ממנו‪.‬‬ ‫יש בכוחנו לבקש מלפניו סליחה ומחילה על חטאינו‪.‬‬ ‫"וכך בכל התפילה כשמזכיר "ה מ ל ך" ירים את קולו‪,‬‬ ‫עכדה"ק‪.‬‬ ‫ויכוין למה שכתבתי"‪.‬‬ ‫אדון עולם‪ :‬בספר "מטה משה" בשם הגאונים‪:‬‬ ‫כתב הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע‪ :‬א"ז מרן‬ ‫ומצאתי כתוב‪ :‬כל מי שמכוין בעת התחלת אדון עולם‪,‬‬ ‫הס"ק מסלונים זי"ע אמר בליל ר"ה כשיהודי צועק‬ ‫ערב אני בדבר שתפילתו נשמעה‪ ,‬ואין שטן מקטרג על‬ ‫המלך‪ ,‬שואלים אותו מן השמים אי מלכא אנא עד‬ ‫תפילתו‪ ,‬ואין לו שטן ופגע רע בר"ה וביוה"כ בתפילתו‬ ‫האידנא אמאי לא אתית לגבאי‪ ,‬איפה היית כל השנה‬ ‫ואויביו נופלים לפניו‪ .‬וי"א אף יצה"ר משלים אתו‪ ,‬ועליו‬ ‫שעברת על רצונו ית'‪ ,‬ולא עלה בדעתך שהנך עומד‬ ‫אמר שלמה המלך ע"ה‪' :‬ברצות ה' דרכי איש גם אויביו‬ ‫לפני המלך ומפחדו לא סמר שערך‪ .‬ואם ע"ז יש עוד‬ ‫ישלים אתו'‪.‬‬ ‫תשובה כי לא העזתי לבא אל המלך בלבוש שק‪ ,‬ביודעי‬ ‫טינוף מעשי ואיך אבוא אל המלך‪ ,‬אך זה תשובה רק על‬ ‫בילקוט "אוהב ישראל" כתוב‪ :‬הטעם שתקנו לומר‬ ‫העבר‪ ,‬אבל אם ישאלו אותו על להבא האם בבחי' זו‬ ‫"אדון עולם" קודם התפילה ואחר התפילה‪ ,‬כי הוא‬ ‫שאתה צועק המלך יהיה אצלך כל השנה‪ ,‬מה נגיד‬ ‫כמוסר מודעה שעל כונה זו יזכור השמות‪.‬‬ ‫כנגד טענה זו‪.‬‬ ‫והנה אדון עולם וכו' הוא הקדמה לשם אדנ"י‪ .‬בלי‬ ‫ראשית וכו'‪ ,‬ולו העוז והמשרה‪ ,‬הוא הקדמה לשם‬ ‫הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל היה אומר‬ ‫אלקים‪ ,‬דהיינו תקיף ובעל היכולת‪ .‬והוא היה והוא הווה‬ ‫להטעים את מנהג העולם להאריך ולסלסל באמירת‬ ‫וכו' הקדמה לשם הוי"ה ב"ה‪ ,‬על כן צריך לכוין מאד‬ ‫"המלך"‪ :‬הגמרא בנדרים [כד‪ ].‬אומרת כי המלך מהנה‬ ‫באומרו אדון עולם‪ ,‬ואח"כ על הקדמה זו יזכור כל‬ ‫אחרים ולא נהנה מאחרים‪ ,‬מטעם זה מאריכים אנו‬ ‫השמות‪.‬‬ ‫ב"המלך" בשביל להעיד על כך‪ ,‬ולגרום שיתנהג עמנו‬ ‫בטעם הדבר שאומרים אדון עולם בשחרית‪ ,‬כתב‬ ‫השי"ת ביום הדין הזה בבחינת "מלך" שמהנה אחרים‬ ‫בספר אחד כיון שאברהם אבינו תיקן תפילת שחרית‪,‬‬ ‫– הגם שלא נהנה מהם‪.‬‬ ‫ואי' בברכות [ז‪ ]:‬מיום שברא הקב"ה את העולם לא‬ ‫היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו‬ ‫אדון‪ .‬לכן בתפילה שתיקן אברהם מעידים שה' הוא‬ ‫שיר המעלות ממעמקים‪ :‬כתב ב"שער הכוונות"‪:‬‬ ‫אדון העולם‪ .‬ומסופר שמחבר הספר הביא ספרו‬ ‫נוהגין לומר "שיר המעלות ממעמקים" דמסוגל לבטל‬ ‫להגר"א‪ ,‬ושיבח הגר"א רעיון זה באמרו שהוא תורת‬ ‫המקטרגים‪.‬‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עמך הסליחה' – כדי 'למען תורא'‪ ,‬שנוכל להיות יראי‬ ‫הרה"ק הרבי האמצעי מליובאוויטש זי"ע פירש ואמר‪:‬‬ ‫ה' באמת‪ ,‬עכדפח"ח‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫משל למה הדבר דומה? למעיין שנסתם‪ ,‬מה עושים?‬ ‫חופרים עמוק עמוק עד שמגיעים למקור המעיין‪,‬‬ ‫פ"א אמר הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬הלא זה ממש חסד א‪-‬ל‬ ‫נוטלים את העפר שבתוכו‪ ,‬והוא מתחיל שוב לנבוע‪,‬‬ ‫שנקבע ר"ה בר"ח‪ ,‬כי אלמלא כן לא היה לנו פתחון פה‬ ‫וככל שמעמיקים לחפור כן ירבה המעיין לפכות ומימיו‬ ‫לבוא לפניו ית' ולבקש ממנו שיסלח לנו על כל‬ ‫יזרמו ביתר חוזק מאשר קודם‪ .‬כמו כן‪ ,‬כשנסתם לבו‬ ‫עוונותינו‪ ,‬אבל עתה שראש השנה נקבע בר"ח – יש‬ ‫של איש ישראל אשר הוא כבאר מים חיים‪ ,‬צריכים אנו‬ ‫לנו פתחון פה לבקש ממנו סליחה ומחילה‪ ,‬כי בר"ח גם‬ ‫שהקב"ה יעיר רוח ממרום כדי לפתוח את מקור‬ ‫הקב"ה מבקש כביכול מאתנו סליחה‪ ,‬וכאומרו ית'‬ ‫המעיין‪ ,‬שיפכו מחדש מימיו להחיותינו‪ .‬וזוהי הכוונה‬ ‫הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח‪ ,‬ובכן אנו‬ ‫'ממעמקים קראתיך ה'' – לפתוח מחדש את מקור‬ ‫יכולים להתעורר לעומתו ולומר‪ :‬רבש"ע! אנו סולחים‬ ‫הלב‪ ,‬את ה"מעמקים"‪.‬‬ ‫לך‪ ,‬גם אתה בטובך הגדול תסלח לנו‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע שביאר הענין‪ :‬דהנה‬ ‫וזה שאנו אומרים בתפילה ביום הקדוש הזה‪' :‬אם‬ ‫בכלי שרת הדין הוא שאם הם טהורים אזי כשרים הם‬ ‫עונות תשמור י‪-‬ה ה' מי יעמוד‪ ,‬כי עמך הסליחה' ‪-‬‬ ‫וראויים לעבודה‪ .‬מה שא"כ אם נטמאו אינם ראויים‬ ‫כלומר‪ :‬אם אתה תשמור העוונות ולא תסלח לנו ח"ו‪,‬‬ ‫לעבודה‪ ,‬ואם עבד בהם – גם העבודה נפסלה‪ .‬וא"כ‬ ‫א"כ אתה הרבש"ע מי יעמוד? הלא גם "עמך‬ ‫כשאדם חוטא ואבריו נטמאו בטומאת העבירות‪ ,‬איך‬ ‫הסליחה" – דגם אתה מבקש ביום זה סליחה וכפרה‬ ‫מועילה אח"כ תשובה‪ ,‬הלא אבריו טמאים‪ ,‬ואיך יכול‬ ‫כביכול‪ ,‬וכדי שתשיג זאת ראוי שגם לנו תסלח על מה‬ ‫לעבוד בהם להקב"ה? אך צריך לשוב באבר שלא‬ ‫שחטאנו והרשענו לפניך‪.‬‬ ‫נפגם‪ ,‬וזה בפנימיות הלב ועומקו‪ ,‬שבאמת אף אם איש‬ ‫ישראל חוטא לפעמים‪ ,‬אין החטא ממעמקי הלב‪ ,‬רק‬ ‫הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע המליץ פעם בר"ה על‬ ‫בחיצוניות‪ ,‬אבל הפנימיות של ישראל טובה‪ ,‬אם כן‬ ‫אחב"י‪ ,‬ואמר בפה קדשו‪ :‬אם עונות תשמור י‪-‬ה‪ ,‬א"כ‬ ‫צריך להתחיל לשוב מזה המקום שלא נפגם‪ .‬ואחר‬ ‫מי יעמוד לפניך בתפילה‪ ,‬שהקב"ה מתאווה ומשתוקק‬ ‫שהתשובה נתקבלה‪ ,‬ממילא נתקנו כל האברים‪ .‬וזה‬ ‫לתפילת ישראל‪ ,‬ובאם לא ימחול לנו הקב"ה עוונותינו‪,‬‬ ‫"ממעמקים" קראתיך‪ ,‬מעומקא דליבא‪.‬‬ ‫לא ימצא הקב"ה מי שיתפלל לפניו‪ ,‬כי 'ולרשע אמר‬ ‫אלקים מה לך לספר חוקי'‪ .‬וזשה"כ 'למשפטיך עמדו‬ ‫אומר הרה"ק מבאבוב זי"ע‪ :‬אם תרד למעמקים לעומק‬ ‫היום כי הכל לעבדיך'‪ ,‬ואין מלך בלא עם‪ ,‬ובאם לא‬ ‫מחשבותינו מעת שאנו מתפללים לפניך על ענינים‬ ‫תרצה למחול לנו לא יהיה שום אדם בעולם שיתפלל‬ ‫גשמיים – תראה ותבחין ש'קראתיך ה''‪ ,‬שכל מאווינו‬ ‫לפניך‪ ,‬וע"כ עשה ה' למען שמך הגדול כדי שיהיה נחת‬ ‫הוא אך ורק לעשות רצון אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫רוח לפניך‪.‬‬ ‫בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬שאצל כל יהודי טמונה‬ ‫ה' שמע בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני‪:‬‬ ‫נקודה מאברהם אבינו ע"ה‪ ,‬אבל בר"ה זה מתגלה‬ ‫מבאר הרה"ק ה"פרי צדיק"‪ :‬להבין הלשון 'שמעה‬ ‫ומעורר אותו לתשובה‪ .‬וזה מה שאומרים‪' :‬ממעמקים‬ ‫בקולי'‪ ,‬הלא אמרו חז"ל [ברכות כד‪ ]:‬המשמיע קולו‬ ‫קראתיך ה''‪ ,‬דקאי על אותה הנקודה שמתגלית‬ ‫בתפילתו הרי זה מקטני אמונה‪ ,‬כי אצל הקב"ה אין‬ ‫ומתעוררת בראש השנה‪.‬‬ ‫חילוק אם אפילו מתפלל בלחש‪ ,‬כי הוא עונה לחש?‬ ‫אמנם הכוונה הוא על קול צעקה היוצא ממעמקי הלב‬ ‫בספה"ק "אור לשמים" כתב‪" :‬כי עמך הסליחה למען‬ ‫עד שאינו יכול לפרוט בשפתיו אפילו בחיתוך הדיבור‪,‬‬ ‫תורא"‪ :‬שמעתי פירוש הפסוק מכבוד אדמו"ר רבי יעקב‬ ‫רק שצועק בקול פשוט מכאב לב‪ ,‬ותפילה כזו מקובלת‬ ‫יצחק מלובלין‪ :‬דהנה האדם מחוייב להיות ירא שמים‬ ‫ביותר כמ"ש 'תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך‬ ‫לאמיתו‪ .‬אבל האיך יוכל להיות ועדיין יש לו מסך‬ ‫שיחו'‪ ,‬שתפילת העני עוטפת שאר התפילות מפני‬ ‫המבדיל בינו לבין קונו‪ ,‬וצריך הקב"ה למחול ולסלוח על‬ ‫שלפני ה' ישפוך שיחו‪ ,‬היינו כמי שמשיח צערו ודאגתו‬ ‫כל עוונותיו‪ ,‬ואז יוכל להיות ירא שמים באמת‪ .‬וזהו‪' :‬כי‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מחולקים הן בין ג' ברכות ראשונות‪ ,‬שהן בקשות על‬ ‫לפני אוהבו כדי להפיג הצער מליבו‪.‬‬ ‫עולם הבא‪ ,‬ולכן אומרים 'זכרנו לחיים' 'זוכר יצריו לחיים‬ ‫וזה"פ 'תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני' – 'לקול'‬ ‫ברחמים'‪ ,‬ולא מבקשים 'לחיים טובים'‪.‬‬ ‫דייקא ולא לתחנונים‪ ,‬כי לתפילה נצרך עת רצון ולא‬ ‫ואילו בג' האחרונות נתקנו לבקש על הדין בעולם הזה‪,‬‬ ‫בכל עתים נענה‪ ,‬אבל הקול צעקה היוצא מאנקת‬ ‫ועל כן מבקשים ''וכתוב לחיים טובים'‪' ,‬בספר חיים‬ ‫מעמקי הלב‪ ,‬זה נשמע תמיד מצד מדת הרחמנות‬ ‫ברכה ושלום ופרנסה'‪.‬‬ ‫שלפניו יתברך שנקרא אב הרחמן‪.‬‬ ‫ה"חתם סופר" בדרשות מבאר התפילה עפ"י הגמרא‬ ‫יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות‪:‬‬ ‫שמביאה את תפילת רב בברכת החודש‪" :‬שתתן לנו‬ ‫כותב הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע‪' :‬יחל ישראל אל ה''‬ ‫חיים ארוכים"‪ ,‬והוא הולך ומפרט מהם אותם "חיים‬ ‫– התוחלת והתקוה של בנ"י צריכה שתהיה לצורך ה'‪,‬‬ ‫ארוכים" ומונה ט' מיני חיים‪" :‬חיים של שלום‪ ,‬חיים של‬ ‫'כי עם ה' החסד' – כי ה' הוא בעל החסד ובצרתם של‬ ‫טובה‪ ,‬חיים של ברכה‪ ,‬חיים של פרנסה‪ ,‬חיים של‬ ‫ישראל צר כביכול לשכינה‪' .‬והרבה עמו פדות' –‬ ‫חילוץ עצמות‪ ,‬חיים שיש בהם יראת שמים ויראת‬ ‫הפדות של בנ"י הוא אצלו יתברך הרבה יותר מאצל‬ ‫חטא‪ ,‬חיים שאין בהם בושה וכלימה‪ ,‬חיים של עושר‬ ‫בנ"י עצמם‪.‬‬ ‫וכבוד‪ ,‬חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים"‪.‬‬ ‫כנגד ט' מיני חיים אלו אנו מתפללים בהוספות‬ ‫זכרנו לחיים‪ :‬כתב הטור‪" :‬ותקנו להוסיף בברכת מגן‬ ‫שבתפילות עשי"ת תשע פעמים "לחיים"‪" :‬זכרנו‬ ‫אברהם "זכרנו לחיים"‪ ,‬כי בחיים נופל לשון זכירה‪ ,‬ויש‬ ‫לחיים‪ ,‬מלך חפץ בחיים‪ ,‬וכתבנו בספר החיים‪ ,‬למענך‬ ‫במטבע זה י"א תיבות שבפסוק "החפץ אחפץ מות‬ ‫אלקים חיים‪ ,‬זוכר יצוריו לחיים‪ ,‬וכתוב לחיים‪ ,‬ורחמים‬ ‫רשע" וי"א תיבות שבפסוק "ובשוב רשע מרשעתו"‪,‬‬ ‫וחיים ושלום‪ ,‬בספר חיים‪ ,‬לחיים טובים ולשלום"‪.‬‬ ‫וכן יש בפסוק "ועוד בה עשיריה"‪ ,‬ויש בהן ס"ח תיבות‬ ‫כמנין חיי"ם כנגד ס"ח תיבות שיש בפרשת הקרבנות‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר שצריך להתייגע ולהבין‬ ‫של ראש השנה בפינחס‪ ,‬וכנגד ס"ח אלפין שהן‬ ‫מה מתכוונים "חיים" ובפרט בין ר"ה ליוה"כ אשר‬ ‫בעשרת הדברות"‪.‬‬ ‫מתפללים אנו על החיים עכ"פ צריכים לידע מה זאת‪.‬‬ ‫רבות נדחקו מפרשי הטור להסביר את דבריו‪ ,‬שכן‬ ‫דוהמע"ה אמר‪' :‬לכו בנים שמעו לי וגו' מי האיש החפץ‬ ‫פסוק "ובשוב רשע" כפי ציטוטו של הטור לא מופיע‬ ‫חיים' וגו'‪ ,‬היינו ההילוך של האדם‪ ,‬היינו כל איש צריך‬ ‫בתנ"ך כולו‪ ,‬והנוסח ביחזקאל שונה וגם יש בו י"ב‬ ‫להיות הולך ולא לעמוד במקום אחד‪.‬‬ ‫תבות ולא י"א‪ ,‬ובפסוק "עשיריה" יש ט"ו תיבות‪.‬‬ ‫ובפסוקים גם אין ס"ח אותיות‪ ,‬וכן בנוסח "זכרנו" אין‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע שאל על דברי הטור [סי' תקפב]‬ ‫ס"ח אותיות‪.‬‬ ‫שתיקנו להזכיר 'זכרנו לחיים' בברכת 'מגן אברהם'‪,‬‬ ‫ה"בית יוסף" נדחק לומר "זוכרינו" מלא בוא"ו יו"ד‪,‬‬ ‫משום שבאברהם אבינו ע"ה נזכר 'זכירה' כדכתיב 'כי‬ ‫"כותבינו" בוא"ו יו"ד‪ ,‬אך אינו כדקדוק‪ ,‬ורבים תרצוהו‬ ‫זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו'‪ ,‬ותמה ע"ז‬ ‫באופנים שונים‪.‬‬ ‫ב"ספר הזכות"‪ :‬הלא זכירה זו עולה על קיום "דבר‬ ‫קדשו" עם אאע"ה ולא על אברהם אבינו בעצמו?‬ ‫הרוקח בפירוש סדר התפילה כותב מפני מה תיקנו‬ ‫לפיכך כתב‪" :‬ולענ"ד פירוש הזכירה‪ ,‬שכתיב בלוט –‬ ‫לומר 'זכרנו לחיים' בברכה ראשונה של שמונה עשרה‪,‬‬ ‫בהצלתו מסדום – 'ויהי בשחת אלקים את ערי הככר‬ ‫הנה‪ ,‬בכל אחד מהאבות נאמרה "זכירה"‪" :‬באברהם‪- ,‬‬ ‫ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך‬ ‫'ויזכור אלקים את אברהם'‪ .‬ביצחק "זכרון תרועה"‬ ‫ההפיכה' [בראשית יט כט]‪ ,‬ואותו זכירה שזכר אברהם‬ ‫שהוא כנגד יצחק‪ ,‬ביעקב – 'וזכרתי את בריתי יעקב'‪.‬‬ ‫היה לחיים לקרובו שלא היה ראוי וכדאי כלל‪ ,‬על אחת‬ ‫לפיכך תיקנו "זכרנו" בברכת אבות‪.‬‬ ‫כמה וכמה לבניו ולזרעו אחריו שיזכור ה' את זכותו‬ ‫לחיים לנו"‪.‬‬ ‫ב"ליקוטי הגר"א"‪ :‬התפילות שתקנו לומר בעשי"ת‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ופירש‪ ,‬שהצדיקים הם 'יודעי תרועה' שיודעים לרצות‬ ‫עו"א‪ :‬מה שאומרים גם בשבת 'וכתבנו בספר החיים' –‬ ‫את בוראם בתרועה‪ ,‬ועליהם אומרים 'מלך ממלט‬ ‫והאיך אפשר לכתוב והלא הכותב שתי אותיות בשבת‬ ‫מרעה' – שבודאי ימלטם מרעה‪ ,‬אבל אנו שאיננו‬ ‫חייב‪ ,‬אולם מאחר וזה ענין של פיקוח נפש ופיקוח נפש‬ ‫יודעים לתקוע כראוי‪ ,‬ותקיעתנו דומה לתקיעה בקרן‬ ‫דוחה שבת‪.‬‬ ‫שפסול לתקיעה‪ ,‬מבקשים אנו אעפ"כ 'זכור אחוז‬ ‫בקרן' זכור לנו ברית אבות‪ ,‬ועל ידיהם נוושע אף שאין‬ ‫מלך חפץ בחיים‪ :‬בספה"ק "תפארת שלמה" בפרשת‬ ‫אנו מתנהגים כראוי‪.‬‬ ‫כי תצא כותב בתו"ד‪ :‬וזה שכתוב 'מי האיש החפץ‬ ‫חיים' – לבקש בר"ה כתבנו בספר החיים‪' ,‬נצור לשונך‬ ‫בב"נאות דשא" שואל‪ :‬צריך להבין‪ ,‬למה כשמזכירים‬ ‫מרע' – לבל ידבר על חבירו‪' ,‬סור מרע ועשה טוב' –‬ ‫זכות אברהם בעקידת יצחק נוקטים מה שאחז בקרן‬ ‫וזהו הכנה ליום הדין להוציא משפטינו לאורה‪ ,‬כי אם‬ ‫האיל לשוחטו תחת יצחק‪ ,‬הרי עיקר הזכות היא מה‬ ‫האדם מחזיק את חבירו בחזקת "צדיק"‪ ,‬אז גם אותו‬ ‫שהיה מוכן ומזומן לשחוט את יצחק בנו‪ ,‬ולא מה‬ ‫יכתבו ב"ספרי צדיקים" אכי"ר‪.‬‬ ‫ששחט תמורו איל‪ ,‬ובודאי יש בזה עומק מלבד תפארת‬ ‫החרוז‪.‬‬ ‫כתב ה"פני מנחם" זי"ע‪' :‬מלך חפץ בחיים' גימ' שלח‪,‬‬ ‫ויש לפרש עפ"י דברי ה"פנים יפות" [סו"פ וירא]‬ ‫שלח רפואה שלימה לחולי עמך‪ ,‬רמ"ח גימ' חפץ‬ ‫שפירש שהטעם שלא נתברך אברהם ע"י המלאך עד‬ ‫בחיים‪.‬‬ ‫אחרי שהעלה את האיל לעולה תחת בנו‪ ,‬ולא תיכף‬ ‫כשעמד בנסיון‪ ,‬כי עיקר הזכות והנסיון היה מה‬ ‫וכתבנו בספר החיים‪ :‬בתקוני זוהר [כב‪' :].‬צוחין ככלבין‬ ‫שאברהם הורידו מהמזבח רק משום ציווי השי"ת‪ ,‬ולא‬ ‫הב הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי‪ ,‬כתבנו לחיים'‬ ‫היה לו שום הרגש של הנאה עצמית שניצל בנו יחידו‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬פירש הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע‪ :‬עפ"י‬ ‫וכמו שאמר לו המלאך 'ולא חשכת את בנך את יחידך'‪,‬‬ ‫דברי הגמרא [ב"ב ח‪' ].‬פרנסני ככלב וכעורב'‪ ,‬וזהו‬ ‫שלא היתה במחשבתך שמחה והנאה במה שחשכת‬ ‫הכוונה 'צוחין' רצה לומר מתפללים אם שאין אנחנו‬ ‫את בנך יחידך ממיתה‪.‬‬ ‫כדאים‪ ,‬עכ"פ 'ככלבים הב הב' – כלומר תן לנו‬ ‫ולכן אנו מבקשים 'מלך זכור אחוז קרן' – להזכיר זכות‬ ‫מזונותינו כמו שאתה נותן לכלבים שמזונותן על בעל‬ ‫זו‪ ,‬שבשעת הקרבת האייל קיים המצוה ללא שום‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫הרגשה והנאה עצמית ממה שיצחק נשאר בחיים‪ ,‬ולא‬ ‫היה לאברהם אבינו ע"ה שום הבדל בין הקרבת האיל‬ ‫כותב הרה"ק ה"בני יששכר"‪ :‬מה שנוהגין בכל תפוצות‬ ‫להקרבת יצחק אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫ישראל – וכתוב ובספר‪ ,‬אומרים הקהל עם השליח‬ ‫וזה מה שאחז"ל [ב"ר נו ב] ש'המאכלת' נקראת כן על‬ ‫ציבור‪ ,‬מה שאין כן בזכרנו ומי כמוך‪ .‬נראה לי דהנה ג'‬ ‫שם שישראל אוכלים מתן שכרה‪ ,‬על אף שהמאכלת‬ ‫ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו‪ ,‬משא"כ‬ ‫למעשה לא שימשה כלל ליצחק אבינו‪ ,‬משום שעיקר‬ ‫בג' אחרונות דומה לעבד הנוטל פרס מרבו ויוצא והולך‬ ‫הזכות שעומדת לבניו מתבטאת במה שלקח את‬ ‫לו [ברכות לד‪ ,].‬והנה השליח ציבור הוא הנוטל פרס‬ ‫המאכלת לשחוט בה את האיל באותה הרגשה כאילו‬ ‫בעד כל הציבור‪ ,‬על כן בנטלו הפרס הנה כל אחד אומר‬ ‫שחטו ליצחק‪ ,‬בלי תחושת ריוח והנאה עצמית‪ ,‬וישראל‬ ‫עמו ונוטל חלקו לחיים ולשלום‪ ,‬כן נראה לי‪.‬‬ ‫אוכלים מתן שכרה להיות תולדותיהן כיוצא בהן‪ ,‬שגם‬ ‫להם יש את הכח לקיים מצוות ה' בלי הנאה עצמית‪,‬‬ ‫מלך ממלט מרעה ליודעי תרועה וכו'‪ ,‬מלך זכור אחוז‬ ‫ועל זה נתברך 'יען אשר עשית את הדבר הזה וגו'‬ ‫קרן לתוקעי לך היום בקרן‪ :‬שואל הרה"ק משינאווא‬ ‫הרבה ארבה את זרעך' – בריבוי וגדולה באיכות להיותן‬ ‫זי"ע‪ :‬בתחילה אומרים בלשון ודאי וברור שה' ממלטנו‬ ‫כמותך‪.‬‬ ‫מרעה‪ ,‬ואח"כ אומרים בלשון בקשה שיזכור לנו זכות‬ ‫אבות‪ ,‬משמע שאיננו בטוחים שיושיענו‪ .‬ועוד קשה‬ ‫והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש [איוב כג יג]‪:‬‬ ‫מהו 'לתוקעי לך היום בקרן'‪ ,‬הרי המשנה אומרת שאין‬ ‫ה"כתב סופר" זצ"ל אמר בהספדו על אביו ה"חתם‬ ‫תוקעין בקרן ?‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אין זאת‪ ,‬אלא‪ ,‬שרצוננו בעצת חז"ל הקדושים כי כל‬ ‫סופר" זצ"ל‪' :‬והוא באחד' – אם ה' לוקח מן העולם את‬ ‫המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא‬ ‫ה'אחד' שהוא הצדיק‪' ,‬מי ישובנו' – מי יתפלל עבורינו‬ ‫נענה תחילה [ב"ק צב‪ ,].‬לפיכך מתפללים אנו על‬ ‫לבטל את הגזירות‪' ,‬ונפשו אותה ויעש' – כביכול כל מה‬ ‫אחרים‪ ,‬כדי שנענה תחילה ויחול עלינו שמו יתברך‪.‬‬ ‫שירצה יוכל לעשות ‪...‬‬ ‫בעת שכיהן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל כרבה‬ ‫הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע ביאר את הפסוק‪:‬‬ ‫של לונדון‪ ,‬נכנס אליו פעם אחת קודם ראש השנה‬ ‫עפי"מ דאי' בדרכי משה בשם הירושלמי שכשמברך‬ ‫אחד בכדי לקבל "אישור" שהוא ראוי לשמש כשליח‬ ‫ברכה יש להשתדל שיענה אחר אמן על ברכתו שבזה‬ ‫ציבור בתפילות הימים הנוראים‪.‬עפ"י תקנות הקהילה‬ ‫הברכה עצמה מושלמת יותר‪ .‬והנה אם אחד רוצה‬ ‫לא היה יכול לשמש כחזן בימים הנוראים ללא הורמנא‬ ‫לברך ואין לו מי שיענה אמן על ברכתו מה יעשה ?‬ ‫מהרב‪ .‬פנה הג"ר יחזקאל זצ"ל אל האיש ואמר‪ :‬יבין נא‬ ‫העצה היא שיברך בהתעוררות גדולה ובדחילו ורחימו‪,‬‬ ‫מר‪ ,‬הקהילה אינה מעוניינת לקבל את חוות דעתי אם‬ ‫וכשמברך בדביקות רבה כזו נברא מזה מלאך‪ ,‬והמלאך‬ ‫אמנם 'קולו ערב' אלא בעיקר יחפצו שהרב יאשר כי‬ ‫יענה אמן על ברכתו !‬ ‫'פרקו נאה'‪ ,‬לצורך כך מעוניין אני לדעת ללכל הפחות‪:‬‬ ‫ופירש בזה את הפסוק‪' :‬והוא באחד' – אם הוא נמצא‬ ‫האם נהיר לך פירוש המילים המופיעות במחזור?‬ ‫לבדו‪' ,‬ומי ישיבנו' – אין מי שישיב אמן על ברכתו‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬אשאלך‪ ,‬מה פשר התפילה 'ובכן תן פחדך'?‬ ‫'ונפשו איותה' – אם יהיה לו השתוקקות והתעוררות‬ ‫אותו חזן‪ ,‬שבעל גוף מגודל היה‪ ,‬פרש מיד את שתי‬ ‫כראוי 'ויעש' – נעשה מזה מלאך שיענה על ברכתו‪.‬‬ ‫זרועותיו הענקיות כלפי מעלה והסביר‪" :‬רבוש"ע תן‬ ‫[מובא בשו"ת "תשובה מאהבה" או"ח סי' רי"ב]‪.‬‬ ‫את פחדך עלינו בחן"‪...‬‬ ‫השתומם הגר"י זצ"ל למשמע הדברים‪ ,‬אולם הלה היה‬ ‫יחיינו כקדם מיומים אהיה ביום השלישי יקימנו‬ ‫סבור כי הרב "אינו עומד" על עומק ביאורו‪ ,‬לפיכך‬ ‫ונחיה‪ :‬פירש הגר"א‪ ,‬דאיתא בחז"ל שישראל נושעים‬ ‫הוסיף מיניה וביה הסבר מורחב יותר‪" :‬הלא בין כה וכה‬ ‫בדין בזכות עקידת יצחק‪ .‬אמנם באמת השכר על‬ ‫יהיה פחדך ומוראך עלינו‪ ,‬אנא אם כן עשה זאת בחן‪,‬‬ ‫העקידה צפון לעולם הבא‪ ,‬וכל השכר שמקבלים‬ ‫ולא בחימה שפוכה"‪...‬‬ ‫בעוה"ז הוא רק על ב' הימים שהלך אברהם אבינו‬ ‫ומסר את רצונו לעקוד את בנו‪ .‬כי על הכנה וזריזות‬ ‫כמו שידענו ה' אלקינו שהשלטן לפניך‪:‬‬ ‫למצוה מקבלים שכר בעוה"ז‪.‬‬ ‫פירש הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע‪ :‬כמו שידענו‬ ‫וזה"פ 'יחיינו כקדם מיומים' – כל מה שאנו חיים‬ ‫בידיעת השכל שצריך לירא מהשי"ת שהשלטן לפניו‪,‬‬ ‫ומקבלים שכר זה מיומים – מב' הימים שעשה אברהם‬ ‫כן נזכה שיהא זה בפועל בלבנו ובכל רמ"ח אברינו‪,‬‬ ‫אבינו הכנה למצוה 'ביום השלישי' – על היום השלישי‬ ‫שנזכה להכניס את ידיעת המח ללב‪ ,‬ע"ד דכתיב‬ ‫היינו העקידה עצמה 'יקימנו ונחיה' ע"ז נקבל שכר רק‬ ‫'וידעת היום והשבות אל לבבך'‪.‬‬ ‫לעתיד‪...‬‬ ‫ובכן תן פחדך ה"א על כל מעשיך וכו'‪ :‬כתב הטור‬ ‫ובכן תן כבוד ה' לעמך‪ :‬כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק"‬ ‫ותקנו לומר ובכן לשון המקרא‪" :‬ובכן אבוא אל המלך"‪,‬‬ ‫זי"ע‪ :‬למה לנו כבוד? חז"ל [עירובין יג‪ ]:‬משבחין מאד‬ ‫לפי שעתה יום הדין ואנו באים לפני מלך מלכי המלכים‬ ‫לבורח מכבוד‪ ,‬אכן הכוונה על כבוד השי"ת – שיתרבה‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫על ידי ישראל‪ .‬על דרך זה יכולין לבקש כל טוב עבור‬ ‫אומר הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע‪ :‬ונראה שעיקר‬ ‫ישראל‪ ,‬כדי שיתרבה כבוד שמים עי"ז‪ ,‬ובאופן זה נקל‬ ‫הטעם הוא מסוף הפסוק‪' :‬ובכן אבוא אל המלך אשר‬ ‫לפעול הטוב לכבוד השכינה‪.‬‬ ‫לא כדת'‪ ,‬שאעפ"י שבעו"ה הוא לא כדת עם כל זאת‬ ‫נוכל לבא אל המלך מלכו של עולם‪...‬‬ ‫ופתחון פה למיחלים לך‪:‬‬ ‫כותב ה"שפת אמת" זי"ע ששמע מפ"ק של הרבי ר'‬ ‫תמה הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע‪ :‬וכי עם עצמנו‬ ‫העניך מאלכסנדר זי"ע‪ :‬ופתחון פה למיחלים לך – כי‬ ‫שלמים כבר אנו‪ ,‬שמתפללים אנו על אומות העולם?‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עניני גשמיות‪ ,‬אך מה נעשה‪ ,‬הלא אין לנו אחר שיכול‬ ‫במחשבה קל‪ ,‬אבל לפתוח פה קשה‪ ,‬והבקשה ליתן‬ ‫לתת לנו לחם לאכול‪ ,‬ומוכרחים אנו לבקש זאת מלפניך‬ ‫פתחון פה‪.‬‬ ‫על אף שמלך קדוש ונורא אתה‪...‬‬ ‫ובכן צדיקים יראו וישמחו‪ :‬אומר הרה"ק רבי ישראל‬ ‫מלוך על כל העולם כולו בכבודך‪ :‬הט"ז [תקפב סק"ג‪,‬‬ ‫מצ'ורטקוב זי"ע‪ :‬הסימן שהיראה ופחד הם אכן‬ ‫שפ סק"א] מביא בשם הלבוש כי אין לגרוס "כל העולם‬ ‫מרוממות ה' – הוא בכך שאין יראה זו מביאה לעצבות‬ ‫כולו"‪ ,‬שהרי זה כפל לשון מיותר‪ .‬אך הט"ז עצמו מבאר‬ ‫ומרה שחורה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬היא מרוממת ומשמחת את‬ ‫כי יש טעם בדבר‪ ,‬דהרי בכל התורה כולה קיי"ל "רובו‬ ‫הנפש‪ ,‬כנאמר 'וגילו ברעדה'‪.‬‬ ‫ככולו"‪ ,‬ולפיכך כאן שכוונתינו ל"כולו ממש"‪ ,‬לא רק‬ ‫וזהו שנאמר‪' :‬ובכן צדיקים יראו וישמחו' – שיראת ה'‬ ‫ל"רובו ככולו"‪ ,‬כופלין אנו ומדגישים מלוך על כל העולם‬ ‫שבלבם תסובב ותעורר רגשי שמחה‪ ,‬או אז נדע כי‬ ‫כולו – שכל העמים בלי יוצא מן הכלל יגיעו סוף סוף‬ ‫היראה היא אמיתית ושרשה בקרבת ה'‪.‬‬ ‫לידי הכרת מלכות השם‪.‬‬ ‫גבורה בימינך‪ :‬ב"ארי במסתרים" – וקשה‪ ,‬שהרי‬ ‫שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬ולכאורה מדוע לא‬ ‫גבורה בשמאל‪ ,‬רק דאיתא במדרש [תנחומא בשלח‬ ‫הקשו כן על הנאמר קודם‪' :‬וכל הרשעה כולה'‪ ,‬שאף זו‬ ‫סימן טו]‪ ,‬כשעושין רצונו‪ ,‬גם השמאל נעשית ימין‪.‬‬ ‫לשון כפולה‪.‬‬ ‫י"ל‪ ,‬כי "רשעה" היינו עבודה זרה‪ ,‬ואומרת הגמרא [ע"ז‬ ‫שמחה לארצך‪ :‬אומר הגרי"ז מבריסק זצ"ל‪ :‬מה טיבה‬ ‫מה‪ ]:‬שהעוקר ע"ז צריך לשרש אחריה‪ ,‬שכפל הכתוב‬ ‫של שמחה זו שאנו מבקשים עבור הארץ?‬ ‫בלשונו 'אבד תאבדון' על כן שייך שפיר בע"ז כפל לשון‬ ‫ונראה פשוט‪ ,‬שמכיון שהביכורים באים רק בשעת‬ ‫– 'וכל הרשעה כולה'‪ ,‬שיש לעקרה ולאבדה מכל וכל‪.‬‬ ‫שמחה‪ ,‬על כן אנו מבקשים שתהיה "שמחה לארצך"‪.‬‬ ‫וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה‬ ‫מבאר הרה"ק ה"בני יששכר" זי"ע‪' :‬כבוד' הוא לשון‬ ‫יצרתו‪ :‬פירש הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע‪ :‬היינו‬ ‫מלבוש‪ ,‬כמובא בגמרא שרבי יוחנן קרא לבגדיו‬ ‫שישראל באים בטענה שישפיע לנו השי"ת בינה ודעת‬ ‫"מכבדותי"‪.‬‬ ‫לעבדותו יתברך‪ ,‬מאחר כי אתה יצרתנו ופעלתנו‪,‬‬ ‫וזהו שמתפללים‪ :‬מלוך על כל העולם כולו בכבודך –‬ ‫מהראוי להיות ניכר כח הפועל בנפעל‪ ,‬ותיבת 'כי' הוא‬ ‫היינו שכל העולם יידעו שכל דבר בבריאה הוא לבוש‬ ‫כנתינת טעם‪.‬‬ ‫של השי"ת‪.‬‬ ‫ותמלוך אתה הוא ה' לבדך‪ :‬ב"דרשות חתם סופר"‪:‬‬ ‫אתה בחרתנו מכל העמים וכו' ורוממתנו מכל‬ ‫בעולם הזה נשלט האדם ביד "מלכים" רבים‪ ,‬היינו כל‬ ‫הלשונות‪ :‬שואל ה"קול שמחה"‪ :‬לאחר שאמר 'אתה‬ ‫צרכי העוה"ז‪ .‬הוא עבד לתאוותיו‪ ,‬לכבוד‪ ,‬לרצונו לגבור‬ ‫בחרתנו מכל העמים'‪ ,‬מפני מה שב והוסיף 'ורוממתנו‬ ‫על אויביו‪.‬‬ ‫מכל הלשונות'‪.‬‬ ‫וזהו שאנו מתפללים 'ותמלוך אתה ה' לבדך' – שלא‬ ‫הנה‪ ,‬הלשון הוא כלי שבו מבטא האדם את הדעות‬ ‫נהיה נעבדים ונשלטים ביד שום "מלך"‪ ,‬אלא כל‬ ‫והמחשבות ושאר העניינים הפנימים שבלב‪ .‬כל מעלות‬ ‫מגמתנו ודאגתנו תהיה אך ורק ליראת ה' בלבד‪ ,‬בלתי‬ ‫שבעולם יכול אדם לפרט ולתאר בלשונו‪ ,‬וכאשר לשונו‬ ‫לה' לבדו‪.‬‬ ‫דלה מכדי לעשות זאת‪ ,‬עושה זאת בלשון אחרת‪,‬‬ ‫מבוארת ומבוררת יותר‪ .‬ואם גם בה לא מצליח להקיף‬ ‫קדוש אתה ונורא שמך ואין אלו‪-‬ה מבלעדיך‪ :‬פירש‬ ‫ולתאר כל המעלות‪ ,‬נוקט לשון אחרת‪ ,‬מבוארת‬ ‫הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע‪ :‬קדוש אתה ונורא שמך‬ ‫ומבוררת עוד יותר‪.‬‬ ‫– הקב"ה הוא כל כך רם ונישא‪ ,‬וא"כ היאך יתכן לבקש‬ ‫אך כל זה בשאר הבריאה‪ ,‬אבל ישראל‪ ,‬שהם והקב"ה‬ ‫מלפניו דברים גשמיים‪ ,‬הלא בושה תכסה פנינו‪ ,‬לזאת‬ ‫חד‪ ,‬אי אפשר לפרט ולפרש מעלותיהם בשום פנים‬ ‫ממשיכים אנו ומתרצים את עצמנו‪ :‬ואין אלוק מבלעדיך‬ ‫ואופן‪ ,‬בשום שפה ולשון‪.‬‬ ‫– כלומר‪ :‬הן אמת שהיה מן הראוי שלפניך לא נזכיר‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לשם יחוד קודשא בריך הוא ולא לשם כוונות אישיות‬ ‫וזהו 'ורוממתנו מכל הלשונות' – שאין לשון בעולם‬ ‫זרות‪.‬‬ ‫שתוכל לתאר מעלות ישראל‪ ,‬כי הן גבוהות ורמות‪.‬‬ ‫אבל הקב"ה ברוב רחמיו‪ ,‬יכול לרשום גם מצוות אלו‬ ‫בספר זכויות‪ ,‬על ידי שידון אותנו לכף זכות‪ ,‬כי אף זאת‬ ‫זכר ליציאת מצרים‪ :‬ה"שבלי הלקט" כותב‪ :‬מפני מה‬ ‫שלא קיימנו המצוה לשמה – אולי לא אשמתינו היא‬ ‫אומרים בתפילת ראש השנה – וכן בקידוש – 'זכר‬ ‫זאת‪ ,‬אלא המקום והזמן גרמו לכך‪ .‬מצבנו הקשה‪,‬‬ ‫ליציאת מצרים'‪ .‬י"ל שזהו משום שאמרו חז"ל [ר"ה‬ ‫טרדות הפרנסה – הם שהיו בעוכרינו‪.‬‬ ‫יא‪ ].‬שבראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים‪.‬‬ ‫זוהי תמצית בקשתינו‪" :‬אבינו מלכנו כתבנו בספר‬ ‫זכויות" – כלומר‪ ,‬עזור לנו לטהר את עצמינו ולהסיר את‬ ‫אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה‪ :‬בספר "בנין‬ ‫הפסולת שעירבנו במצוות אלו‪ ,‬ועי"כ יוכלו להצטרף‬ ‫אריאל" מהגאון רבי שאול מאמסטרדם זצ"ל מפרש‪ :‬כי‬ ‫לחשבון זכויותינו‪.‬‬ ‫הרי יש את היצר הרע שהוא מלך זקן וכסיל‪ ,‬ולכן אנו‬ ‫מכריזים שאין לנו מלך אלא אתה בלבד‪ ,‬ולא הזקן‬ ‫אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים טובים וכו'‪ :‬יש לדקדק‬ ‫וכסיל‪.‬‬ ‫דבנוסח 'אבינו מלכנו' אומרים "כתבנו בספר חיים‬ ‫טובים"‪" ,‬כתבנו בספר גאולה וישועה" וכן אשארא‪,‬‬ ‫אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים טובים‪ :‬בספר‬ ‫משמע שעל כל דבר וענין יש ספר אחר‪ ,‬ואילו בברכת‬ ‫"תפארת עוזיאל"‪ :‬חמשה 'כתבנו' שמבקשים הם כנגד‬ ‫'שים שלום' אומרים "בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה‬ ‫חמשה חומשי תורה‪ .‬כתבנו בספר חיים טובים – הוא‬ ‫טובה וגזרות טובות ישועות ונחמות" ולא מזכירים כי‬ ‫כנגד חומש בראשית‪ ,‬שנברא הכל והוא חיים‪ .‬בספר‬ ‫אם ספר אחד‪ ,‬הרי שכולם נזכרים בספר אחד ?‬ ‫גאולה וישועה – כנגד ספר שמות שהיא גאולת מצרים‬ ‫ואמר רה"י שליט"א‪ :‬שיש לומר בתרי אנפין‪ ,‬חדא‬ ‫ועתידין להיגאל‪ .‬בספר פרנסה וכלכלה – הוא כנגד‬ ‫דבשים שלום אינה בקשה גמורה‪ ,‬שהרי אסור לבקש‬ ‫ספר ויקרא‪ ,‬קרבנות‪ ,‬לאכול זבחי שלמים‪ ,‬שעיקר‬ ‫בקשות בשלש ראשונות ואחרונות‪ ,‬וכן בשבת אין‬ ‫הפרנסה צריכה להיות בקודש‪ .‬כתבנו בספר זכיות –‬ ‫מבקשים בקשות ואעפ"כ אינם נמנעים מלומר "בספר‬ ‫כנגד ספר במדבר‪ ,‬שהיו שבטים על דגליהם וכל הענף‬ ‫חיים"‪ ,‬ובע"כ צ"ל דמבליעים את הבקשה ואומרים‬ ‫היה מרכבה לשורשו‪ .‬בספר סליחה ומחילה – כנגד‬ ‫להקב"ה שאנו זקוקים לדברים אלו כדי חיינו‪ ,‬ולכן אין‬ ‫ספר דברים‪ ,‬שמרע"ה היה מוכיחן על כל מה שעשו‬ ‫מפרטים את הספרים הרבים‪.‬‬ ‫ושם נאמר גם פרשת התשובה שע"י סליחה ומחילה‪.‬‬ ‫ובאופן אחר אפשר לומר‪ ,‬דשנינו בשלהי עוקצין "לא‬ ‫מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום"‪,‬‬ ‫אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה‪ :‬אומר‬ ‫ולכן הגם שיש כמה ספרים לכל מיני השפעות מ"מ‬ ‫ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬תן בידינו יכולת ואפשרות‬ ‫אחרי שמבקשים על השלום שהוא כלי המחזיק כל‬ ‫לקיים שניהם ביחד‪" :‬ספר" ללמוד תורה‪ ,‬וגם "פרנסה‬ ‫הברכות הרי יש לנו את הכלי קיבול לקבל את הברכה‪,‬‬ ‫וכלכלה"‪.‬‬ ‫כי באמת כל אדם בריה בפני עצמו הוא רק מדת‬ ‫האחדות היא שיתאספו רבים ויעשו ביניהם אגודה‬ ‫אבינו מלכנו כתבנו בספר זכיות‪ :‬שואל ה"חפץ חיים"‬ ‫אחת להיות חטיבה אחת‪ ,‬ומדה במדה זוכים גם כן‬ ‫זצ"ל‪ :‬בקשה זו אין לה מובן‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שהרי ממה‬ ‫לקבל כמה דברים הרבה בצוותא‪.‬‬ ‫נפשך‪ :‬אם זכאים אנו וראויים להיכתב בספר זכויות‪,‬‬ ‫ודאי הקב"ה יכתבנו בספר זכויות‪ ,‬ואם‪ ,‬חלילה‪ ,‬גרמו‬ ‫אבינו מלכנו הרם קרן ישראל עמך‪ :‬בשם הרה"ק‬ ‫עוונותינו לכך שאין אנו ראויים‪ ,‬איזה מקום יש לבקשה‬ ‫מרוז'ין זי"ע שאמר בדרך צחות‪ :‬אחרי שיש ירידת‬ ‫זו?‬ ‫הדורות גדולה מאד‪ ,‬וקשה לייחל שעוד ישתבחו‬ ‫אלא‪ ,‬תירץ הח"ח‪ ,‬יש מצוות שאנו מקיימים אותם‬ ‫הדורות‪ ,‬ועל כן קשה לצפות לרווח‪ ,‬והלואי שינצל‬ ‫באופן חסר – שלא לשמן‪ ,‬לשם כבוד או מתוך מניעים‬ ‫הקרן‪ ,‬וזהו "הרם קרן ישראל עמך" – שינצל לכל‬ ‫זרים אחרים‪ .‬מצוות שכאלה‪ ,‬אין להם מקום בספר‬ ‫הפחות "הקרן" במהרה בימינו‪.‬‬ ‫הזכויות‪ ,‬שהרי הכוונה הנדרשת בעשיית המצוות היא‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬ישנה נקודה עמוקה‬ ‫אבינו מלכנו קבל ברחמים וברצון את תפלתנו‪ :‬מבאר‬ ‫בלבו של אדם שאין החטא פוגם בה‪ .‬נקודה עמוקה‬ ‫ה"חפץ חיים" זצ"ל מה הם שני התוארים 'אבינו‬ ‫מאד שמעלה תמיד חן בעיניו יתברך‪ ,‬ובראש השנה‬ ‫מלכנו'‪ ,‬וכן שתי הלשונות 'ברחמים וברצון'‪ .‬אלא‬ ‫מתגלית נקודה זו‪ ,‬זהו הפירוש 'לגולה עמוקות בדין'‪.‬‬ ‫שהמושג 'רחמים' שייך יותר לאב כמ"ש 'כרחם אב על‬ ‫בנים'‪ ,‬והמושג 'רצון' שייך יותר לגבי מלך שרצון המלך‬ ‫ליודע מחשבות ביום דין לכובש כעסו בדין‪ :‬כותב‬ ‫קובע האם ברצונו לקבל הבקשה או לא‪ ,‬לפיכך אנו‬ ‫הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע‪ :‬כמה גדולים חסדי ה' כי‬ ‫פונים בבקשתנו להקב"ה הן בתור אב 'ברחמים' והן‬ ‫לא זה בלבד שמוחל להאדם ששופך מרת נפשו לפניו‬ ‫בתור מלך 'ברצון'‪ ,‬אבינו מלכנו קבל ברחמים וברצון‪.‬‬ ‫ביום הדין ומתחרט על אשר מעוות דרכיו בכל השנה‪,‬‬ ‫אלא אפילו זה‪ ,‬האדם שעומד ומתפלל ביום הדין ולבו‬ ‫אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים‪ :‬אומר‬ ‫בל עמו‪ ,‬היינו תפילה משפה ולחוץ‪ ,‬ואני ה' בוחן כליות‬ ‫המגיד מדובנא זצ"ל‪ :‬משל לחנווני שבא לקנות סחורה‬ ‫וחוקר לב וזהו ליודע מחשבות ביום דין‪ ,‬עכ"ז כובש‬ ‫בשביל חנותו‪ ,‬נכנס לבית המסחר ומתחיל להזמין‬ ‫כעסו בדין‪ ,‬ומוחל עונות בדין‪.‬‬ ‫בקול רם ובפה מלא‪ ,‬סחורה פלונית דרושה לי כך וכך‬ ‫וכן משי טהור‪ ,‬וכך וכך אמות בד‪ ,‬ושאר מיני סחורות‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע שואל‪ :‬וכי בשאר‬ ‫מיד מצוה הסיטונאי להכין ולסדר את כל הסחורה לפי‬ ‫ימות השנה אינו יודע מחשבות‪ ,‬חלילה‪ ,‬והלא מכיר‬ ‫הרשימה‪ ,‬כשכל הסחורה כבר מוכנה‪ ,‬סדורה וערוכה‪,‬‬ ‫הוא אף במחשבה טרם שנוצרה‪ ,‬ואף בטרם כל יציר‬ ‫ניגש הסוחר אל הסיטונאי ולוחש לו בשפה רפה‬ ‫נברא כבר גלויות לפניו מחשבותיו‪ .‬אלא שאדרבה‪ ,‬ביום‬ ‫ובחשאי‪ ,‬מעות מזומן אין לי יואיל נא אדוני לקחת ממני‬ ‫דין הקב"ה אינו דן את האדם אלא לפי מחשבותיו‬ ‫שטר‪.‬‬ ‫ורצונותיו הטובים של יום זה עצמו‪ ,‬שאם מסכים‬ ‫הנמשל‪ :‬אנו באים לפני הקב"ה ומבקשים ממנו בקולי‬ ‫במחשבתו להיטיב דרכיו באמת מהיום והלאה‪ ,‬אף‬ ‫קולות את הסחורות הדרושות לנו חיים טובים‪ ,‬פרנסה‬ ‫שגלוי לפניו כי בעתיד לא יעמוד בקבלתו זו‪ ,‬מ"מ אינו‬ ‫וכלכלה‪ ,‬גאולה וישועה‪ ,‬רפואה שלימה וכו'‪ ,‬אולם‬ ‫דן אלא לפי מעשיו ומחשבותיו של אותה שעה‪ ,‬ביום‬ ‫לאחר שכבר קראנו בקול את רשימת הסחורות‬ ‫דין‪.‬‬ ‫הדרושות לנו‪ ,‬אנו נגשים לפני אבינו מלכנו ובלחש‬ ‫ובשפה רפה אנו אומרים לו חננו ועננו כי אין בנו‬ ‫בשם הגר"ח‪ :‬מה הלשון 'לפועל רחמיו בדין'‪ ,‬שהלא‬ ‫מעשים‪ ,‬כדלים באנו לפניך‪ ,‬עשה עמנו צדקה וחסד‪,‬‬ ‫רחמים הם דבר הבא מאליו בלבו של המרחם ולא‬ ‫וקבל שטר ההתחייבות מאתנו‪.‬‬ ‫פועלים אותם‪.‬‬ ‫אלא יש לומר‪ ,‬כי אליבא דאמת לא שייך מושג הרחמים‬ ‫לבוחן לבבות ביום דין לגולה עמוקות בדין‪ :‬בספר‬ ‫במחיצתו של הקב"ה‪ ,‬שכן הרחמים אינם אלא מידה‬ ‫"עזרת שלום"‪ :‬שמעתי בשם הגה"ק מהר"ם ט"ב‬ ‫המצויה רק בגופים‪ ,‬אך הקב"ה מרומם ונעלה ממידה‬ ‫מאיהעל זי"ע [ה"ישמח משה"] שאמר‪ ,‬שיש לכל אחד‬ ‫זו‪ .‬ואולם‪ ,‬כאשר הקב"ה שופט את עולמו ורואה שאי‬ ‫מישראל כשר‪ ,‬עת ושעה שעושה נחת רוח למעלה‬ ‫אפשר לעולם בלא רחמים‪ ,‬מיד הוא פועל את רחמיו‬ ‫באיזה מחשבה טובה אמיתית או דיבור או מעשה‬ ‫ומרחם עליהם‪.‬‬ ‫ותנועת אמת מעומקא דלבא‪ ,‬אבל האדם עצמו אינו‬ ‫זה שנאמר בפיוט‪" :‬לפועל רחמיו בדין" – בשעת הדין‬ ‫יודע ומרגיש בזה כלל‪ ,‬כי אם היה יודע מדרגתו בזה‪,‬‬ ‫הרחמים נפעלים מאתו ית'‪.‬‬ ‫כבר יצא מגדר הענוה הרצויה‪ ,‬אבל השי"ת לבד יודע‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫לקונה עבדיו בדין‪ :‬בשם צדיקים [הרה"ק מברדיטשוב‬ ‫וזהו 'לבוחן לבבות'‪ ,‬אם השי"ת בוחן לבות של בני אדם‬ ‫והרבי ר' מנדלי מרימנוב זי"ע ועוד]‪ :‬כי לפעמים עושים‬ ‫שיש בהם שוא ורמיה ח"ו‪ ,‬אז 'לגולה עמוקות בדין'‬ ‫הצדיקים תחבולות בשמים העליונים וכביכול גונבים‬ ‫יגלה נא גם מה שעלה בלבבו לפעמים נקודה טובה‬ ‫את העוונות שמביא השטן לפניו יתברך‪ ,‬ויוצא עליהם‬ ‫מעומקא דלבא‪ ,‬שזה גם כן אין ידוע לשום מלאך ונברא‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע‪ :‬נראה לומר דהנה אי'‬ ‫כרוז כי צריכין הם להימכר בגניבתם כדין התורה"ק‬ ‫בגמ'‪ :‬ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן‬ ‫ש'נמכר בגניבתו'‪ ,‬ואז קונה אותם השי"ת‪ ,‬וזה הפירוש‬ ‫יוחאי יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדין וכו'‬ ‫'לקונה עבדיו בדין'‪...‬‬ ‫ואלמלי אלעזר עמי וכו'‪ .‬ופירש"י ז"ל‪ :‬בזכותי אני סובל‬ ‫כל עונותיהם ופוטרן מן הדין‪ .‬וזה שטמנו ברמז לומר‬ ‫הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע הרים פעם את‬ ‫אשר בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון‪ ,‬לרמז‬ ‫עיניו למעלה ופתח את פיו הטהור במליצת יושר‪ ,‬וכה‬ ‫בזה על רשב"י ור"א בנו השוכנים באתרא קדישא‬ ‫טען‪ :‬רבוש"ע‪ ,‬הן קנית אותנו לעבדים‪ ,‬ואבא‪ ,‬הלא כך‬ ‫מירון‪ ,‬כמ"ש הרואה אומר ברקאי וכו' האיר פני המזרח‬ ‫כתוב בתורה בדיני עבד 'כי טוב לו עמך'‪ ,‬ולמדו מזה‬ ‫עד שבחברון‪ ,‬ופירש"י בשם הירושלמי כדי להזכיר‬ ‫חז"ל כי כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו‪ ,‬וכיון‬ ‫זכות אבות מזכירין חברון‪ .‬וזה כדי לעורר זכותן שיפטרו‬ ‫שקנית אותנו לעבדים – עליך לקיים מה שכתבת‬ ‫את כל העולם כולו מן הדין אכי"ר‪.‬‬ ‫בתורה‪...‬‬ ‫וז"ש 'לקונה עבדיו בדין' – מכיון שקנית אותנו לעבדים‪,‬‬ ‫ונתנה תוקף‪ :‬הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע פי' הפיוט‬ ‫מעתה ואילך מוטל עליך 'לרחם עמו ביום דין' ולהשפיע‬ ‫בראש השנה יכתבון לחלק בין מעשי האוה"ע למעשי‬ ‫עלינו כל טוב‪ ,‬כי כך הוא הדין שהקונה עבד עברי‬ ‫ישראל‪ ,‬לכך היה אומר רבש"ע בר"ה יכתבון‪ ,‬העכו"ם‬ ‫כקונה אדון לעצמו‪.‬‬ ‫כותבין ומחללין יו"ט‪ ,‬וביום צום כיפור יחתמון ומחללין‬ ‫יוהכ"פ‪ ,‬כמה יעברון וכמה יבראון – כמה ממזרים נברא‬ ‫מו' רה"י שליט"א‪ :‬בגמרא קידושין [יא‪ ].‬אי' דהקונה‬ ‫מהם‪ ,‬ומעתה אני שואל ממך מי יחיה ומי ימות ווער‬ ‫עבד אין לו טענת מקח טעות‪ ,‬דמומין שבגלוי היה יכול‬ ‫ברויך צו לעבין און ווער ברויך צו שטארבען???‪...‬‬ ‫לראות‪ ,‬ומומים נסתרים אינם חסרון בעבד‪ ,‬ואם הוא‬ ‫גנב הרי כל העבדים כך הם‪ .‬ונראה דזה דווקא בעבד‬ ‫עו"א‪ :‬ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת‪ :‬עפי"מ‬ ‫כנעני אבל עבד עברי אינו בחזקת גנב [המוכר עצמו‬ ‫דאחז"ל הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה‪ ,‬א"כ אם ח"ו‬ ‫ולא הנמכר בגניבתו] ואם נודע שהוא גנב יכול לבטל‬ ‫ה' גוזר גזירות שאינם טובות אין זה ברור שיתקיימו כי‬ ‫המכירה קודם שיעברו שש שנים‪ .‬ואם כן לכאורה יכול‬ ‫הצדיקים יבטלום‪ .‬אמנם אם יגזור השי"ת גזירות טובות‬ ‫הקב"ה לבטל מה שבחר בנו בטענת מקח טעות‪ ,‬שאנו‬ ‫ודאי יתקיימו כי אף אחד לא יוכל לבטלם‪ .‬וזהו הכוונה‬ ‫עושים מעשים שאינם ראויים‪ ,‬אך הקב"ה צופה‬ ‫'ויכון בחסד כסאך' – אם ה' יתנהג במדת החסד אזי‬ ‫נסתרות ואם כן כבר ידע כל זאת כשבחר בנו ולא שייך‬ ‫'ותשב עליו באמת' – בוודאי הגזירות יתקיימו ודבר ה'‬ ‫גביה טענת מקח טעות‪ ,‬וזהו פי' 'לצופה נסתרות ביום‬ ‫יהיה אמת וקיים‪ ,‬אבל בגזירות שאינם טובות אין זה‬ ‫דין'‪ ,‬ומשו"ה – 'לקונה עבדיו בדין'‪ ,‬שעפ"י דין קנייתו‬ ‫'אמת' ‪...‬‬ ‫אותנו הוי מקח שאינו יכול לבטלו‪.‬‬ ‫ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת‪ :‬פעם אמר‬ ‫לבושו צדקה מעטהו קנאה וכו' עצתו אמונה פעולתו‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬רבוש"ע‪ ,‬אם אתה רוצה שיכון‬ ‫אמת‪ :‬בשם הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬לבושו צדקה –‬ ‫כסאך באמת‪ ,‬וכל המשפטים שתעשה היום יתקיימו‪,‬‬ ‫לפעמים רואים אנחנו אשר השי"ת מתלבש בצדקתו‬ ‫אז תגזור חסדים טובים על ישראל‪ ,‬כי באם ח"ו תגזור‬ ‫ועושה צדקה וחסד לאדם להעניקו מכל טוב‪ ,‬אבל יכול‬ ‫דינים על ישראל‪ ,‬אנחנו וצדיקי הדור נבטל הכל‪ ,‬ואז‬ ‫להיות כי מעטהו קנאה – כי עוטה הוא בזה קנאה‬ ‫איך תשב על כסאך באמת‪.‬‬ ‫גדולה והעושר הוא לרעתו‪ .‬נאפד נקמה – ולפעמים‬ ‫הוא קל קנא ונקם‪ ,‬אבל סתרו יושר – להיטיב אחריתו‪.‬‬ ‫וחותם יד כל אדם בו‪ :‬הרה"ק ה"עטרת ישועה" זי"ע‬ ‫ולזה עצתו אמונה – העצה הטובה היא שיאמין בה"י‬ ‫כותב‪ :‬וחותם יד כל אדם בו – האדם עצמו חותם על‬ ‫ויאמר פעולתו אמת וצדיק ה' בכל דרכיו והכל הוא‬ ‫הדברים אשר עשה במשך כל השנה או לטוב או‬ ‫לטובה‪ ,‬שידע האדם להיטיב דרכו‪.‬‬ ‫להפכו‪ .‬ולהבין מדוע רק החתימה בלבד נעשית על ידי‬ ‫מעשה האדם בעצמו‪ ,‬ולא גם הכתיבה‪ ,‬דהרי למעלה‬ ‫וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון‪ :‬אומר הרה"ק‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫יזכו בעיניך בדין' – שעוררו מדת 'הדין' על בנים אהובים‬ ‫הוא כתיבה וחתימה‪ ,‬ובטעם הדבר היה נראה‪ ,‬לאשר‬ ‫למקום‪.‬‬ ‫כל איש מזרע ישורון הולך במרירות‪ ,‬ומדמה בנפשו כי‬ ‫לא עשה מאומה עוד להכנס תחת צל כנפי הקדושה‬ ‫כי לא יזכו בעיניך בדין‪ :‬הגאב"ד וויצען זצ"ל אמר‬ ‫להיות דבוק בהבורא כביכול‪ ,‬ובאם היה נותן רשות‬ ‫שכשזקינו הרה"ק מצאנז זי"ע ניגן 'ונתנה תוקף' בימים‬ ‫שהאדם עצמו יכתוב מעשיו היה דן את עצמו לכף‬ ‫נוראים‪ ,‬כשאמר 'כי לא יזכו בעיניך בדין' עשה הפסק‬ ‫חובה חלילה‪ ,‬לזאת מצד רחמיו המרובים כותב כביכול‬ ‫ואמר "כי לא"‪ ,‬והפסיק בהניגון‪ ,‬ואחר כך התחיל 'יזכו‬ ‫בעצמו לטוב לנו‪ ,‬ואנחנו חותמין על זה‪ ,‬ועי"ז נגמרה‬ ‫בעיניך בדין'‪ ,‬כי לולא זאת היה נראה שלא יזכו חס‬ ‫חתימתנו לטובה‪.‬‬ ‫ושלום בדין‪ ,‬ועל ידי שהפסיק בהניגון היה משתמש‬ ‫הפירוש שלא יהיה כן‪ ,‬אלא אדרבה – יזכו בעיניך‬ ‫ובשופר גדול יתקע‪ :‬הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר על‬ ‫בדין‪...‬‬ ‫התקיעות של אחיו הרה"ק רבי משה בצלאל זי"ע‪:‬‬ ‫ובשופר גדול – אם התוקע הוא אדם גדול וקול דממה‬ ‫וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון‪ :‬הרה"ק רבי‬ ‫דקה ישמע – אע"פ שהקול יוצא בדממה דקה הוא גם‬ ‫יצחק מנעשכיז זי"ע אמר בשם הרבי מלובלין זי"ע‪:‬‬ ‫כן נשמע בשמים‪.‬‬ ‫'כבני מרון'‪ ,‬איתא ברש"י [ר"ה יח‪ ].‬לשון מרות ואדנות‪,‬‬ ‫היינו כבני מלכים‪ .‬והמכוון בזה כי הנה ידוע אשר אם בן‬ ‫ומלאכים יחפזון‪ :‬הרבי ה"בית ישראל" זי"ע היה‬ ‫מלך חוטא אזי כל השרים הנכבדים מחפים עליו ודנין‬ ‫מרגלא בפומיה משמיה דאז"ל ה"אמרי אמת"‪ ,‬וכן‬ ‫אותו לכף זכות‪ ,‬וכמו כן אנחנו בני ישראל‪ ,‬בני אברהם‬ ‫איתא בספה"ק "תפארת שלמה"‪ :‬שכל יהודי המקיים‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬נקראים "בני מרון" – בני מלכים‪ ,‬ואם כן‬ ‫מצוה נברא ממנה מלאך‪ ,‬ואיכות המלאך תלויה‬ ‫ראוי שימליצו כולם בעדינו לטובה‪ .‬וזה המכוון‪ :‬וכל באי‬ ‫באיכות המצוה שבגללה נברא אותו מלאך‪ ,‬וממילא‬ ‫עולם יעברון לפניך כבני מרון – היינו כבני מלכים‬ ‫כאשר דנים בראש השנה את מעשי המצוות‪ ,‬נידונים‬ ‫שכולם מליצים יושר עליהם‪.‬‬ ‫ממילא גם המלאכים‪ ,‬כי בכך דנים גם איך ייראו הם –‬ ‫האם יהיו שלמים או חסרים‪ ,‬ולכך גם הם פוחדים ביום‬ ‫עוד ברש"י שם‪ :‬ככבשין היוצאין להתעשר‪ .‬בשם‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫המהרי"ל דיסקין זצ"ל שביאר‪ ,‬משנה שלימה שנינו‬ ‫בהלכות מעשר בהמה‪ :‬קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן‬ ‫כותב הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬ממה יראים המלאכים‬ ‫פטורין‪ .‬כמו כן גם כאן‪ ,‬אם אחד מישראל חוזר‬ ‫ביום הדין‪ ,‬ואפשר עפ"י דאי' בשפת אמת ליקוטים‬ ‫בתשובה שלימה‪ ,‬יכול הוא בתשובתו לפטור את כל‬ ‫בשם הבעש"ט ז"ל שבכל ר"ה היה ממנה אותן‬ ‫הדיר‪ .‬וכל ישראל יהיו פטורין שבשביל יחיד שעשה‬ ‫מלאכים ושרים שהוטבו בעיניו וכו'‪ ,‬מלאכים טובים‪,‬‬ ‫תשובה מוחלין לכל העולם כולו‪.‬‬ ‫ואתי שפיר שהמלאכים יראים שיחליפו אותם‪,‬‬ ‫(התחדשות) זה תלוי באדם עצמו כדברי כ"ק אאמוז"ל‬ ‫ה"משך חכמה" [נצבים] מבאר את הדמיון לכבשים‬ ‫על מלאכי אלק' עולים ויורדים בו‪.‬‬ ‫היוצאין להתעשר בסגנון אחר‪ ,‬כי הנה עוד זאת שנינו‬ ‫בהלכות מעשר בהמה [בכורות נג‪ :].‬כבשים ועזים‬ ‫הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע מפרש‪ :‬בהקדם מה שידוע‪,‬‬ ‫מצטרפין זה עם זה לחובת מעשר‪ ,‬אך חדשים וישנים‬ ‫חומר הדבר שלא ללמד חובה על ישראל‪ ,‬אלא רק‬ ‫אינם מצטרפין זה עם זה לחובת מעשר‪.‬‬ ‫זכות‪ ,‬כי כך רצונו יתברך לשמוע בשבחם של בניו‬ ‫כן הוא הדבר לענין הדין בראש השנה‪ ,‬באותו דור‬ ‫אהוביו ולא שיקטרגו עליהם ח"ו‪ .‬והנה במשך ימות‬ ‫מצטרפין כולם לדין‪ ,‬אך דור זה ודור שקדם לו אינם‬ ‫השנה‪ ,‬הרבו מלאכי חובה לקטרג ולעורר עלינו מדת‬ ‫מצטרפין יחד לדין‪ ,‬כלומר‪ :‬אין הקב"ה מעניש את הדור‬ ‫הדין‪ ,‬ולזה עתה 'ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון‬ ‫הזה לפי ה"השגות" של הדור הקודם‪ .‬וכותב וז"ל‪:‬‬ ‫ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין' – על‬ ‫הדורות נכנסין כל דור בפני עצמו‪ ,‬כי ההבדל בין 'חדש'‬ ‫זאת שהם עוררו 'דינים' וקטרוגים על ישראל‪' ,‬כי לא‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫'ידבר עמים תחתינו'‪ ,‬כי הצדיק מעביר הגזירה מישראל‬ ‫ל'ישן' גדול‪ ,‬כאשר רואים אנו בעוונותינו הרבים‬ ‫לעכו"ם‪ .‬וזה נאמר גם כן 'ותשובה ותפילה וצדקה' על‬ ‫בחוש‪"...‬‬ ‫ידי תשובה תפילה וצדקה אזי 'מעבירין את רוע הגזירה'‬ ‫מישראל לעכו"ם‪.‬‬ ‫איתא בר"ה וכל באי עולם וכו' שנאמר היוצר יחד לבם‬ ‫המבין אל כל מעשיהם‪ ,‬השי"ת משגיח תמיד ואין‬ ‫הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע מביא‪ :‬דאיתא‬ ‫הסרת ההשגחה ח"ו אף יום ואף רגע‪ ,‬אלא שבראש‬ ‫בספר "חסד לאברהם" [מעין ד נהר מ] שהקשה איך‬ ‫השנה כולם עוברין לפניו‪ ,‬כיון דלזכרון קאתי כלפנים‬ ‫יתכן שאדם שעשה עבירות כל ימיו ולבסוף נתחרט‪,‬‬ ‫דמי‪ ,‬בלי מחיצות‪.‬‬ ‫תתקבל תשובתו‪ ,‬ותירץ כי ע"י שמתחרט על העבירות‬ ‫גורם צער גדול לסט"א‪ ,‬ומזה הצער שמצטערת הסט"א‬ ‫כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו‪ :‬ב"אלף‬ ‫יש להקב"ה נחת רוח‪ ,‬ובזכות זה מגיע לו כפרה על‬ ‫המגן" כותב לפרש‪ :‬דהנה מי שרועה את צאנם של‬ ‫העוונות‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫אחרים אינו דואג באמת לצאן‪ ,‬וכאשר הם עוברים תחת‬ ‫השבט הוא מכה כל בהמה בשבטו‪ ,‬אבל מי שרועה‬ ‫באין מליץ יושר מול מגיד פשע‪ :‬פעם אחת בעת‬ ‫צאן שהוא שלו‪ ,‬הרי הוא חומל עליהן‪ ,‬ולכן איננו מוריד‬ ‫שהתפלל הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע לפני התיבה‬ ‫עליהם את השבט אלא רק מעביר את הצאן תחת‬ ‫בימים הנוראים וכשהגיע לתיבות אלו‪' ,‬באין מליץ יושר'‬ ‫שבטו בנחת‪.‬‬ ‫וכו' אשתיק‪ .‬וראו הקהל שהוא בדביקות גדול מאד‬ ‫ולכן אנו מבקשים מאבינו שבשמים‪ ,‬הלא אנו צאנך‬ ‫וממש יש לו עליות נשמה ונמשך כן כשעה או יותר‪,‬‬ ‫ואתה רוענו‪ ,‬ולא תוריד ח"ו את השבט על אחד מצאן‬ ‫ואחר התפילה שאלוהו מה זאת‪ ,‬ואמר להם‪ :‬שראה‬ ‫מרעיתך‪ ,‬שהרי 'כבקרת רועה עדרו'‪ ,‬שלו ולא של‬ ‫בעולם העליון אשר השטן הביא לפני הבי"ד של מעלה‬ ‫אחרים‪ ,‬אזי הוא רק 'מעביר צאנו תחת שבטו'‪ ,‬ואינו‬ ‫את החטאים ועוונת ופשעים של ישראל‪ ,‬והמלאך‬ ‫מוריד עליהם את השבט‪ ,‬כן גם אתה רק 'תעביר‬ ‫מיכאל באשר הוא מליץ על ישראל עמד להמליץ‪ ,‬והנה‬ ‫ותספור ותמנה'‪.‬‬ ‫על החטאים שאלו הם השגגות – המליץ מקודם‪.‬‬ ‫ואח"כ המליץ על העוונות הגם שהם מזידין‪.‬‬ ‫כמה יעברון וכמה יבראון‪ :‬כתוב ב"ילקוט אוהב‬ ‫וכשהגיע לפשעים שהם מרדים – תש כוחו ולא היה‬ ‫ישראל"‪" :‬כמה יעברון" כמה עקרות יהיו נפקדות ביום‬ ‫דבר בידו מה להמליץ‪ .‬ואמרנו לו‪ :‬מיכאל למה אתה‬ ‫הזה‪" .‬וכמה יבראון" כמה יתברכו בבריאות ויתחזקו‬ ‫שותק ואין לך מענה בפיך‪ ,‬והלא הקב"ה נתן לנו את‬ ‫לתורתו ועבודתו ית"ש‪.‬‬ ‫התורה ויש בה חוקים ומשפטים‪ ,‬והלא משפטים‬ ‫טעמם ונימוקם עמם אבל חוקים הם בלא שום טעם‪,‬‬ ‫ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה‪ :‬בשם‬ ‫ועכ"ז אנו מקיימים גם את החוקים בלי שום שאלה‬ ‫הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע שפירש עפ"י‬ ‫והרהור אחר הקב"ה חלילה‪ ,‬ונגד זה לא ישאל אותנו‬ ‫דאיתא במשנה בברכות [לד‪ ]:‬רבי חנינא בן דוסא‬ ‫על הפשעים‪ ,‬ואז נסתם פי השטן‪.‬‬ ‫כשהיה מתפלל על החולה אומר זה חי וזה מת‪ ,‬והקשה‬ ‫וזה הפירוש של אלו התיבות 'באין מליץ יושר מול מגיד‬ ‫בשלמא לומר זה חי שפיר דמי‪ ,‬דאמר כדי לבשר‬ ‫פשע'‪ ,‬היינו שאין שום מליצה על הפשעים שמגיד‬ ‫לקרובי החולה כי יחיה‪ ,‬אבל לבשר כי זה מת למה היה‬ ‫המסטין‪ ,‬וכך היא המליצה בזה – היינו 'תגיד ליעקב‬ ‫רבי חנינא צריך לומר לבשר בשורה רעה ח"ו‪.‬‬ ‫דבר חוק ומשפט' – ואנחנו מקיימים גם את החוקים‬ ‫אלא כך פירושא דמתניתין‪ ,‬כשהיה רחב"ד מתפלל על‬ ‫בלי שום שאלה‪ ,‬ועי"ז 'וצדקנו במשפט'‪.‬‬ ‫החולה מה היתה תפילתו של רחב"ד שהיה אומר 'זה‬ ‫חי וזה מת'‪ ,‬היינו זה העכו"ם ימות וזה הישראל יחיה‪,‬‬ ‫עוד אומר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬דהעיקר הוא‪,‬‬ ‫זה תמורת זה‪.‬‬ ‫דהאדם על אף שחטא‪ ,‬רק כיון שיודע שחטא ומבקש‬ ‫ובזה היה מפרש מה הלשון 'מעבירין' והוה ליה למימר‬ ‫מלפניו יתברך שימחול לו‪ ,‬ומכיר בשפלותו‪ ,‬זה הוא‬ ‫מבטלין‪ ,‬ובזה יתפרש שפיר‪ ,‬דהוא מלשון 'ויעבירם את‬ ‫גופא למליץ יושר לפניו‪ .‬וזהו "באין" – במדה שאדם‬ ‫נחל יבק'‪ ,‬העברה מצד זה לצד זה‪ ,‬על דרך הכתוב‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע אמר לבאר עפ"י‬ ‫מחזיק עצמו "לאין"‪ ,‬זה גופא מליץ יושר‪.‬‬ ‫מאמר אביו הרה"ק זי"ע‪ ,‬במי שמחוייב חובות הרבה‬ ‫עבור סחורות שלקח והפסיד אצלם‪ ,‬והוא במצב של‬ ‫הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע פירש‪ :‬עפ"י הגמרא‬ ‫פשיטת רגל‪ ,‬אם זה שעסק עמו במו"מ הוא בר שכל‪,‬‬ ‫בסנהדרין [יז‪ ].‬שאם כל הבי"ד אומרים חייב פוטרין‬ ‫אזי נותן לו עוד סחורה בהקפה‪ ,‬כדי שירוויח בה‪ ,‬ויהיה‬ ‫אותו‪ .‬זהו 'באין מליץ יושר' – אם ח"ו כולם מחייבים‬ ‫לו לפרנסתו‪ ,‬וגם יתחיל לשלם חובותיו מעט מעט‪ ,‬כי‬ ‫'תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט' – תגיד להם שזהו חוק‬ ‫אחרת בודאי לא יהיה לו במה לשלם חובו‪ .‬וכמו"כ‬ ‫ומשפט שכולו חייב – זכאי‪ ,‬ועי"ז 'וצדקנו במשפט' –‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬וזהו 'קל אמונה' – השי"ת מאמין לאיש‬ ‫נצא זכאים בדין‪.‬‬ ‫יהודי ונותן לו בהקפה בני חיי ומזוני‪ ,‬שעי"ז יוכל לעבוד‬ ‫אותו בלי טרדות ובלבולים המפריעים לעבודתו ית'‪.‬‬ ‫שואל הרה"ק מאוז'יערנא [רוז'ין] זי"ע‪ :‬הקושיא ידועה‪,‬‬ ‫מהו ה'דבר חוק ומשפט' המסוגל לענות על נכון אם אין‬ ‫הדן יחידי לבאי עולם‪ :‬בספה"ק "ראשי בשמים" מביא‬ ‫ח"ו 'מליץ יושר מול מגיד פשע'? ונראה להסביר כוונת‬ ‫בשם חותנו הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זי"ע לבאר‪:‬‬ ‫הדברים‪ ,‬לפי מה דאמרו רבותינו ז"ל [סנהדרין לב‪ ].‬אם‬ ‫שהכוונה שהקב"ה דן את ישראל כשהם באחדות‬ ‫פתחו כולם לטובה מחזירין לזכות‪ .‬וממילא 'אם אין‬ ‫וחטיבה אחת‪ ,‬שאז יכול לדון אותם לטובה‪ ,‬וכמ"ש רז"ל‬ ‫מליץ יושר מול מגיד פשע'‪ ,‬דכולם פתחו לחובה ח"ו‬ ‫[ר"ה יח‪ ].‬וכולן נסקרין בסקירה אחת‪ ,‬ר"ל הקב"ה‬ ‫א"כ 'תגיד ליעקב' היינו עבור יעקב‪' ,‬דבר חוק ומשפט'‬ ‫סוקר אותם בעת שהם באחדות שעי"ז יצא משפטם‬ ‫שהודיע להם דינא דגמ' שכן הוא החוק ומשפט דאם‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫כולם פתחו לחובה מחזירין לזכות‪ ,‬ועי"ז נזכה ש'צדקנו‬ ‫במשפט'‪ ,‬ונצא זכאי מבית דינך הצדק‪.‬‬ ‫וכל מאמינים שהוא דיין אמת ההגוי באהיה אשר‬ ‫אהיה‪ :‬הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר לפרש לפי דברי‬ ‫האוחז ביד מדת משפט וכל מאמינים שהוא א‪-‬ל‬ ‫האורחות צדיקים בשער האמת‪ ,‬ש'אהי'ה' גימטריא‬ ‫אמונה‪ :‬הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע אמר בשם הרה"ק‬ ‫עשרים ואחד‪ ,‬וכ"א פעמים 'אהי'ה בגימטריא 'אמת'‪.‬‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע שפירש‪ :‬שהשי"ת עומד על‬ ‫וזה הרמז‪ :‬שהוא דיין 'אמת' – 'ההגוי באהי'ה אשר‬ ‫המשמר‪ ,‬וכאשר רואה שהמאזניים נוטים חלילה לרעה‬ ‫אהי'ה'‪ ,‬ש'אהי'ה' כ"א פעמים 'אהי'ה' יוצא גימטרי'‬ ‫אוחז הוא את כפות המאזניים שלא יכריעו לרעה ח"ו‪.‬‬ ‫"אמת"‪.‬‬ ‫ואם תקשה‪ ,‬הרי 'וכל מאמינים שהוא א‪-‬ל אמונה'‬ ‫ומשלם לכל אחד כפעלו‪ ,‬על כך באה התשובה 'הבוחן‬ ‫הטוב ומטיב לרעים ולטובים‪ :‬פירש הרבי ר' בונים‬ ‫ובודק גנזי נסתרות' – מחשבותם של ישראל נסתרים‬ ‫מפשיסחא זי"ע‪ :‬השי"ת מטיב לאנשים שפעמים הם‬ ‫ממלאכי עליון‪ ,‬והרי ישראל חושבים תמיד לעשות רצונו‬ ‫רעים ופעמים הם טובים‪...‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה‪ ,‬מה‬ ‫גם שהשי"ת יודע מחשבות וגלוי וידוע לפניו שבנ"י‬ ‫מביא ב"ניצוץ אחד"‪ :‬הקשה הרה"ק ה"עטרת צבי"‬ ‫מתחרטים לאחר כל מעשה חטא‪ ,‬לא כמו שהמלאכים‬ ‫מזידיטשויב זי"ע‪ :‬אחר שאמרנו שהוא מטיב לרעים‪ ,‬כל‬ ‫חושבים שעדיין החטא בחיקם‪ ,‬לכן מכריע את הכף‬ ‫שכן שמטיב לטובים‪ ,‬ומה צורך להזכירם להדיא‪.‬‬ ‫לזכותם‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬ביאר‪ ,‬איפכא הוא‪ ,‬ה'רעים' – הם אלו שרעים‬ ‫בעיני עצמם‪ .‬הם מכירים בחטאם ומתחרטים על‬ ‫בשם הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬וכל מאמינים‬ ‫מעשיהם‪ ,‬ושבים בתשובה שלימה‪ ,‬לעומתם הטובים‬ ‫שהוא א‪-‬ל אמונה – שהבורא ית"ש יש לו אמונה‬ ‫הם ההולכים בשרירות לבם וסבורים המה כי טובים‬ ‫בהאיש הישראלי שבוודאי ייטיבו מעשיהם‪ ,‬הגם‬ ‫וישרים הם‪ ,‬סמוכים על מעשיהם ו'צדקתם' ולבם בריא‬ ‫שעתה אינם צדיקים גמורים‪" ,‬הבוחן ובודק גנזי‬ ‫אולם‪ ,‬וקמ"ל שאף לאלו המחזיקים עצמם כטובים‪ ,‬אף‬ ‫נסתרות" ורואה שלאחר זמן כשישפיע להם טובו‬ ‫להם הוא טוב ומטיב וממציא תחילה‪.‬‬ ‫בהכשר בודאי ייטיבו מעשיהם‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שבוכים כ"כ‪ ,‬אבל אם גם יסודו היה מעפר‪ ,‬מה הבכי‬ ‫הממליך מלכים ולו המלוכה‪ :‬בשם המוהר"י מבעלזא‬ ‫הגדול ?‬ ‫זי"ע‪ :‬דאמנם הוא מושיב מלכים לכסא‪ ,‬אבל אין נותן‬ ‫ותירץ‪ ,‬שבוכים על זה שהיה יכול לתקן בחייו שלא יהא‬ ‫להם כל הרשות‪ ,‬רק אוחז בידו ההנהגה כי לו המלוכה‪.‬‬ ‫"סופו לעפר" ולא תיקן‪.‬‬ ‫וזה שאומרים‪ :‬הממליך מלכים – אבל – ולו המלוכה‪.‬‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא שהחסיד רבי אלעזר מביאליסטוק‬ ‫הסובל ומעלים עין מסוררים‪ :‬בספה"ק "דברי מאיר"‪:‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מהאריות שבבית קאצק‪ ,‬עמד בבית הכנסת‬ ‫דקדק שאין זה טובה כי על ידי כן הסוררים עושים מה‬ ‫בעיצומו של יום הדין‪ ,‬כשהקהל אומר 'ונתנה תוקף'‬ ‫שלבם חפץ‪.‬‬ ‫ברעותא דלבא‪ ,‬בתוך כך הבחין כי בסמוך לו עומד‬ ‫וביאר שהכוונה היא‪ ,‬הסובל – אבל הסוף הוא – מעלים‬ ‫יהודי‪ ,‬עיניו אדומות מבכי וקורא 'אדם יסודו מעפר'‪,‬‬ ‫עין – ההשגחה – מסוררים‪ ,‬ואחרי שכביכול מסיר‬ ‫ממשיך ואומר 'וסופו לעפר'‪ ,‬וכולו חלחלה ואימה מפחד‬ ‫ההשגחה מהם נעשה כהפקר ונופל תחת מקריות‬ ‫הדין‪ ,‬והוא ממרר בבכי באין הפוגות‪ .‬פנה אליו רבי‬ ‫הזמן וממילא מקבל עונשו כראוי‪.‬‬ ‫אלעזר ואמר לו‪" :‬אילו היה אדם נוצר מזהב‪ ,‬וסופו‬ ‫שהיה הופך לעפר‪ ,‬אכן מן הראוי היה לבכות‪ ,‬על האי‬ ‫וכל מאמינים שהוא עונה לחש‪ :‬הרה"ק רבי יעקב‬ ‫שופרא דבלי בארעא‪ ,‬אבל השתא שהאדם יסודו מעפר‬ ‫אריה מרדזמין זי"ע אמר בשלחן ראש השנה‪ :‬אנו‬ ‫וסופו לעפר‪ ,‬בכי זה על שום מה‪ ,‬כפי שהיה כך נשאר‪,‬‬ ‫מאמינים "שהוא עונה"‪ ,‬שהשי"ת יענה על כל הטענות‬ ‫ועל הדרך הספיק גם ללמוד ולהתפלל ולקיים מצוות‪.‬‬ ‫מהמקטרג לחש ! שטיל זאל זיין ! [שיהיו שותקים]‪.‬‬ ‫מהרע בכך"‪...‬‬ ‫הפותח שער לדופקי בתשובה‪ :‬שמעתי מהרה"ק‬ ‫ה"חלקת יהושע" מביאלא זי"ע שאמר בשם הרבי‬ ‫ובשם הרה"ח הישיש רבי יצחק מונדרוביץ ז"ל שאמר‬ ‫ה"אמרי אמת" זי"ע [כשהיה בגור לפני המלחמה]‪:‬‬ ‫מרגניתא טבא בשם קאצק‪ :‬פתח בתיבת 'מעפר'‪,‬‬ ‫דופקי בתשובה – המה האבות הקדושים‪ ,‬שהם‬ ‫וסיים בתיבת 'לעפר'‪ .‬כי 'אדם יסודו מעפר'‪ ,‬היינו שכל‬ ‫דופקים בלב איש ישראל לעוררו לשוב בתשובה‬ ‫עיקרו ויסודו שנברא הוא כדי שיגביה כל ענייני‬ ‫שלימה לאבינו שבשמים‪.‬‬ ‫הגשמיות מעפר‪ ,‬להעלותם לרוחניות‪ ,‬אבל 'וסופו‬ ‫לעפר'‪ ,‬סופו שמהפך היוצרות‪ .‬שלא זו בלבד שלא‬ ‫כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה‪:‬‬ ‫מרומם את ענייני העולם‪ ,‬אלא שעומד והופך גם את‬ ‫בשם הרה"ק רבי משה משינאווא זי"ע שפירש‪ :‬דאיתא‬ ‫כוחות הרוחניות והנשמה שבקרבו ומשעבדם‬ ‫בגמ' [ברכות יח‪ ].‬שהצדיקים במיתתן קרויין חיים‪,‬‬ ‫לגשמיות‪' ,‬לעפר'‪.‬‬ ‫וזשה"כ 'כי לא אחפוץ במות המת' – אין לי חפץ אפילו‬ ‫במיתת הרשעים שכבר קרויים מתים‪' ,‬כי אם בשוב‬ ‫וימללו את גבורתך‪ :‬כתוב ב"תורת אבות"‪ :‬ימללו הוא‬ ‫רשע מדרכו וחיה' – זאת חפצי ותשוקתי שיעשה‬ ‫מלשון מוללין מלילות‪ ,‬זי' וועל'ן צורייב'ן די גבורות‪,‬‬ ‫הרשע תשובה ויהיה מעתה קרוי "חי" כמו הצדיק‪.‬‬ ‫שיכניעו את הגבורות הקשות ויבואו לרחמים‪.‬‬ ‫אדם יסורו מעפר וסופו לעפר‪ :‬הרבי ה"פני מנחם"‬ ‫וישמעו רחוקים ויבואו ויתנו לך כתר מלוכה‪ :‬פי'‬ ‫זי"ע אמר‪ :‬הרה"ק רבי הערש מפארצובה זי"ע היה‬ ‫שישמעו ויבואו אפי' בשעה שהם רחוקים‪ ,‬ובזה יתנו‬ ‫רגיל לומר‪ ,‬אכן "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר" –‬ ‫לך כתר מלוכה‪ ,‬כי זהו כתר המלך‪ ,‬שמוסר עצמו אליו‬ ‫אמנם כאשר מברכים ביני וביני אפילו פעם אחת‬ ‫ית' אפילו בשעה שהוא רחוק‪.‬‬ ‫"שהכל נהיה בדברו" כראוי‪ ,‬יכולים לרומם ולהעלות‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע אמר בשם זקינו‬ ‫הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע‪ :‬בנוהג שבעולם‪,‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם החידושי הרי"ם‬ ‫כשרוצים לעשות כתר עבור המלך‪ ,‬מביאים אבנים‬ ‫זי"ע‪ :‬קשה‪ ,‬מה בוכים כ"כ‪ ,‬בשלמא אם האדם היה‬ ‫טובות ומרגליות אשר הם יקר המציאות במדינת‬ ‫מתחיל בתחילתו זהב ולבסוף נהפך לעפר מובן מה‬ ‫‪24‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עולים כמנין "כדי שיעל זכרוניכם"‪ ,‬כי יש ב' טעמים‬ ‫מלכותו‪ ,‬ומארצות הרחוקות תובלנה לקבוע בראש‬ ‫לשופר ע"ד דברי חז"ל 'אמרו לפני מלכיות כדי‬ ‫כתרו‪ ,‬ועל ידי זה יכירו וידעו גדלות המלך והדר כבודו‪.‬‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שיעלה זכורנכם לפני‬ ‫כן הוא אצל מלך מלכי המלכים יתברך‪ ,‬אם הרחוקים‬ ‫לטובה'‪ ,‬ועל שניהם אמרו ובמה בשופר‪ ,‬שיעלו לכאן‬ ‫מתקרבים ובאים לעבודתו ועושים תשובה‪ ,‬מזה נעשה‬ ‫ולכאן‪ ,‬ב' הטעמים – מלכות וזכרון‪.‬‬ ‫כתר מלכותו וזיו תפארתו‪ .‬וזה"פ "וישמעו רחוקים‬ ‫ויבואו" להתקרב אליו‪ ,‬ועי"ז "ויתנו לך כתר מלוכה"‪.‬‬ ‫היום הרת עולם‪ :‬אומר ה"יערות דבש"‪ :‬לא אמר לשון‬ ‫עבר 'היום היה הרת עולם' כי בר"ה של כל שנה ושנה‬ ‫אוחילה לא‪-‬ל אחלה פניו אשאלה ממנו מענה לשון‪:‬‬ ‫מתחדשת בריאת העולם ומעשה בראשית מחדש‪ ,‬ולכן‬ ‫בשם ה"מטה לוי" שמבאר‪ :‬מלך בשר ודם כשמזמין‬ ‫הוא באמת יום הרת עולם‪ .‬וכך אנו גם אומרים 'זה היום‬ ‫האדם לדין‪ ,‬חושב האדם בלבו כך וכך אטעון‪ ,‬ובזו‬ ‫תחילת מעשיך'‪.‬‬ ‫הטענה אזכה בדין‪ ,‬וכשחוזר ורואה שאין הטענה ישרה‬ ‫חושב בלבו טענה אחרת‪.‬‬ ‫היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים‪ :‬בספר "קצה‬ ‫אבל כשה' חפץ להצדיק את האדם‪ ,‬נוחת בלבו מענה‬ ‫המטה" על מטה אפרים [סי' תקפא סק"ג] כותב‪ :‬היה‬ ‫לשון שבו הוא יתרצה‪ ,‬לכן בקשתי שיתן לי מענה לשון‪,‬‬ ‫מרגלא בפ"ק זקני בעל "קול אריה" זצלה"ה לפרש‬ ‫לערוך לפניו תפילה ברצון‪.‬‬ ‫הלשון 'היום' יעמיד במשפט כל יצורי עולמים‪ ,‬רצונו‬ ‫לומר שהיום בעצמו יעמיד את האדם למשפט‪ ,‬למה‬ ‫היה עם פיפיות שלוחי עמך וכו' העומדים לבקש וכו'‪:‬‬ ‫חטא בו‪ .‬וכדאיתא במדרש שוח"ט כי שס"ה ל"ת‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שאל‪ :‬ולמה לא נתקנה‬ ‫שבתורה כנגד שס"ה ימים שבשנה‪ ,‬וכל יום ויום אומר‬ ‫תפילה על ה"בעל תוקע" גם כן‪ ,‬הלא עיקר מצות היום‬ ‫לאדם בבקשה ממך אל תעשה בי העבירה הזאת‪.‬‬ ‫הוא השופר שעושה רושם גדול בשמים? ואמר‪ :‬כי‬ ‫נרמז כאן תפילה גם עליו‪ ,‬היה עם "פיפיות" בגימטריא‬ ‫אם כבנים אם כעבדים‪ :‬הרה"ק מרוז'ין זי"ע בא פעם‬ ‫"שופר"‪.‬‬ ‫להיסב על השולחן הטהור באימה גדולה‪ ,‬והתחיל‬ ‫לומר‪ :‬אם כבנים אם כעבדים‪ ,‬פירוש‪ ,‬השי"ת אומר‬ ‫אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם‪( :‬ר"ה טז‪).‬‬ ‫לישראל‪ ,‬אם תהיו לי כעבדים נאמנים לעבוד אותי – אז‬ ‫תמה הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬וכי בר"ה ממליכים את‬ ‫אהיה לכם כאב לבנים‪ .‬וישראל אומרים להשי"ת‪ :‬אם‬ ‫הקב"ה ובשאר כל הימים אין ממליכין אותו? והלא‬ ‫תהיה לנו כאב לבנים – אז נהיה אנחנו כעבדים‬ ‫אמרו במשנה [ברכות יג‪ ].‬למה קדמה פרשת שמע‬ ‫נאמנים‪.‬‬ ‫לוהיה אם שמוע – כדי שיקבל עליו עומ"ש תחילה‪,‬‬ ‫ומה מעלה יש בשופר מעבר למלכות שמים של כל‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא שסיפר הרה"ק רבי הערש‬ ‫ימות השנה‪ ,‬הוא מותיב והוא מפרק לה‪ ,‬עפי"מ שקבעו‬ ‫פארצווער זצ"ל‪ ,‬שאחר פטירתו של החוזה מלובלין‬ ‫חז"ל [ב"ב קמז‪ ].‬אי חמימא ריש שתא חמימא כולה‬ ‫זי"ע המשיך ונסע אל בנו הרה"ק רבי יוסף מטורטשין‬ ‫שתא‪ ,‬נמצא שכדי לקבל עומ"ש בחמימות כל השנה‪,‬‬ ‫זי"ע‪ .‬פעם אחת כאשר בא רבי הערש אל ה"חידושי‬ ‫יש להמליך כדבעי בר"ה‪.‬‬ ‫הרי"ם" זי"ע‪ ,‬ביקש ממנו לחזור בפניו על מאמר או‬ ‫ד"ת מרבי יוסף‪ .‬אמר רבי הערש‪ :‬שיש בזכרונו מעשה‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם צדיקים [אור המאיר ועוד]‪,‬‬ ‫נפלא מרבו‪ ,‬וכן היה מעשה‪:‬‬ ‫ש'כדי' היינו כאילו אמר 'עד כדי'‪ .‬ובזה יש לפרש כוונת‬ ‫שנה אחת בר"ה נכנס רבי יוסף לביהמ"ד‪ ,‬ואמר‪ :‬מוסר‬ ‫הדברים‪ :‬אמרו "מלכיות" בכוונה ובהתעוררות רבה‪ ,‬עד‬ ‫– לא אומר לכם‪ .‬תוכחה – לא אומר לכם‪ .‬רק אספר‪:‬‬ ‫כשיעור שיש בו כדי להמליך אותי עליכם בקבלת‬ ‫מעשה בגביר נכבד שרב העיר הופיע לביקור במעונו‪,‬‬ ‫עומ"ש אמיתית ונכונה‪ ,‬וז"ש 'אמרו לפני'‪.‬‬ ‫מיד שלח האדון לקרוא למשרתו וציוה עליו לרדת את‬ ‫בית היין במרתף הבית‪ ,‬ולהביא מן היין הכי משובח ומן‬ ‫אומר הגריד"א שליט"א‪ :‬יש לרמז שאותיות לפני שופר‬ ‫השיכר המעודן ביותר לכבוד האורח רם המעלה‪.‬‬ ‫גימטריא "ה' ימלך לעולם ועד"‪ ,‬ואותיות שלאחריו‬ ‫‪25‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"אך פרי תבואה" זי"ע מבאר‪ :‬שהנה קיי"ל‬ ‫משעבר זמן רב והמשרת לא שב‪ ,‬ירד האדון בעצמו‬ ‫דשאלה בבעלים פטור השואל‪ ,‬אפילו אם נגנב או נאבד‬ ‫לראות את המתרחש‪.‬‬ ‫בפשיעה‪.‬‬ ‫כבר בדרך ירידתו הבחין שמשהו אינו כשורה‪ ,‬ככל‬ ‫ועפי"ז י"ל הרמז 'לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל‬ ‫שקרב אל המרתף הכה באפו ריח היין בחוזק רב יותר‬ ‫בישראל' יען כי 'ה' אלקיו עמו' שהם דבקים בכל מקום‬ ‫ויותר‪ ,‬וכאשר נכנס נחרד ממה שראו עיניו‪ .‬עד מהרה‬ ‫בהשי"ת‪ ,‬כמ"ש 'השוכן אתם בתוך טומאתם' ולכן הם‬ ‫התברר כי המשרת שם עיניו בחביות ושתה לרויה‬ ‫פטורים‪.‬‬ ‫ולשכרה מן היין המשומר ומן השיכר המשובח‪ ,‬מכאן‬ ‫השתכר כהוגן‪ ,‬ובשכרותו כי רבה פתח את ברזי‬ ‫כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא יכלמו לנצח כל‬ ‫החביות כולם והיין זרם ללא מעצורים‪ ,‬עד שנתמלא‬ ‫החוסים בך‪ :‬שואל הרה"ק מלאמאז' זי"ע‪ :‬וכי לעולם‬ ‫הבית כולו בבריכת יין גבוהה‪ ,‬והמשרת עצמו נמצא‬ ‫לא יכשלו? הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא‬ ‫שרוע בשכרותו על שורת החביות מלמעלה‪.‬‬ ‫יחטא? אלא‪ ,‬הכוונה היא שאף אם הם נכשלים אין זה‬ ‫חמתו של האדון בערה בו‪ ,‬והוא כבר הרים את קולו‬ ‫כשלון לעולם‪ ,‬כי שבים הם מיד בתשובה‪ .‬וכן אף 'אם‬ ‫לשפוך קיתון של זעם על ראש המשרת הבוגד‪ ,‬אך‬ ‫יכלמו' – אין זו כלימה לנצח כי מיד יתקנו מעשיהם‪.‬‬ ‫טרם יקרא‪ ,‬שומע הוא את המשרת צועק ממעמקי‬ ‫השכרות ועירפול החושים‪" ,‬אה‪ ,‬אדוני‪ ,‬זה מזמן הנני‬ ‫מעשה איש ופקודתו‪ :‬מפרש הגאון רבי זלמן סורוצקין‬ ‫רוצה שתוסיף לי על משכורתי שאינה מספקת"‪...‬‬ ‫זצ"ל בספרו "אזנים לתורה"‪ :‬יש מעשים שהם רצויים‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע שיבח את המשל ואמר‬ ‫לאיש פשוט‪ ,‬ואינם רצויים לאיש המעלה‪ ,‬מנהיג‬ ‫שהדברים הללו נאמרו בחכמה גדולה‪ ,‬והדברים‬ ‫העדה‪ ,‬אשר צריך להיות במעשיו מופת לכל‪ .‬וזה‬ ‫עמוקים‪.‬‬ ‫שאומרים 'מעשה איש ופקודתו' – שבשעה שהקב"ה‬ ‫דן את האדם‪ ,‬הוא יתברך לוקח בחשבון את 'פקודתו'‬ ‫עמד פעם הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע ואמר‪ :‬רבוש"ע‬ ‫של אותו אדם‪ ,‬את המשרה שלו‪ ,‬ולפי זה יענישנו‪.‬‬ ‫הלא כתוב בתורתך 'שלח תשלח את האם'‪ ,‬אף אני‬ ‫אומר לך שלח נא את ה'אם' כבנים 'אם' כעבדים‪ ,‬שלא‬ ‫ואתה דורש מעשה כולם‪ :‬פירש הרה"ק המהרי"א‬ ‫יהיה עוד שני צדדים בדבר‪ ,‬ורק 'ואת הבנים תקח לך'‪,‬‬ ‫מזידיטשוב זי"ע‪ :‬שהקב"ה עושה ממעשה כולם דרשה‬ ‫כי וודאי בניך הם בכל מצב שהוא‪.‬‬ ‫נאה‪ ,‬שכל המעשים טובים שנמצאים בכל אחד ואחד‬ ‫הוא מצרפן יחד‪ ,‬ועי"ז הם נאים ושלמים בתכלית‪.‬‬ ‫ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר‪ :‬הרה"ק ה"אמרי‬ ‫שאול" ממודז'יץ זי"ע כותב‪ :‬אא"ז זצוק"ל מקאזמיר היה‬ ‫ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה‬ ‫נודע ומפורסם בכל העולם כבעל רוה"ק זך ומזוכך‪,‬‬ ‫אשר אתו בתיבה‪ :‬הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע סיפר‪ :‬אבי‬ ‫והעיקר ראו רוח קדשו בעת שנתן ברכת הפרידה‪.‬‬ ‫זי"ע קרא לי פעם ושאלני‪ :‬מה הדגש בתורה החיה‬ ‫ופעם אחת בעת שנתן ברכתו לאחד גדול בתורה‪,‬‬ ‫והבהמה 'אשר אתו' בתיבה? ואמר לי‪ :‬אני מפרש‬ ‫ובאותה שעה הביט הרה"ק על ידיו של עצמו‪ ,‬ותמה‬ ‫לעצמי‪' ,‬ויזכור אלקים את נח' – בזכות מה? בזכות‬ ‫האיש אשר לפניו‪ ,‬והרהיב עוז בנפשו ואמר‪ ,‬רבי‪ ,‬נפשי‬ ‫החיה והבהמה 'אשר אתו'‪ ,‬היינו בזכות שזכר תמיד‬ ‫בשאלתי לדעת‪ ,‬למה הרבי מסתכל על ידיו‪ ,‬והשיב לו‬ ‫את הבהמיות שנמצא אצלו‪ ,‬בלבו‪ ,‬במעשיו‪ ,‬וזהו 'אשר‬ ‫הלא נאמר‪ ,‬ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר ‪ -‬היינו‬ ‫אתו'‪.‬‬ ‫על ידיהם של נביאים כתוב וחרות מה עליהם לומר‪.‬‬ ‫ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם אביו הרבי ה"אמרי‬ ‫לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו‬ ‫אמת" זי"ע‪ :‬מה כתוב זה בא ללמדנו ? הוי אומר‪:‬‬ ‫עמו ותרועת מלך בו‪ :‬אומר הרה"ק ה"דברי חיים"‬ ‫שבזכות שהיה נח עניו מאד ושפל בדעתו ולא החשיב‬ ‫מצאנז זי"ע‪ :‬מי שלא מביט און ביעקב ועמל בישראל‪,‬‬ ‫את עצמו יותר מחיה ובהמה‪ ,‬בזכות זו עלה זכרונו‬ ‫אלא הכל מביט בטוב עין ולימוד זכות‪ ,‬אדם כזה זוכה‬ ‫לפניו יתב"ש לטובה‪.‬‬ ‫שה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ופירש הכוונה‪ ,‬שהנה מצינו שהשטן רצה להפריע‬ ‫וגם את נח וגו' בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר‬ ‫לאאע"ה בכל מיני נסיונות ותחבולות‪ ,‬בכדי למנעו‬ ‫מפני רוע מעלליהם על כן זכרונו בא לפניך ה' אלקינו‪,‬‬ ‫מלקיים רצון בוראו ולשחוט את יצחק בנו‪ ,‬וגם גילה לו‬ ‫להרבות זרעו כעפרות תבל וצאצאיו כחול הים‪ :‬שואל‬ ‫כי מה שאמר הקב"ה והעלהו שם לעולה לא היתה‬ ‫הגר"ח מבריסק זצ"ל‪ :‬מה טעם באריכות דברים זו? די‬ ‫כוונתו על יצחק‪ ,‬וכו' וכו'‪.‬‬ ‫היה לכאורה‪ ,‬לומר 'וגם את נח באהבה זכרת שנאמר‬ ‫ועל כך השיב לו אאע"ה‪ :‬שגם אם האמת כדבריך‪ ,‬איני‬ ‫ויזכור' וגו'? אלא‪ ,‬כתב הרמב"ם שאין אומרים זכרונות‬ ‫מוכן לקבל זאת "ממך"‪ ,‬שכך עונשו של בדאי שגם‬ ‫על היחיד‪ ,‬ולכן לא היה אפשר לומר זכרונות על נח‬ ‫כשאומר אמת לא מקבלים ממנו‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ומשום כך האריך בעל התפילה 'להרבות זרעו‬ ‫וזוהי הכוונה בתפילה‪ :‬רבש"ע כמו שכבש אאע"ה את‬ ‫כעפרות תבל וצאצאיו כחול הים'‪ ,‬ועל רבים אפשר‬ ‫רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם‪ ,‬והיינו שלא רצה‬ ‫לומר זכרונות‪.‬‬ ‫לשמוע בקול השטן‪ ,‬אף שאמר דברים הנראים אמת‪,‬‬ ‫מאחר שבאו מפי השטן‪ - ,‬כן יכבשו רחמיך את כעסך‬ ‫הרה"ק מראזוודוב זי"ע האריך בתפילה בפסוקים 'וגם‬ ‫מעלינו – וכאשר יקטרג השטן על בנ"י בטענות שיש‬ ‫את נח וכו' וישוכו המים'‪ .‬ושאלו אביו הרה"ק מדז'יקוב‬ ‫בהם ממש‪ ,‬אל תשמע דבריו כלל‪ ,‬שכך עונשו של בדאי‬ ‫זי"ע ע"ז‪ ,‬מה יש להאריך בזה‪ ,‬וענה לו‪ :‬שאצל התיבות‬ ‫שאפילו אומר אמת אין שומעין לו‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫'וישוכו המים' מפרש רש"י‪' :‬וישכו' – כמו 'חמת המלך‬ ‫שככה' לשון הנחת חמה‪.‬‬ ‫כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה‬ ‫לפני כסא כבודך‪ :‬אומרים בשם הרבי רבי מאיר'ל‬ ‫הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים‪ :‬שואל הרה"ק‬ ‫מפרמישלאן זי"ע שאמר [וכן מטו משמיה דהרה"ק ר"י‬ ‫ה"באר יעקב" מנדבורנה זי"ע‪ :‬וכי הקב"ה זוכר אותנו‬ ‫מרוז'ין זי"ע]‪ :‬שדרכו של הקב"ה לזכור את מה שהאדם‬ ‫רק מדי דברי בו‪ ,‬והא בכל רגע עינו פקיחא עלינו ויודע‬ ‫שוכח‪ ,‬אבל את מה שהוא זוכר אין הקב"ה רוצה לזכור‪.‬‬ ‫מחשבותינו ?‬ ‫כשאדם עושה עבירה וח"ו אינו זוכרה לעשות עליה‬ ‫ותירץ‪ ,‬דאנו אומרים במוסף דר"ה‪ :‬אתה זוכר מעשי‬ ‫תשובה אלא מסיח דעתו ממנה לפני שעשה תשובה‪,‬‬ ‫עולם וכו' מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש‬ ‫אומר הקב"ה אני 'זוכר כל הנשכחות' וזוכר לו את‬ ‫– ולכאורה מה יש לנו להזכיר את חטאינו ביום דין‪ .‬אלא‬ ‫העבירה הזו לעולם ויקבל עליה עונש‪ ,‬משא"כ אם‬ ‫הפי' בזה דאי' בחז"ל כי יצר לב האדם רע מנעוריו‪,‬‬ ‫יזכור אותה ויעשה עליה תשובה שוב אין הקב"ה זוכרה‬ ‫שיצר לב האדם נדבק בו מיד כשננער ממעי אמו‪ ,‬ואנו‬ ‫לו ואינו נענש עליה‪ .‬וכן אדם שמקיים מצוות אבל‬ ‫אומרים שגם אם חטאנו ח"ו אתה תזכור כי יצר לב‬ ‫מתגאה בהם וכל פעם זוכר אותם‪ ,‬לא יזכור לו ה' את‬ ‫האדם שהוא הגורם לנו להטותינו מדרך הישר ואדרבא‬ ‫המצוה ושוב אין בה תועלת ח"ו‪ ,‬אבל אם עושה מצוות‬ ‫אלו דברי סנגוריה‪.‬‬ ‫ושוכח אותם‪ ,‬הכוונה שלא מתגאה בהם ויודע שחייב‬ ‫ולפי"ז אפשר לפרש‪' :‬הבן יקיר לי אפרים וכו' כי מדי‬ ‫לבוראו הרבה יותר מכל מה שהוא עושה‪ ,‬אומר לו‬ ‫דברי בו'‪ ,‬דבור לשון קשה ביום דין שעומד למשפט‬ ‫הקב"ה שהוא 'זוכר כל הנשכחות'‪ ,‬הקב"ה זוכר לו‬ ‫בחינת הדיבור‪' ,‬זכור אזכרנו עוד' – ומה אזכור – 'על כן‬ ‫המצוות ואינו שוכחם ומשלם לו שכר טוב עליהם‬ ‫המו מעי לו' ‪ -‬שמיד שיצא ממעי אמו נזדווג לו היצה"ר‬ ‫לעולמים‪.‬‬ ‫להטותו לדרך רעה – ולכן 'רחם ארחמנו נאם ה'' כי"ר‪.‬‬ ‫כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך‬ ‫הלל‬ ‫בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ויגולו‬ ‫בגמרא [ר"ה לב‪ :‬ערכין י‪ :]:‬אמרו מלאכי השרת לפני‬ ‫רחמיך על מדותיך וכו'‪.‬‬ ‫הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה‬ ‫ודקדק כ"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬מה שייך לבקש‬ ‫לפניך בר"ה וביוהכ"פ אמר להם אפשר מלך יושב על‬ ‫כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו כן יכבשו רחמיך‬ ‫כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל‬ ‫את כעסך‪ ,‬וכי אפשר לדמות מדת רחמנותו של בורא‬ ‫אומרים שירה‪.‬‬ ‫כל העולמים למדותיו של בשר ודם?‬ ‫‪27‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫להמשיך הבקשות‪ ,‬ואם נושא את כפיו יותר מג' שעות‪,‬‬ ‫בספה"ק "אמרות טהורות" להרה"ק מרחמסטריווקא‬ ‫מעכבים את השכינה מלהמשיך הבקשות‪ ,‬ולכן צריכים‬ ‫זי"ע‪ ,‬מביא מש"כ ה"חתם סופר" בדרשות [ח"ב דרוש‬ ‫לעשות הפסקה‪ ,‬שיהיה זמן לפעול בשביל כל אחד‬ ‫לפר' נצבים תקצ"ג ד"ה אשר ישנו]‪ :‬ענין ספרי מתים‬ ‫מישראל את בקשתו‪ ,‬ולאידך שיהיה לכל אחד הפנאי‬ ‫היינו על דרך שמקובל בידינו שבר"ה ויוהכ"פ הנשמות‬ ‫להתבונן בתפילתו ולייחד את כוונתו בעבודה שבלב‪.‬‬ ‫הקדושות של האבות ושאר מתים מצטרפים עמנו‬ ‫בתפילתינו‪ ,‬אמנם הלל אינם יכולים לומר‪ ,‬שנאמר 'לא‬ ‫קריאת התורה‬ ‫המתים יהללו י‪-‬ה'‪ ,‬עד שתהיה תחיית המתים שאז‬ ‫בספה"ק "אוהב ישראל"‪ :‬מה שאנו קורין בר"ה ביום‬ ‫יקיצו וירננ"ו שוכני עפר‪ ,‬לכן אין אומרים הלל מחמת‬ ‫הראשון 'וה' פקד את שרה' וכו' כי בזה אנו יכולין‬ ‫כבוד המתים שלא יוכלו לומר זאת עמנו‪ .‬וזה שאמר‬ ‫להמשיך ולפקוד עקרות כמו שפירשנו וביארנו לעיל‬ ‫הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני וישראל‬ ‫בחידושי תורה שכל מה שהאבות עשו פתח בעולמות‬ ‫אומרים שירה – כלומר הלא גם המתים מתפללים לפני‬ ‫העליונים להמשיך שפע להעשות נסים להם לא עשו‬ ‫בר"ה ויוהכ"פ‪ ,‬והם אינם יכולים לומר הלל‪ ,‬על כן גם‬ ‫לפי שעה רק שעשו לדורות‪ ,‬אך שצריך האדם להעשות‬ ‫החיים אינם אומרים הלל‪.‬‬ ‫כלי לקבל השפע ההוא‪ ,‬ודבר זה יכול האדם לעשות על‬ ‫ידי אותיות התורה מסיפורי מעשיות ונסים שנעשו‬ ‫וכן מביא מה"דעת משה" מקאזניץ זי"ע שכתב לפרש‬ ‫לאבותינו‪.‬‬ ‫את הכתוב 'כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני‬ ‫ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום' [דברים כט‬ ‫בספר "בית יעקב" כתב‪ :‬ענין מה שקורין ביום ראשון‬ ‫יד]‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל‪ :‬ואת אשר איננו פה‪ ,‬ואף עם‬ ‫דר"ה 'וה' פקד את שרה' וביום השני פרשת העקדה‪,‬‬ ‫דורות העתידים להיות‪ ,‬ומפרש‪ :‬ואת אשר איננו פה –‬ ‫ביום הראשון קורין איך השי"ת נותן טובה‪ ,‬וביום השני‬ ‫על הדורות שעברו‪ ,‬היינו האבות הקדושים והצדיקים‬ ‫איך נחזירנה לו‪ ,‬כי זה הוא עיקר השלימות‪.‬‬ ‫הקודמים שאינם נמצאים עוד בעולם הזה‪ ,‬המה‬ ‫נמצאים 'עמנו היום'‪ ,‬היום דא ר"ה [זוה"ק ח"ג רלא‪,].‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר‪ :‬סמיכות הפרשיות‬ ‫היינו התורה הק' מבטיחה לנו שכאשר נעמוד להתפלל‬ ‫בקריאת התורה‪ ,‬ביום א' דר"ה קוראים‪' :‬וה' פקד את‬ ‫בראש השנה יצאו האבות והצדיקים הקודמים מגן עדן‬ ‫שרה כאשר אמר'‪ .‬וביום ב' דר"ה קוראים פרשת‬ ‫ויעמדו להתפלל אתנו‪ ,‬ויסייעו לנו שיתקבלו תפילותינו‬ ‫העקידה‪ .‬ואפשר לבאר ענין הסמיכות באופן זה‪.‬‬ ‫לפני ה' להשפיע חסדים לכל ישראל‪.‬‬ ‫לאאע"ה היה הכל – היה לו עשירות‪ ,‬ורק בן היה חסר‬ ‫לו‪ .‬כאן בר"ה קוראים פרשת 'וה' פקד את שרה' –‬ ‫הפסקה‬ ‫שאאע"ה נפקד גם בבן‪ .‬ויחד עם זה כבר היה לו הכל‪,‬‬ ‫ה"בית יוסף" כותב‪ :‬על מ"ש [ר"ה לב‪ ]:‬העובר לפני‬ ‫ולא היה חסר לו כבר כלום‪ .‬ומיד אחר כך קוראים‬ ‫התיבה ביו"ט של ראש השנה‪ ,‬השני מתקיע – פירוש‪:‬‬ ‫למחרת את פרשת העקידה‪ ,‬שם במעשה העקידה‪,‬‬ ‫מנהגם היה ששליח ציבור המתפלל ביוצר אינו מתפלל‬ ‫אילו זה היה יוצא לפועל היה א"א מאבד את הכל ויותר‬ ‫במוסף‪ .‬ועל כן‪ ,‬מאחר וכל הזהירות היא כדי שלא‬ ‫כבר לא היה לו כלום‪ ,‬וזה עיקר גודל הנסיון‪.‬‬ ‫יעמוד אדם בתפילה אחת יותר משלש שעות‪ ,‬ולפי‬ ‫וזוהי סמיכות של שתי הקריאות‪ ,‬ללמד – שאדם צריך‬ ‫שבר"ה ויוהכ"פ מאריכים בתפילה ובפיוטים – לכן‬ ‫להיות מוכן להפסיד הכל בשביל השי"ת‪ ,‬לתת הכל‬ ‫הנהיגו לעשות הפסקה בין שחרית למוסף‪ .‬ועיין‬ ‫להשי"ת‪ ,‬אינגאנצען זעך אוועק געבען‪ ,‬אין דאס איז‬ ‫ברמב"ן בסוף פרשת בשלח‪.‬‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"כנסת מרדכי" זי"ע כותב‪ :‬אסור לאדם לישא‬ ‫פעם ביום ראשון של ראש השנה לאחר קריאת‬ ‫כפיו יותר מג' שעות‪ ,‬אשר לכן היה המנהג אצלנו‬ ‫התורה‪ ,‬נשא הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע את עיניו‬ ‫לעשות הפסקה [בר"ה וביוה"כ]‪ ,‬והטעם‪ ,‬כדי‬ ‫למרום‪ ,‬ואמר‪ :‬רבון העולמים‪ ,‬הנה זה עתה קראנו‬ ‫שהשכינה הקדושה בשעה שמקבלת הבקשות של‬ ‫בתורתך פרשת הגר וישמעאל‪ ,‬ושם כתוב 'כי שמע‬ ‫ישראל תוכל למלאות את תפקידה ולעלות למעלה‬ ‫‪28‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫התכוונתי מתחילה להגיד עכשיו פלפול בהלכה אשר‬ ‫אלקים אל קול הנער באשר הוא שם'‪ ,‬וחכמינו למדו‬ ‫הכינותי‪ ,‬אבל כשקראתי קודם בס"ת את פרשת היום‪,‬‬ ‫מכאן שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה‬ ‫עצור במילין מי יכול ! כאן נשא עיניו השמימה והרעים‬ ‫שעה‪ ,‬באשר הוא שם מבלי להתחשב כלל עם מה‬ ‫בקולו‪ :‬אשר אתה רבש"ע כשהגר שפחת שרי היתה‬ ‫שעשה מקודם או במה שעתיד לעשות אחרי כן‪ ,‬גם‬ ‫שרויה במצוקה שלחת אליה חיש מהר ב' מלאכים‬ ‫אנחנו בני ישראל עם סגולתך‪ ,‬אין אנו דורשים ממך‬ ‫שירגיעו את רוחה‪ ,‬ואילו אמנו רחל שכבר אלפי שנים‬ ‫אלא לדון אותנו לפי מעשינו של עכשיו‪ ,‬הנה נתאספנו‬ ‫היא זועקת ובוכה תמרוריה על בניה הכבושים בגולה‪,‬‬ ‫כולנו בבית הכנסת‪ ,‬התפללנו שפכנו שיח לפניך‬ ‫עדיין לא פדית אותם ‪...‬‬ ‫במזמורים ופיוטים שונים‪ ,‬מתכוננים אנו בדחילו ורחימו‬ ‫לשמוע קול שופר‪ ,‬כמו שצוית לנו בתורתך‪ ,‬היום אנו‬ ‫וילכו שניהם יחדיו‪ :‬ברש"י‪ :‬ואע"פ שהבין יצחק שהוא‬ ‫ממלאים את רצונך בכל הפרטים‪ ,‬ואנו דורשים ממך כי‬ ‫הולך לישחט‪' ,‬וילכו שניהם יחדיו' – בלב שווה‪ .‬ועל כך‬ ‫תדון אותנו היום לפי מעשינו עתה‪ ,‬אל תזכור לנו עונות‬ ‫כתב המהרי"ץ חיות‪ :‬אברהם שמע מפי ה' ויצחק‬ ‫ראשונים ולא תעלה איזה מחשבה שהיא לפני בית‬ ‫האמין לאברהם‪ ,‬הואיל והיה מוחזק‪ .‬היינו‪ ,‬על פי דברי‬ ‫דינך על מה שעתידים אנו חלילה לחטא למחר ולאחר‬ ‫הגמרא [סנהדרין פט‪ ]:‬שנביא המוחזק לדבר אמת‬ ‫זמן‪ ,‬התנהג עמנו כמו שהתנהגת עם ישמעאל ושמעת‬ ‫חייבים להאמין לנבואתו ולקבל דבריו‪.‬‬ ‫את קולו באשר הוא שם‪.‬‬ ‫החתם סופר במכתבו אל המהרי"ץ [שו"ת או"ח סימן‬ ‫רח] מתפעל מפירושו‪ ,‬וכותב לו שלדבריו יתבאר הלשון‬ ‫וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא‪ :‬מובא‬ ‫'ועקידת יצחק לזרעו תזכור' ולא 'עקידה שעקד‬ ‫בספר "זכרון שמואל" מאת מו' הגה"ח שמואל שמריהו‬ ‫אברהם'‪ ,‬וכלשונו‪" :‬משום שאברהם אבינו שמע מפי‬ ‫היינה זצ"ל שהיה תלמידו של המגיד מקוז'ניץ זי"ע‪,‬‬ ‫הקב"ה האמין בתורה שבכתב‪ ,‬אבל יצחק מסר נפשו‬ ‫ושמע ממנו בעצמו‪ ,‬שבעת קריאת התורה כשהגיע‬ ‫על דברי חכמים‪ ,‬במה שהוא חוץ לשכל‪ ,‬ולא הרהר‬ ‫לפסוק זה אמר‪ :‬טאטע אין מיר נישט ? [אבא‪ ,‬וכי אנו‬ ‫אחר חכמים‪ ,‬משום כך 'ועקידת יצחק תזכור'‬ ‫לא]?‪ ,‬היינו שבנ"י הם ודאי בניו של אאע"ה‪.‬‬ ‫להשומעים לתורה שבעל פה ואינם מהרהרים אחר‬ ‫דברי חכמים ותקנותיהם וגזירותיהם‪ ,‬אבל מי שאינו‬ ‫כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם‪:‬‬ ‫בכלל זה – אין לו חלק בתפילה זו"‪.‬‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע‬ ‫שביאר מה ענין סיפור מעשה הגר וישמעאל בראש‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעולה בני‪:‬‬ ‫אכן‪ ,‬לימוד זכות גדול יש כאן‪ .‬שכן אמרו חז"ל [ר"ה‬ ‫ה"ישועות יעקב" מפרש עפ"י מה דאי' [פסחים סו] מי‬ ‫טז‪ ]:‬אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה‬ ‫שפסחו טלה תולה סכין בין קרניו – כשחל ער"פ‬ ‫שעה‪ ,‬שנאמר 'כי שמע אלקים את קול הנער באשר‬ ‫בשבת ושכחו להביא סכין מע"ש מביאין את הסכין ע"י‬ ‫הוא שם'‪ .‬שאע"פ שעתידים בניו להמית את ישראל‬ ‫שינוי‪.‬‬ ‫בצמא‪ ,‬מ"מ לא נידון ישמעאל אלא לפי מעשיו של‬ ‫והקשה הש"ס‪ ,‬הא קעביד עבודה בקדשים‪ ,‬ומשני‬ ‫אותה שעה‪ ,‬ואותה שעה צדיק היה‪ .‬הכי נמי‪ ,‬כאשר‬ ‫דעביד כהלל דאינו מקדישו עד שמגיע לעזרה ואז כבר‬ ‫עומדים ישראל לבקש מחילה ושופכים לב כמים לפני‬ ‫אינו עושה עמו מלאכה‪ .‬והנה יצחק שראה שאין כאן‬ ‫יושב במרומים‪ ,‬מיד קופץ המקטרג ואומר‪ :‬הנה תיכף‬ ‫שה לעולה הבין שהוא יהיה הקרבן‪ .‬אמנם בראותו‬ ‫יחלפו הימים הנוראים‪ ,‬והכל ישובו לחטאיהם‬ ‫שלקח אברהם את עצי העולה ושם אותם עליו חשב‬ ‫כבתחילה‪ .‬ע"כ מזכירים אנו לפני הקב"ה‪ ,‬הלא את‬ ‫ע"כ שלא יעלהו לעולה דאל"כ איך קעביד עבודה‬ ‫ישמעאל לא דנת אלא לפי מעשיו של אותה השעה‪ ,‬על‬ ‫בקדשים‪ ,‬לכן שאל 'הנה האש והעצים ואיה השה‬ ‫כן חוס נא אף עלינו לחון אותנו עפ"י שעה זו דהשתא‪.‬‬ ‫לעולה'‪ ,‬והשיב לו אברהם 'אלקים יראה לו השה' ואם‬ ‫לאו אקדיש את 'בני' לעולה אבל עדיין לא הקדשתי‬ ‫שנה אחת ביומא דדינא לפני התקיעות פתח הרה"ק‬ ‫אותך ולא הוי עבודה בקדשים‪.‬‬ ‫ה"שפע חיים" זי"ע ואמר‪:‬‬ ‫‪29‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ברח‪ ,‬לכן עקד אותו ומזה אנו רואים שלא היה די‬ ‫והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו‪ :‬הרה"ק ה"אמרי‬ ‫לאברהם רק לצאת יד"ח אלא מאהבת הקב"ה רצה‬ ‫מנחם" מאלכסנדר זי"ע מביא בשם הרבי הצעיר‬ ‫באמת לשחטו לו לעולה ולכן עקדו‪.‬‬ ‫מוורקא זי"ע‪ :‬על הפסוק "והנה איל אחר" אמר בזה"ל‪:‬‬ ‫וזה שאמר המלאך הכא 'יען אשר עשית את הדבר‬ ‫א אנדערע איל! פי'‪ ,‬שאצל אאע"ה למלא את ציווי ה' –‬ ‫הזה' היינו שעקדתו‪ ,‬בזה נכלל כל ענין וחשיבות‬ ‫היה יצחק אבינו ואיל אותו דבר‪" ,‬א אנדערע איל"‪.‬‬ ‫העבודה במה שעשה דבר זה ועקד את יצחק בנו‪ .‬וזהו‬ ‫והבן‪.‬‬ ‫שאנו מתפללים 'ועקידת יצחק לזרעו תזכור'‪.‬‬ ‫בספר "תורה לדעת"‪ :‬יש להבין למה מצא אותו כשהיה‬ ‫בספה"ק "אוהב ישראל" כתוב‪ :‬מצאתי בקובץ ישן‪:‬‬ ‫נאחז בסבך בקרניו‪ .‬יש מתרצים משום דבמדרש אי'‬ ‫תח"ש ר"ת ת'קעו ח'ודש ש'ופר‪ .‬מעכ"ה ר"ת מ'לך‬ ‫שהעקידה היה ביום כיפור‪ ,‬ולענין צידה יו"כ כשבת‬ ‫ע'ל כ'ל ה'עולם‪ .‬ולרמוז זה קורין פרשה זו בראש השנה‬ ‫שאסור לתפוס בעל חי המסתובב בחוץ‪ ,‬וא"כ איך תפס‬ ‫יום שני‪ .‬והמשכיל יבין כל זאת עכלה"ק‪.‬‬ ‫אברהם את האיל ביוה"כ‪ ,‬ולכן כתוב שהאיל היה 'נאחז‬ ‫בסבך בקרניו' ונמצא שהיה תפוס ועומד ולא היה שם‬ ‫בספר "אילנא דחיי" מהרה"ק רבי מנחם מנדיל‬ ‫איסור צידה ולכן הותר לו לאברהם לקחתו ולהקריבו‪.‬‬ ‫מרימנוב זי"ע איתא‪ :‬הבעש"ט זצ"ל זי"ע אמר שר"ת‬ ‫מן 'ואת מעכה' הוא ו'ידוי א'חר ת'פילה מ'געת ע'ד‬ ‫ויעקד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל‬ ‫כ'סא ה'כבוד‪.‬‬ ‫לעצים‪ :‬שואל המוהרי"ל דיסקין זצ"ל‪ :‬למה עקדו‬ ‫מקודם ואחר כך שם אותו על המזבח‪ ,‬הלא יותר קל‬ ‫אשר יאמר היום בהר ה' יראה‪ :‬הרבי ה"פני מנחם"‬ ‫היה שקודם יעלהו ואחר כך יעקדהו?‬ ‫זי"ע מביא בשם השפת אמת זי"ע‪ ,‬היום הכוונה לראש‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דאיתא במס' שבת דהמוציא אדם חי לרשות‬ ‫השנה‪ .‬אשר אותיות ראש‪ ,‬להיות דבוק בהשי"ת‬ ‫הרבים פטור משום דחי נושא את עצמו‪ ,‬ונמצא שאין‬ ‫מראשו ועד רגליו‪.‬‬ ‫המוציא נושא אותו‪ ,‬זולת אם האדם היה כפות וקשור‬ ‫בחבל‪ ,‬דאז אינו נושא את עצמו וחייב המוציאו‪.‬‬ ‫ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם הוא את טבח ואת‬ ‫ולפי זה י"ל‪ ,‬דאאע"ה נצטוה "והעלהו שם לעולה"‪,‬‬ ‫גחם ואת תחש ואת מעכה‪ :‬הרה"ק מאפטא ב"אוהב‬ ‫שהוא יעלה את יצחק לעולה‪ ,‬ולפיכך הוצרך לעקוד‬ ‫ישראל"‪ :‬מצאתי בקובץ ישן‪ :‬תח"ש ר"ת ת קעו ח ודש‬ ‫אותו קודם‪ ,‬דאל"כ הרי אף אם הוא היה מגביהו לא‬ ‫ש ופר‪ .‬מעכ"ה ר"ת מ לך ע ל כ ל ה עולם‪ .‬ולרמוז זה‬ ‫היה הוא המעלה אותו למזבח בעצמו‪ ,‬דהלא החי נושא‬ ‫קורין פרשה זו בראש השנה יום שני‪ .‬והמשכיל יבין את‬ ‫את עצמו‪ .‬לכן הוצרך לעקדו מקודם‪ ,‬ובכפות לא אמרינן‬ ‫כל זאת‪ .‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫חי נושא את עצמו‪ ,‬ושפיר היה אברהם המעלה אותו‪.‬‬ ‫בספר "אילנא דחיי" מהרה"ק רבי מנחם מנדל‬ ‫יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך‬ ‫מרימנוב זי"ע איתא‪ :‬הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל זי"ע‬ ‫יחידך‪ :‬שואל ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬הלא אברהם אבינו‬ ‫אמר שר"ת מן 'ואת מעכה' הוא ו ידוי א חר ת פילה‬ ‫לא עשה מאומה כי המלאך מנעו מלעשות דבר כל‬ ‫מ געת ע ד כ סא ה כבוד"‪.‬‬ ‫שהוא א"כ למה אמר המלאך 'יען אשר עשית את‬ ‫הדבר הזה' היה לו לומר 'יען אשר רצית לעשות הדבר‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫הזה'‪.‬‬ ‫אי' בטור [סו"ס תקפ"ה]‪" :‬אין ש טן ו אין פ גע ר ע"‬ ‫ומתרץ‪ :‬דמה שרצה אברהם לשחוט את יצחק לא היה‬ ‫ר"ת שופר‪ ,‬פי' כשיש שופר אין פגע רע‪.‬‬ ‫נסיון כל כך‪ ,‬כי מה היה לו להתחכם נגד רצון הקב"ה‬ ‫והקשה הטו"ז וז"ל‪ :‬וקשה היכא רמיזא "אין" שטן‪,‬‬ ‫הלא הקב"ה ממית ומחיה‪.‬‬ ‫אדרבה להיפוך משמע ח"ו‪ ,‬ונ"ל דהוא ע"ד דמצינו‬ ‫אבל המדרש אומר שמה שעקד אברהם את יצחק היה‬ ‫במדרש‪ :‬שס"מ בעצמו מלמד זכות על ישראל ואמר יש‬ ‫משום שחשש שמא מחמת הבהלה והפחד יברח‬ ‫לך עם כמלאכים וכו'‪ ,‬ע"כ אמר כאן 'שטן ואין פגע רע'‪,‬‬ ‫יצחק‪ ,‬ואם באמת היה יצחק בורח מה היה לו לאברהם‬ ‫כלומר אף שהשטן שם ‪ -‬הוא מקום שאין פגע רע‪ ,‬כי‬ ‫לעשות הלא הוא עשה את שלו ויצא ידי חובתו ויצחק‬ ‫‪30‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫דאם כך הוא דע"י תקיעת שופר מסלק הדין לגמרי מעל‬ ‫הוא עצמו נהפך לטובה ממילא הוה כאילו אינו שם כלל‬ ‫בנ"י‪ ,‬ונשאר כולו רחמים‪ ,‬א"כ תמיד ראוי להיות כתיבה‬ ‫והוה שפיר ואין שטן‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫טובה‪ ,‬ומהיכן נצמח שנה רעה שנה שעברה‪ ,‬השם‬ ‫ישמרנו עוד משנה רעה כזו‪ ,‬וגם משיח צדקנו למה לא‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר לבאר‪ :‬ששטן ופגע לא בהכרח‬ ‫בא‪ ,‬כיון שנסתלק הדין לגמרי‪ ,‬רק התירוץ מובן מאליו‪,‬‬ ‫שהם דברים רעים‪ ,‬וכמו שמצינו בתורה שכתיב 'שטן'‬ ‫כי קול השופר אינו פועל רק כשיש תשובה עמו‪ ,‬דאל"כ‬ ‫אצל בלעם [בלק כב]‪ ,‬ורש"י שם מביא מחז"ל 'מלאך‬ ‫לא מקרי קול שופר‪ ,‬כמו שביארנו במקום אחר דשופר‬ ‫של רחמים היה‪ ,‬והיה רוצה למונעו מלחטוא שלא‬ ‫היינו שפרו מעשיכם‪.‬‬ ‫יחטא ויאבד'‪ .‬ובספורנו מבאר כי שטן היינו ההתנגדות‬ ‫לפעולת איזה פועל‪ ,‬והרי לפעמים השי"ת מזמין לנו‬ ‫בגמרא [ר"ה כז‪ :]:‬שיעורו של שופר – כדי שיאחזנו‬ ‫במהלך החיים מפגעים שאנו נתקלים בהם ונדרשים‬ ‫בידו ויראה לכאן ולכאן‪.‬‬ ‫להתמודד עמם‪ ,‬ובשביל זה נשתלחנו לעולם השפל‬ ‫בשו"ע [תקפא יב]‪ :‬צורת השופר – שהוא רחב מצידו‬ ‫הזה‪ ,‬וכל השאלה היא באיזה מצב הנסיון פוגש את‬ ‫האחד וצר מצידו השני‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬ובאיזה מבט הוא ניגש לזה‪ ,‬ולכן אין זה מן הנכון‬ ‫מכאן למד ה"בן איש חי" זצ"ל יסוד גדול ודרך חיים‪:‬‬ ‫לבקש להינצל מפגע כלל‪ ,‬שהרי איזה טעם יש לחיים‬ ‫שיתנהג האדם דוגמת השופר‪ ,‬שבכל מצב יראה את ב'‬ ‫בלי ההתמודדויות‪ ,‬אלא אנו מבקשים רק ש'תצילנו‬ ‫הצדדים‪ .‬כאשר 'צר' לו מאד והוא עייף ויגע ברוחניות‬ ‫מפגע רע' – פגע שלא נוכל להתמודד איתו‪ ,‬שלא‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬אל ירך לבו‪ ,‬אלא יבטח בה' ויראה לא רק‬ ‫נתייאש מהקשיים‪ ,‬אלא יהיה לנו את הרצון העוז‬ ‫מכאן – ומהצד הצר‪ ,‬אלא אף ומכאן – שעוד יבוא יום‬ ‫והנכונות לעשות את המוטל עלינו‪ ,‬ונוכל להילחם‬ ‫וינהג עמו הבורא כצד השני של השופר אשר פתחו‬ ‫ולעמוד בהם‪.‬‬ ‫'רחב'‪ ,‬ויצא מצרה לרווחה‪.‬‬ ‫ולכן שופר ר"ת ש טן ו אין פ גע ר ע‪ ,‬ולא 'אין' שטן‪ ,‬כי‬ ‫לאידך גיסא‪ ,‬בשעה שירחיב לו השי"ת השפעתו ותהא‬ ‫אין נכון לומר 'אין שטן'‪ ,‬כי לעולם יהיה לאדם התנגדות‬ ‫לו כל ברכת טוב‪ ,‬לא ירום לבבו‪ ,‬אלא יתבונן ויראה לא‬ ‫ומפריעים – וזה לטובתו של אדם‪ ,‬אבל השופר מרמז‬ ‫רק מכאן – מהצד הרחב‪ ,‬אלא אף ומכאן – שיש גם‬ ‫ש'אין פגע רע' – שנרצה ונדע להתמודד עם התנגדויות‬ ‫פתח נוסף הוא הפתח הצר‪ ,‬שאם לא יזכור כי הקב"ה‬ ‫כראוי‪ ,‬לא להתייאש ולא להרפות ידים‪ ,‬ועי"ז מלאך רע‬ ‫השפיע לו שפע זה הרי הקב"ה משפיל גאים ומגביה‬ ‫בע"כ יענה אמן‪ ,‬והשטן יהפוך למלאך של רחמים‪.‬‬ ‫שפלים‪.‬‬ ‫הרוקח [הל' ר"ה סי' ר"א] כתב‪ :‬לכן בהפטרה ליוכ"פ‬ ‫בגמ' [ר"ה טז‪ ].‬למה תוקעין וכו' אלא למה תוקעין‬ ‫אומרים‪" :‬ואמר סולו סולו פנו דרך"‪ ,‬יש בסופו "שטן" –‬ ‫ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדין‬ ‫רפ ש וטי ט אי ן שלום‪ ,‬וסמיך ליה 'כשופר הרם קולך'‬ ‫אלא כדי לערבב את השטן‪.‬‬ ‫לערבב השטן‪ .‬וכתיב אין ש טן ו אין פ גע ר ע‪,‬‬ ‫וצריך להבין איך השטן מתבלבל ע"י תקיעות דמיושב‬ ‫ותחילת התיבות שופר‪ ,‬וכתיב 'אין שטן' כי הוא‬ ‫ומעומד‪.‬‬ ‫מעורבב‪.‬‬ ‫ואומר הרה"ק מברדיטשוב זי"ע‪ :‬נראה עפי"מ דאי'‬ ‫במד' ע"פ 'אלקים נצב בעדת קל'‪ ,‬בדת של ישראל‬ ‫בספה"ק "תפארת עוזיאל"‪ :‬נתגלה לי בחלום ענין‬ ‫עומד ובדת של אוה"ע יושב‪ ,‬ולכן כשמוע תקיעות‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬כמו שני אוהבים‪ ,‬או בן ואב‪ ,‬שאינם‬ ‫דמעומד יודע שהמשפט הוא של ישראל‪ ,‬והוא מקטרג‪,‬‬ ‫רוצים שידעו מה שאחד כותב לחבירו‪ ,‬ויש להם לשון‬ ‫וכשמוע תקיעות דמיושב סובר שהמשפט הוא של‬ ‫נסתר שאינו ידוע לשם אדם רק לאב ולבן‪ ,‬כן הדבר‬ ‫אוה"ע ומתחיל להמליץ טוב עליהם‪ ,‬ונעשה מקטיגור‬ ‫בר"ה‪ ,‬יומא דדינא‪ ,‬לא היה רצון המקום שידעו‬ ‫סניגור‪ ,‬ולכן מערבבין אותו בזה‪.‬‬ ‫המקטרגים מבקשותינו‪ ,‬ולכן עשה לשון עמנו ע"י‬ ‫שופר‪ ,‬שאינו מובן רק לו יתברך‪.‬‬ ‫בשם הגאון ר' חיים מוואלוז'ין זצ"ל‪ :‬שהגר"א זי"ע היה‬ ‫שמח מאד בעת תקיעת שופר‪ ,‬ואמר‪ :‬שצריך להיות‬ ‫כותב הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע‪ :‬הנה יש להקשות‪,‬‬ ‫‪31‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כן הדבר נמי אצל השטן שהוא יודע בבירור שיום יבוא‬ ‫ברוב שמחה וחדוה‪ ,‬כדוגמת המדינה‪ ,‬ביום שממליכים‬ ‫ויתקע הקב"ה בשופר גדול ויגאל את ישראל‪ ,‬ואז יבוא‬ ‫מלך‪ ,‬ומעטרים אותו‪ ,‬כן אנחנו בתקיעת שופר ממליכים‬ ‫השוחט וישחט למלאך המוות‪ ,‬ולכן תמיד הוא מפחד‬ ‫להקב"ה בכל העולמות – שאנחנו עמו‪.‬‬ ‫מקול השופר‪ ,‬אולי עכשיו הגיע זמנו לעמוד במשפט‬ ‫ולקבל עונשו‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬שבכתבים של הרה"ק‬ ‫רבי פנחס מקוריץ זי"ע מקשה‪ ,‬וכי אינו זוכר משנה‬ ‫ה"מאור ושמש" זי"ע מביא בספרו בשם אדוני מורי‬ ‫שעברה? ומתרץ‪ ,‬שבכל שנה יש שטן חדש‪.‬‬ ‫ורבי הרב הקדוש רבינו אלימלך זצוק"ל‪ ,‬על הגמרא‬ ‫והוסיף ואמר‪ :‬שלפי זה תיושב קושיית התוס' על‬ ‫למה תוקעין רחמנא אמר תקעו‪ .‬ופירש הוא ז"ל‪:‬‬ ‫הגמרא [שבת פט‪ :].‬בשעה שירד משה מלפני הקב"ה‪,‬‬ ‫שהגמרא מקשה למה תוקעין‪ ,‬כלומר מה היא הכוונה‬ ‫בא שטן ואמר לפניו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬תורה היכן היא? והקשו‬ ‫של התקיעות‪ ,‬ותירץ‪ ,‬רחמנא אמר תקעו‪ ,‬פירוש שזאת‬ ‫התוס'‪ ,‬וכי לא ידע השטן על מתן תורה? אך לדברינו‬ ‫תהיה עיקר הכוונה לעשות רצון הבורא ברוך הוא‪ ,‬ועל‬ ‫מיושב‪ ,‬כי לאחר מתן תורה בא שטן חדש‪.‬‬ ‫ידי תקיעתינו לעשות רצון הבורא ב"ה אנו ממתיקין‬ ‫הגבורות ונהפכו לרחמים‪.‬‬ ‫עו"א‪ :‬שיש להסביר בזה את דברי הגמרא במסכת‬ ‫פסחים [ז‪ ,]:‬שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן‪.‬‬ ‫הגה"ק ה"ישועות מלכו" זצ"ל כותב‪ :‬ויש לומר‪ ,‬שלכן‬ ‫בי רב אמרי חוץ מן הטבילה ושופר‪ .‬בשלמא טבילה‬ ‫באה מצות תקיעת שופר בראש השנה‪ ,‬ששמיעת קול‬ ‫דאכתי גברא לא חזי‪ ,‬אלא שופר מאי טעמא? אלא אמר‬ ‫שופר מתקנת פגם השמיעה של חטא הקדמון‪ ,‬כנאמר‬ ‫רב חסדא חוץ מן הטבילה בלבד‪.‬‬ ‫'כי שמעת לקול אשתך'‪.‬‬ ‫ומה היה אכן טעמם של בי רב שגם בתקיעת שופר‬ ‫ועוד יש לרמוז בדבר‪ ,‬שהנה אמרו חז"ל במדרש‪:‬‬ ‫מברכים רק לאחר המצוה? אמנם‪ ,‬כיון שתקיעת שופר‬ ‫התחילה חוה מיללת עליו בקולה‪ ,‬וכנגד זה בא קול‬ ‫כדי לערבב השטן‪ ,‬היו בי רב סבורים שאם כן טוב שלא‬ ‫השופר שהוא ילולי יליל‪.‬‬ ‫לברך מקודם‪ ,‬כדי שלא ירגיש השטן שעומדים לקיים‬ ‫כאן מצוה‪ ,‬ועי"ז יתערבב לאחר מכן כדת וכיאות‪.‬‬ ‫כתב הרה"ק "התולדות יעקב יוסף" זי"ע‪ :‬בגמרא ר"ה‪:‬‬ ‫שופר של ר"ה של יעל‪ ,‬ר"ל שיעלו כל התפלות של כל‬ ‫הרה"ק רבי וואלף מסטריקוב זי"ע בספר "זר זהב"‬ ‫השנה וכל התורה וכל דבורים‪ ,‬ופיו מצופה זהב שלא‬ ‫מתרץ בדרך הפשט‪:‬‬ ‫לטנף פיו כי היא כלי יקר הערך כמו זהב‪.‬‬ ‫משל למה הדבר דומה לעשיר גדול שהיה ישן בבביתו‬ ‫ברוגע ובאמצע הלילה שמע קול דפיקות על החלון‪ ,‬מיד‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע כותב‪ :‬מרן‬ ‫קם ממטתו בפחד ובהלה וקרא לשוטרי העיר מחשש‬ ‫הבעש"ט הק' לימד את הרה"ק רבי וואלף קיצעס זי"ע‬ ‫גנבים הפורצים לביתו‪ ,‬אך כשהגיעו השוטרים ראו‬ ‫– שהיה הבעל תוקע – את כל כוונות התקיעות‪ ,‬ורשם‬ ‫שלא גנבים דפקו רק אחד מידידיו חמד לו לצון‬ ‫אותן בכתב‪ ,‬וכשהגיע זמן התקיעות לקח ממנו‬ ‫להפחידו‪ .‬לאחר זמן שמע קול דפיקות בדלת ושוב קרא‬ ‫הבעש"ט הק' את הכתב‪ ,‬וכאשר ראה ר' וואלף‬ ‫והזמין את השוטרים וכמעשהו בראשונה כך מעשהו‬ ‫שהכתב אין עמו נשבר לבו בקרבו עד מאד מאד‪ ,‬אחר‬ ‫בשניה שלא היו אלו גנבים כלל‪ ,‬והנה אף אם ישנה‬ ‫כך אמר לו הבעש"ט‪ :‬כי כוונות הם כמו מפתחות‬ ‫וישלש הדבר שוב ושוב יפחד העשיר כל פעם מחדש‬ ‫לפתוח שערים‪ ,‬אך לפעמים העלה חלודה המנעול שאי‬ ‫ויחשוש אולי הפעם באו גנבים ממש‪ ,‬ולא שייך לשאול‬ ‫אפשר לפותחו במפתח‪ ,‬אבל לב נשבר הוא כמו קרדום‬ ‫הלא גם מתמול גם שלשום לא היו אלו גנבים‪ ,‬דמה‬ ‫ברזל שבכוחו לשבור כל המנעולים וכל דלתות נחושת‪.‬‬ ‫ענין אז לעכשיו‪ ,‬שהרי זה ברור שיש גנבים בעולם‬ ‫הרוצים לפרוץ את ביתו ולגנוב משם כסף וזהב‪ ,‬וע"כ‬ ‫שנה אחת לפני התקיעות פתח הרה"ק ה"מנחת‬ ‫לעולם יקונן החשש בליבו אולי עכשיו באו הגנבים‬ ‫אלעזר" ממונקאטש זי"ע לספר מעשה דבדידיה הוי‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫דאנשי ירושלים היו נוטלין הלולב כל היום‪ ,‬למה לי‬ ‫עובדא‪:‬‬ ‫הטעם דעירבוב השטן‪.‬‬ ‫לפני ימים מספר והנני יושב בחדרי והשופר מונח על‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דאין הכי נמי אלא דר' יצחק יהיב טעמא מה‬ ‫שולחני‪ ,‬והנה נכנס נכדי הילד צבי לתוך החדר‪,‬‬ ‫שקבעוהו חובה ומנהג לכל ישראל אפילו להפשוטים‪,‬‬ ‫ובראותו את השופר על השולחן ביקש והתחנן שאתקע‬ ‫ודלא כמצות לולב שרק אנשי ירושלים‪ ,‬ועל זה אמר‬ ‫לפניו בשופר‪ ,‬ניסיתי להסביר לו שכרגע עדיין לא הגיע‬ ‫'כדי לערבב השטן' – הנהיגו ביום זה חיבובא דמצוה‬ ‫זמן תקיעת שופר ואין ענין לתקוע‪ ,‬אמנם הוא לא רצה‬ ‫לכל‪.‬‬ ‫לקבל דברי והתעקש שאתקע לו אז בשופר‪ ,‬ולא יכולתי‬ ‫לעמוד נגד הפצרותיו כי נתעורר בי רחמי האב על הבן‬ ‫האלשיך הק' כותב [פרשת אחרי]‪ :‬ששתי קרנותיו של‬ ‫ותקעתי לו שלא בזמנו‪ ,‬ובזה נשא הרה"ק ממונקאטש‬ ‫האיל של יצחק שימשו לעתיד – מקרן האיל השמאלית‬ ‫זי"ע את עיניו למרום וסיים‪ :‬אם רחמי בשר ודם שרואה‬ ‫נעשה השופר של מתן תורה‪ ,‬והקרן הימנית תשמש‬ ‫בנו עומד ומבקש ממנו שיתקע בשופר שלא בעונתה‬ ‫שופר שלעתיד לבוא שיתקעו בו לחירות עולם‪.‬‬ ‫אינו יכול לעמוד בפני בקשותיו‪ ,‬מלך מלכי המלכים‬ ‫לפי זה מבאר הגאון רבי דניאל פרוסטיץ מפרשבורג‬ ‫בעל הרחמים איך יוכל להעלים אוזנו מלשמוע‬ ‫זצ"ל‪ :‬יש לומר דהתקיעות דמיושב שלאחר קריאת‬ ‫הפצרותינו שאנו מבקשים "תקע בשופר גדול‬ ‫התורה‪ ,‬מיוחסות לשופר של מתן תורה‪ ,‬ועל כן השטן‬ ‫לחירותינו" אף שעדיין לא הגיע זמנו‪...‬‬ ‫אינו בהול כל כך‪ .‬אבל כשחוזרים ותוקעין תקיעות‬ ‫דמעומד‪ ,‬הרי זה מעורר הקרן הימנית‪ ,‬שהיא התקיעה‬ ‫בגמרא‪ :‬למה תוקעין וכו' כדי לערבב השטן‪ .‬וברש"י‪:‬‬ ‫של חרות עולם ועל כך מתבהל השטן ומתערבב‪.‬‬ ‫כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו‪.‬‬ ‫הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל מבאר וכן איתא‬ ‫בגמרא [ר"ה כו‪ :].‬כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי‪:‬‬ ‫ב"הפלאה"‪ :‬מדוע מסתתמין דבריו וירא להשטין אם‬ ‫בספר "טעמי המנהגים" [רא"י שפרלינג קו"א‪ ,‬אות‬ ‫ישמע השטן שישראל מחבבין את המצות‪.‬‬ ‫תקפז]‪ :‬כתב לי ידי"נ הרה"ג בנש"ק מו"ה צבי יחזקאל‬ ‫אמרו חז"ל כי העושה תשובה מאהבה זדונות נעשין לו‬ ‫מיכלזאהן שליט"א [זצ"ל] אב"ד פלונסק‪ ,‬בשם אדמו"ר‬ ‫כזכיות‪ .‬ולפי"ז יש לפרש‪ ,‬שכשיראה השטן שישראל‬ ‫הגה"ק בעל השפת אמת זצ"ל‪ ,‬טעם שלא נתחייבו‬ ‫עושין המצוות דרך חיבוב ואהבה ירא מלהשטין ולפרוט‬ ‫ישראל לעלות לרגל ביום טוב דראש השנה‪ ,‬עפי"מ‬ ‫עונותיהן‪ ,‬כי במקום שדבריו ירעו לישראל – הריהם‬ ‫שאמרו חז"ל בשופר "כיון דלזכרון הוא כלפנים דמי"‬ ‫מטיבים להם‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬ככל שירבה לפרוט עונותיהם‬ ‫(כמו כהן גדול שנכנס לפני ולפנים)‪ ,‬אם כן בכל מקום‬ ‫הרי זה מרבה זכויותיהם‪ .‬נמצא שטובה שתיקתו של‬ ‫שהיו בני ישראל שרויין – על ידי מצות שופר היו‬ ‫השטן מדיבורו ולכן "מסתתמין דבריו"‪.‬‬ ‫כבפנים‪ ,‬ולא הוצרכו לעלות לרגל להיות בפנים כיון‬ ‫דגם בחוץ היו כבפנים כיון דלזכרון הוא‪.‬‬ ‫בשם הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬טעם תקיעות‬ ‫השופר שהוא כדי לערבב השטן‪ ,‬כי עיקר התירוץ של‬ ‫כתב השו"ע [תקפה סק"ה]‪ :‬יום טוב שחל להיות‬ ‫האדם על שלא השלים עבודתו למקום כראוי‪ ,‬הוא‬ ‫בשבת אין תוקעין בשופר‪ .‬ובגמרא [ר"ה כט‪ ]:‬ועוד זאת‬ ‫משום טירדות וערבוב הפרנסה‪ ,‬שלא היתה לו דעה‬ ‫היתה ירושלים יתירה על יבנה עי"ש‪.‬‬ ‫צלולה ללמוד ולהתפלל‪ .‬אך השטן טוען שאין זה תירוץ‪,‬‬ ‫כידוע רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל בעל "לב העברי"‪,‬‬ ‫כי היית צריך לעבוד לבוראך ולא להשגיח על טרדת‬ ‫עשה תעמולה בירושלים לתקוע בשופר בראש השנה‬ ‫הפרנסה‪ ,‬לזאת אנו תוקעין בשופר ומתערבב השטן‬ ‫שחל להיות בשבת ונימוקו עמו‪ ,‬והענין עורר פולמוס‬ ‫ואינו יכול לטעון‪ .‬כי מי שנתערבב שכלו מחמת‬ ‫גדול בין חכמי ירושלים‪.‬‬ ‫הטרדות אינו יכול באמת לעבוד עבודתו בשלימות‪.‬‬ ‫מביא הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל רבה של‬ ‫ירושלים בספרו "מקראי קודש"‪ :‬שנתעוררה שאלה‪,‬‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע בחידושיו שואל‪ :‬וקשה‪ ,‬דממה‬ ‫אם בין כך ובין כך הוא תוקע‪ ,‬האם יש ענין ללכת‬ ‫נפשך‪ ,‬אי אית בזה חיבוב מצוה‪ ,‬כדאיתא בסוכה‬ ‫‪33‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שמכסים השופר בשעת ברכה‪ ,‬מפני שאין מברכים על‬ ‫לשמוע את התקיעות‪ ,‬והשומעים אינם עושים בזה‬ ‫התקיעה בשופר אלא על השמיעה‪ ,‬לכן ראוי לכסות‬ ‫שום איסור‪.‬‬ ‫השופר שלא יראה בושתו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כתב הגרע"א [דו"ח מערכה ה]‪ :‬שהתוקע‬ ‫וזהו כעין שמצינו [או"י סי' רעא] לגבי קידוש בשבת‬ ‫בשבת קיים מצות שופר‪ ,‬כי זמנו של שופר גם בשבת‪,‬‬ ‫שצריך לכסות הפת שלא תראה בושתה שאין‬ ‫אלא שעבר על שבות דשבת‪.‬‬ ‫מקדימים לברך עליה‪ ,‬וכן גם כאן‪ ,‬כיון שאין מברכים על‬ ‫ואם כן‪ ,‬יש להוכיח לפי"ז לנידון דידן‪ ,‬שאכן יש מקום‬ ‫תקיעת שופר אלא רק על השמיעה – מכסים השופר‪.‬‬ ‫לשמוע את התקיעות והשומעים ודאי שמקיימים מצות‬ ‫שופר מן התורה‪ ,‬אלא שהם אף בודאי אינם עוברים על‬ ‫כתב הרמ"א [תקפב ב]‪ :‬וטוב לתקוע בצד ימין אם‬ ‫שבות דשבת‪.‬‬ ‫אפשר לתקוע בכך‪.‬‬ ‫אמנם יש להעיר בזה‪ ,‬שלגבי אחרים גרוע יותר‬ ‫ה"מגן אברהם" שם כתב‪ :‬בצד ימין של פיו‪ ,‬משום‬ ‫מהתוקע עצמו‪ ,‬שאפילו לשיטת הגרעק"א שהתוקע‬ ‫דכתיב 'והשטן עומד על ימינו לשטנו'‪.‬‬ ‫עצמו קיים מצות תקיעת שופר מן התורה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ה"ביאור הלכה" [שם] כתב‪ :‬שמעתי בשם הגאון‬ ‫לגבי השומעים אפשר שלא קיימו המצוה‪ ,‬שנחשב‬ ‫מהר"ר מאיר שמחה הכהן טעם נכון‪ ,‬כי בש"ס ילפי לה‬ ‫כאילו שמעו מאינו בר חיובא‪ ,‬שמכיון שהתוקע אינו‬ ‫לתקיעת שופר מחצוצרות המלחמה‪ ,‬ובקרא אצל‬ ‫מחוייב לתקוע בשבת‪ ,‬ואדרבה יש עליו איסור דרבנן‬ ‫מלחמה בגדעון כתיב 'ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים‬ ‫לתקוע‪ ,‬לכן נקרא שאינו בר חיובא‪.‬‬ ‫"וביד ימינם" השופרות לתקוע'‪.‬‬ ‫בספר "מגדל דוד" [מידידי ת"ח החפץ בעלום שמו]‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬עיקר ענין שופר לא‬ ‫כתב טעם ורמז שבשבת אין תוקעין‪ ,‬כי ביום השביעי‬ ‫כתוב בפירוש בתורה אצל ר"ה אלא ילפינן ליה בגזירה‬ ‫נתעלה וישב על כסא כבודו‪ ,‬ואין צריך לפעול ע"י‬ ‫שוה‪ ,‬אי' שי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הן כנגד י"ג‬ ‫השופר שישב על כסא רחמים‪.‬‬ ‫מדות של רחמים‪ ,‬גזרה שוה היא כנגד מדת רחום ויש‬ ‫וע"ד רמז‪" :‬לשמוע קול שופר" בגימטרי' "שבת קדש‬ ‫במדת רחום מענין גזרה שוה היינו שכיון שכולם‬ ‫לה' "‪.‬‬ ‫נסקרין בסקירה אחת‪ ,‬השוה ומשוה קטן וגדול‪ ,‬עי"ז‬ ‫כשיש לאחד זכות יש מזה טובה גם לאחר אף שאין לו‬ ‫בשם הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬שכשראש השנה חל להיות‬ ‫כלום וזה ע"י גזירה שוה‪ .‬ובסידור האר"י ז"ל גבי ברוך‬ ‫בשבת הקב"ה עצמו הוא הבעל תוקע‪ ,‬והוא יודע לכוון‬ ‫שאמר חושב י"ג מדות הרחמים כנגד י"ג ברוך שבברוך‬ ‫הכוונות היטב‪ ,‬ואז יש לנו תקוה טובה לראות בישועתו‬ ‫שאמר ואי' שם דהר"ת של ב רוך ש אמר ו היה ה‬ ‫יתברך‪ ,‬כי הוא מקור הרחמים‪ ,‬וזה מה שאנו אומרים‬ ‫עולם הם בשו"ה‪.‬‬ ‫'תקע בשופר גדול לחרותנו'‪.‬‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא שבשפת אמת מדקדק‬ ‫כותב הרה"ק ה"כנסת מרדכי" זי"ע‪ :‬כשחל יו"ט של‬ ‫על הא דאין אומרים לשם יחוד קודם תקיעת שופר כמו‬ ‫ראש השנה בשבת אזי קדושת והארת השבת‪ ,‬אשר כל‬ ‫בכל המצוות‪ ,‬אולי י"ל דבנוסח לשם יחוד כתיב‬ ‫דינין בטלין ומתעברין מינה [זוה"ק ח"ב קלה‪ ]:‬מתקנת‬ ‫ושכינתיה והכוונה לפמליא של מעלה‪ ,‬ומכיון דגם‬ ‫כל מה שהיה צריך השופר לתקן‪ ,‬ולכן אין צריכים‬ ‫השטן בכללם‪ ,‬כדכתי' באיוב 'ויבא גם השטן בתוכם'‪,‬‬ ‫לשופר בשבת‪ ,‬והדינין נמתקין בזכות השבת‪ ,‬וכן יעזור‬ ‫לכן אין אומרים לשם יחוד וכו' ושכינתיה וכו' כי ענין‬ ‫ה' יתברך שיומתקו הדינין ויתחדש עלינו ועל כל ישראל‬ ‫תקיעת שופר לערבב השטן‪ .‬עוד י"ל כי ענין השופר‬ ‫שנה טובה ומבורכת בכלל ובפרט‪.‬‬ ‫הוא לחרדה ופחד‪ ,‬כדכתיב 'היתקע שופר בעיר ועם לא‬ ‫יחרדו'‪ ,‬לכן אין אומרים לשם יחוד‪.‬‬ ‫ונוהגים לכסות השופר במפה הפרוסה על השולחן‪,‬‬ ‫ויהיה מכוסה עד גמר הברכות‪ ,‬שנוטלו משם לתקוע‬ ‫הרה"ק ה"מקור ברוך" מסערט ויז'ניץ זי"ע אמר‪ :‬זקני‬ ‫בו‪[ .‬מטה אפרים תקפה ג]‪:‬‬ ‫הרה"צ מרוז'ין זי"ע אמר פעם‪ :‬אילו היו יודעים איזה‬ ‫אומר ה"אבני נזר" זי"ע [סי' תלא]‪ :‬יש לומר הטעם‬ ‫‪34‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫– על ידי שבירת הלב ניתן לעשות כן‪ .‬ולהיפך חלילה‬ ‫עת רצון היא בשעת תקיעת שופר‪ ,‬היינו מחזיקים את‬ ‫כשמתגאים מסלקים את מידת הרחמים ונהפך הכל‬ ‫הזמן הזה בשתי ידים כדי שלא יעבור‪.‬‬ ‫לדינים‪ .‬וזה הפירוש‪ :‬הוי"ה – להפוך ולסלק את מידת‬ ‫הרחמים הנרמזת בשם הוי"ה‪' ,‬בקול שופר' – על ידי‬ ‫הגר"י ענגיל זצ"ל מביא בשם הרוקח [סימן רא ד"ה‬ ‫גאוה והתנשאות גורמים לזה‪.‬‬ ‫בפרק] וז"ל‪ :‬סדר תקיעות שלש של שלש שלש‪ ,‬שהרי‬ ‫שטן עומד בשלושה ענינים – יורד ומחטיא‪ ,‬עולה‬ ‫כתקוע שופר תשמעו – אומר ה"בית אהרן" זי"ע‪ :‬כמו‬ ‫ומקטרג‪ ,‬יורד וממית‪ ,‬כנגדם תיקנו שלש תקיעות שלש‬ ‫שהוא תוקע כן ישמע ‪...‬‬ ‫של שלש שלש לכפרה‪ ,‬עכ"ל ז"ל‪.‬‬ ‫ולפי סדרן‪ ,‬פשוטה לפניה – לכפר על החטא‪ ,‬ותרועה –‬ ‫יום תרועה יהיה לכם‪ :‬אומר ה"בית אהרן" זי"ע‪ :‬תרועה‬ ‫לבטל הקטרוג‪ ,‬ופשוטה לאחריה – להפוך מות לחיים‪,‬‬ ‫לשון ריעות וידידות‪ .‬הראה לנו הכתוב‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫וכן השלש סדרים‪.‬‬ ‫לקבל את הארת היום אלא ע"י אחדות וריעות‪.‬‬ ‫למנצח מזמור לבני קרח מזמור‪ :‬כ"ק אד"ש אמר‬ ‫להסביר מנהג ישראל לומר מזמור זה לפני התקיעות –‬ ‫אומר ה"נודע ביהודה" זצ"ל‪ :‬למה ציווי התורה על‬ ‫הנה בעת מחלוקת קרח ביקש משה רבינו ע"ה ואמר‬ ‫תקיעת שופר באה בלשון 'יום תרועה יהיה לכם'‪ ,‬ולא‬ ‫'אל תפן אל מנחתם'‪ ,‬ואיתא במדרש [במ"ר יח י]‬ ‫כלשון שנאמר בפסח וסוכות 'באחד בחודש תריעו'‪ ,‬או‬ ‫שתפילתו היתה אל תקבלם בתשובה‪ ,‬ומ"מ לבסוף‬ ‫כלשון שנאמר אצל יובל 'והעברת שופר'‪ ,‬זאת ועוד‪,‬‬ ‫ניצולו בני קרח ע"י שהרהרו בתשובה כדאיתא בחז"ל‬ ‫הלא פסח וסוכות אינם נקראים 'יום מצה' ו'יום לולב'‪,‬‬ ‫[שוח"ט תהלים יח]‪ ,‬ויש מכך לימוד עצום לדורות‪,‬‬ ‫ומדוע דוקא ר"ה נקרא על שם מצות היום – 'יום‬ ‫שאפילו הירוד שבישראל‪ ,‬שמשה רבינו ע"ה איש‬ ‫תרועה'‪ ,‬וכי כל הימים מריעים? אלא רמז יש כאן‬ ‫האלקים בעצמו התפלל עליו שלא יקבלו השי"ת‬ ‫לאדם‪ ,‬שמשך כל יום ר"ה יהיו עבורו 'יום תרועה' – יום‬ ‫בתשובה‪ ,‬מ"מ אם שב בכל לבו אין יכולת למנוע ממנו‬ ‫של אימה וחרדה‪ ,‬וכל היום לא ינוח מגנוחי גנח וילולי‬ ‫את שערי התשובה‪ .‬ומטעם זה אומרים קודם תקיעת‬ ‫יליל‪.‬‬ ‫שופר 'למנצח לבני קרח מזמור'‪ ,‬לעורר את בני ישראל‬ ‫על גודל כח התשובה שלמדים אנו מבני קרח‪ ,‬לבל‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרה"ק רבי פינחס‬ ‫יתיאש שום אדם מישראל לשוב בתשובה שלימה לפניו‬ ‫מסטאניסלב זי"ע‪ ,‬כי 'לכם' ראשי תיבות" ל הכרית כ ל‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫מ ריע‪ ,‬כפי שאנו אומרים בפיוטים לר"ה‪" ,‬תעיר ותריע‬ ‫להכרית כל מריע"‪ ,‬שזוהי מטרת התקיעות‪ ,‬להכרית‬ ‫עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר זמרו לאלקים‬ ‫את כל הקמים עלינו להשטיננו ביום גדול זה‪.‬‬ ‫זמרו וגו'‪ :‬ב"כנסת ישראל"‪ :‬פירש הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪:‬‬ ‫שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך‪ :‬ב"מפי‬ ‫שבעת תקיעת שופר הוא עת רצון גדול‪ ,‬ובשעת‬ ‫ספרים וסופרים" מביא שהרה"ק ה"תולדות יעקב‬ ‫התקיעות יכול לפעול ישועה עבורו ועבור בני ביתו‪ ,‬וזה‬ ‫יוסף‪ :‬זי"ע [בפרשת פינחס] כותב בשם "חכם ספרדי"‬ ‫מ"ש דוהמע"ה 'עלה אלקים בתרועה'‪ ,‬מידת הדין עולה‬ ‫לפרש את נוסח התפילה 'כי אתה שומע קול שופר‬ ‫ומסתלקת כשתוקעים בשופר‪' ,‬ה' בקול שופר'‪,‬‬ ‫ומאזין תרועה ואין דומה לך'‪ ,‬דלכאורה אין לו שחר‪ ,‬כי‬ ‫ובמקומו באה הוי"ה שם הרחמים‪' ,‬זמרו לאלקים‬ ‫מה החידוש שהקב"ה שומע קול שופר שע"ז אומרים‬ ‫זמרו'‪ ,‬עד שגם מידת הדין מזמרת ומסייעת שיהיה‬ ‫'ואין דומה לך'‪ ,‬ועוד קשה מדוע פתח בלשון שמיעה‬ ‫שנה טובה לישראל‪.‬‬ ‫ומסיים בלשון האזנה‪ ,‬ועוד שפותח ב'שופר' ומסיים‬ ‫ב'תרועה'‪.‬‬ ‫עלה אלקים בתרועה הוי"ה בקול שופר‪ :‬אמר הרה"ק‬ ‫ותירץ‪ :‬כי מדת הקב"ה אינו כמידת בשר ודם‪ ,‬כי מלך‬ ‫רבי אהרן מטשערנוביל זי"ע לפני תקיעת שופר‪ :‬אם‬ ‫בו"ד שהיה לו שני עבדים‪ ,‬אחד עובד המלך מנעוריו‪,‬‬ ‫רוצים לסלק את מידת הדין – ניתן לעשות זאת רק על‬ ‫ומעולם לא נמצא בו רבב‪ ,‬ואילו העבד השני מרד במלך‬ ‫ידי שבירת הלב והכנעה‪ .‬וזה הפירוש‪' :‬עלה אלקים' –‬ ‫ולאחר זמן חזר ונעשה עבד נאמן‪ ,‬דבודאי דבר פשוט‬ ‫לסלק את מידת הדין הנרמזת בשם אלקים‪' ,‬בתרועה'‬ ‫‪35‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מאזין ורואה את הפנימיות שיש כאן תרועה – 'ומאזין‬ ‫הוא שאהבת המלך תהיה יותר עם העבד הנאמן לו‬ ‫תרועה'‪' ,‬ואין דומה לך'‪.‬‬ ‫מנעוריו‪ ,‬שהרי השני מרד בו בעבר‪ ,‬ועדיין יש לו עליו‬ ‫וכן בנוסח ארשת 'מבין ומאזין מביט ומקשיב' מהאי‬ ‫טינה בלב‪ ,‬אבל מדת הקב"ה אינו כך‪ ,‬אלא במקום‬ ‫טעמא‪.‬‬ ‫שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד‪,‬‬ ‫שאוהב יותר לבעל תשובה מצדיק גמור‪.‬‬ ‫ומיושבת בזה קו' ה"חתם סופר" אמאי בברכת השופר‬ ‫והנה בספר השל"ה [מסכת ר"ה ריש פרק תורה אור]‬ ‫אומרים 'לשמוע קול שופר'‪ ,‬ומשא"כ בברכת שופרות‬ ‫כתב‪ ,‬דצדיק גמור נקרא 'קול שופר'‪ ,‬ובעל תשובה‬ ‫שבמוסף אומרים 'שומע קול תרועת עמו ישראל‬ ‫נקרא 'תרועה'‪ ,‬עוד ידוע שלשון 'שמיעה' הוא מרחוק‬ ‫ברחמים'‪ ,‬שאצל הקב"ה הוא כתרועה‪ ,‬אך אצלינו‬ ‫ו'האזנה' מקרוב‪ ,‬ובזה יובן "כי אתה שומע קול שופר"‬ ‫בקיום המצוה מספק הוא קול שופר גרידא‪ .‬ועוי"ל על‬ ‫הצדיק המכונה 'שופר'‪ ,‬כי לקולו שומע הקב"ה מרחוק‪,‬‬ ‫קו' זו – שבשר ודם שומע קול שופר גרידא‪ ,‬אך הקב"ה‬ ‫ואילו "ומאזין תרועה" לבעלי תשובה המכונים 'תרועה'‬ ‫שומע גם שבירת הלב ותרועתו‪.‬‬ ‫– ולהם מאזין בהאזנה קרובה‪ ,‬ואכן בזה אנו משבחים‬ ‫ומפארים "ואין דומה לך" כי הוא היפך הטבע‪ ,‬אלא‬ ‫בספה"ק "דברי תורה" [מונקאטש] מביא בשם הרבי ר'‬ ‫השי"ת מצד רחמנות קרוב יותר לבעלי תשובה‪ .‬ומסיים‬ ‫מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע‪ ,‬שאמר מענין המורה שעות‬ ‫התולדות וכותב‪ :‬ודפח"ח‪[ .‬ובפמ"ג 'אשל אברהם' סימן‬ ‫כסף או זהב אשר נותנים לחתן מתנה‪ ,‬הנה המורה‬ ‫תקצ"ב סק"א מביא כן בקוצר אמרים בשם הגה"ק רבי‬ ‫שעות [שעון] מורה על תשובה‪ ,‬כי נחזי אנן דרכו של‬ ‫חיים ראפפורט אבד"ק לבוב זי"ע]‪.‬‬ ‫המורה שעות בעת יקנוהו מחדש הוא טוב ויפה‪ ,‬אבל‬ ‫אחר כך דרכו להתקלקל ויעמוד מלכת ולהורות‪ ,‬ומהו‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע מביא דאיתא בשל"ה שגם‬ ‫קלקולו‪ ,‬הלא אטו בשופטני עסקינן שישחיתוהו‬ ‫אם אין הבעל תוקע יודע לכוין הכוונות יכול הבעל‬ ‫בידיהם‪ ,‬אלא מפני דקות תכונת המכונה והאופנים‬ ‫מקריא להשלים‪ ,‬ואין כוונתו בזה לכוונה הפשוטה‬ ‫אשר בתוכו כאשר יתעקם איזה מהם קצת או יכנס‬ ‫שצריך לכוין ולהוציא השומעים‪ ,‬שזה בודאי צריך‬ ‫אבק בתוכם אז יעמוד מלכת‪ ,‬ומהו תקנתו‪ ,‬יתנהו‬ ‫התוקע לכוין‪ ,‬ואף יותר מכך‪ ,‬אלא לענין סודות‬ ‫למתקן ואומן המורה שעות‪ ,‬ומה יעשה בו האומן אז‬ ‫התקיעה‪ ,‬שזאת משלים הבעל מקריא‪ ,‬וקשה להבין‬ ‫ישברהו לרסיסים לשברי שברים‪ ,‬היינו שיפרק אותו‬ ‫השייכות של הבעל מקריא להשלים הכוונות‪ ,‬אבל‬ ‫ואת מכונתו הפנימית למען ימצא החסרון אשר בו‪ ,‬ואז‬ ‫באמת מרומז כבר במשנה ענין המקריא‪ ,‬שהרי שנינו‬ ‫יתקנו שם ויעמידו בחזרה מתוקן כראוי‪ ,‬כן האדם עשאו‬ ‫השני מתקיע‪ ,‬דייקו חכמים בלשונם ולא אמרו תוקע‬ ‫האלקים ישר‪ ,‬וכאשר יקלקל באיזה חטא אז פגם בכל‬ ‫אלא מתקיע‪ ,‬היינו שנותן רשות ומצוה לתקוע‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫השעור קומתו‪ ,‬ומהו תקנתו‪ ,‬שישבור את לבבו וישוב‬ ‫אמרו רחמנא אמר תקעו (וכשתוקעים בכוונה דרחמנא‬ ‫מחטאו ויאנח‪ ,‬ועי"ז נשתבר גופו ויכיר חסרונו‪ ,‬ואז‬ ‫אמר תקעו ממילא הוי על דעתו של המצוה) וממילא‬ ‫יתקנו ויתוקן האדם בכללותו‪.‬‬ ‫יכול כל שומע לכוין ולהשלים‪.‬‬ ‫וזהו תקיעות תשר"ת בראש השנה‪ ,‬אשר השופר‬ ‫מעורר לתשובה‪ ,‬כי 'תקיעה' הוא קול פשוט‪ ,‬היינו שלם‬ ‫עו"א‪' :‬אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון'‪,‬‬ ‫ויפה קודם החטא‪ ,‬ואח"כ נעשה מזה 'שברים'‬ ‫יודעי גימ' ק' קולות‪' ,‬באור פניך יהלכון' באור פניך גימ'‬ ‫שנתקלקל ע"י חטאו‪ ,‬ומה תקנתו‪ ,‬שיעשה 'תרועה'‬ ‫מלא רחמים‪.‬‬ ‫שהוא עוד שברי שברים יותר‪ ,‬וישבר לבו ויתקן בחזרה‪,‬‬ ‫שיהיה שלם בחינת 'תקיעה' האחרונה‪.‬‬ ‫רה"י שליט"א‪ :‬כי עושין הרבה תקיעות מספק מהי‬ ‫תרועה‪ ,‬ובעיני בשר כל הקולות שאינם התרועה‬ ‫בכת"י ישן של הרמב"ם המדבר בענין תקיעת שופר‪:‬‬ ‫הנכונה הם 'קול שופר' בעלמא‪ ,‬אך אצל הקב"ה הכל‬ ‫"אני משה בן מימון‪ ,‬בראש השנה בהגיע זמן תקיעת‬ ‫נחשב כתרועה אמיתית‪ ,‬שהרי יהודים תקעו כך משום‬ ‫שופר‪ ,‬עליתי לבימה ולקחתי השופר בידי‪ ,‬והתבוננתי‬ ‫שרצו לעשות תרועה‪ ,‬וזהו 'שומע קול שופר' דבשמיעה‬ ‫מיהו המצווה‪ ,‬ומיד התחילו ארכבותי דא לדא נקשן‪,‬‬ ‫פשוטה זה נשמע כקול שופר בעלמא‪ ,‬אך הקב"ה‬ ‫‪36‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כך היה בחטא העגל‪ ,‬אשר מפני גודלו וחומרתו מחל‬ ‫והתחלתי לתקוע"‪...‬‬ ‫להם השי"ת לגמרי‪ .‬לא כן בחטא המתאוננים וכיו"ב‪,‬‬ ‫שדוקא בהיותו קל יותר‪ ,‬פרע הקב"ה מהחוטאים‬ ‫אבינו מלכנו זכור רחמיך וכבוש כעסך וכלה וכו' וכל‬ ‫לאלתר‪.‬‬ ‫מחלה וכל תקלה וכל קטטה וכל מיני פרעניות וכל‬ ‫על זאת נושאים אנו תפילה‪ ,‬כי אם עצמו עונותינו עד‬ ‫גזרה רעה ושנאת חנם מעלינו ומעל כל בני בריתך‬ ‫למאד‪ ,‬יכבוש הקב"ה עונותינו ולא ימצה עמנו את‬ ‫שואל מו' רה"י שליט"א [מ"ב ר"ה תשפ"ד]‪ :‬אמאי‬ ‫הדין‪ ,‬כי מי יוכל לעמוד לפניו בדין‪ .‬ויחד עם העונות‬ ‫בתחילה אומרים 'קטטה'‪ ,‬ואחר כך מוסיפים 'ושנאת‬ ‫החמורים‪ ,‬מבקשים אנו מהשי"ת כי תשליך במצולות‬ ‫חנם'‪ ,‬והרי היינו הך‪ ,‬ואם צריכים להזכיר את שניהם‪,‬‬ ‫ים כל חטאינו‪ ,‬אף אם קלים הם‪.‬‬ ‫הו"ל לומר אותם ביחד 'קטטה ושנאת חנם'‪ ,‬ולמה‬ ‫הפסיקו ביניהם ב'וכל מיני פוררעניות וכל גזרה רעה'‪.‬‬ ‫וי"ל שהם שני ענינים‪ ,‬יש 'קטטה' הסמוכה לפורעניות‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫וגזרה רעה‪ ,‬דהיינו קטטה של אינשי אלימי‪ ,‬או מכעס‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫על עניני ממון וחוסר כבוד וכדומה‪ ,‬ולבסוף אחרי‬ ‫שאומרים וכל גזרה רעה‪ ,‬מוסיפים לבקש על 'שנאת‬ ‫באחד הפעמים אשר הרה"ק רבי דוד משה‬ ‫חנם' שהיא מחלוקת לשם מצוה‪ ,‬ואנו מבקשים‬ ‫מקרעטשניף זי"ע‪ ,‬בהם הפציר בעד כלל ישראל‪ ,‬פנה‬ ‫מהרבונו של עולם שיסיר מאתנו גם שנאת חנם‬ ‫כלפי שמיא בדברים נרגשים‪ ,‬וזלשה"ק‪:‬‬ ‫שמציגים אותה שהיא לשם מצוה‪.‬‬ ‫רבן של ישראל‪ ,‬דער בארדישטובער רב זי"ע‪ ,‬אמר‬ ‫פעם‪" :‬רבונו של עולם! ציוית בתורתך על מצות תקיעת‬ ‫תשליך‬ ‫שופר 'יום תרועה יהיה לכם'‪ .‬לא יותר מארבע תיבות‬ ‫בשם הגר"א אומרים שהמקור למנהג זה המובא‬ ‫הקדשת לציווי זה‪ .‬באו חכמינו ז"ל והסתפקו למה‬ ‫ברמ"א "והולכין אל הנהר לומר פסוק 'ותשליך‬ ‫בדיוק הכוונה‪ :‬אלו סוגים של תקיעות‪ ,‬וכמה קולות‬ ‫במצולות ים כל חטאתינו וגו'" – מצינו בספר נחמיה [ו‬ ‫צריכים להישמע‪ .‬לבסוף קבעו שיעור של מאה קולות‬ ‫א‪-‬ב]‪' :‬ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני‬ ‫בכל אחד מימי ראש השנה‪.‬‬ ‫שער המים וגו' ויביא עזרא הכהן את התורה לפני‬ ‫הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמוע ביום אחד‬ ‫"חשוב נא‪ ,‬אבי שבשמים‪ ,‬כמה תקיעות תוקעים בניך‬ ‫לחודש השביעי'‪ .‬היה זה ביום ראש השנה –'ביום אחד‬ ‫מכל בתי הכנסת שבעולם ובכל הדורות‪ ,‬ותמצא יותר‬ ‫לחודש השביעי' – לכן נתאספו כל העם 'אל הרחוב‬ ‫ממיליונים ומליארדים תקיעות‪ ,‬שכבר תקעו בניך‬ ‫אשר לפני שער המים'‪.‬‬ ‫אהוביך‪ ,‬משום אותם ארבע תיבות שציוית‪ ,‬חוץ‬ ‫מההכנות הקודמות לתקיעות‪ ,‬וחוץ מן הדמעות והיזע‬ ‫המהרי"ל כתב‪ :‬משום דאיתא במדרש זכר לעקידה‪,‬‬ ‫אשר מלווים אותם‪.‬‬ ‫שעבר אברהם במים עד צוארו אמר הושיעה ה' כי באו‬ ‫מים עד נפש‪.‬‬ ‫"ומה מבקשים אנו ממך בסך הכל? אך תקיעה אחת!‬ ‫תקע בשופר גדול לחרותינו"!‬ ‫'ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל‬ ‫חטאתם' [מיכה ז יט]‪ :‬מסביר ה"משך חכמה" מהו‬ ‫הענין של כבישת העון‪ :‬כאשר בן מלך חוטא לפני אביו‬ ‫***‬ ‫חטאים קלים‪ ,‬אשר ניתן ליפרע מהם במשך הזמן‪,‬‬ ‫פעם אחת בר"ה שחל להיות בשבת עלה הרה"ק‬ ‫מענישו המלך טיפין טיפין‪ .‬אולם אם חטאו הוא חמור‬ ‫ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר זי"ע על הבימה ואמר‪:‬‬ ‫ביותר‪ ,‬עד שאין אפשרות ליפרע ממנו אלא רק להורגו‪,‬‬ ‫שצריכים להתכונן לתקיעת שופר‪.‬‬ ‫מוחל לו המלך לגמרי‪ ,‬ורק 'ביום פקדי ופקדתי'‪.‬‬ ‫‪37‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫יעקב יצחק'ל [ה"ה רבי יעקב יצחק ממאקאריב שמילא‬ ‫בעוד החסידים עומדים ותמהים מה לתקיעת שופר‬ ‫מקום אביו רבי מנחם נחום ממאקאריב אחיו של רבי‬ ‫בשבת? ביאר להם הצדיק ואמר‪ :‬אל תחשבו ששכחתי‬ ‫יעקב ישראל‪ ,‬והיו האחים מחשיבים אותו ביניהם]‬ ‫ח"ו ששבת היום‪ ,‬אלא באמת הענין למה אין תוקעין‬ ‫קומען נישט אריין דאווענען מנחה ערב ראש השנה‪,‬‬ ‫בשבת קודש הוא מחמת גזירת חכמים שמא יעבירנו ד'‬ ‫ביז מיר זענען מתקן יעדן איד'ס קוואליק נשמה‪[ .‬אנו‬ ‫אמות ברשות הרבים‪ ,‬והא ניחא אם הכינו את עצמם‬ ‫האחים עם ר' יעקב יצחק‪ ,‬לא נכנסים למנחה ערב‬ ‫לתקיעת שופר ולא תוקעין מחמת גזירת חכמים‪ ,‬אבל‬ ‫ר"ה‪ ,‬עד שאנו מתקנים את כל נשמות ישראל]‪.‬‬ ‫אם לא עשו הכנה אי אפשר לתקוע בכלל‪ ...‬ולזאת‬ ‫צריכים מקודם לעשות הכנה דרבה כדי שנוכל לתקוע‪,‬‬ ‫ואז מקיימים אחר כך מצות חכמים שלא לתקוע בשבת‬ ‫***‬ ‫מחמת הגזירה דשמא יעבירנו‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק ה"ישועות משה" מויז'ניץ זי"ע‪:‬‬ ‫אורח הגיע לראש השנה לבית המדרש של זקנו‬ ‫***‬ ‫הרה"ק ה"אהבת ישראל" זי"ע מויז'ניץ‪ ,‬ושמע שהדגיש‬ ‫ב"אמרי אמת" ליקוטים בקטע ממכתב שכתב לאחד‬ ‫בהטעמה מיוחדת מעוררת לבבות את הפסוק 'נקי‬ ‫ממקורביו‪:‬‬ ‫כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע‬ ‫למרמה'‪ ,‬באומרו לפני העמוד בתפילת ליל ראש‬ ‫"אודות הקויטל שלך‪ ,‬השבתי לך אתמול בקצרה‪ ,‬בליל‬ ‫השנה‪ .‬ואותו אורח הרהר בליבו‪ :‬איזו מעלה מיוחדת‬ ‫ר"ה יום א' כאשר אמ"ו [השפת אמת] שליט"א [זצ"ל]‪,‬‬ ‫היא '"לא נשבע למרמה"‪ ,‬עד שהפסוק מבטיח כי אדם‬ ‫שלח כולם החוצה‪ ,‬ואחר שעה ושתים קודם הסעודה‬ ‫שיש בידו מעלה זו הוא שיעלה בהר ה'? וכי איזה אדם‪,‬‬ ‫נכנסתי וראיתיו לומד תיקונים בפנים להבות כלפידים‪,‬‬ ‫ולו הפשוט ביותר יעז להישבע לשקר?‬ ‫וכאש בוערת‪ ,‬ובפנים שוחקות‪ ,‬ולקח ממני הקוויטל‬ ‫וראהו ולקחו אצל התיקונים והניחו‪ ,‬יותר אין חדשות‪,‬‬ ‫לאחר התפילה‪ ,‬כאשר עבר יחד עם אלפי המתפללים‬ ‫גם עתה אין לי פנאי‪."...‬‬ ‫להתברך "שנה טובה"‪ ,‬פנה אליו הרה"ק ה"אהבת‬ ‫ישראל" ואמר לו‪" :‬האם הינך מבין‪ ,‬אברך? כאשר‬ ‫הנשמה יורדת לעולם הזה‪ ,‬משביעין אותה‪' :‬תהי צדיק‬ ‫***‬ ‫ואל תהי רשע'!" ולא הוסיף‪.‬‬ ‫פעם בערב ר"ה‪ ,‬כשמכל הכיוונים נהרו הבאים‬ ‫הבין האורח שכוונת הרבי היתה ליישב את תמיהתו‬ ‫להסתופף בצילו ביום הכסה‪ ,‬הקהיל פתאום הרבי‬ ‫בדרך זו‪" :‬ולא נשבע למרמה" מתייחס לשבועה שכל‬ ‫ה"שפע חיים" זי"ע מצאנז בצהרי היום את בחורי‬ ‫אדם נשבע בטרם בא לעולם‪ ,‬וכאשר הוא נשמר מחטא‬ ‫המתיבתא‪ ,‬והגיד לפניהם שיעור מלא חריפות ועמקות‬ ‫– הרי מתברר למפרע כי שבועה זו לא היתה שבועת‬ ‫בסוגיא ד"נשר" ממסכת חולין ובמסתעף ממנה בשו"ע‬ ‫שקר‪ ,‬ואדם שאינו חוטא הוא יעלה בהר ה' ויקום‬ ‫"יורה דעה" סימנים פ"ב פ"ג‪ .‬השיעור נמשך כשעה‬ ‫במקום קודשו!‬ ‫ארוכה מאד‪ ,‬וכאשר השלימו עמד וקרא‪" :‬בכח לימוד‬ ‫זה יכולים להתייצב לפני ד' ביומא דדינא"‪.‬‬ ‫***‬ ‫הרה"ק רבי אברהם מסטריקוב זי"ע אמר הסבר על כך‬ ‫***‬ ‫שרק בתשובה מאהבה נהפכים העוונות לזכויות‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס זי"ע ידוע היה‬ ‫ובתשובה מיראה נהפכים לשגגות‪:‬‬ ‫בתפילותיו ובלימוד זכות עבור כל כלל ישראל‪ .‬מסופר‬ ‫שפעם נכנס רבי יעקב ישראל לתפילת מנחה בערב‬ ‫והוא ביאר שהבדל זה בין תשובה מיראה לתשובה‬ ‫ראש השנה מאוחר מאד‪ ,‬בראותו שהעולם מתמיה על‬ ‫מאהבה‪ ,‬אינו רק בעניין זה אלא הוא במהות התשובה‪.‬‬ ‫שאיחר כל כך‪ ,‬אמר‪" :‬מיר אלע ברידער‪ ,‬און אונזער רבי‬ ‫‪38‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫סיפורים לראש השנה‬ ‫התשובה בעיקרה היא חרטה על העבר‪ ,‬אמנם צריך גם‬ ‫קבלה לעתיד‪ ,‬אולם העיקר הוא שהאדם שב ומתחרט‬ ‫סיפר החסיד ר' בן ציון אוסטרובער ז"ל‪ ,‬ששמע מפ"ק‬ ‫ומצטער על שנכשל בחטא‪ .‬והנה באופן החרטה יש‬ ‫של הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע‪ ,‬שסיפר פעם‬ ‫הבדל גדול בין השב מיראה לבין השב מאהבה‪ .‬מי‬ ‫אחת בזה"ל‪:‬‬ ‫ששב מיראה התשובה היא רק מחמת המורא‬ ‫מהעונש‪ .‬ולפיכך כל החרטה והצער ממה שחטא הוא‬ ‫פעם אחת לא רציתי לנסוע על ראש השנה למורי‪,‬‬ ‫ברצונו שאותו החטא לא יתייחס אליו‪ ,‬וממילא לא‬ ‫ונסעתי אז מביתי לסטריקוב‪ ,‬כי גם בביתי לא רציתי‬ ‫ייענש עליו‪ ,‬ולכן בתשובה כזו‪ ,‬נהפכים החטאים‬ ‫להיות בר"ה‪ ,‬והיה אז אחר פטירת הרה"ק הרבי ר'‬ ‫לשגגות ולא ייענש‪.‬‬ ‫פישל'י מסטריקוב זי"ע‪ ,‬ודרו שם בניו הרה"ק ר' יעקב‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ואחיו הרה"ק זצ"ל‪ .‬ובליל ר"ה אכלתי תבשיל‬ ‫אולם בתשובה מאהבה‪ ,‬האדם שב בתשובה מחמת‬ ‫בל"א בארשט‪ ,‬והיה קושיא גדולה לחסידים על זה –‬ ‫אהבתו להשי"ת‪ ,‬היינו שמרגיש את צער השכינה על‬ ‫היתכן לאכול בליל ר"ה בארשט‪ ,‬הלא כל העולם‬ ‫מה שנפגם בעולמות העליונים מחמת חטא זה שחטא‪,‬‬ ‫אוכלים בר"ה דברים מתוקים‪ ,‬אולם הרה"ק הר"י זצ"ל‬ ‫ועל כך הוא מיצר ורוצה לשוב בתשובה‪ .‬וממילא‪ ,‬בכדי‬ ‫המליץ עלי בדבר הזה לאמר‪ ,‬הנה הוא אוהב ביותר‬ ‫שיתקן פגם זה זה צריך שיהפכו לו הזדונות לזכיות‪,‬‬ ‫מאכל הזה והוי עונג יו"ט אצלו‪ .‬ובבוקר קודם התקיעות‬ ‫שרק עי"ז שייך שיתקן את כל מה שפגם בעולמות‬ ‫למדתי אז במסכת בבא בתרא [קמה‪ ].‬בסוגיא אי‬ ‫העליונים‪ ,‬ואז תועיל תשובתו על צער השכינה‪.‬‬ ‫קידושין ניתנו לטיבועין וכו'‪ ,‬ועל זה לא היה להם שום‬ ‫תירוץ עוד עלי [היתכן ללמוד בר"ה בבוקר שיעור גמרא‬ ‫ולכן‪ ,‬רק בתשובה מאהבה העוונת נהפכים לזכיות‪,‬‬ ‫שאין לו שום שייכות לעניינא דיומא כמו תקיעות‬ ‫שכן זה הדבר מוכרח כדי שיתקן מה שפגם‪ ,‬ואין די‬ ‫וכיו"ב]‪ ,‬אולם אני למדתי אז הגמרא‪ ,‬טאקי וויא גמר"א‬ ‫שייהפכו לשגגות‪ ,‬שהרי עדיין יש פגם‪ .‬ולכן יש בכוחה‬ ‫מאכט ג בריאל מ יכאל ר פאל א וריאל‪ ,‬טאקי ווי‬ ‫של תשובה מאהבה להפוך לו זדונות לזכויות‪.‬‬ ‫מעשה מרכבה‪ ,‬עכל"ק זי"ע‪.‬‬ ‫***‬ ‫ה"לבוש" בריש סימן תקפ"א‪ :‬למה אין מתחילין לקרות‬ ‫***‬ ‫פרשת בראשית מיד בר"ה שהיא תחילת ברייתו של‬ ‫שנה אחת נכנס הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע לביהכ"נ‬ ‫עולם‪ ,‬והרי קיי"ל בתשרי נברא העולם – אלא כדי‬ ‫לתקוע ולהריע‪ ,‬להכרית כל מריע‪ ,‬ובאבנטו תחובים‬ ‫לערבב השטן שלא ידע שהוא יום ר"ה‪ .‬וזה הכוונה‬ ‫כמה שופרות כגבור החגור בכלי זיינו‪ ,‬ולקח השופר‬ ‫'בכסה ליום חגנו' – שיהא החודש מכוסה בו שלא‬ ‫וניסה לתקוע‪ ,‬ולא עלתה בידו והניחו‪ ,‬ולקח שופר אחר‬ ‫יזכירהו‪ ,‬וכיון דאידחי אידחי עד אחר כל הימים טובים‪,‬‬ ‫וניסה לתקוע ושוב לא יכול‪ ,‬ולקח עוד שופר‪ ,‬עד‬ ‫לפי שמאז והלאה אפשר לקרותם בלי הפסק של‬ ‫שלבסוף זרק את השופר‪ ,‬ואמר‪" :‬זאל איוואן בלאזן"‪,‬‬ ‫קריאה של ימים טובים‪.‬‬ ‫ואח"כ לקח את השופר ותקע‪ .‬למחרת נודע בעיר כי‬ ‫הפריץ שוכב וקודח מחום‪ ,‬ומקלל את הרה"ק‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬וסיפר שהם היו שלושה מכשפים‬ ‫***‬ ‫שרצו להפריע להרה"ק בתקיעותיו‪ ,‬והצדיק גרם שאחד‬ ‫ראש כולל נכנס אל הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן זצ"ל‬ ‫מהם מת‪ ,‬ואחד נזרק ונעלם ואין יודעים להיכן‪ ,‬והוא‬ ‫ושאל‪ :‬לגבי אברך שהחסיר חודש בגלל שיפוצים‬ ‫השלישי שוכב קודח מתייסר במכאוביו‪.‬‬ ‫בדירתו‪ ,‬והאברך הסכים שיפטרוהו מהכולל‪ ,‬האם אכן‬ ‫יכול לפטרו‪ .‬תשובה‪ :‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬על דבר כזה לזרוק?!‬ ‫אח"כ הוסיף ואמר לו‪ :‬אם הקב"ה יתנהג אתך במדת‬ ‫***‬ ‫הדין כך‪ ,‬כמו שאתה מתנהג עם אברכים‪ ,‬אוי ואבוי‪...‬‬ ‫‪39‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫זי"ע כי הוא מוכן לפצות כל מה שיתבקש וגם לקנות‬ ‫ופ"א נכנס הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע לביהכ"נ‪ ,‬לקיים‬ ‫טלית חדשה‪.‬‬ ‫מצות תקיעת שופר‪ ,‬הרגיש שישנם קטרוגים גדולים‪,‬‬ ‫ויען אבא זי"ע ואמר לו‪ :‬הלא לא רק הטלית התלכלכה‬ ‫ופנה כלפי העזרת נשים וצעק‪" :‬וויבער‪ ,‬גיבט אביסעל‬ ‫בדם אלא גם אצבעות היד‪ .‬והמוהל לא הבין‪ ,‬ואבא זי"ע‬ ‫טרערן צו שווענקען דעם שופר"‪ ,‬וגעו כל הנשים‬ ‫הסביר כי אדרבה יש בכך זכות גדולה מאד‪ ,‬וכפי שכתב‬ ‫בבכיה גדולה‪ ,‬וירווח להרה"ק וניגש להבימה לתקוע‬ ‫הט"ז שהגאון מורנו רבי פייבוש מקראקא ז"ל היה מל‬ ‫בשופר‪.‬‬ ‫בר"ה ולא קינח את פיו ודם המילה‪ ,‬אלא כך היה תוקע‬ ‫בשופר כדי לערב דם מצות המילה בתקיעת שופר‪.‬‬ ‫ממילא‪ ,‬סח לו אבא מרי זי"ע‪ ,‬גם אני לא נקיתי את דם‬ ‫***‬ ‫המילה ממני‪ .‬כי חששתי איזו זכות תהיה לנו‬ ‫פעם אחת בעת שהרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע‬ ‫שהתקיעות והמוספין יעלו לרצון‪ .‬אלא עתה כאשר יש‬ ‫נכנס בר"ה לביהכ"נ לתפילת שחרית‪ ,‬ראה ששני‬ ‫לנו דם מילה לפנינו‪ ,‬הרי היא עומדת לנו לזכות –‬ ‫אברכים עומדים ומשוחחים ביניהם‪ ,‬ציוה הרה"ק לבנו‬ ‫שיתקבלו תפילותינו לרחמים ולרצון לפני אדון כל‪.‬‬ ‫הרה"ק המוהר"י זי"ע שילך לשמוע מה הם משוחחים‬ ‫[א"ה‪ :‬זכיתי לשמוע זאת מהרבי זי"ע בעצמו]‪.‬‬ ‫ביניהם‪ .‬ושמע איך ששופכים את מר לבם אחד לרעהו‬ ‫באמרם‪ ,‬באיזה פנים יכולים אנו לעמוד לפני השי"ת‬ ‫ולהתפלל בימים הנוראים‪ ,‬הלא רחוקים אנו מהשי"ת‬ ‫***‬ ‫ונמצאים בשפל המצב וכדומה‪ ,‬וסיפר לאביו מה‬ ‫עוד סיפר הגרדח"א שליט"א‪:‬‬ ‫ששמע‪ ,‬אמר לו‪ :‬דע לך‪ ,‬ששני האברכים הללו בשברון‬ ‫לבם שברו והסירו את כל המחיצות והקטרוגים שהיו‬ ‫הגאון רבי יהודה הלוי קמינר זצ"ל [חותנו של הה"ק‬ ‫למעלה בשמים‪ ,‬וסיפר לו שהיה קטרוג גדול בשמים על‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע] מביא בספרו "קול יהודה"‪ :‬שאחר‬ ‫בני ישראל על מעשיהם הלא טובים‪ ,‬ובא המליץ טוב‬ ‫פטירת רבו ודודו ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ ,‬כאשר נסע‬ ‫והמליץ שעושים הרבה צדקה וחסד‪ ,‬וטען המשטין‬ ‫אל הרה"ק הרבי ר' העניך מאלכסדר זי"ע לר"ה שנת‬ ‫שגם אצל גוים עושים צדקה וחסד‪ ,‬וא"כ מה יתרונם‬ ‫תרכ"ז‪ ,‬שמע מחסיד אחד בחצה"ק אלכסנדר מאמר‬ ‫של בנ"י בכך‪.‬‬ ‫נורא בשם הרה"ק סניגורן של ישראל מבארדיטשוב‬ ‫זי"ע‪ ,‬שפעם אחת עמד לראות את הדין והמשפט על‬ ‫ובשעה שהאברכים הללו דיברו ביניהם בשברון לבם‪,‬‬ ‫ישראל בר"ה וראה שמניחים על כף המאזניים‬ ‫קפץ המליץ ואמר‪ ,‬אין הכי נמי הגוים גם עושים צדקה‬ ‫ושוקלים עוונות וזכויות‪ ,‬והניחו שם מטבע אחת וכף‬ ‫וחסד‪ ,‬אבל השברון לב שיש לבנ"י אין אצל הגוים‪ ,‬והם‬ ‫החובה נטתה לרעה‪ .‬לאחר מכן שוב ראה במשפט‬ ‫תמיד בגבהות הלב‪ ,‬והביא לראיה את השברון לב של‬ ‫אצל יהודי אחר שהביאו משפחה שלימה אלמנה‬ ‫האברכים הללו‪ ,‬ובזה ביטל המליץ את הקטרוגים‪ .‬וזהו‬ ‫ושבעת בניה והניחו אותם על כף זכות והכריעו את‬ ‫שאנו אומרים בשיר היחוד ליום הראשון 'שברי רוחי הם‬ ‫הכף לטובה‪.‬‬ ‫זבחיך‪ ,‬יעלו לרצון על מזבחיך'‪.‬‬ ‫התעניין הרה"ק מבארדיטשוב על פשר הדברים וסיפרו‬ ‫לו‪ :‬כי הראשון גזל מטבע מאלמנה אחת‪ ,‬וזה היה‬ ‫***‬ ‫עבורה המטבע האחרון שהיה לה‪ ,‬ובאה לידי צער‬ ‫סיפר הגרדח"א שליט"א‪:‬‬ ‫ומצוק עד אשר מתה‪ .‬ולכך הניחו את המטבע על הכף‬ ‫לחובתו‪ .‬המעשה השני אירע עם אדם שריחם על‬ ‫מעשה רב למדנו אצל האדמו"ר ה"פני מנחם" זי"ע‬ ‫אלמנה ושבעת בניה שהיו נמקים ברעב‪ ,‬ונתן להם‬ ‫בעת כיהנו כראש ישיבת "שפת אמת"‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫פרוטה לקנות אוכל והחיו את נפשם‪ .‬מיד שאל הרה"ק‬ ‫כובד בסנדקאות בעיצומו של יום ר"ה‪ ,‬ואירע שהמוהל‬ ‫מבארדיטשוב‪ :‬הלא לקתה מידת הדין‪ ,‬מדוע אצל‬ ‫לא השגיח וטליתו הוכתמה בדם המילה‪ .‬לאחר מכן‬ ‫הראשון הניחו רק את הפרוטה ואילו אצל השני הניחו‬ ‫בעת סעודת היום‪ ,‬עלה המוהל להתנצל ואמר לאבא‬ ‫‪40‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ביני לביני יצא החסיד לרגע קט‪ ,‬והשאיר את הנייר על‬ ‫את האנשים כולם?‬ ‫השלחן‪ ,‬ואבא זי"ע שהיה בחור צעיר ניגש לראות מה‬ ‫כתב החסיד ומה הוא עוסק שם‪ ,‬וראה שהחל לכתוב‬ ‫השיבו לו מן השמים יסוד חשוב‪ :‬הראשון לא התכוון‬ ‫'בדחילו'‪ ...‬ולא סיים עדיין תיבת 'ורחימו'‪ .‬לאחר זמן‬ ‫להמית את הנפשות חלילה‪ ,‬וכל מחשבתו הייתה רק‬ ‫נכנס החסיד הבעל תפילה סיים לכתוב ומסר את‬ ‫לגזול פרוטה ולפי שהולכים אחר הכוונה‪ ,‬אין מן הדין‬ ‫הקוויטל לזקני זי"ע‪ ,‬ואכן ניגש לפני התיבה‪.‬‬ ‫להניח כל מה שאירע בעקבות הגזילה‪ .‬משא"כ השני‪,‬‬ ‫בנותנו את הפרוטה‪ ,‬רצה והתכוון להחיות נפש‬ ‫בר"ה היה המנהג שבעלי התפילה הוזמנו להסב עם‬ ‫הרעבים ולכן מן הדין שיניחו על כף המאזניים את כל‬ ‫הרבי לקידושא רבא אחר התפילה‪ .‬היו שם שני מיני‬ ‫האנשים וכל המשפחה שהציל במעשה ובכוונתו‪,‬‬ ‫יי"ש‪ ,‬היה משקה חריף 'קוניאק' ומשקה מתוק 'ליקר'‪.‬‬ ‫דנשמת המעשה הטוב הזה‪.‬‬ ‫כשפנה הרבי ה"אמרי אמת" לרבי מאיר ושאל אותו מה‬ ‫הוא מעדיף‪" ,‬וואס האסטו ליב"‪ ,‬ענה‪" :‬איך האב ביידע‬ ‫הלהיב הרה"ק מבארדיטשוב על כך‪ ,‬וביאר בזה את‬ ‫ליבער"‪ .‬כלומר את שניהם אני מעדיף‪ ...‬נהנה זקני‬ ‫המאמר [בפיוט 'יגדל אלוקים'] "גומל לאיש חסד‬ ‫זי"ע מתשובתו החכמה‪ .‬והיה אבא זי"ע אומר כי אכן‬ ‫כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו"‪ ,‬כי לאיש חסד‬ ‫בחר שתי הדרכים גם יחד‪ ,‬וכפי שכתב בפתקא‪ :‬הן‬ ‫הקב"ה גומל לו כפי מפעלו – כל מה שיצא ונפעל‬ ‫'בדחילו' [היא היראה‪ ,‬ומשקה חריף מרמז עליה] והן‬ ‫מפעולתו הטובה‪ ,‬ואילו לרשע – משלמים רק רע כפי‬ ‫'ברחימו' [הוא אהבה מידת החסד ובמשקה מתוק יש‬ ‫רשעתו ולא יותר‪ ,‬ובזה יתירה מידה טובה ממידת‬ ‫רמז לזה [עי' מאור ושמש פ' תולדות על הפסוק 'ועשה‬ ‫הפורענות‪.‬‬ ‫לי מטעמים']‪.‬‬ ‫עוד סיפר הגרדח"א שליט"א‪:‬‬ ‫***‬ ‫סיפר כ"ק אדאמו"ר בעל ה"פני מנחם" זי"ע על אביו‬ ‫הרה"ק רבי אליעזר זוסיא פורטוגל מסקולען זי"ע‪ ,‬היה‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬אשר בראשית שנות הזעם‪,‬‬ ‫מפורסם באהבת ישראל העצומה שלו‪ .‬ר' קלמן דריבן‬ ‫בר"ה שנת ת"ש‪ ,‬היה בעיר ווארשא והסתתר שם‬ ‫מברוקלין שמע מפיו של הרבי את הסיפור הבא‪:‬‬ ‫בדירה קטנה‪ ,‬והיו שם עימו בקושי כשני מניינים‬ ‫חסידים‪ .‬לעומת אלפי חסידים שהסתופפו בצילו‬ ‫כאברך צעיר ברומניה‪ ,‬השפיע הרבי על צעירים‬ ‫בשנים קודמות‪ .‬ובכל זאת ראו נהרה ושמחה על פניו‬ ‫ומבוגרים להתקרב לאמונה בה'‪ .‬הוא שכנע אנשים‬ ‫בשעה שבירך את קהל מתי המעט שהסתופף שם‬ ‫צעירים שלא יצטרפו לצבא הרומני‪ ,‬מאחר שהעושים‬ ‫בברכת "שנה טובה"‪ ,‬לא פחות משמחתו הגדולה‬ ‫זאת מרחיקים את עצמם באופן מוחלט מדרכי היהדות‬ ‫לברך בשנה הקודמת לכך את קהל אלפי רבבות ישראל‬ ‫בלא שיוכלו לשוב במקום זה‪ .‬הוא עודד אותם להצטרף‬ ‫שחסו בצילו בבית מדרשו בגור‪.‬‬ ‫לישיבה אשר שם ילמדו תורה‪ ,‬ואשר צעד זה ישאירם‬ ‫נאמנים למסורת אבותיהם ולמורשתה‪.‬‬ ‫באותה שנה‪ ,‬החסיד רבי לייבל לנדשטיין [לייבל‬ ‫יום אחד הלשין מאן דהו לשלטונות רומניה על הרבי‬ ‫מאיר'ס] הי"ד‪ ,‬מי ששימש כסדר בעל התפילה בגור‬ ‫שהוא מדריך צעירים כיצד להימנע מלשרת בצבא‪.‬‬ ‫בר"ה 'שחרית'‪ ,‬התמנה כעת לשמש כבעל תפילה‬ ‫השלטונות בדקו את הדבר ומצאו שאכן הטענה‬ ‫ב'מוספין'‪ ,‬ולפני החג רצה להיכנס עם קוויטל ולבקש‬ ‫צודקת‪ .‬הם תפסו את הרבי וכלאו אותו בצינוק לבדו‬ ‫שיזכה להיות שליח הגון ויתקבלו תפילותיו לרחמים‪.‬‬ ‫בתא מלוכלך וחשוך‪ ,‬ולקחו ממנו את הכיפה ואת‬ ‫הלה התיישב בחדר החיצוני ונערך לכתוב את הפתקא‬ ‫משקפיו‪.‬‬ ‫תוך שהוא מחשב בליבו ושוקל כל מילה וכל תיבה‬ ‫בטרם יכתוב‪ .‬כותב מילה אחת‪ ,‬ושב ומתהלך זמן מה‬ ‫הרבי היה אדם חלש וחולני‪ ,‬ובראותו את מצבו בתא‬ ‫כשהוא אחוז שרעפים‪ ,‬שב וכותב מילה נוספת‪ ,‬ושוב‬ ‫הקר והלח‪ ,‬אשר המקום היחיד שיכול לשבת או לנוח‬ ‫ממשיך בהכנותיו בחרדת הקודש‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שהתפלל מדי יום‪ ,‬הרבי החליט שהוא אינו ממשיך‬ ‫בו היה האדמה הקרירה והמעופשת‪ ,‬דימה שסופו‬ ‫הלאה עד שיפענח מדוע המילים הללו מוזכרות כאן –‬ ‫קרב‪ .‬הרבי רצה להתפלל‪ ,‬אך ראשו לא היה מכוסה‪,‬‬ ‫הוא חזר על המילים שוב ושוב‪ ,‬כשהוא מנסה להעלות‬ ‫לכן משך את החליפה שלבש מעל לראשו והחל לפזם‬ ‫תשובה במחשבתו‪.‬‬ ‫בקול את התפילות בע"פ‪.‬‬ ‫לאחר זמן ממושך‪ ,‬עלה הדבר בידו‪ .‬הוא היה מלא‬ ‫תפילת שחרית גם ביום רגיל נמשכה אצלו לפעמים‬ ‫התרגשות ושמחה‪ ,‬מפני שכעת הרגיש שהוא מבין‬ ‫מספר שעות‪ ,‬וק"ש בתפילת ערבית הייתה עשויה‬ ‫מדוע "גוזר ומקיים" אכן מתאים לתפילה זו‪ .‬המילה‬ ‫להימשך ‪ 25‬דקות‪ .‬גם על פי סדרי התפילה הרגילים‬ ‫"מקיים"‪ ,‬חשב הרבי‪ ,‬יש לה שני מובנים‪ :‬בנוסף‬ ‫שלו דקדק תמיד בכל מילה שבתפילה‪ ,‬אך המצב‬ ‫לפירוש "מוציא לפועל"‪ ,‬פירושה הוא ג"כ‪ :‬נותן כח‬ ‫המיוחד שהיה שרוי בו הוצרך לדקדק יותר‪ ,‬ושם‪ ,‬בבית‬ ‫לסבול‪ ,‬להתגבר ולהחזיק מעמד‪ .‬זוהי הכוונה כאן‪:‬‬ ‫הכלא‪ ,‬לא היה כל ענין שיתפוס את זמנו או ידרוש את‬ ‫לפעמים ה' צריך לגזור דבר מה על בני אדם‪ .‬הוא חייב‬ ‫תשומת לבו‪.‬‬ ‫להעניש‪ ,‬על כל סיבה שה' מוצא לנכון‪ .‬אך באותו‬ ‫הזמן‪ ,‬ה' נותן את הכח והיכולת לסבול ולהתגבר‪ ,‬על‬ ‫הוא החל להתפלל תפילת שחרית‪ ,‬כשכל מילה נאמרה‬ ‫מנת שהאדם יוכל לעמוד בגזירה‪ .‬זוהי הכוונה במילים‬ ‫ברגש מעומק הלב‪ ,‬כל משפט נהגה בצירוף הפסקות‬ ‫"גוזר ומקיים"‪.‬‬ ‫למחשבה מעמיקה‪ .‬הרבי הגיע לתפילת "ברוך‬ ‫שאמר"‪ .‬התפילה המכילה רצף של שבחים שאנו‬ ‫הרבי הבין שהוא עצמו‪ ,‬באותו זמן‪ ,‬נמצא ב"גזירה"‪ .‬אך‬ ‫מברכים את ה'‪ ,‬בהבטים שונים זה מזה‪ .‬הרבי התרכז‬ ‫מאותו רגע ואילך הוא הסתכל על מצבו בחיוביות מפני‬ ‫בכל משפט בדרך שמעולם לא נהג לפני כן‪" :‬ברוך‬ ‫שידע שה' גם "מקיים" אותו כדי שיוכל לעמוד בגזירה‪.‬‬ ‫שאמר והיה העולם‪ ,‬ברוך אומר ועושה ברוך גוזר‬ ‫הוא כבר לא היה במצב של ייאוש‪ .‬הוא החל להאמין‬ ‫ומקיים"‪...‬‬ ‫שזהו ענין רק של זמן עד שיינצל‪.‬‬ ‫כשהגיע לחלק האחרון‪ ,‬צמחה בראשו שאלה‪ :‬מדוע‬ ‫ואכן‪ ,‬לאחר ימים מספר‪ ,‬בהתערבותם של אנשים‬ ‫יוזכרו כאן מילים אלה‪ ,‬הרי הן נראות יוצאות דופן בתוך‬ ‫מבחוץ‪ ,‬שוחרר הרבי מידי השלטונות הרומנים‪ .‬מדי‬ ‫תפילה זו‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬משמעות המילה "גוזר" היא‬ ‫שנה‪ ,‬ביום השנה לשחרורו מבית הכלא היה הרבי‬ ‫הנהגה קפדנית ולא רצויה לבני אדם‪ ,‬יתירה מזו‪ ,‬אנו‬ ‫מכנס את חסידיו ואנשי שלומו‪ ,‬ומספר להם מקרה זה‪,‬‬ ‫אומרים שהוא לא רק גוזר גזירות‪ ,‬אלא גם מקיים‬ ‫ומסביר את פירושו החדש והמעודד שמצא במילים‬ ‫אותם‪ .‬ולכאורה‪ ,‬הרי כל המשפטים האחרים של‬ ‫"גוזר ומקיים"‪ .‬בכך היה הרבי מעודד את כל הנאספים‬ ‫תפילה זו מתארים את מדת הרחמים של הנהגת ה'‪:‬‬ ‫שלעולם אין להישבר במצבים קשים‪ ,‬מפני שהשי"ת‬ ‫"ברוך מרחם על הארץ ברוך משלם שכר טוב ליראיו‪,‬‬ ‫גם בעת גזירה נותן כח להולכים בדרכיו‪.‬‬ ‫ברוך חי לעד וקיים לנצח"‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬כיצד מתאימות‬ ‫לכאן המילים "גוזר ומקיים"?‬ ‫***‬ ‫הפך הרבי בדעתו והרהר‪ :‬הרי השאלה על אודות‬ ‫מעשה שהיה אצל הרה"ק רבי יוסף מקאסאן זי"ע‬ ‫המילים הללו כל כך ברורה‪ ,‬כיצד אפוא הוא לא חשב‬ ‫בעל ה"בני שלשים"‪:‬‬ ‫על כך קודם לכן? הלא במשך שנים על שנים הוא‬ ‫אומר את התפילה הזו מדי יום ביומו‪ ,‬וכיצד אף פעם לא‬ ‫באחד השנים בזקנותו התעטף וכיסה פניו בטליתו‬ ‫עלתה במחשבתו השאלה שהמילים "גוזר ומקיים"‬ ‫ביומא דר"ה וניסה להתחיל לתקוע בשופר כמצות‬ ‫נראות שלא במקומן‪ ,‬מדוע לא חשב על כך קודם לכן?‬ ‫היום‪ ,‬אך משום מה לא הצליח להוציא שום קול מן‬ ‫השופר‪ ,‬לאחר זמן מה הרים את טליתו מעל פניו וניסה‬ ‫נפשו היתה עגומה עליו‪ ,‬מפני שחשב שכנראה עד‬ ‫שוב לתקוע‪ ,‬ואכן אז הצליח לתקוע בקול גדול וברור‪.‬‬ ‫היום לא התפלל בכוונה הנכונה של המילים בתפילות‬ ‫‪42‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בקפידה את כל השטח‪ ,‬ועד שהבינו שהקולות הגיעו‬ ‫בעת עריכת השולחן הטהור הסביר לחסידיו בדרך‬ ‫מכיוון היער – הספיק רבי יצחק להעלם מעיניהם‪...‬‬ ‫צחות מדוע עלתה לו לתקוע בשופר לאחר שהעלה את‬ ‫הטלית מעל פניו‪ ,‬וכה אמר‪" :‬כאשר כיסיתי את פני לא‬ ‫"עברו מאז תשעה חודשים" – סיפר רבי יצחק –‬ ‫הצליח הבעל דבר לראות מי הבעל תוקע‪ ,‬ולכן חשש‬ ‫"במשך כל הזמן הזה לא ראיתי את בני‪ ,‬לאחר תשעה‬ ‫מפני עד מאד והשתדל בכל כוחו למנוע בעדי מלתקוע‪,‬‬ ‫חודשים הוא השתחרר‪ ,‬בחסדי השי"ת‪ ,‬ממחנה‬ ‫ולכן כאשר הרמתי את הטלית וגיליתי את פני שיוכל‬ ‫הכפייה"‪.‬‬ ‫לראות מי אני‪ ,‬אזי אמר הבעל דבר בביטול‪' ,‬אה‪ ,‬זה‬ ‫אתה יוסל'ע‪ ,‬אתה יכול לתקוע‪ ,‬ממך אינני מפחד"‪...‬‬ ‫הוא פנה אלי ואמר לי‪" :‬אבא! אני רוצה לספר לך‬ ‫סיפור‪ ,‬שאני יודע מראש שלא תאמין לי שהוא קרה‪,‬‬ ‫ובכל זאת אספר לך‪ ,‬כי כך היה המעשה !‬ ‫***‬ ‫סיפר הרה"ג רבי מאיר צימרוט שליט"א‪:‬‬ ‫לקראת ראש השנה שעבר‪ ,‬דאגתי מאוד שלא אזכה‬ ‫לשמוע קול שופר‪ .‬והנה ביום ראש השנה‪ ,‬בעלות‬ ‫רבי יצחק זילבר זצ"ל היה יהודי שכולו מסירות נפש‬ ‫השחר‪ ,‬ירד מלאך מן השמים ותקע שלושים תקיעות!‬ ‫להשי"ת ולתורתו הקדושה‪.‬‬ ‫כיוונתי את ליבי לצאת ידי חובה‪ ,‬אבל יש לי בעיה אחת‪:‬‬ ‫האם מלאך שתוקע בשופר יכול להוציא אחרים ידי‬ ‫רבי בן ציון‪ ,‬בנו של רבי יצחק‪ ,‬נשלח בהיותו ברוסיה‪,‬‬ ‫חובה? הרי מלאך אינו 'בר חיובא' ומי שאינו 'בר‬ ‫לעבוד במחנה כפיה צבאי‪ .‬מסביב למחנה היתה‬ ‫חיובא'‪ ,‬כמו חרש או קטן‪ ,‬אינו יכול להוציא אחרים ידי‬ ‫שמירה הדוקה‪ ,‬יומם ולילה‪ .‬חיילים עמדו בתוך מגדלי‬ ‫חובתן?‪."...‬‬ ‫שמירה גבוהים‪ ,‬לצפות אם אין תנועה של אויב מסביב‪,‬‬ ‫רק בצדו האחורי של המחנה לא היתה שמירה וזאת‬ ‫"בני" – ענה רבי יצחק – "הסר כל ספק ודאגה מלבך!‬ ‫משום שהיה שם "יער בראשית" – יער גדול שלא‬ ‫יצאת ידי חובה ! ‪."...‬‬ ‫דרכה בו כף רגל אדם מששת ימי בראשית‪ ,‬מהצד הזה‬ ‫לא היה חשש שיבואו אויבים‪ ,‬ולכך לא היה צורך להציב‬ ‫שם שמירה‪.‬‬ ‫***‬ ‫ה"בעל תוקע" אצל הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע היה‬ ‫והנה‪ ,‬מתקרב ראש השנה‪ ,‬ורבי בן ציון החל דואג‪ :‬מה‬ ‫מפציר ברבו מידי שנה בשנה שילמד אותו כוונות‬ ‫יהיה על מצוות תקיעת שופר בראש השנה?‬ ‫התקיעות‪ ,‬אך רבו לא נענה לבקשתו‪ .‬ורק בשנה‬ ‫האחרונה לחייו כאשר ביקש ממנו ללמדו הסכים‬ ‫גם אביו‪ ,‬רבי יצחק‪ ,‬דאג לבנו‪ ...‬כיצד יעבור עליו חלילה‪,‬‬ ‫ה"ישמח ישראל" ואמר לו שילמד את סדר התקיעות‬ ‫ראש השנה בלי שופר?‬ ‫ובזאת פתח ואמר לו‪:‬‬ ‫בערב ראש השנה הכין רבי יצחק "עירובי תחומין"‪,‬‬ ‫"סוד התקיעות היא מדת 'אהבת ישראל'‪ .‬ושמא‬ ‫ובמשך כל ליל ראש השנה צעד ברגליו בין עצי היער!‬ ‫תחשוב שחייב אדם לאהוב רק את החסידים‪ ,‬אין הדבר‬ ‫בעלות השחר הצליח להגיע לשערו האחורי של‬ ‫כן‪ ,‬כי גם את מי שהוא שומר שבת ושאר מצוות חייבים‬ ‫המחנה‪.‬‬ ‫לאהוב‪ ,‬ושמא תאמר שרק יהודי שומר תו"מ צריך‬ ‫לאהוב‪ ,‬אין הדבר כן‪ ,‬אלא גם יהודי הבא לביהכ"נ רק‬ ‫הוציא את השופר מכיסו‪ ,‬תקע שלושים תקיעות‪,‬‬ ‫בשבתות וימים טובים צריך לאהוב‪ .‬ושמא תאמר‬ ‫וברח‪...‬‬ ‫שבזאת נגמר החיוב‪ ,‬אין הדבר כן‪ ,‬אלא אף מי שכל‬ ‫השייכות שלו ליהדות מסתכמת בזה שהוא מבקר‬ ‫כל המחנה התעורר לתחיה‪ ,‬החיילים זינקו‬ ‫בר"ה בביהכ"נ ויוה"כ גם אותו חייבים לאהוב‪ .‬ושמא‬ ‫לעמדותיהם והיו בטוחים שהחלה מלחמה‪ ...‬הם סרקו‬ ‫‪43‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ברלין בעצמו‪:‬‬ ‫תחשוב שרק אותם צריך לאהוב‪ ,‬אין הדבר כן‪ ,‬אלא אף‬ ‫כאשר הייתי רבה של מוסקבה‪ ,‬גזרו הרוסים על‬ ‫יהודי "דייטש" ששכח לגמרי מיהדותו רח"ל‪ ,‬וביוהכ"פ‬ ‫היהודים גזירות רבות‪ ,‬פעילות יהודית היתה מסוכנת‬ ‫בבוקר יוצא על סירה קטנה וצד לעצמו כמה דגים‪,‬‬ ‫מאוד‪ ,‬והנה חודש אלול בא‪ ,‬והשופר היחיד שהיה בבית‬ ‫וחוזר לביתו וצולה את הדגים ואוכלם‪ ,‬ואז נזכר מה‬ ‫הכנסת נסדק ונפסל‪ .‬בכל האיזור לא נמצא שופר כשר‬ ‫ששמע מאבותיו שהיום יום מחילה וסליחה‪ ,‬ולכן נכנס‬ ‫אחר‪ ,‬וכבר לא היה די זמן להביא שופר כשר מחוץ‬ ‫לבית הכנסת ומבקש מהקב"ה שימחול לו‪ ,‬גם יהודי‬ ‫לגבולות רוסיה‪.‬‬ ‫כזה צריך לאהוב‪."...‬‬ ‫בצר לי הבנתי שכנראה זו תהיה השנה הראשונה‪ ,‬בה‬ ‫לא יזכו תושבי מוסקבה היהודים לשמוע קול שופר‪.‬‬ ‫***‬ ‫בבעלזא היה חסיד מפורסם ושמו רבי מרדכי פעלץ‬ ‫ליל התקדש החג‪ ,‬השמש שקעה ויום הדין הנה בא‪,‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שנה אחת בר"ה השכים קום ויצא לבית‬ ‫ושופר אין‪ .‬רבי חיים שב מבית הכנסת‪ ,‬סעד את‬ ‫הטבילה‪ ,‬ואח"כ המשיך בדרכו לביהמ"ד‪ ,‬אך בדרך‬ ‫סעודת החג‪ ,‬והתיישב ללמוד הלכות שופר‪" .‬הלימוד‬ ‫שמע קול אנחה וגניחה מבעד לאחד החלונות‪ ,‬מיד‬ ‫יעלה לרצון לפני שומע קול תרועת עמו ישראל – כאילו‬ ‫התקרב לפתח הבית ואז שמע יותר את הגניחות של‬ ‫תקעו בשופר" הרהר ‪...‬‬ ‫יהודי זקן שאינו מרגיש טוב‪ .‬כמובן שהחסיד נכנס‬ ‫תיכף לתוך הבית וכיון שמצא את הזקן שוכב בחדר קר‬ ‫למחרת‪ ,‬עם זריחת החמה‪ ,‬יצא רבי חיים מביתו לכיוון‬ ‫מיהר לחפש אחר עצים‪ ,‬ובעצם היום הזה הדליק את‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬והנה הוא רואה לנגד עיניו בפינת הרחוב‪,‬‬ ‫התנור כדי לחמם את החדר‪ ,‬וכך שימשו בנאמנות‬ ‫עגלה עמוסה חפצים ישנים‪ ,‬ומקומו של העגלון‬ ‫במשך כמה שעות‪ ,‬ורק לאחר שראה שהחדר חומם‬ ‫מקושט בקישוטים שונים‪ ,‬ביניהם ש ו פ ר ! רבי חיים‬ ‫כראוי והזקן התאושש ומרגיש טוב‪ ,‬אז יצא בדרכו‬ ‫לא האמין למראה עיניו ‪ ...‬הלא זהו שופר אמיתי !!!‬ ‫לביהמ"ד‪ .‬והגיע בעת שהחזן זעק ואמר "המלך" בקול‬ ‫שופר ממש!!!‬ ‫רם כמנהג ישראל בר"ה‪ ,‬ונאלץ למהר בתפילתו מבלי‬ ‫להאריך בפסוקי דזמרה כדרכו מימים ימימה‪ .‬אמנם‬ ‫רבי חיים ניגש לעגלון ושאל אותו‪" :‬מנין לך שופר זה"?‪,‬‬ ‫לאחר התפילה ניגש אליו הרה"ק רבי יהושע מבעלזא‬ ‫"יסלח לי כבוד הרב" – רעד קולו של העגלון ‪" -‬לא‬ ‫זי"ע ואמר לו‪" :‬האסט היינט זייער הייס גידאווענט"‬ ‫ידעתי שזה שלך" ‪...‬‬ ‫[התפללת היום בחמימות והתלהבות]‪ ,‬שהרגיש על‬ ‫תפילתו שבקעה רקיעים‪ ,‬השיב החסיד באותו מטבע‬ ‫רבי חיים לא נרתע‪ ,‬והמשיך לחקור את העגלון אודות‬ ‫"איך האב טאקע אהנ‪-‬געהייצט"‪[ ...‬שרימז על זה‬ ‫השופר‪ ,‬כדי לדעת אם הוא נעשה ביד ישראל והוא‬ ‫שחימם את בית הזקן]‪.‬‬ ‫כשר למצווה‪ .‬העגלון סבר שרבי חיים הוא הרב של בית‬ ‫הכנסת ממנו לקח את השופר‪ ,‬וחשש שמא הוא יסגיר‬ ‫אותו לשלטונות‪ ,‬ובתמורה להבטחה שרבי חיים לא‬ ‫***‬ ‫יעשה כן‪ ,‬נתן לו את השופר וסיפר לו כי חובב חצוצרות‬ ‫שופר מיוחד היה בידיו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬והוא גנב אותו מביהכ"נ הסמוך לביתו‪.‬‬ ‫אותו קיבל במתנה מהגאון רבי חיים ברלין זצ"ל‪ ,‬רבה‬ ‫של מוסקבה לשעבר‪ ,‬בנו של הנצי"ב זצ"ל‪ .‬שופר זה‬ ‫שופר זה נדד עם רבי חיים בכל מסעותיו‪ ,‬וכאשר הגיע‬ ‫שימש את רבי אריה להכרזה על כניסת השבת‪ ,‬ע"י‬ ‫לארץ ישראל מסר אותו לרבי אריה לוין שעשה בו‬ ‫תקיעה ארוכה לארבע רוחות השמים‪ ,‬ובשופר זה אף‬ ‫מצוות רבות וזיכה בו את הרבים‪.‬‬ ‫היה תוקע לחולים ונדכאים‪ ,‬אשר נבצר מהם לבוא‬ ‫לבית הכנסת לתקיעת שופר‪.‬‬ ‫***‬ ‫מיוחד ומיוחס היה שופר זה‪ ,‬כפי שסיפר עליו רבי חיים‬ ‫‪44‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק מסאטמאר‪ ,‬אשר רבי עזב את עדתו ובא אליו‬ ‫סיפר הגאון רבי אהרן וואלקין זצ"ל רבה של פינסק‪:‬‬ ‫לר"ה‪ ,‬והורה לו שיחזור לביתו לנהל את התפילות‬ ‫בהשתתפות חסידיו‪ ,‬ואף התרה בו‪" :‬אם לא תחזור‬ ‫בתקופה בה למד בישיבה בוולאז'ין‪ ,‬חלתה אשתו של‬ ‫לאנטווערפען‪ ,‬לא אכנס לתפילות לביהמ"ד‪...‬‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬הגאון הנצי"ב זצ"ל‪ ,‬ונטתה למות‪ .‬שלח‬ ‫פתח הרה"ק מפשעווארסק וביאר את טעמו‪ :‬היו היה‬ ‫הנצי"ב לקרוא לאנשי הח"ק‪ ,‬וכאשר התייצבו לפניו‬ ‫אברך שהסתופף בצל הרה"ק רבי חנה מקאלשיץ זי"ע‪,‬‬ ‫שאלם מהו השכר שיגיע להם עבור קבורה וכל צרכי‬ ‫ופעם אחת ניגש לפני הרה"ק קודם הימים הנוראים‪,‬‬ ‫המת‪ ,‬ולאחר שהשיבו לו שילם להם את הסכום שבו‬ ‫ואמר לו שברצונו לקיים בהידור את אשר אמר האר"י‬ ‫נקבו‪.‬‬ ‫הק' שמי שאינו מוריד דמעות בר"ה הוי זה ראיה שאין‬ ‫תמהו האנשים עד מאד על שהנצי"ב מזדרז עוד בחיי‬ ‫נשמתו מתוקנת‪ ,‬אך מה יעשה שמטבעו אינו מוזיל‬ ‫הרבנית‪ ,‬כביכול רוצה הוא להיפטר ממנה‪ ,‬והלא עדיין‬ ‫דמעות כלל וכלל‪ .‬יעץ לו הרה"ק מקאלאשיץ סע‬ ‫לא עצמה את עיניה‪ ,‬ועדיין חיה היא‪ ,‬ואין אדם מקדים‬ ‫לשהות בר"ה באורשווא [שם כיהן הרה"ק מסאטמאר‬ ‫פורענות לעצמו!‬ ‫כרב באותה תקופה] ובהשראת הרב דמתא בוודאי יזלו‬ ‫הרגיש הנצי"ב בתמיהתם‪' .‬ראו נא' הסביר להם‪' ,‬כל‬ ‫דמעותיך בר"ה‪ .‬כך עשה האברך‪ ,‬ובחזרתו סיפר שאכן‬ ‫מה שעשיתי לא עשיתי אלא בכדי לעשות לה סגולה‬ ‫כאשר שמע את קול הרה"ק כאשר החל לומר הדרשה‬ ‫ולהמציא מזור לחוליה'‪.‬‬ ‫קודם תקיעת שופר‪ ,‬נפתחו עיניו וזלגו דמעות כשני‬ ‫והוסיף והסביר‪ :‬הלא אמרו חז"ל [ביצה טז‪ :].‬כל‬ ‫מעיינות‪...‬‬ ‫מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה‪ ,‬כי ביום הזה‬ ‫הפטיר הרה"ק מפשעווארסק‪ :‬כאשר שמעתי סיפור‬ ‫חותך הקב"ה חיים לכל חי‪ ,‬ובכלל זה גם את שכרם של‬ ‫כזה‪ ,‬וכי אוותר להיות אצלכם בר"ה‪ ,‬ולו פעם אחת‪...‬‬ ‫אנשי החברא קדישא‪ ,‬המתפרנסים ממיתתם של‬ ‫ענה הרה"ק‪ :‬נו‪ ,‬אתה לא חייב להאמין לכל מה שאתה‬ ‫אנשים אחרים‪ ,‬גם עליהם נגזר כמה יקבלו בכל שנה‬ ‫שומע‪ ...‬השיב הרה"ק מפשעווארסק‪ :‬אכן לא הייתי‬ ‫על עבודתם בקבורת הנפטרים‪ .‬נמצא לפי זה‪ ,‬שכאשר‬ ‫מאמין למעשה זה‪ ,‬אם לא אני בעצמי הייתי בעל‬ ‫נגזר על רשע למות והוא שב בתשובה שלימה‪ ,‬אפשר‬ ‫העובדא‪...‬‬ ‫שלא יבטלו את רוע הגזירה‪ ,‬שהרי אם לא ימות –‬ ‫זכותם תגן עלינו‬ ‫יפסידו אנשי הח"ק את השכר שכבר נקצב להם‬ ‫וכאשר "חב לאחריני" אין נוגעים אפילו כמלוא נימא‪,‬‬ ‫אחי וידידי‬ ‫וכמאמר חז"ל [שבת ל‪ ].‬אין מלכות נוגעת בחברתה‪.‬‬ ‫בפרוס השנה החדשה‬ ‫משום כך‪ ,‬סיים הנצי"ב‪ ,‬ביקשתי לשלם לכם את‬ ‫השכר שיגיע לכם ממיתתה‪ ,‬ועתה אין עוד מעצור‬ ‫נתפלל ונשוב בתשובה שלימה‬ ‫מצדכם‪ ,‬ותוכל הגזירה להתבטל !‬ ‫כדי שיגזר גזר דיננו לטובה‬ ‫***‬ ‫ויתמלאו כל משאלותינו לטובה ולברכה‬ ‫סיפר כ"ק האדמו"ר מטמשאוור – ב"ב שליט"א‪:‬‬ ‫יחד עם כל העם נזכה במהרה‬ ‫לשמוע את קול השופר גדול יתקע‬ ‫שמעתי מ"הויז בחור" של הרה"ק רבי איציקל‬ ‫מפשעווארסק זי"ע שהיה נוכח בעת שנסע לשהות‬ ‫ונזכה לגאולה השלמה במהרה‬ ‫בימי ראש השנה אצל הרה"ק מסאטמאר זי"ע‪ ,‬אשר‬ ‫ולשמחה ונחת מכל צאצאינו לתפארה‬ ‫בעת שנכנס לחדר הרה"ק לקבל שלום‪ ,‬שאלו הרה"ק‬ ‫בברכת‬ ‫מה ראה לבוא אליו‪ ,‬סיפר לו הרה"ק מפשעווארסק‬ ‫שהוא בא לשהות אצל הרבי בראש השנה‪ ,‬התפלא‬ ‫לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר‬ ‫הרה"ק מסאטמאר 'והלא יש לכם ביהמ"ד לנהל'‪...‬‬ ‫השיב הרה"ק מפשעווארסק‪ :‬שעם כל זה ראה הוא‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫להגיע אל הרבי לראש השנה‪ .‬הדבר לא מצא חן בעיני‬ ‫‪45‬‬