אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — ראש השנה (2026-09-07)

ראש השנה -תשפ"ז
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
קונטרס זה
נערך ונאסף ע"י
אחד מבני החבורה
למען זיכוי הרבים
בכל עניני קונטרס זה
להערות והארות
ניתן לפנות למייל
R5708580@gmail
kolmenachem12@gmail.com
2
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
ב"אמרי פינחס" מביא בשם הרה"ק רבי פינחס ראש השנה
מקוריץ זי"ע שאמר :ראש השנה הוא הראש של
השנה ,בסוד עולם שנה נפש ,וכיון שהוא ראש ,צריך
האבודרהם כותב :הטעם שיום הדין נקבע בא' בתשרי
אדם להיות אצל ראש הדור ,לכן המנהג לנסוע על
שהוא תחילת השנה ולא בסופה :לפי שזה היום
ר"ה לרבו.
שנברא אדם הראשון כמבואר בפסיקתא ,שעה
ראשונה :עלה במחשבה ,שעה שניה :נתייעץ עם
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב :יום טוב של ראש
מלאכי השרת ,שעה שלישית :כנס עפר ,ברביעי:
השנה תקנו ב' ימים גם בארץ ישראל ,לא כשאר ימים
גבלו ,בחמישי :רקמו ,בשישי :עשאו גולם ,בשביעי:
טובים שב' ימים רק לבני חו"ל ,והגיד כ"ק אאמוז"ל
זרק בו נשמה ,בשמיני :הכניסו לג"ע ,בתשיעי :נצטוה
שבר"ה ב' ימים לכל כדי לאחד את כולם באחדות,
שלא לאכול מעץ הדעת ,בעשירי :סרח – אכל מעץ
ואולי י"ל עפ"י דאי' ב' ימי ראש השנה כנגד אנכי וגו'
הדעת ,באחד עשר :נידון ,בשעה השנים עשר :יצא
וכנגד לא יהיה לך וגו' ,לכן שניהם ימים טובים דב'
בדימוס .ולפי שאדה"ר יצא בשעה זו בדימוס פסק דין
דברות הראשונות מפי הגבורה שמענום ,ולא
של הצלה וחסד ,אמר ה' עתידים בניך לעמוד לפני
שכחנום ,וזה יום הזכרון לזכור את השי"ת.
בדין ביום זה ויוצאים בדימוס זכאים.
רה"ק רי"מ מראחמסטריווקא זי"ע סיפר ,ששמע
הרמב"ם כתב טעם אחר :שלא מידת בו"ד כמידת
מהרה"ח ר' שלמה פריימן ז"ל ,שהרה"ק רבי מרדכי
הקב"ה ,בו"ד דן את אוהבו בשעת רצונו ,ואת אויבו
מקאזמיר זי"ע היה דרכו בליל ר"ה בעת עריכת
בשעת כעסו ,והקב"ה דן את כל העולם בשעת רצונו
ה"שולחן הטהור" לומר ד"ת ,ובאמצע אמירתו היתה
בחודש תשרי ,שיש בו מועדים ומצוות הרבה ,שופר,
צורתו משתנית לפתע ,והיה אומר" :מלכותא דרקיעא
יו"כ ,סוכה ,לולב ד' מינים.
כעין מלכותא דארעא ,והנה נוהג שבעולם הוא,
שבזמן שממליכים מלך חדש ,אזי 'והנחה למדינות
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע מביא בשם ה"חידושי
עשה' ,והרי הוא מתיר אסורים ,ומחלק מתנות חינם,
הרי"ם" זי"ע :בראש השנה העיקר הוא עין טובה,
ועושה טובות לנתיניו ,ועתה ביום הדין הזה ממליכים
שכל אחד יהיה לו עין טובה לחבירו ,וזה הרמז במה
אנו אותך על כל העולם ,ובכן מבקשים אנו ממך :אנא,
שאיתא בגמ' [ר"ה כה ].א"ל רבי לרבי חייא זיל לעין
תן מתנת חינם ,בני חיי ומזוני ,ישועות ורפואות ,לבני
טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי
ישראל שבכל העולם כולו" .ומהשתנות צורתו בעת
וקים שנראה מזה שעיקר קידוש החודש ,התחדשות
אמירה זו ,ומאופן אמירת הדברים ,היה נופל פחד גדול
הירח ,הוא על ידי עין טובה.
על כל העומדים שם...
הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב :בשם האר"י ז"ל
סליחות לערב ר"ה יום א' עיקר המשפט עניני נשמה לבקש רחמים רק
הרה"ק המהר"י מווארקא זי"ע פירש" :שופט כל הארץ על צרכי הנשמה ,וביום ב' משפטי עניני גוף.
ואותנו במשפט יעמיד" -העצה שאותנו במשפט מוסיף על זה ה"יערות דבש" :ומכיוון שהא בהא
יעמיד ,שתעמידנו למעשה במשפט שנהיה אנחנו תליא ,לכן הם נחשבים כ'יומא אריכתא'.
השופטים ונהיה למעלה מכל משפט...
בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע שאמר בשם הבעש"ט
ה"שם משמואל" זי"ע כותב :ויש לומר סמך למנהגנו הק' זי"ע :אם העולם היו יודעים כמה טוב להיות
להרבות בער"ה בסליחות ,שהטעם פשוט שאם לא בראש השנה בביתו ,לא היה אפילו מנין אצל הרבי,
עכשיו אימתי ,כי עתה הוא היום האחרון בשנה ובו ראוי אך כתיב [משלי יד כח] 'ברוב עם הדרת מלך' ,משום
לתקן כל השנה ,ובעבור זה יפעם לב האדם וקורא זה מדה הוא מן החסידים שמבטלים את עצמם ,כדי
ממיצר. שיהיה הדר לפני השי"ת.
3
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
"בעשרת ימי תשובה בינונים מתענים ומוותר להם שני אם סררו כפרה מרוב עיתים וימים:
שלישים" ,והלא אין מוותר להם אלא שליש? שהרי על כשביקש הרה"ק ה"קדושת ציון" מבאבוב זי"ע – הי"ד
השליש הראשון כבר ויתר ערב ראש השנה? לעורר את צעירי הצאן ואנ"ש לבל יבלו את זמנם
וכן מה שכתב שביום הכפורים מוותר להם הכל ,והלא בקריאת עיתונים וכתבי עת ,היה רגיל לומר :זהו
אף שם אינו מוותר אלא על שליש ,שהרי על שני שאומרים אנו בסליחות 'אם סררו כפרה מרוב עיתים
השלישים האחרים כבר ויתר בערב ראש השנה וימים' ,כלומר אם ראית אצל בני ישראל שבמקום
ובעשרת ימי תשובה? ללמוד תורה בחשק ובהתלהבות ,במקום לקיים מצוות
אלא ,יישב הט"ז ,מה שאמר המד' שבערב ר"ה מוותר ולקבל עול מלכותו יתברך ,רגילים הם בדברים אחרים,
להם שליש ,אין הכוונה שהוא מוותר לגמרי ,אלא רק וסוררים הם כפרה להשליך מעליהם את עולו יתברך,
מעבירו מן החשבון ,אולם אין עוונות אלו נמחקים אלא אין זאת אלא 'מרוב עיתים וימים' – מחמת רוב
תלויים ועומדים בתנאי שאם לא יזכו אחר כך לויתור על קריאתם ימים ולילות במכתבי ה'עיתים' ובעיתונים
השליש השני ,דהיינו שיעשו עוונות ולא יבקשו תשובה ה'יומיים' ,כי קריאת העתונים מכלה את הזמן היקר
גמורה – אזי יהיה נחשב גם השליש הראשון התלוי ופוגמת את קדושת איש ישראל ,עד שלפעמים שוכח
ועומד ,וכן בשליש השני שבעשרת ימי תשובה הקב"ה בכלל מהי תכליתו בעולמו.
מעבירו מלפניו ,אך עדיין לא מוותר לגמרי .רק ביום
הכפורים נמחל לישראל לגמרי ,ולא בדרך העברה ,וזו ערב ראש השנה
מעלתו היתירה והייחודית של יום הכפורים.
וכל זה – הטעים הט"ז – מפורש בפסוק" :כי ביום הזה כתב הטור או"ח סי' תקפ"א :נוהגים באשכנז
יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' להתענות כולם בערב ראש השנה ,וסמך לזה ממדרש
תטהרו" ,שבו ביקש הקב"ה להורות לנו את מעלת יום ר' תנחומא... :משל למדינה שחייבת מס למלך ולא
הכפורים על פני הכפרות הראשונות ,שהם לא היו נתנו לו ,בא אליה בחייל לגבותו .כשנתקרב אליה
אלא בדרך של העברה ותליה ,מה שאין כן ביום הזה בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו
"לפני ה' תטהרו" – לגמרי! טהרה מוחלטת! אין לנו מה ליתן לך .הניח להם שליש .כיון שנתקרב
יותר יצאו בינוני העיר לקראתו ,הניח להם שליש השני.
הקשה ה"מגן אברהם" :הלא במדרש נאמר שבערב כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם
ראש השנה רק הגדולים מתענים ,ומדוע נהגו בזמנינו הכל.
שהכל מתענים ,אפילו תינוקות ,ולכאורה נראה הדבר כך המלך זה הקב"ה ,בני המדינה אלו ישראל,
כיוהרא ,כאילו כולנו חושבים עצמינו לגדולים? ואמנם, שמסגלים עוונות כל השנה .ערב ראש השנה הגדולים
ה"בית יוסף" תירץ שבדבר של צער הרוצה יכול לעשות מתענין ומוותר להם שליש עוונותיהם ,בי' ימים בינונים
עצמו גדול ,אולם ה"מגן אברהם" הקשה עליו ,שהרי מתענים ומוותר להם ב' שלישים ,ביום הכפורים הכל
הוא עצמו לא פסק כן לענין תענית של גשמים [בסימן מתענין ומוותר להם הכל ...
תקע"ה]? והוא מיישב ,שיש חילוק בין המתענה על
צרת הציבור ,שאם אינו ראוי לכך הרי זה כיוהרא ,אבל כתב ה"בית יוסף" :ואיכא למידק על המדרש ,דאם כן
כאן ,שכל אחד מתענה על עוונותיו ,והרי יש המתענים ערב ראש השנה חשוב כיום הכפורים ,שהרי הוא
על עוונותיהם יותר מזה ,על כן אין זה נראה כיוהרא. מתכפר בו שליש העונות כמו יום הכפורים ,והוא חשוב
ועיין עוד באחרונים – ה"חתם סופר" ,וה"ישועות כמו כל ט' ימי תשובה ,שהרי בכל ט' ימי תשובה אינו
יעקב" שתירצו כמה תירוצים. מתכפר אלא שליש ,ובערב ראש השנה לבדו מתכפר
שליש?
ויש לומר ,דשליש הראשון קל להתכפר ,ושליש שני
רבה של קוטנא בספרו שו"ת "חסדי אבות" [סי' טז] קשה יותר ,ושליש האחרון קשה מכולם.
כותב :כי ה"שפת אמת" זי"ע היה מתענה בערב ר"ה,
באומרו" :וכי מה אעשה? הרי מחזיקים אותי לגדול"... ה"טורי זהב" הקשה :על לשון המדרש ,למה אמר
4
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
אותנו ,צריכים אנו להפסיק ולא לתקוע בער"ה אחרי ה"מגן האלף" בסימן תקפא סק"א כותב בשם ספרי
חודש שלם שתקענו ,כי זולת כן כיון דדש דש ולא יועילו יראים :על ידי התשובה ודברי הווידוי [בערב ר"ה] הרי
קולות השופר בראש השנה לעוררנו. הוא כדין 'מודה בקנס' ,ואחר כך – בראש השנה – 'באו
עדים' ,דקיי"ל שפטור.
מו' רה"י שליט"א אמר בשם הרה"ק רבי צדוק הכהן
זי"ע :שכל מימרא בש"ס קשור בפנימיות הענין בטור [או"ח סי' תקפא] שבערב ראש השנה מגלחין
למסכתא הנשנה בה ,בראש השנה שנינו [י ].לגבי דיני זקנם .והטעם – אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :משום
ערלה 'יום אחד בשנה חשוב שנה' ולר"מ אם נקלט יום ששס"ה ימים בשנה הם כנגד שס"ה לא תעשה
אחד בשנה שעברה מתמעטת שנה אחת ממנין שני שבתורה [מכות כג ,]:וכל יום הוא כנגד לא תעשה
ערלה ,ובפנימיות הרי גם בלב יש ערלה ,ויום אחד אחר ,וערב ראש השנה הוא כנגד הלאו של ולא
בסוף שנה חשוב שנה לגביו הוא שאפשר לתקן כל תשחית את פאת זקנך .ובזמנים הקודמים היו יודעים
השנה ולהתרומם בזה היום ,וזה ענין של מיעוט ערלה באיזה מקומות בזקן הם הפאות ,והיה מצוה לגלח שאר
על ידי הסרת ערלת הלב ,וזה השייכות למס' ר"ה ,אבל השערות של הזקן ולהניח הפאות של הזקן ,שיהיו
יש בה תנאי שם בסוגיא שצריך שיהיה נקלט ביום ניכרין ,ובזה היה מתקיים הציווי הלא תעשה של לא
הזה ,וה"ה לעניננו שיוכל לקלוט חשיבות הזמן תשחית ,אבל עכשיו אסור ,משום שאין אנו מכירין
ולהתעורר ולתקן כל השנה כולה אכי"ר. ויודעין איזה הם הפאות של הזקן.
הגה"ח רבי שמאי גינזבורג זצ"ל משב"ק של הרבי
ה"אמרי אמת" זי"ע סיפר :כי פעם בערב ראש השנה, ה"חתם סופר" זצ"ל ,נתן טעם למה נהגו באשכנז
בא יהודי ספרדי אל הרבי זי"ע ,ובידו ...משלוח מנות. לאפות את החלות מר"ה עד הושענא רבא בצורות
קיבל הרבי את משלוח המנות ואמר" :הפרי חדש היה עגולות ולא קלועות לאורך כבשאר ימות השנה.
רב בירושלים". כי דבר עגול אין לו סוף וסיום ,סימן טוב הוא לאריכות
לא הבינו המקורבים את דברי הרבי ,עד שמצאו כי ימים בלי גבול ,ובכדי לעשות פועל דמיוני לחזק את
הגאון בעל "פרי חדש" כותב בהלכות ראש השנה הסגולה במשנה תוקף נהגו כן בנ"י.
[סימן תקפא] וז"ל" :ונוהג אני לשלוח מנות וכו' בערב
ראש השנה ,כדכתיב [נחמיה ח] לכו אכלו משמנים עה"כ 'והיה לפנות ערב ירחץ במים' – אומר הרה"ק
ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום ה"תפארת שמואל" מאלכסנדר זי"ע :אולי 'לפנות ערב'
לאדונינו"... – הוא חודש אלול סוף השנה ,כאשר ערב הוא סוף
היום ,ואזי 'ירחץ במים' – הוא התורה הק' אין מים אלא
תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה: תורה .כי הטהרה הגדולה הוא התורה הק' כמ"ש
ידוע מאמר חז"ל שהקב"ה מקיים כל התורה .ושאל אדמו"ר הק' הזקן מוורקא בלשוה"ק :די גרעסטע
הרה"ק מרוז'ין זי"ע :איך שייך אצל הקב"ה הענין של טהרה איז די גמרא ,וזהו 'ובכתה את אביה ואת אמה
"סור מרע ועשה טוב"? ירח ימים' – כמ"ש בתקו"ז 'ירח ימים' דא אלול ,היינו
ברם ,כאשר הקב"ה מסיר את הצרות והתלאות מעם שכל החודש יהיה בחינת ימים ,שישים לילות כימים
ישראל ,הוא מקיים בזה סור מרע ,וכאשר זוכר בישראל בתורה ותפילה.
טובות ,ומצמיח ישועות ובורא רפואות לעם עולם ,אז
מקיים "ועשה טוב" ,דאין לך עשיה טובה מזו. הגר"א בפירושו לספר יונה [ג ג] נותן טעם למה
וזה שאנו מבקשין "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה שמפסיקין לתקוע בערב ר"ה .שהרי אחז"ל לגבי טיטוס
וברכותיה" בחי' סור מרע ועשה טוב. שנענש ונכנס יתוש לחוטמו והיה מנקר במוחו ,וכאשר
מצא נפח שקול מלאכתו הפסיק את קול ניקור המוח –
התרת נדרים ציוה שיבוא לפניו ,אך הועיל זאת רק לשלושים יום ,ותו
הרה"ג החסיד מו"ה יוסף מדילאטיטש ז"ל מחסידי לא ,כיון דדש דש [גיטין נו .]:הוא הדין והוא הטעם לגבי
הרה"ק ר' משה מקוברין ,פעם אחת בערב ראש השנה תקיעת שופר ,אם ברצוננו שהתקיעות של ר"ה יעוררו
5
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
'עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר' -כי תרועה לשון היה אומר התרת נדרים כנהוג ,וכשבא לתיבות אלו:
ריעות ,היינו שבאותו ריעות שמברכין בני ישראל אחד "ואין אני תוהה חס ושלום על קיום המעשים טובים
לחבירו בליל ראש השנה נעלה מדת אלקים שהוא ההם שעשיתי" ,הפסיק ואמר לעצמו לא ידעתי איזה
מדת הדין מעל כסא הדין ,וה' – לישב על כסא רחמים מעשים טובים עשיתי אין זה כי אם טעות הוא ,ורמז
בבחינת הוי' שהוא מדת הרחמים ,הוא בקול שופר. להביא סידור אחר והביאו לו וגם שמה ראה שכתוב
בזה הלשון ,וגעה בבכיה ואמר כי זה לא יכול להיות מה
הרה"ק ה"צמח צדק" מליובאויטש זי"ע אומר :יש שני מעשים טובים יש בי ,עד שאמרו לו אולי משגה הוא
מלאכים שמלוים את האדם ,ואלו המלאכים שומעים ונח דעתיה...
איך שכ"א ואחד אומר לחבירו בליל ר"ה אחר תפלת
ערבית :לשנה טובה תכתב ותחתם בטוהר לב ,ואח"כ הרה"ק ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ זי"ע היה מרגלא
עולים אלו המלאכים למעלה והמה מליצי יושר להתחנן בפומיה ,שלכן נקרא ראש השנה בשם "יום הזכרון" -
ולפעול שנה טובה ומתוקה. לפי שצריך אדם לזכור כל השנה את כל מה שקיבל
ע"ע בימים הקדושים.
בספה"ק "ישרש יעקב" מהרה"ק רבי יעקב יהודה
מנאדרזין זי"ע כותב :הנה בראש השנה אומר כל אחד הגה"ק רבי שלמה קליגר זצוק"ל ,אומר מה טעם
לחבירו "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים למנהג התרת נדרים בערב ראש השנה דוקא:
טובים" ולהבין איך שייך בזה ברכה ,והלא הכל בדין במזמור הנאמר בליל ראש השנה נאמר "מי יעלה בהר
ובמשפט .אמנם כוונת הדברים הוא כן ,שכל אחד ה' ומי יקום במקום קדשו" – דהיינו מי יזכה כשיבוא
אומר לחבירו ונותן לו עצה טובה ,שיקבל על עצמו הקב"ה עמו בדין ,יהיה הוא עולה בהר ה' ולא שהשי"ת
שבשנה זו ייטיב את מעשיו ,וזה "לשנה טובה תכתב יצטרך כביכול להשפיל עצמו למטה אליו.
ותחתם" ,היינו שתכתוב ותחתום את עצמך שבשנה זו ומי שיזכה לעלות בהר ה' ואין הקב"ה משפיל עצמו
תיטיב מעשיך ,ועל ידי שהוא מקבל עליו ,נחשבה אליו ,כי אז "ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו" –
הקבלה לעשיה ,ואז ממילא "לאלתר לחיים טובים". שיוכל בנקל לקבל ברכה ורחמים מאתו ית' ,וממילא
ייקל עליו לזכות בדין.
ברכת שהחיינו והנה אחד מה"תנאים" כדי לעלות בהר ה' הוא" :לא
שואל ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :מה טעם אין מברכין נשבע למרמה" – לכך נוהגים להתיר הנדרים בערב
שהחיינו בשבת כשם שמברכין ביו"ט? ומתרץ :כיון ראש השנה ,להכין נפשנו להיות ראויים לעלות בהר ה'
שמקדושת שבת נשאר רושם אף לימות החול ולזכות לקבל ברכה ורחמים מאת ה'.
שאחריה ,נמצא שאין השבת שלאחריה נחשבת הש"ך עה"ת [מגורי האר"י] כותב עה"פ 'איש כי ידור
כחידוש ושינוי ,ועל כן אין לברך שהחיינו. נדר וגו' 'לא יח ל דבר ו ככ ל' הם ס"ת אלול ,ומכאן
ואכן ,כתב האבודרהם ,שהטעם שאין מברכין שהחיינו רמז למנהג עשית התרת נדרים בחודש אלול.
בשבת ,הוא משום שאין מברכין שהחיינו אלא רק על אמר על כך הרה"ק רבי צבי מליסקא זי"ע :הנה לפי
דבר המתחדש לאחר שלושים יום ואילך. הרמז היה אפשר להתיר הנדרים במשך כל החודש,
ומוסיף :שמטעם זה אין מברכין שהחיינו בכל ראש אולם לפיכך נרמז דבר זה דוקא ב"סופי תיבות" ,לומר
חודש על אמירת הלל ,שהרי בין חודש אחד למשנהו לך כי היתר הנדרים הוא דווקא בסוף החודש ...בערב
לא חלפו שלושים יום ,ולכן אין זה נחשב מזמן לזמן. ראש השנה.
בספר "זקן אהרן" מהרה"ג וכו' ר' אהרן וואלקין זצ"ל לשנה טובה
אבד"ק פינסק [ח"א סי' י] מביא קושיא על מ"ש אמר הרבי מלובלין זי"ע [בתהלים זכרון זאת] :כי על ידי
האבודרהם הטעם דאין מברכין שהחיינו בכל ראש הריעות של ישראל בליל ראש השנה אשר אחד אומר
חודש על אמירת הלל ,משום דבין חודש לחודש לא לחבירו גוט יום טוב ,ולשנה טובה תכתב ,עומד הקב"ה
עבר זמן של שלושים יום ,לכן לא חשיב מזמן לזמן. מכסא דין ומעלה מדת הדין .ובזה פירש מאמר הכתוב:
6
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
התקיעות ,שמא ח"ו יצא מפיו דבר שאינו הגון ודבריו ומקשה השואל שם :דא"כ יחוייב לברך שהחיינו
יעשו רושם לכל השנה" .ולכן אין לאדם בר"ה כי אם באמירת הלל בחג הסוכות דכבר עבר יותר משלושים
לבלות כל היום בתורה ובתפילה גם אחר הסעודה". יום מחודש אלול ,דהרי בראש השנה אין אומרים הלל?
והרבי ה"אמרי אמת" זי"ע תירץ :דהנה איתא בר"ה
ב"זר זהב" להרה"ק מסטריקוב זי"ע כתב שהיה מזרז השני מתקיע ,ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל,
את תלמידיו כמעט בכל שנה בר"ה ,שראוי לאדם ומפרשים שם – בשעת ההלל ובשעת הרגלים .והקשה
להרגיל את עצמו בריש שתא להרבות באהבת רעים אביו ה"שפת אמת" זי"ע אמאי לא אמר בפירוש
ולהסיר כל שנאה וטינא שבלב עיי"ש. ובשעת הרגלים ,ותי' דלעולם קאי ובשעת ההלל על
ובאחד השנים הוסיף עוד ,דהסימנים שאיתא בגמרא ראש השנה ,דבאמת היו צריכים לומר גם בראש
ובפוסקים אינם מיני מטעמים טובים ומתוקים ,רק השנה ,והטעם דאין אומרים הוא משום שספרי חיים
שנמצא בשמם איזה רמז לסימן טוב ,כגון כרתי וסילקא וספרי מתים פתוחים ,ולעתיד כשיחיו המתים ויהיה רק
וכיו"ב ,וכמו"כ סימנא מילתא לאהוב לכל איש מישראל חיות ,יאמרו הלל ,לכן שפיר גם ראש השנה נחשב
אפילו למי שכל השנה כולה אינו אהוב עליו ,ובכך יזכה לשעת ההלל .ולפי"ז א"ש למה אין מברכין שהחיינו
לשנה טובה ומתוקה בכל עניניו ,ואולי יזכה עוד שגם בסוכות על הלל ,דכיון שגם ר"ה נקרא שעת ההלל,
בכל השנה ישרור ביניהם אהבה ואחוה ,ויעשו כולם א"כ לא עבר משעת ההלל שלושים יום.
אגודה אחת.
סימנים
ה"שפת אמת" [תרל"ב] כתב טעם אודות הצורך להדר אמר אביי :השתא דאמרת סימנא מילתא היא ,יהא
אחר סימנים אלו ,וביאר שזה משום שבראש השנה אין רגיל אינש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא
מבקשים על עניני העולם הזה (כפי שמבואר בזוה"ק ותמר[ .כריתות ו .הוריות יב].
ובתקונים) ,אלא רק מבקשים "תן פחדך" "ותמלוך"
וכו' ,מאחר ואין אנו מבקשים מפורש על עניני העוה"ז, וכך מובא להלכה ב"שולחן ערוך" [תקפג א] וכתב
על כן אנו מרמזים עליהם ,כי באופן שכזה של סימן ה"שערי תשובה" בשם "אליה רבה" ו"מחזיק ברכה",
ורמז בלבד ,אנו רשאים לבקש ,כי כך רצונו יתברך שגם בליל שני של ר"ה יעשה כן.
ולשם כך נבראו רמזים אלו. ואולם ב"בני יששכר" כתב :לא חזינן לרבנן קשישאי
דעבדו הכי ,ואף אחד מהפוסקים לא כתב לנהוג כך –
בס' "קדושת נפתלי" כתב :הטעם שאוכלים דבש אלא רק בליל ראשון של ר"ה .ועיי"ש בחודש תשרי
בר"ה :דבש הוא נוטריקון ש'ימה ד'מעתי ב'נאדך מאמר ב' אות י"א.
[תהלים נו] ,ואמר שלפעמים הקב"ה רוצה לכתוב טוב
על ישראל והשטן מייבש את הנאד של הדיו ,וזה שאמר הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע הסביר בדרך משל את
דוד המלך ע"ה :שימה דמעתי בנאדך – שתשים ענין הסימנים :לאדם שרוצה לבנות לעצמו בית ,והוא
הדמעה תחת הדיו' ,הלא בספרתך' – ובאופן זה זקוק לשרטט תחילה את הטבלא את כל צורת הבית
שתכתבנו בספר החיים. עם חדריו כרצונו ,ואז ימסרנו לאומן שיבא ויבנה את
הבית ,והכי נמי בראש השנה "היא הגלופה של כל
בשם הרה"ק מקוריץ זי"ע שאמר בדרך צחות :כי דבש השנה" ,שעושים שרטוט מכל מה שעתיד להתרחש
הוא מאכל שוטים ,ובאכילתו מרמזים אנו שמוטב במשך כל השנה כולה" ,והוא מורא גדול ביום כזה
להיות כשוטים 'ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום' שהוא נעשה רושם על כל השנה" ,ולכן יש לעשות
... דברים שיש בהם סימן טוב ,ועי"ז יזכה לשנה טובה.
וב"אמרי פינחס" מביא שמהאי טעמא נהג שלא לאכול
בשם הרה"ק מבלוז'וב ה"צבי לצדיק" זי"ע :אוכלים דברים חמוצים בר"ה כי דרך האדם היא לעקם את פיו
תפוח בליל ר"ה משום שתפו"ח ר"ת :ת גלון פ תגמין ו בשעת אכילת מינים אלו ,ואינו ראוי לעשות כן בר"ה.
תימרון ח ידושא .ומבואר בזוה"ק דכל המחדש ולכן נמי לא רצה הרה"ק מקוריץ לדרוש ולדבר קודם
7
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
הרה"ק ה"פרי צדיק" זי"ע כותב :ששנה טובה היינו חידושים ה"ז בונה עולמות .ונמצא שעי"ז נעשו שותפין
בדברי תורה דסתם טוב הוא בדברי תורה כמ"ש למקום ב"ה .ומצינו בגמ' ר"א אומר בר"ה נברא העולם
[ברכות ה ].אין טוב אלא תורה. וכו' .ולכן אוכלים "תפוחים" המרמז על חד"ת אשר
עי"ז נעשין שותפין בבריאת העולם שהוא מעניני
"שירבו זכויותינו כרימון" :שואל הגאון רבי אפרים זלמן דיומא.
מרגליות מבראד זצ"ל :איזו בקשה היא זו ,אם רוצים
אנו שירבו זכויותינו – עלינו לקיים עוד ועוד מצוות בשם הרה"ק מפאפא זי"ע טעם על אכילת תפוח בליל
ומעשים טובים? ר"ה :דאי' במסכת שבת דתפוח הוא רמז שהקדימו
אלא הכוונה היא ,שנזכה לעשות תשובה מאהבה, ישראל נעשה לנשמע ע"ש .והנה ביום הדין אנו
שעליה אמרו חז"ל "זדונות נעשות לו כזכויות" ,וכך מבקשים להיכתב בספר החיים וכו' ואע"פ שעדיין אין
ירבו זכויותינו. אנו ראויין לזה עכ"ז בטוחנו שבזכות קבלתנו להבא,
נצא זכאים בדין מדה כנגד מדה דהא גם אנו קבלנו
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר לתרץ ,שהכוונה למה ואמרנו נעשה אף שלא שמענו עדיין ,וכן יזכנו השי"ת
שאחז"ל [חגיגה טו :].זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו לעשות עמנו אות לטובה אע"פ שעדיין לא תקנו הכל
בגן עדן .וזה שאנו מבקשים "שירבו זכויותינו" – ולא שמענו מצוותיו עדיין.
שהזכויות מאומות העולם יהיו לנו.
בספר "נחלת אבות" :יש לומר הרמז דמטבילין בדבש
הראש"ל הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל כותב בספרו דייקא ,דהנה בדבש דבורים איכא חידוש גדול ,דהגם
"חזון עובדיה"" :כד הוינא טליא שאלוני רבותי ,מה דבעלמא קיי"ל דהיוצא מן הטמא – טמא ,בדבש
רבותא היא שירבו זכויותינו כרימון ,הלא אמרו חז"ל דבורים הדין הוא דאעפ"כ שהוא יוצא מן הטמא עכ"ז
[חגיגה כז ].שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות הוא טהור.
כרימון ,שנאמר 'כפלח הרימון רקתך' – אפילו הריקנים וי"ל דלכן אנו מטבילין בדבש ,דהרמז בזה שאנו
שבך מלאים מצוות כרימון .ותירצתי ,שפושעי ישראל מתפללים להשי"ת ביום הדין ,דהגם דאנו טמאים
בכל ימי חייהם – במשך שבעים שנה – מסגלים מצוות מחלאת עוונותינו ,מי יאמר זכיתי לבבי ,עכ"ז יקבל את
כרימון ותו לא ,אבל אנחנו מתפללים על כל שנה ושנה, התפילות היוצאים מאתנו ויהיו בעיניו כטהורים ,כמו
שבכל שנה ושנה נהיה מלאים מצוות כרימון ,ופשו להו הדבש שהוא יוצא מן הטמא והוא טהור ,ויקבל תפלתנו
טובא .ואחר כך ראיתי שכן כתב הפרי חדש". ברחמים וברצון.
והוא ממשיך" :ויש מקום לומר עוד ,שאצל פושעי
ישראל נאמר 'כפלח' הרימון ,שהוא חלק מן הרימון, הגה"צ ממאקאווא זצ"ל אמר :מדוע אוכלים דבש
אבל אנו מתפללים על רימון שלם"... בחודש תשרי ,שיש כאן רמז לטענה שאנו אומרים
כביכול להקב"ה :אמנם לא היינו טובים ,אבל גם לא
הרמ"א כתב בשם המהרי"ל :יש מדקדקים שלא לאכול 'ליקקנו דבש כל השנה' ,גם אנו עברנו קשיים ונסיונות
אגוזים ,שאגוז בגימטריא חטא ,ועוד שהן מרבים כיחה שונים ,ולכן אנו מבקשים 'תכלה שנה וקללותיה ותחל
וניעה ומבטלים התפילה. שנה וברכותיה' ,וכמו הדבש הזה תן לנו דבש ,וגם אנו
נשתדל להיות 'דבש' בעבודת ה'...
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע היה מרגלא בפומיה :נכון
הדבר שאגוז בגימטריא חטא ,אך יש לזכור כי "חטא" יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה :כתב
עצמו בודאי בגימטריא "חטא" ...יש להשמר מכל חשש הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :הלשון ומתוקה שיוכלו
עבירה רח"ל כמפני אש... להרגיש עריבותה ,כי לפעמים יתכן שנה טובה אבל אין
מרגישים מתיקותה ,כעין דאי' שבענו מטובך ,לא רק
בהגהותיו לשו"ע כתב ה"חתם סופר" זצ"ל :טעם נוסף שיהיה טוב אלא שגם נראה ונרגיש הטוב ונשבע ממנו.
8
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
עוד כתב :גם לראש – המכוון לראש השנה שנהיה למנהג זה ,על פי דברי חז"ל" :נמשלו ישראל לאגוז ,מה
ראש השנה'דיג .ובס' אי' שנהיה לראש שנתחבר אגוז זה נופל בטיט ואין מה שבתוכו נמאס ,אף ישראל
למנהיג לראש .גם י"ל שנהיה לראש שמנהיגנו יהיה גולין לבין האומות ולוקים מלקיות הרבה ואין מעשיהן
ראש ולא להיפך. נמאסים" ,וכיון שהאגוז רומז לגלויות – אינו סימן טוב
לאכלו בראש השנה.
הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר :י"ל דאיתא טעה חוזר ומוסיף שם עוד טעם' :א ף ג ם ז את בארץ אויביהם'
לראש ,הרמז אף מי שתעה יכול לחזור לבראשית ,לכח – ראשי תיבות אגז ,הרי שהאגוז מתייחס לגלות
האבות ,אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, ישראל.
וכמ"ש בנועם אלימלך מהרבי ר' אלימלך ז"ל [פר'
וארא] ,וזהו שמבקשים שנהיה לראש ,כל הרוצה לשוב המהרש"ם מברעז'אן זצ"ל בספרו "דעת תורה" מביא
יש לו סיעתא מכח האבות ,הנקודה שנטע אברהם טעם נוסף :שמובא במדרש שיר השירים' :אל גינת
אבינו מגינה הן בזה העולם והן בעולם הבא ,כדאיתא אגוז' – מה אגוז אם מכסין שרשיו בעת נטיעתו אינו
שאברהם אבינו ע"ה יושב על פתחו של גיהנם ואינו מצליח ,כך מכסה פשעיו לא מצליח .ומאחר ובראש
מניח וכו' ,ובוודאי שבעולם הזה יש סיוע. השנה אין להתוודות [כמובא במג"א תקפד] ,על כן אין
לאכול אגוז הרומז לכך שאין לכסות את העוונות.
תפילות ראש השנה
כתב ה"שערי תשובה" :וכל מי שאפשר לו יש לו ליקח ב"רמתים צופים" כותב :כשהסב הרה"ק מלובלין זי"ע
פנאי ללמוד פרוש הפיוטים להתפלל. עם תלמידיו בליל ראש השנה ,אכל "קשיא"
מ"גרייפליך" .ושאל לתלמידיו שיכוונו הטעם למה אוכל
כותב הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע :עה"פ 'והיית מאכל זה ,ענה רבינו הקדוש מפשיסחא :הרבי ממתיק
לראש ולא לזנב' [דברים כח] תרגומו לתקיף ולא דיני "קשיא" ,ואמר לו רבו שיפה כיוון.
לחלש .וזהו שאנו אומרים בר"ה ,יהי רצון שנהיה לראש
ולא לזנב היינו עדה"כ [משלי יח] רוח איש יכלכל ב"מגן אברהם" [ריש סימן תרפ"ג] כתב בשם רבינו דוד
מחלהו ,היינו בכל עניני מחלה חלילה הן בגוף והן אבודרהם זצ"ל :שנהגו לאכול דגים בליל ראש השנה,
בנפש ר"ל העיקר הוא התחזקות הדעת שהוא הראש לסימן לפרות ולרבות כדגים.
דעת ומוח שבראש ,וזהו יכלכל מחלהו .וע"ז אנו ונהגו שאוכלים את ראש הדג ואומרים' :יהי רצון
מתפללים שיהיה לנו דעת ושכל זך ונקי לחזק את שנהיה לראש ולא לזנב'[.מג"א שם].
עצמינו ,ובזה יהיה לנו רפואה שלימה בגוף ובנפש. ה"חתם סופר" זצ"ל נהג לאכול דג ממולא "געפילטע
פיש" – כסימנא טבא ,שימלא ד' משאלות לבנו לטובה.
כתב בשו"ת שער אפרים" מזקנו של ה"חכם צבי":
ולזה הטעם לא רצו התנאים והגאונים אשר יסדו יהי רצון שנהיה לראש וכו' :הרה"ק רבי דוד משה
הפיוטים לכתוב בלשון שמבינים הכל ,כדי שלא יבואו מצ'ורטקוב זי"ע אמר :השי"ת יעזור שיהיה לנו "ראש"
הגוים ויתפללו את התפילות לע"ז שלהם ,וכמו אחד – והיה ה' למלך על כל הארץ.
ששיבחו חז"ל לאנשי בית אבטינס.
"ומי שרוצה ללמדם המה מובנים היטב ע"פ שיטת הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא בשם הרבי ר' בונם זי"ע
תלמוד ומדרשים ומאמרי הזוהר וספרי קבלה". :לרא"ש ר"ת ל עשות ר צון א בינו ש בשמים.
והפירוש לעשות רצון אבינו ,שאנו בני ישראל צריכים
בדרשות "חתם סופר" :בראש השנה הקב"ה שולח לעשות ולברוא רצון ,שיהיה בשמים עת רצון עבור כלל
התעוררות ממעל לכל איש ישראל לשוב אליו .ולא עוד ישראל למטה .ועיי"ש.
אלא שממנו ית' יבוא הדיבור אל פיו להתפלל לפניו ,על עוד כתב :גם י"ל שנהיה לראש כדאי' החכם עיניו
דרך 'ה' שפתי תפתח' ,ועל דרך אם תפלתי שגורה בראשו ,שנהי' לראש שנזכה לחכמה ,דאי כפשוטו
בפי. למה צריכין להיות לראש.
9
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
של אדם קצובים לו מר"ה וכו' ,אמר רבי אבהו :מאי בספה"ק "יושר דברי אמת" :ועוד צריך אני לעוררך
קראה? 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו' ,איזהו ולהזכירך ולהזהירך ,אף שכבר ידוע הוא לך אבל להזכיר
חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה ,וכתיב 'כי אני צריך ,בענין התפילות של ראש השנה ויום
חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב' ,מאי משמע הכיפורים ,שהעולם אומרים אותם באמת בהתעוררות
דהאי חוק לישנא דמזוני הוא? דכתיב 'ואכלו את חוקם גדול ,אך עיקר מגמתם שהם מתעוררים הוא בפיוטים
אשר נתן להם פרעה'. ותפילות החדשות הנאמרים במחזור ,אבל התפילה
שאל הרבי ה"פני מנחם" זי"ע :וכי לא היה לחז"ל הסדורה בפסוקי דזמרה וקרבנות וקריאת שמע ותפילה
מהיכן ללמוד את צרכי פרנסת בנ"י אלא מן הכתוב הם אומרים במרוצה כמו בכל השנה ,ואינם יודעים כי
אצל ה"גלחים" וה"שקצים" של פרעה? אין זאת ,אלא זה העיקר ,וזה התוספות ,ולא יקובל התוספות בלתי
כי זוהי אמירה כלפי שמיא :רבוש"ע ,אם פרעה מבין כי העיקר וכו'.
לכהני הדת יש דין נפרד מכל העם ועליו לדאוג
לפרנסתם' ,כי חוק לכהנים מאת פרעה ואכלו את הרה"ק ה"אמרי יוסף" מספינקה זי"ע המליץ לכף
חוקם אשר נתן להם פרעה' ,על אחת כמה וכמה זכות' :אך אם יום או יומים יעמוד' – אפילו אם רק
שאתה מלכו של עולם צריך לדאוג לכהני הדת שלך, בראש השנה ויום כיפור יתפלל אדם בכוונה ,בקשתנו
לבניך אהוביך רחומיך המפרסמים את שמך בעולם, ממך ה'' ,לא יוקם' – אל תתנקם ממנו שאינו מתפלל
ולפיכך קצוב את מזונותינו לשנה הבאה לקראתנו בכל השנה כדבעי' ,כי כספו הוא' – משום שהוא טרוד
בריווח ובשפע כראוי לכהני הדת. כל השנה למצוא מחיה וטרף עבור בני ביתו.
הגה"צ רבי אריה אלטר זצ"ל מבאר בספרו "ארי תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל
במסתרים" :עפי"מ שאמרו שישראל נידונים ביום הוא משפט לאלקי יעקב:
ואומות העולם נדונים בלילה ,ולכן זמן תקיעת שופר פירש הרה"ק בעל ההפלא"ה זי"ע :אותיות הקודמות
הוא רק ביום – כדי שהמתקת הדין תהיה רק בזמן הדין לתיבת 'חדש' – הוא 'גזר' ,ואותיות הקודמות לתיבת
של ישראל ,ולא בזמן הדין של אומות העולם. 'כסה' – הוא דין ,וזה רמז לגזר דין שביום ראש השנה.
זו כוונת הפסוק" :תקעו בחודש שופר בכסה ליום וע"י השופר קורעין גזר דין ,וכמ"ש 'קרע רוע גזר דיננו'
חגנו" ,ולמה דוקא ביום? "כי חק לישראל הוא" – שכן – כי אותיות שקודמין ל'שופר' – הוא 'קרע'.
המשפט ביום הוא רק לישראל.
ב"ליקוטי מוהר"ן" [ח"ב סי' ח] פירש :כי כבר נודע מה
לדוד ד' אורי וישעי וגו' אחת שאלתי מאת ה' אותה שכתבו המקובלים כי כשחוטא אדם רח"ל נוטלת ממנו
אבקש שבתי בבית ה' כל ימי וגו': הסט"א את כל תורתו ותפילתו וניזונת מהם ,ורק לאחר
כותב הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :במדרש אורי זה ראש ששב בתשובה ומקיש על שערי רחמים מתקיים בו
השנה וישעי זה יום כיפור ,ואי' שבמזמור זה כתי' י"ג 'חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל' [איוב כ טו],
פעמים שם הוי' ,כמנין אחד ,ה' אחד ,ואומרים אותו ב' ומקיאה הסט"א את כל מה שגזלה ממנו בתחילה
פעמים ביום בוקר וערב ,נמצא כ"ו אזכרות ביום כמנין ומשיבה לו את מדרגותיו .והדברים עתיקין.
שם הוי' ,הוי' אחד ושמו אחד. והנה תיקון זה נעשה על ידי התפילות בר"ה ,שבכל
תפילותינו ובקשותינו מוציאין אנו מידיהם את כל
תמהו המפרשים ,דהוא כפילות לשון ,הרי אמר 'אחת ה"מזונות" שגזלו מאתנו במשך ימות השנה ,וזשה"כ:
שאלתי' ,ומדוע אמר שוב 'אותה אבקש'? ותירץ 'כי חוק – לישנא דמזוני – לישראל הוא' ,כלומר :כל
ה"חתם סופר" זצ"ל :דלכאורה איך אנו מבקשים כל כך ה"מזונות" שגזלה מאתנו הסט"א במשך ימות השנה,
הרבה בקשות לצורך גופינו ,הרי כבר אמרו בזוה"ק 'לישראל הוא' – מוטל עליה להחזיר אותם כעת
שאין זה נאה להיות ככלבים הצווחים הב הב ? אלא לישראל ,כי כן הוא ה"משפט לאלקי יעקב".
התשובה היא :שבכל בקשותינו אין התכלית לדברים
עצמם ,אלא לצורך שנוכל לעבוד את הש"י כראוי ,דאם בגמרא [ביצה טז :].תני רב תחליפא וכו' כל מזונותיו
10
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
הפרנסה ,היוצא מסופי תיבות פות'ח א'ת יד'ך האדם אינו בריא או שאין לו פרנסה ,קשה לו לעבוד את
כמבואר בכוונות ,שמשם קדוש זה בא שפע פרנסה הש"י כראוי ,אם כן התכלית היא כדי שנוכל להתעלות
לעולם. בעבודת השי"ת .וזאת אמר
דוהמע"ה "אחת שאלתי" אני מבקש ממך בקשה
הרה"ק משטעפענשט זי"ע שח בקדשו :אאמו"ז מרוז'ין אחת ,ובקשה זו "אותה אבקש" היא הבקשה
זי"ע אמר :כשמגיע ר"ה בעת אמירת 'לדוד מזמור' האמיתית שכל הבקשות מתכוונין אליה" :שבתי בבית
מתרגשים ומתלהבים עד מאוד ואומרים אותו בקולות ה' כל ימי חיי" ...
רמים ובצעקה יתירה ,ותמיהני ,זה הרי אותו 'לדוד
מזמור' של יום ראשון ולמה אין צועקין ביום ראשון ה"חתם סופר" זצ"ל שואל דטפי הול"ל 'שבתי בבית ה'
[בשיר של יום]? אני אומר ,שאם ביום ראשון אינם לאורך ימים' ,היינו שיהיה לו אריכות ימים ויוכל לשבת
צועקים אז גם צעקתם בר"ה היא שקר .הלא יש מ"ד ימים רבים בביהמ"ד על התורה ועל העבודה ,אבל 'כל
שאדם נידון בכל יום ,נכון שהימים הללו מסוגלים ימי חיי' משמע כמה שיחיה ואפילו אם יחיה רק יום
לתשובה וחרטה ,אבל לא לצעוק 'לדוד מזמור' יותר אחד ח"ו.
מתמיד. ומפרש ,דקאי על בעל תשובה שמתפלל לה' שכל
זדונותיו יהפכו לזכויות ויעלה לו כאילו ישב בהם בבית
הרה"ק הרש"ב מליובאוויטש זי"ע אמר :הכלי ה' ,כי השב בתשובה זדונותיו נעשין לו כזכויות.
להשפעות גשמיות על כל השנה הוא הכוונה בליל ר"ה
באמירת לדוד מזמור ושמחה יתירה על התורה עוד מפרש ה"חתם סופר" זצ"ל :בהקדם מאמר חז"ל:
בשמחת תורה .עוד אמר :ע"י שני דברים ממשיכים מנלן דלא מצלינן אתרתי ,דכתיב 'ונצומה ונבקשה
גשמיות על כל השנה כולה ע"י אמירת לדוד מזמור מאלקינו על זאת ויעתר לנו' [עזרא ח כג] ,מכלל דאיכא
בר"ה וביוה"כ אחר שמו"ע בכוונה עצומה וע"י עריכת אחריתי [תענית ח .]:ולפי"ז צ"ב על כך שאנו מבקשים
הסעודה במוצאי יוה"כ בהתרחבות. כמה וכמה דברים כאחד – בשמונה עשרה ובאבינו
מלכנו .לזה קאמר הפסוק' :אחת שאלתי מאת ה'
ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו :בסידור "לב אותה אבקש' – דבעת שאנו מבקשים על צרכינו –
שמח" פירש בשם חותנו כ"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע: רפואה ופרנסה וכיו"ב ,כוונתינו בכל הדברים הן לדבר
כי יש אנשים בני בלי דעת כשיש להם איזה ברכה הן אחד בלבד' ,שבתי בבית ה' כל ימי חיי' ,ואם כן הוי
בממון והן באיזה דרך בתורה ,סוברים כחי ועוצם ידי כבקשת דבר אחד.
עשה לי ,ולכן אמר דוד "ישא ברכה" –אם האדם נושא
ברכה ,ידע שהוא "מאת ה' " ואל יאמר כחי ועוצם ידי. 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל
ויש אחד אע"פ שיודע שמאת ה' היתה זאת ,מ"מ ימי חיי' וגו' .אומר הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :אולי י"ל
בדעתו הוא סובר שהוא צדיק וראוי מצד מעשיו לזה, שאלתי מלשון שואל "אויס געבורגט" ,אחת שאלתי
ולכן מסיים דוד "וצדקה מאלקי ישעו" – שידע שהכל ששואל ולווה זאת מהשי"ת ,ואח"כ ע"י היגיעה נעשה
הוא מצד צדקה שמצד מעשיו אינו ראוי לזה. שלו.
מי הוא זה מלך הכבוד :בדרשות הר"ן [דרוש יא] הביא לדוד מזמור לד' הארץ ומלואה :ב"מטה אפרים" :אנשי
לפרש בשם רבינו יונה במגילת סתרים :כל המלכים מעשה נוהגין לומר מזמור כ"ד שבתהילים 'לדוד מזמור
אינם מולכים ומושלים על הכבוד אלא הוא מולך ומושל לה' הארץ ומלואה תבל' וכו' ,והוא מסוגל שלא יחסרו
עליהם .הנה כי כן כמידת הכבוד שירחשו להם המון מזונותיו כל השנה.
העם ,כך שיעור ומידת המלכות שלהם ,ואם יוסר מהם
הכבוד לגמרי ,ממילא בד בבד תוסר מהם גם המלכות. בספה"ק "ייטב פנים" :לדוד מזמור מסוגל לפרנסה
נמצא שהמלכים תלויים בכבוד כדי למלוך והוא זה מפני שבו נאמר הכתוב 'לה' הארץ ומלואה' -ת'בל
המולך עליהם. ו'יושבי ב'ה כ'י ,שראשי תיבות שלו עולה חת"ך שם
11
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
המלך :בספר "החיים" לאחי המהר"ל כתב :מיד אחר אבל השי"ת הוא "מלך הכבוד" כי הוא מולך ומושל על
שיירד השליח ציבור לפני התיבה ,מתחיל להרים קולו הכבוד ואין הוא ומלכותו תלויים בכבוד בכהוא זה.
וצועק "המלך" ,ומיד כל מיני מקטרגים יסתלקו.
משל לליסטים שתפס נפש אחת ,ומוליכו דרך המלך, בשם הבעש"ט הק' זי"ע שהטעם שאומרים בליל ר"ה
ובבואו בשוק העיר מקום אסיפת עם רב ,צועק הנתפש קפיטל זה ,דהנה הקשו המפרשים באיזה זכות יכולים
בקול גדול "המלך" ,ומבקש עזרת המלך ואנשיו, אנו לבקש סליחה ומחילה על חטאינו ,הלא קיי"ל מלך
שיצילוהו מיד מבקש נפשו .ומיד הליסטים שומט את שמחל על כבודו אין כבודו מחול ,ונמצא שאין השי"ת
ידו ממנו ונחבא הוא בתוך אסיפת העם ובורח על יכול למחול על כבודו? אולם באמת הטעם שאין כבודו
נפשו ,ולא נודע הליסטים מי הוא ,וממילא הנתפס מחול הוא משום שאין הכבוד שלו ,וכיון שציוה השי"ת
פטור מן תפישתו. 'שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך' שוב אינו
כך אנו נמסרים כל השנה ביד מנוול זה שונא נפשנו, יכול למחול על כבודו ,אבל השי"ת שהוא 'מלך הכבוד'
ואין להמלט ממנו ,עד כי נהלך ונבוא יחדיו בקול המון בודאי יכול למחול על כבודו ,שהרי הכבוד שלו .ולפיכך
חוגג בבית אלקינו מקדש מעט בימים אלו ,ואז נצעק בפתיחת יום הדין אומרים אנו מזמור 'לדוד מזמור' אשר
אל תשועת המלך הגדול יתברך שמו ,ואז השטן מבואר בו כי השי"ת הוא 'מלך הכבוד' ,ומעתה שפיר
מתיירא על נפשו ומסתלק ממנו. יש בכוחנו לבקש מלפניו סליחה ומחילה על חטאינו.
"וכך בכל התפילה כשמזכיר "ה מ ל ך" ירים את קולו, עכדה"ק.
ויכוין למה שכתבתי".
אדון עולם :בספר "מטה משה" בשם הגאונים:
כתב הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע :א"ז מרן ומצאתי כתוב :כל מי שמכוין בעת התחלת אדון עולם,
הס"ק מסלונים זי"ע אמר בליל ר"ה כשיהודי צועק ערב אני בדבר שתפילתו נשמעה ,ואין שטן מקטרג על
המלך ,שואלים אותו מן השמים אי מלכא אנא עד תפילתו ,ואין לו שטן ופגע רע בר"ה וביוה"כ בתפילתו
האידנא אמאי לא אתית לגבאי ,איפה היית כל השנה ואויביו נופלים לפניו .וי"א אף יצה"ר משלים אתו ,ועליו
שעברת על רצונו ית' ,ולא עלה בדעתך שהנך עומד אמר שלמה המלך ע"ה' :ברצות ה' דרכי איש גם אויביו
לפני המלך ומפחדו לא סמר שערך .ואם ע"ז יש עוד ישלים אתו'.
תשובה כי לא העזתי לבא אל המלך בלבוש שק ,ביודעי
טינוף מעשי ואיך אבוא אל המלך ,אך זה תשובה רק על בילקוט "אוהב ישראל" כתוב :הטעם שתקנו לומר
העבר ,אבל אם ישאלו אותו על להבא האם בבחי' זו "אדון עולם" קודם התפילה ואחר התפילה ,כי הוא
שאתה צועק המלך יהיה אצלך כל השנה ,מה נגיד כמוסר מודעה שעל כונה זו יזכור השמות.
כנגד טענה זו. והנה אדון עולם וכו' הוא הקדמה לשם אדנ"י .בלי
ראשית וכו' ,ולו העוז והמשרה ,הוא הקדמה לשם
הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל היה אומר אלקים ,דהיינו תקיף ובעל היכולת .והוא היה והוא הווה
להטעים את מנהג העולם להאריך ולסלסל באמירת וכו' הקדמה לשם הוי"ה ב"ה ,על כן צריך לכוין מאד
"המלך" :הגמרא בנדרים [כד ].אומרת כי המלך מהנה באומרו אדון עולם ,ואח"כ על הקדמה זו יזכור כל
אחרים ולא נהנה מאחרים ,מטעם זה מאריכים אנו השמות.
ב"המלך" בשביל להעיד על כך ,ולגרום שיתנהג עמנו בטעם הדבר שאומרים אדון עולם בשחרית ,כתב
השי"ת ביום הדין הזה בבחינת "מלך" שמהנה אחרים בספר אחד כיון שאברהם אבינו תיקן תפילת שחרית,
– הגם שלא נהנה מהם. ואי' בברכות [ז ]:מיום שברא הקב"ה את העולם לא
היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו
אדון .לכן בתפילה שתיקן אברהם מעידים שה' הוא
שיר המעלות ממעמקים :כתב ב"שער הכוונות": אדון העולם .ומסופר שמחבר הספר הביא ספרו
נוהגין לומר "שיר המעלות ממעמקים" דמסוגל לבטל להגר"א ,ושיבח הגר"א רעיון זה באמרו שהוא תורת
המקטרגים. אמת.
12
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
עמך הסליחה' – כדי 'למען תורא' ,שנוכל להיות יראי הרה"ק הרבי האמצעי מליובאוויטש זי"ע פירש ואמר:
ה' באמת ,עכדפח"ח .עכ"ל. משל למה הדבר דומה? למעיין שנסתם ,מה עושים?
חופרים עמוק עמוק עד שמגיעים למקור המעיין,
פ"א אמר הרה"ק מרוז'ין זי"ע :הלא זה ממש חסד א-ל נוטלים את העפר שבתוכו ,והוא מתחיל שוב לנבוע,
שנקבע ר"ה בר"ח ,כי אלמלא כן לא היה לנו פתחון פה וככל שמעמיקים לחפור כן ירבה המעיין לפכות ומימיו
לבוא לפניו ית' ולבקש ממנו שיסלח לנו על כל יזרמו ביתר חוזק מאשר קודם .כמו כן ,כשנסתם לבו
עוונותינו ,אבל עתה שראש השנה נקבע בר"ח – יש של איש ישראל אשר הוא כבאר מים חיים ,צריכים אנו
לנו פתחון פה לבקש ממנו סליחה ומחילה ,כי בר"ח גם שהקב"ה יעיר רוח ממרום כדי לפתוח את מקור
הקב"ה מבקש כביכול מאתנו סליחה ,וכאומרו ית' המעיין ,שיפכו מחדש מימיו להחיותינו .וזוהי הכוונה
הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח ,ובכן אנו 'ממעמקים קראתיך ה'' – לפתוח מחדש את מקור
יכולים להתעורר לעומתו ולומר :רבש"ע! אנו סולחים הלב ,את ה"מעמקים".
לך ,גם אתה בטובך הגדול תסלח לנו. בשם הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע שביאר הענין :דהנה
וזה שאנו אומרים בתפילה ביום הקדוש הזה' :אם בכלי שרת הדין הוא שאם הם טהורים אזי כשרים הם
עונות תשמור י-ה ה' מי יעמוד ,כי עמך הסליחה' - וראויים לעבודה .מה שא"כ אם נטמאו אינם ראויים
כלומר :אם אתה תשמור העוונות ולא תסלח לנו ח"ו, לעבודה ,ואם עבד בהם – גם העבודה נפסלה .וא"כ
א"כ אתה הרבש"ע מי יעמוד? הלא גם "עמך כשאדם חוטא ואבריו נטמאו בטומאת העבירות ,איך
הסליחה" – דגם אתה מבקש ביום זה סליחה וכפרה מועילה אח"כ תשובה ,הלא אבריו טמאים ,ואיך יכול
כביכול ,וכדי שתשיג זאת ראוי שגם לנו תסלח על מה לעבוד בהם להקב"ה? אך צריך לשוב באבר שלא
שחטאנו והרשענו לפניך. נפגם ,וזה בפנימיות הלב ועומקו ,שבאמת אף אם איש
ישראל חוטא לפעמים ,אין החטא ממעמקי הלב ,רק
הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע המליץ פעם בר"ה על בחיצוניות ,אבל הפנימיות של ישראל טובה ,אם כן
אחב"י ,ואמר בפה קדשו :אם עונות תשמור י-ה ,א"כ צריך להתחיל לשוב מזה המקום שלא נפגם .ואחר
מי יעמוד לפניך בתפילה ,שהקב"ה מתאווה ומשתוקק שהתשובה נתקבלה ,ממילא נתקנו כל האברים .וזה
לתפילת ישראל ,ובאם לא ימחול לנו הקב"ה עוונותינו, "ממעמקים" קראתיך ,מעומקא דליבא.
לא ימצא הקב"ה מי שיתפלל לפניו ,כי 'ולרשע אמר
אלקים מה לך לספר חוקי' .וזשה"כ 'למשפטיך עמדו אומר הרה"ק מבאבוב זי"ע :אם תרד למעמקים לעומק
היום כי הכל לעבדיך' ,ואין מלך בלא עם ,ובאם לא מחשבותינו מעת שאנו מתפללים לפניך על ענינים
תרצה למחול לנו לא יהיה שום אדם בעולם שיתפלל גשמיים – תראה ותבחין ש'קראתיך ה'' ,שכל מאווינו
לפניך ,וע"כ עשה ה' למען שמך הגדול כדי שיהיה נחת הוא אך ורק לעשות רצון אבינו שבשמים.
רוח לפניך.
בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :שאצל כל יהודי טמונה
ה' שמע בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני: נקודה מאברהם אבינו ע"ה ,אבל בר"ה זה מתגלה
מבאר הרה"ק ה"פרי צדיק" :להבין הלשון 'שמעה ומעורר אותו לתשובה .וזה מה שאומרים' :ממעמקים
בקולי' ,הלא אמרו חז"ל [ברכות כד ]:המשמיע קולו קראתיך ה'' ,דקאי על אותה הנקודה שמתגלית
בתפילתו הרי זה מקטני אמונה ,כי אצל הקב"ה אין ומתעוררת בראש השנה.
חילוק אם אפילו מתפלל בלחש ,כי הוא עונה לחש?
אמנם הכוונה הוא על קול צעקה היוצא ממעמקי הלב בספה"ק "אור לשמים" כתב" :כי עמך הסליחה למען
עד שאינו יכול לפרוט בשפתיו אפילו בחיתוך הדיבור, תורא" :שמעתי פירוש הפסוק מכבוד אדמו"ר רבי יעקב
רק שצועק בקול פשוט מכאב לב ,ותפילה כזו מקובלת יצחק מלובלין :דהנה האדם מחוייב להיות ירא שמים
ביותר כמ"ש 'תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך לאמיתו .אבל האיך יוכל להיות ועדיין יש לו מסך
שיחו' ,שתפילת העני עוטפת שאר התפילות מפני המבדיל בינו לבין קונו ,וצריך הקב"ה למחול ולסלוח על
שלפני ה' ישפוך שיחו ,היינו כמי שמשיח צערו ודאגתו כל עוונותיו ,ואז יוכל להיות ירא שמים באמת .וזהו' :כי
13
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
מחולקים הן בין ג' ברכות ראשונות ,שהן בקשות על לפני אוהבו כדי להפיג הצער מליבו.
עולם הבא ,ולכן אומרים 'זכרנו לחיים' 'זוכר יצריו לחיים וזה"פ 'תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני' – 'לקול'
ברחמים' ,ולא מבקשים 'לחיים טובים'. דייקא ולא לתחנונים ,כי לתפילה נצרך עת רצון ולא
ואילו בג' האחרונות נתקנו לבקש על הדין בעולם הזה, בכל עתים נענה ,אבל הקול צעקה היוצא מאנקת
ועל כן מבקשים ''וכתוב לחיים טובים'' ,בספר חיים מעמקי הלב ,זה נשמע תמיד מצד מדת הרחמנות
ברכה ושלום ופרנסה'. שלפניו יתברך שנקרא אב הרחמן.
ה"חתם סופר" בדרשות מבאר התפילה עפ"י הגמרא יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות:
שמביאה את תפילת רב בברכת החודש" :שתתן לנו כותב הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע' :יחל ישראל אל ה''
חיים ארוכים" ,והוא הולך ומפרט מהם אותם "חיים – התוחלת והתקוה של בנ"י צריכה שתהיה לצורך ה',
ארוכים" ומונה ט' מיני חיים" :חיים של שלום ,חיים של 'כי עם ה' החסד' – כי ה' הוא בעל החסד ובצרתם של
טובה ,חיים של ברכה ,חיים של פרנסה ,חיים של ישראל צר כביכול לשכינה' .והרבה עמו פדות' –
חילוץ עצמות ,חיים שיש בהם יראת שמים ויראת הפדות של בנ"י הוא אצלו יתברך הרבה יותר מאצל
חטא ,חיים שאין בהם בושה וכלימה ,חיים של עושר בנ"י עצמם.
וכבוד ,חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים".
כנגד ט' מיני חיים אלו אנו מתפללים בהוספות זכרנו לחיים :כתב הטור" :ותקנו להוסיף בברכת מגן
שבתפילות עשי"ת תשע פעמים "לחיים"" :זכרנו אברהם "זכרנו לחיים" ,כי בחיים נופל לשון זכירה ,ויש
לחיים ,מלך חפץ בחיים ,וכתבנו בספר החיים ,למענך במטבע זה י"א תיבות שבפסוק "החפץ אחפץ מות
אלקים חיים ,זוכר יצוריו לחיים ,וכתוב לחיים ,ורחמים רשע" וי"א תיבות שבפסוק "ובשוב רשע מרשעתו",
וחיים ושלום ,בספר חיים ,לחיים טובים ולשלום". וכן יש בפסוק "ועוד בה עשיריה" ,ויש בהן ס"ח תיבות
כמנין חיי"ם כנגד ס"ח תיבות שיש בפרשת הקרבנות
ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר שצריך להתייגע ולהבין של ראש השנה בפינחס ,וכנגד ס"ח אלפין שהן
מה מתכוונים "חיים" ובפרט בין ר"ה ליוה"כ אשר בעשרת הדברות".
מתפללים אנו על החיים עכ"פ צריכים לידע מה זאת. רבות נדחקו מפרשי הטור להסביר את דבריו ,שכן
דוהמע"ה אמר' :לכו בנים שמעו לי וגו' מי האיש החפץ פסוק "ובשוב רשע" כפי ציטוטו של הטור לא מופיע
חיים' וגו' ,היינו ההילוך של האדם ,היינו כל איש צריך בתנ"ך כולו ,והנוסח ביחזקאל שונה וגם יש בו י"ב
להיות הולך ולא לעמוד במקום אחד. תבות ולא י"א ,ובפסוק "עשיריה" יש ט"ו תיבות.
ובפסוקים גם אין ס"ח אותיות ,וכן בנוסח "זכרנו" אין
ה"חידושי הרי"ם" זי"ע שאל על דברי הטור [סי' תקפב] ס"ח אותיות.
שתיקנו להזכיר 'זכרנו לחיים' בברכת 'מגן אברהם', ה"בית יוסף" נדחק לומר "זוכרינו" מלא בוא"ו יו"ד,
משום שבאברהם אבינו ע"ה נזכר 'זכירה' כדכתיב 'כי "כותבינו" בוא"ו יו"ד ,אך אינו כדקדוק ,ורבים תרצוהו
זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו' ,ותמה ע"ז באופנים שונים.
ב"ספר הזכות" :הלא זכירה זו עולה על קיום "דבר
קדשו" עם אאע"ה ולא על אברהם אבינו בעצמו? הרוקח בפירוש סדר התפילה כותב מפני מה תיקנו
לפיכך כתב" :ולענ"ד פירוש הזכירה ,שכתיב בלוט – לומר 'זכרנו לחיים' בברכה ראשונה של שמונה עשרה,
בהצלתו מסדום – 'ויהי בשחת אלקים את ערי הככר הנה ,בכל אחד מהאבות נאמרה "זכירה"" :באברהם- ,
ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך 'ויזכור אלקים את אברהם' .ביצחק "זכרון תרועה"
ההפיכה' [בראשית יט כט] ,ואותו זכירה שזכר אברהם שהוא כנגד יצחק ,ביעקב – 'וזכרתי את בריתי יעקב'.
היה לחיים לקרובו שלא היה ראוי וכדאי כלל ,על אחת לפיכך תיקנו "זכרנו" בברכת אבות.
כמה וכמה לבניו ולזרעו אחריו שיזכור ה' את זכותו
לחיים לנו". ב"ליקוטי הגר"א" :התפילות שתקנו לומר בעשי"ת,
14
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
ופירש ,שהצדיקים הם 'יודעי תרועה' שיודעים לרצות עו"א :מה שאומרים גם בשבת 'וכתבנו בספר החיים' –
את בוראם בתרועה ,ועליהם אומרים 'מלך ממלט והאיך אפשר לכתוב והלא הכותב שתי אותיות בשבת
מרעה' – שבודאי ימלטם מרעה ,אבל אנו שאיננו חייב ,אולם מאחר וזה ענין של פיקוח נפש ופיקוח נפש
יודעים לתקוע כראוי ,ותקיעתנו דומה לתקיעה בקרן דוחה שבת.
שפסול לתקיעה ,מבקשים אנו אעפ"כ 'זכור אחוז
בקרן' זכור לנו ברית אבות ,ועל ידיהם נוושע אף שאין מלך חפץ בחיים :בספה"ק "תפארת שלמה" בפרשת
אנו מתנהגים כראוי. כי תצא כותב בתו"ד :וזה שכתוב 'מי האיש החפץ
חיים' – לבקש בר"ה כתבנו בספר החיים' ,נצור לשונך
בב"נאות דשא" שואל :צריך להבין ,למה כשמזכירים מרע' – לבל ידבר על חבירו' ,סור מרע ועשה טוב' –
זכות אברהם בעקידת יצחק נוקטים מה שאחז בקרן וזהו הכנה ליום הדין להוציא משפטינו לאורה ,כי אם
האיל לשוחטו תחת יצחק ,הרי עיקר הזכות היא מה האדם מחזיק את חבירו בחזקת "צדיק" ,אז גם אותו
שהיה מוכן ומזומן לשחוט את יצחק בנו ,ולא מה יכתבו ב"ספרי צדיקים" אכי"ר.
ששחט תמורו איל ,ובודאי יש בזה עומק מלבד תפארת
החרוז. כתב ה"פני מנחם" זי"ע' :מלך חפץ בחיים' גימ' שלח,
ויש לפרש עפ"י דברי ה"פנים יפות" [סו"פ וירא] שלח רפואה שלימה לחולי עמך ,רמ"ח גימ' חפץ
שפירש שהטעם שלא נתברך אברהם ע"י המלאך עד בחיים.
אחרי שהעלה את האיל לעולה תחת בנו ,ולא תיכף
כשעמד בנסיון ,כי עיקר הזכות והנסיון היה מה וכתבנו בספר החיים :בתקוני זוהר [כב' :].צוחין ככלבין
שאברהם הורידו מהמזבח רק משום ציווי השי"ת ,ולא הב הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי ,כתבנו לחיים'
היה לו שום הרגש של הנאה עצמית שניצל בנו יחידו, וכו' .פירש הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע :עפ"י
וכמו שאמר לו המלאך 'ולא חשכת את בנך את יחידך', דברי הגמרא [ב"ב ח' ].פרנסני ככלב וכעורב' ,וזהו
שלא היתה במחשבתך שמחה והנאה במה שחשכת הכוונה 'צוחין' רצה לומר מתפללים אם שאין אנחנו
את בנך יחידך ממיתה. כדאים ,עכ"פ 'ככלבים הב הב' – כלומר תן לנו
ולכן אנו מבקשים 'מלך זכור אחוז קרן' – להזכיר זכות מזונותינו כמו שאתה נותן לכלבים שמזונותן על בעל
זו ,שבשעת הקרבת האייל קיים המצוה ללא שום הבית.
הרגשה והנאה עצמית ממה שיצחק נשאר בחיים ,ולא
היה לאברהם אבינו ע"ה שום הבדל בין הקרבת האיל כותב הרה"ק ה"בני יששכר" :מה שנוהגין בכל תפוצות
להקרבת יצחק אבינו ע"ה. ישראל – וכתוב ובספר ,אומרים הקהל עם השליח
וזה מה שאחז"ל [ב"ר נו ב] ש'המאכלת' נקראת כן על ציבור ,מה שאין כן בזכרנו ומי כמוך .נראה לי דהנה ג'
שם שישראל אוכלים מתן שכרה ,על אף שהמאכלת ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו ,משא"כ
למעשה לא שימשה כלל ליצחק אבינו ,משום שעיקר בג' אחרונות דומה לעבד הנוטל פרס מרבו ויוצא והולך
הזכות שעומדת לבניו מתבטאת במה שלקח את לו [ברכות לד ,].והנה השליח ציבור הוא הנוטל פרס
המאכלת לשחוט בה את האיל באותה הרגשה כאילו בעד כל הציבור ,על כן בנטלו הפרס הנה כל אחד אומר
שחטו ליצחק ,בלי תחושת ריוח והנאה עצמית ,וישראל עמו ונוטל חלקו לחיים ולשלום ,כן נראה לי.
אוכלים מתן שכרה להיות תולדותיהן כיוצא בהן ,שגם
להם יש את הכח לקיים מצוות ה' בלי הנאה עצמית, מלך ממלט מרעה ליודעי תרועה וכו' ,מלך זכור אחוז
ועל זה נתברך 'יען אשר עשית את הדבר הזה וגו' קרן לתוקעי לך היום בקרן :שואל הרה"ק משינאווא
הרבה ארבה את זרעך' – בריבוי וגדולה באיכות להיותן זי"ע :בתחילה אומרים בלשון ודאי וברור שה' ממלטנו
כמותך. מרעה ,ואח"כ אומרים בלשון בקשה שיזכור לנו זכות
אבות ,משמע שאיננו בטוחים שיושיענו .ועוד קשה
והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש [איוב כג יג]: מהו 'לתוקעי לך היום בקרן' ,הרי המשנה אומרת שאין
ה"כתב סופר" זצ"ל אמר בהספדו על אביו ה"חתם תוקעין בקרן ?
15
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
אין זאת ,אלא ,שרצוננו בעצת חז"ל הקדושים כי כל סופר" זצ"ל' :והוא באחד' – אם ה' לוקח מן העולם את
המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא ה'אחד' שהוא הצדיק' ,מי ישובנו' – מי יתפלל עבורינו
נענה תחילה [ב"ק צב ,].לפיכך מתפללים אנו על לבטל את הגזירות' ,ונפשו אותה ויעש' – כביכול כל מה
אחרים ,כדי שנענה תחילה ויחול עלינו שמו יתברך. שירצה יוכל לעשות ...
בעת שכיהן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל כרבה הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע ביאר את הפסוק:
של לונדון ,נכנס אליו פעם אחת קודם ראש השנה עפי"מ דאי' בדרכי משה בשם הירושלמי שכשמברך
אחד בכדי לקבל "אישור" שהוא ראוי לשמש כשליח ברכה יש להשתדל שיענה אחר אמן על ברכתו שבזה
ציבור בתפילות הימים הנוראים.עפ"י תקנות הקהילה הברכה עצמה מושלמת יותר .והנה אם אחד רוצה
לא היה יכול לשמש כחזן בימים הנוראים ללא הורמנא לברך ואין לו מי שיענה אמן על ברכתו מה יעשה ?
מהרב .פנה הג"ר יחזקאל זצ"ל אל האיש ואמר :יבין נא העצה היא שיברך בהתעוררות גדולה ובדחילו ורחימו,
מר ,הקהילה אינה מעוניינת לקבל את חוות דעתי אם וכשמברך בדביקות רבה כזו נברא מזה מלאך ,והמלאך
אמנם 'קולו ערב' אלא בעיקר יחפצו שהרב יאשר כי יענה אמן על ברכתו !
'פרקו נאה' ,לצורך כך מעוניין אני לדעת ללכל הפחות: ופירש בזה את הפסוק' :והוא באחד' – אם הוא נמצא
האם נהיר לך פירוש המילים המופיעות במחזור? לבדו' ,ומי ישיבנו' – אין מי שישיב אמן על ברכתו,
למשל ,אשאלך ,מה פשר התפילה 'ובכן תן פחדך'? 'ונפשו איותה' – אם יהיה לו השתוקקות והתעוררות
אותו חזן ,שבעל גוף מגודל היה ,פרש מיד את שתי כראוי 'ויעש' – נעשה מזה מלאך שיענה על ברכתו.
זרועותיו הענקיות כלפי מעלה והסביר" :רבוש"ע תן [מובא בשו"ת "תשובה מאהבה" או"ח סי' רי"ב].
את פחדך עלינו בחן"...
השתומם הגר"י זצ"ל למשמע הדברים ,אולם הלה היה יחיינו כקדם מיומים אהיה ביום השלישי יקימנו
סבור כי הרב "אינו עומד" על עומק ביאורו ,לפיכך ונחיה :פירש הגר"א ,דאיתא בחז"ל שישראל נושעים
הוסיף מיניה וביה הסבר מורחב יותר" :הלא בין כה וכה בדין בזכות עקידת יצחק .אמנם באמת השכר על
יהיה פחדך ומוראך עלינו ,אנא אם כן עשה זאת בחן, העקידה צפון לעולם הבא ,וכל השכר שמקבלים
ולא בחימה שפוכה"... בעוה"ז הוא רק על ב' הימים שהלך אברהם אבינו
ומסר את רצונו לעקוד את בנו .כי על הכנה וזריזות
כמו שידענו ה' אלקינו שהשלטן לפניך: למצוה מקבלים שכר בעוה"ז.
פירש הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע :כמו שידענו וזה"פ 'יחיינו כקדם מיומים' – כל מה שאנו חיים
בידיעת השכל שצריך לירא מהשי"ת שהשלטן לפניו, ומקבלים שכר זה מיומים – מב' הימים שעשה אברהם
כן נזכה שיהא זה בפועל בלבנו ובכל רמ"ח אברינו, אבינו הכנה למצוה 'ביום השלישי' – על היום השלישי
שנזכה להכניס את ידיעת המח ללב ,ע"ד דכתיב היינו העקידה עצמה 'יקימנו ונחיה' ע"ז נקבל שכר רק
'וידעת היום והשבות אל לבבך'. לעתיד...
ובכן תן פחדך ה"א על כל מעשיך וכו' :כתב הטור
ובכן תן כבוד ה' לעמך :כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק"
ותקנו לומר ובכן לשון המקרא" :ובכן אבוא אל המלך",
זי"ע :למה לנו כבוד? חז"ל [עירובין יג ]:משבחין מאד
לפי שעתה יום הדין ואנו באים לפני מלך מלכי המלכים
לבורח מכבוד ,אכן הכוונה על כבוד השי"ת – שיתרבה
הקדוש ברוך הוא.
על ידי ישראל .על דרך זה יכולין לבקש כל טוב עבור
אומר הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע :ונראה שעיקר
ישראל ,כדי שיתרבה כבוד שמים עי"ז ,ובאופן זה נקל
הטעם הוא מסוף הפסוק' :ובכן אבוא אל המלך אשר
לפעול הטוב לכבוד השכינה.
לא כדת' ,שאעפ"י שבעו"ה הוא לא כדת עם כל זאת
נוכל לבא אל המלך מלכו של עולם...
ופתחון פה למיחלים לך:
כותב ה"שפת אמת" זי"ע ששמע מפ"ק של הרבי ר' תמה הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע :וכי עם עצמנו
העניך מאלכסנדר זי"ע :ופתחון פה למיחלים לך – כי שלמים כבר אנו ,שמתפללים אנו על אומות העולם?
16
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
עניני גשמיות ,אך מה נעשה ,הלא אין לנו אחר שיכול במחשבה קל ,אבל לפתוח פה קשה ,והבקשה ליתן
לתת לנו לחם לאכול ,ומוכרחים אנו לבקש זאת מלפניך פתחון פה.
על אף שמלך קדוש ונורא אתה...
ובכן צדיקים יראו וישמחו :אומר הרה"ק רבי ישראל
מלוך על כל העולם כולו בכבודך :הט"ז [תקפב סק"ג, מצ'ורטקוב זי"ע :הסימן שהיראה ופחד הם אכן
שפ סק"א] מביא בשם הלבוש כי אין לגרוס "כל העולם מרוממות ה' – הוא בכך שאין יראה זו מביאה לעצבות
כולו" ,שהרי זה כפל לשון מיותר .אך הט"ז עצמו מבאר ומרה שחורה ,אדרבה ,היא מרוממת ומשמחת את
כי יש טעם בדבר ,דהרי בכל התורה כולה קיי"ל "רובו הנפש ,כנאמר 'וגילו ברעדה'.
ככולו" ,ולפיכך כאן שכוונתינו ל"כולו ממש" ,לא רק וזהו שנאמר' :ובכן צדיקים יראו וישמחו' – שיראת ה'
ל"רובו ככולו" ,כופלין אנו ומדגישים מלוך על כל העולם שבלבם תסובב ותעורר רגשי שמחה ,או אז נדע כי
כולו – שכל העמים בלי יוצא מן הכלל יגיעו סוף סוף היראה היא אמיתית ושרשה בקרבת ה'.
לידי הכרת מלכות השם.
גבורה בימינך :ב"ארי במסתרים" – וקשה ,שהרי
שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :ולכאורה מדוע לא גבורה בשמאל ,רק דאיתא במדרש [תנחומא בשלח
הקשו כן על הנאמר קודם' :וכל הרשעה כולה' ,שאף זו סימן טו] ,כשעושין רצונו ,גם השמאל נעשית ימין.
לשון כפולה.
י"ל ,כי "רשעה" היינו עבודה זרה ,ואומרת הגמרא [ע"ז שמחה לארצך :אומר הגרי"ז מבריסק זצ"ל :מה טיבה
מה ]:שהעוקר ע"ז צריך לשרש אחריה ,שכפל הכתוב של שמחה זו שאנו מבקשים עבור הארץ?
בלשונו 'אבד תאבדון' על כן שייך שפיר בע"ז כפל לשון ונראה פשוט ,שמכיון שהביכורים באים רק בשעת
– 'וכל הרשעה כולה' ,שיש לעקרה ולאבדה מכל וכל. שמחה ,על כן אנו מבקשים שתהיה "שמחה לארצך".
וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה
מבאר הרה"ק ה"בני יששכר" זי"ע' :כבוד' הוא לשון יצרתו :פירש הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע :היינו
מלבוש ,כמובא בגמרא שרבי יוחנן קרא לבגדיו שישראל באים בטענה שישפיע לנו השי"ת בינה ודעת
"מכבדותי". לעבדותו יתברך ,מאחר כי אתה יצרתנו ופעלתנו,
וזהו שמתפללים :מלוך על כל העולם כולו בכבודך – מהראוי להיות ניכר כח הפועל בנפעל ,ותיבת 'כי' הוא
היינו שכל העולם יידעו שכל דבר בבריאה הוא לבוש כנתינת טעם.
של השי"ת.
ותמלוך אתה הוא ה' לבדך :ב"דרשות חתם סופר":
אתה בחרתנו מכל העמים וכו' ורוממתנו מכל בעולם הזה נשלט האדם ביד "מלכים" רבים ,היינו כל
הלשונות :שואל ה"קול שמחה" :לאחר שאמר 'אתה צרכי העוה"ז .הוא עבד לתאוותיו ,לכבוד ,לרצונו לגבור
בחרתנו מכל העמים' ,מפני מה שב והוסיף 'ורוממתנו על אויביו.
מכל הלשונות'. וזהו שאנו מתפללים 'ותמלוך אתה ה' לבדך' – שלא
הנה ,הלשון הוא כלי שבו מבטא האדם את הדעות נהיה נעבדים ונשלטים ביד שום "מלך" ,אלא כל
והמחשבות ושאר העניינים הפנימים שבלב .כל מעלות מגמתנו ודאגתנו תהיה אך ורק ליראת ה' בלבד ,בלתי
שבעולם יכול אדם לפרט ולתאר בלשונו ,וכאשר לשונו לה' לבדו.
דלה מכדי לעשות זאת ,עושה זאת בלשון אחרת,
מבוארת ומבוררת יותר .ואם גם בה לא מצליח להקיף קדוש אתה ונורא שמך ואין אלו-ה מבלעדיך :פירש
ולתאר כל המעלות ,נוקט לשון אחרת ,מבוארת הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע :קדוש אתה ונורא שמך
ומבוררת עוד יותר. – הקב"ה הוא כל כך רם ונישא ,וא"כ היאך יתכן לבקש
אך כל זה בשאר הבריאה ,אבל ישראל ,שהם והקב"ה מלפניו דברים גשמיים ,הלא בושה תכסה פנינו ,לזאת
חד ,אי אפשר לפרט ולפרש מעלותיהם בשום פנים ממשיכים אנו ומתרצים את עצמנו :ואין אלוק מבלעדיך
ואופן ,בשום שפה ולשון. – כלומר :הן אמת שהיה מן הראוי שלפניך לא נזכיר
17
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
לשם יחוד קודשא בריך הוא ולא לשם כוונות אישיות וזהו 'ורוממתנו מכל הלשונות' – שאין לשון בעולם
זרות. שתוכל לתאר מעלות ישראל ,כי הן גבוהות ורמות.
אבל הקב"ה ברוב רחמיו ,יכול לרשום גם מצוות אלו
בספר זכויות ,על ידי שידון אותנו לכף זכות ,כי אף זאת זכר ליציאת מצרים :ה"שבלי הלקט" כותב :מפני מה
שלא קיימנו המצוה לשמה – אולי לא אשמתינו היא אומרים בתפילת ראש השנה – וכן בקידוש – 'זכר
זאת ,אלא המקום והזמן גרמו לכך .מצבנו הקשה, ליציאת מצרים' .י"ל שזהו משום שאמרו חז"ל [ר"ה
טרדות הפרנסה – הם שהיו בעוכרינו. יא ].שבראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים.
זוהי תמצית בקשתינו" :אבינו מלכנו כתבנו בספר
זכויות" – כלומר ,עזור לנו לטהר את עצמינו ולהסיר את אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה :בספר "בנין
הפסולת שעירבנו במצוות אלו ,ועי"כ יוכלו להצטרף אריאל" מהגאון רבי שאול מאמסטרדם זצ"ל מפרש :כי
לחשבון זכויותינו. הרי יש את היצר הרע שהוא מלך זקן וכסיל ,ולכן אנו
מכריזים שאין לנו מלך אלא אתה בלבד ,ולא הזקן
אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים טובים וכו' :יש לדקדק וכסיל.
דבנוסח 'אבינו מלכנו' אומרים "כתבנו בספר חיים
טובים"" ,כתבנו בספר גאולה וישועה" וכן אשארא, אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים טובים :בספר
משמע שעל כל דבר וענין יש ספר אחר ,ואילו בברכת "תפארת עוזיאל" :חמשה 'כתבנו' שמבקשים הם כנגד
'שים שלום' אומרים "בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה חמשה חומשי תורה .כתבנו בספר חיים טובים – הוא
טובה וגזרות טובות ישועות ונחמות" ולא מזכירים כי כנגד חומש בראשית ,שנברא הכל והוא חיים .בספר
אם ספר אחד ,הרי שכולם נזכרים בספר אחד ? גאולה וישועה – כנגד ספר שמות שהיא גאולת מצרים
ואמר רה"י שליט"א :שיש לומר בתרי אנפין ,חדא ועתידין להיגאל .בספר פרנסה וכלכלה – הוא כנגד
דבשים שלום אינה בקשה גמורה ,שהרי אסור לבקש ספר ויקרא ,קרבנות ,לאכול זבחי שלמים ,שעיקר
בקשות בשלש ראשונות ואחרונות ,וכן בשבת אין הפרנסה צריכה להיות בקודש .כתבנו בספר זכיות –
מבקשים בקשות ואעפ"כ אינם נמנעים מלומר "בספר כנגד ספר במדבר ,שהיו שבטים על דגליהם וכל הענף
חיים" ,ובע"כ צ"ל דמבליעים את הבקשה ואומרים היה מרכבה לשורשו .בספר סליחה ומחילה – כנגד
להקב"ה שאנו זקוקים לדברים אלו כדי חיינו ,ולכן אין ספר דברים ,שמרע"ה היה מוכיחן על כל מה שעשו
מפרטים את הספרים הרבים. ושם נאמר גם פרשת התשובה שע"י סליחה ומחילה.
ובאופן אחר אפשר לומר ,דשנינו בשלהי עוקצין "לא
מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה :אומר
ולכן הגם שיש כמה ספרים לכל מיני השפעות מ"מ ה"תפארת שלמה" זי"ע :תן בידינו יכולת ואפשרות
אחרי שמבקשים על השלום שהוא כלי המחזיק כל לקיים שניהם ביחד" :ספר" ללמוד תורה ,וגם "פרנסה
הברכות הרי יש לנו את הכלי קיבול לקבל את הברכה, וכלכלה".
כי באמת כל אדם בריה בפני עצמו הוא רק מדת
האחדות היא שיתאספו רבים ויעשו ביניהם אגודה אבינו מלכנו כתבנו בספר זכיות :שואל ה"חפץ חיים"
אחת להיות חטיבה אחת ,ומדה במדה זוכים גם כן זצ"ל :בקשה זו אין לה מובן ,לכאורה ,שהרי ממה
לקבל כמה דברים הרבה בצוותא. נפשך :אם זכאים אנו וראויים להיכתב בספר זכויות,
ודאי הקב"ה יכתבנו בספר זכויות ,ואם ,חלילה ,גרמו
אבינו מלכנו הרם קרן ישראל עמך :בשם הרה"ק עוונותינו לכך שאין אנו ראויים ,איזה מקום יש לבקשה
מרוז'ין זי"ע שאמר בדרך צחות :אחרי שיש ירידת זו?
הדורות גדולה מאד ,וקשה לייחל שעוד ישתבחו אלא ,תירץ הח"ח ,יש מצוות שאנו מקיימים אותם
הדורות ,ועל כן קשה לצפות לרווח ,והלואי שינצל באופן חסר – שלא לשמן ,לשם כבוד או מתוך מניעים
הקרן ,וזהו "הרם קרן ישראל עמך" – שינצל לכל זרים אחרים .מצוות שכאלה ,אין להם מקום בספר
הפחות "הקרן" במהרה בימינו. הזכויות ,שהרי הכוונה הנדרשת בעשיית המצוות היא
18
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :ישנה נקודה עמוקה אבינו מלכנו קבל ברחמים וברצון את תפלתנו :מבאר
בלבו של אדם שאין החטא פוגם בה .נקודה עמוקה ה"חפץ חיים" זצ"ל מה הם שני התוארים 'אבינו
מאד שמעלה תמיד חן בעיניו יתברך ,ובראש השנה מלכנו' ,וכן שתי הלשונות 'ברחמים וברצון' .אלא
מתגלית נקודה זו ,זהו הפירוש 'לגולה עמוקות בדין'. שהמושג 'רחמים' שייך יותר לאב כמ"ש 'כרחם אב על
בנים' ,והמושג 'רצון' שייך יותר לגבי מלך שרצון המלך
ליודע מחשבות ביום דין לכובש כעסו בדין :כותב קובע האם ברצונו לקבל הבקשה או לא ,לפיכך אנו
הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע :כמה גדולים חסדי ה' כי פונים בבקשתנו להקב"ה הן בתור אב 'ברחמים' והן
לא זה בלבד שמוחל להאדם ששופך מרת נפשו לפניו בתור מלך 'ברצון' ,אבינו מלכנו קבל ברחמים וברצון.
ביום הדין ומתחרט על אשר מעוות דרכיו בכל השנה,
אלא אפילו זה ,האדם שעומד ומתפלל ביום הדין ולבו אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים :אומר
בל עמו ,היינו תפילה משפה ולחוץ ,ואני ה' בוחן כליות המגיד מדובנא זצ"ל :משל לחנווני שבא לקנות סחורה
וחוקר לב וזהו ליודע מחשבות ביום דין ,עכ"ז כובש בשביל חנותו ,נכנס לבית המסחר ומתחיל להזמין
כעסו בדין ,ומוחל עונות בדין. בקול רם ובפה מלא ,סחורה פלונית דרושה לי כך וכך
וכן משי טהור ,וכך וכך אמות בד ,ושאר מיני סחורות,
הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע שואל :וכי בשאר מיד מצוה הסיטונאי להכין ולסדר את כל הסחורה לפי
ימות השנה אינו יודע מחשבות ,חלילה ,והלא מכיר הרשימה ,כשכל הסחורה כבר מוכנה ,סדורה וערוכה,
הוא אף במחשבה טרם שנוצרה ,ואף בטרם כל יציר ניגש הסוחר אל הסיטונאי ולוחש לו בשפה רפה
נברא כבר גלויות לפניו מחשבותיו .אלא שאדרבה ,ביום ובחשאי ,מעות מזומן אין לי יואיל נא אדוני לקחת ממני
דין הקב"ה אינו דן את האדם אלא לפי מחשבותיו שטר.
ורצונותיו הטובים של יום זה עצמו ,שאם מסכים הנמשל :אנו באים לפני הקב"ה ומבקשים ממנו בקולי
במחשבתו להיטיב דרכיו באמת מהיום והלאה ,אף קולות את הסחורות הדרושות לנו חיים טובים ,פרנסה
שגלוי לפניו כי בעתיד לא יעמוד בקבלתו זו ,מ"מ אינו וכלכלה ,גאולה וישועה ,רפואה שלימה וכו' ,אולם
דן אלא לפי מעשיו ומחשבותיו של אותה שעה ,ביום לאחר שכבר קראנו בקול את רשימת הסחורות
דין. הדרושות לנו ,אנו נגשים לפני אבינו מלכנו ובלחש
ובשפה רפה אנו אומרים לו חננו ועננו כי אין בנו
בשם הגר"ח :מה הלשון 'לפועל רחמיו בדין' ,שהלא מעשים ,כדלים באנו לפניך ,עשה עמנו צדקה וחסד,
רחמים הם דבר הבא מאליו בלבו של המרחם ולא וקבל שטר ההתחייבות מאתנו.
פועלים אותם.
אלא יש לומר ,כי אליבא דאמת לא שייך מושג הרחמים לבוחן לבבות ביום דין לגולה עמוקות בדין :בספר
במחיצתו של הקב"ה ,שכן הרחמים אינם אלא מידה "עזרת שלום" :שמעתי בשם הגה"ק מהר"ם ט"ב
המצויה רק בגופים ,אך הקב"ה מרומם ונעלה ממידה מאיהעל זי"ע [ה"ישמח משה"] שאמר ,שיש לכל אחד
זו .ואולם ,כאשר הקב"ה שופט את עולמו ורואה שאי מישראל כשר ,עת ושעה שעושה נחת רוח למעלה
אפשר לעולם בלא רחמים ,מיד הוא פועל את רחמיו באיזה מחשבה טובה אמיתית או דיבור או מעשה
ומרחם עליהם. ותנועת אמת מעומקא דלבא ,אבל האדם עצמו אינו
זה שנאמר בפיוט" :לפועל רחמיו בדין" – בשעת הדין יודע ומרגיש בזה כלל ,כי אם היה יודע מדרגתו בזה,
הרחמים נפעלים מאתו ית'. כבר יצא מגדר הענוה הרצויה ,אבל השי"ת לבד יודע
מזה.
לקונה עבדיו בדין :בשם צדיקים [הרה"ק מברדיטשוב וזהו 'לבוחן לבבות' ,אם השי"ת בוחן לבות של בני אדם
והרבי ר' מנדלי מרימנוב זי"ע ועוד] :כי לפעמים עושים שיש בהם שוא ורמיה ח"ו ,אז 'לגולה עמוקות בדין'
הצדיקים תחבולות בשמים העליונים וכביכול גונבים יגלה נא גם מה שעלה בלבבו לפעמים נקודה טובה
את העוונות שמביא השטן לפניו יתברך ,ויוצא עליהם מעומקא דלבא ,שזה גם כן אין ידוע לשום מלאך ונברא.
19
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע :נראה לומר דהנה אי' כרוז כי צריכין הם להימכר בגניבתם כדין התורה"ק
בגמ' :ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן ש'נמכר בגניבתו' ,ואז קונה אותם השי"ת ,וזה הפירוש
יוחאי יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדין וכו' 'לקונה עבדיו בדין'...
ואלמלי אלעזר עמי וכו' .ופירש"י ז"ל :בזכותי אני סובל
כל עונותיהם ופוטרן מן הדין .וזה שטמנו ברמז לומר הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע הרים פעם את
אשר בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ,לרמז עיניו למעלה ופתח את פיו הטהור במליצת יושר ,וכה
בזה על רשב"י ור"א בנו השוכנים באתרא קדישא טען :רבוש"ע ,הן קנית אותנו לעבדים ,ואבא ,הלא כך
מירון ,כמ"ש הרואה אומר ברקאי וכו' האיר פני המזרח כתוב בתורה בדיני עבד 'כי טוב לו עמך' ,ולמדו מזה
עד שבחברון ,ופירש"י בשם הירושלמי כדי להזכיר חז"ל כי כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו ,וכיון
זכות אבות מזכירין חברון .וזה כדי לעורר זכותן שיפטרו שקנית אותנו לעבדים – עליך לקיים מה שכתבת
את כל העולם כולו מן הדין אכי"ר. בתורה...
וז"ש 'לקונה עבדיו בדין' – מכיון שקנית אותנו לעבדים,
ונתנה תוקף :הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע פי' הפיוט מעתה ואילך מוטל עליך 'לרחם עמו ביום דין' ולהשפיע
בראש השנה יכתבון לחלק בין מעשי האוה"ע למעשי עלינו כל טוב ,כי כך הוא הדין שהקונה עבד עברי
ישראל ,לכך היה אומר רבש"ע בר"ה יכתבון ,העכו"ם כקונה אדון לעצמו.
כותבין ומחללין יו"ט ,וביום צום כיפור יחתמון ומחללין
יוהכ"פ ,כמה יעברון וכמה יבראון – כמה ממזרים נברא מו' רה"י שליט"א :בגמרא קידושין [יא ].אי' דהקונה
מהם ,ומעתה אני שואל ממך מי יחיה ומי ימות ווער עבד אין לו טענת מקח טעות ,דמומין שבגלוי היה יכול
ברויך צו לעבין און ווער ברויך צו שטארבען???... לראות ,ומומים נסתרים אינם חסרון בעבד ,ואם הוא
גנב הרי כל העבדים כך הם .ונראה דזה דווקא בעבד
עו"א :ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת :עפי"מ כנעני אבל עבד עברי אינו בחזקת גנב [המוכר עצמו
דאחז"ל הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה ,א"כ אם ח"ו ולא הנמכר בגניבתו] ואם נודע שהוא גנב יכול לבטל
ה' גוזר גזירות שאינם טובות אין זה ברור שיתקיימו כי המכירה קודם שיעברו שש שנים .ואם כן לכאורה יכול
הצדיקים יבטלום .אמנם אם יגזור השי"ת גזירות טובות הקב"ה לבטל מה שבחר בנו בטענת מקח טעות ,שאנו
ודאי יתקיימו כי אף אחד לא יוכל לבטלם .וזהו הכוונה עושים מעשים שאינם ראויים ,אך הקב"ה צופה
'ויכון בחסד כסאך' – אם ה' יתנהג במדת החסד אזי נסתרות ואם כן כבר ידע כל זאת כשבחר בנו ולא שייך
'ותשב עליו באמת' – בוודאי הגזירות יתקיימו ודבר ה' גביה טענת מקח טעות ,וזהו פי' 'לצופה נסתרות ביום
יהיה אמת וקיים ,אבל בגזירות שאינם טובות אין זה דין' ,ומשו"ה – 'לקונה עבדיו בדין' ,שעפ"י דין קנייתו
'אמת' ... אותנו הוי מקח שאינו יכול לבטלו.
ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת :פעם אמר לבושו צדקה מעטהו קנאה וכו' עצתו אמונה פעולתו
הרה"ק מרוז'ין זי"ע :רבוש"ע ,אם אתה רוצה שיכון אמת :בשם הרה"ק מרוז'ין זי"ע :לבושו צדקה –
כסאך באמת ,וכל המשפטים שתעשה היום יתקיימו, לפעמים רואים אנחנו אשר השי"ת מתלבש בצדקתו
אז תגזור חסדים טובים על ישראל ,כי באם ח"ו תגזור ועושה צדקה וחסד לאדם להעניקו מכל טוב ,אבל יכול
דינים על ישראל ,אנחנו וצדיקי הדור נבטל הכל ,ואז להיות כי מעטהו קנאה – כי עוטה הוא בזה קנאה
איך תשב על כסאך באמת. גדולה והעושר הוא לרעתו .נאפד נקמה – ולפעמים
הוא קל קנא ונקם ,אבל סתרו יושר – להיטיב אחריתו.
וחותם יד כל אדם בו :הרה"ק ה"עטרת ישועה" זי"ע ולזה עצתו אמונה – העצה הטובה היא שיאמין בה"י
כותב :וחותם יד כל אדם בו – האדם עצמו חותם על ויאמר פעולתו אמת וצדיק ה' בכל דרכיו והכל הוא
הדברים אשר עשה במשך כל השנה או לטוב או לטובה ,שידע האדם להיטיב דרכו.
להפכו .ולהבין מדוע רק החתימה בלבד נעשית על ידי
מעשה האדם בעצמו ,ולא גם הכתיבה ,דהרי למעלה וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון :אומר הרה"ק
20
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
יזכו בעיניך בדין' – שעוררו מדת 'הדין' על בנים אהובים הוא כתיבה וחתימה ,ובטעם הדבר היה נראה ,לאשר
למקום. כל איש מזרע ישורון הולך במרירות ,ומדמה בנפשו כי
לא עשה מאומה עוד להכנס תחת צל כנפי הקדושה
כי לא יזכו בעיניך בדין :הגאב"ד וויצען זצ"ל אמר להיות דבוק בהבורא כביכול ,ובאם היה נותן רשות
שכשזקינו הרה"ק מצאנז זי"ע ניגן 'ונתנה תוקף' בימים שהאדם עצמו יכתוב מעשיו היה דן את עצמו לכף
נוראים ,כשאמר 'כי לא יזכו בעיניך בדין' עשה הפסק חובה חלילה ,לזאת מצד רחמיו המרובים כותב כביכול
ואמר "כי לא" ,והפסיק בהניגון ,ואחר כך התחיל 'יזכו בעצמו לטוב לנו ,ואנחנו חותמין על זה ,ועי"ז נגמרה
בעיניך בדין' ,כי לולא זאת היה נראה שלא יזכו חס חתימתנו לטובה.
ושלום בדין ,ועל ידי שהפסיק בהניגון היה משתמש
הפירוש שלא יהיה כן ,אלא אדרבה – יזכו בעיניך ובשופר גדול יתקע :הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר על
בדין... התקיעות של אחיו הרה"ק רבי משה בצלאל זי"ע:
ובשופר גדול – אם התוקע הוא אדם גדול וקול דממה
וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון :הרה"ק רבי דקה ישמע – אע"פ שהקול יוצא בדממה דקה הוא גם
יצחק מנעשכיז זי"ע אמר בשם הרבי מלובלין זי"ע: כן נשמע בשמים.
'כבני מרון' ,איתא ברש"י [ר"ה יח ].לשון מרות ואדנות,
היינו כבני מלכים .והמכוון בזה כי הנה ידוע אשר אם בן ומלאכים יחפזון :הרבי ה"בית ישראל" זי"ע היה
מלך חוטא אזי כל השרים הנכבדים מחפים עליו ודנין מרגלא בפומיה משמיה דאז"ל ה"אמרי אמת" ,וכן
אותו לכף זכות ,וכמו כן אנחנו בני ישראל ,בני אברהם איתא בספה"ק "תפארת שלמה" :שכל יהודי המקיים
יצחק ויעקב ,נקראים "בני מרון" – בני מלכים ,ואם כן מצוה נברא ממנה מלאך ,ואיכות המלאך תלויה
ראוי שימליצו כולם בעדינו לטובה .וזה המכוון :וכל באי באיכות המצוה שבגללה נברא אותו מלאך ,וממילא
עולם יעברון לפניך כבני מרון – היינו כבני מלכים כאשר דנים בראש השנה את מעשי המצוות ,נידונים
שכולם מליצים יושר עליהם. ממילא גם המלאכים ,כי בכך דנים גם איך ייראו הם –
האם יהיו שלמים או חסרים ,ולכך גם הם פוחדים ביום
עוד ברש"י שם :ככבשין היוצאין להתעשר .בשם הדין.
המהרי"ל דיסקין זצ"ל שביאר ,משנה שלימה שנינו
בהלכות מעשר בהמה :קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן כותב הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :ממה יראים המלאכים
פטורין .כמו כן גם כאן ,אם אחד מישראל חוזר ביום הדין ,ואפשר עפ"י דאי' בשפת אמת ליקוטים
בתשובה שלימה ,יכול הוא בתשובתו לפטור את כל בשם הבעש"ט ז"ל שבכל ר"ה היה ממנה אותן
הדיר .וכל ישראל יהיו פטורין שבשביל יחיד שעשה מלאכים ושרים שהוטבו בעיניו וכו' ,מלאכים טובים,
תשובה מוחלין לכל העולם כולו. ואתי שפיר שהמלאכים יראים שיחליפו אותם,
(התחדשות) זה תלוי באדם עצמו כדברי כ"ק אאמוז"ל
ה"משך חכמה" [נצבים] מבאר את הדמיון לכבשים על מלאכי אלק' עולים ויורדים בו.
היוצאין להתעשר בסגנון אחר ,כי הנה עוד זאת שנינו
בהלכות מעשר בהמה [בכורות נג :].כבשים ועזים הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע מפרש :בהקדם מה שידוע,
מצטרפין זה עם זה לחובת מעשר ,אך חדשים וישנים חומר הדבר שלא ללמד חובה על ישראל ,אלא רק
אינם מצטרפין זה עם זה לחובת מעשר. זכות ,כי כך רצונו יתברך לשמוע בשבחם של בניו
כן הוא הדבר לענין הדין בראש השנה ,באותו דור אהוביו ולא שיקטרגו עליהם ח"ו .והנה במשך ימות
מצטרפין כולם לדין ,אך דור זה ודור שקדם לו אינם השנה ,הרבו מלאכי חובה לקטרג ולעורר עלינו מדת
מצטרפין יחד לדין ,כלומר :אין הקב"ה מעניש את הדור הדין ,ולזה עתה 'ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון
הזה לפי ה"השגות" של הדור הקודם .וכותב וז"ל: ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין' – על
הדורות נכנסין כל דור בפני עצמו ,כי ההבדל בין 'חדש' זאת שהם עוררו 'דינים' וקטרוגים על ישראל' ,כי לא
21
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
'ידבר עמים תחתינו' ,כי הצדיק מעביר הגזירה מישראל ל'ישן' גדול ,כאשר רואים אנו בעוונותינו הרבים
לעכו"ם .וזה נאמר גם כן 'ותשובה ותפילה וצדקה' על בחוש"...
ידי תשובה תפילה וצדקה אזי 'מעבירין את רוע הגזירה'
מישראל לעכו"ם. איתא בר"ה וכל באי עולם וכו' שנאמר היוצר יחד לבם
המבין אל כל מעשיהם ,השי"ת משגיח תמיד ואין
הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע מביא :דאיתא הסרת ההשגחה ח"ו אף יום ואף רגע ,אלא שבראש
בספר "חסד לאברהם" [מעין ד נהר מ] שהקשה איך השנה כולם עוברין לפניו ,כיון דלזכרון קאתי כלפנים
יתכן שאדם שעשה עבירות כל ימיו ולבסוף נתחרט, דמי ,בלי מחיצות.
תתקבל תשובתו ,ותירץ כי ע"י שמתחרט על העבירות
גורם צער גדול לסט"א ,ומזה הצער שמצטערת הסט"א כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו :ב"אלף
יש להקב"ה נחת רוח ,ובזכות זה מגיע לו כפרה על המגן" כותב לפרש :דהנה מי שרועה את צאנם של
העוונות .ע"כ. אחרים אינו דואג באמת לצאן ,וכאשר הם עוברים תחת
השבט הוא מכה כל בהמה בשבטו ,אבל מי שרועה
באין מליץ יושר מול מגיד פשע :פעם אחת בעת צאן שהוא שלו ,הרי הוא חומל עליהן ,ולכן איננו מוריד
שהתפלל הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע לפני התיבה עליהם את השבט אלא רק מעביר את הצאן תחת
בימים הנוראים וכשהגיע לתיבות אלו' ,באין מליץ יושר' שבטו בנחת.
וכו' אשתיק .וראו הקהל שהוא בדביקות גדול מאד ולכן אנו מבקשים מאבינו שבשמים ,הלא אנו צאנך
וממש יש לו עליות נשמה ונמשך כן כשעה או יותר, ואתה רוענו ,ולא תוריד ח"ו את השבט על אחד מצאן
ואחר התפילה שאלוהו מה זאת ,ואמר להם :שראה מרעיתך ,שהרי 'כבקרת רועה עדרו' ,שלו ולא של
בעולם העליון אשר השטן הביא לפני הבי"ד של מעלה אחרים ,אזי הוא רק 'מעביר צאנו תחת שבטו' ,ואינו
את החטאים ועוונת ופשעים של ישראל ,והמלאך מוריד עליהם את השבט ,כן גם אתה רק 'תעביר
מיכאל באשר הוא מליץ על ישראל עמד להמליץ ,והנה ותספור ותמנה'.
על החטאים שאלו הם השגגות – המליץ מקודם.
ואח"כ המליץ על העוונות הגם שהם מזידין. כמה יעברון וכמה יבראון :כתוב ב"ילקוט אוהב
וכשהגיע לפשעים שהם מרדים – תש כוחו ולא היה ישראל"" :כמה יעברון" כמה עקרות יהיו נפקדות ביום
דבר בידו מה להמליץ .ואמרנו לו :מיכאל למה אתה הזה" .וכמה יבראון" כמה יתברכו בבריאות ויתחזקו
שותק ואין לך מענה בפיך ,והלא הקב"ה נתן לנו את לתורתו ועבודתו ית"ש.
התורה ויש בה חוקים ומשפטים ,והלא משפטים
טעמם ונימוקם עמם אבל חוקים הם בלא שום טעם, ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה :בשם
ועכ"ז אנו מקיימים גם את החוקים בלי שום שאלה הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע שפירש עפ"י
והרהור אחר הקב"ה חלילה ,ונגד זה לא ישאל אותנו דאיתא במשנה בברכות [לד ]:רבי חנינא בן דוסא
על הפשעים ,ואז נסתם פי השטן. כשהיה מתפלל על החולה אומר זה חי וזה מת ,והקשה
וזה הפירוש של אלו התיבות 'באין מליץ יושר מול מגיד בשלמא לומר זה חי שפיר דמי ,דאמר כדי לבשר
פשע' ,היינו שאין שום מליצה על הפשעים שמגיד לקרובי החולה כי יחיה ,אבל לבשר כי זה מת למה היה
המסטין ,וכך היא המליצה בזה – היינו 'תגיד ליעקב רבי חנינא צריך לומר לבשר בשורה רעה ח"ו.
דבר חוק ומשפט' – ואנחנו מקיימים גם את החוקים אלא כך פירושא דמתניתין ,כשהיה רחב"ד מתפלל על
בלי שום שאלה ,ועי"ז 'וצדקנו במשפט'. החולה מה היתה תפילתו של רחב"ד שהיה אומר 'זה
חי וזה מת' ,היינו זה העכו"ם ימות וזה הישראל יחיה,
עוד אומר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע :דהעיקר הוא, זה תמורת זה.
דהאדם על אף שחטא ,רק כיון שיודע שחטא ומבקש ובזה היה מפרש מה הלשון 'מעבירין' והוה ליה למימר
מלפניו יתברך שימחול לו ,ומכיר בשפלותו ,זה הוא מבטלין ,ובזה יתפרש שפיר ,דהוא מלשון 'ויעבירם את
גופא למליץ יושר לפניו .וזהו "באין" – במדה שאדם נחל יבק' ,העברה מצד זה לצד זה ,על דרך הכתוב
22
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע אמר לבאר עפ"י מחזיק עצמו "לאין" ,זה גופא מליץ יושר.
מאמר אביו הרה"ק זי"ע ,במי שמחוייב חובות הרבה
עבור סחורות שלקח והפסיד אצלם ,והוא במצב של הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע פירש :עפ"י הגמרא
פשיטת רגל ,אם זה שעסק עמו במו"מ הוא בר שכל, בסנהדרין [יז ].שאם כל הבי"ד אומרים חייב פוטרין
אזי נותן לו עוד סחורה בהקפה ,כדי שירוויח בה ,ויהיה אותו .זהו 'באין מליץ יושר' – אם ח"ו כולם מחייבים
לו לפרנסתו ,וגם יתחיל לשלם חובותיו מעט מעט ,כי 'תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט' – תגיד להם שזהו חוק
אחרת בודאי לא יהיה לו במה לשלם חובו .וכמו"כ ומשפט שכולו חייב – זכאי ,ועי"ז 'וצדקנו במשפט' –
בעבודת ה' ,וזהו 'קל אמונה' – השי"ת מאמין לאיש נצא זכאים בדין.
יהודי ונותן לו בהקפה בני חיי ומזוני ,שעי"ז יוכל לעבוד
אותו בלי טרדות ובלבולים המפריעים לעבודתו ית'. שואל הרה"ק מאוז'יערנא [רוז'ין] זי"ע :הקושיא ידועה,
מהו ה'דבר חוק ומשפט' המסוגל לענות על נכון אם אין
הדן יחידי לבאי עולם :בספה"ק "ראשי בשמים" מביא ח"ו 'מליץ יושר מול מגיד פשע'? ונראה להסביר כוונת
בשם חותנו הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זי"ע לבאר: הדברים ,לפי מה דאמרו רבותינו ז"ל [סנהדרין לב ].אם
שהכוונה שהקב"ה דן את ישראל כשהם באחדות פתחו כולם לטובה מחזירין לזכות .וממילא 'אם אין
וחטיבה אחת ,שאז יכול לדון אותם לטובה ,וכמ"ש רז"ל מליץ יושר מול מגיד פשע' ,דכולם פתחו לחובה ח"ו
[ר"ה יח ].וכולן נסקרין בסקירה אחת ,ר"ל הקב"ה א"כ 'תגיד ליעקב' היינו עבור יעקב' ,דבר חוק ומשפט'
סוקר אותם בעת שהם באחדות שעי"ז יצא משפטם שהודיע להם דינא דגמ' שכן הוא החוק ומשפט דאם
לטובה. כולם פתחו לחובה מחזירין לזכות ,ועי"ז נזכה ש'צדקנו
במשפט' ,ונצא זכאי מבית דינך הצדק.
וכל מאמינים שהוא דיין אמת ההגוי באהיה אשר
אהיה :הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר לפרש לפי דברי האוחז ביד מדת משפט וכל מאמינים שהוא א-ל
האורחות צדיקים בשער האמת ,ש'אהי'ה' גימטריא אמונה :הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע אמר בשם הרה"ק
עשרים ואחד ,וכ"א פעמים 'אהי'ה בגימטריא 'אמת'. מבארדיטשוב זי"ע שפירש :שהשי"ת עומד על
וזה הרמז :שהוא דיין 'אמת' – 'ההגוי באהי'ה אשר המשמר ,וכאשר רואה שהמאזניים נוטים חלילה לרעה
אהי'ה' ,ש'אהי'ה' כ"א פעמים 'אהי'ה' יוצא גימטרי' אוחז הוא את כפות המאזניים שלא יכריעו לרעה ח"ו.
"אמת". ואם תקשה ,הרי 'וכל מאמינים שהוא א-ל אמונה'
ומשלם לכל אחד כפעלו ,על כך באה התשובה 'הבוחן
הטוב ומטיב לרעים ולטובים :פירש הרבי ר' בונים ובודק גנזי נסתרות' – מחשבותם של ישראל נסתרים
מפשיסחא זי"ע :השי"ת מטיב לאנשים שפעמים הם ממלאכי עליון ,והרי ישראל חושבים תמיד לעשות רצונו
רעים ופעמים הם טובים... יתברך ,ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ,מה
גם שהשי"ת יודע מחשבות וגלוי וידוע לפניו שבנ"י
מביא ב"ניצוץ אחד" :הקשה הרה"ק ה"עטרת צבי" מתחרטים לאחר כל מעשה חטא ,לא כמו שהמלאכים
מזידיטשויב זי"ע :אחר שאמרנו שהוא מטיב לרעים ,כל חושבים שעדיין החטא בחיקם ,לכן מכריע את הכף
שכן שמטיב לטובים ,ומה צורך להזכירם להדיא. לזכותם.
אלא ,ביאר ,איפכא הוא ,ה'רעים' – הם אלו שרעים
בעיני עצמם .הם מכירים בחטאם ומתחרטים על בשם הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :וכל מאמינים
מעשיהם ,ושבים בתשובה שלימה ,לעומתם הטובים שהוא א-ל אמונה – שהבורא ית"ש יש לו אמונה
הם ההולכים בשרירות לבם וסבורים המה כי טובים בהאיש הישראלי שבוודאי ייטיבו מעשיהם ,הגם
וישרים הם ,סמוכים על מעשיהם ו'צדקתם' ולבם בריא שעתה אינם צדיקים גמורים" ,הבוחן ובודק גנזי
אולם ,וקמ"ל שאף לאלו המחזיקים עצמם כטובים ,אף נסתרות" ורואה שלאחר זמן כשישפיע להם טובו
להם הוא טוב ומטיב וממציא תחילה. בהכשר בודאי ייטיבו מעשיהם.
23
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
שבוכים כ"כ ,אבל אם גם יסודו היה מעפר ,מה הבכי הממליך מלכים ולו המלוכה :בשם המוהר"י מבעלזא
הגדול ? זי"ע :דאמנם הוא מושיב מלכים לכסא ,אבל אין נותן
ותירץ ,שבוכים על זה שהיה יכול לתקן בחייו שלא יהא להם כל הרשות ,רק אוחז בידו ההנהגה כי לו המלוכה.
"סופו לעפר" ולא תיקן. וזה שאומרים :הממליך מלכים – אבל – ולו המלוכה.
ב"ניצוץ אחד" מביא שהחסיד רבי אלעזר מביאליסטוק הסובל ומעלים עין מסוררים :בספה"ק "דברי מאיר":
זצ"ל ,מהאריות שבבית קאצק ,עמד בבית הכנסת דקדק שאין זה טובה כי על ידי כן הסוררים עושים מה
בעיצומו של יום הדין ,כשהקהל אומר 'ונתנה תוקף' שלבם חפץ.
ברעותא דלבא ,בתוך כך הבחין כי בסמוך לו עומד וביאר שהכוונה היא ,הסובל – אבל הסוף הוא – מעלים
יהודי ,עיניו אדומות מבכי וקורא 'אדם יסודו מעפר', עין – ההשגחה – מסוררים ,ואחרי שכביכול מסיר
ממשיך ואומר 'וסופו לעפר' ,וכולו חלחלה ואימה מפחד ההשגחה מהם נעשה כהפקר ונופל תחת מקריות
הדין ,והוא ממרר בבכי באין הפוגות .פנה אליו רבי הזמן וממילא מקבל עונשו כראוי.
אלעזר ואמר לו" :אילו היה אדם נוצר מזהב ,וסופו
שהיה הופך לעפר ,אכן מן הראוי היה לבכות ,על האי וכל מאמינים שהוא עונה לחש :הרה"ק רבי יעקב
שופרא דבלי בארעא ,אבל השתא שהאדם יסודו מעפר אריה מרדזמין זי"ע אמר בשלחן ראש השנה :אנו
וסופו לעפר ,בכי זה על שום מה ,כפי שהיה כך נשאר, מאמינים "שהוא עונה" ,שהשי"ת יענה על כל הטענות
ועל הדרך הספיק גם ללמוד ולהתפלל ולקיים מצוות. מהמקטרג לחש ! שטיל זאל זיין ! [שיהיו שותקים].
מהרע בכך"... הפותח שער לדופקי בתשובה :שמעתי מהרה"ק
ה"חלקת יהושע" מביאלא זי"ע שאמר בשם הרבי
ובשם הרה"ח הישיש רבי יצחק מונדרוביץ ז"ל שאמר ה"אמרי אמת" זי"ע [כשהיה בגור לפני המלחמה]:
מרגניתא טבא בשם קאצק :פתח בתיבת 'מעפר', דופקי בתשובה – המה האבות הקדושים ,שהם
וסיים בתיבת 'לעפר' .כי 'אדם יסודו מעפר' ,היינו שכל דופקים בלב איש ישראל לעוררו לשוב בתשובה
עיקרו ויסודו שנברא הוא כדי שיגביה כל ענייני שלימה לאבינו שבשמים.
הגשמיות מעפר ,להעלותם לרוחניות ,אבל 'וסופו
לעפר' ,סופו שמהפך היוצרות .שלא זו בלבד שלא כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה:
מרומם את ענייני העולם ,אלא שעומד והופך גם את בשם הרה"ק רבי משה משינאווא זי"ע שפירש :דאיתא
כוחות הרוחניות והנשמה שבקרבו ומשעבדם בגמ' [ברכות יח ].שהצדיקים במיתתן קרויין חיים,
לגשמיות' ,לעפר'. וזשה"כ 'כי לא אחפוץ במות המת' – אין לי חפץ אפילו
במיתת הרשעים שכבר קרויים מתים' ,כי אם בשוב
וימללו את גבורתך :כתוב ב"תורת אבות" :ימללו הוא רשע מדרכו וחיה' – זאת חפצי ותשוקתי שיעשה
מלשון מוללין מלילות ,זי' וועל'ן צורייב'ן די גבורות, הרשע תשובה ויהיה מעתה קרוי "חי" כמו הצדיק.
שיכניעו את הגבורות הקשות ויבואו לרחמים.
אדם יסורו מעפר וסופו לעפר :הרבי ה"פני מנחם"
וישמעו רחוקים ויבואו ויתנו לך כתר מלוכה :פי' זי"ע אמר :הרה"ק רבי הערש מפארצובה זי"ע היה
שישמעו ויבואו אפי' בשעה שהם רחוקים ,ובזה יתנו רגיל לומר ,אכן "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר" –
לך כתר מלוכה ,כי זהו כתר המלך ,שמוסר עצמו אליו אמנם כאשר מברכים ביני וביני אפילו פעם אחת
ית' אפילו בשעה שהוא רחוק. "שהכל נהיה בדברו" כראוי ,יכולים לרומם ולהעלות
הכל.
הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע אמר בשם זקינו
הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע :בנוהג שבעולם, הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם החידושי הרי"ם
כשרוצים לעשות כתר עבור המלך ,מביאים אבנים זי"ע :קשה ,מה בוכים כ"כ ,בשלמא אם האדם היה
טובות ומרגליות אשר הם יקר המציאות במדינת מתחיל בתחילתו זהב ולבסוף נהפך לעפר מובן מה
24
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
עולים כמנין "כדי שיעל זכרוניכם" ,כי יש ב' טעמים מלכותו ,ומארצות הרחוקות תובלנה לקבוע בראש
לשופר ע"ד דברי חז"ל 'אמרו לפני מלכיות כדי כתרו ,ועל ידי זה יכירו וידעו גדלות המלך והדר כבודו.
שתמליכוני עליכם ,זכרונות כדי שיעלה זכורנכם לפני כן הוא אצל מלך מלכי המלכים יתברך ,אם הרחוקים
לטובה' ,ועל שניהם אמרו ובמה בשופר ,שיעלו לכאן מתקרבים ובאים לעבודתו ועושים תשובה ,מזה נעשה
ולכאן ,ב' הטעמים – מלכות וזכרון. כתר מלכותו וזיו תפארתו .וזה"פ "וישמעו רחוקים
ויבואו" להתקרב אליו ,ועי"ז "ויתנו לך כתר מלוכה".
היום הרת עולם :אומר ה"יערות דבש" :לא אמר לשון
עבר 'היום היה הרת עולם' כי בר"ה של כל שנה ושנה אוחילה לא-ל אחלה פניו אשאלה ממנו מענה לשון:
מתחדשת בריאת העולם ומעשה בראשית מחדש ,ולכן בשם ה"מטה לוי" שמבאר :מלך בשר ודם כשמזמין
הוא באמת יום הרת עולם .וכך אנו גם אומרים 'זה היום האדם לדין ,חושב האדם בלבו כך וכך אטעון ,ובזו
תחילת מעשיך'. הטענה אזכה בדין ,וכשחוזר ורואה שאין הטענה ישרה
חושב בלבו טענה אחרת.
היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים :בספר "קצה אבל כשה' חפץ להצדיק את האדם ,נוחת בלבו מענה
המטה" על מטה אפרים [סי' תקפא סק"ג] כותב :היה לשון שבו הוא יתרצה ,לכן בקשתי שיתן לי מענה לשון,
מרגלא בפ"ק זקני בעל "קול אריה" זצלה"ה לפרש לערוך לפניו תפילה ברצון.
הלשון 'היום' יעמיד במשפט כל יצורי עולמים ,רצונו
לומר שהיום בעצמו יעמיד את האדם למשפט ,למה היה עם פיפיות שלוחי עמך וכו' העומדים לבקש וכו':
חטא בו .וכדאיתא במדרש שוח"ט כי שס"ה ל"ת הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שאל :ולמה לא נתקנה
שבתורה כנגד שס"ה ימים שבשנה ,וכל יום ויום אומר תפילה על ה"בעל תוקע" גם כן ,הלא עיקר מצות היום
לאדם בבקשה ממך אל תעשה בי העבירה הזאת. הוא השופר שעושה רושם גדול בשמים? ואמר :כי
נרמז כאן תפילה גם עליו ,היה עם "פיפיות" בגימטריא
אם כבנים אם כעבדים :הרה"ק מרוז'ין זי"ע בא פעם "שופר".
להיסב על השולחן הטהור באימה גדולה ,והתחיל
לומר :אם כבנים אם כעבדים ,פירוש ,השי"ת אומר אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם( :ר"ה טז).
לישראל ,אם תהיו לי כעבדים נאמנים לעבוד אותי – אז תמה הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :וכי בר"ה ממליכים את
אהיה לכם כאב לבנים .וישראל אומרים להשי"ת :אם הקב"ה ובשאר כל הימים אין ממליכין אותו? והלא
תהיה לנו כאב לבנים – אז נהיה אנחנו כעבדים אמרו במשנה [ברכות יג ].למה קדמה פרשת שמע
נאמנים. לוהיה אם שמוע – כדי שיקבל עליו עומ"ש תחילה,
ומה מעלה יש בשופר מעבר למלכות שמים של כל
ב"ניצוץ אחד" מביא שסיפר הרה"ק רבי הערש ימות השנה ,הוא מותיב והוא מפרק לה ,עפי"מ שקבעו
פארצווער זצ"ל ,שאחר פטירתו של החוזה מלובלין חז"ל [ב"ב קמז ].אי חמימא ריש שתא חמימא כולה
זי"ע המשיך ונסע אל בנו הרה"ק רבי יוסף מטורטשין שתא ,נמצא שכדי לקבל עומ"ש בחמימות כל השנה,
זי"ע .פעם אחת כאשר בא רבי הערש אל ה"חידושי יש להמליך כדבעי בר"ה.
הרי"ם" זי"ע ,ביקש ממנו לחזור בפניו על מאמר או
ד"ת מרבי יוסף .אמר רבי הערש :שיש בזכרונו מעשה ב"ניצוץ אחד" מביא בשם צדיקים [אור המאיר ועוד],
נפלא מרבו ,וכן היה מעשה: ש'כדי' היינו כאילו אמר 'עד כדי' .ובזה יש לפרש כוונת
שנה אחת בר"ה נכנס רבי יוסף לביהמ"ד ,ואמר :מוסר הדברים :אמרו "מלכיות" בכוונה ובהתעוררות רבה ,עד
– לא אומר לכם .תוכחה – לא אומר לכם .רק אספר: כשיעור שיש בו כדי להמליך אותי עליכם בקבלת
מעשה בגביר נכבד שרב העיר הופיע לביקור במעונו, עומ"ש אמיתית ונכונה ,וז"ש 'אמרו לפני'.
מיד שלח האדון לקרוא למשרתו וציוה עליו לרדת את
בית היין במרתף הבית ,ולהביא מן היין הכי משובח ומן אומר הגריד"א שליט"א :יש לרמז שאותיות לפני שופר
השיכר המעודן ביותר לכבוד האורח רם המעלה. גימטריא "ה' ימלך לעולם ועד" ,ואותיות שלאחריו
25
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
הרה"ק ה"אך פרי תבואה" זי"ע מבאר :שהנה קיי"ל משעבר זמן רב והמשרת לא שב ,ירד האדון בעצמו
דשאלה בבעלים פטור השואל ,אפילו אם נגנב או נאבד לראות את המתרחש.
בפשיעה. כבר בדרך ירידתו הבחין שמשהו אינו כשורה ,ככל
ועפי"ז י"ל הרמז 'לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל שקרב אל המרתף הכה באפו ריח היין בחוזק רב יותר
בישראל' יען כי 'ה' אלקיו עמו' שהם דבקים בכל מקום ויותר ,וכאשר נכנס נחרד ממה שראו עיניו .עד מהרה
בהשי"ת ,כמ"ש 'השוכן אתם בתוך טומאתם' ולכן הם התברר כי המשרת שם עיניו בחביות ושתה לרויה
פטורים. ולשכרה מן היין המשומר ומן השיכר המשובח ,מכאן
השתכר כהוגן ,ובשכרותו כי רבה פתח את ברזי
כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא יכלמו לנצח כל החביות כולם והיין זרם ללא מעצורים ,עד שנתמלא
החוסים בך :שואל הרה"ק מלאמאז' זי"ע :וכי לעולם הבית כולו בבריכת יין גבוהה ,והמשרת עצמו נמצא
לא יכשלו? הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא שרוע בשכרותו על שורת החביות מלמעלה.
יחטא? אלא ,הכוונה היא שאף אם הם נכשלים אין זה חמתו של האדון בערה בו ,והוא כבר הרים את קולו
כשלון לעולם ,כי שבים הם מיד בתשובה .וכן אף 'אם לשפוך קיתון של זעם על ראש המשרת הבוגד ,אך
יכלמו' – אין זו כלימה לנצח כי מיד יתקנו מעשיהם. טרם יקרא ,שומע הוא את המשרת צועק ממעמקי
השכרות ועירפול החושים" ,אה ,אדוני ,זה מזמן הנני
מעשה איש ופקודתו :מפרש הגאון רבי זלמן סורוצקין רוצה שתוסיף לי על משכורתי שאינה מספקת"...
זצ"ל בספרו "אזנים לתורה" :יש מעשים שהם רצויים ה"חידושי הרי"ם" זי"ע שיבח את המשל ואמר
לאיש פשוט ,ואינם רצויים לאיש המעלה ,מנהיג שהדברים הללו נאמרו בחכמה גדולה ,והדברים
העדה ,אשר צריך להיות במעשיו מופת לכל .וזה עמוקים.
שאומרים 'מעשה איש ופקודתו' – שבשעה שהקב"ה
דן את האדם ,הוא יתברך לוקח בחשבון את 'פקודתו' עמד פעם הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע ואמר :רבוש"ע
של אותו אדם ,את המשרה שלו ,ולפי זה יענישנו. הלא כתוב בתורתך 'שלח תשלח את האם' ,אף אני
אומר לך שלח נא את ה'אם' כבנים 'אם' כעבדים ,שלא
ואתה דורש מעשה כולם :פירש הרה"ק המהרי"א יהיה עוד שני צדדים בדבר ,ורק 'ואת הבנים תקח לך',
מזידיטשוב זי"ע :שהקב"ה עושה ממעשה כולם דרשה כי וודאי בניך הם בכל מצב שהוא.
נאה ,שכל המעשים טובים שנמצאים בכל אחד ואחד
הוא מצרפן יחד ,ועי"ז הם נאים ושלמים בתכלית. ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר :הרה"ק ה"אמרי
שאול" ממודז'יץ זי"ע כותב :אא"ז זצוק"ל מקאזמיר היה
ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה נודע ומפורסם בכל העולם כבעל רוה"ק זך ומזוכך,
אשר אתו בתיבה :הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע סיפר :אבי והעיקר ראו רוח קדשו בעת שנתן ברכת הפרידה.
זי"ע קרא לי פעם ושאלני :מה הדגש בתורה החיה ופעם אחת בעת שנתן ברכתו לאחד גדול בתורה,
והבהמה 'אשר אתו' בתיבה? ואמר לי :אני מפרש ובאותה שעה הביט הרה"ק על ידיו של עצמו ,ותמה
לעצמי' ,ויזכור אלקים את נח' – בזכות מה? בזכות האיש אשר לפניו ,והרהיב עוז בנפשו ואמר ,רבי ,נפשי
החיה והבהמה 'אשר אתו' ,היינו בזכות שזכר תמיד בשאלתי לדעת ,למה הרבי מסתכל על ידיו ,והשיב לו
את הבהמיות שנמצא אצלו ,בלבו ,במעשיו ,וזהו 'אשר הלא נאמר ,ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר -היינו
אתו'. על ידיהם של נביאים כתוב וחרות מה עליהם לומר.
ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם אביו הרבי ה"אמרי לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו
אמת" זי"ע :מה כתוב זה בא ללמדנו ? הוי אומר: עמו ותרועת מלך בו :אומר הרה"ק ה"דברי חיים"
שבזכות שהיה נח עניו מאד ושפל בדעתו ולא החשיב מצאנז זי"ע :מי שלא מביט און ביעקב ועמל בישראל,
את עצמו יותר מחיה ובהמה ,בזכות זו עלה זכרונו אלא הכל מביט בטוב עין ולימוד זכות ,אדם כזה זוכה
לפניו יתב"ש לטובה. שה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו.
26
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
ופירש הכוונה ,שהנה מצינו שהשטן רצה להפריע וגם את נח וגו' בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר
לאאע"ה בכל מיני נסיונות ותחבולות ,בכדי למנעו מפני רוע מעלליהם על כן זכרונו בא לפניך ה' אלקינו,
מלקיים רצון בוראו ולשחוט את יצחק בנו ,וגם גילה לו להרבות זרעו כעפרות תבל וצאצאיו כחול הים :שואל
כי מה שאמר הקב"ה והעלהו שם לעולה לא היתה הגר"ח מבריסק זצ"ל :מה טעם באריכות דברים זו? די
כוונתו על יצחק ,וכו' וכו'. היה לכאורה ,לומר 'וגם את נח באהבה זכרת שנאמר
ועל כך השיב לו אאע"ה :שגם אם האמת כדבריך ,איני ויזכור' וגו'? אלא ,כתב הרמב"ם שאין אומרים זכרונות
מוכן לקבל זאת "ממך" ,שכך עונשו של בדאי שגם על היחיד ,ולכן לא היה אפשר לומר זכרונות על נח
כשאומר אמת לא מקבלים ממנו. עצמו ,ומשום כך האריך בעל התפילה 'להרבות זרעו
וזוהי הכוונה בתפילה :רבש"ע כמו שכבש אאע"ה את כעפרות תבל וצאצאיו כחול הים' ,ועל רבים אפשר
רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם ,והיינו שלא רצה לומר זכרונות.
לשמוע בקול השטן ,אף שאמר דברים הנראים אמת,
מאחר שבאו מפי השטן - ,כן יכבשו רחמיך את כעסך הרה"ק מראזוודוב זי"ע האריך בתפילה בפסוקים 'וגם
מעלינו – וכאשר יקטרג השטן על בנ"י בטענות שיש את נח וכו' וישוכו המים' .ושאלו אביו הרה"ק מדז'יקוב
בהם ממש ,אל תשמע דבריו כלל ,שכך עונשו של בדאי זי"ע ע"ז ,מה יש להאריך בזה ,וענה לו :שאצל התיבות
שאפילו אומר אמת אין שומעין לו .ודפח"ח. 'וישוכו המים' מפרש רש"י' :וישכו' – כמו 'חמת המלך
שככה' לשון הנחת חמה.
כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה
לפני כסא כבודך :אומרים בשם הרבי רבי מאיר'ל הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים :שואל הרה"ק
מפרמישלאן זי"ע שאמר [וכן מטו משמיה דהרה"ק ר"י ה"באר יעקב" מנדבורנה זי"ע :וכי הקב"ה זוכר אותנו
מרוז'ין זי"ע] :שדרכו של הקב"ה לזכור את מה שהאדם רק מדי דברי בו ,והא בכל רגע עינו פקיחא עלינו ויודע
שוכח ,אבל את מה שהוא זוכר אין הקב"ה רוצה לזכור. מחשבותינו ?
כשאדם עושה עבירה וח"ו אינו זוכרה לעשות עליה ותירץ ,דאנו אומרים במוסף דר"ה :אתה זוכר מעשי
תשובה אלא מסיח דעתו ממנה לפני שעשה תשובה, עולם וכו' מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש
אומר הקב"ה אני 'זוכר כל הנשכחות' וזוכר לו את – ולכאורה מה יש לנו להזכיר את חטאינו ביום דין .אלא
העבירה הזו לעולם ויקבל עליה עונש ,משא"כ אם הפי' בזה דאי' בחז"ל כי יצר לב האדם רע מנעוריו,
יזכור אותה ויעשה עליה תשובה שוב אין הקב"ה זוכרה שיצר לב האדם נדבק בו מיד כשננער ממעי אמו ,ואנו
לו ואינו נענש עליה .וכן אדם שמקיים מצוות אבל אומרים שגם אם חטאנו ח"ו אתה תזכור כי יצר לב
מתגאה בהם וכל פעם זוכר אותם ,לא יזכור לו ה' את האדם שהוא הגורם לנו להטותינו מדרך הישר ואדרבא
המצוה ושוב אין בה תועלת ח"ו ,אבל אם עושה מצוות אלו דברי סנגוריה.
ושוכח אותם ,הכוונה שלא מתגאה בהם ויודע שחייב ולפי"ז אפשר לפרש' :הבן יקיר לי אפרים וכו' כי מדי
לבוראו הרבה יותר מכל מה שהוא עושה ,אומר לו דברי בו' ,דבור לשון קשה ביום דין שעומד למשפט
הקב"ה שהוא 'זוכר כל הנשכחות' ,הקב"ה זוכר לו בחינת הדיבור' ,זכור אזכרנו עוד' – ומה אזכור – 'על כן
המצוות ואינו שוכחם ומשלם לו שכר טוב עליהם המו מעי לו' -שמיד שיצא ממעי אמו נזדווג לו היצה"ר
לעולמים. להטותו לדרך רעה – ולכן 'רחם ארחמנו נאם ה'' כי"ר.
כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך
הלל בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ויגולו
בגמרא [ר"ה לב :ערכין י :]:אמרו מלאכי השרת לפני רחמיך על מדותיך וכו'.
הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה ודקדק כ"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :מה שייך לבקש
לפניך בר"ה וביוהכ"פ אמר להם אפשר מלך יושב על כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו כן יכבשו רחמיך
כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל את כעסך ,וכי אפשר לדמות מדת רחמנותו של בורא
אומרים שירה. כל העולמים למדותיו של בשר ודם?
27
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
להמשיך הבקשות ,ואם נושא את כפיו יותר מג' שעות, בספה"ק "אמרות טהורות" להרה"ק מרחמסטריווקא
מעכבים את השכינה מלהמשיך הבקשות ,ולכן צריכים זי"ע ,מביא מש"כ ה"חתם סופר" בדרשות [ח"ב דרוש
לעשות הפסקה ,שיהיה זמן לפעול בשביל כל אחד לפר' נצבים תקצ"ג ד"ה אשר ישנו] :ענין ספרי מתים
מישראל את בקשתו ,ולאידך שיהיה לכל אחד הפנאי היינו על דרך שמקובל בידינו שבר"ה ויוהכ"פ הנשמות
להתבונן בתפילתו ולייחד את כוונתו בעבודה שבלב. הקדושות של האבות ושאר מתים מצטרפים עמנו
בתפילתינו ,אמנם הלל אינם יכולים לומר ,שנאמר 'לא
קריאת התורה המתים יהללו י-ה' ,עד שתהיה תחיית המתים שאז
בספה"ק "אוהב ישראל" :מה שאנו קורין בר"ה ביום יקיצו וירננ"ו שוכני עפר ,לכן אין אומרים הלל מחמת
הראשון 'וה' פקד את שרה' וכו' כי בזה אנו יכולין כבוד המתים שלא יוכלו לומר זאת עמנו .וזה שאמר
להמשיך ולפקוד עקרות כמו שפירשנו וביארנו לעיל הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני וישראל
בחידושי תורה שכל מה שהאבות עשו פתח בעולמות אומרים שירה – כלומר הלא גם המתים מתפללים לפני
העליונים להמשיך שפע להעשות נסים להם לא עשו בר"ה ויוהכ"פ ,והם אינם יכולים לומר הלל ,על כן גם
לפי שעה רק שעשו לדורות ,אך שצריך האדם להעשות החיים אינם אומרים הלל.
כלי לקבל השפע ההוא ,ודבר זה יכול האדם לעשות על
ידי אותיות התורה מסיפורי מעשיות ונסים שנעשו וכן מביא מה"דעת משה" מקאזניץ זי"ע שכתב לפרש
לאבותינו. את הכתוב 'כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני
ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום' [דברים כט
בספר "בית יעקב" כתב :ענין מה שקורין ביום ראשון יד] ,ופירש רש"י ז"ל :ואת אשר איננו פה ,ואף עם
דר"ה 'וה' פקד את שרה' וביום השני פרשת העקדה, דורות העתידים להיות ,ומפרש :ואת אשר איננו פה –
ביום הראשון קורין איך השי"ת נותן טובה ,וביום השני על הדורות שעברו ,היינו האבות הקדושים והצדיקים
איך נחזירנה לו ,כי זה הוא עיקר השלימות. הקודמים שאינם נמצאים עוד בעולם הזה ,המה
נמצאים 'עמנו היום' ,היום דא ר"ה [זוה"ק ח"ג רלא,].
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר :סמיכות הפרשיות היינו התורה הק' מבטיחה לנו שכאשר נעמוד להתפלל
בקריאת התורה ,ביום א' דר"ה קוראים' :וה' פקד את בראש השנה יצאו האבות והצדיקים הקודמים מגן עדן
שרה כאשר אמר' .וביום ב' דר"ה קוראים פרשת ויעמדו להתפלל אתנו ,ויסייעו לנו שיתקבלו תפילותינו
העקידה .ואפשר לבאר ענין הסמיכות באופן זה. לפני ה' להשפיע חסדים לכל ישראל.
לאאע"ה היה הכל – היה לו עשירות ,ורק בן היה חסר
לו .כאן בר"ה קוראים פרשת 'וה' פקד את שרה' – הפסקה
שאאע"ה נפקד גם בבן .ויחד עם זה כבר היה לו הכל, ה"בית יוסף" כותב :על מ"ש [ר"ה לב ]:העובר לפני
ולא היה חסר לו כבר כלום .ומיד אחר כך קוראים התיבה ביו"ט של ראש השנה ,השני מתקיע – פירוש:
למחרת את פרשת העקידה ,שם במעשה העקידה, מנהגם היה ששליח ציבור המתפלל ביוצר אינו מתפלל
אילו זה היה יוצא לפועל היה א"א מאבד את הכל ויותר במוסף .ועל כן ,מאחר וכל הזהירות היא כדי שלא
כבר לא היה לו כלום ,וזה עיקר גודל הנסיון. יעמוד אדם בתפילה אחת יותר משלש שעות ,ולפי
וזוהי סמיכות של שתי הקריאות ,ללמד – שאדם צריך שבר"ה ויוהכ"פ מאריכים בתפילה ובפיוטים – לכן
להיות מוכן להפסיד הכל בשביל השי"ת ,לתת הכל הנהיגו לעשות הפסקה בין שחרית למוסף .ועיין
להשי"ת ,אינגאנצען זעך אוועק געבען ,אין דאס איז ברמב"ן בסוף פרשת בשלח.
ראש השנה.
הרה"ק ה"כנסת מרדכי" זי"ע כותב :אסור לאדם לישא
פעם ביום ראשון של ראש השנה לאחר קריאת כפיו יותר מג' שעות ,אשר לכן היה המנהג אצלנו
התורה ,נשא הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע את עיניו לעשות הפסקה [בר"ה וביוה"כ] ,והטעם ,כדי
למרום ,ואמר :רבון העולמים ,הנה זה עתה קראנו שהשכינה הקדושה בשעה שמקבלת הבקשות של
בתורתך פרשת הגר וישמעאל ,ושם כתוב 'כי שמע ישראל תוכל למלאות את תפקידה ולעלות למעלה
28
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
התכוונתי מתחילה להגיד עכשיו פלפול בהלכה אשר אלקים אל קול הנער באשר הוא שם' ,וחכמינו למדו
הכינותי ,אבל כשקראתי קודם בס"ת את פרשת היום, מכאן שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה
עצור במילין מי יכול ! כאן נשא עיניו השמימה והרעים שעה ,באשר הוא שם מבלי להתחשב כלל עם מה
בקולו :אשר אתה רבש"ע כשהגר שפחת שרי היתה שעשה מקודם או במה שעתיד לעשות אחרי כן ,גם
שרויה במצוקה שלחת אליה חיש מהר ב' מלאכים אנחנו בני ישראל עם סגולתך ,אין אנו דורשים ממך
שירגיעו את רוחה ,ואילו אמנו רחל שכבר אלפי שנים אלא לדון אותנו לפי מעשינו של עכשיו ,הנה נתאספנו
היא זועקת ובוכה תמרוריה על בניה הכבושים בגולה, כולנו בבית הכנסת ,התפללנו שפכנו שיח לפניך
עדיין לא פדית אותם ... במזמורים ופיוטים שונים ,מתכוננים אנו בדחילו ורחימו
לשמוע קול שופר ,כמו שצוית לנו בתורתך ,היום אנו
וילכו שניהם יחדיו :ברש"י :ואע"פ שהבין יצחק שהוא ממלאים את רצונך בכל הפרטים ,ואנו דורשים ממך כי
הולך לישחט' ,וילכו שניהם יחדיו' – בלב שווה .ועל כך תדון אותנו היום לפי מעשינו עתה ,אל תזכור לנו עונות
כתב המהרי"ץ חיות :אברהם שמע מפי ה' ויצחק ראשונים ולא תעלה איזה מחשבה שהיא לפני בית
האמין לאברהם ,הואיל והיה מוחזק .היינו ,על פי דברי דינך על מה שעתידים אנו חלילה לחטא למחר ולאחר
הגמרא [סנהדרין פט ]:שנביא המוחזק לדבר אמת זמן ,התנהג עמנו כמו שהתנהגת עם ישמעאל ושמעת
חייבים להאמין לנבואתו ולקבל דבריו. את קולו באשר הוא שם.
החתם סופר במכתבו אל המהרי"ץ [שו"ת או"ח סימן
רח] מתפעל מפירושו ,וכותב לו שלדבריו יתבאר הלשון וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא :מובא
'ועקידת יצחק לזרעו תזכור' ולא 'עקידה שעקד בספר "זכרון שמואל" מאת מו' הגה"ח שמואל שמריהו
אברהם' ,וכלשונו" :משום שאברהם אבינו שמע מפי היינה זצ"ל שהיה תלמידו של המגיד מקוז'ניץ זי"ע,
הקב"ה האמין בתורה שבכתב ,אבל יצחק מסר נפשו ושמע ממנו בעצמו ,שבעת קריאת התורה כשהגיע
על דברי חכמים ,במה שהוא חוץ לשכל ,ולא הרהר לפסוק זה אמר :טאטע אין מיר נישט ? [אבא ,וכי אנו
אחר חכמים ,משום כך 'ועקידת יצחק תזכור' לא]? ,היינו שבנ"י הם ודאי בניו של אאע"ה.
להשומעים לתורה שבעל פה ואינם מהרהרים אחר
דברי חכמים ותקנותיהם וגזירותיהם ,אבל מי שאינו כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם:
בכלל זה – אין לו חלק בתפילה זו". ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע
שביאר מה ענין סיפור מעשה הגר וישמעאל בראש
השנה.
ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעולה בני: אכן ,לימוד זכות גדול יש כאן .שכן אמרו חז"ל [ר"ה
ה"ישועות יעקב" מפרש עפ"י מה דאי' [פסחים סו] מי טז ]:אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה
שפסחו טלה תולה סכין בין קרניו – כשחל ער"פ שעה ,שנאמר 'כי שמע אלקים את קול הנער באשר
בשבת ושכחו להביא סכין מע"ש מביאין את הסכין ע"י הוא שם' .שאע"פ שעתידים בניו להמית את ישראל
שינוי. בצמא ,מ"מ לא נידון ישמעאל אלא לפי מעשיו של
והקשה הש"ס ,הא קעביד עבודה בקדשים ,ומשני אותה שעה ,ואותה שעה צדיק היה .הכי נמי ,כאשר
דעביד כהלל דאינו מקדישו עד שמגיע לעזרה ואז כבר עומדים ישראל לבקש מחילה ושופכים לב כמים לפני
אינו עושה עמו מלאכה .והנה יצחק שראה שאין כאן יושב במרומים ,מיד קופץ המקטרג ואומר :הנה תיכף
שה לעולה הבין שהוא יהיה הקרבן .אמנם בראותו יחלפו הימים הנוראים ,והכל ישובו לחטאיהם
שלקח אברהם את עצי העולה ושם אותם עליו חשב כבתחילה .ע"כ מזכירים אנו לפני הקב"ה ,הלא את
ע"כ שלא יעלהו לעולה דאל"כ איך קעביד עבודה ישמעאל לא דנת אלא לפי מעשיו של אותה השעה ,על
בקדשים ,לכן שאל 'הנה האש והעצים ואיה השה כן חוס נא אף עלינו לחון אותנו עפ"י שעה זו דהשתא.
לעולה' ,והשיב לו אברהם 'אלקים יראה לו השה' ואם
לאו אקדיש את 'בני' לעולה אבל עדיין לא הקדשתי שנה אחת ביומא דדינא לפני התקיעות פתח הרה"ק
אותך ולא הוי עבודה בקדשים. ה"שפע חיים" זי"ע ואמר:
29
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
ברח ,לכן עקד אותו ומזה אנו רואים שלא היה די והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו :הרה"ק ה"אמרי
לאברהם רק לצאת יד"ח אלא מאהבת הקב"ה רצה מנחם" מאלכסנדר זי"ע מביא בשם הרבי הצעיר
באמת לשחטו לו לעולה ולכן עקדו. מוורקא זי"ע :על הפסוק "והנה איל אחר" אמר בזה"ל:
וזה שאמר המלאך הכא 'יען אשר עשית את הדבר א אנדערע איל! פי' ,שאצל אאע"ה למלא את ציווי ה' –
הזה' היינו שעקדתו ,בזה נכלל כל ענין וחשיבות היה יצחק אבינו ואיל אותו דבר" ,א אנדערע איל".
העבודה במה שעשה דבר זה ועקד את יצחק בנו .וזהו והבן.
שאנו מתפללים 'ועקידת יצחק לזרעו תזכור'.
בספר "תורה לדעת" :יש להבין למה מצא אותו כשהיה
בספה"ק "אוהב ישראל" כתוב :מצאתי בקובץ ישן: נאחז בסבך בקרניו .יש מתרצים משום דבמדרש אי'
תח"ש ר"ת ת'קעו ח'ודש ש'ופר .מעכ"ה ר"ת מ'לך שהעקידה היה ביום כיפור ,ולענין צידה יו"כ כשבת
ע'ל כ'ל ה'עולם .ולרמוז זה קורין פרשה זו בראש השנה שאסור לתפוס בעל חי המסתובב בחוץ ,וא"כ איך תפס
יום שני .והמשכיל יבין כל זאת עכלה"ק. אברהם את האיל ביוה"כ ,ולכן כתוב שהאיל היה 'נאחז
בסבך בקרניו' ונמצא שהיה תפוס ועומד ולא היה שם
בספר "אילנא דחיי" מהרה"ק רבי מנחם מנדיל איסור צידה ולכן הותר לו לאברהם לקחתו ולהקריבו.
מרימנוב זי"ע איתא :הבעש"ט זצ"ל זי"ע אמר שר"ת
מן 'ואת מעכה' הוא ו'ידוי א'חר ת'פילה מ'געת ע'ד ויעקד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל
כ'סא ה'כבוד. לעצים :שואל המוהרי"ל דיסקין זצ"ל :למה עקדו
מקודם ואחר כך שם אותו על המזבח ,הלא יותר קל
אשר יאמר היום בהר ה' יראה :הרבי ה"פני מנחם" היה שקודם יעלהו ואחר כך יעקדהו?
זי"ע מביא בשם השפת אמת זי"ע ,היום הכוונה לראש ויש לומר ,דאיתא במס' שבת דהמוציא אדם חי לרשות
השנה .אשר אותיות ראש ,להיות דבוק בהשי"ת הרבים פטור משום דחי נושא את עצמו ,ונמצא שאין
מראשו ועד רגליו. המוציא נושא אותו ,זולת אם האדם היה כפות וקשור
בחבל ,דאז אינו נושא את עצמו וחייב המוציאו.
ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם הוא את טבח ואת ולפי זה י"ל ,דאאע"ה נצטוה "והעלהו שם לעולה",
גחם ואת תחש ואת מעכה :הרה"ק מאפטא ב"אוהב שהוא יעלה את יצחק לעולה ,ולפיכך הוצרך לעקוד
ישראל" :מצאתי בקובץ ישן :תח"ש ר"ת ת קעו ח ודש אותו קודם ,דאל"כ הרי אף אם הוא היה מגביהו לא
ש ופר .מעכ"ה ר"ת מ לך ע ל כ ל ה עולם .ולרמוז זה היה הוא המעלה אותו למזבח בעצמו ,דהלא החי נושא
קורין פרשה זו בראש השנה יום שני .והמשכיל יבין את את עצמו .לכן הוצרך לעקדו מקודם ,ובכפות לא אמרינן
כל זאת .עכלה"ק. חי נושא את עצמו ,ושפיר היה אברהם המעלה אותו.
בספר "אילנא דחיי" מהרה"ק רבי מנחם מנדל יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך
מרימנוב זי"ע איתא :הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל זי"ע יחידך :שואל ה"חתם סופר" זצ"ל :הלא אברהם אבינו
אמר שר"ת מן 'ואת מעכה' הוא ו ידוי א חר ת פילה לא עשה מאומה כי המלאך מנעו מלעשות דבר כל
מ געת ע ד כ סא ה כבוד". שהוא א"כ למה אמר המלאך 'יען אשר עשית את
הדבר הזה' היה לו לומר 'יען אשר רצית לעשות הדבר
תקיעת שופר הזה'.
אי' בטור [סו"ס תקפ"ה]" :אין ש טן ו אין פ גע ר ע" ומתרץ :דמה שרצה אברהם לשחוט את יצחק לא היה
ר"ת שופר ,פי' כשיש שופר אין פגע רע. נסיון כל כך ,כי מה היה לו להתחכם נגד רצון הקב"ה
והקשה הטו"ז וז"ל :וקשה היכא רמיזא "אין" שטן, הלא הקב"ה ממית ומחיה.
אדרבה להיפוך משמע ח"ו ,ונ"ל דהוא ע"ד דמצינו אבל המדרש אומר שמה שעקד אברהם את יצחק היה
במדרש :שס"מ בעצמו מלמד זכות על ישראל ואמר יש משום שחשש שמא מחמת הבהלה והפחד יברח
לך עם כמלאכים וכו' ,ע"כ אמר כאן 'שטן ואין פגע רע', יצחק ,ואם באמת היה יצחק בורח מה היה לו לאברהם
כלומר אף שהשטן שם -הוא מקום שאין פגע רע ,כי לעשות הלא הוא עשה את שלו ויצא ידי חובתו ויצחק
30
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
דאם כך הוא דע"י תקיעת שופר מסלק הדין לגמרי מעל הוא עצמו נהפך לטובה ממילא הוה כאילו אינו שם כלל
בנ"י ,ונשאר כולו רחמים ,א"כ תמיד ראוי להיות כתיבה והוה שפיר ואין שטן .עכ"ל.
טובה ,ומהיכן נצמח שנה רעה שנה שעברה ,השם
ישמרנו עוד משנה רעה כזו ,וגם משיח צדקנו למה לא מו' רה"י שליט"א אמר לבאר :ששטן ופגע לא בהכרח
בא ,כיון שנסתלק הדין לגמרי ,רק התירוץ מובן מאליו, שהם דברים רעים ,וכמו שמצינו בתורה שכתיב 'שטן'
כי קול השופר אינו פועל רק כשיש תשובה עמו ,דאל"כ אצל בלעם [בלק כב] ,ורש"י שם מביא מחז"ל 'מלאך
לא מקרי קול שופר ,כמו שביארנו במקום אחר דשופר של רחמים היה ,והיה רוצה למונעו מלחטוא שלא
היינו שפרו מעשיכם. יחטא ויאבד' .ובספורנו מבאר כי שטן היינו ההתנגדות
לפעולת איזה פועל ,והרי לפעמים השי"ת מזמין לנו
בגמרא [ר"ה כז :]:שיעורו של שופר – כדי שיאחזנו במהלך החיים מפגעים שאנו נתקלים בהם ונדרשים
בידו ויראה לכאן ולכאן. להתמודד עמם ,ובשביל זה נשתלחנו לעולם השפל
בשו"ע [תקפא יב] :צורת השופר – שהוא רחב מצידו הזה ,וכל השאלה היא באיזה מצב הנסיון פוגש את
האחד וצר מצידו השני. האדם ,ובאיזה מבט הוא ניגש לזה ,ולכן אין זה מן הנכון
מכאן למד ה"בן איש חי" זצ"ל יסוד גדול ודרך חיים: לבקש להינצל מפגע כלל ,שהרי איזה טעם יש לחיים
שיתנהג האדם דוגמת השופר ,שבכל מצב יראה את ב' בלי ההתמודדויות ,אלא אנו מבקשים רק ש'תצילנו
הצדדים .כאשר 'צר' לו מאד והוא עייף ויגע ברוחניות מפגע רע' – פגע שלא נוכל להתמודד איתו ,שלא
ובגשמיות ,אל ירך לבו ,אלא יבטח בה' ויראה לא רק נתייאש מהקשיים ,אלא יהיה לנו את הרצון העוז
מכאן – ומהצד הצר ,אלא אף ומכאן – שעוד יבוא יום והנכונות לעשות את המוטל עלינו ,ונוכל להילחם
וינהג עמו הבורא כצד השני של השופר אשר פתחו ולעמוד בהם.
'רחב' ,ויצא מצרה לרווחה. ולכן שופר ר"ת ש טן ו אין פ גע ר ע ,ולא 'אין' שטן ,כי
לאידך גיסא ,בשעה שירחיב לו השי"ת השפעתו ותהא אין נכון לומר 'אין שטן' ,כי לעולם יהיה לאדם התנגדות
לו כל ברכת טוב ,לא ירום לבבו ,אלא יתבונן ויראה לא ומפריעים – וזה לטובתו של אדם ,אבל השופר מרמז
רק מכאן – מהצד הרחב ,אלא אף ומכאן – שיש גם ש'אין פגע רע' – שנרצה ונדע להתמודד עם התנגדויות
פתח נוסף הוא הפתח הצר ,שאם לא יזכור כי הקב"ה כראוי ,לא להתייאש ולא להרפות ידים ,ועי"ז מלאך רע
השפיע לו שפע זה הרי הקב"ה משפיל גאים ומגביה בע"כ יענה אמן ,והשטן יהפוך למלאך של רחמים.
שפלים.
הרוקח [הל' ר"ה סי' ר"א] כתב :לכן בהפטרה ליוכ"פ
בגמ' [ר"ה טז ].למה תוקעין וכו' אלא למה תוקעין אומרים" :ואמר סולו סולו פנו דרך" ,יש בסופו "שטן" –
ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדין רפ ש וטי ט אי ן שלום ,וסמיך ליה 'כשופר הרם קולך'
אלא כדי לערבב את השטן. לערבב השטן .וכתיב אין ש טן ו אין פ גע ר ע,
וצריך להבין איך השטן מתבלבל ע"י תקיעות דמיושב ותחילת התיבות שופר ,וכתיב 'אין שטן' כי הוא
ומעומד. מעורבב.
ואומר הרה"ק מברדיטשוב זי"ע :נראה עפי"מ דאי'
במד' ע"פ 'אלקים נצב בעדת קל' ,בדת של ישראל בספה"ק "תפארת עוזיאל" :נתגלה לי בחלום ענין
עומד ובדת של אוה"ע יושב ,ולכן כשמוע תקיעות תקיעת שופר ,כמו שני אוהבים ,או בן ואב ,שאינם
דמעומד יודע שהמשפט הוא של ישראל ,והוא מקטרג, רוצים שידעו מה שאחד כותב לחבירו ,ויש להם לשון
וכשמוע תקיעות דמיושב סובר שהמשפט הוא של נסתר שאינו ידוע לשם אדם רק לאב ולבן ,כן הדבר
אוה"ע ומתחיל להמליץ טוב עליהם ,ונעשה מקטיגור בר"ה ,יומא דדינא ,לא היה רצון המקום שידעו
סניגור ,ולכן מערבבין אותו בזה. המקטרגים מבקשותינו ,ולכן עשה לשון עמנו ע"י
שופר ,שאינו מובן רק לו יתברך.
בשם הגאון ר' חיים מוואלוז'ין זצ"ל :שהגר"א זי"ע היה
שמח מאד בעת תקיעת שופר ,ואמר :שצריך להיות כותב הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע :הנה יש להקשות,
31
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
כן הדבר נמי אצל השטן שהוא יודע בבירור שיום יבוא ברוב שמחה וחדוה ,כדוגמת המדינה ,ביום שממליכים
ויתקע הקב"ה בשופר גדול ויגאל את ישראל ,ואז יבוא מלך ,ומעטרים אותו ,כן אנחנו בתקיעת שופר ממליכים
השוחט וישחט למלאך המוות ,ולכן תמיד הוא מפחד להקב"ה בכל העולמות – שאנחנו עמו.
מקול השופר ,אולי עכשיו הגיע זמנו לעמוד במשפט
ולקבל עונשו. הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :שבכתבים של הרה"ק
רבי פנחס מקוריץ זי"ע מקשה ,וכי אינו זוכר משנה
ה"מאור ושמש" זי"ע מביא בספרו בשם אדוני מורי שעברה? ומתרץ ,שבכל שנה יש שטן חדש.
ורבי הרב הקדוש רבינו אלימלך זצוק"ל ,על הגמרא והוסיף ואמר :שלפי זה תיושב קושיית התוס' על
למה תוקעין רחמנא אמר תקעו .ופירש הוא ז"ל: הגמרא [שבת פט :].בשעה שירד משה מלפני הקב"ה,
שהגמרא מקשה למה תוקעין ,כלומר מה היא הכוונה בא שטן ואמר לפניו :רבש"ע ,תורה היכן היא? והקשו
של התקיעות ,ותירץ ,רחמנא אמר תקעו ,פירוש שזאת התוס' ,וכי לא ידע השטן על מתן תורה? אך לדברינו
תהיה עיקר הכוונה לעשות רצון הבורא ברוך הוא ,ועל מיושב ,כי לאחר מתן תורה בא שטן חדש.
ידי תקיעתינו לעשות רצון הבורא ב"ה אנו ממתיקין
הגבורות ונהפכו לרחמים. עו"א :שיש להסביר בזה את דברי הגמרא במסכת
פסחים [ז ,]:שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן.
הגה"ק ה"ישועות מלכו" זצ"ל כותב :ויש לומר ,שלכן בי רב אמרי חוץ מן הטבילה ושופר .בשלמא טבילה
באה מצות תקיעת שופר בראש השנה ,ששמיעת קול דאכתי גברא לא חזי ,אלא שופר מאי טעמא? אלא אמר
שופר מתקנת פגם השמיעה של חטא הקדמון ,כנאמר רב חסדא חוץ מן הטבילה בלבד.
'כי שמעת לקול אשתך'. ומה היה אכן טעמם של בי רב שגם בתקיעת שופר
ועוד יש לרמוז בדבר ,שהנה אמרו חז"ל במדרש: מברכים רק לאחר המצוה? אמנם ,כיון שתקיעת שופר
התחילה חוה מיללת עליו בקולה ,וכנגד זה בא קול כדי לערבב השטן ,היו בי רב סבורים שאם כן טוב שלא
השופר שהוא ילולי יליל. לברך מקודם ,כדי שלא ירגיש השטן שעומדים לקיים
כאן מצוה ,ועי"ז יתערבב לאחר מכן כדת וכיאות.
כתב הרה"ק "התולדות יעקב יוסף" זי"ע :בגמרא ר"ה:
שופר של ר"ה של יעל ,ר"ל שיעלו כל התפלות של כל הרה"ק רבי וואלף מסטריקוב זי"ע בספר "זר זהב"
השנה וכל התורה וכל דבורים ,ופיו מצופה זהב שלא מתרץ בדרך הפשט:
לטנף פיו כי היא כלי יקר הערך כמו זהב. משל למה הדבר דומה לעשיר גדול שהיה ישן בבביתו
ברוגע ובאמצע הלילה שמע קול דפיקות על החלון ,מיד
הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע כותב :מרן קם ממטתו בפחד ובהלה וקרא לשוטרי העיר מחשש
הבעש"ט הק' לימד את הרה"ק רבי וואלף קיצעס זי"ע גנבים הפורצים לביתו ,אך כשהגיעו השוטרים ראו
– שהיה הבעל תוקע – את כל כוונות התקיעות ,ורשם שלא גנבים דפקו רק אחד מידידיו חמד לו לצון
אותן בכתב ,וכשהגיע זמן התקיעות לקח ממנו להפחידו .לאחר זמן שמע קול דפיקות בדלת ושוב קרא
הבעש"ט הק' את הכתב ,וכאשר ראה ר' וואלף והזמין את השוטרים וכמעשהו בראשונה כך מעשהו
שהכתב אין עמו נשבר לבו בקרבו עד מאד מאד ,אחר בשניה שלא היו אלו גנבים כלל ,והנה אף אם ישנה
כך אמר לו הבעש"ט :כי כוונות הם כמו מפתחות וישלש הדבר שוב ושוב יפחד העשיר כל פעם מחדש
לפתוח שערים ,אך לפעמים העלה חלודה המנעול שאי ויחשוש אולי הפעם באו גנבים ממש ,ולא שייך לשאול
אפשר לפותחו במפתח ,אבל לב נשבר הוא כמו קרדום הלא גם מתמול גם שלשום לא היו אלו גנבים ,דמה
ברזל שבכוחו לשבור כל המנעולים וכל דלתות נחושת. ענין אז לעכשיו ,שהרי זה ברור שיש גנבים בעולם
הרוצים לפרוץ את ביתו ולגנוב משם כסף וזהב ,וע"כ
שנה אחת לפני התקיעות פתח הרה"ק ה"מנחת לעולם יקונן החשש בליבו אולי עכשיו באו הגנבים
אלעזר" ממונקאטש זי"ע לספר מעשה דבדידיה הוי באמת.
32
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
דאנשי ירושלים היו נוטלין הלולב כל היום ,למה לי עובדא:
הטעם דעירבוב השטן. לפני ימים מספר והנני יושב בחדרי והשופר מונח על
ויש לומר ,דאין הכי נמי אלא דר' יצחק יהיב טעמא מה שולחני ,והנה נכנס נכדי הילד צבי לתוך החדר,
שקבעוהו חובה ומנהג לכל ישראל אפילו להפשוטים, ובראותו את השופר על השולחן ביקש והתחנן שאתקע
ודלא כמצות לולב שרק אנשי ירושלים ,ועל זה אמר לפניו בשופר ,ניסיתי להסביר לו שכרגע עדיין לא הגיע
'כדי לערבב השטן' – הנהיגו ביום זה חיבובא דמצוה זמן תקיעת שופר ואין ענין לתקוע ,אמנם הוא לא רצה
לכל. לקבל דברי והתעקש שאתקע לו אז בשופר ,ולא יכולתי
לעמוד נגד הפצרותיו כי נתעורר בי רחמי האב על הבן
האלשיך הק' כותב [פרשת אחרי] :ששתי קרנותיו של ותקעתי לו שלא בזמנו ,ובזה נשא הרה"ק ממונקאטש
האיל של יצחק שימשו לעתיד – מקרן האיל השמאלית זי"ע את עיניו למרום וסיים :אם רחמי בשר ודם שרואה
נעשה השופר של מתן תורה ,והקרן הימנית תשמש בנו עומד ומבקש ממנו שיתקע בשופר שלא בעונתה
שופר שלעתיד לבוא שיתקעו בו לחירות עולם. אינו יכול לעמוד בפני בקשותיו ,מלך מלכי המלכים
לפי זה מבאר הגאון רבי דניאל פרוסטיץ מפרשבורג בעל הרחמים איך יוכל להעלים אוזנו מלשמוע
זצ"ל :יש לומר דהתקיעות דמיושב שלאחר קריאת הפצרותינו שאנו מבקשים "תקע בשופר גדול
התורה ,מיוחסות לשופר של מתן תורה ,ועל כן השטן לחירותינו" אף שעדיין לא הגיע זמנו...
אינו בהול כל כך .אבל כשחוזרים ותוקעין תקיעות
דמעומד ,הרי זה מעורר הקרן הימנית ,שהיא התקיעה בגמרא :למה תוקעין וכו' כדי לערבב השטן .וברש"י:
של חרות עולם ועל כך מתבהל השטן ומתערבב. כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו.
הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל מבאר וכן איתא
בגמרא [ר"ה כו :].כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי: ב"הפלאה" :מדוע מסתתמין דבריו וירא להשטין אם
בספר "טעמי המנהגים" [רא"י שפרלינג קו"א ,אות ישמע השטן שישראל מחבבין את המצות.
תקפז] :כתב לי ידי"נ הרה"ג בנש"ק מו"ה צבי יחזקאל אמרו חז"ל כי העושה תשובה מאהבה זדונות נעשין לו
מיכלזאהן שליט"א [זצ"ל] אב"ד פלונסק ,בשם אדמו"ר כזכיות .ולפי"ז יש לפרש ,שכשיראה השטן שישראל
הגה"ק בעל השפת אמת זצ"ל ,טעם שלא נתחייבו עושין המצוות דרך חיבוב ואהבה ירא מלהשטין ולפרוט
ישראל לעלות לרגל ביום טוב דראש השנה ,עפי"מ עונותיהן ,כי במקום שדבריו ירעו לישראל – הריהם
שאמרו חז"ל בשופר "כיון דלזכרון הוא כלפנים דמי" מטיבים להם ,ואדרבה ,ככל שירבה לפרוט עונותיהם
(כמו כהן גדול שנכנס לפני ולפנים) ,אם כן בכל מקום הרי זה מרבה זכויותיהם .נמצא שטובה שתיקתו של
שהיו בני ישראל שרויין – על ידי מצות שופר היו השטן מדיבורו ולכן "מסתתמין דבריו".
כבפנים ,ולא הוצרכו לעלות לרגל להיות בפנים כיון
דגם בחוץ היו כבפנים כיון דלזכרון הוא. בשם הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע :טעם תקיעות
השופר שהוא כדי לערבב השטן ,כי עיקר התירוץ של
כתב השו"ע [תקפה סק"ה] :יום טוב שחל להיות האדם על שלא השלים עבודתו למקום כראוי ,הוא
בשבת אין תוקעין בשופר .ובגמרא [ר"ה כט ]:ועוד זאת משום טירדות וערבוב הפרנסה ,שלא היתה לו דעה
היתה ירושלים יתירה על יבנה עי"ש. צלולה ללמוד ולהתפלל .אך השטן טוען שאין זה תירוץ,
כידוע רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל בעל "לב העברי", כי היית צריך לעבוד לבוראך ולא להשגיח על טרדת
עשה תעמולה בירושלים לתקוע בשופר בראש השנה הפרנסה ,לזאת אנו תוקעין בשופר ומתערבב השטן
שחל להיות בשבת ונימוקו עמו ,והענין עורר פולמוס ואינו יכול לטעון .כי מי שנתערבב שכלו מחמת
גדול בין חכמי ירושלים. הטרדות אינו יכול באמת לעבוד עבודתו בשלימות.
מביא הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל רבה של
ירושלים בספרו "מקראי קודש" :שנתעוררה שאלה, ה"שפת אמת" זי"ע בחידושיו שואל :וקשה ,דממה
אם בין כך ובין כך הוא תוקע ,האם יש ענין ללכת נפשך ,אי אית בזה חיבוב מצוה ,כדאיתא בסוכה
33
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
שמכסים השופר בשעת ברכה ,מפני שאין מברכים על לשמוע את התקיעות ,והשומעים אינם עושים בזה
התקיעה בשופר אלא על השמיעה ,לכן ראוי לכסות שום איסור.
השופר שלא יראה בושתו. והנה ,כתב הגרע"א [דו"ח מערכה ה] :שהתוקע
וזהו כעין שמצינו [או"י סי' רעא] לגבי קידוש בשבת בשבת קיים מצות שופר ,כי זמנו של שופר גם בשבת,
שצריך לכסות הפת שלא תראה בושתה שאין אלא שעבר על שבות דשבת.
מקדימים לברך עליה ,וכן גם כאן ,כיון שאין מברכים על ואם כן ,יש להוכיח לפי"ז לנידון דידן ,שאכן יש מקום
תקיעת שופר אלא רק על השמיעה – מכסים השופר. לשמוע את התקיעות והשומעים ודאי שמקיימים מצות
שופר מן התורה ,אלא שהם אף בודאי אינם עוברים על
כתב הרמ"א [תקפב ב] :וטוב לתקוע בצד ימין אם שבות דשבת.
אפשר לתקוע בכך. אמנם יש להעיר בזה ,שלגבי אחרים גרוע יותר
ה"מגן אברהם" שם כתב :בצד ימין של פיו ,משום מהתוקע עצמו ,שאפילו לשיטת הגרעק"א שהתוקע
דכתיב 'והשטן עומד על ימינו לשטנו'. עצמו קיים מצות תקיעת שופר מן התורה ,מכל מקום
ה"ביאור הלכה" [שם] כתב :שמעתי בשם הגאון לגבי השומעים אפשר שלא קיימו המצוה ,שנחשב
מהר"ר מאיר שמחה הכהן טעם נכון ,כי בש"ס ילפי לה כאילו שמעו מאינו בר חיובא ,שמכיון שהתוקע אינו
לתקיעת שופר מחצוצרות המלחמה ,ובקרא אצל מחוייב לתקוע בשבת ,ואדרבה יש עליו איסור דרבנן
מלחמה בגדעון כתיב 'ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים לתקוע ,לכן נקרא שאינו בר חיובא.
"וביד ימינם" השופרות לתקוע'.
בספר "מגדל דוד" [מידידי ת"ח החפץ בעלום שמו]
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :עיקר ענין שופר לא כתב טעם ורמז שבשבת אין תוקעין ,כי ביום השביעי
כתוב בפירוש בתורה אצל ר"ה אלא ילפינן ליה בגזירה נתעלה וישב על כסא כבודו ,ואין צריך לפעול ע"י
שוה ,אי' שי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הן כנגד י"ג השופר שישב על כסא רחמים.
מדות של רחמים ,גזרה שוה היא כנגד מדת רחום ויש וע"ד רמז" :לשמוע קול שופר" בגימטרי' "שבת קדש
במדת רחום מענין גזרה שוה היינו שכיון שכולם לה' ".
נסקרין בסקירה אחת ,השוה ומשוה קטן וגדול ,עי"ז
כשיש לאחד זכות יש מזה טובה גם לאחר אף שאין לו בשם הרה"ק מרוז'ין זי"ע :שכשראש השנה חל להיות
כלום וזה ע"י גזירה שוה .ובסידור האר"י ז"ל גבי ברוך בשבת הקב"ה עצמו הוא הבעל תוקע ,והוא יודע לכוון
שאמר חושב י"ג מדות הרחמים כנגד י"ג ברוך שבברוך הכוונות היטב ,ואז יש לנו תקוה טובה לראות בישועתו
שאמר ואי' שם דהר"ת של ב רוך ש אמר ו היה ה יתברך ,כי הוא מקור הרחמים ,וזה מה שאנו אומרים
עולם הם בשו"ה. 'תקע בשופר גדול לחרותנו'.
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא שבשפת אמת מדקדק כותב הרה"ק ה"כנסת מרדכי" זי"ע :כשחל יו"ט של
על הא דאין אומרים לשם יחוד קודם תקיעת שופר כמו ראש השנה בשבת אזי קדושת והארת השבת ,אשר כל
בכל המצוות ,אולי י"ל דבנוסח לשם יחוד כתיב דינין בטלין ומתעברין מינה [זוה"ק ח"ב קלה ]:מתקנת
ושכינתיה והכוונה לפמליא של מעלה ,ומכיון דגם כל מה שהיה צריך השופר לתקן ,ולכן אין צריכים
השטן בכללם ,כדכתי' באיוב 'ויבא גם השטן בתוכם', לשופר בשבת ,והדינין נמתקין בזכות השבת ,וכן יעזור
לכן אין אומרים לשם יחוד וכו' ושכינתיה וכו' כי ענין ה' יתברך שיומתקו הדינין ויתחדש עלינו ועל כל ישראל
תקיעת שופר לערבב השטן .עוד י"ל כי ענין השופר שנה טובה ומבורכת בכלל ובפרט.
הוא לחרדה ופחד ,כדכתיב 'היתקע שופר בעיר ועם לא
יחרדו' ,לכן אין אומרים לשם יחוד. ונוהגים לכסות השופר במפה הפרוסה על השולחן,
ויהיה מכוסה עד גמר הברכות ,שנוטלו משם לתקוע
הרה"ק ה"מקור ברוך" מסערט ויז'ניץ זי"ע אמר :זקני בו[ .מטה אפרים תקפה ג]:
הרה"צ מרוז'ין זי"ע אמר פעם :אילו היו יודעים איזה אומר ה"אבני נזר" זי"ע [סי' תלא] :יש לומר הטעם
34
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
– על ידי שבירת הלב ניתן לעשות כן .ולהיפך חלילה עת רצון היא בשעת תקיעת שופר ,היינו מחזיקים את
כשמתגאים מסלקים את מידת הרחמים ונהפך הכל הזמן הזה בשתי ידים כדי שלא יעבור.
לדינים .וזה הפירוש :הוי"ה – להפוך ולסלק את מידת
הרחמים הנרמזת בשם הוי"ה' ,בקול שופר' – על ידי הגר"י ענגיל זצ"ל מביא בשם הרוקח [סימן רא ד"ה
גאוה והתנשאות גורמים לזה. בפרק] וז"ל :סדר תקיעות שלש של שלש שלש ,שהרי
שטן עומד בשלושה ענינים – יורד ומחטיא ,עולה
כתקוע שופר תשמעו – אומר ה"בית אהרן" זי"ע :כמו ומקטרג ,יורד וממית ,כנגדם תיקנו שלש תקיעות שלש
שהוא תוקע כן ישמע ... של שלש שלש לכפרה ,עכ"ל ז"ל.
ולפי סדרן ,פשוטה לפניה – לכפר על החטא ,ותרועה –
יום תרועה יהיה לכם :אומר ה"בית אהרן" זי"ע :תרועה לבטל הקטרוג ,ופשוטה לאחריה – להפוך מות לחיים,
לשון ריעות וידידות .הראה לנו הכתוב ,כי אי אפשר וכן השלש סדרים.
לקבל את הארת היום אלא ע"י אחדות וריעות. למנצח מזמור לבני קרח מזמור :כ"ק אד"ש אמר
להסביר מנהג ישראל לומר מזמור זה לפני התקיעות –
אומר ה"נודע ביהודה" זצ"ל :למה ציווי התורה על הנה בעת מחלוקת קרח ביקש משה רבינו ע"ה ואמר
תקיעת שופר באה בלשון 'יום תרועה יהיה לכם' ,ולא 'אל תפן אל מנחתם' ,ואיתא במדרש [במ"ר יח י]
כלשון שנאמר בפסח וסוכות 'באחד בחודש תריעו' ,או שתפילתו היתה אל תקבלם בתשובה ,ומ"מ לבסוף
כלשון שנאמר אצל יובל 'והעברת שופר' ,זאת ועוד, ניצולו בני קרח ע"י שהרהרו בתשובה כדאיתא בחז"ל
הלא פסח וסוכות אינם נקראים 'יום מצה' ו'יום לולב', [שוח"ט תהלים יח] ,ויש מכך לימוד עצום לדורות,
ומדוע דוקא ר"ה נקרא על שם מצות היום – 'יום שאפילו הירוד שבישראל ,שמשה רבינו ע"ה איש
תרועה' ,וכי כל הימים מריעים? אלא רמז יש כאן האלקים בעצמו התפלל עליו שלא יקבלו השי"ת
לאדם ,שמשך כל יום ר"ה יהיו עבורו 'יום תרועה' – יום בתשובה ,מ"מ אם שב בכל לבו אין יכולת למנוע ממנו
של אימה וחרדה ,וכל היום לא ינוח מגנוחי גנח וילולי את שערי התשובה .ומטעם זה אומרים קודם תקיעת
יליל. שופר 'למנצח לבני קרח מזמור' ,לעורר את בני ישראל
על גודל כח התשובה שלמדים אנו מבני קרח ,לבל
ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרה"ק רבי פינחס יתיאש שום אדם מישראל לשוב בתשובה שלימה לפניו
מסטאניסלב זי"ע ,כי 'לכם' ראשי תיבות" ל הכרית כ ל יתברך.
מ ריע ,כפי שאנו אומרים בפיוטים לר"ה" ,תעיר ותריע
להכרית כל מריע" ,שזוהי מטרת התקיעות ,להכרית עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר זמרו לאלקים
את כל הקמים עלינו להשטיננו ביום גדול זה. זמרו וגו' :ב"כנסת ישראל" :פירש הרה"ק מרוז'ין זי"ע:
שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך :ב"מפי שבעת תקיעת שופר הוא עת רצון גדול ,ובשעת
ספרים וסופרים" מביא שהרה"ק ה"תולדות יעקב התקיעות יכול לפעול ישועה עבורו ועבור בני ביתו ,וזה
יוסף :זי"ע [בפרשת פינחס] כותב בשם "חכם ספרדי" מ"ש דוהמע"ה 'עלה אלקים בתרועה' ,מידת הדין עולה
לפרש את נוסח התפילה 'כי אתה שומע קול שופר ומסתלקת כשתוקעים בשופר' ,ה' בקול שופר',
ומאזין תרועה ואין דומה לך' ,דלכאורה אין לו שחר ,כי ובמקומו באה הוי"ה שם הרחמים' ,זמרו לאלקים
מה החידוש שהקב"ה שומע קול שופר שע"ז אומרים זמרו' ,עד שגם מידת הדין מזמרת ומסייעת שיהיה
'ואין דומה לך' ,ועוד קשה מדוע פתח בלשון שמיעה שנה טובה לישראל.
ומסיים בלשון האזנה ,ועוד שפותח ב'שופר' ומסיים
ב'תרועה'. עלה אלקים בתרועה הוי"ה בקול שופר :אמר הרה"ק
ותירץ :כי מדת הקב"ה אינו כמידת בשר ודם ,כי מלך רבי אהרן מטשערנוביל זי"ע לפני תקיעת שופר :אם
בו"ד שהיה לו שני עבדים ,אחד עובד המלך מנעוריו, רוצים לסלק את מידת הדין – ניתן לעשות זאת רק על
ומעולם לא נמצא בו רבב ,ואילו העבד השני מרד במלך ידי שבירת הלב והכנעה .וזה הפירוש' :עלה אלקים' –
ולאחר זמן חזר ונעשה עבד נאמן ,דבודאי דבר פשוט לסלק את מידת הדין הנרמזת בשם אלקים' ,בתרועה'
35
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
מאזין ורואה את הפנימיות שיש כאן תרועה – 'ומאזין הוא שאהבת המלך תהיה יותר עם העבד הנאמן לו
תרועה'' ,ואין דומה לך'. מנעוריו ,שהרי השני מרד בו בעבר ,ועדיין יש לו עליו
וכן בנוסח ארשת 'מבין ומאזין מביט ומקשיב' מהאי טינה בלב ,אבל מדת הקב"ה אינו כך ,אלא במקום
טעמא. שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד,
שאוהב יותר לבעל תשובה מצדיק גמור.
ומיושבת בזה קו' ה"חתם סופר" אמאי בברכת השופר והנה בספר השל"ה [מסכת ר"ה ריש פרק תורה אור]
אומרים 'לשמוע קול שופר' ,ומשא"כ בברכת שופרות כתב ,דצדיק גמור נקרא 'קול שופר' ,ובעל תשובה
שבמוסף אומרים 'שומע קול תרועת עמו ישראל נקרא 'תרועה' ,עוד ידוע שלשון 'שמיעה' הוא מרחוק
ברחמים' ,שאצל הקב"ה הוא כתרועה ,אך אצלינו ו'האזנה' מקרוב ,ובזה יובן "כי אתה שומע קול שופר"
בקיום המצוה מספק הוא קול שופר גרידא .ועוי"ל על הצדיק המכונה 'שופר' ,כי לקולו שומע הקב"ה מרחוק,
קו' זו – שבשר ודם שומע קול שופר גרידא ,אך הקב"ה ואילו "ומאזין תרועה" לבעלי תשובה המכונים 'תרועה'
שומע גם שבירת הלב ותרועתו. – ולהם מאזין בהאזנה קרובה ,ואכן בזה אנו משבחים
ומפארים "ואין דומה לך" כי הוא היפך הטבע ,אלא
בספה"ק "דברי תורה" [מונקאטש] מביא בשם הרבי ר' השי"ת מצד רחמנות קרוב יותר לבעלי תשובה .ומסיים
מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע ,שאמר מענין המורה שעות התולדות וכותב :ודפח"ח[ .ובפמ"ג 'אשל אברהם' סימן
כסף או זהב אשר נותנים לחתן מתנה ,הנה המורה תקצ"ב סק"א מביא כן בקוצר אמרים בשם הגה"ק רבי
שעות [שעון] מורה על תשובה ,כי נחזי אנן דרכו של חיים ראפפורט אבד"ק לבוב זי"ע].
המורה שעות בעת יקנוהו מחדש הוא טוב ויפה ,אבל
אחר כך דרכו להתקלקל ויעמוד מלכת ולהורות ,ומהו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע מביא דאיתא בשל"ה שגם
קלקולו ,הלא אטו בשופטני עסקינן שישחיתוהו אם אין הבעל תוקע יודע לכוין הכוונות יכול הבעל
בידיהם ,אלא מפני דקות תכונת המכונה והאופנים מקריא להשלים ,ואין כוונתו בזה לכוונה הפשוטה
אשר בתוכו כאשר יתעקם איזה מהם קצת או יכנס שצריך לכוין ולהוציא השומעים ,שזה בודאי צריך
אבק בתוכם אז יעמוד מלכת ,ומהו תקנתו ,יתנהו התוקע לכוין ,ואף יותר מכך ,אלא לענין סודות
למתקן ואומן המורה שעות ,ומה יעשה בו האומן אז התקיעה ,שזאת משלים הבעל מקריא ,וקשה להבין
ישברהו לרסיסים לשברי שברים ,היינו שיפרק אותו השייכות של הבעל מקריא להשלים הכוונות ,אבל
ואת מכונתו הפנימית למען ימצא החסרון אשר בו ,ואז באמת מרומז כבר במשנה ענין המקריא ,שהרי שנינו
יתקנו שם ויעמידו בחזרה מתוקן כראוי ,כן האדם עשאו השני מתקיע ,דייקו חכמים בלשונם ולא אמרו תוקע
האלקים ישר ,וכאשר יקלקל באיזה חטא אז פגם בכל אלא מתקיע ,היינו שנותן רשות ומצוה לתקוע ,וכמו"כ
השעור קומתו ,ומהו תקנתו ,שישבור את לבבו וישוב אמרו רחמנא אמר תקעו (וכשתוקעים בכוונה דרחמנא
מחטאו ויאנח ,ועי"ז נשתבר גופו ויכיר חסרונו ,ואז אמר תקעו ממילא הוי על דעתו של המצוה) וממילא
יתקנו ויתוקן האדם בכללותו. יכול כל שומע לכוין ולהשלים.
וזהו תקיעות תשר"ת בראש השנה ,אשר השופר
מעורר לתשובה ,כי 'תקיעה' הוא קול פשוט ,היינו שלם עו"א' :אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון',
ויפה קודם החטא ,ואח"כ נעשה מזה 'שברים' יודעי גימ' ק' קולות' ,באור פניך יהלכון' באור פניך גימ'
שנתקלקל ע"י חטאו ,ומה תקנתו ,שיעשה 'תרועה' מלא רחמים.
שהוא עוד שברי שברים יותר ,וישבר לבו ויתקן בחזרה,
שיהיה שלם בחינת 'תקיעה' האחרונה. רה"י שליט"א :כי עושין הרבה תקיעות מספק מהי
תרועה ,ובעיני בשר כל הקולות שאינם התרועה
בכת"י ישן של הרמב"ם המדבר בענין תקיעת שופר: הנכונה הם 'קול שופר' בעלמא ,אך אצל הקב"ה הכל
"אני משה בן מימון ,בראש השנה בהגיע זמן תקיעת נחשב כתרועה אמיתית ,שהרי יהודים תקעו כך משום
שופר ,עליתי לבימה ולקחתי השופר בידי ,והתבוננתי שרצו לעשות תרועה ,וזהו 'שומע קול שופר' דבשמיעה
מיהו המצווה ,ומיד התחילו ארכבותי דא לדא נקשן, פשוטה זה נשמע כקול שופר בעלמא ,אך הקב"ה
36
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
כך היה בחטא העגל ,אשר מפני גודלו וחומרתו מחל והתחלתי לתקוע"...
להם השי"ת לגמרי .לא כן בחטא המתאוננים וכיו"ב,
שדוקא בהיותו קל יותר ,פרע הקב"ה מהחוטאים אבינו מלכנו זכור רחמיך וכבוש כעסך וכלה וכו' וכל
לאלתר. מחלה וכל תקלה וכל קטטה וכל מיני פרעניות וכל
על זאת נושאים אנו תפילה ,כי אם עצמו עונותינו עד גזרה רעה ושנאת חנם מעלינו ומעל כל בני בריתך
למאד ,יכבוש הקב"ה עונותינו ולא ימצה עמנו את שואל מו' רה"י שליט"א [מ"ב ר"ה תשפ"ד] :אמאי
הדין ,כי מי יוכל לעמוד לפניו בדין .ויחד עם העונות בתחילה אומרים 'קטטה' ,ואחר כך מוסיפים 'ושנאת
החמורים ,מבקשים אנו מהשי"ת כי תשליך במצולות חנם' ,והרי היינו הך ,ואם צריכים להזכיר את שניהם,
ים כל חטאינו ,אף אם קלים הם. הו"ל לומר אותם ביחד 'קטטה ושנאת חנם' ,ולמה
הפסיקו ביניהם ב'וכל מיני פוררעניות וכל גזרה רעה'.
וי"ל שהם שני ענינים ,יש 'קטטה' הסמוכה לפורעניות
אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע וגזרה רעה ,דהיינו קטטה של אינשי אלימי ,או מכעס
בענינים שונים: על עניני ממון וחוסר כבוד וכדומה ,ולבסוף אחרי
שאומרים וכל גזרה רעה ,מוסיפים לבקש על 'שנאת
באחד הפעמים אשר הרה"ק רבי דוד משה חנם' שהיא מחלוקת לשם מצוה ,ואנו מבקשים
מקרעטשניף זי"ע ,בהם הפציר בעד כלל ישראל ,פנה מהרבונו של עולם שיסיר מאתנו גם שנאת חנם
כלפי שמיא בדברים נרגשים ,וזלשה"ק: שמציגים אותה שהיא לשם מצוה.
רבן של ישראל ,דער בארדישטובער רב זי"ע ,אמר
פעם" :רבונו של עולם! ציוית בתורתך על מצות תקיעת תשליך
שופר 'יום תרועה יהיה לכם' .לא יותר מארבע תיבות בשם הגר"א אומרים שהמקור למנהג זה המובא
הקדשת לציווי זה .באו חכמינו ז"ל והסתפקו למה ברמ"א "והולכין אל הנהר לומר פסוק 'ותשליך
בדיוק הכוונה :אלו סוגים של תקיעות ,וכמה קולות במצולות ים כל חטאתינו וגו'" – מצינו בספר נחמיה [ו
צריכים להישמע .לבסוף קבעו שיעור של מאה קולות א-ב]' :ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני
בכל אחד מימי ראש השנה. שער המים וגו' ויביא עזרא הכהן את התורה לפני
הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמוע ביום אחד
"חשוב נא ,אבי שבשמים ,כמה תקיעות תוקעים בניך לחודש השביעי' .היה זה ביום ראש השנה –'ביום אחד
מכל בתי הכנסת שבעולם ובכל הדורות ,ותמצא יותר לחודש השביעי' – לכן נתאספו כל העם 'אל הרחוב
ממיליונים ומליארדים תקיעות ,שכבר תקעו בניך אשר לפני שער המים'.
אהוביך ,משום אותם ארבע תיבות שציוית ,חוץ
מההכנות הקודמות לתקיעות ,וחוץ מן הדמעות והיזע המהרי"ל כתב :משום דאיתא במדרש זכר לעקידה,
אשר מלווים אותם. שעבר אברהם במים עד צוארו אמר הושיעה ה' כי באו
מים עד נפש.
"ומה מבקשים אנו ממך בסך הכל? אך תקיעה אחת!
תקע בשופר גדול לחרותינו"! 'ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל
חטאתם' [מיכה ז יט] :מסביר ה"משך חכמה" מהו
הענין של כבישת העון :כאשר בן מלך חוטא לפני אביו
*** חטאים קלים ,אשר ניתן ליפרע מהם במשך הזמן,
פעם אחת בר"ה שחל להיות בשבת עלה הרה"ק מענישו המלך טיפין טיפין .אולם אם חטאו הוא חמור
ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר זי"ע על הבימה ואמר: ביותר ,עד שאין אפשרות ליפרע ממנו אלא רק להורגו,
שצריכים להתכונן לתקיעת שופר. מוחל לו המלך לגמרי ,ורק 'ביום פקדי ופקדתי'.
37
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
יעקב יצחק'ל [ה"ה רבי יעקב יצחק ממאקאריב שמילא בעוד החסידים עומדים ותמהים מה לתקיעת שופר
מקום אביו רבי מנחם נחום ממאקאריב אחיו של רבי בשבת? ביאר להם הצדיק ואמר :אל תחשבו ששכחתי
יעקב ישראל ,והיו האחים מחשיבים אותו ביניהם] ח"ו ששבת היום ,אלא באמת הענין למה אין תוקעין
קומען נישט אריין דאווענען מנחה ערב ראש השנה, בשבת קודש הוא מחמת גזירת חכמים שמא יעבירנו ד'
ביז מיר זענען מתקן יעדן איד'ס קוואליק נשמה[ .אנו אמות ברשות הרבים ,והא ניחא אם הכינו את עצמם
האחים עם ר' יעקב יצחק ,לא נכנסים למנחה ערב לתקיעת שופר ולא תוקעין מחמת גזירת חכמים ,אבל
ר"ה ,עד שאנו מתקנים את כל נשמות ישראל]. אם לא עשו הכנה אי אפשר לתקוע בכלל ...ולזאת
צריכים מקודם לעשות הכנה דרבה כדי שנוכל לתקוע,
ואז מקיימים אחר כך מצות חכמים שלא לתקוע בשבת
*** מחמת הגזירה דשמא יעבירנו.
סיפר הרה"ק ה"ישועות משה" מויז'ניץ זי"ע:
אורח הגיע לראש השנה לבית המדרש של זקנו ***
הרה"ק ה"אהבת ישראל" זי"ע מויז'ניץ ,ושמע שהדגיש ב"אמרי אמת" ליקוטים בקטע ממכתב שכתב לאחד
בהטעמה מיוחדת מעוררת לבבות את הפסוק 'נקי ממקורביו:
כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע
למרמה' ,באומרו לפני העמוד בתפילת ליל ראש "אודות הקויטל שלך ,השבתי לך אתמול בקצרה ,בליל
השנה .ואותו אורח הרהר בליבו :איזו מעלה מיוחדת ר"ה יום א' כאשר אמ"ו [השפת אמת] שליט"א [זצ"ל],
היא '"לא נשבע למרמה" ,עד שהפסוק מבטיח כי אדם שלח כולם החוצה ,ואחר שעה ושתים קודם הסעודה
שיש בידו מעלה זו הוא שיעלה בהר ה'? וכי איזה אדם, נכנסתי וראיתיו לומד תיקונים בפנים להבות כלפידים,
ולו הפשוט ביותר יעז להישבע לשקר? וכאש בוערת ,ובפנים שוחקות ,ולקח ממני הקוויטל
וראהו ולקחו אצל התיקונים והניחו ,יותר אין חדשות,
לאחר התפילה ,כאשר עבר יחד עם אלפי המתפללים גם עתה אין לי פנאי."...
להתברך "שנה טובה" ,פנה אליו הרה"ק ה"אהבת
ישראל" ואמר לו" :האם הינך מבין ,אברך? כאשר
הנשמה יורדת לעולם הזה ,משביעין אותה' :תהי צדיק
***
ואל תהי רשע'!" ולא הוסיף. פעם בערב ר"ה ,כשמכל הכיוונים נהרו הבאים
הבין האורח שכוונת הרבי היתה ליישב את תמיהתו להסתופף בצילו ביום הכסה ,הקהיל פתאום הרבי
בדרך זו" :ולא נשבע למרמה" מתייחס לשבועה שכל ה"שפע חיים" זי"ע מצאנז בצהרי היום את בחורי
אדם נשבע בטרם בא לעולם ,וכאשר הוא נשמר מחטא המתיבתא ,והגיד לפניהם שיעור מלא חריפות ועמקות
– הרי מתברר למפרע כי שבועה זו לא היתה שבועת בסוגיא ד"נשר" ממסכת חולין ובמסתעף ממנה בשו"ע
שקר ,ואדם שאינו חוטא הוא יעלה בהר ה' ויקום "יורה דעה" סימנים פ"ב פ"ג .השיעור נמשך כשעה
במקום קודשו! ארוכה מאד ,וכאשר השלימו עמד וקרא" :בכח לימוד
זה יכולים להתייצב לפני ד' ביומא דדינא".
***
הרה"ק רבי אברהם מסטריקוב זי"ע אמר הסבר על כך
***
שרק בתשובה מאהבה נהפכים העוונות לזכויות, הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס זי"ע ידוע היה
ובתשובה מיראה נהפכים לשגגות: בתפילותיו ובלימוד זכות עבור כל כלל ישראל .מסופר
שפעם נכנס רבי יעקב ישראל לתפילת מנחה בערב
והוא ביאר שהבדל זה בין תשובה מיראה לתשובה ראש השנה מאוחר מאד ,בראותו שהעולם מתמיה על
מאהבה ,אינו רק בעניין זה אלא הוא במהות התשובה. שאיחר כל כך ,אמר" :מיר אלע ברידער ,און אונזער רבי
38
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
סיפורים לראש השנה התשובה בעיקרה היא חרטה על העבר ,אמנם צריך גם
קבלה לעתיד ,אולם העיקר הוא שהאדם שב ומתחרט
סיפר החסיד ר' בן ציון אוסטרובער ז"ל ,ששמע מפ"ק ומצטער על שנכשל בחטא .והנה באופן החרטה יש
של הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע ,שסיפר פעם הבדל גדול בין השב מיראה לבין השב מאהבה .מי
אחת בזה"ל: ששב מיראה התשובה היא רק מחמת המורא
מהעונש .ולפיכך כל החרטה והצער ממה שחטא הוא
פעם אחת לא רציתי לנסוע על ראש השנה למורי, ברצונו שאותו החטא לא יתייחס אליו ,וממילא לא
ונסעתי אז מביתי לסטריקוב ,כי גם בביתי לא רציתי ייענש עליו ,ולכן בתשובה כזו ,נהפכים החטאים
להיות בר"ה ,והיה אז אחר פטירת הרה"ק הרבי ר' לשגגות ולא ייענש.
פישל'י מסטריקוב זי"ע ,ודרו שם בניו הרה"ק ר' יעקב
זצ"ל ,ואחיו הרה"ק זצ"ל .ובליל ר"ה אכלתי תבשיל אולם בתשובה מאהבה ,האדם שב בתשובה מחמת
בל"א בארשט ,והיה קושיא גדולה לחסידים על זה – אהבתו להשי"ת ,היינו שמרגיש את צער השכינה על
היתכן לאכול בליל ר"ה בארשט ,הלא כל העולם מה שנפגם בעולמות העליונים מחמת חטא זה שחטא,
אוכלים בר"ה דברים מתוקים ,אולם הרה"ק הר"י זצ"ל ועל כך הוא מיצר ורוצה לשוב בתשובה .וממילא ,בכדי
המליץ עלי בדבר הזה לאמר ,הנה הוא אוהב ביותר שיתקן פגם זה זה צריך שיהפכו לו הזדונות לזכיות,
מאכל הזה והוי עונג יו"ט אצלו .ובבוקר קודם התקיעות שרק עי"ז שייך שיתקן את כל מה שפגם בעולמות
למדתי אז במסכת בבא בתרא [קמה ].בסוגיא אי העליונים ,ואז תועיל תשובתו על צער השכינה.
קידושין ניתנו לטיבועין וכו' ,ועל זה לא היה להם שום
תירוץ עוד עלי [היתכן ללמוד בר"ה בבוקר שיעור גמרא ולכן ,רק בתשובה מאהבה העוונת נהפכים לזכיות,
שאין לו שום שייכות לעניינא דיומא כמו תקיעות שכן זה הדבר מוכרח כדי שיתקן מה שפגם ,ואין די
וכיו"ב] ,אולם אני למדתי אז הגמרא ,טאקי וויא גמר"א שייהפכו לשגגות ,שהרי עדיין יש פגם .ולכן יש בכוחה
מאכט ג בריאל מ יכאל ר פאל א וריאל ,טאקי ווי של תשובה מאהבה להפוך לו זדונות לזכויות.
מעשה מרכבה ,עכל"ק זי"ע.
***
ה"לבוש" בריש סימן תקפ"א :למה אין מתחילין לקרות
*** פרשת בראשית מיד בר"ה שהיא תחילת ברייתו של
שנה אחת נכנס הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע לביהכ"נ עולם ,והרי קיי"ל בתשרי נברא העולם – אלא כדי
לתקוע ולהריע ,להכרית כל מריע ,ובאבנטו תחובים לערבב השטן שלא ידע שהוא יום ר"ה .וזה הכוונה
כמה שופרות כגבור החגור בכלי זיינו ,ולקח השופר 'בכסה ליום חגנו' – שיהא החודש מכוסה בו שלא
וניסה לתקוע ,ולא עלתה בידו והניחו ,ולקח שופר אחר יזכירהו ,וכיון דאידחי אידחי עד אחר כל הימים טובים,
וניסה לתקוע ושוב לא יכול ,ולקח עוד שופר ,עד לפי שמאז והלאה אפשר לקרותם בלי הפסק של
שלבסוף זרק את השופר ,ואמר" :זאל איוואן בלאזן", קריאה של ימים טובים.
ואח"כ לקח את השופר ותקע .למחרת נודע בעיר כי
הפריץ שוכב וקודח מחום ,ומקלל את הרה"ק
מבארדיטשוב זי"ע ,וסיפר שהם היו שלושה מכשפים
***
שרצו להפריע להרה"ק בתקיעותיו ,והצדיק גרם שאחד ראש כולל נכנס אל הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן זצ"ל
מהם מת ,ואחד נזרק ונעלם ואין יודעים להיכן ,והוא ושאל :לגבי אברך שהחסיר חודש בגלל שיפוצים
השלישי שוכב קודח מתייסר במכאוביו. בדירתו ,והאברך הסכים שיפטרוהו מהכולל ,האם אכן
יכול לפטרו .תשובה :לא ,לא ,על דבר כזה לזרוק?!
אח"כ הוסיף ואמר לו :אם הקב"ה יתנהג אתך במדת
*** הדין כך ,כמו שאתה מתנהג עם אברכים ,אוי ואבוי...
39
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
זי"ע כי הוא מוכן לפצות כל מה שיתבקש וגם לקנות ופ"א נכנס הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע לביהכ"נ ,לקיים
טלית חדשה. מצות תקיעת שופר ,הרגיש שישנם קטרוגים גדולים,
ויען אבא זי"ע ואמר לו :הלא לא רק הטלית התלכלכה ופנה כלפי העזרת נשים וצעק" :וויבער ,גיבט אביסעל
בדם אלא גם אצבעות היד .והמוהל לא הבין ,ואבא זי"ע טרערן צו שווענקען דעם שופר" ,וגעו כל הנשים
הסביר כי אדרבה יש בכך זכות גדולה מאד ,וכפי שכתב בבכיה גדולה ,וירווח להרה"ק וניגש להבימה לתקוע
הט"ז שהגאון מורנו רבי פייבוש מקראקא ז"ל היה מל בשופר.
בר"ה ולא קינח את פיו ודם המילה ,אלא כך היה תוקע
בשופר כדי לערב דם מצות המילה בתקיעת שופר.
ממילא ,סח לו אבא מרי זי"ע ,גם אני לא נקיתי את דם
***
המילה ממני .כי חששתי איזו זכות תהיה לנו פעם אחת בעת שהרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע
שהתקיעות והמוספין יעלו לרצון .אלא עתה כאשר יש נכנס בר"ה לביהכ"נ לתפילת שחרית ,ראה ששני
לנו דם מילה לפנינו ,הרי היא עומדת לנו לזכות – אברכים עומדים ומשוחחים ביניהם ,ציוה הרה"ק לבנו
שיתקבלו תפילותינו לרחמים ולרצון לפני אדון כל. הרה"ק המוהר"י זי"ע שילך לשמוע מה הם משוחחים
[א"ה :זכיתי לשמוע זאת מהרבי זי"ע בעצמו]. ביניהם .ושמע איך ששופכים את מר לבם אחד לרעהו
באמרם ,באיזה פנים יכולים אנו לעמוד לפני השי"ת
ולהתפלל בימים הנוראים ,הלא רחוקים אנו מהשי"ת
*** ונמצאים בשפל המצב וכדומה ,וסיפר לאביו מה
עוד סיפר הגרדח"א שליט"א: ששמע ,אמר לו :דע לך ,ששני האברכים הללו בשברון
לבם שברו והסירו את כל המחיצות והקטרוגים שהיו
הגאון רבי יהודה הלוי קמינר זצ"ל [חותנו של הה"ק למעלה בשמים ,וסיפר לו שהיה קטרוג גדול בשמים על
ה"שפת אמת" זי"ע] מביא בספרו "קול יהודה" :שאחר בני ישראל על מעשיהם הלא טובים ,ובא המליץ טוב
פטירת רבו ודודו ה"חידושי הרי"ם" זי"ע ,כאשר נסע והמליץ שעושים הרבה צדקה וחסד ,וטען המשטין
אל הרה"ק הרבי ר' העניך מאלכסדר זי"ע לר"ה שנת שגם אצל גוים עושים צדקה וחסד ,וא"כ מה יתרונם
תרכ"ז ,שמע מחסיד אחד בחצה"ק אלכסנדר מאמר של בנ"י בכך.
נורא בשם הרה"ק סניגורן של ישראל מבארדיטשוב
זי"ע ,שפעם אחת עמד לראות את הדין והמשפט על ובשעה שהאברכים הללו דיברו ביניהם בשברון לבם,
ישראל בר"ה וראה שמניחים על כף המאזניים קפץ המליץ ואמר ,אין הכי נמי הגוים גם עושים צדקה
ושוקלים עוונות וזכויות ,והניחו שם מטבע אחת וכף וחסד ,אבל השברון לב שיש לבנ"י אין אצל הגוים ,והם
החובה נטתה לרעה .לאחר מכן שוב ראה במשפט תמיד בגבהות הלב ,והביא לראיה את השברון לב של
אצל יהודי אחר שהביאו משפחה שלימה אלמנה האברכים הללו ,ובזה ביטל המליץ את הקטרוגים .וזהו
ושבעת בניה והניחו אותם על כף זכות והכריעו את שאנו אומרים בשיר היחוד ליום הראשון 'שברי רוחי הם
הכף לטובה. זבחיך ,יעלו לרצון על מזבחיך'.
התעניין הרה"ק מבארדיטשוב על פשר הדברים וסיפרו
לו :כי הראשון גזל מטבע מאלמנה אחת ,וזה היה ***
עבורה המטבע האחרון שהיה לה ,ובאה לידי צער סיפר הגרדח"א שליט"א:
ומצוק עד אשר מתה .ולכך הניחו את המטבע על הכף
לחובתו .המעשה השני אירע עם אדם שריחם על מעשה רב למדנו אצל האדמו"ר ה"פני מנחם" זי"ע
אלמנה ושבעת בניה שהיו נמקים ברעב ,ונתן להם בעת כיהנו כראש ישיבת "שפת אמת" ,שפעם אחת
פרוטה לקנות אוכל והחיו את נפשם .מיד שאל הרה"ק כובד בסנדקאות בעיצומו של יום ר"ה ,ואירע שהמוהל
מבארדיטשוב :הלא לקתה מידת הדין ,מדוע אצל לא השגיח וטליתו הוכתמה בדם המילה .לאחר מכן
הראשון הניחו רק את הפרוטה ואילו אצל השני הניחו בעת סעודת היום ,עלה המוהל להתנצל ואמר לאבא
40
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
ביני לביני יצא החסיד לרגע קט ,והשאיר את הנייר על את האנשים כולם?
השלחן ,ואבא זי"ע שהיה בחור צעיר ניגש לראות מה
כתב החסיד ומה הוא עוסק שם ,וראה שהחל לכתוב השיבו לו מן השמים יסוד חשוב :הראשון לא התכוון
'בדחילו' ...ולא סיים עדיין תיבת 'ורחימו' .לאחר זמן להמית את הנפשות חלילה ,וכל מחשבתו הייתה רק
נכנס החסיד הבעל תפילה סיים לכתוב ומסר את לגזול פרוטה ולפי שהולכים אחר הכוונה ,אין מן הדין
הקוויטל לזקני זי"ע ,ואכן ניגש לפני התיבה. להניח כל מה שאירע בעקבות הגזילה .משא"כ השני,
בנותנו את הפרוטה ,רצה והתכוון להחיות נפש
בר"ה היה המנהג שבעלי התפילה הוזמנו להסב עם הרעבים ולכן מן הדין שיניחו על כף המאזניים את כל
הרבי לקידושא רבא אחר התפילה .היו שם שני מיני האנשים וכל המשפחה שהציל במעשה ובכוונתו,
יי"ש ,היה משקה חריף 'קוניאק' ומשקה מתוק 'ליקר'. דנשמת המעשה הטוב הזה.
כשפנה הרבי ה"אמרי אמת" לרבי מאיר ושאל אותו מה
הוא מעדיף" ,וואס האסטו ליב" ,ענה" :איך האב ביידע הלהיב הרה"ק מבארדיטשוב על כך ,וביאר בזה את
ליבער" .כלומר את שניהם אני מעדיף ...נהנה זקני המאמר [בפיוט 'יגדל אלוקים'] "גומל לאיש חסד
זי"ע מתשובתו החכמה .והיה אבא זי"ע אומר כי אכן כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו" ,כי לאיש חסד
בחר שתי הדרכים גם יחד ,וכפי שכתב בפתקא :הן הקב"ה גומל לו כפי מפעלו – כל מה שיצא ונפעל
'בדחילו' [היא היראה ,ומשקה חריף מרמז עליה] והן מפעולתו הטובה ,ואילו לרשע – משלמים רק רע כפי
'ברחימו' [הוא אהבה מידת החסד ובמשקה מתוק יש רשעתו ולא יותר ,ובזה יתירה מידה טובה ממידת
רמז לזה [עי' מאור ושמש פ' תולדות על הפסוק 'ועשה הפורענות.
לי מטעמים'].
עוד סיפר הגרדח"א שליט"א:
*** סיפר כ"ק אדאמו"ר בעל ה"פני מנחם" זי"ע על אביו
הרה"ק רבי אליעזר זוסיא פורטוגל מסקולען זי"ע ,היה הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :אשר בראשית שנות הזעם,
מפורסם באהבת ישראל העצומה שלו .ר' קלמן דריבן בר"ה שנת ת"ש ,היה בעיר ווארשא והסתתר שם
מברוקלין שמע מפיו של הרבי את הסיפור הבא: בדירה קטנה ,והיו שם עימו בקושי כשני מניינים
חסידים .לעומת אלפי חסידים שהסתופפו בצילו
כאברך צעיר ברומניה ,השפיע הרבי על צעירים בשנים קודמות .ובכל זאת ראו נהרה ושמחה על פניו
ומבוגרים להתקרב לאמונה בה' .הוא שכנע אנשים בשעה שבירך את קהל מתי המעט שהסתופף שם
צעירים שלא יצטרפו לצבא הרומני ,מאחר שהעושים בברכת "שנה טובה" ,לא פחות משמחתו הגדולה
זאת מרחיקים את עצמם באופן מוחלט מדרכי היהדות לברך בשנה הקודמת לכך את קהל אלפי רבבות ישראל
בלא שיוכלו לשוב במקום זה .הוא עודד אותם להצטרף שחסו בצילו בבית מדרשו בגור.
לישיבה אשר שם ילמדו תורה ,ואשר צעד זה ישאירם
נאמנים למסורת אבותיהם ולמורשתה. באותה שנה ,החסיד רבי לייבל לנדשטיין [לייבל
יום אחד הלשין מאן דהו לשלטונות רומניה על הרבי מאיר'ס] הי"ד ,מי ששימש כסדר בעל התפילה בגור
שהוא מדריך צעירים כיצד להימנע מלשרת בצבא. בר"ה 'שחרית' ,התמנה כעת לשמש כבעל תפילה
השלטונות בדקו את הדבר ומצאו שאכן הטענה ב'מוספין' ,ולפני החג רצה להיכנס עם קוויטל ולבקש
צודקת .הם תפסו את הרבי וכלאו אותו בצינוק לבדו שיזכה להיות שליח הגון ויתקבלו תפילותיו לרחמים.
בתא מלוכלך וחשוך ,ולקחו ממנו את הכיפה ואת הלה התיישב בחדר החיצוני ונערך לכתוב את הפתקא
משקפיו. תוך שהוא מחשב בליבו ושוקל כל מילה וכל תיבה
בטרם יכתוב .כותב מילה אחת ,ושב ומתהלך זמן מה
הרבי היה אדם חלש וחולני ,ובראותו את מצבו בתא כשהוא אחוז שרעפים ,שב וכותב מילה נוספת ,ושוב
הקר והלח ,אשר המקום היחיד שיכול לשבת או לנוח ממשיך בהכנותיו בחרדת הקודש.
41
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
שהתפלל מדי יום ,הרבי החליט שהוא אינו ממשיך בו היה האדמה הקרירה והמעופשת ,דימה שסופו
הלאה עד שיפענח מדוע המילים הללו מוזכרות כאן – קרב .הרבי רצה להתפלל ,אך ראשו לא היה מכוסה,
הוא חזר על המילים שוב ושוב ,כשהוא מנסה להעלות לכן משך את החליפה שלבש מעל לראשו והחל לפזם
תשובה במחשבתו. בקול את התפילות בע"פ.
לאחר זמן ממושך ,עלה הדבר בידו .הוא היה מלא תפילת שחרית גם ביום רגיל נמשכה אצלו לפעמים
התרגשות ושמחה ,מפני שכעת הרגיש שהוא מבין מספר שעות ,וק"ש בתפילת ערבית הייתה עשויה
מדוע "גוזר ומקיים" אכן מתאים לתפילה זו .המילה להימשך 25דקות .גם על פי סדרי התפילה הרגילים
"מקיים" ,חשב הרבי ,יש לה שני מובנים :בנוסף שלו דקדק תמיד בכל מילה שבתפילה ,אך המצב
לפירוש "מוציא לפועל" ,פירושה הוא ג"כ :נותן כח המיוחד שהיה שרוי בו הוצרך לדקדק יותר ,ושם ,בבית
לסבול ,להתגבר ולהחזיק מעמד .זוהי הכוונה כאן: הכלא ,לא היה כל ענין שיתפוס את זמנו או ידרוש את
לפעמים ה' צריך לגזור דבר מה על בני אדם .הוא חייב תשומת לבו.
להעניש ,על כל סיבה שה' מוצא לנכון .אך באותו
הזמן ,ה' נותן את הכח והיכולת לסבול ולהתגבר ,על הוא החל להתפלל תפילת שחרית ,כשכל מילה נאמרה
מנת שהאדם יוכל לעמוד בגזירה .זוהי הכוונה במילים ברגש מעומק הלב ,כל משפט נהגה בצירוף הפסקות
"גוזר ומקיים". למחשבה מעמיקה .הרבי הגיע לתפילת "ברוך
שאמר" .התפילה המכילה רצף של שבחים שאנו
הרבי הבין שהוא עצמו ,באותו זמן ,נמצא ב"גזירה" .אך מברכים את ה' ,בהבטים שונים זה מזה .הרבי התרכז
מאותו רגע ואילך הוא הסתכל על מצבו בחיוביות מפני בכל משפט בדרך שמעולם לא נהג לפני כן" :ברוך
שידע שה' גם "מקיים" אותו כדי שיוכל לעמוד בגזירה. שאמר והיה העולם ,ברוך אומר ועושה ברוך גוזר
הוא כבר לא היה במצב של ייאוש .הוא החל להאמין ומקיים"...
שזהו ענין רק של זמן עד שיינצל.
כשהגיע לחלק האחרון ,צמחה בראשו שאלה :מדוע
ואכן ,לאחר ימים מספר ,בהתערבותם של אנשים יוזכרו כאן מילים אלה ,הרי הן נראות יוצאות דופן בתוך
מבחוץ ,שוחרר הרבי מידי השלטונות הרומנים .מדי תפילה זו ,בדרך כלל ,משמעות המילה "גוזר" היא
שנה ,ביום השנה לשחרורו מבית הכלא היה הרבי הנהגה קפדנית ולא רצויה לבני אדם ,יתירה מזו ,אנו
מכנס את חסידיו ואנשי שלומו ,ומספר להם מקרה זה, אומרים שהוא לא רק גוזר גזירות ,אלא גם מקיים
ומסביר את פירושו החדש והמעודד שמצא במילים אותם .ולכאורה ,הרי כל המשפטים האחרים של
"גוזר ומקיים" .בכך היה הרבי מעודד את כל הנאספים תפילה זו מתארים את מדת הרחמים של הנהגת ה':
שלעולם אין להישבר במצבים קשים ,מפני שהשי"ת "ברוך מרחם על הארץ ברוך משלם שכר טוב ליראיו,
גם בעת גזירה נותן כח להולכים בדרכיו. ברוך חי לעד וקיים לנצח" ,וכן הלאה ,כיצד מתאימות
לכאן המילים "גוזר ומקיים"?
*** הפך הרבי בדעתו והרהר :הרי השאלה על אודות
מעשה שהיה אצל הרה"ק רבי יוסף מקאסאן זי"ע המילים הללו כל כך ברורה ,כיצד אפוא הוא לא חשב
בעל ה"בני שלשים": על כך קודם לכן? הלא במשך שנים על שנים הוא
אומר את התפילה הזו מדי יום ביומו ,וכיצד אף פעם לא
באחד השנים בזקנותו התעטף וכיסה פניו בטליתו עלתה במחשבתו השאלה שהמילים "גוזר ומקיים"
ביומא דר"ה וניסה להתחיל לתקוע בשופר כמצות נראות שלא במקומן ,מדוע לא חשב על כך קודם לכן?
היום ,אך משום מה לא הצליח להוציא שום קול מן
השופר ,לאחר זמן מה הרים את טליתו מעל פניו וניסה נפשו היתה עגומה עליו ,מפני שחשב שכנראה עד
שוב לתקוע ,ואכן אז הצליח לתקוע בקול גדול וברור. היום לא התפלל בכוונה הנכונה של המילים בתפילות
42
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
בקפידה את כל השטח ,ועד שהבינו שהקולות הגיעו בעת עריכת השולחן הטהור הסביר לחסידיו בדרך
מכיוון היער – הספיק רבי יצחק להעלם מעיניהם... צחות מדוע עלתה לו לתקוע בשופר לאחר שהעלה את
הטלית מעל פניו ,וכה אמר" :כאשר כיסיתי את פני לא
"עברו מאז תשעה חודשים" – סיפר רבי יצחק – הצליח הבעל דבר לראות מי הבעל תוקע ,ולכן חשש
"במשך כל הזמן הזה לא ראיתי את בני ,לאחר תשעה מפני עד מאד והשתדל בכל כוחו למנוע בעדי מלתקוע,
חודשים הוא השתחרר ,בחסדי השי"ת ,ממחנה ולכן כאשר הרמתי את הטלית וגיליתי את פני שיוכל
הכפייה". לראות מי אני ,אזי אמר הבעל דבר בביטול' ,אה ,זה
אתה יוסל'ע ,אתה יכול לתקוע ,ממך אינני מפחד"...
הוא פנה אלי ואמר לי" :אבא! אני רוצה לספר לך
סיפור ,שאני יודע מראש שלא תאמין לי שהוא קרה,
ובכל זאת אספר לך ,כי כך היה המעשה !
***
סיפר הרה"ג רבי מאיר צימרוט שליט"א:
לקראת ראש השנה שעבר ,דאגתי מאוד שלא אזכה
לשמוע קול שופר .והנה ביום ראש השנה ,בעלות רבי יצחק זילבר זצ"ל היה יהודי שכולו מסירות נפש
השחר ,ירד מלאך מן השמים ותקע שלושים תקיעות! להשי"ת ולתורתו הקדושה.
כיוונתי את ליבי לצאת ידי חובה ,אבל יש לי בעיה אחת:
האם מלאך שתוקע בשופר יכול להוציא אחרים ידי רבי בן ציון ,בנו של רבי יצחק ,נשלח בהיותו ברוסיה,
חובה? הרי מלאך אינו 'בר חיובא' ומי שאינו 'בר לעבוד במחנה כפיה צבאי .מסביב למחנה היתה
חיובא' ,כמו חרש או קטן ,אינו יכול להוציא אחרים ידי שמירה הדוקה ,יומם ולילה .חיילים עמדו בתוך מגדלי
חובתן?."... שמירה גבוהים ,לצפות אם אין תנועה של אויב מסביב,
רק בצדו האחורי של המחנה לא היתה שמירה וזאת
"בני" – ענה רבי יצחק – "הסר כל ספק ודאגה מלבך! משום שהיה שם "יער בראשית" – יער גדול שלא
יצאת ידי חובה ! ."... דרכה בו כף רגל אדם מששת ימי בראשית ,מהצד הזה
לא היה חשש שיבואו אויבים ,ולכך לא היה צורך להציב
שם שמירה.
***
ה"בעל תוקע" אצל הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע היה והנה ,מתקרב ראש השנה ,ורבי בן ציון החל דואג :מה
מפציר ברבו מידי שנה בשנה שילמד אותו כוונות יהיה על מצוות תקיעת שופר בראש השנה?
התקיעות ,אך רבו לא נענה לבקשתו .ורק בשנה
האחרונה לחייו כאשר ביקש ממנו ללמדו הסכים גם אביו ,רבי יצחק ,דאג לבנו ...כיצד יעבור עליו חלילה,
ה"ישמח ישראל" ואמר לו שילמד את סדר התקיעות ראש השנה בלי שופר?
ובזאת פתח ואמר לו:
בערב ראש השנה הכין רבי יצחק "עירובי תחומין",
"סוד התקיעות היא מדת 'אהבת ישראל' .ושמא ובמשך כל ליל ראש השנה צעד ברגליו בין עצי היער!
תחשוב שחייב אדם לאהוב רק את החסידים ,אין הדבר בעלות השחר הצליח להגיע לשערו האחורי של
כן ,כי גם את מי שהוא שומר שבת ושאר מצוות חייבים המחנה.
לאהוב ,ושמא תאמר שרק יהודי שומר תו"מ צריך
לאהוב ,אין הדבר כן ,אלא גם יהודי הבא לביהכ"נ רק הוציא את השופר מכיסו ,תקע שלושים תקיעות,
בשבתות וימים טובים צריך לאהוב .ושמא תאמר וברח...
שבזאת נגמר החיוב ,אין הדבר כן ,אלא אף מי שכל
השייכות שלו ליהדות מסתכמת בזה שהוא מבקר כל המחנה התעורר לתחיה ,החיילים זינקו
בר"ה בביהכ"נ ויוה"כ גם אותו חייבים לאהוב .ושמא לעמדותיהם והיו בטוחים שהחלה מלחמה ...הם סרקו
43
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
ברלין בעצמו: תחשוב שרק אותם צריך לאהוב ,אין הדבר כן ,אלא אף
כאשר הייתי רבה של מוסקבה ,גזרו הרוסים על יהודי "דייטש" ששכח לגמרי מיהדותו רח"ל ,וביוהכ"פ
היהודים גזירות רבות ,פעילות יהודית היתה מסוכנת בבוקר יוצא על סירה קטנה וצד לעצמו כמה דגים,
מאוד ,והנה חודש אלול בא ,והשופר היחיד שהיה בבית וחוזר לביתו וצולה את הדגים ואוכלם ,ואז נזכר מה
הכנסת נסדק ונפסל .בכל האיזור לא נמצא שופר כשר ששמע מאבותיו שהיום יום מחילה וסליחה ,ולכן נכנס
אחר ,וכבר לא היה די זמן להביא שופר כשר מחוץ לבית הכנסת ומבקש מהקב"ה שימחול לו ,גם יהודי
לגבולות רוסיה. כזה צריך לאהוב."...
בצר לי הבנתי שכנראה זו תהיה השנה הראשונה ,בה
לא יזכו תושבי מוסקבה היהודים לשמוע קול שופר.
***
בבעלזא היה חסיד מפורסם ושמו רבי מרדכי פעלץ
ליל התקדש החג ,השמש שקעה ויום הדין הנה בא, זצ"ל ,שנה אחת בר"ה השכים קום ויצא לבית
ושופר אין .רבי חיים שב מבית הכנסת ,סעד את הטבילה ,ואח"כ המשיך בדרכו לביהמ"ד ,אך בדרך
סעודת החג ,והתיישב ללמוד הלכות שופר" .הלימוד שמע קול אנחה וגניחה מבעד לאחד החלונות ,מיד
יעלה לרצון לפני שומע קול תרועת עמו ישראל – כאילו התקרב לפתח הבית ואז שמע יותר את הגניחות של
תקעו בשופר" הרהר ... יהודי זקן שאינו מרגיש טוב .כמובן שהחסיד נכנס
תיכף לתוך הבית וכיון שמצא את הזקן שוכב בחדר קר
למחרת ,עם זריחת החמה ,יצא רבי חיים מביתו לכיוון מיהר לחפש אחר עצים ,ובעצם היום הזה הדליק את
בית הכנסת ,והנה הוא רואה לנגד עיניו בפינת הרחוב, התנור כדי לחמם את החדר ,וכך שימשו בנאמנות
עגלה עמוסה חפצים ישנים ,ומקומו של העגלון במשך כמה שעות ,ורק לאחר שראה שהחדר חומם
מקושט בקישוטים שונים ,ביניהם ש ו פ ר ! רבי חיים כראוי והזקן התאושש ומרגיש טוב ,אז יצא בדרכו
לא האמין למראה עיניו ...הלא זהו שופר אמיתי !!! לביהמ"ד .והגיע בעת שהחזן זעק ואמר "המלך" בקול
שופר ממש!!! רם כמנהג ישראל בר"ה ,ונאלץ למהר בתפילתו מבלי
להאריך בפסוקי דזמרה כדרכו מימים ימימה .אמנם
רבי חיים ניגש לעגלון ושאל אותו" :מנין לך שופר זה"?, לאחר התפילה ניגש אליו הרה"ק רבי יהושע מבעלזא
"יסלח לי כבוד הרב" – רעד קולו של העגלון " -לא זי"ע ואמר לו" :האסט היינט זייער הייס גידאווענט"
ידעתי שזה שלך" ... [התפללת היום בחמימות והתלהבות] ,שהרגיש על
תפילתו שבקעה רקיעים ,השיב החסיד באותו מטבע
רבי חיים לא נרתע ,והמשיך לחקור את העגלון אודות "איך האב טאקע אהנ-געהייצט"[ ...שרימז על זה
השופר ,כדי לדעת אם הוא נעשה ביד ישראל והוא שחימם את בית הזקן].
כשר למצווה .העגלון סבר שרבי חיים הוא הרב של בית
הכנסת ממנו לקח את השופר ,וחשש שמא הוא יסגיר
אותו לשלטונות ,ובתמורה להבטחה שרבי חיים לא
***
יעשה כן ,נתן לו את השופר וסיפר לו כי חובב חצוצרות שופר מיוחד היה בידיו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל,
הוא ,והוא גנב אותו מביהכ"נ הסמוך לביתו. אותו קיבל במתנה מהגאון רבי חיים ברלין זצ"ל ,רבה
של מוסקבה לשעבר ,בנו של הנצי"ב זצ"ל .שופר זה
שופר זה נדד עם רבי חיים בכל מסעותיו ,וכאשר הגיע שימש את רבי אריה להכרזה על כניסת השבת ,ע"י
לארץ ישראל מסר אותו לרבי אריה לוין שעשה בו תקיעה ארוכה לארבע רוחות השמים ,ובשופר זה אף
מצוות רבות וזיכה בו את הרבים. היה תוקע לחולים ונדכאים ,אשר נבצר מהם לבוא
לבית הכנסת לתקיעת שופר.
*** מיוחד ומיוחס היה שופר זה ,כפי שסיפר עליו רבי חיים
44
אסיפת אמרי"ם – ראש השנה תשפ"ז בה"י
הרה"ק מסאטמאר ,אשר רבי עזב את עדתו ובא אליו סיפר הגאון רבי אהרן וואלקין זצ"ל רבה של פינסק:
לר"ה ,והורה לו שיחזור לביתו לנהל את התפילות
בהשתתפות חסידיו ,ואף התרה בו" :אם לא תחזור בתקופה בה למד בישיבה בוולאז'ין ,חלתה אשתו של
לאנטווערפען ,לא אכנס לתפילות לביהמ"ד... ראש הישיבה ,הגאון הנצי"ב זצ"ל ,ונטתה למות .שלח
פתח הרה"ק מפשעווארסק וביאר את טעמו :היו היה הנצי"ב לקרוא לאנשי הח"ק ,וכאשר התייצבו לפניו
אברך שהסתופף בצל הרה"ק רבי חנה מקאלשיץ זי"ע, שאלם מהו השכר שיגיע להם עבור קבורה וכל צרכי
ופעם אחת ניגש לפני הרה"ק קודם הימים הנוראים, המת ,ולאחר שהשיבו לו שילם להם את הסכום שבו
ואמר לו שברצונו לקיים בהידור את אשר אמר האר"י נקבו.
הק' שמי שאינו מוריד דמעות בר"ה הוי זה ראיה שאין תמהו האנשים עד מאד על שהנצי"ב מזדרז עוד בחיי
נשמתו מתוקנת ,אך מה יעשה שמטבעו אינו מוזיל הרבנית ,כביכול רוצה הוא להיפטר ממנה ,והלא עדיין
דמעות כלל וכלל .יעץ לו הרה"ק מקאלאשיץ סע לא עצמה את עיניה ,ועדיין חיה היא ,ואין אדם מקדים
לשהות בר"ה באורשווא [שם כיהן הרה"ק מסאטמאר פורענות לעצמו!
כרב באותה תקופה] ובהשראת הרב דמתא בוודאי יזלו הרגיש הנצי"ב בתמיהתם' .ראו נא' הסביר להם' ,כל
דמעותיך בר"ה .כך עשה האברך ,ובחזרתו סיפר שאכן מה שעשיתי לא עשיתי אלא בכדי לעשות לה סגולה
כאשר שמע את קול הרה"ק כאשר החל לומר הדרשה ולהמציא מזור לחוליה'.
קודם תקיעת שופר ,נפתחו עיניו וזלגו דמעות כשני והוסיף והסביר :הלא אמרו חז"ל [ביצה טז :].כל
מעיינות... מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ,כי ביום הזה
הפטיר הרה"ק מפשעווארסק :כאשר שמעתי סיפור חותך הקב"ה חיים לכל חי ,ובכלל זה גם את שכרם של
כזה ,וכי אוותר להיות אצלכם בר"ה ,ולו פעם אחת... אנשי החברא קדישא ,המתפרנסים ממיתתם של
ענה הרה"ק :נו ,אתה לא חייב להאמין לכל מה שאתה אנשים אחרים ,גם עליהם נגזר כמה יקבלו בכל שנה
שומע ...השיב הרה"ק מפשעווארסק :אכן לא הייתי על עבודתם בקבורת הנפטרים .נמצא לפי זה ,שכאשר
מאמין למעשה זה ,אם לא אני בעצמי הייתי בעל נגזר על רשע למות והוא שב בתשובה שלימה ,אפשר
העובדא... שלא יבטלו את רוע הגזירה ,שהרי אם לא ימות –
זכותם תגן עלינו יפסידו אנשי הח"ק את השכר שכבר נקצב להם
וכאשר "חב לאחריני" אין נוגעים אפילו כמלוא נימא,
אחי וידידי וכמאמר חז"ל [שבת ל ].אין מלכות נוגעת בחברתה.
בפרוס השנה החדשה משום כך ,סיים הנצי"ב ,ביקשתי לשלם לכם את
השכר שיגיע לכם ממיתתה ,ועתה אין עוד מעצור
נתפלל ונשוב בתשובה שלימה מצדכם ,ותוכל הגזירה להתבטל !
כדי שיגזר גזר דיננו לטובה
***
ויתמלאו כל משאלותינו לטובה ולברכה
סיפר כ"ק האדמו"ר מטמשאוור – ב"ב שליט"א:
יחד עם כל העם נזכה במהרה
לשמוע את קול השופר גדול יתקע שמעתי מ"הויז בחור" של הרה"ק רבי איציקל
מפשעווארסק זי"ע שהיה נוכח בעת שנסע לשהות
ונזכה לגאולה השלמה במהרה
בימי ראש השנה אצל הרה"ק מסאטמאר זי"ע ,אשר
ולשמחה ונחת מכל צאצאינו לתפארה בעת שנכנס לחדר הרה"ק לקבל שלום ,שאלו הרה"ק
בברכת מה ראה לבוא אליו ,סיפר לו הרה"ק מפשעווארסק
שהוא בא לשהות אצל הרבי בראש השנה ,התפלא
לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר
הרה"ק מסאטמאר 'והלא יש לכם ביהמ"ד לנהל'...
השיב הרה"ק מפשעווארסק :שעם כל זה ראה הוא
ידידכם אוהבכם
להגיע אל הרבי לראש השנה .הדבר לא מצא חן בעיני
45
