מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — ראש השנה (2026-09-07)

בס"ד ,גליון קכ"ג | ראש השנה תשפ"ז
הגיע באונס לאומן לאחר כניסת החג :האם מותר לו לצאת מחוץ לארבע אמות? מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
רק בארבע אמות ,אם הנוסעים יצאו מוקדם מספיק באופן שלא לקחו סיכונים בשנה שעברה ,בצוק העתים ,בעקבות הטיסות המרובות שיצאו מארץ ישראל
לאחר את זמן כניסת החג הרי זה נחשב שיצאו ברשות ,ומאחר והנסיעה להתפלל לאומן שבאוקראינה לקראת ראש השנה ,ובשל העיכובים מצד הרשויות ,הלחצים
בהתעוררות על הציון באומן נחשבת כנסיעה לדבר מצוה כפי שיתבאר ,ושוב והפקקים ,היו יהודים שנסעו בערב החג עם נהג נכרי .כשהתקרב החג והבינו שלא
מחמת אונס פיקוח נפש הוצרכו להיכנס לעיר לאחר כניסת השבת או החג ,נחשב יספיקו להגיע לאומן לפני התקדש החג ,פנו לשאול רבנים אם מותר להם להישאר
כאילו שבתו בעיר בערב שבת ,והם מותרים ללכת את כל העיר וחוצה לה אלפים ברכב עם הנכרי עד שיגיעו לאומן .לדבריהם ,התירו להם שלא לרדת מן הרכב עד
אמה תחום שבת לכל רוח. בואם לאומן ,מפני שהיה בדבר חשש סכנה להישאר על אם הדרך במשך יומיים.
ואולם לא נוכל שלא להעיר כי בנסיעה לאזורים בעולם שיש בהם קשיים כעת הם שואלים :מצד איסור תחומין ,האם מותר להם להלך בכל העיר ,או שלא
בתעופה ובתחבורה ,ובפרט בנסיעה לאומן ,שלצערנו נשמעות מדי שנה ידיעות הותרו אלא בארבע אמות?
על תקלות בזמני ההגעה ,יש להקפיד לצאת מן הבית כמה ימים קודם השבת תשובה:
או החג ,באופן שגם אם יהיו עיכובים יוכלו בסופו של דבר להגיע קודם כניסת מאחר שעל עצם הנסיעה עם הנכרי אל תוך העיר כבר נשאל מורה הוראה,
השבת או החג. לא ניכנס לעצם שאלת הנסיעה לאחר כניסת החג .אף שבספק של פיקוח נפש
ויען כי מצאנו שרבנו האדמו”ר ה’אמרי אמת’ מגור החמיר בנידון דומה. מותר לחלל שבת ,פעמים שאין כאן אלא פחד בעלמא מהישארות בארץ זרה על
חסידים שנסעו לשבות בגור נתקעו באמצע הדרך וחששו להישאר על אם הדרך, אם הדרך ,ובמצב כזה אין היתר של פיקוח נפש .לפיכך יש לדקדק היטב בדבר,
והתירו להם להמשיך על ידי נכרי ,אך כאשר נכנסו לעיר לא התיר להם האמרי שלא לבוא חלילה לידי חילול שבת או יום טוב ח"ו.
אמת אלא ארבע אמות ,וכפי שיבואר .על כן ,נקדים תחילה את עיקרי ההלכות אמנם בנידון השאלה האם הם מותרים כעת ללכת בכל התחום של העיר או
המשך בעמ' ג'
התפוח שיאכל לאחר מכן ,ורק אחר כך לברך שנדריהם נדר ,האם צריכים להתיר נדריהם
'בורא פרי האדמה' על הרוביא .אולם באופן בערב ראש השנה? הלכה למעשה
שבעל הבית חביב עליו התפוח יותר ,ולאחריו תשובות ממורינו הרב שליט”א
ת .קטן בן י"ב שנים ומעלה ,וקטנה מבת י"א שנה
חביב עליו הרוביא ,ואילו הרימון חביב עליו ומעלה שנדרו נדר ,צריכים להתיר נדריהם ,3אבל
פחות משניהם ,האם עליו להקדים את הרימון המנהג שאין עושים התרת נדרים בערב ר"ה.4
התרת נדרים לנשים
מחמת מעלתו כשבעת המינים ,או שהוא האם גם נשים צריכות לעשות 'התרת נדרים'
להקדים להקדים את המאכל החביב עליו על איזה מן ה'סימנים' להקדים ולברך בערב ראש השנה?
ביותר?
בליל ראש השנה? ת .אף שגם עבור נשים צריך להתיר את נדריהן,1
ת .לכתחילה נכון שבשעת הברכה יהיו על השולחן בליל ראש השנה הגישו לשולחן ,כמנהג מנהגנו שאין מתירים נדרים בערב ראש השנה
רק המינים שברכתם 'בורא פרי העץ' .באופן זה ישראל לסימן טוב ,כמה מיני מאכלים :תפוח, בעבור הנשים אלא הן סומכות על ההתרה שב'כל
יקדים לברך על הרימון ,שהוא משבעת המינים, רימון ורוביא .כעת התעוררה שאלה על איזה נדרי'.2
אף שאינו החביב עליו ביותר ,ובברכתו יפטור גם מהם יש להקדים ולברך תחילה .ההלכה היא
את התפוח .5לאחר מכן יביאו לשולחן את הרוביא, שכאשר הביאו לפניו תפוח ורימון ,יש להקדים
שברכתה 'בורא פרי האדמה' ,ויברך עליה בפני את הרימון ,שהוא משבעת המינים ,ולברך התרת נדרים למופלא הסמוך לאיש
עצמה.6 עליו 'בורא פרי העץ' ,ובברכה זו לפטור גם את ילד בן שתים עשרה וילדה בת אחת עשרה,
המשך בעמ' ב'
החביב עליו .וביאר עולא שמחלוקתם היא דווקא בספר כל נדרי (פע"ט הערה ל) בשם הגרי"ש אלישיב ורק אם כבר מקובצים או שמקבצם להתיר עבורו, 1היינו נדרים של אשה נשואה שלא הפר הבעל
כאשר ברכותיהם שוות ,כגון זית ותפוח ,אבל כשאין והגר"ח קנייבסקי והגר"מ קליין בעל משנה הלכות, יכול להתיר אף עבורה .ובספר שנת תשמ"א למנהגיה ביום שמעו או נדרים בדברים שאינו יכול להפר.
ברכותיהם שוות ,כגון זית וצנון' ,דברי הכל מברך על קובץ הלכות (פ"ה ס"י) ,וראה בשו"ת דברי משה (סי' (להגר"ש דבליצקי ,אות ב) כתב שנראה שלענין התרת ויכול הבעל להתיר נדרי אשתו בפני שלושה אנשים
זה וחוזר ומברך על זה' .להלכה נחלקו הראשונים אם סו) שהטעם הוא מפני שיש הסוברים שלא מהני נדרים דער"ה יכול אף לקבץ במיוחד כדי להתיר נדרי לאחר שתמנהו לשליח כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רלד
לפסוק כרבי יהודה ,שמין שבעה קודם ,או כחכמים, להו כלל התרה [כמבואר בהערה לעיל] ,ולדעת אשתו .ויש להעיר שמה שמועיל שליחות הוא רק סנ"ו) .והבעל אינו יכול להיות מן השלשה ,אבל אביה
שהחביב קודם .השולחן ערוך (או"ח סימן ריא סעיף א) הסוברים שמהני התרה יש לומר הטעם ,כדי שלא לנדרי אשתו ,אך לנדרי שאר בנות הבית אינו יכול יכול להיות משלשת המתירים (שם סנ"ז).
פסק שבמינים שברכותיהם שוות ,אם אחד מהם ירגילו עצמם בנדרים ובהתרתם ויבואו לזלזל בענין להיעשות שליח ,כמבואר בשו"ע (סי' רכח סט"ז) שאין 2כ"כ בהליכות שלמה (פ"א אות י) ,וכן הורה הגר"ש
משבעת המינים יש להקדימו ,אף שהמין האחר חביב נדרים ,ובספר כרם אליעזר (קו' חינוך הבנים פפ"ז הערה להתיר נדרים ע"י שליח (ועיין בפת"ש שם סק"ט) ,ורק וואזנר (מבית לוי ח"ד עמ' טו הערה ה) ,והגר"נ קרליץ
עליו יותר .אולם כאשר אין ברכותיהם שוות ,נחלקו לג) כתב טעם נוסף ,שכל ענין התרת נדרים בער"ה באשתו התירו משום שאשתו כגופו (שו"ע סי' רלד סנ"ו (חוט שני פי"א סק"ג) ,והמשנה הלכות (בנתיבות ההלכה מ'
הפוסקים בפירוש דברי עולא 'מברך על זה וחוזר הוא שלא יענשו בימי הדין בעוון נדרים ,וקטנים לאו וש"ך סק"ע) .אולם כתב בתשובות והנהגות (ח"ג סי' קס) עמ' ,)206קובץ הלכות (פ"ה אות ט) .והטעם שלא נהגו
ומברך על זה' :יש שפירשו שכיוון שאין ברכה אחת בני מיענש נינהו .ובחוט שני (פי"א סק"נ) כתב שקטן כי את מסירת המודעה שמבטלת כל הנדרים מכאן שהנשים יתרו את נדריהן בערב ראש השנה ,הובא
פוטרת את חברתה ,שוב אין ביניהם כלל דין קדימה, מופלא הסמוך לאיש ,כשם שיכול לנדור כך יכול ולהבא ,יכולה האשה לעשות בביתה בפני עצמה, בשו"ת אגורה באהלך (ח"א סי' פח) מפני שחששו שעי"ז
ורשאי להתחיל באיזה מהם שירצה .ויש שפירשו להתיר ,ואם בא לעשות התרת נדרים מתירים לו. ועיי"ש שדי שתאמר כן פעם אחת ומועיל לעולם, יקל בעיני הנשים עשיית נדרים וקיומם .וכעי"ז כתב
שאף בזה יש דין קדימה ,אלא שהחביב קודם למין ולענין מסירת המודעה אם מועיל בקטן בן י"ב ,ראה ומה שאומרים כל שנה הוא לרווחא דמילתא. בשו"ת משנת יוסף (חי"א סי' צט) .מאידך יש שכתבו
שבעה .השולחן ערוך (שם) הביא את שתי השיטות, תשובות והנהגות (ח"ג סי' קס) שיש להסתפק בזה 3דמופלא הסמוך לאיש נדריו נדר ,כמבואר בשו"ע (תשובות והנהגות ח"א סי' שלח ,בשם הגרי"ש אלישיב הובא
והמשנה ברורה (שם ס"ק ט) הכריע שעיקר כדעת רוב אם כיון שהתורה נתנה לו דין גדול לענין נדר ה"ה (יו"ד סי' רלג) .ובמשנה למלך (נזירות פ"ב הי"ג) הסתפק בנתיבות ההלכה ל"א עמ' ,135מ' עמ' ,205שו"ת רבבות אפרים ח"ו
הפוסקים ,שכאשר אין ברכותיהם שוות יש להקדים לענין מודעה על הנדר ,או שלענין מודעה הוא קטן אם יכול הקטן להישאל על נדרו כי מאחר שישנו סי' שג) שטוב הדבר שתעשה את בעלה שליח להתיר
את החביב .אמנם בכף החיים (סימן ריא ס"ק ו) הביא ואין בדבריו כלום ואין לך בו אלא חידושו ורק לענין בתורת נדרים ישנו בתורת שאלה ,או שאני נדרים נדריה ,ויאמר בסיום נוסח ההתרה 'וכן לאשתי כן',
שמנהג העולם להקדים תמיד 'בורא פרי העץ' ל'בורא נדר הוא כגדול ,וכתב שנראה שמועיל מודעה עכ"פ שבפירוש רבתה התורה ,וכתב בשבט הלוי (ח"ה סי' והמתירים יאמרו 'מותרים לכם' .וראה בשו"ת רב
פרי האדמה' ,וכשיטת בעל הלכות גדולות שהובאה לנדרים שינדור עד שיגדיל ,ויש ללמדו אחר הבר קכט) שמסתימת הפוסקים נראה שיש לו התרה. פעלים (ח"ד או"ח סי' לד) שאם האשה רוצה לעשות
בביאור הלכה (שם ד"ה וי"א) ,וכן הביא שהאליה רבה מצוה למסור מודעה על נדריו מעתה. והעיר שם שכ"ה באמרי בינה (דיני נדרים סי' כח) נוטה התרת נדרים בער"ה תאמר לבעלה שהיא מתחרטת
מצדד בשיטה זו למעשה ומיישב את מנהג העולם. 5יסוד דין קדימת שבעת המינים מבואר בגמרא לומר שיש בו דין שאלה ,אך בשו"ת רב פעלים (ח"א על כל הנדרים וכו' ושיהיה שלוחה להתיר לה ,והבעל
6בנידון שלפנינו נוצרת מעין 'מעגל קדימות' :לעניין (ברכות מא ,).שנחלקו רבי יהודה וחכמים כאשר היו יו"ד סי' לח) העלה להחמיר בזה משום הספק ,ובשו"ת יאמר נוסח ההתרת נדרים גם עבורה ,שיאמר שנדרנו
התפוח והרימון ,ששניהם ברכתם 'בורא פרי העץ', לפני האדם כמה מיני פירות :רבי יהודה אומר שאם חתם סופר (יו"ד סי' ט) ובית שערים (יו"ד סי' שכו) כתבו ונשבענו אני ואשתי ,והבי"ד יאמרו מותרים לכם.
יש להקדים את הרימון שהוא משבעת המינים ,אף יש ביניהם מין משבעת המינים יש להקדימו ,וחכמים שכשהגדיל יכול להישאל על נדרו. אמנם אסור לקבץ שלושה אנשים כדי לעשות התרת
שהתפוח חביב עליו יותר .אך לעניין הרימון והרוביא, אומרים שמברך על איזה מהם שירצה ,דהיינו על 4הליכות שלמה שם (ארחות הלכה ציון ,)38וכ"כ נדרים עבור אשתו ,כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רלד סנ"ו)
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'
ת .א .אם עדיין לא התחילו לתקוע ומשער קדימות ללוי לשמש כשליח ציבור שליח ציבור לימים הנוראים – ירא
שיכול להספיק לברך עד שיתחילו לתקוע, בימים הנוראים שמים בעל קול ערב או אברך בן תורה
יברך לעצמו את הברכות קודם התקיעות.12 לשניים מבני הקהילה הוצע לשמש כשליח לקהילה בחו"ל הוצעו שני מועמדים לשמש
ב .אם כבר התחילו לתקוע ,ימתין ויברך בין ציבור ביום הראשון של ראש השנה ,ושניהם כשליחי ציבור בימים הנוראים .האחד יהודי
סדר לסדר ,אבל באמצע הסדר ,כגון שהתחילו מעוניינים בתפקיד .מבחינת מעלתם בתורה ירא שמים ובעל תפילה מנוסה ,שניחן בקול
תקיעה ראשונה ,לא יברך ,מפני שמה שישמע וביראת שמים ,גילם ,קולם והתאמתם ערב ומיוחד .השני אף הוא יודע להתפלל
אח"כ תרועה ותקיעה אינו כלום ,שכל תרועה לתפקיד שניהם שווים פחות או יותר .אולם בנעימה ובנוסח הראוי ,אולם קולו אינו נעים
צריך פשוטה לפניה ולאחריה .וישלים לאחר אחד מהם הוא לוי ,והוא טוען כי עובדה זו כל כך ,ומאידך הוא אברך בן תורה השוקד
התפילה מה שהחסיר ,שאין הסדר מעכב .13ג. מקנה לו זכות קדימה ,כיוון שמצינו בדיני על תלמודו בכולל .האם על פי הלכה יש
אם הגיע לאחר שסיימו תקיעות דמיושב ,לא שליח ציבור לימים הנוראים שיש מעלה עדיפות לאחד מהם?
יברך מיד ,כי מאחר שאינו שומע התקיעות שיהיה בן שלושים ,וביאר המשנה ברורה ת .כאשר מועמד אחד הוא ירא שמים וקולו ערב
עד שמונה עשרה ,הרי יש הפסק בין הברכה שהוא משום שבגיל זה היה הלוי ראוי ומעורר את הציבור ,יש להעדיפו על מועמד בן
לתקיעות ,ובאמצע שמונה עשרה בלחש לעבודתו ,ותפילה כנגד עבודה .כנגדו טוען תורה שקולו אינו נעים ,ובלבד שיתפלל בכובד
אסור לברך ,אלא ימתין ויברך קודם התקיעות חברו כי אין זו אלא אסמכתא למעלת הגיל, ראש ובאימה ויכוון בקולו להודות ולשבח את
שבחזרת הש"ץ .ויכוון שלא לצאת בתקיעות ואין מכאן ראיה שללוי עצמו יש קדימה ה'.7
ששומע בתפלת הלחש ,שאם לא כן ,שוב לא לשמש כשליח ציבור .הלוי משיב ,שאם
יוכל לברך מספק ,שמא כבר יצא בתקיעות מדמים את התפילה לעבודת הלויים ,מסתבר
שמי שהוא עצמו משבט לוי ראוי לכך יותר מינוי שוחט לשליח ציבור בימים
שבתפילת הלחש.14 נוראים
מישראל .עם מי הצדק?
לקראת הימים הנוראים ביקשו במניין של
באילו תקיעות עדיף לעמוד ת .כאשר השניים שווים בתורה ,ביראת שמים,
יוצאי הישיבה למנות לבעל תפילה את אחד
בהגינות ,בהתאמה לתפקיד ובקבלת הציבור,
סבי הוא יהודי מבוגר המתנייד בכיסא מבוגרי הישיבה שקולו ערב .אדם זה מתפרנס
גלגלים .בתפילת שמונה עשרה ביום יום יש להקדים את הלוי לישראל לשמש כשליח מארגון משלחות לשחיטה בחו"ל עבור ועדי
הוא מתפלל בישיבה ,אך בראש השנה, ציבור .אולם אם הישראל עדיף ממנו במעלות כשרות שונים ,וכמה מן המתפללים טענו
בתקיעת שופר ,הוא מעוניין להתאמץ של שליח ציבור ,אין מעלת הלוויה גוברת שבשל כך עדיף למנות שליח ציבור אחר ,כיון
ולעמוד בזמן התקיעות ,אף שניתן לצאת ידי עליהן .10ומכל מקום אין לעמוד על קדימה זו שיש נוהגים לא למנות לשליח ציבור בימים
חובה גם בשמיעת התקיעות בישיבה .כיצד כשהדבר עלול להביא לידי מחלוקת.11 הנוראים מי שמתפרנס משחיטה .האם אכן
נכון לנהוג במי שעמידה ממושכת קשה לו, יש מקום להימנע מלמנותו לכתחילה ,אף
באילו תקיעות עדיף שיתאמץ לעמוד ,האם הגיע לבית הכנסת באמצע התקיעות שהוא עצמו אינו משמש כשוחט ,אלא רק
בתקיעות דמיושב שלפני תפילת מוסף ,או יהודי שיצא לאחר קריאת התורה וחזר עוסק בארגון וניהול מערך השחיטה?
בתקיעות דמעומד שבתוך תפילת מוסף? לבית הכנסת לאחר שכבר בירך התוקע את ת .מעיקר הדין אין להימנע מלמנותו מטעם
ת .עדיף שיעמוד בתקיעות שבחזרת הש"ץ של הברכות לפני תקיעת השופר ,כיצד ינהג לגבי זה .8וכן אין להימנע מלמנות לבעל תוקע או
תפילת מוסף.15 הברכות? לבעל מקרא מי שמשמש כשוחט.9
המשך בעמ' ד'
ואף המשנה ברורה (שם ס"ק יג) כתב שאם עומדים אותו מחזקתו .ויש להעיר על לשונו שם שכתב 'לא 8כתב הרמ"א (או"ח סי' תקפ"א ס"א) שבסליחות שברכתה 'בורא פרי האדמה' ,לדעת רוב הפוסקים
לפני הציבור אחד שהוא בן תורה וירא חטא אלא למנות ש"ץ שפרנסתו משחיטה' ,אולם מהמקורות ובימים הנוראים יש לדקדק לחזר אחר שליח ציבור יש להקדים את הרוביא ,מפני שהיא חביבה עליו
שאין בו המעלות של בן שלושים ונשוי ,ואחר שהוא הנ"ל מבואר כי הקפידא מתייחסת דווקא לשוחט 'היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר יותר .ואם באנו להקדים את הרוביא ,הרי שוב
איש פשוט אלא שהוא נשוי ובן יותר משלושים ,בן ממש ,דהיינו לאדם שמלאכתו היא מעשה השחיטה למצוא' ,אולם הוסיף מיד' :מיהו כל ישראל כשרים יש להקדים את התפוח ,שהוא החביב עליו יותר
התורה קודם .נמצא שמעלת התורה ויראת שמים עצמו .לפיכך אין לפרש את הלשון 'שפרנסתו הם ,רק שיהיה מרוצה לקהל' .ובדיני שליח ציבור מן הרוביא .נמצא :הרימון קודם לתפוח ,התפוח
קודמת למעלות האחרות של הש"ץ ,ולפי זה פשוט משחיטה' באופן רחב ,שכל אדם שמקור הכנסתו שבכל השנה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' נג ס"ד–ה) קודם לרוביא ,והרוביא קודמת לרימון .בשאלה
שאין מעלת לוי יכולה להקדים אחד שפחות מחברו קשור בדרך כלשהי לענף השחיטה והבשר נכלל שצריך שיהיה הגון ,ריקן מעבירות ,עניו ומרוצה מעין זו כבר דן המגן אברהם (סוף סימן ריא ס"ק יג),
במעלות העיקריות הנצרכות לשליח ציבור. בכך ,ומסתבר שהכוונה למי שפרנסתו היא מלאכת לעם ,בעל נעימה וקול ערב ורגיל במקרא ,ואם אין באופן שהיו לפניו יין ,תבשיל שעורים וזית ,שכל
11במשנה ברורה (סי' תקפא ס"ק יא) כתב לענין שליח השחיטה בפועל .גם הטעם שהובא לעיל מהרה"ק בו כל המעלות בוחרים את הטוב שבציבור בחכמה אחד מהם קודם לחבירו מצד מעלה אחרת ,וכתב
ציבור בימים הנוראים ,שאם אדם רואה שתיווצר מקאריץ זי"ע שהוא עסוק בנטילת הקול מתייחס ובמעשים טובים .והנה היותו של אדם שוחט אינה שצריך עיון כיצד ינהג .ובחכמת שלמה (או"ח סימן
מחלוקת מחמת תפילתו ,לא יתפלל ,אפילו אם דווקא למעשה השחיטה. פוסלת אותו מלשמש שליח ציבור ,שכן הרמ"א ריא שם) ביקש לפשוט ספק זה מסוגיית הגמרא
בעקבות ויתורו יעבור לפני התיבה אדם שאינו הגון 9לגבי בעל תוקע כתב המטה אפרים (סי' תקפ"ה (שם סכ"ה) כתב בפירוש' :ושליח ציבור שהוא שוחט בזבחים (צ ,):שם הסתפקו לענין חטאת העוף ,עולת
כמותו .ולפיכך כאשר אי אפשר להכריע ביניהם ס"ב) שיש לחזר אחר תוקע שיהיה 'הגון ,בעל תורה ובודק לא יתפלל בבגדים הצואין ומסריחין ,ואם בהמה ומעשר :חטאת העוף קודמת לעולת בהמה,
בדרך של כבוד ושלום ,פשוט שאין מעלת הקדימה ומעשים טובים ,כאשר כתבנו בעניין הש"ץ' ,וכן אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפילה ולהתפלל עולת בהמה קודמת למעשר ,ואילו המעשר קודם
של לוי נותנת לו רשות לעמוד על זכותו באופן המקרא ,מפני שהם נעשים אמצעים בין הקב"ה מעבירין אותו' .הרי שכל הקפידא היא שלא יתפלל לחטאת העוף .ואיתא שם הכא תרגימו מין זבח
המביא למחלוקת בקהילה. לציבור .אמנם מכאן יש ללמוד שמעלותיו הכלליות בבגדים המלוכלכים ממלאכתו ,אבל עצם מלאכת עדיף .ובמערבא אמרו שיש לצרף את עולת הבהמה
12וכן הדין לנשים שמברכות. של שליח הציבור נדרשות גם בבעל התוקע ,אך השחיטה אינה פוסלתו מלשמש כש"ץ .אמנם בשדי לחטאת העוף ,ועל ידי כך לבטל את מעלת המעשר,
13ראה בסידור היעב"ץ שכתב בהדיא דאף על פי הקפידא הנזכרת בשוחט ,מצינו במקורות הקדומים חמד (אסיפת דינים ,מערכת ראש השנה סי' ג אות י"א) מביא ולהקדים חטאת העוף לעולה ואת העולה למעשר.
שהתקיעות מעכבות זא"ז ,מ"מ סדר תשר"ת ותש"ת על שליח ציבור. בשם שו"ת הד"ר (סי' כ"ט) מנהג שלא להעמיד שוחט רש"י (זבחים שם ד"ה ואגבהתה ממעשר) ביאר שעל ידי
ותר"ת אינן מעכבין זא"ז ,ואע"פ שאינו יכול לתקוע 10בעניין הטענה שהעלה הלוי מצד תפילה כנגד ובודק כשליח ציבור בימים הנוראים ,וכתב שכן צירוף מעלת העולה מתבטלת מעלת המעשר
כולם ,יכול לברך. עבודה ,הנה המשנה ברורה (סי' תקפא ס"ק יב) כתב נהג הרה"ק מסטערטין זי"ע ,ומאידך כתב שהמנהג שכנגדה ,וממילא נשאר סדר הקדימה ברור .כעין
14בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קלד) חשב להתיר לברך הטעם שיש מעלה בשליח ציבור שהוא בן שלושים במקומו היה שלא לחשוש לכך ,וכן שהרבה צדיקים זה רמז גם החתם סופר בהגהותיו לשולחן ערוך
על התקיעות ששומע בתפלת הלחש ,כי מאחר שנה ,לפי שאז ראוי בן לוי לעבודה ,ותפילה הוא מפורסמים לא הקפידו בדבר .וכן הביא באלף (סימן ריא) ,וציין לדברי הפנים מאירות (חלק ג סימן
שיוצא בתקיעות אלו ידי חובה מהתורה אינו נחשב כנגד עבודה .והוסיף טעם נוסף שבגיל זה לבו של המגן (סי' תקפ"א סקנ"ה ,בהגהה) בשם הרה"ק רבי לח) ,שהאריך לפלפל בראיה זו .אולם בתורת חיים
להפסק ,וכמו שהתירו התקיעות ה"ה הברכה ,אך אדם נשבר ונדכה יותר .אולם פשוט שאין מכאן פינחס מקאריץ שהקפיד בזה .וראה באמרי פנחס למהר"ח סופר (סימן ריא ס"ק יז) פקפק בהשוואה
למעשה כתב אח"כ (בח"י סי' ק"ח) דמהיות טוב שלא ראיה שלוי קודם לישראל שהרי דברי המשנה (שער סדר היום אות נט) שכתב הטעם כיון שעבודת לסוגיית זבחים ,והעלה עם אחרונים נוספים שיש
לכוין לצאת בתקיעות דלחש ,ויברך על תקיעות ברורה נאמרו לגבי כל שליח ציבור ,גם כשהמועמד השליח הציבור היא לתקן את הקול ולהמשיך להימנע מן הספק על ידי סילוק אחד המינים מן
דמעומד. הוא ישראל ,והכוונה היא שכיון שהתפילה עומדת חיות לנשמות ישראל ,ואילו השוחט פועל במקום השולחן בשעת הברכה .ואמנם לכאורה יש לחלק
15בשו"ע (סי' תקפה ס"א) 'צריך לתקוע מעומד'. במקום עבודה ,ראוי שהש"ץ יהיה בגיל הדומה הקול ומסלק את חיות הבהמה ,ואין ראוי להעמידו בין הסוגיא דזבחים לנידון דידן שהצד להקדים הוא
ובטעם העמידה כתב הט"ז (סק"א) שהוא משום לגילם של הראויים לעבודת הלויים ,ונמצא שעבודת כשליח הציבור לבקש רחמים וחיים .ולמעשה כתב משום מעלת 'חביב' .לכן בנידון דידן ,הדרך הנכונה
שבתקיעת שופר נאמר בפסוק (במדבר כט א) 'יום הלויים משמשת כאן מקור למעלת הגיל ,ולא מקור באלף המגן שאם אפשר בקל למצוא שליח ציבור והמרווחת לצאת מכל ספק היא שלא יהיו שלושת
תרועה יהיה לכם' ,וילפינן גזירה שוה לכם לכם מפורש לקדימת אדם שהוא לוי .אמנם בדיני שליח אחר שאינו שוחט ויש בו כל המעלות הדרושות המינים לפניו בשעת הברכה .תחילה יניחו לפניו את
ממצות ספירת העומר שכתוב בה (ויקרא כג טו) ציבור כתב המשנה ברורה (או"ח סי' נג ס"ק לו) ,בשם לש"ץ ,נכון לחוש לדעת המקפידים .גם בשו"ת הרימון והתפוח בלבד .מאחר שברכותיהם שוות,
'וספרתם לכם' ,ושם כתוב (דברים טז ט) מהחל חרמש השיירי כנסת הגדולה (הגה"ט או"ח סי' נג סק"ג) 'אם שני צור יעקב (סימן קכט) כתב וזה לשונו :וידוע דזה יקדים את הרימון שהוא משבעת המינים ויברך
בקמה ,ודרשינן אל תקרי בקמה אלא בקומה .וטעם חזנים שוים ,כהן קודם ללוי ,לוי לישראל' .והוסיף שלא יתפלל שו"ב בר"ה ויו"כ הוא מילי דחסידות עליו 'בורא פרי העץ' ,ובכך יפטור גם את התפוח.
אחר כתב בשבלי הלקט (סדר ר"ה סי' רפט) בשם אחיו שתלמיד חכם קודם לעם הארץ אפילו אם עם שנהגו קצת צדיקים ,והרבה צדיקים מפורסמים לאחר מכן יביאו את הרוביא ויברך עליה 'בורא פרי
ר' בנימין ז"ל ,שתקיעת שופר הוא ממליץ טוב הארץ הוא כהן ,וכל שכן אם הוא לוי .ומבואר שאחר לא הקפידו ,רק דבמקום שהקפידו הנהיגו כן בבית האדמה' .בדרך זו אין צורך להיכנס לספק כיצד
זכר לעקידת יצחק ,ובדין צריכים העדים לעמוד, ששני החזנים שווים בשאר מעלותיהם ,היותו של המדרש שלהם ,אבל לא היה ח"ו בקבלה על עצמם, להכריע כאשר נוצר 'מעגל קדימויות' .וכבר דן בזה
כדכתיב (דברים יט יז) 'ועמדו שני האנשים' ,ואנו באים האחד לוי נותנת לו דין קדימה על הישראל ,והוא ומעיקר הדין אין מקום לזה ,ע"כ .ומבואר שאין זה בשו"ת תורת יקותיאל (או"ח סימן מג).
להעיד על זכות העקידה .וכתב הרדב"ז (סי' אלף הדין כאשר באים לבחור שליח ציבור לסליחות או מצד עיקר הדין ,ולכן גם אותם הצדיקים שהקפידו 7כ"כ באור לציון (ח"ד עמוד כב) מהמבואר בפסיקתא
קא) שגם השומעים את התקיעות צריכים לעמוד לימים נוראים .אמנם כפי שמבואר בשיירי כנסת בזה ,נהגו בזה רק סלסול לעצמם ,אבל לא היה זה רבתי ,הובא בשיבולי הלקט (סי' י) 'כבד את ה'
כיון ששומע כעונה ,וכאילו תוקע הוא בעצמו. הגדולה קדימת הלוי נאמרה דוקא לאחר שהשניים בתורת הוראה לרבים בכל מקומות מושבותיהם. מהונך' ,ממה שחננך ,שאם היה קולך ערב ונעים,
אמנם הראשונים נחלקו באלו מהתקיעות יוצאים שווים ,ולפיכך כיון שבדיני סליחות והימים הנוראים וראה בפסקי תשובות (סי' תקפ"א אות ז ,הע' )62–59 והיית יושב בבית הכנסת ,עמוד וכבד את ה' בקולך.
את עיקר החיוב של תקיעת שופר :לדעת הרי"ף כתב הרמ"א (או"ח סי' תקפא ס"א) שיש לדקדק ולחזר שהביא את הדברים וכתב כי ברוב המקומות אין אולם אם משמיע את קולו כדי שישבחוהו על
(ר"ה י :מדפי הרי"ף) והרמב"ם (שופר פ"ג הי"ב) והרמב"ן אחר שליח ציבור היותר הגון והיותר גדול בתורה חוששים לכך ,ואף בקהילות שנהגו להקפיד רשאים נעימותו ,הרי זה מגונה ויש למנות אחר ,כמ"ש
(מלחמות ה' ר"ה לד .ד"ה ועוד) והריטב"א (ר"ה טז :ד"ה כדי) ובמעשים שאפשר למצוא ,ורק לאחר מכן הזכיר לשנות ממנהגם ,ובוודאי שאם אדם כבר הוחזק בשו"ע (סימן נג סעיף יא) ,ועליו נאמר (ירמיה יב ח) 'נתנה
עיקר מצוות תקיעת שופר היא בתקיעות דמיושב, גם את המעלות שיהיה בן שלושים ושיהיה נשוי, כשליח ציבור ולאחר מכן נעשה שוחט אין מעבירים עלי בקולה על כן שנאתיה'.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' א'
אף אם הגיע לעיר אחרת שאינה מוקפת מחיצות, אמות והוא מהלך בכולה .אולם כתב כי מאחר הנוגעים לנידון זה ואת ההכרעה למעשה.
כל העיר נחשבת לו כארבע אמות ,ויש לו מן המקום שדעת רוב הראשונים להחמיר ,אין להקל כנגד דעת איסור תחומין
שאליו הגיע בשבת או ביום טוב אלפיים אמה לכל השו"ע .ורק בשעת הדחק יכול לסמוך על המקילים, כתוב בתורה (שמות טז כט) 'שבו איש תחתיו' ,ומכאן
רוח וכנ"ל. מאחר שמילתא דרבנן היא .ואילו החזון איש (או"ח סי'
אמרו (עירובין מח ).שיש לכל אדם ארבע אמות .לדעת
ועוד יש לדון אם היציאה המאוחרת לדרך אינה קט סק"ט) דחה את דברי המקילים. השו"ע (או"ח סי' שצו ס"א) ,היינו ארבע אמות ממש
מעמידה אותם בדין יוצא שלא ברשות .בשני נידונים ויש אומרים (שו"ע שם ס"ח) שאם חזר לעירו ,אף שתחתיו .אולם לדעת הרמ"א (שם) ,יש לו ארבע אמות
אלו דן ה'פני מנחם' בעקבות המעשה בקבוצת שיצא וחזר מדעת ,כיוון שחזר לעירו דינו כאילו לא לכל רוח ,ובסך הכול שמונה אמות .ומה שכתוב (שם)
החסידים שנסעה לגור ,נתקעה על אם הדרך יצא וכל העיר נחשבת לו כארבע אמות .והיינו דוקא 'אל יצא איש ממקומו' למדו (עירובין נא ).שאם קבע
והוכנסה לעיר על ידי גויים ,ואביו ה'אמרי אמת' לעניין ההליכה בתוך העיר ,אך אין לו אלפיים אמה לעצמו מקום שביתה ,מותר לו להלך ממנו אלפיים
אסר עליהם לצאת חוץ לארבע אמותיהם. מחוצה לה ,שכיוון שיצא לדעת הפסיד את תחומו אמה לכל רוח ,וכן נפסק בשו"ע (סי' שצז ס"א) .ואם
הוראת ה'אמרי אמת' (משנה ברורה שם ס"ק מא) .וכתב הרמ"א (שם) שדין זה שבת בעיר ,כל העיר היא מקומו ונחשבת כארבע
הוא דוקא בעיר המוקפת חומה ,ובביאור הלכה (שם
ה'פני מנחם' ,במכתב להגרש"ד גרוס ,מספר את אמות ,ויש לו ממנה אלפיים אמה לכל רוח כתחום
המעשה ודן בו באריכות .הסיפור מובא גם בספר ד"ה אם) הביא שהבית מאיר מגמגם בהכרעת הרמ"א שבת ויום טוב .ואף בעיר שאינה רשות היחיד לעניין
'ראש גולת אריאל' (ח"א עמ' צד) בשם ה'פני מנחם': להצריך שתהא העיר מוקפת חומה. הוצאה מרשות לרשות ,כגון שאינה מעורבת ואינה
קבוצת חסידים מלודז' נסעה ל'גור' ביום שישי, בביאור הלכה (שם ס"ו ד"ה אבל אם) הביא דעת מקצת מוקפת חומה ,היא נחשבת לעניין תחומין כארבע
דרכה השתבשה וקידש עליהם היום בעודם תקועים הראשונים שאם העיר מוקפת מחיצות כדין ,אפילו אמות של מקום שביתתו.
במרחק גדול מגור ,במקום שנשקפה להם סכנה. יצא ונכנס מדעת לעיר אחרת ,כל העיר נחשבת לו דין תחומין הוא מתקנת חז"ל .אולם בירושלמי
להלכה נפסק אז ,כרצון ה'אמרי אמת' ,שיביאום כארבע אמות .גם דעת הגר"א נוטה לשיטה זו ,אולם (עירובין פ"ג ה"ד .פ"ה ה"ד) מבואר שתחום של שלוש
לחדר ההמתנה בבית המדרש בגור ושישהו שם כל למעשה כתב שיש להחמיר כשיטת השו"ע. פרסות ,כשיעור מחנה ישראל במדבר ,אסור מן
השבת ,מפני שאין להם אלא ארבע אמות ,וכדין היוצא ברשות לדבר מצווה התורה .שלוש פרסות הן י"ב מיל ,וכל מיל הוא
המשנה (עירובין מא' ):מי שהוציאוהו גויים או רוח מי שיצא מחוץ לתחום ברשות ,כגון להצלת אלפיים אמה .נחלקו הראשונים אם גם לדעת הבבלי
רעה ,אין לו אלא ארבע אמות'. נפשות או לקידוש החודש ,יש לו אלפיים אמה מן יש איסור תורה בשיעור זה ,ומחלוקת זו הובאה
והקשה על כך הגרש"ד גרוס :אם התירו להם המקום שאליו הגיע בשבת או ביום טוב .אם הגיע בבית יוסף (סי' שצז) .עיקר הכרעת השו"ע (סי' תד ס"א)
לכתחילה לשוב למקומם מפני סכנת נפשות, לעיר ,כל העיר נחשבת לו כארבע אמות ,ויש לו עוד להחמיר שיש איסור תחומין מן התורה בי"ב מיל,
לכאורה דינם כיוצאים ברשות ,כגון חכמה הבאה אלפיים אמה לכל רוח מקצה העיר (שו"ע סי' תז ס"א). ואילו הגר"א נקט לעיקר כדעת המקילים (הובא במשנה
ליילד ,הבאים להציל מן הגויים ושאר ענייני פיקוח ולאו דווקא מי שיצא ברשות בשבת להצלת ברורה שם סק"ז).
נפש שהתירו לצאת בשבילם .והרי קיימא לן (עירובין נפשות .אף מי שיצא מבעוד יום בשיירה לצורך אדם ששבת מחוץ לעיר במרחק של פחות
מד :שו"ע או"ח סי' תז ס"א) 'מי שיצא ברשות יש לו עלייה לארץ ישראל ,והתנה עמהם שישבתו בשבת, מאלפיים אמה ממנה רשאי להיכנס לעיר בשבת,
אלפיים אמה לכל רוח' ,ואם הגיע לעיר הרי הוא ולאחר מכן המשיכו הגויים בדרכם ,רשאי מחמת וכיוון שנכנס ,כל העיר נחשבת לו כארבע אמות והוא
כאנשי העיר ויש לו אלפיים אמה לכל רוח מחוץ פיקוח נפש להמשיך עמהם .ואם עמדו מחוץ לעיר, רשאי להלך בכולה ,אף למקום רחוק מאוד ממקום
לעיר .אם כן ,מדוע הוצרכו להישאר בחדר ההמתנה יש לו אלפיים אמה לכל רוח .ואם הם סמוכים לעיר, שביתתו .אולם מי ששבת מחוץ לעיר במרחק של
שליד בית המדרש כל השבת. הוא רשאי להיכנס אליה ויש לו אלפיים אמה לכל יותר מאלפיים אמה אינו רשאי להיכנס אליה .ואם
מכתב ה'פני מנחם' רוח (שם סי' רמח ס"ד). נכנס ,אינו רשאי לצאת מארבע אמותיו ,שהרי הוא
וכתב לו ה'פני מנחם' :בנידון מי שהוציאוהו גוים והוא הדין לכל דבר מצווה (שו"ע שם) .ואף נמצא מחוץ לתחומו ,ואין מועיל לו שהעיר נחשבת
אין לו אלא ארבע אמות ,נכון מה שכתבתם ,כי כל שהרמ"א כתב שגם יציאה לסחורה נחשבת יציאה כארבע אמות ,מפני שדין זה נאמר רק כשהעיר
דיבור של אותו צדיק צריך לימוד ,על אחת כמה למצווה ,שהרי מצווה על האדם להחיות את עצמו נמצאת בתוך תחומו (שו"ע סי' תה ס"ג).
וכמה שהיה נוגע להלכה למעשה. ואת משפחתו ,ורק יציאה לטיול אינה בכלל מצווה, אמנם אם נצרך לנקביו ואין לו מקום צנוע בתוך
אמנם זכורני היטב את כל סיפור המעשה ,אבל דבריו נאמרו לעניין ההיתר לצאת בספינה בתוך אלפיים אמה ,והוא מוכרח להיכנס לעיר ,רשאי
קטן הייתי אז ,וכבר אחז"ל אין מביאין ראיה מן שלושה ימים סמוך לשבת .אבל לגבי ההיתר להלך להיכנס .וכיוון שנכנס בהיתר ,כל העיר נחשבת לו
הקטן .ואם על כגון דא אמרו כך על התנא הקדוש אלפיים אמה מן המקום שבו נח ולהחשיב את כל כארבע אמות והוא מהלך בכולה .יש אומרים שאף
העיר כארבע אמות ,צריך דווקא מצווה גמורה (מגן אם נצרך למי רגליים בלבד רשאי להיכנס .ולא רק
רבי יהודה [שעליו העידו בגמרא (שבת כה ).שהיה
דומה למלאך] -על מעשה שהיה בקטנותו איתא אברהם שם ס"ק יז ,משנה ברורה שם ס"ק לב). הנצרך לנקביו ,אלא גם מי שהגשמים יורדים עליו
במגילה כ .דאין מביאין ראיה ,וכן אמרו על התנא נמצאנו למדים כי אם הנוסעים נתקעו מחוץ לעיר או שהחמה מכה בו רשאי להיכנס לעיר (שם ס"א).
הקדוש ר"א ב"ר צדוק הכהן (סנהדרין נב ,):עאכ"ו על שלא מרצונם ,ומחמת חשש פיקוח נפש הוכנסו לעיר וכיוון שנכנס בהיתר ,כל העיר נחשבת לו כארבע
וכו' כמוני .אבל נחזי אנן .לפענ"ד הקלושה .וכך היה אחרת שלא מדעתם ,הרי דינם כדין מי שהוציאוהו אמות ,אך אין לו אלפיים אמה מחוץ לעיר.
המעשה -כפי שאני זוכרה כיום -בסוף ההפסקה והכניסוהו גויים .אם העיר מוקפת מחיצות כדין, מי שיצא מן העיר אל מחוץ לתחום שבת אינו
בליל ש"ק ,הודיע המשמש בקודש שגוי בא וסיפר רשאים הם להלך בכולה ,אך אין להם אלפיים אמה רשאי לחזור לעיר ,ואף אם יצא בשוגג או שהוציאוהו
שכמה יהודים שנסעו לרבי במשאית מ'ראווא מחוצה לה .אם אינה מוקפת מחיצות כדין ,נחלקו גויים בכפייה .אולם אם הוציאוהו והחזירוהו גויים
מאזוביצקא' ל'גור' ,נתקלקלה כמה פעמים בדרך הראשונים אם כולה נחשבת להם כארבע אמות ,ואין בכפייה ,הרי הוא כאילו לא יצא .ומי שיצא מדעת,
המכונה ,ולבסוף נתקעו עם הערב שמש במקום להקל בכך אלא בשעת הדחק .לפיכך ,כל עוד הם אף אם החזירוהו גויים בכפייה ,אינו מהלך בתוך
שומם והם מפוחדים מאד ,כי הסביבה עויינת ואין מצויים באזור של גויים ויש קושי להישאר שם ,ניתן העיר אלא בארבע אמותיו .שכן דווקא במי שיצא
שם יהודים ומתחבאים ביער קטן שם ,וביקשו לצרף בשעת הדחק את שיטת המקילים כדי להגיע וחזר שלא מדעת הקלו להחשיב את כל העיר כארבע
להודיע לבית הרבי ,הוא תיאר בדיוק מקומם ,בערך למקום בטוח .אולם לאחר שהגיעו למקום מגורי אמות ולהתיר לו אלפיים אמה לכל רוח כאילו לא
16ווארסט והאוטו עומד על גבעה קטנה עם הנהג היהודים ונכנסו לבית ,שוב אין להם לצאת מן הבית, יצא ,ולא במי שיצא או חזר מדעת (סי' תה ס"ה).
בתוכה ,ליד החורשה. שהבית עצמו נחשב להם כארבע אמות .כל זה מצד ולא רק אם הוציאוהו והחזירוהו גויים בכפייה
מיד ציווה אאמו"ר 'מדארף פרעגען דעם רב', דין מי שהוציאוהו והכניסוהו גויים .אמנם כאשר לעירו ,אלא אף אם הכניסוהו לעיר אחרת ,ובלבד
ותשובת הרב היתה לשלוח חלה ע"י גוי .וחזר ואמר דינם כיוצאים ברשות לדבר מצווה תהיה להם כל שהעיר מוקפת מחיצות או שנעשה בה תיקון עירוב
עוה"פ 'מדארף פרעגן דעם רב' ,והתשובה הייתה העיר כארבע אמות ,וגם יוכלו ללכת אלפיים אמה כדין ,הוא רשאי להלך בכולה מפני שהיא נחשבת לו
עוה"פ כך .וכשאאמו"ר זצ"ל חזר עוה"פ רץ בן לכל רוח. כארבע אמות .אבל אם אינה מוקפת מחיצות כדין,
אחותי (כמדומני רח"מ היינה הי"ד) אחיו של ר"ל היינה נסיעה לרבו אסור (שם ס"ו) .ובביאור הלכה (שם ד"ה מוקפת) הביא
ז"ל לרב ,אבל תיכף ומיד בא שליח מהרב לשלוח ויש לדון אם הנסיעה להתפלל באומן ,או נסיעת דעת כמה ראשונים שאף אם העיר אינה מוקפת
להם עגלה ע"י גוי שיביאם ,ואאמו"ר זצ"ל היה נראה חסיד להתפלל אצל רבו ,נחשבת כדבר מצוה לעניין חומה ולא נעשה בתיקון עירובין ,כיוון שהוציאוהו
מרוצה מהתשובה ,ואמר שהגוי יביאם עד השלום דין יוצא ברשות .אם אכן זו יציאה לדבר מצווה ,הרי והכניסוהו שלא מדעת ,כל העיר נחשבת לו כארבע
המשך בעמ' ד'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' ג' מהמברך את תיבת 'מלך' או תיבת 'העולם' לא ברכת אשר יצר בחזרת הש"ץ של
יצא וצריך לחזור ולברך בעצמו .ואם לא שמע מוסף ר"ה
שטוב ,אני חשבתי לתומי ,כי בגלל הכנסת את תיבת 'אלוקינו' יצא בדיעבד.20
אורחים אמר כך (ולא שמתי לבי שאם בגלל זה ,היה להם
מי שהוצרך לצאת לצרכיו במהלך חזרת
ללכת ברגל מקצה העיר שאין שם סכנה) ,אבל ביום ש"ק הש"ץ של מוסף בראש השנה ,האם יברך
כאשר נשארו כל היום בשלום שטוב ,ולא נכנסו תקיעה בשופר בלא רשות בעליו ברכת אשר יצר או שזה נחשב להפסק ואסור
לביהמד"ר לתפילה ולטיש ,ובטיש שלח להם במהלך יום ראש השנה נולד לי בן למזל טוב לברך עד אחר גמר התקיעות?
שיריים מכל דבר ,טשאלנט ,קוגל ,בשר ,רגל וכו', בשעה טובה ומוצלחת .מאחר והוכרחתי ת .אסור לשוח ולהפסיק עד סיום שמיעת מאה
וכשאמרו לו שיש להם אוכל מספיק ,אמר 'מי לצאת לבית הרפואה באמצע התפילה קולות ,16אך מותר לברך ברכת אשר יצר 17או
שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע לומר תהלים.18
אמות' ,אז החלתי להבין כל הענין ,והבנתי שגם החסרתי עשרים מתוך מאה קולות .רציתי
מתוך השלום שטוב באותו חצר לביהמ"ד לא זזו מאוד לשמוע את התקיעות הנוספות ,אך
(ובית יזק תנן .)...והיה אצלי חידוש כל הדין ,ולפיכך לא היה לי שופר .לאחר מכן נכנסתי לבית אמר 'ברוך הוא וברוך שמו' על ברכת
הנני זוכר את זה היטב ,וגם בגלל המתח והענין, הכנסת של בית הרפואה ,וראיתי על אחד השופר
וכן את אופן הויכוח עם הרב ,שהיה אז לשיחה השולחנות שקית ובה שופר .האם מותר לי כאשר בעל התוקע בירך את הברכה של
בביהמ"ד .עובדא ידענא טעמא לא שמעתי. לתקוע בו בלא רשות הבעלים? 'לשמוע קול שופר' ,עניתי מתוך הרגל 'ברוך
טעם ההיתר לנסוע עם גוי ת .מותר ליטול שופר של חבירו בלא ידיעתו הוא וברוך שמו' .האם יצאתי את חובת
ונחזי אנן ,אם היה חושב שזהו סכנת נפשות כדי לתקוע בו ,דניחא לאיניש למיעבד מצוה שמיעת הברכה או שעלי לברך לבד?
למה אמר לשאול לרב ,הלא איתא השואל הרי זה בממונו .21ודווקא לתקוע בו באותו מקום שמונח
שופך דמים (ירושלמי ,מובא גם במ"מ פ"ב ה"ג משבת ,ובטור
ת .לכתחילה לא יענה 'ברוך הוא וברוך שמו'
או"ח סי' שכח ,וכן נפסק בשו"ע שם ס"ב) .אמנם יש לומר
שם ,אבל להוציאו למקום אחר אסור .22וכן בזמן בברכה שיוצא בה ידי חובה ,ובדיעבד יצא ידי
דאם יש שהות והסכנה אינה מיד ,לית לן בזה, שיש חשש סכנה [כגון שיש וירוס מדבק העלול חובה ואין זה הפסק .19ופשוט שכל זה הוא רק
כמ"ש האחרונים ,כי אז יכול היטב לברר ההלכה. לעבור דרך הרוק ,כמו בזמן מגיפת הקורונה] כאשר העונה שמע ממנו את כל הברכה ,אך
וחשבתי אולי חשש שח"ו אם ישארו בפחד ביער אסור ,כיון שבוודאי מקפיד על כך. אם עקב עניית 'ברוך הוא וברוך שמו' לא שמע
כל השבת יטרף דעתו של אחד מהם( ,או יבא לידי
על ברכת שופר ומגילה ,והחתם סופר ז"ל עד אחר סיום שמיעת כל המאה קולות. וכדי שתהיינה התקיעות סמוכות לברכת
חולי עצבים או דכאון ר"ל) ,שג"כ לפי הפוסקים אינו לא מחה על זה .וכתב שם לישב המנהג מפני בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' מד ,ח"ד סי' מז) 17 'לשמוע קול שופר' ,ומה שחוזרים ותוקעים
פחות מחולי שאין בו סכנה ,דמותר ע"י גויים, ב' טעמים :א .כיון שקיימא לן כל העונה כתב שכיון שהאיסור להפסיק בין תקיעות בתפילת מוסף אין זה אלא מתקנת חכמים
אמן כמוציא מפיו דמי ,ואם כן כשעונה דמיושב למעומד לא נזכר בגמרא ,ומקורו שתקנו לשמוע התקיעות על סדר מלכויות
וגם להביאם מחוץ לתחום י"ל דשרי .ואולי אמן על חזרת הש"ץ או על תקיעות שופר, מדברי הראשונים הנ"ל ,לכן דינו כדין זכרונות ושופרות וכדי לערבב את השטן.
התכוין לזה 'שהוציאוהו גויים או רוח רעה' ,הגם ומקרא מגילה וכדו' ,הוי ליה כעונה ממש, הפסקה בין ברוך שאמר לישתבח המבואר אולם שיטת תוספות (פסחים קטו .ד"ה מתקיף)
שבפשטות איירי שיוצא מתחומו מחמת השגעון וכאומר כל הברכה בשעת עניית אמן ,ומה במשנה ברורה (סי' נא סק"ח ובביאור הלכה שם והר"ן (ר"ה טז .ד"ה למה) והטור (או"ח סי' תקפה)
בכך שאומר מעיקרא ב"ה וב"ש .ב .שכתב ד"ה צריך) שכיון שהאיסור להפסיק בין ברוך וכן כתב הרדב"ז (סי' אלף קא) שעיקר המצוה
ולא בגלל מניעתו ,מ"מ במקום חולי כזה ,לא הרמב"ם (שבועות פ"ב ה"א) שהמושבע מפי שאמר לישתבח אינו מבואר בגמרא ,אזי הן התקיעות שעל סדר מלכויות זכרונות
גרע מחולה שאין בו סכנה ,דלא גזרו בו רבנן, אחרים וענה אמן הרי הוא כנשבע מעצמו, מותר להפסיק לצורך ענייה לקדיש קדושה ושופרות ובהם יוצאים את המצוה מהתורה,
(וכן האיסור להשתמש בבהמה ע"י עליה לעגלה הרתומה לסוס, ולאו דוקא אמן אלא אף האומר דבר שענינו וברכו ואפילו כדי לענות אמן על ברכת חבירו ומה שתוקעים קודם מוסף אין זה אלא
כענין אמן וכל כיוצא בזה בכל לשון הרי זה או לומר מודים דרבנן ולברך ברכת אשר יצר. מתקנת חכמים כדי לערבב את השטן .וראה
ומוקצה וכדומה .ואולי הוה כסכנת אבר ,דא"צ אפילו שינוי). כנשבע לכל דבר .ולפי זה הוא הדין בעניית וכן כתבו בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סוף סי' סו ,ח"ז במשנה ברורה (סי' תקפה סק"ב) שהעתיק
סי' עט) ובשו"ת קנין תורה (ח"ה סי' נז). את דברי הרדב"ז הנ"ל שעיקר החיוב
ארבעה צדדים לאיסור לצאת מה'שלום ב"ה וב"ש שהא כענין אמן ,וכאילו מוציא
מפיו ואומר 'ברוך אתה ה' אלהינו' ואח"כ 18כן כתב בספר יסוד ושורש העבודה לעמוד בתקיעות הוא בתקיעות דמעומד
שטוב' כשמסיים המברך את הברכה הוא שומע (שער יא פ"ד) וז"ל' :ובחזרת התפלה דש"ץ
[-של מוסף] ,יזהר מאוד לשמוע אל התפלה
שתוקעין בחזרת הש"ץ של מוסף כיון שאז
יוצאים את עיקר חובת תקיעת שופר ,אבל
א .ואולי היה כוונתו למגדר מילתא ,כיון כעונה ,וכאלו אמר את כל הברכה כולה בלא
הפסק .וראה בברכי יוסף (סי' ריג סק"ג) שכתב בכוונה עצומה וכו' ,ובעת שהש"ץ מאריך בתקיעות שתוקעים קודם מוסף אין חובה
שעגלה תבוא בשבת עם יהודים ברחוב .הגם שלא מצא ראיה מכרעת לאחד מהשיטות, בנגונים לא ישב בטל אלא יאמר מזמורי מעיקר הדין לעמוד בהן כיון שעתיד לשמוע
שהגיעה כבר מאוחר בלילה .ומטעם חשדא, ועל כן טוב להיזהר ולא לענות ב"ה וב"ש תהלים בכוונה עצומה וטוב מעט בכוונה כו'. התקיעות במוסף ,אך מכל מקום נהגו
על ברכה שיוצא בה ידי חובתו ,אך אין ומבואר שסובר שמותר להפסיק באמירת לעמוד גם בתקיעות אלו .וכן כתב בסימן
שידעו שלא היה כאן ח"ו חלול שבת ,ולפרסם למחות ביד הנוהגים לענות ,וכן כתב בספרו תהלים בין התקיעות ,וכנראה שהוציא תקצ (ס"ק לה) שאם טעה בתקיעות דמעומד
הדבר. טוב עין (סי' יח) ויוסף אומץ (סי' ע אות ג) .וכן כן ממה שכתב הרמ"א שלשוח בעניין צריך לחזור ולתקוע כיון שהם העיקר .אך
כתבו השערי תשובה (סי' ריג סק"א) והשולחן התקיעות או התפילות אין זה הפסק ,ולמד יש להעיר מדברי המשנה ברורה (סי' תקצב
ב .ואולי חשש לשיטות דיותר מי"ב מילין לא שכל תפילה אינה חשובה הפסק ,ולכך התיר סק"ג) שכתב שמשום טירחא דציבורא נהגו
הטהור (שם ס"ב) שלא למחות בהעונין ב"ה
הוה ברשות .אלא באונס שהוציאו גויים. וב"ש ,וכן כתב המשנה ברורה (סי' קכד ס"ק כא)
לומר תהלים. להקל ולתקוע רק תשר"ת הן למלכויות הן
19בשו"ע (סי' קכד ס"ה)' :על כל ברכה וברכה לזכרונות והן לשופרות ,ולפי שכבר יצאנו
ג .ויותר מכל נ"ל בפשטות ,דכיון שהם נסעו שלא לענות ב"ה וב"ש על ברכה שיוצא בה,
שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא ידי החיוב של תורה בתקיעות דמיושב ,וזה
לפנות ערב בערב שבת ,למקום מסוכן ,שאי ובדיעבד אם ענה אין להחמיר בזה.
וברוך שמו' .ומקורו מהטור (שם) שהביא כן סותר לכאורה את מה שכתב שעיקר חובת
20בשו"ע (סי' ריד ס"א) 'כל ברכה שאין בה
אפשר לשהות שם( .ודומה לספינה( ,עי' בפוסקים שדימו מתשובת הרא"ש (כלל ד סי' יט) שכתב שאביו תקיעת שופר היא בתקיעות דמעומד .ויש
הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ,ואם דילג
היה עונה על כל ברכה שהיה שומע 'ברוך לבאר בדבריו שכל שתוקע שלושים תקיעות
ספינה להוציאוהו גויים) בירד לספינה ע"מ להפליג שם או מלכות יחזור ויברך ,ואפילו לא דילג
הוא וברוך שמו' .ובשו"ת דבר שמואל (סי' כהלכה הרי הוא כבר יוצא בהן ידי החיוב מן
בשבת והחזירוהו דאין לו אלא ד"א). אלא תיבת 'העולם' לבד צריך לחזור ולברך,
רצה) ביאר שמה שהיה עונה על כל ברכה, התורה ,אבל אין פירוש הדבר שהן התקיעות
דמלך לבד אינה מלכות' .ובמשנה ברורה היינו רק בסתם ברכה שהיה שומע אך לא העיקריות בסדר שתיקנו חז"ל ,אלא עיקר
ד .ומלבד כ"ז ,בפשטות שהוציאוהו גויים ,לאו (סק"ד) כתב שאם אמר אזכרה אחת כגון בברכה שיצא בה ידי חובה ,שכיון ששומע סדר המצוה לכתחילה הוא התקיעות
דוקא ,אלא כל שבאיומי הריגה ,עינויים מכות או 'אדני' או 'אלוקינו' יצא ידי חובתו ,ורק כאשר כעונה אסור לענות בה ב"ה וב"ש שזה המשולבות במלכויות זכרונות ושופרות,
לא הזכיר אזכרה כלל לא יצא ידי חובה. כהפסק באמצע הברכה ושינוי מהמטבע והטעם שלא חששו בתקיעות אלו להפסק
מאסר עם ענויים כפוהו לצאת הוי כהוציאוהו 21המגן אברהם (או"ח סי' תקפו סק"ד) כתב שטבעו חכמים .וכן כתבו הדגול מרבבה (סי' בין התקיעה לתרועה על ידי השברים או
(וכ"כ הראשונים שהוציאוהו גויים אפילו באונס) ,אפילו שמותר ליטול שופר של חבירו בלא ידיעתו קכד ס"ה) והשושנים לדוד (ברכות פ"ח משנה ח) בין השברים לתקיעה על ידי התרועה הוא
שאם ישאל לב"ד יורו לו שמותר להציל עצמו, ולתקוע בו בברכה אף שהשופר מתקלקל והמטה יהודה (עייאש ,סי' קכד סק"ב) והחיי אדם לפי שכבר יצאו את עיקר החיוב מהתורה.
קצת על ידי התקיעות ,וכמו בטלית שגם (כלל ס"ג) והשו"ע הרב (סי' קכד ס"ב) והקיצור ולפי זה כיון שהתקיעות דמעומד הם עיקר
לא הוי כיוצא ברשות. מתקלקלת קצת על ידי התקיעות ומבואר שו"ע (סי' ס"ט) .וראה בשו"ע הרב שכתב המצוה יעדיף לעמוד בהם וכפי שהובא
עוד בענין ההיתר לנסוע עם הגוי בשו"ע (שם סי' יד ס"ד) שמותר כיון שניחא
ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה .ואין
שאפשר שאפילו בדיעבד לא יצא ידי חובתו.
אולם המעשה רקח (על הרמב"ם ברכות פ"א הי"א)
למעלה מהמשנה ברורה ,וכן כתב גם
בסימן תקצב (סק"ב) .ויש לציין את דברי
ומה שכתבתי לעיל דבחשש שתטרף דעתו לדמות את השימוש בשופר בלא רשות בעליו כתב שמותר לענות ב"ה וב"ש על ברכה המשנה ברורה (סי' תקפה סק"ב) שהשומע את
[מותר] ע"י גויים (עיין בפוסקים שדנו בזה) ,ולכאורה לשימוש בספר בלא רשות הבעלים שכתב שיוצא בה ידי חובתו ,והקשה על הדבר התקיעות דמיושב ואינו הולך לשמוע את
הרמ"א שאסור להשתמש בו אפילו מעט שמואל שאם נאמר שהשומע ברכה מחבירו התקיעות על סדר הברכות בתפילת מוסף,
משמע בגמרא מפורשת שמותר ע"י ישראל בלא רשות שחיישינן שמא ישתמש הרבה הוא כעונה ממש אז גם אמן אחר הברכה לא עליו לעמוד בתקיעות דמיושב מעיקר הדין.
כה"ג ,ביומא פ"ד :ראה שננעלה דלת בפני תינוק ויקרעו ,ולפי שבשופר אינו תוקע יותר מכדי יענה שהרי העונה אמן על ברכות עצמו הרי 16בשו"ע (סי' תקצב ס"ג) 'לא ישיח ,לא התוקע
שוברה ומוציאו ,והזריז ה"ז משובח ,וא"צ ליטול חיובו ,וכן כתב בשו"ע הרב (ס"ה) .וראה במטה זה מגונה ,ועל כרחך שאין זה כעונה ממש ולא הצבור ,בין תקיעות שמיושב לתקיעות
אפרים (ס"ה) ובכף החיים (ס"ק כג) ובמשנה וכשם שמותר לענות אמן אחר הברכה כך שמעומד' ,וכתב הרמ"א' :ואם סח אין צריך
רשות מבי"ד ,כו' ,ואי אשמעינן בור משום דקא ברורה (סק"ט) שהעתיקו דין זה וכתבו שמותר מותר לענות ב"ה וב"ש באמצע הברכה, לחזור ולברך' .ומקור האיסור לשוח בין
מבעית ,אבל דלת אפשר דיתיב בהאי גיסא לתקוע את כל המאה קולות שכיון שנהגו והוסיף שמכך שהרא"ש לא חילק וכתב התקיעות אינו מבואר בגמרא אלא הרי"ף
ומשבש ליה באמגוזי ,וע"ש ברש"י ננעלה דלת לתקוע כך בודאי לא ימחה בו חבירו .ופשוט בסתמא שאביו היה עונה ב"ה וב"ש על כל (ר"ה יא ).הרמב"ם (הל' שופר פ"ג הי"א) והרא"ש
שזה רק לתקיעות של מצוה אבל לתקוע ברכה הרי זה כולל אף את הברכות שצא (פ"ד סי' יב) כתבוהו לפי שהברכה שמברך
והתינוק נבעת .ודוחק לומר דדוקא בתינוק יש סתם או אפילו כדי להתלמד אסור כיון שאין בהם ידי חובתו .וכן בדרכי תשובה (יו"ד סי' קודם התקיעות קאי גם כן התקיעות דמעומד
חשש שתיטרף דעתו ,כי אדם גדול בדלת אינו זה מצוה ,וכן כתב הכף החיים (שם). יט ס"ק לח) הביא משו"ת מהר"ם שיק שכתב ולכך אסור להפסיק ביניהם .וכתב הרא"ש
נבעת כ"כ ,אבל ביער בין גוים ,אה"נ דמבעית, 22כן כתבו השער הציון (שם סק"כ) והכף שמנהג העולם לענות ב"ה וב"ש בברכת שהאיסור הוא בין לתוקע ובין לציבור כיון
החיים (ס"ק כג) ,וכפי שהביא המגן אברהם שופר אף על פי שמכוונים לצאת ידי חובה שהברכה היא 'לשמוע קול שופר' ולא לתקוע
◄◄ (סי' יד סק"ז) לענין טלית שאף שמותר ללבשה
אסור ליטלה מהמקום שהיא מונחת בו.
בברכת התוקע ,וכן היה נוהגים בבית מדרשו
של מרן החתם סופר זי"ע לענות ב"ה וב"ש
בשופר .וראה בחיי אדם (כלל קמא ס"ט) ובכף
החיים (ס"ק יז) שכתבו שהוא הדין שאין לשוח
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
◄◄
רבו’ .וע”ע בתוספות סוכה (כה .ד”ה שלוחי מצוה) ‘הולכי (סי’ רמח ס”ק יח .משנה ברורה שם ס”ק לג) ,שאם טעו וסברו ובפי' אי' דהזריז כו' וא"צ ליטול רשות .ואם נאמר
בדבר מצווה כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו שמותר להם לצאת לדרך ,דינם כיוצאים ברשות. דהחשש היה רק שישפיע על בריאותם אולי י"ל
ולפדות שבויים’. אולם ב’חשוקי חמד’ כתב שאם יצאו באיחור ניכר, דהוי כאב"ס .ומ"מ בתינוק י"ל דהזריז ה"ז משובח,
מעתה ,גם הנסיעה לאומן בראש השנה ,לבד זו פשיעה ,ולא שייך ההיתר שנאמר במי שטעה. דכל רגע מבעית א"ע ,אבל בגדולים ששלחו וחיכו
ממה שמצינו במעלת השטחות על קברי אבות, והנה ,אם עיקר טעמו של האמרי אמת שאין להם תשובה ,י"ל דהוה כאיכא שהות ,אע"פ שיש סכנה
כמבואר בסוטה (לד ):נאמר שכלב פרש מעצת אלא ארבע אמות הוא שיצאו בערב שבת בשעה לקח רשות מהרב ,דלא יסתכנו בזמן מועט בפחדם.
המרגלים והלך להשתטח על קברי האבות ,כדי מאוחרת מדי ,יש לחלק בין מי שיצאו באיחור ולא וכבר כתבתי שאין מביאין ראיה מהקטן .והארכתי
לבקש שיתפללו עליו שיינצל מעצת המרגלים ,וכן הביאו בחשבון את הפקקים והעיכובים הסבירים, בדברים יותר מדאי .עכ"ל ה'פני מנחם' במכתבו.
בתענית (טז ).שבזמן תענית יוצאים לבית הקברות, לבין מי שיצאו בשעה סבירה ורק עיכובים חריגים ביאור הגר"י זילברשטיין להוראת האמרי
ולאחת הדעות הטעם הוא כדי שהמתים יבקשו ובלתי צפויים ,כגון עיכובים הנגרמים מן המצב
המדיני והמלחמות ,מנעו את הגעתם ,שבאופן זה אמת
רחמים על החיים .ואין כאן המקום להאריך בכל רבי יצחק זילברשטיין (חשוקי חמד ,עירובין מא ):הביא
הנידון של השתטחות על קברי צדיקים ,שהרבה הרי הוא אונס ויכולים ללכת בכל המקום שיש בו
היקף של עירוב כמו בהחזירוהו גויים. את מכתב ה'פני מנחם' ,וכתב שני טעמים חדשים
פוסקים התירו לצורך זה גם לצאת מארץ ישראל. מדוע לא רצה ה'אמרי אמת' להתיר להם לצאת
אך עכ"פ אצל הנוסעים לאומן לקיים הציווי של אמנם הגר”י זילברשטיין העלה אפשרות
מארבע אמותיהם .לאחריהם הביא טעם נוסף
רבם ,שציווה להכריז שכל מי שסר למשמעתו שהוראת האמרי אמת נבעה מן הספק אם נסיעה
שכבר עמד עליו ה'פני מנחם'.
ומקורב אליו יהיה אצלו בראש השנה ('חיי מוהר"ן' לשבת בצלו של אדמו”ר נחשבת יציאה לדבר
מצווה .ויש מקום להסתפק בזה ,אחר שבמשנה א .כיוון שלא היה פשוט שיש שם פיקוח נפש,
גדולת יקרת ראש השנה שלו ,אות ת"ג) ,אם כן בוודאי וכפי שניכר מכך שהרב לא התיר בתחילה את
הנוסעים גם עושים זאת במצוות התקשרות תלמיד ברורה (סימן רמח ס”ק לב) פסק כדברי המגן אברהם
(שם ס”ק יז) שדוקא כשהלך לדבר מצוה גמורה ולא המשך הנסיעה עם הנכרי במכונית ,הרי שהיה ספק
לרבו לקבל ממנו טובה וברכה ,וגם זוכים בזה אם הכניסה לעיר אכן הותרה .לפיכך ,אף שלעניין
להתעלות מיוחדת בעבודת ה' ,וממילא יש לראות כשהלך לסחורה ,דאף דדעת הרמ”א שגם זה מקרי
צורך מצוה ,מ”מ לענין שיהיה יכול להלוך בתוך פיקוח נפש מכריעים לקולא גם בצד רחוק ,לעניין
בזה מצוה גמורה ,ולא רק צורך מצוה ,ואם כן מצד תחומין לא רצה להתיר להם את ההיתר שנאמר
זה אפשר להתיר להם ההליכה בעיר כדין ההולכים כל העיר ,אין לסמוך ע”ז ,כמו שכתב הפרי מגדים
לבאר דעת המג”א .אמנם נראה מדברי הפני מנחם במי שנכנס לעיר מחמת פיקוח נפש.
לדבר מצוה. ב .שמא חשש ה'אמרי אמת' שנסיעה לרבי לשבת
שהיה פשוט לו שהדבר נחשב לדבר מצוה .ברם,
להלכה: מצינו בהלכה בכמה מקומות שהקבלת פני רבו היא אינה בגדר מצוה גמורה לעניין ההיתר להלך אלפיים
אם הנוסעים יצאו מוקדם מספיק כדי לא מצווה ממש .הרמב”ם (הלכות שביתת עשור פרק ג הלכה אמה לכל רוח ולהחשיב את כל העיר כארבע אמות,
לקחת סיכונים ולהגיע לאומן לפני התקדש ו) כתב ‘ההולך להקביל פני רבו וכו’ ועושה מצווה אף שלא שבת שם מתחילה .אמנם מתשובת הפני
חג נחשב שיצאו ברשות ,ומאחר והנסיעה שהלך לעשותה’ .וכן מצינו בשולחן ערוך (סימן שא מנחם שלא העלה אפשרות זו ,ניכר דפשיטא ליה
להתפלל בהתעוררות על הציון באומן נחשבת סעיף ד) שכתב ‘היה הולך לדבר מצווה כגון להקביל שנסיעה של חסיד להתפלל אצל האדמו"ר שלו
כנסיעה לדבר מצוה ,הרי שאם מחמת חשש פני רבו או פני מי שגדול ממנו בחכמה’[ .ועיי”ש נחשב כדבר מצוה.
פיקוח נפש הותר להם לנסוע לתוך תחום במג”א (סק”ז) שבשבת יש רק מצוה ולא חיוב, ג .עוד הביא את הטעם שכבר עמד עליו ה’פני
שבת של העיר ,נחשב כאילו שבתו בעיר אומן ובבה”ל (שם ד”ה להקביל) שחולק .וגם בהלכות תחומין מנחם’ :כיוון שיצאו באיחור ,לא נחשבו כמי שיצאו
בערב שבת ,שכל העיר נחשבת ארבע אמות, כתב בשולחן ערוך (סימן תטו סעיף א) ‘אין מערבין בהיתר ,וממילא אין להם דין יוצא ברשות .אמנם
ויש להם עוד אלפים אמה תחום שבת לכל צד. עירובי תחומין אלא לדבר מצווה וכו’ להקביל פני הפני מנחם הזכיר בהערה את דברי המגן אברהם
בגדי השבת הגיעו לאומן לאחר כניסת השבת :האם מותר ללובשם?
שיגיע בשבת ,אפילו הובא לכאן באיסור דאורייתא, ואינו יהודי ,צריך להמתין לערב בכדי שיעשו'. אור ליום שישי ,ערב שבת קודש ,הפלגנו במטוס
'מפני שכאן לא הביא עבור היהודי ,אלא מפני וראה עוד בשולחן ערוך (סי' שז ס"כ). לאוקראינה ,ובשעת ערב מאוחרת הגענו לקייב
שעושה הדוור את עבודתו להביא לכל אחד ,בין וכתב המשנה ברורה (סי' שכה סקכ"ו) 'וה"ה בכל הבירה .היינו חבורה של יותר ממניין אנשים ,ועמדנו
יהודי ובין גוי ,את חבילותיו' .לפיכך אפשר לדמות המלאכות דאורייתא שעשה האינו יהודי בשביל לנסוע לשבות יחדיו כאיש אחד באומן ,סמוך ונראה
גם נידון זה לדוור. ישראל ,ואפילו עשה מעצמו בלא צווי הישראל, לציונו המצוין של רבנו הננמ"ח זיע"א .בבואנו לקייב
אלא שאף שבאופן זה יש להתיר מצד הנאה כדלקמן בסימן תקט"ו ע"ש בב"י' .עוד כתב שם התברר שחבילותינו לא הגיעו עמנו .עד שהתפנינו
ממלאכה של גוי בשבת ,מכל מקום מאחר (ס"ק כח) 'צריך להמתין וכו' – והיינו אפילו ישראל לחשוב יד מי בדבר ,התבוננו כמה צריך אדם להשגיח
שהמזוודות הגיעו חוץ לתחום שבת ,ולא שבתו אחר שלא נלקט בשבילו ,כיון דעשה מלאכה שחבילות של תורה ומעשים טובים שהוא עושה
בתוך תחום הבעלים אין להוציאם חוץ לארבע דאורייתא בשביל ישראל – אסור לכל ליהנות עד בעולם הזה יהיו עמו בעלמא דקשוט ,כי מה לכסף
אמות ,ואם הנכרי הכניסם בשבת ממש לתוך בית מוצאי שבת בכדי שיעשו[ ,ובשבת גופא בטלטול ומה לזהב ,ואין לצבור אלא תורה ומעשים טובים.
הישראל ,אין להוציא את המזוודות מביתו ,אולם נמי אסור כבסימן תקטו] ,ולאו דוקא בצד ,דה"ה לאחר הטרחה וההתמהמהות ,כשעמנו חסידים
כל הבית נחשב להן כארבע אמות ,ומותר לטלטלן בכל המלאכות וכנ"ל ,והטעם דאסרו לכל עד בכדי ואנשי מעשה שהיו מרקדים ושמחים ,פנינו לדרכנו
בתוכו. שיעשו ,שלא יהנו ממלאכה הנעשית בשביל ישראל ונסענו לאומן .הגענו קודם עלות השחר ,ולאחר
להלכה: בשבת ,וגם דגזרו דכשיהיה מותר מיד במוצאי שבת שסעדנו לבנו פרשנו למנוחה קצרה עד תפילת
אם המזוודות הובאו במסגרת חלוקה רגילה יאמרו לאינו יהודי בשבת להכין שיהיה מזומן על שחרית .אחר כך התכוננו לכבוד שבת קודש וגם היינו
של חברת התעופה ,בלי שהנוסעים ביקשו או מוצאי שבת מיד' .במוצאי שבת יש להמתין כשיעור בציון הקדוש.
הקפידו שיימסרו להם בשבת ,יש להקל מצד הזמן שנמשכה המלאכה האסורה שנעשתה בשבת, נאמר לנו כי המזוודות ובהן בגדי השבת יגיעו
הנאה ממלאכת נכרי ,על פי הטעם שהשליח ובכלל זה משך הנסיעה שלאחר השקיעה. לפני כניסת השבת ,אולם למעשה הן הגיעו זמן קצר
ממלא את עבודתו עבור החברה .אולם אם אלא שיש לדון אם בנידון דידן המלאכה נעשית לאחר כניסת השבת הנהוג במקום .עם זאת ,היה זה
נשלח נהג במיוחד כדי להביא את המזוודות לצורך הנוסעים או לצורך חברת התעופה .אם קודם זמן צאת הכוכבים של רבנו תם ,והנהג נכנס
לקבוצה זו בשבת ,אם המלאכה נעשתה מדובר במסלול חלוקה רגיל של החברה ,והנוסעים לתחום העיר קודם לכן ,לאחר שיצא מקייב מבעוד
לצורך ישראל ,אין להשתמש בשבת. לא ביקשו ולא הקפידו שהמזוודות יגיעו בשבת, יום .שאלתנו היא :האם מותר ללבוש את בגדי
לעניין תחומין ,יש לברר היכן היו המזוודות יש לומר שהנכרי פועל כשליח החברה ,המבקשת השבת?
בשעת השקיעה ומתי נכנסו לתחום העיר .אם למלא את התחייבותה ולהסיר מעצמה את האחריות תשובה:
הובאו בשבת מחוץ לתחומם והנכרי הניחן למזוודות ,ולא עשה זאת לצורך הישראל. נכרי שעשה מלאכה לצורך ישראל ,אסור ליהנות
בתוך הבית ,אין להוציאן מן הבית ,אך הבית סברא זו הובאה בספר 'שמירת שבת כהלכתה' בשבת ממלאכתו ,ובמוצאי שבת יש להמתין 'בכדי
כולו נחשב להן כארבע אמות ומותר לטלטלן (פרק לא הערה עא) בשם הגרש"ז אויערבאך ,שכתב שיעשה' .כך מבואר בשולחן ערוך (או"ח סי' שכה ס"ו)
בתוכו. (שם סעיף כד) להתיר לקבל דואר שנשלח בלי הקפדה 'אם ליקט וצד בשביל ישראל ,או בשביל ישראל
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
אכילת קוקוס בראש השנה
שמרבים כיחה וניעה ,ויהיה הפסק בתפילה ,כמו אגוזים ולוזים וכיוצא בין שאר המאכלים והמטעמים שהוכנו במטבח ביתו של ר׳ יצחק
בהם. לכבוד יום טוב של ראש השנה ,אפתה רעייתו גם עוגת דבש מעוטרת
ומעתה ,אין מקום לדקדק על אכילת קוקוס מצד מה שגם הם בשבבי קוקוס לבנים ,וכמו כן על הכיריים התבשל אחד התבשילים
נקראים אגוזים ,כמבואר שאף שגם הם נקראים בשם ‘אגוז’ אין זה בקרם קוקוס.
מחייב שהמאכל נחשב בשם אותו שם לעניין מנהג התלוי בגימטריא, בנו ,ששב זה עתה מן הישיבה ,הבחין בשקית הקוקוס שעמדה על
זאת מפני שהשם העומד בפני עצמו והמייחד את הפרי הוא ‘קוקוס’. השיש ,ושאל את אביו :כתוב כאן שהמוצר עשוי מ’אגוז קוקוס’ ,והרי
ומצד הטעם השני הרי אין הם מהדברים המרבים כיחה וניעה .ורק אם הרמ”א (אור”ח סי’ תקפג ס”ב) כתב שיש מדקדקים לא לאכול אגוזים ,מפני
אדם מסוים יודע מניסיונו שקוקוס גורם לו גירוי בגרון ,שיעול או צורך ש’אגוז’ בגימטריא ‘חטא’ ומפני שהם מרבים כיחה וניעה בתפילה ,ואם
תכוף לכחכח ,נכון שיימנע ממנו לפני התפילות והתקיעות. כן ,כיצד נאכל זאת בראש השנה?
ויש לציין לדברי המגן אברהם (סימן תקפג ס”ק א) כתב בעניין סימני ראש בני המשפחה העלו להסתפק ,האם אכן יש מניעה מלאכול קוקוס
השנה ,שמאכל הנקרא בלשונות אחרות בלשון ריבוי נאכל ‘כל מדינה בראש השנה ,הלא איש אינו קורא לפתיתים הללו בשם ‘אגוז’ ,הם
ומדינה כלשונה’ .נמצא שהסימן נקבע לפי לשון בני אדם באותו מקום, נקראים בפי הכול ‘קוקוס טחון’ ושמא אין זה בכלל החשש לאכול
ולא לפי הגדרת הפרי .אמנם דברי המגן אברהם נאמרו על הסימנים ‘אגוז’ בראש השנה ,מצד שני יש לומר ,כי כשם שאגוז מרוסק אינו חדל
של ראש השנה ,כגון מאכל ששמו בלשון המדינה רומז לריבוי ,אך להיות אגוז ,כך גם הקוקוס הוא פרי הנקרא בשמו המלא ‘אגוז קוקוס’,
נראה שיסוד הדברים נכון גם כאן ,כאשר כל המניעה מאכילתו היא ואם חוששים לעצם השם ,מה יועיל שהוא טחון ומפוזר על העוגה?
בגלל הרמז שבשם ,בוחנים את השם שבו המאכל נקרא בפועל. בתוך כך התעוררו שאלות נוספות :האם יש הבדל בין קוקוס שלם
חלב קוקוס ,קרם קוקוס ושמן קוקוס לבין שבבי קוקוס ,מה דין קרם קוקוס ,שמן קוקוס וקמח קוקוס? האם
בחלב קוקוס ,קרם קוקוס ושמן קוקוס ההיתר פשוט עוד יותר, מאחר ששמו המלא הוא ‘אגוז קוקוס’ מכניסה גם אותו למנהג שנהגו
שהרי אין לפנינו את גוף פרי הדומה לאגוז ,המוצרים אינם נקראים להימנע מאכילת אגוז בראש השנה?
‘אגוז’ ,ואין בהם לכאורה את התכונה שבגינה כתבו הפוסקים להימנע תשובה:
מאכילת אגוזים לפני התפילה. מנהג המדקדקים
גם אילו היה מקום להסתפק בפרי הקוקוס השלם מחמת שמו הרמ”א (אורח חיים סימן תקפג סעיף ב) כתב‘ :יש מדקדקים שלא לאכול
המורכב ,מאכלים ששמם הקבוע והעצמאי הוא ‘חלב קוקוס’‘ ,קרם אגוזים’ ,והביא שני טעמים :מפני ש’אגוז’ בגימטריא ‘חטא’ ,ומפני
קוקוס’ או ‘שמן קוקוס’ ,בוודאי אינם בכלל המנהג .ובכלל זה ,קמח שהם מרבים כיחה וניעה ומבטלים את התפילה .הלשון ‘יש מדקדקים’
קוקוס ,סוכר קוקוס וממרח קוקוס שמותרים לפי עיקר המנהג. מלמדת שאין מדובר באיסור מאכל ,אלא במנהג זהירות שנתקבל
אגוזים טחונים בתוך עוגה בקהילות רבות.
הנה בקוקוס כבר העלינו שאין הוא בכלל המנהג שלא לאכול אגוזים, אף בדברי הרמ”א עצמו מצאנו שלא הכל נהגו בזה מתחילה .בדרכי
אמנם יש לדעת שאפילו באגוזים ממש מצינו מקום להקל כאשר הם משה (אורח חיים סימן תקפג אות א) הביא מספר הכלבו שהמהר”ם היה
טחונים ואינם ניכרים. אוכל שום ואגוזים ולא היה נזהר בדברים אלו ,ולאחר מכן הזכיר
בשו”ת באר משה (חלק ג סימן צז) ,התיר עוגה או תבשיל שמעורבים את המקפידים מחמת הגימטריא ואת דברי המהרי”ל מחמת הכיחה
בהם אגוזים טחונים שאינם ניכרים ,אף שיש מדקדקים ונמנעים גם והניעה .נמצא שכבר בשורש המנהג היו דרכים שונות ,אף שלמעשה
מהם. מנהג אי אכילת אגוזים התפשט והתקבל אצל קהילות רבות.
ונראה שאין הטחינה מפקיעה תמיד את שם המאכל ,אלא תלוי שני הטעמים יוצרים שני גדרים שונים
הוא גם בשם הדבר ,ולמשל עוגה המכונה ‘עוגת אגוזים’ ,שטעם והנה לפי הטעם הראשון הדבר תלוי בשם ‘אגוז’ .מאכל שאינו קרוי
האגוזים ניכר בה והם עיקרה ,נראה שהיא בכלל המנהג וראוי להימנע אגוז אינו רומז בגימטריא ל’חטא’ .ואילו לפי הטעם השני הדבר תלוי
מלאוכלה ,וכן נהגו. בתכונת המאכל ,האם הוא מרבה כיחה וניעה באופן העלול להפריע
מנהג בני ספרד ומנהג המשפחה לתפילה ולשמיעת התקיעות.
כאמור ,הדברים הובאו בהגהת הרמ”א ולא בדברי השולחן ערוך .גם המגן אברהם (סימן תקפג ס”ק ד) כתב‘ :הגדולים קרויים אגוזים והקטנים
בין בני ספרד מצינו שנהגו להימנע מאגוזים בראש השנה ,אולם הדבר קרויים לוזים’ ,והוסיף שלפי הטעם השני שניהם בכלל המנהג .משמעות
מובא כמנהג ולא כאיסור מוסכם על הכול .כך הובא גם בפסקי הגר”ע דבריו היא שלפי טעם הגימטריא היה מקום שלא לכלול את הלוז ,מפני
יוסף בלשון ‘יש נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה’. ששמו ‘לוז’ ולא ‘אגוז’ .ורק מפני שגם הוא מרבה כיחה וניעה ,הוא
ראוי לזכור את תכלית מנהגי הסימנים .לעורר את האדם לתשובה, נכלל לפי הטעם השני .הרי לפנינו שלפי טעם הגימטריא הולכים אחר
לתפילה ולתקווה טובה לקראת השנה החדשה .בכף החיים (אורח חיים השם שבו נקרא המאכל .ולטעם השני הולכים אחר פעולתו על הגרון.
סימן תקפג אות א) הזהיר שאם אדם בא לביתו ולא מצא את השולחן ערוך במטה אפרים (סימן תקפג סעיף ג) כתב שלא לאכול פולין וקטניות
כפי שציפה ,לא יתקוטט ולא יכעוס‘ ,כי אדרבא הכעס הוא סימן רע המרבים כיחה וניעה ,מפני שבראש השנה צריך לשמוע היטב את
ביותר’. תפילת שליח הציבור ,ובפרט את תקיעת השופר.
קל וחומר שאין להפוך את שאלת הקוקוס לסיבה למחלוקת בסעודת גם בערוך השולחן (אורח חיים סימן תקפג סעיף ג) חילק בין הדברים
ראש השנה .מי שמנהגו להחמיר ,ינהג בחומרתו בנחת .ומי שנוהג הרומזים לחטא לבין דברים המרבים כיחה וניעה ,ולגבי לוזים כתב:
להקל ,יש לו על מה לסמוך .המנהג להתרחק מרמז של חטא בוודאי וגם לא יאכלו
אינו צריך להביא לידי כעס ,הלבנת פנים או זלזול במנהגי אחרים. דברים
להלכה:
מותר לאכול קוקוס בראש השנה .אף ששמו המלא הוא גם ‘אגוז
קוקוס’ ,מאחר ששמו המקובל הוא ‘קוקוס’ ,אין להכלילו באגוז
שעליו דיבר הרמ”א שיש להימנע מאכילתו בראש השנה .כמו
כן ,לא מצאנו בפוסקים שהקוקוס נמנה עם המאכלים המרבים
כיחה וניעה .כל שכן ,שמותר לאכול ,שבבי קוקוס ,עוגיות קוקוס
וכדורי שוקולד המצופים בקוקוס .חלב קוקוס ,קרם קוקוס,
שמן קוקוס ,קמח קוקוס וממרח קוקוס.
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
