gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"ג | ראש השנה תשפ"ז‬ ‫הגיע באונס לאומן לאחר כניסת החג‪ :‬האם מותר לו לצאת מחוץ לארבע אמות?‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫רק בארבע אמות‪ ,‬אם הנוסעים יצאו מוקדם מספיק באופן שלא לקחו סיכונים‬ ‫בשנה שעברה‪ ,‬בצוק העתים‪ ,‬בעקבות הטיסות המרובות שיצאו מארץ ישראל‬ ‫לאחר את זמן כניסת החג הרי זה נחשב שיצאו ברשות‪ ,‬ומאחר והנסיעה להתפלל‬ ‫לאומן שבאוקראינה לקראת ראש השנה‪ ,‬ובשל העיכובים מצד הרשויות‪ ,‬הלחצים‬ ‫בהתעוררות על הציון באומן נחשבת כנסיעה לדבר מצוה כפי שיתבאר‪ ,‬ושוב‬ ‫והפקקים‪ ,‬היו יהודים שנסעו בערב החג עם נהג נכרי‪ .‬כשהתקרב החג והבינו שלא‬ ‫מחמת אונס פיקוח נפש הוצרכו להיכנס לעיר לאחר כניסת השבת או החג‪ ,‬נחשב‬ ‫יספיקו להגיע לאומן לפני התקדש החג‪ ,‬פנו לשאול רבנים אם מותר להם להישאר‬ ‫כאילו שבתו בעיר בערב שבת‪ ,‬והם מותרים ללכת את כל העיר וחוצה לה אלפים‬ ‫ברכב עם הנכרי עד שיגיעו לאומן‪ .‬לדבריהם‪ ,‬התירו להם שלא לרדת מן הרכב עד‬ ‫אמה תחום שבת לכל רוח‪.‬‬ ‫בואם לאומן‪ ,‬מפני שהיה בדבר חשש סכנה להישאר על אם הדרך במשך יומיים‪.‬‬ ‫ואולם לא נוכל שלא להעיר כי בנסיעה לאזורים בעולם שיש בהם קשיים‬ ‫כעת הם שואלים‪ :‬מצד איסור תחומין‪ ,‬האם מותר להם להלך בכל העיר‪ ,‬או שלא‬ ‫בתעופה ובתחבורה‪ ,‬ובפרט בנסיעה לאומן‪ ,‬שלצערנו נשמעות מדי שנה ידיעות‬ ‫הותרו אלא בארבע אמות?‬ ‫על תקלות בזמני ההגעה‪ ,‬יש להקפיד לצאת מן הבית כמה ימים קודם השבת‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫או החג‪ ,‬באופן שגם אם יהיו עיכובים יוכלו בסופו של דבר להגיע קודם כניסת‬ ‫מאחר שעל עצם הנסיעה עם הנכרי אל תוך העיר כבר נשאל מורה הוראה‪,‬‬ ‫השבת או החג‪.‬‬ ‫לא ניכנס לעצם שאלת הנסיעה לאחר כניסת החג‪ .‬אף שבספק של פיקוח נפש‬ ‫ויען כי מצאנו שרבנו האדמו”ר ה’אמרי אמת’ מגור החמיר בנידון דומה‪.‬‬ ‫מותר לחלל שבת‪ ,‬פעמים שאין כאן אלא פחד בעלמא מהישארות בארץ זרה על‬ ‫חסידים שנסעו לשבות בגור נתקעו באמצע הדרך וחששו להישאר על אם הדרך‪,‬‬ ‫אם הדרך‪ ,‬ובמצב כזה אין היתר של פיקוח נפש‪ .‬לפיכך יש לדקדק היטב בדבר‪,‬‬ ‫והתירו להם להמשיך על ידי נכרי‪ ,‬אך כאשר נכנסו לעיר לא התיר להם האמרי‬ ‫שלא לבוא חלילה לידי חילול שבת או יום טוב ח"ו‪.‬‬ ‫אמת אלא ארבע אמות‪ ,‬וכפי שיבואר‪ .‬על כן‪ ,‬נקדים תחילה את עיקרי ההלכות‬ ‫אמנם בנידון השאלה האם הם מותרים כעת ללכת בכל התחום של העיר או‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫התפוח שיאכל לאחר מכן‪ ,‬ורק אחר כך לברך‬ ‫שנדריהם נדר‪ ,‬האם צריכים להתיר נדריהם‬ ‫'בורא פרי האדמה' על הרוביא‪ .‬אולם באופן‬ ‫בערב ראש השנה?‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫שבעל הבית חביב עליו התפוח יותר‪ ,‬ולאחריו‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א‬ ‫ת‪ .‬קטן בן י"ב שנים ומעלה‪ ,‬וקטנה מבת י"א שנה‬ ‫חביב עליו הרוביא‪ ,‬ואילו הרימון חביב עליו‬ ‫ומעלה שנדרו נדר‪ ,‬צריכים להתיר נדריהם‪ ,3‬אבל‬ ‫פחות משניהם‪ ,‬האם עליו להקדים את הרימון‬ ‫המנהג שאין עושים התרת נדרים בערב ר"ה‪.4‬‬ ‫התרת נדרים לנשים‬ ‫מחמת מעלתו כשבעת המינים‪ ,‬או שהוא‬ ‫האם גם נשים צריכות לעשות 'התרת נדרים'‬ ‫להקדים להקדים את המאכל החביב עליו‬ ‫על איזה מן ה'סימנים' להקדים ולברך‬ ‫בערב ראש השנה?‬ ‫ביותר?‬ ‫בליל ראש השנה?‬ ‫ת‪ .‬אף שגם עבור נשים צריך להתיר את נדריהן‪,1‬‬ ‫ת‪ .‬לכתחילה נכון שבשעת הברכה יהיו על השולחן‬ ‫בליל ראש השנה הגישו לשולחן‪ ,‬כמנהג‬ ‫מנהגנו שאין מתירים נדרים בערב ראש השנה‬ ‫רק המינים שברכתם 'בורא פרי העץ'‪ .‬באופן זה‬ ‫ישראל לסימן טוב‪ ,‬כמה מיני מאכלים‪ :‬תפוח‪,‬‬ ‫בעבור הנשים אלא הן סומכות על ההתרה שב'כל‬ ‫יקדים לברך על הרימון‪ ,‬שהוא משבעת המינים‪,‬‬ ‫רימון ורוביא‪ .‬כעת התעוררה שאלה על איזה‬ ‫נדרי'‪.2‬‬ ‫אף שאינו החביב עליו ביותר‪ ,‬ובברכתו יפטור גם‬ ‫מהם יש להקדים ולברך תחילה‪ .‬ההלכה היא‬ ‫את התפוח‪ .5‬לאחר מכן יביאו לשולחן את הרוביא‪,‬‬ ‫שכאשר הביאו לפניו תפוח ורימון‪ ,‬יש להקדים‬ ‫שברכתה 'בורא פרי האדמה'‪ ,‬ויברך עליה בפני‬ ‫את הרימון‪ ,‬שהוא משבעת המינים‪ ,‬ולברך‬ ‫התרת נדרים למופלא הסמוך לאיש‬ ‫עצמה‪.6‬‬ ‫עליו 'בורא פרי העץ'‪ ,‬ובברכה זו לפטור גם את‬ ‫ילד בן שתים עשרה וילדה בת אחת עשרה‪,‬‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫החביב עליו‪ .‬וביאר עולא שמחלוקתם היא דווקא‬ ‫בספר כל נדרי (פע"ט הערה ל) בשם הגרי"ש אלישיב‬ ‫ורק אם כבר מקובצים או שמקבצם להתיר עבורו‪,‬‬ ‫‪ 1‬היינו נדרים של אשה נשואה שלא הפר הבעל‬ ‫כאשר ברכותיהם שוות‪ ,‬כגון זית ותפוח‪ ,‬אבל כשאין‬ ‫והגר"ח קנייבסקי והגר"מ קליין בעל משנה הלכות‪,‬‬ ‫יכול להתיר אף עבורה‪ .‬ובספר שנת תשמ"א למנהגיה‬ ‫ביום שמעו או נדרים בדברים שאינו יכול להפר‪.‬‬ ‫ברכותיהם שוות‪ ,‬כגון זית וצנון‪' ,‬דברי הכל מברך על‬ ‫קובץ הלכות (פ"ה ס"י)‪ ,‬וראה בשו"ת דברי משה (סי'‬ ‫(להגר"ש דבליצקי‪ ,‬אות ב) כתב שנראה שלענין התרת‬ ‫ויכול הבעל להתיר נדרי אשתו בפני שלושה אנשים‬ ‫זה וחוזר ומברך על זה'‪ .‬להלכה נחלקו הראשונים אם‬ ‫סו) שהטעם הוא מפני שיש הסוברים שלא מהני‬ ‫נדרים דער"ה יכול אף לקבץ במיוחד כדי להתיר נדרי‬ ‫לאחר שתמנהו לשליח כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רלד‬ ‫לפסוק כרבי יהודה‪ ,‬שמין שבעה קודם‪ ,‬או כחכמים‪,‬‬ ‫להו כלל התרה [כמבואר בהערה לעיל]‪ ,‬ולדעת‬ ‫אשתו‪ .‬ויש להעיר שמה שמועיל שליחות הוא רק‬ ‫סנ"ו)‪ .‬והבעל אינו יכול להיות מן השלשה‪ ,‬אבל אביה‬ ‫שהחביב קודם‪ .‬השולחן ערוך (או"ח סימן ריא סעיף א)‬ ‫הסוברים שמהני התרה יש לומר הטעם‪ ,‬כדי שלא‬ ‫לנדרי אשתו‪ ,‬אך לנדרי שאר בנות הבית אינו יכול‬ ‫יכול להיות משלשת המתירים (שם סנ"ז)‪.‬‬ ‫פסק שבמינים שברכותיהם שוות‪ ,‬אם אחד מהם‬ ‫ירגילו עצמם בנדרים ובהתרתם ויבואו לזלזל בענין‬ ‫להיעשות שליח‪ ,‬כמבואר בשו"ע (סי' רכח סט"ז) שאין‬ ‫‪ 2‬כ"כ בהליכות שלמה (פ"א אות י)‪ ,‬וכן הורה הגר"ש‬ ‫משבעת המינים יש להקדימו‪ ,‬אף שהמין האחר חביב‬ ‫נדרים‪ ,‬ובספר כרם אליעזר (קו' חינוך הבנים פפ"ז הערה‬ ‫להתיר נדרים ע"י שליח (ועיין בפת"ש שם סק"ט)‪ ,‬ורק‬ ‫וואזנר (מבית לוי ח"ד עמ' טו הערה ה)‪ ,‬והגר"נ קרליץ‬ ‫עליו יותר‪ .‬אולם כאשר אין ברכותיהם שוות‪ ,‬נחלקו‬ ‫לג) כתב טעם נוסף‪ ,‬שכל ענין התרת נדרים בער"ה‬ ‫באשתו התירו משום שאשתו כגופו (שו"ע סי' רלד סנ"ו‬ ‫(חוט שני פי"א סק"ג)‪ ,‬והמשנה הלכות (בנתיבות ההלכה מ'‬ ‫הפוסקים בפירוש דברי עולא 'מברך על זה וחוזר‬ ‫הוא שלא יענשו בימי הדין בעוון נדרים‪ ,‬וקטנים לאו‬ ‫וש"ך סק"ע)‪ .‬אולם כתב בתשובות והנהגות (ח"ג סי' קס)‬ ‫עמ' ‪ ,)206‬קובץ הלכות (פ"ה אות ט)‪ .‬והטעם שלא נהגו‬ ‫ומברך על זה'‪ :‬יש שפירשו שכיוון שאין ברכה אחת‬ ‫בני מיענש נינהו‪ .‬ובחוט שני (פי"א סק"נ) כתב שקטן‬ ‫כי את מסירת המודעה שמבטלת כל הנדרים מכאן‬ ‫שהנשים יתרו את נדריהן בערב ראש השנה‪ ,‬הובא‬ ‫פוטרת את חברתה‪ ,‬שוב אין ביניהם כלל דין קדימה‪,‬‬ ‫מופלא הסמוך לאיש‪ ,‬כשם שיכול לנדור כך יכול‬ ‫ולהבא‪ ,‬יכולה האשה לעשות בביתה בפני עצמה‪,‬‬ ‫בשו"ת אגורה באהלך (ח"א סי' פח) מפני שחששו שעי"ז‬ ‫ורשאי להתחיל באיזה מהם שירצה‪ .‬ויש שפירשו‬ ‫להתיר‪ ,‬ואם בא לעשות התרת נדרים מתירים לו‪.‬‬ ‫ועיי"ש שדי שתאמר כן פעם אחת ומועיל לעולם‪,‬‬ ‫יקל בעיני הנשים עשיית נדרים וקיומם‪ .‬וכעי"ז כתב‬ ‫שאף בזה יש דין קדימה‪ ,‬אלא שהחביב קודם למין‬ ‫ולענין מסירת המודעה אם מועיל בקטן בן י"ב‪ ,‬ראה‬ ‫ומה שאומרים כל שנה הוא לרווחא דמילתא‪.‬‬ ‫בשו"ת משנת יוסף (חי"א סי' צט)‪ .‬מאידך יש שכתבו‬ ‫שבעה‪ .‬השולחן ערוך (שם) הביא את שתי השיטות‪,‬‬ ‫תשובות והנהגות (ח"ג סי' קס) שיש להסתפק בזה‬ ‫‪ 3‬דמופלא הסמוך לאיש נדריו נדר‪ ,‬כמבואר בשו"ע‬ ‫(תשובות והנהגות ח"א סי' שלח‪ ,‬בשם הגרי"ש אלישיב הובא‬ ‫והמשנה ברורה (שם ס"ק ט) הכריע שעיקר כדעת רוב‬ ‫אם כיון שהתורה נתנה לו דין גדול לענין נדר ה"ה‬ ‫(יו"ד סי' רלג)‪ .‬ובמשנה למלך (נזירות פ"ב הי"ג) הסתפק‬ ‫בנתיבות ההלכה ל"א עמ' ‪ ,135‬מ' עמ' ‪ ,205‬שו"ת רבבות אפרים ח"ו‬ ‫הפוסקים‪ ,‬שכאשר אין ברכותיהם שוות יש להקדים‬ ‫לענין מודעה על הנדר‪ ,‬או שלענין מודעה הוא קטן‬ ‫אם יכול הקטן להישאל על נדרו כי מאחר שישנו‬ ‫סי' שג) שטוב הדבר שתעשה את בעלה שליח להתיר‬ ‫את החביב‪ .‬אמנם בכף החיים (סימן ריא ס"ק ו) הביא‬ ‫ואין בדבריו כלום ואין לך בו אלא חידושו ורק לענין‬ ‫בתורת נדרים ישנו בתורת שאלה‪ ,‬או שאני נדרים‬ ‫נדריה‪ ,‬ויאמר בסיום נוסח ההתרה 'וכן לאשתי כן'‪,‬‬ ‫שמנהג העולם להקדים תמיד 'בורא פרי העץ' ל'בורא‬ ‫נדר הוא כגדול‪ ,‬וכתב שנראה שמועיל מודעה עכ"פ‬ ‫שבפירוש רבתה התורה‪ ,‬וכתב בשבט הלוי (ח"ה סי'‬ ‫והמתירים יאמרו 'מותרים לכם'‪ .‬וראה בשו"ת רב‬ ‫פרי האדמה'‪ ,‬וכשיטת בעל הלכות גדולות שהובאה‬ ‫לנדרים שינדור עד שיגדיל‪ ,‬ויש ללמדו אחר הבר‬ ‫קכט) שמסתימת הפוסקים נראה שיש לו התרה‪.‬‬ ‫פעלים (ח"ד או"ח סי' לד) שאם האשה רוצה לעשות‬ ‫בביאור הלכה (שם ד"ה וי"א)‪ ,‬וכן הביא שהאליה רבה‬ ‫מצוה למסור מודעה על נדריו מעתה‪.‬‬ ‫והעיר שם שכ"ה באמרי בינה (דיני נדרים סי' כח) נוטה‬ ‫התרת נדרים בער"ה תאמר לבעלה שהיא מתחרטת‬ ‫מצדד בשיטה זו למעשה ומיישב את מנהג העולם‪.‬‬ ‫‪ 5‬יסוד דין קדימת שבעת המינים מבואר בגמרא‬ ‫לומר שיש בו דין שאלה‪ ,‬אך בשו"ת רב פעלים (ח"א‬ ‫על כל הנדרים וכו' ושיהיה שלוחה להתיר לה‪ ,‬והבעל‬ ‫‪ 6‬בנידון שלפנינו נוצרת מעין 'מעגל קדימות'‪ :‬לעניין‬ ‫(ברכות מא‪ ,).‬שנחלקו רבי יהודה וחכמים כאשר היו‬ ‫יו"ד סי' לח) העלה להחמיר בזה משום הספק‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫יאמר נוסח ההתרת נדרים גם עבורה‪ ,‬שיאמר שנדרנו‬ ‫התפוח והרימון‪ ,‬ששניהם ברכתם 'בורא פרי העץ'‪,‬‬ ‫לפני האדם כמה מיני פירות‪ :‬רבי יהודה אומר שאם‬ ‫חתם סופר (יו"ד סי' ט) ובית שערים (יו"ד סי' שכו) כתבו‬ ‫ונשבענו אני ואשתי‪ ,‬והבי"ד יאמרו מותרים לכם‪.‬‬ ‫יש להקדים את הרימון שהוא משבעת המינים‪ ,‬אף‬ ‫יש ביניהם מין משבעת המינים יש להקדימו‪ ,‬וחכמים‬ ‫שכשהגדיל יכול להישאל על נדרו‪.‬‬ ‫אמנם אסור לקבץ שלושה אנשים כדי לעשות התרת‬ ‫שהתפוח חביב עליו יותר‪ .‬אך לעניין הרימון והרוביא‪,‬‬ ‫אומרים שמברך על איזה מהם שירצה‪ ,‬דהיינו על‬ ‫‪ 4‬הליכות שלמה שם (ארחות הלכה ציון ‪ ,)38‬וכ"כ‬ ‫נדרים עבור אשתו‪ ,‬כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רלד סנ"ו)‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'‬ ‫ת‪ .‬א‪ .‬אם עדיין לא התחילו לתקוע ומשער‬ ‫קדימות ללוי לשמש כשליח ציבור‬ ‫שליח ציבור לימים הנוראים – ירא‬ ‫שיכול להספיק לברך עד שיתחילו לתקוע‪,‬‬ ‫בימים הנוראים‬ ‫שמים בעל קול ערב או אברך בן תורה‬ ‫יברך לעצמו את הברכות קודם התקיעות‪.12‬‬ ‫לשניים מבני הקהילה הוצע לשמש כשליח‬ ‫לקהילה בחו"ל הוצעו שני מועמדים לשמש‬ ‫ב‪ .‬אם כבר התחילו לתקוע‪ ,‬ימתין ויברך בין‬ ‫ציבור ביום הראשון של ראש השנה‪ ,‬ושניהם‬ ‫כשליחי ציבור בימים הנוראים‪ .‬האחד יהודי‬ ‫סדר לסדר‪ ,‬אבל באמצע הסדר‪ ,‬כגון שהתחילו‬ ‫מעוניינים בתפקיד‪ .‬מבחינת מעלתם בתורה‬ ‫ירא שמים ובעל תפילה מנוסה‪ ,‬שניחן בקול‬ ‫תקיעה ראשונה‪ ,‬לא יברך‪ ,‬מפני שמה שישמע‬ ‫וביראת שמים‪ ,‬גילם‪ ,‬קולם והתאמתם‬ ‫ערב ומיוחד‪ .‬השני אף הוא יודע להתפלל‬ ‫אח"כ תרועה ותקיעה אינו כלום‪ ,‬שכל תרועה‬ ‫לתפקיד שניהם שווים פחות או יותר‪ .‬אולם‬ ‫בנעימה ובנוסח הראוי‪ ,‬אולם קולו אינו נעים‬ ‫צריך פשוטה לפניה ולאחריה‪ .‬וישלים לאחר‬ ‫אחד מהם הוא לוי‪ ,‬והוא טוען כי עובדה זו‬ ‫כל כך‪ ,‬ומאידך הוא אברך בן תורה השוקד‬ ‫התפילה מה שהחסיר‪ ,‬שאין הסדר מעכב‪ .13‬ג‪.‬‬ ‫מקנה לו זכות קדימה‪ ,‬כיוון שמצינו בדיני‬ ‫על תלמודו בכולל‪ .‬האם על פי הלכה יש‬ ‫אם הגיע לאחר שסיימו תקיעות דמיושב‪ ,‬לא‬ ‫שליח ציבור לימים הנוראים שיש מעלה‬ ‫עדיפות לאחד מהם?‬ ‫יברך מיד‪ ,‬כי מאחר שאינו שומע התקיעות‬ ‫שיהיה בן שלושים‪ ,‬וביאר המשנה ברורה‬ ‫ת‪ .‬כאשר מועמד אחד הוא ירא שמים וקולו ערב‬ ‫עד שמונה עשרה‪ ,‬הרי יש הפסק בין הברכה‬ ‫שהוא משום שבגיל זה היה הלוי ראוי‬ ‫ומעורר את הציבור‪ ,‬יש להעדיפו על מועמד בן‬ ‫לתקיעות‪ ,‬ובאמצע שמונה עשרה בלחש‬ ‫לעבודתו‪ ,‬ותפילה כנגד עבודה‪ .‬כנגדו טוען‬ ‫תורה שקולו אינו נעים‪ ,‬ובלבד שיתפלל בכובד‬ ‫אסור לברך‪ ,‬אלא ימתין ויברך קודם התקיעות‬ ‫חברו כי אין זו אלא אסמכתא למעלת הגיל‪,‬‬ ‫ראש ובאימה ויכוון בקולו להודות ולשבח את‬ ‫שבחזרת הש"ץ‪ .‬ויכוון שלא לצאת בתקיעות‬ ‫ואין מכאן ראיה שללוי עצמו יש קדימה‬ ‫ה'‪.7‬‬ ‫ששומע בתפלת הלחש‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬שוב לא‬ ‫לשמש כשליח ציבור‪ .‬הלוי משיב‪ ,‬שאם‬ ‫יוכל לברך מספק‪ ,‬שמא כבר יצא בתקיעות‬ ‫מדמים את התפילה לעבודת הלויים‪ ,‬מסתבר‬ ‫שמי שהוא עצמו משבט לוי ראוי לכך יותר‬ ‫מינוי שוחט לשליח ציבור בימים‬ ‫שבתפילת הלחש‪.14‬‬ ‫נוראים‬ ‫מישראל‪ .‬עם מי הצדק?‬ ‫לקראת הימים הנוראים ביקשו במניין של‬ ‫באילו תקיעות עדיף לעמוד‬ ‫ת‪ .‬כאשר השניים שווים בתורה‪ ,‬ביראת שמים‪,‬‬ ‫יוצאי הישיבה למנות לבעל תפילה את אחד‬ ‫בהגינות‪ ,‬בהתאמה לתפקיד ובקבלת הציבור‪,‬‬ ‫סבי הוא יהודי מבוגר המתנייד בכיסא‬ ‫מבוגרי הישיבה שקולו ערב‪ .‬אדם זה מתפרנס‬ ‫גלגלים‪ .‬בתפילת שמונה עשרה ביום יום‬ ‫יש להקדים את הלוי לישראל לשמש כשליח‬ ‫מארגון משלחות לשחיטה בחו"ל עבור ועדי‬ ‫הוא מתפלל בישיבה‪ ,‬אך בראש השנה‪,‬‬ ‫ציבור‪ .‬אולם אם הישראל עדיף ממנו במעלות‬ ‫כשרות שונים‪ ,‬וכמה מן המתפללים טענו‬ ‫בתקיעת שופר‪ ,‬הוא מעוניין להתאמץ‬ ‫של שליח ציבור‪ ,‬אין מעלת הלוויה גוברת‬ ‫שבשל כך עדיף למנות שליח ציבור אחר‪ ,‬כיון‬ ‫ולעמוד בזמן התקיעות‪ ,‬אף שניתן לצאת ידי‬ ‫עליהן‪ .10‬ומכל מקום אין לעמוד על קדימה זו‬ ‫שיש נוהגים לא למנות לשליח ציבור בימים‬ ‫חובה גם בשמיעת התקיעות בישיבה‪ .‬כיצד‬ ‫כשהדבר עלול להביא לידי מחלוקת‪.11‬‬ ‫הנוראים מי שמתפרנס משחיטה‪ .‬האם אכן‬ ‫נכון לנהוג במי שעמידה ממושכת קשה לו‪,‬‬ ‫יש מקום להימנע מלמנותו לכתחילה‪ ,‬אף‬ ‫באילו תקיעות עדיף שיתאמץ לעמוד‪ ,‬האם‬ ‫הגיע לבית הכנסת באמצע התקיעות‬ ‫שהוא עצמו אינו משמש כשוחט‪ ,‬אלא רק‬ ‫בתקיעות דמיושב שלפני תפילת מוסף‪ ,‬או‬ ‫יהודי שיצא לאחר קריאת התורה וחזר‬ ‫עוסק בארגון וניהול מערך השחיטה?‬ ‫בתקיעות דמעומד שבתוך תפילת מוסף?‬ ‫לבית הכנסת לאחר שכבר בירך התוקע את‬ ‫ת‪ .‬מעיקר הדין אין להימנע מלמנותו מטעם‬ ‫ת‪ .‬עדיף שיעמוד בתקיעות שבחזרת הש"ץ של‬ ‫הברכות לפני תקיעת השופר‪ ,‬כיצד ינהג לגבי‬ ‫זה‪ .8‬וכן אין להימנע מלמנות לבעל תוקע או‬ ‫תפילת מוסף‪.15‬‬ ‫הברכות?‬ ‫לבעל מקרא מי שמשמש כשוחט‪.9‬‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫ואף המשנה ברורה (שם ס"ק יג) כתב שאם עומדים‬ ‫אותו מחזקתו‪ .‬ויש להעיר על לשונו שם שכתב 'לא‬ ‫‪ 8‬כתב הרמ"א (או"ח סי' תקפ"א ס"א) שבסליחות‬ ‫שברכתה 'בורא פרי האדמה'‪ ,‬לדעת רוב הפוסקים‬ ‫לפני הציבור אחד שהוא בן תורה וירא חטא אלא‬ ‫למנות ש"ץ שפרנסתו משחיטה'‪ ,‬אולם מהמקורות‬ ‫ובימים הנוראים יש לדקדק לחזר אחר שליח ציבור‬ ‫יש להקדים את הרוביא‪ ,‬מפני שהיא חביבה עליו‬ ‫שאין בו המעלות של בן שלושים ונשוי‪ ,‬ואחר שהוא‬ ‫הנ"ל מבואר כי הקפידא מתייחסת דווקא לשוחט‬ ‫'היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר‬ ‫יותר‪ .‬ואם באנו להקדים את הרוביא‪ ,‬הרי שוב‬ ‫איש פשוט אלא שהוא נשוי ובן יותר משלושים‪ ,‬בן‬ ‫ממש‪ ,‬דהיינו לאדם שמלאכתו היא מעשה השחיטה‬ ‫למצוא'‪ ,‬אולם הוסיף מיד‪' :‬מיהו כל ישראל כשרים‬ ‫יש להקדים את התפוח‪ ,‬שהוא החביב עליו יותר‬ ‫התורה קודם‪ .‬נמצא שמעלת התורה ויראת שמים‬ ‫עצמו‪ .‬לפיכך אין לפרש את הלשון 'שפרנסתו‬ ‫הם‪ ,‬רק שיהיה מרוצה לקהל'‪ .‬ובדיני שליח ציבור‬ ‫מן הרוביא‪ .‬נמצא‪ :‬הרימון קודם לתפוח‪ ,‬התפוח‬ ‫קודמת למעלות האחרות של הש"ץ‪ ,‬ולפי זה פשוט‬ ‫משחיטה' באופן רחב‪ ,‬שכל אדם שמקור הכנסתו‬ ‫שבכל השנה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' נג ס"ד–ה)‬ ‫קודם לרוביא‪ ,‬והרוביא קודמת לרימון‪ .‬בשאלה‬ ‫שאין מעלת לוי יכולה להקדים אחד שפחות מחברו‬ ‫קשור בדרך כלשהי לענף השחיטה והבשר נכלל‬ ‫שצריך שיהיה הגון‪ ,‬ריקן מעבירות‪ ,‬עניו ומרוצה‬ ‫מעין זו כבר דן המגן אברהם (סוף סימן ריא ס"ק יג)‪,‬‬ ‫במעלות העיקריות הנצרכות לשליח ציבור‪.‬‬ ‫בכך‪ ,‬ומסתבר שהכוונה למי שפרנסתו היא מלאכת‬ ‫לעם‪ ,‬בעל נעימה וקול ערב ורגיל במקרא‪ ,‬ואם אין‬ ‫באופן שהיו לפניו יין‪ ,‬תבשיל שעורים וזית‪ ,‬שכל‬ ‫‪ 11‬במשנה ברורה (סי' תקפא ס"ק יא) כתב לענין שליח‬ ‫השחיטה בפועל‪ .‬גם הטעם שהובא לעיל מהרה"ק‬ ‫בו כל המעלות בוחרים את הטוב שבציבור בחכמה‬ ‫אחד מהם קודם לחבירו מצד מעלה אחרת‪ ,‬וכתב‬ ‫ציבור בימים הנוראים‪ ,‬שאם אדם רואה שתיווצר‬ ‫מקאריץ זי"ע שהוא עסוק בנטילת הקול מתייחס‬ ‫ובמעשים טובים‪ .‬והנה היותו של אדם שוחט אינה‬ ‫שצריך עיון כיצד ינהג‪ .‬ובחכמת שלמה (או"ח סימן‬ ‫מחלוקת מחמת תפילתו‪ ,‬לא יתפלל‪ ,‬אפילו אם‬ ‫דווקא למעשה השחיטה‪.‬‬ ‫פוסלת אותו מלשמש שליח ציבור‪ ,‬שכן הרמ"א‬ ‫ריא שם) ביקש לפשוט ספק זה מסוגיית הגמרא‬ ‫בעקבות ויתורו יעבור לפני התיבה אדם שאינו הגון‬ ‫‪ 9‬לגבי בעל תוקע כתב המטה אפרים (סי' תקפ"ה‬ ‫(שם סכ"ה) כתב בפירוש‪' :‬ושליח ציבור שהוא שוחט‬ ‫בזבחים (צ‪ ,):‬שם הסתפקו לענין חטאת העוף‪ ,‬עולת‬ ‫כמותו‪ .‬ולפיכך כאשר אי אפשר להכריע ביניהם‬ ‫ס"ב) שיש לחזר אחר תוקע שיהיה 'הגון‪ ,‬בעל תורה‬ ‫ובודק לא יתפלל בבגדים הצואין ומסריחין‪ ,‬ואם‬ ‫בהמה ומעשר‪ :‬חטאת העוף קודמת לעולת בהמה‪,‬‬ ‫בדרך של כבוד ושלום‪ ,‬פשוט שאין מעלת הקדימה‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬כאשר כתבנו בעניין הש"ץ'‪ ,‬וכן‬ ‫אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפילה ולהתפלל‬ ‫עולת בהמה קודמת למעשר‪ ,‬ואילו המעשר קודם‬ ‫של לוי נותנת לו רשות לעמוד על זכותו באופן‬ ‫המקרא‪ ,‬מפני שהם נעשים אמצעים בין הקב"ה‬ ‫מעבירין אותו'‪ .‬הרי שכל הקפידא היא שלא יתפלל‬ ‫לחטאת העוף‪ .‬ואיתא שם הכא תרגימו מין זבח‬ ‫המביא למחלוקת בקהילה‪.‬‬ ‫לציבור‪ .‬אמנם מכאן יש ללמוד שמעלותיו הכלליות‬ ‫בבגדים המלוכלכים ממלאכתו‪ ,‬אבל עצם מלאכת‬ ‫עדיף‪ .‬ובמערבא אמרו שיש לצרף את עולת הבהמה‬ ‫‪ 12‬וכן הדין לנשים שמברכות‪.‬‬ ‫של שליח הציבור נדרשות גם בבעל התוקע‪ ,‬אך‬ ‫השחיטה אינה פוסלתו מלשמש כש"ץ‪ .‬אמנם בשדי‬ ‫לחטאת העוף‪ ,‬ועל ידי כך לבטל את מעלת המעשר‪,‬‬ ‫‪ 13‬ראה בסידור היעב"ץ שכתב בהדיא דאף על פי‬ ‫הקפידא הנזכרת בשוחט‪ ,‬מצינו במקורות הקדומים‬ ‫חמד (אסיפת דינים‪ ,‬מערכת ראש השנה סי' ג אות י"א) מביא‬ ‫ולהקדים חטאת העוף לעולה ואת העולה למעשר‪.‬‬ ‫שהתקיעות מעכבות זא"ז‪ ,‬מ"מ סדר תשר"ת ותש"ת‬ ‫על שליח ציבור‪.‬‬ ‫בשם שו"ת הד"ר (סי' כ"ט) מנהג שלא להעמיד שוחט‬ ‫רש"י (זבחים שם ד"ה ואגבהתה ממעשר) ביאר שעל ידי‬ ‫ותר"ת אינן מעכבין זא"ז‪ ,‬ואע"פ שאינו יכול לתקוע‬ ‫‪ 10‬בעניין הטענה שהעלה הלוי מצד תפילה כנגד‬ ‫ובודק כשליח ציבור בימים הנוראים‪ ,‬וכתב שכן‬ ‫צירוף מעלת העולה מתבטלת מעלת המעשר‬ ‫כולם‪ ,‬יכול לברך‪.‬‬ ‫עבודה‪ ,‬הנה המשנה ברורה (סי' תקפא ס"ק יב) כתב‬ ‫נהג הרה"ק מסטערטין זי"ע‪ ,‬ומאידך כתב שהמנהג‬ ‫שכנגדה‪ ,‬וממילא נשאר סדר הקדימה ברור‪ .‬כעין‬ ‫‪ 14‬בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קלד) חשב להתיר לברך‬ ‫הטעם שיש מעלה בשליח ציבור שהוא בן שלושים‬ ‫במקומו היה שלא לחשוש לכך‪ ,‬וכן שהרבה צדיקים‬ ‫זה רמז גם החתם סופר בהגהותיו לשולחן ערוך‬ ‫על התקיעות ששומע בתפלת הלחש‪ ,‬כי מאחר‬ ‫שנה‪ ,‬לפי שאז ראוי בן לוי לעבודה‪ ,‬ותפילה הוא‬ ‫מפורסמים לא הקפידו בדבר‪ .‬וכן הביא באלף‬ ‫(סימן ריא)‪ ,‬וציין לדברי הפנים מאירות (חלק ג סימן‬ ‫שיוצא בתקיעות אלו ידי חובה מהתורה אינו נחשב‬ ‫כנגד עבודה‪ .‬והוסיף טעם נוסף שבגיל זה לבו של‬ ‫המגן (סי' תקפ"א סקנ"ה‪ ,‬בהגהה) בשם הרה"ק רבי‬ ‫לח)‪ ,‬שהאריך לפלפל בראיה זו‪ .‬אולם בתורת חיים‬ ‫להפסק‪ ,‬וכמו שהתירו התקיעות ה"ה הברכה‪ ,‬אך‬ ‫אדם נשבר ונדכה יותר‪ .‬אולם פשוט שאין מכאן‬ ‫פינחס מקאריץ שהקפיד בזה‪ .‬וראה באמרי פנחס‬ ‫למהר"ח סופר (סימן ריא ס"ק יז) פקפק בהשוואה‬ ‫למעשה כתב אח"כ (בח"י סי' ק"ח) דמהיות טוב שלא‬ ‫ראיה שלוי קודם לישראל שהרי דברי המשנה‬ ‫(שער סדר היום אות נט) שכתב הטעם כיון שעבודת‬ ‫לסוגיית זבחים‪ ,‬והעלה עם אחרונים נוספים שיש‬ ‫לכוין לצאת בתקיעות דלחש‪ ,‬ויברך על תקיעות‬ ‫ברורה נאמרו לגבי כל שליח ציבור‪ ,‬גם כשהמועמד‬ ‫השליח הציבור היא לתקן את הקול ולהמשיך‬ ‫להימנע מן הספק על ידי סילוק אחד המינים מן‬ ‫דמעומד‪.‬‬ ‫הוא ישראל‪ ,‬והכוונה היא שכיון שהתפילה עומדת‬ ‫חיות לנשמות ישראל‪ ,‬ואילו השוחט פועל במקום‬ ‫השולחן בשעת הברכה‪ .‬ואמנם לכאורה יש לחלק‬ ‫‪ 15‬בשו"ע (סי' תקפה ס"א) 'צריך לתקוע מעומד'‪.‬‬ ‫במקום עבודה‪ ,‬ראוי שהש"ץ יהיה בגיל הדומה‬ ‫הקול ומסלק את חיות הבהמה‪ ,‬ואין ראוי להעמידו‬ ‫בין הסוגיא דזבחים לנידון דידן שהצד להקדים הוא‬ ‫ובטעם העמידה כתב הט"ז (סק"א) שהוא משום‬ ‫לגילם של הראויים לעבודת הלויים‪ ,‬ונמצא שעבודת‬ ‫כשליח הציבור לבקש רחמים וחיים‪ .‬ולמעשה כתב‬ ‫משום מעלת 'חביב'‪ .‬לכן בנידון דידן‪ ,‬הדרך הנכונה‬ ‫שבתקיעת שופר נאמר בפסוק (במדבר כט א) 'יום‬ ‫הלויים משמשת כאן מקור למעלת הגיל‪ ,‬ולא מקור‬ ‫באלף המגן שאם אפשר בקל למצוא שליח ציבור‬ ‫והמרווחת לצאת מכל ספק היא שלא יהיו שלושת‬ ‫תרועה יהיה לכם'‪ ,‬וילפינן גזירה שוה לכם לכם‬ ‫מפורש לקדימת אדם שהוא לוי‪ .‬אמנם בדיני שליח‬ ‫אחר שאינו שוחט ויש בו כל המעלות הדרושות‬ ‫המינים לפניו בשעת הברכה‪ .‬תחילה יניחו לפניו את‬ ‫ממצות ספירת העומר שכתוב בה (ויקרא כג טו)‬ ‫ציבור כתב המשנה ברורה (או"ח סי' נג ס"ק לו)‪ ,‬בשם‬ ‫לש"ץ‪ ,‬נכון לחוש לדעת המקפידים‪ .‬גם בשו"ת‬ ‫הרימון והתפוח בלבד‪ .‬מאחר שברכותיהם שוות‪,‬‬ ‫'וספרתם לכם'‪ ,‬ושם כתוב (דברים טז ט) מהחל חרמש‬ ‫השיירי כנסת הגדולה (הגה"ט או"ח סי' נג סק"ג) 'אם שני‬ ‫צור יעקב (סימן קכט) כתב וזה לשונו‪ :‬וידוע דזה‬ ‫יקדים את הרימון שהוא משבעת המינים ויברך‬ ‫בקמה‪ ,‬ודרשינן אל תקרי בקמה אלא בקומה‪ .‬וטעם‬ ‫חזנים שוים‪ ,‬כהן קודם ללוי‪ ,‬לוי לישראל'‪ .‬והוסיף‬ ‫שלא יתפלל שו"ב בר"ה ויו"כ הוא מילי דחסידות‬ ‫עליו 'בורא פרי העץ'‪ ,‬ובכך יפטור גם את התפוח‪.‬‬ ‫אחר כתב בשבלי הלקט (סדר ר"ה סי' רפט) בשם אחיו‬ ‫שתלמיד חכם קודם לעם הארץ אפילו אם עם‬ ‫שנהגו קצת צדיקים‪ ,‬והרבה צדיקים מפורסמים‬ ‫לאחר מכן יביאו את הרוביא ויברך עליה 'בורא פרי‬ ‫ר' בנימין ז"ל‪ ,‬שתקיעת שופר הוא ממליץ טוב‬ ‫הארץ הוא כהן‪ ,‬וכל שכן אם הוא לוי‪ .‬ומבואר שאחר‬ ‫לא הקפידו‪ ,‬רק דבמקום שהקפידו הנהיגו כן בבית‬ ‫האדמה'‪ .‬בדרך זו אין צורך להיכנס לספק כיצד‬ ‫זכר לעקידת יצחק‪ ,‬ובדין צריכים העדים לעמוד‪,‬‬ ‫ששני החזנים שווים בשאר מעלותיהם‪ ,‬היותו של‬ ‫המדרש שלהם‪ ,‬אבל לא היה ח"ו בקבלה על עצמם‪,‬‬ ‫להכריע כאשר נוצר 'מעגל קדימויות'‪ .‬וכבר דן בזה‬ ‫כדכתיב (דברים יט יז) 'ועמדו שני האנשים'‪ ,‬ואנו באים‬ ‫האחד לוי נותנת לו דין קדימה על הישראל‪ ,‬והוא‬ ‫ומעיקר הדין אין מקום לזה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר שאין זה‬ ‫בשו"ת תורת יקותיאל (או"ח סימן מג)‪.‬‬ ‫להעיד על זכות העקידה‪ .‬וכתב הרדב"ז (סי' אלף‬ ‫הדין כאשר באים לבחור שליח ציבור לסליחות או‬ ‫מצד עיקר הדין‪ ,‬ולכן גם אותם הצדיקים שהקפידו‬ ‫‪ 7‬כ"כ באור לציון (ח"ד עמוד כב) מהמבואר בפסיקתא‬ ‫קא) שגם השומעים את התקיעות צריכים לעמוד‬ ‫לימים נוראים‪ .‬אמנם כפי שמבואר בשיירי כנסת‬ ‫בזה‪ ,‬נהגו בזה רק סלסול לעצמם‪ ,‬אבל לא היה זה‬ ‫רבתי‪ ,‬הובא בשיבולי הלקט (סי' י) 'כבד את ה'‬ ‫כיון ששומע כעונה‪ ,‬וכאילו תוקע הוא בעצמו‪.‬‬ ‫הגדולה קדימת הלוי נאמרה דוקא לאחר שהשניים‬ ‫בתורת הוראה לרבים בכל מקומות מושבותיהם‪.‬‬ ‫מהונך'‪ ,‬ממה שחננך‪ ,‬שאם היה קולך ערב ונעים‪,‬‬ ‫אמנם הראשונים נחלקו באלו מהתקיעות יוצאים‬ ‫שווים‪ ,‬ולפיכך כיון שבדיני סליחות והימים הנוראים‬ ‫וראה בפסקי תשובות (סי' תקפ"א אות ז‪ ,‬הע' ‪)62–59‬‬ ‫והיית יושב בבית הכנסת‪ ,‬עמוד וכבד את ה' בקולך‪.‬‬ ‫את עיקר החיוב של תקיעת שופר‪ :‬לדעת הרי"ף‬ ‫כתב הרמ"א (או"ח סי' תקפא ס"א) שיש לדקדק ולחזר‬ ‫שהביא את הדברים וכתב כי ברוב המקומות אין‬ ‫אולם אם משמיע את קולו כדי שישבחוהו על‬ ‫(ר"ה י‪ :‬מדפי הרי"ף) והרמב"ם (שופר פ"ג הי"ב) והרמב"ן‬ ‫אחר שליח ציבור היותר הגון והיותר גדול בתורה‬ ‫חוששים לכך‪ ,‬ואף בקהילות שנהגו להקפיד רשאים‬ ‫נעימותו‪ ,‬הרי זה מגונה ויש למנות אחר‪ ,‬כמ"ש‬ ‫(מלחמות ה' ר"ה לד‪ .‬ד"ה ועוד) והריטב"א (ר"ה טז‪ :‬ד"ה כדי)‬ ‫ובמעשים שאפשר למצוא‪ ,‬ורק לאחר מכן הזכיר‬ ‫לשנות ממנהגם‪ ,‬ובוודאי שאם אדם כבר הוחזק‬ ‫בשו"ע (סימן נג סעיף יא)‪ ,‬ועליו נאמר (ירמיה יב ח) 'נתנה‬ ‫עיקר מצוות תקיעת שופר היא בתקיעות דמיושב‪,‬‬ ‫גם את המעלות שיהיה בן שלושים ושיהיה נשוי‪,‬‬ ‫כשליח ציבור ולאחר מכן נעשה שוחט אין מעבירים‬ ‫עלי בקולה על כן שנאתיה'‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫אף אם הגיע לעיר אחרת שאינה מוקפת מחיצות‪,‬‬ ‫אמות והוא מהלך בכולה‪ .‬אולם כתב כי מאחר‬ ‫הנוגעים לנידון זה ואת ההכרעה למעשה‪.‬‬ ‫כל העיר נחשבת לו כארבע אמות‪ ,‬ויש לו מן המקום‬ ‫שדעת רוב הראשונים להחמיר‪ ,‬אין להקל כנגד דעת‬ ‫איסור תחומין‬ ‫שאליו הגיע בשבת או ביום טוב אלפיים אמה לכל‬ ‫השו"ע‪ .‬ורק בשעת הדחק יכול לסמוך על המקילים‪,‬‬ ‫כתוב בתורה (שמות טז כט) 'שבו איש תחתיו'‪ ,‬ומכאן‬ ‫רוח וכנ"ל‪.‬‬ ‫מאחר שמילתא דרבנן היא‪ .‬ואילו החזון איש (או"ח סי'‬ ‫אמרו (עירובין מח‪ ).‬שיש לכל אדם ארבע אמות‪ .‬לדעת‬ ‫ועוד יש לדון אם היציאה המאוחרת לדרך אינה‬ ‫קט סק"ט) דחה את דברי המקילים‪.‬‬ ‫השו"ע (או"ח סי' שצו ס"א)‪ ,‬היינו ארבע אמות ממש‬ ‫מעמידה אותם בדין יוצא שלא ברשות‪ .‬בשני נידונים‬ ‫ויש אומרים (שו"ע שם ס"ח) שאם חזר לעירו‪ ,‬אף‬ ‫שתחתיו‪ .‬אולם לדעת הרמ"א (שם)‪ ,‬יש לו ארבע אמות‬ ‫אלו דן ה'פני מנחם' בעקבות המעשה בקבוצת‬ ‫שיצא וחזר מדעת‪ ,‬כיוון שחזר לעירו דינו כאילו לא‬ ‫לכל רוח‪ ,‬ובסך הכול שמונה אמות‪ .‬ומה שכתוב (שם)‬ ‫החסידים שנסעה לגור‪ ,‬נתקעה על אם הדרך‬ ‫יצא וכל העיר נחשבת לו כארבע אמות‪ .‬והיינו דוקא‬ ‫'אל יצא איש ממקומו' למדו (עירובין נא‪ ).‬שאם קבע‬ ‫והוכנסה לעיר על ידי גויים‪ ,‬ואביו ה'אמרי אמת'‬ ‫לעניין ההליכה בתוך העיר‪ ,‬אך אין לו אלפיים אמה‬ ‫לעצמו מקום שביתה‪ ,‬מותר לו להלך ממנו אלפיים‬ ‫אסר עליהם לצאת חוץ לארבע אמותיהם‪.‬‬ ‫מחוצה לה‪ ,‬שכיוון שיצא לדעת הפסיד את תחומו‬ ‫אמה לכל רוח‪ ,‬וכן נפסק בשו"ע (סי' שצז ס"א)‪ .‬ואם‬ ‫הוראת ה'אמרי אמת'‬ ‫(משנה ברורה שם ס"ק מא)‪ .‬וכתב הרמ"א (שם) שדין זה‬ ‫שבת בעיר‪ ,‬כל העיר היא מקומו ונחשבת כארבע‬ ‫הוא דוקא בעיר המוקפת חומה‪ ,‬ובביאור הלכה (שם‬ ‫ה'פני מנחם'‪ ,‬במכתב להגרש"ד גרוס‪ ,‬מספר את‬ ‫אמות‪ ,‬ויש לו ממנה אלפיים אמה לכל רוח כתחום‬ ‫המעשה ודן בו באריכות‪ .‬הסיפור מובא גם בספר‬ ‫ד"ה אם) הביא שהבית מאיר מגמגם בהכרעת הרמ"א‬ ‫שבת ויום טוב‪ .‬ואף בעיר שאינה רשות היחיד לעניין‬ ‫'ראש גולת אריאל' (ח"א עמ' צד) בשם ה'פני מנחם'‪:‬‬ ‫להצריך שתהא העיר מוקפת חומה‪.‬‬ ‫הוצאה מרשות לרשות‪ ,‬כגון שאינה מעורבת ואינה‬ ‫קבוצת חסידים מלודז' נסעה ל'גור' ביום שישי‪,‬‬ ‫בביאור הלכה (שם ס"ו ד"ה אבל אם) הביא דעת מקצת‬ ‫מוקפת חומה‪ ,‬היא נחשבת לעניין תחומין כארבע‬ ‫דרכה השתבשה וקידש עליהם היום בעודם תקועים‬ ‫הראשונים שאם העיר מוקפת מחיצות כדין‪ ,‬אפילו‬ ‫אמות של מקום שביתתו‪.‬‬ ‫במרחק גדול מגור‪ ,‬במקום שנשקפה להם סכנה‪.‬‬ ‫יצא ונכנס מדעת לעיר אחרת‪ ,‬כל העיר נחשבת לו‬ ‫דין תחומין הוא מתקנת חז"ל‪ .‬אולם בירושלמי‬ ‫להלכה נפסק אז‪ ,‬כרצון ה'אמרי אמת'‪ ,‬שיביאום‬ ‫כארבע אמות‪ .‬גם דעת הגר"א נוטה לשיטה זו‪ ,‬אולם‬ ‫(עירובין פ"ג ה"ד‪ .‬פ"ה ה"ד) מבואר שתחום של שלוש‬ ‫לחדר ההמתנה בבית המדרש בגור ושישהו שם כל‬ ‫למעשה כתב שיש להחמיר כשיטת השו"ע‪.‬‬ ‫פרסות‪ ,‬כשיעור מחנה ישראל במדבר‪ ,‬אסור מן‬ ‫השבת‪ ,‬מפני שאין להם אלא ארבע אמות‪ ,‬וכדין‬ ‫היוצא ברשות לדבר מצווה‬ ‫התורה‪ .‬שלוש פרסות הן י"ב מיל‪ ,‬וכל מיל הוא‬ ‫המשנה (עירובין מא‪' ):‬מי שהוציאוהו גויים או רוח‬ ‫מי שיצא מחוץ לתחום ברשות‪ ,‬כגון להצלת‬ ‫אלפיים אמה‪ .‬נחלקו הראשונים אם גם לדעת הבבלי‬ ‫רעה‪ ,‬אין לו אלא ארבע אמות'‪.‬‬ ‫נפשות או לקידוש החודש‪ ,‬יש לו אלפיים אמה מן‬ ‫יש איסור תורה בשיעור זה‪ ,‬ומחלוקת זו הובאה‬ ‫והקשה על כך הגרש"ד גרוס‪ :‬אם התירו להם‬ ‫המקום שאליו הגיע בשבת או ביום טוב‪ .‬אם הגיע‬ ‫בבית יוסף (סי' שצז)‪ .‬עיקר הכרעת השו"ע (סי' תד ס"א)‬ ‫לכתחילה לשוב למקומם מפני סכנת נפשות‪,‬‬ ‫לעיר‪ ,‬כל העיר נחשבת לו כארבע אמות‪ ,‬ויש לו עוד‬ ‫להחמיר שיש איסור תחומין מן התורה בי"ב מיל‪,‬‬ ‫לכאורה דינם כיוצאים ברשות‪ ,‬כגון חכמה הבאה‬ ‫אלפיים אמה לכל רוח מקצה העיר (שו"ע סי' תז ס"א)‪.‬‬ ‫ואילו הגר"א נקט לעיקר כדעת המקילים (הובא במשנה‬ ‫ליילד‪ ,‬הבאים להציל מן הגויים ושאר ענייני פיקוח‬ ‫ולאו דווקא מי שיצא ברשות בשבת להצלת‬ ‫ברורה שם סק"ז)‪.‬‬ ‫נפש שהתירו לצאת בשבילם‪ .‬והרי קיימא לן (עירובין‬ ‫נפשות‪ .‬אף מי שיצא מבעוד יום בשיירה לצורך‬ ‫אדם ששבת מחוץ לעיר במרחק של פחות‬ ‫מד‪ :‬שו"ע או"ח סי' תז ס"א) 'מי שיצא ברשות יש לו‬ ‫עלייה לארץ ישראל‪ ,‬והתנה עמהם שישבתו בשבת‪,‬‬ ‫מאלפיים אמה ממנה רשאי להיכנס לעיר בשבת‪,‬‬ ‫אלפיים אמה לכל רוח'‪ ,‬ואם הגיע לעיר הרי הוא‬ ‫ולאחר מכן המשיכו הגויים בדרכם‪ ,‬רשאי מחמת‬ ‫וכיוון שנכנס‪ ,‬כל העיר נחשבת לו כארבע אמות והוא‬ ‫כאנשי העיר ויש לו אלפיים אמה לכל רוח מחוץ‬ ‫פיקוח נפש להמשיך עמהם‪ .‬ואם עמדו מחוץ לעיר‪,‬‬ ‫רשאי להלך בכולה‪ ,‬אף למקום רחוק מאוד ממקום‬ ‫לעיר‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע הוצרכו להישאר בחדר ההמתנה‬ ‫יש לו אלפיים אמה לכל רוח‪ .‬ואם הם סמוכים לעיר‪,‬‬ ‫שביתתו‪ .‬אולם מי ששבת מחוץ לעיר במרחק של‬ ‫שליד בית המדרש כל השבת‪.‬‬ ‫הוא רשאי להיכנס אליה ויש לו אלפיים אמה לכל‬ ‫יותר מאלפיים אמה אינו רשאי להיכנס אליה‪ .‬ואם‬ ‫מכתב ה'פני מנחם'‬ ‫רוח (שם סי' רמח ס"ד)‪.‬‬ ‫נכנס‪ ,‬אינו רשאי לצאת מארבע אמותיו‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫וכתב לו ה'פני מנחם'‪ :‬בנידון מי שהוציאוהו גוים‬ ‫והוא הדין לכל דבר מצווה (שו"ע שם)‪ .‬ואף‬ ‫נמצא מחוץ לתחומו‪ ,‬ואין מועיל לו שהעיר נחשבת‬ ‫אין לו אלא ארבע אמות‪ ,‬נכון מה שכתבתם‪ ,‬כי כל‬ ‫שהרמ"א כתב שגם יציאה לסחורה נחשבת יציאה‬ ‫כארבע אמות‪ ,‬מפני שדין זה נאמר רק כשהעיר‬ ‫דיבור של אותו צדיק צריך לימוד‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫למצווה‪ ,‬שהרי מצווה על האדם להחיות את עצמו‬ ‫נמצאת בתוך תחומו (שו"ע סי' תה ס"ג)‪.‬‬ ‫וכמה שהיה נוגע להלכה למעשה‪.‬‬ ‫ואת משפחתו‪ ,‬ורק יציאה לטיול אינה בכלל מצווה‪,‬‬ ‫אמנם אם נצרך לנקביו ואין לו מקום צנוע בתוך‬ ‫אמנם זכורני היטב את כל סיפור המעשה‪ ,‬אבל‬ ‫דבריו נאמרו לעניין ההיתר לצאת בספינה בתוך‬ ‫אלפיים אמה‪ ,‬והוא מוכרח להיכנס לעיר‪ ,‬רשאי‬ ‫קטן הייתי אז‪ ,‬וכבר אחז"ל אין מביאין ראיה מן‬ ‫שלושה ימים סמוך לשבת‪ .‬אבל לגבי ההיתר להלך‬ ‫להיכנס‪ .‬וכיוון שנכנס בהיתר‪ ,‬כל העיר נחשבת לו‬ ‫הקטן‪ .‬ואם על כגון דא אמרו כך על התנא הקדוש‬ ‫אלפיים אמה מן המקום שבו נח ולהחשיב את כל‬ ‫כארבע אמות והוא מהלך בכולה‪ .‬יש אומרים שאף‬ ‫העיר כארבע אמות‪ ,‬צריך דווקא מצווה גמורה (מגן‬ ‫אם נצרך למי רגליים בלבד רשאי להיכנס‪ .‬ולא רק‬ ‫רבי יהודה [שעליו העידו בגמרא (שבת כה‪ ).‬שהיה‬ ‫דומה למלאך] ‪ -‬על מעשה שהיה בקטנותו איתא‬ ‫אברהם שם ס"ק יז‪ ,‬משנה ברורה שם ס"ק לב)‪.‬‬ ‫הנצרך לנקביו‪ ,‬אלא גם מי שהגשמים יורדים עליו‬ ‫במגילה כ‪ .‬דאין מביאין ראיה‪ ,‬וכן אמרו על התנא‬ ‫נמצאנו למדים כי אם הנוסעים נתקעו מחוץ לעיר‬ ‫או שהחמה מכה בו רשאי להיכנס לעיר (שם ס"א)‪.‬‬ ‫הקדוש ר"א ב"ר צדוק הכהן (סנהדרין נב‪ ,):‬עאכ"ו על‬ ‫שלא מרצונם‪ ,‬ומחמת חשש פיקוח נפש הוכנסו לעיר‬ ‫וכיוון שנכנס בהיתר‪ ,‬כל העיר נחשבת לו כארבע‬ ‫וכו' כמוני‪ .‬אבל נחזי אנן‪ .‬לפענ"ד הקלושה‪ .‬וכך היה‬ ‫אחרת שלא מדעתם‪ ,‬הרי דינם כדין מי שהוציאוהו‬ ‫אמות‪ ,‬אך אין לו אלפיים אמה מחוץ לעיר‪.‬‬ ‫המעשה ‪ -‬כפי שאני זוכרה כיום ‪ -‬בסוף ההפסקה‬ ‫והכניסוהו גויים‪ .‬אם העיר מוקפת מחיצות כדין‪,‬‬ ‫מי שיצא מן העיר אל מחוץ לתחום שבת אינו‬ ‫בליל ש"ק‪ ,‬הודיע המשמש בקודש שגוי בא וסיפר‬ ‫רשאים הם להלך בכולה‪ ,‬אך אין להם אלפיים אמה‬ ‫רשאי לחזור לעיר‪ ,‬ואף אם יצא בשוגג או שהוציאוהו‬ ‫שכמה יהודים שנסעו לרבי במשאית מ'ראווא‬ ‫מחוצה לה‪ .‬אם אינה מוקפת מחיצות כדין‪ ,‬נחלקו‬ ‫גויים בכפייה‪ .‬אולם אם הוציאוהו והחזירוהו גויים‬ ‫מאזוביצקא' ל'גור'‪ ,‬נתקלקלה כמה פעמים בדרך‬ ‫הראשונים אם כולה נחשבת להם כארבע אמות‪ ,‬ואין‬ ‫בכפייה‪ ,‬הרי הוא כאילו לא יצא‪ .‬ומי שיצא מדעת‪,‬‬ ‫המכונה‪ ,‬ולבסוף נתקעו עם הערב שמש במקום‬ ‫להקל בכך אלא בשעת הדחק‪ .‬לפיכך‪ ,‬כל עוד הם‬ ‫אף אם החזירוהו גויים בכפייה‪ ,‬אינו מהלך בתוך‬ ‫שומם והם מפוחדים מאד‪ ,‬כי הסביבה עויינת ואין‬ ‫מצויים באזור של גויים ויש קושי להישאר שם‪ ,‬ניתן‬ ‫העיר אלא בארבע אמותיו‪ .‬שכן דווקא במי שיצא‬ ‫שם יהודים ומתחבאים ביער קטן שם‪ ,‬וביקשו‬ ‫לצרף בשעת הדחק את שיטת המקילים כדי להגיע‬ ‫וחזר שלא מדעת הקלו להחשיב את כל העיר כארבע‬ ‫להודיע לבית הרבי‪ ,‬הוא תיאר בדיוק מקומם‪ ,‬בערך‬ ‫למקום בטוח‪ .‬אולם לאחר שהגיעו למקום מגורי‬ ‫אמות ולהתיר לו אלפיים אמה לכל רוח כאילו לא‬ ‫‪ 16‬ווארסט והאוטו עומד על גבעה קטנה עם הנהג‬ ‫היהודים ונכנסו לבית‪ ,‬שוב אין להם לצאת מן הבית‪,‬‬ ‫יצא‪ ,‬ולא במי שיצא או חזר מדעת (סי' תה ס"ה)‪.‬‬ ‫בתוכה‪ ,‬ליד החורשה‪.‬‬ ‫שהבית עצמו נחשב להם כארבע אמות‪ .‬כל זה מצד‬ ‫ולא רק אם הוציאוהו והחזירוהו גויים בכפייה‬ ‫מיד ציווה אאמו"ר 'מדארף פרעגען דעם רב'‪,‬‬ ‫דין מי שהוציאוהו והכניסוהו גויים‪ .‬אמנם כאשר‬ ‫לעירו‪ ,‬אלא אף אם הכניסוהו לעיר אחרת‪ ,‬ובלבד‬ ‫ותשובת הרב היתה לשלוח חלה ע"י גוי‪ .‬וחזר ואמר‬ ‫דינם כיוצאים ברשות לדבר מצווה תהיה להם כל‬ ‫שהעיר מוקפת מחיצות או שנעשה בה תיקון עירוב‬ ‫עוה"פ 'מדארף פרעגן דעם רב'‪ ,‬והתשובה הייתה‬ ‫העיר כארבע אמות‪ ,‬וגם יוכלו ללכת אלפיים אמה‬ ‫כדין‪ ,‬הוא רשאי להלך בכולה מפני שהיא נחשבת לו‬ ‫עוה"פ כך‪ .‬וכשאאמו"ר זצ"ל חזר עוה"פ רץ בן‬ ‫לכל רוח‪.‬‬ ‫כארבע אמות‪ .‬אבל אם אינה מוקפת מחיצות כדין‪,‬‬ ‫אחותי (כמדומני רח"מ היינה הי"ד) אחיו של ר"ל היינה‬ ‫נסיעה לרבו‬ ‫אסור (שם ס"ו)‪ .‬ובביאור הלכה (שם ד"ה מוקפת) הביא‬ ‫ז"ל לרב‪ ,‬אבל תיכף ומיד בא שליח מהרב לשלוח‬ ‫ויש לדון אם הנסיעה להתפלל באומן‪ ,‬או נסיעת‬ ‫דעת כמה ראשונים שאף אם העיר אינה מוקפת‬ ‫להם עגלה ע"י גוי שיביאם‪ ,‬ואאמו"ר זצ"ל היה נראה‬ ‫חסיד להתפלל אצל רבו‪ ,‬נחשבת כדבר מצוה לעניין‬ ‫חומה ולא נעשה בתיקון עירובין‪ ,‬כיוון שהוציאוהו‬ ‫מרוצה מהתשובה‪ ,‬ואמר שהגוי יביאם עד השלום‬ ‫דין יוצא ברשות‪ .‬אם אכן זו יציאה לדבר מצווה‪ ,‬הרי‬ ‫והכניסוהו שלא מדעת‪ ,‬כל העיר נחשבת לו כארבע‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫מהמברך את תיבת 'מלך' או תיבת 'העולם' לא‬ ‫ברכת אשר יצר בחזרת הש"ץ של‬ ‫יצא וצריך לחזור ולברך בעצמו‪ .‬ואם לא שמע‬ ‫מוסף ר"ה‬ ‫שטוב‪ ,‬אני חשבתי לתומי‪ ,‬כי בגלל הכנסת‬ ‫את תיבת 'אלוקינו' יצא בדיעבד‪.20‬‬ ‫אורחים אמר כך (ולא שמתי לבי שאם בגלל זה‪ ,‬היה להם‬ ‫מי שהוצרך לצאת לצרכיו במהלך חזרת‬ ‫ללכת ברגל מקצה העיר שאין שם סכנה)‪ ,‬אבל ביום ש"ק‬ ‫הש"ץ של מוסף בראש השנה‪ ,‬האם יברך‬ ‫כאשר נשארו כל היום בשלום שטוב‪ ,‬ולא נכנסו‬ ‫תקיעה בשופר בלא רשות בעליו‬ ‫ברכת אשר יצר או שזה נחשב להפסק ואסור‬ ‫לביהמד"ר לתפילה ולטיש‪ ,‬ובטיש שלח להם‬ ‫במהלך יום ראש השנה נולד לי בן למזל טוב‬ ‫לברך עד אחר גמר התקיעות?‬ ‫שיריים מכל דבר‪ ,‬טשאלנט‪ ,‬קוגל‪ ,‬בשר‪ ,‬רגל וכו'‪,‬‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת‪ .‬מאחר והוכרחתי‬ ‫ת‪ .‬אסור לשוח ולהפסיק עד סיום שמיעת מאה‬ ‫וכשאמרו לו שיש להם אוכל מספיק‪ ,‬אמר 'מי‬ ‫לצאת לבית הרפואה באמצע התפילה‬ ‫קולות‪ ,16‬אך מותר לברך ברכת אשר יצר‪ 17‬או‬ ‫שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע‬ ‫לומר תהלים‪.18‬‬ ‫אמות'‪ ,‬אז החלתי להבין כל הענין‪ ,‬והבנתי שגם‬ ‫החסרתי עשרים מתוך מאה קולות‪ .‬רציתי‬ ‫מתוך השלום שטוב באותו חצר לביהמ"ד לא זזו‬ ‫מאוד לשמוע את התקיעות הנוספות‪ ,‬אך‬ ‫(ובית יזק תנן‪ .)...‬והיה אצלי חידוש כל הדין‪ ,‬ולפיכך‬ ‫לא היה לי שופר‪ .‬לאחר מכן נכנסתי לבית‬ ‫אמר 'ברוך הוא וברוך שמו' על ברכת‬ ‫הנני זוכר את זה היטב‪ ,‬וגם בגלל המתח והענין‪,‬‬ ‫הכנסת של בית הרפואה‪ ,‬וראיתי על אחד‬ ‫השופר‬ ‫וכן את אופן הויכוח עם הרב‪ ,‬שהיה אז לשיחה‬ ‫השולחנות שקית ובה שופר‪ .‬האם מותר לי‬ ‫כאשר בעל התוקע בירך את הברכה של‬ ‫בביהמ"ד‪ .‬עובדא ידענא טעמא לא שמעתי‪.‬‬ ‫לתקוע בו בלא רשות הבעלים?‬ ‫'לשמוע קול שופר'‪ ,‬עניתי מתוך הרגל 'ברוך‬ ‫טעם ההיתר לנסוע עם גוי‬ ‫ת‪ .‬מותר ליטול שופר של חבירו בלא ידיעתו‬ ‫הוא וברוך שמו'‪ .‬האם יצאתי את חובת‬ ‫ונחזי אנן‪ ,‬אם היה חושב שזהו סכנת נפשות‬ ‫כדי לתקוע בו‪ ,‬דניחא לאיניש למיעבד מצוה‬ ‫שמיעת הברכה או שעלי לברך לבד?‬ ‫למה אמר לשאול לרב‪ ,‬הלא איתא השואל הרי זה‬ ‫בממונו‪ .21‬ודווקא לתקוע בו באותו מקום שמונח‬ ‫שופך דמים (ירושלמי‪ ,‬מובא גם במ"מ פ"ב ה"ג משבת‪ ,‬ובטור‬ ‫ת‪ .‬לכתחילה לא יענה 'ברוך הוא וברוך שמו'‬ ‫או"ח סי' שכח‪ ,‬וכן נפסק בשו"ע שם ס"ב)‪ .‬אמנם יש לומר‬ ‫שם‪ ,‬אבל להוציאו למקום אחר אסור‪ .22‬וכן בזמן‬ ‫בברכה שיוצא בה ידי חובה‪ ,‬ובדיעבד יצא ידי‬ ‫דאם יש שהות והסכנה אינה מיד‪ ,‬לית לן בזה‪,‬‬ ‫שיש חשש סכנה [כגון שיש וירוס מדבק העלול‬ ‫חובה ואין זה הפסק‪ .19‬ופשוט שכל זה הוא רק‬ ‫כמ"ש האחרונים‪ ,‬כי אז יכול היטב לברר ההלכה‪.‬‬ ‫לעבור דרך הרוק‪ ,‬כמו בזמן מגיפת הקורונה]‬ ‫כאשר העונה שמע ממנו את כל הברכה‪ ,‬אך‬ ‫וחשבתי אולי חשש שח"ו אם ישארו בפחד ביער‬ ‫אסור‪ ,‬כיון שבוודאי מקפיד על כך‪.‬‬ ‫אם עקב עניית 'ברוך הוא וברוך שמו' לא שמע‬ ‫כל השבת יטרף דעתו של אחד מהם‪( ,‬או יבא לידי‬ ‫על ברכת שופר ומגילה‪ ,‬והחתם סופר ז"ל‬ ‫עד אחר סיום שמיעת כל המאה קולות‪.‬‬ ‫וכדי שתהיינה התקיעות סמוכות לברכת‬ ‫חולי עצבים או דכאון ר"ל)‪ ,‬שג"כ לפי הפוסקים אינו‬ ‫לא מחה על זה‪ .‬וכתב שם לישב המנהג מפני‬ ‫בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' מד‪ ,‬ח"ד סי' מז)‬ ‫‪17‬‬ ‫'לשמוע קול שופר'‪ ,‬ומה שחוזרים ותוקעים‬ ‫פחות מחולי שאין בו סכנה‪ ,‬דמותר ע"י גויים‪,‬‬ ‫ב' טעמים‪ :‬א‪ .‬כיון שקיימא לן כל העונה‬ ‫כתב שכיון שהאיסור להפסיק בין תקיעות‬ ‫בתפילת מוסף אין זה אלא מתקנת חכמים‬ ‫אמן כמוציא מפיו דמי‪ ,‬ואם כן כשעונה‬ ‫דמיושב למעומד לא נזכר בגמרא‪ ,‬ומקורו‬ ‫שתקנו לשמוע התקיעות על סדר מלכויות‬ ‫וגם להביאם מחוץ לתחום י"ל דשרי‪ .‬ואולי‬ ‫אמן על חזרת הש"ץ או על תקיעות שופר‪,‬‬ ‫מדברי הראשונים הנ"ל‪ ,‬לכן דינו כדין‬ ‫זכרונות ושופרות וכדי לערבב את השטן‪.‬‬ ‫התכוין לזה 'שהוציאוהו גויים או רוח רעה'‪ ,‬הגם‬ ‫ומקרא מגילה וכדו'‪ ,‬הוי ליה כעונה ממש‪,‬‬ ‫הפסקה בין ברוך שאמר לישתבח המבואר‬ ‫אולם שיטת תוספות (פסחים קטו‪ .‬ד"ה מתקיף)‬ ‫שבפשטות איירי שיוצא מתחומו מחמת השגעון‬ ‫וכאומר כל הברכה בשעת עניית אמן‪ ,‬ומה‬ ‫במשנה ברורה (סי' נא סק"ח ובביאור הלכה שם‬ ‫והר"ן (ר"ה טז‪ .‬ד"ה למה) והטור (או"ח סי' תקפה)‬ ‫בכך שאומר מעיקרא ב"ה וב"ש‪ .‬ב‪ .‬שכתב‬ ‫ד"ה צריך) שכיון שהאיסור להפסיק בין ברוך‬ ‫וכן כתב הרדב"ז (סי' אלף קא) שעיקר המצוה‬ ‫ולא בגלל מניעתו‪ ,‬מ"מ במקום חולי כזה‪ ,‬לא‬ ‫הרמב"ם (שבועות פ"ב ה"א) שהמושבע מפי‬ ‫שאמר לישתבח אינו מבואר בגמרא‪ ,‬אזי‬ ‫הן התקיעות שעל סדר מלכויות זכרונות‬ ‫גרע מחולה שאין בו סכנה‪ ,‬דלא גזרו בו רבנן‪,‬‬ ‫אחרים וענה אמן הרי הוא כנשבע מעצמו‪,‬‬ ‫מותר להפסיק לצורך ענייה לקדיש קדושה‬ ‫ושופרות ובהם יוצאים את המצוה מהתורה‪,‬‬ ‫(וכן האיסור להשתמש בבהמה ע"י עליה לעגלה הרתומה לסוס‪,‬‬ ‫ולאו דוקא אמן אלא אף האומר דבר שענינו‬ ‫וברכו ואפילו כדי לענות אמן על ברכת חבירו‬ ‫ומה שתוקעים קודם מוסף אין זה אלא‬ ‫כענין אמן וכל כיוצא בזה בכל לשון הרי זה‬ ‫או לומר מודים דרבנן ולברך ברכת אשר יצר‪.‬‬ ‫מתקנת חכמים כדי לערבב את השטן‪ .‬וראה‬ ‫ומוקצה וכדומה‪ .‬ואולי הוה כסכנת אבר‪ ,‬דא"צ אפילו שינוי)‪.‬‬ ‫כנשבע לכל דבר‪ .‬ולפי זה הוא הדין בעניית‬ ‫וכן כתבו בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סוף סי' סו‪ ,‬ח"ז‬ ‫במשנה ברורה (סי' תקפה סק"ב) שהעתיק‬ ‫סי' עט) ובשו"ת קנין תורה (ח"ה סי' נז)‪.‬‬ ‫את דברי הרדב"ז הנ"ל שעיקר החיוב‬ ‫ארבעה צדדים לאיסור לצאת מה'שלום‬ ‫ב"ה וב"ש שהא כענין אמן‪ ,‬וכאילו מוציא‬ ‫מפיו ואומר 'ברוך אתה ה' אלהינו' ואח"כ‬ ‫‪ 18‬כן כתב בספר יסוד ושורש העבודה‬ ‫לעמוד בתקיעות הוא בתקיעות דמעומד‬ ‫שטוב'‬ ‫כשמסיים המברך את הברכה הוא שומע‬ ‫(שער יא פ"ד) וז"ל‪' :‬ובחזרת התפלה דש"ץ‬ ‫[‪-‬של מוסף]‪ ,‬יזהר מאוד לשמוע אל התפלה‬ ‫שתוקעין בחזרת הש"ץ של מוסף כיון שאז‬ ‫יוצאים את עיקר חובת תקיעת שופר‪ ,‬אבל‬ ‫א‪ .‬ואולי היה כוונתו למגדר מילתא‪ ,‬כיון‬ ‫כעונה‪ ,‬וכאלו אמר את כל הברכה כולה בלא‬ ‫הפסק‪ .‬וראה בברכי יוסף (סי' ריג סק"ג) שכתב‬ ‫בכוונה עצומה וכו'‪ ,‬ובעת שהש"ץ מאריך‬ ‫בתקיעות שתוקעים קודם מוסף אין חובה‬ ‫שעגלה תבוא בשבת עם יהודים ברחוב‪ .‬הגם‬ ‫שלא מצא ראיה מכרעת לאחד מהשיטות‪,‬‬ ‫בנגונים לא ישב בטל אלא יאמר מזמורי‬ ‫מעיקר הדין לעמוד בהן כיון שעתיד לשמוע‬ ‫שהגיעה כבר מאוחר בלילה‪ .‬ומטעם חשדא‪,‬‬ ‫ועל כן טוב להיזהר ולא לענות ב"ה וב"ש‬ ‫תהלים בכוונה עצומה וטוב מעט בכוונה כו'‪.‬‬ ‫התקיעות במוסף‪ ,‬אך מכל מקום נהגו‬ ‫על ברכה שיוצא בה ידי חובתו‪ ,‬אך אין‬ ‫ומבואר שסובר שמותר להפסיק באמירת‬ ‫לעמוד גם בתקיעות אלו‪ .‬וכן כתב בסימן‬ ‫שידעו שלא היה כאן ח"ו חלול שבת‪ ,‬ולפרסם‬ ‫למחות ביד הנוהגים לענות‪ ,‬וכן כתב בספרו‬ ‫תהלים בין התקיעות‪ ,‬וכנראה שהוציא‬ ‫תקצ (ס"ק לה) שאם טעה בתקיעות דמעומד‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫טוב עין (סי' יח) ויוסף אומץ (סי' ע אות ג)‪ .‬וכן‬ ‫כן ממה שכתב הרמ"א שלשוח בעניין‬ ‫צריך לחזור ולתקוע כיון שהם העיקר‪ .‬אך‬ ‫כתבו השערי תשובה (סי' ריג סק"א) והשולחן‬ ‫התקיעות או התפילות אין זה הפסק‪ ,‬ולמד‬ ‫יש להעיר מדברי המשנה ברורה (סי' תקצב‬ ‫ב‪ .‬ואולי חשש לשיטות דיותר מי"ב מילין לא‬ ‫שכל תפילה אינה חשובה הפסק‪ ,‬ולכך התיר‬ ‫סק"ג) שכתב שמשום טירחא דציבורא נהגו‬ ‫הטהור (שם ס"ב) שלא למחות בהעונין ב"ה‬ ‫הוה ברשות‪ .‬אלא באונס שהוציאו גויים‪.‬‬ ‫וב"ש‪ ,‬וכן כתב המשנה ברורה (סי' קכד ס"ק כא)‬ ‫לומר תהלים‪.‬‬ ‫להקל ולתקוע רק תשר"ת הן למלכויות הן‬ ‫‪ 19‬בשו"ע (סי' קכד ס"ה)‪' :‬על כל ברכה וברכה‬ ‫לזכרונות והן לשופרות‪ ,‬ולפי שכבר יצאנו‬ ‫ג‪ .‬ויותר מכל נ"ל בפשטות‪ ,‬דכיון שהם נסעו‬ ‫שלא לענות ב"ה וב"ש על ברכה שיוצא בה‪,‬‬ ‫שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא‬ ‫ידי החיוב של תורה בתקיעות דמיושב‪ ,‬וזה‬ ‫לפנות ערב בערב שבת‪ ,‬למקום מסוכן‪ ,‬שאי‬ ‫ובדיעבד אם ענה אין להחמיר בזה‪.‬‬ ‫וברוך שמו'‪ .‬ומקורו מהטור (שם) שהביא כן‬ ‫סותר לכאורה את מה שכתב שעיקר חובת‬ ‫‪ 20‬בשו"ע (סי' ריד ס"א) 'כל ברכה שאין בה‬ ‫אפשר לשהות שם‪( .‬ודומה לספינה‪( ,‬עי' בפוסקים שדימו‬ ‫מתשובת הרא"ש (כלל ד סי' יט) שכתב שאביו‬ ‫תקיעת שופר היא בתקיעות דמעומד‪ .‬ויש‬ ‫הזכרת שם ומלכות אינה ברכה‪ ,‬ואם דילג‬ ‫היה עונה על כל ברכה שהיה שומע 'ברוך‬ ‫לבאר בדבריו שכל שתוקע שלושים תקיעות‬ ‫ספינה להוציאוהו גויים) בירד לספינה ע"מ להפליג‬ ‫שם או מלכות יחזור ויברך‪ ,‬ואפילו לא דילג‬ ‫הוא וברוך שמו'‪ .‬ובשו"ת דבר שמואל (סי'‬ ‫כהלכה הרי הוא כבר יוצא בהן ידי החיוב מן‬ ‫בשבת והחזירוהו דאין לו אלא ד"א)‪.‬‬ ‫אלא תיבת 'העולם' לבד צריך לחזור ולברך‪,‬‬ ‫רצה) ביאר שמה שהיה עונה על כל ברכה‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬אבל אין פירוש הדבר שהן התקיעות‬ ‫דמלך לבד אינה מלכות'‪ .‬ובמשנה ברורה‬ ‫היינו רק בסתם ברכה שהיה שומע אך לא‬ ‫העיקריות בסדר שתיקנו חז"ל‪ ,‬אלא עיקר‬ ‫ד‪ .‬ומלבד כ"ז‪ ,‬בפשטות שהוציאוהו גויים‪ ,‬לאו‬ ‫(סק"ד) כתב שאם אמר אזכרה אחת כגון‬ ‫בברכה שיצא בה ידי חובה‪ ,‬שכיון ששומע‬ ‫סדר המצוה לכתחילה הוא התקיעות‬ ‫דוקא‪ ,‬אלא כל שבאיומי הריגה‪ ,‬עינויים מכות או‬ ‫'אדני' או 'אלוקינו' יצא ידי חובתו‪ ,‬ורק כאשר‬ ‫כעונה אסור לענות בה ב"ה וב"ש שזה‬ ‫המשולבות במלכויות זכרונות ושופרות‪,‬‬ ‫לא הזכיר אזכרה כלל לא יצא ידי חובה‪.‬‬ ‫כהפסק באמצע הברכה ושינוי מהמטבע‬ ‫והטעם שלא חששו בתקיעות אלו להפסק‬ ‫מאסר עם ענויים כפוהו לצאת הוי כהוציאוהו‬ ‫‪ 21‬המגן אברהם (או"ח סי' תקפו סק"ד) כתב‬ ‫שטבעו חכמים‪ .‬וכן כתבו הדגול מרבבה (סי'‬ ‫בין התקיעה לתרועה על ידי השברים או‬ ‫(וכ"כ הראשונים שהוציאוהו גויים אפילו באונס)‪ ,‬אפילו‬ ‫שמותר ליטול שופר של חבירו בלא ידיעתו‬ ‫קכד ס"ה) והשושנים לדוד (ברכות פ"ח משנה ח)‬ ‫בין השברים לתקיעה על ידי התרועה הוא‬ ‫שאם ישאל לב"ד יורו לו שמותר להציל עצמו‪,‬‬ ‫ולתקוע בו בברכה אף שהשופר מתקלקל‬ ‫והמטה יהודה (עייאש‪ ,‬סי' קכד סק"ב) והחיי אדם‬ ‫לפי שכבר יצאו את עיקר החיוב מהתורה‪.‬‬ ‫קצת על ידי התקיעות‪ ,‬וכמו בטלית שגם‬ ‫(כלל ס"ג) והשו"ע הרב (סי' קכד ס"ב) והקיצור‬ ‫ולפי זה כיון שהתקיעות דמעומד הם עיקר‬ ‫לא הוי כיוצא ברשות‪.‬‬ ‫מתקלקלת קצת על ידי התקיעות ומבואר‬ ‫שו"ע (סי' ס"ט)‪ .‬וראה בשו"ע הרב שכתב‬ ‫המצוה יעדיף לעמוד בהם וכפי שהובא‬ ‫עוד בענין ההיתר לנסוע עם הגוי‬ ‫בשו"ע (שם סי' יד ס"ד) שמותר כיון שניחא‬ ‫ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה‪ .‬ואין‬ ‫שאפשר שאפילו בדיעבד לא יצא ידי חובתו‪.‬‬ ‫אולם המעשה רקח (על הרמב"ם ברכות פ"א הי"א)‬ ‫למעלה מהמשנה ברורה‪ ,‬וכן כתב גם‬ ‫בסימן תקצב (סק"ב)‪ .‬ויש לציין את דברי‬ ‫ומה שכתבתי לעיל דבחשש שתטרף דעתו‬ ‫לדמות את השימוש בשופר בלא רשות בעליו‬ ‫כתב שמותר לענות ב"ה וב"ש על ברכה‬ ‫המשנה ברורה (סי' תקפה סק"ב) שהשומע את‬ ‫[מותר] ע"י גויים (עיין בפוסקים שדנו בזה)‪ ,‬ולכאורה‬ ‫לשימוש בספר בלא רשות הבעלים שכתב‬ ‫שיוצא בה ידי חובתו‪ ,‬והקשה על הדבר‬ ‫התקיעות דמיושב ואינו הולך לשמוע את‬ ‫הרמ"א שאסור להשתמש בו אפילו מעט‬ ‫שמואל שאם נאמר שהשומע ברכה מחבירו‬ ‫התקיעות על סדר הברכות בתפילת מוסף‪,‬‬ ‫משמע בגמרא מפורשת שמותר ע"י ישראל‬ ‫בלא רשות שחיישינן שמא ישתמש הרבה‬ ‫הוא כעונה ממש אז גם אמן אחר הברכה לא‬ ‫עליו לעמוד בתקיעות דמיושב מעיקר הדין‪.‬‬ ‫כה"ג‪ ,‬ביומא פ"ד‪ :‬ראה שננעלה דלת בפני תינוק‬ ‫ויקרעו‪ ,‬ולפי שבשופר אינו תוקע יותר מכדי‬ ‫יענה שהרי העונה אמן על ברכות עצמו הרי‬ ‫‪ 16‬בשו"ע (סי' תקצב ס"ג) 'לא ישיח‪ ,‬לא התוקע‬ ‫שוברה ומוציאו‪ ,‬והזריז ה"ז משובח‪ ,‬וא"צ ליטול‬ ‫חיובו‪ ,‬וכן כתב בשו"ע הרב (ס"ה)‪ .‬וראה במטה‬ ‫זה מגונה‪ ,‬ועל כרחך שאין זה כעונה ממש‬ ‫ולא הצבור‪ ,‬בין תקיעות שמיושב לתקיעות‬ ‫אפרים (ס"ה) ובכף החיים (ס"ק כג) ובמשנה‬ ‫וכשם שמותר לענות אמן אחר הברכה כך‬ ‫שמעומד'‪ ,‬וכתב הרמ"א‪' :‬ואם סח אין צריך‬ ‫רשות מבי"ד‪ ,‬כו'‪ ,‬ואי אשמעינן בור משום דקא‬ ‫ברורה (סק"ט) שהעתיקו דין זה וכתבו שמותר‬ ‫מותר לענות ב"ה וב"ש באמצע הברכה‪,‬‬ ‫לחזור ולברך'‪ .‬ומקור האיסור לשוח בין‬ ‫מבעית‪ ,‬אבל דלת אפשר דיתיב בהאי גיסא‬ ‫לתקוע את כל המאה קולות שכיון שנהגו‬ ‫והוסיף שמכך שהרא"ש לא חילק וכתב‬ ‫התקיעות אינו מבואר בגמרא אלא הרי"ף‬ ‫ומשבש ליה באמגוזי‪ ,‬וע"ש ברש"י ננעלה דלת‬ ‫לתקוע כך בודאי לא ימחה בו חבירו‪ .‬ופשוט‬ ‫בסתמא שאביו היה עונה ב"ה וב"ש על כל‬ ‫(ר"ה יא‪ ).‬הרמב"ם (הל' שופר פ"ג הי"א) והרא"ש‬ ‫שזה רק לתקיעות של מצוה אבל לתקוע‬ ‫ברכה הרי זה כולל אף את הברכות שצא‬ ‫(פ"ד סי' יב) כתבוהו לפי שהברכה שמברך‬ ‫והתינוק נבעת‪ .‬ודוחק לומר דדוקא בתינוק יש‬ ‫סתם או אפילו כדי להתלמד אסור כיון שאין‬ ‫בהם ידי חובתו‪ .‬וכן בדרכי תשובה (יו"ד סי'‬ ‫קודם התקיעות קאי גם כן התקיעות דמעומד‬ ‫חשש שתיטרף דעתו‪ ,‬כי אדם גדול בדלת אינו‬ ‫זה מצוה‪ ,‬וכן כתב הכף החיים (שם)‪.‬‬ ‫יט ס"ק לח) הביא משו"ת מהר"ם שיק שכתב‬ ‫ולכך אסור להפסיק ביניהם‪ .‬וכתב הרא"ש‬ ‫נבעת כ"כ‪ ,‬אבל ביער בין גוים‪ ,‬אה"נ דמבעית‪,‬‬ ‫‪ 22‬כן כתבו השער הציון (שם סק"כ) והכף‬ ‫שמנהג העולם לענות ב"ה וב"ש בברכת‬ ‫שהאיסור הוא בין לתוקע ובין לציבור כיון‬ ‫החיים (ס"ק כג)‪ ,‬וכפי שהביא המגן אברהם‬ ‫שופר אף על פי שמכוונים לצאת ידי חובה‬ ‫שהברכה היא 'לשמוע קול שופר' ולא לתקוע‬ ‫◄◄‬ ‫(סי' יד סק"ז) לענין טלית שאף שמותר ללבשה‬ ‫אסור ליטלה מהמקום שהיא מונחת בו‪.‬‬ ‫בברכת התוקע‪ ,‬וכן היה נוהגים בבית מדרשו‬ ‫של מרן החתם סופר זי"ע לענות ב"ה וב"ש‬ ‫בשופר‪ .‬וראה בחיי אדם (כלל קמא ס"ט) ובכף‬ ‫החיים (ס"ק יז) שכתבו שהוא הדין שאין לשוח‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫◄◄‬ ‫רבו’‪ .‬וע”ע בתוספות סוכה (כה‪ .‬ד”ה שלוחי מצוה) ‘הולכי‬ ‫(סי’ רמח ס”ק יח‪ .‬משנה ברורה שם ס”ק לג)‪ ,‬שאם טעו וסברו‬ ‫ובפי' אי' דהזריז כו' וא"צ ליטול רשות‪ .‬ואם נאמר‬ ‫בדבר מצווה כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו‬ ‫שמותר להם לצאת לדרך‪ ,‬דינם כיוצאים ברשות‪.‬‬ ‫דהחשש היה רק שישפיע על בריאותם אולי י"ל‬ ‫ולפדות שבויים’‪.‬‬ ‫אולם ב’חשוקי חמד’ כתב שאם יצאו באיחור ניכר‪,‬‬ ‫דהוי כאב"ס‪ .‬ומ"מ בתינוק י"ל דהזריז ה"ז משובח‪,‬‬ ‫מעתה‪ ,‬גם הנסיעה לאומן בראש השנה‪ ,‬לבד‬ ‫זו פשיעה‪ ,‬ולא שייך ההיתר שנאמר במי שטעה‪.‬‬ ‫דכל רגע מבעית א"ע‪ ,‬אבל בגדולים ששלחו וחיכו‬ ‫ממה שמצינו במעלת השטחות על קברי אבות‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬אם עיקר טעמו של האמרי אמת שאין להם‬ ‫תשובה‪ ,‬י"ל דהוה כאיכא שהות‪ ,‬אע"פ שיש סכנה‬ ‫כמבואר בסוטה (לד‪ ):‬נאמר שכלב פרש מעצת‬ ‫אלא ארבע אמות הוא שיצאו בערב שבת בשעה‬ ‫לקח רשות מהרב‪ ,‬דלא יסתכנו בזמן מועט בפחדם‪.‬‬ ‫המרגלים והלך להשתטח על קברי האבות‪ ,‬כדי‬ ‫מאוחרת מדי‪ ,‬יש לחלק בין מי שיצאו באיחור ולא‬ ‫וכבר כתבתי שאין מביאין ראיה מהקטן‪ .‬והארכתי‬ ‫לבקש שיתפללו עליו שיינצל מעצת המרגלים‪ ,‬וכן‬ ‫הביאו בחשבון את הפקקים והעיכובים הסבירים‪,‬‬ ‫בדברים יותר מדאי‪ .‬עכ"ל ה'פני מנחם' במכתבו‪.‬‬ ‫בתענית (טז‪ ).‬שבזמן תענית יוצאים לבית הקברות‪,‬‬ ‫לבין מי שיצאו בשעה סבירה ורק עיכובים חריגים‬ ‫ביאור הגר"י זילברשטיין להוראת האמרי‬ ‫ולאחת הדעות הטעם הוא כדי שהמתים יבקשו‬ ‫ובלתי צפויים‪ ,‬כגון עיכובים הנגרמים מן המצב‬ ‫המדיני והמלחמות‪ ,‬מנעו את הגעתם‪ ,‬שבאופן זה‬ ‫אמת‬ ‫רחמים על החיים‪ .‬ואין כאן המקום להאריך בכל‬ ‫רבי יצחק זילברשטיין (חשוקי חמד‪ ,‬עירובין מא‪ ):‬הביא‬ ‫הנידון של השתטחות על קברי צדיקים‪ ,‬שהרבה‬ ‫הרי הוא אונס ויכולים ללכת בכל המקום שיש בו‬ ‫היקף של עירוב כמו בהחזירוהו גויים‪.‬‬ ‫את מכתב ה'פני מנחם'‪ ,‬וכתב שני טעמים חדשים‬ ‫פוסקים התירו לצורך זה גם לצאת מארץ ישראל‪.‬‬ ‫מדוע לא רצה ה'אמרי אמת' להתיר להם לצאת‬ ‫אך עכ"פ אצל הנוסעים לאומן לקיים הציווי של‬ ‫אמנם הגר”י זילברשטיין העלה אפשרות‬ ‫מארבע אמותיהם‪ .‬לאחריהם הביא טעם נוסף‬ ‫רבם‪ ,‬שציווה להכריז שכל מי שסר למשמעתו‬ ‫שהוראת האמרי אמת נבעה מן הספק אם נסיעה‬ ‫שכבר עמד עליו ה'פני מנחם'‪.‬‬ ‫ומקורב אליו יהיה אצלו בראש השנה ('חיי מוהר"ן'‬ ‫לשבת בצלו של אדמו”ר נחשבת יציאה לדבר‬ ‫מצווה‪ .‬ויש מקום להסתפק בזה‪ ,‬אחר שבמשנה‬ ‫א‪ .‬כיוון שלא היה פשוט שיש שם פיקוח נפש‪,‬‬ ‫גדולת יקרת ראש השנה שלו‪ ,‬אות ת"ג)‪ ,‬אם כן בוודאי‬ ‫וכפי שניכר מכך שהרב לא התיר בתחילה את‬ ‫הנוסעים גם עושים זאת במצוות התקשרות תלמיד‬ ‫ברורה (סימן רמח ס”ק לב) פסק כדברי המגן אברהם‬ ‫(שם ס”ק יז) שדוקא כשהלך לדבר מצוה גמורה ולא‬ ‫המשך הנסיעה עם הנכרי במכונית‪ ,‬הרי שהיה ספק‬ ‫לרבו לקבל ממנו טובה וברכה‪ ,‬וגם זוכים בזה‬ ‫אם הכניסה לעיר אכן הותרה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אף שלעניין‬ ‫להתעלות מיוחדת בעבודת ה'‪ ,‬וממילא יש לראות‬ ‫כשהלך לסחורה‪ ,‬דאף דדעת הרמ”א שגם זה מקרי‬ ‫צורך מצוה‪ ,‬מ”מ לענין שיהיה יכול להלוך בתוך‬ ‫פיקוח נפש מכריעים לקולא גם בצד רחוק‪ ,‬לעניין‬ ‫בזה מצוה גמורה‪ ,‬ולא רק צורך מצוה‪ ,‬ואם כן מצד‬ ‫תחומין לא רצה להתיר להם את ההיתר שנאמר‬ ‫זה אפשר להתיר להם ההליכה בעיר כדין ההולכים‬ ‫כל העיר‪ ,‬אין לסמוך ע”ז‪ ,‬כמו שכתב הפרי מגדים‬ ‫לבאר דעת המג”א‪ .‬אמנם נראה מדברי הפני מנחם‬ ‫במי שנכנס לעיר מחמת פיקוח נפש‪.‬‬ ‫לדבר מצוה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שמא חשש ה'אמרי אמת' שנסיעה לרבי לשבת‬ ‫שהיה פשוט לו שהדבר נחשב לדבר מצוה‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫מצינו בהלכה בכמה מקומות שהקבלת פני רבו היא‬ ‫אינה בגדר מצוה גמורה לעניין ההיתר להלך אלפיים‬ ‫אם הנוסעים יצאו מוקדם מספיק כדי לא‬ ‫מצווה ממש‪ .‬הרמב”ם (הלכות שביתת עשור פרק ג הלכה‬ ‫אמה לכל רוח ולהחשיב את כל העיר כארבע אמות‪,‬‬ ‫לקחת סיכונים ולהגיע לאומן לפני התקדש‬ ‫ו) כתב ‘ההולך להקביל פני רבו וכו’ ועושה מצווה‬ ‫אף שלא שבת שם מתחילה‪ .‬אמנם מתשובת הפני‬ ‫חג נחשב שיצאו ברשות‪ ,‬ומאחר והנסיעה‬ ‫שהלך לעשותה’‪ .‬וכן מצינו בשולחן ערוך (סימן שא‬ ‫מנחם שלא העלה אפשרות זו‪ ,‬ניכר דפשיטא ליה‬ ‫להתפלל בהתעוררות על הציון באומן נחשבת‬ ‫סעיף ד) שכתב ‘היה הולך לדבר מצווה כגון להקביל‬ ‫שנסיעה של חסיד להתפלל אצל האדמו"ר שלו‬ ‫כנסיעה לדבר מצוה‪ ,‬הרי שאם מחמת חשש‬ ‫פני רבו או פני מי שגדול ממנו בחכמה’‪[ .‬ועיי”ש‬ ‫נחשב כדבר מצוה‪.‬‬ ‫פיקוח נפש הותר להם לנסוע לתוך תחום‬ ‫במג”א (סק”ז) שבשבת יש רק מצוה ולא חיוב‪,‬‬ ‫ג‪ .‬עוד הביא את הטעם שכבר עמד עליו ה’פני‬ ‫שבת של העיר‪ ,‬נחשב כאילו שבתו בעיר אומן‬ ‫ובבה”ל (שם ד”ה להקביל) שחולק‪ .‬וגם בהלכות תחומין‬ ‫מנחם’‪ :‬כיוון שיצאו באיחור‪ ,‬לא נחשבו כמי שיצאו‬ ‫בערב שבת‪ ,‬שכל העיר נחשבת ארבע אמות‪,‬‬ ‫כתב בשולחן ערוך (סימן תטו סעיף א) ‘אין מערבין‬ ‫בהיתר‪ ,‬וממילא אין להם דין יוצא ברשות‪ .‬אמנם‬ ‫ויש להם עוד אלפים אמה תחום שבת לכל צד‪.‬‬ ‫עירובי תחומין אלא לדבר מצווה וכו’ להקביל פני‬ ‫הפני מנחם הזכיר בהערה את דברי המגן אברהם‬ ‫בגדי השבת הגיעו לאומן לאחר כניסת השבת‪ :‬האם מותר ללובשם?‬ ‫שיגיע בשבת‪ ,‬אפילו הובא לכאן באיסור דאורייתא‪,‬‬ ‫ואינו יהודי‪ ,‬צריך להמתין לערב בכדי שיעשו'‪.‬‬ ‫אור ליום שישי‪ ,‬ערב שבת קודש‪ ,‬הפלגנו במטוס‬ ‫'מפני שכאן לא הביא עבור היהודי‪ ,‬אלא מפני‬ ‫וראה עוד בשולחן ערוך (סי' שז ס"כ)‪.‬‬ ‫לאוקראינה‪ ,‬ובשעת ערב מאוחרת הגענו לקייב‬ ‫שעושה הדוור את עבודתו להביא לכל אחד‪ ,‬בין‬ ‫וכתב המשנה ברורה (סי' שכה סקכ"ו) 'וה"ה בכל‬ ‫הבירה‪ .‬היינו חבורה של יותר ממניין אנשים‪ ,‬ועמדנו‬ ‫יהודי ובין גוי‪ ,‬את חבילותיו'‪ .‬לפיכך אפשר לדמות‬ ‫המלאכות דאורייתא שעשה האינו יהודי בשביל‬ ‫לנסוע לשבות יחדיו כאיש אחד באומן‪ ,‬סמוך ונראה‬ ‫גם נידון זה לדוור‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ואפילו עשה מעצמו בלא צווי הישראל‪,‬‬ ‫לציונו המצוין של רבנו הננמ"ח זיע"א‪ .‬בבואנו לקייב‬ ‫אלא שאף שבאופן זה יש להתיר מצד הנאה‬ ‫כדלקמן בסימן תקט"ו ע"ש בב"י'‪ .‬עוד כתב שם‬ ‫התברר שחבילותינו לא הגיעו עמנו‪ .‬עד שהתפנינו‬ ‫ממלאכה של גוי בשבת‪ ,‬מכל מקום מאחר‬ ‫(ס"ק כח) 'צריך להמתין וכו' – והיינו אפילו ישראל‬ ‫לחשוב יד מי בדבר‪ ,‬התבוננו כמה צריך אדם להשגיח‬ ‫שהמזוודות הגיעו חוץ לתחום שבת‪ ,‬ולא שבתו‬ ‫אחר שלא נלקט בשבילו‪ ,‬כיון דעשה מלאכה‬ ‫שחבילות של תורה ומעשים טובים שהוא עושה‬ ‫בתוך תחום הבעלים אין להוציאם חוץ לארבע‬ ‫דאורייתא בשביל ישראל – אסור לכל ליהנות עד‬ ‫בעולם הזה יהיו עמו בעלמא דקשוט‪ ,‬כי מה לכסף‬ ‫אמות‪ ,‬ואם הנכרי הכניסם בשבת ממש לתוך בית‬ ‫מוצאי שבת בכדי שיעשו‪[ ,‬ובשבת גופא בטלטול‬ ‫ומה לזהב‪ ,‬ואין לצבור אלא תורה ומעשים טובים‪.‬‬ ‫הישראל‪ ,‬אין להוציא את המזוודות מביתו‪ ,‬אולם‬ ‫נמי אסור כבסימן תקטו]‪ ,‬ולאו דוקא בצד‪ ,‬דה"ה‬ ‫לאחר הטרחה וההתמהמהות‪ ,‬כשעמנו חסידים‬ ‫כל הבית נחשב להן כארבע אמות‪ ,‬ומותר לטלטלן‬ ‫בכל המלאכות וכנ"ל‪ ,‬והטעם דאסרו לכל עד בכדי‬ ‫ואנשי מעשה שהיו מרקדים ושמחים‪ ,‬פנינו לדרכנו‬ ‫בתוכו‪.‬‬ ‫שיעשו‪ ,‬שלא יהנו ממלאכה הנעשית בשביל ישראל‬ ‫ונסענו לאומן‪ .‬הגענו קודם עלות השחר‪ ,‬ולאחר‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫בשבת‪ ,‬וגם דגזרו דכשיהיה מותר מיד במוצאי שבת‬ ‫שסעדנו לבנו פרשנו למנוחה קצרה עד תפילת‬ ‫אם המזוודות הובאו במסגרת חלוקה רגילה‬ ‫יאמרו לאינו יהודי בשבת להכין שיהיה מזומן על‬ ‫שחרית‪ .‬אחר כך התכוננו לכבוד שבת קודש וגם היינו‬ ‫של חברת התעופה‪ ,‬בלי שהנוסעים ביקשו או‬ ‫מוצאי שבת מיד'‪ .‬במוצאי שבת יש להמתין כשיעור‬ ‫בציון הקדוש‪.‬‬ ‫הקפידו שיימסרו להם בשבת‪ ,‬יש להקל מצד‬ ‫הזמן שנמשכה המלאכה האסורה שנעשתה בשבת‪,‬‬ ‫נאמר לנו כי המזוודות ובהן בגדי השבת יגיעו‬ ‫הנאה ממלאכת נכרי‪ ,‬על פי הטעם שהשליח‬ ‫ובכלל זה משך הנסיעה שלאחר השקיעה‪.‬‬ ‫לפני כניסת השבת‪ ,‬אולם למעשה הן הגיעו זמן קצר‬ ‫ממלא את עבודתו עבור החברה‪ .‬אולם אם‬ ‫אלא שיש לדון אם בנידון דידן המלאכה נעשית‬ ‫לאחר כניסת השבת הנהוג במקום‪ .‬עם זאת‪ ,‬היה זה‬ ‫נשלח נהג במיוחד כדי להביא את המזוודות‬ ‫לצורך הנוסעים או לצורך חברת התעופה‪ .‬אם‬ ‫קודם זמן צאת הכוכבים של רבנו תם‪ ,‬והנהג נכנס‬ ‫לקבוצה זו בשבת‪ ,‬אם המלאכה נעשתה‬ ‫מדובר במסלול חלוקה רגיל של החברה‪ ,‬והנוסעים‬ ‫לתחום העיר קודם לכן‪ ,‬לאחר שיצא מקייב מבעוד‬ ‫לצורך ישראל‪ ,‬אין להשתמש בשבת‪.‬‬ ‫לא ביקשו ולא הקפידו שהמזוודות יגיעו בשבת‪,‬‬ ‫יום‪ .‬שאלתנו היא‪ :‬האם מותר ללבוש את בגדי‬ ‫לעניין תחומין‪ ,‬יש לברר היכן היו המזוודות‬ ‫יש לומר שהנכרי פועל כשליח החברה‪ ,‬המבקשת‬ ‫השבת?‬ ‫בשעת השקיעה ומתי נכנסו לתחום העיר‪ .‬אם‬ ‫למלא את התחייבותה ולהסיר מעצמה את האחריות‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫הובאו בשבת מחוץ לתחומם והנכרי הניחן‬ ‫למזוודות‪ ,‬ולא עשה זאת לצורך הישראל‪.‬‬ ‫נכרי שעשה מלאכה לצורך ישראל‪ ,‬אסור ליהנות‬ ‫בתוך הבית‪ ,‬אין להוציאן מן הבית‪ ,‬אך הבית‬ ‫סברא זו הובאה בספר 'שמירת שבת כהלכתה'‬ ‫בשבת ממלאכתו‪ ,‬ובמוצאי שבת יש להמתין 'בכדי‬ ‫כולו נחשב להן כארבע אמות ומותר לטלטלן‬ ‫(פרק לא הערה עא) בשם הגרש"ז אויערבאך‪ ,‬שכתב‬ ‫שיעשה'‪ .‬כך מבואר בשולחן ערוך (או"ח סי' שכה ס"ו)‬ ‫בתוכו‪.‬‬ ‫(שם סעיף כד) להתיר לקבל דואר שנשלח בלי הקפדה‬ ‫'אם ליקט וצד בשביל ישראל‪ ,‬או בשביל ישראל‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫אכילת קוקוס בראש השנה‬ ‫שמרבים כיחה וניעה‪ ,‬ויהיה הפסק בתפילה‪ ,‬כמו אגוזים ולוזים וכיוצא‬ ‫בין שאר המאכלים והמטעמים שהוכנו במטבח ביתו של ר׳ יצחק‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫לכבוד יום טוב של ראש השנה‪ ,‬אפתה רעייתו גם עוגת דבש מעוטרת‬ ‫ומעתה‪ ,‬אין מקום לדקדק על אכילת קוקוס מצד מה שגם הם‬ ‫בשבבי קוקוס לבנים‪ ,‬וכמו כן על הכיריים התבשל אחד התבשילים‬ ‫נקראים אגוזים‪ ,‬כמבואר שאף שגם הם נקראים בשם ‘אגוז’ אין זה‬ ‫בקרם קוקוס‪.‬‬ ‫מחייב שהמאכל נחשב בשם אותו שם לעניין מנהג התלוי בגימטריא‪,‬‬ ‫בנו‪ ,‬ששב זה עתה מן הישיבה‪ ,‬הבחין בשקית הקוקוס שעמדה על‬ ‫זאת מפני שהשם העומד בפני עצמו והמייחד את הפרי הוא ‘קוקוס’‪.‬‬ ‫השיש‪ ,‬ושאל את אביו‪ :‬כתוב כאן שהמוצר עשוי מ’אגוז קוקוס’‪ ,‬והרי‬ ‫ומצד הטעם השני הרי אין הם מהדברים המרבים כיחה וניעה‪ .‬ורק אם‬ ‫הרמ”א (אור”ח סי’ תקפג ס”ב) כתב שיש מדקדקים לא לאכול אגוזים‪ ,‬מפני‬ ‫אדם מסוים יודע מניסיונו שקוקוס גורם לו גירוי בגרון‪ ,‬שיעול או צורך‬ ‫ש’אגוז’ בגימטריא ‘חטא’ ומפני שהם מרבים כיחה וניעה בתפילה‪ ,‬ואם‬ ‫תכוף לכחכח‪ ,‬נכון שיימנע ממנו לפני התפילות והתקיעות‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬כיצד נאכל זאת בראש השנה?‬ ‫ויש לציין לדברי המגן אברהם (סימן תקפג ס”ק א) כתב בעניין סימני ראש‬ ‫בני המשפחה העלו להסתפק‪ ,‬האם אכן יש מניעה מלאכול קוקוס‬ ‫השנה‪ ,‬שמאכל הנקרא בלשונות אחרות בלשון ריבוי נאכל ‘כל מדינה‬ ‫בראש השנה‪ ,‬הלא איש אינו קורא לפתיתים הללו בשם ‘אגוז’‪ ,‬הם‬ ‫ומדינה כלשונה’‪ .‬נמצא שהסימן נקבע לפי לשון בני אדם באותו מקום‪,‬‬ ‫נקראים בפי הכול ‘קוקוס טחון’ ושמא אין זה בכלל החשש לאכול‬ ‫ולא לפי הגדרת הפרי‪ .‬אמנם דברי המגן אברהם נאמרו על הסימנים‬ ‫‘אגוז’ בראש השנה‪ ,‬מצד שני יש לומר‪ ,‬כי כשם שאגוז מרוסק אינו חדל‬ ‫של ראש השנה‪ ,‬כגון מאכל ששמו בלשון המדינה רומז לריבוי‪ ,‬אך‬ ‫להיות אגוז‪ ,‬כך גם הקוקוס הוא פרי הנקרא בשמו המלא ‘אגוז קוקוס’‪,‬‬ ‫נראה שיסוד הדברים נכון גם כאן‪ ,‬כאשר כל המניעה מאכילתו היא‬ ‫ואם חוששים לעצם השם‪ ,‬מה יועיל שהוא טחון ומפוזר על העוגה?‬ ‫בגלל הרמז שבשם‪ ,‬בוחנים את השם שבו המאכל נקרא בפועל‪.‬‬ ‫בתוך כך התעוררו שאלות נוספות‪ :‬האם יש הבדל בין קוקוס שלם‬ ‫חלב קוקוס‪ ,‬קרם קוקוס ושמן קוקוס‬ ‫לבין שבבי קוקוס‪ ,‬מה דין קרם קוקוס‪ ,‬שמן קוקוס וקמח קוקוס? האם‬ ‫בחלב קוקוס‪ ,‬קרם קוקוס ושמן קוקוס ההיתר פשוט עוד יותר‪,‬‬ ‫מאחר ששמו המלא הוא ‘אגוז קוקוס’ מכניסה גם אותו למנהג שנהגו‬ ‫שהרי אין לפנינו את גוף פרי הדומה לאגוז‪ ,‬המוצרים אינם נקראים‬ ‫להימנע מאכילת אגוז בראש השנה?‬ ‫‘אגוז’‪ ,‬ואין בהם לכאורה את התכונה שבגינה כתבו הפוסקים להימנע‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫מאכילת אגוזים לפני התפילה‪.‬‬ ‫מנהג המדקדקים‬ ‫גם אילו היה מקום להסתפק בפרי הקוקוס השלם מחמת שמו‬ ‫הרמ”א (אורח חיים סימן תקפג סעיף ב) כתב‪‘ :‬יש מדקדקים שלא לאכול‬ ‫המורכב‪ ,‬מאכלים ששמם הקבוע והעצמאי הוא ‘חלב קוקוס’‪‘ ,‬קרם‬ ‫אגוזים’‪ ,‬והביא שני טעמים‪ :‬מפני ש’אגוז’ בגימטריא ‘חטא’‪ ,‬ומפני‬ ‫קוקוס’ או ‘שמן קוקוס’‪ ,‬בוודאי אינם בכלל המנהג‪ .‬ובכלל זה‪ ,‬קמח‬ ‫שהם מרבים כיחה וניעה ומבטלים את התפילה‪ .‬הלשון ‘יש מדקדקים’‬ ‫קוקוס‪ ,‬סוכר קוקוס וממרח קוקוס שמותרים לפי עיקר המנהג‪.‬‬ ‫מלמדת שאין מדובר באיסור מאכל‪ ,‬אלא במנהג זהירות שנתקבל‬ ‫אגוזים טחונים בתוך עוגה‬ ‫בקהילות רבות‪.‬‬ ‫הנה בקוקוס כבר העלינו שאין הוא בכלל המנהג שלא לאכול אגוזים‪,‬‬ ‫אף בדברי הרמ”א עצמו מצאנו שלא הכל נהגו בזה מתחילה‪ .‬בדרכי‬ ‫אמנם יש לדעת שאפילו באגוזים ממש מצינו מקום להקל כאשר הם‬ ‫משה (אורח חיים סימן תקפג אות א) הביא מספר הכלבו שהמהר”ם היה‬ ‫טחונים ואינם ניכרים‪.‬‬ ‫אוכל שום ואגוזים ולא היה נזהר בדברים אלו‪ ,‬ולאחר מכן הזכיר‬ ‫בשו”ת באר משה (חלק ג סימן צז)‪ ,‬התיר עוגה או תבשיל שמעורבים‬ ‫את המקפידים מחמת הגימטריא ואת דברי המהרי”ל מחמת הכיחה‬ ‫בהם אגוזים טחונים שאינם ניכרים‪ ,‬אף שיש מדקדקים ונמנעים גם‬ ‫והניעה‪ .‬נמצא שכבר בשורש המנהג היו דרכים שונות‪ ,‬אף שלמעשה‬ ‫מהם‪.‬‬ ‫מנהג אי אכילת אגוזים התפשט והתקבל אצל קהילות רבות‪.‬‬ ‫ונראה שאין הטחינה מפקיעה תמיד את שם המאכל‪ ,‬אלא תלוי‬ ‫שני הטעמים יוצרים שני גדרים שונים‬ ‫הוא גם בשם הדבר‪ ,‬ולמשל עוגה המכונה ‘עוגת אגוזים’‪ ,‬שטעם‬ ‫והנה לפי הטעם הראשון הדבר תלוי בשם ‘אגוז’‪ .‬מאכל שאינו קרוי‬ ‫האגוזים ניכר בה והם עיקרה‪ ,‬נראה שהיא בכלל המנהג וראוי להימנע‬ ‫אגוז אינו רומז בגימטריא ל’חטא’‪ .‬ואילו לפי הטעם השני הדבר תלוי‬ ‫מלאוכלה‪ ,‬וכן נהגו‪.‬‬ ‫בתכונת המאכל‪ ,‬האם הוא מרבה כיחה וניעה באופן העלול להפריע‬ ‫מנהג בני ספרד ומנהג המשפחה‬ ‫לתפילה ולשמיעת התקיעות‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬הדברים הובאו בהגהת הרמ”א ולא בדברי השולחן ערוך‪ .‬גם‬ ‫המגן אברהם (סימן תקפג ס”ק ד) כתב‪‘ :‬הגדולים קרויים אגוזים והקטנים‬ ‫בין בני ספרד מצינו שנהגו להימנע מאגוזים בראש השנה‪ ,‬אולם הדבר‬ ‫קרויים לוזים’‪ ,‬והוסיף שלפי הטעם השני שניהם בכלל המנהג‪ .‬משמעות‬ ‫מובא כמנהג ולא כאיסור מוסכם על הכול‪ .‬כך הובא גם בפסקי הגר”ע‬ ‫דבריו היא שלפי טעם הגימטריא היה מקום שלא לכלול את הלוז‪ ,‬מפני‬ ‫יוסף בלשון ‘יש נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה’‪.‬‬ ‫ששמו ‘לוז’ ולא ‘אגוז’‪ .‬ורק מפני שגם הוא מרבה כיחה וניעה‪ ,‬הוא‬ ‫ראוי לזכור את תכלית מנהגי הסימנים‪ .‬לעורר את האדם לתשובה‪,‬‬ ‫נכלל לפי הטעם השני‪ .‬הרי לפנינו שלפי טעם הגימטריא הולכים אחר‬ ‫לתפילה ולתקווה טובה לקראת השנה החדשה‪ .‬בכף החיים (אורח חיים‬ ‫השם שבו נקרא המאכל‪ .‬ולטעם השני הולכים אחר פעולתו על הגרון‪.‬‬ ‫סימן תקפג אות א) הזהיר שאם אדם בא לביתו ולא מצא את השולחן ערוך‬ ‫במטה אפרים (סימן תקפג סעיף ג) כתב שלא לאכול פולין וקטניות‬ ‫כפי שציפה‪ ,‬לא יתקוטט ולא יכעוס‪‘ ,‬כי אדרבא הכעס הוא סימן רע‬ ‫המרבים כיחה וניעה‪ ,‬מפני שבראש השנה צריך לשמוע היטב את‬ ‫ביותר’‪.‬‬ ‫תפילת שליח הציבור‪ ,‬ובפרט את תקיעת השופר‪.‬‬ ‫קל וחומר שאין להפוך את שאלת הקוקוס לסיבה למחלוקת בסעודת‬ ‫גם בערוך השולחן (אורח חיים סימן תקפג סעיף ג) חילק בין הדברים‬ ‫ראש השנה‪ .‬מי שמנהגו להחמיר‪ ,‬ינהג בחומרתו בנחת‪ .‬ומי שנוהג‬ ‫הרומזים לחטא לבין דברים המרבים כיחה וניעה‪ ,‬ולגבי לוזים כתב‪:‬‬ ‫להקל‪ ,‬יש לו על מה לסמוך‪ .‬המנהג להתרחק מרמז של חטא בוודאי‬ ‫וגם לא יאכלו‬ ‫אינו צריך להביא לידי כעס‪ ,‬הלבנת פנים או זלזול במנהגי אחרים‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫מותר לאכול קוקוס בראש השנה‪ .‬אף ששמו המלא הוא גם ‘אגוז‬ ‫קוקוס’‪ ,‬מאחר ששמו המקובל הוא ‘קוקוס’‪ ,‬אין להכלילו באגוז‬ ‫שעליו דיבר הרמ”א שיש להימנע מאכילתו בראש השנה‪ .‬כמו‬ ‫כן‪ ,‬לא מצאנו בפוסקים שהקוקוס נמנה עם המאכלים המרבים‬ ‫כיחה וניעה‪ .‬כל שכן‪ ,‬שמותר לאכול‪ ,‬שבבי קוקוס‪ ,‬עוגיות קוקוס‬ ‫וכדורי שוקולד המצופים בקוקוס‪ .‬חלב קוקוס‪ ,‬קרם קוקוס‪,‬‬ ‫שמן קוקוס‪ ,‬קמח קוקוס וממרח קוקוס‪.‬‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬