מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — ראש השנה (2026-09-07)

מצורפים העלונים:
בס"ד
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
אורות של אמונה
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו"ר רבי דוד חי
אביחצירא שליט"א
עמ' י"א עמ' ט'
בס"ד
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה
משיעורי
רבי מנחם מנדל ‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
גליון ש”ה
גיליון א'
בראשית תשפ"ו
ע úה˙ורה והמוע„ים
עמ'החייםי"ט
פומרנץ שליט"א
הפרדת רשויות – האדם ובעלי
)בראשית תשפ"ג(
˙ור˙ חיים
נו˘‡ ˙ורני מר˙˜
עמ' ט"ו
ראש השנה
תשפ”ז
ל‡ור „ברי ה‡ור החיים ˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים
האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול
טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי
אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה ,קטנים
וגדולים גם יחד.
איך שרק תסתכלו על זה ,היה יחיאל מיכל חביב הקהל.
ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר ,מקומו הקבוע אי
מוֹע
הגבורה )יט ,ה(” :וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ
ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע
וכל פרי עץ .אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן
מובן ,כי לכאורה כאן במעשה בראשית מדברת
התורה על דרך פעולת גוף האדם והבהמה ,וכי
ויהי האדם לנפש חיה יתיוּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ
יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ לוִ ְהיִ ֶ
עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר ,בכה וקונן .על
הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות ,על השאגות
שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו
שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים,
רק את כל ירק עשב ,ולא את פרי העץ והזרעים. שניהם מקרה אחד להם עד שיאכלו מאכל אחד בריאת האדם ושלטונו בברואים ָה ָא ֶרץ“.
מקפיאות הדם והכלבים האימתניים ,על המגלבים שהכו
בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת-תנאים בקרונות
ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה
ותושייה ,חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם ,חלוט ביד
ואין מאכלם יחד כולם בשווה. ויהיו ניזונים בשווה? ’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘. האור החיים מבאר את פשר הציווי הבקר. אוהבת וגדוש קוביות סוכר.
ברם ,לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת אם כן ,לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות הזה ,וכותב” :וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא-ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה -בריאת מעשה בראשית הוא נזכר ,בקול ,בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקתַ .זקן הקהל ,ניצול
בשר לאדם הראשון ,מודה הרמב“ן ,וכותב כי כך וחיות‘ צריך ביאור. דוּשּׁה וּב ָרה ,יְ סוֹד ַה ְקּ ָ
תּוֹרה זַ כָּ ה ָ
לָ ֵתת ַה ָ המשך בעמוד הבא בס“ד
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
בששה ימים ,ולבסוף שבת קודש ,בה כלו מעשה יד וקבע מי לחיים ומי למוות .ביכּה מרות ,לראשונה מזה שואה ,סבא חביב או שכן אדיב ,כל אלה הינם רק חלק
היא דעת רבותינו ז“ל ,והוא פשוטו של מקרא. ובפרט יש להבין מה שכתב לאחר מכן ’ולא הרשה השמים והארץ וכל צבאם ,וישבות אלקים ביום רוּחנִ יּוֹתִ ,צוָּ ה לָ ֶהם
רוּחנִ יּוּת ָה ָוְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ עשורים ,את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק
עולה אם כן ,כי לדברי הרמב“ן לא קשה הקושיא לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‘ .לשון שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל.
השביעי. ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ שעלו על המוקד ,חלקם מול עיניו .צירל וחווהל‘ה ,משה- מתדמיתו ,חלק ממסכת חייו.
וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין
מרגליות יקרות ואבני מט,
הראשונה שהקשינו על דברי רש“י ,בדבר זו אינה מצויה ,כי מן התורה יודעים אנו על מרדכי ויידל ,אבא ואמא .החברים לשטיבל והשכנים ,הרבי
חושן,
ביום השישי לבריאה ,ברא הקדוש ברוך הוא את שרוליק נכדו ,אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול ,החליט
ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל וגבאי ,המלמד והבלן.
השוואת האדם והבהמה .אך עדיין שומה עלינו האסור והמותר ,ומדברי חז“ל למדנו על הכשר האדם .האדם הוא נזר הבריאה ,ונברא אחרון לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק
נפלאיםעליהם פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים
ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר ,וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע,
צדיקיםיו ִק ִוסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ
להבין את הלשון שנקט רש“י ,ש‘לא הרשה‘ לאדם והפסול ,אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור למעשה בראשית ,אחר כל בעלי החיים ,כדי הסדיסט שכפה המשפחה -כובע הסבא החביב.
ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא ידּוּשׁין ,כִּ י ַחיְ ִ ידּוּשׁ לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג ,ועטו ארשת סלידה
ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר .מדוע נוקט באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו ,החליט שרוליק כי
הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ דברי
הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא שישלוט בכולם. שׁוּבתוֹ וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָשׁוּבהְ ,
רש“י בביטוי זה ,החורג מלשון התורה בכל מקום. את אדם הראשון בפירוש ,ואמר לו )בראשית ב יז( במשורה. כשתיאר את מרק-הפיגולים שחולק להם די לו להחשות .הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו
בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“.
מדוע נאסר הבשר לאדם והותר לנח?
”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ“ ,אך מה ולאשתו )פסוקים כט-ל(” :ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח, החסידות
כך תורת
לא
מאוצרות
ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה
האמיתית ,היהודית .השופר שהושג מאי-שם בדרך
של סבא ,להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם
שמעתם אוזן ולמלא את נרתיקו בסיפורים נוטפי נוסטלגיה
ביאור הנוסח ’לא הרשה‘? מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל לא(]” :המקדש את האשה[ על עֵשׂ משובצות מיד
זהבליד
המחנה.ומסודרות דרך ,התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו מעברו הנסתר של סבא.
קודם שנבוא לביאור הדברים ,נציגה נא בזה את הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה: שאני צדיק ,אפילו רשע גמור ,ה ָ
המשך דברי הרמב“ן ,העוסק בביאור החילוק בין כבהמות נדמו ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל
תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ
מקודשת מספק ,שמא הרהר וּ לְכ ושיחותיו של
בהתרגשות ,ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני
משיעוריו
תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד ,וכך מצא את עצמו
הריקודים תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות, שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר ,עוקב בדריכות אחר
דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו ,ובין נח ובניו על מנת לשנות פרק זה ,שומה עלינו לחקור
רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו
לדגש:ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה, בלבו“ .עם זאת יש לשים לב הָאָ
-להם הותרה אכילת בשר. ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה. הרהר כ ֵן“ .ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי מקודשת מספק ,שמא ו ַיְה ִי שליט“א בשמחת תורה ,שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק
ההדדי באמונה.
מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה .הרגע בו
הוא יוכל לדרוש ,ולעמוד על שלו.
וכתב ,כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה, הנה ,כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(” ,ו ַּיַר ְא תשובה בלבו‘. קולו התאושש מעט ,התייצב ,כשהגיע לשלב בו הופיע ’נו? אז מי גנב את האפיקומן? ‘...הפנה סבא מבט חמים
אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת, המשכלת ,וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ
”כ ִי מִקְר ֶה האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב נידון מעניין כשלעצמו הוא -אֱלֹ הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו ,שחרר את שלדי לנכדים ,בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת
ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה ,לבחור ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם תשובה ,בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“.
ו ַיְה ִי ניתן להניח שהעבריין עשה האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים. מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו.
עמ' כ"ג
בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּמוֹתַר הָאָד ָם ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים
עמ' כ"ז
’ואז נמלטתי לארץ הקודש ,השתקעתי בבני ברק והנה אני נדמה לו שהוא שמע משהו .מי?
מאכל האדם ,ואיסור הבשר
שבת קודש על התורה
למזונם ,ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“ .כי אכן מאכל האדם מספק ,גם בשעה שאנו עודנו רואים - ’אני‘ נשמע שוב הקול ,צלול וצעיר ,מפיו של שרוליק’ ,אני כאן‘ סיים באחת ,נותן סביבו מבט אוהב ,חם.
ומבקשים את מזונם וטובתם .וכמו שאמר הכתוב והבהמה שווה ,ויכול אדם לאבד ולהפקיר את והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה לדוגמה -את החפץ הגנוב בידו ,על זהו? הנכדים היו המומים. גנבתי את האפיקומן!‘
)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא שליחותו בעולם ,עד שיהא נמשל כבהמות נדמה. כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו ,וז“ל: טרם החזירו לבעליו.
בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים
לאחרשבתנועם לפתע אכסוף חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים ,לקצר קודש והגיונות מה זמן.שלהבות
’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז
לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“. ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי ”לכם יהיה לאכלה .ולכל חית הארץ -השוה להם ’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ ,חבלי
ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים השרת לבהמת הארץ ,וכלשונם )חגיגה טז” :(.ששה וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם( ,יש הסבורים כי אכן
הכתוב בהמות וחיות למאכל“. בוער השבת ועוד? מה בקדושת השבועלי הקליטה והקמת המשפחה ,שיקומו האישי מפרשת
משתמע לשתי פנים’ ,אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח
בבעלי החיים ולא לגרום להם צער. דברים נאמרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת, ניתן להאמין בכך ,אך זאת כמובן רק לו? נאמנה כי יגשים את משאלתי‘.
מבואר ,כי על אף היות האדם נזר הבריאה
מטעם זה ,מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא שלשה כבהמה“ .בחלק הרוחני שבו נוהג האדם ותכליתה ,מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית
הרבילהשיב
וסבורים
עצמו בתנאי שהוא קיבל על
עצמו את על ההנהגה ,ובטרם לקח
החולקים ה‡הבה מ˜ל˜ל˙ ‡˙ ה˘ורהכוס ישועות אשא -גביע את השמש ושאלו על מאן-דהוא שפגש כבשן האש
’במה כבר יכול להיות מדובר? ‘...סבא הפך משועשע,
תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו ,סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב
ויש בכדי הגזילה, את את
הקדוש
לאכול מבשר בעלי החיים .אולם כאשר השחית כמלאכי מרומים ,אולם בצרכיו הגופניים אינו ובהמת הארץ ,ומאכל כולם מעשב הארץ. לקדש בו, הגביע לידו מקוצק ’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘
קידושיו אינם
אלאסטוטשינר די ,נתן אין רבי אחדאף בכך
מהחסידים, קם כי שנקלע אליו שלא בטובתו .התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד נורא ההוד - הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)
שרוליק:
כל אדם את דרכו על הארץ ,וגם הארץ הנה שונה מן הבהמה .ומשום כך ,אם לא ישגיח על ועוד הוסיף רש“י וכתב” :ולא הרשה לאדם ולאשתו בראשו.יוסף ביום השלישי ,הם כבר ממשמעמד ’לא ולא‘ הניד
נשחתה ,ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת קיום תפקידו בזה העולם ,ידמה לבהמה ,כי האדם
והעמידו השיב
כל עוד לא הגביע מספק אף את ולקח קידושיןמוורשה, פותחת בפסוקים סוד הגביע כעסו.הר סיני וקבלת התורה ,והפרשה
השמש שלנצפה
כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה
הגזילה.יצחק מאיר באמרו לו :להמית בריה ולאכול בשר ,אך כל ירק עשב יאכלו את של רבי הרב על ידו שלר ֵאללפטירתויִ ְשׂ ָ
השבעהאת ְבּנֵ י ישׁי לְ ֵצ ימי ִ
כלותה ְשּׁלִעם ֶֹדשׁ ַ ”בּחכהרגלו ,ב(ַ : בעיר )יט ,א - סבא .משוטט הבאים נרמזה בקולו רוחחי? קוצרהוא להודיע של
לאביו כי נימה קלה ’נו?‘שלחבמצרים ,לא
והמתפללים של
האדם ,נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה ,והיו אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא בראשונים כלם ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר ,שנאמר
לכן יקדש יחד לשמוע קדוש,
מוקדשת רוצהנרחבת
זי”ע “העולם
יריעה ידים בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ
מפשיסחא שמחהי :וַ יִּ רבי ַבּר ִסינָ סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ
הקדוש ִמ ְד המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ
המאוחריםריִ ם ַבּ ובשנות כליאתו בבית לי ,סבא‘. ’תבטיח
עבדותו, אם בשנות
לעולם הזה ,עליו אמרו חז“ל )עירובין יג” (:נוח חלק נא רבנו”. הסוהר ,ייתכן שלא היה באפשרותו ,אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף
ראויים כולם למות במבול .אלא שנח איש צדיק )להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘ ,כירק עשב‘ -
נוספתאלא -האם לנקודה ובאחרונים וגמרור“.
נמנו ד ָה ָה תקפ”זֵ ,אל נֶ גֶשׁם יִ ְשׂ ָר י”בוַ יִּ ַחן ָ
באלול ביוםד ָבּר
ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְ
תחת
כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּשריר וַ יָּ ב מביתו’והכל
בנינוחות והתפייט, נו ,אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף ’נו
ענה כלום, הרי”מ’ לא בעל ‘חדושי שעלה לגדולה,
תמים היה ,ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה, לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“ .אך לעולם שהתרתי לאדם הראשון ’ -נתתי לכם את כל‘“.
בתשובה, הגביע הרהר שהוא בשתיקה את העובדהכי לקחאמירתו בצל הקדש הסתופפוועל הפסוקים סדראשר מהחסידיםהאור החיים הקדוש על וקיים‘.הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו ,והוא צועד לביתעומד
הכנסת.
והעמידו על הנוראים בימים אביו?נעץ עבור מה עד שבאו אחיו ,וכיצד לא חש לצערו של
ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל בוודאי שם אדם עליו ,ויוכל לחזור אל מעלתו. יש מבואר ,כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט בתשובה.הרי ודאי שב מקוצק .ואף הרביכי אכן קובעת ידו של
תקפ”ח
המציין כי תחלת שנת לאחרשלהפסוק נאמר שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘ הסיכה תשלום? מקבל השמש שרוליק את אושוויץ ,סבא!‘ ַ’ס ֵפּר לנו על
הרבי מקוצק יפל דבר בהנהגת חסידי והתאבל האם הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו
מין ,ושבעה שבעה מן הטהורים .ומעתה ואילך ולאכול בשר בהמה ,ואף על ידי שחיטה -כשאינו אדם נאמן שמואל( כי הסוברים מעריב ,הביט על פשיסחא.לָ ָמּה
”ק ֶשׁה, מ ְד ַבּר ִסינָ י‘ ,וקושייתו איתנהָ : בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ
המשרה במפורש ַ’בּיּוֹם ַה נכלל סביב,ששררה המשועשעת לא שפוצצה באחת את הבועה
שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה ואמר לו: )ביתרבי נתקי החסיד בליל ראש השנה ,לאחר תפילת על בנו אהובו.
הקדושסוּקקוֹדם ָפּ הרב ֶ אלק ִדּים החסידים לְ ַה ְ
נגשוה ָהיָ ה לוֹ הכנסתכִּ י ָפּסוּק זֶ מּוּק ָדּם, בית ְ אתר ַה יח ולהכיןא ֵ
ִ להשכים קום
הניסים והאתגרים,והתשובה ’ספר לנו על החוויה .על הקשייםשעליו
נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול ,כי כל בתשובה,
נבלה וטריפה ,אלא רק לנח ובניו הותר הדבר ,ואז שהרהרבכדי בפוזמקאות עצמותבוא אלי להעיד על רבי “נתקי ,עוד מרעידה:
פנינים ואמרות
סינַ י‘“. ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ נמנע יוסףוהישועות ,הגבורה וההצלה ,אנא!‘ למתפללים?
קיום המין -בעבור נח וזרעו. והנה ,הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י, לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(
נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם. נזיפה”... מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן יצחק
השמש הקהילהכךבפני כשהטיח אחד מנכבדי רצה שלא מפני לאביו, מלהודיע
שקדושי עליון ואף ממעשים אלו למדנו לרבם,שכל לוהטות חסידים במילים הקדוש אצל טוב’ ,כנהוג האור החיים משיב על חטאם .האפירו. באחת ,פניו אחיוהרצין
ולפרסם את לבייש אתסבא
ועם כל זאת ,גם אחר היתר אכילת הבשר ,לא נתן וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט :ד“ה ’לא הותר‘( בעדות של נתונה לו רק הנאמנות האחים הרי סיפרו ליעקב שחיה רעה אכלתהו ,את האשמה ,שתק הלה במבוכה ופניו הסמיקו.
מהי ההשוואה בין אדם ובהמה? השלחן קיבלו על עצמם את עול הנהגת
חדש בהיכל ›››
צדיקים כי התבטאויערך את אודותם ממנו כי הוסיפו ובקשו אש יוקדת, שלהבת
ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה ,ואסר להם בזה הלשון” :לא הותר בשר באכילה ,דכתיב ’הנה עדים.הגביע ,ויש שניהחזקת שלידי ממש,על החסידים טוב. לכבוד יום הטהור לאיש כולןהבטיח כשורה” יהיה לא
מדברים,לא הכל “ממחר זהו טאבו ,ידעו הכל .על הנושא הזה
שיוסף
ולא חי, יעקב וכאשר ישמע
ל ע ַ הוּא שׁ ֶ י אוּלַ ”וְ קדשו: לשון וזו באש‘, בוערות ’התיבות ולא הנושא על שאלות
הזועם. בו .הוא
אין עלולדשים אותו מזכירים
אבר מן החי ,והוסיף להם לישראל איסור אכילת נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ -לכם ולחיות נתתי והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד. שראויהשלכה לנידון זה שלישהגביע הראשונה,
לדעהמהו סודו נענה להם הרבי מוורקא ואכן נכנס להתבונן אירע. שאכן לחשוד באחים שידם במעל – כפי
שּׁוּרה“, ”א ֲה ָבה ְמ ַקלְ ֶקלֶ ת ַה ָ )סנהדרין קה ,ב(ַ : לחלונות בית אוֹמ ָרם מבעדְ נראו ֶדּ ֶר מקטנותו ,וזהו.
אבלנכדלמחרת ,לא ידע כל ’משם‘, הגיע רמזים ,כלום .סבא
דם ,כי הדם הוא הנפש .ורק את גוף בעלי החיים העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה ,אבל הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה לכך? הנידון הקודם שהוזכר .כי לעריכת השלחן ,עמד בראש השלחן הוא על וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט“ ).נוח לו לאדם
זרחר. אוּח
ור’מּ ָ ים ַה ְ משתף .הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ
פנינים חכמים ואמרות
את -האם להשיגהנ“ל בשאלה יכולים מסתפק שמואלאנחנו והתכונן לקדש .על ימינו עמד בנו של אמנם אין העששיות, הוא לא מדבר על כך ולא
התיר הבורא ,ולא את נפשו .וציוה ה‘ על השחיטה לא חית הארץ נתונה לכם“. ניזונים מדבר אחד ,יש להבין מהו שהושווה האופה שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו
להחזיק אתישהגביע עודנהענינו
בידושל דברים ,אולם כשהגזילה אברהם סודם של רבי עוֹלָ ם, תּוֹרה ,לָ הרבא ,לַ ָ
הקדוש בּוֹר
הקודם,לַ ֵה ְמּ ֻקוֶּ וה הוּא זֶ ה יוֹם ַ
הרבי במילוי זמנו כִּ י את ְהיוֹת ”שׁלִּ לכלות ֶ נאלץנאנחשובוסבאחושש, ברבים”’ .הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון
למעט צער הבעל חי .וזהו אשר אנו מברכים אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב האדם להם ,כאילו תורה אחת להם .וגם עצם מגדולי בתורה מצאנו בענין גביע וּמ ַצ ִפּים עודִבים ְ יוֹשׁ
עמו ְ ואתווְ ֵהםיאה, זי”ע,ר ָ
יּוֹם ַה ְבּ ִ וּמ
תּוֹנִ יםִ , שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ
משפשףתּ ְחאת תוך לָ ֶעלְ ההסקהאת
התנור בעצי
”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“. בין האדם ואשתו לחיה והבהמה ,ופירש כי לאדם הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו של מכריע הכסףוהוא הקידושין כחלים מספק, רבים משה והחליט לקיים בפי על כסאו ,לקח נשימה ארוכה
הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור,
והתרווח
מאמר זה שגור
החסידים,ינַ י.הרב הקדוש רבי יעקב אריה יוסף הצדיק ,המלמד אותנו כי הצדיק פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס את ְבּנֵ י יִ ְ לומרבוֹאוּ במקום ָמ ַתי יָ לא לנבור בפצעים הישנים ומעולםנאלץ חברו ,בחייו
לראשונה יש להזהרהבטחתו.
מהלבנת פני
במקרה בו הוא טוען שהרהר מרדזימין זי”ע ,רבי אלכסנדר זושא משולכילגביע. התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני
הקדוש כך.יש להניח בתשובה -שלודאי ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה א ָע ְצרוּ כּ ַֹח לְ ַס ֵפּר ֵס ֶדר ַה ָדּ ָבר ,וְ ֵתכֶ ף התפלה.לדוש בהם הפוגה,עצמולהפיל את דעתוללא שיעלה על
המדממים מצאנו אדםההם,
א רבי המגיד מפלוצק זי”ע ,רבי שרגא פייבל מגריצא וכדברי קדשו לכבשן האש ובלבד
נפלאות על פרשת השבוע
יע ָחשׁוּק אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‘ וגו‘ִ ,הגִּ ַ רגיל ְבּ ְ הוֹד ָעה המהבילה ַה ָ
שהיה בפומבי .שלא ילבין פני חברו ,מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ
ישראל מקוזניץ זי”ע ,בספרו ’נזר ישראל’ זי”ע ועוד.
קם רבי אברהם משה ומזג מלא היין שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות.
הב‡ ◄ רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה,
מווארקא יוסף ,כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל המ˘ך בעמו„
בתוך הגביע שעמד לפני הרבי אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש
הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב
ואף הרימו ונתנו על ידו .ברב שרעפיו בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב. ליובצ’אנסקי – ממשרתו ,ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו.
אנו מה ”עבור מושג היה לא דמו המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום
בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי משלמים לו? על שנת החורף
בסדר הקדוש ,עיניו זלגו דמעות רותחות הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך שכזה ,מאמר חז”ל בעלמא ,ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”
חכמינו – כך יש לנהוג!
וכלו היה אש להבה .ואז ,לפתע פתאום ,יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי חורף כבד היה
בזעם: השמש סביב המנין זה.
התנער ממחשבותיו ,הושיט את ידו בה והצלחה על כל המסתופפים בצלם. השלג נערם
לילות ארוכים ,וקור עז שרר ”כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”
גביע האבות היה נתון גביע הקדוש ,והניחו על ידו
השמש השפיל עיניו ושתק. ברחובות.
של רבי אברהם משה ,ואמר לו בחרדת בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה ,והוא ייחל שהאדמה תבלע
כל מי שהיה
המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא קדש:
תחת לשמיכות המחממות ,ולא לצאת אל אותו.
“עשו אתם קדוש ,שכן אתם זכיתם בנזר זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות: “אתם צודקים ,אמצא לכך פתרון” אמר ,ונמלט
הרחוב הסוער.
ג-י-ב-ע ,הרומזות ל-ג’ אבות ,י”ב שבטים, הנהגת הצבור”.
וכך נהג גם השמש העירוני ,שבמקום להתייצב מהמקום.
לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש וע’ נפש ,וכל אלו הם היסודות האיתנים משמרתו בבית הכנסת הגדול עם שחר ,אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא,
על
על היין ,ובכך היה למנהיג החסידים עליהם עם ישראל נשען ועומד.
ולהעלות את האש בתנור הגדול ,נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון.
שנותרו בפשיסחא ,כשהרבי מווארקא ,ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים, על יעלה לא שכזה בקור במיטתו.
הדעת להוציא אף
שהיה מבגר ממנו ,מתבטל אליו כתלמיד שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים ,על
סט רמב"ם מבואר כחול 34כרכים
לפני רבו. בתחילה ,כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה,
ידם נמסרה התורה אשר קבל משה
שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם ,ומצאו את הרהר מוחו המנומנם ,שלא אבה לחשוב על
כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, ההשלכות. השמש שנאנס בית הכנסת קר וחשוך ,חשבו
מי הם הדופקים?
כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א פשיסחא אשר קבלו על עצמם את ולא יכול היה לבוא.
(ע”פ שפ”א תרס”ג)
מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מ”א). את העלבונות שספג אמש ,העדיף לשכוח.
“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך שמא חלה והצטנן.
מקוצק זי”ע ,כפי שמספר בספר ’מאיר הרי לנו מן האמור ,כי בבחינת הגביע אך למחרת ,שוב היה ההיכל קפוא וריק.
עיני הגולה’ (אות קפח): כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב.
נרמזים שרשי בני ישראל ,שעל ידם קיום
בליל שבת קדש ,כאשר עמד הרבי אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת בחוץ שאגה הרוח ,פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים ,כשהזדחל מהמטה ,וראה את
מקוצק לערך את שלחנו ,עמד בסמוך מורשה לדורות הבאים. החלונות ,ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון ,כמעט ופרח לבו בקרבו.
וכעת עלול השינה, תאות עליו גברה פעם שוב המנעול. בחור המפתח
אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש
שלא לדבר על הזמן הרב שבוזבז בהכנסת הוא להיות מפוטר ממשרתו...
מגור זי”ע ,בעל ’חדושי הרי”מ’ ,ובכבודו רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו
העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?
ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את ’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד) ,שביאר את
המגושם ,על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?
הודיה להקב”ה על הזכות לעובדו
הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק ,הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ
ש ָר ֵאל ְּכחוֹל מעיליהם.
ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א) מעשה חסיד לרבו. הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת
בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו בדרך הראויה לעבודת הבורא ,שעיקר ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום...
עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך מהקור כמו בימים הטובים ,מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית ,אלא שזמן
רמב"ם ונושאי כליו ערוכים בדקדוק רב בתוספת פיסוק
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ב’
מי הם אלה שעליהם אנו אומרים בתפילת
ומראי מקומות ,מקוטע ומנוקד ,בעיצוב נאה ומשובח .נוסף דוד המלך אומר ‘כי טוב חסדך מחיים ׁשּובה”?
דֹופ ֵקי ִב ְת ָ
ּפֹות ַח ַׁש ַער לְ ְ
“ה ֵ ראש השנהַ :
שפתי ישבחונך’ (תהלים סג ד) .וביאורו הוא בפשטות נראה שהכוונה היא עלינו ,שאנחנו
עליו ביאור משולב ,הערוך בשפה ברורה ושווה לכל נפש.
כך ,החיים שנתן לנו ה’ ,הוא חסד גדול ממנו מבקשים לחזור בתשובה .אבל על איזה דפיקות
הביאור מלוקט מכלל מפרשי הרמב"ם ,בתחתית העמוד
יתברך ,אבל יש חסד שעשה איתנו הקב”ה מדובר? מגיע רבינו החידושי הרי”ם ואומר
נוספו ציונים מורחבים מתוך מדור ה"ילקוט ביאורים" לנו סוד נפלא :האבות הקדושים ,אברהם
שהוא יותר גדול מהחיים ,והוא ,מה ש’שפתי
שנדפס במהדורת הרמב"ם המורחבת ,ובתוספת הקדמות, יצחק ויעקב ,הם אלו שמגיעים אל הלב של
ישבחונך’ ,שזיכה אותנו שנעבוד אותו ונתפלל
מבוא בתחילת כל ענין. כל יהודי ,ודופקים לו בלב :תעשה תשובה!
אליו ,שאין אושר יותר גדול מזה .וזה גם כוונת
משה רבינו במאמרו כי שם ה’ אקרא הבו גודל תעשה תשובה! והקב”ה פותח שער ,פותח את
לאלהינו .כלומר ,היכולת לקרוא בשם ה’ ,היא השערים הנעולים ,במיוחד לאלו ששומעים את
זכות גדולה ואושר גדול ,וצריך להודות לה’ על הדפיקות האלו של האבות וחוזרים בתשובה.
כך .ולכן כשאני אקרא בשם ה’ ,אתם הבו גודל (ע”פ חידושי הרי”ם)
לאלהינו ,ותודו לה’ על כך .ואם אתם צריכים לנכש עשבים רעים
להודות לה’ ,על הזכות שאני הגדול ממכם קורא ראשי תיבות מפתיעים מאוד למילה “שופר”,
בשם ה’ ,כל שכן שתודו לה’ על הזכות שאתם אומר לנו רבינו החידושי הרי”ם :שופר זה ראשי
מתיבתא שינון כחול בכורות א דף ב-.לא.
בעצמכם רשאים לקרוא בשם ה’ .וקל וחומר תיבות מהפסוק שקראנו בפרשת נצבים (דברים
בן בנו של קל וחומר ,שאתם צריכים להודות כט יז)ׁ“ :ש ֶֹרׁש ּפ ֶֹרה רֹאׁש וְ לַ ֲענָ ה” .תשאלו ובצדק:
מהדורה חדשה וייחודית של הגמרא על הזכות הגדולה שאתם רשאים לעבוד את הרי זה פסוק שמדבר על רשעים גמורים ,על
‘מתיבתא’ ,עם מדור ביאורי הגמרא והמדור ה’ ,שהיא יותר גדולה מהזכות לקרוא בשם ה’. שורשים של עשבים שוטים ,רעים ומרים .מה
הייחודי ‘שינון התלמוד’ המסכם בצורה (ע”פ אלשיך) להם ולשופר? אומר החידושי הרי”ם :זה בדיוק
ייחודית ומעניינת את הדף ,ומועילה כך :על ידי מצות שופר בראש השנה נעקרים התעוררות בזמן זה מה שהיה מימות עולם
לסיכום הנלמד .הסדרה עתידה לכלול ראש השנה הוא מקור החיות של השנה כל השורשים הרעים והעשבים המרים שיש
בע”ה כ 70 -כרכים. כולה ,שכמו הידוע שבכל זמן מתעורר המעשה בבני ישראל .השופר הוא שמתקן אותם.
(ע”פ חידושי הרי”ם)
שהיה ביום זה ,כגון יציאת מצרים שמתעוררת
בכל פסח ,כן גם ביום ראש השנה מתעוררת פחד נכון
מאורות הדף היומי מנוקד יש פחד ויש פחד .כשאדם מגיע לדרגה של הבריאה הראשונה שברא ה’ יתברך את העולם,
בכורות ערכין תמורה יראה מהקב”ה ,הרי שיש את היראה הבסיסית ועל כן מיום זה נמשכת החיות לכל השנה.
שאדם אינו עושה עבירות ,מחמת פחד כן גם מתעורר ביום זה מה שאמרו (ר”ה י).
מהדורת ש"ס 'עוז והדר' מוגהת ומזוקקת בעימוד נאה מהעונש ,אבל יש דרגה מרוממת יותר :יראה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים ,אם
ומשובח ,הגמרא ופירושי רש"י ותוספות מנוקדים בניקוד ופחד מכך שהעבירות ירחיקו אותו מהשורש כן לכל זרעו יש כוח ביום הזה להשתחרר מכל
מלא ע"י מנקדים ידועים בעלי שם. של התורה הקדושה .וזו הכוונה הפנימית של שיעבוד ומצר ,לצאת מן החושך אל האור
עמוד הגמרא מודפס על נייר לבן הפסוק (משלי יט כג)“ :יִ ְר ַאת ה’ לְ ַחּיִ ים” – יראה הגדול .והרי כל ישראל נקראים זרעו של יוסף,
משובח כאשר לשון הגמרא עצמה ופחד שלא להתרחק מעץ החיים שהיא התורה .ממילא יש כוח לכל יהודי ביום הזה לצאת
מודפסת על גבי צבע קרם ופירושי ועל זה באה הבקשה שאנו מבקשים בעשרת מכל מצר ושיעבוד ,וכן גם עד עתה היה אסור
רש"י ותוס' בצבע לבן ,למען הקל על ימי תשובה“ :זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים” בכבלי היצר הרע ,יכול להתיר אגודות‘ ,לאמר
הלומד .מעלה נוספת במהדורה זו היא – שאכן נזכה ליראה כזאת שהיא שלא להתרחק לאסורים צאו ,לאשר בחושך הגלו’ (ישעיה מט ט),
תוספת משנה יומית בצידי העמוד. ולהתחיל מעתה חיים חדשים בצל שד”י יתלונן, מהחיים.
(ע”פ שפ”א תרנ”א) ומיום זה והלאה להשתעבד רק לבורא עולם.
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא
-ירח האיתנים) לצאת מבית האסורים
להזמנות ספרים עד הבית1800-22-55-66 : ילך אצל חכם
חז”ל מגלים לנו שביום ראש השנה יצא
יוסף מבית האסורים (ר”ה י .):מסביר רבינו
אקטואלי: השבוע בגליון: חשיפה:
גזרו חכמים שלא לתקוע בשופר בראש
השנה שחל להיות בשבת ,משום חשש טלטול
השפת אמת בשם זקנו החידושי הר”ם :זו לא
רק הכוונה שיוסף הצדיק בזמנו יצא לחירות,
ד’ אמות ברשות הרבים ,שהיא תולדה של אלא שראש השנה זה הזמן בו כל יהודי יכול
טלטול האור החיים הק’: תקיעת מלאכת הוצאה. להגיע לתיקון הברית ולגלות את אור הקדושה.
השופר השופר של ואם נתבונן בדבר נראה דבר פלא ,כי למרות השפת אמת עצמו מטעים ומסביר שלברית
בשבת תשובה גוררת תשובה רבי זלמן שמלאכת הוצאה רק אחת מתוך שלושים ותשע יש שלש מחיצות מבדילות :הערלה ,הפריעה,
| עמ’ ז' | | עמ’ ב' | | עמ’ ג' | מלאכות היא ,מכל מקום מצינו אריכות גדולה והטפת הדם ,ואת זה ניתן לפעול על ידי שלש
בדברי חז”ל בכל עניניה ,עד אשר חלקים החלקים של תקיעות השופר :מלכויות זכרונות
נרחבים ממסכת שבת -פרקים ראשון ,חמישי, ושופרות.
עמ' ה' פניני אביר יעקב
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים א מחוברים
פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע פנינים ואמרות
הבקי שילמדנו את מלאכת שישי ,שמיני ,תשיעי ,עשירי,
דבר האמונה התקיעה ,כי עיקר הענין הוא בזה
שמבקשים אלו שאינם ראויים כי
אחד עשר ,עשרים וארבע ,ועוד
סוגיות ,וכן מסכת עירובין כולה
בעקבתא דמשיחא מתגלה כבוד ה’ במקומות הנמוכים על ידי האמונה יפעל החכם בעבורם ויעלה את -כולם עוסקים במלאכת הוצאה
בפרט הדברים אמורים בדורות שלנו האחרונים ,שבהם נסתר כבוד ה’ יותר מכל עבודתם להכניסה בשערי שמים ותולדותיה ופרטותיה .הן ודאי
הדורות ,ולכן בדור שלנו יש חשיבות מיוחדת להחזיק באמונה ,שהרי בכך ממשיכים בלא קטרוג .וכמו שמצינו ענין זה לא דבר ריק הוא.
אנו את אורו יתברך במקום יותר נמוך ונסתר ,וכאמור ‘קדוש’ הוא כשיש הסתר בעוד מפרטי הלכות ראש השנה,
המכסה אורו יתברך ,ממילא ככל שיש יותר הסתר נמצא כי אמירת ‘קדוש’ גדולה אלא ודאי ,לא על חינם האריכו
כגון בהתרת נדרים הנהוגה חכמים כל כך בפרטי מלאכה זו,
יותר ,שגם הדרגות הנמוכות ביותר מתבטלים לה’ יתברך. בישראל בערב יום הדין ,שגם בה
כדברים האלו נמצא שאמר הרה”ק רבי ישראל מרוז’ין ע”ה (עירין קדישין תנינא פר’ עקב): אשר לא מצינו אף דומה דדומה
מצינו (ראה ויקרא רבה לז ,ג ועוד) לשון
‘והיה עקב תשמעון’ (דברים ז יב) ,אמר ,עכשיו בדורות האחרונים העיקר שיתחזקו לזה בשאר ל”ט אבות מלאכות.
“ילך אצל חכם ויתיר לו נדרו”.
עם בני ישראל באמונה ביותר ,כי באמת נשמות ישראל מתחילין להיות נמשכים אלא סוד הדבר ,כי ענין הרשויות
ודווקא על אותם יהודים
מאדם קדמון ,ונשמות ישראל הם קומה שלימה ,וכמו שבקומה יש ראש וגוף ורגלים, הוא יסוד האדם וסודו ,ותחומי
תמימים ורחוקים ,דאגו חז”ל
כן הנשמות של הדור האחרון עיקבתא דמשיחא המה בחינת עקבים .והנה בהראש רשות היחיד ורשות הרבים
שלא יכשלו במעשיהם ,ולא תצא
יש בחינת ראיה חושית ושכלית ,ובגוף יש בחינת ראייה שכלית ,כדאיתא (פתח אליהו מרמזים על ענינים נשגבים
תקלה מתחת ידם .כי קדוש היום
תיקוני זוהר הקדמה יז ).הלב מבין ,ודבר הנראה לעין אין בזה ענין אמונה ,כי הלא רואה בנפש האדם ובבריאה כולה ,כפי
לאדונינו להכניס את כל ישראל
בעיניו ,אך ברגלים אין בהם שום בחינת ראיה שייך שפיר אמונה .ומחמת זה הנשמות שהאריכו בזה בספרים הקדושים.
תחת כנפי השכינה.
שבדורות הללו שהם בחינת רגלים אשר עליהם איתא (זוהר פר’ פקודי רנח ).עד דמטא ומטעם זה חשו חז”ל שיבוא
(עינים מאירות -להגאון רבי מנחם
רגלין ברגלין ,עיקר התיקון שלהם היא באמונה ,היינו להאמין ש’מלא כל הארץ כבודו’ מנדל פומרנץ שליט”א מי שאינו בקי וילך אצל חכם
ו’מלכותו בכל משלה’ וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד.
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא -אמונה וביטחון)
מקאמרנא זצ”ל) בשם מרן הבעש”ט הק’ זצ”ל שאמר: לא היה בעל האכסניה נכשל בחטא .הרבי ר’ זושא
ווארט מהאור החיים הק'
“כשהצדיק עושה חטא קל גורם לאיש חטא חמור” תלה את כל חטאי בני ישראל בזה שהוא לא ערך
ומביא שם סיפור נורא בתלמיד חכם אחד ,שכעס לילות קדושים כראוי .לא היה אצלו ספק שכיון זושא זושא ,למה עברת עבירה פלונית
והתרגז מאד על חבירו ,וגרם בכעסו שרשע אחר שאכל פעם בלי לכוון לשם שמים בשלימות ,גרם מסופר על הרה”ק הרבי ר’ זושא מאניפולי זצ”ל,
תחב סכין בבטן רשע כמותו ורצחו ,ואמר לו מרן לבעל האכסניה להיכשל באכילת נבילות וטריפות. שבעת הילוכו לגלות הגיע לכפרים שהיהודים שמה
הבעש”ט שכעסו גרם לכך ,ולכן לא רק על כעסו מחשבות אלו הביאו את הרבי ר’ זושא לעשות היו מגושמים מאד ועברו על כל עבירות שבתורה,
צריך לחזור בתשובה ,אלא גם על רציחת הרשע תשובה שלימה ,ודבריו שיצאו מן הלב נכנסו ללבו משום שדרו בין הגויים.
עכ”ד. של בעל האכסניה ועוררו גם אותו לתשובה ולחרטה כשהתאכסן הרבי ר’ זושא בבתי היהודים שם,
ובזה יומתק לן להבין מאמרם ז”ל (יומא פו“ ):יחיד באמת על כל חטאיו .דברי הצדיק השפיעו עליו ראה ברוח קדשו את עוונותיו של בעל האכסניה,
שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו” ,ומקשים אף שלא ירד לסוף דעתו ,עד שהתעורר ברשפי אש והיה מתחיל להוכיח את עצמו בבכיה :זושא זושא,
העולם וכי מפני שאחד עשה תשובה ,ימחלו לכל לשוב בתשובה עכ”ד (שפע חיים שנת תשמ”ב עמ’ דש). למה עברת עבירה פלונית בכפר פלוני בבית פלוני
העולם -מה צדק יש בכך.
וראה בגליון הש”ס להגרע”א (שם) שהביא
תשובה גוררת תשובה על יד החלון ,אכלת שם נבלות וטרפות ודבר אחר,
רבינו האור החיים הק’ כותב בפסוק (כט ,ט) אתם איך ארע לך דבר כזה...
מהרמ”ע מפאנו (מאמר חיקור הדין ח”א פ”ד) שתירץ מâאי . . . . . .ו יõתר ִ ַ àפרנסה ֵ נפָ ָ ְ ַ ְ õŁ ëטריד ַ ְ
מäסר אõדõת ַה ַ ְ ִ âברי ָ הëאיר | ִ ְ ֵ אõר ַ ֵ ִ אוצר פניני החסידות
ניצבים היום כולכם וגו’ לעברך בברית וגו’ וז”ל: àרוח . . . . . . . . . . . .ו
כך מנה את כל העוונות שעבר בעל הבית מיום
מŁיכõת ָ ŁçŁלִ ְ ã éŁן ֶ ֵ
לפרנסה ְ ֶ ַ
מéל ֶ ֵ
זõכה ְ ַ ְ ָ ָ
ôאוõת ִ ָ
האכילה ֶ
מŁיכõת ַל ַ ֲ
àתאוõת ָ ֲ ִ ָ
ìפִ ְ Ł
המצמצם ְ ַ ֲ
ַ ŁçŁלֶ ֶ
נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ
Łéם ֶ ֵ אמת | ְ ֵ
אמרי ֹ ַ
łפת ֱ ֶ
ִ ְֵ
ְ ַ
Łעלהבטחה ֶ ַ הŁáמäçת | ַ ְ ָ ָ טרדõת ַ ַ ְ ִ
ïרנסה . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
õתיה' – ִ ְ וקלל ֶ ָ
טר ַâת ַה ַ ְ ָ ָ
Łנה ְ ִ ְ
מהאדם ִ ְ
'ôכלה ָ ָ
äôסר ֵ ָ ָ ָ
יłראל | ִ ְ ֶ
õôרה ַ על ָ
ֵàית ִ ְ ָ ֵ
קàלת ֹ ידי ַ ָ ַ ְֵ
שאין הכוונה כפשוטו שמוחלים לכל העולם ,אלא לקרבת ה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àרכõת ְáדõלõת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
לעםéברכõת ִויäŁעõת ְ ַ הõôכחה ִ ְ ָ
âברי ַ ֵ ָ äמפר ִŁים ֶאת ִ ְ ֵ
מרëזים ְ ָõôàכחõת ְ ֻ ָ ִ
ïכים ְ ָ ְ מה ְ ִ
ïנחס | ַ ֵ
âיקים ְ ַ
äדרכים ְ ִ ְ ַ
àינה | ַצ ִ ִ
אמרי ִ ְ ָ
âברי ִ ָ
ְָ ִ
ִ ְֵ
ִ ְֵ
Łאין
áŁם
מïני ֶ ֵ
àאפן ֶ ַ
àהס ֵôר ִ ְ ֵ
àאדם ְ ֹ ֶ
ìŁאמרְ ֶ ְ ä
טבäע ָ ָ ָ
àרכõת ֶא ָêא ֶ ֶ ֶ ְ
להיõת ָ ַ צריכה ִ ְ
הõôכחה ֵהם ְ ָ
יתàרָ ִ ְ ü
עניני ַ ֵ ָ
àגäêי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
ה⁄ם ִ ְ ָ ַ מציאäת ַ ֵ
לäñטי ִłיחõת | ָéל ִ ְ ְ ֵ
אõריתא | ְ ִ
àיכל ָôן ָלבõא ְ ִ
ïתáמי ַ ְ ָ
ִ ֵ
ִ ְָ
ִ ְֵָ
פי’ חלקם בברית האלה להיות ערבים זה לזה הוא ונראה כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם עמדו על דעתו ,עד שהבע”ב לא היה יכול לעצור
łראל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
äברכõת . . . . . . . . . . . . . . .ו
וזõכים
מע ָłיו ְ ִ להיטיב ַ ֲעצמִ ֵ ְ õ
ôרים טõבõת ְ ָ
מקàל ַעל ַ ְ אחד ְ ַ ֵ
äמס ָ ִ
õכáְ ãנ ִäזים ֻ ְ
õôכחה ָéל ֶ ָ àקריאת ַה ֵ ָ
יäŁעה | ְàת ָ
אמת | ִ ְ ִ ַ
עטרת ְ ָ
õôרת ֱ ֶ
ִי ְ ָ ֵ
ֲ ֶֶ
ַ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üב
éתיבה' . . . . . . . . . . . .ב
ההïŁעõת . . . . . . . .ג
ו'אõתõçת ַה ְ ִ ָ
לכל ַ ַ ְ ָ זõכים ְ ָ
החקיקה' ְ ִ
הàרית ִ
מאַ ָ ְ ִ õô
õתõçת ַ ֲ ִ ָ
Łàמירת ַ ְ ִ
יéŁח ֵ ִ àהלה ֹלא ִ ְ ַ
àחינת 'א ִ
הåהירäת ִ ְ ִ ַ éפי ַ ְ ִ
àמðב ֶŁל ֶ ָ ָ
õôרה | ְ ִ ַ
מŁה | ְ ִ
לäñטי ָ
àאר ֹ ֶ
ְַָ
ִ ֵ
ֵֵ
הנמחל בזכותו עכ”ל .כלומר שהם נתפסו בזה בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חבירו õôרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
בעצמו ,ניגש אליו ואמר בבכייה מרה ,שהרבי
äפõסקים . .ו
נŁמתõ
ְִ
האדם ֶאת ִ ְ ָ
áמרא ללäëד ְ ָ ָ
מעלה ָ ָ ָ
וחסידäת ְ ִ
לאט ַ ֲ ֶ לאט ְ ַ
מäסר ַ ֲ ִ ספרי ָ
àכל יõם ְויõם ִéי ְ ַ
àמôן ָ
הôפêה ְ ָ
Łàלמäת ְ ַ ַ
החäêק ֵàין ִלäëד ִ ְ ֵ
טעם ַ ְ ִ ָ
לŁר ָ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁו
להתקֵ ְ ִ Łâ
âוד | ַ ִ
מŁה | ַ ַ
ְִ ְֵַ
חמâת ָ ִ
àאר ֹ ֶ
ֶ ְַ
ְְָ
ֵֵ
ההתח ְäŁâת
האדם
àחינת ַ ִ ְ ַ
הנהגת ָ ָ ָ
äלגõêת ֶאת ְ ִ ַ
ôהיה ַ ְ ָ ַ
êŁא ִ ְ ֶ זקäפה' – ֶ ֹ
להאמין ְ ַ õôציאִ ֲ ַ ְ – 'ä
'àקõמה ְ ָ קõממäçת ְ ָ
חדִ Ł
אתכם ֲ ִ
àהמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
מïני ָ ָ
àŁכל יõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
ואõלֶ ְ ֶ ü
'ויŁן ִ ְ ֵ עין | ְ ָ ָ
õôרת ָאבõת | ָ ֵ
ַàת ַ ִ
àבחינת ְ ֵ ָ
ֶ ְָ
ַ
ְִִ ַ
שהוא חטא מחמת הערבות ,ועכשיו ששב בתשובה לבל יעבור פי ה’ ויהיו נתפסים זה בעד זה עכ”ד. הצדיק! והוא זה שחטא ועבר על כל העבירות
õספת . . . . . .ו
łביעה . . . . . .ז
מצוה נ ֶ ֶ
éדי ְ ִ ָ
לקçם ִ ְ ָäמõôŁקק ְ ַ ֵ
àŁàת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
Łאõכלים ְ ֵ
àמצוה ִ ְ ֵ õסק ְ ִ ְ ָ
Łáמים ְ ַ ָ
ליłראל ַאף ַעל ִïי ֶ ְ ִ
łכרŁֶ õל ָהע ֵ
ירידת ְ ָ ִ הôר ְ ִ ַ
ïנים ְ ִ ְ ָ ֵ łיאת ָ ִ
יõסף | ְ ָ
ìŁי | ֶ ֵ הáר ֻ ִ
נבחר | ְנ ִ ַ
âברי ֵ
ילקäט ַ ֵ ְ
éסף ִ ְ ָ
ִ ְֵ
ְַ
ֶֶ
יŁרäת . . . . . . . . . . .ד
⁄כינה . . . . . . . . . . . . .ד
łראל . . . . . . . . . . . . .ה
ëŁהäתְ ַ õ
Łàביל ַה ְ ִ ָ
נŁמõת ִי ְ ָ ֵ
אבינַ ֶ ä מçעקב ָ ִ
łראל ִ ְ ִ
לערְ ִ ü
עמלק ָהפֹ ֲ ַ ִ üä
יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ
קצבה ְ ֵ ֶ ואין ִ ְ ָ ערֵ ְ ü
מ⁄מäאל | ֲ ָ ֵ
הêבן | הקב"ה ִ ְ ַ
הêבן | ֵאין ֵ ֶ
ֵŁם ִ ְ ֵ
מחłף ַ ָ ָ
מחłף ַ ָ ָ
ְַ ֹ
ְַ ֹ
ה⁄לõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז מביאה ֶאת ַ ָ õôרה ְ ִ ָ מלכים | ַה ָ מäסר ְ ָ ִ ַ הõàרא . . . . . . . . . . . .ה לעבõדת ַ ֵ õàערה ַ ֲ ַ éאָ ֵ Ł התלהבäת ְ ֵ מים ַח ִçים | ִ ְ ַ ֲ àאר ַ ִ ְֵ
מוחלים להם על חלק זה. הספה”ק למדים מדינו של ערבות דבר נפלא, שמנה ,וביקש ממנו שיורנו דרך תיקון ותשובה
אלçה . . . . . . . . . . . . . . äז
ìביא ז אלָçהַ äהָ ִ
ידי ֵ ִ
לה ָàא ֵאינְ õכלäם . . . . . .ח
ידי ֵ ִ ָ
àכל יõם ַעל ְ ֵ
וקàלה ְ ַ
äŁôבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àכל יõם ַעל ְ ֵ
ôמידים ְ ָ להקרבת ְ ִ ִ
äŁôבה ְ ַ ָ ָàלא ְ ָ
ידי ְ ָ
ôמידים ְ ָ הקרבת ְ ִ ִ
הéתäב ְ ַ ְ ָ ַ
äíçרים ַעל ְ ֵ
קדäמים | ַ ְ ָ ַ
רמז ַ ָ
הõôרה | ִוäâי ְ ֹ
וçאמר ָŁאäל | ֶ ֶ
חפץ ַח ִçים ַעל ַ ָ
ïéרת ַה ִ ִ
נחל ְ ִ
ִŁיר ָמעõן | ַ ָ ַ
ַֹ ֶ
ַַ
ֵָ
äמתäקים ֵהם
äלדàר ִäàâר
õתם ְ ִ
õôàרה ְ ַ ֵ
ëקçמים א ָ
לעסק ַ ָ
הנאה ַל ְ ַ ְ ִ
çŁכõל ַ ֲ ֹ
טעם יֵָ ָ ֲ Ł
אהבה ֶ ָ מרב ַ ֲ ָ
להם ַ ַ
àעפר ֵ ֹ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üה
ֶ ָ ŁçŁ
להתáלáל ֶ ָ ָ
ëצõת ֶ ֵ
מאד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
קדַ | Łה ִ ְ
אביב | ֵיֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł
לפני ַה ֵ⁄ם ִ ְ ָ ַ
ֶַזרע ֶֹ
ִֵäéàרי ָ ִ
אחד ִ ְ ֵ
ְ ֹ
ֶָ
אמנם לפי יסוד הנ”ל ,שהשב בתשובה גורם שכשאדם עושה פעולה משפיע על חבירו לטוב àעõלם
להõריו ָ ָ שלא יחטא עוד.
ëôה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
רäח ְ ָ נחת ַ õáרם ַ ַ àŁàת ֵ õôרה ְ ַ ָ
לא ַ ָ àרית ָאבõת ֹ
המחִ Łâחָ Łäâ
יהõנתן | ְ ִ
קדäמים | ַ ְ ַ ֵ
ַה ָàא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
מדרָ ָ ְ Ł
נחל ְ ִ
ִ ְַ
ַַ
łמחהיתמêא ִ ְ ָ לא ִ ְ ַ ֵ ïתי ֹ õôרה ִמי ֶ ִ טעמי ָ לטעם ַ ֲ ֵ õåŁכין ִ ְ ֹ אחר ֶ ִ
וחדוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
למעלה
האלקי ֶŁהäא ְ ַ ְ ָ הäàâק ָ ֱ ֹ ִ האדם ֶאת ַ ִ מפסיד ָ ָ ָ העברה ַ ְ ִ ידי ָ ֲ ֵ ָ
אמת | ַ ַ
מ⁄מäאל | ַעל ְ ֵ
łפת ֱ ֶ
ֵŁם ִ ְ ֵ
ְ ַ
ְ ְֶָ
הà⁄ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח הõôרה ְàיõם ַ ַ ָ הארץ | ִע ַñר ִלäëד ַ ָ מåמרת ָ ָ ֶ ִ ִ ְַ àŁעõלם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה וłמחה ֶ ָ ָ וענג ְ ִ ְ ָ äŁע ְ ֶֹŁע ַ מéל ַ ֲ ִָ
גם לחבירו לחזור בתשובה ,ירווח לן שפיר ,שאין ולמוטב. הרה”ק בעל השפע חיים מצאנז זצ”ל ביאר את
õלם ַהֶåה . . . .ח לłכר ַאף ָàע ָ זõכה ְ ָ ָ äבמצõת ֶ àŁàת ְàת ָõרה ְ ִ ְ העõסק ְ ַ ָ
מעשי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
âוד | ָ ֵ àנין ָ ִִ ְַ לאחר
האדם ַאף ְ ַ ַ ä⁄מַ ãעל ָ ָ ָ ⁄çŁאר ִר ָ àאפן ֶ ִ ָ ֵ ëצוה ְ ֹ ֶ לקçם ַה ִ ְ ָ אדם | ֵיֵ ַ ְ Ł
קäçמ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãה
ìŁדמה לŁֶ õהäא ָרחõק ֵמהשי"ת הäא ָקרõב . . . . . . . . .ה אלימלִ | üמי ֶ ִ ְ ֶ
õôלדõת ָ ָ
נעם ֱ ִ ֶ ֶ
ְ
ִ ָ
ַֹ
זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד êŁא
רחמים ֶ ֹ יבִ ֲ ַ Łñ ïרנסתֵ ַ ְ õàצרכי ַ ְ ָ ָלהתע ֵíק ְ ָ ְ ֵ קדם ֵצאתַ ְ ִ ְ õ הרמ"ל | ֶֹ מŁנת ָ ַ ַ ִ ְַ
הכוונה כפשוטו שבזה שהוא לבד שב בתשובה וכמו שאומרים בשם בעלי המוסר “שאם יהודי העובדא הזאת :הנה ברור שהרבי ר’ זושא לא אמר יŁéל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה ִָ ֵ
בס"ד
מוחלים לכל העולם ,אלא שבכך שהוא עשה מתרשל בלימוד המוסר אזי עוד יהודי משתמד זאת מן השפה ולחוץ וכמשחק בעלמא .בענוותנותו
תשובה גורם לחבירו לחזור בתשובה ,וכשחבירו בברלין רחמנא ליצלן”. המופלגת תלה את כל חטאי בני ישראל בעצמו,
יחזור בתשובה יגרום לחבירו ,וחוזר חלילה עד וכבר קדמם בזה מרן הבעש”ט זיע”א וכדמובא וחשב בדעתו שאילו לא הירבה לחטוא והיה
שכולם יחזרו בתשובה ובמילא ימחלו לכולם. בספר היכל הברכה (פר’ שלח ,להרה”ק רבי יצחק אייזיק במדריגת אחיו הרה”ק הרבי ר’ אלימלך מליזענסק,
לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש 8
מחוברים ניתן להשיג את הגיליון
מתחילים
את היום!
עיצוב ועימוד :שוקי קנר
מדי שבוע בכל סניפי
להצטרפותnewsletter.mechubarim@gmail.com : ישירות למייל האישי
קו מענה הלכה
עיצוב ועימוד עלונים :שוקי קנר
העלון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים "ספרי אור החיים"
ירושלים :ירמיהו | 13שאולזון | 49הפסגה | 45בר אילן | 4חבקוק • 2בית שמש :שדרות
האמוראים | 63נחל ניצנים | 3יהודה הנשיא • 6בני ברק :רבי עקיבא | 152רבי עקיבא 68
| הרב שך | 8אהרנוביץ | 12נחמיה | 28כהנמן • 64מודיעין עילית :שד' יחזקאל | 2חפץ
02-803-9999
חיים 7אלעד :יהודה הנשיא • 94אשדוד :יהודה הנשיא | 8אליעזר בן הורקנוס 8ביתר
או במיילrav@abiryaakov.com :
עילית :הרן • 9חיפה :מיכאל 27נתיבות :הרמב"ם 1נתניה :הס 18פתח תקוה :רוטשילד 75
קו השיעורים – קול הלשון03-6171077 :
לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ב מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
ראשו של ר’ זלמן הסתחרר .הוא ניצב בפני נסיון קשה מנשא:
מחד ,לא יעלה על הדעת שלא לקיים מצות תקיעת שופר! ומאידך ,האם יפקיר את כל עמלו ורכושו
שצבר בחמש שנות יסורים בנכר?! האם יפסיד את כל אשר-לו ויהפוך לבעל חוב גדול יותר מבתחילה?!
בחזקת שאינם קיימים... בי”ז באלול תרצ”ט פרצה המלחמה הנוראה והאיומה בתולדות האנושות.
במקום כה הומה אדם ,מסתובבים אין-ספור גנבים ואנשים מפוקפקים חיות האדם של גרמניה הנאצית פלשו לפולין שהיתה קשורה בברית
המחפשים אחר הזדמנות להניח את ידם על כל דבר בעל ערך” ,הזהירוהו צבאית עם צרפת ובריטניה ,ובכך ניתן האות לפרוץ מלחמת העולם השנויה
עמיתיו להפלגה. ששינתה את פני העולם; מלחמה שהתחוללה בים ,ביבשה ובאויר ,בחמש
ראשו של ר’ זלמן הסתחרר .הוא ניצב בפני נסיון קשה מנשא: יבשות ובעשרות מדינות .העולם כלו עצר את נשימתו באותו היום.
מחד ,לא יעלה על הדעת שלא לקיים מצות תקיעת שופר! בין אלפי ספינות המלחמה ,נושאות המטוסים והצוללות החמושות
ומאידך ,האם יפקיר את כל עמלו ורכושו שצבר בחמש שנות יסורים ששייטו ברחבי האוקינוס האטלנטי ,הפליג לו אחד מנקיי הדעת שבירושלים,
בנכר?! האם יפסיד את כל אשר-לו ויהפוך לבעל חוב גדול יותר מבתחילה?! רבי זלמן גרוסמן ,שנאלץ לעזב את ארץ הקדש ולשהות בארצות הברית
אצל ר’ זלמן גרוסמן לא היתה זו שאלה כלל. הזרה והמנוכרת קרוב לחמש שנים ,אליה נסע על מנת להעמיד את כלכלת
הוא קם ,ניער את שולי מלבושו העליון ויצא משטח הנמל ,מותיר את משפחתו ולשלם את החובות שהשתרגו על כתפיו.
אזהרותיהם של ידידיו הדואגים מאחורי גבו. רק בתחילת אלול תרצ”ט הצליח ר’ זלמן סוף סוף לעלות על אניה
ראש השנה היום... שהפליגה לארץ ישראל ,כשהוא אינו עוזב את מזוודותיו היקרות בהן ארז
בצעדים נמרצים העפיל במעלה ההר את כל רכושו ,בגדיו וחפציו ,וכמובן ,את הממון שגייס מעבר לים שעתיד
לעבר בית הכנסת של חסידי קרלין "ר’ זלמן! אמנם ממהר להעמיד אותו על רגליו.
אתה לתקיעת שופר ,אך שבשכונת הדר הכרמל. אלא שבעיצומה של ההפלגה הגיעו החדשות המסעירות :מלחמה כלל
למעלה משעה ארכה הדרך ,אותה נצל אם תשאיר את חפציך עולמית פרצה.
ר’ זלמן להודות לקדוש ברוך הוא שנתן לו כאן ללא השגחה תוכל האוקיינוס מלא היה בספינות קרב ,ועקב הסכנה נאלץ רב החובל לשנות
את הכח לעמוד בנסיון הקשה ,ולהפקיר את מסלול ההפלגה ולהאריך את המסע במספר ימים נוספים.
להיות סמוך ובטוח את כל הונו ורכושו כדי לקיים את מצוות חרדה גדולה פקדה את הנוסעים .אמנם איש לא העלה על דעתו את
כי ברגע שתעזוב את היום. ממדי האסון שעומד לפקוד את העולם ,אך מלחמה עולמית היא דבר נורא
כשנפתחה דלת בית הכנסת ודמותו של המקום ,הרי הם בחזקת כשלעצמו.
שאינם קיימים... ר’ זלמן נראתה בעדה ,שפשפו המתפללים ורק את ר’ זלמן גרוסמן פקדה חרדה מסוג אחר.
במקום כה הומה אדם, את עיניהם בהפתעה. לוח השנה התקדם במהירות לכיוון ראש השנה .מה יהיה? האם יספיק
מסתובבים אין-ספור כיצד צנח לכאן ר’ זלמן גרוסמן להגיע ארצה לפני ראש השנה?
גנבים ואנשים מפוקפקים בעיצומו של ראש השנה? ואם חלילה לא ,כיצד ישמע תקיעת שופר???
הפצירונא בו משהתאוששו המחפשים אחר הזדמנות
בעבורנו לשמש “ר’ זלמן ,הואל
שליח-ציבור”,
הימים הבאים עברו עליו במתח שלא ישוער.
להניח את ידם על כל מהתדהמה.
יומו של כ”ט אלול תרצ”ט עוד מצא את ר’ זלמן במרחביו של הים התיכון,
באפן קבוע היה ר’ זלמן עובר לפני דבר בעל ערך” ,הזהירוהו ועם התקדש שנת ת”ש עדין מצוי היה בין משברי ים ,אך בחסדי הבורא,
עמיתיו להפלגה הגיעה האניה לנמל חיפה לפני עלות השחר של יום ראש השנה.
התיבה בבית הכנסת שבירושלים ,ותפלתו
העריבה והמרגשת היתה לשם דבר. גם הפעם לא היה ר’ זלמן שותף לשמחה שאפפה את הנוסעים.
כך עברו על ר’ זלמן שלשה ימים; שני ימי ראש השנה שחלו בימים חמישי הם שמחים היו על שהגיעו בשלום למחוז חפצם ,ואלו הוא – רקד משמחה.
וששי ,ויום השבת שבסמוך להם ,בהתעלות והתרוממות. תקיעת שופר!! בחיפה יוכל לשמוע תקיעת שופר!!!
את המזוודות לא רצה ר’ זלמן להעלות על דעתו. ברגע שהטילה האניה עוגן ,הודיע רב החובל לנוסעים שעקב מצב
במוצאי שבת-שובה ,לאחר הבדלה ,הציע לו ר’ בערל פרידמן ,הגבאי המלחמה עליהם להוריד במהירות את כל הכבודה אל הנמל ,מפני שהאנייה
המפורסם של חסידי קרלין בחיפה ,לרדת אל הנמל ,שמא נותר משהו עומדת לשוב תכף ומיד לנמל הבית בארצות הברית.
מהכבודה שהושארה שם לפני כשלשה ימים... למזלו של ר’ זלמן ,הורידו עובדי הנמל את כבודתו מהאנייה אל המזח.
ירדו השנים יחד ,וצעדו לכוון פינת הרציף בה השאיר ר’ זלמן את החפצים. הוא עצמו – כמובן לא העלה על דעתו לגעת במזוודות בחג.
לתדהמתם – המזוודות כלן עמדו בצייתנות ממתינות לבעליהן ,משל המזודות הונחו באחת הפינות שבנמל ,ועוד רגע נעלם ר’ זלמן מהמקום.
הובאו הנה לפני רגע קט .איש לא נגע בהן!!! הן ממהר הוא לחפש מנין לתפלה ולתקיעת שופר.
משמים שמרו על החפצים... “ר’ זלמן! אמנם ממהר אתה לתקיעת שופר ,אך אם תשאיר את חפציך כאן
(מתוך הספר “ספיר ויהלום” -אלול ר”ה) ללא השגחה תוכל להיות סמוך ובטוח כי ברגע שתעזוב את המקום ,הרי הם
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ג מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
הם ניגשו אל החזן וגערו בו על הנוסח שהוא במקום להקליד ₪ 1500הקלדתי ₪ 15,000ניסיתי שוב ושוב לבטל
משמיע וסירבו לאפשר לו להמשיך בתפילה את העסקה ,אך ללא הצלחה התכסיתי בזיעה קרה .האברך ממתין בחוץ לקבלה,
מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ”ל אמר פעם שאחת ואני אנה אני בא? האצבעות רועדות ,אני לא מצליח לבצע את השינוי...
הסגולות היעילות ביותר ,לכל הבעיות ,היא לבקש ברכה מספר לנו בעל רשת מזון ממרכז הארץ:
ממי שנעלב ואינו עולב ,או כמובן אם נזדמן האדם עצמו לפני מספר שנים נכנסה אישה לאחת החנויות ,לקנות קצת עופות לכבוד שבת .חתכתי,
למקרה בו הוא נדרש להתגבר על העלבה שהעליבוהו שקלתי ארזתי ואמרתי לה את המחיר .אבל במקום לשלם היא התחילה להתווכח ,שזה יקר
יזכור אז שבהבלגתו יזכה למתק מעליו את הדינים. מידי וכו’ .מכיוון שאין לנו “מחירון מיוחד למתווכחים” אמרתי לה זה המחיר הקבוע ,זה המחיר
הסיפור הבא שלפנינו ימחיש לנו דברים אלו היטב. האחיד לכולם ,וזה מה שכולם משלמים .משראתה שאלו הם פני הדברים ,היא החליטה לוותר
המקרה דלהלן סופר על ידי בעל המעשה ,הוא מיוחד על חלק מהמאכלים ,ולהשאיר אותם בחנות -למרות שהדברים כבר נארזו עבורה.
במינו ,בגלל ההוראה שהתקבלה בעקבותיו .המדובר היה בהמשך התור עמד אברך .לאוזניו הגיעו ה’דין-ודברים’ אך מכיוון שלא שמע את הפרטים
בקהילה של יהודים שומרי מצוות באירופה הנוהגת להזמין שאל על מה נסוב הדיון? אמרתי לו דברים כהווייתם .האשה ביקשה לקנות כמה דברים,
חזן חרדי לימים הנוראים כדי שינעים את התפילה בקולו התווכחה על המחיר ,והחליטה להשאיר חלק מהמוצרים בחנות .הסיפור מאוד נגע לליבו,
הערב .לקראת חודש תשרי תשע”ד התעוררה מחלוקת והוא אפילו התרעם“ :איך אתם יכולים להתווכח עם בן-אדם שבא לקנות אוכל? עופות זה לא
בקהילה אודות החזן ,כאשר חלק מהמתפללים דרשו “מותרות” -זה אוכל!” אמרתי לו -ממשיך בעל רשת המזון -שאם אדם ידפוק אצלי ,או אצל
להביא חזן צעיר יותר .הדברים לא הוכרעו בצורה ברורה שותפי בבית ,הוא כמובן יקבל צדקה בשפע .אבל פה זה עסק ולא גמ”ח ,אתה לא יכול לעשות
והגבאי הראשי החליט על דעת עצמו להזמין חזן צעיר. איפה-ואיפה בין הלקוחות .אם נקבע את המחירים בהתאם לרמת הוויכוח של הלקוח תיווצר
החזן הגיע אל הקהילה ,ואכן כבר מתפילת ערבית של לנו פה אנדרלמוסיה -אתה לא מסכים איתי?!
ליל ראש השנה הורגש בעליל שמדובר בסגנון שונה ,שלא הוא לא הסכים .כלל לא הסכים“ :האשה רצתה אוכל .אוכל
היה מקובל על דעת אלה שהתנגדו .לקראת תפילת מוסף פשוט .למה מתווכחים איתה?” החזן ,שלא ידע כלל
פקעה סבלנותם של כמה מן המתנגדים והם ניגשו אל
החזן וגערו בו על הנוסח שהוא משמיע וסירבו לאפשר
ניסיתי שוב להסביר לו מכיוון שונה ,אבל זה לא נתפס לו על הויכוח שהיה בתוך
לו להמשיך בתפילה.
בראש“ .לא מתווכחים כשאדם רוצה לרכוש אוכל .נקודה”. הקהילה לפני הימים
החזן ,שלא ידע כלל על הויכוח שהיה בתוך הקהילה
אם לא היה מתרחש בזמן-זה משהו חריג ,יכול היה הוויכוח הנוראים ,נעלב עד
עמקי נשמתו ,כיוון שלא הזה להימשך שבעה ימים ושבעה לילות רצופים ...אבל אז קרה
לפני הימים הנוראים ,נעלב עד עמקי נשמתו ,כיוון שלא משהו חריג.
הבין מה רוצים ממנו .למרות הכל ,החליט שלא להשיב
הבין מה רוצים ממנו.
למחרפיו דבר ,וגם כאשר העלו חזן אחר במקומו הלך
“יודע מה?” הפתיע האברך “ -בוא נפתח כרטיס לקוחות
למרות הכל ,החליט
ותפס לו כיסא בצד ולא הגיב במאומה.
שמיועד בדיוק למקרים מעין אלו .בכל פעם שמגיע לקוח למחרפיו שלא להשיב
בתוך כדי כך הוא נזכר במה שמפורסם אודות דברי שמתווכח על המחיר ,וניכרים דברי אמת שזה בגלל שאין לו, העלו כאשר דבר ,וגם
הגר”ח קנייבסקי זצ”ל על הנעלבים ואינם עולבים והחליט תפחיתו לו מהמחיר ותרשמו את זה ב”כרטיס הלקוחות” .ככה הלך במקומו חזן אחר
לנצל את שעת הכושר הנפלאה הזו כדי להתפלל על אחיו ניצור מעין “קרן קטנה” ששם יצטברו החובות של אותם עניים. ותפס לו כיסא בצד ולא
הצעיר שחלה שבועות אחדים לפני כן במחלה הנוראה. בכל פעם שיצטבר שם חוב של כמה מאות שקלים ,תתקשרו אלי הגיב במאומה
השליח ציבור חוזר ארצה לאחר הימים הנוראים וימים וכאשר אגיע לחנות אסגור בלי נדר את החוב”.
ספורים לאחר מכן התקבלה הבשורה הכל כך מפתיעה תכל’ס :ככה הסיפור כבר מתנהל בחנות כמה שנים! בכל פעם שאנו מזהים מקרה של וויכוח
שהאח החולה עבר סדרת בדיקות נוספת והתגלה שנובע מתוך מצוקת אמת ,אנחנו רושמים את הסכום החסר בכרטיס החדש .כך נמנע צער ,כך
שהגידול נעלם כלא היה .אף אחד מהרופאים שטיפלו נמנעים ויכוחים מיותרים ,וכך זוכים הלקוחות לקבל את שלהם בדרך הכי מכובדת .הם הרי לא
באח ,לא יכול היה להסביר מה אירע וכיצד התרחש הנס מעלים על דעתם שמישהו משלם בשבילם.
הגדול הזה .אדם אחד ידע את הסיבה ,אך הסיפור עוד
לא נגמר. אז למה אני מספר לך את כל זה? בגלל ההמשך:
בחודש חשוון מקבל מיודענו החזן מעטפה לביתו שבוע שעבר נכנס לחנות האברך ,אמרתי לו אתה יודע שיש לך כאן חוב קטן ...הוא שאל
ובו מכתב פיוס מאנשי הקהילה המבקשים לרצותו על “חוב שלי פרטי -או מהכרטיס שפתחנו?” אמרתי לו שהחוב זה בקרן הקטנה ,וכבר מדובר
הפגיעה הקשה שפגעו בו בעיצומו של ראש השנה .אל בסכום של 1050ש”ח בתגובה הושיט האברך כרטיס אשראי וביקש לחייב אותו ב ₪ 1500-כך
המכתב צירפו הגבאים צ’ק גדול במיוחד ,על סך אלפי גם החוב יכוסה ,וגם תישאר מקדמה על סך ₪ 450לקראת החגים והצרכים המרובים.
דולרים שניתן בשל רצונם לפייס את החזן על העוולה
גיהצתי את הכרטיס ,הקלדתי את הסכום ,ובינתיים יצא האברך החוצה להמתין לקבלה.
שנעשתה לו .החזן לא ידע מה לעשות ,כיוון שלאחר
שהקדוש ברוך הוא שילם לו טבין ותקילין בריפויו של שוד ושבר! במקום להקליד ₪ 1500הקלדתי ₪ 15,000אסון! ניסיתי שוב ושוב לבטל
את העסקה ,אך ללא הצלחה (אולי זה קשור למערכות חדשות במכשירי כרטיסי האשראי למניעת גניבות ,אולי)
אחיו ,האם מותר לו לקבל ‘תשלום’ נוסף? הרי קיבל כבר
מעל ומעבר לתשלום בגין החזנות! התכסיתי בזיעה קרה .האברך ממתין בחוץ לקבלה ,ואני אנה אני בא? האצבעות רועדות ,אני
לא מצליח לבצע את השינוי...
השליח ציבור לא נרגע עד שפנה לאחד מבתי הדינים
בירושלים ושאל האם מותר לו לקחת את הצ’ק לכיסו. קפצתי החוצה בבהלה חיוור כולי .סיפרתי לו מה קרה וביקשתי “תתקשר דחוף לחברת
חברי בית הדין השיבו שאין ספק שמבחינה הלכתית האשראי .תבקש ביטול! אני לא מצליח ”...הייתי המום מהתגובה שלו.
מותר לו לקבל את הכסף.
הוא כבר התכונן לצאת מהאולם ,ואז קורא לו אחד “לא נורא .שיישאר .זה בסדר” ככה בשלוות-נפש...
הדיינים ,אדם גדול בתורה ,ולוחש באוזנו כדברים האלה לא ידעתי מה להגיב .מה זאת אומרת שיישאר? זה ,₪ 15,000הייתי בטוח שהוא לא הבין
‘בוודאי שמהצד ההלכתי אין כאן שום בעיה .אבל אני את הבעיה .חזרתי והסברתי לו את הפאשלה ,אך הוא בשלו .זה בסדר...
אישית מציע לך לא לקחת את הצ’ק ולהשאיר את הצ’ק בעיקר יצאתי מדעתי משלוות הנפש בה הוא התייחס לפנצ’ר.
הפתוח אצל ה’ יתברך ,שלמרות הנס הגדול שכבר נעשה “תראה” התחיל האברך להסביר את עצמו “מאז שפתחנו את הקרן הקטנה הזו אני רואה
לך בריפויו של אחיך ,בוודאי רוצה הקדוש ברוך הוא בחוש כיצד הקב”ה מיטיב אתנו בתחום הכלכלי” - - -
לשלם לך עוד ועוד ,ואם תשלשל את הכסף לכיסך ,הינך נכון -מסיים בעל רשת המזון -בטח הוא עשה לעצמו חשבון מאיפה ואיך וכיצד הוא יגייס את
עלול ‘לנעול’ את החשבון השמיימי הזה ...השליח ציבור הסכום הענק הזה לטובת העניים .אבל מאיפה הוא גייס את שלוות הנפש הלזו?! שלוות הנפש
אכן ציית לדברים והחזיר את הכסף לבני הקהילה וגרם לא רק כשזה נוגע לדברים אישיים שלו ,אלא שלוות הנפש כשזה מגיע לעזרה לזולת ,מאיפה?...
בכך לקידוש השם גדול בקרב המתפללים האירופאיים. (גל’ איש לרעהו)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ד מחוברים
מעשיות ולקחים
מאלפים מצדיקי
הדורות סיפורי צדיקים
פנינים על הפרשה: עצות וסגולות:
ְּדעוּ ְּד ַה ּתוֹ ָרה ְו ַה ְּת ִפ ָּלה ׁ ֶש ִּלי עוֹ שִׂ ים ּ ְפ ֻעלּ וֹ ת ְּבעוֹ ָלמוֹ ת רק תורה ותפילה שנעשו בקדושה
ֶעלְ יוֹ נִ ים לְ ַמ ְע ָלה ְּכמוֹ ַה ָּמ ָטר ְו ַה ּ ַטלְ ,וזֶ ה ֵמ ֲח ַמת ׁ ֶש ַה ּכֹל
וטהרה מתקבלים למעלה ביום השבת מתדבקים עם הקב”ה
ִּב ְק ֻד ּׁ ָשה ְו ָט ֳה ָרה ָּכ ָראוּ יָ ,ל ֵכן ַ ּגם ַא ֶּתם ִמ ֶּמ ִ ּני ִּתלְ ְמדוּ ְו ֵכן ְו ַא ֶּתם ַה ְּד ֵב ִקים ַ ּבה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם ַח ִ ּיים ֻּכ ְּל ֶכם ַה ּיוֹ ם
ַּת ֲעשׂ וְּּ ,כ ֵדי ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה ּתוֹ ַר ְת ֶכם ְרצוּ יָ ה וּ ְת ִפ ַּל ְת ֶכם ְמ ֻק ֶ ּב ֶלת: ַה ֲאזִ ינוּ ַה ּׁ ָש ַמיִ ם וַ ֲא ַד ֵ ּב ָרה ְו ִת ׁ ְש ַמע ָה ָא ֶרץ ִא ְמ ֵרי ִפי (לב (דברים ד ד)ֶ .א ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַעל יוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבתּ ִ ,ד ְביוֹ ם
(פיתוחי חותם) א-ב). ַה ּׁ ַש ָ ּבת ִמ ְת ַּד ְּב ִקים ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ִעם ה’ ִ ּדבּ וּ ק ָ ּגמוּ ר,
ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹזְּ ,ד ָבא מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לְ עוֹ ֵרר ְּכמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (שמות לא יז) ֵ ּ‘בינִ י ֵוּבין ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל אוֹ ת
קול התפילה מעורר קול עליון ובונה ֶאת ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל לִ ְהיוֹ ת ָּכל ַמ ֲעשֵׂ ֶיהם לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ םִ ,אם [יִ ] ִהוא לְ ע ָֹלם’ֶ ׁ ,ש ְּביוֹ ם ׁ ַש ָ ּבת זוֹ כִ ים לְ תוֹ ֶס ֶפת נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח
עולמות למעלה לְ ְמדוּ ּתוֹ ָרה ִּת ְהיֶ ה לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ םְ ,ו ִאם ְּת ִפ ָּלה ִּת ְהיֶ ה לְ ׁ ֵשם נְ ׁ ָש ָמהְ ,וזֶ הוּ ַה ִ ּדבּ וּ ק ׁ ֶש ּמוֹ ִס ִיפים ְּב ׁ ַש ָ ּבתְ .ו ִה ֵ ּנה ְו ַא ֶּתם
ִּכי ׁ ֵשם ה’ ֶא ְק ָרא ָהבוּ ג ֶֹדל ֵלאל ֵֹהינוּ (לב ג). ׁ ָש ַמיִ ם ְּב ַכ ָ ּונָ ה ָּכ ָראוּ יִּ ,כי זֶ הוּ ָה ִע ָ ּקרְּ ,כ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ַה ּכֹל ְמ ֻק ָ ּבל ַה ְּד ֵב ִקים ַ ּבהֲוָיָ”ה ֱאל ֵֹה ֶיכם ִעם ָהאוֹ ִת ּיוֹ ת ְו ַה ּכוֹ ֵלל
ָ ּבזֶ ה ָ ּבא לְ הוֹ ִד ַיע ָל ֶהםְּ ,ד ַעל יְ ֵדי ְק ִר ָיא ֵתנוּ ׁ ֶש ָאנוּ ַמזְ ִּכ ִירין ְוּמ ֻר ֶ ּצה לַ ּׁ ָש ַמיִ םֶ ׁ .ש ִאם ִּת ְהיֶ ה ַה ְּת ִפ ָּלה ְו ַה ּתוֹ ָרה ִּב ְק ֻד ּׁ ָשה ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ‘יוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת’ְ ,וזֶ ה ׁ ֶש ָא ַמר ְו ַא ֶּתם ַה ְּד ֵב ִקים
ְוּמ ָב ְרכִ ים ה’ַ ,על יְ ֵדי זֶ ה נַ ֲעשִׂ ים ּ ְפ ֻעלּ וֹ ת לְ ַמ ְע ָלהָ .וּבא ְוּב ָט ֳה ָרהֲ ,ה ֵרי ַה ּכֹל יִ ְמ ָצא ּ ֶפ ַתח ּ ָפתוּ ַח לְ ַמ ְע ָלהְ ,ו ִאם ַה ּכֹל ַ ּבה’ ֱאל ֵֹה ֶיכםְּ ,ד ַהיְ נוּ ְּביוֹ ם ׁ ַש ָ ּבת ָּכ ָאמוּ רְּ ,בזֶ ה ַה ּיוֹ ם
לְ ַהזְ ִה ָירם ְולוֹ ַמר ָל ֶהםַ ,אל יֵ ַקל ְּב ֵעינֵ ֶיכם ֲא ִמ ַירת ַה ְּב ָרכוֹ ת ִמ ּ ָׂש ָפה ְולַ חוּ ץ ְּבלִ י ְק ֻד ּׁ ָשה ְו ָט ֳה ָרהֵ ,אין ָל ֶהם ָמקוֹ ם ְּב ַמה ַא ֶּתם נֶ ְח ׁ ָש ִבים ַח ִ ּיים ֻּכ ְּל ֶכםְּ ,דנִ ְמ ׁ ָשכִ ים ְונוֹ ָס ִפים ָל ֶכם
ֹאמרוּ ַמה ַּמ ָּמ ׁשוּ ת יֵ ׁש ַ ּב ִ ּדבּ וּ ר ָ ּבעוֹ ָלמוֹ ת ַעד ְו ַה ְּת ִפלּ וֹ תְ ,ות ְ ִּל ָּכנֵ סַ ,רק ַה ּכֹל נִ ְד ֶחה לַ חוּ ץְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָ ּבא מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַח ִ ּיים ִמ ְּמקוֹ ר ַח ִ ּיים:
ׁ ֶש ִּמ ּכֹחוֹ יִ ְהיוּ נִ ְבנִ ים עוֹ ָלמוֹ ת ֶעלְ יוֹ נִ יםִּ .כי נַ ֲהפְֹך הוּ אִּ ,כי ַה ּׁ ָשלוֹ ם לוֹ ַמר לְ יִ שְׂ ָר ֵאלֲ ,היִ ַיטב ְּב ֵעינֵ ֶיכם ׁ ֶש ִּת ְהיוּ ִמ ְת ּ ַפ ְּללִ ים (מחשוף הלבן פר’ ואתחנן)
ַא ְּד ַר ָ ּבה ַה ִ ּדבּ וּ ר הוּ א ָה ִע ָ ּקרִּ ,כי לְ ַמ ְע ָלה ָהרוּ ָחנִ ּיוּ ת ִהיא ְול ֹא ְּת ֻק ַ ּבל ְּת ִפ ַּל ְת ֶכםָ ,ל ֵכן ִה ׁ ְש ַּת ְּדלוּ ׁ ֶש ַּת ֲעשׂ וּ ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים
ִּב ְק ֻד ּׁ ָשה ְו ָט ֳה ָרה ְּכ ֵדי ׁ ֶש ְּת ֻק ַ ּבל ְּת ִפ ַּל ְת ֶכם: עיקר השבת לעילוי המלכות
ָה ִע ָ ּקר ְו ַה ַ ּג ׁ ְש ִמ ּיוּ ת ְּב ֵט ָלה ְוּמ ֻב ּ ֶט ֶלתְ .ו ֵת ְדעוּ ִּכי ֵכן הוּ א
שער השמים היא השכינה שהיא בבחינת יראה ֶא ֶרץ זֵ ית ׁ ֶש ֶמן וּ ְד ָב ׁש (דברים ח ח)ִ .ה ֵ ּנה ֶא ֶרץ זֵ ית
ָה ֱא ֶמתֶ ׁ ,ש ֲה ֵרי ְמ ׁ ָש ְר ֵתי ֶעלְ יוֹ ן ֵאין ָל ֶהם ֶא ָּלא ׁ ֶש ַבח ַה ּ ֶפה,
ְו ִה ֵ ּנה ׁ ַש ַער ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ִהיא ׁ ְשכִ ינַ ת ֻע ֵּזנוִּ ,וּמ ּׁ ָשם עוֹ ָלה ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ַ‘ש ָ ּבת’ ִו ֵית ִרים ׁ ִש ּׁ ָשהְ ,ו ֵתבוֹ ת ׁ ֶש ֶמן וּ ְד ָב ׁש
ְּכמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (ישעיה ו ג) ְ‘ו ָק ָרא זֶ ה ֶאל זֶ ה ְו ָא ַמר ָקדוֹ ׁש ָקדוֹ ׁש
ַה ְּת ִפ ָּלה לְ ַמ ְע ָלהְ .ו ִה ֵ ּנה ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (שבת
ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ַ‘ש ָ ּבת’ ְּבלִ י יִ ְתרוֹ ןָ ,וּבא לִ ְרמֹז ַעל ַק ָ ּבלַ ת
ָקדוֹ ׁש ה’ ְצ ָבאוֹ ת’ְ ,ו ֵכן הוּ א אוֹ ֵמר (יחזקאל ג יב) ָ ּ‘ברוּ ְך ְּכבוֹ ד
לאְּ ).ד ִמי ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ְּביָ דוֹ ּתוֹ ָרה ְו ֵאין בּ וֹ יִ ְר ַאת ׁ ָש ַמיִ םּ ,דוֹ ֶמה לְ ִמי ׁ ַש ָ ּבת ,וּכְ ׁ ֶש ִ ּנכְ נָ ס ׁ ַש ָ ּבת ַ ּב ַּליְ ָלה ְּב ֵעת ַק ָ ּבלַ ת ׁ ַש ָ ּבת יֵ ׁש
ה’ ִמ ְּמקוֹ מוֹ ’ֲ ,ה ֵרי ּ ָפ ׁשוּ ט ְּד ָכל ֲעבוֹ ָד ָתם ֵאינָ ּה ֶא ָּלא ַ ּב ּ ֶפהְ .ו ֵהם
ׁ ֶש ָּמ ְסרוּ לוֹ ַמ ְפ ְּתחוֹ ת ַה ּ ְפנִ ִימ ִ ּייםַ ,וּמ ְפ ְּתחוֹ ת ַה ִחיצוֹ נִ ִ ּיים ל ֹא ָל ּה ִעלּ וּ י ְותוֹ ֶס ֶפת ְק ֻד ּׁ ָשהְ ,ו ַק ָ ּבלַ ת ׁ ַש ָ ּבת ָהוֵ י ְּביוֹ ם
ְּב ַע ְצ ָמם ְּתלוּ יִ ים ָ ּבנוֵּ ,אינָ ם ְמ ׁ ַש ְּב ִחים ְוּמ ָפ ֲא ִרים ַעד ׁ ֶש ָאנוּ
ָמ ְסרוּ לוֹ ְּ ,ד ֵמ ֵה ָיכא ָעיֵ ילְ .ו ִה ֵ ּנה ַמ ְפ ְּתחוֹ ת ַה ִחיצוֹ נִ ִ ּיים ִהיא ׁ ִש ּׁ ִשי ַמ ָּמ ׁש ְּדזֶ הוּ ּתוֹ ֶס ֶפת ְק ֻד ּׁ ָשהִ ,וּמ ּׁשוּ ם ָהכִ י ֶא ֶרץ
ַמ ְק ִ ּד ִימים ְּת ִח ָּלהִ ,וּמ ֶּזה ֵּת ְדעוּ ְו ָת ִבינוּ ְּד ָה ִע ָ ּקר ָּתלוּ י ַ ּב ּ ֶפה.
זֵ ית ׁ ֶשהוּ א ְּכנֶ ֶגד ַק ָ ּבלַ ת ׁ ַש ָ ּבת נוֹ ָסף ָ ּב ּה ׁ ִש ּׁ ָשה ַעל
ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ִּכי ׁ ֵשם ה’ ֶא ְק ָראְּ ,כלוֹ ַמרְּ ,כ ׁ ֶש ֲאנִ י לְ ַמ ּ ָטה קוֹ ֵרא ׁ ְשכִ ינַ ת ֻע ֵּזנוּ ַמלְ כוּ ת ׁ ָש ַמיִ םַ ,וּמ ְפ ְּתחוֹ ת ַה ּ ְפנִ ִימ ִ ּיים הוּ א זְ ֵעיר
ֶח ׁ ְשבּ וֹ ן ׁ ַ‘ש ָ ּבת’ ,לִ ְרמֹז ַעל יוֹ ם ׁ ִש ּׁ ִשי ׁ ֶש ְּמ ַק ְּבלִ ים בּ וֹ
ה’ ִּב ְב ָר ָכה וּ ְת ִה ָּלהָ ,אז ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ִמ ְתעוֹ ְר ִרים ַה ַּמלְ ָאכִ ים ַאנְ ּ ִפין ַה ִ ּנ ְק ָרא ּ‘תוֹ ָרה’ִ ,וּמי ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ְּביָ דוֹ ּתוֹ ָרה ְו ֵאין בּ וֹ יִ ְר ָאה,
ׁ ַש ָ ּבת ַאף ַעל ַ ּגב ַּד ֲע ַדיִ ן ל ֹא נִ כְ נָ ס ׁ ַש ָ ּבתְ ,וזֶ הוּ ֶר ֶמז
לְ ַמ ְע ָלה ְו ָהבוּ ג ֶֹדל ֵלאל ֵֹהינוְּ .ו ִה ֵ ּנה ָהבוּ גוֹ ֶדל ֵלאל ֵֹהינוּ ֵאין לוֹ ְּב ֵאיזֶ ה ָמקוֹ ם (נִ כְ נָ ס) [לִ ָּכנֵ ס] ְונִ ׁ ְש ָאר ַ ּבחוּ ץְ .וזֶ הוּ
ׁ ַש ָ ּבת ׁ ִש ּׁ ִשי ,לִ ְרמֹז ְּד ַאף ַעל ַ ּגב ַּד ֲע ַדיִ ן הוּ א יוֹ ם ׁ ִש ּׁ ִשי
ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ֵ‘הם ַה ַּמלְ ָאכִ ים’ ִעם ַה ּכוֹ ֵללְ .ו ֵכיוָ ן ְּד ָהכִ י הוּ אִ ,אם ַה ֲאזִ ינוּ ַה ּׁ ָש ַמיִ ם וַ ֲא ַד ֵ ּב ָרהַ ,ה ּׁ ָש ַמיִ ם הוּ א זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ׁ ֶשהוּ א
ׁ ַש ָ ּבת ָק ֵרינַ ן ֵל ּיהְּ ,דמוֹ ִס ִיפין ֵמחֹל ַעל ַה ּק ֶֹד ׁשְ ,וזֶ ה
ֵּכן ּ ָפ ׁשוּ ט הוּ א ְּד ַה ּ ֶפה הוּ א ָהעוֹ שֶׂ ה ַה ּכֹל: אוּכל לוֹ ַמר ּתוֹ ָרהְ ,ו ָהכִ י ָק ָא ַמרַ ,ה ֲאזִ ינוּ ַה ּׁ ָש ַמיִ םְּ ,ד ַהיְ נוּ ֵה ָיכן ַ
לִ כְ בוֹ ד ַה ַּמלְ כוּ ת ׁ ֶש ִהיא ׁ ַש ָ ּבת ַמלְ ְּכ ָתאְ ,וזֶ הוּ ׁ ֶש ִ ּנ ְר ָמז
כדי שיוכל הקול לתקן צריך שיהיה בקדושה לְ ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ַה ֲאזֵ ָ ּנה ְויִ ׁ ְש ְמעוּ ְּת ִפ ָּל ִתיֵ ,ה ָיכא ִ ּד ְת ִח ָּלה ִה ְק ַּד ְמ ִּתי
ְּב ֶא ֶרץ זֵ יתְ .ו ׁ ֶש ֶמן וּ ְד ָב ׁש ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ַ‘ש ָ ּבת’ ,לִ ְרמֹז
ַאְך ָצ ִריְך ְק ֻד ּׁ ָשה ְויִ ְר ָאה ְו ַכ ָ ּונַ ת ַה ֵּלב ָּכ ָראוּ יּ ,ד ְוּמיָ א ְו ׁ ָש ְמ ָעה ָה ָא ֶרץ ׁ ֶש ִהיא ַמלְ כוּ ת ׁ ָש ַמיִ ם ׁ ֶש ִהיא ַמ ְפ ְּתחוֹ ת ַעל גּ וּף ַה ּׁ ַש ָ ּבת ְּב ַע ְצמוֹ ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ָל ּה ִעלּ וּ יֶ ׁ ,ש ַ ּב ַּליְ ָלה
ְּד ַמלְ ָאכִ ים ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר ָ ּב ֶהם ְ‘וכֻ ָּלם ּפוֹ ְת ִחים ֶאת ּ ִפ ֶיהם ִּב ְק ֻד ּׁ ָשה ַה ִחיצוֹ נִ ִ ּיים ִא ְמ ֵרי ִפיְּ ,דזֶ הוּ ִע ַ ּקר ַמ ְפ ֵּת ַח ַה ִ ּי ְר ָאה: ִהיא ָהעוֹ ָלה לְ ַב ָּד ּהֵ ,מ ַא ַחר ׁ ֶש ַה ַּליְ ָלה ְמיֻ ָחד לַ נּ וּ ְק ָבא
ְוּב ָט ֳה ָרה ְוגוֹ ’ עוֹ נִ ים ְּב ֵא ָימה ְואוֹ ְמ ִרים ְּביִ ְר ָאה’ָ .אזְּ ,כ ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה (פיתוחי חותם) ִמ ּׁשוּ ם ָהכִ י ִהיא יֵ ׁש ָל ּה ֲעלִ ָ ּיה ַ ּב ַּליְ ָלהְ ,ו ַה ְּז ֵעיר ַאנְ ּ ִפין
ָּכְךָ ,מ ָצא ִמין ֶאת ִמינוֹ ְונֵ עוֹ רְּ ,ד ַה ּקוֹ ל ַה ַּת ְח ּתוֹ ן ְמעוֹ ֵרר ַה ּקוֹ ל ֹאשוֹ ְ ,וּביוֹ ם ׁ ַש ָ ּבת ָּכל ַמה ֵאינוֹ עוֹ ֶלה ַרק ׁ ֶש ִ ּנגְ ָּדל ר ׁ
ָה ֶעלְ יוֹ ןֲ ,א ָבל ִאם ַה ּקוֹ ל ַה ַּת ְח ּתוֹ ן ּ ָפגוּ ם ל ֹא ׁ ַש ָ ּיךְ ׁ ֶש ְ ּיעוֹ ֵרר
התיקון הנעשה ע”י התורה והתפילות ּׁ ֶש ְּז ֵעיר ַאנְ ּ ִפין עוֹ ֶלה ִהיא עוֹ ָלה ִע ּמוֹ ְ ,ו ִע ַ ּקר ַה ּׁ ַש ָ ּבת
קוֹ ל ָה ֶעלְ יוֹ ןְּ ,ד ַמה ַּל ֶּת ֶבן ֵא ֶצל ַה ָ ּברְ .ו ִה ֵ ּנה ִמ ֶּזה ָּת ִבינוּ ְּד ִבנְ יַ ן כשהאדם ראוי לכך הוּ א לְ ִע ַ ּקר ִעלּ וּ י ַה ַּמלְ כוּ תִ ,מ ּׁשוּ ם ָהכִ י ַ ּב ּ ָפסוּ ק ַה ֶּזה
ְו ִת ּקוּ ן ָהעוֹ ָלמוֹ ת ָ ּבזֶ ה ָּתלוּ יָ ,ל ֵכן ִה ָּז ֲהרוּ ְמאֹד ְּביִ ְר ָאה וּ ְק ֻד ּׁ ָשה יַ ֲערֹף ַּכ ָּמ ָטר לִ ְק ִחי ִּת ַּזל ַּכ ּ ַטל ִא ְמ ָר ִתי ִּכשְׂ ִע ִירם ֲע ֵלי ָר ַמז בּ וֹ ָּכל ַה ּׁ ַש ָ ּבת לַ ַּמלְ כוּ ת ְּב ֶא ֶרץ זֵ ית ׁ ֶש ֶמן וּ ְד ָב ׁש,
ְּכ ֵדי לְ ָה ִרים ַ ּב ָּמרוֹ ם קוֹ לְ ֶכםְ ,וזֶ הוּ ָהבוּ ג ֶֹדל ֵלאל ֵֹהינוֲּ ,עשׂ וּ ֶד ׁ ֶשא ְוכִ ְר ִב ִיבים ֲע ֵלי ֵעשֶׂ ב (לב ב). ֶא ֶרץ זֵ ית לְ ַק ָ ּבלַ ת ׁ ַש ָ ּבת ְּביוֹ ם ׁ ִש ּׁ ִשיְ ,ו ׁ ֶש ֶמן וּ ְד ָב ׁש לְ גוּף
ַה ְ ּק ִר ָיאה ִּב ְק ֻד ּׁ ָשה ְוּב ָט ֳה ָרה ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִּת ְּתנוּ ג ֶֹדל ֵלאל ֵֹהינוּ ִו ֻית ְ ּקנוּ ָוּבא מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לוֹ ַמר לְ יִ שְׂ ָר ֵאלְּ ,דעוּ וּ ְראוּ, ַה ּׁ ַש ָ ּבת ְּכמוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְבנוּ :
עוֹ ָלמוֹ ת ָה ֶעלְ יוֹ נִ ים: ִוּמ ֶּמ ִ ּני ִּתלְ ְמדוּ ְו ֵכן ַּת ֲעשׂ וֶּ ׁ ,ש ֲה ֵרי ַ[א ֶּתם] רוֹ ִאים ְּב ֵעינֵ ֶיכם (מחשוף הלבן פר’ עקב)
(פיתוחי חותם) ַמ ֲעשִׂ ים ְּב ָכל יוֹ ם ׁ ֶש ֲאנִ י ְּכ ֶבן ַ ּביִ ת לְ ָפנָ יו יִ ְת ָ ּב ַרְך ,וּכְ ׁ ֶש ֲאנִ י
ָצ ִריְך לְ ׁשוּ ם ָּד ָבר ֵאין לִ י ׁשוּ ם ַע ָּכ ָבהַ ,רק ְּכ ׁ ֶש ֲאנִ י קוֹ ֵרא ִמ ָ ּיד
השבת נקראת ‘שלום’ ,מבחינת
אין לחשוב שהקב”ה גרם את החטאים הוּ א עוֹ נֶ ה אוֹ ִתי ְוּמ ַד ֵ ּבר ִע ִּמי ַּכ ֲא ׁ ֶשר יְ ַד ֵ ּבר ִא ׁיש ֶאל ֵר ֵעהוּ, אבא
בבריאת כוחות הטומאה ְו ִע ַ ּקר ָּכל זֶ ה ִמ ּׁשוּ ם ְּד ַמ ְפ ְּתחוֹ ת ַה ִ ּי ְר ָאה ְּביָ ִדיִ .אם ֵּכן ַ ּגם ַא ֶּתם יַ ֲערֹף ַּכ ָּמ ָטר לִ ְק ִחי (דברים לב ב)ַ .עכְ ׁ ָשיו רוֹ ֵמז
ַה ּצוּ ר ָּת ִמים ּ ָפ ֳעלוֹ ִּכי ָכל ְּד ָר ָכיו ִמ ׁ ְש ּ ָפט ֵאל ֱאמוּנָ ה ְו ֵאין ִחזְ קוּ ְו ִא ְמצוּ לְ יִ ְר ָאה וּ לְ ַא ֲה ָבה ֶאת ה’ְ ,ו ַעל יְ ֵדי זֶ ה יִ ְהיֶ ה עוֹ נֶ ה ַעל ַע ִּתיק ׁ ֶש ָ ּב ָאה לוֹ ַה ַה ׁ ְש ּ ָפ ָעה ֵמ ָא ָדם ַק ְדמוֹ ן ְּכמוֹ
מוּמם ּדוֹ ר ִע ֵ ּק ׁש ָעוֶ ל ַצ ִ ּדיק ְויָ ׁ ָשר הוּ אִ ׁ .ש ֵחת לוֹ ל ֹא ָ ּבנָ יו ָ ֶא ְת ֶכם ְּב ָכל ֵעתֶ ׁ ,ש ֲה ֵרי ִע ַ ּקר ַה ְּת ִפ ָּלה ְו ַה ּתוֹ ָרה ֵהם ַה ַּמ ְפ ְּתחוֹ ת ׁ ֶש ָר ַמזְ נוּ ְּב ִמ ַּלת ָמ ָטרִּ ,ת ַּזל ַּכ ּ ַטל ִא ְמ ָר ִתי ,הוּ א ֲא ִריְך
ְוּפ ַתלְ ּתֹל ֲהלַ ה’ ִּתגְ ְמלוּ זֹאת ַעם נָ ָבל ְול ֹא ָח ָכם ֲהלוֹ א הוּ א ׁ ֶש ָ ּב ֶהם ּפוֹ ֵת ַח ָה ָא ָדם ַה ּׁ ְש ָע ִרים ָה ֶעלְ יוֹ נִ ים ִאם יִ ְהיוּ ָּכ ָראוּ י. ַאנְ ּ ִפין ׁ ֶש ָ ּבא לוֹ ַה ַה ׁ ְש ּ ָפ ָעה ֵמ ַע ִּתיקֶ ׁ ,ש ּׁ ִש ְב ָעה ַּת ְח ּתוֹ נוֹ ת
ָא ִביָך ָ ּקנֶ ָך הוּ א ָעשְׂ ָך וַ יְ כֹנְ נֶ ָך .זְ כֹר יְ מוֹ ת עוֹ ָלם ִּבינוּ ׁ ְשנוֹ ת ְו ָכל זֶ הַ ,על יְ ֵדי ְק ֻד ּׁ ָשה ְו ָט ֳה ָרה ְויִ ְר ָאה ְו ַא ֲה ָבה ָּכ ָראוּ י יָ כוֹ ל ִמ ְתלַ ְּב ׁשוֹ ת ַ ּב ֲא ִריְך ַּכ ָ ּידוּ ַעְ .ו ַא ַחר ָּכְך ָא ַמר ִּכשְׂ ִע ִירם
ֹאמרוּ ָלְך (לב ד-ז). ּדוֹ ר וָ דוֹ ר ׁ ְש ַאל ָא ִביָך ְויַ ֵ ּג ְדָך זְ ֵקנֶ יָך ְוי ְ לִ ְפעֹל ּ ְפ ֻעלּ וֹ ת ְּבעוֹ ָלמוֹ ת ֶעלְ יוֹ נִ ים וּ לְ ִה ְת ָ ּב ֵרְך ַה ּכֹל ַעל יָ דוֹ , ֲע ֵלי ֶד ׁ ֶשא ,רוֹ ֵמז ַעל ַה ׁ ְש ּ ָפ ַעת ַע ִּתיק וַ ֲא ִריְך ַאנְ ּ ִפין
ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹזְּ ,ד ָבא מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לְ הוֹ ִציא מוּמיןֲ ,ה ֵרי הוּ א ָּדחוּ י ֵמ ִע ָ ּק ָרא, ֲא ָבל ִאם הוּ א ּ ָפגוּ ם ָמ ֵלא ִ ְּב ָחכְ ָמה ִּבינָ ה ַּד ַעתְּ ,ד ִמ ַּלת ‘שָׂ ִעיר’ ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘ע ִּתיק’,
ֹאמרוּ ִמ ֵּלב ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ׁ ֶשלּ ֹא יַ ְח ׁ ְשבוּ ַמ ֲח ׁ ָש ָבה זָ ָרה ַעל ה’ֶ ׁ ,ש ּי ְ וּ ְת ִפ ָּלתוֹ ְותוֹ ָרתוֹ ּתוֹ ֵע ָבהָ ,וּב ָדד יֵ ׁ ֵשב ִמחוּ ץ לַ ַּמ ֲחנֶ ה מוֹ ׁ ָשבוֹ , וּ ׁ ְשנֵ ֶיהם נִ ְק ָר ִאים ַ‘ע ִּתיק’ְּ ,דגַ ם ֲא ִריְך נִ ְק ָרא ַ‘ע ִּתיק’.
ְּב ַד ְע ָּתםָּ ,כל ַמה ּׁ ֶש ָאנוּ נוֹ ִטים ֵמ ַא ֲח ֵרי ה’ ְו ֵאין ׁשוֹ ְמ ִעים ְול ֹא ַּד ּיוֹ ׁ ֶש ֵאינוֹ ְמ ַת ֵ ּקן ֶא ָּלא ַא ְּד ַר ָ ּבה ְמ ַקלְ ֵקלְ .ו ַעל זֶ ה ָא ַמר אשי ֵּתבוֹ ת ִ ּד’ין ׁ ָש’לוֹ ם ֱא ֶ’מתּ ִ ,דין ִוּמ ַּלת ֶד ׁ ֶשא ָר ׁ ֵ
לִ ְד ָב ָריוִ ,מ ּׁשוּ ם ְּדהוּ א ָ ּג ַרם ָלנוְּּ ,ד ִב ְת ִח ַּלת ְּב ִר ַיאת ָהעוֹ ָלם לְ יִ שְׂ ָר ֵאלְּ ,דעוּ ׁ ֶש ֲאנִ י ֵמ ֲח ַמת ַה ִ ּי ְר ָאה ְו ָה ַא ֲה ָבה ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ְּביָ ִדי ִהיא ִא ָּמא ְּד ִדינִ ין ִמ ְת ָע ִרין ִמ ַ ּנ ּהָ ׁ ,שלוֹ ם הוּ א ַא ָ ּבא
ְּכמוֹ ׁ ֶש ָעשָׂ ה ֲעשָׂ ָרה ִּכ ְת ֵרי דּ ְִק ֻד ּׁ ָשה ָעשָׂ ה ֲעשָׂ ָרה ִּכ ְת ֵרי ִּב ׁ ְש ֵלמוּ תְּ ,כ ׁ ֶש ֲאנִ י לוֹ ֵמד ּתוֹ ָרה ֲאנִ י ַמ ׁ ְש ּ ִפ ַיע ְּב ָכל ָהעוֹ ָלמוֹ ת, ׁ ֶשהוּ א ֲח ָס ִדים ְו ׁ ָשלוֹ םְ ,ועוֹ דַ ,ה ּׁ ַש ָ ּבת נִ ְק ָרא ׁ ָ‘שלוֹ ם’
ְו ֵכן נַ ִמי ְּכ ׁ ֶש ֲאנִ י ִמ ְת ּ ַפ ֵּללְּ ,ב ָכל ָהעוֹ ָלמוֹ ת ֲאנִ י ַמ ׁ ְש ּ ִפ ַיע: ְו ׁ ַש ָ ּבת הוּ א ְּב ַא ָ ּבאֱ ,א ֶמת הוּ א ַה ַּד ַעתְּ ,כמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר
דּ ְִמ ָס ֲאבוּ ָתאִ ,וּמ ֶּזה נִ ְמ ׁ ָשְך ֶה ֵּזק ָ ּגדוֹ ל לִ ְבנֵ י ָה ָא ָדםִ ,מ ּׁשוּ ם
(מיכה ז כ) ִּ‘ת ֵ ּתן ֱא ֶמת לְ יַ ֲעקֹב’ ,וּכְ ִתיב (תהלים עח ה)
ְּדכִ ְת ֵרי דּ ְִמ ָס ֲאבוּ ָתא ֵהם ַה ַּמ ְמ ׁ ִשיכִ ים ּ ֹכחַ לַ ִחיצוֹ נִ ים ִוּמ ְת ַ ּג ְּב ִרים משה אומר לישראל שילמדו ממעשיו
‘וַ ָ ּי ֶקם ֵעדוּ ת ְּביַ ֲעקֹב’ַ ,אל ִּת ְק ֵרי ֵ‘עדוּ ת’ ֶא ָּלא ֵּ‘דעוֹ ת’.
ָ ּבעוֹ ָלם ַוּמ ְר ִּבים לְ ַה ֲח ִטיא ְּבנֵ י ָא ָדםַ ,וּמה ַ ּנ ֲעשֶׂ ה וַ ה’ ִה ְר ִּב ַיע ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר יַ ֲערֹף ַּכ ָּמ ָטר לִ ְק ִחי ִּת ַּזל ַּכ ּ ַטל ִא ְמ ָר ִתי ,לִ ְק ִחי
ְוזֶ הוּ ִּכשְׂ ִע ִירם ֲע ֵלי ֶד ׁ ֶשאַ ,היְ נוּ ַע ִּתיק וַ ֲא ִריְך ַאנְ ּ ִפין
ָע ֵלינוּ ַא ְריֵ הַ ,מה ַ ּי ֲעשֶׂ ה ַה ֵ ּבן ׁ ֶשלּ ֹא יֶ ֱח ָטאִ .וּמ ֶּזה נִ ְד ֶמה לִ ְק ָצת ִהיא ַה ּתוֹ ָרה ַה ִ ּנ ְק ֵראת ֶ‘ל ַקח טוֹ ב’ְ ,ו ִא ְמ ָר ִתי ִהיא ַה ְּת ִפ ָּלה,
ְּכ ׁ ֶש ַּמ ׁ ְש ּ ִפ ִיעין ַעל ָחכְ ָמה ִּבינָ ה ַּד ַעת ָּכ ָאמוּ ר:
ְּבנֵ י ָא ָדם ְּכ ִאלּ וּ יֵ ׁש ָעוֶ ל ַחס ְו ׁ ָשלוֹ ם ְּב ִמ ׁ ְש ּ ָפטוֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך: ְּכמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (תהלים יט טו) ‘יִ ְהיוּ לְ ָרצוֹ ן ִא ְמ ֵרי ִפי’ְּ .ד ַהיְ נוּ (מחשוף הלבן פר’ האזינו)
(פיתוחי חותם) ְּד ָא ְמ ִרינַ ןְּ ,ד ָכךְ אוֹ ֵמר מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לְ יִ שְׂ ָר ֵאל,
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ה מחוברים
אוצרות הפרשה
הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א
שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ‘דאין מקום לתפילה בשעת אכילה’, מלך על כל הארץ -עבודת היום
ומורא מהשם ויראה ממנו ומברה אלא עיקר טעם אכילתם הוא כדי
ומנוס אליו’ .ומפורש כן להדיא לגלות ולהראות שהוא מאמין בחיזוק האמונה בהשגחה פרטית,
בגמ’ (ר”ה טז‘ ,):כל שנה שרשה בהשי”ת שיפסוק עליו שנה טובה, ועי”ז נזכה ב’דין’
בתחילתה מתעשרת בסופה’, ‘ובפרט לפי מה שכתבתי בדרושים איתא בגמ’ (ר”ה טז‘ ,).אמר הקב”ה ,אמרו
ופירש רש”י ‘שישראל עושין לפרשת תבא שנת תרי”ב ,דבראש לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם’,
עצמן רשין בר”ה לדבר תחנונים ותפלה ,כעניין השנה יהיה משמח ואומר כל מה והיינו כי עיקר כל העבודה בהאי יומא
שנאמר (משלי יח כג) תחנונים ידבר רש’ .והרי שעל שעושה הוא יתברך הוא לטובה, היא ‘שתמליכוני עליכם’ -חיזוק ויסוד
האדם להרגיש בכניסתו לימים הללו כמי שאין לו ובזה יהיה נהפך באמת לטובה’, עמוד האמונה בכל שהקב”ה מלך על כל
מאומה ,וכלשון הפייטן (שחרית ליום ב’ דר”ה) ‘אתיתי ארכיון 'עוז והדר' ולכך מהאי טעמא נראה ,שיהיה הארץ ,ועושה ויעשה לכל המעשים ,ואין
לחננך בלב קרוע ומורתח לבקש רחמים כעני אדם רגיל לומר בר”ה אחרי תפילת דבר הנעשה בזה העולם שלא ברצונו ,ואין
בפתח’ .ו’כדלים ורשים דפקנו דלתיך’. דבר נעלם מנגד עיניו ,ועל כן אמר הקב”ה ‘אמרו שחרית ,כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם זו
כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי ,כי הכנעתו לפני מלכויות’ ,ר”ל עמוד והחזר קאי חזרו פעמים לטובה ,ולכן מהאי טעמא תיקנו לאכול מאכלים
ו’כפיפותו’ כלפי שמיא מעוררים עליו רחמים רבים. הרבה אודות ‘מלכותו משלה’ ,וש’המלך יושב על טובים ומתוקים ולומר עליהם כן ,כדי שאם ח”ו
ורמזו לה גם באופן התקיעה שצריך לתקוע בצד כסא רם ונשא’ ,עד שיכנסו הדברים לתוך הלב ,וכל נגזר להיפוך יהיה נהפך על ידי אמירה זו לטובה,
הקצר והצר ,שיש בזה ללמד לאדם להכניע עצמו עצמותיו תאמרנה כי ‘מלכותך מלכות כל עולמים אמן כן יהי רצון’ ,עכ”ל.
ולהרגיש שהוא ב’מיצר’ לולא ה’ עזרתה לנוכה,
ועי”ז יצא למרחב.
שתמליכוני עליכם -קבלת עול מלכות וממשלתך בכל דור ודור’.
והוסיפו לבאר בזה ,כי היות ואבינו מלכנו חפץ
יגילו במלכם -שמחה גדולה ביום המלוכה שמים לכל השנה שנזכה בדין ונזכה לקבל את כל ההשפעות הטובות
להדיא איתא בגמ’ (ר”ה טז‘ ,).אמר הקב”ה ,אמרו בגשמיות וברוחניות לכל השנה הבעל”ט ,על כן נתן
אמר קרא (תהילים צו יא-יג)‘ ,ישמחו השמים ותגל לנו את ה’עצה’ והכח שעל ידה אכן נזכה ל’זכרנו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם’ ,כלומר
הארץ ירעם הים ומלואו ,יעלוז שדי וכל אשר בו לחיים’ ,לזה ‘גילה’ הקב”ה וציוונו מלכויות כי יש שאבינו שבשמים רוצה להוציא לצדק דיננו,
וגו’ ,מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות ענו ושפל בכוחם להביא את האמונה עד שתמליכוני עליכם .ולהשפיע עלינו שנה טובה ומעוטרת ,על כן מבקש
רוח’ ,והרי ש’הכנעה’ קורעת גזר דינו של אדם ומכלל דבריו נלמד ,דברי הקב”ה ‘אמרו לפני מעמנו אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם,
ומעבירה את רוע הגזירה .פני ה’ כי בא לשפוט מלכויות’ נאמרו לכל איש ואיש מישראל ,גם אם ואז אוכל להשפיע עליכם כרצוני הטוב .עצמו ,שכפי
הארץ’ ,ומכאן הוכיח רבינו המאירי (חיבור התשובה
אינו מרגיש את אור האמונה ,ועדיין אינו עומד שגומר בדעתו כיצד יתנהג לשנה הבאה כן נכתב
מאמר ב פ”ז) על מצות השמחה שיש ביום ר”ה ,כי באותה מדרגה ,אך אם ייאמר מלכויות’ תתחזק מלמעלה ,אם מקבל על עצמו להיות מה’צדיקים
בא ה’ לשפוט את הארץ ,ואנו זוכים לקבל את פניו. בקרבו האמונה הטהורה .וזהו דקדוק הלשון אמרו הגמורים’ אזי אכן נכתב הוא שם לאלתר לחיים
וכך איתא בדרשות ‘חתם סופר’ (ז”ך אלול תק”ע) לפני ,שלא נאמר ‘האמינו בי ובמלכותי’ וכיו”ב ,ולשלום ,וכן על זה הדרך לגבי שאר הספרים.
וז”ל ,אבל הענין כי יום ר”ה הגם כי הוא יום נורא - ואכן מבואר בספה”ק כי זה ‘תקפו של יום’
יום דין ומשפט על כל יצורי תבל ,מכל מקום אינו אלא אמרו דהיינו אמירה גרידא ,שמשמעותו
שרק ‘אומר’ ,אך יאמר ויחזור ויאמר סופו שיחדרו להמליך את הקב”ה על עצמו -לקבל עליו עול
יום עצבון ,ואדרבה דווקא בחדוות לב של תשובה הדברים לעומק פנימיות נפשו עד שיתקיים בו מלכות שמים ,וכן להשתוקק על גילוי כבוד מלכותו
ואהבה ודביקות ובכיה של שמחה -הטיבו ‘נגן’ ית’ בכל העולם ,שעל כן הרבה מתפילותינו ביום
בתרועה .ב’שמך י’גילון כ’ל ה’יום ר”ת בכיה ,אבל ‘שתמליכוני עליכם’.
‘אמרו לפני מלכויות’ -החזיקו בעמוד האמונה הזה נסובים על מלכות שמים דוגמת מה שאנו
עצבות ושברון לא יזכר ולא יפקד כי הוא מסיטרא כי ממנה תוצאות חיים ,וכמקרא מפורש (חבקוק ב ד) זועקים בסיום ‘נשמת’ המלך ...גם במשך התפילה
דקליפא וסיטרא דדינא ואין לעורר דין ביום ההוא. וצדיק באמונתו יחיה’ ,וגדולה היא האמונה להמתיק -מלוך על כל העולם כולו ...ויאמר כל אשר נשמה
ע”כ .ומפורש נתנבא הנביא (נחמיה ח י) ואל תעצבו
את כל הדינים ,ולהמשיך התעוררות רחמים רבים באפו ה’ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה,
כי חדות ה’ היא מעוזכם.
המלך הקדוש. לטוב לנו כל הימים.
ראיה עצומה הביא בשו”ת ‘שואל ומשיב’ (מהדורה
כי זה היום תחילת מעשיך ,וכפי שמדייק הגה”ק כתב ה’טור’ (סי’ תקפ”א) וז”ל ,רוחצין ומסתפרין
רביעאה ח”ג תשו’ קכ”ה) וז”ל לכאורה ראיה מפורשת
בערב ראש השנה וכו’ ,מנהגו של עולם ,אדם שיש רבי יהונתן אייבשיץ זי”ע (יערות דבש ח”ב דרוש ה) שלא
דלא שייך בזה יומא קשיא דהרי אנו מברכין
לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו נאמר ‘היום היה הרת עולם’ ,אלא ‘היום הרת עולם’
שהחיינו עליו ,והרי מבואר דשהחיינו אין מברכין
ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו ,שביום זה עצמו הוא הרת עולם ,וביום זה נבראים
רק על דבר שמחה (ולכך בספירת העומר אין מברכין שהחיינו
אבל ישראל אינן כן ,לובשים לבנים ומתעטפים מחדש השמים ושמי השמים ,הארץ וכל אשר בה.
מטעם דאינו דבר שיש בו הנאה רק עגמת נפש -זכר לחורבן בית
לבנים וכו’ ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ועל כן בכל שנה מתחדשת מלכותו יתברך ,וכמו
מקדשנו) וא”כ אם נימא דעיגום נפש הוא ודינא קשיא
שרמזו בספרים על יום זה בפסוק (שמואל א’ יא יד)
פשיטא דלא שייך שהחיינו ...וע”כ דאין מקום היום ושמחים בר”ה לפי שיודעין שהקב”ה יעשה להם
לשמחה. נס ,לפיכך נוהגין לספר ולכבס בער”ה ולהרבות ‘לכו נא הגלגל ונחדש שם המלוכה’ ,כי כמעשהו
מנות בר”ה .הוסיף ע”ז ה’ט”ז’ (סק”ה) ‘מכבסין ב’ששת ימי בראשית’ שברא עולמו ‘יש מאין’ ,אף
אי אפשר מלך יושב על כסא דין ,וספרי חיים ומסתפרין בער”ה ,הטעם בטור להראות שאנו בזו העת הרי הוא בורא את העולם כולו מחדש,
וספרי מתים פתוחין לפניו ,וישראל אומרים שירה’, בטוחים בו יתברך שיוציא לצדק משפטינו’ .והיינו ועלינו לחדש את המלוכה’ ,לקבל על עצמנו את
ואם כן מה מקום היום לשמחה .והביאור בזה כמו מלכותו ,לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.
שכתב ה’ספורנו’ על הפסוק (ויקרא כג כד) ‘זכרון משום שהבטחון עצמו הוא גורם שנזכה בדין.
תרועה’ ,וז”ל ,זכרון תרועת מלך יגילו במלכם, כמה מקבל ע”ע באמת ובכל ליבו ונפשו בראש וזהו שאנו אומרים בסליחות לערב יום הקדוש,
כאמרו (תהלים פא ב) ‘הרנינו לאלוקים עוזנו הריעו’. ‘בידי אין מעש ועל זאת ליבי יפחד ,אבל עתה בזכרי השנה ,וכלשונו שם עוד ‘ואשרי מי שהוא זוכה
וזה חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב’, מלכות שם המיוחד ,ועל זאת אני בוטח באומרים לקדש ולטהר עצמו ומחשבותיו ולהכין עצמו
וראוי לנו לשמוח אז יותר על שהוא מלכנו ,שיטה ה’ אחד’ ,כי באלו הימים צריכים ביותר לבטוח על לקראת אלוקינו בכל המ”ח שעות שבר”ה ,שבזה
כלפי חסד ויזכה אותנו בשפטו אותנו ,כאמרו (ישעיה
אחד יחיד ומיוחד ,אלוקינו שבשמים ,הוא המנוס ימשוך קדושה ודבקות ה’ על כל השנה ,שיוכל
לג כב) ‘כי ה’ שופטנו ה’ מחוקקנו ה’ מלכנו הוא ומפלט לנו’ ,כדאמרי אינשי שהאות דל”ת שבתיבת להיות דבוק בנועם ה’ כל היום ,וכל חלק מחלקי
יושיענו’ ,עכ”ל. אחד (בשמע ישראל) היא ד’ רבתי ,לומר כי מקום יש השעות שבר”ה יתנו עזר וסעד לכל יום מימי השנה
לכל בר ישראל להיכנס ב’דלתות’ האמונה השלימה להמליך הבורא ב”ה’ ,עכ”ל .וכן כתב ה’פלא יועץ’
באופן אחר כתב הרה”ק ה’שפת אמת’ זי”ע (ר”ה
באחדות ה’ ,וכל הרוצה לחסות תחת כנפי השכינה (ערך ר”ה) ‘ולו בכח יגבר איש בראש השנה להיות לבו
תרמ”ח) וחיל ורעדה יאחזון -יראה ופחד ממשפט מלא יראה ורתת וזיע מפחד השם ומהדר גאונו וכו’,
שישראל עם קדוש מלאים ביום זה שמחה וחדווה, יבוא ויכנס.
ימצא עזר כנגדו ומצא כדי גואלתו וחיתה נפשו’.
כי על אף שהוא ‘יום הדין’ ,אבל בני ישראל כתב הגאון רבי שלמה קלוגר זצ”ל (הגהות חכמת
מבקשים וילקוט להתראות לזיכרון לפניו לטובה, ימי עבודה והכנעה שלמה או”ח תקפג א) על עניין אכילת ה’סימנים’ בליל
ולכן שמחים הם ביום זה. נודע מה שכתב הרמב”ם (פירוש המשניות ר”ה פ”ד) ר”ה ,שאין הכוונה לאכול מאכלים הללו דרך תפילה
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ו מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א
ואף שעובר כמה שעות מעת
שניקה אותם עד שרייתן ,יש
בשו”ע (סעי’ ט) דבעור לא אמרינן
דשרייתו זהו כבוסו ולא אסרו שריה
לטלטל שופר בשבת
לומר בזה עפימש”כ הרא”ש בעורות ,רק כיבוס ממש ע”י שפשוף האם מותר לטלטל שופר בשבת. שאלה.
בידיו [מדרבנן ,ובביאור הלכה רצה
תשובה .דינו ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר
עמ”ס יומא (פ”ח סי’ ד) דאפי’
הושחר הבגד מחמת לבישה, לחדש דבעורות הרכין השפשוף
בידים יהיה אסור מן התורה ,ודלא לטלטלו לצורך גו”מ .ועי’ בהערה.
לא מיקרי כיבוס ע”י שריה לבד
[דהיינו שמיקרי בגד נקי] ,וא”כ כעורות קשים דהשפשוף בהן אסור
רק מדרבנן].
יש שכתבו לאסור הרחבת הדברים.
הוא הדין כאן בנידו”ד. טלטול השופר בזמנינו דהוי כמוקצה מחמת
והנה יש לדון האם עדשות רכות חסרון כיס ,אמנם מו”ר אמר שאין הדעת סובלת
אכן אם לא ניקה העדשות
נידונות כדין עור או כדין בד ,ואין דעה זו שהרי ברור דנשאר דינו כמבואר בגמ’
לפני השבת ,אין להתיר לנו הכרעה ברורה בזה .ולכן נראה
ארכיון 'עוז והדר' ושו”ע בסעיף ד’ דדינו ככשמל”א ,ובפרט שבכל
להכניסן בנוזל חיטוי ,משום לומר דאם מנקה העדשות בסמוך בתי הכנסיות מונחים השופרות בהישג יד .וע”ע
דבזה יש לחשוש דניחא ליה לכניסת השבת אפשר להכניסן בליל שבת קודש באריכות בהקדמה לסעיף א’ מה שהבאנו בזה
בזה שמחטא העדשות ,וכעין המבואר בביאור בנוזל החיטוי ,והוא דיש לנו בזה ב’ צירופי קולא: מדברי הראשונים.
הלכה (סעי’ י ד”ה אמרינן ,בסופו ,מש”כ לחלוק על הפמ”ג). א .יש צד גדול דדינם כעורות דלא אמרינן ביה
אמנם בנוזל שאינו מחטא רק משמרן ,בזה נראה שרייתן זהו כיבוסן .ב .אפי’ אם נאמר דיש לו דין
למו”ר להתיר לשרותן ,והוא בצירוף דיש לומר בגד ,הרי רוב הראשונים והפוסקים נוקטים כדעת הנחת עדשות בתמיסה בשבת
הספר התרומה דבבגד נקי לא אמרינן דשרייתן
דדינם כעורות דלא אמרינן שרייתן זהו כיבוסן,
ובצירוף שיש לומר דדינו כהושחר הבגד מחמת זהו כיבוסן ,וכן הוא פשטות דעת הרמ”א בסעי’ האם מותר להכניס עדשות מגע שאלה.
ט’ שסומך על שיטה זו .והוא בביאור הלכה בסעי’ רכות בנוזל ניקוי – תמיסה.
לבישה דדינו כבגד נקי ,ובצירוף עוד דמוכח שאין
כוונתו לכיבוס רק לשמרן ,דהרי באמצע השבוע י’ (ד”ה דלא אמרינן) ובמשנ”ב (סקנ”ט ,ושם בשעה”צ סקנ”ב)
ובסי’ ש”כ (סעי’ יח בביאור הלכה ד”ה טוב להנהיגם ,בסופו)
לכתחילה יזהר לנקות את העדשות תשובה.
מכניס אותן לנוזל חיטוי ולא לנוזל משמר. סמוך לכניסת השבת .ובאופן שניקה את העדשות
עיי”ש .וכאן במשנ”ב (סקמ”ח) ובביאור הלכה (ד”ה מותר להכניסם גם בנוזל חיטוי – תמיסה .אמנם
אמנם אעפ”כ אמר מו”ר דיש לכתחילה לנקותן שיש) נקט דיש לחוש להחמיר בשל תורה שגם בבגד
בסמוך לכניסת השבת ,כדי שיהיה בזה יותר אם לא ניקה את העדשות קודם השבת ,מותר
נקי אמרינן דשרייתו זהו כיבוסו ,מ”מ בנידו”ד יש להכניסם רק בנוזל שאין מעורב בו חומרי ניקוי
ההיתר של בגד נקי דאין בו איסור מצד שרייתו עוד צירוף דיש לומר דהוא עור ולא בגד( .ועל
רק חומר המשמר את העדשות [ונמכר כהיום
זהו כיבוסו – לרוב הפוסקים .ובכל הנ”ל עי’ עוד עיקר ההכרעה של המשנ”ב בבגד נקי ,עי’ בשו”ת אבני נזר (סי’
כ”תמיסה מיוחדת לשבת”].
בשו”ת אבני נזר (סי’ קנז) ובשו”ת שבט הלוי (ח”א סי’ קנט סק”י) שהקשה עליו ,דמנין לו הכרעה זו אחרי
ולכתחילה ,גם כשמשתמש עם חומר שאינו
נה) ודו”ק( .וע”ע בשעה”צ סי’ שיט סקנ”ב) .ואין בכל זה שרוב הפוסקים פסקו כהרמ”א דאין להקל ,ולכן
רק משמר ואינו מחטא ,יזהר לנקות את העדשות
חשש דשמא יבוא לידי סחיטה כשמטלטלם ,כיון דעתו שבבגד נקי לגמרי יש להקל וכו’ ,עיי”ש).
סמוך לכניסה השבת.
דאין הדרך לסחוט העדשות כלל וכלל( .עי’ בסי’ שא ולכן גם בנידו”ד יש לומר דכיון דיש מקום גדול
סעי’ מו ,ועוד). להסתפק אם דינו כעור ,לא החמירו בשרייתו. הנה קיי”ל להלכה הרחבת הדברים.
הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א
חייב שיהא תפלה זו לשם חובה ,ואם לאו שיהא
לנדבה.
של אמירת ג’ תיבות “שלום עליך
רבי” ,יכול לתקן לשונו ולומר מיד
הלכות ראש השנה
ו .המסתפק אם אמר המלך הקדוש ,אזי המלך הקדוש .ולאחר שעבר זמן א .לבישת קיטל.
בתפלות ראש השנה ויום הכיפורים אם התחיל זה ,או שהתחיל לומר אתה מברכת יש נוהגים ללבוש קיטל לבן
לומר כבר ובכן תן פחדך ,אלא שמסתפק אחר חונן הדעת ,אזי צריך לחזור לראש בראש השנה[ .והובא מנהג זה
כך אם סיים כראוי ,אינו חוזר לראש ,דאמרינן התפלה[ .מ”ב שם]. במט”א סימן תקפד ס”ג].
שמסתמא המשיך בנוסח התפלה וסיים טוב. ג .כתב במטה אפרים [שם תרי סימן במשנה ברורה [סוף
ז .אמנם בשאר תפלות דעשרת ימי תשובה ס”ח] ,דהוא הדין בשליח ציבור שלא האחרונים, סקי”ח] כתב בשם
תלוי ,אם אין ברור לו שהיה בדעתו לומר בעת שטעה ולא אמר המלך הקדוש יכנס לבית הכסא בקיטל כיון שהוא
התפלה המלך הקדוש ,הרי זה בגדר ספק ,וחוזר ארכיון 'עוז והדר' דחוזר לראש התפלה ,הגם שיאמרו מיוחד לתפלה ,ולהטיל בו מים
לראש ,דחזקה מה שהוא רגיל הוא מזכיר ,ואם קדושה פעם שנית ,ובראש השנה מותר .והובא מהגרי”ש אלישיב
ברור לו שהיה בדעתו לומר בעת התפלה המלך כשטעה וחוזר לראש אינו חוזר לומר את הפיוטים. קיטל בגדר אינו זצ”ל ,דהקפטן הלבן הירושלמי
הקדוש ,אזי אם נתעורר אצלו הספק סמוך ד .שליח ציבור שטעה ולא אמר המלך הקדוש הכסא. לבית בו המיוחד לתפלה ,ומותר להיכנס
להזכרה ,או קודם שסיים שמונה עשרה ,הוי עדיין בברכת מעין שבע בראש השנה שחל בשבת או ב .אמירת המלך הקדוש והמלך המשפט.
בגדר ספק ,וחוזר לראש ,ואם נתעורר אצלו הספק א .כתב השו”ע [סימן תקפב ס”א] :בעשרת בשבת תשובה ,אם נזכר בטעותו קודם שאמר
רק לאחר שסיים התפלה ,אין זה בגדר ספק ,ואינו ימי תשובה אומר המלך הקדוש ,המלך המשפט .ברוך אתה ה’ ,חוזר להמלך הקדוש וכו’ ,ואם אמר
חוזר לראש[ .מ”ב שם סק”ד ,מ”ב סימן קיד ובטעם הדבר הביא המשנה ברורה [שם סק”ב ,כבר את השם ,אינו חוזר[ .קשו”ע סקכ”ט ס”ד].
סקל”ח ,כה”ח שם סקמ”ח].
ה .טעה ולא אמר המלך המשפט ,כיון שאמר מפרש”י ספ”ק דברכות] :משום שעכשיו הם ימי
ג .ברכת מאכלי סימנא טבא. דין שהקדוש ב”ה יושב ודן כל העולם ומראה מלך אוהב צדקה ומשפט אינו חוזר[ .מ”ב שם
א .מברך תחילה על התמר שהוא מפירות שבעת סק”ט ע”פ הרמ”א בסימן קיח] .אמנם בשו”ע הרב מלכותו וממשלתו שהוא בכל משלה.
המינים ,ויכוין לפטור בברכתו את כל הפירות ב .טעה ולא אמר המלך הקדוש ,אזי אם [שם ס”ב] כתב דאם סיים תפלתו ,טוב שיתפלל
שברכתם בורא פרי העץ ,גם את הקומפט שיאכל נזכר תוך כדי דיבור ,דהיינו כל שלא עבר זמן שנית בתורת נדבה ,דהיינו שיתנה ויאמר אם אני
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ז מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
את התמרים]. והגרש”ז אויערבאך זצ”ל ,במכתב שהובא במחזור בסוף הסעודה[ .והגם שתפוח בר”ה חביב אצלו
ב .על הקרא מברך בורא פרי האדמה דאינו המפורש .וכתב בהליכות שלמה מועדים תשרי- יותר שמתפלל באכילתה לשנה טובה ומתוקה,
ממינים הבאים תוך הסעודה ,ויכוין לפטור אדר פ”א דבר הלכה אכ”ו ,דהנוהגים להתחיל מכל מקום מקדימים לתמר דשבעת המינים קודם
בברכתו את כל המינים שברכתם בורא פרי באכילת התפוח ,ידקדקו שלא להכניס התמרים, לחביב ,כנפסק בשו”ע סימן רי”א ס”א ,ומ”ב שם
האדמה[ .מכתב הגרשז”א במחזור המפורש]. כי אם לאחר שברכו על התפוח ,ויכוונו אז להוציא סקי”ג ,וכן הורה הגרי”ח זוננפלד זצ”ל ,לוח א”י,
פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א
מח”ס תשובות והנהגות
עוונותי סלח) וקח טוב (המעשים טובים
שאנו עושים) ונשלמה פרים שפתינו
ולכן מאידך היום מי שעובר
בהצלחה את הנסיונות ,ורוצה
אגרת על מעלת התשובה
(תחת קרבנות קבל דברי פינו)”וממשיך לשוב בתשובה ,שכרו רב מאד התשובה -חסד וחובה
הנביא “אשור לא יושיענו ,על יותר מכל התקופות ,שהם לא בחסדי הקדוש ברוך הוא ורחמיו מסר לנו את
סוס לא נרכב (לא נסמוך על אשור או עמדו בנסיונות קשים כמו האפשרות לשוב מדרכינו הרעה ,ומקבל אותנו
מצרים שהיו שולחים להם סוסים) ,ולא היום ,ולכן לא צריך היום באהבה ,ומה עוד שבחסדיו ציוה אותנו במצות
נאמר עוד אלהינו למעשי ידינו”, תיקוני תשובה החמורים עשה לשוב כדי לתקן נפשותינו שתהיינה נקיות
וזהו יסוד התשובה להכיר בזאת שתיקנו רבותינו בדורות מכל פגם ,ומי שמחמיץ הזדמנות זו הרי הוא פושע
שהאדם במעשי ידיו אינו פועל הקודמין ,ואין לנו להחמיר ומזיק לעצמו ,שכל זמן שלא שב הוא מרוחק
כלום ,ואינו כאלקים במעשי ידיו, על השבים ,שעלולין בזה מהקדוש ברוך הוא ,ומונע מעצמו את האפשרות
ארכיון 'עוז והדר' רק הכל נעשה בהשגחה פרטית לנעול דלת מפני השבים ,ולכן לקבל חסדי הקדוש ברוך הוא ,שמשתוקק שנחזור
של הקדוש ברוך הוא על בריותיו. מקילים אנו היום בזה ,אף שאין בתשובה ומצטער כשבניו מתרחקים ממנו.
התחזקות באמונה אנו מבטלים ח”ו דברי רבותינו טענות היצר הרע
בזה וכמו שיבואר. ומפני גודל מעלתה של התשובה שמתקרב בכך
ועיקר פגם העבירה הוא הפגם באמונה,
ותיקונו הוא להתחזק באמונה מכאן והלאה התעוררות לתשובה דוקא בזמננו להקב”ה ,מעמיד היצר הרע את כל כוחותיו כדי
והנה ב”ה דוקא בזמננו מצינו התעוררות אצל למנוע את האדם מלשוב בתשובה ,לפעמים טוען
שהקב”ה מנהיג את העולם כולו בהשגחה פרטית,
אחינו בנ”י לשוב בתשובה למרות ההסתר פנים הוא שחטא האדם הרבה ולא יכולה כבר תשובה
והוא יודע ומכיר מחשבות האדם ותחבולותיו וכל
מהקב”ה שבזמנינו ,כשרבי רבבות הומתו נחנקו להועיל לו ,לפעמים יטען שהתשובה קשה מדי
מעשה איש ואיש ,וכל עתידנו תלוי בו ,וכשחוטא
והושלכו לתוך כבשן האש ,שדוקא אז מרגישים ולא יעמוד בכך ,ולפעמים מכניס באדם חרדה
ח”ו הוא חוטא לפניו ממש ,וההכרה בכל זה הוא
שרק התורה היא אורח החיים אמיתי ,ובעולם שחבריו או משפחתו ילעגו עליו ,ומצוי שטוען
מיסודות התשובה.
של חיות טרף עם רבוי תאוות לא יצליחו למצוא היצה”ר שיש להחוטא עוד זמן מספיק לחזור
בקשה מהקב”ה שיקבל התשובה תמורה לאושר האמיתי שמעניק לנו תורתינו בתשובה ,ובדרך זה מונע לגמרי או עכ”פ מאחר
והמתבונן בלשון הרמב”ם ,שדבריו מדוייקים הקדושה ,ובשעה שהגויים והתועים חיים כבהמות את תשובתו ,ובכל יום ויום שעובר הטומאה
בתכלית הדיוק ,ישים אל לבו שמתחיל אנא השם בלי הגבלות ,אוכלים ושותים ונהנין [לדבריהם] נדבקת בו יותר וקשה עליו יותר ויותר לפרוש
חטאתי עויתי ופשעתי לפניך ,והיינו אנא לשון מהחיים ,לנו ניתנה תורה הקדושה שנחיה על ידה מהחטא ,ולכן צריך מיד להחליט החלטה ברורה
בקשה ,שצריך להכיר שאין הקדוש ברוך הוא חיים רוחניים הקשורים להבורא ית”ש ,שבחר בנו באומץ לב שחוזר הוא בתשובה ,ואז ירגיש טעם
צריך או חייב לקבל התשובה ,רק בהכנעה אנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ,וחיי עולם (עולם אחר בחייו ,וכל התחלות קשות ,אבל כשמתגבר
אומרים “אנא השם חטאתי” והיינו לשון בקשה, הבא) נטע בתוכינו ,ואנו רואים ומרגישים בחוש מוצא תכלית ואושר בחייו ,ואינו יגע לריק ,ולא
שמתחנן השב שהקב”ה יקבל תפלתו והיינו לשון שמחה וסיפוק אמיתיים מהחיים כשהם גם חיים חי כבהמה ,שכל החיים שלה הם רק כדי לאכול
“אנא” בבקשה. רוחניים של שמירת תורה ומצוות. וליהנות מחייו ,רק כשחוזר בתשובה ,מרגיש טעם
קבלת מלכותו ית’ בר”ה כהקדמה הכרה בעומק החטא בחייו ושש ושמח בכך.
לתשובה נוסח התשובה שצריך החוזר בתשובה לומר לא לחשוב על העבר
ובעיקר דברינו שיסוד התשובה הוא האמונה לפני הקדוש ברוך הוא הוא מבואר ברמב”ם בראש החוזרים בתשובה ,אף שפשעו הרבה ,צריכים
בבורא ית”ש שהוא משגיח על העולם כולו, הלכות תשובה “אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לשכוח את כל העבר ולחשוב רק על העתיד,
נבין למה בראש השנה אין מבקשים סליחה ,רק לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי שהעיסוק במחשבה תמיד על העבר שלו ,עלול
מרבים בפסוקי מלכויות לקבל את השי”ת כמלך ולעולם איני חוזר לדבר זה” .הרמב”ם דייק שצריך להביאו לידי עצבות ויפריע לו לעתיד ,וכשם שאת
שמנהיג ,ובפסוקי זכרונות להכיר שיודע ומכיר דוקא לומר חטאתי לפניך ,כאלו מודה שהוא כל המצוות צריכים לקיים בשמחה ,גם מצות
הכל ,ולדברינו י”ל שהטעם הוא שאמונה זו היא עומד בפני הקדוש ברוך הוא ומרד בו ,ולכן אפילו תשובה כן ,וענין התיקוני תשובה המובא בספרים,
יסוד התשובה ,ומקדימין לפני יום הכפורים את חטא קל נחשב כחמור ,כיון שעומד לפני המלך ראוי לעזוב זאת עד שהוא כבר מרגיש עצמו קרוב
חיזוק האמונה ,שהבורא יודע ומכיר הכל ,ומנהיג ומורד בו ,ובזה אפילו אם הדבר קל בעצמותו, להקב”ה ,אז יכול להתבונן על העבר ולקבל על
העולם ,ורק אחרי שהוכחנו בעשרת ימי תשובה לפני המלך הוא חוצפה ועזות וכאפיקורסות, עצמו חומרות וגינוני קדושה ומעט סיגופים ,אבל
שאנו באמת מאמינים שהוא משגיח עלינו ,אז וכשמתודה על כך מועיל ,ומתקבלת תשובתו זה רק כשהגיע למדריגה שאינו רק חוזר בתשובה
ביוהכ”פ מבקשים ממנו סליחה ומחילה ,ולפ”ז רק כשמתודה ומכיר בזאת דכשחטא היה כחוטא אלא “בעל תשובה” ,דהיינו שהוא חזק מאד ותקיף
עבודת ראש השנה היא גופא חלק מהתשובה לפני המלך ממש. בדרכו והוא בגדר “בעלים” על תשובתו.
וכמו שביארנו( .ואחד מגדולי המוסר הקפיד שלא לומר הכרה בהשגחה פרטית בזמננו יש להקל בתיקוני תשובה
“בעזרת השם” שמשמעותו כאלו אנו עושים והוא רק עוזר ,רק ויסוד הדבר מבואר בפסוק (בהושע י”ד) “שובה ודע שהיום נתרבו הטומאה והתאוה והכפירה
היה אומר תמיד “ברצות השם” והיינו הקדוש ברוך הוא רוצה ואנו ישראל עד ה’ אלקיך כי כשלת בעוניך ,קחו עמכם ר”ל ,והנסיונות בחיים הם רבים מאד ,שבאים
הממלאים רצונו). דברים ושובו אל ה’ אמרו אליו כל תשא עוון (כל להפריע להאדם להתנהג בדרך התורה בחייו,
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ח מחוברים
בס"ד
אורות של אמונה
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו"ר רבי דוד חי
אביחצירא שליט"א
גיליון כה
ראש השנה תשפ"ז
פניני דעת
לנתיבות חיי היום נְ ִﬣ ִירין ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
פרקי חיזוק לחיים של רוגע ושלווה
קדושה נקנית בעמל
סוד הקושי בדרך למצווה }אור האמונה שבעקידה{
לאכול לשם שמיים. בקריאת התורה של ראש השנה אנו קוראים
זכות העקידה בימי הרחמים את פרשת עקידת יצחק ,אשר היא יסוד זכותם של
נמצא אם כן ,שלאברהם היו שני ניסיונות זה
בימי ראש השנה הקדושים אנו ניגשים לפני מלך מלכי המלכים בתפילה ישראל ביום הדין .במהלך קריאת פרשה נשגבה
קשה מזה .האחד היה לעקוד את בנו ולהעלותו
ובתחנונים ,ומזכירים לפניו את זכות עקידת יצחק .אחד המנהגים הקדושים זו אנו מוצאים פסוקים המעוררים התבוננות
לעולה ,ואברהם אבינו עשה זאת בשלמות לשם
המלווים אותנו ביום זה הוא מנהג תשליך ,הטומן בחובו סודות עמוקים עמוקה באשר לנקודת השיא של הניסיון שעמד
ורמזים לעמידתו האיתנה של אברהם אבינו בניסיונותיו. שמיים .ונתנסה גם בניסיון יותר גדולַ ,אל ִּ ׁת ְש ַלח
יָ ְד ָך ֶאל ַה ַנ ַּער ,שמצד עצמו ראוי שישמח בליבו בו אברהם אבינו .ויש להתבונן ולהבין היטב מדוע
טעם למנהג תשליך בראש השנה שבנו יחידו נשאר לחיות .ועם כל ההנאה שבדבר, עיקר הברכות והשבועה שניחנו לו מן השמיים
ידועים דברי המדרש )ילקו"ש בראשית צט( המתארים את דרכו של סילק כל נגיעותיו לצדדין ומתוך אמונה טהורה הגיעו דווקא לאחר שהוריד את יצחק מן המזבח
אברהם אבינו ע"ה לעקוד את יצחק בנו על גבי המזבח .המדרש מתאר ומוחלטת בגודל אהבתו וחיבתו לא עלה בליבו והקריב תחתיו את האיל .שהרי לכאורה הניסיון
כיצד השטן הצר את צעדיו והערים בדרכו מכשולות ופחדים כדי למנעו שום הנאת הגוף בעבור מניעת מיתת בנו .אלא הקשה והעצום מכל היה עצם הנפת המאכלת
מן העקידה .בתחילה נדמה לו השטן כזקן המנסה לשכנעו שמשתטה הוא כמו שהייתה כוונתו בציווי הראשון לשמו יתברך לשחוט את בנו יחידו ,ואם כן היה ראוי שאת
במעשיו לעקוד את בנו ,ובהמשך נעשה לפניו כנהר שוטף עד שבאו המים בלבד ,כן הייתה מחשבתו מיוחדת להשם יתברך הברכות הגדולות יקבל אברהם אבינו מיד באותו
עד לצווארו של אברהם שזעק הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש )תהלים לבד בלי שום פניית הנאת הגוף ,מתוך אמונה הרגע ,עוד טרם מעשה האיל.
סט ,ב( עד שגער הקדוש ברוך הוא בשטן שילך לו. ברורה שכל מאורעותיו הם רצון השם בלבד. הציווי להוריד את בנו מעל גבי
על פי מדרש זה הביא בדרכי משה )או"ח סי' תקפ"ג( בשם מהרי"ל טעם במניעת בנו מהעקידה בירר עבודת
למנהג תשליך בראש השנה שהולכין אל הנהר ואומרין פסוקי וידוי ותשובה, המזבח היה קשה יותר מהקרבתו
והוא כדי להזכיר זכות העקידה שהלך אברהם אבינו לעקוד את בנו ובאו חייו לפרסם שמו יתברך קושיה זו מתעוררת ביתר שאת מתוך הפסוקים
המים עד צווארו על ידי השטן. בכך בירר בירור אחר בירור עבודתו בכל ימי שאנו קוראים ביום ראש השנה )בראשית כב ,טו-
מכיוון שכך יוקשה מאוד מדוע לאחר שנאמר לאברהם אבינו מן חייו ,שמעשיו של אברהם אבינו ע"ה תמיד היו יז( .התורה מתארת שפעולת הברכה נעשתה
ת ְש ַלח יָ ְד ָך ֶאל ַה ַ ּנ ַער וְ ַאל ַּת ַע ׂש לוֹ ְמאו ָּמה )בראשית כב ,יב(, השמיים ַאל ִּ ׁ לשם שמיים ,ופרסם שם שמיים בכל העולם ,כמו בקריאה נפרדת ,וַ ִי ְּק ָרא ַמ ְל ַא ְך ה' ֶאל ַא ְב ָר ָהם
ומיד וַ ִ ּי ּ ָׂשא ַא ְב ָר ָהם ֶאת ֵעינָ יו וַ ַ ּי ְרא וְ ִה ֵ ּנה ַאיִ ל ַא ַחר נֶ ֱא ַחז ַ ּב ְּס ַב ְך ְ ּב ַק ְרנָ יו וַ ֵ ּי ֶל ְך שכתוב )בראשית כא ,לג( וַ ִי ַּּטע ֶ ׁא ֶשל ִ ּב ְב ֵאר ׁ ָש ַבע ּאמר ִ ּבי נִ ׁ ְש ַ ּב ְע ִּתי נְ ֻאם ה' ִּכי יַ ַען
ׁ ֵשנִ ית ִמן ַ ׁה ּ ָש ָמיִ ם ,וַ ֹי ֶ
ַא ְב ָר ָהם וַ ִ ּי ַ ּקח ֶאת ָה ַאיִ ל וַ ַ ּי ֲע ֵלה ּו ְלע ָֹלה ַּת ַחת ְ ּבנוֹ )שם פסוק יג( ,היה לו לאברהם וַ ִי ְּק ָרא ׁ ָשם ְ ּ ׁב ֵשם ה' ֵאל עוֹ ָלם. ֲ ׁא ֶשר ָע ִׂש ָית ֶאת ַה ָ ּד ָבר ַהזֶ ּ ה וְ ל ֹא ָח ַׂש ְכ ָּת ֶאת ִ ּבנְ ָך
לחשוש שהאיל הסבוך בקרניו הוא רק מעשה תעתועים של השטן למנעו ודרש ריש לקיש בגמרא )סוטה י ,א( אל תקרי ֶאת יְ ִח ֶיד ָךִּ ,כי ָב ֵר ְך ֲא ָב ֶר ְכ ָך וְ ַה ְר ָ ּבה ַא ְר ֶ ּבה ֶאת זַ ְר ֲע ָך.
מלעקוד את בנו .הרי עד כעת עשה השטן ככל שביכולתו להפריעו ממעשה וַ ִי ְּק ָרא אלא וַ ַי ְּק ִריא .מלמד שהקריא אברהם ויש להבין מדוע היה לו למלאך השם להתגלות
העקידה ,ויש מקום לחשד שמא אף כעת השטן מבלבלו במראה האיל. אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפה כל עובר שנית מן השמיים כדי לברכו .הרי יכול היה לומר
ושב .כיצד עשה זאת ,לאחר שאכלו ושתו עמדו זאת מיד עם דיבורו הראשון ַאל ִּ ׁת ְש ַלח יָ ְד ָך וגו'
דברים קדושים באים בקושי לברכו ,אמר להם וכי משלי אכלתם ,משל אלהי ִּכי ַע ָּתה יָ ַד ְע ִּתי ִּכי יְ ֵרא ֱאל ִֹקים ַא ָּתה ,שהרי כבר
בשם המהר"ם שפירא מלובלין מובא שאמר על כך דברים נוקבים, עולם אכלתם ,הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה בשעת התגלות זו עמד בניסיון הקשה מכל וראוי
שמכיוון שהאיל לא בא לידי אברהם בנקל רק בקושי כיוון שהיה סבוך העולם .כל מעשיו היו רק לפרסם שמו של הקדוש היה לברכה עבורו ועבור זרעו .והדבר מעורר
בקרניו ,מכך הסיק אברהם שאיל זה מקורו בקדושה .היות וכלל הוא בידינו פליאה מדוע המתין המלאך ולא בירכו מיד
ברוך הוא ולהאיר את אור האמונה בלב כל ברואי
שדברים טובים וקדושים באים בקושי ,ואילו היה האיל מעשה תחבולת בהתגלות הראשונה.
עולם .ולימד אותם שיש בורא לעולם דווקא בעת
השטן היה בא הישר לידו בקלות ובנוחות.
התעסקותם באש"ל ,היינו בשעת ֲא'כילה ׁ ְש'תייה ביאור יסודי כתב בזה בפנים יפות )בפסוק זה(,
בעניין זה מסופר ,שכשנבחר המהר"ם שפירא זצ"ל לאב"ד בלובלין שאל ִל'ינה ,כדי ללמדם בזה שגם כאשר יתעסקו שבמצוות יש שני פנים .ישנן מצוות שאין בהן
וחקר אם היו בין תושבי המקום כאלה שהתנגדו לו .וכששמע כי היו כאלה, בעניינים גשמיים כאכילה ושתייה יעשו זאת לשם הנאת הגוף כהנחת תפילין וציצית וכיוצא בהם ,ויש
שמח ואף הזמינם אליו לקרבם ,ואמר כי עכשיו הנהו מרוצה ונכנס לתפקידו שמיים .וכן גם כאן כאשר נצטווה להורידו והיה לו מצוות שיש בהן הנאת הגוף כגון מצוות עונג שבת
הנעלה ברצון ואומץ .כי כל עוד חשב שפעולת בחירת הרב המקומי נעשתה בזה הנאה ,סילק נגיעותיו כפי שלימד את כולם וכיוצא בה .ובוודאי המצווה שיש בה הנאת הגוף
בלי התנגדות כל שהיא היה ליבו נוקפו מחשש שמא יש בזה משום מעשה שגם בדברים שיש בהם הנאה יעשו לשם שמיים יותר קשה לקיימה לשם שמיים ולא להנאת גופו.
ס"מ להכשילו חס ושלום ,ואילו עכשיו הוא בטוח שמאת השם הייתה זאת ומתוך אמונה שלמה.
לטובתו ולטובת העיר ,כי ההתנגדות מסמלת קדושה .וכראיה לדבריו הביא ומשום כך אף שאמרו )קידושין לט ,ב( שכר
פירוש זה על אברהם אבינו במעשה העקידה. המורם מדבריו ,שעיקר התגלות אהבתו של מצוות בהאי עלמא ליכא ,עם כל זה במצוות שיש
אברהם ע"ה ניכרה והתבררה ביותר בהקרבתו את בהן הנאת הגוף ומשבר הנאתו מעולם הזה ועושה
הוראה למעשה: האיל רק לשם שמיים שאז הרי נודע לו שהקדוש לשם שמיים יש לו שכר אף בעולם הזה מלבד
בתחילתה של שנה חדשה אנו מקבלים על עצמנו קבלות טובות ויוצאים ברוך הוא מתרצה גם בהקרבת קרבן בהמה ,ועם אור הגנוז לו לעולם הבא ,מידה כנגד מידה .מאחר
לדרך עם שאיפות רוחניות .פעמים רבות מתעוררים קשיים ,מניעות כל זה הוריד את בנו מעל גבי המזבח רק כאשר ששבר את טבעו שכרו כפול ואף בעולם הזה
ועיכובים כבר בתחילת הדרך ,וכאן עלינו לזכור את הכלל שהדברים ציווה השם ,ואחר זה עוד הקריב האיל במקומו מקבל שכרו .וידוע מה שאמרו משם החתם סופר
הקדושים והטובים באים דווקא מתוך עמל .כל עיכוב או התנגדות בעשיית לשם שמיים .לכך אז זכה לברכות הגדולות ִּכי ע"ה שיותר קל להתענות לשם שמיים מאשר
הטוב אינם סימן לייאוש אלא אדרבה ,הם האות לכך שאנו צועדים בדרך המשך בעמוד הבא
של קדושה ושל אמת לשנה טובה ומתוקה.
בות
מו ָּסר ָא ֹ
הדרכה מעשית בפרשת השבוע
מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים
ִׁ
עובדות והנהגות מגדולי הדורות
ממעמקים קראתיך – גילוי
הנקודה הטהורה בעומק הנפש שמחתו של הרבי מניקלשבורג
להאיר את המעמקים
על מצווה שנעשתה במחשבה בלבד
ימי ראש השנה ועשרת ימי תשובה הם ימים של חיפוש
וגעה בבכייה עד שיצאה נשמתו .ויצאה בת קול ואמרה מסופר על הרה"ק ר' שמעלקא מניקלשבורג ע"ה
וגילוי פנימי .בימים אלו אנו נקראים שלא להביט רק על השטח
רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא .אף שאין שהזמינוהו להיות סנדק בברית מילה ,ולבסוף נאנס ולא
החיצוני של מעשינו ,אלא לצלול אל עומק הנפש ,אל אותו מקום
טהור וזך שמעולם לא נפגם .התפילות והמזמורים שאנו אומרים לנו השגה בניצוצות שהעלה ,נוכל ללמוד ממנו שגם יכול לבוא לברית .ראוהו התלמידים והנה רבם שרוי
כשנראה לאדם שאין לו אפשרות לחזור בתשובה וימיו בשמחה עצומה .לתמיהתם השיב בדברי הגמרא )ברכות
בימים אלו פועלים את פעולתם לפתוח את מעיינות הנפש
ולגלות את טוהר הלב הפנימי. לא יספיקו לתקן ,יתן ראשו מים ועיניו מקור דמעה. ו ,א( חישב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה
ֹאשי ַמיִ ם וְ ֵעינִ י ְמקוֹ ר
וכן כתוב )ירמיה ח ,כג( ִמי יִ ֵּתן ר ׁ ִ עליו הכתוב כאילו עשאה .אמר להם הרבי ,אם הייתי
עשרה עומקים בנפש האדם ִ ּד ְמ ָעה וְ ֶא ְב ֶּכה ֶאת ַח ְל ֵלי ַבת ַע ִּמי .השם יתברך הרואה עושה את המצווה היה ודאי מתערב בזה אלו פניות
ברבים מן תפוצות ישראל נהגו לומר בראש השנה ובכל יום שמתחרט על מעשיו ,משלים את תשובתו ומחשבה ונמצא שהמצווה אינה בשלמות .אך כאשר נאנסתי
מעשרת ימי תשובה בתפילת שחרית את מזמור ק"ל שבתהלים טובה מצרפה למעשה )קידושין מ ,א( .ובכוח הדמעות והכתוב מעלה עלי כאילו עשיתי ,ודאי המצווה נחשבת לי
שהוא ׁ ִשיר ַה ַּמ ֲעלוֹ ת ִמ ַּמ ֲע ַמ ִ ּקים וגו' )תהלים קל ,א( .שורש המנהג בשלמות טהורה ללא כל פנייה.
לשבור כל מחיצה וגזירה שחלילה נגזרה על האדם כדברי
הוא על פי האריז"ל ,וסודו מבואר בשער הכוונות )תפילות ר"ה
פ"ז( והוא על פי הכתוב בספר יצירה )פ"א מ"ה( שבעולם ישנם הזוהר הקדוש )ויחי רכג ,א( ,כל בר נש דאושיד דמעין קמיה הקב"ה משלים את העבודה כשאדם עושה
עשרה עומקים וכן הוא בנפש .ובכל יום מעשרת ימי תשובה דקודשא בריך הוא אף על גב דאתגזר עליה עונשא יתקרע כל שביכולתו
אנו מעוררים עומק נוסף שבנפש עד שמתגלה ביום הכיפורים ולא יכיל ההוא עונשא לשלטאה ביה.
ממעשה זה אנו למדים יסוד גדול .אדם נדרש לעשות
פנימיותנו שהיא תמיד זכה מכל רבב ונקייה מכל חטא. כוח הפה גם כאשר הלב אטום וסתום את המוטל עליו ,ואז יבכה ויתחנן ויעשה כל מה שיכול,
כי בכל יהודי אף שנתלכלך בחטא רחמנא ליצלן ,מכל מקום ואף כשהאדם מנסה לרחוץ את ליבו ורואה שליבו והקדוש ברוך הוא יעזור לו להשלים תשובתו .הדבר
תמיד תישאר בו נקודה פנימית שהיא טהורה ונקייה מכל שמץ אטום אל ייפול ליבו בקרבו ,כי גלוי וידוע לפני ריבון מרומז גם בדברי הגמרא )ראש השנה לג ,ב( שיעור תרועה
ופסול ,ועל ידה יוכל לשוב ולזכך עצמו ולהתעלות למדרגתו העולמים שחפצים אנחנו להרגיש חרטה .ואם קשה כשלוש יבבות ,מר סבר גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל.
הראשונה .וכך פירש הרבי ר' ברוך ממז'יבוז זלה"ה )בוצינא ופירשו בספרן של צדיקים על הפסוק )במדבר לא ,כג( ָּכל
להרגיש אפילו הרגשה קטנה ,לא גנוחי ולא יליל ,על זה
דנהורא( את הפסוק וְ עוֹ ד ְמ ַעט וְ ֵאין ָ ׁר ָשע וְ ִה ְת ּבוֹ נַ נְ ָּת ַעל ְמקוֹ מוֹ אש וְ ָט ֵהר וכו' וְ כֹל ֲ ׁא ֶשר אש ַּת ֲע ִביר ּו ָב ֵ ׁ
ָ ּד ָבר ֲ ׁא ֶשר יָ בֹא ָב ֵ ׁ
אמר הנביא )הושע יד ,ג( ְקח ּו ִע ָּמ ֶכם ְ ּד ָב ִרים וְ ׁשוּב ּו ֶאל ה'.
וְ ֵאינֶ ּנ ּו )תהלים לז ,י( .שאף אם יהודי עושה מעשה שאינו טוב וסר אש ַּת ֲע ִביר ּו ַב ָּמיִ ם .ישנם דברים שיעברו ויחלפו ל ֹא יָ בֹא ָ ּב ֵ ׁ
לדרכי רשע ,מכל מקום לא ירשיע מכל וכל עד שלא יישאר ועל דרך שכתוב ִּכי ָקרוֹ ב ֵא ֶל ָיך ַה ָ ּד ָבר ְמאֹד ְ ּב ִפ ָיך
אש, באש ,ויש דברים שהם בבחינת ֲ ׁא ֶשר ל ֹא יָ בֹא ָ ּב ֵ ׁ
בו משהו מן הטוב ,אלא תמיד נשאר בו מעט שבו אינו רשע ו ִּב ְל ָב ְב ָך ַל ֲע ׂשֹתוֹ ,והקשה בשם משמואל )נצבים תרע"א
ועליהם נאמר ַּת ֲע ִביר ּו ַב ָּמיִ ם שצריך להוריד דמעות כפלגי
כלל .וְ ִה ְת ּבוֹ נַ נְ ָּת ַעל ְמקוֹ מוֹ וְ ֵאינֶ ּנוּ ,תן דעתך להתבונן על אותו ד"ה כי קרוב( מדוע נכתב ְ ּב ִפ ָיך קודם ְל ְל ָב ְב ָך ,הרי סדר מים כדי לטהר נפשו להשם .על האדם להשתמש בכל
מקום מועט ותראה שאינו רשע כלל .וזהו שאמר דוד המלך ע"ה התשובה היא שבתחילה מתחרט בליבו ואחר כך מתודה האמצעים העומדים לרשותו ,אם באש אם במים ,אם
ָ ׁא ִש ָירה ַלה' ְ ּב ַח ָיּי ֲאזַ ְּמ ָרה ֵלאל ַֹקי ְ ּבעוֹ ִדי )שם קד ,לג( ,היינו שבכוח בפיו .אלא שישנם פעמים שהלב אינו מרגיש חרטה ,אך בגניחה אם ביללה ,וכשאדם עושה כל שביכולתו עוזר לו
ה'עוד' המועט שנשאר בתוכי שהוא זך וטהור בזה אזמר לאלוקי. לכל הפחות יתחיל בפיו ויתוודה על עוונותיו ,ואחר כך הקדוש ברוך הוא וזוכה שיתרצה עבד אל אדוניו.
הבת קול המעוררת את עומק הנפש יסייע לו הקדוש ברוך הוא ויכנסו הדברים לליבו.
וכמו בעולם הזה אם בן מתחנן לאביו אפילו בדבר
ונראה להסביר על פי זה את פירושו הידוע של הבעש"ט על נקודה לחיים: הקשה עליו ,ולשון רכה בתפילה ובתחנונים תשבר את
מאמר חז"ל )אבות ו ,ב( בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ממעשהו של הרבי מניקלשבורג ומסיפורו של רבי עצם קושי הגזרה )רש"י משלי כה ,טו( .כן הדבר אצל אבינו
אוי להם לבריות מעלבונה של תורה .ויש להבין שהרי אם איננו שבשמיים ,שאף מי שהתרחק וקשה דרכו לחזור בתשובה
אלעזר בן דורדיא אנו לומדים ,שעיקר עבודתנו הוא
שומעים את הבת קול באוזנינו מה תועלת יש בהכרזתה .אלא שלמה ,אבל אם שופך את ליבו ברחמים ותחנונים,
המאמץ הפנימי והרצון להתקרב .לעיתים אנו מרגישים
ביאור הדבר הוא שכל הרהורי תשובה הבאים לאדם בליבו בכל מתעוררים רחמים מרובים ונפתחים כל השערים.
יום הם כתוצאה מאותה בת קול שיוצאת מהר חורב ומכניסה אטימות בלב ,אך עצם הדיבור בפה ,הדמעות ,והבקשה
יראה בלבבות )תולדות יעקב יוסף ,פרשת קדושים( .וביתר ביאור מהשם שיפתח את ליבנו – נחשבים לתשובה שלמה. תיקון החטאים בבכייה מעומק הלב
נראה לומר שאותו עומק פנימי וחבוי שיש לאדם שהוא תמיד הבה ניקח עמנו דברים ,נתפלל על עצם התפילה ונבקש את כוחן של הדמעות ראינו אצל רבי אלעזר בן
טהור וקדוש ,קיומו הוא מחמת הבת קול שמזככת את האדם שהקדוש ברוך הוא יקבל את רצוננו הטוב כאילו עשינו דורדיא )עבודה זרה יז ,א( ,שאף שעבר עבירות חמורות
ומשאירה בו נקודה פנימית שאינה נפגמת לעולם. בשלמות ,לשנה טובה ומתוקה. ביותר ,כשראה שהדבר תלוי רק בו נתן ראשו בין ברכיו
זהו בעצם פירושו של הבעש"ט על הפסוק ִאם יִ ְהיֶ ה נִ ַ ּד ֲח ָך
ּמ ּ ָשם יִ ָ ּק ֶח ָך )דברים ל ,ד(.מ ּ ָשם יְ ַק ֶ ּב ְצ ָך ה' ֱאל ֶֹק ָיך ו ִ ׁ
ִ ּב ְק ֵצה ַ ׁה ּ ָש ָמיִ ם ִ ׁ
שלכל אדם יש קצה נסתר וחבוי בעומק הנפש שאינו נפגם לעולם.
ואף אם נאמר שרצון האדם לשוב בתשובה אינו בשלמות ורק
מעורב בכוונות זרות שאינן לשם שמיים ,מכל מקום בוודאי יש
בו קצה אחד שהוא בשלמות בכוונה טהורה לשוב אל השם
המשך מעמוד קודם ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
ָב ֵר ְך ֲא ָב ֶר ְכ ָך וְ ַה ְר ָ ּבה ַא ְר ֶ ּבה ֶאת זַ ְר ֲע ָך .ואז דייקא וַ ִי ְּק ָרא ֵא ָליו ַמ ְל ַא ְך ה' ׁ ֵשנִ ית ִמן ַ ׁה ּ ָש ָמיִ ם ,יַ ַען ֲ ׁא ֶשר ָע ִׂש ָית ֶאת
יתברך .ועל ידו יוכל לשוב ולהתרומם ולהשיג קרבת אלוקים ,כי ַה ָ ּד ָבר ַהזֶ ּ ה שמנעת בשביל רצוני דווקאִּ ,כי ָב ֵר ְך ֲא ָב ֶר ְכ ָך וְ ַה ְר ָ ּבה ַא ְר ֶ ּבה ֶאת זַ ְר ֲע ָך.
משם יקבצך ומשם יקחך )אור הגנוז לצדיקים ,כת"י נצבים(.
ובזה יובן מדוע לא נאמר לו מתן שכרו מיד בדיבורו הראשון המלאך שציווה אותו שלא לשחוט את בנו ,כי
פנימיות של ישראל טובה היא מתחילה נצטווה רק להציל את בנו מן השחיטה ,וגם זה היה ניסיון לראות אם יתכוון בכך להנאת עצמו .וכיוון
בשם האבני נזר מובא לבאר את עניין התשובה )נאות הדשא שעמד גם בניסיון זה ולא הייתה כוונתו כי אם לשם שמיים ,שוב נאמר לו בשנית מתן שכרו שיזכה לשכר גם
ח"ג עמ' קפ( ,שהנה יש מקום לתמוה ,הרי ידוע לכל שכלי שרת בעולם הזה.
שנטמא אינו ראוי לעבוד בו יותר בבית המקדש ואם עבדו בו בראש השנה מזכירים זכות הקרבת האיל לשם שמיים
עבודתו פסולה ,וכמו כן כשחטא אדם בעבירה הרי נטמאו
מעתה נבין היטב את דברי הגמרא )ראש השנה טז ,א( אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל ,אמר
איבריו ואינו יכול יותר לעבוד בהם את השם יתברך ,ויש להבין
הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם
אם כן כיצד תועיל לו התשובה.
כאילו עקדתם עצמכם לפני.
אך ההסבר הוא כנזכר לעיל ,שכיוון שיש באדם עומק פנימי
ולכאורה קשה ,הרי כל הניסיון היה בעקידת יצחק ולא בהקרבת האיל שבא במקומו של יצחק ,ואם רוצים
שאינו נפגם לעולם והוא בעומק הלב ופנימיותו ,כי באמת אף להזכיר את עקידת יצחק היה מן הראוי להביא מאכלת )-סכין( לזכר מסירות נפשו של אברהם אבינו ע"ה
אם איש ישראל חוטא לפעמים אין החטא מעמקי הלב רק שכבש רחמיו ועקד את בנו .כי אכן אינו חידוש שהעלה את בנו לשם שמיים כי ידע שכך הוא ציווי השם ואין
בחיצוניות ,אבל הפנימיות של ישראל טובה .על כן שייך שישוב מישהו אחר שהקדוש ברוך הוא חפץ שיקרב לפניו .אך כאשר אמר לו המלאך ַאל ַּת ַע ׂש לוֹ ְמאו ָּמה וראה איל
בתשובה ממקום זה ומשם יעלה ארוכה לכל קומתו ואיבריו ,וזהו אחר נאחז בסבך בקרניו ומחמת ציווי השם הוריד את בנו מעל גבי המזבח באותה כוונה ,ועוד הקריב את האיל
את ָיך ה' )תהלים קל ,א( מעומקא דליבא.
הפירוש ִמ ַּמ ֲע ַמ ִ ּקים ְק ָר ִ במקום בנו לשם שמיים בלי הנאה כלל ,זהו חידוש גדול המגלה את עוצמת האמונה הטהורה שאינה תלויה
הוראה למעשה: בדבר.
כאשר אנו אומרים בחודש זה את מזמור שיר המעלות
ממעמקים קראתיך ה' ,נזכור שאותם מעמקים אינם רק עומק הימים נוראים וימי תחילת השנה הם ימים שבהם אנו מבקשים חיים ושפע .ממעשהו של אברהם אבינו אנו
הצרות או הריחוק ,אלא הם עומק הלב הטהור והזך שלנו .נכוון לומדים את עומק משמעותה של עשייה לשם שמיים .כאשר אנו זוכים לקבל ברכה ,לשמוח או אפילו לקיים
לעורר את אותה נקודה פנימית שמעולם לא חטאה ומעולם לא מצוות שיש בהן הנאה גשמית דוגמת סעודות החג ,עלינו לכוון את מחשבתנו מתוך אמונה ברורה ,ולזכור כי
נפגמה ,ומתוך אותו מקום נקי וקדוש נבקש להתקרב לבוראנו, ההנאה עצמה היא כלי לעבודת הבורא ,ובכך אנו מקדשים את החומר ומקיימים את רצונו יתברך בשלמות.
וכך נזכה לשנה של עלייה ,התחדשות וקרבת אלוקים.
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
‰ר ˜"‰רבי ‡רי ‰לייב
׳‰סב‡׳ מ˘פולי זי"ע
יומ‡ „‰ילול‡:
ו׳ ˙˘רי ˙˜ע"ב
לימים הזדמן לו לחזות בבעל שם טוב פעם נוספת ,וכפי שיסופר בהמשך. עד כמה שאין לנו ,פשוטי ערך ומעוטי ההשגה ,כל תפיסה והבנה בגדולי
אם כי היה אביו מהמקורבים למרן הבעל שם טוב ,אולם הילד ,שהתייתם בגיל עולם ומצוקי ארץ ,מתעצמת שבעתיים תחושה זו לנוכח מסכת חייו הפלאית,
רך ונותר ללא דמות אב ,לא חונך למעשה בדרך החסידות .יחד עם זאת ,כחלק הנעלמה ,של הסולם המוצב ארצה וחי בין בני אנוש אולם ראשו הגיע השמימה
ממשאלת נפשו להתעלות במעלות התורה והיראה ,עשה לו רב והיה לתלמידו רחוק מכל זיקה לעולם החולין ,אשר נתכנה לימים :הסבא משפולי.
המובהק של הרה“ק ר‘ פנחס מקאריץ ,מבחירי תלמידי הבעל שם טוב. מסכת חייו מופלאה ,דוק מסתורין אופף אותה ואף צדיקים התבטאו כי דרכו
כך גם הסתופף בצל תלמידי הבעל שם טוב האחרים ,כדוגמת הרה“ק המגיד נסתרה ועקבותיו לא נודעו .קורותיו נשתמרו אך במעט ,אך דמותו היתה ועודנה
הגדול ממעזריטש והרה“ק ר‘ יעקב יוסף בעל ה‘תולדות‘ מפולנאה .אצל רבותיו אלה מאירה לישראל כאבוקה בחשיכה ,מלהטת כעמוד האש לפני המחנה ומציבה יד
קנה את משנת החסידות ובהכוונתם סלל לעצמו את דרכו אל שלימות העבודה. ושם לדמותו של הענק שבענקים לאור זכה עם ישראל.
בהיותו כבן עשרים ושמונה ,עודו אברך עול ימים ,צירפוֹ רבו הרה“ק מקאריץ
בנסיעתו למורו ורבו הבעל שם טוב ,ובמהלך ביקר זה זכה -בפעם היחידה ‚ור ‡רי‰
בבגרותו ,לשזוף עיניו בפני קדשו ואף לשוחח עמו .פגישה זו השפיעה עליו עד מן הצדיקים הנסתרים היה רבי ברוך ,מגזע המהר“ל מפראג ,אשר היגר
כדי כך ,שלימים הצביע על נקודות ציון משמעותיות בחייו וייחס אותן להשפעת מבוהמיה לאוקראינה ושם דבק ללא שיור ברבנו אור שבעת הימים מרן הבעל שם
אותם רגעים מרוממים. טוב הקדוש עוד טרם נודע שמו בעולם.
התגורר לו ר‘ ברוך בעיר שפולה ,באחוזת גר הצדק הנודע אברהם בן אברהם,
‡רי ‚‡˘ ‰מי ל‡ ייר‡ הוא הגרף פוטוצקי הי“ד .על שלחנו סמך ומפתו אכל והוא שדאג לכל מחסורו
בשנת תקט“ו ,כחלק מעבודתו העצמית להשלמת נפשו ובניית קומתו הגשמי ,כשאת נשמתו הוא מזין בדביקותו ברבו המובהק הבעל שם טוב .מבארו
הרוחנית ,יצא רבנו לגלות ארוכה ונדד בין הכפרים והעיירות כשאינו נחשף לאף הזכה הרווה את צמאונו הרוחני ,לאורו התווה את הליכותיו ומתורתו התבשם.
אדם בגדלותו ,אלא אדרבה מתחזה לקבצן עלוב ומתבודד לעצמו. דא עקא ,צער רב היה מנת חלקו של ר‘ ברוך ,בהיותו חשוך בנים זה שנים
כבר בתקופה זו ,כמו גם בהמשך חייו ,הרבה לסייע ליהודים בכל מקומות רבות וכל ישועה לא נראית באופק .רק כעבור שנים ארוכות ,בנר ראשון של
מושבותיהם ,אם בפדיון שבויים ופעולות הצלה מתחת יד הפריצים ששלטו ביד חנוכה -כ“ה כסלו תפ“ה ,זכה ר‘ ברוך להיפקד בדבר ישועה ורחמים כשלעת
קשה על צמיתיהם היהודים ואם במתן סיוע כלכלי ליהודים שגורלם לא שפר זקנתו חבק את בנו בכורו.
עליהם והגיעו עד פת לחם.
במשך תקופה ארוכה נדד מפה לשם ,כיתת את רגליו בגלות מתמשכת סב‡ ˜„י˘‡
והתקיים אך בקושי על לחם צר ומים לחץ ,כשבמשך זמן מה אף שימש כגבאי
דבר פלא אירע במעמד היכנסו לבריתו של אברהם אבינו .הבעל שם טוב,
בבית כנסת באחד הכפרים ,אך כעבור אותה תקופה שב לעיר הולדתו שפולי
שבאותם ימים טרם התפרסם והיה לבוש כאחרון הקבצנים ,הופיע בשמחת
ושם כבר עמדו ישראל קדושים על טיבו ,וחזקה על צלוחית אפרסמון שריחה
הברית ואף התכבד באמירת הברכות ,כשהוא קובע את שם הרך הנולד ,על שם
נודף.
זקנו הקדוש המהר“ל מפראג ,וייקרא בישראל :אריה לייב.
הנהגתו באה לידי ביטוי באופן שאין לו אח ורע.
כאן הוסיף הבעל שם טוב ברכה שהתמיהה את הנוכחים ,ובגין היותו נסתר
מחד ,ידעו רבבות אלפי ישראל שנהרו לפתחו כי כמלאך האלקים הוא ,כל באותה העת לא ייחסו לה משמעות עמוקה מדי’ .כשם שהיה אברהם אבינו ’זיידע‘,
היוצא מפיו קדוש ובכח ’צדיק גוזר‘ כביר כוחו לרפא חולים ולפקוד עקרות,
כנאמר’ְ :ו ַא ְב ָר ָהם ָז ֵקן ָבּא ַבּיָּ ִמים‘ )בראשית כד א(‘ התבטא באותה שעה’ ,כן יזכה
להשפיע פרנסה ולהושיע מכל צרה ,ולמותר לציין כי חסידים ואנשי מעשה מצאו
הרך הנולד לגדול כמותו ולהאיר עיני ישראל בקדושתו‘.
בדמותו את שאהבה נפשם וייחלו לכל רגע בו יזכו להימצא בקרבתו ,לאחוז
בשולי אדרתו ולהתבשם מקדושתו. אולם הגם שטבעו של הבעל שם טוב טרם יצא בעולם באותה שעה ,ולפיכך
לא ייחסו השומעים משקל יתר על המידה לדבריו ,למעשה נטמע הכינוי וליווה
אך מאידך ,היתה הנהגתו מאופיינת בסגנון עממי והוא היה מעורב עם פשוטי
את הילד במהלך חייו’ .זיידע‘ כינוהו בחיבה ,ואף לימים כאשר נחקק שמו
העם עד האחרון שבהם ,כשהוא משפיל קומתו ואינו בוש להימצא בקרב איכרים
’שפּאלער זיידע‘ ,הסבא משפולי. לדורות בתור אחד ממאורי החסידות נקרא כןָ :
גסים ופונדקאים תמימים ,רואה בכל יהודי את הניצוץ האלוקי שבו ומנערו
מהעפר בו הוא מרובב. דורות לאחר מכן ,מלבד העובדה שהכינוי קיבל תוקף פשטני יותר בהיותו זקן
צדיקי דורו ,ביאר הרה“ק ר‘ ישראל מרוז‘ין כי דברים עמוקים בגו ,שכן בשורש
באופן מיוחד הצטיין הסבא בכח הנגינה והריקוד ,כשהוא פועל בכח גדולות
נשמתו היה גלום ענין המתקת הדינים ,בבחינת ’זקן מלא רחמים‘.
ונצורות וכל כוונותיו טמירות ונעלמות מהשגת בן אנוש .עד כדי כך ,שהתבטא
הרה“ק ר‘ אברהם המלאך בנו של המגיד הגדול ממעזריטש ,כי ריקודיו של הסבא
נעלים ורמים הם אף יותר מעבודת התפילה שלו עצמו. מרו‡י פני ˜‰ו„˘
בעיצומם של עשרת ימי תשובה ,ביום ו‘ תשרי תקע“ב ,עלתה נשמתו הטהורה מלבד אותה הזדמנות ,בעת שנכנס בברית ,עוד זכה הילד הטהור לחזות בנועם
בסערה השמימה והוא זקן ושבע ימים .על פי צוואתו לא העמידו מצבה על קברו, זיו פני קדשו של הבעל שם טוב בהיותו כבן שלש ,ולימים העיד בפני הרה“ק בעל
ותחתיה ניצב במקום ארון ייעודי אליו נהגו מקדם העולים לציונו הקדוש לשלשל התניא כי באותה שעה הניח הבעל שם טוב את ידו על לבו ,ומאז חם לבו והתעורר
את פתקאותיהם. ביתר שאת לעבודת הבורא מתוך שלהבת יוקדת של קרבת אלקים.
סבוכות שאף צעירים לימים לא היו מסוגלים לבצע אם אצל חסידים ואנשי מעשה כך ,על אחת כמה
מבלי להתעייף או למצער להחטיא צעד או שניים, וכמה אצל מאורי הדורות וענקי החסידות .ואם אצלם
ר˜י„ ‰עיל‡‰
ולמותר לציין כי עמד רבנו על סוד הריקוד והשפעתו כך ,שבעתיים ניכר היה הדבר אצל רבנו הקדוש היכל הנגינה ,כך נמסר מפי צדיקים ,סמוך הוא
בעולמות העליונים ,וכך כיבד ה‘ ועבדו בגופו ממש הסבא משפולי .ואף אצל הסבא עצמו ,הגם שניחן להיכל התשובה .הן מסיבה זו והן משום שהנגינה
ובאופן מופלא ביותר. בכח הנגינה עד שהיה ממיס כל לב ומעורר כל שומע מביאה להתעוררות הנפש והתרוממות הנשמה ,נהגו
נהג הוא לצאת במחול בשבת קודש ובמועדי להידבק בטוב ולשוב בתשובה שלימה ,הפליא אף החסידים מקדם להקדיש חלק ניכר מעבודת הקודש
השנה ,בשעת העיסוק בדבר מצוה וכמובן גם במהלך למעלה מכך במלאכת הריקוד ,עד שהיה יחיד בדורו לכבד את ה‘ מגרונם ואף לצאת מפעם לפעם ובזמנים
ההכנה לקראתה ,והעידו כי אף בשעה שהיה מרתיח ואף בדורות המאוחרים יותר בעבודה מופלאה זו. מיוחדים ,כדוגמת ’בואי בשלום‘ בקבלת שבת,
את הדגים כדי לבשלם לכבוד שבת ,היה יוצא בריקוד הדבר ניכר היה הן במישור המעשי ,כאשר בריקוד שכל כולו שלהבת אש קודש של קרבת ה‘
סוער תוך שהוא אחוז שרעפים ומחשבותיו משוטטות היה מפזז כנער קל רגליים ומבצע תנועות ריקוד ואהבתו.
מדי תקופה ערך ,כדרכם של פריצים ,נשף הוללות אורח רם מעלה .הרה“ק ר‘ אברהם המלאך ,בנו של בעולמות נשגבים ,גבוה מעל גבוה.
לרעיו פריצי האזור .כטוב לבו ביין ,הגה מוחו המרושע המגיד ממעזריטש ומדמויות ההוד והפלא שבאותו היטב ידעו המסתופפים בצל הקודש כי יפה שעה
ביום מן הימים את הרעיון החולני הבא’ .הביאו את דור ,בא ממרחק לשבות את שבתו בצל הקודש זו של מחול וריקוד ,וכי אם ברצונם לנקוב בשעת
האסיר ,הז‘יד המטונף‘ נוהג היה בכל פעם לצוות בשפולי ,מוכן ומזומן להתבונן בדרכיו של רבנו הכושר המדויקת בה יוכלו לפעול אצל רבנו ישועות
על משרתיו’ ,הלבישו אותו בעור דוב גדל ממדים, ולהתחמם לאורו. ומופתים עד כדי שידוד מערכות הטבע ,להגיש את
והביאוהו ֵהנה למסיבה‘. אווירה מרוממת שבעתיים מאשר בכל שבת שררה פתקאותיהם ולהיפקד בדבר ישועה ורחמים בעת
כעבור דקות אחדות היה מופיע היהודי התורן, בבית המדרש ,רטט של יראה חלף בלב הנוכחים הרחמים והרצון ,אין ספק כי תהא זו שעת הריקוד.
זה שעתה נגזר עליו להתענות תחת ידו ,כולו רועד וכולם המתינו לבאות .בטוחים היו הכל כי בשבת ושוב ,כדרכו בקודש ,אף כאן נראה היה כי רבנו
וחושש לחייו ,לבוש בעורו המסורבל של הדוב ועיניו זו יתעלה הסבא אף על עבודתו שבכל שבת ,ויגדיל נוהג בתרי אנפין .מחד ,ידעו כרי הדעת כי אין להם
מפלבלות בחרדת מוות .את הפריץ ,משום מה ,זה לעשות בריקודו הנפלא מפני כבוד האורח הדגול. ולוּ שמץ השגה במהותם של ריקודים אלה ,הבינו
שעשע’ .קשרו אותו בשלשלת‘ היה מורה תוך שהוא קבלת שבת ,הכל ממתינים בדריכות וצובאים היטב כי אין ביכולת בן תמותה להבינם .אולם מאידך,
פורץ בשחוק שיכורים מבחיל’ ,יתייצב היהודי לפניי סביב ,עוקבים אחר כל תנועה ונוצרים בלבם את כלפי חוץ סחף אחריו רבנו את צאן עדתו ואף את
כשהוא לבוש כך ,אני אתפוס בשלשלת והוא ירקד הרגעים שלא ישובו עוד .והנה ,פוסע הרבי בצעדים הפשוטים שבהם ,מלבה את הגחלת שבליבם ומחתה
לפנינו ,בצוותא חדא אתי ,לצלילי התזמורת!‘ קלילים אך מלאי הוד מלכותי אל המעגל הפנימי, בה עד שהפכה לשלהבת יוקדת ,בעירה גדולה של
והיה אם רקד היהודי כיאות והצליח לשמח את פוצח בניגון ענוג ומרטיט את הלבבות בשירה כיסופים לה‘ יתברך .רבים שבו מעוון והטיבו את
משתתפי המסיבה ההוללים ,הרי טוב .אולם במידה הנשמעת כלקוחה מעולם המלאכים. דרכם ,בעומדם בשעה נעלית זו.
ולא צלח במשימתו ,אזי אבוי לו ,גוזר היה עליו הפריץ מרגע לרגע השתלהב הסבא ,עיניו נעצמו בדביקות לצד פשוטי עם שנהרו לחזות בריקודי הסבא,
על אתר מיתה משונה .רבים ,לדאבון לב ,סיימו את ורגליו כמו נישאו מעצמן ,מתרוממות מעל הקרקע הופיעו ובאו לא אחת צדיקי דורו ,אשר אם כי ידעו
חייהם במעמד נורא זה. ונוסקות אל-על ,ידיו מלהטטות בחן ומראה פניו לנכון כי איש אלקים קדוש הוא ,מכל מקום ביקשו
אף הפעם ביקש הפריץ לנהוג כהרגלו ,וכבר ראה כמראה פני מלאך. לעמוד מקרוב על סודו ולתהות על קנקנו ,לחזות במו
בעיני רוחו את ’מושק‘ה‘ מפזז ומרקד בעוז ,משמח את ר‘ אברהם המלאך ,מצדו ,ניצב כל העת בצד ובוחן עיניהם בעבודת קדשו ובפרט בענין הריקוד ,אשר
המסובים המבושמים ביי“ש לרוב והופך את הנשף בעיון את התנועות ,את הריקוד ,את הלהבה האנושית שמעהּ יצא לה בכל קצווי ארץ.
למאורע מבדח של ממש. היוקדת שמולו .פניו מביעות התפעלות ,השתוממות היה זה באחת השנים ,בערב ראש השנה.
הסבא ,בשומעו על היהודי המתייסר בכלאו ,פרץ של ממש ,ניכר בחוש כי לבו עולה על גדותיו ברגש בפתח בית מדרשו של רבנו הופיע צדיק פלוני,
אל הבור בדרכים שהיו ידועות אך לו .רחמיו נכמרו והוא אינו מצליח להתיק עיניו מהמחזה המרהיב. מנהיג לעדת חסידים המונה מאות ואף אלפי חסידים
כששמע מהיהודי את העתיד הצפוי לו מצד הפריץ, אך הסתיימה התפילה ,ור‘ אברהם המלאך ניגש שזה עתה עשו את דרכם מרחוק כדי לשהות במחיצת
והוא מיהר להבטיחו נאמנה כי לא יאונה לו כל רע, לרבנו וכשקולו נרגש הוא אומר’ :מימיי לא ידעתי רבם בימי הדין והרחמים .במפתיע ,בחר הצדיק לעזוב
וכלל לא ייאלץ להתייצב לפני הפריץ ובטח שלא כיצד מרקדין לפני הכלה ,היא שבת המלכה .כעת, את עירו ולהרחיק נדוד עד שפולי ,והכל במטרה
לרקוד לפניו. כשזכיתי לראות אתכם מפזזים בחן שכזה ,מרקדים להתבונן לראשונה בחייו בעבודת קדשו.
ערב לפני היום המיועד ,הסתנן שוב הסבא אל בור בסילודין ,נוכחתי לדעת כי בכל פעם בה הנכם ’שלום עליכם!‘ האיר לו הסבא פנים ,אולם
הכלא והחיש את היהודי לברוח ,כשהוא מצביע על מציבים את כף רגלכם על הארץ פועלים אתם ייחוד תמה לפשר העובדה שעזב הצדיק את קהל עדתו
פרצה שאיתר בחומת האחוזה ומאיץ בו להימלט על טמיר בעולמות בעליונים .ראיתי ריקודים ,אך מוכרחני בירח האיתנים ובא להסתופף בצילו’ .האם אינכם
נפש יחד עם בני ביתו. לציין כי זהו ריקוד אחר לגמרי מכפי שראיתי מעודי!‘ מתכוונים לשוב לעירכם ולשהות עם קהלכם בראש
הסבא מצדו ,בגבורת נפש עילאית ,נותר במקומו ’אין זה מכוחי‘ הגיב רבנו על אתר בגודל ענוותנותו, השנה?‘ תהה ,והצדיק מצדו שלל והסביר’ :באתי ֵהנה
ועטה על עצמו את עור הדוב שהושלך את הבור .צחנת ’כח זה טבוע בי ממתת ידו של מרנא הבעל שם טוב בכוונה תחילה ,ואין בכוונתי לשוב לביתי עד לאחר
העור החניקה אותו ,דרכי נשימתו נחסמו כמעט כליל, הקדוש ,אשר בירכני כי בכל מקום בו אציג את כף חג הסוכות‘.
אך עיקר דאגתו נתונה היתה לעצם הענין -כיצד רגלי -תתחבר הרגל היטב עם הקרקע... ’ניחא‘ ,קיבל הסבא את הדברים’ ,אם כן ,הישארו
יוכל לרקוד לפני הפריץ ,אם אין הוא בקי במלאכת שמע ר‘ אברהם המלאך ,אך לא היה לו די בכך. נא בביתי והסתמכו על שלחני בתקופה זו‘ .ליותר
הריקוד כלל ועיקר? על אחת כמה וכמה כאשר מדובר כמה הוא להשיג את סודו של הסבא ,לדעת מנין לו ַ מכך לא יכול היה הצדיק לצפות ,מי פילל שיזכה
בריקודי הנכרים ,אליהם ודאי שלא היתה לו כל זיקה. יכולת הריקוד הלזו ,היכן רכש את רזי תורת הריקוד לשהות בתקופה מרוממת זו תחת קורת ביתו של
עודו תפוס במחשבותיו ומחשב את צעדיו ,והנה ואת קלילות הרגליים וזריזות הידיים המפתיעות ,עד הצדיק ,בכפיפה אחת עמו ,לחזות בעבודת הקודש
נגלה אליו איש האמת הלא הוא אליהו הנביא זכור שאף צעירים ומקצועיים ממנו ביותר אינם מתקרבים ולהכיר את סודו.
לטוב .רגיל היה הסבא בגילוי מעין זה ,אולם עד מה לקצה יכולותיו. אולם למרבה אכזבתו ,במשך כל ימי החגים
רבתה הפתעתו כאשר במקום להתמקד בנסתרות מפאת כבודו ,נעתר הסבא להשיב אף על כך ,והיתה לא ראה מאומה .לא עבודת ה‘ יוצא דופן ,לא גילוי
התורה וגילויים טמירים ,בחר אליהו הנביא להחכימו זו הזדמנות פז לעומדים סביב ,לדעת אחת ולתמיד רוחני מרעיש ,כלום .הסבא ,כך נראה ,אינו מבליט
ברזי תורת הריקוד ולאמנו על הצד הטוב ביותר. מהו סוד כוחו הגדול של רבנו בעבודת קודש זו’ .מלמד את מדרגותיו לעיני כל .למרות זאת החליט להמתין,
באולם הנשף כבר המתינו בכליון עיניים אצילים טוב היה לי‘ אמר בפשטות’ ,ואליהו הנביא שמו‘. להמשיך עם תוכניתו המקורית ולהישאר אצל הסבא
ורוזנים ,פריצים ואנשי המעמד הגבוה ,מצפים להצגה בעת רצון זו ,הואיל הסבא קדישא לספר את אשר עד אחר שמיני עצרת ושמחת תורה ,שמא יזכה ויחזה
הטובה ביותר שראו מעודם .עודם לוגמים כוס עוד אירע עמו לפני שנים רבות ,ובכך שפך אור על סודו במשהו.
כוס ,מטביעים את שעמומם בטיפה המרה ,וכבר הגדול וגילה טפח מעולמו .וכך היה מעשה. ויהי היום ,אתא ובא שמחת תורה ,וכתמול שלשום
שלחו להביא לפניהם את היהודי שיעלה בריקודו באותם ימים ,כידוע ,נאנקו יהודי הכפרים תחת ידם כן היום .תפילותיו של הסבא לא עוררו התפעלות
חיוך על פניהם מדושנות העונג. הקשה של פריצים ורוזנים ששלטו שלטון ללא מצרים יתירה אצל הצדיק ,וכמעט שהתחרט על כך שנשאר
התייצב הסבא מול הפריץ ,זה האחרון נטל לידיו באחוזותיהם ,אשר לעתים השתרעו על פני מחוזות להסתופף בשפולי ביום טוב.
את שלשלת הברזל הכבדה ,האות ניתן והתזמורת שלמים .הללו ראו בנתיניהם צמיתים לכל דבר וענין, אך אז ,תיכף לאחר ההקפות עם ספרי התורה ,ניגש
פרצה במארש עליז. חשו כי זכותם לעשות בהם כרצונם ונהגו באכזריות הסבא אל הצדיק האורח’ .עתה נרקוד מעט‘ פנה אליו
מאז ומעולם ידוע היה הפריץ המרושע כאמן רקידה הגובלת בטירוף בכל אימת שעלה על דעתם כן. בארשת צופנת סוד .החל הסבא לרקוד ולפזז כדרכו,
מיוחד ,הוא הפליא בכל הזדמנות להציג את גמישותו ואם בימים שבשגרה כך ,אין לתאר כיצד נהגו פניו בוערות וכמו מפעמת בו רוח אלקים ,נושאת
וקלילות רגליו ,כמו גם את יכולתו לרקוד לצליל כל עריצים אלה בפונדקאים התמימים ,כאשר הללו אותו במחולות עילאיים וטמירים.
ֶזמר שהוא ,ודווקא עובדה זו היא שתרמה לחווייתו חכרו מהם את הפונדק בדמים מופקעים ובשל קשיי לפתע נפל הצדיק תחתיו ,מעולף .בהלה זוטא קמה
האכזרית כאשר היה מביס פעם אחר פעם את היהודי תזרים נאלצו לבקש ארכה ,פעם אחר פעם ,לתשלום בבית המדרש ,כמה בעלי תושייה ניגשו וזילפו על
שהובא לפניו ,בתחרות שנועדה מראש לכישלון. דמי החכירה .תגובתם של הפריצים היתה נוקשה, פניו מים ואחרים השכיבוהו על ספסל סמוך ורק בתום
הפעם ,משום מה ,זה לא עבד. אכזרית ,והם פעלו כלפי כל יהודי שנקלע למצב זה מאמצים מרובים עלה בידם להשיב את רוחו.
הפריץ פוצח בריקוד עליז ,על פניו נסוך חיוך מתוך שנאת ישראל יוקדת ,תאוות נקם וצימאון דם ’בשעה שהסבא רקד‘ השיב למבטם התוהה של
אווילי והוא כבר סופר את הרגעים עד שיפול היהודי חייתי. מקורבי הסבא וחסידיו’ ,ראיתי אור גדול ,טמיר
וייכשל בריקודו ,אך לא .הסבא פיזז ורקד כבקי ורגיל, רבנו ,הסבא קדישא משפולי ,נוהג היה לסובב בין ונעלם שאין לשער או לתאר ,ועד כדי כך התפעלתי
השתלב במקצב הניגון שהשמיעה התזמורת ולא כשל הכפרים והעיירות ולעקוב אחר המתרחש ,לאתר את והתרגשתי מכך -שאיבדתי את הכרתי!‘
אף לא פעם אחת. אותם נדכאים ואומללים שנפלו טרף לידי שליטי
הורה הפריץ הזועף בניע ראש לתזמורת לשנות את האחוזות ,ועשה כל שלאל ידו כדי לחלצם ממיצר כיˆ„ מר˜„ין
המנגינה ,שמא יצליח לבלבל את הרקדן המופלא ,אך ולהוציא נפשם מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה. עבודת קדשו של רבנו בריקודים עילאיים ,כאמור,
נראה היה כי לא יוכל לו .הסבא לא התעייף ,ואדרבה היה זה באחד הימים ,כאשר נקלע הסבא לאחד תפסה חלק נכבד בחייו ובעבודתו את בוראו .אך שונה
נראה היה כי כוחותיו עומדים לו משל לא רקד כלל. הכפרים והזדעזע לגלות את המקרה הבא. ומיוחד אף משאר הריקודים המחול המיוחד במינו
דווקא הפריץ החל מתעייף ,רגליו שקיפצו בתחילה יהודי פלוני ,כצפוי ,לא הצליח לעמוד בתשלומי אותו היה רבנו הקדוש מבצע בעת קבלת שבת .או אז
החלו להשתרך בכבדות ועד מהרה הוא כשל ומעד חכירת הפונדק ,והפריץ מצדו לא היסס לפני שהשליכו היו אנשי שלומו והמתפללים הרבים מסובבים אותו
תחתיו. לבור הכלא ,אותו צינוק צר וחנוק אליו שלשלו מפעם כגורן ,עוקבים בהשתאות אחר התנועות הזריזות
לרגע הזה המתין הסבא .ניגש אל הפריץ והחל לפעם פרות לחם עבש ,זרזיף מים בכוס מטונפת ,וזהו. ובעיקר מתבוננים בפני השלהבים שהיה עוטה ,ובכך
מפליא בו מכות נאמנות ,חובט בכל חלקי גופו ,ללא הפריץ ,חיית אדם שכמותו ,לא הסתפק בכך .ביקש היו זוכים לרגע של קורת רוח שלא מעלמא הדין
רחם ,עד שנטש אותו כשהוא חבול ושבור-עצמות, הוא ללמד את שאר הנתינים לקח ,למען ישמעו וייראו, והיו מתרוממים טפח וטפחיים מעל הבלי החולין
מדמם ופצוע אנושות ,שרוע על הרצפה לגיחוכם של ואם יעלה בידו לספק על הדרך גם את יצרו ולהתהולל ומתחברים לקדושת השבת.
חבריו. במעשה קונדס אכזרי מאין כמותו -אדרבה ואדרבה. אותה שבת בה התרחש המעשה ,הופיע בשפולי
בלי קהילה יהודית שתנפק לו כמה וכמה ’מושק‘ה‘ ’האם יש בביתכן מעט ֶמעד?‘ פנה אליהן לבסוף. לזאת כיוון הרבי ,הסבא קדישא משפולי ,כשאמר
שיעלו לו מס עובד וימלאו את אוצרותיו הגדושים גם ’ודאי‘ אישרו בניע ראש’ ,הלא מפעם לפעם היו לר‘ אברהם המלאך’ :מלמד טוב היה לי -אליהו הנביא
כך בדמי החכירה השנתיים. הלקוחות מבקשים לרכוש מהמשקה בהיות אמנו זכור לטוב!‘ ואילו ר‘ אברהם מצדו נענה ואמר’ :אכן,
אוהב כסף לא ישבע כסף ,והפריץ ,אם לדייק ,לא בבית‘. ריקודי כבודו נעלים הם אף מתפילותיי!‘
אהב כסף .הרבה מעבר לכך .הוא סגד לכסף ,יצר ’אם כן ,זאת עשו‘ הורה להם הסבא’ ,טלו בקבוק אחד, המעשה המופלא עבר מאיש לאיש ,נמסר מאת
סביבו פולחן של ממש ,חמדת הממון עיוורה את עיניו גשו לקבר אביכם אשר בבית החיים שבפאתי העיירה, צדיקי הדורות ,ומקובל כי הניגון בו רקד הסבא
וכל מגמתו היתה רק להתפיח את ערמות הזהובים הניחו את הבקבוק על קברו וכך תאמרו :הננו מניחים לך, ובמהלכו הביס את הפריץ ,הוא הניגון הקדוש
השוכבים כאבן שאין להם הופכין בכספת העצומה אבא’ ,לחיים‘ ,לכבוד בואה הקרוב של האורחת הכבודה שנשתמר עד היום ומושר בחצרות הקודש’ :הוֹפּ
שבביתו ,להוסיף על נכסיו ולהגדיל את הונו החומרי הלא היא אמנו ,אשתך שבקרוב תצטרף אליך‘... אזאק‘.
ָק ַ
עד לאין שיעור. דבריו של הרבי היו לחידה בעיניהן ,אך בעומדן על
זה מכבר הורגלו יהודי המחוז לעובדה שאין להם סוף דעתו וכשהבינו כי למעשה ניפץ הרבי זה הרגע למוו˙ ל‡ נ˙נני
לרצות את הפריץ .מוצא היה תואנות ממש אפשרות ַ את תקוותן האחרונה וגילה כי הגזירה נחתמה ואין ’האלמנה ושתי הבנות‘ ,כמו שם בלתי רשמי שניתן
וטענות כאלה ואחרות ,נטפל לצמיתים האומללים להשיבה ,נרעדו וקרסו שתיהן על הרצפה ,חסרות לחנות המשקאות הזעירה שבשפולי .קשה לכנותה
שתחת מרותו ומייצר ללא הרף סיבות לקנוס אותם, הכרה. ’חנות‘ ,משום שמדובר היה בדוכן קטן ממדים ,ואף
להוסיף על דמי הגבייה ,להעלות את מחירי החכירה לרגע זה ,נראה ,המתין הסבא משפולי. המושג הרחב ’משקאות‘ חוטא מעט לאמת ,כיון
ועוד. ’מעד‘ ,הלאשמרכולתה של האלמנה כללה אך ורק ֶ
’כעת תראו כי ישועת ה‘ כהרף עין‘ פנה אליהן
והיה אם אי מי לא הצליח לעמוד בתשלומיו ,אוהו, תיכף כשניעורו מעלפונן ,עיניו מאירות ותקווה הוא משקה מי-דבש שרווח באותם ימים.
בדיוק בשביל כך נועדה שורת תאי הכליאה החשוכים נסוכה על פניו’ ,לכו לביתכן וראו את ישועת ה‘ .שכן את מי הדבש היתה האלמנה קונה אצל יצרן גדול
והמחניקים באחוזתו ,כמו גם להקת כלבים עזי נפש אמכן יצאה ממש עכשיו ממיתה לחיים ,הוטב לה שאפשר לה להותיר אצלה ִ בעיר הסמוכה ,במחיר
שהטילו את חיתתם על האסירים האומללים .היטב משמעותית והיא תחלים ,תחיה בטוב ובנעימים ואף לאחר המכירה די רווח לכלכלת ביתה ואף כדי להניח
ידע הפריץ כי בסופו של דבר יבואו היהודים ,רחמנים תזכה להוביל אתכן אל החופה מתוך בריאות איתנה!‘ בצד לעת הצורך .מתקופה לתקופה היה הלה שולח
בני רחמנים ,יפתחו לב וגם כיס ויחלצו את אחיהם לשפולי חביות מבעבעות עם המשקה הזהוב ,ותושבי
בקושי מלמלו האחיות כמה מילות תודה
ממלתעותיו ,כשעל הדרך ידאגו להוסיף על שורת העיר מצדם בחרו לצרוך את המשקה דווקא בחנותה
מבולבלות ,ורגליהן כמו הריצו אותן מעצמן הביתה,
המאזן הסופית ולהעלות חיוך מדושן על פניו .עסק של האלמנה.
נוכחות לראות כיצד אנשי ה‘חבריא קדישא‘ שהופיעו
טוב ,מה שנקרא. לא החלטה רשמית היתה זו ואף לא תוצאה של
לא מכבר כדי ללוות את אמן בדרכה האחרונה,
אלא שתאוות הממון ,אם כי תפסה נתח נכבד מקפלים ציוד ומבטם משתאה ,נפרדים בתדהמה היעדר מוכרי ֶמעד ,כי אם התעוררות משותפת של
באישיותו הרדודה של האיש ,היתה אך שניה לשנאתו מהבית שעד לפני רגע הועם בצלליתו הקודרת של כלל יהודי העיר ,אשר נבעה מרחמים וחמלה על
היוקדת ליהודים ,זו שהפכה לטבעו ונמהלה בכל צעד הסוף. האלמנה שנשבר מטה לחמה בהילקח ממנה בעלה אך
או פעולה בהם נקט .תוסיפו לזה מזג סוער ומוח חמום כמה שנים קודם לכן.
החולה מצדה ,כמו סר מעליה צלו של מלאך המוות,
וגם קורטוב של חוסר יציבות נפשית ,והנה השילוב תיכף לאחר הקבורה התאספו יחדיו העסקנים,
ישבה מאוששת על מיטתה ומשעה לשעה הוטב לה
הנורא ביותר בו יכול יהודי להיתקל בחשכות אותם הפרנסים ורבני העיר ,ובראשם רבנו הרה“ק הסבא
וכוחותיה שבו ,עד שכעבור זמן מועט שבה והיתה
ימים. משפולי ,ופעלו לשיקום כלכלת האלמנה ובנותיה
כאחד האדם ,ומחלתה נעלמה כלעומת שבאה לבלי
היה יהודי מהלך לו ברחוב ,נתקל לחרדתו בדמותו שוב. כשהם ממליצים לה לסחור במי-דבש ,תוך שהם
עטורת הגלימה המשתפלת ,ובאורח קבע היה בא מתווכים לה יצרן שימכור לה במחיר השווה לכל
בביתו של הסבא ,נבוכו המקורבים ולא ידעו את
במיצר .יאיר לו פנים וישאל לשלומו ,יקצוף הפריץ נפש ומעודדים את בני העיר לרכוש דווקא אצלה .כך
נפשם .היטב הכירו את רבם וידעו כי זקן מלא רחמים
על תעוזתו של הז‘יד הנחות שמרגיש כידידו .יתעלם מצאו עצמם בני העיר ,חסידים ואנשי מעשה שכמנהג
הוא ,לבו רחום ומוצף חמלה על כל יהודי באשר הוא,
מנוכחותו וישתדל להכפיף את קומתו עד יעבור זעם, החסידים לגמו כוסית ’לחיים‘ בהזדמנויות שונות,
על אחת כמה וכמה לנוכח יהודי הנתון בצרה ,ומה לו
אזי תעלה חמתו על כך שהיהודי אינו דורש בשלומו. תומכים במישרין באלמנה האומללה.
אפוא ולנקוט בצעד זה ,לצער את היתומות האומללות
כך או כך ,יסתיים האירוע בכל מקרה בסדרת הלקאות אך הנה שוד ושבר ,לא חלפו כי אם כמה שנים,
בשעה קשה זו עד שכמעט ונפחו נשמתן בצער?!
שוט אכזריות ,כשצחוקו הגס של הפריץ נשמע על ובבוקר שגרתי לחלוטין התעוררה האלמנה וכאב
רקע נאקות היהודי המוכה. המבטים המשתוממים לא נעלמו מעיני הסבא,
חד מנסר את ראשה .ואם בתחילה היה נראה כי אך
והוא ניאות להסביר.
מדי שנה ,בבוא החורף האירופי הכבד ,כשמרבד מיחוש הוא זה ,כאב ראש שעד מהרה יחלוף ,באו
שלג וקרח מכסה כל פיסת אדמה והקור שולט בכל ’עוד הכרתם את אבי היתומות הללו ,איש ירא הימים הקרובים והוכיחו כי הכאב מוחשי ועז ,ונראה
פינה ,היה הפריץ עושה את דרכו למרחק ,נודד אלקים ובר אוריין‘ הזכיר הרבי נשכחות’ ,וכך גם כי הוא כאן כדי להישאר.
לתקופת מה אל בית הקיץ החמים שלו ומותיר האלמנה הרי היא חסודה וצדקנית ומעשיה טובים
רוקח מקומי רקח סממנים ושיקויים למיניהם,
מאחוריו את גדודי משרתיו ,אשר למדו היטב את וישרים .אולם דעו לכם כי שתי בנותיה היתומות ,אם
רופא העיירה חיווה דעתו ככל שידו מגעת ,אך ידם
הליכותיו והתחקו על עקבותיו ,ממשיכים להתעלל כי למראית עין הרי הן כשאר בנות ישראל הצנועות
קצרה מהושיע .רופא בכיר מהעיר הגדולה הוזמן
ביהודי המקום ועושים בהיעדרו ככל העולה על רוחם. והחסודות ,אין תוכן כברן ובלבן פשטה עקמומית.
לחוות דעתו ,ופכר ידיו בייאוש .האשה ,כך לדבריו,
מעשיהן הקלוקלים הם שהביאו לקטרוג הנורא ,גרמו
מה עושה פריץ שונא ישראל ,המעביר את כל חלתה במחלה חשוכת מרפא אשר זה מכבר שלחה
לכך שאימן כמעט תיחטף בדמי ימיה‘.
חייו בהוללות אחת מתמשכת ובחוסר מעש על גבול גרורות לכל חלקי גופה’ .ימיה קצרים‘ קבע בטון
השעמום? מאתר וממציא דרכים שונות ומגוונות, ’כשנוכחתי לראות כי הגזירה נחתמה במרום קודר’ ,התכוננו לבאות‘.
ובעיקר אכזריות במיוחד ,כיצד להתעמר בנתיניו וכי כמעט בלתי ניתן לבטלה‘ המשיך הסבא וגילה
שתי בנותיה ,היתומות עליהן איימה עליהן חרב
היהודים .ואם כך הדבר ביום-יום ,זה נכון במידה מכבשונו של עולם’ ,ידעתי כי עליי להטעימן טעם
היתמות העגולה ,הכפולה ,נרעדו לנוכח הבשורה
מרובה בחודשי הקיץ ,כאשר הלה נופש בשלווה מיתה ,על מנת לעורר בליבן הרהורי תשובה ולגרום האיומה הנוספת אותה טומנת בחובה בשורת האיוב
ומוחו היצירתי פורה. להן לשוב לדרך הישר .ברגע בו בישרתי להן על מיתתה ששמעו זה עתה .הרי כל פרנסתן מבוססת על חנותה
הקרובה ,לכאורה ,של אימן ,בו ברגע התעלפו הבנות האם ,על חוש המסחר שפיתחה עם הזמן ואשר של ֵ
אך היו נשמעות ,מדי שנה בבוא האביב ,פעמי
וטעמו טעם מיתה ,ובאותו רגע התעוררו לשוב לאלוקיהן אין לו תחליף ,וכיצד תוכלנה הן -נערות חסרות
כרכרות שיירתו של הפריץ השב לביתו מחופשת
בלב שלם ,וכך נמנעה הגזירה ברגע האחרון!‘ נסיון ,לפרנס עצמן ללא משענה?
החורף ,ולבם של יהודי המחוז היה נרעד ,מנבא להם
רעות .הם הכירו זה מכבר את מזגו הרצחני ,ובמתח הלא עד מהרה יסרב היצרן לספק להן ֶמעד במחיר
ציפו לראות כיצד יבוא לידי ביטוי שיגיונו החדש,
וי˘מע י˙רו אותו סיפק לאימן ,אנשי העיר יעדיפו לרכוש את
גחמתו שזה עתה הביא עמו. את המעשה הבא נהגו חסידים ואנשי מעשה לספר, המשקה אצל מוכרים מנוסים וזולים יותר ,והן -
מנהגו הקבוע היה ,להזמין אליו בשובו מהנופש את דור אחר דור ומדי שנה בשנה ,במהלך הסעודה יישבר מטה לחמם.
האצילים והרוזנים מהאחוזות הסמוכות ,עורך נשף החלבית אותה נהגו לערוך כמנהג ישראל ביום חג האם הלך והתדרדר ,פניה הצפודות איבדו מצב ֵ
המוני שכל כולו שחוק והוללות ואשר נמשך על פני השבועות. אט אט מצבען וקיבלו גוון צהבהב ,סופני ,הכרתה
לא פחות משלש יממות רצופות .מלבד האכילה הגסה עם ישראל הסכין זה מכבר ,בשהותו הארוכה התערפלה וניכר היה בחוש כי ימיה האחרונים אלה.
והשתיה שלא כדת ,מיני הזמר והמחולות המזוויעים, בגולה ,לגחמותיהם ושיגיונותיהם של שונאי ישראל מלאך המוות ,כך נראה ,נחוש לאסוף אותה אליו.
עוד היה הפריץ משעשע את אורחיו באטרקציה המבקשים לכלותנו ולכל הפחות לתתנו למשיסה כשאר יהודי שפולי ,ידעו אף האחיות כי מוצא אחרון
של ממש שכללה ,איך לא ,יהודים תמימים שנלכדו ומרמס .דור דור ודורשיו ,צדיקיו וחכמיו ,ומאידך מצד יש :הסבא קדישא משפולי ,והן החישו פעמיהן לבית
ברשתו ולא נותרה להם ברירה אלא לשתף פעולה אם הטומאה דור דור ורודפיו ,נוגשיו ,ולפני כמאתיים הרבי.
חפצי חיים הם. שנה גם פריציו ורוזניו אשר רדו ביהודים ביד קשה. ’רבי ,הושיעה נא!‘ יללה מזעזעת פרצה מפי שתי
לשם המהתלה הזדונית היה שולח את אנשיו, גם באותה הלכה ידועה הקובעת כי ’עשיו שונא האחיות היתומות ,דמעות ניגרו מעיניהן ללא הפוגה
קלגסים אכזריים ושונאי ישראל כמותו ,ללכוד ליעקב‘ ,ישנה חובת הקיום הבסיסית ,יש את אלו וכתפיהן רטטו בבכי תמרורים .היטב ידעו כי השעה
ולהביא לפניו יהודים חסרי מזל שנקרו בדרכם .אלה המהדרים בה יתר על חובתם ולעתים מזמנת ההשגחה דחוקה וכי אם לא תבוא הישועה למעלה מדרך הטבע
היו מתייצבים לפניו ולפני האורחים בעל כרחם כאלה שבחרו להיות מהדרין מן המהדרין ,מקפידים אזי אבוי להן .כל עתידן לפניהן ,מאוים בצלו הקודר
כשבידיהם תשמישי קדושה לרוב ,מעוטפים בטלית על קיומה של הלכה זו לכל פרטיה ודקדוקיה במסירות של מלאך המוות המתדפק על פתח ביתן ,ואנה הן
ועטורים בתפילין ,אוחזים בשופר ובלולב ולעתים גם מעוררת חלחלה ,כמו הפריץ דנן בו עוסק הסיפור. באות.
במצות וחנוכיות ,ואז החלה הצגה לעגנית שנמשכה באחוזה ראוותנית התגורר לו הפריץ ,אי שם סמוך הרבי ,במפתיע ,נראה היה נינוח .סבר פניו שידר כי
על פני שעות ארוכות לקול צחוקם המהדהד של לשפולי .בתחום שיפוטו עיירות וכפרים ,פונדקים השלו הבהיר כי זעקות
ֵ הוא אינו נרעש מהמצב ומבטו
האורחים רמי המעלה. ומ ָשׁקים ,וכמובן איך אפשר ובתי מזיגה ,יערות-עד ְ השבר של היתומות אינן מוציאות אותו משלוותו.
את היוצא מפיו .אולם הרבי ביקש להמתין כמה היטהרו והתקדשו כפי שנהגו ישראל קודם מתן תורה, היהודים המבוהלים היו מפזזים בפנים מעונות,
רגעים .הוא פנה אל אחד ממקורביו ולפליאתו הורה ובעזרת ה‘ יתברך עוד תראו נפלאות!‘ עוטים על פניהם חיוך כפוי ורוקדים לדרישתו של
לו לגשת אל הפריץ וחבר מרעיו ,ולתרגם עבורם את אך בזאת לא תמה הפתעתם. הפריץ לקול צלילי התזמורת ,משוררים בשפתיים
קריאת התורה לשפתם המדוברת ,מילה במילה. ’גשו נא אל הפריץ ,הידוע כחובב הצגות מושבע סדוקות ולשון צחיחה זמירות קודש כגון ’מה יפית‘
ניגש הלה ועשה כמצות רבו ,פנה אל הפריץ וחבריו ואוהד מוצהר של אירועים מוזיקליים‘ הנחה אותם ושאר ניגוני מסורת קדומים ,תוקעים בשופר ומניפים
והסביר להם במתק שפתיים כי היהודים עומדים הסבא’ ,ספרו לו על התפילות שייערכו ברוב עם ,על בחנוכייה ועוד כהנה וכהנה .מה שהיה בבחינת ’איך
לקרוא כרגע בספר תורת משה ,אותה תורה שניתנה החזן שיחנן בקולו הערב ,על האווירה ועל הנגינה נשיר את שיר ה‘ על אדמת נכר‘ והביא כמעט לפקיעת
ממש ביום זה לפני כשלושת אלפים שנה ,את עשרת שתלווה את התפילה .הפצירו בו להישאר בקרבת לבם של היהודים האומללים מרוב צער ,בידר את
הדברות שהשמיע בורא השמים והארץ בקולות מקום ,ואף לבוא ולהטות אוזן לתפילתנו‘. האצילים והפריצים והיווה עבורם מקור בלתי נדלה
וברקים במעמד הר סיני. לשעשוע.
דבריו האחרונים נפלו עליהם כרעם .בימים
קי ‘...פתח בעל הקורא ,קולו נישא ”אנ ִֹכי ה‘ ֱא ֶָ שבשגרה עושים הם כל מאמץ להתחמק מפגיעתו או אז היה הפריץ קם ומטיח את גזירות האיוב
היםבהמייה ומהפנט את הנוכחים’ ,א יִ ְהיֶ ה ְלֱ א ִ של אותו נבל ,להימנע בכל דרך שהיא מלהיתקל בו החדשות ,מוודא בשמחה לאיד כי אכן הצליח לקלוע
ֲא ֵח ִרים ַעל ָפּנָ י :א ַת ֲע ֶשׂה ְלֶ פ ֶסל ָכּל ְתּמוּנָ ה ...א וליפול קרבנות לשיגיונותיו התכופים .והנה הרבי למטרה ולהשבית את שמחת חייהם של נתיניו
ִת ְשׁ ַתּ ֲח ֶוה ָל ֶהם ְוא ָת ָע ְב ֵדם“ .והפריץ שומע ,פניו מצוה עליהם ,לא פחות ,לגשת אליו ולהזמין אותו היהודים ומתמוגג לנוכח יצירתיותו הבלתי נדלית.
מחווירות ורעדה אוחזת בו .הוא נזכר בגזירתו, לשהות עמם בתפילות החג .אולם חזקה עליהם, יהודי האזור ,מצדם ,הזכירו את צרתם שוב ושוב
באיקונין המטונף שכפה על היהודים להציב בבתי בגודל אמונת החכמים שפיעמה בלבם ,לציית לדברי לפני איש האלקים השוכן בקרבם ,הלא הוא הסבא
העסק שלהם ,בכך שניסה להכריח אותם להתכחש איש האלקים ולעשות ככל אשר ציוה. קדישא משפולי ,ובצרתם לו צר .מבט חומל היה נותן
לציווי אלוקי זה. בהם ,רחמים גודשים את לבו ובדבריו היה זורה טללי
הפריץ ,כצפוי ,עט על המציאה שנקרתה לפניו
”זָ כוֹר ֶאת יוֹם ַה ַשּׁ ָבּת ְל ַק ְדּשׁוֹ“ בקול חוצב להבות נוחם ע לבם ,מעתיר בברכותיו כי עד מהרה יסור צלו
בהיסח הדעת .וכי יש לו מחזה משעשע מזה? תיכף
ומזרה אימה ממשיך בעל הקורא ,זורק מרה בלב של הפריץ האכזר .אך מן השמים ,כך נראה ,ביקשו
חש להזמין את כל אוהביו וידידיו ,בני משפחתו
”שׁ ֶשׁת יָ ִמים ַתּ ֲעבֹדהפריץ שזכר היטב את מעשיוֵ , לנסותם במשך תקופה ממושכת ולא נראה היה כי
ואצילי הסביבה ,להשתתף יחד עמו ב‘מופע‘ המיוחד
קי.“ יעי ַשׁ ָבּת ַלה‘ ֱא ֶאכ ֶתְּ :ויוֹם ַה ְשּׁ ִב ִ
ית ָכּל ְמ ַל ְ ְו ָע ִשׂ ָ הסבל עומד להסתיים .אדרבה ,אם בכלל ,הכביד הלה
במינו.
ושוב אוחזת חלחלה בפריץ ,לבו נוקפו ומצפונו מייסר עולו עוד ועוד.
ערב חג השבועות ,הסבא מופיע בעיירה הנבחרת
אותו .היטב זכר שגזר על היהודים לדרוס ברגל גסה הרעיון הנושן והאכזרי ,המבקש לנגח את חומת
ועמו כל פמלייתו.
את השבת הקדושה ,והיכן יוליך את כלימתו? הדת והאמונה ,אותה דרישה נוראה שהציבו היוונים
בכל דיבור ודיבור שהמשיך בעל הקורא נרעד עיניו נשלחו קדימה ,סקרו את היהודים המתקבצים לבני ישראל” :כתבו על קרן השור שאין לכם חלק
הפריץ יותר ויותרֵ ,זכר דרכו הקלוקלת ומעשיו סביבו ,והוא הניד בראשו לאות שלילה’ .לא ולא, באלקי ישראל“ )בראשית רבה פרשה ב סימן ד(,
המבישים צף מול עיניו ופלצות אחזה בו ,מרטיטה מפאת רוב העם שהתאסף ,לא נוכל לקיים את תפילות ככל הנראה מצאה חן בעיניו של אותו רשע ,משום
את כל נימי לבו .נראה היה ,ולרגע קט חשבו היהודים היום בבית החוכר ,כי אם כאן‘ החווה בידו על הגבעה שבשנה בו מתרחש סיפורנו צץ במוחו האפל רעיון
שהגניבו לעבור מבט כי מדובר במהתלה ותו לא ,כי הסמוכה הנשקפת על פני האזור כולו’ ,הבאתי עמי דומה להחריד.
הוא אכן מצר על מעשיו ומתחרט על העבר. חופה מקושטת כמנהג ישראל ,נפרוש אותה ותחתיה
כל חוכר יהודי ,כל בעל בית מזיגה ,התפרסם
נקרא בתורה ,סביבה נערוך את התפילות ואת סדרי
מבט נוסף לעבר הדמות השחוחה ,הממררת החוק החדש ,חייב להציב בבית העסק דמות איקונין
החג‘.
בבכי וכמו אין קשר בינה לבין העריץ המגושם שעד של אותו האיש ימ“ש ,וכך גם בכל אכסניה ופונדק
לרגע זה הטיל את אימתו על הסביבה כולה ,הבהיר בהגיע השעה ,עת התקדש חג ,התעטף הסבא יש לייחד מקום לנציגות הטומאה עלי אדמות ,צלם
כי משהו השתנה ,והפעם באמת .שלחו היהודים בטלית צחורה וניגש לפני התיבה ,נושא קולו בתפילה מסואב של יראתם רח“ל.
מבטים סביב ,סקרו את האצילים והרוזנים שבאו ערבה ,משתפך בתפילה ופניו שלהבים .הלהט שאחז
בזאת לא נחה דעתו של הפריץ ,אלא אף בקדושת
להופעה המשעשעת ומצאו עצמם ניצבים בלבה של בו סחף אחריו את כלל המתפללים ,מרומם אותם
השבת ביקש לשלוח ידו .חוק נוסף הבהיר כי על
התרחשות מבהילה שלא מעלמא הדין ,ונוכחו לראות טפח וטפחיים מעל הקרקע ומביא להתעוררות רבתי
כל יהודי המחוז בעלי העסקים לפתוח את עסקיהם
כי הללו ,כמו מארחם ,מזועזעים אף הם עד עמקי שבאה לידי ביטוי בתפילה המונית נרגשת.
בשבת כבחול ,תוך חילול שבת מחפיר.
נשמתם וחרטה לופתת את לבם. בתחילה התלוצצו הפריץ ואורחיו ,לעגו ליהודים
להעצמת הרושם ונתינת תוקף ממשי לדברים,
חלפו דקות ספורות ,בעל הקורא סיים את קריאתו המתנועעים וצועקים ,פרצו בצחוק גס ומתגלגל הובהר באופן חד משמעי כי מי שלא יציית לחוקים
והפריץ נפל תחתיו מתעלף. לנוכח מראהו של הסבא הקדוש המעוטף בטליתו דרקוניים אלו אחת דתו .ראשית יולקה באכזריות,
אך התעורר מעלפונו ,ובחיפזון קרא לאורחיו וציציותיו מתבדרות ברוח. ואם ימשיך לעמוד בסירובו יובל אל הגרדום .מצב
וכולם גם יחד הסתלקו מהמקום כשפניהם כבושות אך אז נישא קולו כארי ,מפלח כל לב ובוקע מעל רוחו הרעוע וחוסר היציבות הנפשית של הפריץ תרמו
בקרקע בבושה שלא ידעו את פשרה ,בחרדה שלא צמרות עצי היער ,שאגה שלא מעלמא הדין’ .שמע את שלהם למצב ,ועל כל יום שחלף נוספה גחמה
הצליחו להבין. ישראל ‘...הוא זועק ,מתלהט’ ,ה‘ אחד ‘...וקולות מבית היוצר הזדוני שלו .יהודי המחוז כולו רעדו
תמה התפילה ,והמתפללים תרים בעיניהם אחר הצחוק נדמו באחת ,תחתם מופיע קול שקשוק שיניים לקול עלה נידף ,ניבאו לעצמם שחורות וחששו מה
בעל הקורא המופלא שקריאתו פעלה את פעולתה נפחד .ארשת מבועטת עלתה על פני הפריץ והעם יילד יום.
בלבו של הפריץ ,אך הוא איננו ,נעלם ופרח לו באורח אשר אתו ,איבריהם רעדו בחוסר שליטה ורגליהם באו מים עד נפש ,על כך היתה הסכמה גורפת.
פלא. נקשו זו לזו בחיל ופחד. מים זידונים המאיימים על הגוף ועל הנפש גם יחד
בשלחנו הטהור שערך לאחר התפילה התייחס החל מאותו רגע חדלה ההצגה ,כפי שציפו אלה ומבקשת לעשות כלה לבני ישראל המבקשים לשבת
הסבא למאורע ,שהותיר את חותמו בלב כולם אך היה לראותה .עיניהם ננעצו ברבנו ,תלויות ואינן מוסטות בשלוה .משכך ,שוגרה משלחת לרבנו הסבא משפולי,
ונותר חידה מופלאה שאיש לא ידע לפענחה. לרגע ,עוקבות אחר אותו בן אנוש שהתעלה לפסגות להעתיר ולהתחנן לפניו ,לפעול להסרת פגע רע זה
’במשך כל ימיהם יזכרו פריצים אלה את עשרת בלתי מושגות ונראה כי העלה עמו את הבריאה כולה. מקרבם ולהשיב את שלוות החיים על כנה.
הדברות ששמעו זה עתה‘ פתח ואמר’ ,ולא יהינו להזיד העצים והפלגים המפכים ,חיות היער והפרחים ,בעלי הפעם ,בניגוד לפעמים קודמות בהן היה הסבא
עוד ולהצר את צעדי נתיניהם בני ישראל‘ וכאן הוסיף הכנף ואפילו הזוחלים שעל הקרקע ,כולם ,כך נראה, מגיב באנחה ומברך בחצי פה ,תגובתו היתה שונה
וחשף פרט מרעיש’ ,אמנם נאלצתי להטריח ֵהנה את הצטרפו עמו יחד לתפילה נרגשת ,שירה שאין ביכולת בתכלית.
משה רבנו בכבודו ובעצמו ,למען יקרא בתורתו ויעורר בן תמותה להשיג.
’אכן צודקים אתם בטענתכם!‘ קם הסבא ממקומו
את לבם לשוב למוטב ,אך כדאי היה הדבר!‘ אתא ובא הרגע המרומם מכל ,שעת קריאת התורה. והלם בשלחן בעוצמה’ ,זה עידן ועידנים שהמתנתי,
או אז הבינו הכל לאן נעלם בעל הקורא האלמוני. הסבא נעקר ממקומו ופנה לאחד האורחים ,הדור החרשתי לו לרשע זה ,ציפיתי שישוב מכסלו ויתקן
אך הסבא לא עצר בזאת ,אלא המשיך וגילה פנים וזקנו הצחור יורד על מידותיו ,גבוה משכמו את דרכיו העקלקלות ,אך לא עוד .במצב הנוכחי בלתי
מכבשונו של עולם’ .דעו לכם כי בנשמתו של הפריץ ומעלה מעל העם וקולו שנשמע כבר בתפילה היה אפשרי להמשיך ,ולא נותרה ברירה כי אם להשמיע
דנן ניצוץ מנשמת יתרו חותן משה ,וזה שנים ארוכות ערב כקול הזמיר .בתנועה קלה רמז לו לבוא ,להתייצב באוזניו את עשרת הדברות!‘
שנשמתו מתגלגלת ומבקשת אחר תיקונה השלם‘. ולקרוא בתורה. עשרת הדברות? לא הבינו האנשים כלפי מה דבריו
במוצאי יום טוב שלח הפריץ לזמן אליו את הסבא יום נאה היה אותו יום ,שלהי האביב .עננים דקיקים אמורים ומה כוונתו הטמירה .וכי מה ענין שמיטה אצל
משפולי ,הסתגר עמו במשך שעות ואיש לא ידע על נראו אך פה ושם וביניהם רקיע תכול הנמתח למלוא הר סיני ופריץ נכרי וערל לב עם עשרת הדברות? אך
מה נסובה שיחתם .רק זאת ידעו ,כי החל מאותו יום האופק ,הציפורים נתנו קולן בשיר ,מזג האוויר נח החשו ,המתינו ביראת כבוד להמשך דברי הסבא.
לא רק שחדל מלהציק ליהודים שתחת מרותו ,אלא ורק אוושה קלה מנשבת בנינוחות אביבית .אך מאותו ’הנה קרב ובא חג השבועות‘ המשיך והנחה אותם
עוד הוסיף והיטיב עמם בכך שבנה עבורם בית כנסת רגע הכל השתנה ,כמו יד נעלמה הסיטה את מזג במפורט’ ,ורגילים הנכם מדי שנה בשנה לעשות את
מפואר ,על אותה גבעה בה נשמעה הקריאה הפלאית האוויר הנאה והביאה תחתיו מזג אוויר סוער במיוחד. דרככם אל הערים הגדולות כדי לחוג בהן את החג .אך
שהשיבתו למוטב. ענן כהה נקשר מעל ראשם ,פני הרקיע התקדרו השנה ,מבקש אני מכם ,הישארו נא במחוז והתאספו
כעבור תקופת מה נעלם הפריץ כאילו בלעה אותו וקולות רעמים נשמעו שוב ושוב ,מרעידים את יחדיו לתפילות החג הקדוש ברוב עם בבית אחד
האדמה ,נטש את אדמותיו ואחוזותיו מבלי להותיר הלבבות .חרדה מוחשית אחזה בכל הנוכחים ,הן החוכרים‘.
אף רמז למקום הימצאו ,ולוחשים היו היהודים זה לזה היהודים המתפללים ונושאים אליו עיניים משתאות בתדהמה מהולה בשמחה עצומה שמעו את המילים
כי נדד למרחקים ,אלא ארץ לא נודעת ,שם התגייר והן בני הניכר שנבעתו לנוכח המחזה ולפתו את לבם הבאות ,התרגשות וציפייה מציפים את לבם’ .אף אני
כדת וכדין וזכה להסתפח אל נחלת בני ישראל בפחד של ממש. אבוא לשהות עמכם בחג ,אביא עמי בעל-קורא ושליח
ולהצטרף לעם סגולה. אוזני כולם כרויות היו ,מוכנות ומזומנות לשמוע ציבור .הכינו עצמכם אפוא לרגל הבא עלינו לטובה,
קו השיעורים -קול הלשון03-6171077 :
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון ש"פ | ראש השנה | תשפ"ז
‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
ב‡ור החיים
˙ול„ו˙ רבנו ה˜' פניני ‡ור החיים
פר˜ ˘ביעי :רבינו בס‡לי יום .כך לא ישתרשו הרעות בלב האדם
ובוודאי שלא יגדיל חלילה את עוונותיו.
המשמעות האמיתית לחיים
במ˜נס – עם הרב המ˘בי"ר וידעת היום – והשבות! 'למען תחיה אתה וזרעך .לאהבה את
בשנים ההמה ,שהה רבינו למשך תקופת מה במקנס ,בה ה' אלוקיך ,לשמוע בקולו ולדבקה
התגורר בילדותו כמה שנים .כאן נקשר רבינו בקשר אמיץ בו ,כי הוא חייך ואורך ימיך וגו'.
וחזק עם אב“ד מקנס ,אחד מגדולי הגדולים שביהדות מרוקו אהבת ה' ויראתו )דברים ל יט-כ(
בימים ההמה ,הלא הוא הגאון הנודע רבי משה בירדוגו זצ“ל,
שכונה בפי כל ”הרב המשבי“ר“ כנוטריקון של שמו .רבינו 'ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל כל מי שמתבונן מעט על עצמו ועל חייו ,אמור
לשאול את עצמו 'מה המשמעות האמיתית
העריץ עד מאד את הרב המשבי“ר והפליג בשבחו .תלמיד מעמך כי אם ליראה') .דברים י יב(
לחיים שלי' .מה התכלית בחיי.
רבינו ,החיד“א ,מספר על רבי משה בירדוגו כי: 'ועתה' ,כעת ,זה מה שדורש ממך ה' ליראה
התשובה הבהירה והברורה ,אומר רבינו האור
”שמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר“ר חיים אותו .האם יש דרישה נוספת לשלב הבא?
החיים הקדוש ,נמצאת בתוך דברי הפסוק:
ן‘ עטר זלה“ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק אומר האור החיים הקדוש :בוודאי.
העיון“. 'למען תחיה אתה וזרעך' .ומדוע עליך לרצות
יש שתי דרגות .יש יראת ה' .והדרגה הזו ולחפוץ בחיים – 'לאהבה את ה' אלוקיך,
לימים כתב רבינו ב“אור החיים“ על אחת מהנהגותיו של הרב הכרחית .חייבים לירא מה' ,לפי שהיראה לשמוע בקולו ולדבקה בו'.
המשבי“ר זצ“ל ואגב אורחא גילה טפח מעומק ידידותם: תגרום לאדם הירא שלא להתרשל בתפקידו
”...ושמעתי מפי חכם גדול ,חסיד וגדול בישראל ,חביב עלי זה עיקר החיים 'כי הוא חייך'.
מאומה.
כרוחי ה“ה הרב רבי משה בירדוגו זלה“ה ,שהיה מדקדק מה לו לאדם לחפוץ בחיים אם לא עשיית רצון
אולם יש דרגה נוספת ,יותר גבוהה. ה' שעל ידה דבק האדם בקונו.
בשעת הדין שיהיו עיניו למטה ,ולא היה נושא עיניו כל
עיקר ,ושהיה מרגיש שאם היה נושא עיניו לצד ההכרח אהבת ה'! זכרנו לחיים ,מלך חפץ בחיים .את החיים
באיזה אחד מבעלי הדין ,היה מתבלבל שכנגדו -והוא 'ועתה ישראל' בשלב הראשון ,כשאתה מגיע האמיתיים חפצים אנו ,חיים של עשיית רצון ה'.
אומרו ’שמוע בין אחיכם‘ -שלא יעשו אלא השמיעה לקבל עול מלכות שמים' ,מה ה' אלוקיך שואל
והדברים באים מהטוענים לפניהם באין השתנות לאחד מעמך' ,ליראה את ה'.
מהם ובזה ’ושפטתם צדק‘“. והיראה היא פתח לאהבת ה' .על ידי היראה תשובה בכל יום
עוד רבינו עוסק בתורה בצוותא חדא עם הרב המשבי“ר, תגיע לדרגה היותר גבוהה" ,ולאהבה אותו".
הגיעו שני קדושי עליון אלו גם יחד למעלות רמות .בספרו 'וידעת היום והשבות אל לבבך'.
”חפץ ה‘“ כתב רבינו על אחת הפעמים בהם נתכוונו שניהם )דברים ד לט(
לחידוש אחד ,כי: 'כי הכל עבדיך' מתי הזמן הראוי לחזור בתשובה? בערב ראש
”...אם הייתי מספר גופא דעובדא של הפרוש הזה ,ממש השנה? אולי בערב שבת או בערב ראש חודש.
רוח הקדש הופיעה ,ונתכוונו לו בהסח הדעת בבית הכנסת 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל אולי ביום ההולדת.
אני ואחי הגדול גדול החכמים הרב ר‘ משה בירדוגו אשר שעריך') .דברים טז יח( ידועים דברי הזוהר הקדוש על 'מארי חושבנא'
נפשי קשורה בנפשו!“ אדם צריך לחיות עם עול ומשטר ,מצוה – 'בעלי החשבון' ,אלו שעושים תשובה אחרי
למנות שופטים ושוטרים 'בכל שעריך' ,בכל כל יום .בכל לילה הוא מחשב מה עשה היום,
עם רבי יהו„ה ביר„ו‚ו שבט ובכל עיר .מרותו של השופט ומרדותו מתחרט על הדברים הלא טובים שעשה,
באותה עת קנה רבינו ידידות ,גם עם בן דודו וממלא מקומו של השוטר יהיו מוטלים על כולם. ומקבל על עצמו להתחזק עוד יותר.
של המשבי“ר ,הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ“ל .ידידותם של רמז נאה לדרגה המיוחדת הזאת ,מוצא האור
שני גדולי עולם אלו איתנה היתה מאד ,ונמשכה שנים רבות האמנם על כולם?
החיים הקדוש בפרשת השבוע.
עד צאתו של רבינו ממרוקו. והרי יש את הממנים עצמם ,אלה שממנים
את השוטרים ואת השופטים .האם הם יהיו מה הכוונה 'היום' .על איזה יום מדובר.
ל‡ חפ ıל„ון פטורים מעולו של שופט ושוטר?! אומר האור החיים הקדוש :היום הזה!! כל יום
על אף מעמדו הרם של רבינו בסאלי והיותו מנהיג לעדתו, ויום.
אומר האור החיים הקדוש :זו ההדגשה
הרחיק את עצמו בכל יכולתו מלשבת בדין תורה .הוא לא נזקק והתוספת 'תתן לך' .והרי יכול היה להיות אדם שדוחה את התשובה לזמן רב ,עלול
לכך אלא במקרים בהן כלו כל הקיצין והוא נאלץ להתערב. כתוב 'שופטים ושוטרים תתן בכל שעריך'. להתרגל למעשים רעים מבלי לשים לב
”...וה‘ יודע כמה טרחתי למנוע עצמי מכל דבר המשפט, באה התורה ומוסיפה מילה ,תתן 'לך' ,אתה, שנכשל חלילה .גם בבואו לעשות תשובה ,אינו
מכמה טעמים נגלים ונסתרים ...דסהידנא על הוא העד הממונה את השופטים ואת השוטרים ,תתן גם זוכר על מה עליו להתוודות.
דמאיס בעיני להזקק לכל כי האי וכמה אני מרחיק עצמי לך שופט ושוטר בכל שעריך. לכן הדרך הטובה היא לשוב בתשובה בכל
תמיד ועד היום מכל דיני דממוני וה‘ יעזרני שלא לבוא
לכרך זה ולהיות מיושבי על מדין תמיד כי אם ותורת ה‘ המ˘ך בעמו„ ‚' ◄
חפצי ותשועתי“...
המ˘ך ב˘בוע הב‡
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה
שמו קץ לחייהם. )דברים ו ה( ’ואהבת את ה‘ אלהיך בכל לבבך
והנורא מכול – ביד רוטטת ובחמלה עצומה, ובכל נפשך ובכל מאודך‘ ,ואת כל אלו מסר ע˜„˙ יˆח˜ לזרעו היום
שלחו אבות את ידם אל המאכלת ,ועקדו את אברהם להשם יתברך בעקדה ,כיוון שיצחק
היה בנו יחידו ,ומי שאין לו בנים חשוב כמת
ברחמים ˙זכור
בניהם שלהם על מזבח קידוש השם ,פן יפלו
)נדרים סד ,(:וכל ממונו של אברהם היה כאין האריכו רבותינו המפרשים בביאור מעלתה
חלילה לידי הצוררים שיעבירום על דתם.
וכאפס בעיניו כנגד יצחק בנו .יוצא לנו אם הגדולה והעצומה של מסירות נפשו של
על עקדה זו מעידות המילים המצמררות יצחק אבינו בעקדתו.
שבקינה ’שעו מני‘ לרבנו קלונימוס’ :כבש כן שבכך שהסכים להעלותו לעולה ,חשוב
האב רחמיו לזבוח ,ילדיו השלים ככרים הדבר כאילו ויתר על כל אשר לו לקיים רצון וכבר בראשית קריאת הקדוש ברוך הוא
לטבוח ,הכין לבניו מטבח‘... בוראו. לאברהם ,רמז לו כי הוא עומד לבקש ממנו
כך מסר אברהם אבינו לאלקיו את כל כעת בקשה חשובה וגורלית עד מאוד ,כפי
וככל שהלכו וגברו הצרות והגזירות – רבו שכתב רבנו חיים בן-עטר זי“ע בעל ’אור
מעשי הגבורה ,עד שבהגהות רבנו משה האהבה שמילאה את לבו ,עד כדי כך שלאחר
העקדה ,כאשר פנה אליו מלאך ה‘ מן השמים החיים‘ הקדוש ,כי בשל כך הקדים וקרא
מציריך ל‘ספר מצוות קטן‘ )מצווה ו אות יט(
בפעם השנייה ,אמר לו ’כי עתה ידעתי כי לו בשמו ’אברהם‘ ,ולא ציווהו מיד ’קח נא
הביא בשם רבנו אליעזר בר נתן – הראב“ן, את בנך את יחידך והעלהו שם לעולה‘ ,כדי
מקור מן הגמרא )גיטין נז (:עליו סמכו ”לשחוט ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את
יחידך ממני‘ ,ולא אמר ’אשר אהבת‘ כבפעם להכין אותו לקראת הבאות ,אז תתגלה לעין
הילדים בשעת הגזירה“...
הראשונה ,שכן לא נותרה עוד אהבה בליבו כל נאמנותו המוחלטת של אברהם לאלקיו.
וכאשר מוצאים אנו שאלה בלתי נתפסת ואכן ,ענה אברהם’ :הנני‘ .כלומר ,הריני מוכן
במוח האנושי – כגון זו שנשאל רבנו מאיר של אברהם אבינו זולת אהבתו לבוראו!
מה יהמו רחמיו של האב על בנו יחידו בטרם לכל אשר תאמר אלי.
בן ברוך – המהר“ם מרוטנבורג ,מאת אחד
הוא מוליכו לשחיטה ,ואם חלילה נגזר עליו בגין עמידתו בניסיון זכה אברהם להתרוממות
ששחט את אשתו וארבעת בניו על קידוש
להיפרד ממנו ,לכל הפחות ינסה להשהות ולהתעלות נפלאה ,כי ה‘נסיון‘ ,כשמו כן הוא,
השם לפי בקשתם ,האם הוא צריך כפרה,
מתבקש להבין את מעלתה של עקדת יצחק ככל האפשר את הפרדה הקשה ,ואילו מנשא את הצדיק העומד בו בגבורה כ‘נס‘
על פני עקדותיהם של ישראל שבכל הדורות. אברהם אבינו נתנסה גם בכך ,כפי שביאר של ספינה ,וכלשון הכתוב )תהלים ס ו(’ :נתתה
בעל ’אור החיים‘ את דברי הקדוש ברוך הוא ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה‘ )ב“ר
ובכלל ,אין צורך להרחיק לדורות עברו, נה א(.
כאשר אך בדור האחרון נעקדו על קידוש לאברהם ’קח נא את בנך את יחידך אשר
השם רוב בנינה ומנינה של יהדות אירופה אהבת את יצחק‘ ,ש‘נא‘ פירושו ’עתה‘ ,כפי מעתה אין מקום לבעל הדין לערער על
מתוך ייסורים שונים ומשונים ,ולא סרו שמתפרשת מילה זו בהרבה מקומות. האהבה היתרה הרוחשת בינו לבורא העולם,
מאמונתם. כל זאת להגביר את קושי הניסיון ולהראות כמאמר הבורא יתברך סמוך ונראה למעמד
לעין כל הבריות את התמסרותו המוחלטת העקדה’ :עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה‘
בדברי ימי המלחמה נרשמו ונחקקו סיפורים
של אברהם לבוראו. )בראשית כב יב( ,כלומר ’יש לי מה להשיב לשטן
רבים ,מצמררים ומרטיטים ,על יהודים
כאשר נדרשים אנו לענין נשגב זה של מסירות ולאומות התמהים מה היא חבתי אצלך ,יש
תמימי דרך שחשפו באותם הימים טפח
נפש ,מוצאים אנו פעמים רבות במהלך שנות לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלקים
וטפחים ממדרגות האמונה שקיננה בעוז
עולם ,שיהודים השליכו את חייהם מנגד אתה‘ )רש“י שם ד“ה כי עתה(.
בליבם ,ולמרות כל ייסורי השאול שחוו על
בשרם ,נותרו שלמים באמונתם ,בצעדם בעת ניסיון .כל החיים ומנעמיהם ,אהבת יסוד חשוב כתב רבנו הרמב“ם בספרו ’מורה
אל העקדה בראש מורם ,במסרם את נפשם הבנים והממון ,היו בעיניהם כקליפת השום נבוכים‘ )ח“ג פכ“ד( בהבנת ענין הניסיונות
למות מות קדושים. לעומת עשיית רצונו של מקום. שמנסה הבורא יתברך את הצדיקים .מטרתו
ויש להבין מדוע שגבה זכותה ומעלתה של בדברי חז“ל ישנם כמה וכמה תאורים מרטיטי היא למען יקחו הבריות מוסר ממעשי
עקדת יצחק על גבי המזבח ,ומאז והלאה, לב אודות מסירות נפשם של ילדים קטנים הצדיקים וילמדו מהם ארחות יושר .ומניסיון
כמו שאמרו חכמינו )ב“ר נו ג(” ,כל אכילות למען הקדוש ברוך הוא ,ולא באותם הדורות העקדה יש לנו ללמוד עד היכן מגיעה אהבת
שישראל אוכלים בעולם הזה אינם אוכלים בלבד ,כי אם בכל הדורות פשטו בני ישראל ה‘ ויראתו בלב עבדיו.
אלא בזכותה“. את צווארם למות על קידוש השם ,והשליכו על כן ציווה הקדוש ברוך הוא לאברהם שיתן
תשובה אחת יסודית לדבר מצאנו בכתבי חייהם בשמחה למען כבוד שמו יתברך ,ואת לו דבר שהוא למעלה מכל אהבה גשמית
הגאון רבי חיים מוולוז‘ין זי“ע ,שכתב דרכו של אברהם אבינו שביקש לשחוט את בעולם ואין נתינה שתידמה אליה – להקריב
בפירושו ’רוח חיים‘ למסכת אבות )פ“ה בנו לעולה על גבי המזבח – המשיכו צאצאיו את בנו יחידו שנולד לו לאחר שהיה ערירי
מ“ג( ,שכוח מסירות הנפש של ישראל בכל אחריו כעבור אלפי שנים. במשך שנים רבות ,ובו התממשה תשוקתו
הדורות ,שרשו ומקורו בעקדת יצחק ,ורק בערי אשכנז היה הדבר ,בחודשי הקיץ של העצומה להעמיד אומה אשר תצעד בדרכו
על ידי שכבש אברהם אבינו את רחמיו ועקד שנת ד‘ אלפים תתנ“ו ,כאשר המון נוצרים אחריו.
את יצחק בנו על גבי המזבח הוטבע בישראל משולהבים שהיו בדרכם לכיוון ארץ ישראל, וכעת ,לאחר שגדל הנער והחל לממש את
כוח מסירות נפש על קדושת השם. התנפלו על הקהילות היהודיות שלאורך נהר השאיפות שנתלו בו ,מבקש מאיתו הקדוש
כדברים האלו כתב גם נכדו ,הגאון רבי הריין ,והציבו בפני יושביהן את הברירה ברוך הוא לזבוח אותו לפניו...
נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי“ב מוולוז‘ין, הזוועתית – להשתמד או למות. ואברהם אבינו ,ברוב אהבתו לאלקיו ,מוותר
בפירושו ’העמק דבר‘ לתורה )בראשית כב וזרעו של אברהם אבינו הלך בדרכו; ישישים ברגע אחד על שאיפת חייו ,והולך בזריזות
א( ,וכן כתב הגאון רבי מאיר שמחה הכהן ובני תשחורת ,נשים ונערות בחרו במות לקיים רצון בוראו.
מדווינסק במתק לשונו )’משך חכמה‘ בראשית כב קדושים .קהילות שפיירא ,וורמייזא ,מגנצא, דברים דומים כתב רבנו חיים בן-עטר זי“ע
יד(” :כי בהימסרו יצחק את נפשו על קידוש קולוניה ,רגנשבורג ומץ נחרבו ,ואלפי יהודים בעל ’אור החיים‘ הקדוש ,שהאהבה העצומה
שמו יתברך ,ומאז והלאה הקבע לטבע קיים מסרו נפשם למרום. שרחש אברהם אבינו ליצחק בנו ,כלולה
באומה הישראלית להימשך אחרי רצון חשש היה בליבם ,שמא לא יעמדו בייסורים היתה מכל האהבות הקיימות בליבו של אדם:
ההשגחה מעומק הלב ולמסור נפשם ורוחם וייכנעו בפני העינויים ,ובגבורת נפש עצומה אהבת הבנים ,החיים והממון ,אודותם נאמר
◄◄◄
◄◄◄
בסיוון .כשלושה ימים ארכה הנסיעה המזוויעה על קידוש שמו יתברך ,כאשר עשו אבותינו
ברכבות המות. באלף החמישי והשישי כידוע ,עד כי כעת
פניני ‡ור החיים הרבי מספינקא הועלה על הטרנספורט האחרון יוקשה על נפש הישראלי מה זה ניסיון להאשל
שיצא מסעליש לאושוויץ .הרשעים לא ויתרו הגדול צור מחצבתנו אברהם ויצחק“.
על ההזדמנות שנקרתה לידיהם להתעלל כי לא זו בלבד שניסיון העקדה היה יותר קשה
בגופו הקדוש של הרבי ,והוציאוהו בזר קוצים מכל הניסיונות כולם ,אלא הוא המקור והשורש
◄ המ˘ך מעמו„ ‡'
על ראשו ,אולם הרבי רקד בכל הדרך וזימר לכולם ,וכל מה שבני ישראל מסרו נפשם על
אי אפשר לחיות ללא עול ופיקוח ,ללא השגחה בדבקות ’וטהר ליבנו לעבדך באמת‘. קדושת שמו במיתות אכזריות ומשונות ,לא
ועול מלכות שמים. בי“ג בסיוון הורדו היהודים במחנה המות היה זה אלא מכוחו של אברהם אביהם ,שעל
אושוויץ-בירקנאו .כאשר נודע למשולחים ידי שכבש רחמיו לעשות רצון קונו ,סלל דרך
להיכן הם מובלים ,פרצו בצעקות ויללות עד לבניו אחריו ,שיהיו מסוגלים אף הם להשליך
כרחם אב על בנים לב השמיים ,אך הרבי מספינקא פרש מתוכם כל אשר להם מנגד כדי לקיים רצון בוראם.
לקרן זווית ,נטל ידיו ועמד בתפילה. שכן אבות האומה ,אברהם אבינו ועמו יצחק
'וירא ישראל את בני יוסף ,ויאמר מי ”רבי קדוש!“ פנה אליו אחד ממקורביו בזעקה, ויעקב עליהם השלום ,השתיתו יסודות עמוקים
אלה') .בראשית מח ח( ”התפלל בעדנו שיארע נס! אנו מובלים אל ואיתנים למען האומה כולה ,ומכוח אותם
האם יעקב אבינו צריך לשאול את יוסף על המות“... יסודות ניצב הבנין כולו לתפארת האבות –
מנשה ואפרים 'מי אלה'?! והלא שבע עשרה הרבי חייך ,הניח את ידו הקדושה על שכמו של יוצקי מסד הבנין שהשתיתוהו על כנו.
שנה הם לומדים לפניו דבר יום ביומו .הוא האיש ,ואמר לו” :אל תירא אהובי .אנו הולכים על כך פסק בלעם הרשע את פסוקו )במדבר כג
בוודאי הכיר אותם היטב. לקראת משיח“... ט( ’כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו‘,
אומר האור החיים הקדוש כך: ”רבי“ ,התייפח האיש” ,משיח יושב בגרמניה?!“ ופירש רש“י” :אני מסתכל בראשיתם ובתחלת
כשעמד יעקב אבינו לברך אותם ,רצה והרבי נענע בראשו” :אמרו חז“ל )סנהדרין צח(. שרשיהם ,ואני רואה אותם מיסדים וחזקים
שהברכה תחול עליהם 'בתגבורת האהבה שמשיח יושב בשערי רומי ומתענה בצרותיהם כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות“.
והחיבה' .הוא רצה שהברכה תבוא מכל הלב, של ישראל“... על פי יסוד זה ,נשכיל להבין את דברי חכמינו
ולכן שאל את יוסף 'מי אלה'. ובשעה שיצאה נשמתו של הרבי הקדוש ז“ל )תו“כ ויקרא כו מב( שאפרו של יצחק צבור ומונח
כאשר יוסף הצדיק ,בנו החביב ,אומר 'בני הם', מספינקא צעק בהתלהבות – ’אש תמיד תוקד לפני הקדוש ברוך הוא .לכאורה יש להבין ,מה
האמירה מעוררת את רגש הלב ,ותתעורר על המזבח לא תכבה!‘ )ויקרא ו ו(. הכוונה שהאפר צבור על גבי המזבח? הלא
אהבתו אליהם. לבסוף לא הוקרב יצחק ולא נעשה גופו אפר.
וכפי שמרומז בפסוק :כי מדי דברי בו – זכור כבן עשרים ושלוש שנים היה הרב הקדוש רבי ולפי האמור נראה ,כי מכיוון שכוחו של יצחק
אזכרנו עוד! ברוך מקומרנא כאשר נפטר אביו הרב הקדוש אבינו יפה לבניו ,לעמוד לזכות הדורות הבאים
רבי שלום מקומרנא בכ“ו לחודש אדר שנת שיהיו יכולים אף הם למסור את הנפש ,מובנת
תרצ“ז ,והוא עלה לכהן על כיסא אבותיו. הלשון ’אפרו צבור על גבי המזבח‘ ,להורות כי
זכות אבות על אף גילו הצעיר חרדו אלפי חסידים לשמעו, כוח הניסיון שעמד בו יצחק עד שהשיג מעלה
וחצר הקודש קומרנא פרחה ושגשגה בימיו. זו שהשלים בנפשו שיהיה אפרו צבור על גבי
'האלוקים אשר התהלכו אבותי בפרוץ השואה הנוראה סרב רבי ברוך להימלט
המזבח ,עומד צבור בכל שעה ושעה שיוכלו גם
לפניו אברהם ויצחק ,האלוקים לארצות הברית או להונגריה .הוא התעקש בניו לקדש את שמו יתברך.
הרועה אותי מעודי עד היום הזה. להישאר עם חסידיו ולא לעזבם ,והיה מעודד
המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את רוחם בכל עת. באסרו חג של פסח תש“ד ,בשעה ארבע לפנות
את הנערים') .בראשית מח טו-טז( עם חיסול גטו קומרנא בכסלו תש“ג ,עבר הרבי בוקר ,הוחרדה קהילת יהודי סעליש.
בכל תחילת שמונה עשרה אומרים אנו לסאמבור ,שם נהרגו אמו ואשתו ושני בניו יחידות אס.אס .מלוות בכלבי-טרף שוטטו
בברכה הראשונה' ,אלוקינו ואלוקי אבותינו, הקטנים .בשבתו בסאמבור יעץ לכל מי שהטה ברחבי העיר ועקרו את יהודי העיר מבתיהם,
אלוקי אברהם ,אלוקי יצחק ,ואלוקי יעקב'. אזנו לברוח ליערות ולהסתתר בהם. אל הגטו.
אומר האור החיים הקדוש ,זה כוונת יעקב בכל אותן שנים המשיך הרבי לעסוק בתורתו קרבנם הראשון להשפלה ולהתעללות היה
אבינו באומרו ,טרם ברכתו' ,האלוקים אשר ובעבודתו ביישוב הדעת ובריכוז ,משל מאום הצדיק המפורסם ,הרב הקדוש רבי יצחק
התהלכו לפניו אבותי אברהם ויצחק .האלוקים לא אירע. אייזיק מספינקא בעל ’חקל יצחק‘ ,שלאחר
הרועה אותי ,מעודי עד היום הזה'. לאחד ממקורביו ששאל אותו כיצד יכול הוא מלחמת העולם הראשונה בה נמלט מספינקא
הוא התכוון לעורר בכך את זכות האבות להמשיך בדרכו ובעבודתו על אף הזמן הנורא למונקאטש ,קבע בסעליש את משכנו.
הקדושים .הוא מזכיר את 'אברהם ויצחק' ,וגם והאסונות האיומים ,אמר: הרבי החלוש שעמד בשנתו השבעים ,הוכה
את עצמו רומז' ,האלוקים הרועה אותי'. ”בתפילת נעילה של יום הכיפורים אומרים אנו באכזריות על ידי הצוררים הנאצים ימח שמם.
רק לאחר שהזכיר זכות אבות ,התחיל ’אתה הבדלת אנוש מראש ,ותכירהו לעמוד ”שנל! שנל!“ האיצו בו חיות האדם.
להתפלל 'המלאך הגואל אותי – יברך את לפניך‘. אפילו השכנים הגויים בכו למראה השפלת
הנערים'. ’אתה הבדלת אנוש מראש‘ – אף בימי אופל הראבין הנערץ ,אולם הרבי אמר לסובביו:
וזוכר חסדי אבות – ומביא גואל לבני בניהם! שכאילו ,בהם נבדל הראש מהאדם ומוחו אינו ”יהודים יקרים ,חבלי משיח הם! ועלינו לקבלם
מסוגל לתפוס את המתרחש’ ,ותכירהו לעמוד באהבה!“
לפניך‘ – עליו לעמוד לפני הבורא כמו חייל שבועות בודדים של חיים נותרו ליהודי
העומד לפני המלך ומצדיע לו .אף אם נחש סעליש...
יהיה כרוך על עקבו לא יניד עפעף ,מפני בסביבות חג השבועות גורשו כל יהודי סעליש
שלפני המלך עומד הוא. לאושוויץ .ה‘אקציות‘ נערכו במשך שלשה
כך עלינו לעבוד את הבורא! בכל מצב שהוא“... שבועות בימי שישי :כ“ו באייר ,ד‘ בסיוון וי“א
)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(
מ˙יב˙‡ ‡ור החיים
ועושה ואין שייך שכר למקיים מצוה אא"כ יש עונש אם וזה טעם 'ולמדו ליראה' ,בעתיד ,כי למעלה אמר 'ולמדו כתב רבינו )דברים לא יג( :ובניהם אשר וגו' .חלוקה זו כנגד
לא יקיים .ותירץ דקאי על המביאים אותם ,דבזה יש עונש ויראו' .אבל רבותינו אמרו האנשים ללמוד והנשים לשמוע, הטף שהזכיר בפסוק הקהל ,אמר הטעם הגם שלא הגיעו
אם לא יביאום ,ע"כ ג"כ יש שכר למביאיהם. והטף למה בא ,ליתן שכר למביאיהם. עדיין ללמוד אף על פי כן ישמעו ולמדו ליראה את השם,
ובכלי יקר ביאר שכל ענין ההקהל הוא בשביל התשובה, ובגור אריה למהר"ל כתב להדיא שכוונת הכתוב 'והטף', פירוש לחנכם ליראה את ה' ,ולזה לא אמר כדרך שאמר
וכמו שאמרו חז"ל )ויק"ר ל ז( שיום ראשון של חג נקרא לקטנים שיכולים ללמוד ,וז"ל :קשה למה הוצרכו לומר בפסוק הקהל ילמדו ויראו שהם שני דברים ,אלא ולמדו
ראשון לחשבון עונות ,לכן צריכים לעשות תיכף הכנה כך 'ליתן שכר למביאים' ,שמא גם כן ללמוד הקטנים ,דהא ליראה פירוש שבזה ילמדו יראת שמים ,ואומרו כל הימים
לתשובה ,וזה ע"י מצות הקהל שהמלך קורא לפניהם את בודאי קטן יכול ללמוד תורה ,ומצוה עליו ללמדו .והאי 'טף' כי כשהקטנים מתחנכים מתחלתם ליראה יתיסד בהם
התוכחות ,ואין דומה תשובה הנעשית ע"י יחיד לתשובה איירי בקטן שיכול ללמוד ,דאל"ה היכי נאמר 'ליתן שכר יראת ה' כל ימיהם .ורבותינו ז"ל אמרו )שם( וז"ל והטף
הנעשית ע"י רבים ,לכך ראוי שיתאספו כולם אגודה אחת. למביאים' ,מאי שכר למביאים יש כאן ,דתינוק קטן שאינו למה ליתן שכר למביאיהם ע"כ ,ואולי שנותנים טעם לקטני
והנה בזמן שישראל עושים תשובה הרי הם מבקשים יכול להבין מה יעשה שם .וכתב לתרץ דודאי אין סברא קטנים שאינם מבינים דבר שגם הם נכללים בכלל הטף
מהקב"ה שימחל להם על העונות ואומרים אם לא למענינו שיהא מחויב ללמד תורה הקטן בחג הסוכות של שמיטה, שאמר הכתוב ,ומה שנתן הכתוב טעם 'ישמעו ולמדו' הוא
יעשה אזי יעשה בשביל גמולי חלב שלא פשעו ,וזה השכר ואי משום ללמד הקטן יכול ללמדו כל השנה ,ולמה בחג לבניהן אשר יתחילו הבן.
שיש למביאיהם שיוכלו לומר עשה למען טף אלו המובאים הסוכות .בשלמא אנשים דבני מצוה נינהו ,גזירת הכתוב והנה מה שכתב רבינו "אולי שנותנים טעם לקטני קטנים",
בית ה' .וכמו שאמר הנביא )יואל ב טז( 'אספו עם קדשו שכך הוא המצוה ,אבל קטנים דלאו בני מיעבד מצוה נינהו, כ"כ המהרש"א בחידושי אגדות )חגיגה שם( וז"ל :יש לעיין
קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים' וגו' .עיי"ש לא שייך בהם גזירת הכתוב .והשתא מתרץ שפיר 'לתת בזה ,דהא כתיב בתר הכי באותו ענין 'ובניהם אשר לא ידעו
עוד .אמנם כתב בסוף דבריו דבפשטות מדבר הכתוב בטף שכר למביאיהם' ,פירוש אף על גב דאין מצוה בדידהו ישמעו ולמדו' וגו' ,הרי שאף הקטנים אשר לא ידעו הם
שכבר הגיעו לחינוך ]וכמו שכתב המהר"ל[ ,כמ"ש 'למען שיבואו דווקא בחג הסוכות ,מכל מקום צוה להביאם ,כדי בכלל שמיעה ולימוד .וי"ל דההוא קרא בקטנים שהגיעו
ישמעו' אלו הנשים 'ולמען ילמדו' אלו האנשים 'ובניהם לתת שכר טוב למביאיהם ,שהם שייכים במצוה. כבר לחינוך ,והם בכלל שמיעה ולימוד ,כדאמרינן )סוכה
אשר לא ידעו ישמעו ולמדו' זה טף שהגיע לחינוך. וגם הט"ז כתב :מקשים העולם ממ"נ אם איירי בטף שהגיע מב (.קטן שהגיע לחינוך אביו מלמדו תורה ,ו'אשר לא
אכן במנחת חינוך )מצוה תריב אות ד( כתב וז"ל :וטף מפורש לחינוך ויש להם תועלת במה ששומעים התורה ,למה ידעו' היינו שאינן יודעין לשמור ולעשות שנזכר בקרא
בתורה שחייבים .ולא נתבאר שיעור השנים של טף .ונראה תלה בשכר ,תיפוק ליה בשביל עצמם של הטף ,ואם בטף גבי אנשים ונשים ,וא"כ 'הטף' דהכא ע"כ לא איירי בהגיעו
דתיכף שיצאו מכלל נפל ,או בנולד שכלו רוב חדשיו ,חייב שאין להם עצמם תועלת בזה ,מה שכר שייך לאב במה לחינוך ,דלא אצטריך ליה ,דהא מפורש בקרא דבתר הכי
במצוה זו .והנה הטף לא נצטוו דלאו בני ציווי נינהו ,אך שמביא זה הטף ,דהוה כאילו מביא חתיכות עצים או אבן. 'ובניהם אשר לא' וגו' ,אלא דהטף איירי בקטנים שלא הגיעו
נצטוו להביאם כמבואר בגמרא חגיגה )ג (.טף למה באים ונ"ל לתרץ דאיתא בב"ק )לח (.אינו דומה מצווה ועושה לחינוך ואינן בכלל שמיעה ולימוד ,ולמה הם באים ,אלא
כדי ליתן שכר וכו' .ועיין בטורי אבן בחגיגה שם שחקר על לאין מצווה ועושה ,דהאינו מצווה אין לו שכר כמו מצווה כדי ליתן שכר למביאיהן ,ולכך כללן עם האנשים והנשים
מי מוטלת המצוה אם על האב או על הבית דין ,ולא הכריע ועושה ,ע"ז מקשה בשלמא האנשים והנשים יש להם ליתן שכר להם על שמביאין אותן .ובדרך צחות אותיות
בדבר .ונראה כיון דהמצוה על המביאים ,דכך גזירת הכתוב, עונשים אם לא יבואו ממילא יש שכר כשיבואו ,משא"כ 'טף' שלפניהן ולאחריהם הם אותיות ע"ץ ח"י ,דהיינו
אף אם הטף חרש או סומא או חיגר דבגדלותו פטור ,מ"מ בטף אף שהגיעו לחינוך מ"מ אין להם שכר כמצווה שמביאין הטף בבהמ"ק להחזיק עץ חי .ולפי שהיראה גם
עתה כשהוא טף דהמצוה על המביא חייב להביאו .ולא דמי בבנים שהגיעו לחינוך אינה עצמית לשמור ולעשות ,לכך
לראיה דקטן חרש וכו' פטור דבגדלותו פטור ,שם מחמת לא כללן בקרא קמא דכתיב ביה 'ושמרו לעשות' באנשים
חינוך דרבנן אם בגדול לא מחויב אינו חייב בחינוך ,אבל ונשים ,אלא דכתיב הכא 'ישמעו ולמדו ליראה את ה' כל
הכא דגזירת הכתוב להביאו ,אף דבגדול לא מחויב בעצמו הימים' דהיינו שתתחזק בהם השמיעה ללמידה ליראה
מ"מ כל זמן שהוא בכלל טף חייבים להביאו .נמצא לפי אותי כל הימים ,דהיינו בימי גדלותם .עכ"ל] .אלא שמדברי
דבריו שהחיוב הוא להביא גם טף שלא בא לכלל חינוך. רבינו משמע דבפסוק 'והטף' נכללים גם הקטנים שאינם
ובשיח שרפי קודש הביא בשם החידושי הרי"מ שהקשה מבינים דבר ,ואילו מהרש"א כתב דהפסוק 'והטף' איירי
מה קושיית הגמרא 'טף למה באו' ,הלא אם אבותיהם רק באותם קטנים ,ולכן כללם עם האנשים והנשים[ .וכ"כ
ואמותיהם עלו לרגל ,בע"כ הוכרחו לקחת עמהם הבנים במאירי )חגיגה ב (.שמצות הקהל נאמרה גם לטף שלא
הקטנים ,וכי נוכל לעזוב אותם לבדם בביתם .ותירץ כי זה הגיעו לחינוך.
עצמו קושית הגמרא 'טף למה באו' ,היינו למה הוצרכה וגם הרמב"ן כתב שבפסוק של 'ובניהם אשר לא ידעו'
התורה להזהיר ההורים להביא עמהם טפם ,הלא גם בלי הכוונה לקטנים הקרובים להתחנך .אלא שהבין שרז"ל
ציווי התורה יעשו זאת מעצמם ,לזה משני 'כדי ליתן שכר שאמרו הטעם כדי ליתן שכר למביאיהם חולקים על זה,
למביאיהם' ,כלומר ,לזה צוותה התורה שיהיו מצווים וז"ל' :ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו' הם הטף ,כי
ועושים כדי להרבות שכרם ,כי גדול המצווה ועושה ממי ישמעו וישאלו ,והאבות ירגילום ויחנכו אותם .כי אין הטף
שאינו מצווה. הזה יונקי שדים ,אבל הם קטני השנים הקרובים להתחנך.
‚ם ‡˙ם זכי˙ם לי˘ועה
בזכו˙ רבנו ה‡ור החיים ה˜„ו˘? ‡ור הי˘ועו˙
כ˙בו לנו מכ˙בי הלומ„ים
למייל המערכ˙ m028039999@gmail.com
‡ו לפ˜ס 02-5385689
‡ו ב'נ„רים פלוס' -ב‡ר י˘ר‡ל
י˘ועה ‡ˆל ה‡ור החיים – מהוו‡רט וע„ ‡חרי הח˙ונה...
ב“ה
לכבוד אור הישועות /סיפורים וישועות על האור החיים הקדוש.
רציתי לספר ולהודות על מה שהיה עמי בשנת הקורונה ,בכ“ז בחשון שנת תש“פ התפללתי על ציון האור החיים הק‘ לזיווג עבור
הבת שלנו תח“י ,וב“ה בט“ו בשבט תש“פ היא סגרה ווארט .כפי שכולם זוכרים מיד אחרי פורים תש“פ ,התחילה הקרונה .החתונה
נערכה בי‘ בסיון בשיא הקורונה.
שבועיים לפני החתונה דאגתי היכן תהיה החתונה ואיך? נסעתי לציון האור -החיים והתפללתי שתהיה חתונה שמחה ,וב“ה החתונה
נערכה באולם ,אז היה מותר 100איש מכל צד ,והיה שמח מאוד.
והכל בזכות האמונה שיש לנו באור החיים הקדוש.
כל פעם שאנחנו זקוקים לישועה אנחנו נוסעים לציון האור החיים.
בעילום שם
לחיים מחוברים
ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙
חיי‚ו03-617-1077 :
בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון מ"ז )ימים נוראים
ראש השנה ע úה˙ורה והמוע„ים תשפ"ג -ביהמ"ד
באר ישראל(
תשפ"ז
העקידה והסימנים
המאמר הראשון -בריאת האותיות שעָקַד אַבְרָה ָם ה ַּמֹר ִּי ָה .וְתֵרָאֶה לְפ ָנ ֶיך ָ ֲעקֵד ָה ׁ ֶ תקיעת שופר -זכר לעקידת יצחק
ומפרש שם הבני יששכר" ,אומר לך דבר אשר אָב ִינוּ אֶת יִצְחָק ּב ְנוֹ עַל ּג ַּב ֵי ה ַּמִז ְּבֵחַ ,וְכָבַׁש ר ַ ֲחמָיו בראש השנה ,כל באי עולם עוברים לפני
עם לבבי" ,על פי מה שאמר רבינו המגיד רבי דב של ֵםּ ,כ ֵן יִכ ְּבְׁשוּ ר ַ ֲחמֶיך ָ אֶת ל ַ ֲעשׂוֹת ר ְצוֹנְך ָ ּבְלֵב ָב ׁ ָ ה' יתברך כבני מרון .וכל בר לבב היודע גודל
בער ממעזריטש זיע"א ,לפרש דברי חז"ל )אבות פרק
ּכַעַסְך ָ מֵעָל ֵינוּ ,וּ ב ְטוּ בְך ָ ה ַּג ָדוֹל יׁ ָשוּב חֲרוֹן א ַּפְך ָ השעה ,ליבו יחיל בקרבו מאימת הדין .אולם
ה משנה א( "בעשרה מאמרות נברא העולם" ,והקשו מֵע ַּמְך ָ וּ מֵעִירְך ָ וּ מֵאַרְצְך ָ וּ מ ִּנ ַ ֲחלָתֶך ָ .וְקַ ּי ֶם ל ָנוּ ה' הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו ,הכין להם
בגמרא )ראש השנה לב" (.הי נינהו' ,ויאמר' דבראשית שהִבְטַח ְּתָנוּ ּב ְתוֹרָתֶך ָ עַל יְד ֵי אֱלֹקֵינוּ אֶת ה ַּדָב ָר ׁ ֶ לישראל את דרך התשובה ,אשר בכוחה יוכלו
תשעה הוו!" ,דהיינו שלא מצינו בפרשת מעשה משֶה עַב ְּדֶך ָ מ ִּפ ִי כ ְבוֹדֶך ָ" ,וכו'. ׁ להינצל מכל פגע רע ,ויזכו לשנה טובה ומתוקה.
בראשית כי אם תשע פעמים שנאמר בפסוק אמנם יש להבין ,מאחר וזכות העקידה כה ועוד ציוונו הבורא יתברך בתורתו לתקוע בשופר
'ויאמר' .ותירצו שם'" :בראשית' נמי מאמר הוא, גדולה וחשובה היא ,אשר כל תפילת הזכרונות כמצות היום ,ולהזכיר לפניו את זכות עקידת
דכתיב )תהלים לג ו( 'בדבר ה' שמים נעשו'". עליה היא נסמכת ,אם כן מדוע ממתינים יצחק ,אשר היום לזרעו ברחמים יזכור ויפדה
והקשו בזה ,מה טעם באמת לא נאמר 'ויאמר' לקריאתה בתורה עד היום השני? ומה טעם אין אותם מכל צרה.
גם במאמר הראשון ,כמו בשאר המאמרות. קוראים בפרשת העקידה כבר ביום הראשון? ואכן ,אף כי עיקר קיום מצות תקיעת שופר
ותירץ המגיד ,וז"ל הבני יששכר בשמו" :והסביר מנהג הסימנים בראש השנה עליו להיות בכוונה כי "רחמנא אמר תקעו" ,מכל
הרב הקדוש הנ"ל ,דהנה 'מאמר' לא יצוייר כדי לבאר את הדבר ,נלכה נא ונברר ענין אחר מקום רמז יש בו ,וכבר מנה רבינו סעדיה גאון
לנו כי אם על ידי אותיות ,והנה האותיות גם שנהגו בו ישראל בראש השנה ,ועל פי הדברים עשרה טעמים לתקיעת שופר ,והובאו במחזורים
כן נבראו ,כי מהיכן נתהוו ,הלא האין סוף ברוך הללו נוכל לחזור אל הראשונות ולהבין פשר קודם התקיעות .אולם הטעם הידוע והמפורש
הוא הוא בוראם מלכם ואדונם ,והנה האותיות דבר. בדברי חז"ל ,הוא מה שאמרו בגמרא )ראש השנה טז:(.
נבראו קודם ,וכיון שנבראו האותיות היה גילוי "אמר רבי אבהו ,למה תוקעין בשופר של איל,
התפשטות המאמרות ,על כן באינך תשע נאמר אמרו בגמרא )הוריות יב" :(.אמר אביי ,השתא אמר הקדוש ברוך הוא ,תקעו לפני בשופר של
'ויאמר' ,מה שאין כן בבריאה ראשונה נאמר דאמרת סימנא מילתא היא ,לעולם יהא רגיל איל ,כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם,
'בראשית ברא אלקים א"ת' ,היינו האותיות מן א' למיחזי בריש שתא קרא ורוביא ,כרתי וסילקא ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני".
עד ת' ,ואי אפשר להכתב בדבר הזה אמירה ,כיון ותמרי" .ובמסכת כריתות )דף ו (.הנוסח" :יהא נמצא כי בתקיעת השופר מתעוררת זכות
שלא היו עדיין ,וזה אשר יצאו ראשונה ראשית רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא ,כרתי, העקידה.
גילויים ,עיין שם בדבריו"] .וראה עוד ב'תורת סילקא ותמרי" .וכבר החזיקו ישראל במנהג זה,
המגיד' פרשת בראשית נוסחאות נוספות בזה[. והוסיפו עוד כמה מיני מאכלים שיש בהם סימן זכר העקידה בקריאת התורה
טוב ,כגון ראש של איל ותפוח בדבש ורימונים, והנה ,תקנו חז"ל להזכיר את זכות העקידה
מבואר בדברים קדושים אלו ,כי על אף וכל שאר הסימנים.
שאין לנו שום השגה בכל המתרחש בעולמות באופן נוסף ,והוא בקריאת התורה ביום השני,
העליונים ,ובוודאי שבאין סוף ברוך הוא לית והקשו בזה המפרשים היאך הותר הדבר ,ומאי אשר בו קוראים ישראל בפרשת העקידה.
מחשבה תפיסא ביה כלל ,מכל מקום כאשר טעמא לא נאסר משום ניחוש ,כמו שנצטוינו ובאמת אין זה רק בראש השנה ,אלא בכל יום
באים אנו לשוות לנגד עינינו את אופן בריאת בתורתנו הקדושה )ויקרא יט כו( "לֹא תְנַחֲׁשוּ". ויום משתמשים ישראל בזכות זו ,וכפי שאומרים
העולם ,ונתגלה סוד הדבר בידי חז"ל שנעשה על ומבארים בזה הראשונים )ראה מאירי הוריות שם( שאף בכל יום בתפילת שחרית קודם קריאת פרשת
ידי מאמרות ,הרי שאנו מפרשים מאמרות אלו כי אין מזל לישראל ,מכל מקום סימן טוב שייך העקידה כנהוג" :אֱלֹקֵינוּ ו ֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ ,זָכְר ֵנוּ
בצורת אותיות .ואותיות אלו גם הן היו טעונות בהם ,ואין בזה משום ניחוש אלא נעשה למזל ּב ְז ִּכ ָרוֹן טוֹב לְפ ָנ ֶיךָ ,וּ פָקְד ֵנוּ ּבִפְק ֻּד ַת יׁ ְשוּ עָה
בריאה ,וקודם בריאתן עדיין לא היו כדי שייברא טוב. שמֵי קֶד ֶם ,וּ זְכ ָר ל ָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ ִשמֵי ׁ ְ
וְר ַ ֲחמִים מׁ ּ ְ
העולם בהן ,וזו היתה הבריאה הראשונה. אמנם בוודאי עיקר עבודת ראש השנה שׂרָאֵל ֲעבָד ֶיךָ, אַ ֲהב ַת ה ַּקַד ְמוֹנ ִים אַבְרָה ָם יִצְחָק ו ְי ִ ְ
היא בתפילה וזעקה לפניו יתברך ,שיחוס על אֶת ה ַּבְר ִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הׁ ַּשְבוּ עָה ׁש ֶּנׁ ִש ְּבַע ְּתָ
כל הבריאה כלה -בדיבור אחד נאמרה נפשותינו וירחם עלינו ,ומעלת התפילה היא שעָקַד לְאַבְרָה ָם אָב ִינוּ ּבְה ַר ה ַּמוֹר ִּי ָה ,וְאֶת ה ָ ֲעקֵד ָה ׁ ֶ
וראה נא גם ראה בדברי האור החיים הקדוש שעל ידה מתחזק האדם באמונה וביטחון ברבון אֶת יִצְחָק ּב ְנוֹ עַל ּג ַּב ֵי ה ַּמִז ְּבֵחַּ ,כ ַּכ ָתוּב ּב ְתוֹרָתֶך ָ",
בריש פרשת בראשית ,שדימה ענין בריאת כל העולמים ,בבחינת 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'. וכו'.
העולם למעמד הר סיני ,ושם אמרו חז"ל )מכילתא אלא שהקשה בספה"ק בני יששכר )מאמרי חודש ובתפילת ראש השנה בחתימת ברכת
דרבי ישמעאל יתרו -מסכתא דבחדש פרשה ד( וז"ל" :את כל תשרי ב( ,מדוע יהא כזאת שיהיה הסימן מועיל הזכרונות ,אומרים אנו נוסח אחר לתפילה זו:
הדברים .מלמד שאמר עשרת הדברות בדבור לאיזה פעולה ,עד כדי כך שחשש לזה אביי בראש "אֱלֹקֵינוּ ו ֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ ,זָכְר ֵנוּ ּב ְז ִּכ ָרוֹן טוֹב לְפ ָנ ֶיךָ,
אחד ,מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן ,שנאמר השנה ,הלא הדבר ידוע שהכל בגזירת עליון ,וכל שמֵי קֶד ֶם, ִשמֵי ׁ ְ
וּ פָקְד ֵנוּ ּבִפְק ֻּד ַת יׁ ְשוּ עָה וְר ַ ֲחמִים מׁ ּ ְ
'וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר' .אם אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ,ומה יועיל לזה וּ זְכ ָר ל ָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ אֶת ה ַּבְר ִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת
כן מה תלמוד לומר 'אנכי ה' אלקיך -לא יהיה הסימן? הׁ ַּשְבוּ עָה אֲׁשֶר נׁ ִש ְּבַע ְּתָ לְאַבְרָה ָם אָב ִינוּ ּבְהַר
א
עינים מאירות
רגיל בריש שתא' ,ולמה לא אמר 'בראש השנה' בא הפגם כלל ,וזה היו מורין כשעשו סימן על לך' ,אלא מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת
כרגיל בכל מקום? אלא בא ללמדינו ,כי גם בראש התחדשות הלבנה .אמנם משקלקלו הבייתוסים הדברות בדיבור אחד וחזר ופרטן דיבור דיבור
השנה עצמו ,עיקר ענין הסימנים נעוץ דווקא שכפרו בתורה שבעל פה והמשיכו את פגם בפני עצמו" .ועוד אמרו חז"ל )שבועות כ" (:זכור
בראש ממש ,היינו בתחילת החג ,בלילה הראשון הלבנה ,שוב לא היו יכולים להודיע הדבר בסימן ושמור בדיבור אחד נאמרו ,מה שאין יכול הפה
של ראש הנה ,ולא בלילה השני שכבר אינו ממש המשואות ,כי כבר לא היו ראויים להשתמש בכח לדבר ,ומה שאין האוזן יכול לשמוע".
'ריש שתא'. המחשבה ,אלא הוצרכו לשלוח שלוחין שיפרסמו ובדומה לזה גם במעשה בראשית ,נברא הכל
כי הנה ידוע ,שלא ככל הימים טובים ראש על ידי דיבור ,ששורשו נמוך מן הסימן וכנ"ל. בתחילה בדיבור אחד ,ולאחר מכן חזר הקדוש
השנה .שבכל החגים רק בחוצה לארץ קבעו חז"ל ]ואגב נזכיר בזה את דברי החתם סופר )חתם ברוך הוא ופרט הכל בתשעת המאמרות .וז"ל
לעשות יום טוב שני של גלויות מספיקא דיומא, סופר על התורה ,דברים ,לקוטים( ,שכתב כי עד שקלקלו האור החיים הקדוש" :ובזה נבא אל הביאור,
ואילו בראש השנה אף בארץ ישראל עושין שני המינים היו כל הברכות כולן לבקשת טובה, והוא כי האדון יתעלה שמו כל מה שברא בעולם
ימים .ואף בימינו שאין מקדשין על פי הראייה, אלא שבברכת הצדיקים היתה כלולה גם רעת שהם המקורות וכל אשר ישנו במציאות ושמים
נקבעו שני ימי ראש השנה כיומא אריכתא. הרשעים ,כי מכלל הן אתה שומע לאו .אך עם וארץ הכל כאשר לכל בראו ה' בדיבור אחד ,וזה
אמנם אף על פי כן אין לערוך את סדר הסימנים ירידת הדורות נעשו רוב העם כמי שאינם מן הוא אומרו 'בראשית ברא אלקים את השמים
כי אם בלילה ראשון ולא בלילה שני .ואף שבכמה הצדיקים והחסידים וכו' ,ולא רצו חז"ל להשמיע ואת הארץ' ,דקדק לומר שני אתין לרבות כל
ספרי מנהגים כתבו כן בשני הלילות ,מכל מקום עליהם לשון קללה חלילה מכלל ברכת הצדיקים. הנמצא בעולם ,ולהיות שהנבראים הם רבים
בפוסקים לא הוזכר הדבר כי אם על הלילה על כן תיקנו בקשה מפורשת על רעת הרשעים, וכו' אשר לזה כללם הבורא בב' פרטים גדולים
הראשון] .אמנם אין בזה מניעה לעשות כן גם הצדוקים והבייתוסים וחבריהם ,ושוב מי שאינו ועצומים בשמים ובארץ ,והם הם הב' ריבוים
בלילה השני ,ובפרט בימינו שהשפע מצוי ב"ה מכללם אף כי אינו בכלל ברכת הצדיקים ,מכל שריבה באומרו 'את השמים ואת הארץ' ,ובמאמר
ומרבים ישראל בסימנים ,אך עיקר הדבר שייך מקום אינו בכלל קללת הרשעים חלילה .נמצא אחד ברא הכל יתעלה שמו .ותמצא שאמרו
רק בליל ראשון[. כי גם ברכת 'ולמלשינים' כולה לברכה ולא ז"ל 'בראשית מאמר הוא' ,כי בו השלימו עשרה
וטעם הדבר מבאר הבני יששכר על פי מה לקללה כלל ,כשאר ברכות שמונה עשרה[. מאמרות שבהם נברא העולם ,הראשון שבכולן
שכתבו המקובלים שיום ראשון של ראש השנה בו נברא הכל אלא שלא היה מסודר ,והיו כל
הוא יומא דלאה ,ויום שני הוא יומא דרחל ,והרי עומק ענין הסימן -פעולה בראשית המחשבה הבריאות בנמצא ,אבל חסרו הסדר ,וסדרן
כאשר מסר לבן הרשע את לאה ליעקב חלף רחל, ועל פי זה כתב הבני יששכר וז"ל" :ומעתה בין הקדוש ברוך הוא דבר יום ביומו".
עמדה רחל ומסרה את הסימנים ללאה אחותה והתבונן ,סוף מעשה נקרא מילתא ,סוד דבור ואם נרצה לחבר את הדברים לדברי המגיד
כדי שלא תתבייש ,ומכיון שכן אין הסימנים בלשון הקודש מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן זיע"א ,הרי שבמאמר 'בראשית' עצמו לא
שייכים אלא בלילה ראשון שבבחינת לאה ולא לה ,וראשית המחשבה נקרא סימן בלי התלבשות קדמה אות ב' שבבראשית לאות ר' ,אלא נאמרו
אצל רחל. בדיבור ,והנה סוף מעשה במחשבה תחלה ,על כן יחד בזמן אחד ,וזו היתה בריאת האותיות ,ורק
עד כאן דברי רבינו הבני יששכר .אולם ודאי סימנא מילתא הוא יחוד נפלא ככל שיעור קומה לאחריה נפרטו האותיות לפרטים שהפה יכול
הדברים טעונים ביאור רב ,מה ענין סימני ראש לדבר והאוזן יכולה לשמוע ,א' ב' ג' וכו' .וזהו
השנה לסימנים של יעקב ורחל ,וכי 'סימנים ציוונו הבורא יתברך בתורתו לתקוע בשופר שרמז הכתוב 'בראשית ברא אלקים את' -היינו
את האותיות שמא' ועד ת' .וזהו המאמר הראשון,
סימנים' לגזירה שווה אנו דורשין?
כמצות היום ,ולהזכיר לפניו את זכות עקידת אשר בו יצאו האותיות.
שתי זכויות שעמדו לישראל יצחק ,אשר היום לזרעו ברחמים יזכור ויפדה שורש הסימנים עליון מאוד
אך נראה ביאור עומק הדברים ,כי שתי זכויות
גדולות עמדו להם לישראל במרוצת הדורות;
אותם מכל צרה ואמנם ,בפנימיות הדברים המושגים בזה
הזכות הראשונה היא מה שהזכרנו בראשית גבוהים ונעלים עד מאוד ,וכפי שמביא הבני
הדברים ,עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בהעלות כל הדברים לשורשם ומתמתקים כל יששכר שם ,שהמציאות הראשונה היא כתר
בנו במסירות נפש עצומה ,ונטל את בנו יחידו הדינים ,כי עוז וחדוה במקומו ,וזהו שאמר אביי, עליון נרמזת בקוצו של יוד שבשם הוי"ה )ראה
אשר אהב ונחנן בו למאה שנה ,והקריבו על השתא דאמרת סימנא מילתא יהא אדם רגיל בזוהר הקדוש ח"ג דף י ,(:ומשם יצאה החכמה הקדומה
מזבח אהבתו לה' יתברך ,וזכות זו עומדת להם לאכול בריש שתא וכו' ,התחלת בריאת עולם אשר ממנה התפשט הכל ונרמזת באות י' גופא
לישראל כל הימים. טוב מאד להמתקת הדינים על ידי סימן ,ומן )שם( ,וכן כל הספירות נרמזות בשם הוי"ה .וזו היא
אמנם עוד זכות נוספת עומדת להם לישראל, הסימן בא לידי דיבור". בחינת הוצאת יש מאין ,כי החכמה מאין תמצא.
כפי שאמרו חז"ל שבשעה שהלכו בגלות עמדו כלומר ,ראשית הבריאה היא בסימן ,בסוד אך כדי לקרב הדברים אל שכלנו הקט ,מפרש
כל האבות והאמהות הקדושים לעורר בזכותם המחשבה שבלא דיבור ,וממנה יצא המעשה הבני יששכר כי ענין הסימנים הוא יכולת בני
ולתנות צערם לפני ה' ,ולא קיבל ה' את דבריהם, שבסוף ,בסוד הדיבור שבבחינת תורה שבעל האדם לדבר זה עם זה אף בלא הוצאת דברים
עד שעמדה רחל וביכתה על בניה בבכי תמרורים, פה .ועל כן בראש השנה שעולים כל הדברים מן הפה ,אשר לזה נצרך צירוף אותיות לתיבות,
והזכירה לפניו יתברך את זכותה שהכניסה לשורשם ,והעולם מתחדש כאילו נברא מחדש, אך כח הסימנים אינו נצרך לאותיות כלל ,ומבאר
אחותה לביתה ומסרה לה את סימניה ,וביקשה איש לרעהו בתנועות ידיו וכדו' את רצונו.
זה היום תחילת מעשיך -ראוי לפעול בדרך
כי אף הוא יתברך יחוס על בניו אהוביו אף אחר הסימן ,שבסוד המחשבה. נמצא כי הסימן גבוה מן הדיבור ,כי גם בשעה
שהעמידו צלם בהיכל ,והקדוש ברוך הוא שמע שאין הפה יכול לדבר ,עדיין יכול האדם לפרש
תפילתה ובמידה כנגד מידה אמר לה )ירמיה לא טו(
והנה דברי רבינו עמקו מאוד ,אך גם אנשים
רצונו וכוונתו על ידי סימנים .וזהו דבר עליון
"מנעי קולך מבכי ,כי יש שכר לפעולתך ושבו כערכנו משיגים כי שפת הסימנים היא דרך בני ונעלם ,שבאופן הרגיל מלביש האדם את החכמה
מארץ אויב". האדם לקשר עצמם זה עם זה גם כשאין רוצים שהתנוצצה במחשבתו באותיות ותיבות ,כדבר
או שאי אפשר לדבר בפה .נמצא ששורש הסימן איש אל רעהו ,אולם בכח הסימנים יכול להוציא
בקשת האבות והאמהות עבור בני ישראל מקומו גבוה מן הדיבור .וכמו שמצינו כי בשעה לאור תעלומות חכמה אף שיהיה כאילם לא
וזה לשון המדרש )איכה רבה בפתיחתא אות כד(: שאסור לדבר ,כגון אחר ברכת התקיעות קודם יפתח פיו.
"באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר שהשלימו קיום המצוה ,אזי אין מדברים ,אך
אוי לי על ביתי ,בני היכן אתם ,כהני היכן אתם, מראים סימנים להביע שאלה או תשובה .או פרסום קידוש החודש בראשונה ולאחר הקלקול
אוהבי היכן אתם ,מה אעשה לכם התריתי בכם שמכירים אנשים זה ברמיזותיו של זה ,ואינם וראיה לדבר מקידוש החודש ,אשר בראשונה
ולא חזרתם בתשובה ,אמר הקדוש ברוך הוא צריכים לדיבור ,אלא בסימן שעושה האחד מבין היו משיאין משואות )ראה ראש השנה כב ,(:היינו שהיו
לירמיה אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי השני ופועל. מפרסמים כי נתקדש החודש ללא דיבור ,אלא על
ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו ,ואין לך כאב לא
עלי ולא על בני ,לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב
עיקר ענין הסימנים בלילה הראשון ידי סימן .וטעם הדבר ,כי קידוש החודש המורה
על התחדשות הירח הוא בסוד מידת המלכות,
ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות וכו' ,מיד אחר כך מביא הבני יששכר חידוש נוסף, ומיעוט הירח מורה על פגם הלבנה במעשה
פתח אברהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר ,רבונו אשר יאיר לנו באור חדש את כל ענין הסימנים. בראשית .אמנם סוף מעשה במחשבה תחילה,
של עולם ,למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על כי הנה ,יש לדקדק במה שאמר אביי 'יהא אדם ובראשית המחשבה בבחינת כתר שבמלכות לא
ב
עינים מאירות
זו היא פסגת אהבת ה' אשר אליה הגיע אברהם וידוע מה שכתב הרמב"ן )ויקרא יח כה( שהאבות דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת
אבינו ע"ה .וזהו כפי שמצינו ברחל אימנו, קיימו את התורה רק בארץ ישראל ולא בחוץ לי העלהו עולה לפני ,ונעשיתי עליו כאכזרי ולא
שהקריבה את כל חלקה בזה ובבא ,שלא תהיה לארץ ,ולכן נשא יעקב שתי אחיות ,ומטעם זה ריחמתי עליו ,אלא אני בעצמי כפתתי אותו ,ולא
חלק מיצירת עם ישראל ,כפי שסבר אברהם מיד כשבא לארץ ישראל מתה עליו רחל ,שלא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני ,פתח יצחק
אבינו שבעקידה ימות יצחק ובכך תאבד שארית יעבור באיסור על ידה .וגם מה שלא נקברה ואמר ,רבונו של עולם ,כשאמר לי אבא 'אלקים
ישראל חלילה .ועם כל זאת הלכו צדיקים אלו ליד יעקב אבינו ,פירש הרמב"ן )בראשית מח ז( כי יראה לו השה לעולה בני' ,לא עכבתי על דבריך
וביטלו לגמרי את רצונם מפני רצונו יתברך. בוש יעקב מאבותיו על שנשא שתי אחיות ,ולכן ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי
את צוארי תחת הסכין ,ולא תזכור לי זאת ולא
הרבונו של עולם לא חייב לך כלום! נקברה רק לאה לצדו ,שאותה נשא ראשונה .הרי
תרחם על בני ,פתח יעקב ואמר ,רבונו של עולם,
לנו כי את כל זאת הפסידה רחל מחמת ויתורה
בענין זה יסופר מעשה שהיה ,שבאה אשה לאחותה ,והסכימה לאבד כל עולמה כדי שלא לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן ,וכשיצאתי
אחת לפני מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך תבוש ולא תכלם על ידה ,ודבר זה אינו נתפס מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני
זצ"ל ,ובכתה לפניו כי הרבה שנים לא זכו היא בשכל כלל ,שיוכל בן אנוש לוותר כל כך .ולכן ומסרתי עצמי למיתה עליהם ,ועכשיו נמסרו
ובעלה להיפקד בפרי בטן ,וניסו בכל מיני דרכי דווקא זכות זו היא העומדת להם לישראל ביד אויביהם כצאן לטבחה ,לאחר שגדלתם
רפואה ,עד שנתברר כי בדרך הטבע לא יזכו עוד להשיבם מן הגלות לגבולם ,יותר מכל תחנוני כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער
לכך .ובאה אותה אשה שבורה ורצוצה לפני גאון שבעת הרועים. גידול בנים ,כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם,
ישראל ,ופרצה בבכי מר שאיננה מסוגלת לקבל ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני ,פתח משה
בשורה קשה זו. ויתרה מכך מבואר כאן ,שזכותה של רחל
גוברת אפילו על זכות עקידת יצחק ,שהרי ואמר ,רבונו של עולם ,לא רועה נאמן הייתי
שמע רבי שלמה זלמן את דברי האשה ,נענה על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס
ואמר לה" :ראי נא ,שמעתי את כל דברייך ,אולם אברהם ויצחק הזכירו לפני ה' את זכות העקידה
ולא נענו ,ורק רחל שהזכירה את זכות ויתורה במדבר ,וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי
זאת עלייך לדעת ,כי הרבונו של עולם אינו חייב במדבר יפלו עצמותי ,ועכשיו שגלו שלחת לי
לך כלום! לא לכל אחד מוכרח הבורא יתברך הבטיח לה ה' כי שמע את תפילתה.
לספוד ולבכות עליהם ,זהו המשל שאומרים בני
לתת ילדים! ובצער אני אומר לך ,כי גם פרנסה אברהם עקד את יצחק מדעתו בלא שנתחייב בכך אדם מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי וכו',
אינו מחוייב ליתן לברואיו ,גם בריאות ,משפחה, אך באמת יש להוסיף שגם בעקידת יצחק באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך
וכל שאר המתנות אשר הוא נותן ,הכל במתנת הוא ואמרה ,רבונו של עולם ,גלוי לפניך שיעקב
מצינו מעין זה ,שגם בה היתה בחינת ויתור
חינם ,אך הוא יתברך איננו חייב לך כלום!". עבדך אהבני אהבה יתירה ,ועבד בשבילי לאבא
מופלגת מאוד .וכפי שכבר הבאנו במקום אחר
לשמע הדברים התפלאה האשה עד מאוד .היא )מאמר 'יום תרועה -סוד מאה יבבות( מדרשות הר"ן )הדרוש שבע שנים ,וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע
סברה כי רבי שלמה זלמן הידוע בליבו הרחום, הששי( ,שבאמת לא נצטוה אברהם אבינו בפירוש זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי
אבי המידות ואצילות הנפש ,אשר כל ימיו חשב על מעשה העקידה בתורת חיוב והכרח ,אלא בשביל אחותי ,והוקשה עלי הדבר עד מאד כי
רק על טובת כל יהודי ויהודי ,יעודד אותה נודעה לי העצה ,והודעתי לבעלי ומסרתי לו
בתורת בקשה ,ורק מחמת גודל אהבתו העצומה
ויחזק את ליבה ,ולפליאתה שומעת היא דברים סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי
לה' יתברך עמד וכבש רחמיו והלך לעקוד את
כדורבנות ,שבאמת אין הקדוש ברוך הוא מוכרח להחליפני ,ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את
לזכותה בפרי בטן ,וכמעט שנתעלפה במקום. תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה,
סברה האשה כי לפחות עכשיו יעתיר עליה ענין הסימנים הוא יכולת בני האדם לדבר ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי
הגרש"ז טללי נוחם ,אולם רבי שלמה זלמן לא זה עם זה אף בלא הוצאת דברים מן הפה, לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא
הוסיף מאומה על דבריו ,ופטרה לשלום בדברים אשר לזה נצרך צירוף אותיות לתיבות ,אך סבור שהיא רחל ,ולא עוד אלא שנכנסתי תחת
אלו .וכאשר החלה האשה ללכת ,החלו דברי
הצדיק לפעול את פעולתם אצלה .היא הרגישה כח הסימנים אינו נצרך לאותיות כלל המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה
והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי
בכל מאודה ,כי אמת גמורה אמר הרב .אמנם שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה ,ולא
אמת כואבת עד מאוד ,אך זו היא האמת לאמיתה. בנו .והזכיר שם מה שאמרו חז"ל )סנהדרין פט:(: קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה ,ומה אני שאני
כי באמת ובתמים אין הבורא חייב דבר לברואיו, "'ויאמר קח נא את בנך' .אמר רבי שמעון בר אבא, בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא
וכל מתנותיו -מידו הטובה והרחבה ,ולא בגלל אין נא אלא לשון בקשה .משל למלך בשר ודם הוצאתיה לבושה ולחרפה ,ואתה מלך חי וקיים
צדקת הבריות. שעמדו עליו מלחמות הרבה ,והיה לו גבור אחד רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה
ברם ,כאשר כבר עמדה האשה ורגלה האחת ונצחן .לימים עמדה עליו מלחמה חזקה ,אמר לו, ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם
מחוץ לדלת הבית ,קרא לה רבינו לשוב אליו. בבקשה ממך ,עמוד לי במלחמה זו ,שלא יאמרו כרצונם .מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך
ראשה היה סחרחר עליה ,ולא הבינה מה רוצה ראשונות אין בהם ממש .אף הקדוש ברוך הוא הוא ואמר ,בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל
עוד הרב לומר לה ,ומה עוד יוכל לדבר אליה .ואז אמר לאברהם ,ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת למקומן ,הדא הוא דכתיב )ירמיה לא יד( 'כה אמר ה'
אמר רבי שלמה זלמן" :אמת ,הקדוש ברוך הוא בכולן ,עכשיו עמוד לי בנסיון זה ,שלא יאמרו אין קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה
לא חייב לך .אך שמא אם גם את תעשי מעשים ממש בראשונים". על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו' ,וכתיב
שאינך חייבת בהם ,ינהג בך הקדוש ברוך הוא )שם פסוק טו( 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך
במידה כנגד מידה ,ויתן לך מתנה שאינו חייב מבואר שלא היה אברהם אבינו נענש אם לא מדמעה כי יש שכר לפעולתך' וגו' ,וכתיב )פסוק טז(
בה .נסי נא ,מה אכפת לך ,הן בוודאי לא תפסידי היה מוותר על בנו ,אשר ללידתו המתין מאה 'ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם'".
מכך!" -סיים רבינו את דבריו. שנה ,אלא ביקש ממנו הקדוש ברוך הוא כביכול
וכך היה .למן אותו היום ,החלה אותה האשה שיעשה עמו טובה .והנה ,הרי דבר מצוי הוא בכל מסירות נפשה של רחל במסירת הסימנים
לפעול מעשי צדקה וחסד בטרחה עצומה ,שלא מקום ובכל זמן ,שכל אדם אשר מתרגשת עליו מבואר בדברי חז"ל ,כי עיקר זכותה של רחל
כדרך הטבע כלל .הלכה וסעדה נצרכים בבתי צרה ,הולך אצל חכמים וצדיקים שיבקשו עליו היתה בזה שמסרה לאחותה את הזכות הגדולה
חולים ושאר מקומות ,באופן המנוגד לגמרי רחמים ,ועושה כל טצדקי שבעולם כדי להימלט והעצומה להינשא ליעקב אבינו המובחר
לטבעה .ולאחר זמן בחסדי ה' זכתה לישועה מגזר הדין ,מבקש סגולות ותפילות והולך אצל שבאבות ,אשר בזה היתה רחל זוכה להיות אם
למעלה מן הטבע ,ונולדו לה ילדים. קברי צדיקים ,הכל כדי שיזכה לישועה ,ואפילו לשבטי ישראל ,ועמדה ומסרה הדבר לאחותה.
בדברים שאין הנשמה תלויה בהם ,ומה גם בבני וכמובן בשעת ויתורה לא העלתה על דעתה
היפוך כל ההנהגה בכח הויתור שלמעלה מן הטבע חיי ומזוני .ואילו אברהם אבינו ,שהיה עמוד שייקחנה יעקב אחר כך לאשה ,ויעבור על
עד כאן תורף המעשה .והנה בהתבוננות התפילה שבעולם ,והתפלל אפילו בעד אנשי איסור נישואי אשה ואחותה על פי מה שנתגלה
פשוטה ,לכאורה יש כאן מדרך הנהגת הקדוש סדום הרעים והחטאים ,לא זו בלבד שלא ביקש לו סוד הדבר והכיר כי בזה יהיה תיקון כלל
ברוך הוא במידה כנגד מידה ,שראה ה' יתברך את על עצמו כלל ,אלא שבו היה הדבר תלוי ,וביקש ישראל .וביותר ,שבויתור זה כביכול גזרה על
מסירות נפשה של אותה אשה שבורת לב ,שאינה הקדוש ברוך הוא ממנו כי ימחול לו על הבטחת עצמה להינשא לעשו הרשע ,שהרי על זה היתה
מבקשת חיזוק לעצמה ,אלא הולכת ומחזקת "כי ביצחק יקרא לך זרע" ,והרי יכול היה לבקש כל בכייתה של לאה ,שסברה שתינשא לעשו
אחרים ,ועל כן נתן לה ה' יתברך ממתנתו במידה מאת ה' שיניחנו ,ובכל זאת עמד מעצמו לעשות כמאמר הבריות )ראה רש"י בראשית כט יז ,ומקורו בבבא
כנגד מידה. רצון קונו. בתרא קכג.(.
ג
עינים מאירות
שיישאנה יעקב אבינו ולא ישלחנה .אולם ביום לגמרי מפני רצון ה' ,שוב אין הוא צריך דבר ,וכל אולם אחר מה שנתייסד כאן במעלת היום
השני שהוא יומה של רחל ,אין הענין בקיום רצונו הוא לתכלית אחת -קיום רצון ה'. השני של ראש השנה ,נראה כי עמקו הדברים
הסימנים בפועל ,שהרי ויתרה רחל על סימניה הרבה והרבה יותר מזה .אמת נכון הדבר שנוהג
לאחותה ,על כן די בהתבוננות בהם ,רמז לעינה סגולת יום שני של ראש השנה ה' עם ברואיו במידה כנגד מידה .אך שורש הדבר
הטובה של רחל שלא נטרה רעה לאחותה אלא זהו סוד יומו של ראש השנה ,שנקבע שיהיה הוא ,כי לעתים כאשר עושה האדם מעשים
אדרבה סייעה בעדה. בו יום טוב שני ימים .ואין זה רק משום ספיקא טובים ונאצלים באופן המנוגד לטבעו ,יכול הוא
דיומא ,אלא על פי סוד ועל פי האמת ,ועל כן לא להפוך בזה את כל הבריאה ,ולהגיע לשורשה
עין טובה מביאה את הגאולה רק בחוץ לארץ נוהגים בו שני ימים ,אלא בכל הנסתר והעליון ביותר.
והנה ,מצינו חיבור בין מידת עין טובה לקידוש מקומות מושבות בני ישראל .ורצה הקדוש ברוך הנה רחל אימנו ,שויתרה ויתור אמיתי ונורא,
החודש ולדוד המלך שהוא מרכבה למידת הוא לזכות את ישראל במצות תקיעת שופר שני אשר יכלה להפסיד מחמתו את כל השייכות
המלכות הנרמזת בלבנה ,והוא המובא בגמרא ימים ,לפיכך סובב מסובב כל הסיבות שיהיו שני לבנין כלל ישראל ,וכל זאת כדי שלא לבייש את
)ראש השנה כה (.בזה הלשון" :אמר ליה רבי לרבי חייא, ימי ראש השנה. אחותה! עלולה היתה ליפול בגורלו של עשו ,וכל
זיל לעין טב וקדשיה לירחא ]לך למקום הנקרא והנה ,כתבו המקובלים בשם הזוהר הקדוש, עולמה הרוחני היה נחרב ,ובלבד שלא תיכלם
'עין טב' וקדש את החודש[ ,ושלח לי סימנא שסגולת היום השני של ראש השנה ליתן לישראל כלה ביום חופתה.
]שלח לי סימן לאות שעשית כן[ ,דוד מלך ישראל שפע גשמי ,מלבד השפע הרוחני שזוכים לו ביום כיוצא בדבר אברהם אבינו ,עומד ומקריב את
חי וקים ]שדוד המלך נמשל ללבנה[" .הרי כאן הראשון .ואין הכוונה שיש לבקש ביום זה על
יצחק בנו ,ומוותר לגמרי על הבטחת ה' יתברך
רמז למלכות בית דוד העתידה להתחדש כלבנה עניני חומר ,חלילה לנו מעשות כן ,אלא שכך היא
להוציא את כלל ישראל מזרעו מבנו יצחק.
בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו .אולם בזה סגולתו של יום להשפיע על ישראל גם בעניני
אין הוא מחוייב בזה כלל ,אלא כך ביקש ממנו
שנתקדש החודש ב'עין טב' ,יש בזה עוד רמז גם הגוף.
הקדוש ברוך הוא שיתנדב מעצמו לעשות כן,
ליוסף הצדיק ,שנאמר עליו )בראשית מט כב( ּ
"ב ֵן ּפֹר ָת ומכיון שיום זה ניתן במתנה לישראל כדי והוא בשמחה הולך ומאבד את תכלית חייו
יוֹסֵף ּב ֵן ּפֹר ָת ֲעל ֵי עָי ִן". לעורר עליהם זכות ,ונוהגת בו מידת הרחמים בידים ,כי לעשות רצון קונו.
ביותר ,על כן דווקא ביום הזה קוראים בתורה
כח הויתור -בין אדם לחבירו ובין אדם למקום בפרשת העקידה ,כדי להזכיר זכות אבות, הנהגה זו ,הופכת את כל הטבע ,ויש בה משום
ויש להאיר עוד בזה ,שכל היום הראשון של ולעורר את כח הוויתור המהפך את כל ההנהגה חידוש הבריאה לגמרי.
ראש השנה ניתן גם הוא בזכות רחל אימנו ,שהרי לטובה מראשית המחשבה. דינא קשיא ודינא רפיא
מחמת שויתרה על הסימנים ביום השני ,זכו והנה ,לפי מה שנתבאר שורש הסימנים, והנה ידועים דברי הזוהר הקדוש )ראה ח"ג דף
ישראל לסימנא מילתא ביום הראשון ,וקיבלו שמקורו גבוה מעל גבוה בשורש המחשבה
את יומא דלאה בזכות רחל .ואמנם ,ויתור זה של רלא ;:וראה בשער הכוונות להאריז"ל ,הקדמה לדרושי ראש השנה(,
בבחינת כתר עליון ,קוצו של יו"ד ,ממילא מובן שביום הראשון של ראש השנה ההנהגה היא
רחל היתה בו מסירות נפש גדולה ועצומה על
מצוות שבין אדם לחבירו ,וזהו שורש הגאולה, בבחינת 'דינא קשיא' ,וביום השני 'דינא רפיא'.
שחרב הבית בגלל שנאת חינם ,ובתיקון מצוות נכון הדבר שנוהג ה' עם ברואיו במידה היינו שהדין קשה יותר ביום הראשון ,וביום
שבין אדם לחבירו תבוא גאולת ישראל .והנה זה כנגד מידה .אך שורש הדבר הוא ,כי השני זוכים יותר לרחמים .וקשה ,הרי לפי דברי
עומד אחר כתלנו ,אך מה ארכו ימי הגלות ,כי אכן לעתים כאשר עושה האדם מעשים המקובלים ,עומדת בחינת 'לאה' בדרגה עליונה
יותר מבחינת 'רחל' ,ומפני מה הדין ביומה של
נצרכים ישראל לעבודה גדולה כדי ללכת בדרכה
של רחל ולוותר לחבריהם.
טובים ונאצלים באופן המנוגד לטבעו, רחל קל יותר ,הלא הדעת נותנת כי בדרגה גבוהה
אולם היום השני של ראש השנה מכוון כנגד יכול הוא להפוך בזה את כל הבריאה, יותר פועלים הרחמים יותר?
המצוות שבין אדם למקום ,ובו קוראים את ולהגיע לשורשה הנסתר והעליון ביותר המוותר זוכה ממקום אחר
מעשה העקידה ,שבו מסר אברהם אבינו את אלא מבואר כאן ,כי יתכן בהחלט שהמוותר
נפשו עבור רצון ה' יתברך ,וויתר כביכול על כי דבר זה שייך ליום הראשון ,שהוא יומה של יפסיד את דרגתו העליונה שהיה יכול לזכות לה.
הבטחת ה' אליו להוציא את עם ישראל מיצחק. לאה שמקומה גבוה בספירות .אולם מאידך רחל ומה דאמרי אינשי שלא ראינו מי שמפסיד מן
וזו היא השלמת כח הויתור -הביטול לרצון ה'. אימנו שויתרה על הסימנים ,ואכן אין מתקיים הוויתור ,אין הכוונה שאין כאן הפסד כלל ,אלא
וממילא ביום זה אין צורך באכילת הסימנים ,ודי ענין הסימנים ביום השני כדברי הבני יששכר - שזוכה המוותר לרווח ממקום אחר ,אשר מחפה
לראותם בלבד ,כי המבטל עצמו לרצון ה' אינו מכל מקום זכתה בתמורה לכח גדול ועצום אף על ההפסד הבא מן הוויתור ,והרי ההפסד כמי
צריך לכלום ,ומאידך ניתן לו שפע גדול ,והכל יותר ,כח החידוש הבא מתוך הויתור ,הפועל שלא היה כלל .וזהו גם ברחל ולאה ,אשר אכן
למען קיום רצונו יתברך. גדולות ונצורות דווקא משום שנחסר בו הכח דרגת לאה גבוהה יותר ,אך בזכות הוויתור זוכה
שוויתרה עליו רחל אימנו.
חידוש הבריאה בראש השנה ואכן ,כלפי חוץ נראה שרחל הפסידה מן
רחל לעורר את מידת הרחמים יותר מלאה ,כי
מטעם זה ,מוסיפים ביום השני בסיום קריאת בוויתור זה מתחדש כל העולם ומתהפך לטובה.
הויתור ,ומלבד כל מה שנתבאר למעלה ,הרי גם וכך גם בעניני העולם הזה ,אם ויתר אדם
התורה את ענין צאצאי נחור ובתואל ,ללמדינו יצאו ממנה רק שני שבטים ,לעומת ששה שיצאו
כי עד שנעקד יצחק לא נולדה רבקה ,ולא היה על ממון או חפץ לחבירו או שכנו ,יזכה לראות
מלאה .אולם זכה רחל שיצא ממנה יוסף ,המשפיע
ראוי לישא אשה ,מחמת שנולד מסטרא דנוקבא ישועות ושפע בבני חיי ומזוני ,ובכל מה שיצטרך
טובה לעם ישראל גם בגשמיות ,בבחינת "ויוסף
)ראה באור החיים הקדוש בראשית יז יט( .אך בראש השנה לו .אך אין זה אומר שמה שוויתר יחזור אליו,
הוא המשביר" ,וכפי האמור שהיום השני של ראש
שבו נפקדו שרה רחל וחנה )ראש השנה י ,(:זכה גם השנה מסוגל גם לבקשת גשמיות. אלא שיקבל דברים אחרים עד אשר יחוש כי
יצחק אבינו לנשמה דדכורא ,כי זו היא סגולת למרות שוויתר כאן -הרוויח במקום אחר.
וביותר ,שגם בית המקדש נבנה בחלקו של
היום להפך הכל מחדש ,וכך יצא בו יוסף מבית בנימין שיצא מרחל ,וכל הגאולה -ושבו בנים אמנם ,בוודאי מי שמכוון מתחילה שיוותר
האסורים ,ובטלה העבודה מאבותינו במצרים לגבולם -בזכותה של רחל היא. לחבירו ויזכה לשפע ממקום אחר ,עליו לא
)שם( ,כי זה היום תחילת מעשיך. נאמרה הבטחה זו ,ואין זה מענין "הוי מחשב
הבה ונקבל עלינו לנצל את המתנה הנפלאה סימנים הנאכלים וסימנים הנראים הפסד מצוה כנגד שכרה" ]ראה אבות פרק ב
שזכינו לה -יום שני של ראש השנה ,יומה של והנה כבר נתבאר למעלה חילוק הגרסאות משנה א[ .רק כוונת הדברים למי שמקריב באמת,
רחל אימנו אשר בו מתעורר כח הויתור הן בין בגמרא בענין הסימנים ,שבמסכת הוריות איתא ומרגיש בכל לבו ונפשו את גודל הקושי העומד
אדם למקום בזכות העקידה ,והן בין אדם לחבירו שיש לראות את הסימנים ,ובמסכת כריתות כנגדו ,ובכל זאת מבטל את רצונו מפני רצון ה'
בזכות ויתורה של רחל על הסימנים ,וכל זה הגרסא שיש לאוכלם .אך על פי האמור נראה יתברך ,זה אינו לכוונת רווח ,אלא חידוש נפלא,
מתעורר גם על ידי עבודת התקיעות הנעשית שאין כאן כל סתירה ,כי באמת ביום הראשון היוצר דרך חדשה שבה יוכל לזכות ולראות
בשנית בכל עוז ,ובתקיעות דרחמים יתרבו של ראש השנה ,עיקר התועלת היא באכילת ישועות מקיפות.
הרחמים ויזכו ישראל לשפע עצום ברוח וגשם הסימנים ,להשתמש בהם בפועל ,כפי שלאה וכן כתב ה'שפת אמת' בכמה מקומות )ראה פרשת
עד בלי די. אימנו השתמשה בסימנים שקיבלה כדי לך לך תרמז ועוד( ,שכאשר מבטל האדם את רצונו
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
ראש השנה
שבת קודש על התורה
אכסוף נועם שבת שלהבות קודש והגיונות חכמה
בקדושת השבת וסגולתה מפרשת השבוע
ברשות הרבים ,נבטל את כל עם ישראל ראש השנה שחל להיות יש לפרש עומק הדבר ש’מעקה’ עניינו ‘מלוך דמות דיוקנו של אביו
מן המצוה החביבה של תקיעת שופר?!
הן האריכו בזוהר הקדוש (ח”ג דף צט): בשבת על כל העולם’ ,בהקדם שסוד הבית והמעקה
הוא ראש השנה בו אנו מבקשים כי הקדוש
יום כ”ב באייר היה אצל הגאון רבי יצחק
שלמה אונגר זצ”ל יום מיוחד לשבח והודיה
לבאר את אפני התקיעות ופעולתן שמא יעבירנו ברוך הוא ימלוך על כל העולם ,וכפי שהגיד לבורא יתברך ,ביום זה ניצל מידי הרשעים
הנשגבת במרומים ,ובכוחן עובר הקדוש אין ערוך למעלת מצוות תקיעת שופר הגאון הקדוש ה’אביר יעקב’ זיע”א בספרו
ימח שמם .השחרור היה בהיותו במחנה
ברוך הוא מכיסא דין לכיסא רחמים. שנצטווינו עליה בתורה ,ועל ידה עולה ’פתוחי חותם’ :וזהו שנאמר ‘כי תבנה בית
‘טרזינשטאט’ ,שם חלה כמו רבים בטיפוס
ובמקום אחר (ח”ג דף יח ).אמרו ,שאילולי זכרון ישראל לטובה לפני הבורא יתברך חדש’‘ ,תבנה בית’ גימטריא ‘זה ראש שנה’ עם
הבהרות ,חומו עלה עד שהתדרדר מצבו והוא
היתה מדת הדין מתמתקת במידת ביום הדין ,וזוכים ישראל לכל מיני הכולל‘ ,חדש גימטריא ‘זה כפר’ ,לרמוז דראש
חלה גם בדלקת קרום המוח.
הרחמים ,לא היה העולם יכול לסבול את השפעות טובות בגשמיות וברוחניות. השנה ויום הכפורים הם בנין כל העולם
כך שכב כשבועיים בלי הכרה בבית חולים
מדת הדין ולעמוד בפניה ,וקול השופר אמנם ,מצווה חשובה וחביבה זו נדחית מחדש .לכן באלה הימים הזהר בהם למיתוק
היוצא מן התקיעות עולה עד כיסא הדינים ,ומיתוק הדינים הוא שתכוון הרי”ו צבאי רוסי שהיה שם .למראה מצבו הגרוע
מפני השבת. חשבוהו כמת והשליכו אותו דרך החלון
הכבוד ,ומעורר את הרחמים. לא זו בלבד ,אלא שדחית המצוה איננה האמור בצורת ההוויות דכריעות וזקיפות
אמנם אין לחשוש מדברי רבי יצחק (ר”ה דברכת אבות. לערימת המתים בחצר בית החולים .בדרך נס
מפני שבתקיעת השופר מתחללת השבת, עבר שם רופא שהחליק ונפל בדיוק על גופו.
טז ,).ששנה שאין תוקעין בה בתחילתה – שכן התקיעה “חכמה היא ואינה מלאכה”, וזהו ‘ועשית מעקה לגגך’‘ ,מעקה’ גימטריא
יש לחשוש מסופה כיוון שהשטן המקטרג עם הכולל ‘רי”ו’‘ ,גגך’ גימטריא ‘כו’ שהוא הרופא ששכב על הארץ בסמוך לרבי יצחק
כלומר ,אין זו אחת ממלאכות השבת
לא התערבב על ידי התקיעות ,שהלא שם הוי”ה .דהיינו ,כוון הרי”ו בשם הוי”ה שלמה ,שמע שיש בו דופק ורוח חיים ,ומיד
האסורות בתורה ,אלא איסור מדרבנן,
אמרו רבותינו בעלי התוספות (שם ד”ה כאמור ,ובזה ‘ולא תשים דמים בביתך’ ,דהיינו החזירו אותו לבית החולים ושם טיפלו בו עד
שמא יבוא התוקע לתקן כלי-שיר ,ואם-
שאין) בשם אחד מרבותינו הגאונים בספרו כדי שלא יתגברו הדינים בעולם שהוא ביתך שלאט לאט שב לאיתנו.
כן מן הדין שידחה האיסור מפני מצוות
’הלכות גדולות’ ,שהכוונה רק לשנה שלא הרמוז בבית חדש. לימים סיפר שמצבו היה אז כתינוק שנולד,
עשה מן התורה.
תקעו בה עקב אונס ,ולא כאשר חל ראש וכן אמר הרב הקדוש בעל ’דגל מחנה אפרים’ כי שכח כל תלמודו וכמעט לא ידע אפילו
אף על פי כן העמידו חכמים דבריהם
השנה להיות בשבת ,שאז אין תוקעין מן זיע”א (פרשת כי תצא) על פסוק זה :יש לומר על צורת אות ,עד שריחמו עליו מן השמים ועל
אף במקום קיום מצוות עשה מן התורה,
הדין. דרך רמז על יום המשפט שהוא ראש השנה, ידי יגיעה רבה שב לתלמודו ולאיתנו הראשון.
וקבעו שאין לתקוע בשופר כאשר חל
אך מכל מקום ,עדיין יש לתמוה על דהנה ידוע כי זה היום תחילת מעשיו ,ובכל בימים ההם ששכב בלי הכרה ומשותק בצד
ראש השנה להיות בשבת ,וזאת מפני
ביטול המצוה הנעלה וכל הכרוך בה עקב ראש השנה נתחדש העולם ושבים כל הדברים שמאל ,התעורר במקצת והנה הוא רואה
החשש שמא ילך התוקע ללמוד אצל
חשש זה שנראה לעינינו רחוק. למקורם ועיצומו של יום מעורר זה בכל ראש במחזה את אביו ואמו מוקפים באש.
הבקיאים ויעביר את השופר ארבע אמות
האם מפני אותם יהודים עמי-הארץ השנה. החל רבי יצחק שלמה לצעוק אליהם :מפני
ברשות הרבים ,שפעולה זו היא אחת
מוותרים אנו על כך ביום הדין?! משלושים ותשע המלאכות שאסורות וזה יש לומר שמרומז כאן ‘כי תבנה בית מה נשארתי אני כאן בעולם העכור ולא זכיתי
להסתלק על קידוש ה’ כמוכם? הרי בין כה
סוד התקיעות בשבת מן התורה. חדש’ ,היינו בראש השנה כשמגיע העת
איני יודע ללמוד ולהתפלל ולמה לי חיים?
על מנת לפתוח פתח להבנת הדברים, גזירה זו גזרו חכמים בכל תפוצות להתעורר שיבנה העולם בנין חדש כנ”ל ,אז
ישראל ,מלבד בירושלים עיר הקודש תראה ‘ועשית מעקה’ עם הכולל גימטריא ענה לו אביו להרגיעו :תדע לך וזכור שכבר
נציג תחילה שתי מעשיות כהקדמה הבטחתי לך כשנפרדתי ממך שתזכה להרביץ
לבאור העניין: ובכל מקום שיש בו בית דין קבוע של רי”ו מספר גבורה‘ ,גגך’ מספר כ”ו שם הוי”ה
דינים סמוכים ,שם אין לחשוש שיבואו ב”ה שורש החסדים והרחמים ,והיינו שתראה תורה ברבים.
היה זה חודש אלול .לפני הרב הקדוש בספר ‘דרשות מהרא”צ בריסק’ הביא (פרשת
רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר להיכשל בהעברת השופר ארבע אמות לשתף גבורה וחסד להמתיק הגבורה ולהפך
ברשות הרבים (ר”ה כט.): מידת הדין למידת הרחמים ,והבן. ויחי) רמז בדברי הפסוק (דברים כא י) ‘כי תצא
בעל ה’ישמח ישראל’ זיע”א ,בא החסיד למלחמה על אויבך’.
ר’ אברהם מאיר מוורשה ,שהיה מחשובי יש שיתמהו :הרי תקיעת שופר מותרת פרנסה בזכות התורה ‘כי תצא’ ראשי תיבות‘ :כל ימיך תצייר צורת
החסידים ושימש רבות בשנים כ’בעל בשבת מן התורה ,ובמעשה התקיעה פעם התאונן אברך לפני הרב הקדוש ה’שפת
עצמו אין השבת מתחללת. אביך’ ,באופן זה תצא למלחמה נגד היצר הרע
תוקע’ בחצר הרבי. אמת’ מגור זיע”א ,שחמיו מתקשה בפרנסתו
את טעמה של תקנת חכמים שלא ותנצחו ,ועל ידי זה ‘ונתנו ה’ אלהיך בידך’ .וכן
בכל שנה היה ר’ אברהם מאיר בא לפני ואינו מצליח לעמוד בהבטחתו ולספק לו את
לתקוע ,פרש האמורא הקדוש רבה בר ‘כי תבא אל הארץ’‘ ,כי תבא’ ראשי תיבות:
הרבי ומבקש בדחילו שיואיל הרבי ללמדו מזונותיו ,והוא חושש שייאלץ לצאת לעסוק
את סוד כוונת התקיעות ,אך הרבי מעולם נחמני מפני חשש שאדם שאינו בקי במסחר .שאלו ה’שפת אמת’ אם חותנו עוסק ‘כל ימיך תצייר בית אביך’ ,באופן זה תבוא אל
לא מלא את מבוקשו ותמיד דחה אותו בסדר התקיעות יקח את שופרו בידו וילך בתורה ,וענה האברך ,כי חותנו אדם פשוט הארץ ותעבוד את ה’ בארץ הקודש.
בדברים. ללמוד אצל החכם ,וכך יכשל באיסור ואינו למדן .אמר לו הרבי :באם תתמיד אתה כי תבנה בית חדש – ראש השנה
אך ר’ אברהם מאיר לא התייאש ,ואף העברה ארבע אמות ברשות הרבים. בלימודך ,יעזור השם יתברך שיהא לחותנך בבית הרב הקדוש בעל ’דברי חיים’ מצאנז
על פי שכבר הורגל בסרוב היה חוזר חשש זה נראה רחוק למדי: פרנסה ויכולת להחזיקך .וכדמצינו לשון זיע”א נהגו להשמיע בכל סעודות שבעת ימי
ומנסה את מזלו בכל שנה מחדש. לרוב ,המתמנה לתקוע בשופר בקי הוא הגמרא ’תלי תניא בדלא תניא’. המשתה דברי בדחנות ,והנוהג היה שעשו זאת
בשנה ההיא אירע הדבר .בעת שחילה במלאכתו ומתכונן לכך עוד לפני ראש סיפר הרב הקדוש ה’בית ישראל’ מגור בדרך נושא ונותן איש עם רעהו .פעם אחת,
ר’ אברהם מאיר את פני הרבי כמדי שנה, השנה ,מה-גם שאין הקהל בוחר אדם בור זיע”א :מעשה בחסיד ר’ לייבל גלאזר ז”ל, כיון שהבדחן המוזמן איחר פעמיו לבוא ,אמר
האיר אליו הרבי פנים ולראשונה אמר לו: ועם הארץ אלא ירא שמים ותלמיד חכם שישב שנים אחדות אחר נישואיו על התורה ה’דברי חיים’ בעצמו דברי בדחנות.
“רצונך ללמוד את כוונת התקיעות? אם שאין ספק שיודע הוא היטב את איסור והעבודה ,והסתופף בצילו של הרב הקדוש ופתח פיו הקדוש בכתוב (דברים כב ח) ‘כי
כן ,הקשב נא לדברי!” ההעברה ברשות הרבים. ה’שפת אמת’ זיע”א .כשנשלמו שנות הקעסט תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך’‘ ,מעקה’
ר’ אברהם מאיר התכופף בהתרגשות, וכי מפני שעלולים להיות כמה יהודים שהבטיח לו חותנו ,נאלץ ר’ לייבל להתפרנס ראשי תיבות‘ :מלוך על כל העולם’.
הנה עומד הוא להתוודע לסוד הגדול פשוטים שלא התכוננו לתקיעת שופר בעצמו .הוא פנה למסחר ,אך הקפיד להקדיש אמר השני :הלא מעקה כתוב בק’ ולא בכ’?
שאליו הוא נושא את נפשו זה שנים ולא מצאו מי שיתקע בעבורם ,ויש לעסקים לא יותר מארבע שעות ביממה בעוד השיב הרב מצאנז זיע”א :הלא אמרו חכמים
ארוכות. לחשוש שיבואו להעביר את השופר שאר עיתותיו נשארו קודש לתורה ולעבודת בת ק’ כבת כ’...
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד א’ שבת קודש
תחינה נשזרה בקולם; שרק לא יסרב. להתקבל ,והוא השכיר את עצמו לנגר ותתבהר טעמה ופשרה של גזירת חכמינו ”סוד התקיעות הוא אהבת ישראל!” אמר
עליהם לשמוע תקיעת שופר ,והרבי אמר גוי תמורת פרוטות עלובות שהספיקו לו שלא לתקוע בשופר מחשש שיבואו עמי לו הרבי.
שלא יתקעו בשופר כל עוד הוא לא יבוא... בקושי רב למיטה להניח את ראשו בלילה הארץ להעביר את השופר ארבע אמות “אהבת ישראל?!” תלה בעל התוקע
מבוכתו של שלמה גברה .החיוורון ולמעט מזון להשביע את רעבונו. ברשות הרבים. עינים מאוכזבות ברבי.
שכיסה את פניו התחלף בסומק עז .הוא מצבו החמרי הרעוע ,והחלפת חיי האושר נוהג היה הרב הקדוש רבי אשר מסטולין ”כן ,לאהוב כל יהודי ויהודי ,יהיה מי
ייכנס לבית המדרש בעצומה של התפילה וההתעלות בחיי צער ודוחק רוחניים זי”ע להסתגר בחדרו בראש השנה קודם שיהיה!”
לבוש כגוי?! וחמריים ,לא סיעו לו לפקוח את עיניו ,והוא התקיעות .כרבע שעה היה הצדיק מתבודד “סבור אתה ודאי שאני מתכוון ליהודי
ובכלל ,מה לו ולחסידים הללו? מזמן עזב הלך והידרדר מדחי לדחי ,עד שכעבור זמן בחדרו ,ואיש בעולם לא ידע מה מעשיו שומר תורה ומצוות מדקדק בקלה
את חברתם ואת אורח חייהם המיושן .בז לא נראה כיהודי כלל. באותו זמן. כבחמורה? שמא סבור אתה שאני מתכוון
הוא לאדיקותם ולשמרנותם ,ומה אכפת לו את חייו חי בין הגויים בלא זכר ליהדות, באחת השנים התמהמה הרבי מאוד אפילו ליהודי כזה שבא לבית הכנסת
אם יתקעו בשופר או לא? וניסה להשכיח מנשמתו המשתוקקת את בחדרו .זמן רב חלף ,למעלה משעה ,והוא לעיתים בלבד?
השליחים המתינו במתח לתשובתו, צור מחצבתו. עדיין מסוגר בחדרו. אם תרחיק במחשבתך ,תחשוב שמא
בעיניו ראו את המחשבות המתרוצצות ליגונם של ההורים לא היה גבול .עד דאגה הזדחלה לליבות החסידים ואולי מתכוון הרבי אפילו למי שבא אחת
במוחו .לפני זמן מה קנה היצר הרע שליטה לפני זמן קצר קנאו בהם כל בני העיירה הממתינים בבית המדרש לתקיעת שופר. בשנה בלבד ,ביום הכיפורים?
מוחלטת בנשמתו של זה ,ומה יעשו אם גם על היהלום שנפל בחלקם“ .עדיו לגדולות” מה אירע בשנה זו? מי יודע מה מתרחש דע לך שלא!” הפתיע הרבי את ר’ אברהם
כעת יגבר חלילה היצר הרע? – הצביעו כולם והביטו עליו בהתפעלות, כעת בעולמות העליונים ,שמא עמל הצדיק מאיר.
החסידים כולם ממתינים לשובם ,והרבי... וכעת אפפום חרפות ובזיונות למראה הבן לבטל גזירה קשה המרחפת מעל ראשי “כוונתי ליהודי כזה שמתגורר בכפר נידח
איך ישובו בידיים ריקות?! בכוח לא המגודל שהפך לגוי גמור לעיני כולם ,בלי ישראל? שמא מלמד הצדיק זכות על בין הגויים ואין לו שמץ של מושג יהודי .יום
יוכלו לגרור נער מגודל זה מתוככי הנגרייה לחוס על נשמתו ועל צערם של הוריו ישראל מפני קטרוגיו של השטן? אחד יוצא הוא הרחובה ,והנה ,כל החנויות
הגויית. ומוריו. רק כעבור זמן רב נפתחה הדלת .הצדיק שבבעלות יהודית נעולות על מסגר ובריח.
מלחמה עזה נטשה בנשמתו של שלמה. הודעתו המפתיעה של הרבי ביום עמד בפתח החדר ולא יצא .פניו בוערות ‘מה אירע היום?’ הוא שואל.
הרבי הקדוש מחדרו שבבית המדרש, ראש השנה לפני התקיעות – “לא אתקע כלפידים. ’דז’יען סאנדו’ – יום המשפט ,עונים לו
נהל מאבק איתנים להחזרת הנשמה בשופר עד ששלמה יבוא הנה!” הביאה את “הבחור שלמה ,היכן הוא?” שאל. שכניו הגויים .במאמץ רב נזכר היהודי ביום
האבודה .ומאידך ,הסטרא-אחרא וכנופיתו החסידים במבוכה. החסידים שתקו במבוכה .איש לא הגיב. קדוש שהיו הוריו מצינים בילדותו ,וזעזוע
משכוהו בכל כוחם שמאלה“ :שלנו אתה!!! מהיכן יביאו את שלמה? כיצד יביאו “האם הגיע היום לתפילה?” שאל הרבי, עובר בו .הוא שב נסער לביתו ,ואומר
השכחת?!” צלצלו הפעמונים בקרבו. גוי גמור שאינו חפץ בכל קשר עם אחיו ושוב נענה בשתיקה מתוחה. לאשתו בהתרגשות‘ :היום יום המשפט,
ואז ,התנער שלמה ממקומו” .נלך!” קרא היהודים ומתנכר למשפחתו וליהדותו?! הצדיק המתין עד שאחד מזקני החסידים בואי ניסע העירה לבית הכנסת ,כך נהג
באחת. חסידים אינם שואלים שאלות ,בפרט שבר את הדממה. גם סבי!’
התערבב לו השטן וניצח היצר הטוב, לא כאשר הרבי והקהל ממתינים לתקיעת “לצערנו ,כבר זמן רב לא בא שלמה לבית האישה תמהה לעומתו‘ :מה פשר
והחבורה הקטנה והמוזרה שמה את פעמיה שופר התלויה בבואו של שלמה זה ,ושניים המדרש ,ואף היום נפקד מקומו ”...אמר הבהלה? טרם אכלנו ארוחת צהריים!’
לכיוון בית המדרש. מנכבדי החסידים התנדבו ללכת להביא את בשפל קול. שומע הכפרי ,והיות שהחנויות סגורות,
שני יהודים מבוגרים והדורי פנים עטופים הבן האובד. הרבי העביר את מבטו על החסידים, הוא נוטל את רובה הציד שלו ויוצא ליער
בטליתותיהם ,צועדים עם נער מגושם יודעי-הכל שבעירה גילו את אזנם על והודיע” :לא אתקע בשופר עד ששלמה הסמוך ,צד ארנבת ומביאה לאשתו שתצלה
בבגדי עבודה גויים בעצומו של יום ראש כתובת מגוריו באזור הגויי של העיירה, יבוא לכאן!” ותכף סב על עקביו וחזר אותה לארוחת צהריים.
השנה .נראה של’גוי-של-שבת’ זקוקים הם. והשניים – מעוטפים בטליתות ובידיהם להסתגר בחדרו. אחרי הארוחה הוא מתגלח בתער; הלא
השלושה נכנסו לבית המדרש ופנו הישר מחזורים עבי-כרס -התדפקו על הדלת שלמה זה היה מבחירי הבחורים בסטולין, עליו להראות במיטבו לכבוד החג! רותם
לחדרו של הרבי שפתח את הדלת תיכף בחשש. ומעוטר היה בכל המעלות שנמנו בבחורי את סוסו ויוצא העירה.
ומיד. אך לשוא .כל רחש לא נשמע מתוך החדר, חמד שבזמן ההוא. בפתח בית הכנסת נעצר הכפרי מהורהר:
הוא חייך באהבה לשלמה שעל ראשו וכל תגובה לא באה גם לאחר שהלמו על ולפי שבימים ההם טרם קמו ישיבות מה יעשה בבית הכנסת? הלא אינו יודע
נחה באופן מוזר כיפתו של אחד המלווים הדלת באגרופיהם. חסידיות – ישובים היו הנערים ב’קלויזים’ לקרוא!
שכיסה את ראשו בטלית ,והכניסו אל השניים הביטו זה בזה בצער“ :משמע ,גם ובשטיבלאך החסידיים והוגים בתלמודם, והוא לוחש בלבו תפילה‘ :ריבונו של
החדר. היום הלך לעבודתו”... וכך נוהג היה גם שלמה דנן שהיה שקוד עולם ,יודע אתה שאיני יודע לקרוא
המתח בקהל רפה ,והכל החלו לשוחח סברו וצדקו. על תלמודו באחד מבתי המדרש שבעיר, ולהתפלל ,אם כן ,לשם מה לי להיכנס לבית
ביניהם על המאורע המוזר .לבטח יארך בתי הכנסת מלאים בלבבות קרועים ומתעלה בתורה ויראת שמים. הכנסת? כל שיש לי לומר לך הוא :תודה על
עוד זמן רב עד שיצא הרבי לתקיעת שופר. המתרפקים על בוראם ,בפיות טהורים וביום סגריר אחד הצליח היצר הרע כל מה שנתת לי בעבר ,ואנא תן לי ברכה
להפתעתם ,לא חלפה אלא דקה ,והדלת המתנים את תוקף קדושת היום ,ושלמה להפיל את שלמה במכמרתו הפרושה לרגלי ושפע גם בעתיד’ .מסיים את ה’תפילה
נפתחה שוב .מן החדר יצא שלמה בבגדי דנן – פאר העיירה עד לפני זמן לא ארוך, כל בן-אנוש. קצרה’ שחיבר ,ופונה לשוב לביתו”.
העבודה שלו .אחריו יצא הרבי שצעד יושב בנגרייה בבגדי נכרים ,אוחז במסור השגחה ראויה לא היתה על אותם בחורים סיים בעל ה’ישמח ישראל’ את דבריו,
בזריזות למקומו ,תוך שהוא רומז לשלמה ומכה בקורנס ,ולבו יבש וצחיח. שלמדו ברשות עצמם בבית המדרש, ופנה לתוקע” :שומע אתה? ליהודי כזה
לעמוד בסמוך אליו ,והורה לפתוח באמירת ’ראש השנה היום ’...לוחש קול במעמקי ושלמה נכשל בהתחברות עם חברים רעים, התכוונתי ,גם יהודי כזה יש לאהוב אהבת
מזמור ‘למנצח’ שקודם התקיעות. ליבו. נערים מנוערים ממצוות ,שהשליכו לחיקו נפש!”
שלמה לא שת לבו למבטים שננעצו בו. ‘ובכן? מה זה אומר לי?’ עונה הוא ללא ספרי מינות והבל ,שסמאו את עיניו והיטו ר’ אברהם מאיר הנרעש טרם עיכל את
במשך כל התפילה עמד כשפניו כבושות מלים לאותו קול. את לבו מן התורה האהובה. הדברים ,ומפיו יוצאת הקריאה“ :רבי! יהודי
במחזור ,ושפתיו הרוטטות ממלמלות מלים ’אחיך מתמוגגים בדמע לפני מלך מלכי בתחילה היה השינוי בלתי-מורגש .שלמה כזה רק הרבי מסוגל לאהוב!”
קטועות מן התפילה. המלכים ,ואתה רובץ כאן בין ערלים המשיך להופיע בבית המדרש כמדי-יום, ”ומה חשבת? שסוד התקיעות נקנה
מפעם לפעם רעדו כתפיו בבכי כבוש, מגושמים ומנסר רהיטים ’...נוזף בו הקול. אולם התמדתו פחתה והתלהבותו הצטננה. בקלות?! הלא חפצת לדעת את סוד
ניכר היה ששכבות הזוהמא שכיסו את הוא מנסה להתעלם מהקול .וכי ילך כעת לימודו היה בכבדות ובעצלות ,ועבודת
התקיעות .דברים אלה אינם נקנים באמירה
הנשמה היהודית שבקרבו התקלפו ,וגל של לבית הכנסת? הבורא -כלאחר יד וכמי שכפאו שד.
בלבד ,והרבה יש לטרוח ולהתייגע כדי
תשובה והיטהרות שטף אותו. מה לו לגוי גמור ולהיכל המקודש בתפילה זלזל ,ועיניו שהיו מושפלות
להשיג את מדרגת אהבת ישראל האמיתית.
תיכף עם סיום התפילה נשמט שלמה ביום זה? הלא ישליכוהו בו-ברגע החוצה תדיר בלכתו ברחוב החלו לשוטט בבלי-
ואם כדבריך ,שלא הגעת למדרגה זו
מקהל הסקרנים שהקיפו ,וחמק לו לבית כמכניס צלם בהיכל! דעת וחשבון ,עד שנעשה לו מר למתוק
לאהוב יהודים שכאלו – מי יודע אם יצאתי
הוריו שלא האמינו למראה עיניהם. הוא חש עינים נעוצות בו ,וכאשר ומתוק למר .הוא הלך שולל בעקבות מרעיו
ידי חובתי ממך בתקיעת שופר בשנים
חלפו כמה ימים עד שנראה פרצופו של נשא את עיניו ,תקף רעד את גופו וסרגל הנלוזים ,עד שנטה מדרך התורה המסורה
ועזב את בית המדרש לחלוטין ,על כל עברו”...
שלמה בשנית בבית המדרש .רגוע היה המדידה נשמט מידיו.
המשתמע מכך. כי תקיעת שופר ענינה הוא לעורר רחמים
יותר ,והסכים לענות לשאלות החסידים. שני יהודים עבדקנים עמדו מולו
לבית הוריו לא שב .אורח החיים שנסחף ורצון לפני השם יתברך על בניו האהובים
הוא תיאר באזניהם את ירידתו הרוחנית מעוטפים בטליתותיהם ,ובהו בו בזעזוע.
אליו ,מנוגד היה בתכלית לטהרת ביתם, – הסביר האדמו”ר רבי אברהם מנחם
וכיצד יצא לתרבות רעה עד שנטש את הכל הזהו שלמה?!
”ראש השנה היום ”...פתח המבוגר שבהם והוא נאלץ למצוא לעצמו מקום מגורים מאלכסנדר זצ”ל בעל ’אמרי מנחם’.
מאחורי גוו לטובת העולם הגויי .שם – בטוח
כשהתאושש מהתדהמה. וממון למחייה. ועל ידי אהבת ישראל – כאשר אוהב כל
היה שימצא אנשים שוחרי קדמה ואוהבי
“יודע אני” ,השיב שלמה בשפל קול. מקצוע לא היה בידיו של בחור החמד יהודי ויהודי מישראל ,בשל העובדה שהוא
תרבות שיעריכוהו ויקרבוהו ,ובקרבם יטפס
“הרבי ציווה לקרוא לך .עד שלא תבוא שלפני שעברה עליו רוח רעה ניצל את ימיו בנו של הבורא ,מעורר הוא את רחמי האב
לפסגות נישאות מעבר לחומות היהדות
החשוכה וימצה את הנאות העולם הזה. לבית המדרש – לא יתקעו בשופר ,אמר הטובים ללימוד התורה .בשל כך הוא נאלץ על הבנים.
אלא שהמציאות טפחה על פניו מהר מן נחרצות .כל החסידים ממתינים לך, לחזר אחר בעל מלאכה שיסכים לקבלו הקשיבו לקול שופר
הצפוי. מבקשים אנו שתואיל בטובך לבוא עמנו”, לעבודה תחתיו. ולאור המעשה המרטיט הבא ,יתבארו
חבריו הנלוזים שנדמו לו כאוהביו בשעה הפצירו בו. לעבודה ראויה לשמה לא היה לו סיכוי דברי בעל ‘ישמח ישראל’ מאלכסנדר,
מקצת שבחו שישב בבית המדרש ,הפנו
בתפילות הימים הנוראים מרבים בשבחי
הבורא ,ואומרים פיוטים בהם מפארים תפילה לו עורף כאשר התפתה
“ילד הרעה. לעצתם
ומעריצים את שמו הגדול של הבורא יתברך.
מנהג זה מוקשה מדברי חכמינו ,שאמרו פנינים ומרגליות בעניני תפנוקים ,טוב לו שיתחנך
מעט ”...הפטירו אחריו,
(ברכות לג :מגילה כה ).שאסור לאדם להרבות עבודה שבלב זו תפילה והותירוהו לרעוב ללחם
בשבחו של מקום יותר מנוסח התפילה שתיקנו ולישן ברחובות.
אנשי כנסת הגדולה ,מפני שאין גבול לשבחי גם הכפריים שבנגרייה,
יחד שבטי ישראל התפילה ביום הדין
הבורא ,וכאשר מסיים המרבה בשבחים שאינם אותם ראה כעומדים ברום
מנוסח התפילה על דעת עצמו להתפלל ,נראה וכאן המקום להביא את דברי המשגיח הגאון המעלה ,לא קבלוהו כאחד
כמי שכילה את כל שבחי הבורא שאין להם סוף, רבי יחזקאל לוינשטיין זצ”ל בפירוש המילים ‘כי למשפטיך עמדו היום משלהם.
והרי זה כמחרף ומגדף חלילה. הכל עבדיך’ ,המלמדות אותנו על הדרך שיש דבר פלא הוא שבכל התורה כולה לא נזכר למראית עין דיברו עמו
וכל השבחים שיכול אדם להעלות על דעתו, להתייצב למשפט לפני הבורא באחדות עם כלל שראש השנה הוא יום הדין ,אלא ‘יום הזיכרון’ כשוה ,אך מאחורי גבו
דומים למלך שהיו לו אלפי אלפים דינרי זהב, ישראל; ‘כי הכל עבדיך’. ו’יום תרועה’ בלבד .ולא נתפרשו מהותם של היו לועגים לו ,ליהודי
ומקלסים אותו בדינרי כסף שאין זה שבח עבורו שכן דרשו בספרים (שם משמואל שמיני תרע”ה זיכרון ותרועה אלו ,אלא בדברי חז”ל. המתחפש לגוי ,ולא פעם,
אלא גנאי. ד”ה ואל בני ישראל) מדברי הכתוב (דברים לג ה) המקום היחיד בספרי הקודש שבו נרמז כאשר התפרצה שנאתם
תשובה לשאלה זו כתב המגיד רבי יעקב ‘ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי המשפט בראש השנה הוא בשירי דוד המלך הכבושה – שנאת עשו
ישראל מקרמניץ בפירושו ’שבט מישראל’ ישראל’ ,שהמלכת הקדוש ברוך הוא על ישראל שאמר (תהלים פא ד) ‘תקעו בחודש שופר בכסה ליעקב ,חשפו את תעובם
לספר תהלים (לג א) ,והסביר כי חשש זה קיים היא על ידי התאחדות ישראל. ליום חגנו ,כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי כלפיו והתאנו לו.
רק בכל ימות השנה ,בהם נסתר כבוד ה’ וכך דרשו חכמינו בספרי“ :כשישראל שווים יעקב’. ובליל ראש השנה – “לא
מהעולם והשגחתו אינה גלויה. בעצה אחת מלמטה – שמו הגדול משתבח טעם הדבר הוא בחסדי הבורא עלינו להסתיר ידעתי אפילו את התאריך”,
והרי זה דומה לאדם המשבח את חברו שלא מלמעלה .אימתי? ‘בהתאסף ראשי עם יחד את יום הדין בתורה ,על מנת שלא ידע המקטרג אמר שלמה“ ,אך בשכבי על
בפניו ,שעל כך אמרו חכמים (עירובין יח ):שדרך שבטי ישראל’ – כשהם עשויים אגודה אחת ולא מתי הוא יום הדין ,וכך יקבל את תשובתנו משכבי נדדה שנתי מעיני,
ארץ הוא לומר את כל שבחו ,אך אין דרך ארץ כשהם עשוים אגודות אגודות”. במידת הרחמים ,וניכתב לחיים טובים. ובעודי מתהפך מצד לצד,
לומר את כל שבחו בפני חברו ,מפני שנראה וזו היא כוונת דברי הזוהר הקדוש (ח”ב מד): וכן אמרו בזוהר הקדוש (ח”ג ערה ,).שהירח נגלתה לנגד עיני דמותו של
כמחניף לו ,אלא יאמר רק מקצת משבחו. על הפסוק (מלכים ב’ ד יג) ‘בתוך עמי אנכי ישבת’, מתכסה בראש השנה מפני שבהגיע ראש השנה הרבי...
וכיוון שכן ,אין להאריך בשבחו של הקדוש שבראש השנה על האדם להיכלל עם הציבור בא השטן לקטרג לפני הקדוש ברוך הוא על בהלה אחזתני ,ובשרי
ברוך הוא ,מפני שהרי זה בבחינת ‘שלא בפניו’ ולא לפרוש ממנו ,על מנת לזכות בדין. ישראל ,ואומר לו הבורא יתברך להביא עדים סמר.
שדרך ארץ הוא באדם לומר את כל שבחו, וכן כתב המקובל הקדוש רבנו נתן נטע שפירא על חטאיהם .כאשר הולך השטן להביא את ובחלום-הקיץ זה ,שומע
ועלול הדבר להראות כאילו סיימו לומר שבחו מקראקא זיע”א בספרו ‘מגלה עמוקות’ (פר’ ויצא
השמש והירח שיעידו על פשעי ישראל ,מתכסה אני את קולו אומר לי’ :ראש
של מקום. ד”ה והנה באר) ,שתבת ‘ציבור’ עולה בגימטריא הירח ונעלם. השנה היום! מחכה אני לך
אבל בימים הנוראים בהם יושב הבורא כמניין ‘רחמים’ ,לרמוז על הרחמים המתעוררים אמנם ,פסוק נוסף מצאנו בספר תהלים הרומז למחר בבית המדרש! יהודי
יתברך על כס מלכותו ודן את כל באי עולם, באופן ברור ליום הדין ,והוא הפסוק (תהלים קיט אתה ,ועליך לבוא לתפילה
על ידי אחדות הציבור.
והשגחתו מתגלה על כל הברואים ,וכלשונו גם הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק הכהן מקוריץ צא) ‘למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך’. ולתקיעת שופר’...
של רש”י הקדוש (ברכות יב :ד”ה המלך הקדוש), זי”ע דרש בספרו ’ברית כהונת עולם’ (מאמר אילו
והצביע הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ”ל מחזה את הסטתי
“שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את של יצחק פ”ד) ,שבהתחבר כל ישראל כאיש אחד, על דברי הזוהר הקדוש (ח”א לב ,):שבכל מקום ממחשבתי, הבעותים
העולם” ,הרי הם בבחינת ‘בפניו’ ,שבה דרך לא תשוב ריקם תפילת ה’ציבור’ שהיא ראשי שנאמר בתורה ‘היום’ -רמז הוא לראש השנה, ונרדמתי .אך כאשר קמתי
ארץ היא באדם לומר רק ‘מקצת שבחו’ ,ואף תבות צדיקים בינונים ורשעים. אם כן גם ‘למשפטיך עמדו היום’ הינו בראש בבוקר שבו אלי סיוטי
אם יאריכו ויוסיפו על השבחים שתיקנו אנשי השנה שהוא יום המשפט .ועוד הוסיף רמז
כנסת הגדולה לא יראה הדבר כביכול כילו לומר ברב עם הדרת מלך לדבר שפסוק זה עולה בגימטריא ‘ראש השנה’.
הלילה ולא עזבוני.
מעלה נוספת יש בתפילה בציבור ,שכוח הרהרתי בשפלות מצבי:
את שבחיו ,ועל כן התירו להרבות בדברי שבח וכדמות ראיה לדבר ,מצאנו לחכמינו הקדושים היכן הייתי בעבר והיכן אני
וקילוס בימים אלו. הציבור בהתאספותו ברב עם הדרת מלך יפה שדרשו בפסיקתא רבתי (פ’ מ) פסוק זה על
להתעוררות בתפילה ,ובפרט כאשר מתפלל היום?! התפתיתי ללכת אחר
ויש לציין שמצאנו לחכמינו שיחסו בחינה של דינו של אדם הראשון שאירע בראש השנה. בארות נשברים ולא מצאתי
‘בפניו’ כלפי הקדוש ברוך הוא ,ואמרו (ב”ר לב
האדם במחיצת רבותיו וחבריו ובהנהגות כיוון שבראש השנה נברא האדם הראשון ,ובו
ובנוסחאות שרגיל הוא אליהן מימי נעוריו ,נקל מאומה...
ג) :מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר ביום חטא ונידון כמו שאמרו חכמינו במסכת
לו להתעורר בתפילה. בכוח התגברתי על
והיה העולם בפניו ,שנאמר (תהלים סו ג)‘ :אמרו סנהדרין (לח.):
וסיפר כ”ק אדמו”ר רבי דוד אביחצירא הטורדניים, ההרהורים
לאלהים מה נורא מעשיך’ ,שלא בפניו אומר (שם וכך דרשו את הפסוקים שאמר דוד המלך
שליט”א על אחד מתלמידי ישיבת סלבודקא לפני הקדוש ברוך הוא (תהלים שם פט-צ)‘ :לעולם ויצאתי למקום עבודתי.
קלו א) ‘הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו’. באמצעות העבודה הקשה
שהתגורר בעירה קטנה בליטא ,בה לא נמצא מי ה’ דברך נצב בשמים’ ,לעולם ,אף בעת המשפט,
פלטרין של מלך שידע לתקוע בשופר מלבדו. דן אתה אותנו במידת הרחמים הרמוזה בשם אתפטר מהם ,חשבתי.
לאור דברים אלו הוסיף כ”ק אדמו”ר רבי דוד עז היה חפצו של אותו תלמיד לעשות את הוי”ה. אך גם בנגרייה אפפוני
אביחצירא שליט”א לומר ,שגם בארץ ישראל הימים הנוראים בהיכל הישיבה ולהתעלות ‘לדר ודר אמונתך כוננת ארץ ותעמד’ – כבר ולא חרטה, הרהורי
מותר להרבות בשבחו של מקום אף במה שלא במחיצת רבותיו וחבריו ,אך לא יכול היה בראשית הבריאה דן הבורא יתברך את האדם הצלחתי לעבוד כלל.
תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר .כיוון שהנמצא להותיר את תושבי העיירה בלא בעל תוקע הראשון במידת הרחמים. במוחי צפו קטעי תפילה
בארץ ישראל הרי זה בבחינת ‘בפניו’ ,כמו לראש השנה ,והועיד את השאלה לפתחו של ‘למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך’ – וכך ורגעי התעוררות מן הימים
שנאמר (דברים יא יב) ‘ארץ אשר ה’ אלהיך דורש רבו הגאון הצדיק רבי נתן צבי פינקל’ ,הסבא עתיד אתה לדון את בניו ביום הדין במידת הנוראים והטובים ,עת
אותה תמיד עיני ה’ אלהיך בה’. מסלבודקא’ זצ”ל. הרחמים. נמניתי על בני העלייה
ואם כן אף אם יוסיף על השבחים ,עדיין אין תמה ה’סבא’” :היעלה על הדעת להשאיר את וכך אמרו גם במדרש (ויק”ר כט א)“ :אמר ומאום לא חסר לי .בכל
זה נראה כמי שכילה לומר את שבחי אדונו, בני העיירה בלא תקיעת שופר בראש השנה?!” הקדוש ברוך הוא לאדם :זה סימן לבניך; כשם אשר שלחתי ידי באותו
אלא ‘מקצת שבחו’. הבין התלמיד את הרמז ,ונסע לביתו לתקוע שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס ,כך בוקר – נכשלתי .כפיסי
וכך באר הרב הקדוש רבי משה מאיהעל זי”ע לתושבי העיירה בראש השנה ,וכחלוף ימי החג עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין העץ הושחתו וכלי העבודה
בספרו ’ישמח משה’ (פר’ בשלח ד”ה ובני ישראל שב לישיבה לעשות בה את היום הקדוש. לפני בדימוס ,אימתי? ‘בחדש השביעי באחד התקהו ,עד שעוררתי את
הלכו) את הטעם למה שאמרו חכמינו (מגילה יד,). לפליאתו הבחין כי ה’סבא’ מתייחס אליו לחדש’” (ויקרא כג כד). זעמו של המנהל שהמטיר
שעד כניסת ישראל לארץ הקודש בימי יהושע בקרירות ,ואינו מאיר לו פנים כתמיד. ומחובתנו לדעת שאין לנו כל השגה בחטאו על ראשי קיתון של גידופים
בן-נון יכולים היו לומר שירה לבורא אף בחוץ קלט התלמיד כי יש קשר בין רחוקו מרבו של אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקדוש וקללות כמיטב המסורת
לארץ ,ומשעה שבאו ישראל לארץ שוב אין לנסיעתו לביתו לראש השנה ,אך לא הבין מדוע, ברוך הוא בעצמו. האוקראינית המגושמת.
שירה נאמרת אלא בארץ ישראל ,מפני שרק הן בהוראת רבו עשה זאת! והיה הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע אומר ברגע שלאחר מכן נכנסו
מאותה שעה שנכנסו ישראל לארץ ,התגברה את קובלנתו שטח באוזני ה’סבא’ :מה חטאי במתק לשונו על דברי המקובלים (מדרש תלפיות שליחי הרבי ,ואמרו לי כי
בה השראת השכינה יתר על כל העולם ,ונהיתה ומה פשעי? בהוראת הרבי נהגתי כך... ענף אדה”ר ,אוה”ח ויקרא יט כו) שעתיד היה האדם הרבי ממתין לי לתקיעות...
בבחינת ‘בפניו’. נעץ בו ה’סבא’ את עיניו הפקחיות ואמר לו: הראשון לאכול מעץ הדעת במצוות הבורא באותו רגע הסתחרר
ובדרך זו אמרו במדרש תנחומא (בא ה) ,שעד ”אכן נהגת כשורה כאשר נסעת לביתך להוציא יתברך בליל השבת” :מי יתן ונזכה לעמוד ראשי ,וברכי פקו.
שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות את הרבים ידי חובת תקיעת שופר ,אך בטוחני בתפילה ביום הכיפורים באותה הכנה וכוונה לא חלום היה זה כי אם
כשרות לנבואה והיו הנביאים מתנבאים אף שאם היתה ההתעלות בימים הנוראים במחיצת שהכין אדם הראשון את עצמו לאכול מפרי עץ מציאות .משמים הושיטו לי
בחוצה לארץ ,ומשנבחרה ארץ ישראל אין בני הישיבה חשובה לך מעט יותר – היית מוצא הדעת בליל שבת”... את החבל ,ועלי רק לאחוז
השכינה שורה אלא על מי ששרתה תחילה מחליף שימלא את מקומך בעירה ,ונותר עמנו אלא שהצליח מעשה שטן וקדם ואכל ממנו בו .עתה עלי להחליט אם
בארץ ישראל (מו”ק כה.). בישיבה”... בערב שבת בעוד שהיה אסור עליו. לעשות את הצעד חזרה או
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד ג’ שבת קודש המשך מעמוד א’ על התורה
לא ,ומלחמה עזה נטשה בקרבי. לא היה בידו לעשות מאום. לאחד מבחירי תלמידי הישיבה ,למדן השם.
לא בקלות ויתר הסטרא-אחרא .את מיטב כוחותיו הטיל ויהי בדרכו ,פגש לפתע את המלמד וחריף ובעל יחוס מכובד. לימים כשגדלה המשפחה והכנסותיו
למערכה ,אך הוא נכשל מול קריאת הרבי. ושח בפניו על כך. נענה הרב מטשעבין“ :למדנות ויחוס לא הספיקו כדי פרנסה ,שקל ר’
אם הרבי קורא – מוכרחים לבוא! אמר לו המלמד :אתה גרמת לך הם מעלות נכבדות ,אך העיקר שעליך לייבל להקדיש יותר זמן לעסקים אך
דעו לכם” ,סיים שלמה את סיפורו כשדמעות בעיניו, זאת ,בכך שהפצרת בי ללמדך שיחת לבדוק הוא – מידות טובות!” לא הרהיב לעשות מאומה על דעת
”אם הרבי קורא – מוכרחים לבוא!” עופות ,ולולא שהיית מבין צפצפום והוסיף הרב מטשעבין רמז לדבר עצמו .בינתיים נתבקש ה’שפת אמת’
ויש לנו לשים לליבנו :אם כאשר הרבי קורא ‘מוכרחים לא היית מת. במליצה מלשון הכתוב (דברים כב טז) לישיבה של מעלה ובנו הרב הקדוש
לבוא’ – מה נאמר ומה נדבר כאשר הקדוש ברוך הוא שכן הנזק והצער שהיו נגרמים לך היו ‘את בתי נתתי לאיש הזה’“ :הדבר ה’אמרי אמת’ זיע”א הנהיג את עדת
בכבודו ובעצמו ממתין לשובנו וקורא לנו ‘שובו בנים מכפרים עליך ,והיית ניצול ממוות. הראשון שיש לברר עליו בשידוך – חסידי גור.
שובבים’?! בשל ידיעתך הרבה ,מוכרח אתה הוא שיהא החתן בגדר ‘איש’ ,וביידיש: ר’ לייבל הזדרז ונכנס כבר בימים
כי הבורא יתברך לעולם אינו מתייאש .יושב ומצפה זאל זיין א מענטש‘( ”...שר התורה’ עמ’ הראשונים לשאול את הרבי ,האם
מתי ישובו בניו האהובים ,ומתי יפתחו לו פתח כחודה למות”...
כן סיים בעל ‘חידושי הרי”מ’ ואמר (329 בשל חוסר ברירה יוסיף עוד שעות
של מחט. וכן ספרו על הגאון רבי יואב יהושע למסחר .באורך רוח הקשיב הרבי
מושיט הוא את ידו לפושעים וימינו פשוטה לקבל לרבנית“ :לא תמיד כדאי לדעת הכל...
על הפסוק (דברים כד ה) ‘נקי יהיה וינגרטן זצ”ל מקינצק ,בעל ה’חלקת לשאלה והגיב בקיצור :אך במה
שבים ,כי ‘עד יום מותו’ של האדם ‘תחכה לו לתשובה יואב’ ,כי כאשר חיפש חתן לבתו ,חקר אשמה הגמרא’? ...יצא אותו חסיד
להנטותו לתחייה’. לביתו’ הביא בספר ‘שה לבית’ :סיפר
ובירר האם עדין-נפש ובעל מידות מעל פניו ותשובתו בידו.
עבד שרבו מצפה לו לי אחד בשם הרב הקדוש בעל ’אמרי
טובות הוא הבחור המוצע ,ולא שאל על הפסוקים‘ :כי יקח איש אישה ובא
שני הסיפורים שהבאנו – מרגשים ומרטיטים ביותר, אמת’ מגור זיע”א ,שבעניני שידוכין
אודות למדנותו וידיעותיו. אליה ושנאה .ושם לה עלילות דברים
ושניהם מלמדים אותנו על אהבת ישראל העמוקה כשמציעים לאדם שידוך לבנו יש
כאשר תמהו באוזניו ,כיצד מי שנחשב והוציא עליה שם רע ואמר את האישה
המפעמת בליבם של הצדיקים ועל ענינה לתקיעת שופר, לבדוק שלשה דברים.
לגאונה של פולין אינו בודק את הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי
אולם יתר הוא המעשה השני ברבי אשר מסטולין על הראשון הוא הקרן ,דהיינו מהות מדת ידיעת התורה של הבחור ואת לה בתולים .ולקח אבי הנער ואמה
המעשה הראשון ,ומלמדנו עד היכן הדברים מגיעים – עד המשודכת בעצמה .השני הוא נדן, חריפותו ,ענה: והוציאו את בתולי הנער אל זקני העיר
שלא חש הצדיק לטרחא דציבורא ולחסידים הממתינים, דהיינו עניני ממונות כמה נותנים ”להשלים את ידיעת התורה ,יוכל השערה’ (דברים כב יג-טו) ,פרש רבנו
להכנות הרבות ולסודות העליונים ,ועיכב את תקיעת עבורה .והשלישי הוא ענין יחוס החתן גם לאחר נישואיו ,אבל המידות ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א בתוכחת
השופר מפני נשמתו האובדת של יהודי אחד נידח! המשפחה ,שהוא גם כן מעלה חשובה. הטובות -עליהן להיות מוטבעות מוסר על האומרים שאין להם פרנסה
ננסה לתאר לעצמנו את הרגעים הנעלים שבין קריאת ואמר על זה רמז נאה ,שיש הבדל
התורה לתקיעת שופר בבית המדרש שבסטולין. בנפשו מקטנות ,ואם לא זכה להן ,אין בשל היותם עוסקים בתורה:
בין שלשת הענינים הנ”ל במדת לקוות שישנה את טבעו בבגרותו”... “דברה תורה כנגד בני אדם גם בני
מלך מלכי המלכים יושב על כיסא דין וספרי חיים חשיבותם ,ומרומז באות הראשונה
וספרי מתים פתוחים לפניו .הקהל כולו עומד בציפייה (‘זכרון שלמה’ עמ’ תנח) איש אשר חוזרים פניהם מן התורה,
של כל אחד :קרן ,התחלתו באות
דרוכה לצאת הרבי ,מטהרים את נפשם ומזככים את
ק’ העולה בגימטריא מאה ,כי מהות
נקי :נדן – קרן – יחוס כאמרם כי היום קצר למה שצריך
נשמתם ומתכוננים בסילודין למצווה הגדולה ,אך הצדיק, פעם אחת הוצע עבור הגאון הקדוש להשתדל על המחיה ,ועליהם אמר
ברוחב כתפיו מורה להמתין. הקרן בעצמה צריך להיות טוב במאה הכתוב ‘כי יקח איש אשה’ זאת התורה
בעל החידושי הרי”ם מגור זיע”א
וכשם שממתינים בבית דין של מטה ,כך ממתינים בבית אחוזים .ומאידך נדן התחלתו באות נ’, שידוך אחד לא היה לפי כבודו ,אך המארסה‘ .ובא אליה’ שכבר זרחה
דין של מעלה. העולה בגימטריא חמשים ,כי בענין הוא ניאות להצעה. עליהם אורה של תורה בהר סיני
ימתינו המלאכים הנחפזים בחיל ורעדה ,ימתינו מליצי זה די בחמשים אחוז. אמרה הרבנית כי המחותנים אינם וקבלו הלוחות‘ .ושנאה’ ,פרוש ,שאין
היושר בסנגורם על ישראל ,ותמתין הפמליא של מעלה אבל יחוס התחלתו באות י’ ,העולה לפי כבודה ,ועוד דברים מסגנון זה לבם חפץ לתת לה עונתה כמשפט.
כולה לנשמה יהודית שנדחה מצור מחצבתה .שמא תעלה בגימטריא עשרה ,כי בפרט זה אין שנתוודעו לה אחרי בירורים. וכשבא מוכיח לדבר אליו למה תמאס
משאול התחתיות שנפלה אליו... מתחשבים כל כך ,רק כעשרה אחוז. ענה לה הרבי“ :לא טוב לדעת הכל’. אשת נעורים ,משיב ,כי אין התורה
ואף שכבר נוכחנו לראות שדחו חכמינו את תקיעת
השופר לחלוטין במקום שיש חשש שיחלל יהודי את לימוד בחיות והתלהבות ואספר לך מעשה :פעם אחת היה זנה ומפרנסת והוא צריך למחיה,
סיפר החסיד ר’ אברהם יצחק ,משמשו מלמד צדיק בכפר אחד ,ובכל לילה גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות
השבת בשוגג ,יש לתלות את הדבר ,משום שבשבת למודה הגם כי יעסק בה אין נפתחין
מתקיים טעם השופר שהוא לעורר ישנים משנתם ,לדברי בקודש של הגאון הקדוש בעל ’אבני היה יוצא מחדרו ומתבודד בחוצות
כמה שעות. לו שערי פרנסה טובה ,ואדרבא
רבנו הרמב”ם ,וגדול כוחה של השבת לשוב בתשובה, נזר’ מסוכטשוב זיע”א ,ששמע פעם
ראה זאת בעל הבית והיה סקרן מאוד רואה כי כל האנשים שרחקוה ואינם
כמו שאמרו חז”ל (שבת קיח“ :):כל המשמר שבת כהלכתו, אחת מפיו הקדוש ,שאם החסידים
לדעת מה מעשיו של המלמד באישון חושבים בה כל עקר בתיהם מלאים
אפילו עובד עבודה זרה כדורו של אנוש – מוחלין לו”. שישנם בבית מדרשו הולכים עם כל טוב.
ובאר הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי”ע מחשבות בטלים ,כל שערה ושערה לילה.
עמד והפציר במלמד זמן רב ,עד שלא והוא אמרו ‘ושם לה עלילת דברים
בספרו ’קדושת לוי’ (פר’ כי תשא) ,שכאשר יהודי עובר שבראשו נעשית לו כמו מחט ודוקרת
היתה לו ברירה ,וגילה לו כי הוא והוצא עליה שם רע’ באמרו ‘את
עבירה הוא נפרד משורש החיים ופוגם בנשמתו ,אבל את מוחו ,ואם מתנהגים החסידים
עוסק בשיחת עופות. האשה הזאת לקחתי’ ,פרוש ,שאינו
כשמגיעה קדושת השבת ,מאיר הקדוש ברוך הוא הארה בביתם שלא כשורה ,הוא חש בכך
גדולה מהעולמות הגנוזים על נשמתו ,ועל ידי כך יכולה ביקש בעל הבית ללמוד גם הוא כופר בלקוחיה ,אלא שאומר ‘ואקרב
תיכף בחדרו ,כמו שמונח על ראשו אליה ולא מצאתי לה בתולים’ ,פרוש,
היא לחזור לשרשה .וכפי שאמרו חכמינו (ב”ר כב יג), משא כבד. שיחת עופות ,אך המלמד הסביר לו
שאחרי שחטא קין פגש בו אדם הראשון ושאלו :מה נעשה שאין זה דבר של מה בכך ,ויש לעסוק לשון חזק ,כי עוסקיה סביב יחנו
לפעמים היה שולח אותו לבית לדפק על דלתי אחרים למצא טרף.
בדינך? אמר קין :עשיתי תשובה ונתפשרתי עם קוני. בסיגופים קשים על מנת כן.
התחיל אדם הראשון לטפוח על פניו בצער ,ואמר :כך המדרש לעורר את החסידים שלא מודיע הכתוב כי הקדוש ברוך הוא
בעל הבית היה בוער בסקרנות עד
היא כוחה של תשובה! ואני לא הייתי יודע... ילכו בהלוך ושוב בטל ,רק ישבו שהוא הנקרא אבי הנערה וכנסת
שסבר וקיבל עליו את כל הסיגופים,
מיד עמד אדם הראשון ואמר ‘מזמור שיר ליום השבת’ עצמם ללמוד עם חיות הקדושה, ישראל יתבעו עלבונה של תורה לפני
ואכן ,לימדו המלמד שיחת עופות.
(תהלים צב א). ומאד הזהירם תמיד שהלימוד גמרא תיכף לאחר מכן ,היה על המלמד בית דין הגדול ,והוא אמרו ‘ולקח
וטעם קריאתו של אדם הראשון ‘מזמור שיר ליום לא יהיה בישנוניות ובעצלות ,אלא עם לעבור למקום אחר ,ששם לא מכירים אבי הנער ואמה והוציאו את בתולי
השבת’ בעת שהתפעל מכוחה של התשובה ,הוא משום רצון והתלהבות ,חיות רשפי אש. אותו ,כיון שהיה צדיק נסתר. הנער’ ,רמז חזק ועליה והשגות רמות
ששבת היא שרש התשובה ,וביום קדוש זה שבה נשמת ופעם אמר ,שכל הדחקות והצרות ביום מן הימים יצא בעל הבית למסע, ישגו באמצעותה ויתבעו עלבונה
היהודי אל קדושתה המקורית ומזדככת .כך רמז גם הרב שיש לישראל בכל העולם רח”ל, והגיע לבית מלון אחד בחצות הלילה. בבית דין כאמרו השערה ,והוא מה
הקדוש רבי חיים מטשרנוביץ זי”ע בספרו ’סידורו של הוא מפני שלומדים בישנוניות ,ואם בהיותו שם שמע שיחת עופות, שאמרו בזהר (ח”ג פ ).כי עתיד הקדוש
שבת’ (ח”א שורש א ענף ד עלה יא) ,שתבת ‘שבת’ היא ראשי היו מצייתים לו ולומדים הגמרא עם ברוך הוא לתבע עלבונה של תורה,
ומצפצופיהם נודע לו כי עומדת
תבות ‘שבת בו תשוב’. חיות ,היה הוא ערב בדבר שלא יחסר וכאמרם במשנה (אבות פ”ו מ”ב) אוי
ולעניננו ,גם כאשר נדחית תקיעת שופר מפני חשש לפרוץ שריפה גדולה בביתו.
לשום ישראל פרנסה וכל טוב. תיכף ומיד מיהר לביתו והספיק להם לבריות מעלבונה של תורה”.
חילול שבת ,היא נדחית רק על סמך כוחה של השבת
לעורר לתשובה במקום כוחו של השופר.
על הפסוק (דברים כה יח) ‘אשר קרך להציל את רכושו מן האש. את בתי נתתי ל‘איש‘
אין זה דבר פשוט לדחות את התקיעות המעוררות בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך כך אירע לו כמה וכמה פעמים שניצל מעשה באחד מתושבי שכונת ‘שערי
לתשובה ומביאות לכפרה ,ואף על פי כן נטל הצדיק ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים’ ,פירש מנזקים על ידי שיחת העופות. חסד’ בירושלים שבא לפני הגאון
מסטולין על כתפיו את השלכות דחית תקיעת השופר הרב הקדוש רבי ברוך ממעז’יבוז’ ויהי ביום אחד ,שמע את העופות מטשעבין – רבי דב בעריש וידנפלד
במשך זמן כה רב ,בעבור יהודי אחד שתעה מדרך אבותיו, זיע”א ,שאם אין לך זריזות לתורה מצפצפים כי בקרוב עומד הוא למות זצ”ל ,להתייעץ עמו בנוגע לשידוך
מגודל אהבת ישראל העצומה שפעמה בקרבו. ועבודה רק תמיד אתה עייף ,סימן הוא בחצי ימיו. שהוצע לבתו.
שלא ירא אלקים אתה... לא ידע האיש את נפשו מצער ,שכן סיפר היהודי שהחתן המדובר נחשב
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
בס"ד ,גליון קכ"ג | ראש השנה תשפ"ז
הגיע באונס לאומן לאחר כניסת החג :האם מותר לו לצאת מחוץ לארבע אמות? מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
רק בארבע אמות ,אם הנוסעים יצאו מוקדם מספיק באופן שלא לקחו סיכונים בשנה שעברה ,בצוק העתים ,בעקבות הטיסות המרובות שיצאו מארץ ישראל
לאחר את זמן כניסת החג הרי זה נחשב שיצאו ברשות ,ומאחר והנסיעה להתפלל לאומן שבאוקראינה לקראת ראש השנה ,ובשל העיכובים מצד הרשויות ,הלחצים
בהתעוררות על הציון באומן נחשבת כנסיעה לדבר מצוה כפי שיתבאר ,ושוב והפקקים ,היו יהודים שנסעו בערב החג עם נהג נכרי .כשהתקרב החג והבינו שלא
מחמת אונס פיקוח נפש הוצרכו להיכנס לעיר לאחר כניסת השבת או החג ,נחשב יספיקו להגיע לאומן לפני התקדש החג ,פנו לשאול רבנים אם מותר להם להישאר
כאילו שבתו בעיר בערב שבת ,והם מותרים ללכת את כל העיר וחוצה לה אלפים ברכב עם הנכרי עד שיגיעו לאומן .לדבריהם ,התירו להם שלא לרדת מן הרכב עד
אמה תחום שבת לכל רוח. בואם לאומן ,מפני שהיה בדבר חשש סכנה להישאר על אם הדרך במשך יומיים.
ואולם לא נוכל שלא להעיר כי בנסיעה לאזורים בעולם שיש בהם קשיים כעת הם שואלים :מצד איסור תחומין ,האם מותר להם להלך בכל העיר ,או שלא
בתעופה ובתחבורה ,ובפרט בנסיעה לאומן ,שלצערנו נשמעות מדי שנה ידיעות הותרו אלא בארבע אמות?
על תקלות בזמני ההגעה ,יש להקפיד לצאת מן הבית כמה ימים קודם השבת תשובה:
או החג ,באופן שגם אם יהיו עיכובים יוכלו בסופו של דבר להגיע קודם כניסת מאחר שעל עצם הנסיעה עם הנכרי אל תוך העיר כבר נשאל מורה הוראה,
השבת או החג. לא ניכנס לעצם שאלת הנסיעה לאחר כניסת החג .אף שבספק של פיקוח נפש
ויען כי מצאנו שרבנו האדמו”ר ה’אמרי אמת’ מגור החמיר בנידון דומה. מותר לחלל שבת ,פעמים שאין כאן אלא פחד בעלמא מהישארות בארץ זרה על
חסידים שנסעו לשבות בגור נתקעו באמצע הדרך וחששו להישאר על אם הדרך, אם הדרך ,ובמצב כזה אין היתר של פיקוח נפש .לפיכך יש לדקדק היטב בדבר,
והתירו להם להמשיך על ידי נכרי ,אך כאשר נכנסו לעיר לא התיר להם האמרי שלא לבוא חלילה לידי חילול שבת או יום טוב ח"ו.
אמת אלא ארבע אמות ,וכפי שיבואר .על כן ,נקדים תחילה את עיקרי ההלכות אמנם בנידון השאלה האם הם מותרים כעת ללכת בכל התחום של העיר או
המשך בעמ' ג'
התפוח שיאכל לאחר מכן ,ורק אחר כך לברך שנדריהם נדר ,האם צריכים להתיר נדריהם
'בורא פרי האדמה' על הרוביא .אולם באופן בערב ראש השנה? הלכה למעשה
שבעל הבית חביב עליו התפוח יותר ,ולאחריו תשובות ממורינו הרב שליט“א
ת .קטן בן י"ב שנים ומעלה ,וקטנה מבת י"א שנה
חביב עליו הרוביא ,ואילו הרימון חביב עליו ומעלה שנדרו נדר ,צריכים להתיר נדריהם ,3אבל
פחות משניהם ,האם עליו להקדים את הרימון המנהג שאין עושים התרת נדרים בערב ר"ה.4
התרת נדרים לנשים
מחמת מעלתו כשבעת המינים ,או שהוא האם גם נשים צריכות לעשות 'התרת נדרים'
להקדים להקדים את המאכל החביב עליו על איזה מן ה'סימנים' להקדים ולברך בערב ראש השנה?
ביותר?
בליל ראש השנה? ת .אף שגם עבור נשים צריך להתיר את נדריהן,1
ת .לכתחילה נכון שבשעת הברכה יהיו על השולחן בליל ראש השנה הגישו לשולחן ,כמנהג מנהגנו שאין מתירים נדרים בערב ראש השנה
רק המינים שברכתם 'בורא פרי העץ' .באופן זה ישראל לסימן טוב ,כמה מיני מאכלים :תפוח, בעבור הנשים אלא הן סומכות על ההתרה שב'כל
יקדים לברך על הרימון ,שהוא משבעת המינים, רימון ורוביא .כעת התעוררה שאלה על איזה נדרי'.2
אף שאינו החביב עליו ביותר ,ובברכתו יפטור גם מהם יש להקדים ולברך תחילה .ההלכה היא
את התפוח .5לאחר מכן יביאו לשולחן את הרוביא, שכאשר הביאו לפניו תפוח ורימון ,יש להקדים
שברכתה 'בורא פרי האדמה' ,ויברך עליה בפני את הרימון ,שהוא משבעת המינים ,ולברך התרת נדרים למופלא הסמוך לאיש
עצמה.6 עליו 'בורא פרי העץ' ,ובברכה זו לפטור גם את ילד בן שתים עשרה וילדה בת אחת עשרה,
המשך בעמ' ב'
החביב עליו .וביאר עולא שמחלוקתם היא דווקא בספר כל נדרי )פע"ט הערה ל( בשם הגרי"ש אלישיב ורק אם כבר מקובצים או שמקבצם להתיר עבורו, 1היינו נדרים של אשה נשואה שלא הפר הבעל
כאשר ברכותיהם שוות ,כגון זית ותפוח ,אבל כשאין והגר"ח קנייבסקי והגר"מ קליין בעל משנה הלכות, יכול להתיר אף עבורה .ובספר שנת תשמ"א למנהגיה ביום שמעו או נדרים בדברים שאינו יכול להפר.
ברכותיהם שוות ,כגון זית וצנון' ,דברי הכל מברך על קובץ הלכות )פ"ה ס"י( ,וראה בשו"ת דברי משה )סי' )להגר"ש דבליצקי ,אות ב( כתב שנראה שלענין התרת ויכול הבעל להתיר נדרי אשתו בפני שלושה אנשים
זה וחוזר ומברך על זה' .להלכה נחלקו הראשונים אם סו( שהטעם הוא מפני שיש הסוברים שלא מהני נדרים דער"ה יכול אף לקבץ במיוחד כדי להתיר נדרי לאחר שתמנהו לשליח כמבואר בשו"ע )יו"ד סי' רלד
לפסוק כרבי יהודה ,שמין שבעה קודם ,או כחכמים, להו כלל התרה ]כמבואר בהערה לעיל[ ,ולדעת אשתו .ויש להעיר שמה שמועיל שליחות הוא רק סנ"ו( .והבעל אינו יכול להיות מן השלשה ,אבל אביה
שהחביב קודם .השולחן ערוך )או"ח סימן ריא סעיף א( הסוברים שמהני התרה יש לומר הטעם ,כדי שלא לנדרי אשתו ,אך לנדרי שאר בנות הבית אינו יכול יכול להיות משלשת המתירים )שם סנ"ז(.
פסק שבמינים שברכותיהם שוות ,אם אחד מהם ירגילו עצמם בנדרים ובהתרתם ויבואו לזלזל בענין להיעשות שליח ,כמבואר בשו"ע )סי' רכח סט"ז( שאין 2כ"כ בהליכות שלמה )פ"א אות י( ,וכן הורה הגר"ש
משבעת המינים יש להקדימו ,אף שהמין האחר חביב נדרים ,ובספר כרם אליעזר )קו' חינוך הבנים פפ"ז הערה להתיר נדרים ע"י שליח )ועיין בפת"ש שם סק"ט( ,ורק וואזנר )מבית לוי ח"ד עמ' טו הערה ה( ,והגר"נ קרליץ
עליו יותר .אולם כאשר אין ברכותיהם שוות ,נחלקו לג( כתב טעם נוסף ,שכל ענין התרת נדרים בער"ה באשתו התירו משום שאשתו כגופו )שו"ע סי' רלד סנ"ו )חוט שני פי"א סק"ג( ,והמשנה הלכות )בנתיבות ההלכה מ'
הפוסקים בפירוש דברי עולא 'מברך על זה וחוזר הוא שלא יענשו בימי הדין בעוון נדרים ,וקטנים לאו וש"ך סק"ע( .אולם כתב בתשובות והנהגות )ח"ג סי' קס( עמ' ,(206קובץ הלכות )פ"ה אות ט( .והטעם שלא נהגו
ומברך על זה' :יש שפירשו שכיוון שאין ברכה אחת בני מיענש נינהו .ובחוט שני )פי"א סק"נ( כתב שקטן כי את מסירת המודעה שמבטלת כל הנדרים מכאן שהנשים יתרו את נדריהן בערב ראש השנה ,הובא
פוטרת את חברתה ,שוב אין ביניהם כלל דין קדימה, מופלא הסמוך לאיש ,כשם שיכול לנדור כך יכול ולהבא ,יכולה האשה לעשות בביתה בפני עצמה, בשו"ת אגורה באהלך )ח"א סי' פח( מפני שחששו שעי"ז
ורשאי להתחיל באיזה מהם שירצה .ויש שפירשו להתיר ,ואם בא לעשות התרת נדרים מתירים לו. ועיי"ש שדי שתאמר כן פעם אחת ומועיל לעולם, יקל בעיני הנשים עשיית נדרים וקיומם .וכעי"ז כתב
שאף בזה יש דין קדימה ,אלא שהחביב קודם למין ולענין מסירת המודעה אם מועיל בקטן בן י"ב ,ראה ומה שאומרים כל שנה הוא לרווחא דמילתא. בשו"ת משנת יוסף )חי"א סי' צט( .מאידך יש שכתבו
שבעה .השולחן ערוך )שם( הביא את שתי השיטות, תשובות והנהגות )ח"ג סי' קס( שיש להסתפק בזה 3דמופלא הסמוך לאיש נדריו נדר ,כמבואר בשו"ע )תשובות והנהגות ח"א סי' שלח ,בשם הגרי"ש אלישיב הובא
והמשנה ברורה )שם ס"ק ט( הכריע שעיקר כדעת רוב אם כיון שהתורה נתנה לו דין גדול לענין נדר ה"ה )יו"ד סי' רלג( .ובמשנה למלך )נזירות פ"ב הי"ג( הסתפק בנתיבות ההלכה ל"א עמ' ,135מ' עמ' ,205שו"ת רבבות אפרים ח"ו
הפוסקים ,שכאשר אין ברכותיהם שוות יש להקדים לענין מודעה על הנדר ,או שלענין מודעה הוא קטן אם יכול הקטן להישאל על נדרו כי מאחר שישנו סי' שג( שטוב הדבר שתעשה את בעלה שליח להתיר
את החביב .אמנם בכף החיים )סימן ריא ס"ק ו( הביא ואין בדבריו כלום ואין לך בו אלא חידושו ורק לענין בתורת נדרים ישנו בתורת שאלה ,או שאני נדרים נדריה ,ויאמר בסיום נוסח ההתרה 'וכן לאשתי כן',
שמנהג העולם להקדים תמיד 'בורא פרי העץ' ל'בורא נדר הוא כגדול ,וכתב שנראה שמועיל מודעה עכ"פ שבפירוש רבתה התורה ,וכתב בשבט הלוי )ח"ה סי' והמתירים יאמרו 'מותרים לכם' .וראה בשו"ת רב
פרי האדמה' ,וכשיטת בעל הלכות גדולות שהובאה לנדרים שינדור עד שיגדיל ,ויש ללמדו אחר הבר קכט( שמסתימת הפוסקים נראה שיש לו התרה. פעלים )ח"ד או"ח סי' לד( שאם האשה רוצה לעשות
בביאור הלכה )שם ד"ה וי"א( ,וכן הביא שהאליה רבה מצוה למסור מודעה על נדריו מעתה. והעיר שם שכ"ה באמרי בינה )דיני נדרים סי' כח( נוטה התרת נדרים בער"ה תאמר לבעלה שהיא מתחרטת
מצדד בשיטה זו למעשה ומיישב את מנהג העולם. 5יסוד דין קדימת שבעת המינים מבואר בגמרא לומר שיש בו דין שאלה ,אך בשו"ת רב פעלים )ח"א על כל הנדרים וכו' ושיהיה שלוחה להתיר לה ,והבעל
6בנידון שלפנינו נוצרת מעין 'מעגל קדימות' :לעניין )ברכות מא ,(.שנחלקו רבי יהודה וחכמים כאשר היו יו"ד סי' לח( העלה להחמיר בזה משום הספק ,ובשו"ת יאמר נוסח ההתרת נדרים גם עבורה ,שיאמר שנדרנו
התפוח והרימון ,ששניהם ברכתם 'בורא פרי העץ', לפני האדם כמה מיני פירות :רבי יהודה אומר שאם חתם סופר )יו"ד סי' ט( ובית שערים )יו"ד סי' שכו( כתבו ונשבענו אני ואשתי ,והבי"ד יאמרו מותרים לכם.
יש להקדים את הרימון שהוא משבעת המינים ,אף יש ביניהם מין משבעת המינים יש להקדימו ,וחכמים שכשהגדיל יכול להישאל על נדרו. אמנם אסור לקבץ שלושה אנשים כדי לעשות התרת
שהתפוח חביב עליו יותר .אך לעניין הרימון והרוביא, אומרים שמברך על איזה מהם שירצה ,דהיינו על 4הליכות שלמה שם )ארחות הלכה ציון ,(38וכ"כ נדרים עבור אשתו ,כמבואר בשו"ע )יו"ד סי' רלד סנ"ו(
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'
ת .א .אם עדיין לא התחילו לתקוע ומשער קדימות ללוי לשמש כשליח ציבור שליח ציבור לימים הנוראים – ירא
שיכול להספיק לברך עד שיתחילו לתקוע, בימים הנוראים שמים בעל קול ערב או אברך בן תורה
יברך לעצמו את הברכות קודם התקיעות.12 לשניים מבני הקהילה הוצע לשמש כשליח לקהילה בחו"ל הוצעו שני מועמדים לשמש
ב .אם כבר התחילו לתקוע ,ימתין ויברך בין ציבור ביום הראשון של ראש השנה ,ושניהם כשליחי ציבור בימים הנוראים .האחד יהודי
סדר לסדר ,אבל באמצע הסדר ,כגון שהתחילו מעוניינים בתפקיד .מבחינת מעלתם בתורה ירא שמים ובעל תפילה מנוסה ,שניחן בקול
תקיעה ראשונה ,לא יברך ,מפני שמה שישמע וביראת שמים ,גילם ,קולם והתאמתם ערב ומיוחד .השני אף הוא יודע להתפלל
אח"כ תרועה ותקיעה אינו כלום ,שכל תרועה לתפקיד שניהם שווים פחות או יותר .אולם בנעימה ובנוסח הראוי ,אולם קולו אינו נעים
צריך פשוטה לפניה ולאחריה .וישלים לאחר אחד מהם הוא לוי ,והוא טוען כי עובדה זו כל כך ,ומאידך הוא אברך בן תורה השוקד
התפילה מה שהחסיר ,שאין הסדר מעכב .13ג. מקנה לו זכות קדימה ,כיוון שמצינו בדיני על תלמודו בכולל .האם על פי הלכה יש
אם הגיע לאחר שסיימו תקיעות דמיושב ,לא שליח ציבור לימים הנוראים שיש מעלה עדיפות לאחד מהם?
יברך מיד ,כי מאחר שאינו שומע התקיעות שיהיה בן שלושים ,וביאר המשנה ברורה ת .כאשר מועמד אחד הוא ירא שמים וקולו ערב
עד שמונה עשרה ,הרי יש הפסק בין הברכה שהוא משום שבגיל זה היה הלוי ראוי ומעורר את הציבור ,יש להעדיפו על מועמד בן
לתקיעות ,ובאמצע שמונה עשרה בלחש לעבודתו ,ותפילה כנגד עבודה .כנגדו טוען תורה שקולו אינו נעים ,ובלבד שיתפלל בכובד
אסור לברך ,אלא ימתין ויברך קודם התקיעות חברו כי אין זו אלא אסמכתא למעלת הגיל, ראש ובאימה ויכוון בקולו להודות ולשבח את
שבחזרת הש"ץ .ויכוון שלא לצאת בתקיעות ואין מכאן ראיה שללוי עצמו יש קדימה ה'.7
ששומע בתפלת הלחש ,שאם לא כן ,שוב לא לשמש כשליח ציבור .הלוי משיב ,שאם
יוכל לברך מספק ,שמא כבר יצא בתקיעות מדמים את התפילה לעבודת הלויים ,מסתבר
שמי שהוא עצמו משבט לוי ראוי לכך יותר מינוי שוחט לשליח ציבור בימים
שבתפילת הלחש.14 נוראים
מישראל .עם מי הצדק?
לקראת הימים הנוראים ביקשו במניין של
באילו תקיעות עדיף לעמוד ת .כאשר השניים שווים בתורה ,ביראת שמים,
יוצאי הישיבה למנות לבעל תפילה את אחד
בהגינות ,בהתאמה לתפקיד ובקבלת הציבור,
סבי הוא יהודי מבוגר המתנייד בכיסא מבוגרי הישיבה שקולו ערב .אדם זה מתפרנס
גלגלים .בתפילת שמונה עשרה ביום יום יש להקדים את הלוי לישראל לשמש כשליח מארגון משלחות לשחיטה בחו"ל עבור ועדי
הוא מתפלל בישיבה ,אך בראש השנה, ציבור .אולם אם הישראל עדיף ממנו במעלות כשרות שונים ,וכמה מן המתפללים טענו
בתקיעת שופר ,הוא מעוניין להתאמץ של שליח ציבור ,אין מעלת הלוויה גוברת שבשל כך עדיף למנות שליח ציבור אחר ,כיון
ולעמוד בזמן התקיעות ,אף שניתן לצאת ידי עליהן .10ומכל מקום אין לעמוד על קדימה זו שיש נוהגים לא למנות לשליח ציבור בימים
חובה גם בשמיעת התקיעות בישיבה .כיצד כשהדבר עלול להביא לידי מחלוקת.11 הנוראים מי שמתפרנס משחיטה .האם אכן
נכון לנהוג במי שעמידה ממושכת קשה לו, יש מקום להימנע מלמנותו לכתחילה ,אף
באילו תקיעות עדיף שיתאמץ לעמוד ,האם הגיע לבית הכנסת באמצע התקיעות שהוא עצמו אינו משמש כשוחט ,אלא רק
בתקיעות דמיושב שלפני תפילת מוסף ,או יהודי שיצא לאחר קריאת התורה וחזר עוסק בארגון וניהול מערך השחיטה?
בתקיעות דמעומד שבתוך תפילת מוסף? לבית הכנסת לאחר שכבר בירך התוקע את ת .מעיקר הדין אין להימנע מלמנותו מטעם
ת .עדיף שיעמוד בתקיעות שבחזרת הש"ץ של הברכות לפני תקיעת השופר ,כיצד ינהג לגבי זה .8וכן אין להימנע מלמנות לבעל תוקע או
תפילת מוסף.15 הברכות? לבעל מקרא מי שמשמש כשוחט.9
המשך בעמ' ד'
ואף המשנה ברורה )שם ס"ק יג( כתב שאם עומדים אותו מחזקתו .ויש להעיר על לשונו שם שכתב 'לא 8כתב הרמ"א )או"ח סי' תקפ"א ס"א( שבסליחות שברכתה 'בורא פרי האדמה' ,לדעת רוב הפוסקים
לפני הציבור אחד שהוא בן תורה וירא חטא אלא למנות ש"ץ שפרנסתו משחיטה' ,אולם מהמקורות ובימים הנוראים יש לדקדק לחזר אחר שליח ציבור יש להקדים את הרוביא ,מפני שהיא חביבה עליו
שאין בו המעלות של בן שלושים ונשוי ,ואחר שהוא הנ"ל מבואר כי הקפידא מתייחסת דווקא לשוחט 'היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר יותר .ואם באנו להקדים את הרוביא ,הרי שוב
איש פשוט אלא שהוא נשוי ובן יותר משלושים ,בן ממש ,דהיינו לאדם שמלאכתו היא מעשה השחיטה למצוא' ,אולם הוסיף מיד' :מיהו כל ישראל כשרים יש להקדים את התפוח ,שהוא החביב עליו יותר
התורה קודם .נמצא שמעלת התורה ויראת שמים עצמו .לפיכך אין לפרש את הלשון 'שפרנסתו הם ,רק שיהיה מרוצה לקהל' .ובדיני שליח ציבור מן הרוביא .נמצא :הרימון קודם לתפוח ,התפוח
קודמת למעלות האחרות של הש"ץ ,ולפי זה פשוט משחיטה' באופן רחב ,שכל אדם שמקור הכנסתו שבכל השנה פסק השולחן ערוך )או"ח סי' נג ס"ד–ה( קודם לרוביא ,והרוביא קודמת לרימון .בשאלה
שאין מעלת לוי יכולה להקדים אחד שפחות מחברו קשור בדרך כלשהי לענף השחיטה והבשר נכלל שצריך שיהיה הגון ,ריקן מעבירות ,עניו ומרוצה מעין זו כבר דן המגן אברהם )סוף סימן ריא ס"ק יג(,
במעלות העיקריות הנצרכות לשליח ציבור. בכך ,ומסתבר שהכוונה למי שפרנסתו היא מלאכת לעם ,בעל נעימה וקול ערב ורגיל במקרא ,ואם אין באופן שהיו לפניו יין ,תבשיל שעורים וזית ,שכל
11במשנה ברורה )סי' תקפא ס"ק יא( כתב לענין שליח השחיטה בפועל .גם הטעם שהובא לעיל מהרה"ק בו כל המעלות בוחרים את הטוב שבציבור בחכמה אחד מהם קודם לחבירו מצד מעלה אחרת ,וכתב
ציבור בימים הנוראים ,שאם אדם רואה שתיווצר מקאריץ זי"ע שהוא עסוק בנטילת הקול מתייחס ובמעשים טובים .והנה היותו של אדם שוחט אינה שצריך עיון כיצד ינהג .ובחכמת שלמה )או"ח סימן
מחלוקת מחמת תפילתו ,לא יתפלל ,אפילו אם דווקא למעשה השחיטה. פוסלת אותו מלשמש שליח ציבור ,שכן הרמ"א ריא שם( ביקש לפשוט ספק זה מסוגיית הגמרא
בעקבות ויתורו יעבור לפני התיבה אדם שאינו הגון 9לגבי בעל תוקע כתב המטה אפרים )סי' תקפ"ה )שם סכ"ה( כתב בפירוש' :ושליח ציבור שהוא שוחט בזבחים )צ ,(:שם הסתפקו לענין חטאת העוף ,עולת
כמותו .ולפיכך כאשר אי אפשר להכריע ביניהם ס"ב( שיש לחזר אחר תוקע שיהיה 'הגון ,בעל תורה ובודק לא יתפלל בבגדים הצואין ומסריחין ,ואם בהמה ומעשר :חטאת העוף קודמת לעולת בהמה,
בדרך של כבוד ושלום ,פשוט שאין מעלת הקדימה ומעשים טובים ,כאשר כתבנו בעניין הש"ץ' ,וכן אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפילה ולהתפלל עולת בהמה קודמת למעשר ,ואילו המעשר קודם
של לוי נותנת לו רשות לעמוד על זכותו באופן המקרא ,מפני שהם נעשים אמצעים בין הקב"ה מעבירין אותו' .הרי שכל הקפידא היא שלא יתפלל לחטאת העוף .ואיתא שם הכא תרגימו מין זבח
המביא למחלוקת בקהילה. לציבור .אמנם מכאן יש ללמוד שמעלותיו הכלליות בבגדים המלוכלכים ממלאכתו ,אבל עצם מלאכת עדיף .ובמערבא אמרו שיש לצרף את עולת הבהמה
12וכן הדין לנשים שמברכות. של שליח הציבור נדרשות גם בבעל התוקע ,אך השחיטה אינה פוסלתו מלשמש כש"ץ .אמנם בשדי לחטאת העוף ,ועל ידי כך לבטל את מעלת המעשר,
13ראה בסידור היעב"ץ שכתב בהדיא דאף על פי הקפידא הנזכרת בשוחט ,מצינו במקורות הקדומים חמד )אסיפת דינים ,מערכת ראש השנה סי' ג אות י"א( מביא ולהקדים חטאת העוף לעולה ואת העולה למעשר.
שהתקיעות מעכבות זא"ז ,מ"מ סדר תשר"ת ותש"ת על שליח ציבור. בשם שו"ת הד"ר )סי' כ"ט( מנהג שלא להעמיד שוחט רש"י )זבחים שם ד"ה ואגבהתה ממעשר( ביאר שעל ידי
ותר"ת אינן מעכבין זא"ז ,ואע"פ שאינו יכול לתקוע 10בעניין הטענה שהעלה הלוי מצד תפילה כנגד ובודק כשליח ציבור בימים הנוראים ,וכתב שכן צירוף מעלת העולה מתבטלת מעלת המעשר
כולם ,יכול לברך. עבודה ,הנה המשנה ברורה )סי' תקפא ס"ק יב( כתב נהג הרה"ק מסטערטין זי"ע ,ומאידך כתב שהמנהג שכנגדה ,וממילא נשאר סדר הקדימה ברור .כעין
14בשו"ת שבט הלוי )ח"ט סי' קלד( חשב להתיר לברך הטעם שיש מעלה בשליח ציבור שהוא בן שלושים במקומו היה שלא לחשוש לכך ,וכן שהרבה צדיקים זה רמז גם החתם סופר בהגהותיו לשולחן ערוך
על התקיעות ששומע בתפלת הלחש ,כי מאחר שנה ,לפי שאז ראוי בן לוי לעבודה ,ותפילה הוא מפורסמים לא הקפידו בדבר .וכן הביא באלף )סימן ריא( ,וציין לדברי הפנים מאירות )חלק ג סימן
שיוצא בתקיעות אלו ידי חובה מהתורה אינו נחשב כנגד עבודה .והוסיף טעם נוסף שבגיל זה לבו של המגן )סי' תקפ"א סקנ"ה ,בהגהה( בשם הרה"ק רבי לח( ,שהאריך לפלפל בראיה זו .אולם בתורת חיים
להפסק ,וכמו שהתירו התקיעות ה"ה הברכה ,אך אדם נשבר ונדכה יותר .אולם פשוט שאין מכאן פינחס מקאריץ שהקפיד בזה .וראה באמרי פנחס למהר"ח סופר )סימן ריא ס"ק יז( פקפק בהשוואה
למעשה כתב אח"כ )בח"י סי' ק"ח( דמהיות טוב שלא ראיה שלוי קודם לישראל שהרי דברי המשנה )שער סדר היום אות נט( שכתב הטעם כיון שעבודת לסוגיית זבחים ,והעלה עם אחרונים נוספים שיש
לכוין לצאת בתקיעות דלחש ,ויברך על תקיעות ברורה נאמרו לגבי כל שליח ציבור ,גם כשהמועמד השליח הציבור היא לתקן את הקול ולהמשיך להימנע מן הספק על ידי סילוק אחד המינים מן
דמעומד. הוא ישראל ,והכוונה היא שכיון שהתפילה עומדת חיות לנשמות ישראל ,ואילו השוחט פועל במקום השולחן בשעת הברכה .ואמנם לכאורה יש לחלק
15בשו"ע )סי' תקפה ס"א( 'צריך לתקוע מעומד'. במקום עבודה ,ראוי שהש"ץ יהיה בגיל הדומה הקול ומסלק את חיות הבהמה ,ואין ראוי להעמידו בין הסוגיא דזבחים לנידון דידן שהצד להקדים הוא
ובטעם העמידה כתב הט"ז )סק"א( שהוא משום לגילם של הראויים לעבודת הלויים ,ונמצא שעבודת כשליח הציבור לבקש רחמים וחיים .ולמעשה כתב משום מעלת 'חביב' .לכן בנידון דידן ,הדרך הנכונה
שבתקיעת שופר נאמר בפסוק )במדבר כט א( 'יום הלויים משמשת כאן מקור למעלת הגיל ,ולא מקור באלף המגן שאם אפשר בקל למצוא שליח ציבור והמרווחת לצאת מכל ספק היא שלא יהיו שלושת
תרועה יהיה לכם' ,וילפינן גזירה שוה לכם לכם מפורש לקדימת אדם שהוא לוי .אמנם בדיני שליח אחר שאינו שוחט ויש בו כל המעלות הדרושות המינים לפניו בשעת הברכה .תחילה יניחו לפניו את
ממצות ספירת העומר שכתוב בה )ויקרא כג טו( ציבור כתב המשנה ברורה )או"ח סי' נג ס"ק לו( ,בשם לש"ץ ,נכון לחוש לדעת המקפידים .גם בשו"ת הרימון והתפוח בלבד .מאחר שברכותיהם שוות,
'וספרתם לכם' ,ושם כתוב )דברים טז ט( מהחל חרמש השיירי כנסת הגדולה )הגה"ט או"ח סי' נג סק"ג( 'אם שני צור יעקב )סימן קכט( כתב וזה לשונו :וידוע דזה יקדים את הרימון שהוא משבעת המינים ויברך
בקמה ,ודרשינן אל תקרי בקמה אלא בקומה .וטעם חזנים שוים ,כהן קודם ללוי ,לוי לישראל' .והוסיף שלא יתפלל שו"ב בר"ה ויו"כ הוא מילי דחסידות עליו 'בורא פרי העץ' ,ובכך יפטור גם את התפוח.
אחר כתב בשבלי הלקט )סדר ר"ה סי' רפט( בשם אחיו שתלמיד חכם קודם לעם הארץ אפילו אם עם שנהגו קצת צדיקים ,והרבה צדיקים מפורסמים לאחר מכן יביאו את הרוביא ויברך עליה 'בורא פרי
ר' בנימין ז"ל ,שתקיעת שופר הוא ממליץ טוב הארץ הוא כהן ,וכל שכן אם הוא לוי .ומבואר שאחר לא הקפידו ,רק דבמקום שהקפידו הנהיגו כן בבית האדמה' .בדרך זו אין צורך להיכנס לספק כיצד
זכר לעקידת יצחק ,ובדין צריכים העדים לעמוד, ששני החזנים שווים בשאר מעלותיהם ,היותו של המדרש שלהם ,אבל לא היה ח"ו בקבלה על עצמם, להכריע כאשר נוצר 'מעגל קדימויות' .וכבר דן בזה
כדכתיב )דברים יט יז( 'ועמדו שני האנשים' ,ואנו באים האחד לוי נותנת לו דין קדימה על הישראל ,והוא ומעיקר הדין אין מקום לזה ,ע"כ .ומבואר שאין זה בשו"ת תורת יקותיאל )או"ח סימן מג(.
להעיד על זכות העקידה .וכתב הרדב"ז )סי' אלף הדין כאשר באים לבחור שליח ציבור לסליחות או מצד עיקר הדין ,ולכן גם אותם הצדיקים שהקפידו 7כ"כ באור לציון )ח"ד עמוד כב( מהמבואר בפסיקתא
קא( שגם השומעים את התקיעות צריכים לעמוד לימים נוראים .אמנם כפי שמבואר בשיירי כנסת בזה ,נהגו בזה רק סלסול לעצמם ,אבל לא היה זה רבתי ,הובא בשיבולי הלקט )סי' י( 'כבד את ה'
כיון ששומע כעונה ,וכאילו תוקע הוא בעצמו. הגדולה קדימת הלוי נאמרה דוקא לאחר שהשניים בתורת הוראה לרבים בכל מקומות מושבותיהם. מהונך' ,ממה שחננך ,שאם היה קולך ערב ונעים,
אמנם הראשונים נחלקו באלו מהתקיעות יוצאים שווים ,ולפיכך כיון שבדיני סליחות והימים הנוראים וראה בפסקי תשובות )סי' תקפ"א אות ז ,הע' (62–59 והיית יושב בבית הכנסת ,עמוד וכבד את ה' בקולך.
את עיקר החיוב של תקיעת שופר :לדעת הרי"ף כתב הרמ"א )או"ח סי' תקפא ס"א( שיש לדקדק ולחזר שהביא את הדברים וכתב כי ברוב המקומות אין אולם אם משמיע את קולו כדי שישבחוהו על
)ר"ה י :מדפי הרי"ף( והרמב"ם )שופר פ"ג הי"ב( והרמב"ן אחר שליח ציבור היותר הגון והיותר גדול בתורה חוששים לכך ,ואף בקהילות שנהגו להקפיד רשאים נעימותו ,הרי זה מגונה ויש למנות אחר ,כמ"ש
)מלחמות ה' ר"ה לד .ד"ה ועוד( והריטב"א )ר"ה טז :ד"ה כדי( ובמעשים שאפשר למצוא ,ורק לאחר מכן הזכיר לשנות ממנהגם ,ובוודאי שאם אדם כבר הוחזק בשו"ע )סימן נג סעיף יא( ,ועליו נאמר )ירמיה יב ח( 'נתנה
עיקר מצוות תקיעת שופר היא בתקיעות דמיושב, גם את המעלות שיהיה בן שלושים ושיהיה נשוי, כשליח ציבור ולאחר מכן נעשה שוחט אין מעבירים עלי בקולה על כן שנאתיה'.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' א'
אף אם הגיע לעיר אחרת שאינה מוקפת מחיצות, אמות והוא מהלך בכולה .אולם כתב כי מאחר הנוגעים לנידון זה ואת ההכרעה למעשה.
כל העיר נחשבת לו כארבע אמות ,ויש לו מן המקום שדעת רוב הראשונים להחמיר ,אין להקל כנגד דעת איסור תחומין
שאליו הגיע בשבת או ביום טוב אלפיים אמה לכל השו"ע .ורק בשעת הדחק יכול לסמוך על המקילים, כתוב בתורה (שמות טז כט) 'שבו איש תחתיו' ,ומכאן
רוח וכנ"ל. מאחר שמילתא דרבנן היא .ואילו החזון איש (או"ח סי'
אמרו (עירובין מח ).שיש לכל אדם ארבע אמות .לדעת
ועוד יש לדון אם היציאה המאוחרת לדרך אינה קט סק"ט) דחה את דברי המקילים. השו"ע (או"ח סי' שצו ס"א) ,היינו ארבע אמות ממש
מעמידה אותם בדין יוצא שלא ברשות .בשני נידונים ויש אומרים (שו"ע שם ס"ח) שאם חזר לעירו ,אף שתחתיו .אולם לדעת הרמ"א (שם) ,יש לו ארבע אמות
אלו דן ה'פני מנחם' בעקבות המעשה בקבוצת שיצא וחזר מדעת ,כיוון שחזר לעירו דינו כאילו לא לכל רוח ,ובסך הכול שמונה אמות .ומה שכתוב (שם)
החסידים שנסעה לגור ,נתקעה על אם הדרך יצא וכל העיר נחשבת לו כארבע אמות .והיינו דוקא 'אל יצא איש ממקומו' למדו (עירובין נא ).שאם קבע
והוכנסה לעיר על ידי גויים ,ואביו ה'אמרי אמת' לעניין ההליכה בתוך העיר ,אך אין לו אלפיים אמה לעצמו מקום שביתה ,מותר לו להלך ממנו אלפיים
אסר עליהם לצאת חוץ לארבע אמותיהם. מחוצה לה ,שכיוון שיצא לדעת הפסיד את תחומו אמה לכל רוח ,וכן נפסק בשו"ע (סי' שצז ס"א) .ואם
הוראת ה'אמרי אמת' (משנה ברורה שם ס"ק מא) .וכתב הרמ"א (שם) שדין זה שבת בעיר ,כל העיר היא מקומו ונחשבת כארבע
הוא דוקא בעיר המוקפת חומה ,ובביאור הלכה (שם
ה'פני מנחם' ,במכתב להגרש"ד גרוס ,מספר את אמות ,ויש לו ממנה אלפיים אמה לכל רוח כתחום
המעשה ודן בו באריכות .הסיפור מובא גם בספר ד"ה אם) הביא שהבית מאיר מגמגם בהכרעת הרמ"א שבת ויום טוב .ואף בעיר שאינה רשות היחיד לעניין
'ראש גולת אריאל' (ח"א עמ' צד) בשם ה'פני מנחם': להצריך שתהא העיר מוקפת חומה. הוצאה מרשות לרשות ,כגון שאינה מעורבת ואינה
קבוצת חסידים מלודז' נסעה ל'גור' ביום שישי, בביאור הלכה (שם ס"ו ד"ה אבל אם) הביא דעת מקצת מוקפת חומה ,היא נחשבת לעניין תחומין כארבע
דרכה השתבשה וקידש עליהם היום בעודם תקועים הראשונים שאם העיר מוקפת מחיצות כדין ,אפילו אמות של מקום שביתתו.
במרחק גדול מגור ,במקום שנשקפה להם סכנה. יצא ונכנס מדעת לעיר אחרת ,כל העיר נחשבת לו דין תחומין הוא מתקנת חז"ל .אולם בירושלמי
להלכה נפסק אז ,כרצון ה'אמרי אמת' ,שיביאום כארבע אמות .גם דעת הגר"א נוטה לשיטה זו ,אולם (עירובין פ"ג ה"ד .פ"ה ה"ד) מבואר שתחום של שלוש
לחדר ההמתנה בבית המדרש בגור ושישהו שם כל למעשה כתב שיש להחמיר כשיטת השו"ע. פרסות ,כשיעור מחנה ישראל במדבר ,אסור מן
השבת ,מפני שאין להם אלא ארבע אמות ,וכדין היוצא ברשות לדבר מצווה התורה .שלוש פרסות הן י"ב מיל ,וכל מיל הוא
המשנה (עירובין מא' ):מי שהוציאוהו גויים או רוח מי שיצא מחוץ לתחום ברשות ,כגון להצלת אלפיים אמה .נחלקו הראשונים אם גם לדעת הבבלי
רעה ,אין לו אלא ארבע אמות'. נפשות או לקידוש החודש ,יש לו אלפיים אמה מן יש איסור תורה בשיעור זה ,ומחלוקת זו הובאה
והקשה על כך הגרש"ד גרוס :אם התירו להם המקום שאליו הגיע בשבת או ביום טוב .אם הגיע בבית יוסף (סי' שצז) .עיקר הכרעת השו"ע (סי' תד ס"א)
לכתחילה לשוב למקומם מפני סכנת נפשות, לעיר ,כל העיר נחשבת לו כארבע אמות ,ויש לו עוד להחמיר שיש איסור תחומין מן התורה בי"ב מיל,
לכאורה דינם כיוצאים ברשות ,כגון חכמה הבאה אלפיים אמה לכל רוח מקצה העיר (שו"ע סי' תז ס"א). ואילו הגר"א נקט לעיקר כדעת המקילים (הובא במשנה
ליילד ,הבאים להציל מן הגויים ושאר ענייני פיקוח ולאו דווקא מי שיצא ברשות בשבת להצלת ברורה שם סק"ז).
נפש שהתירו לצאת בשבילם .והרי קיימא לן (עירובין נפשות .אף מי שיצא מבעוד יום בשיירה לצורך אדם ששבת מחוץ לעיר במרחק של פחות
מד :שו"ע או"ח סי' תז ס"א) 'מי שיצא ברשות יש לו עלייה לארץ ישראל ,והתנה עמהם שישבתו בשבת, מאלפיים אמה ממנה רשאי להיכנס לעיר בשבת,
אלפיים אמה לכל רוח' ,ואם הגיע לעיר הרי הוא ולאחר מכן המשיכו הגויים בדרכם ,רשאי מחמת וכיוון שנכנס ,כל העיר נחשבת לו כארבע אמות והוא
כאנשי העיר ויש לו אלפיים אמה לכל רוח מחוץ פיקוח נפש להמשיך עמהם .ואם עמדו מחוץ לעיר, רשאי להלך בכולה ,אף למקום רחוק מאוד ממקום
לעיר .אם כן ,מדוע הוצרכו להישאר בחדר ההמתנה יש לו אלפיים אמה לכל רוח .ואם הם סמוכים לעיר, שביתתו .אולם מי ששבת מחוץ לעיר במרחק של
שליד בית המדרש כל השבת. הוא רשאי להיכנס אליה ויש לו אלפיים אמה לכל יותר מאלפיים אמה אינו רשאי להיכנס אליה .ואם
מכתב ה'פני מנחם' רוח (שם סי' רמח ס"ד). נכנס ,אינו רשאי לצאת מארבע אמותיו ,שהרי הוא
וכתב לו ה'פני מנחם' :בנידון מי שהוציאוהו גוים והוא הדין לכל דבר מצווה (שו"ע שם) .ואף נמצא מחוץ לתחומו ,ואין מועיל לו שהעיר נחשבת
אין לו אלא ארבע אמות ,נכון מה שכתבתם ,כי כל שהרמ"א כתב שגם יציאה לסחורה נחשבת יציאה כארבע אמות ,מפני שדין זה נאמר רק כשהעיר
דיבור של אותו צדיק צריך לימוד ,על אחת כמה למצווה ,שהרי מצווה על האדם להחיות את עצמו נמצאת בתוך תחומו (שו"ע סי' תה ס"ג).
וכמה שהיה נוגע להלכה למעשה. ואת משפחתו ,ורק יציאה לטיול אינה בכלל מצווה, אמנם אם נצרך לנקביו ואין לו מקום צנוע בתוך
אמנם זכורני היטב את כל סיפור המעשה ,אבל דבריו נאמרו לעניין ההיתר לצאת בספינה בתוך אלפיים אמה ,והוא מוכרח להיכנס לעיר ,רשאי
קטן הייתי אז ,וכבר אחז"ל אין מביאין ראיה מן שלושה ימים סמוך לשבת .אבל לגבי ההיתר להלך להיכנס .וכיוון שנכנס בהיתר ,כל העיר נחשבת לו
הקטן .ואם על כגון דא אמרו כך על התנא הקדוש אלפיים אמה מן המקום שבו נח ולהחשיב את כל כארבע אמות והוא מהלך בכולה .יש אומרים שאף
העיר כארבע אמות ,צריך דווקא מצווה גמורה (מגן אם נצרך למי רגליים בלבד רשאי להיכנס .ולא רק
רבי יהודה [שעליו העידו בגמרא (שבת כה ).שהיה
דומה למלאך] -על מעשה שהיה בקטנותו איתא אברהם שם ס"ק יז ,משנה ברורה שם ס"ק לב). הנצרך לנקביו ,אלא גם מי שהגשמים יורדים עליו
במגילה כ .דאין מביאין ראיה ,וכן אמרו על התנא נמצאנו למדים כי אם הנוסעים נתקעו מחוץ לעיר או שהחמה מכה בו רשאי להיכנס לעיר (שם ס"א).
הקדוש ר"א ב"ר צדוק הכהן (סנהדרין נב ,):עאכ"ו על שלא מרצונם ,ומחמת חשש פיקוח נפש הוכנסו לעיר וכיוון שנכנס בהיתר ,כל העיר נחשבת לו כארבע
וכו' כמוני .אבל נחזי אנן .לפענ"ד הקלושה .וכך היה אחרת שלא מדעתם ,הרי דינם כדין מי שהוציאוהו אמות ,אך אין לו אלפיים אמה מחוץ לעיר.
המעשה -כפי שאני זוכרה כיום -בסוף ההפסקה והכניסוהו גויים .אם העיר מוקפת מחיצות כדין, מי שיצא מן העיר אל מחוץ לתחום שבת אינו
בליל ש"ק ,הודיע המשמש בקודש שגוי בא וסיפר רשאים הם להלך בכולה ,אך אין להם אלפיים אמה רשאי לחזור לעיר ,ואף אם יצא בשוגג או שהוציאוהו
שכמה יהודים שנסעו לרבי במשאית מ'ראווא מחוצה לה .אם אינה מוקפת מחיצות כדין ,נחלקו גויים בכפייה .אולם אם הוציאוהו והחזירוהו גויים
מאזוביצקא' ל'גור' ,נתקלקלה כמה פעמים בדרך הראשונים אם כולה נחשבת להם כארבע אמות ,ואין בכפייה ,הרי הוא כאילו לא יצא .ומי שיצא מדעת,
המכונה ,ולבסוף נתקעו עם הערב שמש במקום להקל בכך אלא בשעת הדחק .לפיכך ,כל עוד הם אף אם החזירוהו גויים בכפייה ,אינו מהלך בתוך
שומם והם מפוחדים מאד ,כי הסביבה עויינת ואין מצויים באזור של גויים ויש קושי להישאר שם ,ניתן העיר אלא בארבע אמותיו .שכן דווקא במי שיצא
שם יהודים ומתחבאים ביער קטן שם ,וביקשו לצרף בשעת הדחק את שיטת המקילים כדי להגיע וחזר שלא מדעת הקלו להחשיב את כל העיר כארבע
להודיע לבית הרבי ,הוא תיאר בדיוק מקומם ,בערך למקום בטוח .אולם לאחר שהגיעו למקום מגורי אמות ולהתיר לו אלפיים אמה לכל רוח כאילו לא
16ווארסט והאוטו עומד על גבעה קטנה עם הנהג היהודים ונכנסו לבית ,שוב אין להם לצאת מן הבית, יצא ,ולא במי שיצא או חזר מדעת (סי' תה ס"ה).
בתוכה ,ליד החורשה. שהבית עצמו נחשב להם כארבע אמות .כל זה מצד ולא רק אם הוציאוהו והחזירוהו גויים בכפייה
מיד ציווה אאמו"ר 'מדארף פרעגען דעם רב', דין מי שהוציאוהו והכניסוהו גויים .אמנם כאשר לעירו ,אלא אף אם הכניסוהו לעיר אחרת ,ובלבד
ותשובת הרב היתה לשלוח חלה ע"י גוי .וחזר ואמר דינם כיוצאים ברשות לדבר מצווה תהיה להם כל שהעיר מוקפת מחיצות או שנעשה בה תיקון עירוב
עוה"פ 'מדארף פרעגן דעם רב' ,והתשובה הייתה העיר כארבע אמות ,וגם יוכלו ללכת אלפיים אמה כדין ,הוא רשאי להלך בכולה מפני שהיא נחשבת לו
עוה"פ כך .וכשאאמו"ר זצ"ל חזר עוה"פ רץ בן לכל רוח. כארבע אמות .אבל אם אינה מוקפת מחיצות כדין,
אחותי (כמדומני רח"מ היינה הי"ד) אחיו של ר"ל היינה נסיעה לרבו אסור (שם ס"ו) .ובביאור הלכה (שם ד"ה מוקפת) הביא
ז"ל לרב ,אבל תיכף ומיד בא שליח מהרב לשלוח ויש לדון אם הנסיעה להתפלל באומן ,או נסיעת דעת כמה ראשונים שאף אם העיר אינה מוקפת
להם עגלה ע"י גוי שיביאם ,ואאמו"ר זצ"ל היה נראה חסיד להתפלל אצל רבו ,נחשבת כדבר מצוה לעניין חומה ולא נעשה בתיקון עירובין ,כיוון שהוציאוהו
מרוצה מהתשובה ,ואמר שהגוי יביאם עד השלום דין יוצא ברשות .אם אכן זו יציאה לדבר מצווה ,הרי והכניסוהו שלא מדעת ,כל העיר נחשבת לו כארבע
המשך בעמ' ד'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' ג' מהמברך את תיבת 'מלך' או תיבת 'העולם' לא ברכת אשר יצר בחזרת הש"ץ של
יצא וצריך לחזור ולברך בעצמו .ואם לא שמע מוסף ר"ה
שטוב ,אני חשבתי לתומי ,כי בגלל הכנסת את תיבת 'אלוקינו' יצא בדיעבד.20
אורחים אמר כך (ולא שמתי לבי שאם בגלל זה ,היה להם
מי שהוצרך לצאת לצרכיו במהלך חזרת
ללכת ברגל מקצה העיר שאין שם סכנה) ,אבל ביום ש"ק הש"ץ של מוסף בראש השנה ,האם יברך
כאשר נשארו כל היום בשלום שטוב ,ולא נכנסו תקיעה בשופר בלא רשות בעליו ברכת אשר יצר או שזה נחשב להפסק ואסור
לביהמד"ר לתפילה ולטיש ,ובטיש שלח להם במהלך יום ראש השנה נולד לי בן למזל טוב לברך עד אחר גמר התקיעות?
שיריים מכל דבר ,טשאלנט ,קוגל ,בשר ,רגל וכו', בשעה טובה ומוצלחת .מאחר והוכרחתי ת .אסור לשוח ולהפסיק עד סיום שמיעת מאה
וכשאמרו לו שיש להם אוכל מספיק ,אמר 'מי לצאת לבית הרפואה באמצע התפילה קולות ,16אך מותר לברך ברכת אשר יצר 17או
שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע לומר תהלים.18
אמות' ,אז החלתי להבין כל הענין ,והבנתי שגם החסרתי עשרים מתוך מאה קולות .רציתי
מתוך השלום שטוב באותו חצר לביהמ"ד לא זזו מאוד לשמוע את התקיעות הנוספות ,אך
(ובית יזק תנן .)...והיה אצלי חידוש כל הדין ,ולפיכך לא היה לי שופר .לאחר מכן נכנסתי לבית אמר 'ברוך הוא וברוך שמו' על ברכת
הנני זוכר את זה היטב ,וגם בגלל המתח והענין, הכנסת של בית הרפואה ,וראיתי על אחד השופר
וכן את אופן הויכוח עם הרב ,שהיה אז לשיחה השולחנות שקית ובה שופר .האם מותר לי כאשר בעל התוקע בירך את הברכה של
בביהמ"ד .עובדא ידענא טעמא לא שמעתי. לתקוע בו בלא רשות הבעלים? 'לשמוע קול שופר' ,עניתי מתוך הרגל 'ברוך
טעם ההיתר לנסוע עם גוי ת .מותר ליטול שופר של חבירו בלא ידיעתו הוא וברוך שמו' .האם יצאתי את חובת
ונחזי אנן ,אם היה חושב שזהו סכנת נפשות כדי לתקוע בו ,דניחא לאיניש למיעבד מצוה שמיעת הברכה או שעלי לברך לבד?
למה אמר לשאול לרב ,הלא איתא השואל הרי זה בממונו .21ודווקא לתקוע בו באותו מקום שמונח
שופך דמים (ירושלמי ,מובא גם במ"מ פ"ב ה"ג משבת ,ובטור
ת .לכתחילה לא יענה 'ברוך הוא וברוך שמו'
או"ח סי' שכח ,וכן נפסק בשו"ע שם ס"ב) .אמנם יש לומר
שם ,אבל להוציאו למקום אחר אסור .22וכן בזמן בברכה שיוצא בה ידי חובה ,ובדיעבד יצא ידי
דאם יש שהות והסכנה אינה מיד ,לית לן בזה, שיש חשש סכנה [כגון שיש וירוס מדבק העלול חובה ואין זה הפסק .19ופשוט שכל זה הוא רק
כמ"ש האחרונים ,כי אז יכול היטב לברר ההלכה. לעבור דרך הרוק ,כמו בזמן מגיפת הקורונה] כאשר העונה שמע ממנו את כל הברכה ,אך
וחשבתי אולי חשש שח"ו אם ישארו בפחד ביער אסור ,כיון שבוודאי מקפיד על כך. אם עקב עניית 'ברוך הוא וברוך שמו' לא שמע
כל השבת יטרף דעתו של אחד מהם( ,או יבא לידי
על ברכת שופר ומגילה ,והחתם סופר ז"ל עד אחר סיום שמיעת כל המאה קולות. וכדי שתהיינה התקיעות סמוכות לברכת
חולי עצבים או דכאון ר"ל) ,שג"כ לפי הפוסקים אינו לא מחה על זה .וכתב שם לישב המנהג מפני בשו"ת מנחת יצחק )ח"ג סי' מד ,ח"ד סי' מז( 17 'לשמוע קול שופר' ,ומה שחוזרים ותוקעים
פחות מחולי שאין בו סכנה ,דמותר ע"י גויים, ב' טעמים :א .כיון שקיימא לן כל העונה כתב שכיון שהאיסור להפסיק בין תקיעות בתפילת מוסף אין זה אלא מתקנת חכמים
אמן כמוציא מפיו דמי ,ואם כן כשעונה דמיושב למעומד לא נזכר בגמרא ,ומקורו שתקנו לשמוע התקיעות על סדר מלכויות
וגם להביאם מחוץ לתחום י"ל דשרי .ואולי אמן על חזרת הש"ץ או על תקיעות שופר, מדברי הראשונים הנ"ל ,לכן דינו כדין זכרונות ושופרות וכדי לערבב את השטן.
התכוין לזה 'שהוציאוהו גויים או רוח רעה' ,הגם ומקרא מגילה וכדו' ,הוי ליה כעונה ממש, הפסקה בין ברוך שאמר לישתבח המבואר אולם שיטת תוספות )פסחים קטו .ד"ה מתקיף(
שבפשטות איירי שיוצא מתחומו מחמת השגעון וכאומר כל הברכה בשעת עניית אמן ,ומה במשנה ברורה )סי' נא סק"ח ובביאור הלכה שם והר"ן )ר"ה טז .ד"ה למה( והטור )או"ח סי' תקפה(
בכך שאומר מעיקרא ב"ה וב"ש .ב .שכתב ד"ה צריך( שכיון שהאיסור להפסיק בין ברוך וכן כתב הרדב"ז )סי' אלף קא( שעיקר המצוה
ולא בגלל מניעתו ,מ"מ במקום חולי כזה ,לא הרמב"ם )שבועות פ"ב ה"א( שהמושבע מפי שאמר לישתבח אינו מבואר בגמרא ,אזי הן התקיעות שעל סדר מלכויות זכרונות
גרע מחולה שאין בו סכנה ,דלא גזרו בו רבנן, אחרים וענה אמן הרי הוא כנשבע מעצמו, מותר להפסיק לצורך ענייה לקדיש קדושה ושופרות ובהם יוצאים את המצוה מהתורה,
(וכן האיסור להשתמש בבהמה ע"י עליה לעגלה הרתומה לסוס, ולאו דוקא אמן אלא אף האומר דבר שענינו וברכו ואפילו כדי לענות אמן על ברכת חבירו ומה שתוקעים קודם מוסף אין זה אלא
כענין אמן וכל כיוצא בזה בכל לשון הרי זה או לומר מודים דרבנן ולברך ברכת אשר יצר. מתקנת חכמים כדי לערבב את השטן .וראה
ומוקצה וכדומה .ואולי הוה כסכנת אבר ,דא"צ אפילו שינוי). כנשבע לכל דבר .ולפי זה הוא הדין בעניית וכן כתבו בשו"ת שבט הלוי )ח"ה סוף סי' סו ,ח"ז במשנה ברורה )סי' תקפה סק"ב( שהעתיק
סי' עט( ובשו"ת קנין תורה )ח"ה סי' נז(. את דברי הרדב"ז הנ"ל שעיקר החיוב
ארבעה צדדים לאיסור לצאת מה'שלום ב"ה וב"ש שהא כענין אמן ,וכאילו מוציא
מפיו ואומר 'ברוך אתה ה' אלהינו' ואח"כ 18כן כתב בספר יסוד ושורש העבודה לעמוד בתקיעות הוא בתקיעות דמעומד
שטוב' כשמסיים המברך את הברכה הוא שומע )שער יא פ"ד( וז"ל' :ובחזרת התפלה דש"ץ
]-של מוסף[ ,יזהר מאוד לשמוע אל התפלה
שתוקעין בחזרת הש"ץ של מוסף כיון שאז
יוצאים את עיקר חובת תקיעת שופר ,אבל
א .ואולי היה כוונתו למגדר מילתא ,כיון כעונה ,וכאלו אמר את כל הברכה כולה בלא
הפסק .וראה בברכי יוסף )סי' ריג סק"ג( שכתב בכוונה עצומה וכו' ,ובעת שהש"ץ מאריך בתקיעות שתוקעים קודם מוסף אין חובה
שעגלה תבוא בשבת עם יהודים ברחוב .הגם שלא מצא ראיה מכרעת לאחד מהשיטות, בנגונים לא ישב בטל אלא יאמר מזמורי מעיקר הדין לעמוד בהן כיון שעתיד לשמוע
שהגיעה כבר מאוחר בלילה .ומטעם חשדא, ועל כן טוב להיזהר ולא לענות ב"ה וב"ש תהלים בכוונה עצומה וטוב מעט בכוונה כו'. התקיעות במוסף ,אך מכל מקום נהגו
על ברכה שיוצא בה ידי חובתו ,אך אין ומבואר שסובר שמותר להפסיק באמירת לעמוד גם בתקיעות אלו .וכן כתב בסימן
שידעו שלא היה כאן ח"ו חלול שבת ,ולפרסם למחות ביד הנוהגים לענות ,וכן כתב בספרו תהלים בין התקיעות ,וכנראה שהוציא תקצ )ס"ק לה( שאם טעה בתקיעות דמעומד
הדבר. טוב עין )סי' יח( ויוסף אומץ )סי' ע אות ג( .וכן כן ממה שכתב הרמ"א שלשוח בעניין צריך לחזור ולתקוע כיון שהם העיקר .אך
כתבו השערי תשובה )סי' ריג סק"א( והשולחן התקיעות או התפילות אין זה הפסק ,ולמד יש להעיר מדברי המשנה ברורה )סי' תקצב
ב .ואולי חשש לשיטות דיותר מי"ב מילין לא שכל תפילה אינה חשובה הפסק ,ולכך התיר סק"ג( שכתב שמשום טירחא דציבורא נהגו
הטהור )שם ס"ב( שלא למחות בהעונין ב"ה
הוה ברשות .אלא באונס שהוציאו גויים. וב"ש ,וכן כתב המשנה ברורה )סי' קכד ס"ק כא(
לומר תהלים. להקל ולתקוע רק תשר"ת הן למלכויות הן
19בשו"ע )סי' קכד ס"ה(' :על כל ברכה וברכה לזכרונות והן לשופרות ,ולפי שכבר יצאנו
ג .ויותר מכל נ"ל בפשטות ,דכיון שהם נסעו שלא לענות ב"ה וב"ש על ברכה שיוצא בה,
שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא ידי החיוב של תורה בתקיעות דמיושב ,וזה
לפנות ערב בערב שבת ,למקום מסוכן ,שאי ובדיעבד אם ענה אין להחמיר בזה.
וברוך שמו' .ומקורו מהטור )שם( שהביא כן סותר לכאורה את מה שכתב שעיקר חובת
20בשו"ע )סי' ריד ס"א( 'כל ברכה שאין בה
אפשר לשהות שם( .ודומה לספינה( ,עי' בפוסקים שדימו מתשובת הרא"ש )כלל ד סי' יט( שכתב שאביו תקיעת שופר היא בתקיעות דמעומד .ויש
הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ,ואם דילג
היה עונה על כל ברכה שהיה שומע 'ברוך לבאר בדבריו שכל שתוקע שלושים תקיעות
ספינה להוציאוהו גויים) בירד לספינה ע"מ להפליג שם או מלכות יחזור ויברך ,ואפילו לא דילג
הוא וברוך שמו' .ובשו"ת דבר שמואל )סי' כהלכה הרי הוא כבר יוצא בהן ידי החיוב מן
בשבת והחזירוהו דאין לו אלא ד"א). אלא תיבת 'העולם' לבד צריך לחזור ולברך,
רצה( ביאר שמה שהיה עונה על כל ברכה, התורה ,אבל אין פירוש הדבר שהן התקיעות
דמלך לבד אינה מלכות' .ובמשנה ברורה היינו רק בסתם ברכה שהיה שומע אך לא העיקריות בסדר שתיקנו חז"ל ,אלא עיקר
ד .ומלבד כ"ז ,בפשטות שהוציאוהו גויים ,לאו )סק"ד( כתב שאם אמר אזכרה אחת כגון בברכה שיצא בה ידי חובה ,שכיון ששומע סדר המצוה לכתחילה הוא התקיעות
דוקא ,אלא כל שבאיומי הריגה ,עינויים מכות או 'אדני' או 'אלוקינו' יצא ידי חובתו ,ורק כאשר כעונה אסור לענות בה ב"ה וב"ש שזה המשולבות במלכויות זכרונות ושופרות,
לא הזכיר אזכרה כלל לא יצא ידי חובה. כהפסק באמצע הברכה ושינוי מהמטבע והטעם שלא חששו בתקיעות אלו להפסק
מאסר עם ענויים כפוהו לצאת הוי כהוציאוהו 21המגן אברהם )או"ח סי' תקפו סק"ד( כתב שטבעו חכמים .וכן כתבו הדגול מרבבה )סי' בין התקיעה לתרועה על ידי השברים או
(וכ"כ הראשונים שהוציאוהו גויים אפילו באונס) ,אפילו שמותר ליטול שופר של חבירו בלא ידיעתו קכד ס"ה( והשושנים לדוד )ברכות פ"ח משנה ח( בין השברים לתקיעה על ידי התרועה הוא
שאם ישאל לב"ד יורו לו שמותר להציל עצמו, ולתקוע בו בברכה אף שהשופר מתקלקל והמטה יהודה )עייאש ,סי' קכד סק"ב( והחיי אדם לפי שכבר יצאו את עיקר החיוב מהתורה.
קצת על ידי התקיעות ,וכמו בטלית שגם )כלל ס"ג( והשו"ע הרב )סי' קכד ס"ב( והקיצור ולפי זה כיון שהתקיעות דמעומד הם עיקר
לא הוי כיוצא ברשות. מתקלקלת קצת על ידי התקיעות ומבואר שו"ע )סי' ס"ט( .וראה בשו"ע הרב שכתב המצוה יעדיף לעמוד בהם וכפי שהובא
עוד בענין ההיתר לנסוע עם הגוי בשו"ע )שם סי' יד ס"ד( שמותר כיון שניחא
ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה .ואין
שאפשר שאפילו בדיעבד לא יצא ידי חובתו.
אולם המעשה רקח )על הרמב"ם ברכות פ"א הי"א(
למעלה מהמשנה ברורה ,וכן כתב גם
בסימן תקצב )סק"ב( .ויש לציין את דברי
ומה שכתבתי לעיל דבחשש שתטרף דעתו לדמות את השימוש בשופר בלא רשות בעליו כתב שמותר לענות ב"ה וב"ש על ברכה המשנה ברורה )סי' תקפה סק"ב( שהשומע את
[מותר] ע"י גויים (עיין בפוסקים שדנו בזה) ,ולכאורה לשימוש בספר בלא רשות הבעלים שכתב שיוצא בה ידי חובתו ,והקשה על הדבר התקיעות דמיושב ואינו הולך לשמוע את
הרמ"א שאסור להשתמש בו אפילו מעט שמואל שאם נאמר שהשומע ברכה מחבירו התקיעות על סדר הברכות בתפילת מוסף,
משמע בגמרא מפורשת שמותר ע"י ישראל בלא רשות שחיישינן שמא ישתמש הרבה הוא כעונה ממש אז גם אמן אחר הברכה לא עליו לעמוד בתקיעות דמיושב מעיקר הדין.
כה"ג ,ביומא פ"ד :ראה שננעלה דלת בפני תינוק ויקרעו ,ולפי שבשופר אינו תוקע יותר מכדי יענה שהרי העונה אמן על ברכות עצמו הרי 16בשו"ע )סי' תקצב ס"ג( 'לא ישיח ,לא התוקע
שוברה ומוציאו ,והזריז ה"ז משובח ,וא"צ ליטול חיובו ,וכן כתב בשו"ע הרב )ס"ה( .וראה במטה זה מגונה ,ועל כרחך שאין זה כעונה ממש ולא הצבור ,בין תקיעות שמיושב לתקיעות
אפרים )ס"ה( ובכף החיים )ס"ק כג( ובמשנה וכשם שמותר לענות אמן אחר הברכה כך שמעומד' ,וכתב הרמ"א' :ואם סח אין צריך
רשות מבי"ד ,כו' ,ואי אשמעינן בור משום דקא ברורה )סק"ט( שהעתיקו דין זה וכתבו שמותר מותר לענות ב"ה וב"ש באמצע הברכה, לחזור ולברך' .ומקור האיסור לשוח בין
מבעית ,אבל דלת אפשר דיתיב בהאי גיסא לתקוע את כל המאה קולות שכיון שנהגו והוסיף שמכך שהרא"ש לא חילק וכתב התקיעות אינו מבואר בגמרא אלא הרי"ף
ומשבש ליה באמגוזי ,וע"ש ברש"י ננעלה דלת לתקוע כך בודאי לא ימחה בו חבירו .ופשוט בסתמא שאביו היה עונה ב"ה וב"ש על כל )ר"ה יא (.הרמב"ם )הל' שופר פ"ג הי"א( והרא"ש
שזה רק לתקיעות של מצוה אבל לתקוע ברכה הרי זה כולל אף את הברכות שצא )פ"ד סי' יב( כתבוהו לפי שהברכה שמברך
והתינוק נבעת .ודוחק לומר דדוקא בתינוק יש סתם או אפילו כדי להתלמד אסור כיון שאין בהם ידי חובתו .וכן בדרכי תשובה )יו"ד סי' קודם התקיעות קאי גם כן התקיעות דמעומד
חשש שתיטרף דעתו ,כי אדם גדול בדלת אינו זה מצוה ,וכן כתב הכף החיים )שם(. יט ס"ק לח( הביא משו"ת מהר"ם שיק שכתב ולכך אסור להפסיק ביניהם .וכתב הרא"ש
נבעת כ"כ ,אבל ביער בין גוים ,אה"נ דמבעית, 22כן כתבו השער הציון )שם סק"כ( והכף שמנהג העולם לענות ב"ה וב"ש בברכת שהאיסור הוא בין לתוקע ובין לציבור כיון
החיים )ס"ק כג( ,וכפי שהביא המגן אברהם שופר אף על פי שמכוונים לצאת ידי חובה שהברכה היא 'לשמוע קול שופר' ולא לתקוע
◄◄ )סי' יד סק"ז( לענין טלית שאף שמותר ללבשה
אסור ליטלה מהמקום שהיא מונחת בו.
בברכת התוקע ,וכן היה נוהגים בבית מדרשו
של מרן החתם סופר זי"ע לענות ב"ה וב"ש
בשופר .וראה בחיי אדם )כלל קמא ס"ט( ובכף
החיים )ס"ק יז( שכתבו שהוא הדין שאין לשוח
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
◄◄
רבו’ .וע”ע בתוספות סוכה (כה .ד”ה שלוחי מצוה) ‘הולכי (סי’ רמח ס”ק יח .משנה ברורה שם ס”ק לג) ,שאם טעו וסברו ובפי' אי' דהזריז כו' וא"צ ליטול רשות .ואם נאמר
בדבר מצווה כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו שמותר להם לצאת לדרך ,דינם כיוצאים ברשות. דהחשש היה רק שישפיע על בריאותם אולי י"ל
ולפדות שבויים’. אולם ב’חשוקי חמד’ כתב שאם יצאו באיחור ניכר, דהוי כאב"ס .ומ"מ בתינוק י"ל דהזריז ה"ז משובח,
מעתה ,גם הנסיעה לאומן בראש השנה ,לבד זו פשיעה ,ולא שייך ההיתר שנאמר במי שטעה. דכל רגע מבעית א"ע ,אבל בגדולים ששלחו וחיכו
ממה שמצינו במעלת השטחות על קברי אבות, והנה ,אם עיקר טעמו של האמרי אמת שאין להם תשובה ,י"ל דהוה כאיכא שהות ,אע"פ שיש סכנה
כמבואר בסוטה (לד ):נאמר שכלב פרש מעצת אלא ארבע אמות הוא שיצאו בערב שבת בשעה לקח רשות מהרב ,דלא יסתכנו בזמן מועט בפחדם.
המרגלים והלך להשתטח על קברי האבות ,כדי מאוחרת מדי ,יש לחלק בין מי שיצאו באיחור ולא וכבר כתבתי שאין מביאין ראיה מהקטן .והארכתי
לבקש שיתפללו עליו שיינצל מעצת המרגלים ,וכן הביאו בחשבון את הפקקים והעיכובים הסבירים, בדברים יותר מדאי .עכ"ל ה'פני מנחם' במכתבו.
בתענית (טז ).שבזמן תענית יוצאים לבית הקברות, לבין מי שיצאו בשעה סבירה ורק עיכובים חריגים ביאור הגר"י זילברשטיין להוראת האמרי
ולאחת הדעות הטעם הוא כדי שהמתים יבקשו ובלתי צפויים ,כגון עיכובים הנגרמים מן המצב
המדיני והמלחמות ,מנעו את הגעתם ,שבאופן זה אמת
רחמים על החיים .ואין כאן המקום להאריך בכל רבי יצחק זילברשטיין (חשוקי חמד ,עירובין מא ):הביא
הנידון של השתטחות על קברי צדיקים ,שהרבה הרי הוא אונס ויכולים ללכת בכל המקום שיש בו
היקף של עירוב כמו בהחזירוהו גויים. את מכתב ה'פני מנחם' ,וכתב שני טעמים חדשים
פוסקים התירו לצורך זה גם לצאת מארץ ישראל. מדוע לא רצה ה'אמרי אמת' להתיר להם לצאת
אך עכ"פ אצל הנוסעים לאומן לקיים הציווי של אמנם הגר”י זילברשטיין העלה אפשרות
מארבע אמותיהם .לאחריהם הביא טעם נוסף
רבם ,שציווה להכריז שכל מי שסר למשמעתו שהוראת האמרי אמת נבעה מן הספק אם נסיעה
שכבר עמד עליו ה'פני מנחם'.
ומקורב אליו יהיה אצלו בראש השנה ('חיי מוהר"ן' לשבת בצלו של אדמו”ר נחשבת יציאה לדבר
מצווה .ויש מקום להסתפק בזה ,אחר שבמשנה א .כיוון שלא היה פשוט שיש שם פיקוח נפש,
גדולת יקרת ראש השנה שלו ,אות ת"ג) ,אם כן בוודאי וכפי שניכר מכך שהרב לא התיר בתחילה את
הנוסעים גם עושים זאת במצוות התקשרות תלמיד ברורה (סימן רמח ס”ק לב) פסק כדברי המגן אברהם
(שם ס”ק יז) שדוקא כשהלך לדבר מצוה גמורה ולא המשך הנסיעה עם הנכרי במכונית ,הרי שהיה ספק
לרבו לקבל ממנו טובה וברכה ,וגם זוכים בזה אם הכניסה לעיר אכן הותרה .לפיכך ,אף שלעניין
להתעלות מיוחדת בעבודת ה' ,וממילא יש לראות כשהלך לסחורה ,דאף דדעת הרמ”א שגם זה מקרי
צורך מצוה ,מ”מ לענין שיהיה יכול להלוך בתוך פיקוח נפש מכריעים לקולא גם בצד רחוק ,לעניין
בזה מצוה גמורה ,ולא רק צורך מצוה ,ואם כן מצד תחומין לא רצה להתיר להם את ההיתר שנאמר
זה אפשר להתיר להם ההליכה בעיר כדין ההולכים כל העיר ,אין לסמוך ע”ז ,כמו שכתב הפרי מגדים
לבאר דעת המג”א .אמנם נראה מדברי הפני מנחם במי שנכנס לעיר מחמת פיקוח נפש.
לדבר מצוה. ב .שמא חשש ה'אמרי אמת' שנסיעה לרבי לשבת
שהיה פשוט לו שהדבר נחשב לדבר מצוה .ברם,
להלכה: מצינו בהלכה בכמה מקומות שהקבלת פני רבו היא אינה בגדר מצוה גמורה לעניין ההיתר להלך אלפיים
אם הנוסעים יצאו מוקדם מספיק כדי לא מצווה ממש .הרמב”ם (הלכות שביתת עשור פרק ג הלכה אמה לכל רוח ולהחשיב את כל העיר כארבע אמות,
לקחת סיכונים ולהגיע לאומן לפני התקדש ו) כתב ‘ההולך להקביל פני רבו וכו’ ועושה מצווה אף שלא שבת שם מתחילה .אמנם מתשובת הפני
חג נחשב שיצאו ברשות ,ומאחר והנסיעה שהלך לעשותה’ .וכן מצינו בשולחן ערוך (סימן שא מנחם שלא העלה אפשרות זו ,ניכר דפשיטא ליה
להתפלל בהתעוררות על הציון באומן נחשבת סעיף ד) שכתב ‘היה הולך לדבר מצווה כגון להקביל שנסיעה של חסיד להתפלל אצל האדמו"ר שלו
כנסיעה לדבר מצוה ,הרי שאם מחמת חשש פני רבו או פני מי שגדול ממנו בחכמה’[ .ועיי”ש נחשב כדבר מצוה.
פיקוח נפש הותר להם לנסוע לתוך תחום במג”א (סק”ז) שבשבת יש רק מצוה ולא חיוב, ג .עוד הביא את הטעם שכבר עמד עליו ה’פני
שבת של העיר ,נחשב כאילו שבתו בעיר אומן ובבה”ל (שם ד”ה להקביל) שחולק .וגם בהלכות תחומין מנחם’ :כיוון שיצאו באיחור ,לא נחשבו כמי שיצאו
בערב שבת ,שכל העיר נחשבת ארבע אמות, כתב בשולחן ערוך (סימן תטו סעיף א) ‘אין מערבין בהיתר ,וממילא אין להם דין יוצא ברשות .אמנם
ויש להם עוד אלפים אמה תחום שבת לכל צד. עירובי תחומין אלא לדבר מצווה וכו’ להקביל פני הפני מנחם הזכיר בהערה את דברי המגן אברהם
בגדי השבת הגיעו לאומן לאחר כניסת השבת :האם מותר ללובשם?
שיגיע בשבת ,אפילו הובא לכאן באיסור דאורייתא, ואינו יהודי ,צריך להמתין לערב בכדי שיעשו'. אור ליום שישי ,ערב שבת קודש ,הפלגנו במטוס
'מפני שכאן לא הביא עבור היהודי ,אלא מפני וראה עוד בשולחן ערוך (סי' שז ס"כ). לאוקראינה ,ובשעת ערב מאוחרת הגענו לקייב
שעושה הדוור את עבודתו להביא לכל אחד ,בין וכתב המשנה ברורה (סי' שכה סקכ"ו) 'וה"ה בכל הבירה .היינו חבורה של יותר ממניין אנשים ,ועמדנו
יהודי ובין גוי ,את חבילותיו' .לפיכך אפשר לדמות המלאכות דאורייתא שעשה האינו יהודי בשביל לנסוע לשבות יחדיו כאיש אחד באומן ,סמוך ונראה
גם נידון זה לדוור. ישראל ,ואפילו עשה מעצמו בלא צווי הישראל, לציונו המצוין של רבנו הננמ"ח זיע"א .בבואנו לקייב
אלא שאף שבאופן זה יש להתיר מצד הנאה כדלקמן בסימן תקט"ו ע"ש בב"י' .עוד כתב שם התברר שחבילותינו לא הגיעו עמנו .עד שהתפנינו
ממלאכה של גוי בשבת ,מכל מקום מאחר (ס"ק כח) 'צריך להמתין וכו' – והיינו אפילו ישראל לחשוב יד מי בדבר ,התבוננו כמה צריך אדם להשגיח
שהמזוודות הגיעו חוץ לתחום שבת ,ולא שבתו אחר שלא נלקט בשבילו ,כיון דעשה מלאכה שחבילות של תורה ומעשים טובים שהוא עושה
בתוך תחום הבעלים אין להוציאם חוץ לארבע דאורייתא בשביל ישראל – אסור לכל ליהנות עד בעולם הזה יהיו עמו בעלמא דקשוט ,כי מה לכסף
אמות ,ואם הנכרי הכניסם בשבת ממש לתוך בית מוצאי שבת בכדי שיעשו[ ,ובשבת גופא בטלטול ומה לזהב ,ואין לצבור אלא תורה ומעשים טובים.
הישראל ,אין להוציא את המזוודות מביתו ,אולם נמי אסור כבסימן תקטו] ,ולאו דוקא בצד ,דה"ה לאחר הטרחה וההתמהמהות ,כשעמנו חסידים
כל הבית נחשב להן כארבע אמות ,ומותר לטלטלן בכל המלאכות וכנ"ל ,והטעם דאסרו לכל עד בכדי ואנשי מעשה שהיו מרקדים ושמחים ,פנינו לדרכנו
בתוכו. שיעשו ,שלא יהנו ממלאכה הנעשית בשביל ישראל ונסענו לאומן .הגענו קודם עלות השחר ,ולאחר
להלכה: בשבת ,וגם דגזרו דכשיהיה מותר מיד במוצאי שבת שסעדנו לבנו פרשנו למנוחה קצרה עד תפילת
אם המזוודות הובאו במסגרת חלוקה רגילה יאמרו לאינו יהודי בשבת להכין שיהיה מזומן על שחרית .אחר כך התכוננו לכבוד שבת קודש וגם היינו
של חברת התעופה ,בלי שהנוסעים ביקשו או מוצאי שבת מיד' .במוצאי שבת יש להמתין כשיעור בציון הקדוש.
הקפידו שיימסרו להם בשבת ,יש להקל מצד הזמן שנמשכה המלאכה האסורה שנעשתה בשבת, נאמר לנו כי המזוודות ובהן בגדי השבת יגיעו
הנאה ממלאכת נכרי ,על פי הטעם שהשליח ובכלל זה משך הנסיעה שלאחר השקיעה. לפני כניסת השבת ,אולם למעשה הן הגיעו זמן קצר
ממלא את עבודתו עבור החברה .אולם אם אלא שיש לדון אם בנידון דידן המלאכה נעשית לאחר כניסת השבת הנהוג במקום .עם זאת ,היה זה
נשלח נהג במיוחד כדי להביא את המזוודות לצורך הנוסעים או לצורך חברת התעופה .אם קודם זמן צאת הכוכבים של רבנו תם ,והנהג נכנס
לקבוצה זו בשבת ,אם המלאכה נעשתה מדובר במסלול חלוקה רגיל של החברה ,והנוסעים לתחום העיר קודם לכן ,לאחר שיצא מקייב מבעוד
לצורך ישראל ,אין להשתמש בשבת. לא ביקשו ולא הקפידו שהמזוודות יגיעו בשבת, יום .שאלתנו היא :האם מותר ללבוש את בגדי
לעניין תחומין ,יש לברר היכן היו המזוודות יש לומר שהנכרי פועל כשליח החברה ,המבקשת השבת?
בשעת השקיעה ומתי נכנסו לתחום העיר .אם למלא את התחייבותה ולהסיר מעצמה את האחריות תשובה:
הובאו בשבת מחוץ לתחומם והנכרי הניחן למזוודות ,ולא עשה זאת לצורך הישראל. נכרי שעשה מלאכה לצורך ישראל ,אסור ליהנות
בתוך הבית ,אין להוציאן מן הבית ,אך הבית סברא זו הובאה בספר 'שמירת שבת כהלכתה' בשבת ממלאכתו ,ובמוצאי שבת יש להמתין 'בכדי
כולו נחשב להן כארבע אמות ומותר לטלטלן (פרק לא הערה עא) בשם הגרש"ז אויערבאך ,שכתב שיעשה' .כך מבואר בשולחן ערוך (או"ח סי' שכה ס"ו)
בתוכו. (שם סעיף כד) להתיר לקבל דואר שנשלח בלי הקפדה 'אם ליקט וצד בשביל ישראל ,או בשביל ישראל
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
אכילת קוקוס בראש השנה
שמרבים כיחה וניעה ,ויהיה הפסק בתפילה ,כמו אגוזים ולוזים וכיוצא בין שאר המאכלים והמטעמים שהוכנו במטבח ביתו של ר׳ יצחק
בהם. לכבוד יום טוב של ראש השנה ,אפתה רעייתו גם עוגת דבש מעוטרת
ומעתה ,אין מקום לדקדק על אכילת קוקוס מצד מה שגם הם בשבבי קוקוס לבנים ,וכמו כן על הכיריים התבשל אחד התבשילים
נקראים אגוזים ,כמבואר שאף שגם הם נקראים בשם ‘אגוז’ אין זה בקרם קוקוס.
מחייב שהמאכל נחשב בשם אותו שם לעניין מנהג התלוי בגימטריא, בנו ,ששב זה עתה מן הישיבה ,הבחין בשקית הקוקוס שעמדה על
זאת מפני שהשם העומד בפני עצמו והמייחד את הפרי הוא ‘קוקוס’. השיש ,ושאל את אביו :כתוב כאן שהמוצר עשוי מ’אגוז קוקוס’ ,והרי
ומצד הטעם השני הרי אין הם מהדברים המרבים כיחה וניעה .ורק אם הרמ”א (אור”ח סי’ תקפג ס”ב) כתב שיש מדקדקים לא לאכול אגוזים ,מפני
אדם מסוים יודע מניסיונו שקוקוס גורם לו גירוי בגרון ,שיעול או צורך ש’אגוז’ בגימטריא ‘חטא’ ומפני שהם מרבים כיחה וניעה בתפילה ,ואם
תכוף לכחכח ,נכון שיימנע ממנו לפני התפילות והתקיעות. כן ,כיצד נאכל זאת בראש השנה?
ויש לציין לדברי המגן אברהם (סימן תקפג ס”ק א) כתב בעניין סימני ראש בני המשפחה העלו להסתפק ,האם אכן יש מניעה מלאכול קוקוס
השנה ,שמאכל הנקרא בלשונות אחרות בלשון ריבוי נאכל ‘כל מדינה בראש השנה ,הלא איש אינו קורא לפתיתים הללו בשם ‘אגוז’ ,הם
ומדינה כלשונה’ .נמצא שהסימן נקבע לפי לשון בני אדם באותו מקום, נקראים בפי הכול ‘קוקוס טחון’ ושמא אין זה בכלל החשש לאכול
ולא לפי הגדרת הפרי .אמנם דברי המגן אברהם נאמרו על הסימנים ‘אגוז’ בראש השנה ,מצד שני יש לומר ,כי כשם שאגוז מרוסק אינו חדל
של ראש השנה ,כגון מאכל ששמו בלשון המדינה רומז לריבוי ,אך להיות אגוז ,כך גם הקוקוס הוא פרי הנקרא בשמו המלא ‘אגוז קוקוס’,
נראה שיסוד הדברים נכון גם כאן ,כאשר כל המניעה מאכילתו היא ואם חוששים לעצם השם ,מה יועיל שהוא טחון ומפוזר על העוגה?
בגלל הרמז שבשם ,בוחנים את השם שבו המאכל נקרא בפועל. בתוך כך התעוררו שאלות נוספות :האם יש הבדל בין קוקוס שלם
חלב קוקוס ,קרם קוקוס ושמן קוקוס לבין שבבי קוקוס ,מה דין קרם קוקוס ,שמן קוקוס וקמח קוקוס? האם
בחלב קוקוס ,קרם קוקוס ושמן קוקוס ההיתר פשוט עוד יותר, מאחר ששמו המלא הוא ‘אגוז קוקוס’ מכניסה גם אותו למנהג שנהגו
שהרי אין לפנינו את גוף פרי הדומה לאגוז ,המוצרים אינם נקראים להימנע מאכילת אגוז בראש השנה?
‘אגוז’ ,ואין בהם לכאורה את התכונה שבגינה כתבו הפוסקים להימנע תשובה:
מאכילת אגוזים לפני התפילה. מנהג המדקדקים
גם אילו היה מקום להסתפק בפרי הקוקוס השלם מחמת שמו הרמ”א (אורח חיים סימן תקפג סעיף ב) כתב‘ :יש מדקדקים שלא לאכול
המורכב ,מאכלים ששמם הקבוע והעצמאי הוא ‘חלב קוקוס’‘ ,קרם אגוזים’ ,והביא שני טעמים :מפני ש’אגוז’ בגימטריא ‘חטא’ ,ומפני
קוקוס’ או ‘שמן קוקוס’ ,בוודאי אינם בכלל המנהג .ובכלל זה ,קמח שהם מרבים כיחה וניעה ומבטלים את התפילה .הלשון ‘יש מדקדקים’
קוקוס ,סוכר קוקוס וממרח קוקוס שמותרים לפי עיקר המנהג. מלמדת שאין מדובר באיסור מאכל ,אלא במנהג זהירות שנתקבל
אגוזים טחונים בתוך עוגה בקהילות רבות.
הנה בקוקוס כבר העלינו שאין הוא בכלל המנהג שלא לאכול אגוזים, אף בדברי הרמ”א עצמו מצאנו שלא הכל נהגו בזה מתחילה .בדרכי
אמנם יש לדעת שאפילו באגוזים ממש מצינו מקום להקל כאשר הם משה (אורח חיים סימן תקפג אות א) הביא מספר הכלבו שהמהר”ם היה
טחונים ואינם ניכרים. אוכל שום ואגוזים ולא היה נזהר בדברים אלו ,ולאחר מכן הזכיר
בשו”ת באר משה (חלק ג סימן צז) ,התיר עוגה או תבשיל שמעורבים את המקפידים מחמת הגימטריא ואת דברי המהרי”ל מחמת הכיחה
בהם אגוזים טחונים שאינם ניכרים ,אף שיש מדקדקים ונמנעים גם והניעה .נמצא שכבר בשורש המנהג היו דרכים שונות ,אף שלמעשה
מהם. מנהג אי אכילת אגוזים התפשט והתקבל אצל קהילות רבות.
ונראה שאין הטחינה מפקיעה תמיד את שם המאכל ,אלא תלוי שני הטעמים יוצרים שני גדרים שונים
הוא גם בשם הדבר ,ולמשל עוגה המכונה ‘עוגת אגוזים’ ,שטעם והנה לפי הטעם הראשון הדבר תלוי בשם ‘אגוז’ .מאכל שאינו קרוי
האגוזים ניכר בה והם עיקרה ,נראה שהיא בכלל המנהג וראוי להימנע אגוז אינו רומז בגימטריא ל’חטא’ .ואילו לפי הטעם השני הדבר תלוי
מלאוכלה ,וכן נהגו. בתכונת המאכל ,האם הוא מרבה כיחה וניעה באופן העלול להפריע
מנהג בני ספרד ומנהג המשפחה לתפילה ולשמיעת התקיעות.
כאמור ,הדברים הובאו בהגהת הרמ”א ולא בדברי השולחן ערוך .גם המגן אברהם (סימן תקפג ס”ק ד) כתב‘ :הגדולים קרויים אגוזים והקטנים
בין בני ספרד מצינו שנהגו להימנע מאגוזים בראש השנה ,אולם הדבר קרויים לוזים’ ,והוסיף שלפי הטעם השני שניהם בכלל המנהג .משמעות
מובא כמנהג ולא כאיסור מוסכם על הכול .כך הובא גם בפסקי הגר”ע דבריו היא שלפי טעם הגימטריא היה מקום שלא לכלול את הלוז ,מפני
יוסף בלשון ‘יש נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה’. ששמו ‘לוז’ ולא ‘אגוז’ .ורק מפני שגם הוא מרבה כיחה וניעה ,הוא
ראוי לזכור את תכלית מנהגי הסימנים .לעורר את האדם לתשובה, נכלל לפי הטעם השני .הרי לפנינו שלפי טעם הגימטריא הולכים אחר
לתפילה ולתקווה טובה לקראת השנה החדשה .בכף החיים (אורח חיים השם שבו נקרא המאכל .ולטעם השני הולכים אחר פעולתו על הגרון.
סימן תקפג אות א) הזהיר שאם אדם בא לביתו ולא מצא את השולחן ערוך במטה אפרים (סימן תקפג סעיף ג) כתב שלא לאכול פולין וקטניות
כפי שציפה ,לא יתקוטט ולא יכעוס‘ ,כי אדרבא הכעס הוא סימן רע המרבים כיחה וניעה ,מפני שבראש השנה צריך לשמוע היטב את
ביותר’. תפילת שליח הציבור ,ובפרט את תקיעת השופר.
קל וחומר שאין להפוך את שאלת הקוקוס לסיבה למחלוקת בסעודת גם בערוך השולחן (אורח חיים סימן תקפג סעיף ג) חילק בין הדברים
ראש השנה .מי שמנהגו להחמיר ,ינהג בחומרתו בנחת .ומי שנוהג הרומזים לחטא לבין דברים המרבים כיחה וניעה ,ולגבי לוזים כתב:
להקל ,יש לו על מה לסמוך .המנהג להתרחק מרמז של חטא בוודאי וגם לא יאכלו
אינו צריך להביא לידי כעס ,הלבנת פנים או זלזול במנהגי אחרים. דברים
להלכה:
מותר לאכול קוקוס בראש השנה .אף ששמו המלא הוא גם ’אגוז
קוקוס’ ,מאחר ששמו המקובל הוא ’קוקוס’ ,אין להכלילו באגוז
שעליו דיבר הרמ”א שיש להימנע מאכילתו בראש השנה .כמו
כן ,לא מצאנו בפוסקים שהקוקוס נמנה עם המאכלים המרבים
כיחה וניעה .כל שכן ,שמותר לאכול ,שבבי קוקוס ,עוגיות קוקוס
וכדורי שוקולד המצופים בקוקוס .חלב קוקוס ,קרם קוקוס,
שמן קוקוס ,קמח קוקוס וממרח קוקוס.
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
שבת של התעלות והתרוממות בהיכלי התורה בגייטסהד
וגדושה בשיחות ובדרשות נלהבות ,בשירה לביקור מרומם ומעורר זכו בני הקהילה
ובזמרה ,בהתרוממות הנפש וברגשות עילאיות, התורנית בגייטסהד ,עם הגעתו של מורינו הגאון
כאשר מורינו הרב שליט"א יוצא ונכנס ללא רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א ,ריש מתיבתא
הפסקה בשערי היכלי התורה ככל שהזמן נותן, "עוז והדר" ואב"ד "באר ישראל" לשב"ק פרשת
נושא מדברותיו הנפלאות ומוזג יינה של תורה אחרי-קדושים ,אחר שהוזמן במיוחד מארץ
לבני התורה המסולאים בפז ,ששתו בצמא הקודש למסע חיזוק בקהילה המעטירה ,מסע
ובהשתוקקות את הדברים המחיים. שהפיח רוח של התעלות בהיכלי הישיבות ,חיזק
את מאות בני התורה בעיר בעבודת ה' ,והותיר
עם נחיתתה של המשלחת באנגליה בשעות
חותם עמוק ורושם עז בלבבות.
הערב של ליל שישי ,קידם את פניהם רבי הלל
כהן שליט"א ,ומשם יצאו לעבר גייטסהד ,שם שמה של הקהילה התורנית בגייטסהד יצא
לאחר מכן ,שם הרב שליט"א את פעמיו אל לתהילה כאחד ממבצרי התורה והיראה הבולטים
ישיבת "נתיבות התורה" ,שם ניתנה השיחה נתקבלו בשמחה על ידי בני הישיבה שהמתינו
באירופה ,ככזו המאכלסת מאות משפחות של
הראשונה שפתחה את סדרת השיחות והשיעורים, בציפייה ובהתרגשות בבית האכסניה של הנגיד בני עליה ,ומבורכת בהיכלי ישיבות וכוללים
בהשתתפות ראש הישיבה הגאון רבי משה הרה"ח המפואר רבי משה קויפמאן שליט"א, בהם שוקדים בני תורה על תלמודם יומם וליל.
רוזנבוים שליט"א .הרב האריך בלקח מוסר על אשר קיבל את פניהם בחמימות ואירח את הרב הרחק משאון הכרכים ,משגשגת ופורחת הקהילה
אודות הסיוע משמים שכל אחד צריך לבקש בכל ואנשיו בעין טובה וברוחב לב ,בהכנסת אורחים החשובה ,בפשטות ובחן ,בשלווה ובתמימות
העניינים ,לא רק בהצלחה בענייני העולם הזה כי מופלגת ומהודרת ,כדרכו הנאצלת. דרך .קרן התורה עולה ומתגדלת ,וצורבים מכל
אם גם ברוחניות ,וכפי העולה מתוך דברי המדרש העולם מידפקים על דלתי ישיבותיה הנחשבות
בפרשת השבוע שהסמיך את הפסוק "ישלח עזרך במעונות גדולי התורה ובהיכלי הישיבות על מנת לזכות לכתרה של תורה.
מקודש ומציון יסעדך" לפסוק "קדושים תהיו", תיכף בבוקר יום השישי החל מורינו הרב
שליט"א את מסע הביקורים והשיחות בהיכלי אחת הישיבות המרכזיות היא ישיבת "תפארת
כי יש כאן הבטחה ובשורה לישראל שיזכו להיות יעקב" לצעירים ,בראשה עומד הגאון הגדול
קדושים" ,כי קדוש אני ה' אלוקיכם" ,והקב"ה התורה .מיד לאחר תפילת שחרית ב'שוהל'
רבי עזריאל יפה שליט״א ,ובנו מקים עולה של
יסייע לאדם להיות קדוש .השיחה שהייתה המרכזי ,ביקר הרב שליט"א בהיכל הכולל הגדול תורה הגאון רבי יעקב יפה שליט"א ,כשעל
עמוסה בסיפורים צדיקים עמדה בסימן המצוה דקהילת גייטסהד ,שם התגלה לנגד עיניו מחזה צבאם כמאתיים נערים צעירים המתבשמים
של ואהבת לרעך כמוך ,לדבוק באהבת החברים נדיר ,מרהיב ומפעים ,כאשר מאות לומדים היו מאור תורתם ,ופוקדים את ספסלי בית המדרש
ולזכות לעמל התורה מתוך שמחה של מצוה. שקועים בתלמודם בחיות ובהתלהבות אף בערב המפוארים בקביעות ובהתמדה.
נאדר בקודש היה הביקור הבא לאחר מכן, שבת קודש כבשאר ימות החול ,מתוך רצינות הגאון רבי עזריאל ,שידיו רב לו גם בקירוב
כאשר בחרדת קודש עלו הרב שליט"א ופמלייתו והתמדה שיצאו ללמד ולהעיד על הכלל כולו. יהודים רחוקים והכנסתם תחת כנפי השכינה
למעונו של ראש הישיבה הגדולה דגייטסהד "בית כמה יפה שעה זו של שקידה ויגיעה להכין את במסירות ובאהבה ,פגש את מורינו הרב שליט"א
יוסף" ,מרן הגאון הנודע רבי אברהם גורביץ הלב ואת הנפש לקראת שבת המלכה. בשבת המרוממת והבלתי נשכחת שנערכה השנה
שליט״א ,שקיבלם בחמימות גדולה ובקירבה במעז'יבוז' בשב"ק פרשת יתרו ,כאשר לראשונה
יוצאת דופן .חדרו הצנוע ועמוס הספרים מקיר מתחילת המלחמה באוקראינה ,נתקבצו ובאו
לקיר כמו העיד בדומיית הוד על עשרות שנים יהודים מכל קצווי אוקראינה לשבת קבלת התורה
של שקידה ועמל התורה של ראש הישיבה שאין במסגרת ארגון "בעל שם טוב קינדער'ס" ,שהוקם
לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. על ידי איש החסד ורב המעש ,רבי הלל כהן
שליט"א ,המפורסם מפעולות הקירוב העניפות
באוקראינה ובכל קצווי תבל .בערב אותה שבת
מרגשת ,נערכו בריתות מילה ליהודים שביקשו
לשוב לכור מחצבתם ,כאשר הגר"ע יפה ומורינו
הרב שליט"א כובדו בסנדקאות ,והמשיכו לערוך
יחדיו את השבת ולשאת דרשות חיזוק מלהיבות
בהשתתפות ציבור ענק.
ברגשי התפעלות והערכה יצא הרב שליט"א מן תחת הרושם הכביר של אותה שבת ,הזמין
המקום ,ופנה אל בית האכסניה ,שם נרשמה שעה ראש הישיבה הגר"ע יפה שליט"א את מורינו
של קורת רוח וחן תלמידי חכמים ,כאשר הופיע הרב שליט"א לבוא ולשאת דברי חיזוק בישיבתו
בהדרו ראש הישיבה הגר"ע יפה שליט"א יחד ובהיכלי בתי המדרש שבגייטסהד ,הזמנה שיצאה
במהלך הביקור ,ראש הישיבה עיין ממושכות עם בנו הגאון רבי יעקב שליט"א לקבל את פני אל הפועל בשבת האחרונה ,לאור השתדלותו
בסדרת הכרכים "מכתלי בית הדין" ,בה נדפסו הרב שליט"א ולדרוש בשלומו ,כאשר הנוכחים הנמרצת של רבי הלל כהן ,שפעל רבות לתיאום
תשובות אקטואליות בדיני ממונות היוצאות מתענגים על דברי התורה הקולחים מפיותיהם. הביקור והוצאתו אל הפועל .שבת עמוסה
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים גל מחוברים
לשון פחד ובעתה ,כמו שפירשו צדיקים בפסוק קטיגור נעשה סניגור" ,ומכאן בהרחבה נפלאה מבית דינו של מורינו הרב שליט"א לדורשי
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא" ,כלומר ,שכאשר יבוא על שיטות הלימוד השונות של שאול המלך ודוד ההלכה ,ובספרים נוספים נאים ומהודרים מבית
אהרן אל הקודש ויתקרב לפני מלך מלכי המלכים המלך וביאור דברי האור החיים הקדוש בספרו היוצר של ממלכת התורה "עוז והדר" שהציג
יראה את המקום הגבוה שזכו לו בני אהרן ויהיה "חפץ ה'" על מחילת העוון .בהמשך האריך עוד הרב שליט"א בפני ראש הישיבה ,כאשר ראש
זה אצלו רוממות ולא בעתה. בדברי הכנה נפלאים לשבת קודש הקרבה ובאה. הישיבה מפליא בהערכתו את מפעלות ממלכת
וכך גם כל אחד ואחד ,גם כאשר עוברים התורה "עוז והדר" ואת מעשיו הגדולים של הרב
עליו קשיים והסתרות ,ככל שהוא מקרב עצמו שבת קודש של התעלות ודבקות שליט"א בעמדו על הפקודים ,ומביע קורת רוח
לקראת כניסת השבת ,עלו ובאו מורינו הרב מהרחבת הגבולות והפצת התורה.
אל ה' יתברך הרי זה מתגלה כרוממות וגדולה.
שליט"א ופמלייתו אל ההיכל הגדול של הישיבה
הרב תיבל את הדברים במעשה נורא הוד שאירע השיחה נשזרה בדברי תורה ובמעשי צדיקים,
המפוארת "תפארת יעקב" העומדת תחת שבטו
אצל הדברי חיים ,שאמר לחסיד אחד שתינה כאשר בין הדברים סיפר ראש הישיבה שליט"א
של הגר"ע יפה שליט"א ,אליה הוזמנו לעשות
את צערו לפניו שהרבי אינו פועל ישועה עבור את המעשה הידוע שהיה אצל זקינו הגאון הצדיק
את מרבית יום השבת ,לרומם את הבחורים
זוגתו החולנית ,בעוד עבור יהודי שהיה רחוק רבי אליהו לופיאן זצ"ל ,שהגיע לבקש ברכה
הצעירים טפח וטפחיים מעל הקרקע ,ולהשפיע
מתורה ומצוות פעל ישועה למעלה מדרך הטבע מרבינו השפת אמת מגור עבור זוגתו שנחלתה.
אווירה של התעלות ודבקות .אי אפשר לתאר
בעד חיי שמירת תורה ומצוות ,ולא תהא כהנת אמר לו השפת אמת "וכי מי שזכה לגילוי אליהו
את ההתרגשות וההתלהבות שאפפו את ההיכל
כפונדקית?! ענהו הרבי ,כי אותו יהודי היה צריך צריך לבקש ברכה" .ורבי אליהו שהתפעל מכך
בשעת קבלת השבת ותפילת ערבית ,שנערכו
שיראו שיש בורא לעולם ,על כן טרחתי ויגעתי שהרבי ידע שזכה לגילוי אליהו ,ענה בענוותנותו
במעמד מאות הבחורים הניצבים על עומדם
לפעול עבורו ישועה ,אבל אתה יודע שיש בורא בסדר מופתי ובחינניות ,בצוותא חדא עם אברכים ובחריפותו כי ממי שיודע מי הוא הזוכה לגילוי
לעולם והנך קרוב אליו ,ואף בתוך הצער וההסתר מהקהילה שחפצו אף הם להתענג על ה' ,ואת אליהו הוא בהחלט חפץ להתברך .בסיום הביקור
תוכל לראות את הרוממות והגדולה של הדבר. עוצמת השירה הסוחפת והמאוחדת שהרטיטה הטריח עצמו ראש הישיבה באות חביבות מופלגת
במהלך סעודת השבת הגיעו למקום קבוצה את הכתלים ואת הלבבות .בסיום התפילה ,ניגשו וליווה את הרב שליט"א עד לרכבו.
מיוחדת של בחורים שהתארחו בעיר לצורך הבחורים לעבור בתווך להתברך בברכת "שבתא לפני כניסת השבת ,נשא מורינו הרב שיחה
קירוב ,ואף הם זכו להתברך בלבביות ולשמוע טבא". תורנית מקיפה בישיבה הגדולה "יגדיל תורה"
דברי חיזוק .אף לאחר שהסתיימה סעודת השבת וכמעשיהם בשעת התפילה כך מעשיהם שבראשות הגאון רבי יעקב ברסלויאר שליט"א.
העילאית ,לא תמה ההתוועדות וההתאספות לכל בסעודת ליל שבת קודש שנערכה באווירה השיחה העמוקה עסקה בענין סוד בגדי הלבן
המבקשים לזכות להתענג על ה' ועל השבת, מיוחדת ומרוממת ,כאשר השירה בוקעת ועולה של הכהן הגדול שהם כמו גוף לאדם הגדול בזמן
ולאורך שעות ליל שבת קודש התקיים ה"באטע" ומאחדת את הלבבות כולם לעונג הנשמות כה מקודש ,וכענין בגדיו של הרבי רבי אלימלך
בביתו של הרה"ח המפואר רבי יונה קויפמאן ועדן הרוחות .במהלך הסעודה עשו הצורבים מליז'ענסק שהעניקו כוחות מחודשים לאדם
שליט"א בנו של המארח רבי משה שליט"א, את אזניהם כאפרכסת והאזינו בשקיקה למשא שלבשם ,כי גופו היה מקודש כנשמתו ,ובגדיו
שערך את השולחן בכל טוב מיני מגדים ופירות המרכזי שהשמיע הרב שליט"א על גדולתו של היו כגוף לנשמה .עוד הרחיב בדברי האור החיים
נאים ומשובחים .שעות ארוכות נהרו למקום אהרן הכהן במות שני בניו בקרבתם לפני ה' הקדוש שהשווה בין מחילת העוון אצל דוד
מאות בחורי הישיבה הגדולה ועימם אברכים ומוסר ההשכל שיש לכל אחד ליקח אל עולמו, המלך כשהכניסו את הארון לבית קדשי הקדשים,
שחפצו להשתתף ב"זיץ" החסידי ,לשיר ולהלל וכך ביאר את הפסוק "ואל יבוא בכל עת" שהוא לכניסת אהרן בבגדי לבן ,הקשורים לכלל "אין
לפני הבורא יתברך ולכבוד השבת ,ולהתעדן בזיו
אור דברי התורה וסיפורי הצדיקים שלא פסק
פיו של הרב שליט"א מלמלל בין ניגון לניגון
של דבקות והשתפכות הנפש ,מתביעתו היוקדת
של רבינו השפת אמת שכל מעשינו אף בדברי
הרשות לא יידמו למעשיהם של אנשי ארץ
מצרים וארץ כנען ,דרך חקירות נוראות במצוות
"ואהבת לרעך כמוך" וחייך קודמין שנגעו בימי
המלחמה הנוראה ,ועד לגערתו האוהבת של
הבית ישראל בחסיד רבי מניס זטינצקי זצ"ל
שאיבד את משפחתו במלחמה הנוראה ש"עדיף
להתהלך כאן מאשר להיות טמון שם" וכמו
שניתן ללמוד מאהרן הכהן אחר מות בניו .כאשר
האווירה מתעלה ומזדככת עוד ועוד עד לפנות
הבוקר של יום השבת.
גם בבוקר יום השבת ,התקיימו התפילות
המרוממות בהיכל ישיבת "תפארת יעקב"
בהשתתפות הרב שליט"א ובני חבורתו .לאחר
תפילת מוסף ,נערך "קידושא רבה" מפואר לכלל
בחורי הישיבה לכבוד האורחים החשובים ,כאשר
גם בו נשא הרב שליט"א שיחה נרגשת בפני רבני
צוות הישיבה ובחורי החמד והרחיב על ה"כתר"
המיוחד שראש הישיבה יחד עם כל הצוות
והבחורים מביאים לפני הקב"ה.
עוד הזכיר את פירושו הנפלא של הגאון רבי
אהרן לווין זצ"ל על דברי הגר"א שרק אהרן הכהן
היה יכול להיכנס בכל השנה לקודש הקדשים
בסדר האמור בפרשה ,אבל לדורות לא ,שהטעם
הוא על פי דברי הספורנו שבמשכן היה כל השנה
בחינת יום הכיפורים ככתוב "וענן ה' על המשכן
יומם" ,ונאמר "כי בענן אראה על הכפורת" .וביאר
הרב שליט"א שהענן הזה הוא הענן שמחשיך
ומסתיר בצרות בני ישראל ,כמו כאן שמתו בניו
של אהרן ,ובתוך הצער והגלות זוכים להתקרב
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים דל מחוברים
כבוד זה בזה ,אבל רבי עקיבא אמר "ואהבת על מנת להמשיך ולמצות את הסוגיא .אשרי לקודש הקדשים אל ה' יתברך .ואותו צדיק רבי
לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה ,כי היה מחשיב הגאון רבי עזריאל שליט"א שזכה להעמיד אהרן לווין מזליה חזי את אשר אירע עמו שנעקד
ומדייק על כל דבר. תלמידים הרבה ולהחדיר בהם את אהבת התורה על קידוש ה' בשנות הזעם.
לאחר תפילת ערבית ,שוחח הרב שליט"א עם ויגיעתה עד אין קץ. הרב שליט"א הוסיף מזווית אישית ,כי נכדו של
הגאון המופלא רבי נפתלי כצנשטיין שליט"א, בדרכם חזור מהישיבה ,התכבדו בני הפמליא הגר"א לווין שיגר מכתב הערכה לזקנו של הרב,
ששיבח את פועלו ואמר כי הספרים שיוצאים בהזמנתו של הגאון רבי עזריאל יפה שליט"א הגה"ח רבי ישראל יצחק פומרנץ זצ"ל ,לאחר
לאור על ידו הם קירוב הגאולה. להיכנס לביתו להיוועד לכבוד שבת קודש .לאחר שקרא את ספרו בו כתב את קורותיו בשנות הזעם
במוצאי השבת העמוסה והגדושה ,התקיימה מכן ,נערכה סעודת "צפרא דשבתא" אצל המארח הנוראות ,ובתוך הדברים כתב לו כעין תשובה
סעודת מלווה מלכה מפוארת בביתו של ראש הנגיד החשוב רבי משה קויפמאן שליט״א בבית על מה עשה ה' ככה לאומתו הסחופה ,כי ככל
הישיבה הגאון רבי עזריאל יפה שליט"א ,שערך האכסניא ,כאשר גם בה נשמעו כל העת דברי שיש יותר מסירות נפש כך מתגלית יותר האהבה
את השולחן בשפע מטעמים ובמגדנות ,והתברכה תורה וסיפורי צדיקים היוצקים טל חיים על והקירבה של ישראל להשי"ת ,וכמעשיו של הסבא
בשירה ובזמרה בשילוב מעשיות צדיקים .בהמשך הנפש ,כמו גם שיחת חיזוק מיוחדת שנמסרה בשואה שהיה מוסר נפשו לה' ולתורתו .והוא
השעות המאוחרות של הלילה ,רבים היו תלמידי לכל בני המשפחה המורחבת. השיב לו במכתב כי הצדיקים תחילתם ייסורים
החכמים אשר עלו ובאו לבקש לשמוע וללמוד, לעת המנחה ,השתתף הרב שליט"א בסעודה וסופם שלווה ,כפירושו של עמוד העבודה כי
וכן גם להביא את חידושיהם שזכו להעלות על שלישית שנערכה בבית הכנסת הגדול של השלווה שבאה מתוך הייסורים היא שלווה הרבה
הכתב בספרים. מתפללי נוסח ספרד ,בנשיאות הרה"ג רבי יצחק יותר אמיתית ושקטה ,וכל הייסורים הם הכנה
צבי שטראה שליט"א .ציבור רב נאסף במקום, עבור השלווה.
חותם של תורה ואף רבים מבני הישיבה באו להשתתף בסעודה בשעה זו נעמד גם יו"ר הועד ליהודי אוקראינה
את תפילת שחרית של יום ראשון עשו חברי שלישית כדי לשמוע את דברי התורה והחיזוק. והעושה ומעשה לקירוב אחינו בני ישראל בכל
המשלחת בישיבת "נצח ישראל" סנדרלנד - במאמרו העמוק ביאר הרב שליט"א בהרחבה מקום ,ומי שטרח בעצמו לארגון כל המסע ,רבי
ישיבה קטנה וקיבוץ בראשות הגאון רבי יעקב את שיטתו של רבי עקיבא שהלך בדרכו של רבו הלל כהן שליט"א לשאת מדברותיו הנלהבות,
ארנטרוי שליט"א .לאחר התפילה נשא הרב נחום איש גמזו לדרוש את התורה בדרך של ריבוי והעלה על נס את פועלו של הגר"ע יפה שליט"א
שליט"א דרשת חיזוק מיוחדת על השילוב של ומיעוט וריבוי ולא בכלל ופרט וכלל ,כי נחום איש בקירוב יהודים לאביהם שבשמים ,ואמר כי
תורה וחסד ,על החשיבות שבכל רגע של לימוד, גם זו היה אומר על כל דבר גם זו לטובה ובחר באמת כל שכן שגם הישיבה הזאת היא קירוב על
ועל מעלת ומצות החסד שיש בלימוד האחד עם בדרך של ייסורים ,ומובא בירושלמי שכאשר רבי גבי קירוב ,וכל מעשיו לשם שמים להרבות כבוד
השני" ,אמור ואמרת" להאיר ולהזהיר גדולים על עקיבא נכנס לבקרו אמר לו נחום אוי לי שאין אני שמים בעולם.
הקטנים. רואה אותך גם כן בייסורים כאלו .ואכן גם רבי משם עברו כולם להיכל בית המדרש החדש
המסע המרומם נחתם בביקור רב רושם במעונו עקיבא היה אומר כל מאי דעביד רחמנא לטב והמפואר ,והקשיבו ברתק רב ובכובד ראש
של הגאון הגדול רבי עזריאל רוזנבוים שליט״א, עביד ,וכל ימיו היה מצטער על 'בכל נפשך' עד לשיעור כללי שנמסר במשך שעה ארוכה בסוגיית
אשר חרף גילו המופלג וחולשתו הרבה קיבל את שמת בייסורים נוראים ,כי ביקש לבדוק את עצמו דבר שבמניין מן התורה ומדרבנן ,ובחקירת שורש
הרב שליט"א בכבוד רב ,בירכו בחמימות והעניק אם יש לו מסירות נפש כבני אברהם אבינו ,על הדברים .בין הדברים הובאו ראיות נפלאות
לו את ספרו לאות הערכה. אף שהיה בן גרים. בנושא רחב זה מתוך פרשת השבוע בענין עירוב
במשך כל ימי הביקור הורגשה תכונה מיוחדת וביאור הענין הוא שהם היו דורשים את התורה דם הפר ודם השעיר שאינם מבטלים זה את זה,
בהיכלי התורה שבעיר .דרשות החיזוק ,השיחות בדרך של דקדוק על כל אות ואות וכל קוץ וקוץ, כאשר הרב שליט"א שוזר גם פניני דרוש נפלאים
וההתאספויות הותירו השפעה עמוקה על והיו מחשיבים כל פרט ופרט ,וזוהי הדרך של בענין אי ביטולם של ישראל בין האומות מתורתו
הציבור כולו ועל בני התורה בפרט ,אשר יצאו הקב"ה שמדקדק עם צדיקים כחוט השערה. של החידושי הרי"מ זי"ע ובשייכות עם מצוות
מן המסע מחוזקים ומרוממים ,מלאים בשאיפה ובדברים אלו ביאר שתלמידי רבי עקיבא החשיבו "ואהבת לרעך כמוך" האמורה בפרשת השבוע
להוסיף ולהעמיק בעבודת ה' ובהתמדת התורה. יותר מדי את הכלל ולא את הפרט ולכן לא נהגו אף היא.
בחורי הישיבה יצאו מהתפעלות מעומק
השיעור ,ירדו לעומק הסוגיא בחדות ובבהירות
והצטופפו לאחר השיעור לדון ולהתפלפל בנושא,
ואף לאחר צאתו מהישיבה המשיכו והתלוו אליו
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים הל מחוברים
פני
היצירה
"מכתבי יסוד
העבודה המבואר":
לפתוח שערי גנזי
הרה"ג רבי משה אברהם אויערבאך שליט"א
המלך
הביאור .בחרדת קודש ניגשה המערכת עודנו עומד לפני ה'' לעורר ולייחד לבות
למלאכת הפירוש ,תוך הקפדה יתרה שלא ישראל לאביהם שבשמים בדבריו הקדושים
כגחלי אש ,שנאמרו לזמנם ולדורות" .והוא
בשורה מרוממת לחובבי
להכניס מילים בפי קודשו של רבינו .מדור
הביאור עבר סינון קפדני במטרה לפתוח את מוסיף ומעיד כי "בכל הזמנים ולכל מה שצריך תורת החסידות ולמבקשי
המקומות החתומים ,לבאר מושגים בתורת מוצא בדבריו הקדושים את הדרך ,ומאז ועד
היום הדברים חדשים ושמחים כנתינתם מסיני
השם :פרויקט הענק "מכתבי
הנסתר ולפענח רמיזות ,הכל "על דרך אפשר"
ובזהירות מופלגת .עיקר המגמה הייתה לכל ההוגים והטועמים בו יערב לו מנופת צוף יסוד העבודה המבואר" מבית
להשאיר את הדיבור המקורי בטהרתו ,תוך
הענקת המפתח הדרוש להבנת עומק כוונתו.
וכל טעם" .בעוד שהחיבור המרכזי נכתב בלשון
ברורה יחסית ,הרי שספר המכתבים נשאר
ממלכת התורה 'עוז והדר'
ההרחבות .מדור 'הרחבות' המפואר מקבץ לאורך השנים חתום ומוצפן ,ולשונו בו מדויקת ו'אור לישרים' ,יוצא לאור עולם.
דבר דבור על אופניו מכל ספרי רבינו – בעיקר להפליא – כל מילה רומזת לעולמות שלמים.
העומק .גדלותם של המכתבים מתבטאת
לראשונה ,מכתבי הקודש של
מ'יסוד העבודה' ו'חסד לאברהם' ,לצד ספרי
רבותינו הקדושים לבית סלונים .במדור זה במבנה המיוחד שלהם ,המאיר נושאים עמומים רבינו ה'יסוד העבודה' זיע"א,
שולבו דברי חז"ל ויסודות מתורת האריז"ל,
במטרה להביא "מקרוב לחמנו" ולהעניק
ומורכבים .מלבד דברים נשגבים בעבודה
פנימית ,שוזר בהם רבינו עניינים קבליים
שנשארו חתומים ונעולים
ללומד תמונה שלמה ורחבה של שיטת העבודה טמירים ,ומבאר בעומק רב את סודות שורשי לאורך דורות ,מוגשים בביאור
המיוחדת ,המרימה את האדם מעל ענייני
העולם הזה אל עולם שכולו אור.
הנשמות וסדר השתלשלות העולמות – לעיתים
במפורש ולעיתים ברמיזות דקות השזורות
רהוט ומקיף המפענח את
המערכת .על המלאכה הכבירה הופקד בין השיטין .בנוסף ,מכתבי הקודש רצופים סודותיהם הכמוסים
העורך האחראי הרה"ג רבי משה אברהם בביאורים עמוקים מאין כמותם על פסוקים
אויערבאך שליט"א ,מוותיקי עורכי הממלכה בספרי נביאים ותהילים ,ומפרשים מדרשי
ונכדו של בעל ה'יסוד העבודה' זיע"א ,שזכה אגדה על דרך העבודה ותורת הסוד ,בדומה החזון .המלאכה הכבירה נועדה ליטול
לערוך ולההדיר את תורת זקנו ברוב פאר. לדרכו בקודש של ה'עבודת ישראל'. את פניני הקודש של רבינו ה'יסוד העבודה'
לצידו עמלו ללא לאות הרה"ג רבי שמחה החיזוק .פן נוסף ומפעים המעצים את ערכה ולהגישם ערוכים ומבוארים בטוב טעם ודעת.
ריזל שליט"א והרה"ג רבי מרדכי קסטלניץ של היצירה ,הוא השילוב הנדיר הקיים בה. החזון היה להפוך את המכתבים ,שהיו עד כה
שליט"א – מרביצי תורה בישיבת "בית למרות רוממותם של המכתבים והשגותיהם כנחלת יחידים בלבד ,ל"מים קרים על נפש
אברהם" ,שהתייגעו אות אחר אות לגלות העליונות ,הרי שהם שזורים בדברים השווים "א ְפגְ ֵּשׁם
עייפה" עבור כל מבקש השם ,בבחינת ֶ
עמקי מאמריה .על מלאכת הביקורת הופקד לכל נפש .רבינו הקדוש מרעיף בהם אימרות כְ ּדֹב ַשּׁכּול וְ ֶא ְק ַרע ְסגֹור לִ ָבּם" ,לעורר את כוחות
הגאון רבי דוד דייטש שליט"א (מחבר "זוהר טהורות של חיזוק ,עצות יקרות ,נחמה והדרכה הנפש ולהתחדש בחיות דקדושה.
השבת" וש"ס) ,אשר בקיאותו בכתבי רבינו היא מעשית בעבודת השם היומיומית .כל אגרת המהות .ספר ה'יסוד העבודה' נחשב לאבן
לשם ולתפארת ,והוא זיקק את התוכן לסולת עומדת בפני עצמה כבאר מים חיים של פינה ולספר יסודי ביותר בעולם החסידות ,שכן
נקיה .כל הפרויקט זכה להכוונתו והנהגתו התעוררות ,ומעניקה לכל יהודי – תהא מדרגתו הוא מאגד בתוכו את כל יסודות תורת הבעש"ט
של הגה"צ רבי משה ברזובסקי שליט"א ,ראש אשר תהא – את הכלים הרוחניים להעלות את הקדוש זיע"א .בהקדמה לספר מפליא מרן
ישיבת "בית אברהם". נפשו למחוזות של קדושה ודבקות. ה'דברי שמואל' זיע"א את גודל קדושתו ,ומסביר
הבית .יצירה מונומנטלית זו יוצאת לאור על האתגר .מלאכת העריכה דמתה לחיפוש כי רבינו "עשה אזניים לתורה ,אשרי אדם שומע
ידי ממלכת התורה 'עוז והדר' בנשיאות הגאון אוצרות בלב ים .ניכר בבירור כי המכתבים לו לשקוד על דלתותיו יום יום ,מאשר אסף
רבי יהושע לייפער שליט"א ,ובשיתוף מכון נכתבו במקורם עבור יחידי סגולה המקיפים וליקט במלוא עומר בעינו הבדולח" .תורתו של
'אור לישרים' בראשות ריש מתיבתא הגאון ויודעים את כל כתבי האריז"ל ,ולכן כל מכתב ה'יסוד העבודה' כלולה מכל הטעמים ,בבחינת
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א .המהדורה מכיל עניינים עמוקים מהאר"י ומהזוהר הקדוש לחם ,יין ודבש; יצירה השווה לכל נפש שטעמה
החדשה ,המכילה קי"א מכתבי קודש (המאגדים הדורשים הרחבה עבור לומדים כערכנו .כמו כצפיחית בדבש" :יין המשומר" לזקנים ותלמידי
את ס"ט מכתבי המהדורה הראשונה יחד עם מ"ב כן ,טומנים המכתבים בחובם רעיונות שהרחיב חכמים" ,לחם אבירים" לנערים ,וגם "זבת חלב
מכתבים חדשים שנוספו במהדורת תשע"ב) ,מהווה רבינו בחיבורו 'חסד לאברהם' על פני דפים ודבש" לתשב"ר ולבאים בשערי החסידות.
קנקן חדש כליל תפארת ביופיו ,המאפשר לכל שלמים ,אך כאן נוסחו בתמציתיות של משפטים הנצחיות .על גודל כוחו והשפעתו לדורות,
לומד לטעום מנופת צוף תורת סלונים ולהפוך ספורים .האתגר היה לפענח את אותן רמיזות כותב בעל ה'ברכת אברהם' זיע"א דברים חוצבי
לבריה חדשה בעבודת השם. דקות ולפרוס את היריעה בבהירות. להבות בשמו של מרן ה'דברי שמואל''" :ואברהם
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ול מחוברים
