בעיקבתא דמשיחא · B'ikvasa D'mshicha — ראש השנה (2026-09-07)

דעם אור פאר אונזער דור
גלי ון י "א
ראש
השנה
תשפ"ז
לשה''ק
מתוך שיחות ושיעורים של
הרה"ק מקאסוב זצוק"ל
הנקודה הפנימית נערך ונלקט מתוך
הרבה שיעורים ודרשות
בלב יהודי שבמשך השנים
חוץ את ההרהורים שבאותם מעמקי שומע איך אנשים פשוטים כערכנו יום תרועה
הלב .לפעמים האדם מרגיש שיש תוקעים בשופר ,נראה לו שאין בעמדנו הלום לקראת היום
לו הרבה מה להגיד ,אך אין לו את זה משהו אחר מאשר שופרו של הנעלה והנשגב ‘ראש השנה’,
הכלים הנדרשים כדי להוציא את משיח ,והדברים אומרים דרשנו. מן הראוי להתבונן במצווה
כל מה שיש להוציא .הוא מרגיש עוד יש להתעמק במה שמצאנו הנשגבה של ‘תקיעת שופר’ אותה
שהוא רוצה לשפוך את לבו להקב”ה, ראינו ,כי חז”ל תיקנו לנו להזכיר אנו מתכוננים לקיים בדחילו
אך ההרגשים הם כה עמוקים בברכת ‘שופרות’ מפסוקי ‘מתן ורחימו ביום גדול וקדוש זה.
והגעגועים הם כה עזים ,עד שכל תורה’ ,וכמו כן אנו משתמשים דווקא
תיבה שיוציא מהפה -רק ימעיט ואמנם ,עצם מצוות התקיעה
בשופר של איל כדי לעורר ולהזכיר יכולים אנו לקיים ברגעים בודדים,
מערכם של המחשבות וההרהורים את הענין של ‘עקדת יצחק’ .ויש
האופפים את לבו .וכאשר יהודי ביותר שמדאורייתא אפשר לצאת
להתבונן בענין זה ,וכי איזה ענין ידי חובה בשמיעת תשעה קולות
מגיע למצב כזה ,שכדי לבטא את יש לעורר ענין מתן תורה בעיצומו
הרגשות הלב אינו יכול להשתמש בלבד ,ובכל זאת ,מהותו של יום זה
של ראש השנה ,ומה יש לתקיעת -כפי שנקבע בתורה ,הוא היותו ‘יום
בכלי המבטא ,אז בוקע מעומק לבו השופר שלנו על עקדת יצחק.
אנחה עמוקה ביותר ,אשר לה כח תרועה’ .זה כל מה שנכתב בתוה”ק
כביר -הרבה יותר מכל הדיבורים על ראש השנה ,בעוד שברוב רובו
שבעולם שאפשר רק להוציא מהפה. של היום אנו עוסקים בעניינים
מה שאי אפשר לבטא במילים אחרים לגמרי ,כתפילה ותשובה שאנו
זהו ‘קול השופר’ .השופר אינו והענין יבואר ,כי באופן רגיל, עוסקים בהן משך שעות ארוכות .אין
מוציא חיתוך אותיות ,הוא אינו מדבר כשאיש יהודי מתעורר בתשובה זה ,אלא כי טובא גנוז בגוויה ,ובמצוות
מילים .אינו אומר תפילות ארוכות, ורוצה לשוב על מעשים לא טובים השופר טמון סוד עמוק ,שכאשר
ואף אינו מסביר הסברים כל-שהם. שעשה ,הוא רגיל להתוודות על נתבונן בו נראה שזה הוא עיצומו
הוא לא עושה שום פעולה מלבד כך בדיבורים .הוא יכול לפרט בפני ומשמעותו של כל ה’ראש השנה’.
השמעת קול פשוט ,אך באותו קול הקב”ה את מחשבותיו והרהורי לבו, טרם ניגש לברר זאת ,עלינו
פשוט יש את הכח הנפלא להוציא כמה כואב לו על שעבר רצון הבורא, להתבונן בדבר פלא שמצאנו
את מה ששום דיבור אחר בעולם ושהוא מקבל על עצמו מהיום בחז”ל (ראש השנה טז ,):שתקיעת
אינו יכול להוציא .זו הסיבה ש’קול והלאה להיטיב את מעשיו .אכן כח השופר מערבב את השטן ומבהיל
השופר’ מכונה בספרים הקדושים כביר יש בהם בדיבורי האדם להוציא אותו ,עד שדומה לו שבוודאי זה
(ליקוטי תורה נצבים ד”ה אתם ,ועוד בדרושים כלפי חוץ מה שמעיק לו על לבו. קול שופר של משיח .ונפלא הדבר
לר”ה) ‘קול פשוט’ ,כי הוא מגיע אך בתוך תוכיות לבו של האדם להתבונן ,כי הרי השטן מלאך הוא,
ממקום שהוא הרבה יותר עמוק יש רובד עמוק ביותר ,שדיבורי מילים ואי אפשר לבלבל את מוחו בדברים
מדיבורים ,הוא מגיע מעצמיות הם דלים ועלובים כדי להוציא כלפי של מה שכך ,ומדוע איפה כשהוא
א לשה''ק גליון י"א | ראש השנה תשפ"ז
לאור’ .ענה החסיד -רבי ,רק זה לחשוב שהוא עושה משהו עבור הרגשת האדם ,שנכספה וגם כלתה
לא! אבוי לי אם האמת תצא לאור... הקב”ה משך כל ימות השנה ,הרי נפשו להתקרב אל הבורא יתברך.
וכאן אנו מגיעים להבנת עומק שכאשר מתייצב הוא בפני הבורא
הענין שאנו משתמשים דווקא עם יתברך כשהוא שופט אותו ,האמת
קרן של איל כדי לעורר זכות עקדתו האמתי צפה ועולה במחשבתו, להוציא את הנקודה הפנימית
של יצחק .כי הנה מצאנו בחז”ל (ר”ה שעם כל מה שעשה משך כל השנה
והעבודה המוטלת על כל איש
טז .ותורת כהנים פרק ח) ,שכאשר אנו -עדיין לא התחיל לעשות מאומה
ישראל בשעת תקיעת שופר היא,
תוקעים בשופר מתעוררת הזכות כלפי מה שהוא מחויב לעשות.
לפתוח את סגור לבו ,ולהיכנס במקום
של העקדה ,והקב”ה רואה אז והכרה אמיתית זו מעוררת הרבה יותר עמוק מכל סוגי מחשבות
‘אפרו של יצחק’ הצבור ומונח על בקרבו פנימה רצון עז וחזק לחזור והרהורים שבזמנים רגילים יכול הוא
המזבח ,וזה מעורר רחמי שמים על בתשובה ,כדי שבשנה הקרובה להעלות אותם דרך מוצאות הפה.
בני ישראל .ולכאורה יש להתבונן יוכל להתקרב יותר קרוב ,להיות אז נופלים מאליהם כל ההסברים
בפלא הגדול הזה ,וכי איזה ‘אפר’ יותר אמיתי ויותר טוב .אך בד בבד והפלפולים ,ולא נשאר עמו יותר
היה לו ליצחק? הלוא הוא לא נשחט מתחדדת בנו ההכרה ,שכלפי האמת מקול פשוט ,שזה אומר כבר את
מעולם וקל וחומר שלא שרפו את אין לנו שום מהלך אמיתי שנוכל הכל :ברצוני להיות קרוב להקב”ה!
גופו ,אז איך מגיע על המזבח ‘אפר’ לצאת ידי חובתנו כלפי הקב”ה; הרי קודם התקיעות אנו מזכירים
של אדם שלא נשרף מעולם? ולא הבורא יתברך הוא גבוה מעל גבוה את הפסוק‘ :מן המצר קראתי י-ה,
עוד ,אלא שבשעה שתוקעים בשופר ונעלה מכל נעלה ,ואילו האדם הוא ענני במרחב י-ה’ ,כי ‘תקיעת שופר’
רואה הקב”ה את האפשר הזה ,והוא נמוך מני נמוך ,וכמה שיקבל על היא צעקה עמוקה שהיהודי מוציא
מעורר רחמים על בניו אהוביו?! עצמו קבלות טובות ורצונות טובים, ממקום שהוא מרגיש בנפשו,
לא יהיה בהם כלל כדי להדביק שהוא שרוי במצוקה שאינו יכול
בין המרחק הגדול והעצום הקיים בכוחות עצמו להסתדר ולהינצל
תמונת האדם בעיני הקב”ה בין הבורא יתברך לבין האדם. ממנה .היא לא סוג של ‘תפילה’
והסבר הדבר הוא ,כי מאחר אך העבודה של תקיעת שופר מרוממת ,זו צעקה עמוקה מהמקום
שיצחק אבינו היה מוכן למסור היא ,שהיהודי מבטל אז את עצמו העמוק ביותר במעמקי הלב.
את נפשו להישחט עבור הקב”ה, כליל ,ומשליך את עצמו על הקב”ה הזמן של ‘תקיעת שופר’ אינו
והרצון שלו לכך היה באמת ובלב ואומר‘ :רבונו של עולם ,אתה הרי זמן שהאדם מפרט כל מה שעבר
תמים ,הרי שהקב”ה קיבל את הרצון כה גדול ואילו אני הרי כה קטן, עליו במהלך השנה .להיפך ,חרף
הזה והחשיב אותו כאילו הדבר אין לי שום מהלך איך להתקרב כל מה שעבר עליו משך השנה ,הן
נעשה בפועל ,כי נקודת האמת היא אליך .הנני בטל ומובטל אליך. ההצלחות והן הכשלונות ,בכל זאת
הרבה יותר עמוקה מכלי המעשה. אנא עזור לי שאוכל להתקרב יותר נשארה נקודה פנימית נקייה ועמוקה,
לפעמים ,דבר שאדם מוציא לפועל אליך’ .הרגשות אלו של ביטול הנמצאת במקום עמוק מני עמוק ,שם
על ידי כלי המעשה ,אינו מבטא כלל באות לידי ביטוי בצעקה העמוקה היהודי משתוקק בגעגועים עצומים
את האמת הפשוטה שבסתר לבו. שאנו מוציאים דרך קול השופר. לאביו שבשמים ,וכעת ב’תקיעת
עלינו להאמין ולהעמיק בדעתנו, שופר’ מוצאת נקודה נסתרת זו את
שאין הקב”ה מסתכל רק על התמונה ביטויה הנכון מחוץ למעמקי הלב.
החיצונית של האדם ,אלא הוא מי אני באמת?
מתבונן ומסתכל עמוק כביכול בתוך אך כאן יכולה לחדור מחשבה
תוכיות נשמתו ,שם מסתתרת האמת נוראה בנפש האדם .הלוא בראש להשליך עצמנו על הקב”ה
לאמתו .ממילא ,כשיהודי מוציא קול השנה כמו בכל הימם הקדושים במשך ימות השנה ,כאשר יהודי
פשוט מלבו ,הרי שאין אמת יותר והנוראים ,אנו עסוקים בלעורר את רוצה להתקרב אל הבורא יתברך ,הוא
אמיתית מזה ,כי בתוך תוכיותו פנימה י”ג מידות הרחמים ,כשאחת מהן עושה זאת על ידי התחזקות בעשיית
נשארה תמיד נקודה עמוקה הצועקת היא מידת ‘ואמת’ .וכאן יכול האדם רצונו דרך אופנים שונים .הוא יכול
אל קונו‘ :הנני שלך ,ברצוני להיות להתבונן בעצמו :האם הנני מוכן לעשות זאת דרך לימוד התורה או
געטריי בשבילך ולהיות קרוב אליך’. שיגלו את ה’אמת’ שלי? וכי איזה תפילה ,על ידי קיום מצוות ומעשים
ואף אם בשאר ימות השנה שגה פנים אשא באם הקב”ה יבחון אותי טובים -כל אחד ואחד לפי מדרגתו.
האדם ,וכאשר הוא עורך את חשבון וידון את מעשי על קוטב האמת אך כאשר מגיע יום ‘ראש השנה’,
נפשו הוא רואה כמה הרבה לעשות והצדק? הרי המצב הוא נורא ואיום?! שעה שכל באי העולם עוברים לפניו
דברים שאינם ראויים ,בכל זאת - ועל דרך שמספרים על יהודי כבני מרון ,והיהודי מעלה על דעתו
דברים אלו אינם משקפים את האדם שנכנס פעם לרבו לבקש את ברכתו שהוא עומד להתייצב לפני הקב”ה
מה שהוא כלפי ה’אמת’ .בנקודה לקראת משפט כבד שציפה לו ,והרבי כביכול פנים אל פנים ,אופפת אותו
הפנימית השוכנת במעמקי לבו אין איחל לו ‘יעזור הקב”ה שהאמת תצא חרדה .כי כמה שהאדם רק מנסה
בעקבתא דמשיחא לשה''ק ב
לא רגיל של דביקות ,והקשר בשעה כל האיוולת שלנו ,אך מאידך גיסא, כל הבדל באיזה מצב הוא נמצא
זו הוא כל כולו בגדר פלא ,ועליונים כדי להגיע לרגעים נעלים אלו ואיך הוא נראה ,כי לפי האמת הוא
ותחתונים מתחברים ומזדווגים יחדיו. צריכים להתייגע רבות כדי לגעת רוצה להיות נאמן לאביו שבשמים.
בנקודה אמיתית זו החבויה במעמקי בעת המעמד של ‘תקיעת שופר’
הלב ,ומשם להתמסר כליל להקב”ה. אנו מניחים בצד את כל הלבושים
עלה אלוקים בתרועה ,ה’ בקול והתירוצים כמו שאר מחשבות של
שופר ייאוש .ברגעים אלו אנו מתייצבים
בספרים הקדושים (אוהב ישראל קול השופר שובר מחיצות של ברזל מול הקב”ה עם ה’נקודה’ בעצמה.
פרשת נצבים ד”ה אתם נצבים )1מבואר, לפעמים מרגיש האדם בעצמו אין זה הזמן לחשוב ולהתבונן -את
שבשעה שהאדם למטה תוקע שהוא רוצה כל כך להתקרב אליו זה ‘כן’ עשיתי ואת זה ‘לא’ עשיתי.
בשופר ,הוא מכניס את נשימתו יתברך ,אך הוא מרגיש שזה ממש ברגעים אלו עלינו להגיע אל פנימיות
והבל פיו לתוך השופר ,ואתו הבל לא הולך לו ,הוא מגשש באפילה, ההכרה‘ :זה מה שאני באמת! אני
עולה למעלה ,ומתייחד כביכול ונתקל במסך המסתיר ובמחיצה יהודי שרוצה בעולם רק אותך
עם ההבל של מעלה ,וכשההבל המבדלת בינו לבין קונו .לפעמים יתברך!’ .זוהי ההרגשה שאנו מבטאים
שלנו נפגש עם ההבל של כביכול, זה מגיע מחמת מעשיו ,הרגליו, דרך קול השופר ,ואז מסתכל
נעשה ‘יחוד הבל בהבל’ .זו מציאות או סתם הרגשה שהוא נדחה הקב”ה בפנימיות לבו של כל יהודי,
נוראה של ייחוד ונשיקין שאין מחוץ לחומה .ועלינו לדעת ,כי והוא רואה במה הוא חפץ באמת.
בדומה לה משך כל השנה כולה. ממש על מצבים כגון אלו נתקן
וזה פירוש הפסוק ‘עלה אלוקים השופר ,כי כח גדול יש בקול שופר
בתרועה ,ה’ בקול שופר’ .בזוהר לשבור אפילו מחיצות של ברזל. בקינוח קל מוחקים אפילו החטאים
הקדוש (זוהר אמור ח”ג צט ):מתגלה בספר יהושע מתואר בארוכה, החמורים
לנו ,כי לא רק ה’בעל תוקע’ משמיע שלאחר שעם ישראל עברו את הירדן, בדרשתו כה אמר הרש”ש
קול תקיעה ,אלא שגם השכינה כבש יהושע בן נון את העיר יריחו שקודם תקיעת שופר (נהר שלום
עילאה תוקע ביחד עם הבעל תוקע. שהיתה מוקפת בשבע חומות עבות. דף לח ,):שבשעת התקיעות יכול
זאת אומרת ,שתקיעת השופר חומות אלו לא היו חומות רגילות, האדם להגיע לדרגה כה נשגבה
שלנו כאן למטה מעוררת שגם אלא קליפות קשות ומרות שעל כלל בתשובה ,עד כדי כך ,שבקל הוא
למעלה יתקע הקב”ה ,וההבל היוצא ישראל היה לשברן ולהכניען כדי יכול לחזור אף על אותם עניינים
מבין שני שופרות אלו הולכים לזכות בארץ ישראל .ומתואר שם, שבמשך השנה מאד קשה לשוב
רצו ושוב ,על דרך ֵֵאם המנשקת שהדרך איך שיהושע הכניע קליפות בתשובה עליהם ,והענין הוא ,כי
ומחבקת את בנה הקטן והאהוב. אלו היה על ידי תקיעת שופר .כי בשעת תקיעת שופר מגיע האדם
ולאור הדברים שהקב”ה תוקע ,הרי כאשר משתמשים בקול פשוט המגיע למדרגה נשגבה ביותר של קרבת
דעת לנבון נקל ,שעיקר התקיעות מעומק הלב פנימה ,יש בכוחו לשבור אלוקים ,ומגיעים למקום שהוא מעל
הוא מה שהקב”ה כביכול תוקע, ולהפיל כל מסך המבדיל ,ולסלול ומעבר לחשבונות והתחשבנויות,
רק שבתקיעת השופר שלנו אנו את הדרך הנכונה איך להקב”ה. ומשום כך ניתן בקלות ובקינוח
מעוררים את התקיעות דלמעלה. אך מעבר לעצם שבירת המחיצה, קל למחוק את כל השגיאות ואל
ומה שנשאר לנו להבין הוא: שזה עדיין אינו שלמות התכלית, כל האיוולת של שאר ימות השנה.
באיזה סוג ‘שופר’ משתמשים בכוחו של השופר לאחד ולקרב בשעת התקיעות אין אנו
למעלה? הלא בשמים אין בנמצא צדדים נפרדים שיתאחדו יחדיו עסוקים בלפרט אחת אל אחת
שופר העשוי מקרן של איל גשמי?! לגמרי .ולך נא וראה ,כי הלשונות את כל החטאים או שאר הדברים
אך הענין הוא ,כי בשמי מרום יש שאנו משתמשים בהם במצוות שופר, הטעונים תיקון ,כי בשעה נעלה זו
קול שופר המלווה את כלל ישראל מורים על ענין חיבור והתקשרות, אנו מבקשים רק להיות עם הקב”ה
זה אלפי שנים ,החל מאז השמעת וכפי שעצם הלשון של ‘תקיעה’ מורה בעצמו .אנו רוצים להתקרב אליו
קול השופר שבמתן תורה ,ועד על ענין של התקשרות עצומה (מלשון באופן כה קרוב ,עד שכל המציאות
שנזכה לשמוע קול שופר של משיח. ‘ונתקע ביבמתו’ שבמסכת יבמות נ”ד ,).ואילו של ריחוק יתבטל ויפול מאיליו .זה
בעת תקיעת שופר של ראש השנה ‘תרועה’ הוא מלשון אחווה ורעות. אמנם נשמע מצד אחד מאד קל,
מדי שנה בשנה ,אנו רוצים להיאחז בשעת תקיעת שופר נתעורר מצב שברגעים מספר אפשר למחוק את
ובפרט בימי הרצון בראש השנה הקדוש והנורא אנו מטהרין ומזככין מעשינו על ידי התשובה ומעשים טובים ונותנין אל לבנו שכל 1
ההבלים של שקר וכל בחינת הרע שבעולם הכל נחשב כאפס ואין וריק ,ואז אנו מעוררין ההבל של אמת העליון היינו על ידי שאנו תוקעים בשופר
והבל של התוקע נכנס לתוך השופר אז זה ההבל יוצא מתוך השופר ומעורר ההבל העליון הבל האמת שהוא קשור ואחוז בשורש של הוי"ה של שם
ס"ג הקדוש ...וזה אנו מעוררין בקול השופר ההבל של אמת ,ואז כשעולה זה ההבל צריכין כל החיצונים והשקר להיות נדחין ממנו ומיטמרין בנוקבא
דתהומא רבה ...וכל המסכים המבדילין נתבטלו ,ואורו של הקדוש ברוך הוא מזריח ומופיע על נשמות ישראל ,ועולה הטהרת הלב והיחוד עליון מן
השופר למעלה לרום השמים ,ומעורר הקולות של השופר העליון והבל האמת הרוחני על ידי מדתו של יעקב אבינו עליו השלום.
ג לשה''ק גליון י"א | ראש השנה תשפ"ז
אנו מעוררים את קול שופר של עכשיו ,ומעתה אין אנו חפצים כי ולהתאחד עם אותו קול שופר
משיח ,הוא רק ה’שטן’ ,בעוד שבשעה אם להתאחד ולהישאר ביחד אתך! המקשר אותנו לאותו מעמד נורא של
שאנו עומדים בבית המדרש ,אנו כלל מעמד הר סיני ועד לגאולה השלמה.
מעתה נוכל להבין את נוסח
לא קולטים מה מתחולל ברגעים
הבקשה שאנו מתפללים בימים אלו
אלו בעולמות העליונים ...והסיבה
‘תקע בשופר גדול לחרותנו’ ,מהי
לכך היא ,כי אנו שרויים בעולם
חשוך ואפל ,ואין אתנו יודע עד מה
המשמעות של ‘שופר גדול’? רק לעורר את הקשר הראשון
עומק הדבר הוא ,שאין אנו עוסקים
-איך בדיוק הולך להתגלות המלך בשעת מתן תורה הגיעו כלל
בשופר שהוא גדול במובן גשמי,
המשיח .אך מעצם העובדה שהשטן ישראל למצב נעלה ומרומם ,שהיו
אלא בשופר של משיח שהוא נוצר
כה מתבלבל מקולות התקיעה ,עלינו מוכנים לכלות הנפש להקב”ה מרוב
והורכב מרבבות אלפי קולות וצעקות
להבין ולהשכיל באיזה זמן נעלה אהבה ,והקשר הגדול ביותר שהיה אי
של כלל ישראל מכל הדורות .שנים
אנו עומדים ,ושבעשה זו אנו יכולים פעם בין קוב”ה לכנסת ישראל ,היה
ארוכות שכלל ישראל נכספה וגם
לקדם את כל הגאולה השלמה .אם בשעת מתן תורה ,אז היתה בחינת
כלתה נפשם להקב”ה מיט אזויפיל
רק נראה את נאמנותנו להקב”ה ‘נפשי יצאה בדברו’ .ובשעה שאנו
תשוקה ,מיט אזויפיל געגועים ,מיט
בשעה זו שאנו מוכנים להקריב תוקעים בשופר בראש השנה יכולים
אזויפיל ביטול .לכל אחד יש לו את
לפניו את כל רצונותינו ותשוקתנו, אנו לעורר את הקשר הנורא הזה
הקול הפשוט שלו ,את ה’נקודת
ושאין לנו חפץ טוב בעולם יותר שהיה אז בשעת מתן תורה ,עד שנוכל
האמת’ שלו המשתוקקת אל קונו,
ממנו יתברך ,יכול נוכל לפעול להגיע לאותה דרגה מרוממת להיות
וקודם ביאת הגואל יתעוררו ויתחברו
את גאולתנו השלמה והנצחית! נפשנו כלה להקב”ה מרוב געגועים.
כל הקולות הללו יחדיו ,ויעשו
רעש כה עצום למעלה בשמים נמצאנו למדים ,כי תקיעת
לעורר כביכול את הקב”ה שירצה השופר שלנו אינה ‘רמז’ לאותו שופר
יום של רעות והתחברות להתקרב אלינו חזרה .זה הוא של מתן תורה .בעת התקיעות אנו
אותו שופר גדול ,שופר של משיח. משתמשים ממש עם אותו שופר
אילו היה איש יהודי מאמין
בכל תוקף האמונה בכוחות נורא שהשמיע את קולו באותו מעמד
העצומים שישנם בכח תקיעתו, נורא שעל זה נאמר ‘ויהי קול שופר
אין ספק שהיה ניגש לקיום מצווה ה’שטן’ הוא זה שמבין יותר מכולם הולך וחזק מאד’ ,כי בשעה נעלה
זו בהרגשות שונות לגמרי .הוא את גודל השעה זו חוזר על עצמו אותו סוג מעמד
לא היה שומע רק את עצם קול כמו בשעת מתן תורה ,שבני ישראל
ומעתה נבין היטב מדוע השטן מגיעים ורוצים לפתוח את לבם
השופר ,רק היה שומע את הקול הוא היצר הרע כל כך מתבהל בעת
הבוקע מתוך נשמתו ,את הקול של להקב”ה .ועלינו לדעת ,כי הקב”ה
תקיעת שופר ,כי אין עוד כמוהו משפיע עלינו בשעה זו השגות
כלל ישראל ,וקול הקורא מלמעלה. שיכול להבין ולהשיג מה מתחולל נעלות בדיוק כפי שהשפיע בשעת
כשמבינים זאת ,אנו מקבלים בעולמות העליונים בשעת תקיעת מתן תורה .עלינו להבין ולהשכיל
הבנה מדוע התורה מכנה את היום שופר שעה שבני ישראל מוציאים באיזו שעת הכושר אנו נמצאים
הזה ‘יום תרועה’ ,כי אכן הוא יום את נקודת לבם החוצה ,כי מי כמוהו בזמן תקיעת שופר ,וכשם שבשעת
של רעות ,יום של התחברות עם יודע בדיוק מה עובר עלינו באלפיים מתן תורה נגאל כל איש ישראל
הקב”ה .ואותו קול אמור ללוות אותנו השנים האחרונות ומה שעובר מכל קשייו ומועקותיו ,כך יכול כל
משך כל היום של ראש השנה ,ועל בקרב כל איש ישראל בלבו פנימה. איש ישראל להיפטר מכל הקשיים
האדם לקחת לעצמו אותה חרדה, רק השטן הוא היצר הרע – רואה האופפים אותו בשעת תקיעת שופר.
אותם רגשי געגועים ,אותה הרגשת איך כל יהודי נאבק עמו ונלחם בכל
ביטול ,ולהתדבק עם האמת והקשר הכוחות להישאר בצד הקדושה ,ורק
הנעלה המתגלה ביום גדול זה. הוא יודע עד כמה הרגשות והרהורים
יעזור הקב”ה ,שנזכה לשמוע אלו מחישים ומקרבים את הגאולה שופר של משיח – מורכב מצעקות
ולהאזין לקול השופר לא רק באזננו, השלמה .וכשהוא שומע את קול כלל ישראל
רק עם כל הלב ,שנוכל להשליך את השופר ,ומשים אל לבו לכל צעקות
כה גדולה היא מידת הקירבה
עצמנו כליל להקב”ה ,לגלות את הלב הפורצות ובוקעות מפנימיות
אליה אנו מגיעים ברגעים נעלים אלו,
הנקודה האמיתית השוכנת בקרבנו לבם של ישראל ,הוא נתקף באימה
עד שנתעורר כפשוטו מקרא שכתוב
פנימה ,לשבור את כל המחיצות ופחד ,כי הוא שומע בכך את קול
‘והיה ביום ההוא יתקע בשופר
ולהתקשר אתו יתברך בקשר שלם שופרו של משיח שהוא מורכב וכלול
גדול’ ,וממעמקי הלב פורצת שאגה
ונצחי .ועל ידי תקיעתנו יתעורר מכל הצעקות והגעגועים של כלל
אדירה לאבינו שבשמים :געוואלד!
השופר של מעלה ,עדי נזכה לשמוע ישראל המעוררים את נקודת משיח.
מיר ווילן שוין אהיים גיין ,ברצוננו
את קול השופר הגדול בביאת דא עקא ,שהיחיד מכל העולם לחזור כבר הביתה ולסיים כבר את
משיח צדקנו במהרה בימינו ,אמן. שמעלה על דעתו ,שבעת התקיעות הגלות המרה ,היה לנו מספיק עד
בעקבתא דמשיחא לשה''ק ד
