gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמסנא - זיכרון להאיר · Amsena - Zichron L'hair — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אמסנא - זיכרון להאיר · Amsena - Zichron L'hair

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אמסנא - זיכרון להאיר · Amsena  - Zichron L'hair — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון לו ‪ -‬ראש השנה תשפ"ז‬ ‫❖‬ ‫❖ עניני תקיעת שופר‬ ‫❖‬ ‫❖ דרשות המאיר‬ ‫מכתי"ק של רבנו מהרש"מ הכהן מאמסנא זי"ע‬ ‫מתוך דרשות רבנו זי"ע מכתי"ק‬ ‫ג' במסורה‪ ,‬זכרון תרועה (ויקרא כג‪ ,‬כד)‪ ,‬אין זכרון לראשונים (קהלת א‪ ,‬יא)‪ ,‬אין זכרון‬ ‫דרוש לפני תקיעת שופר ‪ -‬ראש השנה תרע"ח‬ ‫לחכם עם הכסיל (שם ב‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫ויש לומר הרמז בזה‪ ,‬דהנה נודע מה שכתב הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה ה"ד) אף על‬ ‫בביהמ"ד הישן בק"ק טשערנאוויטץ‬ ‫פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם‬ ‫ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם‪ ,‬אלו‬ ‫תשובה לפני תקיעת שופר‬ ‫השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל‬ ‫הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה‬ ‫דוד המלך אמר (תהילים פא‪ ,‬ד) תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו‪ ,‬כי‬ ‫ומחשבתו אשר לא טובה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב‪ ,‬ובמדרש (ילקו"ש תורה רמז‬ ‫וזהו הפירוש שתכלית השופר שהוא "זכרון תרועה" שענינו לפי מה שפירשו חז"ל‬ ‫תשפב‪ ,‬וכעי"ז ברמז תרמה‪ ,‬בויק"ר כט‪ ,‬ו ובמדרש שוח"ט תהילים שם)‬ ‫(ר"ה לג‪ ):‬גנוחי גנח וילילי יליל‪ ,‬והיינו שיאנח על כל מעשיו הרעים שעשה במשך כל‬ ‫דרשו ע"ז תקעו בחדש חדשו מעשיכם‪ ,‬שופר שפרו מעשיכם‪ ,‬אמר‬ ‫השנה ויגמור בליבו שלא לעשותם עוד‪ ,‬ויקבל על עצמו לילך בדרך הטוב‪ ,‬וזהו אין זכרון‬ ‫הקדוש ברוך הוא אם שפרתם מעשיכם לפני הרי אני נעשה לכם כשופר‬ ‫לראשונים שלא יזכרו ולא יפקדו עוד המעשים הראשונים וימחו לגמרי ע"י התשובה‪.‬‬ ‫הזה מה השופר הזה מכניס בזו ומוציא בזו אף אני עומד מכסא דין ויושב‬ ‫והנה ישנם בני אדם שסבורים שכאשר יש בסביבתם אנשים רעים וחטאים יותר ממנו‪,‬‬ ‫על כסא רחמים ומתמלא עליכם רחמים ומרחם אתכם והופך לכם מדת‬ ‫יחשיבו אותו כצדיק כנגדם ולא יענש כלל‪ ,‬באשר לעומתם הוא צדיק וישר‪ ,‬אבל ע"ז‬ ‫הדין למדת רחמים אימתי בחדש השביעי‪.‬‬ ‫הסמיכו הפסוק השלישי להודיע שהאמת אינו כן‪ ,‬וזהו "אין זכרון לחכם עם הכסיל"‬ ‫וצ"ב מה שהמשיל מה שהקב"ה עומד מכסא דין לכסא רחמים לשופר‬ ‫היינו שהאדם אינו נידון לעומת בני אדם אחרים‪ ,‬רק הקב"ה דן לכאו"א על מעשיו בפני‬ ‫שמכניס בזו ומוציא בזו‪ ,‬ומה הדמיון ביניהם‪ .‬וגם מה שאמר אימתי בחדש‬ ‫עצמו‪ ,‬ע"כ לא יועיל לו מה שנחשב צדיק כלפי מעשי אחרים אלא אם יהיה כמו שצריך‬ ‫להיות מצד עצמו‪.‬‬ ‫השביעי‪ ,‬צ"ב הלוא בודאי אינו מדבר אלא מחודש השביעי כי מצות‬ ‫אחד מהטעמים לתקיעת שופר הוא שבא להזכיר עקידת יצחק‪ ,‬ובאשר הוא יום של‬ ‫תקיעות שופר הוא רק בחודש השביעי‪ .‬וגם יש לדקדק במ"ש אף אני וכו'‬ ‫חשבון הנפש‪ ,‬יש לנו להתבונן בגודל הנסיון שעמדו בו אברהם ויצחק במה שפשט‬ ‫ומתמלא עליכם רחמים וכו'‪ ,‬ואח"כ אמר והופך לכם מדת הדין למדת‬ ‫יצחק צווארו לעלות לעולה באהבת ה' ואברהם שכבש רחמיו לעשות רצונו בלבב שלם‪,‬‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫ומזה נעורר את נפשינו האיך לא נוכל לעמוד בנסיון הקל העומד לפתחינו‪ ,‬האיך לא‬ ‫נתאמץ לאכול רק בשר כשר אע"פ שהוא קצת ביוקר מטריפות רח"ל‪ ,‬או שלא לחלל‬ ‫התשובה לפני תק"ש אינה ניכרת אלא לפני הקב"ה‬ ‫שבת שאין זה נסיון כגדול כמו עקידת יצחק‪.‬‬ ‫אך י"ל דהנה ידוע שמצות תקיעת שופר בא לעורר את ישראל לתשובה‪,‬‬ ‫והאמת הוא שאינו מפסיד ממון כלל ע"י שמירת התורה‪ .‬ויש להסביר הדבר עפ"י משל‬ ‫באחד שהיה חולה קדחת רח"ל והיה יושב בביתו בודד וגלמוד‪ ,‬ובהחמיר עליו חליו‬ ‫וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה ה"ד) אף על פי שתקיעת‬ ‫התחיל לדמות שביכלתו להרויח הרבה מעות או שהוא יכול ללקט איזה מציאה או‬ ‫שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם‬ ‫שאחד רוצה ליקח ממנו כל ממונו והוצרך לרדוף אחריו‪ ,‬ובהמשך בו כח הדמיון יצא‬ ‫ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו‬ ‫החולה מביתו ורץ מבחוץ כדי להשיג המעות שיכול הרויח‪ ,‬ולהציל את ממנו שלא‬ ‫בוראכם וכו'‪.‬‬ ‫יעשקוהו ולא יקחו ממנו כלום‪ .‬תוך כדי הליכתו וריצתו בחוצות העיר בא אחד ושאל‬ ‫אכן התשובה הזו אינה אלא במחשבה ובלחש וכדאיתא שיש להתוודות‬ ‫אותו למה הוא רץ‪ ,‬וסיפר לו שהוא רץ אחר ממון שאחד לקח ממנו בעושק ואחר ממון‬ ‫בעת תקיעת רק בשפתיו בלחש ובמחשבתו‪ ,‬כי ידוע שבראש השנה אין‬ ‫שיכול להרויח‪ .‬הלה הבחין שאין אלו אלא דמיונות הבאים לו מפני חליו‪ ,‬וא"ל שוב מהר‬ ‫להזכיר העוונות כדי שלא לעורר דין ח"ו אם יזכיר העונות‪ ,‬וכמו שי"א‬ ‫לביתך כי חולה אתה וצריך אתה לרופא מומחה וכל אלו אינם אלא מפירות דמיונך‪.‬‬ ‫(בית יוסף סימן תקפד) שאין לומר בר"ה אבינו מלכינו חטאנו לפניך‪ ,‬כי‬ ‫כן הוא הנמשל שבכל השנה רץ כל אחד אחר מסחרו ונדמה לו שבידו להרויח ולהעשיר‪,‬‬ ‫אין אומרים בו כל דבר שיש בו הודאת עוון‪ .‬ועל כן אף בשעת התקיעות‬ ‫ותמיד הוא חושב שאחרים רוצים לעשקו וליקח ממנו ממונו‪ ,‬ולא ינוח ולא ישקוט‬ ‫מלהתעסק בעסקיו ולאצור הון‪ .‬אך כאשר יאיר בו אור האמונה בהשגחת השי"ת‬ ‫יפרש רק בשפתיו בלחש ובמחשבתו את וידויו וכאמור‪.‬‬ ‫ובממשלתו‪ ,‬יבין כי אין שום דבר תלוי בהשתדלותו‪ ,‬והוא כמו שאומר הקב"ה לאדם‪,‬‬ ‫והנה זה התשובה אינה ידועה אלא לפני הקב"ה‪ ,‬כי האדם יראה לעינים‬ ‫הנח ממרוצתך‪ ,‬כי לא תוכל להרבות או לחסר ממה שנגזר עליך מאומה‪ ,‬ומה שהוא‬ ‫וה' יראה ללבב (שמואל א טז‪ ,‬ז)‪ ,‬וידוע שכאשר הדין הוא ע"י השי"ת‬ ‫שלך לא יוכל שום אדם ליקח ממך כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא‬ ‫בעצמו‪ ,‬בנקל הוא יותר לצאת זכאים‪ ,‬וכמו שביקש דוד המלך (תהילים‬ ‫(יומא לח‪ ,):‬ומה שנדמה לך שתוכל להרבות לך יותר ממה שנגזר עליך אין זה אלא‬ ‫יז‪ ,‬ב) מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים‪ ,‬ובפרט לפי מה דאיתא‬ ‫מחמת חולי הנפש‪ ,‬אך תיכף כשתשוב בתשובה ותתבונן בהשגחת השי"ת ותרפא את‬ ‫בזוה"ק בפ' בלק שאם אדם אומר לפני השי"ת חטאתי ומפרש וידויו לפני‬ ‫נפשך‪ ,‬תדע בבירור כי כל מזונותיו של אדם קצובין לו ולא יועיל לו כל השתדלותו‬ ‫השי"ת‪ ,‬אין רשות לשום מלאך לפגוע בו רק הקב"ה בעצמו דן אותו‪.‬‬ ‫להרבות יותר מזה‪( .‬דרשה קודם תקיעת שופר תרצ"א)‪.‬‬ ‫התוקע אינו נופח אלא אויר ומהצד השני יוצא קול חזק‬ ‫כשיעברו ימי הרחמים יש להשלים התשובה במעשה‬ ‫והמשיכו ואמרו אמר הקדוש ברוך הוא אם שפרתם מעשיכם לפני הרי‬ ‫אך מובן שהתשובה לא תהיה שלימה במחשבה בלבד‪ ,‬כי עיקר התשובה‬ ‫אני נעשה לכם כשופר הזה מה השופר הזה מכניס בזו ומוציא בזו אף אני‬ ‫היא שיעזוב החוטא חטאו ויתקן מעשיו שלא יכשל עוד בחטא‪ ,‬וכמו‬ ‫עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליכם רחמים ומרחם‬ ‫שאמרו חז"ל (יומא פו‪ ):‬היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת‬ ‫אתכם והופך לכם מדת הדין למדת רחמים ולהאמור יתפרש דהנה בשופר‬ ‫לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה‪ ,‬מחוי רב יהודה‬ ‫התוקע אינו נופח בתוך השופר אלא אויר ללא שום קול‪ ,‬אך מהצד השני‬ ‫באותה אשה באותו פרק באותו מקום‪ ,‬וידוע מה שכתב הרמב"ם (הל'‬ ‫יוצא קול גדול‪ ,‬וי"ל שזה המשל על התשובה שישראל עושין בשעת‬ ‫תשובה פ"ז ה"ג) אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬שאף שהתשובה שהאדם עושה מצידו אינה אלא‬ ‫כגון זנות וגזל וגניבה‪ ,‬אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך‬ ‫מחשבה טהורה הניכרת רק לפני השי"ת‪ ,‬עם זאת הוא יתברך מקבלו‬ ‫לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן‬ ‫ברחמים ומצרף המחשבה כמעשה‪ ,‬וזהו שאמר אמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל‬ ‫אם שפרתם מעשיכם לפני היינו שמהרהרין לעשות תשובה ולשפר‬ ‫צריך לחזור בתשובה וכו'‪ ,‬ובשמונה פרקים שלו האריך לבאר שהדרך‬ ‫המעשים‪ ,‬הרי אני נעשה לכם כשופר הזה‪ ,‬מה השופר הזה מכניס בזו‬ ‫הישרה היא שיתנהג בכל מידה בדרך הממוצעת ובמידה שנוטה בנפשו‬ ‫ומוציא בזו שאף שהתוקע אינו נופח אלא רוח בלבד‪ ,‬יוצא מהצד השני‬ ‫לאחד מן הצדדים יותר מידי או שנכשל באיזה מהם‪ ,‬יש לו להטות את‬ ‫קול אדיר ונאה‪ ,‬כך אני עושה‪ ,‬שאע"פ שלא היתה התשובה שלכם אלא‬ ‫נפשו לצד השני עד הקצה האחרון‪ ,‬עד אשר יתקן אותה המידה ויוכל‬ ‫בהרהור ואף הוידוי לא היה אלא בלחש בין בשפתיו‪ ,‬בכ"ז אני מקבל‬ ‫לשוב אל הדרך הממוצעת‪ ,‬והנה לחשב עם הנפש בכל אלו‪ ,‬לא תספיק‬ ‫אותה והיא חביבה בעיני ועל ידה אני עומד מכסא דין ויושב על כסא‬ ‫התשובה במחשבה ביום הדין‪ ,‬אך שצריך אחר שיעברו הימים האלו‪,‬‬ ‫רחמים ומתמלא עליכם רחמים ומרחם אתכם והופך לכם מדת הדין למדת‬ ‫להשיך את תשובתו ותיקון נפשו אל המעשה ורק בזה תושלם התשובה‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫ותעלה לרצון לפני אדון כל‪.‬‬ ‫ודייק ואמר ומתמלא עליכם רחמים והופך לכם מדת הדין וכו'‪ ,‬דהיינו על‬ ‫ויש לפרש בזה מה שאמרו במדרש (תנחומא אמור אות ל) על יום ראשון‬ ‫ישראל לבד‪ ,‬כי ידוע (תוס' קידושין לט‪ :‬ד"ה מחשבה) שרק בישראל‬ ‫של חג הסוכות‪ ,‬בדרש הכתוב (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם ביום ראשון‪,‬‬ ‫מצרף הקב"ה מחשבה טובה למעשה ולא באומות העולם‪.‬‬ ‫וכי ראשון הוא‪ ,‬והלא יום חמשה עשר הוא‪ ,‬אלא מאי ראשון‪ ,‬ראשון‬ ‫לחשבון עונות‪ .‬ולדרכינו יתפרש דקאי על האדם שצריך להשלים את‬ ‫ע"י שממליכים את הקב"ה מעכבים את מידת הדין‬ ‫התשובה שהתחיל בה בימי הדין והמשפט‪ ,‬ועליו לחשב עם נפשו‬ ‫העוונות שבידו והמידות הרעות שצריך לתקנם‪ ,‬ומכיון שתיכף אחר יום‬ ‫וגמר ואמר אימתי בחודש השביעי יל"פ דרצ"ל שהסיבה לכך שעתה הוא‬ ‫הקדוש האדם הוא טרוד במצוות החג בסוכה וד' מינים‪ ,‬על כן ביום‬ ‫זמן לקבל התשובה ולהפוך מידת הדין למידת הרחמים‪ ,‬הוא מצד הזמן‬ ‫הראשון של חג אז הוא הזמן שהוא ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬היינו שמעתה‬ ‫שהוא החודש השביעי שבו נברא העולם ובו נעשה הקב"ה למלך על‬ ‫צריך לחשב חשבון נפשו ולפשפש אלו עוונות ומידות רעות נטועות בו‪,‬‬ ‫עולמו‪ ,‬כמו שאנו אומרים זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון‪ ,‬ודרכו‬ ‫בשביל להשלים בזה תיקון נפשו ותשובתו שהתחיל בימי הדין‪.‬‬ ‫של מלך הוא שבאותו היום שהוכתר בו למלך עושה יום זכרון חג ושמחה‬ ‫ליושבי מלכותו ונותן מתנות לכל בני המדינה ואז ביכלתם לפעול אצלו‬ ‫כל מה שירצו‪ ,‬וכמו"כ אנו בראש השנה ממליכים את הבורא ב"ה עלינו‬ ‫צריך לשוב גם על המצוות שלא היו בשלימות הכוונה‬ ‫וכמו שאמרו בגמ' ר"ה (טז‪ ).‬אמרו לפני מלכות כדי שתמליכוני עליכם‪,‬‬ ‫והנה ידוע מה שכתבו בספרים הק' (עיין מסילת ישרים פ"ג ועוד) שכשם‬ ‫וע"כ ביכלתינו לפעול אצלו בזה היום שיתהפך עלינו מידת הדין למידת‬ ‫שהאדם צריך לשוב בתשובה ולתקן המעשים אשר לא טובים המה‪,‬‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫באותה מידה צריך גם למשמש במעשיו הטובים והמצוות שעשה לראות‬ ‫ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים במזמור למנצח לבני קרח וגו' (תהילים‬ ‫אם אין בהם איזה חלק רע אשר צריך להסירו ולבערו‪ ,‬ויש לו להתבונן‬ ‫מז‪ ,‬ז) זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו‪ ,‬כי מלך כל הארץ אלהים זמרו‬ ‫במצוות שעשה אם עשאם בכוונה הראויה‪ ,‬האם תפילתו היתה כמו‬ ‫משכיל‪ ,‬דהנה מעלתו של מלך הוא מה שיכול לעשות כפי רצונו גם‬ ‫שצריך להתפלל לפני מלך גדול ונורא‪ ,‬האם הצדקה שעשה היתה בכונה‬ ‫לפנים משורת הדין ואין מוחין בידו‪ ,‬לעומת הדיין שגם אם יש בידו סיפק‬ ‫לקיים רצון ה' או שמא רק מחמת הרחמנות שהיה לו על העני‪ ,‬שצדקה‬ ‫לעשות‪ ,‬אינו יכול לעשות רק כפי הדין‪ ,‬וע"כ ביום שמחתו הוא יכול‬ ‫כזו אין כוונתה שלימה כי הוא נותן רק מפני ששכלו וטבעו מביאים אותו‬ ‫לעשות גם לפנים משורת הדין ואז הוא עושה אמעניסטיא היינו שנותן‬ ‫לכך‪.‬‬ ‫מתנות לבני מלכותו ונותן חנינה לפעמים גם מה שאינו שווה עם שורת‬ ‫ובזה יתפרש מה שכפלו האזהרה במדרש חדשו מעשיכם וכו' שפרו‬ ‫הדין‪ .‬וזהו שאמר זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו‪ ,‬שאנו מזמרים ביתר‬ ‫מעשיכם‪ ,‬די"ל דמה שאמר חדשו מעשיכם זה מה שהאדם צריך לחשב‬ ‫שאת על חסדיו שעושה עמנו ביום הזה ע"י שהוא מלכנו וכך ביכלתו‬ ‫עם נפשו ולהכיר במה שחטא ולא חלילה לומר לא חטאתי‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫לעשות עמנו טובות אף שאין אנו ראוים לזה מצד הדין‪ ,‬שע"י כי מלך כל‬ ‫(ירמיהו ב‪ ,‬לה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי‪ ,‬וכך יחדש את‬ ‫הארץ אלהים‪ ,‬יש בידינו לעצור ולעכב מידת הדין‪ ,‬וזהו זמרו משכיל זמרו‬ ‫מעשיו להחליפם בטובים מהם ולהתוודות על פעליו הרעים‪ ,‬אך מלבד‬ ‫זה הוא מלשון 'לזמר עריצים' שהכוונה להכרית‪ ,‬דהיינו שביכלתנו עתה‬ ‫זאת שפרו מעשיכם היינו אפילו מעשיכם הטובים צריכים אתם לשפרם‬ ‫להשכיל להכרית האלהים שהוא מידת הדין ולעשות מדין רחמים כי‬ ‫ולנאותם לזככם ולטהרם מכל סיג ופגם ושתהיה הכוונה בהם ברורה‬ ‫באמת רצון ה' הוא בכך כי הוא רוצה להיטיב לבריותיו‪.‬‬ ‫וצלולה אך לשם פעלם‪.‬‬