אמסנא - זיכרון להאיר · Amsena - Zichron L'hair — ראש השנה (2026-09-07)

גליון לו -ראש השנה תשפ"ז
❖ ❖ עניני תקיעת שופר
❖ ❖ דרשות המאיר
מכתי"ק של רבנו מהרש"מ הכהן מאמסנא זי"ע
מתוך דרשות רבנו זי"ע מכתי"ק
ג' במסורה ,זכרון תרועה (ויקרא כג ,כד) ,אין זכרון לראשונים (קהלת א ,יא) ,אין זכרון
דרוש לפני תקיעת שופר -ראש השנה תרע"ח לחכם עם הכסיל (שם ב ,טז).
ויש לומר הרמז בזה ,דהנה נודע מה שכתב הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה ה"ד) אף על
בביהמ"ד הישן בק"ק טשערנאוויטץ פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב ,רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם
ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם ,אלו
תשובה לפני תקיעת שופר השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל
הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה
דוד המלך אמר (תהילים פא ,ד) תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו ,כי
ומחשבתו אשר לא טובה ,עכ"ל.
חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב ,ובמדרש (ילקו"ש תורה רמז
וזהו הפירוש שתכלית השופר שהוא "זכרון תרועה" שענינו לפי מה שפירשו חז"ל
תשפב ,וכעי"ז ברמז תרמה ,בויק"ר כט ,ו ובמדרש שוח"ט תהילים שם) (ר"ה לג ):גנוחי גנח וילילי יליל ,והיינו שיאנח על כל מעשיו הרעים שעשה במשך כל
דרשו ע"ז תקעו בחדש חדשו מעשיכם ,שופר שפרו מעשיכם ,אמר השנה ויגמור בליבו שלא לעשותם עוד ,ויקבל על עצמו לילך בדרך הטוב ,וזהו אין זכרון
הקדוש ברוך הוא אם שפרתם מעשיכם לפני הרי אני נעשה לכם כשופר לראשונים שלא יזכרו ולא יפקדו עוד המעשים הראשונים וימחו לגמרי ע"י התשובה.
הזה מה השופר הזה מכניס בזו ומוציא בזו אף אני עומד מכסא דין ויושב והנה ישנם בני אדם שסבורים שכאשר יש בסביבתם אנשים רעים וחטאים יותר ממנו,
על כסא רחמים ומתמלא עליכם רחמים ומרחם אתכם והופך לכם מדת יחשיבו אותו כצדיק כנגדם ולא יענש כלל ,באשר לעומתם הוא צדיק וישר ,אבל ע"ז
הדין למדת רחמים אימתי בחדש השביעי. הסמיכו הפסוק השלישי להודיע שהאמת אינו כן ,וזהו "אין זכרון לחכם עם הכסיל"
וצ"ב מה שהמשיל מה שהקב"ה עומד מכסא דין לכסא רחמים לשופר היינו שהאדם אינו נידון לעומת בני אדם אחרים ,רק הקב"ה דן לכאו"א על מעשיו בפני
שמכניס בזו ומוציא בזו ,ומה הדמיון ביניהם .וגם מה שאמר אימתי בחדש עצמו ,ע"כ לא יועיל לו מה שנחשב צדיק כלפי מעשי אחרים אלא אם יהיה כמו שצריך
להיות מצד עצמו.
השביעי ,צ"ב הלוא בודאי אינו מדבר אלא מחודש השביעי כי מצות
אחד מהטעמים לתקיעת שופר הוא שבא להזכיר עקידת יצחק ,ובאשר הוא יום של
תקיעות שופר הוא רק בחודש השביעי .וגם יש לדקדק במ"ש אף אני וכו'
חשבון הנפש ,יש לנו להתבונן בגודל הנסיון שעמדו בו אברהם ויצחק במה שפשט
ומתמלא עליכם רחמים וכו' ,ואח"כ אמר והופך לכם מדת הדין למדת
יצחק צווארו לעלות לעולה באהבת ה' ואברהם שכבש רחמיו לעשות רצונו בלבב שלם,
רחמים. ומזה נעורר את נפשינו האיך לא נוכל לעמוד בנסיון הקל העומד לפתחינו ,האיך לא
נתאמץ לאכול רק בשר כשר אע"פ שהוא קצת ביוקר מטריפות רח"ל ,או שלא לחלל
התשובה לפני תק"ש אינה ניכרת אלא לפני הקב"ה שבת שאין זה נסיון כגדול כמו עקידת יצחק.
אך י"ל דהנה ידוע שמצות תקיעת שופר בא לעורר את ישראל לתשובה, והאמת הוא שאינו מפסיד ממון כלל ע"י שמירת התורה .ויש להסביר הדבר עפ"י משל
באחד שהיה חולה קדחת רח"ל והיה יושב בביתו בודד וגלמוד ,ובהחמיר עליו חליו
וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה ה"ד) אף על פי שתקיעת
התחיל לדמות שביכלתו להרויח הרבה מעות או שהוא יכול ללקט איזה מציאה או
שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם
שאחד רוצה ליקח ממנו כל ממונו והוצרך לרדוף אחריו ,ובהמשך בו כח הדמיון יצא
ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו החולה מביתו ורץ מבחוץ כדי להשיג המעות שיכול הרויח ,ולהציל את ממנו שלא
בוראכם וכו'. יעשקוהו ולא יקחו ממנו כלום .תוך כדי הליכתו וריצתו בחוצות העיר בא אחד ושאל
אכן התשובה הזו אינה אלא במחשבה ובלחש וכדאיתא שיש להתוודות אותו למה הוא רץ ,וסיפר לו שהוא רץ אחר ממון שאחד לקח ממנו בעושק ואחר ממון
בעת תקיעת רק בשפתיו בלחש ובמחשבתו ,כי ידוע שבראש השנה אין שיכול להרויח .הלה הבחין שאין אלו אלא דמיונות הבאים לו מפני חליו ,וא"ל שוב מהר
להזכיר העוונות כדי שלא לעורר דין ח"ו אם יזכיר העונות ,וכמו שי"א לביתך כי חולה אתה וצריך אתה לרופא מומחה וכל אלו אינם אלא מפירות דמיונך.
(בית יוסף סימן תקפד) שאין לומר בר"ה אבינו מלכינו חטאנו לפניך ,כי כן הוא הנמשל שבכל השנה רץ כל אחד אחר מסחרו ונדמה לו שבידו להרויח ולהעשיר,
אין אומרים בו כל דבר שיש בו הודאת עוון .ועל כן אף בשעת התקיעות ותמיד הוא חושב שאחרים רוצים לעשקו וליקח ממנו ממונו ,ולא ינוח ולא ישקוט
מלהתעסק בעסקיו ולאצור הון .אך כאשר יאיר בו אור האמונה בהשגחת השי"ת
יפרש רק בשפתיו בלחש ובמחשבתו את וידויו וכאמור.
ובממשלתו ,יבין כי אין שום דבר תלוי בהשתדלותו ,והוא כמו שאומר הקב"ה לאדם,
והנה זה התשובה אינה ידועה אלא לפני הקב"ה ,כי האדם יראה לעינים
הנח ממרוצתך ,כי לא תוכל להרבות או לחסר ממה שנגזר עליך מאומה ,ומה שהוא
וה' יראה ללבב (שמואל א טז ,ז) ,וידוע שכאשר הדין הוא ע"י השי"ת שלך לא יוכל שום אדם ליקח ממך כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא
בעצמו ,בנקל הוא יותר לצאת זכאים ,וכמו שביקש דוד המלך (תהילים (יומא לח ,):ומה שנדמה לך שתוכל להרבות לך יותר ממה שנגזר עליך אין זה אלא
יז ,ב) מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים ,ובפרט לפי מה דאיתא מחמת חולי הנפש ,אך תיכף כשתשוב בתשובה ותתבונן בהשגחת השי"ת ותרפא את
בזוה"ק בפ' בלק שאם אדם אומר לפני השי"ת חטאתי ומפרש וידויו לפני נפשך ,תדע בבירור כי כל מזונותיו של אדם קצובין לו ולא יועיל לו כל השתדלותו
השי"ת ,אין רשות לשום מלאך לפגוע בו רק הקב"ה בעצמו דן אותו. להרבות יותר מזה( .דרשה קודם תקיעת שופר תרצ"א).
התוקע אינו נופח אלא אויר ומהצד השני יוצא קול חזק כשיעברו ימי הרחמים יש להשלים התשובה במעשה
והמשיכו ואמרו אמר הקדוש ברוך הוא אם שפרתם מעשיכם לפני הרי אך מובן שהתשובה לא תהיה שלימה במחשבה בלבד ,כי עיקר התשובה
אני נעשה לכם כשופר הזה מה השופר הזה מכניס בזו ומוציא בזו אף אני היא שיעזוב החוטא חטאו ויתקן מעשיו שלא יכשל עוד בחטא ,וכמו
עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליכם רחמים ומרחם שאמרו חז"ל (יומא פו ):היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת
אתכם והופך לכם מדת הדין למדת רחמים ולהאמור יתפרש דהנה בשופר לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה ,מחוי רב יהודה
התוקע אינו נופח בתוך השופר אלא אויר ללא שום קול ,אך מהצד השני באותה אשה באותו פרק באותו מקום ,וידוע מה שכתב הרמב"ם (הל'
יוצא קול גדול ,וי"ל שזה המשל על התשובה שישראל עושין בשעת תשובה פ"ז ה"ג) אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה
תקיעת שופר ,שאף שהתשובה שהאדם עושה מצידו אינה אלא כגון זנות וגזל וגניבה ,אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך
מחשבה טהורה הניכרת רק לפני השי"ת ,עם זאת הוא יתברך מקבלו לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן
ברחמים ומצרף המחשבה כמעשה ,וזהו שאמר אמר הקדוש ברוך הוא ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל
אם שפרתם מעשיכם לפני היינו שמהרהרין לעשות תשובה ולשפר צריך לחזור בתשובה וכו' ,ובשמונה פרקים שלו האריך לבאר שהדרך
המעשים ,הרי אני נעשה לכם כשופר הזה ,מה השופר הזה מכניס בזו הישרה היא שיתנהג בכל מידה בדרך הממוצעת ובמידה שנוטה בנפשו
ומוציא בזו שאף שהתוקע אינו נופח אלא רוח בלבד ,יוצא מהצד השני לאחד מן הצדדים יותר מידי או שנכשל באיזה מהם ,יש לו להטות את
קול אדיר ונאה ,כך אני עושה ,שאע"פ שלא היתה התשובה שלכם אלא נפשו לצד השני עד הקצה האחרון ,עד אשר יתקן אותה המידה ויוכל
בהרהור ואף הוידוי לא היה אלא בלחש בין בשפתיו ,בכ"ז אני מקבל לשוב אל הדרך הממוצעת ,והנה לחשב עם הנפש בכל אלו ,לא תספיק
אותה והיא חביבה בעיני ועל ידה אני עומד מכסא דין ויושב על כסא התשובה במחשבה ביום הדין ,אך שצריך אחר שיעברו הימים האלו,
רחמים ומתמלא עליכם רחמים ומרחם אתכם והופך לכם מדת הדין למדת להשיך את תשובתו ותיקון נפשו אל המעשה ורק בזה תושלם התשובה
רחמים. ותעלה לרצון לפני אדון כל.
ודייק ואמר ומתמלא עליכם רחמים והופך לכם מדת הדין וכו' ,דהיינו על ויש לפרש בזה מה שאמרו במדרש (תנחומא אמור אות ל) על יום ראשון
ישראל לבד ,כי ידוע (תוס' קידושין לט :ד"ה מחשבה) שרק בישראל של חג הסוכות ,בדרש הכתוב (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם ביום ראשון,
מצרף הקב"ה מחשבה טובה למעשה ולא באומות העולם. וכי ראשון הוא ,והלא יום חמשה עשר הוא ,אלא מאי ראשון ,ראשון
לחשבון עונות .ולדרכינו יתפרש דקאי על האדם שצריך להשלים את
ע"י שממליכים את הקב"ה מעכבים את מידת הדין התשובה שהתחיל בה בימי הדין והמשפט ,ועליו לחשב עם נפשו
העוונות שבידו והמידות הרעות שצריך לתקנם ,ומכיון שתיכף אחר יום
וגמר ואמר אימתי בחודש השביעי יל"פ דרצ"ל שהסיבה לכך שעתה הוא
הקדוש האדם הוא טרוד במצוות החג בסוכה וד' מינים ,על כן ביום
זמן לקבל התשובה ולהפוך מידת הדין למידת הרחמים ,הוא מצד הזמן
הראשון של חג אז הוא הזמן שהוא ראשון לחשבון עוונות ,היינו שמעתה
שהוא החודש השביעי שבו נברא העולם ובו נעשה הקב"ה למלך על
צריך לחשב חשבון נפשו ולפשפש אלו עוונות ומידות רעות נטועות בו,
עולמו ,כמו שאנו אומרים זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון ,ודרכו
בשביל להשלים בזה תיקון נפשו ותשובתו שהתחיל בימי הדין.
של מלך הוא שבאותו היום שהוכתר בו למלך עושה יום זכרון חג ושמחה
ליושבי מלכותו ונותן מתנות לכל בני המדינה ואז ביכלתם לפעול אצלו
כל מה שירצו ,וכמו"כ אנו בראש השנה ממליכים את הבורא ב"ה עלינו
צריך לשוב גם על המצוות שלא היו בשלימות הכוונה
וכמו שאמרו בגמ' ר"ה (טז ).אמרו לפני מלכות כדי שתמליכוני עליכם, והנה ידוע מה שכתבו בספרים הק' (עיין מסילת ישרים פ"ג ועוד) שכשם
וע"כ ביכלתינו לפעול אצלו בזה היום שיתהפך עלינו מידת הדין למידת שהאדם צריך לשוב בתשובה ולתקן המעשים אשר לא טובים המה,
הרחמים. באותה מידה צריך גם למשמש במעשיו הטובים והמצוות שעשה לראות
ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים במזמור למנצח לבני קרח וגו' (תהילים אם אין בהם איזה חלק רע אשר צריך להסירו ולבערו ,ויש לו להתבונן
מז ,ז) זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו ,כי מלך כל הארץ אלהים זמרו במצוות שעשה אם עשאם בכוונה הראויה ,האם תפילתו היתה כמו
משכיל ,דהנה מעלתו של מלך הוא מה שיכול לעשות כפי רצונו גם שצריך להתפלל לפני מלך גדול ונורא ,האם הצדקה שעשה היתה בכונה
לפנים משורת הדין ואין מוחין בידו ,לעומת הדיין שגם אם יש בידו סיפק לקיים רצון ה' או שמא רק מחמת הרחמנות שהיה לו על העני ,שצדקה
לעשות ,אינו יכול לעשות רק כפי הדין ,וע"כ ביום שמחתו הוא יכול כזו אין כוונתה שלימה כי הוא נותן רק מפני ששכלו וטבעו מביאים אותו
לעשות גם לפנים משורת הדין ואז הוא עושה אמעניסטיא היינו שנותן לכך.
מתנות לבני מלכותו ונותן חנינה לפעמים גם מה שאינו שווה עם שורת ובזה יתפרש מה שכפלו האזהרה במדרש חדשו מעשיכם וכו' שפרו
הדין .וזהו שאמר זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו ,שאנו מזמרים ביתר מעשיכם ,די"ל דמה שאמר חדשו מעשיכם זה מה שהאדם צריך לחשב
שאת על חסדיו שעושה עמנו ביום הזה ע"י שהוא מלכנו וכך ביכלתו עם נפשו ולהכיר במה שחטא ולא חלילה לומר לא חטאתי ,כמו שכתוב
לעשות עמנו טובות אף שאין אנו ראוים לזה מצד הדין ,שע"י כי מלך כל (ירמיהו ב ,לה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי ,וכך יחדש את
הארץ אלהים ,יש בידינו לעצור ולעכב מידת הדין ,וזהו זמרו משכיל זמרו מעשיו להחליפם בטובים מהם ולהתוודות על פעליו הרעים ,אך מלבד
זה הוא מלשון 'לזמר עריצים' שהכוונה להכרית ,דהיינו שביכלתנו עתה זאת שפרו מעשיכם היינו אפילו מעשיכם הטובים צריכים אתם לשפרם
להשכיל להכרית האלהים שהוא מידת הדין ולעשות מדין רחמים כי ולנאותם לזככם ולטהרם מכל סיג ופגם ושתהיה הכוונה בהם ברורה
באמת רצון ה' הוא בכך כי הוא רוצה להיטיב לבריותיו. וצלולה אך לשם פעלם.
