נפשי ישובב · Nafshi Yeshoivev — ראש השנה (2026-09-07)

בס"ד
מתוך שיעורי תורת הנפש ע"י הגה"צ ר' יהושע נתן פייפער שליט"א ,אבד"ק ברכת מנחם
גליון י"ב
"למה שלמתם רעה תחת טובה"
מקור המידה המגונה לשלם רעה תחת טובה ,והלימוד מזה לחיי הנפש
מחיקו שקית [זעק"ל] שהיתה מלאה
באבנים קטנות והושיטם ליד חברו תוכן הענינים: 'עת להשליך אבנים' להחזיר רעה
תחת טובה
כ'מתנת פרידה' בתוספת ברכה מעומק מסופר על אדם שהיה נתון בקושי
הלב שיצליח בכל אשר יפנה בהמשך א .הטבע האנושי שלא להיות
ודחק במובנים רבים :ביתו היה ממושכן
חייו .תמה האיש ולא הבין מה תפקידם סמוך על דעת ושולחן אחרים
לנושים שרצו לעשות בו שפטים על
ותכליתם של אבנים אלו ,וכיצד הם ופירוש תיבת 'הודאה' על פי זה.
שלא החזיר להם את כספם ,שלום ביתו
'מתנת פרידה' .ענה לו מיטיבו בלשון ב .כפיות טובה נשרשת מרגשות התערער עד היסוד ובניו לא הצליחו
חדה' :פעמים רבות ,מי שהיטיבו עמו לב מוטעים ,כאילו מטיבים איתו בלימודם ,וצרות רבות ורעות דבקו בו
הופך את עורו ,וככל שעובר הזמן הוא כדי להתגדל עליו.
בבני חיי ומזוני ,עד שהיה נראה שהוא
מתחיל לשלם רעה תחת טובה ומדבר ג .דתן ואבירם השיבו למשה עומד בתחתיות ארץ מבלי שתהיה
בגנות וזלזול מי שגמל עמו חסד ,עד רבנו רעה ,כי ידעו שניצלו רפואה למכתו וצרתו.
שיכול אפילו לירד לחייו ולזרוק עליו בזכותו.
אבנים ובליסטראות ,לפיכך הבאתי עמי בשעת 'ממעמקים' זו -לפני שבר
ד .פרעה ביקש לשעבד את ממש ,התוודע למצבו הקשה אחד
אבנים קטנות ,לבקשך ,שלכל הפחות ישראל ,להוכיח שאינו צריך
כשתזרוק עלי אבנים ,תשתמש באלו, מידידיו הקרובים ,ונטל על עצמו בלבו
לטובתו של יוסף.
שהם קטנים ואינם כואבים'. הרחום לסייע ולפלס עבורו דרך חדשה,
ה .מקרא ביכורים ואמירתם עד שירווח לו בכל הענינים וביתו ישוב
שורש תיבת 'הודאה' וענינה בלילי פסחים להראות שאיננו להיות מלא ברכת ה'.
כפויי טובה כפרעה .ו .הבחירה
מעשה זה שאינו אלא משל נוקב, להיות אורח טוב או רע ,תלוי לאחר חודשים ארוכים של צדקה
פותח בעדנו ריווח להתבונן בנבכי הנפש בהסתכלות האדם על מה וחסד ,נשאו המאמצים -פרי ,ואט אט
העמוקים ,עד היכן יכול 'עקוב הלב' – שמטיבים איתו. החל הגלגל החוזר בעולם – להתהפך
המושפע מן הרגש ,להשפיע על המח לטובה ,עד שכעבור שנה הושלם ב"ה
ולבלבלו ,ולהביאו בסופו של דבר אפילו המהלך לשמחת הכל ,והלחץ זו הדחק
לשלם רעה תחת טובה ,שהוא היפך הגיון מה לעשות מכאן ולהבא שלא יפול שוב פינה את מקומו להצלחה והרווחה.
השכל ו'מידה רעה ומאוסה בתכלית במהמורות ובורות.
כשראה הידיד שחברו עומד איתן על
לפני אלקים ואנשים' (לשון ספר החינוך על פתח הבית מבחוץ ,רגע אחד רגליו ושב למעמדו הראשון ,הוא עלה
מצוה לג).1 קודם שנפרדו האוהבים לשלום ,פנה לביתו והודיעו על כוונתו למשוך את
כדרכנו מאז ,נכנס בחדר לפנים מחדר הידיד שנחלץ לטובת חברו ,והוציא ידיו מעניניו ,ונתן לו הדרכה מפורטת
.1ויש לציין לדברי ה’אור החיים הקדוש’ (בראשית כ ,ט) על מה שאמר אבימלך לאברהם אבינו ‘מה עשית לך ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאים גדולים מעשים אשר לא
יעשו עשית עמדי’ ,שאבימלך הבין שעונש רב כל כך שכמוהו לא היה עד אז לא יכול להיות אם לא שאברהם אבינו גרם לו קודם טובה והוא השיב לו רעה כשלקח ממנו את שרה אשתו ,כי
1 גליון י"ב
הטעם שלווה מעיז פניו פעמים רבות נגד בהבנת רגשות הלב ,להכיר ולהתבונן מהיכן
המלוה נובעים אותם רגשות גרועים המסוגלים להביא אנא נפשי
את האדם לירידה גדולה כל כך ומה הם דרכי כתבית יהבית
זה גם ההסבר להתנהגות המצויה ל"ע,
שכשאדם לווה מחברו סכום כסף ואין לו מנין רפואתה ,כי כלל מסור בידנו ש'ידיעת המחלה
להשיב את חובו ,הוא חומק תחילה לשלם היא חצי תרופה' ,שכשיודעים מהו שורש החולי, שורש התיבה 'הודאה'
בטענות שהכסף לא בא עדיין לידיו וכדו' יכולים לרפאותה ולהשיב בסייעתא דשמייא את וענינה :בבנין המלים של
ומתבייש מעט מהמלווה ,וככל שעובר הזמן הוא בריאות הנפש לקדמותה. לשון הקודש נזדמנו לפונדק
אחד שני מושגים הבעת
מתחיל להסתכל על המלוה בעין רעה כאילו גאון המחשבה רבי יצחק הוטנר זצ"ל
החזקת טובה :א' .דאנקען'.
הוא מבקש לקחת ממנו כסף ,על אף שהוא במאמריו הנודעים 'פחד יצחק' (חנוכה מאמר ב ב .הסכמה לדעת הצד השני
יודע שחברו הטיב עמו והוא ה'לווה רשע ולא אות ה) ,מייסד לתפארת מושכל שיש בו עומק ' -נאכגעבען' .לשני המושגים
ישלם' .כי טבעו של אדם ורצונו להרגיש שהוא רב :לתיבת 'הודאה' בלשון הקודש ,יש שני הללו יש בלשון הקודש ביטוי
אינו מסור ביד חברו ,וכשבא עת הפירעון והוא משמעויות :א .הודאה מלשון 'מודה על האמת', משותף ' -הודאה' ,הודאת
רואה שחברו גדול ממנו כביכול ודורש את שאדם מודה ומתוודה שהאמת אינה איתו וחברו בעל דין פירושה הסכמה
כספו ,רגשות לבו המוטעים ממלאים אותו עד צודק בטענתו .ב .לשון הודאה ושבח ,שמהלל לדבריו של הצד השני .הודאה
שמשפיעים על מוחו לחשוב שהמלווה רודף אדם אחר על שגמל איתו טוב .ובהבטה ראשונה על העבר פירושה ,הבעת
אותו ,ובמקום לברכו ולהודות לו על שעמד נראה ,שאף אמנם ששני הדברים קרויים בשם החזקת טובה על מעשה
לימינו בעת דוחקו ,הוא משלם לו רעה תחת 'הודאה' ,אין להם שייכות וקשר ,כי הודאה אחת חסד.
טובה שאין לך מידה רעה ממנה. פירושה שמודה על אמיתות הדברים ,וההודאה הסברת השיתוף הזה היא,
האחרת היא חלוקת שבח והודאה וכמבואר.
מדוע לא מתו דתן ואבירם בשלשת ימי כי בתכונת נפשו של אדם
אפילה ברם – אומר ר' יצחק הוטנר ,אם נעמיק היטב טמונה היא השאיפה להיות
בשורשם של שני אלו ,נמצא שענין אחד הם ולא סמוכה על שלחן עצמו מבלי
תלמידי המהרי"ל דיסקין (שמות ה ,יד- להיזקק לעזרתו של הזולת,
כ) הביאו משמו תירוץ שיש בו לימוד רב על לחינם נקבו שניהם בשם אחד ,כי מדרכי הבריאה
ובשעה שאדם מביע את
שאלתם של ראשונים (פירוש הרא"ש על התורה שעשה ה' ,שכל יצור נוצר משתוקק למלוך
הכרת טובתו לחברו ונותן לו
שמות י ,כג; מושב זקנים לבעלי התוס' טז ,א), ולשלוט על עצמו ולא להיות תלוי בדעת אחרים תודה ,באותה שעה יש כאן
מדוע לא מתו דתן ואבירם בשעת כילו הרשעים ובממונם -בבחינת 'אנא אמלוך' ,וכשאדם מודה הודאת בעל דין כי בפעם
בשלשת ימי אפילה (רש"י שמות י ,כב ד"ה ויהי לחברו על טענתו ,הרי שהוא מראה את היפוך הזאת אמנם לא עלתה בידו
משמות רבה יד ,ג) ,ומה עמד להם להינצל ממות הטבע הגשמי ומסכים לכך שחברו צדק ממנו והיה עליו להשתמש בטובתו
ולצאת לחירות עולם ממצרים .דאף אמנם שדתן והוא כפוף תחתיו .וכמו כן כשאדם משבח של חבירו ,באופן שהשורש
ואבירם היו רשעים והפריעו למשה רבנו בכל את השני על שהטיב עמו ,הוא מוציא בשפתיו העמוק של כל הבעת תודה
ומודה שחברו גדול ממנו ומסייע לו במה שלא הוא מעשה הודאה.
זמן ועידן ,כיון שהם היו משוטרי בני ישראל
שהוכו על ידי הנוגשים המצרים ,שהרי הם אלו יכל לעשות לבדו ,ולזה שניהם נקראים 'מודה', (פחד יצחק – חנוכה מאמר ב אות ה)
שעמדו נצים ונצבים ואמרו למשה רבנו 'ירא ה' כי בשורש הם אחד ,מסירת מודעה שחברו גדול
עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני ממנו באותו ענין והוא נצרך לטובתו.
פרעה ובעיני עבדיו' (שמות ה ,כא; שמות רבה ועל פי יסוד זה נוכל לפרש את ענין 'כפיית 'פעמים רבות,
ה ,כ) ,עמדה להם זכות זו ש'לא מתו בשלשת
ימי אפלה ,אף שהיו תמיד במחלוקת עם משה
הטובה' שפתחנו בו ולומר ,שכשאדם 'מודה'
שחברו גדול ממנו לפי שתמך בו בעת מצוא ,אזי
מי שהיטיבו עמו
רבנו ע"ה' .וכל זה בא ללמדנו עד כמה גדול כח אף על פי שבשעתו הקשה הוא שמח שנחלצו הופך את עורו,
המשתתף בצערם של ישראל והדורש טובתם. חושים לסייעו ,כשעובר הזמן והקושי הולך לו,
חוזר האדם לתשוקת לבו להיות מושל ומולך
וככל שעובר הזמן
אלא שענין זה עצמו טעון ביאור ,שאחר
שביררנו שדתן ואבירם רצו בטובתם של על עצמו ,וכשנזכר כיצד היה סמוך לעזרתו של הוא מתחיל לשלם
ישראל והסכימו אפילו ללקות עבורם ,כיצד חברו בימים שעברו ,דוחקים רגשות לבו אלו את רעה תחת טובה..
יתכן שהחציפו פנים ומיררו את חייו של משה
רבנו ככל אשר יכלו ,מה שהוא לכאורה היפך
השכל הישר ואומרים לו' :וכי תעלה על דעתך
שאכן חברך גדול ממך ,ללא ספק מעשיו נעשו לפיכך הבאתי עמי
ממהותם ,שביקשו לסייע ולעמוד לימין כל אדם לשם ריווח או כבוד ,והנך גדול ממנו ,וכל הטעם אבנים קטנות,
מישראל עד כדי קבלת יסורי עול גלויות של
מכות ועינוי תחתם.
שמסר עצמו לסייע לך היה שתכיר לו טובה ויוכל
להתנשא עליך' ,ורגשות אלו של הלב 'העקוב
לבקשך ,שלכל
דתן ואבירם הרעו למשה רבנו כי ידעו
מכל' הופכים קמעה קמעה את השכל הישר הפחות כשתזרוק
שחייהם נצלו על ידו
שבמח ,וגורמת לאדם לשנוא ולהרע למי שהטיב
עמו ולהתהפך עליו מאוהב לאויב ,עד שמסוגל
עלי אבנים,
ויתכן לפרש וליישב את הדברים ,על פי אפילו לזרוק עליו אבנים גדולות ומכאיבות. תשתמש באלו,
שהם קטנים ואינם
כואבים'.
רק מי שכפוי טובה מקבל עונש חמור כל כך ,ובלשונו :וזה ששאל ‘מה עשית’ -לנו קודם‘ ,מה חטאתי לך’ -לרמוז לו מה טובה עשית לנו
וגמלתיך רעה שבעד זה הבאת וגו’ ,והכוונה ,להיות שאין אדם מתחייב רע בעולם כמשלם רעה תחת טובה’.
גליון י"ב 2
שכל הברכה שיש במצרים היא בזכותו
וכוחו שהנילוס עולה לקראתו וכדו' ,ורק
מי לנו עוד כפרעה הרשע המסופר אודות מרן ה'חתם סופר' זי"ע,
שבאחת ממלחמות הדת שניהל בעוז
לאחר שכפר בטובה ולא הרגיש מחויב אשר ידע עד כמה גבר נגד המתחדשים ,עמד בדרכו אדם נבזה
ליוסף הצדיק ,אז יכל לשעבד את ישראל
בסבלות ובעבדות. חסדו של יוסף שהיה והפריע בעדו לגדור גדר ולעמוד בפרץ,
נענה ה'חתם סופר' ושאל בפליאה:
ולדרכנו שהמושג כפיות טובה נובעת המשביר לכל עם הארץ 'האם היטבתי עמו עד כדי כך ,שהוא
מרגשות הלב מוטעים ,מה נפלאים דברי משיב לי רעה גדולה כל כך כנגד זה'.
ה'חתם סופר' ,כי מי לנו עוד כפרעה וכולם חייבים לו הכרת כי כמו שביארנו ,כפי מה שאדם מרגיש
הרשע אשר ידע מתוקף תפקידו כמלך
הממונה על חיי המדינה ,עד כמה גבר הטוב ,אך זה עצמו גרם שגמלו איתו חסד ,כך לעומת זה רגשות
לבו המוטעים מסבירים לו שהתכוונו
חסדו של יוסף שהיה המשביר לכל עם
הארץ וכולם חייבים לו הכרת הטוב ,אך
לרגשות לבו המוטעים להשפילו והוא רוצה לשלם לחבירו רעה
כנגד טובה.
זה עצמו גרם לרגשות לבו המוטעים לחשוב שיוסף רצה וכן נאמר בדידן ,שלפי שמשה רבנו
לחשוב שיוסף רצה לשלוט עליהם
ולהרע להם ,ולזה עשה את עצמו כמי לשלוט עליהם ולהרע הציל את דתן ואבירם ממות לחיים כמו
שלא ידע את יוסף וכפר בטובתו ,ואמר
אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום
להם... שאמרו במדרשי אגדה (מדרש החפץ –
לרבי זכריה הרופא פרשת שמות ב ,יג)
ממנו ,להוכיח לכולם שהוא גדול מיוסף שמשה רבנו שאל את השי"ת כשראה
הצדיק וזרע ישראל ,ולהסתיר את פרעה הרשע עשה עצמו כמי שאינו את הרשעים מתים בשלשת ימי אפילה,
המציאות האמיתית שלולי יוסף הצדיק מכיר את יוסף והשיב לו רעה תחת מה פשעם ומה חטאתם של רבבות
היתה מצרים נאבדת ברעב. טובה אלפי ישראל שנגזר עליהם למות ולא
ביסוד זה מהלך מרן ה'חתם סופר' לראות בישועה הקרובה לבוא .והשיבו
מצות הביכורים ואמירת הפסוקים זי"ע (אורות חתם סופר פרשת שמות ה' ,שקוצים הוא מכלה בכרם ,וכדי
שלה בליל הסדר ,להודיע שאיננו עמוד יט) ומבאר ,את הפסוק הפותח להוכיח זאת ,הניח לו את דתן ואבירם
כפויי טובה כפרעה הרשע של גלות מצרים 'ויקם מלך חדש אשר ללמד על הכלל כולו שכולם היו רשעים
בזאת ניתן לפרש את טעם מצות לא ידע את יוסף' (שמות א ,ח) ,שפרעה שאינם זכאים .היו דתן ואבירם חייבי
'מקרא ביכורים' ,שמביא הביכורים היה הרשע ידע היטב שלא יהיה ניתן לשעבד טובה למשה רבנו ,וכשעבר זמן ,נכנסה
עומד לפני מזבח ה' ומספר עם טנא את בני ישראל תחת המצריים ,לפי ערמומיות בלבם כאילו משה רבנו רצה
הפירות את סדר ההשתלשלות של גלות שכולם ידעו שחיי מצרים ניצלו בזכות
לשלוט עליהם ולכן הצילם ממות ,ולזה
מצרים וכיצד יצאנו משם ביד חזקה יעקב אבינו שהקדים את סוף הרעב
אף על פי שהתנהגו לכל איש ישראל
ובזרוע נטויה .כי כמו שביארנו ,שורש בשתי שנים (רש"י בראשית מז ,יט ד"ה
ותן זרע) ובכח יוסף בנו שכלכל את בחסד וברחמים ואף הסכימו לקבל
רשעותו של פרעה היתה שכפר בטובה
מצרים בלחם ומילא את אוצרות פרעה מכות תחתיהם ,את מציאות זו שעליהם
-ולא ידע את יוסף ,והבאת הביכורים
בכסף וזהב מהעולם כולו (פסחים קיח, להודות שמשה רבנו גדול מהם לא יכלו
לירושלים היא ההיפך הגמור מזה ,שאדם
יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, א) ,והיה מלאי הכרת הטוב אליהם ,וכדי לשאת ,ורגשות לבם המוטעה השפיע
ואף על פי שטרח בה רבות עד שתוציא להתגבר על זה עשה פרעה את עצמו על המח לרעה ,להחזיר למשה רבנו רעה
פרח ותצץ ציץ ,הוא אינו תולה את כמי שאינו יודע מי הוא יוסף והסביר לכל ולהוכיח לו שהם אינם צריכים לו.
הצלחתו בכוחו ועוצם ידו ויודע שמאת
ואספר מעשה
הצוות את הבחור שהמריד את הציבור על המחיה ועל הכלכלה לפתחו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל הגיעו ראשי
ואכן כן ,הוא היה מאותם שהוריהם לא שלמו לישיבה כלל שכר ישיבה משכונת בית -וגן בירושלים ,ובקשו את עצתו' :זה תקופה
לימוד על החזקתו .כשנשאל ר' יחזקאל מנין הוא ידע להצביע שמספר בחורים בישיבה ,מדברים בגנות האוכל המוגש בישיבה,
ולומר מי הוא הבחור ,הוא נענה והסביר :כשבחור יודע שאביו עד שהדבר נהפך להיות הנושא המדובר בישיבה ,כדי להשקיט את
משלם על החזקתו בישיבה ,הוא אכן יכול לבוא בטענות שלא הענין אנו צריכים לדעת מי הוא הבחור העומד בראש המתלוננים,
קיבל בדיוק מה שרצה ושילם אודותיו ,אך צורת ההסתכלות שלו אך אין בידנו דרך לדעת מי הוא ,יורנו הרב כדת מה לעשות ,על
היא של 'אוכל בכסף תשבירנו' ,שילמתי וקיבלתי כנגד זה אוכל, מנת שנוכל להשיב את הסדר על כנו' .אמר להם ר' יחזקאל :צאו
והוא אינו מגיע לידי מרד עבור כך ,רק מי שלא משלמים עבור ופשפשו מי הוא הבחור שהוריו אינם משלמים כלל שכר לימוד על
שהותו בישיבה ומרגיש בלבו שגומלים עמו חסד ,הוא זה שחייב החזקתו בישיבה ,ובדקו אחריו ,שכן ליבי אומר לי שהוא הבחור
להוכיח שהדבר אינו חסד כלל ,ומחזיר בכפיות טובה. אותו אתם מבקשים .לאחר דרישה וחקירה רבה ,מצאו אנשי
3 גליון י"ב
נקודות העולות
שההבדל הדק בין משיב
מן המבואר: טובה לכפוי טובה תלוי
רק בנו ,שכשאדם יודע
תיבת 'הודאה' יש לה שני משמעות אך יסודם שווה ,ההבנה שהאחר גדול ממני
והטיב לי. להשליט את מוחו ושכלו
הסיבה שלווה מחציף פניו למלוה שהטיב איתו ,כי רגשות לבו מפרשים בטעות על רגשות לבו ,הוא
שהשני רוצה לגבור עליו.
רואה כיצד כולם רוצים
דתן ואבירם הרעו למשה רבנו ,מפני שלבם משל בקרבם כאילו משה רבנו גמל
איתם טוב כדי להתגדל עליהם. לסייע לו ולעמוד לימינו,
פרעה הרשע שיעבד את ישראל תחת ידו בשנאה גדולה ,להראות שמצרים ואינו חושב כלל שרוצים
גדולים מיוסף ,והם אינם יודעים ומכירים בו ברוב כפיות טובה.
מצות ביכורים ואמירת ההגדה מפסוקי מקרא ביכורים ,לגלות שאיננו כפויי
לשלוט ולמלוך עליו
טובה כפרעה הרשע.
שורש ההבדל בין אורח טוב לרע ,צורת ההסתכלות על מה שהאחר מטיב עמו. ה' היתה זאת ,2ומעיד על כך 'ואמרת
אליו' – שאיני כפוי טובה (רש"י דברים כו,
ג) ,ובזה מקיים יציאת מצרים בשלימות,
היציאה מתחת המהות של מצרים של
-לא טרח אלא בשבילי .אבל אורח רע לפרעה במצרים. כפיות טובה והודאה ששורשה בהכנעה
מהו אומר ,מה טורח טרח בעל הבית זה וביטול למי שעשה איתו טוב וחסד ,ולכן
וכו' ,כל טורח שטרח בעל הבית זה -לא דבריו של האורח טוב 'כל מה שטרח
בעל הבית לא טרח אלא בשבילי' אז דווקא מזכירים את גלות וגאולת
טרח אלא בשביל אשתו ובניו' .שיתכן מצרים ,להראות שלא שמנו כהם וגורלנו
שני אורחים שנכנסו לבית אחד ואכלו המסקנא העולה מן האמור ,שההבדל ככל המונם.
על שולחן אחד ,אך לשניהם מסקנות הדק בין משיב טובה לכפוי טובה תלוי
שונות זה לטוב וזה למוטב ,כי האחד היה רק בנו ,שכשאדם יודע להשליט את זה גם הטעם שכשמסבים בליל הסדר
'אורח טוב' וראה כיצד רוצים לגמול עמו מוחו ושכלו על רגשות לבו ,הוא רואה כבני מלכים ויוצאים ממצרים מחדש,
חסד ולהרבות מצות ,ולא נתן לרגשות כיצד כולם רוצים לסייע לו ולעמוד מזכירים בהגדה של פסח את פסוקי
לבו לבלבלו ברגשות שוא שהשני רוצה לימינו ,ואינו חושב כלל שרוצים לשלוט הבאת הביכורים דווקא ,ולא את פסוקי
להראות שהוא חשוב ממנו ,מאידך, ולמלוך עליו ,אך אם רגשות לבו גוברים הפרשיות שבחומש שמות של גלות
השני נתן לרגשות לבו לשלוט על מוחו עליו ,נדמה לו גם כשמיטיבים לו שהוא וגאולת מצרים (ראה אור שמח הל' חמץ
ושכלו ,ולכן על אף שאכל סעודת מלכים כדי לביישו ולהכניעו ,ואז לא די שאינו ומצה פ"ז ה"ד) ,כי הבאת הביכורים היא
בחינם ,מסקנתו שרוצים להתגדל עליו נהנה מהטובה ,אלא שבכל רגע ורגע התיקון הגמור לכפיות טובתו של פרעה
וכיוצא בזה ,שהם דמיונות שווא .וזו היא שמיטיבים לו הוא מפרש זאת כאילו שממנה התחילה השעבוד שלא ידע את
עבודתנו כל חיינו ,להשליט את המח על רוצים להרע לו וסובל לריק. יוסף ,ובמועד צאתנו ממצרים בכל שנה
הלב ולראות בכל דבר את מעלתו ולא ושנה ,חייבים לזכור זאת ולהשיב טובה
והוא שאמרו בגמרא (ברכות נח ,א): לה' ,בידיעה השלימה שהוא לבדו גאלנו
חסרונו ,ולהשיב למיטבנו כגמולם הטוב. 'אורח טוב מהו אומר ,כמה טרחות טרח וגאל את אבותינו ממצרים ,ולולי זה הרי
בעל הבית בשבילי וכו' ,כל מה שטרח אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו
.2ראה בספר החינוך (מצוה תרו)‘ :בהיטיב אליו השם ברוך הוא ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות ,וזכה להביאם לבית אלהינו ,ראוי לו לעורר לבבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע
אליו מאת אדון העולם ,ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל’.
ובאלשיך (כאן) האריך בזה וכתב‘ :הנה בעיני כל רואי את כל החרדה ההיא אשר חרד הוא יתברך על מצות ביכורים הזאת וכו’ ,ומה קול החרדה הזאת על פחות משוה חצי דינר .אמנם
בשום לב אל מה שהגדילו רבותינו ז”ל בבראשית רבה (א ,ו) התמיהא הזאת ,נבוא עד תכונתה ,באומרם ‘בראשית ברא’ וכו’ (בראשית א ,א) בשביל מצות ביכורים שנאמר בה (שמות כג,
יט) ‘ראשית בכורי אדמתך’‘ ,ברא אלהים את השמים’ וכו’ ,כי הלא יפלא מה גדלה המצוה הזאת שעליה לבדה נברא העולם .אך הנה ידוע כי ‘עולם חסד יבנה’ (תהלים פט ג) ,כי מי הקדימו
ויבראנו ,ומה יקרו מעשינו לשלמפרע יהיה כדאי להבראות עלינו .כי הלא גם כל מעשינו פעל לנו ,וגם שכרו אתו לעולם שכלו טוב וכלו ארוך ,ומה ינכה על בריאת עולם ואשר יזוננו ויפרנסנו
ואשר הוא גומלנו כל טוב .אמנם זה חסדו יתברך חפץ להיטיב ,ולא יבקש מידינו להחשיב עולמו כאילו הוא לנו ,רק שנחזיק לו יתברך טובה ,ונכיר כי הוא אדון הכל והוא הטוב והמטיב
לנו תמיד ,ונברך ונהלל לו יתברך וכו’ .ועל כן נצטווינו לברכו על כל מה שברא כמפורש זה הענין במקומות אין מספר’.
לקבלת הגליון והשיעורים ,להערות והנצחות נא לפנות לכתובת מייל
office@nafshyyeshoveiv.org
קו השיעורים 718-400-7566בארץ ישראל077-850-9310 :
גליון י"ב 4
