gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הלכה בהירה · Halacha Behira — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: הלכה בהירה · Halacha Behira

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

הלכה בהירה · Halacha Behira — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הלכה בהירה‬ ‫הלכה למעשה לחיי יום יום‪ ,‬שבת ומועדים‬ ‫מאת הרה"ג אפרים נייהויז שליט"א‬ ‫דומ"ץ בבית הוראה של מרן הגרמ"ש קליין שליט"א ובק"ק ויזניץ‬ ‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬ ‫גליון מו – ראש השנה תשפ"ז‬ ‫הלכות ומנהגים לימי הסליחות וראש השנה [שחל בשבת] תשפ"ז‬ ‫התוכן‬ ‫פרק ז – שחרית ימי ראש השנה ‪14 ..........................‬‬ ‫פרק א – סליחות ‪2 ...............................................‬‬ ‫השכמת הבוקר‬ ‫במוצאי מנוחה קדמנוך‬ ‫תפילת שחרית‬ ‫שעת רחמים ועת רצון‬ ‫קריאת התורה‬ ‫ברכות השחר וברכות התורה‬ ‫קידוש וטעימה לפני מוסף‬ ‫דיני הש"ץ‬ ‫פרק ח ‪ -‬תפילת מוסף‪ ,‬מנחה וקידוש היום ‪17 ............‬‬ ‫מדיני ה'סליחות'‬ ‫תפילת מוסף‬ ‫פרק ב ‪ -‬ערב ראש השנה ‪5 ...................................‬‬ ‫תפילת מנחה ‪ /‬קידוש היום וסעודת יום טוב‬ ‫סליחות ושחרית‬ ‫פרק ט ‪ -‬הכנה משבת יום א' דר"ה למוצ"ש ליל ב' ‪18 ..‬‬ ‫תענית‪ ,‬הליכה לביה"ח‬ ‫פרק י ‪ -‬ליל שני של ראש השנה ‪19 ...........................‬‬ ‫תספורת‪ ,‬נטילת צפרניים‪ ,‬טבילה במקוה‪ ,‬תשובה‬ ‫עשיית מלאכה‬ ‫סכין חדש‬ ‫תפילת ערבית‬ ‫הגעלת וטבילת כלים‬ ‫הכנת הנרות‬ ‫הכנות אש ונרות לצורך שבת ויום טוב‬ ‫הדלקת הנרות‬ ‫הכנות לראש השנה‬ ‫שתיית מים לפני קידוש יקנה"ז‬ ‫פרק ג – הדלקת הנרות ‪8 .......................................‬‬ ‫סדר הקידוש וההבדלה‬ ‫ההדלקה והברכות‬ ‫פרי או בגד חדש לברכת שהחיינו‬ ‫אשה ב'קידוש' ואיש ב'הדלקת נרות'‬ ‫פרק יא ‪ -‬יום שני של ראש השנה ‪23 ........................‬‬ ‫המתארחים אצל אחרים‬ ‫אכילה לפני התקיעות‬ ‫פרק ד – תפילות ראש השנה ‪9 ..............................‬‬ ‫הכנה לתקיעת שופר‬ ‫הוספת זכרנו‪ ,‬מי כמוך‪ ,‬וכתוב‪ ,‬בספר חיים‬ ‫פרק יב ‪ -‬תקיעת שופר ‪24 .......................................‬‬ ‫הברכה השלישית ‪ -‬המלך הקדוש‬ ‫מקור המצוה‬ ‫הברכה הרביעית‬ ‫הברכות‬ ‫ראש השנה שחל בשבת‬ ‫התקיעות‬ ‫לעילא ולעילא‬ ‫תקיעות דמיושב ודמעומד‬ ‫הגבהת הקול בתפילה‬ ‫הפסק‬ ‫בכיה בתפילות ראש השנה‬ ‫נשים ‪ /‬קטנים‬ ‫פרק ה ‪ -‬ליל שבת ‪ -‬א' דראש השנה ‪11 ..................‬‬ ‫פרק יג – תפילת מוסף‪ ,‬קידוש היום‪ ,‬תפילת מנחה ‪27 .‬‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫תקיעת שופר בתפילת מוסף‬ ‫קבלת שבת‪ ,‬תפילת ערבית וברכת 'לשנה טובה'‬ ‫קידוש היום וסעודת יום טוב‬ ‫קידוש ליל שבת וראש השנה‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫אכילת הסימנים‬ ‫פרק יד – מהלכות יום טוב ‪28 ...................................‬‬ ‫סעודת ליל שבת ור"ה‬ ‫אופני היתר בישול וחימום על גבי כיריים‬ ‫רצה ויעלה ויבא בברכת המזון‬ ‫בישול לצורך סעודה הנמשכת למוצאי יו"ט‬ ‫פרק ו ‪ -‬מנהגי ראש השנה ‪13 ................................‬‬ ‫אמירה לנכרי כשנכבה התאורה ‪ -‬מזגן – פלטה‬ ‫אי אכילת אגוזים‬ ‫נקיון הבית ע"י מטאטא או שטיפה‬ ‫אי אכילת דברים חמוצים‪ ,‬מרורים וחריפים‬ ‫הכנת קוביות קרח‬ ‫כעס‬ ‫רחיצה ביום טוב‬ ‫שינה ביום‬ ‫פרק טו ‪ -‬תפילת ערבית והבדלה במוצאי יום טוב ‪32 ..‬‬ ‫‪1‬‬ ‫פרק א ‪ -‬סליחות‬ ‫שעת רחמים ועת רצון‬ ‫במוצאי מנוחה קדמנוך‬ ‫ד‪ .‬לכתחילה תיקנו לומר הסליחות בסוף הלילה סמוך‬ ‫א‪ .‬מתחילין לקום באשמורת ולומר 'סליחות' ביום א'‬ ‫לאשמורת הבוקר‪ ,‬דהיינו‪ ,‬בשליש האחרון של‬ ‫שלפני ראש השנה – כשחל ר"ה ביום חמישי או‬ ‫הלילה סמוך לאור הבוקר (עי' שו"ע שם‪ .‬ולדעת הרמ"א‬ ‫כמו בשנה זו שחל בשבת‪ .‬וכשחל ביום ב' או ביום‬ ‫סי' תרב ובמשנ"ב שם סק"ו הכוונה עד עלות השחר‪ .‬ולדעת‬ ‫ג'‪ ,‬מתחילין מיום א' בשבוע שלפניו (רמ"א סי' תקפא‬ ‫הגר"א סי' נח הכוונה עד נץ החמה)‪ .‬והטעם‪ ,‬דבג' שעות‬ ‫ס"א)‪ .‬כדי שיהיו ארבעה ימים לפני ר"ה שאומרים‬ ‫אחרונות של הלילה הקב"ה שט בעולם הזה‪ ,‬הרי‬ ‫בהם סליחות‪.‬‬ ‫קרוב הוא לנו בכל קראנו אליו באותו זמן (ב"ח‪ ,‬לבוש‪,‬‬ ‫ב‪ .‬כמה טעמים נאמרו בזה שמקדימים לומר סליחות‬ ‫פרישה‪ ,‬מג"א סק"א)‪.1‬‬ ‫ד' ימים לפני ראש השנה‪ ,‬א‪ .‬משום שהיו רגילים‬ ‫ה‪ .‬הסליחות של יום הראשון נוהגים בהרבה קהילות‬ ‫להתענות עשרה ימים עם יוה"כ ותמיד חסרים ד'‬ ‫לומר במוצאי שבת בחצות הלילה‪ ,‬כלשון הפייט‪:‬‬ ‫ימים מר"ה עד יוה"כ שלא יכולים להתענות‪ ,‬דהיינו‬ ‫'במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה'‪ ,‬ומשום לשון‬ ‫שני ימים של ר"ה ושבת שובה וערב יוה"כ‪ ,‬לכך‬ ‫הפזמון 'בזעקתם בעוד ליל'‪ ,‬וכן 'רצה עתירתם‬ ‫צריך להשלים ד' ימים קודם ר"ה‪ .‬וכדי שיהיה יום‬ ‫בעמדם בלילות' (מט"א סי"א)‪ .‬ובהרבה קהילות‬ ‫קבוע להתחלה תקנו להתחיל תמיד ביום ראשון‬ ‫משכימין ביום ראשון לפנות בוקר לאמירת‬ ‫(לבוש ס"א‪ .‬ט"ז סק"ב)‪ .‬ב‪ .‬שהקרבנות צריכים לבדוק‬ ‫הסליחות הראשונות‪.‬‬ ‫אותם ד' ימים קודם הקרבה לראות שאין בהם מום‪,‬‬ ‫ו‪ .‬בשאר הימים‪ ,‬ברוב המקומות אומרים הסליחות‬ ‫ואיתא בירושלמי (ר"ה פ"ד ה"ח) בכל הקרבנות בפר'‬ ‫ביום‪ ,‬אחר עלות השחר‪ ,‬ולא מבעוד ליל‪ ,‬אלא‬ ‫פנחס כתיב 'והקרבתם עולה' ובראש השנה כתיב‬ ‫שמשכימים מעט לאמרם קודם התפילה‪ .‬לפי‬ ‫'ועשיתם עולה'‪ ,‬ללמד שבר"ה יעשה אדם עצמו‬ ‫שהימים האלו הם ימי רצון ואף לאחר עלות השחר‬ ‫כאלו מקריב את עצמו‪ ,‬ולכן קבעו ד' ימים קודם‬ ‫הוא עת רצון (אלף למגן אות כד)‪ .‬ואף שמתאחרין לומר‬ ‫ר"ה שכל אחד יבקר כל מומי חטאתו‪ ,‬יפשפש‬ ‫בבוקר אחר עלות השחר‪ ,‬מ"מ לא יתאחרו יותר‬ ‫במעשיו וישוב עליהם (עטרת זקנים סק"א‪ ,‬א"ר סק"ח‪,‬‬ ‫מדאי אל תוך היום‪ ,‬וכ"ש לא לאחר משום זה זמן‬ ‫הובא במשנ"ב סק"ו)‪ .‬ואף מי שאינו יכול להתענות‬ ‫קריאת שמע ותפילה‪.‬‬ ‫יפשפש במעשיו יותר ויותר בימים אלו דומיא‬ ‫ז‪ .‬יש הנוהגים לומר סליחות של כל הימים בלילה‬ ‫דביקור הקרבן‪ ,‬ויתן צדקה כפי כוחו (כף החיים‬ ‫‪2‬‬ ‫אחר חצות ‪ ,‬וכבר נהגו כן בדורות קדומים (עי' 'דברי‬ ‫סקכ"ט)‪.‬‬ ‫תורה – מונקאטש' ח"א אות עו באריכות‪ ,‬ושכן נהגו כמה‬ ‫ג‪ .‬עוד טעם שמתחילין במוצאי שבת דווקא‪ ,‬כיון‬ ‫צדיקים ברוסיא‪ .‬ועי' שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סי' קה)‪,‬‬ ‫שהוא סמוך לשבת‪ ,‬ובשבת נוהג כל אדם ללמוד‬ ‫שמחצות הוא כבר עת רצון וכדאיתא בזוה"ק לענין‬ ‫תורה‪ ,‬כי אין לו עסקים ויש לו פנאי ללמוד‪ ,‬נמצא‬ ‫תיקון חצות‪ .‬ויש סמך לכך‪ ,‬שאחר חצות חוט של‬ ‫שבמוצאי שבת העם שמחים מחמת התורה‬ ‫חסד נמשך‪ .‬וגם מה שכתוב שיאמרו קרוב ליום‪,‬‬ ‫שלומדים בשבת‪ ,‬וגם מחמת עונג שבת‪ ,‬ואמרינן‬ ‫אפ"ל שכמו שאחר חצות היום נקרא נטו צללי‬ ‫(שבת לד‪ ):‬אין השכינה שורה לא מחמת עצלות ולא‬ ‫ערב‪ ,‬כן אחר חצות לילה מיקרי קרוב ליום (תהלה‬ ‫מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה‪ .‬לכן טוב‬ ‫לדוד סי' קלא ס"ב)‪.‬‬ ‫להתחיל להתפלל מתוך שמחה של מצוה‪ ,‬וגם‬ ‫ח‪ .‬יש נוהגים לומר סליחות בלילה מתחילת אשמורה‬ ‫הפייט התחיל 'במוצאי מנוחה' (לקט יושר‪ ,‬לתלמיד‬ ‫שניה‪ ,‬דהיינו אחר שליש הראשון של הלילה (כ"כ‬ ‫התרוה"ד‪ ,‬ח"א או"ח‪ ,‬עמ' קיח ענין א)‪.‬‬ ‫"ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי‬ ‫‪ 1‬וכן נהג האר"י הק' ז"ל לומר סליחות באשמורת הבוקר‪,‬‬ ‫כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום"‪ .‬וממה‬ ‫דהיינו משמורת אחרונה של הלילה‪ ,‬קודם שהאיר היום (שער‬ ‫שכתב לקום בלילה משמע שיש ענין בקימה בלילה‪ .‬וכן כתב‬ ‫הכוונות בהקדמה לדרושי ר"ה)‪.‬‬ ‫השו"ע (או"ח סימן תקפא ס"א) וז"ל‪ :‬נוהגים לקום באשמורת‬ ‫‪ 2‬וי"א דאף אלו שנהגו בימים קדמונים לומר סליחות בחצות‬ ‫לומר סליחות ותחנונים וכו'‪ .‬אולם לומר סליחות אחר חצות‬ ‫הלילה‪ ,‬הלכו לישון בתחילת הלילה וקמו לקראת חצות לומר‬ ‫ומיד לאחר מכן לילך לישון מעלתו פחותה יותר‪.‬‬ ‫סליחות‪ ,‬וכמו שעשה דוד המלך שאמר‪ :‬חצות לילה אקום‬ ‫להודות לך‪ .‬וכן מדויק לשון הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה ה"ד)‪:‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יב‪ .‬כמו כן יש לברך ברכות התורה קודם אמירת‬ ‫במשמרת שלום סי' מא ס"ד וכן נוהגים בקצת קהילות)‪.‬‬ ‫הסליחות‪ ,‬כיון שיש בסליחות גם פסוקים (עי' סי' מו‬ ‫אמנם במקום שלא נהגו כן יש ליזהר ולא לומר‬ ‫בשו"ע‪ ,‬ובמשנ"ב שם סקכ"ז‪ ,‬לבוש‪ ,‬מט"א שם)‪.‬‬ ‫סליחות קודם חצות‪ ,‬כי "אין לומר סליחות וי"ג‬ ‫דיני הש"ץ‬ ‫מדות קודם חצות הלילה בשום פנים לעולם‪ ,‬כי‬ ‫יג‪ .‬יש לדקדק אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול‬ ‫הוא מקצץ בנטיעות וזה מעשה רע ומר" (ברכי יוסף‬ ‫בתורה ומעש"ט שאפשר למצוא שיתפלל סליחות‬ ‫בשם מהר"ם זכותא מגורי האריז"ל‪ ,‬הובא דבריו בשערי‬ ‫וימים נוראים (רמ"א סי' תקפא ס"א)‪ .‬כי המתפלל הוא‬ ‫תשובה‪ .‬וכ"כ המג"א סי' תקסה סק"ה בשם ספר הכוונות‪,‬‬ ‫המליץ בין הקב"ה לבין הציבור‪ ,‬ואם ח"ו אינו ראוי‬ ‫ומשנ"ב שם סקי"ב‪ ,‬וכ"ה בא"ר סי' תקפא סק"ט)‪ .‬ועד כדי‬ ‫איך יהיה מליץ יושר לפני הקב"ה (קיצור של"ה מס'‬ ‫כך החמירו בדבר שכתב המט"א (אות כ) שבמקומות‬ ‫ר"ה)‪.‬‬ ‫שנוהגים לומר סליחות בערבית ואומרים י"ג מדות‪,‬‬ ‫יד‪ .‬הש"ץ מתעטף בטלית קודם שמתחיל אשרי‪ ,‬מפני‬ ‫ראוי לבטל המנהג‪ ,‬ומי שהוא שם בעת שאומרים‬ ‫כבוד הציבור (לבוש‪ ,‬הובא בט"ז סק"ב ומג"א סק"ג)‪ ,‬ואם‬ ‫לא יאמר עמהם אלא ישב וידום או יאמר קצת‬ ‫כבר הגיע זמן משיכיר‪ ,‬יברך על טליתו ויתעטף בו‪.‬‬ ‫מזמורים‪ .‬ועוד‪" ,‬כי ההבטחה שיש על אמירת י"ג‬ ‫אמנם קודם זמן זה‪ ,‬או כשאומרים סליחות בחצות‬ ‫מידות שאינה חוזרת ריקם‪ ,‬אין מועיל אם אומרים‬ ‫הלילה‪ ,‬לא יתעטף לא בטלית שלו ולא בשל הקהל‬ ‫אותה קודם חצות הליל‪ ,‬ויש לה כח רק כסתם‬ ‫(כדי לא ליכנס לספק ברכה‪ ,‬די"א שבגד של יום חייב בציצית‬ ‫תפילה" (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סי' קה)‪.‬‬ ‫אף בלילה)‪ ,‬רק בטלית שאולה מאיש אחר‪ ,‬ויכוין‬ ‫ט‪ .‬אלו שקשה להם להמתין עד חצות‪ ,‬כגון חולים‬ ‫‪4‬‬ ‫שנוטלו רק לכבוד ולא לקנותו‪ ,‬ואינו מברך עליו‬ ‫וזקנים או באין לו ברירה אחרת [וכן נשים בליל ראשון‬ ‫(משנ"ב סק"ו)‪ .‬ומי שנוהג תמיד לא לברך על טלית‬ ‫שאין להם אפשרות אחרת]‪ ,‬יכולים להקל ולומר‬ ‫הקהל יכול להתעטף בטלית הקהל ג"כ (הליכות‬ ‫סליחות מתחילת אשמורה שניה‪ ,‬שהיא שעתיים‬ ‫שלמה תפילה פ"ג הי"ב)‪ .‬ואם אין שם טלית‪ ,‬מותר‬ ‫לפני חצות‪ ,‬כי אין איסור בדבר רק עפ"י קבלה ולא‬ ‫לומר סליחות וי"ג מדות ללא טלית (מט"א סט"ו‪ ,‬פמ"ג‬ ‫נזכר בתלמוד‪.‬‬ ‫א"א סק"ג‪ ,‬קיצושו"ע סי' קכח ס"ו)‪.‬‬ ‫י‪ .‬האומרים סליחות לפני חצות אין נופלים על‬ ‫טו‪ .‬צבור שרוצים לומר סליחות ואין להם ש"צ רק מי‬ ‫פניהם‪ ,‬דאין נפילת אפים בלילה (שו"ע סי' קלא ס"ג)‪.‬‬ ‫שכבר אמר סליחות‪ ,‬יכול להיות להם ש"ץ‪ .‬ואי‬ ‫והאומרים באשמורת הבוקר אע"פ שעדיין לא‬ ‫משום שהוא כופל התפילות והסליחות והי"ג‬ ‫האיר היום‪ ,‬רשאים ליפול על פניהם כיון שהוא‬ ‫מדות‪ ,‬גם בזה אין חשש אם יש בו תוספת שבח‬ ‫קרוב ליום (שם)‪ .‬וטוב להאריך קצת בסליחות כדי‬ ‫לבורא ב"ה כמו בנידון דידן (שו"ת שבט הלוי ח"ה סי'‬ ‫שתהיה נפילת אפים ביום ממש (מט"א סי"ט)‪ .‬וגם‬ ‫סו אות א)‪.‬‬ ‫האומרים סליחות אחרי חצות הלילה יכולים ליפול‬ ‫על פניהם (משנ"ב סקי"ח בשם א"ר ושכ"מ במג"א סק"ט)‪.‬‬ ‫מדיני ה'סליחות'‬ ‫טז‪ .‬אין להתחיל 'אשרי' עד שיהיו עשרה‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫ברכות השחר וברכות התורה‬ ‫לומר קדיש מיד אחריו‪ ,‬ואם א"א להמתין עד שיהיו‬ ‫יא‪ .‬כשמשכים בבוקר‪ ,‬אחר שעשה צרכיו ונטל ידיו‬ ‫עשרה‪ ,‬לא יאמרו קדיש אחרי אשרי‪ ,‬וכשיגיעו‬ ‫כדין יש לברך 'על נטילת ידים' ו'אשר יצר' אף‬ ‫עשרה יאמר כמה פסוקים ויאמרו קדיש‪ .‬ואם באו‬ ‫קודם שהאיר היום‪ ,‬וכן יברך ברכת 'אלקי נשמה'‪,‬‬ ‫אחרי שהתחילו לך ה' הצדקה יאמרו מיד קדיש‬ ‫כיון שיש אומרים שנתקנה כברכה הסמוכה לברכת‬ ‫(מט"א סי"ז‪ ,‬משנ"ב סק"ד)‪.‬‬ ‫'אשר יצר'‪ .‬ואחרי שגומר סליחות וכבר האיר היום‬ ‫יז‪ .‬בקצת קהילות אין אומרים אל ארך אפים וי"ג‬ ‫יטול ידיו שנית שלש פעמים אבל לא יברך על‬ ‫‪3‬‬ ‫מידות בתחילת הסליחות מיום השני של סליחות‬ ‫נטילה זו (מט"א סי"ב) ‪.‬‬ ‫ואיתא בגמ' (ר"ה יז‪ ):‬מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ וכו'‪ ,‬אלא יקח‬ ‫‪ 3‬ואף אם האיר היום באמצע הסליחות אין צריך להפסיק ליטול‬ ‫טלית חבירו ובזה לא יעבור כלום‪ ,‬כי כבר הוכחנו בהל' ציצית דאין‬ ‫ידיו‪ ,‬אלא כשיסיים יטול ידיו‪ ,‬דכל שעומד באמצע תפילה או לימוד‬ ‫לברך על טלית שאולה‪ ,‬ואפי' למאן דפסק שם לברך‪ ,‬היינו‬ ‫תורה אין צריך להפסיק בשביל נטילה זו (דעת תורה סי' ד סי"ג‪ ,‬שו"ת‬ ‫כששואלו כדי לצאת בו אבל כשלא מתכוין אלא משום צניעות‬ ‫מהרש"ם ח"ח סי' ג‪ ,‬שו"ת פתחא זוטא ח"א סי' לב‪ ,‬שו"ת תשובות‬ ‫בעלמא כו"ע מודים דא"צ לברך (ועי' משנ"ב סק"ו‪ ,‬ובמג"א סי' יח‬ ‫והנהגות ח"ב סי' ב)‪.‬‬ ‫סק"ב)‪.‬‬ ‫‪ 4‬בט"ז סק"ב כתב‪ :‬דודאי בלא עטיפה כלל אי אפשר משום כבוד‬ ‫השכינה‪ ,‬ובפרט בסליחות שאומר 'ויעבור ה' על פניו ויקרא'‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫שלם (משנ"ב סק"י)‪ .‬וטוב לשחות כמו במודים (מג"א‬ ‫ועד ערב ר"ה‪ .‬וביום הראשון וכן מערב ר"ה ועד‬ ‫סק"ד בשם של"ה‪ ,‬משנ"ב שם סק"י) ולא יסמוך על דבר‬ ‫ערב יו"כ אומרים‪.‬‬ ‫בחוזק‪ ,‬שאם ינטל אותו דבר יפול (משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫יח‪ .‬טוב לעמוד בשעת אמירת הסליחות‪ ,‬ומי שקשה לו‬ ‫דסמיכה כזו הוי כישיבה‪ .‬ואם כבד לו השחיה יש‬ ‫לעמוד באמירת הסליחות‪ ,‬יעמוד עכ"פ בשעת‬ ‫להקל בזה ודי שיכוף מעט את ראשו (שעה"צ אות ו)‪.‬‬ ‫אמירת 'אל מלך יושב' וי"ג מידות (אליה רבה ס"ט‬ ‫כו‪ .‬אומרים ג"פ וידוי 'אשמנו' בסליחות (רמ"א סי' תרב‬ ‫מקיצור של"ה‪ ,‬והובא גם במשנ"ב‪ ,‬וכ"ה במט"א אות יח)‪.‬‬ ‫ס"א‪ ,‬לבוש‪ ,‬מט"א סי' תקפא סי"ח‪ ,‬וסי' תרב סל"ב)‪ .‬שהוא‬ ‫יט‪ .‬כשאומרים 'ויקרא בשם ה''‪ ,‬יש להפסיק קצת בין‬ ‫כנגד חטא עון ופשע (א"ר סי' תר"ב סק"ד בשם רוקח‬ ‫בשם לבין ה'‪ ,‬כי הכוונה היא ויקרא בשם – ומי קרא‬ ‫הלכות תשובה)‪ .‬וי"א דאין לומר וידוי רק פעם אחת‬ ‫בשם – ה' (אבודרהם‪ ,‬משנ"ב סק"ד)‪.‬‬ ‫(שער הכוונות בשם האר"י ז"ל‪ ,‬מעשה רב להגר"א אות רב)‪.‬‬ ‫כ‪ .‬מי שעומד באמצע הסליחות והציבור הגיע לי"ג‬ ‫וגם אלו יאמרו 'אשמנו מכל עם' וכו'‪ ,‬לעינינו עשקו‬ ‫מידות‪ ,‬יפסיק במקום שעומד ויאמר י"ג מידות עם‬ ‫עמלינו וכו'‪.‬‬ ‫הציבור (שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' יב‪ ,‬ח"ט סי' כד)‪ ,‬ויתחיל‬ ‫כז‪ .‬עיקר הוידוי הוא מן 'אבל אנחנו ואבותינו חטאנו'‬ ‫מפסוק ויעבור ה' על פניו (יסוד ושורש העבודה פי"א)‪,‬‬ ‫עד 'תעתענו'‪ ,‬ואין לדבר בשעת הוידוי‪ ,‬ומ"מ‬ ‫ואם רוצה יכול להתחיל מ'אל מלך'‪ .‬וכשיגיע לפי‬ ‫מפסיק לענות קדיש וקדושה אפי' באמצע 'אשמנו'‬ ‫סדר אמירתו ל'אל מלך' וי"ג מידות ידלג עליהם‬ ‫(מט"א סי' תרז סי"א)‪.‬‬ ‫וימשיך באמירת הפסוקים שלפני הפיוט שאחריו‪.‬‬ ‫כח‪ .‬אם יש חתן או סנדק או בעל ברית באמירת‬ ‫כא‪ .‬אין אומרים י"ג מידות אלא בציבור‪ ,‬ואם התחיל‬ ‫הסליחות‪ ,‬יש אומרים שאין אומרים וידוי ונפילת‬ ‫לומר עם הציבור ואומר במתינות ובכוונת הלב‬ ‫אפים (שו"ת פני מבין יו"ד סי' שיט ועוד)‪ ,‬אמנם ברוב‬ ‫והציבור אומר יותר מהר‪ ,‬יכול לסיים אף אחר‬ ‫הקהילות אומרים‪ ,‬וכמו שכתב בשו"ת שבט הלוי‬ ‫שהציבור כבר סיימו‪ ,‬כיון שהתחיל עם הציבור (כף‬ ‫(ח"ד סי' נד אות ה)‪' :‬דנפילת אפים של סליחות הוא‬ ‫החיים סי' קלא אות כד)‪.‬‬ ‫חלק מנוסח סליחות המקובל ואינו מתבטל בשום‬ ‫כב‪ .‬צריך לדעת פירושן של י"ג מדות של רחמים‪ ,‬כי‬ ‫פנים גם אם יש שם חתן או סנדק ובעל ברית'‪.‬‬ ‫אין לומר י"ג מדות שלא בכוונה (ברכי יוסף סק"ד‪,‬‬ ‫כט‪ .‬אחר הסליחות אומרים 'קדיש שלם' עם תתקבל‪.‬‬ ‫שערי תשובה סק"א)‪.‬‬ ‫אע"ג שבכל ימות השנה אין אומרים תתקבל אלא‬ ‫כג‪ .‬הפסוקים שבין סליחה לסליחה‪ ,‬אין לדלג עליהם‬ ‫אחר תפלת שמונה עשרה‪ ,‬שכן הוא משמעות לשון‬ ‫ויש לאומרם בנחת‪ ,‬ולא כמנהג העולם (מחצית השקל‬ ‫צלותהון שפירושו תפלה‪ ,‬וסתם תפלה רצה לומר‬ ‫סי' סח)‪ ,‬שעל אותן פסוקים נתייסדו הסליחות‬ ‫תפלת שמונה עשרה‪ ,‬שאני סדר הסליחות שנתקנו‬ ‫(ליקוטי מהרי"ח)‪.‬‬ ‫כולם על סדר התפלה של כל היום‪ ,‬כי הפסוקים‬ ‫כד‪ .‬כמו כן יש לומר כל הסליחות והפיוטים בנחת‪,‬‬ ‫שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה‪,‬‬ ‫ולהשתדל לכוון ולהבין מה שמתפללים ומבקשים‪,‬‬ ‫והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת‬ ‫כי ענין אמירת הסליחות הוא הווידוי על עוונותיו‬ ‫ואחת הם במקום תפלת י"ח‪ ,‬שעיקר התפלה הוא‬ ‫ובקשת מחילה וסליחה מהקב"ה‪ ,‬וקבלה לשיפור‬ ‫י"ג מדות‪ ,‬ואח"כ נופלין על פניהם כמו אחר כל‬ ‫המעשים וקיום תורה ומצוות כראוי‪ ,‬ואלו פנים יש‬ ‫התפילות ומסיימין ואנחנו לא נדע‪ ,‬לכך אומרים‬ ‫כשמבקשים מהקב"ה שיסלח לו על חטאיו ואינו‬ ‫אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל‬ ‫מכוון או אינו מבין מה שמבקש‪ ,‬ובפרט אם הוא‬ ‫תפלות השנה (לבוש)‪.‬‬ ‫ממלל במהירות ואינו שם כלל על לבו למה שהוא‬ ‫ל‪ .‬אף אם המנין נשלם רק בסוף הסליחות‪ ,‬כל שלא‬ ‫אומר‪( 5‬עי' ברכ"י ושע"ת שם)‪" .‬ומה שנהגו קצת לומר‬ ‫גמרו הסליחות ואומרים עדיין קצת תחנונים‪,‬‬ ‫'עננו אבינו עננו' וכו'‪' ,‬עשה למען אמתך' וכו' מי‬ ‫יכולים לומר קדיש תתקבל בגמר הסליחות (אלף‬ ‫שענה וכו' במהירות גדול‪ ,‬יש לבטל מנהגם" (ברכי‬ ‫המגן סקל"ג)‪.‬‬ ‫יוסף סק"ה)‪.‬‬ ‫לא‪ .‬אם היה מנין בשעת הסליחות‪ ,‬אף אם באמצע יצא‬ ‫יש לעמוד כשאומרים הוידוי 'אשמנו' וכו' (שו"ע סי'‬ ‫כה‪.‬‬ ‫אחד לחוץ‪ ,‬ואין שם עשרה בגמר הסליחות‪ ,‬כל‬ ‫תרז ס"ג)‪ ,‬דהכי הוי דרך הכנעה טפי ומתודה בלב‬ ‫שנספר להקב"ה שחטאנו?! הרי לפניו גלוי וידוע הדבר יותר מאשר לנו‪.‬‬ ‫‪ 5‬מסופר על החפץ חיים ז"ל‪ ,‬שפעם בימי התשובה כשאמרו סליחות‬ ‫אלא העיקר באמירת הסליחות שנקבל על עצמנו שלא נשוב לכסלה‪.‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬השתיק את המתפללים ואמר להם‪ :‬וכי הסליחות נתקנו כדי‬ ‫‪4‬‬ ‫שלפניו‪ .‬ומטעם זה הוא קודם לאבל וליא"צ‪ ,‬והא"ר‬ ‫שנשתיירו רוב מנין‪ ,‬דהיינו לפחות ששה אנשים‪,‬‬ ‫מפקפק בזה (רמ"א שם‪ ,‬מג"א סק"ז‪ ,‬משנ"ב סקי"ד)‪.‬‬ ‫אפשר לומר קדיש עם תתקבל בגמר הסליחות‬ ‫"ואצלינו אין המנהג כן‪ .‬ובדרך כלל יזהרו מאד שלא‬ ‫( מט"א סי' תקפא סי"ז‪ ,‬ובאלף המגן שם ס"ק לד‪-‬לה‪ ,‬משנ"ב‬ ‫לבא לידי מחלוקת בעניינים אלו וכל מי אשר יראת‬ ‫סק"ד)‪.‬‬ ‫אלקים בקרבו יבטל דעתו אף שנראה לו שעושים‬ ‫המתפלל ביחידות‪ ,‬כשיגיע לי"ג מדות לא יאמר‬ ‫לב‪.‬‬ ‫שלא כהוגן כדי שלא לבא לידי מחלוקת‪ ,‬וע"פ הרוב‬ ‫דרך תפילה ובקשת רחמים‪ ,‬דדבר שבקדושה הן‬ ‫השטן מרקד בעניינים כאלו כידוע‪ ,‬ולכן המשתדל‬ ‫ואין נאמר בפחות מעשרה‪ ,‬אבל יכול לאומרה‬ ‫א"ע למנוע מחלוקת שכרו גדול מאד" (ערוך השולחן‬ ‫בניגון וטעמים כקורא בתורה (שו"ע סי' תקסה ס"ה‪,‬‬ ‫ס"ו)‪.‬‬ ‫מג"א סק"ה בשם תרוה"ד סי' יח‪ ,‬משנ"ב סקי"ב)‪ .‬וכן ידלג‬ ‫כתוב בשל"ה (מס' ר"ה עמוד הדין פרק נר מצוה ד"ה בכלל)‬ ‫לו‪.‬‬ ‫התפילות שהם בלשון תרגום‪ ,‬כמו מחי ומסי‪ ,‬מרן‬ ‫השליח ציבור והתוקע צריכים להפריש עצמם ג'‬ ‫די בשמיא וכו' (מט"א סכ"א‪ ,‬משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫ימים קודם‪ ,‬מכל דבר המביא לידי טומאה‪ ,‬וילמדו‬ ‫אבל ל"ע בתוך ימי השבעה אסור לצאת מביתו‬ ‫לג‪.‬‬ ‫הכוונות מהתפלות והתקיעות‪ ,‬והוא מהזוהר (ויקרא‬ ‫לביהכ"נ כדי לומר סליחות‪ ,‬ויאמר הסליחות במנין‬ ‫יח א) (מג"א סי' תקפא סק"ט)‪ .‬ובחתם סופר (דרשות לז"ך‬ ‫בביתו‪ ,‬ואם אין לו מנין יאמר ביחידות‪ ,‬וכנ"ל‬ ‫אלול תק"ע‪ ,‬ח"ב עמ' שנו) כתב‪ :‬כתוב בזוהר והזהירו כל‬ ‫כשאומרים ביחידות‪ .‬ובער"ה שמרבים בסליחות‬ ‫האחרונים והמקובלים‪ ,‬דג' ימים קודם ר"ה‬ ‫מותר לו ללכת לביהכ"נ (רמ"א סי' תקפא ס"א)‪.‬‬ ‫מחויבים בעלי תפלות והתוקעיס ומה גם המקרא‬ ‫אבל תוך י"ב חודש – אע"פ שבר"ה ויוה"כ אסור לו‬ ‫לד‪.‬‬ ‫התקיעות‪ ,‬להתבודד ולפרוש עצמם מכל מותרי‬ ‫לעבור לפני התיבה דדינם כרגלים‪ ,‬בימי הסליחות‬ ‫העוה"ז כדי שיכוונו לבם בבוא יום הגדול והנורא‪,‬‬ ‫ובערב ראש השנה וגם בעשרת ימי תשובה מותר‬ ‫וידעו לפני מי יעברו‪ .‬ובדורות שלנו גם כל אחד‬ ‫לו להתפלל לפני העמוד (משנ"ב שם סק"ז)‪.‬‬ ‫ישא בעד עצמו רינה ותפילה ויתבודד עצמו ג' ימים‬ ‫יש מקומות שנוהגין שהמתפלל סליחות מתפלל‬ ‫לה‪.‬‬ ‫אלו‪ ,‬אולי יתעשת האלקים לנו‪.‬‬ ‫כל היום‪ ,‬היינו שחרית ומנחה‪ ,‬וי"א אף ערבית‬ ‫פרק ב ‪ -‬ערב ראש השנה‬ ‫שאחרי קריאת התורה אין אומרים‪ ,‬כי אין אומרים‬ ‫סליחות ושחרית‬ ‫תחנון‪.‬‬ ‫לז‪ .‬ערב ראש השנה משכימין הרבה ומרבים בסליחות‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫לפני מלך מוחל וסולח בבכי ובתחנונים לצאת‬ ‫מב‪ .‬ערב ראש השנה שחרית אין תוקעים בשופר (רמ"א‬ ‫בדימוס בדין‪ ,‬ויש לאומרם במתון ובהכנעה‬ ‫ס"ג)‪ .‬וכמה טעמים נאמרו בזה‪ ,‬א ‪ -‬כדי להפסיק בין‬ ‫ובשברון לב (רמ"א סי' תקפא ס"א‪ ,‬מט"א סל"ג)‪.‬‬ ‫תקיעות דחודש אלול שהן רשות ומדרבנן‪,‬‬ ‫לח‪ .‬הסליחות של ערב ר"ה נקראים "זכור ברית"‪ ,‬ע"ש‬ ‫לתקיעות של ראש השנה שהן חובה ומן התורה‬ ‫הסליחה "זכור ברית אברהם ועקידת יצחק"‪.‬‬ ‫(ט"ז סק"ד‪ ,‬מג"א סקי"ד)‪ .‬ב ‪ -‬כדי לבלבל את השטן‬ ‫לט‪ .‬ערב ראש השנה בתפילת שחרית אין אומרים‬ ‫(מג"א שם ומשנ"ב סקכ"ד בשם המנהגים)‪ .‬ג ‪ -‬משום‬ ‫תחנון‪ ,‬כמו בשאר ערב יו"ט‪ .‬ומ"מ אחר אמירת‬ ‫דהשופר בא לעורר לשוב בתשובה כמו שכתב‬ ‫הסליחות נופלים על פניהם‪ ,‬כי עיקר תקנת‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬ואם יתקעו שלושים יום של חודש אלול‬ ‫הסליחות היתה באשמורת הבוקר‪ ,‬והיו נופלים על‬ ‫שוב לא יתעוררו בראש השנה‪ ,‬כמו שמצינו‬ ‫פניהם בלילה קודם עלות השחר‪ ,‬ולכן אף אם‬ ‫בטיטוס (גיטין נו‪ ):‬שהתרגל לנקירת היתוש אחרי‬ ‫התאחרו והאיר היום נופלים על פניהם (שו"ע ס"ב‪,‬‬ ‫שלושים יום‪ .‬לכך צריך להפסיק יום אחד ואז‬ ‫מג"א סקי"ג‪ ,‬משנ"ב ס"ק כב‪-‬כג)‪ .‬ואף אלו שמתחילים‬ ‫בתקיעות של ר"ה יתעורר האדם מחדש לשוב אל‬ ‫הסליחות אחר שהאיר היום‪ ,‬נהגו ליפול נפילת‬ ‫בוראו (הגר"א בפירושו ליונה)‪.‬‬ ‫אפים אחר הסליחות‪.‬‬ ‫מג‪ .‬אף כשחל יום א' דר"ה בשבת‪ ,‬אין תוקעין בערב‬ ‫מ‪ .‬ערב ראש השנה אומרים 'למנצח וגו' יענך ה' ביום‬ ‫שבת‪ ,‬כיון שאומרים זכרון תרועה הוי כמו תקיעה‬ ‫צרה' (מט"א סקמ"ט)‪.‬‬ ‫(משנ"ב סי' תקפא סקכ"ד)‪.‬‬ ‫מא‪ .‬כשחל ער"ה ביום שני אומרים 'אל ארך אפים' לפני‬ ‫מד‪ .‬לתקוע כדי להתלמד‪ ,‬בבית בחדר סגור מותר‬ ‫פתיחת הארון‪ ,‬כי ביום שאומרים למנצח אומרים‬ ‫(משנ"ב סקכ"ד בשם המג"א)‪.‬‬ ‫אא"א (משנ"ב סי' קלא סקל"ה)‪ .‬אולם 'יהי רצון'‬ ‫‪5‬‬ ‫מסירת מודעה הוא פתח גדול להרבה מנהגים‬ ‫נא‪.‬‬ ‫תענית‪ ,‬הליכה לביה"ח‬ ‫שאדם מחליט לנהוג במשך השנה‪ ,‬ומסתפק אם‬ ‫מה‪ .‬נוהגים להתענות בערב ר"ה (שו"ע סי' תקפא ס"ב)‪.‬‬ ‫הוא נדר או לא‪ ,‬וכיון שאומר מלפני זה שכל‬ ‫ויש נוהגים להתענות רק עד חצות‪ ,‬ויש נוהגים‬ ‫המנהגים הם בלי נדר הרי זה פתח גדול שלא‬ ‫שלא לצום כלל כי בזמנינו נחלשו הדורות‪ ,‬ואנשים‬ ‫להחשיבם כנדר‪.‬‬ ‫חלשים יותר מבעבר‪ .‬ובסעודת מצוה מותר לאכול‬ ‫אפשר לכתחילה לסמוך על מסירת המודעה לענין‬ ‫נב‪.‬‬ ‫(רמ"א שם)‪.‬‬ ‫מנהג טוב שנהג ולא אמר בלי נדר שלא יהיה בזה‬ ‫מו‪ .‬יש מקומות נוהגין לילך על הקברות (ולהשתטח על‬ ‫שאלה של נדר‪ ,‬אבל אם אמר לשון נדר אין לסמוך‬ ‫קברי הצדיקים ‪ -‬מג"א סקט"ז) ולהרבות שם בתחינות‬ ‫על זה‪.‬‬ ‫(שו"ע ס"ה)‪ .‬דבית הקברות הוא מקום מנוחת‬ ‫התרת נדרים אינה מועילה רק לנדרים ששכח‬ ‫נג‪.‬‬ ‫הצדיקים והתפלה נתקבלה שם יותר‪ ,‬אך אל ישים‬ ‫אותם‪ ,‬אבל נדרים שזוכר אותם‪ ,‬צריך לפרט בשעת‬ ‫מגמתו נגד המתים‪ ,‬רק יבקש מהש"י שיתן עליו‬ ‫ההתרה (שו"ע יו"ד סי' רכח סי"ד)‪ .‬וכן אם נזכר במשך‬ ‫רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר (משנ"ב סקכ"ז)‪.‬‬ ‫השנה שנדר נדר‪ ,‬לא יסמוך על ההתרה שעשה‬ ‫מז‪ .‬ועוד טעם "כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו"‬ ‫בערב ר"ה‪ ,‬רק יעשה התרת נדרים כדינו‪ ,‬ויפרט‬ ‫(אלף המגן ס"ק קיג בשם השל"ה)‪" .‬שמתפללים‬ ‫הנדר בפני אחד מהדיינים‪ ,‬וצריך שיתחרט על הנדר‬ ‫להשי"ת בסתם‪ ,‬והבית הקברות הוא מקום‬ ‫וימצא לו פתח חרטה‪ .‬דכל מה שעושים התרת‬ ‫משכנות צדיקים וחסידים‪ ,‬והם שומעים התפילה‬ ‫נדרים בערב ר"ה הוא כדי שלא יהיה העונש גדול‬ ‫ומעלים אותה בזכותם‪ ,‬וזהו כדי שיבקשו עלינו‬ ‫כל כך‪ ,‬וזה מהני דוקא כשאינו יודע את נדרו וחושש‬ ‫המתים רחמים" (שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' ח)‪.‬‬ ‫שיעבור על איסור נדרים‪ ,‬אבל כשיודע מהנדר לא‬ ‫מח‪" .‬ונותנים שם צדקה לעניים ומרבים בתחנונים‬ ‫מהני עד שיפרט בפני אחד מהמתירים‪.‬‬ ‫לעורר את הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה‬ ‫המנהג שנשים אינן עושות התרת נדרים בער"ה‪.‬‬ ‫נד‪.‬‬ ‫שימליצו טוב בעדנו ביום הדין‪ .‬וגם מחמת שהוא‬ ‫אמנם במשך השנה אשה שנדרה נדר צריכה התרה‪,‬‬ ‫מקום קבורת הצדיקים המקום הוא קדוש וטהור‬ ‫ויכולה לבא בעצמה לבי"ד ויכולה למנות את בעלה‬ ‫והתפילה מקובלת שם ביותר בהיותה על אדמת‬ ‫שילך בשליחותה‪ ,‬והמתירים אומרים‪ :‬מותר לה‬ ‫קודש‪ .‬ויעשה הקב"ה חסד בזכות הצדיקים (קיצור‬ ‫(מבית לוי פ"ב ס"ט ובהערה יא)‪.‬‬ ‫שו"ע סי' קכח סי"ג)‪.‬‬ ‫המתירים מותרים להיות קרובים לנודר וכן זה לזה‬ ‫נה‪.‬‬ ‫התרת נדרים‬ ‫(שו"ע יו"ד סי' רכח ס"ג)‪.‬‬ ‫מט‪ .‬איתא בגמרא (נדרים כג‪ ):‬הרוצה שלא יתקיימו נדריו‬ ‫המתירים צריכים להיות גדולים ושנתמלא זקנם‪,‬‬ ‫נו‪.‬‬ ‫יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד‬ ‫ואין סומכין על חזקה דרבא (רעק"א סי' עג‪ ,‬הובא בפ"ת‬ ‫לידור יהא בטל‪ .‬ועל פי זה קבעו לעשות התרת‬ ‫שם)‪ .‬וגם ההתרה של ערב ר"ה שהוא מועילה עפ"י‬ ‫נדרים ומסירת מודעא בערב ראש השנה‪ .‬ואף‬ ‫דין‪ ,‬צריך שיהיו המתירים ממולאי זקן (שו"ת שבט‬ ‫שאומרים ביום הכיפורים 'כל נדרי'‪ ,‬ויום כיפור‬ ‫הלוי ח"ד סי' נד אות ד)‪ ,‬ולכן בחורים צעירים שלא‬ ‫נקרא ג"כ ראש השנה‪ ,‬כדכתיב (יחזקאל מ‪ ,‬א) בראש‬ ‫נתמלא זקנם אינם יכולים להתיר לאחרים [וכיון‬ ‫השנה בעשור לחודש‪ ,‬זריזים מקדימים למצוות‬ ‫שקשה להם לעשות בי"ד לעצמם‪ ,‬יש לגדולים לעשות‬ ‫ועושין זאת בערב ר"ה (של"ה ריש מס' יומא)‪ .‬ויש‬ ‫עמם חסד ולהתיר להם נדריהם‪ ,‬אף שהם אינן יכולים‬ ‫מקומות שנהגו בעשי"ת או בערב יום כיפור מטעם‬ ‫להתיר לגדול]‪.‬‬ ‫הנ"ל (אלף המגן אות קג)‪.‬‬ ‫תספורת‪ ,‬נטילת צפרניים‪ ,‬טבילה במקוה‪ ,‬תשובה‬ ‫נ‪ .‬בהתרת נדרים עושים ב' דברים‪ .‬תחילה עושים‬ ‫נז‪ .‬מסתפרים בערב ר"ה (שו"ע ס"ד)‪ ,‬להראות שאנו‬ ‫התרת נדרים על הנדרים שנדרו במשך השנה‬ ‫בטוחים בה' יתברך שעושה לנו נסים ויצדיק אותנו‬ ‫שעברה‪ ,‬ואחר כך מוסרים מודעה שכל מה שיעשה‬ ‫במשפט (טור)‪ .‬ועוד‪ ,‬כי אין לבא אל שער המלך‬ ‫מכאן ואילך עוקר אותו כבר מעכשיו ומבטל הנדר‬ ‫בלבוש שק‪ ,‬כי עוז וחדוה במקומו‪ .‬וגם כי מבואר‬ ‫מתחילתו‪ ,‬ומה שיעשה הוא בלי נדר‪" .‬ולכן צריך‬ ‫בזוה"ק ובספרי המקובלים כי שערות הראש מורה‬ ‫כל אדם ליזהר שיבין מה שהוא אומר‪ ,‬ולא כמו‬ ‫על דינים ולכן צריך לסלק הדינים קודם ר"ה שלא‬ ‫שחושבים עמי הארץ שהוא איזה תחינה" (חיי אדם‬ ‫לתת ח"ו כח לזרים (אלף למגן אות קז)‪.‬‬ ‫כלל קלח ס"ח)‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫הגעלת וטבילת כלים‬ ‫נח‪ .‬יש ליזהר להסתפר קודם חצות היום (מט"א אות נ)‪.‬‬ ‫סה‪ .‬כלים חדשים של מתכת‪ ,‬כמו נירוסטה‪ ,‬אלומניום‬ ‫ואם לא הספיק יכול להסתפר גם לאחר חצות עד‬ ‫וכדו'‪ ,‬כגון‪ ,‬סירים‪ ,‬מחבתות‪ ,‬סכו"ם וכדו'‪ ,‬נוהגים‬ ‫זמן מנחה קטנה (עי' סי' רנא ס"ב ובמג"א שם‪ ,‬אלף למגן‬ ‫להכשירם ע"י הגעלה במים רותחים‪ ,‬מחשש שמא‬ ‫אות קח)‪.‬‬ ‫נמרחים בשומן איסור‪ .‬ואפשר להכשירם בבית‪.‬‬ ‫נט‪ .‬נוטלים צפרניים בערב ראש השנה (טור בשם‬ ‫סכין חדש אין צורך להכשירו כיון שהחידוד מוציא‬ ‫המדרש‪ ,‬א"ר סקל"ו‪ ,‬כף החיים סקפ"א)‪.‬‬ ‫בליעות האיסור‪.‬‬ ‫ס‪ .‬נוהגים לטבול במקוה טהרה בערב ראש השנה‬ ‫סו‪ .‬וכל הכלים האלו וכן כלי זכוכית‪ ,‬כמו בקבוקי יין‪,‬‬ ‫משום טהרה וקדושה‪ .6‬וראוי לטבול משעה קודם‬ ‫כוסות וכדו'‪ ,‬וכן סכין חדש יש לזכור להטביל לפני‬ ‫חצות (רמ"א ס"ד‪ ,‬משנ"ב סקכ"ו)‪ .‬ואף מי שאינו טובל‬ ‫החג‪.‬‬ ‫עצמו בכל ערב שבת‪ ,‬בערב ר"ה יהדר לטבול א"ע‪,‬‬ ‫סז‪ .‬ארגוני צדקה וחסד או מוסדות תורה וחינוך‬ ‫כי אם חייב לטהר את עצמו בכל רגל ק"ו בר"ה‬ ‫המחלקים סכינים לתורמים וכדו'‪ ,‬יכולים להטביל‬ ‫שצריך לחפש אחר טהרה וקדושה (אלף המגן אות‬ ‫הסכינים לצורך המקבלים לפני הענקתם לתורם‪.‬‬ ‫קכא)‪.‬‬ ‫סח‪ .‬כלי חדש לדבש שהבסיס מתכת או כסף וכדו'‬ ‫סא‪ .‬לכבוד ראש השנה יש ללבוש בגדים נאים‬ ‫ובתוכו כלי זכוכית שבו מניחים הדבש‪ ,‬אין צריך‬ ‫ומכובסים‪ ,‬אך לא בגדים הדורים ביותר כברגלים‬ ‫להטביל רק את כלי הזכוכית‪.‬‬ ‫אחרים כדי להעלות על לב שהוא יום הדין ויהא‬ ‫סט‪ .‬אם שכחו להטביל כלי אין להשתמש בו אפי'‬ ‫מורא הדין עליו (ט"ז סי' תקפא סק"ה‪ ,‬שע"ת ס"ד‪ ,‬משנ"ב‬ ‫באופן עראי‪ ,‬דהיינו אפי' פעם אחת (רמ"א יו"ד סי'‬ ‫סקכ"ה‪ ,‬מט"א סנ"ה)‪.‬‬ ‫קכא ס"ח)‪ .‬ובדיעבד אם השתמשו בכלי שלא‬ ‫סב‪ .‬יש מקומות שנוהגים שכל הציבור לובש בגדים‬ ‫הוטבל‪ ,‬לא נאסר המאכל (שם סט"ז)‪ .‬וצריך עוד‬ ‫לבנים – 'קיטל' בראש השנה כמו ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫להטביל את הכלי‪.‬‬ ‫והוא רמז על סליחה ככתוב כשלג ילבינו‪ ,‬וברוב‬ ‫ע‪ .‬אין לטבול כלי בשבת ויום טוב (שו"ע סי' שכג ס"ז‪,‬‬ ‫המקומות אין נוהגין כן רק לובשים בגדי שבת ויו"ט‬ ‫משנ"ב סקל"ג)‪.‬‬ ‫הרגילים (שע"ת שם סקט"ו‪ ,‬מט"א שם)‪ .‬יש מקומות‬ ‫הכנות אש ונרות לצורך שבת ויום טוב‬ ‫שהנשים לובשות בגדים לבנים (שע"ת שם‪ ,‬מט"א‬ ‫עא‪ .‬יש להדליק בערב ר"ה נר שדולק כ‪ 48‬שעות או‬ ‫שם)‪.‬‬ ‫סג‪ .‬ערב ראש השנה הוא יום האחרון מן השנה‪ ,‬וקבלו‬ ‫יותר‪ ,‬כדי שיהא לו אש מצוי להעביר ממנו להדליק‬ ‫חז"ל שכל העושה תשובה יום א' בשנה חשוב‬ ‫הנרות בליל ב' של ר"ה‪ ,‬וכן להעביר אש אם ירצו‬ ‫כאילו שב כל השנה‪ ,‬וישים כל אדם על לבו לשוב‬ ‫להבעיר הגז בליל ב' או ביום ב' של ר"ה לחמם או‬ ‫בכל לבו‪ ,‬ומכל שכן בעבירות שבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫לבשל המאכלים‪ .‬דאף שמותר מלאכת אוכל נפש‬ ‫ולא ימתין עד ערב יום הכיפורים לבקש מחילה‬ ‫ביום טוב‪ ,‬אסור להוציא אש חדשה ביו"ט אף‬ ‫מחבירו‪ ,‬אלא יקדים עצמו למצוה‪ ,‬וכל היום יעסוק‬ ‫לצורך אוכל נפש‪ ,‬או משום דהוי מכשירי אוכל‬ ‫בתורה ובמצוות‪ ,‬ולא יסיח דעתו כל היום מתשובה‬ ‫נפש שאפשר לעשותם מערב יום טוב או משום‬ ‫(חיי אדם כלל קלח אות ה)‪ .‬ויש להרבות בזכויות בערב‬ ‫דהוי מוליד ביו"ט (שו"ע ומשנ"ב סי' תקב ס"א)‪ .‬ומותר‬ ‫ראש השנה (ערוך השלחן סי"ג)‪.‬‬ ‫רק להעביר אש מאש דולקת‪.‬‬ ‫סכין חדש‬ ‫עב‪ .‬ראוי להכין מערב ר"ה גם את הנרות שידליקו בליל‬ ‫סד‪ .‬יש נוהגים לקנות סכין חדש לקראת ראש השנה‬ ‫ב'‪ .‬והנוהגים להבהב את הנרות בכל ערב שבת‬ ‫ולהשחיזו‪ ,‬והוא מסוגל לפרנסה לכל השנה (ספר‬ ‫ויו"ט‪ ,‬יהבהבו גם את הנרות לליל ב'‪ .‬ואם לא הכין‪,‬‬ ‫סגולת ישראל (אות ר) בשם הרה"ק מהרי"א מזידיטשוב‪.‬‬ ‫עיין להלן בליל ב' דר"ה‪.‬‬ ‫ובספר זכרון טוב מביא שהרה"ק מנעשכיז סיפר שהרה"ק‬ ‫עג‪ .‬המשתמשים בפתיל צף (בליל ב')‪ ,‬יש להכינם מערב‬ ‫החוזה מלובלין היה מחלק סכינים בערב ראש השנה‬ ‫יו"ט ולהשחיל את הפתילה לתוך השעם מחשש‬ ‫למקורבים לסגולה לפרנסה)‪.‬‬ ‫מעליו כל הטומאות וכל המחשבות זרות שנתדבקו עמו כל ימות השנה‪.‬‬ ‫‪ 6‬וכתב בשל"ה (מס' ר"ה פרק נר מצוה אות ח) מספר סדר היום‪" :‬גם צריך‬ ‫ובכל רגל ורגל חייב אדם לטהר עצמו (ר"ה טז‪ ,):‬קל וחומר בראש השנה‪,‬‬ ‫שיטהר עצמו וגופו ממש‪ ,‬שירחץ ויטהר ויטבול במי מקוה‪ .‬אף על פי שאין‬ ‫שצריך האדם לחפש אחר הטהרה והקדושה‪ ,‬להתיצב לפני אלהיו יתברך‬ ‫דרכו בכך כל השנה‪ ,‬ביום הזה הנורא צריך על כל פנים לטבול‪ ,‬ולהשליך‬ ‫ויתעלה מן הבא בידו‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מערב שבת כל מאכלי השבת שהוא יום ראשון של‬ ‫תיקון מנא‪ .‬ואם לא השחיל מערב יו"ט‪ ,‬יש אוסרים‬ ‫ר"ה‪ ,‬ולהניח על הפלטה מערב שבת המאכלים‬ ‫להשחיל הפתיל ביו"ט משום עשיית כלי (מרא‬ ‫שרוצים לאוכלם חם‪.‬‬ ‫דשמעתתא אות ריט)‪ ,‬ויש מתירין (שו"ת שבט הלוי ח"ט‬ ‫עח‪ .‬יש לזכור לכוון שעון השבת של החשמל והמזגנים‬ ‫סי' קכח‪ ,‬וכותב‪ ,‬שאעפ"כ הוא עצמו נוהג להכין הפתילות‬ ‫כפי הנצרך לימי ראש השנה‪.‬‬ ‫מערב יו"ט)‪ .‬ובתנאי שהנקב מוכן מבעוד יום‪ ,‬ואסור‬ ‫עט‪ .‬אם מתכנן לבשל או לחמם בליל ב' או ביום ב' את‬ ‫לפתוח את הנקב או להרחיבו‪ ,‬וכן אסור להפריד את‬ ‫המאכלים על כירה חשמלית או בתנור‪ ,‬ידליקם‬ ‫השעם אם הוא מחובר לחבירו‪.‬‬ ‫מערב יו"ט ויכין שעון שבת כפי הנצרך‪.‬‬ ‫עד‪ .‬המשתמשים בנרונים בתוך כוסיות‪ ,‬שאחרי‬ ‫פ‪ .‬אם מתכנן לבשל או לחמם בליל ב' או ביום ב' את‬ ‫השימוש נשארים הדיסקיות בתוך הכוסיות‪ ,‬ויש‬ ‫המאכלים על כיריים גז‪ ,‬ויש בכפתורים מצית‬ ‫צורך להוציאם לפני שימוש חוזר בכוסיות‪ ,‬עצה‬ ‫חשמלי‪ ,‬יש לנתק את החשמל מהכיריים בערב‬ ‫טובה ליתן קצת שמן או מים בתוך הכוסיות מערב‬ ‫יו"ט‪ ,‬כדי שיוכל להדליק הכיריים ע"י העברת אש‪.‬‬ ‫יו"ט כדי שלא ידבקו הדיסקיות מהנרות שהדליקו‬ ‫פא‪ .‬המקררים שצריכים להעביר אותם למצב שבת‪,‬‬ ‫בליל יו"ט ויהיה אפשר לנערם בקלות‪.‬‬ ‫וחוזרים אוטומטי אחרי שבת למצב חול‪ ,‬יש לכוון‬ ‫עה‪ .‬אפשר להשתמש בנרונים בתוך פח‪ ,‬שבגמר‬ ‫אותם למצב שבת ליומיים של החג‪.‬‬ ‫שימושם נזרקים לאשפה‪ ,‬ואז אין צורך לשום‬ ‫פב‪ .‬יש לזכור בערב שבת ויו"ט לפתוח בקבוקי יין‬ ‫מלאכה כדי להדליק נרות שבת‪ .‬כהיום מצוי נרונים‬ ‫ושתיה‪ ,‬לפתוח שקיות או פקקים של בקבוקי חלב‬ ‫המונחים בתוך פלסטיק שקוף שאורם נראה מחוץ‬ ‫ושל קופסאות אוכל לתינוקות‪ ,‬להפריד גביעי ֶל ֶבן‬ ‫לפלסטיק כמו מתוך כוסיות הזכוכית‪ ,‬וגם הם‬ ‫או מעדנים לילדים‪ ,‬לחתוך חתיכות נייר כסף‪,‬‬ ‫נזרקים בגמר שימושם‪ ,‬ונכון להשתמש בהם שלא‬ ‫לחתוך מפות ניילון לצורך הסעודות וכדו'‪ .‬ואף מה‬ ‫יצטרכו לשום מלאכה בהכנת הנרות‪.‬‬ ‫שצריך ליום ב' של יו"ט‪ ,‬יש להכין בערב שבת‪ ,‬כי‬ ‫עו‪ .‬מי שיש לו יא"צ בר"ה‪ ,‬ידליק נר נשמה בערב שבת‪,‬‬ ‫מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם מערב יום‬ ‫ואף אם היא"צ ביום ב' דר"ה ידליק נר גדול שידלק‬ ‫טוב‪ ,‬יש לעשותם מערב יו"ט‪.‬‬ ‫עד יום ב' של ראש השנה‪.‬‬ ‫פג‪ .‬מצוה למשמש בכיסי הבגדים אם יש בהם דבר‬ ‫הכנות לראש השנה‬ ‫מוקצה‪ ,‬ובפרט אלו שנוסעים מביתם לבושים‬ ‫עז‪ .‬בשנה זו שראש השנה חל בשבת‪ ,‬צריך להכין כל‬ ‫בבגדי שבת (עי' שו"ע סי' רנב ס"ז)‪.‬‬ ‫צרכי ומאכלי השבת מערב שבת‪ .‬וצריך לבשל‬ ‫פרק ג – הדלקת הנרות‬ ‫אחרי הברכה‪ ,‬שבזה נקרא ג"כ עובד לעשייתן‪,‬‬ ‫ההדלקה והברכות‬ ‫להנאתן‪ ,‬אבל אחרי שכבר גמרו להדליק וכבר נהנו‬ ‫פד‪ .‬מדליקין הנרות מבעוד יום‪ ,‬כמו בכל ערב שבת‪[ ,‬פלג‬ ‫מהאור‪ ,‬אינה יכולה לברך‪ .‬וגם דכיון שכבר קיבלה‬ ‫המנחה‪ .5:33 :‬זמן הדלקת הנרות‪ ,‬י‪-‬ם‪ ,6:15 :‬ב"ב‪ .]6:30 :‬ואחר‬ ‫שבת אסורה להדליק נרות‪ ,‬ואיך תברך כעת וציונו‬ ‫ההדלקה מברכות "אשר קדשנו במצוותיו וצונו‬ ‫להדליק‪.‬‬ ‫להדליק נר של שבת ושל יום טוב" (משנ"ב סי' רסג‬ ‫פו‪ .‬אם טעתה ובירכה להדליק נר של יום טוב ולא‬ ‫סקכ"ד וסי' תקיד סקמ"ח)‪.‬‬ ‫הזכירה של שבת‪ ,‬י"א שתחזור ותברך על נר של‬ ‫פה‪ .‬אם טעתה ובירכה רק להדליק נר של שבת ולא‬ ‫שבת‪ ,‬וכדי שיהיה עובר לעשייתה‪ ,‬י"ל שתדליק נר‬ ‫הזכירה של יום טוב‪ ,‬אם נזכרה תוך כדי דיבור‪,‬‬ ‫נוסף ותברך עליו‪ ,‬שהרי לא קבלה עליה עדיין שבת‬ ‫תתקן ותאמר להדליק נר של שבת ושל יום טוב‪.‬‬ ‫רק יום טוב‪ ,‬ולדידהו לכתחילה תחזור ותזכיר שנית‬ ‫ואם נזכרה אחר כדי דיבור‪ ,‬לא תברך שוב (מו"ח‬ ‫את יו"ט בברכתה (שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קיב)‪,‬‬ ‫הגרמ"ש קליין שליט"א)‪ ,‬א – די"א שיום טוב נמי איקרי‬ ‫ולמעשה נראה שאם נזכרה תוך כדי דיבור‪ ,‬תתקן‬ ‫שבת ויצאה ידי חובתה בברכתה (שו"ת התעוררות‬ ‫ותאמר להדליק נר של שבת ושל יום טוב‪ .‬נזכרה‬ ‫תשובה ח"א סי' קיב)‪ ,‬ב – דלפי רוב פוסקים אי אפשר‬ ‫אחר כדי דיבור‪ ,‬לא תברך שוב וכנ"ל (מו"ח הגרמ"ש‬ ‫לברך אחר ההדלקה‪ ,‬גם משום דצריך לברך עובר‬ ‫קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫לעשייתן‪ ,‬ולכן אף אם מברכות אח"כ מניחים‬ ‫הידים על העינים שלא להנות מאור הנרות עד‬ ‫‪8‬‬ ‫מקדשת בעצמה תברך שהחיינו בקידוש‪ .‬וגם שיש‬ ‫פז‪ .‬המנהג שהנשים מברכות שהחיינו אחרי ברכת‬ ‫‪7‬‬ ‫לחשוש שתברך שנית בקידוש‪ ,‬שכך כתוב‬ ‫להדליק (כן משמע במשנ"ב סי' תר סק"ד‪ ,‬ועי' משנ"ב סי' רסג‬ ‫במחזור‪ .‬ואם היא מוציאה את הבנות או שאר בני‬ ‫סקכ"ג‪ .‬וכ"ה בקיצור של"ה‪ ,‬ועי' אגרות משה או"ח ח"ד סי' קא)‪.‬‬ ‫משפחה ב'קידוש'‪ ,‬בודאי תברך שהחיינו בקידוש‬ ‫שכחה ולא בירכה שהחיינו יכולה לברך אח"כ‪,‬‬ ‫ולא בהדלקת נרות‪ ,‬כיון שכולן חייבות בברכת‬ ‫ועדיף שתכוון לצאת ברכה זו כשתשמע בקידוש‬ ‫שהחיינו‪ ,‬והן תצאנה ידי חובתן ממנה כשתברך‬ ‫ותצא ידי חובתה ממנו‪.‬‬ ‫בקידוש‪.‬‬ ‫פח‪ .‬אע"פ שבעת צורך גדול יכולה להתנות בהדלקת‬ ‫צ‪ .‬שכחה ובירכה שהחיינו בהדלקת הנרות‪ ,‬ויש בני‬ ‫הנרות שאינה מקבלת עליה עדיין שבת ויו"ט (עי'‬ ‫בית מעל לגיל חינוך שלא שמעו ממנה הברכה‪,‬‬ ‫משנ"ב סי' רסג סקכ"א)‪ ,‬מ"מ כשמברכת שהחיינו‬ ‫תברך שוב שהחיינו ב'קידוש' להוציא בני הבית‪.‬‬ ‫בשעת הדלקת הנרות‪ ,‬מקבלת קדושת יו"ט ואינה‬ ‫צא‪ .‬איש שמדליק נרות יו"ט‪ ,‬מברך שהחיינו ב'קידוש'‬ ‫יכולה להתנות שאינה מקבלת יו"ט אף לצורך גדול‪,‬‬ ‫ולא בשעת הדלקת הנרות (מט"א סי' תקצט ס"ט)‪.‬‬ ‫ואסורה בכל המלאכות‪ ,‬וכן אסור לה לאכול‬ ‫המתארחים אצל אחרים‬ ‫ולשתות מאז לפני קידוש‪ .‬וכן אינה יכולה להתפלל‬ ‫צב‪ .‬המתארחים לסעודת ליל שבת ור"ה אצל אחרים‬ ‫מנחה אחר הדלקת הנרות‪.‬‬ ‫וחוזרים לישון בביתם או במקום אכסנייתם‪ ,‬יכולים‬ ‫אשה ב'קידוש' ואיש ב'הדלקת נרות'‬ ‫להדליק [מבעוד יום] במקום שישנים‪ ,‬וישארו שם‬ ‫פט‪ .‬אשה שעושה קידוש‪ ,‬כגון אלמנה או גרושה‪ ,‬או‬ ‫להנות מהנרות עד חצי שעה אחר שקיעת החמה‪.‬‬ ‫שהבעל נסע לרבו וכדו'‪ ,‬לא תברך שהחיינו‬ ‫או שידליקו נרות גדולות שידלקו עדיין בחזרתם‬ ‫בהדלקת הנרות‪ ,‬רק אח"כ בשעת הקידוש‪ ,‬דהעיקר‬ ‫בלילה‪ .‬או שידליקו יחד עם הנרות גם את התאורה‬ ‫לברך שהחיינו בקידוש‪ ,‬רק היות ונשים לא עושות‬ ‫שתשאר מוארת עד שיחזרו‪.‬‬ ‫קידוש‪ ,‬נוהגות לברך בהדלקת הנרות‪ ,‬אך כשהיא‬ ‫פרק ד – תפילות ראש השנה‬ ‫הברכה השלישית ‪ -‬המלך הקדוש‬ ‫הוספת זכרנו‪ ,‬מי כמוך‪ ,‬וכתוב‪ ,‬בספר חיים‬ ‫צה‪ .‬בברכה השלישית 'אתה קדוש' מוסיפים לדור ודור‬ ‫צג‪ .‬בתפילות 'שמונה עשרה' תקנו הגאונים להוסיף‬ ‫המליכו וגו'‪ ,‬ובכן יתקדש שמך וגו'‪ ,‬ובכן תן פחדך‬ ‫בתפילה‪ ,‬בברכה ראשונה ‪ -‬זכרנו‪ ,‬בברכה שניה –‬ ‫וגו'‪ ,‬ובכן צדיקים וגו'‪ ,‬ותמלוך וגו'‪ ,‬קדוש אתה וגו'‬ ‫מי כמוך‪ ,‬בברכת מודים ‪ -‬וכתוב‪ ,‬ובברכת שים‬ ‫והם בקשות על התגלות כבוד שמים בבנין בית‬ ‫שלום ‪ -‬בספר חיים (מובא במסכת סופרים פי"ט ה"ח)‪.‬‬ ‫המקדש וביאת המשיח‪ .‬אם שכח להוסיף תפילות‬ ‫ונקראו 'זכרונות' על שם שמוזכר בהם לשון זכרון‪.‬‬ ‫אלו וכבר אמר ברוך אתה ה' בסיום הברכה‪ ,‬יסיים‬ ‫ואע"פ שאמרו חז"ל (ברכות לד‪ ).‬שלא ישאל אדם‬ ‫המלך הקדוש ולא יאמר למדני חוקיך‪ .‬ואח"כ‬ ‫צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות‪ ,‬היינו‬ ‫ימשיך אתה בחרתנו (דבכל דבר שהדין שאין מחזירין‬ ‫דוקא צרכי יחיד אבל צרכי רבים שפיר אפשר‬ ‫אותו אינו אומר למדני חוקיך)‪.‬‬ ‫לבקש (טור סי' תקפב בשם רב האי גאון)‪.‬‬ ‫צו‪ .‬בחתימת ברכה זו אומרים 'המלך הקדוש'‪ ,‬משום‬ ‫צד‪ .‬אם לא אמר אותם ועדיין לא הזכיר ה' בסיום‬ ‫שעכשיו הם ימי דין שהקב"ה יושב ודן כל העולם‬ ‫הברכה‪ ,‬יחזור ויאמר אותם‪ .‬ואם כבר סיים הברכה‪,‬‬ ‫ומראה מלכותו וממשלתו שהוא בכל משלה (שו"ע‬ ‫אינו חוזר‪ ,‬כיון שהוא רק תקנת הגאונים ולא הוזכרו‬ ‫סי' תקפב ס"א‪ ,‬משנ"ב סק"ב)‪ .‬אחר שגמר הברכה אם‬ ‫בש"ס (שו"ע ס"ה‪ ,‬משנ"ב ס"ק טו‪-‬טז‪ ,‬שו"ע הרב ס"ו)‪.‬‬ ‫י"ט‪ ,‬פשיטא דבעו ברוכי זמן נמי) ואף בלא ההדלקה יכולה לברך שהחיינו‬ ‫‪ 7‬בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קז נשאל על מנהג הנשים המברכות‬ ‫מיד בכניסת י"ט‪ ,‬דקיי"ל זמן אומרו אפי' בשוק‪ ,‬אלא היכא דאיכא כסא‬ ‫שהחיינו על הדלקת נר דיו"ט‪ ,‬כיון שלא נזכר בשום פוסק‪ ,‬וגם דלא עדיף‬ ‫סמכינן ליה עליה‪ .‬מיהא לאו ברכה לבטלה היא כה"ג נמי‪ ,‬לפי שהיום גורם‬ ‫מברכת שהחיינו דעשיית סוכה שנזכר בש"ס ואנו סומכים על של קידוש‪.‬‬ ‫לברכת הזמן‪ ,‬ומשום דסמכא ליה אהדלקת הנר לא גרע בהכי ושפיר דמי‪,‬‬ ‫ותשובתו‪ :‬מיום עמדי על דעתי היה ג"כ דבר תמוה בעיני ורציתי למחות‬ ‫כיון שהוא בא תחלה ובו ניכר כבוד י"ט ושמחתו‪.‬‬ ‫באשתי מטעם זה‪ .‬ואעפ"כ לא עשיתי מעשה והנחתי לה מנהגה המוחזק‬ ‫על כן אמרתי לעצמי הנח להן מנהגן שהוא ירושה להן מאבותיהן ועשו כן‬ ‫בידה‪ ,‬כי באמת חשש ברכה לבטלה אין כאן‪ ,‬שאם היא רוצה שלא לצאת‬ ‫בפני גדולי עולם ז"ל‪ ,‬וביחוד הא דידן דברת מרי דעובדא היא‪ .‬ואי לא‬ ‫ידי חובת ברכת הזמן ע"י בעלה‪ ,‬מי ימחה בידה לברך לעצמה ברכה שהיא‬ ‫דחזיא לבני נשא לא עבדא‪.‬‬ ‫חייבת בה בלי ספק (דהני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה ובזכירה ובשמחת‬ ‫‪9‬‬ ‫ויום הזכרון ולא הזכיר שבת‪ ,‬אם הזכיר שבת‬ ‫הוא מסופק אם סיים המלך הקדוש‪ ,‬כיון שהתפלל‬ ‫באמצע הברכה‪ ,‬לא יחזור (א"ר סק"ז‪ ,‬פמ"ג שם‪ ,‬שו"ע‬ ‫על הסדר ואמר לדור ודור וכו'‪ ,‬ובכן תן פחדך וכו'‪,‬‬ ‫הרב ס"ג‪ ,‬משנ"ב סק"ז‪ ,‬ביאוה"ל ד"ה מקדש)‪ .‬ואם לא‬ ‫א"צ לחזור‪ ,‬דמסתמא סיים כהוגן (ח"א כלל כח ס"ח‪,‬‬ ‫הזכיר שבת באמצע הברכה‪ ,‬לא יצא וצריך לחזור‪.‬‬ ‫כף החיים סק"ו‪ ,‬משנ"ב סק"ד)‪.‬‬ ‫ויתחיל מ'אתה בחרתנו' (הגרש"ז אויערבך זצ"ל)‪ .‬ואם‬ ‫הברכה הרביעית‬ ‫עקר רגליו חוזר לראש‪ .‬ואם טעה וחתם רק מקדש‬ ‫צז‪ .‬הברכה הרביעית מתחלת ב'אתה בחרתנו'‪' ,‬ותתן‬ ‫השבת‪ ,‬כיון שבאמצע הברכה הזכיר יום הזכרון‪,‬‬ ‫לנו'‪' ,‬יעלה ויבא'‪ ,‬ו'אלקינו ואלקי אבותינו מלוך'‪.‬‬ ‫יצא ואינו חוזר (שו"ע הרב שם‪ ,‬משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫צח‪ .‬אומרים 'ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הזכרון‬ ‫קה‪ .‬התפלל רק של ר"ה וחזר והתפלל רק של שבת או‬ ‫הזה' (שו"ע ס"ו)‪ .‬ואינו מזכיר ראש חודש‪ ,‬דראש‬ ‫להיפך‪ ,‬י"א שצריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬שאין מועיל‬ ‫חודש נמי איקרי זכרון‪ ,‬דכתיב ובמועדיכם ובראשי‬ ‫תפילה לחצאין וצריך להזכיר את שניהם ביחד‬ ‫חדשיכם וגו' והיו לכם לזכרון (משנ"ב סקי"ח)‪.‬‬ ‫(מט"א סי' תקפב סכ"א)‪ ,‬וי"א שיצא ואינו צריך לחזור‬ ‫צט‪ .‬כשחל ר"ה בחול אומרים‪ :‬יום תרועה'‪ .‬וכשחל‬ ‫ולהתפלל (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' קע אות יד)‪.‬‬ ‫בשבת אומרים‪' :‬זכרון תרועה' (שו"ע ס"ז)‪ .‬ובדיעבד‬ ‫אם אמר בחול זכרון תרועה או בשבת יום תרועה‪,‬‬ ‫לעילא ולעילא מכל ברכתא‬ ‫וכבר סיים הברכה‪ ,‬אינו חוזר (פמ"ג משב"ז סק"ג‪,‬‬ ‫קו‪ .‬באמירת 'קדיש' מראש השנה ועד יוה"כ‪ ,‬כופלים‬ ‫מט"א סט"ו‪ ,‬משנ"ב סקי"ט)‪ .‬ואם נזכר לפני שסיים‬ ‫תיבת 'לעילא' (מט"א סי' תקפב ס"א)‪ ,‬והטעם‪:‬‬ ‫הברכה חוזר (כ"מ במשנ"ב הנ"ל‪ ,‬וכ"ה בח"א כלל קלט אות‬ ‫שבימים הללו הוא מתעלה יותר כפול ומכופל מפי‬ ‫ד ובאלף המגן סקל"ד בשמו)‪ .‬וסגי לחזור ל'ותתן לנו'‬ ‫ברואיו‪ ,‬מפני שהוא יושב על כסא דין והכל צריכין‬ ‫(אשי ישראל פמ"ה הע' רנט בשם הגר"ח קנייבסקי)‪ .‬וי"א‬ ‫לשבחו ולפארו ולבקש רחמים על דינם (לבוש ס"ח)‪.‬‬ ‫דאף אם עדיין לא סיים את הברכה אינו חוזר (פר"ח‬ ‫והמנהג לומר 'לעילא ולעילא' (משנ"ב סי' נו סוסק"ב‪,‬‬ ‫סק"ז‪ ,‬פמ"ג משב"ז סק"ג)‪.‬‬ ‫שו"ע הרב סט"ז‪ ,‬ליקוטי מהרי"ח בשם סדר היום)‪ .‬ואומרים‬ ‫ק‪ .‬ומסיימים ברכה זו‪' :‬מלך על כל הארץ מקדש‬ ‫'מכל ברכתא'‪ ,‬ובשאר ימות השנה אומרים 'מן כל‬ ‫ישראל ויום הזכרון'‪ .‬אם טעה וסיים מקדש ישראל‬ ‫ברכתא'‪ ,‬כדי שיהיו כ"ח תיבות מיהא שמיה רבא‬ ‫והזמנים‪ ,‬לא יצא‪ .‬ואם נזכר מיד תוך כדי דיבור‪,‬‬ ‫עד דאמירן בעלמא (מט"א שם ובאלף המגן אות ב‪,‬‬ ‫יתקן עצמו ויאמר מקדש ישראל ויום הזכרון‪ .‬ואם‬ ‫באה"ט סי' נו)‪ .‬ולזה רמזו כל העונה אמן בכל 'כחו'‬ ‫נזכר אחר שכבר התחיל הברכה שלאחריה‪ ,‬ועד‬ ‫(שערי תשובה סי' נו סק"ב)‪.‬‬ ‫סיום התפילה‪ ,‬יחזור לאלקינו ואלקי אבותינו מלוך‬ ‫הגבהת הקול בתפילה‬ ‫וכו'‪ ,‬ואם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפילה‬ ‫קז‪ .‬בר"ה ויום הכפורים נוהגין להתפלל תפילת הלחש‬ ‫(מט"א סי"ח‪ ,‬אלף למטה סק"ח)‪.‬‬ ‫בקול רם‪ ,‬שכך יוכלו להתפלל יותר בכוונה‪ .‬ולא‬ ‫קא‪ .‬אם טעה ולא אמר מלך על כל הארץ‪ ,‬רק מקדש‬ ‫חיישינן שיטעה את חבירו‪ ,‬כיון שמצויים בידם‬ ‫ישראל ויום הזכרון‪ ,‬יצא (מט"א סי"ט)‪ .‬ומ"מ אם נזכר‬ ‫מחזורים‪ .‬ומ"מ לא יגביה קולו יותר מדאי (שו"ע‬ ‫תוכ"ד ועדיין לא התחיל הברכה שאחריה‪ ,‬יחזור‬ ‫ס"ט‪ ,‬משנ"ב סקכ"ד)‪.‬‬ ‫ויאמר כהוגן‪.‬‬ ‫בכיה בתפילות ראש השנה‬ ‫ראש השנה שחל בשבת‬ ‫קח‪ .‬נוהגין לבכות ולהוריד דמעות בתפילת ר"ה ויוה"כ‬ ‫קב‪ .‬אומר‪ :‬אתה בחרתנו וכו'‪ ,‬ותתן לנו ה' אלקינו‬ ‫אף כשחל בשבת‪ ,‬ומי שאין בכיה נופלת עליו‬ ‫באהבה את יום השבת הזה ואת יום הזכרון הזה‪,‬‬ ‫בימים האלה הוא הוראה שאין נשמתו הגונה‬ ‫זכרון תרועה‪ ,‬באהבה מקרא קודש זכר ליציאת‬ ‫ושלימה‪ .‬ויש בני אדם שנידונין ביום הראשון של‬ ‫מצרים (כן הוא הנוסח באבודרהם ובכל בו)‪ .‬וי"א שאין‬ ‫ר"ה שהוא דין קשה ויש שהקב"ה מרחם עליהם‬ ‫לומר פעם ב' 'באהבה' מקרא קודש‪ ,‬משום דלשון‬ ‫ונידונים ביום שני‪ .‬והאדם שנופל עליו בכיה רבה‬ ‫תרועה מורה על דין‪ ,‬לכך לא רצו לסמוך אחריה‬ ‫באלו הימים בתפילתו‪ ,‬הוא הוראה שנידון באותה‬ ‫מלת באהבה‪ ,‬שאין מקבלין הדין באהבה (לבוש ס"ז)‪.‬‬ ‫שעה למעלה‪ ,‬אם ביום א' ואם ביום ב' (מט"א סי'‬ ‫קג‪ .‬טעה ואמר בשבת 'יום תרועה'‪ ,‬עי' לעיל אות צט‪.‬‬ ‫תקפב סכ"ח)‪ .‬ואיתא בזוה"ק 'והנה הנער בוכה' מיד 'ותחמול‬ ‫עליו'‪ ,‬כי הורדת דמעות הוא סגולה גדולה שתקובל תפילתו‬ ‫קד‪ .‬וחותם‪' :‬מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל‬ ‫ויכתב בספר חיים טובים (אלף למטה סקמ"ד)‪.‬‬ ‫ויום הזכרון'‪ .‬אם טעה ולא חתם רק מקדש ישראל‬ ‫‪10‬‬ ‫פרק ה ‪ -‬ליל שבת ‪ -‬א' דראש השנה‬ ‫קטז‪ .‬מתפללים תפילת 'שמונה עשרה' של ראש השנה‪,‬‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫ומזכירין בה של שבת (כמבואר בשו"ע או"ח סי' תפז‬ ‫קט‪ .‬תפילת מנחה של ערב ראש השנה יש להתפלל‬ ‫ס"א)‪ .‬דיני הברכות עי' לעיל (אות צג ‪ -‬קד)‪.‬‬ ‫בכוונה גדולה ומאריכין בה קצת מאחר שהיא‬ ‫קיז‪ .‬אחר התפילה אומרים 'ויכולו'‪ ,‬וברכת מעין שבע‬ ‫תפילה אחרונה בצאת השנה‪ ,‬והקדמת תפילה טרם‬ ‫עד מקדש השבת‪ ,‬בברכת מעין שבע אומרים‬ ‫בוא יום הגדול (מט"א סנ"ז)‪[ .‬בכמה מקומות נוהגים‬ ‫'המלך הקדוש'‪ .‬וחותמים רק 'מקדש השבת' (שו"ע‬ ‫שהצדיקים או הגדולים עוברים לפני התיבה במנחה האחרונה‬ ‫ס"ג)‪ .‬אם טעה ואמר 'האל הקדוש'‪ ,‬אם נזכר קודם‬ ‫של השנה החולפת‪ ,‬וכן נהג הסב"ק בעל אהב"י זי"ע וכן‬ ‫שסיים הברכה יחזור ויתחיל מן 'המלך הקדוש'‪,‬‬ ‫רביה"ק ה'אמרי חיים' זי"ע בשנים הראשונות להנהגה]‪.‬‬ ‫ואם כבר סיים הברכה נחלקו האחרונים אם צריך‬ ‫קי‪ .‬מתחילין תפילת מנחה במזמור ק"ז שבתהלים‬ ‫לחזור (משנ"ב סק"י)‪ .‬ולמעשה אינו חוזר (קיצושו"ע סי'‬ ‫'הודו לה' כי טוב' ואח"כ 'ידיד נפש'‪ ,‬וגם כשחל ר"ה‬ ‫קכט ס"ד)‪.‬‬ ‫בחול‪ ,‬לפי שהמזמור הוא על הארבעה שצריכים‬ ‫קיח‪ .‬אח"כ נוהגים לומר 'לדוד מזמור' בכוונה עצומה‬ ‫להודות‪ ,‬ו'יאמרו גאולי ה'' הוא רמז ג"כ על פדות‬ ‫ובנעימה‪ ,‬והוא מסוגל שלא יחסרו מזונותיו כל ימות‬ ‫הנפש‪ .‬וגם אומר 'אוילים מדרך פשעם'‪ ,‬שהוא‬ ‫השנה (מט"א סכ"ג)‪ .‬ולמנהגנו אומרים פסוק בפסוק‬ ‫מעורר הלב לתשובה‪ .‬וזמר 'ידיד נפש' הוא מלהיב‬ ‫חזן וקהל‪ .‬ואח"כ אומר הש"ץ קדיש תתקבל‪,‬‬ ‫הלב לעבודת הבורא (מט"א שם)‪ .‬ויש מקומות שלא‬ ‫מזמור לדוד ה' רועי‪ ,‬ק"י‪ ,‬עלינו‪ ,‬ק"י‪.‬‬ ‫נהגו לאמרו בערב ר"ה [כשחל ר"ה ביום חול] (אלף‬ ‫קיט‪ .‬בליל ראשון של ראש השנה אחר תפילת ערבית‪,‬‬ ‫המגן שם אות קלה)‪.‬‬ ‫מברך כל אחד את חבירו‪ :‬לשנה טובה תכתב‬ ‫קיא‪ .‬נוהגין לומר אחרי מנחה פיוט 'אחות קטנה'‬ ‫ותחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום‪ .‬ולנקבה‬ ‫ומתפללים שתכלה שנה וקללותיה‪ .‬ואומרים אותו‬ ‫אומרים תכתבי ותחתמי (רמ"א ס"ט‪ ,‬אלף המגן סק"מ)‪.‬‬ ‫גם כשחל בשבת‪ ,‬כמו שאומרים שאר פיוטים‬ ‫קכ‪ .‬יכולים לברך ברכה זו גם ביום ראש השנה עד אחר‬ ‫(מט"א סנ"ז)‪.‬‬ ‫ג' שעות ראשונות של היום (לבוש) או עד חצות‬ ‫קבלת שבת‪ ,‬תפילת ערבית וברכת 'לשנה טובה'‬ ‫היום (מג"א סק"ח)‪ ,‬דאז נגמר הכתיבה‪ .‬ולדעת הט"ז‬ ‫קיב‪ .‬ראש השנה שחל בשבת אין אומרים 'לכו נרננה'‪,‬‬ ‫(סק"ד) ושו"ע הרב (סי"ז) אפשר לברך כן גם בליל‬ ‫מתחילין 'מזמור לדוד' וכו'‪ ,‬ומנגנים "לכה דודי"‬ ‫שני של ראש השנה עד חצות יום שני‪ ,‬דאז נגמר‬ ‫בנוסח יו"ט‪ ,‬ומדלגין באמצע כמו ביום טוב‪ .‬יש‬ ‫הכתיבה ובאליה רבה חולק על כך (משנ"ב סקכ"ה)‪.‬‬ ‫מנגנים שני הבתים הראשונים ושני הבתים‬ ‫(מנהג העולם לברך איש את רעהו מבוקרו של יום ראשון‬ ‫האחרונים (אלף המגן סי' תקפב סק"ט)‪ ,‬ויש שאומרים‬ ‫בברכת 'גמר חתימה טובה'‪ ,‬אך אין לזה מקור)‪.‬‬ ‫כל הבתים חוץ מ'התנערי' (סידור יעב"ץ)‪ ,‬למנהג‬ ‫קידוש ליל שבת וראש השנה‬ ‫ויזניץ מדלגים 'מקדש מלך' ו'התנערי'‪ .‬ב'בואי‬ ‫קכא‪ .‬פותחים בסדר הזמירות כמו ביום טוב שחל בשבת‪.‬‬ ‫בשלום' אין מוסיפין 'בשמחה' כמו יום טוב‪ ,‬כיון‬ ‫ואומרים 'שלום עליכם' עד 'צאתכם לשלום'‪,‬‬ ‫שהוא יום דין (מטה אפרים סי' תקפב ס"ב)‪.‬‬ ‫בנעימה ושמחת הלב אך לא בשירה וזמרה כשאר‬ ‫קיג‪ .‬ממשיכין להתפלל כמו בשבת‪ ,‬מזמור שיר ליום‬ ‫ימות השנה‪ ,‬כי הוא יום שספרי חיים נפתחים‬ ‫השבת‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ק"י‪ ,‬כגוונא (מטה אפרים שם‪ ,‬ליקוטי‬ ‫וספרי מתים פתוחים וצריך להיות ירא וחרד‬ ‫מהרי"ח)‪ .‬ויש שאין אומרים כגוונא (אלף המגן סק"י)‪.‬‬ ‫מאימת הדין (מט"א סי' תקפג ס"א)‪' .‬רבון העולמים'‬ ‫קיד‪ .‬אין אומרים 'במה מדליקין' (רמ"א סי' רע ס"ב‪ ,‬ובמשנ"ב‬ ‫עד 'מלך תמים דרכו'‪' ,‬אשת חיל' בניגון יום טוב‪,‬‬ ‫סק"ג כתב הטעם משום לא פלוג‪ ,‬משום דכשחל יו"ט בערב‬ ‫אתקינו סעודתא‪ ,‬ומקדשים על היין‪.‬‬ ‫שבת אין אומרים אותו‪ ,‬משום שאי אפשר לומר עשרתם)‪.‬‬ ‫קכב‪ .‬סדר הקידוש‪ :‬מתחילין יום הששי ויכולו וכו'‪ ,‬ברכת‬ ‫קטו‪ .‬הש"ץ מתחיל "ברכו" בנעימת ימים נוראים‪ ,‬וכן כל‬ ‫'הגפן'‪' ,‬ברכת היום' ו'שהחיינו'‪.‬‬ ‫התפילה‪ .‬לפני הקדיש אומרים פסוק 'תקעו בחודש‬ ‫שופר' וגו'‪ .8‬וכשחל בשבת אומרים קודם פסוקי‬ ‫'ושמרו'‪.‬‬ ‫המדבר בגאולה העתידה‪ ,‬ולפי שעתה מתחיל חודש שתוקעין בו‪ ,‬אומרים‬ ‫‪ 8‬ואין זה הפסק בין גאולה לתפלה‪ ,‬כי פסוק זה מעין גאולה היא וכגאולה‬ ‫זה הפסוק שהוא מעין המאורע (לבוש)‪.‬‬ ‫אריכתא דמיא‪ ,‬על שם ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' (ישעיה כז‪ ,‬יג)‬ ‫‪11‬‬ ‫ויכוון לפטור בברכתו כל המינים שברכתם בורא‬ ‫קכג‪ .‬בברכת היום מזכירים 'את יום השבת הזה ואת יום‬ ‫פרי האדמה‪ .‬יש שטוחנים את ה'סילקא' וה'כרתי'‬ ‫הזכרון הזה‪ ,‬יום זכרון תרועה' וכו'‪ .‬ומסיימים‪' :‬מלך‬ ‫ומטגנים כמו קציצות‪ ,‬ויש לברך עליהם 'שהכל'‪.‬‬ ‫על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון'‪.‬‬ ‫קכח‪ .‬יש נוהגים לאכול הסימנים תיכף אחר קידוש לפני‬ ‫ומברכים 'שהחיינו'‪ .‬אם סיים 'מקדש השבת‬ ‫נטילת ידים לסעודה‪ ,‬ואז אם אכל פחות מכזית‬ ‫וישראל ויום הזכרון' ולא אמר 'מלך על כל הארץ'‬ ‫פטור מברכה אחרונה‪ ,‬ואם אכל שיעור כזית‪ ,‬חייב‬ ‫– אינו חוזר‪ .‬אם סיים 'מקדש השבת ישראל‬ ‫לברך ברכה אחרונה קודם שנוטל ידיו לסעודה‪ .‬אך‬ ‫והזמנים' לא יצא וצריך לחזור ולומר‪ :‬בא"י מלך על‬ ‫אם בדעתו לאכול אח"כ בסעודה פרי שברכתו‬ ‫כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון (מט"א‬ ‫העץ‪ ,‬כגון קאמפו"ט וכדו'‪ ,‬יכוין לפטור בברכה‬ ‫סי' תקפב סי"ח)‪ .‬אם שכח להזכיר של שבת בחתימת‬ ‫ראשונה שמברך עכשיו גם את הפירות שיאכל‬ ‫הברכה‪ ,‬והזכיר שבת באמצע הברכה‪ ,‬יצא ואין‬ ‫בסעודה‪ ,‬ואז יש לפירות אלו שייכות לסעודה‪ ,‬ואינו‬ ‫צריך לחזור (ויקהל משה – מועדים‪ ,‬ח"א עמ' קעב)‪.‬‬ ‫צריך לברך אחריהם ברכה אחרונה קודם הסעודה‪,‬‬ ‫קכד‪ .‬שכח לומר 'ויכולו' והתחיל בברכת הגפן כמו בכל‬ ‫שהכל נפטר בברכת המזון‪ .‬ואם אין בדעתו לאכול‬ ‫יום טוב‪ ,‬יגמור הקידוש וישתה‪ ,‬ואח"כ ימלא כוס‬ ‫פרי בסעודה יברך ברכה אחרונה על הפירות קודם‬ ‫יין ויאמר עליו ויכולו וישתה הכוס ללא ברכה‪ ,‬ואף‬ ‫נט"י לסעודה‪.‬‬ ‫אם נזכר באמצע הסעודה הדין כן (מג"א סי' רעא‬ ‫קכט‪ .‬ויש נוהגים לאכול הפירות אחר אכילת כזית‬ ‫סקכ"א‪ ,‬משנ"ב שם סקמ"ה)‪.‬‬ ‫'המוציא'‪ ,‬כדי שלא להפסיק בין הקידוש לסעודה‬ ‫קכה‪ .‬אשה שכבר בירכה 'שהחיינו' בשעת הדלקת‬ ‫(מבית לוי פ"ג אות י)‪ ,‬ומברכין על הפירות ברכה‬ ‫הנרות‪ ,‬ואח"כ מי שמקדש ומוציא אותה בקידוש‬ ‫ראשונה כנ"ל‪ ,‬ולא יברכו על הקאמפו"ט ברכה‬ ‫מברך שהחיינו‪ ,‬אם היא יוצאת ממנו גם בברכת‬ ‫ראשונה‪ ,‬וברכת המזון פוטר הכל מברכה אחרונה‪.‬‬ ‫'הגפן'‪ ,‬י"א שלא תענה אמן אחר ברכת שהחיינו‬ ‫סעודת ליל שבת וראש השנה‬ ‫שלו‪ ,‬דהוי לה הפסק אחר ברכת הגפן (שו"ת שבט‬ ‫קל‪ .‬נוטלים ידים‪ ,‬נוהגים לבצוע על חלות עגולות‪,‬‬ ‫הלוי ח"ג סי' סט)‪ .‬וי"א שיכולה לענות אמן ואח"כ‬ ‫שבר"ה אומרים מלכויות וכמו שהעיגול אין לו‬ ‫לשתות מהיין (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' כא אות‬ ‫תחילה ולא סוף כך אמונת בני ישראל רק במלך‬ ‫ט‪ ,‬הגרשז"א‪ ,‬מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪ .‬אך אם‬ ‫יחיד ומיוחד (טעמי המנהגים ליקוטים אות קפג)‪ .‬והוא‬ ‫מברכת הגפן בעצמה‪ ,‬יכולה לענות אמן אחר ברכת‬ ‫סימן טוב שכמו שהחלה עגולה ואין לה קץ וסוף‪,‬‬ ‫שהחיינו שלו‪.9‬‬ ‫כך נזכה לאריכות ימים (תורת משה להחת"ס‪ ,‬מהדו"ד‬ ‫אכילת הסימנים‬ ‫עמ' רה)‪.‬‬ ‫קכו‪ .‬בליל ראש השנה נוהגים לאכול מאכלים שיהיה‬ ‫קלא‪ .‬מטבלים פרוסת המוציא במלח ואוכלים‪ ,‬ואחר כך‬ ‫לסימן טוב‪ .‬ואיתא בשו"ע (סי' תקפג ס"א) יהא אדם‬ ‫מטבלים חתיכה נוספת בדבש‪ ,‬ואומרים‪' :‬יהי רצון‬ ‫רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן‪,‬‬ ‫שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה' ואוכלים‪ .‬ויש‬ ‫כרתי‪ ,‬סילקא‪ ,‬תמרי‪ ,‬קרא‪ .‬ואומר עליהם יהי רצון‬ ‫שאין מטבלים כלל במלח רק בדבש‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬יש מקומות שאין נוהגים לאכול דברים אלו‪,‬‬ ‫קלב‪ .‬אוכלים דגים לסימן שנפרה ונרבה כדגים‪ ,‬ואוכלים‬ ‫משום שלא היה אפשר להשיגם בחו"ל‪ .‬כמו כן יש‬ ‫ראש של הדג‪ ,‬ואומרים‪' :‬יהי רצון שנהיה לראש‬ ‫נוהגים לאכול רימונים‪ ,‬תפוחים אדומים מתוקים‪.‬‬ ‫ולא לזנב' (מט"א סי' תקפג ס"ג)‪.‬‬ ‫קכז‪ .‬על הפירות מברכים בורא פרי העץ‪ ,‬ויברך תחילה‬ ‫קלג‪ .‬נוהגים לאכול בר"ה בשר שמן ומיני מתיקה (רמ"א‬ ‫על התמר שהוא מפירות שבעת המינים‪ ,‬ויכוון‬ ‫סי' תקפג בשם המרדכי)‪ .‬ונוהגין לאכול בשר שמן‬ ‫ולשתות דבש וכל מיני מתיקה‪ ,‬כדי שתהא השנה‬ ‫לפטור בברכתו כל פירות העץ‪ ,‬וגם את הקאמפו"ט‬ ‫הזאת מתוקה ושמינה‪ ,‬וכן כתוב בעזרא 'אכלו‬ ‫שיאכל בסוף הסעודה‪ .‬ועל הקרא מברך בורא פרי‬ ‫האדמה‪ ,‬שאינו מהמינים הבאים בתוך הסעודה‪,‬‬ ‫דהרבה פעמים זה שרוצה לצאת אינו משים לב כראוי לברכת‬ ‫‪ 9‬ולעצם הענין מי שיוצא בקידוש‪ ,‬האם יברך בעצמו ברכת הגפן‬ ‫חבירו‪ ,‬שצריך לשמוע מתחלה ועד סוף כולל שם ומלכות ורובא‬ ‫או שישמע ויצא מהמברך‪ :‬הנהגתי בסביבה שלי שגם בשבת ויו"ט‬ ‫דעמא דארעא אינם יכולים לדקדק בזה (שו"ת שבט הלוי ח"ח סי'‬ ‫כל מה שאפשר לברך בעצמו כמו ברכת המוציא ובורא פרי הגפן‪,‬‬ ‫רפא)‪.‬‬ ‫יברכו בעצמם כי לולא זה הריני חושש שנהנים מעוה"ז בלי ברכה‪,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות‬ ‫משמנים ושתו ממתקים' (שו"ע הרב ס"ד)‪ .‬ואיתא (ע"ז‬ ‫ולברית‪ ,‬ברוך אתה ה' מקדש השבת (שו"ע ס"ו‪,‬‬ ‫ה‪ ):‬שמצוה להרבות בסעודה בראש השנה (משנ"ב‬ ‫משנ"ב סק"כ)‪ .‬אם שכח רק יעלה ויבא‪ ,‬אומר‪ :‬ברוך‬ ‫סי' תקכט סקי"א)‪.‬‬ ‫אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים‬ ‫קלד‪ .‬ליד הבשר אוכלים 'מעהרען צימעס' [גזר מבושל‬ ‫לעמו ישראל את יום הזכרון הזה‪ .‬ברוך אתה ה'‬ ‫בדבש]‪ ,‬ואומרים‪' :‬יהי רצון שירבו זכויותינו'‬ ‫מקדש ישראל ויום הזכרון (כנסת הגדולה‪ ,‬הובא במג"א)‪,‬‬ ‫(מעהרען מלשון ריבוי)‪.‬‬ ‫וי"א שאינו חותם (מג"א סק"ז)‪ .‬ולהלכה‪ ,‬הרבה‬ ‫קלה‪ .‬אוכלים תפוח מתוק טבול בדבש‪ .‬מברכין בורא פרי‬ ‫אחרונים הסכימו לדעת הכנה"ג ועל כן צריך‬ ‫העץ על התפוח‪ ,‬ואין מברכים שהכל על הדבש‪,‬‬ ‫לחתום כנ"ל (משנ"ב סקי"ט‪ ,‬שעה"צ סקט"ו)‪ ,‬וכ"כ‬ ‫כיון שהוא טפל לתפוח (משנ"ב סי' תקפג סק"ג)‬ ‫בשו"ע הרב (סי"א) הסומך על סברא אחרונה וחותם‬ ‫ואוכלים‪ ,‬ואח"כ אומרים‪' :‬יהי רצון שתחדש עלינו‬ ‫לא הפסיד‪ ,‬שאין לשנותה משאר יום טוב‪ ,‬שלא‬ ‫שנה טובה ומתוקה'‪.‬‬ ‫חילקו חכמים בברכה אחת לומר פעם כולה ופעם‬ ‫קלו‪ .‬אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענין בר"ה‪ ,‬דאף‬ ‫מקצתה‪ .‬אם שכח שניהם‪ ,‬אומר‪ :‬ברוך אתה ה'‬ ‫שהוא יום הדין מ"מ מצוה של ושמחת בחגך שייך‬ ‫אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו‬ ‫גם בו שגם הוא בכלל חג כדכתיב תקעו בחודש‬ ‫ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לעמו‬ ‫שופר בכסה ליום חגנו‪ ,‬ונאמר (נחמיה ח) אכלו‬ ‫ישראל את יום הזכרון הזה‪ .‬ברוך אתה ה' מקדש‬ ‫משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו‬ ‫השבת וישראל ויום הזכרון (שו"ע ס"ו‪ ,‬משנ"ב סק"כ)‪.‬‬ ‫ואל תעצבו כי חדות ד' היא מעוזכם‪ ,‬אמנם לא‬ ‫קמא‪ .‬ואם כבר התחיל ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬בב' סעודות‬ ‫יאכלו כל שבעם‪ ,‬למען לא יקלו ראשם ותהיה‬ ‫ראשונות של שבת צריך לחזור ולברך‪ .‬בסעודת‬ ‫יראת ה' על פניהם (שו"ע סי' תקצז ס"א ומשנ"ב שם)‪.‬‬ ‫ליל ב' של ר"ה‪ ,‬צריך לחזור ולברך (אלף המגן סקכ"ט‬ ‫רצה ויעלה ויבא בברכת המזון‬ ‫בשם הרב בעל התניא‪ ,‬וכ"ה בסידור הרב‪( ,‬אמנם בשו"ע הרב‬ ‫קלז‪ .‬תקנו חכמים להזכיר בשבת 'רצה'‪ ,‬וביו"ט 'יעלה‬ ‫סי' קפח ס"י סתם דבר"ה אינו חוזר‪ ,‬וצ"ע) מבית לוי – מועדי‬ ‫ויבא' בברכת המזון‪ ,‬לפני 'ובנה ירושלים' (שו"ע סי'‬ ‫השנה עמ' טז)‪ ,‬כי בליל ר"ה לכו"ע אסור להתענות‬ ‫קפח ס"ה)‪.‬‬ ‫(עי' משנ"ב סי' תקצז סק"ה)‪ .‬בסעודת יום ב' של ר"ה‪,‬‬ ‫קלח‪ .‬שכח לומר רצה או יעלה ויבא והתחיל ובנה‬ ‫נחלקו הפוסקים אם צריך לחזור ולברך‪ ,‬י"א שאינו‬ ‫ירושלים וכו' ונזכר קודם שאמר השם של ברכת‬ ‫צריך לחזור‪ ,‬כי כמה פוסקים סוברים שמותר‬ ‫ובנה ירושלים‪ ,‬חוזר לרצה או ליעלה ויבא וגומר‬ ‫להתענות בר"ה ואין חיוב לאכול (מג"א שם סק"ז)‪.‬‬ ‫כסדר (משנ"ב סי' קפח סקכ"ב)‪.‬‬ ‫וי"א שצריך לחזור‪ ,‬דמ"מ אם אוכל בר"ה מחוייב‬ ‫קלט‪ .‬נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה'‪ ,‬יסיים למדני חוקיך‪,‬‬ ‫לאכול פת לכו"ע והוי לזה כשאר יו"ט (א"ר ס"ח‪,‬‬ ‫כדי שלא תהיה השם לבטלה והוי עדיין כלא סיים‬ ‫משנ"ב שם‪ ,‬וכן מסקנת מט"א ס"ד)‪.‬‬ ‫הברכה‪ ,‬וחוזר לרצה או ליעלה ויבא (משנ"ב שם‪ ,‬ועי'‬ ‫קמב‪ .‬בסעודות שבת וליל ב' של ר"ה‪ ,‬אם הוא מסופק אם‬ ‫שעה"צ שהטעם כדי שלא יצטרך לברך ברכת אשר נתן ללא‬ ‫אמר רצה או יעלה ויבא צריך לחזור ולברך ברכת‬ ‫צורך)‪.‬‬ ‫המזון (משנ"ב סקט"ז‪ ,‬שעה"צ יב)‪.‬‬ ‫קמ‪ .‬נזכר אחרי שסיים 'בונה ברחמיו ירושלים אמן'‪,‬‬ ‫קמג‪ .‬אומרים‪ :‬הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת וכו'‪.‬‬ ‫לפני שהתחיל הטוב והמטיב‪ ,‬אם שכח רק רצה‪,‬‬ ‫הרחמן הוא יחד שעלינו שנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫אומר‪ :‬ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן‬ ‫פרק ו ‪ -‬מנהגי ראש השנה‬ ‫ובטנים‪ .‬אגוז קוקוס מותר שהוא שונה לגמרי‬ ‫אכילת אגוזים‬ ‫ממשפחת האגוזים‪.‬‬ ‫קמד‪ .‬יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים‪ ,‬שאגוז‬ ‫קמה‪ .‬גם אין לאכול פולים וקטניות‪ ,‬שמרבים כיחה‬ ‫בגימטריא חט‪ ,‬ועוד שהן מרבים כיחה וניעה‬ ‫וניעה‪ ,‬ובר"ה צריך שתיקה ביותר לכוין מה שאומר‬ ‫ומבטלים התפלה (רמ"א סימן תקפג ס"ב בשם מהרי"ל)‪.‬‬ ‫הש"ץ ומכ"ש בעת תקיעת שופר‪ ,‬וע"י החיכוך‬ ‫והמשמעות הפשוטה היא אגוזי מלך‪ .‬ויש שאינם‬ ‫בגרון להוציא כיחה וניעה מתבטלים השומעים‬ ‫אוכלים גם אגוזי לוז (הנקראים בונדק) (מג"א סק"ד‪ ,‬שו''ע‬ ‫(מט"א ס"ג)‪.‬‬ ‫הרב ס''ו)‪ .‬ויש שמוסיפים גם שאר מיני פיצוחים‬ ‫שנכללים בשם כללי 'אגוז'‪ ,‬כגון פיסטוק שקדים‬ ‫‪13‬‬ ‫כעס‬ ‫קמו‪ .‬בהרבה מקומות נוהגים שלא לאכול אגוזים וכדומה‬ ‫קנד‪ .‬כל דבר שעושים בתחילת השנה הוא לסימן טוב‪,‬‬ ‫עד אחרי הושענא רבה (קצה המטה סקט''ז)‪.‬‬ ‫ועל כן פשיטא שיזהר מאד שלא יכעס בימים האלו‬ ‫קמז‪ .‬עוגה שעירבו בה אגוזים והאגוזים מורגשים‪ ,‬כמו‬ ‫כדי שיהיה לסימן טוב‪ ,‬מלבד גודל האיסור‪ ,‬רק יהיה‬ ‫'עוגת אגוזים'‪' ,‬קינדל'‪ ,‬ג'רבו וכדו'‪ ,‬נוהגים שלא‬ ‫שמח לב ובטוח בה' עם התשובה ומעשים טובים‬ ‫לאכלם בימים אלו (שו''ת באר משה ח''ג סי' צז)‪ .‬וכן אין‬ ‫(משנ''ב שם)‪ .‬ומן הראוי להכין לבו מוחו ומחשבתו‬ ‫אוכלים חטיפים שיש בהם שברי אגוזים‪.‬‬ ‫לפני החג להיות בשלוות הנפש על אף אי סדר‬ ‫קמח‪ .‬מותר לאכול עוגה שיש בה 'קרם נוגט'‪ ,‬דכיון שהוא‬ ‫מסויים ואי נעימויות העלולות לבא ולצוץ הן‬ ‫מרוסק פנים חדשות באו לכאן ואין לו שם אגוז‪ ,‬וגם‬ ‫למארחים אורחים בביתם והן למתארחים בבית‬ ‫אינו מרבה כיחו וניעו‪ .‬וכן מותר להשתמש ב'חמאת‬ ‫אחרים או בבניני מוסדות לימוד וכדו'‪ ,‬שכל מה‬ ‫בטנים'‪ ,‬שגם בטנים בשלימותם אינם מעיקר‬ ‫שיבא עליו יקבל בשמחה וברוגע‪ ,‬וישרה רוח טובה‬ ‫המנהג‪ ,‬ובמרוסקים פנים חדשות באו לכאן‪ .‬וכן‬ ‫ונעימה בבית ובצאצאיו‪ ,‬ולא יחמיץ פניו‪.‬‬ ‫מותר לאכול חטיפים הנעשים מבוטנים כמו‬ ‫שינה‬ ‫'במבה' וכדו'‪.‬‬ ‫קנה‪ .‬נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה‪ ,‬ומנהג נכון‬ ‫קמט‪ .‬העיקר להיזהר מכל רמז וזכר של חטא עצמו‪" :‬יש‬ ‫הוא (רמ"א סוף סי' תקפ"ג)‪ ,‬משום דמאן דדמיך בריש‬ ‫הנמנעים מאכילת אגוזים בימים אלה לפי שהם‬ ‫שתא דמיך מזליה ("מי שישן בראש השנה – ישן מזלו" ‪-‬‬ ‫בגימ' חט‪ ,‬ואינם נמנעים מ'חטא' עצמו‪ ,‬למרות‬ ‫ירושלמי‪ ,‬משנ"ב סק"ט)‪ ,‬והיושב ובטל הרי זה כישן‬ ‫שגם הוא בגימטריא 'חטא' (הרה''ק ר' מענדל מקוצק זי"ע)‪.‬‬ ‫(שו"ע הרב ס"ח)‪ ,‬וב"ח כתב שהר"מ היה ישן בר"ה‪.‬‬ ‫אכילת דברים חמוצים‪ ,‬מרורים וחריפים‬ ‫ומי שראשו כבד עליו יישן מעט אם א"א לו בלא‬ ‫קנ‪ .‬יש שנמנעים לבשל בראש השנה בארשט (חמיצה)‬ ‫זה‪ ,‬דבמקום הדחק נוכל לסמוך על הנהגת הר"מ‬ ‫לסימן טוב שלא תהיה שנה חמוצה (זועער)‪ ,‬ולכן אין‬ ‫(משנ"ב ושעה"צ)‪.‬‬ ‫מבשלין דגים בחומץ (מג"א‪ ,‬משנ''ב סק''ה)‪ .‬ומטעם זה‬ ‫קנו‪ .‬י''א דהקפידה שלא לישון ביום ר"ה‪ ,‬היינו שיקום‬ ‫אין אוכלים שום דבר חמוץ ולא פירות חמוצים או‬ ‫בעוד לילה ולא יישן אחר עלות השחר (אלף המגן סי'‬ ‫פירות בוסר שלא נגמר בישולם‪ ,‬ויש לזה מקור‬ ‫תקפ"ד סק"א) או עכ"פ אחר הנץ החמה (תשובות‬ ‫בתשו' הגאונים (כה"ח סקי"ח)‪ .‬ולכן נמנעים בימים‬ ‫והנהגות ח''א סי' שלט)‪ .‬וי"א דאם ממשיכין שנת‬ ‫אלו לאכול חמוצים (כמלפפונים כבושים) וכן סלטים‬ ‫הלילה נחשב כשינת לילה ולא שינת יום (הליכות‬ ‫שמכניסים בהם חומץ ומרגישים את טעם החומץ‬ ‫שלמה ר"ה פ"א סכ"ג)‪ ,‬אמנם אם התעורר מעצמו אחר‬ ‫(מט"א ס''ג)‪.‬‬ ‫נץ החמה‪ ,‬נכון שלא לחזור לישון (אחרונים)‪.‬‬ ‫קנא‪ .‬נוהגים לא לאכול בימים אלו גם דברים מרים (מט"א‬ ‫קנז‪ .‬ע''פ האר''י ז''ל מותר לישן אחר חצות היום שכבר‬ ‫שם)‪ ,‬וכן דברים חריפים (מאור ושמש פר' תולדות ד"ה‬ ‫נתעורר המלאך ע''י התפילות והתקיעות (מג"א‬ ‫אמנם)‪ .‬ולכן אין אוכלים חזרת (חריין)‪ ,‬שום וזיתים‪.‬‬ ‫סק"ו‪ ,‬שו"ע הרב ס"ח‪ ,‬משנ"ב שם)‪ .‬ואעפ"כ ראוי‬ ‫קנב‪ .‬מאכל שיש בו חומץ וכדו'‪ ,‬אבל טעם המאכל אינו‬ ‫להחמיר למי שיכול‪ .‬והלואי שיהיה ביכלתנו‬ ‫חמוץ‪ ,‬כגון דג שמבושל עם סוכר וגם קצת חומץ‬ ‫לעשות כמעשהו בהקיץ אחד מני אלף ממה שהוא‬ ‫ולימון‪ ,‬או מיונז‪ ,‬או סלט כרוב או רוטב בשר שיש‬ ‫ז"ל היה מתקן בשנתו (אלף למטה סי' תקצח סק"א)‪.‬‬ ‫בו חרדל וגם דבש‪ ,‬יש שאינם נמנעים לאוכלה‪.‬‬ ‫קנח‪ .‬מי שראשו כבד עליו ומשער שלא יוכל להתפלל‬ ‫קנג‪ .‬אין להמנע מלאכול מאכלים שהכניסו בהם פלפל‬ ‫כראוי אם לא ישן קצת‪ ,‬יש לו על מה לסמוך‪,‬‬ ‫שחור וכדו'‪ ,‬שהם מתקנים המאכל (ערוך השלחן ס"ק‪,‬‬ ‫ובפרט נשים‪ ,‬וכ''ש ביום שני של ר"ה (נוהג כצאן יוסף)‪.‬‬ ‫הובא בקצה המטה סקי"ח)‪.‬‬ ‫פרק ז – שחרית ימי ראש השנה‬ ‫השכמת הבוקר‬ ‫קס‪ .‬משכימין לבית הכנסת (טור סי' תקפד)‪ ,‬והוא אחד‬ ‫קנט‪ .‬המנהג היה ששמש בית הכנסת היה קורא בעוד‬ ‫מחמשה בקרים שמשכימים לתפלה‪ ,‬שנאמר (איוב‬ ‫לילה כמו שעה קודם עלות השחר‪ ,‬כדי שבעת‬ ‫ז‪ ,‬יח) ותפקדהו לבקרים ולרגעים תבחננו‪ .‬זה ראש‬ ‫האיר היום יהיו כולם בבית הכנסת (מט"א סי' תקפד‬ ‫השנה ויום כפורים שבהם נפקדים כל מעשה אדם‬ ‫ס"א)‪ .‬ועוד‪ ,‬שיש לחוש למה שכתב המג"א (סי' תקפג‬ ‫(מטה משה סימן תתקנח)‪.‬‬ ‫סק"ו בשם הירושלמי) מאן דדמיך בריש שתא וכו'‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫הקדוש האריז"ל לאומרו בין ישתבח ליוצר‪,‬‬ ‫קסא‪ .‬נוהגין לטבול קודם התפילה‪ ,‬אע"פ שטבל בער"ה‪,‬‬ ‫והאומרו במקום אחר לא עשהו ולא כלום‪ ,‬מוטב‬ ‫משום פרישת טהרה‪ ,‬ובפרט בעלי התפילות‬ ‫שיאמר ביחידות כשיגיע למקומו (אלף למטה שם‬ ‫והכהנים והתוקעים (מט"א סי' תקפד ס"ב)‪.‬‬ ‫סקל"ב)‪ ,‬ולכן יכול לומר עם הציבור‪ ,‬וחוזר למקום‬ ‫קסב‪ .‬נוהגין שבעלי התפילה בשחרית ובמוסף‪ ,‬והתוקע‬ ‫שעמד‪ ,‬וכשמגיע בסדר התפילה אחר ישתבח‬ ‫בשופר דמיושב ודמעומד‪ ,‬והמקריא‪ ,‬לובשין קיטל‬ ‫יאמרנו שוב במקומו (שם סי' תקפד סק"ב)‪.‬‬ ‫בשעת התפילות והתקיעות (עי' מט"א סי' תקפא סנ"ה‬ ‫קסח‪ .‬אם אחר שאמר 'שיר המעלות ממעמקים' עם‬ ‫וסי' תקפד ס"ג)‪.‬‬ ‫הציבור טעה והמשיך יוצר אור ונזכר שלא אמר‬ ‫תפילת שחרית‬ ‫נשמת וישתבח‪ ,‬יאמר נשמת וישתבח אחר סיום‬ ‫קסג‪ .‬הש"ץ מתחיל "אדון עולם" בניגון יפה המתוקן‬ ‫ברכת יוצר המאורות‪.‬‬ ‫ומקובל בכל תפוצות ישראל (מט"א ס"ה)‪" .‬ומי‬ ‫קסט‪ .‬אם התחיל לומר נשמת והציבור אומר 'שיר‬ ‫שמכוין בעת התחלת 'אדון עולם' ערב אני בדבר‬ ‫המעלות' לא יאמר עמהם‪ ,‬כיון שב'נשמת' מתחיל‬ ‫שתפילתו נשמעת ואין שטן מקטרג על תפילתו‬ ‫‪10‬‬ ‫ברכת ישתבח שאחר פסוקי דזמרה‪ ,‬ואין להפסיק‬ ‫ואין לו שטן ופגע רע בר"ה וביוה"כ בתפילתו‬ ‫באמצע הברכה (עי' גמ' פסחים קיח‪ .‬וברשב"ם ותוס' שם‬ ‫(מטה משה בשם רבי יהודה החסיד ורב האי גאון ורב שרירא‬ ‫ד"ה ורבי יוחנן דנשמת היינו ברכת השיר‪ ,‬ולכן אומרים אותו‬ ‫גאון)‪.‬‬ ‫בשבת ויו"ט ואין לדלג עליו‪ ,‬עי' משנ"ב סי' נב סק"ה)‪.‬‬ ‫קסד‪ .‬ישתדל מאד להתפלל 'פסוקי דזמרה' בנחת‬ ‫קע‪ .‬אח"כ אומרים קדיש‪ ,‬ברכו‪ ,‬קריאת שמע‬ ‫ובהתעוררות הלב‪ .‬שאם בתפילת פסוקי דזמרה‬ ‫וברכותיה‪ ,‬ומתפללים תפילת שמו"ע של ר"ה כמו‬ ‫של כל ימות השנה עוררו הקדמונים על גודל‬ ‫בערבית ומזכירין בה של שבת [ראה לעיל דיני‬ ‫חשיבותה‪ ,‬רוממותה והדביקות בחי עולמים בהם‪,‬‬ ‫התפילה]‪.‬‬ ‫מעלה כפולה ומכופלת ל'פסוקי דזמרה' של ראש‬ ‫קעא‪ .‬אחר חזרת הש"ץ אומרים 'אבינו מלכנו' (רמ"א סי'‬ ‫השנה‪ ,‬מחד מצד יום ההמלכה‪ ,‬לספר מעשי ה'‪,‬‬ ‫תקפד ס"א)‪ .‬שהוא נתייסד מפי ר' עקיבא (תענית כה‪):‬‬ ‫גדלו ונפלאותיו‪ ,‬וגם מה דאיתא בספרים הקדושים‬ ‫כנגד ברכות אמצעיות של שמונה עשרה (לבוש)‪.‬‬ ‫דהלשון פסוקי דזמרה הוא מלשון מזמר עריצים‪,‬‬ ‫ואח"כ אומר הש"ץ קדיש תתקבל‪ .‬שיר של יום‪,‬‬ ‫שמכרית את המקטרגים הנצרך לנו מאד ביום הדין‪.‬‬ ‫ק"י‪ .‬לדוד ה' אורי וישעי‪ ,‬ק"י‪.‬‬ ‫וכאשר האריך בכך המגיד הק' ממעזריטש זי"ע‬ ‫קעב‪ .‬בראש השנה אין אומרים 'אבינו מלכנו חטאנו‬ ‫בספרו ליקוטים יקרים‪ ,‬וגם בספר יושר דברי אמת‬ ‫לפניך'‪ ,‬רק מתחילים 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא‬ ‫כתב לכוון יותר בתפילות פסוקי דזמרה‪ ,‬ולא כאלו‬ ‫אתה'‪ ,‬שאין אומרים וידוי בר"ה (ב"י בשם הכל בו‪ ,‬וכ"ה‬ ‫שמכוונים רק בפיוטים שמוסיפים בתפילה‪.‬‬ ‫בזוהר‪ .‬מג"א שם סק"ב)‪ .‬והיינו שאין מזכירין חטא ועון‬ ‫קסה‪ .‬אחר אמירת נשמת בכוונה עצומה ובהתעוררות‬ ‫בדרך וידוי‪ ,‬כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג‬ ‫רב‪ ,‬כשמגיעים ל'המלך'‪ ,‬מתחיל הש"ץ בחשאי‬ ‫עליו (מט"א שם‪ ,‬אלף המגן אות יח)‪.‬‬ ‫וירים קולו במתון מעט מעט עד שיסיים בקול גדול‬ ‫קעג‪ .‬בראש השנה שחל בשבת אין אומרים 'אבינו‬ ‫תיבת המלך כדי שיהיה נשמע במורא ובאימה‬ ‫מלכנו' (רמ"א שם)‪ ,‬כיון שלא נתייסד אלא כנגד‬ ‫'המלך' (מט"א סי' תריט סל"ז)‪.‬‬ ‫הברכות האמצעיות שעיקר תיקונם לא היה אלא‬ ‫קסו‪ .‬אחר סיום 'ובכן ישתבח' אומרים מזמור 'שיר‬ ‫בחול‪ ,‬אבל בשבת שבלאו הכי אין מתפללין י"ח‬ ‫המעלות ממעמקים' (מג"א סי' נד סק"ב)‪ .‬ויש לאומרו‬ ‫ברכות‪ ,‬אין אומרים 'אבינו מלכנו' שנתייסדו כנגדם‬ ‫מעומק הלב בקול תחנונים (מט"א שם סקל"ח)‪ .‬ויש‬ ‫(לבוש‪ ,‬מג"א סק"ג)‪ .‬ועוד‪ ,‬מפני שאסור לתבוע צרכיו‬ ‫נוהגים לאמרו חזן וקהל פסוק בפסוק‪.‬‬ ‫בשבת (ר"ן פ"ב דר"ה‪ ,‬הובא במג"א שם)‪ .‬ומה שלא‬ ‫קסז‪ .‬העומד באמצע פסוקי דזמרה בשעה שהציבור‬ ‫משנים בשבת ואומרים כל הבקשות והסליחות‬ ‫אומרים 'שיר המעלות ממעמקים' יכול לומר מזמור‬ ‫והפזמונים הנהוגות לומר באמצע התפילות‪ ,‬ויש‬ ‫זה עם הציבור (מט"א סי' תריט סל"ז)‪ ,‬אמנם כיון‬ ‫בהן משאלת צרכים‪ ,‬דכיון שנהגו כן כשחל בחול‬ ‫שהאומרים אותו יסודתם בהררי קודש עפ"י רבינו‬ ‫לשם אדנ"י‪ ,‬בלי ראשית ובלי תכלית ולו העוז והמשרההוא הקדמה לשם‬ ‫‪ 10‬כתב הגה"ק מאפטא זי"ע הטעם שתיקנו לאומרו קודם התפילה‪ ,‬כי הוא‬ ‫אלקים‪ ,‬דהיינו תקי ף ובעל היכולת‪ .‬והוא היה והוא הוה וגו' הוא הקדמה‬ ‫כמוסר מודעה שעל כוונה זו יזכיר השמות [שבברכות השחר ופסוקי‬ ‫לשם הוי"ה ב"ה וב"ש‪ .‬על כן צריך לכוון מאד באמרו 'אדון עולם'‪ ,‬ועל‬ ‫דזמרה ושחרית ומוסף]‪ ,‬והוא‪ :‬כי אדון עולם אשר מלך וגו' הוא הקדמה‬ ‫הקדמה זו יזכור כל השמות (אלף המגן סי' תקפד אות יב)‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫שיוכל לתקוע יפה ולהתפלל בלא הפסק או טעות‬ ‫הוי ליה כטופס ברכה‪ ,‬אבל אבינו מלכנו שהוא‬ ‫(לבוש)‪.‬‬ ‫שאלת צרכיו לעצמו ואינו באמצע התפלה שנאמר‬ ‫קפ‪ .‬בברכות ההפטרה‪ ,‬אומר‪ :‬על התורה וגו'‪ ,‬ועל יום‬ ‫בו טופס ברכה כך הוא‪ ,‬אין לאומרו (א"ר סק"ז בשם‬ ‫השבת הזה ועל יום הזכרון הזה וגו'‪' ,‬לקדושה‬ ‫הריב"ש סי' תקיב)‪.‬‬ ‫ולמנוחה' לכבוד ולתפארת‪ .‬וחותם 'ודברך אמת‬ ‫קעד‪ .‬אין אומרים הלל בראש השנה (שו"ע סי' תקפד ס"א)‪.‬‬ ‫וקים לעד בא"י מלך על כל הארץ מקדש השבת‬ ‫לפי שספרי החיים והמתים פתוחים‪ ,‬ואיך יאמר‬ ‫וישראל ויום הזכרון'‪ .‬ודין ברכה זו כמו ברכה‬ ‫שירה‪ ,‬ואע"ג שאנו בטוחים שנצא זכאים בדין‪,‬‬ ‫רביעית בשמונה עשרה וברכת הקידוש‪ ,‬שאם‬ ‫מ"מ צ"ל ירא וחרד מאימת הדין‪ ,‬ועי"כ נזכה לזכות‬ ‫הזכיר שבת באמצע הברכה ולא חתם בשל שבת‪,‬‬ ‫(ט"ז סק"א)‪ .‬משום דבשלש שעות ראשונות יושב‬ ‫או שהזכיר יום הזכרון באמצע הברכה ולא חתם רק‬ ‫הקדוש ברוך הוא ודן‪ ,‬ובשעת הדין אין לומר שירה‬ ‫בשל שבת‪ ,‬יצא‪ ,‬אמנם אם לא הזכיר ולא חתם בה‪,‬‬ ‫מפני אימת הדין‪ ,‬ואע"ג דבערב ר"ה ואחר יציאה‬ ‫ונזכר אחר כדי דיבור‪ ,‬חוזר ומברך‪.‬‬ ‫מבית הכנסת עושים דברים הרבה שמראין אנו בו‬ ‫קפא‪ .‬ביום השני קורין בספר הראשון פרשת העקידה‬ ‫שאנו בטוחים מרוע גזר דין‪ ,‬מ"מ בשעת הדין‬ ‫מ'ויהי אחר הדברים' (שו"ע שם)‪ ,‬כדי לעורר זכות‬ ‫שאני‪ ,‬שאין זה דרך מוסר להקל ראש‪ .‬ועוד יש‬ ‫עקידת יצחק (רש"י מגילה לא‪ ,).‬ובספר השני קוראין‬ ‫לומר דשאני הלל שהוא שירה ושמחה‪ ,‬ואין זה דרך‬ ‫בפר' פנחס 'בחודש השביעי'‪ .‬ומפטירין בירמיה‬ ‫מוסר שיאמר שירה או יעשה דבר שמחה קודם‬ ‫'כה אמר ה' מצא חן וגו' עד רחם ארחמנו נאום ה''‪.‬‬ ‫שיצא דינו אף על פי שיודע שיזכה בדין (לבוש)‪.‬‬ ‫קפב‪ .‬בברכות ההפטרה‪ ,‬אומר‪ :‬על התורה וגו'‪ ,‬ועל יום‬ ‫קעה‪ .‬ומ"מ האומרים תהלים בראש השנה מותר להם‬ ‫הזכרון הזה שנתת לנו ה' אלקינו לכבוד ולתפארת‪.‬‬ ‫לומר גם הפרקים של הלל‪ ,‬כיון שאין אומרים אותו‬ ‫על הכל וגו'‪ ,‬וחותם‪ :‬ודברך אמת וקים לעד בא"י‬ ‫דרך שירה רק דרך תחנה ובקשה (מג"א סק"א)‪.‬‬ ‫מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון‪.‬‬ ‫קריאת התורה‬ ‫קפג‪ .‬אחר קריאת התורה וברכות ההפטרה‪ ,‬כשחל ר"ה‬ ‫קעו‪ .‬אומרים 'אתה הראת לדעת' וגו'‪' ,‬ויהי בנסוע' וגו'‪,‬‬ ‫בחול‪ ,‬משאירים את ספרי התורה על הבימה עד‬ ‫פותחים ארון הקודש‪ ,‬ואומרים ג' פעמים י"ג מידות‬ ‫אחרי תקיעת שופר [ומכסים אותם‪ ,‬וכדאי להעמיד שומר‬ ‫של רחמים‪ ,‬ואח"כ אומרים 'רבונו של עולם מלא‬ ‫מפני כבוד הספרים‪ ,‬ובפרט אם כולם יוצאים מביה"כ]‪,‬‬ ‫משאלותינו' הנדפס במחזורים המיוסד ברוח קדשו‬ ‫ומכניסין אותם לארון הקודש בסיום סדר תקיעות‬ ‫של האר"י ז"ל‪ .‬ואם חל בשבת יש מקומות שאין‬ ‫דמיושב ואמירת 'אשרי'‪ ,‬בסלסול 'יהללו' בניגון‬ ‫אומרים י"ג מדות‪ ,‬ורבים נהגו לאומרם אף כשחל‬ ‫ימים נוראים‪ .‬וכשחל בשבת‪ ,‬אומרים 'יקום פורקן'‪,‬‬ ‫בשבת (מט"א סי' תקפד סט"ז)‪ .‬וממשיכים 'בריך‬ ‫'מי שבירך'‪' ,‬אשרי יושבי ביתך'‪ ,‬ומכניסין ספרי‬ ‫שמיה' וגו'‪.‬‬ ‫התורה לארון הקודש‪.‬‬ ‫קעז‪ .‬מוציאין ב' ספרי תורה‪ ,‬וקורין בספר הראשון‬ ‫קפד‪ .‬כשיש חולה ורוצים לעשות 'מי שברך לחולה'‪,‬‬ ‫לחמשה קרואים‪ ,‬ואין להוסיף עליהם‪ .‬וכשחל‬ ‫הנוסח הוא כמו בחול‪ ,‬ואין צריך לומר יום טוב הוא‬ ‫בשבת קורין לשבעה קרואים‪ ,‬ומותר להוסיף על‬ ‫מלזעוק‪ ,‬וכשחל בשבת אין צריך לומר שבת היא‬ ‫הקרואים כמו בכל שבת (שו"ע סי' רפב ס"א‪ ,‬רמ"א שם‪,‬‬ ‫מלזעוק וגו'‪ ,‬כיון שהיום הוא יום דין (מט"א סי' תקפד‬ ‫מג"א סק"ב‪ ,‬משנ"ב סק"ו‪ ,‬מט"א סי' תקפד ס"כ)‪.‬‬ ‫סכ"ה)‪ .‬ואמרינן בראש השנה‪ :‬כמאן מצלינן האידנא‬ ‫קעח‪ .‬ביום הראשון קוראים בספר הראשון בפר' וירא 'וה'‬ ‫אקצירי ואמריעי‪ ,‬כמאן כר' יוסי דאמר אדם נידון‬ ‫פקד את שרה' (שו"ע ס"ב)‪ ,‬לפי ששרה רחל וחנה‬ ‫בכל יום‪ ,‬משמע דראוי להתפלל על חולים ביום דין‪,‬‬ ‫נפקדו בראש השנה (מג"א סק"ב)‪ .‬ובספר השני‬ ‫וכיון שאף בשבת של ראש השנה הוא עיקר יום‬ ‫קוראים בפר' פנחס 'בחודש השביעי'‪ .‬ומפטירין‬ ‫הדין יש להתפלל על החולים (אלף למטה שם אות ד)‪.‬‬ ‫בשמואל א' 'ויהי איש אחד מן הרמתים צופים'‬ ‫קפה‪ .‬כשיש ברית מילה בביהכ"נ‪ ,‬מלין אחר גמר ברכות‬ ‫המדבר מפקידת חנה‪.‬‬ ‫ההפטרה לפני תקיעת שופר‪ ,‬כדי שה' יזכור לנו‬ ‫קעט‪ .‬נוהגים לקרוא לעלות לתורה להתוקע ולהמתפלל‬ ‫ברית אברהם ועקידת יצחק‪ ,‬דהיינו‪ ,‬ברית אברהם‬ ‫מוסף (מט"א סכ"ב)‪ .‬ואפשר שנהגו כן משום שיהא‬ ‫על ידי המילה‪ ,‬ועקידת יצחק על ידי השופר (או"ז‬ ‫לבו שמח‪ ,‬כי התורה משמחת כדכתיב (תהלים יט‪ ,‬ט)‬ ‫הלכות ראש השנה בשם רבינו גרשום‪ ,‬מט"א סכ"ו)‪.‬‬ ‫פקודי ה' ישרים משמחי לב‪ ,‬ועי"כ יאושר כחו‬ ‫ובשבת מלין אחרי אמירת 'אשרי' והכנסת ספרי‬ ‫התורה לארון הקודש‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫קפט‪ .‬משום קידוש במקום סעודה צריך לאכול כזית מיני‬ ‫קידוש וטעימה לפני מוסף‬ ‫מזונות או לשתות עוד רביעית יין‪ .‬וי"א שאם יש‬ ‫קפו‪ .‬מחמת אריכות התפילה וחולשת הדורות‪ ,‬רבים‬ ‫בכוס שתי רביעיות‪ ,‬ושותה כל הכוס נחשב רביעית‬ ‫נוהגים לטעום ולאכול משהו לפני תפילת מוסף‪,‬‬ ‫אחת לקידוש ושניה לסעודה (משנ"ב סי' רפו סק"ז)‪.‬‬ ‫כדי שיהיה לבם מיושב להמשיך בתפילות היום‪.‬‬ ‫קצ‪ .‬ונכון שיטעם רק כפי הצורך כדי שיוכל להתפלל‬ ‫ובשבת שאין תוקעים בשופר מקילין יותר בטעימה‬ ‫כראוי ולא למלא כריסו‪ .‬ויזהר לברך ברכת הנהנין‬ ‫לפני תפילת מוסף [ובענין טעימה לפני תקיעת שופר‪ ,‬עי'‬ ‫לפניהם ולאחריהם כראוי‪ .‬וביותר צריך לזרז‬ ‫להלן פרק יא]‪.‬‬ ‫במקום שיש חסרון מקומות ישיבה לריבוי הציבור‬ ‫קפז‪ .‬מי שרוצה לטעום צריך לקדש קודם או לשמוע‬ ‫בליעה"ר‪ ,‬לאכול כראוי ולברך כראוי‪ ,‬כי קדוש‬ ‫קידוש מאחר‪ ,‬ואין לאכול כלום ללא קידוש‪.‬‬ ‫היום לאדונינו‪.‬‬ ‫קפח‪ .‬בקידוש היום מזכירין שבת וראש השנה‪ .‬מתחילים‬ ‫קצא‪ .‬כשחוזר לבית הכנסת אחר ההפסקה‪ ,‬יש ליטול ידיו‬ ‫בפסוקי 'זכור את יום השבת לקדשו' וגו'‪ ,‬עד אחר‬ ‫לפני תפילת מוסף‪ ,‬כיון שבהפסקה הסיח דעתו‬ ‫'על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו'‪ ,‬ואומרים‬ ‫מטהרתן (מט"א סט"ז)‪.‬‬ ‫הפסוקים‪ :‬תקעו בחודש שופר וגו'‪ ,‬וידבר משה וגו'‪,‬‬ ‫ומברכין ברכת 'בורא פרי הגפן'‪.‬‬ ‫פרק ח ‪ -‬תפילת מוסף‪ ,‬קידוש היום ותפילת מנחה דשבת ור"ה‬ ‫קצז‪ .‬אומרים עלינו לשבח וכו' קודם אמירת פסוקי‬ ‫תפילת מוסף‬ ‫מלכויות‪ .‬דקודם אמירת המלכויות אנו משבחים‬ ‫קצב‪ .‬מתפללים תפילת מוסף‪ ,‬תשע ברכות (שו"ע סי'‬ ‫להשי"ת שהבדילנו מן התועים (ב"י)‪ .‬ועוד‪ ,‬כי 'ועל‬ ‫תקצא ס"א)‪ .‬ג' ברכות ראשונות‪ ,‬ג' ברכות לסדר‬ ‫כן נקוה לך' שמתחילים בו מלכויות‪ ,‬מתחבר יפה‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬וג' ברכות אחרונות‪.‬‬ ‫עם עלינו לשבח ולא עם ומפני חטאינו (כל בו)‪.‬‬ ‫קצג‪ .‬בברכה רביעית אומרים אתה בחרתנו וכו'‪ ,‬ומפני‬ ‫קצח‪ .‬איתא בגמרא (ר"ה טז‪' :).‬ואמרו לפני בראש השנה‬ ‫חטאינו וכו'‪ .‬כשחל בשבת אומר ואת מוספי יום‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ .‬מלכיות ‪ -‬כדי‬ ‫השבת הזה ויום הזכרון הזה וכו'‪ .‬ומזכיר קרבנות‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות ‪ -‬כדי שיעלה זכרוניכם‬ ‫היום‪ :‬וביום השבת וגו'‪ ,‬ואח"כ ובחודש השביעי‬ ‫לפני לטובה‪ ,‬ובמה ‪ -‬בשופר‪ .‬ואומרים עשרה‬ ‫באחד לחודש וגו'‪ ,‬ומנחתם ונסכיהם וגו'‪ ,‬ישמחו‬ ‫פסוקים של מלכיות‪ ,‬ועשרה של זכרונות‪ ,‬ועשרה‬ ‫במלכותך וגו'‪.‬‬ ‫של שופרות בכל ברכה‪ ,‬שלשה מהם של תורה‪,‬‬ ‫קצד‪ .‬גם כשחל בחול צריך לומר ואת "מוספי" יום‬ ‫שלשה של כתובים‪ ,‬שלשה של נביאים ואחד של‬ ‫הזכרון הזה נעשה ונקריב וכו'‪ ,‬לכלול גם מוסף ראש‬ ‫תורה (שו"ע סי' תקצד ס"ג)‪ .‬ועשרה פסוקים כנגד‬ ‫חודש (שו"ע ס"ג)‪ .‬טעה ואמר ואת "מוסף" – כל זמן‬ ‫עשרה פעמים הללו שבמזמור הללו אל בקדשו‪,‬‬ ‫שלא סיים הברכה צריך לחזור לתחילת הברכה‬ ‫וכנגד עשרת הדברות‪ ,‬וכנגד עשרה מאמרות שבהם‬ ‫(משנ"ב סק"ו)‪ .‬ואם סיים הברכה אינו חוזר‪,‬‬ ‫נברא העולם (לבוש)‪ .‬והטעם שמקדימין פסוקי‬ ‫דמסתברא דאפילו אם דילג לגמרי ולא אמר ואת‬ ‫הכתובים לנביאים‪ ,‬מפני שדוד קדם לנביאים‬ ‫מוסף יום הזכרון הזה נעשה ונקריב וכו'‪ ,‬אלא אמר‬ ‫(אבודרהם)‪.‬‬ ‫ושם נעשה ונקריב וכו'‪ ,‬תמידים כסדרם ומוספים‬ ‫קצט‪ .‬בסיום ברכות מלכיות זכרונות שופרות‪ ,‬אומרים‬ ‫כהלכתם ככתוב בתורת משה עבדך וכו'‪ ,‬גם כן יצא‬ ‫'היום הרת עולם' גם בתפילת הלחש וגם בחזרת‬ ‫(שעה"צ סי' תקצא סק"ו)‪.‬‬ ‫הש"ץ‪ ,‬ואף כשחל בשבת‪ .‬אולם 'ארשת שפתינו'‬ ‫קצה‪ .‬גם ביום שני דר"ה אומרים ואת "מוספי" (שו"ע שם)‪,‬‬ ‫בחזרת הש"ץ אין אומרים כשחל בשבת‪.‬‬ ‫אע"ג שאינו ר"ח‪ ,‬כדי דלא לזלזולי ביה‪ .‬ובדיעבד‬ ‫ר‪ .‬הש"ץ חוזר התפילה‪ ,‬ובברכת הודאה‪ ,‬כשיש‬ ‫אם אמר "מוסף" א"צ לחזור (משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫כהנים שעולים לדוכן‪ ,‬כשמגיע הש"ץ ל'ותחזינה‬ ‫קצו‪ .‬ואומרים פסוקי מוסף ר"ה‪ ,‬ואין אומרים פסוקי‬ ‫עיננו' אומרים 'ותערב' והש"ץ מסיים בברכה‬ ‫מוסף ר"ח אלא אומרים‪' :‬ומנחתם ונסכיהם וכו'‬ ‫'שאותך לבדך ביראה נעבוד'‪ .‬ובשעה שהכהנים‬ ‫ושני שעירים לכפר'‪ ,‬שהוא שעיר דר"ה ושעיר‬ ‫מזמרים בתיבות 'וישמרך'‪' ,‬ויחונך'‪ ,‬ו'שלום'‪,‬‬ ‫דר"ח‪ ,‬וכשאומר 'מלבד עולת החודש ומנחתה'‬ ‫אומרים הקהל תחינות 'רבונו של עולם' ו'יהי רצון'‪.‬‬ ‫נכללו כל מוספי ר"ח העולות (טור‪ ,‬רמ"א‪ ,‬לבוש שם)‪.‬‬ ‫וכשחל בשבת אין אומרים תחינות אלו‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫ס"א‪ ,‬וע"ע סי' רעא במשנ"ב סקי"א‪ ,‬ובשו"ע הרב ס"ט‬ ‫רא‪ .‬יש מקומות בחו"ל שנהגו שאין הכהנים עולים‬ ‫ובקו"א שם סק"ג באריכות)‪ .‬וי"א דרק מצאת הכוכבים‬ ‫לדוכן ביו"ט שחל בשבת (הובא בט"ז סי' קכח סקל"ח‪,‬‬ ‫אסור לאכול ולשתות‪ ,‬אבל בבין השמשות מותר‬ ‫מג"א סק"ע‪ ,‬מט"א סי' תקצב ס"י)‪ ,‬ואין טעם לדבר‪,‬‬ ‫(ט"ז סי' רצט סק"א)‪ .‬ובשעת הדחק אפשר להקל‪ ,‬דיש‬ ‫וראוי לבטל דבר זה ולישא כפים גם כשחל בשבת‬ ‫להם על מי לסמוך (ביאוה"ל ושו"ע הרב שם)‪ .‬ולכן אם‬ ‫כמו שנוהגים בהרבה מקומות (ט"ז שם‪ ,‬סידור יעב"ץ‪,‬‬ ‫גמרו התפילה מאוחר מאד [ובמיוחד כשחל בשבת‬ ‫שו"ע הרב סי' קכח סנ"ז‪ ,‬ח"א כלל לב אות יא)‪.‬‬ ‫ומחלקים הסעודה לשתים] יש מקום להקל‬ ‫רב‪ .‬אחר סיום חזרת הש"ץ‪ ,‬קדיש תתקבל‪ ,‬אומרים‬ ‫להמשיך לאכול הסעודה עד ‪ 13.5‬דקות אחרי‬ ‫'קוה'‪ ,‬קדיש שלם‪ ,‬עלינו לשבח‪ ,‬ק"י‪ ,‬שיר הכבוד‪,‬‬ ‫השקיעה (וכמו שכתב המשנ"ב שם ובשעה"צ סק"ב לענין‬ ‫ק"י‪.‬‬ ‫אכילת סעודה שלישית‪ ,‬עיי"ש)‪.‬‬ ‫קידוש היום וסעודת יום טוב‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫רג‪ .‬בקידוש היום מזכירין שבת וראש השנה‪ .‬מתחילים‬ ‫רח‪ .‬אומרים 'וידבר'‪' .‬אשרי' 'ובא לציון'‪ .‬אח"כ מוציאין‬ ‫בפסוקי 'זכור את יום השבת לקדשו' וגו'‪ ,‬עד אחר‬ ‫ספר תורה וקורים לשלשה בפרשת האזינו‪.‬‬ ‫'על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו'‪ ,‬ואומרים‬ ‫ומתפללים תפילת מנחה של ראש השנה‪,‬‬ ‫הפסוקים‪ :‬תקעו בחודש שופר וגו'‪ ,‬וידבר משה וגו'‪,‬‬ ‫ומזכירים בה של שבת‪ .‬הש"ץ חוזר התפילה‪,‬‬ ‫ומברכין ברכת 'בורא פרי הגפן'‪.‬‬ ‫ואח"כ אומרים 'לדוד ה' אורי וישעי'‪ ,‬קדיש‬ ‫רד‪ .‬אף מי שקידש או שמע קידוש לפני תפילת מוסף‪,‬‬ ‫תתקבל‪ ,‬עלינו לשבח‪ ,‬קדיש יתום‪.‬‬ ‫לכתחילה יהדר לקדש או לשמוע קידוש שנית אחר‬ ‫רט‪ .‬בראש השנה שחל בשבת אין אומרים 'צדקתך'‬ ‫תפילת מוסף קודם הסעודה‪ ,‬כדי לצאת דעות‬ ‫מפני שכתוב בו 'משפטיך תהום רבה' ואין לעורר‬ ‫הסוברים שלא חל עליו חובת קידוש לפני מוסף‬ ‫הדין ביום דין‪ .‬ועוד‪ ,‬שהוא ראש חודש ואין אומרים‬ ‫(א"ר סי' רפו ס"ט‪ ,‬כה"ח סי' רפו סקכ"ז)‪.‬‬ ‫צדקתך בראש חודש (שו"ע הרב סי' תקצח)‪.‬‬ ‫רה‪ .‬אוכלים סעודת שבת ויו"ט‪ .‬טובלים פרוסת החלה‬ ‫תשליך‬ ‫במלח‪ ,‬ופרוסה נוספת בדבש‪ ,‬ואוכלים בשמחה "כי‬ ‫רי‪ .‬אחרי מנחה לפני שקיעת החמה הולכים אל הנהר‬ ‫חדות ה' היא מעוזכם כי קדוש היום לאדונינו"‪,‬‬ ‫לומר הפסוק 'ותשליך במצולות ים כל חטאתינו'‬ ‫ומובטחים בני ישראל שיצאו בדימוס בדין‪.‬‬ ‫(רמ"א סי' תקפג ס"ב בשם מנהגים)‪ .‬ואומרים פסוק 'מי‬ ‫רו‪ .‬אוכלים גם סעודה שלישית‪ ,‬ובקהילות שגומרים‬ ‫אל כמוך וגו' (מג"א סק"ה)‪ .‬והטעם‪ ,‬דאיתא במדרש‬ ‫את התפילה מאוחר‪ ,‬נוהגים לחלק את הסעודה‬ ‫שעבר אברהם אבינו עד צוארו במים כשהלך‬ ‫לשתים‪ ,‬כדי שיוכלו לאכול שלש סעודות (מטה‬ ‫להקריב את יצחק על גבי המזבח‪ ,‬ואמר הושיעה כי‬ ‫אפרים סי' תקצז ס"ד)‪ ,‬דהיינו שאוכלים חלק ממאכלי‬ ‫באו מים עד נפש‪ .‬ואנו עושין זה זכר לעקדה‪ ,‬וטוב‬ ‫השבת ומזמרים הזמירות של סעודת צפרא‬ ‫לילך למקום שיש בו דגים חיים‪ ,‬לסימן שלא‬ ‫דשבתא‪ .‬מברכים ברכת המזון ומפסיקים קצת‬ ‫תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים‪ .‬ובכתבים‬ ‫(בקימה והליכה ממקום האכילה והמתנה כרבע שעה‪ ,‬ולכל‬ ‫כתב נהר או באר‪ .‬וטוב שיהיה מחוץ לעיר (מג"א שם‪,‬‬ ‫הפחות כמה שאפשר)‪ ,‬ונוטלים שוב ידים לסעודה‬ ‫משנ"ב שם סק"ח)‪.‬‬ ‫שלישית וממשיכים הסעודה‪ ,‬מזמרים הזמירות‬ ‫ריא‪ .‬כשחל יום א' דר"ה בשבת‪ ,‬הולכים לנהר ביום שני‬ ‫של ס"ג ומברכים ברכת המזון‪.‬‬ ‫של ר"ה‪ .‬ואפשר משום דהנהר מחוץ לעיר ומשום‬ ‫רז‪ .‬יש להזהר לגמור הסעודה השניה עד שקיעת‬ ‫הוצאה‪ ,‬שנושאין ספרים וכדו' (פמ"ג‪ ,‬ועי' שע"ת אות‬ ‫החמה‪ .‬דמשקיעת החמה אסור לאכול ולשתות עד‬ ‫ג בשם כמה אחרונים דהולכים גם בשבת)‪ .‬ויש נוהגים‬ ‫שעושים קידוש של ליל שני (ב"ח ומג"א סי' רצט‬ ‫תמיד לומר 'תשליך' ביום שאומרים סליחות י"ג‬ ‫סק"א‪ ,‬וכן הכריע הביאוה"ל שם ד"ה משתחשך ושו"ע הרב‬ ‫מידות‪.‬‬ ‫פרק ט ‪ -‬הכנה משבת קודש יום א' דר"ה למוצאי שבת ליל ב' דר"ה‬ ‫ונחשבים ליומא אריכתא‪ ,‬היינו רק לחומרא ולא‬ ‫ריב‪ .‬אסור להכין שום דבר משבת ליום טוב‪ ,‬וכן בכל‬ ‫לקולא (שו"ע סי' תקג ס"א‪ ,‬ט"ז סק"א‪ ,‬מג"א סק"א)‪.‬‬ ‫יו"ט של ראש השנה אסור לאפות או לבשל או‬ ‫ריג‪ .‬אם כוונתו אינו כדי להרוויח זמן שלא יצטרך‬ ‫להכין שום דבר מיום ראשון של ר"ה ליום השני‪,‬‬ ‫לעשותו בלילה‪ ,‬רק שלא יוכל לעשות דבר זה‬ ‫אע"פ ששני ימים טובים של ר"ה קדושה אחת הן‬ ‫‪18‬‬ ‫רטו‪ .‬להכניס בקבוקי שתיה למקרר בשבת לצורך ליל‬ ‫בלילה ויוכל לבא לידי הפסד‪ ,‬י"א שמותר להכינו‬ ‫שני של יום טוב‪ ,‬אם מכניס בבוקר גם לסעודת‬ ‫מיום ראשון לשני (שו"ת מהרש"ג ח"א סי' סא)‪ .‬ועפי"ז‬ ‫היום‪ ,‬אין צריך לצמצם ויכול להכניס יותר‪ ,‬אבל‬ ‫יש מתירים להוציא ביו"ט ראשון מהמקפיא‬ ‫אחה"צ כשכוונתו רק לליל שני של יום טוב‪ ,‬יש‬ ‫מאכלים לצורך ליל שני‪ ,‬אם לא יהא לו זמן בליל‬ ‫נידון בפוסקים אם הכנסה למקרר הוי הכנה משבת‬ ‫שני לחמם המאכלים לפני הסעודה ויצטרכו‬ ‫לחול‪ ,‬יש מקילין‪ ,‬ויש מחמירין‪.‬‬ ‫להמתין זמן רב‪ .‬אמנם יש להוציאם מהמקפיא‬ ‫רטז‪ .‬אחר סעודת היום‪ ,‬מותר להוריד מהשולחן ולסדר‬ ‫בעוד היום גדול‪ ,‬כדי שיהיה אפשרות לאכול‬ ‫החדר‪ ,‬אם נשארים שם ונהנים מהנקיון והסדר‪.‬‬ ‫וליהנות ממנו גם ביו"ט ראשון (כמש"כ בשעה"צ סי'‬ ‫אבל אם יוצאים משם ואינו מסדר רק כדי שיהיה‬ ‫תרסז סק"ה)‪ .‬ובמקרה שמתאחרים בליל שני‬ ‫מוכן ללילה אסור‪ .‬וכן אסור לשטוף את הכלים‬ ‫בהתחלת הסעודה ויש זמן רב לחמם המאכלים‪ ,‬אין‬ ‫לצורך הלילה‪.‬‬ ‫להתיר להוציא מהמקפיא ביום ראשון לליל שני‪.‬‬ ‫ריז‪ .‬מאכלים ומשקים שנשארו אחרי סעודת היום‬ ‫ריד‪ .‬ויש חולקים ואוסרים להוציא מהמקפיא ביום‬ ‫ריח‪ .‬מותר להחזירם למקרר‪ ,‬שאין זה הכנה לליל יום‬ ‫ראשון מאכלים שניכרים שהם מיועדים דוקא‬ ‫טוב‪ ,‬רק חזרה למקומם‪.‬‬ ‫לסעודת ליל שני של יום טוב‪ ,‬כגון מרק לליל יום‬ ‫ריט‪ .‬כל מלאכה שאסור לישראל לעשות ביום טוב אסור‬ ‫טוב וכדו'‪ ,‬כיון שניכר שמוציאו לצורך ליל שני‪.‬‬ ‫לומר לנכרי לעשותו‪ ,‬ואף אם הנכרי עושה מעצמו‬ ‫אבל מאכלים שאין ניכר שהם דוקא ליום שני‪ ,‬כגון‬ ‫צריך למחות שלא יעשה‪ .‬אמנם דבר שאין בו‬ ‫חלות ועוגות שמוציא בבוקר לסעודת יום א'‪ ,‬אין‬ ‫מלאכה והאיסור לישראל לעשותו אינו רק משום‬ ‫צריך לדקדק ולהוציא כמות מדוייקת הנצרך לו‬ ‫טרחא או הכנה‪ ,‬מותר לומר לנכרי לעשותו‪ ,‬ולכן‬ ‫ליום א'‪ ,‬כיון שיתכן שיצטרכו להשתמש בו גם‬ ‫מותר לנכרי להדיח כלים אחרי סעודת היום או‬ ‫בתוספת‪ ,‬ובתנאי שמוציאו בזמן שיפשירו ויהיו‬ ‫לסדר השולחן לסעודת הלילה (פמ"ג סי' תקג א"א‬ ‫ראויים לאכילה כבר בסעודת היום‪ ,‬ולא כשכבר‬ ‫סק"א‪ ,‬ומשב"ז סי' תק סק"ד)‪.‬‬ ‫גמר סעודתו (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫פרק י ‪ -‬ליל שני של ראש השנה‬ ‫רכג‪ .‬שכח לומר 'ותודיענו' ועדיין לא סיים הברכה רק‬ ‫עשיית מלאכה‬ ‫המשיך ואמר ותתן לנו וכו'‪ ,‬י"א שאינו חוזר (מט"א‬ ‫רכ‪ .‬יש ליזהר שלא לעשות שום מלאכה ואף לא דבר‬ ‫סי' תקצט ס"ז)‪ .‬וי"א שכוונתו שאי"צ לחזור כיון‬ ‫שאינו רק משום "הכנה" עד זמן מוצאי שבת‪.‬‬ ‫שאם יחזור ויאמר 'ותודיענו' הוא מפסיד את‬ ‫ובצאת השבת [בשעה ‪ ]7:28‬יאמרו "ברוך המבדיל‬ ‫אמירת ה' שכבר אמר‪ ,‬אבל מי שחוזר אין מזניחין‬ ‫בין קודש לקודש" (רמ"א סי' רצט ס"י)‪ ,‬ואח"כ יכולים‬ ‫אותו (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' כג‪ ,‬ב)‪ ,‬ודעת הפוסקים‬ ‫לסדר הבית לכבוד יו"ט‪ ,‬לשטוף הכלים מסעודת‬ ‫נראה דכל שלא סיים הברכה חוזר (עי' משנ"ב סי'‬ ‫השבת‪ ,‬להוציא מהמקפיא‪ ,‬וכן מלאכת אוכל נפש‪,‬‬ ‫תקפ"ב ס"ק ט"ז‪ .‬והמט"א לשיטתו דגם ב'וכתוב' דעתו שלא‬ ‫להעביר אש להדלקת הגז‪ ,‬להכין‪ ,‬לבשל ולחמם‬ ‫יחזור אם כבר אמר 'האל ישועתינו'‪ ,‬אולם להלכה נקטינן‬ ‫המאכלים‪.‬‬ ‫התם שחוזר‪ ,‬וה"ה הכא)‪ .‬ואפשר גם שיאמרנו במקום‬ ‫תפילת ערבית‬ ‫שנזכר וימשיך הברכה (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫רכא‪ .‬מתפללים תפילת ערבית של ר"ה‪ .‬ויש לאחר קצת‬ ‫רכד‪ .‬אחרי 'שמונה עשרה' אומרים 'לדוד מזמור' חזן‬ ‫בהתחלת ערבית עד שיהיה ודאי לילה (מט"א סי'‬ ‫וקהל פסוק בפסוק‪ ,‬כמו בליל ראשון‪ ,‬קדיש‬ ‫תקצט ס"ב)‪ .‬יש מקומות שנוהגים שאין הש"ץ‬ ‫תתקבל‪ ,‬ואח"כ 'עלינו לשבח' וק"י‪.‬‬ ‫מתעטף בטלית בתפילת ערבית של ליל שני‪.‬‬ ‫הכנת הנרות‬ ‫רכב‪ .‬בברכה רביעית בשמו"ע‪ ,‬אחרי 'אתה בחרתנו'‪,‬‬ ‫רכה‪ .‬המשתמשים בנרות גדולות‪ ,‬אסור להמיס הנרות‬ ‫אומרים 'ותודיענו'‪ .‬שכח לומר ותודיענו ונזכר אחרי‬ ‫שסיים הברכה‪ ,‬אינו צריך לחזור מפני שמזכיר‬ ‫מלמטה כדי להדביקם בפמוטות‪ ,‬גזירה שמא ימרח‬ ‫אח"כ הבדלה על הכוס של קידוש (סי' תצא ס"ב‬ ‫שהוא תולדה דממחק (מג"א סי' תקיד סק"ו‪ ,‬ומשנ"ב שם‬ ‫ובמשנ"ב סק"ד)‪ .‬ואז יזהר שלא יעשה שום מלאכה‬ ‫סקי"ח)‪ ,‬ויש להכינם מערב שבת‪ ,‬או לתוחבם‬ ‫האסורה בשבת קודם שיקדש ויבדיל‪ ,‬או שיאמר‬ ‫בפמוטיות מאלומיניום‪.‬‬ ‫ברוך המבדיל בין קודש לקודש (מט"א סי' תקצט ס"ה)‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫הדלקת הנרות‬ ‫רכו‪ .‬המשתמשים בפתיל צף – אם הנקב סתום‪ ,‬אסור‬ ‫רכט‪ .‬מדליקין נרות יום טוב רק אחר צאת הכוכבים‪ .‬ויש‬ ‫לפתוח אותו כדי להשחיל בו הפתיל משום תיקון‬ ‫להדליק הנרות סמוך לקידוש ממש‪ ,‬כדי להסמיך‬ ‫מנא‪ ,‬וכן אסור להרחיבו‪ .‬אם הנקב כבר פתוח‪ ,‬יש‬ ‫ברכת שהחיינו שמברכות‪ ,‬לאכילת הפרי החדש‬ ‫אוסרים להשחיל הפתיל ביו"ט משום עשיית כלי‬ ‫אחר קידוש (מט"א סי' תקצט ס"ט)‪.‬‬ ‫(מרא דשמעתתא אות ריט)‪ ,‬ויש מתירין (שו"ת שבט הלוי‬ ‫רל‪ .‬צריך להדליק הנרות על השולחן שאוכלים שם‬ ‫ח"ט סי' קכח‪ ,‬וכותב‪ ,‬שאעפ"כ הוא עצמו נוהג להכין‬ ‫הסעודה או לפחות באותו חדר או בחדר הפתוח‬ ‫הפתילות מערב יו"ט)‪ .‬כמו כן אסור להפריד את השעם‬ ‫לאותו החדר‪ ,‬שרואים משם את השלחן‪ ,‬כיון‬ ‫אם הוא מחובר לחבירו‪.‬‬ ‫דנוהגים לברך שהחיינו בהדלקת הנרות גם בליל ב'‪,‬‬ ‫רכז‪ .‬המשתמשים בנרונים בתוך כוסיות‪ ,‬שאחרי‬ ‫ולכתחילה מביאים פרי חדש לשולחן כדי לכוון גם‬ ‫השימוש נשארים הדיסקיות בתוך הכוסיות‪ ,‬ויש‬ ‫על הפרי בברכת שהחיינו‪ ,‬וצריך שהפרי יהיה‬ ‫צורך להוציאם לפני שימוש חוזר בכוסיות‪ ,‬עצה‬ ‫טובה ליתן קצת שמן או מים בתוך הכוסיות מערב‬ ‫לפניו בשעת ברכת שהחיינו (רא"ש הובא בטור סי' תר‪,‬‬ ‫יו"ט כדי שלא ידבקו הדיסקיות מהנרות שהדליקו‬ ‫ובשו"ע הרב שם ס"ו‪ ,‬ועי' באר היטב שם בשם מנהגים שיתן‬ ‫בליל א' ויהיה אפשר לנערם בקלות‪ ,‬ואם לא נתנו‬ ‫עיניו בו בשעת הברכה)‪.‬‬ ‫מותר להוציאם בידים (או משום שאין להם חשיבות‬ ‫רלא‪ .‬המתארחים לסעודת הלילה אצל אחרים ואינם‬ ‫ואינם בכלל מוקצה ‪ -‬הגרש"ז אוערבאך והגרי"ש אלישיב‪ ,‬או‬ ‫אוכלים בביתם‪ ,‬אע"פ שחוזרים לישון בביתם או‬ ‫שאע"פ שהם מוקצה דינם כהחלפת פתילה שהתיר‬ ‫במקום אכסנייתם‪ ,‬עדיף שידליקו הנרות במקום‬ ‫הגרעק"א כדלהלן – חוט שני להגר"נ קרליץ‪ ,‬יו"ט פ"א‬ ‫אכילתם‪ ,‬דטעם ההדלקה ביו"ט משום כבוד ועונג‪,‬‬ ‫סק"ב)‪ .‬ולכתחילה יוציאם ע"י סכין או דבר אחר‪,‬‬ ‫וכבוד ועונג שייך רק במקום אכילה‪ .11‬ועוד‪ ,‬כיון‬ ‫דאף אם הם מוקצה מותר לטלטל מוקצה ע"י דבר‬ ‫שמביאים לשלחן פרי חדש לכוון גם עליו בברכת‬ ‫אחר לצורך דבר המותר (ט"ז סי' שח סקי"ח ומ"ב שם‬ ‫שהחיינו‪ ,‬צריכה שתברך שהחיינו במקום אכילה‬ ‫ס"ק קטו‪ ,‬ביאוה"ל סי' תרלח ס"ב ד"ה וביו"ט)‪ ,‬וכן יוציאום‬ ‫ששם נמצא הפרי החדש שתאכל אחרי קידוש‪.‬‬ ‫הישר לאשפה שלא יצטרכו לטלטלם בידים‪ .‬ואף‬ ‫רלב‪ .‬אשה שיש לה בגד חדש שיכולה לכוון בברכת‬ ‫דלפי ה'שו"ע הרב' (שם ס"ס) אסור לטלטל מוקצה‬ ‫שהחיינו גם על הבגד‪ ,‬אינה צריכה ליזהר בכל‬ ‫ע"י דבר אחר דהוי כידא אריכתא‪ ,‬הכא מעיקר הדין‬ ‫הנ"ל‪ ,‬כיון שאינה מכוונת בברכתה על הפרי‬ ‫מותר להוציא הדיסקיות בליל יו"ט‪ ,‬דנקטינן דמותר‬ ‫החדש‪.‬‬ ‫לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש ושמחת יו"ט‬ ‫רלג‪ .‬אשה המתארחת לסעודת הלילה אצל ההורים‬ ‫(רמ"א סי' תקט ס"ז) וטלטול פתילה ישנה לצורך‬ ‫וכדו'‪ ,‬ומדלקת הנרות בביתה [אחר צאה"כ!]‪ ,‬אם‬ ‫חדשה היתר גמור הוא דמיקרי צורך אוכל נפש‬ ‫יש לה בגד חדש יכולה לברך שהחיינו בהדלקת‬ ‫(רעק"א סי' תקא על דברי הט"ז סק"ז)‪ .‬אמנם בזמנינו‬ ‫הנרות‪ .‬ואם אין לה בגד חדש‪ ,‬ובמקום אכילתה‬ ‫שיש תאורת חשמל קשה להגדיר הדלקת נרות‬ ‫יהיה לה פרי חדש‪ ,‬לא תברך שהחיינו בשעת‬ ‫דהוי צורך אוכל נפש‪ ,‬לכן יוציאם ע"י דבר אחר‪,‬‬ ‫הדלקת הנרות‪ ,‬רק תשמע ברכת שהחיינו בשעת‬ ‫כנ"ל (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫הקידוש במקום אכילתה‪ ,‬ששם יש להם פרי חדש‪.‬‬ ‫רכח‪ .‬אפשר להשתמש בנרונים בתוך פח‪ ,‬שבגמר‬ ‫ומ"מ יכולה לברך שהחיינו אף אם לא יהיה לה פרי‬ ‫שימושם נזרקים לאשפה‪ ,‬ואז אין צורך לשום‬ ‫חדש‪ ,‬כלהלן‪.‬‬ ‫מלאכה כדי להדליק נרות שבת‪ .‬כהיום מצוי נרונים‬ ‫רלד‪ .‬הדלקת הנרות בליל יו"ט היא באמצעות העברה‬ ‫המונחים בתוך פלסטיק שקוף שאורם נראה מחוץ‬ ‫מאש דולקת‪ .‬ומותר להעביר אש גם מנר שהודלק‬ ‫לפלסטיק כמו מתוך כוסיות הזכוכית‪ ,‬וגם הם‬ ‫לעילוי נשמה (עפ"י משנ"ב סי' קנד סקנ"ו)‪ .‬ומותר‬ ‫נזרקים בגמר שימושם‪ ,‬ונכון להשתמש בהם שלא‬ ‫יצטרכו לשום מלאכה בהכנת הנרות‪.‬‬ ‫להעביר אש ע"י גפרור‪ ,‬ואף בצד הגופרית (מו"ח‬ ‫דלהלכה יש עליהם חיוב הדלקה אף משום שלא יכשלו‪ ,‬אבל‬ ‫‪ 11‬כי בשבת יש ג' טעמים למצות הדלקת נרות‪ ,‬כבוד שבת‪ ,‬עונג‬ ‫כשמדליקין בלילה לפני הסעודה‪ ,‬עדיף טפי להדליק במקום אכילה‬ ‫שבת ושלא יכשלו בעץ ואבן‪ .‬וביום טוב אע"פ שלהלכה צריך‬ ‫דכבוד ועונג שייך רק במקום אכילה‪ ,‬ומשום הטעם שלא יכשלו‬ ‫להדליק נרות ולברך עליהן‪ ,‬י"א שהוא רק משום כבוד ועונג ולא‬ ‫בבית‪ ,‬יכוונו מערב שבת את שעון השבת שבהגיעם הביתה אחר‬ ‫משום שלא יכשלו‪ ,‬וי"א שצריך להדליק אף משום שלא יכשלו‪,‬‬ ‫הסעודה התאורה תהא דלוקה‪ .‬אם בחזרתם לביתם כבה החשמל‬ ‫ואה"נ כשחל יום טוב בחול‪ ,‬אלו המדליקות מבעוד יום יכולות‬ ‫וחשוך‪ ,‬יכולים להדליק נרות – ע"י העברת אש ‪ -‬כדי שלא יכשלו‪.‬‬ ‫להדליק בביתם אע"פ שאינם אוכלים שם רק חוזרים לישון‪,‬‬ ‫‪20‬‬ ‫(מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א‪ ,‬כיון שנחלקו‬ ‫תברך שוב‬ ‫הגרמ"ש קליין שליט"א)‪ .‬וכיון שמותר להעביר אש‬ ‫הפוסקים אם אפשר לברך בדלוקה ועומדת‪ ,‬עי' משנ"ב סי' רסג‬ ‫באמצעות גפרור‪ ,‬אין הגפרורים מוקצים‪ .‬ויזהרו‬ ‫סקכ"א‪ ,‬נראה למעשה דספק ברכות להקל)‪.‬‬ ‫לכתחילה להכניס הגפרור לתוך האש ולא להחזיקו‬ ‫רלט‪ .‬המנהג שהנשים מברכות שהחיינו אחרי ברכת‬ ‫סמוך לאש שיתפס בו האש‪ ,‬די"א שנחשב למוציא‬ ‫להדליק (כן משמע במשנ"ב סי' תר סק"ד‪ ,‬ועי' משנ"ב סי' רסג‬ ‫אש חדשה‪.‬‬ ‫סקכ"ג‪ .‬וכ"ה בקיצור של"ה‪ ,‬ועי' אגרות משה או"ח ח"ד סי' קא)‪.‬‬ ‫רלה‪ .‬יש נוהגים להדליק לכבוד יום טוב רק שתי נרות‪,‬‬ ‫שכחה ולא בירכה שהחיינו יכולה לברך אח"כ‪,‬‬ ‫ולא כמו שנוהגין לכבוד שבת שמדליקים נרות‬ ‫ועדיף שתכוון לצאת ברכה זו כשתשמע בקידוש‬ ‫כמנין כל בני הבית‪ .‬ויש נוהגים להדליק גם לכבוד‬ ‫ותצא ידי חובתה ממנו‪.‬‬ ‫יום טוב כמו לכבוד שבת כמנין בני הבית [יתכן‬ ‫רמ‪ .‬אשה שעושה קידוש‪ ,‬כגון אלמנה או גרושה‪ ,‬או‬ ‫שבמקור‪ ,‬אלו שהדליקו לכבוד יום טוב מבעוד יום הדליקו כמו‬ ‫שהבעל נסע לרבו וכדו'‪ ,‬לא תברך שהחיינו‬ ‫בשבת ואלו שהדליקו בליל יום טוב הדליקו רק שתי נרות]‪ .‬ומ"מ‬ ‫בהדלקת הנרות‪ ,‬רק אח"כ בשעת הקידוש‪ ,‬דהעיקר‬ ‫נוהגין להדליק כן גם בליל שני של ראש השנה‪,‬‬ ‫לברך שהחיינו בקידוש‪ ,‬רק היות ונשים לא עושות‬ ‫"דמאן דרגיל בשרגי טובא‪ ,‬משובח הוא ואין לך‬ ‫קידוש‪ ,‬נוהגות לברך בהדלקת הנרות‪ ,‬אך כשהיא‬ ‫הבערה לצורך יותר מזו‪ ,‬ושמחת י"ט היא בודאי‪,‬‬ ‫מקדשת בעצמה תברך שהחיינו בקידוש‪ .‬וגם שיש‬ ‫ואין זה נר של בטלה כלל" (מור וקציעה סי' תקיד ס"ה)‪.‬‬ ‫לחשוש שתברך שנית בקידוש‪ ,‬שכך כתוב‬ ‫וכמו "שאם יש ברית מילה בבית ביו"ט ביום‪ ,‬מותר‬ ‫במחזור‪ .‬ואם היא מוציאה את הבנות או שאר בני‬ ‫להדליק בבית נרות לכבוד הברית‪ ,‬משום כבוד‬ ‫משפחה ב'קידוש'‪ ,‬בודאי תברך שהחיינו בקידוש‬ ‫וחיבוב מצות מילה" (משנ"ב שם סק"ל)‪ ,‬וגם זהו‬ ‫ולא בהדלקת נרות‪ ,‬כיון שכולן חייבות בברכת‬ ‫חיבוב מצות הדלקת נרות‪.‬‬ ‫שהחיינו‪ ,‬והן יוצאות ממנה כשמברכת בקידוש‪,‬‬ ‫רלו‪ .‬המנהג הוא שביום טוב מברכות על הנר קודם‬ ‫ולכן תדליק הנרות בלילה לפני הקידוש‪ ,‬ומיד‬ ‫שמדליקות‪ ,‬שאף אם מקבלת קדושת יום טוב‬ ‫תקדש ותברך שהחיינו‪.‬‬ ‫בברכתה‪ ,‬הרי ביום טוב אפשר להדליק נרות אף‬ ‫רמא‪ .‬שכחה ובירכה שהחיינו בהדלקת הנרות‪ ,‬ויש בני‬ ‫אחר קבלת יום טוב (מג"א סי' רסג סקי"ב בשם אמו של‬ ‫בית מעל לגיל חינוך שלא שמעו ממנה הברכה‪,‬‬ ‫הדרישה‪ ,‬משנ"ב סקכ"ז בשם דגול מרבבה‪ ,‬רעק"א‪ ,‬שע"ת‬ ‫תברך שוב שהחיינו ב'קידוש' להוציא בני הבית‪.‬‬ ‫וח"א)‪ .‬וי"א שגם ביום טוב מברכות אחר הדלקת‬ ‫רמב‪ .‬איש שמדליק נרות יו"ט‪ ,‬מברך שהחיינו ב'קידוש'‬ ‫הנרות כמו שמברכות בשבת‪ ,‬משום לא פלוג (מג"א‬ ‫ולא בשעת הדלקת הנרות (מט"א סי' תקצט ס"ט)‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬שו"ע הרב ס"ח)‪ .‬ולמעשה נראה שהמדליקות‬ ‫שתיית מים לפני קידוש יקנה"ז‬ ‫מבעוד יום כמו בכל שבת‪ ,‬שייך בהו משום לא פלוג‬ ‫רמג‪ .‬אע"פ שבכל מוצאי שבת מותר לשתות מים לפני‬ ‫ומברכות אחר ההדלקה‪ ,‬אך המדליקות בלילה אחר‬ ‫הבדלה (סי' רצט ס"א)‪ ,‬במוצאי שבת שהוא ליל יום‬ ‫שבאים מבית הכנסת‪ ,‬דלא שייך אצלם משום לא‬ ‫טוב‪ ,‬כיון שהוא קודם קידוש‪ ,‬אסור לשתות אפי'‬ ‫פלוג‪ ,‬כיון שבכל שבת מדליקות מבעוד יום‪,‬‬ ‫מים (סי' רעא ס"ד)‪ .‬וזה שייך בין לאנשים בין לנשים‬ ‫מברכות קודם ההדלקה (מטה אפרים סי' תרכה סל"ג‬ ‫(משנ"ב סי' רפט סק"ו)‪.‬‬ ‫ובאלף למטה שם אות נ)‪.‬‬ ‫סדר הקידוש וההבדלה‬ ‫רלז‪ .‬כשמדליקות בליל יום טוב‪ ,‬יזהרו לא להדליק‬ ‫רמד‪ .‬סדר הקידוש הוא‪ :‬יקנה"ז‪ ,‬דהיינו‪ :‬יין‪ ,‬קידוש היום‪,‬‬ ‫במצית חשמלי‪ .‬ואם מדליקות באמצעות העברת‬ ‫נר‪ ,‬הבדלה‪ ,‬זמן‪.‬‬ ‫אש ע"י גפרור‪ ,‬יזהרו להניח הגפרור בנחת שלא‬ ‫רמה‪ .‬בברכת הנר‪ ,‬יש נוהגים לקרב ב' נרות ולהפרידם‬ ‫יכבה‪ .‬ואם בהעברת אש ע"י נר אחר יזהרו לא‬ ‫אח"כ (אלף המגן במטה אפרים סי' תר סק"ג בשם יסוד‬ ‫לכבות את הנר‪.‬‬ ‫ושורש העבודה‪ ,‬וכן נהגו אצל הרבה צדיקים‪ ,‬ובאורחות רבנו‬ ‫רלח‪ .‬מברכות להדליק נר של יום טוב (שו"ע סי' רסג ס"ה וסי'‬ ‫ח"ב עמ' קי"א כתב שכן נהג הגרי"י קניבסקי זצ"ל)‪ ,‬ואין‬ ‫תקיד סי"א)‪ .‬טעתה וברכה להדליק נר של שבת‬ ‫בזה משום מכבה‪ ,‬דע"י החיבור לא ניתוסף כח‬ ‫במקום של יום טוב‪ ,‬אם נזכרה תוך כדי דיבור [דהיינו‬ ‫בשלהבת‪ ,‬וע"י הפירוד לא נתמעט אלא המאור‬ ‫כדי אמירת ג' תיבות]‪ ,‬תתקן עצמה ותאמר 'של יום טוב'‪,‬‬ ‫בלבד‪ ,‬ואין איסור בכך (שבט הלוי חלק יא סימן קכח)‪.‬‬ ‫ואם נזכרה אח"כ‪ ,‬כל זמן שעדיין עסוקה בנרות‪,‬‬ ‫ויזהר שלא להדביק הנרות זה לזה משום שמא‬ ‫ולא הסיחה דעתה‪ ,‬תברך שנית‪ :‬ברוך וכו' להדליק‬ ‫ימרח (משנ"ב סי' תקיד סקי"ח)‪.‬‬ ‫נר של יום טוב‪ ,‬ואם כבר הסיחה דעתה מהנרות לא‬ ‫‪21‬‬ ‫‪13‬‬ ‫סי' כא אות ט‪ ,‬וסי' קא אות א ‪ ,‬וכן פסק הגרש"ז אויערבך‪,‬‬ ‫רמו‪ .‬ויש נוהגים לברך על שני נרות מבלי להסמיכם או‬ ‫וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫אפי' על נר יחידי שעל השלחן (שו"ע סי' תקב‬ ‫רנב‪ .‬נשים שותות מכוס הקידוש‪ ,‬אע"פ שהוא גם כוס‬ ‫ובמשנ"ב סקי"ט)‪.‬‬ ‫הבדלה ובדרך כלל אין שותות מכוס הבדלה (מבית‬ ‫רמז‪ .‬המברכים על נרות המונחים בזכוכיות‪ ,‬לכתחילה‬ ‫לוי יב‪ ,‬עמ' נא)‪.‬‬ ‫יש להסתכל על הנרות מלמעלה ולא מבעד‬ ‫פרי או בגד חדש לברכת שהחיינו‬ ‫לזכוכית (שו"ע סי' רחצ סט"ו‪ ,‬והכרעת המשנ"ב שם סקל"ז‬ ‫רנג‪ .‬בליל שני של ראש השנה גם מברכים 'שהחיינו'‬ ‫וביאוה"ל סוד"ה או מתוך)‪ ,‬והמקילין יש להם על מי‬ ‫כמו בליל ראשון‪ ,‬האנשים ב'קידוש' והנשים‬ ‫שיסמוכו (כדעת המג"א ועוד אחרונים‪ ,‬וכן בשו"ע הרב‬ ‫בהדלקת הנרות (שו"ע סי' תר ס"ב ובמשנ"ב שם)‪.‬‬ ‫סכ"א)‪.‬‬ ‫רנד‪ .‬אולם היות ונחלקו הפוסקים אם צריך לברך‬ ‫רמח‪ .‬כשמברכים על הנרות צריך לעמוד סמוך לנרות‬ ‫שהחיינו כיון דיומא אריכתא הוא וקדושה אחת הן‪,‬‬ ‫שיהנה מהנרות (שו"ע סי' רחצ ס"ד)‪ .‬ויש לראות‬ ‫טוב להוציא עצמו מספק ויקח פרי חדש שיהיה‬ ‫צפרני יד ימין ולכפוף אצבעותיו לתוך ידו שאז‬ ‫לפניו על השולחן בשעת הקידוש או ילבש בגד‬ ‫רואה הצפרנים עם כף היד ביחד (רמ"א שם ס"ג)‪.‬‬ ‫חדש‪ ,‬וכשמברך שהחיינו יכוון גם על הפרי או על‬ ‫רמט‪ .‬י"א דאין להדליק נר קטן מיוחד הנעשה משתי‬ ‫הבגד‪ .‬וכן האשה כשמדלקת הנרות תניח פרי חדש‬ ‫פתילות לצורך ברכת הנר (מאמר מרדכי סי' רחצ‬ ‫על השולחן או תלבש בגד חדש‪ ,‬וכשמברכת‬ ‫סוסק"ב)‪ ,‬דזה לא נחשב כ"כ צורך מצוה ואין לומר‬ ‫שהחיינו תכוון גם על הפרי או על הבגד‪ .‬ולא יכוון‬ ‫בזה מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא‬ ‫על הפרי או הבגד לבד‪ ,‬רק יכוון על שמחת יום טוב‬ ‫לצורך (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א בשם מרן בעל שבט‬ ‫שהגיע עכשיו‪ ,‬ועל שמחת הבגד או הפרי שהגיע‬ ‫הלוי זצ"ל)‪ .‬ויש שהקלו בזה (חוט שני – יו"ט פרק יג סק"ג‬ ‫עכשיו (מט"א סי"ג‪ ,‬משנ"ב סי' תר סק"ד)‪.‬‬ ‫אות ד)‪ .‬ואם הוא נר גדול שנשאר על השולחן להאיר‬ ‫רנה‪ .‬גם אם אין להם פרי או בגד חדש מברכים שהחיינו‬ ‫בעת הסעודה יש להקל טפי כיון שנהנה ממנו‬ ‫(שו"ע שם)‪ ,‬דאף אם קדושה אחת הן ב' ימים הם‬ ‫לצורך ובעת הסעודה‪.‬‬ ‫(מג"א סק"ב)‪.‬‬ ‫רנ‪ .‬טעה בברכת המבדיל וחתם 'המבדיל בין קודש‬ ‫רנו‪ .‬אין לקחת פירות שעדיין לא הגיעו לגמר בישולם‬ ‫לחול' במקום 'בין קודש לקודש'‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‬ ‫ועדיין יש להם טעם חמוץ [כמו קלמנטינה או תפוז ירוק‬ ‫כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים‪ .‬ואם נזכר תוך‬ ‫מאד]‪ ,‬א ‪ -‬דאין לאכול חמוצים בר"ה (מט"א‪ ,‬משנ"ב‬ ‫כדי דיבור ועדיין לא התחיל ברכת שהחיינו‪ ,‬יחזור‬ ‫סי' תר סק"ד)‪ .‬ב ‪ -‬מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב‬ ‫ויאמר 'המבדיל בין קודש לקודש'‪ ,‬ואם כבר התחיל‬ ‫(שם)‪ .‬ג ‪ -‬דאין בהם כ"כ שמחה ואין לברך עליהם‬ ‫ברכת שהחיינו צריך לחזור ולומר ברכת ההבדלה‬ ‫שהחיינו‪.‬‬ ‫(שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קיח)‪.‬‬ ‫רנז‪ .‬נוהגים לקחת רימונים לפרי חדש‪ ,‬ואומרים יהי‬ ‫רנא‪ .‬אשה המברכת שהחיינו בשעת הדלקת הנרות‪,‬‬ ‫רצון שירבו זכויותינו כרימון‪ .‬אם כבר אכל רימונים‬ ‫ואח"כ מי שמקדש ומוציא אותה בקידוש מברך‬ ‫יקח פרי אחר‪ .‬ומותר ביו"ט להשתמש בכלי‬ ‫שהחיינו‪ ,‬אם מברכת ברכת 'הגפן' בעצמה‪ ,‬יכולה‬ ‫שדופקים על הרימון להוציא הגרעינים‪.‬‬ ‫לענות אמן אחר ברכת שהחיינו שלו‪ .‬אך אם היא‬ ‫רנח‪ .‬נוהגים לאכול חבושים בראש השנה‪ ,‬שנקרא‬ ‫יוצאת ממנו גם בברכת 'הגפן'‪ ,‬י"א שלא תענה אמן‬ ‫בלשון אידיש "גוטעס" או "קיטן" סימנא מילתא‬ ‫אחר ברכת שהחיינו שלו‪ ,‬דהוי לה הפסק אחר‬ ‫ל'גוט' יאהר‪ .‬ויכול לברך עליו 'שהחיינו'‪.‬‬ ‫ברכת הגפן‪( 12‬שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' סט)‪ .‬וי"א שצריכה‬ ‫רנט‪ .‬יש נוהגים לאכול הפרי החדש תיכף אחר קידוש‬ ‫לענות אמן ואין זה הפסק (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד‬ ‫לפני נטילת ידים לסעודה‪ ,‬דכיון שבירכו עליו‬ ‫למנהג בטעות‪ ,‬ולא היו מנהיגין שיברכו שהחיינו בהדלקת הנרות ביו"ט‪,‬‬ ‫‪ 12‬ולעצם הענין‪ ,‬השומעים ויוצאים ידי חובת קידוש‪ ,‬אם יברכו ברכת‬ ‫ואף שיכולה לא לענות אמן‪ ,‬לבד שלא יזהרו בזה הרי זה גופא אסור לגרום‬ ‫הגפן בעצמם או יצאו מפי המקדש‪ ,‬כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רפא)‬ ‫שלא לענות אמן על ברכה‪ ,‬דהוא חיוב גדול לענות אמן אף כשלא צריך‬ ‫שהוא הנהיג בסביבה שלו שגם בשבת ויו"ט כל מה שאפשר לברך בעצמו‬ ‫לצאת בהברכה‪ .‬אע"כ שאין בזה שום איסור משום שצריכה לענות אמן‬ ‫כמו ברכת המוציא ובורא פרי הגפן יברכו בעצמם‪ ,‬כי לולא זה הריני חושש‬ ‫ואין בזה משום הפסק‪ .‬והטעם נראה דכיון דאצל המקדש היא ברכה‬ ‫שנהנים מעוה"ז בלי ברכה‪ ,‬כאשר ראיתי בכמה מדינות ומקרים‪ .‬אמנם‬ ‫הצריכה ואינו הפסק לדידיה‪ ,‬אין זה הפסק גם לגבי השומעין היוצאין‬ ‫בודאי השמים לב ביותר כהלכה‪ ,‬יכולים לצאת בברכת האחר‪.‬‬ ‫ממנו‪ ,‬דהם בטלין לדינו לענין שמיעת הברכות ואמירת אמן‪ ,‬ומה שאצלו‬ ‫‪ 13‬וכתב שם‪ :‬שאם היה איסור לענות אמן מדין הפסק בין הברכה להשתיה‬ ‫אינו הפסק גם לדידהו אינו הפסק‪.‬‬ ‫היה טעם גדול למחות בנשים שמברכות זמן בהדלקת הנרות‪ ,‬ולהחשיב זה‬ ‫‪22‬‬ ‫השהחיינו לאכילת הפרי‪ ,‬לא איכפת לן‪ ,‬כיון‬ ‫שהחיינו יש להסמיכה יותר לברכה ואין להפסיק‬ ‫שמעיקר הדין מברכין שהחיינו אף אם אין להם פרי‬ ‫בנטילת ידים וברכת המוציא (מחצית השקל סק"א‪,‬‬ ‫חדש‪ .‬ויש להסמיך מה שיותר אכילת הפירות אחר‬ ‫סידור יעב"ץ‪ ,‬מט"א סי' תר ס"ו)‪ .‬ויזהרו שלא לשהות‬ ‫אכילת כזית המוציא‪ ,‬שלא יהיה הפסק גדול אחר‬ ‫הרבה לפני נטילת ידים בדברים שאינם צורך‬ ‫ה'שהחיינו'‪ .‬ומברכין על הפירות ברכה ראשונה‪,‬‬ ‫סעודה‪ ,‬בדיבורים וכדו'‪.‬‬ ‫וברכת המזון פוטרתו מברכה אחרונה‪.‬‬ ‫רס‪ .‬מברכים ברכת בורא פרי העץ על הפירות‪ ,‬ויברך‬ ‫רסג‪ .‬הפרי החדש שמביאין הוא כדי לצאת מספק ברכה‬ ‫על מין משבעת המינים‪ ,‬ויכוון לפטור בברכתו כל‬ ‫למברך שהחיינו‪ ,‬ומשום כן היה די לאיש ולאשה‬ ‫הפירות שברכתם בורא פרי העץ [ואף שהתפוח חביב‬ ‫שבירכו שהחיינו שהם יאכלו מהפרי החדש‪ ,‬אמנם‬ ‫עליו יותר משום שמתפלל באכילתה לשנה טובה ומתוקה‪,‬‬ ‫העולם נוהגים שכל אחד מבני הבית נוטל מן הפרי‬ ‫שבעת המינים קודם לחביב (שו"ע סי' ריא ס"א‪ ,‬משנ"ב שם‬ ‫חדש ומברך עליו ברכה הראויה וברכת שהחיינו‪.‬‬ ‫סקי"ג)]‪.‬‬ ‫ואפשר שעושין כן לסימן טוב לחידוש השנה (מט"א‬ ‫רסא‪ .‬ולגבי ברכה אחרונה על הפירות‪ ,‬אם אכל פחות‬ ‫שם)‪ .‬אולם בני הבית שיוצאים בקידוש של בעל‬ ‫מכזית פטור מברכה אחרונה‪ ,‬ואם אכל שיעור‬ ‫הבית יוצאים גם בברכת שהחיינו שמברך ומכוין‬ ‫כזית‪ ,‬חייב לברך ברכה אחרונה קודם שנוטל ידיו‬ ‫גם על הפרי‪ ,‬ולא יברכו בעצמן שהחיינו על הפרי‬ ‫לסעודה‪ .‬אך אם בדעתו לאכול אח"כ בסעודה פרי‬ ‫(מבית לוי פ"ג אות יא)‪ .‬ולכן אם רוצים לברך בעצמן‬ ‫שברכתו העץ‪ ,‬כגון תפוח בדבש‪ ,‬קאמפו"ט וכדו'‪,‬‬ ‫'שהחיינו' יש להודיע להם שלא יצאו בברכת‬ ‫יכוין לפטור בברכה ראשונה שמברך עכשיו גם את‬ ‫שהחיינו שהוא מברך‪ .‬אמנם אלו שמברכים ברכת‬ ‫הפירות שיאכל בסעודה‪ ,‬ואז יש לפירות אלו‬ ‫הגפן בעצמן ואין יוצאים מהמקדש רק ברכת‬ ‫שייכות לסעודה‪ ,‬ואינו צריך לברך אחריהם ברכה‬ ‫הקידוש‪ ,‬גם אינם יוצאים בברכת שהחיינו‪ ,‬ויכולים‬ ‫אחרונה קודם הסעודה‪ ,‬שהכל נפטר בברכת המזון‪.‬‬ ‫לברך שהחיינו על הפרי אם רוצים‪.‬‬ ‫ואם אין בדעתו לאכול פרי בסעודה יברך ברכה‬ ‫רסד‪ .‬אוכלים סעודת יום טוב‪ ,‬כמו בליל ראשון‪ ,‬בנעימות‬ ‫אחרונה על הפירות קודם נטילת ידים לסעודה‪.‬‬ ‫וניגוני ראש השנה‪ ,‬מברכין ברכת המזון ומזכירין‬ ‫רסב‪ .‬ויש נוהגים לאכול הפירות אחר אכילת כזית‬ ‫'יעלה ויבא'‪ ,‬ומוסיפין הרחמן הוא יחדש עלינו שנה‬ ‫'המוציא'‪ ,‬כדי שלא להפסיק בין הקידוש לסעודה‬ ‫טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫(מבית לוי פ"ג אות י)‪ ,‬ואף שמפסיקין קצת בין‬ ‫פרק יא ‪ -‬יום שני של ראש השנה‬ ‫רסח‪ .‬המנהג הקדום היה שלא לאכול כלל לפני‬ ‫רסה‪ .‬תפילת שחרית וקריאת התורה‪ ,‬כביום א' של ראש‬ ‫התקיעות‪ ,14‬וגם בזמנינו רבים נוהגים כן‪ .‬אמנם‬ ‫השנה‪ ,‬עי' לעיל פרק ז‪.‬‬ ‫מחמת חולשת הדורות ואריכות התפילה‪ ,‬מקילין‬ ‫אכילה לפני התקיעות‬ ‫לטעום קודם התקיעות‪ ,‬כדי שיוכלו לכוון כראוי‬ ‫רסו‪ .‬אסור לאכול קודם תקיעת שופר כמו שאסור‬ ‫בתקיעת שופר ובתפילת מוסף‪.‬‬ ‫לאכול לפני כל המצוות ( שו"ע סי' תרנב ס"ב‪ ,‬סי' תרצב‬ ‫רסט‪ .‬יש נוהגים רק לשתות משקה חם‪ ,‬ואינם מקדשים‬ ‫ס"ד‪ ,‬מג"א שם סק"ז‪ ,‬מט"א סי' תקפח ס"ב)‪ .‬ודוקא אכילה‬ ‫לפני כן‪ ,‬ויש להם על מה שיסמוכו (אלף המגן סי'‬ ‫אסור‪ ,‬דהיינו פת יותר מכביצה‪ ,‬אבל טעימה‬ ‫תקפח סק"ב)‪ .‬כיון שמעיקר הדין התקיעות הם חלק‬ ‫מותרת‪ ,‬ואף בזה אין להקל אלא לצורך גדול‪ ,‬דהיינו‬ ‫מתפילת שחרית‪ ,‬שכך היתה עיקר התקנה‪ ,‬ורק‬ ‫מי שחולה קצת או שקשה לו התענית (מג"א שם‪,‬‬ ‫מפני גזירת המלכות העבירוהו לתפילת מוסף (גמ'‬ ‫משנ"ב סקי"ד)‪.‬‬ ‫ר"ה לב‪ ).‬לכן עתה קודם התקיעות נחשב כלא נגמר‬ ‫רסז‪ .‬מי שלבו חלוש ואין דעתו מיושבת לתקוע‬ ‫עדיין שחרית ולא חל עדיין חובת קידוש (דברי‬ ‫ולהתפלל עד שיטעום‪ ,‬יעשה קידוש ויאכל כזית‬ ‫יחזקאל החדש אות צח מהגה"ק משינווא זי"ע בשם רבו‬ ‫לעקיך בכדי שיהיה במקום סעודה‪ ,‬ואח"כ ישתה‬ ‫מהר"ש מבעלזא זי"ע)‪ .‬ועוד‪ ,‬כיון שמעיקר הדין אסור‬ ‫מעט קאוי או טייא (מט"א שם)‪.‬‬ ‫שיעשה המצוה‪ ,‬וטעימה בעלמא אין בה איסור‪ .‬אמנם ראוי לכל ירא‬ ‫‪ 14‬כתב הרוקח (הל' אירוסין ונישואין סי' שנג) דמה שמתענין החתנים עד‬ ‫שמים לחבב המצוה שלא להקדים לה שום דבר (אלף המגן סי' תקפא‬ ‫לאחר הברכה‪ ,‬מצאתי באגדה מפני שמצוה חביבה עליהם כדרך שעושין‬ ‫סקפ"א בהגהות‪ .‬וע"ע מש"כ בסי' תקפח סק"ב באריכות)‪.‬‬ ‫חסידים הראשונים שהיו מתענים על מצוה חביבה כגון לולב ושאר‬ ‫דברים‪ .‬ובשו"ת בשמים ראש (סי' עד) כתב‪ ,‬דאסור לעשות סעודה קודם‬ ‫‪23‬‬ ‫לפני תקיעת שופר ותפילת מוסף‪ ,‬כיון שבהפסקה‬ ‫לאכול קודם תקיעת שופר‪ ,‬וא"א לקיים קידוש‬ ‫הסיח דעתו מטהרתן (מט"א סט"ז)‪.‬‬ ‫במקום סעודה‪ ,‬ממילא לא חל עדיין חובת קידוש‬ ‫הכנה לתקיעת שופר‬ ‫(הגאון מהר"ם אש‪ ,‬מובא בספר זכרון יהודה דף מב‪ ,:‬ובשמו‬ ‫רעג‪" .‬לפי שהתקיעות הם מעוררים הרחמים ומעלים‬ ‫בשו"ת דברי יציב או"ח ח"א סי' קלא)‪ .‬וגם בצירוף שיטת‬ ‫זכרונם של ישראל לפני אביהם שבשמים‪ ,‬נהגו‬ ‫המהרש"ל הסובר דלפני מוסף עדיין לא חל חובת‬ ‫רבים לעשות לזה הכנה רבה‪ ,‬הללו הולכים לטבול‬ ‫קידוש‪ .‬ויש נוהגים לשמוע קידוש מאחר ולשתות‬ ‫משום טהרה יתירה‪ ,‬זה מעיין בפירוש וכוונת‬ ‫משקה חם ואין אוכלים לפני התקיעות‪.‬‬ ‫התקיעות‪ ,‬זה שונה‪ ,‬וזה אומר תהלים‪ ,‬הכל לפי מה‬ ‫רע‪ .‬מי שרוצה לטעום צריך לקדש קודם או לשמוע‬ ‫שהוא אדם‪ ,‬והכל הולך לכוונה אחת לייחד לבם‬ ‫קידוש מאחר‪ ,‬ואין לאכול כלום ללא קידוש‪ .‬ומשום‬ ‫לאהבה וליראה ולעורר לבבם לתשובה גמורה"‬ ‫קידוש במקום סעודה צריך לאכול כזית מיני מזונות‬ ‫(מט"א סי' תקפה ס"א)‪.‬‬ ‫או לשתות עוד רביעית יין‪ .‬וי"א שאם יש בכוס‬ ‫רעד‪ .‬בהרבה קהילות נוהגים שהחכם אומר לפני הציבור‬ ‫שתי רביעיות‪ ,‬ושותה כל הכוס נחשב רביעית אחת‬ ‫דברי כיבושין הכובשים את הלבבות ומכניעים‬ ‫לקידוש ושניה לסעודה (משנ"ב סי' רפו סק"ז)‪.‬‬ ‫אותם לשוב בתשובה‪ ,‬ואם החכם הוא בעל בכי‬ ‫רעא‪ .‬מיני מזונות שהוא פת הבאה בכיסנין דינו כפת ואין‬ ‫ישים קולו בבכי וישמעו אחיו העברים ויתנו לב‬ ‫לאכול יותר מכביצה‪ .‬אמנם פירות וירקות מותר‬ ‫בהרהורי תשובה ובזה יהיה זוכה ומזכה את אחיו‬ ‫לאכול אף יותר משיעור כביצה‪ .‬ועיקר הדבר‬ ‫עמו ותעל שוועתם ותקיעתם השמימה (שם)‪.‬‬ ‫שיטעם קצת כפי צרכו כדי שיוכל להתפלל כראוי‬ ‫רעה‪ .‬לפני התקיעות אומרים כל הציבור יחד שבעה‬ ‫ולא למלא כריסו‪ .‬ויזהר לברך ברכת הנהנין לפניהם‬ ‫פעמים קפיטל מ"ז שבתהלים "למנצח לבני קרח‬ ‫מזמור" דכתיב ביה 'עלה אלקים בתרועה ה' בקול‬ ‫ולאחריהם כראוי‪ ,‬וביותר צריך לזרז במקום שיש‬ ‫שופר'‪ .15‬ואח"כ אומרים הפסוק 'מן המצר' וגו'‬ ‫חסרון מקומות ישיבה לריבוי הציבור בליעה"ר‪,‬‬ ‫והפסוקים שראשי תיבותיהם קר"ע שט"ן‬ ‫לאכול כראוי ולברך כראוי‪ ,‬כי קדוש היום לאדונינו‪.‬‬ ‫והתפילה הנדפסת ב'מחזור'‪.‬‬ ‫רעב‪ .‬כשחוזר לבית הכנסת אחר ההפסקה‪ ,‬יש ליטול ידיו‬ ‫פרק יב ‪ -‬תקיעת שופר‬ ‫תקיעה‪ ,‬תקיעה תרועה תקיעה‪ ,‬תקיעה תרועה‬ ‫מקור המצוה‬ ‫תקיעה‪ .‬לפי שבתורה נאמר שלש פעמים 'תרועה'‪,‬‬ ‫רעו‪ .‬כתיב (במדבר כט‪ ,‬א)‪' :‬ובחודש השביעי באחד לחודש‬ ‫שנים בראש השנה‪ ,‬ואחד ביום הכיפורים של יובל‪,‬‬ ‫וגו' יום תרועה יהיה לכם‪ .‬ואיתא בגמרא (ר"ה טז‪:).‬‬ ‫ומפי השמועה למדו שהן למידין זה מזה‪ ,‬דכתיב‬ ‫ואמר רבי יצחק‪ ,‬למה תוקעין בראש השנה? למה‬ ‫בשניהם 'שביעי' וילפינן גזירה שוה‪ ,‬ולכך הרי הוא‬ ‫תוקעין? רחמנא אמר תקעו! אלא‪ ,‬למה מריעין?‬ ‫כאלו כל השלש פעמים תרועה נאמרים בכל אחת‬ ‫מריעין? רחמנא אמר זכרון תרועה! אלא‪ :‬למה‬ ‫מהן‪ .‬ולפי שנאמר 'והעברת שופר תרועה' משמע‬ ‫תוקעין ומריעין כשהן יושבין‪ ,‬ותוקעין ומריעין‬ ‫שצריך להעביר קול פשוט ואח"כ תהיה התרועה‪,‬‬ ‫כשהן עומדין? כדי לערבב השטן‪ .‬ופירש"י מתוך‬ ‫דלשון והעברת משמע העברת קול פשוט‪ ,‬ואחר‬ ‫שרואה שישראל מחבבים המצוות מסתתמין‬ ‫התרועה נאמר תעבירו שופר וגו' משמע שאחר‬ ‫טענותיו‪ .‬ובתוספות פירשו שעי"כ חושב השטן‬ ‫התרועה צריך ג"כ להעביר קול פשוט‪ ,‬ולכן כל‬ ‫שהגיע יום הדין הגדול ומתבלבל‪ .‬ועוד אמרו‪ :‬אמר‬ ‫'תרועה' צריכה להיות 'תקיעה' לפניה ו'תקיעה'‬ ‫רבי אבהו‪ :‬למה תוקעין בשופר של איל? ‪ -‬אמר‬ ‫לאחריה‪ .‬א"כ צריך מן התורה תשע תקיעות‪ ,‬והם‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬תקעו לפני בשופר של איל‪ ,‬כדי‬ ‫תר"ת תר"ת תר"ת‪.‬‬ ‫שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם‪ ,‬ומעלה אני‬ ‫רעח‪ .‬והנה 'תרועה' זו האמורה בתורה מתרגמינן 'יבבא'‪,‬‬ ‫עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני‪.‬‬ ‫ויש להסתפק אם יבבא זו היא כמו שדרך החולים‬ ‫רעז‪ .‬איתא בגמ' (ר"ה לג‪ :‬לד‪ ).‬שמן התורה צריכים לתקוע‬ ‫שמאריכים בגניחותם ומשמיעים קול אחר קול‬ ‫בראש השנה תשע תקיעות‪ ,‬תקיעה תרועה‬ ‫ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים‪ ,‬דכתיב‬ ‫‪ 15‬יהודה ברבי נחמן פתח 'עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר'‬ ‫'ה' בקול שופר' ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך‬ ‫בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין‪ ,‬בדין הוא עולה‪ ,‬מאי טעם‬ ‫עליהם מדת הדין לרחמים‪ ,‬אימתי בחדש השביעי (מדרש רבה אמור)‪.‬‬ ‫'עלה אלהים בתרועה'‪ ,‬ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן‬ ‫‪24‬‬ ‫שיוצא בה ידי חובתו‪ ,‬ובד יעבד אם אמר ב"ה וב"ש יצא ידי‬ ‫ומאריכים בהם קצת וזה נקרא גנח [שברים]‪ ,‬או‬ ‫חובתו – עי' אלף המגן אות ח ושם בהערות למטה)‪.‬‬ ‫שהיא כמו אדם המיילל ומקונן שמשמיע קולות‬ ‫רפג‪ .‬גם ביום השני נוהגים לברך ברכת שהחיינו לפני‬ ‫קצרים מאד תכופים זה לזה וזה נקרא יליל‬ ‫התקיעות‪ ,‬אע"פ שכבר בירך ביום הראשון (רמ"א‬ ‫[תרועה]‪ ,‬או שהיא כמו שניהם ביחד זה אחר זה‬ ‫סי' תר ס"ג)‪[ .‬ואפילו בלא בגד חדש ופרי חדש משום דביום‬ ‫היללה אחר הגניחה שכן דרך הבוכה מגנח ואח"כ‬ ‫השני אין יוצאין בתקיעה של אתמול ולא אמרינן יומא‬ ‫מיילל [שברים תרועה]‪.‬‬ ‫אריכתא הוא וה"ה נמי בברכת התקיעה‪ ,‬ומ"מ לכתחילה טוב‬ ‫רעט‪ .‬וכיון שצריכים תשע תקיעות‪ ,‬ואנו מסתפקים איך‬ ‫שילבש התוקע בגד חדש בשופר (משנ"ב סק"ז בשם מג"א‬ ‫היא התרועה‪ ,‬אם שברים או תרועה או שברים‬ ‫וש"א)]‪ .‬ודעת השו"ע שאין לברך שהחיינו ביום ב'‬ ‫תרועה יחד‪ ,‬כדי לצאת ידי כל הספיקות תיקנו‬ ‫רק אם חל יום א' בשבת‪ ,‬וכן נוהגים הספרדים‪.‬‬ ‫חכמים לתקוע ג' פעמים תשר"ת‪ ,‬שמא התרועה‬ ‫רפד‪ .‬בשעת הברכות צריכים כולם לעמוד‪ ,‬גם התוקע‬ ‫היא שברים תרועה ביחד‪ ,‬ואח"כ ג' פעמים תש"ת‪,‬‬ ‫וגם השומעים‪ ,‬כדין כל ברכות המצוות (שו"ע סי'‬ ‫שמא התרועה היא שברים לבד‪ ,‬וא"כ היה התרועה‬ ‫תקפה ס"ב‪ ,‬משנ"ב סק"א)‪.‬‬ ‫בסדר תשר"ת הפסק בין השברים לתקיעה‬ ‫רפה‪ .‬המנהג שהתוקע מברך ומוציא את כולם ולא‬ ‫שלאחריה‪ ,‬ואח"כ ג' פעמים תר"ת שמא התרועה‬ ‫מברכים בעצמן (לבוש ס"ב)‪ ,‬משום ברב עם הדרת‬ ‫היא תרועה לבד והיה השברים שבסדר תשר"ת‬ ‫מלך‪ .‬ואין לומר ברוך הוא וברוך שמו‪ ,‬ובדיעבד אם‬ ‫הפסק בין התרועה לתקיעה שלפניה‪ .‬נמצא‬ ‫אמר יצא יד"ח (אלף המגן סק"ח)‪.‬‬ ‫שבשמיעת ל' קולות בסדר זה יוצא ידי חובתו‬ ‫רפו‪ .‬מי שאינו שומע את הברכות מפי התוקע‪ ,‬יברך‬ ‫לשמוע ט' קולות (עי' תוס' ר"ה לג‪ :‬ד"ה שיעור)‪.‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬ולא יענה אמן אחר ברכת המברך‪.‬‬ ‫רפ‪ .‬במצות שופר דעת רוב הראשונים והפוסקים‬ ‫רפז‪ .‬מי שאיחר להגיע לבית הכנסת ולא שמע הברכות‪,‬‬ ‫שהמצוה היא רק השמיעה‪ ,‬ולכן מברכין לשמוע‬ ‫ומתחילין לתקוע‪ ,‬ישמע התקיעות ויכוון לצאת‪,‬‬ ‫קול שופר‪ ,‬והתוקע יוצא כמו השומע בשמיעת קול‬ ‫ויכול לברך הברכות בין סדר תשר"ת לסדר תש"ת‬ ‫שופר‪ ,‬והשומע יוצא בשמיעתו ולא מדין שומע‬ ‫או בין סדר תש"ת לסדר תר"ת ויוצא יד"ח‪ .‬ואם‬ ‫כעונה‪ ,‬ואין כאן מצוה בו יותר מבשלוחו (כ"ה דעת‬ ‫הגיע אחר שכבר תקעו תקיעות דמיושב‪ ,‬יכול‬ ‫הרמב"ם הל' שופר פ"ג ה"י‪ ,‬והרא"ש ר"ה פ"ד ס"י‪ ,‬וכן פסקו‬ ‫לצאת בתקיעות דמעומד שבחזרת הש"ץ‪ ,‬ויברך‬ ‫הטור והשו"ע סי' תקפה ס"ב‪ ,‬ט"ז סק"ב‪ ,‬משנ"ב סק"ד‪ ,‬מט"א‬ ‫לעצמו אחרי ברכת מלכויות שבחזרת הש"ץ לפני‬ ‫ס"י)‪ .‬וי"א שהתקיעה היא חלק מהמצוה‪,‬‬ ‫התקיעות‪ ,‬וישמע ל' קולות שבחזרת הש"ץ (שבט‬ ‫והשומעים יוצאים מדין שומע כעונה (ר"ת‪ ,‬סמ"ג)‪.‬‬ ‫הלוי ח"י סי' קח)‪ .‬ואם שמע כל התקיעות דמיושב ולא‬ ‫רפא‪ .‬אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב‪,‬‬ ‫בירך‪ ,‬י"א שיכול לברך לפני תקיעות דמעומד וכנ"ל‬ ‫רמז יש בו‪ ,‬כלומר‪ ,‬עורו ישינים משנתכם ונרדמים‬ ‫(אלף המגן סקי"ג)‪ ,‬וי"א שכיון שכבר שמע תקיעות‬ ‫הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו‬ ‫דמיושב אינו יכול לברך עוד (כף החיים סקל"ט)‪.‬‬ ‫בתשובה וזכרו בוראכם‪ .‬אלו השוכחים את האמת‬ ‫התקיעות‬ ‫בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא‬ ‫רפח‪ .‬התוקע בשעה שתוקע צריך לעמוד (שו"ע ס"א)‪.‬‬ ‫יועיל ולא יציל‪ ,‬הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם‬ ‫דכתיב 'יום תרועה יהיה לכם' וילפינן מ'לכם' דגבי‬ ‫ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה‬ ‫עומר‪ ,‬ובעומר כתיב 'מהחל חרמש בקמה' אל תקרי‬ ‫ומחשבתו אשר לא טובה (לשונו הזהב של הרמב"ם‬ ‫בקמה אלא בקומה‪ .‬וכתב המג"א דלפ"ז אין לסמוך‬ ‫בפ"ג מהל' תשובה ה"ד)‪.‬‬ ‫על שום דבר באופן שאם ינטל אותו דבר יפול‪,‬‬ ‫ברכת השופר‬ ‫שעמידה זו חשובה כישיבה‪ ,‬ומ"מ בדיעבד אף אם‬ ‫רפב‪ .‬לפני התקיעות מברך התוקע שתי ברכות‪ ,‬אחת‬ ‫תקע מיושב לגמרי יצא דקרא אסמכתא בעלמא‬ ‫'אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר'‪ .‬ולא‬ ‫הוא ולכתחלה (משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫יברך 'לתקוע בשופר' לפי שהתקיעה אינה עיקר‬ ‫רפט‪ .‬הציבור השומעים התקיעות אינם צריכים לעמוד‬ ‫המצוה אלא שמיעת קול שופר הוא עיקר המצוה‪,‬‬ ‫משום כבוד ציבור‪ ,‬וגם כי עתידים לשמוע מעומד‬ ‫ובדיעבד אם בירך לתקוע יצא‪ .‬ושנית יברך‬ ‫התקיעות שעל סדר הברכות של מלכיות זכרונות‬ ‫'שהחיינו' לפי שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן (ויש‬ ‫וגו'‪ .‬ועכשיו נהגו הציבור לעמוד כולם גם בשעת‬ ‫ליזהר לא לענות ב"ה וב"ש‪ ,‬משום חשש הפסק בברכה‬ ‫התקיעות שתוקעין קודם מוסף‪ ,‬ואעפ"כ נקראין‬ ‫‪25‬‬ ‫רצז‪ .‬הטעם שנקראים כן לפי שבתקיעות אלו בשמו"ע‬ ‫תקיעות דמיושב מפני שמעיקר הדין יכולים אז‬ ‫חובה לעמוד‪ ,‬ובתקיעות שלפני השמו"ע אין חובה‬ ‫לשבת‪.‬‬ ‫לעמוד לפי שעתידים לשמוע על סדר הברכות‪.‬‬ ‫רצ‪ .‬יחיד או נשים ששומעים התקיעות ויוצאים בזה‪,‬‬ ‫ובשו"ע הרב (סי' קכד ס"ז) כתב הטעם דנקראים‬ ‫ואינם עתידים לשמוע תקיעות על סדר הברכות‪,‬‬ ‫תקיעות דמעומד לפי שתוקעים אותם בשמונה‬ ‫צריכים מדינא לעמוד לכתחלה (משנ"ב שם)‪.‬‬ ‫עשרה בחזרת הש"ץ שאז יש לעמוד‪ .‬ובסי' תקצ"ב‬ ‫רצא‪ .‬נוהגין להקרות לפני התוקע סדר התקיעות מלה‬ ‫(ס"ב) כתב‪ :‬תקיעות אלו נקראים תקיעות מעומד‬ ‫במלה כדי שלא יטעה‪ ,‬ונכון הוא (רמ"א סי' תקפה‬ ‫לפי שאף השומעין צריכין לעמוד בעת שמיעת‬ ‫ס"ד)‪ .‬וגם תקיעה ראשונה יקריא בפניו‪ ,‬אע"ג דלא‬ ‫תקיעות הללו‪ .‬ובמט"א (ס"ה) כתב הטעם כיון‬ ‫שכיח כ"כ שיטעה (מג"א סקי"א‪ ,‬משנ"ב סקי"ח)‪.‬‬ ‫דתוקעים בתפילת הלחש ואז כולם עומדים‪.‬‬ ‫ובמקום שאין מנהג יותר טוב שלא יקריא בתקיעה‬ ‫רצח‪ .‬נחלקו הפוסקים אימתי יוצאין את המצוה‬ ‫ראשונה שלא יהיה הפסק להמקריא בין הברכה‬ ‫מדאורייתא אם בתקיעות דמיושב או בתקיעות‬ ‫לתקיעה (שעה"צ שם סקל"א)‪.‬‬ ‫דמעומד‪ ,‬ולמעשה יכוונו גם התוקע וגם השומע‬ ‫רצב‪ .‬יש נוהגין שהמקריא מקריא רק בתקיעות דמיושב‪,‬‬ ‫להוציא ולצאת המצוה על דעת חז"ל לפי כל‬ ‫ולא בתקיעות דמעומד‪ .‬ויש נוהגין שמקריא גם‬ ‫השיטות‪.‬‬ ‫בתקיעות דמעומד בחזרת הש"ץ אבל לא בתפילת‬ ‫רצט‪ .‬התוקע צריך לכוון בכל התקיעות להוציא מה‬ ‫הלחש משום דהוי הפסק בתפילה‪ ,‬ואין להתיר‬ ‫שהשומע רוצה לצאת‪ ,‬כדי שהשומע בכל אופן‬ ‫הפסק משום חשש שמא יטעה‪ ,‬כי אין ספק מוציא‬ ‫יוכל לצאת‪ ,‬וכגון אם הגיע באמצע תקיעות‬ ‫מידי ודאי‪ .‬ויש נוהגין שמקריא גם בתפילת הלחש‪,‬‬ ‫דמעומד‪ ,‬יוכל לצאת בתקיעות אלו אף תקיעות‬ ‫וכן נהגו אצל כמה גדולים‪ ,‬ולכן אין למחות במי‬ ‫דמיושב‪.‬‬ ‫שנוהג כן (אלף המגן סי' תקצא סקי"ד ובהערות שם)‪.‬‬ ‫ש‪ .‬כמו כן השומע צריך לכוון בכל התקיעות לצאת‬ ‫רצג‪ .‬התוקע צריך לכוון להוציא את הציבור ידי חובת‬ ‫כפי כוונת התוקע‪ ,‬כי מצוי לפעמים [יותר מצוי‬ ‫שמיעת קול שופר‪ ,‬והציבור צריכים לכוון דעתם‬ ‫בתקיעות דמעומד] שהתוקע תוקע התקיעה בסוף‬ ‫ורצונם לצאת ידי חובתם בתקיעות אלו שיתקע‬ ‫תשר"ת‪ ,‬ולא עלתה כ"כ יפה‪ ,‬וחוזר עליה לשם‬ ‫התוקע‪ ,‬כי צריך כוונת שומע ומשמיע לצאת‬ ‫תקיעה אחרונה שבסדר תשר"ת‪ ,‬והשומע אינו‬ ‫המצוה (שו"ע סי' תקפט ס"ח)‪ .‬ויאמר התוקע בלחש‬ ‫יודע שתקיעה זו לשם תשר"ת ומכוון בה לשם‬ ‫בפה מלא‪ :‬הריני מכוין בתקיעות אלו שאתקע‬ ‫תש"ת‪ ,‬או להיפך שהתוקע כבר עובר לתקיעה של‬ ‫להוציא את הציבור ידי חובת שמיעת קול שופר‬ ‫תש"ת‪ ,‬והשומע סבור שרוצה לחזור על התקיעה‬ ‫(מט"א שם ס"ג)‪ .‬וגם כל אחד יאמר בפה מלא‪ :‬הריני‬ ‫שבסוף תשר"ת‪ ,‬ומכוון לשם תשר"ת‪ ,‬וכיון‬ ‫מוכן לקיים מצוה שציונו הבורא לשמוע קול שופר‬ ‫שהכוונה מעכבת יתכן שיחסר תקיעה‪ ,‬ולכן רצוי‬ ‫היום הזה‪ ,‬כמו שכתוב בתורה יום תרועה יהיה‬ ‫מאד שהשומע יכוון לצאת כל התקיעות לפי כוונת‬ ‫לכם‪ ,‬לשם יחוד וכו' (סידור יעב"ץ)‪.‬‬ ‫התוקע‪.‬‬ ‫רצד‪ .‬צריך לשמוע את כל הקול מתחילתו ועד סופו‪ ,‬ואף‬ ‫הפסק‬ ‫אם התקיעה ארוכה מאד‪ .‬ולכן יש ליזהר שלא‬ ‫שא‪ .‬לכתחילה אין לדבר כלל מתחילת הברכה עד סוף‬ ‫להתחיל בשום תפילות ויה"ר עד גמר התקיעה‬ ‫שמיעת מאה הקולות‪ ,‬דהיינו עד אחר התקיעות‬ ‫ממש (מסגרת השלחן סי' קכג סקי"ג)‪.‬‬ ‫שתוקעין אחר קדיש שבסיום תפילת מוסף‪ .‬כיון‬ ‫תקיעות דמיושב ודמעומד‬ ‫שהברכה היא על כל התקיעות (משנ"ב סק"ח)‪.‬‬ ‫רצה‪ .‬בזמן המשנה היו תוקעים בשופר רק בתפילת מוסף‬ ‫ובוודאי שלא ידבר בשעת התקיעות ממש ולא‬ ‫על סדר הברכות‪ ,‬למלכיות‪ ,‬לזכרונות ולשופרות‪.‬‬ ‫יוציא שום קול כיון שאז אינו שומע התקיעה וגם‬ ‫אח"כ תיקנו שיתקעו גם לפני תפילת מוסף‪ ,‬וגם‬ ‫מבלבל לאחרים לשמוע (מג"א סק"ב‪ ,‬משנ"ב סק"י)‪.‬‬ ‫בתפילה על סדר הברכות‪.‬‬ ‫וגם לא ישיח בין תקיעות דמיושב לתקיעות‬ ‫רצו‪ .‬התקיעות שלפני מוסף נקראים תקיעות דמיושב‪,‬‬ ‫דמעומד (שו"ע שם)‪ ,‬וגם לא בין התקיעות שבמיושב‬ ‫ותקיעות שתוקעים בתפילת מוסף בחזרת הש"ץ‬ ‫עצמן או בין התקיעות שבמעומד עצמן (משנ"ב‬ ‫נקראים תקיעות דמעומד‪ ,‬למנהג החסידים‬ ‫סקי"א)‪ ,‬אמנם אם דיבר אחר שכבר התחילו לתקוע‬ ‫והספרדים תוקעים גם בתפילת הלחש‪ ,‬וגם הם‬ ‫אין צריך לחזור ולברך (רמ"א שם)‪.‬‬ ‫נקראים תקיעות דמעומד‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫שו‪ .‬לדעת השו"ע (שם ס"ו) נשים אין מברכות ולא‬ ‫שב‪ .‬י"א שבין הברכה עד סוף תקיעות דמיושב אסור‬ ‫מברכין להן דלא שייכי בהו 'וציונו'‪ .‬והרמ"א כתב‬ ‫להפסיק אפילו בתפילות‪ ,‬ולכן לא יאמר היה"ר‬ ‫(שם)‪ ,‬שהמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה‬ ‫הנדפס במחזורים בין התקיעות דמיושב רק יהרהר‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬על כן גם כאן תברכנה לעצמן‪.‬‬ ‫בלבו ואל יוציא בפיו או שיאמר היה"ר אחר גמר‬ ‫ומברכות שתי הברכות‪ ,‬לשמוע קול שופר‬ ‫התקיעות דמיושב (משנ"ב סי' תקצב סקי"ב בשם דה"ח)‪.‬‬ ‫ושהחיינו‪ ,‬בשני הימים‪ .‬ומ"מ אם שומעות תקיעת‬ ‫אמנם דעת הגאון מהר"י עמדין בסדורו להקל בזה‪,‬‬ ‫שופר מהתוקע בביהמ"ד בשעה שתוקעין לגברים‪,‬‬ ‫ולדעתו כוונת המג"א (סק"ה) הוא להחמיר רק בין‬ ‫או כשהתוקע לנשים עדיין לא יצא ידי חובתו‬ ‫ברכה לתקיעה‪ ,‬ועל כן במקום שנוהגין כן אין‬ ‫ומברך ברכות השופר לעצמו‪ ,‬תשמענה הברכות‬ ‫למחות בידם (שעה"צ סקט"ו)‪ .‬וכן מנהג רבוה"ק לומר‬ ‫מהתוקע ולא יברכו לעצמן‪.‬‬ ‫היה"ר הנדפס במחזורים בין התקיעות‪.‬‬ ‫קטנים‬ ‫שג‪ .‬ברכת אשר יצר‪ ,‬צריך לברך אף בין סדר תקיעה‬ ‫שז‪ .‬קטנים פטורים מתקיעת שופר‪ ,‬ולכן אין להביא‬ ‫למשנהו ולא נחשב להפסק (מנחת יצחק ח"ג סי' מד‪.‬‬ ‫לבית המדרש קטנים המבלבלים דעת השומעים‬ ‫שבט הלוי ח"ה סי' סו אות ה‪ ,‬וח"ז סי' עט)‪.‬‬ ‫[ואם אי אפשר להשאירם בבית כיון שהנשים הולכות לשמוע‬ ‫נשים‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬ילכו הקטנים עם הנשים‪ ,‬שאף אם יבלבלו‬ ‫שד‪ .‬נשים פטורות מתקיעת שופר דהוי מצות עשה‬ ‫אותן הן פטורות מן הדין – מט"א סי' תקפט ס"ד]‪ .‬וקטנים‬ ‫שהזמן גרמא (שו"ע סי' תקפט ס"ג)‪ .‬ומ"מ יכולות‬ ‫שהגיעו לחינוך – בגיל שש או שבע – מצוה‬ ‫לתקוע (שם ס"ו) ולא אמרינן דכיון דפטורות יש‬ ‫להביאם ולהדריכם שיטו אזנם לשמוע קול שופר‪,‬‬ ‫חילול יו"ט בתקיעתן‪ ,‬דקי"ל גדול המצווה ועושה‬ ‫כדי לחנכם במצוות‪.‬‬ ‫ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬אלמא דמי שאינו מצווה‬ ‫שח‪ .‬קטן שהגיע לחינוך שלא שמע תקיעת שופר‪ ,‬מותר‬ ‫ועושה נמי שכר יש לו (משנ"ב שם סק"ח)‪ .‬ואף על פי‬ ‫לגדול לתקוע עבורו (פמ"ג סק"א)‪ .‬והקטן יברך לעצמו‪.‬‬ ‫שהתקיעה ביום טוב בסתם אסורה מדברי סופרים‪,‬‬ ‫שט‪ .‬קטן יכול לתקוע לעצמו‪ ,‬אך אינו יכול להוציא‬ ‫מכל מקום כדי לעשות נחת רוח לנשים התירו להן‬ ‫אחרים ידי חובתן‪ ,‬אף אם הגיע לחינוך‪ ,‬ואפי' ביום‬ ‫איסור קל כזה שאין בו אפילו משום שבות גמור‬ ‫שני‪ ,‬ואף אם נעשה בן י"ג שנים אינו מוציא את‬ ‫אלא משום עובדין דחול (שו"ע הרב ס"ב)‪ .‬וכבר קיבלו‬ ‫הגדול עד שיביא שתי שערות‪ ,‬שבדבר חיוב תורה‬ ‫עליהן הנשים לחובה לשמוע תקיעת שופר‪.‬‬ ‫אין סומכין על החזקה‪ ,‬ואף לא ביום שני של ר"ה‬ ‫שה‪ .‬מותר לאיש לתקוע בשופר להוציא נשים‪ ,‬בין אם‬ ‫אם אפשר באחר (מט"א שם ס"ה)‪.‬‬ ‫הוא גם יוצא בתקיעות אלו ובין אם הוא כבר יצא‬ ‫ותוקע בשבילן‪ ,‬דמ"מ יש להן קצת מצוה בתקיעתן‬ ‫(שו"ע שם ומשנ"ב סק"ט)‪.‬‬ ‫פרק יג – תפילת מוסף‪ ,‬קידוש היום ותפילת מנחה‬ ‫ואח"כ ימשיך להתפלל‪.‬‬ ‫שי‪ .‬תפילת מוסף‪ ,‬דיניה והלכותיה עי' לעיל פרק ח‪.‬‬ ‫שיג‪ .‬היחיד שמאריך בתפילתו יותר מהש"ץ‪ ,‬והוא עדיין‬ ‫תקיעת שופר בתפילת מוסף‬ ‫באמצע הברכה כשמתחילין לתקוע‪ ,‬ישתוק ויכוין‬ ‫שיא‪ .‬יש נוהגים שבתפילת הלחש אין תוקעין בשופר‬ ‫אזניו לשמוע התקיעות ולא יאמר אז היום הרת‬ ‫כלל רק מתפללין על הסדר בלי הפסק‪ ,‬אמנם כבר‬ ‫עולם‪ ,‬רק ימשיך ממקום שעמד עד שיגיע לסיום‬ ‫נתפשט המנהג בהרבה מקומות לתקוע גם בתפילת‬ ‫הברכה ואז יאמר היום הרת עולם (מט"א סי' תקצא‬ ‫הלחש ויסודתו בהררי קודש‪ .‬וכהש"ץ מגיע לסיום‬ ‫סי"ג ובאלף המגן שם אות יא)‪.‬‬ ‫ברכת מלכויות תוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת‪ ,‬וכן‬ ‫שיד‪ .‬וכן אם התוקע מאריך בתפילתו יותר מהש"ץ‪,‬‬ ‫בסיום ברכת זכרונות וכן בסיום ברכת שופרות‪.‬‬ ‫וכשסיים הש"ץ הוא עדיין לא גמר הברכה‪ ,‬יפסיק‬ ‫ואחרי התקיעות אומרים 'היום הרת עולם'‪ ,‬אבל‬ ‫במקום שעומד ויתקע‪ ,‬ואח"כ ימשיך להתפלל‬ ‫אין אומרים 'ארשת שפתינו' בתפילת הלחש‪ .‬ואין‬ ‫(שבט הלוי ח"י סי' פח)‪.‬‬ ‫מקרין להתוקע בתפילת הלחש‪ .‬ויש לעמוד בשעת‬ ‫שטו‪ .‬במקרה כזה שהשומע או התוקע אוחז עדיין‬ ‫התקיעות‪ ,‬ובדיעבד אם ישב יצא‪.‬‬ ‫באמצע הברכה‪ ,‬יזהר בגמר התקיעות לא לומר‬ ‫שיב‪ .‬היחיד שסיים אחת מהברכות והש"ץ עדיין לא‬ ‫היום הרת עולם‪ ,‬רק ימשיך ממקום שפסק‪ ,‬ויאמר‬ ‫סיים‪ ,‬ימתין עד שיסיים הש"ץ ויתקעו בשופר‪,‬‬ ‫‪27‬‬ ‫מי שגמר תפילת הלחש וממתין עד לתחילת חזרת‬ ‫היום הרת עולם כשיגמור הברכה‪ .‬ואם טעה ואמר‬ ‫הש"ץ וכן באמצע חזרת הש"ץ בשעה שמאריך‬ ‫היום הרת עולם‪ ,‬נראה דאי"צ לחזור לתחילת‬ ‫הש"ץ בפיוטים‪ ,‬או שמפסיקים קצת‪ ,‬מותר ללמוד‬ ‫הברכה כיון שההפסק מענין הברכה‪ .‬אמנם אם‬ ‫בהרהור ולא בפה (שו"ת הר צבי ח"א סי' מב)‪ ,‬ויש‬ ‫טעה והמשיך היום הרת עולם והתחיל הברכה‬ ‫שהתירו ללמוד דיני ועניני התקיעות (לקט יושר עמ'‬ ‫שאחריה וגמר תפילתו‪ ,‬חוזר לראש התפילה כיון‬ ‫קכח בשם רבו התרוה"ד)‪ ,‬ומותר גם לומר תהלים (יסוד‬ ‫שחסר לו חלק מהברכות‪.‬‬ ‫ושורש העבו דה שער יא סדר שופרות‪ ,‬וכ"ה באורחות רבינו‬ ‫שטז‪ .‬המתפלל ביחידות אינו מפסיק באמצע תפילת‬ ‫ח"ב עמ' קצא שכן נהג הקהלות יעקב)‪.‬‬ ‫הלחש לתקוע או לשמוע תקיעת שופר‪ ,‬כי לא‬ ‫שכ‪ .‬בגמר חזרת הש"ץ‪ ,‬הקדיש והתקיעות‪ ,‬אומרים‪:‬‬ ‫תיקנו לתקוע על הסדר אלא בציבור‪ .‬רק תוקעים‬ ‫קוה אל ה'‪ ,‬אין כאלקינו וכו'‪ ,‬ואח"כ קדיש שלם‪.‬‬ ‫בשבילו קודם שיתפלל מוסף‪ ,‬כדי לערבב השטן‬ ‫עלינו לשבח‪ ,‬ק"י‪ ,‬שיר הכבוד‪ ,‬ק"י‪.‬‬ ‫שלא יקטרג עליו בשעת תפלתו‪ ,‬ואם אין לו מי‬ ‫קידוש היום וסעודת יום טוב‬ ‫שיתקע לו קודם תפלתו יכוין לשומעם אחר תפלתו‬ ‫שכא‪ .‬בקידוש היום אומרים הפסוקים‪ :‬תקעו בחודש‬ ‫(שו"ע ורמ"א סי' תקצב ס"ב‪ ,‬משנ"ב ס"ק ו‪-‬ז)‪.‬‬ ‫שופר וגו'‪ ,‬וידבר משה וגו'‪ ,‬ומברכין ברכת 'בורא‬ ‫שיז‪ .‬בחזרת הש"ץ תוקעים ג"כ על סדר ברכות מלכויות‬ ‫פרי הגפן'‪.‬‬ ‫זכרונות ושופרות‪ ,‬בסיום כל ברכה‪ ,‬תשר"ת תש"ת‬ ‫שכב‪ .‬אף מי שקידש או שמע קידוש לפני תפילת מוסף‪,‬‬ ‫תר"ת‪ ,‬ואחרי קדיש תתקבל תוקעים שוב תשר"ת‬ ‫תש"ת תר"ת‪ ,‬כדי להשלים למאה קולות [שלשים‬ ‫לכתחילה יהדר לקדש או לשמוע קידוש שנית אחר‬ ‫בתקיעות דמיושב‪ ,‬שלשים בתפילת הלחש‪ ,‬שלשים בחזרת‬ ‫תפילת מוסף קודם הסעודה‪ ,‬כדי לצאת דעות‬ ‫הש"ץ ועשרה בסיומו] (של"ה הק' ר"ה פרק נר מצוה אות יז)‪.‬‬ ‫הסוברים שלא חל עליו חובת קידוש לפני מוסף‬ ‫שיח‪ .‬בסוף התקיעות תוקעים תקיעה גדולה‪ ,‬ומאריך בה‬ ‫(א"ר סי' רפו ס"ט‪ ,‬כה"ח סי' רפו סקכ"ז)‪.‬‬ ‫התוקע יותר משאר תקיעות (מט"א סי' תקצו ס"א)‪.‬‬ ‫שכג‪ .‬אוכלים סעודת יו"ט‪ .‬טובלים פרוסת החלה במלח‬ ‫כדי לערבב השטן שלא יקטרג עליהם אחר‬ ‫ואוכלים‪ ,‬ופרוסה נוספת בדבש‪ ,‬ואוכלים בשמחה‬ ‫התפילה שהולכין לביתם ואוכלין ושותין ושמחין‬ ‫"כי חדות ה' היא מעוזכם כי קדוש היום לאדונינו"‪,‬‬ ‫לומר שאינן יראים מאימת הדין‪ .‬ועוד יש בזה טעם‬ ‫ומובטחים בני ישראל שיצאו בדימוס בדין‪.‬‬ ‫כדי לעורר לבבות בני אדם כשהולכין לביתם אחר‬ ‫שכד‪ .‬ביום ב' של ראש השנה‪ ,‬כיון שהתחילו לאכול‬ ‫התפילה שלא ישכחו ענין השופר‪ ,‬ותמיד יהיה‬ ‫סעודת יום טוב מבעוד יום‪ ,‬מותר להמשיך הסעודה‬ ‫השופר לזכרון להם להיות חרדים ויראים אל‬ ‫לתוך הלילה אף אחרי שקיעת החמה‪ .‬ובברכת‬ ‫משפטו ית"ש‪ ,‬וע"ז נאמר 'אשרי העם יודעי‬ ‫המזון אומרים 'יעלה ויבא'‪.‬‬ ‫תרועה'‪ ,‬ר"ל נותנים אל לבם להיות יודעים‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫התכלית מהתרועה‪ ,‬ויתעוררו לשוב מהעבירות‬ ‫שכה‪ .‬אומרים 'וידבר'‪' .‬אשרי' 'ובא לציון'‪ .‬הש"ץ אומר‬ ‫שבידם וליראה את שמו ית' כל הימים (אלף המגן שם‬ ‫חצי קדיש ומתפללים תפילת מנחה של ראש‬ ‫אות א בשם ספרי מוסר)‪.‬‬ ‫השנה‪ .‬הש"ץ חוזר התפילה‪ ,‬ואח"כ אומרים 'אבינו‬ ‫שיט‪ .‬בתפילת הלחש מי שסיים אחת מהברכות וממתין‬ ‫מלכנו'‪' ,‬לדוד‪ ,‬ה' אורי וישעי'‪ ,‬קדיש תתקבל‪ ,‬עלינו‬ ‫עד שיתקעו בשופר‪ ,‬אסור ללמוד בינתיים ואסור‬ ‫לשבח‪ ,‬ק"י‪.‬‬ ‫לומר תהלים‪ ,‬ומסתבר דלעיין בספר מותר‪ .‬אמנם‬ ‫פרק יד – מהלכות יום טוב‬ ‫להבת הגז היא חלק מצרכי יו"ט (שמירת שבת כהלכתה‬ ‫אופני היתר בישול וחימום ביום טוב על גבי כיריים‬ ‫פמ"ד סי"א הערה לה)‪ ,‬ויש אוסרים‪ ,‬או משום דאסור‬ ‫שכו‪ .‬כיריים גז ‪ -‬מותר להדליק הגז ע"י העברת אש‪ ,‬כדי‬ ‫להעביר ע"י קיסם‪ ,‬או משום דנרות יום טוב הוקצו‬ ‫לחמם או לבשל מאכלי יו"ט‪ .‬ומותר גם להגביר את‬ ‫למצוותן (מג"א סי' תקיד סק"ז‪ ,‬ושם‪ ,‬וכן מורה מו"ח‬ ‫להבת האש כדי למהר הבישול‪ ,‬אך יש להזהר שלא‬ ‫הגרמ"ש קליין שליט"א‪ ,‬עי' אריכות דברים ב'ויקהל משה‪-‬‬ ‫להנמיך את להבת הגז‪ ,‬ואם רוצים להבה נמוכה‪ ,‬יש‬ ‫מועדים'‪ ,‬עמ' קמו)‪ .‬ולכן יש להדליק נר מיוחד מערב‬ ‫להדליקה בתחילה בהיותה להבה נמוכה‪.‬‬ ‫יו"ט להעביר ממנו אש לצורך הדלקת הגז [ולהדליק‬ ‫שכז‪ .‬יש מתירים להעביר אש מנרות יום טוב כדי להדליק‬ ‫נר של יו"ט מלהבת הגז‪ ,‬פשוט שמותר ואפי' ע"י קיסם ‪ -‬שם]‪.‬‬ ‫הגז‪ ,‬דנרות יו"ט ניתנו לכל צרכי יו"ט‪ ,‬והדלקת‬ ‫‪28‬‬ ‫אוכל נפש‪ ,‬אבל לכבות הגז בידים אחר הבישול‬ ‫שכח‪ .‬ברוב סוגי כיריים גז יש מצית חשמלי‪ ,‬שבסיבוב‬ ‫אסור‪ ,‬שמלאכת הכיבוי אינה מלאכת אוכל נפש‪ .‬וכן‬ ‫ולחיצה על כפתור הגז כלפי מטה נדלק הגז ע"י‬ ‫אסור לומר לגוי לכבות האש‪ .‬וה"ה שאסור לסגור‬ ‫מצית אלקטרוני חשמלי‪ ,‬ואסור להשתמש בו ביום‬ ‫הברז של מיכל הגז למנוע על ידי כך זרימת הגז‬ ‫טוב‪ ,‬כיון שבלחיצה על הכפתור מפעיל את‬ ‫(שו"ת ציץ אליעזר ח"ה סי' ח‪-‬ט)‪.‬‬ ‫החשמל‪ .‬אמנם יכול לנתק את החשמל מהכיריים‬ ‫שלד‪ .‬מכשיר גז‪-‬זמן‪ ,‬חגז וכדו'‪ ,‬שהוא מכשיר המבוסס על‬ ‫בערב יום טוב‪ ,‬ואז יוכל להדליקה ע"י אש וכנ"ל‪.‬‬ ‫שעון שבת‪ ,‬שלפני הדלקת הגז מזיזים את הדיסקית‬ ‫שכט‪ .‬שכח לנתק את החשמל מהכיריים מערב יום טוב‪,‬‬ ‫ומכוונים אותה באופן שהרכיב שעליה יעבור ליד‬ ‫מותר להוציא התקע מהשקע ‪ -‬אף ביום טוב ‪ -‬ועי"כ‬ ‫ברז הגז לאחר זמן מסויים לפי הצורך‪ ,‬ואז הוא‬ ‫לנתקו מהחשמל‪ ,‬דהוצאת התקע מהשקע אינו‬ ‫מפעיל את מנגנון הסגירה‪ ,‬ומעבר הגז נחסם‪ ,‬יש‬ ‫פעולת סותר‪ ,‬רק טלטול מוקצה‪ ,‬והתירו לטלטל‬ ‫אוסרים להשתמש בו ביו"ט משום שבהפעלתו יש‬ ‫מוקצה ביום טוב לצורך אוכל נפש‪ ,‬ולכתחילה אם‬ ‫גרם כיבוי (הגר"נ קרליץ)‪ ,‬ורוב הפוסקים מתירים‬ ‫אפשר יוציאו כלאחר יד (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫להשתמש בו‪ ,‬דכיון שמכוון את השעון ומניחו‬ ‫וי"א דכיון שהתקע מונח בשקע שבקיר באופן קבוע‬ ‫במקומו לפני הדלקת הגז אין בו כלל דין גרם כיבוי‬ ‫יש בהוצאתו משום סותר דרבנן (חוט שני – שבת ח"ב עמ'‬ ‫(וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫רמג) וי"א דעפ"י מש"כ החזו"א (שו"ת סי' מט) דאין‬ ‫שלה‪ .‬יש מתירים פעולת גרמא לכיבוי האש של הכיריים‪,‬‬ ‫להוריד מתג של כפתור חשמל גם כשהחשמל‬ ‫למלאות קדירה עם מים [לצורך יום טוב‪ ,‬כגון‪ ,‬כדי‬ ‫מכובה ע"י שעון‪ ,‬אין לנתק חיבור הזרם לחוט‬ ‫לשתות קפה או תה‪ ,‬או שמכניסים שם ביצים שיאכלו ביו"ט]‬ ‫החשמל כשמוציאו מהשקע‪ ,‬ואין לנתקו ביום טוב‬ ‫ולהניחה על האש‪ ,‬וכשיגיעו המים לכדי רתיחה‪,‬‬ ‫רק ע"י נכרי‪ .‬אופציה נוספת‪ ,‬אם אפשר להוריד את‬ ‫יגלשו וישפכו על האש ובכך תכבה האש‪ ,‬ואז יסגור‬ ‫המתג בארון החשמל השייך לשקע זה [ואינו שייך ולא‬ ‫את הכפתור של הגז‪ .‬לכתחילה אין להשתמש‬ ‫מכבה שאר מכשירים] עדיף להוריד מתג זה‪ ,‬ובשינוי‬ ‫בעצה זו‪ ,‬כי צריך ליזהר שיהיה צורך למים‬ ‫כלאחר יד‪ .‬אופציה נוספת‪ ,‬שנכרי ידליק האש‬ ‫שמבשל‪ ,‬ואם יש לו מים חמים במיחם‪ ,‬אסור‬ ‫בכיריים ואח"כ יניח הישראל את הקדירה על האש‬ ‫לבשל‪ .‬גם צריך להזהר כשנותן את הכלי המלא על‬ ‫(מבית לוי)‪.‬‬ ‫הכיריים‪ ,‬שלא ישפכו מים ויכבו את האש‪ .‬וכן צריך‬ ‫של‪ .‬אמנם יש סוג כיריים שהמצית החשמלי היא‬ ‫להזהר שלא להזיז את הכלי בשעת רתיחתו‪,‬‬ ‫בכפתור נפרד מהכפתור שפותח את ברז הגז‪ ,‬בסוג‬ ‫וכתוצאה מכך ישפכו מים מכוחו‪ ,‬ויכבו את האש‪.‬‬ ‫כיריים זה אין צורך לנתק את החשמל בערב יו"ט‪,‬‬ ‫ועם כל הזהירות אין להקל בכך רק במקום צורך‬ ‫ויכול להדליק את הגז ע"י נר או גפרור‪ .‬ויזהר שלא‬ ‫גדול כגון שמאד חם במטבח או שיש סכנה‬ ‫ידליק הגז במצית החשמלי כהרגלו בימות החול‪.‬‬ ‫למסתובבים ליד האש‪ ,‬ולא משום הפסד ממון של‬ ‫שלא‪ .‬כיריים גז שיש בו שסתום בטחון – שהיא מנגנון‬ ‫גז (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫בטיחות הפועל ע"י יצירת זרם חשמל שנוצרת‬ ‫שלו‪ .‬כירה חשמלית ‪ -‬מותר לחמם ולבשל עליה ביו"ט‪,‬‬ ‫בהדלקת הגז וממשיכה להיווצר ולזרום כל זמן‬ ‫ואף אם היא ערוכה ע"י שעון שבת לשעות‬ ‫שהאש דולקת‪ ,‬ובמקרה שהאש נכבית נפסק זרם‬ ‫מסויימות‪ .‬ויזהר לא להגביר את החום וכן לא למעט‬ ‫החשמל ועי"ז נפסקת זרימת הגז‪ ,‬מותר להשתמש‬ ‫אותה‪ ,‬רק להכין את הכפתור מערב יו"ט על החום‬ ‫בכיריים כזו ביום טוב ולהדליק בה את האש [ע"י‬ ‫הרצוי‪ .‬וכן יזהר להניח את הסיר על הכירה‬ ‫העברה מאש דלוקה]‪ ,‬דהוי מכשירי אוכל נפש שאי‬ ‫כשהנורה האדומה שמראה על דרגת החום דולקת‪,‬‬ ‫אפשר לעשות מערב יום טוב משום סכנה והפסד‬ ‫שאם יניח אותה לפני כן יגרום עי"ז לכירה שימהר‬ ‫ממון (מבית לוי – הלכות יו"ט‪ ,‬מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א‪,‬‬ ‫להתחמם ע"י הטרמוסטט‪ .‬ומבחינה בטיחותית‪,‬‬ ‫'ויקהל משה‪-‬מועדים' עמ' קיט‪ ,‬ועעו"ש באריכות)‪.‬‬ ‫בפרט בבית ברוכת ילדים‪ ,‬עדיף להשתמש בכירה‬ ‫שלב‪ .‬נגמר הגז במיכל – מותר לסגור את הברז ולפתוח‬ ‫חשמלית ביו"ט ע"י שעון שבת‪ ,‬מאשר בכיריים גז‬ ‫את הברז של המיכל השני שמחובר לצינור הגז‪.‬‬ ‫שיש להשאיר אותה דלוקה עד מוצאי החג‪.‬‬ ‫אבל אסור להחליף מיכל ע"י פתיחת ההברגה‬ ‫שלז‪ .‬כיריים אינדוקציה – שעל ידי הנחת הקדירה מופעל‬ ‫לצינור הגז ולהבריג מיכל חדש‪ .‬וע"י נכרי מותר‪.‬‬ ‫החשמל בכח המגנט וכך מתחממת הקדירה‬ ‫שלג‪ .‬אע"פ שמותר להעביר אש להדליק הגז ביום טוב‪,‬‬ ‫והתבשיל מתבשל‪ ,‬אין אפשרות להשתמש‬ ‫מובן מאליו שרק הדלקת הגז מותר משום מלאכת‬ ‫‪29‬‬ ‫יו"ט‪ ,‬שהרי נכבה ביו"ט‪ ,‬והתירו ביו"ט לצורך אוכל‬ ‫בכיריים זו ביום טוב‪ ,‬ואסור להניח עליה קדירה‬ ‫נפש‪ .‬ואף שיש מחמירין בדבר‪ ,‬ע"י גוי הוי שבות‬ ‫ביום טוב‪ ,‬שבהנחתו מפעיל את החשמל ובהסרתו‬ ‫דשבות ומותר במקום מצוה‪ .‬או משום דהדלקת‬ ‫מכבה את החשמל‪ .‬ואף אם מניח את הקדירה מערב‬ ‫חשמל ביו"ט לצורך אוכל נפש היא איסור דרבנן‬ ‫יום טוב אסור להורידו ביום טוב משום מכבה‪.‬‬ ‫שלח‪ .‬אמנם יש אפשרות להפעיל אותו ע"י שעון שבת‪,‬‬ ‫כמו הוצאת אש חדשה‪ ,‬והוי שבות דשבות במקום‬ ‫ולהניח עליו את הקדירה לפני שנדלק ולהסיר‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫הקדירה אחרי שכבה‪ .‬אמנם יש ליזהר שלא להזיז‬ ‫שמד‪ .‬אם נכבה הפלטה החשמלית וצריכים לחמם‬ ‫כלל את הקדירה כשהוא עליה כיון שכל תזוזה‬ ‫מאכלים לצורך יום טוב‪ ,‬מותר לומר לגוי להדליק‬ ‫גורמת לשינויים במעגל החשמלי‪ .‬כמו כן יש‬ ‫הפלטה‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬וכן אם נתקלקל הכירה החשמלית‬ ‫אפשרות להשתמש בכיריים אלו ע"י הנחת 'מתאם'‬ ‫מותר לומר לנכרי לחבר כירה אחרת לזרם החשמל‬ ‫מערב יו"ט שהוא תחתית להתאים לאינדוקציה גם‬ ‫לצורך גדול כזה שיוכל להכין מאכלי יו"ט (שו"ת שבט‬ ‫סירים שאינם מותאמים‪ ,‬שעי"ז הכיריים רותחים‬ ‫הלוי ח"ח סי' קכא)‪ .‬וצריך ליזהר שלא יהיה על הפלטה‬ ‫כל הזמן‪.‬‬ ‫או על הכיריים מאכל חי שעדיין אינו מבושל‪ ,‬שלא‬ ‫שלט‪ .‬ואם צריך רק לחמם מאכלים מבושלים כבר יש גם‬ ‫יהיה בישול עכו"ם בזה שהגוי מדליק הפלטה או‬ ‫אפשרות שגוי יניח את הקדירות על הכיריים‪,‬‬ ‫הכיריים‪.‬‬ ‫דלצורך אוכל נפש מותר לומר לגוי להדליק חשמל‪,‬‬ ‫נקיון הבית ע"י מטאטא או שטיפה‬ ‫דהוא שבות דשבות במקום מצוה‪.‬‬ ‫שמה‪ .‬מותר לטאטא את הבית בשבת וביו"ט במטאטא‬ ‫שמ‪ .‬תנור חשמלי ‪ -‬מותר ביום טוב לאפות או לחמם‬ ‫שרגילים לטאטא בו בימות החול (כמסקנת הביאוה"ל‬ ‫בתנור חשמלי כשהדליקו את התנור מערב יום טוב‬ ‫בסי' שלז ס"ב ד"ה ויש‪ ,‬ועיי"ש באריכות בטעם ההיתר‪,‬‬ ‫ונדלק ביום טוב ע"י שעון שבת‪ .‬אך כיון שיש בתנור‬ ‫דמשום אשוויי גומות אין לחוש כיון שכל בתי העיר מרוצפים‪,‬‬ ‫טרמוסטט‪ ,‬ויתכן שבפתיחת התנור נכנס אויר קר‬ ‫וגם במרווחים שבין המרצפות אין לחוש שבזמננו כמעט ואין‬ ‫הגורם להפעלת גוף החימום‪ ,‬יזהר לפתוח את‬ ‫ריוח ביניהם‪ ,‬ומשום איסור טלטול מוקצה אין לחוש‪ ,‬דהוי גרף‬ ‫התנור רק כשהגוף חימום פועל כבר‪ ,‬דהיינו‬ ‫של רעי‪ ,‬וגם שהוא טלטול מן הצד ע"י דבר אחר לצורך שבת‪,‬‬ ‫כשהנורה האדומה בחוץ דלוקה‪ .‬תנור עם טורבו‬ ‫וגם שהמטאטא בזמננו אינו מקסמים קשים ואין לחוש‬ ‫שעובד עם מאוורר בפנים וכשפותחים את הדלת‪,‬‬ ‫שישתברו)‪.‬‬ ‫הטורבו מפסיק בפעולתו עד שסוגרים הדלת‪ ,‬אסור‬ ‫שמו‪ .‬אמנם אסור לשטוף את הרצפה במים בשבת‬ ‫לפתוח הדלת כל זמן שהוא בפעולה‪ .‬אם התנור‬ ‫וביו"ט‪ ,‬אף כשהבית מרוצף ואין חשש אשוויי‬ ‫גומות‪ ,‬ואף שכל בתי העיר מרוצפים ואין לחוש אטו‬ ‫דולקת על 'מצב שבת' באישור גוף כשרות נאמן‪,‬‬ ‫שמפסיקה את פעולת המאוורר‪ ,‬הטרמוסטט‪ ,‬האור‬ ‫אינו מרוצף (שו"ע סי' שלז ס"ג)‪ .‬ואף בזמננו שלא שייך‬ ‫וכדו'‪ ,‬מותר לפותחה כל הזמן‪ ,‬כיון שתפעול התנור‬ ‫כלל המושג של אשוויי גומות אסור לשטוף את‬ ‫לא מושפעת מפתיחת דלת התנור‪.‬‬ ‫הבית (כן הוא הוראת כל גדולי הפוסקים‪ ,‬מבית לוי חט"ז עמ'‬ ‫שמא‪ .‬אסור לשנות ביום טוב את דרגת החום‪ ,‬לא להגדיל‬ ‫כב‪ ,‬שמירת שבת כהלכתה פכ"ג ס"ו‪ ,‬חוט שני ח"א פי"א‬ ‫סק"א ועוד)‪ .‬ורק לטאטא התירו משום שזה נחוץ יותר‬ ‫ולא להנמיך‪ ,‬אף לצורך אוכל נפש‪ ,‬כי כל שינוי‬ ‫משטיפה (משנ"ב סקי"ז)‪.‬‬ ‫בפיקוד חשמלי יש בו איסור מכבה או מבעיר‪.‬‬ ‫שמז‪ .‬מקום שנתלכלך מאד‪ ,‬כגון שנשפך על הרצפה אוכל‬ ‫בישול לצורך סעודה הנמשכת במוצאי יום טוב‬ ‫דביק וכדו'‪ ,‬או שנתלכלך ע"י ילדים קטנים‪ ,‬מותר‬ ‫שמב‪ .‬יש ליזהר שבישול וחימום המאכלים ביום טוב יהא‬ ‫לשפוך שם מים ולאסוף את המים ע"י מקל גומי‪,‬‬ ‫לצורך יו"ט‪ .‬ושכיח באלו שגומרים את התפילה‬ ‫ללא מטלית (משום איסור סחיטה)‪ ,‬דבכה"ג השטיפה‬ ‫מאוחר מאד ומתחילים לאכול סעודת יו"ט לפנות‬ ‫נחוצה והוי ככיבוד שהתירו משום כן‪.‬‬ ‫ערב ממש וממשיכים הסעודה גם אחר צאת החג‪,‬‬ ‫שמח‪ .‬ע"י גוי מותר לשטוף את הרצפה לצורך שבת או‬ ‫שיזהרו שיאכלו לפחות קצת מהמאכלים‬ ‫יו"ט אף אם לא נתלכלך כ"כ (עי' רמ"א ס"ב‪ ,‬משנ"ב‬ ‫שהתבשלו או נתחממו ביום טוב בעוד יום טוב‪.‬‬ ‫סק"י‪ ,‬כף החיים סקכ"א)‪ ,‬אך צריך לומר לו שלא‬ ‫אמירה לנכרי ביום טוב‬ ‫ישתמש עם מטלית (כי כל מלאכה שאסור לישראל‬ ‫שמג‪ .‬כבה התאורה ו‪/‬או המזגן‪ ,‬מותר לומר לגוי להדליקם‪,‬‬ ‫לעשותו אסור להנות ממלאכה זו גם אם נעשה ע"י גוי) רק‬ ‫דהוי מכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב‬ ‫ישפוך מים ויגרור עם מקל‪ .‬ואם הגוי אינו שומע‬ ‫‪30‬‬ ‫אסרוהו משום גזירת מרחצאות (כ"ה דעת הרמב"ם‬ ‫בקולו ומדעתא דנפשיה משתמש עם מטלית כדי‬ ‫והסמ"ג והרי"ף והגאונים‪ ,‬עי' שעה"צ אות יד)‪.‬‬ ‫להקל על מלאכתו‪ ,‬י"א שאם עושה כן באקראי אינו‬ ‫שנג‪ .‬ודעת הפוסקים נראה שנקטו שאיסורו מה"ת‪,‬‬ ‫צריך למחות בעדו (כף החיים שם)‪ .‬אבל במקום לכלוך‬ ‫משום דאינו דבר השוה לכל נפש (ט"ז סק"ב‪ ,‬מג"א‬ ‫חזק שאין אפשרות שיתנקה בשפיכת מים לבד בלי‬ ‫סק"ד‪ ,‬משנ"ב סק"י)‪ .‬וכיון שאסור לחמם מים לרחיצת‬ ‫שפשוף במטלית‪ ,‬כיון שאין הגוי יכול לנקותו בלי‬ ‫כל גופו‪ ,‬אסרו חכמים לרחוץ כל גופו‪ ,‬ואפי' אבר‬ ‫מטלית הוי כמו שהישראל מצווהו לעשות כן‪ ,‬והרי‬ ‫אבר‪ ,‬אף כשהמים הוחמו בהיתר לשתיה‪ ,‬וכ"ש אם‬ ‫אסור לצוותו לעשות מלאכה שלישראל אסור‬ ‫הוחמו באיסור‪ ,‬גזירה שמא יבא לחמם מתחילה לכך‬ ‫לעשות‪ ,‬א"כ אסור לגוי לשטוף עם מטלית וצריך‬ ‫(שו"ע הרב ס"א)‪.‬‬ ‫למחות בעדו‪.‬‬ ‫שנד‪ .‬אבל מותר לחמם מים ביו"ט כדי לרחוץ פניו ידיו‬ ‫שמט‪ .‬מותר ביו"ט ובשבת לנקות את השיש והכיור‬ ‫ורגליו (שו"ע שם)‪ ,‬דרחיצת פניו ידיו ורגליו הוא דבר‬ ‫והחרסינה במטבח ע"י שפיכת מים וגרירתו עם‬ ‫השוה לכל נפש‪ .‬וכל דבר השוה לכל נפש דינו‬ ‫מגב‪ ,‬ואין זה כלל בגזירת הדחת הרצפה‪ ,‬דלא שייך‬ ‫כאוכל נפש שמותר ביו"ט‪ .‬ואף אם עבר וחימם מים‬ ‫בזה כלל אינו מרוצף (שו"ת שבט הלוי חי"א סי' סז אות‬ ‫כדי לרחוץ כל גופו‪ ,‬שעשה איסור בחימום המים‪,‬‬ ‫ז)‪ .‬וכן מותר להדיח ולנקות את האסלה שבבית‬ ‫ואסור לרחוץ בהם כל גופו‪ ,‬מותר לרחוץ בהם פניו‬ ‫הכסא במברשת המיוחדת לכך‪ ,‬באופן שאין בו‬ ‫ידיו ורגליו דלא קנסוהו לכך (ביאוה"ל ד"ה להחם)‪.‬‬ ‫איסור סחיטה‪.‬‬ ‫שנה‪ .‬ולאו דוקא לחמם כדי לרחוץ פניו ידיו ורגליו‪ ,‬דה"ה‬ ‫הכנת קוביות קרח‬ ‫כדי לרחוץ שאר איברים אם נתטנפו‪ ,‬וכן כדי לרחוץ‬ ‫שנ‪ .‬מותר להכין ביו"ט קוביות קרח‪ ,‬דהיינו להכניס מים‬ ‫למקפיא ונעשה שם קרח (שו"ת שבט הלוי ח"י סי' עט)‪.‬‬ ‫מיעוט הגוף לצורך הפס"ט‪ ,‬מותר לחמם מים ביו"ט‬ ‫(עי' ש"ך יו"ד סי' קצט סקי"ב בשם שו"ת משאת בנימין‪ ,‬שו"ע‬ ‫רחיצה ביום טוב‬ ‫סי' תקיא ס"ב‪ ,‬ביאוה"ל סוד"ה ידיו‪ ,‬וד"ה אבל‪ ,‬יסוד הטהרה‬ ‫שנא‪ .‬מעיקר הדין מותר לרחוץ את כל הגוף במים קרים‬ ‫למו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א‪ ,‬פ"ד סי"א ב'תוספת טהרה')‪.‬‬ ‫בשבת וביום טוב (שו"ע סי' שכו ס"א)‪ .‬אמנם המנהג‬ ‫שנו‪ .‬כמו שאסור לחמם מים ביום טוב כדי לרחוץ כל‬ ‫לא לרחוץ את כל הגוף אפי' במים קרים (משנ"ב‬ ‫גופו‪ ,‬כן אסור לחמם מים כדי לרחוץ את התינוק‪.‬‬ ‫סקכ"א)‪ .‬ואם מצטער מאד מהחום או מזיעה מותר‬ ‫ואפי' ע"י גוי (רמ"א שם‪ .‬דלהפוסקים שהוא איסור‬ ‫להתרחץ במים קרים (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי'‬ ‫דאורייתא‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬דרחיצת כל הגוף אינו שוה לכל נפש‪ ,‬ואף‬ ‫עד רחיצה אות ג‪ ,‬שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' לב‪ ,‬וכן מורה מו"ח‬ ‫בתינוק דהיינו רביתיה וצריך לבריאותו לא נחשב בגלל זה שוה‬ ‫הגרמ"ש קליין שליט"א)‪ .‬ומותר להתרחץ גם עם שמפו‬ ‫לכל נפש‪ ,‬ובמילא ע"י גוי הוא שבות‪ ,‬ואפילו לדעת הסוברים‬ ‫נוזלי [שאינו סמיך‪ ,‬שלא יהיה איסור ממרח]‪ .‬וצריך ליזהר‬ ‫שהוא איסור דרבנן‪ ,‬עכ"פ הוי שבות דשבות ואסור‪ ,‬משנ"ב‬ ‫לא לסחוט שער הראש או הזקן כשמתנגב (משנ"ב‬ ‫סקי"ג‪ ,‬שעה"צ אות יד)‪ ,‬ובמקום חולי קצת מותר לחמם‬ ‫סקכ"ה)‪ ,‬רק יניח את המגבת בעדינות על השערות‪.‬‬ ‫מים לרחיצת התינוק ע"י גוי (משנ"ב סקי"ג בשם ח"א)‪.‬‬ ‫שנב‪ .‬אסור לחמם מים ביו"ט כדי לרחוץ כל הגוף‪ ,‬ואפי'‬ ‫שנז‪ .‬אמנם אם יש מים שהוחמו ביו"ט‪ ,‬כגון שעבר‬ ‫אם ירחץ אבר אבר ג"כ אסור לחמם (שו"ע שם‪ ,‬משנ"ב‬ ‫וחימם‪ ,‬או שהוחמו לשתיה או שהוחמו לרחיצת‬ ‫סקי"א)‪ .‬ונחלקו הראשונים אם איסורו מה"ת או‬ ‫פניו ידיו ורגליו של גדול‪ ,‬מותר לרחוץ בהם תינוק‬ ‫מדרבנן‪ ,‬י"א שאיסורו מה"ת‪ ,‬דכתיב (שמות יב‪ ,‬טז)‬ ‫שרגילים לרחצו כל יום‪ ,‬דהיינו רביתיה של תינוק‬ ‫'אך אשר יעשה לכל נפש אדם הוא לבדו יעשה‬ ‫ולא גזרו בו שמא יחם ביו"ט (רמ"א‪ ,‬משנ"ב סקי"ב)‪.‬‬ ‫לכם'‪ ,‬ודרשו חז"ל (כתובות ז‪ ).‬דבר השוה לכל נפש‬ ‫אבל אם רגילין שלא לרחצו ב' או ג' ימים אסור‬ ‫אדם‪ .‬כלומר‪ ,‬דבר שרוב בני אדם צריכין לו הוא‬ ‫לרחצו בהם‪ ,‬כיון שהוחמו ביו"ט (מג"א סק"ה‪ ,‬משנ"ב‬ ‫לבדו יעשה ביום טוב‪ ,‬אבל דברים שאין הכל‬ ‫שם)‪ .‬ויש מקילין בתינוק בכל גווני (א"ר סק"א‪ ,‬ועי'‬ ‫צריכים להם‪ ,‬אלא קצת בני אדם מתוך שהם‬ ‫שעה"צ אות יג בשם חמד משה וח"א דהכל לפי הקטן)‪.‬‬ ‫מפונקים ומעונגים צריכין הם לדבר זה‪ ,‬ושאר רוב‬ ‫שנח‪ .‬להתרחץ במים חמים שהוחמו מערב יום טוב‪ ,‬כגון‬ ‫בני אדם אין צריכין לו‪ ,‬אסור לעשותו ביום טוב‪.‬‬ ‫מים מהמיחם‪ ,‬לדעת השו"ע (סי' תקיא ס"ב) מותר‬ ‫ורחיצת כל הגוף אינו דבר השוה לכל נפש רק‬ ‫לרחוץ אפי' כל גופו‪ .‬אבל דוקא בביתו ולא במרחץ‪,‬‬ ‫למעונגים ומפונקים‪ ,‬לכן אסור לחמם מים לכך (כ"ה‬ ‫דגזרו משום הבלנין שהיו מזלזלין בזה לעשות‬ ‫דעת התוס' והרא"ש והמרדכי)‪ .‬וי"א דרחיצת כל הגוף‬ ‫באיסור (משנ"ב סקי"ז)‪ .‬ולדעת הרמ"א אסור לרחוץ‬ ‫היא דבר השוה לכל נפש ומותר מה"ת ביו"ט‪ ,‬ורבנן‬ ‫‪31‬‬ ‫שסב‪ .‬להתרחץ במים חמים מדוד שמש שהוחמו בערב‬ ‫כל גופו‪ ,‬דס"ל דאין חילוק בין שבת ליו"ט‪ ,‬ואסרו‬ ‫יו"ט‪ ,‬יש אוסרין‪ ,‬דכשפותח את הברז של המים‬ ‫רחיצה ביו"ט כמו בשבת‪ .‬והטעם‪ ,‬דגזרו שמא יחם‬ ‫החמים נכנסים מים קרים ומתבשלים ע"י המים‬ ‫מים לרחיצה ויעבור בזה על איסור תורה‪ .‬וכבר נהגו‬ ‫החמים‪ ,‬ואסור לחמם מים לרחיצה לגדולים‪ ,‬כנ"ל‪,‬‬ ‫במדינות אלו להחמיר כדעה זו‪ ,‬ואין לשנות המנהג‬ ‫דאינו דבר השוה לכל נפש‪ ,‬וגם שהוא אינו צריך‬ ‫(שו"ע הרב שם)‪.‬‬ ‫למים אלו ואינו משתמש בהם ונמצא מבשל שלא‬ ‫שנט‪ .‬לרחוץ כל אבר ואבר בנפרד במים מהמיחם‪,‬‬ ‫לצורך יו"ט (שבות יצחק בדיני דוד שמש פי"א אות א בשם‬ ‫שהוחמו מעיו"ט‪ ,‬מותר לכו"ע‪ ,‬שכל אבר ואבר‬ ‫הגריש"א‪ ,‬וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪ .‬ויש‬ ‫שהוא רוחץ הוא רוחץ בהיתר‪ ,‬דאין לגזור שמא יחם‬ ‫מתירין‪ ,‬כיון שהמים הנכנסים מתערבים במים‬ ‫מים ביום טוב‪ ,‬שהרי מותר להחם מים ביום טוב‬ ‫הקיימים (הגרשז"א)‪ ,‬או משום שבישול בדוד שמש‬ ‫בשביל רחיצת אבר אחד‪ ,‬ואין איסור אלא להחם‬ ‫נחשב כבישול בתולדת חמה שאינו אסור רק‬ ‫בשביל רחיצת כל הגוף שאין צריך אלא למעונגים‬ ‫מדרבנן‪ ,‬והוא גם פס"ר דלא איכפת ליה‪ ,‬ויש צד‬ ‫(שו"ע הרב ס"א‪ ,‬משנ"ב סקי"ח)‪.‬‬ ‫שחימום המים אף אינו נחשב כמעשה בידים אלא‬ ‫שס‪ .‬וכן מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים שהוחמו‬ ‫כגרמא (מבית לוי קובץ יד עמ' כד)‪.‬‬ ‫מעיו"ט‪ ,‬וכן שאר איברים אם נתטנפו‪ ,‬דכיון שאינו‬ ‫שסג‪ .‬אמנם קטנים שמתלכלכים ומצטערים‪ ,‬מותר‬ ‫רוחץ כל גופו מותר (רמ"א סי' שכו ס"א‪ ,‬ט"ז סק"א‪ ,‬מג"א‬ ‫לרחוץ אותם אף במים חמים מהדוד שמש‪ ,‬בצירוף‬ ‫סק"ג‪ ,‬משנ"ב סק"ו)‪.‬‬ ‫הסברות הנ"ל שבישול בתולדת חמה אינו אסור רק‬ ‫שסא‪ .‬ותינוק מותר לרחוץ במים מהמיחם‪ ,‬שהוחמו‬ ‫מדרבנן‪ ,‬וקטנים כאלו רגילים לרחצם תמיד והיינו‬ ‫מעיו"ט‪ ,‬ואף אם אין רגילין לרוחצו תמיד‪ ,‬בעת‬ ‫רביתיה (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א)‪.‬‬ ‫הצורך מותר לרוחצו (משנ"ב סקי"ח‪ ,‬שעה"צ אות יג)‪.‬‬ ‫פרק טו ‪ -‬תפילת ערבית והבדלה במוצאי יום טוב‬ ‫של בהמ"ז קודם הבדלה]‪ .‬אמנם אם מחזירים הכוס‬ ‫שסד‪ .‬במוצאי יום טוב‪ ,‬מתפללים ערבית של חול‪,‬‬ ‫לבקבוק היין ואחרי שחוזרים מתפילת מעריב‬ ‫ומתחילין ב'והוא רחום'‪ .‬בתפילת שמו"ע אומרים‬ ‫מוזגין שוב לכוס הבדלה‪ ,‬שפיר דמי (עי' שו"ע סי' רצט‬ ‫'אתה חוננתנו' כמו במוצאי שבת‪ .‬ומוסיפים ‪6‬‬ ‫ס"ד‪ ,‬משנ"ב סקי"ד‪ ,‬ביאוה"ל ד"ה מברך)‪.‬‬ ‫הזכרות של עשי"ת‪.‬‬ ‫שסט‪ .‬שכח להבדיל במוצאי יו"ט‪ ,‬י"א דאין לו תשלומין‪,‬‬ ‫שסה‪ .‬מבדילין על הכוס ואין אומרים 'הנה אל ישועתי'‬ ‫דבשבת שייך לומר דהג' ימים ראשונים שייכים‬ ‫וגו' כמו במוצ"ש‪ ,‬רק ברכת הגפן וברכת המבדיל‪.‬‬ ‫עוד לשבת שעבר‪ ,‬משא"כ ביום טוב (חכמת שלמה‬ ‫שסו‪ .‬אין מברכים על הנר‪ ,‬כיון שביו"ט לא נאסר עליו‬ ‫סי' רצט ס"ו‪ ,‬רע"א בשם ספר לשון חכמים)‪ .‬ומ"מ‬ ‫הנר‪ ,‬שמותר להדליק נר ביו"ט‪ .‬וכן אין מברכין על‬ ‫הגרע"א מצדד דלמחרתו של יום טוב יכול להשלים‬ ‫הבשמים‪ ,‬דענין הבשמים הוא כדי להשיב את‬ ‫ולהבדיל‪ ,‬דהיום הולך אחר הלילה (משנ"ב סי' רצט‬ ‫הנפש שכואבת על הנשמה היתירה שניטלה ממנו‬ ‫ס"ק טז‪-‬יז)‪.‬‬ ‫אחר שבת‪ ,‬וביו"ט ליכא נשמה יתירה (שו"ע או"ח סי'‬ ‫שע‪ .‬שכח להבדיל במוצאי ראש השנה‪ ,‬ונזכר למחרת‬ ‫תצא ס"א‪ ,‬ט"ז סק"א‪ ,‬מג"א סק"א‪ ,‬משנ"ב ס"ק א‪-‬ג)‪.‬‬ ‫בצום גדליה‪ ,‬י"א שיבדיל ויתן לקטן שהגיע לחינוך‬ ‫שסז‪ .‬אפשר להבדיל על הכוס לפני תפילת מעריב‪ .‬ומ"מ‬ ‫(ששומע ממנו ברכת היין ומכוין לצאת) לשתות מהיין‪,‬‬ ‫אף אם כבר הבדיל על הכוס מבדיל גם בתפילת‬ ‫ולא ימתין עד מוצאי הצום‪ ,‬שהרי הבדלת יום טוב‬ ‫מעריב שמתפלל אח"כ ואומר 'אתה חוננתנו'‬ ‫אין לה תשלומין אלא יום אחד (שדי חמד אסיפת דינים‬ ‫בברכת 'אתה חונן' (גמ' ברכות לג‪ .‬משנ"ב סי' רצד סק"א)‪.‬‬ ‫מערכה ה סקט"ו‪ ,‬וכ"כ בשמירת שבת כהלכתה פרק סב‬ ‫שסח‪ .‬מי שמבדיל על הכוס אחר סיום סעודת יום טוב‬ ‫הערה י)‪ .‬וי"א שלא יבדיל ויצא במה שאמר אתה‬ ‫[כשגומרים הסעודה אחר זמן מוצאי יו"ט ואח"כ הולכים‬ ‫חוננתנו או המבדיל בין קודש לחול‪ ,‬ולא יתן לקטן‬ ‫לביהמ"ד ל'טיש' ולתפילת מ עריב]‪ ,‬נכון שלא יברכו‬ ‫דלמא אתי למסרך (תשובות והנהגות ח"ב סי' שכו)‪.‬‬ ‫ברכת המזון על הכוס ואח"כ יבדילו על אותו כוס‪,‬‬ ‫שעא‪ .‬ואם חל ר"ה ביום ה' ו'‪ ,‬ושכח להבדיל במוצ"ש‬ ‫דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד‪ ,‬דאין‬ ‫ונזכר למחרתו בצום גדליה‪ ,‬דינו ככל מוצ"ש שיש‬ ‫עושים מצוות חבילות חבילות‪ ,‬דמיחזי עליו כמשא‬ ‫לו תשלומים עד ג' ימים ויכול להבדיל במוצאי‬ ‫[דכיון שאנו מברכין לפעמים בלא כוס‪ ,‬שאנו סומכים על‬ ‫הצום (שו"ע סי' רצט ס"ו)‪.‬‬ ‫הפוסקים שס"ל דאין בהמ"ז טעונה כוס‪ ,‬אסור לשתות מכוס‬ ‫יו"ל ע"י מכון "הלכה בהירה" – להארות והערות‪ 0504133279 :‬או בדוא"ל ‪e33279@gmail.com‬‬ ‫‪32‬‬