כפלח הרימון · Kefelach Harimon — ראש השנה (2026-09-07)

ל+ח+ְּכפֶ ַ +
רימוֹ +ן +ָ +ה ִ +
מצוו+ת+לשולחן+הח +ג
+'חציו לה'' -תמצית המצוות ,רעדן אין לערנען.
'חציו לכם' -רעיונות ומאמרים ,עובדות וסיפורים מפליאים.
~א~
"כפלח הרימון רקתך" (שה"ש ד ,ג)
אמר רבי שמעון בן לקיש:
"אל תיקרי 'רקתך' ,אלא 'ריקתיך'
שאפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון!"
(עירובין יט ,א)
~ב~
מצוות ראש השנה
מצות תקיעת שופר
מצות וידוי דברים (תשובה)
~ג~
~ד~
מצוות ראש השנה
/תמצית המצוה עפ"י ספר החינוך בקיצע'ר
מצוות ראש השנה
המצוות :שלוש מצוות נאמרו בתורה בנוגע ליום 'ראש השנה' ,מלבד המצוה הייחודית
לה ,שהיא מצות תקיעת שופר .מצוות אלו מנויים הם בספר החינוך בפרשת אמור ,והם
מצוות :ש"י ,שי"א ושי"ב.
ואלו הם ג' המצוות :מצות שביתה ביום ראש השנה (מצוה ש"י) ,איסור עשיית מלאכה
ביום א' תשרי (מצוה שי"א) ומצוות הקרבת קרבן מוסף בו (מצוה שי"ב).
[בספר החינוך מקצר בביאורו במצוות ש"י ושי"ב .כאשר במצות השביתה ביום ראש השנה (מצוה
ש"י) מפנה את הקורא לעיין בביאורו את מצוה רצ"ז – מצות השביתה ביו"ט ראשון של פסח ,שם
כתב כל הלכות יום טוב והשביתה בו .ובמצות קרבן המוספים בר"ה (שי"א) מפנה את הקורא
לעיין במצוה רצ"ט – מצות הקרבת מוספי הפסח ביום טוב ראשון של פסח.
אכן במצוה האמצעית (שי"א) שהיא 'איסור עשיית מלאכה ביום ראש השנה' מבאר עיקרי המצוה
והתורה ,במתיקות ,כדרכו ,וממנו נביא להלן בזה].
המקור :מקור כל ג' המצוות מופיע בחומש ויקרא בפרשת אמור (ויקרא ג ,כד -כה)" :דבר
אל בני ישראל לאמור בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה
מקרא קודש .כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה לד'!"
'יהיה לכם שבתון' – זו מצות השביתה בר"ה' .כל מלאכת עבודה לא תעשו' – זהו איסור
עשיית המלאכה בו' ,והקרבתם אישה לד'' הוא הציווי על הקרבת קרבן המוסף בו ביום.
הטעם :בספר החינוך פורס את משנתו בכל הקשור לכך שראש השנה נקרא 'יום טוב'
על אף שהוא 'יום הדיו הגדול והנורא' במתיקות מוזהבת.
~ה~
כאשר הוא מסביר שבאמת יום ראש השנה הוא יום גדול של חסד ורחמים ,בהיותו יום
בו הקב"ה פוקד נפש כל חי אחת בשנה ,ומעיין בעוונותיו להעבירם על פניו .והוא עושה
זאת לבל יכבדו העוונות על האדם ,עד שלא תהיה לו אפשרות של כפרה עוד .לכן הוא
יום טוב גדול!
וכלשונו" :משורשי מצות המועד הזה ,שהיה מחסדי הקל על ברואיו לפקוד אותם
ולראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה ,כדי שלא יתרבו העוונות ,ויהיה מקום
לכפרה ,והוא רב חסד מטה כלפי חסד ,וכיוון שהם מועטין מעביר עליהם (ראש השנה יז,
א) .ואם אולי יש בהם עוונות שצריכים מירוק ,נפרע מהם מעט מעט ,וכעין מה שאמרו
זכרונם לברכה (עבודה זרה ז ,א)" :אוהבו נפרע מעט מעט" .ואם לא יפקדם עד זמן רב,
יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט כליה חלילה!"
לכן ,מסכם" :נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם ,ולכן ראוי לעשות אותו יום
טוב ולהיות במנין מועדי השנה היקרים!" כאשר זהו הענין שיום ראש השנה מועד הוא,
באשר חסד ד' הוא שפוקד עוון בריותיו אחת בשנה ,לבל יפקעו העוונות מנשוא ,אם
יעבור זמן רב!
אכן ,מוסיף" :ואולם מהיותו יום מועד לדון כל חי ,ראוי לעמוד בו ביראה ופחד יותר
מכל שאר מועדי השנה! וזהו ענין 'זכרון תרועה' הנזכרים בו ,כי התרועה קול שבור,
לרמז שישבור כל אחד תוקף זכרו ויתנחם ממעשיו הרעים!"
כך שנמצא שכשנרצה להגדיר מועד זה נסכמו בשני מילים" :וגילו ברעדה!"
'וגילו' אכן .אך ברעדה ובתשובה!
מצוה זו נוהגת :בכל מקום ובכל זמן .לזכרים ולנקבות (ומצות המוספין נוהגת רק בזמן שבית
המקדש קיים בב"א).
ספרי היסוד העוסקים במצוה זו :משניות וגמרא מסכת ר"ה .רמב"ם הלכות יו"ט
(והלכות ראש השנה) ,טור ושו"ע או"ח סימן תמ"ה (וכל הלכות ראש השנה).
מהיחודיות במצוה זו :וגילו ברעדה! שמחה ויראה משמשים בערבוביא! הארכנו
בנקודה זו ,על פי דבריו של 'ספר החינוך' בחלק 'הטעם' .ראה שם וקח מוסר!
~ו~
/הרהורים ותובנות לאור המצוה קדשנו
הדרמה בשכונת רמות...
הסיפור שלפנינו אמיתי הוא ,ופרטיו מדויקים ביותר.
דוד לי ,הרה"ח רבי יעקב רבינוביץ שליט"א שמו ,והוא משפיע בחסידות באיאן לצאן
קדשים ,הוא שסיפר לי את הסיפור האמיתי והבלתי יאומן דלהלן .וליתר דיוק ,ולמען
לא נשגה בפרטים כלשהם ,אף שלח לי את כל הסיפור בכתיבת ידו המדוקדקת .ולהלן
אף נצטט קטעים ממכתבו זה.
רבי יעקב זה גדל בנערותו בשכונת רמות פולין ,שם התפלל תמידין כסדרן ומוספין
כהלכתן בקלויז דחסידי באיאן -רוז'ין אשר בשכונת רמות ברחוב מירסקי .התפילות
נערכו בהתרוממות ובהתלהבות כמנהג חסידים ואנשי מעשה ,בשבתות כבימים טובים
בתפילה ל'קבל ברחמים וברצון את תפילותינו!'
באחת השבתות זה קרה .או כלשונו במכתבו" :היה זה אחד מהמראות המפחידים
ביותר שראיתי בחיי! באמצע קריאת התורה ביום שבת ,בקלויז שבשכונת רמות ,אחד
המתפללים ,שהקפיד לעמוד בשעת הקריאה ,צעק לפתע בקול חנוק בבהלה" :הצלה!
הצלה!"
הציבור נבהל' .מה קרה?' הפנו כולם את ראשם לעברו' .מדוע צריך 'הצלה'?' אף הבעל
קורא עצר ממרוצת שטף קריאתו לנוכח קריאת ההצלה הבהולה .ופני כולם היו מופנים
לעבר האיש שעצר את הקהל בקריאת 'הצילו' .הלה לא היה יכול להוציא הגה מפיו ,רק
באצבעו החווה לעבר הבנין הגדול שממול...
המחזה שנגלה לנגד עיני המתפללים היכם בתדהמה .הפחד הרעיד אותם ופיהם היה
פעור נוכח המחזה...
מה היה המחזה המפחיד שכה הצמית את הקהל ,ומה היו סיבותיו? זאת ניווכח לאחר
שנכיר קצת את האיזור והסביבה .באשר באיזור מירסקי מול הקלויז המדובר שוכן לו
בנין ישיבת הר"ן ,בנין גבוה הוא בעל ארבע קומות ,והוא שוכן על הר גבוה שמצדו
האחד תהום פעורה לרגליו! ומחמת גובה הבנין וההר שמתחתיו ,הרי שכשהיו עומדים
על גגו היו יכולים להביט להתבונן בכל מרחבי ירושלים רבתי ,אף בבית המדרש הגדול
של 'בעלזא' הבחינו משם...
~ז~
דא עקא ,שהגג ,גדר אבנים רחב סביב היה לו ,ומשום מה רק מעקה נמוך וקטן סבב
אותו ,בלא מעקה ראוי הסוגר את המרחב .הוי אומר גדר קטן שאפשר לטפס עליו ללא
שום קושי ,עם מעקה נמוך מאוד .בכל העיתים היה גרם המדרגות המוביל אל הגג
סגור ומסוגר על מסגר ובריח ,אך בשבת זו היתה הדלת לגרם זה פתוחה ,משום מה...
שני ילדים ,אחים ,חמודי עין ומשובבי לב ,בנים לאחד ממתפללי הישיבה ,התגנבו דרכו
ועלו אל הגג בשובבות ילדים ...קרבו שני הילדים אל גדר הגג ,והתפעמו מהמראות
המשכרים ומהנופים המשובבים ,הן את כל ירושלים ראו דרכו.
האחד גרר כסא ,הצמידו עד לגדר האבנים הנמוך ונעמד עליו והתבונן באווירה של
ירושלים ובאורה ,ואילו אחיו התיישב על הגדר ממש (עם מעקה נמוך מאד עליו!) בלא אומר
ודברים .כך ישבו שניהם בשלוה מוחלטת ובהנאה גלויה .כאשר ,להזכירכם ,רק מעקה
קטן סובב אותם ,ורק את רגליהם הקטנות ,אך כל גופם חשוף לרוח השמים ופרציו,
כאשר לכן ,כפסע הוא ביניהם ובין היפך החיים ח"ו!
איבוד עשתונות
במראה הזה הבחין המתפלל וקריאת הצלה נפלטה מפיו במהרה .בוקה ומבולקה
השתרר בקלויז בן רגע .המראה היה נורא ואיום .מראה של שני ילדי חמד שלא טעמו
טעם חטא שיתכן שתוך שניות יכול לקרות להם אסון!
המתפללים איבדו מהרה את עשתונותיהם וישוב דעתם .חלקם רצו למהר לפתוח את
החלונות ולצעוק בקול גדול לילדים שיסוגו במהרה ,עקב סכנת החיים הנשקפת
למולם .אך קריאה זו סכנה גדולה היא ,באשר הילדים ייבהלו מאוד לנוכח הקריאות,
ובשכך יתחילו להזיז גופם לכאן או לכאן ,וכל תזוזה שלהם במיקום הקריטי שלהם –
כשרוב גופם נמצא מחוץ לגדר ,קריטית היא לחייהם.
אחרים רצו לצאת לרחוב להזעיק עזרה מכאן או משם ,דבר שיתכן שאף הוא נידון
לכישלון ,שכן הזמן קצר הוא להצילם.
המצב היה נראה אבוד.
היו גם מתפלים שלנוכח המחזה המחריד ,מיהרו לכסות את ראשם בטליתותיהם,
לסגור את עיניהם ולאטום אוזניהם ,לבל יהיו עדים או נוכחים לאסון הכבד שעלול
להתרחש תוך שניות.
בקיצור ,אובדן עשתונות מוחלט!!
~ח~
כאשר בכל העת הזאת יושבים להם שני הילדים על גדר האבן המקיפה את הבנין ,רוב
גופם חשוף לרוח השמים .וחוץ ממתפללי הקלויז אין איש שרואה אותם ואת הסכנה
הנוראה...
כל התרחיש התרחש תוך שניות .הבלבול והפחד שימשו בערבוביא ,שיתוק השכל
ואיבוד העשתונות היו כמעט מוחלטים.
היה אחד שלא התבלבל .החסיד רבי פסח ברנדווין קראו לו.
במאמר המוסגר מספר דודי על כך ש" :שלדאבונינו נלקח מעימנו ר' פסח זה לפני
כמה שנים ,בהיותו עדיין צעיר לימים .כאשר מלבד ליבו הזהב שהיה פתוח לכל אחד
ואחד ,בפרט לשבורי לב ,ידע גם להגיש 'עזרה ראשונה' בכל עת מצוא ,ויהודים רבים
חבים לו את חייהם .חבל על דאבדין".
ההצלה
ר' פסח לא איבד את עשתונותיו ולו לרגע .מהרה קלט את המצב לאשורו ,ומיד לקח
את הפיקוד .הוא הורה לכולם להישאר לשבת בשקט ,לבל ינסה אחד לצעוק לעברם
לא מעבר לחלון ,לא מהרחוב .באשר כאמור קריאה זו ,היא סכנה לילדים התמימים
ח"ו .תוך כדי כך הסיר את הטלית מעל כתפיו במהרה ,פשט את הבעקיטשע ואת
הטלית קטן מעל גופו ,זרק את צרור מפתחותיו ארצה ,ואף את נעליו חלץ בזריזות ,ורץ
לעבר הבנין ממול.
כל זאת עשה ר' פסח בשניות אחדות תוך הפעלת שיקול דעת מפתיע ובקור רוח
מושלם!
כאשר אף סיבת התפשטותו מכל לבושיו וצרור מפתחותיו היתה בהשכל ודעה .וזאת
כדי שבריצתו אל עבר הילדים ובהשתחלו הגגה ,לא ישימו אלו לב אליו .באשר יתכן
שאילו ישימו הילדים לב לפתע למבוגר המתקרב אליהם ,יבהלו המה כהוגן ,והסכנה
תיגבר ח"ו.
מתפללי הקלויז עקבו בדאגה רבה אחר ר' פסח .כשהם 'משתאים ומחרישים לדעת'
היצליח להציל את הילדים ברגע האחרון .והנה הם רואים אותו שועט אל עבר הבנין
של ישיבת הר"ן ,מטפס במדרגות המובילות לגג בשקט מוחלט ,כשהוא צועד על
ארבעתיו ,לבל ישמע קולו בבואו אל הגג ,וכך הוא מתקדם והולך .כך עקבו אחריו
בסקרנות רבה מהול בחרדה עצומה.
ולבטח תוהים אתם .ההצליח ר' פסח במעשיו?
~ט~
נעביר את השרביט לדודי רבי יעקב המתאר את ההתרחשות הדרמטית" :וכאשר הגיע
ר' פסח אל הגג ,רכן על הרצפה כמו נחש ,עד שהתקרב אליהם ,וכל זאת מבלי שראו
או שמעו אותו מתקרב .ואזי התרומם בשקט בשקט מתנוחת שכיבתו ,כאשר רק שני
ידיו מורמים אל על .ומבלי שהם ירגישו ,לפתו ידיו של ר' פסח את שני הילדים ,כשהוא
מקיפם ונועלם על ידי ידיו לבל יפלו ,וכך החזיקם בחוזקה עד שנעמד על רגליו ,הורידם
בבטחה ושילחם לביתם!"
אהה .אנחת רווחה התפשטה בקרב קהל המתפללים שראו בסיום כי טוב ,והאיך ר'
פסח אכן הצליח להציל את הילדים ממוות לחיים!
(רבי יעקב מוסיף במאמר המוסגר" :אגב ,אבי מורי הרה"ח רבי שמואל ז"ל שהיה הגבאי של הקלויז ,לא נח
אחרי מעשה כזה ,ועשה הכול ,וכעבור אך ימים אחדים ,כבר עשו מעקה גבוה סביב כל הגדר של הבנין ממול!")
מתפללי הקלויז
עתה בואו ונחשב חשבונו של עולם .ר' פסח אכן הצליח להציל את הילדים.
אך את דקות החרדה שהתחוללו בקרב המתפללים לא הצליח לעצור .שכן על אף
שבמושגי שעון לא התרחשה הדרמה זמן רב ,כדקה וחצי התחוללה כל המהומה ,לא
יותר .אכן במקרים כאלו של פחד וחרדה ,ובסיטואציה דרמטית שכזו ,הרי שכל שניה
נדמית היא כנצח .ובפרט במקרה זה שהחשש לילדים הולך וגובר ,והאופק להצלה אין.
לבטח צרוב מקרה זה בזכרונם של המתפללים כשעות של יראה ,פחד וחרדה!
עתה ננסה לדרג את התנהגותם של כל הנוגעים בדבר וכל המעורבים בסיפור .הנכונה
היתה אם לא? ובאיזו מידה?
אין ספק שגיבור הסיפור הוא ר' פסח שלא איבד את קור רוחו ,ושלט באירוע בהשכל
ובדעת ,לדעת מה תפקידו והאיך עליו לפעול .אין ספק שהוא הוא הדוגמא לאדם
היודע איך להתנהג בכל מצב .קטן וגדול ,לפי הצורך .אין ספק .הוא הבין את הענין,
עשה מעשה ,והציל חיי נפש של שני ילדי ישראל תמימים וטהורים! שני עולמות
שלמים של תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא מעולם! אין זכות גדולה מזו!
מצד שני .מתפללי הקלויז הרבים אף הם הבינו את גודל הסכנה ,והחרדה תקפה אותם
בעוצמה .אך הם לא ידעו לתרגם את הרגשות לשפת המעשה ,כאשר מבולבלים היו
לנוכח הסיטואציה המחרידה ולכן לא עשו מעשה למען הצלת הילדים .זהו חידלון
חושים מסוים לנוכח הנסיבות.
ובוודאי אלו שטמנו ראשם בטליתותיהם לבל יחזו במה שמתקרב ,אין לך בלבול גדול
מזה( .ובכל זאת איננו יכולים לשופטם לכף חובה ,הרי במרכזו של אירוע טרגדי היו המה שרויים!)
~י~
הילדים
היחידים שלא היו בליבם כלל לא פחד ולא מורא ,היו איך לא - - -
שני האחים!!!
- - -הילדים...
הם שהיוו את המקור לדרמה הגדולה .הם ישבו בטח ,התבוננו בנופים הקסומים בשלוה
מוחלטת ,ולא חשו בסכנה הגדולה העומדת לפתחם...
ועתה נעשה חשבון נוסף :האם זה בא מהפעלת קור רוח? מיישוב הדעת כלשהוא?
לא ולא!
יישוב הדעת והרוגע בה היו שרויים בא להם אך ורק מכוח אי ידיעת מצבם ועתידם,
כאשר בשכלם הקט לא הכירו את אשר עומד לפניהם ,ואת הסכנה בה הם שרויים!
זאת אומרת ,שישוב דעתם אינו מעלה אצלם כלל ,רק מרוב חוסר שכלם בא להם כך!
התנהגות בראש השנה
יתכן לומר ,אחים יקרים ,שכקבוצות אלו - - -
כך אנו נראים ביום ראש השנה!
עומדים אנו לקראת יום הדין הגדול והנורא ,בו יחרץ גורלו של כל אחד ואחד מבאי
העולם לשנה הקרובה בכל העניינים ,ואף בחיתוך החיים.
ולענין גזר הדין של החיים לכל אחד יתכן שאפשר להגדיר את מצבנו אנו שאנו מצויים
כמעט במצב מדויק של שני הילדים שעמדו על הגדר תוך סכנת חיים עצומה ,ואיננו
יודעים מה יהיה!
כך אנו! כל אחד ואחד מצוי לפני יום גורלי בו יקבע עתידו בעולמינו דידן ,כאשר פסיעה
אחת בלתי מחושבת יכולה להיות סכנה גדולה .הפחד אמור להקיף את כולנו ,הן יום
הדין פחד אימים הוא משרה!
וכאן זה מתחלק לפי קבוצות.
משום מה ישנם כאלו שאינם מבינים את משמעות יום הדין ופחדו ,ואינם מתעמקים
בהשלכותיו .ולכך כשמגיע יום ראש השנה ,הרי הוא בשבילם אך יום חג ,וההכנה
~ יא ~
לקראתו מסתכמת בדאגה ל'סימנים' השונים ,לקניית המקום המכובד בבית הכנסת
ולבגדי החג .בכך מסתכמת הכנתם ליום הדין!
אף במהלך יום הדין עצמו נתונה דעתם כל העת לגודל הקהל ,לרוחב הפארענטשע'ס
בחצרות הצדיקים השונים ,לסלסולי החזן בקטעים המרגשים ולאי הצלחתו של הבעל
תוקע בהשמעת תקיעותיו ...בדברים בטלים אלו נתונים דעתם .רק לא במהות יום הדין
ובמעשים והפעולות שתובעים מעמנו בעקבות כך!
מרותקים הם לנופים הקסומים – הקהל ,החזן ובעל התוקע ,ואינם שמים לב שהגדר
יכולה להתמוטט בכל רגע ואזי כבר יהיה מאוחר ...והרי בהצלת עולם מלא אנו עוסקים,
שכן כל אחד כלפי עצמו ,הרי הוא עולם מלא ,וחובה עליו להצילו ע"י עצמו! וכיצד
יתמכר לנופים הקסומים ויתעלם מהתכלית האמיתית של יום הדין?!
נעבור לסגנון אחר של אנשים.
ישנם כאלו שאכן מבינים את משמעות יום הדין ופחדו ,אך מרוב פחד וחרדה הרי הם
מבולבלים לגמרי ואינם יודעים מימינם ומשמאלם .תוהים באיזה קטע לכוון ,איזו
קבלה טובה לקיים ,ובמה לגשת אל ימי ראש השנה.
רק את החרדה הם מרגישים .אך היא אינה גוררת מעשה בעקבותיה ,והתוצאה היא
שהם טומנים ראשם בטליתותיהם כתוצאה מהבלבול הנרחב בו הם שרויים!
לעומתם ישנם יהודים שהם ,כר' פסח בסיפורינו ...מבינים את משמעות יום הדין
ופחדו ,ויודעים הם גם את אשר מוטל עליהם לעשות ולפעול .בהתאם לכך הם תופסים
פיקוד ,מכריחים את יצר הרע לזוז הצידה ,ופועלים באופן אקטיבי להינצל ביום זה
ולהיכתב בספרן של צדיקים! כאשר בהתאם לכך הם מכוונים בתפילה כראוי ,שופכים
הם ליבם כמים ומתחננים קדם מרן די בשמיא שיוציאם זכאי בדין!
ובמקביל אינם מסתפקים רק בתפילה ,אלא אף משתדלים לעשות מעשה ,בקבלם
עליהם 'קבלות טובות' ,לשנות את הרגליהם הבלתי נכונים ,ומשתדלים לעמוד בהם.
ועל ידי כך זוכים הם להינצל ביום דין זה ,להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים
גמורים ביום ראש השנה.
וזוכים הם - - -
להציל עולם מלא מרדת שחת.
עולמם שלהם!!
~ יב ~
אנו כ ...אגוזים!
מסופר על הרה"ק מקוצק זי"ע שנתקל ביהודי שמילא את שקיותיו במאכלים לכבוד
ראש השנה ,בעודו מכריז בקול כי אינו קונה אגוזים ,מפני שאגוז הוא בגימטריה חטא!
('אגוז' – עם הכולל).
"דע לך יהודי יקר!" – פנה אליו הצדיק ואמר לו – "אמנם שכרך הרבה מאוד ,ודבקותך
במנהגי ישראל חשובה מאוד למעלה ,אבל שים לב' :חטא' הוא גם בגימטריא 'חטא'!"
לאמור :אל תעשה את העיקר לטפל!
***
והנה מנהג ישראל הוא שאין אוכלים אגוזים בראש השנה ,מנהג זה כבר מוזכר בשולחן
ערוך .הרמ"א כותב (או"ח ,תקפג ,ב)" :יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים ,שאגוז בגימטריא
חטא ,ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה".
היינו שיש שני טעמים למה נמנעים ביום ראש השנה מאכילת אגוזים:
טעם א .שאגוז בגימטריא 'חטא'.
טעם ב .שהאגוזים מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפילה!
אכן בכמה ספרים וביניהם בשו"ע הרב (סעיף ו) אינם מביאים כלל טעם א' ,ומביאים רק
טעם ב' .ואכן בהבנת טעם זה דהוא משום שאגוז בגימטריא 'חטא' נתחבטו האחרונים.
בהגהה לרש"י על ספר ישעיה (יא ,א ).כותב" :אמר המעתיק :בימי חורפי הקשיתי לשאול
לכמה גאונים על מה שכתב א"מ זקני הרמ"א בהלכות ראש השנה שאגוז בגימטריא
ח"ט ,והלא הוא גם גימטריא טו"ב .ותירצתי על פי הזוהר מה שהקשה ר"א את אביו
רשב"י על שאמרו חז"ל" :ולא קם נביא בישראל אבל באומה קם ומנו בלעם" וכו' והשיב
לו מפסוק (קהלת ז ,יד)" :גם זה לעומת זה וגו'" -שאפילו שיש קדושה בטומאה אסור
ללמוד אותה .שנאמר (בראשית ב יז)" :ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל .ויובן אף שאגוז
גימטריא טוב ,הואיל ויש בה קליפה גימטריא ח"ט אין אוכלין אותה בר"ה! ונענו לי
ראשיהם הגאונים ההם".
~ יג ~
טעם ג' :ב'טור ברקת' (לרבי חיים הכהן ,תלמיד רבי חיים ויטאל) כותב הטעם באופן אחר בזה"ל:
"ואמנם האגוז אע"ג כי הנראה מן המאמר בזוהר (ח"ב .קטו ,ב) טוב לאכול אותו ,ומה גם
אשר חז"ל אמרו (חגיגה טו" :):מה אגוז אעפ"י שמתלכלך אינו נמאס מה שבתוכו ,כך ת"ח
שסרח אין תורתו נמאסת" ,אף על פי כן אין ראוי לאכול אותו מפני הלכלוך שבתוכו
שהוא מר ומורה רעה ,כדאיתא בזוהר שם!" ונראה שהוא טעם אחר ונוסף.
טעם ד' :לאידך ,בהגהות חתם סופר על השו"ע כותב טעם נוסף" :ולפענ"ד ,הטעם
דאמרו חז"ל (חגיגה שם) '"אל גנת אגוז'" -למה נמשלו ישראל לאגוז ,מה אגוז אע"פ
שמתגלגל במקום טנופת אין תוכו נמאס ,אף ישראל אף על פי שמתגלגלים באומות
העולם אין תוכו נמאס ,וכיון שרומז על גלויות לא מסמנא מלתא לאכול בר"ה! ועוד:
"א'ף ג'ם ז'את בארץ אויביהם" ר"ת אגז!"
***
בספר 'אור המועד' (נתחבר ע"י רבי אברהם פאדאווער) מביא פנינה יפה בענין זה ,ומחזקים
הדברים ביותר ,והוא מספר שם (עמוד סב) כך" :שמעתי דבר מעניין מזקני ר' יוסף
לאבענשטיין שליט"א שסיפר שהיתה לו עץ אגוזים בחצרו וראה שעל ידי שנגע בהסיב
שסביב האגוזים נתלכלכו ידיו בדיו שחור ,וכמעט אי אפשר לנקות הצבע ע"י מים
וכדומה.
ומה אפשר לעשות?
והעצה היא להמתין עד שיבוא עור חדש על היד ויכסה הצבע!
וי"ל שזה רמז למה שכתבו הפוסקים ז"ל שנוהגין שלא לאכול אגוזים בר"ה ,כי 'אגוז'
בגימטריא 'חטא' ,דהקשר בין אגוז לחטא אינו רק בגימטריא לחוד ,אלא שכמו שטבע
האגוז שצבעו מניח רושם על הנוגע בו וצריך לגדול עור חדש לכסותו ,כן הוא בחטא
שמניח רושם רע על האדם.
אבל יש עצה לזה ,והוא לעשות עצמו לבריה חדשה ,ולהתחיל מחדש בנקיות ,ו'בכל
עת יהיו בגדיך לבנים' ,ולכן אין אוכלים אגוז בר"ה להראות שיש עצה להתפטר
מהחטאים ע"י שינוי השם וההתחדשות!"
~ יד ~
/להשתעשע בלימוד המצוה רעדן אין לערנע'ן
באיזה 'ספר' אנו נכתבים?!
כולנו יודעים שבראש השנה נפתחים שלשה ספרים לכל סוגי בני האדם .לצדיקים ,לבינוניים ולאלו שאפילו
בינוניים אינם.
אך מהם ספרים אלו? איך הם נראים? מה מטרתם? ולמה הם משמשים?
זאת יודעים רק מעט!
כמו כן :מי הם ה'צדיקים'? מי נכלל בגדר הבינוניים? ומי נופל לספר הרשעים? פרטים אלו לוטים הם בערפל
בהבנת כוונת מאמר חז"ל.
במאמר דלהלן ננסה להתחקות בביאור כוונת קודשם בכל הקטיגוריות ,לאור דברי תורתם של בעל ספר
החינוך והמנחת חינוך במצוות ראש השנה (מצוות ש''י – שי''א)!
כמו כן ננסה להבין האם נוכל לאמוד את מצבנו אנו -האם נוכל לשער למי משלושת החלוקות צדיקים,
בינוים ורשעים -אנו משתייכים!
במסגרת מוצגים דברי קודשם במלואו ,ואחרי זה ביתר ביאור.
ב'ספר החינוך' (מצוה שי"א – מצוה שלא לעשות מלאכה ביום ראש השנה) מביא בהרחבה לבאר ענין 'ג הספרים הנפתחים בראש השנה' מה
הם ,וכיצד הם נחלקים על פי דבר חז"ל במסכת ראש השנה (טז ,ב) ומאריך לבאר מאמרם ז"ל .ובספר 'מנחת חינוך' (שם ,אות ה') מוסיף
להביא שיטות הראשונים החולקות.
ספר החינוך -מצוה שיא ,שלא לעשות מלאכה בראש השנה
ומה שאמרו שם (ראש השנה טז ,ב)" :שלשה ספרים נפתחין בראש השנה ,אחד של צדיקים גמורים ואחד
של רשעים גמורים ואחד של בינוניים" .וענין פתיחת הספרים נאמר לפי הדומה על דרך המשל בענין
השגחתו ברוך הוא עליהם ,כדי שיכנסו הדברים באזני השומעים ידברו רבותינו לעולם במורגל בבני אדם!
'צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים' -פירש מורי 'צדיק גמור' בכאן שכולו זכאי ,וכן 'רשע גמור'
בכאן שכולו חייב ,ולפיכך נחתם מיד למיתה ,אחר שאין לו זכות בעולם שיגן עליו' .בינוניים תלויין עד יום
הכיפורים' ,ואז גמר דין שלהם נחתם.
ומה שאמרו שם (במסכת ראש השנה) בסמוך לזה" :בית שמאי אומרים שלש כתות ליום הדין ,כלומר אחר
המות של כל אחד ואחד מבני אדם ,שזה קרוי יום הדין ,כת אחד של צדיקים גמורים וכת של רשעים וכת של
בינוניים .בכאן פירשו ,צדיק גמור ורשע גמור בדינם ,ובזה הפירוש תסתלק קושיא גדולה מן הענין ,אם תזכה
בני תרגיש בה ויניח ל ך עמלי זה .ומה שאמרו שם שהצדיק גמור בדינו נחתם לאלתר לחיי העולם הבא ,אל
תחשוב שחיי העולם הבא דבר השווה בכל צדיק ,כי יש באותן החיים מעלות עד אין מספר ,וכל צדיק וצדיק
עולה בהם עד מקום הראוי לו לפי שכרו!"
~ טו ~
מנחת חינוך -מצוה שיא ,אות ה'
פעלו וכו' צדיק וישר הוא: שלשה ספרים נפתחים כו'.
בינונים תלוים עד יוה"כ כו'. פירש מורי צדיק גמור וכו' לא כפירוש רש"י ותוס'
(שם) ד'צדיק גמור' היינו רובו זכויות ,וכן פירש
עיין בגמרא דגבי צדיקים גמורים מבואר הר"ן ,אלא צדיק שכולו זכאי כו' ,וכן להיפוך .ועיין
דנכתבים ונחתמין לאלתר לחיים ,היינו תיכף בפני יהושע כיוון לשיטה זו.
בראש השנה ,רשעים גמורים נכתבים ונחתמין
לאלתר וכו' ,בינונים תלוים כו' . ודברים אלו אין להאריך וכבר האריכו הראשונים
ואחרונים ,ובמופלא ממך אל תדרוש והצור תמים
=א' = שלשה ספרים בראש השנה
א .לפני שניגש לעצם הענין ,מוטב שנצטט מקודם את דברי חז"ל ולשונותם במדויק,
כפי שמובא בגמ' מסכת ראש השנה (טז ,ב) .וכך הוא לשון הגמ' שם" :אמר רב כרוספדאי
א"ר יוחנן :שלושה ספרים נפתחין בראש השנה ,אחד של רשעים גמורין ,ואחד של
צדיקים גמורין ,ואחד של בינוניים .צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים,
רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה ,בינוניים -תלויין ועומדין בין ראש
השנה ועד יום הכיפורים .זכו -נכתבין לחיים .לא זכו -נכתבין למיתה!" ומביאים שם
חז"ל מקורות מפסוקים שונים לענין זה.
ב .והנה מקודם שניזיל לעסוק בעניינים אלה ,עלינו להדגיש את דברותיו של רבינו
החינוך למושג ששמו 'ספרים' .שכן לכאורה עולה התמיהה :וכי הקב"ה אשר מלוא כל
הארץ כבודו נזקק הוא ל'ספרים' כדי לזכור מעשי בני אדם ועלילותם?
וודאי שלא!
אם כן מה הכוונה בהגדרה של 'ספרים'?
על כך מבאר בספר החינוך" :וענין פתיחת הספרים נאמר ,לפי הדומה ,בדרך המשל
בענין השגחתו ברוך הוא עליהם ,כדי שייכנסו הדברים באוזני השומעים ,ידברו אבותינו
לעולם במורגל בבני אדם!" שענין הספרים אך משל הוא כדי לסבר אוזני בני אדם!
כן עלינו להביא אף את דבריו של הפני יהושע (בסוגיין) המבהיר הבהרה חשובה לפני
שמבאר ענין הספרים בפרט ובדרוש ,כך" :כאן (בסוגיא זו) יפה לקצר! כמו שאמרו חז"ל
בפרק אין דורשין (חגיגה יג ,א)' :במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור!'
וענין הספרים האמור כאן בוודאי הם ענין מופלא ,ואדם אחד מני אלף ידע להשיג
מהות ואיכות הספרים על מתכונתם "...ומוסיף שם עוד בענין זה שיפה לקצר בעניינים
אלו.
~ טז ~
אך הוא מסביר אחרי כן שמכל מקום הוא מרחיב בענין ,בשל כך שבני אדם רבים
מבקשים להבין את ענייני הדין בהגעת ימי ראש השנה ,ומה תפקידם בעת הזאת ,לכן
הוא מאריך לצורך זה!
ג .עתה נפנה לעיקר .ונבוא לבאר מה הכוונה 'בינוניים' ,מי הם המה הצדיקים ומי הם
הרשעים.
ובאמת אמרו שיש בגמ' במסכת ראש השנה שם שתי מימרות של משפט שיש בהם
איזכור לחלוקה זו ,אחת מתייחסת לראש השנה של כל שנה[ ,והוא קטע הגמ' שהבאנו
למעלה] ואחת מתייחסת ליום הדין הגדול והנורא לעתיד לבוא [ונציג קטע זה בהמשך
הדברים] .בספר החינוך מחלק בין הביאור של מילות 'צדיקים' ו'רשעים' במימרא
הראשונה בגמ' המתייחסת לימי ראש השנה ,לבין הביאור במילים אלו במימרא השניה
הקשורה ליום הדין העתיד לבוא .ובהמשך הדברים נידון בזה.
ובראשונה נבוא לדון על גדר החלוקות ליום ראש השנה כפי המתבאר מדבריו ומדברי
שאר הראשונים ,ולאחר מכן נבאר את הגדרים ליום הדין הגדול והנורא.
ד .מבאר בספר החינוך ש'צדיק' האמור בדין של ראש השנה הכוונה לצדיק גמור ,בלא
שום חטא או נדנוד של עבירה כלל ,צדיק גמור לגמרי! (כמו שמדוייק בלשון הגמ' ''צדיקים
'גמורין' נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים") והוא הוא הנכתב לאלתר לחיים! [ואף שכתוב (קהלת ז,
כ) "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" ,וא"כ כיצד יתכן צדיק גמור בלא שום חטא? מבאר
המהרש"א (בסוגיין) שהכוונה בפסוק הוא שאין צדיק אשר לא עבר איזו שהיא עבירה בשוגג,
ואילו הכוונה ב'צדיק גמור' הוא שלא עבר על עבירות במזיד או בלא שימת לב כלל ,רק חטא אחד
בשוגג! (וראה שם עוד בדבריו הארוכים ,שיש לו שיטה מיוחדת בהגדרת הקטגוריות) ].ו'רשע' הכוונה
ג"כ לרשע בתכלית הרשעות ,שאין לו שום זכות בעולם ,והוא הנכתב למיתה מיד.
'בינוניים' הינם שאר בני האדם שאינם מצויים בקצוות ,שאינם צדיקים גמורין ,לפי
שיש להם גם עוונות ,ואינם רשעים גמורים לפי שיש להם גם זכויות .אלו הם הבינוניים
שיש להם גם עוונות וגם זכויות ,ואין מספר הזכויות או החובות מגדיר בענין זה ,היינו
שאינו משנה אם רובו זכויות או רובו חובות ,אלא כל שיש לו חטא אחד ,אפילו רובו
זכויות ,או שיש לו זכות אחת ,אפילו רובו עוונות ,הרי הוא נכלל בגדר ה'בינוניים!'
וכך הוא לשון ספר החינוך'" :צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים' -פירש
מורי' :צדיק גמור' בכאן -שכולו זכאי .וכן 'רשע גמור' בכאן -שכולו חייב ,ולפיכך
נחתם מיד למיתה ,אחר שאין לו זכות בעולם שיגן עליו' .בינוניים' תלויים עד יום
הכיפורים ,ואז גמר הדין שלהם נחתם!"
~ יז ~
ה .בקיצע'ר :צדיק גמור הוא כפשוטו ,בלא שום חטא .רשע גמור ,בלא שום זכות כלל.
ובינוניים אותם שיש להם גם זכות וגם חובה .בין שזכויותיהם רבים ובין שעוונותיהם
רבו למאד.
אם כן ,לפי ביאור זה של ספר החינוך נוכל לומר בוודאות כי רוב רובם של בני העולם
משתייכים לבינוניים ,שכן אף אם נאמר ונחשוש שיש לכל אחד עוונות ופשעים ,בוודאי
יש בידינו אי אלו זכויות ומצוות ומעשים טובים שעשינו במהלך השנה ,ולכן אם אין
אנו יכולים לשים עצמינו בחלק של הצדיקים ,בכל זאת גם בחלק של הרשעים אין אנו
שרויים ,כי אם ,מסתמא ,בחלקם של הבינונים אנו חונים!
ו .אכן רוב מרבותינו הראשונים מפרשים את הדברים בצורה אחרת .כך אנו מוצאים
לרש"י ותוספות במסכת ראש השנה (שם) שמפרשים שהביאור בגדרים אלו ליום ראש
השנה הוא ש'צדיק' הכוונה למי שרובו זכויות ,אף שיש לו עוונות כלשהם ,ו'רשע' הוא
מי שרובו עוונות ,אף שיש לו גם אי אלו זכויות .וה'בינוני' הוא מי שזכויותיו ועוונותיו
הם מחצה על מחצה בדיוק!
היינו ,שלפיהם משל המאזניים בבית דין של מעלה הוא כמעט כפשוטו ,ששוקלים
מעשי בני האדם ועלילותם בכפות המאזניים בדיוק רב .וכשכף הזכות נוטה ,באשר רוב
מעשיו הם זכויות ,הרי הוא נקרא 'צדיק' ,ואם כף החובה נוטה ,באשר עוונותיו רבים,
הרי הוא נקרא 'רשע' .ואם כפות המאזניים שווים במשקלם בדיוק ,כאשר הזכויות
והעוונות מחצה על מחצה הם בדיוק ,הרי הוא נכלל בספר הבינוניים!
ולפי שיטתם זו נמצא שרוב בני האדם כלולים באחת משתי הקטגוריות של הקצוות,
או בקטיגורית 'צדיק' או בקטיגורית 'רשע' .כשתלוי איזה חלק באדם רב יותר ,אם
הזכויות ,אזי הוא 'צדיק' .ואם העוונות ,אזי נכלל בגדר 'רשע'.
אבל הגדרת הבינוני ,שהיא מחצה על מחצה בדיוק ,נדירה היא ביותר .שהרי איך יימצאו
בני אדם שעוונותיהם וזכויותיהם שקולים בדיוק ממש ,ואין להם אפילו זכות אחת
יותר ,או חובה אחת יותר .אלא הכול בדיוק הוא!
מצב נדיר ביותר!
= ב' = שלש כיתות ליום הדין
ז .עד כאן ביארנו בענין הנוגע להגדרות הספרים ליום ראש השנה ,וכאמור ,במסכת
ראש השנה שם (טז ,ב) ,לאחר שהגמ' הביאה את דברי ר' יוחנן בענין ג' ספרים הנפתחים
ביום ראש השנה ,מציגה הגמ' ברייתא נוספת המדברת על ענין שכר ועונש ,ולענין
חתימה לחיים ולמוות ,וחתימה זו אינה מתייחסת ליום ראש השנה ,כי אם ליום דין
אחר!
~ יח ~
וכך הוא לשון הגמ'" :תניא :בית שמאי אומרים :ג' כתות הן ליום הדין .אחת של צדיקים
גמורים ,ואחת של רשעים גמורים ,ואחת של בינוניים .צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין
לאלתר לחיי עולם ,רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנום ,שנאמר (דניאל יב,
ב)" :ורבים מישני אדמת עפר יקיצו .אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדיראון עולם!"
בינוניים -יורדין לגיהנום ומצפצפין ('צועקין ובוכין מתוך ייסורים שעה אחת' .רש"י ).ועולין!
שנאמר (זכריה יג ,ט)" :והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים
כבחן את הזהב .הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו "...ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב ,ו):
"ד' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל!"
בית הלל אומרים" :ורב חסד מטה כלפי חסד" ('הואיל ומחצה על מחצה הם ( -הבינוניים) מטה
את ההכרע לכף זכות ,ואין יורדין לגיהנום' .רש"י ).ועליהם אמר דוד (תהלים קטז ,א)" :אהבתי
כי ישמע ד' את קולי "...ועליהם אמר דוד כל הפרשה כולה ''דלותי ולי יהושיע!'.
לסיכום שוב ,בגמ' יש שתי מימרות חז"ל בעניין החלוקה לג' הקטיגוריות ,צדיקים,
בינוניים ורשעים .המימרא הראשונה מדברת על יום ראש השנה של כל שנה ושנה,
והמימרא השניה מדברת על יום הדין הגדול והנורא שעתיד לבוא!
ח .ומקודם שנעסוק בענין ההגדרות ב'יום דין' זה ,יש לך לדעת שאף לאיזה 'יום דין'
הכוונה ,נחלקו רבותינו הראשונים .בספר החינוך מבאר שהכוונה על יום הדין שלאחר
המוות של כל אחד ואחד ,בבואו לבית דין של מעלה לאחר אריכות ימיו ושנותיו .אכן
התוס' (שם בסוגיין ,ד"ה ליום הדין) מבארים שיום דין זה הוא "כשיחיו המתים" לעתיד לבוא,
היינו בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו ,ולא לאחר מיתת כל אחד!
ט .וכאן לענין יום דין זה סובר בספר החינוך שהגדרות הכיתות בזה אינו כפי שביאר
את הגדרות הספרים לענין ראש השנה ,אלא הוא כהגדרתם של הראשונים לענין זה,
ש'צדיק' ו'רשע' אין הכוונה 'צדיק גמור בלא שום חטא' ,ו'רשע גמור בלא שום זכות'
(כבג' ספרים של ר"ה) אלא 'צדיק' בכאן הכוונה לצדיק "בדין זה" ,שאם בדינו בבי"ד של
מעלה נפסק שרובו זכויות ,והם יתר על חטאיו ,הרי הוא נכלל בגדר 'צדיק' ,כך שנמצא
שנכלל בצדיקים אלו גם כאלו שאינם צדיקים גמורים ,וזאת משום שיש להם חטא כזה
או אחר ,אבל הם נחשבים בכל זאת ל'צדיקים' לענין פסק הדין ,הואיל וזכויותיהם רבים
יותר ,והם מטים את הכף לפוסקם בכת הצדיקים!
וכן 'רשע' הוא על זה הדרך ,שאינו רשע גמור ,אלא מכיוון וחובותיו ועוונותיו רבים
יותר מזכויותיו ,הרי הוא נכלל בגדר הרשעים.
ו'בינוני' הוא מי שבהגיעו ליום הדין זה ,זכויותיו ועוונותיו שווים לגמרי ,והם מחצה
על מחצה בדיוק ,הם המה הבינוניים שהם יורדין לגיהנום ומצפצפין ועולין!
~ יט ~
לסיכומו של ענין .נחלק בספר החינוך עם הראשונים רק לגבי "ג' הספרים" של ראש
השנה בביאור קטיגורית הספרים ,אך לגבי "ג' הכתות" של יום הדין הגדול והנורא
הרי הוא מודה לביאור הראשונים ,בבארו אף הוא כמוהם שצדיק ורשע תלוי לפי הרוב,
ולא צדיק גמור ורשע גמור ,ובינוני בו הוא מחצה על מחצה בדיוק!
= פרפרת נאה =
י .ומסיים בספר החינוך לאחר בארו את המאמר השני כביאור הראשונים" :ובזה הפירוש תסתלק
קושיא גדולה מן הענין .אם תזכה בני תרגיש בה ,ויניח לך עמלי זה!" כשכוונתו שבאשר הוא מבדיל
בביאור מאמר זה ד'ג' כתות' ממאמר 'ג' ספרים' ,בכך מתורץ קושיה גדולה .אך אין הוא מפרש
לנו קושיא גדולה זו מהי!
יא .אכן נראה לומר (ראה בהערות מכון י -ם על המנח"ח אות ז' ,ובהערות על החינוך אות כ"ב) שכוונתו לקושית
התלמיד בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן ת"פ) שהקשה דהנה חזינן בגמ' שבית הלל פליג על בית שמאי
במאמר 'ג' הכתות ליום הדין' ,וסבירא להו שאצל הבינונים אמרינן 'ורב חסד מטה כלפי חסד',
שהשי"ת בהיותו רב חסד הרי הוא מטה את הכף להושיבם עם הצדיקים .ולמה לא אמרינן דברי
בית הלל אלו גם בענין 'ג' הספרים' של ימי ר"ה ,שאצל הבינוניים יטה השי"ת את הכף לטובה?
ולפי ביאורו של רבינו בב' המימרות ,שהם ב' סוגי קטיגוריות שונות ,תתיישב קושיה זו בנקל:
בדרך אחת יש לומר כפשוטו ,עפ"י דברי רבינו ששונה מהות הבינוניים בג' הספרים ממהות
הבינוניים בג' הכתות .ולכן ביאור 'מטה כלפי חסד' שייך רק אם נבאר שגדר הבינוני הוא מחצה
על מחצה בדיוק ,שאזי בהטיה מועטת הרי הוא בין הצדיקים .אך כשגדר הבינוני כולל את כל מי
שאינו צדיק גמור ,ובשכך כולל הוא את כל המרחב ,בין אלו שזכויותיהם רבים ובין אלו
שעוונותיהם רבים ,חוץ מרשע גמור ,אין שייך לומר בו 'מטה כלפי חסד' ,שהרי כשעוונותיו רבים,
אין די בהטייה כלשהיא כדי להכניסו אל ספר הצדיקים ,אלא צריך העברה של הרבה חובות.
לכן רק בג' הכתות שבהם פירוש הבינוני הוא מחצה על מחצה שייך לומר 'ורב חסד מטה כלפי
חסד' .אך בג' הספרים שהבינוני כולל גם כאלו שחובותיו רבים על זכויותיו ,אין שייך לומר בהם
'רב חסד מטה כלפי חסד!'
יב .בדרך אחרת יש לומר עפ"י מה שהשיב בשו"ת הרשב"א לחלק ,שג' הספרים אמורים רק על
טובות עוה"ז ,לבין ג' הכתות שבהם מדובר בקביעה חזקה של חיי עוה"ב .כאשר רק בג' הכתות,
הואיל ובחיי עולם הבא מדובר ,מכריעים כלפי החסד ,אך לא בג' הספרים.
א"כ זהו כוונת רבינו שתסתלק קושיה גדולה .שמכיוון והוא פירש שיום הדין של ג' הכתות אינו
יום ר"ה שדנים בו בענייני עוה"ז ,כי אם יום הדין שלאחר המיתה ,שדנים בו בענייני עולם הבא,
לכן מובן למה אמרו 'ורב חסד מטה כלפי חסד' רק בג' הכתות ולא בג' הספרים ,הואיל ורק מאמר
ג' הכתות מוסב על חיי עוה"ב!
~כ~
/עובדות וסיפורים אספרה
להכריע את הכף ביום הדין – מסר מן השמים!
להלן מעשה נפלא אשר באוזניי שמעתיו כמה פעמים מפי מורי ורבי זקיני הגאון הצדיק
רבי מרדכי אהרן שיינברגר זצוק"ל ,ופרטיו מדויקים עד לאחת.
אך קודם קצת רקע על מו"ז זה ,גאון וצדיק ,למי שלא שמע את שמעו .רבי מרדכי אהרן
שיינברגר זצוק"ל אשר התגורר כל ימיו בבתי הונגרין ('אונגרישע הייזער') שבירושלים
עיה"ק היה מתמיד עצום ובקי בכל התורה כולה ,לכל ענפיה ובכל מקצועותיה ,בלא
גוזמא ,עד שידעו בירושלים של מעלה בימים קדמונים ש'קו מידע' חי מסתובב בינותם,
כאשר כל אחד אשר היה מחפש מאמר חז"ל ,קטע גמ' או דבר הלכה פסוקה ,היה יודע
מיד לאן לפנות -אל קיטונו הצר של הגאון רבי מרדכי אהרן ,שם ישלוף לו הגאון את
המראה מקום המדויק ללא היסוס .וזאת מכוח התמדתו הכבירה ,שאפילו בירושלים
העתיקה שלפני שנות דור ,שהיתה מלאה חכמים וסופרים ש'התגלגלו מתחת
לספסלים' כלשון העם ,היתה נדירה ומיוחדת!
בד בבד הסתופף בצל גדולי וצדיקי הדור ,ובהידבקות חברים לקניינה של תורה ועמלה.
כך הגה"ק רבי שמעון פולנסקי זצוק"ל גאב"ד טעפליק -שהוא ללא ספק מורה
ההוראה המובהק בדורו ,בשל היותם של פוסקי הדור כהגרי"ש אלישיב והגר"ש וואזנר
זצוק"ל תלמידיו -והוא היה קם בפני רבי יוסף חיים אביו מלוא קומתו ,כאשר הוא
מציין שאינו קם לפניו מפני צדקותו שלו ,אלא מפני שהוא 'אביו של רבי מרדכי אהרן!'
כל כך החשיב הרב מטעפליק את רמ"א בעודו צעיר לימים! אף הרה"ק רבי יואל
מסאטמר זי"ע החשיבו מאוד ,היה מתבטא עליו שהוא לומד 'תורה לשמה!' והיה מפליג
עליו שבחים עצומים!
היה בקי בכל התורה כולה ממש ,וכשהיה בוחן תלמידים ,באיזה ענין שרק יהיה ,היה
פותח את הספר רק למליצה ,אך לא היה נצרך לדפדף בו ,באשר היה כל התורה סדור
במוחו כמונח בקופסא ,ולא היה צריך לעקוב בספר!
זאת ועוד ,מעידים כל נכדיו ,שלא היה מצב שהיו נכנסים לבית ,ולא היה ספר פתוח
לפניו ,תמיד הגה בתורת ד' בעמילות! אף חתנו זקני הרה"ג רבי שלמה רוטמן שליט"א
~ כא ~
העיד כן בהלוויה ,שזה לו חמישים שנה בבית חמיו ,ולא מצאו מעולם יושב בטל בלא
ספר! תמיד היה דבוק לתורת ד' בכל העוז והכוח!
מצד שני ,בכל מקום לא היסס לפעמים לסגור את הגמ' כדי להרבות בעשיית מעשי
חסד וצדקה אף לאנשים שלא הכירם כלל .באשר ידע שאם זהו רצון השי"ת עתה ,הרי
שעושים אותה ללא היסוס ובשמחה!
כי היה הוא עובד ד' אמיתי ,ברצונו חפץ ורק אותה קיים תמיד!
וע"י כך קנה את כל גדלותו בתורה ,ביראה ובענווה!
החלום
עתה ניגש לסיפור הפלא שהוא היה עד לו ,אשר כאמור מפיו שמעתיו – מכלי ראשון
ממש ,ומוסר השכל גדול יש בו ,כאשר אנו עומדים בימי הדין והרחמים וזקוקים
לפרקליטים וממליצים טובים!
שניים היו המה בירושלים ,חברים בלב ונפש ועוסקים יחד בעבודת ד' ובעשיית מעשי
חסד ומעשים טובים נוספים.
היו המה הגה"צ רבי שמעון קלפוס זצ"ל מאישי התורה ,העבודה והחסד בירושלים של
מעלה .וכן האי תנא ירושלמי הגה"צ רבי מרדכי אהרן שיינברגר זצוק"ל כאמור מגאוני
ירושלים וצדיקיה.
היו שניהם אחים וריעים בתורה ובעבודה ,כשבנוסף היו עוסקים בעשיית חסד
ובכיתות רגליים למען הרבות צדקה ורחמים בישראל.
ויהי היום ,אין 'ויהי' אלא לשון צער ,ולילה אחד ,תקופה קצרה אחרי הסתלקותו של
רבי שמעון לבית עולמו ,כשרבי מרדכי אהרן נם את שנתו להחליף כוח לעסוק עוד
בעבודת ד' .והנה הוא חולם חלום ,בה נגלה לפניו חברו רבי שמעון מעולם האמת .ובפיו
מסר" :רבי מרדכי אהרן ,הלא חבר אמת היית ,מדוע אינך דואג לאשתי האלמנה?!"
הרקע לדברים הוא באשר לדאבוננו לא זכה רבי שמעון להותיר אחריו ברכה בדמות
זרע של קיימא ,ולכן בהיפטרו מן העולם נאסרה אשתו להינשא שנית עד שיבוא אחיו
של רבי שמעון ויחלוץ לה ,כדת של תורה שבמות איש ובנים אין לו ,מצווה אחד מן
האחים לייבם את אשתו או לחלוץ לה ,כאשר על אף שבזמנינו ברובם אין מייבמים את
האשה ,מכל מקום מצות חליצה קיימת גם קיימת.
~ כב ~
והנה אח היה לרבי שמעון .אך הוא התגורר בדרום אפריקה .האלמנה ניסתה לדבר עמו
שיגיע ירושלימה לחלוץ לה ולהתירה מכבלי עגינותה ,אולם נתקלה בסירוב עקשן.
בכוחותיה החלשים לא היתה יכולה להפוך עולם ומלואו למטרה זו ,כשהיא איננה
יודעת אנה היא באה ,על כן הניחה לו לאח זה ,בפרט שלא היה בתוכניתה המיידית
להתחתן בשנית.
בחזרה לרבי שמעון" .דע לך רבי מרדכי אהרן" ,סיים רבי שמעון" ,שאין לי מנוחה
בשמים כתוצאה מכך ,אנא היכנס לעובי הקורה ופעל להתיר את אשתי מכבלי עגינותה,
ובכך תעשה נייחא לנשמתי בעלמא דקשוט!"
הפעולה
רבי מרדכי אהרן התעורר בבעתה ,והכיר מיד שהחלום אמת הוא .הן אמת הוא הדבר
שאשתו של רבי שמעון אכן זקוקה לחליצה כדעי להתירה מכבלי עגינותה .מיד נכנס
לעובי הקורה ופעל רבות לשכנע את האח להגיע ארצה ולחלוץ לגיסתו.
ואכן בסופו של דבר ולאחר מאמצים מרובים חלץ הלה לאשת רבי שמעון כדת של
תורה ,והתירה מכבלי עגינותה אשר חשבה כי יגבילוה לנצח .האלמנה הודתה ביותר
לרבי מרדכי אהרן ,בהוסיפה שהיא מרגישה שהיא חבה לו את כל חייה על אשר פעל
לסדר את העניין העדין והשברירי כל כך על הצד הטוב ביותר!
חלפו אך ימים אחדים ,ורבי מרדכי אהרן נם את שנתו והנה הוא חולם שנית ,והוא רואה
את חברו רבי שמעון לפניו כשפניו מזהירים בזוהר הרקיע .כאשר התגלה לפניו במטרה
להודות לו על אשר פעל והפעיל לסדר את קיום מצות החליצה על הצד היותר טוב,
בהוסיפו שרק עתה אחר קיום מצוה זו וחליצת אשתו ,הגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
בשלב זה גילה רבי מרדכי אהרן עוז ופנה לרבי שמעון חבירו ושאלו" :רבי שמעון ,וואס
טוט זיך דארט?"
-מה קורה שם בעולם העליון?!
ככה .פשוט .מה קורה שם?
רבי שמעון הופתע משאלתו ,אולם כאות הכרת הטוב אמר לו דברים כהוויתם" :לא
אוכל לפרט לך הרבה ממה שקורה כאן בשמים ,השיבו לרבי מרדכי אהרן" .אך שני
דברים יכול אני לציין בפניך .ראשית לכול ,מה שגילו לנו חז"ל (ראה מסכת בבא מציעא ) על
כך שהעולם העליון 'עולם הפוך' הוא ,ו'עליונים למטה ותחתונים למעלה' ,הוא אמת
לאמיתה במימדים מבהילים ,אשר אין דרך לתארו כאשר יש הרבה שבעולם הזה היו
~ כג ~
בין התחתונים והירודים ביותר ,אולם בעולם האמת והנצח הם מקבלים את מקומם
האמיתי והם 'למעלה' ,חשובים ביותר ומקובלים ביותר .וכן להיפך ישנם הרבה
שבעולם הזה היו בין העליונים ,השולטים בקהל שדעתם נשמעה בכל קצה רחוב ,ואילו
בעולם האמת הם נדחקים לקרן זוית ולגודלם הטבעי ,כאשר הם בין אלו שהם 'למטה'.
"עובדה זו" ,הדגיש רבי שמעון" ,היא מופלאת ביותר לעין ערוך ,אולם אמיתית היא
ביותר ללא תכלית!"
החסד
"עובדה נוספת שחזיתי בעולם העליון" המשיך רבי שמעון בקולו" .היא החשיבות
העצומה שמעניקים בבית דין של מעלה למידת החסד והרחמים ,ולעשיית צדקה
ומעשים טובים .כאשר מידת החסד מקובלת היא בעלמא דקשוט ביותר ,עד שביכולתה
לדחות הרבה משטינים ומקטרגים שאין בכוח מצוות אחרות לדחות .כאשר יתכן אף
מצב בו נראה שכף המאזניים בבית דין של מעלה נוטה לשלילה מובהקת ולגזר דין לא
טוב ,הרי שבהגיע מצוה של חסד שעשית בימי חייך ,מתהפכת הקערה על פיה באופן
דרסטי והיא מכרעת את גזר הדין לכף זכות.
וכל מעשי החסד שעשינו ביחד במשך הרבה שנים ,קיבלו כאן בשמים משנה תוקף
וחשיבות .כאשר על כל מעשה ומעשה ,ויהא הקטנטן ביותר ,קיבלתי שכר עצום עד
למאוד ,שכר עצום שאי אפשר לתארנו לבן אנוש השרוי עדיין בעולם הזה!
שכן ביכולתה של מצות חסד לדחות הכל!!!
הכל - - -כפשוטו.
אין ערוך למצוות הצדקה והחסד כאן בעלמא דקשוט!!"
ובזמן שאנו עומדים בימי הדין שספרי חיים והיפך החיים פתוחים ,ועומדים אנו כולנו
לפני השופט כל הארץ ,וצריכים אנו לעורכי הדין מומחים ביותר ולפרקליטים טובים,
הרי שלאור האמור ראוי לכל אחד ואחד מעמנו להתחזק מאוד במידת החסד והאחווה,
להשתדל יותר בעשיית חסד בין איש לרעהו ,להאיר פנים לכל אדם ,להיטיב עם
הסובבים אותנו בכל שעה ,ואף להתבונן בנפשותינו פנימה כיצד נוכל בשנה הבעל"ט
להשתדל יותר בתיקון המידות ובהתחזקות במידות החסד והאחווה ולהגבירם!
ולזכות על ידי כן להיכתב בספרן של צדיקים גמורים!
~ כד ~
מצות תקיעת שופר
/תמצית המצוה בקיצע'ר
מצות תקיעת שופר בראש השנה
המצוה :נצטוינו לשמוע קול שופר ביום א' תשרי שהוא יום ראש השנה.
המקור" :ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא
תעשו יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט ,א)
הטעם :יום ראש השנה יום גדול הוא ,כאשר גורלות של חיים ומוות נחתכים בו ,וכמו
שמצינו מחכמינו ז"ל שביום ר"ה הקב"ה מעביר את כל בני העולם לפניו כבני מרון,
ויושב על כסא דין ,ודן אותם כל אחד לפי מעשיו ופעולותיו .ועל כן שומה עלינו
להתעורר בליבנו לשוב אל ה' יתברך בתשובה שלמה על כל החטאים שחטאנו
והמעידות שמעדנו ,כדי שנצא כולנו זכאים בדין לחיים טובים ולשלום!
ומכיון והאדם הוא בעל חומר ,מיוצר מבשר ודם ,ונמשך לגשמיות תדיר ,אין ליבו
מתעורר כל כך מעצם ידיעת הדברים הנוראים האלו ,אלא על ידי מעורר חיצוני שיבטא
את אימת יום הדין בצורה הטובה ביותר.
לכן ציוותה התורה לעם בני ישראל שיתקעו בשופר ביום ראש השנה ,כדי שעל ידי
שמיעת הקולות הנוראים היוצאים מפי השופר יתעוררו ליבות בני אדם ,באשר קולות
השופר מסוגלים בטבעם לזעזע את האדם ולהציב תמרור מהדהד בפניו לאמור:
'אייכה? והיכן אתה עומד בעבודת הד' יתברך?'
וכמו שבמלחמות בשר ודם ,כשרצו לעורר את העם בדבר הסכנה הטמונה בהגעת
האויב ,נהגו לתקוע בכלי נשיפה בקול גדול עד מאוד ,וכך ידעו כולם את הקורה בחוץ
שהאויב מגיע וחפץ ח"ו לעשות כליה בעיר ,ונתעוררו כולם להתחזק ביותר ,אם בדרכי
המלחמה הרגילים או בהשתדלות לפתרון המלחמה בדרכי שלום ,ומכל מקום נוח לא
ינוחו יותר ושאננות לא תאחזם עוד ,לנוכח קולות השופר המעוררים .כן הוא ,ועל אחת
~ כה ~
כמה וכמה ,שביום הדין הנורא שאיננו תלוים בידי בשר ודם גרידא ,כי אם דיננו נידון
ע"י מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ,בוודאי חובה עלינו להתעורר
ולשפר את דרכינו ומעשינו כדי שנצא זכאים בדין!
[ואף בימינו אנו נהוג שכאשר יזהו מעקבי הצבא על כך שכלי משחית של טילים ושאר מרעין
בישין קרבים לעיר ולארץ ,מיד מופעלים צופרי האזעקה ,וכך יודעים כולם שעליהם למהר
למקלטים או לחדרי הממ"ד להגן בעד נפשם וגופם .ולא לחינם נבחר על ידי המומחים השונים
להזהיר את העם על ידי קולות אזעקה אלו ,אלא ביודעם את מה שגילתה התורה אלפי שנים
קודם ,שקולות כאלו בטבעם מעוררים את האדם להגן על נפשו ועל נפש משפחתו ,ולכן הנהיגו
שבמלחמה ישמיעו קולות אלו! ותושבי ארץ הקודש יעידון יגידון את אשר הם חווים על בשרם
ונפשם בהישמע קולות אזעקה אלו!!]
הטעם ב' :רמז רמזה לנו התורה בציווי על תקיעת שופר בקולות נשברים דווקא,
שעלינו לשבר את ליבנו ויצרינו ולשעבד את נפשנו אך ורק לעבודתו יתברך ,כי האדם
מתעורר יותר על ידי ראית ושמיעת דברים מוחשיים וגשמיים ,ולכן ישבר את יצרו
מתאוותיו הרעים כשישמע את קול השופר בקולות נשברים!
ולכן אמר רבי יהודה בגמ' (ראש השנה כו ,א) שבראש השנה יתקעו בקרן של כבשים זכרים
דווקא ,משום שקרנם כפופה ביותר ,ולרמוז לנו שעלינו לכוף את יצרנו ביום זה עד
למאוד ,ולשוב בכל מאודנו ונפשנו לעבודת השי"ת ולתורתו!
מצוה זו נוהגת :בכל מקום ובכל זמן .לזכרים .ולא לנקבות .לפי שהיא ממצוות העשה
שהזמן גרמא.
ספרי היסוד העוסקים במצוה זו :משניות וגמרא מסכת ראש השנה .רמב"ם -זמנים,
הלכות שופר .טור ושו"ע -אורח חיים סימנים תקפ''ה -תקצ"ו.
מהיחודיות במצוה זו :מכיון שהיה ספק מהו ה'תרועה' שאמרה תורה ,הורו חכמינו
לשלב ביניהם ולתקוע בין תרועה ובין שברים!
~ כו ~
/הרהורים ותובנות לאור המצוה קדשנו
רק תקיעה אחת...
מונקאטש ,תרצ"ו.
הילד מיאן להירגע וברגליו הקטנות בעט בקרקע בחוזקה כשהוא דורש בקולי קולות:
"סבא .רק תקיעה אחת! אני מבטיח לך בזאת ,תקיעה אחת ודי ,לא אבקש יותר!" לבו
של הסבא נכמר בקרבו ,ובקושי רב לקח את השופר ,תקע בו תקיעה אחת ארוכה
לשביעות רצונו של היניק.
עד מהרה נחה דעתו של הילד וישן וירדם...
***
חתן היה לו להרה"ק ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זי"ע ,והרה"צ רבי ברוך רבינוביץ זצ"ל
שמו ,הרבה שנים חיכה לפרי בטן ,באשר עברו כבר כמה שנים אחרי החתונה וזכר לזרע
של קיימא אין .תפילות נרגשות והשתדלויות עניפות השתדל המנחת אלעזר בעבורם,
עד שבעזר ד' יתברך הגיעה הישועה כשביום בהיר נולד להם לרבי ברוך וזוגתו בן בכור
למזל טוב! השמחה הרקיעה שחקים ,ובשעת הברית נקרא שמו בישראל :צבי נתן דוד,
ובכינוי החיבה "הרשל'ה"...
ויהי הרשל'ה זה נושא חן בעיני כל רואיו ומכיריו עד למאוד ,אולם מיוחדת הייתה
אהבתו של סבו המנחת אלעזר אליו ,כאשר בכל עת והזדמנות היה משתעשע עמו ,עד
כדי שבעת עריכת שולחנותיו הטהורים היה מושיבו על ברכיו מרוב חיבתו אותו.
חודש אלול הגיע .ובערב ראש חודש ניגש המנחת אלעזר אל הארון שבו מונח השופר
בכל ימות השנה ,כדי לנסותו האם קולו עדיין בתוקפו ובגבורתו ,או שמא לא .תקע בו
כמה פעמים הלוך ושוב עד שהונח דעתו שאכן השופר ראוי לעשות את תפקידו
ומלאכתו נאמנה .היניק הרשל'ה שנכח בחדר בעת נסות המנחת אלעזר את השופר,
הוטב לו ביותר לשמע הקולות והתקיעות היוצאים מהכלי המיוחד ,כשהוא מתענג על
כך תוך שהוא עושה תנועות ידיים בהתרגשות כמנהג הילדים ,אולם מה מאוד התאכזב
כשהסבא גמר לתקוע ,ופנה לשים את השופר ארונה על מקומו .מאוכזב ביותר ביקש
הילד מסבו אולי יאות לתקוע תקיעה נוספת לשמחו ,המנחת אלעזר הסכים ,ומיד תקע
שוב פעם כדי לרצות את דעת הילד.
~ כז ~
כך השתרש כעין מנהג אצל המנחת אלעזר בכך שבכל יום ויום בחודש אלול ,בגמרו
לתקוע את התקיעה המחויבת היה תוקע עוד אחת נוסף על הראשונות לשמח את לב
נכדו אהובו.
עד שהגיע ערב ראש השנה ,בו נהוג שלא לתקוע בשופר כלל ,כדי לבלבל את השטן.
ולכן לא תקע המנחת אלעזר באותו יום .הנכד שחיכה בקוצר רוח לתקיעתו היומית,
התאכזב לגלות שהסבא אינו תוקע היום ,אולם הוא לא ויתר והתחנן בפני זקנו שיאות
לתקוע גם היום .המנחת אלעזר לא הסכים בצובטו את לחיו" .נכדי היקר ,לא היום!
היום הוא ערב ראש השנה ונוהגים לא לתקוע בו! בעזרת ד' מחר בראש השנה נתקע
הרבה תקיעות ,יותר מבכל יום!"
אולם הנכד לא מיהר להשלים עם חסרון תרועתו ,והתחיל לבכות ולהתחנן בפני סביו
שיתקע רק תקיעה אחת וזהו .נכמרו רחמי המנחת אלעזר ,ונעתר אליו ,ובלב כבד לקח
את השופר ותקע בו תקיעה אחת...
מנהג עתיק יומין מונהג במה קהילות ישראל מהחשובות ביותר שהרב או מנהיג
הקהילה נושאים מדברותיהם בפני הקהל לפני תקיעת שופר לעורר הלבבות ולשפר
המעשים .גם במונקאטש נהגו במנהג זה ,כאשר המנחת אלעזר היה נוהג בכל שנה
לעורר בדברי כיבושין והתעוררות את הקהל בגודל המצוה והשעה.
אך לא בשנה זו.
בשנה זו נעמד הרבי על הבימה ,הסתכל על הקהל כשהוא מהורהר מאוד .אחר החל
למרר בבכי בקוראו" :ריבונו של עולם ,צריך אני לעשות תשובה!" החסידים הביטו
בפנים קרועות מתדהמה בפני רבם" .וכי רבם חטא?"
"אכן תשובה אני צריך" ,המשיך המנחת אלעזר" ,באשר עברתי על ההלכה והמנהג שלא
לתקוע בשופר בערב ראש השנה ...הלא כל כך חמור! לעבור על דברי השולחן ערוך
בערה ראש השנה?! תשובה אני צריך!"
"אולם" ,המשיך המנחת אלעזר" ,עשיתי זאת כי לא יכולתי לעמוד לנוכח בכיו החזק
של נכדי האהוב שביקש ממני 'רק תקיעה אחת' והמס את ליבי ,ולכן תקעתי בשופר
בערב ראש השנה".
בשלב זה גבר בכיו של הרבי" ,אבינו שבשמים" ,פנה כלפי מעלה" .מליוני בניך הנתונים
כבר זה אלפיים שנה בגלות קשה ומייסרת ,עומדים לפניך ,צועקים ובוכים:
"באשעפער ,רק תקיעה אחת של 'ותקע בשופר גדול לגאלינו' ,ומיד אנו נגאלים"
וכי מה מבקשים בניך המיוסרים' ,רק תקיעה אחת' ,האם תעמוד לנוכח בכיים
ותחנוניהם ולא תתקע! רבונו של עולם ,שעה לשועתם ותקע כבר את התקיעה
המיוחלת שתבשר את גאולתינו ופדיון נפשינו! ושלח מיד את משיח צדקנו שיגאלנו
במהרה מהגלות המרה!"
~ כח ~
/להשתעשע בלימוד המצוה רעדן אין לערנע'ן
למה אנו תוקעים 100קולות?
כיום תוקעים אנו בשופר ביום ראש השנה מאה קולות בכל מהלך היום! ההשתלשלות והתהליך ,שבגינו
הגענו במצות שופר למאה קולות מעניינת היא עד למאוד ,שהרי בתורה כתוב רק" :יום תרועה יהיה לכם",
שמצוה להריע בשופר ,אך מנין לנו למאה קולות אלו?
הבה נפרט את העניינים דבור דבר על אופניו ,שלב אחרי שלב ,וניווכח בהשתלשלות זו ,ואף במחלוקת
ראשונים התלויה בעיקרו.
ב'מסגרת' מוצגים דברי ספר החינוך והמנחת חינוך בענין ,ולאחר מכן ביאור בהרחבה.
ב'ספר החינוך' (מצוה ת"ה – מצות תקיעת שופר בראש השנה) בעת בארו 'דיני המצוה' מביא בהרחבה לבאר ענין קולות ה'תרועה' בראש
השנה מה היא ואת תקנת רבי רבהו בענין .ובספר 'מנחת חינוך' (שם ,אות א') מוסיף להביא שיטות הראשונים החולקות.
ספר החינוך – מצוה תה ,מצות שופר בראש השנה
מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (ראש השנה לג ,ב) שחייב אדם לתקוע בראש השנה שלש תקיעות
של שלש שלש ,כלומר שלש פעמים תקיעה ותרועה ותקיעה שנמצא שהן שש תקיעות ושלש תרועות.
ופירוש 'תרועה' ,כתרגומו' ,יבבא' ,וענין יבבא הוא קול שבור ,כלומר קול יללה ,נמצא שהתורה ציותה אותנו
לעשות בשופר קול הדומה ליללה ,ומפני שמקומות העולם חלוקים בענין היללה ,שבמקום אחד מיללין
בגניחות גסות ובמקום אחר בדקות ,ובמקום אחר עושין הכל גסות ודקות ,נהגו בכל מקום ומקום להיות
מתריעין בראש השנה על דרך שהיו מיללין איש איש במקומו ,ובכן היו יוצאין ידי חובתן במצוה ,שהתורה
ציותה בקול יללה ,ובאי זה שיהיה בשום מקום בכך היה יוצא ידי תורה בכל מקום ,ואף על פי שבמקומו אין
מיללין כן ,שהרי קיים כוונת הכתוב ועשה ביום זה יללה בשופר.
עד שקם רבי אבהו ולא ישר בעיניו להיות ישראל חלוקים במנהג התרועה זה בכה וזה בכה ,שנעשה תורה
כשתי תורות ,וקיבץ כל המנהגים ,והתקין שיהיו תוקעין בכל המקומות בשווה ,ולצאת ידי חובה מכלל
היללות שנעשות בעולם ,תיקן לעשות התרועה בשלשה צדדין ,כעין גניחות גסות דהיינו 'שברים' ,וכעין
גניחות דקות דהיינו שאנו קורין 'תרועה' ,ועוד בצד אחר גניחות גסות ודקות כמנהג אחד מהמקומות
שעושין הכל ביללותיהם .ונמצא לפי זה שאנו צריכין לתקוע שלש של שלש פעמים שלש.
מנחת חינוך – מצוה תה ,אות א'
שכתב כאן (הלכות שופר פ"ג ה"ב)" :לפי אורך ומה שכתב הרב המחבר שבכל ענין בין בקולות
הגלות נסתפק לנו האיך היא התרועה אם היא גסות או דקות וכו' ור' אבהו קיבץ כל המנהגים
היללה או האנחה וכו'" ואין יוצאים בכולם ,רק שלא יראה התורה כשני תורות .אלו דברי רב האי
'נסתפק לנו' ,ורבי אבהו התקין לצאת מידי ספק. גאון ,מובא בראשונים [ר"ן ראש השנה י ,א בדפי
והדברים עתיקין. הרי"ף ,רא"ש סימן י'] ,אבל דעת הר"מ אינה כן,
~ כט ~
= א' = השתלשלות מאה קולות
א .הנה מעיקר הדין צריך לתקוע תשע קולות בלבד ,ולמה תשע? הרי בתורה כתוב רק
'תרועה' ,שהפירוש הוא לכאורה להריע אפילו בתרועה אחת לבד!
מבואר בגמ' במסכת ראש השנה (לד ,א) שלמדו דבר זה מהא שבפרשיות השופר שהן
יובל וראש השנה ביחד כתוב שלשה פעמים "תרועה" ,פעם אחת לגבי יום הכיפורים
של יובל "והעברת שופר תרועה" (ויקרא כה ,ט) ,ושתי פעמים לגבי ראש השנה" ,שבתון
זכרון תרועה" (ויקרא כג ,כד) וכן "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט ,א) ,וצירפו כל השלשה
ביחד ,ולמדו מזה שכוונת התורה היא שיתקעו שלשה תרועות.
הרי לנו שלשה תרועות ,והיכן הם התשע?
אכן מבואר בגמ' במסכת ראש השנה (לג ,ב .וראה ערכין י ,א) שדרשו מה שכתוב בפרשת
היובל (שם) "והעברת שופר תרועה" שכל תרועה צריך שתהא תקיעה -שהוא קול
פשוט -מלפניה ,וממה שכתוב בהמשך הפסוק "תעבירו שופר בכל ארצכם" דרשו
שצריך תקיעה גם לאחריה .נמצא שכל תרועה כוללת היא שלשה קולות ,תקיעה לפניה,
התרועה עצמה ותקיעה לאחריה ,ומכל היוצא ביחד נמצא שצריך לתקוע שלש סדרות
של שלש ,שכן צריך שלשה תרועות (כאמור לעיל) ,וכל תרועה הרי כוללת שלשה קולות,
תקיעה לפניה ,תרועה ותקיעה לאחריה ,סך כולם הם תשע קולות!
ב .וכך הוא לשון הרמב"ם בהלכות שופר (פ"ג הלכה א')" :כמה תקיעות חייב אדם לשמוע
ביו"ט של ר"ה? תשע תקיעות! לפי שנאמרה ''תרועה'' ביובל ובראש השנה שלושה
פעמים ,וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה .ומפי השמועה למדנו שכל תרועות
של חודש השביעי אחד הן ,בין בר"ה בין ביום הכיפורים של יובל ,תשע תקיעות תוקעין
בכל אחד משניהן ,תקיעה ותרועה ותקיעה ,תקיעה ותרועה ותקיעה ,תקיעה ותרועה
ותקיעה".
ג .הרי תשע קולות מבוררים ,אך למספר מאה עדיין לא התקרבנו.
אלא שכאן אנו מגיעים לתקנת רבי אבהו ,ובעיקר מה שעומד מאחורי התקנה.
במשניות מסכת ראש השנה (ד ,ט) כותב התנא ששיעור התקיעה הוא כשלשה תרועות
ושיעור תרועה כשלשה יבבות ,ומקשה הגמ' (שם לד ,א) לסתור מברייתא מפורשת
שהתרועה הוא כשלשה שברים ולא יבבות.
ומיישב אביי שאכן המשנה והברייתא חולקים ביניהם ,הוא מחלוקת התנאים החולקים
ביניהם באופן יסודי מהו ה'תרועה'?
~ל~
ושורש מחלוקתם הוא כך :בתורה כתוב "יום תרועה יהיה לכם" ובתרגום מתרגמינן
"יום יבבה יהיה לכון" ,והפירוש 'יבבה' אנו יודעים מכך שכתוב אצל אם סיסרא (שופטים
ה ,כח) "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא" שאם סיסרא יבבה ביותר ,והכוונה
שבכתה ,אם כן אנו יודעים ש'יבבה' הוא לשון בכיה.
אלא שנחלקו תנאים באיזו אופן בכתה? שהתנא של המשנה סובר שיבבה הוא "גנוחי
גנח" ,ומפרש רש"י שם" :כאדם הגונח מלבו ,כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן",
ומזה אנו יודעים שהקול הבוקע מפי השופר שנקרא 'תרועה' ,הוא כקולות של גניחה
ארוכים במקצת .והתנא דברייתא סובר שקול התרועה הוא כמו "ילולי ילל" ,ומפרש
רש"י שם" :כאדם הבוכה ומקונן בקולות קצרים סמוכין זה לזה" דהיינו שכשרוצים
להשמיע 'תרועה' בשופר משמיעים קולות קצרים וסמוכין זה לזה.
ובהמשך הגמ' שם מבואר שישנה שיטה הסוברת שהתרועה שאמרה תורה היא לתקוע
בין "גנוחי גנח" – קולות ארוכים קצת ,ובין "ילולי ילל" שהם הקולות הקצרים יותר,
ולשלב ביניהם.
[ובימינו נקראים ה'גנוחי גנח' – 'שברים' ,והילולי ילל – 'תרועה' ,אבל באמת ,ביסודם נקראו
שניהם תרועה ,שכן המחלוקת היא :תרועה מהי?]
ד .כך שבסיכום העניין נמצא שיש ג' שיטות מהו התרועה ,א' – "גנוחי גנח" – קולות
ארוכים במקצת .ב' – "ילולי ילל" שהם קולות קצרים .ג' – שניהם ,גנוחי גנח וילולי ילל,
שעלינו לתקוע ולשלב בין שניהם.
וכך מסכם המשנ"ב בסימן תק''צ (ס"ק ה') ג' שיטות אלו" :מדתרגמינן תרועה – יבבה,
אלמא שהוא כקול שאדם משמיע כשהוא בוכה ומילל ,ועדין אין אנו יודעין אם הוא
כאדם הגונח מליבו כדרך החולה שמשמיע קולות קצרים ,קול אחר קול ,ומאריך בהן
קצת ,והוא הנקרא "גונח" ,והוא דרך הבוכה בתחילת בכייתו ,וזהו מה שאנו קוראין
"שברים" .או כאדם המקונן ומילל ,שמשמיע קולות קצרות תכופות זה לזה ,והוא מה
שאנו קוראין "תרועה" ,או אם הוא שניהם כאחד".
ה .ומכיוון והייתה מחלוקת תנאים בענין ,נהגו במקצת מקומות כשיטה אחת ובמקצת
מקומות נהגו כשיטות החולקות ,והיה הדבר נתון בספק גדול ובמבוכה גדולה .מכיוון
שכך ראה רבי אבהו לנכון לעצור תופעה זו ולהעמיד הלכות שופר על תילם ,ותיקן
'תקנת רבי אבהו' -שהתקין שבכל ישראל יתקעו את כל סוגי התרועות שנפוצו עד אז
במקומות השונים ,וכך ייצאו ידי חובת כולם ,והנחיל כך לכל ישראל לעשות כן ,לבל
יתחזה הדבר כאילו יש כמה תורות לישראל!
~ לא ~
ובצירוף מה כבר נתבאר למעלה שלמדו מן הפסוקים שבכל תרועה צריך תקיעה לפניה
ותקיעה לאחריה ,נמצא שלאחר תקנה זו צריך לתקוע בכל פעם י' קולות .השלש
הראשונות :תקיעה ,ו'גנוחי גנח' – שאנו קוראים 'שברים' ותקיעה (ובראשי תיבות – 'תש"ת'),
ואח"כ עוד שלש :תקיעה ו'ילולי ילל' – שאנו קוראים 'תרועה' ותקיעה( ,ובראשי תיבות –
'תר"ת') ,ואח"כ עוד ד' לשלב ביניהם :תקיעה ,גנוחי גנח וילולי ילל ביחד – שברים
ותרועה ביחד ,ותקיעה (ובראשי תיבות – 'תשר"ת').
והרי צריך מעיקר הדין לתקוע שלשה פעמים ,כאמור למעלה שלמדו כן מפרשיות
היובל וראש השנה ביחד ,ובכל פעם צריך לעשות ככל התקנה הזו ,הכפל ג' פעמים י'
קולות ,הרי לך 30קולות! ושלושים תקיעות אלו הם התקיעות המעכבות לצאת ידי
חובת מצות תקיעת שופר ,והם נקראים 'תקיעות דמיושב' ,באשר מעיקר הדין אין
צריך לעמוד בהם ,אלא מותר לשבת בשעת תקיעות אלו.
ו .במרוצת הדורות נוספו עוד שבעים תקיעות עפ"י סדר זה :עוד שלושים תקיעות
בתפילת הלחש של מוסף ,עוד שלושים תקיעות בחזרת הש"ץ של מוסף ,ועוד עשרה
תקיעות בקדיש בתרא שלאחר חזרת הש"ץ ( ,)100 = 10 +30+ 30 + 30הרי מאה קולות
שתוקעים ביום ראש השנה!
ז .וכבר בזמן הגמרא תקעו עוד 30בחזרת התפילה -כדי לערבב השטן .וכמופיע
במסכת ראש השנה (טז ,א)" :אמר רבי יצחק :למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ,ותוקעין
ומריעים כשהן עומדין? כדי לערבב את השטן!" שבבוא השטן להשטין לאחר שחשב
שכבר נדמו קולות השופר ,תוקעים שוב לחיבוב דמצוות ,ודבר זה מבלבל אותו לגמרי
ומסתממים דבריו!
ח .ויתר סדר מאה הקולות ,שהם הקולות שבתפילת הלחש והקולות שבקדיש בתרא
מקורם מדברי 'הערוך' ,המובא בתוס' במסכת ראש השנה (לג ,ב ד"ה שיעור תרועה) שדבר
זה שהוסיפו תקיעות בתפילת הלחש ובסוף התפילה הוא חומרא שקיבלו ישראל על
עצמם כנגד מאה הבכיות שיבבה אם סיסרא.
וכך הוא לשון התוס' שם" :ובערוך ...דהלין דמחמרי ועבדי שלשים כדיתבין ( -כשיושבים),
ושלשים ב(תפילת) לחש ,ושלשים על הסדר ( -חזרת הש"ץ) ,כנגד מאה פעיות דפעיא
אימיה דסיסרא ,ואלין עשרה אינון כשגומרין כל התפילה קול תקיעיא דיחידאי
(ד)מיתבעי למיהוי עשרה (שהם) תשר''ת תש''ת תר''ת ,והם מאה!"
~ לב ~
= ב = התקופה הקדומה
ט .עד כאן סיכמנו את פרטי מאה הקולות ,כיצד הם מתחלקים ומאין הם נובעים,
והדברים ברורים ומאירים.
אכן בנקודה אחת שקדמה לתקנת רבי אבהו נראה שנחלקו רבותינו הראשונים .כפי
שהבאנו למעלה מפשטות לשון הגמרא במסכת ראש השנה (לד ).נראה שלפני תקנת
רבי אבהו היו העם נתונים בספק גדול מאוד האיך לנהוג באופן התרועה בתקיעת
שופר כתוצאה ממחלוקת תנאים בענין ,והיו עושים כל אחד כפי איך שקיבלו
מרבותיהם ,אולם עדין היה הדבר בספק ופלוגתא ומבוכה גדולה ,עד שהגיע רבי אבהו
ולא הונח לו שישראל נחלקים במצוה זו באופן כה יסודי ,עד שהרואה יסבור כאילו
ישראל חלוקים בשתי תורות נפרדות ,על כן עשה תקנה גדולה לכל ישראל כולו למען
לא יראה הדבר כשתי תורות!
וכך גם נראה מלשון הרמב"ם ,שכתב בהלכותיו לתקיעת שופר (פ"ב ,ה"ב) כלשון הזה:
"תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלויות ,ואין
אנו יודעין האיך היא? אם היא היללה שמיללין הנשים בנהייתן בעת שמיבבין .או
האנחה ,כדרך שיאנח האדם פעם אחר פעם ,כשידאג ליבו מדבר גדול .או שניהם כאחד,
האנחה והיללה שדרכה לבא אחריה ,הן הנקראין 'תרועה' ,שכך דרך הדואג ,מתאנח
תחלה ואח"כ מילל .לפיכך אנו עושין הכל!"
ומלשונו שכתב "תרועה זו ...נסתפק לנו בה ספק וכו'" משמע כאמור למעלה שהיה
ספק מה היא התרועה ונחלקו בה כלל ישראל מחמת ספק ומחלוקת הלכתית בענין,
עד שהגיע רבי אבהו ותיקן מה שתיקן כדי לצאת ידי כולם!
י .אכן בספר החינוך במצוה זו (מצוה תה) ,בהתייחסו לאותה התקופה ,כותב כך" :פירוש
'תרועה' כתרגומו 'יבבה' ,וענין 'יבבה' הוא קול שבור ,כלומר קול יללה ,נמצא ,שהתורה
צוותה אותנו לעשות בשופר קול הדומה ליללה ,ומפני שמקומות העולם חלוקים בענין
היללה (בטבעם) ,שבמקום אחד מיללין בגניחות גסות ,ובמקום אחר -בדקות ,ובמקום
אחר עושין הכל ,גסות ודקות ,נהגו בכל מקום ומקום להיות מתריעין בראש השנה על
דרך שהיו מיללין איש איש במקומו ,ובכך היו יוצאים ידי חובתן במצוה ,שהתורה צותה
בקול יללה ,ובאי זה שיהיה בשום מקום בכך ,היה יוצא ידי תורה בכ"מ ...עד שקם רבי
אבהו ולא ישר בעיניו להיות ישראל חלוקים במנהג התרועה ,זה בכה ,וזה בכה ,שנעשה
תורה כשתי תורות ,וקבץ כל המנהגים והתקין שיהיו תוקעין בכל המקומות בשוה!"
פירוש :אין אומרים שמקודם לתקנת רבי אבהו היה ספק גדול ומבוכה גדולה מחמת
גודל הספק כיצד לעשות התרועה ,אלא שמכיוון ומשמעות התרועה הוא קול שבור
~ לג ~
ומעורר בכיה ,מטבע הדברים אין כל המקומות שווים בצורת הבכי -שבמקום אחד
כשבוכים בוכים בכי תמרורים שזהו ה'ילולי ילל' ,ובמקום אחר בוכים רק קצת ובאופן
מאופק ,וכמו ה'גנוחי גנח' ,ואילו במקומות אחרים אין מניחים ידיהם לא מזה ולא מזה,
עיתים בוכים כנהר המתגבר ,ועיתים בוכים באופן מידתי ומאופק ,ויש עיתים שבוכים
שתי הבכיות ביחד ,שבהתחלה מתחילים באופן מאופק למדי והבכיה הולכת ומתגברת
עד שנעשית כיללה ממש ,ולפי תורת הבכי והיבבה בכל מקום – כן קיימו את מצות
התרועה בשופר ,מן התורה יצאו כולם ידי חובה ,באשר משמעות הפסוק הוא להשמיע
קול יבבה ,ואותה קיימו בהידור ,שהרי השמיעו קול בכייה ויבבה.
אלא שלא הונח לו לרבי אבהו שייראה הדבר כאילו יש שתי תורות לישראל ,באשר
הרואה את ישראל חלוקים באופן כה יסודי בתקיעות השופר ,נדמה הדבר בעיניו כאילו
כל אחד יש לו תורה לעצמו ,לכן תיקן וקיבץ את כל המנהגים ועשאם אחד ,והתקין
שיהיו כולם תוקעים את כל השיטות האפשריות ,וכמו שפירטנו מעלה!
יא .ושיטה זו היא שיטת רב האי גאון ז"ל המובאת בראשונים במסכת ראש השנה (רא"ש
פ''ד סימן י ,דף ו' ,מדפי הרי"ף) ,והמקום קצר מלהביא את כל התשובה במלואה ע"כ נסתפק
בהבאת אי אלו שורות בודדות מתוך תשובתו המפורטת.
לאחר שנשאל על דבר זה ,האיך נהגו כל ישראל לפני תקנת רבי אבהו ,השיבם כדברים
האלו" :אל תחשבו בלבבכם כי בימי רבי אבהו נפל ספק בדבר זה ,שהרי משניות
קדומות הן ...וכך היה הדבר מימים קדמונים מנהג בכל ישראל ,מהן עושין 'תרועה'
יבבות קלות ,ומהן עושין 'תרועה' יבבות כבדות ,שהן 'שברים' .ואלו ואלו יוצאין ידי
חובתן ,שהרי התנאין ...אלו משנתם כמנהגם ,ואלו משנתם כמנהגם ...ולא היו מטעים
אלו את אלו ,אלא מר כי אתריה ,ומר כי אתריה ,וחכמים של הללו מודים כי 'יבבות'
תרועה היא ,וחכמים של הללו מודים כי 'שברים' תרועה היא .וכשבא רבי אבהו ראה
לתקן תקנה שיהיו כל ישראל עושין מעשה אחד ,ולא יראה ביניהן דבר שההדיוטות
רואין אותו כחלוקה!"
יב .וכאמור ,מחלוקת ראשונים זו היא אך בנוגע לתקופה שקדמה לתקנת רבי אבהו,
אכן כהיום הזה בין כה ובין כה ,לאחר תקנת רבי אבהו אנו תוקעים בתרועה את כל
השיטות האפשריות ,את ה'גנוחי גנח' שאנו קוראים 'שברים' ,ואת ה'ילולי ילל' שאנו
קוראים 'תרועה' ,וכן את שניהם יחד 'שברים תרועה' ,לאחריהם אנו מוסיפים עוד
שלושים בתפילת הלחש ועוד ארבעים קולות נוספים ,שלושים בחזרת הש"ץ ועשרה
בקדיש בתרא ,וכולם ביחד הם מאה קולות!
~ לד ~
תקיעת שופר -לשמוע או לתקוע?
פעולת התקיעה בשופר כוללת בתוכה שני אלמנטים שונים :א .התקיעה .ב .השמיעה .אלו הם שני הפעולות
הנוצרות בשעת פעולת התקיעה בשופר .התוקע האוחז בשופר משתמש בפיו לעשות את חלק התקיעה,
ומיד שיצאה התקיעה מפי השופר מגיע זמנה של האוזן לפעול לשמוע את קול השופר היטב.
ויש מקום לברר לאיזו מבין שתי הפעולות התכוונה התורה שנעשה ונבצע כדי לצאת ידי חובת המצוה
כתיקונה .האם את חלק התקיעה ,לתקוע בקול שופר אף אם איננו שומעים את הקול ,או שמא רק את חלק
השמיעה ,אף אם התקיעה איננה כפי גדרי ההלכה ,או שמא שתיהם!
הבה נטה אוזן ונחדד מוח לדברי המנחת חינוך בענין .במסגרת מוצגים דברי המנחת החינוך ,ולאחר מכן
ביתר ביאור.
בספר 'מנחת חינוך' (מצוה תה ,אות א') דן במהות תקיעת שופר ,האם החובה היא לשמוע קול שופר ,לתקוע בשופר ,או שמא שתיהם יחד
הם המצוה השלימה.
מנחת חינוך – מצוה תה ,אות א'
כמבואר בראש השנה (כז ,ב) ''התוקע לתוך הבור מה שכתב הרב המחבר 'מצוה לשמוע' כן הוא
וכו''' .וגם לא אם אינם ביחד ,כגון שומע מאינו לשון הר"מ כאן (פ"א ,ה"א) ,ועיין בטור סימן
מחויב ואחרי זה תוקע לתוך הבור -אינו יוצא, תקפ"ה.
דצריכים השמיעה והתקיעה להיות ביחד.
ועיין מה שכתבו האחרונים ,דשניהם ,הן השמיעה,
אך על השמיעה לא שייך שליח ,וצריך לשמוע והן התקיעה ,הוא המצוה ,ואחד בלא חבירו לא
בעצמו .וחלק התקיעה יוצא על ידי אחר ,ודוקא מהני .דהשומע מאינו חייב כגון מנשים ודומה –
ממחויב בדבר ככל המצוות .עיין בקונטרס 'יום אינו יוצא ,אלמא דהמצוה לאו בשומע לחוד ,רק
תרועה' ראש השנה (כט ,א) במשנה דחרש שוטה צריך להיות תוקע ,ואז הוא יוצא דוקא מחבירו
וקטן ,שפלפל בזה ,והדברים ברורים. המחויב .וכן תקיעה בלא שמיעה לא מהני,
א .בנידון זה האם השמיעה היא עיקר ,או שמא התקיעה ,הבה נחזה ריש לכול לדברי
הרמב"ם.
הרמב"ם בהלכות שופר (פ"א ה"א) כותב" :מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר
בראש השנה "...משמע מדבריו שהמצוה היא רק השמיעה! וכן משמע גם מלשון רבינו
החינוך הכותב בגדר המצוה" :שנצטוינו לשמוע קול שופר ביום א' תשרי שהוא ראש
השנה" .הא ותו לא .רק 'לשמוע' ולא לתקוע.
כשיטה זו כותב גם הטור בתחילת סימן תקפ"ו ,בהסבירו שלכן מברכין 'לשמוע קול
שופר' ולא 'על תקיעת שופר' לפי שאין המצוה בתקיעה ,כי אם בשמיעה!
ב .וכן נראה שיוצא הדין כן מהמשנה במסכת ראש השנה (כז ,ב) בה נפסק" :התוקע
לתוך הבור ...אם קול שופר שמע -יצא .אם קול הברה שמע -לא יצא ".היינו שבשומע
קול הברה ,מחמת כך שאינו שומע את קול השופר ,כי אם קול הברה מהבור אינו יוצא,
ואם המצוה היא התקיעה ,למה לא יצא תוקע זה במצוה ,הרי התקיעות עשה כהוגן,
~ לה ~
אלא וודאי מכאן ראיה ניצחת שמצות שופר היא השמיעה לבדה ,ולכן תוקע זה כיון
שלא שמע את קול השופר כי אם קול הברה לא יצא ידי חובתו ,וצד שני אם שמע קול
השופר ,יצא ידי חובתו
ראיה זו היא ראיה מכרעת להרבה ראשונים ומקורה מבעל הלכות גדולות (ראה רא"ש ר"ה
פ"ד ה"י) ,ולכן חזינן ,כאמור ,להרבה ראשונים (הרמב"ם ,החינוך ,הרא"ש ועוד) שפסקו וכתבו
שאכן מצות תקיעת שופר היא השמיעה של קול השפר לבד!
ג .מצד שני ,אנו מוצאים בגמ' מסכת ראש השנה (כט ,א) שחרש שוטה וקטן אין מוציאין
את הרבים ידי חובתם בתקיעת שופר ,וכך גם אשה .וכן גם נפסק להלכה .ואם עיקר
המצוה היא רק שמיעת קול השופר ,מה איכפת לן שקטן יתקע בשופר ,הרי סוף סוף
מחויבים אנו רק בשמיעת קול התרועה ,לא בתקיעה שבה ,וזאת אנו יכולים לשמוע גם
מאינו מחוייב בדבר ,הפולט קולות מהשופר לפי ההלכה .ולכאורה יש מהדברים ראיה
שעיקר מצות השופר היא התקיעה ,ולא השמיעה לבדה.
ולאור ראיה זו ישנם אכן מרבותינו הראשונים [ראה סמ"ג ,עשה מ"ב] הסוברים,
שהתקיעה היא העיקר .ולדעתם אף מברכים 'על תקיעת שופר' או 'לתקוע בשופר'.
ד .אכן למעלה הרי הבאנו ראיות להיפך ,שהשמיעה היא העיקר ,א"כ כיצד מיישבים
את כל הראיות אהדדי? לכן מוכיח המנחת חינוך בספרו במצוה זו (מצוה תה ,אות א) בשם
רבותינו האחרונים שהיו לפניו גם כן [ראה 'לחם משנה' פ"א מהלכות שופר ה"א] שאין כל
סתירה בין הדבקים ,וכל המובאות צודקים ,באשר גם השמיעה וגם התקיעה שניהם
הם חלקים מרכזיים במצות תקיעת שופר! וכשהתורה מצווה אותנו שנשמע קול שופר,
המצוה היא הן לתקוע בשופר -ולכן חרש ,שוטה וקטן אין יכולים להוציא את המחויב
בתקיעה .והן לשמוע את הקול -כאשר לכן השומע קול הברה מהבור לא יצא.
[ועל אף ששני החלקים הם עיקרי המצוה ,מכל מקום לענין אחד נפרדו ,שעל חלק התקיעה
יכולים אנו למנות שליח ,בעוד את חלק השמיעה אנו מצווים לשמוע באוזנינו ולא על ידי מלאך
או שליח!]
ה .ושני החלקים -התקיעה והשמיעה צריכים להיות ביחד .באותו רגע .ואם לאו – לא
יצא יד חובתו ,ולכן אם אחד תקע בתוך הבור ושמע רק קול הברה ,שאת חלק התקיעה
פעל ועשה ,ואילו את חלק השמיעה לא פעל ,ואח"כ שמע קול שופר מאשה ,שאינה
מחויבת בדבר ,שעתה פעל את חלק השמיעה לבד ,אין מצרפים את התקיעה שמקודם
לשמיעה של עכשיו ,ולא יצא ידי חובת המצוה ,שכן חובת המצוה מצריכה שיתקע
וישמע קול השופר בבת אחת ובחדא מחתא!
~ לו ~
/עובדות וסיפורים אספרה
השופר שהציל בחודש טבת
בימי ראש השנה מצווים אנו לתקוע בשופר ,לעורר הלבבות ולחזור בתשובה שלימה
אל אבינו שבשמים.
סיפור נפלא המלמד על גודל כוחו של השופר ,עד שהוא פועל פעולות גדולות אף בימי
השנה כולה ,התרחש בבית מדרשו של הרה"ק רבי מאיר לייבוש זצוק"ל – המלבי"ם,
שיום פטירתו אף חל ביום א' דראש השנה (והוא פלא!)
בחודש טבת תש"א פרץ מרד גדול ברומניה ,אשר דוכא לאחר שלושה ימים בלבד.
ואולם ,באותם שלושה ימים ביצעו המורדים פוגרום קשה ביהודי בוקרשט ,בו נהרגו
כמאתיים יהודים הי"ד .לצד זה פרצו המורדים לבתי כנסת ברחבי העיר ,העלו אותם
באש ואת המתפללים רצחו נפש.
אחת מכנופיות המורדים הללו ,פרצה לבית הכנסת בבוקרשט ע"ש רבינו המלבי"ם
זצוק"ל (זאת לאחר שבעים ושבע בהם המלבי"ם כבר לא היה בעיר ,אבל בית הכנסת נקרא על שמו),
והתכוונו לעשות שפטים במתפללים .בד בבד חיפשו הרוצחים בחורין ובסדקין בבית
הכנסת שמא ימצאו כסף וזהב ,וגם אותם יחרימו
תוך כדי החיפושים ,נתקלו הרוצחים בשופר ,כלי שסיקרן אותם מאוד לפי צורתו.
לשאלתם ,אמרו להם כי בכלי קדוש זה תוקעים בימי ראש השנה בשעת התפילה ,ניסו
המה לתקוע בו ,אבל השופר לא נענה להם ,ושום הברה לא נשמעה .לאחר כמה נסיונות
נוספים שלא צלחו ,שאלו הרוצחים את הנאספים האם נמצא כאן מישהו מבין היהודים
שיודע לתקוע? אחד היהודים השיב בחיוב ,וקיבל את השופר לידיו[ .לאחר מכן סיפר ,כי
בשעה שהתכונן לתקוע ,התכוון בתקיעתו לפסוק בפרשת בהעלותך "והרעותם בחצוצרות
ונזכרתם לפני ד' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם" ,לזעוק ולהריע לפני השי"ת על כל צרה שלא
תבוא על הציבור].
ואמנם כוונתו עלתה בידו .הקולות שיצאו מהשופר ,מהתקיעות ,מהשברים והתרועות
המיטו באופן פלאי פחד נורא ביותר על הרוצחים הרומניים ,עד שמפקד המורדים
ציווה על אנשיו ברוב פחד" :להסתלק מכאן תיכף ומיד ,מפוחד אני מקולות אלו
ביותר!" ואכן הרוצחים עזבו חיש מהר את בית הכנסת ,והמתפללים נושעו וניצלו
~ לז ~
ממוות לחיים .דבר הנס הזה התפרסם בין כל יהודי בוקרשט שניצלו בזכות התקיעות
והשופר!
אכן כן .אריה שאג -מי לא יירא!
השופר המעורר
אסירי מחנה העבודה ב'סוסונו' ,פרבר שמם ונידח בגיהנום השלג הנצחי בסיביר ,היו
עסוקים בשאלות קיום מינימליות :לחם צר ומים לחץ ,בגד מחמם כלשהו וכגון אלו.
רק הרב הקדוש רבי סיני זיע"א מזמיגראד ,שנלקח אף הוא לשבי הרוסי לאותו מחנה
עבודה ,חשב והתעסק בדברים אחרים העומדים על הפרק ...הן עוד מספר ימים יחול
ראש השנה וחייבים גם כאן ,בעמק הבכא הזה לתקוע בשופר!
אמנם שופר היה לו בכליו ,אבל כיצד יוכלו לתקוע מבלי שהדבר ישמע לחוץ? הרי קיום
כל סממן יהודי ודתי במקום אחת דינו להמית ,וכי מה עושים?
לצורך פתרון הדבר נחלץ נכדו האדמו"ר מטשאקווא רבי מאיר הלברשטם זצ"ל נער
כבן שלש עשרה ,והוא ,לאחר מחשבות רבות ,מצא פתרון הגון לבעיה,
באישון לילה ,ליל זכור ברית ,עזב את צריפו אשר במחנה ,וחמק אל השלג הקר ,מלאכי
מרום עמדו לו לאחיעזר ואחיסמך לבצע את מעשהו הנועז ...והם גם שמרו עליו לבל
יתגלה ,לבל יראה לאי מי משומרי המחנה ,המפקדים והקצינים.
הוא הגיע אל שער המחנה הראשי ,המקום שם היה מותקן הפעמון הגדול והנודע.
פעמון אשר הרעיד בצלליו מדי בוקר בבוקרו את אסירי המחנה ואלו התעוררו חיש
מהר לקול צליליו המרעידים .וכמובן ,קיום המחנה לא היה שייך בלא פעמון זה.
מאירל טיפס וטיפס במהירות מסחררת עד שהגיע לראש השער ...הוא כבר ניצב ליד
הפעמון .בבטחה הוציא מתוך כיסו סכין קטנה .התעסק בה שניים ושלוש שניות ו...
הפעמון האדיר ניתק מן החבל .והתנפץ בקול רעש גדול על שכבות הקרח האינסופיות
במרחבי סיביר.
מאירל כבר לא היה שם .הוא נס על נפשו .חזר חיש מהר לתוך צריפו .התכרבל מתחת
לשמיכה .וישן שנת ישרים ...
~ לח ~
עם בוקר שררו במחנה בוקה ומבולקה .הפעמון לא היה ...הפעמון לא הרעיד בצליליו.
ויושבי המחנה לא התעוררו לעבודתם כמידי יום ...המפקד וסגנו לא ידעו את מה אירע
כאן ...עד שלפתע גילו כי אין פעמון .כאשר גילו את הדבר היה כבר מאוחר מידי.
לבדם רצו בין השבילים ,עברו בין הצריפים ובעצמם העירו את אסירי המחנה ,תוך כדי
שהם פורקים את זעמם הנורא על כל מי שנקרה בדרכם בגין התקלה האיומה.
כאשר הסדר שב על כנו ,ברור היה כי כך אי אפשר לחיות במחנה אפילו לא ליום אחד,
ואז ,ניגש האדמו"ר רבי סיני מזמיגראד למפקד המחנה ,ובפיו פתרון והצעה גם יחד...
"יש לי ברשותי חצוצרה מיוחדת ,אשר קולה רם ומחריד ביותר ,מוכן אני מחר לחצרר
בחצוצרה זו ולהעיר את כולם "...והמפקד הסכים בכל לב...
בין היהודים המעונים נלחש המסר :מחר עם השחר תתקיימנה תפילות החג ,ולאחר
מכן בשעה הידועה תתקיים גם תקיעת שופר...
תקיעות השופר הללו אכן החרידו את כל מרחבי סיביר ...תקיעות כדת וכדין ברב עם.
כל אסירי המחנה נעורו .איש לא נשאר לשכב במיטתו לשמע התקיעות הללו אשר
התקיימה בהם מצוות עשה מדאורייתא .והמפקד היה מרוצה.
מאוחר יותר ניסה המפקד לבקש לעצמו את החצוצרה הזאת כדי שהוא אולי יתקע בה
למחר .אבל לא הצליח ...וכי מה יודע גוי בתקיעת שופר?
שוב ניגש הרבי מזמיגראד והציע לו כי גם למחר מוכן הוא לתקוע בחצוצרה הזאת
באותה השעה כדי להעיר את יושבי המחנה ...והתקיעות התקיימו בריש גלי גם ביום
שני של ראש השנה!
~ לט ~
/פנינים עובדות וסיפורים מגדולי הצדיקים בעת תקיעת שופר ובשופר גדול יתקע
בבואנו להביא מעט עובדות וסיפורים מגדולי הצדיקים בעבודתם הקדושה בתקיעות
השופר בראש השנה ,נציג ראשית לכל את המובא ב'הליכות שלמה' למרן הגרש"ז
אוירבך זצ"ל ,ובאמת מסופר הוא על הרבה צדיקים וגאונים ,וללמד על הכלל כולו יצא:
רחמנא אמר תקעו
"נשאל פעם רבינו מרן הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל ע"י צורב אחד ,אלו טעמים
מטעמי רבינו סעדיה גאון הנדפסים במחזורים ראוי לכוון בשעת התקיעות .ואמר לו
רבינו ,בטעמים הללו תעיין ותתבונן לפני התקיעות ,אבל בזמן התקיעות עצמן תהא
כוונתך אך ורק "רחמנע אמר תקעו!"
שברון לב -פטיש!
הפליאו צדיקים את גודל מעלת שברון הלב ביום ר"ה ובפרט בשעת התקיעות ,וכמו
שסיפר פעם כ"ק אדמו"ר מבוהוש זצ"ל:
"הבעש"ט קרא לפני ראש השנה להרה"ק רבי וולף קיצע'ס זי"ע ללמדו כוונת תקיעות
שופר ,והרה"ק מהיר במלאכתו בקודש וזהיר ,כתב הכוונות על ניר למען יזכור לכוין
בשעת התקיעות ,לפני התקיעות נאבד לו הפתקה עם הכוונות ,והיה בצער גדול ,ושאלו
הבעש"ט שהיה המקריא – למה הוא בצער? והשיבו כי נאבד לו הפתקא עם הכוונות.
אמר לו הבעש"ט הק' :שהכוונות של השמות הקדושים הם המפתחות של שערים
בשמים ,ואם אין מפתחות לוקחים פטיש ושוברים הדלת" ,א ציבראכן הארץ העפנט
אויף די טויערן!
עת רצון
בשעת התקיעות עצמן הוא זמן מסוגל מאד ועת רצון גדול ,וכמו שאמר פעם הרה"ק
ה"מקור ברוך" מסערט ויזניץ זצ"ל בדרשתו לפני התקיעות ,כך:
"זקני הרה"ק רבי ישראל מרוזין זיע"א אמר פעם :אילו היינו יודעים גודל העת רצון
בשעת תקיעת שופר ,היינו מחזיקים ברגע זה בשתי ידיים!"
לא אמר 'למנצח'...
והיו צדיקים שידעו לכוון מתי הוא העת רצון המסוגל ביותר ,וכמו שסיפר כ"ק
האדמו"ר מסטראפקוב:
"מנהגו של מרן אאזמו"ר בעל דברי חיים מצאנז זצל"ה היה שלא לומר 'למנצח לבני
קרח' לפני תקיעת שופר בראש השנה .ובנו אאזמו"ר בעל דברי יחזקאל זצל"ה תיכף
בשנה ראשונה אחרי פטירת אביו הקדוש אמר 'למנצח' לפני תקיעת שופר.
~מ~
כמה מהחסידים התפלאו על שינוי זה ,מרן משינאוא הרגיש בדבר ,וביושבו בשולחנו
הטהור אמר ,כי העולם חושבים שאבי זצל"ה היה לו איזה סברא שלא לומר 'למנצח',
אבל האמת אינו כן ,אלא הטעם שאבי לא אמר 'למנצח' הוא מפני שאבי הרגיש אימתי
הוא הרגע של עת רצון לתקוע שופר שלא יוכל השטן לקטרג ח"ו ,לכן זירז עצמו מאוד
מאוד לתקוע תיכף באותו רגע ולא היה יכול להמתין לכלום ,לכן לא אמר שום מזמור,
וכמה פעמים תיכף עוד בעומדו על פתח בית המדרש תיכף התחיל הברכות במרוצה
ובהגיעו לשולחן הקריאה תקע תיכף ,מה שאין כן אנו"...
'בניך רעבים הם'...
וכיוון שהוא זמן מסוגל ביותר השתדלו צדיקים ללמד אז זכות על ישראל ,וכמו שסיפר
הרה"ק רבי מרדכי חיים מסלאנים זצ"ל:
"הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב האריך פעם בכוונותיו לפני תקיעת שופר בראש השנה,
ועמד שם יהודי פשוט שהרעב הציק לו מאד ,וחשב לעצמו 'הנה אני רעב כל כך והרבי
עוד מאריך בהכנותיו '...והרגיש בזה הרה"ק וענה ואמר' :רבונו של עולם ,בניך רחומיך
רעבים הם!' ותיכף פתח בברכת 'לשמוע קול שופר' ותקע".
כוונת כל התקיעות
עוד סיפר הרמ"ח מסלאנים:
"פעם עיכב הרה"ק ר' יחיאל אב"ד מוש זצ"ל את התקיעות כי ראה בעד החלון ש"דבר
אחר" נכנס לשדה תפוחי אדמה של יהודי ונובר בקרקע ,והמתין עד שיגרשוהו.
כשספרו זאת לאדמו"ר מהר"א מבראנוביץ (בעל "בית אברהם" מסלאנים) נענה ואמר שזה
יותר חשוב מכל הסיפורים!"
והטעים רבי מרדכי חיים דבריו" :הרי זהו כל כוונת התקיעות ,פארטרייבן דעם ד"א פון
אידישן פעלד"...
גם ממנהג נוצרים מלאכים
אמרה נאה מופיעה בקובץ 'נועם המגידים'" :הרה"ק רבי חיים מאטיניא זיע"א הפליא
עד מאוד את קדושת מנהגי ישראל ,באומרו ,שגם ממנהגים נבראים מלאכים ,ולא רק
ממצוות .ראיה לכך הביא מתקיעות שופר ,שאנו תוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת רק
מספיקא ,ואף על פי כן מבקשים אנו ביהי רצון שלאחר התקיעות שהמלאכים שנבראו
מכל התקיעות ימליצו טוב בעדנו!"
כן יהיה לנו להמליץ טוב בעדינו ובעד כל קהל ישראל!
מקורות' :אוצרותיהם של צדיקים'' ,באהלי צדיקים'.
~ מא ~
~ מב ~
מצות וידוי דברים
(תשובה)
/תמצית המצוה עפ"י ספר החינוך בקיצע'ר
מצוות וידוי דברים
המצוה :נצטווינו להתוודות לפני ה' ,להזכיר את החטאים לפניו ולבקש כפרה עליהם
בעת שאנו עושים תשובה.
המקור :בפרשת נשא (במדבר ה ,ו -ז)" :איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל
מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא :והתודו את חטאתם אשר עשו וגו' ".
הטעם :אינה דומה מחשבת האדם בלבו ובמוחו פנימה כמחשבת האדם כשהוא
מוציאה ומבטאה בפיו ובשפתיו!
כאשר מחשבות האדם לחוד על אף שהם חשובים בעיניו אין הוא מחשיבם ברצינות
יתר ,באשר לא יצאה החלטתו מן הכח אל הפועל עדיין ,הרי מרחבי המחשבות נרחבים
וענקיים המה ואינם מחייבים בהחלט .מה שאינו כן כאשר מוציא האדם את מחשבותיו
והחלטותיו מן 'חלק המחשבה' ל'חלק המעשה' באמירתו ובגילוי מחשבתו על ידי פיו,
אות היא שקיבל והחליט לבטח לקיים לשמור ולעשות את אשר חשב בליבו ובמוחו!
על כן קבע לנו בוראנו יוצרינו שבשעותינו תשובה על אחת מהמעידות שמעדנו
במצוותיו המתוקות והמסולאות מפז ,לא די לנו בשברון ליבנו ובהרהור רגשותינו
השכליים שאנו מתחרטים על העבירה והמעידה ואין ברצונינו לעשותה עוד ,אלא עלינו
להוציא החלטה זו בפינו ובשפתינו -בהבטיחנו נאמנה שכזאת לא ישנה לעולם!
~ מג ~
מה גם שעצם ביטוי הדברים בפה מן הכח אל הפועל תשאיר רשימה בנפשנו פנימה,
כך שכאשר נתנסה בפעם הבאה בעבירה הספציפית נוכל לעמוד בפניה כצור איתן
וכחומה בצורה לבל ניכשל בה .וע"י כן נהיה רצוים ומקובלים לפני המרום ב"ה תמיד!
ספרי היסוד העוסקים במצוה זו :במקומות מפוזרים בש"ס ,ובעיקר בפרק אחרון
שבמסכת יומא .הלכות תשובה להרמב"ם שבחלק "מדע" .טור ושולחן ערוך אורח חיים
סימנים תר"ו תר"ז.
מצוה זו נוהגת :בכל מקום ובכל זמן .בזכרים ובנקיבות.
מהייחודיות במצוה זו :מצות תשובה הרי מיוחדת היא בייחודיותה! שכן צאו וראו
בהליכות בשר ודם ,אדם שעבר על החוק או על גזירת המלך עליו לרצות את עונשו
המקסימלי אף אם ישוב בתשובה מאה פעמים ,שכן את אשר עולל אינו יכול למשוך
בחזרה ,ומעוות לא יוכל לתקון.
אולם הנהגתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה אינה כן! אלא 'מודה ועוזב ירוחם' והשב
בתשובה מתקבל בזרועות פתוחות ובנפש חפיצה ,כשזדונותיו אף נעשים לו כזכויות
כשעושהו באהבה!
אין אח ורע להנהגה כזו! צאו וראו!!
~ מד ~
/הרהורים ותובנות לאור המצוה קדשנו
השבועה שהחזירה
"אני נשבע"...
קרא הרבי מטאלנא.
היהודי שעמד לצדו לא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו .אולם את המציאות אי
אפשר להכחיש ותוך דקות ספורות קמה שבועתו של הרבי מטאלנא והיתה למציאות.
מציאות שהכתה גלים והצמיחה פירות.
***
רגיל היה כ"ק מרן רבי יוחנן מטאלנא זי"ע ללכת אל הכותל המערבי בהזדמנויות שונות
ומפעם לפעם .כשפעמים היו נלווים אליו נכדיו ואנשי ביתו .היה זה כשנלווה אליו נכדו
בכורו כ"ק אדמו"ר מטאלנא שליט"א שאף סיפר את הסיפור הפלאי דלהלן.
"לוויתי את הסבא אל הכותל המערבי" ,סיפר" .וכבר היינו בחזרתנו משפיכת שיחנו
קדם ריבון העולמים בכותל המערבי ,כשלפתע פתאום קפא זקני על עומדו ,בזווית
העין צדה עינו חבר ידיד משכבר הימים עוד לפני שפיכת כוס התרעלה על יהודי
אירופה בשנות הזעם .כאשר הוא מבחין שעתה הלה מנוער מן התורה והמצוות ,כשאך
כיפת השמים שימשה לו ככיפה לראשו ...זקני הרבי התעשת וניגש לדרוש בשלומו
בחביבות.
היהודי שהיה מיואש מבוראו ועוד יותר מעצמו הגיב בהפגנתיות מה" :יעזבני הרבי ,יען
אם אך ישמע את אשר עשיתי משעה שיצאתי משערי אירופה ואושוויץ עד הנה ,לא
ירצה הרבי להכירני כלל ,יען לא הנחתי עבירה אחת בתורה שלא עברתי עליה להכעיס
ולתיאבון גם יחד!"
הרבי מטאלנא לא התרגש מדיבוריו ,והחל לרצותו ,באומרו אליו" :לא רק שרצוני
להכירך היטב לא נפגמה כלל ,אלא שסוברני שהינך חשוב יותר ממני! יהודי שעבר את
אימי השואה ועדיין יהודי הנהו ודאי שהוא חשוב ויקר יותר ממני לאין ערוך ולאין
תכלית! אין ספק בכך!"
היהודי לא היה יכול להתאפק" :אלו הבלים תדבר? וכי אני הבזוי והשפל שרמסתי את
התורה ברגל גסה חשוב יותר מהרבי שמוסר את נפשו לקיום התורה והמצוות?"
~ מה ~
אולם הרבי מטאלנא היה נחרץ ממנו בהכריזו נרגשות" :ראה נא ידיד יקר מוכן אני
לחזור אל הכותל המערבי ,מקום ממנו לא זזה השכינה מעולם ,ולהישבע בשבועת
אמת ,שבועת אמת ,כפי שאתה שומע ,שאתה ,כן אתה ,חשוב יותר ממני עשרת מונים!"
הלום הפתעה והתרגשות נשרך האיש אחרי הרבי ,שבהגיעו סמוך לאבני הכותל הצמיד
את ידיו אל הכותל בהכריזו" :אני נשבע בקדושת הכותל שהיהודי העומד לצדי חשוב
יותר ממני יוחנן טווערסקי מטאלנא!"
האיש הלז לא מצא את מקומו לנוכח רוב התרגשותו והפתעתו ...וכבר באותם רגעים
ולנוכח תהומות האהבה והאכפתיות שזלגו מכיוונו של הרבי אליו נצנצו בקרבו אותות
של תשובה לחזור בתשובה לאלתר ,ואכן ,לא עברו ימים מועטים ,והיהודי השלים את
החלטתו לחזור בתשובה שלימה ,כשבכך זכה לחיות את שארית ימיו כיהודי שומר
תורה ומצוות ומדקדק בקלה כבחמורה!"
בספר החינוך מסביר את שורש מצות וידוי הדברים על החטאים בכך שעל אף
שהתחרט האדם בלבו על חטאיו ,אין זה מספיק רציני וחזק ,באשר מי יימר לן שלמחר
לא יחזור לאיוולתו ולמעשיו הרעים לנוכח ניסיון כזה או אחר .אולם בהתוודתו לפני ד'
על כל חטאיו ,ובהבטיחו בפיו נאמנה שלא ישוב על מעידותיו ופשעיו הרי שיש תוקף
לתשובתו ומובטחנו שלא יחזור ויחטא ח"ו!
כשממנו ניקח לעבוד את ד' עד כמה יש באמירתנו כוח עצום בנפשותינו וגם בנפש
סובבינו לקבוע גורלות ולהשפיע עד למאד .עד שצדיק כמו הרבי מטאלנא זי"ע לקח
את חלק האמירה צעד קדימה ולא הסתפק בהרעפת טללי תחיה ואהבה על אותו יהודי
מסכן ,אלא אף השתמש בפיו להישבע שבועה חמורה ,שכ"כ נזהרו עליה במשך
הדורות ,העיקר שינצל יהודי מתהומות הנשיה ויחזור באהבה לאביו שבשמים!
וצאו וראו גודל כח האמירה והתשובה בכל ימות השנה ,ובפרט בימים אלו ימי הרחמים
והסליחות ,כשתפקידנו לאחוז אומנות אבותינו בידינו ,הן בחלק 'עשה טוב' -בשפיכת
שיח ותחנונים קדם ריבון העולמים שיחוס וירחם עלינו להוציאנו זכאים בדין כצמר
הלבן ,והן בחלק 'סור מרע' -לחזור בתשובה שלימה על כל אשר מעדנו ,כשאם נעשנו
בפינו ובשפתינו יקבעו הדברים בליבנו לעד ולנצח נצחים!
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים ,וכתבנו בספר החיים ,למענך אלוקים חיים!
~ מו ~
/להשתעשע בלימוד המצוה רעדן אין לערנע'ן
הוידוי והתשובה – מצוה אחת ,או שתים?!
שכונת גני הדר ,תל אביב
"אני לא מבין כבוד הרב" ,תמה אסף ,לאחר תקופה ארוכה שהחל להתחזק ברוחניות ולהתקרב אל ה' יתברך
ומצוותיו" .הרי כבר חזרתי בתשובה שלימה ,ומה עוד עלי לעשות"...
רבו ,אחד מגבורי הרוח בתקופתנו המחזיר אלפים ורבבות מישראל לאביהם שבשמים הביט עליו בנועם,
ובסבלנות רבה החל להסביר לאסף תלמידו הטרי" :ראה נא אסף יקירי ,אמנם באופן כללי חזרת בתשובה
שלימה ,כשבליבך פנימה אתה מתחרט על כל העבירות שעברת בעת היותך רחוק מאורו של השי"ת ומנותק
מתורה ומצוות.
אולם מליבך לפומיא לא גליא ,והואיל ויש מצוה מיוחדת בתורה "והתודו את חטאתם" למנות את החטאים
בפה ולהתחרט עליהם בדיבור שפתיים ,באשר רק כך מתבטאת החרטה במלוא הרצינות ,לכן על אף שכבר
התחרטת בליבך על כל העבירות שעשית בשני חייך הצעירות ,עם כל זאת צריך אתה להתוודות עליהם גם
בפה ולבקש מהקב"ה שימחול לך ויכפר לך על כל החטאים כולם!"
אסף שמע ,קיבל והפנים ,ובמהרה ניגש לעשות את מצות ה' מתוך דביקות בו יתברך!
ישיבת 'מנחת התורה' ,ירושלים
יחזקאל כבר התחרט על מעידתו הפתאומית בעוברו על מצות ד' מתוך אי שימת לב ומתוך אי יכולתו לכבוש
את יצרו ,וכבר שב בתשובה שלימה על כך ,אף התחזק ללמוד ולעסוק בסוגית התשובה ,ובעת עוסקו בסוגיא
זו שם לב לכך שעל אף שהתשובה בלב מקובלת ורצויה היא ,עם כל זאת היא אינה מספיקה באשר יש גם
מצוה להתודות בפה ,למנות את החטאים ולהתחרט עליהם!
'לאור זאת' תהה בליבו' .יש כאן לכאורה אי בהירות .כאשר יש לחקור ,האם שני החלקים ,התשובה בלב
והוידוי בפה הם מצוה אחת עם שני חלקים ,ולכן אם לא קיים את שני חלקי המצוה יחד -לא קיים המצוה
כלל ,או שמא שתי מצוות יש כאן ,מצות תשובה ומצות וידוי דברים ,מצות התשובה היא לחוד והיא החרטה
בלב פנימה ,ומצות הוידוי בפה הוא לחוד .ולכן כשקיים רק חלק אחד ,כגון שרק התחרט בלב ,כבר קיים
מצות תשובה בשלימות על אף שאת מצות הוידו לא קיים!"
למחרת הציע את שאלתו זו בפני רבו בישיבה ,רבו התפעל בפניו לנוכח שאלתו ,בציינו שבשאלתו זו קלע
לספיקתו ונידונו של רבינו המנחת חינוך במצות וידוי החטא (מצוה שסד ,אות א).
"הבא נא ספר 'מנחת חינוך'" ,הציע לתלמידו" .ונראה את כל הנידון בפנים באותיות מאירות ובשפה ברורה
ונהירה!"
הבה נלך בעקבותיו ,ונפתח פתח לחקירה רבתא זו ,ואמנם לא נוכל במסגרת מצומצמת זו להביא את כל
דבריו ואת מסקנתו ,אמנם להציג את הדברים על קצה המזלג ,נספיק בעזר שמו יתברך!
~ מז ~
בספר 'מנחת חינוך' על מצות וידוי דברים (מצוה שס''ד ,אות א') דן בחקירה מהותית ,שאף נוגעת למעשה :האם המצוה שעל יהודי
המבקש לחזור בתשובה על חטאיו להתוודות עליהם בפיו ,מעכבת היא במצות התשובה ,ובלעדי הוידוי אין נחשב שעשה תשובה ,או
שתשובה לחוד ,ווידוי דברים לחוד!
מנחת חינוך -מצוה שס"ד ,אות א'
וכן ביומא (פה ,ב) במשנה 'חטאת ואשם ודאי עיין ר"מ הלכות תשובה מפ"א עד סוף ההלכה.
מכפרין' ,ופירש רש"י (ד"ה חטאת)' :תשובה
איכא ,שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן', ולכאורה נראה לעניות דעתי מדברי הרב המחבר
עד כאן לשונו ,מבואר דזה שמביא קרבן גילה דמצוות עשה דכאן אינו התשובה ,רק הוידוי בפה,
אדעתיה שמתחרט ,ומכפרת לו אף שלא התודה דגזירת הכתוב היא דאם מתנחם מהחטא צריך
בפיו. להתוודות בפיו ,ככל מצוות עשה שתלוי בדיבור
ועיין רש"י כריתות (ז ,א ד"ה אלא על השבין) כגון קריאת שמע ודומיהם.
פירש רש"י דלרצונו בעינן ,נראה גם כן דעיקר היא וכן נראה מלשון המכילתא (ספרי זוטא ,במדבר ה,
התשובה בלב .אך רש"י בשבועות (יג ,א ד"ה ה) שמביא הרב המחבר' :ועדיין וכו' שהוידוי
חטאות ואשמות אין מכפרין אלא על השבין) בארץ ישראל וכו' מנלן אף בחוץ לארץ וכו''.
פירש דכתיב והתודו וגו' ,נראה דבוידוי פה תליא
כדכתיב 'והתודו' .אך באמת אין ראיה דרש"י ובאמת תשובה מבואר להדיא בתורה בפרשת
פירש מנלן זה דאינה מכפרת בלא תשובה ,ומוכח תשובה בפרשת נצבים (דברים ל ,א – ג) "והשבות
מקרא זה דכתיב והתודו וגו' והיינו תשובה דוידוי אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושבת וגו'
היא תשובה ,אבל אינו מוכח דהכפרה תלויה ושב ה' אלהיך את שבותך וגו'" ,ומיירי בחוץ לארץ
בוידוי דברים דווקא ,והתורה דכתבה ''והתודו'' כדכתיב "בכל הגוים וגו'" ,ובפרשת ואתחנן
היינו למצוות עשה ,אך על כל פנים מוכח דתשובה (דברים ד ,כז – לא)" :והפיץ וגו' ושבת עד וגו' כי
בעינן ,על כן פירש רש"י ביומא דמסתמא מתחרט קל רחום וגו'" גם כן מבואר בכתוב דאף בחוץ
וכו'. לארץ מהני תשובה.
ולא מצאתי דבר זה להדיא בגמרא דכפרה שתלוי אלא ודאי תשובה לחוד ,דהיא אפילו בלב ,אם
בתשובה ,יהיה תלוי דוקא בוידוי פה ,דהיא רק מתחרט בלב שלם הקדוש ברוך הוא מקבל
מצוה נוספת כמו כל מצוות עשה ,אבל שיהא תשובתו ,רק כאן היא מצות עשה ככל מצוות עשה
הכפרה תלוי בזה אינו מוכרח. שבתורה לומר הוידוי בפה ,ואם לא אמר בפה
ביטל מצות עשה ,אבל מכל מקום לענין כפרה על
אך בר"מ כאן (פ"א ,ה"א) מבואר להדיא דהכפרה העבירה שעבר נתכפר בתשובה בלב.
תלוי בוידוי דברים ,וזה לשונו' :כל מצוה וכו'
כשיעשה תשובה וכו' חייב להתוודות וכו' זה וידוי וגם חייבי כריתות ומחויבי בית דין וחייבי מלקות
דברים ,וידוי זה מצוות עשה היא וכו' ,וכן בעלי דאין מתכפרין בלא תשובה ,ובתשובה מתכפרין
חטאות ואשמות וכו' אינו מתכפר להם עד שיעשו ככל חלוקי כפרה שיתבארו (להלן במצוה זו ,מאות
תשובה ויתוודו וידוי דברים וכו'' כתב להדיא י"ד ואילך) בס"ד ,היינו תשובה בלב ,אם אין
'תשובה' וגם 'וידוי דברים' .וכן כתב עוד' :כל מתחרט בלב אין לו כפרה מהשי"ת ,ואם מתחרט
מחויבי מיתת בית דין ומחויבי מלקות וכו' אין בלב יש לו כפרה מה שהתשובה מכפר ,אבל אין
מתכפר להם עד שיעשו תשובה ויתוודו וכו' ,וכן תלוי בכלל בוידוי דברים ,רק דהיא מצוות עשה
החובל וכו' אינו מתכפר עד שיתוודה וישוב', בפני עצמה ,ואם לא עשה כן ביטל מצוות עשה של
הכפיל כמה פעמים שאינו מתכפר לו בתשובה וידוי ,אבל התשובה נתקבלה ומכפרת מה
בלב בלא וידוי דברים .וכן כתב בפרק שני (ה"ב): שהתשובה ראוי להתכפר בכל עבירה לפי מה
'ומה היא התשובה שיעזוב החוטא וכו' ,וצריך שהיא כמו שיתבאר בס"ד.
להתוודות בשפתיו ולומר ענינים אלה שגמר
בלבו' ,נראה דוידוי גם כן בכלל התשובה היא, וכן נראה בקדושין (מט ,ב) דאם קידש 'על מנת
ובלעדי זה אין התשובה מועלת כלל .ומדברי שהוא צדיק' ,אפילו הוא רשע גמור ,מקודשת,
הר"מ נראה דהכל נלמד מקרא זה "והתודו וגו'". שמא הרהר תשובה בלבו ,הרי דתשובה בלב אף
שלא בפה הוי צדיק.
~ מח ~
א .מצות עשה מן התורה להתוודות לפני ה' יתברך על החטאים שאנו שבים עליהם
בתשובה ,שנאמר בתורה (במדבר ה ,ז)" :והתודו את חטאתם אשר עשו" ,ומפסוק זה אנו
לומדים שיש מצוה מיוחדת להוציא בפה ובשפתיים את העוונות והפשעים שאנו
מתחרטים עליהם ,ובכך אנו מתרצים כלפי בוראינו יוצרינו!
ב .והנה יודעים אנו שיש חיוב לשוב אל ה' מכל החטאות שעובר האדם ,כמו שאנו
מוצאים בפרשת נצבים (דברים ל ,א – ב)" :והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה
והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך יהוה אלהיך
שמה :ושבת עד יהוה אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל
לבבך ובכל נפשך" .וכן בעוד מקומות בתורה (ראה דברים ד ,ל ובעוד מקומות).
והשתא יש לעיין בגדר מצות וידוי דברים ,ביחס למצות התשובה ,ונחל מצד מצות
התשובה :האם מצות התשובה תלויה בוידוי הדברים בקשר אמיץ וחזק ,והם כתרי רעין
דלא מתפרשין ,ולכן אם חזר בתשובה בליבו ולא התוודה בפה לא קיים מצות תשובה
כלל.
או שמא מצות תשובה לחוד והיא החרטה ועזיבת החטא בלבו ובמחשבתו ,ומצות וידוי
הדברים בפה ובשפתיים לחוד ,והן שתי מצוות עשה נפרדות .ולפי צד זה השני ,אם חזר
בתשובה רק בליבו יצא ידי מצות תשובה ,אף אם לא פירט את חטאיו בפיו .אלא שעדיין
לא יצא ידי חובת מצות עשה של וידוי על החטא.
ג .ומביא המנחת חינוך שלוש ראיות ממרחבי הש"ס ומפרשיו ,מהם עולה כצד השני,
שהתשובה בלב ומצות הוידוי בפה שני דברים נפרדים המה.
ראיה ראשונה :במסכת קידושין (מט ,ב) אנו מוצאים שהמקדש את האשה על מנת שאני
צדיק ,אפילו הוא רשע גמור הרי היא מקודשת ,באשר אמרינן 'שמא הרהר תשובה
בלבו' .הרי לך שתשובה בלב מספיקה כדי שיקרא צדיק גמור ,על אף שלא התודה בפיו
מאומה .שכן בשפתיו לא אמר כי אם" :הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק" ולא
הוסיף שום וידוי או חרטה גלויה ,ועם כל זאת נקרא 'צדיק' וקידושיו קידושין ,על כרחך
זהו משום שתשובה וחרטה בלב מספיקים לו לאדם מעיקר הדין על אף שלא התודה
בפיו כלל ,עד שנקרא צדיק גמור בתשובה כזאת בלבד.
ראיה שניה מביא המנח"ח מהמשנה במסכת יומא (פה ,ב) המפרטת את סדרי הקורבנות
והתשובה ש"חטאת ואשם ודאי מכפרין מיד .מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם
התשובה" .ולכאורה קשה שהתנא כותב שחטאת ואשם מכפרין מיד ואינו מפרט שזהו
דווקא עם התשובה ,דבר שלכולי עלמא מעכב שצריך תשובה עם הבאת הקורבנות,
ומבאר רש"י שם (ד"ה חטאת (השני))" :מסתמא תשובה איכא ,שאם לא היה מתחרט לא
היה מביא קרבן!" ורש"י אינו מפרט כלל שצריך שיתודה בפיו עם הבאת הקורבן כדי
שיחשב לו לתשובה .אלא שעצם הדבר שמביא קרבן היא הוכחה ניצחת שהוא מתחרט
בלבו על עוונותיו ,וזה כבר מספיק לתשובה ,אע"פ שלא אמר ולא רמז בפיו במאומה
שהוא שב בתשובה!
~ מט ~
ראיה שלישית מביא המנח"ח מסוגיית הגמ' במסכת כריתות (ז ,א) שיום כיפור מכפר
רק לאלו ששבים בתשובה ,והגמ' דרשה בתחילה שנפקינן דבר זה בקל וחומר מחטאת
ואשם ,מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא לשבים ,אף יו"כ אינו מכפר אלא לשבים,
ומבאר רש"י שם (ד"ה אלא על השבין) שדבר זה שהחטאת אינו מכפר אלא לשבים נלמד
מן הכתוב בפרשת הקורבנות ''לרצונו'' ,ואם אין הבעלים שבים ומתחרטים מעוונותיהם
כלל אין זה 'לרצונו' ,והנה על אף שברצון לבד לחזור בתשובה אין במשמעותו אמירת
וידוי בפה ,עם כל זאת נחשב בעל הקורבן בין השבים בתשובה ,הואיל וחזר בתשובה
בלבו .הרי לך ראיה שלישית שתשובה בלב מספיקה אף בלא אמירת הוידוי בפה!
והחוט המשולש לא במהרה ינתק!
ד .גם מדברי ספר החינוך נראה שסובר שהתשובה ,תשובה היא אף בלא וידוי דברים,
שכן בכותבו בביאור דיני המצוה ,הוא מפרט (בשם הספרי) לפרוך כמה דברים שההיינו
חושבים על מצוה זו ,שלא נאמר שמצות וידוי דברים באה רק עם הקורבן ,אלא אף
בלא קורבן היא נוהגת ,וכן בל תאמר שהיא נוהגת רק בארץ ,אלא היא נוהגת בין בארץ
ובין בחוץ לארץ.
וזהו לשונו בדברותיו" :ולפי שבאה מצוה זו של ודוי עם חיוב הקרבן ,כמו שכתוב
בפרשת ויקרא דכתיב שם (ה ,ו) "והביא את אשמו וגו'" ,שמא יעלה במחשבה שאין הודוי
לבדו מצוה בפני עצמה ,אלא מהדברים הנגררים אחר הקרבן ,על כן היו צריכים לבאר
במכילתא שאינו כן ,אלא מצוה בפני עצמה היא וכו'.
ועדין הייתי אומר ,שאין הודוי אלא בארץ ,כלומר אף על פי שמתוודין בלא קרבן ,מכל
מקום שלא יהיה חיוב הודוי אלא בארץ ,כי שם עיקר הכפרה ,ושם הקורבנות ,ועיקר
הכול בה .מנין אף בגליות? (תלמוד לומר) דכתיב (שם כז ,מ) "והתודו את עוונם ואת עון
אבותם" ,כלומר עון אבותם שחטאו וגורשו מן הארץ ,וכן אמר דניאל בחוצה לארץ (ט,
ז) "לך ד' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה!"
ובהביאו את דברי הספרי יש ראיה לדבר ,שכן אם מצות וידוי ותשובה מקושרים
אהדדי ,ואם לא קיים מצות וידוי בפה גם מצות תשובה לא קיים ,נמצא שהיה צד
להספרי לומר שלא יהיה שייך מצות תשובה בחוץ לארץ כלל ,ואיך יתכן לומר כן ,הרי
עיקר פסוקי התורה לגבי תשובה שבפרשת נצבים כתובים בעיקרם לגבי חוץ לארץ,
כך כשכתוב שם (דברים ל ,א)" :והשבת אל לבבך" מדובר כשישראל הם "בכל הגוים אשר
הדיחך ד' אלוקיך שמה" ,וכן בהמשך הפסוקים (שם ,ב -ג)" :ושבת עד ד' אלוקיך וגו'
ושב ד' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך וגו'" משמע
ג"כ שמדובר כשישראל אינם על אדמתם כי אם בחוץ לארץ ,והקב"ה מבטיח שכשיעשו
תשובה יקבצם חזרה לארץ ישראל.
אם כן כיצד ניתן לומר שהיה צד להספרי לומר שלא יהיה שייך מצות תשובה בחוץ
לארץ ,אם אמרינן שוידוי ותשובה קשורים אהדדי למצוה אחת ,הרי בקרא מצינו
מפורש שמצות תשובה לא רק שהיא שייכת בחוץ לארץ ,אלא היא שייכת שם ,ואפילו
~נ~
הרבה יותר מבארץ ישראל .אלא לאו שאמרינן שמצות התשובה לחוד שהיא שייכת גם
שייכת בחו"ל בכל זמן ובכל מצב ,ומצות וידוי הדברים לחוד ,ורק עליה הסתפק הספרי
האם היא שייכת בחו"ל!
ה .וכן נראה פשוט מכל דברי רבותינו ז"ל בגמרא וסוגיותיה שלא ציינו להתנות מצות
התשובה בוידוי הדברים בפה ,וכמו שמסכם המנחת חינוך בדברות אלו" :ולא מצאתי
דין זה להדיא בגמרא ,דכפרה שתלויה בתשובה תהיה תלויה דוקא בוידוי פה ,דהיא רק
מצוה נוספת כמו כל מצוות עשה ,אבל שתהא הכפרה תלויה בזה אינו מוכרח!"
ו .אלא שלכאורה מחלוקת הראשונים שנו כאן.
שכן מדברי הרמב"ם נראה שסובר כצד הראשון שמצות התשובה ווידו הפה מקושרים
אהדדי בקשר הדוק ,כשאין כפרה לחוזר בתשובה אלא א"כ התוודה על חטאיו בפה,
וההיפך.
שכן כך כותב הרמב"ם בהלכות התשובה דיליה (פ"א ,ה"א)" :כל המצוות שבתורה בין
עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה
מחטאו חייב להתודות לפני הקל ברוך הוא ,שנאמר" :והתודו את חטאתם אשר עשו"
-זה וידוי דברים" .ויותר מפורש כן בדברותיו הנוספים ,כשכותב בפרק שני (ה"ב) כך:
"ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא
יעשהו עוד ...וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניניות אלו שגמר בליבו!"
הרי לך שהרמב"ם סובר שהתשובה והוידוי הם מצוה אחת ,כשהוידוי הוא הביטוי
לתשובה ,ואין כפרה לחוטא אלא א"כ חוזר בתשובה בלב עם וידוי דברים בפה!
ז .ובמנחת חינוך מאריך עוד הרבה בענין -בהגדרות מצוות התשובה ווידוי הדברים,
ואף ביישוב דברי הרמב"ם ,אמנם במסגרת מצומצמת זו סקרנו רק את החקירה
והראיות ,והרוצה להרחיב אופקיו עוד בתורה ,ילך למקור החיים לעיין עוד בדברי
המנחת חינוך בענין ,לצלול בדברותיו ולהתעמק בנתיבותיו ,ויזכה לאור החיים למענך
אלוקים חיים!
~ נא ~
/עובדות וסיפורים אספרה
כח הפה!
בספר החינוך מסביר את שורש מצות וידוי הדברים על החטאים בכך שעל אף
שהתחרט האדם בלבו על חטאיו ,אין זה מספיק רציני וחזק ,באשר מי יימר לן שלמחר
לא יחזור לאיוולתו ולמעשיו הרעים לנוכח ניסיון כזה או אחר .אולם בהתוודתו לפני ד'
על כל חטאיו ,ובהבטיחו בפיו נאמנה שלא ישוב על מעידותיו ופשעיו הרי שיש תוקף
לתשובתו ומובטחנו שלא יחזור ויחטא ח"ו!
הרי לנו גודל כח הפה של כל יהודי ,ואם כן הוא בכל יהודי ,מה נפלאו הדברים כשמדובר
בצדיקים ,כאשר למילות הצדיקים וברכתם ישנה השפעה עצומה ומכרעת כמו שדרשו
צדיקים על הפסוק המופיע בפרשתנו" :לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" .כך:
הצדיק אשר "לא יחל דברו" -שאינו מחלל את דבריו ואמרותיו בדברי הבל ,רעות רוח
ודברים בטלים ,הרי 'ככל היוצא מפיו' -כל אשר מוציא מפיו בכל ענין" ,יעשה" -
הקב"ה עושה בקשתו ודיבורו בתמידות ,בבחינת צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים!
ולמילותיהם ודברותיהם ישנה השפעה כל כך חזקה בעולמות העליונים עד שכל דיבורי
הצדיק הם בבחינת "אל חזור" ,כאשר כל אשר יוציאו מפיהם כן ייעשה בכל התוקף,
כשלפעמים אף הם עצמם אינם יכולים למשוך את דיבוריהם מחמת רום ערך
מילותיהם ואמרותיהם!
קינדער ...קינדער ...קינדער...
בגלילות העיר 'סווראן' התגורר יהודי תמים אשר עבד את ד' בדרכו ,והשתדל לקיים
את מצוות התורה ככל שיכל .בד בבד התייגע קשות למען יוכל להתכלכל ,בבחינת
'בזיעת אפך תאכל לחם' .כאשר לאט לאט החל להרוויח מצלצלים הרבה עד אשר
ברחמי שמים פרץ עד למאוד מאוד .כך גם שלום הבית עם זוגתו היה במיטיבו ,כאשר
הם חיים בדרך התורה והחסידות מתוך שלוה והרווחה.
אלא שנקודה אחת העיבה על חייהם .העיבה אמרנו ,והיא הגדרה שאינה מספקת,
באשר נקודה זו הציקתם הרבה ועד למאוד :זרע של קיימא לא היו להם! ניסו פה ,ניסו
שם .אולם אפס .הישועה בוששה מלבוא.
~ נב ~
כחסידים נאמנים נכנסו המה אל רבם הרה"ק רבי משה צבי מסווראן זי"ע הידוע
כה'סווראנער רוב' כמה פעמים בבקשת עצה וברכה .הצדיק בליבו הרחום בירכם בחום
תדירות .אולם הישועה לא נראתה באופק ,כשאפילו קצה קצהו של אור לא נראה בקצה
המנהרה החשוכה.
עד שפעם אחת הרהיבה זוגתו עוז ונכנסה אל הרבי לבדה ,כשהיא מבקשת שוב שתזכה
לזרע של קיימא ועובדי ד' ,הרבי בירכה שוב בשפה רפה ,אלא שהפעם החליטה האישה
שלא עוד! לא תצא היא מחדר הקודש עד שהרבי לא יבטיח לה בהן צדקו שישועתה
קרבה ,מנגד ,הרבי לא התייחס למשובתה ולמעשיה.
כיון שכן נעמדה האישה מרת הנפש ,ברוב תסכולה ,בפתח החדר ,כשהיא מצהירה
שתחסום בגופה את פתח החדר ולא תניח לצדיק לצאת הימנו עד אשר יבטיח לה בנים
של קיימא.
הצדיק אבה לצאת ,אולם האשה חסמה דרכו מכל וכל.
כך עמדה שם האישה זמן רב.
עד שבשלב מסוים נתקצף הצדיק והרים קולו לעברה" :אני מבטיח לך .אשה טרדנית,
קינדער ...קינדער ...קינדער "...ושוב פעם" :אני מבטיח לך קינדער ...קינדער...
קינדער "...ו ...שוב פעם" :אני מבטיח לך קינדער ...קינדער ...קינדער"...
כך חזר הרבי שישה פעמים על מנטרה זו במורת רוח ,כשהוא כופל כל פעם שלוש
פעמים את המילה 'קינדער ( -ילדים) .כאשר כוונתו ברורה שהמשיך לה ישועה בזה
שתזכה לבנים הגונים במהרה.
"קינדער ...קינדער ...קינדער "...צלצלו המילים באוזניה .ומשעה שהבינה שבקשתה
קוימה ,והרבי הבטיח לה בהן צדקו שתזכה להיפקד במהרה ,עזבה את פתח החדר
ופנתה לביתה שמחה וטובת לב.
עברה שנה ...מזל טוב!!! האישה הולידה שלישייה! שלושה ילדים! זכים וטהורים!
חמודים ומשמחי לב!
עברה שנה נוספת...
ושוב :מזל טוב!!! האישה הולידה שלישייה נוספת!! בריאים ,שלמים ומשמחי לב!!
שנה נוספת עברה...
~ נג ~
ו ...שוב פעם ,מזל טוב!!! שלישייה נוספת!!! שלושה ילדים! זכים וטהורים!
האישה הרגישה שאינה מסוגלת יותר!! כל שנה שלישייה! היא טבעה בים של עבודה!
עד שהאחד נרגע מבכיו ,התעורר השני בחגיגות ,ומשנרדם השני ברוגע ,התעורר
ה'גדול' בן השלוש .וחוזר חלילה .עד שחישבו עצביה להיפקע מגודל הטרדה
וההתעסקות סביב ילדיה המרובים כמעט כחול אשר על שפת הים...
בראותה זאת ,ובחושבה לאחוריה את אשר התרחש בבית הרבי בבואה להתחנן לפניו
ועל נפש צאצאיה ,הבינה האישה גם הבינה את פשר השלישיות אשר היא מולידה כל
שנה .וזאת באשר הרבי התבטא לעבדה" :קינדער ,קינדער ,קינדער!" כל פעם שילש
את המילה "קינדער" ( -ילד) .ועל כן היא מולידה כל פעם שלישייה -שלשה ילדים!
ומשהתעמקה האישה שוב בדברי הרבי -הסווראנע'ר רוב ,ונפנתה למנות כמה פעמים
איחל לה הרבי "קינדער ,"3 Xגילתה שהרבי שיגר לה ברכה זו לא פחות משישה
פעמים!!
זאת אומרת :עדיין מחכות לה שלוש שלישיות בשלוש השנים הקרובות .כשאם נכפיל
ששה פעמים שלוש ,הרי לך שמונה עשרה ילדים!
האישה הרגישה שאינה מסוגלת .שמונה עשרה ילדים! כיצד תוכל לשאתם ,להניקם,
לפרנסם ולגדלם? שמונה עשרה ילדים בשש שנים! הן סכום אסטרונומי הוא לכל
הדעות!!!
שוב הריצה האשה את עצמה אל הרה"ק רבי משה צבי ,בבקשה שימשוך חזרה חלק
ממילותיו ,באשר יקשה עליה לגדל שמונה עשרה ילדים ,אולם הרבי נאלץ להשיבה
ריקם .באומרו לה שהדברים אשר יצאו מפי הצדיק ,אי אפשר למושכם חזרה .באשר
הישועה הומשכה ואין דרך חזור!
"תחת זאת שמחי בד' וגילי בו שזכית לזכיה כה עצומה להמשיך נשמות הרבה לעולמנו
השפל ,וזה ינחמך בעול הטורח התמידי סביב גידול הילדים!" סיים הרבי.
וכך ,עברה שנה נוספת ,ושוב פעם נולדה שלישייה!
שלושה ילדים זכים וטהורים עם נשמות קדושות שנשלחו לתקן עולם במלכות ד'! כך
נהפכה מאשה חסרת בנים ,לאשה מרובת בנים עד למאוד בזכות ברכת הצדיק!
~ נד ~
הבן ששים שנה יילד?!
ככוכב מזהיר בשמי האפילה היה הרה"ק רבי יואל מסאטמר זי"ע בעת בואו לשכון
ביבשת אמריקה ,כאשר בבואו הוא מוצא את יהודיה בשיפלות המצב ,כמעט כמשמעות
שם היבשת " -עמא ריקא!"
רבי יואל ,לא נתרפו ידיו מחומרת המצב ,הוא ועוד כמה מגדולי הדור העבר הפשילו
שרווליהם והקימו מחדש מקומות תורה ,יראה וחסידות ברחבי ארה"ב ,כשהם מחיים
שוב את העצמות היבשות ומשיבים יהודים לכור מחצבתם ולאביהם שבשמים
במסירות נפש.
חסידים הרבה נתקשרו להרה"ק רבי יואל זי"ע ,והוא שימש להם כאב וכמודה דרך
במסירות נפלאה בכל שטחי ותחומי החיים .כאשר כל חסיד היה נמלך בו הרבה.
כשמיותר לציין שבעת צרה היו הללו פוקדים אותו חיש .כך היה הומה חדר קבלת
הקהל ,בו קיבל רבי יואל את חסידיו הרבים המשחרים לפתחו ומחכים לעצתו.
שניים המתינו להיכנס אל הרה"ק רבי יואל בחרדת קודש .האחד היה נראה צעיר למדי.
ואילו משנהו היה ניכר עליו כי עבר די מזמן את גיל הבינה.
ויהי בהגיע תורו של הצעיר להיכנס החדרה .פרץ הלה בבכי מסעיר בשוטחו לפני
הרה"ק רבי יואל את סאת ייסוריו ,בכך שכבר עברו עליו למעלה מעשור מעת נישא
בשעה טובה עם זוגתו שתחיה ,והמה עדיין לא נפקדו בזרע של קיימא .הבית ריקם,
צהלת ילדים לא נשמעת שם .והלב בוכה בכיות עצומות" .הבה לי בנים ואם אין'...
הרופאים מרפים את ידינו שאין לנו סיכוי לחבוק בן .ואנו ,אנא אנו באים ,וכי לא נזכה
להמשיך את שלשלת הדורות להוליד בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות .רבי.
ברכני נא! הושיעני נא! ופעל למעני שאפקד בזרע של קיימא במהרה!"
הרבי הקשיב למצוקת האברך והזדהה עמו .אלא שהפלא ופלא ...לא עברו שניות
ספורות והרבי החל לנמנם קמעא .האברך השבור לא ידע את נפשו ,וכי זוהי תגובת
הרבי? עברה דקה ,דקותיים ,שלש דקות ורבי יואל עודנו מתנמנם .לא ידע האברך מה
לעשות וכיצד לפעול .ומשעברו עוד כמה דקות בהם התנמנם הרבי חליפות ,יצא
האברך מן החדר בצער רב.
אחריו נכנס היהודי הבא בתור -שכבר נשק די מקרוב את גיל הגבורות ,בהיותו בן
ששים שנה ויותר -במטרה להתברך מפי הרבי בבריאות איתנה ואריכות ימים מופלגת.
בהיכנסו נמנם עדיין רבי יואל במקצת ,ומשקרב החסיד המבוגר לשולחן הרבי,
~ נה ~
'התעורר' הרבי משנתו ,לחץ את ידי היהודי בחום ובירכו" :בעזרת ד' שנה הבאה הינך
חובק בן זכר!" היהודי לא ידע את נפשו .מה בירכו הרבי? הרי לא לכך בא .די לו בבנים
שהוליד ,גידל ופירנס...
לא היה זמן למחשבות והרהורים .ובמהרה מצא החסיד את עצמו מחוץ לחדר .הן
יהודים רבים ממתינים להיכנס ללשכת הגזית שבאמריקה.
החסיד הרהר שוב בדברי הרבי .כשמחשבות מתגנבות למוחו" .אולי הרבי כבר במצב
פרסנולי ,ואינו יודע מה הוא שח ,ולכך בירכני בצורה מוזרה זו!" אולם החסיד הדף
מחשבות כפירה אלו באחת ,כשהוא נשאר ב'צריך עיון' על דבריו אלו של הרבי....
עברה שנה...
ודברי הרבי הובנו במלואם! היהודי בן הששים וחמש חבק בן למזל טוב!
אכן ,ככל היוצא מפיו יעשה! ובצורה הכי חותכת!!
~ נו ~
~ נז ~
~ נח ~
