gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קרוב השם · Karoiv Hashem — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: קרוב השם · Karoiv Hashem

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

קרוב השם · Karoiv Hashem — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪350‬‬ ‫בס”ד‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בראשית דברים‬ ‫\\ שופר גדול לחירותנו‬ ‫ראש השנה אחר הצהריים‪ .‬בית חולים תל‬ ‫השומר‪ .‬מחלקה פנימית ב’‪.‬‬ ‫בחצוצרות וקול שופר‬ ‫ר’ מענדל פוסע בצעדים מדודים אל עבר מרכז‬ ‫המחלקה‪.‬‬ ‫כיצד משתלבים יחד תשובה וקול שופר עם‬ ‫ריקודים ושמחה? לרבינו הפתרונים‬ ‫רחש התרגשות רוטט באוויר‪ .‬הגיע הבעל‪-‬תוקע‪.‬‬ ‫התוועדות‬ ‫‪3‬‬ ‫התוועדות ראש השנה‬ ‫כסאות גלגלים‪ .‬מיטות‪ .‬אינפוזיות‪ .‬השתעלויות‬ ‫והתנשפויות‪ .‬ריח תרופות נישא בחלל‪.‬‬ ‫אך הפנים מסביב בורקות מהתרגשות‪.‬‬ ‫מענדל דופק על כסא מזדמן‪ ,‬מכריז בקול‪“ :‬כעת‬ ‫בניין האמונה‬ ‫אברך בקול את הברכות וכולם יענו אמן‪ .‬אין‬ ‫בראש השנה אנו בונים את קומת המלכות‪ .‬איפה‬ ‫לדבר עד סיום התקיעות”‪.‬‬ ‫אנו פוגשים את זה בחיים שלנו?‬ ‫“רגע רגע”‪ ,‬נשמעת קריאה מקצה‬ ‫ענייני דיומא‬ ‫‪9‬‬ ‫המסדרון‪ .‬ומיטה מתגלגלת במהירות בידי סניטר‬ ‫הפנימי והנסתר שבלוח השנה‬ ‫ערבי‪.‬‬ ‫שוכב עליה אברך משי‪ ,‬פניו קורנות מאושר‪.‬‬ ‫אומן בטעם אישי‬ ‫מענדל מזהה אותו מיד‪.‬‬ ‫מטבעי אני עדין ומופנם‪ ,‬וקשה לי החיכוך עם‬ ‫זה חיים יצחק שמתפלל איתו מידי שנה בבית‬ ‫מגוון הטיפוסים כאן באומן‪ ,‬האם 'לזרום' עם‬ ‫הכנסת המרכזי‪ ,‬שם משמש מענדל כבעל תוקע‬ ‫כולם או להישאר מי שאני?‬ ‫קבוע‪.‬‬ ‫שאלת חיים‬ ‫‪11‬‬ ‫חדר דיונים בשאלות החיים‬ ‫הוי‪ ,‬גוט יום טוב ר’ חיים יצחק‪ ,‬קורא מענדל‬ ‫בראשית דברים ‪ /‬המשך‬ ‫\\ שופר גדול לחירותנו‬ ‫כאן‪ ,‬בבית החולים‪ ,‬משום מה הוא‬ ‫הסתיים הטקס‪ .‬מענדל פונה ללוות‬ ‫בקול‪ ,‬אני רואה שאתה לא מוותר‬ ‫שואב סיפוק וחיות מכל מילת‬ ‫את חיים יצחק ומיטתו אל החדר‪,‬‬ ‫על התקיעות שלי אף שנה‪...‬‬ ‫תפילה שהצליח להגיד‪ ,‬וקול‬ ‫ושוב מנקרת מחשבה בראשו‪:‬‬ ‫משהו שונה בארשת פניו‪.‬‬ ‫כן כן‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬עונה יהודה‬ ‫השופר נשמע באוזניו כמנגינה‬ ‫לייב ופניו מחויכות כל כך‪ .‬כמעט‬ ‫ערבה מאין כמותה‪.‬‬ ‫תגיד‪ ,‬חיים יצחק‪ ,‬פונה מענדל‬ ‫והפסדתי את תקיעת השופר‪.‬‬ ‫הייתכן שתחושת האחריות‬ ‫בשאלה‪ .‬איך עבר עליך ראש‬ ‫השנה כאן בין כתלי המחלקה?‬ ‫פשוט מאז התאונה שעברתי שבוע‬ ‫המוטלת על כתפיו מידי ראש‬ ‫שעבר‪ ,‬אני לא מסוגל לזוז בכוחות‬ ‫השנה‪ ,‬משביתה את היכולת שלו‬ ‫עצמי‪ .‬ברגע האחרון ראיתי את‬ ‫הודו להשם‪ ,‬עונה חיים יצחק‬ ‫להתחבר ולשמוח במצוות השם‬ ‫עבאד הסניטר‪ ,‬וביקשתי ממנו‬ ‫בחיוך‪ .‬הצלחתי להתפלל חצי‬ ‫יתברך?‬ ‫שייקח אותי לכאן‪.‬‬ ‫שחרית וכמעט את כל מוסף‪.‬‬ ‫שמעתי שלושים קולות בתקיעת‬ ‫הייתכן שהמחשבה שהוא יכול‬ ‫ברוך השם‪ ,‬איזו שמחה‪ .‬כבר‬ ‫שופר‪ ,‬ואתמול בלילה אפילו‬ ‫להספיק יותר‪ ,‬מונעת ממנו לקבל‬ ‫חשבתי שאפסיד את המצווה‬ ‫טעמתי קצת חלה בדבש‪ .‬ברוך‬ ‫חיות ממה שעשה?‬ ‫הנפלאה הזו‪.‬‬ ‫השם‪.‬‬ ‫הייתכן שכשאדם מגיע להבנה‬ ‫משהו בארשת פניו של חיים יצחק‬ ‫ואז נפל האסימון אצל מענדל‪ .‬הוא‬ ‫שעבודת השם שלו אינה תלויה‬ ‫היה מוזר למענדל‪ ,‬אבל אין זמן‬ ‫קלט מה מוזר לו‪.‬‬ ‫רק בו‪ ,‬אלא בסייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫להתעסק בזה‪ ,‬בשעה שהציבור‬ ‫התאמץ כל כך להגיע למעמד זה‪.‬‬ ‫והתפקיד שלו הוא בעיקר לרצות‬ ‫חיים יצחק נראה כל כך נינוח‬ ‫ולהשתדל – משהו בתוכו נרגע‬ ‫ורגוע‪.‬‬ ‫מענדל מברך‪ ,‬הציבור עונה אמן‬ ‫והוא מסוגל להתמסר בהרבה יותר‬ ‫בהתרגשות‪.‬‬ ‫קלות ושמחה?‬ ‫כל שנה בראש השנה הוא נראה‬ ‫מתוח ולחוץ‪ .‬שומע שלוש פעמים‬ ‫מענדל תוקע‪ ,‬הציבור מקשיב‬ ‫הייתכן?!‬ ‫תקיעות שופר לפי כל השיטות‪.‬‬ ‫בהתפעלות‪.‬‬ ‫מתפלל באריכות מתוך מאמץ‬ ‫כך חושב מענדל‪ ,‬ונראה שגם חיים‬ ‫ודריכות בולטים מאוד‪.‬‬ ‫מענדל פוצח בניגון ‘ארשת‬ ‫יצחק מסכים עם העיקרון‪.‬‬ ‫שפתינו יערב לפניך’‪ ,‬הציבור‬ ‫ובסופו של יום‪ ,‬אחרי כל העבודה‬ ‫מוחא כף בשמחה‪.‬‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‬ ‫המאומצת‪ ,‬הוא מנסה להרגיע את‬ ‫עצמו שעשה מספיק‪ ,‬אך לא כל כך‬ ‫מענדל מאחל כתיבה וחתימה‬ ‫העורך‬ ‫מצליח‪.‬‬ ‫טובה‪ ,‬והציבור מודה לו מקרב לב‪.‬‬ ‫הגליון נתרם לזכות‬ ‫חיים צבי בן חנה ליבא בריינדל ומשפחתו‬ ‫\\ התוועדות‬ ‫בחצוצרות וקול שופר‬ ‫יו”ל ע”י ‘כיסופים’‬ ‫כיצד משתלבים יחד תשובה וקול שופר עם ריקודים‬ ‫חבקוק הנביא ‪ 5‬רמת בית שמש ג' ‪1‬‬ ‫ושמחה? לרבינו הפתרונים‬ ‫ב‬ ‫לכל עניני הגליון‪-‬‬ ‫הערות והארות‪ ,‬נקודות הפצה וכדו'‬ ‫חיי מוהר”ן (אות צה) מובא חלום שסיפר רבינו בחודש‬ ‫ניתן ליצור קשר‬ ‫בפל‪054-853-7200 :‬‬ ‫אלול‪.‬‬ ‫או במייל‪26karov@gmail.com :‬‬ ‫החלום הזה משקף מאוד את ראש השנה של רבינו‪ ,‬וכך‬ ‫ההרשמה לקבלת הגליון במייל‬ ‫מסופר שם‪:‬‬ ‫בכתובת‬ ‫‪k6646201@gmail.com‬‬ ‫ׁשֹופר‪.‬‬ ‫רֹוצה ִלכְ נֹס ְ ּב ַביִ ת ִל ְׁשמ ַֹע קֹול ָ‬ ‫“ס ּ ֵפר ִּב ֵ‬ ‫ימי ֱאלּול‪ֶׁ ,‬ש ָח ַלם לֹו ֶׁש ָהיָ ה ֶ‬ ‫ִ‬ ‫קו כיסופים‬ ‫ּומ ַר ְ ּק ִדין ְמאֹד‪,‬‬ ‫ּומ ִּכין ַּכף ֶאל ַּכף ְ‬‫וְ ָע ַבר ִל ְפנֵ י ַ ּביִ ת ֶא ָחד וְ ָׁש ַמע ֶׁש ּׁ ָשם ְמזַ ּ ְמ ִרין ַ‬ ‫שיעורי בית המדרש‬ ‫ֹוח ִקים ְמאֹד‪.‬‬ ‫דֹולים ְּכ ֶד ֶר ְך ַה ּ ְש ֵמ ִחים וְ ַה ֹּש ֲ‬ ‫ּוש ֵמ ִחין ִּב ְק ִפיצֹות וְ ִר ּק ִּודין ְ ּג ִ‬ ‫ְֹ‬ ‫וקבלת עדכונים שוטפים‬ ‫‪02-664-6201‬‬ ‫ׁשֹופר”‪.‬‬ ‫יתי וְ ָא ַמ ְר ִּתי‪ֲ :‬הלֹא ְלכָ אן ְ ּבוַ דַּ אי טֹוב ִלכְ נֹס ִל ְׁשמ ַֹע קֹול ָ‬ ‫ָענִ ִ‬ ‫מן הסתם‪ ,‬אין מי שקורא את התיאור הזה של רבינו‪ ,‬ולא נזכר ברחוב‬ ‫פושקינה‪.‬‬ ‫זמני השיעורים הקבועים‪:‬‬ ‫ּוש ֵמ ִחין ִּב ְק ִפיצֹות וְ ִר ּק ִּודין‬ ‫ּומ ַר ְ ּק ִדין ְמאֹד‪ְ ֹ .‬‬ ‫ּומ ִּכין ַּכף ֶאל ַּכף ְ‬ ‫ֶׁש ּׁ ָשם ְמזַ ּ ְמ ִרין ַ‬ ‫ימי רביעי‬ ‫ללכת עם תורה ‪-‬‬ ‫ֹוח ִקים ְמאֹד – הכי פושקינה שיש‪.‬‬ ‫דֹולים ְּכ ֶד ֶר ְך ַה ּ ְש ֵמ ִחים וְ ַה ֹּש ֲ‬ ‫ְ ּג ִ‬ ‫תורה כה תנינא (בשעה ‪)20:30‬‬ ‫סיפורי מעשיות (בשעה ‪)21:30‬‬ ‫ודווקא על מקום כזה המליץ רבינו‪ ,‬שבוודאי טוב לשמוע בו קול‬ ‫משפ' מרגלית‬ ‫רחוב הר' יצחק שמידמן ‪ 22‬בני ברק‬ ‫שופר‪.‬‬ ‫שינויים בזמני ומיקום השיעורים‬ ‫שום סיפור שסיפר רבינו איננו סתמי‪ .‬הוא מכיל סודות נעלמים וכוונות‬ ‫מתעדכנים בקו כיסופים ‪02-664-6201‬‬ ‫נסתרות‪ .‬אך כדרכנו‪ ,‬ננסה להתבונן בו מרחוק ולדלות מתוכו עצות‬ ‫שנוגעות אלינו‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫נדרים פלוס > קופת 'כיסופים'‬ ‫גם אם זו לא ממש חרדה ולחץ‪ ,‬עדיין מדובר‬ ‫התעוררות ושמחה‬ ‫בתנועה של סגירות‪ ,‬איפוק והתכנסות‪.‬‬ ‫כל מי שנחשף לראשונה בחייו לאומן‪-‬ראש‪-‬‬ ‫ימי דין‪ .‬הלא כן?‬ ‫השנה‪ ,‬עובר טלטלות נפשיות עוצמתיות‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫וכאן‪ ,‬אצל רבינו‪ ,‬הרגשות הללו משמשות‬ ‫בעירבוביה‪.‬‬ ‫אחת מאלו שמצליחות לערער אותו‪ ,‬ולגרום‬ ‫לכל התפיסות ודפוסי החשיבה הישנים שלו‬ ‫רגע אחד הלב מתעורר לתשובה כמו שמעולם‬ ‫להתפוגג ולהתאדות – זו בדיוק הנקודה‬ ‫לא התעורר‪.‬‬ ‫שהזכרנו‪.‬‬ ‫רגשות של בושה וחרטה‪ .‬רגשות של יראת‬ ‫המעבר החד והבלתי אפשרי‪ ,‬מהתעוררות‬ ‫שמים אמיתית‪.‬‬ ‫אמיתית בתשובה בבכיות מעומק הלב‪,‬‬ ‫לשמחה ברחובות‪ ,‬ריקודים בכיכרות‪ ,‬וצהלה‬ ‫וברגע שאחרי‪ ,‬חדווה טהורה‪ .‬זרימה‪ .‬אהבה‬ ‫בלבבות‪.‬‬ ‫והשפעה‪.‬‬ ‫ואם נרצה לדייק יותר‪ ,‬זה לא מעבר חד‬ ‫זוהי מניפה רחבה של רגשות מכל הקצוות‪,‬‬ ‫מהתעוררות לשמחה‪ .‬אלא שתיהן פועלות‬ ‫שעלולה לבלבל את מי שחווה אותה‬ ‫יחד‪ ,‬בבת אחת‪ ,‬בכל רגע נתון‪.‬‬ ‫לראשונה‪.‬‬ ‫עצרו והביטו רגע על המתחולל ברחוב‬ ‫והאמת‪ ,‬גם את מי שכבר מכיר את הלוך‬ ‫פושקינה בערב ראש השנה; התבוננו בפינות‬ ‫הנפש של אומן‪ ,‬אבל מופתע כל שנה מחדש‬ ‫השונות בציון הקדוש‪ .‬ובעצם בכל מקום בו‬ ‫מעוצמתו‪.‬‬ ‫נפגשים כמה מאנ”שנו במחיצה אחת‪.‬‬ ‫זה לצד זה – האחד מתמוגג בבכי מטהר‪ ,‬רעהו‬ ‫תשובה וריקוד‬ ‫מרקד על תלת‪ ,‬השלישי זועק למרומים‪,‬‬ ‫שתי הקצוות הללו של התעוררות ויראת‬ ‫והרביעי מנגן בכלי זמר‪.‬‬ ‫שמים מחד‪ ,‬ושמחה וחדוה מאידך‪ ,‬מאפיינות‬ ‫מאוד את דרכו של רבינו‪.‬‬ ‫למי שלא הורגל בכך‪ ,‬זה פשוט הלם תרבות‪.‬‬ ‫כשהוא מדבר על תשובה או על ראש השנה‪,‬‬ ‫הזהו ראש השנה? ככה מתכוננים לתקיעת‬ ‫זה מגיע ממקום מאוד מעורר‪ ,‬רציני ותכליתי‪.‬‬ ‫שופר?‬ ‫רבינו הרי קרא על עצמו ‘אוצר של יראת‬ ‫בעולם‪ ,‬ראש השנה מתקשר אוטומטית‬ ‫שמיים’‪.‬‬ ‫לתנועת נפש של כיווץ וצמצום‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫התוועדות‬ ‫אין צורך להביא לכך עדויות‪ .‬כולנו מכירים‬ ‫כאשר אמו של רבינו‪ ,‬מרת פייגא‪ ,‬שאלה‬ ‫זאת מעצמנו‪.‬‬ ‫אותו‪ :‬מהי המדרגה שלך? ענה לה רבינו‪ :‬איך‬ ‫בין אן אמת’ער סר מרע – אני סר מרע אמיתי‪.‬‬ ‫וזה פשוט פלא‪.‬‬ ‫סר מרע זו מדרגת היראה‪.‬‬ ‫אנשים מתעוררים מבפנים‪ ,‬נזכרים במקומות‬ ‫פנימיים שכבר שכחו שהם בכלל קיימים‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬רבינו מדבר הרבה על מדרגת היראה‪,‬‬ ‫צפים בתוכם רצונות ישנים‪ ,‬כיסופים‬ ‫אבל יחד עם זאת מדבר לא פחות גם על‬ ‫וגעגועים‪.‬‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫וכל זה קורה לא מתוך הרגשה של דיכאון‬ ‫וכאמור‪ ,‬אלו לא רק דיבורים‪ .‬זה מה שקורה‬ ‫חלילה או לחץ‪.‬‬ ‫אצלו באופן מאוד ברור ומוחשי‪ ,‬כאן בקיבוץ‬ ‫הקדוש באומן‪.‬‬ ‫ממקום אחר לגמרי‪ .‬ממקום שכולו טוב‪.‬‬ ‫זו תופעה שאין לה אח ורע בעולם‪.‬‬ ‫פלאי פלאות‪.‬‬ ‫אנשים מתעוררים להשם יתברך בלי שיחות‬ ‫כולנו מכירים את הפסוקים מספר נחמיה‬ ‫מוסר‪ .‬בלי דרשות מפיות מפיקי מרגליות‪ .‬בלי‬ ‫ּוׁשתּו‬ ‫“לכּו ִאכְ לּו ַמ ְׁש ַמ ִ ּנים ְ‬ ‫על ראש השנה‪ְ :‬‬ ‫זעקות גיוואלד‪.‬‬ ‫ַמ ְמ ַת ִ ּקים וְ ִׁש ְלחּו ָמנֹות ְל ֵאין נָ כֹון לֹו ִּכי ָקדוׁש‬ ‫ַה ּיֹום ַל ֲאד ֹנֵ ינוּ‪ ,‬וְ ַאל ֵּת ָע ֵצבּו ִּכי ֶח ְדוַ ת ה’ ִהיא‬ ‫התעוררות מוחלטת ופנימית שמתרחשת תוך‬ ‫ָמ ֻע ְ ּזכֶ ם”‪.‬‬ ‫כדי תנועת ריקוד‪.‬‬ ‫ראש השנה הוא יום של שמחה‪ .‬אבל במקומות‬ ‫אנשים מגיעים לציון הקדוש‪ ,‬אחרי שהם‬ ‫אחרים בעולם‪ ,‬זה מרגיש קצת כמו סתירה‬ ‫נדחפו בחוץ בדילוגים וקפיצות בין מעגל‬ ‫להתעוררות בתשובה‪.‬‬ ‫אחד למשנהו‪ .‬כאשר האוזניים שלהם עדיין‬ ‫מצלצלות מהלמות הבוקסות‪ .‬כל אוזן במקצב‬ ‫כאן באומן הפסוקים מקבלים פירוש מציאותי‪.‬‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫שמחה ותשובה‪ .‬ושוב שמחה ושוב תשובה‪.‬‬ ‫זה מצב נפשי שלכאורה הכי פחות תומך‬ ‫התעוררות – בלבול ראש וחוסר ישוב הדעת‪.‬‬ ‫ראש השנה ושמחת תורה‬ ‫אבל אנשים נכנסים פנימה‪ ,‬ופתאום נפתח‬ ‫בהמשך הדברים שם‪ ,‬בחיי מוהר”ן‪ ,‬מובאת‬ ‫להם הלב‪ .‬ברמה כזו שבשום מקום אחר הוא‬ ‫הרחבה על עניין הקשר בין השופר והשמחה‪:‬‬ ‫לא נפתח‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫זו אכן שאלה טובה‪.‬‬ ‫ׁשֹופר‬ ‫“וְ ָענָ ה ֶא ָחד‪ֶׁ ,‬ש ַ ּגם ְמ ֻר ּ ָמז ְ ּב ִס ְפרֹו ֶׁש ּ ִמ ְצוַ ת ָ‬ ‫ִהיא ְּב ִחינַ ת ַה ְמ ָח ַאת ַּכף וְ ִר ּק ִּודין‪ַּ ,‬כ ּמ ָ‬ ‫ּובא‬ ‫רבינו כבר העיד על עצמו‪ ,‬שהוא מעביר את‬ ‫ְ ּב ַה ּת ָֹורה ‘וְ ֵא ּ ֶלה ַה ּ ִמ ְׁש ּ ָפ ִטים’ (ליקוטי מוהר”ן י)‬ ‫אנשיו במשפט מיד בתחילת ראש השנה‪.‬‬ ‫ַה ְמ ַד ֵ ּבר ֵמ ַה ְמ ָח ַאת ַּכף וְ ִר ּק ִּודין וְ כוּ’‪.‬‬ ‫ויש שהסבירו על פי עיקרון זה‪ ,‬את השילוב‬ ‫ׁשֹופר‬ ‫רּועה ֶׁשהּוא קֹול ָ‬ ‫נִ ְמ ָצא ְמב ָֹאר ָׁשם‪ֶׁ ,‬ש ְּת ָ‬ ‫של היראה והתשובה יחד עם הריקודים‬ ‫ִהיא ְ ּב ִחינַ ת ַה ְמ ָח ַאת ַּכף וְ ִר ּק ִּודין‪.‬‬ ‫והשמחה בקיבוץ הקדוש‪.‬‬ ‫וְ נִ ְענַ ע לֹו ַר ֵּבנּו זִ כְ רֹונֹו ִל ְב ָרכָ ה ראֹׁשֹו‪.‬‬ ‫אצל רבינו‪ ,‬ראש השנה ושמחת תורה אכן‬ ‫חלים באותו היום‪.‬‬ ‫ַא ַחר ָּכ ְך ָׁש ַלח ה’ ְ ּב ִל ִּבי ֶׁש ּ ְמ ֻר ּ ָמז ַּב ּ ָפסּוק ֶׁש ּׁש ָ‬ ‫ֹופר‬ ‫ִהיא ְּב ִחינַ ת ִר ָ ּנה וְ ֹ ִש ְמ ָחה‪ִּ ,‬כי ָ‘אז יִ ּ ָמ ֵלא ֹ ְש’חֹוק‬ ‫רבינו בעצם פועל כבר ביום הראשון את‬ ‫היחוד שפועלים בעולם במשך כל הימים‬ ‫אׁשי ֵתבֹות ׁשֹופָ”ר‪.‬‬ ‫ּו’לׁשֹונֵ נ ּו ִר ָ ּ’נה’‪ָ ,‬ר ֵ‬‫ּ ִפ’ינ ּו ְ‬ ‫מראש השנה ועד שמחת תורה‪.‬‬ ‫רּועה’‬ ‫וְ ַעל ֵּכן ַא ַחר ּ ָפסּוק ַ‘א ְׁש ֵרי ָה ָעם ְ‬ ‫יֹוד ֵעי ְת ָ‬ ‫אבל כאמור‪ ,‬יש כאן נקודה נפשית עמוקה‪,‬‬ ‫וְ כוּ’‪ְּ ,‬כ ִתיב‪‘ְּ :‬ב ִׁש ְמ ָך יְ גִ ילּון ָּכל ַה ּיֹום’‪.‬‬ ‫ששווה להתעכב עליה‪.‬‬ ‫וְ ַע ֵ ּין ְּב ָמקֹום ַא ֵחר ֶׁש ִע ַ ּקר ַה ְּבכִ ָ ּיה ְצ ִריכָ ה ִל ְהיֹות‬ ‫אׁשי ֵתבֹות ְּ‘ב ִׁש ְמךָ‬ ‫ֹוך ֹ ִש ְמ ָחה‪ִּ ,‬כי ְ ּבכִ ָ ּיה ִהיא ָר ֵ‬ ‫ִמ ּת ְ‬ ‫תשובה לכתחילה‬ ‫יְ גִ ילּון ָּכל ַה ּיֹום’‪ַ ,‬ע ֵ ּין ָׁשם”‪.‬‬ ‫עניין התשובה לפי דרכו של רבינו הוא חידוש‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫שימו לב איזו מהפכה בתפיסות הרגילות‪.‬‬ ‫רבינו בתורה ו’ מלמד אותנו‪ ,‬שהעבודה של‬ ‫שופר שנתפס בדרך כלל כמעורר לבכיה‪ ,‬הוא‬ ‫כל יהודי היא לשוב בתשובה‪ ,‬ולהוסיף תשובה‬ ‫בעצם בבחינת ‘אז ימלא שחוק פינו ולשונינו‬ ‫על תשובה‪ ,‬ושוב תשובה על התשובה‪ .‬כך כל‬ ‫ימיו‪.‬‬ ‫רינה’‪.‬‬ ‫גם מבלי להיכנס לעומק המופלא של הדברים‪,‬‬ ‫וגם בכיה שקשורה אצלנו היכן שהוא קצת‬ ‫יש כאן שינוי תפיסה‪.‬‬ ‫לעצבות‪ ,‬היא בכלל ראשי תיבות של ‘בשמך‬ ‫יגילון כל היום’ – בכיה של שמחה‪.‬‬ ‫תשובה היא לא מצב של בדיעבד‪ .‬התשובה‬ ‫היא לא אמצעי כדי לחזור למצב הלכתחילה‬ ‫מה קורה פה? זה הימים הנוראים עכשיו‪ ,‬או‬ ‫הרצוי‪.‬‬ ‫שמחת תורה?‬ ‫‪6‬‬ ‫התוועדות‬ ‫המקומות התקועים שלך‪ .‬הוא מעוניין בקשר‬ ‫בתשובה יש עניין בפני עצמו‪ .‬היא תכלית‬ ‫של התשובה והסליחה הזה‪.‬‬ ‫עבודת האדם‪ ,‬והוא אמור לרצות ולהשתוקק‬ ‫לעסוק בה‪.‬‬ ‫הוא אוהב את זה‪.‬‬ ‫תשובה היא עבודה חווייתית ומתוקה‪ .‬היא לא‬ ‫וממילא הדבר הכי טבעי‪ ,‬הכי מתבקש‪ ,‬והכי‬ ‫אמורה להעלות בתוכנו תחושות חמיצות‪.‬‬ ‫מקל על הלב‪ ,‬הוא לעשות תשובה‪.‬‬ ‫להתנקות‪ .‬להתחרט‪ .‬להתפייס עם אבא‬ ‫הסיבה שלתשובה יש יחסי ציבור גרועים כל‬ ‫שבשמיים‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬היא מפני שבעינינו היא נתפסת כסוג של‬ ‫הוכחה לכך שאנחנו רעים‪.‬‬ ‫תשובה היא עבודה של לכתחילה – זה חידוש‬ ‫עצום!‬ ‫תשובה היא כמו תעודה חתומה על כך שאנו‬ ‫לא בסדר‪.‬‬ ‫לקב”ה יש תענוג מעצם עבודת התשובה‪ .‬וגם‬ ‫לך יכול להיות תענוג שכזה‪.‬‬ ‫הרי זה מה שאנחנו עושים כשאנו שבים‬ ‫בתשובה – מחפשים היכן אנחנו לא בסדר‪,‬‬ ‫זו גישתו המהפכנית של רבינו‪ ,‬והיא מורגשת‬ ‫ובמה אנו מקולקלים ומעוותים‪.‬‬ ‫כל כך חזק כאן בהיכלו‪.‬‬ ‫בתת‪-‬מודע שלנו יש פחד‪ ,‬שאם נכיר במצב‬ ‫תשובה מתוך התכלית‬ ‫שלנו ונגלה מי אנחנו באמת‪ ,‬הקב”ה לא ירצה‬ ‫בנו יותר‪.‬‬ ‫רבינו מספר‪ ,‬שכשהוא חיפש היכן לשמוע קול‬ ‫שופר‪ ,‬הוא בחר בית שבו רוקדים ושמחים‪.‬‬ ‫אנחנו מעדיפים להתעלם ולטשטש עקבות‪.‬‬ ‫יש כאן עומק שכדאי לנו להתבונן בו‪.‬‬ ‫אבל זה כל כך לא נכון‪.‬‬ ‫בפסוק נאמר‪“ :‬ולישרי לב שמחה”‪ .‬השמחה‬ ‫כל מי שדרך על מפתן דלתו של רבינו יודע‬ ‫קשורה לישרות‪.‬‬ ‫ומרגיש שהקב”ה מחכה לו‪ ,‬רוצה ואוהב‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫מדוע האדם לא שמח? כי הלב שלו עקום‪.‬‬ ‫זו הוודאות הכי גדולה שיש‪ ,‬ואין מה שיכול‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לצינור שדרכו זורמים‬ ‫לערער אותה‪.‬‬ ‫מים‪ .‬אם הוא מתעקם ומתקמט הזרימה‬ ‫נעצרת‪.‬‬ ‫הקב”ה מחכה שתשוב אליו ותדבר איתו על‬ ‫‪7‬‬ ‫התוועדות‬ ‫לאדם רגיל קשה לעשות זאת‪ .‬כיצד יגיע‬ ‫לכל אחד מאיתנו יש צינור של שפע שמזרים‬ ‫למקום המיוחל‪ ,‬אם הוא רחוק כל כך?‬ ‫אליו חדוה ואור‪ ,‬וכשהצינור ישר הכל זורם‬ ‫בשפע ושמחה‪.‬‬ ‫אך לצדיק יש כח כזה‪ .‬הוא מסוגל‬ ‫להוביל אותנו לשם‪ ,‬ולהראות לנו את‬ ‫אך כשהלב מתחיל להתעקם ולהתעוות‪ ,‬זרם‬ ‫התכלית‪.‬‬ ‫השמחה מתמעט ועלול להיעצר לגמרי חלילה‪.‬‬ ‫הנה יהודי יקר‪ ,‬תרגיש לאן אתה שייך‬ ‫ומכיון שתפקידו של השופר הוא ליישר‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫ולפשט את העקמימות שבלב‪ ,‬ותפקיד‬ ‫התשובה הוא לתקן את כל הקלקולים‬ ‫זה יגרום לך לרצות להיות מחובר לשם‬ ‫והעיוותים –‬ ‫תמיד‪ .‬להתחרט על העבר ולשוב בתשובה‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫נמצא אם כן‪ ,‬שהמקום אליו אנו שואפים‬ ‫להגיע בראש השנה‪ ,‬הוא השמחה‪.‬‬ ‫רבינו מעורר אותנו לתשובה‪ ,‬בכך שהוא‬ ‫מראה לנו כיצד מרגיש אדם מתוקן וישר‪.‬‬ ‫כי כאמור‪ ,‬השמחה היא הביטוי ליושר וטהרת‬ ‫הלב‪.‬‬ ‫כשהעולם יהיה ישר אחר התיקון‪ ,‬תשרור בו‬ ‫שמחה פשוטה‪ ,‬ורבינו כבר כעת מוביל אותנו‬ ‫וכאן מגיע החידוש הגדול של התשובה באומן‬ ‫אל המקום הזה‪.‬‬ ‫ראש השנה של רבינו‪.‬‬ ‫הוא מראה לנו כיצד מרגיש עולם ישר‬ ‫כי יש שתי צורות כיצד להתעורר בתשובה‪.‬‬ ‫ומתוקן‪ .‬מלא בשמחה‪.‬‬ ‫אפשר להתעורר מכח זיהוי המצב הגרוע בו‬ ‫זו דרך התשובה של רבינו‪.‬‬ ‫אנו נמצאים כעת‪ ,‬והרצון לברוח ולהתנתק‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫וזה הסוד הגדול של תשובה מתוך שמחה‪.‬‬ ‫זו הדרך הרגילה והמוכרת‪.‬‬ ‫ההכרה במקום האמיתי שלנו‪.‬‬ ‫אך ישנה אפשרות מעולה פי כמה וכמה‪.‬‬ ‫היכולת לחוות אותו‪ .‬להתחבר אליו‪ .‬לשמוח‬ ‫בו‪.‬‬ ‫לשוב בתשובה מכח זיהוי המקום המופלא‬ ‫אליו אנו שואפים להגיע‪ ,‬והרצון לדבוק בו‬ ‫וממילא לרצות לא להתנתק ממנו לעד‪.‬‬ ‫לנצח‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫\\ ענייני דיומא‬ ‫בניין האמונה‬ ‫בראש השנה אנו בונים את קומת המלכות‪ .‬איפה‬ ‫אנו פוגשים את זה בחיים שלנו?‬ ‫“‬ ‫אולם בעקבות חטא עץ הדעת ועוד שגיאות‪,‬‬ ‫היום הרת עולם” – ראש השנה הוא היום‬ ‫נעשה היחוד בצורה שאינה מושלמת‪ ,‬ומאז‬ ‫הראשון לבריאה‪ ,‬מפני שבו נוצר אדם‬ ‫התפרטה המציאות לפרטי פרטים‪.‬‬ ‫הראשון שהוא תכלית כל הבריאה‪.‬‬ ‫וכך הוטל על שישים ריבוא נשמות ישראל‪,‬‬ ‫ובכל שנה‪ ,‬ביום זה‪ ,‬חוזרת המציאות‬ ‫לפעול את היחוד השלם במשך ששת אלפי‬ ‫לנקודת ההתחלה שלה ונוצרת מחדש –‬ ‫שנים‪ ,‬רובד אחר רובד‪ ,‬עד לעתיד לבוא שאז‬ ‫המציאות הגשמית והמציאות הרוחנית‪.‬‬ ‫יושלם היחוד‪.‬‬ ‫תכלית בריאת העולם היא‪ ,‬שיכירו הנבראים‬ ‫ובכל שנה‪ ,‬אנו עוסקים ביחוד הקדוש הזה‪,‬‬ ‫במלכותו יתברך‪ .‬ובשפת הפנימיות נאמר כך‪:‬‬ ‫ובפרט בימים האלו של ראש השנה עד שמיני‬ ‫תכלית העולם היא מידת המלכות‪.‬‬ ‫עצרת‪.‬‬ ‫מה היא מידת המלכות?‬ ‫כמובן שהדברים עמוקים ורחבים עד אין קץ‪,‬‬ ‫אולם במסגרת זו נסתפק במילים ספורות אלו‪.‬‬ ‫מלכות זו כל המציאות הנפרדת כביכול מהקב”ה‪,‬‬ ‫המציאות המקבלת [בחינת נקבה]‪ ,‬והיא כוללת‬ ‫דעת ואמונה‬ ‫גם את המציאות הפיזית והגשמית שלנו‪.‬‬ ‫איך כל זה קשור אלינו‪ ,‬ואיפה זה פוגש אותנו‪,‬‬ ‫המאציל העליון יצר אותה‪ ,‬כדי שהיא תכיר‬ ‫האנשים הפשוטים?‬ ‫בכך שלאמיתו של דבר היא איננה נפרדת‪ ,‬אלא‬ ‫מאוחדת וכלולה בו יתברך‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬היחוד קיים בכל העולמות ובכל הרבדים‪.‬‬ ‫החיבור מחדש של הנפרדים עם הקב”ה‪ ,‬של‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬היחוד ששייך אלינו‬ ‫המקבל עם המשפיע‪ ,‬פרצוף הנקבה עם פרצוף‬ ‫ואותו אנו פועלים על ידי התורה והמצוות‪,‬‬ ‫הזכר‪ ,‬נקרא יחוד‪.‬‬ ‫נקרא יחוד קודשא בריך הוא [המשפיע]‬ ‫ושכינתיה [המקבל]‪ ,‬או יחוד פרצוף זעיר אנפין‬ ‫מה שאומר שתכלית כל הבריאה וכל המציאות‬ ‫ונוקבא‪.‬‬ ‫היא היחוד‪.‬‬ ‫אולם יש לו מקבילות גם בעולם ובנפש שלנו‪.‬‬ ‫ואכן אדם הראשון‪ ,‬שכולנו היינו כלולים‬ ‫בנשמתו‪ ,‬היה אמור לפעול את היחוד השלם‪,‬‬ ‫לכל יהודי יש בנפשו ייצוג לפרצופים העליונים‪,‬‬ ‫ובזאת היתה באה הבריאה לתכליתה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫למושגים פנימיים ועמוקים‪ ,‬גם אם אין להם‬ ‫והביטוי המוכר ביותר שלהם הוא הדעת מול‬ ‫שום הבנה בהם‪.‬‬ ‫האמונה‪.‬‬ ‫אנו רגילים אולי לזלזל באדם פשוט‪ ,‬שלצורך‬ ‫יש לנו שני ערוצים עיקריים בנפש‪ ,‬שהם‬ ‫העניין רוקד ושר בקול עם דמעות התרגשות‪:‬‬ ‫האמצעי שלנו להתקשר עם הבורא יתברך‪.‬‬ ‫“בר יוחאי בקודש הקדשים קו ירוק מחדש‬ ‫ערוץ השכל וערוץ האמונה‪.‬‬ ‫חודשים”‪ ,‬בלי להבין מילה‪.‬‬ ‫אפשר להתקשר ולהתחבר לכל דבר‪ ,‬דרך מה‬ ‫אבל האמת היא שבכח האמונה שלו יש לו מגע‬ ‫הידיעה והשכל‪ .‬כשאתה מבין משהו אתה מחובר‬ ‫אליו ברמה מסוימת‪ .‬אתה יודע אותו‪.‬‬ ‫ישיר ואישי עם המציאות הזו‪ ,‬גם אם אין לו‬ ‫חיבור שכלי אליה‪.‬‬ ‫ויש ערוץ נוסף שנקרא אמונה‪ ,‬שזה ערוץ חיבור‬ ‫שונה‪ ,‬בלי קשר לשכל‪.‬‬ ‫והוא בוודאי לא בדרגה פחותה מאותו אחד‬ ‫שיודע להסביר בדיוק מהו אותו קו ירוק‪ ,‬אך‬ ‫האמונה קשורה יותר לפעולות המעשיות‪ .‬היא‬ ‫הלב שלו אטום‪ ,‬והידיעות שלו אינן נוכחות‬ ‫מה שגורמת לנו בסופו של דבר לקום ולעשות‬ ‫בחייו‪.‬‬ ‫מעשה בפועל‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬שתי התצורות שהזכרנו‪ ,‬שכל בלי אמונה‬ ‫יש פעמים שהאדם יודע משהו בשכל ומבין‬ ‫ואמונה בלי שכל‪ ,‬הן חסרות‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬אבל האמונה שלו מוזנחת‪ .‬במצב כזה‪,‬‬ ‫הידיעות שלו לא יופיעו וישפיעו על מציאות‬ ‫תכלית האדם היא להגיע ליחוד האין שכל‬ ‫חייו‪ .‬הוא גם יהיה הרבה פחות מחויב אל‬ ‫לאמונה‪ .‬שהשכל יאיר את האמונה‪ ,‬אך היא לא‬ ‫הידיעות שלו בפועל‪.‬‬ ‫תסתמך רק עליו‪ ,‬יהיה לה קיום עצמאי שמקבל‬ ‫הארה מהשכל‪.‬‬ ‫האמונה היא זו שמחוברת למציאות הפשוטה‬ ‫שלנו‪ ,‬ושם היא פועלת‪.‬‬ ‫תחושה כזו אפשר להרגיש כאשר מגיעים אל‬ ‫צדיק‪ ,‬שמלבד רוממות ההשגה שהוא מעניק לנו‪,‬‬ ‫וכאן מגיעה נקודה חשובה‪ :‬לאמונה יש זכות‬ ‫הוא גם כביכול מחיה אותה בתוכנו‪.‬‬ ‫קיום בפני עצמה‪.‬‬ ‫אנחנו רגילים שהאמונה שלנו מסתמכת על‬ ‫כל הידיעות שלנו הופכות למציאות חיה‪.‬‬ ‫השכל‪ .‬אנו מאמינים במה שאנחנו קולטים‬ ‫הקב”ה כביכול מקבל נוכחות במציאות הפשוטה‬ ‫ויודעים‪ .‬למה שמתיישב על שכלנו אנו‬ ‫שלנו – זו מציאות של יחוד‪.‬‬ ‫מחוברים‪ ,‬ולמה שלא‪ ,‬פחות‪.‬‬ ‫והזמן המיועד לבניית קומת האמונה בשלימות‪,‬‬ ‫אם השכל והדעת כבויים אנו לא מחוברים‪.‬‬ ‫והתייחדותה עם השכל‪ ,‬הוא כעת בראש השנה‪.‬‬ ‫אבל האמת היא‪ ,‬שלאמונה יש זכות קיום‬ ‫כי כאמור‪ ,‬במקביל ליחוד קוב”ה ושכינתיה‪,‬‬ ‫עצמאית‪ ,‬גם בלי קשר לשכל‪.‬‬ ‫זעיר אנפין ונוקביה‪ ,‬שנבנה מראש השנה ועד‬ ‫שמיני עצרת‪ ,‬נבנה גם באדם יחוד בין השכל‬ ‫דוגמה לדבר ניתן לראות דווקא אצל אנשים‬ ‫והאמונה‪.‬‬ ‫פשוטים‪ ,‬שלפעמים אתה רואה אותם מחוברים‬ ‫‪10‬‬ ‫עניייני דיומא‬ ‫שני הצדדים נשענים זה על זה‪ ,‬וסומכים על‬ ‫אחור באחור‬ ‫הקשר ביניהם‪ ,‬אך אין לו ביטוי עוצמתי ומלא‪.‬‬ ‫היחוד הקדוש בין הפרצופים העליונים‪ ,‬נעשה‬ ‫אחור באחור זו הגדרה של קשר ירוד מכורח‬ ‫על דרך בה נוצר הזיווג בין אדם הראשון לחוה‪.‬‬ ‫הנסיבות‪ ,‬וכך גם במצב הרוחני נפשי של האדם‪,‬‬ ‫אחור באחור זה מצב הישרדותי רוחני‪.‬‬ ‫בתחילת הבריאה האדם היה דו‪-‬פרצופין‪ ,‬כלומר‬ ‫שני פרצופים של זכר ונקבה דבוקים זה לזה‬ ‫ובמשל האמונה והשכל זה אומר‪ ,‬שהשכל אינו‬ ‫מגבם‪.‬‬ ‫מאיר לאמונה‪ ,‬והיא לא מחיה את השכל‪ .‬הם‬ ‫יודעים זה על קיומו של זה‪ ,‬אך לא מאוחדים‪.‬‬ ‫בהמשך הפיל ה’ אלוקים תרדמה על האדם‪,‬‬ ‫ניסר אחת מצלעותיו ובנה את חוה כמציאות‬ ‫היכן זה בא לידי ביטוי בעבודת האדם?‬ ‫נפרדת בפני עצמה‪ ,‬בכדי שתהיה לו לאשה‪.‬‬ ‫מוהרנ”ת מעתיק את כל המבנה עליו דיברנו‬ ‫כעין זה‪ ,‬במשל דק מן הדק‪ ,‬מתרחש גם‬ ‫עד כה לתחום נוסף בעבודת האדם‪ ,‬שגם שם יש‬ ‫בעולמות העליונים‪.‬‬ ‫אותן שתי בחינות – תורה ותפילה‪.‬‬ ‫הפרצופים העליונים של קוב”ה ושכינתיה‪,‬‬ ‫תורה ותפילה‬ ‫נאצלו כשהם עומדים כביכול דבוקים זה לזה‬ ‫מגבם‪ ,‬מצב זה נקרא‪ :‬אחור באחור‪.‬‬ ‫בעבודת השם‪ ,‬התחום שהוא הביטוי העיקרי של‬ ‫השכל הוא בתורה‪ .‬ואילו הביטוי של האמונה‬ ‫הסיבה לכך בקצרה‪ ,‬היא כדי למנוע את יניקת‬ ‫הוא בתפילה‪.‬‬ ‫הקליפות‪.‬‬ ‫תורה איננה רק לימוד סוגיות‪ .‬תורה מסמלת‬ ‫במשל האנושי‪ ,‬דומה הדבר לשני אנשים‬ ‫את כל ההשגה של האדם במציאות השם‪ .‬ואילו‬ ‫הנמצאים באזור סכנה‪ ,‬כשמכל עבר אורבים‬ ‫תפילה הוא ערוץ קשר אמוני עם השם‪ ,‬שלא‬ ‫להם אויבים‪.‬‬ ‫באמצעות השכל וההשגה‪.‬‬ ‫הצד הקדמי שלהם מוגן‪ .‬הם רואים את האויב‬ ‫במצב שבו רק ערוץ הדעת פעיל אצל האדם‪,‬‬ ‫היוצא לקראתם ומשמידים אותו‪ ,‬אך העורף‬ ‫גם אם הוא ילמד ויעסוק בתורה כל היום‪ ,‬הוא‬ ‫שלהם חשוף לפגיעה‪.‬‬ ‫לא יראה צורך להתפלל כלל‪ .‬די לו בהשגותיו‬ ‫וידיעתו‪.‬‬ ‫בשביל להגן עליו‪ ,‬הם נעמדים אחד מאחורי‬ ‫השני‪ ,‬גב לגב‪ ,‬ומגינים זה על זה‪.‬‬ ‫אך גם המצב ההפוך איננו תקין‪.‬‬ ‫כך גם בפרצופים העליונים‪ ,‬לקליפות יש יכולת‬ ‫אם יש לאדם את ערוץ האמונה בלבד‪ ,‬הוא‬ ‫לינוק מהעורף בלבד‪ ,‬ולכן נאצלו פרצופי זו”ן‬ ‫עלול להתפלל רק על גשמיות וצרכי הגוף‪ .‬אין‬ ‫[זעיר אנפין ונוקבא] כשהם דבוקים זה לזה‬ ‫לו שום השגה מרוממת‪ ,‬והוא שקוע במציאות‬ ‫אחור באחור‪.‬‬ ‫הפשוטה והפיזית בלבד‪.‬‬ ‫אולם עמידה שכזו מסמלת קשר מסוג נחות‪.‬‬ ‫אך גם במצב האידיאלי של תורה ותפילה יחד‪,‬‬ ‫קשר של הסתמכות ותלות‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫וזו העבודה הנפלאה שנקראת‪“ :‬לעשות מתורות‬ ‫יש כמה דרגות ובחינות‪ .‬רבי נתן מגדיר אותן‬ ‫תפילות”‪.‬‬ ‫במדד של עיקר וטפל‪.‬‬ ‫דורמיטא‬ ‫כלומר‪ ,‬האם התפילה רק טפלה לתורה‪ ,‬או שיש‬ ‫לה קיום עצמאי‪.‬‬ ‫כעת נחזור למה שמתרחש בעולמות העליונים‬ ‫ובנפש שלנו בראש השנה‪ ,‬ומחמת קיצור‬ ‫במה דברים אמורים?‬ ‫היריעה‪ ,‬נדבר על הדברים במקביל על הפנים‬ ‫השונות שהזכרנו‪ :‬קוב”ה ושכינתיה‪ ,‬דעת‬ ‫יש אדם שמשקיע בתורה‪ ,‬שם הוא דבוק‬ ‫ואמונה‪ ,‬תורה ותפילה‪.‬‬ ‫בקב”ה‪ .‬הוא לומד ומשיג עוד ועוד‪ ,‬אך התפילה‬ ‫שלו בקטנות‪.‬‬ ‫ושוב נדגיש‪ :‬אנו מזכירים רק חלק קטן‬ ‫מהמהלך כולו‪ ,‬שהוא ארוך ומופלא לאין‬ ‫הוא מתפלל על הצרכים שלו‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫תכלית‪ ,‬על מנת להפיק ממנו חיבור לנפשנו‪.‬‬ ‫ללמוד‪ .‬מבחינתו‪ ,‬עדיף היה שלא יהיו לו‬ ‫צרכים‪ ,‬כדי שלא יזדקק להתפלל‪.‬‬ ‫כדי ליצור יחוד בין פרצופי זו”ן‪ ,‬מפיל המאציל‬ ‫העליון תרדמה [דורמיטא] על פרצוף זעיר‬ ‫התפילה היא אמצעי בלבד כדי להשיג תורה‪.‬‬ ‫אנפין‪ ,‬שמיוצג אצלנו בקומת הנפש כדעת‬ ‫וזה מקביל לעמידה של פרצופי זו”ן אחור‬ ‫ושכל‪.‬‬ ‫באחור‪ ,‬באופן שהנקבה טפלה לזכר‪.‬‬ ‫מה היא דורמיטא? הסתלקות המוחין‪.‬‬ ‫במצב כזה התפילה היא בקטנות‪ ,‬ואין יחוד‬ ‫אמיתי בינה לבין התורה‪ .‬היא דלה ומצומצמת‬ ‫בשפה שלנו‪ ,‬מוחין הם חיּות רוחנית‪ .‬ובשביל‬ ‫לעומתה‪.‬‬ ‫להעמיד ולבנות את הפרצוף של הנקבה הטפל‬ ‫ותלוי בזכר‪ ,‬יש צורך להרדים כביכול את הצד‬ ‫בימים הללו‪ ,‬מראש השנה ועד שמחת תורה‪,‬‬ ‫המשפיע‪.‬‬ ‫אנו בונים את קומת התפילה‪.‬‬ ‫מדוע? מפני שהטפלות של הנקבה בזכר נובעת‬ ‫כלומר‪ ,‬שהתפילה תהיה בנויה כהלכה‬ ‫מחמת התלות שלה בו‪ .‬היא מקבלת רק ממנו‬ ‫ורק דרכו את כל ההשפעות שלה‪.‬‬ ‫בשלימות‪ .‬שתהיה עולם בפני עצמו שמקביל‬ ‫לתורה‪.‬‬ ‫ובעולם שלנו – האמונה בקטנותה‪ ,‬מתקבלת‬ ‫רק דרך ערוצי השכל‪ .‬מה שמובן עובר לאמונה‪,‬‬ ‫לתפילה יש תכלית בפני עצמה‪ .‬היא ערוץ‬ ‫ומה שלא לא‪.‬‬ ‫עצמאי של קשר עם השם‪ .‬והיא לא רק אמצעי‬ ‫להשגת דברים‪.‬‬ ‫בשביל להעמיד את פרצוף הנקבה כמציאות‬ ‫עצמאית‪ ,‬מוכרחים לנתק אותה מהזכר‪ ,‬ולאפשר‬ ‫במצב המתוקן‪ ,‬כל חלק מהתורה וההשגה של‬ ‫לה לקבל מוחין באופן עצמאי‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬מפרים את התפילה ומרחיבים אותה‪.‬‬ ‫לכן נופלת תרדימה על פרצוף זעיר אנפין‪,‬‬ ‫לאדם יש גן שלם של תפילות בקומה מקבילה‬ ‫ומסתלקים ממנו המוחין‪ ,‬והנוקבא שהיא‬ ‫להשגות הרוחניות שלו‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫עניייני דיומא‬ ‫השכל לא מסתלק ובורח‪ ,‬אנחנו מוסרים אותו‪.‬‬ ‫המלכות מקבלת מוחין ישירות מהבינה‪ ,‬וכך‬ ‫זו פעולה שמוטלת עלינו‪.‬‬ ‫היא נעשית עצמאית‪.‬‬ ‫אנו מוסרים את השכל הישן שלנו‪ ,‬את כל‬ ‫אמנם במצב הזה אין לי חיבור עם ז”א בעלה‪,‬‬ ‫מה שאנו יודעים או חושבים שאנחנו יודעים‪.‬‬ ‫וכמו כן המוחין שהיא מקבלת מלמעלה הן‬ ‫ומסתמכים על האמונה והתמימות‪.‬‬ ‫גבורות קשות בלי המתקה [זהו נושא עמוק‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬ואי”ה בגיליון עשרת ימי תשובה‬ ‫בתמורה‪ ,‬נקבל בהמשך אחרי תקיעת שופר‬ ‫נקדיש מאמר לעניין זה]‪.‬‬ ‫והנסירה‪ ,‬מוחין חדשים‪.‬‬ ‫ובמקביל‪ ,‬בעולם שלנו‪ ,‬נופלת תרדמה על ערוץ‬ ‫וזה כלל חשוב לחיים‪:‬‬ ‫הדעת‪ .‬השכל כבה‪.‬‬ ‫בשביל לקבל שכל ודעת חדשים‪ ,‬צריך להתרוקן‬ ‫והאמונה מוצאת את עצמה מתמודדת לבד‪,‬‬ ‫מכל הידיעות והתפיסות הישנות‪ .‬למסור אותם‬ ‫בלי להישען על השכל שתמיד תומך בה ומזין‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫כשאדם חווה מצוקה וקושי‪ ,‬חלק גדול מהסבל‬ ‫היא מתמודדת עם גבורות שמתקבלות אצלה‬ ‫שלו נובע מכך שהוא נאחז בשכל ולא מסכים‬ ‫כקשיים ומצוקות‪ ,‬והיא צריכה למצוא כוחות‬ ‫לשחרר‪.‬‬ ‫מעצמה לעמוד איתנה‪.‬‬ ‫הוא חייב להבין למה עובר עליו‪ .‬מה המשמעות‬ ‫זו אחת המשמעויות לכך שראש השנה הוא יום‬ ‫של זה‪.‬‬ ‫דין‪ .‬והיום הראשון שבו הוא דינא קשיא‪.‬‬ ‫אם רק ישכיל‪ ,‬הוא ימסור את השכל‪ .‬יבטל את‬ ‫מפני שביום הראשון לפני תקיעת שופר‬ ‫דעתו‪.‬‬ ‫והנסירה‪ ,‬המלכות וכל מה שהיא כוללת‪,‬‬ ‫שזה גם המציאות שלנו‪ ,‬חווה גבורות בלתי‬ ‫“אני לא יודע כלום‪ .‬אין לי מושג מה קורה‬ ‫ממותקות‪.‬‬ ‫באמת‪ .‬אני רק מאמין ומקבל באהבה”‪.‬‬ ‫השכל נעלם‪ ,‬ועם ישראל נצמד לתמימות‬ ‫הביטול הזה קשה לאדם מטבעו‪ .‬אבל הוא יגרום‬ ‫ולאמונה‪.‬‬ ‫בסופו של תהליך להמתקת הגבורות‪ .‬הוא יקבל‬ ‫שכל חדש ומשמעות חדשה לכל מה שעובר‬ ‫כפי שמציין מוהרנ”ת‪ ,‬איך מוכח בחוש‪ ,‬שעם‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫ישראל בימים הללו בורח לתפילות‪ ,‬לתהילים‪,‬‬ ‫לאמירות פשוטות‪ .‬כי אז האמונה מקבלת‬ ‫ובאותה מידה‪ ,‬כשאדם לוקח את המצוקות‬ ‫עצמאות‪ .‬היא הסיפור של ראש השנה‪.‬‬ ‫שהוא חווה והופך אותם לתפילה וצעקה‪ ,‬זה גם‬ ‫סוג של דורמיטא של השכל‪.‬‬ ‫סילוק השכל‬ ‫הוא עוזב את ההשגה ואת כל מה שהוא יודע‪,‬‬ ‫לסילוק השכל יש גם משמעות מעשית מאוד‪,‬‬ ‫ועובר לעולם התפילה‪.‬‬ ‫שנוגעת לחיים של כל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫עניייני דיומא‬ ‫אך לסיכום הדברים שכן נגענו בהם‪:‬‬ ‫זה מעורר בסופו של דבר יחוד ומיתוק של כל‬ ‫הגבורות‪.‬‬ ‫תכלית עבודתנו בראש השנה היא לבנות את‬ ‫קומת המלכות‪ ,‬שאצלנו בנפש היא מתבטאת‬ ‫הרבה פעמים אנחנו תקועים בכל מיני צמתים‬ ‫כבניית קומת האמונה וקומת התפילה‪.‬‬ ‫בחיינו‪ ,‬רק מפני שלא הסכמנו לוותר על מה‬ ‫שיש לנו כבר‪.‬‬ ‫והאתגר הגדול שלנו הוא לוותר לזמן מה על‬ ‫השכל‪ .‬להתמקד באמונה ובתפילה בלבד‪.‬‬ ‫אנחנו פוחדים להתמסר‪ ,‬להשליך הכל ולקבל‬ ‫בתמימות ופשיטות‪ .‬כך שהן יוכלו להיבנות‬ ‫משהו חדש לחלוטין‪ .‬אנו מעדיפים לשפר את‬ ‫באופן עצמאי‪ ,‬ובהמשך לקבל הארה מהשכל‬ ‫הקיים והמוכר‪.‬‬ ‫והתורה‪.‬‬ ‫זה גם מה שמפריע לנו הרבה פעמים בכל‬ ‫כיצד נראית תפילה שמקבלת הארה מהתורה?‬ ‫הקשר שלנו עם השם יתברך‪.‬‬ ‫במילה אחת‪ :‬התבודדות‪.‬‬ ‫יש לנו כבר פירוש להכל‪ .‬לתפילה‪ .‬למילים‪.‬‬ ‫בהתבודדות‪ ,‬כל המסה של המידע הרוחני שלנו‪,‬‬ ‫לקב”ה‪ .‬נדמה לנו שאנחנו יודעים איך אמורה‬ ‫מתחברת לחיים‪.‬‬ ‫להתנהל כל המערכת שלנו‪.‬‬ ‫במקום שיהיו לנו בנפש שני ערוצים ותחומים‬ ‫זה מה שתוקע אותנו‪ .‬אנחנו במצב של אחור‬ ‫נפרדים‪ .‬ערוץ אחד של מה שאנו משכילים‪,‬‬ ‫באחור‪ .‬לא מסוגלים להשתחרר מהתפיסות‬ ‫מבינים ויודעים שאמור להיות‪ .‬וערוץ שני‬ ‫השכליות שאנחנו נשענים עליהם‪.‬‬ ‫החיים הפשוטים של מה שקורה בפועל‪.‬‬ ‫החכמה היא לוותר על התפיסות ודפוסי‬ ‫על ידי ההתבודדות שני הערוצים הללו נפגשים‪.‬‬ ‫החשיבה הישנים‪ ,‬ולהסכים לעבור את החוויה‬ ‫של לא לדעת ולא להבין‪.‬‬ ‫כל מה שאנחנו יודעים הופך לתפילה ובקשה‪.‬‬ ‫אנחנו מוצאים בתוך החיים שלנו את כל תחום‬ ‫לבטל עצמנו איזו שעה‪.‬‬ ‫הדעת‪.‬‬ ‫והביטול הזה יכול להתבטא בכל מיני אופנים‪.‬‬ ‫כך מרגיש במידת מה‪ ,‬יחוד של אמונה ודעת‪.‬‬ ‫בהתמסרות לתפילה‪ .‬בביטול לצדיק‪ .‬בעשיית‬ ‫מעשים גם בלי להבין‪.‬‬ ‫אדם חי במקום שלו‪ ,‬בתוך המציאות הפשוטה‪,‬‬ ‫ושם גופא מאיר לו השכל שלו‪.‬‬ ‫כל סוג של סילוק מוחין שכזה‪ ,‬מביא בעקבותיו‬ ‫יחוד ומוחין חדשים לגמרי‪.‬‬ ‫הוא לא בורח לדיונים ותיאוריות על המציאות‪.‬‬ ‫הוא חי בתוך המציאות באמונה ופשיטות‪,‬‬ ‫ולשם‪ ,‬לתוך המקום שלו‪ ,‬מאירה הדעת‪.‬‬ ‫בניין האמונה והתפילה‬ ‫את המצב המופלא הזה אנו בונים בכל ראש‬ ‫למעשה‪ ,‬לא נגענו אלא בקצה קצהו של‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫התהליך‪ .‬עדיין לא דיברנו על הנסירה ועל‬ ‫תקיעת השופר‪ .‬אולם במסגרת זו לא נוכל‬ ‫בונים מלכות‪ .‬בונים אמונה‪ .‬בונים תפילה‪.‬‬ ‫להאריך יותר‪ .‬ותן לחכם ויחכם עוד‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫מדור זה מיועד לדיון וליבון בשאלות מחיי היום יום‬ ‫ואינו מהווה תחליף לייעוץ תורני ומקצועי‪.‬‬ ‫שאלות‪ ,‬תגובות‪ ,‬הערות והארות ניתן לשלוח לאימייל‪:‬‬ ‫‪26karovgmail.com‬‬ ‫\\ שאלת חיים‬ ‫אומן בטעם אישי‬ ‫מטבעי אני עדין‬ ‫ומופנם‪ ,‬וקשה לי‬ ‫אם לכל אחד יש כאן מקום‪ ,‬אתה צריך להאמין ולהרגיש‬ ‫השאלה שלך מציקה לכל‬ ‫מאוד החיכוך עם‬ ‫שגם לך‪ ,‬המתנדנד על קו האמצע‪ ,‬יש מקום כאן‪.‬‬ ‫כך הרבה מהבאים להסתופף‬ ‫מגוון הטיפוסים‬ ‫כאן בקיבוץ הקדוש‪.‬‬ ‫לאופי שלך‪ ,‬לגוון שלך‪ ,‬לסגנון שלך‪.‬‬ ‫כאן באומן‪ ,‬אני‬ ‫הרי המקום היחיד בעולם‬ ‫מותר לך להחזיק בנקודה שלך וללכת איתה (כמובן לא‬ ‫מוצא את עצמי‬ ‫שמסוגל להכיל את כל‬ ‫עם 'ראש בקיר')‪.‬‬ ‫במאבק מתמשך‪,‬‬ ‫מניפת הצבעים של כלל‬ ‫אתה לא מוכרח לאלץ את עצמך להצטרף לכל מה שקורה‬ ‫ישראל הוא רק כאן באומן‪.‬‬ ‫האם 'לזרום' עם‬ ‫מסביבך‪ .‬וזה שאתה לא מרגיש נעים בכל מיני סיטואציות‬ ‫כי רק מישהו בעל כתפיים‬ ‫כולם כנגד אופיי או‬ ‫רועשות‪ ,‬זה לא אומר שחסר לך בפשיטות ותמימות‪ ,‬או‬ ‫מספיק מוצקות ולב מספיק‬ ‫להישאר מי שאני‪ .‬מה‬ ‫באהבת ישראל‪.‬‬ ‫רחב כמו רבינו‪ ,‬יכול למצוא‬ ‫עושים?‬ ‫כל עוד לא מדובר במצווה או בעבירה‪ ,‬תן ללב שלך‬ ‫את הנקודה הפנימית‬ ‫להוביל אותך‪.‬‬ ‫המחברת את כל ישראל יחד‪.‬‬ ‫אתה מתחבר – מצוין‪ .‬זה מציק לך – גם כן מצוין‪ .‬אל תלך‬ ‫ממילא כמעט כל אחד נקלע כאן לסיטואציות שמאתגרות‬ ‫בכוח‪.‬‬ ‫את המשבצת הטבעית שלו‪.‬‬ ‫כאן אצל רבינו‪ ,‬הלב שלנו עובר טיפול‪ ,‬וניתן לסמוך‬ ‫אני זוכר את עצמי נקלע לאירועים שגרמו לי מבוכה‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫פנימית‪.‬‬ ‫רק דבר אחד‪ ,‬אל תשפוט את מה שאתה רואה‪ .‬ואל תיתן‬ ‫לדוגמה‪ ,‬יהודים מעניינים תפסו אותי לריקוד עליז‪ ,‬הרבה‬ ‫הגדרות‪.‬‬ ‫מעבר לטעמי האישי‪ ,‬ברחובה של עיר‪ ,‬בדיוק כשהייתי‬ ‫לא ברחמים גאוותניים‪ :‬תראה אותם‪ ,‬ממה הם שואבים‬ ‫בדרכי מהמקווה לתקיעת שופר‪.‬‬ ‫חיות? רבינו ירחם עליהם‪...‬‬ ‫ואני מוצא את עצמי מסתבך‪ ,‬מצד אחד רוצה להגיע‬ ‫בזמן וביישוב הדעת לתקיעות‪ ,‬והריקוד הזה מוציא אותי‬ ‫וגם לא בהערכה מזויפת‪ :‬תראה אותם‪ ,‬יהודים קדושים‪,‬‬ ‫משלוותי‪.‬‬ ‫הלוואי והייתי זוכה להיות עשירית מהם‪...‬‬ ‫ומצד שני‪ ,‬מה‪ ,‬אני גאוותן? האם תקיעת השופר שלי‬ ‫תאמין שכל מה שקורה כאן‪ ,‬אצל כל אחד ואחד‪ ,‬זו‬ ‫עדיפה על הריקוד שלהם? בטוח שהקב"ה אוהב אותם‬ ‫פעילות של רבינו‪ ,‬ואתה אורח אצלו‪.‬‬ ‫הרבה יותר ממני‪ .‬יהודים מתוקים‪...‬‬ ‫לא שופט ולא נותן הגדרות‪.‬‬ ‫מנסה לשכנע את עצמי בכוח‪.‬‬ ‫ובכלל‪ ,‬המחשבה הזו אמורה ללוות אותנו כל הזמן‪ :‬אני‬ ‫כך נקרעתי בין שני הצדדים‪ ,‬ונשארתי לריקוד מאולץ‪ ,‬עד‬ ‫נמצא עכשיו אצל רבינו‪ ,‬וכל מה שקורה לי ומסביבי קשור‬ ‫שהייתי מוכרח לברוח‪.‬‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫בסופו של דבר לא התחברתי – לא לריקוד ולא לשופר‪.‬‬ ‫ולסיום‪ ,‬אל תדאג‪ ,‬רבינו הוא אמן מופלא בלהוציא‬ ‫אותנו מהמשבצת החיצונית שלנו ולחבר אותנו לנקודה‬ ‫אך עם הזמן למדתי משהו‪ ,‬ואני משתף אותך‪:‬‬ ‫הפנימית‪.‬‬ ‫בדיוק כמו שה' יתברך נהנה מהיהודי הצבעוני שנתקלת‬ ‫הוא כבר ידאג להוציא אותך מהריבוע שלך‪ ,‬ולקחת אותך‬ ‫בו‪ ,‬באותה מידה ממש הוא נהנה ממך ומהגוון שנראה‬ ‫למקום המדויק המיועד לך‪.‬‬ ‫בעיניך פחות מיוחד‪.‬‬ ‫תסמוך עליו‪ ,‬הוא כבר יוביל אותך‪.‬‬ ‫אחרת הוא היה בורא גם אותך כמוהו‪.‬‬ ‫‪15‬‬ 16