קרוב השם · Karoiv Hashem — ראש השנה (2026-09-07)

גליון 350
בס”ד
ראש השנה תשפ"ז
בראשית דברים
\\ שופר גדול לחירותנו
ראש השנה אחר הצהריים .בית חולים תל
השומר .מחלקה פנימית ב’.
בחצוצרות וקול שופר
ר’ מענדל פוסע בצעדים מדודים אל עבר מרכז
המחלקה. כיצד משתלבים יחד תשובה וקול שופר עם
ריקודים ושמחה? לרבינו הפתרונים
רחש התרגשות רוטט באוויר .הגיע הבעל-תוקע. התוועדות 3
התוועדות ראש השנה
כסאות גלגלים .מיטות .אינפוזיות .השתעלויות
והתנשפויות .ריח תרופות נישא בחלל.
אך הפנים מסביב בורקות מהתרגשות.
מענדל דופק על כסא מזדמן ,מכריז בקול“ :כעת
בניין האמונה
אברך בקול את הברכות וכולם יענו אמן .אין בראש השנה אנו בונים את קומת המלכות .איפה
לדבר עד סיום התקיעות”. אנו פוגשים את זה בחיים שלנו?
“רגע רגע” ,נשמעת קריאה מקצה ענייני דיומא 9
המסדרון .ומיטה מתגלגלת במהירות בידי סניטר הפנימי והנסתר שבלוח השנה
ערבי.
שוכב עליה אברך משי ,פניו קורנות מאושר.
אומן בטעם אישי
מענדל מזהה אותו מיד.
מטבעי אני עדין ומופנם ,וקשה לי החיכוך עם
זה חיים יצחק שמתפלל איתו מידי שנה בבית מגוון הטיפוסים כאן באומן ,האם 'לזרום' עם
הכנסת המרכזי ,שם משמש מענדל כבעל תוקע כולם או להישאר מי שאני?
קבוע. שאלת חיים 11
חדר דיונים בשאלות החיים
הוי ,גוט יום טוב ר’ חיים יצחק ,קורא מענדל
בראשית דברים /המשך
\\ שופר גדול לחירותנו
כאן ,בבית החולים ,משום מה הוא הסתיים הטקס .מענדל פונה ללוות בקול ,אני רואה שאתה לא מוותר
שואב סיפוק וחיות מכל מילת את חיים יצחק ומיטתו אל החדר, על התקיעות שלי אף שנה...
תפילה שהצליח להגיד ,וקול ושוב מנקרת מחשבה בראשו:
משהו שונה בארשת פניו. כן כן ,ברוך השם ,עונה יהודה
השופר נשמע באוזניו כמנגינה
לייב ופניו מחויכות כל כך .כמעט
ערבה מאין כמותה.
תגיד ,חיים יצחק ,פונה מענדל והפסדתי את תקיעת השופר.
הייתכן שתחושת האחריות בשאלה .איך עבר עליך ראש
השנה כאן בין כתלי המחלקה? פשוט מאז התאונה שעברתי שבוע
המוטלת על כתפיו מידי ראש
שעבר ,אני לא מסוגל לזוז בכוחות
השנה ,משביתה את היכולת שלו עצמי .ברגע האחרון ראיתי את
הודו להשם ,עונה חיים יצחק
להתחבר ולשמוח במצוות השם עבאד הסניטר ,וביקשתי ממנו
בחיוך .הצלחתי להתפלל חצי
יתברך? שייקח אותי לכאן.
שחרית וכמעט את כל מוסף.
שמעתי שלושים קולות בתקיעת
הייתכן שהמחשבה שהוא יכול ברוך השם ,איזו שמחה .כבר
שופר ,ואתמול בלילה אפילו
להספיק יותר ,מונעת ממנו לקבל חשבתי שאפסיד את המצווה
טעמתי קצת חלה בדבש .ברוך
חיות ממה שעשה? הנפלאה הזו.
השם.
הייתכן שכשאדם מגיע להבנה משהו בארשת פניו של חיים יצחק
ואז נפל האסימון אצל מענדל .הוא
שעבודת השם שלו אינה תלויה היה מוזר למענדל ,אבל אין זמן
קלט מה מוזר לו.
רק בו ,אלא בסייעתא דשמיא, להתעסק בזה ,בשעה שהציבור
התאמץ כל כך להגיע למעמד זה.
והתפקיד שלו הוא בעיקר לרצות חיים יצחק נראה כל כך נינוח
ולהשתדל – משהו בתוכו נרגע ורגוע.
מענדל מברך ,הציבור עונה אמן
והוא מסוגל להתמסר בהרבה יותר בהתרגשות.
קלות ושמחה? כל שנה בראש השנה הוא נראה
מתוח ולחוץ .שומע שלוש פעמים
מענדל תוקע ,הציבור מקשיב
הייתכן?! תקיעות שופר לפי כל השיטות. בהתפעלות.
מתפלל באריכות מתוך מאמץ
כך חושב מענדל ,ונראה שגם חיים ודריכות בולטים מאוד. מענדל פוצח בניגון ‘ארשת
יצחק מסכים עם העיקרון. שפתינו יערב לפניך’ ,הציבור
ובסופו של יום ,אחרי כל העבודה מוחא כף בשמחה.
כתיבה וחתימה טובה המאומצת ,הוא מנסה להרגיע את
עצמו שעשה מספיק ,אך לא כל כך מענדל מאחל כתיבה וחתימה
העורך מצליח. טובה ,והציבור מודה לו מקרב לב.
הגליון נתרם לזכות
חיים צבי בן חנה ליבא בריינדל ומשפחתו
\\ התוועדות
בחצוצרות וקול שופר
יו”ל ע”י ‘כיסופים’ כיצד משתלבים יחד תשובה וקול שופר עם ריקודים
חבקוק הנביא 5רמת בית שמש ג' 1 ושמחה? לרבינו הפתרונים
ב
לכל עניני הגליון-
הערות והארות ,נקודות הפצה וכדו' חיי מוהר”ן (אות צה) מובא חלום שסיפר רבינו בחודש
ניתן ליצור קשר
בפל054-853-7200 : אלול.
או במייל26karov@gmail.com :
החלום הזה משקף מאוד את ראש השנה של רבינו ,וכך
ההרשמה לקבלת הגליון במייל מסופר שם:
בכתובת
k6646201@gmail.com
ׁשֹופר.
רֹוצה ִלכְ נֹס ְ ּב ַביִ ת ִל ְׁשמ ַֹע קֹול ָ “ס ּ ֵפר ִּב ֵ
ימי ֱאלּולֶׁ ,ש ָח ַלם לֹו ֶׁש ָהיָ ה ֶ ִ
קו כיסופים ּומ ַר ְ ּק ִדין ְמאֹד,
ּומ ִּכין ַּכף ֶאל ַּכף ְוְ ָע ַבר ִל ְפנֵ י ַ ּביִ ת ֶא ָחד וְ ָׁש ַמע ֶׁש ּׁ ָשם ְמזַ ּ ְמ ִרין ַ
שיעורי בית המדרש ֹוח ִקים ְמאֹד. דֹולים ְּכ ֶד ֶר ְך ַה ּ ְש ֵמ ִחים וְ ַה ֹּש ֲ
ּוש ֵמ ִחין ִּב ְק ִפיצֹות וְ ִר ּק ִּודין ְ ּג ִ
ְֹ
וקבלת עדכונים שוטפים
02-664-6201 ׁשֹופר”.
יתי וְ ָא ַמ ְר ִּתיֲ :הלֹא ְלכָ אן ְ ּבוַ דַּ אי טֹוב ִלכְ נֹס ִל ְׁשמ ַֹע קֹול ָ
ָענִ ִ
מן הסתם ,אין מי שקורא את התיאור הזה של רבינו ,ולא נזכר ברחוב
פושקינה.
זמני השיעורים הקבועים:
ּוש ֵמ ִחין ִּב ְק ִפיצֹות וְ ִר ּק ִּודין
ּומ ַר ְ ּק ִדין ְמאֹדְ ֹ .
ּומ ִּכין ַּכף ֶאל ַּכף ְ ֶׁש ּׁ ָשם ְמזַ ּ ְמ ִרין ַ
ימי רביעי
ללכת עם תורה - ֹוח ִקים ְמאֹד – הכי פושקינה שיש. דֹולים ְּכ ֶד ֶר ְך ַה ּ ְש ֵמ ִחים וְ ַה ֹּש ֲ
ְ ּג ִ
תורה כה תנינא (בשעה )20:30
סיפורי מעשיות (בשעה )21:30 ודווקא על מקום כזה המליץ רבינו ,שבוודאי טוב לשמוע בו קול
משפ' מרגלית
רחוב הר' יצחק שמידמן 22בני ברק
שופר.
שינויים בזמני ומיקום השיעורים
שום סיפור שסיפר רבינו איננו סתמי .הוא מכיל סודות נעלמים וכוונות
מתעדכנים בקו כיסופים 02-664-6201
נסתרות .אך כדרכנו ,ננסה להתבונן בו מרחוק ולדלות מתוכו עצות
שנוגעות אלינו.
3
לתרומות והנצחות:
נדרים פלוס > קופת 'כיסופים'
גם אם זו לא ממש חרדה ולחץ ,עדיין מדובר התעוררות ושמחה
בתנועה של סגירות ,איפוק והתכנסות.
כל מי שנחשף לראשונה בחייו לאומן-ראש-
ימי דין .הלא כן? השנה ,עובר טלטלות נפשיות עוצמתיות
ביותר.
וכאן ,אצל רבינו ,הרגשות הללו משמשות
בעירבוביה. אחת מאלו שמצליחות לערער אותו ,ולגרום
לכל התפיסות ודפוסי החשיבה הישנים שלו
רגע אחד הלב מתעורר לתשובה כמו שמעולם להתפוגג ולהתאדות – זו בדיוק הנקודה
לא התעורר. שהזכרנו.
רגשות של בושה וחרטה .רגשות של יראת המעבר החד והבלתי אפשרי ,מהתעוררות
שמים אמיתית. אמיתית בתשובה בבכיות מעומק הלב,
לשמחה ברחובות ,ריקודים בכיכרות ,וצהלה
וברגע שאחרי ,חדווה טהורה .זרימה .אהבה בלבבות.
והשפעה.
ואם נרצה לדייק יותר ,זה לא מעבר חד
זוהי מניפה רחבה של רגשות מכל הקצוות, מהתעוררות לשמחה .אלא שתיהן פועלות
שעלולה לבלבל את מי שחווה אותה יחד ,בבת אחת ,בכל רגע נתון.
לראשונה.
עצרו והביטו רגע על המתחולל ברחוב
והאמת ,גם את מי שכבר מכיר את הלוך פושקינה בערב ראש השנה; התבוננו בפינות
הנפש של אומן ,אבל מופתע כל שנה מחדש השונות בציון הקדוש .ובעצם בכל מקום בו
מעוצמתו. נפגשים כמה מאנ”שנו במחיצה אחת.
זה לצד זה – האחד מתמוגג בבכי מטהר ,רעהו
תשובה וריקוד
מרקד על תלת ,השלישי זועק למרומים,
שתי הקצוות הללו של התעוררות ויראת והרביעי מנגן בכלי זמר.
שמים מחד ,ושמחה וחדוה מאידך ,מאפיינות
מאוד את דרכו של רבינו. למי שלא הורגל בכך ,זה פשוט הלם תרבות.
כשהוא מדבר על תשובה או על ראש השנה, הזהו ראש השנה? ככה מתכוננים לתקיעת
זה מגיע ממקום מאוד מעורר ,רציני ותכליתי. שופר?
רבינו הרי קרא על עצמו ‘אוצר של יראת בעולם ,ראש השנה מתקשר אוטומטית
שמיים’. לתנועת נפש של כיווץ וצמצום.
4
התוועדות
אין צורך להביא לכך עדויות .כולנו מכירים כאשר אמו של רבינו ,מרת פייגא ,שאלה
זאת מעצמנו. אותו :מהי המדרגה שלך? ענה לה רבינו :איך
בין אן אמת’ער סר מרע – אני סר מרע אמיתי.
וזה פשוט פלא.
סר מרע זו מדרגת היראה.
אנשים מתעוררים מבפנים ,נזכרים במקומות
פנימיים שכבר שכחו שהם בכלל קיימים. ואכן ,רבינו מדבר הרבה על מדרגת היראה,
צפים בתוכם רצונות ישנים ,כיסופים אבל יחד עם זאת מדבר לא פחות גם על
וגעגועים. שמחה.
וכל זה קורה לא מתוך הרגשה של דיכאון וכאמור ,אלו לא רק דיבורים .זה מה שקורה
חלילה או לחץ. אצלו באופן מאוד ברור ומוחשי ,כאן בקיבוץ
הקדוש באומן.
ממקום אחר לגמרי .ממקום שכולו טוב.
זו תופעה שאין לה אח ורע בעולם.
פלאי פלאות.
אנשים מתעוררים להשם יתברך בלי שיחות
כולנו מכירים את הפסוקים מספר נחמיה מוסר .בלי דרשות מפיות מפיקי מרגליות .בלי
ּוׁשתּו
“לכּו ִאכְ לּו ַמ ְׁש ַמ ִ ּנים ְ
על ראש השנהְ : זעקות גיוואלד.
ַמ ְמ ַת ִ ּקים וְ ִׁש ְלחּו ָמנֹות ְל ֵאין נָ כֹון לֹו ִּכי ָקדוׁש
ַה ּיֹום ַל ֲאד ֹנֵ ינוּ ,וְ ַאל ֵּת ָע ֵצבּו ִּכי ֶח ְדוַ ת ה’ ִהיא התעוררות מוחלטת ופנימית שמתרחשת תוך
ָמ ֻע ְ ּזכֶ ם”. כדי תנועת ריקוד.
ראש השנה הוא יום של שמחה .אבל במקומות אנשים מגיעים לציון הקדוש ,אחרי שהם
אחרים בעולם ,זה מרגיש קצת כמו סתירה נדחפו בחוץ בדילוגים וקפיצות בין מעגל
להתעוררות בתשובה. אחד למשנהו .כאשר האוזניים שלהם עדיין
מצלצלות מהלמות הבוקסות .כל אוזן במקצב
כאן באומן הפסוקים מקבלים פירוש מציאותי. אחר.
שמחה ותשובה .ושוב שמחה ושוב תשובה. זה מצב נפשי שלכאורה הכי פחות תומך
התעוררות – בלבול ראש וחוסר ישוב הדעת.
ראש השנה ושמחת תורה
אבל אנשים נכנסים פנימה ,ופתאום נפתח
בהמשך הדברים שם ,בחיי מוהר”ן ,מובאת להם הלב .ברמה כזו שבשום מקום אחר הוא
הרחבה על עניין הקשר בין השופר והשמחה: לא נפתח.
5
זו אכן שאלה טובה. ׁשֹופר
“וְ ָענָ ה ֶא ָחדֶׁ ,ש ַ ּגם ְמ ֻר ּ ָמז ְ ּב ִס ְפרֹו ֶׁש ּ ִמ ְצוַ ת ָ
ִהיא ְּב ִחינַ ת ַה ְמ ָח ַאת ַּכף וְ ִר ּק ִּודיןַּ ,כ ּמ ָ
ּובא
רבינו כבר העיד על עצמו ,שהוא מעביר את ְ ּב ַה ּת ָֹורה ‘וְ ֵא ּ ֶלה ַה ּ ִמ ְׁש ּ ָפ ִטים’ (ליקוטי מוהר”ן י)
אנשיו במשפט מיד בתחילת ראש השנה. ַה ְמ ַד ֵ ּבר ֵמ ַה ְמ ָח ַאת ַּכף וְ ִר ּק ִּודין וְ כוּ’.
ויש שהסבירו על פי עיקרון זה ,את השילוב ׁשֹופר
רּועה ֶׁשהּוא קֹול ָ נִ ְמ ָצא ְמב ָֹאר ָׁשםֶׁ ,ש ְּת ָ
של היראה והתשובה יחד עם הריקודים ִהיא ְ ּב ִחינַ ת ַה ְמ ָח ַאת ַּכף וְ ִר ּק ִּודין.
והשמחה בקיבוץ הקדוש.
וְ נִ ְענַ ע לֹו ַר ֵּבנּו זִ כְ רֹונֹו ִל ְב ָרכָ ה ראֹׁשֹו.
אצל רבינו ,ראש השנה ושמחת תורה אכן
חלים באותו היום.
ַא ַחר ָּכ ְך ָׁש ַלח ה’ ְ ּב ִל ִּבי ֶׁש ּ ְמ ֻר ּ ָמז ַּב ּ ָפסּוק ֶׁש ּׁש ָ
ֹופר
ִהיא ְּב ִחינַ ת ִר ָ ּנה וְ ֹ ִש ְמ ָחהִּ ,כי ָ‘אז יִ ּ ָמ ֵלא ֹ ְש’חֹוק
רבינו בעצם פועל כבר ביום הראשון את
היחוד שפועלים בעולם במשך כל הימים אׁשי ֵתבֹות ׁשֹופָ”ר. ּו’לׁשֹונֵ נ ּו ִר ָ ּ’נה’ָ ,ר ֵּ ִפ’ינ ּו ְ
מראש השנה ועד שמחת תורה.
רּועה’ וְ ַעל ֵּכן ַא ַחר ּ ָפסּוק ַ‘א ְׁש ֵרי ָה ָעם ְ
יֹוד ֵעי ְת ָ
אבל כאמור ,יש כאן נקודה נפשית עמוקה, וְ כוּ’ְּ ,כ ִתיב‘ְּ :ב ִׁש ְמ ָך יְ גִ ילּון ָּכל ַה ּיֹום’.
ששווה להתעכב עליה.
וְ ַע ֵ ּין ְּב ָמקֹום ַא ֵחר ֶׁש ִע ַ ּקר ַה ְּבכִ ָ ּיה ְצ ִריכָ ה ִל ְהיֹות
אׁשי ֵתבֹות ְּ‘ב ִׁש ְמךָ
ֹוך ֹ ִש ְמ ָחהִּ ,כי ְ ּבכִ ָ ּיה ִהיא ָר ֵ ִמ ּת ְ
תשובה לכתחילה
יְ גִ ילּון ָּכל ַה ּיֹום’ַ ,ע ֵ ּין ָׁשם”.
עניין התשובה לפי דרכו של רבינו הוא חידוש
גדול. שימו לב איזו מהפכה בתפיסות הרגילות.
רבינו בתורה ו’ מלמד אותנו ,שהעבודה של
שופר שנתפס בדרך כלל כמעורר לבכיה ,הוא
כל יהודי היא לשוב בתשובה ,ולהוסיף תשובה
בעצם בבחינת ‘אז ימלא שחוק פינו ולשונינו
על תשובה ,ושוב תשובה על התשובה .כך כל
ימיו. רינה’.
גם מבלי להיכנס לעומק המופלא של הדברים, וגם בכיה שקשורה אצלנו היכן שהוא קצת
יש כאן שינוי תפיסה. לעצבות ,היא בכלל ראשי תיבות של ‘בשמך
יגילון כל היום’ – בכיה של שמחה.
תשובה היא לא מצב של בדיעבד .התשובה
היא לא אמצעי כדי לחזור למצב הלכתחילה מה קורה פה? זה הימים הנוראים עכשיו ,או
הרצוי. שמחת תורה?
6
התוועדות
המקומות התקועים שלך .הוא מעוניין בקשר בתשובה יש עניין בפני עצמו .היא תכלית
של התשובה והסליחה הזה. עבודת האדם ,והוא אמור לרצות ולהשתוקק
לעסוק בה.
הוא אוהב את זה.
תשובה היא עבודה חווייתית ומתוקה .היא לא
וממילא הדבר הכי טבעי ,הכי מתבקש ,והכי אמורה להעלות בתוכנו תחושות חמיצות.
מקל על הלב ,הוא לעשות תשובה.
להתנקות .להתחרט .להתפייס עם אבא הסיבה שלתשובה יש יחסי ציבור גרועים כל
שבשמיים. כך ,היא מפני שבעינינו היא נתפסת כסוג של
הוכחה לכך שאנחנו רעים.
תשובה היא עבודה של לכתחילה – זה חידוש
עצום! תשובה היא כמו תעודה חתומה על כך שאנו
לא בסדר.
לקב”ה יש תענוג מעצם עבודת התשובה .וגם
לך יכול להיות תענוג שכזה. הרי זה מה שאנחנו עושים כשאנו שבים
בתשובה – מחפשים היכן אנחנו לא בסדר,
זו גישתו המהפכנית של רבינו ,והיא מורגשת ובמה אנו מקולקלים ומעוותים.
כל כך חזק כאן בהיכלו.
בתת-מודע שלנו יש פחד ,שאם נכיר במצב
תשובה מתוך התכלית שלנו ונגלה מי אנחנו באמת ,הקב”ה לא ירצה
בנו יותר.
רבינו מספר ,שכשהוא חיפש היכן לשמוע קול
שופר ,הוא בחר בית שבו רוקדים ושמחים. אנחנו מעדיפים להתעלם ולטשטש עקבות.
יש כאן עומק שכדאי לנו להתבונן בו. אבל זה כל כך לא נכון.
בפסוק נאמר“ :ולישרי לב שמחה” .השמחה כל מי שדרך על מפתן דלתו של רבינו יודע
קשורה לישרות. ומרגיש שהקב”ה מחכה לו ,רוצה ואוהב
אותו.
מדוע האדם לא שמח? כי הלב שלו עקום.
זו הוודאות הכי גדולה שיש ,ואין מה שיכול
משל למה הדבר דומה ,לצינור שדרכו זורמים לערער אותה.
מים .אם הוא מתעקם ומתקמט הזרימה
נעצרת. הקב”ה מחכה שתשוב אליו ותדבר איתו על
7
התוועדות
לאדם רגיל קשה לעשות זאת .כיצד יגיע לכל אחד מאיתנו יש צינור של שפע שמזרים
למקום המיוחל ,אם הוא רחוק כל כך? אליו חדוה ואור ,וכשהצינור ישר הכל זורם
בשפע ושמחה.
אך לצדיק יש כח כזה .הוא מסוגל
להוביל אותנו לשם ,ולהראות לנו את אך כשהלב מתחיל להתעקם ולהתעוות ,זרם
התכלית. השמחה מתמעט ועלול להיעצר לגמרי חלילה.
הנה יהודי יקר ,תרגיש לאן אתה שייך ומכיון שתפקידו של השופר הוא ליישר
באמת. ולפשט את העקמימות שבלב ,ותפקיד
התשובה הוא לתקן את כל הקלקולים
זה יגרום לך לרצות להיות מחובר לשם והעיוותים –
תמיד .להתחרט על העבר ולשוב בתשובה
שלימה. נמצא אם כן ,שהמקום אליו אנו שואפים
להגיע בראש השנה ,הוא השמחה.
רבינו מעורר אותנו לתשובה ,בכך שהוא
מראה לנו כיצד מרגיש אדם מתוקן וישר. כי כאמור ,השמחה היא הביטוי ליושר וטהרת
הלב.
כשהעולם יהיה ישר אחר התיקון ,תשרור בו
שמחה פשוטה ,ורבינו כבר כעת מוביל אותנו וכאן מגיע החידוש הגדול של התשובה באומן
אל המקום הזה. ראש השנה של רבינו.
הוא מראה לנו כיצד מרגיש עולם ישר כי יש שתי צורות כיצד להתעורר בתשובה.
ומתוקן .מלא בשמחה.
אפשר להתעורר מכח זיהוי המצב הגרוע בו
זו דרך התשובה של רבינו. אנו נמצאים כעת ,והרצון לברוח ולהתנתק
ממנו.
וזה הסוד הגדול של תשובה מתוך שמחה.
זו הדרך הרגילה והמוכרת.
ההכרה במקום האמיתי שלנו.
אך ישנה אפשרות מעולה פי כמה וכמה.
היכולת לחוות אותו .להתחבר אליו .לשמוח
בו. לשוב בתשובה מכח זיהוי המקום המופלא
אליו אנו שואפים להגיע ,והרצון לדבוק בו
וממילא לרצות לא להתנתק ממנו לעד. לנצח.
8
\\ ענייני דיומא
בניין האמונה
בראש השנה אנו בונים את קומת המלכות .איפה
אנו פוגשים את זה בחיים שלנו?
“
אולם בעקבות חטא עץ הדעת ועוד שגיאות, היום הרת עולם” – ראש השנה הוא היום
נעשה היחוד בצורה שאינה מושלמת ,ומאז הראשון לבריאה ,מפני שבו נוצר אדם
התפרטה המציאות לפרטי פרטים. הראשון שהוא תכלית כל הבריאה.
וכך הוטל על שישים ריבוא נשמות ישראל, ובכל שנה ,ביום זה ,חוזרת המציאות
לפעול את היחוד השלם במשך ששת אלפי לנקודת ההתחלה שלה ונוצרת מחדש –
שנים ,רובד אחר רובד ,עד לעתיד לבוא שאז המציאות הגשמית והמציאות הרוחנית.
יושלם היחוד.
תכלית בריאת העולם היא ,שיכירו הנבראים
ובכל שנה ,אנו עוסקים ביחוד הקדוש הזה, במלכותו יתברך .ובשפת הפנימיות נאמר כך:
ובפרט בימים האלו של ראש השנה עד שמיני תכלית העולם היא מידת המלכות.
עצרת.
מה היא מידת המלכות?
כמובן שהדברים עמוקים ורחבים עד אין קץ,
אולם במסגרת זו נסתפק במילים ספורות אלו. מלכות זו כל המציאות הנפרדת כביכול מהקב”ה,
המציאות המקבלת [בחינת נקבה] ,והיא כוללת
דעת ואמונה גם את המציאות הפיזית והגשמית שלנו.
איך כל זה קשור אלינו ,ואיפה זה פוגש אותנו, המאציל העליון יצר אותה ,כדי שהיא תכיר
האנשים הפשוטים? בכך שלאמיתו של דבר היא איננה נפרדת ,אלא
מאוחדת וכלולה בו יתברך.
ובכן ,היחוד קיים בכל העולמות ובכל הרבדים.
החיבור מחדש של הנפרדים עם הקב”ה ,של
בעולמות העליונים ,היחוד ששייך אלינו המקבל עם המשפיע ,פרצוף הנקבה עם פרצוף
ואותו אנו פועלים על ידי התורה והמצוות, הזכר ,נקרא יחוד.
נקרא יחוד קודשא בריך הוא [המשפיע]
ושכינתיה [המקבל] ,או יחוד פרצוף זעיר אנפין מה שאומר שתכלית כל הבריאה וכל המציאות
ונוקבא. היא היחוד.
אולם יש לו מקבילות גם בעולם ובנפש שלנו. ואכן אדם הראשון ,שכולנו היינו כלולים
בנשמתו ,היה אמור לפעול את היחוד השלם,
לכל יהודי יש בנפשו ייצוג לפרצופים העליונים, ובזאת היתה באה הבריאה לתכליתה.
9
למושגים פנימיים ועמוקים ,גם אם אין להם והביטוי המוכר ביותר שלהם הוא הדעת מול
שום הבנה בהם. האמונה.
אנו רגילים אולי לזלזל באדם פשוט ,שלצורך יש לנו שני ערוצים עיקריים בנפש ,שהם
העניין רוקד ושר בקול עם דמעות התרגשות: האמצעי שלנו להתקשר עם הבורא יתברך.
“בר יוחאי בקודש הקדשים קו ירוק מחדש ערוץ השכל וערוץ האמונה.
חודשים” ,בלי להבין מילה.
אפשר להתקשר ולהתחבר לכל דבר ,דרך מה
אבל האמת היא שבכח האמונה שלו יש לו מגע הידיעה והשכל .כשאתה מבין משהו אתה מחובר
אליו ברמה מסוימת .אתה יודע אותו.
ישיר ואישי עם המציאות הזו ,גם אם אין לו
חיבור שכלי אליה.
ויש ערוץ נוסף שנקרא אמונה ,שזה ערוץ חיבור
שונה ,בלי קשר לשכל.
והוא בוודאי לא בדרגה פחותה מאותו אחד
שיודע להסביר בדיוק מהו אותו קו ירוק ,אך האמונה קשורה יותר לפעולות המעשיות .היא
הלב שלו אטום ,והידיעות שלו אינן נוכחות מה שגורמת לנו בסופו של דבר לקום ולעשות
בחייו. מעשה בפועל.
אמנם ,שתי התצורות שהזכרנו ,שכל בלי אמונה יש פעמים שהאדם יודע משהו בשכל ומבין
ואמונה בלי שכל ,הן חסרות. אותו ,אבל האמונה שלו מוזנחת .במצב כזה,
הידיעות שלו לא יופיעו וישפיעו על מציאות
תכלית האדם היא להגיע ליחוד האין שכל חייו .הוא גם יהיה הרבה פחות מחויב אל
לאמונה .שהשכל יאיר את האמונה ,אך היא לא הידיעות שלו בפועל.
תסתמך רק עליו ,יהיה לה קיום עצמאי שמקבל
הארה מהשכל. האמונה היא זו שמחוברת למציאות הפשוטה
שלנו ,ושם היא פועלת.
תחושה כזו אפשר להרגיש כאשר מגיעים אל
צדיק ,שמלבד רוממות ההשגה שהוא מעניק לנו, וכאן מגיעה נקודה חשובה :לאמונה יש זכות
הוא גם כביכול מחיה אותה בתוכנו. קיום בפני עצמה.
אנחנו רגילים שהאמונה שלנו מסתמכת על
כל הידיעות שלנו הופכות למציאות חיה.
השכל .אנו מאמינים במה שאנחנו קולטים
הקב”ה כביכול מקבל נוכחות במציאות הפשוטה
ויודעים .למה שמתיישב על שכלנו אנו
שלנו – זו מציאות של יחוד. מחוברים ,ולמה שלא ,פחות.
והזמן המיועד לבניית קומת האמונה בשלימות, אם השכל והדעת כבויים אנו לא מחוברים.
והתייחדותה עם השכל ,הוא כעת בראש השנה.
אבל האמת היא ,שלאמונה יש זכות קיום
כי כאמור ,במקביל ליחוד קוב”ה ושכינתיה, עצמאית ,גם בלי קשר לשכל.
זעיר אנפין ונוקביה ,שנבנה מראש השנה ועד
שמיני עצרת ,נבנה גם באדם יחוד בין השכל דוגמה לדבר ניתן לראות דווקא אצל אנשים
והאמונה. פשוטים ,שלפעמים אתה רואה אותם מחוברים
10
עניייני דיומא
שני הצדדים נשענים זה על זה ,וסומכים על אחור באחור
הקשר ביניהם ,אך אין לו ביטוי עוצמתי ומלא.
היחוד הקדוש בין הפרצופים העליונים ,נעשה
אחור באחור זו הגדרה של קשר ירוד מכורח על דרך בה נוצר הזיווג בין אדם הראשון לחוה.
הנסיבות ,וכך גם במצב הרוחני נפשי של האדם,
אחור באחור זה מצב הישרדותי רוחני. בתחילת הבריאה האדם היה דו-פרצופין ,כלומר
שני פרצופים של זכר ונקבה דבוקים זה לזה
ובמשל האמונה והשכל זה אומר ,שהשכל אינו מגבם.
מאיר לאמונה ,והיא לא מחיה את השכל .הם
יודעים זה על קיומו של זה ,אך לא מאוחדים. בהמשך הפיל ה’ אלוקים תרדמה על האדם,
ניסר אחת מצלעותיו ובנה את חוה כמציאות
היכן זה בא לידי ביטוי בעבודת האדם? נפרדת בפני עצמה ,בכדי שתהיה לו לאשה.
מוהרנ”ת מעתיק את כל המבנה עליו דיברנו כעין זה ,במשל דק מן הדק ,מתרחש גם
עד כה לתחום נוסף בעבודת האדם ,שגם שם יש בעולמות העליונים.
אותן שתי בחינות – תורה ותפילה.
הפרצופים העליונים של קוב”ה ושכינתיה,
תורה ותפילה נאצלו כשהם עומדים כביכול דבוקים זה לזה
מגבם ,מצב זה נקרא :אחור באחור.
בעבודת השם ,התחום שהוא הביטוי העיקרי של
השכל הוא בתורה .ואילו הביטוי של האמונה הסיבה לכך בקצרה ,היא כדי למנוע את יניקת
הוא בתפילה. הקליפות.
תורה איננה רק לימוד סוגיות .תורה מסמלת במשל האנושי ,דומה הדבר לשני אנשים
את כל ההשגה של האדם במציאות השם .ואילו הנמצאים באזור סכנה ,כשמכל עבר אורבים
תפילה הוא ערוץ קשר אמוני עם השם ,שלא להם אויבים.
באמצעות השכל וההשגה.
הצד הקדמי שלהם מוגן .הם רואים את האויב
במצב שבו רק ערוץ הדעת פעיל אצל האדם, היוצא לקראתם ומשמידים אותו ,אך העורף
גם אם הוא ילמד ויעסוק בתורה כל היום ,הוא שלהם חשוף לפגיעה.
לא יראה צורך להתפלל כלל .די לו בהשגותיו
וידיעתו. בשביל להגן עליו ,הם נעמדים אחד מאחורי
השני ,גב לגב ,ומגינים זה על זה.
אך גם המצב ההפוך איננו תקין.
כך גם בפרצופים העליונים ,לקליפות יש יכולת
אם יש לאדם את ערוץ האמונה בלבד ,הוא לינוק מהעורף בלבד ,ולכן נאצלו פרצופי זו”ן
עלול להתפלל רק על גשמיות וצרכי הגוף .אין [זעיר אנפין ונוקבא] כשהם דבוקים זה לזה
לו שום השגה מרוממת ,והוא שקוע במציאות אחור באחור.
הפשוטה והפיזית בלבד.
אולם עמידה שכזו מסמלת קשר מסוג נחות.
אך גם במצב האידיאלי של תורה ותפילה יחד, קשר של הסתמכות ותלות.
11
וזו העבודה הנפלאה שנקראת“ :לעשות מתורות יש כמה דרגות ובחינות .רבי נתן מגדיר אותן
תפילות”. במדד של עיקר וטפל.
דורמיטא כלומר ,האם התפילה רק טפלה לתורה ,או שיש
לה קיום עצמאי.
כעת נחזור למה שמתרחש בעולמות העליונים
ובנפש שלנו בראש השנה ,ומחמת קיצור במה דברים אמורים?
היריעה ,נדבר על הדברים במקביל על הפנים
השונות שהזכרנו :קוב”ה ושכינתיה ,דעת יש אדם שמשקיע בתורה ,שם הוא דבוק
ואמונה ,תורה ותפילה. בקב”ה .הוא לומד ומשיג עוד ועוד ,אך התפילה
שלו בקטנות.
ושוב נדגיש :אנו מזכירים רק חלק קטן
מהמהלך כולו ,שהוא ארוך ומופלא לאין הוא מתפלל על הצרכים שלו ,כדי שיוכל
תכלית ,על מנת להפיק ממנו חיבור לנפשנו. ללמוד .מבחינתו ,עדיף היה שלא יהיו לו
צרכים ,כדי שלא יזדקק להתפלל.
כדי ליצור יחוד בין פרצופי זו”ן ,מפיל המאציל
העליון תרדמה [דורמיטא] על פרצוף זעיר התפילה היא אמצעי בלבד כדי להשיג תורה.
אנפין ,שמיוצג אצלנו בקומת הנפש כדעת וזה מקביל לעמידה של פרצופי זו”ן אחור
ושכל. באחור ,באופן שהנקבה טפלה לזכר.
מה היא דורמיטא? הסתלקות המוחין. במצב כזה התפילה היא בקטנות ,ואין יחוד
אמיתי בינה לבין התורה .היא דלה ומצומצמת
בשפה שלנו ,מוחין הם חיּות רוחנית .ובשביל
לעומתה.
להעמיד ולבנות את הפרצוף של הנקבה הטפל
ותלוי בזכר ,יש צורך להרדים כביכול את הצד
בימים הללו ,מראש השנה ועד שמחת תורה,
המשפיע.
אנו בונים את קומת התפילה.
מדוע? מפני שהטפלות של הנקבה בזכר נובעת
כלומר ,שהתפילה תהיה בנויה כהלכה
מחמת התלות שלה בו .היא מקבלת רק ממנו
ורק דרכו את כל ההשפעות שלה. בשלימות .שתהיה עולם בפני עצמו שמקביל
לתורה.
ובעולם שלנו – האמונה בקטנותה ,מתקבלת
רק דרך ערוצי השכל .מה שמובן עובר לאמונה, לתפילה יש תכלית בפני עצמה .היא ערוץ
ומה שלא לא. עצמאי של קשר עם השם .והיא לא רק אמצעי
להשגת דברים.
בשביל להעמיד את פרצוף הנקבה כמציאות
עצמאית ,מוכרחים לנתק אותה מהזכר ,ולאפשר במצב המתוקן ,כל חלק מהתורה וההשגה של
לה לקבל מוחין באופן עצמאי. האדם ,מפרים את התפילה ומרחיבים אותה.
לכן נופלת תרדימה על פרצוף זעיר אנפין, לאדם יש גן שלם של תפילות בקומה מקבילה
ומסתלקים ממנו המוחין ,והנוקבא שהיא להשגות הרוחניות שלו.
12
עניייני דיומא
השכל לא מסתלק ובורח ,אנחנו מוסרים אותו. המלכות מקבלת מוחין ישירות מהבינה ,וכך
זו פעולה שמוטלת עלינו. היא נעשית עצמאית.
אנו מוסרים את השכל הישן שלנו ,את כל אמנם במצב הזה אין לי חיבור עם ז”א בעלה,
מה שאנו יודעים או חושבים שאנחנו יודעים. וכמו כן המוחין שהיא מקבלת מלמעלה הן
ומסתמכים על האמונה והתמימות. גבורות קשות בלי המתקה [זהו נושא עמוק
בפני עצמו ,ואי”ה בגיליון עשרת ימי תשובה
בתמורה ,נקבל בהמשך אחרי תקיעת שופר נקדיש מאמר לעניין זה].
והנסירה ,מוחין חדשים.
ובמקביל ,בעולם שלנו ,נופלת תרדמה על ערוץ
וזה כלל חשוב לחיים: הדעת .השכל כבה.
בשביל לקבל שכל ודעת חדשים ,צריך להתרוקן והאמונה מוצאת את עצמה מתמודדת לבד,
מכל הידיעות והתפיסות הישנות .למסור אותם בלי להישען על השכל שתמיד תומך בה ומזין
למעלה. אותה.
כשאדם חווה מצוקה וקושי ,חלק גדול מהסבל היא מתמודדת עם גבורות שמתקבלות אצלה
שלו נובע מכך שהוא נאחז בשכל ולא מסכים כקשיים ומצוקות ,והיא צריכה למצוא כוחות
לשחרר. מעצמה לעמוד איתנה.
הוא חייב להבין למה עובר עליו .מה המשמעות זו אחת המשמעויות לכך שראש השנה הוא יום
של זה. דין .והיום הראשון שבו הוא דינא קשיא.
אם רק ישכיל ,הוא ימסור את השכל .יבטל את מפני שביום הראשון לפני תקיעת שופר
דעתו. והנסירה ,המלכות וכל מה שהיא כוללת,
שזה גם המציאות שלנו ,חווה גבורות בלתי
“אני לא יודע כלום .אין לי מושג מה קורה ממותקות.
באמת .אני רק מאמין ומקבל באהבה”.
השכל נעלם ,ועם ישראל נצמד לתמימות
הביטול הזה קשה לאדם מטבעו .אבל הוא יגרום ולאמונה.
בסופו של תהליך להמתקת הגבורות .הוא יקבל
שכל חדש ומשמעות חדשה לכל מה שעובר כפי שמציין מוהרנ”ת ,איך מוכח בחוש ,שעם
עליו. ישראל בימים הללו בורח לתפילות ,לתהילים,
לאמירות פשוטות .כי אז האמונה מקבלת
ובאותה מידה ,כשאדם לוקח את המצוקות עצמאות .היא הסיפור של ראש השנה.
שהוא חווה והופך אותם לתפילה וצעקה ,זה גם
סוג של דורמיטא של השכל. סילוק השכל
הוא עוזב את ההשגה ואת כל מה שהוא יודע, לסילוק השכל יש גם משמעות מעשית מאוד,
ועובר לעולם התפילה. שנוגעת לחיים של כל אחד מאיתנו.
13
עניייני דיומא
אך לסיכום הדברים שכן נגענו בהם: זה מעורר בסופו של דבר יחוד ומיתוק של כל
הגבורות.
תכלית עבודתנו בראש השנה היא לבנות את
קומת המלכות ,שאצלנו בנפש היא מתבטאת הרבה פעמים אנחנו תקועים בכל מיני צמתים
כבניית קומת האמונה וקומת התפילה. בחיינו ,רק מפני שלא הסכמנו לוותר על מה
שיש לנו כבר.
והאתגר הגדול שלנו הוא לוותר לזמן מה על
השכל .להתמקד באמונה ובתפילה בלבד. אנחנו פוחדים להתמסר ,להשליך הכל ולקבל
בתמימות ופשיטות .כך שהן יוכלו להיבנות משהו חדש לחלוטין .אנו מעדיפים לשפר את
באופן עצמאי ,ובהמשך לקבל הארה מהשכל הקיים והמוכר.
והתורה.
זה גם מה שמפריע לנו הרבה פעמים בכל
כיצד נראית תפילה שמקבלת הארה מהתורה?
הקשר שלנו עם השם יתברך.
במילה אחת :התבודדות.
יש לנו כבר פירוש להכל .לתפילה .למילים.
בהתבודדות ,כל המסה של המידע הרוחני שלנו, לקב”ה .נדמה לנו שאנחנו יודעים איך אמורה
מתחברת לחיים. להתנהל כל המערכת שלנו.
במקום שיהיו לנו בנפש שני ערוצים ותחומים זה מה שתוקע אותנו .אנחנו במצב של אחור
נפרדים .ערוץ אחד של מה שאנו משכילים, באחור .לא מסוגלים להשתחרר מהתפיסות
מבינים ויודעים שאמור להיות .וערוץ שני השכליות שאנחנו נשענים עליהם.
החיים הפשוטים של מה שקורה בפועל.
החכמה היא לוותר על התפיסות ודפוסי
על ידי ההתבודדות שני הערוצים הללו נפגשים. החשיבה הישנים ,ולהסכים לעבור את החוויה
של לא לדעת ולא להבין.
כל מה שאנחנו יודעים הופך לתפילה ובקשה.
אנחנו מוצאים בתוך החיים שלנו את כל תחום לבטל עצמנו איזו שעה.
הדעת.
והביטול הזה יכול להתבטא בכל מיני אופנים.
כך מרגיש במידת מה ,יחוד של אמונה ודעת. בהתמסרות לתפילה .בביטול לצדיק .בעשיית
מעשים גם בלי להבין.
אדם חי במקום שלו ,בתוך המציאות הפשוטה,
ושם גופא מאיר לו השכל שלו. כל סוג של סילוק מוחין שכזה ,מביא בעקבותיו
יחוד ומוחין חדשים לגמרי.
הוא לא בורח לדיונים ותיאוריות על המציאות.
הוא חי בתוך המציאות באמונה ופשיטות,
ולשם ,לתוך המקום שלו ,מאירה הדעת. בניין האמונה והתפילה
את המצב המופלא הזה אנו בונים בכל ראש למעשה ,לא נגענו אלא בקצה קצהו של
השנה. התהליך .עדיין לא דיברנו על הנסירה ועל
תקיעת השופר .אולם במסגרת זו לא נוכל
בונים מלכות .בונים אמונה .בונים תפילה. להאריך יותר .ותן לחכם ויחכם עוד.
14
מדור זה מיועד לדיון וליבון בשאלות מחיי היום יום
ואינו מהווה תחליף לייעוץ תורני ומקצועי.
שאלות ,תגובות ,הערות והארות ניתן לשלוח לאימייל:
26karovgmail.com \\ שאלת חיים
אומן בטעם אישי מטבעי אני עדין
ומופנם ,וקשה לי
אם לכל אחד יש כאן מקום ,אתה צריך להאמין ולהרגיש השאלה שלך מציקה לכל מאוד החיכוך עם
שגם לך ,המתנדנד על קו האמצע ,יש מקום כאן. כך הרבה מהבאים להסתופף מגוון הטיפוסים
כאן בקיבוץ הקדוש.
לאופי שלך ,לגוון שלך ,לסגנון שלך. כאן באומן ,אני
הרי המקום היחיד בעולם
מותר לך להחזיק בנקודה שלך וללכת איתה (כמובן לא מוצא את עצמי
שמסוגל להכיל את כל
עם 'ראש בקיר'). במאבק מתמשך,
מניפת הצבעים של כלל
אתה לא מוכרח לאלץ את עצמך להצטרף לכל מה שקורה ישראל הוא רק כאן באומן. האם 'לזרום' עם
מסביבך .וזה שאתה לא מרגיש נעים בכל מיני סיטואציות
כי רק מישהו בעל כתפיים כולם כנגד אופיי או
רועשות ,זה לא אומר שחסר לך בפשיטות ותמימות ,או
מספיק מוצקות ולב מספיק להישאר מי שאני .מה
באהבת ישראל.
רחב כמו רבינו ,יכול למצוא
עושים?
כל עוד לא מדובר במצווה או בעבירה ,תן ללב שלך את הנקודה הפנימית
להוביל אותך. המחברת את כל ישראל יחד.
אתה מתחבר – מצוין .זה מציק לך – גם כן מצוין .אל תלך ממילא כמעט כל אחד נקלע כאן לסיטואציות שמאתגרות
בכוח. את המשבצת הטבעית שלו.
כאן אצל רבינו ,הלב שלנו עובר טיפול ,וניתן לסמוך אני זוכר את עצמי נקלע לאירועים שגרמו לי מבוכה
עליו. פנימית.
רק דבר אחד ,אל תשפוט את מה שאתה רואה .ואל תיתן לדוגמה ,יהודים מעניינים תפסו אותי לריקוד עליז ,הרבה
הגדרות. מעבר לטעמי האישי ,ברחובה של עיר ,בדיוק כשהייתי
לא ברחמים גאוותניים :תראה אותם ,ממה הם שואבים בדרכי מהמקווה לתקיעת שופר.
חיות? רבינו ירחם עליהם... ואני מוצא את עצמי מסתבך ,מצד אחד רוצה להגיע
בזמן וביישוב הדעת לתקיעות ,והריקוד הזה מוציא אותי
וגם לא בהערכה מזויפת :תראה אותם ,יהודים קדושים,
משלוותי.
הלוואי והייתי זוכה להיות עשירית מהם...
ומצד שני ,מה ,אני גאוותן? האם תקיעת השופר שלי
תאמין שכל מה שקורה כאן ,אצל כל אחד ואחד ,זו
עדיפה על הריקוד שלהם? בטוח שהקב"ה אוהב אותם
פעילות של רבינו ,ואתה אורח אצלו.
הרבה יותר ממני .יהודים מתוקים...
לא שופט ולא נותן הגדרות.
מנסה לשכנע את עצמי בכוח.
ובכלל ,המחשבה הזו אמורה ללוות אותנו כל הזמן :אני
כך נקרעתי בין שני הצדדים ,ונשארתי לריקוד מאולץ ,עד
נמצא עכשיו אצל רבינו ,וכל מה שקורה לי ומסביבי קשור
שהייתי מוכרח לברוח.
אליו.
בסופו של דבר לא התחברתי – לא לריקוד ולא לשופר.
ולסיום ,אל תדאג ,רבינו הוא אמן מופלא בלהוציא
אותנו מהמשבצת החיצונית שלנו ולחבר אותנו לנקודה אך עם הזמן למדתי משהו ,ואני משתף אותך:
הפנימית.
בדיוק כמו שה' יתברך נהנה מהיהודי הצבעוני שנתקלת
הוא כבר ידאג להוציא אותך מהריבוע שלך ,ולקחת אותך בו ,באותה מידה ממש הוא נהנה ממך ומהגוון שנראה
למקום המדויק המיועד לך. בעיניך פחות מיוחד.
תסמוך עליו ,הוא כבר יוביל אותך. אחרת הוא היה בורא גם אותך כמוהו.
15
16
