שי צבי · Shai Tzvi — ראש השנה (2026-09-07)

ראש השנה בס"ד
ומעתה כל זמן שלא התפלל אדם ,ועדיין לא השיג את במדרש (ויקרא רבה כט ,ד) איתא :אשרי העם יודעי תרועה ה'
מדת הענוה ,ההכרח לענשו על ידי יסורים ותוכחות חלילה, באור פניך יהלכון (תהלים פט ,טז) .וכי אין אומות העולם
אבל כשמתפלל ושופך שיח לפני קונו ,וקונה בכך את מדת יודעים להריע ,כמה קרנות יש להן וכו' ,ואמרת 'אשרי העם
הענוה ,שוב שייך לענשו על ידי התנשאות ורוממות ,ונמצא יודעי תרועה' .אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה,
שהגזירה והעונש הקודם במקומו עומד ,אלא שהוא מתלבש והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ,ומתמלא עליהם
בצורה אחרת. רחמים ,והופך להם מדת הדין למדת רחמים ,ע"כ .וצריך
והנה בתפארת שמואל (פרשת ראה ,אות ב) כתב ,כי ימי אלול ביאור מה טעם רק ישראל מפתים את בוראם בתרועה ,וכי
הם ימי הכנעה ,וכמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (ראש משוא פנים יש בדבר.
השנה ד ,ז) שהם ימי הכנעה ופחד ,ומברח ומנוס אליו ,עכ"ד. ב) בסליחות ליום ראשון אומרים :זוחלים ורועדים מיום
ומובן בזה מה שאומרים בתום ימי אלול הנוסח תכלה בואך וכו' .והקשה בייטב לב (פרשת שופטים ,ד"ה כי תצא) ,דהוא
שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה .פירוש ,אף אם בשנה סותר לדברי הגמרא (ירושלמי ראש השנה א ,ג) ,שישראל לובשים
שעברה ,נענשנו בקללות ויסורים ,השם ישמרנו ,אבל עתה לבנים בראש השנה ואוכלים ושותים ושמחים ,לפי שיודעים
שעברו ימי אלול ,וזכינו להשיג בהם ענוה והכנעה ,תכלנה שהקב"ה עושה להם ניסים .ותירץ ,כי קודם ראש השנה
הקללות ותחלנה הברכות ,שהרי שוב אין עוד צורך לענשנו בימי אלול ,יראה ורעד יבא באדם ,אבל ביום המשפט עצמו,
בקללות ויסורים ,אלא על ידי ברכות והתנשאות. יבטח בשם ה' כי יוציא לאור משפטו ,עכ"ד .ועדיין צריך
ואתי שפיר דברי הייטב לב ,שבימי אלול יראה ורעד יבא ביאור מה נשתנו ימי אלול ,שבהם צריך לירא ולפחוד ,מימי
באדם ,פן יענש חלילה בתוכחות ויסורים על מעשיו שאינם ראש השנה ,שבהם יש לשוש ולשמוח.
טובים ,אבל לאחר שתמו ימי אלול ובא יום ראש השנה, ונראה בהקדם המשל הידוע מהבעל שם טוב הק' זללה"ה,
הרי כבר זכה להשיג את מדת ההכנעה ,וממילא שוב אפשר שהובא בקדושת יום טוב (פרשת צו ,ד"ה במדרש) ,לאחד שמרד
לו ליענש על ידי רחמים וחסדים ,ועל זה יגיל לב האדם במלך ,והמלך נשאו על כל השרים ועבדי המלך .והטעם,
בקרבו. שאם היה ממיתו ,היה הצער לפי שעה ,משא"כ אם מטיב
והנה ידוע מה שכתבו בספרי קודש (עיין ש"ך על התורה ויקרא עמו ,להרבות לו עוד יקר וגדולה ,על ידי זה יגדל צערו
כג ,כד) ,כי 'תרועה' פירושו שבירה ,ומלשון (תהלים ב ,ט) הלוך וגדול כל ימיו ,ויבוש ויכלם איך העיז פנים נגד מלך
'תרועם בשבט ברזל' .ובאה מצות התרועה להורות לשבר רחמן כזה ,שלא די שלא מייסרו בעונש המגיע לו ,אלא עוד
הלב ,ואז 'לב נשבר ונדכה ,אלקים לא תבזה' (תהלים נא ,יט), מנשאו לגדולה.
עכ"ד. והוסיף בקדושת יום טוב (שם) ,כי עונש זה על ידי התנשאות
ומובנים בזה דברי המדרש שהן מכירין לפתות את בוראן ורוממות ,שייך דוקא גבי ישראל האוחזים במדת הענוה,
בתרועה ,והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ,ומתמלא ולכן אפילו בשעה שהקב"ה נותן להם גדולה ,הם ממעטים
עליהם רחמים ,והופך להם מדת הדין למדת רחמים .פירוש, את עצמם .אבל אומות העולם אשר גבה לבם ,לא יכנעו
מאחר שישראל משיגים לב נשבר ונדכה על ידי התרועה, על ידי עונש התנשאות ,על כן ההכרח להיות עונשם על
שפיר אפשר להפוך עליהם מדת הדין למדת רחמים ,ולהביא ידי יסורים ומלקות ,עכ"ד.
עליהם עונש בדרך של ברכה והתנשאות .אבל אומות העולם ועל פי האמור יתכן לבאר ענין התפילה ,שכבר נתקשו בו
אשר גבה לבם ,ואינם משיגים את תכלית התרועה ,אי אפשר הקדמונים ,איך מועלת תפילה לבטל גזירה רעה ,והא לא
לבטל העונש שנגזר עליהם ,כי לא שייך שינוי רצון אצלו שייך שינוי רצון אצל הבורא יתברך .אך הנה מבואר בחובות
יתברך. הלבבות (שער חשבון הנפש ,פרק ג ,החשבון השמונה עשר) ,1כי תכלית
התפילה לפני בורא עולם אינה להודיע לו צרכינו ,שהרי
הוא יתברך יודע זאת בעצמו ,ועוד יותר טוב מאיתנו ,אלא
הכוונה בתפילה היא להראות שאנו משפילים עצמינו לפניו,
עכ"ד .ונמצא שעל ידי התפילה משיג אדם ענוה ושפלות.
אליך ,והרשתני לשבח את שמך העליון ,כפי הכרתי אותך וידיעתי בכבודך ,עם הראותי )1וזה לשונו :ואמרו על אחד מן הצדיקים ,שהיה אומר אחר תפלתו :אלהי ,לא
עבודתי לך ושפלותי לפניך .ואתה יו דע תקנתי ואופני הנהגתי ,ולא הודעתיך בצרכי נשאני לעמוד לפניך ,סכלי בפחיתות ערכי ,ומיעוט ידיעתי בגדולתך ורוממותך ,כי אתה רם
להעיר אותך עליהם ,אלא שארגיש בגודל חסרוני אליך ובטחוני בך ,עכ"ד. ונשא ,ואני נקלה ונבזה וקטן משאול ממך ומקרוא אליך שבח והלל ,וקדש שמך המקודש
בקולות המלאכים העליונים הקדושים ,אבל נשאני על זה מה שרוממתני בצוותך אותי לקרוא
לקבלת הגליון ,ולהערות והארותL0527654612@gmail.com :
