כתב מרדכי · Ktav Mordechai — ראש השנה (2026-09-07)

בס''ד
כתב מרדכי
ראש השנה
ה'תשפ"ז
שנה ב' גליון ל"ד
ראש השנה כתב מרדכי
ב
ראש השנה
נקודת היום
בכל יום טוב יש "נקודה" מרכזית משלו -שורש פנימי שממנו נמשכים
ומסתעפים כל שאר עניני היום ,כל התפלות ,המצוות והמנהגים .וכן
הוא בראש השנה .אלא שכאן ,דוקא מרוב עושר התוכן ,רבים
מתבלבלים בשאלה מהי באמת נקודת היום :האם זהו יום תשובה?
האם זהו יום הדין? מה העיקר ומה הטפל?
ובאמת הכל אמת -יום הדין הוא ,וגם ראשון לעשרת ימי תשובה הוא.
אלא שאלו הם תוצאות הנמשכות מן הנקודה הפנימית של היום,
ואינם הנקודה עצמה .הבה נתבונן מהי אותה נקודה.
מה נותנים למלך?
ראש השנה הוא היום בו אנו "ממליכים" את הקדוש ברוך הוא עלינו
-וכביכול "נותנים" לו את המלכות .וצריך להבין :מה שייך בכלל "לתת"
למי שהכל שלו ,ומי שהוא נותן הכל ואינו מקבל דבר? התשובה היא,
שדבר אחד יש שאי אפשר לקב"ה "לקחת" לעצמו ,אלא רק אנו יכולים
לתת לו -וזוהי המלכות עצמה .שהרי אין מלך בלא עם ,ומלכות שאין
לה על מי למלוך אינה מלכות כלל .נמצא שהמלכות היא הדבר היחיד
שהמקבל -האדם -יכול ,כביכול" ,להעניק" למי שממנו הכל.
ומעתה מובן מדוע דוקא ביום זה ,יום הראשון לבריאת האדם ,נקבע
ראש השנה " -היום הרת עולם" ,כלשון הפיוט במוסף .שהרי רק על
ידי האדם מתגלה מלכותו של הקב"ה בעולם ,ורק דרכו יש למי למלוך.
בריאת האדם היא-היא ההתחלה של גילוי המלכות בעולם ,ולכן זהו
"ראש" השנה -לא רק ראשון בסדר הימים ,אלא ראש במובן של שורש
ומקור ,שממנו נמשך כל המשך השנה.
השופר -כלי ההמלכה
ומטעם זה עצמו מובן גם תפקידו המרכזי של השופר ביום זה .אמרו
חז"ל (ראש השנה טז" :).אמרו לפני מלכיות ,כדי שתמליכוני עליכם...
ראש השנה כתב מרדכי
ג
ובמה -בשופר" .השופר הוא ,אם כן ,כלי ההכתרה -כדרך שממליכים
מלך בקול שופר וחצוצרות .וזהו גם שורש תקנת חז"ל לומר בראש
השנה "מלכיות זכרונות ושופרות" :מלכיות -עצם ההמלכה; זכרונות
ושופרות -הביטויים הנמשכים ממנה ,שהרי ברגע שיש מלך ,ממילא
הוא זוכר את נתיניו ופוקד עליהם .וכל נוסח התפלה של היום סובב
סביב נקודה זו " -מלוך על כל העולם כולו בכבודך"" ,ותמלוך אתה ה'
לבדך" -עדות לכך שהעיקר הנדרש מאתנו ביום זה הוא לגרום ,כביכול,
להמלכתו.
מלכות קודם למצוות
מכאן מתבארת גם ההבחנה בין ראש השנה ליום הכיפורים .יום
הכיפורים הוא יום קבלת התורה והמצוות בשנית [יום מתן לוחות שניות],
ובו עיקרו של היום שהקב"ה נותן לנו את כל זכיות המצוות ,הרחמים
וההתרצות .אך ראש השנה קודם לכך :ביום זה עדיין "אין מצוות" ,יש
רק מלכות שמים .וזה מובן מאד -שהרי אם אין מלך ,אין שייכות
למצוות כלל ,שכן מצוה היא ציווי המלך ,ובלא מלך אין ציווי .לכן
הסדר הוא :תחילה מקבלים עול מלכות שמים -וזהו ראש השנה ,ורק
לאחר מכן ,ביום הכיפורים ,מקבלים עול מצוות.
מלך במשפט יעמיד ארץ
וממילא מובן גם מדוע יום זה הוא יום הדין .שהרי עצם הביטוי
"מלֶ ְך ְּב ִמ ְּש ָּפט יַ ֲע ִמיד ָּא ֶרץ"
וההתגלות של מלכות הוא בדין ובמשפט ֶ -
(משלי כט ,ד) .דוקא על ידי הדין מתגלה שאנו עבדיו ,ושהוא מולך
עלינו .אין הדין ענין נפרד ממלכות שמים ,אלא הוא הביטוי הטבעי
וההכרחי שלה :מלך שאינו דן את נתיניו אינו מלך בפועל .נמצא שיום
הדין אינו "נקודה" בפני עצמה ,אלא תוצאה ישירה מהמלכת הקב"ה
עלינו -וכעין מה שכתב הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ד) שעיקר תפקידו
של מלך הוא לעמוד על משפט העם ,שהמשפט הוא-הוא עמוד
המלכות.
יסוד התשובה
וזהו גם היסוד לכל עניני התשובה .הרמב"ם בספרו פתח בהלכות יסודי
התורה -אמונה במציאות הבורא ובאחדותו -עוד קודם להלכות
ראש השנה כתב מרדכי
ד
תשובה .וטעם הדבר פשוט :לא שייך לשוב אל ה' אם אין מאמינים
תחילה במלכותו .תשובה פירושה כניעה וחזרה אל המלך ,ואי אפשר
לכנוע למי שאין מכירים בו כמלך .לכן ראש השנה ,יום קבלת עול
מלכות שמים ,הוא היום הראשון והיסוד הראשון בתהליך התשובה
כולו -עוד לפני שמתחילים לפרט חטא וחטא ,יש להתחיל מהכנעה
כללית :הכרה שיש מלך ,ושאנו עבדיו.
זהו אפוא "הראש" של השנה כולה -לא ענין טכני של ראש לוח השנה,
אלא ראש במובן האמיתי :השורש שממנו נובע כל המשך השנה,
וההכנעה שבלעדיה אין תשובה אמיתית אפשרית.
אני לדודי
ומתוך כך מובן גם מה שאומרים בחודש אלול "אני לדודי ודודי לי" -
שכל התהליך מתחיל בהכרה ש"אני לדודי" ,שאני שייך אליו ,עבד
למלכו ,ורק מתוך הכנעה זו אפשר להגיע ל"דודי לי" -לקרבה
ולרחמים .אני לדודי קאי על ראש השנה ,ודודי לי – על יום הכיפורים.
הודאה -מה שהעבד נותן למלך
ויסוד גדול נוסף יש להזכיר כאן ,ולפיו יש להקדים לפני שמתחילים
להתמקד ברצונות ובבקשות של השנה החדשה -את ההודאה על
השנה שעברה .הרשב"א בתשובותיו כותב ,שעיקר מה שהעבד יכול
"לתת" למלך -וכל מה שביכולתו להשפיע כלפי מעלה -הוא
ה"הודאה" ,בחינת "ברוך" ,דהיינו הברכה שהוא מברך את ה' .שהרי
המקבל ,מצד עצמו ,אינו יכול להוסיף דבר למי שהוא מקור השפע
כולו; אבל את ההודאה -את ההכרה בטובה ,את הברכה -זאת יכול
המקבל להעניק בחזרה למשפיע .וזוהי הבעה נוספת לאותו יסוד עצמו:
כשם שהמלכות היא הדבר היחיד שאנו יכולים "לתת" למי שהכל שלו,
כך ההודאה היא הביטוי הטבעי של אותה נתינה.
הב הב -יום נתינה ולא קבלה
ומכאן מובן גם מה שכתוב בזוהר (פרשת פינחס) ,שאין לבקש בקשות
פרטיות בראש השנה" ,הב הב" -כי אין זה יום של קבלה ,אלא יום
של נתינה להקב"ה .ביום זה איננו מתמקדים בעצמנו ובצרכינו ,אלא
חושבים על ה' ועל המלכתו .וכן רואים בפועל ,שרוב התפלות של היום
ראש השנה כתב מרדכי
ה
עוסקות במלכות שמים " -מלוך על כל העולם כולו בכבודך"" ,ותמלוך
אתה" -ולא בבקשות פרטיות.
סיכום
זוהי אפוא נקודת ראש השנה :לא יום תשובה כשלעצמו ,ולא יום דין
כשלעצמו -אף שהוא גם וגם -אלא היום שבו אנו נותנים לקב"ה את
המלכות ,מכניעים עצמנו אליו ,ומודים לו על העבר .ומתוך הכנעה זו
נובעים ממילא הדין ,והתשובה ,וכל המשך העבודה של השנה כולה.
