gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עטרת מוהר"ן · Ateres Moharan — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: עטרת מוהר"ן · Ateres Moharan

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

עטרת מוהר"ן · Ateres Moharan — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון נ"א‬ ‫ראש השנה שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫‪ ‬ראש השנה ‪‬‬ ‫גימטריא בא"ר‪ .‬ולפי זה מובן הפסוק על דרך זה והוכיח אברהם‬ ‫והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי‬ ‫את אבימלך רצ"ל אברהם נתווכח עם הקב"ה שנקרא אבימלך‪ ,‬ולאו‬ ‫אבימלך ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה‬ ‫דווקא אברהם רק כל צדיק שבכל דור ודור יכונה בשם אברהם‬ ‫לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום (בראשית כא‪ ,‬כה‪-‬כו)‪ .‬פירש‬ ‫כנודע‪ ,‬ומתווכח עם הקב"ה על אודות באר המים אשר גזלו עבדי‬ ‫רש"י ז"ל והוכיח‪ ,‬נתוכח עמו על כך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאורה דבריו צריכין‬ ‫אבימלך רצ"ל אודות השפע בני חיי ומזוני שמרומז בתיבת באר‬ ‫ביאור‪ ,‬דמה רצה להוסיף בזה‪.‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬אשר גזלו העבדים שהם הע' שרים של אומות העולם‪,‬‬ ‫ומבאר זקיני הצה"ק זצללה"ה בספה"ק אמרי יוסף בדרושים לראש‬ ‫ונתמעט השפע מבני ישראל בעוונותינו הרבים‪ ,‬ובזה יובן מה‬ ‫השנה (דרוש י"ב דף ס"ו ע"ד) על דרך שנודע מספרים הקדושים דענין‬ ‫שפירש רש"י דווקא נתווכ"ח עמו על כך‪ ,‬כי אין שייך לומר‬ ‫שהוכיח אברהם על אודות באר המים‪ ,‬הוא על מיעוט השפע שנגזל‬ ‫שהוכיח את השי"ת‪ ,‬לכן אמר נתווכח עמו על כך‪ ,‬עכדה"ק באמרי‬ ‫מאת בני ישראל‪ ,‬ואיתא בזוהר הקדוש (תרומה דף קנ"ב ע"ב) וזלה"ק‬ ‫יוסף‪ .‬ועיי"ש מה שפירש הכתוב שאחר זה ויאמר אבימלך וגו' על‬ ‫רבי יצחק פתח ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלקיך וגו' (דברים ח‪,‬‬ ‫פי דרך הסוד‪.‬‬ ‫י)‪ ,‬כמה זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעו בהו וקריב לון לגבי'‬ ‫ואבוא אחריו לפרשו לפי דרכו על פי פשטות‪ ,‬בהקדם מה‬ ‫מכל עמין‪ ,‬ובגיניהון דישראל יהיב מזונא ושבעא לכל עלמא‪ ,‬ואלמלא‬ ‫שאומרים בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף בפייט ונתנה תוקף וכו'‪,‬‬ ‫ישראל לא יהיב קב"ה מזונא לעלמא‪ ,‬והשתא דישראל אינון בגלותא‬ ‫ומלאכים יחפזון חיל ורעדה יאחזון‪ ,‬ויאמרו הנה יום הדין לפקוד‬ ‫על אחת כמה וכמה דנטלי מזונא על חד תרין‪ ,‬בזמנא דהוו ישראל‬ ‫על צבא מרום בדין‪ ,‬כי לא יזכו בעיניך בדין‪ .‬ויש להבין למה יחילו‬ ‫בארעא קדישא הוה נחית לון מזונא מאתר עלאה‪ ,‬ואינון יהבי חולק‬ ‫וירעדו הא אין בהם יצר הרע ואינם חוטאים‪ ,‬ועל מה דנים אותם‪.‬‬ ‫תמצית לעמין עובדי כוכבים‪ ,‬ועמין כלהו לא אתזנו אלא מתמצית‪,‬‬ ‫והשתא דישראל אינון בגלותא אתהפך בגוונא אחרא‪ ,‬מתל למלכא‬ ‫ומבואר בספרי תלמידי הבעש"ט הק' זיעועכי"א (עי' יגל יעקב פ'‬ ‫דאתקין סעודתא לבני ביתי'‪ ,‬כל זימנא דאינון עבדי רעותי' אכלי‬ ‫תבוא ד"ה והי' אם שמוע בשם הרבי ר' זושא זצללה"ה) דכשנפסק פסק דין‬ ‫סעודתא עם מלכא‪ ,‬ויהבי לכלבי חולק גרמין למגרר‪ ,‬בשעתא דבני‬ ‫טוב על בני ישראל להשפיע להם ברכה ושפע טוב‪ ,‬והקב"ה שולח‬ ‫ביתי' לא עבדי רעותא דמלכא‪ ,‬מלכא יהיב כל סעודתא לכלבי וסליק‬ ‫השפע על ידי המלאכים‪ ,‬אז כשהמלאכים יורדים עם השפע ורואים‬ ‫לו גרמי‪ ,‬כגוונא דא כל זמנא דישראל עבדי רעותא דמאריהון‪ ,‬הא‬ ‫כמה פעמים דמי שאליו נשלח השפע אינו מתנהג אז כהוגן כל‬ ‫על פתורא דמלכא אינון אכלי‪ ,‬וכל סעודתא אתתקן להון‪ ,‬ואינון‬ ‫כך שיהיה ראוי לקבל השפע על פי דין של עכשיו‪ ,‬הם מעכבים‬ ‫מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעובדי כוכבים‪ ,‬וכל‬ ‫את השפע ואין נותנים אותם לאותו אדםא‪ ,‬ובבא יום הדין שהוא‬ ‫זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמאריהון אזלי בגלותא והא סעודתא‬ ‫ראש השנה וכל איש ישראל בא לפני המלך ד' בבקשותיו הצריכים‬ ‫לכלבי‪ ,‬ואסתלק להן תמצית וכו'‪ ,‬ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה‬ ‫לו בני חיי ומזוני וכו' כמו שביקש אשתקד‪ ,‬שואל הקב"ה הרי‬ ‫לפתורא דעבדא‪ ,‬מה דאשתאר מגו פתורא איהו אכיל‪ ,‬עכ"ל עיי"ש‪.‬‬ ‫אשתקד כבר חתמו לטובה עבורו להשפיע לו צרכיו ומדוע הוא‬ ‫צריך לבקש עוד‪ ,‬ומתברר שהמלאכים לא מסרוהו לו‪ ,‬אז קורא‬ ‫והנה אבימלך נקרא הקב"ה כמו שכתוב בכוונת בשנותו את טעמו‬ ‫הקב"ה את המלאכים ותובע אותם עבור השפע טוב שנתן בידם‪,‬‬ ‫לפני אבימלך (פרע"ח שער השבת פי"ט) עיי"ש‪ .‬גם בנ"י חי"י ומזונ"י‬ ‫א עי' ילקוט ראובני פרשת ויקרא (א‪ ,‬יא) בשם ספר הציוני (ר"פ צו) ושערי אורה‬ ‫(שער ו' ספירה ה')‪.‬‬ ‫א‬ ‫ידי שישבר לבו בקרבו‪ ,‬וזהו תרועה רומז לתשובה כי תרועה מלשון‬ ‫מדוע לא נתנו אותם אליהם‪ ,‬ועל כן מלאכים יחפזון דאולי יצא‬ ‫שבירה (עי' אמרי יוסף לר"ה דרוש ו' דף ס"ג ע"א)‪ ,‬ואז על ידי התשובה‬ ‫הדין שלא הי' ביושר לעכב את השפע‪.‬‬ ‫שעושה שב הוא לדרכו הראשון כאשר עשה אותו אלקים ישר‪ ,‬וזהו‬ ‫וזה פירוש הכתוב והוכיח אברהם את אבימלך שהצדיק מתווכח‬ ‫תקיעה האחרונה שהוא ג"כ קול פשוט וישר‪ ,‬עכדה"ק‪ .‬נמצא‬ ‫עם הקב"ה‪ ,‬על אודות באר המים היינו ההשפעות טובות כנ"ל‪,‬‬ ‫דתרועה רומז על הבעל תשובה‪.‬‬ ‫אשר גזלו עבדי אבימלך היינו המלאכים ששלח הקב"ה על ידיהם‬ ‫וזה פירוש הכתוב אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬שבני ישראל הם‬ ‫את ההשפעות טובות לבני ישראל‪ ,‬והם גזלו אותם שלא מסרו אותם‬ ‫מיוחדים שיודעים להריע ולשוב בתשובה‪ ,‬והוא כי ד' באור פניך‬ ‫לבני ישראל‪ ,‬ויאמר אבימלך על זה משיב כביכול השי"ת לא ידעתי‬ ‫יהלכון היינו באור פניו של הקב"ה שאמר גם למזידין יעשה תשובה‬ ‫מי עשה את הדבר הזה‪ ,‬לפי שאני שלחתי ביד המלאכים השפעות‬ ‫ויתכפר לו‪.‬‬ ‫טובות למסרם לבני ישראל‪ ,‬וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא‬ ‫(מפי השמועה ‪ -‬מחתנו כ"ק אדמו"ר ממעליץ שליט"א)‬ ‫שמעתי בלתי היום‪ ,‬רצ"ל שבני ישראל אין מתפללים ומבקשים בכל‬ ‫ימות השנה‪ ,‬בלתי היום היינו ראש השנה כידוע מספה"ק בשם‬ ‫‪H‬‬ ‫הזוה"ק פ' בא (דף ל"ב ע"ב) וזלה"ק רבי אלעזר פתח ויהי היום‬ ‫ויבאו בני האלקים להתייצב על ד' ויבא גם השטן בתוכם (איוב א‪,‬‬ ‫איתא בגמרא ראש השנה (דף ט"ז ע"א) למה תוקעין רחמנא אמר‬ ‫ו)‪ ,‬ויהי היום דא ראש השנה דקודשא בריך הוא קאים למידן‬ ‫תקעו‪ .‬יש להבין למה דייקו חז"ל בלשונם לומר רחמנא‪ ,‬ולא אמרו‬ ‫עלמא‪ ,‬כגוונא דא ויהי היום ויבא שמה (מלכים‪-‬ב ד‪ ,‬ח)‪ ,‬ההוא יומא‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כמו שאמרו שם לעיל כמה פעמים אמר הקב"ה וכו'‪.‬‬ ‫יום טוב דראש השנה הוה וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫(מפי השמועה ‪ -‬מבנו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א)‬ ‫אלא הענין הוא דהנה סגולת מצות תקיעת שופר הוא דעל ידי‬ ‫זה הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים‪ ,‬כדאיתא במדרש‬ ‫(ויקרא רבה פכ"ט סי' ג') יהודה ברבי נחמן פתח עלה אלקים בתרועה‬ ‫‪H‬‬ ‫ד' בקול שופר (תהלים מז‪ ,‬ו)‪ ,‬בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכון (תהלים פט‪ ,‬טז)‪ .‬יש‬ ‫דין‪ ,‬בדין הוא עולה‪ ,‬מאי טעם‪ ,‬עלה אלקים בתרועה‪ ,‬ובשעה‬ ‫לדקדק למה נקיט דוקא תרועה ולא תקיעה‪.‬‬ ‫שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה‪ ,‬עומד מכסא‬ ‫דין ויושב בכסא רחמים‪ ,‬דכתיב ד' בקול שופר‪ ,‬ומתמלא עליהם‬ ‫ויש לומר על פי מה שאמרו חז"ל (ילקו"ש תהלים רמז תשב) שאלו‬ ‫רחמים ומרחם עליהם‪ ,‬והופך עליהם מדת הדין לרחמים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לחכמה חוטא מה עונשו‪ ,‬אמרה חטאים תרדף רעה (משלי יג‪ ,‬כא)‪,‬‬ ‫וכדאיתא ברעיא מהימנא (זוה"ק ויקרא דף צ"ט ע"ב) יומא דראש השנה‬ ‫שאלו לנבואה חוטא מה עונשו‪ ,‬אמרה להן נפש החוטאת היא‬ ‫איהו יומא דדינא‪ ,‬ומלכא יתיב בכרסיא דדינא וכו'‪ ,‬ואף על גב‬ ‫תמות (יחזקאל יח‪ ,‬ד)‪ ,‬שאלו לתורה חוטא מה עונשו‪ ,‬אמרה להן יביא‬ ‫דקוב"ה רחים לי' לדינא‪ ,‬כמה דאת אמר (ישעי' סא‪ ,‬ח) כי אני ד'‬ ‫אשם ויתכפר לו‪ ,‬שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו‪ ,‬אמר להן יעשה‬ ‫אוהב משפט‪ ,‬נצח רחמי דבנוי לרחימא דדינא‪ ,‬ובשעתא דסנטירא‬ ‫תשובה ויתכפר לו‪ ,‬הה"ד (תהלים כח‪ ,‬ח) טוב וישר ד' על כן יורה‬ ‫קם למטען מלין עלייהו‪ ,‬פקיד למתקע בשופר‪ ,‬בגין לאתערא רחמי‬ ‫חטאים בדרך‪ ,‬שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי‬ ‫מתתא לעילא וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שהחכמה והנבואה השיבו שאין עצה להחוטא‪ ,‬והתורה השיבה שיש‬ ‫עצה רק לשוגג אבל לא למזיד‪ ,‬עד שהקב"ה אמר שעל ידי התשובה‬ ‫הרי מזה שהקב"ה מרוב רחמנותו עלינו בשעת הדין‪ ,‬נתן לנו‬ ‫יתכפר לו (עי' של"ה הק' מס' ר"ה ר"פ תורה אור)‪ ,‬נמצא דמה שמועיל‬ ‫מצות תקיעת שופר‪ ,‬שעל ידי זה עומד מכסא דין ויושב בכסא‬ ‫תשובה לתקן החטאים הוא רק מחסדו ואור פניו של הקב"ה‪.‬‬ ‫רחמים‪ ,‬ולכן אמרו במתק לשונם למה תוקעין‪ ,‬רחמנא היינו מרוב‬ ‫רחמנותו יתב"ש‪ ,‬אמר תקעו‪ ,‬שזה עצה לעורר מדת הרחמים (עי'‬ ‫ואיתא בשל"ה הק' (עי' מס' ר"ה שם) לבאר סדר הקולות של השופר‬ ‫בספה"ק תפארת שלמה לר"ה ד"ה א"י תקעו)‪.‬‬ ‫תקיעה שברים תרועה תקיעה שמרמז על סדר התשובה‪ ,‬דהנה‬ ‫(מפי השמועה ‪ -‬מבנו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א)‬ ‫אלקים עשה את האדם ישר‪ ,‬ועל זה מורה התקיעה הראשונה‬ ‫שהוא קול פשוט וישר‪ ,‬והאדם על ידי חטאיו עושה פצעים ושברים‬ ‫‪H‬‬ ‫בנשמתו‪ ,‬ועל זה רומז השברים‪ ,‬והעצה על זה שישוב בתשובה על‬ ‫ב‬ ‫מדור‬ ‫עובדות וענינים‬ ‫ראש השנה – ועל המדינות בו יאמר וכו'‬ ‫הוא טען כנגדו‪ .‬ופסקו לכל המדינות‪ ,‬איזה מדינה צריכה להחזיר‪ ,‬ואיזה‬ ‫סיפר רבינו הגה"ק זצוקללה"ה ששמע מאיש מהימן‪ ,‬שסיפר מה‬ ‫אינה צריכה להחזיר‪ ,‬והיו מדינות שהתפשרו ביניהם‪ ,‬וכמה מדינות‬ ‫ששמע מאיש אחד חסיד ממדינת פולין‪ ,‬דבדידיה הוי עובדא‪ ,‬מה‬ ‫החזיקו במחלוקתם‪ ,‬עד שפסקו האיך שיהי'‪.‬‬ ‫שראה ושמע עבודתו הקדושה של הגה"ק בעל ישמח משה זי"ע בראש‬ ‫השנה (רבינו כשסיפר עובדא זו היו עניו זולגין דמעות)‪:‬‬ ‫ובתוך כך נפתח הדלת‪ ,‬ונכנס יהודי קטן‪ ,‬וראשו כפוף‪ ,‬וכתר קטנה‬ ‫ושבורה חבוש על ראשו‪ ,‬מחולל ומדוכא ביסורים‪ ,‬ומכורך באספלניות‬ ‫החסיד הנ"ל ממדינת פולין הי' דרכו לנסוע לצדיקי הדור במדינתו‪ ,‬פעם‬ ‫ממש מכף רגלו ועד קדקדו‪ ,‬ה"ה משיח צדקינו רוח אפינו משיח ד'‪,‬‬ ‫אחת נסע עבור מסחרו למדינת הגר‪ ,‬ונתעכב שם‪ ,‬ולא הספיק עוד לשוב‬ ‫כדכתיב (ישעי' נג‪ ,‬ה) והוא מחולל מפשעינו מדכא מעוונותינו‪ ,‬והתחיל‬ ‫למדינתו לפני ר"ה‪ ,‬והוכרח להישאר שם במדינת הגר על ר"ה‪ ,‬וכאשר‬ ‫להתחנן ולבקש על נפשו ועל עמו‪ ,‬ויבך ויתחנן‪ ,‬למה נגרע כחי משאר‬ ‫שאל מאנשי המקום האם יש במדינה זו איזה צדיק להסתופף בצילו‬ ‫שרי המדינות‪ ,‬שלזה ולזה מחזירים חלקי מדינתם‪ ,‬ואני‪ ,‬כבר עברו כל‬ ‫בר"ה‪ ,‬יעצו לו ליסע לאוהעל‪ ,‬להרה"ק בעל ישמח משה זצללה"ה‪ ,‬ועל‬ ‫כך שנים‪ ,‬יותר מחמש עשרה מאות שנה‪ ,‬מעת שנטלו ממני את ארצי‬ ‫דבר שאלתו להגיד לו עבודתו של אותו צדיק‪ ,‬הגידו לו כי כאשר דורש‬ ‫הקדושה‪ ,‬ומתי כבר יגיע הזמן להחזירו לי‪ ,‬ועד מתי תפארתו ביד צר‪,‬‬ ‫לפני הקהל לפני תקיעת שופר מכבס לבבות בני ישראל ומעוררם‬ ‫ואני נע ונד בגלות‪ ,‬ומתי כבר יגיע זמני לקבל גם אני חלקי‪ ,‬ושיתגלה‬ ‫לתשובה‪ ,‬ואפילו אם אבן הוא נימוח‪ ,‬ושופך דמעות הרבה כמים‪ .‬אולם‬ ‫כבוד מלכות שמים בעולם‪.‬‬ ‫הלה השיב להם בצחוק 'אתם אונגרישע ווייבער עטץ ברעטטשעסט‬ ‫שנעל'‪ ,‬תראו שאני לא אבכה בהדרשה‪ .‬אמרו לו כי דבר זה אי אפשר‪,‬‬ ‫ומיד קפצו כל שרי מעלה מעל כסאם‪ ,‬והתחילו לטעון כנגדו‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫והוא עמד בשלו‪ ,‬שהוא לא יבכה‪ .‬ובהיות כן הימרו על סכום מעות‪,‬‬ ‫(תהלים ב‪ ,‬ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ד' ועל משיחו‪ ,‬וצעקו‬ ‫שאם לא יבכה אצל הדרשה יתנו הם לו את הסכום‪ ,‬ואם יבכה יתן הוא‬ ‫בקול גדול 'לא לא'‪' ,‬עדיין לא הגיעו זמנך‪ ,‬ואין מגיע לך כלום'‪.‬‬ ‫להם זה הסכום‪.‬‬ ‫ודנו בדבר‪ ,‬ויצא הפסק שעדיין לא הגיע הזמן להחזירו אל ארצו‬ ‫ויהי היום דא ראש השנה‪ ,‬בהגיע זמן הדרשה לפני תקיעת שופר‪,‬‬ ‫ולנחלתו‪ .‬וכל השרים שחקו על שברו‪ ,‬ומשיח צדקינו פנה ויצא משם‬ ‫התייצב עצמו מול מקום קדשו של הרב הקדוש‪ ,‬ומיד שהתחיל לדרוש‬ ‫בפחי נפש‪ ,‬ובחרפות ובושות גדולות עד מאוד‪ ,‬ובכה בכי' גדולה ומרה‪,‬‬ ‫דברי כבושין נתעוררו כל הקהל‪ ,‬ויבכו‪ ,‬אך הוא בשלו‪ ,‬עמד איתן‬ ‫וילך הלוך ובכה‪ ,‬וירעשו כל העולמות ויבכו עמו על עמו ועל ארצו כל‬ ‫כחלמיש‪ ,‬ואף על פי שבקרבו נתעורר מדברי קדשו‪ ,‬אך התחזק עצמו‬ ‫הפמליא של מעלה‪ ,‬השמים ושמי השמים וכל צבאם‪ ,‬בהתחננם עד‬ ‫ויתאפק מלבכות‪ .‬והישמח משה כמעט שכבר התחיל לסיים הדרשה‪,‬‬ ‫מתי יחרף צר‪ ,‬ועד מתי לא תרחם את ציון וירושלים'‪.‬‬ ‫והלה הביט אל עבר האנשים שהמרה עמהם‪ ,‬בפנים של נצחון‪ ,‬כאומר‬ ‫כל זה הגיד הישמח משה בדרשתו‪ ,‬מתוך בכיות נוראות‪ ,‬ונמס כל לב‬ ‫הנה יצאתי מנצח שלא בכה‪.‬‬ ‫השומע‪ ,‬וגם האיש הנ"ל לא יכול עוד להחזיק מעמד להתאפק מבכי‪,‬‬ ‫ופתאום בלי שום שייכות לדברים שנאמרו מקודם‪ ,‬התחיל הרב הקדוש‬ ‫ופרץ בבכי רב‪ ,‬בשמעו דברים כהווייתן מפורש יוצא מטהור לב הרב‬ ‫לומר כדברים האלה‪' :‬בלילה הזאת היה לי עליית נשמה‪ ,‬והייתי בשמים‬ ‫הקדוש‪ ,‬ומיד גמר הישמח משה לסיים הדרשה‪ .‬והי' נראה שברוח‬ ‫ממעל‪ ,‬וראיתי שישבו שרי מעלה מכל המדינות‪ ,‬מעוטרים בכתרים‬ ‫קדשו הרגיש‪ ,‬כי ישנו עדיין איש אחד בין הקהל שלא נתעורר עדיין‬ ‫גדולים של זהב ומרגליות טובות‪ ,‬ויושבים עלי כסאות זהב ופנינים‬ ‫לתשובה שלימה מעומקא דליבא מדבה"ק‪ ,‬על כן הגיד אלו הדברים‬ ‫טובים ויקרים‪ ,‬על יד שלחן גדול וערוך בכל מיני מטעמים ומעדנים‪,‬‬ ‫לעוררו‪.‬‬ ‫והתחילו לדון על השנה הבאה‪ ,‬על דבר חלקי המלכיות השייכים לכל‬ ‫וסיים בעל העובדא‪ ,‬כי כאשר פתר כן הי'‪ ,‬שבמשך השנה ההוא נעשה‬ ‫מדינה ומדינה‪ .‬כדאמרינן (בתפלת שמו"ע של מוסף בסדר זכרונות) ועל‬ ‫בהמדינות בדיוק כמו שאמר הישמח משה ז"ל בראש השנה בהדרשה‪,‬‬ ‫המדינות בו יאמר וכו'‪ ,‬ושר של מדינה פלונית (הישמח משה הגיד שמות‬ ‫שנעשה סכסוכים בין אלו המדינות שטענו בר"ה בשמים‪ ,‬ואלו‬ ‫המדינות) טען בפני שר של של מדינה אחרת (כגון שר של צרפת לשר של‬ ‫שהתפשרו אז ביניהם נתפשרו גם כן בארץ‪ ,‬ואלו שלא נתפשרו פרצה‬ ‫בריטאניע) שחלק ממדינתו שייך לו כי השיג גבולו‪ ,‬והוא טען שאינו כן‬ ‫מלחמה ביניהם‪ ,‬וכאשר דנו בשמים למי מגיע הוא נצח‪ .‬הכל בדייקנות‬ ‫ושייך באמת לו‪ ,‬ושר מדינה אחרת (כגון אשכנז) טען נגד שר אחר (כגון של‬ ‫כמ"ש הצה"ק מאוהעל זצוקללה"ה זיעועכי"א‪.‬‬ ‫צרפת) על דבר חלק ממדינת עסטרייך שכבשו‪ ,‬שבאמת שייך לו‪ .‬וגם‬ ‫‪u‬‬ ‫המשך הסיפור של "פייבוש הקל" כמו שסיפרו רבינו זי"ע באריכות‬ ‫כפי מה שקיבלו מאבותיו ורבותיו הקדושים נ"ע‪.‬‬ ‫‪-‬נעתק ע"פ לשון קדשו מהטעי"פ‪-‬‬ ‫(חלק ג')‬ ‫‪-‬פייבוש הקל לקח חתן לבתו הראשונה אברך ת"ח ומושלם ולאחר שהביאוהו לביתו גילה לו פרצופו האמיתי ונתן לו זמן עד הבוקר להחליט אם‬ ‫רוצה לישאר כאן או לגרש את האשה ולחזור לבית אביו‪-‬‬ ‫צדיק גדול וערליכער יוד‪ ,‬וכאשר יתוודע שם בעיר שאביו יש לו‬ ‫כמובן הרגיש האברך כאילו ראשו מסתובב ולא הי' יכול‬ ‫מחותן קל שבקלים‪ ,‬הוא לא יוכל לסבול‪ ,‬ואביו לא יוכל לסבול‬ ‫להוציא דבר מפיו‪ ,‬והתחיל לחשוב האיך יעשה ואיך יטכס עצה‪,‬‬ ‫הדבר הזה‪ ,‬אם כן אין לו מה לחשוב עוד בזה מיד בבוקר ילך‬ ‫וכי הוא יהי' חתן פייבוש הקל שבקלים‪ ,‬הלא הוא בן הרב שהוא‬ ‫ג‬ ‫מלימודו בשום אופן‪ ,‬אמר האברך הנני רואה שאת אומרת כן‬ ‫להבי"ד להתגרש ויסע הביתה‪ ,‬וברגע אח"כ התחיל לחשוב מה‬ ‫בלב תמים א"כ יהי' כן ההחלטה‪.‬‬ ‫הוא עושה זה מעט שנשא ויגרש את אשתו‪ ,‬הלא חז"ל הפליגו‬ ‫בחומר הדבר ואמרו כל המגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד‬ ‫והאברך רצה לילך לישן כי דימה בנפשו שכל זה נמשך רק חצי‬ ‫עליו דמעות‪ ,‬ועוד כאשר יסע לביתו מי יאמין אותו שחותנו הוא‬ ‫או ג' רבעי שעה‪ ,‬אבל מיד שמע דופקים על הדלת וחותנו נכנס‪,‬‬ ‫קל שבקלים ואוכל טריפות והלך ליקח לו לחתן בן אב"ד‪,‬‬ ‫ואמר כבר הוא שעה ‪ 7‬בבוקר האם החלטת מה לעשות‪ ,‬ענה‬ ‫ויאמרו בודאי רח"ל שהוא אינו שופי בדעתו והוא חולה נפש‬ ‫ואמר לחותנו דבאמת אם הי' יודע את זאת מלפנים בבית לא הוא‬ ‫לכן החזירוהו תיכף‪ ,‬כי הלא הכל ראו שחותנו הוא ת"ח ואדם‬ ‫הי' רוצה ולא אביו הי' רוצה‪ ,‬אבל מאחר שכבר כן הוא והיא‬ ‫טוב ואין חסר לו כלום‪ ,‬א"כ יחשבו שבודאי ראו שם דהאברך‬ ‫הסכימה ג"כ להתנהג כמותו הוא נשאר כאן‪ ,‬אמר לו חותנו אין‬ ‫הוא חולה‪ ,‬ויהא נמצא דישאר לעולם בבית אביו ולא יוכל‬ ‫לי שם נפק"מ מה שהחלטתם ביניכם‪ ,‬העיקר הוא שאתה נשאר‬ ‫לעשות עוד שום שידוך‪ ,‬ואביו ואמו יראו עצמם עם בחור גרוש‬ ‫חתני‪ ,‬טוב מאוד‪ ,‬בוא עמי‪ ,‬והביאו לחצר מיוחדת עם דירה לפני‬ ‫בביתם‪ ,‬ומי יודע אם לא יזיק ג"כ להילדים האחרים שבבית‬ ‫עצמם‪ ,‬ומעבל שכבר היו מוכנים שם מקודם‪ ,‬אבל הכלים רצה‬ ‫לשידוכין‪ ,‬שהעולם יחשדו שמא הם ג"כ חולים כמו הוא‪ ,‬אם כן‬ ‫שיראה בעצמו מהיכן הם באים‪ ,‬לכן הכניסו להחנות והראה לו‬ ‫אין לו ברירה וצריך ליקח על עצמו צד זה אע"פ שאין נראה לו‬ ‫כלים חדשים שעדיין הם בתוך החבילות כמו שבאו מבית‬ ‫בעיניו‪ ,‬ולא יספר לשום אדם וגם לא להוריו‪ ,‬וחבל על הדבר אבל‬ ‫החרושת‪ ,‬ולקחו משם כל הכלים הנצרכים‪ ,‬קדרות‪ ,‬קערות‪,‬‬ ‫אי אפשר באופן אחר‪.‬‬ ‫כוסות‪ ,‬וכפות‪ ,‬וצוה להכניסו לביתם‪ ,‬ואמר להאברך שכאן תוכל‬ ‫לישב וללמוד‪ ,‬ועבור ספרים תוכל ליכנס אחר התפילה להמוכר‬ ‫ומיד התחיל לחשוב מה נעשה עמו‪ ,‬אולי זהו עצת היצה"ר‪ ,‬כמו‬ ‫ספרים ותוכל ליקח כל מה שאתה רוצה על חשבוני‪ ,‬ואשלם את‬ ‫שהיצה"ר משך את חותנו כן רוצה למשןך גם אותו‪ ,‬ומה טענה‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫הוא זה שיוכל לעשות שידוכין‪ ,‬מכל מקום להיות חתנו של קל‬ ‫שבקלים רח"ל זהו בודאי לא‪ ,‬ומה לו לחשוב מזה כלל‪ ,‬ונעשה‬ ‫האברך לקח הטו"ת ונכנס לתוך העיירה‪ ,‬ושאל את אנשי‬ ‫ברוגז על עצמו על שהי' לו אפי' הוה אמינא לצד זה‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫המקום היכן המקוה והיכן הביהמ"ד‪ ,‬ובני העיר ראו אברך‬ ‫שיהי' כן‪ ,‬אבל מיד בא לו במחשבה עוד הפעם האיך מאושרים‬ ‫בלבוש שונה (כי בכל מדינה הולכין בלבוש אחר)‪ ,‬והכירו עליו שהוא‬ ‫היו הוריו‪ ,‬ועכשיו כשיחזור לביתם מה יהי' שם בבית‪ ,‬והתחיל‬ ‫אברך חשוב ומתנהג בטוב‪ ,‬ניגש אליו איש אחד ואמר לו שלום‬ ‫להכות בראשו‪ ,‬וכן הלכו מחשבותם‪ ,‬ודמעות נזלו מעיניו‪ ,‬וחשב‬ ‫אליכם אברך‪ ,‬מאיזה מקום אתם‪ ,‬השיב מעיר פלוני‪ ,‬ומי אתה‪,‬‬ ‫כך וכך ולא ידע אם צד זה האמת או צד זה האמת‪ ,‬עד שהתיישב‬ ‫בן האב"ד דשם‪ ,‬ומה אתה כאן האם באת עבור מעות‪ ,‬השיב‬ ‫הלא הוא אמר לו שעד הבוקר צריך ליתן תשובה‪ ,‬א"כ ישאל‬ ‫שנעשה כאן חתנו של א' מהעיר‪ ,‬ושום אחד לא ידע מאיזה בן‬ ‫אותה‪ ,‬אם יראה שהיא תמימה בדעתו ורוצית להתנהג בדרכי‬ ‫אב"ד שישא לכאן‪ ,‬שאלו חתנו של מי אתה‪ ,‬השיב של ר'‬ ‫יהודית‪ ,‬אין עליה שם אשמה על שאבי' הי' שייגעץ שרימה אותו‬ ‫פייבוש‪ ,‬שאל איזה פייבוש‪ ,‬השיב אותו שדר בקצה העיר‬ ‫ולא סיפר האמת‪ ,‬כי אם מתרצית להתנהג כבנות ישראל הכשרות‬ ‫בהארמון היפה‪ ,‬ענה אותו ָאה חתנו של אותו פייבוש אתה‪,...‬‬ ‫איזה ישרות הוא לעשותה גרושה‪ ,‬ומי יודע מה יהי' עמה אח"כ‬ ‫ולא עבר זמן קצר עד שכל הביהמ"ד רעד ובער ואמרו ראו מה‬ ‫שתנשא לאיזה קל‪ ,‬וכי יוכל ליקח על עצמו אחריות נפש האשה‬ ‫שפייבוש עשה‪ ,‬לא די שהוא עצמו נעשה גוי תחת היותו ת"ח‪,‬‬ ‫הזאת‪ ,‬דבר זה בודאי אינו רוצה‪ ,‬ומה יש להאשימה‪ ,‬אם תקבל‬ ‫אלא שלוקח לו חתן בן אב"ד שהכרת פניו ענתה שהוא אברך‬ ‫על עצמה להיות צנועה ולהתנהג כדת ישראל והוא יוכל לישב‬ ‫טוב ורוצה עוד גם אותו להעבירו מהדרך‪ ,‬ובפרט שבביתו אסור‬ ‫וללמוד‪ ,‬הגם דלכתחילה לא הי' עושה שידוך כזה‪ ,‬אבל מאחר‬ ‫לטעום כלום אפי' מעט מים‪ ,‬ככה רעש כל הביהמ"ד‪ ,‬והוא לא‬ ‫שכבר כן הוא יהי' כן‪ ,‬אבל אם היא תעשה ג"כ בערמימות ותפסע‬ ‫שת מחשבתו ולא הבין בדיוק מה שהם מדברים‪.‬‬ ‫על שני הסעיפים לכאן ולכאן‪ ,‬אז אינו חושב מאומה והולך‬ ‫לגרשה‪.‬‬ ‫פתאום ניגש אליו יהודי זקן ואמר לו אתה אברך צעיר ואיני‬ ‫רוצה להציק לך‪ ,‬אבל אתה אומר שאתה חתנו של פייבוש‪ ,‬ידוע‬ ‫ובעוד שהוא מחליט בדעתו האיך לעשות ומתחיל לנוח‬ ‫תדע שהוא קל שבקלים ואסור לשתות אצלו בביתו אפי' כוס‬ ‫ממחשבתו‪ ,‬מסתכל ורואה שהיא יושבת אצלו ובוכה‪ ,‬התחיל‬ ‫מים‪ ,‬והוא פרץ בבכי והתחיל לספר כל המאורע שפייבוש העמיד‬ ‫לדבר עמה ואמר הלא שמעת מה שאביך אמר לי שנתן לי זמן‬ ‫עצמו כאיש כשר ורק בכאן נודע לו האמת‪ ,‬ואין לו ברירה מה‬ ‫ליתן לו תשובה עד הבוקר‪ ,‬והנה אם לא הי' נותן לי זמן זה הייתי‬ ‫יעשה‪ ,‬ענה היהודי הזקן לי אין נוגע כלום‪ ,‬רק סברנו שאין אתה‬ ‫כותב לבית אבי מה לטכס עצה‪ ,‬אבל עכשיו אין לי עם מי‬ ‫יודע לכן באנו להודיעך‪ ,‬אבל מאחר שאתה יודע עשה כמו‬ ‫להתייעץ‪ ,‬א"כ הכל מוטל עליך‪ ,‬אם תקבל על עצמך להתנהג‬ ‫שאתה מבין‪.‬‬ ‫בכל החומרות כמו בבית אבי ואמי‪ ,‬ותסכים שאשב תמיד בעסק‬ ‫הלימוד‪ ,‬אזי אשאר כאן‪ ,‬ואם לאו אני חוזר לביתי‪.‬‬ ‫אחר כך הגיע הביתה עם הספרים‪ ,‬והי' יושב ולומד יומם ולילה‪,‬‬ ‫ורוב הזמן הי' יושב בביהמ"ד‪ ,‬וכמעט שלא הלך לביתו רק ליום‬ ‫והיא כשמעה דבריו פרצה בבכי ואמרה שהיא ממתנת מאוד‬ ‫השבת‪ ,‬ומפעם לפעם בכל ב' וג' שבועות הי' נוסע להבע"ש הק'‬ ‫לזה‪ ,‬והיא זוכרת עדיין כאשר אבי' הי' יהודי כשר וחרד‪ ,‬ומסכמת‬ ‫וישב שם איזה זמן‪ ,‬והי' חי חיים מאושרים מאוד‪ ,‬וגם הי' נאהב‬ ‫בכל לבה לכל החומרות ואף שיהי' החומרות הגדולות שבעולם‪,‬‬ ‫על כל בני העיר‪ ,‬הגם שפייבוש היו שונאים ביותר‪ ,‬אבל ראו‬ ‫וגם שהוא ישב בכל עת ללמוד‪ ,‬והיא כבר תדע שלא תניח לבטלו‬ ‫ד‬ ‫שהיא אינו מרשה את עצמו להציע להרבי בעצמו‪ ,‬אמרה לו‬ ‫בהאברך שהוא מתנה טובה להעיירה שהוא איש כשר וחרד‬ ‫נראה בסעודת צהרים‪.‬‬ ‫ועוסק בתורה תמיד לכן כבדוהו כל אחד‪ ,‬והרבה לקחו ממנו‬ ‫עצה ותושוי'‪ ,‬והאברך הזה הגם שמתחילה לא רצה לגלות‬ ‫למחר בסעודת צהרים לאחר ברהמ"ז נשאר ר' יענקל בחדר‬ ‫להוריו את כל הענין‪ ,‬אבל כאשר עבר זמן רב וראה שהכל טוב‬ ‫הרבי לאחרונה‪ ,‬ונכנסה הרבנית ואמרה להרבי יענקל מעיירה‬ ‫התחיל לרמז לאביו יותר ויותר‪ ,‬עד שבמחוז ההוא כבר נודע‬ ‫ההוא הציע לפני שידוך‪ ,‬אמר הרבי נשמע מה אמר‪ ,‬אמר ר'‬ ‫טיבו של אותו פייבוש‪.‬‬ ‫יענקל להרבי את כל מה שאמר להרבנית‪ ,‬והתחיל הרבי לתמוה‬ ‫הוא דר סמוך למעזעבוז ומעולם לא שמעתי ממנו‪ ,‬ואמר ר'‬ ‫כאשר עבר שתי שנים הגיע תור הבת השני' של פייבוש‬ ‫יענקל שם האברך חתנו של פייבוש‪ ,‬אמר הרבי כמדומה לו‬ ‫להתארס‪ ,‬וידע פייבוש אשר במחוז ההוא שמשם לקח חתנו‬ ‫שראה אותו איזה פעם והוא אברך טוב מאוד‪ ,‬אבל את היהודי‬ ‫הראשון כבר נודע טיבו‪ ,‬ולא יוכל עוה"פ לעשות שידוך שם‪ ,‬לכן‬ ‫המדובר לא ראה מעולם‪ ,‬ובכן אם יבוא לכאן ונראהו אז נוכל‬ ‫חשב הרי רוסלאנד הוא מדינה גדולה הרבה על כן יסע לקצה‬ ‫לדבר מענין זה אם נראה שהוא הגון‪ ,‬אבל לעת עתה אינו יכול‬ ‫האחר אולי ימצא שם איזה דבר‪ ,‬פעם אחת בנסעו בקצה‬ ‫לומר מאומה‪ ,‬אמר ר' יענקל היהודי הזה נוסע הרבה מאוד ואי"צ‬ ‫המדינות בעיירות שהי' רגיל לנסוע לצורך מסחרו הי' שם עיר א'‬ ‫לדרך מיוחד לכאן עבור זה‪ ,‬ולכן כאשר יהי' כאן במחוז זה יבוא‬ ‫שדר שם רבי שהי' תלמיד מהבע"ש הק' והי' איש צדיק וחסיד‬ ‫להרבי‪.‬‬ ‫הרבה‪ ,‬ועוד בחיי רבו הק' הי' לו שם איזה ציבור ותלמידים‪,‬‬ ‫ובבית מדרשו היו 'יושבים' שישבו ולמדו כנהוג בבתי הרביים‪,‬‬ ‫כתב ר' יענקל מכתב לפייבוש שדיבר מהשידוך וכמעט שאין‬ ‫ופייבוש נכנס להביהמ"ד וראה שהרבי יש לו ג"כ בחור ושאל‬ ‫רוצים לענות לו על זה‪ ,‬ואומרים שאם במקרה תהי' כאן תוכל‬ ‫מהאנשים על אודות הבחור ושבחוהו ביותר‪.‬‬ ‫ליכנס להרבי ולדבר מזה‪ ,‬ואני סובר שתבוא לכאן במראה פנים‬ ‫כראוי והגון אפי' אם עי"ז יתמשך הדבר‪ ,‬ואם תתראה כאן כראוי‬ ‫חשב פייבוש בלבו הרי יש לי כבר השדכן שלי‪ ,‬אשר על‬ ‫אני חושב שיהי' אפשרות לגמור הדבר‪ ,‬וכיון שפייבוש רצה‬ ‫השידוך הראשון שילם לו יפה עד מאוד ואפי' יותר ממה‬ ‫מאוד בזה על כן הניח לו לגדל הזקן‪ ,‬ונסע מביתו על הדרך‪,‬‬ ‫שהבטיחו‪ ,‬קרא את ר' יענקל ואמר לו הרי אתה יודע שיש לי עוד‬ ‫ובהגיעו שם מצא עצמו עם ר' יענקל‪ ,‬ויהי אחר סעודת צהרים‬ ‫בת‪ ,‬ובאותה מדינה של השידוך הראשון כבר ילך קשה‪ ,‬ומספר‬ ‫אמר ר' יענקל להרבי שיהודי ר' פייבוש שדברנו ממנו הנה בא‬ ‫לו ששם בעיר פלוני יש רבי‪ ,‬ענה ר' יענקל מה אתה מדבר הלא‬ ‫לכאן‪ ,‬השיב שיקראוהו‪ ,‬נכנס לביהמ"ד וקרא אותו‪ ,‬והוא הי'‬ ‫הוא רבי מפורסם‪ ,‬אמר לו אתה רוצה לשמוע הלא בין כך ובין‬ ‫מלובש כראוי כאחד החסידים ונכנס להרבי‪ ,‬אבל הרב הלא הי'‬ ‫כך אני אשלם לך‪ ,‬וכיון שכן הסכים ויצא לדרכו‪ ,‬והבין ששם לא‬ ‫רבי והכיר על פרצופו איזה איש בליעל הוא‪ ,‬וקרא על פניו שהוא‬ ‫יצליח אם יעמיד עצמו כסוחר‪ ,‬על כן בא באופן של יושב‬ ‫בעל עבירה הכי גדול ביותר‪ ,‬והתחיל לעיין במחשבתו האיך‬ ‫ביהמ"ד‪ ,‬ונעשה גם הוא כאחד היושבים ואכל מהמטבח שם כמו‬ ‫נהייתה כדבר הזה שירשו את עצמם להציע לפניו שידוך כזה‪,‬‬ ‫כולם‪ ,‬והוא הי' לו לשון לימודים‪ ,‬וכיון שהי' דר קרוב למעזעבוז‬ ‫והאיך נדמה להם שלא יוכל להכיר על פניו איזה בעל עבירה‬ ‫ואז היו שומעים בכל יום מופתים מהבע"ש הק' בלי שיעור‪ ,‬על‬ ‫הוא‪ ,‬ולמה הי' כן מן השמים שיציעו לפניו דבר כזה‪ ,‬והרבי לא‬ ‫כן סיפר שם להיושבים הרבה מעשיות‪ ,‬והכניס רוח חיים בכל‬ ‫הי' בטלן והי' יכול לעשות שאלת חלום אמר לפייבוש שמע אלי‬ ‫המקום‪ ,‬וגם הי' יודע ספר והי' יכול ללמוד והי' אומר מלתא‬ ‫למחר אומר אם אני רוצה לדבר מזה‪ ,‬ותיכף עשה את כל הסדרים‬ ‫דבדיחותא באופן שנתקבל שם בטוב בין היושבים‪.‬‬ ‫שצריכין לשאלת חלום‪ ,‬ושאל מן השמים על הדבר הזה‪.‬‬ ‫ואצל הרבי דשם הי' המנהג אשר בכל יום בעת סעודת צהרים‬ ‫הודיעו לו מן השמים שלא טעה כלל‪ ,‬וגילו לו איזה בעל עבירה‬ ‫הכניסו עשרה יהודים כדי שיוכל לברך ברהמ"ז במנין‪ ,‬וכיון שר'‬ ‫גדול הוא רח"ל‪ ,‬ומה שחידוש אצלו למה הציעו לו השידוך‪ ,‬ידע‬ ‫יענקל הי' נאהב ונקרב מאוד שם קראו אותו בכל יום‪ ,‬כי הרבי‬ ‫כי זו הוא הזיווג מן השמים‪ ,‬ואם לא יתרצה בזה יהי' סיבות‬ ‫הי' רוצה ג"כ לשמוע מהבע"ש הק'‪ ,‬וכיון שהי' שם בכל יום‬ ‫וסיבות וסיבות עד שיהי' השידוך‪ ,‬כיון ששמע כן חשב הרבי‬ ‫בסעודת צהרים שוב הי' מקורב גם בבית הרבי‪ ,‬אבל תמיד הי'‬ ‫למה נצרך לו שלא יתרצה בהשידוך ויהי' אח"כ סיבות לא טובים‬ ‫קשה לו להציע שידוך להרבי‪ ,‬לאחר זמן קצר התחיל לדבר עם‬ ‫ח"ו‪ ,‬לכן יסכים תיכף‪ ,‬והבין הרבי שפייבוש המתין לו על‬ ‫הבחור בעצמו עבור שידוך‪ ,‬אמר לו הבחור שאינו יודע מזה‬ ‫תשובתו‪ ,‬לכן בבוקר השכם מיד כשהתחיל להאיר היום רצה‬ ‫מאומה ורק עם אביו צריכין לדבר‪ ,‬התיישב לדבר עם הרבנית‪,‬‬ ‫לילך אליו לומר לו שמסכים להשתדך עמו‪ ,‬כי כיון ששמע מן‬ ‫וכן עשה נכנס להרבנית והתחיל ג"כ כמו בראשונה‪ ,‬שרואה את‬ ‫השמים דצריך להיות כן הי' ירא ולא רצה שיתמשך הדבר‪ ,‬לקח‬ ‫הבחור הגדול ועבר במחשבתו איזה הצעה לשידוך טוב מאוד‪,‬‬ ‫את משמשו ושאל אצל ר' יענקל האיך אכסנייתו של פייבוש‬ ‫עם אחד מאצלם יהודי ושמו פייבוש שהוא ת"ח מופלג שבעולם‪,‬‬ ‫והלך אצלו‪- ,‬איני זוכר אם ר' יענקל הלך ג"כ או לא‪ -‬ופייבוש‬ ‫וגם יש לו מחותן גאון עולם מפורסם רב בעיר פלוני‪ ,‬וחתנו‬ ‫הי' עדיין ישן במטתו‪ ,‬ובימים ההם כשכבר התחיל להאיר היום‬ ‫הראשון הוא אברך נחמד תלמיד מהבע"ש הק'‪ ,‬וכפי הבנתו‬ ‫ויהודי עדיין יישן ולא ילמוד עדיין זה הי' דבר תמוה מאוד‪,‬‬ ‫הרבי מכירו שמוצא אותו שם‪ ,‬הגם שהרבי קשיש הרבה ממנו‬ ‫ובמקרה הבחין פייבוש ע"י החלון שהרבי הולך שם‪ ,‬והבין‬ ‫שהוא עדיין אברך‪ ,‬ואם יהי' בנה שם חתן יוכל ללמוד עמו ביחד‬ ‫שהרבי בא אצלו‪ ,‬וסבר שהרבי בא אליו לומר לו מוסר (כי לא חשב‬ ‫ויהי' אצל הבע"ש הק'‪ ,‬וגם האיש ההוא הוא עושר ותיאר לפני'‬ ‫שהרבי יטריח עצמו במוקדם כל כך לענותו על דבר השידוך)‪ ,‬קפץ מיד מן‬ ‫רב עושרו וגודלו‪ ,‬ענתה הרבנית ענין זה שייך להרבי‪ ,‬אמר לה‬ ‫ה‬ ‫אחד שלא ידע מה טיבו‪ ,‬כי הי' ממדינה רחוקה‪ ,‬וכי גם ברוסלאנד‬ ‫המטה ונטל ידיו ותפס את בגדיו ולבשם עם הקאפטן והכובע‪,‬‬ ‫להרבי שלכם הי' יכול לרמות‪ ,‬וכי לא היו יכולים לשאול אחריו‬ ‫ותפס גמרא וישב את עצמו אצל השלחן ולמד‪.‬‬ ‫מי הוא‪ ,‬ענו החסידים אם הרבי עשה כן מסתמא ידע מה שעשה‪,‬‬ ‫ואנשי העיר בקשו אותם אולי תסעו לקראת הרבי להודיעו כל‬ ‫והרבי הבין את כל זה ונכנס ואמר לו ר' פייבוש אינכם צריכין‬ ‫הענין‪ ,‬ענו שאינם צריכין הלא הרבי עשה זאת וכן הוא‪ ,‬ואינם‬ ‫להתחפש ממני‪ ,‬והתחיל קצת לומר לו ולחשוב מה שהודיעוהו‬ ‫נוסעים לקראתו עבור זה‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬וסיים אבל באתי לומר לך שאני רוצה להשתדך עמך‪ ,‬כי‬ ‫זהו הזיווג של בני ואין לי מה לחכות‪ ,‬והוא השיב אם אתם‬ ‫הגיע יום החתונה והאברך (חתנו הראשון) בא לביתו אחר התפילה‬ ‫מסכימים להשידוך אין לי נפק"מ אם אתם יודעים מה אני‪ ,‬וכי‬ ‫ונסע עם כמעט כל בני העיר לקראת המחותן והחתן‪ ,‬וקיבלו פני‬ ‫אני רוצה לרמות את מי שהוא‪ ,‬אין כוונתי לרמות‪ ,‬רק אני רוצה‬ ‫הרבי והחתן והביאם העירה‪ ,‬והאברך הי' המחותן הראשי‬ ‫שאוכל לעשות השידוך‪ ,‬ובלי זה איני רוצה לרמות שום איש‪,‬‬ ‫בהחתונה וסידר את הכל‪ ,‬ופייבוש הי' שמח מאוד ובעת החתונה‬ ‫לאחר התפילה התקבצו כל הקהל לביהמ"ד‪ ,‬וכתבו מיד תנאים‪,‬‬ ‫קיבל פני העניים מכל הסביבה ונתן לכל א' מתנה חשובה‪ ,‬וכל‬ ‫והגבילו זמן החתונה על לאחר ו' שבועות‪ ,‬והרבי הסכים שאין‬ ‫הקהל שמחו על למאוד‪ ,‬וכולם היו שביעי טוב ורצון‪ ,‬כי פייבוש‬ ‫צריכין לעשות החתונה בכאן‪ ,‬כי הלא הכלה היא בתו ויכול‬ ‫הלא הפיק את שלו שסידר עצמו עם מחותן חשוב כזה ועם חתן‬ ‫לעשות החתונה אצלו בביתו‪ ,‬וגם הי' לו הנאה מזה שהוא קרוב‬ ‫אברך יקר מאוד‪ ,‬וחתנו האברך בודאי הי' שמח הרבה‪ ,‬וגם‬ ‫למגורת הבע"ש הק'‪ ,‬וחתנו הראשון יסדר הכל על נכון‪.‬‬ ‫המחותן הרבי הי' שבע רצון כי הלא הודיעוהו מן השמים שזה‬ ‫הזיווג צריך להיות‪ ,‬וב"ה שהוא בריא ובניו בריאים וכן נעשה‬ ‫נסע פייבוש לביתו וסיפר לבני ביתו שעשה שידוך גם עם בתו‬ ‫השידוך‪ ,‬ולא אירע כלום איזה מקרה שיסבב השידוך על אופן‬ ‫השני'‪ ,‬עם בחור מופלג כמו חתנו הראשון‪ ,‬וחתנו נהנה מאוד‬ ‫אחר ח"ו‪ ,‬והלא הוא רואה את האברך דר כאן כבר ב' ג' שנים‬ ‫בשומעו מי הוא המחותן‪ ,‬כי בכל העת הי' מתיירא עם מי ישתדך‬ ‫ולומד ואין מפריעין אותו‪ ,‬א"כ גם בנו יוכל לישב וללמוד‪.‬‬ ‫חותנו בבתו השני'‪ ,‬ועכשיו שכן המחותן השני הוא רבי מפורסם‬ ‫הרי זהו כבוד גם לאביו‪ ,‬אבל לא סיפרו לאף אחד מבני העיר‪,‬‬ ‫באמצע הסעודה כשהיו שמחים מאוד והרבי איחל לחיים‪ ,‬פנה‬ ‫שפייבוש לא רצה שידברו מזה‪ ,‬והכינו מקום להחתונה וכל‬ ‫לפייבוש ואמר לו לחיים מחותן‪ ,‬והוסיף לומר לו מחותן אפשר‬ ‫ההכנות הכל בחשאי להסתיר מבני העיר‪ ,‬והחתונה הי' מיועד על‬ ‫תשובי בתשובה‪ ,‬ענה לו עֶ ה הלא גם כאשר היה בכשרות פעל‬ ‫יום שלישי‪ ,‬ועל שבת שלפניו הגיעו כבר אנשים שהיו רגילים‬ ‫היצה"ר היטב עליו‪ ,‬ובאם יעשה תשובה יבוא ג"כ היצה"ר‬ ‫להסתופף בצילו של אותו רבי‪ ,‬ובני העיר כשמצאו האורחים‬ ‫להתגבר עליו‪ ,‬רק כשידע שעומד לפני המות אז יעשה תשובה‪,‬‬ ‫בבית המדרש שאלו אותם על סיבת בואם לכאן‪ ,‬והשיבו כי רבם‬ ‫שאל הרבי ואז בבירור תעשה תשובה‪ ,‬אמר לו הן אז יעשה‬ ‫עושה כאן חתונה לבנו על כן באו להשתתף בשמחת הרבי‪ ,‬שאלו‬ ‫תשובה בודאי‪ ,‬שאלו הרבי האם ג' ימים לפני מותו ישיב‬ ‫אותם וכי הרבי שלכם עושה כאן חתונה בשבוע זו‪ ,‬הן אמת‬ ‫בתשובה‪ ,‬א"ל הן‪ ,‬שאל אותו האם אתה יכול לתת תקיעת כף על‬ ‫ששמענו מהרבי שלכם אבל אין גם אחד שיודע מחתונה‬ ‫זה‪ ,‬על זה השיב הן אבל מי יאמר לו שעומד ג' ימים לפני המיתה‪,‬‬ ‫שיתקיים כאן‪ ,‬ענו האורחים מה אתם אומרים שאין אחד שיודע‬ ‫אמר לו אני אבוא לומר לך ולא ארמה אותך‪ ,‬ושמחו עוד‬ ‫מזה‪ ,‬והוציאו מכיסם מכתב הזמנה מרבם שעושה חתונה עם ר'‬ ‫בהסעודה‪ ,‬וכן עבר כל שבעת ימי המשתה בשמחה רבה‪.‬‬ ‫פייבוש‪ ,‬והם הביטו כמתהימים‪ ,‬וכיון שלא דברו עם הרבי‬ ‫(ההמשך יבוא בעזה"ש בגליון הבא)‬ ‫בעצמו לא התבוששו לומר מיד האמת‪ ,‬ואמרו וכי אתם יודעים‬ ‫מי הוא זה הרי הוא פייבוש הקל שבקלים‪ ,‬כבר הי' מרמה לרב‬ ‫*‬ ‫הננו מאחלים לכל הלומדים והנדבנים החשובים שיחי'‬ ‫שנה טובה ומבורכת‬ ‫על הטוב יזכר‬ ‫שיתקבלו כל התפילות לרחמים‬ ‫מע"כ ידידינו החשוב‬ ‫ולרצון לפני אדון כל‬ ‫הרה"ח ר' משה לייב העכט הי"ו‬ ‫ושתכתבו ותחתמו בספרן של צדיקים‬ ‫עבור נדבתו החשובה להוצאת הגליון‬ ‫גמורים לאלתר לחיים טובים ולשלום‬ ‫ויה"ר שזכות מרן רבינו זצוק"ל יגן עליו‬ ‫מכון תורת נצח‬ ‫להתברך בכל משאלות לבו לטובה ולברכה אמן‬ ‫להארות והערות‪ ,‬לקבל הגליון‪ ,‬לנדב ההוצאות המרובות‪ ,‬וכן מי שיש לו ד"ת ועובדות מרביה"ק זי"ע‬ ‫נא לפנות למערכת מכון תורת נצח‬ ‫‪mtn6990755@gmail.com 347-699-0755‬‬ ‫כל הזכיות שמורות ‪ -‬ואין להעתיק שום דבר מהגליון בלי רשות מהמערכת‬ ‫ו‬