gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תבנית משנה ברורה · Tavnis Mishne Brura — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: תבנית משנה ברורה · Tavnis Mishne Brura

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

תבנית משנה ברורה · Tavnis Mishne Brura — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫דעתו בתחילה ‪ -‬שזוכר בבירור שבתחילת התפילה היה‬ ‫ב[ איזה יום ‪ -‬ובכ"א מהפעולות הנדון הוא על שלשה סוגי ימים‪:‬‬ ‫בס"ד‬ ‫שבת ויו"ט ‪ -‬שהם ימים קדושים ממש‪.‬‬ ‫בדעתו להזכיר‪.‬‬ ‫מופלג ‪ -‬שהספק התעורר זמן מופלג לאחר שסיים תפילתו‪.‬‬ ‫בסימן זה אין התייחסות כיצד הדין בימים אלו‪ ,‬ופשוט שאין אומרים כלל‪.‬‬ ‫נזכרו להדיא ‪ -‬היינו‪ ,‬ימים שאינם קדושים ]כשבת ויו"ט[ אך‬ ‫תבנית‬ ‫שליח ציבור ‪ -‬ששכח בשחרית ‪ -‬אינו חוזר‪.‬‬ ‫כך הדין בין בשכח בתפילת לחש ]שהרי מזכיר בחזרה[‪ ,‬ובין כששכח‬ ‫בחזרת הש"ץ ]שהרי מזכיר במוסף[‪.‬‬ ‫נזכר להדיא בתלמוד שאסורים בהספד‪ .‬כגון ר"ח‪ ,‬חנוכה‪ ,‬פורים‪,‬‬ ‫חול המועד‪ ,‬ערב שבת וערב יו"ט )ד(‪.‬‬ ‫לא נזכרו להדיא ‪ -‬היינו‪ ,‬ימים שנהגו שלא לומר בהם תחנון‪ ,‬אך‬ ‫משנה ברורה‬ ‫לא נזכר כן להדיא בתלמוד‪ .‬כגון ל"ג בעומר‪ ,‬ט"ו באב‪ ,‬ט"ו‬ ‫יו"ל לפי סדר מבחני 'דרשו'‬ ‫דיני הלל‬ ‫בשבט‪ ,‬איסרו חג‪ ,‬חודש ניסן )שעה"צ ב(‪ ,‬בין יו"כ לסוכות‪,‬‬ ‫מס' ‪ 55‬אלול תשפ''ו סי' תיח‪-‬תלא‬ ‫הסעיפים ב‪-‬ז עוסקים בדיני אמירת הלל בראש חודש‪ .‬ונפרט‬ ‫תחילת סיון‪.‬‬ ‫בקצרה את הנדונים‪ :‬סדר האמירה ]ב[‪ .‬ברכה על ההלל ]ג[‪.‬‬ ‫ג[ היכן ‪ -‬האם אומרים את הדברים בפניו של המת או שלא בפניו‬ ‫מקרא‪] :‬ציון לשו"ע[ )ציון למ"ב( }ציון לביה"ל{‬ ‫פסוקים שנהגו לכפול ]ד[‪ .‬דיני הפסק בדיבור ]ד[‪ .‬דיני הפסק‬ ‫]לאחר הקבורה[‪.‬‬ ‫אין לסמוך למעשה בשום אופן‬ ‫בִּ ְשהִ יַה ]ה[‪ .‬אמירת הלל למפרע ]ו[‪ .‬טעה ]ו[‪ .‬עמידה ]ז[‪ .‬אכילה‬ ‫ד[ מי ‪ -‬מי הוא הנפטר‪ ,‬האם איניש דעלמא או תלמיד חכם‪.‬‬ ‫ניתן לקבל בפקס‪ 023132641 :‬קוד עלון ‪6060‬‬ ‫לפני ההלל }וקורין{‪ .‬להוציא את חבירו }הלל{‪ .‬חיוב הנשים‬ ‫באמירת הלל }הלל{‪.‬‬ ‫‪ ‬האם מותר לעשות מילי דהספידא בימים שאין אומרים‬ ‫וכן להוריד מקול הלשון‪ :‬שם הרב 'תבנית משנה ברורה'‬ ‫בדוא"ל ‪] g6487103@gmail.com‬למשתמשים בהיתר![‬ ‫בהם תחנון ]א[‪.‬‬ ‫‪' ‬סדר' ‪ -‬בראש חודש לא אומרים הלל שלם אלא בדילוג‬ ‫סימן תיח‪-‬תיט‬ ‫ת‪ .‬יש לבאר כיצד הדין בכ"א מהפעולות‪:‬‬ ‫]ב[‪.‬‬ ‫תענית וסעודה בראש חודש‬ ‫לענות ולטפח ‪ -‬יש להבחין בין הימים‪:‬‬ ‫‪' ‬ברכה' ‪ -‬האם מברכים על אמירת הלל בראש חודש ]ג[‪.‬‬ ‫נזכרו להדיא ‪ -‬מותר רק בפניו של המת‪.‬‬ ‫‪ ‬האם מותר להתענות בראש חודש ]א[‪.‬‬ ‫ת‪ .‬ישנם בזה שלש שיטות‪:‬‬ ‫ת‪ .‬אסור להתענות בראש חודש ]א[‪ .‬אך אין חיוב לאכול בו שלא נזכרו להדיא ‪ -‬בפניו ‪ -‬מותר בכל שכן‪ .‬שלא בפניו ‪-‬‬ ‫י"א ‪ -‬שמברכים רק בציבור ולא ביחיד‪.‬‬ ‫פת ]כביו"ט[ )ב(‪ .‬אלא‪ ,‬שמצווה להרבות בסעודה עם פת לא מצאתי‪.‬‬ ‫והנוסח ‪' -‬לקרוא את ההלל'‪ .‬ואם אמר 'לגמור' ‪ -‬יצא‪.‬‬ ‫לקונן ‪ -‬יש להבחין בין הימים‪:‬‬ ‫)תיט‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫לרמב"ם ‪ -‬אין לברך כלל‪ ,‬אפילו בציבור‪.‬‬ ‫נזכרו להדיא ‪ -‬בפניו ‪ -‬מותר רק בחכם‪ .‬שלא בפניו ‪ -‬אסור‬ ‫והוא מהדברים שאם הוסיף מוסיפין לו )תיט א(‪.‬‬ ‫לרמ"א ‪ -‬יש לברך אפילו ביחיד‪.‬‬ ‫)א(‪.‬‬ ‫ומה שמרבה ביום סגי‪ ,‬וא"צ להרבות בסעודת הלילה )תיט ב(‪.‬‬ ‫אך ראוי להדר ולומר בציבור‪ .‬כפי שיבואר להלן‬ ‫יותר ממה שנוהגים בכל השבתות‪ ,‬שלא נזכרו להדיא ‪ -‬מותר‪.1‬‬ ‫ואם חל בשבת ‪ -‬יעשו מאכל אחד‬ ‫שיהיה ניכר שהוא לכבוד ר"ח )תיט ב(‪.‬‬ ‫‪ ‬לשיטת הרמ"א ראוי להדר ולומר ההלל בציבור ]לצאת‬ ‫צידוק הדין וקדיש ‪ -‬יש להבחין בין הימים‪:‬‬ ‫ידי השיטה הראשונה[‪ ,‬והיינו‪:‬‬ ‫נזכרו להדיא ‪ -‬אסור‪ .‬אפילו בחכם בפניו‪.‬‬ ‫‪ ‬פרטי דין תענית בראש חודש ]א‪-‬ה[‪.‬‬ ‫אך נהגו לומר קדיש דרבנן שאומרים אחר הדרשה )ג(‪.‬‬ ‫וככל הדינים דלהלן הוא הדין בחנוכה פורים וחול המועד )ה(‪.‬‬ ‫עונים ‪ -‬שיאמר עם עוד שניים‪ ,‬שיענו אחריו 'הודו'‪.‬‬ ‫א[ ציבור ‪ -‬האיסור להתענות הוא אפילו בציבור‪ ,‬וכ"ש שלא נזכרו להדיא ‪ -‬מותר )ד(‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אם אין לו ‪ -‬אין צריך לחזר אחריהם )יח(‪.‬‬ ‫הערה‪ :‬דין זה נוהג גם בימים שגומרים את ההלל ]שמברכים לכו"ע[ ‪-‬‬ ‫סימן תכא‬ ‫ביחיד ]ב[‪.‬‬ ‫שראוי לחזר אחר שניים )יח(‪.‬‬ ‫אמירת פרשת ראש חודש בקרבנות‬ ‫בזה‬ ‫יש‬ ‫‪-‬‬ ‫חייבים‬ ‫האם‬ ‫תענית‪,‬‬ ‫עליהם‬ ‫קבלו‬ ‫אם‬ ‫‪-‬‬ ‫בדיעבד‬ ‫ב[‬ ‫בציבור ‪ -‬שאם הציבור הגיעו להלל‪ ,‬יאמר עימהם‪ ,‬אפילו‬ ‫הבדל בין יחיד לציבור‪:‬‬ ‫שאינו שם‪ ,‬והיינו )טז(‪:‬‬ ‫‪ ‬נהגו באשכנז שאומרים פרשת ובראשי חדשיכם שחרית‬ ‫יחיד ‪ -‬הדבר תלוי כיצד קיבל עליו‪:‬‬ ‫לפני ‪ -‬שאם הגיעו להלל לפני שהתפלל ‪ -‬יאמר עמהם‪,‬‬ ‫אחר פרשת התמיד ובספרד אין נוהגין לאמרה לפי שעתידין‬ ‫בלשון קבלת תענית ‪ -‬אינו חייב להתענות‪.‬‬ ‫בברכה‪.‬‬ ‫לקרות אותה בספר תורה ]א[‪.‬‬ ‫ונראה שגם אינו חייב לפרוע‪.‬‬ ‫פסוד"ז ‪ -‬שאם הגיעו להלל כשהוא באמצע פסוקי דזמרה‬ ‫בלשון נדר ‪ -‬חל החיוב‪ .‬וצריך התרה )ו(‪.‬‬ ‫סימן תכב‬ ‫ומחויב להתיר כדי שלא יתחייב להתענות )ח(‪.‬‬ ‫‪ -‬יאמר עמהם‪ ,‬בלא ברכה‪.‬‬ ‫הערה‪ :‬בימים שגומרים בהם את ההלל אינו כן‪ ,‬שעדיף שלא לומר עמהם‪,‬‬ ‫דיני יעלה ויבוא‬ ‫וניתן לפתוח בזה גופא‪ ,‬שאם היה יודע שהוא ר"ח )ח(‪.‬‬ ‫ואם התענה ‪ -‬צריך למיתב תענית לתעניתיה ]מלבד ר"ח אב וסיון[ )יג(‪.‬‬ ‫כדי שלא יפסיד הברכה‪.‬‬ ‫‪ ‬בתפילת ראש חודש‪ ,‬מתפללים כמו בחול‪ ,‬אלא‬ ‫בלשון שבועה ‪ -‬הדבר תלוי לכמה ימים קיבל ]ד[‪:‬‬ ‫‪ ‬הכפלה ‪ -‬יש פסוקים שנהגו לכפול‪ ,‬וכל מקום יעשו כפי‬ ‫אם קיבל ליום אחד בלבד ‪ -‬נח' הפוסקים‪ .‬ובמ"ב נראה שמזכירים ראש חודש ביעלה ויבוא ]ברכת 'רצה'[ ]א[‪.‬‬ ‫מנהגם ]ג[‪ .‬ונהגו לכפול בשני מקומות‪:‬‬ ‫ומותר לש"ץ להכריז כן בין קדיש לתפילה )א(‪ .‬אך לא באמצע ברכות ק"ש‬ ‫שצריך התרה )יב(‪.‬‬ ‫)שעה"צ א(‪.‬‬ ‫והדינים בזה כנ"ל בנוגע לנדר ]שחייב להתיר‪ ,‬פתח‪ ,‬למיתב[‪.‬‬ ‫אודך ‪ -‬מפסוק 'אודך' ועד סוף ההלל )יט(‬ ‫אם קיבל כמה ימים ‪ -‬חייב להתיר לכו"ע‪.‬‬ ‫הודו ‪ -‬הש"ץ אומר 'הודו לה' והקהל עונים 'כי לעולם‬ ‫‪ ‬מי ששכח להזכיר יעלה ויבוא‪ ,‬האם חוזר ]א[‪.‬‬ ‫חסדו'‪ .‬וכן בפסוקים 'יאמרו נא' )כ(‪.‬‬ ‫ציבור ‪ -‬אם גזרו תענית על הציבור בר"ח ‪ -‬אינם חייבים‬ ‫ת‪ .‬ראשית הדבר תלוי באיזו תפילה שכח‪:‬‬ ‫אולם‪ ,‬נהגו שגם הציבור אומרים את הפסוק כולו‪ ,‬שמא אינם שומעים טוב‬ ‫להתענות כלל )ג(‪.‬‬ ‫א[ ערבית ‪ -‬כיון שהזכיר שם ה' בחתימה ‪ -‬אינו חוזר כלל‪.‬‬ ‫מהחזן‪.‬‬ ‫ב[ רצף ‪ -‬אם קבלו רצף של תעניות והתחילו‪ ,‬ופגע אחד‬ ‫‪ ‬ואפילו שלא חתם 'המחזיר שכינתו לציון' ‪ -‬לא יאמר למדני חוקיך‪,‬‬ ‫בר"ח האם חייבים ‪ -‬יש בזה הבדל בין יחיד לציבור‪:‬‬ ‫‪ ‬הפסק ‪ -‬אין להפסיק באמצע הלל‪ .‬אולם‪ ,‬אם פוגש אדם‬ ‫אלא יחתום 'המחזיר שכינתו לציון' )ב(‪.‬‬ ‫'התחילו' ‪ -‬רק אם התענו והשלימו פ"א לכה"פ‪ ,‬או רוב התענית‪ .‬לאפוקי ב[ שחרית ומנחה ‪ -‬הדבר תלוי היכן נזכר‪:‬‬ ‫שראוי לדרוש בשלומו‪ ,‬הדבר תלוי מי ]ד[‪:‬‬ ‫אם התענו רק כמה שעות ‪ -‬דלא חשיב התחלה }והתחילו{‪.‬‬ ‫האיסור להפסיק הוא אפילו בין הפרקים )כב(‪ .‬ומאידך‪ ,‬באופנים דלהלן‬ ‫יחיד ‪ -‬הדין כנ"ל‪ ,‬שאינו חייב לתענות אא"כ קיבל בלשון שֵׁ ם ‪ -‬לאחר הזכרת שם ‪ -‬יחתום 'למדני חוקיך' ויחזור‬ ‫]שהותר[ זה אפילו באמצע הפרק ]ד[‪.‬‬ ‫ל'רצה' )ה(‪.‬‬ ‫נדר ]או שבועה[ ]ג[‪.‬‬ ‫וכן‪ ,‬האיסור הוא אפילו לשיטות שאין מברכים על ההלל בר"ח }אבל{‪.‬‬ ‫ואינו חייב לפרוע תעניתו‪ ,‬אא"כ קיבל התעניות לפי מספר ימים ]לאפוקי חתימה ‪ -‬חתם 'המחזיר שכינתו לציון' לפני מודים ‪ -‬יאמר‬ ‫יראה‪ ,‬כבוד ‪ -‬מותר גם לשאול בשלומו‪ ,‬וכ"ש להשיב‪.‬‬ ‫שם 'יעלה ויבוא'‪.‬‬ ‫כשקיבל לפי תאריך[ )ז(‪.‬‬ ‫כל אדם ‪ -‬מותר רק להשיב‪ ,‬אך אסור לשאול‪.‬‬ ‫ציבור ‪ -‬צריכים להתענות עד סוף היום ]ב[‪.‬‬ ‫מודים ‪ -‬משהתחיל מודים עד תחנונים שבסוף תפילתו‬ ‫‪ ‬המפסיק בשהייה באמצע ההלל בראש חודש‪ ,‬האם צריך‬ ‫'ציבור' לענין זה‪ ,‬ואינם מתענים בר"ח‪ ,‬אלא שחייבים ]כולל התחנונים[ ‪ -‬חוזר לרצה‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬בזמן הזה אין‬ ‫לפרוע את תעניתם )ו(‪.‬‬ ‫ג[ תענית שעות ‪ -‬אסור להתענות בר"ח גם תענית שעות 'תחנונים' ‪ -‬בין אם אומרם לפני 'יהיו לרצון' ובין לאחר מכן )ח(‪.‬‬ ‫לחזור ]ה[‪.‬‬ ‫בכלל זה גם פסוק 'יהיו לרצון' )ז(‪ ,‬בין הראשון ובין השני )שעה"צ ח(‪.‬‬ ‫הנדון כאן הוא בראש חודש ]שאין גומרים את ההלל[‪ ,‬בימים גומרים את‬ ‫עקירה ‪ -‬משהיה בדעתו לעקור רגליו )ט( ]וכ"ש כשעקר‬ ‫}ראש{‪.‬‬ ‫ההלל ‪ -‬יבואר להלן‪.‬‬ ‫אך‬ ‫סיון‪,‬‬ ‫בר"ח‬ ‫להתענות‬ ‫נהגו‬ ‫זו‬ ‫בקהילה‬ ‫‪-‬‬ ‫ווירמייש"א‬ ‫ד[‬ ‫ת‪ .‬אינו חוזר כלל‪ ,‬אפי' שהה באונס‪ ,‬ואפילו כדי לגמור את‬ ‫בפועל[ ‪ -‬חוזר לראש‪.‬‬ ‫להלן נביא כמה אופנים שיש לדון האם חוזר לראש או לא‪.‬‬ ‫אין לנהוג כן בשאר מקומות )א(‪.‬‬ ‫כולה )כד(‪.‬‬ ‫וכן הדין אפילו לענין תחנונים ‪ -‬שאין לומר בר"ח‪.‬‬ ‫ה[ חלום ‪ -‬מותר להתענות תענית חלום‪ ,‬אך צריך למיתב ‪ ‬כמה אופנים שיש לדון האם חוזר ]כשעקר רגליו[ או לא‬ ‫‪ ‬מי שהפסיק בשהייה בימים שגומרים בהם את ההלל‪,‬‬ ‫]ב[‪:‬‬ ‫תענית לתעניתיה ]ה[‪.‬‬ ‫האם צריך לחזור )כה(‪.‬‬ ‫מלבד ר"ח אב ור"ח סיון שי"א שמצווה להתענות בהם ‪ -‬א"צ למיתב מוסף ‪ -‬אם נזכר ששכח יעלה ויבוא בשחרית רק לאחר‬ ‫ת‪ .‬הדבר שנוי במחלוקת‪:‬‬ ‫שהתפלל מוסף ‪ -‬נחלקו האחרונים‪ .‬ולמעשה אינו חוזר‪,‬‬ ‫תענית )יד(‪.‬‬ ‫לשו"ע ‪ -‬אינו חוזר כלל‪.‬‬ ‫וטוב שיחזור עם תנאי ד'נדבה' )ד(‪.‬‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫לרמ"א ‪ -‬י"א‪ ,‬שאם שהה באונס‪ ,‬כדי לגמור את כולה ‪-‬‬ ‫אולם‪ ,‬אם היה כך בתפילת מנחה ]היינו‪ ,‬שלאחר שהתפלל מוסף נזכר שלא‬ ‫מילי דהספידא בראש חודש‬ ‫חוזר‪ .‬ויש חולקים‪.‬‬ ‫הזכיר במנחה‪ - [2‬צריך עיון )שעה"צ ג(‪.‬‬ ‫סימן זה עוסק בכמה פעולות שנהוג לעשות על המת‪ ,‬והנדון הוא‬ ‫מנחה ‪ -‬אם נזכר ששכח בשחרית לאחר שהתפלל מנחה‬ ‫ולמעשה ‪ -‬טוב לחזור ולקרוא בלא ברכה‪.‬‬ ‫‪ -‬האם מותר לעשותם בראש חודש ושאר ימים שאין אומרים‬ ‫בהם תחנון‪ ,‬או שאסור משום כבוד היום‪ .‬ובנדון זה הדין למעשה‬ ‫]והזכיר בה יעלה ויבוא[ ‪ -‬חוזר ]בתשלומין[ )שעה"צ ד(‪.‬‬ ‫תלוי בכמה הבחנות‪:‬‬ ‫ספק ‪ -‬אם מסופק ‪ -‬לרמ"א ‪ -‬אינו חוזר‪ .‬ולאחרונים ‪ -‬חוזר‪  .‬הקורא את ההלל למפרע‪ ,‬האם יצא ידי חובה ]ו[‪.‬‬ ‫א[ הפעולה ‪ -‬ראשית יש לבאר על איזו פעולה אנו דנים‪:‬‬ ‫ת‪ .‬הדבר תלוי מאיזו בחינה‪:‬‬ ‫פרט להתקיים ב' תנאים )י(‪:‬‬ ‫לענות‪ ,‬לטפח ‪ -‬האם מותר לנשים לענות ולטפח‪.‬‬ ‫לקונן ‪ -‬האם מותר לנשים לקונן‪ ,‬היינו‪ ,‬שהאחד מדברת‬ ‫פסוקים ‪ -‬לא יצא‪ ,‬וצריך לחזור‪.‬‬ ‫ופסק המ"ב כהאחרונים )י(‪.‬‬ ‫וחברותיה עונות אחריה‪.‬‬ ‫בשו"ע משמע שצריך לברך‪ .‬אולם לביה"ל אין לברך בכה"ג }למפרע{‪.‬‬ ‫צידוק הדין וקדיש ‪ -‬האם מותר לומר צידוק הדין וכן קדיש‪.‬‬ ‫‪ 2‬זה למעשה המצב הרגיל ]שהרי תמיד מתפללים מוסף לפני מנחה[‪.‬‬ ‫‪ 1‬לא מצאתי להדיא‪ ,‬אך כן מוכח להדיא‪ ,‬שהרי אם צידוק הדין דחמיר‬ ‫]שאין אומרים בר"ח כלל[ מותר לומר בימים אלו ]כדלקמן[‪ ,‬לקונן דקיל‬ ‫טפי לא כל שכן‪ .‬ועיין‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫פרקים ‪ -‬לכתחילה אינו רשאי‪ ,‬אך בדיעבד ‪ -‬נחלקו זכרון ‪ -‬יש אומרים 'זכרון לכולם היו'‪ .‬וי"א 'זכרון לכולם ת‪ .‬סדר התפילה הוא כך‪:‬‬ ‫עמידה ‪ -‬מתפללים עמידה כמו בשבת‪ ,‬ומזכירים ר"ח‬ ‫יהיו'‪ .‬וי"א 'זכרון לכולנו יהיה'‪.‬‬ ‫הפוסקים‪ .‬ולמעשה ראוי לחזור בלא ברכה )כו(‪.‬‬ ‫ביעלה ויבוא‪.‬‬ ‫ואין לשנות שום מנהג‪.‬‬ ‫‪ ‬טעה ‪ -‬מי שטעה ודילג פסוק וכד' ‪ -‬צריך לחזור פסוק ונסכיהם ‪ -‬יש לומר 'ומנחתם ונסכיהם' ]ודלא כמי שאינו ואין מזכירין שבת ביעלה ויבוא‪ ,‬אלא רק ראש חודש‪.‬‬ ‫קריאת התורה ‪ -‬קוראים את הקריאה של שבת ]פרשת‬ ‫גורס ונסכיהם[‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬ולומר משם והלאה עד סוף ההלל ]ו רמ"א[‪.‬‬ ‫השבוע[‪.‬‬ ‫מוסף ‪ -‬יש אומרים 'את מוסף'‪ .‬וי"א 'ואת מוסף'‪.‬‬ ‫דאי לאו הכי‪ ,‬חשיב כקורא למפרע שלא יצא ידי חובה )כז(‪.‬‬ ‫}למקום{‪ .‬היכן טעה ‪ -‬יחזור לראש הפרק שבו נפל הספק )כז(‪ .‬וצריך כפרת פשע ‪ -‬יש שאינם אומרים ולכפרת פשע‪ .‬ויש מפטיר ‪ -‬אין קוראין מפטיר של פרשת השבוע‪ ,‬אלא פרשת‬ ‫ואם יש לו ספק‬ ‫עיון‬ ‫שאומרים רק בשנה מעוברת‪ .‬וי"א רק בשנה מעוברת‪ ,‬עד הקרבנות של שבת וראש חודש‪.‬‬ ‫ומניחים שני הספרים ואומרים קדיש על שניהם )ג(‪.‬‬ ‫סוף חודש העיבור‪.‬‬ ‫‪ ‬עמידה ‪ -‬צריך לומר את ההלל בעמידה‪.‬‬ ‫הפטרה ‪ -‬אין קוראים ההפטרה של פרשת השבוע‪ ,‬אלא‬ ‫ובדיעבד ‪ -‬יצא ]וכך הדין גם בימים שגומרים בהם את ההלל[‪.‬‬ ‫'השמים כסאי'‪.‬‬ ‫סימן תכד‬ ‫ואם נסמך על דבר מה ‪ -‬הדבר תלוי האם עלול ליפול כשהחפץ יינטל‬ ‫המזון‬ ‫יעלה ויבוא בברכת‬ ‫}מעומד{‪:‬‬ ‫ואם קרא בשל פרשת שבוע ‪ -‬הדבר תלוי מתי נזכר‪:‬‬ ‫יפול ‪ -‬נחלקו הפוסקים‪ .‬ובביה"ל נראה להקל‪.‬‬ ‫לפני הברכות שאחר ההפטרה ‪ -‬יקרא 'השמים כסאי'‪ ,‬ויברך‪.‬‬ ‫לא יפול ‪ -‬בודאי מותר‪.‬‬ ‫לאחר הברכות ‪ -‬יקרא 'השמים כסאי' בלא ברכה )ד(‪.‬‬ ‫‪ ‬מזכירין יעלה ויבוא בברכת המזון‪.‬‬ ‫באותם שבתות שמבואר שצריך לקרוא הפטרה מיוחדת ]נחמתא‪,‬‬ ‫‪ ‬אכילה ‪ -‬אסור לאכול לפני אמירת הלל‪ .‬אא"כ חלש ליבו‪,‬‬ ‫פורענותא‪ ,‬ארבע פרשיות[ ‪ -‬יבואר הדין לקמן‪.‬‬ ‫‪ ‬אם שכח לומר יעלה ויבוא ‪ -‬הדבר תלוי היכן הוא נזכר‪:‬‬ ‫שמותר‪ ,‬ואין אפילו מדת חסידות }וקורין{‪.‬‬ ‫לפני שהתחיל ברכת 'הטוב והמטיב' ‪ -‬יאמר שם 'ברוך מוסף ‪ -‬מזכירים בברכה האמצעית גם נוסח של שבת וגם‬ ‫של ראש חודש‪ ,‬וחותמין 'מקדש השבת וישראל וראשי‬ ‫‪ ‬להוציא ‪ -‬האם אחד יכול להוציא את חבירו באמירת שנתן ראש חודש לעמו ישראל לזכרון'‪.‬‬ ‫חודשים'‪.‬‬ ‫ולשיטת המ"ב צריך לומר ברכה זו בשם ומלכות )ב(‪.‬‬ ‫ההלל }הלל{‪.‬‬ ‫לאחר שהתחיל הטוב והמטיב ‪ -‬אינו חוזר‪.‬‬ ‫‪ ‬ישנם כמה אופנים שדוחים את ההפטרה הרגילה‬ ‫ת‪ .‬ניתן להוציא אחר בהלל‪ ,‬בהתקיים שני תנאים‪:‬‬ ‫]השייכת לפרשת השבוע[ וקוראים הפטרה אחרת ]א‪-‬ג[‪,‬‬ ‫התחיל סעודתו וחלף היום‬ ‫אינו בקי ‪ -‬דווקא שאינו יודע לומר את ההלל בעצמו‪.‬‬ ‫ואלו הם‪:‬‬ ‫סעודתו‬ ‫את‬ ‫שהתחיל‬ ‫במי‬ ‫הדין‬ ‫כיצד‬ ‫לדון‪,‬‬ ‫העלה‬ ‫)ב(‬ ‫המ"ב‬ ‫ויש חולקים‪ ,‬שאין צורך בתנאי זה‪.‬‬ ‫בראש חודש‪ ,‬ולפני שניגש לברך בה"מ 'התחלף' היום‪ ,‬כך‪,‬‬ ‫עונה ‪ -‬שהשומע עונה אחריו 'הללויה'‪ .‬פרט לשני מקרים‬ ‫נביא כאן גם כמה אופנים שאינם מוזכרים כאן אלא לקמן בסו"ס תכח‪.‬‬ ‫שבשעה שמברך אינו ראש חודש‪ ,‬דבזה יש לדון האם הולכים‬ ‫ר"ח ‪ -‬ר"ח שחל בשבת ‪ -‬שקוראים 'השמים כסאי'‪ .‬כנזכר‬ ‫לפי הזמן שבו התחיל את סעודתו‪ ,‬ומזכיר יעלה ויבוא בבה"מ‪,‬‬ ‫]שיוצא אף כשאינו עונה[‪:‬‬ ‫לעיל ]א[‪.‬‬ ‫או שהולכים לפי הזמן שבו הוא מברך ואינו מזכיר יעלה ויבוא‪.‬‬ ‫אינו יודע ‪ -‬שאם אינו יודע לענות יוצא אפי' כשאינו עונה‪.‬‬ ‫וכן עזה"ד יש לדון במקרה ההפוך‪ ,‬שהתחיל את סעודתו בחול‪ ,‬ולפני שבירך התחלף‬ ‫ער"ח ‪ -‬ר"ח שחל ביום ראשון ]ושבת היא ערב ראש חודש[‬ ‫היום ונכנס לראש חודש‪ ,‬האם מזכיר יעלה ויבוא או לא‪.‬‬ ‫כשלא יצא ‪ -‬י"א שהתנאי הזה נדרש רק כשהמוציא יצא‬ ‫וישנם כמה אופנים שהדבר נחשב ש'התחלף' היום ]שעליהם אנו‬ ‫]לאפוקי כשלא יצא ‪ -‬שא"צ השומע לענות[‪ .‬וי"א שגם‬ ‫‪ -‬קוראים 'מחר חודש' ]ב[‪.‬‬ ‫דנים[‪:‬‬ ‫חתן ‪ -‬אם יש חתן בבית הכנסת‪ ,‬יש נוהגים לקרוא 'שוש‬ ‫שקיעה ‪ -‬כיצד הדין כשהתחיל סעודתו מבעוד יום ושקעה‬ ‫כשלא יצא ‪ -‬צריך השומע לענות‪.‬‬ ‫אשיש' ]ג רמ"א[‬ ‫החמה‪.‬‬ ‫תפילת עצמו ‪ -‬כיצד הדין כשהתפלל ערבית ]של חול[ לפני ברכת‬ ‫‪ ‬נשים ‪ -‬אינם חייבות בהלל‪ .‬והפרטים בזה כך }הלל{‪:‬‬ ‫תלתא דפורענותא ‪ -‬בימי בין המצרים קוראים שלה‬ ‫המזון לפני שקיעת החמה‪ ,‬דלכאו' כיון שהתפלל ערבית‪ ,‬הדבר‬ ‫חול‪.‬‬ ‫ליום‬ ‫ונכנס‬ ‫חודש‬ ‫מראש‬ ‫'יצא'‬ ‫שהוא‬ ‫נחשב‬ ‫להוציא ‪ -‬הביה"ל מסתפק האם יכולות להוציא את‬ ‫הפטרות של תוכחה‪.‬‬ ‫דברי ירמיה‪ .‬שמעו דבר ה'‪ .‬חזון ישעיה‬ ‫תפילת הציבור ‪ -‬כיצד הדין במקרה שהציבור התפללו ערבית‬ ‫האנשים‪.‬‬ ‫לפני שבירך ברכת המזון‪ ,‬דלכאו' כיון שהציבור 'יצאו' מראש‬ ‫האנשים‪.‬‬ ‫את‬ ‫מוציאות‬ ‫אינן‬ ‫הלל‪,‬‬ ‫את‬ ‫שגומרים‬ ‫בימים‬ ‫הערה‪:‬‬ ‫שבעה דנחמא ‪ -‬מאחרי ת"ב ועד שבת שובה קוראים שבע‬ ‫חודש‪ ,‬אף כלפיו הדין כן ]שהרי היחיד נגרר אחר הציבור[ ויש‬ ‫ברכה ‪ -‬יכולות לברך על ההלל כמו האנשים ]להשיטה‬ ‫הפטרות של נחמה‪.‬‬ ‫מקום לומר שלא יזכיר יעלה ויבוא‪.‬‬ ‫נחמו‪ .‬ותאמר ציון‪ .‬עניה סוערה‪ .‬אנכי‪ .‬רני עקרה‪ .‬קומי אורי‪ .‬שוש אשיש‪.‬‬ ‫שנשים מברכות על עשה שהזמן גרמא[‪.‬‬ ‫ובסוף הדברים מעלה המ"ב נדון נוסף ]שהוא שונה מהנדון‬ ‫חדא דתיותבא ‪ -‬בשבת שובה יש לקרוא הפטרת 'שובה‬ ‫הנ"ל![‪ ,‬והוא ‪ -‬כיצד הדין במי שהתחיל את סעודתו לפני‬ ‫סימן תכג‬ ‫ישראל'‪.‬‬ ‫השקיעה‪ ,‬אלא‪ ,‬שזה היה לאחר שהתפללו הציבור תפילת ערבית‪,‬‬ ‫חודש‬ ‫סיום התפילה דראש‬ ‫האם נחשב שהתחיל ביום ]ומזכיר ראש חודש[‪ ,‬או שהוא נגרר‬ ‫ד' פרשיות ‪ -‬בחודש אדר קוראים בארבעה פרשיות‪.‬‬ ‫אחר הציבור ונחשב כמי שהתחיל בלילה‪ ,‬ואינו מזכיר ר"ח‪.‬‬ ‫שקלים‪ .‬זכור‪ .‬פרה‪ .‬החודש‪.‬‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬הנדון הוא גם באופן ההפוך‪ ,‬שהתחיל סעודתו בערב ראש חודש מבעוד יום‪,‬‬ ‫‪ ‬כיצד סדר סיום התפילה בראש חודש ]א‪-‬ד[‪.‬‬ ‫לאחר שהתפללו הציבור מעריב של ראש חודש‪.‬‬ ‫כפי המבואר כאן‪ ,‬ישנם כמה מאורעות‪ ,‬הדין הוא שלא קוראים‬ ‫נדון זה שייך גם בנוגע ל'תפילת עצמו' ]שהתחיל סעודתו מבעוד יום אחר שהוא עצמו‬ ‫]א[‪.‬‬ ‫קדיש ‪ -‬אומרים קדיש תתקבל לאחר ההלל‬ ‫את ההפטרה הרגילה אלא יש לקרוא הפטרה המתאימה לאותו‬ ‫התפלל ערבית[‪ ,‬אלא דבזה הדין פשוט שאינו מזכיר ראש חודש ]ודינו כמי שהתחיל‬ ‫זה הכלל ‪ -‬כל יום שיש בו הלל‪:‬‬ ‫בלילה[ מקל וחומר‪ ,‬וכפי שנבאר‪.‬‬ ‫אם יש בו מוסף ‪ -‬אומרים קדיש תתקבל מיד אחרי ההלל )א(‪.‬‬ ‫מאורע‪.‬‬ ‫ומעתה יש לדון כיצד הדין בשבת שישנם בה שתי מאורעות שכל‬ ‫אם אין בו מוסף ‪ -‬לאחר ההלל אומרים חצי קדיש )תרפג‪ ,‬א( ואילו קדיש‬ ‫אחד מהם מצריך לקרוא הפטרה אחרת‪ ,‬דבזה יש לדון כפי איזה‬ ‫‪ ‬מי שהתחיל סעודתו בראש חודש‪ ,‬ולאח"מ ]לפני שבירך‬ ‫תתקבל אומרים אחרי 'ובא לציון' ]כביום חול[‪.‬‬ ‫מהמאורעות יש לנהוג למעשה‪.‬‬ ‫בה"מ[ 'נכנס' ליום המחרת‪ ,‬האם מזכיר יעלה ויבוא בברכת‬ ‫קריאת התורה ‪ -‬מוצאין ס"ת‪ ,‬וקוראים בו ארבעה עולים‪.‬‬ ‫והנדון הועלה בנוגע לג' המאורעות הראשונים ‪ -‬ראש חודש‪,‬‬ ‫אין פוחתין ואין מוסיפין עליהם‪ ,‬ואין מפטירין בנביא‪.‬‬ ‫ערב ר"ח‪ ,‬חתן‪ ,‬שבכ"א יש לדון כיצד הדין אם יש מאורע נוסף‬ ‫המזון )ב(‪.‬‬ ‫להלן נבאר סדר הקריאה‪.‬‬ ‫שחל באותה שבת‪.‬‬ ‫הנדון שייך גם במקרה ההפוך‪ ,‬שהתחיל סעודתו בערב ר"ח‪ ,‬ולאח"מ נכנס‬ ‫קדיש ‪ -‬בסיום הקריאה אומרים קדיש שעל קה"ת )ד(‪.‬‬ ‫לראש חודש‪.‬‬ ‫‪ ‬שבת שחלים בה שתי מאורעות‪ ,‬באיזו הפטרה קוראים‬ ‫החזרת הס"ת ‪ -‬למנהג אשכנז‪ ,‬מחזירים את הס"ת לאחר ת‪ .‬ישנם כמה אופנים שהדבר נחשב ש'נכנס' ליום המחרת‪,‬‬ ‫באותה שבת‪:‬‬ ‫שהדין בהם כך‪:‬‬ ‫קה"ת )ה(‪.‬‬ ‫א[ ראש חודש ]השמים כסאי[ ‪ -‬הדבר תלוי איזה מאורע‬ ‫שקיעה ]אם שקעה חמה[ ‪ -‬הולכים לפי תחילת הסעודה‪,‬‬ ‫אשרי ובא לציון‪.‬‬ ‫אין אומרים מזמור 'יענך ה'‪.‬‬ ‫נוסף חל באותה שבת‪:‬‬ ‫ומזכיר יעלה ויבוא בבה"מ‪.‬‬ ‫חצי קדיש ‪ -‬אומרים חצי קדיש על הפסוקים שנאמרו‪.‬‬ ‫עניה סוערה ]כגון ר"ח אלול[ ‪ -‬לשו"ע ‪ -‬קוראים עניה‬ ‫תפילת עצמו ]שהתפלל ערבית[ ‪ -‬הולכים לפי המצב‬ ‫החזרת הס"ת ‪ -‬מחזירים את הס"ת למקומו‪.‬‬ ‫סוערה‪ .‬ולהרמ"א ‪ -‬קוראים בשל ר"ח ]השמים כסאי[‪.‬‬ ‫הנכחי‪ ,‬ואינו מזכיר יעלה ויבוא‪.‬‬ ‫מוסף ‪ -‬מתפללים תפילת לחש של מוסף‪.‬‬ ‫ולשי' הרמ"א‪ ,‬יש 'להשלים' קריאת עניה סוערה בשבועות הבאים‬ ‫וקודם לכן חולצים התפילין ]ד[ לפני שאומרים 'יה"ר שנשמור חוקיך תפילת הציבור ‪ -‬הולכים לפי תחילת הסעודה ]שאינו נגרר‬ ‫]שכשקוראים 'רני עקרה' יסיימו גם 'עניה סוערה' שנמצאת אחריה[‪.‬‬ ‫אחר הציבור לענין זה[‪ ,‬ומזכיר יעלה ויבוא‪.‬‬ ‫ומצוותך' וכו'‪ .‬ויש שחולצים אז רק את הכריכות מהאצבע )י(‪.‬‬ ‫שימעו ]כגון ר"ח אב[ ‪ -‬לשו"ע קוראים בפורענותא‬ ‫להלן נביא כמה פרטי דינים בנוגע לנוסח התפילה‪.‬‬ ‫‪ ‬מי שהתחיל סעודתו בראש חודש מבעוד יום‪ ,‬אלא שזה ]'שימעו'[ וכ"פ הגר"א )ח(‪ .‬לרמ"א ‪ -‬קוראים בשל ר"ח‬ ‫חזרה ‪ -‬הש"ץ אומר חזרת הש"ץ‪.‬‬ ‫היה לאחר שהתפלל ערבית‪ ,‬או שהציבור התפללו ערבית‪] ,‬השמים כסאי[ ]ב[ )י(‪.‬‬ ‫והנוסח של הקדושה‪:‬‬ ‫ד' פרשיות ‪] -‬כגון ר"ח אדר[ ‪ -‬קוראים בשל ארבע פרשיות‬ ‫לשי' השו"ע ‪ -‬אינו אומר 'נקדישך' אלא 'כתר'‪ ,‬ולאחר 'מלא כל הארץ‬ ‫האם מזכיר ראש חודש בברכת המזון‪.‬‬ ‫כבודו' מסיים כמו בחול‪.‬‬ ‫]א רמ"א[‪.‬‬ ‫ת‪ .‬יש בזה הבדל בין תפילת עצמו לתפילת הציבור‪:‬‬ ‫למנהג אשכנז ‪ -‬נוסח הקדושה הוא כמו בשחרית )ז(‪.‬‬ ‫ויאמר לו יונתן ]כגון ר"ח שחל בשבת וראשון[ ‪ -‬קוראים‬ ‫תפילת עצמו ‪ -‬אינו מזכיר יעלה ויבוא‪.‬‬ ‫קדיש ‪ -‬לאחר החזרה אומר קדיש תתקבל )ח(‪.‬‬ ‫ברכי נפשי ‪ -‬לאחר מכן אומר מזמור ברכי נפשי‪ .‬ובמקצת אינו נזכר להדיא‪ ,‬אך הוא פשוט מק"ו‪ .‬שהרי‪ ,‬אם בנדון הנ"ל שהתחלת בשל ראש חודש‪ .‬ולאח"מ פסוק ראשון ואחרון של 'ויאמר‬ ‫הסעודה הייתה לפני שהתפלל ‪ -‬אינו מזכיר יעלה ויבוא‪ ,‬בנדון דידן לו יונתן'‪ .‬ולהרמ"א ‪ -‬לא קוראים פסוק ראשון ואחרון ]ב[‪.‬‬ ‫מקומות אין אומרים אותו )ט(‪.‬‬ ‫שהתחיל סעודתו לאחר שהתפלל ‪ -‬לא כל שכן שאינו מזכיר‪ .‬ופשוט‪.‬‬ ‫תפילת הציבור ‪ -‬הדבר תלוי האם הוא עצמו התפלל מנחה ב[ ערב ר"ח ]ויאמר לו יונתן[ ‪ -‬הפטרת 'ויאמר לו יונתן'‬ ‫אינה דוחה שום מאורע אחר‪.‬‬ ‫‪ ‬כיצד סדר העולים לתורה בראש חודש ]ב[‪.‬‬ ‫של ר"ח‪:‬‬ ‫ת‪ .‬נחלקו השו"ע והגר"א‪:‬‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬אם חל ר"ח בשבת וראשון ‪ -‬לשי' השו"ע ‪ -‬אחר 'השמים כסאי'‬ ‫אם לא התפלל מנחה ‪ -‬אינו נגרר אחר הציבור‪ ,‬ומזכיר יעלה קוראים פסוק ראשון ואחרון של 'ויאמר לו יונתן'‪ ,‬והרמ"א פליג‪.‬‬ ‫לשו"ע ‪ -‬השני חוזר על פסוק אחד ממה שקרא הראשון‪.‬‬ ‫ג[ חתן ]שוש אשיש[ ‪ -‬הפטרת 'שוש אשיש' אינה דוחה‬ ‫ויבוא‪.‬‬ ‫ופרשת מוסף של שבת‪:‬‬ ‫אם התפלל מנחה ‪ -‬נגרר אחר הציבור‪ ,‬ואינו מזכיר יעלה שום מאורע אחר ]ג רמ"א[‪.‬‬ ‫לשו"ע ‪ -‬השלישי קוראו‪.‬‬ ‫להב"ח ‪ -‬הרביעי קוראו ]ביחד עם מוסף של ר"ח[‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אם ההפטרה של אותו מאורע נמצאת באותו נביא של 'שוש אשיש'‬ ‫להגר"א ‪ -‬השלישי חוזר על שלשה פסוקים ממה שקרא ויבוא‪.‬‬ ‫‪ -‬אחר הפטרה של אותו מאורע קוראים פסוק ראשון ואחרון של 'שוש‬ ‫אשיש' )יב(‪.‬‬ ‫סימן תכה‬ ‫השני‪ ,‬וגם את פרשת מוסף שבת‪.‬‬ ‫סדר התפילה בר"ח שחל בשבת‬ ‫‪ ‬דיוקים בנוסח תפילת מוסף )ו(‪.‬‬ ‫‪ ‬כיצד סדר התפילה וקה"ת בראש חודש שחל בשבת ]א[‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ ‬שנה מעוברת שיש בה שני אדרים‪ ,‬כיצד מציינים את אדר‬ ‫ואם ג' ימים הוא באמצע השבוע )כ(‪:‬‬ ‫י"א ‪ -‬שצריך להמתין למוצאי שבת‪.‬‬ ‫סימן תכו‬ ‫הראשון וכן את אדר השני ]א רמ"א[‪.‬‬ ‫וי"א ‪ -‬שאין להמתין‪ ,‬ויברכו מיד‪ .‬וכן ראוי לנהוג בזמן המעונן‪.‬‬ ‫הלכות ברכת הלבנה‬ ‫ת‪ .‬לאדר ראשון קוראים 'אדר' סתם‪ .‬ואילו לאדר שני‬ ‫נפרט בקצרה את הנושאים שהועלו בסימן זה‪ :‬הזמן הראוי‬ ‫קוראים 'אדר שני'‪.‬‬ ‫‪ ‬עד מתי הוא זמן ברכת הלבנה ]ג[‪.‬‬ ‫לברכה ]מבחינת החודש‪ ,‬היום‪ ,‬השבוע[ ]א‪-‬ב[‪ .‬זמנים שאין‬ ‫לברך ברכת הלבנה ]ב[‪ .‬סדר הברכה ]ב[‪ .‬לברך בעמידה ]ב[‪ .‬גדר‬ ‫וכן הוא כשמברכים החודש בבית הכנסת )ג(‪.‬‬ ‫ת‪ .‬נחלקו בזה הפוסקים‪:‬‬ ‫'לבנה בחידושה' ]מאמתי ועד מתי מברכים[ ]ג‪-‬ד[‪ .‬לברך‬ ‫ויש אומרים שגם אדר ראשון יש לפרש ולומר 'אדר ראשון'‪.‬‬ ‫לשו"ע ‪ -‬עד סוף חמש עשרה יום מעת לעת משעה שחל‬ ‫כשעומד תחת הגג ]ד[‪ .‬חיוב נשים וקטנים בברכה זו )א(‪ .‬מי‬ ‫סימן תכח‬ ‫המולד‪.‬‬ ‫שאינו רואה את הלבנה ]סומא‪ ,‬עננים‪ ,‬מסך[ )ב(‪ .‬לברך ביחיד‬ ‫}אלא{‪ .‬האם אָבֵ ל יכול לברך )יא(‪ .‬להפסיק בק"ש וברכותיה כדי‬ ‫דיני קריאת התורה בשבתות השנה‬ ‫והוא יום אחד בשבוע אחרי היום שבו חל המולד )יז(‪.‬‬ ‫לברך }ולא{‪.‬‬ ‫ולאח"מ ]ט"ז יום מהמולד[ ‪ -‬יברך בלא שם ומלכות }ולא{‪.‬‬ ‫לרמ"א ‪ -‬עד חמש עשרה יום פחות חמש וחצי שעות ‪ ‬בסעיפים א‪-‬ג מבואר באילו ימים ]בימי השבוע[ יכול‬ ‫‪ ‬מה הזמן הראוי לברכת הלבנה ]א‪-‬ד[‪:‬‬ ‫לחול כל אחד ממועדי השנה‪ .‬ולא נתבררה לי תבנית סדורה‬ ‫]בקירוב[‪.‬‬ ‫מבחינת החודש ‪ -‬כשהלבנה בחידושה‪.‬‬ ‫היינו ‪ 14‬יום ו‪ 18.5‬שעות מעת לעת משעה שחל בה המולד‪.‬‬ ‫לקמן ]ג‪-‬ד[ נבאר מאמתי ועד מתי הוא חידוש הלבנה‪.‬‬ ‫הנפ"מ בין השו"ע לרמ"א היא כשהמולד היה מעט אחר צאת הכוכבים‪ ,‬לדינים אלו‪.‬‬ ‫וכן הביה"ל בסעיפים א‪-‬ד‪.‬‬ ‫ועד ‪ 5.5‬שעות אחר הזריחה ]דבשאר היום לכו"ע א"א לברך באותם ‪5.5‬‬ ‫מבחינת היום ‪ -‬ניתן לברך בלילה בלבד‪ ,‬ולא ביום‪.‬‬ ‫שעות‪ ,‬שהרי הוא יום[ )יט(‪.‬‬ ‫אפי' כשרואה את הלבנה ביום ]כגון בבין השמשות[ )ב(‪.‬‬ ‫‪ ‬איזו פרשה צריך לקרוא לפני המועדים דלהלן ]ד[‪:‬‬ ‫ובדיעבד‪ ,‬יש לסמוך על השו"ע ]שהרי יש שיטות שאף ביום ט"ז ניתן‬ ‫מבחינת השבוע ‪ -‬נחלקו הפוסקים‪:‬‬ ‫לברך בשם ומלכות[ }ולא{‪.‬‬ ‫לשו"ע ‪ -‬מצוה מה"מ להמתין עד מוצאי שבת ]ב[‪.‬‬ ‫פסח ‪ -‬הדין תלוי בין שנה פשוטה לשנה מעוברת‪:‬‬ ‫פשוטה ‪ -‬צו‪.‬‬ ‫‪ ‬אין מקדשין את הלבנה כשעומד תחת הגג ]ד רמ"א[‪.‬‬ ‫לב"ח ‪ -‬אין להמתין למוצ"ש כלל }במוצאי{‪.‬‬ ‫מעוברת ‪ -‬או מצורע או אחרי מות‪.‬‬ ‫לרמ"א ‪ -‬יש להמתין‪ ,‬ובתנאי שיש חמש לילות ממוצאי ואם אינו יכול לצאת ]חולה‪ ,‬אינו נקי‪ ,‬עכו"ם[ ‪ -‬יכול לברך בבית דרך חלון‬ ‫שבועות ‪ -‬במדבר‪ .‬ולפעמים פרשת נשא }במדבר{‪.‬‬ ‫שבת ועד סוף הזמן הראוי לברכת הלבנה‪ ,‬דבלאו הכי יש )כא(‪.‬‬ ‫תשעה באב ‪ -‬דברים‪.‬‬ ‫‪ ‬האם נשים וקטנים מברכות ברכת הלבנה )א(‪.‬‬ ‫לברך אף בחול )ו(‪.‬‬ ‫ראש השנה ‪ -‬הדבר תלוי באיזה יום בשבוע הוא חל‪:‬‬ ‫'עד סוף הזמן' ‪ -‬הדבר תלוי במחלוקת דלקמן‪ ,‬עד אימתי ניתן לברך )ו(‪.‬‬ ‫וכשמברך בחול ‪ -‬צריך ללבוש בגדים נאים‪ .‬אך למעשה לא נהגו בזה )ז(‪ .‬נשים ‪ -‬אינם מברכות‪.‬‬ ‫בימים ב‪,‬ג ‪ -‬קוראים פרשת נצבים בלבד‪.‬‬ ‫קטנים ‪ -‬משהגיע לחינוך מחנכין לו בה‪.‬‬ ‫בימים ה' או שבת )ט( ‪ -‬קוראים פרשיות נצבים וילך‪.‬‬ ‫‪ ‬ימים שאין לברך ברכת הלבנה ]ב[‪.‬‬ ‫‪ ‬מי שאינו רואה את הלבנה‪ ,‬האם יכול לברך )א‪-‬ג(‪.‬‬ ‫אב ‪ -‬מר"ח אב עד ט' באב ‪ -‬אין לברך‪.‬‬ ‫‪ ‬יו"ט א' של פסח שחל בשבת ]ובא"י בשבת שלאחריה‬ ‫תשרי ‪ -‬מר"ח תשרי עד יום הכיפורים‪ .‬וי"א דאדרבא‪ ,‬יש ת‪ .‬ישנם כמה אופנים‪:‬‬ ‫הוא חול‪ ,‬שקוראים 'שמיני'[‪ ,‬כיצד 'ימלאו' את השבת‬ ‫סומא ‪ -‬למ"א ‪ -‬מברך )א( ולמהריק"ש ‪ -‬אינו מברך‪.‬‬ ‫לברך כדי להוסיף זכויות ליום הדין }ולא{‪.‬‬ ‫הנוספת )י(‪.‬‬ ‫תענית ‪ -‬במוצאי ט"ב ועשרה בטבת ‪ -‬נחלקו הפוסקים ]ב[‪ :‬ולמעשה ראוי שישמע הברכה מאחר }ונהנין{‪.‬‬ ‫ת‪ .‬ימלאו אותה ע"י הפרדה של אחת מהפרשיות‬ ‫אולם‪ ,‬שאר הפסוקים יכול לומר בעצמו‪.‬‬ ‫לרמ"א ‪ -‬אין לברך כלל‪.‬‬ ‫המחוברות‪:‬‬ ‫ויש להמתין‪ ,‬אפי' שיאלצו להמתין ליום י"ב בחודש ]כגון‪ ,‬שט"ב חל ביום עננים‪ ,‬מסך ‪ -‬הדבר תלוי בעוביים )ג(‪:‬‬ ‫בשנה פשוטה ‪ -‬יפרידו 'תזריע מצורע'‪ .‬או 'בהר בחוקותי'‪.‬‬ ‫דקים ‪ -‬שהלבנה נראית ונהנה לאורה ‪ -‬יכול לברך‪.‬‬ ‫ה'[ )יא(‪.‬‬ ‫בשנה מעוברת ‪ -‬יפרידו גם 'מטות מסעי'‪.‬‬ ‫ובכלל זה דרך חלון זכוכית שנראית דרכו )שעה"צ ד(‪.‬‬ ‫לאחרונים ‪ -‬יש לברך‪.‬‬ ‫ויזהרו לטעום מידי לפני הברכה‪ .‬וכן‪ ,‬יזהרו שלא לברך כשהם יחפים )יא(‪ .‬עבים ‪ -‬אין לברך )ג(‪.‬‬ ‫‪ ‬כמה מקומות שאין להפסיק בהם בעליה לתורה ]ה‪-‬ז[‪.‬‬ ‫יוה"כ ‪ -‬מוצאי יום הכיפורים ‪ -‬ניתן לברך‪ ,‬דשרויים ובכלל זה גם כשהלבנה הייתה מגולה ונתכסתה‪ ,‬ורוצה לברך תוך כדי‬ ‫דיבור להתכסות }ונהנין{‪.‬‬ ‫בשמחה ]ב[‪.‬‬ ‫האזינו ‪ -‬סדר העליות הוא 'הזי"ו ל"ך' ואין להפסיק ביניהם‬ ‫אם הלבנה מגולה‪ ,‬אלא שמשער שהיא תתכסה באמצע הברכה ‪ -‬אין לו‬ ‫בעליה אחרת ]אפי' שיש חיוב )יא([ ]ה[‪.‬‬ ‫צום גדליה ‪ -‬במוצאי צום גדליה ‪ -‬יש לברך לכו"ע‪ ,‬כיון להתחיל )ג(‪.‬‬ ‫הזי"ו ל"ך ‪ -‬האזינו‪ .‬זכור‪ .‬ירכיבהו‪ .‬וירא‪ .‬לו חכמו ]וי"א לולא כעס )יג([‪.‬‬ ‫אם התחיל כשהיא הייתה מגולה ונתכסתה ‪ -‬יכול לסיים את הברכה )ג(‪.‬‬ ‫שהשעה עוברת )יא(‪.‬‬ ‫כי אשא ]וי"א כי ידין[‪ .‬מסוף השירה עד סוף הפרשה‪.‬‬ ‫ליל שבת ויו"ט ‪ -‬אין לברך‪ .‬אא"כ השעה עוברת‪ ,‬שיברך‬ ‫לאחר השירה ]מ'ויבוא' ולהלן[ ניתן להוסיף עליות )יד(‪.‬‬ ‫‪ ‬ביחיד ‪ -‬ניתן לברך ברכת הלבנה ביחיד‪ ,‬אך לכתחילה‬ ‫תוכחות של בחוקותי ‪ -‬אין להפסיק בהם ]ו[‪.‬‬ ‫אפילו ביחידי )יב(‪.‬‬ ‫מצווה לעשותה ברוב עם }אל{‪.‬‬ ‫וצריך לקרוא מעט פסוקים לפני התוכחות‪ ,‬ומעט פסוקים לאחריהם ]ואפי'‬ ‫'ברוב עם' ‪ -‬אין הכוונה לעשרה אלא גם בשלשה נחשבת 'רוב עם' לענין‬ ‫פסוק אחד‪ ,‬והעיקר שיפסיקו במקום שבו ניתן להפסיק )טז([‪.‬‬ ‫זה‪.‬‬ ‫‪ ‬כיצד סדר הברכה ]ב[‪.‬‬ ‫עי' לקמן כמה נדונים בנוגע לקריאת התוכחות‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬אם יודע שבימים הקרובים יוכל לברך ברוב עם ‪ -‬ימתין‪ ,‬עד חמשה‬ ‫ראיה ‪ -‬תולה עיניו בלבנה )יג(‪.‬‬ ‫תוכחות שבכי תצא ‪ -‬מותר להפסיק בהם‪ ,‬אך נהגו שלא‬ ‫ימים לפני סוף הזמן‪.‬‬ ‫לשו"ע ‪ -‬בכל משך הברכה והפסוקים‪.‬‬ ‫להפסיק ]ו[‪.‬‬ ‫לחרדים ‪ -‬יש להסתכל רק עד סיום הברכה‪.‬‬ ‫לשל"ה ‪ -‬אין להסתכל בלבנה כלל ]אפי' בשעת הברכה[‪ ,‬אלא רק פ"א ‪ ‬האם אָבֵ ל יכול לברך ברכת הלבנה )יא(‪.‬‬ ‫סיום ‪ -‬שמונה פסוקים אחרונים שבתורה אין להפסיק בהם‪,‬‬ ‫לפני הברכה‪.‬‬ ‫ת‪ .‬יש לו להמתין שתסתיים האבלות‪ ,‬אלא שנחלקו‬ ‫אלא אחד קורא את כולם ]ז[‪.‬‬ ‫ברכה ‪ -‬אומר בא"י אמ"ה אשר במאמרו וכו' בא"י מחדש‬ ‫האחרונים אימתי יש לו להמתין‪:‬‬ ‫מסעות ‪ -‬אין להפסיק בעליה נפרדת באמצע קריאת מ"ב‬ ‫ומ"מ‪ ,‬מותר לו לצאת מביתו כדי לברך‪.‬‬ ‫חדשים'‪.‬‬ ‫למ"א ‪ -‬יש לו להמתין רק אם יש חמשה ימים מסיום מסעות )כא(‪.‬‬ ‫ואם אמר 'בא"י אמ"ה מחדש חדשים' ‪ -‬יצא }אשר{‪.‬‬ ‫סימן טוב ‪ -‬אומר ג"פ 'סימן טוב יהיה לנו ולכל ישראל'‪.‬‬ ‫האבלות עד סוף הזמן‪.‬‬ ‫‪ ‬פרטי דין בנוגע לקריאת התוכחות ]ו[‪:‬‬ ‫ברוך יוצריך ‪ -‬אומר נוסח 'ברוך יוצריך' וכו'‪.‬‬ ‫בשעה שאומר 'כשם שאנחנו מרקדים' ירקוד ג"פ‪ .‬אך לא יכרע בברכיו כדי לשער אפרים ‪ -‬ימתין אפי' אם יש רק יום אחד מסיום‬ ‫הכרזה ‪ -‬אין להכריז 'יעמוד פלוני'‪ ,‬אלא יתאמו עם מי‬ ‫האבלות עד סוף הזמן‪ .‬וכ"פ בביה"ל }קודם{‪.‬‬ ‫לרקוד‪ ,‬אלא רק יגביה כף הרגל )יד(‪.‬‬ ‫שרוצה לעלות‪ ,‬ויעלה מעצמו ]ו רמ"א[‬ ‫תיפול עליהם ‪ -‬אומר פסוק זה ישר והפוך‪.‬‬ ‫‪ ‬היה קורא ק"ש ונזכר שלא בירך ברכת הלבנה‪ ,‬והזמן כמו כן‪ ,‬אין להכריז 'יעמוד מי שירצה' }בשמו{‪.‬‬ ‫וי"א לומר גם ההמשך עד 'זו קנית'‪ ,‬ולהיפך )טז(‪.‬‬ ‫מי העולה ‪ -‬מי הראוי לעלות לתוכחות )ה(‪:‬‬ ‫שלום עליכם ‪ -‬אומר לסובבים אותו 'שלום עליכם' עובר‪ ,‬האם מותר לו להפסיק כדי לברך }ולא{‪.‬‬ ‫סתם אדם ‪ -‬אין לעלות לתוכחות‪ ,‬שמא יינזק ח"ו‪.‬‬ ‫]לשלשה אנשים[‪.‬‬ ‫אך אם קראוהו ‪ -‬בודאי שצריך לעלות‪ ,‬ולא יארע לו כל רע‪.‬‬ ‫ת‪ .‬אם הזמן עובר‪ ,‬מותר לו להפסיק אפי' באמצע הפרק‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ולברך‬ ‫הפרקים'‬ ‫ל'בין‬ ‫שיגיע‬ ‫עדיף‬ ‫אך‬ ‫והמשיב דינו כדין אומר‪.‬‬ ‫רב ‪ -‬מקום שנהגו להעלות את הרב לשלישי ]שזו העליה‬ ‫ההיתר הוא רק לברכה עצמה‪ ,‬אך אין לו לומר את הפסוקים‪.‬‬ ‫דוד המלך ‪ -‬נוהגים לומר 'דוד מלך ישראל חי וקיים'‪.‬‬ ‫שקוראים בה תוכחות של 'בחוקותי' כשהיא נפרדת[‪ ,‬אין‬ ‫סימן תכז‬ ‫פסוקים ‪ -‬נהגו לומר פסוקים נוספים )טז(‪.‬‬ ‫מן הראוי שיעלה בה‪ ,‬ולכן ינהגו באחד משני אופנים‪:‬‬ ‫הפסוקים‬ ‫אחרי‬ ‫עלינו לשבח ‪ -‬אומרים עלינו לשבח‬ ‫ת‬ ‫מעובר‬ ‫ושנה‬ ‫מעובר‬ ‫חודש‬ ‫למפרע ‪ -‬יחזור לקרוא כמה פסוקים שקרא קודמו‪.3‬‬ ‫}ומברך{‪.‬‬ ‫‪ ‬חודש שיש בו ל' יום ]שיום ל' הוא ראש חודש של רביעי ‪ -‬הרב ימחל על כבודו ויעלה עליית רביעי‪.‬‬ ‫כדי להדגיש שאיננו מברכים ללבנה אלא להקב"ה‪.‬‬ ‫החודש הבא[ כיצד מציינים את יום השלשים ]בשטרות שמש ‪ -‬השמש ]גבאי[ של ביהכ"נ ‪ -‬יכול לעלות ואין‬ ‫שמחה ‪ -‬נוהגים לעשות שמחה וריקודים אחרי 'עלינו'‪.‬‬ ‫קפידא בדבר‪.‬‬ ‫וכד'[ ]א[‪.‬‬ ‫ת‪ .‬יש לכתוב 'ראש חודש פלוני‪ ,‬שהוא יום ל' לחודש בעל קורא ‪ -‬המנהג להעלות את ה'בעל קורא'‪ ,‬ואין קפידא‪.‬‬ ‫‪ ‬צריך לומר ברכת הלבנה בעמידה ]ב רמ"א[‪.‬‬ ‫ואם הוא כהן ]שאינו יכול לעלות אלא או ראשון‪ ,‬או שמיני‪ ,‬אחר שעלו‬ ‫ואם אינו יכול לעמוד ‪ -‬יכול לסמוך על דבר מה‪ ,‬אך כשיכול לעמוד ‪ -‬אין‬ ‫שעבר'‪.‬‬ ‫להסמך }ומברך{‪.‬‬ ‫שבעה עולים[‪:‬‬ ‫בחוקותי נפרדת ‪ -‬יעלה ראשון‪ ,‬ויקרא עד סוף התוכחות‪ ,‬ומשם ואילך‬ ‫וי"א שצריך להקדים 'יום ל' לחודש שעבר' ורק לאח"מ לכתוב 'ראש‬ ‫יעלו ששה נוספים‪.‬‬ ‫חודש פלוני' )א(‪.‬‬ ‫‪ ‬מאמתי זמן ברכת הלבנה ]ד[‪.‬‬ ‫בחוקותי מחוברת ‪ -‬יעלו ששה בפרשת בהר‪ ,‬והשישי יעבור בין‬ ‫ת‪ .‬נחלקו בזה הפוסקים‪:‬‬ ‫הפרשיות‪ ,‬ובפ' בחוקותי יעלו ב' נוספים לפני התוכחות‪ ,‬והוא יקרא מקצת‬ ‫‪ ‬חודש שיש בו ל' יום‪ ,‬מניין הימים הוא לפי היום השני‬ ‫לפני התוכחות ועד סוף הפרשה‪.‬‬ ‫דר"ח ולא לפי היום הראשון ]א רמ"א[‪.‬‬ ‫בה‬ ‫שחל‬ ‫משעה‬ ‫לעת‬ ‫מעת‬ ‫ימים‬ ‫שבעה‬ ‫לשו"ע ‪ -‬משיעברו‬ ‫כי תצא ‪ -‬יעלו שבעה עד התוכחות‪ ,‬והוא יקרא מהתוכחות ועד סוף‬ ‫המולד‪.‬‬ ‫הפרשה‪.‬‬ ‫לאחרונים ‪ -‬משיעברו שלשה ימים מעת לעת מהמולד‪.‬‬ ‫‪ 3‬דאי אפשר לעלות ד' עולים לפני פרשת התוכחות‪ ,‬שאין מספיק פסוקים‬ ‫עבור ארבעה עולים‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫דילוג ‪ -‬אין לדלג קריאת התוכחות מחשש לנזק או אניצויי מה מחלקים ‪ -‬חיטים‪ .‬ואם אין באפשרותו‪ ,‬נותנים גם מעות ‪ ‬נוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה באיסרו חג ]ב‬ ‫רמ"א[‪.‬‬ ‫עבור האפייה )ד(‪.‬‬ ‫}בפסוקים{‪.‬‬ ‫המנהג שלא להתענות בכל איסרו חג ]פסח‪ ,‬שבועות‪ ,‬סוכות[ )יד(‪.‬‬ ‫וכהיום נהגו לחלק קמח‪.‬‬ ‫סדר ההפטרות‬ ‫סימן תל‬ ‫הכמות שמחלקים ‪ -‬כפי צרכו עבור כל ימי הפסח )ד(‪.‬‬ ‫מי חייב ‪ -‬כל מי שדר בעיר י"ב חודש או שנשתקע בה‪ ,‬אפי'‬ ‫‪ ‬איזו הפטרה קוראים בכ"א משבתות השנה ]ח[‪.‬‬ ‫שבת הגדול‬ ‫סתם ‪ -‬בכל שבת יש לקרוא מעין הפרשה ]ח רמ"א[‪.‬‬ ‫בפחות )ה(‪.‬‬ ‫‪ ‬שבת שלפני פסח קוראין אותו שבת הגדול מפני הנס‬ ‫וישלח ‪ -‬ועמי תלואים‪ .‬ולהגר"א ‪ -‬חזון עובדיה‪ .‬ויצא ‪ -‬ויברח ]וגם וכהיום נהגו ל' יום‪.‬‬ ‫פסוקים מיואל[ )כב(‪ .‬קדושים ‪ -‬התשפוט‪ ,‬אא"כ פרשת אחרי מות חלה וגם תלמידי חכמים ]שפטורים ממס[ חייבים בזה )ו(‪.‬‬ ‫שנעשה בו ]א[‪.‬‬ ‫בר"ח ]ולא קראו בה 'הלא כבני כושיים'[ שקוראים הפטרה זו בפרשת שיעור הגביה ‪ -‬כל אחד לפי ממונו )ו(‪.‬‬ ‫קדושים )כו(‪.‬‬ ‫ְמחוּ ַָבּר ֹות ‪ -‬יש לקרוא בהפטרת הפרשה השניה‪ .‬מלבד למי מחלקים ‪ -‬הגדר בזה כפי הנ"ל בחיוב הנתינה ]י"ב ‪ ‬נוהגים לומר ההגדה במנחה מתחילת עבדים היינו ועד‬ ‫לכפר על כל עוונותינו ]א[‪.‬‬ ‫חודש או שנשתקע‪ ,‬וכהיום נהגו ל' יום[ )ה(‪.‬‬ ‫אח"מ קדושים ‪ -‬שקוראים בשל אחרי מות‪.‬‬ ‫מ"מ‪ ,‬גם מי שאינו זכאי ‪ -‬צריך ליתן לו כפי דין צדקה של כל השנה ‪ -‬ב'‬ ‫ואומרים ההגדה אפי' אם שבת הגדול חל בערב פסח )ב(‪.‬‬ ‫סעודות בחול‪ ,‬וג' סעודות בשבת ויו"ט )ה(‪.‬‬ ‫מי"ז בתמוז ‪ -‬תלתא דפורענותא‪.‬‬ ‫ואומרים דרשה בשבת זו )שכט‪ ,‬ב(‪ ,‬אך אם ע"פ חל בשבת ‪ -‬אומרים אותה‬ ‫דברי ירמיה‪ .‬שמעו דבר ה'‪ .‬חזון ישעיהו‪.‬‬ ‫בשבת שקודם לכן )ב(‪.‬‬ ‫)ג(‪.‬‬ ‫זה‬ ‫דבר‬ ‫על‬ ‫לכפות‬ ‫יר‬ ‫הע‬ ‫בני‬ ‫יכולים‬ ‫‪-‬‬ ‫כפיה‬ ‫הגר"א לא היה נוהג לומר ההגדה בשבת הגדול }במנחה{‪.‬‬ ‫חומרת הדין ‪ -‬המשתמטים מליתן יש עוון בידם‪.‬‬ ‫מתשעה באב ‪ -‬שבע דנחמתא‪.‬‬ ‫נחמו‪ .‬ותאמר ציון‪ .‬עניה סוערה‪ .‬אנכי‪ .‬רני עקרה‪ .‬קומי אורי‪ .‬שוש אשיש‪.‬‬ ‫וז"ל הגמ' )סנהדרין לה‪ ,‬א( 'כל תענית שמלינין בו את הצדקה כאילו שופך‬ ‫‪ ‬בשבת הגדול פוסקים מלומר ברכי נפשי לפני תפילת‬ ‫דמים שנאמר מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים'‪.‬‬ ‫להלן נפרט כיצד הדין אם טעה ולא הפטיר את ההפטרה הראויה‪.‬‬ ‫דינים הנוהגים בחודש ניסן‬ ‫בצום גדליה ‪ -‬דרשו ה' בהמצאו‪.‬‬ ‫מנחה ]א רמ"א[‪ ,‬ואומרים פרקי אבות ]רצב‪ ,‬ב[‪.‬‬ ‫הנדון בסעיף ב' הוא בנוגע לכמה מנהגים הנהוגים בחודש ניסן‪.‬‬ ‫בין ר"ה ליוה"כ ‪ -‬הדבר תלוי האם יש שבת נוספת בין‬ ‫סימן תלא‬ ‫ונפרט בקצרה את הנדונים‪:‬‬ ‫יוה"כ לסוכות‪:‬‬ ‫זמן בדיקת חמץ‬ ‫א[ חודש ניסן כולו ‪ -‬ישנם כמה דברים שיש לדון האם מותר ]וכן‬ ‫ראוי[ לעשותם בחודש ניסן‪ ,‬והם‪:‬‬ ‫אין שבת נוספת ]ר"ה ביום ה‪,‬ז[ ‪ -‬מפטירים 'שובה'‪.‬‬ ‫תחנון ‪ -‬האם נופלים על פניהם בחודש ניסן‪.‬‬ ‫וצריך להוסיף אחריה כמה פסוקים‪ ,‬עי' להלן‪.‬‬ ‫‪ ‬דיני בדיקת חמץ ]א[‪.‬‬ ‫ובכלל זה כמה דברים נוספים‪ ,‬כפי שיבואר‪.‬‬ ‫יש שבת נוספת ]ר"ה ביום ב‪,‬ג[ ‪ -‬נחלקו הפוסקים‪:‬‬ ‫אימתי ‪ -‬בליל י"ד ניסן‪ .‬בתחילת הלילה דווקא‪] 4‬א[‪.‬‬ ‫הספד ‪ -‬האם מותר להספיד בחודש ניסן‪.‬‬ ‫תענית ‪ -‬האם מותר להתענות בו‪.‬‬ ‫י"א ‪ -‬בראשונה 'שובה' ובשניה 'וידבר דוד'‪ .‬וכן המנהג‪.‬‬ ‫היינו‪ ,‬תכף אחר צאה"כ‪ ,‬שיש עדיין קצת מאור היום )א(‪.‬‬ ‫באיזה מקום ‪ -‬כל מקום שאפשר שהכניסו חמץ‪ ,‬אפי' שלא‬ ‫חרם ‪ -‬האם מותר להחרים אדם בבית הכנסת )יד(‪.‬‬ ‫י"א ‪ -‬בראשונה 'דרשו' ובשניה 'שובה'‪.‬‬ ‫נשיאים ‪ -‬אמירת פרשת הנשיאים )ח(‪.‬‬ ‫מכניסים בקביעות )ד(‪.‬‬ ‫ב[ ערב יום טוב ‪ -‬דברים הנהוגים בערב פסח וכן ויו"ט עצמו‪.‬‬ ‫חתן ‪ -‬אם יש חתן בבית הכנסת יש נוהגים לקרוא 'שוש‬ ‫היכן ‪ -‬אפי' בחורים והסדקים ]א[‪.‬‬ ‫ג[ דברים הנוהגים באיסרו חג‪.‬‬ ‫אשיש' ]ח רמ"א[‪.‬‬ ‫ואינה דוחה אף הפטרה 'מיוחדת' ]פורענותא‪ ,‬נחמתא‪ ,‬ד' פרשיות‪ ,‬ר"ח‪,‬‬ ‫‪' ‬תחנון' ‪ -‬אין נופלים על פניהם בכל חודש ניסן‪ .‬ובכלל ע"י מה ‪ -‬לאור הנר דווקא ]א[‪.‬‬ ‫ער"ח‪ ,‬חנוכה‪ ,‬פורים[ אלא רק את ההפטרה השייכת לפרשת השבוע‪.‬‬ ‫ביטול ‪ -‬מלבד הבדיקה ]והביעור[‪ ,‬צריך גם לבטל בליבו‬ ‫זה‪:‬‬ ‫)ב(‪.‬‬ ‫‪ ‬אם לא הפטיר אחת מהפטרות דפורענותא או דנחמתא‬ ‫צדקתך ‪ -‬אין אומרים 'צדקתך' בשבת במנחה‪.‬‬ ‫הבדיקה והביעור ‪ -‬שמא לא יבטל בלב שלם‪ .‬וכן שמא יבוא לאכלו‬ ‫)כב( )שעה"צ טז(‪ ,‬הדין כך‪:‬‬ ‫בטעות‪.‬‬ ‫יהי רצון ‪ -‬אין אומרים יהי רצון שאחר קריאת התורה‪.‬‬ ‫שימעו ‪ -‬ישלימנה עם 'דברי ירמיהו'‪.‬‬ ‫הביטול ‪ -‬שמא לא יבדוק יפה‪.‬‬ ‫נשמות ‪ -‬אין מזכירין בו נשמות‪.‬‬ ‫צידוק הדין ‪ -‬אין אומרים צידוק הדין‪ ,‬וכן לא הקדיש התעסקות ‪ -‬אין להתעסק בענייניו בזמן הבדיקה ]ב[‪.‬‬ ‫ותאמר ציון ‪ -‬ישלימנה עם 'אנכי' ]אחרי שבועיים[‪.‬‬ ‫יתחיל ב'ותאמר ציון' עד סוף 'אנכי'‪ ,‬כולל הפסוקים שבינתיים‪.‬‬ ‫וישנם בזה כמה פרטי דינים‪ ,‬עי' להלן‪.‬‬ ‫שאחריו‪.‬‬ ‫תפילה ‪ -‬האם תפילת ערבית קודמת או בדיקת חמץ )ח(‪:‬‬ ‫אנכי ‪ -‬ישלימנה עם 'רני עקרה'‪.‬‬ ‫‪ ‬האם מותר לומר צידוק הדין בערב היום אחר חצות )ח(‪ :‬בציבור ‪ -‬המתפלל בציבור ‪ -‬תפילה קודמת‪.‬‬ ‫אשיש'‪.‬‬ ‫קומי אורי ‪ -‬ישלימנה עם 'שוש‬ ‫ביחיד ‪ -‬המתפלל ביחיד ‪ -‬הדבר תלוי ברגילותו‪:‬‬ ‫‪ ‬לאחר פרשת שובה צריך להוסיף כמה פסוקים‪ ,‬כיון ערב שבת ויו"ט ‪ -‬אין אומרים‪.‬‬ ‫מ"מ‪ ,‬אם יש אחר שיכול לבדוק ‪ -‬יתן לו לבדוק והוא יתפלל‪ ,‬ובכך יקיים‬ ‫שאינה מסתיימת בדבר טוב‪ ,‬ויש בזה כמה מנהגים )כג(‪ :‬ערב ר"ח וחנוכה ‪ -‬אומרים‪.‬‬ ‫שניהם‪.‬‬ ‫אם רגיל להתפלל בציבור ‪ -‬יתפלל קודם‪.‬‬ ‫י"א ‪ -‬להוסיף פסוקים ממיכה 'מי א'ל כמוך'‪.‬‬ ‫‪' ‬הספד' ‪ -‬אין מספידים בחודש ניסן ]ב[‪.‬‬ ‫אם רגיל להתפלל ביחיד ‪ -‬נחלקו הפוסקים‪.‬‬ ‫י"א ‪ -‬להוסיף פסוקים מיואל 'תקעו שופר'‪.‬‬ ‫‪' ‬תענית' ‪ -‬האם מותר להתענות בחודש ניסן ]ב[‪.‬‬ ‫י"א ‪ -‬שהדבר תלוי מה קוראים באותה שבת‪:‬‬ ‫‪ ‬כפי הנ"ל‪ ,‬אין להתעסק בענייניו בזמן הבדיקה‪ .‬והפרטים‬ ‫ת‪ .‬נפרט כמה סוגי תענית‪ ,‬והדין בכל אחד‪:‬‬ ‫נצבים ‪ -‬יש לקרוא במיכה‪.‬‬ ‫בזה הם כך ]ב[‪:‬‬ ‫ציבור ‪ -‬אין מתענים לכו"ע‪.‬‬ ‫האזינו ‪ -‬יש לקורא ביואל‪.‬‬ ‫א[ מה אסור ‪ -‬האיסור הוא בג' עניינים‪:‬‬ ‫יחיד ‪ -‬לשו"ע ‪ -‬מותר‪ .‬להרמ"א ‪ -‬אסור‪ .‬וכן נוהגים )ט(‪.‬‬ ‫סימן תכט‬ ‫מלאכה ‪ -‬אסור להתעסק במלאכתו‪.‬‬ ‫‪ ‬ונפרט כמה אופנים שיש לדון האם מותר להתענות לשי' ובכלל זה ‪ -‬סעודה‪ .‬מרחץ‪ .‬בורסקי‪ .‬דין‪ .‬תספורת‪.‬‬ ‫לימוד הלכות החג‬ ‫אכילה ‪ -‬אסור לאכול אכילת קבע‪.‬‬ ‫‪ ‬אימתי יש דין לעסוק בהלכות החג בכל אחד מהחגים הרמ"א‪:‬‬ ‫אולם 'טעימה' ‪ -‬מותר‪ ,‬דהיינו )ו(‪:‬‬ ‫פת ‪ -‬כביצה ולא יותר‪.‬‬ ‫אביו ‪ -‬יום שמת בו אביו ואמו ‪ -‬גם בכלל האיסור ]ב[‪.‬‬ ‫]פסח‪ ,‬סוכות‪ ,‬שבועות[ ]א[‪.‬‬ ‫פירות ‪ -‬אפי' הרבה‪ .‬אולם‪ ,‬משהגיע הזמן יש להימנע כיון שמ"מ‬ ‫בכורות ‪ -‬מותר להם להתענות בערב פסח ]ב[‪.‬‬ ‫ת‪ .‬ישנם בזה שני שלבים‪:‬‬ ‫מתעכב‪] 5‬וכנ"ל‪ ,‬הזמן הוא בתחילת הלילה }ולא{[‪.‬‬ ‫לימוד ‪ -‬אין ללמוד‪.‬‬ ‫ער"ח ‪ -‬האיסור להתענות הוא גם בערב ר"ח אייר )י(‪.‬‬ ‫בחג עצמו ‪ -‬צריך לעסוק בהלכות אותו החג )א(‪.‬‬ ‫ואפי' שיש לו זמן קבוע ללמוד‪.‬‬ ‫אפי' הנוהגים להתענות בכל ער"ח‪.‬‬ ‫לפני החג ‪ -‬יש בזה הבדל בין החגים‪:‬‬ ‫ב[ מאמתי אסור ‪ -‬יש בזה הבדל בין מלאכה ואכילה‪,‬‬ ‫חתן וכלה ‪ -‬מותרים להתענות ביום חופתם )י(‪.‬‬ ‫פסח ‪ -‬צריך לעסוק קודם לחג שלשים יום‪.‬‬ ‫ללימוד‪:‬‬ ‫חלום ‪ -‬תענית חלום ‪ -‬מותר‪ .‬ואין צריך למיתב תענית‬ ‫שבועות וסוכות ‪ -‬נחלקו הפוסקים )א(‪:‬‬ ‫מלאכה ואכילה ‪ -‬חצי שעה לפני הזמן ]צאה"כ[ )ה(‪.‬‬ ‫לתעניתיה )יא(‪.‬‬ ‫י"א ‪ -‬שצריך לעסוק בהלכותיהן ל' יום קודם החג‪.‬‬ ‫לימוד ‪ -‬נחלקו הפוסקים )ז(‪:‬‬ ‫למיתב ‪ -‬מי שהתענה ביום האסור ]שבת[ ורוצה למיתב‬ ‫ולשי' הגר"א‪ ,‬גם לשיטה זו‪ ,‬בחג השבועות סגי מר"ח סיון )א(‪.‬‬ ‫לתעניתו ‪ -‬מותר לעשות כן בחודש ניסן )יא(‪.‬‬ ‫ונוהגים להורות הלכות חג סוכות בשבת שובה )ב(‪.‬‬ ‫י"א ‪ -‬חצי שעה לפני הזמן‪ ,‬פרט לשני אופנים ]שמותר רק‬ ‫י"א ‪ -‬שאין דין לעסוק בהלכותיהן קודם לחג‪.‬‬ ‫וכן הדין אפי' בר"ח עצמו‪ ,‬שאם התענה בשבת שלפני ניסן ורוצה 'למיתב'‬ ‫לפני הזמן[‪:‬‬ ‫בר"ח ניסן ‪ -‬מותר )יא(‪.‬‬ ‫שהעמיד שומר‪.6‬‬ ‫‪ ‬פרטי דין 'שואלין בהלכות הפסח ל' יום )ב(‪.‬‬ ‫שלומד בבית הכנסת‪ ,‬בלא פלפול ]ב' התנאים[‪.‬‬ ‫‪' ‬חרם' ‪ -‬מותר להטיל חרם בבית הכנסת לצורך גדול )יד(‪.‬‬ ‫מאמתי ‪ -‬מפורים עצמו )ב(‪.‬‬ ‫אף שאסור לעשות כן בחודש תשרי‪.‬‬ ‫י"א ‪ -‬שהאיסור הוא רק משהגיע הזמן‪] 7‬צאה"כ[‪.‬‬ ‫המנהג ‪ -‬לדרוש בהלכות אלו בשבת הגדול )ב(‪.‬‬ ‫ג[ בבוקר ‪ -‬אם לא בדק בלילה ]שדינו שצריך לבדוק ביום[‬ ‫‪' ‬נשיאים' ‪ -‬טוב לקרות בניסן בכל יום הנשיא שלו וביום‬ ‫ואם שבת הגדול בערב פסח ‪ -‬מקדימים לשבת שלפניה )ב(‪.‬‬ ‫וצריך לדרוש בהלכות‪ ,‬ולא רק בפלפולים ואגדה )ב(‪.‬‬ ‫‪ -‬אין לו לאכול עד שיבדוק )ה(‪.‬‬ ‫י"ג פרשת בהעלותך עד כן עשה את המנורה )ח(‪.‬‬ ‫היחיד אינו יוצא יד"ח בדרשה זו‪ ,‬וצריך ללמוד גם בעצמו )ב(‪.‬‬ ‫ד[ להפסיק ‪ -‬אם התחיל‪ ,‬האם צריך להפסיק ]ב[‪:‬‬ ‫בוועד ‪ -‬י"א‪ ,‬שהחיוב ל' יום קודם החג הוא רק בבית‬ ‫בהיתר ]שהתחיל לפני חצי שעה[ ‪ -‬לשו"ע ‪ -‬א"צ להפסיק‪.‬‬ ‫‪ ‬דינים הנהוגים בערב פסח ויום טוב ]ב רמ"א[‪:‬‬ ‫הכנסת וכד'‪ ,‬אך היחיד אינו מחויב בזה }שואלין{‪.‬‬ ‫לרמ"א ‪ -‬צריך להפסיק משהגיע הזמן ]צאה"כ[ )יב(‪.‬‬ ‫מזמורים ‪ -‬אין אומרים מזמור לתודה‪ .‬למנצח‪ .‬אל ארך‬ ‫אולם‪ ,‬בחג עצמו גם לשיטה זו היחיד מחוייב‪.‬‬ ‫באיסור ]שהתחיל תוך חצי שעה[ ‪ -‬לכו"ע צריך להפסיק‬ ‫אפיים‪.‬‬ ‫השכמה ‪ -‬מקדימים להתפלל בע"פ כדי שיגמור סעודתו‬ ‫‪ ‬פרטי דין 'קמחא דפסחא' ]מעות חיטים[ ]א רמ"א[‪.‬‬ ‫)י(‪.‬‬ ‫לפני ד' שעות )יג(‪.‬‬ ‫‪ 7‬בדברי המ"ב )ז( משמע‪ ,‬שלשיטת המתירים לפני הזמן ‪ -‬מותר אפי' בלא‬ ‫‪ 5‬היינו‪ ,‬שאף שאין איסור בעצם האכילה‪ ,‬מ"מ יש בזה בעיה מחמת‬ ‫‪ 4‬בשונה משאר המצוות ]ק"ש וכד'[ שמצוותם כל הלילה ולאו דווקא‬ ‫שומר‪ ,‬וכן אפי' בביתו‪ ,‬ואף בפלפול‪ .‬ועיין היטב‪.‬‬ ‫העיכוב גופא‪ ,‬שמתעכב בשעה שעסוק באכילתו‪.‬‬ ‫בתחילתו )יא( }ולא{‪.‬‬ ‫‪ 6‬ומשמע‪ ,‬שמשהגיע הזמן ‪ -‬לא מועיל שומר‪ ,‬ועיין‪.‬‬ ‫‪4‬‬