gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נר מערבי · Ner Ma'aravi — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: נר מערבי · Ner Ma'aravi

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

נר מערבי · Ner Ma'aravi — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫ֵנ ר ַמ ֲע ָר ִב י‬ ‫עלון שבועי של תורה‪ ,‬חסידות וחיזוק · יוצא לאור לזיכוי הרבים‬ ‫גיליון י"ב · מוסף מיוחד — ֹראׁש ַה ָּׁש ָנ ה תשפ"ז · א'–ב' בתשרי · ַׁש ָּבת ֹקֶד ׁש ְויֹום ִר אׁשֹון · ַה ָּׁש ָנה‪ׁ :‬שֹוָפר ַּבּיֹום ַה ֵּׁש ִני ִּב ְל ַבד‬ ‫מוסף מיוחד לשני הימים‪ַ" :‬ה ּיֹום ֲהַר ת עֹוָלם" — המאמר הראשי · "ֵס ֶד ר ַה ּיֹום" — לווי לתפילות‪ ,‬תחנה אחר תחנה · "קֹול ַה ָּנִב יא"‪ :‬חנה ו"הבן יקיר לי אפרים" · "ֶח ְד ַות ה'‬ ‫ִה יא ָמ ֻע ְּזֶכם" · הלכה‪ ,‬סימנים‪ ,‬שני מעשים‪ ,‬ו"אל הקורא"‬ ‫ַמ ַּפ ת ַה ִּג ָּל יֹון‪ :‬בשער · "היום הרת עולם" — המאמר הראשי · זכרון תרועה · ליום השני‪ :‬העקדה · קול הנביא‪ :‬חנה ו"הבן יקיר" · סדר היום —‬ ‫לווי לתפילות (א‪ :‬מהנרות עד השופר · ב‪ :‬מוסף — מלכויות‪ ,‬זכרונות‪ ,‬שופרות · ג‪ :‬מ"ונתנה תוקף" עד צום גדליה) · אבינו מלכנו שורה‬ ‫שורה · "ה' מלך" · כף המאזניים — הרמב"ם · "לדוד ה' אורי" · עיון קצר‪ :‬חדות ה' היא מעוזכם · הלכה על השולחן והסימנים · שאלות‬ ‫קצרות · ניצוצות לשולחן · מדור לחודש · אל השולחן · הנהגה למעשה · סיפורי שולחן · אל הקורא · צידה לדרך‪.‬‬ ‫"ה' אֹוִר י" — ַה ֵּׁש ם ֶׁש ל ַה ּיֹום‬ ‫ַּב ַּׁש ַע ר‬ ‫"ְל ָד ִו ד‪ ,‬ה' אֹוִר י ְו ִי ְׁש ִע י ִמ ִּמ י ִא יָר א‪ ,‬ה' ָמ עֹוז ַח ַּי י ִמ ִּמ י ֶא ְפ ָח ד"‬ ‫(תהלים כז‪ ,‬א)‬ ‫חודש שלם אנחנו אומרים את המזמור הזה פעמיים ביום‪ ,‬ורובנו כבר מזמן לא שומעים אותו‪ .‬והמדרש שומע בו לוח שנה‪" :‬ה'‬ ‫אֹוִר י — בראש השנה‪ְ ,‬ו ִי ְׁש ִע י — ביום הכיפורים" (מדרש תהלים‪ ,‬שוחר טוב‪ ,‬מזמור כז); ונהגו להמשיך ולאומרו עד שמיני עצרת‪ ,‬על‬ ‫שם "ִּכ י ִי ְצ ְּפ ֵנ ִנ י ְּב ֻס ֹּכה" (שם‪ ,‬ה)‪ .‬שלושה מועדים‪ ,‬שלושה שמות‪ :‬אור‪ ,‬ישועה‪ ,‬צל‪.‬‬ ‫הגיליון שבידך הוא של השם הראשון‪ .‬ראש השנה איננו יום הישועה — הישועה תבוא בעוד עשרה ימים; ואיננו יום הצל — הצל‬ ‫יחכה לנו בסוכה‪ .‬ראש השנה הוא יום האור‪ .‬לא אור השמש‪ ,‬שנברא ביום הראשון‪ ,‬אלא האור שמבקש שלמה‪ְּ" :‬ב אֹור ְּפ ֵנ י ֶמ ֶל ְך‬ ‫ַח ִּי ים" (משלי טז‪ ,‬טו)‪ .‬ביום שבו העולם עומד למשפט‪ ,‬הבקשה הראשונה איננה "ַז ֵּכ ִנ י" אלא "ָה ֵא ר ָּפ ֶנ יָך" — שיביט‪ .‬וכל מה שכתוב‬ ‫כאן מבקש דבר אחד‪ :‬שתעמוד בשני הימים האלה לא כנאשם שמסתיר את פניו‪ ,‬אלא כמי שיודע שמביטים בו באור‪.‬‬ ‫קרא לאט; אין צורך לגמור ביום אחד‪ .‬יש לך שני ימים ארוכים‪ ,‬ואחריהם עוד שמונה‪.‬‬ ‫ַה ְכ ָּת ָר ה ּוְב ִר יָא ה — ַא ְר ַּב ע ְּת נּועֹות ֶׁש ל ַה ּיֹום‬ ‫ַה ּיֹום ֲה ַר ת עֹוָל ם‬ ‫א‪ֶ" .‬ז ה ַה ּיֹום ְּת ִח ַּל ת ַמ ֲע ֶׂש יָך" — יֹום ִׁש ִּׁש י‬ ‫"ֶז ה ַה ּיֹום ְּת ִח ַּל ת ַמ ֲע ֶׂש יָך‪ִ ,‬ז ָּכ רֹון ְל יֹום ִר אׁשֹון‪ִּ ,‬כ י ֹחק ְל ִי ְׂש ָר ֵא ל הּוא‪ִ ,‬מ ְׁש ָּפ ט ֵל אֹלֵה י ַי ֲע ֹקב"‬ ‫(תפילת מוסף לראש השנה; תהלים פא‪ ,‬ה)‬ ‫"בתשרי נברא העולם" — כך רבי אליעזר; "בניסן נברא העולם" — כך רבי יהושע (ראש השנה י ע"ב–יא ע"א)‪ .‬והגמרא שואלת על‬ ‫נוסח התפילה שלנו‪" :‬כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון'? — כרבי אליעזר" (ראש השנה כז ע"א)‪.‬‬ ‫כשאנו עומדים במוסף ואומרים "היום"‪ ,‬אנו אומרים‪ :‬היום נברא העולם‪.‬‬ ‫אלא שכאן מתעורר קושי‪ ,‬ובעלי התוספות שם (ד"ה כמאן) עומדים עליו‪ :‬הרי המדרש מוסר בשם אותו רבי אליעזר עצמו —‬ ‫"בעשרים וחמישה באלול נברא העולם" (ויקרא רבה כט‪ ,‬א)‪ .‬אם כן‪ ,‬אחד בתשרי איננו היום הראשון לבריאה‪ .‬הוא היום השישי‪.‬‬ ‫ומה נברא ביום השישי? האדם‪" .‬תחילת מעשיך" איננה תחילת הבריאה — היא תחילת המעשה שלשמו נבראה‪ :‬האדם‪ .‬השמים‬ ‫והארץ‪ ,‬האור והמאורות‪ ,‬הדגה והבהמה — כל אלה הכנה‪ .‬ראש השנה הוא היום שבו נברא האדם‪ ,‬ולכן הוא יום הדין של האדם‪.‬‬ ‫העולם עומד למשפט ביום שבו נברא מי שאפשר לדון אותו‪.‬‬ ‫ואותו מדרש מונה מה אירע לאדם ביום הראשון של חייו‪ ,‬שעה אחר שעה‪ :‬בשעה הראשונה עלה במחשבה‪ ,‬בשנייה נמלך במלאכי‬ ‫השרת‪ ,‬בשלישית כינס עפרו‪ ,‬ברביעית גיבלו‪ ,‬בחמישית ריקמו‪ ,‬בשישית העמידו גולם על רגליו‪ ,‬בשביעית זרק בו נשמה‪ ,‬בשמינית‬ ‫הכניסו לגן עדן‪ ,‬בתשיעית ציווהו‪ ,‬בעשירית עבר על ציוויו‪ ,‬באחת עשרה נידון — ובשתים עשרה יצא בדימוס‪ .‬ואז המילים‬ ‫שבשבילן נאמר כל המדרש‪" :‬אמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם‪ :‬זה סימן לבניך‪ .‬כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס‪,‬‬ ‫כך עתידין בניך ליכנס לפני בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס" (ויקרא רבה כט‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫והבט במה שלא כתוב כאן‪ .‬לא כתוב "כשם שעמדת בניסיון"‪ .‬אדם הראשון לא עמד בניסיון; הוא חטא ביום הראשון של חייו‪,‬‬ ‫בשעה העשירית‪ .‬ובכל זאת אותו יום עצמו — יום הבריאה‪ ,‬יום החטא‪ ,‬יום הדין — הוא גם יום הדימוס‪ :‬החנינה‪ ,‬השחרור‪ .‬הגמרא‬ ‫בסנהדרין (לח ע"ב) מונה את אותן שתים עשרה שעות ומסיימת אחרת‪" :‬בשתים עשרה נטרד והלך לו"‪ .‬המדרש של ראש השנה‬ ‫בחר את הסיום השני‪ .‬הסימן שניתן לבנים איננו "אם תהיו צדיקים תצאו זכאים"; הסימן הוא שהכניסה לדין והיציאה ממנו בחנינה‬ ‫הן דבר אחד‪ ,‬שנקבע ביום הראשון של האדם הראשון‪ .‬יום הדין נולד כיום של דימוס‪ .‬זה מה שחקוק בו‪.‬‬ ‫ב‪" .‬ה' ָמ ָל ְך ֵּג אּות ָל ֵב ׁש" — ַה ַה ְכ ָּת ָר ה ָה ִר אׁשֹוָנ ה‬ ‫"ה' ָמ ָל ְך ֵּג אּות ָל ֵב ׁש‪ָ ,‬ל ֵב ׁש ה' ֹעז ִה ְת ַא ָּז ר‪ַ ,‬א ף ִּת ּכֹון ֵּת ֵב ל ַּב ל ִּת ּמֹוט"‬ ‫(תהלים צג‪ ,‬א — שיר של יום שישי)‬ ‫מדוע דווקא המזמור הזה הוא שירו של יום שישי? "על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן" (ראש השנה לא ע"א)‪ .‬מלכות מתחילה‬ ‫כשיש על מי למלוך‪ .‬ופרקי דרבי אליעזר (פרק יא) מספרים איך זה קרה‪ :‬כשעמד אדם על רגליו וראו אותו הבריות‪ ,‬סבורים היו‬ ‫שהוא בוראן‪ ,‬ובאו להשתחוות לו‪ .‬אמר להם‪ :‬מה אתם משתחווים לי? בואו‪ ,‬אני ואתם‪ ,‬נלך ונמליך עלינו את מי שבראנו — "ֹּבאּו‬ ‫ִנ ְׁש ַּת ֲח ֶו ה ְו ִנ ְכ ָר ָע ה‪ִ ,‬נ ְב ְר ָכ ה ִל ְפ ֵנ י ה' ֹעֵׂש נּו" (תהלים צה‪ ,‬ו)‪ .‬באותה שעה פתח אדם את פיו ואמר‪" :‬ה' ָמ ָל ְך ֵּג אּות ָל ֵב ׁש"‪.‬‬ ‫ההכתרה הראשונה בעולם לא נעשתה על ידי המלך‪ .‬היא נעשתה על ידי הנברא‪ .‬הבורא ברא עולם — אבל "מלך" הוא נעשה‬ ‫כשעמד יצור אחד‪ ,‬שהשאלה הראשונה של קיומו הייתה "למי משתחווים"‪ ,‬והשיב‪ :‬לא לי‪ .‬וזה פשר הבקשה המפתיעה שבגמרא‪:‬‬ ‫"אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬אמרו לפני בראש השנה מלכויות‪ ,‬זכרונות ושופרות‪ .‬מלכויות — כדי שתמליכוני עליכם" (ראש השנה טז‬ ‫ע"א)‪ .‬מלך העולם מבקש שימליכו אותו‪ .‬לא מפני שחסרה לו שליטה — "ַא ף ִּת ּכֹון ֵּת ֵב ל ַּב ל ִּת ּמֹוט"‪ ,‬העולם נכון ועומד גם בלעדינו —‬ ‫אלא מפני ש"אין מלך בלא עם" (רבינו בחיי‪ ,‬בראשית לח‪ ,‬ל)‪ .‬מושל אפשר להיות בכוח; מלך — רק ברצון‪ .‬וכך אנו אומרים כל ערב‪:‬‬ ‫"ּוַמ ְל כּותֹו ְּב ָר צֹון ִק ְּב לּו ֲע ֵל יֶה ם"‪.‬‬ ‫"עליכם" — זו המילה‪ .‬אין הקדוש ברוך הוא מבקש שנמליך אותו על העולם; העולם נכון ועומד‪ .‬הוא מבקש שנמליך אותו עלינו‪:‬‬ ‫על הבית הזה‪ ,‬על השולחן הזה‪ ,‬על הכיס והפה והעיניים‪ ,‬על השעה שבין השופר לקידוש‪ .‬בממלכה הקטנה שיש לכל אדם — שם‬ ‫עדיין יש מקום פנוי על הכיסא‪ .‬ראש השנה איננו היום שבו מזכירים לנו שיש מלך; זה היום שבו אנו נשאלים‪ ,‬כאדם הראשון‬ ‫בשעה הראשונה‪ ,‬למי אנו משתחווים‪.‬‬ ‫ובעל התפילה בנה לנו את ההכתרה במדרגות‪ .‬שלוש פעמים "ּוְב ֵכ ן"‪ ,‬בכל תפילות היום‪ּ" :‬וְב ֵכ ן ֵּת ן ַּפ ְח ְּד ָך" — על כל המעשים‪ ,‬על כל‬ ‫הבריאה; "ּוְב ֵכ ן ֵּת ן ָּכ בֹוד ְל ַע ְּמ ָך" — כבוד‪ ,‬לא פחד; "ּוְב ֵכ ן ַצ ִּד יִק ים ִי ְר אּו ְו ִי ְׂש ָמ חּו" — שמחה‪ .‬ורק אחרי שלושתם‪ְ" :‬ו ִת ְמ ֹלְך ַא ָּת ה ה'‬ ‫ְל ַב ֶּד ָך"‪ .‬הפחד הוא המדרגה הראשונה‪ ,‬לא האחרונה‪ .‬מי שנשאר בה כל היום לא הגיע לחג‪ .‬ההכתרה נגמרת בשמחה — "ַצ ִּד יִק ים‬ ‫ִי ְר אּו ְו ִי ְׂש ָמ חּו" — ורק אז המלך יושב‪.‬‬ ‫ג‪ֲ" .‬ה ַר ת עֹוָל ם" — ֹלא יֹום ֻה ֶּל ֶד ת‪ ,‬יֹום ֵה ָר יֹון‬ ‫"ַה ּיֹום ֲה ַר ת עֹוָל ם‪ַ ,‬ה ּיֹום ַי ֲע ִמ יד ַּב ִּמ ְׁש ָּפ ט ָּכ ל ְי צּוֵר י עֹוָל ִמ ים"‬ ‫(תפילת מוסף‪ ,‬אחר כל אחת משלוש התקיעות)‬ ‫מניין לקח הפייטן את המילים "הרת עולם"? הצירוף הזה מופיע במקרא פעם אחת בלבד‪ ,‬ובמקום שלא היינו מצפים‪ :‬ירמיהו‪,‬‬ ‫בשעה הקשה ביותר של נבואתו‪ ,‬מקלל את יום היוולדו — "ֲא ֶׁש ר ֹלא מֹוְת ַת ִנ י ֵמ ָר ֶח ם‪ַ ,‬ו ְּת ִה י ִל י ִא ִּמ י ִק ְב ִר י‪ְ ,‬ו ַר ְח ָמ ּה ֲה ַר ת עֹוָל ם" (ירמיהו‬ ‫כ‪ ,‬יז)‪ :‬הלוואי שלא נולדתי‪ ,‬והייתה אמי הרה לעולם‪" .‬הרת עולם" — הריון של עולם‪ ,‬הריון שאינו נגמר‪.‬‬ ‫ומן הפסוק החשוך הזה עשה הפייטן את שם היום‪ .‬לא "יום הולדת עולם" — "הרת עולם"‪ .‬ראש השנה איננו יום ההולדת של‬ ‫העולם; הוא יום ההריון שלו‪ .‬וההבדל הוא כל ההבדל‪ .‬ביום הולדת הכול כבר נולד‪ ,‬גלוי‪ ,‬מונח על השולחן‪ .‬ביום ההריון עדיין לא‬ ‫רואים דבר — והכול כבר הוכרע‪ .‬השנה הבאה נמצאת היום בבטן‪ :‬פרנסתה‪ ,‬בריאותה‪ ,‬ילדיה‪ ,‬הפגישות והפרידות — הכול בפנים‪ ,‬לא‬ ‫נראה‪ ,‬נחתם‪ַ" .‬ה ּיֹום ַי ֲע ִמ יד ַּב ִּמ ְׁש ָּפ ט" — היום; ומה שנפסק היום ייוולד לאורך השנה כולה‪.‬‬ ‫והגמרא הופכת את המליצה למציאות‪" :‬בראש השנה נפקדו שרה‪ ,‬רחל וחנה" (ראש השנה יא ע"א)‪ .‬ראש השנה הוא ממש יום‬ ‫ההריון — יום הפקידה של שלוש העקרות‪ .‬ועכשיו פתח את המחזור‪ :‬קריאת התורה של היום הראשון — "ַו ה' ָּפ ַק ד ֶא ת ָׂש ָר ה"‬ ‫(בראשית כא‪ ,‬א); ההפטרה של היום הראשון — חנה; ההפטרה של היום השני — "ָר ֵח ל ְמ ַב ָּכ ה ַע ל ָּב ֶנ יָה " (ירמיהו לא‪ ,‬יד; וראה מגילה‬ ‫לא ע"א)‪ .‬שלוש הנשים שנפקדו ביום הזה הן שלוש הקריאות של היום הזה‪ .‬החג כולו מספר את סיפורן‪.‬‬ ‫ומי הן? שלוש נשים שלא היה להן דבר להראות‪ .‬לא ילד‪ ,‬לא הבטחה שהתקיימה‪ ,‬לא סימן‪ .‬שרה בת תשעים‪ ,‬רחל שרואה את‬ ‫אחותה יולדת ויולדת‪ ,‬חנה שפנינה מכעיסה אותה שנה אחר שנה‪ .‬ומהן — יצחק‪ ,‬יוסף‪ ,‬שמואל‪ .‬זה יום הדין‪ :‬לא יום שבו מונים מה‬ ‫שיש‪ ,‬אלא יום שבו הדיין רואה מה שעוד אין‪ .‬אתה עומד בו כפי שעמדו הן‪ :‬עם היד הריקה‪ ,‬ועם הרחם שיכול להתמלא‪" .‬הרת‬ ‫עולם" — העולם הרה‪ ,‬ומה שבבטנו הוא גם אתה‪.‬‬ ‫ד‪ִ" .‬א ם ְּכ ָב ִנ ים ִא ם ַּכ ֲע ָב ִד ים" — ֵּב ין ָּכ ְך ּוֵב ין ָּכ ְך‬ ‫"ִא ם ְּכ ָב ִנ ים ִא ם ַּכ ֲע ָב ִד ים‪ִ :‬א ם ְּכ ָב ִנ ים — ַר ֲח ֵמ נּו ְּכ ַר ֵח ם ָא ב ַע ל ָּב ִנ ים; ְו ִא ם ַּכ ֲע ָב ִד ים — ֵע יֵנ ינּו ְל ָך ְת לּויֹות‪ַ ,‬ע ד ֶׁש ְּת ָח ֵּנ נּו ְו תֹוִצ יא‬ ‫ָכ אֹור ִמ ְׁש ָּפ ֵט נּו‪ָ ,‬א ֹים ָק דֹוׁש"‬ ‫(שם)‬ ‫"ָּב ִנ ים ַא ֶּת ם ַל ה' ֱא ֹלֵה יֶכ ם" (דברים יד‪ ,‬א)‪ .‬נחלקו בזה תנאים (קידושין לו ע"א)‪ :‬רבי יהודה אומר — בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים‬ ‫אתם קרויים בנים‪ ,‬אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים‪ .‬ורבי מאיר אומר‪" :‬בין כך ובין כך אתם קרויים בנים" — ומביא‬ ‫את פסוקיו‪ָּ" :‬ב ִנ ים ְס ָכ ִל ים ֵה ָּמ ה"‪ָּ" ,‬ב ִנ ים ֹלא ֵא ֻמ ן ָּב ם"‪ֶ" ,‬ז ַר ע ְמ ֵר ִע ים ָּב ִנ ים ַמ ְׁש ִח יִת ים" — סכלים‪ ,‬לא נאמנים‪ ,‬משחיתים‪ ,‬ועדיין בנים‪.‬‬ ‫והרשב"א פסק‪ :‬הלכה כרבי מאיר (שו"ת הרשב"א חלק א‪ ,‬סימן קצד)‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬מה פשר "אם כבנים אם כעבדים"? הרי בנים אנחנו בין כך ובין כך‪ .‬אלא שהפייטן אינו שואל מי אנחנו — הוא שואל איך‬ ‫נעמוד‪ .‬יש שנה שאדם מגיע לראש השנה ויכול לעמוד כבן‪ :‬להרים את הראש‪ ,‬לדבר‪ ,‬לבקש "רחמנו כרחם אב"‪ .‬ויש שנה שאין לו‬ ‫כוח לזה‪ .‬הוא בא כעבד‪ :‬שותק‪ ,‬כפוף‪ ,‬לא בטוח שיש לו רשות דיבור‪ .‬ולעבד הזה הפייטן נותן שורה משלו‪ ,‬ואינה פחות יפה‪ֵ" :‬ע יֵנ ינּו‬ ‫ְל ָך ְת לּויֹות"‪ .‬לא מילים‪ ,‬לא טענות — עיניים‪ .‬גם זה עומד בדין‪ .‬גם עיניים תלויות הן תפילה שלמה‪ַ" ,‬ע ד ֶׁש ְּת ָח ֵּנ נּו ְו תֹוִצ יא ָכ אֹור‬ ‫ִמ ְׁש ָּפ ֵט נּו" — ושוב האור‪ ,‬השם של היום‪.‬‬ ‫שתי דלתות‪ ,‬ושתיהן פתוחות‪ .‬אין דלת שלישית‪ ,‬שכתוב עליה "לא בן ולא עבד — לך הביתה"‪ .‬מי שהגיע לבית הכנסת השנה ולא‬ ‫הצליח לכוון מילה אחת‪ ,‬ורק עמד — עיניו תלויות‪ .‬הוא בפנים‪.‬‬ ‫שלוש פעמים ביום אומרים "היום הרת עולם"‪ :‬אחרי מלכויות‪ ,‬אחרי זכרונות‪ ,‬אחרי שופרות‪ .‬שלוש פעמים העולם הרה מחדש‪.‬‬ ‫ובשבת שעברה קראנו "ַא ֶּת ם ִנ ָּצ ִב ים ַה ּיֹום" — המילה שחזרה בפרשה שוב ושוב‪" :‬היום"‪ .‬זה אותו "היום"‪ .‬מי שלא הספיק כלום‬ ‫באלול‪ ,‬מי שהחמיץ את הסליחות‪ ,‬מי שנכנס לחג בלי הכנה — היום הרת עולם‪ .‬ההריון מתחיל מחדש‪ ,‬שלוש פעמים‪ ,‬בכל יום מימי‬ ‫הדין‪ .‬העולם עדיין הרה‪ .‬שום דבר עוד לא נולד‪.‬‬ ‫ַה ּׁשֹוָפ ר ֶׁש ֹּלא ִנ ְׁש ַמ ע — ֹראׁש ַה ָּׁש ָנ ה ֶׁש ָח ל ְּב ַׁש ָּב ת‬ ‫ִז ְכ רֹון ְּת רּוָע ה‬ ‫"ַּב ֹחֶד ׁש ַה ְּׁש ִב יִע י ְּב ֶא ָח ד ַל ֹחֶד ׁש ִי ְה ֶי ה ָל ֶכ ם ַׁש ָּב תֹון‪ִ ,‬ז ְכ רֹון ְּת רּוָע ה‪ִ ,‬מ ְק ָר א ֹקֶד ׁש" · "יֹום ְּת רּוָע ה ִי ְה ֶי ה ָל ֶכ ם"‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬כד; במדבר כט‪ ,‬א)‬ ‫השנה‪ ,‬ביום הראשון של ראש השנה‪ ,‬לא יישמע שופר‪ .‬ומי שמרגיש שחסר לו משהו — צודק‪ ,‬אבל התורה הקדימה אותו‪" :‬כתוב‬ ‫אחד אומר 'שבתון זכרון תרועה' וכתוב אחד אומר 'יום תרועה יהיה לכם' — לא קשיא‪ :‬כאן ביום טוב שחל להיות בשבת‪ ,‬כאן ביום‬ ‫טוב שחל להיות בחול" (ראש השנה כט ע"ב)‪ .‬לשבת הזאת יש שם משלה בתורה‪ .‬לא "יום תרועה" — "זכרון תרועה"‪ .‬יום שזוכרים‬ ‫בו את התרועה‪.‬‬ ‫מדוע? לא מפני שהתקיעה אסורה מן התורה — "תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה" (שם)‪ .‬אלא גזירה‪" :‬הכל חייבין בתקיעת שופר‬ ‫ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים" (שם‪ ,‬בשם‬ ‫רבה)‪ .‬התבונן במה שנאמר כאן‪ .‬עם שלם מוותר על מצוות היום — התקיעה שהיא לב ראש השנה — מחשש שיהודי אחד‪ ,‬שאינו‬ ‫בקי‪ ,‬ירצה כל כך לקיים אותה כהלכה עד שיצא לרחוב ללמוד אצל הבקי‪ ,‬וישכח שהיום שבת‪ .‬המצווה נדחית מפני האהבה‬ ‫למצווה‪ .‬בשבת הזאת נשארנו בלי שופר כדי שאיש לא ייכשל — והשתיקה הזאת‪ ,‬של כל ישראל יחד‪ ,‬היא בעצמה קול‪.‬‬ ‫ובמקדש היו תוקעים גם בשבת (משנה ראש השנה ד‪ ,‬א); ומשחרב‪ ,‬התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעים בכל מקום שיש בו בית‬ ‫דין‪ .‬במקום שהדין יושב — השופר נשמע גם בשבת‪ .‬ובמקום שאין בית דין‪ ,‬נשאר היום "זכרון"‪ .‬ואולי זה הפירוש הפשוט ביותר‪ :‬מי‬ ‫שיש לו בית דין בתוכו‪ ,‬ששופט את עצמו — שמע כבר את השופר‪.‬‬ ‫ומה נשאר לנו ביום הראשון? הכול‪ ,‬חוץ מן הקול‪ .‬כל תשע הברכות של מוסף נאמרות במלואן — מלכויות‪ ,‬זכרונות‪ ,‬ואפילו‬ ‫שופרות‪ ,‬על עשרת פסוקיה‪ ,‬בלי שופר‪ .‬המילים "יום תרועה" מתחלפות ל"זכרון תרועה" (שו"ע או"ח תקפב‪ ,‬ז)‪ .‬והרמב"ם כתב מה‬ ‫השופר אומר‪" :‬עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם‪ ,‬וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם" (הלכות‬ ‫תשובה ג‪ ,‬ד)‪" .‬וזכרו" — תוכן השופר הוא זיכרון‪ .‬השנה‪ ,‬ביום הראשון‪ ,‬הזיכרון צריך לבוא בלי הקול‪ :‬לזכור את השופר של אשתקד‪,‬‬ ‫של הילדּות‪ ,‬את הפעם ההיא שהתקיעה תפסה אותך לא מוכן‪ .‬השופר הפנימי — שאין עליו גזירה‪ ,‬ואינו עובר ארבע אמות‪.‬‬ ‫"ּוְת רּוַע ת ֶמ ֶל ְך ּבֹו" (במדבר כג‪ ,‬כא)‬ ‫בלעם‪ ,‬כשביקש לקלל‪ ,‬ראה‪ֹ" :‬לא ִה ִּב יט ָא ֶו ן ְּב ַי ֲע ֹקב‪ ...‬ה' ֱא ֹלָה יו ִע ּמֹו ּוְת רּוַע ת ֶמ ֶל ְך ּבֹו"‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬ותרועת מלך — לשון חיבה‬ ‫ורעות‪ ,‬כמו 'ֵר ֶע ה ָד ִו ד'"‪ .‬תרועה מלשון ֵר עּות‪" .‬זכרון תרועה" — לזכור שהמלך שאנו ממליכים היום הוא ֵר ַע ‪ .‬בשבת‪ ,‬שכולה‬ ‫אהבה‪ ,‬אין צורך בקול הבוקע; מספיק לזכור למי הוא שייך‪ .‬ומובא בשם ספרי החסידות‪ ,‬שמה שהשופר פועל בחול — פועלת‬ ‫השבת מעצמה‪ .‬אם כן‪ ,‬השבת הזאת איננה ראש השנה חסר‪ .‬היא ראש השנה שהשופר שלו נבלע בתוך היום‪.‬‬ ‫ָה ֲע ֵק ָד ה — ַה ְּק ִר יָא ה ֶׁש ל ַה ּיֹום ֶׁש ּבֹו ִנ ְׁש ָמ ע ַה ּׁשֹוָפ ר‬ ‫ַל ּיֹום ַה ֵּׁש ִנ י · "ְו ָה ֱא ֹלִה ים ִנ ָּס ה"‬ ‫"ַו ְי ִה י ַא ַח ר ַה ְּד ָב ִר ים ָה ֵא ֶּל ה‪ְ ,‬ו ָה ֱא ֹלִה ים ִנ ָּס ה ֶא ת ַא ְב ָר ָה ם‪ַ ,‬ו ֹּיאֶמ ר ֵא ָל יו‪ַ :‬א ְב ָר ָה ם‪ַ ,‬ו ֹּיאֶמ ר‪ִ :‬ה ֵּנ ִנ י"‬ ‫(בראשית כב‪ ,‬א)‬ ‫ביום שבו נשמע השופר קוראים בתורה את הפרשה שממנה בא השופר‪" .‬תקעו לפני בשופר של איל" — אמר הקדוש ברוך הוא —‬ ‫"כדי שאזכור לכם עקידת יצחק" (ראש השנה טז ע"א)‪ .‬והפרשה פותחת במילה שקשה עלינו‪ִ" :‬נ ָּס ה"‪ .‬מה פירוש שהאלוהים מנסה‬ ‫אדם — וכי אינו יודע מראש מה יעשה? הרמב"ן (על אתר) משיב‪ :‬הניסיון הוא לטובת המנוסה — "להוציא הדבר מן הכח אל הפועל‪,‬‬ ‫להיות לו שכר מעשה טוב‪ ,‬לא שכר לב טוב בלבד"‪ .‬הנסיון אינו מודיע דבר לבורא; הוא מודיע לאדם מי הוא‪ .‬יש באדם דברים‬ ‫שהוא עצמו אינו יודע שהם בו‪ ,‬עד שנדרש‪ .‬וזה יום הדין‪ :‬לא יום שבו מגלים לשופט‪ ,‬אלא יום שבו מתגלה לנידון מה יש בו‪.‬‬ ‫והבט בלשון הבקשה‪ַ" :‬ק ח ָנ א ֶא ת ִּב ְנ ָך" — ופירש רש"י‪" :‬אין 'נא' אלא לשון בקשה‪ .‬אמר לו‪ :‬בבקשה ממך‪ ,‬עמוד לי בניסיון הזה‪,‬‬ ‫שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש"‪ .‬המלך אינו פוקד על אברהם; הוא מבקש ממנו‪ .‬הניסיון הקשה ביותר שנדרש מאדם‬ ‫בתורה נאמר בלשון "נא"‪ .‬וכך יש לקרוא גם את מה שנדרש ממך‪ :‬לא כפקודה‪ ,‬אלא כבקשה של מי שסומך עליך שתעמוד‪.‬‬ ‫"ַו ֵּי ְל כּו ְׁש ֵנ יֶה ם ַי ְח ָּד ו" — פעמיים‪ .‬בפעם הראשונה (כב‪ ,‬ו) יצחק עוד אינו יודע; ואז הוא שואל "ְו ַא ֵּי ה ַה ֶּׂש ה"‪ ,‬ואביו עונה "ֱא ֹלִה ים ִי ְר ֶא ה‬ ‫ּלֹו ַה ֶּׂש ה ְל ֹעָל ה — ְּב ִנ י"‪ ,‬ורש"י (על כב‪ ,‬ח)‪" :‬ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך להישחט‪ ,‬וילכו שניהם יחדיו — בלב שווה"‪ .‬ה"יחדיו"‬ ‫השני הוא הגדול‪ .‬אחרי שידע‪ .‬מי שהולך "יחדיו" לפני שהבין — הולך; מי שהולך יחדיו אחרי שהבין — נעקד‪ .‬ואת זה מבקש הקדוש‬ ‫ברוך הוא מאיתנו בראש השנה‪ ,‬ומעלה עלינו "כאילו עקדתם עצמכם לפני"‪ :‬לא לעלות על מזבח‪ ,‬אלא ללכת השנה יחדיו גם אחרי‬ ‫שהבנת מה היא דורשת‪.‬‬ ‫ואז‪ַ" :‬א ל ִּת ְׁש ַל ח ָי ְד ָך ֶא ל ַה ַּנ ַע ר"‪ .‬ולא נגמר בזה‪ַ" :‬ו ִּי ָּׂש א ַא ְב ָר ָה ם ֶא ת ֵע יָנ יו ַו ַּי ְר א ְו ִה ֵּנ ה ַא ִי ל ַא ַח ר ֶנ ֱא ַח ז ַּב ְּס ַב ְך ְּב ַק ְר ָנ יו" (כב‪ ,‬יג)‪ .‬האיל היה‬ ‫שם כל הזמן‪ .‬הוא לא נברא באותו רגע — "אילו של אברהם אבינו" הוא מעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות‪ ,‬בסוף‬ ‫ששת ימי בראשית (אבות ה‪ ,‬ו)‪ .‬הפתרון נברא לפני העולם‪ ,‬ומחכה בסבך עד שהאדם יישא עיניים‪ .‬ולמה נאחז בקרניו? כי הקרניים‬ ‫הן הדבר שבשבילו הוא נברא‪" :‬שופר של אילו של יצחק — קרן השמאלית תקע בה הקדוש ברוך הוא בהר סיני‪ ,‬והימנית עתיד‬ ‫לתקוע בה לעתיד לבוא" (פרקי דרבי אליעזר לא)‪ .‬שני השופרות שראינו בפרשת שופרות במוסף — שופר של סיני ו"שופר גדול"‬ ‫של אחרית הימים — הם שתי הקרניים של אותו איל‪ .‬ובאמצע‪ ,‬השופר שלנו‪ ,‬של היום‪ ,‬שהוא איל אחר — "ַא ִי ל ַא ַח ר"‪ .‬אחרי‪ .‬אחרי‬ ‫הניסיון‪ ,‬אחרי ההר‪ ,‬אחרי שהיד כבר הורמה‪.‬‬ ‫ומה זכה אברהם? "ִּכ י ַי ַע ן ֲא ֶׁש ר ָע ִׂש יָת ֶא ת ַה ָּד ָב ר ַה ֶּז ה" (כב‪ ,‬טז) — "עשית"‪ .‬והרי לא עשה; המלאך עצר אותו‪ .‬אלא שההליכה יחדיו‪,‬‬ ‫שלושה ימים‪ ,‬נחשבת למעשה; ההסכמה נחשבת לעקדה‪ .‬ולפיכך‪ ,‬כשאתה עומד מחר לשופר‪ ,‬מה שיש לך להביא איננו מעשה‬ ‫שנעשה — אלא נכונות‪ִ" :‬ה ֵּנ ִנ י"‪ .‬המילה הראשונה של הפרשה מפי אברהם‪ ,‬לפני שידע מה יתבקש‪ .‬אין מילה אחרת שמתאימה‬ ‫יותר לפני התקיעות‪ .‬אמור אותה בלב‪ ,‬ואז שמע‪.‬‬ ‫"ְּב ַה ר ה' ֵיָר ֶא ה" (כב‪ ,‬יד)‬ ‫המקום שבו נעקד יצחק הוא המקום שבו נבנה הבית‪ַ" :‬ו ָּי ֶח ל ְׁש ֹלֹמה ִל ְב נֹות ֶא ת ֵּב ית ה' ִּב ירּוָׁש ִַל ם ְּב ַה ר ַה ּמֹוִר ָּי ה" (דברי הימים ב ג‪,‬‬ ‫א)‪ .‬מקום שבו אדם היה מוכן לתת הכול‪ ,‬נעשה המקום שממנו יוצאת כפרה לכולם‪ .‬וכך גם בקטן‪ :‬המקום שבך שבו ויתרת‬ ‫פעם באמת — שם ייבנה משהו‪ ,‬גם אם לא תראה את הבניין‪.‬‬ ‫ָמ דֹור ָק בּוַע — ַה ַה ְפ ָטרֹות ֶׁש ל ְׁש ֵני ַה ָּיִמ ים‬ ‫קֹו ל ַה ָּנ ִב יא‬ ‫מסע בהפטרות · יום א'‪ְּ :‬ת ִפ ַּלת ַח ָּנה — שמואל א א–ב · יום ב'‪ֲ" :‬הֵבן ַיִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִים" — ירמיהו לא‬ ‫א‪ַ .‬ח ָּנ ה — ַה ְּת ִפ ָּל ה ֶׁש ּנֹוְל ָד ה ִמ ַּל ַח ׁש‬ ‫שבע שבתות הלכנו בשבע דנחמתא‪ ,‬ובשבת שעברה נסגר המסע ב"ׂשֹוׂש ָא ִׂש יׂש"‪ .‬והשנה פותחת מהפטרה שאינה נחמה ואינה‬ ‫תוכחה — היא סיפור על אישה‪ַ" :‬ו ְי ִה י ִא יׁש ֶא ָח ד ִמ ן ָה ָר ָמ ַת ִי ם צֹוִפ ים‪ְ ...‬ו לֹו ְׁש ֵּת י ָנ ִׁש ים‪ֵׁ ,‬ש ם ַא ַח ת ַח ָּנ ה ְו ֵׁש ם ַה ֵּׁש ִנ ית ְּפ ִנ ָּנ ה‪ַ ,‬ו ְי ִה י ִל ְפ ִנ ָּנ ה‬ ‫ְי ָל ִד ים ּוְל ַח ָּנ ה ֵא ין ְי ָל ִד ים" (שמואל א א‪ ,‬א–ב)‪ .‬מדוע היא בראש השנה? מפני שהיום הזה הוא היום שבו נענתה; ומפני שתשע ברכות‬ ‫של מוסף נקבעו כנגד תשע האזכרות שבשירתה‪ .‬אבל יש סיבה שלישית‪ ,‬והיא בגמרא בברכות‪ :‬הלכות התפילה כולן — כל שמונה‬ ‫עשרה שאתה מתפלל בכל יום — נלמדו ממנה‪.‬‬ ‫"כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה" (ברכות לא ע"א)‪ְ" :‬ו ַח ָּנ ה ִה יא ְמ ַד ֶּב ֶר ת ַע ל ִל ָּב ּה" — מכאן למתפלל שצריך‬ ‫שיכוון לבו; "ַר ק ְׂש ָפ ֶת יָה ָּנ עֹות" — מכאן שיחתוך בשפתיו; "ְו קֹוָל ּה ֹלא ִי ָּׁש ֵמ ַע " — מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו; "ַו ַּי ְח ְׁש ֶב ָה ֵע ִל י‬ ‫ְל ִׁש ֹּכָר ה" — מכאן ששיכור אסור להתפלל‪ .‬הלחש שבו אתה עומד בעמידה‪ ,‬השפתיים שנעות בלי קול — זו חנה‪ .‬עמדנו כולנו‪ ,‬כל‬ ‫השנה‪ ,‬בתפילה של אישה עקרה שהכהן הגדול חשב שהיא שיכורה‪ .‬ובשבת הזאת‪ ,‬שאין בה שופר‪ ,‬הלחש הזה הוא הקול של‬ ‫ראש השנה‪ְ" :‬ו קֹוָל ּה ֹלא ִי ָּׁש ֵמ ַע " — ונשמע‪.‬‬ ‫ומה אמרה בלחש? הגמרא (ברכות לא ע"ב) שומעת בתוך "ַו ִּת ְת ַּפ ֵּל ל ַע ל ה'" — לא "אל ה'" אלא "על ה'" — "מלמד שהטיחה דברים‬ ‫כלפי מעלה"‪ .‬ומהו הטיח? "אמרה לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך — קשה בעיניך שתיתן לי בן אחד?"‬ ‫ועוד אמרו שם‪" :‬מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא 'ְצ ָב אֹות' עד שבאתה חנה"‪.‬‬ ‫השם "ה' צבאות" — שאנו אומרים בקדושה — אישה נתנה לו‪ .‬היא מצאה שם חדש לבורא מתוך הכאב‪ ,‬וטענה בו כלפי מעלה‪,‬‬ ‫ונענתה‪ .‬ראש השנה איננו יום של שתיקה מפוחדת‪ .‬אפשר לעמוד בו ולהטיח‪ ,‬כמו חנה — בתנאי שההטחה באה ממי ש"ְמ ַד ֶּב ֶר ת‬ ‫ַע ל ִל ָּב ּה"‪.‬‬ ‫וכשנולד הבן‪ ,‬נתנה אותו בחזרה‪ֶ" :‬א ל ַה ַּנ ַע ר ַה ֶּז ה ִה ְת ַּפ ָּל ְל ִּת י‪ְ ...‬ו ַג ם ָא ֹנִכ י ִה ְׁש ִא ְל ִּת הּו ַל ה'" (א‪ ,‬כז–כח)‪ .‬מי שביקש בכל כוחו ונענה —‬ ‫השאיל את מה שקיבל‪ .‬ואז השירה‪ ,‬שממנה תשע הברכות‪" :‬ה' ֵמ ִמ ית ּוְמ ַח ֶּי ה‪ ,‬מֹוִר יד ְׁש אֹול ַו ָּי ַע ל‪ֵ ...‬מ ִק ים ֵמ ָע ָפ ר ָּד ל" (ב‪ ,‬ו–ח)‪ .‬בראש‬ ‫השנה‪ ,‬אחרי שביקשת חיים — זכור מה עשתה חנה בחיים שקיבלה‪.‬‬ ‫ב‪ֲ" .‬ה ֵב ן ַי ִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִי ם" — ָר ֵח ל‪ְ ,‬ו ַה ִּמ ָּל ה ָה ַא ֲח רֹוָנ ה‬ ‫ההפטרה של היום השני פותחת מרחוק‪ֵ" :‬מ ָר חֹוק ה' ִנ ְר ָא ה ִל י‪ְ ,‬ו ַא ֲה ַב ת עֹוָל ם ֲא ַה ְב ִּת יְך" (ירמיהו לא‪ ,‬ב)‪ .‬כל אלול דיברנו על המלך‬ ‫שבשדה; היום הוא בהיכלו‪ ,‬והנביא אומר‪ :‬גם מרחוק הוא נראה‪ .‬ואחר כך "עֹוד ֶא ְב ֵנ ְך ְו ִנ ְב ֵנ ית" (לא‪ ,‬ג)‪ ,‬וקול של שמחה — ובאמצע‬ ‫השמחה‪ ,‬בכי‪" :‬קֹול ְּב ָר ָמ ה ִנ ְׁש ָמ ע‪ְ ,‬נ ִה י ְּב ִכ י ַת ְמ רּוִר ים‪ָ ,‬ר ֵח ל ְמ ַב ָּכ ה ַע ל ָּב ֶנ יָה ‪ֵ ,‬מ ֲא ָנ ה ְל ִה ָּנ ֵח ם" (לא‪ ,‬יד)‪ .‬רחל — השנייה משלוש שנפקדו‬ ‫בראש השנה — בוכה‪ ,‬ואינה מוכנה להתנחם‪.‬‬ ‫והמדרש (איכה רבה‪ ,‬פתיחתא כד) מספר מה קרה למעלה‪ :‬בשעת החורבן באו אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב ומשה‪ ,‬וטענו כל אחד את‬ ‫זכותו — ולא נענו‪ .‬קפצה רחל ואמרה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬יעקב עבד בשבילי שבע שנים‪ ,‬ובלילה החליפו אותי באחותי; ואני — ריחמתי‬ ‫על אחותי שלא תתבייש‪ ,‬ומסרתי לה את הסימנים‪ .‬ומה אני‪ ,‬בשר ודם‪ ,‬לא קינאתי לצרתי — ואתה‪ ,‬מלך חי וקיים רחמן‪ ,‬קינאת‬ ‫לעבודה זרה שאין בה ממש? "מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר‪ :‬בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן" —‬ ‫"ִמ ְנ ִע י קֹוֵל ְך ִמ ֶּב ִכ י‪ְ ...‬ו ֵי ׁש ִּת ְק ָו ה ְל ַא ֲח ִר יֵת ְך" (לא‪ ,‬טו–טז)‪ .‬האבות טענו זכויות; רחל טענה ויתור‪ .‬ביום הדין הטענה החזקה ביותר‬ ‫איננה מה שמגיע לך‪ ,‬אלא מה שוויתרת עליו‪.‬‬ ‫ואז אפרים‪ָׁ" :‬ש מֹוַע ָׁש ַמ ְע ִּת י ֶא ְפ ַר ִי ם ִמ ְת נֹוֵד ד‪ֲ ...‬ה ִׁש יֵב ִנ י ְו ָא ׁשּוָב ה‪ִּ ,‬כ י ַא ָּת ה ה' ֱא ֹלָה י" (לא‪ ,‬יז)‪" .‬השיבני ואשובה" — אני אשוב‪ ,‬אבל‬ ‫אתה תחזיר אותי; התשובה מתחילה מבקשה שיחזירו אותך‪ .‬ואחריה הפסוק שחותם את זכרונות במוסף‪ ,‬והוא המילה האחרונה‬ ‫שאומר נביא בראש השנה‪ֲ" :‬ה ֵב ן ַי ִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִי ם‪ִ ,‬א ם ֶי ֶל ד ַׁש ֲע ֻׁש ִע ים‪ִּ ,‬כ י ִמ ֵּד י ַד ְּב ִר י ּבֹו ָז ֹכר ֶא ְז ְּכ ֶר ּנּו עֹוד‪ַ ,‬ע ל ֵּכ ן ָה מּו ֵמ ַע י לֹו‪ַ ,‬ר ֵח ם ֲא ַר ֲח ֶמ ּנּו‬ ‫ְנ ֻא ם ה'" (לא‪ ,‬יט)‪ִ" .‬מ ֵּד י ַד ְּב ִר י ּבֹו" — בכל עת שאני מדבר בו‪ ,‬ואפילו כשהדיבור בו הוא תוכחה — "ָז ֹכר ֶא ְז ְּכ ֶר ּנּו עֹוד"‪ .‬ו"ָה מּו ֵמ ַע י לֹו" —‬ ‫מעיים‪ ,‬רחם‪ :‬לשונו של "הרת עולם"‪ .‬ביום שבו אנו קוראים לו "מלך" ו"דיין"‪ ,‬הנביא מגלה מה מתרחש אצלו כשמדברים על‬ ‫אפרים‪ :‬המעיים הומים‪ .‬הפטרות שני הימים מסתיימות במילה אחת‪ ,‬כפולה‪ַ" :‬ר ֵח ם ֲא ַר ֲח ֶמ ּנּו"‪ .‬זה מה שהנביא השאיר לנו ליום‬ ‫הדין‪ .‬אחר כך — השופר‪.‬‬ ‫ַּב ַּׁש ָּב ת ַה ָּב ָא ה ִא ם ִי ְר ֶצ ה ַה ֵּׁש ם‪ַׁ ,‬ש ַּב ת ׁשּוָב ה‪ :‬הפטרת "ׁשּוָב ה ִי ְׂש ָר ֵא ל" (הושע יד) — ההפטרה שכל השנה הלכה אליה; ובמדור "ְּב ֵא ר ַה ִּב ָּט חֹון" —‬ ‫שיעור י'‪.‬‬ ‫ִל ּוּוי ַל ְּת ִפ ּלֹות — ֵח ֶל ק א‪ֵ :‬מ ַה ְד ָל ַק ת ַה ֵּנ רֹות ַע ד ַה ּׁשֹוָפ ר‬ ‫ֵס ֶד ר ַה ּיֹום‬ ‫המחזור של ראש השנה עבה‪ ,‬והזמן קצר; רוב האנשים עוברים על עשרות עמודים בלי לדעת מדוע נכתבו‪ .‬המדור הזה הולך עם‬ ‫המחזור לפי סדר היום — לא כדי לפרש כל מילה‪ ,‬אלא כדי לעצור בתחנות שבהן כדאי לדעת איפה עומדים‪ .‬קרא אותו לפני‬ ‫התפילה‪ ,‬או הנח אצבע בין הדפים‪.‬‬ ‫ַה ְד ָל ַק ת ַה ֵּנ רֹות — ְׁש ֵּת י ְּב ָר כֹות‬ ‫השנה נכנס ראש השנה יחד עם השבת‪ ,‬ומברכים בהדלקה "ְל ַה ְד ִל יק ֵנ ר ֶׁש ל ַׁש ָּב ת ְו ֶׁש ל יֹום טֹוב" (ויש אומרים‪ְ" :‬ו ֶׁש ל יֹום ַה ִּז ָּכ רֹון")‪,‬‬ ‫ואחריה "ֶׁש ֶה ֱח ָי נּו"‪ .‬ודוק בסדר הדברים‪ :‬הברכה הראשונה של השנה החדשה‪ ,‬עוד לפני שמישהו התפלל מילה‪ ,‬היא הודאה על כך‬ ‫שהגענו‪ .‬שנה שלמה של דין מתחילה ב"שהחיינו וקיימנו"‪ .‬מי שמדליק את הנרות פותח את ראש השנה של כל הבית — ואת ליל‬ ‫השבת הזה‪ ,‬שבו לא יישמע שופר‪ ,‬פותח האור‪.‬‬ ‫ַע ְר ִב ית — "ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּק דֹוׁש"‬ ‫"אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב‪ :‬כל השנה כולה אדם מתפלל 'ָה ֵא ל ַה ָּק דֹוׁש'‪ֶ' ,‬מ ֶל ְך אֹוֵה ב ְצ ָד ָק ה ּוִמ ְׁש ָּפ ט'‪ ,‬חוץ מעשרה ימים‬ ‫שבין ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬שמתפלל 'ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּק דֹוׁש' ו'ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ִּמ ְׁש ָּפ ט'" (ברכות יב ע"ב)‪ .‬ומי שאמר "האל הקדוש" מתוך‬ ‫הרגל — חוזר לראש התפילה (שו"ע או"ח תקפב‪ ,‬א–ב)‪ .‬מילה אחת‪ ,‬ה"א אחת‪ ,‬וכל התפילה נופלת‪ .‬מדוע דווקא כאן מחמירים כל‬ ‫כך? כי "המלך הקדוש" איננו תיאור — הוא ההכתרה עצמה‪ .‬בעשרת הימים האלה תפילה שאין בה מלך איננה תפילה‪ .‬מי ששכח‬ ‫לא הפסיד מילה; הוא הפסיד את מה שהיום בא לעשות‪.‬‬ ‫וארבע תוספות קטנות נכנסות לתפילה — "ָז ְכ ֵר נּו ְל ַח ִּי ים"‪ִ" ,‬מ י ָכ מֹוָך ַא ב ָה ַר ֲח ִמ ים"‪ּ" ,‬וְכ ֹתב ְל ַח ִּי ים טֹוִב ים"‪ְּ" ,‬ב ֵס ֶפ ר ַח ִּי ים" — כולן על‬ ‫החיים‪ ,‬ואם שכח אינו חוזר (שם‪ ,‬ה)‪ .‬והבט בנימוק שבבקשה הראשונה‪ְ" :‬ו ָכ ְת ֵב נּו ְּב ֵס ֶפ ר ַה ַח ִּי ים‪ְ ,‬ל ַמ ַע ְנ ָך ֱא ֹלִה ים ַח ִּי ים"‪ .‬לא למעננו‪.‬‬ ‫ביום הדין אין אנו מבקשים חיים בזכות משהו שעשינו; אנו מבקשים אותם למענו — כי מלך צריך עם‪ ,‬ואל חי צריך חיים שיאמרו‬ ‫את שמו‪ .‬זו הבקשה הענווה ביותר במחזור‪ ,‬והיא הראשונה‪.‬‬ ‫"ְל ָׁש ָנ ה טֹוָב ה ִּת ָּכ ֵת ב ְו ֵת ָח ֵת ם"‬ ‫אחרי ערבית של הלילה הראשון נוהגים לומר זה לזה "לשנה טובה תכתב ותחתם" (רמ"א תקפב‪ ,‬ט) — ורק בלילה הראשון‪ .‬ומהיכן‬ ‫המילים? "שלושה ספרים נפתחין בראש השנה‪ :‬אחד של רשעים גמורין‪ ,‬ואחד של צדיקים גמורין‪ ,‬ואחד של בינוניים‪ .‬צדיקים‬ ‫גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים‪ ...‬בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים" (ראש השנה טז ע"ב)‪ .‬כשאתה‬ ‫מאחל לחברך "תכתב ותחתם" — כתיבה וחתימה בבת אחת‪ ,‬לאלתר — אתה אומר לו‪ :‬בעיניי אתה צדיק גמור‪ .‬הברכה הזאת היא‬ ‫פסק דין שיהודי נותן ליהודי‪ ,‬וטוב שיינתן בעין יפה‪ .‬ומדוע רק בלילה הראשון? יש שכתבו‪ :‬שכבר ביום הראשון נכתבים הצדיקים‬ ‫לאלתר — ואין לרמוז לחברך שעדיין לא נכתב‪.‬‬ ‫ִק ּדּוׁש ְו ִס יָמ ִנ ים‬ ‫הקידוש של הלילה הראשון הוא קידוש של שבת ושל ראש השנה כאחד — "ַו ְי ֻכ ּלּו"‪ ,‬ואחר כך "ְמ ַק ֵּד ׁש ַה ַּׁש ָּב ת ְו ִי ְׂש ָר ֵא ל ְו יֹום ַה ִּז ָּכ רֹון"‪,‬‬ ‫ו"שהחיינו"‪ .‬ואחריו הסימנים‪ ,‬ועליהם בתיבה נפרדת בהמשך הגיליון‪ .‬רק דבר אחד לכאן‪ :‬הגמרא אומרת "ִס יָמ ָנ א ִמ ְּל ָת א ִה יא"‬ ‫(הוריות יב ע"א) — הסימן הוא דבר של ממש‪ .‬לא קמע ולא מנהג ילדים‪ .‬מי שאוכל תפוח בדבש ואומר "שתחדש עלינו שנה טובה‬ ‫ומתוקה" — התפלל תפילה שאפשר לטעום‪.‬‬ ‫ַׁש ֲח ִר ית — "ַה ֶּמ ֶל ְך"‬ ‫בשבת ויום טוב פותח שליח הציבור את התפילה בקול ב"ׁשֹוֵכ ן ַע ד"; בראש השנה וביום הכיפורים הוא פותח מילה אחת קודם‪:‬‬ ‫"ַה ֶּמ ֶל ְך"‪ .‬ה"א הידיעה‪ .‬לא "מלך יושב על כסא רם ונישא" — המלך‪ .‬כל השנה אנו מדברים על מלכות; היום אנו מדברים אל המלך‪,‬‬ ‫וכל אחד יודע במי מדובר‪ .‬ועל המילה הזאת — מעשה‪ ,‬בסיפורי השולחן שבהמשך‪ .‬כאן רק ההערה‪ :‬זו המילה הראשונה שהציבור‬ ‫שומע בבוקר של ראש השנה‪ ,‬וכדאי לבוא בזמן כדי לשמוע אותה‪.‬‬ ‫"ּוְב ֵכ ן" — ָׁש ֹלׁש ַמ ְד ֵר גֹות‬ ‫בכל תפילות היום‪ ,‬בברכה השלישית — "ַא ָּת ה ָק דֹוׁש" — נוספו שלוש פסקאות שפותחות ב"ּוְב ֵכ ן"‪ :‬פחד‪ ,‬כבוד‪ ,‬שמחה‪ ,‬ואחריהן‬ ‫"ְו ִת ְמ ֹלְך ַא ָּת ה ה' ְל ַב ֶּד ָך"‪ .‬על שלוש המדרגות האלה כתבנו במאמר הראשי‪ .‬כאן רק סימן לדרך‪ :‬כשאתה מגיע ל"ּוְב ֵכ ן ַצ ִּד יִק ים ִי ְר אּו‬ ‫ְו ִי ְׂש ָמ חּו" — זו הנקודה שבה מותר‪ ,‬ואפילו צריך‪ ,‬להיות שמח בראש השנה‪.‬‬ ‫"ָא ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו" — ַה ְּת ִפ ָּל ה ֶׁש ּנֹוְל ָד ה ִמ ַּב ֹּצֶר ת‬ ‫השנה‪ ,‬ביום הראשון‪ ,‬לא תאמר "אבינו מלכנו" — בשבת אין אומרים אותו (רמ"א או"ח סימן תקפד)‪ ,‬ותפגוש אותו לראשונה ביום‬ ‫השני‪ .‬וכדאי לדעת מניין הוא בא‪" .‬מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה‪ .‬ירד רבי עקיבא‬ ‫אחריו ואמר‪ָ :‬א ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו‪ֵ ,‬א ין ָל נּו ֶמ ֶל ְך ֶא ָּל א ָא ָּת ה; ָא ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו‪ְ ,‬ל ַמ ַע ְנ ָך ַר ֵח ם ָע ֵל ינּו — וירדו גשמים" (תענית כה ע"ב)‪ .‬כל התפילה‬ ‫הארוכה שלנו צמחה משתי שורות שאמר רבי עקיבא בשעת בצורת‪ .‬ולמה נענה הוא ולא רבי אליעזר‪ ,‬שהיה רבו? "יצתה בת קול‬ ‫ואמרה‪ :‬לא מפני שזה גדול מזה‪ ,‬אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו" (שם)‪ .‬מי שמוותר — נענה‪ .‬וזה הסוד‬ ‫של "אבינו מלכנו"‪ :‬שני שמות שאינם הולכים יחד‪ ,‬אב ומלך‪ ,‬ואנו מבקשים מן המלך שיוותר לנו כאב‪.‬‬ ‫ובראש השנה משמיטים את השורה "ָא ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו ָח ָט אנּו ְל ָפ ֶנ יָך" — כי אין אומרים וידוי בראש השנה (רמ"א שם)‪ .‬ביום הדין עצמו‬ ‫לא מתוודים‪ .‬מודים‪ ,‬מבקשים‪ ,‬ממליכים; הווידוי יחכה ליום הכיפורים‪ .‬וזה עצמו לימוד‪ :‬לפני שאדם מסוגל לומר "חטאתי"‪ ,‬הוא‬ ‫צריך עשרה ימים שבהם אמר "אתה מלך"‪.‬‬ ‫ְק ִר יַא ת ַה ּתֹוָר ה — ָׂש ָר ה‪ְ ,‬ו ָה ֲע ֵק ָד ה‬ ‫"בראש השנה קורין 'ַו ה' ָּפ ַק ד ֶא ת ָׂש ָר ה' ומפטירין בחנה; ולמחר — 'ְו ָה ֱא ֹלִה ים ִנ ָּס ה ֶא ת ַא ְב ָר ָה ם'‪ ,‬ומפטירין 'ֲה ֵב ן ַי ִּק יר ִל י ֶא ְפ ָר ִי ם'"‬ ‫(מגילה לא ע"א)‪ .‬ביום הראשון — פקידה‪ ,‬לידה‪ְ" ,‬צ ֹחק ָע ָׂש ה ִל י ֱא ֹלִה ים"‪ .‬ביום השני — העקדה‪ .‬ומדוע העקדה בראש השנה? מפני‬ ‫שממנה בא השופר‪ ,‬וכל תקיעה נושאת בקרבה את זיכרון האיל ההוא — ועל כך במאמר ליום השני‪ .‬ובמוסף‪ ,‬בזכרונות‪ ,‬נאמר זאת‬ ‫בפירוש‪ַ" :‬ו ֲע ֵק ַד ת ִי ְצ ָח ק ְל ַז ְר עֹו ַה ּיֹום ְּב ַר ֲח ִמ ים ִּת ְז ֹּכר"‪.‬‬ ‫והסדר מלמד‪ :‬ביום הראשון נולד יצחק‪ ,‬וביום השני הוא נעקד‪ .‬סדר הקריאות הוא סדר של חיים — קודם הלידה‪ ,‬אחר כך הניסיון;‬ ‫קודם הצחוק‪ ,‬אחר כך ההר‪ .‬ואיש מן השניים‪ ,‬לא אברהם ולא יצחק‪ ,‬לא ידע בבוקר ההוא שבסוף הדרך מחכה איל‪ .‬גם השנה שלך‬ ‫תלך כך‪ :‬מה שייוולד בה‪ ,‬ומה שיתבקש ממנה‪ ,‬ומה שיימצא מאחור‪ ,‬אחוז בסבך‪ ,‬ברגע האחרון‪.‬‬ ‫ְּת ִק יַע ת ׁשֹוָפ ר — ַה ָּׁש ָנ ה‪ַּ :‬ב ּיֹום ַה ֵּׁש ִנ י ִּב ְל ַב ד‬ ‫המצווה איננה לתקוע — היא לשמוע‪" :‬מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה" (רמב"ם הלכות שופר א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ולכן הברכה היא "ִל ְׁש ֹמַע קֹול ׁשֹוָפ ר"‪ ,‬והתוקע מכוון להוציא את השומעים‪ ,‬והשומעים מכוונים לצאת — "אם כיון לבו יצא‪ ,‬ואם לאו‬ ‫לא יצא" (משנה ראש השנה ג‪ ,‬ז)‪ .‬מצווה שכולה קבלה‪ .‬אין לך מה לעשות בשעת התקיעות חוץ מלהיות שם ולהתכוון‪ .‬ובשנה‬ ‫שבה השופר נדחה ליום השני‪ ,‬מברכים בו גם "שהחיינו" — שהרי זו התקיעה הראשונה של השנה (שו"ע או"ח סימן תר)‪.‬‬ ‫שלושה קולות‪ ,‬ומדוע דווקא הם? התורה אמרה "תרועה" ולא פירשה מה היא‪ַּ" .‬ג ּנּוֵח י ַּג ַּנ ח" — גניחה‪ ,‬או "ַי ּלּוֵל י ַי ֵּל יל" — יללה? (ראש‬ ‫השנה לג ע"ב–לד ע"א)‪ .‬האנחה הכבדה של אדם שבור‪ ,‬או הבכי הקטוע של מי שאיבד? ומפני שנסתפקו‪ַ" ,‬א ְת ִק ין רבי אבהו‬ ‫בקיסרי‪ :‬תקיעה‪ ,‬שלושה שברים‪ ,‬תרועה‪ ,‬תקיעה" — תשר"ת‪ ,‬תש"ת‪ ,‬תר"ת‪ ,‬כדי לצאת ידי כל הדעות (שם לד ע"א)‪ .‬כלומר‪:‬‬ ‫השברים הם הגניחה‪ ,‬התרועה היא היללה‪ ,‬ואנו תוקעים את שתיהן‪ ,‬כי אין יודעים איזה שבר לב ביקשה התורה‪ .‬ומשני צדדיהן —‬ ‫תקיעה‪" :‬פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה" (ראש השנה לג ע"ב)‪ .‬קול ישר‪ ,‬שלם‪ ,‬לפני השבר ואחריו‪ .‬זהו הסדר‪ ,‬וזהו האדם‪ :‬היית‬ ‫שלם‪ ,‬נשברת‪ ,‬ותהיה שלם‪ .‬והתקיעה האחרונה ארוכה מן הראשונה‪.‬‬ ‫ומניין מאה קולות? המנהג לתקוע מאה מובא בשם הערוך (תוספות ראש השנה לג ע"ב‪ ,‬ד"ה שיעור)‪ :‬כנגד מאה פעיות שפעתה‬ ‫אם סיסרא‪ .‬אם סיסרא — אמו של האויב — עמדה בחלון וחיכתה לבנה שלא ישוב מן המלחמה‪ַ" ,‬מ ּדּוַע ֹּבֵׁש ׁש ִר ְכ ּבֹו ָל בֹוא" (שופטים‬ ‫ה‪ ,‬כח)‪ ,‬ובכתה מאה בכיות‪ .‬וכנגד בכייה של ֵא ם האויב אנו תוקעים ביום הדין‪ .‬אין דבר שאומר יותר על היום הזה‪ :‬הקול שאנו‬ ‫מביאים לפני המלך הוא קול של אם שמחכה לבן‪ .‬אם התורה סופרת את בכייה של אם סיסרא‪ ,‬היא סופרת כל בכי‪.‬‬ ‫ולפני התקיעות אומרים שבעה פסוקים‪ ,‬ופותחים ב"ִמ ן ַה ֵּמ ַצ ר ָק ָר אִת י ָּי ּה‪ָ ,‬ע ָנ ִנ י ַב ֶּמ ְר ָח ב ָי ּה" (תהלים קיח‪ ,‬ה) — וזהו השופר עצמו‪ :‬צר‬ ‫בפיו ורחב בקצהו‪ ,‬ואם הפכו ותקע בו לא יצא (משנה ראש השנה ג‪ ,‬ו)‪ .‬הקול נכנס במקום צר ויוצא במרחב‪ .‬מי שקורא מן המצר —‬ ‫נענה במרחב; זה מבנה הכלי‪ ,‬וזה מבנה התפילה‪ .‬ואחריהם "ַל ְמ ַנ ֵּצ ַח ִל ְב ֵנ י ֹקַר ח ִמ ְז מֹור" (תהלים מז) שבע פעמים — המזמור שבו‬ ‫"ָע ָל ה ֱא ֹלִה ים ִּב ְת רּוָע ה‪ ,‬ה' ְּב קֹול ׁשֹוָפ ר"‪ .‬שבע פעמים‪ ,‬ומובא בשם המקובלים‪ :‬כנגד שבעה רקיעים‪ ,‬שתעלה התרועה דרך כולם‪.‬‬ ‫ואחר כך — שקט‪ ,‬ומאה קולות‪.‬‬ ‫ֵח ֶל ק ב‪ :‬מּוָס ף — ַמ ְל ֻכ ּיֹות‪ִ ,‬ז ְכ רֹונֹות‪ׁ ,‬שֹוָפ רֹות‬ ‫ֵס ֶד ר ַה ּיֹום‬ ‫ֵּת ַׁש ע ְּב ָר כֹות — ְו ָה ִא ָּׁש ה ֶׁש ָּק ְב ָע ה אֹוָת ן‬ ‫"הני תשע דראש השנה כנגד מי? אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין‪ :‬כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפילתה" (ברכות כט ע"א)‪.‬‬ ‫מוסף של ראש השנה — התפילה הארוכה של השנה‪ ,‬שבע ברכות של יום טוב ועוד שתיים‪ ,‬מלכויות זכרונות ושופרות — בנוי‬ ‫במניינו על תפילת חנה‪ ,‬שבהפטרה של היום הראשון‪ .‬תשע פעמים הזכירה חנה את השם בשירתה‪ ,‬ותשע ברכות אנו מתפללים‪:‬‬ ‫הגדולה שבתפילות ישראל לקחה את צורתה מאישה עקרה שהתפללה בלחש‪.‬‬ ‫ומדוע תשע ולא עשר? הרי שלוש הן‪ :‬מלכויות‪ ,‬זכרונות‪ ,‬שופרות‪ .‬אלא שמלכויות אין להן ברכה משלהן‪ .‬נחלקו בזה תנאים (משנה‬ ‫ראש השנה ד‪ ,‬ה)‪ :‬רבי יוחנן בן נורי אומר — כולל מלכויות עם קדושת השם‪ ,‬ואינו תוקע; ורבי עקיבא אומר‪" :‬אם אינו תוקע‬ ‫למלכויות‪ ,‬למה הוא מזכיר? אלא אומר‪ ...‬וכולל מלכויות עם קדושת היום ותוקע"‪ .‬והלכה כרבי עקיבא‪ :‬המלכויות נכללות בברכה‬ ‫הרביעית‪ ,‬ברכת קדושת היום — "ַא ָּת ה ְב ַח ְר ָּת נּו‪ְ ...‬מ ַק ֵּד ׁש ַה ַּׁש ָּב ת ְו ִי ְׂש ָר ֵא ל ְו יֹום ַה ִּז ָּכ רֹון"‪ .‬כלומר‪ :‬ההכתרה איננה נושא נפרד שמתווסף‬ ‫ליום; היא קדושת היום עצמו‪ .‬מי שמברך על ראש השנה — בירך על המלכות‪.‬‬ ‫ובכל אחת משלוש הפרשיות — עשרה פסוקים‪" .‬הני עשרה מלכיות כנגד מי? אמר רבי לוי‪ :‬כנגד עשרה הילולים שאמר דוד בספר‬ ‫תהלים‪ .‬רב יוסף אמר‪ :‬כנגד עשרת הדברות‪ .‬רבי יוחנן אמר‪ :‬כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם" (ראש השנה לב ע"א)‪ .‬שלוש‬ ‫תשובות‪ ,‬ושלושתן נכונות‪ :‬ההלל של דוד‪ ,‬הדיבור של סיני‪ ,‬המאמר של הבריאה‪ .‬וסדרם קבוע‪ :‬שלושה מן התורה‪ ,‬שלושה מן‬ ‫הכתובים‪ ,‬שלושה מן הנביאים‪ ,‬ופסוק אחרון מן התורה — כדעת רבי יוסי במשנה (ראש השנה ד‪ ,‬ו)‪ ,‬שמשלימים בתורה‪ .‬להלן נלך‬ ‫עם העשרות האלה‪ ,‬ונעצור במקומות שבהם המחזור מדבר אלינו במיוחד השנה‪.‬‬ ‫ַמ ְל ֻכ ּיֹות — "ָע ֵל ינּו ְל ַׁש ֵּב ַח "‬ ‫התפילה שאנו אומרים בסוף כל תפילה‪ ,‬כשכבר מקפלים את הטלית‪ ,‬נכתבה בשביל כאן‪ָ" .‬ע ֵל ינּו ְל ַׁש ֵּב ַח " היא הפתיחה של‬ ‫מלכויות; מובא בשם קדמונים שרב תיקנה למוסף ראש השנה‪ ,‬ויש שייחסוה ליהושע בן נון‪ .‬כל השנה היא סיום; היום היא לב‪.‬‬ ‫ובראש השנה כורעים בה ממש‪ַ" ,‬ו ֲא ַנ ְח נּו ּכֹוְר ִע ים ּוִמ ְׁש ַּת ֲח ִו ים" — הפעם היחידה בשנה‪ ,‬חוץ מיום הכיפורים‪ ,‬שהציבור כולו יורד אל‬ ‫הרצפה‪ .‬ואחריה "ַע ל ֵּכ ן ְנ ַק ֶּוה" — לא בקשה על עצמנו‪ ,‬אלא חזון‪ְ" :‬ל ַת ֵּק ן עֹוָל ם ְּב ַמ ְל כּות ַׁש ַּד י‪ִ ...‬ו יַק ְּב לּו ֻכ ָּל ם ֶא ת ֹעל ַמ ְל כּוֶת ָך"‪.‬‬ ‫במלכויות אין אדם מבקש שנה טובה‪ .‬הוא מבקש שהעולם יהיה ממלכה‪.‬‬ ‫ומהי ההמלכה‪ ,‬בלשון פשוטה של עבודת הלב? מסירת המפתחות‪ .‬כל השנה מחזיק אדם בידיו את מפתחות חייו — מתכנן‪ ,‬דואג‪,‬‬ ‫אוחז — ובראש השנה הוא פותח את היד ואומר‪ :‬המלוכה שלך‪ ,‬לא שלי; "ַי ֲע ֶׂש ה ַה ּטֹוב ְּב ֵע יָנ יו"‪ .‬וזה עומק מה שבתפילת העמידה‬ ‫של היום אין בקשה פרטית אחת — לא פרנסה‪ ,‬לא רפואה‪ ,‬לא הצלחה; שבע ברכות‪ ,‬וכולן על המלכות‪ :‬ביום ההכתרה אין מגישים‬ ‫למלך רשימות — מכתירים‪ .‬והפלא‪ ,‬שדווקא מסירת המפתחות היא המנוחה הגדולה‪ :‬כל זמן שהמפתחות בידי‪ ,‬כל חיי על כתפי;‬ ‫מסרתי — והעול הכבד מכולם ירד‪ .‬הירא והרועד בראש השנה — עודנו אוחז; המכתיר באמת — רועד ונח כאחד‪ ,‬שכבר למדנו‪:‬‬ ‫רועדים על העבודה‪ ,‬ונחים על התוצאה‪.‬‬ ‫ועשרת הפסוקים‪ .‬מן התורה‪" :‬ה' ִי ְמ ֹלְך ְל ֹעָל ם ָו ֶע ד" (שמות טו‪ ,‬יח) — שירת הים‪ ,‬של עבדים שיצאו; "ֹלא ִה ִּב יט ָא ֶו ן ְּב ַי ֲע ֹקב‪ּ ...‬וְת רּוַע ת‬ ‫ֶמ ֶל ְך ּבֹו" (במדבר כג‪ ,‬כא) — מפי בלעם‪ ,‬שבא לקלל; "ַו ְי ִה י ִב יֻׁש רּון ֶמ ֶל ְך" (דברים לג‪ ,‬ה) — מברכת משה ביום מותו‪ .‬שיר של גאולים‪,‬‬ ‫ברכה מפי אויב‪ ,‬וצוואה‪ .‬מן הכתובים‪ִּ" :‬כ י ַל ה' ַה ְּמ לּוָכ ה" (תהלים כב‪ ,‬כט)‪" ,‬ה' ָמ ָל ְך ֵּג אּות ָל ֵב ׁש" (צג‪ ,‬א) — המזמור שפתח אדם‬ ‫הראשון בפיו‪ ,‬כמו שראינו במאמר הראשי‪ְׂ" ,‬ש אּו ְׁש ָע ִר ים ָר אֵׁש יֶכ ם" (כד‪ ,‬ז–י)‪ .‬מן הנביאים‪ :‬ישעיהו מד‪ ,‬ו; עובדיה א‪ ,‬כא; "ְו ָה ָי ה ה'‬ ‫ְל ֶמ ֶל ְך ַע ל ָּכ ל ָה ָא ֶר ץ" (זכריה יד‪ ,‬ט)‪ .‬והפסוק החותם‪ ,‬מן התורה‪ְׁ" :‬ש ַמ ע ִי ְׂש ָר ֵא ל ה' ֱא ֹלֵה ינּו ה' ֶא ָח ד" (דברים ו‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫עצור כאן‪ .‬ההכתרה הגדולה של השנה מסתיימת בפסוק שכל ילד יודע בעל פה‪ ,‬שאתה אומר ארבע פעמים ביום‪" .‬שמע ישראל"‬ ‫הוא פסוק של מלכויות — כך קבעו חכמים‪ .‬כלומר‪ :‬המלכת המלך איננה מאורע של פעם בשנה במחזור עבה‪ .‬היא נעשית כל בוקר‬ ‫וכל ערב‪ ,‬בידך‪ ,‬בפסוק אחד‪ ,‬ובדרך כלל בלי שתשים לב‪ .‬ראש השנה רק מגלה לך מה עשית כל השנה‪ .‬ובאמצע העשרה —‬ ‫"ּוְת רּוַע ת ֶמ ֶל ְך ּבֹו"‪ :‬התרועה שהיא ֵר עּות‪ ,‬המלך שהוא ֵר ַע ‪ ,‬בלב הפרשה שכולה אימת מלכות‪.‬‬ ‫ִז ְכ רֹונֹות — "ְו ַג ם ֶא ת ֹנַח ְּב ַא ֲה ָב ה ָז ַכ ְר ָּת "‬ ‫"ַא ָּת ה זֹוֵכ ר ַמ ֲע ֵׂש ה עֹוָל ם ּופֹוֵק ד ָּכ ל ְי צּוֵר י ֶק ֶד ם" — שוב "פוקד"‪ ,‬המילה של שרה ורחל וחנה‪ִּ" .‬כ י זֹוֵכ ר ָּכ ל ַה ִּנ ְׁש ָּכ חֹות ַא ָּת ה ֵמ עֹוָל ם‪ְ ,‬ו ֵא ין‬ ‫ִׁש ְכ ָח ה ִל ְפ ֵנ י ִכ ֵּס א ְכ בֹוֶד ָך"‪ .‬השורה הזאת היא המפחידה ביותר במחזור וגם המנחמת ביותר‪ ,‬ובאותן מילים‪ :‬אין שכחה‪ .‬מה שעשית‬ ‫ושכחת — זכור‪ .‬ומה שעשית ואיש לא ראה‪ ,‬החסד הקטן שגם אתה כבר לא זוכר — זכור גם הוא‪ .‬הזיכרון של מעלה אינו בררן‪.‬‬ ‫והראשון שנזכר הוא נח‪ְ" :‬ו ַג ם ֶא ת ֹנַח ְּב ַא ֲה ָב ה ָז ַכ ְר ָּת "‪ .‬הפסוק הראשון בתורה שכתוב בו "ויזכור" — "ַו ִּי ְז ֹּכר ֱא ֹלִה ים ֶא ת ֹנַח " (בראשית‬ ‫ח‪ ,‬א) — נאמר על אדם בתיבה‪ ,‬באמצע מבול‪ ,‬בשעה שהעולם כולו נמחה‪ .‬הזכירה הראשונה בהיסטוריה היא זכירה של מי שנשאר‬ ‫לבדו בתוך הרס‪ .‬וכך ממשיכים הפסוקים‪ַ" :‬ו ִּי ְׁש ַמ ע ֱא ֹלִה ים ֶא ת ַנ ֲא ָק ָת ם ַו ִּי ְז ֹּכר" (שמות ב‪ ,‬כד) — עבדים במצרים; "ְו ָז ַכ ְר ִּת י ֶא ת ְּב ִר יִת י‬ ‫ַי ֲע קֹוב" (ויקרא כו‪ ,‬מב) — בתוך התוכחה‪ ,‬אחרי הקללות; "ָז ַכ ְר ִּת י ָל ְך ֶח ֶס ד ְנ עּוַר ִי ְך" (ירמיהו ב‪ ,‬ב); ולבסוף‪ ,‬מן ההפטרה של מחר‪ֲ" :‬ה ֵב ן‬ ‫ַי ִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִי ם‪ִּ ...‬כ י ִמ ֵּד י ַד ְּב ִר י ּבֹו ָז ֹכר ֶא ְז ְּכ ֶר ּנּו עֹוד" (ירמיהו לא‪ ,‬יט)‪ .‬כל "זכירה" שבתנ"ך היא זכירה של מי שבתחתית‪ :‬בתיבה‪,‬‬ ‫בעבדות‪ ,‬בגלות‪ ,‬ב"ִמ ֵּד י ַד ְּב ִר י ּבֹו" — כשמדברים בו לגנאי‪ .‬הזיכרון של ראש השנה אינו מונה זכויות; הוא נזכר במי שאין לו‪.‬‬ ‫ולפני החתימה‪ַ" :‬ו ֲע ֵק ַד ת ִי ְצ ָח ק ְל ַז ְר עֹו ַה ּיֹום ְּב ַר ֲח ִמ ים ִּת ְז ֹּכר" — ואנו מבקשים "ְּכ מֹו ֶׁש ָּכ ַב ׁש ַא ְב ָר ָה ם ָא ִב ינּו ֶא ת ַר ֲח ָמ יו‪ֵּ ...‬כ ן ִי ְכ ְּב ׁשּו ַר ֲח ֶמ יָך‬ ‫ֶא ת ַּכ ַע ְס ָך ֵמ ָע ֵל ינּו"‪ .‬אברהם כבש רחמים כדי לעשות רצון בוראו; אנו מבקשים שהבורא יכבוש כעס בשל אותם רחמים כבושים‪.‬‬ ‫מידה כנגד מידה‪ ,‬אלא שהפעם לטובה‪.‬‬ ‫ׁשֹוָפ רֹות — ְׁש ֹלָׁש ה ׁשֹוָפ רֹות‬ ‫"ַא ָּת ה ִנ ְג ֵל יָת ַּב ֲע ַנ ן ְּכ בֹוֶד ָך ַע ל ַע ם ָק ְד ְׁש ָך ְל ַד ֵּב ר ִע ָּמ ם"‪ .‬שופרות היא היחידה משלוש הפרשיות שאינה עלינו‪ .‬מלכויות — אנו ממליכים;‬ ‫זכרונות — אנו נזכרים; שופרות — הוא נגלה‪ .‬והשופר הראשון בהיסטוריה לא היה של אדם‪ַ" :‬ו ְי ִה י קֹול ַה ֹּׁשָפ ר הֹוֵל ְך ְו ָח ֵז ק ְמ ֹאד"‬ ‫(שמות יט‪ ,‬יט) — הקול הראשון ששמע ישראל כעם‪ ,‬לפני עשרת הדברות‪ .‬השופר שאנו תוקעים הוא תשובה לשופר ההוא‪.‬‬ ‫שלושה שופרות בעשרת הפסוקים‪ .‬שופר של עבר — סיני‪ְ" :‬ו ָכ ל ָה ָע ם ֹרִא ים ֶא ת ַה ּקֹוֹלת" (שמות כ‪ ,‬טו)‪ .‬שופר של הווה — של היום‪:‬‬ ‫"ָע ָל ה ֱא ֹלִה ים ִּב ְת רּוָע ה" (תהלים מז‪ ,‬ו)‪ִּ" ,‬ת ְק עּו ַב ֹחֶד ׁש ׁשֹוָפ ר" (פא‪ ,‬ד)‪ ,‬ומזמור ק"נ כולו‪ַ" ,‬ה ְל לּוהּו ְּב ֵת ַק ע ׁשֹוָפ ר"‪ .‬ושופר של עתיד‪:‬‬ ‫"ְו ָה ָי ה ַּב ּיֹום ַה הּוא ִי ָּת ַק ע ְּב ׁשֹוָפ ר ָּג דֹול" (ישעיהו כז‪ ,‬יג)‪ַ" ,‬ו ה' ֲע ֵל יֶה ם ֵי ָר ֶא ה‪ַ ...‬ו אֹדָנ י ֱא ֹלִה ים ַּב ּׁשֹוָפ ר ִי ְת ָק ע" (זכריה ט‪ ,‬יד)‪ .‬ופסוק‬ ‫החתימה מן התורה מפתיע‪ּ" :‬וְב יֹום ִׂש ְמ ַח ְת ֶכ ם ּוְב מֹוֲע ֵד יֶכ ם ּוְב ָר אֵׁש י ָח ְד ֵׁש יֶכ ם ּוְת ַק ְע ֶּת ם ַּב ֲח ֹצְצ ֹרת" (במדבר י‪ ,‬י)‪ .‬אחרי סיני ואחרי‬ ‫אחרית הימים — השופר של "יום שמחתכם"‪ .‬החתימה של שופרות היא שמחה‪ .‬מי שקורא את הפרשה עד סופה מגלה שהקול‬ ‫שנשמע כבכי הוא‪ ,‬בסופו‪ ,‬קול של חג‪.‬‬ ‫והשנה‪ ,‬ביום הראשון‪ ,‬נאמר את כל זה בלי שופר‪ .‬את "ֲא ֶר ֶׁש ת ְׂש ָפ ֵת ינּו" — שבו אנו מבקשים "ַמ ֲא ִז ין ַמ ִּב יט ּוַמ ְק ִׁש יב ְל קֹול ְּת ִק יָע ֵת נּו"‬ ‫— לא אומרים בשבת‪ ,‬כי אין קול תקיעה‪ .‬אבל "ַה ּיֹום ֲה ַר ת עֹוָל ם" אומרים‪ ,‬שלוש פעמים‪ ,‬גם בשבת‪ .‬הבקשה על הקול נדחתה ליום‬ ‫השני; ההריון של העולם לא נדחה‪ .‬וכשתגיע מחר‪ ,‬ביום השני‪ ,‬לשופרות עם שופר — תדע מה שמעת‪.‬‬ ‫ֵח ֶל ק ג‪ֵ :‬מ "ּוְנ ַת ֶּנ ה ֹּתֶק ף" ַע ד צֹום ְּג ַד ְל ָי ה‬ ‫ֵס ֶד ר ַה ּיֹום‬ ‫"ּוְנ ַת ֶּנ ה ֹּתֶק ף" — ַה ִּפ ּיּוט ְו ָה ִא יׁש‬ ‫בחזרת הש"ץ של מוסף‪ ,‬לפני הקדושה‪ ,‬נאמר הפיוט שרבים מחכים לו כל השנה‪ּ" :‬וְנ ַת ֶּנ ה ֹּתֶק ף ְק ֻד ַּׁש ת ַה ּיֹום‪ִּ ,‬כ י הּוא נֹוָר א ְו ָא ֹים"‪.‬‬ ‫ומעשה מובא עליו בספר אור זרוע (חלק ב‪ ,‬הלכות ראש השנה‪ ,‬סימן רעו)‪ ,‬בשם רבי אפרים מבונא‪ :‬רבי אמנון ממגנצא‪ ,‬גדול הדור‬ ‫ועשיר ומיוחס‪ ,‬נלחץ על ידי ההגמון להמיר את דתו‪ ,‬וכדי להיפטר ממנו ביקש שלושה ימים לחשוב‪ .‬ומיד התחרט על עצם‬ ‫הבקשה — שיצא מפיו כאילו יש מה לחשוב‪ .‬כשלא בא‪ ,‬הביאוהו בכוח‪ ,‬ועל שאמר "לשוני שדיברה תיקצץ" — קצצו את ידיו ורגליו‪.‬‬ ‫בראש השנה ביקש שיביאוהו לבית הכנסת‪ ,‬וכשהגיע שליח הציבור לקדושה אמר‪ :‬המתן‪ ,‬ואקדש את השם הגדול; ואמר "ונתנה‬ ‫תוקף" — ונסתלק‪ .‬ולאחר ימים נראה בחלום לרבי קלונימוס בן משולם ולימדו את הפיוט‪ .‬כך מוסר האור זרוע‪ ,‬וכך אומרים אותו‬ ‫ישראל זה מאות בשנים‪.‬‬ ‫"ְּכ ַב ָּק ַר ת רֹוֶע ה ֶע ְד רֹו‪ַ ,‬מ ֲע ִב יר ֹצאנֹו ַּת ַח ת ִׁש ְב טֹו" — זו לשון המשנה‪" :‬בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון" (ראש‬ ‫השנה א‪ ,‬ב)‪ .‬ומה הם "בני מרון"? שלוש דעות בגמרא (ראש השנה יח ע"א)‪ :‬כבשים שמעבירים אחד אחד בפתח צר כדי למנותם;‬ ‫או המעלה הצרה של בית מרון‪ ,‬שאין שניים עולים בה יחד; או חיילות של בית דוד‪ ,‬שנמנים איש איש‪ .‬ומיד‪" :‬וכולן נסקרין בסקירה‬ ‫אחת"‪ .‬אחד אחד — וכולם בבת אחת‪ .‬אתה נידון לבדך‪ ,‬בלי להסתתר בקהל; ואינך נידון לבד‪ ,‬כי הסקירה אחת היא‪ .‬והפייטן בחר מן‬ ‫השלוש דווקא את הרועה‪ .‬הדיין של ראש השנה מונה — אבל הוא מונה את הצאן שלו‪.‬‬ ‫ואחרי הרשימה שאיש אינו מסוגל לשמוע בשלווה — "ִמ י ִי ְח ֶי ה ּוִמ י ָי מּות‪ִ ,‬מ י ְב ִק ּצֹו ּוִמ י ֹלא ְב ִק ּצֹו" — באה השורה שבשבילה נכתב‬ ‫הכול‪ ,‬והקהל אומר אותה בקול‪ּ" :‬וְת ׁשּוָב ה ּוְת ִפ ָּל ה ּוְצ ָד ָק ה ַמ ֲע ִב יִר ין ֶא ת ֹרַע ַה ְּג ֵז ָר ה"‪ .‬המקור בירושלמי‪" :‬שלושה דברים מבטלין את‬ ‫הגזירה קשה‪ ,‬ואלו הן‪ :‬תפילה וצדקה ותשובה" (ירושלמי תענית ב‪ ,‬א)‪ .‬וברוב המחזורים נדפס מעל שלוש המילים‪ ,‬באותיות‬ ‫קטנות‪ :‬צֹום‪ ,‬קֹול‪ָ ,‬מ מֹון‪ .‬ודוק בלשון הפייטן‪ :‬לא "מעבירין את הגזרה" — "את ֹרַע הגזרה"‪ .‬יש שהגזרה נשארת‪ ,‬והרוע שבה עובר;‬ ‫מה שנגזר מתקיים‪ ,‬אבל אינו רע עוד‪ .‬זו הבטחה צנועה יותר מביטול — ואמינה יותר‪.‬‬ ‫ואז החצי השני‪ ,‬שאנשים נוטים למהר בו‪ָ" :‬א ָד ם ְי סֹודֹו ֵמ ָע ָפ ר ְו סֹופֹו ֶל ָע ָפ ר‪ְּ ...‬כ ָח ִצ יר ָי ֵב ׁש‪ּ ,‬וְכ ִצ יץ נֹוֵב ל‪ּ ,‬וְכ ֵצ ל עֹוֵב ר‪ְ ...‬ו ַכ ֲח לֹום ָי עּוף" —‬ ‫ואחרי שמונה דימויים לאפסותנו‪ ,‬שורה אחת‪ְ" :‬ו ַא ָּת ה הּוא ֶמ ֶל ְך ֵא ל ַח י ְו ַק ָּי ם"‪ .‬זהו הטיעון כולו‪ :‬אנחנו לא‪ ,‬ואתה כן‪ .‬והפייטן מסיים‬ ‫בסנגוריה שאין למעלה ממנה‪ִּ" :‬כ י ֹלא ַת ְח ֹּפץ ְּב מֹות ַה ֵּמ ת‪ִּ ,‬כ י ִא ם ְּב ׁשּובֹו ִמ ַּד ְר ּכֹו ְו ָח ָי ה; ְו ַע ד יֹום מֹותֹו ְּת ַח ֶּכ ה ּלֹו‪ִ ,‬א ם ָי ׁשּוב ִמ ַּי ד ְּת ַק ְּב לֹו‪.‬‬ ‫ֱא ֶמ ת ִּכ י ַא ָּת ה הּוא יֹוְצ ָר ם‪ְ ,‬ו יֹוֵד ַע ִי ְצ ָר ם"‪ .‬הדיין מחכה‪ .‬ומי שיצר את היצר — יודע מה זה להיות בעליו‪.‬‬ ‫"ְו ֹכל ַמ ֲא ִמ יִנ ים" · "ַה ּיֹום ְּת ַא ְּמ ֵצ נּו"‬ ‫אחרי ונתנה תוקף — "ְו ֹכל ַמ ֲא ִמ יִנ ים"‪ :‬שורה ושורה‪ ,‬ובכל אחת שם ומידה ואחריהם "ְו ֹכל ַמ ֲא ִמ יִנ ים ֶׁש הּוא"‪ַ" :‬ה ּטֹוב ּוֵמ ִט יב ָל ָר ִע ים‬ ‫ְו ַל ּטֹוִב ים — ְו ֹכל ַמ ֲא ִמ יִנ ים ֶׁש הּוא טֹוב ַל ֹּכל"‪ .‬והפיוט אינו אומר "ואנו מאמינים" אלא "וכל מאמינים" — כולם‪ ,‬גם מי שאינו יודע שהוא‬ ‫מאמין‪ .‬ביום הדין הפייטן מעיד על כל באי עולם שהם מאמינים‪ ,‬ומדוע לא? הרי כולם עומדים כאן‪.‬‬ ‫ומוסף נחתם בשבע שורות שכולן פותחות באותה מילה‪ַ" :‬ה ּיֹום ְּת ַא ְּמ ֵצ נּו‪ַ ,‬ה ּיֹום ְּת ָב ְר ֵכ נּו‪ַ ,‬ה ּיֹום ְּת ַג ְּד ֵל נּו‪ַ ,‬ה ּיֹום ִּת ְד ְר ֵׁש נּו ְל טֹוָב ה‪ַ ,‬ה ּיֹום‬ ‫ִּת ְׁש ַמ ע ַׁש ְו ָע ֵת נּו‪ַ ,‬ה ּיֹום ְּת ַק ֵּב ל ְּב ַר ֲח ִמ ים ּוְב ָר צֹון ֶא ת ְּת ִפ ָּל ֵת נּו‪ַ ,‬ה ּיֹום ִּת ְת ְמ ֵכ נּו ִּב יִמ ין ִצ ְד ֶק ָך"‪ .‬התפילה שהתחילה ב"ַה ּיֹום ֲה ַר ת עֹוָל ם"‬ ‫נגמרת ב"היום"‪ .‬לא "לשנה הבאה"‪ ,‬לא "בקרוב" — היום‪ .‬אנו מבקשים דבר שיכול להינתן עכשיו‪ ,‬ורק עכשיו‪" :‬תאמצנו" — לא שנה‬ ‫טובה‪ ,‬אלא כוח לעמוד בה‪ .‬את השנה יודע רק הוא; את האומץ אפשר לבקש היום‪.‬‬ ‫ַּת ְׁש ִל יְך — ַה ָּׁש ָנ ה‪ַּ :‬ב ּיֹום ַה ֵּׁש ִנ י‬ ‫"והולכין אל הנהר לומר פסוק 'ְו ַת ְׁש ִל יְך ִּב ְמ ֻצ לֹות ָי ם ָּכ ל ַח ֹּטאָת ם'" (רמ"א או"ח תקפג‪ ,‬ב)‪ .‬והפסוק מסופו של ספר מיכה‪ ,‬במניין‬ ‫המידות של הנביא‪ִ" :‬מ י ֵא ל ָּכ מֹוָך ֹנֵׂש א ָע ֹון ְו ֹעֵב ר ַע ל ֶּפ ַׁש ע‪ָ ...‬י ׁשּוב ְי ַר ֲח ֵמ נּו‪ִ ,‬י ְכ ֹּבׁש ֲע ֹוֹנֵת ינּו‪ְ ,‬ו ַת ְׁש ִל יְך ִּב ְמ ֻצ לֹות ָי ם ָּכ ל ַח ֹּטאוָת ם" (מיכה ז‪,‬‬ ‫יח–יט)‪ .‬ודקדק במילה שבחר הנביא‪ :‬לא "תמחל"‪ ,‬לא "תסתיר" — "ַּת ְׁש ִל יְך"‪ .‬יש הבדל בין מי שמחביא דבר ובין מי שמשליך אותו‪:‬‬ ‫המחביא עוד קשור אליו‪ ,‬יודע היכן הוא‪ ,‬עלול לשוב אליו; המשליך למצולות ים — נפרד ממנו לצמיתות‪ ,‬שאין אדם יורד למצולות‬ ‫להוציא משם דבר‪ .‬החטא שנסלח איננו מתויק בארכיון להוציאו ביום פקודה — הוא מושלך למקום שאין ממנו שיבה‪ .‬ומדוע‬ ‫דווקא אצל המים? מובא במהרי"ל‪ :‬זכר לעקדה — שעל פי המדרש נעשה השטן לנהר בדרכם של אברהם ויצחק להר המוריה‪,‬‬ ‫ואברהם עבר בו עד צווארו ולא שב (מדרש תנחומא‪ ,‬וירא כב)‪ .‬כלומר‪ :‬אנו מנערים את הכיסים במקום שבו אברהם לא חזר‬ ‫לאחור‪ .‬ומפני שהיום הראשון חל השנה בשבת‪ ,‬נוהגים לומר תשליך ביום השני‪ ,‬אחר מנחה‪ .‬לא הנהר מטהר; הוא רק מזכיר שיש‬ ‫לאן להשליך‪.‬‬ ‫מֹוָצ ֵא י ַׁש ָּב ת — ֵל יל ֵׁש ִנ י‬ ‫בערבית של הלילה השני‪ ,‬שהוא מוצאי שבת‪ ,‬מוסיפים בתפילה "ַו ּתֹוִד יֵע נּו" — הבדלה שבתוך התפילה (שו"ע או"ח סימן תקצט)‪.‬‬ ‫ואת נרות היום השני מדליקים רק אחרי צאת הכוכבים‪ ,‬מאש שדלקה מערב שבת‪ ,‬ולפני ההדלקה אומרים "ָּב רּוְך ַה ַּמ ְב ִּד יל ֵּב ין ֹקֶד ׁש‬ ‫ְל ֹקֶד ׁש" (שם‪ ,‬סימן רצט‪ ,‬י)‪ .‬והקידוש הוא קידוש והבדלה כאחד‪ ,‬בסדר יקנה"ז‪ַ :‬י ִי ן‪ִ ,‬ק ּדּוׁש‪ֵ ,‬נ ר — "ּבֹוֵר א ְמ אֹוֵר י ָה ֵא ׁש"‪ַ ,‬ה ְב ָּד ָל ה —‬ ‫"ַה ַּמ ְב ִּד יל ֵּב ין ֹקֶד ׁש ְל ֹקֶד ׁש"‪ְ ,‬ז ַמ ן — "ֶׁש ֶה ֱח ָי נּו"‪ .‬ונוהגים להניח על השולחן פרי חדש‪ ,‬ולכוון עליו בשהחיינו (שם‪ ,‬סימן תר‪ ,‬ב)‪ .‬והטעם‪:‬‬ ‫נחלקו אם שני ימי ראש השנה הם "יומא אריכתא"‪ ,‬יום אחד ארוך‪ ,‬שאין לברך בו שהחיינו פעמיים — ולכן מצרפים פרי חדש‪ .‬וכיוון‬ ‫שכך‪ ,‬אפשר לומר‪ :‬השופר שתשמע מחר בבוקר הוא גם השופר של שבת‪ .‬היום הארוך לא נגמר; רק הקול נדחה לחציו השני‪.‬‬ ‫צֹום ְּג ַד ְל ָי ה — ַה ּיֹום ֶׁש ַא ֲח ֵר י‬ ‫ביום המחרת‪ ,‬ג' בתשרי‪ ,‬מתענים‪" .‬צֹום ַה ְּׁש ִב יִע י" (זכריה ח‪ ,‬יט) — "זה שלושה בתשרי‪ ,‬שבו נהרג גדליה בן אחיקם‪ .‬ולמה נכתב?‬ ‫ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו" (ראש השנה יח ע"ב)‪ .‬היום הראשון של השנה החדשה שאינו חג — הוא‬ ‫תענית‪ .‬על מנהיג שנרצח בידי יהודי‪ ,‬מקנאה ומריבה פנימית‪ ,‬ושבמותו נגמרה גם השארית שנשארה בארץ אחרי החורבן‪ .‬השנה‬ ‫מתחילה בשופר ובדבש‪ ,‬וביום השלישי שלה מזכירה לך במה נגמרות מריבות בין יהודים‪ .‬זה הצום הראשון של השנה‪ ,‬ואולי לכן‬ ‫הוא בא כל כך מוקדם‪.‬‬ ‫ַל ּיֹום ַה ֵּׁש ִנ י — ַה ַּפ ַע ם ָה ִר אׁשֹוָנ ה ַה ָּׁש ָנ ה‬ ‫"ָא ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו" — ׁשּוָר ה ׁשּוָר ה‬ ‫השנה תאמר "אבינו מלכנו" לראשונה ביום השני‪ ,‬אחרי חזרת הש"ץ של שחרית‪ ,‬כשהארון פתוח וכולם עומדים‪ .‬ראינו ב"סדר‬ ‫היום" מניין באה התפילה — משתי שורות של רבי עקיבא בשעת בצורת (תענית כה ע"ב)‪ .‬מן השתיים צמחו‪ ,‬בנוסח אשכנז‪,‬‬ ‫ארבעים וארבע‪ .‬וכדאי לדעת את המבנה‪ ,‬כי מי שיודע אותו רואה שהתפילה הזאת בנויה כמו יום הדין עצמו‪ :‬הודאה‪ ,‬בקשה‪,‬‬ ‫ובסוף — ויתור על כל הטענות‪.‬‬ ‫"ָא ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו ָח ָט אנּו ְל ָפ ֶנ יָך" — השורה הראשונה‪ ,‬וכבר למדנו שבראש השנה מדלגים עליה‪ ,‬שאין וידוי ביום הדין (רמ"א סימן‬ ‫תקפד)‪ .‬כך שהשורה הראשונה שתאמר היא‪ָ" :‬א ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו ֵא ין ָל נּו ֶמ ֶל ְך ֶא ָּל א ָא ָּת ה" — שורתו של רבי עקיבא‪ ,‬מילה במילה‪.‬‬ ‫ההכתרה קודמת לכול‪ ,‬גם לווידוי‪ַ" .‬ח ֵּד ׁש ָע ֵל ינּו ָׁש ָנ ה טֹוָב ה" — אותה בקשה שאמרנו על התפוח‪ְ" .‬ק ַר ע ֹרַע ְּג ַז ר ִּד יֵנ נּו" — שוב "רוע"‪,‬‬ ‫כמו ב"ונתנה תוקף"‪ :‬קרע את הרוע שבגזרה‪ְ" .‬ז ֹכר ִּכ י ָע ָפ ר ֲא ָנ ְח נּו" — הטענה של הפייטן ב"אדם יסודו מעפר"‪ ,‬מוגשת בשורה אחת‬ ‫ובגוף ראשון‪.‬‬ ‫ואז חמש שורות של "ָּכ ְת ֵב נּו ְּב ֵס ֶפ ר"‪ :‬חיים טובים‪ ,‬גאולה וישועה‪ ,‬פרנסה וכלכלה‪ ,‬זכויות‪ ,‬סליחה ומחילה — חמישה ספרים‪ ,‬וסדרם‬ ‫מלמד‪ :‬קודם חיים‪ ,‬אחר כך גאולה‪ ,‬אחר כך פרנסה‪ ,‬ורק בסוף סליחה‪ .‬הפייטן יודע שאדם שאין לו לחם אינו פנוי לבקש מחילה‪.‬‬ ‫וממש לפני הסוף — הבקשות שאינן על עצמנו‪ֲ" :‬ע ֵׂש ה ְל ַמ ַע ן ֲה רּוִג ים ַע ל ֵׁש ם ָק ְד ֶׁש ָך‪ְ ...‬ל ַמ ַע ן ָּב ֵא י ָב ֵא ׁש ּוַב ַּמ ִי ם ַע ל ִק ּדּוׁש ְׁש ֶמ ָך"‪.‬‬ ‫באמצע הבקשות על חיינו‪ ,‬זוכרים את מי שנתנו את חייהם‪ .‬הזכות שלהם נדרשת כאן במקום זכותנו‪.‬‬ ‫והשורה האחרונה‪ ,‬שאותה כל הקהל אומר בקול‪ָ" :‬א ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו ָח ֵּנ נּו ַו ֲע ֵנ נּו‪ִּ ,‬כ י ֵא ין ָּב נּו ַמ ֲע ִׂש ים; ֲע ֵׂש ה ִע ָּמ נּו ְצ ָד ָק ה ָו ֶח ֶס ד ְו הֹוִׁש יֵע נּו"‪.‬‬ ‫ארבעים ושלוש שורות ביקשנו — ובסוף מודים‪ :‬אין בנו מעשים‪ .‬אחרי כל הבקשות‪ ,‬הטענה האחרונה איננה טענה; היא הודאה‬ ‫שאין טענה‪" .‬עשה עמנו צדקה" — צדקה‪ ,‬כמו שנותנים לעני שאינו יכול לשלם‪ .‬וזו השורה שכולם אומרים בקול רם‪ ,‬דווקא היא‪.‬‬ ‫הקהל שכל השנה מתגאה במעשיו עומד ואומר בקול‪ :‬אין‪ .‬וזה‪ ,‬לפי רבי עקיבא‪ ,‬מה שנענה‪ :‬מי שמעביר על מידותיו — כלומר‪ ,‬גם‬ ‫על טענותיו‪.‬‬ ‫"ָאִב ינּו" · "ַמ ְל ֵּכנּו" — ּוָמ ה ֵּביֵניֶה ם‬ ‫אב — מרחם בלי חשבון; מלך — דן בחשבון‪ .‬ואנו קוראים לו בשני השמות בנשימה אחת‪ ,‬ארבעים וארבע פעמים‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ישכח‪ ,‬כביכול‪ ,‬בשעה שהוא מלך — שהוא אב‪" .‬אם כבנים אם כעבדים" של מוסף הוא אותה תפילה בלבוש אחר‪ :‬העבד קורא‬ ‫"מלכנו"‪ ,‬הבן קורא "אבינו"‪ ,‬ושניהם עומדים באותה שורה‪ .‬ולמדנו‪ :‬בין כך ובין כך‪.‬‬ ‫ְׁש ֹלָׁש ה ְז ַמ ִּנ ים ֶׁש ל ַמ ְל כּות — ּוָמ ה ֵמ ֶה ם ָּת לּוי ָּב נּו‬ ‫"ה' ֶמ ֶל ְך‪ ,‬ה' ָמ ָל ְך‪ ,‬ה' ִי ְמ ֹלְך"‬ ‫את המשפט הזה אנו אומרים כל בוקר‪ ,‬ב"ְי ִה י ְכ בֹוד" של פסוקי דזמרה‪ ,‬ובימים הנוראים הוא נעשה לפיוט שלם‪ ,‬שהקהל עונה בו‬ ‫שוב ושוב‪" :‬ה' ֶמ ֶל ְך‪ ,‬ה' ָמ ָל ְך‪ ,‬ה' ִי ְמ ֹלְך ְל עֹוָל ם ָו ֶע ד"‪ .‬ואין זה פסוק אחד; הוא בנוי משלושה פסוקים שחוברו יחד‪" .‬ה' ֶמ ֶל ְך עֹוָל ם ָו ֶע ד"‬ ‫(תהלים י‪ ,‬טז) — הווה; "ה' ָמ ָל ְך ֵּג אּות ָל ֵב ׁש" (תהלים צג‪ ,‬א) — עבר; "ה' ִי ְמ ֹלְך ְל ֹעָל ם ָו ֶע ד" (שמות טו‪ ,‬יח) — עתיד‪ .‬שלוש הזמנים של‬ ‫המלכות‪ ,‬ושלושתם כבר פגשנו בגיליון הזה‪" :‬ה' מלך גאות לבש" הוא המזמור שפתח אדם הראשון ביום השישי; "ה' ימלוך" הוא‬ ‫הפסוק הראשון מן התורה במלכויות‪.‬‬ ‫והסדר מפתיע‪ :‬הווה‪ ,‬עבר‪ ,‬עתיד — ולא עבר‪ ,‬הווה‪ ,‬עתיד‪ ,‬כפי שהיינו מסדרים‪ .‬הפיוט פותח בהווה‪ .‬ואולי כך‪ :‬העבר אינו תלוי בנו —‬ ‫"ה' מלך" מאז שאמר אדם הראשון‪ .‬העתיד אינו תלוי בנו — "ה' ימלוך"‪ ,‬ו"שופר גדול" ייתקע‪ .‬מה שתלוי בנו הוא ההווה‪" :‬ה' ֶמ ֶל ְך"‬ ‫— עכשיו‪ ,‬עליי‪ ,‬בבית הזה‪ .‬ולכן הוא ראשון‪ .‬ראש השנה איננו זיכרון של הכתרה שהייתה ולא הבטחה של הכתרה שתהיה; הוא‬ ‫ה"מלך" שבאמצע‪ ,‬שאין לו קיום אלא בפי מי שאומר אותו היום‪ .‬וכשהקהל עונה "ה' מלך" בקול אחד — זה רגע ההכתרה‪ .‬לא‬ ‫במוסף‪ ,‬לא בשופר‪ :‬כאן‪ ,‬בשלוש מילים בבוקר‪.‬‬ ‫ָה ַר ְמ ַּב "ם ַע ל יֹום ַה ִּד ין — ִה ְל כֹות ְּת ׁשּוָב ה‪ֶּ ,‬פ ֶר ק ג‬ ‫ַּכ ף ַה ֹּמאְז ַנ ִי ם‬ ‫"ְל ִפ יָכ ְך ָצ ִר יְך ָּכ ל ָא ָד ם ֶׁש ִּי ְר ֶא ה ַע ְצ מֹו ָּכ ל ַה ָּׁש ָנ ה ֻּכ ָּל ּה ְּכ ִא ּלּו ֶח ְצ יֹו ַז ַּכ אי ְו ֶח ְצ יֹו ַח ָּי ב"‬ ‫(רמב"ם‪ ,‬הלכות תשובה ג‪ ,‬ד; על פי קידושין מ ע"ב)‬ ‫הגמרא בראש השנה (טז ע"ב) מדברת על ספרים‪ :‬שלושה ספרים נפתחים‪ ,‬וכותבים בהם‪ .‬הרמב"ם‪ ,‬כשבא לתאר את יום הדין‬ ‫בהלכות תשובה‪ ,‬לא הזכיר ספר‪ .‬הוא דיבר על מאזניים‪" :‬כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות‪ .‬מי שזכיותיו יתירות על‬ ‫עונותיו — צדיק; ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו — רשע; מחצה למחצה — בינוני" (ג‪ ,‬א)‪ .‬ספר רושם; מאזניים שוקלים‪ .‬ובספר‬ ‫אפשר לדפדף ולמנות שורות — ובמאזניים אי אפשר‪ ,‬כי משקל אינו מניין‪ .‬וזה מה שהרמב"ם ממהר לומר בהלכה הבאה‪ ,‬והיא‬ ‫לדעתי המנחמת ביותר בפרק‪" :‬ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות‪ ,‬אלא לפי גודלם‪ .‬יש זכות שהיא כנגד כמה עונות‪ ...‬ויש עון‬ ‫שהוא כנגד כמה זכיות‪ ...‬ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות‪ ,‬והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות" (ג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫"אין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות"‪ .‬כלומר‪ :‬אינך יכול לחשב את הדין שלך‪ .‬לא אתה‪ ,‬לא הרב שלך‪ ,‬ולא היצר הרע שלך‪ ,‬שהוא‬ ‫החשבונאי הפעיל ביותר בימים האלה‪ .‬מי שמסתובב בעשרת ימי תשובה ומונה לעצמו — כמה עשיתי‪ ,‬כמה לא — עוסק בחשבון‬ ‫שאין לו את הנתונים אליו‪ .‬יש מעשה קטן אחד שנעשה בשנה הזאת‪ ,‬שאתה לא זוכר אותו‪ ,‬ואצל אל דעות הוא שוקל כנגד‬ ‫חודשים‪ .‬הרמב"ם לא כתב את זה כדי שנתרשל; הוא כתב את זה כדי שנפסיק לחשב ונתחיל לעשות‪ .‬אם המשקל אינו ידוע —‬ ‫הדבר היחיד שבידך הוא להוסיף לכף‪.‬‬ ‫ואז ההלכה השלישית מעבירה את המאזניים אל ראש השנה‪" :‬כשם ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו‪ ,‬כך בכל שנה‬ ‫ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה‪ .‬מי שנמצא צדיק — נחתם לחיים; ומי שנמצא‬ ‫רשע — נחתם למיתה; והבינוני — תולין אותו עד יום הכפורים‪ :‬אם עשה תשובה — נחתם לחיים‪ ,‬ואם לאו — נחתם למיתה" (ג‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫ולמי נבנו עשרת הימים?‪ :‬לא לצדיק‪ ,‬שכבר נחתם‪ ,‬ולא לרשע‪ .‬לבינוני‪ .‬עשרת ימי תשובה הם הימים של מי שהכף שלו מאוזנת —‬ ‫כלומר‪ ,‬אם תשאל את עצמך בכנות‪ ,‬של רובנו‪ .‬אין הם ימים לגיבורי הרוח; הם ימים למי שתלוי‪.‬‬ ‫ועכשיו ההלכה הרביעית‪ ,‬שממנה לקחנו את הפסוק שבראש המאמר‪ .‬היא פותחת בשופר — "עורו ישנים משנתכם" — וממשיכה‪:‬‬ ‫"לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב‪ ,‬וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב‪ .‬חטא חטא‬ ‫אחד — הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה; עשה מצוה אחת — הרי הכריע את עצמו ואת כל‬ ‫העולם כולו לכף זכות‪ ,‬וגרם לו ולהם תשועה והצלה" (ג‪ ,‬ד)‪ .‬ולכאורה סתירה‪ :‬הרי אמרת שאין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות —‬ ‫ואיך אדם יראה עצמו "חציו זכאי"? הוא אינו יודע! אלא שזה בדיוק העניין‪" .‬כאילו"‪ .‬הרמב"ם אינו מבקש חישוב; הוא מבקש‬ ‫עמדה‪ .‬כיוון שאינך יכול לדעת היכן הכף — העמדה היחידה שאחראית היא שהמעשה הבא מכריע‪ .‬לא "בערך שלי אני בסדר"‪ ,‬ולא‬ ‫"ממילא אבוד"; אלא‪ :‬המצווה הזאת‪ ,‬עכשיו‪ ,‬מכריעה‪ .‬את זה אפשר לחיות בלי לדעת חשבונות‪.‬‬ ‫ו"וכן כל העולם"‪ .‬הרמב"ם לא הסתפק בכף שלך‪ .‬המעשה האחד שלך מכריע גם את העולם‪ .‬ביום שבו העולם עומד למשפט —‬ ‫"היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים" — יש אדם אחד שהמצווה שלו היא זו שתכריע את כולם‪ ,‬ואינך יודע שאינך הוא‪ .‬ומכאן‪,‬‬ ‫הוא כותב‪ ,‬המנהג‪" :‬ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום‬ ‫הכפורים יתר מכל השנה‪ ,‬ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור‬ ‫היום" (שם)‪ .‬הסליחות‪ ,‬הצדקה של הימים האלה‪ ,‬ההקפדה הקטנה על מצווה שכל השנה מזלזלים בה — כולם באים מן המאזניים‪,‬‬ ‫ומן העובדה שאינך יודע מה עליהם‪.‬‬ ‫הספר אומר‪ :‬אתה נרשם‪ .‬המאזניים אומרים‪ :‬אתה שוקל‪ .‬ומי שאינו יודע כמה הוא שוקל — יכול רק להוסיף‪ .‬זהו הפרק כולו‪,‬‬ ‫וזו עבודת הימים‪ :‬לא לחשב את הדין‪ ,‬אלא להכריע אותו במעשה אחד שאתה יכול לעשות עוד היום‪.‬‬ ‫ַה ִּמ ְז מֹור ֶׁש ל ָּכ ל ָה עֹוָנ ה — ָּפ סּוק ָּפ סּוק‬ ‫"ְל ָד ִו ד ה' אֹוִר י"‬ ‫מראש חודש אלול ועד שמיני עצרת — חמישים יום — אומרים ישראל את מזמור כ"ז פעמיים ביום‪ .‬פתחנו בו את הגיליון; כאן נלך‬ ‫בו עד סופו‪ .‬יש בו ארבעה עשר פסוקים‪ ,‬והוא נשבר באמצע‪ :‬שישה פסוקים של ביטחון‪ ,‬שישה של תחנון‪ ,‬ושניים שסוגרים‪ .‬מי‬ ‫שקורא אותו לאט מגלה שזה בדיוק מסלול הימים הנוראים‪.‬‬ ‫"ה' אֹוִר י ְו ִי ְׁש ִע י ִמ ִּמ י ִא יָר א‪ ,‬ה' ָמ עֹוז ַח ַּי י ִמ ִּמ י ֶא ְפ ָח ד" (א)‪ .‬המזמור פותח בשאלה רטורית — ממי אירא? — ואינו עונה עליה‪ .‬הוא פשוט‬ ‫הולך הלאה‪ .‬אדם שיש לו אור אינו צריך רשימה של מה שאינו מפחיד‪ִּ" .‬ב ְק ֹרב ָע ַל י ְמ ֵר ִע ים‪ֵ ...‬ה ָּמ ה ָכ ְׁש לּו ְו ָנ ָפ לּו" (ב) — בלשון עבר‪.‬‬ ‫עוד לפני שקרב הקרב‪ִ" .‬א ם ַּת ֲח ֶנ ה ָע ַל י ַמ ֲח ֶנ ה ֹלא ִי יָר א ִל ִּב י‪ִ ,‬א ם ָּת קּום ָע ַל י ִמ ְל ָח ָמ ה — ְּב ֹזאת ֲא ִנ י בֹוֵט ַח " (ג)‪" .‬בזאת" — במה? המפרשים‬ ‫נחלקו‪ ,‬אבל הפסוק הבא אומר‪.‬‬ ‫"ַא ַח ת ָׁש ַא ְל ִּת י ֵמ ֵא ת ה' — אֹוָת ּה ֲא ַב ֵּק ׁש‪ִׁ :‬ש ְב ִּת י ְּב ֵב ית ה' ָּכ ל ְי ֵמ י ַח ַּי י‪ַ ,‬ל ֲח זֹות ְּב ֹנַע ם ה' ּוְל ַב ֵּק ר ְּב ֵה יָכ לֹו" (ד)‪ .‬זה לב המזמור‪ ,‬וכדאי לעצור‬ ‫בשלושה דברים‪" .‬שאלתי" ומיד "אבקש" — שאל פעם‪ ,‬וממשיך לבקש; בקשה אחת שלא נגמרת‪" .‬אחת" — מי שיש לו בקשה אחת‬ ‫יודע במה הוא בוטח; מי שיש לו עשרים — מפוזר גם בפחדיו‪ .‬ו"שבתי" מול "לבקר"‪ :‬לשבת בבית כל הימים — ולבקר בהיכל‪ .‬הרי מי‬ ‫שיושב בבית אינו מבקר בו! אלא זו הבקשה‪ :‬להיות בבית כבן בית‪ ,‬ולהיכנס בכל פעם כאורח שרואה אותו בפעם הראשונה‪ .‬כך‬ ‫ראש השנה‪ :‬הבית שאתה חי בו כל השנה‪ ,‬ופעם בשנה אתה נכנס אליו כאילו לראשונה‪.‬‬ ‫"ִּכ י ִי ְצ ְּפ ֵנ ִנ י ְּב ֻס ֹּכה ְּב יֹום ָר ָע ה" (ה) — הסוכה; "ְו ֶא ְז ְּב ָח ה ְב ָא ֳה לֹו ִז ְב ֵח י ְת רּוָע ה" (ו) — התרועה‪ .‬ראש השנה וסוכות שניהם כאן‪ ,‬בשני‬ ‫פסוקים סמוכים‪ ,‬וביניהם "ירום ראשי"‪ .‬ועד כאן — ביטחון‪ .‬ואז‪ ,‬בפסוק ז‪ ,‬המזמור נשבר‪ְׁ" :‬ש ַמ ע ה' קֹוִל י ֶא ְק ָר א‪ְ ,‬ו ָח ֵּנ ִנ י ַו ֲע ֵנ ִנ י"‪ .‬מי‬ ‫שאמר "ממי אירא" מתחנן שישמעו אותו‪ .‬מה קרה? לא קרה דבר; זה אותו אדם‪ .‬הביטחון של הפסוקים הראשונים לא היה שקר —‬ ‫והתחנון של האחרונים אינו נפילה‪ .‬אדם שלם מכיל את שניהם‪ ,‬ובעשרת ימי תשובה הוא עובר ביניהם כמה פעמים ביום‪ .‬המזמור‬ ‫מרשה לך את זה‪.‬‬ ‫"ְל ָך ָא ַמ ר ִל ִּב י‪ַּ :‬ב ְּק ׁשּו ָפ ָנ י — ֶא ת ָּפ ֶנ יָך ה' ֲא ַב ֵּק ׁש" (ח)‪ .‬הפסוק המוזר במזמור‪ :‬הלב מצטט את הקדוש ברוך הוא — "בקשו פני" — ועונה‬ ‫לו‪ .‬כלומר‪ :‬הבקשה שלנו לראות פנים היא תשובה לבקשה שלו שיבקשו אותו‪ .‬שוב "אין מלך בלא עם"‪ַ" .‬א ל ַּת ְס ֵּת ר ָּפ ֶנ יָך ִמ ֶּמ ִּנ י" (ט)‬ ‫— האור של הפסוק הראשון היה אור הפנים‪ ,‬ועכשיו הפחד היחיד שנשאר‪ :‬שיסתיר אותן‪ִּ" .‬כ י ָא ִב י ְו ִא ִּמ י ֲע ָז בּוִנ י‪ַ ,‬ו ה' ַי ַא ְס ֵפ ִנ י" (י)‪.‬‬ ‫הפסוק הזה כתוב למי שמגיע לראש השנה לבד‪ :‬יתום‪ ,‬גרוש‪ ,‬זר בעיר‪ ,‬מי שהמשפחה שלו איננה מה שהיא צריכה להיות‪ .‬דוד כתב‬ ‫לו שורה‪" .‬יאספני" — לשון אסיפה של מי שנשאר בחוץ‪ ,‬כמו "אסיף" של סוף השנה‪ .‬יש מי שאוסף‪.‬‬ ‫"לּוֵל א ֶה ֱא ַמ ְנ ִּת י ִל ְר אֹות ְּב טּוב ה' ְּב ֶא ֶר ץ ַח ִּי ים" (יג)‪ .‬על המילה "לולא" יש נקודות בספר‪ ,‬ואמרו חכמים (ברכות ד ע"א)‪" :‬אמר דוד לפני‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא — אבל איני יודע אם יש לי חלק‬ ‫ביניהם"‪ .‬דוד המלך‪ ,‬בסוף מזמור הביטחון‪ ,‬מודה שאינו יודע אם יש לו חלק‪ .‬וזו לא כפירה בביטחון — זו הגדרתו‪ :‬בטוח בו‪ ,‬לא‬ ‫בעצמי‪ .‬מי שבא לראש השנה בטוח בעצמו אינו צריך את המזמור; מי שבא בטוח בו ולא בעצמו — אומר אותו כמו דוד‪ ,‬עם‬ ‫הנקודות‪.‬‬ ‫"ַק ֵּוה ֶא ל ה'‪ֲ ,‬ח ַז ק ְו ַי ֲא ֵמ ץ ִל ֶּב ָך‪ְ ,‬ו ַק ֵּוה ֶא ל ה'" (יד)‪ .‬פעמיים "קוה"‪ .‬ואמרו חכמים‪" :‬אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה — יחזור ויתפלל‪,‬‬ ‫שנאמר‪ :‬קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (ברכות לב ע"ב)‪ .‬זו החתימה של המזמור‪ ,‬וזו ההוראה לעשרת הימים‪ :‬קיווית ולא‬ ‫נענית — חזק‪ ,‬ואמץ‪ ,‬וקווה שוב‪ .‬ובאמצע‪ ,‬בין שתי התקוות‪ ,‬המילה שביקשנו במוסף‪ְ" :‬ו ַי ֲא ֵמ ץ" — "היום תאמצנו"‪ .‬התקווה השנייה‬ ‫איננה כמו הראשונה; יש ביניהן אומץ‪ .‬ומי שאמר את המזמור חמישים יום יודע בסופו של דבר להבדיל בין "אורי" ל"ישעי"‪ :‬האור‬ ‫ניתן בראש השנה‪ ,‬לפני שנעשה דבר; הישועה — אחרי עשרה ימים של "קוה"‪.‬‬ ‫"ֶח ְד ַו ת ה' ִה יא ָמ ֻע ְּז ֶכ ם" — ֹראׁש ַה ָּׁש ָנ ה ָה ִר אׁשֹון ֶׁש ל ַה ָּׁש ִב ים‬ ‫ִע ּיּון ָק ָצ ר‬ ‫"ַא ל ִּת ְת ַא ְּב לּו ְו ַא ל ִּת ְב ּכּו‪ְ ...‬ל כּו ִא ְכ לּו ַמ ְׁש ַמ ִּנ ים ּוְׁש תּו ַמ ְמ ַת ִּק ים‪ִּ ...‬כ י ָק דֹוׁש ַה ּיֹום ַל ֲא ֹדֵנ ינּו‪ְ ,‬ו ַא ל ֵּת ָע ֵצ בּו — ִּכ י ֶח ְד ַו ת ה' ִה יא‬ ‫ָמ ֻע ְּז ֶכ ם"‬ ‫(נחמיה ח‪ ,‬ט–י)‬ ‫דף אחד בתנ"ך מתאר לנו ראש השנה כהווייתו — והוא מפתיע עד דמעות‪ .‬ימי עזרא ונחמיה‪ :‬שבי הגולה‪ ,‬דור שרובו כבר לא ידע‬ ‫את התורה‪ ,‬מתכנסים בירושלים "ְּב יֹום ֶא ָח ד ַל ֹחֶד ׁש ַה ְּׁש ִב יִע י" — ראש השנה — ועזרא קורא לפניהם בתורה מן הבוקר‪ .‬ומה קרה‬ ‫כששמעו? "ִּכ י בֹוִכ ים ָּכ ל ָה ָע ם ְּכ ָׁש ְמ ָע ם ֶא ת ִּד ְב ֵר י ַה ּתֹוָר ה" (נחמיה ח‪ ,‬ט) — פרץ העם כולו בבכי‪ :‬הבינו כמה רחקו‪ ,‬כמה החסירו‪ .‬בכי‬ ‫של ראש השנה‪ ,‬בכי של חשבון אמת‪ .‬ומה אמרו להם עזרא ונחמיה והלויים? היינו מצפים‪ :‬יפה‪ ,‬הוסיפו בכה‪ .‬והם אמרו את ההפך‬ ‫הגמור‪ :‬אל תתאבלו ואל תבכו; לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים‪.‬‬ ‫הפסוק הזה הוא המקור לשולחננו הערוך בראש השנה — למשמנים ולממתקים‪ ,‬לתפוח ולדבש — ובתוכו מונח היסוד‪ֶ" :‬ח ְד ַו ת ה'‬ ‫ִה יא ָמ ֻע ְּז ֶכ ם"‪ .‬השמחה איננה פרס שמקבלים אחרי הדין — היא המעוז‪ ,‬המבצר שבו עומדים בדין‪ .‬ושים לב למי נאמרו הדברים‪ :‬לא‬ ‫לצדיקים שבטוחים בדינם — לדור של שבים‪ ,‬שזה עתה בכה על מרחקו‪ .‬דווקא להם‪ :‬אל תיעצבו‪ .‬שהעצבות על העבר‪ ,‬משנעשתה‬ ‫חשבון וחרטה‪ ,‬סיימה את תפקידה — ומכאן ואילך היא רק מכבידה את הרגליים; והשמחה — היא שנותנת כוח לשנות‪ .‬הבוכה על‬ ‫אשתקד ונשאר בבכיו — נשאר באשתקד; האוכל משמנים בקדושה — קם והולך אל השנה החדשה‪ .‬וזו ההלכה שנפסקה למעשה‬ ‫מאותו יום ועד שולחננו‪ :‬בראש השנה אוכלים ושותים ושמחים‪ ,‬כי חדוות ה' היא מעוזנו‪.‬‬ ‫ֹראׁש ַה ָּׁש ָנ ה ֶׁש ָח ל ְּב ַׁש ָּב ת — ַמ ה ִּמ ְׁש ַּת ֶּנ ה ַה ָּׁש ָנ ה‪ ,‬יֹום ַא ַח ר יֹום‬ ‫ֲה ָל ָכ ה ַע ל ַה ֻּׁש ְל ָח ן‬ ‫ערב ראש השנה (יום שישי)‪ :‬אחר שחרית — התרת נדרים‪ ,‬כמנהג‪ .‬אין אומרים תחנון (שו"ע או"ח תקפא‪ ,‬ג)‪ ,‬ואין‬ ‫תוקעים בשופר בערב ראש השנה — להבדיל בין תקיעות הרשות של אלול לתקיעות החובה (רמ"א שם)‪ .‬יש נוהגים‬ ‫לטבול (רמ"א שם‪ ,‬ד)‪ .‬מדליקים נרות בזמן הדלקת נרות של שבת‪ ,‬ומברכים "ְל ַה ְד ִל יק ֵנר ֶׁש ל ַׁש ָּבת ְוֶׁש ל יֹום טֹוב" (ויש‬ ‫אומרים‪ְ" :‬וֶׁש ל יֹום ַה ִּזָּכרֹון")‪ ,‬ואחריה "ֶׁש ֶה ֱחָינּו"‪ ,‬כמנהג‪.‬‬ ‫ליל ראשון (ליל שבת)‪ :‬קבלת שבת מתחילים מ"ִמ ְזמֹור ִׁש יר ְל יֹום ַה ַּׁש ָּבת"‪ ,‬כמנהג ביום טוב שחל בשבת‪ .‬בתפילה‪:‬‬ ‫"ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּק דֹוׁש" — ואם אמר "האל הקדוש" חוזר לראש התפילה (שו"ע תקפב‪ ,‬א–ב); "ָזְכ ֵר נּו ְל ַח ִּיים" והתוספות — ואם‬ ‫שכח אינו חוזר (שם‪ ,‬ה); מזכירים שבת‪ֶ" :‬א ת יֹום ַה ַּׁש ָּבת ַה ֶּזה ְוֶא ת יֹום ַה ִּזָּכרֹון ַה ֶּזה‪ ,‬יֹום ִזְכ רֹון ְּת רּוָע ה ְּב ַאֲהָבה" — "זכרון‬ ‫תרועה" ולא "יום תרועה" (שם‪ ,‬ז)‪ .‬אחר ערבית‪ְ" :‬ל ָׁש ָנה טֹוָבה ִּת ָּכֵת ב ְוֵת ָח ֵת ם"‪ .‬קידוש של שבת ושל יום הזכרון‪,‬‬ ‫ו"שהחיינו"‪ .‬ואחריו — הסימנים (ראה בתיבה הבאה)‪.‬‬ ‫יום ראשון (שבת קודש)‪ :‬אין תוקעים בשופר (משנה ראש השנה ד‪ ,‬א; שו"ע תקפח‪ ,‬ה)‪ .‬אין אומרים "ָאִב ינּו ַמ ְל ֵּכנּו"‬ ‫(רמ"א סימן תקפד)‪ .‬קוראים בשני ספרים‪ַ" :‬וה' ָּפַק ד ֶא ת ָׂש ָר ה" ומפטירים בחנה‪ .‬במוסף — כל תשע הברכות במלואן‪ ,‬גם‬ ‫שופרות‪ ,‬אלא שאין אומרים "ֲאֶר ֶׁש ת ְׂש ָפֵת ינּו"; "ַה ּיֹום ֲהַר ת עֹוָלם" אומרים‪ .‬אין אומרים "אב הרחמים" ו"צדקתך"‪ .‬תשליך‬ ‫— נדחה ליום שני‪ .‬אין מכינים משבת ליום טוב‪ :‬את השולחן לליל שני עורכים רק אחר צאת הכוכבים‪ .‬ומנהג שלא לישון‬ ‫ביום ראש השנה (רמ"א תקפג‪ ,‬ב)‪ ,‬ואחר חצות היום יש מקילים‪.‬‬ ‫מוצאי שבת — ליל שני‪ :‬בערבית מוסיפים "ַוּתֹוִד יֵע נּו" (שו"ע סימן תקצט)‪ .‬לפני כל מלאכה — ובכלל זה הדלקת הנרות‬ ‫— אומרים "ָּברּוְך ַה ַּמ ְב ִּד יל ֵּבין ֹקֶד ׁש ְל ֹקֶד ׁש" (שם‪ ,‬רצט‪ ,‬י)‪ .‬את נרות יום טוב מדליקים רק אחר צאת הכוכבים‪ ,‬מאש‬ ‫שדלקה מערב שבת‪ .‬קידוש בסדר יקנה"ז‪ :‬יין‪ ,‬קידוש‪ ,‬נר ("ּבֹוֵר א ְמ אֹוֵר י ָה ֵא ׁש")‪ ,‬הבדלה ("ַה ַּמ ְב ִּד יל ֵּבין ֹקֶד ׁש ְל ֹקֶד ׁש")‪ ,‬זמן‬ ‫("ֶׁש ֶה ֱחָינּו") — ואין מברכים על הבשמים‪ .‬פרי חדש על השולחן‪ ,‬ומכוונים עליו ב"שהחיינו" (שם‪ ,‬סימן תר‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫יום שני (יום ראשון בשבוע)‪ :‬תקיעת שופר — "ִל ְׁש ֹמַע קֹול ׁשֹוָפר" ו"ֶׁש ֶה ֱחָינּו"‪ ,‬והשנה מברכים "שהחיינו" על השופר‬ ‫לכל הדעות‪ ,‬שהרי זו התקיעה הראשונה (שו"ע סימן תר)‪" .‬אבינו מלכנו" — ומדלגים על "ָח ָטאנּו ְל ָפֶניָך "‪ ,‬שאין וידוי‬ ‫בראש השנה (רמ"א סימן תקפד)‪ .‬קוראים "ְוָה ֱא ֹלִה ים ִנָּס ה ֶא ת ַאְב ָר ָה ם" ומפטירים "ֲהֵבן ַיִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִים"‪ .‬אחר מנחה —‬ ‫תשליך (רמ"א תקפג‪ ,‬ב)‪ .‬במוצאי יום טוב‪ַ" :‬אָּת ה חֹוַנְנָּת נּו"‪ ,‬והבדלה על הכוס בלבד‪ ,‬בלי נר ובלי בשמים‪.‬‬ ‫צום גדליה (יום שני בשבוע‪ ,‬ג' בתשרי)‪ :‬תענית מעלות השחר; סליחות‪ֲ" ,‬עֵננּו"‪ ,‬וקריאת "ַוְיַח ל"‪ .‬וכל עשרת הימים‪:‬‬ ‫"ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּק דֹוׁש"‪ַ" ,‬ה ֶּמ ֶל ְך ַה ִּמ ְׁש ָּפט"‪ְ" ,‬ל ָד ִוד ה' אֹוִר י" — עד שמיני עצרת‪.‬‬ ‫ומן העיקר‪ִ" :‬מ ְצ ַות ַה ּיֹום ְּב ׁשֹוָפר" — והשנה‪ ,‬ביום הראשון‪ ,‬מצוות היום בשתיקה שיודעת למה היא שותקת‪.‬‬ ‫הדברים כלליים בלבד — לכל שאלה למעשה‪ :‬מורה הוראה‪.‬‬ ‫"ִס יָמ ָנ א ִמ ְּל ָת א ִה יא" — ָמ ה אֹוְכ ִל ים‪ּ ,‬וָמ ה אֹוְמ ִר ים‬ ‫ַה ִּס יָמ ִנ ים‬ ‫המקור‪" :‬השתא דאמרת סימנא מילתא היא‪ ,‬יהא רגיל איניש למיכל בריש שתא קרא ורוביא‪ ,‬כרתי‪ ,‬סילקא ותמרי" (הוריות יב ע"א;‬ ‫כריתות ו ע"א) — דלעת‪ ,‬לוביא או חילבה‪ ,‬כרתי‪ ,‬סלק ותמרים‪ .‬והרמ"א‪" :‬ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש" (או"ח תקפג‪ ,‬א)‪" ,‬ויש‬ ‫אוכלים ראש כבש — זכר לאילו של יצחק" (שם‪ ,‬ב)‪ .‬ונוהגים שלא לאכול אגוזים (שם) ומאכלים חמוצים ומרים‪.‬‬ ‫מה אומרים‪ :‬על כל סימן — "ְי ִה י ָר צֹון ִמ ְּל ָפ ֶנ יָך ה' ֱא ֹלֵה ינּו ֵו אֹלֵה י ֲא בֹוֵת ינּו"‪:‬‬ ‫רוביא — "ֶׁש ִּי ְר ּבּו ָז ֻכ ּיֹוֵת ינּו"‬ ‫תפוח בדבש — "ֶׁש ְּת ַח ֵּד ׁש ָע ֵל ינּו ָׁש ָנ ה טֹוָב ה ּוְמ תּוָק ה"‬ ‫רימון — "ֶׁש ַּנ ְר ֶּב ה ָז ֻכ ּיֹות ְּכ ִר ּמֹון"‬ ‫כרתי — "ֶׁש ִּי ָּכ ְר תּו ׂשֹוְנ ֵא ינּו"‬ ‫דגים — "ֶׁש ִּנ ְפ ֶר ה ְו ִנ ְר ֶּב ה ְּכ ָד ִג ים"‬ ‫סלק — "ֶׁש ִּי ְס ַּת ְּל קּו אֹוְי ֵב ינּו"‬ ‫ראש — "ֶׁש ִּנ ְה ֶי ה ְל ֹראׁש ְו ֹלא ְל ָז ָנ ב"‪.‬‬ ‫תמרים — "ֶׁש ִּי ַּת ּמּו ׂשֹוְנ ֵא ינּו"‬ ‫דלעת — "ֶׁש ִּי ָּק ַר ע ְּג ַז ר ִּד יֵנ נּו ְו ִי ָּק ְר אּו ְל ָפ ֶנ יָך ָז ֻכ ּיֹוֵת ינּו"‬ ‫ומה מכוונים‪ :‬רוב הסימנים הם משחקי מילים — כרתי‪ ,‬סלק‪ ,‬תמר‪ .‬ואין זה ילדותי‪ :‬חכמים לימדו שהלשון שבפה שייכת ליום הדין לא‬ ‫פחות מן הלב‪ .‬מי שיכול להפוך ירק לתפילה — יכול להפוך שנה‪ .‬ומשלוש עשרה מילים של "יהי רצון" על תפוח‪ ,‬ילדים זוכרים את ראש‬ ‫השנה כל חייהם‪ .‬זו הסיבה שהסימן נועד לשולחן ולא לבית הכנסת‪.‬‬ ‫ּוְת ׁשּובֹות ְק ָצ רֹות‬ ‫ְׁש ֵא לֹות ְק ָצ רֹות ִמ ן ַה ֻּׁש ְל ָח ן‬ ‫למה תפוח בדבש? המנהג ברמ"א (או"ח תקפג‪ ,‬א)‪" :‬תפוח מתוק בדבש"‪ ,‬ואומרים "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה"‪ .‬תפוח — שכנסת‬ ‫ישראל נמשלה לו‪ְּ" ,‬כ ַת ּפּוַח ַּב ֲע ֵצ י ַה ַּי ַע ר" (שיר השירים ב‪ ,‬ג); ודבש — מתיקות שאינה נעשית ביד‪ ,‬אלא נאספת‪ .‬כך אנו מבקשים את‬ ‫השנה‪ :‬פרי שכבר בנו‪ ,‬ומתיקות שתבוא ממנו‪.‬‬ ‫למה לא ישנים ביום ראש השנה? הרמ"א (תקפג‪ ,‬ב) מביא את הירושלמי‪ :‬מי שישן בראש השנה — מזלו ישן‪ .‬ולמעשה‪ ,‬אחר חצות היום‬ ‫יש מקילים‪ ,‬ובשבת שכולה מנוחה — כל שכן‪ .‬אבל ביום שבו הכול נשקל‪ ,‬לא רוצים להיות מי שישן בשעת המשקל‪.‬‬ ‫למה בתפילה קוראים ליום "יֹום ַה ִּז ָּכ רֹון" ולא "יום הדין"? כי כך קראה לו התורה — "ִז ְכ רֹון ְּת רּוָע ה" — ולא "יום הדין"‪ .‬הדין הוא מה שנעשה‬ ‫בו; הזיכרון הוא מהותו‪ .‬השם שבתפילה מלמד מה לבקש‪ :‬לא "צא זכאי"‪ ,‬אלא "היזכר"‪.‬‬ ‫למה לובשים לבן ביום הדין? הירושלמי (ראש השנה א‪ ,‬ג)‪ :‬אדם שיש לו דין לובש שחורים; וישראל לובשים לבנים ואוכלים ושותים‬ ‫ושמחים‪" ,‬יודעין שהקדוש ברוך הוא עושה להם נס"‪ .‬הלבן איננו יוהרה; הוא ביטחון בדיין‪.‬‬ ‫שכחתי "ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּק דֹוׁש" — מה עושים? אם נזכרת בתוך כדי דיבור — תקן ואמור "המלך הקדוש"‪ .‬אם לא — חוזרים לראש התפילה (שו"ע‬ ‫או"ח תקפב‪ ,‬א–ב)‪ .‬ב"המלך המשפט" — אין חוזרים (רמ"א שם)‪ .‬ולכל שאלה למעשה — מורה הוראה‪.‬‬ ‫אם ניסן הוא "ראש חדשים"‪ ,‬למה השנה מתחילה בתשרי? "ארבעה ראשי שנים הם" (משנה ראש השנה א‪ ,‬א)‪ :‬ניסן — למלכים ולרגלים;‬ ‫תשרי — לשנים‪ ,‬לשמיטין וליובלות‪ .‬יש ראש לחודשים ויש ראש לשנים‪ .‬ניסן הוא ראש של יציאה; תשרי — ראש של בריאה ושל דין‪.‬‬ ‫שניהם ראש; לא באותו דבר‪.‬‬ ‫בראש השנה בוכים — או שמחים? שתי מסורות‪ :‬מובא בשם האר"י שמי שאינו בוכה בראש השנה‪ ,‬סימן שאין נשמתו שלמה; ומובא‬ ‫בשם הגר"א שאין לבכות בראש השנה‪ ,‬שהוא יום טוב‪ .‬והכתוב הכריע לפני שניהם‪ ,‬בעיון הקצר שלמעלה‪ :‬בכי של געגוע — כן; בכי של‬ ‫ייאוש — לא‪ .‬ו"ְו ִג ילּו ִּב ְר ָע ָד ה" (תהלים ב‪ ,‬יא) — שניהם באותה שורה‪.‬‬ ‫ִמ ְּק ִר יאֹות ֶה ָח ג ּוִמ ן ַה ָּי ִמ ים‬ ‫ִנ יצֹוצֹות ַל ֻּׁש ְל ָח ן‬ ‫"ַוה' ָּפַק ד ֶא ת ָׂש ָר ה ַּכֲאֶׁש ר ָאָמ ר‪ַ ,‬וַּיַע ׂש ה' ְל ָׂש ָר ה ַּכֲאֶׁש ר ִּד ֵּבר" (בראשית כא‪ ,‬א)‬ ‫רש"י‪'" :‬כאשר אמר' — בהריון; 'כאשר דבר' — בלידה"‪ .‬שני פעלים‪ ,‬שני שלבים‪ :‬ההריון והלידה‪ .‬ומה נעשה בראש השנה?‬ ‫הפקידה — "בראש השנה נפקדה שרה" — כלומר ההריון‪ ,‬לא הלידה‪ .‬אל תבקש ביום הזה לראות תוצאות; בקש להיפקד‪.‬‬ ‫ורש"י מוסיף מדוע נסמכה פרשה זו לתפילת אברהם על אבימלך‪" :‬ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו‬ ‫דבר — הוא נענה תחילה" (על פי בבא קמא צב ע"א)‪ .‬זו ההלכה הפשוטה ביותר של ראש השנה‪ :‬מי שמתפלל על חברו לאותו‬ ‫דבר שהוא עצמו צריך — נענה ראשון‪ .‬יש לך משהו לבקש השנה? מצא מישהו שצריך אותו‪ ,‬והתפלל עליו קודם‪.‬‬ ‫"ְצ ֹחק ָע ָׂש ה ִל י ֱא ֹלִה ים‪ָּ ,‬כל ַה ֹּׁשֵמ ַע ִיְצ ַח ק ִל י" (בראשית כא‪ ,‬ו)‬ ‫ביום הדין‪ ,‬ביום האימה‪ ,‬קוראים בתורה על לידה — ועל ילד ששמו צחוק‪" .‬כל השומע יצחק לי" — רש"י‪" :‬ישמח בשבילי"‪.‬‬ ‫התורה לא בחרה לראש השנה את פרשת "ונתנה תוקף"; היא בחרה את הפרשה שבה זקנה בת תשעים צוחקת‪ .‬הדין הוא‬ ‫אמת‪ ,‬והצחוק גם הוא אמת — ומי ששוכח את השני בגלל הראשון לא קרא את הקריאה של היום‪.‬‬ ‫ִמ ן ַה ָּיִמ ים · ָלָּמ ה ֵא ין אֹוְמ ִר ים ַה ֵּלל ְּב ֹראׁש ַה ָּׁש ָנה‬ ‫"אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום‬ ‫הכיפורים? אמר להם‪ :‬אפשר‪ ,‬מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו — וישראל אומרים שירה?" (ראש‬ ‫השנה לב ע"ב)‪ .‬והבט מי שואל ומי עונה‪ .‬המלאכים רוצים שירה; המלך אומר — לא בשעה כזאת‪ .‬הדיין עצמו הוא שאינו רוצה‬ ‫שנשיר בזמן שהספרים פתוחים‪ .‬זה לא פחד שלנו; זו התחשבות שלו‪ .‬ומי שמבין את זה יודע גם מה יהיה כשהספרים ייסגרו‪.‬‬ ‫ִמ ן ַה ָּיִמ ים · ָלָּמ ה ְׁש ֵני ָיִמ ים — ַּגם ְּב ֶא ֶר ץ ִיְׂש ָר ֵא ל‬ ‫ראש השנה הוא החג היחיד שנוהג יומיים בכל מקום‪ ,‬גם בירושלים‪ .‬הטעם בגמרא (ראש השנה ל ע"ב)‪" :‬פעם אחת נשתהו‬ ‫העדים לבוא‪ ,‬ונתקלקלו הלוים בשיר; התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה" — ומשעה שאין יודעים ביום עצמו אם‬ ‫נתקדש‪ ,‬נעשו שני הימים "קדושה אחת" (ביצה ד ע"ב–ה ע"א)‪ ,‬יום אחד ארוך‪ .‬כלומר‪ :‬היום השני איננו הזדמנות שנייה — הוא‬ ‫המשך של אותו יום; ומה שלא נעשה בראשון‪ ,‬לא איחר‪.‬‬ ‫"ַוֹּיאֶמ ר ֵא ָליו ַאְב ָר ָה ם‪ַ ,‬וֹּיאֶמ ר ִה ֵּנִני" (בראשית כב‪ ,‬א)‬ ‫רש"י‪" :‬כך היא ענייתם של חסידים — לשון ענוה ולשון זימון"‪" .‬הנני" עוד לפני שידע מה יתבקש‪ .‬יש אנשים שעונים "מה?"‬ ‫ויש שעונים "הנני"‪ .‬ההבדל אינו במה שיעשו אחר כך; ההבדל הוא שהראשון שומר לעצמו את הזכות לסרב‪ ,‬והשני כבר הלך‪.‬‬ ‫השופר שואל בקול אחד ארוך‪ ,‬ואינו מפרט‪ .‬תשובה אחת יש לו‪ :‬הנני‪.‬‬ ‫ִמ ן ַה ָּיִמ ים · ׁשֹוָפר ֶׁש ל ַאִיל — ְו ָכפּוף‬ ‫"כל השופרות כשרים חוץ משל פרה" (משנה ראש השנה ג‪ ,‬ב)‪ ,‬ובגמרא‪" :‬אין קטיגור נעשה סניגור" — קרן העגל אינה יכולה‬ ‫ללמד זכות ביום הדין (ראש השנה כו ע"א)‪ .‬ועוד אמרו‪ :‬של ראש השנה — "של יעלים‪ ,‬כפופין"; "כמה דכייף איניש דעתיה טפי‬ ‫מעלי" — כל שכופף אדם את דעתו‪ ,‬עדיף (שם כו ע"ב)‪ .‬הכלי שבו מבקשים על החיים צריך להיות כפוף‪ .‬לא שבור — כפוף;‬ ‫שופר ישר אינו פסול‪ ,‬אבל הכפוף "עדיף"‪ .‬ואולי זה ההבדל בין מי שמתקן את עצמו לבין מי ששובר את עצמו‪ :‬הראשון תוקע‪,‬‬ ‫השני נשבר‪.‬‬ ‫ִּת ְׁש ֵר י — "ַה ֹחֶד ׁש ַה ְּמ ֻׁש ָּב ע ַּב ֹּכל"‬ ‫ָמ דֹור ַל ֹחֶד ׁש‬ ‫השם "תשרי" אינו מן התורה; "שמות חדשים עלו בידם מבבל" (ירושלמי ראש השנה א‪ ,‬ב)‪ .‬בתורה שמו הוא מספר‪ַ" :‬ה ֹחֶד ׁש‬ ‫ַה ְּׁש ִב יִע י"‪ .‬והמדרש שומע במספר את הכול‪" :‬בחודש השביעי — שהוא משובע בכל‪ :‬גתות בתוכו‪ ,‬ברכות בתוכו‪ ,‬כיפור בתוכו‪ ,‬סוכה‬ ‫בתוכו‪ ,‬לולב וערבה בתוכו" (ויקרא רבה כט‪ ,‬ח)‪ .‬שביעי — ומשובע‪ .‬החודש השביעי הוא לחודשים מה שהיום השביעי הוא לימים‪:‬‬ ‫השבת של השנה‪ .‬וכמו בשבת — קודם מקבלים את פניה (ראש השנה)‪ ,‬אחר כך מנקים (יום הכיפורים)‪ ,‬ואז יושבים בבית (סוכות)‪.‬‬ ‫לא במקרה השנה מתחילה בשבת ממש‪ .‬וכל מה שהחודש נותן הוא בסדר הזה‪ :‬הכתרה‪ ,‬טהרה‪ ,‬דירה‪ .‬מי שיושב בסוכה כבר עבר‬ ‫את שני הראשונים; ומי שעומד היום בראש השנה — יש לו עוד חודש שלם שכולו שבת‪.‬‬ ‫ָׁש ֹלׁש ְׁש ֵא לֹות ְל ִׂש יָח ה ֶׁש ל ַח ג‬ ‫ֶא ל ַה ֻּׁש ְל ָח ן‬ ‫א‪ .‬המדרש אומר שאדם הראשון נברא‪ ,‬חטא‪ ,‬נידון ויצא בדימוס — הכול ביום אחד‪ ,‬ולכן זה יום הדין‪ .‬מה זה אומר על מה שהדיין מחפש‬ ‫ביום הזה‪ :‬את מי שלא חטא‪ ,‬או את מי שיוצא?‬ ‫ב‪ .‬השנה אין שופר ביום הראשון — מחשש שיהודי אחד‪ ,‬שאינו בקי‪ ,‬יטלטל אותו ברשות הרבים‪ .‬עם שלם מוותר על מצוות היום כדי‬ ‫שאיש אחד לא ייכשל‪ .‬האם הייתם מוותרים על משהו יקר כדי שמישהו אחר לא ייפול? איפה בבית שלכם צריך "גזירה" כזאת?‬ ‫ג‪ .‬רחל נענתה בזכות הסימנים שמסרה לאחותה‪ ,‬ורבי עקיבא נענה מפני שהיה "מעביר על מידותיו"‪ .‬ביום הדין‪ ,‬הטענה החזקה ביותר‬ ‫היא ויתור‪ .‬על מה — דבר אחד — אתם מוכנים לוותר השנה בשביל מישהו בשולחן הזה?‬ ‫ִל ְׁש ֵנ י ַה ָּי ִמ ים‪ְ ,‬ו ַל ֲע ֶׂש ֶר ת ַה ָּי ִמ ים‬ ‫ַה ְנ ָה ָג ה ְל ַמ ֲע ֶׂש ה‬ ‫ליל שבת‪ :‬לפני הקידוש‪ ,‬לכל אחד בשולחן — "לשנה טובה תכתב ותחתם"‪ ,‬בעיניים ולא באוויר‪ .‬למדנו שזה פסק דין; תן אותו בעין יפה‪.‬‬ ‫שבת בבוקר‪ :‬לבוא בזמן ל"ַה ֶּמ ֶל ְך"‪ .‬ב"ּוְב ֵכ ן ַצ ִּד יִק ים ִי ְר אּו ְו ִי ְׂש ָמ חּו" — להרשות לעצמך רגע של שמחה‪ .‬בשופרות‪ ,‬בלי שופר — לזכור תקיעה‬ ‫אחת מן העבר‪ ,‬כאילו שמעת אותה עכשיו‪.‬‬ ‫מוצאי שבת‪ :‬להדליק את נרות יום טוב מן האש שדלקה מערב שבת — ולומר בלב‪ :‬מן הנר הזה‪.‬‬ ‫יום שני‪ ,‬לפני התקיעות‪ִ" :‬ה ֵּנ ִנ י" — בלב‪ ,‬לפני הברכה‪ .‬ואחר מנחה‪ ,‬בתשליך — לנער כיס אחד אמיתי‪ :‬טינה אחת‪ ,‬על אדם אחד‪ ,‬שלא‬ ‫תיקח איתך לשנה‪.‬‬ ‫עשרת הימים‪ :‬מצווה אחת ליום שכל השנה אתה מזלזל בה — ולעשות אותה כמי שיודע שהיא מכריעה את הכף‪ .‬וכל יום — פסוק מן‬ ‫הצידה שבסוף הגיליון‪.‬‬ ‫ְׁש ֵנ י ַמ ֲע ִׂש ים ֲא ִמ ִּת ִּי ים — ֶא ָח ד ְל ָכ ל יֹום‪ִ ,‬ל ְק ֹרא ַּב ְּס עּוָד ה‬ ‫ִס ּפּוֵר י ֻׁש ְל ָח ן‬ ‫ַלּיֹום ָה ִר אׁשֹון · ַע ל ַה ְכ ָּת ָר ה‬ ‫ַה ִּמ ָּל ה ֶׁש ִה ִּפ יָל ה ֶא ת ָה ַר ִּב י‬ ‫"ַה ֶּמ ֶל ְך יֹוֵׁש ב ַע ל ִּכ ֵּס א ָר ם ְו ִנ ָּׂש א"‬ ‫(תפילת שחרית לראש השנה)‬ ‫מסופר על רבי אהרן הגדול מקרלין‪ ,‬מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש‪ ,‬שנהג לעבור לפני התיבה בשחרית של ראש השנה‪ .‬וכל‬ ‫הקהל היה מחכה למילה הראשונה שלו — כי בראש השנה שליח הציבור פותח את התפילה במילה אחת‪ ,‬בקול‪ַ" :‬ה ֶּמ ֶל ְך"‪ .‬שנה‬ ‫אחת עמד רבי אהרן‪ ,‬פתח את פיו‪ ,‬אמר "המלך" — ונפל מתעלף‪ .‬החסידים נבהלו‪ ,‬הרימו אותו‪ ,‬וכשהתעורר שאלו אותו‪ :‬רבי‪ ,‬מה‬ ‫קרה? אמר להם‪ :‬נזכרתי בגמרא‪.‬‬ ‫הגמרא שנזכר בה היא במסכת גיטין (נו ע"א)‪ .‬בשעת המצור על ירושלים יצא רבן יוחנן בן זכאי אל המחנה הרומאי‪ ,‬ועמד לפני‬ ‫המצביא אספסיינוס ואמר לו‪" :‬שלום עליך‪ ,‬המלך"‪ .‬כעס אספסיינוס‪" :‬חייב אתה מיתה פעמיים — אחת‪ ,‬שאינני מלך ואתה קורא‬ ‫לי מלך; ושנית — אם מלך אני‪ ,‬מדוע לא באת אלי עד עכשיו?" ורבי אהרן אמר לחסידיו‪ :‬כשאמרתי "המלך"‪ ,‬עלתה בי השאלה‬ ‫השנייה — אם מלך הוא‪ ,‬מדוע לא באתי עד עכשיו? ולא יכולתי לעמוד‪.‬‬ ‫מוסר השכל‪ :‬לומר "מלך" — קל‪ .‬לומר "ַה ֶּמ ֶל ְך"‪ ,‬עם ה"א הידיעה‪ ,‬פירושו‪ :‬אני יודע במי מדובר‪ ,‬ואני יודע שהוא היה כאן כל‬ ‫השנה‪ .‬ומי שיודע את זה באמת — שומע מיד את השאלה‪ :‬אז איפה היית? רבי אהרן לא התעלף מפחד; הוא התעלף מן הכנות‪.‬‬ ‫ואיננו צריכים להתעלף‪ .‬ודווקא לנו‪ ,‬שסיימנו זה עתה חודש שלם‪ ,‬יש במעשה הזה צד שני‪ ,‬מנחם עד מאוד‪ :‬השאלה "למה‬ ‫לא באת עד עכשיו" נשאלת את מי שלא בא‪ .‬ואילו מי שהלך חודש שלם — ששמע שופר בכל בוקר‪ ,‬שאמר "לדוד" ערב ובוקר‪,‬‬ ‫שקם בחצות ליל לסליחות‪ ,‬שסימן שורה בלוח — הוא בא‪ .‬לאט‪ ,‬בקטנות‪ ,‬במעידות — אבל בא‪ .‬וכשיאמר החזן השנה "ַה ֶּמ ֶל ְך"‪,‬‬ ‫יוכל לבו לענות בלחש את התשובה שאין טובה ממנה‪ :‬באתי‪ .‬כל אלול הלכתי אליך‪ .‬ומלך ששואל "למה לא באת" — קל‬ ‫וחומר ששמח על מי שבא‪.‬‬ ‫לשיחה בשולחן‪ :‬מה ההבדל בין "מלך" ל"המלך"? ומה הייתם עונים לאספסיינוס על השאלה "מדוע לא באת עד עכשיו"? ומה עונה מי‬ ‫שהלך את אלול?‬ ‫מקור‪ :‬המעשה מסופר בפי חסידי קרלין ומובא בקבצי סיפורי חסידים; אין לו תיעוד בכתב מזמנו‪ ,‬ולכן — "מסופר"‪ .‬הגמרא שהזכיר‪ :‬גיטין נו ע"א‪.‬‬ ‫ַלּיֹום ַה ֵּׁש ִני · ַע ל ִזָּכרֹון‬ ‫ָה ַר ב ֶׁש ָה ַל ְך ָּב ֶר ֶג ל ֶא ל ַה ְּכ לּוִא ים‬ ‫"ֲה ֵב ן ַי ִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִי ם‪ָ ...‬ז ֹכר ֶא ְז ְּכ ֶר ּנּו עֹוד"‬ ‫(ירמיהו לא‪ ,‬יט — מהפטרת היום השני)‬ ‫בירושלים של שנות השלושים והארבעים‪ ,‬בימי השלטון הבריטי‪ ,‬היה בית סוהר מרכזי במגרש הרוסים‪ .‬ישבו בו גם אסירים יהודים‬ ‫— בהם חברי המחתרות‪ ,‬בחורים צעירים שנתפסו על נשק או על מעשה נגד השלטון‪ ,‬ורבים מהם רחוקים מתורה ומצוות‪ .‬ורב‬ ‫אחד‪ ,‬רבי אריה לוין‪ ,‬רב עני משכונת נחלאות‪ ,‬קיבל על עצמו להיות הרב שלהם‪ .‬הוא סירב לקבל על כך שכר‪ .‬ובכל שבת‪ ,‬בגשם‬ ‫ובחמה‪ ,‬היה הולך ברגל מביתו אל בית הסוהר — כי בשבת אין נוסעים — נכנס אל האסירים‪ ,‬מתפלל איתם‪ ,‬יושב איתם‪ ,‬שואל כל‬ ‫אחד לשלום אמו ואשתו‪ ,‬ולוקח בעל פה דרישות שלום למשפחות‪ .‬האסירים‪ ,‬גם אלה שלא הניחו תפילין מימיהם‪ ,‬קראו לו "אבי‬ ‫האסירים"‪.‬‬ ‫ובימים הנוראים היה בא אליהם‪ .‬את ראש השנה ואת יום הכיפורים לא היה מוכן שיעברו על האסירים בלי תפילה בציבור ובלי מי‬ ‫שיזכור אותם‪ .‬מסופר שבחורים שכל השנה לא אמרו "אבינו מלכנו" עמדו בבית הסוהר ואמרו אותו איתו — ובכו‪ .‬ועדויות‬ ‫האסירים חוזרות על דבר אחד‪ ,‬לא על דרשות ששמעו ממנו‪ :‬על כך שזכר‪ .‬שידע את שמה של אמא של כל אחד‪ ,‬ומה שלומה‪,‬‬ ‫ומה כתבה במכתב האחרון‪.‬‬ ‫מוסר השכל‪ :‬ההפטרה של היום אומרת "ֵמ ָר חֹוק ה' ִנ ְר ָא ה ִל י"‪ .‬מי שרחוק — נעול‪ ,‬מבויש‪ ,‬מחוץ למחנה — נזכר גם הוא בראש‬ ‫השנה‪ ,‬וזה כל עניינה של "זכרונות"‪ .‬רבי אריה לוין לא דרש מן האסירים דבר; הוא זכר אותם‪ .‬וכשמישהו זוכר אותך‪ ,‬גם‬ ‫"אבינו מלכנו" חוזר‪ .‬אפשר להיות בשביל מישהו רבי אריה גם בלי להיות רב‪ :‬ללכת ברגל אל מי שאיש אינו הולך אליו‪.‬‬ ‫לשיחה בשולחן‪ :‬מדוע דווקא הזיכרון — "ידע את השם של אמא שלנו" — עשה יותר מכל דרשה? ומי בסביבה שלכם "יושב בבית סוהר"‬ ‫מסוג אחר — ומי יכול ללכת אליו ברגל?‬ ‫מקור‪ :‬על פי "איש צדיק היה" מאת שמחה רז‪ ,‬ועדויות אסירי המחתרות על רבי אריה לוין (תרמ"ה–תשכ"ט)‪ .‬הפרטים על פי העדויות; מה שלא נמצא בכתב —‬ ‫"מסופר"‪.‬‬ ‫ִמ ָּל ה ֵּב ין ַא ִח ים — ַה ִּמ ְכ ָּת ב ָה ִר אׁשֹון ֶׁש ל ַה ָּׁש ָנ ה‬ ‫ֶא ל ַה ּקֹוֵר א‬ ‫אחי היקר‪ ,‬זה המכתב הראשון של השנה‪ .‬בשבוע שעבר כתבתי לך את האחרון של הקודמת‪ ,‬ובין שני המכתבים עברו רק שבעה‬ ‫ימים — אבל ביניהם עברה שנה‪ .‬אתה קורא את הדברים האלה‪ ,‬כנראה‪ ,‬ליד השולחן‪ ,‬בין הקידוש לסימנים‪ ,‬או בשעה שקטה של‬ ‫אחר הצהריים‪ ,‬ביום שהוא גם שבת וגם יום הדין‪ .‬ואני רוצה לומר לך משהו על השקט הזה‪ .‬השנה‪ ,‬ביום הראשון‪ ,‬לא תשמע‬ ‫שופר‪ .‬אל תראה בזה חיסרון‪ .‬התורה קראה ליום הזה בשם משלו — "ִז ְכ רֹון ְּת רּוָע ה" — יום שבו התרועה איננה נשמעת‪ ,‬אלא נזכרת‪.‬‬ ‫ומי כמוך יודע שיש דברים שנשמעים דווקא כשהם שותקים‪.‬‬ ‫אני יודע איך נכנסים לראש השנה אחרי שנה כזאת‪ .‬עם רשימה בראש של מה שלא נעשה‪ ,‬עם אלול שעבר מהר מדי‪ ,‬עם סליחות‬ ‫שאמרת בחצי פה‪ .‬ואני רוצה לחזור על מה שלמדנו יחד‪ ,‬פעם אחר פעם‪ ,‬בגיליונות של השנה‪ֵּ :‬ב ין ָּכ ְך ּוֵב ין ָּכ ְך‪ .‬רבי מאיר לא אמר‬ ‫"אתם קרויים בנים אם הספקתם"‪ .‬הוא אמר "בין כך ובין כך"‪ ,‬והרשב"א פסק כמותו‪ ,‬ואיש לא ביטל את הפסק‪ .‬אתה נכנס לדין כבן‬ ‫— לא מפני שהתכוננת‪ ,‬אלא מפני שכך נולדת‪ .‬ואם השנה אין לך כוח לעמוד כבן ולדבר — עמוד כעבד‪ ,‬ותלה עיניים‪ .‬גם זה כתוב‬ ‫במחזור‪ ,‬בשורה משלו‪ .‬הפייטן דאג גם לך‪.‬‬ ‫ודבר אחד לעשות‪ ,‬לא גדול‪ .‬מחר‪ ,‬ביום השני‪ ,‬לפני התקיעות‪ ,‬יעמדו לידך בבית הכנסת אנשים שאתה רואה כל שבוע ולא ממש‬ ‫מכיר‪ .‬גש לאחד מהם — רק לאחד — ואמור לו "לשנה טובה תכתב ותחתם" כאילו אתה מתכוון לזה‪ ,‬כי למדנו שזה פסק דין‪ .‬יש‬ ‫בבית הכנסת שלך מישהו שאיש לא יאמר לו את זה השנה‪ .‬תמצא אותו‪ .‬אין דבר שהמלך אוהב יותר ממי שממליך אותו על ידי‬ ‫שהוא זוכר את הנשכחים שלו‪.‬‬ ‫ובסוף‪ ,‬מה שאני אומר לך תמיד‪ ,‬גם השנה‪ ,‬ובעיקר השנה‪ :‬שנה נדלקת מן הנר של השנה שלפניה‪ .‬במוצאי שבת‪ ,‬בליל שני‪ ,‬תדליק‬ ‫את נרות יום טוב מאש שדלקה מערב שבת — כך ההלכה‪ ,‬ראה בתיבה למעלה — ואין משל מדויק ממנו‪ .‬אין אש חדשה בראש‬ ‫השנה‪ .‬יש נר שדלק‪ ,‬ונר שנדלק ממנו‪ ,‬והאור אותו אור‪ .‬הנר שלך דולק‪ ,‬אחי‪ .‬כל זמן שהוא דולק אפשר לתקן‪ ,‬ואפשר להדליק‬ ‫ממנו עוד‪ .‬לשנה טובה תכתב ותחתם — אתה‪ ,‬וביתך‪ ,‬וכל אשר לך‪ .‬ומחר‪ ,‬כשתשמע את התקיעה הראשונה של השנה — זכור את‬ ‫הראשון של השנה שעברה‪ ,‬ותדע כמה דרך עברת‪.‬‬ ‫ֵצ יָד ה ַל ֶּד ֶר ְך — ַל ֲע ֶׂש ֶר ת ְיֵמ י ְּת ׁש ּוָב ה‪ָּ ,‬פ סּוק ְל יֹו ם‪:‬‬ ‫א' תשרי (שבת‪ ,‬ראש השנה)‪ֶ" :‬זה ַה ּיֹו ם ְּת ִח ַּל ת ַמ ֲע ֶׂש יָך‪ִ ,‬זָּכ רֹו ן ְל יֹו ם ִר אׁש ֹו ן" (מוסף) · ב' (ראשון)‪ָ" :‬ע ָל ה ֱא ֹלִה ים‬ ‫ָק רֹו ב" (ישעיהו נה‪ ,‬ו —‬ ‫ִּב ְת רּוָע ה‪ ,‬ה' ְּב קֹו ל ׁש ֹו ָפ ר" (תהלים מז‪ ,‬ו) · ג' (שני‪ ,‬צום גדליה)‪ִּ" :‬ד ְר ׁש ּו ה' ְּב ִה ָּמ ְצ אֹו ‪ְ ,‬ק ָר ֻא הּו ִּב ְה יֹו תֹו‬ ‫ראש השנה יח ע"א) · ד' (שלישי)‪ִ" :‬מ ַּמ ֲע ַמ ִּק ים ְק ָר אִת יָך ה'" (תהלים קל‪ ,‬א) · ה' (רביעי)‪ֲ" :‬ה ִׁש יֵב ִני ְוָא ׁש ּוָב ה‪ִּ ,‬כ י ַא ָּת ה ה' ֱאֹלָה י"‬ ‫(ירמיהו לא‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫ו' (חמישי)‪ְ" :‬וַת ְׁש ִל יְך ִּב ְמ ֻצ לֹו ת ָים ָּכ ל ַח ֹּטאוָת ם" (מיכה ז‪ ,‬יט) · ז' (שישי)‪ׁ" :‬ש ּוָב ה ִיְׂש ָר ֵא ל ַע ד ה' ֱאֹלֶה יָך" (הושע יד‪ ,‬ב) · ח'‬ ‫(שבת שובה)‪ַ" :‬ה ֲאִזינּו ַה ָּׁש ַמ ִים ַוֲאַד ֵּב ָר ה" (דברים לב‪ ,‬א) · ט' (ראשון‪ ,‬ערב יום הכיפורים)‪ִ" :‬א ם ִיְה יּו ֲח ָט ֵא יֶכ ם ַּכ ָּׁש ִנים‪,‬‬ ‫ַּכ ֶּׁש ֶלג ַיְל ִּב ינּו" (ישעיהו א‪ ,‬יח) · י' (שני‪ ,‬יום הכיפורים)‪ִּ" :‬כ י ַב ּיֹו ם ַה ֶּזה ְיַכ ֵּפ ר ֲע ֵליֶכ ם ְל ַט ֵה ר ֶא ְת ֶכ ם" (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫ַׁש ָּב ת ָׁש לֹום ְו ַח ג ָׂש ֵמ ַח · ְּכ ִת יָב ה ַו ֲח ִת יָמ ה טֹוָב ה · ְל ָׁש ָנ ה טֹוָב ה ִּת ָּכ ְת בּו ְו ֵת ָח ְת מּו‬ ‫ְל ֶה ָע רֹות ְו ֶה ָא רֹות‪ְ ,‬ו ִל ְק ָּב ַל ת ַה ִּג ָּל יֹון ִמ ֵּד י ָׁש בּוַע ַּב ֹּדַא ״ל‪nergilyon@gmail.com :‬‬ ‫ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון י"ב · מוסף מיוחד לראש השנה תשפ"ז — א'–ב' בתשרי · ראש השנה שחל בשבת · "ַה ּיֹום ֲהַר ת עֹוָלם" · "ֵס ֶד ר ַה ּיֹום" — לווי לתפילות · "קֹול‬ ‫ַה ָּנִב יא"‪ :‬חנה ו"הבן יקיר לי אפרים" · בשבת הבאה אי"ה‪ :‬שבת שובה — "ְּב ֵא ר ַה ִּב ָּטחֹון" שיעור י' והפטרת "שובה ישראל" · ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים‬