נר מערבי · Ner Ma'aravi — ראש השנה (2026-09-07)

בס״ד
ֵנ ר ַמ ֲע ָר ִב י
עלון שבועי של תורה ,חסידות וחיזוק · יוצא לאור לזיכוי הרבים
גיליון י"ב · מוסף מיוחד — ֹראׁש ַה ָּׁש ָנ ה תשפ"ז · א'–ב' בתשרי · ַׁש ָּבת ֹקֶד ׁש ְויֹום ִר אׁשֹון · ַה ָּׁש ָנהׁ :שֹוָפר ַּבּיֹום ַה ֵּׁש ִני ִּב ְל ַבד
מוסף מיוחד לשני הימיםַ" :ה ּיֹום ֲהַר ת עֹוָלם" — המאמר הראשי · "ֵס ֶד ר ַה ּיֹום" — לווי לתפילות ,תחנה אחר תחנה · "קֹול ַה ָּנִב יא" :חנה ו"הבן יקיר לי אפרים" · "ֶח ְד ַות ה'
ִה יא ָמ ֻע ְּזֶכם" · הלכה ,סימנים ,שני מעשים ,ו"אל הקורא"
ַמ ַּפ ת ַה ִּג ָּל יֹון :בשער · "היום הרת עולם" — המאמר הראשי · זכרון תרועה · ליום השני :העקדה · קול הנביא :חנה ו"הבן יקיר" · סדר היום —
לווי לתפילות (א :מהנרות עד השופר · ב :מוסף — מלכויות ,זכרונות ,שופרות · ג :מ"ונתנה תוקף" עד צום גדליה) · אבינו מלכנו שורה
שורה · "ה' מלך" · כף המאזניים — הרמב"ם · "לדוד ה' אורי" · עיון קצר :חדות ה' היא מעוזכם · הלכה על השולחן והסימנים · שאלות
קצרות · ניצוצות לשולחן · מדור לחודש · אל השולחן · הנהגה למעשה · סיפורי שולחן · אל הקורא · צידה לדרך.
"ה' אֹוִר י" — ַה ֵּׁש ם ֶׁש ל ַה ּיֹום ַּב ַּׁש ַע ר
"ְל ָד ִו ד ,ה' אֹוִר י ְו ִי ְׁש ִע י ִמ ִּמ י ִא יָר א ,ה' ָמ עֹוז ַח ַּי י ִמ ִּמ י ֶא ְפ ָח ד"
(תהלים כז ,א)
חודש שלם אנחנו אומרים את המזמור הזה פעמיים ביום ,ורובנו כבר מזמן לא שומעים אותו .והמדרש שומע בו לוח שנה" :ה'
אֹוִר י — בראש השנהְ ,ו ִי ְׁש ִע י — ביום הכיפורים" (מדרש תהלים ,שוחר טוב ,מזמור כז); ונהגו להמשיך ולאומרו עד שמיני עצרת ,על
שם "ִּכ י ִי ְצ ְּפ ֵנ ִנ י ְּב ֻס ֹּכה" (שם ,ה) .שלושה מועדים ,שלושה שמות :אור ,ישועה ,צל.
הגיליון שבידך הוא של השם הראשון .ראש השנה איננו יום הישועה — הישועה תבוא בעוד עשרה ימים; ואיננו יום הצל — הצל
יחכה לנו בסוכה .ראש השנה הוא יום האור .לא אור השמש ,שנברא ביום הראשון ,אלא האור שמבקש שלמהְּ" :ב אֹור ְּפ ֵנ י ֶמ ֶל ְך
ַח ִּי ים" (משלי טז ,טו) .ביום שבו העולם עומד למשפט ,הבקשה הראשונה איננה "ַז ֵּכ ִנ י" אלא "ָה ֵא ר ָּפ ֶנ יָך" — שיביט .וכל מה שכתוב
כאן מבקש דבר אחד :שתעמוד בשני הימים האלה לא כנאשם שמסתיר את פניו ,אלא כמי שיודע שמביטים בו באור.
קרא לאט; אין צורך לגמור ביום אחד .יש לך שני ימים ארוכים ,ואחריהם עוד שמונה.
ַה ְכ ָּת ָר ה ּוְב ִר יָא ה — ַא ְר ַּב ע ְּת נּועֹות ֶׁש ל ַה ּיֹום ַה ּיֹום ֲה ַר ת עֹוָל ם
אֶ" .ז ה ַה ּיֹום ְּת ִח ַּל ת ַמ ֲע ֶׂש יָך" — יֹום ִׁש ִּׁש י
"ֶז ה ַה ּיֹום ְּת ִח ַּל ת ַמ ֲע ֶׂש יָךִ ,ז ָּכ רֹון ְל יֹום ִר אׁשֹוןִּ ,כ י ֹחק ְל ִי ְׂש ָר ֵא ל הּואִ ,מ ְׁש ָּפ ט ֵל אֹלֵה י ַי ֲע ֹקב"
(תפילת מוסף לראש השנה; תהלים פא ,ה)
"בתשרי נברא העולם" — כך רבי אליעזר; "בניסן נברא העולם" — כך רבי יהושע (ראש השנה י ע"ב–יא ע"א) .והגמרא שואלת על
נוסח התפילה שלנו" :כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון'? — כרבי אליעזר" (ראש השנה כז ע"א).
כשאנו עומדים במוסף ואומרים "היום" ,אנו אומרים :היום נברא העולם.
אלא שכאן מתעורר קושי ,ובעלי התוספות שם (ד"ה כמאן) עומדים עליו :הרי המדרש מוסר בשם אותו רבי אליעזר עצמו —
"בעשרים וחמישה באלול נברא העולם" (ויקרא רבה כט ,א) .אם כן ,אחד בתשרי איננו היום הראשון לבריאה .הוא היום השישי.
ומה נברא ביום השישי? האדם" .תחילת מעשיך" איננה תחילת הבריאה — היא תחילת המעשה שלשמו נבראה :האדם .השמים
והארץ ,האור והמאורות ,הדגה והבהמה — כל אלה הכנה .ראש השנה הוא היום שבו נברא האדם ,ולכן הוא יום הדין של האדם.
העולם עומד למשפט ביום שבו נברא מי שאפשר לדון אותו.
ואותו מדרש מונה מה אירע לאדם ביום הראשון של חייו ,שעה אחר שעה :בשעה הראשונה עלה במחשבה ,בשנייה נמלך במלאכי
השרת ,בשלישית כינס עפרו ,ברביעית גיבלו ,בחמישית ריקמו ,בשישית העמידו גולם על רגליו ,בשביעית זרק בו נשמה ,בשמינית
הכניסו לגן עדן ,בתשיעית ציווהו ,בעשירית עבר על ציוויו ,באחת עשרה נידון — ובשתים עשרה יצא בדימוס .ואז המילים
שבשבילן נאמר כל המדרש" :אמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם :זה סימן לבניך .כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס,
כך עתידין בניך ליכנס לפני בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס" (ויקרא רבה כט ,א).
והבט במה שלא כתוב כאן .לא כתוב "כשם שעמדת בניסיון" .אדם הראשון לא עמד בניסיון; הוא חטא ביום הראשון של חייו,
בשעה העשירית .ובכל זאת אותו יום עצמו — יום הבריאה ,יום החטא ,יום הדין — הוא גם יום הדימוס :החנינה ,השחרור .הגמרא
בסנהדרין (לח ע"ב) מונה את אותן שתים עשרה שעות ומסיימת אחרת" :בשתים עשרה נטרד והלך לו" .המדרש של ראש השנה
בחר את הסיום השני .הסימן שניתן לבנים איננו "אם תהיו צדיקים תצאו זכאים"; הסימן הוא שהכניסה לדין והיציאה ממנו בחנינה
הן דבר אחד ,שנקבע ביום הראשון של האדם הראשון .יום הדין נולד כיום של דימוס .זה מה שחקוק בו.
ב" .ה' ָמ ָל ְך ֵּג אּות ָל ֵב ׁש" — ַה ַה ְכ ָּת ָר ה ָה ִר אׁשֹוָנ ה
"ה' ָמ ָל ְך ֵּג אּות ָל ֵב ׁשָ ,ל ֵב ׁש ה' ֹעז ִה ְת ַא ָּז רַ ,א ף ִּת ּכֹון ֵּת ֵב ל ַּב ל ִּת ּמֹוט"
(תהלים צג ,א — שיר של יום שישי)
מדוע דווקא המזמור הזה הוא שירו של יום שישי? "על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן" (ראש השנה לא ע"א) .מלכות מתחילה
כשיש על מי למלוך .ופרקי דרבי אליעזר (פרק יא) מספרים איך זה קרה :כשעמד אדם על רגליו וראו אותו הבריות ,סבורים היו
שהוא בוראן ,ובאו להשתחוות לו .אמר להם :מה אתם משתחווים לי? בואו ,אני ואתם ,נלך ונמליך עלינו את מי שבראנו — "ֹּבאּו
ִנ ְׁש ַּת ֲח ֶו ה ְו ִנ ְכ ָר ָע הִ ,נ ְב ְר ָכ ה ִל ְפ ֵנ י ה' ֹעֵׂש נּו" (תהלים צה ,ו) .באותה שעה פתח אדם את פיו ואמר" :ה' ָמ ָל ְך ֵּג אּות ָל ֵב ׁש".
ההכתרה הראשונה בעולם לא נעשתה על ידי המלך .היא נעשתה על ידי הנברא .הבורא ברא עולם — אבל "מלך" הוא נעשה
כשעמד יצור אחד ,שהשאלה הראשונה של קיומו הייתה "למי משתחווים" ,והשיב :לא לי .וזה פשר הבקשה המפתיעה שבגמרא:
"אמר הקדוש ברוך הוא :אמרו לפני בראש השנה מלכויות ,זכרונות ושופרות .מלכויות — כדי שתמליכוני עליכם" (ראש השנה טז
ע"א) .מלך העולם מבקש שימליכו אותו .לא מפני שחסרה לו שליטה — "ַא ף ִּת ּכֹון ֵּת ֵב ל ַּב ל ִּת ּמֹוט" ,העולם נכון ועומד גם בלעדינו —
אלא מפני ש"אין מלך בלא עם" (רבינו בחיי ,בראשית לח ,ל) .מושל אפשר להיות בכוח; מלך — רק ברצון .וכך אנו אומרים כל ערב:
"ּוַמ ְל כּותֹו ְּב ָר צֹון ִק ְּב לּו ֲע ֵל יֶה ם".
"עליכם" — זו המילה .אין הקדוש ברוך הוא מבקש שנמליך אותו על העולם; העולם נכון ועומד .הוא מבקש שנמליך אותו עלינו:
על הבית הזה ,על השולחן הזה ,על הכיס והפה והעיניים ,על השעה שבין השופר לקידוש .בממלכה הקטנה שיש לכל אדם — שם
עדיין יש מקום פנוי על הכיסא .ראש השנה איננו היום שבו מזכירים לנו שיש מלך; זה היום שבו אנו נשאלים ,כאדם הראשון
בשעה הראשונה ,למי אנו משתחווים.
ובעל התפילה בנה לנו את ההכתרה במדרגות .שלוש פעמים "ּוְב ֵכ ן" ,בכל תפילות היוםּ" :וְב ֵכ ן ֵּת ן ַּפ ְח ְּד ָך" — על כל המעשים ,על כל
הבריאה; "ּוְב ֵכ ן ֵּת ן ָּכ בֹוד ְל ַע ְּמ ָך" — כבוד ,לא פחד; "ּוְב ֵכ ן ַצ ִּד יִק ים ִי ְר אּו ְו ִי ְׂש ָמ חּו" — שמחה .ורק אחרי שלושתםְ" :ו ִת ְמ ֹלְך ַא ָּת ה ה'
ְל ַב ֶּד ָך" .הפחד הוא המדרגה הראשונה ,לא האחרונה .מי שנשאר בה כל היום לא הגיע לחג .ההכתרה נגמרת בשמחה — "ַצ ִּד יִק ים
ִי ְר אּו ְו ִי ְׂש ָמ חּו" — ורק אז המלך יושב.
גֲ" .ה ַר ת עֹוָל ם" — ֹלא יֹום ֻה ֶּל ֶד ת ,יֹום ֵה ָר יֹון
"ַה ּיֹום ֲה ַר ת עֹוָל םַ ,ה ּיֹום ַי ֲע ִמ יד ַּב ִּמ ְׁש ָּפ ט ָּכ ל ְי צּוֵר י עֹוָל ִמ ים"
(תפילת מוסף ,אחר כל אחת משלוש התקיעות)
מניין לקח הפייטן את המילים "הרת עולם"? הצירוף הזה מופיע במקרא פעם אחת בלבד ,ובמקום שלא היינו מצפים :ירמיהו,
בשעה הקשה ביותר של נבואתו ,מקלל את יום היוולדו — "ֲא ֶׁש ר ֹלא מֹוְת ַת ִנ י ֵמ ָר ֶח םַ ,ו ְּת ִה י ִל י ִא ִּמ י ִק ְב ִר יְ ,ו ַר ְח ָמ ּה ֲה ַר ת עֹוָל ם" (ירמיהו
כ ,יז) :הלוואי שלא נולדתי ,והייתה אמי הרה לעולם" .הרת עולם" — הריון של עולם ,הריון שאינו נגמר.
ומן הפסוק החשוך הזה עשה הפייטן את שם היום .לא "יום הולדת עולם" — "הרת עולם" .ראש השנה איננו יום ההולדת של
העולם; הוא יום ההריון שלו .וההבדל הוא כל ההבדל .ביום הולדת הכול כבר נולד ,גלוי ,מונח על השולחן .ביום ההריון עדיין לא
רואים דבר — והכול כבר הוכרע .השנה הבאה נמצאת היום בבטן :פרנסתה ,בריאותה ,ילדיה ,הפגישות והפרידות — הכול בפנים ,לא
נראה ,נחתםַ" .ה ּיֹום ַי ֲע ִמ יד ַּב ִּמ ְׁש ָּפ ט" — היום; ומה שנפסק היום ייוולד לאורך השנה כולה.
והגמרא הופכת את המליצה למציאות" :בראש השנה נפקדו שרה ,רחל וחנה" (ראש השנה יא ע"א) .ראש השנה הוא ממש יום
ההריון — יום הפקידה של שלוש העקרות .ועכשיו פתח את המחזור :קריאת התורה של היום הראשון — "ַו ה' ָּפ ַק ד ֶא ת ָׂש ָר ה"
(בראשית כא ,א); ההפטרה של היום הראשון — חנה; ההפטרה של היום השני — "ָר ֵח ל ְמ ַב ָּכ ה ַע ל ָּב ֶנ יָה " (ירמיהו לא ,יד; וראה מגילה
לא ע"א) .שלוש הנשים שנפקדו ביום הזה הן שלוש הקריאות של היום הזה .החג כולו מספר את סיפורן.
ומי הן? שלוש נשים שלא היה להן דבר להראות .לא ילד ,לא הבטחה שהתקיימה ,לא סימן .שרה בת תשעים ,רחל שרואה את
אחותה יולדת ויולדת ,חנה שפנינה מכעיסה אותה שנה אחר שנה .ומהן — יצחק ,יוסף ,שמואל .זה יום הדין :לא יום שבו מונים מה
שיש ,אלא יום שבו הדיין רואה מה שעוד אין .אתה עומד בו כפי שעמדו הן :עם היד הריקה ,ועם הרחם שיכול להתמלא" .הרת
עולם" — העולם הרה ,ומה שבבטנו הוא גם אתה.
דִ" .א ם ְּכ ָב ִנ ים ִא ם ַּכ ֲע ָב ִד ים" — ֵּב ין ָּכ ְך ּוֵב ין ָּכ ְך
"ִא ם ְּכ ָב ִנ ים ִא ם ַּכ ֲע ָב ִד יםִ :א ם ְּכ ָב ִנ ים — ַר ֲח ֵמ נּו ְּכ ַר ֵח ם ָא ב ַע ל ָּב ִנ ים; ְו ִא ם ַּכ ֲע ָב ִד ים — ֵע יֵנ ינּו ְל ָך ְת לּויֹותַ ,ע ד ֶׁש ְּת ָח ֵּנ נּו ְו תֹוִצ יא
ָכ אֹור ִמ ְׁש ָּפ ֵט נּוָ ,א ֹים ָק דֹוׁש"
(שם)
"ָּב ִנ ים ַא ֶּת ם ַל ה' ֱא ֹלֵה יֶכ ם" (דברים יד ,א) .נחלקו בזה תנאים (קידושין לו ע"א) :רבי יהודה אומר — בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים
אתם קרויים בנים ,אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים .ורבי מאיר אומר" :בין כך ובין כך אתם קרויים בנים" — ומביא
את פסוקיוָּ" :ב ִנ ים ְס ָכ ִל ים ֵה ָּמ ה"ָּ" ,ב ִנ ים ֹלא ֵא ֻמ ן ָּב ם"ֶ" ,ז ַר ע ְמ ֵר ִע ים ָּב ִנ ים ַמ ְׁש ִח יִת ים" — סכלים ,לא נאמנים ,משחיתים ,ועדיין בנים.
והרשב"א פסק :הלכה כרבי מאיר (שו"ת הרשב"א חלק א ,סימן קצד).
ואם כן ,מה פשר "אם כבנים אם כעבדים"? הרי בנים אנחנו בין כך ובין כך .אלא שהפייטן אינו שואל מי אנחנו — הוא שואל איך
נעמוד .יש שנה שאדם מגיע לראש השנה ויכול לעמוד כבן :להרים את הראש ,לדבר ,לבקש "רחמנו כרחם אב" .ויש שנה שאין לו
כוח לזה .הוא בא כעבד :שותק ,כפוף ,לא בטוח שיש לו רשות דיבור .ולעבד הזה הפייטן נותן שורה משלו ,ואינה פחות יפהֵ" :ע יֵנ ינּו
ְל ָך ְת לּויֹות" .לא מילים ,לא טענות — עיניים .גם זה עומד בדין .גם עיניים תלויות הן תפילה שלמהַ" ,ע ד ֶׁש ְּת ָח ֵּנ נּו ְו תֹוִצ יא ָכ אֹור
ִמ ְׁש ָּפ ֵט נּו" — ושוב האור ,השם של היום.
שתי דלתות ,ושתיהן פתוחות .אין דלת שלישית ,שכתוב עליה "לא בן ולא עבד — לך הביתה" .מי שהגיע לבית הכנסת השנה ולא
הצליח לכוון מילה אחת ,ורק עמד — עיניו תלויות .הוא בפנים.
שלוש פעמים ביום אומרים "היום הרת עולם" :אחרי מלכויות ,אחרי זכרונות ,אחרי שופרות .שלוש פעמים העולם הרה מחדש.
ובשבת שעברה קראנו "ַא ֶּת ם ִנ ָּצ ִב ים ַה ּיֹום" — המילה שחזרה בפרשה שוב ושוב" :היום" .זה אותו "היום" .מי שלא הספיק כלום
באלול ,מי שהחמיץ את הסליחות ,מי שנכנס לחג בלי הכנה — היום הרת עולם .ההריון מתחיל מחדש ,שלוש פעמים ,בכל יום מימי
הדין .העולם עדיין הרה .שום דבר עוד לא נולד.
ַה ּׁשֹוָפ ר ֶׁש ֹּלא ִנ ְׁש ַמ ע — ֹראׁש ַה ָּׁש ָנ ה ֶׁש ָח ל ְּב ַׁש ָּב ת ִז ְכ רֹון ְּת רּוָע ה
"ַּב ֹחֶד ׁש ַה ְּׁש ִב יִע י ְּב ֶא ָח ד ַל ֹחֶד ׁש ִי ְה ֶי ה ָל ֶכ ם ַׁש ָּב תֹוןִ ,ז ְכ רֹון ְּת רּוָע הִ ,מ ְק ָר א ֹקֶד ׁש" · "יֹום ְּת רּוָע ה ִי ְה ֶי ה ָל ֶכ ם"
(ויקרא כג ,כד; במדבר כט ,א)
השנה ,ביום הראשון של ראש השנה ,לא יישמע שופר .ומי שמרגיש שחסר לו משהו — צודק ,אבל התורה הקדימה אותו" :כתוב
אחד אומר 'שבתון זכרון תרועה' וכתוב אחד אומר 'יום תרועה יהיה לכם' — לא קשיא :כאן ביום טוב שחל להיות בשבת ,כאן ביום
טוב שחל להיות בחול" (ראש השנה כט ע"ב) .לשבת הזאת יש שם משלה בתורה .לא "יום תרועה" — "זכרון תרועה" .יום שזוכרים
בו את התרועה.
מדוע? לא מפני שהתקיעה אסורה מן התורה — "תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה" (שם) .אלא גזירה" :הכל חייבין בתקיעת שופר
ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר ,גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים" (שם ,בשם
רבה) .התבונן במה שנאמר כאן .עם שלם מוותר על מצוות היום — התקיעה שהיא לב ראש השנה — מחשש שיהודי אחד ,שאינו
בקי ,ירצה כל כך לקיים אותה כהלכה עד שיצא לרחוב ללמוד אצל הבקי ,וישכח שהיום שבת .המצווה נדחית מפני האהבה
למצווה .בשבת הזאת נשארנו בלי שופר כדי שאיש לא ייכשל — והשתיקה הזאת ,של כל ישראל יחד ,היא בעצמה קול.
ובמקדש היו תוקעים גם בשבת (משנה ראש השנה ד ,א); ומשחרב ,התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעים בכל מקום שיש בו בית
דין .במקום שהדין יושב — השופר נשמע גם בשבת .ובמקום שאין בית דין ,נשאר היום "זכרון" .ואולי זה הפירוש הפשוט ביותר :מי
שיש לו בית דין בתוכו ,ששופט את עצמו — שמע כבר את השופר.
ומה נשאר לנו ביום הראשון? הכול ,חוץ מן הקול .כל תשע הברכות של מוסף נאמרות במלואן — מלכויות ,זכרונות ,ואפילו
שופרות ,על עשרת פסוקיה ,בלי שופר .המילים "יום תרועה" מתחלפות ל"זכרון תרועה" (שו"ע או"ח תקפב ,ז) .והרמב"ם כתב מה
השופר אומר" :עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם ,וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם" (הלכות
תשובה ג ,ד)" .וזכרו" — תוכן השופר הוא זיכרון .השנה ,ביום הראשון ,הזיכרון צריך לבוא בלי הקול :לזכור את השופר של אשתקד,
של הילדּות ,את הפעם ההיא שהתקיעה תפסה אותך לא מוכן .השופר הפנימי — שאין עליו גזירה ,ואינו עובר ארבע אמות.
"ּוְת רּוַע ת ֶמ ֶל ְך ּבֹו" (במדבר כג ,כא)
בלעם ,כשביקש לקלל ,ראהֹ" :לא ִה ִּב יט ָא ֶו ן ְּב ַי ֲע ֹקב ...ה' ֱא ֹלָה יו ִע ּמֹו ּוְת רּוַע ת ֶמ ֶל ְך ּבֹו" .ופירש רש"י" :ותרועת מלך — לשון חיבה
ורעות ,כמו 'ֵר ֶע ה ָד ִו ד'" .תרועה מלשון ֵר עּות" .זכרון תרועה" — לזכור שהמלך שאנו ממליכים היום הוא ֵר ַע .בשבת ,שכולה
אהבה ,אין צורך בקול הבוקע; מספיק לזכור למי הוא שייך .ומובא בשם ספרי החסידות ,שמה שהשופר פועל בחול — פועלת
השבת מעצמה .אם כן ,השבת הזאת איננה ראש השנה חסר .היא ראש השנה שהשופר שלו נבלע בתוך היום.
ָה ֲע ֵק ָד ה — ַה ְּק ִר יָא ה ֶׁש ל ַה ּיֹום ֶׁש ּבֹו ִנ ְׁש ָמ ע ַה ּׁשֹוָפ ר ַל ּיֹום ַה ֵּׁש ִנ י · "ְו ָה ֱא ֹלִה ים ִנ ָּס ה"
"ַו ְי ִה י ַא ַח ר ַה ְּד ָב ִר ים ָה ֵא ֶּל הְ ,ו ָה ֱא ֹלִה ים ִנ ָּס ה ֶא ת ַא ְב ָר ָה םַ ,ו ֹּיאֶמ ר ֵא ָל יוַ :א ְב ָר ָה םַ ,ו ֹּיאֶמ רִ :ה ֵּנ ִנ י"
(בראשית כב ,א)
ביום שבו נשמע השופר קוראים בתורה את הפרשה שממנה בא השופר" .תקעו לפני בשופר של איל" — אמר הקדוש ברוך הוא —
"כדי שאזכור לכם עקידת יצחק" (ראש השנה טז ע"א) .והפרשה פותחת במילה שקשה עלינוִ" :נ ָּס ה" .מה פירוש שהאלוהים מנסה
אדם — וכי אינו יודע מראש מה יעשה? הרמב"ן (על אתר) משיב :הניסיון הוא לטובת המנוסה — "להוציא הדבר מן הכח אל הפועל,
להיות לו שכר מעשה טוב ,לא שכר לב טוב בלבד" .הנסיון אינו מודיע דבר לבורא; הוא מודיע לאדם מי הוא .יש באדם דברים
שהוא עצמו אינו יודע שהם בו ,עד שנדרש .וזה יום הדין :לא יום שבו מגלים לשופט ,אלא יום שבו מתגלה לנידון מה יש בו.
והבט בלשון הבקשהַ" :ק ח ָנ א ֶא ת ִּב ְנ ָך" — ופירש רש"י" :אין 'נא' אלא לשון בקשה .אמר לו :בבקשה ממך ,עמוד לי בניסיון הזה,
שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש" .המלך אינו פוקד על אברהם; הוא מבקש ממנו .הניסיון הקשה ביותר שנדרש מאדם
בתורה נאמר בלשון "נא" .וכך יש לקרוא גם את מה שנדרש ממך :לא כפקודה ,אלא כבקשה של מי שסומך עליך שתעמוד.
"ַו ֵּי ְל כּו ְׁש ֵנ יֶה ם ַי ְח ָּד ו" — פעמיים .בפעם הראשונה (כב ,ו) יצחק עוד אינו יודע; ואז הוא שואל "ְו ַא ֵּי ה ַה ֶּׂש ה" ,ואביו עונה "ֱא ֹלִה ים ִי ְר ֶא ה
ּלֹו ַה ֶּׂש ה ְל ֹעָל ה — ְּב ִנ י" ,ורש"י (על כב ,ח)" :ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך להישחט ,וילכו שניהם יחדיו — בלב שווה" .ה"יחדיו"
השני הוא הגדול .אחרי שידע .מי שהולך "יחדיו" לפני שהבין — הולך; מי שהולך יחדיו אחרי שהבין — נעקד .ואת זה מבקש הקדוש
ברוך הוא מאיתנו בראש השנה ,ומעלה עלינו "כאילו עקדתם עצמכם לפני" :לא לעלות על מזבח ,אלא ללכת השנה יחדיו גם אחרי
שהבנת מה היא דורשת.
ואזַ" :א ל ִּת ְׁש ַל ח ָי ְד ָך ֶא ל ַה ַּנ ַע ר" .ולא נגמר בזהַ" :ו ִּי ָּׂש א ַא ְב ָר ָה ם ֶא ת ֵע יָנ יו ַו ַּי ְר א ְו ִה ֵּנ ה ַא ִי ל ַא ַח ר ֶנ ֱא ַח ז ַּב ְּס ַב ְך ְּב ַק ְר ָנ יו" (כב ,יג) .האיל היה
שם כל הזמן .הוא לא נברא באותו רגע — "אילו של אברהם אבינו" הוא מעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ,בסוף
ששת ימי בראשית (אבות ה ,ו) .הפתרון נברא לפני העולם ,ומחכה בסבך עד שהאדם יישא עיניים .ולמה נאחז בקרניו? כי הקרניים
הן הדבר שבשבילו הוא נברא" :שופר של אילו של יצחק — קרן השמאלית תקע בה הקדוש ברוך הוא בהר סיני ,והימנית עתיד
לתקוע בה לעתיד לבוא" (פרקי דרבי אליעזר לא) .שני השופרות שראינו בפרשת שופרות במוסף — שופר של סיני ו"שופר גדול"
של אחרית הימים — הם שתי הקרניים של אותו איל .ובאמצע ,השופר שלנו ,של היום ,שהוא איל אחר — "ַא ִי ל ַא ַח ר" .אחרי .אחרי
הניסיון ,אחרי ההר ,אחרי שהיד כבר הורמה.
ומה זכה אברהם? "ִּכ י ַי ַע ן ֲא ֶׁש ר ָע ִׂש יָת ֶא ת ַה ָּד ָב ר ַה ֶּז ה" (כב ,טז) — "עשית" .והרי לא עשה; המלאך עצר אותו .אלא שההליכה יחדיו,
שלושה ימים ,נחשבת למעשה; ההסכמה נחשבת לעקדה .ולפיכך ,כשאתה עומד מחר לשופר ,מה שיש לך להביא איננו מעשה
שנעשה — אלא נכונותִ" :ה ֵּנ ִנ י" .המילה הראשונה של הפרשה מפי אברהם ,לפני שידע מה יתבקש .אין מילה אחרת שמתאימה
יותר לפני התקיעות .אמור אותה בלב ,ואז שמע.
"ְּב ַה ר ה' ֵיָר ֶא ה" (כב ,יד)
המקום שבו נעקד יצחק הוא המקום שבו נבנה הביתַ" :ו ָּי ֶח ל ְׁש ֹלֹמה ִל ְב נֹות ֶא ת ֵּב ית ה' ִּב ירּוָׁש ִַל ם ְּב ַה ר ַה ּמֹוִר ָּי ה" (דברי הימים ב ג,
א) .מקום שבו אדם היה מוכן לתת הכול ,נעשה המקום שממנו יוצאת כפרה לכולם .וכך גם בקטן :המקום שבך שבו ויתרת
פעם באמת — שם ייבנה משהו ,גם אם לא תראה את הבניין.
ָמ דֹור ָק בּוַע — ַה ַה ְפ ָטרֹות ֶׁש ל ְׁש ֵני ַה ָּיִמ ים
קֹו ל ַה ָּנ ִב יא
מסע בהפטרות · יום א'ְּ :ת ִפ ַּלת ַח ָּנה — שמואל א א–ב · יום ב'ֲ" :הֵבן ַיִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִים" — ירמיהו לא
אַ .ח ָּנ ה — ַה ְּת ִפ ָּל ה ֶׁש ּנֹוְל ָד ה ִמ ַּל ַח ׁש
שבע שבתות הלכנו בשבע דנחמתא ,ובשבת שעברה נסגר המסע ב"ׂשֹוׂש ָא ִׂש יׂש" .והשנה פותחת מהפטרה שאינה נחמה ואינה
תוכחה — היא סיפור על אישהַ" :ו ְי ִה י ִא יׁש ֶא ָח ד ִמ ן ָה ָר ָמ ַת ִי ם צֹוִפ יםְ ...ו לֹו ְׁש ֵּת י ָנ ִׁש יםֵׁ ,ש ם ַא ַח ת ַח ָּנ ה ְו ֵׁש ם ַה ֵּׁש ִנ ית ְּפ ִנ ָּנ הַ ,ו ְי ִה י ִל ְפ ִנ ָּנ ה
ְי ָל ִד ים ּוְל ַח ָּנ ה ֵא ין ְי ָל ִד ים" (שמואל א א ,א–ב) .מדוע היא בראש השנה? מפני שהיום הזה הוא היום שבו נענתה; ומפני שתשע ברכות
של מוסף נקבעו כנגד תשע האזכרות שבשירתה .אבל יש סיבה שלישית ,והיא בגמרא בברכות :הלכות התפילה כולן — כל שמונה
עשרה שאתה מתפלל בכל יום — נלמדו ממנה.
"כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה" (ברכות לא ע"א)ְ" :ו ַח ָּנ ה ִה יא ְמ ַד ֶּב ֶר ת ַע ל ִל ָּב ּה" — מכאן למתפלל שצריך
שיכוון לבו; "ַר ק ְׂש ָפ ֶת יָה ָּנ עֹות" — מכאן שיחתוך בשפתיו; "ְו קֹוָל ּה ֹלא ִי ָּׁש ֵמ ַע " — מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו; "ַו ַּי ְח ְׁש ֶב ָה ֵע ִל י
ְל ִׁש ֹּכָר ה" — מכאן ששיכור אסור להתפלל .הלחש שבו אתה עומד בעמידה ,השפתיים שנעות בלי קול — זו חנה .עמדנו כולנו ,כל
השנה ,בתפילה של אישה עקרה שהכהן הגדול חשב שהיא שיכורה .ובשבת הזאת ,שאין בה שופר ,הלחש הזה הוא הקול של
ראש השנהְ" :ו קֹוָל ּה ֹלא ִי ָּׁש ֵמ ַע " — ונשמע.
ומה אמרה בלחש? הגמרא (ברכות לא ע"ב) שומעת בתוך "ַו ִּת ְת ַּפ ֵּל ל ַע ל ה'" — לא "אל ה'" אלא "על ה'" — "מלמד שהטיחה דברים
כלפי מעלה" .ומהו הטיח? "אמרה לפניו :רבונו של עולם ,מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך — קשה בעיניך שתיתן לי בן אחד?"
ועוד אמרו שם" :מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא 'ְצ ָב אֹות' עד שבאתה חנה".
השם "ה' צבאות" — שאנו אומרים בקדושה — אישה נתנה לו .היא מצאה שם חדש לבורא מתוך הכאב ,וטענה בו כלפי מעלה,
ונענתה .ראש השנה איננו יום של שתיקה מפוחדת .אפשר לעמוד בו ולהטיח ,כמו חנה — בתנאי שההטחה באה ממי ש"ְמ ַד ֶּב ֶר ת
ַע ל ִל ָּב ּה".
וכשנולד הבן ,נתנה אותו בחזרהֶ" :א ל ַה ַּנ ַע ר ַה ֶּז ה ִה ְת ַּפ ָּל ְל ִּת יְ ...ו ַג ם ָא ֹנִכ י ִה ְׁש ִא ְל ִּת הּו ַל ה'" (א ,כז–כח) .מי שביקש בכל כוחו ונענה —
השאיל את מה שקיבל .ואז השירה ,שממנה תשע הברכות" :ה' ֵמ ִמ ית ּוְמ ַח ֶּי ה ,מֹוִר יד ְׁש אֹול ַו ָּי ַע לֵ ...מ ִק ים ֵמ ָע ָפ ר ָּד ל" (ב ,ו–ח) .בראש
השנה ,אחרי שביקשת חיים — זכור מה עשתה חנה בחיים שקיבלה.
בֲ" .ה ֵב ן ַי ִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִי ם" — ָר ֵח לְ ,ו ַה ִּמ ָּל ה ָה ַא ֲח רֹוָנ ה
ההפטרה של היום השני פותחת מרחוקֵ" :מ ָר חֹוק ה' ִנ ְר ָא ה ִל יְ ,ו ַא ֲה ַב ת עֹוָל ם ֲא ַה ְב ִּת יְך" (ירמיהו לא ,ב) .כל אלול דיברנו על המלך
שבשדה; היום הוא בהיכלו ,והנביא אומר :גם מרחוק הוא נראה .ואחר כך "עֹוד ֶא ְב ֵנ ְך ְו ִנ ְב ֵנ ית" (לא ,ג) ,וקול של שמחה — ובאמצע
השמחה ,בכי" :קֹול ְּב ָר ָמ ה ִנ ְׁש ָמ עְ ,נ ִה י ְּב ִכ י ַת ְמ רּוִר יםָ ,ר ֵח ל ְמ ַב ָּכ ה ַע ל ָּב ֶנ יָה ֵ ,מ ֲא ָנ ה ְל ִה ָּנ ֵח ם" (לא ,יד) .רחל — השנייה משלוש שנפקדו
בראש השנה — בוכה ,ואינה מוכנה להתנחם.
והמדרש (איכה רבה ,פתיחתא כד) מספר מה קרה למעלה :בשעת החורבן באו אברהם ,יצחק ,יעקב ומשה ,וטענו כל אחד את
זכותו — ולא נענו .קפצה רחל ואמרה :רבונו של עולם ,יעקב עבד בשבילי שבע שנים ,ובלילה החליפו אותי באחותי; ואני — ריחמתי
על אחותי שלא תתבייש ,ומסרתי לה את הסימנים .ומה אני ,בשר ודם ,לא קינאתי לצרתי — ואתה ,מלך חי וקיים רחמן ,קינאת
לעבודה זרה שאין בה ממש? "מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר :בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן" —
"ִמ ְנ ִע י קֹוֵל ְך ִמ ֶּב ִכ יְ ...ו ֵי ׁש ִּת ְק ָו ה ְל ַא ֲח ִר יֵת ְך" (לא ,טו–טז) .האבות טענו זכויות; רחל טענה ויתור .ביום הדין הטענה החזקה ביותר
איננה מה שמגיע לך ,אלא מה שוויתרת עליו.
ואז אפריםָׁ" :ש מֹוַע ָׁש ַמ ְע ִּת י ֶא ְפ ַר ִי ם ִמ ְת נֹוֵד דֲ ...ה ִׁש יֵב ִנ י ְו ָא ׁשּוָב הִּ ,כ י ַא ָּת ה ה' ֱא ֹלָה י" (לא ,יז)" .השיבני ואשובה" — אני אשוב ,אבל
אתה תחזיר אותי; התשובה מתחילה מבקשה שיחזירו אותך .ואחריה הפסוק שחותם את זכרונות במוסף ,והוא המילה האחרונה
שאומר נביא בראש השנהֲ" :ה ֵב ן ַי ִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִי םִ ,א ם ֶי ֶל ד ַׁש ֲע ֻׁש ִע יםִּ ,כ י ִמ ֵּד י ַד ְּב ִר י ּבֹו ָז ֹכר ֶא ְז ְּכ ֶר ּנּו עֹודַ ,ע ל ֵּכ ן ָה מּו ֵמ ַע י לֹוַ ,ר ֵח ם ֲא ַר ֲח ֶמ ּנּו
ְנ ֻא ם ה'" (לא ,יט)ִ" .מ ֵּד י ַד ְּב ִר י ּבֹו" — בכל עת שאני מדבר בו ,ואפילו כשהדיבור בו הוא תוכחה — "ָז ֹכר ֶא ְז ְּכ ֶר ּנּו עֹוד" .ו"ָה מּו ֵמ ַע י לֹו" —
מעיים ,רחם :לשונו של "הרת עולם" .ביום שבו אנו קוראים לו "מלך" ו"דיין" ,הנביא מגלה מה מתרחש אצלו כשמדברים על
אפרים :המעיים הומים .הפטרות שני הימים מסתיימות במילה אחת ,כפולהַ" :ר ֵח ם ֲא ַר ֲח ֶמ ּנּו" .זה מה שהנביא השאיר לנו ליום
הדין .אחר כך — השופר.
ַּב ַּׁש ָּב ת ַה ָּב ָא ה ִא ם ִי ְר ֶצ ה ַה ֵּׁש םַׁ ,ש ַּב ת ׁשּוָב ה :הפטרת "ׁשּוָב ה ִי ְׂש ָר ֵא ל" (הושע יד) — ההפטרה שכל השנה הלכה אליה; ובמדור "ְּב ֵא ר ַה ִּב ָּט חֹון" —
שיעור י'.
ִל ּוּוי ַל ְּת ִפ ּלֹות — ֵח ֶל ק אֵ :מ ַה ְד ָל ַק ת ַה ֵּנ רֹות ַע ד ַה ּׁשֹוָפ ר ֵס ֶד ר ַה ּיֹום
המחזור של ראש השנה עבה ,והזמן קצר; רוב האנשים עוברים על עשרות עמודים בלי לדעת מדוע נכתבו .המדור הזה הולך עם
המחזור לפי סדר היום — לא כדי לפרש כל מילה ,אלא כדי לעצור בתחנות שבהן כדאי לדעת איפה עומדים .קרא אותו לפני
התפילה ,או הנח אצבע בין הדפים.
ַה ְד ָל ַק ת ַה ֵּנ רֹות — ְׁש ֵּת י ְּב ָר כֹות
השנה נכנס ראש השנה יחד עם השבת ,ומברכים בהדלקה "ְל ַה ְד ִל יק ֵנ ר ֶׁש ל ַׁש ָּב ת ְו ֶׁש ל יֹום טֹוב" (ויש אומריםְ" :ו ֶׁש ל יֹום ַה ִּז ָּכ רֹון"),
ואחריה "ֶׁש ֶה ֱח ָי נּו" .ודוק בסדר הדברים :הברכה הראשונה של השנה החדשה ,עוד לפני שמישהו התפלל מילה ,היא הודאה על כך
שהגענו .שנה שלמה של דין מתחילה ב"שהחיינו וקיימנו" .מי שמדליק את הנרות פותח את ראש השנה של כל הבית — ואת ליל
השבת הזה ,שבו לא יישמע שופר ,פותח האור.
ַע ְר ִב ית — "ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּק דֹוׁש"
"אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב :כל השנה כולה אדם מתפלל 'ָה ֵא ל ַה ָּק דֹוׁש'ֶ' ,מ ֶל ְך אֹוֵה ב ְצ ָד ָק ה ּוִמ ְׁש ָּפ ט' ,חוץ מעשרה ימים
שבין ראש השנה ויום הכיפורים ,שמתפלל 'ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּק דֹוׁש' ו'ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ִּמ ְׁש ָּפ ט'" (ברכות יב ע"ב) .ומי שאמר "האל הקדוש" מתוך
הרגל — חוזר לראש התפילה (שו"ע או"ח תקפב ,א–ב) .מילה אחת ,ה"א אחת ,וכל התפילה נופלת .מדוע דווקא כאן מחמירים כל
כך? כי "המלך הקדוש" איננו תיאור — הוא ההכתרה עצמה .בעשרת הימים האלה תפילה שאין בה מלך איננה תפילה .מי ששכח
לא הפסיד מילה; הוא הפסיד את מה שהיום בא לעשות.
וארבע תוספות קטנות נכנסות לתפילה — "ָז ְכ ֵר נּו ְל ַח ִּי ים"ִ" ,מ י ָכ מֹוָך ַא ב ָה ַר ֲח ִמ ים"ּ" ,וְכ ֹתב ְל ַח ִּי ים טֹוִב ים"ְּ" ,ב ֵס ֶפ ר ַח ִּי ים" — כולן על
החיים ,ואם שכח אינו חוזר (שם ,ה) .והבט בנימוק שבבקשה הראשונהְ" :ו ָכ ְת ֵב נּו ְּב ֵס ֶפ ר ַה ַח ִּי יםְ ,ל ַמ ַע ְנ ָך ֱא ֹלִה ים ַח ִּי ים" .לא למעננו.
ביום הדין אין אנו מבקשים חיים בזכות משהו שעשינו; אנו מבקשים אותם למענו — כי מלך צריך עם ,ואל חי צריך חיים שיאמרו
את שמו .זו הבקשה הענווה ביותר במחזור ,והיא הראשונה.
"ְל ָׁש ָנ ה טֹוָב ה ִּת ָּכ ֵת ב ְו ֵת ָח ֵת ם"
אחרי ערבית של הלילה הראשון נוהגים לומר זה לזה "לשנה טובה תכתב ותחתם" (רמ"א תקפב ,ט) — ורק בלילה הראשון .ומהיכן
המילים? "שלושה ספרים נפתחין בראש השנה :אחד של רשעים גמורין ,ואחד של צדיקים גמורין ,ואחד של בינוניים .צדיקים
גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים ...בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים" (ראש השנה טז ע"ב) .כשאתה
מאחל לחברך "תכתב ותחתם" — כתיבה וחתימה בבת אחת ,לאלתר — אתה אומר לו :בעיניי אתה צדיק גמור .הברכה הזאת היא
פסק דין שיהודי נותן ליהודי ,וטוב שיינתן בעין יפה .ומדוע רק בלילה הראשון? יש שכתבו :שכבר ביום הראשון נכתבים הצדיקים
לאלתר — ואין לרמוז לחברך שעדיין לא נכתב.
ִק ּדּוׁש ְו ִס יָמ ִנ ים
הקידוש של הלילה הראשון הוא קידוש של שבת ושל ראש השנה כאחד — "ַו ְי ֻכ ּלּו" ,ואחר כך "ְמ ַק ֵּד ׁש ַה ַּׁש ָּב ת ְו ִי ְׂש ָר ֵא ל ְו יֹום ַה ִּז ָּכ רֹון",
ו"שהחיינו" .ואחריו הסימנים ,ועליהם בתיבה נפרדת בהמשך הגיליון .רק דבר אחד לכאן :הגמרא אומרת "ִס יָמ ָנ א ִמ ְּל ָת א ִה יא"
(הוריות יב ע"א) — הסימן הוא דבר של ממש .לא קמע ולא מנהג ילדים .מי שאוכל תפוח בדבש ואומר "שתחדש עלינו שנה טובה
ומתוקה" — התפלל תפילה שאפשר לטעום.
ַׁש ֲח ִר ית — "ַה ֶּמ ֶל ְך"
בשבת ויום טוב פותח שליח הציבור את התפילה בקול ב"ׁשֹוֵכ ן ַע ד"; בראש השנה וביום הכיפורים הוא פותח מילה אחת קודם:
"ַה ֶּמ ֶל ְך" .ה"א הידיעה .לא "מלך יושב על כסא רם ונישא" — המלך .כל השנה אנו מדברים על מלכות; היום אנו מדברים אל המלך,
וכל אחד יודע במי מדובר .ועל המילה הזאת — מעשה ,בסיפורי השולחן שבהמשך .כאן רק ההערה :זו המילה הראשונה שהציבור
שומע בבוקר של ראש השנה ,וכדאי לבוא בזמן כדי לשמוע אותה.
"ּוְב ֵכ ן" — ָׁש ֹלׁש ַמ ְד ֵר גֹות
בכל תפילות היום ,בברכה השלישית — "ַא ָּת ה ָק דֹוׁש" — נוספו שלוש פסקאות שפותחות ב"ּוְב ֵכ ן" :פחד ,כבוד ,שמחה ,ואחריהן
"ְו ִת ְמ ֹלְך ַא ָּת ה ה' ְל ַב ֶּד ָך" .על שלוש המדרגות האלה כתבנו במאמר הראשי .כאן רק סימן לדרך :כשאתה מגיע ל"ּוְב ֵכ ן ַצ ִּד יִק ים ִי ְר אּו
ְו ִי ְׂש ָמ חּו" — זו הנקודה שבה מותר ,ואפילו צריך ,להיות שמח בראש השנה.
"ָא ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו" — ַה ְּת ִפ ָּל ה ֶׁש ּנֹוְל ָד ה ִמ ַּב ֹּצֶר ת
השנה ,ביום הראשון ,לא תאמר "אבינו מלכנו" — בשבת אין אומרים אותו (רמ"א או"ח סימן תקפד) ,ותפגוש אותו לראשונה ביום
השני .וכדאי לדעת מניין הוא בא" .מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה .ירד רבי עקיבא
אחריו ואמרָ :א ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּוֵ ,א ין ָל נּו ֶמ ֶל ְך ֶא ָּל א ָא ָּת ה; ָא ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּוְ ,ל ַמ ַע ְנ ָך ַר ֵח ם ָע ֵל ינּו — וירדו גשמים" (תענית כה ע"ב) .כל התפילה
הארוכה שלנו צמחה משתי שורות שאמר רבי עקיבא בשעת בצורת .ולמה נענה הוא ולא רבי אליעזר ,שהיה רבו? "יצתה בת קול
ואמרה :לא מפני שזה גדול מזה ,אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו" (שם) .מי שמוותר — נענה .וזה הסוד
של "אבינו מלכנו" :שני שמות שאינם הולכים יחד ,אב ומלך ,ואנו מבקשים מן המלך שיוותר לנו כאב.
ובראש השנה משמיטים את השורה "ָא ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו ָח ָט אנּו ְל ָפ ֶנ יָך" — כי אין אומרים וידוי בראש השנה (רמ"א שם) .ביום הדין עצמו
לא מתוודים .מודים ,מבקשים ,ממליכים; הווידוי יחכה ליום הכיפורים .וזה עצמו לימוד :לפני שאדם מסוגל לומר "חטאתי" ,הוא
צריך עשרה ימים שבהם אמר "אתה מלך".
ְק ִר יַא ת ַה ּתֹוָר ה — ָׂש ָר הְ ,ו ָה ֲע ֵק ָד ה
"בראש השנה קורין 'ַו ה' ָּפ ַק ד ֶא ת ָׂש ָר ה' ומפטירין בחנה; ולמחר — 'ְו ָה ֱא ֹלִה ים ִנ ָּס ה ֶא ת ַא ְב ָר ָה ם' ,ומפטירין 'ֲה ֵב ן ַי ִּק יר ִל י ֶא ְפ ָר ִי ם'"
(מגילה לא ע"א) .ביום הראשון — פקידה ,לידהְ" ,צ ֹחק ָע ָׂש ה ִל י ֱא ֹלִה ים" .ביום השני — העקדה .ומדוע העקדה בראש השנה? מפני
שממנה בא השופר ,וכל תקיעה נושאת בקרבה את זיכרון האיל ההוא — ועל כך במאמר ליום השני .ובמוסף ,בזכרונות ,נאמר זאת
בפירושַ" :ו ֲע ֵק ַד ת ִי ְצ ָח ק ְל ַז ְר עֹו ַה ּיֹום ְּב ַר ֲח ִמ ים ִּת ְז ֹּכר".
והסדר מלמד :ביום הראשון נולד יצחק ,וביום השני הוא נעקד .סדר הקריאות הוא סדר של חיים — קודם הלידה ,אחר כך הניסיון;
קודם הצחוק ,אחר כך ההר .ואיש מן השניים ,לא אברהם ולא יצחק ,לא ידע בבוקר ההוא שבסוף הדרך מחכה איל .גם השנה שלך
תלך כך :מה שייוולד בה ,ומה שיתבקש ממנה ,ומה שיימצא מאחור ,אחוז בסבך ,ברגע האחרון.
ְּת ִק יַע ת ׁשֹוָפ ר — ַה ָּׁש ָנ הַּ :ב ּיֹום ַה ֵּׁש ִנ י ִּב ְל ַב ד
המצווה איננה לתקוע — היא לשמוע" :מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה" (רמב"ם הלכות שופר א ,א).
ולכן הברכה היא "ִל ְׁש ֹמַע קֹול ׁשֹוָפ ר" ,והתוקע מכוון להוציא את השומעים ,והשומעים מכוונים לצאת — "אם כיון לבו יצא ,ואם לאו
לא יצא" (משנה ראש השנה ג ,ז) .מצווה שכולה קבלה .אין לך מה לעשות בשעת התקיעות חוץ מלהיות שם ולהתכוון .ובשנה
שבה השופר נדחה ליום השני ,מברכים בו גם "שהחיינו" — שהרי זו התקיעה הראשונה של השנה (שו"ע או"ח סימן תר).
שלושה קולות ,ומדוע דווקא הם? התורה אמרה "תרועה" ולא פירשה מה היאַּ" .ג ּנּוֵח י ַּג ַּנ ח" — גניחה ,או "ַי ּלּוֵל י ַי ֵּל יל" — יללה? (ראש
השנה לג ע"ב–לד ע"א) .האנחה הכבדה של אדם שבור ,או הבכי הקטוע של מי שאיבד? ומפני שנסתפקוַ" ,א ְת ִק ין רבי אבהו
בקיסרי :תקיעה ,שלושה שברים ,תרועה ,תקיעה" — תשר"ת ,תש"ת ,תר"ת ,כדי לצאת ידי כל הדעות (שם לד ע"א) .כלומר:
השברים הם הגניחה ,התרועה היא היללה ,ואנו תוקעים את שתיהן ,כי אין יודעים איזה שבר לב ביקשה התורה .ומשני צדדיהן —
תקיעה" :פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה" (ראש השנה לג ע"ב) .קול ישר ,שלם ,לפני השבר ואחריו .זהו הסדר ,וזהו האדם :היית
שלם ,נשברת ,ותהיה שלם .והתקיעה האחרונה ארוכה מן הראשונה.
ומניין מאה קולות? המנהג לתקוע מאה מובא בשם הערוך (תוספות ראש השנה לג ע"ב ,ד"ה שיעור) :כנגד מאה פעיות שפעתה
אם סיסרא .אם סיסרא — אמו של האויב — עמדה בחלון וחיכתה לבנה שלא ישוב מן המלחמהַ" ,מ ּדּוַע ֹּבֵׁש ׁש ִר ְכ ּבֹו ָל בֹוא" (שופטים
ה ,כח) ,ובכתה מאה בכיות .וכנגד בכייה של ֵא ם האויב אנו תוקעים ביום הדין .אין דבר שאומר יותר על היום הזה :הקול שאנו
מביאים לפני המלך הוא קול של אם שמחכה לבן .אם התורה סופרת את בכייה של אם סיסרא ,היא סופרת כל בכי.
ולפני התקיעות אומרים שבעה פסוקים ,ופותחים ב"ִמ ן ַה ֵּמ ַצ ר ָק ָר אִת י ָּי ּהָ ,ע ָנ ִנ י ַב ֶּמ ְר ָח ב ָי ּה" (תהלים קיח ,ה) — וזהו השופר עצמו :צר
בפיו ורחב בקצהו ,ואם הפכו ותקע בו לא יצא (משנה ראש השנה ג ,ו) .הקול נכנס במקום צר ויוצא במרחב .מי שקורא מן המצר —
נענה במרחב; זה מבנה הכלי ,וזה מבנה התפילה .ואחריהם "ַל ְמ ַנ ֵּצ ַח ִל ְב ֵנ י ֹקַר ח ִמ ְז מֹור" (תהלים מז) שבע פעמים — המזמור שבו
"ָע ָל ה ֱא ֹלִה ים ִּב ְת רּוָע ה ,ה' ְּב קֹול ׁשֹוָפ ר" .שבע פעמים ,ומובא בשם המקובלים :כנגד שבעה רקיעים ,שתעלה התרועה דרך כולם.
ואחר כך — שקט ,ומאה קולות.
ֵח ֶל ק ב :מּוָס ף — ַמ ְל ֻכ ּיֹותִ ,ז ְכ רֹונֹותׁ ,שֹוָפ רֹות ֵס ֶד ר ַה ּיֹום
ֵּת ַׁש ע ְּב ָר כֹות — ְו ָה ִא ָּׁש ה ֶׁש ָּק ְב ָע ה אֹוָת ן
"הני תשע דראש השנה כנגד מי? אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין :כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפילתה" (ברכות כט ע"א).
מוסף של ראש השנה — התפילה הארוכה של השנה ,שבע ברכות של יום טוב ועוד שתיים ,מלכויות זכרונות ושופרות — בנוי
במניינו על תפילת חנה ,שבהפטרה של היום הראשון .תשע פעמים הזכירה חנה את השם בשירתה ,ותשע ברכות אנו מתפללים:
הגדולה שבתפילות ישראל לקחה את צורתה מאישה עקרה שהתפללה בלחש.
ומדוע תשע ולא עשר? הרי שלוש הן :מלכויות ,זכרונות ,שופרות .אלא שמלכויות אין להן ברכה משלהן .נחלקו בזה תנאים (משנה
ראש השנה ד ,ה) :רבי יוחנן בן נורי אומר — כולל מלכויות עם קדושת השם ,ואינו תוקע; ורבי עקיבא אומר" :אם אינו תוקע
למלכויות ,למה הוא מזכיר? אלא אומר ...וכולל מלכויות עם קדושת היום ותוקע" .והלכה כרבי עקיבא :המלכויות נכללות בברכה
הרביעית ,ברכת קדושת היום — "ַא ָּת ה ְב ַח ְר ָּת נּוְ ...מ ַק ֵּד ׁש ַה ַּׁש ָּב ת ְו ִי ְׂש ָר ֵא ל ְו יֹום ַה ִּז ָּכ רֹון" .כלומר :ההכתרה איננה נושא נפרד שמתווסף
ליום; היא קדושת היום עצמו .מי שמברך על ראש השנה — בירך על המלכות.
ובכל אחת משלוש הפרשיות — עשרה פסוקים" .הני עשרה מלכיות כנגד מי? אמר רבי לוי :כנגד עשרה הילולים שאמר דוד בספר
תהלים .רב יוסף אמר :כנגד עשרת הדברות .רבי יוחנן אמר :כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם" (ראש השנה לב ע"א) .שלוש
תשובות ,ושלושתן נכונות :ההלל של דוד ,הדיבור של סיני ,המאמר של הבריאה .וסדרם קבוע :שלושה מן התורה ,שלושה מן
הכתובים ,שלושה מן הנביאים ,ופסוק אחרון מן התורה — כדעת רבי יוסי במשנה (ראש השנה ד ,ו) ,שמשלימים בתורה .להלן נלך
עם העשרות האלה ,ונעצור במקומות שבהם המחזור מדבר אלינו במיוחד השנה.
ַמ ְל ֻכ ּיֹות — "ָע ֵל ינּו ְל ַׁש ֵּב ַח "
התפילה שאנו אומרים בסוף כל תפילה ,כשכבר מקפלים את הטלית ,נכתבה בשביל כאןָ" .ע ֵל ינּו ְל ַׁש ֵּב ַח " היא הפתיחה של
מלכויות; מובא בשם קדמונים שרב תיקנה למוסף ראש השנה ,ויש שייחסוה ליהושע בן נון .כל השנה היא סיום; היום היא לב.
ובראש השנה כורעים בה ממשַ" ,ו ֲא ַנ ְח נּו ּכֹוְר ִע ים ּוִמ ְׁש ַּת ֲח ִו ים" — הפעם היחידה בשנה ,חוץ מיום הכיפורים ,שהציבור כולו יורד אל
הרצפה .ואחריה "ַע ל ֵּכ ן ְנ ַק ֶּוה" — לא בקשה על עצמנו ,אלא חזוןְ" :ל ַת ֵּק ן עֹוָל ם ְּב ַמ ְל כּות ַׁש ַּד יִ ...ו יַק ְּב לּו ֻכ ָּל ם ֶא ת ֹעל ַמ ְל כּוֶת ָך".
במלכויות אין אדם מבקש שנה טובה .הוא מבקש שהעולם יהיה ממלכה.
ומהי ההמלכה ,בלשון פשוטה של עבודת הלב? מסירת המפתחות .כל השנה מחזיק אדם בידיו את מפתחות חייו — מתכנן ,דואג,
אוחז — ובראש השנה הוא פותח את היד ואומר :המלוכה שלך ,לא שלי; "ַי ֲע ֶׂש ה ַה ּטֹוב ְּב ֵע יָנ יו" .וזה עומק מה שבתפילת העמידה
של היום אין בקשה פרטית אחת — לא פרנסה ,לא רפואה ,לא הצלחה; שבע ברכות ,וכולן על המלכות :ביום ההכתרה אין מגישים
למלך רשימות — מכתירים .והפלא ,שדווקא מסירת המפתחות היא המנוחה הגדולה :כל זמן שהמפתחות בידי ,כל חיי על כתפי;
מסרתי — והעול הכבד מכולם ירד .הירא והרועד בראש השנה — עודנו אוחז; המכתיר באמת — רועד ונח כאחד ,שכבר למדנו:
רועדים על העבודה ,ונחים על התוצאה.
ועשרת הפסוקים .מן התורה" :ה' ִי ְמ ֹלְך ְל ֹעָל ם ָו ֶע ד" (שמות טו ,יח) — שירת הים ,של עבדים שיצאו; "ֹלא ִה ִּב יט ָא ֶו ן ְּב ַי ֲע ֹקבּ ...וְת רּוַע ת
ֶמ ֶל ְך ּבֹו" (במדבר כג ,כא) — מפי בלעם ,שבא לקלל; "ַו ְי ִה י ִב יֻׁש רּון ֶמ ֶל ְך" (דברים לג ,ה) — מברכת משה ביום מותו .שיר של גאולים,
ברכה מפי אויב ,וצוואה .מן הכתוביםִּ" :כ י ַל ה' ַה ְּמ לּוָכ ה" (תהלים כב ,כט)" ,ה' ָמ ָל ְך ֵּג אּות ָל ֵב ׁש" (צג ,א) — המזמור שפתח אדם
הראשון בפיו ,כמו שראינו במאמר הראשיְׂ" ,ש אּו ְׁש ָע ִר ים ָר אֵׁש יֶכ ם" (כד ,ז–י) .מן הנביאים :ישעיהו מד ,ו; עובדיה א ,כא; "ְו ָה ָי ה ה'
ְל ֶמ ֶל ְך ַע ל ָּכ ל ָה ָא ֶר ץ" (זכריה יד ,ט) .והפסוק החותם ,מן התורהְׁ" :ש ַמ ע ִי ְׂש ָר ֵא ל ה' ֱא ֹלֵה ינּו ה' ֶא ָח ד" (דברים ו ,ד).
עצור כאן .ההכתרה הגדולה של השנה מסתיימת בפסוק שכל ילד יודע בעל פה ,שאתה אומר ארבע פעמים ביום" .שמע ישראל"
הוא פסוק של מלכויות — כך קבעו חכמים .כלומר :המלכת המלך איננה מאורע של פעם בשנה במחזור עבה .היא נעשית כל בוקר
וכל ערב ,בידך ,בפסוק אחד ,ובדרך כלל בלי שתשים לב .ראש השנה רק מגלה לך מה עשית כל השנה .ובאמצע העשרה —
"ּוְת רּוַע ת ֶמ ֶל ְך ּבֹו" :התרועה שהיא ֵר עּות ,המלך שהוא ֵר ַע ,בלב הפרשה שכולה אימת מלכות.
ִז ְכ רֹונֹות — "ְו ַג ם ֶא ת ֹנַח ְּב ַא ֲה ָב ה ָז ַכ ְר ָּת "
"ַא ָּת ה זֹוֵכ ר ַמ ֲע ֵׂש ה עֹוָל ם ּופֹוֵק ד ָּכ ל ְי צּוֵר י ֶק ֶד ם" — שוב "פוקד" ,המילה של שרה ורחל וחנהִּ" .כ י זֹוֵכ ר ָּכ ל ַה ִּנ ְׁש ָּכ חֹות ַא ָּת ה ֵמ עֹוָל םְ ,ו ֵא ין
ִׁש ְכ ָח ה ִל ְפ ֵנ י ִכ ֵּס א ְכ בֹוֶד ָך" .השורה הזאת היא המפחידה ביותר במחזור וגם המנחמת ביותר ,ובאותן מילים :אין שכחה .מה שעשית
ושכחת — זכור .ומה שעשית ואיש לא ראה ,החסד הקטן שגם אתה כבר לא זוכר — זכור גם הוא .הזיכרון של מעלה אינו בררן.
והראשון שנזכר הוא נחְ" :ו ַג ם ֶא ת ֹנַח ְּב ַא ֲה ָב ה ָז ַכ ְר ָּת " .הפסוק הראשון בתורה שכתוב בו "ויזכור" — "ַו ִּי ְז ֹּכר ֱא ֹלִה ים ֶא ת ֹנַח " (בראשית
ח ,א) — נאמר על אדם בתיבה ,באמצע מבול ,בשעה שהעולם כולו נמחה .הזכירה הראשונה בהיסטוריה היא זכירה של מי שנשאר
לבדו בתוך הרס .וכך ממשיכים הפסוקיםַ" :ו ִּי ְׁש ַמ ע ֱא ֹלִה ים ֶא ת ַנ ֲא ָק ָת ם ַו ִּי ְז ֹּכר" (שמות ב ,כד) — עבדים במצרים; "ְו ָז ַכ ְר ִּת י ֶא ת ְּב ִר יִת י
ַי ֲע קֹוב" (ויקרא כו ,מב) — בתוך התוכחה ,אחרי הקללות; "ָז ַכ ְר ִּת י ָל ְך ֶח ֶס ד ְנ עּוַר ִי ְך" (ירמיהו ב ,ב); ולבסוף ,מן ההפטרה של מחרֲ" :ה ֵב ן
ַי ִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִי םִּ ...כ י ִמ ֵּד י ַד ְּב ִר י ּבֹו ָז ֹכר ֶא ְז ְּכ ֶר ּנּו עֹוד" (ירמיהו לא ,יט) .כל "זכירה" שבתנ"ך היא זכירה של מי שבתחתית :בתיבה,
בעבדות ,בגלות ,ב"ִמ ֵּד י ַד ְּב ִר י ּבֹו" — כשמדברים בו לגנאי .הזיכרון של ראש השנה אינו מונה זכויות; הוא נזכר במי שאין לו.
ולפני החתימהַ" :ו ֲע ֵק ַד ת ִי ְצ ָח ק ְל ַז ְר עֹו ַה ּיֹום ְּב ַר ֲח ִמ ים ִּת ְז ֹּכר" — ואנו מבקשים "ְּכ מֹו ֶׁש ָּכ ַב ׁש ַא ְב ָר ָה ם ָא ִב ינּו ֶא ת ַר ֲח ָמ יוֵּ ...כ ן ִי ְכ ְּב ׁשּו ַר ֲח ֶמ יָך
ֶא ת ַּכ ַע ְס ָך ֵמ ָע ֵל ינּו" .אברהם כבש רחמים כדי לעשות רצון בוראו; אנו מבקשים שהבורא יכבוש כעס בשל אותם רחמים כבושים.
מידה כנגד מידה ,אלא שהפעם לטובה.
ׁשֹוָפ רֹות — ְׁש ֹלָׁש ה ׁשֹוָפ רֹות
"ַא ָּת ה ִנ ְג ֵל יָת ַּב ֲע ַנ ן ְּכ בֹוֶד ָך ַע ל ַע ם ָק ְד ְׁש ָך ְל ַד ֵּב ר ִע ָּמ ם" .שופרות היא היחידה משלוש הפרשיות שאינה עלינו .מלכויות — אנו ממליכים;
זכרונות — אנו נזכרים; שופרות — הוא נגלה .והשופר הראשון בהיסטוריה לא היה של אדםַ" :ו ְי ִה י קֹול ַה ֹּׁשָפ ר הֹוֵל ְך ְו ָח ֵז ק ְמ ֹאד"
(שמות יט ,יט) — הקול הראשון ששמע ישראל כעם ,לפני עשרת הדברות .השופר שאנו תוקעים הוא תשובה לשופר ההוא.
שלושה שופרות בעשרת הפסוקים .שופר של עבר — סיניְ" :ו ָכ ל ָה ָע ם ֹרִא ים ֶא ת ַה ּקֹוֹלת" (שמות כ ,טו) .שופר של הווה — של היום:
"ָע ָל ה ֱא ֹלִה ים ִּב ְת רּוָע ה" (תהלים מז ,ו)ִּ" ,ת ְק עּו ַב ֹחֶד ׁש ׁשֹוָפ ר" (פא ,ד) ,ומזמור ק"נ כולוַ" ,ה ְל לּוהּו ְּב ֵת ַק ע ׁשֹוָפ ר" .ושופר של עתיד:
"ְו ָה ָי ה ַּב ּיֹום ַה הּוא ִי ָּת ַק ע ְּב ׁשֹוָפ ר ָּג דֹול" (ישעיהו כז ,יג)ַ" ,ו ה' ֲע ֵל יֶה ם ֵי ָר ֶא הַ ...ו אֹדָנ י ֱא ֹלִה ים ַּב ּׁשֹוָפ ר ִי ְת ָק ע" (זכריה ט ,יד) .ופסוק
החתימה מן התורה מפתיעּ" :וְב יֹום ִׂש ְמ ַח ְת ֶכ ם ּוְב מֹוֲע ֵד יֶכ ם ּוְב ָר אֵׁש י ָח ְד ֵׁש יֶכ ם ּוְת ַק ְע ֶּת ם ַּב ֲח ֹצְצ ֹרת" (במדבר י ,י) .אחרי סיני ואחרי
אחרית הימים — השופר של "יום שמחתכם" .החתימה של שופרות היא שמחה .מי שקורא את הפרשה עד סופה מגלה שהקול
שנשמע כבכי הוא ,בסופו ,קול של חג.
והשנה ,ביום הראשון ,נאמר את כל זה בלי שופר .את "ֲא ֶר ֶׁש ת ְׂש ָפ ֵת ינּו" — שבו אנו מבקשים "ַמ ֲא ִז ין ַמ ִּב יט ּוַמ ְק ִׁש יב ְל קֹול ְּת ִק יָע ֵת נּו"
— לא אומרים בשבת ,כי אין קול תקיעה .אבל "ַה ּיֹום ֲה ַר ת עֹוָל ם" אומרים ,שלוש פעמים ,גם בשבת .הבקשה על הקול נדחתה ליום
השני; ההריון של העולם לא נדחה .וכשתגיע מחר ,ביום השני ,לשופרות עם שופר — תדע מה שמעת.
ֵח ֶל ק גֵ :מ "ּוְנ ַת ֶּנ ה ֹּתֶק ף" ַע ד צֹום ְּג ַד ְל ָי ה ֵס ֶד ר ַה ּיֹום
"ּוְנ ַת ֶּנ ה ֹּתֶק ף" — ַה ִּפ ּיּוט ְו ָה ִא יׁש
בחזרת הש"ץ של מוסף ,לפני הקדושה ,נאמר הפיוט שרבים מחכים לו כל השנהּ" :וְנ ַת ֶּנ ה ֹּתֶק ף ְק ֻד ַּׁש ת ַה ּיֹוםִּ ,כ י הּוא נֹוָר א ְו ָא ֹים".
ומעשה מובא עליו בספר אור זרוע (חלק ב ,הלכות ראש השנה ,סימן רעו) ,בשם רבי אפרים מבונא :רבי אמנון ממגנצא ,גדול הדור
ועשיר ומיוחס ,נלחץ על ידי ההגמון להמיר את דתו ,וכדי להיפטר ממנו ביקש שלושה ימים לחשוב .ומיד התחרט על עצם
הבקשה — שיצא מפיו כאילו יש מה לחשוב .כשלא בא ,הביאוהו בכוח ,ועל שאמר "לשוני שדיברה תיקצץ" — קצצו את ידיו ורגליו.
בראש השנה ביקש שיביאוהו לבית הכנסת ,וכשהגיע שליח הציבור לקדושה אמר :המתן ,ואקדש את השם הגדול; ואמר "ונתנה
תוקף" — ונסתלק .ולאחר ימים נראה בחלום לרבי קלונימוס בן משולם ולימדו את הפיוט .כך מוסר האור זרוע ,וכך אומרים אותו
ישראל זה מאות בשנים.
"ְּכ ַב ָּק ַר ת רֹוֶע ה ֶע ְד רֹוַ ,מ ֲע ִב יר ֹצאנֹו ַּת ַח ת ִׁש ְב טֹו" — זו לשון המשנה" :בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון" (ראש
השנה א ,ב) .ומה הם "בני מרון"? שלוש דעות בגמרא (ראש השנה יח ע"א) :כבשים שמעבירים אחד אחד בפתח צר כדי למנותם;
או המעלה הצרה של בית מרון ,שאין שניים עולים בה יחד; או חיילות של בית דוד ,שנמנים איש איש .ומיד" :וכולן נסקרין בסקירה
אחת" .אחד אחד — וכולם בבת אחת .אתה נידון לבדך ,בלי להסתתר בקהל; ואינך נידון לבד ,כי הסקירה אחת היא .והפייטן בחר מן
השלוש דווקא את הרועה .הדיין של ראש השנה מונה — אבל הוא מונה את הצאן שלו.
ואחרי הרשימה שאיש אינו מסוגל לשמוע בשלווה — "ִמ י ִי ְח ֶי ה ּוִמ י ָי מּותִ ,מ י ְב ִק ּצֹו ּוִמ י ֹלא ְב ִק ּצֹו" — באה השורה שבשבילה נכתב
הכול ,והקהל אומר אותה בקולּ" :וְת ׁשּוָב ה ּוְת ִפ ָּל ה ּוְצ ָד ָק ה ַמ ֲע ִב יִר ין ֶא ת ֹרַע ַה ְּג ֵז ָר ה" .המקור בירושלמי" :שלושה דברים מבטלין את
הגזירה קשה ,ואלו הן :תפילה וצדקה ותשובה" (ירושלמי תענית ב ,א) .וברוב המחזורים נדפס מעל שלוש המילים ,באותיות
קטנות :צֹום ,קֹולָ ,מ מֹון .ודוק בלשון הפייטן :לא "מעבירין את הגזרה" — "את ֹרַע הגזרה" .יש שהגזרה נשארת ,והרוע שבה עובר;
מה שנגזר מתקיים ,אבל אינו רע עוד .זו הבטחה צנועה יותר מביטול — ואמינה יותר.
ואז החצי השני ,שאנשים נוטים למהר בוָ" :א ָד ם ְי סֹודֹו ֵמ ָע ָפ ר ְו סֹופֹו ֶל ָע ָפ רְּ ...כ ָח ִצ יר ָי ֵב ׁשּ ,וְכ ִצ יץ נֹוֵב לּ ,וְכ ֵצ ל עֹוֵב רְ ...ו ַכ ֲח לֹום ָי עּוף" —
ואחרי שמונה דימויים לאפסותנו ,שורה אחתְ" :ו ַא ָּת ה הּוא ֶמ ֶל ְך ֵא ל ַח י ְו ַק ָּי ם" .זהו הטיעון כולו :אנחנו לא ,ואתה כן .והפייטן מסיים
בסנגוריה שאין למעלה ממנהִּ" :כ י ֹלא ַת ְח ֹּפץ ְּב מֹות ַה ֵּמ תִּ ,כ י ִא ם ְּב ׁשּובֹו ִמ ַּד ְר ּכֹו ְו ָח ָי ה; ְו ַע ד יֹום מֹותֹו ְּת ַח ֶּכ ה ּלֹוִ ,א ם ָי ׁשּוב ִמ ַּי ד ְּת ַק ְּב לֹו.
ֱא ֶמ ת ִּכ י ַא ָּת ה הּוא יֹוְצ ָר םְ ,ו יֹוֵד ַע ִי ְצ ָר ם" .הדיין מחכה .ומי שיצר את היצר — יודע מה זה להיות בעליו.
"ְו ֹכל ַמ ֲא ִמ יִנ ים" · "ַה ּיֹום ְּת ַא ְּמ ֵצ נּו"
אחרי ונתנה תוקף — "ְו ֹכל ַמ ֲא ִמ יִנ ים" :שורה ושורה ,ובכל אחת שם ומידה ואחריהם "ְו ֹכל ַמ ֲא ִמ יִנ ים ֶׁש הּוא"ַ" :ה ּטֹוב ּוֵמ ִט יב ָל ָר ִע ים
ְו ַל ּטֹוִב ים — ְו ֹכל ַמ ֲא ִמ יִנ ים ֶׁש הּוא טֹוב ַל ֹּכל" .והפיוט אינו אומר "ואנו מאמינים" אלא "וכל מאמינים" — כולם ,גם מי שאינו יודע שהוא
מאמין .ביום הדין הפייטן מעיד על כל באי עולם שהם מאמינים ,ומדוע לא? הרי כולם עומדים כאן.
ומוסף נחתם בשבע שורות שכולן פותחות באותה מילהַ" :ה ּיֹום ְּת ַא ְּמ ֵצ נּוַ ,ה ּיֹום ְּת ָב ְר ֵכ נּוַ ,ה ּיֹום ְּת ַג ְּד ֵל נּוַ ,ה ּיֹום ִּת ְד ְר ֵׁש נּו ְל טֹוָב הַ ,ה ּיֹום
ִּת ְׁש ַמ ע ַׁש ְו ָע ֵת נּוַ ,ה ּיֹום ְּת ַק ֵּב ל ְּב ַר ֲח ִמ ים ּוְב ָר צֹון ֶא ת ְּת ִפ ָּל ֵת נּוַ ,ה ּיֹום ִּת ְת ְמ ֵכ נּו ִּב יִמ ין ִצ ְד ֶק ָך" .התפילה שהתחילה ב"ַה ּיֹום ֲה ַר ת עֹוָל ם"
נגמרת ב"היום" .לא "לשנה הבאה" ,לא "בקרוב" — היום .אנו מבקשים דבר שיכול להינתן עכשיו ,ורק עכשיו" :תאמצנו" — לא שנה
טובה ,אלא כוח לעמוד בה .את השנה יודע רק הוא; את האומץ אפשר לבקש היום.
ַּת ְׁש ִל יְך — ַה ָּׁש ָנ הַּ :ב ּיֹום ַה ֵּׁש ִנ י
"והולכין אל הנהר לומר פסוק 'ְו ַת ְׁש ִל יְך ִּב ְמ ֻצ לֹות ָי ם ָּכ ל ַח ֹּטאָת ם'" (רמ"א או"ח תקפג ,ב) .והפסוק מסופו של ספר מיכה ,במניין
המידות של הנביאִ" :מ י ֵא ל ָּכ מֹוָך ֹנֵׂש א ָע ֹון ְו ֹעֵב ר ַע ל ֶּפ ַׁש עָ ...י ׁשּוב ְי ַר ֲח ֵמ נּוִ ,י ְכ ֹּבׁש ֲע ֹוֹנֵת ינּוְ ,ו ַת ְׁש ִל יְך ִּב ְמ ֻצ לֹות ָי ם ָּכ ל ַח ֹּטאוָת ם" (מיכה ז,
יח–יט) .ודקדק במילה שבחר הנביא :לא "תמחל" ,לא "תסתיר" — "ַּת ְׁש ִל יְך" .יש הבדל בין מי שמחביא דבר ובין מי שמשליך אותו:
המחביא עוד קשור אליו ,יודע היכן הוא ,עלול לשוב אליו; המשליך למצולות ים — נפרד ממנו לצמיתות ,שאין אדם יורד למצולות
להוציא משם דבר .החטא שנסלח איננו מתויק בארכיון להוציאו ביום פקודה — הוא מושלך למקום שאין ממנו שיבה .ומדוע
דווקא אצל המים? מובא במהרי"ל :זכר לעקדה — שעל פי המדרש נעשה השטן לנהר בדרכם של אברהם ויצחק להר המוריה,
ואברהם עבר בו עד צווארו ולא שב (מדרש תנחומא ,וירא כב) .כלומר :אנו מנערים את הכיסים במקום שבו אברהם לא חזר
לאחור .ומפני שהיום הראשון חל השנה בשבת ,נוהגים לומר תשליך ביום השני ,אחר מנחה .לא הנהר מטהר; הוא רק מזכיר שיש
לאן להשליך.
מֹוָצ ֵא י ַׁש ָּב ת — ֵל יל ֵׁש ִנ י
בערבית של הלילה השני ,שהוא מוצאי שבת ,מוסיפים בתפילה "ַו ּתֹוִד יֵע נּו" — הבדלה שבתוך התפילה (שו"ע או"ח סימן תקצט).
ואת נרות היום השני מדליקים רק אחרי צאת הכוכבים ,מאש שדלקה מערב שבת ,ולפני ההדלקה אומרים "ָּב רּוְך ַה ַּמ ְב ִּד יל ֵּב ין ֹקֶד ׁש
ְל ֹקֶד ׁש" (שם ,סימן רצט ,י) .והקידוש הוא קידוש והבדלה כאחד ,בסדר יקנה"זַ :י ִי ןִ ,ק ּדּוׁשֵ ,נ ר — "ּבֹוֵר א ְמ אֹוֵר י ָה ֵא ׁש"ַ ,ה ְב ָּד ָל ה —
"ַה ַּמ ְב ִּד יל ֵּב ין ֹקֶד ׁש ְל ֹקֶד ׁש"ְ ,ז ַמ ן — "ֶׁש ֶה ֱח ָי נּו" .ונוהגים להניח על השולחן פרי חדש ,ולכוון עליו בשהחיינו (שם ,סימן תר ,ב) .והטעם:
נחלקו אם שני ימי ראש השנה הם "יומא אריכתא" ,יום אחד ארוך ,שאין לברך בו שהחיינו פעמיים — ולכן מצרפים פרי חדש .וכיוון
שכך ,אפשר לומר :השופר שתשמע מחר בבוקר הוא גם השופר של שבת .היום הארוך לא נגמר; רק הקול נדחה לחציו השני.
צֹום ְּג ַד ְל ָי ה — ַה ּיֹום ֶׁש ַא ֲח ֵר י
ביום המחרת ,ג' בתשרי ,מתענים" .צֹום ַה ְּׁש ִב יִע י" (זכריה ח ,יט) — "זה שלושה בתשרי ,שבו נהרג גדליה בן אחיקם .ולמה נכתב?
ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו" (ראש השנה יח ע"ב) .היום הראשון של השנה החדשה שאינו חג — הוא
תענית .על מנהיג שנרצח בידי יהודי ,מקנאה ומריבה פנימית ,ושבמותו נגמרה גם השארית שנשארה בארץ אחרי החורבן .השנה
מתחילה בשופר ובדבש ,וביום השלישי שלה מזכירה לך במה נגמרות מריבות בין יהודים .זה הצום הראשון של השנה ,ואולי לכן
הוא בא כל כך מוקדם.
ַל ּיֹום ַה ֵּׁש ִנ י — ַה ַּפ ַע ם ָה ִר אׁשֹוָנ ה ַה ָּׁש ָנ ה "ָא ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו" — ׁשּוָר ה ׁשּוָר ה
השנה תאמר "אבינו מלכנו" לראשונה ביום השני ,אחרי חזרת הש"ץ של שחרית ,כשהארון פתוח וכולם עומדים .ראינו ב"סדר
היום" מניין באה התפילה — משתי שורות של רבי עקיבא בשעת בצורת (תענית כה ע"ב) .מן השתיים צמחו ,בנוסח אשכנז,
ארבעים וארבע .וכדאי לדעת את המבנה ,כי מי שיודע אותו רואה שהתפילה הזאת בנויה כמו יום הדין עצמו :הודאה ,בקשה,
ובסוף — ויתור על כל הטענות.
"ָא ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו ָח ָט אנּו ְל ָפ ֶנ יָך" — השורה הראשונה ,וכבר למדנו שבראש השנה מדלגים עליה ,שאין וידוי ביום הדין (רמ"א סימן
תקפד) .כך שהשורה הראשונה שתאמר היאָ" :א ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו ֵא ין ָל נּו ֶמ ֶל ְך ֶא ָּל א ָא ָּת ה" — שורתו של רבי עקיבא ,מילה במילה.
ההכתרה קודמת לכול ,גם לווידויַ" .ח ֵּד ׁש ָע ֵל ינּו ָׁש ָנ ה טֹוָב ה" — אותה בקשה שאמרנו על התפוחְ" .ק ַר ע ֹרַע ְּג ַז ר ִּד יֵנ נּו" — שוב "רוע",
כמו ב"ונתנה תוקף" :קרע את הרוע שבגזרהְ" .ז ֹכר ִּכ י ָע ָפ ר ֲא ָנ ְח נּו" — הטענה של הפייטן ב"אדם יסודו מעפר" ,מוגשת בשורה אחת
ובגוף ראשון.
ואז חמש שורות של "ָּכ ְת ֵב נּו ְּב ֵס ֶפ ר" :חיים טובים ,גאולה וישועה ,פרנסה וכלכלה ,זכויות ,סליחה ומחילה — חמישה ספרים ,וסדרם
מלמד :קודם חיים ,אחר כך גאולה ,אחר כך פרנסה ,ורק בסוף סליחה .הפייטן יודע שאדם שאין לו לחם אינו פנוי לבקש מחילה.
וממש לפני הסוף — הבקשות שאינן על עצמנוֲ" :ע ֵׂש ה ְל ַמ ַע ן ֲה רּוִג ים ַע ל ֵׁש ם ָק ְד ֶׁש ָךְ ...ל ַמ ַע ן ָּב ֵא י ָב ֵא ׁש ּוַב ַּמ ִי ם ַע ל ִק ּדּוׁש ְׁש ֶמ ָך".
באמצע הבקשות על חיינו ,זוכרים את מי שנתנו את חייהם .הזכות שלהם נדרשת כאן במקום זכותנו.
והשורה האחרונה ,שאותה כל הקהל אומר בקולָ" :א ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו ָח ֵּנ נּו ַו ֲע ֵנ נּוִּ ,כ י ֵא ין ָּב נּו ַמ ֲע ִׂש ים; ֲע ֵׂש ה ִע ָּמ נּו ְצ ָד ָק ה ָו ֶח ֶס ד ְו הֹוִׁש יֵע נּו".
ארבעים ושלוש שורות ביקשנו — ובסוף מודים :אין בנו מעשים .אחרי כל הבקשות ,הטענה האחרונה איננה טענה; היא הודאה
שאין טענה" .עשה עמנו צדקה" — צדקה ,כמו שנותנים לעני שאינו יכול לשלם .וזו השורה שכולם אומרים בקול רם ,דווקא היא.
הקהל שכל השנה מתגאה במעשיו עומד ואומר בקול :אין .וזה ,לפי רבי עקיבא ,מה שנענה :מי שמעביר על מידותיו — כלומר ,גם
על טענותיו.
"ָאִב ינּו" · "ַמ ְל ֵּכנּו" — ּוָמ ה ֵּביֵניֶה ם
אב — מרחם בלי חשבון; מלך — דן בחשבון .ואנו קוראים לו בשני השמות בנשימה אחת ,ארבעים וארבע פעמים ,כדי שלא
ישכח ,כביכול ,בשעה שהוא מלך — שהוא אב" .אם כבנים אם כעבדים" של מוסף הוא אותה תפילה בלבוש אחר :העבד קורא
"מלכנו" ,הבן קורא "אבינו" ,ושניהם עומדים באותה שורה .ולמדנו :בין כך ובין כך.
ְׁש ֹלָׁש ה ְז ַמ ִּנ ים ֶׁש ל ַמ ְל כּות — ּוָמ ה ֵמ ֶה ם ָּת לּוי ָּב נּו "ה' ֶמ ֶל ְך ,ה' ָמ ָל ְך ,ה' ִי ְמ ֹלְך"
את המשפט הזה אנו אומרים כל בוקר ,ב"ְי ִה י ְכ בֹוד" של פסוקי דזמרה ,ובימים הנוראים הוא נעשה לפיוט שלם ,שהקהל עונה בו
שוב ושוב" :ה' ֶמ ֶל ְך ,ה' ָמ ָל ְך ,ה' ִי ְמ ֹלְך ְל עֹוָל ם ָו ֶע ד" .ואין זה פסוק אחד; הוא בנוי משלושה פסוקים שחוברו יחד" .ה' ֶמ ֶל ְך עֹוָל ם ָו ֶע ד"
(תהלים י ,טז) — הווה; "ה' ָמ ָל ְך ֵּג אּות ָל ֵב ׁש" (תהלים צג ,א) — עבר; "ה' ִי ְמ ֹלְך ְל ֹעָל ם ָו ֶע ד" (שמות טו ,יח) — עתיד .שלוש הזמנים של
המלכות ,ושלושתם כבר פגשנו בגיליון הזה" :ה' מלך גאות לבש" הוא המזמור שפתח אדם הראשון ביום השישי; "ה' ימלוך" הוא
הפסוק הראשון מן התורה במלכויות.
והסדר מפתיע :הווה ,עבר ,עתיד — ולא עבר ,הווה ,עתיד ,כפי שהיינו מסדרים .הפיוט פותח בהווה .ואולי כך :העבר אינו תלוי בנו —
"ה' מלך" מאז שאמר אדם הראשון .העתיד אינו תלוי בנו — "ה' ימלוך" ,ו"שופר גדול" ייתקע .מה שתלוי בנו הוא ההווה" :ה' ֶמ ֶל ְך"
— עכשיו ,עליי ,בבית הזה .ולכן הוא ראשון .ראש השנה איננו זיכרון של הכתרה שהייתה ולא הבטחה של הכתרה שתהיה; הוא
ה"מלך" שבאמצע ,שאין לו קיום אלא בפי מי שאומר אותו היום .וכשהקהל עונה "ה' מלך" בקול אחד — זה רגע ההכתרה .לא
במוסף ,לא בשופר :כאן ,בשלוש מילים בבוקר.
ָה ַר ְמ ַּב "ם ַע ל יֹום ַה ִּד ין — ִה ְל כֹות ְּת ׁשּוָב הֶּ ,פ ֶר ק ג ַּכ ף ַה ֹּמאְז ַנ ִי ם
"ְל ִפ יָכ ְך ָצ ִר יְך ָּכ ל ָא ָד ם ֶׁש ִּי ְר ֶא ה ַע ְצ מֹו ָּכ ל ַה ָּׁש ָנ ה ֻּכ ָּל ּה ְּכ ִא ּלּו ֶח ְצ יֹו ַז ַּכ אי ְו ֶח ְצ יֹו ַח ָּי ב"
(רמב"ם ,הלכות תשובה ג ,ד; על פי קידושין מ ע"ב)
הגמרא בראש השנה (טז ע"ב) מדברת על ספרים :שלושה ספרים נפתחים ,וכותבים בהם .הרמב"ם ,כשבא לתאר את יום הדין
בהלכות תשובה ,לא הזכיר ספר .הוא דיבר על מאזניים" :כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות .מי שזכיותיו יתירות על
עונותיו — צדיק; ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו — רשע; מחצה למחצה — בינוני" (ג ,א) .ספר רושם; מאזניים שוקלים .ובספר
אפשר לדפדף ולמנות שורות — ובמאזניים אי אפשר ,כי משקל אינו מניין .וזה מה שהרמב"ם ממהר לומר בהלכה הבאה ,והיא
לדעתי המנחמת ביותר בפרק" :ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות ,אלא לפי גודלם .יש זכות שהיא כנגד כמה עונות ...ויש עון
שהוא כנגד כמה זכיות ...ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות ,והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות" (ג ,ב).
"אין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות" .כלומר :אינך יכול לחשב את הדין שלך .לא אתה ,לא הרב שלך ,ולא היצר הרע שלך ,שהוא
החשבונאי הפעיל ביותר בימים האלה .מי שמסתובב בעשרת ימי תשובה ומונה לעצמו — כמה עשיתי ,כמה לא — עוסק בחשבון
שאין לו את הנתונים אליו .יש מעשה קטן אחד שנעשה בשנה הזאת ,שאתה לא זוכר אותו ,ואצל אל דעות הוא שוקל כנגד
חודשים .הרמב"ם לא כתב את זה כדי שנתרשל; הוא כתב את זה כדי שנפסיק לחשב ונתחיל לעשות .אם המשקל אינו ידוע —
הדבר היחיד שבידך הוא להוסיף לכף.
ואז ההלכה השלישית מעבירה את המאזניים אל ראש השנה" :כשם ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו ,כך בכל שנה
ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה .מי שנמצא צדיק — נחתם לחיים; ומי שנמצא
רשע — נחתם למיתה; והבינוני — תולין אותו עד יום הכפורים :אם עשה תשובה — נחתם לחיים ,ואם לאו — נחתם למיתה" (ג ,ג).
ולמי נבנו עשרת הימים? :לא לצדיק ,שכבר נחתם ,ולא לרשע .לבינוני .עשרת ימי תשובה הם הימים של מי שהכף שלו מאוזנת —
כלומר ,אם תשאל את עצמך בכנות ,של רובנו .אין הם ימים לגיבורי הרוח; הם ימים למי שתלוי.
ועכשיו ההלכה הרביעית ,שממנה לקחנו את הפסוק שבראש המאמר .היא פותחת בשופר — "עורו ישנים משנתכם" — וממשיכה:
"לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב ,וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב .חטא חטא
אחד — הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה; עשה מצוה אחת — הרי הכריע את עצמו ואת כל
העולם כולו לכף זכות ,וגרם לו ולהם תשועה והצלה" (ג ,ד) .ולכאורה סתירה :הרי אמרת שאין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות —
ואיך אדם יראה עצמו "חציו זכאי"? הוא אינו יודע! אלא שזה בדיוק העניין" .כאילו" .הרמב"ם אינו מבקש חישוב; הוא מבקש
עמדה .כיוון שאינך יכול לדעת היכן הכף — העמדה היחידה שאחראית היא שהמעשה הבא מכריע .לא "בערך שלי אני בסדר" ,ולא
"ממילא אבוד"; אלא :המצווה הזאת ,עכשיו ,מכריעה .את זה אפשר לחיות בלי לדעת חשבונות.
ו"וכן כל העולם" .הרמב"ם לא הסתפק בכף שלך .המעשה האחד שלך מכריע גם את העולם .ביום שבו העולם עומד למשפט —
"היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים" — יש אדם אחד שהמצווה שלו היא זו שתכריע את כולם ,ואינך יודע שאינך הוא .ומכאן,
הוא כותב ,המנהג" :ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום
הכפורים יתר מכל השנה ,ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור
היום" (שם) .הסליחות ,הצדקה של הימים האלה ,ההקפדה הקטנה על מצווה שכל השנה מזלזלים בה — כולם באים מן המאזניים,
ומן העובדה שאינך יודע מה עליהם.
הספר אומר :אתה נרשם .המאזניים אומרים :אתה שוקל .ומי שאינו יודע כמה הוא שוקל — יכול רק להוסיף .זהו הפרק כולו,
וזו עבודת הימים :לא לחשב את הדין ,אלא להכריע אותו במעשה אחד שאתה יכול לעשות עוד היום.
ַה ִּמ ְז מֹור ֶׁש ל ָּכ ל ָה עֹוָנ ה — ָּפ סּוק ָּפ סּוק "ְל ָד ִו ד ה' אֹוִר י"
מראש חודש אלול ועד שמיני עצרת — חמישים יום — אומרים ישראל את מזמור כ"ז פעמיים ביום .פתחנו בו את הגיליון; כאן נלך
בו עד סופו .יש בו ארבעה עשר פסוקים ,והוא נשבר באמצע :שישה פסוקים של ביטחון ,שישה של תחנון ,ושניים שסוגרים .מי
שקורא אותו לאט מגלה שזה בדיוק מסלול הימים הנוראים.
"ה' אֹוִר י ְו ִי ְׁש ִע י ִמ ִּמ י ִא יָר א ,ה' ָמ עֹוז ַח ַּי י ִמ ִּמ י ֶא ְפ ָח ד" (א) .המזמור פותח בשאלה רטורית — ממי אירא? — ואינו עונה עליה .הוא פשוט
הולך הלאה .אדם שיש לו אור אינו צריך רשימה של מה שאינו מפחידִּ" .ב ְק ֹרב ָע ַל י ְמ ֵר ִע יםֵ ...ה ָּמ ה ָכ ְׁש לּו ְו ָנ ָפ לּו" (ב) — בלשון עבר.
עוד לפני שקרב הקרבִ" .א ם ַּת ֲח ֶנ ה ָע ַל י ַמ ֲח ֶנ ה ֹלא ִי יָר א ִל ִּב יִ ,א ם ָּת קּום ָע ַל י ִמ ְל ָח ָמ ה — ְּב ֹזאת ֲא ִנ י בֹוֵט ַח " (ג)" .בזאת" — במה? המפרשים
נחלקו ,אבל הפסוק הבא אומר.
"ַא ַח ת ָׁש ַא ְל ִּת י ֵמ ֵא ת ה' — אֹוָת ּה ֲא ַב ֵּק ׁשִׁ :ש ְב ִּת י ְּב ֵב ית ה' ָּכ ל ְי ֵמ י ַח ַּי יַ ,ל ֲח זֹות ְּב ֹנַע ם ה' ּוְל ַב ֵּק ר ְּב ֵה יָכ לֹו" (ד) .זה לב המזמור ,וכדאי לעצור
בשלושה דברים" .שאלתי" ומיד "אבקש" — שאל פעם ,וממשיך לבקש; בקשה אחת שלא נגמרת" .אחת" — מי שיש לו בקשה אחת
יודע במה הוא בוטח; מי שיש לו עשרים — מפוזר גם בפחדיו .ו"שבתי" מול "לבקר" :לשבת בבית כל הימים — ולבקר בהיכל .הרי מי
שיושב בבית אינו מבקר בו! אלא זו הבקשה :להיות בבית כבן בית ,ולהיכנס בכל פעם כאורח שרואה אותו בפעם הראשונה .כך
ראש השנה :הבית שאתה חי בו כל השנה ,ופעם בשנה אתה נכנס אליו כאילו לראשונה.
"ִּכ י ִי ְצ ְּפ ֵנ ִנ י ְּב ֻס ֹּכה ְּב יֹום ָר ָע ה" (ה) — הסוכה; "ְו ֶא ְז ְּב ָח ה ְב ָא ֳה לֹו ִז ְב ֵח י ְת רּוָע ה" (ו) — התרועה .ראש השנה וסוכות שניהם כאן ,בשני
פסוקים סמוכים ,וביניהם "ירום ראשי" .ועד כאן — ביטחון .ואז ,בפסוק ז ,המזמור נשברְׁ" :ש ַמ ע ה' קֹוִל י ֶא ְק ָר אְ ,ו ָח ֵּנ ִנ י ַו ֲע ֵנ ִנ י" .מי
שאמר "ממי אירא" מתחנן שישמעו אותו .מה קרה? לא קרה דבר; זה אותו אדם .הביטחון של הפסוקים הראשונים לא היה שקר —
והתחנון של האחרונים אינו נפילה .אדם שלם מכיל את שניהם ,ובעשרת ימי תשובה הוא עובר ביניהם כמה פעמים ביום .המזמור
מרשה לך את זה.
"ְל ָך ָא ַמ ר ִל ִּב יַּ :ב ְּק ׁשּו ָפ ָנ י — ֶא ת ָּפ ֶנ יָך ה' ֲא ַב ֵּק ׁש" (ח) .הפסוק המוזר במזמור :הלב מצטט את הקדוש ברוך הוא — "בקשו פני" — ועונה
לו .כלומר :הבקשה שלנו לראות פנים היא תשובה לבקשה שלו שיבקשו אותו .שוב "אין מלך בלא עם"ַ" .א ל ַּת ְס ֵּת ר ָּפ ֶנ יָך ִמ ֶּמ ִּנ י" (ט)
— האור של הפסוק הראשון היה אור הפנים ,ועכשיו הפחד היחיד שנשאר :שיסתיר אותןִּ" .כ י ָא ִב י ְו ִא ִּמ י ֲע ָז בּוִנ יַ ,ו ה' ַי ַא ְס ֵפ ִנ י" (י).
הפסוק הזה כתוב למי שמגיע לראש השנה לבד :יתום ,גרוש ,זר בעיר ,מי שהמשפחה שלו איננה מה שהיא צריכה להיות .דוד כתב
לו שורה" .יאספני" — לשון אסיפה של מי שנשאר בחוץ ,כמו "אסיף" של סוף השנה .יש מי שאוסף.
"לּוֵל א ֶה ֱא ַמ ְנ ִּת י ִל ְר אֹות ְּב טּוב ה' ְּב ֶא ֶר ץ ַח ִּי ים" (יג) .על המילה "לולא" יש נקודות בספר ,ואמרו חכמים (ברכות ד ע"א)" :אמר דוד לפני
הקדוש ברוך הוא :רבונו של עולם ,מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא — אבל איני יודע אם יש לי חלק
ביניהם" .דוד המלך ,בסוף מזמור הביטחון ,מודה שאינו יודע אם יש לו חלק .וזו לא כפירה בביטחון — זו הגדרתו :בטוח בו ,לא
בעצמי .מי שבא לראש השנה בטוח בעצמו אינו צריך את המזמור; מי שבא בטוח בו ולא בעצמו — אומר אותו כמו דוד ,עם
הנקודות.
"ַק ֵּוה ֶא ל ה'ֲ ,ח ַז ק ְו ַי ֲא ֵמ ץ ִל ֶּב ָךְ ,ו ַק ֵּוה ֶא ל ה'" (יד) .פעמיים "קוה" .ואמרו חכמים" :אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה — יחזור ויתפלל,
שנאמר :קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (ברכות לב ע"ב) .זו החתימה של המזמור ,וזו ההוראה לעשרת הימים :קיווית ולא
נענית — חזק ,ואמץ ,וקווה שוב .ובאמצע ,בין שתי התקוות ,המילה שביקשנו במוסףְ" :ו ַי ֲא ֵמ ץ" — "היום תאמצנו" .התקווה השנייה
איננה כמו הראשונה; יש ביניהן אומץ .ומי שאמר את המזמור חמישים יום יודע בסופו של דבר להבדיל בין "אורי" ל"ישעי" :האור
ניתן בראש השנה ,לפני שנעשה דבר; הישועה — אחרי עשרה ימים של "קוה".
"ֶח ְד ַו ת ה' ִה יא ָמ ֻע ְּז ֶכ ם" — ֹראׁש ַה ָּׁש ָנ ה ָה ִר אׁשֹון ֶׁש ל ַה ָּׁש ִב ים ִע ּיּון ָק ָצ ר
"ַא ל ִּת ְת ַא ְּב לּו ְו ַא ל ִּת ְב ּכּוְ ...ל כּו ִא ְכ לּו ַמ ְׁש ַמ ִּנ ים ּוְׁש תּו ַמ ְמ ַת ִּק יםִּ ...כ י ָק דֹוׁש ַה ּיֹום ַל ֲא ֹדֵנ ינּוְ ,ו ַא ל ֵּת ָע ֵצ בּו — ִּכ י ֶח ְד ַו ת ה' ִה יא
ָמ ֻע ְּז ֶכ ם"
(נחמיה ח ,ט–י)
דף אחד בתנ"ך מתאר לנו ראש השנה כהווייתו — והוא מפתיע עד דמעות .ימי עזרא ונחמיה :שבי הגולה ,דור שרובו כבר לא ידע
את התורה ,מתכנסים בירושלים "ְּב יֹום ֶא ָח ד ַל ֹחֶד ׁש ַה ְּׁש ִב יִע י" — ראש השנה — ועזרא קורא לפניהם בתורה מן הבוקר .ומה קרה
כששמעו? "ִּכ י בֹוִכ ים ָּכ ל ָה ָע ם ְּכ ָׁש ְמ ָע ם ֶא ת ִּד ְב ֵר י ַה ּתֹוָר ה" (נחמיה ח ,ט) — פרץ העם כולו בבכי :הבינו כמה רחקו ,כמה החסירו .בכי
של ראש השנה ,בכי של חשבון אמת .ומה אמרו להם עזרא ונחמיה והלויים? היינו מצפים :יפה ,הוסיפו בכה .והם אמרו את ההפך
הגמור :אל תתאבלו ואל תבכו; לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים.
הפסוק הזה הוא המקור לשולחננו הערוך בראש השנה — למשמנים ולממתקים ,לתפוח ולדבש — ובתוכו מונח היסודֶ" :ח ְד ַו ת ה'
ִה יא ָמ ֻע ְּז ֶכ ם" .השמחה איננה פרס שמקבלים אחרי הדין — היא המעוז ,המבצר שבו עומדים בדין .ושים לב למי נאמרו הדברים :לא
לצדיקים שבטוחים בדינם — לדור של שבים ,שזה עתה בכה על מרחקו .דווקא להם :אל תיעצבו .שהעצבות על העבר ,משנעשתה
חשבון וחרטה ,סיימה את תפקידה — ומכאן ואילך היא רק מכבידה את הרגליים; והשמחה — היא שנותנת כוח לשנות .הבוכה על
אשתקד ונשאר בבכיו — נשאר באשתקד; האוכל משמנים בקדושה — קם והולך אל השנה החדשה .וזו ההלכה שנפסקה למעשה
מאותו יום ועד שולחננו :בראש השנה אוכלים ושותים ושמחים ,כי חדוות ה' היא מעוזנו.
ֹראׁש ַה ָּׁש ָנ ה ֶׁש ָח ל ְּב ַׁש ָּב ת — ַמ ה ִּמ ְׁש ַּת ֶּנ ה ַה ָּׁש ָנ ה ,יֹום ַא ַח ר יֹום ֲה ָל ָכ ה ַע ל ַה ֻּׁש ְל ָח ן
ערב ראש השנה (יום שישי) :אחר שחרית — התרת נדרים ,כמנהג .אין אומרים תחנון (שו"ע או"ח תקפא ,ג) ,ואין
תוקעים בשופר בערב ראש השנה — להבדיל בין תקיעות הרשות של אלול לתקיעות החובה (רמ"א שם) .יש נוהגים
לטבול (רמ"א שם ,ד) .מדליקים נרות בזמן הדלקת נרות של שבת ,ומברכים "ְל ַה ְד ִל יק ֵנר ֶׁש ל ַׁש ָּבת ְוֶׁש ל יֹום טֹוב" (ויש
אומריםְ" :וֶׁש ל יֹום ַה ִּזָּכרֹון") ,ואחריה "ֶׁש ֶה ֱחָינּו" ,כמנהג.
ליל ראשון (ליל שבת) :קבלת שבת מתחילים מ"ִמ ְזמֹור ִׁש יר ְל יֹום ַה ַּׁש ָּבת" ,כמנהג ביום טוב שחל בשבת .בתפילה:
"ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּק דֹוׁש" — ואם אמר "האל הקדוש" חוזר לראש התפילה (שו"ע תקפב ,א–ב); "ָזְכ ֵר נּו ְל ַח ִּיים" והתוספות — ואם
שכח אינו חוזר (שם ,ה); מזכירים שבתֶ" :א ת יֹום ַה ַּׁש ָּבת ַה ֶּזה ְוֶא ת יֹום ַה ִּזָּכרֹון ַה ֶּזה ,יֹום ִזְכ רֹון ְּת רּוָע ה ְּב ַאֲהָבה" — "זכרון
תרועה" ולא "יום תרועה" (שם ,ז) .אחר ערביתְ" :ל ָׁש ָנה טֹוָבה ִּת ָּכֵת ב ְוֵת ָח ֵת ם" .קידוש של שבת ושל יום הזכרון,
ו"שהחיינו" .ואחריו — הסימנים (ראה בתיבה הבאה).
יום ראשון (שבת קודש) :אין תוקעים בשופר (משנה ראש השנה ד ,א; שו"ע תקפח ,ה) .אין אומרים "ָאִב ינּו ַמ ְל ֵּכנּו"
(רמ"א סימן תקפד) .קוראים בשני ספריםַ" :וה' ָּפַק ד ֶא ת ָׂש ָר ה" ומפטירים בחנה .במוסף — כל תשע הברכות במלואן ,גם
שופרות ,אלא שאין אומרים "ֲאֶר ֶׁש ת ְׂש ָפֵת ינּו"; "ַה ּיֹום ֲהַר ת עֹוָלם" אומרים .אין אומרים "אב הרחמים" ו"צדקתך" .תשליך
— נדחה ליום שני .אין מכינים משבת ליום טוב :את השולחן לליל שני עורכים רק אחר צאת הכוכבים .ומנהג שלא לישון
ביום ראש השנה (רמ"א תקפג ,ב) ,ואחר חצות היום יש מקילים.
מוצאי שבת — ליל שני :בערבית מוסיפים "ַוּתֹוִד יֵע נּו" (שו"ע סימן תקצט) .לפני כל מלאכה — ובכלל זה הדלקת הנרות
— אומרים "ָּברּוְך ַה ַּמ ְב ִּד יל ֵּבין ֹקֶד ׁש ְל ֹקֶד ׁש" (שם ,רצט ,י) .את נרות יום טוב מדליקים רק אחר צאת הכוכבים ,מאש
שדלקה מערב שבת .קידוש בסדר יקנה"ז :יין ,קידוש ,נר ("ּבֹוֵר א ְמ אֹוֵר י ָה ֵא ׁש") ,הבדלה ("ַה ַּמ ְב ִּד יל ֵּבין ֹקֶד ׁש ְל ֹקֶד ׁש") ,זמן
("ֶׁש ֶה ֱחָינּו") — ואין מברכים על הבשמים .פרי חדש על השולחן ,ומכוונים עליו ב"שהחיינו" (שם ,סימן תר ,ב).
יום שני (יום ראשון בשבוע) :תקיעת שופר — "ִל ְׁש ֹמַע קֹול ׁשֹוָפר" ו"ֶׁש ֶה ֱחָינּו" ,והשנה מברכים "שהחיינו" על השופר
לכל הדעות ,שהרי זו התקיעה הראשונה (שו"ע סימן תר)" .אבינו מלכנו" — ומדלגים על "ָח ָטאנּו ְל ָפֶניָך " ,שאין וידוי
בראש השנה (רמ"א סימן תקפד) .קוראים "ְוָה ֱא ֹלִה ים ִנָּס ה ֶא ת ַאְב ָר ָה ם" ומפטירים "ֲהֵבן ַיִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִים" .אחר מנחה —
תשליך (רמ"א תקפג ,ב) .במוצאי יום טובַ" :אָּת ה חֹוַנְנָּת נּו" ,והבדלה על הכוס בלבד ,בלי נר ובלי בשמים.
צום גדליה (יום שני בשבוע ,ג' בתשרי) :תענית מעלות השחר; סליחותֲ" ,עֵננּו" ,וקריאת "ַוְיַח ל" .וכל עשרת הימים:
"ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּק דֹוׁש"ַ" ,ה ֶּמ ֶל ְך ַה ִּמ ְׁש ָּפט"ְ" ,ל ָד ִוד ה' אֹוִר י" — עד שמיני עצרת.
ומן העיקרִ" :מ ְצ ַות ַה ּיֹום ְּב ׁשֹוָפר" — והשנה ,ביום הראשון ,מצוות היום בשתיקה שיודעת למה היא שותקת.
הדברים כלליים בלבד — לכל שאלה למעשה :מורה הוראה.
"ִס יָמ ָנ א ִמ ְּל ָת א ִה יא" — ָמ ה אֹוְכ ִל יםּ ,וָמ ה אֹוְמ ִר ים ַה ִּס יָמ ִנ ים
המקור" :השתא דאמרת סימנא מילתא היא ,יהא רגיל איניש למיכל בריש שתא קרא ורוביא ,כרתי ,סילקא ותמרי" (הוריות יב ע"א;
כריתות ו ע"א) — דלעת ,לוביא או חילבה ,כרתי ,סלק ותמרים .והרמ"א" :ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש" (או"ח תקפג ,א)" ,ויש
אוכלים ראש כבש — זכר לאילו של יצחק" (שם ,ב) .ונוהגים שלא לאכול אגוזים (שם) ומאכלים חמוצים ומרים.
מה אומרים :על כל סימן — "ְי ִה י ָר צֹון ִמ ְּל ָפ ֶנ יָך ה' ֱא ֹלֵה ינּו ֵו אֹלֵה י ֲא בֹוֵת ינּו":
רוביא — "ֶׁש ִּי ְר ּבּו ָז ֻכ ּיֹוֵת ינּו" תפוח בדבש — "ֶׁש ְּת ַח ֵּד ׁש ָע ֵל ינּו ָׁש ָנ ה טֹוָב ה ּוְמ תּוָק ה"
רימון — "ֶׁש ַּנ ְר ֶּב ה ָז ֻכ ּיֹות ְּכ ִר ּמֹון" כרתי — "ֶׁש ִּי ָּכ ְר תּו ׂשֹוְנ ֵא ינּו"
דגים — "ֶׁש ִּנ ְפ ֶר ה ְו ִנ ְר ֶּב ה ְּכ ָד ִג ים" סלק — "ֶׁש ִּי ְס ַּת ְּל קּו אֹוְי ֵב ינּו"
ראש — "ֶׁש ִּנ ְה ֶי ה ְל ֹראׁש ְו ֹלא ְל ָז ָנ ב". תמרים — "ֶׁש ִּי ַּת ּמּו ׂשֹוְנ ֵא ינּו"
דלעת — "ֶׁש ִּי ָּק ַר ע ְּג ַז ר ִּד יֵנ נּו ְו ִי ָּק ְר אּו ְל ָפ ֶנ יָך ָז ֻכ ּיֹוֵת ינּו"
ומה מכוונים :רוב הסימנים הם משחקי מילים — כרתי ,סלק ,תמר .ואין זה ילדותי :חכמים לימדו שהלשון שבפה שייכת ליום הדין לא
פחות מן הלב .מי שיכול להפוך ירק לתפילה — יכול להפוך שנה .ומשלוש עשרה מילים של "יהי רצון" על תפוח ,ילדים זוכרים את ראש
השנה כל חייהם .זו הסיבה שהסימן נועד לשולחן ולא לבית הכנסת.
ּוְת ׁשּובֹות ְק ָצ רֹות ְׁש ֵא לֹות ְק ָצ רֹות ִמ ן ַה ֻּׁש ְל ָח ן
למה תפוח בדבש? המנהג ברמ"א (או"ח תקפג ,א)" :תפוח מתוק בדבש" ,ואומרים "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" .תפוח — שכנסת
ישראל נמשלה לוְּ" ,כ ַת ּפּוַח ַּב ֲע ֵצ י ַה ַּי ַע ר" (שיר השירים ב ,ג); ודבש — מתיקות שאינה נעשית ביד ,אלא נאספת .כך אנו מבקשים את
השנה :פרי שכבר בנו ,ומתיקות שתבוא ממנו.
למה לא ישנים ביום ראש השנה? הרמ"א (תקפג ,ב) מביא את הירושלמי :מי שישן בראש השנה — מזלו ישן .ולמעשה ,אחר חצות היום
יש מקילים ,ובשבת שכולה מנוחה — כל שכן .אבל ביום שבו הכול נשקל ,לא רוצים להיות מי שישן בשעת המשקל.
למה בתפילה קוראים ליום "יֹום ַה ִּז ָּכ רֹון" ולא "יום הדין"? כי כך קראה לו התורה — "ִז ְכ רֹון ְּת רּוָע ה" — ולא "יום הדין" .הדין הוא מה שנעשה
בו; הזיכרון הוא מהותו .השם שבתפילה מלמד מה לבקש :לא "צא זכאי" ,אלא "היזכר".
למה לובשים לבן ביום הדין? הירושלמי (ראש השנה א ,ג) :אדם שיש לו דין לובש שחורים; וישראל לובשים לבנים ואוכלים ושותים
ושמחים" ,יודעין שהקדוש ברוך הוא עושה להם נס" .הלבן איננו יוהרה; הוא ביטחון בדיין.
שכחתי "ַה ֶּמ ֶל ְך ַה ָּק דֹוׁש" — מה עושים? אם נזכרת בתוך כדי דיבור — תקן ואמור "המלך הקדוש" .אם לא — חוזרים לראש התפילה (שו"ע
או"ח תקפב ,א–ב) .ב"המלך המשפט" — אין חוזרים (רמ"א שם) .ולכל שאלה למעשה — מורה הוראה.
אם ניסן הוא "ראש חדשים" ,למה השנה מתחילה בתשרי? "ארבעה ראשי שנים הם" (משנה ראש השנה א ,א) :ניסן — למלכים ולרגלים;
תשרי — לשנים ,לשמיטין וליובלות .יש ראש לחודשים ויש ראש לשנים .ניסן הוא ראש של יציאה; תשרי — ראש של בריאה ושל דין.
שניהם ראש; לא באותו דבר.
בראש השנה בוכים — או שמחים? שתי מסורות :מובא בשם האר"י שמי שאינו בוכה בראש השנה ,סימן שאין נשמתו שלמה; ומובא
בשם הגר"א שאין לבכות בראש השנה ,שהוא יום טוב .והכתוב הכריע לפני שניהם ,בעיון הקצר שלמעלה :בכי של געגוע — כן; בכי של
ייאוש — לא .ו"ְו ִג ילּו ִּב ְר ָע ָד ה" (תהלים ב ,יא) — שניהם באותה שורה.
ִמ ְּק ִר יאֹות ֶה ָח ג ּוִמ ן ַה ָּי ִמ ים ִנ יצֹוצֹות ַל ֻּׁש ְל ָח ן
"ַוה' ָּפַק ד ֶא ת ָׂש ָר ה ַּכֲאֶׁש ר ָאָמ רַ ,וַּיַע ׂש ה' ְל ָׂש ָר ה ַּכֲאֶׁש ר ִּד ֵּבר" (בראשית כא ,א)
רש"י'" :כאשר אמר' — בהריון; 'כאשר דבר' — בלידה" .שני פעלים ,שני שלבים :ההריון והלידה .ומה נעשה בראש השנה?
הפקידה — "בראש השנה נפקדה שרה" — כלומר ההריון ,לא הלידה .אל תבקש ביום הזה לראות תוצאות; בקש להיפקד.
ורש"י מוסיף מדוע נסמכה פרשה זו לתפילת אברהם על אבימלך" :ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו
דבר — הוא נענה תחילה" (על פי בבא קמא צב ע"א) .זו ההלכה הפשוטה ביותר של ראש השנה :מי שמתפלל על חברו לאותו
דבר שהוא עצמו צריך — נענה ראשון .יש לך משהו לבקש השנה? מצא מישהו שצריך אותו ,והתפלל עליו קודם.
"ְצ ֹחק ָע ָׂש ה ִל י ֱא ֹלִה יםָּ ,כל ַה ֹּׁשֵמ ַע ִיְצ ַח ק ִל י" (בראשית כא ,ו)
ביום הדין ,ביום האימה ,קוראים בתורה על לידה — ועל ילד ששמו צחוק" .כל השומע יצחק לי" — רש"י" :ישמח בשבילי".
התורה לא בחרה לראש השנה את פרשת "ונתנה תוקף"; היא בחרה את הפרשה שבה זקנה בת תשעים צוחקת .הדין הוא
אמת ,והצחוק גם הוא אמת — ומי ששוכח את השני בגלל הראשון לא קרא את הקריאה של היום.
ִמ ן ַה ָּיִמ ים · ָלָּמ ה ֵא ין אֹוְמ ִר ים ַה ֵּלל ְּב ֹראׁש ַה ָּׁש ָנה
"אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא :רבונו של עולם ,מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום
הכיפורים? אמר להם :אפשר ,מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו — וישראל אומרים שירה?" (ראש
השנה לב ע"ב) .והבט מי שואל ומי עונה .המלאכים רוצים שירה; המלך אומר — לא בשעה כזאת .הדיין עצמו הוא שאינו רוצה
שנשיר בזמן שהספרים פתוחים .זה לא פחד שלנו; זו התחשבות שלו .ומי שמבין את זה יודע גם מה יהיה כשהספרים ייסגרו.
ִמ ן ַה ָּיִמ ים · ָלָּמ ה ְׁש ֵני ָיִמ ים — ַּגם ְּב ֶא ֶר ץ ִיְׂש ָר ֵא ל
ראש השנה הוא החג היחיד שנוהג יומיים בכל מקום ,גם בירושלים .הטעם בגמרא (ראש השנה ל ע"ב)" :פעם אחת נשתהו
העדים לבוא ,ונתקלקלו הלוים בשיר; התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה" — ומשעה שאין יודעים ביום עצמו אם
נתקדש ,נעשו שני הימים "קדושה אחת" (ביצה ד ע"ב–ה ע"א) ,יום אחד ארוך .כלומר :היום השני איננו הזדמנות שנייה — הוא
המשך של אותו יום; ומה שלא נעשה בראשון ,לא איחר.
"ַוֹּיאֶמ ר ֵא ָליו ַאְב ָר ָה םַ ,וֹּיאֶמ ר ִה ֵּנִני" (בראשית כב ,א)
רש"י" :כך היא ענייתם של חסידים — לשון ענוה ולשון זימון"" .הנני" עוד לפני שידע מה יתבקש .יש אנשים שעונים "מה?"
ויש שעונים "הנני" .ההבדל אינו במה שיעשו אחר כך; ההבדל הוא שהראשון שומר לעצמו את הזכות לסרב ,והשני כבר הלך.
השופר שואל בקול אחד ארוך ,ואינו מפרט .תשובה אחת יש לו :הנני.
ִמ ן ַה ָּיִמ ים · ׁשֹוָפר ֶׁש ל ַאִיל — ְו ָכפּוף
"כל השופרות כשרים חוץ משל פרה" (משנה ראש השנה ג ,ב) ,ובגמרא" :אין קטיגור נעשה סניגור" — קרן העגל אינה יכולה
ללמד זכות ביום הדין (ראש השנה כו ע"א) .ועוד אמרו :של ראש השנה — "של יעלים ,כפופין"; "כמה דכייף איניש דעתיה טפי
מעלי" — כל שכופף אדם את דעתו ,עדיף (שם כו ע"ב) .הכלי שבו מבקשים על החיים צריך להיות כפוף .לא שבור — כפוף;
שופר ישר אינו פסול ,אבל הכפוף "עדיף" .ואולי זה ההבדל בין מי שמתקן את עצמו לבין מי ששובר את עצמו :הראשון תוקע,
השני נשבר.
ִּת ְׁש ֵר י — "ַה ֹחֶד ׁש ַה ְּמ ֻׁש ָּב ע ַּב ֹּכל" ָמ דֹור ַל ֹחֶד ׁש
השם "תשרי" אינו מן התורה; "שמות חדשים עלו בידם מבבל" (ירושלמי ראש השנה א ,ב) .בתורה שמו הוא מספרַ" :ה ֹחֶד ׁש
ַה ְּׁש ִב יִע י" .והמדרש שומע במספר את הכול" :בחודש השביעי — שהוא משובע בכל :גתות בתוכו ,ברכות בתוכו ,כיפור בתוכו ,סוכה
בתוכו ,לולב וערבה בתוכו" (ויקרא רבה כט ,ח) .שביעי — ומשובע .החודש השביעי הוא לחודשים מה שהיום השביעי הוא לימים:
השבת של השנה .וכמו בשבת — קודם מקבלים את פניה (ראש השנה) ,אחר כך מנקים (יום הכיפורים) ,ואז יושבים בבית (סוכות).
לא במקרה השנה מתחילה בשבת ממש .וכל מה שהחודש נותן הוא בסדר הזה :הכתרה ,טהרה ,דירה .מי שיושב בסוכה כבר עבר
את שני הראשונים; ומי שעומד היום בראש השנה — יש לו עוד חודש שלם שכולו שבת.
ָׁש ֹלׁש ְׁש ֵא לֹות ְל ִׂש יָח ה ֶׁש ל ַח ג ֶא ל ַה ֻּׁש ְל ָח ן
א .המדרש אומר שאדם הראשון נברא ,חטא ,נידון ויצא בדימוס — הכול ביום אחד ,ולכן זה יום הדין .מה זה אומר על מה שהדיין מחפש
ביום הזה :את מי שלא חטא ,או את מי שיוצא?
ב .השנה אין שופר ביום הראשון — מחשש שיהודי אחד ,שאינו בקי ,יטלטל אותו ברשות הרבים .עם שלם מוותר על מצוות היום כדי
שאיש אחד לא ייכשל .האם הייתם מוותרים על משהו יקר כדי שמישהו אחר לא ייפול? איפה בבית שלכם צריך "גזירה" כזאת?
ג .רחל נענתה בזכות הסימנים שמסרה לאחותה ,ורבי עקיבא נענה מפני שהיה "מעביר על מידותיו" .ביום הדין ,הטענה החזקה ביותר
היא ויתור .על מה — דבר אחד — אתם מוכנים לוותר השנה בשביל מישהו בשולחן הזה?
ִל ְׁש ֵנ י ַה ָּי ִמ יםְ ,ו ַל ֲע ֶׂש ֶר ת ַה ָּי ִמ ים ַה ְנ ָה ָג ה ְל ַמ ֲע ֶׂש ה
ליל שבת :לפני הקידוש ,לכל אחד בשולחן — "לשנה טובה תכתב ותחתם" ,בעיניים ולא באוויר .למדנו שזה פסק דין; תן אותו בעין יפה.
שבת בבוקר :לבוא בזמן ל"ַה ֶּמ ֶל ְך" .ב"ּוְב ֵכ ן ַצ ִּד יִק ים ִי ְר אּו ְו ִי ְׂש ָמ חּו" — להרשות לעצמך רגע של שמחה .בשופרות ,בלי שופר — לזכור תקיעה
אחת מן העבר ,כאילו שמעת אותה עכשיו.
מוצאי שבת :להדליק את נרות יום טוב מן האש שדלקה מערב שבת — ולומר בלב :מן הנר הזה.
יום שני ,לפני התקיעותִ" :ה ֵּנ ִנ י" — בלב ,לפני הברכה .ואחר מנחה ,בתשליך — לנער כיס אחד אמיתי :טינה אחת ,על אדם אחד ,שלא
תיקח איתך לשנה.
עשרת הימים :מצווה אחת ליום שכל השנה אתה מזלזל בה — ולעשות אותה כמי שיודע שהיא מכריעה את הכף .וכל יום — פסוק מן
הצידה שבסוף הגיליון.
ְׁש ֵנ י ַמ ֲע ִׂש ים ֲא ִמ ִּת ִּי ים — ֶא ָח ד ְל ָכ ל יֹוםִ ,ל ְק ֹרא ַּב ְּס עּוָד ה ִס ּפּוֵר י ֻׁש ְל ָח ן
ַלּיֹום ָה ִר אׁשֹון · ַע ל ַה ְכ ָּת ָר ה
ַה ִּמ ָּל ה ֶׁש ִה ִּפ יָל ה ֶא ת ָה ַר ִּב י
"ַה ֶּמ ֶל ְך יֹוֵׁש ב ַע ל ִּכ ֵּס א ָר ם ְו ִנ ָּׂש א"
(תפילת שחרית לראש השנה)
מסופר על רבי אהרן הגדול מקרלין ,מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש ,שנהג לעבור לפני התיבה בשחרית של ראש השנה .וכל
הקהל היה מחכה למילה הראשונה שלו — כי בראש השנה שליח הציבור פותח את התפילה במילה אחת ,בקולַ" :ה ֶּמ ֶל ְך" .שנה
אחת עמד רבי אהרן ,פתח את פיו ,אמר "המלך" — ונפל מתעלף .החסידים נבהלו ,הרימו אותו ,וכשהתעורר שאלו אותו :רבי ,מה
קרה? אמר להם :נזכרתי בגמרא.
הגמרא שנזכר בה היא במסכת גיטין (נו ע"א) .בשעת המצור על ירושלים יצא רבן יוחנן בן זכאי אל המחנה הרומאי ,ועמד לפני
המצביא אספסיינוס ואמר לו" :שלום עליך ,המלך" .כעס אספסיינוס" :חייב אתה מיתה פעמיים — אחת ,שאינני מלך ואתה קורא
לי מלך; ושנית — אם מלך אני ,מדוע לא באת אלי עד עכשיו?" ורבי אהרן אמר לחסידיו :כשאמרתי "המלך" ,עלתה בי השאלה
השנייה — אם מלך הוא ,מדוע לא באתי עד עכשיו? ולא יכולתי לעמוד.
מוסר השכל :לומר "מלך" — קל .לומר "ַה ֶּמ ֶל ְך" ,עם ה"א הידיעה ,פירושו :אני יודע במי מדובר ,ואני יודע שהוא היה כאן כל
השנה .ומי שיודע את זה באמת — שומע מיד את השאלה :אז איפה היית? רבי אהרן לא התעלף מפחד; הוא התעלף מן הכנות.
ואיננו צריכים להתעלף .ודווקא לנו ,שסיימנו זה עתה חודש שלם ,יש במעשה הזה צד שני ,מנחם עד מאוד :השאלה "למה
לא באת עד עכשיו" נשאלת את מי שלא בא .ואילו מי שהלך חודש שלם — ששמע שופר בכל בוקר ,שאמר "לדוד" ערב ובוקר,
שקם בחצות ליל לסליחות ,שסימן שורה בלוח — הוא בא .לאט ,בקטנות ,במעידות — אבל בא .וכשיאמר החזן השנה "ַה ֶּמ ֶל ְך",
יוכל לבו לענות בלחש את התשובה שאין טובה ממנה :באתי .כל אלול הלכתי אליך .ומלך ששואל "למה לא באת" — קל
וחומר ששמח על מי שבא.
לשיחה בשולחן :מה ההבדל בין "מלך" ל"המלך"? ומה הייתם עונים לאספסיינוס על השאלה "מדוע לא באת עד עכשיו"? ומה עונה מי
שהלך את אלול?
מקור :המעשה מסופר בפי חסידי קרלין ומובא בקבצי סיפורי חסידים; אין לו תיעוד בכתב מזמנו ,ולכן — "מסופר" .הגמרא שהזכיר :גיטין נו ע"א.
ַלּיֹום ַה ֵּׁש ִני · ַע ל ִזָּכרֹון
ָה ַר ב ֶׁש ָה ַל ְך ָּב ֶר ֶג ל ֶא ל ַה ְּכ לּוִא ים
"ֲה ֵב ן ַי ִּק יר ִל י ֶא ְפ ַר ִי םָ ...ז ֹכר ֶא ְז ְּכ ֶר ּנּו עֹוד"
(ירמיהו לא ,יט — מהפטרת היום השני)
בירושלים של שנות השלושים והארבעים ,בימי השלטון הבריטי ,היה בית סוהר מרכזי במגרש הרוסים .ישבו בו גם אסירים יהודים
— בהם חברי המחתרות ,בחורים צעירים שנתפסו על נשק או על מעשה נגד השלטון ,ורבים מהם רחוקים מתורה ומצוות .ורב
אחד ,רבי אריה לוין ,רב עני משכונת נחלאות ,קיבל על עצמו להיות הרב שלהם .הוא סירב לקבל על כך שכר .ובכל שבת ,בגשם
ובחמה ,היה הולך ברגל מביתו אל בית הסוהר — כי בשבת אין נוסעים — נכנס אל האסירים ,מתפלל איתם ,יושב איתם ,שואל כל
אחד לשלום אמו ואשתו ,ולוקח בעל פה דרישות שלום למשפחות .האסירים ,גם אלה שלא הניחו תפילין מימיהם ,קראו לו "אבי
האסירים".
ובימים הנוראים היה בא אליהם .את ראש השנה ואת יום הכיפורים לא היה מוכן שיעברו על האסירים בלי תפילה בציבור ובלי מי
שיזכור אותם .מסופר שבחורים שכל השנה לא אמרו "אבינו מלכנו" עמדו בבית הסוהר ואמרו אותו איתו — ובכו .ועדויות
האסירים חוזרות על דבר אחד ,לא על דרשות ששמעו ממנו :על כך שזכר .שידע את שמה של אמא של כל אחד ,ומה שלומה,
ומה כתבה במכתב האחרון.
מוסר השכל :ההפטרה של היום אומרת "ֵמ ָר חֹוק ה' ִנ ְר ָא ה ִל י" .מי שרחוק — נעול ,מבויש ,מחוץ למחנה — נזכר גם הוא בראש
השנה ,וזה כל עניינה של "זכרונות" .רבי אריה לוין לא דרש מן האסירים דבר; הוא זכר אותם .וכשמישהו זוכר אותך ,גם
"אבינו מלכנו" חוזר .אפשר להיות בשביל מישהו רבי אריה גם בלי להיות רב :ללכת ברגל אל מי שאיש אינו הולך אליו.
לשיחה בשולחן :מדוע דווקא הזיכרון — "ידע את השם של אמא שלנו" — עשה יותר מכל דרשה? ומי בסביבה שלכם "יושב בבית סוהר"
מסוג אחר — ומי יכול ללכת אליו ברגל?
מקור :על פי "איש צדיק היה" מאת שמחה רז ,ועדויות אסירי המחתרות על רבי אריה לוין (תרמ"ה–תשכ"ט) .הפרטים על פי העדויות; מה שלא נמצא בכתב —
"מסופר".
ִמ ָּל ה ֵּב ין ַא ִח ים — ַה ִּמ ְכ ָּת ב ָה ִר אׁשֹון ֶׁש ל ַה ָּׁש ָנ ה ֶא ל ַה ּקֹוֵר א
אחי היקר ,זה המכתב הראשון של השנה .בשבוע שעבר כתבתי לך את האחרון של הקודמת ,ובין שני המכתבים עברו רק שבעה
ימים — אבל ביניהם עברה שנה .אתה קורא את הדברים האלה ,כנראה ,ליד השולחן ,בין הקידוש לסימנים ,או בשעה שקטה של
אחר הצהריים ,ביום שהוא גם שבת וגם יום הדין .ואני רוצה לומר לך משהו על השקט הזה .השנה ,ביום הראשון ,לא תשמע
שופר .אל תראה בזה חיסרון .התורה קראה ליום הזה בשם משלו — "ִז ְכ רֹון ְּת רּוָע ה" — יום שבו התרועה איננה נשמעת ,אלא נזכרת.
ומי כמוך יודע שיש דברים שנשמעים דווקא כשהם שותקים.
אני יודע איך נכנסים לראש השנה אחרי שנה כזאת .עם רשימה בראש של מה שלא נעשה ,עם אלול שעבר מהר מדי ,עם סליחות
שאמרת בחצי פה .ואני רוצה לחזור על מה שלמדנו יחד ,פעם אחר פעם ,בגיליונות של השנהֵּ :ב ין ָּכ ְך ּוֵב ין ָּכ ְך .רבי מאיר לא אמר
"אתם קרויים בנים אם הספקתם" .הוא אמר "בין כך ובין כך" ,והרשב"א פסק כמותו ,ואיש לא ביטל את הפסק .אתה נכנס לדין כבן
— לא מפני שהתכוננת ,אלא מפני שכך נולדת .ואם השנה אין לך כוח לעמוד כבן ולדבר — עמוד כעבד ,ותלה עיניים .גם זה כתוב
במחזור ,בשורה משלו .הפייטן דאג גם לך.
ודבר אחד לעשות ,לא גדול .מחר ,ביום השני ,לפני התקיעות ,יעמדו לידך בבית הכנסת אנשים שאתה רואה כל שבוע ולא ממש
מכיר .גש לאחד מהם — רק לאחד — ואמור לו "לשנה טובה תכתב ותחתם" כאילו אתה מתכוון לזה ,כי למדנו שזה פסק דין .יש
בבית הכנסת שלך מישהו שאיש לא יאמר לו את זה השנה .תמצא אותו .אין דבר שהמלך אוהב יותר ממי שממליך אותו על ידי
שהוא זוכר את הנשכחים שלו.
ובסוף ,מה שאני אומר לך תמיד ,גם השנה ,ובעיקר השנה :שנה נדלקת מן הנר של השנה שלפניה .במוצאי שבת ,בליל שני ,תדליק
את נרות יום טוב מאש שדלקה מערב שבת — כך ההלכה ,ראה בתיבה למעלה — ואין משל מדויק ממנו .אין אש חדשה בראש
השנה .יש נר שדלק ,ונר שנדלק ממנו ,והאור אותו אור .הנר שלך דולק ,אחי .כל זמן שהוא דולק אפשר לתקן ,ואפשר להדליק
ממנו עוד .לשנה טובה תכתב ותחתם — אתה ,וביתך ,וכל אשר לך .ומחר ,כשתשמע את התקיעה הראשונה של השנה — זכור את
הראשון של השנה שעברה ,ותדע כמה דרך עברת.
ֵצ יָד ה ַל ֶּד ֶר ְך — ַל ֲע ֶׂש ֶר ת ְיֵמ י ְּת ׁש ּוָב הָּ ,פ סּוק ְל יֹו ם:
א' תשרי (שבת ,ראש השנה)ֶ" :זה ַה ּיֹו ם ְּת ִח ַּל ת ַמ ֲע ֶׂש יָךִ ,זָּכ רֹו ן ְל יֹו ם ִר אׁש ֹו ן" (מוסף) · ב' (ראשון)ָ" :ע ָל ה ֱא ֹלִה ים
ָק רֹו ב" (ישעיהו נה ,ו — ִּב ְת רּוָע ה ,ה' ְּב קֹו ל ׁש ֹו ָפ ר" (תהלים מז ,ו) · ג' (שני ,צום גדליה)ִּ" :ד ְר ׁש ּו ה' ְּב ִה ָּמ ְצ אֹו ְ ,ק ָר ֻא הּו ִּב ְה יֹו תֹו
ראש השנה יח ע"א) · ד' (שלישי)ִ" :מ ַּמ ֲע ַמ ִּק ים ְק ָר אִת יָך ה'" (תהלים קל ,א) · ה' (רביעי)ֲ" :ה ִׁש יֵב ִני ְוָא ׁש ּוָב הִּ ,כ י ַא ָּת ה ה' ֱאֹלָה י"
(ירמיהו לא ,יז).
ו' (חמישי)ְ" :וַת ְׁש ִל יְך ִּב ְמ ֻצ לֹו ת ָים ָּכ ל ַח ֹּטאוָת ם" (מיכה ז ,יט) · ז' (שישי)ׁ" :ש ּוָב ה ִיְׂש ָר ֵא ל ַע ד ה' ֱאֹלֶה יָך" (הושע יד ,ב) · ח'
(שבת שובה)ַ" :ה ֲאִזינּו ַה ָּׁש ַמ ִים ַוֲאַד ֵּב ָר ה" (דברים לב ,א) · ט' (ראשון ,ערב יום הכיפורים)ִ" :א ם ִיְה יּו ֲח ָט ֵא יֶכ ם ַּכ ָּׁש ִנים,
ַּכ ֶּׁש ֶלג ַיְל ִּב ינּו" (ישעיהו א ,יח) · י' (שני ,יום הכיפורים)ִּ" :כ י ַב ּיֹו ם ַה ֶּזה ְיַכ ֵּפ ר ֲע ֵליֶכ ם ְל ַט ֵה ר ֶא ְת ֶכ ם" (ויקרא טז ,ל).
ַׁש ָּב ת ָׁש לֹום ְו ַח ג ָׂש ֵמ ַח · ְּכ ִת יָב ה ַו ֲח ִת יָמ ה טֹוָב ה · ְל ָׁש ָנ ה טֹוָב ה ִּת ָּכ ְת בּו ְו ֵת ָח ְת מּו
ְל ֶה ָע רֹות ְו ֶה ָא רֹותְ ,ו ִל ְק ָּב ַל ת ַה ִּג ָּל יֹון ִמ ֵּד י ָׁש בּוַע ַּב ֹּדַא ״לnergilyon@gmail.com :
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון י"ב · מוסף מיוחד לראש השנה תשפ"ז — א'–ב' בתשרי · ראש השנה שחל בשבת · "ַה ּיֹום ֲהַר ת עֹוָלם" · "ֵס ֶד ר ַה ּיֹום" — לווי לתפילות · "קֹול
ַה ָּנִב יא" :חנה ו"הבן יקיר לי אפרים" · בשבת הבאה אי"ה :שבת שובה — "ְּב ֵא ר ַה ִּב ָּטחֹון" שיעור י' והפטרת "שובה ישראל" · ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
