ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — ראש השנה (2026-09-07)

בס"ד
ליקוטים וביאורים בעייי ראש השה
פירוש על קטעים של התפלה
ראש השה -יום הדין
' -על כן קוה לך' דומה ל'ובכן תן פחדך'
-באין מליץ יושר -ראש השה לעומת יום הכיפורים
-איך יכול הקב"ה לדון אותו בר"ה שחל
זכרוות: בשבת?
-כמה ספרים פתוחים לפיו?
-ואמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים
-איך לזכות בדין
-מחלוקת הראשוים גד המלבי"ם?
-כח התפילה והצדקה
-היום הרת עולם
-סימא מילתא -למה אין לאכול דבר חמוץ -
קריאת התורה והפטרה שיחמצו שואיו?
-למה מתייחס סיון עקידת יצחק לאברהם ולא תפלת ר"ה -פיוטים
ליצחק?
-במחה ערב ראש השה -ברך עליו את השה
-כמעט שחט יצחק אביו
הזאת
-אתו /עמו
-בחכמה פותח שערים
-איך היה משתמש אברהם אביו עם יצחק,
-זכרו לחיים מלך חפץ בחיים וכו'
הרי זה עבודה בקדשים
-והחילו וכו' וטהר לבו וכו'
-שבו לכם פה עם החמור -עם הדומה לחמור
-אשר לא־שא לשוא פשי ולא שבע למרמה
-את בך את יחידך ממי /את בך את יחידך
-אדון עולם
-וילכו )שיהם( יחדיו
-שיר המעלות ממעמקים
-שבע לו הקב"ה שיחשב לפיו אפרו של איל
-אביו מלכיו
כאילו היה אפרו של יצחק
-כתביו בספר זכויות -שירבה זכויותיו כרמון
הפטרה יום א' דר"ה -זכרון תרועה
-שי סיפורים קטים בעין תפלת מוסף של
-איך טעה עלי הכהן להאשימה כשכרה? ראש השה
-אלך ואסתתר בפי אלקה בעלי -איסור יחוד? -ותה תוקף :מי בקצו ומי לא בקצו
-סגולות לתפלה -מי יעי ומי יעשר "א מי יעשר ומי יעי
-מושג 'קדוש' אצל הקב"ה -קרבן מוסף -בתפלה
-אם פיה תכווה לשם שמים למה עשה?
-עיי גילגולים עליו לשבח:
-לתת גדולה ליוצר בראשית
עשרת ימי תשובה -שהם משתחוים להבל וריק
-גודל חיוב התשובה בימים אלו -פירוש על 'עליו' מהחיי אדם
-העיין להיות יותר טוב בי' ימי תשובה
לקט וערך בעזרת ה' ע"י ירמיהו יצחק דושיסקי
הערות והארות אפשר לשלוח ל-
3810060@gmail.com
או להתקשר ל 053-3177381
אפשרות לקבל את הגליון במייל
גליון 15
בס"ד
ליקוטים וביאורים עייי ראש השה
ראש השה -יום הדין
ראש השה לעומת יום הכיפורים
ראש הישיבה הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל היה אומר ,אחו לא יכולים אף פעם לדעת איך היה הראש
השה ,כי לפעמים דים את האדם לכמה שים או לעולם הבא וזה אי אפשר לדעת מה כתבו עליו .אבל יום
הכיפורים שמהותו הוא כפרה ,אפשר לדעת איך היה .כמו שהיתה התשובה ,כך היתה הכפרה .כמה זמן
יחזיק התשובה לאחר יום הכיפורים כן היתה הכפרה.
הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל היה מגדיר ההבדל בין ראש השה ליום הכיפורים ,שראש השה הוא כמו שהולכים
לצלם לעשות תמוות .כל אחד יסה ליראות במצב הכי טוב .זה לא רמאות .רק מכסים את הפצעים ואת כל
החסרוות .מסים להראות את הצד הכי טוב .לכן לא מזכירים חטא .אולם יום הכיפורים הוא כמו ביקור אצל רופא,
וכל מכה ופצע שהרופא לא רואה ,רוצים להראות לו כדי שיוכל לרפאות -ולמחול על כל העבירות -שזו הרפואה
האמיתית שלו.
איך יכול הקב"ה לדון אותו בר"ה שחל בשבת?
אומרים בשם הקדושת לוי ,שכשחל ראש השה בשבת ,האיך יכול הקב"ה לדון אותו ,והרי אסור לדון
בשבת? אלא מאחר שהקב"ה דן אותו לחיים אם כן הרי זה פיקוח פש ומותר לדון בשבת .מצא שרק
לחיים מותר לדון בשבת אבל למיתה לא.
אולם הדעת זקים מבעלי התוס' )בשלח י"ד ב'( מביאים בשם ר' יהודה החסיד :תמה להרב רבי יהודה
היאך אמר לו שיחו על הים לפי בעל צפון והא אמרין אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד ע"ז פלוית
צ"ע .ולי ראה דדוקא לאדם אבל להקב"ה לא שהרי מציו שהקב"ה יושב ודן את כל העולם אפילו בשבת
ואפילו בר"ה ויום הכפורים אע"פ שלישראל אסור )וכה"ג כתב רש"י ז"ל בר"ה )דף ל' ע"א( ד"ה א" דאבי
בליליא וכו' ה"מ בין בי אדם וכו' יע"ש( .ועוד "ל דעדיין לא תה התורה אין לחוש אע"פ שכבר הוא
כתובה ומוחת לפי הקב"ה.
כמה ספרים פתוחים לפיו?
יש לו כמה סוגי ספרים בראש השה:
א' -ב'ותה תוקף' אומרים ותפתח את ספר הזכרוות ומאליו יקרא וחותם יד כל אדם בו .משמע ,שיש
ספר זכרוות אחד לכל באדם בפרדששם כתובים מעשיו והוא חתום על זה.
ב' -בשולחן ערוך אורח חיים תחילת סי' תקפ"ד כתוב :אין אומרים הלל בראש השה ויום הכיפורים,
ובט"ז שם :לפי שספרי החיים והמתים פתוחים ואיך יאמר שירה ואע"ג שאו בטוחים שצא זכאים בדין
מ"מ צ"ל ירא וחרד מאימת הדין ועל ידי כך זכה לזכות.
ג' -הגמ' בראש השה ט"ז :מביאה :אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחן :שלשה ספרים פתחין בראש
השה ,אחד של רשעים גמורין ,ואחד של צדיקים גמורין ,ואחד של ביויים .ורש"י שם :שלשה ספרים -
ספרי זכרון של מעשה הבריות.
ד' -באביו מלכו אומרים:כתבו בספר חיים טובים ,בספר גאולה וישועה ,בספר פרסה וכלכלה ,בספר
זכויות ,בספר סליחה ומחילה.
2
ועי' בספר פי יהושע על הגמ' בר"ה :א"ר כרוספדאי אמר רבי יוחן ג' ספרים פתחין בר"ה .כאן יפה לקצר
כמו שאמרו חכמים ז"ל בפ' אין דורשין במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור ועין הספרים
האמורין כאן בוודאי הם עין מופלא ואדם א' מי אלף ידע להשיג מהות ואיכות הספרים על מתכותם .וכן
עיקר עין המאמר הזה דאיירי בעין הגמול ודיי הצדיקים ורשעים לחיים ולמות הם משבעה הדברים
המכוסין מבי אדם
וביא כאן סיפור מדהים בעיין הזה מהמהרש"ם שהביא הבן בהקדמה ,על ספרו של אביו על התורה
'תכלת מרדכי' וז"ל :ושמעתי מפיו הקדוש שפעם אחת ישן בליל ראש השה על העלייה של בית המדרש
)שקראו שם דאווישטיב( וחלם לו שבא אליו איש אחד והקיצו ואמר לו בזה"ל :רוצה אתה לראות את ספר
הזכרוות ספרי החיים וספרי המתים ,אבל רק רגע אחד תוכל לראות כי כן הרשיתי .ותיישב בדעתו לראות
בספרי המתים ,וראה שם כמה אשים ברגע זו הודעים לו כתבים למיתה ,וכן היה שבשה זו מתו ר"ל,
עכ"ל.
איך לזכות בדין
הגמ' בב"מ פ"ג :מביאה סיפור :רבה בר בר חן תברו ליה ההו שקולאי חביתא דחמרא ,שקל לגלימייהו.
אתו אמרו לרב .אמר ליה :הב להו גלימייהו .אמר ליה דיא הכי? אמר ליה :אין ,״למען תלך בדרך טובים״.
יהיב להו גלימייהו .אמרו ליה :עיי אן ,וטרחין כולה יומא ,וכפין ,ולית לן מידי .אמר ליה :זיל הב
אגרייהו .אמר ליה דיא הכי? אמר ליה :אין ,״וארחות צדיקים תשמר״ .ורש"י שם :בדרך טובים -לפים
משורת הדין ,וארחות צדיקים תשמור -סיפיה דקרא הוא ,עכ"ל .והקשה הג"ר בצלאל ראקוב זצ"ל מרא
דאתרא בגייטסהעד ,רבה בר בר חן שאל את רב ,דיא הכי? והוא עה לו אין ,ומביא את הפסוק של לפים
משורת הדין ,איך אפשר להבין תשובתו של רב? והשיב רב ראקוב זצ"ל ,כי לא יצדק לפיך בדין ,אין לו
שום תקווה לזכות בדין של הקב"ה .אולם יש דרך של רחמים אצל הקב"ה ,שהקב"ה על אף שאיו מוותר,
הוא מתהג עמו מדה כגד מדה כמו שאו מתהגים עם אחרים .כשרבה בר בר חן שאל דיא הכי ,רב לא
עה שהדין בחושן משפט הוא כך ,אלא רצה להגיד לו שהוא חייב לעשות כך ולוותר ,בגלל דין של עצמו עם
הקב"ה ,אחרת אין לו סיכוי לזכות בדין .דיא הכי ,אין ,הדין שלך הוא כך! )תש"ד(
כח התפילה והצדקה
הגמרא בברכות כ"ח :אומרת :ועכשיו שמוליכים אותי לפי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ,שהוא חי
וקיים לעולם ולעולמי עולמים וכו' ואיי יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון .ובמהרש"א בחידושי
אגדות שם מביא :בעוה"ז יכולין לפייסו בדברים שהיא התפלה וכן לשחדו בממון בצדקה שאמר וצדקה
תציל ממות אלא בדין לעוה"ב קאמר דאז אי אפשר לפייסו ולא לשחדו בממון ,עכ"ל.
סימא מילתא -למה אין לאכול דבר חמוץ -שיחמצו שואיו?
עי' במרדכי תחילת מסכת יומא וז"ל :כתוב בתשובת הגאוים וששחקתם שאו וחשי חישות שאו רגילים
ליקח ראשי כבשים בראש השה ואוכלים דבש וכל מיי מתיקה ואוכלים טיסי עם בשר שומן ואוכלין
רוביא וכרתי ושאו שוחטין תרגולין בערב יום כפורים למספר בי הבית ושאו מסתכלין בצפרים בברכת
מאורי האש ומטילין מים בכוס של הבדלה ורוחצים פיו .שיב לכם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון כי
היחוש כזה טוב הוא ורובו מיסוד המקרא ואגדות על ראשי כבשים שאו אוכלין כדי שישמעו הקדוש
ברוך הוא לטובה בר"ה וישימו לראש ולא לזב ומה שאו אוכלין טיסי ובשר שומן ושותין דבש וכל מיי
מתיקה כדי שתהא השה הבאה עליו מתוקה ושמיה וכתוב כן בספר עזרא אכלו משמים ושתו ממתקים
ורוביא הוא פול המצרי או אוכלין כדי שירבו כסיו כרוביא וכרתי כדי שיכרתו שואיו...וכו' עי' שם
שמסביר כל דבר למה עושים.
והקשה בהגהות מרדכי שם :וקשה אם כן יאכל כל דבר אם טוב הוא ,יהיה כגד ישראל ואם רע הוא ,יהיה
כגד שואי ישראל? אלא יש לומר רוביא וכרתי שיהם גדילים מהר וסימן טוב הוא .אגודה ,עכ"ל .והסביר
הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל ,לאכול תמר שהוא מתוק וכס בי המתוק מאחר שיש בשם שלו רמז שלילי אי
3
יכול להגיד יהי רצון על שואי ישראל .אבל לאכול חמוצים ויכסו בי החמוצים ,להגיד שזה ילך על
השואים בשעה שאי מכיס בי את החמוץ זה בלתי אפשרי.
תפלת ר"ה -פיוטים
במחה ערב ראש השה -ברך עליו את השה הזאת
מה שמתפללים במחה של ערב ראש השה בברכת ברך עליו את השה הזאת ,על אף שזה לפעמים רק
כמה דקות ,כי מתפללים על התבואה שגדלה בשה זו ,והשה של התבואה היא לאו דווקא מר"ה עד ר"ה.
ברור לי שאי אפשר לשות את וסח התפילה ,וממילא חייבים להתפלל אותו וסח גם אם יש עוד רק כמה
דקות .מצד שי ,כל תפלה יש לה את הכווות שלה ,ואין דבר כזה ,שמתפללים על דבר שלכאורה לא שייך,
רק כדי לא לשות את הוסח.
בחכמה פותח שערים
אומרים כל יום בברכות קריאת שמע :בחכמה פותח שערים ,וידוע שתקיעת שופר קרא חכמה ולא
מלאכה .בחכמה -עם תקיעת שופר שהיא חכמה ,פותח שערים -שערי שמים לתפלותיו) .מפי השמועה(
זכרו לחיים מלך חפץ בחיים וכו'
הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל היה שואל ,הקב"ה רוצה לתת לו חיים ואחו רוצים לקבל חיים זכריו
לחיים ,והיכן הבעיה? והוא הסביר שאחו לא רוצים אותם החיים שהקב"ה רוצה לתת לו.
והחילו וכו' וטהר לבו וכו'
כשחל יו"ט בשבת אומרים קדשו במצותיך ותן חלקו בתורתך שבעו מטובך ושמחו בישועתך .וטהר לבו
לעבדך באמת .והחילו ה' אלהיו באהבה וברצון בשמחה ובששון שבת ומועדי קדשך וישמחו בך ישראל
מקדשי שמך .וכשחל ימים וראים בשבת אומרים קדשו במצותיך ותן חלקו בתורתך שבעו מטובך
ושמחו בישועתך והחילו ה' אלהיו באהבה וברצון שבת קדשיך ויוחו בו ישראל מקדשי שמך וטהר לבו
לעבדך באמת .כי אתה ...ברוך אתה ...מהפכים את הוסח ואומרים וטהר לבו לעבדך באמת בסוף אחרי
והחילו כדי שיהיה קרוב לסיום הברכה שזה מעין אותו עין ,בר"ה מסיימין וטהר לבו לעבדך באמת כי
אתה אלהים אמת ודברך אמת וכו' וביו"כ מסיימין וטהר לבו לעבדך באמת כי אתה סלחן לישראל ומחלן
לשבטי ישורון בכל דור ודור וכו' שזה מאותו עין.
אשר לא־שא לשוא פשי ולא שבע למרמה
רוב בי אדם אין להם בעיה עם שבועת שקר? והג"ר מרדכי דרוק זצ"ל הסביר את הפסוק הזה ,לפי הגמרא
בדה ל :ואיו יוצא משם עד שמשביעין אותו ,שאמר :״כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון״ .״כי לי תכרע
כל ברך״ -זה יום המיתה ,שאמר :״לפיו יכרעו כל יורדי עפר״ .״תשבע כל לשון״ -זה יום הלידה ,שאמר:
״קי כפים ובר לבב אשר לא שא לשוא פשו ולא שבע למרמה״ .ומה היא השבועה שמשביעין אותו? תהי
צדיק ואל תהי רשע ,ואפילו כל העולם כולו אומרים לך ״צדיק אתה״ -היה בעייך כרשע .והוי יודע
שהקדוש ברוך הוא טהור ,ומשרתיו טהורים ,ושמה שתן בך טהורה היא .אם אתה משמרה בטהרה -
מוטב ,ואם לאו -הריי וטלה ממך ,עכ"ל הגמרא .ואם כן ,כל מי שעובר עבירה גם עובר את השבועה
הזאת ,שהשביעו אותו ביום הלידה.
4
אדון עולם
כתב באליה רבה סי' מ"ו :מצאתי כל מי שמכווין בעת התחלת אדון עולם ,כתב רב יהודה החסיד ורב האי
גאון ורב שרירא גאון ,ערב אי בדבר שתפלתו שמעת ואין שטן מקטרג על תפלתו ,ואין לו שטן ופגע רע
בראש השה ויום הכיפורים בתפלתו ואויביו ופלין לפיו .ויש אומרים אף יצר הרע משלים אתו ע"כ.
שיר המעלות ממעמקים
שאל השאלה למה קרא זה הפרק 'שיר' ,כשצועק ממעמקים? כעין זה מביא תוס' בקידושין ל"א :מזמור
לאסף קיה לאסף מיבעי ליה? ושמעתי פעם הסבר דרך משל ,אם מישהו ופל לתוך בור וצועק לעזרה אבל
לא שומעים אותו .הוא כבר חשב שזהו זה וישאר שם .פתאום מישהו עובר ורואה אותו והולך לקרוא
לעזרה כדי להוציאו מבור כ"כ עמוק עם כלים מיוחדים .כל הזמן מאז שהשי ראה אותו עד שיבוא עזרה,
הראשון בתוך הבור הוא כבר שמח ,כי היאוש שלו הפך בין רגע לתחושת תקווה ושמחה ,על אף שהוא
עדיין בתוך הבור .כל אחו ,מאחר שאו יודעים שהקב"ה איתו ,גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי
אתה עמדי ,והוא כבר יוציא אותו משם .לכן ,גם אם אחו עדיין לא רואים את הישועה ,אבל יודעים
שהיא בדרך אליו ,לכן אפשר לשיר 'שיר' אפילו ממעמקים) .מפי השמועה(
אביו מלכיו
למה מקדימים באביו מלכו' ,שמע קולו' ל'פתח שערי שמים לתפלתו'? הרי לכאורה צריך להיות להפך,
קודם הוא פותח שער ואז כס התפלה ותקבל?
בסידור אוצר התפילות באחרית שלום כתב ,שהן ג' תכוות וההגות שוות ,ולא דירוג טכי של אותה
פעולה ,שמע קולו מתייחס לההגה שאומרת שגם כאשר אין זכות לקבלת התפילה ,עצם הזעקה והבכי ה'
שומע ,זו ההגה של שמיעת המצוקה .קבל ברחמים וכו' ,זו ההגה בה ה' שומע את התפילות מחמת עצם
היותן תפילות ,גם בלי זכות הזעקה .פתח שערי שמים ,זו ההגה מצידו בכלל עוד לפי שאחו מתפללים,
בה ה' פותח את השערים וממתין ,אולי יבואו תפילות .כך שהן ג' ההגות ודוקא בדירוג של חסד גובר
והולך.
כתביו בספר זכויות -שירבה זכויותיו כרמון
אביו מלכו כתבו בספר זכויות .וכן ,יהי רצון שירבו זכויותו כרמון .איך אפשר לבקש דבר כזה .אם יש
זכויות אחו בספר זכויות ואם אין זכויות אחו ח"ו לא בספר הזה? אבל הפשט הוא שאחו מבקשים
שיהיה לו הרבה הזדמויות לעשות ולאסוף זכויות .וכן גם ה'יהי רצון' באכילת רמוים ,לקבל הזדמויות
לעשות הרבה מצוות.
וכן מביא בספר החיוך מצווה רכ"ח בזה"ל :ועוד לו תועלת מצא ברבוי האזהרות .והוא כמו שאמרו
זכרום לברכה )מכות כג ,ב( ,שרצה המקום לזכות את ישראל ,ולפיכך הרבה להם מצות .והכוה להם
באמרם מצות גם על האזהרות ,שהרבה להם אזהרות הרבה במה שהיה אפשר להודיע באזהרה אחת ,כמו
בכאן שהיה אפשר להזהירו דרך כלל לא תקחו ממון מזולתכם שלא כדין ,ותרבו האזהרות לו בדבר ,כדי
שקבל שכר הרבה על הפרישה מן העברה .וכמו כן בכל מקום שאמרו זכרום לברכה לעבר עליו בהרבה
לאוין ,כן פרש הדבר ,שאין לפרש חלילה שירצה השם יתברך לבוא בעלילה על בריותיו ,ולכן שירבה הקם
עליהם ,כי חפץ השם ברוך הוא וברוך שמו לזכות בריותיו ,לא לחייב ,אבל יזרז אותם זרוז אחר זרוז למען
ילמדו יקחו מוסר ויזכו בהתרחקם מן העברה זכות רב .וזה הטעם ליודעי דעת דבש וחלב ,עכ"ל.
ואולי לפי זה ,רצה הקב"ה 'לזכות' את ישראל ,הוא מלשון 'זיכוך' .כי כל המצוות משפיעות על האדם
לעשות אותו טוב יותר .וכל מה שיש לו יותר זכויות ,הרי זה משפיע עליו להיות באדם טוב יותר ,כמו
שמביא החיוך במצווה ט"ז :ועתה בי ,אם ביה שמעה זאת ,והטה אזך ושמע )משלי כב יז( ,אלמדך
להועיל בתורה ובמצות .דע ,כי האדם פעל כפי פעלותיו ,ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק
5
בהם אם טוב ואם רע ,ואפלו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום ,אם יערה רוחו וישים
השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות ,ואפלו שלא לשם שמים ,מיד יטה אל הטוב ,ומתוך שלא
לשמה בא לשמה ,ובכח מעשיו ימית היצר הרע ,כי אחרי הפעלות משכים הלבבות .ואפלו אם יהיה אדם
צדיק גמור ולבבו ישר ותמים ,חפץ בתורה ובמצות ,אם יעסק תמיד בדברים של דפי ,כאלו תאמר דרך משל
שהכריחו המלך ומהו באמות רעה ,באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אמות ,ישוב לזמן מן
הזמים מצדקת לבו להיות רשע גמור ,כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם פעל כפי פעלותיו ,כמו שאמרו .ועל
כן אמרו חכמים ז"ל )מכות כג ,ב( רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ,כדי
להתפיס בהן כל מחשבותיו ולהיות בהן כל עסקיו להטיב לו באחריתו .כי מתוך הפעלות הטובות אחו
פעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד .ורמזו ז"ל על זה )מחות מג ,ב( ,באמרם כל מי שיש לו מזוזה בפתחו
וציצית בבגדו ותפלין בראשו ,מבטח לו שלא יחטא ,לפי שאלו מצות תמידיות ,ופעל בהן תמיד.
לכן אתה ראה גם ראה ,מה מלאכתך ועסקך ,כי אחריהם תמשך ואתה לא תמשכם .ואל יבטיחך יצרך
לומר ,אחרי היות לבי שלם ותמים באמות אלהים ,מה הפסד יש כי אתעג לפעמים בתעוגי אשים,
בשוקים וברחובות ,להתלוצץ עם הלצים ,ולדבר צחות ,וכיוצא באלו הדברים שאין מביאין עליהן אשמות
וחטאות ,הלא גם לי לבב כמו הם ,קטי עבה ממתיהם ,ומדוע ימשכוי הם אחריהם? אל בי ,השמר
מפיהם ,פן תלכד ברשתם .רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם ,ואתה את פשך תציל .ואחר דעתך זה ,אל
יקשה עליך מעתה רבוי המצות בעין זכירת סי מצרים ,שהם עמוד גדול בתורתו ,כי ברבות עסקו בהם,
תפעל אל הדבר ,כמו שאמרו ,עכ"ל החיוך.
זכרון תרועה
בפרשת אמור כ"ג כ"ד כתוב :דבר אל־בי ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון
תרועה מקרא־קדש .ואומר הבעל הטורים בזה"ל :שבתון זכרון תרועה :שבשבת אין תוקעין שאין תקיעת
שופר דוחה שבת ואין בו אלא זכרון תרועה אבל במקדש תוקעין .תקעו שופר בציון ר"ת שבת שבציון
תוקעין אפילו בשבת.
זכרון ג' במסורה דין ואידך אין זכרון לראשוים ואידך אין זכרון לחכם עם הכסיל כגד ג' ספרים שפתחים
בר"ה ע"כ בשים כתיב אין זכרון דהייו צדיקים ורשעים שאין צריכים להזכירם יותר אלא אלו חתמין
מיד לחיים ואלו למיתה והייו אין זכרון לחכם וגם בפסוק השי כתיב אין זכרון שהוא כגד הרשעים אבל
בפסוק השלישי כתיב זכרון שהוא כגד הביוים שתלויין ועומדין וצריך להזכירם עוד ביוה"כ .עכ"ל הבעל
הטורים.
ובספורו כתב :זכרון תרועה .זכרון תרועת מלך ,בה יגילו במלכם ,כאמרו ״הריו לאלהים עזו הריעו״
)תהלים פא:ב( .וזה מפי היותו יושב אז על כסא דין ,כמו שבא בקבלה ,כאמרו ״תקעו בחדש שופר בכסה
ליום חגו ,כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב״ )תהלים פא:ד-ה( .וראוי לו לשמח אז יותר על שהוא
מלכו שיטה כלפי חסד ,ויזכה אותו בשפטו אותו ,כאמרו ״כי ה׳ שפטו ,ה׳ מחקקו ,ה׳ מלכו הוא
יושיעו״ )ישעיהו לג:כב( .עכ"ל.
ועי' בחזקוי :באחד לחדש יהיה לכם שבתון כשיהיה לכם באחד לחודש שבתון אז הוא זכרון תרועה
כלומר כשחל ראש השה בשבת אין בו תרועה כמו שגזרו רבותיו ואין בו אלא זכרון תרועה בעלמא ולכך
או אומרים בתפלה בר״ה שחל להיות בשבת את יום הזכרון הזה זכרון תרועה ובפרשת פחס לא כתוב
שבתון רק יום תרועה יהיה לכם פירוש כשאירע בחול אומרים בו את יום הזכרון הזה יום תרועה וכן יסד
הפייט בקרובץ של ראש השה אם יקרה בשבת קדש זכרון תרועה מקרא קדש טבעו אם בחול יבא צוו
לתקוע בכל גבולכם יום תרועה יהיה לכם.
שי סיפורים קטים בעין תפלת מוסף של ראש השה
הראש ישיבה הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל לא אמר עם הציבור 'ותה תוקף' כשלמדתי אצלו בישיבה.
הוא האריך כל כך בתפילת לחש ,שאף על פי שחיכו כארבעים דקות עד חזרת הש"ץ הוא לא גמר להתפלל
תפלתו עד שהציבור הגיע ל'ותה תוקף' .ורוב הזמן של תפלת הלחש שלו ,היה עד המלך הקדוש ,וכן במשך
כל השה הוא מאוד האריך עד הקל הקדוש.
המשגיח הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל התפלל בגייטסהעד לפי התיבה מוסף ,במחזור ששייכת לישיבה,
ופעם אחת הוא בכה כל כך חזק ב'ותה תוקף' עד שיצא דם מהאף שלו ומחק את 'רע' ,ממעבירין את רע
6
הגזרה .ראיתי את זה במחזור ,ומאחר שהסיפור היה לפי שלמדתי שם ,שאלתי אותו אודות זה ,והוא
אישר לי שזה מה שהיה.
ותה תוקף
מי בקצו ומי לא בקצו
מי יחיה ומי ימות מי בקצו ומי לא בקצו ,אומר הג"ר חיים קיבסקי זצ"ל בטעמא דקרא בזה"ל :ראה
דזה פירוש למי ימות ,מי ימות בקצו ומי ימות בלא קצו ,מי ימות באש ומי ימות בחרב וכו' וכן הלאה.
ותה תוקף וכו' בראש השה יכתבון ,וביום צום כפור יחתמון .כמה יעברון ,וכמה יבראון ,מי יחיה ,ומי
ימות ,מי בקצו ,ומי לא בקצו וכו' .וצריכים להבין מה פירוש לא בקיצו? כל אדם יש לו קץ ,מתי שהקב"ה
רצה שימות וזה הקץ שלו וישתה כל שה ביום הדיןיש על זה כמה מהלכים:
החתם סופר בתורת משה פרשת כי תבא כ"ח י"א מביא דברי הרמב"ם שכתב לבו אשרי אדם שחתם ימיו
במהרה שלכל אדם קצבה מה הוא צריך לתקן בתורת ובמצות ומי שגמר הקצבה ההיא השלים ימיו .לפי זה
אפשר לפרש קיצו ,שהשלים מה שמוטל עליו לעשות בזה העולם .לא בקיצו ,שהוא עזב לפי שגמר את
שמוטל עליו לתקן.
עוד מהלך יש ,לפי האבן עזרא בפרשת משפטים כ"ג כ"ה ,שכל אחד ולד עם גוף שיכול להחזיק מעמד כמות
שים מסויימת ,ואחרי זה הוא זקן ואין לו כוחות כבר .מי שמת ויש לו עדיין כוחות ,כגון שרצחו אותו או
שהיתה מגיפה ,זה קרא לדעתו 'לא בקצו'.
עוד דרך להבין את זה :שהדעת זקים מבעלי תוס' )וברא"ש דומה לזה( ,אומרים בפרשת וזאת הברכה
ל"ד ה' :מיד קרא הקב"ה לשמתו של משה ואמר לה בתי ק"כ שה קצבתי אותך להיות בגופו של משה צאי
ואל תאחרי שהגיע קצך לצאת וכו' ע"כ .הקב"ה משביע כל שמה שישאר בגוף כמות שים מסויים .וזה
הקץ שלו .יותר מזה לא יכול להישאר ,אבל יכול למות קודם לכן מסיבות אחירות .עכ"ל .מצא ,שכמות
השים שהקב"ה השביע את השמה להישאר בתוך הגוף זה קרא קץ ,ואם מישהו רוצח אותו לפי כן הרי
זה לא בקצו.
מי יעי ומי יעשר "א מי יעשר ומי יעי
בכל הלשוות הוא מקדים את הטוב ואחרי זה את הרע חוץ באחרון שלא רוצה לסיים בדבר רע .והה גם
אחד לפי האחרון הוא מקדים את הרע לפי הטוב ,ויש וסחאות )גם מהג"ר ישראל דוד שלזיגר שליט"א
רב דבית המדרש שערי תפלה ,יש לו וסח הזה( שגם שם הוא אומר מי יעשר ומי יעי.
קרבן מוסף -בתפלה
בדעת זקים מבעלי התוס' בפרשת פחס כ"ט ב' כתב:גבי ר"ה כתיב ועשיתם עולה מאי שא מכולהו דכתיב
בהו והקרבתם .וי"ל לפי שהוא יום הדין ומשכסו לדין הם עשים בריאה חדשה וזהו שייסד הפייט
הבוראים בריאה חדשה וצריך לאמרו אחר האוחז דמיירי בדין ולפי המדרש ראה שאין לאומרו כי אם
ביום הכפורים דכתיב בספר תהלים ועם ברא יהלל יה ומסיק על מי אמר פסוק זה רב ור' יוחן חד אמר
על דור מרדכי ואסתר וחד אמר על כל דור ודור אמר שהם מתים בכל שה במעשיהם הרעים והקב"ה
מחיה אותם ביום הכפורים שמוחל להם עוותיהם ובוראים בריאה חדשה וזהו ועם ברא יהלל יה.
ושם בפסוק ו' מוסיף :ועוד גבי מלבד עולת החדש אמאי לא כתיב גביה מלבד חטאת החדש שהוא שעיר
אחד לחטאת דכמו שמזכיר העולה היה לו להזכיר החטאת כי גם ביום הכפורים מציו כתוב מלבד חטאת
הכפורים .וי"ל דלא הזכיר העולה אלא לפי שכפרתה שוה קצת לעולה דר"ה דעולת ר"ח מכפרת על שאין בה
ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ושל ר"ה על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף ומיהו אמת הדבר שיש
בראש השה שי שעירי מוספין אחד של ר"ה ואחד של ר"ח ולפי שלא פירש הכתוב שעיר ר"ח בפירוש קורא
התלמוד ר"ה חג שהחדש מתכסה בו כי השעיר הזה בא לכפרה ותחומין ללבה שתמעטה ולפי שאמת הוא
דשי שעירים קריבין למוסף של ר"ח תיקו לומר במוסף של ר"ה ושי שעירים לכפר ושי תמידים כהלכתן.
7
וגם כון לומר מלבד עולת החדש ומחתה שהרי גם היא קריבה במוסף .ובשם הרב תאל מצאתי שאין
צריך לומר ושי שעירים כי מאחר שהכתוב מכסהו אין לפרסמו.
עליו לשבח
לתת גדולה ליוצר בראשית
עליו לשבח וכו' לתת גדולה ליוצר בראשית מפרש השיח יצחק בסידור הגר"א וז"ל :תבאר לעיל בסוף
שמת ,כי האים מאמיי בהשגחה הם מתארים הבורא יתברך בתואר רם שהוא מרומם ועלה מעולם הזה,
אך המאמיים בהשגחת ה' המה מתארים ,כמלתו בתואר גדולה המורה גדולתו מארץ עד מעל לשמים .זהו
עליו מוטל לשבח לאדון הכל בתואר מיוחד בפי עצמו ,הייו לתת גדולה ליוצר בראשית ,שכולם אין
מכירים רק שהוא יוצר בראשית ,ולא ההגתו ,ועיו לתת ליוצר בראשית גם תואר גדולה המורה על ההגתו
בעולם ,שלא עשו כגויי הארצות הממשיכים השפעתם מאת המערכה השופעת על ארצם לארצותם
למייהם ,ולא שמו כמשפחות האדמה המכירים רק בההגת הטבע שהטביע יוצר בראשית בהאדמה
)ד"ש(.
וכן כתיב ה' בציון 'גדול' ורם 'הוא על כל העמים )כך ראיתי ולא זוכר איפה(.
שהם משתחוים להבל וריק
הקטע של "שהם משתחוים להבל וריק" ,יש וסחאות שאים אומרים את זה .אצל ה'יעקעס' ובסידור בית
תפלה של הג"ר יעקב עמדין זצ"ל איו מופיע אפילו לא במוסף של ראש השה ששם זה חלק מוסח
הברכה .ובפשטות הצזור הוציאה את זה בגלל שהגמטריא של 'וריק' הוא אותו גימטריא כמו 'יש"ו' ,ולכן
הכריחו אומות העולם בזמים שוים ,להתפלל תפלת 'עליו' בקול ,כדי לוודא שמדלגים על הקטע הזה.
כששאלתי את הגבאי של בית הכסת של ה'יעקעס' בציריך ,הרב דיאל מוסבכר שליט"א ,למה לא אומרים
את זה לפחות בראש השה ,הוא עה לי ,כי ה'יעקעס' למדו לקח ממה שקרה עקב שיויים קטים בתפלה
שהתחילו הרפורמים אז בזמם ,ולהיכן הגיעו בזה לבסוף ,לכן אפילו טעות ששורשו בצזור לא תיקו כדי
לא לגעת בכלל בוסח התפלה אפילו לא לתיקון .בוסח של מהרי"ץ דושיסקי לא אומרים את זה במשך
השה אבל כן אומרים את זה בראש השה בשמוה עשרה.
בסידור אשי ישראל וסח הגר"א מביא שכן אומרים ,וכן הוא עיקר הוסח ,וכן הוא בסידור הגריעב"ץ,
והמשה ,משה ממטבע שטבעו חכמים ,כן אמר הגאון אדמו"ר מוהרי"ל דיסקין זצ"ל.
בסידורים כתוב שסוגרין את הארון בקטע של 'שלא שם חלקו כהם וגו'' ,ובעצם זה לא כל כך מובן .שמעתי
מהג"ר ישראל דוד שלזיגר שליט"א רב דבית המדרש שערי תפלה ומהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל ,שכשהצזור
הוציאו את 'שהם משתחוים להבל וריק וכו'' הם פשוט הקדימו את סגירת הארון מהקטע שמחקו לקטע
הקודם .ובעצם היום שכן אומרים 'שהם משתחוים וכו'' חייבים לסגור את הארון רק בקטע הזה ,ולא לפי
כן.
פירוש על 'עליו' מהחיי אדם
חיי אדם דפוסים ישים קצת אחרי הלכות שבת לפי הלכות יו"ט וז"ל :אחר שהוא שבח גדול ,עתיק כאן
מדרושים שלי לבאר הכפל ד' םעמים :שלא עשו וכו ולא שמו וכו' שלא שם וכו' וגורלו וכו' ,שהוא גד ד'
דברים שישראל מובלים מכל העו"ג כמו שכתבו המקובלים:
א( כי שמות ישראל הם אצלים מאורו של הקב"ה ,כמו שכתוב 'ר ה' שמת אדם' ,ואתם קרוים אדם וכו'.
מה שאין כן שמות העכו"ם שאצלים מן השרים והיסודות וכו עי' שם.
ב( כי כל העו"ג יש להם חוקים וימוסים אשר כל אחד מהיג במדיתו .אבל לישראל יש להם חוקים על פי
תורה ,כמו שכתוב :מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו'.
ג( כל העו"ג תוים תחת ממשלת השרים ,מה שאין כן ישראל שאמרו אין מזל לישראל ,אלא הקב"ה
בעצמו ובכבודו מושל עליהם כמו שכתוב בפרקי דרבי אליעזר שבדור הפלגה הפיל הקב"ה גורלות עם
8
השרים ופלו ישראל תחת ממשלת הקב"ה ,וזהו 'כי חלק ה' עמו יעקב חבל חלתו' וכתיב 'אשר חלק ה'
אותם לכל העמים' כי כל אחד ואחד עובד למי שמושל עליו ע"ש ברמב"ן.
ד( כי כל העולם חלק לכל העו"ג הראוי לממשלת אותו השר ,ולישראל תן ארץ ישראל הקדושה בכל מיי
קדושות ,וזהו שאו אומרים בשבח הגדול "עליו" ,ולכן תקו יהושע ולא משה ,שעדיין לא שלם כל ד'
מתות טובות.
וזהו שאמר:
א( שלא עשו כגויי הארצות ,ראשי תיבות גימטריא שמה ,דמציו לשון 'עשיה' הוא על פש ,כדאיתא
במדרש 'ואעשך לגוי גדול' שאעשה אותך בריה חדשה ,וכתיב 'ואת הפש אשר עשו בחרן' ואמרו שגיירו,
וכתיב ' ה' אשר עשה לי את הפש' ,ובברכות השחר שאומרים ,שלא עשי עו"ג ועבד ואשה ,כתב האר"י
שר"ל שלא תחלף שמתו בשמתו ,ולזה אמר שלא עשו כגויי הארצות רצה לומר שמותיו.
ב( ולא שמו כמשפחות האדמה ,לשון 'שימה' מציו בתורה ומצוות כמו שכתוב 'שם שם לו חק ומשפט' ,וכן
שימה בפיהם ,וכן ושמתם את דברי ,וכן אשר שם משה ,וכן אשר תשים לפיהם .וזהו שאמר שלא שמו,
רצה לומר שלא שמו בחוקי הימוסים אלא בתורה ומצות .ואמר אצל השמה 'כגויי הארצות' ואצל תורה
'כמשפחות' ,כי 'גויי' הוא שם כלל ו'משפחות' הם פרט ,כמו שכתוב בעקידה ע"פ הוי גוי חוטא ,ושמתם
משך לכולם בשוה ,מה שאין כן חוקים וימוסים ,יש לכל אומה חוקים אחרים.
ג( שלא שם חלקיו ,הוא חלק בעולם הזה שהחיל לו ארץ קדושה.
ד( וגורלו הוא הגורל שפלו לגורל של הקב"ה.
'על כן קוה לך' דומה ל'ובכן תן פחדך'
הג"ר אליהו דיסקין שליט"א אמר ,שיש לו תפלה כעין תפלת ובכן תן פחדך שבימים וראים ,ואומרים
אותה כל יום ג' פעמים :והיא תפלת על כן קוה לך ,החלק השי של 'עליו'.
באין מליץ יושר
באין מליץ יושר וכו' וצדקו במשפט .אין מובן מה טעם הוא זה? ויש לומר דהכי פירושו מתחלה אמר
שתזכור לו זכות אברהם זכות יצחק זכות יעקב ואחר כך אמר אם אין שום מליץ יושר מול המקטרג
תפסוק לו כפי ההלכה דסהדרין שראו כולם לחובה פוטרין אותו וזהו תגיד ליעקב דבר חק ומשפט ולכן
וצדקו במשפט ,עכ"ל הטעמא דקרא של הג"ר חיים קיבסקי זצ"ל.
זכרוות
ואמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים
מחלוקת הראשוים גד המלבי"ם?
ואמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרו עוד על כן המו מעי לו רחם
ארחמו אם יהוה.
והה אם מסתכלים בפירוש הפסוק הזה ,כל הראשוים והמפרשים מסבירים ,שהפסוק בא לבטא את
האהבה של הקב"ה אליו ,חוץ מהמלבי"ם שהוא מביא את הכל בתור שאלה :האם אחו הבן היקר של
הקב"ה? הרי חטאו לפיו וכו' .רואים הרבה פעמים ,בעיקר ב"ך ,שהמלבי"ם מפרש את הפסוקים אחרת
לגמרי משאר הראשוים .יש שבעים פים לתורה .אבל כאן בפסוק הזה ,יש בעיה ,כי גם המלבי"ם אמר את
הפסוק הזה בתפילת מוסף בראש השה בזכרוות ,ומביאים רק פסוקים חיוביים ולא פסוקים שמבטאים
טעות על כלל ישראל ,ואם כן איך המלבי"ם עצמו התפלל בוסח שלו את תפילת מוסף בראש השה?
שאלתי קושיה זו את הג"ר ישראל דוד שלזיגר שליט"א רב דקהילת שערי תפילה במוסי ,והוא הסביר לי
כך ,אפשר לפרש כל פסוק בפי עצמו ,ואפשר לפרש אותו גם מתוך ההקשר שבו הוא מופיע ,לעיתים עם כל
הפרק יחד .לפעמים המשמעות של הפסוק עשויה להשתות באופן משמעותי כאשר או מתבוים בו כחלק
מהפרק כולו ,לעומת כאשר או קוראים אותו בפי עצמו ,ללא ההקשר הרחב .והה המלבי"ם איו חולק על
9
הראשוים ,רק הוא עשה פירוש על פרקים שלימים ,והראשוים מפרשים בדרך כלל את הפסוקים בפי
עצמם .כשמסתכלים על הפסוק הבן יקיר לי אפרים וגו' בתוך הפרק כולו ,הה הוא שלילי ,שהקב"ה בא
בטעות על כלל ישראל שעובדים ע"ז .אבל הפסוק בפי עצמו מבטא את האהבה של הקב"ה אליו.
ובתפילת מוסף בראש השה מביאים רק את הפסוק הזה ,והוא מבטא ממש מה שרוצים לבטא ביום הזה,
את האהבה של הקב"ה אליו ועל זה גם המלבי"ם איו חולק.
ומה שאומר המשה ברורה סי' תר"א ס"ק ב' שביום שי קוראים אותה ההפטרה עם הפסוקים האלו ,מפי
שחובת היום להזכיר זכרוות ,וכתיב בההיא קרא 'זכר אזכרו' עכ"ל ,כי כולם מסכימים שאפשר להבין את
הפסוקים בשתי האופים ,ואפילו כשקוראים את כל הפרק ביחד ,בכל זאת אפשר לפרש את הפסוקים
באופן חיובי.
היום הרת עולם
הג"ר חיים קיבסקי זצ"ל בטעמא דקרא וז"ל :פירוש כמו בהריון ומו ששם יכול הקב"ה להפך מזכר
לקבה כמו שהיה בדיה )עי' ברכות ס (.כן בכל הגזרות שגזר בראש השה אפשר להפך ,וכמו שכתוב בראש
השה י"ז :הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים וכו' הרי שהגזרה מתקיימת אלא שהפכת ע"ש.
קריאת התורה והפטרה
לגבי קריאת התורה של ראש השה ,ברור שקוראים ביום הראשון וה' פקד את שרה כמו שהגמ' אומרת
בר"ה י"א .בראש השה פקדה שרה .והסיבה שמוסיפין בסוף את הסיפור עם אבימלך ופיכל אולי בגלל
שבלי זה יש רק 3פסוקים לכל עולה בשה שחל ראש השה בשבת ,ולכן הוסיפו כבר עד סוף העין הבא.
אולי רצו גם להכיס בקריאה את הפסוק ויטע אשל בבאר שבע ,כי האשל הוא סמל של החסד שעשה
אברהם אביו ,שיגן גם עליו ,ועוד שממו היו העצי שטים כפי המדרש רבה ריש שיר השירים ,ואז יש לו
זכר למשכן ולקרבות שמכפרין .וביום ב' קוראים את עקידת יצחק להזכיר זכותו ,ומוסיפין בסוף לידת בי
מלכה .שם יש בלי זה מספיק פסוקים) .ומה שמביא רש"י שם להסביר את המשך הפסוקים האלו ,זה עדיין
לא מסביר למה חייבים לקרוא את זה בראש השה (.ואולי ,כמו שמביאין שעיר לעזאזל ,כדי לתת לס"מ
דורון ושישתוק אח"כ מלקטרג ,כמו כן קוראין כמה פסוקים ,שמתעסק עם כח הרע כדי שישתוק אח"כ
ויהיה מרוצה .ביום ראשון זה אבימלך ופיכל ,וכידוע שהפלשתים היו הרבה פעמים בימי השופטים
והביאים הראשוים ,אלו שדרכם העיש הקב"ה את עם ישראל כשלא היו מתהגים כמו שצריך .וכן בי
מלכה ילדה שתים עשרה ילדים כמו יעקב אביו כי זה לעומת זה ברא אותם ולכן שתי ההוספות אולי
מרמזים על הסטרא אחרא ,ובזה משתיקים אותו) .תשפ"ו(
למה מתייחס סיון עקידת יצחק לאברהם ולא ליצחק?
הסביר הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל ,למה קרא עקידת יצחק סיון של אברהם אביו ולא של יצחק
אביו? כי אברהם אביו היה שאר בחיים ,וזה הרבה יותר קשה לחיות עם סיון מאשר למות בתור סיון.
הסיון הרי משך אצלו לכל החיים ,מה שאין כן אצל יצחק זה היה רק עד שהיה שחט) .תש"ב(
כמעט שחט יצחק אביו
אחו לומדים פרשת העקידה אבל לא מרגישים את מה שעבר אברהם אביו ע"ה אז ,כי אחו כבר יודעים
שסוף היה 'טוב' ולא שחט .הראה לי הג"ר בצלאל ראקוב זצ"ל מרא דאתרא בגייטסהעד מה שאומרים
בסליחות בעקידה ,הפיוט שמתחיל 'אז בהר מור דץ' ,שם כתוב השה עקוד והאש תוקד .תדמיין לך שהכל
מוכן ,האש בוער והבן עקוד ,ואין סיבה לעיכוב ,ואברהם אביו מתכון שבעוד חצי שייה אין לו את הבן ,כי
הקריב אותו להבורא יתברך שמו .ואז ממש בשייה האחרוה התוכית השתה .סה להרגיש את מה
שהרגיש אברהם אביו ע"ה לפי השגתיו) ...תש"ה(
10
אתו /עמו
וירא כ"ב ג' ויקח את־שי עריו אתו .אומר הצי"ב בהעמק דבר וז"ל :את שי עריו אתו .כאן כתיב אתו.
ובבלעם כתיב עמו וכן בשאול בס׳ שמואל א׳ כ״ח .תבאר )במדבר ה׳ ד׳( הבדל בין אתו לעמו .דעמו משמע
יותר השתוות והתרועעות יחדיו יותר מלשון אתו ומש״ה בא ההפרש בזה .שאברהם לא התרועע את עריו
אז כמו בלעם ושאול.
איך היה משתמש אברהם אביו עם יצחק ,הרי זה עבודה בקדשים
כ"ב ז' ויאמר הה האש והעצים ואיה השה לעלה .יש לעיין למה המתין לשאול זה עד לאחר ג' ימים ,ולא
שאל מיד? ותירץ בטעמא דקרא של הג"ר חיים קיבסקי זצ"ל ,שיצחק הבין שהוא יהיה השה לעולה ,אבל
עתה שראה שאברהם תן עליו עצי עולה ,הבין שהוא לא הקרבן ,דאם כן אסור להשתמש בו דהוי עבודה
בקדשים .והשיב לו אברהם ,אלוקים יראה ,ועדיין לא הקדשתיך ומותר לעבוד בך.
שבו לכם פה עם החמור -עם הדומה לחמור
למה היה עכשיו לפי עקידת יצחק ,הזמן הכון ללמוד את הלימוד שאין לגוי ועבד יחוס? הסביר הג"ר
מתתיהו סלומון זצ"ל שאברהם אביו הלך בלב שלם לעקידה ,גם אם יש סתירה בין ההבטחה של 'כי
ביצחק יקרא לך זרע' ובין הציווי של 'והעלהו לעולה' ,ואם כל זה לא התרעם והלך לתומו .וכדי לחזק בתוכו
את האמוה ,למד עכשיו את ההלכה ,שאין יחוס לעבד ולגוי ,ולכן לא שייך שיסקיים ההבטחה שיהיה לו
זרע דרך ישמעאל ,כי הרי הוא איו מתייחס אחריו.
את בך את יחידך ממי /את בך את יחידך
וירא כ"ב י"ב-י"ז :ויאמר אל־תשלח ידך אל־הער ואל־תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי־ירא אלהים אתה
ולא חשכת את־בך את־יחידך ממי .וישא אברהם את־עייו וירא והה־איל אחר אחז בסבך בקריו וילך
אברהם ויקח את־האיל ויעלהו לעלה תחת בו .ויקרא אברהם שם־המקום ההוא יהוה יראה אשר יאמר
היום בהר יהוה יראה .ויקרא מלאך יהוה אל־אברהם שית מן־השמים .ויאמר בי שבעתי אם־יהוה כי יען
אשר עשית את־הדבר הזה ולא חשכת את־בך את־יחידך .כי־ברך אברכך והרבה ארבה את־זרעך ככוכבי
השמים וכחול אשר על־שפת הים וירש זרעך את שער איביו.
אומר החתם סופר בספרו תורת משה וז"ל :יש לדקדק מה טעם אמר לו כן אחר מעשה האיל ולא מיד אחר
עקידת בו? ועוד מאי שא בתחלה אמר לו 'בך יחידך ממי' ,ובפעם שית לא אמר לו 'ממי'? וראה מה
טעם רצה אברהם אביו ע"ה לעשות מום בבו? ועוד מה אמר לו 'אל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי' ,מה
תית טעם יש בזה?
ראה לי כמו שכתבתי במקום אחר ,כי חה דקדקה לומר 'כל הימים אשר היה הוא שאול לה' ,רק שאלה
ולא יותן לגמרי לה' ,כי אם תתהו לה' שוב לא יהיה בה ,כמו שכתב בי יוה יו"ד סי' ע"ר לעין מקדיש
ספר תורה ששוב איו שלו ואיו יוצא ידי חובת כתיבת ספר תורה ,ושם ביארתי .והשתא אחר שהקדיש את
יצחק לה' עולה ,שוב לא היה זרעו של אברהם ולא היה יכול לברכו ארבה את זרעך ,כי אפס זרעו ואין לו,
עד שהקריב איל תמורתו ופדאו וחללו על האיל ,על כן אחר כד קרא מלאך שית ואמר יען לא חשכת
מלהיותו בך יחידך כי חיללתו על האיל ,והרי הוא זרעך כמקדם ,על כן ארבה זרעך דייקא ,ואמם קיימא
לן בשבועות י"א .תמימים אים פדין ,על כן רצה אברהם לעשות בו מום כדי שיכול לפדותו ,אך כל
המקדיש על דעת בית דין ,לב בית דין מתה עליהם ופדה תמימים כמבואר סוף פרק קמא דשבועות שם,
על כן אמר לו המלאך ,אל תעשה לו מאומה שום מום ,כי איך צריך ,כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה
ולא חשכת בך יחידך ממי ,ועל דעתי הפרשת ולב הקב"ה יתברך שמו התה עליו מתחילה ,עכ"ל החתם
סופר) .תשפ"ו(
11
וילכו )שיהם( יחדיו
כ"ב ו' וילכו שיהם יחדו .מפרש רש"י :אברהם שהיה יודע שהולך לשחט את בו היה הולך ברצון ושמחה
כיצחק ,שלא היה מרגיש בדבר.
כ"ב ח' וילכו שיהם יחדו .מפרש רש"י :ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך להשחט ,וילכו שיהם יחדו בלב
שוה.
כ"ב י"ט וישב אברהם אל־עריו ויקמו וילכו יחדו אל־באר שבע ,אע"פ שאברהם אביו עשה את הדבר הכי
גדול בעולם ,שאחו קיימים עדיין בזכות זה ,לא הרגיש מיוחד והיה יחדיו עם ישמעאל ואליעזר שלא עשו
כלום.
שבע לו הקב"ה שיחשב לפיו אפרו של איל כאילו היה אפרו של יצחק
וירא כ"ב י"ד מביא הדעת זקים מבעלי התוס' בזה"ל :ואתמר במדרש כשאמר לו הקב"ה לאברהם אל
תשלח ידך אל הער והעל האיל תחת בו לא רצה אברהם להיחו עד ששבע לו הקב"ה שיחשב לפיו אפרו
של איל כאילו היה אפרו של יצחק ושבע לו ומיד הורידו מעל המזבח ואחר שהורידו אמר לו תן לי חותמך
על הדבר הזה .א"ל מן הדין אין לי למסור חותמי מכיון שלא שאלת אותו בשעת מעשה ועוד שכבר שבעתי
לך .אמם אעשה חסד עמך וליעקב בן בך אמסרו הה"ד תתן אמת ליעקב חסד לאברהם כלו' תתן אמת
שהוא חותמו של הקב"ה בשביל חסד שאמרת לעשות לאברהם.
דומה לזה מביא הרא"ש עם כמה שיויים על הפסוק כ"ב ט"ו :במדרש אחד כשעקד יצחק בקש אברהם
מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה ובכה ויתחן לו שכל זמן שיזכרו ישראל לפיו את עקידת יצחק שתהא
כפרה להם כאלו היה שרף ע"ג המזבח אמר חסד הוא זה שאתה דורש מלפי שאלו היית אומר ודורש ממי
קודם אשר היית עוקד בך היה תאי אבל עתה מה שעשה עשוי ומ"מ אשבע לכם על בך יעקב ואתן לו
חותמי לעשות ולהזכיר את ביך את המעשה הזה אשר עשית כל זמן שיזעקו ויתפללו וזש"א הכתו' תתן
אמת ליעקב חסד לאברהם אשר שבעת כלו' תתן חותמך שהוא אמת שתקיים החסד אשר עשית לאברהם
אשר שבעת לקיים מה שאמרת לעשות לזרעו אחריו) .תשפ"ו(
הפטרה יום א' דר"ה
שמואל א' א' כ"ב וישב שם עד־עולם .ומפרש רש"י :עד יגמל .לסוף עשרים וארבעה חדשים ,שכך זמן תיוק
ליק .וישב שם עד עולם .עולמם של לוים חמשים שה ,שאמר :״ומבן חמשים שה ישוב מצבא העבודה״
)במדבר ח:כה( ,וכך היו ימיו של שמואל ,חמשים ושתים ,עכ"ל רש"י .פירוש ,שתיים עד יגמל וחמשים
בבית המקדש.
איך טעה עלי הכהן להאשימה כשכרה?
שמואל א' א' י"ג וחה היא מדברת על־לבה רק שפתיה עות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה .הגמ'
לומדת מחה איך להתפלל .והה זה פלא ,שעלי חושד בה שהיא שכרה ואם היה לו רק צד ספק ,הרי היה
מברר לפי שמאשימה .אלא הצער שהיה לה היה רק על לבה בפים ,ומבחוץ היתה ראית שמחה כאחד
האדם ,ולכן לא היה לו צד לחשוב שהיא כאובה ומתפללת מתוך כאב .ואולי כך או צריכים להתפלל ,הכאב
בפים בתוך הלב ,אבל התפילה חייבת להיות בשמחה ,שמחה על זה שיש לו את הזכות לדבר עם הקב"ה
בכבודו ובעצמו בלי שום אמצעי) .תש"ע(
אלך ואסתתר בפי אלקה בעלי -איסור יחוד?
גמרא ברכות ל"א :״אם ראה תראה״ ,אמר רבי אלעזר :אמרה חה לפי הקדוש ברוך הוא :רבוו של עולם,
״אם ראה״ — מוטב ,ואם לאו — ״תראה״ .אלך ואסתתר בפי אלקה בעלי ,וכיון דמסתתרא משקו לי מי
סוטה ,ואי אתה עושה תורתך פלסתר ,שאמר ״וקתה וזרעה זרע״.
12
ואם תאמר ,איך יכולה לעבור על איסור יחוד? מביא הג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל בספר משחת שמן
סימן ק"ע כמה מהלכים לתרץ את זה:
הפי יהושע שם :ויש לתמוה חה דביאה היתה היאך אמרה אלך ואסתתר לעבור על איסור יחוד שאסור
מן התורה .וכו' .ועוד דהיאך היתה רוצה לגרום שימחוק השם בחם על ידה כדאשכחן בסוטה שאמר לה
הכהן תן תודה שלא ימחוק השם על ידך .לכן ראה דמה שאמרה ואם לאו אלך ואסתתר לאו שהיתה רוצה
להסתתר באמת .אלא שאמרה כן דרך מליצה והטחת דברים אם ראה לשמוע תפלתי דרך מתת חם מוטב.
ואם לאו תבוא בטעה זו לתבוע בדין שהרי אם היתה פרוצה והיתה מסתתרת היתה פקדת ע"י השקאת
מים וא"כ עכשיו שהיא צועה למה תהא פסדת.
ומביא כמה ראיות דאפילו אם אין איסור יחוד בסתירה ,משקין אותה ,כגון בעלה בעיר או אביה ואחיה או
ב' אשים יחד כשהקיוי היה על שתיהם .וא"כ לא היתה עוברת איסור יחוד .אבל מה שהקשה הפי יהושע
דהיאך היתה רוצה לגרום שימחוק השם בחם על ידה עדיין קשה.
סגולות לתפלה
למה הפעם תקבלה התפילה של חה יותר מבעבר? יש על זה כמה תירוצים:
א' מאחר שהתפללה על יד עלי הכהן ,ותפלה על יד צדיק יש לו כח יותר.
ב' היא קבלה ברכה מעלי הכהן ,והוא היה חייב לברכה בגלל שחשד בה ,וברכה מצד חיוב יש לה כח יותר
גדול.
ג' שמעתי מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל ,בשם החתם סופר ,מאחר שאלקה אמר לה :הלוא אכי טוב לך
מעשרה בים ,היא קבלה שמחה עצומה ,ממה שהיא כל כך חשובה בעיי בעלה ,ותפילה מתוך שמחה היא
חזקה יותר.
ד' גם זה שמעתי מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל ,בשם השפת אמת ,מאחר שאלקה אמר לה :הלוא אכי טוב לך
מעשרה בים ,היא הביה שהוא התייאש מלהוליד בים ממה והיתה כל כך שבורה בתוכה ,שלב שבר
ודכה אלוקים לא תבזה ותקבלה תפלותיה.
מושג 'קדוש' אצל הקב"ה
שמואל א' ב' ב' אין־קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהיו .מפרש המלבי"ם וז"ל :יען שהפילוסופים
מכחישים ההשגחה הזאת הפרטיית ומתעצמים להוכיח שאין ה' משגיח על מעשי השפלים ,מכמה טעות
ולכן הקדימה להשיב על טעותיהם אשר היו כקשת רמיה ישובו לא על ,א .טעו מצד קדושתו ,כי גדר
הקדושה הוא היותו בדל מכל עיי הגשם ומכל מדות הבראים ,ואם כן איך אפשר שידע השויים
התלים ,בגשם ובזמן ובמקום ,על זה תשיב אמריה לה ,הן אמת שה' הוא קדוש בתכלית הקדושה ,אבל אין
שום דימוי וערך לקדושת ה' עם הקדושה המצוירת אצלו ,שגדר הקדושה אצלו הוא ההבדלה מכל דבר
חומרי ,ועייו ומשיגיו ,ויתחייב שכל שיקדש יותר ירחק יותר ויבדל מהעיים שהוא מתקדש מהם ,לא כן
הקדושה אצלו יתברך אחר שאין דבר בלתו רצה לומר כי כל האצלים והבראים והעשים אין להם קיום
רגע בלעדי רצוו ושפעו והשגחתו ודבקותו בהם ,ואם יסור רצוו ושפעו מהם רגע ישובו אל האפס ,והוא
הממלא את כולם וסובב את כולם להחיותם ולקיימם ולתת להם מציאות וכולם בטלים במציאותם גדו,
והם רק מצאים ע"י שהוא מצא להחיותם ולהעמידם ,אם כן זה גדר קדושתו שמובדל מכל זולתו במה
שאין דבר בלתו ,וזה שכתוב אין קדוש כה' כי קדושתך הוא מה שאין בלתך מה שהכל בטל במציאותך
ואתה הוא הכל ,ואם כן גדר הקדושה של כל קדוש הוא ההפרשה וההבדלה מזולתו ,וגדר קדושתך הוא
שהכל בך וממך הכל ואין בלתך כי זולתך הכל אפס ,ובזה לא ישיגהו דבר ממשיגי הבראים כי כולם בטלים
במציאותו ,ב .טעו על ההשגחה האישיית ,שאחר שמשלמות האומן העושה כל כלי מעשה ,שתהיה הכלי
עשוי בתכלית התיקון ולא יצטרך האומן לשוב אחר כך לשותו ולתקו שית ,שזה מורה שהיה חסרון
במלאכתו ,ואם כן ישאלו אחר שה' ברא העולם והטבע ויסד אותה על פי חוקים קבועים בלתי משתים,
איך יצויר שה' ישה הטבע בכל עת לעשות אות או מופת ,או להציל את המושגח מאתו הפך הטבע ,שזה
מורה חסרון בסדר הטבעי אשר גבל ובמעשהו אשר עשה? על זה תשיב אין צור כאלהיו שאיו דומה לשאר
היוצרים ,שאחר יוציא כלי למעשהו ידי היוצר מסולקים מן הפעולה והדבר מתקיים בעצמו ,ולכן אם
יצטרך לתקו ולשותו זה מורה על חסרון במלאכתו ,לא כן צור היצורים שידיו בלתי מסולקות מן מעשהו
רק עוסקות בה תמיד ,כי גם קיום הטבע היא בריאה מתמדת ,ואם יסלק ידיו רגע תופסק המציאות כולה,
13
ולכן לפעמים יקיימהו על ידי חוקי הטבע הקבועים ,ולפעמים על ידי חוקים אחרים בחיריים שהוא הס ,כי
באמת גם הטבע הוא ס מתמיד והשגחה מתמדת ,עכ"ל) .תשס"ז(
אם פיה תכווה לשם שמים למה עשה?
שמואל א' ב' ה' עד־עקרה ילדה שבעה ורבת בים אמללה .מפרש רש"י ובעוד שהעקרה יולדת שבעה בים,
רבת בים אמללה וקוברת ביה .חה ילדה שבעה ,שאמר )שמואל א ב:כא( ״כי פקד ה׳ את חה ותהר ותלד
שלשה בים ושתי בות״ ,וכשחה יולדת אחד ,פיה קוברת שים ,ועשרה בים היו לה ,שאמר )שמואל א
א:ח( :״הלא אכי טוב לך מעשרה בים״ ,של פיה ,כשילדה חה ארבעה ,קברה פיה שמוה ,וכשתעברה
וילדה ולד חמישי ,שתטחה פיה לרגליה ובקשה רחמים וחיו וקראו על שמה ,אלו דברי רבי חמיה .רבי
יהודה אומר :בי בים הרי הן כבים .ויש אומרים :שבעה ,בגימטריא כמין שמואל.
גמ' ב"ב ט"ז .אמר רבי לוי :שטן ופיה לשם שמים תכווו וכו' פיה דכתיב :״וכעסתה צרתה גם כעס,
בעבור הרעימה״ .ופירש רש"י :בעבור הרעימה -שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל .וכתיב אע"פ שפיה
לטובה ולשם שמים תכוה כדי שתתפלל חה כדאיתא בב"ב אע"פ כן עשה ומתו ביה .שמעתי מהג"ר
מרדכי דרוק זצ"ל בשם הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל ,על אף שכוותה היתה לשם שמים ,ואם התורה
מעידה על כך ,זה היה ממש לשם שמים בלי פגם ,ואפילו הכי עשה ,כי בין אדם לחבירו זה כמו אש,
שאפילו אתה מתכוון לטובה ,כמו באש אפילו אם הוא אוס הוא כווה .אולם בבן יהוידע על הגמ' מפרש
שלא היתה לשם שמים רק מן השפה לחוץ ולכן עשה.
עיי גילגולים
שמואל א' ב' ו' יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל .מפרש החיד"א בחומת אך בזה"ל :ה' ממית ומחיה
מוריד שאול ויעל .אפשר דרמז סוד הגלגול דזמין דתכף שקבר מחזירו בגלגול כמ"ש בזהר הקדוש וז"ש
ממית ומחיה ואמר ה' מדת רחמים להשלים פשו אז יתעג על ה' וכן גלגול גימטריא חסד וה' ממית ואח"כ
מחיה ומביאו בגלגול ולפעמים הוא תכף מוריד שאול לקבר ויעל בגלגול .ורז"ל אמרו דהתבאה על קרח
מוריד שאול ויעל ואמרו רז"ל דבזכות שמואל יעלה ואפשר לרמוז כי תיבות מוריד שאול ויעל הם צירוף
תיבות ירדו ושמואל יעל.
עשרת ימי תשובה
גודל חיוב התשובה בימים אלו
הג"ר יצחק בלזר זצ"ל בספרו ככבי אור מביא :הרמב"ם פ"ג מהלכות תשובה ה"א ,וז"ל :כל אחד ואחד מבי האדם
יש לו זכיות ועוות .מי שזכיותיו יתרות על עוותיו צדיק .ומי שעוותיו יתרות על זכיותיו רשע .מחצה למחצה ביוי
וכו' .אדם שעוותיו מרבין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שאמר על רב עוך ,וכו' .וכשם ששוקלין זכיות אדם
ועוותיו בשעת מיתתו כך בכל שה ושה שוקלין עוות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ,ביום טוב של ראש
השה .מי שמצא צדיק חתם לחיים .ומי שמצא רשע חתם למיתה .והביוים תולין אותו עד יום הכפורים אם
עשה תשובה חתם לחיים ואם לאו וכו' עי"ש.
והה דבריו הם מדברי הגמ' בראש השה ט"ז :אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחן :שלשה ספרים פתחין בראש
השה ,אחד של רשעים גמורין ,ואחד של צדיקים גמורין ,ואחד של ביויים .צדיקים גמורין -כתבין וחתמין
לאלתר לחיים ,רשעים גמורין -כתבין וחתמין וכו' ,ביויים -תלויין ועומדין מראש השה ועד יום הכפורים ,זכו -
כתבין לחיים ,לא זכו -עי"ש.
הרמב"ם מפרש דברי הגמ' ,כי צדיקים הייו שזכיותם מרבין מעוותיהם ,ורשעים דקאמר הייו שעוותיהם מרבין
מזכיותיהן ,וביוים הם שמעשיהם שקולים מחצה למחצה .וכמו שכתב אדם שעוותיו מרבין על זכיותיו מיד הוא
מת ברשעו וכו' ,וכן מה שכתב כך בכל שה ושה שוקלין וכו' מי שמצא צדיק חתם לחיים ומי שמצא רשע וכו'
והביוים וכו' .בעל כרחך דצדיק ורשע וביוי ,הייו כמו שכתב מתחילה דזהו מי שזכיותיו יתרות על עוותיו ,או
עוותיו יתרות על זכיותיו ,או מחצה למחצה .וזהו מה ששוקלין וכו'.
אמם מה שכתב הרמב"ם .והביוים תולין אותו עד יום הכפורים אם עשה תשובה חתם לחיים ואם לאו וכו' .הה
מה שכתב אם עשה תשובה וכו' לפי משכל ראשון יפלא מאד,דהרי ביוי הוא מי שמעשיו שקולין מחצה זכיות
14
ומחצה עוות ,מצא כי אין חסר לו רק מצוה אחת להכריע כף הזכיות על העוות ,ואם כן אף אם לא יעשה תשובה
כלל ,יוכל לזכות בדין בקל ,כי על ידי מצוה אחת שיעשה להכריע כף הזכיות הרי הוא מצא צדיק וחתם לחיים?
וכן מבאר בגמ' קדושין מ .תו רבן .לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי .עשה מצוה אחת -אשריו,
שהכריע עצמו לכף זכות ,עבר עבירה אחת -אוי לו ,שהכריע את עצמו לכף חובה ,שאמר :״וחוטא אחד יאבד טובה
הרבה״ -בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממו טובות הרבה .ועיין שם בפירוש רש"י דבור המתחיל לפי כו' .יראה
אדם עצמו כאלו שקול כו' .עשה מצוה אחת מצאו זכיותיו מכריעין ומצא צדיק כו' .הרי כי הביוי במצוה אחת
שיעשה .מכריע כף הזכיות ומצא צדיק כזכר לעיל.
והה בדברי הגמרא מבאר ביוים תלויים ועומדין מראש השה עד יום הכפורים זכו כתבין .לחיים כו' .אפשר לפרש
באמת דמה שאמרו ז"ל זכו כו' .הייו רק על ידי מצוה אחת שיעשה להכריע כף הזכיות שיהיה מצא צדיק כזכר
לעיל .אכן הרמב"ם שכתב אם עשה תשובה חתם לחיים כזכר לעיל לכאורה יפלא מאד .דגם בלא עשה תשובה יוכל
לזכות בדין על ידי מצוה אחת שיוסיף עד יום הכפורים להכריע כף הזכיות .מצא צדיק וחתם לחיים ,וכמו מי
שזכיותיו יתרות על עוותיו בראש השה .גם בלא עשה תשובה הוא צדיק וחתם לחיים.
הה בגמרא יומא )דף פ"ז( איתא .רבי זירא כי הוה ליה מלתא בהדי איש .הוה חליף ותי לקמיה וממציא ליה .כי
היכי דיתי ופוק ליה מדעתיה .רב הוה ליה מלתא בהדי ההוא טבחא .לא אתא לקמיה במעלי יומא דכפורי .אמר
איהו איזיל אא לפיוסי ליה .פגע ביה רב הוא .אמר ליה להיכא קא אזיל מר .אמר ליה לפיוסי לפליא .אמר אזיל
אבא למקטל פשא .אזיל וקם עלויה הוה יתיב וקא פלי רישא דלי עייה וחזייה .אמר ליה אבא את זיל לית לי מלתא
בהדך .בהדי דקא פלי רישא אשתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה עד כאן לשון הגמרא .ופרש רש"י ממציא פשיה
לפי מי שחטא לו אולי יבקש ממו מחילה וימחל לו .חליף ותי .עובר ושוה .ומשלש פעמים רבות .בהדי טבחא.
הטבח חטא לו .קאזיל אבא רב .למקטל פשא .עכשו הוא מעישו למות .תבר רישא .משבר עצמות ראש של בהמה.
בקועיה בגרגרתו עד כאן לשוו.
זה שרב בא אליו והוא לא בקש ממו מחילה היה יותר גרוע מאשר אם רב לא היה הולך אליו .וכן אצל הקב"ה,
בימים האלו הוא קרוב אליו כדי שוכל לחזור יותר בקלות בתשובה ,כמו שהגמ' אומרת דרשו ה' בהמצאו קראוהו
בהיותו קרוב ,זה הימים שבין ר"ה ויו"כ .ואם אז לא חוזרים בתשובה ,החטא של 'לא לחזור בתשובה' יותר גדול מכל
מצווה שבתורה ,לכן לא מספיק לעשות מצוות רק חייבים לחזור בתשובה .עכת"ד.
עי' בשערי תשובה סי' תקפ"א )בש"ע סעיף א'( וע"ש שכתב בטור ברקת שיותר טוב בימים אלו להרבות
סליחות ותחוים עם הצבור מללמוד וכתב בר"י שכן ראה לקצת רבים שתמיד היו עוסקים בגופי הלכה
ובחבורים ובחודש אלול היו מיחים קצת מסדרם ללמוד גירסא רק תחוים ע"ש.
המחבר בסי' תר"ג אף מי שאיו זהר מפת של עכו"ם בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר .הגה ויש לכל אדם
לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בי' ימי תשובה וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאי כי יותר
מתחרט כשיודע שעשה משאיו יודע ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות יותר ביוקר מחטאת) :ד"ע ורביו
יוה ריש ברכות( .ובמשה ברורה ס"ק ב' ויש לכל אדם וכו' -כתב הרא"ש שיקרא באלו הימים באגרת
התשובה של רביו יוה והאר"י ז"ל כתב שחיוב ללמוד בספרי מוסר כל השה וכ"כ הגר"א במשלי בכ"מ
ובמע"ר ועל כל פים באלו הימים יעשה כל אדם כדעת הזוהר שישוב קודם שישכב ויתאון על חטאיו
ויפשפש במעשיו.
ועיין ביערות הדבש ח"א דרוש א' כי ז' ימים שבין ר"ה ליום הכפורים הם גד ז' ימי שבוע ובכל יום יעשה
תשובה על אותו יום ד"מ ביום ראשון יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו ביום ראשון וכן ביום ב' וכן כל ז'
ימים.
העיין להיות יותר טוב בי' ימי תשובה
מה שהמחבר מביא ש'אף מי שאיו זהר מפת של עכו"ם בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר' .מה העיין
לעשות דבר שהוא לא יעשה אחרי יו"כ ,האם זה לא רמאות? ויש בזה כמה מהלכים:
הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל אמר פעם לבחור שלמד מסילת ישרים כל הזמן רק עד קיות כי הוא לא מגיע
בעבודתו יותר גבוה מזה ,ואז הוא אמר לו ,פעם אחד אתה חייב לגמור את כל הספר כדי שתוכל לדעת לאן
אתה אמור להגיע ,אחרי זה באמת רק תלמד לאן שהגעת .וכן אפשר לפרש את מה שמתהגים בימים אלו
בחומרות שלא יעשו אחרי זה ,כי פעם בשה חייבים לחיות חיים יותר רוחיים ,כדי להרגיש לאן אחו
שואפים להגיע.
וכן היה הג"ר בצלאל ראקוב זצ"ל מסביר את הגמ' בברכות "ט .אמר רבי אלכסדרי אמר רבי יהושע בן
לוי :לא בראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב ,שאמר :״והאלהים עשה שיראו מלפיו״ .ע"כ .מה
15
עוזר רעם קצר לתווך הרחוק? אבל הפשט הכון הוא ,שכשאי כס לחדר חשוך ,אי תקל במכשולים
כמעט בכל צעד .אבל אם יש לי אפילו שייה אחת של אור ,אי כבר יכול להתמצא מספיק כדי להעריך
לאיזה כיוון כדאי ללכת ,בלי להמשיך להתגש כל הזמן בדברים .כן הוא בימים אלו ,אם אי חי חיים
אחרים ,יהיה יותר קל במשך השה החשוך למצוא את הדרך הכוה והאמיתית.
עוד מהלך שמעתי מהג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל ,שאם מישהו בוה בית ולבסוף ופל למטה ,לא הבית הרס
אלא הוא פל .כמו כן אם הוא חי חיים אחרים גם אם זה רק לתקופה מסויימת ,את הביין שבה עם
החיים האלו ,שאר קיים אלא שהוא כבר לא שמה -כעת.
עוד מהלך להבין את זה הוא ,שהקב"ה הוא מצא בימים האלו קרוב מאוד אליו ,ואם בא אורח חשוב,
מקים את הבית היטב כדי שהאורח יהה .כמו כן כשהקב"ה מגיע אליו ,מסים להיות הכי טוב ,ומתאים
לאורח המיוחד הזה.
בברכת כתיבה וחתימה טובה ,שת גאולה וישועה
לעילוי שמת אבי מורי ר' יוסף מאיר בן ר' יצחק זצ"ל לב"ע כ"ז כסלו תשמ"ט
לעילוי שמת ר' מאיר לייבוש בן ר' יחיאל מיכל זצ"ל 'המלבי"ם' לב"ע א' תשרי תר"מ
לעילוי שמת ר' ישראל בן ר' אשר זצ"ל 'היוקא מסטולין' לב"ע ב' תשרי תרפ"ב
לעילוי שמת ר' יצחק אריה בן ר' מתתיהו זצ"ל 'הבעל שם ממיכלשטאטט' לב"ע ד' תשרי תר"ח
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק בהוצאות ולדב לזכות ולעילוי שמה.
16
