נהורא נפישא · Nehora Nefisha — ראש השנה (2026-09-07)

נפיש"א נהורא
ראש השנה
ראש השנה
א גודל ימי הרחמים והרצון
נפיש"א נהורא
ראש השנה
וועד להוצאת תורת מורינו
הגאב"ד שליט"א
שע"י קהל חרדים בוענאס איירעס ארגענטינא יצ"ו
לזכות ולעילוי נשמת
ר' שמשון בן ר' משה יעקב ע"ה לתרומות ולהנצחות אפשר
נפטר ביום א' תשרי תשס"ז לפנות להוועד
טעל718-757-4024 :
אימעילbh1613vead@gmail.com :
עורך הקונטרס בעז"ה :הרב י .וו.
ב
נפיש"א נהורא
ראש השנה
שלמו כראוי .כשהיה עדיין רחוק גודל סגולת הימים
מהעיר ,שמעו בני אותה העיר כי
בא יבא המלך אליהם ,והיו בני בעומדינו בימים הנעלים הללו ,ימי
המדינה חרדים מאוד מפני ביאתו. רחמים רצון ,אשר כל בר דעת
מה עשו :יצאו גדולי המדינה מרגיש בנפשו את גודל השעה
לקראת המלך ,והתחננו את פני ונחיצות הזמן ,ראוי להתבונן בגודל
המלך לבקש מלפניו שימחול להם ערכם של ימים אלו .ובראשית
את חובתם הגדולה ,כי אין להם מה הדברים ראוי וגם נכון להביא את
לשלם .נתרצה ונתפייס ופטר להם מאמר חז"ל במדרשא (תנחומא פ' אמור סימן
המלך שליש ממסיהם .כיון שנתקרב כב .ובפירוש רש"י על ויקרא כג ,מ .ובילקוט שמעוני שם ,רמז תרמה
המלך יותר אל תוך המדינה ,יצאו -והובא להלכה בטור סי' תקפ"א) המאיר את העינים,
בני העיר -האנשים הבינונים להבין בטוב טעם ודעת את גודל
במעלה -לקראתו ,וגם הם עשו העת הזה .וזהו תוכן דבריהם:
כדבר הכת הראשונה ,וגם הם בקשו
מלפני המלך כמותם .והניח ופטר
משל למלך בשר ודם ,שהיה נוסע
להם המלך עוד שליש .ויהי כאשר
ובא לעיר אחת במדינתו ,שהיו
נכנס המלך אל פנים העיר ,יצאו כל
חייבים לו מסים וארנוניות שלא
בני העיר כאחד ,מקטנם ועד גדולם,
א וזל"ש המדרש תנחומא בפסוק 'ולקחתם לכם ביום הראשון' :רבי מני ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משל למה הדבר דומה .למדינה שהיתה חייבת
ליפס (מס) למלך ,והיה המלך משלח לגבותה ,ולא היתה נותנת ,שהיה שטר גדול .כך פעם הראשון .ופעם שני היה משלח לגבותה ,ולא היו נותנין .מה עשה
המלך .אמר לבני פלטרין שלו (שרי ועבדי המלך) ,עמדו ונלך עליהם .עד שהן הולכין כמו עשר מילין ,שמעו בני המדינה .מה עשו .התחילו גדולי המדינה יוצאין
לאפנטי של מלך (לקראת המלך) .אמר להם :מי אתם .אמרו לו :בני מדינה פלונית אנו ששלחת לגבותינו .אמר להם :ומה אתם מבקשים .אמרו לו :בבקשה ממך
עשה עמנו חסד ,שאין לנו מה ליתן .אמר להם :בשבילכם אני מניח לכם מחצה .עד שהוא בא ,יצאו בריוני המדינה (הבינונים) ,אף הן קידמו אותו כמו חמישה
מילין .אמר להם :ומי אתם .אמרו לו :בני המדינה פלונית ששלחת לגבות ואין לנו כוח לעמוד ,אלא בבקשה ממך שתרחם עלינו .אמר להם :כבר הנחתי מחצה,
ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה .עד שהוא מהלך ,יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים .אמר להם :מה אתם מבקשים .אמרו לו :אדוננו המלך ,אין לנו
כוח ליתן מה שאנו חייבים לך .אמר להם :כבר הנחתי מחצה ומחצה על מחצה ,ובשבילכם אני מניח הכל ,אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא .המלך ,זה מלך מלכי
המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך ויתברך שמו .בני המדינה ,אלו ישראל ,שהם מסגלין עוונות כל ימות השנה .מה הקדוש ברוך הוא עושה .אומר להם ,עשו
תשובה מראש השנה .והם נכנסים ובאים ביום הכיפורים ומתענים בו ועושים תשובה ,והקדוש ברוך הוא מוחל להם .ומה הם עושים .ערב ראש השנה גדולי הדור
מתענים ,והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעוונותיהם .ומראש השנה ועד יום הכיפורים ,יחידים מתענים ,והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעוונותיהם.
וביום הכיפורים ,כל ישראל מתענים ומבקשים רחמים אנשים ונשים וטף ,והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל ,דכתיב :כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויקרא
טז ,ל)....
ג
נפיש"א נהורא
ראש השנה
ועיקר ,ואין לעבור עליו בהיסח ואז פטר להם המלך את הכל ,ומחל
הדעת -כי יום קדוש ונשגב הוא, על כל חובותיהם כלא היו.
עת רצון ,ומקור נאמן להשפעת
סליחה ומחילה .סגולת הזמן של יום כך היא גם במלכו של עולם ,מלך
זה נעלה ועצומה ,ומסוגלת היא מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
מאד לעורר הלבבות לתשובה
בתחלה בערב ראש השנה יוצאים
שלמה.
מקודם גדולי וצדיקי הדור בתענית
ובתשובהב ,ומוחל להם הקדוש ברוך
חובת גדול הבית בערב יום הדין הוא על שליש מעוונותיהם .ולאחר
מכן ,בימי עשרת ימי תשובה שבין
וכי יבוא השואל וישאל בלבבו :הן כסא לעשור ,שבים הבינונים
כל זה נאמר על גדולי הדור וצדיקיו בתשובה ,ונמחל השליש השני .עד
המשולים לגדולי ונסיכי המדינה, אשר מגיע יום הקדוש והנורא,
ומה נענה אנן יתמי דיתמי ,אנשים עיצומו של יום הכיפורים ,אז
פשוטים אשר בעפר יסודנו -ואם מתקבצים כל בית ישראל יחדיו,
כן ,רחוקים דברי המשל מערכנו, ושבים כולם בתשובה שלמה
ולא אלינו הוסבו הדברים? מעומקא דלבא ,והקב"ה מוחל
וסולח על הכל ,ומלבין עוונותיהם
אך בינו נא זאת ,כי בכל בית כשלג ,כדבר שנאמר( :ישעיהו א יח) 'אם
בישראל יש בו ה'גדול' שלו .ראש יהיו חטאיכם כשנים -כשלג ילבינו'.
המשפחה ,בעל הבית הנושא בעול
הבית ובהנהגתו ,הרי הוא בבחינת המורם מהאמור ,כי יום ערב ראש
השנה איננו כיום חול רגיל כלל
ב כן יוצא מדברי המדרש שרק גדולים מתענין בערב ר"ה ,וכ"כ באור זרוע (סי' רנז)' :ודוקא גדולי הדור ולא אחרים כדאמר בירושלמי פ״ב דתענית ...אלא דוקא
גדולי הדור היו מתענין' .אבל עיין בב"י סי תקפ"א שכתב :ואע"ג דבמדרש קאמר דבער"ה גדולים מתענים ,נהגו באשכנז כולם להתענות משום דבדבר שהוא
צער לו כל הרוצה לעשות עצמו גדול עושה כדאיתא בפ"ק דתענית י' .וכן המנהג וכמ"ש במטה אפרים (סי' תקפ"א סעי' לח) :בער״ה נוהגים שהכל מתענים אם
הוא בן י"ג לזכר וי"ב שנים לנקבה .עיי"ש.
ד
נפיש"א נהורא
ראש השנה
ביאור מאמר הכתוב 'יקדמו פניך', 'גדול הבית' ,ועליו מוטלת האחריות
שעל האדם להקדים ולהביא את הגדולה של כל הבית.
ה'חסד' של ימי התשובה ,ולעשותו
מגן וצינה קודם שיפגע במידת על כן ,מחויב כל אדם בערב יום
ה'אמת' והמשפט של ימי תשרי .כי הדין לראות את עצמו כ'גדול'
כאשר ישקוד האדם ויזכה להקדים בביתו .לעורר לבו לתשובה ,לחפש
ולשוב בתשובה מתוך ה'חסד' בערב בדרכיו ולתקן את מעשיו ,כדי שעל
ראש השנה ,הרי הוא פועל ידי שיקדש את עצמו ואת ביתו,
באתערותא דלתתא להמתיק את יזכה הוא וכל בני ביתו להכתב
מידת הדין הקשה .וממילא ,בהגיע ולהחתם בספרן של צדיקים גמורים,
חודש תשרי ,שוב אין מדת ה'דין' לחיים טובים ולשלום.
והמשפט מתוחה בתוקפה הקשה ,כי
מתהפכת למידת הרחמים והרצון.
הקדם ה'חסד' ל'אמת'
ומצינו מאחד מן הצדיקים הקדושים,
עמודי עולם ,אשר לא היה ניחא והנה עומק הדבר בסגולת התשובה
ליה ולא ישרה דעתו בשמעו כי ביום ערב ראש השנה ,יש לבאר על
המון הבריות מכנים את ימי ראש פי סוד הכתוב (תהלים פט ,טו)' :חסד
השנה בשם 'יום הדין' .והיה אומר, ואמת יקדמו פניך' .דהנה ימי חודש
דאין ענין המילה 'דין' כפי המורגל אלול המה בבחינת ה'חסד' ,וימי
בפי ההמון לשון קצף ומידת הדין חודש תשרי המשמשים ובאים
הקשה חס ושלום ,כי אם לשון לקראתנו המה בבחינת ה'אמת' -
'בירור ומשפט' הוא .אולם באמת היא מידת הדין והמשפטג .וזהו
ג כאיתא מהאריז"ל (שעה"פ שה"ש) על הפסוק 'אני לדודי ודודי לי' וז"ל ר"ת אלול ,לרמוז כי בחדש אלול הקב"ה מתרצה עם ישראל ונעשה דוד להם לקרבם
בתשובה ,והוא קרוב לקוראיו בחדש זה .וכעי"ז כתב ר' חיים ויטאל זי"ע (עץ הדעת טוב ורע ד"ה או ירמוז) כי אז נהפך הקב"ה לידיד ואוהב אל האדם השב
בתשובה.
ועיין מהרי"ל (הלכות ימים נוראים) וז"ל :דרש מהר"י סג"ל משנכנס אלול מרבין בתשובה ...ע"כ צריך כל אדם להסיר השרשים הרעים ורוע מעלליו מן לבו קודם
יום הדין של ר"ה וירגיל את עצמו כל ימי אלול להתרגל בהן בעשרת ימי תשובה.
ה
נפיש"א נהורא
ראש השנה
המבדילים בינינו לבין אבינו הינה יום הרחמים והרצון ,שהרי
שבשמים ,ולהמשיך על האדם רוח יודע כל משכיל כי המשפט העליון
טהרה ממרום לשוב אל ה' באהבה אינו אלא לטובתם ולהרמת קרנם
ובשמחה ,ומרומז במה שאמר של ישראל; ואף כי בוודאי יום
הכתוב' :ומל יהוה אלהיך א'ת משפט וחשבון הוא קמי מלכא
ל'בבך ו'את ל'בב זרעך' ,אשר ראשי עילאה ,ביקש אותו צדיק להמתיק
תיבותיו של מקרא זה עולים כסדרן ולשרש מלב העם את הפחד
'אלו"ל'ד. המבוהל -המוליד עצבות ורפיון
ידים ,ולעורר בקרבם יראת רוממות
ואונקלוס תרגם שם על אתר' :ויעדי עילאית המיוסדת על בטחון בעוצם
ה' אלהך ית טפשות לבך' - רחמיו ואהבתו של המלך המתגלה
שפירושו שמסיר הקדוש ברוך הוא ביום קדוש זה.
את טפשות הלב ,היא היצר הרע
והתאוות המטמטמות את הלב .וזהו
הסגולה הצפונה בימי אלול ,להסיר סגולת הימים להסרת ערלת הלב
את ערלת הלב מעל האדם ומעל
זרעו .על כן ,מחויב האדם להרבות וברור הדבר ,כי כאשר מכין האדם
בתפילה ובתחנונים בימי רצון אלו את עצמו מקודם בימי אלול ,קל לו
-עוד קודם שיתיצב למשפט -בעדו יותר להיכנס אל שערי הימים
ובעד צאצאיו ,שיזכו להסרת המסך הקדושים ,ואינו כמי שבא פתאום
המבדיל ,ותקובל תשובתם ברחמים אל תוך המועד .הלא זה הדבר
ובחנינה ,ויכתבו בספר החיים. המורגל בפינו מדי שנה בשנה ,כי
חודש אלול מסוגל הוא ביותר
להסיר את ערלת ומסכי הלב
ד כמ"ש בעל הטורים פ' נצבים :את לבבך ואת לבב .ר''ת אלול .לכך נהגו להשכים להתפלל סליחות מר''ח אלול ואילך .וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה' ,לולא,
אותיות אלול .שמאלול ואילך חרדתי נגד ה' .וראה הערה הקודם.
ו
נפיש"א נהורא
ראש השנה
אלא שיצרו הרע של מנשה היה חביבות היסורים המעוררים לתשובה
תקיף וחזק ,ועמד כחומה בצורה
בפני כל תוכחות אביו. והנה בגרסא דשמעתתא בגמרא
(סנהדרין קא ,).מצינו דבר נשגב :כאשר
ואת אשר לא פעל חזקיהו המלך חלה רבי אליעזר ונכנסו חכמים
בחינוכו ובדמעותיו ,פעלו היסורים לבקרו .ואמרו לו כולם דברים של
הקשים והמרים .בשעה שבאו אויביו ניחומים ,לעומתם פתח רבי עקיבא
ולכדוהו ,ונתנוהו בתוך דוד של ואמר באותה שעה' :חביבין יסורים'.
נחושת רותחת ,או אז ,מתוך מצר
הגיהנום עלי אדמות ,החל לזעוק אל ולכאורה יפלא בשכל אנוש ,וכי מה
השי"ת .שם ,בתוך כור הברזל ,נכנע חביבות יש בכאב ,ואיזה חן ימצא
לבבו והכיר בבוראו (כמובא במדרש ובירושלמי האדם בתוך הצער? אך ר' עקיבא
סנהדרין פרק י' הלכה ב') ,עזב את עבודת עצמו ביאר שם הענין ,על פי
הגילולים ושב בתשובה שלמה המבואר בדברי רבותינו ז"ל
וגמורה (דברי הימים ב' ,לג ,יב-יג). במעשהו של מנשה מלך יהודה.
נמצאנו למדים ,כי לעיתים היסורים הנה אביו של מנשה ,חזקיהו המלך,
הם השבט המעורר המביא את היה צדיק תמים אשר מסר את נפשו
הטובה הגדולה ביותר לאדם .ומכל להרבצת התורה ולחינוך כל בית
מקום ,צריך האדם לבקש ולהתחנן ישראל בטהרה ובקדושה ,עד שבדקו
לפני שוכן מרומים שלא יבוא מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם
להצטרך לידי כך ,אלא יזכה לשוב הארץה .ויש לשאול ,כיצד יצא בן
בתשובה שלמה מתוך בריאות ונחת. סורר ומורה כזה מאב קדוש וחסיד
כחזקיהו? הרי בוודאי השקיע בו
כוחות עצומים והרבה עליו בתפלה,
ה כדאיתא סנהדרין צד :שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו בדקו
מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה וכו'.
ז
נפיש"א נהורא
ראש השנה
נפלאה ,דוקא על ידי ריבוי הטובה. ויתחנן אל מול פני ה' בכל לב
בבחינת 'נקמה בחסד'. ונפש ,כי גם אם נגזרה גזירה חס
ושלום מן השמים שצריך הוא
וביאור הדברים :במקום להביא עליו להתעורר משנתו ולתקן את אשר
יסורים ומכאובים -הקדוש ברוך עיוות ,יהיה נא אך ורק מתוך חסדים
הוא משפיע על האדם שפע ברכות, גלוים ורחמים פשוטים,אבל לא על
בני ,חיי ומזוני רוויחי ,רפואות ידי יסורים וחלאים רעים ח"ו .על
וישועות ,והנה ,כאשר האדם הוא פי המיוסד מתורתו של מרן הבעל
בעל נפש ומרגיש בעצמו ,יודע הוא שם טוב הקדוש זי”עו בסוד
כי איננו ראוי לכל הטוב הזה ,ומכיר הכתוב' :ק-ל נקמות ה'' (תהלים צד ,א)
במיעוט ערכו וחסרון מעשיו ,הרי ולכאורה יש להבין בזה -הרי דרכו
הוא מתמלא בבושה גדולה מול של עולם ,כאשר באה נקמה ,היא
שפעת טובו של הבורא .ולבו נשבר נעשית במידת הדין קשה ובלבוש
בקרבו ונכלם מבושה גדולה מול של רוגז .ונודע בשערים אשר שם
שפעת טובו של הבורא ,באומרו: יהו"ה היא שם הרחמים ,ואם כן
'איך אשלם רעה תחת טובה?' בושה האיך שייך לומר קל נקמות יהו"ה?
זו ,גורמת בלבו זעזוע עמוק ותשובה אכן יסוד זה קבוע ומיוסד במשנתם
עמוקה ,והרי היא פועלת בו את של צדיקים :כי יש אשר הקדוש
פעולת הזיכוך עוד יותר מאילו עבר ברוך הוא נוקם באדם בדרך חסד
ו מובא בספה"ק תולדות יעקב יוסף בפ' בא (בד"ה על מצות) וז"ל :שמעתי ממורי פי' הפסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע (תהלים צד) ע"פ משל לאיש כפר א'
שמרד במלך שהכה ורגם איקונין של מלך או כיוצא בזה ,ומיד עשה המלך אותו לראש והעלהו ממדריגה למדריגה עד שנעשה משנה למלך .וכל מה שהטיב
המלך עמו יותר והביאו ליותר מדריגה וראה יותר כבוד המלך ומשרתיו והנהגותיו היה יותר צער לזה שהיה בן כפר בזכרו שמרד נגד המלך הגדול הרחמן הזה ומה
שהיה ראוי לעונש הוא מטיב עמו יותר .והמלך עשה בכוונה מכוונת שאם היה ממיתו היה צער לפי שעה ותו לא ,משא"כ בדרך הנ"ל מצטער כל ימיו ומוסיף
תמיד כשעלה ליותר גדולה מוסיף צער על צערו איך מלאו לבו למרוד עיני כבודו .וז"ש אל נקמות ה' ,ר"ל שנקמות הש"י הוא ע"י מדת הרחמים ,שלא כמלך בשר
ודם ,והוא כי אל נקמות הופיע ,ר"ל שהנקמה הוא במה שהופיע לו מגדולתו ,ובראותו גדולת המלך ובזכרו שמרד נגד מלך זה אין לך צער גדול מזה ודפח"ח.
וממשיך שם :והנה כל זה הוא באיש משכיל הנותן אל לבו גודל שפלותו וחטאו וידע מעלת התרוממות המלך הגדול אז יותר שמשפיע לו -יותר מצטער וכו׳
משא"כ איש פתי וסכל בראותו שמרד במלך ואפ"ה המלך משפיע לו כל טוב סובר או שאין השפעתו מהמלך וכופר בטובת המלך או ששוה בעיני המלך המורד
והנכנע מצד חסרון בחיק המלך ח"ו שאינו מרגיש וכיוצא בענין זה אז המלך מורידו מגדולתו ויותר מצטער מאילו הי׳ ממיתו כשהי׳ בן כפר ועיי"ש בהמשך דבריו.
וידוע מהמגיד ממעזריטש שמפ' בזה הלשון בזמירות של שבת משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם ,והדברים עתיקים .וראה עוד בקדושת לוי על פרקי אבות
פרק ב' מ"ה.
ח
נפיש"א נהורא
ראש השנה
מחסרון דעת גמור עשה זאת ,ולא יסורים קשים .וזהו 'נקמה בחסד',
ידע כלל בפני מי הוא עומד .מה שהטובה עצמה מביאה את האדם
עשה המלך? חלף אשר יגזור עליו לידי הכנעה ותשובה מאהבה ,עד
דין מות ,צוה להביא את האיש אל שהאדם בעצמו רואה את גודל חסדי
תוך היכלו פנימה ,ולמנותו לעבד ה' ,ונופל עליו פחד ובושה גדולה,
בארמון המלך ,להיות קרוב אל ועושה תשובה מאהבה.
שולחן המלכות.
ויהי כאשר החל אותו בן כפר לשרת משל בן הכפר
בהיכל ,וראה בעיניו כיצד כל
השרים והרוזנים יחדיו ,חלים ומשלו לזה משל :לכפרי אחד ,אדם
ורועדים מפני אימת המלכות ,וראה פשוט ודל דעת ,אשר מעולם לא
את כל ההכנות העצומות והמפוארות ידע ולא שמע מושג מלך מהו ,ולא
העשויות לכבוד המלך ,נפלו עליו הכיר כלל במעלת רוממות המלכות
פחד ובושה באמרו' :איך העזתי ותפארתה .ויהי היום ,ועבר המלך
לזרוק אבן במלך רם ונישא כזה?', באותו הכפר ,ובן הכפר הזה ,מתוך
ומאידך גיסא נשבר לבו בקרבו קלות ראש וסכלות גמורה ,נטל אבן
בראותו כי המלך לא השיב לו וזרק אותה כלפי המלך .בשמוע בני
כגמולו הרע ,אלא אדרבה ,מקרב המדינה את הדבר הרע הזה ,חל
אותו ומאכילו משולחנו .ומתוך כך, עליהם אחז ורעדה ,ואמרו כולם פה
נכנס כאב גדול ועצום בלבו. אחד כי בן מות הוא האיש ,וראוי
להענישו בכל חומר הדין על אשר
לימים ,העלהו המלך לדרגה רמה העיז פניו לזרוק אבן במלך.
יותר בין שרי החצר ,וככל שהיה
עולה במעלות המלוכה וזוכה אולם המלך ,בחכמתו הרמה
לקירוב יותר ,כן גדל כאבו בקרבו, וברחמיו הרבים ,ידע והבין כי
והעבירה אשר עשה היתה מציקה הכפרי הזה לא עשה להכעיס ,אלא
ט
נפיש"א נהורא
ראש השנה
והוא מרגיש בכל חושיו כי אינו לו ומנקרת במוחו בכל עת' :כיצד
ראוי לכל הטוב והשפע שמשפיע פגמתי במלך טוב ורחום כזה?!'.
עליו הבורא .אדם כזה ,בראותו את
רב טוב לבית ישראל ,מיד מתעורר והנה ,זהו בחינת 'נקמה' נפלאה ,אך
בבושה גדולה ובחרטה עמוקה על אינה נקמה של אכזריות ,אלא נקמה
רוע מעשיו. הנעשית על ידי חסד ,אשר גורמת
להחוטא להתעורר מעצמו בחרטה
אבל אם ,חלילה ,יבוא האדם לידי גמורה ועמוקה .כי הלא אין תכלית
מדת הגאוה והישות ,וידמה בלבבו המלך להעניש ולנקום ,אלא לעורר
כי הכל מגיע לו בדין ובצדק בזכות את האדם משנתו ולהשיבו מדרך
מעשיו ותורתו ,הרי שגם אם ישפיע הטעות.
עליו הבורא חסדים מרובים ,לא
יתעורר מהם כלל לתשובה .הרי זה
-אדרבה ,ישקע עוד יותר בעוונותיו, והוא הדבר כביכול אצל מלכו של
ויוסיף לרדוף אחר תאות לבו, עולם ,אשר כל יסוריו וגזירותיו אינם
באומרו כוחי ועוצם ידי עשו לי את באים לשם עונש ונקמה ,אלא הם
החיל הזה. עצמם הטובה והחסד הגדול ביותר,
לעורר את האדם מתרדמתו ולקרבו
ולכן יש להתחנן לפניו בשברון לב תחת כנפי השכינה.
בתפילה ותחנונים :אתה ה' היודע
יצרנו והמביט אל תוך מסתרי כליות
ולב ,יודע ומכיר כי אין אנו צריכים לקבל הטובה באופן הנכון
חס ושלום לעונשים קשים ומרים
כדי להתעורר ,אלא אך ורק לחסדים ברם ,צריך האדם לדעת כי כל
גלוים ורחמים פשוטים .כי כאשר האמור אינו אלא אדם שאינו מחזיק
ישפיע הבורא יתברך שמו מעוצם טובה לעצמו ואינו מתיהר לומר
טובו הגדול עלינו ,וימטיר עלינו 'צדיק אני' ,אלא לבבו נשבר בקרבו
י
נפיש"א נהורא
ראש השנה
ומשל למה הדבר דומה -לאדם טללי ברכה ונעימות ,מיד ימס לבבנו
אשר נפל בהתעלפות ,וכדי להשיב בקרבנו ונבין מעצמנו את גודל
את נפשו אליו ולהצילו מן המיתה, רחמיו וחסדיו ,ומתוך כך נשוב אליו
מוכרחים הרופאים להכותו ולדוקרו בתשובה שלמה ואמיתית.
במחטים ובסממנים שונים כדי
שיקיץ מעלפונו .אף כאן ,אין המכות
באות מתוך אכזריות ,אלא מתוך תכלית היסורים לעורר הישנים
רחמים עצומים כדי להציל את חייו.
וכל היסורים רח"ל ,הם שבט מוסר אמנם צריך האדם לדעת :כי כאשר
של חסד להקיץ את הנפש אין האדם מתעורר מתוך דרכי
מתרדמתה ,למען יחיה ולא ימות. החסד ,ומלכו של עולם מוכרח -
כביכול ,חלילה לשלוח עליו יסורים
*** ועונשים כדי להעיר את לבבו מן
תרדמת שינתו -ואף על פי כן אין
האדם מבין את הרמז ,אלא תולה
עומק התשובה הפותח שערים נעולים את פגעי הזמן במקרה ,בטבע
ובסיבות שונות -אזי מביא עליו
עוד ראוי למיקם על דא ,בביאור הקדוש ברוך הוא יסורים קשים
המקרא שאומרים בימי עשרת ימי וגדולים יותר רח"ל ,עד אשר יאלץ
תשובה' :ממעמקים קראתיך ה'' (תהלים בעל כורחו להתעורר משנתו.
קל א) .ובפשטות ,ביאור תיבת
'ממעמקים' היא' :מעומקא דליבא', כי באמת ,אין חפץ להקדוש ברוך
מנקודת עומק הלב של האדם ,משם הוא להעניש את בריותיו ואינו חפץ
ישפוך שיחו ותפילתו לפני קונו ,כי במות המת ,אלא כל מגמתו
תפלה הבאה מן העומק בוקעת כל ותכליתו ,לעורר את האדם מטמטום
שחקים. הלב ,שישוב מדרכו וחיה.
יא
נפיש"א נהורא
ראש השנה
ומכל מקום ,אל יפול לב אנוש אמנם ,מצינו בזה רמז נפלא בתורת
בקרבו לומר ,מה ערך ותועלת יש בעל בני יששכר זי"עז ,כי תיבת
בצלותא דדחקא (צעקה מתוך הדחק) עמ"ק ר"ת :ע'שו ,מ'נשה ,ק'ין.
הבאה מחמת המציק והיסורים? אלא כדאיתא בגמרא (סנהדרין קא) ששלשת
דא גזירת אורייתא ,שחפץ ה' בתקנת אלו באו בטענות ואמתלאות לפני
השבים בכל ענין ,ואפילו אותה השי"ת ,למען ימחול להם ויקבלם,
תשובה המתעוררת באדם מחמת הגם שלא היה להם שום זכות
המכות והיסורים שספג ,אינה שבה באמת.
ריקם מלפני אדון כל ,אלא -דוקא
מתוך מעמקי החושך והשפלות הן גלוי וידוע כי פעמים רבות יסובב
מתגלה האור הגדול. אדם ולבו בל עמו ,ולו קרירות
עצומה באיבריו כלפי עבודת הבורא
צא ולמד מה עשה מנשה המלך? יתברך שמו ,עד אשר יאמר נואש
בשעה שבאו עליו יסורים קשים מלעורר נפשו .אכן ,כאשר יפקוד את
ויאסרהו בנחשתים בתוך כור הברזל, האדם חס ושלום מצוק ומצר ,ורבצו
התפלל לפני הבורא ,ואמר :אם לא עליו ימי עוני וצרה ,אז יתעורר
תענני אני אומר כשם שאלו אין מתרדמת הזמן ויכיר את השי"ת
בהם ממש וכו' ,ומלאכי השרת המשגיח מלמעלה - .בשעה שנשברה
ביקשו לחסום את תפילתו וסתמו משענת קנה רצוץ של בשר ודם,
את חלוני הרקיע משום שעשה הרע מתגבר בתוכו הניצוץ האלוקי השוכן
בעיני ה' ,אך מה עשה הקדוש ברוך בקרבו ,ומבין כי אין עוד מלבדו.
ז וז"ל הבני יששכר במאמרים לחודש תשרי מאמר ב' (יום הכסא) אות יד :שיר המעלות ממעמקים וכו' .אמרו רז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב) במנשה כשעשה
תשובה קרא מקודם לכל הע"ז ואח"כ קרא להש"י ,ואמר אם לא תענני אני אומר כשם שאלו אין בהם ממש וכו' ,אזי באו המלאכים וסתמו כל החלונות ,והש"י
פתח לו פתח כביכול בחתירה .והנה בא בתשובתו זאת בעלילה ובזרוע ובעל כרחו – כביכול ,ואף על פי כן פתח לו הש"י פתח התשובה ,ותשובה כזאת נקרא
'עומק' כי מאד עמקו מחשבותיו ואין משיג מאין ולאין תועיל תשובה הבאה בזרוע בעלילה באין זכות לאדם והוא לכבודו ית"ש ,וכמו שאמר מנשה אני אומר
כשם וכו' וח"ו אין זה כבודו .ואמרו רז"ל (סנהדרין קא( 'שלשה באו בעלילה קין עשו מנשה באין טענה בזכות רק באו בעלילה ונתקבלו דבריהם.
וזהו שיש לרמז ממעמקים קראתיך י"י ,אני קראתיך י"י שתעננו מן עומק ,הגם שבידינו זכות אין ,עם כל זה כבודך היא שתקבלנו ותעננו ,וזה הוא שנקרא 'עמק'
כנ״ל .ועל כן עמ"ק ראשי תיבות ע'שו מ'נשה ק'ין ,ונרמז כשם שנתקבלו דבריהם באין זכות רק לכבודך כן תקבלינו וכו'.
יב
נפיש"א נהורא
ראש השנה
מכאן נראה בעליל עד כמה חפץ הוא? חתר לו חתירה (כמין נקב
הבורא יתברך בתשובתם של ישראל, ופתח חשאי) תחת כסא הכבוד ,כדי
ואפילו הפושע הגדול ביותר אין לקבל את תשובתו של מנשה.
השער ננעל בפניו.
ויש להתבונן דבר נורא בכאן :כי
וכיוצא בדבר מצינו אצל קין ,אשר אף על פי שקלקל מנשה והרבה
אמר לפני ה'' :גדול עוני מנשוא' להרשיע ,ומילא את ירושלים
(בראשית ד ,יג) ופירושו בלשון בתמיהה: תועבות ,ואף העמיד צלם בהיכל
וכי כל העולם כולו אתה סובל בבית ה' ,עם כל זאת מצא פתח
ומנשא ,ורק את עווני אין בידך פתוח לשוב בתשובה.
לכלכל ולהרים? הרי שבא בטענה
ושאלה כביכול כלפי מעלה ,באופן כיון שראה שכל אלוהי הנכר אשר
שהכריח כביכול את הבורא למחול עבדם לא יכלו להושיעו בעת צרתו,
לו ,רק למען כבוד שמו ,בלי שום לא נותרה לו ברירה אלא לפנות אל
טענה לצדק את עצמו. אלוקי אבותיו ,ובאותה שעה חזר
בתשובה שלמה ,והקב"ה קיבלו
וזהו עומק כוונתנו בתפילות הימים והשיבו למלכותו .ואף על פי
הנוראים כי אנו באים ומבקשים שהיתה זו המסילה האחרונה
מחילה מתוך עומק הלב ,ובאים שנותרה לו ,לאחר אשר הרחיק נדוד
בשפלותנו לבקש דרך לתשובה ,ואף ועבד כל ע"ז שבעולם וראה במו
שאין בידינו מעש ,הרי אנו קוראים עיניו שאין בידם לעוזרו ,ורק אז
מן 'עמק' שמהם הרי לנו אות בעת כלו כל הקיצין וראה כי אין
ומופת ,כי אין לך דבר העומד בפני מושיע ,פנה בכל לבבו לשפוך שיח
התשובה ,ואפילו הפושע הגדול ותפילה לפני אדון כל ,מכל מקום
ביותר -אם מבקש למען ה' וכבודו פתח לו הבורא יתברך שמו שערי
ית' -שערי שמים נפתחים לקראתו. רחמים.
יג
נפיש"א נהורא
ראש השנה
ועל כן חובה קדושה היא על סוד מזמור 'שיר המעלות ממעמקים'
המשכיל להתבונן ,כי כל מילה
ותיבה ממזמור זה יקרה וחשובה גם נודע בשערי בינה כי מזמור 'שיר
למאוד ,וראוי לאומרה בהתעוררות המעלות ממעמקים קראתיך ה''
רב ובכוונה עצומה. גנוזים וטמונים בו רזי דרזין,
וסגולות נוראות ונשגבות ,ובפרט
*** בימי הרחמים והרצון .ויסודתו
בהררי קודש ,בספר הקדוש 'פרי עץ
חיים'ח בביאור סוד עשרת העומקים
סגולת מזמור 'לה' הארץ ומלואה' המוזכרים בספר יצירה -עומק
ראשית ועומק אחרית ,עומק טוב
נהגו ישראל קדושים לומר בליל ועומק רע ,עומק רום ועומק תחת,
התקדש חג ראש השנה ,את המזמור וארבע רוחות השמים ,העולים כולם
הנורא 'לדוד מזמור לה' הארץ בסוד מספר רי"ו -כי בכל יום
ומלואה' (תהלים כ"ד) .והנה נודעו בשערים מעשרת ימי התשובה ,מתעורר עומק
דברי רבותינו המקובלים ,ובפרט ומידה אחרת בקדושה העליונה
בספרי תלמידי רבינו האר"י הק' הנובעת מעומק הבינה .וכנגד זה
זי"ע,ט אשר הפליגו בגודל שגב עומד האדם ואומר מזמור זה ,לחלץ
מעלת מזמור זה בלילה זה ,וגילו נפשו ממצולות עשרת עומקי
כי הוא צינור נפתח וסגולה נפלאה הקליפה והטומאה ,ולהתקרב אל
להשפעת הטל והפרנסה לכל ימי מול פני המלך המשפט.
השנה הבאה עלינו לטובה ,וקראו
ח ז"ל מהרח"ו בפרי עץ חיים (שער תפילות ר"ה פרק ז') :טוב לומר בכל י' ימי התשובה בין ישתבח ליוצר מזמור ממעמקים קראתיך ,כי סוד עומק גי' רי"ו כי הוא
גבורה .וכבר ידעת איך בכל יום מאלו הי' מתעורר א' מי' עמקים הנזכר בספר יצירה ,עומק טוב ועומק רע וכו'.
ט וז"ל בפרע"ח (שער ר"ה פרק ז') :וקודם קדיש בתרא שלא יחסרו לו מזונותיו כל השנה יאמר המזמור כ"ד בתהילים וכו'.
יד
נפיש"א נהורא
ראש השנה
אולם ,מצינו בזה פלוגתא וחילוקי לאמירתו בשעה שפותחין את הארון
גירסאות בין גדולי המקובלים בדעת בשם 'פתיחת שערי פרנסה'.
האר"י ז"ל; שיש מרבותינו הנוטים
לומר כי עיקר הכוונה בפסוק זה וביאור פשטות הדבר בדרך העבודה,
היא בניקוד שוא וסגול ,שוא וקמץ כי בשעה שהאדם משיב אל לבבו
-לאמר :אות יו"ד בשוא ,ה"א בראשית השנה ,ומכיר באמת
ראשונה בסגול ,ו"ו בשוא וה"א ובתמים כי 'לה' הארץ ומלואה תבל
אחרונה בקמץ ,כדי לעורר רחמים ויושבי בה' ,ואין לשום נברא כוח,
נשגבים מבינה עילאה .ובין כך ובין ממשלה ומציאות בלעדי גזירתו
כך ,הכל הולך אל מקום אחד ליחד יתברך ויתעלה -הרי הוא מסיר
קודשא בריך הוא ושכינתיה ,ולהריק מעליו כל משענת כזב של בשר
ברכה עד בלי די לעמו ישראל. ודם ,וממילא פותח בעדו שערי
שמים וממשיך על עצמו ועל ביתו
שפע ברכה ,חיים ורווחה והצלחה,
סגולתה גם לתשובה וחיים טובים מאוצר מתנת חסדו המלא.
באמת ,מלבד היות המזמור הזה עוד נתבארו בדברי האר"י הקדוש
צינור קדוש להשפעת הטל והפרנסה, כוונות נשגבות בנקודות שם ההוי"ה
גילה לנו רביה"ק זי"ע כי גנוזה בו ברוך הוא המפורש בפסוק 'לה'
סגולה עצומה לעורר ולפתוח בה הארץ ומלואה' -לפתוח אוצרות
שערי שמים ושערי תשובה. שמים .והנה נוהגים המקובלים לכון
באותיות השם בניקוד שו"א וקמ"ץ
דהנה באותה פרשה נאמר בסוף לסירוגין -דהיינו אות יו"ד בשוא,
המזמור' :שאו שערים ראשיכם ה"א בקמץ ,ו"ו בשוא וה"א אחרונה
והנשאו פתחי עולם ויבא מלך בקמץ -שהוא הניקוד המיוסד
הכבוד' .וכבר דרשו חכמינו ז"ל להמשיך שפע ממקור הברכה אל
במס' שבת (ל ע"א) ,שבשעה שביקש ספירת המלכות הנבנית ביום זה.
טו
נפיש"א נהורא
ראש השנה
וזכרון דוד יעמוד לן לטובה ביום שלמה המלך ע"ה להכניס את ארון
המשפט. הברית אל בית קודש הקדשים בבית
עולמים ,דבקו השערים זה בזה ולא
זאת ועוד ,שבאמירת מזמור זה נפתחו .התפלל שלמה ועמד בעשרים
נפתחים לאדם אף שערי חיים וארבע רננות ,ולא נענה מן השמים;
ורפואה ממש ,הכרוכים בשערי עד אשר הזכיר חסדי דוד אביו
הפרנסה ,כחדא שרין וכחדא נפקן. וביקש' :ה' אלקים אל תשב פני
ומקור הדברים נפיק מבאר חכמינו משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך' (דברי
ז"ל במסכת תענית (ח ,):בעובדא הימים ב ו ,מב) .באותה שעה ,נמוגו כל
דהוה באנשי עיר אחת שהיו נתונים הדינים ונפתחו השערים לרוחה,
בצוק העיתים -הן מחמת חולי ונהפכו פניהם של כל שונאי דוד
משתוללת שהיתה ומגיפה ומקטרגיו כשולי קדרה ,לפי שידעו
בחוצותיהם ומפילה חללים ,והן והכירו הכל בבירור כי מחל לו
מחמת רעב כבד שלא היה להם הקדוש ברוך הוא על אותו עוון,
שבר אוכל .והיו תמהים בלבותיהם ונתרצה לו באהבה.
כיצד יפילו תחינתם לפני ה' ,לפי
שקשה לבקש רחמים על שני ענינים נמצא שמאחר דמזמור זה ובפרט
יחדיו .עמדו ונמנו לבקש רחמים על הפסוקים 'שאו שערים' מרמזים על
השובע והמזונות בלבד ,ואמרו בזה פתיחת השערים בזכותו של דוד
סברא עמוקה :כלום יתן הקדוש המלך ,הרי שיש במזמור זה עדות
ברוך הוא פרנסה ומזון למתים נצחית על כוחה הנורא של
השוכנים עפר? הרי בעל כרחך ,אם התשובה .על כן ,יקר ערכו של פרק
ינתן לנו שובע לחם מן השמים, זה עד מאוד ,שכן בכוחו להמשיך
ינתנו לנו חיים עמו ,ובזכות תפילת על האדם לא רק שפע של פרנסה
הפרנסה נתבטלה מעליהם גם גזירת גשמית ,אלא גם לעורר רחמי שמים
לפתוח לו שערי תשובה ומחילה,
טז
נפיש"א נהורא
ראש השנה
וכיון שפסקו לו מן השמים עושר המגיפה הקשה ,כי כשנותן הקב"ה
נגזר ושפע של מזונות ,ממילא שובע -לחיים הוא נותןי.
הוכרחו בבית דין של מעלה להעניק
לו חיים ואריכות ימים ,שהרי אין וכעין דא מצינו מעשה נורא מרבינו
המזון והשפע ניתנים אלא לחיים. המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע ,אשר
בא לפניו איש אחד בלב נשבר
הרי לנו כי המשכת הברכה והפרנסה ונדכא לבקש רחמים על חולה
הגשמית גוררת עמה את החיים מסוכן שהיה מוטל בתוך ביתו בין
בכללם ,וכולם נכללים זה בזה, חיים למות ,לאחר שכבר סבב בין
ופונדק אחד יכילם בימי ראש השנה צדיקי הדור ולא מצא מזור ותרופה
הנוראים -תשובה ,פרנסה וחיים. למחלתו.
*** עמד המגיד זי"ע וגזר אומר ,ופעל
ישועה גדולה ורפואה לחולה.
כששאלוהו תלמידיו לאחר זמן כיצד
תכלית סימני החג בהשקט ובבטח עלה בידו לבטל את רוע הגזירה,
השיב להם ברוח קודשו ואמר:
עוד יסוד גדול וכלל קדוש יש באמת ראיתי כי שער החיים כבר
להודיע בהנהגת ימי הקודש האלו; ננעלו בעד אותו חולה ,וכבר נחתם
כי עיקר נשגב לאדם בימי ראש גזר דינו למיתה רח"ל ,ולא היה
השנה הוא להיות שרוי בשלוה פתח עוד לבקש על רפואתו; מה
ובמנוחת הנפש. עשיתי? הפכתי את פני התפילה
והרעשתי עולמות בתחנונים על ענין
עשירותו ופרנסתו של אותו אדם!
י והא לך לשון הגמרא שם :בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי היכי נעביד ניבעי רחמי אתרתי לא אפשר אלא ליבעי רחמי אמותנא וכפנא ניסבול
אמר להו ר' שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב דכתיב (תהלים קמה ,טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.
יז
נפיש"א נהורא
ראש השנה
כי מכל הסימנים כולם ,הסימן הרי מצוי מאד בדורותינו ,כי מחמת
הנשגב והעיקר הגדול מכולם הוא גודל אימת יום הדין ותוקף המשפט,
להיות שרוי בשלוה ,בנחת ובמנוחת נופלים בני אדם פעמים רבות,
הנפש ,ולהשרות בתוך נוהו רוח של בעונותינו הרבים ,לידי כעס ,קפידה
חדוה וצהלה .ואף אם חלו שינוים ורוגז ,ואין לך מכשול גדול ופירצה
ועיכובים בהבאת הסימנים אל נוראה מזו ביום הקדוש הזה.
השולחן ,אין לו לאדם ליפול
למשואות הדאגה ,הרוגז וההקפדה, והלא נודע הדבר ומפורסם ,כי כל
לבל יתן פתח למקטרג בראשית הנהגתו של הקדוש ברוך הוא עם
השנה .שהרי שנינו ויסדנו ,כי בכל האדם מיוסדת באופן 'מדה כנגד
הסימנים הללו אין האכילה מעכבת מדה'; וכשם שהאדם מתנהג למטה
כלל ,ויכול האדם לפעול את התיקון במידת הקפידה והרוגז כלפי בני
העליון בראית המין בלבד ובאמירת ביתו ורעיו ,הרי הוא מעורר כנגד
הדיבור בפה. עצמו ,ח"ו ,את מידת הדין הקשה
והקצף בשמים ממעל .אבל אם
ואדרבה ,באותם מיני מגדים אשר ימשול ברוחו להנהיג עצמו במידת
מתעורר בהם חשש איסור תולעים בסבלנות בוויתור, הרחמים,
ורמשים וכדומה ,דעת גדולי ובהעברה על המידות -אז
הפוסקים היא שדי לו לאדם שיביט ישתעשעו עליו במרומים ,ויעורר על
בהם בעלמא ויאמר את תפילת ה'יהי נפשו את מידת הרחמים העליונה
רצון' הנתקנת עליהם ,ולא יכניס והחנינה ,שיצא זכאי ובדימוס בדין
עצמו בספק איסור .על כן ,ירחיק הגדול.
האדם מעליו כל דוחק ,קצר רוח
וסערת נפש ,וישכין את השלום הנה רבות דובר ונשנה בגודל מעלת
והשלוה האמיתית בתוך ביתו ,והוא ה'סימנים' אשר נהגו בית ישראל
הסימן הטוב והמובחר מכולם. לקיים בליל התקדש חג בראש
השנה ,אולם ידוע ידע האדם נאמנה,
יח
נפיש"א נהורא
ראש השנה
השכינה שכנגדו .ואם פסק מלהחזיק יסוד האמונה בעמידה לפני המלך
במחשבה זו בעת תפילתו -הרי הוא
מחסר בעיקר צורת מצות העמידה אבל יסוד היסודות של יום ראש
בתפלה. השנה ,אשר הוא ראש ומקור לכל
ימות השנה ,אינו אלא אמונת אומן
על אחת כמה וכמה בימי ראש טהורה .דהנה כפי שיעור התחזקות
השנה ,בהם מלך המשפט יושב על האמונה וההכרה בלב האדם ,כן
כסא דין ,וכל באי עולם עוברין תתעורר נפשו להשתפך בתפילה
לפניו כבני מרון - ,כי אז מחויב בכונה עצומה ובדביקות עילאה,
האדם לאמץ את כל חושיו כמליצת הפייטן' .הוודאי שמו כן
ומחשבותיו ,לזכור בכל תיבה תהילתו'יא.
שמוציא מפיו ,כי עומד הוא לפני
ממלא כל עלמין ,ולהפיל תחינתו ומתוך האמונה ,מגיע האדם אל
באימה ,ביראה ובבטחון מוחלט כי תוקף הכונה המעולה בתפילת
עומד הוא בפני המלך ממש. שמונה עשרה ,שהיא בחינת עמידה
ממש 'לפני המלך' .וכבר הפליגו
*** האחרוניםיב לבאר בשיטת הרמב"ם
(פרק ד' מהלכות תפלה) ,כי עצם דין ומצות
ה'תפלה' תלוי ועומד בזה שיפנה
האדם לבבו מכל הרהורי הזמן,
מתוך ידיעה ברורה וחושית שהוא
עומד ומדבר פנים אל פנים לפני
יא פיוט וכל מאמינים -הנאמר בחזרת השחר של יום הכיפורים (ולפי מנהגינו גם בראש השנה) .מחבר הפיוט הוא הפייטן המפורסם רבי משולם בן קלונימוס (מן
הגאונים).
יב ראה בחידושי הגר"ח מבריסק בדברי הרמב"ם שם .וראה עוד מש"כ בחזון איש (חזון איש ,אורח חיים ,ליקוטים למסכת ברכות ,סימן כ"א (אות ג' ואות ד'):
בחידושי הגר"ח זל"הה פירוש ,דדין כוונה האמור בתפילה הוא שני דינים :א' כוונת הלב פירוש המילות ...ב' דין כוונה שיחשוב שהוא עומד לפני השכינה ...ואם
אין בלבו כוונה זו ,אין זה חסרון כוונה בלבד אלא שאין כאן תפילה ,והוה כמתעסק.
ומדברי הגהות מיימוניות לא משמע הכי ,אלא הכל דין אחד ...ואי אפשר להפריד הדברים ,דהכוונה של פירוש המילים היא היא הכוונה שהוא עומד לפני המלך,
ואין כאן שני דינים חלוקים.
יט
נפיש"א נהורא
ראש השנה
הפמליא של מעלה שרויה כביכול אימת מלאכי מעלה
בצער ובעיכוב השלמות ,וממילא
יחרדו כולם מתוצאות יום הדין הן בספרי קודש מצינו כי ביום
הנורא ,פן חס ושלום יתארך זמן קדוש ונשגב זה ,מלאכי מעלה
הגלות. מפחדים מאד ,ופלצות וחרדה
תאחזם מתוקף הדין .וכבר עמד הרב
ועוד יש שביארו :שעומק הפחד הקדוש בעל 'פלא יועץ' (בערך ראש השנה)
והרעד העליון מוסב על אותם על שורש הדבר ,והזהיר כי בשעת
המלאכים הנבראים ונאצלים מתוך התקיעות ,בשעה שהמלך יושב על
מעשיו של האדם עצמו ,כמאמרם כסא דין ,אפילו מלאכי מרום
ז"ל (אבות פ"ד מי"א)' :העושה מצוה אחת יאחזמו רעד .וצריכין להבין מדוע
קונה לו פרקליט אחד' .והנה ,כפי זה יפחדו אראלי מעלה אשר אין
שמיוסד בספה"קיג אם עשה האדם יצר הרע שולט בהם .ויש שהביאו
את המצוה בלא כוונת הלב הנרצת בזה ביאור ,שהמלאכים יודעים
אלא כמצות אנשים מלומדה ,הרי ומכירים בעומק השגתם ,כי כל
הוא יוצר ומוליד במעשיו מלאך עתידם ,רוממותם וקיומם תלוי
פגום ובעל מום ,חסר יד או רגל ועומד בקדושתם וזכיתם של כלל
רח"ל .ומלאכים אלו ,שנולדו מתוך ישראל למטה; שאם יזכו ישראל
תפילות ומצוות פגומות ,הם הם בדין ויביאו את הגאולה השלמה
הרועדים ביום הדין הגדול ,כיצד והשכינה תתעלה -אזי יתעלו
יביטו על מומיהם בשמי מרומים, המלאכים עמה במדרגות עליונות.
שלא נתעלו בשלמות הנרצה. אך כל זמן שאין ישראל עושים
רצונו של מקום ,והעולם מתנהג
בבחינת הסתר פנים ולבושים
המכסים על האור העליון ,הרי כל
יג ראה דברי השל"ה הק' במס' ראש השנה תורה אור אות כ"ה; ובערבי נחל בדרושים לראש השנה אות ח'.
כ
נפיש"א נהורא
ראש השנה
את עמו ,להריק עליהם שפע טובה סוד היראה והאהבה העליונה
וברכה ממקור הרחמים ,ולזכותם
בדין הגדול למען שמו באהבה. וכל זה -מתנה טובה היא מאת
אדון כל ,אשר הקדים ונתן לאדם
הן מצינו בדברי חכמינו ז"ל אשר את הימים הקדושים הללו קודם יום
החיוב מוטל על האדם להידמות הפקודה ,כדי שיהא בידו להכין
לקונו בכל מידותיו ,כמאמרם (שבת נפשו ,לתקן מעלליו ולשפוך שיח
קמח' :).מה הוא רחום וחנון -אף בתפילה זכה .כי הלא אב הרחמן
אתה הוי רחום וחנון' .אולם ,יש אוהב את בניו חביביו אהבה עזה,
לתמוה טובא בדבר זה כלפי מידת וכבר גילה לנו אור שבעת הימים,
היראה ,שהרי יראת שמים חובה היא מרן הבעל שם טוב הקדוש זיע"איד,
החלה על הנבראים בלבד ,ואילו כי אהבתו של הקדוש ברוך הוא
כלפי הבורא יתברך ויתעלה שמו - לכל איש מישראל -ואפילו לאותו
איך שייך חלילה לשון יראה ,והלא שאינו בתוקף המדרגה העליונה
אין מי שגדול ומעל אדנותו. ואינו מן התקיפים בעבודה -עצומה
ונשגבת היא כמו אל הגדול והצדיק
אכן ,הפליאו לבאר בזה צדיקי שבכולם .וחפץ הבורא יתברך להציל
הדורותטו ,כי אף כלפי הבורא יתברך
יד ראה 'הוספות לכתר שם טוב' (סימן קל"ג) ובצוואת הריב"ש לקוטי דיבורים (חלק א' ,דף נ"ב).
טו בתפארת עוזיאל (על שיר השירים; ד"ה עוד במדרש כאהלי קדר) מביא :שמעתי מפי איש קדוש וטהור ר׳ ישראל בעש״ט ז״ל על פסוק ועתה ישראל מה ה׳
שואל מעמך כי אם ליראה את אלהים ,ע״ד שהאב מצוה את התינוק שלא ילך בדרך יחף פן יזיק עצמו הרגלים ,וזה הוא היראה שאצל האב שלא יכאב לתינוק,
רק שהתינוק אינו יודע מזה ורוצה לילך יחף ,רק שמתירא שאביו לא יעניש אותו מחמת שעובר על דבריו ,וא"כ יראה של הבן אינו שוה ליראה של האב .משא״כ
כשהבן הוא חכם ואז מתירא ג״כ לילך יחף שלא יקלקל לעצמו הרגל ואז יראת האב שוה ליראת בנו .כך הקב״ה צוה לנו תרי״ג מצות כמאמרם ז״ל (מכות כג ):כדי
לזכות את ישראל ,כי בלתי המצות א״א לקרב את עצמנו לו ית׳ ,כי אנחנו מגושמים מאוד .ומכח קיום המצות אנחנו קונים לעצמנו שלמות ,וזכות הוא לשון
הזדככות ,וכו'.
וכשהאדם הוא פתי ואינו מבין גדולת קרבתו ,רק שעובד מיראה שהבורא לא יעניש אותו על מה שעובר רצונו ,וא״כ יראת הקב"ה ויראה האדם אינם בשוה .אבל
כשהאדם הוא במדריגה העליונה אזי יראתו ויראת הקב"ה שוין .וזה נקרא אצלו תמיד שעושין רצונו ,דהיינו שהכוונה הוא לעשות רצון קונו ,כמאמר דוד המלך
ע"ה (תהלים קיט) לעשות רצונך חפצתי ,ע"ד משל למלך נותן לחייט לעשות לו בגד ,וכוונתו כדי שיהיה לו במה לילך .והחייט עושה המלאכה בשביל קבלת פרס,
וא"כ כוונת החייט אינו לעשות רצון המלך רק כוונה אחרת .וזה נרמז בגמרא (ב"ב י' ).בזמן שעושין רצונו נקראו בנים' 'ובזמן שאין עושין רצונו נקראו עבדים' ,פי'
שמ"מ עושין המצוות רק כמו החייט שעושה הבגד ,אבל לא כרצון המלך .והוא נכון דכשאין עושין המצוות לא שייך לומר שיקראו עבדים ,אבל לפי הנ"ל מובן
כא
נפיש"א נהורא
ראש השנה
ובתמים ,ונסיר המכשול מן הדרך, שייך כביכול מושג היראה ,אלא
ונזכה לקבל את כל הטוב הצפון שאין זו יראה חס ושלום על
והגנוז לנו. עצמותו ,כי אם יראת האב הרחמן
על בניו חביביו שלא יכשלו בחטא
ויאבדו נפשם .משל למה הדבר
עיצומו של יום הכתרת המלך דומה? לאב הרואה ממרחק את בנו
מחמדו -שעומד הוא לצעוד במקום
והרי עיקר תוכן עבודת היום הקדוש סכנה שיש בו שברי זכוכית גדולות
והנורא של ראש השנה מיוסד וקבוע וחדות על הדרך ,והוא יודע כי בנו
על ענין ה'מלכויות' -להמליך את אהובו חסר דעת ועומד לינזק שם.
הבורא יתברך שמו על כל העולם הרי באותה שעה מתמלא לב האב
כולו ,שיתוודע ויגלה לעין כל כי פחד וחרדה עצומה ,שמא יפצע בנו
הוא לבדו מלך על כל הארץ ,ואנו חלילה.
עבדיו המשתחוים לפניו .זהו התוכן
העמוק והנשגב של היום ,ותכלית כך כביכול ,הקדוש ברוך הוא ,אשר
בריאת שמים וארץ; ואילו כל שאר הוא תכלית הטוב והמיטיב וכל
הבקשות הגשמיות והפרטיות של חפצו ורצונו להעניק מטובו הגנוז
האדם ,הרי הן כטפל לעומת המטרה לכלל ישראל ,מתמלא כביכול חרדה
הרוממה של כבוד שמים. ויראה גדולה על בניו ,שמא יכשלו
בעוונותיהם ובהבלי הזמן ,ויפסידו
ומתוך שאנו מחדירים בלבותינו כי בידיהם את השפע הראוי והמוכן
הוא המלך והשליט היחיד ,ממילא להם למעלה .ועל כן ברחמיו
אנו מכירים כי הכל תלוי אך ורק המרובים נתן לנו את ימי הרחמים
והרצון ,כדי שנשוב אליו באמת
דבין כך או כך עושין המצות .וזה רצון יראיו יעשה ,פי' שהיראים עושין רצונו .ובמקום אחר אי"ה אאריך בזה .וזהו הכונה בפ׳ מה ה׳ שואל מעמך כי אם ליראה
את ה׳ אלהיך ,כי את הוא לשון 'עם' ,פי׳ שיהי׳ לך יראה שוה עם הבורא ,וכו'.
כב
נפיש"א נהורא
ראש השנה
-הכל נקצב ונחתם אך ורק בגזירת בידיו הרחומות ,ואין לנו על מי
עליון. להישען אלא על אבינו שבשמים.
ומספרים שמרן מהר"ש מבעלזא
ברכת הקודש זי"ע ,היה מעורר ומזהיר את הנשים
הצדקניות ,כי עליהן לבקש ולהתפלל
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, לפניו יתברך ביום הדין על כל דבר
שישמע אל אנקתנו ויקבל את ודבר קטן כגדול ,ואפילו על עוזרת
תפילותינו ברחמים ,ונזכה כולנו בית ומשרתת הגונה שתהיה להן
להארה עליונה של קדושה וטהרה, לעזר בנוהן במהלך השנה החדשה.
ולהכתב ולהחתם בספרן של צדיקים
גמורים לחיים טובים ולשלום ,ונזכה ומהו העומק הצפון בהנהגה זו?
לפעול ישועות ונחמות ולראות להורות וללמד לדורות ,כי אין לך
בגאולתן השלמה של כלל ישראל, דבר קטן או גדול בעולם שאינו
במהרה בימינו אמן. מושג ומושגח בהשגחה פרטית מאת
הבורא ,וכל פרט ופרט בחיי האדם
כג
נפיש"א נהורא
ראש השנה
כד
