gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא נפישא · Nehora Nefisha — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: נהורא נפישא · Nehora Nefisha

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

נהורא נפישא · Nehora Nefisha — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ראש השנה‬ ‫א‬ ‫גודל ימי הרחמים והרצון‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫וועד להוצאת תורת מורינו‬ ‫הגאב"ד שליט"א‬ ‫שע"י קהל חרדים בוענאס איירעס ארגענטינא יצ"ו‬ ‫לזכות ולעילוי נשמת‬ ‫ר' שמשון בן ר' משה יעקב ע"ה‬ ‫לתרומות ולהנצחות אפשר‬ ‫נפטר ביום א' תשרי תשס"ז‬ ‫לפנות להוועד‬ ‫טעל‪718-757-4024 :‬‬ ‫אימעיל‪bh1613vead@gmail.com :‬‬ ‫עורך הקונטרס בעז"ה‪ :‬הרב י‪ .‬וו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫שלמו כראוי‪ .‬כשהיה עדיין רחוק‬ ‫גודל סגולת הימים‬ ‫מהעיר‪ ,‬שמעו בני אותה העיר כי‬ ‫בא יבא המלך אליהם‪ ,‬והיו בני‬ ‫בעומדינו בימים הנעלים הללו‪ ,‬ימי‬ ‫המדינה חרדים מאוד מפני ביאתו‪.‬‬ ‫רחמים רצון‪ ,‬אשר כל בר דעת‬ ‫מה עשו‪ :‬יצאו גדולי המדינה‬ ‫מרגיש בנפשו את גודל השעה‬ ‫לקראת המלך‪ ,‬והתחננו את פני‬ ‫ונחיצות הזמן‪ ,‬ראוי להתבונן בגודל‬ ‫המלך לבקש מלפניו שימחול להם‬ ‫ערכם של ימים אלו‪ .‬ובראשית‬ ‫את חובתם הגדולה‪ ,‬כי אין להם מה‬ ‫הדברים ראוי וגם נכון להביא את‬ ‫לשלם‪ .‬נתרצה ונתפייס ופטר להם‬ ‫מאמר חז"ל במדרשא (תנחומא פ' אמור סימן‬ ‫המלך שליש ממסיהם‪ .‬כיון שנתקרב‬ ‫כב‪ .‬ובפירוש רש"י על ויקרא כג‪ ,‬מ‪ .‬ובילקוט שמעוני שם‪ ,‬רמז תרמה‬ ‫המלך יותר אל תוך המדינה‪ ,‬יצאו‬ ‫‪ -‬והובא להלכה בטור סי' תקפ"א) המאיר את העינים‪,‬‬ ‫בני העיר ‪ -‬האנשים הבינונים‬ ‫להבין בטוב טעם ודעת את גודל‬ ‫במעלה ‪ -‬לקראתו‪ ,‬וגם הם עשו‬ ‫העת הזה‪ .‬וזהו תוכן דבריהם‪:‬‬ ‫כדבר הכת הראשונה‪ ,‬וגם הם בקשו‬ ‫מלפני המלך כמותם‪ .‬והניח ופטר‬ ‫משל למלך בשר ודם‪ ,‬שהיה נוסע‬ ‫להם המלך עוד שליש‪ .‬ויהי כאשר‬ ‫ובא לעיר אחת במדינתו‪ ,‬שהיו‬ ‫נכנס המלך אל פנים העיר‪ ,‬יצאו כל‬ ‫חייבים לו מסים וארנוניות שלא‬ ‫בני העיר כאחד‪ ,‬מקטנם ועד גדולם‪,‬‬ ‫א וזל"ש המדרש תנחומא בפסוק 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪ :‬רבי מני ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משל למה הדבר דומה‪ .‬למדינה שהיתה חייבת‬ ‫ליפס (מס) למלך‪ ,‬והיה המלך משלח לגבותה‪ ,‬ולא היתה נותנת‪ ,‬שהיה שטר גדול‪ .‬כך פעם הראשון‪ .‬ופעם שני היה משלח לגבותה‪ ,‬ולא היו נותנין‪ .‬מה עשה‬ ‫המלך‪ .‬אמר לבני פלטרין שלו (שרי ועבדי המלך) ‪ ,‬עמדו ונלך עליהם‪ .‬עד שהן הולכין כמו עשר מילין‪ ,‬שמעו בני המדינה‪ .‬מה עשו‪ .‬התחילו גדולי המדינה יוצאין‬ ‫לאפנטי של מלך (לקראת המלך)‪ .‬אמר להם‪ :‬מי אתם‪ .‬אמרו לו‪ :‬בני מדינה פלונית אנו ששלחת לגבותינו‪ .‬אמר להם‪ :‬ומה אתם מבקשים‪ .‬אמרו לו‪ :‬בבקשה ממך‬ ‫עשה עמנו חסד‪ ,‬שאין לנו מה ליתן‪ .‬אמר להם‪ :‬בשבילכם אני מניח לכם מחצה‪ .‬עד שהוא בא‪ ,‬יצאו בריוני המדינה (הבינונים)‪ ,‬אף הן קידמו אותו כמו חמישה‬ ‫מילין‪ .‬אמר להם‪ :‬ומי אתם‪ .‬אמרו לו‪ :‬בני המדינה פלונית ששלחת לגבות ואין לנו כוח לעמוד‪ ,‬אלא בבקשה ממך שתרחם עלינו‪ .‬אמר להם‪ :‬כבר הנחתי מחצה‪,‬‬ ‫ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה‪ .‬עד שהוא מהלך‪ ,‬יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים‪ .‬אמר להם‪ :‬מה אתם מבקשים‪ .‬אמרו לו‪ :‬אדוננו המלך‪ ,‬אין לנו‬ ‫כוח ליתן מה שאנו חייבים לך‪ .‬אמר להם‪ :‬כבר הנחתי מחצה ומחצה על מחצה‪ ,‬ובשבילכם אני מניח הכל‪ ,‬אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא‪ .‬המלך‪ ,‬זה מלך מלכי‬ ‫המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך ויתברך שמו‪ .‬בני המדינה‪ ,‬אלו ישראל‪ ,‬שהם מסגלין עוונות כל ימות השנה‪ .‬מה הקדוש ברוך הוא עושה‪ .‬אומר להם‪ ,‬עשו‬ ‫תשובה מראש השנה‪ .‬והם נכנסים ובאים ביום הכיפורים ומתענים בו ועושים תשובה‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מוחל להם‪ .‬ומה הם עושים‪ .‬ערב ראש השנה גדולי הדור‬ ‫מתענים‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעוונותיהם‪ .‬ומראש השנה ועד יום הכיפורים‪ ,‬יחידים מתענים‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעוונותיהם‪.‬‬ ‫וביום הכיפורים‪ ,‬כל ישראל מתענים ומבקשים רחמים אנשים ונשים וטף‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל‪ ,‬דכתיב‪ :‬כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויקרא‬ ‫טז‪ ,‬ל)‪....‬‬ ‫ג‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ועיקר‪ ,‬ואין לעבור עליו בהיסח‬ ‫ואז פטר להם המלך את הכל‪ ,‬ומחל‬ ‫הדעת ‪ -‬כי יום קדוש ונשגב הוא‪,‬‬ ‫על כל חובותיהם כלא היו‪.‬‬ ‫עת רצון‪ ,‬ומקור נאמן להשפעת‬ ‫סליחה ומחילה‪ .‬סגולת הזמן של יום‬ ‫כך היא גם במלכו של עולם‪ ,‬מלך‬ ‫זה נעלה ועצומה‪ ,‬ומסוגלת היא‬ ‫מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫מאד לעורר הלבבות לתשובה‬ ‫בתחלה בערב ראש השנה יוצאים‬ ‫שלמה‪.‬‬ ‫מקודם גדולי וצדיקי הדור בתענית‬ ‫ובתשובהב‪ ,‬ומוחל להם הקדוש ברוך‬ ‫חובת גדול הבית בערב יום הדין‬ ‫הוא על שליש מעוונותיהם‪ .‬ולאחר‬ ‫מכן‪ ,‬בימי עשרת ימי תשובה שבין‬ ‫וכי יבוא השואל וישאל בלבבו‪ :‬הן‬ ‫כסא לעשור‪ ,‬שבים הבינונים‬ ‫כל זה נאמר על גדולי הדור וצדיקיו‬ ‫בתשובה‪ ,‬ונמחל השליש השני‪ .‬עד‬ ‫המשולים לגדולי ונסיכי המדינה‪,‬‬ ‫אשר מגיע יום הקדוש והנורא‪,‬‬ ‫ומה נענה אנן יתמי דיתמי‪ ,‬אנשים‬ ‫עיצומו של יום הכיפורים‪ ,‬אז‬ ‫פשוטים אשר בעפר יסודנו ‪ -‬ואם‬ ‫מתקבצים כל בית ישראל יחדיו‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬רחוקים דברי המשל מערכנו‪,‬‬ ‫ושבים כולם בתשובה שלמה‬ ‫ולא אלינו הוסבו הדברים?‬ ‫מעומקא דלבא‪ ,‬והקב"ה מוחל‬ ‫וסולח על הכל‪ ,‬ומלבין עוונותיהם‬ ‫אך בינו נא זאת‪ ,‬כי בכל בית‬ ‫כשלג‪ ,‬כדבר שנאמר‪( :‬ישעיהו א יח) 'אם‬ ‫בישראל יש בו ה'גדול' שלו‪ .‬ראש‬ ‫יהיו חטאיכם כשנים ‪ -‬כשלג ילבינו'‪.‬‬ ‫המשפחה‪ ,‬בעל הבית הנושא בעול‬ ‫הבית ובהנהגתו‪ ,‬הרי הוא בבחינת‬ ‫המורם מהאמור‪ ,‬כי יום ערב ראש‬ ‫השנה איננו כיום חול רגיל כלל‬ ‫ב כן יוצא מדברי המדרש שרק גדולים מתענין בערב ר"ה‪ ,‬וכ"כ באור זרוע (סי' רנז)‪' :‬ודוקא גדולי הדור ולא אחרים כדאמר בירושלמי פ״ב דתענית‪ ...‬אלא דוקא‬ ‫גדולי הדור היו מתענין'‪ .‬אבל עיין בב"י סי תקפ"א שכתב‪ :‬ואע"ג דבמדרש קאמר דבער"ה גדולים מתענים‪ ,‬נהגו באשכנז כולם להתענות משום דבדבר שהוא‬ ‫צער לו כל הרוצה לעשות עצמו גדול עושה כדאיתא בפ"ק דתענית י'‪ .‬וכן המנהג וכמ"ש במטה אפרים (סי' תקפ"א סעי' לח) ‪ :‬בער״ה נוהגים שהכל מתענים אם‬ ‫הוא בן י"ג לזכר וי"ב שנים לנקבה‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ד‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ביאור מאמר הכתוב 'יקדמו פניך'‪,‬‬ ‫'גדול הבית'‪ ,‬ועליו מוטלת האחריות‬ ‫שעל האדם להקדים ולהביא את‬ ‫הגדולה של כל הבית‪.‬‬ ‫ה'חסד' של ימי התשובה‪ ,‬ולעשותו‬ ‫מגן וצינה קודם שיפגע במידת‬ ‫על כן‪ ,‬מחויב כל אדם בערב יום‬ ‫ה'אמת' והמשפט של ימי תשרי‪ .‬כי‬ ‫הדין לראות את עצמו כ'גדול'‬ ‫כאשר ישקוד האדם ויזכה להקדים‬ ‫בביתו‪ .‬לעורר לבו לתשובה‪ ,‬לחפש‬ ‫ולשוב בתשובה מתוך ה'חסד' בערב‬ ‫בדרכיו ולתקן את מעשיו‪ ,‬כדי שעל‬ ‫ראש השנה‪ ,‬הרי הוא פועל‬ ‫ידי שיקדש את עצמו ואת ביתו‪,‬‬ ‫באתערותא דלתתא להמתיק את‬ ‫יזכה הוא וכל בני ביתו להכתב‬ ‫מידת הדין הקשה‪ .‬וממילא‪ ,‬בהגיע‬ ‫ולהחתם בספרן של צדיקים גמורים‪,‬‬ ‫חודש תשרי‪ ,‬שוב אין מדת ה'דין'‬ ‫לחיים טובים ולשלום‪.‬‬ ‫והמשפט מתוחה בתוקפה הקשה‪ ,‬כי‬ ‫מתהפכת למידת הרחמים והרצון‪.‬‬ ‫הקדם ה'חסד' ל'אמת'‬ ‫ומצינו מאחד מן הצדיקים הקדושים‪,‬‬ ‫עמודי עולם‪ ,‬אשר לא היה ניחא‬ ‫והנה עומק הדבר בסגולת התשובה‬ ‫ליה ולא ישרה דעתו בשמעו כי‬ ‫ביום ערב ראש השנה‪ ,‬יש לבאר על‬ ‫המון הבריות מכנים את ימי ראש‬ ‫פי סוד הכתוב (תהלים פט‪ ,‬טו)‪' :‬חסד‬ ‫השנה בשם 'יום הדין'‪ .‬והיה אומר‪,‬‬ ‫ואמת יקדמו פניך'‪ .‬דהנה ימי חודש‬ ‫דאין ענין המילה 'דין' כפי המורגל‬ ‫אלול המה בבחינת ה'חסד'‪ ,‬וימי‬ ‫בפי ההמון לשון קצף ומידת הדין‬ ‫חודש תשרי המשמשים ובאים‬ ‫הקשה חס ושלום‪ ,‬כי אם לשון‬ ‫לקראתנו המה בבחינת ה'אמת' ‪-‬‬ ‫'בירור ומשפט' הוא‪ .‬אולם באמת‬ ‫היא מידת הדין והמשפטג‪ .‬וזהו‬ ‫ג כאיתא מהאריז"ל (שעה"פ שה"ש) על הפסוק 'אני לדודי ודודי לי' וז"ל ר"ת אלול‪ ,‬לרמוז כי בחדש אלול הקב"ה מתרצה עם ישראל ונעשה דוד להם לקרבם‬ ‫בתשובה‪ ,‬והוא קרוב לקוראיו בחדש זה‪ .‬וכעי"ז כתב ר' חיים ויטאל זי"ע (עץ הדעת טוב ורע ד"ה או ירמוז) כי אז נהפך הקב"ה לידיד ואוהב אל האדם השב‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫ועיין מהרי"ל (הלכות ימים נוראים) וז"ל‪ :‬דרש מהר"י סג"ל משנכנס אלול מרבין בתשובה‪ ...‬ע"כ צריך כל אדם להסיר השרשים הרעים ורוע מעלליו מן לבו קודם‬ ‫יום הדין של ר"ה וירגיל את עצמו כל ימי אלול להתרגל בהן בעשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫המבדילים בינינו לבין אבינו‬ ‫הינה יום הרחמים והרצון‪ ,‬שהרי‬ ‫שבשמים‪ ,‬ולהמשיך על האדם רוח‬ ‫יודע כל משכיל כי המשפט העליון‬ ‫טהרה ממרום לשוב אל ה' באהבה‬ ‫אינו אלא לטובתם ולהרמת קרנם‬ ‫ובשמחה‪ ,‬ומרומז במה שאמר‬ ‫של ישראל; ואף כי בוודאי יום‬ ‫הכתוב‪' :‬ומל יהוה אלהיך א'ת‬ ‫משפט וחשבון הוא קמי מלכא‬ ‫ל'בבך ו'את ל'בב זרעך'‪ ,‬אשר ראשי‬ ‫עילאה‪ ,‬ביקש אותו צדיק להמתיק‬ ‫תיבותיו של מקרא זה עולים כסדרן‬ ‫ולשרש מלב העם את הפחד‬ ‫'אלו"ל'ד‪.‬‬ ‫המבוהל ‪ -‬המוליד עצבות ורפיון‬ ‫ידים‪ ,‬ולעורר בקרבם יראת רוממות‬ ‫ואונקלוס תרגם שם על אתר‪' :‬ויעדי‬ ‫עילאית המיוסדת על בטחון בעוצם‬ ‫ה' אלהך ית טפשות לבך' ‪-‬‬ ‫רחמיו ואהבתו של המלך המתגלה‬ ‫שפירושו שמסיר הקדוש ברוך הוא‬ ‫ביום קדוש זה‪.‬‬ ‫את טפשות הלב‪ ,‬היא היצר הרע‬ ‫והתאוות המטמטמות את הלב‪ .‬וזהו‬ ‫הסגולה הצפונה בימי אלול‪ ,‬להסיר‬ ‫סגולת הימים להסרת ערלת הלב‬ ‫את ערלת הלב מעל האדם ומעל‬ ‫זרעו‪ .‬על כן‪ ,‬מחויב האדם להרבות‬ ‫וברור הדבר‪ ,‬כי כאשר מכין האדם‬ ‫בתפילה ובתחנונים בימי רצון אלו‬ ‫את עצמו מקודם בימי אלול‪ ,‬קל לו‬ ‫‪ -‬עוד קודם שיתיצב למשפט ‪ -‬בעדו‬ ‫יותר להיכנס אל שערי הימים‬ ‫ובעד צאצאיו‪ ,‬שיזכו להסרת המסך‬ ‫הקדושים‪ ,‬ואינו כמי שבא פתאום‬ ‫המבדיל‪ ,‬ותקובל תשובתם ברחמים‬ ‫אל תוך המועד‪ .‬הלא זה הדבר‬ ‫ובחנינה‪ ,‬ויכתבו בספר החיים‪.‬‬ ‫המורגל בפינו מדי שנה בשנה‪ ,‬כי‬ ‫חודש אלול מסוגל הוא ביותר‬ ‫להסיר את ערלת ומסכי הלב‬ ‫ד כמ"ש בעל הטורים פ' נצבים‪ :‬את לבבך ואת לבב‪ .‬ר''ת אלול‪ .‬לכך נהגו להשכים להתפלל סליחות מר''ח אלול ואילך‪ .‬וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה'‪ ,‬לולא‪,‬‬ ‫אותיות אלול‪ .‬שמאלול ואילך חרדתי נגד ה'‪ .‬וראה הערה הקודם‪.‬‬ ‫ו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫אלא שיצרו הרע של מנשה היה‬ ‫חביבות היסורים המעוררים לתשובה‬ ‫תקיף וחזק‪ ,‬ועמד כחומה בצורה‬ ‫בפני כל תוכחות אביו‪.‬‬ ‫והנה בגרסא דשמעתתא בגמרא‬ ‫(סנהדרין קא‪ ,).‬מצינו דבר נשגב‪ :‬כאשר‬ ‫ואת אשר לא פעל חזקיהו המלך‬ ‫חלה רבי אליעזר ונכנסו חכמים‬ ‫בחינוכו ובדמעותיו‪ ,‬פעלו היסורים‬ ‫לבקרו‪ .‬ואמרו לו כולם דברים של‬ ‫הקשים והמרים‪ .‬בשעה שבאו אויביו‬ ‫ניחומים‪ ,‬לעומתם פתח רבי עקיבא‬ ‫ולכדוהו‪ ,‬ונתנוהו בתוך דוד של‬ ‫ואמר באותה שעה‪' :‬חביבין יסורים'‪.‬‬ ‫נחושת רותחת‪ ,‬או אז‪ ,‬מתוך מצר‬ ‫הגיהנום עלי אדמות‪ ,‬החל לזעוק אל‬ ‫ולכאורה יפלא בשכל אנוש‪ ,‬וכי מה‬ ‫השי"ת‪ .‬שם‪ ,‬בתוך כור הברזל‪ ,‬נכנע‬ ‫חביבות יש בכאב‪ ,‬ואיזה חן ימצא‬ ‫לבבו והכיר בבוראו (כמובא במדרש ובירושלמי‬ ‫האדם בתוך הצער? אך ר' עקיבא‬ ‫סנהדרין פרק י' הלכה ב')‪ ,‬עזב את עבודת‬ ‫עצמו ביאר שם הענין‪ ,‬על פי‬ ‫הגילולים ושב בתשובה שלמה‬ ‫המבואר בדברי רבותינו ז"ל‬ ‫וגמורה (דברי הימים ב'‪ ,‬לג‪ ,‬יב‪-‬יג)‪.‬‬ ‫במעשהו של מנשה מלך יהודה‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬כי לעיתים היסורים‬ ‫הנה אביו של מנשה‪ ,‬חזקיהו המלך‪,‬‬ ‫הם השבט המעורר המביא את‬ ‫היה צדיק תמים אשר מסר את נפשו‬ ‫הטובה הגדולה ביותר לאדם‪ .‬ומכל‬ ‫להרבצת התורה ולחינוך כל בית‬ ‫מקום‪ ,‬צריך האדם לבקש ולהתחנן‬ ‫ישראל בטהרה ובקדושה‪ ,‬עד שבדקו‬ ‫לפני שוכן מרומים שלא יבוא‬ ‫מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם‬ ‫להצטרך לידי כך‪ ,‬אלא יזכה לשוב‬ ‫הארץה‪ .‬ויש לשאול‪ ,‬כיצד יצא בן‬ ‫בתשובה שלמה מתוך בריאות ונחת‪.‬‬ ‫סורר ומורה כזה מאב קדוש וחסיד‬ ‫כחזקיהו? הרי בוודאי השקיע בו‬ ‫כוחות עצומים והרבה עליו בתפלה‪,‬‬ ‫ה כדאיתא סנהדרין צד‪ :‬שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו בדקו‬ ‫מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה וכו'‪.‬‬ ‫ז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫נפלאה‪ ,‬דוקא על ידי ריבוי הטובה‪.‬‬ ‫ויתחנן אל מול פני ה' בכל לב‬ ‫בבחינת 'נקמה בחסד'‪.‬‬ ‫ונפש‪ ,‬כי גם אם נגזרה גזירה חס‬ ‫ושלום מן השמים שצריך הוא‬ ‫וביאור הדברים‪ :‬במקום להביא עליו‬ ‫להתעורר משנתו ולתקן את אשר‬ ‫יסורים ומכאובים ‪ -‬הקדוש ברוך‬ ‫עיוות‪ ,‬יהיה נא אך ורק מתוך חסדים‬ ‫הוא משפיע על האדם שפע ברכות‪,‬‬ ‫גלוים ורחמים פשוטים‪,‬אבל לא על‬ ‫בני‪ ,‬חיי ומזוני רוויחי‪ ,‬רפואות‬ ‫ידי יסורים וחלאים רעים ח"ו‪ .‬על‬ ‫וישועות‪ ,‬והנה‪ ,‬כאשר האדם הוא‬ ‫פי המיוסד מתורתו של מרן הבעל‬ ‫בעל נפש ומרגיש בעצמו‪ ,‬יודע הוא‬ ‫שם טוב הקדוש זי”עו בסוד‬ ‫כי איננו ראוי לכל הטוב הזה‪ ,‬ומכיר‬ ‫הכתוב‪' :‬ק‪-‬ל נקמות ה'' (תהלים צד‪ ,‬א)‬ ‫במיעוט ערכו וחסרון מעשיו‪ ,‬הרי‬ ‫ולכאורה יש להבין בזה ‪ -‬הרי דרכו‬ ‫הוא מתמלא בבושה גדולה מול‬ ‫של עולם‪ ,‬כאשר באה נקמה‪ ,‬היא‬ ‫שפעת טובו של הבורא‪ .‬ולבו נשבר‬ ‫נעשית במידת הדין קשה ובלבוש‬ ‫בקרבו ונכלם מבושה גדולה מול‬ ‫של רוגז‪ .‬ונודע בשערים אשר שם‬ ‫שפעת טובו של הבורא‪ ,‬באומרו‪:‬‬ ‫יהו"ה היא שם הרחמים‪ ,‬ואם כן‬ ‫'איך אשלם רעה תחת טובה?' בושה‬ ‫האיך שייך לומר קל נקמות יהו"ה?‬ ‫זו‪ ,‬גורמת בלבו זעזוע עמוק ותשובה‬ ‫אכן יסוד זה קבוע ומיוסד במשנתם‬ ‫עמוקה‪ ,‬והרי היא פועלת בו את‬ ‫של צדיקים‪ :‬כי יש אשר הקדוש‬ ‫פעולת הזיכוך עוד יותר מאילו עבר‬ ‫ברוך הוא נוקם באדם בדרך חסד‬ ‫ו מובא בספה"ק תולדות יעקב יוסף בפ' בא (בד"ה על מצות) וז"ל‪ :‬שמעתי ממורי פי' הפסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע (תהלים צד) ע"פ משל לאיש כפר א'‬ ‫שמרד במלך שהכה ורגם איקונין של מלך או כיוצא בזה‪ ,‬ומיד עשה המלך אותו לראש והעלהו ממדריגה למדריגה עד שנעשה משנה למלך‪ .‬וכל מה שהטיב‬ ‫המלך עמו יותר והביאו ליותר מדריגה וראה יותר כבוד המלך ומשרתיו והנהגותיו היה יותר צער לזה שהיה בן כפר בזכרו שמרד נגד המלך הגדול הרחמן הזה ומה‬ ‫שהיה ראוי לעונש הוא מטיב עמו יותר‪ .‬והמלך עשה בכוונה מכוונת שאם היה ממיתו היה צער לפי שעה ותו לא‪ ,‬משא"כ בדרך הנ"ל מצטער כל ימיו ומוסיף‬ ‫תמיד כשעלה ליותר גדולה מוסיף צער על צערו איך מלאו לבו למרוד עיני כבודו‪ .‬וז"ש אל נקמות ה'‪ ,‬ר"ל שנקמות הש"י הוא ע"י מדת הרחמים‪ ,‬שלא כמלך בשר‬ ‫ודם‪ ,‬והוא כי אל נקמות הופיע‪ ,‬ר"ל שהנקמה הוא במה שהופיע לו מגדולתו‪ ,‬ובראותו גדולת המלך ובזכרו שמרד נגד מלך זה אין לך צער גדול מזה ודפח"ח‪.‬‬ ‫וממשיך שם‪ :‬והנה כל זה הוא באיש משכיל הנותן אל לבו גודל שפלותו וחטאו וידע מעלת התרוממות המלך הגדול אז יותר שמשפיע לו ‪ -‬יותר מצטער וכו׳‬ ‫משא"כ איש פתי וסכל בראותו שמרד במלך ואפ"ה המלך משפיע לו כל טוב סובר או שאין השפעתו מהמלך וכופר בטובת המלך או ששוה בעיני המלך המורד‬ ‫והנכנע מצד חסרון בחיק המלך ח"ו שאינו מרגיש וכיוצא בענין זה אז המלך מורידו מגדולתו ויותר מצטער מאילו הי׳ ממיתו כשהי׳ בן כפר ועיי"ש בהמשך דבריו‪.‬‬ ‫וידוע מהמגיד ממעזריטש שמפ' בזה הלשון בזמירות של שבת משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם‪ ,‬והדברים עתיקים‪ .‬וראה עוד בקדושת לוי על פרקי אבות‬ ‫פרק ב' מ"ה‪.‬‬ ‫ח‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫מחסרון דעת גמור עשה זאת‪ ,‬ולא‬ ‫יסורים קשים‪ .‬וזהו 'נקמה בחסד'‪,‬‬ ‫ידע כלל בפני מי הוא עומד‪ .‬מה‬ ‫שהטובה עצמה מביאה את האדם‬ ‫עשה המלך? חלף אשר יגזור עליו‬ ‫לידי הכנעה ותשובה מאהבה‪ ,‬עד‬ ‫דין מות‪ ,‬צוה להביא את האיש אל‬ ‫שהאדם בעצמו רואה את גודל חסדי‬ ‫תוך היכלו פנימה‪ ,‬ולמנותו לעבד‬ ‫ה'‪ ,‬ונופל עליו פחד ובושה גדולה‪,‬‬ ‫בארמון המלך‪ ,‬להיות קרוב אל‬ ‫ועושה תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫שולחן המלכות‪.‬‬ ‫ויהי כאשר החל אותו בן כפר לשרת‬ ‫משל בן הכפר‬ ‫בהיכל‪ ,‬וראה בעיניו כיצד כל‬ ‫השרים והרוזנים יחדיו‪ ,‬חלים‬ ‫ומשלו לזה משל‪ :‬לכפרי אחד‪ ,‬אדם‬ ‫ורועדים מפני אימת המלכות‪ ,‬וראה‬ ‫פשוט ודל דעת‪ ,‬אשר מעולם לא‬ ‫את כל ההכנות העצומות והמפוארות‬ ‫ידע ולא שמע מושג מלך מהו‪ ,‬ולא‬ ‫העשויות לכבוד המלך‪ ,‬נפלו עליו‬ ‫הכיר כלל במעלת רוממות המלכות‬ ‫פחד ובושה באמרו‪' :‬איך העזתי‬ ‫ותפארתה‪ .‬ויהי היום‪ ,‬ועבר המלך‬ ‫לזרוק אבן במלך רם ונישא כזה?'‪,‬‬ ‫באותו הכפר‪ ,‬ובן הכפר הזה‪ ,‬מתוך‬ ‫ומאידך גיסא נשבר לבו בקרבו‬ ‫קלות ראש וסכלות גמורה‪ ,‬נטל אבן‬ ‫בראותו כי המלך לא השיב לו‬ ‫וזרק אותה כלפי המלך‪ .‬בשמוע בני‬ ‫כגמולו הרע‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬מקרב‬ ‫המדינה את הדבר הרע הזה‪ ,‬חל‬ ‫אותו ומאכילו משולחנו‪ .‬ומתוך כך‪,‬‬ ‫עליהם אחז ורעדה‪ ,‬ואמרו כולם פה‬ ‫נכנס כאב גדול ועצום בלבו‪.‬‬ ‫אחד כי בן מות הוא האיש‪ ,‬וראוי‬ ‫להענישו בכל חומר הדין על אשר‬ ‫לימים‪ ,‬העלהו המלך לדרגה רמה‬ ‫העיז פניו לזרוק אבן במלך‪.‬‬ ‫יותר בין שרי החצר‪ ,‬וככל שהיה‬ ‫עולה במעלות המלוכה וזוכה‬ ‫אולם המלך‪ ,‬בחכמתו הרמה‬ ‫לקירוב יותר‪ ,‬כן גדל כאבו בקרבו‪,‬‬ ‫וברחמיו הרבים‪ ,‬ידע והבין כי‬ ‫והעבירה אשר עשה היתה מציקה‬ ‫הכפרי הזה לא עשה להכעיס‪ ,‬אלא‬ ‫ט‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫והוא מרגיש בכל חושיו כי אינו‬ ‫לו ומנקרת במוחו בכל עת‪' :‬כיצד‬ ‫ראוי לכל הטוב והשפע שמשפיע‬ ‫פגמתי במלך טוב ורחום כזה?!'‪.‬‬ ‫עליו הבורא‪ .‬אדם כזה‪ ,‬בראותו את‬ ‫רב טוב לבית ישראל‪ ,‬מיד מתעורר‬ ‫והנה‪ ,‬זהו בחינת 'נקמה' נפלאה‪ ,‬אך‬ ‫בבושה גדולה ובחרטה עמוקה על‬ ‫אינה נקמה של אכזריות‪ ,‬אלא נקמה‬ ‫רוע מעשיו‪.‬‬ ‫הנעשית על ידי חסד‪ ,‬אשר גורמת‬ ‫להחוטא להתעורר מעצמו בחרטה‬ ‫אבל אם‪ ,‬חלילה‪ ,‬יבוא האדם לידי‬ ‫גמורה ועמוקה‪ .‬כי הלא אין תכלית‬ ‫מדת הגאוה והישות‪ ,‬וידמה בלבבו‬ ‫המלך להעניש ולנקום‪ ,‬אלא לעורר‬ ‫כי הכל מגיע לו בדין ובצדק בזכות‬ ‫את האדם משנתו ולהשיבו מדרך‬ ‫מעשיו ותורתו‪ ,‬הרי שגם אם ישפיע‬ ‫הטעות‪.‬‬ ‫עליו הבורא חסדים מרובים‪ ,‬לא‬ ‫יתעורר מהם כלל לתשובה‪ .‬הרי זה‬ ‫‪ -‬אדרבה‪ ,‬ישקע עוד יותר בעוונותיו‪,‬‬ ‫והוא הדבר כביכול אצל מלכו של‬ ‫ויוסיף לרדוף אחר תאות לבו‪,‬‬ ‫עולם‪ ,‬אשר כל יסוריו וגזירותיו אינם‬ ‫באומרו כוחי ועוצם ידי עשו לי את‬ ‫באים לשם עונש ונקמה‪ ,‬אלא הם‬ ‫החיל הזה‪.‬‬ ‫עצמם הטובה והחסד הגדול ביותר‪,‬‬ ‫לעורר את האדם מתרדמתו ולקרבו‬ ‫ולכן יש להתחנן לפניו בשברון לב‬ ‫תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫בתפילה ותחנונים‪ :‬אתה ה' היודע‬ ‫יצרנו והמביט אל תוך מסתרי כליות‬ ‫ולב‪ ,‬יודע ומכיר כי אין אנו צריכים‬ ‫לקבל הטובה באופן הנכון‬ ‫חס ושלום לעונשים קשים ומרים‬ ‫כדי להתעורר‪ ,‬אלא אך ורק לחסדים‬ ‫ברם‪ ,‬צריך האדם לדעת כי כל‬ ‫גלוים ורחמים פשוטים‪ .‬כי כאשר‬ ‫האמור אינו אלא אדם שאינו מחזיק‬ ‫ישפיע הבורא יתברך שמו מעוצם‬ ‫טובה לעצמו ואינו מתיהר לומר‬ ‫טובו הגדול עלינו‪ ,‬וימטיר עלינו‬ ‫'צדיק אני'‪ ,‬אלא לבבו נשבר בקרבו‬ ‫י‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ומשל למה הדבר דומה ‪ -‬לאדם‬ ‫טללי ברכה ונעימות‪ ,‬מיד ימס לבבנו‬ ‫אשר נפל בהתעלפות‪ ,‬וכדי להשיב‬ ‫בקרבנו ונבין מעצמנו את גודל‬ ‫את נפשו אליו ולהצילו מן המיתה‪,‬‬ ‫רחמיו וחסדיו‪ ,‬ומתוך כך נשוב אליו‬ ‫מוכרחים הרופאים להכותו ולדוקרו‬ ‫בתשובה שלמה ואמיתית‪.‬‬ ‫במחטים ובסממנים שונים כדי‬ ‫שיקיץ מעלפונו‪ .‬אף כאן‪ ,‬אין המכות‬ ‫באות מתוך אכזריות‪ ,‬אלא מתוך‬ ‫תכלית היסורים לעורר הישנים‬ ‫רחמים עצומים כדי להציל את חייו‪.‬‬ ‫וכל היסורים רח"ל‪ ,‬הם שבט מוסר‬ ‫אמנם צריך האדם לדעת‪ :‬כי כאשר‬ ‫של חסד להקיץ את הנפש‬ ‫אין האדם מתעורר מתוך דרכי‬ ‫מתרדמתה‪ ,‬למען יחיה ולא ימות‪.‬‬ ‫החסד‪ ,‬ומלכו של עולם מוכרח ‪-‬‬ ‫כביכול‪ ,‬חלילה לשלוח עליו יסורים‬ ‫***‬ ‫ועונשים כדי להעיר את לבבו מן‬ ‫תרדמת שינתו ‪ -‬ואף על פי כן אין‬ ‫האדם מבין את הרמז‪ ,‬אלא תולה‬ ‫עומק התשובה הפותח שערים נעולים‬ ‫את פגעי הזמן במקרה‪ ,‬בטבע‬ ‫ובסיבות שונות ‪ -‬אזי מביא עליו‬ ‫עוד ראוי למיקם על דא‪ ,‬בביאור‬ ‫הקדוש ברוך הוא יסורים קשים‬ ‫המקרא שאומרים בימי עשרת ימי‬ ‫וגדולים יותר רח"ל‪ ,‬עד אשר יאלץ‬ ‫תשובה‪' :‬ממעמקים קראתיך ה'' (תהלים‬ ‫בעל כורחו להתעורר משנתו‪.‬‬ ‫קל א)‪ .‬ובפשטות‪ ,‬ביאור תיבת‬ ‫'ממעמקים' היא‪' :‬מעומקא דליבא'‪,‬‬ ‫כי באמת‪ ,‬אין חפץ להקדוש ברוך‬ ‫מנקודת עומק הלב של האדם‪ ,‬משם‬ ‫הוא להעניש את בריותיו ואינו חפץ‬ ‫ישפוך שיחו ותפילתו לפני קונו‪ ,‬כי‬ ‫במות המת‪ ,‬אלא כל מגמתו‬ ‫תפלה הבאה מן העומק בוקעת כל‬ ‫ותכליתו‪ ,‬לעורר את האדם מטמטום‬ ‫שחקים‪.‬‬ ‫הלב‪ ,‬שישוב מדרכו וחיה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬אל יפול לב אנוש‬ ‫אמנם‪ ,‬מצינו בזה רמז נפלא בתורת‬ ‫בקרבו לומר‪ ,‬מה ערך ותועלת יש‬ ‫בעל בני יששכר זי"עז‪ ,‬כי תיבת‬ ‫בצלותא דדחקא (צעקה מתוך הדחק)‬ ‫עמ"ק ר"ת‪ :‬ע'שו‪ ,‬מ'נשה‪ ,‬ק'ין‪.‬‬ ‫הבאה מחמת המציק והיסורים? אלא‬ ‫כדאיתא בגמרא (סנהדרין קא) ששלשת‬ ‫דא גזירת אורייתא‪ ,‬שחפץ ה' בתקנת‬ ‫אלו באו בטענות ואמתלאות לפני‬ ‫השבים בכל ענין‪ ,‬ואפילו אותה‬ ‫השי"ת‪ ,‬למען ימחול להם ויקבלם‪,‬‬ ‫תשובה המתעוררת באדם מחמת‬ ‫הגם שלא היה להם שום זכות‬ ‫המכות והיסורים שספג‪ ,‬אינה שבה‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫ריקם מלפני אדון כל‪ ,‬אלא ‪ -‬דוקא‬ ‫מתוך מעמקי החושך והשפלות‬ ‫הן גלוי וידוע כי פעמים רבות יסובב‬ ‫מתגלה האור הגדול‪.‬‬ ‫אדם ולבו בל עמו‪ ,‬ולו קרירות‬ ‫עצומה באיבריו כלפי עבודת הבורא‬ ‫צא ולמד מה עשה מנשה המלך?‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬עד אשר יאמר נואש‬ ‫בשעה שבאו עליו יסורים קשים‬ ‫מלעורר נפשו‪ .‬אכן‪ ,‬כאשר יפקוד את‬ ‫ויאסרהו בנחשתים בתוך כור הברזל‪,‬‬ ‫האדם חס ושלום מצוק ומצר‪ ,‬ורבצו‬ ‫התפלל לפני הבורא‪ ,‬ואמר‪ :‬אם לא‬ ‫עליו ימי עוני וצרה‪ ,‬אז יתעורר‬ ‫תענני אני אומר כשם שאלו אין‬ ‫מתרדמת הזמן ויכיר את השי"ת‬ ‫בהם ממש וכו'‪ ,‬ומלאכי השרת‬ ‫המשגיח מלמעלה‪ - .‬בשעה שנשברה‬ ‫ביקשו לחסום את תפילתו וסתמו‬ ‫משענת קנה רצוץ של בשר ודם‪,‬‬ ‫את חלוני הרקיע משום שעשה הרע‬ ‫מתגבר בתוכו הניצוץ האלוקי השוכן‬ ‫בעיני ה'‪ ,‬אך מה עשה הקדוש ברוך‬ ‫בקרבו‪ ,‬ומבין כי אין עוד מלבדו‪.‬‬ ‫ז וז"ל הבני יששכר במאמרים לחודש תשרי מאמר ב' (יום הכסא) אות יד‪ :‬שיר המעלות ממעמקים וכו'‪ .‬אמרו רז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב) במנשה כשעשה‬ ‫תשובה קרא מקודם לכל הע"ז ואח"כ קרא להש"י‪ ,‬ואמר אם לא תענני אני אומר כשם שאלו אין בהם ממש וכו'‪ ,‬אזי באו המלאכים וסתמו כל החלונות‪ ,‬והש"י‬ ‫פתח לו פתח כביכול בחתירה‪ .‬והנה בא בתשובתו זאת בעלילה ובזרוע ובעל כרחו – כביכול‪ ,‬ואף על פי כן פתח לו הש"י פתח התשובה‪ ,‬ותשובה כזאת נקרא‬ ‫'עומק' כי מאד עמקו מחשבותיו ואין משיג מאין ולאין תועיל תשובה הבאה בזרוע בעלילה באין זכות לאדם והוא לכבודו ית"ש‪ ,‬וכמו שאמר מנשה אני אומר‬ ‫כשם וכו' וח"ו אין זה כבודו‪ .‬ואמרו רז"ל (סנהדרין קא( 'שלשה באו בעלילה קין עשו מנשה באין טענה בזכות רק באו בעלילה ונתקבלו דבריהם‪.‬‬ ‫וזהו שיש לרמז ממעמקים קראתיך י"י‪ ,‬אני קראתיך י"י שתעננו מן עומק‪ ,‬הגם שבידינו זכות אין‪ ,‬עם כל זה כבודך היא שתקבלנו ותעננו‪ ,‬וזה הוא שנקרא 'עמק'‬ ‫כנ״ל‪ .‬ועל כן עמ"ק ראשי תיבות ע'שו מ'נשה ק'ין‪ ,‬ונרמז כשם שנתקבלו דבריהם באין זכות רק לכבודך כן תקבלינו וכו'‪.‬‬ ‫יב‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫מכאן נראה בעליל עד כמה חפץ‬ ‫הוא? חתר לו חתירה (כמין נקב‬ ‫הבורא יתברך בתשובתם של ישראל‪,‬‬ ‫ופתח חשאי) תחת כסא הכבוד‪ ,‬כדי‬ ‫ואפילו הפושע הגדול ביותר אין‬ ‫לקבל את תשובתו של מנשה‪.‬‬ ‫השער ננעל בפניו‪.‬‬ ‫ויש להתבונן דבר נורא בכאן‪ :‬כי‬ ‫וכיוצא בדבר מצינו אצל קין‪ ,‬אשר‬ ‫אף על פי שקלקל מנשה והרבה‬ ‫אמר לפני ה'‪' :‬גדול עוני מנשוא'‬ ‫להרשיע‪ ,‬ומילא את ירושלים‬ ‫(בראשית ד‪ ,‬יג) ופירושו בלשון בתמיהה‪:‬‬ ‫תועבות‪ ,‬ואף העמיד צלם בהיכל‬ ‫וכי כל העולם כולו אתה סובל‬ ‫בבית ה'‪ ,‬עם כל זאת מצא פתח‬ ‫ומנשא‪ ,‬ורק את עווני אין בידך‬ ‫פתוח לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫לכלכל ולהרים? הרי שבא בטענה‬ ‫ושאלה כביכול כלפי מעלה‪ ,‬באופן‬ ‫כיון שראה שכל אלוהי הנכר אשר‬ ‫שהכריח כביכול את הבורא למחול‬ ‫עבדם לא יכלו להושיעו בעת צרתו‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬רק למען כבוד שמו‪ ,‬בלי שום‬ ‫לא נותרה לו ברירה אלא לפנות אל‬ ‫טענה לצדק את עצמו‪.‬‬ ‫אלוקי אבותיו‪ ,‬ובאותה שעה חזר‬ ‫בתשובה שלמה‪ ,‬והקב"ה קיבלו‬ ‫וזהו עומק כוונתנו בתפילות הימים‬ ‫והשיבו למלכותו‪ .‬ואף על פי‬ ‫הנוראים כי אנו באים ומבקשים‬ ‫שהיתה זו המסילה האחרונה‬ ‫מחילה מתוך עומק הלב‪ ,‬ובאים‬ ‫שנותרה לו‪ ,‬לאחר אשר הרחיק נדוד‬ ‫בשפלותנו לבקש דרך לתשובה‪ ,‬ואף‬ ‫ועבד כל ע"ז שבעולם וראה במו‬ ‫שאין בידינו מעש‪ ,‬הרי אנו קוראים‬ ‫עיניו שאין בידם לעוזרו‪ ,‬ורק אז‬ ‫מן 'עמק' שמהם הרי לנו אות‬ ‫בעת כלו כל הקיצין וראה כי אין‬ ‫ומופת‪ ,‬כי אין לך דבר העומד בפני‬ ‫מושיע‪ ,‬פנה בכל לבבו לשפוך שיח‬ ‫התשובה‪ ,‬ואפילו הפושע הגדול‬ ‫ותפילה לפני אדון כל‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ביותר ‪ -‬אם מבקש למען ה' וכבודו‬ ‫פתח לו הבורא יתברך שמו שערי‬ ‫ית' ‪ -‬שערי שמים נפתחים לקראתו‪.‬‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫יג‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ועל כן חובה קדושה היא על‬ ‫סוד מזמור 'שיר המעלות ממעמקים'‬ ‫המשכיל להתבונן‪ ,‬כי כל מילה‬ ‫ותיבה ממזמור זה יקרה וחשובה‬ ‫גם נודע בשערי בינה כי מזמור 'שיר‬ ‫למאוד‪ ,‬וראוי לאומרה בהתעוררות‬ ‫המעלות ממעמקים קראתיך ה''‬ ‫רב ובכוונה עצומה‪.‬‬ ‫גנוזים וטמונים בו רזי דרזין‪,‬‬ ‫וסגולות נוראות ונשגבות‪ ,‬ובפרט‬ ‫***‬ ‫בימי הרחמים והרצון‪ .‬ויסודתו‬ ‫בהררי קודש‪ ,‬בספר הקדוש 'פרי עץ‬ ‫חיים'ח בביאור סוד עשרת העומקים‬ ‫סגולת מזמור 'לה' הארץ ומלואה'‬ ‫המוזכרים בספר יצירה ‪-‬עומק‬ ‫ראשית ועומק אחרית‪ ,‬עומק טוב‬ ‫נהגו ישראל קדושים לומר בליל‬ ‫ועומק רע‪ ,‬עומק רום ועומק תחת‪,‬‬ ‫התקדש חג ראש השנה‪ ,‬את המזמור‬ ‫וארבע רוחות השמים‪ ,‬העולים כולם‬ ‫הנורא 'לדוד מזמור לה' הארץ‬ ‫בסוד מספר רי"ו ‪ -‬כי בכל יום‬ ‫ומלואה' (תהלים כ"ד)‪ .‬והנה נודעו בשערים‬ ‫מעשרת ימי התשובה‪ ,‬מתעורר עומק‬ ‫דברי רבותינו המקובלים‪ ,‬ובפרט‬ ‫ומידה אחרת בקדושה העליונה‬ ‫בספרי תלמידי רבינו האר"י הק'‬ ‫הנובעת מעומק הבינה‪ .‬וכנגד זה‬ ‫זי"ע‪,‬ט אשר הפליגו בגודל שגב‬ ‫עומד האדם ואומר מזמור זה‪ ,‬לחלץ‬ ‫מעלת מזמור זה בלילה זה‪ ,‬וגילו‬ ‫נפשו ממצולות עשרת עומקי‬ ‫כי הוא צינור נפתח וסגולה נפלאה‬ ‫הקליפה והטומאה‪ ,‬ולהתקרב אל‬ ‫להשפעת הטל והפרנסה לכל ימי‬ ‫מול פני המלך המשפט‪.‬‬ ‫השנה הבאה עלינו לטובה‪ ,‬וקראו‬ ‫ח ז"ל מהרח"ו בפרי עץ חיים (שער תפילות ר"ה פרק ז') ‪:‬טוב לומר בכל י' ימי התשובה בין ישתבח ליוצר מזמור ממעמקים קראתיך‪ ,‬כי סוד עומק גי' רי"ו כי הוא‬ ‫גבורה‪ .‬וכבר ידעת איך בכל יום מאלו הי' מתעורר א' מי' עמקים הנזכר בספר יצירה‪ ,‬עומק טוב ועומק רע וכו'‪.‬‬ ‫ט וז"ל בפרע"ח (שער ר"ה פרק ז')‪ :‬וקודם קדיש בתרא שלא יחסרו לו מזונותיו כל השנה יאמר המזמור כ"ד בתהילים וכו'‪.‬‬ ‫יד‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫אולם‪ ,‬מצינו בזה פלוגתא וחילוקי‬ ‫לאמירתו בשעה שפותחין את הארון‬ ‫גירסאות בין גדולי המקובלים בדעת‬ ‫בשם 'פתיחת שערי פרנסה'‪.‬‬ ‫האר"י ז"ל; שיש מרבותינו הנוטים‬ ‫לומר כי עיקר הכוונה בפסוק זה‬ ‫וביאור פשטות הדבר בדרך העבודה‪,‬‬ ‫היא בניקוד שוא וסגול‪ ,‬שוא וקמץ‬ ‫כי בשעה שהאדם משיב אל לבבו‬ ‫‪ -‬לאמר‪ :‬אות יו"ד בשוא‪ ,‬ה"א‬ ‫בראשית השנה‪ ,‬ומכיר באמת‬ ‫ראשונה בסגול‪ ,‬ו"ו בשוא וה"א‬ ‫ובתמים כי 'לה' הארץ ומלואה תבל‬ ‫אחרונה בקמץ‪ ,‬כדי לעורר רחמים‬ ‫ויושבי בה'‪ ,‬ואין לשום נברא כוח‪,‬‬ ‫נשגבים מבינה עילאה‪ .‬ובין כך ובין‬ ‫ממשלה ומציאות בלעדי גזירתו‬ ‫כך‪ ,‬הכל הולך אל מקום אחד ליחד‬ ‫יתברך ויתעלה ‪ -‬הרי הוא מסיר‬ ‫קודשא בריך הוא ושכינתיה‪ ,‬ולהריק‬ ‫מעליו כל משענת כזב של בשר‬ ‫ברכה עד בלי די לעמו ישראל‪.‬‬ ‫ודם‪ ,‬וממילא פותח בעדו שערי‬ ‫שמים וממשיך על עצמו ועל ביתו‬ ‫שפע ברכה‪ ,‬חיים ורווחה והצלחה‪,‬‬ ‫סגולתה גם לתשובה וחיים טובים‬ ‫מאוצר מתנת חסדו המלא‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬מלבד היות המזמור הזה‬ ‫עוד נתבארו בדברי האר"י הקדוש‬ ‫צינור קדוש להשפעת הטל והפרנסה‪,‬‬ ‫כוונות נשגבות בנקודות שם ההוי"ה‬ ‫גילה לנו רביה"ק זי"ע כי גנוזה בו‬ ‫ברוך הוא המפורש בפסוק 'לה'‬ ‫סגולה עצומה לעורר ולפתוח בה‬ ‫הארץ ומלואה' ‪ -‬לפתוח אוצרות‬ ‫שערי שמים ושערי תשובה‪.‬‬ ‫שמים‪ .‬והנה נוהגים המקובלים לכון‬ ‫באותיות השם בניקוד שו"א וקמ"ץ‬ ‫דהנה באותה פרשה נאמר בסוף‬ ‫לסירוגין ‪ -‬דהיינו אות יו"ד בשוא‪,‬‬ ‫המזמור‪' :‬שאו שערים ראשיכם‬ ‫ה"א בקמץ‪ ,‬ו"ו בשוא וה"א אחרונה‬ ‫והנשאו פתחי עולם ויבא מלך‬ ‫בקמץ ‪ -‬שהוא הניקוד המיוסד‬ ‫הכבוד'‪ .‬וכבר דרשו חכמינו ז"ל‬ ‫להמשיך שפע ממקור הברכה אל‬ ‫במס' שבת (ל ע"א)‪ ,‬שבשעה שביקש‬ ‫ספירת המלכות הנבנית ביום זה‪.‬‬ ‫טו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫וזכרון דוד יעמוד לן לטובה ביום‬ ‫שלמה המלך ע"ה להכניס את ארון‬ ‫המשפט‪.‬‬ ‫הברית אל בית קודש הקדשים בבית‬ ‫עולמים‪ ,‬דבקו השערים זה בזה ולא‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬שבאמירת מזמור זה‬ ‫נפתחו‪ .‬התפלל שלמה ועמד בעשרים‬ ‫נפתחים לאדם אף שערי חיים‬ ‫וארבע רננות‪ ,‬ולא נענה מן השמים;‬ ‫ורפואה ממש‪ ,‬הכרוכים בשערי‬ ‫עד אשר הזכיר חסדי דוד אביו‬ ‫הפרנסה‪ ,‬כחדא שרין וכחדא נפקן‪.‬‬ ‫וביקש‪' :‬ה' אלקים אל תשב פני‬ ‫ומקור הדברים נפיק מבאר חכמינו‬ ‫משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך' (דברי‬ ‫ז"ל במסכת תענית (ח‪ ,):‬בעובדא‬ ‫הימים ב ו‪ ,‬מב)‪ .‬באותה שעה‪ ,‬נמוגו כל‬ ‫דהוה באנשי עיר אחת שהיו נתונים‬ ‫הדינים ונפתחו השערים לרוחה‪,‬‬ ‫בצוק העיתים ‪ -‬הן מחמת חולי‬ ‫ונהפכו פניהם של כל שונאי דוד‬ ‫משתוללת‬ ‫שהיתה‬ ‫ומגיפה‬ ‫ומקטרגיו כשולי קדרה‪ ,‬לפי שידעו‬ ‫בחוצותיהם ומפילה חללים‪ ,‬והן‬ ‫והכירו הכל בבירור כי מחל לו‬ ‫מחמת רעב כבד שלא היה להם‬ ‫הקדוש ברוך הוא על אותו עוון‪,‬‬ ‫שבר אוכל‪ .‬והיו תמהים בלבותיהם‬ ‫ונתרצה לו באהבה‪.‬‬ ‫כיצד יפילו תחינתם לפני ה'‪ ,‬לפי‬ ‫שקשה לבקש רחמים על שני ענינים‬ ‫נמצא שמאחר דמזמור זה ובפרט‬ ‫יחדיו‪ .‬עמדו ונמנו לבקש רחמים על‬ ‫הפסוקים 'שאו שערים' מרמזים על‬ ‫השובע והמזונות בלבד‪ ,‬ואמרו בזה‬ ‫פתיחת השערים בזכותו של דוד‬ ‫סברא עמוקה‪ :‬כלום יתן הקדוש‬ ‫המלך‪ ,‬הרי שיש במזמור זה עדות‬ ‫ברוך הוא פרנסה ומזון למתים‬ ‫נצחית על כוחה הנורא של‬ ‫השוכנים עפר? הרי בעל כרחך‪ ,‬אם‬ ‫התשובה‪ .‬על כן‪ ,‬יקר ערכו של פרק‬ ‫ינתן לנו שובע לחם מן השמים‪,‬‬ ‫זה עד מאוד‪ ,‬שכן בכוחו להמשיך‬ ‫ינתנו לנו חיים עמו‪ ,‬ובזכות תפילת‬ ‫על האדם לא רק שפע של פרנסה‬ ‫הפרנסה נתבטלה מעליהם גם גזירת‬ ‫גשמית‪ ,‬אלא גם לעורר רחמי שמים‬ ‫לפתוח לו שערי תשובה ומחילה‪,‬‬ ‫טז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫וכיון שפסקו לו מן השמים עושר‬ ‫המגיפה הקשה‪ ,‬כי כשנותן הקב"ה‬ ‫נגזר ושפע של מזונות‪ ,‬ממילא‬ ‫שובע ‪ -‬לחיים הוא נותןי‪.‬‬ ‫הוכרחו בבית דין של מעלה להעניק‬ ‫לו חיים ואריכות ימים‪ ,‬שהרי אין‬ ‫וכעין דא מצינו מעשה נורא מרבינו‬ ‫המזון והשפע ניתנים אלא לחיים‪.‬‬ ‫המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‪ ,‬אשר‬ ‫בא לפניו איש אחד בלב נשבר‬ ‫הרי לנו כי המשכת הברכה והפרנסה‬ ‫ונדכא לבקש רחמים על חולה‬ ‫הגשמית גוררת עמה את החיים‬ ‫מסוכן שהיה מוטל בתוך ביתו בין‬ ‫בכללם‪ ,‬וכולם נכללים זה בזה‪,‬‬ ‫חיים למות‪ ,‬לאחר שכבר סבב בין‬ ‫ופונדק אחד יכילם בימי ראש השנה‬ ‫צדיקי הדור ולא מצא מזור ותרופה‬ ‫הנוראים ‪ -‬תשובה‪ ,‬פרנסה וחיים‪.‬‬ ‫למחלתו‪.‬‬ ‫***‬ ‫עמד המגיד זי"ע וגזר אומר‪ ,‬ופעל‬ ‫ישועה גדולה ורפואה לחולה‪.‬‬ ‫כששאלוהו תלמידיו לאחר זמן כיצד‬ ‫תכלית סימני החג בהשקט ובבטח‬ ‫עלה בידו לבטל את רוע הגזירה‪,‬‬ ‫השיב להם ברוח קודשו ואמר‪:‬‬ ‫עוד יסוד גדול וכלל קדוש יש‬ ‫באמת ראיתי כי שער החיים כבר‬ ‫להודיע בהנהגת ימי הקודש האלו;‬ ‫ננעלו בעד אותו חולה‪ ,‬וכבר נחתם‬ ‫כי עיקר נשגב לאדם בימי ראש‬ ‫גזר דינו למיתה רח"ל‪ ,‬ולא היה‬ ‫השנה הוא להיות שרוי בשלוה‬ ‫פתח עוד לבקש על רפואתו; מה‬ ‫ובמנוחת הנפש‪.‬‬ ‫עשיתי? הפכתי את פני התפילה‬ ‫והרעשתי עולמות בתחנונים על ענין‬ ‫עשירותו ופרנסתו של אותו אדם!‬ ‫י והא לך לשון הגמרא שם‪ :‬בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי היכי נעביד ניבעי רחמי אתרתי לא אפשר אלא ליבעי רחמי אמותנא וכפנא ניסבול‬ ‫אמר להו ר' שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב דכתיב (תהלים קמה‪ ,‬טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון‪.‬‬ ‫יז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫כי מכל הסימנים כולם‪ ,‬הסימן‬ ‫הרי מצוי מאד בדורותינו‪ ,‬כי מחמת‬ ‫הנשגב והעיקר הגדול מכולם הוא‬ ‫גודל אימת יום הדין ותוקף המשפט‪,‬‬ ‫להיות שרוי בשלוה‪ ,‬בנחת ובמנוחת‬ ‫נופלים בני אדם פעמים רבות‪,‬‬ ‫הנפש‪ ,‬ולהשרות בתוך נוהו רוח של‬ ‫בעונותינו הרבים‪ ,‬לידי כעס‪ ,‬קפידה‬ ‫חדוה וצהלה‪ .‬ואף אם חלו שינוים‬ ‫ורוגז‪ ,‬ואין לך מכשול גדול ופירצה‬ ‫ועיכובים בהבאת הסימנים אל‬ ‫נוראה מזו ביום הקדוש הזה‪.‬‬ ‫השולחן‪ ,‬אין לו לאדם ליפול‬ ‫למשואות הדאגה‪ ,‬הרוגז וההקפדה‪,‬‬ ‫והלא נודע הדבר ומפורסם‪ ,‬כי כל‬ ‫לבל יתן פתח למקטרג בראשית‬ ‫הנהגתו של הקדוש ברוך הוא עם‬ ‫השנה‪ .‬שהרי שנינו ויסדנו‪ ,‬כי בכל‬ ‫האדם מיוסדת באופן 'מדה כנגד‬ ‫הסימנים הללו אין האכילה מעכבת‬ ‫מדה'; וכשם שהאדם מתנהג למטה‬ ‫כלל‪ ,‬ויכול האדם לפעול את התיקון‬ ‫במידת הקפידה והרוגז כלפי בני‬ ‫העליון בראית המין בלבד ובאמירת‬ ‫ביתו ורעיו‪ ,‬הרי הוא מעורר כנגד‬ ‫הדיבור בפה‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ח"ו‪ ,‬את מידת הדין הקשה‬ ‫והקצף בשמים ממעל‪ .‬אבל אם‬ ‫ואדרבה‪ ,‬באותם מיני מגדים אשר‬ ‫ימשול ברוחו להנהיג עצמו במידת‬ ‫מתעורר בהם חשש איסור תולעים‬ ‫בסבלנות‬ ‫בוויתור‪,‬‬ ‫הרחמים‪,‬‬ ‫ורמשים וכדומה‪ ,‬דעת גדולי‬ ‫ובהעברה על המידות ‪ -‬אז‬ ‫הפוסקים היא שדי לו לאדם שיביט‬ ‫ישתעשעו עליו במרומים‪ ,‬ויעורר על‬ ‫בהם בעלמא ויאמר את תפילת ה'יהי‬ ‫נפשו את מידת הרחמים העליונה‬ ‫רצון' הנתקנת עליהם‪ ,‬ולא יכניס‬ ‫והחנינה‪ ,‬שיצא זכאי ובדימוס בדין‬ ‫עצמו בספק איסור‪ .‬על כן‪ ,‬ירחיק‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫האדם מעליו כל דוחק‪ ,‬קצר רוח‬ ‫וסערת נפש‪ ,‬וישכין את השלום‬ ‫הנה רבות דובר ונשנה בגודל מעלת‬ ‫והשלוה האמיתית בתוך ביתו‪ ,‬והוא‬ ‫ה'סימנים' אשר נהגו בית ישראל‬ ‫הסימן הטוב והמובחר מכולם‪.‬‬ ‫לקיים בליל התקדש חג בראש‬ ‫השנה‪ ,‬אולם ידוע ידע האדם נאמנה‪,‬‬ ‫יח‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫השכינה שכנגדו‪ .‬ואם פסק מלהחזיק‬ ‫יסוד האמונה בעמידה לפני המלך‬ ‫במחשבה זו בעת תפילתו ‪ -‬הרי הוא‬ ‫מחסר בעיקר צורת מצות העמידה‬ ‫אבל יסוד היסודות של יום ראש‬ ‫בתפלה‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬אשר הוא ראש ומקור לכל‬ ‫ימות השנה‪ ,‬אינו אלא אמונת אומן‬ ‫על אחת כמה וכמה בימי ראש‬ ‫טהורה‪ .‬דהנה כפי שיעור התחזקות‬ ‫השנה‪ ,‬בהם מלך המשפט יושב על‬ ‫האמונה וההכרה בלב האדם‪ ,‬כן‬ ‫כסא דין‪ ,‬וכל באי עולם עוברין‬ ‫תתעורר נפשו להשתפך בתפילה‬ ‫לפניו כבני מרון‪ - ,‬כי אז מחויב‬ ‫בכונה עצומה ובדביקות עילאה‪,‬‬ ‫האדם לאמץ את כל חושיו‬ ‫כמליצת הפייטן‪' .‬הוודאי שמו כן‬ ‫ומחשבותיו‪ ,‬לזכור בכל תיבה‬ ‫תהילתו'יא‪.‬‬ ‫שמוציא מפיו‪ ,‬כי עומד הוא לפני‬ ‫ממלא כל עלמין‪ ,‬ולהפיל תחינתו‬ ‫ומתוך האמונה‪ ,‬מגיע האדם אל‬ ‫באימה‪ ,‬ביראה ובבטחון מוחלט כי‬ ‫תוקף הכונה המעולה בתפילת‬ ‫עומד הוא בפני המלך ממש‪.‬‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬שהיא בחינת עמידה‬ ‫ממש 'לפני המלך'‪ .‬וכבר הפליגו‬ ‫***‬ ‫האחרוניםיב לבאר בשיטת הרמב"ם‬ ‫(פרק ד' מהלכות תפלה)‪ ,‬כי עצם דין ומצות‬ ‫ה'תפלה' תלוי ועומד בזה שיפנה‬ ‫האדם לבבו מכל הרהורי הזמן‪,‬‬ ‫מתוך ידיעה ברורה וחושית שהוא‬ ‫עומד ומדבר פנים אל פנים לפני‬ ‫יא פיוט וכל מאמינים ‪ -‬הנאמר בחזרת השחר של יום הכיפורים (ולפי מנהגינו גם בראש השנה)‪ .‬מחבר הפיוט הוא הפייטן המפורסם רבי משולם בן קלונימוס (מן‬ ‫הגאונים)‪.‬‬ ‫יב ראה בחידושי הגר"ח מבריסק בדברי הרמב"ם שם‪ .‬וראה עוד מש"כ בחזון איש (חזון איש‪ ,‬אורח חיים‪ ,‬ליקוטים למסכת ברכות‪ ,‬סימן כ"א (אות ג' ואות ד')‪:‬‬ ‫בחידושי הגר"ח זל"הה פירוש‪ ,‬דדין כוונה האמור בתפילה הוא שני דינים‪ :‬א' כוונת הלב פירוש המילות‪ ...‬ב' דין כוונה שיחשוב שהוא עומד לפני השכינה‪ ...‬ואם‬ ‫אין בלבו כוונה זו‪ ,‬אין זה חסרון כוונה בלבד אלא שאין כאן תפילה‪ ,‬והוה כמתעסק‪.‬‬ ‫ומדברי הגהות מיימוניות לא משמע הכי‪ ,‬אלא הכל דין אחד‪ ...‬ואי אפשר להפריד הדברים‪ ,‬דהכוונה של פירוש המילים היא היא הכוונה שהוא עומד לפני המלך‪,‬‬ ‫ואין כאן שני דינים חלוקים‪.‬‬ ‫יט‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫הפמליא של מעלה שרויה כביכול‬ ‫אימת מלאכי מעלה‬ ‫בצער ובעיכוב השלמות‪ ,‬וממילא‬ ‫יחרדו כולם מתוצאות יום הדין‬ ‫הן בספרי קודש מצינו כי ביום‬ ‫הנורא‪ ,‬פן חס ושלום יתארך זמן‬ ‫קדוש ונשגב זה‪ ,‬מלאכי מעלה‬ ‫הגלות‪.‬‬ ‫מפחדים מאד‪ ,‬ופלצות וחרדה‬ ‫תאחזם מתוקף הדין‪ .‬וכבר עמד הרב‬ ‫ועוד יש שביארו‪ :‬שעומק הפחד‬ ‫הקדוש בעל 'פלא יועץ' (בערך ראש השנה)‬ ‫והרעד העליון מוסב על אותם‬ ‫על שורש הדבר‪ ,‬והזהיר כי בשעת‬ ‫המלאכים הנבראים ונאצלים מתוך‬ ‫התקיעות‪ ,‬בשעה שהמלך יושב על‬ ‫מעשיו של האדם עצמו‪ ,‬כמאמרם‬ ‫כסא דין‪ ,‬אפילו מלאכי מרום‬ ‫ז"ל (אבות פ"ד מי"א)‪' :‬העושה מצוה אחת‬ ‫יאחזמו רעד‪ .‬וצריכין להבין מדוע‬ ‫קונה לו פרקליט אחד'‪ .‬והנה‪ ,‬כפי‬ ‫זה יפחדו אראלי מעלה אשר אין‬ ‫שמיוסד בספה"קיג אם עשה האדם‬ ‫יצר הרע שולט בהם‪ .‬ויש שהביאו‬ ‫את המצוה בלא כוונת הלב הנרצת‬ ‫בזה ביאור‪ ,‬שהמלאכים יודעים‬ ‫אלא כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬הרי‬ ‫ומכירים בעומק השגתם‪ ,‬כי כל‬ ‫הוא יוצר ומוליד במעשיו מלאך‬ ‫עתידם‪ ,‬רוממותם וקיומם תלוי‬ ‫פגום ובעל מום‪ ,‬חסר יד או רגל‬ ‫ועומד בקדושתם וזכיתם של כלל‬ ‫רח"ל‪ .‬ומלאכים אלו‪ ,‬שנולדו מתוך‬ ‫ישראל למטה; שאם יזכו ישראל‬ ‫תפילות ומצוות פגומות‪ ,‬הם הם‬ ‫בדין ויביאו את הגאולה השלמה‬ ‫הרועדים ביום הדין הגדול‪ ,‬כיצד‬ ‫והשכינה תתעלה ‪ -‬אזי יתעלו‬ ‫יביטו על מומיהם בשמי מרומים‪,‬‬ ‫המלאכים עמה במדרגות עליונות‪.‬‬ ‫שלא נתעלו בשלמות הנרצה‪.‬‬ ‫אך כל זמן שאין ישראל עושים‬ ‫רצונו של מקום‪ ,‬והעולם מתנהג‬ ‫בבחינת הסתר פנים ולבושים‬ ‫המכסים על האור העליון‪ ,‬הרי כל‬ ‫יג ראה דברי השל"ה הק' במס' ראש השנה תורה אור אות כ"ה; ובערבי נחל בדרושים לראש השנה אות ח'‪.‬‬ ‫כ‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫את עמו‪ ,‬להריק עליהם שפע טובה‬ ‫סוד היראה והאהבה העליונה‬ ‫וברכה ממקור הרחמים‪ ,‬ולזכותם‬ ‫בדין הגדול למען שמו באהבה‪.‬‬ ‫וכל זה ‪ -‬מתנה טובה היא מאת‬ ‫אדון כל‪ ,‬אשר הקדים ונתן לאדם‬ ‫הן מצינו בדברי חכמינו ז"ל אשר‬ ‫את הימים הקדושים הללו קודם יום‬ ‫החיוב מוטל על האדם להידמות‬ ‫הפקודה‪ ,‬כדי שיהא בידו להכין‬ ‫לקונו בכל מידותיו‪ ,‬כמאמרם (שבת‬ ‫נפשו‪ ,‬לתקן מעלליו ולשפוך שיח‬ ‫קמח‪' :).‬מה הוא רחום וחנון ‪ -‬אף‬ ‫בתפילה זכה‪ .‬כי הלא אב הרחמן‬ ‫אתה הוי רחום וחנון'‪ .‬אולם‪ ,‬יש‬ ‫אוהב את בניו חביביו אהבה עזה‪,‬‬ ‫לתמוה טובא בדבר זה כלפי מידת‬ ‫וכבר גילה לנו אור שבעת הימים‪,‬‬ ‫היראה‪ ,‬שהרי יראת שמים חובה היא‬ ‫מרן הבעל שם טוב הקדוש זיע"איד‪,‬‬ ‫החלה על הנבראים בלבד‪ ,‬ואילו‬ ‫כי אהבתו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫כלפי הבורא יתברך ויתעלה שמו ‪-‬‬ ‫לכל איש מישראל ‪ -‬ואפילו לאותו‬ ‫איך שייך חלילה לשון יראה‪ ,‬והלא‬ ‫שאינו בתוקף המדרגה העליונה‬ ‫אין מי שגדול ומעל אדנותו‪.‬‬ ‫ואינו מן התקיפים בעבודה ‪ -‬עצומה‬ ‫ונשגבת היא כמו אל הגדול והצדיק‬ ‫אכן‪ ,‬הפליאו לבאר בזה צדיקי‬ ‫שבכולם‪ .‬וחפץ הבורא יתברך להציל‬ ‫הדורותטו‪ ,‬כי אף כלפי הבורא יתברך‬ ‫יד ראה 'הוספות לכתר שם טוב' (סימן קל"ג) ובצוואת הריב"ש לקוטי דיבורים (חלק א'‪ ,‬דף נ"ב)‪.‬‬ ‫טו בתפארת עוזיאל (על שיר השירים; ד"ה עוד במדרש כאהלי קדר) מביא‪ :‬שמעתי מפי איש קדוש וטהור ר׳ ישראל בעש״ט ז״ל על פסוק ועתה ישראל מה ה׳‬ ‫שואל מעמך כי אם ליראה את אלהים‪ ,‬ע״ד שהאב מצוה את התינוק שלא ילך בדרך יחף פן יזיק עצמו הרגלים‪ ,‬וזה הוא היראה שאצל האב שלא יכאב לתינוק‪,‬‬ ‫רק שהתינוק אינו יודע מזה ורוצה לילך יחף‪ ,‬רק שמתירא שאביו לא יעניש אותו מחמת שעובר על דבריו‪ ,‬וא"כ יראה של הבן אינו שוה ליראה של האב‪ .‬משא״כ‬ ‫כשהבן הוא חכם ואז מתירא ג״כ לילך יחף שלא יקלקל לעצמו הרגל ואז יראת האב שוה ליראת בנו‪ .‬כך הקב״ה צוה לנו תרי״ג מצות כמאמרם ז״ל (מכות כג‪ ):‬כדי‬ ‫לזכות את ישראל‪ ,‬כי בלתי המצות א״א לקרב את עצמנו לו ית׳‪ ,‬כי אנחנו מגושמים מאוד‪ .‬ומכח קיום המצות אנחנו קונים לעצמנו שלמות‪ ,‬וזכות הוא לשון‬ ‫הזדככות‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫וכשהאדם הוא פתי ואינו מבין גדולת קרבתו‪ ,‬רק שעובד מיראה שהבורא לא יעניש אותו על מה שעובר רצונו‪ ,‬וא״כ יראת הקב"ה ויראה האדם אינם בשוה‪ .‬אבל‬ ‫כשהאדם הוא במדריגה העליונה אזי יראתו ויראת הקב"ה שוין‪ .‬וזה נקרא אצלו תמיד שעושין רצונו‪ ,‬דהיינו שהכוונה הוא לעשות רצון קונו‪ ,‬כמאמר דוד המלך‬ ‫ע"ה (תהלים קיט) לעשות רצונך חפצתי‪ ,‬ע"ד משל למלך נותן לחייט לעשות לו בגד‪ ,‬וכוונתו כדי שיהיה לו במה לילך‪ .‬והחייט עושה המלאכה בשביל קבלת פרס‪,‬‬ ‫וא"כ כוונת החייט אינו לעשות רצון המלך רק כוונה אחרת‪ .‬וזה נרמז בגמרא (ב"ב י‪' ).‬בזמן שעושין רצונו נקראו בנים' 'ובזמן שאין עושין רצונו נקראו עבדים'‪ ,‬פי'‬ ‫שמ"מ עושין המצוות רק כמו החייט שעושה הבגד‪ ,‬אבל לא כרצון המלך‪ .‬והוא נכון דכשאין עושין המצוות לא שייך לומר שיקראו עבדים‪ ,‬אבל לפי הנ"ל מובן‬ ‫כא‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ובתמים‪ ,‬ונסיר המכשול מן הדרך‪,‬‬ ‫שייך כביכול מושג היראה‪ ,‬אלא‬ ‫ונזכה לקבל את כל הטוב הצפון‬ ‫שאין זו יראה חס ושלום על‬ ‫והגנוז לנו‪.‬‬ ‫עצמותו‪ ,‬כי אם יראת האב הרחמן‬ ‫על בניו חביביו שלא יכשלו בחטא‬ ‫ויאבדו נפשם‪ .‬משל למה הדבר‬ ‫עיצומו של יום הכתרת המלך‬ ‫דומה? לאב הרואה ממרחק את בנו‬ ‫מחמדו ‪ -‬שעומד הוא לצעוד במקום‬ ‫והרי עיקר תוכן עבודת היום הקדוש‬ ‫סכנה שיש בו שברי זכוכית גדולות‬ ‫והנורא של ראש השנה מיוסד וקבוע‬ ‫וחדות על הדרך‪ ,‬והוא יודע כי בנו‬ ‫על ענין ה'מלכויות' ‪ -‬להמליך את‬ ‫אהובו חסר דעת ועומד לינזק שם‪.‬‬ ‫הבורא יתברך שמו על כל העולם‬ ‫הרי באותה שעה מתמלא לב האב‬ ‫כולו‪ ,‬שיתוודע ויגלה לעין כל כי‬ ‫פחד וחרדה עצומה‪ ,‬שמא יפצע בנו‬ ‫הוא לבדו מלך על כל הארץ‪ ,‬ואנו‬ ‫חלילה‪.‬‬ ‫עבדיו המשתחוים לפניו‪ .‬זהו התוכן‬ ‫העמוק והנשגב של היום‪ ,‬ותכלית‬ ‫כך כביכול‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אשר‬ ‫בריאת שמים וארץ; ואילו כל שאר‬ ‫הוא תכלית הטוב והמיטיב וכל‬ ‫הבקשות הגשמיות והפרטיות של‬ ‫חפצו ורצונו להעניק מטובו הגנוז‬ ‫האדם‪ ,‬הרי הן כטפל לעומת המטרה‬ ‫לכלל ישראל‪ ,‬מתמלא כביכול חרדה‬ ‫הרוממה של כבוד שמים‪.‬‬ ‫ויראה גדולה על בניו‪ ,‬שמא יכשלו‬ ‫בעוונותיהם ובהבלי הזמן‪ ,‬ויפסידו‬ ‫ומתוך שאנו מחדירים בלבותינו כי‬ ‫בידיהם את השפע הראוי והמוכן‬ ‫הוא המלך והשליט היחיד‪ ,‬ממילא‬ ‫להם למעלה‪ .‬ועל כן ברחמיו‬ ‫אנו מכירים כי הכל תלוי אך ורק‬ ‫המרובים נתן לנו את ימי הרחמים‬ ‫והרצון‪ ,‬כדי שנשוב אליו באמת‬ ‫דבין כך או כך עושין המצות‪ .‬וזה רצון יראיו יעשה‪ ,‬פי' שהיראים עושין רצונו‪ .‬ובמקום אחר אי"ה אאריך בזה‪ .‬וזהו הכונה בפ׳ מה ה׳ שואל מעמך כי אם ליראה‬ ‫את ה׳ אלהיך‪ ,‬כי את הוא לשון 'עם'‪ ,‬פי׳ שיהי׳ לך יראה שוה עם הבורא‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫כב‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫‪ -‬הכל נקצב ונחתם אך ורק בגזירת‬ ‫בידיו הרחומות‪ ,‬ואין לנו על מי‬ ‫עליון‪.‬‬ ‫להישען אלא על אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫ומספרים שמרן מהר"ש מבעלזא‬ ‫ברכת הקודש‬ ‫זי"ע‪ ,‬היה מעורר ומזהיר את הנשים‬ ‫הצדקניות‪ ,‬כי עליהן לבקש ולהתפלל‬ ‫יהי רצון מלפני אבינו שבשמים‪,‬‬ ‫לפניו יתברך ביום הדין על כל דבר‬ ‫שישמע אל אנקתנו ויקבל את‬ ‫ודבר קטן כגדול‪ ,‬ואפילו על עוזרת‬ ‫תפילותינו ברחמים‪ ,‬ונזכה כולנו‬ ‫בית ומשרתת הגונה שתהיה להן‬ ‫להארה עליונה של קדושה וטהרה‪,‬‬ ‫לעזר בנוהן במהלך השנה החדשה‪.‬‬ ‫ולהכתב ולהחתם בספרן של צדיקים‬ ‫גמורים לחיים טובים ולשלום‪ ,‬ונזכה‬ ‫ומהו העומק הצפון בהנהגה זו?‬ ‫לפעול ישועות ונחמות ולראות‬ ‫להורות וללמד לדורות‪ ,‬כי אין לך‬ ‫בגאולתן השלמה של כלל ישראל‪,‬‬ ‫דבר קטן או גדול בעולם שאינו‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫מושג ומושגח בהשגחה פרטית מאת‬ ‫הבורא‪ ,‬וכל פרט ופרט בחיי האדם‬ ‫כג‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫ראש השנה‬ ‫כד‬