למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — ראש השנה (2026-09-07)

ב״ה ראש השנה תשפ״ז
משיעורי רבי אליהו רוזמרין שליט״א
הַ יּוֹם ה ֲַרת עוֹלָם" – אוֹ שֶׁ מָּ א בֵּ ית ִמ ְשׁפָּ ט לִ ְת ִביעוֹת קְ טַ נּוֹת
ִאם אֵ ין וִ דּוּי וְ אֵ ין מַ זְכִּ ִירין ﬠֲוֹנוֹתַ ,ﬠל מָ ה ְבּ ִדיּוּק ח ֲֵר ִדים כִּ ְבנֵי מָ רוֹן? קְ ִריאָ ה ל ְַמדָ נִ ית ְמחֻדֶּ שֶׁ ת ְבּגִ ְדרוֹ שֶׁ ל יוֹם הַ ִדּין:
ִמ ִתּיק ְפּלִ ילִ י שֶׁ ל מַ ﬠֲשֵׂ י הַ שָּׁ נָה ֶשׁחָ לְ פָה ,לְ ִמ ְסדַּ ר קִ יּוּם וְ תַ קְ ִציב ֱא קִ י לִ קְ ַראת הַ שָּׁ נָה הַ בָּ אָ ה
וכיצד דנים פירות וירקות? יש מן החכמים שאמרו שבראש השנה נידון פתיחה :העמדת השאלות
העולם כולו — האדם ,הבהמה ,ואף התבואה והאילנות ]ראש השנה דף ראש השנה ,כולנו יודעים ,הוא יום הדין .ביום זה יושב הקדוש ברוך
טז .[.וכי הפרי חטא? וכי האילן זכה או נתחייב? לדומם ולצומח אין הוא על כיסא דין ,וכל באי עולם עוברים לפניו ,ונגזר מי יחיה ומי ימות,
מעשים ,אין בחירה ,אין שכר ועונש .ובכל זאת הם נדונים .ואם הדין בראש מי לחיים ומי למוות .וכך אנו חרדים ומקבלים עלינו את אימת הדין .אלא
השנה הוא הדין שאנו מכירים ,הרי שלא מובן על מה הבריאה כולה נידונת שכאשר אנו באים להתבונן — מהו הדין הזה — מוצאים אנו את עצמנו
בראש השנה. עומדים בפני חידה .שכן ככל שנרבה להתבונן ,כן יתברר שדין ראש השנה
ומה ענין בריאת האדם אצל המשפט? ולבסוף ,השאלה שהיא שורש אינו דומה כלל למשפט שאנו מכירים ,ואף סותר אותו כמעט בכל פרטיו.
כל השאלות .ראש השנה הוא "היום הרת עולם" ,יום שבו נברא העולם הבה נעמיד את השאלות כסדרן ,ועצם ההתבוננות בקושיות כבר תוביל
ונברא בו האדם .ולמה נקבע יום הדין דווקא ביום הבריאה? לכאורה אותנו להתבוננות מחודשת.
הבריאה היא ראשית והמשפט הוא סוף — לידה מזה וחשבון מזה ,שני משפט ששונה מכל וכל למשפט המקובל :המשפט שאנו מכירים
הפכים .האם יש קשר פנימי ,שורשי ,בין להיברא לבין להידון? בעולם ,הוא משפט על העבר ,האם האדם אשם או לא .כולנו מכירים את
הנה כי כן ,כל השאלות הללו — נוכחות שאיננה ,טענה שאין לה מקום, צורת המשפט ,את הדיון בו ,ואת מתן גזר הדין .נתבונן במשפט של ראש
תינוק ופרי הנדונים בלא מעשה ,יום דין הנקי ממעשים ,ומשפט הכרוך השנה ,המשפט הוא על השנה הבאה בכלל ,הוא אינו על העבר ,היכן מצאנו
בבריאה — כולן מכות על שער אחד :דין ראש השנה אינו הדין שאנו משפט על העתיד? ומה שייך משפט על העתיד? בכלל האדם אינו עומד
מדמיינים .כל עוד אנו אוחזים בתפיסה שדין פירושו משפט על מעשים ומשמיע טענותיו לפני הדיין ,אלא כל המשפט נעשה שלא בפניו .ואמרה
— נאשם ועדים ,קטגור וסניגור ,שכר ועונש — לא נצליח לפתוח ולו תורה הקדושה — "אין דנין את האדם אלא בפניו" .והנה בראש השנה,
שער אחד מן השערים הנעולים הללו .יש כאן דין ממין אחר לגמרי ,שקדם בשעה שנחתך גורלו של אדם לחיים או למוות ,היכן הוא? יושב בביתו,
בהרבה לדין המעשים ואף עמוק ממנו. אוכל ושותה ומתפלל ,ואינו יודע כלל באיזו שעה נגזר דינו .אינו עומד,
כיצד מודד האדם ,וכיצד מודד הבורא אינו נשאל ,אינו מוזמן לפני הכיסא .וכי דנים אדם שלא בפניו? ולא עוד,
ישנם שני סוגי משפט .משפט מהות .ומשפט מעשים .אנו בני אדם, אלא שאיננו מרגישים בכך כפגם כלל — כאילו טבעו של דין זה שהאדם
מכירים רק את משפט המעשים .אבל אינני מכירים את המשפט האלוקי. אינו צריך להיות בו נוכח.
משפט המהות .וזו היא הגילוי הגדול של עשרת ימי תשובה .ונסביר את בנוסף :הרי אין קטגור ואין סניגור .במשפט יש תובע ונאשם ,עדים
הדברים. וטענות .ובראש השנה — מי מעיד? מי טוען כנגד האדם ,ומי מלמד עליו
טבעם של הבריאות בעולם ,שכמעט אין הם יודעים דבר על חבריהם זכות? האדם עצמו אינו פוצה פה להגן על מעשיו .וכי יש דין בלא בעלי
אלא בעקבות מעשים :אדם מתחיל לדבר חברו ,בעקבות מה שעשה או מה דין ,בלא עדות ובלא טענה?
שלא עשה ,במה הוא זכאי ובמה הוא חוטא .אדם מתעורר לחשוב על רעהו מה קורה פתאום ביום הכיפורים? וכאן הפלא הגדול ,ראש השנה הוא
רק בעקבות מעשה — לשבחו על טוב ,לגנותו על רע — וכל עולמו בנוי יום הדין — ודווקא בו איננו מזכירים חטא כלל .אין וידוי ,אין "על חטא",
על גמול :שכר כנגד מעשה ,ועונש כנגד מעשה .ולמה כך? משום שעינו אין צום של כפרה .אדרבה ,כל היום עוסקים אנו בהמלכת הקדוש ברוך
של האדם קצרה היא .עינו רואה את הנגלה בלבד — את המעשה שיצא הוא — מלכויות ,זכרונות ושופרות .ואילו ביום הכיפורים ,שבו נחתם
אל הפועל; .האנושות עומדת ממרחק וצופה ,ומן המרחק לא רואים רק הדין שנפתח בראש השנה ,פתאום שם אנו מתחילים להזכר במעשינו:
'מעשים' .לעומת זאת את הפנימיות של חברו ,את שורש נפשו ,את מה חטאים ,ווידוי ,חשבון הנפש .הלא יום הכיפורים זה כבר שלב הכפרה,
שהוא באמת ,אין האדם רואה" .האדם יראה לעיניים" — ומה שאין העין למשפט שהתחיל לפני עשרה ימים ,והמשפט הארצי מתנהל לגמרי להיפך
רואה ,הלב מתקשה לדון בו .זה משפט בני אדם — משפט המעשים. — בפתיחת הדין האדם נידון על מעשיו ,הוא מתוודה היכן ששגה ,ומבקש
אבל המבט האלוקי הפוך לגמרי" :וה' יראה ללבב" .הקדוש ברוך הוא רחמים ,ובמעמד החתימה כבר לא מזכירים עוונותיו ,אדרבה עוסקים
אינו מודד את האדם במעשיו תחילה ,אלא במהותו — מי הוא ,מה טוב לו בשלב הסליחה ומיתוק הדין.
ומה רע לו ,מה חסר לו ומה מסלולו בעולם .לפניו הכל גלוי ,ופנימיות כמו כן צריך להבין ,כיצד דנים ילדים קטנים? תינוק בן יומו נדון
האדם פרושה כנגלהו ,ומשום כך הוא דן קודם כל את עצם האדם ,ורק בראש השנה .ועל מה? אין לו מעשים כלל — לא עבירות ולא מצוות ,לא
אחר כך — ובאור אחר לגמרי — את מעשיו .במשפט המהות אנחנו לא זכות ולא חובה .אם הדין הוא דין על המעשים ,מה יש כאן לדון? ובכל זאת
דנים האם אתה זכאי או חייב ,צדיק או רשע ,אלא מי אתה ,מה הם צרכיך, נגזר גם עליו מי יחיה ומי ימות.
כמה בריאות ,פרנסה ,נחת ,רוחניות ,גשמיות ,כמה אתה צריך בעבור
להערות ולקבלת המאמר או העלון 'המדריך לשולחן שבת' — נא לשלוח מייל | lemala2626@gmail.com :עמוד 1
הזיכרון :העמדה מחדש לפני הבורא ההתקדמות שלך ,והגשמת ייעודך בחיים .במסלול שטבע לפניך מלך
ועדיין יש להעמיק .ראש השנה אינו נקרא "יום המשפט" בלבד; התורה העולם.
קראתו "זכרון תרועה" ,וחכמים תיקנו בו זכרונות .ומהו זיכרון זה? וכי והרי דוגמה חיה :האב והבן .כל זמן שהבן קטן ,אין האב דן אותו על
הקדוש ברוך הוא שכח ועתה נזכר? חלילה .אלא שהזיכרון האלוקי אינו מעשיו .נפל הילד ונפצע ,שבר כלי ,הזיק לחברו — האם יעמידנו לדין?
כזיכרון האדם ,שהוא העלאת דבר שנשמט מן הדעת .במקרא" ,ויזכור חלילה .מיד ירוץ אליו ,יחבקנו ,וישאל מה כואב לו ומה הוא צריך .אין כאן
אלוקים" פירושו פעמים רבות שהבריה נכנסת מחדש תחת ההשגחה: מעשה שנדון ,יש כאן ילד שדנים את עצם קיומו .אותו ילד כעבור עשר
"ויזכור אלוקים את נח" — ומתחיל עולם לצאת מן המבול; "ויזכור שנים ,כשעושה אותה מעשה ,הב מתחיל לדון ,האם הבן אשם ,ושמא צריך
אלוקים את רחל" — ונפתחת אפשרות של חיים .הזיכרון הוא העמדת לחנכו כהוגן .וזהו הכלל הגדול :ככל שאדם קרוב יותר ,כן הוא דן פחות
הבריה מחדש לפני הרצון האלוקי .ובזה שלושה הם ,והם דבר אחד: על הפעולות ויותר על המהות .אל הרחוק אין לו אלא מעשים ,שכן את
בריאה ,זיכרון ,וקצבה .הבורא מעלה את הבריה בזיכרון ,מעמידהּ מחדש פנימיותו אינו מכיר; אך את הקרוב אליו ,את בנו ואת אהובו ,הוא מכיר
לפניו ,וכביכול שואל :האם וכיצד תוסיף להופיע בעולמי בשנה הזאת ,עם מבפנים ,ולכן דן אותו לא במה שעשה אלא במי שהוא .דין המעשים הוא
אלו כוחות ומשאבים .ומתוך העמדה זו נקצב לה חלקה .נמצא ש"מי יחיה דין של ריחוק ,ודין המהות הוא דין של קרבה.
ומי ימות" אינם גזרי עונש ושכר על תיק השנה שחלפה בלבד ,אלא — דין הבורא הקרוב
ואולי קודם כל — צורת ההופעה שהבורא קוצב לבריה בבריאה ומעתה נשוב אל ראש השנה .הקב"ה דן את כל הבריאה — במשפט
המתחדשת של השנה הבאה. מהותי .משפט שכל מהותו סביב על מהותו של הנברא :מה היא צריכה ,מה
דין העתיד :לא על מה שהיה ,אלא על מה שיהיה טוב לה ומה ראוי לעצם קיומה — כמה חיים ,כמה פרנסה ,כמה בריאות
ומכאן חודה של משפט שאינה דנה בעיקר העבר אלא בעתיד .זו הפיכה ונחת לשנה הבאה .מהם המקומות שנדרשים לה ,מי הם הסובבים שיסובבו
בעצם תפיסת המושג משפט ,שאנחנו לא דנים על העבר אלא בצל של אותה ,אין כאן משפט של גמול על מה שהיה ,אין כאן שכר ועונש ,אלא
העתיד .המשפט המוכר פונה אחורה :הוא דן את מה שהיה .הנאשם עומד קציבה של חיים לנברא שעומד ונפקד לפני הבורא .והקב"ה מכתיב לכל
על מעשה שכבר עשה ,והדין שוקל את העבר .וכך אף אנו מדמים את דין נברא את כל מה שנדרש למהותו ,כפי מה שכבר השיג והגיע ,וכפי מה
ראש השנה — כאילו נדון האדם על מעשי השנה שחלפה .אך עכשיו שנדרש לה להמשך קיומה ,בכל הפרמטרים.
נתבונן :כי המשפט האלוהי פונה קדימה — כמה חיים ,כמה פרנסה ,כמה כפי שאמרנו ,מי שלבבו קרוב לרעהו — רואה את המהות .מבט של
בריאות לשנה הבאה .ראש השנה הוא בריאה ,וזיכרון ,וקציבה — במשפט קרבה הוא מבט של פנים ,מבט של מי שמכיר את הנפש מבפנים — ואין
האלוהי הקב"ה בורא את מה שיהיה ,לא שופט את מה שחלף; מעמידים לך קרוב אל האדם יותר מן הבורא אל בריותיו ,ואין מכיר את מהות האדם
את הבריה לקראת הופעתה החדשה ,לא סוגרים את תיק הישנה .אין כאן ממי שברא אותה .ולפיכך דין ראש השנה ,שהוא דינו של הבורא בכבודו
חשבון רטרוספקטיבי של זכויות וחובות ,אלא קביעה פרוספקטיבית :מה ובעצמו ,הוא דין המהות בטהרתו :לא משפט על מעשים ,אלא מבט של אב
ייקצב לבריה זו ,מאיזה מקום תיברא השנה ,ומה יינתן לה כדי להיות מה על עצם בנו .ומפני מה קרוב הבורא יותר מכל קרבה שבעולם? משום
שהיא צריכה להיות .המעשים שחלפו נכנסים ,אם בכלל ,רק כראיה על מי שהוא בוראם .וכל משפט של מהות הוא משפט של בריאה ,שכן המשפט
האדם ומה מקומו — לא כמושא הדין עצמו. בא לחתוך קצבה וחיות לאותו נברא .וככל שאנחנו שוקלים במאזנים
ומכאן נובעת אף עבודת האדם ביום הזה .אם הדין פונה קדימה ,אף ובפלס צורכי האדם בכדי להצליח במסילת חייו ,כך הוא הולך ונברא.
עבודתנו צריכה לפנות קדימה .מכאן קריאה לאדם הפוסע בליל ראש הבריאה עצמה היא הדין
השנה עם 'קלסר' מלא בזכויות שלו ,וק"ן תירוצים על כל הפשלות .ובכלל ומעתה מתיישבת מאליה השאלה הגדולה — מה ענין בריאת האדם אצל
לא אני הייתי אשם זה היה השכן שסגר את החניה .וגם צעקתי על הילד המשפט ,ולמה נקבע יום הדין דווקא ב"יום הרת עולם" .שכן נתברר שאין
שלי בגלל המלמד שלו .ומגיע לי זכות על כך שחמלתי על המכולתני'ק אלו שני ענינים נפרדים שנקבעו במקרה ליום אחד ,אלא ענין אחד ממש.
הקל דעת .איש יהודי :עמוד והתבונן ושאל את עצמך ,מה אני מבקש שה' הבריאה עצמה היא הדין .שכן לברוא בריה פירושו לקצוב לה את
יתן לי בכדי שאוכל לעלות במסילה המיועדת לי .מה אני מבקש שיברא מידתה — כמה תהיה ,מה תהיה ,במה תתקיים ומה יהיה מסלולה .וברגע
הקב"ה בשבילי השנה ,ומה אני מבקש שיעזור לי ה' יתברך שאעשה בחיי שהבורא נותן בה קיום ,בעצם הנתינה הוא דן אותה :קובע את גבולותיה,
לתכלית שלשמה בראתי. את צרכיה ואת חלקה .לברוא ולדון — פעולה אחת היא .כל בריה ,בעצם
זכור יהודי יקר! ראש השנה אינה יום בבית המשפט העירוני .אלא ביום הבריאה ,נדונה; וכל דין של ראש השנה אינו אלא בריאה מחודשת .ולכן
זה הקב"ה מכין לך את הטיוטא שלך השנה הבאה .שכח ממה "שעשית", דווקא ביום שנברא בו העולם נדון העולם — כי זהו היום שבו שב הבורא
או "לא עשית" .הכן ראשך להתקשר במלכותו של הקב"ה ,הסוקר אותך ומהווה את בריותיו מראשן ,וקוצב לכל אחת את חלקה" .זה היום תחילת
בעומק העומקים ,וסוקר וחופש חדרי בטנך ,ויודע את כל מה שהיה ועתיד מעשיך" — ותחילת המעשה היא היא הדין.
להיות טוב לך .והוא שופט אותך בשביל להעניק לך את הפסגה ובזה נבין גם ,כיצד נדונים התינוק הפרי והגשם :אם הדין דין מהות
האולטימטיבית של הבריאה כולה .שאג מנהמת לבך" :כתבנו בספר ובריאה ,הרי שכל הבריאה כולה נבחנת במהותה ,מהם צרכיה ,סיפוקיה,
החיים" קשור אותי בחיים האמתיים שלי .תפסיק להצטדק ,ותתחיל ייעודה ,ותכליתה .ואף תינוק בן יומו נברא נידון ונקצב לו חלקו בתוך כל
להתרכז במלכות הגדולה המתגלה .שמע את קול שופר המלך החותך את המארג הגדול; הפרי והאילן נבראים ונקצב להם גשמם וגידולם .שוב אין
נימי הנשמה .וקשור כל חלקיק בקיום שלך ,להוויה האלוהית המתחדשת כאן שאלה מה עשית ומה תעשה .שוב אין כאן משפט של שכר ועונש ,אלא
במלא תפארתה ,ואתה נסקר בסקירה אחת ,יחד עם כל המציאות ,מה שאין משפט אלא על עצם הקיום .הדין נוגע בשורש ההוויה ,ושורש ההוויה יש
הפה יכול לדבר ואין המוח יכול לחשוב .אבל יכול ויכול קול השופר לגרגיר בודד בקוסמוס ,לתינוק ,ולאילן ,כשם שיש לגדול שבחכמים
להשמיע ,ולהטמיע. ולצדיק שבצדיקים.
להערות ולקבלת המאמר או העלון 'המדריך לשולחן שבת' — נא לשלוח מייל | lemala2626@gmail.com :עמוד 2
המפקד :דין המהות בצורתו
ומכאן נבין :מדוע אין האדם נוכח בדינו בראש השנה ,ומדוע אין שם
קטגור וסניגור .שנינו במשנה" :כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון".
וכן פירשו חכמים "בני מרון" — כצאן העוברות לפני הרועה ונמנות אחת
אחת ,כעולים במעלה הצרה שאין בה אלא איש אחד במעבר ,כחיילות בית
דוד הנפקדים .שלושתם דימוי אחד :מפקד .לא אולם משפט ,אלא מסדר
שבו כל אחד עובר ונפקד.
ומהו מפקד? מפקד אמיתי אינו שוקל את החייל אם ראוי הוא או אם
הצליח; הוא סופר כל אחד ואחד — ומכוון אותו להתמזג במקומו .האדם
עובר לפני הקב"ה יחד עם הבריאה כולה ,הוא מקבל את כל מה שנצרך לו
בכדי להתהוות ולהיות חלק בבריאה הענקית שמנהל אותה מי שבידיו
הכל .מה שנותר לאדם זה לחזור ולשוב בתושבה שלימה לעבר מיקומו
וייעדו בחיים .ותהליך זה מתחיל בראש ובראשונה ,בפתיחת הלב
והאוזניים להכיר ולדעת את מי שאמר והיה עולם ,את מה שברא אותנו,
את המקום שהוא ייעד אותנו .את כל מה שהולך סביבנו בכל השנה שעברה
— לדעת להשכיל ולהתעמק להבין כיצד נלכה ונזבחה לה' אלוקינו בשנה
הבאה עלינו לטובה.
עד כאן הסברנו רק חצי תמונה :הסברנו מהו ראש השנה .הסברנו מהו
משפט מהות ,אבל לא הסברנו מדוע ביום הכיפורים אנו עוסקים בווידוים
ובפירוט חטאי העבר .וגם לא הסברנו כיצד אנו ניגשים למשפט המעשים.
כל זאת ,וגם מודל מעשי ,יתבאר בחלק השני של המאמר בעזרת ה' יתברך.
להערות ולקבלת המאמר או העלון 'המדריך לשולחן שבת' — נא לשלוח מייל | lemala2626@gmail.com :עמוד 3
