לבבי · Levavi — ראש השנה (2026-09-07)

ת שתטה א
לרצו ל
נ
בבי
ך
קונטרס ירח האיתנים
במשנת החסידות
ובדרכי רבוה"ק
קרית פרמישלאן יע"א
ערב ראש השנה תשפ״ז
1
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
תוכן לבבי
ת שתטה א
דבר האיגוד לרצו ל
נ
בבי
ך
לב המלכות דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
יחד לבבי -חדב"נ הרה"צ משה הלל שטרן
שליט"א דער גיליון פאר פרמישלאנער
הרב חיים מרדכי וולס משגיח בישיבה גדולה בחורים המסתופפים בצל הקודש
'שערי דוד'
אמרי לב -הרה"ח רבי מאיר ויסלובסקי זצ"ל
מראשי חבורות האברכים קונטרס במשנת מרנא הבעל
שם טוב הקדוש זיע"א
יסודות הפנימיות – אחד מראשי חבורות ותלמידיו הק' ונוסף עליהם
הבחורים שיחות והדרכות ישרות מראשי
החבורות והמשפיעים שליט"א
יו"ל ע"י
׳איגוד
בחורי
החבורות׳
שע"י קהלא קדישא פרמישלאן
בנשיאות
...ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר והשיב
כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א
לי בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו
מעינותך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת ויוכלו גם המה לעשות
לתרומות ולעידוד החבורות
יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהי׳ עת רצון וישועה
055-670-23-26
(אגרת מהבעש"ט הק' נדפס סו"ס בן פורת יוסף)
קול
לבבנו ירח האיתנים .חודש שלם של עבודת השם .אך משהו
מיוחד יש בחודש זה ,דווקא בזמן שבה מתחילה שנה חדשה
דבר האיגוד ואנו מבקשים לצעוד קדימה ,להתחדש ולצמוח ,אנו נקראים
תחילה לחזור אל השורש.
סניגורן של ישראל הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א מבאר ב"קדושת
לוי" ,שבתשרי ישנה תנועה של חזרה והתדבקות במקור .הוא
ממשיל זאת לתלמיד ,אשר בטרם יקבל מרבו השגה חדשה" ,שכל
התלמיד עולה לשכל הרב"; ומתוך אותה התדבקות יכול הרב לשוב
ולהשפיע לתלמיד לפי מדרגתו .את הפירוש הזה הוא מבאר גם במה שאנו אומרים בתפילה "היום
הרת עולם" שזה כהריון שקודם ללידה חדשה.
יש כאן יסוד נפלא לכל התחלה.
לפעמים נדמה לנו שהתחדשות פירושה בעיקר להביט קדימה :לקבל קבלות חדשות ,להציב
מטרות חדשות ,להוסיף בלימוד תורה ובעבודת השם ,אבל צמיחה אמיתית אינה מתחילה דווקא
בשאלה "לאן אני רוצה להגיע?" אלא קודם כל בשאלה "מאיפה אני צומח?" ככל שהחיבור אל
השורש עמוק יותר ,כך גם מה שיצמח ממנו יהיה אמיתי ויציב יותר ,החזרה אל המקור אינה צעד
לאחור בלבד אלא היא איסוף הכוחות לקראת הצעד הבא.
ועבורנו כבחורים ,יש למילים הללו משמעות מיוחדת ,בפתחה של שנה חדשה אנו מבקשים
לחדש גם את השייכות שלנו אל דרך החסידות ואור החסידות ,ואל ה"שבתי בבית השם" ,ובעיקר
אל המעיין שממנו אנו שואבים דרך והדרכה — כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א.
אולי זהו גם עניינו של האיגוד :לחבר אותנו שוב ושוב אל אותה נקודת שייכות משותפת,
ומתוכה לתת לכל אחד את הכוח לצמוח ,להתעלות ולהוסיף עוד קומה בשנה הבאה עלינו לטובה.
בידנו הדבר.
שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה ברוחניות ובשמיות לשנת התעלות בתורה ובחסידות
ובהתקשות איתנה לאילנא דחיי לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו.
א גוט געבנטשט יאהר
מערכת 'לבבי'
3
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
לב מאמרים בעבודת ה' במשנתו הטהורה
המלכות
של כ"ק רבינו שליט"א
דא"ח בסעודת יום א' דראש השנה תשפ"ג
ענייני
דא"ח מכ"ק
מרן אדמו"ר
שליט"א
תקיעת שופר
ונקדים עוד מה שכתב זקה"ק בעל דגל מחנה הרה"ק בעל ערוגת הבשם זיע"א אב"ד חוסט
אפרים זיע"א (בסוף הספר 'אלה הדברים אשר (פרשת עקב ד"ה ואהבת את ה"א) פירש ענין
שמעתי מפי אדוני אבי זקני זללה"ה) בשם זקיננו תקיעת שופר ,כי הנה סדר התקיעות הוא תקיעה
הבעל שם הקדוש זיע"א שהאבות הקדושים שברים תרועה תקיעה ,והענין בזה כי 'האלהים
אברהם יצחק ויעקב הם מגישים לפני השי"ת עשה את האדם ישר' (קהלת ז ,כט) ,וזה רמוז
את זכויותיהם של ישראל[ ,ובוודאי אם הזכויות בתקיעה ראשונה שהוא קול ישר ופשוט ,ובשעה
מגישים האבות הקדושים ,ולעומתם החטאים שיחטא האדם חס ושלום ,אזי נעשה בחינת
מגיש השטן ,בוודאי ישא ה' פניו אל מה שמביאים שברים ,שעושה שברים ועקמימיות בישרותו .אבל
האבות הקדושים] .וכיון שאברהם הוא ראש עדיין יש לו תקוה ,על ידי תרועה ,שנעשה לבבו
האבות ,לזה הוא העוסק ביותר בהגשת הזכויות, לשברי שברים ,ומתחרט בכל לב על מעשהו ושב
וכיון שהוא בחינת החסד ,על כן בוודאי עומד שם בתשובה ,ואזי חוזר ונעשה תקיעה ,ששב להיות
להמתיק הדינים ,ועל ידי זה השי"ת כביכול עומד בבחינת 'האדם ישר'.
מכסא דין ויושב על כסא רחמים[ .ואף שמחזור
והנה כן מצינו אצל דור המדבר ,שחטאו
נזכר קודם התקיעות שהמלאכים הם משמיעים
והרשיעו לפני השי"ת עד מאד ,וביותר במעשה
הזכויות ,אבל כן כתב בדגל].
העגל .והיו מעלים בדעתם שאין להם עוד תקוה,
והנה שלשה זמנים הם' ,בראש השנה יכתבון על כן צוה משה להעביר שופר במחנה (עיין
וביום צום כפור יחתמון' ובהושענא רבה הוא טור או"ח ריש סימן תקפ"א בשם פרקי דר"א
זמן מסירת הפתקאות ,ובוודאי עומדים האבות פרק כה) ,להודיע להם שיש להם תקוה ,ויוכלו
בשלשת הזמנים הללו להשמיע זכויותיהם של לשוב בתשובה ,וילמדו זאת מן השופר שגם אחר
ישראל. השברים עדיין על ידי שיהיה לבבו נשבר בחינת
תרועה ,יוכלו לשוב אפילו על חטאם הגדול שעשו
ובזה פירש בחקל יצחק הפסוק (בראשית יח,
את העגל .עכתדה"ק.
א) 'וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח
4
קונטרס ירח האיתנים
לב
המלכות
דא"ח מכ"ק
מרן אדמו"ר
שליט"א
האהל כחם היום' כי אברהם אבינו יושב ומשמיע
זכויותיהם של ישראל ,בזמנים הללו הרמוזים
בתיבת 'כחם' ,שהוא ר"ת כ'תיבה ח'תימה מ'סירה.
עכתדה"ק.
מעלת התמימות ומקודם יש לומר על דרך הפשוט ,כי 'היום'
הוא ראש השנה (זוה"ק ח"ב לב :ועוד) ,ותיבת
גם יש לומר הפירוש בזה ,על דרך שהזכרנו כבר 'כחם' עולה בגימטריה 'חיים' ,והרי זהו שמבקשים
[לפני איזה שבתות] כי פעם אחת אמר הרה"ק 'כתבנו בספר החיים' ,ואחר זה 'חתמנו בספר
הרבי מלובלין זיע"א לתלמידו זקה"ק מראפשיץ החיים' ובהושענא רבה מבקשים שיהיו הפתקאות
זיע"א אשר היה נודע לחכם מחוכם[ ,וגם על לחיים .וזהו 'וירא אליו ה'' שהשי"ת מביט ורואה
מצבת ציון קדשו נכתב 'יחיד בדורו בחכמת לדברי אברהם אבינו עליו השלום ,ושומע לדבריו.
אלוקות'] ,הלא כתיב (דברים יח ,יג) 'תמים תהיה
עם ה' אלהיך' ,ולא חכם תהיה .אמר לו ,הן אמת אך לפי טעמו של הערוגת הבשם ,צריך לבאר
שצריך להיות תמים ,אבל חכמה גדולה נצרכת מאמר הנביא [זכריה (ט ,יד)] הנזכר בפסוקי
בשביל שיוכל להיות תמים עם ה' ,עד כאן העובדא. שופרות 'וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות
תימן' ,וכיון שטעם התקיעה הוא להשיב את האדם
ואמרנו בשב"ק העעל"ט בשבח התמימות, להיותו בחינת ישר כאשר נברא ,אם כן מה טעם
בשם הרה"ק הרבי ר' צבי הירש מרימנוב זיע"א תקיעתו של הקדוש ברוך הוא ,שהרי אצלו יתברך
שאמר כי ארבעה בנים הם[ ,ואמר בלשון שבועה אין שייך זה הטעם.
'אויף מיין ווארט'] 'ושאינו יודע לשאול' הוא הטוב
ביותר מביניהם ,כי אינו שואל מחמת שאין לו שום והענין דאיתא בנועם אלימלך [בפרשיות
קושיות ,ואם אין לו קושיות אינו צריך לתירוצים. המשכן (פרשת תרומה ד"ה ועשית קרשים)]
ואמרנו שהוא יסוד גדול לכל חלקי החיים ,הן על הפסוק (שמות לו ,כג) 'לפאת נגב תימנה' כי
בין אדם למקום ,שמתהלך עמו בתמימות ואינו תימן רומז לחכמה ,עיי"ש .והביאור בזה שאמרו
מקשה שום דבר על מעשיו יתברך רק מאמין חז"ל (בבא בתרא כה' ):הרוצה שיחכים ידרים',
בפשיטות שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ותימן הוא הדרום .וזהו 'וה' אלהים בשופר יתקע'
הן בין תלמיד לרבו ,להרגיל עצמו שאין לו שום והתכלית בתקיעה זו' ,והלך בסערות תימן' שישיג
קושיות ,רק לקבל מה שמורים ומצווים .והן בין האדם את החכמה .כי הנה 'האלהים עשה את
אדם לאביו ואמו ,שכל מה שעושים אביו ואמו האדם ישר' פירושו שעשה עושה חומר גלם ,אבל
וכל מה שאומרים לו יקבל ולא יתחכם להקשות אין תכלית האדם להשיב את נשמתו כפי שניתנה
על זה. לו ,רק שייטיב את נשמתו ויעלה אותה ,כי בלא זה
מה הועילו חכמים בתקנתם ,ומה תכלית יש בבואו
אמנם תמימות זו נצרכת לחכמה גדולה כנזכר, לעולם הזה .וזה טעם תקיעתו של הקדוש ברוך
וזהו 'וה' אלהים בשופר יתקע' ולאיזה צורך נעשים הוא ,כדי שיוכל האדם להשיג חכמה ,ולהוסיף על
התקיעות הללו' ,והלך בסערות תימן' ,תיבת 'תימן' כח נשמתו.
5
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
לב
המלכות
דא"ח מכ"ק
מרן אדמו"ר
שליט"א
מקום להקשות ולעיין בזה ,אבל אין אנו עושים עולה בגימטריה 'י' תמים' ,היינו היהודי שמתנהג
חשבונות ,רק מתהלכים עמו בתמימות ומקיימים בתמימות ,ולזה נרמז בתימן אשר הוא החכמה
דבריו. כנזכר ,כי חכמה גדולה נצרכת עבור התמימות.
וזהו גם כן הענין בהקרבת הקרבנות ,שהרי וזה יש לפרש בפסוק 'וירא אליו ה' באלני ממרא
לכאורה אין שום צורך להשי"ת בהם ,וכמו שאמרו והוא ישב פתח האהל כחם היום' ,דתיבות 'וירא
(שבת כב ):לגבי המנורה 'וכי לאורה הוא צריך'. באלני ממרא' עולה בגימטריה 'השופר' ,ותיבת
אלא ששורש הכל הוא התמימות ,וזהו הנחת רוח 'כחם' אותיות 'חכם' ,שעל ידי תקיעת שופר יוכל
לפניו יתברך שאמר ונעשה רצונו ,בתמימות ובלא להשיג בחינת חכם ,אשר הוא הדבר הנצרך בעבור
שום קושיות. התמימות ,והרי התמימות הוא היסוד הגדול
ביותר כמו שנתבאר.
וכיון שעל ידי תקיעת שופר זוכין לחכמה ,והיא
מדה הנצרכת בעבור התמימות ,נמצא שעל ידי ועוד יש בזה כי בקרבן נאמר לשון תמימות,
תקיעת שופר זוכין לתמימות ,ובאמת עצם השופר 'תמימה' ,והנה אנו מזכירין בעת התפילה ענייני
הוא ענין התמימות כמו שנתבאר. הקרבנות ,כי כל העוסק בתורת הקרבנות נחשב
לו כאילו הקריב (עיין מנחות קי ,).וטעם שהוא רק
והרי כתיב [דניאל (ב ,כא)] 'יהיב חכמתא
כאילו ,כי הקרבן מוכרח שיהיה בו ענין התמימות,
לחכימין' ,וכיון שעל ידי השופר זוכה לחכמה ,על
אבל כאשר יתנהג האדם בתמימות ,אז ממילא
ידי זה נשמר מן החטא ,כי אין אדם עובר עבירה
נחשב לו כקרבן ממש ,ולא רק כאילו הקריב קרבן.
אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ,ועל ידי החכמה
זוכה לשמירה והצלה מן החטא. ובאמת יש להתבונן בענין תקיעת שופר ,שאחד
מענייניו להזכיר זכות עקידת יצחק .אבל לכאורה
וזאת אנו מתחננים לפניו יתברך ,שיתן לנו
הלא אין האיל חלק ממעשה העקידה עצמו ,כי
שכל והבנה כמה חשובה היא התמימות לפניו
האיל אינו רק בשביל שיוכל אברהם להקריב לפני
יתברך .ונזכה לקיום 'והשתחוו לה' בהר הקודש
השי"ת איזה קרבן ,אחר שצוה לו 'אל תשלח ידך
בירושלים' באלו הגופים ,ונזכה אנו וזרענו ,עוד
אל הנער' (בראשית כב ,יב) ,ומה ענין יש להזכיר
טרם סוף כל הדורות ,להקריב קרבנות לפני השי"ת
על ידי השופר את האיל אשר נשחט תמורת
בבית המקדש ,ונזכה ל'יכירו וידעו כל יושבי תבל',
יצחק .ובפרט שהרי השי"ת זוכר הכל ,וכנאמר
'והיתה לה' המלוכה' במהרה בימינו אמן.
בתפילה 'כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם
ואין שכחה לפני כסא כבודך' ,ומה טעם יש לנו
להזכיר לפניו מעשי העבר .אך הענין בזה הוא מה
הדא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בקונטרס זו שאנו עושים בתמימות ,כי כך צוה השי"ת' ,רחמנא
נמסר ע"י מכון 'משיב נפש' להוצאת דברי רבוה"ק. אמר תקעו' (ראש השנה טז ,).ואף שלכאורה יש
6
קונטרס ירח האיתנים
יחד חדב"נ הרה"צ ר׳ משה הלל שטרן שליט"א
לבבי
מאמרי חסידות
מראשי החבורות מאמר ירח האיתנים עפ"י משנת החסידות
ומשפיעי אנ"ש
'לאדם מערכי לב
ומה' מענה לשון'.
ויהי רצון שלא אדבר דבר שלא כרצונך.
'ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל'.
שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם הקדמה[ :]1בספרים הקדושים איתא שמועדי
שבעת ימי טהרה ,שבהם עם ישראל מפשפשים חודש תשרי הם חטיבה אחת והמשך אחד ארוך,
במעשיהם ובודקים את עצמם מכל טומאה ,ערב שבו אנו מתקרבים ומתדבקים בהקדוש ברוך הוא
יום כיפור הוא ההכנה לטהרה ויום הכיפורים הוא שלב אחר שלב ,ניתן להשוות את חודש תשרי
יום הטהרה. לתהליך של נישואין בין הקדוש בורך הוא כביכול
לעם ישראל.
הסוכה המסוככת על ראשינו היא החופה
בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל ,שמחת בית ראש השנה הוא יום הדין הוא שלב שבו החתן
השואבה היא שמחת החתונה ,חג הסוכות נמשך מברר ובודק אם הכלה אכן ראויה לו ,בתקיעת
שבעה ימים כנגד שבע ברכות הנישואין הנאמרות השופר ,עם ישראל שהיא הכלה מציגה את
מתחת לחופה ,ושבעת האושפיזין הם האורחים מעלותיה בפני החתן ,השופר מזכיר זכות אבות
החשובים המברכים שבע ברכות ,את דוד המלך היחוס החשוב של הכלה ,הוא גם מזכיר את העבר
אנו מכבדים בברכה אחריתא ,בהושענא רבה הנאה של הכלה עצמה ,היא קבלה את התורה
נכתבת הפתקא הכתובה ,בשמיני עצרת נערך במעמד הר סיני ,וכעת היא ממליכה את השם ,היא
ריקוד המצוה טאנץ ,והוא גם יום הייחוד ,היום בו מקבלת על עצמה להיות אשת חיל בטלה לרצון
נשלם הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא. בעלה ,הקדוש ברוך הוא אכן כותב תנאים הוא
רושם את עם ישראל בספר הצדיקים ,עם ישראל
לאחר הקדמה זו נוכל להיכנס לעומק מהות ימים הכלה מתחייבים לקבל את מלכותו ומרותו של
הללו ,ולהבין ביתר שאת את העבודה המוטלת הקדוש ברוך הוא עליהם ,ומנגד ,הקדוש ברוך הוא
עלינו. מתחייב לפרנס אותם ולספק להם את כל צרכיהם
לאלתר לחיים טובים.
7
[ ]1הערה :מאמר זה מלוקט מהספרים הקדושים ,ואין בו שום דבר שכתבתי מעצמי.
ולא ציינתי את שמותיהם ,כי במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך ,הגם שכבר
האריכו הבדים יותר מדאי.
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יחד
לבבי
'זכר ליציאת מצרים' היציאת מצרים נעשה בפועל מאמרי חסידות
מראשי החבורות
עכשיו ,כידוע מהאריז"ל על נוסח הברכה 'שעשה ומשפיעי אנ"ש
ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה' שממש
בזמן הזה נעשה נס זה ,וכן הוא במגילה 'והימים
האלה נזכרים ונעשים' שבזמן שהם 'נזכרים'
אזי הם 'נעשים' בפועל ,וכשמתעורר ענין זה
בשנה נעשה הדבר בפועל ונמשך השפעתו ממנו ראש השנה וחודש אלול
למטה .ולכן ביום ראש השנה שאז הוא העת
שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו ,אזי בכל שנה ונתחיל לבאר ,יש הבדל גדול בהבנת פנימיות
ושנה כשמגיע זמן זה נעשה הדבר בפועל ממש המהות של יום ראש השנה על פי נגלה ועל פי
שאז הקדוש ברוך הוא בורא את העולם מחדש פנימיות ,על פי נגלה כל הימים טובים הם זכר
מהנקודה הראשונה ,כמו שאומרים בתפילת מוסף למאורע מסוים שהיה לעם ישראל ,כגון פסח
'זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון'. הוא זכר ליציאת מצרים ,שבועות הוא זכר למתן
תורה ,סוכות הוא זכר לענני כבוד שהקיפו את עם
ונבאר בעומק יותר ,בתפילת מוסף בסדר זכרונות ישראל במדבר וכו' ,וראש השנה הוא זכר ליום
אומרים 'זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון שבו ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ,כמו
ראשון' ,ולכאורה יש כאן סתירה דלאו רישיה שאומרים בתפילת מוסף 'זה היום תחילת מעשיך
סיפיה כי 'זה היום תחילת מעשיך' משמע תחילה זכרון ליום ראשון' ,וכל זה הוא עבר ולא הווה ,רק
ממש היינו שבו מחדש בכל שנה את העולם, הקדוש ברוך הוא צוה אותנו לעשות יום טוב זכר
ואחר כך אומר 'זכרון ליום ראשון' משמע שאינו לאותו מאורע.
אלא זכרון לזכור את יום ראשון שנברא בו העולם
בששת ימי בראשית[ ,עפ"י נגלה השאלה הוא על והדין והמשפט שנעשה בראש השנה הוא כמו
'תחילת מעשיך' ו'זכרון ליום ראשון' הוא האמת, האדם הזה שהשקיע את כספו במפעל כלשהו
ועפ"י פנימיות הוא להיפך 'תחילת מעשיך' הוא שיניב לו רווחים ,ולאחר שעברה שנה יבקש
האמת והשאלה הוא על 'זכרון ליום ראשון'], ממנהל המפעל שיציג לו דו"ח על ההוצאות
והביאור בזה הוא כשהקדוש ברוך הוא ברא את וההכנסות והרווחים ,וכן יבקש לראות את
עולמו היתה המשכת החיות באותו ראש השנה התוכניות לשנה הבאה ,כדי לדעת האם אכן
רק לשנה אחת ,כמו שכתוב (דברים יא יב) 'עיני השקעתו מוצדקת ,בדומה לכך הקדוש ברוך הוא
ה' אלוהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה', פוקד את כל הבריאה ומבקש לראות את ההוצאות
ואחר כך בראש השנה מחזיר הקדוש ברוך הוא וההכנסות ,וכן את הרווחים שהניבו לו השנה
את החיות של השנה שחלפה אליו ,כמו שכתוב שחלפה ,ואיך אנו מתכוונים להשתמש בחיים
'בכסה ליום חגנו' שנקרא חג שהחודש מתכסה החדשים שהוא יעניק לנו לשנה הבאה עלינו
בו דהיינו שהחיות הראשון עולה ומתכסה ונכלל לטובה.
במקורו ,ועל ידי עבודתינו בתפילות ובתקיעות
וב'אמרו לפני מלכיות' ,אנו גורמים שהקדוש ברוך אולם על פי פנימיות כל הימים טובים הם
הוא ירצה למלוך עלינו ויחדש המלוכה ,ועל ידי הווה ולא עבר הכל חוזר ונעשה בפועל למעלה
זה נמשך חיות חדש לעוד שנה ,ולכן נקרא ראש ברוחניות בסוד 'עולם שנה נפש' כנזכר בספר
השנה 'תחילת מעשיך' שנמשך אור וחיות מחדש יצירה ,והיום טוב שאנו עושים 'זכר' כגון בפסח
8
קונטרס ירח האיתנים
יחד
לבבי
מאמרי חסידות בראש השנה ושם להתהוות העולם ,ואף על פי כן הוא גם רק זכרון
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש הוא נמצא בהעלם בלבד ליום ראשון ,כי בעת בריאת העולם בראש
ובמשך השנה יתגלה השנה הראשון היה כל זה מצד עצמו על ידי
מה שהיה בהעלם אתערותא דלעילא כי חפץ חסד הוא כי לא היה
בראש השנה ,והדוגמא מי שיעורר ,אבל עכשיו אנו צריכים לעורר את
לכך כשקורה שמחה או הקדוש ברוך הוא כדי שירצה לברוא את העולם
ח"ו צער לאדם באמצע השנה דבר זה כבר קרה מחדש וזה תלוי בעבודתינו באתערותא דלתתא
בראש השנה רק הוא נתגלה במשך השנה [עד משנה שעברה ,ולכן הוא 'זכרון' למה שנעשה ביום
כדי כך שיש שאלה בחסידות מה יועיל תפילות ראשון ,וכן איך יהיה ההמשכה לגבי השנה החדשה
במשך השנה לבטל גזירות הרי הוא כבר נעשה אם טובה או ח"ו להיפך גם זה תלוי בעבודה של
בפועל בראש השנה ,ועל זה מתרצים שאעפ"כ יש כלל ישראל בראש השנה ,וכמו שאנו רואים שלא
כח לתפילה לבטל גזירות] ,הרי לנו עד כמה צריך כל השנים שוים יש שנה טובה ומתוקה ויש וכו',
להיזהר ביום הזה כי כל החיות של השנה הבאה והיינו מחמת שינוי אופן האתערותא דלתתא
נמשך בראש השנה ,ולכן כתוב בספרים שראש שמשנה שעברה איך ומה שהיא.
השנה הוא מ"ח שעות כנגד המוח של השנה,
ובמוח צריך ליזהר מאוד לפי שניקובו במשהו, והנה יש להבין למה אנו אומרים 'זה היום תחילת
וצריך לייקר כל רגע בראש השנה כי כל רגע הוא מעשיך' ביום הששי שהוא יום בריאת האדם ,והלא
חלק ניכר במשך השנה ולהיות כל מחשבותיו תחילת מעשיך הוא ביום כ"ה אלול ,והביאור בזה
אך ורק בהמלכת המלך ,כמו שמובא בשם המגיד הוא לפי שהאדם הוא נזר הבריאה ותכלית הכוונה
הגדול ממעזריטש זי"ע כי הכתיבה לחיים בספר, בבריאת העולם והכל תלוי בעבודתו ,כי המטרה
פירושה החקיקה במחשבתו של האדם ,הכתיבה של בריאת העולם הוא שהאדם ימליך את הקדוש
בראש השנה נעשה בתוך המחשבות שלנו עצמנו. ברוך הוא כמו שאנו אומרים ב'אדון עולם' 'אדון
עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא ,לעת נעשה
ומכאן נבוא לבאר את הדין והמשפט הנעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא' ,ואדם הראשון היה
בראש השנה ,ידועים דברי חז"ל (ראש השנה טז): הבעל בחירה הראשון בעולם שהמליך עליו את
וז"ל :אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה הקדוש ברוך הוא ,ולכן המזמור שאומרים הלווים
ספרים נפתחין בראש השנה אחד של רשעים בבית המקדש ביום הששי הוא 'ה' מלך גאות לבש',
גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים לפי שביום בריאת האדם הוכרז הקדוש ברוך הוא
צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים לראשונה כמלך על העולם.
רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה
בינוניים תלויין ועומדין וכו' .על פי נגלה המשפט ומבואר בספרים למה נקרא יום טוב זו של ראש
הוא על פרטים כמו בני חיי ומזוני וכו' ונידון לפי השנה 'ראש' ולא תחילת השנה ,על דרך משל כמו
מעשיו במשך השנה שעברה אם יזכה או לא ,אמנם הראש שבאדם הוא מקור החיות לכל האיברים
על פי פנימיות הדין והמשפט הוא האם הקדוש שבו נמצא כללות החיות ,וממנו נמשכים לכל
ברוך הוא יברא את העולם מחדש או לא וכל האיברים חיותם וקיומם בפרטות ,שמתחילה היו
העולמות תלוים על חוט השערה וכולם עומדים כלולים בראש ומוח בהעלם ,וממנה מתפשטות
ומצפים על כלל ישראל שיתחננו על מלוכת כוחות הנפש לכל האיברים מהעלם אל הגילוי,
השם ,על השכינה הקדושה ועל בית ישראל ועל כן הדבר בראש השנה כל החיות של השנה נמשך
9
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יחד
הפנימי והאמיתי שלנו שהיא הרצון והתשוקה
להשם יתברך ולהמליך את השם יתברך עלינו ,כמו
כל העולמות כולם
עליונים ותחתונים,
לבבי
שכתב הרמב"ם וז"ל' :אף על פי שתקיעת שופר כמו שאנו אומרים מאמרי חסידות
מראשי החבורות
בראש השנה גזירת הכתוב ,רמז יש בו ,כלומר בפיוט 'ונתנה תוקף' ומשפיעי אנ"ש
עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם יחפזון 'ומלאכים
וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, וחיל ורעדה יאחזון'
אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל וכו'.
שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל.
והנפקא מינה היא לגבי התשובה בראש השנה ,כי
ומכאן נבוא לעומק העבודה של ראש השנה הרי נפסק בשולחן ערוך שאסור להזכיר חטאים
שהוא מצות תקיעת שופר כמו שכתוב 'יום תרועה בראש השנה ,והטעם עפ"י נגלה כי בזה הוא
יהיה לכם' ,ור' סעדיה גאון מביא עשרה טעמים מעורר קטרוג למעלה ,אמנם עפ"י פנימיות הטעם
למצוה זו ,והטעם הראשון הוא כי הדרך לפני הוא כי חטאים הם פרטים מהכלל ולא זה עבודת
המלכים בתחילת מלכותם היו תוקעין לפניהם התשובה בראש השנה אלא בעשרת ימי תשובה,
בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום ונבאר יותר ,מובא בספרים על הפסוק בתהילים
תחילת מלכותו ,וכן אנו ממליכין את הקדוש ברוך (קז יז) 'אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו'
הוא ביום זה וכמו שכתוב בתהילים 'בחצוצרות שהטיפשים על עונותיהם הם מתענים אבל את
וקול שופר הריעו לפני המלך ה'' .ונודע שהשופר הדרך שהביא אותם לחטאים ועוונות את זה הם
מעורר את האדם לתשובה כמו שנתבאר לעיל לא עוזבים ,והתשובה האמיתית הוא לעזוב את
מהרמב"ם ,ומדוע דווקא קול השופר מבטא את השורש של החטא את הדרך שהביא אותו לכך
המלכת המלך ומביא את האדם לידי תשובה, ולתקן אותו ,כמו שכתוב בישעיה (נה ז) 'יעזוב
מבואר בספרים שהשופר הוא קול פשוט ללא רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה'
אותיות לפי שהוא נמשך מפנימיות הלב והוא וירחמהו'.
צעקת הלב כמו שכתוב 'צעק לבם אל ה' שצעקת
הלב הוא מבחינת פנימית הלב ,כמו מי שצועק וכדי להבין מהו שורש החטא וכיצד נוכל לגלות
ובוכה עד שאינו יכול לפרש בשפתיו כלל רק אותו ולתקן אותו ,נקדים לבאר 'חטא' הוא מלשון
צעקה גדולה בקול פשוט ,צעקה זו היא העולה להחטיא את המטרה ,כלומר השורש של כל
יחדיו עם התקיעה .וזהו עצם חיותו ,כי האדם החטאים היא שהאדם שוכח מה מטרתו האמיתית
קיבל את חיותו על ידי נשיפה כמו שכתוב 'ויפח בעולם ,ועושה את רצונות עצמו למטרה ,כל
באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה' [וזה יהודי הוא חלק אלוק ממעל ,במהותו הוא קשור
היה ביום ראש השנה] ,ומאז כל נשימה של האדם להקדוש ברוך הוא ,והרצון הפנימי והאמיתי
היא המשך ישיר של הנפיחה הראשונה שנפח בו שלו הוא אך ורק לעשות רצונו יתברך ולגלות
השם יתברך ,ועל ידי השופר שהוא כלי נשיפה אנו כבוד שמים בעולם ,כנודע דברי הרמב"ם על
תוקעים להקדוש ברוך הוא ,דהיינו שאנו לוקחים 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני' כי באמת רוצה
את הנשימה שנפח באפינו והיא עצם החיים ,ואת הוא ,ובשביל מטרה זו ירד לעולם ,והחטא הוא
זה אנו מוסרים להקדוש ברוך הוא כלומר שחיים שהאדם שוכח את התכלית האמיתית שלמענה
כאלו בלי קשר עם הקדוש ברוך הוא אינם חיים, ירד לעולם ,והוא שוקע בהבלי העולם הזה ללא
כמעשה דרבי אליעזר בן דורדייא ,וצעקה זו נולדה מטרה לגלות כבוד שמים והרצונות החיצוניים
ונתעוררה מחמת ההסתר וההיפך בירידתו למטה שלו הם המורגשים יותר ,והעבודה בראש השנה
שנתרחק מאוד מאור פני מלך חיים אין סוף ברוך היא לחזור בתשובה דהיינו לשוב ולהתחבר לרצון
10
קונטרס ירח האיתנים
יחד
לבבי בעולם נמצאים
הזה ,אך באמת 'אני
הוא ,שמחמת זה תגבר מאוד בנפשם הצעקה
לה' ,ותתגלה בחינת פנימית הלב שיש בכל אחד
מאמרי חסידות ישינה ולבי ער' ואחד מישראל לה' יתברך למעלה מהשגתו,
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש בפנימיות נשארת והתשובה היא מזה עצמו בהתבוננו עוצם ריחוקו
התשוקה תמיד אשר ירד פלאים ,אשר מזה יהיה לבו צועק ,וזהו
להבטל האמיתית ענין התקיעה קול פשוט מפנימית הלב ,ואחר כך
להשם יתברך ,ו'תשובה' שברים גנוחי גנח היינו בחינת לב נשבר ,ותרועה
פירושו לשוב אל הרצון ילולי יליל הוא בחינת התעוררות רחמים רבים
הפנימי האמיתי שלנו ,ובהגיע ראש השנה שאז בבכיה ,וזהו ממעמקים קראתיך ה' דהיינו על ידי
הקדוש ברוך הוא פוקד כל יצורי קדם כמו שכתוב התעוררות העומק והפנימיות שלנו שכל השנה
בגמרא (ראש השנה טז ).בארבעה פרקים העולם היה עומק זה חבוי ומכוסה בבגדים צואים ועכשיו
נידון וכו' ,בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו הוא נתעורר ,ועל ידי אתערותא דלתתא זו נתעורר
כבני מרון שנאמר 'היוצר יחד לבם המבין אל כל אצל הקדוש ברוך הוא העומק שלו שעלה ברצונו
מעשיהם' וכו' .וכדי לזכות בדין ,כתוב בגמרא (שם) לברוא את העולם למעלה מטעם ודעת ,ומזה
אמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני בראש השנה נולד אחר כך התקיעה השנית שהוא התגלות רצון
מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות כדי שתמליכוני העליון מלמעלה ומשם נמשך חיות חדש לשנה
עליכם ,זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, הבאה עלינו לטובה.
ובמה בשופר .השופר הוא הכלי שבו אנו מזכירים
ומעוררים את הרצון הפנימי שלנו להמליך את ומצינו עוד טעם לתקיעת שופר שבאה לעורר
הקדוש ברוך הוא ,לשופר יש את הכח לעורר זכות אבות ,כמו שכתוב בגמרא (ראש השנה טז).
אותנו מהשינה והשכחה ולהחזיר אותנו בתשובה, אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר
ולחבר אותנו שוב לנקודת הטוב שיש בנו ,הנקודה הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי
הירושה לנו מאבותינו ,כי השופר הוא קול פשוט, שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני
והוא מבטא רצון פשוט לעשות רצונו יתברך ללא עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני .השופר מעורר
שום פירוט או תנאי ,מה שהקדוש ברוך הוא ירצה זכות עקידת יצחק .וצריך להבין הרי אצל הקדוש
מאתנו מקבלים אנו על עצמינו ברצון ,הקדוש ברוך הוא אין משוא פנים כמו שכתוב 'אשר לא
ברוך הוא רואה בנו את עקידת יצחק 'כאילו ישא פנים ולא יקח שוחד' ואיך ייתכן שהקדוש
עקדתם עצמכם לפני' כי גם אנו מוכנים למסור ברוך הוא ימחול לנו על עונותינו בזכות האבות.
את נפשינו להקדוש ברוך הוא ,אפילו קל שבקלים אלא מבואר בספרים שלכל אחד ואחד מישראל
ופושעי ישראל מוכן למסור את נפשו ולהפקיר יש אהבה מסותרת להשם יתברך הירושה לנו
את חייו להקדוש ברוך הוא בעת נסיון ,לשופר יש מאבותינו ,דהיינו שלכל יהודי יש נקודה פנימית
את הכח להחדיר בנו את הרצון הפנימי האמיתי זכה וטהורה אשר ירש אותה מהאבות הקדושים,
שלנו להמליך את השם יתברך ,ועל ידי כך אנו ובפנימיותו רוצה הוא רק להתקרב להקדוש ברוך
זוכים בדין. הוא ולעשות רצונו ולגלות כבודו ,ובזה שאנו
מעוררים זכות אבות אנו מעוררים ומתחברים
ומזה נבוא לבאר ענין בקשת הצרכים הגשמיים לפנימיות האמיתית שלנו ,ובמשך השנה נשכח
בראש השנה ,כשנעיין בספרים ובפרט בתיקוני ענין זה מאיתנו על ידי הטרדות והנסיונות השונים
הזוהר רואים אנו על מה היינו צריכים להתפלל שעוברים עלינו ,ולפעמים אנו שוקעים בתרדימה
ולמסור את נפשינו הלא על שכינת עוזו שהיא ובשכחה ועסוקים ברצונות הגשמיים החיצוניים
בגלות ואין מנחם לה מכל בנים ילדה ,ואיך נוכל שלנו ,ונשכח מאיתנו מה מטרתינו שלמענה אנו
11
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יחד
הקדוש והמכריע הזה עם תפילות ובקשות על
הצרכים הגשמיים מבלי לגלות בהם את הכוונה
להרים פנינו אל
המלך בראש השנה
לבבי
הפנימית של כבוד שמים ,ומי שאכן לא גילה בתוכו עבור להתפלל מאמרי חסידות
מראשי החבורות
את הרצון הפנימי והאמיתי שרצונו הוא אך ורק צרכיותינו הגשמיים, ומשפיעי אנ"ש
לגלות כבוד שמים ,נרשם ח"ו לשנה הבאה לאותו צריך כי הגם
מסלול קטנוני בו חי והתמודד בשנה הקודמת, להתפלל על כל צרכיו
בראש השנה ניתנת לנו האפשרות לעלות ולחבר כי זה היום אשר הכל
את כל צרכינו ורצונותינו למקשה אחת של לגלות נגזר מאתו יתברך וכולם
כבוד שמים בעולם ,וזה צריך להיות עיקר בקשתינו נסקרים בסקירה אחת ,ואם לא עכשיו אימתי,
ביום הזה שהרצון הזה ילווה אותנו במשך השנה. אכן כבר המתיקו הצדיקים הקדושים את הענין
ואמרו כי המתפלל על בני חיי ומזוני כי מכיר כבוד
בתפילת מוסף לפני קדושת כתר אומרים את שמים כי ממנו הכל אזי תפלתו בכלל כבוד שמים
הפיוט 'ונתנה תוקף' ,הפיוט הזה בא לטלטל את היא ,כי הקדוש ברוך הוא ברא אותנו עם גוף גשמי
הגוף כאשר מתבוננים 'בראש השנה יכתבון' ורצונות גשמיים ,הנשמה שלנו זקוקה לכלים של
'וביום צום כיפור יחתמון' וכו' עד כמה חשוב יום הגוף כדי לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולגלות
זה גם עבורו ,אבל העיקר הוא הסיכום של הפיוט כבוד שמים בעולם הזה ,ורצונו יתברך שנתפלל
'ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה' גם על צרכי הגוף כדי שנזריח אמונה ואלוקות
'ואתה הוא מלך א"ל חי וקיים' ,כי אם ראש השנה לתוך הגשמיות ,והתפילות שלנו מתרכזות בעיקר
סובב בעיקר סביב צרכיותיו הגשמיים עושה על כבוד שמים 'מלוך על כל העולם כולו בכבודך'
ההיפך מהמטרה ,כי פחד הדין צריכה לעורר 'ותמלוך אתה הוא ה' אלקינו מהרה לבדך על כל
אותנו שהגוף כשלעצמו הוא כצל עובר ,והבקשה מעשיך' ,והבקשות הגשמיות והגופניות הם חלק
העיקרית הוא למען כבודו יתברך שהוא 'א"ל מלך בלתי נפרד מהבקשה הכללית להמלכת השם,
חי וקיים' ורק אז יש לנו חיים ,ויש לומר שזה הטעם כי המלכת השם היא לא רק ברוחניות אלא גם
שמנהגינו לומר את הפיוט הזה במהירות ובלחש בדברים הגשמיים והגופניים ,ו'תמליכוני עליכם'
ורק כאשר מגיעים ל'ותשובה ותפילה וצדקה' וכו' על כל חלקי חייכם ,ולאחר שהתפללנו על העיקר,
'ואתה הוא מלך א"ל חי וקיים' אז צועקים אותו והמטרה של כבוד שמים ברורה לנו והוא מטרת
בקול רם ,ולאחר מכן פוצחים בנגינה נעימה ,כי חיינו ,אז אנו מפרטים את צרכינו הגשמיים 'כתבנו
הכוונה הוא לעשות את העיקר עיקר שהוא גילוי בספר חיים טובים' כתבנו בספר פרנסה טובה
כבודו יתברך ואז ממילא נכתב ונחתם בספרן של וכלכלה' וכו' כשכל כוונתינו היא אך ורק לכבודו
צדיקים לשנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות יתברך.
[מלבד הטעם הפשוט שלא להתעסק בדברים
שליליים בראש השנה]. ועל זה אומרים לנו חז"ל שהשטן מקטרג בראש
השנה ,ואנו תוקעים בשופר כדי לבלבלו ,ומבואר
ועל פי האמור לעיל אפשר להבין הטעם שבראש בתיקוני זוהר הנ"ל שהקטרוג של השטן לפני
השנה היה ענין לנסוע ולהסתופף בצילם של הקב"ה הוא שאין עם ישראל מבקשים כבודו
צדיקים ולהיות אצל הרבי [מבלד הטעם הפשוט יתברך ,אלא דואגים הם לצרכי עצמם ,והאמת
ש'בראש השנה' צריך להיות אצל ה'ראש'] ,כי הוא שהקטרוג של השטן מורגש במחשבתינו,
לצדיקים יש את הכח לגלות את הפנימיות שלנו, במשך ראש השנה מתגברות בנו הדאגות האישיות
הם עוזרים לנו להתחבר ולחיות עם הרצון הפנימי הן בעניני פרנסה ,או בריאות ,או בני חיי ומזוני,
שלנו' ,לעשות רצונך אלוקי חפצתי'. והשטן מנסה לפתות אותנו שנעביר את היום
12
קונטרס ירח האיתנים
יחד
לבבי בספר הקדוש דעת
משה על אביו המגיד
וכדי שנוכל לגלות את הרצון הפנימי והאמיתי
שלנו ,הגדיל הקדוש ברוך חסדו עלינו ונתן לנו
מאמרי חסידות מקאזניץ זי"ע וז"ל: במתנה את חודש אלול שהוא ראשי תיבות 'אני
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש השנה שבראש לדודי ודודי לי' שפירושו שכל תשוקתינו היא רק
היה שמח למאוד, לרבונו של עולם ,וכביכול תשוקתו היא אלינו,
ולכאורה ביום ההוא שהעבודה של חודש אלול הוא לגלות את הקשר
לשמחה מה זו עושה, הפנימי שלנו להקדוש ברוך הוא ,כמו שאומרים
אמנם הוא הדבר אשר במזמור 'לדוד ה' אורי וישעי' 'אחת שאלתי מאת
דברנו מחמת שהוא ראשית השנה יורד בו קדושה ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי' 'לך אמר
וטהרה וכל טוב לכל ימי השנה. לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש' ,אנו צריכים
להבהיר לעצמנו את הרצון האמיתי שלנו להתקרב
עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים לרבונו של עולם ולעשות לו נחת רוח .והזוחלים
ורועדים מיום בואך שכבר התחיל מתחילת חודש
סדר המועדים הוא קודם ראש השנה ואחר כך אלול היה מצד גודל האחריות המוטלת עלינו
יום הכיפורים ,התורה מלמדת אותנו את סדר בראש השנה ,כי ראש השנה הוא היסוד והשורש
החזרה בתשובה ,ראש השנה בו אנו ממליכים את של כל השנה ,לפי המחשבות שלנו במשך ראש
הקדוש ברוך הוא למלך עלינו ,ומגלים ומבהירים השנה כך תיראה כל השנה שלאחריו ,ועל זה אנו
לעצמנו את רצוננו הפנימי והאמיתי שהוא צריכים להכין את עצמנו היטיב בחודש אלול כדי
'לעשות רצונך אלוקי חפצתי' ,וזה הדבר החשוב שנגיע לראש השנה עם לב טהור ובקשה אמיתית
לנו באמת והמטרה בחיים ,וזה התשובה הכללית וטהורה לגילוי כבוד שמים.
לכל העונות דהיינו פשוט לשוב אל ה' ולחזור
לחיות איתו שהיא הרצון והתשוקה להשם ,עם מאידך גיסא צריך לזכור שראש השנה הוא יום
היעד הברור של כבוד שמים כנזכר לעיל בארוכה. טוב ,ונפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח תקצז)
ולאחר מכן מבקש הקב"ה שנטפל בעונות שלנו וז"ל :אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענים
לקראת הטהרה של יום הכיפורים .ועל זה הגדיל בראש השנה ולא בשבת שובה אמנם לא יאכלו
ה' חסדו עלינו ונתן לנו עשרת הימים שהם ימי כל שבעם למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה'
תשובה כמו שכתוב (ישעיה נה ו) 'דרשו ה' בהמצאו על פניהם .וכתב במשנה ברורה רוצה לומר אף
קראהו בהיותו קרוב' ודרשו חז"ל (ראש השנה שהוא יום הדין מכל מקום מצוה של 'ושמחת
יח ).וז"ל :אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים בחגך' שייך גם בו ,שגם הוא בכלל חג כדכתיב
שבין ראש השנה ליום הכפורים .ואז אנו יכולים 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו' ,ונאמר
לנסות לגלות גם את השורש הפרטי שהביא לעוון בנחמיה (ח) 'אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי
מסוים ,ולכן נתן לנו הקדוש ברוך הוא מצות עשה קדוש היום לאדונינו ,ואל תעצבו כי חדות ה' היא
של וידוי דברים כמו שכתוב (במדבר ה ז) 'והתודו מעוזכם' ע"כ .ושמחים אנו להמליך עלינו את מלך
את חטאתם אשר עשו' .והטעם שצריך להתוודות, מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ,אמנם העבודה
כי וידוי דברים הוא כח שהקדוש ברוך הוא נתן הוא להבטל לגמרי להקדוש ברוך הוא וזה דורש
לנו שבעזרתו אנו יכולים לגלות שורשים נסתרים מאיתנו מאמץ וגבורה ,אך עם זאת שמחים אנו כי
הנעלמים אף מעיני עצמינו ,כי לדיבור יש את זה רצוננו הפנימי בהמלכת השם ,והיא המוכיחה
הכח להוציא ולעורר ולגלות את הנפש ולהביא כי השמחה והאושר האמיתיים שלנו בחיים הם
אותן לתודעת הגוף ,וכאשר אנו חוזרים בתשובה לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו .וכבר העיד
13
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יחד
אותו .וכמו שהמשיל דבר זה בתנא דבי אליהו
(פרק א) למלך שרואה את הזבלים שהוציאו עבדיו
עלינו לבטא את
בפה התשובה
לבבי
והשליכו כנגד פתח ביתו ,והוא שמח שמחה גדולה כדי שהיא תתגלה מאמרי חסידות
מראשי החבורות
[ואפשר שזה הטעם שביום כיפור אנו שרים את מהנפש אל החיים ומשפיעי אנ"ש
ה'אשמנו בגדנו' וכו'] ,יהודי בעצם מהותו קרוב המעשיים ,שהשינוי
להשם יתברך ,העונות נוגדים את מהותו הפנימית, בנפש יהפוך לברור
מזהמים את נפשו הטהורה ומעיקים עליו מאוד, ועקבי באופן שנוכל
וכשהוא חוזר בתשובה הוא חש שמחה פנימית לחיות ולנהוג לפיו בפועל,
עמוקה ,כי הוא שב למהותו הטבעית ,בית ומעון אדם נוטה לשקר לעצמו ,בלי משים ,כי קשה לו
לשכינה הקדושה. להפגש פנים אל פנים עם חסרונותיו העמוקים,
דבר זה יכול לגרום לו להתייאש ,לגרום לתחושה
ואפשר לבאר ענין זה על דרך אותו משל ,למלך שהקדוש ברוך הוא אינו רוצה בו במצב זה ח"ו,
שנסע יחד עם הפמליא דיליה ברחבי מדינתו ולכן הוא מתחמק מהאמת ,אך כאשר האדם
ועבר על יד כפר אחד ובו היה ילד שלא היה לא מקיים מצוה זו של וידוי דברים ומדבר על זה
שום שמץ של השגה מה הוא מלך ומה זה מלכות, בשיח פתוח אזי נפתח אצלו סגור לבו ,ומקיים
ותפס אבן וזרקו על הכרכרה שבו נסע המלך ,ומיד קשר אישי עם הקדוש ברוך הוא ,ונתברר אצלו
תפסוהו ורצו לעשות בו שפטים כמורד במלכות, שאפילו כשמתגלה שורשים עכורים מאוד ,עדיין
וצוה המלך לעזוב אותו ולהביאו אליו ,והכניסו הקדוש ברוך הוא נמצא איתו ורוצה בו ומצפה
לביתו והרעיף עליו מכל טוב אשר לו והלבישו לתשובתו ,ואז הוא יודע וחש שהקדוש ברוך הוא
והאכילו והשקהו וכו' ,ואז התחיל להשכיל מה הוא הרי ברא אותו והוא יוצרו ויודע יצרו ,הקב"ה מבין
מלך ומה זה מלכות ,ותפס את ראשו והחל לצעוק אותנו כפי שאין איש בעולם שיכול להביננו והוא
אוי לי וי לי מה עשיתי על מי זרקתי את האבן, ממתין ומצפה לנו כמו שאומרים בתפילות יום
והנמשל מובן רק לאחר ראש השנה שנתברר הכיפורים 'כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו
אצלנו האמת והרצון הפנימי שלנו אז תופסים אנו מדרכו וחיה ,ועד יום מותו תחכה לו ,אם ישוב מיד
את עצמנו איך פשענו ומרדנו עד כי לא קמה רוח תקבלו' ,וחז"ל גילוי לנו (יומא פו ):וז"ל :בא וראה
בנו לקום מרוב שברון הלב ,ולכן רק אז הוא העת שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם ,מדת
והזמן שצריך להתודות על החטאים והעונות, בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס
כי החטא היא תוצאה חיצוני ומראה שמשהו הימנו ספק אין מתפייס הימנו ,ואם תאמר מתפייס
בפנימיותו מעוות ,ולקבל קבלה מעשית ולהיטיב הימנו ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס
את מעשינו החיצוניים בלבד מבלי לטפל בשורש בדברים ,אבל הקדוש ברוך הוא אדם עובר עבירה
הבעיה אין לו קיום ,באופן כזה אנו עלולים מהר בסתר מתפייס ממנו בדברים שנאמר 'קחו עמכם
מאוד ליפול שוב באותה רשת ,אנו צריכים לשנות דברים ושובו אל ה'' ,ולא עוד אלא שמחזיק לו
משהו במבט וביחס הכללי שלנו לחיים ,באמונה טובה שנאמר 'וקח טוב' ,ולא עוד אלא שמעלה
שלנו ובהשקפת עולמינו ,השינוי יכול להיות קטן, עליו הכתוב כאילו הקריב פרים שנאמר 'ונשלמה
אך שינוי פנימי ושורשי ,שינוי בתעלומות הלב, פרים שפתינו' ,שמא תאמר פרי חובה תלמוד
כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב סע' לומר 'ארפא משובתם אהבם נדבה' .ואז מרוב
ב) וז"ל :ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה אהבתינו להקב"ה ולמרות הכאב והצער כשאנו
החטא לעולם ע"כ .על אף שיכול להיות שניכשל מגלים את החטאים והעונות שהיו בעוכרינו ,בכל
להבא ,אך הנסיונות הם לא אותם נסיונות הם זאת שמחים אנו לגלות ולהסיר את המעיב על
מעתה בצורה אחרת ממה שהיו עד עכשיו .וזה אהבתינו וקרבתנו זו ,זוהי זיכוך וטהרה ,כמו קוץ
סדה סדר ה'תשובה' כפי שאומר הרמב"ם (הלכות מכאיב שהיה נעוץ עמוק בבשר והצליחו להוציא
14
קונטרס ירח האיתנים
יחד
לבבי ענני ה' חקיך אצורה'
(שם קיט קמה)' ,יהיו
תשובה פ"ב סע' ד) 'ומשנה שמו' כלומר שאני אחר
ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים .לחזור
מאמרי חסידות לרצון אמרי פי והגיון בתשובה פירושו לשנות את המהות הפנימית.
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש לבי לפניך ה' צורי
וגואלי'. וראה בספר השל"ה הקדוש (מסכת יומא הלכות
תשובה) איך ובאיזה אופן צריך להתודות וז"ל :וזה
ומכאן עולים אנו סדר הוידוי ,יפשפש במעשיו ויהיו לו לזכרון את
בסולם המדריגות מדריגה אשר העוה ,ויצטער ויבוש ויבכה ,ויאמר ,אוי לי מה
אחר מדריגה ומגיעים לטהרת יום הכיפורים עשיתי איך מרדתי במלך מלכי המלכים הקדוש
כמו שכתוב (ויקרא טז ל) 'כי ביום הזה יכפר ברוך הוא ובתורתו הקדושה ,איך פגמתי בנשמתי
עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' והחלפתי עולם עומד בעולם עובר ,ומה אעשה
תטהרו' .ואיתא בספרים שהקב"ה מעלה את ליום פקודה ברדתי שחת ,אללי לי ולבי עלי דוה
בני ישראל במקום עליון מאד הנקרא 'לפני ה'' ביותר במה שמרדתי במלך מלכי המלכים הקדוש
לפני השתלשלות העולמות ,מקום רם ונשגב, ברוך הוא ,הוא טהור ומשרתיו טהורים עושים
מקום תשובה ופיוס ,מקום שהרוחות והנפשות רצונו ,ואני נבזה כלב סרוח חוטא מנוול ,איך
טהורים וקדושים ברורים ומלובנים בלובן טוהר טמאתי את עצמי .הנני מתחרט בחרטה גמורה ולא
העליון ,אנו אומרים בכל בוקר 'אלוקי נשמה אעשה עוד כן כל ימי חיי ,ואף אוסיף גדרים וסייגות
שנתת בי טהורה היא' לכל יהודי יש נשמה טהורה והרחקות שלא אבוא לידי כך ,ואחרי שובי נחמתי
המשתוקקת אך ורק לעשות רצון קונה ,אך במשך והנני מודה ועוזב וכו' .אנא ה' אלהי ואלהי אבותי,
השנה היא בגלות כלואה בתוך הרצונות האישיים בורא בראתני גדלתני זנתני פרנסתני וכלכלתני
של הגוף ,יום אחד בשנה ,ביום הכיפורים ,הנשמה עד היום הזה ,ואנכי באולתי גמלתי הרע בעיניך
יוצאת משיעבוד לגאולה משוחררת מרצונות עשיתי ,וכעסתיך במעשי הרעים מידי יום יום,
הגוף ,ביום זה אנו שבים ומתרפקים אל חיק אבינו הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאוד ,וחטאתי לפניך
שבשמים עד כי הומשלנו ביום הכיפורים למלאכי בהרבה עבירות שבעולם ,ובפרט עבירה פלונית
עליון מלאכי השרת ,כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר ופלונית שעשיתי במקום פלוני ,הריני מודה ועוזב
(פרק מה) וז"ל :רבון כל העולמים יש לך עם אחד ומתחרט ותרחמיני כמו שנאמר (משלי כח יג)
כמלאכי השרת שבשמים ,מה מלאכי ישראל אין 'ומודה ועוזב ירוחם' ,נחמתי אשר עשיתי והריני
בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה מקבל עלי שלא אעשה עוד וארחיק את עצמי
ושתיה ביום הכיפורים ,מה מלאכי השרת יחפי רגל בכל הרחקות מזה .אנא אב הרחמים ,הנני קורע
כך ישראל יחפי רגל ביום הכיפורים ,מה מלאכי את לבבי באנחתי לפניך ,ובמסתרים תבכה נפשי,
השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדים על ומבקש אני רחמיך וחסדיך כעני בפתח ,לעזרני
רגליהם ביום הכפורים ,מה מלאכי השרת שלום בתשובה שלימה לפניך .אבינו מלכנו ,החזירנו
ביניהם כך ישראל שלום ביניהם ביום הכיפורים, בתשובה שלימה לפניך .אבינו מלכנו ,עשה למענך
מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל ולא למעננו .אבינו מלכנו עשה למען שמך הגדול
נקיים מכל חטא ביום הכפורים .והב"ה שומע הגבור והנורא שנקרא עלינו .הריני מעכשיו כובש
עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על את יצרי .יהי רצון מלפניך אתה ה' רחום וחנון
המזבח ועל המקום ועל הכהנים ועל כל הקהל הרוצה בתשובה ,שיתהפכו זדונותי לזכיות ,ומלאך
מקטון ועד גדול ועל כל עונותיהם של ישראל רע יהיה טוב ,ונאמר (תהלים כה ח) 'טוב וישר
ועל כל העם שנאמר 'וכפר את מקדש הקדש' ע"כ. ה' על כן יורה חטאים בדרך'' .דרכיך ה' הודיעני
טהרת יום הכיפורים דומה לטהרה שתהיה לעתיד אורחותיך למדני' (שם ד)' ,קראתיך ה' בכל לב
15
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יחד
לבבי
זה אנו לא אוכלים ולא שותים ,אנו מבטלים את לבא ,ביום כיפור אין
כל חיותנו להקב"ה ,אין לנו שום רצון כשלעצמינו, אכילה ושתיה ,הגוף
רצוננו הוא לעשות רצונך ,ביום כיפור הקב"ה נותן עם רצונותיו נחלש
לנו את היכולת להיות בטלים אליו ,הקב"ה מסיר והנשמה מתגלה ,אנו מאמרי חסידות
מראשי החבורות
מאתנו את לב האבן ,לב שיש לו צורה קבועה של טהורים כמלאכים ומשפיעי אנ"ש
עצמו ,ומעניק לנו במתנה לב בשר המתאים את כנשמה בלי גוף ביום
עצמו לרצונו יתברך ,יום כיפור הוא יום גאולה זה כשאנו פורשים
וישועה כמו שדרשו חז"ל 'וישעי' ביום הכיפורים, מגשמיות העולם הזה
אנו רק צריכים להיות מוכנים לקבל את המתנה הרצון הפנימי הטהור שלנו
הנפלאה' ,ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך זורח ומתגלה.
לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען
חייך'. המשנה האחרונה במסכת יומא מסיימת וז"ל:
אמר רבי עקיבא ,אשריכם ישראל ,לפני מי אתם
סוכות מטהרין ,ומי מטהר אתכם ,אביכם שבשמים,
שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'.
מטהרת יום כיפור אנו מגיעים לשמחת סוכות, ואומר 'מקוה ישראל ה'' ,מה מקוה מטהר את
כי חג הסוכות הוא המשך ישיר של טהרת יום הטמאים ,אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
הכיפורים ,כמו שנתבאר בזוהר שלפני התקיעות כאשר אדם חוטא למלך בשר ודם ,והמלך עורך
(פרשת אמור קא ).וז"ל :כיון דההוא מקטרגא אזל לו משפט ,הוא צריך להביא סנגורים ועורכי דין
בההוא דורונא ואתפרש מנייהו ,בעי קב"ה למחדי שימליצו טוב בעדו לפני המלך ,אבל הקב"ה אינו
בבנוי ,מה כתיב 'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית' וגו'. כן ,הקב"ה עושה עמנו משפט והוא עצמו מסנגר
'על כן קרא שם המקום סכות' .כיון דיתבו בסכות עלינו והוא המטהר אותנו ,כי בניו של מקום
הא אשתזיבו מן מקטרגא ,וקודשא בריך הוא חדי אנו' ,הוא אבינו הוא מלכינו הוא מושיענו' ,כמו
בבנוי .זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי שאומרים בתפילה 'כי אנו עמך ואתה מלכנו' אנו
ע"כ .והגאון מוילנא זצ"ל מבאר שמצות סוכה בניך ואתה אבינו' ,והקב"ה הוא 'הרוצה בתשובה,
אינה זכר לענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל כמו שאומרים בתפילה 'כי לא תחפוץ במות המת
בצאתם ממצרים בחודש ניסן ,אלא היא באה כזכר כי אם בשובו מדרכו וחיה'' ,אשריכם ישראל'
לענני כבוד אחרים ,הקשורים לזמן הזה של השנה, ש'אביכם שבשמים' כביכול בכבודו ובעצמו מזה
כשעם ישראל חטאו בחטא העגל סרו מהם ענני עלינו מי טהרה כדי לטהר אותנו ,והקב"ה בעצמו
הכבוד ,ביום הכיפורים הקב"ה סלח לעם ישראל כביכול הוא המקוה המטהר אותנו כדי שנוכל
על חטאם ,אך ענני הכבוד עדיין לא חזרו אליהם, להתחבר אליו.
משה רבינו התפלל תפילה מיוחדת שהקב"ה
יחזור להנהיג את עם ישראל בחיבה יתירה 'ובמה כוחו של מקוה מים שהוא מטהר את הטמאים,
יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך ,הלוא אדם אינו יכול לחיות בתוך המים ,כשאדם טובל
בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל עם' ,הקב"ה במקוה מים הוא מבטל את כל חיותו ומחזירו
נענה לבקשתו וביום ט"ו בתשרי חזרו ענני הכבוד להקב"ה ,ומבטא בזה שאין לו שום מציאות
להקיף את עם ישראל ,מצות סוכה היא זכר לענני עצמית כחומר בלי צורה כמו המים שהוא נמצא
הכבוד השניים האלו ,הסוכה מבטאת את קרבת בהם ,ומוכן לקבל כל צורה שהקב"ה נותן לו ,כל
השם המיוחדת לה זוכה היהודי אחרי טהרתו רצונו הוא רק לעשות את רצון ה' ,יום כיפור הוא
מעונותיו ביום הכיפורים ,כי מהענן שהיה על כמו מקוה גדול שכל כלל ישראל מטהרים בו ,ביום
16
קונטרס ירח האיתנים
יחד
לבבי
למרכז חיינו. הכפורת כאשר הכהן גדול נכנס לפני ולפנים ,כמו
שכתוב 'כי בענן אראה על הכפורת' ,נעשה מזה
הסוכה הוא זכר ענני כבוד ,ובצל סוכה זו שהם זכר לענני כבוד
מאמרי חסידות לענני הכבוד ,ענני האלו בתוכם אנו יושבים.
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש הכבוד היו גילוי
בעם השכינה ימי חג הסוכות הם זמן שמחתינו ,ימים שבהם
מציאות ישראל, שואבים רוח הקודש ,עד כדי כך שעליה אמרו
רוחנית ,בסוכות נכנסים במשנה 'כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה
גם אנו לעולם של גילוי לא ראה שמחה מימיו ,שמחה עצומה היתה בבית
אלוקות ,ולומדים לחיות את כל פרטי חיינו תוך המקדש ,אמנם חסרנו כל אלה ,אבל זמן שמחתנו
חיבור להקב"ה ,העבודה שלנו היא להפוך גם הוא ,והביאור בזה הוא ,ביום הכיפורים הקב"ה
את הגוף לעבד השם ,השמחה הגדולה הפורצת הושיע את נפשינו מקטרוג השטן 'ה' אורי וישעי',
בסוכות היא כי הגוף הגשמי נהפך ונהיה לעובד והעניק לנו ביטול וחיבור אליו ,ובכך אנו ששים
השם ,בריקודי שמחה הגוף מתרומם מהארץ ,זה ושמחים בסוכות ,ביום כיפור הקב"ה טיהר אותנו
מבטא שגם החלק הגופני והגשמי שלנו מתרומם במקוה והיזה עלינו מים טהורים ,כעת אנו שואבים
ומתעלה לקדושה .מצות הסוכה עצמה מהוה ממי הטהרה הללו ושמחים שמחה גדולה ,עבד
ביטול שלם להקב"ה ,בסוכות אנו עוזבים את המבטל עצמו למלך אינו שמח בביטול שלו ,אבל
בתינו ועוברים להתגורר בסוכה בצל השכינה אנחנו שונים מהעבד הזה כי אנו חלק אלוק ממעל,
הקדושה ,בכך אנו מראים כי החוזק היחידה שלנו אנו במהותנו קשורים להקב"ה ומשתוקקים
היא קרבת השם כשאנו ממלאים את רצונו של להבטל אליו ,בסוכות אנו מראים להשם יתברך
הקב"ה אנו רגועים וטוב לנו' ,ה' אורי וישעי ממי כמה אנו שמחים לעבוד אותו מתוך הביטול
אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד'. והטהרה שהוא העניק לנו ,האושר והשמחה הכי
גדולים שלנו הם להיות מחוברים להקב"ה שהוא
מצות ארבעת המינים בחג הסוכות בא גם כן מקור מחצבתנו.
לרמז ענין זה ,אנו נוטלים את ארבעת המינים
שהם מן הצומח ומקיימים בהם את מצות השם, בימים הנוראים בררנו והבהרנו במחשבתינו
בכך אנו מקדשים את החלקים המגושמים יותר ובליבנו שכל תפקידנו היא לעבוד את השם,
של הבריאה ,המצוה הזו מבטאת שאנו מזריחים בסוכות אנו מתחילים לחיות את עבודת השם
את האלקות לתוך חלקי החיים הגשמיים שלנו, בפועל ,לחיות את החיים המעשיים לפי ההכרה
אנו מנענעים את ארבעת המינים לששת הכיוונים והביטול שהשגנו בראש השנה ויום הכיפורים,
לארבע הרוחות וכלפי מעלה ומטה ,ששת בסוכות הגוף מתחיל גם הוא לתרום את חלקו
הכיוונים האלו כוללים את כל המציאות הגשמית, בעבודת השם ,בסוכות לא צמים להיפך אוכלים
כשאנו מנענעים את המינים אנו מקדשים בכך את ושותים בשר ויין ומעדני חג אבל בתוך הסוכה ,אנו
העולם הגשמי כולו ,וכן איתא בספרים הקדושים נכנסים לסוכה עם כל הגשמיות אכילה שתיה שינה
שארבעת המינים הם כנגד איברי הגוף שגם אותם ומטייל בסוכה ,כל החיים שלנו נהפך למקשה אחת
אנו מקדשים האתרוג הוא כנגד הלב ,הלולב רומז של עבודת השם ,בסוכות אנו מכניסים את הביטול
על עמוד השדרה ,ההדסים הם כנגד העיניים, להקב"ה לתוך החיים הגשמיים ,אנו לומדים
הערבות הם כנגד הפה ,ובזה אנו רומזים שכל לאכול עם המחשבה שהשם עמנו הוא המאכילנו,
הגוף שלנו והמציאות שלנו כל כולם נעשו חטיבה לומדים לישון כי זהו רצונו יתברך ,לטפל בילדינו
אחת של קירבה והשתוקקות להקב"ה. כי הם ילדי ישראל קדושים ,אנו חוזרים לחיים
גשמיים אבל אנו הופכים את הרבונו של עולם
17
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יחד
לבבי
מאמרי חסידות
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש
בידינו את ספר התורה שהוא הגילוי האלקי הכי שמיני עצרת
קרוב שיש לנו בעולם הזה ,והכוונה היא ריקוד
עם הקב"ה כביכול בכבודו ובעצמו ,אנו שמחים שמיני עצרת אין שום
ומתרגשים בקשר השלם שנוצר בינינו ,כוחו של מצוה מיוחדת ,שמו 'עצרת' על שם שעוצרים
שמיני עצרת הוא לקבוע את הקשר להקב"ה בו ממלאכה ,המצוה היחידה של היום טוב היא
בליבנו עד שהוא יהפוך לחלק ממהותנו מציאות ביטול ממלאכה ,עוד מסביר רש"י על השם
פשוטה וברורה שלא תוכל להמחק לעולם, 'עצרת' (אמור כג לו) 'עצרת הוא' עצרתי אתכם
'עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם' זוהי אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה כך וכך ימים,
מציאות של יחוד. כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר ,בני ,בבקשה מכם
עכבו עמי עוד יום אחד ,קשה עלי פרידתכם.
אחרי שמחת תורה בעזרת השם נחזור לחיי היום נשאלת השאלה אם קשה הפרידה מה יועיל יום
יום ,נשקע שוב בטרדות ובעיסוקים שלנו ,אך לא נוסף הרי שוב יהיו מוכרחים להפרד בסוף היום,
נחזור להיות מה שהיינו פעם ,החגים חוללו בנו אלא המטרה של יום העצרת היא לקבוע את
שינוי פנימי עמוק ,משהו במהות שלנו השתנה, הקשר בליבם עד ששוב לא יפרדו לעולם.
והשינוי הזה ילווה אותנו גם אם לא תמיד נוכל
לזהות אותו ,כיון שהוא פנימי כל כך. בכל יום טוב יש מצוה מיוחדת המחברת אותנו
להשפעה היחודית של היום ,תקיעת שופר
ונסיים מאמר זה בתפילה להקב"ה שנזכה תמיד מעוררת ומגבירה את הרצון הפנימי שלנו להמליך
לישב באהלה של תורה מתוך בריאות גופא ונהורא את השם ,העינוי והוידוי של יום הכיפורים הם כדי
מעליא ושפע גדול ,ושנזכה להיות כלים ראוים לטהר אותנו לבטל את הגוף לנשמה ,מצות סוכה
לקבל מ'הבאר' המשפיע עלינו בלי הפסק 'כי מן וארבעה מינים הם כדי להמשיך את האלקות לתוך
הבאר ההוא ישקו העדרים' מתוך דיבוק חברים, חיי המעשה הגשמיים ,בשמיני עצרת אין מצוה
ונזכה לראות את אור פני ה' ,ושרשפי התעוררות מיוחדת ביום זה אין אנו מתגברים על הגוף אין אנו
אהבתך ותורתך יתמידו ויתרבו בלי הפסק ,תחל מכניעים אותו ואף לא משתפים אותו ,גוף ונשמה
שנה וברכותיה ,ושנזכה לקחת עמנו את ברכת נהיו ל'אחד' ואנו חיים את היחד הזה .שמיני עצרת
המועדים ,כמו שאנו אומרים בתפילות הימים הוא יום היחוד ,היום בו היהודי בשלמותו מיוחד
טובים 'והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך ומאוחד עם הקב"ה 'חבוקה ודבוקה בך' ,ובעת
לחיים ולשלום לשמחה ולששון' ,ושכל התפילות היחוד השלם כשאנו בבחינת יושבים ועטרותיהם
והתקיעות והדמעות והסוכה והארבעה מינים בראשיהם ונהנין מזיו השכינה אז 'ויתיב מלכא
והאושפיזין הקדושים ושמחת החג יתלוו עמנו עם רחימיה לההיא סעודתא עילאה מכל עידונין
בבואנו להיכנס לשנה החדשה ,ושנזכה להיות דעלמא ,ובעוד דאיהו בלחודוי עם מלכא ,שאיל
חבוקים ודבוקים בך ,לא תתנשי מינן ולא נתנשי ליה כל צרכוי ויהיב ליה'.
מינך לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי ,והקב"ה
יעזור שיהיה שנת גאולה וישועה בבנין בית עורכים הקפות בשמיני עצרת ,רוקדים עם
המקדש ,ונזכה כולנו יחד לקבל פני משיח צדקנו הספר תורה ,שמחת תורה היא ,ההקפות הן בעצם
עם מלכינו בראשינו במהרה בימינו אמן. ריקוד שהקב"ה כביכול רוקד עמנו ,אנו מחזיקים
18
קונטרס ירח האיתנים
יחד הרב חיים מרדכי וולס הי"ו
לבבי משגיח בישיבה גדולה 'שערי דוד׳
שמחתינו זמן
מאמרי חסידות
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש
כלל מצוות וענייני חג הסוכות
בהבנה מרכזית אחת שבכוחה
להוריד את ההשפעות בס"ד
והעבודה למעשה בכל השנה
מהי הכוונה ,וכיצד הדברים אמורים למעשה –
והמסתעף מזה – חסידות להלכה ולמעשה
הושבתי את בני ישראל" והד' מינים הם לרגל זמן הקדמה
האסיף ,בכל מצוה ומצוה נאמר טעם אחר .והיה
נראה כאילו 'נשארו' כמה מצוות מתרי"ג מצוות ייחודיותו של חג הסוכות משאר המועדים כבר
שלא היה היכן להכנס והכניסו אותן בחג הסוכות. מצאנו בתורה .ועוד דבכל חג וחג ישנה מצוה
ואנו ע"פ דרכנו נתבונן במהות החג .ונבין כיצד כל אחת שמצוה התורה ליו"ט זה ,כאיסור אכילת
המצוות מתחברות ומשמשות את מהות החג וכולן חמץ וחיוב אכילת מצה וקרבן פסח בבית המקדש
עבודה אחת. "על מצות ומרורים יאכלהו" מצות סיפור יציאת
מצרים על פסח מצה ,ומרור ,כדכתיב "בעבור זה"
זמן-שמחתינו בשעה שמצות ומרורים מונחים לפניך .ושבועות
הוא יו"ט על מצות ספירת העומר שבעה שבועות
בודאי שמהות החג היא זמן שמחתינו ,כמו שאנו והקרבת שתי הלחם בביהמ"ק .ובר"ה יש מצות
אומרים בתפילה וכמו דחזינן בתורה שעניין תקיעת שופר "יום תרועה יהיה לכם" .וביוה"כ
השמחה חוזר ונשנה בחג הסוכות שוב ושוב .דבחג יש מצות עינוי "תענו את נפשותיכם :ועבודת
הפסח לא מוזכר כלל עניין שמחה ,ובחג השבועות הכה"ג בביהמ"ק .משא"כ ביו"ט סוכות נצטווינו
נזכר פעם אחת בלבד ,ואילו בחג הסוכות ג' פעמים. בכמה מצוות ,ישיבה בסוכה וד' מינים .ובנוסף
וזה משום שמהות חג הסוכות היא חג שמשפיע לזה על מצות הקרבת הקורבנות המיוחדים שהיה
עלינו שמחה .ועיין בלשונו הזהב של הפלא יועץ, בביהמ"ק .וכן הלכה למשה מסיני של ניסוך המים,
שביאר בעניין סוכה שהיות שישראל היו שרויים ומצוה דרבנן או מנהג נביאים של "יום הערבה"
בימי יראה ופחד הדין ,ורצון ה' הוא שעיקר חיות בביהמ"ק .ולכוראה אין נראה שיש קשר בין כל
בניו יהיה בשמחה ובטו לבב ,ולכך מיד עם סיום המצוות ,דהסוכה היא זכר לענני כבוד או לסוכות
ימי הדין והמשפט נתן ה' יתברך חג של השפעה ממש כדכתיב "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות
19
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יחד
לבבי
השמחה ולמה אנו מצפים ומקווים שחג השמחה גדולה של שמחה מאמרי חסידות
מראשי החבורות
ישפיע עלינו ,יכולים אנו לעקוב אחר עצמנו שעבודתנו תהיה ומשפיעי אנ"ש
עד כמה אנו שמחים ,והאם אכן הוספנו ורכשנו בשמחה ובקירבה ,כי
שמחה ביריד הגדול של השמחה .ואז מתעוררות הצ"ח קללות מגיעות
מחשבות ,כיצד נוכל באמת להיות בשמחה ,בו כשעבודת דווקא
בזמן שאין ספור עניינים וקשיים מכבידים עלינו ה' נעשית בלי שמחה
ויושבים על ליבנו ואין מצבנו בשלמות כלל ,וכיצד כדכתיב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך
איפוא ניתן לחיות בהרגשה של שלימות ושמחה. בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" וביו"ט סוכות זמן
אלא שדווקא מתוך מחשבות אלו עלינו להתבונן שמחתינו אנו מבטלים את הצ"ח קללות ע"י
מה הם הדברים שיושבים על ליבנו ,ומפריעים עבודת השמחה .וכן שמעתי בשם הגר"א שהאדם
לנו ולשמחתינו ,ונבחר את הכלי הנכון שרכשנו אינו יכול להתקיים אלא מתוך פחד ומורא כ"א
בחג בסוכות שבו נוכל היעזר ולהתגבר על הקושי, זמן מועט מאד כעשרה ימים שהם מניין הימים
ונחיה בשמחה ובשלווה .ועל כן נעבור נא על כל הנוראים ,ושאר כל השנה צריך להיות בשמחה.
מצוות החג וטעמיהן וסודותיהן כפי שנתגלה לנו ולכך ביו"ט סוכות אנו מקבלים השפעה של שמחה
מהתנאים ואמוראים עד לספרי רבוה"ק ,ונלמד לכל השנה כולה ,כמו שהביא בפלא יועץ (שם)
מהם כלים מעשיים לרכישת שמחה בכל מצב 'מהאר"י' הק' שכל משהו של שמחה ביו"ט סוכות
ובכל קושי .וכל אחד ואחד יכול להתבונן ולהשכיל משפיע שמחה לכל השנה כולה ואם חסר לאדם
ולמצוא בספה"ק עוד עניינם על לג הסוכות שמחה בחג ,זה משפיע שיחסר לו שמחה באיזה
ולתרגם זאת לעבודה למעשה לעניין השמחה. זמן בשנה .וע"י התבוננות במצוות החג ע"פ מה
ואנו נלמד ונעיין כפי שהאיר ה' לנו. שביארו בספה"ק ובספרי הקדמונים ובדבריהם
הק' של התנאים והאמוראים נחזי כיצד כל מצוה
האמונה בהשפעת החג ומצוה שציוותה לנו התורה בחג הזה היא כדי
שנלמד ממנה ונקבל ממנו עוד כלי שיכול להביא
מידת השמחה פועלת אצל כל אדם ,אלא שהיא את האדם לשמחה ,וכשנקבל כלי זה ונשתמש
משתנה מאיש לרעהו ויש בה דרגות רבות ,וננקוט בו במהלך כל בשנה נהיה תמיד בשמחה ונתגבר
בשתי דוגמאות להמחשת העניין .שני אנשים על כל הדברים שיכולים להפריע את השמחה.
זוכים להשיא את בניהם בשעטו"מ והאחד כל ולפני שנתבונן במצוות החג ובטעמם ובעניינם
כולו מלא שמחה בהרגשה הכי מושלמת שיכולה ונלמד מהם את הכלים שמביאים את האדם תמיד
להיות "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ובכל מצב לשמחה ,עלינו להתבונן במהות מצות
ואילו אצל האחר הרגשת השמחה אינה בשלמות, השמחה .ברור לכל בר דעת ששמחה אינה מוזיקה
היות ורובצות על ליבו מחשובת בעניין ההוצאות קיצבית ומהירה בווליום גבוה ,שרוקדים ומקפצים
המרובות ועסוק הוא בחששות שמא הזיווג לא לצליליה עד לשמים .ובוודאי שיש לזה איזה
יעלה יפה ח"ו וכדו' .הרי לנו שני אנשים שיש שהוא קשר למידת השמחה כמו שיבואר להלן,
להם אותה סיבה לשמחה ואותה רמה של קירבה אבל אינה מהות השמחה כי הרי מצאנו בחז"ל
לשמחה ,ויתכן שהם אף מחותנים בשמחה זו שאין שמחה אלא בבשר ויין ,ועוד כהנה וכהנהו,
עצמה ,זה משיא בנו וזה משיא בתו ,והראשון א"כ עלינו איפוא להבין מהי מידת השמחה .ובכן,
שמחתו בשלימות על אף ההוצאות המרובות מידת השמחה היא הרגשה בלב של שלימות,
והצד שאולי הזיווג לא יעלה יפה ח"ו ,ואצל השני שהכל הולך כשורה ואין אף דבר שיושב על הלב
בנוסף לסיבה של השמחה ,משמשות גם סיבות ומעכיר את ההרגשה .וכאשר ברור לנו מהי מידת
20
קונטרס ירח האיתנים
יחד
לבבי
מאמרי חסידות ידעו דורותיכם כי להיפך השמחה שמפריעות את שלימות הרגשת
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש הושבתי בסוכות השמחה .דוגמא נוספת לאידך גיסא .שני אחים
את בני ישראל". שהיו מאוד קרובים לאביהם ע"ה שהסתלק לבית
ולדעה אחת בגמ' עולמו בפתע פתאום ל"ע .הראשון עצוב ומזועזע
זה זכר לענני הכבוד, עד שאינו מסוגל להכיל את הצער .ואצל אחיו
כל שעל ידי העננים נתמלאו עדיין קיימת הרגשה של שמחה ושלווה .השנוי
מחסוריהם של ככל ישראל במדבר השמם שאינו ביניהם נובע ממידת ההשפעה שהשפיע עליהם
מקום יישוב ואין בו את כל צרכי האדם ,והישיבה זמן שמחתינו .והאחד זכה לשפע רב יותר של
בצל הסוכה נקראת בזוה"ק "צילא דמהימנותא", מידת השמחה ,ואילו השני זכה פחות .וישנם
דהיינו שהסוכה משפיעה על האדם אמונה, דברים שאינם משפיעים על פלוני להרגשה רעה
והאמונה היא כח חזק להשפיע על האדם שמחה. לעומת חבירו שעליו אותם מקרים משפעים
הן מצד דביקותו בה' שמולידה בו את ההרגשה הרגשה רעה וחיסרון במידת השמחה .ויש לידע
של "ואני קירבת אלוקים לי טוב" "הביאני המלך שזמן שמחתינו משפיע שמחה על כל אחד ואחד.
חדריו נגילה ונשמחה בך" ,והן מצד שבכח האמונה וגם אם האדם לא יעשה שום פעולה ולא יחשוב
ניתן למלא את כל מחסורינו "ודורשי ה' לא יחסרו מחשבות של שמחה ,מכל מקום מעצם תוקפו
כל טוב" ,כל כמה שדורשים את ה' אין מרגישים ותפקידו והשפעתו של חג זה מושפעת עלינו
הרגשה של חיסרון .ולכך מחג הסוכות ניקח את שמחה ,ועלינו להבין ולהאמין שכל משהו של
כח האמונה ,וכל השנה נדבר ונחשוב דברי אמונה שמחה רוגע ושלווה במשך השנה הושפע עלינו
ובפרט בזמנים קשים ,ומיד ישובו אלינו השמחה בחג הסוכות.
והשלווה.
כל המוסיף ומסיפים לו
זמני תשובה
אלא שכל כמה שנוסיף להתבונן ולחשוב
ובאמת אמרו שהמאמינים והבוטחים בה' יתברך במהות מידת השמחה ובכלים השונים שמביאים
בעוז ובתעצומות וחזקים במידה זו ,הם תמיד את האדם לשמחה ולהתגברות על כל העניינים
בשמחה ואורה .אלא שריבוי בעוונות והחטאים שמפריעים את השמחה ,וכל כמה שנשתדל
המרחקים מה' ,מקשים מאוד על האדם להגיע במהלך ימי השמחה להיות בשמחה ,כך יושפע
לאמונה שלימה שהיא קירבת ה' ודביקות בה'. עלינו יותר ויותר ממידת השמחה .וכך נהיה יותר
ולכן כדי להגיע להשפעה של שמחה מתוך אמונה ויותר שמחים במהלך השנה הבעל"ט ,בכל עת
ובטחון ודביקות בה' יתברך ,מוכרח זמן שמחתינו ובכל רגע ובכל מצב ,כמובא בספה"ק מהאר"י
להיות תיכף וסמוך לזמן יום מחילת עוונות .ולכך הק' .וע"כ נוסיף להתבונן במהות השמחה ובכלים
גם במהלך כל השנה נשוב אל ה' בתשובה שלימה, שניתן לרכוש ממצוות ועניינו חג הסוכות שנוכל
ונבקש מחילה וכפרה על כל העוונות והחטאים להשתמש בהם במהלך השנה להגביר בקרבנו את
כדי שנזכה לשוב להיות קרובים אליו ,וכשנרגיש מידת השמחה.
שחסר לנו במידת השמחה תיכף נשוב בתשובה
מתוך הבנה שבה הדבר העיקרי שלוקח מאיתנו צילא דמהימנותא
את השמחה האמיתית .ובכח בתשובה נחשוב
ונדבר דברי אמונה ובטחון שמולידים באדם את מצוה מן התורה לשבת בסוכה בכל שבעת
מידת אהבת ה' ואז שמחתינו תהיה רבה ושלימה. הימים .וכדכתיב בתורה טעם המצווה "למען
21
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יחד
לבבי
ד' מיני תכונות דירת ארעי מאמרי חסידות
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש
בד' המינים מצאנו תכונות שונות .הערבה היא עניין נוסף מצאנו
ענף שמוסיף חן ויופי בלי טעם ובלי ריח .ההדס במצוות סוכה והן ,צא
ִִחינו וערכו בעיקר בתכונת הריח שבו .הלולב מדירת קבע [בבחינת
טעמו הוא עיקרו .והאתרוג משובח בטעם וריח. מצרים] ושב בדירת ארעי
ומאגדים את כל המינים יחדיו ,להבין שבכל [בבחינת סוכות ממש עשו לכם] .והוא כנגד המ"ד
מצב ניתן לשמוח ממשהו אחר ,פעם ממראה של למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את
פעם מטעם פעם מריח ופעם מכמה תכונות בני ישראל היינו סוכות ממש .דבבחינה מסויימת
יחד .ומי שמצפה תמיד לשמוח מתכונה אחת הדירת קבע גורמת לאדם חיסרון בשמחה כמו
מסויימת ,מפסיד הרבה שמחה והנאה מתכונות שאמרו חז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה ,שדואג
רבות נוספות .תמיד ניתן למצוא תכונה יחודית תמיד על שלימות הדירה ,וחושש תמיד משינויים
ומעניינת ולשמוח בה. שיכולים לקרות ,משא"כ כשאדם חי בדירת ארעי,
כל ענייני דירתו מתקבלים עליו בנחת ובשלווה הן
ויעשו כולם אגודה אחת לטוב והן למוטב .והוא שרוי יותר במצב של "שמח
בחלקו" ,שאינו בודק בכל עת כיצד יוכל להרחיב
ועניין הנ"ל הוא שורש האחדות בכלל ישראל את דירתו ולפארה וכו' .וזו אחת מהעצות שנתנו
כדאיתא בגמ' שאגודת הד' מינים מרמז על אחדות לנו חז"ל להיות בשמחה תמיד ,ע"י שגם לדירתנו
המינים השונים בכלל ישראל .האחדות והשלום הקבועה ,גדולה ורחבה כפי שתהיה ,נתייחס כאל
מביאים שמחה רבה בישראל ,ולהפך הפירוד דירת ארעי ,ואז כל המקרים הקורים אותנו בעניין
והמחלוקת גורמים להרבה צער וכאב בישראל. מגורינו יבואו אלינו הנחת ובשלווה ולא יטלו
אין הברכה והשמחה שורה במקום מחלוקת כמו מאיתנו את מידת השמחה .וזהו לאו דווקא לעניין
שכל אחד מרגיש היטב .וממצות ד' מינים ומצות הדירה ,אלא אף לכל קנייני העוה"ז והגשמיות
סוכה [סוכת שלום] נאמץ את מידת השלום ומקום עבודתו של אדם וכדו' ,יש לייחס ערך של
במשפחה ובין השכנים ובין החוגים השונים בכלל ארעי .והעושה כך,חי כל ימיו ושנותיו בשמחה
ישראל ,בין איש לרעהו ובין איש לאשתו ,בכלל בטוב ובנעימים בלי פחד ומורא כעס ועצבות.
ובפרט ועי"ז יהיה אך שמח.
ד' מינים המשמחים
ד' מינים מן הצומח
עניין השמחה נכתב בתורה ביחס לד' מינים
נטילת ד' מינים והשמחה בהם אינם דווקא "ולקחתם לכם ביום הראשון" וגו' "ושמחתם
בפירות משובחים כמו שמצינו במצוות אחרות, לפני ה' אלוקיכם" וגו' ,ועלינו להאמין בדבריהם
אלא דווקא בענפים ואפי' הפרי שאנו נוטלים ,הרי הק' של הקדמונים שמבארים שד' מינים הלל הם
טעם עצו ופריו שווה .ומזה לומדים יסוד עצום מינים שמשמחים את האדם ע"י שנוטלם ומתחבר
למידת השמחה ,שעל האדם להתמקד בעשייתו אליהם ,וזאת מאחר ששונים הם משאר מיני
ולא בתוצאות .השמחה היא דווקא בעשיה שהיא הצומח שצומחים ע"י מלאך העומד על גביהם
הכח המצמיח את התוצאות ולא בתוצאות עצמו. ואומר להם גדל ,משא"כ מינים אלו צומחים ע"כ
כי עיקר האדם היא עשייתו עמלו ויגיעתו ,וזה מאמר ה' ללא ממוצע של מלאך .ולכך נטילת ד'
החלק שקשור אליו ולתפקידו אבל התוצאות מינים אלו משפיע עלינו שמחה לכל השנה.
22
קונטרס ירח האיתנים
יחד
לבבי
מאמרי חסידות ובעיקר כשיושב ללא אינם קשורות אליו כל אם לה' ית' .והתוצאות הם
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש מעש כגון כשממתין רק בדיקה לאדם לבדוק האם הוא עושה מספיק
לאיזה דבר ,או לאיזה ואם בדק את עצמו היטב וראה שעשה כפי יכולתו,
אדם ,או בנסיעה אזי הוא שמח בעצמו ובעשייתו אפי' שמעשיו
ממקום למקום מרגיש אינם ניכרים בתוצאות .וגם שזוכה ורואה
שיעמום ,ומצפה שהזמן כבר ברכה בעמלו ופירותיו מתוקים וזאת יש ללמוד
יעבור ויוכל להגיע לאיזה מקום שיוכל לעשות שם מהאתרוג שטעם עצו ופיריו שווה .ובדרך זו כל
משהו .ניתן לנצל הזדמנויות מיוחדות אלו לעסוק ימיו יהיה בשמחה וחדוה ולא ידאג כלל מתוצאות.
במחשבתו בעניין זה שמתבונן בעצם חיותו עד
שמעורר בעצמו שמחה על עצמותו מצד הווייתו "ושאבתם מים בששון"
ובפרט על אשר בחר ה' בו להיות מהעם הנבחר,
"בנים אתם לה' אלוקיכם" .וע"י ריבוי עסק ומכאן נגיע לנקודה פנימית שממנה ניתן לשאוב
המחשבה בענין מרגיל את עצמו להיות תמיד שמחה עמוקה ואמיתית יותר ,בכל מקום ובכל
במידת השמחה .ומשמחה זו מרבה הוא עוד הרבה מצב ,והיא מרומזת בשמחה שהיתה בזמן שאיבת
מים לניסוך על גבי המזבח .שהמים הם השורש של
סיבות לשמחה .בשמחת בית השואבה מצאנו השפע וחיות העולם .וזה מכח שהמים אין להם לא
בחז"ל שהיו הרבה פעולות חיצוניות הקשורות מראה ולא טעם ולא ריח ,אלא הם עצם הדבר כמו
לשמחה כמו שירה וזמרה ,ריקודים ופעלולים. שהוא ,וזה מקור החיות .בשונה מיין שיש לו טעם
וכ"ז כדי שנוכל ללמוד מזה עוד כלים מעשיים מסויים ומראה מוגדר וריחו נודף .ולעניין עבודת
להגביר את מידת השמחה .ועניין זה מתחלק השמחה ,מעת לעת על האדם להתבונן במהותו
לשניים .א' שכל הפעולות הללו הם תוצאה ודרך ועצמותו ,ולשאוב מזה חיות ושמחה .עוד לפני
ביטוי של מידת השמחה המציפה את האדם, איזו עשיה כל שהיא ,עצם קיומו והוויתו כבר
דכשאדם שרוי במידה מרובה של מידת השמחה מראה שיש בו צורך וחפץ .עצם זה שהוחזרו לו
אזי פורץ הוא את גבולותיו הרגילים ,עד כדי שירים נשמתו וחיותו בקומו ממשכבו כבר מראה שה'
וריקודים .הרי שמצד אחד לאחר התבוננות ועסק חפץ בו ,והוא נצרך בעולם שהוא תפקיד ,והרגשה
בפנימיות מידת השמחה וריבוי השפעת השמחה זו ממלאה אותו בשמחה .וזו נקודת השמחה
יש בזמן המסוגל לשמחה ,השמחה פרצה גבולות. הפנימית והאמיתית ביותר.
ומצד שני יש בפעולות לא שיגרתיות אלו לעורר
את מידת השמחה באדם ,כמו היסוד הידוע "אחרי כשדבר זה ברור בשכלו והרגשתו של האדם ,אזי
הפעולות נמשכות הלבבות" ,וכן לימדונו חז"ל שרוי הוא בשמחה מעצם זה שהוא בעולם .ושמחה
שאם מרגיש האדם קושי גדול לעורר את מידת זו היא במידה שווה תמיד בכל מצב שהוא ,בין אם
השמחה בפנימיות ע"י עיסוק מחשבתו והפעלת הוא מסוגל לפעול ולעשות ,ובין אם הוא נמצא
רגשותיו למידת השמחה ,יוכל להשתמש בעצות במצב שאינו מסוגל לעשות כלום ושוכב כאבן
ומעשים חיצוניים כדי לעורר את הרגשותיו דומם רח"ל ,תמיד מרגיש בליבו שעצם העובדה
ומשם יוכל להמשיך אף לליבו פנימה לעורר שהוא חי בעולם ,עושה הוא בזה נח"ר לבורא
שם את פנימיות מידת השמחה ע"י התבוננות ית"ש שמחיה אותו ברגע זה ממש ,כי לולא רצון
בכל העניינים הנ"ל .ומזה נלמד כשעוברים ה' ית' בעצם חיותו ,הרי לא היה מחיה אותו כעת.
עלינו זמנים קשים ותכבד עלינו העבודה ,עלינו וא"כ שמח הוא כעת בנח"ר שיש לה' ית' מעצם
לעורר בעצמינו את מידת השמחה נעשה איפוא חיותו .ומפעם לפעם על האדם להתבונן בדבר זה.
23
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יחד
לבבי
שנים דרכו סלולה ומוכנה ,והוא המשך הדורות של פעולות ומעשים מאמרי חסידות
מראשי החבורות
אלפי שנים וחלק משלשלת זהב הנמשכת אלפי חיצוניים כמו שירה ומשפיעי אנ"ש
שנים ,מקבל הוא מזה כח וחיות ומבטל מעצמו כל ושאר וריקודים
פחד וחרדה מכל מיני דברים שיכולים לבטל אותו פעולות שמשמחות
ממידת השמחה .והוא מרגיש שכשם שאבותיו ומשחררות את מוחנו
לדורותיהם עומדו איתן בכל מצב ,ופרותיהם מעיסוק ומחשבתנו
ופירות פירותיהם נמשכים ומפארים ומהנים את בדברים שגורמים לנו להרגיש הרגשות שמונעות
העולם עד עצם היום הזה ,כן הוא עצמו ימשיך מהשמחה להיות מורגשת בליבנו.
להוסיף את טעמו ומתיקותו הייחודית להמשך
הדורות .וכ"ז מכח ההרגשה של החיבור והקשר וכן מצאנו אצל גדולי ישראל לדורותיהם
שלו לדורות הקודמים .וכן עניין רועי ישראל שמפעם לפעם היו עוסקים במעשים שונים
מכניס בו כח וביטחון שאינו לבד .ובכל פרשת שיש להם בהם חוש והנאה ועי"ז היו משחררים
דרכים שאינו יודע להיכן פניו מועדות ,יש מי את עצמם מהרגשות של עצבות .וכן מצאנו אצל
שיראה ויאיר לו את הדרך" ,ועשית ככל אשר התנאים והאמוראים שלפני הלימוד היו אומרים
יורוך" ,וזה נותן לו תקווה ואחרית ,ומסיר ממנו מילתא דבדיחותא ועי"ז היו מעוררים את מידת
כל דאגה .וממילא יוקל מעליו כל דבר המעיק לו, השמחה כדי שיוכלו ללמוד את תורת ה' בשמחה,
ויוכל להתמיד במידת השמחה. ובוודאי שמתוך כך הגיעו להרגשת שמחה אמיתית
"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה".
יום הערבה ולכן אמרו חז"ל אין שמחה אלא בבשר ויין,
דבוודאי אין זה עצם מהות מידת השמחה ,אלא
מצאנו בחז"ל שלקראת סיום חג הסוכות היו דרך לביטוי ואוירה חיצונית של שמחה ,ומתוך
עושים יום מיוחד ומעין יו"ט יותר משאר ימי כך יכולים להגיע לעצם מידת השמחה .ולהאיר
חול המועד ,ונקרא יום הערבה ע"ש שהיו מרבים בענין זה ,דבוודאי פעולות אלו צריכות להיעשות
במנהגים עם הערבה .ובוודאי שטמונים בזה בכשרות ובדרך התורה וע"י חסידים ואנשי
עניינים נשגבים וכוונות נעלות ע"פ פרד"ס .ואנו מעשה כמו שראינו בשמחת בית השואבה של
ע"פ דרכנו כאן נבין כיצד עניינים אלו מתחברים בית המקדש ,ורק אז יוכלו הפעולות למשוך את
ונותנים למידת השמחה .שהיות ויום זה עם הלבבות לקדושה וטהרה ושמחה של מצווה ושל
מנהגיו וענייניו הוא חלק מזמן שמחתינו ,בוודאי דביקות בה' ית' .משא"כ כשפעולות אלו נעשות
הם קשורים ומוסיפים למהות החג שהיא מידת ע"י פורקי עול ואנשים שאינם יראים ושלמים,
השמחה .רואים אנו בחז"ל שקבעו ביום זה בוודאי שפועלות להיפך הגמור ומביאות להוללות
ריבוי של תפילה ובקשה על כל העניינים .וזה ופריצות ושמחה שיקרית שאין לה אחיזה וקיום
נראה כעין יום סיכום וקיבוץ של כל ההשפעות כלל וד"ל.
שהושפעו עלינו בימי החג ע"י עצם קדושת
הימים ומצוותיהם המיוחדות ,ולפעול ע"י הורדת שבעה רועים
השפע לעולם הזה ,למלאות כל מחסורנו ,ושכל
השנה כולה תבוא עלינו לטובה כתיקונה ללא עוד מצאנו עסק גדול בחג הסוכות בעניין האבות
תקלה ומחסור .והרי עיקר הקושי בכל תקלה הק' ושבעה רועים ויסודו בזוה"ק .בעניין זה טמון
ומחסור הוא הדאגה והחוסר בישוב הדעת כח גדול עד מאוד לעורר את מידת השמחה.
הנגרמים מההתמודדות .ומלמדים אותנו חז"ל דכשאדם מתבונן ביסודותיו ומגלה שכבר אלפי
24
קונטרס ירח האיתנים
יחד
לבבי
מאמרי חסידות ברוחניות ובגשמיות, דכדי לשוב ליישוב הדעת ולשלוות הנפש ,עלינו
מראשי החבורות
ומשפיעי אנ"ש והן מצד מהות להרבות בתפילה ולשפוך שיח לפני ה' ית' ולקיים
שדוד התורה, מאמר חז"ל "דאגה בלב איש ישיחנה" ,דאם
המלך ע"ה מנה את כשמשוחחים עם בו"ד הדבר מועיל להפחית את
כל הכוחות הגנוזים הדאגה ,כ"ש כשמשוחחים עם מלך מלכי המלכים
בתורה "תורת ה' תמימה הקב"ה אבינו מלכנו .ובוודאי שעיקר השיחה צריך
משיבת נפש .עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. להיות עם ה' ית' ואז תועיל בוודאי .דמלבד שע"י
פיקודי ה' ישרים משמחי לב .מצוות ה' ברה התפילה והבקשה ממי שהכל שלו ,שיכול למלאות
מאירת עיניים .יראת ה' טהורה עומדת לעד. כל מחסורו ,ואם יודע שזו תכלית הטוב ואם מוצא
משפטי ה' אמת צדקו יחדיו .הנחמדים מזהב ומפז חן בעיני המלך ,בוודאי יקבל את תפילתו וימלא
רב ,ומתוקים מדבש ונופת צופים" .וגם ביום שמיני כל משאלותיו בדבר ישועה ורחמים ,עצם השיחה
עצרת יום שמחת תורה אנו אומרים בתפילה "זמן על מחסורו ועל הקושי ,ועל בלבול הדעת ופיזור
שמחתינו" שגם מהות רגל זה היא ג"כ להשפיע הנפש הנגרמים מהחיסרון ,ישיב לו את שלוות
עלינו שמחה לכל השנה ,וזה ע"י שמחת התורה נפשו ואת השמחה והתקווה ,וזו עצה טובה ויסוד
כי אין שמחה כשמחת התורה שהיא השלימות של גדול בכל עת ,ובפרט כשהאדם שרוי בעצבות
כל הבריאה כולה. ויאוש ממחסור וחידלון ,עליו להרבות בתפילה
ובשיחה עם ה' ית' הן על עצם המחסור ,ולבקש
שיתמלא בקרוב בניקל אם זה טוב עבורו ,והן על
כל הקשיים וההתמודדויות הנגרמים מכך ,שה' ית'
יתן לו כח ודעת להיות חזק ואמיץ לב ,כי הוא לבדו
"ה לשבורי לב ומחבש לעצבותם" "ובידך לגדל
ולחזק לכל".
אין שמחה כשמחת התורה
הסיום של כל ירח האיתנים וימי הרחמים
והסליחות וימי השמחה הוא חג שמיני עצרת
שהוא רגל בפני עצמו ,והוא הפסגה שאליה אנו
עולים לדרגה ע"י העבודה בחודשים שקודמים
ליום זה .כי כן גילו לנו הצדיקים ,שהכל הוא
כדי להגיע להכרה עי "ה' הוא האלוקים אין עוד
מלבדו" ,וידעו הגאונים שעלינו לחבר את סיום
הימים הק' עם שמחת התורה שבאה ע"י סיום
והתחלה של עסק התורה ,שמבטא עסקי תמידי
שאין לו סוף והתחלה ,אלא בהם נהגה יומם
ולילה .אומרים הצדיקים ש'עצרת' הוא מלשון
איסוף ושמירת הקדושה וההשפעה בם ,וזה ע"י
עסק התורה .הן באופן סגולי שיש בסגולת התורה
להשפיע על האדם את כל ההשפעות הטובות
25
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
אמרי מאת נזר קהילתנו הבלתי נשכח
לב הרה"ח רבי מאיר ויסלובסקי זצ"ל
מראשי חבורות האברכים
קדושת ומעלת
נעילת החג
במשנת רועי אגורה
החסידות
באהלך
עולמים
הוסיף המגיד רבי שלום זצ"ל הסבר מתוק סיפר המגיד הירושלמי הנודע ,הצדיק רבי שלום
למשלו: שבדרון זצ"ל:
בימים עברו ,מקדמת דנא ,יכלו להטיף מוסר היינו ילדים כבני שתים עשרה ,אהבנו להתכנס
בגלוי .יהודי שמע תוכחה ואמר לעצמו :כן ,בוודאי באחד החדרים ולדרוש .כל ילד עלה בתורו ודיבר.
הדרשן מתכוון אלי ,אני מוכרח להשתנות ,אם כשהגיע תורי ,סיפרתי להם סיפור:
לא אני עלול ח"ו להתדרדר יותר ויותר .לא כן
בתקופתנו ,כששומעים דברי תוכחה מתקוממים לאב אחד היו שני ילדים חולים .ילד גדול וילד
ומתרגזים ,ולאחר שהסתיימה הדרשה רוצה כל קטן .קרא האב לבן הגדול ,הושיבו לצדו ואמר:
אחד להבין שמתכוונים לחברו לספסל... .זה שישב יענקל'ה ,למען בריאותך אתה מוכרח לקחת
לידי בדרשה הוא זקוק לתרופה. תרופה .נכון ,התרופה מרה וחריפה ,אך אם לא
תלגום ממנה את הכמות הראויה לך ,מחלתך
על כן -סיים הרב שבדרון :בימינו יש לדבר תתגבר ומצבך יתדרדר .הילד הגדול מיאן .הרים
בסגנון רך יותר ולתבל את דברי המוסר והתוכחה האב עיניים כעוסות אל הילד וגער בו :פתח פיך!
במילתא דבדיחותא ,ואז כשהלב פתוח והפה פתח הילד את פיו ולגם מהתרופה.
פעור ,יש סיכוי להשקות בתרופה...
כעת הגיע תורו של הילד הצעיר .הושיבו האב על
על דרך זה יש לנו את סדר ימי הדין והרחמים. ברכיו ושיחק עמו .סיפר לו סיפורים ,בדיחות ,חייך
תחילה יש יום א' דר"ה 'יומא דדינא קשיא' וצחק אתו .בשלב מסויים צחק הילד במלוא פיו,
ולאחריו 'יומא דינא רפיא' ,ואח"כ עשי"ת ,ויום מיהר האב לנצל את ההזדמנות ויצק בזריזות את
הקדוש .כנאמר בתפילת ונתנה תוקף" :בראש התרופה לפיו של הקטן.
השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" .ותיכף
לאחר שהסתיימו ימי היראה מתחילים ימי עמד שם אדם תמים ואמר :ראו נא איך הוא אוהב
האהבה השמחה והרצון .החל ממוצאי יוה"כ עד את הבן הקטן יותר מאשר את הבן הגדול...
ערב סוכות ,וביותר בחג הסוכות גופא ,כדברי
26
קונטרס ירח האיתנים
אמרי
לב
קדושת ומעלת ירח שלאחר הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א בספה"ק קדושת לוי,
נעילת החג נקרא האיתנים על דברי המדרש תנחומא" ,ולקחתם לכם ביום
במשנת רועי והוא "מרחשוון" הראשון" -ראשון לחשבון עוונות:
החסידות ע"ש "רחושי מרחשין
שפוותן" ,כי השפתיים חז"ל קבעו שהעושה תשובה מיראה ,זדונות
עוד ממללים את התפילות נעשים לו כשגגות ,אך העושה תשובה מאהבה,
של הימים הנוראים שזה עכשיו נגמרו. זדונות נעשים לו כזכויות ,וכל עבירה שעשה,
וחזר עליה בתשובה מאהבה מעתה נוספת היא לו
עתה כאשר הגיע הזמן שכל אחד חוזר למלאכתו כמצוה בחשבון מצוותיו.
איש איש לדרכו ,אומר כל איש בלבו מי יתן והיה
לבבי זה של חודש תשרי ,ימי הרחמים והסליחות, הנה בימים הנוראים ראש השנה עשרת ימי
בכל יום ויום מימות החול .מתמלא הלב של תשובה ויום הכיפורים ,בימים בהם כל נפש
ישראל ומשתוקק בערגה וכיסופין להקב"ה רועדת ,חלה ויראה מאימת הדין ,לבטח עושים
שימשיכו האורות וקרבת ה' שזכינו לו בימי החג. הכל תשובה ,אך תשובה מיראה היא זו ,ובתשובה
למען האמת ,המיית הגעגועים הללו אינן רגשות מיראה נעשים הזדונות רק כשגגות .שגגות הם
חיצוניים בלבד ,אשר כל בר דעת סולד מכך, עדיין עוונות ,אם כי כמובן עוונות קלים יותר
וכל בעל-שכל שונא התרגשות מנותקת שבאה מזדונות .אך בחג הסוכות זמן שמחתנו ,שבים
ללא הבנה והשכלה .כי הרגשים מרטיטים אלו ישראל עם הקודש וחוזרים ועושים תשובה
יסודם בהררי קודש בדברי חז"ל בתקוני זוהר הק' משמחה עליונה או אז נהפכים העוונות לזכויות.
שמפרש הפסוק "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב"
– אלו הם נעילת החגים והזמנים והמועדים .ע.כ. ואת זאת מלמדנו המדרש "ראשון לחשבון
לומר לך שהכתוב משבח את פעמי הלב של עם עוונות" ,כיון שבחג הסוכות עושים תשובה
ישראל בעת נעילת החג. מאהבה ומשמחה ,אזי עורכים בשמים שוב חשבון
העוונות של פעם ,כי אותם עוונות נהפכו עתה
נשאלת השאלה :מה מקום יש להתרגשות זאת? לזכויות .ע"כ תודה"ק.
היכול נוכל לסובב את השעות והימים לאחור?
היכול נוכל לחזור לימים הטהורים והמרוממים אהבה רבה זו מתעצמת עוד יותר בשמחת תורה
שכבר עברו וחלפו ,הלא למיטב ידיעתנו השעות שהוא התכלית של כל הימים נוראים והתכלית של
והימים נעים ומתהלכים אל כיוון העתיד בלבד. כל השנה ,כדמתאמרא משמיה דהרה"ק מרוזין
התשובה היא ,למרבה הפלא ,כן .אנו יכולים! אנו זיע"א שיום שמחת תורה הוא יום הגדול שבכל
בפירוש יכולים לגרום שיאירו עלינו כל האורות השנה והוא יסוד כל השנה.
הקדושים הללו בכל ימות השנה .אם רק ניתן
את דעתנו על הימים שחלפו ואינם עוד .אם רק לב מי לא מתפלץ מרוב ערגה וכיסופין ,לאחר
נתמלא בהרגש אמיתי וכנה שהחמצנו ופספסנו, שהתחממנו זה ירח ימים קדושים ונשגבים
ונשתוקק בלבבנו לאמר :מי יתן לנו שנוכל לסובב בלבת אש להבת שלהבת בצילא דמהימנותא
את השעונים לאחור... בצל כ"ק מרן רבינו שליט"א ,שחלפו עברו להם,
ואנו מתרפקים שואלים את עצמנו "ווי זענען די
והדברים מפורשים יוצאים בדברי בעל 'ערוגות הייליגע טעג ,זיי זענען שוין אוועק געגאנגען"...
הבושם' זצ"ל לפרש הפסוק "וישכון ישראל בטח ואמר המגיד מקאזניץ זיע"א שהשם של החודש
27
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
אמרי
לב
קדושת ומעלת
בטח בדד ,דמשה רבינו ברך את ישראל דיכולין בדד עין יעקב" וגו', נעילת החג
להיות בטוחים ,אפי' כשהימים הקדושים כבר וזלה"ק: במשנת רועי
חלפו ועברו ,אין להם לדאוג על כך ,וקאמר "עין החסידות
יעקב" ,דהוא כעין דאשכחן גבי יעקב אבינו ,דכד ונראה בס"ד עפ"י
יהיב דעתי' למיהדר ,שלח לו השי"ת הר המוריה דמצינו גבי יעקב אבינו
לקראתו .עכ"ל הספה"ק ערוגת הבשם. ויפגע במקום ,ופירש"י מדרז"ל איהו עד חרן
אזל ,כד מטי להתם אמר ,אפשר שעברתי על
וכה איתא בכתבי הרה"ק המהרי"ד מבעלזא מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי שם ,יהיב
זיע"א: דעתיה למיהדר ,ובא הר המוריה לקראתו .דבאמת
היתכן שיעקב אבינו לא יהיב דעתיה להתעכב
ביום השמיני עצרת תהי' לכם ,איתא במדרש, במקום שהתפללו האבות הקדושים עד שהוצרך
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה עליך להוסיף אח"כ למיהב דעתיה ולמיהדר ,וגם למה לו הנס
עלינו מועדות וכו' ,אמר להם הקב"ה ,חייכם ,איני שיצא הר המוריה לקראתו ,וכי מה הי' חסר אם
מחזיר ימים טובים מכם ,אלא אני מוסיף לכם הוי טרח למיזל עד דמטי להתם ,אבל כל מעשה
מועדות שתשמחו בהם ,שנאמר "ביום השמיני אבות סימן לבנים ,הנה הבורא כל עולמים ית"ש
עצרת" .וצריך להבין הכוונה שבקשו ישראל מאיר באור פני מלך חיים ביום ר"ה באור היראה,
להוסיף להם מועדים ,הלא כל המצות שנתן לנו וממנו יוכל האדם לשאוב יראת שמים על כל
הקב"ה אין להוסיף עליהן ,ואם רצון הקב"ה לתת השנה ,ושוב בעשי"ת באור התשובה ,ובפרט ביום
רק מועדים אלו ,למה יבקשו ישראל מועדים הקדוש יוה"כ ,ושוב בימי סוכות זמן שמחתינו
נוספים ,ועוד מה השיב להם הקב"ה שלא יחזיר השי"ת מאיר ללבות עמו ישראל באור השמחה,
מהם ימים טובים ,הלא ישראל בקשו שיוסיף להם, ממנו יוכל האדם ליקח לנפש שמחה אמתיות
ועוד איך משמע מהפסוק ביום השמיני עצרת לשמוח בעבודת השי"ת ובתורה ובמעש"ט כל
תהיה לכם שלא יחזיר מהם ימים טובים. ימות השנה .והנה השי"ת צופה ומביט עד סוף
כל הדורות ,ראה דור אחרית ,דור עני ואביון,
ושמעתי מאדוני אבי ז"ל ששמע מאביו ז"ל שאמר שיגיעו ימים הקדושים האלו ואין איש שם על
בשם הבעש"ט הקדוש זצוקלל"ה ,שכל ימי השנה לב להתעורר בהתעוררות אמת לאמיתו ,ושוב
הם רק השלמה לימים הקדושים .ופירש הכוונה, כשבא נעילת החג חשוב מחשבות וחשבון הנפש
שכל יום מימי השנה יש בו קדושת המועדים איך חלפו ועברו ימים מקודשים כאלה ולא פעל
וכאשר השי"ת עוזר לאדם ,והוא מקדש את עצמו בהם מאומה ולא התעוררות כדבעי למעבד ,ומה
בימים הקדושים ובמועדים ,הוא יכול להרגיש בכל לו לעשות כיום שהימים כבר חלפו ועברו וא"א
יום ,קדושת היומי דאורייתא ויומי דרבנן. להשיב הזמן שכבר חלף והלך לו ,והנה מעשה
אבות סימן לבנים ,ע"כ סיבב השי"ת סיבובים
וכ"ק הרה"צ ר' הרשילי' זידיטשובער זיע"א אמר, שיעקב אבינו יעבור על מקום המקדש ולא
שלילות החורף יש בהם קדושת חוה"מ והאר"י ז"ל ירגיש בנפשו ,ושוב כד יהיב דעתו למיהדר קפצה
אמר ,שיש יחוד אחד המתחיל מהימים הנוראים הר המוריה לקראתו ובזה פעל לדורות ,דאפי'
ונמשך עד ערב הפסח ,ואדם מישראל צריך לקדש כשכבר חלפו הימים הקדושים ,אלא שיהיב דעתו
את עצמו בהימים הקדושים עד שיהיה בכוחו למיהדר ,השי"ת שולח לו ג"כ אורות אלו להאיר
להמשיך על עצמו קדושת המועדים לכל השנה מחשכו ,ובזה אתי שפיר משאה"כ וישכון ישראל
28
קונטרס ירח האיתנים
אמרי
לב
קדושת ומעלת
נעילת החג וכתוב בספר 'אור ולהרגיש בכל יום מימות השנה את הקדושה של
במשנת רועי להגאון הגנוז' ר"ה ויוה"כ וסוכות ופסח ושבועות ואפי' ממועדים
החסידות המקובל רבי אהרן דרבנן חנוכה ופורים ,אלו דברי קדשו ז"ל.
מזלחוב זיע"א וז"ל:
ואעפ"י שהסוכה היא וזה פי' המדרש ,אמר ישראל עליך להוסיף עלינו
מצוה לשעתה בגשמיות אבל יכולים לקיים זה מועדים .רצה לומר ,שנזכה להמשיך עלינו קדושת
בכל רגעי כי ענין הדביקות כשמזכיר את השם המועדים לכל ימות השנה ,והשיב להם הקב"ה,
הוי' ב"ה יכוין בכתיבתו הוי' ובקריאתו אדנ"י חייכם ,איני מחזיר ימים טובים מכם ,שהקדושה
וגמטריא שני השמות צ"א גמטריא סוכ"ה וירמוז הנשפעת בימים טובים לא אחזיר מכם ותשאר
בזה שכשמזכיר השם שהוא מעוטף באור הגדול בכל ימי השנה .וזו הראיה מהפסוק "ביום השמיני
דהקב"ה ושכינתיה הוא כמו בסוכה ,עכ"ל. עצרת" ,כי גם שמיני עצרת הוא מהמשכת קדושת
ימי הסוכות ,כמו שכתב הט"ז סימן תרסח סק"א,
על פי המדרש ,אנו נמצאים עתה בעיצומן ואמר הקב"ה לישראל דכשם שאני נותן לכם את
של שבעה שבועות נעלות וקדושות הדומות החג שמיני עצרת ,שהוא נעצר מחג הסוכות ,כן
להתקדשות והיטהרות בחמישים ימי ספירת תזכו להמשכת קדושה מכל המועדים לכל השנה
העומר .אלא שמפני סיבה צדדית של טורח הולכי כולה .ע"כ.
הדרכים בימות הגשמים ,נקבע רק יום אחד ליום
טוב .ואלו דברי המדרש: ואיתא בספה"ק 'נועם אלימלך' פרשת בהעלותך
עה"פ ויעשו את הפסח במועדו וזלה"ק :אך
א"ר יהושע בן לוי ראויה היתה עצרת של חג הענין הוא דכל מצוות זמניות כגון פסח סוכה
להיות רחוקה חמשים יום .משלו משל למה שופר ולולב צריך האדם לעשות המצוה הזאת
הדבר דומה ,למלך שהיו לו בנות נשואות במקום בבחינה גדולה בשמחה ובדביקות עליונה כדי
קרוב ,ובנות נשואות במקום רחוק ,אלו שנשואות שעי"ז יתקשר בקדושה בלי שום הפסק לכל זמן
במקום קרוב ,אית ביומיא דייזלון וייתון ,ואלו ולזה רמז מלת "במועדו" ולא אמר "בזמנו" לרמז
שהן במקום רחוק ,לית ביומא דייזלון וייתון .אמר להנ"ל ג"כ שיעשה המצוה בשמחה ודביקות
המלך ,אני ואתם נשמח יום אחד .כך בפסח ,על ידי כנ"ל ותיבת "במועדו" סובל ב' פירושים א' לשון
שישראל יוצאין מן החורף לקייץ ואינה טרחות זמן ויו"ט דהיינו שמחה ודביקות ונמצא עשיית
דרכים קשה ,לפיכך היא רחוקה ממנו חמשים יום, המצוה הזמנית היא בפועל בזמן ההוא ,ב' בכח
דאית ביומיא דייזלון וייתון ,אבל בחג (הסוכות) לאחר זמן דהיינו הערת הקדושה שתשאר בו ולזה
על ידי שישראל נכנסין מן הקייץ לחורף וטרחות כיוון משה רבינו ע"ה שאמר סתם לבני ישראל
דרכים קשה ,לפיכך אינה רחוקה ממנו חמשים, "לעשות הפסח" לרמז להנ"ל שיעשה תמיד
דלית ביומיא דאזלון וייתון .אמר הקב"ה אני ואתם את הפסח דהיינו הכוונה בפועל בזמנו ולאחר
נשמח יום אחד ,לפיכך צריך לומר 'ביום השמיני זמן בכח קדושה שנתקשר בה ומעורר הקדושה
עצרת תהיה לכם'. תמיד לעבודתו יתברך ולכן בעשיה נאמר ויעשו
"במועדו" דהיינו שעשו באופן הנ"ל בשמחה
והעצות המעשיות כדי שנזכה לנעול ולשמר את ובדביקות העליון ולזה כפל "כן עשו" להורות
הימים הללו בקרבנו לכל ימות השנה הן שניים: שהיה העשיה כפולה דהיינו א' בפועל בזמנו ב'
האחת ,התקשרות אמיתית לצדיק .כפי שמסופר בכח לעתיד לאחר זמן והבן .עכ"ל
29
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
אמרי
לב
קדושת ומעלת
נעילת החג
על העניין הזה כמובא בספה"ק בית אברהם לפרש שבעל ה"אמרי חיים" במשנת רועי
התפילה" :יהא רעוא קמיה דתשרי על עמיה", מויז'ניץ זיע"א שאל החסידות
יהי רצון מלפניו יתברך שהחודש תשרי ,אשר עם פעם במוצאי שמחת
ישראל התקשרו בו להשי"ת ע"י עבודתם הק', תורה את הגה"ח ר' אשר
ישאר על עמיה ,ולא ילך לריק ,וישאר קשר של יונה ויינברגר זצ"ל אם הכניס את הימים טובים
קיימא. בקרבו ומילא את הכיסים בקדושה וטהרה ,וענה
בעוונתנותו שהכיסים קרועים ונופל מהם ולא
או שיעשה לעצמו כלי ע"י שיקבע לו סדר נשאר בהם ,נענה לו רבו זיע"א ששמע מאביו הק'
לימוד בעניינים אלו .ויובן עפ"י המובא בספה"ק בעל ה"אהבת ישראל" זיע"א ,שאם מקושרים
'תפארת שלמה' (מועדים דף סג ע"א) ,שכתב לצדיק -מתקן הצדיק הכיסים שלא יפול מהם.
לרמז בזה על ענין יום שמחת תורה שנקבע אחר
ימי חג הסוכות וימים הנוראים .ומפני מה נקרא גם כתוב בספה"ק 'בני יששכר'( ,אלול מאמר א'
שמו שמחת תורה ,מפני כי החודש הזה הוא ירח אות טו) ,דמקוה טהרה הוא תתק"ס לוגין ,ע"פ
האיתנים ,דתקיף במצוות ,כי רבים המה המצוות הירושלמי 'בריה בטלה בתתק"ס' .והנה ימי הרצון
שנעשים בו ,שופר ,וצום העשור ,ולולב ומיניו, -ימי התשובה הניתנים במתנה מן השם יתברך
וישיבת סוכה ,ולאחר שעברו הימים האלה אם לישראל עם קרובו לטהרם מעונותיהם ,הם כמו
ירצה האדם לקיים מצוות אלו ,אינו מועיל בזה מקוה טהרה ויתהוו כבריה חדשה .הן המה מ' יום,
כלום ,וא"כ כל אדם יפול בדעתו כי חלף ועבר מר"ח אלול עד יוה"כ ,הנה הם תתק"ס שעות,
ממנו נועם המצות היקרים האלה בזה מורה לנו שהם ג"כ מקוה טהרה לביטול הבריה ולהתהוות
ביום שמחת התורה כי התורה הוא למעלה מן אח"כ כבריה חדשה ,עכ"ד .ומפי השמועה שמעתי
הזמן כי בכל המועדים אנו אומרים מקדש ישראל לפרש עפי"ז דאי חשבינן תתק"ס שעות כתתק"ס
והזמנים ,כי בנ"י הם המקדשים הזמנים ומועדים, לוגין ,נמצא דשעה הוא כמו לוג ,והנה במקוה
אבל התורה היא נצחית ,ותמיד בכל עת ועונה שלשה לוגין פוסלין את המקוה ,וא"כ כמו כן
אשר הוא לומד בהלכות שופר ולולב הוא חשוב שלשה שעות שאינן כשרין ,דהיינו שאינן עושין
בעיני בורא כאלו עשה המצוה בפועל ממש ,כמ"ש בהן רצון הבורא ח"ו יכולין לפסול כל המ' יום ,וזה
ונשלמה פרים שפתינו ,כי מי שהוא עוסק הלכות שאנו מתפללין הושענא שלש שעות ,שלא יהיו
עבודת ויה"כ הרי הוא כאלו הקריב קרבנות היום, שלשה שעות פסולים בהמ' יום ויפסלו כל המ'
וכן הוא בכל המצות ,לזאת נכון הדבר לקרוא שמו יום .אך באמת במקוה פסולה יש עצה ,שיעשה
שמחת תורה ,כי אין לנו שיור רק התורה הזאת, השקה למקוה כשרה ,דמהני להכשיר המקוה
והיא כלולה מכל המצות .עיי"ש פסולה ,וכמו כן כאן אפילו אדם שאינו הגון
בעצמו אם מחבר עצמו לאדם כשר וטהור ,נעשה
ויהיה באלו הדברים סגולה לשמור את דרך עץ טהור בעצמו.
החיים ,שבכך נזכה להעמיד ולקיים בנו האורות
וההתעלות שזכינו להם בימים הקדושים במחיצתו והשניה ,לעשות לעצמו "כלי" לשמור בו את
של צדיק ,שהם יאירו בנו תמיד ולעולם ,לשמור ההתעוררות הנפלאה וההארות הקדושות לאורך
בלבנו הקניינים הרוחניים לכל ימות השנה .כי ימים ,על ידי שיעשה מעשה טוב ויקבל קבלה
בזה הקבלה או ההנהגה הטובה שהאדם מקבל אחת אמיתית להתחזק בעבודת ה' ,כגון שיתפלל
30
קונטרס ירח האיתנים
אמרי
לב
קדושת ומעלת
נעילת החג
במשנת רועי מלובלין זי"ע בשם על עצמו לאחר ההתעוררות יחקק בלבו לזכרון
החסידות רבינו הקדוש הבעש"ט תמיד ,ויעשה רושם מאותה התעלות והתרוממות
זי"ע מפי אליהו ז"ל שמי והיא סגולה בדוקה ומנוסה לשמור כל הדרגות
שמתפלל כראוי לכוון לבו הנשגבות והמעלות הרוחניות ,למען לא ניגע לריק
באלו השלשת ימים הו"ר שמע"צ וש"ת אז מסוגל ולא נלד לבהלה ,ובאמת שאין צריך לקבל על
להתפלל כל השנה בכוונה כראוי כי אז הזמן לדבק עצמו דברים גדולים ונשגבים אלא די לזה איזה
עצמו בהשי"ת ותפלה לשון דביקות. קבלה מעשית פשוטה אבל קבועה וקיימת ועל כל
כגון דא אמרו חז"ל אחד המרבה ואחד הממעיט
ובשפתי צדיק כתוב לאמור :הושענא רבה יום ובלבד שיכון לבו לשמים.
אחרון מסוכה דאורייתא ,יכולין לבלוע תוך
פנימיות הלב קדושת הסוכה וכל המצוות ,דאי' ומקורו טהור מספה"ק 'קדושת לוי' במאמרי
שענה אליהו ז"ל לאלישע אם יוכל לראותו חג השבועות שכתב בשם הרמב"ן ז"ל לפרש
בפרידתו יקבל פי שנים ,כן בפרידתנו ממצות הפסוק בשיר השירים מה תעירו ומה תעוררו
יקרות אלו נוכל להשיג אור גדול מהמצוות, את האהבה עד שתחפץ ,כי הנה כשמגיע לאדם
זהו עיקר הישועה להמבקשים ,וממילא נתקבל איזה התעוררות של יראה ואהבה להבורא ב"ה
בקשות המים וכל השפעות בכלל. אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה איזה כלי היינו
שיעשה תיכף איזה מצוה דהיינו שיתן צדקה או
ובייחוד נתקשר בכ"ק מרן רבינו שליט"א ישב תיכף ללמוד וכדומה כי ידוע שהתעוררות
בקשר אמיץ וחזק בעת ההקפות בשמחת תורה הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור הנשפע
ובהקפות שניות ,שאז הוה זמן מיוחד ומסוגל עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה אזי צריך
ביתר שאת ויתר עז כאשר האבות הקדושים באים האדם להלבישה בגוף בכדי שיהי' לה חיזוק ובסיס
מגן עדן אל ההקפות ,כך כתוב בספה"ק עטרת שלא יהא מוטה ח"ו וזה פירוש הפסוק מה תעירו
נודע ומקובל מאבותינו הקדושים ישועה: ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ כי חפץ
נ"ע אשר נשמת אבות הצדיקים מגן עדן באים אל הוא מלשון כלי דהיינו ההתעוררות ההוא שבא
הקפות אל בניהם. אל האדם צריך תיכף ומיד כלי וזהו עד שתחפץ
עכדה"ק
ונתחיל את זמן החורף הבעל"ט מיטן רעכטן פוס,
להרבות בהתמדת התורה מתוך חשק ושמחה הבה ננצל כדבעי את הימים הללו שעדיין נותרו
לעשות רצון יוצרנו ובוראנו שציוונו על כך. לנו לפליטה מהימים המיוחדים ,ע"י שנמלא
אותם בתורה במצוות ובמעשים טובים ,ונתנהג
מרחשוון עה"כ גימטריא "תורה" ,שצריך להרבות בהם כמובא בספרי יראים תלמידי הבעש"ט הק',
בלימוד התורה בחודש הזה ,כי הוא סמוך לירח שיש בהם סגולות מיוחדות,
האיתנים המרובה במצוות .ספה"ק שער יששכר,
מרחשוון אות ד' וכלישנא דספה"ק 'שער יששכר' מאמר זמן
שמחתינו אות טו"ב :שמעתי מאבותי הקדושים
זי"ע שמקובל איש מפי איש מרבינו הקדוש
31
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יסודות אחד מראשי חבורות הבחורים
הפנימיות
זכרנו לחיים
פנימיות החיים
ובניין המלכות בראש השנה
החיות שמסתלקת -
והעולם כמנהגו נוהג
כאדם הנזכר במאורע שאירע לפנים ,אלא שבכל ראש השנה ,היום אשר בו ״כל באי עולם יעברון
ראש השנה חוזר ומתחדש בשורשו עניין הבריאה. לפניך כבני מרון״ ,כולל בתוכו עניינים רבים:
וכדברי הרה"ק בעל התניא באגרת הקודש (י"ד): יום הדין ,מלכויות זיכרונות ושופרות ,תקיעת
״כי אור כל שנה ושנה מסתלק לשרשו בכל ערב שופר ,תפילות היום ועבודת התשובה .וכל אחד
ראש השנה כשהחודש מתכסה בו ,ואחר כך על ידי מן העניינים הללו עולם מלא בפני עצמו .אמנם
תקיעת שופר והתפילות נמשך אור חדש עליון״. כאשר מעיינים מעט בפנימיות הדברים ,יש לבקש
את הנקודה הפנימית העוברת כחוט השני בין כל
והנה הדברים טעונים ביאור גדול .אם אור ענייני היום ומאחדת אותם.
השנה מסתלק לשרשו ,ואם חיות חדשה צריכה
להימשך לעולם -היאך העולם מוסיף להתקיים ונפתח באחד העניינים הסתומים יותר שבעבודת
באותה שעה? הרי כאשר חיות הנפש מסתלקת מן ראש השנה.
האדם אין הדבר נשאר בגדר שינוי נסתר בלבד; כל
מציאות הגוף משתנה מן הקצה אל הקצה .ואילו בתהילים נאמר :״תקעו בחודש שופר בכסה ליום
בראש השנה עולם כמנהגו נוהג :בני אדם מהלכים חגנו ,כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב״.
ברחובות ,הנהרות זורמים ,וסדרי בראשית עומדים ודרשו חז״ל :״איזהו חג שהחודש מתכסה בו?
על מכונם .לא ניכר לעינינו הבדל בין סוף השנה הוי אומר זה ראש השנה״ .שאר המועדים באים
הקודמת לתחילת השנה החדשה. בשעה שהלבנה כבר נראית ,ואילו ראש השנה
חל בראש חודש ,בשעה שהלבנה עדיין בכיסויה.
מסופר על אחד הצדיקים שהלך בליל ראש ובספרי הקבלה נתבאר שהלבנה רומזת לספירת
השנה עם תלמידו .שאל התלמיד :אם אכן החיות המלכות ,ומכאן שייכותו של ראש השנה לעניין
מסתלקת ,כיצד העולם מוסיף להתקיים? לא ״בניין המלכות״.
השיבו הצדיק מיד ,וכאשר עברו לאחר זמן ליד
נהר אמר לו :וכי אינך שומע שהנהר אומר אחרת? וכן אנו אומרים בתפילה :״זה היום תחילת מעשיך,
במדרגותיהם של צדיקים אפשר שהורגש בפועל זיכרון ליום ראשון״ .אין הכוונה לזיכרון בעלמא,
32
קונטרס ירח האיתנים
יסודות
הפנימיות
עצמו; היא מתרחשת מה שאין החושים שלנו משיגים .אבל לנו עדיין
בתוכו תמיד ,ואף נותר להבין :אם אין הדבר נתפס בעינינו ,מה עניינו
אין בידו להפסיק בעבודתנו?
לגמרי את עצם פעולת
המחשבה ,אלא להסיח ויש להוסיף בזה .על הפסוק ״שישים המה
דעתו ממחשבה אחת ולהפנותה לאחרת .הדיבור מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר״
כבר חיצוני יותר ,שהרי עניינו להוציא את מה דרשו בזוהר :״אל תקרי עלמות אלא עולמות״.
שבתוך האדם אל זולתו ,והאדם יכול לבחור אם ריבוי עולמות ורבדים יש למעלה מן הידוע לנו,
לדבר ועל מה לדבר .והמעשה חיצוני עוד יותר, ורק מעט מזעיר מהם נתגלה .ומה שאין בו צורך
שכן מעשה שעשה האדם עשוי להישאר קיים גם לעבודת האדם -אין לו שייכות לידיעתו .ואם כן,
לאחר שהעושה עצמו הסתלק משם ,ואף לאחר עצם הדבר שגילו לנו שבכל ראש השנה מסתלקת
שהסתלק מן העולם. החיות ונמשכת חיות חדשה מורה שאין זו ידיעה
מופשטת בלבד; מוכרח להיות כאן יסוד הנוגע
וכן הוא ביחס למוחין ולמידות .המידה מתייחסת לעצם עבודת היום.
בהכרח לדבר שמחוץ לאדם -הוא אוהב דבר
פלוני ,ירא מפניו או נמשך אליו -ואילו השכל וכדי לבוא אל פנימיות העניין ,יש להקדים תחילה
קרוב יותר אל עצם תפיסתו .ולמעלה משניהם ביאור במהותם של פנימיות וחיצוניות.
עומד כוח הרצון ,שהוא מן הכוחות הקרובים
ביותר אל עצם הנפש. מן הכוחות הגלויים אל פנימיות הרצון
אלא שגם הרצון עצמו אינו מדרגה אחת פשוטה. בספרי חסידות מתואר מבנה כוחות הנפש על פי
אדם משכים בכל בוקר והולך לעבודתו ,משקיע עניינן של עשר הספירות .יסוד המושג כבר בספר
בה ואף חושש שמא יאבד אותה .ודאי שאין לומר יצירה ,ובתניא (פ"ב) נתבאר שגם נפש האדם
שאינו רוצה בעבודה .ואף על פי כן ,אם תוצע לו כלולה מעשר בחינות וכוחות .בדרך כלל נחלקים
עבודה אחרת שתדרוש מחצית מן הזמן ותיתן הכוחות למוחין ולמידות -שכל ורגש -ולמעלה
לו אותה משכורת ,ייתכן שיעזוב את עבודתו מהם מדובר על כתר ,רצון ותענוג.
הראשונה בלא היסוס רב .נמצא שהעבודה אמנם
רצויה לו ,אך אין היא תכלית רצונו; רצונו בה מפני כאשר אומרים שהמוחין למעלה מן המידות ,אין
שעל ידה תבוא המשכורת. הכוונה בהכרח לסדר זמנים ,כאילו לעולם יקדים
האדם להבין ורק לאחר מכן ירגיש .במציאות אנו
וגם המשכורת עצמה אינה מוכרחה להיות סוף רואים לא פעם שהאדם כבר נמשך לדבר וחפץ
מבוקשו .אפשר שהוא מבקש את הממון מפני בו ,ורק לאחר מכן מעורר הרצון את השכל לחפש
שהוא מצפה שעל ידו יגיע לביטחון ,לנחת או עצות כיצד להשיגו .הסדר מבטא אפוא בעיקר את
לדבר אחר שאליו נכספת נפשו .נמצא שפנימיות מידת קרבתו של כל כוח לעצם הנפש ואת אופן
וחיצוניות אינן שמות מוחלטים אלא שמות של יציאתו מן ההעלם אל הגילוי.
יחס :מה שהוא פנימי ביחס לדבר אחד יכול להיות
חיצוני ביחס למה שלמעלה ממנו. ועל דרך זה מצינו בלבושי הנפש -מחשבה,
דיבור ומעשה .המחשבה קרובה מאוד אל האדם
33
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יסודות
הפנימיות
אחר בעולם ,ואם כל רגע של קיום נמשך ממנו ובספרי החסידות
-הרי דבר שאין בו רצון כלל לא היה לו על מה נתבאר שהתענוג
לעמוד אפילו לרגע אחד. הוא בחינה פנימית
ונעלמת עוד יותר .לא
ואף כוח הבחירה אינו תשובה על כך ,שהרי גם תמיד האדם עצמו יודע
עצם הבחירה ,וגם האפשרות לחטוא ולעבור על לומר מהו הדבר האחרון שאליו נוטה נפשו ומה
הרצון העליון ,ניתנו ממנו יתברך .אין הרע כוח זר עומד בשורש רצונותיו הגלויים .ובלשון הקבלה
שפרץ כביכול לתוך הבריאה שלא מדעת קונו. מבחינים בכתר בין ״אריך״ -חיצוניות הכתר,
השייכת לרצון -לבין ״עתיק״ -פנימיות הכתר,
נמצא שהשאלה קודמת אף לשאלה הידועה השייכת לתענוג.
מדוע יש רע בעולם .עוד קודם שאנו מבקשים
להבין למה יש רע ,עלינו להבין איך יש לו מציאות: ולענייננו העיקר הוא זה :עצם העובדה שיש רצון
כיצד יש בכלל קיום לדבר שהוא היפך רצונו בדבר עדיין אינה מוכיחה שזהו הדבר שבו חפץ
יתברך? האדם מצד פנימיותו ותכליתו.
והנה לפי מה שנתבאר בעניין פנימיות הרצון ומעתה נוכל לפתוח פתח לקושיה עמוקה
וחיצוניותו ,אפשר להעמיד את הדברים על מכונם. הנוגעת לא רק לראש השנה ,אלא לעצם סדר
הבריאה כולה.
חז״ל אמרו (תנחומא ,נשא ט"ז)' :נתאווה הקב״ה
להיות לו דירה בתחתונים' .פירוש 'תחתונים' אינו ״דין הניין לי ודין לא הניין לי״
רק מקום תחתון בסדר העולמות ,אלא מציאות
של גבול והעלם ,עולם שאין בו האור האלוקי אמרו במדרש (בר"ר ג ,ז) שהיה הקב״ה בונה
נראה בגילוי ,ושיש בו ניסיון ,בחירה ואפשרות של עולמות ומחריבן ,ואומר' :דין הניין לי ,יתהון לא
ניגוד לקדושה .ואף לשון ״עולם״ נדרשת בספרי הניין לי' -אלו נאים לי ואלו אינם נאים לי.
החסידות מלשון העלם.
ולכאורה יש כאן תמיהה עצומה ,וככל שמעיינים
ואם נתאווה הקב״ה לדירה דווקא בתחתונים ,הרי בה היא הולכת ומחריפה .אם כל מציאות
עצם ציור התכלית מחייב שיהיו תחילה תחתונים העולמות אינה אלא מכוחו יתברך ,ואם 'אין עוד
-עולם שבו אפשר להסתיר ,להתנגד ואף לבחור מלבדו' -שאין שום כוח ומציאות העומדים מצד
שלא להכיר במקורו .ממילא גם ההעלם והקליפה עצמם -מה פירוש הדבר שישנה מציאות שהוא
אינם מציאות שעמדה מחוץ לרצון העליון; גם יתברך אינו חפץ בה? מי הוא המחזיק אותה
מקומם נכלל בציורו של העולם שנברא להיות בקיומה?
תחתון.
באדם אין קושיה זו קיימת .אדם עשוי להימצא
אלא שיש רצון ויש רצון. במקום שאינו רוצה להיות בו ,לסבול מציאות
שאינה לרצונו או להיפגש עם רצון אחר המנוגד
הקב״ה חפץ שיהיה העלם ,אבל אין ההעלם לרצונו ,מפני שאין כל המציאות מסורה בידו .אבל
עצמו תכלית החפץ .חפץ הוא שתהיה אפשרות כלפי הקב״ה אין שייך לומר כן .אם אין שום כוח
34
קונטרס ירח האיתנים
יסודות
הפנימיות
הקליפה ,לעומתה, של ריחוק ,אך לא כדי שהריחוק יישאר לעולם.
מקבלת את עצם פנימיות הכוונה היא שמתוך ההעלם עצמו יבוא
חיותה ,אולם מרגישה הגילוי ,ובתוך התחתונים עצמם תהיה לו יתברך
את עצמה כמציאות דירה.
בפני עצמה ואינה מכירה
בפנימיות הקשר עם מי שמחיה אותה. ומעתה מאיר גם מאמר המדרש ״דין לא הניין לי״
באור אחר .אין הכוונה שנבראה מציאות תחילה
ונמצא שהדברים מתאימים זה לזה משני צדי ולאחר מכן נאמר עליה שאין חפץ בה .אילו לא
ההשפעה .מצד המשפיע נמשכת חיות הקליפה היה בה רצון כלל ,לא היה לה כל מקור קיום .אלא
בבחינת אחוריים ,מחיצוניות הרצון ,מפני שקיומה עצם ה״לא הניין לי״ הוא הגדרת אופן הרצון שבו
נצרך לציור של עולם שיש בו העלם ובחירה ,אך נבראה :יש לה מקום בחיצוניות הרצון ,כחלק
אין היא התכלית .ומצד המקבל ,הקליפה מקבלת מציור העולם והתנאים הנצרכים לעבודתו ,אבל
את עצם החיות מבלי שהקבלה תפעל בה ביטול אין היא פנימיות הכוונה ואין היא התכלית.
והתקשרות פנימית עם מקורה .היא מקבלת את
השפע ,אך אינה פונה אל פני המשפיע. ונמצא חידוש גדול :ה״לא הניין לי״ אינו רק
מאמר הנאמר לאחר הבריאה; במובן עמוק הוא
ובזה מתבארים היטב דברי הרה"ק מבארדיטשוב עצמו אחד מאופני הבריאה .הקליפה נבראת
זיע"א בספה"ק קדושת לוי בפרשת ניצבים: מלכתחילה בבחינה של ״לא הניין לי״ -קיימת
״והכלל הוא ,דבר אשר הרצון רוצה בזה הבחינה היא מפני שנצרכת היא לציור התחתונים ,אך אינה
הזאת נקרא פנים ,ואשר אין הרצון רוצה בזה נקרא המקום שבו נחה פנימיות החפץ.
אחור .וזהו הרמז בגמרא :אמרו לפני מלכיות,
שמה שתמליכו אותי יהיה בבחינת פנים .וזהו פנים ואחור -מלמעלה ומלמטה
אמרו לפני זכרונות ,והזכירה תהיה לפני בבחינות
פנים ולא בבחינת אחור ,ועל ידי זה כדי שתעלה על פי זה מתבארים היטב דברי התניא בפרק
זכרוניכם לפני לטובה״. כ"ב ,שחיות הקליפות נמשכת בבחינת ״אחוריים״,
כלשון הזוהר :״כמאן דשדי בתר כתפוי״ -כמי
לפי זה' ,פנים' ו'אחור' אינם רק ביטוי לכמות שמשליך דבר מאחורי כתפו .המקבל אמנם מקבל,
השפע או לעצם קיומו .יכול להיות שפע וחיות גם אבל עצם דרך הנתינה מורה שאין כאן נתינה של
בבחינת אחור .השאלה היא אם הדבר עומד ביחס קירוב ופנים בפנים.
של פנימיות אל הרצון ,ואם עצם קבלת החיות
מביאה אותו להכיר במקורו ולהיבטל אליו. והנה הן הקדושה והן הקליפה אינן יכולות
להתקיים אלא מכוחו יתברך ,שהרי אין מקור חיים
ומעתה ,לאחר שנתבאר יסוד זה ,אפשר לשוב אל אחר .אין ההבדל ביניהן בשאלה אם הן מקבלות
ראש השנה ולבאר על פיו את הדברים. חיות ,אלא באופן שייכותן אל החיות שהן מקבלות.
מה מסתלק בראש השנה? קדושה עניינה ביטול .היא מכירה בכך שכל
מציאותה תלויה במה שלמעלה ממנה ,ואין היא
הקשינו בתחילת הדברים :אם החיות מסתלקת תופסת את עצמה ליש ומציאות נפרדת ממקורה.
35
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יסודות
הפנימיות
מחדש .ואין המשל אלא להאיר נקודה זו בלבד. בערב ראש השנה,
כיצד עולם כמנהגו
נמצא שעבודת ראש השנה נוגעת לא רק להמשך נוהג?
קיומו של העולם ,אלא לשאלה עמוקה יותר :האם
יש בעולם מי שמוציא אל הפועל את פנימיות עתה נוכל לומר שאין הכרח שכל חיות שעליה
הכוונה שלשמה הוא מתקיים. נאמר ״הסתלקות״ היא עצם הכוח המעמיד את
החיצוניות בקיומה הגלוי .יכול להיות שהעולם
בניין המלכות עומד בסדרו החיצוני ,ובכל זאת בפנימיות
מתחדש בירור אחר לגמרי.
מכאן יובן גם עניין ״בניין המלכות״.
כעין נקודה זו -אף שאין הדברים נאמרים שם על
בפשטות ,המלכת הקב״ה יכולה להישמע כהכרה ראש השנה -מצינו בדברי רביה"ק בבאר מים חיים
בכך שהוא השולט בעולם .אבל שליטתו יתברך (פרשת בראשית) ,שכתב :״...שיהיה העולם נוהג
אינה תלויה בהכרתנו ,ולא פסקה מעולם .מה תמיד כמנהגו ...והפגם לא יגיע כי אם לפנימיות
אפוא מתחדש בראש השנה? העולמות ולא יורגש כל כך בחיצוניות העולם
להתבטל ,רק כי פועל אדם ישולם לו להיות מי
אלא שמלוכה אינה שלטון בלבד .עניינה של שקילקל יתן דין וחשבון״.
מלכות הוא היחס שבין המלך לבין העם המקבל
את מלכותו ,וכמאמר ״מלכותו ברצון קיבלו אין הדברים מקור ישיר לעניין הסתלקות החיות
עליהם״ .בניין המלכות הוא חידוש היחס שבו של ראש השנה ,אבל העיקרון מבואר בהם :ייתכן
התחתונים מקבלים את מלכותו לא רק מפני שאין ש״עולם כמנהגו נוהג״ בחיצוניות ,ובפנימיותו חל
עוד שלטון זולתו ,אלא בבחינת ״פנים״ -מתוך שינוי מהותי.
קבלה ורצון.
וכך גם בענייננו .העולם מוסיף לעמוד ,אבל
בבריאה הראשונה לא הייתה יכולה להיות השייכות הפנימית של העולם אל התכלית והרצון
אתערותא דלתתא ,שהרי עדיין לא היו תחתונים. העליון מתחדשת ונידונת בשורשה .אם פנימיות
הבריאה הייתה מצד ״כי חפץ חסד הוא״, הכוונה של הבריאה היא ״דירה בתחתונים״ ,הרי
התעוררות שמקורה מלמעלה .אבל לאחר שכבר בראש השנה חוזרת ועולה ,כביכול ,השאלה אם
נברא העולם ,ויש בו ישראל ,תורה ומצוות ,ניתנה בתוך אותם תחתונים אכן נעשית דירה.
לתחתונים האפשרות להיות שותפים בגילוי
התכלית שלשמה נבראו. אפשר להמחיש זאת במשל לבעל עסק העוצר
לאחר תקופה ובוחן אם עסקו ממלא את התכלית
ולכן ראש השנה של כל שנה אינו חזרה פשוטה שלשמה הקימו .עצם הבדיקה אינה גורמת לכך
על הבריאה הראשונה .עתה יש בעולם מי שיכול שבאותו רגע ייכבו האורות והחנות תיעלם; סדר
לקבל עליו עול מלכות שמים ולהיות מן המקומות העבודה יכול להוסיף ולהתקיים בחיצוניות,
שבהם ה״דירה בתחתונים״ אינה רק אפשרות אלא בשעה שעצם הרצון הפנימי בהמשך העסק נבחן
36
קונטרס ירח האיתנים
יסודות
הפנימיות
בעולם הלא מציאות.
צדיקים מצויים
ורשעים ,ויש בו אפשרות ומכאן גם עומקה של עבודת אלול .תשובה,
לעשות טוב ורע ,ואף אנו רואים ״צדיק ורע לו״ חשבון הנפש ותיקון המעשים אינם רק הכנה לדין
ו״רשע וטוב לו״ .נמצא שעצם קיומו של דבר, במובנו של שכר ועונש .הם בירור אם חיי האדם
ואפילו הצלחתו בחיצוניות ,אינם ראיה לכך שבו אכן מכוונים אל פנימיות הרצון ,אם הוא חי את
חפץ הרצון הפנימי. חייו בתוך ציור העולם בלבד או שהוא שייך אל
התכלית שלשמה נברא העולם.
עד אברהם אבינו מתואר העולם במדרש
כמתנהל באפילה .אצל אברהם כבר ״הציץ עליו ותקיעת השופר עומדת בלב העניין .לאחר
בעל הבירה״ -החל גילויו של בעל העולם למי הסתלקות אור השנה הקודמת ,נמשך על ידי
שביקש אותו .ואולם ביציאת מצרים בא גילוי רחב התקיעות והתפילות ״אור חדש עליון״ .מצד
יותר :הקב״ה בחר בישראל והוציאם ממצרים, מעלה נמשך גילוי חדש ,ומצד מטה מקבלים
ואף במצב שעליו אמרו ״הללו עובדי עבודה זרה ישראל את מלכותו .בניין המלכות וחידוש החיות
והללו עובדי עבודה זרה״ .כאן כבר נתגלה לא רק אינם אפוא שני עניינים נפרדים; החיות החדשה
שיש בורא לעולם ,אלא שיש לפניו בחירה ,קשר נמשכת בתוך יחס מחודש של מלוכה.
ורצון.
הבריאה מגלה את המקור -התורה מגלה את הרצון
ותכלית יציאת מצרים היא מתן תורה :״בהוציאך
את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר את אותה הבחנה אפשר לראות גם בדרך שבה
הזה״ .במתן תורה נתפרש מה הוא רצונו יתברך, האדם מכיר את בוראו .נאמר :״שאו מרום עיניכם
מה מקרב את הבריאה אל תכליתה ומה מרחיק וראו מי ברא אלה״ .מן ההתבוננות בבריאה יכול
אותה ממנה. האדם להגיע להכרה שיש בורא לעולם ,שאין
המציאות עומדת מכוח עצמה .אבל מן העולם
הבריאה אומרת לנו שיש מקור לעולם .התורה כשהוא לעצמו עדיין אין הכרח לדעת מה רוצה
מגלה לנו מהי פנימיות רצונו של אותו מקור. הבורא מן העולם ולשם מה בראו.
ועל דרך זה מובא בספה"ק שם משמואל (פרשת במדרש נאמר על הפסוק ״ויבדל אלוקים בין
בראשית) :״שאמר כ״ק אבי אדמו״ר זצללה״ה האור ובין החושך״ :אור -אלו מעשיהם של
שהרב הקדוש ר״ב מפרשיסחא זצללה״ה שאל צדיקים; חושך -אלו מעשיהם של רשעים; ״ואיני
לזקיני זצללה״ה מקאצק מאין לקח ההתעוררות יודע באיזה מהם חפץ״ ,עד שנאמר ״וירא אלוקים
שלו לעבודת השם ,והשיבו מפסוק ’שאו מרום את האור כי טוב״ .ודאי שאין הכוונה שהיה ספק
עיניכם וראו מי ברא אלה‘ ,והשיב לו הלוא מזה אם רצויים מעשי הצדיקים או מעשי הרשעים.
יכול כל אדם ליקח התעוררות אפי‘ אינו יהודי, אלא שמציאות העולם מצד עצמה אינה מגלה
והתעוררות היהודי צריכה להיות מיציאת בהכרח את פנימיות הכוונה.
מצרים״.
37
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
יסודות
וכן הוא מצד עצם אמונתנו בנצחיות הנשמה מן הבריאה אנו
הפנימיות
ובתחיית המתים .החיים האמיתיים אינם למדים שיש מי
מצטמצמים לפעולת הגוף ,אלא שורשם שמחיה; מיציאת
בהתקשרות הנשמה במי שהוא מקור החיים. מצרים ומתן תורה
וכאשר יהודי עוסק בתורה ומקיים מצווה ,הרי אנו למדים לשם מה
הוא מתקשר בחכמתו וברצונו יתברך ,ובכך שייך נמשכת החיות ומהו
אל החיים בשורשם. מקומם של ישראל בתוך
אותה כוונה.
ומעתה חוזר כל מה שנתבאר עד כאן ונוגע
לאדם עצמו .אפשר שאדם חי ,מצליח ואף נהנה שלושה ספרים -מה הם חיים?
מטובה גשמית ,ואף על פי כן חיותו שייכת בעיקר
אל הציור החיצוני של העולם .ומאידך ,אפשר על פי זה יש לעיין בדברי הגמרא הידועים:
שצדיק סובל בגשמיות ,ואף על פי כן חייו דבוקים ״שלשה ספרים נפתחין בראש השנה ,אחד של
בפנימיות במקור החיים. רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של
בינוניים .צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר
נמצא שהדין של ראש השנה אינו רק בשאלה לחיים; רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר
כמה חיות יקבל האדם ,אלא גם -ובעומק -לאיזו למיתה; בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד
חיות הוא שייך .האם הוא מן המקומות שבהם יום הכפורים -זכו נכתבין לחיים ,לא זכו נכתבין
פנימיות הכוונה של הבריאה באה לידי גילוי ,או למיתה״.
שהוא מתקיים בתוך מסגרת העולם מבלי שחייו
נעשים כלי לתכליתו. ולכאורה ,אם ״חיים״ ו״מיתה״ מתפרשים אך
ורק על עצם חיי הגוף ,היה צריך להיראות בכל
אם כבר נידון בראש השנה -מהו הדין שבכל יום? שנה בירור גלוי לעין :הצדיקים שנחתמו לחיים
יוסיפו לחיות והרשעים שנחתמו למיתה יסתלקו
ואולם עדיין יש מקום לעיין .אמרו חז״ל :״רבי מן העולם .והרי המציאות מוכיחה שאין הדבר
יוסי אומר :אדם נידון בכל יום ,שנאמר ’ותפקדנו כן; רשעים יכולים להאריך ימים ,וצדיקים אינם
לבקרים‘; רבי נתן אומר :אדם נידון בכל שעה, בהכרח זוכים לחיים ארוכים.
שנאמר ’ולרגעים תבחננו‘״ .אם דינו של האדם
נקבע בראש השנה ,מה נשאר לדון בכל יום? אין הכוונה ,כמובן ,לעקור את הפשט .בראש
ואם יש דין בכל שעה ,מהו ייחודו של הדין בראש השנה יש דין גם על חיי העולם הזה ,כפי שעולה
השנה? מתפילות היום ומ״ונתנה תוקף״ .אלא שמושג
החיים בתורה רחב מעצם פעולת הגוף.
אולי הביאור בזה רמוז בעצם השם ״ראש השנה״.
אין הוא רק ראשון בסדר הימים ,אלא ראש ממש. גם תוספות כתבו על דברי הגמרא :״וכל זה דקרי
הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים -כלומר
עיקר חיותו של האדם קשורה בראש ומשם היא לחיי העולם הבא״ .ובתורה נאמר :״ראה נתתי
מתפשטת לכל האיברים .ואף על פי כן ,יכול האדם לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת
להיות חי וחיותו לא תתגלה בשלמות באיבר הרע״ ,ובהמשך :״ובחרת בחיים״ .והלא על עצם
מסוים; אפשר שהיד אינה נעה או שהעין אינה חיי הגוף אמרו חז״ל :״על כרחך אתה חי ועל כרחך
רואה ,אף שעצם חיותו קיימת. אתה מת״ .נמצא שהבחירה בחיים עניינה ,בעומק
יותר ,בחירה בדבקות במקור החיים.
38
קונטרס ירח האיתנים
יסודות
הפנימיות פנים; ״אמרו לפני ועל דרך זה יש לחלק בין עצם שורש החיות לבין
זכרונות״ -שהזכירה אופן התפשטותה .בראש השנה נמשכת נקודת
תהיה בבחינת פנים. הראש והשורש של חיות השנה ,ואילו כיצד
אין די בעצם הקיום; תתפשט אותה חיות בפרטי החיים -בפרנסה,
בקשתנו היא להיות בבריאות ובשאר ענייני האדם -זה מתברר בפרטי
מן העומדים לפניו הדין וההשגחה שבכל יום ובכל שעה.
בבחינת פנים ,במקום
שאליו פונה פנימיות הרצון. ודאי שאין אלו שני דינים נפרדים שאין קשר
ביניהם .פרטי השנה הם התפשטות של אותו
וזהו גם עומקו של בניין המלכות .אין אנו שורש שנמשך בראש השנה .אולם אין הכרח
מוסיפים ,כביכול ,שלטון למי שמלכותו בכל שמי ששייך בפנימיות אל מקור החיים יקבל כל
משלה; אנו מבקשים להיות העם שעל ידו פרט גשמי כפי שהוא מבקש; עדיין קיימת הנהגת
מתגלית המלוכה בבחינת פנים ,להיות מאותם ״צדיק ורע לו״ ו״רשע וטוב לו״ ,ויש חשבונות של
תחתונים שבתוכם נעשית דירה לו יתברך. השגחה ודין בכל פרט.
ומעתה גם ״זה היום תחילת מעשיך״ מקבל פנים ראש השנה הוא הראש; במשך השנה מתפשטת
חדשות .אין זו רק התחלה מחודשת של קיום החיות מן הראש אל האיברים.
העולם ,אלא התחלה מחודשת של היחס שבין
הבריאה לבין פנימיות תכליתה .החיות נמשכת ״זכרנו לחיים״
מחדש ,והאדם עומד בראש השנה לא רק לפני
השאלה כמה חיות תינתן לו ,אלא מה תהיה ומעתה ,לאחר כל הנ״ל ,נשוב אל המילים שאנו
שייכותו אל אותה חיות. מוסיפים בתפילתנו בעשרת ימי תשובה :״זכרנו
לחיים ,מלך חפץ בחיים ,וכתבנו בספר החיים
״זכרנו לחיים״ -שנזכה לחיים כפשוטם ,ובתוך כך למענך אלוקים חיים״.
שנהיה דבוקים במקור החיים.
ודאי ראשית בקשתנו היא על חיים כפשוטם:
״וכתבנו בספר החיים״ -שנהיה מן השייכים אל שנה טובה ומתוקה ,בריאות ,פרנסה ,נחת וכל טוב
פנימיות החיות .״למענך אלוקים חיים״ -שחיינו נראה ונגלה .אין הביאור הפנימי בא לגרוע מאומה
עצמם יהיו חלק מגילוי הכוונה שלשמה נבראו מן הפשט; אדרבה ,הפשט עומד במקומו בכל
התחתונים; שבתוך ההעלם יתגלה האור ,ובתוך תוקפו .אלא שבתוך אותה בקשה עצמה מתגלה
התחתונים תתגלה מלכותו יתברך. רובד פנימי יותר.
ונמצא שאין בקשתנו רק לחיות בתוך עולמו של אנו מבקשים לא רק שיינתנו לנו חיים ,אלא
הקב״ה ,אלא שחיינו עצמם יהיו מן המקומות שנהיה שייכים אל החיים; לא רק שנקבל חיות
שבהם מתגלה פנימיות רצונו; שלא נהיה רק ונמצא בעולם ,אלא שחיינו עצמם יהיו מחוברים
מקבלי חיים ,אלא מן השייכים אל החיים בשורשם לפנימיות התכלית שלשמה נמשך לעולם כוח
-חלק מאותה ״דירה בתחתונים״ שלשמה נתאווה החיים.
הקב״ה לברוא את עולמו.
וכאן שבים ומאירים דברי הרה"ק מבארדיטשוב:
״אמרו לפני מלכיות״ -שהמלכות תהיה בבחינת
39
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
'לב המלכות'
וזכות הפצת 50גליונות
נתרם ע"י
הרה"ח ר' מיכאל בנימין שטרנקוקר הי"ו -משב"ק
לטובת נשמת
כ"ק מרן רביה"ק הרבי ר' מרדכי
בן רביה"ק הרבי ר' ישכר בער מנדבורנה זיעוכי"א
נלב"ע יום א' דסוכות טו' תשרי תרנ"ה
יה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א
יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר
'יחד לבבי'
נתרם ע"י
החפץ בעילום שמו הטוב
לזכות כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א למען יאריך ימים על ממלכתו
הוא וב"ב בקרב ישראל
ולזכות כלל בחורי החמד השוקדים על התורה ועל העבודה בעמל
וביגיע ולזכות אחדות קהילתינו הק'
ויה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א
יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר
40
קונטרס ירח האיתנים
'יחד לבבי'
נתרם ע"י
הר"ר מאיר הכהן זורגר הי"ו
לזכות כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א
למען יאריך ימים על ממלכתו הוא וב"ב בקרב ישראל
ולזכות כלל בחורי החמד השוקדים על התורה ועל העבודה
בעמל וביגיע ולזכות אחדות קהילתינו הק'
יה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א
יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר
'אמרי לב'
נתרם ע"י הר"ר אלימלך קעניג הי"ו
לזכות כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א למען יאריך ימים על ממלכתו
הוא וב"ב בקרב ישראל
ולהבלח"ט לע"נ זקינו
הר"ר רחמים ב"ר אלעזר ז"ל
יה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א
יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר
41
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
'יסודות הפנימיות'
וזכות הפצת 50גליונות
נתרם ע"י
הר"ר חיים מרדכי כהן הי"ו
לזכות כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א
למען יאריך ימים על ממלכתו הוא וב"ב בקרב ישראל
ולזכות א.ה.ש.
ויה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א
יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר
זכות הפצת 50גליונות
נתרם ע"י
חשמל קונטיננטל בע"מ
לזכות הבה"ח יהודה אלתר בן מלכה
ולזכות כלל בחורי החמד השוקדים על התורה ועל העבודה בעמל
וביגיע ולזכות אחדות קהילתינו הק'
יה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א
יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר
חשמל קונטיננטל בע"מ
03-7779966 *9443
42
קונטרס ירח האיתנים
רוצה
להיות
שותף
בזכויות?
א השתט
לרצות ל
נ
בבי
ך
43
לתרומה חייג עכשיו 055-6702-326
קונטרס ירח האיתנים
בס״ד
44
קונטרס ירח האיתנים
