gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לבבי · Levavi — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: לבבי · Levavi

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

לבבי · Levavi — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ת‬ ‫שתטה א‬ ‫לרצו ל‬ ‫נ‬ ‫בבי‬ ‫ך‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫במשנת החסידות‬ ‫ובדרכי רבוה"ק‬ ‫קרית פרמישלאן יע"א‬ ‫ערב ראש השנה תשפ״ז‬ ‫‪1‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫תוכן לבבי‬ ‫ת‬ ‫שתטה א‬ ‫דבר האיגוד‬ ‫לרצו ל‬ ‫נ‬ ‫בבי‬ ‫ך‬ ‫לב המלכות דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫יחד לבבי ‪ -‬חדב"נ הרה"צ משה הלל שטרן‬ ‫שליט"א‬ ‫דער גיליון פאר פרמישלאנער‬ ‫הרב חיים מרדכי וולס משגיח בישיבה גדולה‬ ‫בחורים המסתופפים בצל הקודש‬ ‫'שערי דוד'‬ ‫אמרי לב ‪ -‬הרה"ח רבי מאיר ויסלובסקי זצ"ל‬ ‫מראשי חבורות האברכים‬ ‫קונטרס במשנת מרנא הבעל‬ ‫שם טוב הקדוש זיע"א‬ ‫יסודות הפנימיות – אחד מראשי חבורות‬ ‫ותלמידיו הק' ונוסף עליהם‬ ‫הבחורים‬ ‫שיחות והדרכות ישרות מראשי‬ ‫החבורות והמשפיעים שליט"א‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫׳איגוד‬ ‫בחורי‬ ‫החבורות׳‬ ‫שע"י קהלא קדישא פרמישלאן‬ ‫בנשיאות‬ ‫‪...‬ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר והשיב‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א‬ ‫לי בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו‬ ‫מעינותך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת ויוכלו גם המה לעשות‬ ‫לתרומות ולעידוד החבורות‬ ‫יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהי׳ עת רצון וישועה‬ ‫‪055-670-23-26‬‬ ‫(אגרת מהבעש"ט הק' נדפס סו"ס בן פורת יוסף)‬ ‫קול‬ ‫לבבנו‬ ‫ירח האיתנים‪ .‬חודש שלם של עבודת השם‪ .‬אך משהו‬ ‫מיוחד יש בחודש זה‪ ,‬דווקא בזמן שבה מתחילה שנה חדשה‬ ‫דבר האיגוד‬ ‫ואנו מבקשים לצעוד קדימה‪ ,‬להתחדש ולצמוח‪ ,‬אנו נקראים‬ ‫תחילה לחזור אל השורש‪.‬‬ ‫סניגורן של ישראל הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א מבאר ב"קדושת‬ ‫לוי"‪ ,‬שבתשרי ישנה תנועה של חזרה והתדבקות במקור‪ .‬הוא‬ ‫ממשיל זאת לתלמיד‪ ,‬אשר בטרם יקבל מרבו השגה חדשה‪" ,‬שכל‬ ‫התלמיד עולה לשכל הרב"; ומתוך אותה התדבקות יכול הרב לשוב‬ ‫ולהשפיע לתלמיד לפי מדרגתו‪ .‬את הפירוש הזה הוא מבאר גם במה שאנו אומרים בתפילה "היום‬ ‫הרת עולם" שזה כהריון שקודם ללידה חדשה‪.‬‬ ‫יש כאן יסוד נפלא לכל התחלה‪.‬‬ ‫לפעמים נדמה לנו שהתחדשות פירושה בעיקר להביט קדימה‪ :‬לקבל קבלות חדשות‪ ,‬להציב‬ ‫מטרות חדשות‪ ,‬להוסיף בלימוד תורה ובעבודת השם‪ ,‬אבל צמיחה אמיתית אינה מתחילה דווקא‬ ‫בשאלה "לאן אני רוצה להגיע?" אלא קודם כל בשאלה "מאיפה אני צומח?" ככל שהחיבור אל‬ ‫השורש עמוק יותר‪ ,‬כך גם מה שיצמח ממנו יהיה אמיתי ויציב יותר‪ ,‬החזרה אל המקור אינה צעד‬ ‫לאחור בלבד אלא היא איסוף הכוחות לקראת הצעד הבא‪.‬‬ ‫ועבורנו כבחורים‪ ,‬יש למילים הללו משמעות מיוחדת‪ ,‬בפתחה של שנה חדשה אנו מבקשים‬ ‫לחדש גם את השייכות שלנו אל דרך החסידות ואור החסידות‪ ,‬ואל ה"שבתי בבית השם"‪ ,‬ובעיקר‬ ‫אל המעיין שממנו אנו שואבים דרך והדרכה — כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫אולי זהו גם עניינו של האיגוד‪ :‬לחבר אותנו שוב ושוב אל אותה נקודת שייכות משותפת‪,‬‬ ‫ומתוכה לתת לכל אחד את הכוח לצמוח‪ ,‬להתעלות ולהוסיף עוד קומה בשנה הבאה עלינו לטובה‪.‬‬ ‫בידנו הדבר‪.‬‬ ‫שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה ברוחניות ובשמיות לשנת התעלות בתורה ובחסידות‬ ‫ובהתקשות איתנה לאילנא דחיי לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫א גוט געבנטשט יאהר‬ ‫מערכת 'לבבי'‬ ‫‪3‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫לב‬ ‫מאמרים בעבודת ה' במשנתו הטהורה‬ ‫המלכות‬ ‫של כ"ק רבינו שליט"א‬ ‫דא"ח בסעודת יום א' דראש השנה תשפ"ג‬ ‫ענייני‬ ‫דא"ח מכ"ק‬ ‫מרן אדמו"ר‬ ‫שליט"א‬ ‫תקיעת שופר‬ ‫ונקדים עוד מה שכתב זקה"ק בעל דגל מחנה‬ ‫הרה"ק בעל ערוגת הבשם זיע"א אב"ד חוסט‬ ‫אפרים זיע"א (בסוף הספר 'אלה הדברים אשר‬ ‫(פרשת עקב ד"ה ואהבת את ה"א) פירש ענין‬ ‫שמעתי מפי אדוני אבי זקני זללה"ה) בשם זקיננו‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬כי הנה סדר התקיעות הוא תקיעה‬ ‫הבעל שם הקדוש זיע"א שהאבות הקדושים‬ ‫שברים תרועה תקיעה‪ ,‬והענין בזה כי 'האלהים‬ ‫אברהם יצחק ויעקב הם מגישים לפני השי"ת‬ ‫עשה את האדם ישר' (קהלת ז‪ ,‬כט)‪ ,‬וזה רמוז‬ ‫את זכויותיהם של ישראל‪[ ,‬ובוודאי אם הזכויות‬ ‫בתקיעה ראשונה שהוא קול ישר ופשוט‪ ,‬ובשעה‬ ‫מגישים האבות הקדושים‪ ,‬ולעומתם החטאים‬ ‫שיחטא האדם חס ושלום‪ ,‬אזי נעשה בחינת‬ ‫מגיש השטן‪ ,‬בוודאי ישא ה' פניו אל מה שמביאים‬ ‫שברים‪ ,‬שעושה שברים ועקמימיות בישרותו‪ .‬אבל‬ ‫האבות הקדושים]‪ .‬וכיון שאברהם הוא ראש‬ ‫עדיין יש לו תקוה‪ ,‬על ידי תרועה‪ ,‬שנעשה לבבו‬ ‫האבות‪ ,‬לזה הוא העוסק ביותר בהגשת הזכויות‪,‬‬ ‫לשברי שברים‪ ,‬ומתחרט בכל לב על מעשהו ושב‬ ‫וכיון שהוא בחינת החסד‪ ,‬על כן בוודאי עומד שם‬ ‫בתשובה‪ ,‬ואזי חוזר ונעשה תקיעה‪ ,‬ששב להיות‬ ‫להמתיק הדינים‪ ,‬ועל ידי זה השי"ת כביכול עומד‬ ‫בבחינת 'האדם ישר'‪.‬‬ ‫מכסא דין ויושב על כסא רחמים‪[ .‬ואף שמחזור‬ ‫והנה כן מצינו אצל דור המדבר‪ ,‬שחטאו‬ ‫נזכר קודם התקיעות שהמלאכים הם משמיעים‬ ‫והרשיעו לפני השי"ת עד מאד‪ ,‬וביותר במעשה‬ ‫הזכויות‪ ,‬אבל כן כתב בדגל]‪.‬‬ ‫העגל‪ .‬והיו מעלים בדעתם שאין להם עוד תקוה‪,‬‬ ‫והנה שלשה זמנים הם‪' ,‬בראש השנה יכתבון‬ ‫על כן צוה משה להעביר שופר במחנה (עיין‬ ‫וביום צום כפור יחתמון' ובהושענא רבה הוא‬ ‫טור או"ח ריש סימן תקפ"א בשם פרקי דר"א‬ ‫זמן מסירת הפתקאות‪ ,‬ובוודאי עומדים האבות‬ ‫פרק כה)‪ ,‬להודיע להם שיש להם תקוה‪ ,‬ויוכלו‬ ‫בשלשת הזמנים הללו להשמיע זכויותיהם של‬ ‫לשוב בתשובה‪ ,‬וילמדו זאת מן השופר שגם אחר‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫השברים עדיין על ידי שיהיה לבבו נשבר בחינת‬ ‫תרועה‪ ,‬יוכלו לשוב אפילו על חטאם הגדול שעשו‬ ‫ובזה פירש בחקל יצחק הפסוק (בראשית יח‪,‬‬ ‫את העגל‪ .‬עכתדה"ק‪.‬‬ ‫א) 'וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח‬ ‫‪4‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫לב‬ ‫המלכות‬ ‫דא"ח מכ"ק‬ ‫מרן אדמו"ר‬ ‫שליט"א‬ ‫האהל כחם היום' כי אברהם אבינו יושב ומשמיע‬ ‫זכויותיהם של ישראל‪ ,‬בזמנים הללו הרמוזים‬ ‫בתיבת 'כחם'‪ ,‬שהוא ר"ת כ'תיבה ח'תימה מ'סירה‪.‬‬ ‫עכתדה"ק‪.‬‬ ‫מעלת התמימות‬ ‫ומקודם יש לומר על דרך הפשוט‪ ,‬כי 'היום'‬ ‫הוא ראש השנה (זוה"ק ח"ב לב‪ :‬ועוד)‪ ,‬ותיבת‬ ‫גם יש לומר הפירוש בזה‪ ,‬על דרך שהזכרנו כבר‬ ‫'כחם' עולה בגימטריה 'חיים'‪ ,‬והרי זהו שמבקשים‬ ‫[לפני איזה שבתות] כי פעם אחת אמר הרה"ק‬ ‫'כתבנו בספר החיים'‪ ,‬ואחר זה 'חתמנו בספר‬ ‫הרבי מלובלין זיע"א לתלמידו זקה"ק מראפשיץ‬ ‫החיים' ובהושענא רבה מבקשים שיהיו הפתקאות‬ ‫זיע"א אשר היה נודע לחכם מחוכם‪[ ,‬וגם על‬ ‫לחיים‪ .‬וזהו 'וירא אליו ה'' שהשי"ת מביט ורואה‬ ‫מצבת ציון קדשו נכתב 'יחיד בדורו בחכמת‬ ‫לדברי אברהם אבינו עליו השלום‪ ,‬ושומע לדבריו‪.‬‬ ‫אלוקות']‪ ,‬הלא כתיב (דברים יח‪ ,‬יג) 'תמים תהיה‬ ‫עם ה' אלהיך'‪ ,‬ולא חכם תהיה‪ .‬אמר לו‪ ,‬הן אמת‬ ‫אך לפי טעמו של הערוגת הבשם‪ ,‬צריך לבאר‬ ‫שצריך להיות תמים‪ ,‬אבל חכמה גדולה נצרכת‬ ‫מאמר הנביא [זכריה (ט‪ ,‬יד)] הנזכר בפסוקי‬ ‫בשביל שיוכל להיות תמים עם ה'‪ ,‬עד כאן העובדא‪.‬‬ ‫שופרות 'וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות‬ ‫תימן'‪ ,‬וכיון שטעם התקיעה הוא להשיב את האדם‬ ‫ואמרנו בשב"ק העעל"ט בשבח התמימות‪,‬‬ ‫להיותו בחינת ישר כאשר נברא‪ ,‬אם כן מה טעם‬ ‫בשם הרה"ק הרבי ר' צבי הירש מרימנוב זיע"א‬ ‫תקיעתו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שהרי אצלו יתברך‬ ‫שאמר כי ארבעה בנים הם‪[ ,‬ואמר בלשון שבועה‬ ‫אין שייך זה הטעם‪.‬‬ ‫'אויף מיין ווארט'] 'ושאינו יודע לשאול' הוא הטוב‬ ‫ביותר מביניהם‪ ,‬כי אינו שואל מחמת שאין לו שום‬ ‫והענין דאיתא בנועם אלימלך [בפרשיות‬ ‫קושיות‪ ,‬ואם אין לו קושיות אינו צריך לתירוצים‪.‬‬ ‫המשכן (פרשת תרומה ד"ה ועשית קרשים)]‬ ‫ואמרנו שהוא יסוד גדול לכל חלקי החיים‪ ,‬הן‬ ‫על הפסוק (שמות לו‪ ,‬כג) 'לפאת נגב תימנה' כי‬ ‫בין אדם למקום‪ ,‬שמתהלך עמו בתמימות ואינו‬ ‫תימן רומז לחכמה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬והביאור בזה שאמרו‬ ‫מקשה שום דבר על מעשיו יתברך רק מאמין‬ ‫חז"ל (בבא בתרא כה‪' ):‬הרוצה שיחכים ידרים'‪,‬‬ ‫בפשיטות שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪.‬‬ ‫ותימן הוא הדרום‪ .‬וזהו 'וה' אלהים בשופר יתקע'‬ ‫הן בין תלמיד לרבו‪ ,‬להרגיל עצמו שאין לו שום‬ ‫והתכלית בתקיעה זו‪' ,‬והלך בסערות תימן' שישיג‬ ‫קושיות‪ ,‬רק לקבל מה שמורים ומצווים‪ .‬והן בין‬ ‫האדם את החכמה‪ .‬כי הנה 'האלהים עשה את‬ ‫אדם לאביו ואמו‪ ,‬שכל מה שעושים אביו ואמו‬ ‫האדם ישר' פירושו שעשה עושה חומר גלם‪ ,‬אבל‬ ‫וכל מה שאומרים לו יקבל ולא יתחכם להקשות‬ ‫אין תכלית האדם להשיב את נשמתו כפי שניתנה‬ ‫על זה‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬רק שייטיב את נשמתו ויעלה אותה‪ ,‬כי בלא זה‬ ‫מה הועילו חכמים בתקנתם‪ ,‬ומה תכלית יש בבואו‬ ‫אמנם תמימות זו נצרכת לחכמה גדולה כנזכר‪,‬‬ ‫לעולם הזה‪ .‬וזה טעם תקיעתו של הקדוש ברוך‬ ‫וזהו 'וה' אלהים בשופר יתקע' ולאיזה צורך נעשים‬ ‫הוא‪ ,‬כדי שיוכל האדם להשיג חכמה‪ ,‬ולהוסיף על‬ ‫התקיעות הללו‪' ,‬והלך בסערות תימן'‪ ,‬תיבת 'תימן'‬ ‫כח נשמתו‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫לב‬ ‫המלכות‬ ‫דא"ח מכ"ק‬ ‫מרן אדמו"ר‬ ‫שליט"א‬ ‫מקום להקשות ולעיין בזה‪ ,‬אבל אין אנו עושים‬ ‫עולה בגימטריה 'י' תמים'‪ ,‬היינו היהודי שמתנהג‬ ‫חשבונות‪ ,‬רק מתהלכים עמו בתמימות ומקיימים‬ ‫בתמימות‪ ,‬ולזה נרמז בתימן אשר הוא החכמה‬ ‫דבריו‪.‬‬ ‫כנזכר‪ ,‬כי חכמה גדולה נצרכת עבור התמימות‪.‬‬ ‫וזהו גם כן הענין בהקרבת הקרבנות‪ ,‬שהרי‬ ‫וזה יש לפרש בפסוק 'וירא אליו ה' באלני ממרא‬ ‫לכאורה אין שום צורך להשי"ת בהם‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫והוא ישב פתח האהל כחם היום'‪ ,‬דתיבות 'וירא‬ ‫(שבת כב‪ ):‬לגבי המנורה 'וכי לאורה הוא צריך'‪.‬‬ ‫באלני ממרא' עולה בגימטריה 'השופר'‪ ,‬ותיבת‬ ‫אלא ששורש הכל הוא התמימות‪ ,‬וזהו הנחת רוח‬ ‫'כחם' אותיות 'חכם'‪ ,‬שעל ידי תקיעת שופר יוכל‬ ‫לפניו יתברך שאמר ונעשה רצונו‪ ,‬בתמימות ובלא‬ ‫להשיג בחינת חכם‪ ,‬אשר הוא הדבר הנצרך בעבור‬ ‫שום קושיות‪.‬‬ ‫התמימות‪ ,‬והרי התמימות הוא היסוד הגדול‬ ‫ביותר כמו שנתבאר‪.‬‬ ‫וכיון שעל ידי תקיעת שופר זוכין לחכמה‪ ,‬והיא‬ ‫מדה הנצרכת בעבור התמימות‪ ,‬נמצא שעל ידי‬ ‫ועוד יש בזה כי בקרבן נאמר לשון תמימות‪,‬‬ ‫תקיעת שופר זוכין לתמימות‪ ,‬ובאמת עצם השופר‬ ‫'תמימה'‪ ,‬והנה אנו מזכירין בעת התפילה ענייני‬ ‫הוא ענין התמימות כמו שנתבאר‪.‬‬ ‫הקרבנות‪ ,‬כי כל העוסק בתורת הקרבנות נחשב‬ ‫לו כאילו הקריב (עיין מנחות קי‪ ,).‬וטעם שהוא רק‬ ‫והרי כתיב [דניאל (ב‪ ,‬כא)] 'יהיב חכמתא‬ ‫כאילו‪ ,‬כי הקרבן מוכרח שיהיה בו ענין התמימות‪,‬‬ ‫לחכימין'‪ ,‬וכיון שעל ידי השופר זוכה לחכמה‪ ,‬על‬ ‫אבל כאשר יתנהג האדם בתמימות‪ ,‬אז ממילא‬ ‫ידי זה נשמר מן החטא‪ ,‬כי אין אדם עובר עבירה‬ ‫נחשב לו כקרבן ממש‪ ,‬ולא רק כאילו הקריב קרבן‪.‬‬ ‫אלא אם כן נכנס בו רוח שטות‪ ,‬ועל ידי החכמה‬ ‫זוכה לשמירה והצלה מן החטא‪.‬‬ ‫ובאמת יש להתבונן בענין תקיעת שופר‪ ,‬שאחד‬ ‫מענייניו להזכיר זכות עקידת יצחק‪ .‬אבל לכאורה‬ ‫וזאת אנו מתחננים לפניו יתברך‪ ,‬שיתן לנו‬ ‫הלא אין האיל חלק ממעשה העקידה עצמו‪ ,‬כי‬ ‫שכל והבנה כמה חשובה היא התמימות לפניו‬ ‫האיל אינו רק בשביל שיוכל אברהם להקריב לפני‬ ‫יתברך‪ .‬ונזכה לקיום 'והשתחוו לה' בהר הקודש‬ ‫השי"ת איזה קרבן‪ ,‬אחר שצוה לו 'אל תשלח ידך‬ ‫בירושלים' באלו הגופים‪ ,‬ונזכה אנו וזרענו‪ ,‬עוד‬ ‫אל הנער' (בראשית כב‪ ,‬יב)‪ ,‬ומה ענין יש להזכיר‬ ‫טרם סוף כל הדורות‪ ,‬להקריב קרבנות לפני השי"ת‬ ‫על ידי השופר את האיל אשר נשחט תמורת‬ ‫בבית המקדש‪ ,‬ונזכה ל'יכירו וידעו כל יושבי תבל'‪,‬‬ ‫יצחק‪ .‬ובפרט שהרי השי"ת זוכר הכל‪ ,‬וכנאמר‬ ‫'והיתה לה' המלוכה' במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫בתפילה 'כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם‬ ‫ואין שכחה לפני כסא כבודך'‪ ,‬ומה טעם יש לנו‬ ‫להזכיר לפניו מעשי העבר‪ .‬אך הענין בזה הוא מה‬ ‫הדא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בקונטרס זו‬ ‫שאנו עושים בתמימות‪ ,‬כי כך צוה השי"ת‪' ,‬רחמנא‬ ‫נמסר ע"י מכון 'משיב נפש' להוצאת דברי רבוה"ק‪.‬‬ ‫אמר תקעו' (ראש השנה טז‪ ,).‬ואף שלכאורה יש‬ ‫‪6‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יחד‬ ‫חדב"נ הרה"צ ר׳ משה הלל שטרן שליט"א‬ ‫לבבי‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫מאמר ירח האיתנים עפ"י משנת החסידות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫'לאדם מערכי לב‬ ‫ומה' מענה לשון'‪.‬‬ ‫ויהי רצון שלא אדבר דבר שלא כרצונך‪.‬‬ ‫'ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל'‪.‬‬ ‫שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם‬ ‫הקדמה[‪ :]1‬בספרים הקדושים איתא שמועדי‬ ‫שבעת ימי טהרה‪ ,‬שבהם עם ישראל מפשפשים‬ ‫חודש תשרי הם חטיבה אחת והמשך אחד ארוך‪,‬‬ ‫במעשיהם ובודקים את עצמם מכל טומאה‪ ,‬ערב‬ ‫שבו אנו מתקרבים ומתדבקים בהקדוש ברוך הוא‬ ‫יום כיפור הוא ההכנה לטהרה ויום הכיפורים הוא‬ ‫שלב אחר שלב‪ ,‬ניתן להשוות את חודש תשרי‬ ‫יום הטהרה‪.‬‬ ‫לתהליך של נישואין בין הקדוש בורך הוא כביכול‬ ‫לעם ישראל‪.‬‬ ‫הסוכה המסוככת על ראשינו היא החופה‬ ‫בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל‪ ,‬שמחת בית‬ ‫ראש השנה הוא יום הדין הוא שלב שבו החתן‬ ‫השואבה היא שמחת החתונה‪ ,‬חג הסוכות נמשך‬ ‫מברר ובודק אם הכלה אכן ראויה לו‪ ,‬בתקיעת‬ ‫שבעה ימים כנגד שבע ברכות הנישואין הנאמרות‬ ‫השופר‪ ,‬עם ישראל שהיא הכלה מציגה את‬ ‫מתחת לחופה‪ ,‬ושבעת האושפיזין הם האורחים‬ ‫מעלותיה בפני החתן‪ ,‬השופר מזכיר זכות אבות‬ ‫החשובים המברכים שבע ברכות‪ ,‬את דוד המלך‬ ‫היחוס החשוב של הכלה‪ ,‬הוא גם מזכיר את העבר‬ ‫אנו מכבדים בברכה אחריתא‪ ,‬בהושענא רבה‬ ‫הנאה של הכלה עצמה‪ ,‬היא קבלה את התורה‬ ‫נכתבת הפתקא הכתובה‪ ,‬בשמיני עצרת נערך‬ ‫במעמד הר סיני‪ ,‬וכעת היא ממליכה את השם‪ ,‬היא‬ ‫ריקוד המצוה טאנץ‪ ,‬והוא גם יום הייחוד‪ ,‬היום בו‬ ‫מקבלת על עצמה להיות אשת חיל בטלה לרצון‬ ‫נשלם הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫בעלה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא אכן כותב תנאים הוא‬ ‫רושם את עם ישראל בספר הצדיקים‪ ,‬עם ישראל‬ ‫לאחר הקדמה זו נוכל להיכנס לעומק מהות ימים‬ ‫הכלה מתחייבים לקבל את מלכותו ומרותו של‬ ‫הללו‪ ,‬ולהבין ביתר שאת את העבודה המוטלת‬ ‫הקדוש ברוך הוא עליהם‪ ,‬ומנגד‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫עלינו‪.‬‬ ‫מתחייב לפרנס אותם ולספק להם את כל צרכיהם‬ ‫לאלתר לחיים טובים‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫[‪ ]1‬הערה‪ :‬מאמר זה מלוקט מהספרים הקדושים‪ ,‬ואין בו שום דבר שכתבתי מעצמי‪.‬‬ ‫ולא ציינתי את שמותיהם‪ ,‬כי במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך‪ ,‬הגם שכבר‬ ‫האריכו הבדים יותר מדאי‪.‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫'זכר ליציאת מצרים' היציאת מצרים נעשה בפועל‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫עכשיו‪ ,‬כידוע מהאריז"ל על נוסח הברכה 'שעשה‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה' שממש‬ ‫בזמן הזה נעשה נס זה‪ ,‬וכן הוא במגילה 'והימים‬ ‫האלה נזכרים ונעשים' שבזמן שהם 'נזכרים'‬ ‫אזי הם 'נעשים' בפועל‪ ,‬וכשמתעורר ענין זה‬ ‫בשנה נעשה הדבר בפועל ונמשך השפעתו ממנו‬ ‫ראש השנה וחודש אלול‬ ‫למטה‪ .‬ולכן ביום ראש השנה שאז הוא העת‬ ‫שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו‪ ,‬אזי בכל שנה‬ ‫ונתחיל לבאר‪ ,‬יש הבדל גדול בהבנת פנימיות‬ ‫ושנה כשמגיע זמן זה נעשה הדבר בפועל ממש‬ ‫המהות של יום ראש השנה על פי נגלה ועל פי‬ ‫שאז הקדוש ברוך הוא בורא את העולם מחדש‬ ‫פנימיות‪ ,‬על פי נגלה כל הימים טובים הם זכר‬ ‫מהנקודה הראשונה‪ ,‬כמו שאומרים בתפילת מוסף‬ ‫למאורע מסוים שהיה לעם ישראל‪ ,‬כגון פסח‬ ‫'זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון'‪.‬‬ ‫הוא זכר ליציאת מצרים‪ ,‬שבועות הוא זכר למתן‬ ‫תורה‪ ,‬סוכות הוא זכר לענני כבוד שהקיפו את עם‬ ‫ונבאר בעומק יותר‪ ,‬בתפילת מוסף בסדר זכרונות‬ ‫ישראל במדבר וכו'‪ ,‬וראש השנה הוא זכר ליום‬ ‫אומרים 'זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום‬ ‫ראשון שבו ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו‪ ,‬כמו‬ ‫ראשון'‪ ,‬ולכאורה יש כאן סתירה דלאו רישיה‬ ‫שאומרים בתפילת מוסף 'זה היום תחילת מעשיך‬ ‫סיפיה כי 'זה היום תחילת מעשיך' משמע תחילה‬ ‫זכרון ליום ראשון'‪ ,‬וכל זה הוא עבר ולא הווה‪ ,‬רק‬ ‫ממש היינו שבו מחדש בכל שנה את העולם‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא צוה אותנו לעשות יום טוב זכר‬ ‫ואחר כך אומר 'זכרון ליום ראשון' משמע שאינו‬ ‫לאותו מאורע‪.‬‬ ‫אלא זכרון לזכור את יום ראשון שנברא בו העולם‬ ‫בששת ימי בראשית‪[ ,‬עפ"י נגלה השאלה הוא על‬ ‫והדין והמשפט שנעשה בראש השנה הוא כמו‬ ‫'תחילת מעשיך' ו'זכרון ליום ראשון' הוא האמת‪,‬‬ ‫האדם הזה שהשקיע את כספו במפעל כלשהו‬ ‫ועפ"י פנימיות הוא להיפך 'תחילת מעשיך' הוא‬ ‫שיניב לו רווחים‪ ,‬ולאחר שעברה שנה יבקש‬ ‫האמת והשאלה הוא על 'זכרון ליום ראשון']‪,‬‬ ‫ממנהל המפעל שיציג לו דו"ח על ההוצאות‬ ‫והביאור בזה הוא כשהקדוש ברוך הוא ברא את‬ ‫וההכנסות והרווחים‪ ,‬וכן יבקש לראות את‬ ‫עולמו היתה המשכת החיות באותו ראש השנה‬ ‫התוכניות לשנה הבאה‪ ,‬כדי לדעת האם אכן‬ ‫רק לשנה אחת‪ ,‬כמו שכתוב (דברים יא יב) 'עיני‬ ‫השקעתו מוצדקת‪ ,‬בדומה לכך הקדוש ברוך הוא‬ ‫ה' אלוהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה'‪,‬‬ ‫פוקד את כל הבריאה ומבקש לראות את ההוצאות‬ ‫ואחר כך בראש השנה מחזיר הקדוש ברוך הוא‬ ‫וההכנסות‪ ,‬וכן את הרווחים שהניבו לו השנה‬ ‫את החיות של השנה שחלפה אליו‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫שחלפה‪ ,‬ואיך אנו מתכוונים להשתמש בחיים‬ ‫'בכסה ליום חגנו' שנקרא חג שהחודש מתכסה‬ ‫החדשים שהוא יעניק לנו לשנה הבאה עלינו‬ ‫בו דהיינו שהחיות הראשון עולה ומתכסה ונכלל‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫במקורו‪ ,‬ועל ידי עבודתינו בתפילות ובתקיעות‬ ‫וב'אמרו לפני מלכיות'‪ ,‬אנו גורמים שהקדוש ברוך‬ ‫אולם על פי פנימיות כל הימים טובים הם‬ ‫הוא ירצה למלוך עלינו ויחדש המלוכה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫הווה ולא עבר הכל חוזר ונעשה בפועל למעלה‬ ‫זה נמשך חיות חדש לעוד שנה‪ ,‬ולכן נקרא ראש‬ ‫ברוחניות בסוד 'עולם שנה נפש' כנזכר בספר‬ ‫השנה 'תחילת מעשיך' שנמשך אור וחיות מחדש‬ ‫יצירה‪ ,‬והיום טוב שאנו עושים 'זכר' כגון בפסח‬ ‫‪8‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫בראש השנה ושם‬ ‫להתהוות העולם‪ ,‬ואף על פי כן הוא גם רק זכרון‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫הוא נמצא בהעלם‬ ‫בלבד ליום ראשון‪ ,‬כי בעת בריאת העולם בראש‬ ‫ובמשך השנה יתגלה‬ ‫השנה הראשון היה כל זה מצד עצמו על ידי‬ ‫מה שהיה בהעלם‬ ‫אתערותא דלעילא כי חפץ חסד הוא כי לא היה‬ ‫בראש השנה‪ ,‬והדוגמא‬ ‫מי שיעורר‪ ,‬אבל עכשיו אנו צריכים לעורר את‬ ‫לכך כשקורה שמחה או‬ ‫הקדוש ברוך הוא כדי שירצה לברוא את העולם‬ ‫ח"ו צער לאדם באמצע השנה דבר זה כבר קרה‬ ‫מחדש וזה תלוי בעבודתינו באתערותא דלתתא‬ ‫בראש השנה רק הוא נתגלה במשך השנה [עד‬ ‫משנה שעברה‪ ,‬ולכן הוא 'זכרון' למה שנעשה ביום‬ ‫כדי כך שיש שאלה בחסידות מה יועיל תפילות‬ ‫ראשון‪ ,‬וכן איך יהיה ההמשכה לגבי השנה החדשה‬ ‫במשך השנה לבטל גזירות הרי הוא כבר נעשה‬ ‫אם טובה או ח"ו להיפך גם זה תלוי בעבודה של‬ ‫בפועל בראש השנה‪ ,‬ועל זה מתרצים שאעפ"כ יש‬ ‫כלל ישראל בראש השנה‪ ,‬וכמו שאנו רואים שלא‬ ‫כח לתפילה לבטל גזירות]‪ ,‬הרי לנו עד כמה צריך‬ ‫כל השנים שוים יש שנה טובה ומתוקה ויש וכו'‪,‬‬ ‫להיזהר ביום הזה כי כל החיות של השנה הבאה‬ ‫והיינו מחמת שינוי אופן האתערותא דלתתא‬ ‫נמשך בראש השנה‪ ,‬ולכן כתוב בספרים שראש‬ ‫שמשנה שעברה איך ומה שהיא‪.‬‬ ‫השנה הוא מ"ח שעות כנגד המוח של השנה‪,‬‬ ‫ובמוח צריך ליזהר מאוד לפי שניקובו במשהו‪,‬‬ ‫והנה יש להבין למה אנו אומרים 'זה היום תחילת‬ ‫וצריך לייקר כל רגע בראש השנה כי כל רגע הוא‬ ‫מעשיך' ביום הששי שהוא יום בריאת האדם‪ ,‬והלא‬ ‫חלק ניכר במשך השנה ולהיות כל מחשבותיו‬ ‫תחילת מעשיך הוא ביום כ"ה אלול‪ ,‬והביאור בזה‬ ‫אך ורק בהמלכת המלך‪ ,‬כמו שמובא בשם המגיד‬ ‫הוא לפי שהאדם הוא נזר הבריאה ותכלית הכוונה‬ ‫הגדול ממעזריטש זי"ע כי הכתיבה לחיים בספר‪,‬‬ ‫בבריאת העולם והכל תלוי בעבודתו‪ ,‬כי המטרה‬ ‫פירושה החקיקה במחשבתו של האדם‪ ,‬הכתיבה‬ ‫של בריאת העולם הוא שהאדם ימליך את הקדוש‬ ‫בראש השנה נעשה בתוך המחשבות שלנו עצמנו‪.‬‬ ‫ברוך הוא כמו שאנו אומרים ב'אדון עולם' 'אדון‬ ‫עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא‪ ,‬לעת נעשה‬ ‫ומכאן נבוא לבאר את הדין והמשפט הנעשה‬ ‫בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא'‪ ,‬ואדם הראשון היה‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ידועים דברי חז"ל (ראש השנה טז‪):‬‬ ‫הבעל בחירה הראשון בעולם שהמליך עליו את‬ ‫וז"ל‪ :‬אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ולכן המזמור שאומרים הלווים‬ ‫ספרים נפתחין בראש השנה אחד של רשעים‬ ‫בבית המקדש ביום הששי הוא 'ה' מלך גאות לבש'‪,‬‬ ‫גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים‬ ‫לפי שביום בריאת האדם הוכרז הקדוש ברוך הוא‬ ‫צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים‬ ‫לראשונה כמלך על העולם‪.‬‬ ‫רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה‬ ‫בינוניים תלויין ועומדין וכו'‪ .‬על פי נגלה המשפט‬ ‫ומבואר בספרים למה נקרא יום טוב זו של ראש‬ ‫הוא על פרטים כמו בני חיי ומזוני וכו' ונידון לפי‬ ‫השנה 'ראש' ולא תחילת השנה‪ ,‬על דרך משל כמו‬ ‫מעשיו במשך השנה שעברה אם יזכה או לא‪ ,‬אמנם‬ ‫הראש שבאדם הוא מקור החיות לכל האיברים‬ ‫על פי פנימיות הדין והמשפט הוא האם הקדוש‬ ‫שבו נמצא כללות החיות‪ ,‬וממנו נמשכים לכל‬ ‫ברוך הוא יברא את העולם מחדש או לא וכל‬ ‫האיברים חיותם וקיומם בפרטות‪ ,‬שמתחילה היו‬ ‫העולמות תלוים על חוט השערה וכולם עומדים‬ ‫כלולים בראש ומוח בהעלם‪ ,‬וממנה מתפשטות‬ ‫ומצפים על כלל ישראל שיתחננו על מלוכת‬ ‫כוחות הנפש לכל האיברים מהעלם אל הגילוי‪,‬‬ ‫השם‪ ,‬על השכינה הקדושה ועל בית ישראל ועל‬ ‫כן הדבר בראש השנה כל החיות של השנה נמשך‬ ‫‪9‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יחד‬ ‫הפנימי והאמיתי שלנו שהיא הרצון והתשוקה‬ ‫להשם יתברך ולהמליך את השם יתברך עלינו‪ ,‬כמו‬ ‫כל העולמות כולם‬ ‫עליונים ותחתונים‪,‬‬ ‫לבבי‬ ‫שכתב הרמב"ם וז"ל‪' :‬אף על פי שתקיעת שופר‬ ‫כמו שאנו אומרים‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫בראש השנה גזירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר‬ ‫בפיוט 'ונתנה תוקף'‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם‬ ‫יחפזון‬ ‫'ומלאכים‬ ‫וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם‪,‬‬ ‫וחיל ורעדה יאחזון'‬ ‫אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל‪.‬‬ ‫והנפקא מינה היא לגבי התשובה בראש השנה‪ ,‬כי‬ ‫ומכאן נבוא לעומק העבודה של ראש השנה‬ ‫הרי נפסק בשולחן ערוך שאסור להזכיר חטאים‬ ‫שהוא מצות תקיעת שופר כמו שכתוב 'יום תרועה‬ ‫בראש השנה‪ ,‬והטעם עפ"י נגלה כי בזה הוא‬ ‫יהיה לכם'‪ ,‬ור' סעדיה גאון מביא עשרה טעמים‬ ‫מעורר קטרוג למעלה‪ ,‬אמנם עפ"י פנימיות הטעם‬ ‫למצוה זו‪ ,‬והטעם הראשון הוא כי הדרך לפני‬ ‫הוא כי חטאים הם פרטים מהכלל ולא זה עבודת‬ ‫המלכים בתחילת מלכותם היו תוקעין לפניהם‬ ‫התשובה בראש השנה אלא בעשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום‬ ‫ונבאר יותר‪ ,‬מובא בספרים על הפסוק בתהילים‬ ‫תחילת מלכותו‪ ,‬וכן אנו ממליכין את הקדוש ברוך‬ ‫(קז יז) 'אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו'‬ ‫הוא ביום זה וכמו שכתוב בתהילים 'בחצוצרות‬ ‫שהטיפשים על עונותיהם הם מתענים אבל את‬ ‫וקול שופר הריעו לפני המלך ה''‪ .‬ונודע שהשופר‬ ‫הדרך שהביא אותם לחטאים ועוונות את זה הם‬ ‫מעורר את האדם לתשובה כמו שנתבאר לעיל‬ ‫לא עוזבים‪ ,‬והתשובה האמיתית הוא לעזוב את‬ ‫מהרמב"ם‪ ,‬ומדוע דווקא קול השופר מבטא את‬ ‫השורש של החטא את הדרך שהביא אותו לכך‬ ‫המלכת המלך ומביא את האדם לידי תשובה‪,‬‬ ‫ולתקן אותו‪ ,‬כמו שכתוב בישעיה (נה ז) 'יעזוב‬ ‫מבואר בספרים שהשופר הוא קול פשוט ללא‬ ‫רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה'‬ ‫אותיות לפי שהוא נמשך מפנימיות הלב והוא‬ ‫וירחמהו'‪.‬‬ ‫צעקת הלב כמו שכתוב 'צעק לבם אל ה' שצעקת‬ ‫הלב הוא מבחינת פנימית הלב‪ ,‬כמו מי שצועק‬ ‫וכדי להבין מהו שורש החטא וכיצד נוכל לגלות‬ ‫ובוכה עד שאינו יכול לפרש בשפתיו כלל רק‬ ‫אותו ולתקן אותו‪ ,‬נקדים לבאר 'חטא' הוא מלשון‬ ‫צעקה גדולה בקול פשוט‪ ,‬צעקה זו היא העולה‬ ‫להחטיא את המטרה‪ ,‬כלומר השורש של כל‬ ‫יחדיו עם התקיעה‪ .‬וזהו עצם חיותו‪ ,‬כי האדם‬ ‫החטאים היא שהאדם שוכח מה מטרתו האמיתית‬ ‫קיבל את חיותו על ידי נשיפה כמו שכתוב 'ויפח‬ ‫בעולם‪ ,‬ועושה את רצונות עצמו למטרה‪ ,‬כל‬ ‫באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה' [וזה‬ ‫יהודי הוא חלק אלוק ממעל‪ ,‬במהותו הוא קשור‬ ‫היה ביום ראש השנה]‪ ,‬ומאז כל נשימה של האדם‬ ‫להקדוש ברוך הוא‪ ,‬והרצון הפנימי והאמיתי‬ ‫היא המשך ישיר של הנפיחה הראשונה שנפח בו‬ ‫שלו הוא אך ורק לעשות רצונו יתברך ולגלות‬ ‫השם יתברך‪ ,‬ועל ידי השופר שהוא כלי נשיפה אנו‬ ‫כבוד שמים בעולם‪ ,‬כנודע דברי הרמב"ם על‬ ‫תוקעים להקדוש ברוך הוא‪ ,‬דהיינו שאנו לוקחים‬ ‫'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני' כי באמת רוצה‬ ‫את הנשימה שנפח באפינו והיא עצם החיים‪ ,‬ואת‬ ‫הוא‪ ,‬ובשביל מטרה זו ירד לעולם‪ ,‬והחטא הוא‬ ‫זה אנו מוסרים להקדוש ברוך הוא כלומר שחיים‬ ‫שהאדם שוכח את התכלית האמיתית שלמענה‬ ‫כאלו בלי קשר עם הקדוש ברוך הוא אינם חיים‪,‬‬ ‫ירד לעולם‪ ,‬והוא שוקע בהבלי העולם הזה ללא‬ ‫כמעשה דרבי אליעזר בן דורדייא‪ ,‬וצעקה זו נולדה‬ ‫מטרה לגלות כבוד שמים והרצונות החיצוניים‬ ‫ונתעוררה מחמת ההסתר וההיפך בירידתו למטה‬ ‫שלו הם המורגשים יותר‪ ,‬והעבודה בראש השנה‬ ‫שנתרחק מאוד מאור פני מלך חיים אין סוף ברוך‬ ‫היא לחזור בתשובה דהיינו לשוב ולהתחבר לרצון‬ ‫‪10‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫בעולם‬ ‫נמצאים‬ ‫הזה‪ ,‬אך באמת 'אני‬ ‫הוא‪ ,‬שמחמת זה תגבר מאוד בנפשם הצעקה‬ ‫לה'‪ ,‬ותתגלה בחינת פנימית הלב שיש בכל אחד‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫ישינה ולבי ער'‬ ‫ואחד מישראל לה' יתברך למעלה מהשגתו‪,‬‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫בפנימיות נשארת‬ ‫והתשובה היא מזה עצמו בהתבוננו עוצם ריחוקו‬ ‫התשוקה‬ ‫תמיד‬ ‫אשר ירד פלאים‪ ,‬אשר מזה יהיה לבו צועק‪ ,‬וזהו‬ ‫להבטל‬ ‫האמיתית‬ ‫ענין התקיעה קול פשוט מפנימית הלב‪ ,‬ואחר כך‬ ‫להשם יתברך‪ ,‬ו'תשובה'‬ ‫שברים גנוחי גנח היינו בחינת לב נשבר‪ ,‬ותרועה‬ ‫פירושו לשוב אל הרצון‬ ‫ילולי יליל הוא בחינת התעוררות רחמים רבים‬ ‫הפנימי האמיתי שלנו‪ ,‬ובהגיע ראש השנה שאז‬ ‫בבכיה‪ ,‬וזהו ממעמקים קראתיך ה' דהיינו על ידי‬ ‫הקדוש ברוך הוא פוקד כל יצורי קדם כמו שכתוב‬ ‫התעוררות העומק והפנימיות שלנו שכל השנה‬ ‫בגמרא (ראש השנה טז‪ ).‬בארבעה פרקים העולם‬ ‫היה עומק זה חבוי ומכוסה בבגדים צואים ועכשיו‬ ‫נידון וכו'‪ ,‬בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו‬ ‫הוא נתעורר‪ ,‬ועל ידי אתערותא דלתתא זו נתעורר‬ ‫כבני מרון שנאמר 'היוצר יחד לבם המבין אל כל‬ ‫אצל הקדוש ברוך הוא העומק שלו שעלה ברצונו‬ ‫מעשיהם' וכו'‪ .‬וכדי לזכות בדין‪ ,‬כתוב בגמרא (שם)‬ ‫לברוא את העולם למעלה מטעם ודעת‪ ,‬ומזה‬ ‫אמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני בראש השנה‬ ‫נולד אחר כך התקיעה השנית שהוא התגלות רצון‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות כדי שתמליכוני‬ ‫העליון מלמעלה ומשם נמשך חיות חדש לשנה‬ ‫עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה‪,‬‬ ‫הבאה עלינו לטובה‪.‬‬ ‫ובמה בשופר‪ .‬השופר הוא הכלי שבו אנו מזכירים‬ ‫ומעוררים את הרצון הפנימי שלנו להמליך את‬ ‫ומצינו עוד טעם לתקיעת שופר שבאה לעורר‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לשופר יש את הכח לעורר‬ ‫זכות אבות‪ ,‬כמו שכתוב בגמרא (ראש השנה טז‪).‬‬ ‫אותנו מהשינה והשכחה ולהחזיר אותנו בתשובה‪,‬‬ ‫אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר‬ ‫ולחבר אותנו שוב לנקודת הטוב שיש בנו‪ ,‬הנקודה‬ ‫הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי‬ ‫הירושה לנו מאבותינו‪ ,‬כי השופר הוא קול פשוט‪,‬‬ ‫שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני‬ ‫והוא מבטא רצון פשוט לעשות רצונו יתברך ללא‬ ‫עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני‪ .‬השופר מעורר‬ ‫שום פירוט או תנאי‪ ,‬מה שהקדוש ברוך הוא ירצה‬ ‫זכות עקידת יצחק‪ .‬וצריך להבין הרי אצל הקדוש‬ ‫מאתנו מקבלים אנו על עצמינו ברצון‪ ,‬הקדוש‬ ‫ברוך הוא אין משוא פנים כמו שכתוב 'אשר לא‬ ‫ברוך הוא רואה בנו את עקידת יצחק 'כאילו‬ ‫ישא פנים ולא יקח שוחד' ואיך ייתכן שהקדוש‬ ‫עקדתם עצמכם לפני' כי גם אנו מוכנים למסור‬ ‫ברוך הוא ימחול לנו על עונותינו בזכות האבות‪.‬‬ ‫את נפשינו להקדוש ברוך הוא‪ ,‬אפילו קל שבקלים‬ ‫אלא מבואר בספרים שלכל אחד ואחד מישראל‬ ‫ופושעי ישראל מוכן למסור את נפשו ולהפקיר‬ ‫יש אהבה מסותרת להשם יתברך הירושה לנו‬ ‫את חייו להקדוש ברוך הוא בעת נסיון‪ ,‬לשופר יש‬ ‫מאבותינו‪ ,‬דהיינו שלכל יהודי יש נקודה פנימית‬ ‫את הכח להחדיר בנו את הרצון הפנימי האמיתי‬ ‫זכה וטהורה אשר ירש אותה מהאבות הקדושים‪,‬‬ ‫שלנו להמליך את השם יתברך‪ ,‬ועל ידי כך אנו‬ ‫ובפנימיותו רוצה הוא רק להתקרב להקדוש ברוך‬ ‫זוכים בדין‪.‬‬ ‫הוא ולעשות רצונו ולגלות כבודו‪ ,‬ובזה שאנו‬ ‫מעוררים זכות אבות אנו מעוררים ומתחברים‬ ‫ומזה נבוא לבאר ענין בקשת הצרכים הגשמיים‬ ‫לפנימיות האמיתית שלנו‪ ,‬ובמשך השנה נשכח‬ ‫בראש השנה‪ ,‬כשנעיין בספרים ובפרט בתיקוני‬ ‫ענין זה מאיתנו על ידי הטרדות והנסיונות השונים‬ ‫הזוהר רואים אנו על מה היינו צריכים להתפלל‬ ‫שעוברים עלינו‪ ,‬ולפעמים אנו שוקעים בתרדימה‬ ‫ולמסור את נפשינו הלא על שכינת עוזו שהיא‬ ‫ובשכחה ועסוקים ברצונות הגשמיים החיצוניים‬ ‫בגלות ואין מנחם לה מכל בנים ילדה‪ ,‬ואיך נוכל‬ ‫שלנו‪ ,‬ונשכח מאיתנו מה מטרתינו שלמענה אנו‬ ‫‪11‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יחד‬ ‫הקדוש והמכריע הזה עם תפילות ובקשות על‬ ‫הצרכים הגשמיים מבלי לגלות בהם את הכוונה‬ ‫להרים פנינו אל‬ ‫המלך בראש השנה‬ ‫לבבי‬ ‫הפנימית של כבוד שמים‪ ,‬ומי שאכן לא גילה בתוכו‬ ‫עבור‬ ‫להתפלל‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫את הרצון הפנימי והאמיתי שרצונו הוא אך ורק‬ ‫צרכיותינו הגשמיים‪,‬‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫לגלות כבוד שמים‪ ,‬נרשם ח"ו לשנה הבאה לאותו‬ ‫צריך‬ ‫כי‬ ‫הגם‬ ‫מסלול קטנוני בו חי והתמודד בשנה הקודמת‪,‬‬ ‫להתפלל על כל צרכיו‬ ‫בראש השנה ניתנת לנו האפשרות לעלות ולחבר‬ ‫כי זה היום אשר הכל‬ ‫את כל צרכינו ורצונותינו למקשה אחת של לגלות‬ ‫נגזר מאתו יתברך וכולם‬ ‫כבוד שמים בעולם‪ ,‬וזה צריך להיות עיקר בקשתינו‬ ‫נסקרים בסקירה אחת‪ ,‬ואם לא עכשיו אימתי‪,‬‬ ‫ביום הזה שהרצון הזה ילווה אותנו במשך השנה‪.‬‬ ‫אכן כבר המתיקו הצדיקים הקדושים את הענין‬ ‫ואמרו כי המתפלל על בני חיי ומזוני כי מכיר כבוד‬ ‫בתפילת מוסף לפני קדושת כתר אומרים את‬ ‫שמים כי ממנו הכל אזי תפלתו בכלל כבוד שמים‬ ‫הפיוט 'ונתנה תוקף'‪ ,‬הפיוט הזה בא לטלטל את‬ ‫היא‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא ברא אותנו עם גוף גשמי‬ ‫הגוף כאשר מתבוננים 'בראש השנה יכתבון'‬ ‫ורצונות גשמיים‪ ,‬הנשמה שלנו זקוקה לכלים של‬ ‫'וביום צום כיפור יחתמון' וכו' עד כמה חשוב יום‬ ‫הגוף כדי לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולגלות‬ ‫זה גם עבורו‪ ,‬אבל העיקר הוא הסיכום של הפיוט‬ ‫כבוד שמים בעולם הזה‪ ,‬ורצונו יתברך שנתפלל‬ ‫'ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה'‬ ‫גם על צרכי הגוף כדי שנזריח אמונה ואלוקות‬ ‫'ואתה הוא מלך א"ל חי וקיים'‪ ,‬כי אם ראש השנה‬ ‫לתוך הגשמיות‪ ,‬והתפילות שלנו מתרכזות בעיקר‬ ‫סובב בעיקר סביב צרכיותיו הגשמיים עושה‬ ‫על כבוד שמים 'מלוך על כל העולם כולו בכבודך'‬ ‫ההיפך מהמטרה‪ ,‬כי פחד הדין צריכה לעורר‬ ‫'ותמלוך אתה הוא ה' אלקינו מהרה לבדך על כל‬ ‫אותנו שהגוף כשלעצמו הוא כצל עובר‪ ,‬והבקשה‬ ‫מעשיך'‪ ,‬והבקשות הגשמיות והגופניות הם חלק‬ ‫העיקרית הוא למען כבודו יתברך שהוא 'א"ל מלך‬ ‫בלתי נפרד מהבקשה הכללית להמלכת השם‪,‬‬ ‫חי וקיים' ורק אז יש לנו חיים‪ ,‬ויש לומר שזה הטעם‬ ‫כי המלכת השם היא לא רק ברוחניות אלא גם‬ ‫שמנהגינו לומר את הפיוט הזה במהירות ובלחש‬ ‫בדברים הגשמיים והגופניים‪ ,‬ו'תמליכוני עליכם'‬ ‫ורק כאשר מגיעים ל'ותשובה ותפילה וצדקה' וכו'‬ ‫על כל חלקי חייכם‪ ,‬ולאחר שהתפללנו על העיקר‪,‬‬ ‫'ואתה הוא מלך א"ל חי וקיים' אז צועקים אותו‬ ‫והמטרה של כבוד שמים ברורה לנו והוא מטרת‬ ‫בקול רם‪ ,‬ולאחר מכן פוצחים בנגינה נעימה‪ ,‬כי‬ ‫חיינו‪ ,‬אז אנו מפרטים את צרכינו הגשמיים 'כתבנו‬ ‫הכוונה הוא לעשות את העיקר עיקר שהוא גילוי‬ ‫בספר חיים טובים' כתבנו בספר פרנסה טובה‬ ‫כבודו יתברך ואז ממילא נכתב ונחתם בספרן של‬ ‫וכלכלה' וכו' כשכל כוונתינו היא אך ורק לכבודו‬ ‫צדיקים לשנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫[מלבד הטעם הפשוט שלא להתעסק בדברים‬ ‫שליליים בראש השנה]‪.‬‬ ‫ועל זה אומרים לנו חז"ל שהשטן מקטרג בראש‬ ‫השנה‪ ,‬ואנו תוקעים בשופר כדי לבלבלו‪ ,‬ומבואר‬ ‫ועל פי האמור לעיל אפשר להבין הטעם שבראש‬ ‫בתיקוני זוהר הנ"ל שהקטרוג של השטן לפני‬ ‫השנה היה ענין לנסוע ולהסתופף בצילם של‬ ‫הקב"ה הוא שאין עם ישראל מבקשים כבודו‬ ‫צדיקים ולהיות אצל הרבי [מבלד הטעם הפשוט‬ ‫יתברך‪ ,‬אלא דואגים הם לצרכי עצמם‪ ,‬והאמת‬ ‫ש'בראש השנה' צריך להיות אצל ה'ראש']‪ ,‬כי‬ ‫הוא שהקטרוג של השטן מורגש במחשבתינו‪,‬‬ ‫לצדיקים יש את הכח לגלות את הפנימיות שלנו‪,‬‬ ‫במשך ראש השנה מתגברות בנו הדאגות האישיות‬ ‫הם עוזרים לנו להתחבר ולחיות עם הרצון הפנימי‬ ‫הן בעניני פרנסה‪ ,‬או בריאות‪ ,‬או בני חיי ומזוני‪,‬‬ ‫שלנו‪' ,‬לעשות רצונך אלוקי חפצתי'‪.‬‬ ‫והשטן מנסה לפתות אותנו שנעביר את היום‬ ‫‪12‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫בספר הקדוש דעת‬ ‫משה על אביו המגיד‬ ‫וכדי שנוכל לגלות את הרצון הפנימי והאמיתי‬ ‫שלנו‪ ,‬הגדיל הקדוש ברוך חסדו עלינו ונתן לנו‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מקאזניץ זי"ע וז"ל‪:‬‬ ‫במתנה את חודש אלול שהוא ראשי תיבות 'אני‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫השנה‬ ‫שבראש‬ ‫לדודי ודודי לי' שפירושו שכל תשוקתינו היא רק‬ ‫היה שמח למאוד‪,‬‬ ‫לרבונו של עולם‪ ,‬וכביכול תשוקתו היא אלינו‪,‬‬ ‫ולכאורה ביום ההוא‬ ‫שהעבודה של חודש אלול הוא לגלות את הקשר‬ ‫לשמחה מה זו עושה‪,‬‬ ‫הפנימי שלנו להקדוש ברוך הוא‪ ,‬כמו שאומרים‬ ‫אמנם הוא הדבר אשר‬ ‫במזמור 'לדוד ה' אורי וישעי' 'אחת שאלתי מאת‬ ‫דברנו מחמת שהוא ראשית השנה יורד בו קדושה‬ ‫ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי' 'לך אמר‬ ‫וטהרה וכל טוב לכל ימי השנה‪.‬‬ ‫לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש'‪ ,‬אנו צריכים‬ ‫להבהיר לעצמנו את הרצון האמיתי שלנו להתקרב‬ ‫עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים‬ ‫לרבונו של עולם ולעשות לו נחת רוח‪ .‬והזוחלים‬ ‫ורועדים מיום בואך שכבר התחיל מתחילת חודש‬ ‫סדר המועדים הוא קודם ראש השנה ואחר כך‬ ‫אלול היה מצד גודל האחריות המוטלת עלינו‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬התורה מלמדת אותנו את סדר‬ ‫בראש השנה‪ ,‬כי ראש השנה הוא היסוד והשורש‬ ‫החזרה בתשובה‪ ,‬ראש השנה בו אנו ממליכים את‬ ‫של כל השנה‪ ,‬לפי המחשבות שלנו במשך ראש‬ ‫הקדוש ברוך הוא למלך עלינו‪ ,‬ומגלים ומבהירים‬ ‫השנה כך תיראה כל השנה שלאחריו‪ ,‬ועל זה אנו‬ ‫לעצמנו את רצוננו הפנימי והאמיתי שהוא‬ ‫צריכים להכין את עצמנו היטיב בחודש אלול כדי‬ ‫'לעשות רצונך אלוקי חפצתי'‪ ,‬וזה הדבר החשוב‬ ‫שנגיע לראש השנה עם לב טהור ובקשה אמיתית‬ ‫לנו באמת והמטרה בחיים‪ ,‬וזה התשובה הכללית‬ ‫וטהורה לגילוי כבוד שמים‪.‬‬ ‫לכל העונות דהיינו פשוט לשוב אל ה' ולחזור‬ ‫לחיות איתו שהיא הרצון והתשוקה להשם‪ ,‬עם‬ ‫מאידך גיסא צריך לזכור שראש השנה הוא יום‬ ‫היעד הברור של כבוד שמים כנזכר לעיל בארוכה‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬ונפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח תקצז)‬ ‫ולאחר מכן מבקש הקב"ה שנטפל בעונות שלנו‬ ‫וז"ל‪ :‬אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענים‬ ‫לקראת הטהרה של יום הכיפורים‪ .‬ועל זה הגדיל‬ ‫בראש השנה ולא בשבת שובה אמנם לא יאכלו‬ ‫ה' חסדו עלינו ונתן לנו עשרת הימים שהם ימי‬ ‫כל שבעם למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה'‬ ‫תשובה כמו שכתוב (ישעיה נה ו) 'דרשו ה' בהמצאו‬ ‫על פניהם‪ .‬וכתב במשנה ברורה רוצה לומר אף‬ ‫קראהו בהיותו קרוב' ודרשו חז"ל (ראש השנה‬ ‫שהוא יום הדין מכל מקום מצוה של 'ושמחת‬ ‫יח‪ ).‬וז"ל‪ :‬אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים‬ ‫בחגך' שייך גם בו‪ ,‬שגם הוא בכלל חג כדכתיב‬ ‫שבין ראש השנה ליום הכפורים‪ .‬ואז אנו יכולים‬ ‫'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו'‪ ,‬ונאמר‬ ‫לנסות לגלות גם את השורש הפרטי שהביא לעוון‬ ‫בנחמיה (ח) 'אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי‬ ‫מסוים‪ ,‬ולכן נתן לנו הקדוש ברוך הוא מצות עשה‬ ‫קדוש היום לאדונינו‪ ,‬ואל תעצבו כי חדות ה' היא‬ ‫של וידוי דברים כמו שכתוב (במדבר ה ז) 'והתודו‬ ‫מעוזכם' ע"כ‪ .‬ושמחים אנו להמליך עלינו את מלך‬ ‫את חטאתם אשר עשו'‪ .‬והטעם שצריך להתוודות‪,‬‬ ‫מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אמנם העבודה‬ ‫כי וידוי דברים הוא כח שהקדוש ברוך הוא נתן‬ ‫הוא להבטל לגמרי להקדוש ברוך הוא וזה דורש‬ ‫לנו שבעזרתו אנו יכולים לגלות שורשים נסתרים‬ ‫מאיתנו מאמץ וגבורה‪ ,‬אך עם זאת שמחים אנו כי‬ ‫הנעלמים אף מעיני עצמינו‪ ,‬כי לדיבור יש את‬ ‫זה רצוננו הפנימי בהמלכת השם‪ ,‬והיא המוכיחה‬ ‫הכח להוציא ולעורר ולגלות את הנפש ולהביא‬ ‫כי השמחה והאושר האמיתיים שלנו בחיים הם‬ ‫אותן לתודעת הגוף‪ ,‬וכאשר אנו חוזרים בתשובה‬ ‫לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו‪ .‬וכבר העיד‬ ‫‪13‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יחד‬ ‫אותו‪ .‬וכמו שהמשיל דבר זה בתנא דבי אליהו‬ ‫(פרק א) למלך שרואה את הזבלים שהוציאו עבדיו‬ ‫עלינו לבטא את‬ ‫בפה‬ ‫התשובה‬ ‫לבבי‬ ‫והשליכו כנגד פתח ביתו‪ ,‬והוא שמח שמחה גדולה‬ ‫כדי שהיא תתגלה‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫[ואפשר שזה הטעם שביום כיפור אנו שרים את‬ ‫מהנפש אל החיים‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫ה'אשמנו בגדנו' וכו']‪ ,‬יהודי בעצם מהותו קרוב‬ ‫המעשיים‪ ,‬שהשינוי‬ ‫להשם יתברך‪ ,‬העונות נוגדים את מהותו הפנימית‪,‬‬ ‫בנפש יהפוך לברור‬ ‫מזהמים את נפשו הטהורה ומעיקים עליו מאוד‪,‬‬ ‫ועקבי באופן שנוכל‬ ‫וכשהוא חוזר בתשובה הוא חש שמחה פנימית‬ ‫לחיות ולנהוג לפיו בפועל‪,‬‬ ‫עמוקה‪ ,‬כי הוא שב למהותו הטבעית‪ ,‬בית ומעון‬ ‫אדם נוטה לשקר לעצמו‪ ,‬בלי משים‪ ,‬כי קשה לו‬ ‫לשכינה הקדושה‪.‬‬ ‫להפגש פנים אל פנים עם חסרונותיו העמוקים‪,‬‬ ‫דבר זה יכול לגרום לו להתייאש‪ ,‬לגרום לתחושה‬ ‫ואפשר לבאר ענין זה על דרך אותו משל‪ ,‬למלך‬ ‫שהקדוש ברוך הוא אינו רוצה בו במצב זה ח"ו‪,‬‬ ‫שנסע יחד עם הפמליא דיליה ברחבי מדינתו‬ ‫ולכן הוא מתחמק מהאמת‪ ,‬אך כאשר האדם‬ ‫ועבר על יד כפר אחד ובו היה ילד שלא היה לא‬ ‫מקיים מצוה זו של וידוי דברים ומדבר על זה‬ ‫שום שמץ של השגה מה הוא מלך ומה זה מלכות‪,‬‬ ‫בשיח פתוח אזי נפתח אצלו סגור לבו‪ ,‬ומקיים‬ ‫ותפס אבן וזרקו על הכרכרה שבו נסע המלך‪ ,‬ומיד‬ ‫קשר אישי עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ונתברר אצלו‬ ‫תפסוהו ורצו לעשות בו שפטים כמורד במלכות‪,‬‬ ‫שאפילו כשמתגלה שורשים עכורים מאוד‪ ,‬עדיין‬ ‫וצוה המלך לעזוב אותו ולהביאו אליו‪ ,‬והכניסו‬ ‫הקדוש ברוך הוא נמצא איתו ורוצה בו ומצפה‬ ‫לביתו והרעיף עליו מכל טוב אשר לו והלבישו‬ ‫לתשובתו‪ ,‬ואז הוא יודע וחש שהקדוש ברוך הוא‬ ‫והאכילו והשקהו וכו'‪ ,‬ואז התחיל להשכיל מה הוא‬ ‫הרי ברא אותו והוא יוצרו ויודע יצרו‪ ,‬הקב"ה מבין‬ ‫מלך ומה זה מלכות‪ ,‬ותפס את ראשו והחל לצעוק‬ ‫אותנו כפי שאין איש בעולם שיכול להביננו והוא‬ ‫אוי לי וי לי מה עשיתי על מי זרקתי את האבן‪,‬‬ ‫ממתין ומצפה לנו כמו שאומרים בתפילות יום‬ ‫והנמשל מובן רק לאחר ראש השנה שנתברר‬ ‫הכיפורים 'כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו‬ ‫אצלנו האמת והרצון הפנימי שלנו אז תופסים אנו‬ ‫מדרכו וחיה‪ ,‬ועד יום מותו תחכה לו‪ ,‬אם ישוב מיד‬ ‫את עצמנו איך פשענו ומרדנו עד כי לא קמה רוח‬ ‫תקבלו'‪ ,‬וחז"ל גילוי לנו (יומא פו‪ ):‬וז"ל‪ :‬בא וראה‬ ‫בנו לקום מרוב שברון הלב‪ ,‬ולכן רק אז הוא העת‬ ‫שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם‪ ,‬מדת‬ ‫והזמן שצריך להתודות על החטאים והעונות‪,‬‬ ‫בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס‬ ‫כי החטא היא תוצאה חיצוני ומראה שמשהו‬ ‫הימנו ספק אין מתפייס הימנו‪ ,‬ואם תאמר מתפייס‬ ‫בפנימיותו מעוות‪ ,‬ולקבל קבלה מעשית ולהיטיב‬ ‫הימנו ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס‬ ‫את מעשינו החיצוניים בלבד מבלי לטפל בשורש‬ ‫בדברים‪ ,‬אבל הקדוש ברוך הוא אדם עובר עבירה‬ ‫הבעיה אין לו קיום‪ ,‬באופן כזה אנו עלולים מהר‬ ‫בסתר מתפייס ממנו בדברים שנאמר 'קחו עמכם‬ ‫מאוד ליפול שוב באותה רשת‪ ,‬אנו צריכים לשנות‬ ‫דברים ושובו אל ה''‪ ,‬ולא עוד אלא שמחזיק לו‬ ‫משהו במבט וביחס הכללי שלנו לחיים‪ ,‬באמונה‬ ‫טובה שנאמר 'וקח טוב'‪ ,‬ולא עוד אלא שמעלה‬ ‫שלנו ובהשקפת עולמינו‪ ,‬השינוי יכול להיות קטן‪,‬‬ ‫עליו הכתוב כאילו הקריב פרים שנאמר 'ונשלמה‬ ‫אך שינוי פנימי ושורשי‪ ,‬שינוי בתעלומות הלב‪,‬‬ ‫פרים שפתינו'‪ ,‬שמא תאמר פרי חובה תלמוד‬ ‫כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב סע'‬ ‫לומר 'ארפא משובתם אהבם נדבה'‪ .‬ואז מרוב‬ ‫ב) וז"ל‪ :‬ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה‬ ‫אהבתינו להקב"ה ולמרות הכאב והצער כשאנו‬ ‫החטא לעולם ע"כ‪ .‬על אף שיכול להיות שניכשל‬ ‫מגלים את החטאים והעונות שהיו בעוכרינו‪ ,‬בכל‬ ‫להבא‪ ,‬אך הנסיונות הם לא אותם נסיונות הם‬ ‫זאת שמחים אנו לגלות ולהסיר את המעיב על‬ ‫מעתה בצורה אחרת ממה שהיו עד עכשיו‪ .‬וזה‬ ‫אהבתינו וקרבתנו זו‪ ,‬זוהי זיכוך וטהרה‪ ,‬כמו קוץ‬ ‫סדה סדר ה'תשובה' כפי שאומר הרמב"ם (הלכות‬ ‫מכאיב שהיה נעוץ עמוק בבשר והצליחו להוציא‬ ‫‪14‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫ענני ה' חקיך אצורה'‬ ‫(שם קיט קמה)‪' ,‬יהיו‬ ‫תשובה פ"ב סע' ד) 'ומשנה שמו' כלומר שאני אחר‬ ‫ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים‪ .‬לחזור‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫לרצון אמרי פי והגיון‬ ‫בתשובה פירושו לשנות את המהות הפנימית‪.‬‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫לבי לפניך ה' צורי‬ ‫וגואלי'‪.‬‬ ‫וראה בספר השל"ה הקדוש (מסכת יומא הלכות‬ ‫תשובה) איך ובאיזה אופן צריך להתודות וז"ל‪ :‬וזה‬ ‫ומכאן עולים אנו‬ ‫סדר הוידוי‪ ,‬יפשפש במעשיו ויהיו לו לזכרון את‬ ‫בסולם המדריגות מדריגה‬ ‫אשר העוה‪ ,‬ויצטער ויבוש ויבכה‪ ,‬ויאמר‪ ,‬אוי לי מה‬ ‫אחר מדריגה ומגיעים לטהרת יום הכיפורים‬ ‫עשיתי איך מרדתי במלך מלכי המלכים הקדוש‬ ‫כמו שכתוב (ויקרא טז ל) 'כי ביום הזה יכפר‬ ‫ברוך הוא ובתורתו הקדושה‪ ,‬איך פגמתי בנשמתי‬ ‫עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'‬ ‫והחלפתי עולם עומד בעולם עובר‪ ,‬ומה אעשה‬ ‫תטהרו'‪ .‬ואיתא בספרים שהקב"ה מעלה את‬ ‫ליום פקודה ברדתי שחת‪ ,‬אללי לי ולבי עלי דוה‬ ‫בני ישראל במקום עליון מאד הנקרא 'לפני ה''‬ ‫ביותר במה שמרדתי במלך מלכי המלכים הקדוש‬ ‫לפני השתלשלות העולמות‪ ,‬מקום רם ונשגב‪,‬‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬הוא טהור ומשרתיו טהורים עושים‬ ‫מקום תשובה ופיוס‪ ,‬מקום שהרוחות והנפשות‬ ‫רצונו‪ ,‬ואני נבזה כלב סרוח חוטא מנוול‪ ,‬איך‬ ‫טהורים וקדושים ברורים ומלובנים בלובן טוהר‬ ‫טמאתי את עצמי‪ .‬הנני מתחרט בחרטה גמורה ולא‬ ‫העליון‪ ,‬אנו אומרים בכל בוקר 'אלוקי נשמה‬ ‫אעשה עוד כן כל ימי חיי‪ ,‬ואף אוסיף גדרים וסייגות‬ ‫שנתת בי טהורה היא' לכל יהודי יש נשמה טהורה‬ ‫והרחקות שלא אבוא לידי כך‪ ,‬ואחרי שובי נחמתי‬ ‫המשתוקקת אך ורק לעשות רצון קונה‪ ,‬אך במשך‬ ‫והנני מודה ועוזב וכו'‪ .‬אנא ה' אלהי ואלהי אבותי‪,‬‬ ‫השנה היא בגלות כלואה בתוך הרצונות האישיים‬ ‫בורא בראתני גדלתני זנתני פרנסתני וכלכלתני‬ ‫של הגוף‪ ,‬יום אחד בשנה‪ ,‬ביום הכיפורים‪ ,‬הנשמה‬ ‫עד היום הזה‪ ,‬ואנכי באולתי גמלתי הרע בעיניך‬ ‫יוצאת משיעבוד לגאולה משוחררת מרצונות‬ ‫עשיתי‪ ,‬וכעסתיך במעשי הרעים מידי יום יום‪,‬‬ ‫הגוף‪ ,‬ביום זה אנו שבים ומתרפקים אל חיק אבינו‬ ‫הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאוד‪ ,‬וחטאתי לפניך‬ ‫שבשמים עד כי הומשלנו ביום הכיפורים למלאכי‬ ‫בהרבה עבירות שבעולם‪ ,‬ובפרט עבירה פלונית‬ ‫עליון מלאכי השרת‪ ,‬כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר‬ ‫ופלונית שעשיתי במקום פלוני‪ ,‬הריני מודה ועוזב‬ ‫(פרק מה) וז"ל‪ :‬רבון כל העולמים יש לך עם אחד‬ ‫ומתחרט ותרחמיני כמו שנאמר (משלי כח יג)‬ ‫כמלאכי השרת שבשמים‪ ,‬מה מלאכי ישראל אין‬ ‫'ומודה ועוזב ירוחם'‪ ,‬נחמתי אשר עשיתי והריני‬ ‫בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה‬ ‫מקבל עלי שלא אעשה עוד וארחיק את עצמי‬ ‫ושתיה ביום הכיפורים‪ ,‬מה מלאכי השרת יחפי רגל‬ ‫בכל הרחקות מזה‪ .‬אנא אב הרחמים‪ ,‬הנני קורע‬ ‫כך ישראל יחפי רגל ביום הכיפורים‪ ,‬מה מלאכי‬ ‫את לבבי באנחתי לפניך‪ ,‬ובמסתרים תבכה נפשי‪,‬‬ ‫השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדים על‬ ‫ומבקש אני רחמיך וחסדיך כעני בפתח‪ ,‬לעזרני‬ ‫רגליהם ביום הכפורים‪ ,‬מה מלאכי השרת שלום‬ ‫בתשובה שלימה לפניך‪ .‬אבינו מלכנו‪ ,‬החזירנו‬ ‫ביניהם כך ישראל שלום ביניהם ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫בתשובה שלימה לפניך‪ .‬אבינו מלכנו‪ ,‬עשה למענך‬ ‫מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל‬ ‫ולא למעננו‪ .‬אבינו מלכנו עשה למען שמך הגדול‬ ‫נקיים מכל חטא ביום הכפורים‪ .‬והב"ה שומע‬ ‫הגבור והנורא שנקרא עלינו‪ .‬הריני מעכשיו כובש‬ ‫עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על‬ ‫את יצרי‪ .‬יהי רצון מלפניך אתה ה' רחום וחנון‬ ‫המזבח ועל המקום ועל הכהנים ועל כל הקהל‬ ‫הרוצה בתשובה‪ ,‬שיתהפכו זדונותי לזכיות‪ ,‬ומלאך‬ ‫מקטון ועד גדול ועל כל עונותיהם של ישראל‬ ‫רע יהיה טוב‪ ,‬ונאמר (תהלים כה ח) 'טוב וישר‬ ‫ועל כל העם שנאמר 'וכפר את מקדש הקדש' ע"כ‪.‬‬ ‫ה' על כן יורה חטאים בדרך'‪' .‬דרכיך ה' הודיעני‬ ‫טהרת יום הכיפורים דומה לטהרה שתהיה לעתיד‬ ‫אורחותיך למדני' (שם ד)‪' ,‬קראתיך ה' בכל לב‬ ‫‪15‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫זה אנו לא אוכלים ולא שותים‪ ,‬אנו מבטלים את‬ ‫לבא‪ ,‬ביום כיפור אין‬ ‫כל חיותנו להקב"ה‪ ,‬אין לנו שום רצון כשלעצמינו‪,‬‬ ‫אכילה ושתיה‪ ,‬הגוף‬ ‫רצוננו הוא לעשות רצונך‪ ,‬ביום כיפור הקב"ה נותן‬ ‫עם רצונותיו נחלש‬ ‫לנו את היכולת להיות בטלים אליו‪ ,‬הקב"ה מסיר‬ ‫והנשמה מתגלה‪ ,‬אנו‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫מאתנו את לב האבן‪ ,‬לב שיש לו צורה קבועה של‬ ‫טהורים כמלאכים‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫עצמו‪ ,‬ומעניק לנו במתנה לב בשר המתאים את‬ ‫כנשמה בלי גוף ביום‬ ‫עצמו לרצונו יתברך‪ ,‬יום כיפור הוא יום גאולה‬ ‫זה כשאנו פורשים‬ ‫וישועה כמו שדרשו חז"ל 'וישעי' ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫מגשמיות העולם הזה‬ ‫אנו רק צריכים להיות מוכנים לקבל את המתנה‬ ‫הרצון הפנימי הטהור שלנו‬ ‫הנפלאה‪' ,‬ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך‬ ‫זורח ומתגלה‪.‬‬ ‫לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען‬ ‫חייך'‪.‬‬ ‫המשנה האחרונה במסכת יומא מסיימת וז"ל‪:‬‬ ‫אמר רבי עקיבא‪ ,‬אשריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתם‬ ‫סוכות‬ ‫מטהרין‪ ,‬ומי מטהר אתכם‪ ,‬אביכם שבשמים‪,‬‬ ‫שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'‪.‬‬ ‫מטהרת יום כיפור אנו מגיעים לשמחת סוכות‪,‬‬ ‫ואומר 'מקוה ישראל ה''‪ ,‬מה מקוה מטהר את‬ ‫כי חג הסוכות הוא המשך ישיר של טהרת יום‬ ‫הטמאים‪ ,‬אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כמו שנתבאר בזוהר שלפני התקיעות‬ ‫כאשר אדם חוטא למלך בשר ודם‪ ,‬והמלך עורך‬ ‫(פרשת אמור קא‪ ).‬וז"ל‪ :‬כיון דההוא מקטרגא אזל‬ ‫לו משפט‪ ,‬הוא צריך להביא סנגורים ועורכי דין‬ ‫בההוא דורונא ואתפרש מנייהו‪ ,‬בעי קב"ה למחדי‬ ‫שימליצו טוב בעדו לפני המלך‪ ,‬אבל הקב"ה אינו‬ ‫בבנוי‪ ,‬מה כתיב 'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית' וגו'‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬הקב"ה עושה עמנו משפט והוא עצמו מסנגר‬ ‫'על כן קרא שם המקום סכות'‪ .‬כיון דיתבו בסכות‬ ‫עלינו והוא המטהר אותנו‪ ,‬כי בניו של מקום‬ ‫הא אשתזיבו מן מקטרגא‪ ,‬וקודשא בריך הוא חדי‬ ‫אנו‪' ,‬הוא אבינו הוא מלכינו הוא מושיענו'‪ ,‬כמו‬ ‫בבנוי‪ .‬זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי‬ ‫שאומרים בתפילה 'כי אנו עמך ואתה מלכנו' אנו‬ ‫ע"כ‪ .‬והגאון מוילנא זצ"ל מבאר שמצות סוכה‬ ‫בניך ואתה אבינו'‪ ,‬והקב"ה הוא 'הרוצה בתשובה‪,‬‬ ‫אינה זכר לענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל‬ ‫כמו שאומרים בתפילה 'כי לא תחפוץ במות המת‬ ‫בצאתם ממצרים בחודש ניסן‪ ,‬אלא היא באה כזכר‬ ‫כי אם בשובו מדרכו וחיה'‪' ,‬אשריכם ישראל'‬ ‫לענני כבוד אחרים‪ ,‬הקשורים לזמן הזה של השנה‪,‬‬ ‫ש'אביכם שבשמים' כביכול בכבודו ובעצמו מזה‬ ‫כשעם ישראל חטאו בחטא העגל סרו מהם ענני‬ ‫עלינו מי טהרה כדי לטהר אותנו‪ ,‬והקב"ה בעצמו‬ ‫הכבוד‪ ,‬ביום הכיפורים הקב"ה סלח לעם ישראל‬ ‫כביכול הוא המקוה המטהר אותנו כדי שנוכל‬ ‫על חטאם‪ ,‬אך ענני הכבוד עדיין לא חזרו אליהם‪,‬‬ ‫להתחבר אליו‪.‬‬ ‫משה רבינו התפלל תפילה מיוחדת שהקב"ה‬ ‫יחזור להנהיג את עם ישראל בחיבה יתירה 'ובמה‬ ‫כוחו של מקוה מים שהוא מטהר את הטמאים‪,‬‬ ‫יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך‪ ,‬הלוא‬ ‫אדם אינו יכול לחיות בתוך המים‪ ,‬כשאדם טובל‬ ‫בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל עם'‪ ,‬הקב"ה‬ ‫במקוה מים הוא מבטל את כל חיותו ומחזירו‬ ‫נענה לבקשתו וביום ט"ו בתשרי חזרו ענני הכבוד‬ ‫להקב"ה‪ ,‬ומבטא בזה שאין לו שום מציאות‬ ‫להקיף את עם ישראל‪ ,‬מצות סוכה היא זכר לענני‬ ‫עצמית כחומר בלי צורה כמו המים שהוא נמצא‬ ‫הכבוד השניים האלו‪ ,‬הסוכה מבטאת את קרבת‬ ‫בהם‪ ,‬ומוכן לקבל כל צורה שהקב"ה נותן לו‪ ,‬כל‬ ‫השם המיוחדת לה זוכה היהודי אחרי טהרתו‬ ‫רצונו הוא רק לעשות את רצון ה'‪ ,‬יום כיפור הוא‬ ‫מעונותיו ביום הכיפורים‪ ,‬כי מהענן שהיה על‬ ‫כמו מקוה גדול שכל כלל ישראל מטהרים בו‪ ,‬ביום‬ ‫‪16‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫למרכז חיינו‪.‬‬ ‫הכפורת כאשר הכהן גדול נכנס לפני ולפנים‪ ,‬כמו‬ ‫שכתוב 'כי בענן אראה על הכפורת'‪ ,‬נעשה מזה‬ ‫הסוכה הוא זכר‬ ‫ענני כבוד‪ ,‬ובצל סוכה זו שהם זכר לענני כבוד‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫לענני הכבוד‪ ,‬ענני‬ ‫האלו בתוכם אנו יושבים‪.‬‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫הכבוד היו גילוי‬ ‫בעם‬ ‫השכינה‬ ‫ימי חג הסוכות הם זמן שמחתינו‪ ,‬ימים שבהם‬ ‫מציאות‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫שואבים רוח הקודש‪ ,‬עד כדי כך שעליה אמרו‬ ‫רוחנית‪ ,‬בסוכות נכנסים‬ ‫במשנה 'כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה‬ ‫גם אנו לעולם של גילוי‬ ‫לא ראה שמחה מימיו‪ ,‬שמחה עצומה היתה בבית‬ ‫אלוקות‪ ,‬ולומדים לחיות את כל פרטי חיינו תוך‬ ‫המקדש‪ ,‬אמנם חסרנו כל אלה‪ ,‬אבל זמן שמחתנו‬ ‫חיבור להקב"ה‪ ,‬העבודה שלנו היא להפוך גם‬ ‫הוא‪ ,‬והביאור בזה הוא‪ ,‬ביום הכיפורים הקב"ה‬ ‫את הגוף לעבד השם‪ ,‬השמחה הגדולה הפורצת‬ ‫הושיע את נפשינו מקטרוג השטן 'ה' אורי וישעי'‪,‬‬ ‫בסוכות היא כי הגוף הגשמי נהפך ונהיה לעובד‬ ‫והעניק לנו ביטול וחיבור אליו‪ ,‬ובכך אנו ששים‬ ‫השם‪ ,‬בריקודי שמחה הגוף מתרומם מהארץ‪ ,‬זה‬ ‫ושמחים בסוכות‪ ,‬ביום כיפור הקב"ה טיהר אותנו‬ ‫מבטא שגם החלק הגופני והגשמי שלנו מתרומם‬ ‫במקוה והיזה עלינו מים טהורים‪ ,‬כעת אנו שואבים‬ ‫ומתעלה לקדושה‪ .‬מצות הסוכה עצמה מהוה‬ ‫ממי הטהרה הללו ושמחים שמחה גדולה‪ ,‬עבד‬ ‫ביטול שלם להקב"ה‪ ,‬בסוכות אנו עוזבים את‬ ‫המבטל עצמו למלך אינו שמח בביטול שלו‪ ,‬אבל‬ ‫בתינו ועוברים להתגורר בסוכה בצל השכינה‬ ‫אנחנו שונים מהעבד הזה כי אנו חלק אלוק ממעל‪,‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬בכך אנו מראים כי החוזק היחידה שלנו‬ ‫אנו במהותנו קשורים להקב"ה ומשתוקקים‬ ‫היא קרבת השם כשאנו ממלאים את רצונו של‬ ‫להבטל אליו‪ ,‬בסוכות אנו מראים להשם יתברך‬ ‫הקב"ה אנו רגועים וטוב לנו‪' ,‬ה' אורי וישעי ממי‬ ‫כמה אנו שמחים לעבוד אותו מתוך הביטול‬ ‫אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד'‪.‬‬ ‫והטהרה שהוא העניק לנו‪ ,‬האושר והשמחה הכי‬ ‫גדולים שלנו הם להיות מחוברים להקב"ה שהוא‬ ‫מצות ארבעת המינים בחג הסוכות בא גם כן‬ ‫מקור מחצבתנו‪.‬‬ ‫לרמז ענין זה‪ ,‬אנו נוטלים את ארבעת המינים‬ ‫שהם מן הצומח ומקיימים בהם את מצות השם‪,‬‬ ‫בימים הנוראים בררנו והבהרנו במחשבתינו‬ ‫בכך אנו מקדשים את החלקים המגושמים יותר‬ ‫ובליבנו שכל תפקידנו היא לעבוד את השם‪,‬‬ ‫של הבריאה‪ ,‬המצוה הזו מבטאת שאנו מזריחים‬ ‫בסוכות אנו מתחילים לחיות את עבודת השם‬ ‫את האלקות לתוך חלקי החיים הגשמיים שלנו‪,‬‬ ‫בפועל‪ ,‬לחיות את החיים המעשיים לפי ההכרה‬ ‫אנו מנענעים את ארבעת המינים לששת הכיוונים‬ ‫והביטול שהשגנו בראש השנה ויום הכיפורים‪,‬‬ ‫לארבע הרוחות וכלפי מעלה ומטה‪ ,‬ששת‬ ‫בסוכות הגוף מתחיל גם הוא לתרום את חלקו‬ ‫הכיוונים האלו כוללים את כל המציאות הגשמית‪,‬‬ ‫בעבודת השם‪ ,‬בסוכות לא צמים להיפך אוכלים‬ ‫כשאנו מנענעים את המינים אנו מקדשים בכך את‬ ‫ושותים בשר ויין ומעדני חג אבל בתוך הסוכה‪ ,‬אנו‬ ‫העולם הגשמי כולו‪ ,‬וכן איתא בספרים הקדושים‬ ‫נכנסים לסוכה עם כל הגשמיות אכילה שתיה שינה‬ ‫שארבעת המינים הם כנגד איברי הגוף שגם אותם‬ ‫ומטייל בסוכה‪ ,‬כל החיים שלנו נהפך למקשה אחת‬ ‫אנו מקדשים האתרוג הוא כנגד הלב‪ ,‬הלולב רומז‬ ‫של עבודת השם‪ ,‬בסוכות אנו מכניסים את הביטול‬ ‫על עמוד השדרה‪ ,‬ההדסים הם כנגד העיניים‪,‬‬ ‫להקב"ה לתוך החיים הגשמיים‪ ,‬אנו לומדים‬ ‫הערבות הם כנגד הפה‪ ,‬ובזה אנו רומזים שכל‬ ‫לאכול עם המחשבה שהשם עמנו הוא המאכילנו‪,‬‬ ‫הגוף שלנו והמציאות שלנו כל כולם נעשו חטיבה‬ ‫לומדים לישון כי זהו רצונו יתברך‪ ,‬לטפל בילדינו‬ ‫אחת של קירבה והשתוקקות להקב"ה‪.‬‬ ‫כי הם ילדי ישראל קדושים‪ ,‬אנו חוזרים לחיים‬ ‫גשמיים אבל אנו הופכים את הרבונו של עולם‬ ‫‪17‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫בידינו את ספר התורה שהוא הגילוי האלקי הכי‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫קרוב שיש לנו בעולם הזה‪ ,‬והכוונה היא ריקוד‬ ‫עם הקב"ה כביכול בכבודו ובעצמו‪ ,‬אנו שמחים‬ ‫שמיני עצרת אין שום‬ ‫ומתרגשים בקשר השלם שנוצר בינינו‪ ,‬כוחו של‬ ‫מצוה מיוחדת‪ ,‬שמו 'עצרת' על שם שעוצרים‬ ‫שמיני עצרת הוא לקבוע את הקשר להקב"ה‬ ‫בו ממלאכה‪ ,‬המצוה היחידה של היום טוב היא‬ ‫בליבנו עד שהוא יהפוך לחלק ממהותנו מציאות‬ ‫ביטול ממלאכה‪ ,‬עוד מסביר רש"י על השם‬ ‫פשוטה וברורה שלא תוכל להמחק לעולם‪,‬‬ ‫'עצרת' (אמור כג לו) 'עצרת הוא' עצרתי אתכם‬ ‫'עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם' זוהי‬ ‫אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה כך וכך ימים‪,‬‬ ‫מציאות של יחוד‪.‬‬ ‫כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר‪ ,‬בני‪ ,‬בבקשה מכם‬ ‫עכבו עמי עוד יום אחד‪ ,‬קשה עלי פרידתכם‪.‬‬ ‫אחרי שמחת תורה בעזרת השם נחזור לחיי היום‬ ‫נשאלת השאלה אם קשה הפרידה מה יועיל יום‬ ‫יום‪ ,‬נשקע שוב בטרדות ובעיסוקים שלנו‪ ,‬אך לא‬ ‫נוסף הרי שוב יהיו מוכרחים להפרד בסוף היום‪,‬‬ ‫נחזור להיות מה שהיינו פעם‪ ,‬החגים חוללו בנו‬ ‫אלא המטרה של יום העצרת היא לקבוע את‬ ‫שינוי פנימי עמוק‪ ,‬משהו במהות שלנו השתנה‪,‬‬ ‫הקשר בליבם עד ששוב לא יפרדו לעולם‪.‬‬ ‫והשינוי הזה ילווה אותנו גם אם לא תמיד נוכל‬ ‫לזהות אותו‪ ,‬כיון שהוא פנימי כל כך‪.‬‬ ‫בכל יום טוב יש מצוה מיוחדת המחברת אותנו‬ ‫להשפעה היחודית של היום‪ ,‬תקיעת שופר‬ ‫ונסיים מאמר זה בתפילה להקב"ה שנזכה תמיד‬ ‫מעוררת ומגבירה את הרצון הפנימי שלנו להמליך‬ ‫לישב באהלה של תורה מתוך בריאות גופא ונהורא‬ ‫את השם‪ ,‬העינוי והוידוי של יום הכיפורים הם כדי‬ ‫מעליא ושפע גדול‪ ,‬ושנזכה להיות כלים ראוים‬ ‫לטהר אותנו לבטל את הגוף לנשמה‪ ,‬מצות סוכה‬ ‫לקבל מ'הבאר' המשפיע עלינו בלי הפסק 'כי מן‬ ‫וארבעה מינים הם כדי להמשיך את האלקות לתוך‬ ‫הבאר ההוא ישקו העדרים' מתוך דיבוק חברים‪,‬‬ ‫חיי המעשה הגשמיים‪ ,‬בשמיני עצרת אין מצוה‬ ‫ונזכה לראות את אור פני ה'‪ ,‬ושרשפי התעוררות‬ ‫מיוחדת ביום זה אין אנו מתגברים על הגוף אין אנו‬ ‫אהבתך ותורתך יתמידו ויתרבו בלי הפסק‪ ,‬תחל‬ ‫מכניעים אותו ואף לא משתפים אותו‪ ,‬גוף ונשמה‬ ‫שנה וברכותיה‪ ,‬ושנזכה לקחת עמנו את ברכת‬ ‫נהיו ל'אחד' ואנו חיים את היחד הזה‪ .‬שמיני עצרת‬ ‫המועדים‪ ,‬כמו שאנו אומרים בתפילות הימים‬ ‫הוא יום היחוד‪ ,‬היום בו היהודי בשלמותו מיוחד‬ ‫טובים 'והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך‬ ‫ומאוחד עם הקב"ה 'חבוקה ודבוקה בך'‪ ,‬ובעת‬ ‫לחיים ולשלום לשמחה ולששון'‪ ,‬ושכל התפילות‬ ‫היחוד השלם כשאנו בבחינת יושבים ועטרותיהם‬ ‫והתקיעות והדמעות והסוכה והארבעה מינים‬ ‫בראשיהם ונהנין מזיו השכינה אז 'ויתיב מלכא‬ ‫והאושפיזין הקדושים ושמחת החג יתלוו עמנו‬ ‫עם רחימיה לההיא סעודתא עילאה מכל עידונין‬ ‫בבואנו להיכנס לשנה החדשה‪ ,‬ושנזכה להיות‬ ‫דעלמא‪ ,‬ובעוד דאיהו בלחודוי עם מלכא‪ ,‬שאיל‬ ‫חבוקים ודבוקים בך‪ ,‬לא תתנשי מינן ולא נתנשי‬ ‫ליה כל צרכוי ויהיב ליה'‪.‬‬ ‫מינך לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי‪ ,‬והקב"ה‬ ‫יעזור שיהיה שנת גאולה וישועה בבנין בית‬ ‫עורכים הקפות בשמיני עצרת‪ ,‬רוקדים עם‬ ‫המקדש‪ ,‬ונזכה כולנו יחד לקבל פני משיח צדקנו‬ ‫הספר תורה‪ ,‬שמחת תורה היא‪ ,‬ההקפות הן בעצם‬ ‫עם מלכינו בראשינו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ריקוד שהקב"ה כביכול רוקד עמנו‪ ,‬אנו מחזיקים‬ ‫‪18‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יחד‬ ‫הרב חיים מרדכי וולס הי"ו‬ ‫לבבי‬ ‫משגיח בישיבה גדולה 'שערי דוד׳‬ ‫שמחתינו‬ ‫זמן‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫כלל מצוות וענייני חג הסוכות‬ ‫בהבנה מרכזית אחת שבכוחה‬ ‫להוריד את ההשפעות בס"ד‬ ‫והעבודה למעשה בכל השנה‬ ‫מהי הכוונה‪ ,‬וכיצד הדברים אמורים למעשה –‬ ‫והמסתעף מזה – חסידות להלכה ולמעשה‬ ‫הושבתי את בני ישראל" והד' מינים הם לרגל זמן‬ ‫הקדמה‬ ‫האסיף‪ ,‬בכל מצוה ומצוה נאמר טעם אחר‪ .‬והיה‬ ‫נראה כאילו 'נשארו' כמה מצוות מתרי"ג מצוות‬ ‫ייחודיותו של חג הסוכות משאר המועדים כבר‬ ‫שלא היה היכן להכנס והכניסו אותן בחג הסוכות‪.‬‬ ‫מצאנו בתורה‪ .‬ועוד דבכל חג וחג ישנה מצוה‬ ‫ואנו ע"פ דרכנו נתבונן במהות החג‪ .‬ונבין כיצד כל‬ ‫אחת שמצוה התורה ליו"ט זה‪ ,‬כאיסור אכילת‬ ‫המצוות מתחברות ומשמשות את מהות החג וכולן‬ ‫חמץ וחיוב אכילת מצה וקרבן פסח בבית המקדש‬ ‫עבודה אחת‪.‬‬ ‫"על מצות ומרורים יאכלהו" מצות סיפור יציאת‬ ‫מצרים על פסח מצה‪ ,‬ומרור‪ ,‬כדכתיב "בעבור זה"‬ ‫זמן‪-‬שמחתינו‬ ‫בשעה שמצות ומרורים מונחים לפניך‪ .‬ושבועות‬ ‫הוא יו"ט על מצות ספירת העומר שבעה שבועות‬ ‫בודאי שמהות החג היא זמן שמחתינו‪ ,‬כמו שאנו‬ ‫והקרבת שתי הלחם בביהמ"ק‪ .‬ובר"ה יש מצות‬ ‫אומרים בתפילה וכמו דחזינן בתורה שעניין‬ ‫תקיעת שופר "יום תרועה יהיה לכם"‪ .‬וביוה"כ‬ ‫השמחה חוזר ונשנה בחג הסוכות שוב ושוב‪ .‬דבחג‬ ‫יש מצות עינוי "תענו את נפשותיכם‪ :‬ועבודת‬ ‫הפסח לא מוזכר כלל עניין שמחה‪ ,‬ובחג השבועות‬ ‫הכה"ג בביהמ"ק‪ .‬משא"כ ביו"ט סוכות נצטווינו‬ ‫נזכר פעם אחת בלבד‪ ,‬ואילו בחג הסוכות ג' פעמים‪.‬‬ ‫בכמה מצוות‪ ,‬ישיבה בסוכה וד' מינים‪ .‬ובנוסף‬ ‫וזה משום שמהות חג הסוכות היא חג שמשפיע‬ ‫לזה על מצות הקרבת הקורבנות המיוחדים שהיה‬ ‫עלינו שמחה‪ .‬ועיין בלשונו הזהב של הפלא יועץ‪,‬‬ ‫בביהמ"ק‪ .‬וכן הלכה למשה מסיני של ניסוך המים‪,‬‬ ‫שביאר בעניין סוכה שהיות שישראל היו שרויים‬ ‫ומצוה דרבנן או מנהג נביאים של "יום הערבה"‬ ‫בימי יראה ופחד הדין‪ ,‬ורצון ה' הוא שעיקר חיות‬ ‫בביהמ"ק‪ .‬ולכוראה אין נראה שיש קשר בין כל‬ ‫בניו יהיה בשמחה ובטו לבב‪ ,‬ולכך מיד עם סיום‬ ‫המצוות‪ ,‬דהסוכה היא זכר לענני כבוד או לסוכות‬ ‫ימי הדין והמשפט נתן ה' יתברך חג של השפעה‬ ‫ממש כדכתיב "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫‪19‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫השמחה ולמה אנו מצפים ומקווים שחג השמחה‬ ‫גדולה של שמחה‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ישפיע עלינו‪ ,‬יכולים אנו לעקוב אחר עצמנו‬ ‫שעבודתנו תהיה‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫עד כמה אנו שמחים‪ ,‬והאם אכן הוספנו ורכשנו‬ ‫בשמחה ובקירבה‪ ,‬כי‬ ‫שמחה ביריד הגדול של השמחה‪ .‬ואז מתעוררות‬ ‫הצ"ח קללות מגיעות‬ ‫מחשבות‪ ,‬כיצד נוכל באמת להיות בשמחה‪ ,‬בו‬ ‫כשעבודת‬ ‫דווקא‬ ‫בזמן שאין ספור עניינים וקשיים מכבידים עלינו‬ ‫ה' נעשית בלי שמחה‬ ‫ויושבים על ליבנו ואין מצבנו בשלמות כלל‪ ,‬וכיצד‬ ‫כדכתיב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך‬ ‫איפוא ניתן לחיות בהרגשה של שלימות ושמחה‪.‬‬ ‫בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" וביו"ט סוכות זמן‬ ‫אלא שדווקא מתוך מחשבות אלו עלינו להתבונן‬ ‫שמחתינו אנו מבטלים את הצ"ח קללות ע"י‬ ‫מה הם הדברים שיושבים על ליבנו‪ ,‬ומפריעים‬ ‫עבודת השמחה‪ .‬וכן שמעתי בשם הגר"א שהאדם‬ ‫לנו ולשמחתינו‪ ,‬ונבחר את הכלי הנכון שרכשנו‬ ‫אינו יכול להתקיים אלא מתוך פחד ומורא כ"א‬ ‫בחג בסוכות שבו נוכל היעזר ולהתגבר על הקושי‪,‬‬ ‫זמן מועט מאד כעשרה ימים שהם מניין הימים‬ ‫ונחיה בשמחה ובשלווה‪ .‬ועל כן נעבור נא על כל‬ ‫הנוראים‪ ,‬ושאר כל השנה צריך להיות בשמחה‪.‬‬ ‫מצוות החג וטעמיהן וסודותיהן כפי שנתגלה לנו‬ ‫ולכך ביו"ט סוכות אנו מקבלים השפעה של שמחה‬ ‫מהתנאים ואמוראים עד לספרי רבוה"ק‪ ,‬ונלמד‬ ‫לכל השנה כולה‪ ,‬כמו שהביא בפלא יועץ (שם)‬ ‫מהם כלים מעשיים לרכישת שמחה בכל מצב‬ ‫'מהאר"י' הק' שכל משהו של שמחה ביו"ט סוכות‬ ‫ובכל קושי‪ .‬וכל אחד ואחד יכול להתבונן ולהשכיל‬ ‫משפיע שמחה לכל השנה כולה ואם חסר לאדם‬ ‫ולמצוא בספה"ק עוד עניינם על לג הסוכות‬ ‫שמחה בחג‪ ,‬זה משפיע שיחסר לו שמחה באיזה‬ ‫ולתרגם זאת לעבודה למעשה לעניין השמחה‪.‬‬ ‫זמן בשנה‪ .‬וע"י התבוננות במצוות החג ע"פ מה‬ ‫ואנו נלמד ונעיין כפי שהאיר ה' לנו‪.‬‬ ‫שביארו בספה"ק ובספרי הקדמונים ובדבריהם‬ ‫הק' של התנאים והאמוראים נחזי כיצד כל מצוה‬ ‫האמונה בהשפעת החג‬ ‫ומצוה שציוותה לנו התורה בחג הזה היא כדי‬ ‫שנלמד ממנה ונקבל ממנו עוד כלי שיכול להביא‬ ‫מידת השמחה פועלת אצל כל אדם‪ ,‬אלא שהיא‬ ‫את האדם לשמחה‪ ,‬וכשנקבל כלי זה ונשתמש‬ ‫משתנה מאיש לרעהו ויש בה דרגות רבות‪ ,‬וננקוט‬ ‫בו במהלך כל בשנה נהיה תמיד בשמחה ונתגבר‬ ‫בשתי דוגמאות להמחשת העניין‪ .‬שני אנשים‬ ‫על כל הדברים שיכולים להפריע את השמחה‪.‬‬ ‫זוכים להשיא את בניהם בשעטו"מ והאחד כל‬ ‫ולפני שנתבונן במצוות החג ובטעמם ובעניינם‬ ‫כולו מלא שמחה בהרגשה הכי מושלמת שיכולה‬ ‫ונלמד מהם את הכלים שמביאים את האדם תמיד‬ ‫להיות "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"‪.‬‬ ‫ובכל מצב לשמחה‪ ,‬עלינו להתבונן במהות מצות‬ ‫ואילו אצל האחר הרגשת השמחה אינה בשלמות‪,‬‬ ‫השמחה‪ .‬ברור לכל בר דעת ששמחה אינה מוזיקה‬ ‫היות ורובצות על ליבו מחשובת בעניין ההוצאות‬ ‫קיצבית ומהירה בווליום גבוה‪ ,‬שרוקדים ומקפצים‬ ‫המרובות ועסוק הוא בחששות שמא הזיווג לא‬ ‫לצליליה עד לשמים‪ .‬ובוודאי שיש לזה איזה‬ ‫יעלה יפה ח"ו וכדו'‪ .‬הרי לנו שני אנשים שיש‬ ‫שהוא קשר למידת השמחה כמו שיבואר להלן‪,‬‬ ‫להם אותה סיבה לשמחה ואותה רמה של קירבה‬ ‫אבל אינה מהות השמחה כי הרי מצאנו בחז"ל‬ ‫לשמחה‪ ,‬ויתכן שהם אף מחותנים בשמחה זו‬ ‫שאין שמחה אלא בבשר ויין‪ ,‬ועוד כהנה וכהנהו‪,‬‬ ‫עצמה‪ ,‬זה משיא בנו וזה משיא בתו‪ ,‬והראשון‬ ‫א"כ עלינו איפוא להבין מהי מידת השמחה‪ .‬ובכן‪,‬‬ ‫שמחתו בשלימות על אף ההוצאות המרובות‬ ‫מידת השמחה היא הרגשה בלב של שלימות‪,‬‬ ‫והצד שאולי הזיווג לא יעלה יפה ח"ו‪ ,‬ואצל השני‬ ‫שהכל הולך כשורה ואין אף דבר שיושב על הלב‬ ‫בנוסף לסיבה של השמחה‪ ,‬משמשות גם סיבות‬ ‫ומעכיר את ההרגשה‪ .‬וכאשר ברור לנו מהי מידת‬ ‫‪20‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫ידעו דורותיכם כי‬ ‫להיפך השמחה שמפריעות את שלימות הרגשת‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫הושבתי‬ ‫בסוכות‬ ‫השמחה‪ .‬דוגמא נוספת לאידך גיסא‪ .‬שני אחים‬ ‫את בני ישראל"‪.‬‬ ‫שהיו מאוד קרובים לאביהם ע"ה שהסתלק לבית‬ ‫ולדעה אחת בגמ'‬ ‫עולמו בפתע פתאום ל"ע‪ .‬הראשון עצוב ומזועזע‬ ‫זה זכר לענני הכבוד‪,‬‬ ‫עד שאינו מסוגל להכיל את הצער‪ .‬ואצל אחיו‬ ‫כל‬ ‫שעל ידי העננים נתמלאו‬ ‫עדיין קיימת הרגשה של שמחה ושלווה‪ .‬השנוי‬ ‫מחסוריהם של ככל ישראל במדבר השמם שאינו‬ ‫ביניהם נובע ממידת ההשפעה שהשפיע עליהם‬ ‫מקום יישוב ואין בו את כל צרכי האדם‪ ,‬והישיבה‬ ‫זמן שמחתינו‪ .‬והאחד זכה לשפע רב יותר של‬ ‫בצל הסוכה נקראת בזוה"ק "צילא דמהימנותא"‪,‬‬ ‫מידת השמחה‪ ,‬ואילו השני זכה פחות‪ .‬וישנם‬ ‫דהיינו שהסוכה משפיעה על האדם אמונה‪,‬‬ ‫דברים שאינם משפיעים על פלוני להרגשה רעה‬ ‫והאמונה היא כח חזק להשפיע על האדם שמחה‪.‬‬ ‫לעומת חבירו שעליו אותם מקרים משפעים‬ ‫הן מצד דביקותו בה' שמולידה בו את ההרגשה‬ ‫הרגשה רעה וחיסרון במידת השמחה‪ .‬ויש לידע‬ ‫של "ואני קירבת אלוקים לי טוב" "הביאני המלך‬ ‫שזמן שמחתינו משפיע שמחה על כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫חדריו נגילה ונשמחה בך"‪ ,‬והן מצד שבכח האמונה‬ ‫וגם אם האדם לא יעשה שום פעולה ולא יחשוב‬ ‫ניתן למלא את כל מחסורינו "ודורשי ה' לא יחסרו‬ ‫מחשבות של שמחה‪ ,‬מכל מקום מעצם תוקפו‬ ‫כל טוב"‪ ,‬כל כמה שדורשים את ה' אין מרגישים‬ ‫ותפקידו והשפעתו של חג זה מושפעת עלינו‬ ‫הרגשה של חיסרון‪ .‬ולכך מחג הסוכות ניקח את‬ ‫שמחה‪ ,‬ועלינו להבין ולהאמין שכל משהו של‬ ‫כח האמונה‪ ,‬וכל השנה נדבר ונחשוב דברי אמונה‬ ‫שמחה רוגע ושלווה במשך השנה הושפע עלינו‬ ‫ובפרט בזמנים קשים‪ ,‬ומיד ישובו אלינו השמחה‬ ‫בחג הסוכות‪.‬‬ ‫והשלווה‪.‬‬ ‫כל המוסיף ומסיפים לו‬ ‫זמני תשובה‬ ‫אלא שכל כמה שנוסיף להתבונן ולחשוב‬ ‫ובאמת אמרו שהמאמינים והבוטחים בה' יתברך‬ ‫במהות מידת השמחה ובכלים השונים שמביאים‬ ‫בעוז ובתעצומות וחזקים במידה זו‪ ,‬הם תמיד‬ ‫את האדם לשמחה ולהתגברות על כל העניינים‬ ‫בשמחה ואורה‪ .‬אלא שריבוי בעוונות והחטאים‬ ‫שמפריעים את השמחה‪ ,‬וכל כמה שנשתדל‬ ‫המרחקים מה'‪ ,‬מקשים מאוד על האדם להגיע‬ ‫במהלך ימי השמחה להיות בשמחה‪ ,‬כך יושפע‬ ‫לאמונה שלימה שהיא קירבת ה' ודביקות בה'‪.‬‬ ‫עלינו יותר ויותר ממידת השמחה‪ .‬וכך נהיה יותר‬ ‫ולכן כדי להגיע להשפעה של שמחה מתוך אמונה‬ ‫ויותר שמחים במהלך השנה הבעל"ט‪ ,‬בכל עת‬ ‫ובטחון ודביקות בה' יתברך‪ ,‬מוכרח זמן שמחתינו‬ ‫ובכל רגע ובכל מצב‪ ,‬כמובא בספה"ק מהאר"י‬ ‫להיות תיכף וסמוך לזמן יום מחילת עוונות‪ .‬ולכך‬ ‫הק'‪ .‬וע"כ נוסיף להתבונן במהות השמחה ובכלים‬ ‫גם במהלך כל השנה נשוב אל ה' בתשובה שלימה‪,‬‬ ‫שניתן לרכוש ממצוות ועניינו חג הסוכות שנוכל‬ ‫ונבקש מחילה וכפרה על כל העוונות והחטאים‬ ‫להשתמש בהם במהלך השנה להגביר בקרבנו את‬ ‫כדי שנזכה לשוב להיות קרובים אליו‪ ,‬וכשנרגיש‬ ‫מידת השמחה‪.‬‬ ‫שחסר לנו במידת השמחה תיכף נשוב בתשובה‬ ‫מתוך הבנה שבה הדבר העיקרי שלוקח מאיתנו‬ ‫צילא דמהימנותא‬ ‫את השמחה האמיתית‪ .‬ובכח בתשובה נחשוב‬ ‫ונדבר דברי אמונה ובטחון שמולידים באדם את‬ ‫מצוה מן התורה לשבת בסוכה בכל שבעת‬ ‫מידת אהבת ה' ואז שמחתינו תהיה רבה ושלימה‪.‬‬ ‫הימים‪ .‬וכדכתיב בתורה טעם המצווה "למען‬ ‫‪21‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫ד' מיני תכונות‬ ‫דירת ארעי‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫בד' המינים מצאנו תכונות שונות‪ .‬הערבה היא‬ ‫עניין נוסף מצאנו‬ ‫ענף שמוסיף חן ויופי בלי טעם ובלי ריח‪ .‬ההדס‬ ‫במצוות סוכה והן‪ ,‬צא‬ ‫ִִחינו וערכו בעיקר בתכונת הריח שבו‪ .‬הלולב‬ ‫מדירת קבע [בבחינת‬ ‫טעמו הוא עיקרו‪ .‬והאתרוג משובח בטעם וריח‪.‬‬ ‫מצרים] ושב בדירת ארעי‬ ‫ומאגדים את כל המינים יחדיו‪ ,‬להבין שבכל‬ ‫[בבחינת סוכות ממש עשו לכם]‪ .‬והוא כנגד המ"ד‬ ‫מצב ניתן לשמוח ממשהו אחר‪ ,‬פעם ממראה‬ ‫של למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את‬ ‫פעם מטעם פעם מריח ופעם מכמה תכונות‬ ‫בני ישראל היינו סוכות ממש‪ .‬דבבחינה מסויימת‬ ‫יחד‪ .‬ומי שמצפה תמיד לשמוח מתכונה אחת‬ ‫הדירת קבע גורמת לאדם חיסרון בשמחה כמו‬ ‫מסויימת‪ ,‬מפסיד הרבה שמחה והנאה מתכונות‬ ‫שאמרו חז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה‪ ,‬שדואג‬ ‫רבות נוספות‪ .‬תמיד ניתן למצוא תכונה יחודית‬ ‫תמיד על שלימות הדירה‪ ,‬וחושש תמיד משינויים‬ ‫ומעניינת ולשמוח בה‪.‬‬ ‫שיכולים לקרות‪ ,‬משא"כ כשאדם חי בדירת ארעי‪,‬‬ ‫כל ענייני דירתו מתקבלים עליו בנחת ובשלווה הן‬ ‫ויעשו כולם אגודה אחת‬ ‫לטוב והן למוטב‪ .‬והוא שרוי יותר במצב של "שמח‬ ‫בחלקו"‪ ,‬שאינו בודק בכל עת כיצד יוכל להרחיב‬ ‫ועניין הנ"ל הוא שורש האחדות בכלל ישראל‬ ‫את דירתו ולפארה וכו'‪ .‬וזו אחת מהעצות שנתנו‬ ‫כדאיתא בגמ' שאגודת הד' מינים מרמז על אחדות‬ ‫לנו חז"ל להיות בשמחה תמיד‪ ,‬ע"י שגם לדירתנו‬ ‫המינים השונים בכלל ישראל‪ .‬האחדות והשלום‬ ‫הקבועה‪ ,‬גדולה ורחבה כפי שתהיה‪ ,‬נתייחס כאל‬ ‫מביאים שמחה רבה בישראל‪ ,‬ולהפך הפירוד‬ ‫דירת ארעי‪ ,‬ואז כל המקרים הקורים אותנו בעניין‬ ‫והמחלוקת גורמים להרבה צער וכאב בישראל‪.‬‬ ‫מגורינו יבואו אלינו הנחת ובשלווה ולא יטלו‬ ‫אין הברכה והשמחה שורה במקום מחלוקת כמו‬ ‫מאיתנו את מידת השמחה‪ .‬וזהו לאו דווקא לעניין‬ ‫שכל אחד מרגיש היטב‪ .‬וממצות ד' מינים ומצות‬ ‫הדירה‪ ,‬אלא אף לכל קנייני העוה"ז והגשמיות‬ ‫סוכה [סוכת שלום] נאמץ את מידת השלום‬ ‫ומקום עבודתו של אדם וכדו'‪ ,‬יש לייחס ערך של‬ ‫במשפחה ובין השכנים ובין החוגים השונים בכלל‬ ‫ארעי‪ .‬והעושה כך‪,‬חי כל ימיו ושנותיו בשמחה‬ ‫ישראל‪ ,‬בין איש לרעהו ובין איש לאשתו‪ ,‬בכלל‬ ‫בטוב ובנעימים בלי פחד ומורא כעס ועצבות‪.‬‬ ‫ובפרט ועי"ז יהיה אך שמח‪.‬‬ ‫ד' מינים המשמחים‬ ‫ד' מינים מן הצומח‬ ‫עניין השמחה נכתב בתורה ביחס לד' מינים‬ ‫נטילת ד' מינים והשמחה בהם אינם דווקא‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון" וגו' "ושמחתם‬ ‫בפירות משובחים כמו שמצינו במצוות אחרות‪,‬‬ ‫לפני ה' אלוקיכם" וגו'‪ ,‬ועלינו להאמין בדבריהם‬ ‫אלא דווקא בענפים ואפי' הפרי שאנו נוטלים‪ ,‬הרי‬ ‫הק' של הקדמונים שמבארים שד' מינים הלל הם‬ ‫טעם עצו ופריו שווה‪ .‬ומזה לומדים יסוד עצום‬ ‫מינים שמשמחים את האדם ע"י שנוטלם ומתחבר‬ ‫למידת השמחה‪ ,‬שעל האדם להתמקד בעשייתו‬ ‫אליהם‪ ,‬וזאת מאחר ששונים הם משאר מיני‬ ‫ולא בתוצאות‪ .‬השמחה היא דווקא בעשיה שהיא‬ ‫הצומח שצומחים ע"י מלאך העומד על גביהם‬ ‫הכח המצמיח את התוצאות ולא בתוצאות עצמו‪.‬‬ ‫ואומר להם גדל‪ ,‬משא"כ מינים אלו צומחים ע"כ‬ ‫כי עיקר האדם היא עשייתו עמלו ויגיעתו‪ ,‬וזה‬ ‫מאמר ה' ללא ממוצע של מלאך‪ .‬ולכך נטילת ד'‬ ‫החלק שקשור אליו ולתפקידו אבל התוצאות‬ ‫מינים אלו משפיע עלינו שמחה לכל השנה‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫ובעיקר כשיושב ללא‬ ‫אינם קשורות אליו כל אם לה' ית'‪ .‬והתוצאות הם‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫מעש כגון כשממתין‬ ‫רק בדיקה לאדם לבדוק האם הוא עושה מספיק‬ ‫לאיזה דבר‪ ,‬או לאיזה‬ ‫ואם בדק את עצמו היטב וראה שעשה כפי יכולתו‪,‬‬ ‫אדם‪ ,‬או בנסיעה‬ ‫אזי הוא שמח בעצמו ובעשייתו אפי' שמעשיו‬ ‫ממקום למקום מרגיש‬ ‫אינם ניכרים בתוצאות‪ .‬וגם שזוכה ורואה‬ ‫שיעמום‪ ,‬ומצפה שהזמן כבר‬ ‫ברכה בעמלו ופירותיו מתוקים וזאת יש ללמוד‬ ‫יעבור ויוכל להגיע לאיזה מקום שיוכל לעשות שם‬ ‫מהאתרוג שטעם עצו ופיריו שווה‪ .‬ובדרך זו כל‬ ‫משהו‪ .‬ניתן לנצל הזדמנויות מיוחדות אלו לעסוק‬ ‫ימיו יהיה בשמחה וחדוה ולא ידאג כלל מתוצאות‪.‬‬ ‫במחשבתו בעניין זה שמתבונן בעצם חיותו עד‬ ‫שמעורר בעצמו שמחה על עצמותו מצד הווייתו‬ ‫"ושאבתם מים בששון"‬ ‫ובפרט על אשר בחר ה' בו להיות מהעם הנבחר‪,‬‬ ‫"בנים אתם לה' אלוקיכם"‪ .‬וע"י ריבוי עסק‬ ‫ומכאן נגיע לנקודה פנימית שממנה ניתן לשאוב‬ ‫המחשבה בענין מרגיל את עצמו להיות תמיד‬ ‫שמחה עמוקה ואמיתית יותר‪ ,‬בכל מקום ובכל‬ ‫במידת השמחה‪ .‬ומשמחה זו מרבה הוא עוד הרבה‬ ‫מצב‪ ,‬והיא מרומזת בשמחה שהיתה בזמן שאיבת‬ ‫מים לניסוך על גבי המזבח‪ .‬שהמים הם השורש של‬ ‫סיבות לשמחה‪ .‬בשמחת בית השואבה מצאנו‬ ‫השפע וחיות העולם‪ .‬וזה מכח שהמים אין להם לא‬ ‫בחז"ל שהיו הרבה פעולות חיצוניות הקשורות‬ ‫מראה ולא טעם ולא ריח‪ ,‬אלא הם עצם הדבר כמו‬ ‫לשמחה כמו שירה וזמרה‪ ,‬ריקודים ופעלולים‪.‬‬ ‫שהוא‪ ,‬וזה מקור החיות‪ .‬בשונה מיין שיש לו טעם‬ ‫וכ"ז כדי שנוכל ללמוד מזה עוד כלים מעשיים‬ ‫מסויים ומראה מוגדר וריחו נודף‪ .‬ולעניין עבודת‬ ‫להגביר את מידת השמחה‪ .‬ועניין זה מתחלק‬ ‫השמחה‪ ,‬מעת לעת על האדם להתבונן במהותו‬ ‫לשניים‪ .‬א' שכל הפעולות הללו הם תוצאה ודרך‬ ‫ועצמותו‪ ,‬ולשאוב מזה חיות ושמחה‪ .‬עוד לפני‬ ‫ביטוי של מידת השמחה המציפה את האדם‪,‬‬ ‫איזו עשיה כל שהיא‪ ,‬עצם קיומו והוויתו כבר‬ ‫דכשאדם שרוי במידה מרובה של מידת השמחה‬ ‫מראה שיש בו צורך וחפץ‪ .‬עצם זה שהוחזרו לו‬ ‫אזי פורץ הוא את גבולותיו הרגילים‪ ,‬עד כדי שירים‬ ‫נשמתו וחיותו בקומו ממשכבו כבר מראה שה'‬ ‫וריקודים‪ .‬הרי שמצד אחד לאחר התבוננות ועסק‬ ‫חפץ בו‪ ,‬והוא נצרך בעולם שהוא תפקיד‪ ,‬והרגשה‬ ‫בפנימיות מידת השמחה וריבוי השפעת השמחה‬ ‫זו ממלאה אותו בשמחה‪ .‬וזו נקודת השמחה‬ ‫יש בזמן המסוגל לשמחה‪ ,‬השמחה פרצה גבולות‪.‬‬ ‫הפנימית והאמיתית ביותר‪.‬‬ ‫ומצד שני יש בפעולות לא שיגרתיות אלו לעורר‬ ‫את מידת השמחה באדם‪ ,‬כמו היסוד הידוע "אחרי‬ ‫כשדבר זה ברור בשכלו והרגשתו של האדם‪ ,‬אזי‬ ‫הפעולות נמשכות הלבבות"‪ ,‬וכן לימדונו חז"ל‬ ‫שרוי הוא בשמחה מעצם זה שהוא בעולם‪ .‬ושמחה‬ ‫שאם מרגיש האדם קושי גדול לעורר את מידת‬ ‫זו היא במידה שווה תמיד בכל מצב שהוא‪ ,‬בין אם‬ ‫השמחה בפנימיות ע"י עיסוק מחשבתו והפעלת‬ ‫הוא מסוגל לפעול ולעשות‪ ,‬ובין אם הוא נמצא‬ ‫רגשותיו למידת השמחה‪ ,‬יוכל להשתמש בעצות‬ ‫במצב שאינו מסוגל לעשות כלום ושוכב כאבן‬ ‫ומעשים חיצוניים כדי לעורר את הרגשותיו‬ ‫דומם רח"ל‪ ,‬תמיד מרגיש בליבו שעצם העובדה‬ ‫ומשם יוכל להמשיך אף לליבו פנימה לעורר‬ ‫שהוא חי בעולם‪ ,‬עושה הוא בזה נח"ר לבורא‬ ‫שם את פנימיות מידת השמחה ע"י התבוננות‬ ‫ית"ש שמחיה אותו ברגע זה ממש‪ ,‬כי לולא רצון‬ ‫בכל העניינים הנ"ל‪ .‬ומזה נלמד כשעוברים‬ ‫ה' ית' בעצם חיותו‪ ,‬הרי לא היה מחיה אותו כעת‪.‬‬ ‫עלינו זמנים קשים ותכבד עלינו העבודה‪ ,‬עלינו‬ ‫וא"כ שמח הוא כעת בנח"ר שיש לה' ית' מעצם‬ ‫לעורר בעצמינו את מידת השמחה נעשה איפוא‬ ‫חיותו‪ .‬ומפעם לפעם על האדם להתבונן בדבר זה‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫שנים דרכו סלולה ומוכנה‪ ,‬והוא המשך הדורות של‬ ‫פעולות ומעשים‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫אלפי שנים וחלק משלשלת זהב הנמשכת אלפי‬ ‫חיצוניים כמו שירה‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫שנים‪ ,‬מקבל הוא מזה כח וחיות ומבטל מעצמו כל‬ ‫ושאר‬ ‫וריקודים‬ ‫פחד וחרדה מכל מיני דברים שיכולים לבטל אותו‬ ‫פעולות שמשמחות‬ ‫ממידת השמחה‪ .‬והוא מרגיש שכשם שאבותיו‬ ‫ומשחררות את מוחנו‬ ‫לדורותיהם עומדו איתן בכל מצב‪ ,‬ופרותיהם‬ ‫מעיסוק‬ ‫ומחשבתנו‬ ‫ופירות פירותיהם נמשכים ומפארים ומהנים את‬ ‫בדברים שגורמים לנו להרגיש הרגשות שמונעות‬ ‫העולם עד עצם היום הזה‪ ,‬כן הוא עצמו ימשיך‬ ‫מהשמחה להיות מורגשת בליבנו‪.‬‬ ‫להוסיף את טעמו ומתיקותו הייחודית להמשך‬ ‫הדורות‪ .‬וכ"ז מכח ההרגשה של החיבור והקשר‬ ‫וכן מצאנו אצל גדולי ישראל לדורותיהם‬ ‫שלו לדורות הקודמים‪ .‬וכן עניין רועי ישראל‬ ‫שמפעם לפעם היו עוסקים במעשים שונים‬ ‫מכניס בו כח וביטחון שאינו לבד‪ .‬ובכל פרשת‬ ‫שיש להם בהם חוש והנאה ועי"ז היו משחררים‬ ‫דרכים שאינו יודע להיכן פניו מועדות‪ ,‬יש מי‬ ‫את עצמם מהרגשות של עצבות‪ .‬וכן מצאנו אצל‬ ‫שיראה ויאיר לו את הדרך‪" ,‬ועשית ככל אשר‬ ‫התנאים והאמוראים שלפני הלימוד היו אומרים‬ ‫יורוך"‪ ,‬וזה נותן לו תקווה ואחרית‪ ,‬ומסיר ממנו‬ ‫מילתא דבדיחותא ועי"ז היו מעוררים את מידת‬ ‫כל דאגה‪ .‬וממילא יוקל מעליו כל דבר המעיק לו‪,‬‬ ‫השמחה כדי שיוכלו ללמוד את תורת ה' בשמחה‪,‬‬ ‫ויוכל להתמיד במידת השמחה‪.‬‬ ‫ובוודאי שמתוך כך הגיעו להרגשת שמחה אמיתית‬ ‫"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה"‪.‬‬ ‫יום הערבה‬ ‫ולכן אמרו חז"ל אין שמחה אלא בבשר ויין‪,‬‬ ‫דבוודאי אין זה עצם מהות מידת השמחה‪ ,‬אלא‬ ‫מצאנו בחז"ל שלקראת סיום חג הסוכות היו‬ ‫דרך לביטוי ואוירה חיצונית של שמחה‪ ,‬ומתוך‬ ‫עושים יום מיוחד ומעין יו"ט יותר משאר ימי‬ ‫כך יכולים להגיע לעצם מידת השמחה‪ .‬ולהאיר‬ ‫חול המועד‪ ,‬ונקרא יום הערבה ע"ש שהיו מרבים‬ ‫בענין זה‪ ,‬דבוודאי פעולות אלו צריכות להיעשות‬ ‫במנהגים עם הערבה‪ .‬ובוודאי שטמונים בזה‬ ‫בכשרות ובדרך התורה וע"י חסידים ואנשי‬ ‫עניינים נשגבים וכוונות נעלות ע"פ פרד"ס‪ .‬ואנו‬ ‫מעשה כמו שראינו בשמחת בית השואבה של‬ ‫ע"פ דרכנו כאן נבין כיצד עניינים אלו מתחברים‬ ‫בית המקדש‪ ,‬ורק אז יוכלו הפעולות למשוך את‬ ‫ונותנים למידת השמחה‪ .‬שהיות ויום זה עם‬ ‫הלבבות לקדושה וטהרה ושמחה של מצווה ושל‬ ‫מנהגיו וענייניו הוא חלק מזמן שמחתינו‪ ,‬בוודאי‬ ‫דביקות בה' ית'‪ .‬משא"כ כשפעולות אלו נעשות‬ ‫הם קשורים ומוסיפים למהות החג שהיא מידת‬ ‫ע"י פורקי עול ואנשים שאינם יראים ושלמים‪,‬‬ ‫השמחה‪ .‬רואים אנו בחז"ל שקבעו ביום זה‬ ‫בוודאי שפועלות להיפך הגמור ומביאות להוללות‬ ‫ריבוי של תפילה ובקשה על כל העניינים‪ .‬וזה‬ ‫ופריצות ושמחה שיקרית שאין לה אחיזה וקיום‬ ‫נראה כעין יום סיכום וקיבוץ של כל ההשפעות‬ ‫כלל וד"ל‪.‬‬ ‫שהושפעו עלינו בימי החג ע"י עצם קדושת‬ ‫הימים ומצוותיהם המיוחדות‪ ,‬ולפעול ע"י הורדת‬ ‫שבעה רועים‬ ‫השפע לעולם הזה‪ ,‬למלאות כל מחסורנו‪ ,‬ושכל‬ ‫השנה כולה תבוא עלינו לטובה כתיקונה ללא‬ ‫עוד מצאנו עסק גדול בחג הסוכות בעניין האבות‬ ‫תקלה ומחסור‪ .‬והרי עיקר הקושי בכל תקלה‬ ‫הק' ושבעה רועים ויסודו בזוה"ק‪ .‬בעניין זה טמון‬ ‫ומחסור הוא הדאגה והחוסר בישוב הדעת‬ ‫כח גדול עד מאוד לעורר את מידת השמחה‪.‬‬ ‫הנגרמים מההתמודדות‪ .‬ומלמדים אותנו חז"ל‬ ‫דכשאדם מתבונן ביסודותיו ומגלה שכבר אלפי‬ ‫‪24‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יחד‬ ‫לבבי‬ ‫מאמרי חסידות‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪,‬‬ ‫דכדי לשוב ליישוב הדעת ולשלוות הנפש‪ ,‬עלינו‬ ‫מראשי החבורות‬ ‫ומשפיעי אנ"ש‬ ‫והן מצד מהות‬ ‫להרבות בתפילה ולשפוך שיח לפני ה' ית' ולקיים‬ ‫שדוד‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫מאמר חז"ל "דאגה בלב איש ישיחנה"‪ ,‬דאם‬ ‫המלך ע"ה מנה את‬ ‫כשמשוחחים עם בו"ד הדבר מועיל להפחית את‬ ‫כל הכוחות הגנוזים‬ ‫הדאגה‪ ,‬כ"ש כשמשוחחים עם מלך מלכי המלכים‬ ‫בתורה "תורת ה' תמימה‬ ‫הקב"ה אבינו מלכנו‪ .‬ובוודאי שעיקר השיחה צריך‬ ‫משיבת נפש‪ .‬עדות ה' נאמנה מחכימת פתי‪.‬‬ ‫להיות עם ה' ית' ואז תועיל בוודאי‪ .‬דמלבד שע"י‬ ‫פיקודי ה' ישרים משמחי לב‪ .‬מצוות ה' ברה‬ ‫התפילה והבקשה ממי שהכל שלו‪ ,‬שיכול למלאות‬ ‫מאירת עיניים‪ .‬יראת ה' טהורה עומדת לעד‪.‬‬ ‫כל מחסורו‪ ,‬ואם יודע שזו תכלית הטוב ואם מוצא‬ ‫משפטי ה' אמת צדקו יחדיו‪ .‬הנחמדים מזהב ומפז‬ ‫חן בעיני המלך‪ ,‬בוודאי יקבל את תפילתו וימלא‬ ‫רב‪ ,‬ומתוקים מדבש ונופת צופים"‪ .‬וגם ביום שמיני‬ ‫כל משאלותיו בדבר ישועה ורחמים‪ ,‬עצם השיחה‬ ‫עצרת יום שמחת תורה אנו אומרים בתפילה "זמן‬ ‫על מחסורו ועל הקושי‪ ,‬ועל בלבול הדעת ופיזור‬ ‫שמחתינו" שגם מהות רגל זה היא ג"כ להשפיע‬ ‫הנפש הנגרמים מהחיסרון‪ ,‬ישיב לו את שלוות‬ ‫עלינו שמחה לכל השנה‪ ,‬וזה ע"י שמחת התורה‬ ‫נפשו ואת השמחה והתקווה‪ ,‬וזו עצה טובה ויסוד‬ ‫כי אין שמחה כשמחת התורה שהיא השלימות של‬ ‫גדול בכל עת‪ ,‬ובפרט כשהאדם שרוי בעצבות‬ ‫כל הבריאה כולה‪.‬‬ ‫ויאוש ממחסור וחידלון‪ ,‬עליו להרבות בתפילה‬ ‫ובשיחה עם ה' ית' הן על עצם המחסור‪ ,‬ולבקש‬ ‫שיתמלא בקרוב בניקל אם זה טוב עבורו‪ ,‬והן על‬ ‫כל הקשיים וההתמודדויות הנגרמים מכך‪ ,‬שה' ית'‬ ‫יתן לו כח ודעת להיות חזק ואמיץ לב‪ ,‬כי הוא לבדו‬ ‫"ה לשבורי לב ומחבש לעצבותם" "ובידך לגדל‬ ‫ולחזק לכל"‪.‬‬ ‫אין שמחה כשמחת התורה‬ ‫הסיום של כל ירח האיתנים וימי הרחמים‬ ‫והסליחות וימי השמחה הוא חג שמיני עצרת‬ ‫שהוא רגל בפני עצמו‪ ,‬והוא הפסגה שאליה אנו‬ ‫עולים לדרגה ע"י העבודה בחודשים שקודמים‬ ‫ליום זה‪ .‬כי כן גילו לנו הצדיקים‪ ,‬שהכל הוא‬ ‫כדי להגיע להכרה עי "ה' הוא האלוקים אין עוד‬ ‫מלבדו"‪ ,‬וידעו הגאונים שעלינו לחבר את סיום‬ ‫הימים הק' עם שמחת התורה שבאה ע"י סיום‬ ‫והתחלה של עסק התורה‪ ,‬שמבטא עסקי תמידי‬ ‫שאין לו סוף והתחלה‪ ,‬אלא בהם נהגה יומם‬ ‫ולילה‪ .‬אומרים הצדיקים ש'עצרת' הוא מלשון‬ ‫איסוף ושמירת הקדושה וההשפעה בם‪ ,‬וזה ע"י‬ ‫עסק התורה‪ .‬הן באופן סגולי שיש בסגולת התורה‬ ‫להשפיע על האדם את כל ההשפעות הטובות‬ ‫‪25‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫אמרי‬ ‫מאת נזר קהילתנו הבלתי נשכח‬ ‫לב‬ ‫הרה"ח רבי מאיר ויסלובסקי זצ"ל‬ ‫מראשי חבורות האברכים‬ ‫קדושת ומעלת‬ ‫נעילת החג‬ ‫במשנת רועי‬ ‫אגורה‬ ‫החסידות‬ ‫באהלך‬ ‫עולמים‬ ‫הוסיף המגיד רבי שלום זצ"ל הסבר מתוק‬ ‫סיפר המגיד הירושלמי הנודע‪ ,‬הצדיק רבי שלום‬ ‫למשלו‪:‬‬ ‫שבדרון זצ"ל‪:‬‬ ‫בימים עברו‪ ,‬מקדמת דנא‪ ,‬יכלו להטיף מוסר‬ ‫היינו ילדים כבני שתים עשרה‪ ,‬אהבנו להתכנס‬ ‫בגלוי‪ .‬יהודי שמע תוכחה ואמר לעצמו‪ :‬כן‪ ,‬בוודאי‬ ‫באחד החדרים ולדרוש‪ .‬כל ילד עלה בתורו ודיבר‪.‬‬ ‫הדרשן מתכוון אלי‪ ,‬אני מוכרח להשתנות‪ ,‬אם‬ ‫כשהגיע תורי‪ ,‬סיפרתי להם סיפור‪:‬‬ ‫לא אני עלול ח"ו להתדרדר יותר ויותר‪ .‬לא כן‬ ‫בתקופתנו‪ ,‬כששומעים דברי תוכחה מתקוממים‬ ‫לאב אחד היו שני ילדים חולים‪ .‬ילד גדול וילד‬ ‫ומתרגזים‪ ,‬ולאחר שהסתיימה הדרשה רוצה כל‬ ‫קטן‪ .‬קרא האב לבן הגדול‪ ,‬הושיבו לצדו ואמר‪:‬‬ ‫אחד להבין שמתכוונים לחברו לספסל‪... .‬זה שישב‬ ‫יענקל'ה‪ ,‬למען בריאותך אתה מוכרח לקחת‬ ‫לידי בדרשה הוא זקוק לתרופה‪.‬‬ ‫תרופה‪ .‬נכון‪ ,‬התרופה מרה וחריפה‪ ,‬אך אם לא‬ ‫תלגום ממנה את הכמות הראויה לך‪ ,‬מחלתך‬ ‫על כן ‪ -‬סיים הרב שבדרון‪ :‬בימינו יש לדבר‬ ‫תתגבר ומצבך יתדרדר‪ .‬הילד הגדול מיאן‪ .‬הרים‬ ‫בסגנון רך יותר ולתבל את דברי המוסר והתוכחה‬ ‫האב עיניים כעוסות אל הילד וגער בו‪ :‬פתח פיך!‬ ‫במילתא דבדיחותא‪ ,‬ואז כשהלב פתוח והפה‬ ‫פתח הילד את פיו ולגם מהתרופה‪.‬‬ ‫פעור‪ ,‬יש סיכוי להשקות בתרופה‪...‬‬ ‫כעת הגיע תורו של הילד הצעיר‪ .‬הושיבו האב על‬ ‫על דרך זה יש לנו את סדר ימי הדין והרחמים‪.‬‬ ‫ברכיו ושיחק עמו‪ .‬סיפר לו סיפורים‪ ,‬בדיחות‪ ,‬חייך‬ ‫תחילה יש יום א' דר"ה 'יומא דדינא קשיא'‬ ‫וצחק אתו‪ .‬בשלב מסויים צחק הילד במלוא פיו‪,‬‬ ‫ולאחריו 'יומא דינא רפיא'‪ ,‬ואח"כ עשי"ת‪ ,‬ויום‬ ‫מיהר האב לנצל את ההזדמנות ויצק בזריזות את‬ ‫הקדוש‪ .‬כנאמר בתפילת ונתנה תוקף‪" :‬בראש‬ ‫התרופה לפיו של הקטן‪.‬‬ ‫השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון"‪ .‬ותיכף‬ ‫לאחר שהסתיימו ימי היראה מתחילים ימי‬ ‫עמד שם אדם תמים ואמר‪ :‬ראו נא איך הוא אוהב‬ ‫האהבה השמחה והרצון‪ .‬החל ממוצאי יוה"כ עד‬ ‫את הבן הקטן יותר מאשר את הבן הגדול‪...‬‬ ‫ערב סוכות‪ ,‬וביותר בחג הסוכות גופא‪ ,‬כדברי‬ ‫‪26‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫אמרי‬ ‫לב‬ ‫קדושת ומעלת‬ ‫ירח‬ ‫שלאחר‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א בספה"ק קדושת לוי‪,‬‬ ‫נעילת החג‬ ‫נקרא‬ ‫האיתנים‬ ‫על דברי המדרש תנחומא‪" ,‬ולקחתם לכם ביום‬ ‫במשנת רועי‬ ‫והוא‬ ‫"מרחשוון"‬ ‫הראשון" ‪ -‬ראשון לחשבון עוונות‪:‬‬ ‫החסידות‬ ‫ע"ש "רחושי מרחשין‬ ‫שפוותן"‪ ,‬כי השפתיים‬ ‫חז"ל קבעו שהעושה תשובה מיראה‪ ,‬זדונות‬ ‫עוד ממללים את התפילות‬ ‫נעשים לו כשגגות‪ ,‬אך העושה תשובה מאהבה‪,‬‬ ‫של הימים הנוראים שזה עכשיו נגמרו‪.‬‬ ‫זדונות נעשים לו כזכויות‪ ,‬וכל עבירה שעשה‪,‬‬ ‫וחזר עליה בתשובה מאהבה מעתה נוספת היא לו‬ ‫עתה כאשר הגיע הזמן שכל אחד חוזר למלאכתו‬ ‫כמצוה בחשבון מצוותיו‪.‬‬ ‫איש איש לדרכו‪ ,‬אומר כל איש בלבו מי יתן והיה‬ ‫לבבי זה של חודש תשרי‪ ,‬ימי הרחמים והסליחות‪,‬‬ ‫הנה בימים הנוראים ראש השנה עשרת ימי‬ ‫בכל יום ויום מימות החול‪ .‬מתמלא הלב של‬ ‫תשובה ויום הכיפורים‪ ,‬בימים בהם כל נפש‬ ‫ישראל ומשתוקק בערגה וכיסופין להקב"ה‬ ‫רועדת‪ ,‬חלה ויראה מאימת הדין‪ ,‬לבטח עושים‬ ‫שימשיכו האורות וקרבת ה' שזכינו לו בימי החג‪.‬‬ ‫הכל תשובה‪ ,‬אך תשובה מיראה היא זו‪ ,‬ובתשובה‬ ‫למען האמת‪ ,‬המיית הגעגועים הללו אינן רגשות‬ ‫מיראה נעשים הזדונות רק כשגגות‪ .‬שגגות הם‬ ‫חיצוניים בלבד‪ ,‬אשר כל בר דעת סולד מכך‪,‬‬ ‫עדיין עוונות‪ ,‬אם כי כמובן עוונות קלים יותר‬ ‫וכל בעל‪-‬שכל שונא התרגשות מנותקת שבאה‬ ‫מזדונות‪ .‬אך בחג הסוכות זמן שמחתנו‪ ,‬שבים‬ ‫ללא הבנה והשכלה‪ .‬כי הרגשים מרטיטים אלו‬ ‫ישראל עם הקודש וחוזרים ועושים תשובה‬ ‫יסודם בהררי קודש בדברי חז"ל בתקוני זוהר הק'‬ ‫משמחה עליונה או אז נהפכים העוונות לזכויות‪.‬‬ ‫שמפרש הפסוק "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב"‬ ‫– אלו הם נעילת החגים והזמנים והמועדים‪ .‬ע‪.‬כ‪.‬‬ ‫ואת זאת מלמדנו המדרש "ראשון לחשבון‬ ‫לומר לך שהכתוב משבח את פעמי הלב של עם‬ ‫עוונות"‪ ,‬כיון שבחג הסוכות עושים תשובה‬ ‫ישראל בעת נעילת החג‪.‬‬ ‫מאהבה ומשמחה‪ ,‬אזי עורכים בשמים שוב חשבון‬ ‫העוונות של פעם‪ ,‬כי אותם עוונות נהפכו עתה‬ ‫נשאלת השאלה‪ :‬מה מקום יש להתרגשות זאת?‬ ‫לזכויות‪ .‬ע"כ תודה"ק‪.‬‬ ‫היכול נוכל לסובב את השעות והימים לאחור?‬ ‫היכול נוכל לחזור לימים הטהורים והמרוממים‬ ‫אהבה רבה זו מתעצמת עוד יותר בשמחת תורה‬ ‫שכבר עברו וחלפו‪ ,‬הלא למיטב ידיעתנו השעות‬ ‫שהוא התכלית של כל הימים נוראים והתכלית של‬ ‫והימים נעים ומתהלכים אל כיוון העתיד בלבד‪.‬‬ ‫כל השנה‪ ,‬כדמתאמרא משמיה דהרה"ק מרוזין‬ ‫התשובה היא‪ ,‬למרבה הפלא‪ ,‬כן‪ .‬אנו יכולים! אנו‬ ‫זיע"א שיום שמחת תורה הוא יום הגדול שבכל‬ ‫בפירוש יכולים לגרום שיאירו עלינו כל האורות‬ ‫השנה והוא יסוד כל השנה‪.‬‬ ‫הקדושים הללו בכל ימות השנה‪ .‬אם רק ניתן‬ ‫את דעתנו על הימים שחלפו ואינם עוד‪ .‬אם רק‬ ‫לב מי לא מתפלץ מרוב ערגה וכיסופין‪ ,‬לאחר‬ ‫נתמלא בהרגש אמיתי וכנה שהחמצנו ופספסנו‪,‬‬ ‫שהתחממנו זה ירח ימים קדושים ונשגבים‬ ‫ונשתוקק בלבבנו לאמר‪ :‬מי יתן לנו שנוכל לסובב‬ ‫בלבת אש להבת שלהבת בצילא דמהימנותא‬ ‫את השעונים לאחור‪...‬‬ ‫בצל כ"ק מרן רבינו שליט"א‪ ,‬שחלפו עברו להם‪,‬‬ ‫ואנו מתרפקים שואלים את עצמנו "ווי זענען די‬ ‫והדברים מפורשים יוצאים בדברי בעל 'ערוגות‬ ‫הייליגע טעג‪ ,‬זיי זענען שוין אוועק געגאנגען‪"...‬‬ ‫הבושם' זצ"ל לפרש הפסוק "וישכון ישראל בטח‬ ‫ואמר המגיד מקאזניץ זיע"א שהשם של החודש‬ ‫‪27‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫אמרי‬ ‫לב‬ ‫קדושת ומעלת‬ ‫בטח בדד‪ ,‬דמשה רבינו ברך את ישראל דיכולין‬ ‫בדד עין יעקב" וגו'‪,‬‬ ‫נעילת החג‬ ‫להיות בטוחים‪ ,‬אפי' כשהימים הקדושים כבר‬ ‫וזלה"ק‪:‬‬ ‫במשנת רועי‬ ‫חלפו ועברו‪ ,‬אין להם לדאוג על כך‪ ,‬וקאמר "עין‬ ‫החסידות‬ ‫יעקב"‪ ,‬דהוא כעין דאשכחן גבי יעקב אבינו‪ ,‬דכד‬ ‫ונראה בס"ד עפ"י‬ ‫יהיב דעתי' למיהדר‪ ,‬שלח לו השי"ת הר המוריה‬ ‫דמצינו גבי יעקב אבינו‬ ‫לקראתו‪ .‬עכ"ל הספה"ק ערוגת הבשם‪.‬‬ ‫ויפגע במקום‪ ,‬ופירש"י מדרז"ל איהו עד חרן‬ ‫אזל‪ ,‬כד מטי להתם אמר‪ ,‬אפשר שעברתי על‬ ‫וכה איתא בכתבי הרה"ק המהרי"ד מבעלזא‬ ‫מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי שם‪ ,‬יהיב‬ ‫זיע"א‪:‬‬ ‫דעתיה למיהדר‪ ,‬ובא הר המוריה לקראתו‪ .‬דבאמת‬ ‫היתכן שיעקב אבינו לא יהיב דעתיה להתעכב‬ ‫ביום השמיני עצרת תהי' לכם‪ ,‬איתא במדרש‪,‬‬ ‫במקום שהתפללו האבות הקדושים עד שהוצרך‬ ‫אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה עליך להוסיף‬ ‫אח"כ למיהב דעתיה ולמיהדר‪ ,‬וגם למה לו הנס‬ ‫עלינו מועדות וכו'‪ ,‬אמר להם הקב"ה‪ ,‬חייכם‪ ,‬איני‬ ‫שיצא הר המוריה לקראתו‪ ,‬וכי מה הי' חסר אם‬ ‫מחזיר ימים טובים מכם‪ ,‬אלא אני מוסיף לכם‬ ‫הוי טרח למיזל עד דמטי להתם‪ ,‬אבל כל מעשה‬ ‫מועדות שתשמחו בהם‪ ,‬שנאמר "ביום השמיני‬ ‫אבות סימן לבנים‪ ,‬הנה הבורא כל עולמים ית"ש‬ ‫עצרת"‪ .‬וצריך להבין הכוונה שבקשו ישראל‬ ‫מאיר באור פני מלך חיים ביום ר"ה באור היראה‪,‬‬ ‫להוסיף להם מועדים‪ ,‬הלא כל המצות שנתן לנו‬ ‫וממנו יוכל האדם לשאוב יראת שמים על כל‬ ‫הקב"ה אין להוסיף עליהן‪ ,‬ואם רצון הקב"ה לתת‬ ‫השנה‪ ,‬ושוב בעשי"ת באור התשובה‪ ,‬ובפרט ביום‬ ‫רק מועדים אלו‪ ,‬למה יבקשו ישראל מועדים‬ ‫הקדוש יוה"כ‪ ,‬ושוב בימי סוכות זמן שמחתינו‬ ‫נוספים‪ ,‬ועוד מה השיב להם הקב"ה שלא יחזיר‬ ‫השי"ת מאיר ללבות עמו ישראל באור השמחה‪,‬‬ ‫מהם ימים טובים‪ ,‬הלא ישראל בקשו שיוסיף להם‪,‬‬ ‫ממנו יוכל האדם ליקח לנפש שמחה אמתיות‬ ‫ועוד איך משמע מהפסוק ביום השמיני עצרת‬ ‫לשמוח בעבודת השי"ת ובתורה ובמעש"ט כל‬ ‫תהיה לכם שלא יחזיר מהם ימים טובים‪.‬‬ ‫ימות השנה‪ .‬והנה השי"ת צופה ומביט עד סוף‬ ‫כל הדורות‪ ,‬ראה דור אחרית‪ ,‬דור עני ואביון‪,‬‬ ‫ושמעתי מאדוני אבי ז"ל ששמע מאביו ז"ל שאמר‬ ‫שיגיעו ימים הקדושים האלו ואין איש שם על‬ ‫בשם הבעש"ט הקדוש זצוקלל"ה‪ ,‬שכל ימי השנה‬ ‫לב להתעורר בהתעוררות אמת לאמיתו‪ ,‬ושוב‬ ‫הם רק השלמה לימים הקדושים‪ .‬ופירש הכוונה‪,‬‬ ‫כשבא נעילת החג חשוב מחשבות וחשבון הנפש‬ ‫שכל יום מימי השנה יש בו קדושת המועדים‬ ‫איך חלפו ועברו ימים מקודשים כאלה ולא פעל‬ ‫וכאשר השי"ת עוזר לאדם‪ ,‬והוא מקדש את עצמו‬ ‫בהם מאומה ולא התעוררות כדבעי למעבד‪ ,‬ומה‬ ‫בימים הקדושים ובמועדים‪ ,‬הוא יכול להרגיש בכל‬ ‫לו לעשות כיום שהימים כבר חלפו ועברו וא"א‬ ‫יום‪ ,‬קדושת היומי דאורייתא ויומי דרבנן‪.‬‬ ‫להשיב הזמן שכבר חלף והלך לו‪ ,‬והנה מעשה‬ ‫אבות סימן לבנים‪ ,‬ע"כ סיבב השי"ת סיבובים‬ ‫וכ"ק הרה"צ ר' הרשילי' זידיטשובער זיע"א אמר‪,‬‬ ‫שיעקב אבינו יעבור על מקום המקדש ולא‬ ‫שלילות החורף יש בהם קדושת חוה"מ והאר"י ז"ל‬ ‫ירגיש בנפשו‪ ,‬ושוב כד יהיב דעתו למיהדר קפצה‬ ‫אמר‪ ,‬שיש יחוד אחד המתחיל מהימים הנוראים‬ ‫הר המוריה לקראתו ובזה פעל לדורות‪ ,‬דאפי'‬ ‫ונמשך עד ערב הפסח‪ ,‬ואדם מישראל צריך לקדש‬ ‫כשכבר חלפו הימים הקדושים‪ ,‬אלא שיהיב דעתו‬ ‫את עצמו בהימים הקדושים עד שיהיה בכוחו‬ ‫למיהדר‪ ,‬השי"ת שולח לו ג"כ אורות אלו להאיר‬ ‫להמשיך על עצמו קדושת המועדים לכל השנה‬ ‫מחשכו‪ ,‬ובזה אתי שפיר משאה"כ וישכון ישראל‬ ‫‪28‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫אמרי‬ ‫לב‬ ‫קדושת ומעלת‬ ‫נעילת החג‬ ‫וכתוב בספר 'אור‬ ‫ולהרגיש בכל יום מימות השנה את הקדושה של‬ ‫במשנת רועי‬ ‫להגאון‬ ‫הגנוז'‬ ‫ר"ה ויוה"כ וסוכות ופסח ושבועות ואפי' ממועדים‬ ‫החסידות‬ ‫המקובל רבי אהרן‬ ‫דרבנן חנוכה ופורים‪ ,‬אלו דברי קדשו ז"ל‪.‬‬ ‫מזלחוב זיע"א וז"ל‪:‬‬ ‫ואעפ"י שהסוכה היא‬ ‫וזה פי' המדרש‪ ,‬אמר ישראל עליך להוסיף עלינו‬ ‫מצוה לשעתה בגשמיות אבל יכולים לקיים זה‬ ‫מועדים‪ .‬רצה לומר‪ ,‬שנזכה להמשיך עלינו קדושת‬ ‫בכל רגעי כי ענין הדביקות כשמזכיר את השם‬ ‫המועדים לכל ימות השנה‪ ,‬והשיב להם הקב"ה‪,‬‬ ‫הוי' ב"ה יכוין בכתיבתו הוי' ובקריאתו אדנ"י‬ ‫חייכם‪ ,‬איני מחזיר ימים טובים מכם‪ ,‬שהקדושה‬ ‫וגמטריא שני השמות צ"א גמטריא סוכ"ה וירמוז‬ ‫הנשפעת בימים טובים לא אחזיר מכם ותשאר‬ ‫בזה שכשמזכיר השם שהוא מעוטף באור הגדול‬ ‫בכל ימי השנה‪ .‬וזו הראיה מהפסוק "ביום השמיני‬ ‫דהקב"ה ושכינתיה הוא כמו בסוכה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עצרת"‪ ,‬כי גם שמיני עצרת הוא מהמשכת קדושת‬ ‫ימי הסוכות‪ ,‬כמו שכתב הט"ז סימן תרסח סק"א‪,‬‬ ‫על פי המדרש‪ ,‬אנו נמצאים עתה בעיצומן‬ ‫ואמר הקב"ה לישראל דכשם שאני נותן לכם את‬ ‫של שבעה שבועות נעלות וקדושות הדומות‬ ‫החג שמיני עצרת‪ ,‬שהוא נעצר מחג הסוכות‪ ,‬כן‬ ‫להתקדשות והיטהרות בחמישים ימי ספירת‬ ‫תזכו להמשכת קדושה מכל המועדים לכל השנה‬ ‫העומר‪ .‬אלא שמפני סיבה צדדית של טורח הולכי‬ ‫כולה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הדרכים בימות הגשמים‪ ,‬נקבע רק יום אחד ליום‬ ‫טוב‪ .‬ואלו דברי המדרש‪:‬‬ ‫ואיתא בספה"ק 'נועם אלימלך' פרשת בהעלותך‬ ‫עה"פ ויעשו את הפסח במועדו וזלה"ק‪ :‬אך‬ ‫א"ר יהושע בן לוי ראויה היתה עצרת של חג‬ ‫הענין הוא דכל מצוות זמניות כגון פסח סוכה‬ ‫להיות רחוקה חמשים יום‪ .‬משלו משל למה‬ ‫שופר ולולב צריך האדם לעשות המצוה הזאת‬ ‫הדבר דומה‪ ,‬למלך שהיו לו בנות נשואות במקום‬ ‫בבחינה גדולה בשמחה ובדביקות עליונה כדי‬ ‫קרוב‪ ,‬ובנות נשואות במקום רחוק‪ ,‬אלו שנשואות‬ ‫שעי"ז יתקשר בקדושה בלי שום הפסק לכל זמן‬ ‫במקום קרוב‪ ,‬אית ביומיא דייזלון וייתון‪ ,‬ואלו‬ ‫ולזה רמז מלת "במועדו" ולא אמר "בזמנו" לרמז‬ ‫שהן במקום רחוק‪ ,‬לית ביומא דייזלון וייתון‪ .‬אמר‬ ‫להנ"ל ג"כ שיעשה המצוה בשמחה ודביקות‬ ‫המלך‪ ,‬אני ואתם נשמח יום אחד‪ .‬כך בפסח‪ ,‬על ידי‬ ‫כנ"ל ותיבת "במועדו" סובל ב' פירושים א' לשון‬ ‫שישראל יוצאין מן החורף לקייץ ואינה טרחות‬ ‫זמן ויו"ט דהיינו שמחה ודביקות ונמצא עשיית‬ ‫דרכים קשה‪ ,‬לפיכך היא רחוקה ממנו חמשים יום‪,‬‬ ‫המצוה הזמנית היא בפועל בזמן ההוא‪ ,‬ב' בכח‬ ‫דאית ביומיא דייזלון וייתון‪ ,‬אבל בחג (הסוכות)‬ ‫לאחר זמן דהיינו הערת הקדושה שתשאר בו ולזה‬ ‫על ידי שישראל נכנסין מן הקייץ לחורף וטרחות‬ ‫כיוון משה רבינו ע"ה שאמר סתם לבני ישראל‬ ‫דרכים קשה‪ ,‬לפיכך אינה רחוקה ממנו חמשים‪,‬‬ ‫"לעשות הפסח" לרמז להנ"ל שיעשה תמיד‬ ‫דלית ביומיא דאזלון וייתון‪ .‬אמר הקב"ה אני ואתם‬ ‫את הפסח דהיינו הכוונה בפועל בזמנו ולאחר‬ ‫נשמח יום אחד‪ ,‬לפיכך צריך לומר 'ביום השמיני‬ ‫זמן בכח קדושה שנתקשר בה ומעורר הקדושה‬ ‫עצרת תהיה לכם'‪.‬‬ ‫תמיד לעבודתו יתברך ולכן בעשיה נאמר ויעשו‬ ‫"במועדו" דהיינו שעשו באופן הנ"ל בשמחה‬ ‫והעצות המעשיות כדי שנזכה לנעול ולשמר את‬ ‫ובדביקות העליון ולזה כפל "כן עשו" להורות‬ ‫הימים הללו בקרבנו לכל ימות השנה הן שניים‪:‬‬ ‫שהיה העשיה כפולה דהיינו א' בפועל בזמנו ב'‬ ‫האחת‪ ,‬התקשרות אמיתית לצדיק‪ .‬כפי שמסופר‬ ‫בכח לעתיד לאחר זמן והבן‪ .‬עכ"ל‬ ‫‪29‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫אמרי‬ ‫לב‬ ‫קדושת ומעלת‬ ‫נעילת החג‬ ‫על העניין הזה כמובא בספה"ק בית אברהם לפרש‬ ‫שבעל ה"אמרי חיים"‬ ‫במשנת רועי‬ ‫התפילה‪" :‬יהא רעוא קמיה דתשרי על עמיה"‪,‬‬ ‫מויז'ניץ זיע"א שאל‬ ‫החסידות‬ ‫יהי רצון מלפניו יתברך שהחודש תשרי‪ ,‬אשר עם‬ ‫פעם במוצאי שמחת‬ ‫ישראל התקשרו בו להשי"ת ע"י עבודתם הק'‪,‬‬ ‫תורה את הגה"ח ר' אשר‬ ‫ישאר על עמיה‪ ,‬ולא ילך לריק‪ ,‬וישאר קשר של‬ ‫יונה ויינברגר זצ"ל אם הכניס את הימים טובים‬ ‫קיימא‪.‬‬ ‫בקרבו ומילא את הכיסים בקדושה וטהרה‪ ,‬וענה‬ ‫בעוונתנותו שהכיסים קרועים ונופל מהם ולא‬ ‫או שיעשה לעצמו כלי ע"י שיקבע לו סדר‬ ‫נשאר בהם‪ ,‬נענה לו רבו זיע"א ששמע מאביו הק'‬ ‫לימוד בעניינים אלו‪ .‬ויובן עפ"י המובא בספה"ק‬ ‫בעל ה"אהבת ישראל" זיע"א‪ ,‬שאם מקושרים‬ ‫'תפארת שלמה' (מועדים דף סג ע"א)‪ ,‬שכתב‬ ‫לצדיק ‪ -‬מתקן הצדיק הכיסים שלא יפול מהם‪.‬‬ ‫לרמז בזה על ענין יום שמחת תורה שנקבע אחר‬ ‫ימי חג הסוכות וימים הנוראים‪ .‬ומפני מה נקרא‬ ‫גם כתוב בספה"ק 'בני יששכר'‪( ,‬אלול מאמר א'‬ ‫שמו שמחת תורה‪ ,‬מפני כי החודש הזה הוא ירח‬ ‫אות טו)‪ ,‬דמקוה טהרה הוא תתק"ס לוגין‪ ,‬ע"פ‬ ‫האיתנים‪ ,‬דתקיף במצוות‪ ,‬כי רבים המה המצוות‬ ‫הירושלמי 'בריה בטלה בתתק"ס'‪ .‬והנה ימי הרצון‬ ‫שנעשים בו‪ ,‬שופר‪ ,‬וצום העשור‪ ,‬ולולב ומיניו‪,‬‬ ‫‪ -‬ימי התשובה הניתנים במתנה מן השם יתברך‬ ‫וישיבת סוכה‪ ,‬ולאחר שעברו הימים האלה אם‬ ‫לישראל עם קרובו לטהרם מעונותיהם‪ ,‬הם כמו‬ ‫ירצה האדם לקיים מצוות אלו‪ ,‬אינו מועיל בזה‬ ‫מקוה טהרה ויתהוו כבריה חדשה‪ .‬הן המה מ' יום‪,‬‬ ‫כלום‪ ,‬וא"כ כל אדם יפול בדעתו כי חלף ועבר‬ ‫מר"ח אלול עד יוה"כ‪ ,‬הנה הם תתק"ס שעות‪,‬‬ ‫ממנו נועם המצות היקרים האלה בזה מורה לנו‬ ‫שהם ג"כ מקוה טהרה לביטול הבריה ולהתהוות‬ ‫ביום שמחת התורה כי התורה הוא למעלה מן‬ ‫אח"כ כבריה חדשה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ומפי השמועה שמעתי‬ ‫הזמן כי בכל המועדים אנו אומרים מקדש ישראל‬ ‫לפרש עפי"ז דאי חשבינן תתק"ס שעות כתתק"ס‬ ‫והזמנים‪ ,‬כי בנ"י הם המקדשים הזמנים ומועדים‪,‬‬ ‫לוגין‪ ,‬נמצא דשעה הוא כמו לוג‪ ,‬והנה במקוה‬ ‫אבל התורה היא נצחית‪ ,‬ותמיד בכל עת ועונה‬ ‫שלשה לוגין פוסלין את המקוה‪ ,‬וא"כ כמו כן‬ ‫אשר הוא לומד בהלכות שופר ולולב הוא חשוב‬ ‫שלשה שעות שאינן כשרין‪ ,‬דהיינו שאינן עושין‬ ‫בעיני בורא כאלו עשה המצוה בפועל ממש‪ ,‬כמ"ש‬ ‫בהן רצון הבורא ח"ו יכולין לפסול כל המ' יום‪ ,‬וזה‬ ‫ונשלמה פרים שפתינו‪ ,‬כי מי שהוא עוסק הלכות‬ ‫שאנו מתפללין הושענא שלש שעות‪ ,‬שלא יהיו‬ ‫עבודת ויה"כ הרי הוא כאלו הקריב קרבנות היום‪,‬‬ ‫שלשה שעות פסולים בהמ' יום ויפסלו כל המ'‬ ‫וכן הוא בכל המצות‪ ,‬לזאת נכון הדבר לקרוא שמו‬ ‫יום‪ .‬אך באמת במקוה פסולה יש עצה‪ ,‬שיעשה‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬כי אין לנו שיור רק התורה הזאת‪,‬‬ ‫השקה למקוה כשרה‪ ,‬דמהני להכשיר המקוה‬ ‫והיא כלולה מכל המצות‪ .‬עיי"ש‬ ‫פסולה‪ ,‬וכמו כן כאן אפילו אדם שאינו הגון‬ ‫בעצמו אם מחבר עצמו לאדם כשר וטהור‪ ,‬נעשה‬ ‫ויהיה באלו הדברים סגולה לשמור את דרך עץ‬ ‫טהור בעצמו‪.‬‬ ‫החיים‪ ,‬שבכך נזכה להעמיד ולקיים בנו האורות‬ ‫וההתעלות שזכינו להם בימים הקדושים במחיצתו‬ ‫והשניה‪ ,‬לעשות לעצמו "כלי" לשמור בו את‬ ‫של צדיק‪ ,‬שהם יאירו בנו תמיד ולעולם‪ ,‬לשמור‬ ‫ההתעוררות הנפלאה וההארות הקדושות לאורך‬ ‫בלבנו הקניינים הרוחניים לכל ימות השנה‪ .‬כי‬ ‫ימים‪ ,‬על ידי שיעשה מעשה טוב ויקבל קבלה‬ ‫בזה הקבלה או ההנהגה הטובה שהאדם מקבל‬ ‫אחת אמיתית להתחזק בעבודת ה'‪ ,‬כגון שיתפלל‬ ‫‪30‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫אמרי‬ ‫לב‬ ‫קדושת ומעלת‬ ‫נעילת החג‬ ‫במשנת רועי‬ ‫מלובלין זי"ע בשם‬ ‫על עצמו לאחר ההתעוררות יחקק בלבו לזכרון‬ ‫החסידות‬ ‫רבינו הקדוש הבעש"ט‬ ‫תמיד‪ ,‬ויעשה רושם מאותה התעלות והתרוממות‬ ‫זי"ע מפי אליהו ז"ל שמי‬ ‫והיא סגולה בדוקה ומנוסה לשמור כל הדרגות‬ ‫שמתפלל כראוי לכוון לבו‬ ‫הנשגבות והמעלות הרוחניות‪ ,‬למען לא ניגע לריק‬ ‫באלו השלשת ימים הו"ר שמע"צ וש"ת אז מסוגל‬ ‫ולא נלד לבהלה‪ ,‬ובאמת שאין צריך לקבל על‬ ‫להתפלל כל השנה בכוונה כראוי כי אז הזמן לדבק‬ ‫עצמו דברים גדולים ונשגבים אלא די לזה איזה‬ ‫עצמו בהשי"ת ותפלה לשון דביקות‪.‬‬ ‫קבלה מעשית פשוטה אבל קבועה וקיימת ועל כל‬ ‫כגון דא אמרו חז"ל אחד המרבה ואחד הממעיט‬ ‫ובשפתי צדיק כתוב לאמור‪ :‬הושענא רבה יום‬ ‫ובלבד שיכון לבו לשמים‪.‬‬ ‫אחרון מסוכה דאורייתא‪ ,‬יכולין לבלוע תוך‬ ‫פנימיות הלב קדושת הסוכה וכל המצוות‪ ,‬דאי'‬ ‫ומקורו טהור מספה"ק 'קדושת לוי' במאמרי‬ ‫שענה אליהו ז"ל לאלישע אם יוכל לראותו‬ ‫חג השבועות שכתב בשם הרמב"ן ז"ל לפרש‬ ‫בפרידתו יקבל פי שנים‪ ,‬כן בפרידתנו ממצות‬ ‫הפסוק בשיר השירים מה תעירו ומה תעוררו‬ ‫יקרות אלו נוכל להשיג אור גדול מהמצוות‪,‬‬ ‫את האהבה עד שתחפץ‪ ,‬כי הנה כשמגיע לאדם‬ ‫זהו עיקר הישועה להמבקשים‪ ,‬וממילא נתקבל‬ ‫איזה התעוררות של יראה ואהבה להבורא ב"ה‬ ‫בקשות המים וכל השפעות בכלל‪.‬‬ ‫אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה איזה כלי היינו‬ ‫שיעשה תיכף איזה מצוה דהיינו שיתן צדקה או‬ ‫ובייחוד נתקשר בכ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫ישב תיכף ללמוד וכדומה כי ידוע שהתעוררות‬ ‫בקשר אמיץ וחזק בעת ההקפות בשמחת תורה‬ ‫הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור הנשפע‬ ‫ובהקפות שניות‪ ,‬שאז הוה זמן מיוחד ומסוגל‬ ‫עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה אזי צריך‬ ‫ביתר שאת ויתר עז כאשר האבות הקדושים באים‬ ‫האדם להלבישה בגוף בכדי שיהי' לה חיזוק ובסיס‬ ‫מגן עדן אל ההקפות‪ ,‬כך כתוב בספה"ק עטרת‬ ‫שלא יהא מוטה ח"ו וזה פירוש הפסוק מה תעירו‬ ‫נודע ומקובל מאבותינו הקדושים‬ ‫ישועה‪:‬‬ ‫ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ כי חפץ‬ ‫נ"ע אשר נשמת אבות הצדיקים מגן עדן באים אל‬ ‫הוא מלשון כלי דהיינו ההתעוררות ההוא שבא‬ ‫הקפות אל בניהם‪.‬‬ ‫אל האדם צריך תיכף ומיד כלי וזהו עד שתחפץ‬ ‫עכדה"ק‬ ‫ונתחיל את זמן החורף הבעל"ט מיטן רעכטן פוס‪,‬‬ ‫להרבות בהתמדת התורה מתוך חשק ושמחה‬ ‫הבה ננצל כדבעי את הימים הללו שעדיין נותרו‬ ‫לעשות רצון יוצרנו ובוראנו שציוונו על כך‪.‬‬ ‫לנו לפליטה מהימים המיוחדים‪ ,‬ע"י שנמלא‬ ‫אותם בתורה במצוות ובמעשים טובים‪ ,‬ונתנהג‬ ‫מרחשוון עה"כ גימטריא "תורה"‪ ,‬שצריך להרבות‬ ‫בהם כמובא בספרי יראים תלמידי הבעש"ט הק'‪,‬‬ ‫בלימוד התורה בחודש הזה‪ ,‬כי הוא סמוך לירח‬ ‫שיש בהם סגולות מיוחדות‪,‬‬ ‫האיתנים המרובה במצוות‪ .‬ספה"ק שער יששכר‪,‬‬ ‫מרחשוון אות ד'‬ ‫וכלישנא דספה"ק 'שער יששכר' מאמר זמן‬ ‫שמחתינו אות טו"ב‪ :‬שמעתי מאבותי הקדושים‬ ‫זי"ע שמקובל איש מפי איש מרבינו הקדוש‬ ‫‪31‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יסודות‬ ‫אחד מראשי חבורות הבחורים‬ ‫הפנימיות‬ ‫זכרנו לחיים‬ ‫פנימיות החיים‬ ‫ובניין המלכות בראש השנה‬ ‫החיות שמסתלקת ‪-‬‬ ‫והעולם כמנהגו נוהג‬ ‫כאדם הנזכר במאורע שאירע לפנים‪ ,‬אלא שבכל‬ ‫ראש השנה‪ ,‬היום אשר בו ״כל באי עולם יעברון‬ ‫ראש השנה חוזר ומתחדש בשורשו עניין הבריאה‪.‬‬ ‫לפניך כבני מרון״‪ ,‬כולל בתוכו עניינים רבים‪:‬‬ ‫וכדברי הרה"ק בעל התניא באגרת הקודש (י"ד)‪:‬‬ ‫יום הדין‪ ,‬מלכויות זיכרונות ושופרות‪ ,‬תקיעת‬ ‫״כי אור כל שנה ושנה מסתלק לשרשו בכל ערב‬ ‫שופר‪ ,‬תפילות היום ועבודת התשובה‪ .‬וכל אחד‬ ‫ראש השנה כשהחודש מתכסה בו‪ ,‬ואחר כך על ידי‬ ‫מן העניינים הללו עולם מלא בפני עצמו‪ .‬אמנם‬ ‫תקיעת שופר והתפילות נמשך אור חדש עליון״‪.‬‬ ‫כאשר מעיינים מעט בפנימיות הדברים‪ ,‬יש לבקש‬ ‫את הנקודה הפנימית העוברת כחוט השני בין כל‬ ‫והנה הדברים טעונים ביאור גדול‪ .‬אם אור‬ ‫ענייני היום ומאחדת אותם‪.‬‬ ‫השנה מסתלק לשרשו‪ ,‬ואם חיות חדשה צריכה‬ ‫להימשך לעולם ‪ -‬היאך העולם מוסיף להתקיים‬ ‫ונפתח באחד העניינים הסתומים יותר שבעבודת‬ ‫באותה שעה? הרי כאשר חיות הנפש מסתלקת מן‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫האדם אין הדבר נשאר בגדר שינוי נסתר בלבד; כל‬ ‫מציאות הגוף משתנה מן הקצה אל הקצה‪ .‬ואילו‬ ‫בתהילים נאמר‪ :‬״תקעו בחודש שופר בכסה ליום‬ ‫בראש השנה עולם כמנהגו נוהג‪ :‬בני אדם מהלכים‬ ‫חגנו‪ ,‬כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב״‪.‬‬ ‫ברחובות‪ ,‬הנהרות זורמים‪ ,‬וסדרי בראשית עומדים‬ ‫ודרשו חז״ל‪ :‬״איזהו חג שהחודש מתכסה בו?‬ ‫על מכונם‪ .‬לא ניכר לעינינו הבדל בין סוף השנה‬ ‫הוי אומר זה ראש השנה״‪ .‬שאר המועדים באים‬ ‫הקודמת לתחילת השנה החדשה‪.‬‬ ‫בשעה שהלבנה כבר נראית‪ ,‬ואילו ראש השנה‬ ‫חל בראש חודש‪ ,‬בשעה שהלבנה עדיין בכיסויה‪.‬‬ ‫מסופר על אחד הצדיקים שהלך בליל ראש‬ ‫ובספרי הקבלה נתבאר שהלבנה רומזת לספירת‬ ‫השנה עם תלמידו‪ .‬שאל התלמיד‪ :‬אם אכן החיות‬ ‫המלכות‪ ,‬ומכאן שייכותו של ראש השנה לעניין‬ ‫מסתלקת‪ ,‬כיצד העולם מוסיף להתקיים? לא‬ ‫״בניין המלכות״‪.‬‬ ‫השיבו הצדיק מיד‪ ,‬וכאשר עברו לאחר זמן ליד‬ ‫נהר אמר לו‪ :‬וכי אינך שומע שהנהר אומר אחרת?‬ ‫וכן אנו אומרים בתפילה‪ :‬״זה היום תחילת מעשיך‪,‬‬ ‫במדרגותיהם של צדיקים אפשר שהורגש בפועל‬ ‫זיכרון ליום ראשון״‪ .‬אין הכוונה לזיכרון בעלמא‪,‬‬ ‫‪32‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יסודות‬ ‫הפנימיות‬ ‫עצמו; היא מתרחשת‬ ‫מה שאין החושים שלנו משיגים‪ .‬אבל לנו עדיין‬ ‫בתוכו תמיד‪ ,‬ואף‬ ‫נותר להבין‪ :‬אם אין הדבר נתפס בעינינו‪ ,‬מה עניינו‬ ‫אין בידו להפסיק‬ ‫בעבודתנו?‬ ‫לגמרי את עצם פעולת‬ ‫המחשבה‪ ,‬אלא להסיח‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ .‬על הפסוק ״שישים המה‬ ‫דעתו ממחשבה אחת ולהפנותה לאחרת‪ .‬הדיבור‬ ‫מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר״‬ ‫כבר חיצוני יותר‪ ,‬שהרי עניינו להוציא את מה‬ ‫דרשו בזוהר‪ :‬״אל תקרי עלמות אלא עולמות״‪.‬‬ ‫שבתוך האדם אל זולתו‪ ,‬והאדם יכול לבחור אם‬ ‫ריבוי עולמות ורבדים יש למעלה מן הידוע לנו‪,‬‬ ‫לדבר ועל מה לדבר‪ .‬והמעשה חיצוני עוד יותר‪,‬‬ ‫ורק מעט מזעיר מהם נתגלה‪ .‬ומה שאין בו צורך‬ ‫שכן מעשה שעשה האדם עשוי להישאר קיים גם‬ ‫לעבודת האדם ‪ -‬אין לו שייכות לידיעתו‪ .‬ואם כן‪,‬‬ ‫לאחר שהעושה עצמו הסתלק משם‪ ,‬ואף לאחר‬ ‫עצם הדבר שגילו לנו שבכל ראש השנה מסתלקת‬ ‫שהסתלק מן העולם‪.‬‬ ‫החיות ונמשכת חיות חדשה מורה שאין זו ידיעה‬ ‫מופשטת בלבד; מוכרח להיות כאן יסוד הנוגע‬ ‫וכן הוא ביחס למוחין ולמידות‪ .‬המידה מתייחסת‬ ‫לעצם עבודת היום‪.‬‬ ‫בהכרח לדבר שמחוץ לאדם ‪ -‬הוא אוהב דבר‬ ‫פלוני‪ ,‬ירא מפניו או נמשך אליו ‪ -‬ואילו השכל‬ ‫וכדי לבוא אל פנימיות העניין‪ ,‬יש להקדים תחילה‬ ‫קרוב יותר אל עצם תפיסתו‪ .‬ולמעלה משניהם‬ ‫ביאור במהותם של פנימיות וחיצוניות‪.‬‬ ‫עומד כוח הרצון‪ ,‬שהוא מן הכוחות הקרובים‬ ‫ביותר אל עצם הנפש‪.‬‬ ‫מן הכוחות הגלויים אל פנימיות הרצון‬ ‫אלא שגם הרצון עצמו אינו מדרגה אחת פשוטה‪.‬‬ ‫בספרי חסידות מתואר מבנה כוחות הנפש על פי‬ ‫אדם משכים בכל בוקר והולך לעבודתו‪ ,‬משקיע‬ ‫עניינן של עשר הספירות‪ .‬יסוד המושג כבר בספר‬ ‫בה ואף חושש שמא יאבד אותה‪ .‬ודאי שאין לומר‬ ‫יצירה‪ ,‬ובתניא (פ"ב) נתבאר שגם נפש האדם‬ ‫שאינו רוצה בעבודה‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬אם תוצע לו‬ ‫כלולה מעשר בחינות וכוחות‪ .‬בדרך כלל נחלקים‬ ‫עבודה אחרת שתדרוש מחצית מן הזמן ותיתן‬ ‫הכוחות למוחין ולמידות ‪ -‬שכל ורגש ‪ -‬ולמעלה‬ ‫לו אותה משכורת‪ ,‬ייתכן שיעזוב את עבודתו‬ ‫מהם מדובר על כתר‪ ,‬רצון ותענוג‪.‬‬ ‫הראשונה בלא היסוס רב‪ .‬נמצא שהעבודה אמנם‬ ‫רצויה לו‪ ,‬אך אין היא תכלית רצונו; רצונו בה מפני‬ ‫כאשר אומרים שהמוחין למעלה מן המידות‪ ,‬אין‬ ‫שעל ידה תבוא המשכורת‪.‬‬ ‫הכוונה בהכרח לסדר זמנים‪ ,‬כאילו לעולם יקדים‬ ‫האדם להבין ורק לאחר מכן ירגיש‪ .‬במציאות אנו‬ ‫וגם המשכורת עצמה אינה מוכרחה להיות סוף‬ ‫רואים לא פעם שהאדם כבר נמשך לדבר וחפץ‬ ‫מבוקשו‪ .‬אפשר שהוא מבקש את הממון מפני‬ ‫בו‪ ,‬ורק לאחר מכן מעורר הרצון את השכל לחפש‬ ‫שהוא מצפה שעל ידו יגיע לביטחון‪ ,‬לנחת או‬ ‫עצות כיצד להשיגו‪ .‬הסדר מבטא אפוא בעיקר את‬ ‫לדבר אחר שאליו נכספת נפשו‪ .‬נמצא שפנימיות‬ ‫מידת קרבתו של כל כוח לעצם הנפש ואת אופן‬ ‫וחיצוניות אינן שמות מוחלטים אלא שמות של‬ ‫יציאתו מן ההעלם אל הגילוי‪.‬‬ ‫יחס‪ :‬מה שהוא פנימי ביחס לדבר אחד יכול להיות‬ ‫חיצוני ביחס למה שלמעלה ממנו‪.‬‬ ‫ועל דרך זה מצינו בלבושי הנפש ‪ -‬מחשבה‪,‬‬ ‫דיבור ומעשה‪ .‬המחשבה קרובה מאוד אל האדם‬ ‫‪33‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יסודות‬ ‫הפנימיות‬ ‫אחר בעולם‪ ,‬ואם כל רגע של קיום נמשך ממנו‬ ‫ובספרי החסידות‬ ‫‪ -‬הרי דבר שאין בו רצון כלל לא היה לו על מה‬ ‫נתבאר שהתענוג‬ ‫לעמוד אפילו לרגע אחד‪.‬‬ ‫הוא בחינה פנימית‬ ‫ונעלמת עוד יותר‪ .‬לא‬ ‫ואף כוח הבחירה אינו תשובה על כך‪ ,‬שהרי גם‬ ‫תמיד האדם עצמו יודע‬ ‫עצם הבחירה‪ ,‬וגם האפשרות לחטוא ולעבור על‬ ‫לומר מהו הדבר האחרון שאליו נוטה נפשו ומה‬ ‫הרצון העליון‪ ,‬ניתנו ממנו יתברך‪ .‬אין הרע כוח זר‬ ‫עומד בשורש רצונותיו הגלויים‪ .‬ובלשון הקבלה‬ ‫שפרץ כביכול לתוך הבריאה שלא מדעת קונו‪.‬‬ ‫מבחינים בכתר בין ״אריך״ ‪ -‬חיצוניות הכתר‪,‬‬ ‫השייכת לרצון ‪ -‬לבין ״עתיק״ ‪ -‬פנימיות הכתר‪,‬‬ ‫נמצא שהשאלה קודמת אף לשאלה הידועה‬ ‫השייכת לתענוג‪.‬‬ ‫מדוע יש רע בעולם‪ .‬עוד קודם שאנו מבקשים‬ ‫להבין למה יש רע‪ ,‬עלינו להבין איך יש לו מציאות‪:‬‬ ‫ולענייננו העיקר הוא זה‪ :‬עצם העובדה שיש רצון‬ ‫כיצד יש בכלל קיום לדבר שהוא היפך רצונו‬ ‫בדבר עדיין אינה מוכיחה שזהו הדבר שבו חפץ‬ ‫יתברך?‬ ‫האדם מצד פנימיותו ותכליתו‪.‬‬ ‫והנה לפי מה שנתבאר בעניין פנימיות הרצון‬ ‫ומעתה נוכל לפתוח פתח לקושיה עמוקה‬ ‫וחיצוניותו‪ ,‬אפשר להעמיד את הדברים על מכונם‪.‬‬ ‫הנוגעת לא רק לראש השנה‪ ,‬אלא לעצם סדר‬ ‫הבריאה כולה‪.‬‬ ‫חז״ל אמרו (תנחומא‪ ,‬נשא ט"ז)‪' :‬נתאווה הקב״ה‬ ‫להיות לו דירה בתחתונים'‪ .‬פירוש 'תחתונים' אינו‬ ‫״דין הניין לי ודין לא הניין לי״‬ ‫רק מקום תחתון בסדר העולמות‪ ,‬אלא מציאות‬ ‫של גבול והעלם‪ ,‬עולם שאין בו האור האלוקי‬ ‫אמרו במדרש (בר"ר ג‪ ,‬ז) שהיה הקב״ה בונה‬ ‫נראה בגילוי‪ ,‬ושיש בו ניסיון‪ ,‬בחירה ואפשרות של‬ ‫עולמות ומחריבן‪ ,‬ואומר‪' :‬דין הניין לי‪ ,‬יתהון לא‬ ‫ניגוד לקדושה‪ .‬ואף לשון ״עולם״ נדרשת בספרי‬ ‫הניין לי' ‪ -‬אלו נאים לי ואלו אינם נאים לי‪.‬‬ ‫החסידות מלשון העלם‪.‬‬ ‫ולכאורה יש כאן תמיהה עצומה‪ ,‬וככל שמעיינים‬ ‫ואם נתאווה הקב״ה לדירה דווקא בתחתונים‪ ,‬הרי‬ ‫בה היא הולכת ומחריפה‪ .‬אם כל מציאות‬ ‫עצם ציור התכלית מחייב שיהיו תחילה תחתונים‬ ‫העולמות אינה אלא מכוחו יתברך‪ ,‬ואם 'אין עוד‬ ‫‪ -‬עולם שבו אפשר להסתיר‪ ,‬להתנגד ואף לבחור‬ ‫מלבדו' ‪ -‬שאין שום כוח ומציאות העומדים מצד‬ ‫שלא להכיר במקורו‪ .‬ממילא גם ההעלם והקליפה‬ ‫עצמם ‪ -‬מה פירוש הדבר שישנה מציאות שהוא‬ ‫אינם מציאות שעמדה מחוץ לרצון העליון; גם‬ ‫יתברך אינו חפץ בה? מי הוא המחזיק אותה‬ ‫מקומם נכלל בציורו של העולם שנברא להיות‬ ‫בקיומה?‬ ‫תחתון‪.‬‬ ‫באדם אין קושיה זו קיימת‪ .‬אדם עשוי להימצא‬ ‫אלא שיש רצון ויש רצון‪.‬‬ ‫במקום שאינו רוצה להיות בו‪ ,‬לסבול מציאות‬ ‫שאינה לרצונו או להיפגש עם רצון אחר המנוגד‬ ‫הקב״ה חפץ שיהיה העלם‪ ,‬אבל אין ההעלם‬ ‫לרצונו‪ ,‬מפני שאין כל המציאות מסורה בידו‪ .‬אבל‬ ‫עצמו תכלית החפץ‪ .‬חפץ הוא שתהיה אפשרות‬ ‫כלפי הקב״ה אין שייך לומר כן‪ .‬אם אין שום כוח‬ ‫‪34‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יסודות‬ ‫הפנימיות‬ ‫הקליפה‪ ,‬לעומתה‪,‬‬ ‫של ריחוק‪ ,‬אך לא כדי שהריחוק יישאר לעולם‪.‬‬ ‫מקבלת את עצם‬ ‫פנימיות הכוונה היא שמתוך ההעלם עצמו יבוא‬ ‫חיותה‪ ,‬אולם מרגישה‬ ‫הגילוי‪ ,‬ובתוך התחתונים עצמם תהיה לו יתברך‬ ‫את עצמה כמציאות‬ ‫דירה‪.‬‬ ‫בפני עצמה ואינה מכירה‬ ‫בפנימיות הקשר עם מי שמחיה אותה‪.‬‬ ‫ומעתה מאיר גם מאמר המדרש ״דין לא הניין לי״‬ ‫באור אחר‪ .‬אין הכוונה שנבראה מציאות תחילה‬ ‫ונמצא שהדברים מתאימים זה לזה משני צדי‬ ‫ולאחר מכן נאמר עליה שאין חפץ בה‪ .‬אילו לא‬ ‫ההשפעה‪ .‬מצד המשפיע נמשכת חיות הקליפה‬ ‫היה בה רצון כלל‪ ,‬לא היה לה כל מקור קיום‪ .‬אלא‬ ‫בבחינת אחוריים‪ ,‬מחיצוניות הרצון‪ ,‬מפני שקיומה‬ ‫עצם ה״לא הניין לי״ הוא הגדרת אופן הרצון שבו‬ ‫נצרך לציור של עולם שיש בו העלם ובחירה‪ ,‬אך‬ ‫נבראה‪ :‬יש לה מקום בחיצוניות הרצון‪ ,‬כחלק‬ ‫אין היא התכלית‪ .‬ומצד המקבל‪ ,‬הקליפה מקבלת‬ ‫מציור העולם והתנאים הנצרכים לעבודתו‪ ,‬אבל‬ ‫את עצם החיות מבלי שהקבלה תפעל בה ביטול‬ ‫אין היא פנימיות הכוונה ואין היא התכלית‪.‬‬ ‫והתקשרות פנימית עם מקורה‪ .‬היא מקבלת את‬ ‫השפע‪ ,‬אך אינה פונה אל פני המשפיע‪.‬‬ ‫ונמצא חידוש גדול‪ :‬ה״לא הניין לי״ אינו רק‬ ‫מאמר הנאמר לאחר הבריאה; במובן עמוק הוא‬ ‫ובזה מתבארים היטב דברי הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫עצמו אחד מאופני הבריאה‪ .‬הקליפה נבראת‬ ‫זיע"א בספה"ק קדושת לוי בפרשת ניצבים‪:‬‬ ‫מלכתחילה בבחינה של ״לא הניין לי״ ‪ -‬קיימת‬ ‫״והכלל הוא‪ ,‬דבר אשר הרצון רוצה בזה הבחינה‬ ‫היא מפני שנצרכת היא לציור התחתונים‪ ,‬אך אינה‬ ‫הזאת נקרא פנים‪ ,‬ואשר אין הרצון רוצה בזה נקרא‬ ‫המקום שבו נחה פנימיות החפץ‪.‬‬ ‫אחור‪ .‬וזהו הרמז בגמרא‪ :‬אמרו לפני מלכיות‪,‬‬ ‫שמה שתמליכו אותי יהיה בבחינת פנים‪ .‬וזהו‬ ‫פנים ואחור ‪ -‬מלמעלה ומלמטה‬ ‫אמרו לפני זכרונות‪ ,‬והזכירה תהיה לפני בבחינות‬ ‫פנים ולא בבחינת אחור‪ ,‬ועל ידי זה כדי שתעלה‬ ‫על פי זה מתבארים היטב דברי התניא בפרק‬ ‫זכרוניכם לפני לטובה״‪.‬‬ ‫כ"ב‪ ,‬שחיות הקליפות נמשכת בבחינת ״אחוריים״‪,‬‬ ‫כלשון הזוהר‪ :‬״כמאן דשדי בתר כתפוי״ ‪ -‬כמי‬ ‫לפי זה‪' ,‬פנים' ו'אחור' אינם רק ביטוי לכמות‬ ‫שמשליך דבר מאחורי כתפו‪ .‬המקבל אמנם מקבל‪,‬‬ ‫השפע או לעצם קיומו‪ .‬יכול להיות שפע וחיות גם‬ ‫אבל עצם דרך הנתינה מורה שאין כאן נתינה של‬ ‫בבחינת אחור‪ .‬השאלה היא אם הדבר עומד ביחס‬ ‫קירוב ופנים בפנים‪.‬‬ ‫של פנימיות אל הרצון‪ ,‬ואם עצם קבלת החיות‬ ‫מביאה אותו להכיר במקורו ולהיבטל אליו‪.‬‬ ‫והנה הן הקדושה והן הקליפה אינן יכולות‬ ‫להתקיים אלא מכוחו יתברך‪ ,‬שהרי אין מקור חיים‬ ‫ומעתה‪ ,‬לאחר שנתבאר יסוד זה‪ ,‬אפשר לשוב אל‬ ‫אחר‪ .‬אין ההבדל ביניהן בשאלה אם הן מקבלות‬ ‫ראש השנה ולבאר על פיו את הדברים‪.‬‬ ‫חיות‪ ,‬אלא באופן שייכותן אל החיות שהן מקבלות‪.‬‬ ‫מה מסתלק בראש השנה?‬ ‫קדושה עניינה ביטול‪ .‬היא מכירה בכך שכל‬ ‫מציאותה תלויה במה שלמעלה ממנה‪ ,‬ואין היא‬ ‫הקשינו בתחילת הדברים‪ :‬אם החיות מסתלקת‬ ‫תופסת את עצמה ליש ומציאות נפרדת ממקורה‪.‬‬ ‫‪35‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יסודות‬ ‫הפנימיות‬ ‫מחדש‪ .‬ואין המשל אלא להאיר נקודה זו בלבד‪.‬‬ ‫בערב ראש השנה‪,‬‬ ‫כיצד עולם כמנהגו‬ ‫נמצא שעבודת ראש השנה נוגעת לא רק להמשך‬ ‫נוהג?‬ ‫קיומו של העולם‪ ,‬אלא לשאלה עמוקה יותר‪ :‬האם‬ ‫יש בעולם מי שמוציא אל הפועל את פנימיות‬ ‫עתה נוכל לומר שאין הכרח שכל חיות שעליה‬ ‫הכוונה שלשמה הוא מתקיים‪.‬‬ ‫נאמר ״הסתלקות״ היא עצם הכוח המעמיד את‬ ‫החיצוניות בקיומה הגלוי‪ .‬יכול להיות שהעולם‬ ‫בניין המלכות‬ ‫עומד בסדרו החיצוני‪ ,‬ובכל זאת בפנימיות‬ ‫מתחדש בירור אחר לגמרי‪.‬‬ ‫מכאן יובן גם עניין ״בניין המלכות״‪.‬‬ ‫כעין נקודה זו ‪ -‬אף שאין הדברים נאמרים שם על‬ ‫בפשטות‪ ,‬המלכת הקב״ה יכולה להישמע כהכרה‬ ‫ראש השנה ‪ -‬מצינו בדברי רביה"ק בבאר מים חיים‬ ‫בכך שהוא השולט בעולם‪ .‬אבל שליטתו יתברך‬ ‫(פרשת בראשית)‪ ,‬שכתב‪ :‬״‪...‬שיהיה העולם נוהג‬ ‫אינה תלויה בהכרתנו‪ ,‬ולא פסקה מעולם‪ .‬מה‬ ‫תמיד כמנהגו‪ ...‬והפגם לא יגיע כי אם לפנימיות‬ ‫אפוא מתחדש בראש השנה?‬ ‫העולמות ולא יורגש כל כך בחיצוניות העולם‬ ‫להתבטל‪ ,‬רק כי פועל אדם ישולם לו להיות מי‬ ‫אלא שמלוכה אינה שלטון בלבד‪ .‬עניינה של‬ ‫שקילקל יתן דין וחשבון״‪.‬‬ ‫מלכות הוא היחס שבין המלך לבין העם המקבל‬ ‫את מלכותו‪ ,‬וכמאמר ״מלכותו ברצון קיבלו‬ ‫אין הדברים מקור ישיר לעניין הסתלקות החיות‬ ‫עליהם״‪ .‬בניין המלכות הוא חידוש היחס שבו‬ ‫של ראש השנה‪ ,‬אבל העיקרון מבואר בהם‪ :‬ייתכן‬ ‫התחתונים מקבלים את מלכותו לא רק מפני שאין‬ ‫ש״עולם כמנהגו נוהג״ בחיצוניות‪ ,‬ובפנימיותו חל‬ ‫עוד שלטון זולתו‪ ,‬אלא בבחינת ״פנים״ ‪ -‬מתוך‬ ‫שינוי מהותי‪.‬‬ ‫קבלה ורצון‪.‬‬ ‫וכך גם בענייננו‪ .‬העולם מוסיף לעמוד‪ ,‬אבל‬ ‫בבריאה הראשונה לא הייתה יכולה להיות‬ ‫השייכות הפנימית של העולם אל התכלית והרצון‬ ‫אתערותא דלתתא‪ ,‬שהרי עדיין לא היו תחתונים‪.‬‬ ‫העליון מתחדשת ונידונת בשורשה‪ .‬אם פנימיות‬ ‫הבריאה הייתה מצד ״כי חפץ חסד הוא״‪,‬‬ ‫הכוונה של הבריאה היא ״דירה בתחתונים״‪ ,‬הרי‬ ‫התעוררות שמקורה מלמעלה‪ .‬אבל לאחר שכבר‬ ‫בראש השנה חוזרת ועולה‪ ,‬כביכול‪ ,‬השאלה אם‬ ‫נברא העולם‪ ,‬ויש בו ישראל‪ ,‬תורה ומצוות‪ ,‬ניתנה‬ ‫בתוך אותם תחתונים אכן נעשית דירה‪.‬‬ ‫לתחתונים האפשרות להיות שותפים בגילוי‬ ‫התכלית שלשמה נבראו‪.‬‬ ‫אפשר להמחיש זאת במשל לבעל עסק העוצר‬ ‫לאחר תקופה ובוחן אם עסקו ממלא את התכלית‬ ‫ולכן ראש השנה של כל שנה אינו חזרה פשוטה‬ ‫שלשמה הקימו‪ .‬עצם הבדיקה אינה גורמת לכך‬ ‫על הבריאה הראשונה‪ .‬עתה יש בעולם מי שיכול‬ ‫שבאותו רגע ייכבו האורות והחנות תיעלם; סדר‬ ‫לקבל עליו עול מלכות שמים ולהיות מן המקומות‬ ‫העבודה יכול להוסיף ולהתקיים בחיצוניות‪,‬‬ ‫שבהם ה״דירה בתחתונים״ אינה רק אפשרות אלא‬ ‫בשעה שעצם הרצון הפנימי בהמשך העסק נבחן‬ ‫‪36‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יסודות‬ ‫הפנימיות‬ ‫בעולם‬ ‫הלא‬ ‫מציאות‪.‬‬ ‫צדיקים‬ ‫מצויים‬ ‫ורשעים‪ ,‬ויש בו אפשרות‬ ‫ומכאן גם עומקה של עבודת אלול‪ .‬תשובה‪,‬‬ ‫לעשות טוב ורע‪ ,‬ואף אנו רואים ״צדיק ורע לו״‬ ‫חשבון הנפש ותיקון המעשים אינם רק הכנה לדין‬ ‫ו״רשע וטוב לו״‪ .‬נמצא שעצם קיומו של דבר‪,‬‬ ‫במובנו של שכר ועונש‪ .‬הם בירור אם חיי האדם‬ ‫ואפילו הצלחתו בחיצוניות‪ ,‬אינם ראיה לכך שבו‬ ‫אכן מכוונים אל פנימיות הרצון‪ ,‬אם הוא חי את‬ ‫חפץ הרצון הפנימי‪.‬‬ ‫חייו בתוך ציור העולם בלבד או שהוא שייך אל‬ ‫התכלית שלשמה נברא העולם‪.‬‬ ‫עד אברהם אבינו מתואר העולם במדרש‬ ‫כמתנהל באפילה‪ .‬אצל אברהם כבר ״הציץ עליו‬ ‫ותקיעת השופר עומדת בלב העניין‪ .‬לאחר‬ ‫בעל הבירה״ ‪ -‬החל גילויו של בעל העולם למי‬ ‫הסתלקות אור השנה הקודמת‪ ,‬נמשך על ידי‬ ‫שביקש אותו‪ .‬ואולם ביציאת מצרים בא גילוי רחב‬ ‫התקיעות והתפילות ״אור חדש עליון״‪ .‬מצד‬ ‫יותר‪ :‬הקב״ה בחר בישראל והוציאם ממצרים‪,‬‬ ‫מעלה נמשך גילוי חדש‪ ,‬ומצד מטה מקבלים‬ ‫ואף במצב שעליו אמרו ״הללו עובדי עבודה זרה‬ ‫ישראל את מלכותו‪ .‬בניין המלכות וחידוש החיות‬ ‫והללו עובדי עבודה זרה״‪ .‬כאן כבר נתגלה לא רק‬ ‫אינם אפוא שני עניינים נפרדים; החיות החדשה‬ ‫שיש בורא לעולם‪ ,‬אלא שיש לפניו בחירה‪ ,‬קשר‬ ‫נמשכת בתוך יחס מחודש של מלוכה‪.‬‬ ‫ורצון‪.‬‬ ‫הבריאה מגלה את המקור ‪ -‬התורה מגלה את הרצון‬ ‫ותכלית יציאת מצרים היא מתן תורה‪ :‬״בהוציאך‬ ‫את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר‬ ‫את אותה הבחנה אפשר לראות גם בדרך שבה‬ ‫הזה״‪ .‬במתן תורה נתפרש מה הוא רצונו יתברך‪,‬‬ ‫האדם מכיר את בוראו‪ .‬נאמר‪ :‬״שאו מרום עיניכם‬ ‫מה מקרב את הבריאה אל תכליתה ומה מרחיק‬ ‫וראו מי ברא אלה״‪ .‬מן ההתבוננות בבריאה יכול‬ ‫אותה ממנה‪.‬‬ ‫האדם להגיע להכרה שיש בורא לעולם‪ ,‬שאין‬ ‫המציאות עומדת מכוח עצמה‪ .‬אבל מן העולם‬ ‫הבריאה אומרת לנו שיש מקור לעולם‪ .‬התורה‬ ‫כשהוא לעצמו עדיין אין הכרח לדעת מה רוצה‬ ‫מגלה לנו מהי פנימיות רצונו של אותו מקור‪.‬‬ ‫הבורא מן העולם ולשם מה בראו‪.‬‬ ‫ועל דרך זה מובא בספה"ק שם משמואל (פרשת‬ ‫במדרש נאמר על הפסוק ״ויבדל אלוקים בין‬ ‫בראשית)‪ :‬״שאמר כ״ק אבי אדמו״ר זצללה״ה‬ ‫האור ובין החושך״‪ :‬אור ‪ -‬אלו מעשיהם של‬ ‫שהרב הקדוש ר״ב מפרשיסחא זצללה״ה שאל‬ ‫צדיקים; חושך ‪ -‬אלו מעשיהם של רשעים; ״ואיני‬ ‫לזקיני זצללה״ה מקאצק מאין לקח ההתעוררות‬ ‫יודע באיזה מהם חפץ״‪ ,‬עד שנאמר ״וירא אלוקים‬ ‫שלו לעבודת השם‪ ,‬והשיבו מפסוק ’שאו מרום‬ ‫את האור כי טוב״‪ .‬ודאי שאין הכוונה שהיה ספק‬ ‫עיניכם וראו מי ברא אלה‘‪ ,‬והשיב לו הלוא מזה‬ ‫אם רצויים מעשי הצדיקים או מעשי הרשעים‪.‬‬ ‫יכול כל אדם ליקח התעוררות אפי‘ אינו יהודי‪,‬‬ ‫אלא שמציאות העולם מצד עצמה אינה מגלה‬ ‫והתעוררות היהודי צריכה להיות מיציאת‬ ‫בהכרח את פנימיות הכוונה‪.‬‬ ‫מצרים״‪.‬‬ ‫‪37‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫יסודות‬ ‫וכן הוא מצד עצם אמונתנו בנצחיות הנשמה‬ ‫מן הבריאה אנו‬ ‫הפנימיות‬ ‫ובתחיית המתים‪ .‬החיים האמיתיים אינם‬ ‫למדים שיש מי‬ ‫מצטמצמים לפעולת הגוף‪ ,‬אלא שורשם‬ ‫שמחיה; מיציאת‬ ‫בהתקשרות הנשמה במי שהוא מקור החיים‪.‬‬ ‫מצרים ומתן תורה‬ ‫וכאשר יהודי עוסק בתורה ומקיים מצווה‪ ,‬הרי‬ ‫אנו למדים לשם מה‬ ‫הוא מתקשר בחכמתו וברצונו יתברך‪ ,‬ובכך שייך‬ ‫נמשכת החיות ומהו‬ ‫אל החיים בשורשם‪.‬‬ ‫מקומם של ישראל בתוך‬ ‫אותה כוונה‪.‬‬ ‫ומעתה חוזר כל מה שנתבאר עד כאן ונוגע‬ ‫לאדם עצמו‪ .‬אפשר שאדם חי‪ ,‬מצליח ואף נהנה‬ ‫שלושה ספרים ‪ -‬מה הם חיים?‬ ‫מטובה גשמית‪ ,‬ואף על פי כן חיותו שייכת בעיקר‬ ‫אל הציור החיצוני של העולם‪ .‬ומאידך‪ ,‬אפשר‬ ‫על פי זה יש לעיין בדברי הגמרא הידועים‪:‬‬ ‫שצדיק סובל בגשמיות‪ ,‬ואף על פי כן חייו דבוקים‬ ‫״שלשה ספרים נפתחין בראש השנה‪ ,‬אחד של‬ ‫בפנימיות במקור החיים‪.‬‬ ‫רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של‬ ‫בינוניים‪ .‬צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר‬ ‫נמצא שהדין של ראש השנה אינו רק בשאלה‬ ‫לחיים; רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר‬ ‫כמה חיות יקבל האדם‪ ,‬אלא גם ‪ -‬ובעומק ‪ -‬לאיזו‬ ‫למיתה; בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד‬ ‫חיות הוא שייך‪ .‬האם הוא מן המקומות שבהם‬ ‫יום הכפורים ‪ -‬זכו נכתבין לחיים‪ ,‬לא זכו נכתבין‬ ‫פנימיות הכוונה של הבריאה באה לידי גילוי‪ ,‬או‬ ‫למיתה״‪.‬‬ ‫שהוא מתקיים בתוך מסגרת העולם מבלי שחייו‬ ‫נעשים כלי לתכליתו‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬אם ״חיים״ ו״מיתה״ מתפרשים אך‬ ‫ורק על עצם חיי הגוף‪ ,‬היה צריך להיראות בכל‬ ‫אם כבר נידון בראש השנה ‪ -‬מהו הדין שבכל יום?‬ ‫שנה בירור גלוי לעין‪ :‬הצדיקים שנחתמו לחיים‬ ‫יוסיפו לחיות והרשעים שנחתמו למיתה יסתלקו‬ ‫ואולם עדיין יש מקום לעיין‪ .‬אמרו חז״ל‪ :‬״רבי‬ ‫מן העולם‪ .‬והרי המציאות מוכיחה שאין הדבר‬ ‫יוסי אומר‪ :‬אדם נידון בכל יום‪ ,‬שנאמר ’ותפקדנו‬ ‫כן; רשעים יכולים להאריך ימים‪ ,‬וצדיקים אינם‬ ‫לבקרים‘; רבי נתן אומר‪ :‬אדם נידון בכל שעה‪,‬‬ ‫בהכרח זוכים לחיים ארוכים‪.‬‬ ‫שנאמר ’ולרגעים תבחננו‘״‪ .‬אם דינו של האדם‬ ‫נקבע בראש השנה‪ ,‬מה נשאר לדון בכל יום?‬ ‫אין הכוונה‪ ,‬כמובן‪ ,‬לעקור את הפשט‪ .‬בראש‬ ‫ואם יש דין בכל שעה‪ ,‬מהו ייחודו של הדין בראש‬ ‫השנה יש דין גם על חיי העולם הזה‪ ,‬כפי שעולה‬ ‫השנה?‬ ‫מתפילות היום ומ״ונתנה תוקף״‪ .‬אלא שמושג‬ ‫החיים בתורה רחב מעצם פעולת הגוף‪.‬‬ ‫אולי הביאור בזה רמוז בעצם השם ״ראש השנה״‪.‬‬ ‫אין הוא רק ראשון בסדר הימים‪ ,‬אלא ראש ממש‪.‬‬ ‫גם תוספות כתבו על דברי הגמרא‪ :‬״וכל זה דקרי‬ ‫הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים ‪ -‬כלומר‬ ‫עיקר חיותו של האדם קשורה בראש ומשם היא‬ ‫לחיי העולם הבא״‪ .‬ובתורה נאמר‪ :‬״ראה נתתי‬ ‫מתפשטת לכל האיברים‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬יכול האדם‬ ‫לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת‬ ‫להיות חי וחיותו לא תתגלה בשלמות באיבר‬ ‫הרע״‪ ,‬ובהמשך‪ :‬״ובחרת בחיים״‪ .‬והלא על עצם‬ ‫מסוים; אפשר שהיד אינה נעה או שהעין אינה‬ ‫חיי הגוף אמרו חז״ל‪ :‬״על כרחך אתה חי ועל כרחך‬ ‫רואה‪ ,‬אף שעצם חיותו קיימת‪.‬‬ ‫אתה מת״‪ .‬נמצא שהבחירה בחיים עניינה‪ ,‬בעומק‬ ‫יותר‪ ,‬בחירה בדבקות במקור החיים‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫יסודות‬ ‫הפנימיות‬ ‫פנים; ״אמרו לפני‬ ‫ועל דרך זה יש לחלק בין עצם שורש החיות לבין‬ ‫זכרונות״ ‪ -‬שהזכירה‬ ‫אופן התפשטותה‪ .‬בראש השנה נמשכת נקודת‬ ‫תהיה בבחינת פנים‪.‬‬ ‫הראש והשורש של חיות השנה‪ ,‬ואילו כיצד‬ ‫אין די בעצם הקיום;‬ ‫תתפשט אותה חיות בפרטי החיים ‪ -‬בפרנסה‪,‬‬ ‫בקשתנו היא להיות‬ ‫בבריאות ובשאר ענייני האדם ‪ -‬זה מתברר בפרטי‬ ‫מן העומדים לפניו‬ ‫הדין וההשגחה שבכל יום ובכל שעה‪.‬‬ ‫בבחינת פנים‪ ,‬במקום‬ ‫שאליו פונה פנימיות הרצון‪.‬‬ ‫ודאי שאין אלו שני דינים נפרדים שאין קשר‬ ‫ביניהם‪ .‬פרטי השנה הם התפשטות של אותו‬ ‫וזהו גם עומקו של בניין המלכות‪ .‬אין אנו‬ ‫שורש שנמשך בראש השנה‪ .‬אולם אין הכרח‬ ‫מוסיפים‪ ,‬כביכול‪ ,‬שלטון למי שמלכותו בכל‬ ‫שמי ששייך בפנימיות אל מקור החיים יקבל כל‬ ‫משלה; אנו מבקשים להיות העם שעל ידו‬ ‫פרט גשמי כפי שהוא מבקש; עדיין קיימת הנהגת‬ ‫מתגלית המלוכה בבחינת פנים‪ ,‬להיות מאותם‬ ‫״צדיק ורע לו״ ו״רשע וטוב לו״‪ ,‬ויש חשבונות של‬ ‫תחתונים שבתוכם נעשית דירה לו יתברך‪.‬‬ ‫השגחה ודין בכל פרט‪.‬‬ ‫ומעתה גם ״זה היום תחילת מעשיך״ מקבל פנים‬ ‫ראש השנה הוא הראש; במשך השנה מתפשטת‬ ‫חדשות‪ .‬אין זו רק התחלה מחודשת של קיום‬ ‫החיות מן הראש אל האיברים‪.‬‬ ‫העולם‪ ,‬אלא התחלה מחודשת של היחס שבין‬ ‫הבריאה לבין פנימיות תכליתה‪ .‬החיות נמשכת‬ ‫״זכרנו לחיים״‬ ‫מחדש‪ ,‬והאדם עומד בראש השנה לא רק לפני‬ ‫השאלה כמה חיות תינתן לו‪ ,‬אלא מה תהיה‬ ‫ומעתה‪ ,‬לאחר כל הנ״ל‪ ,‬נשוב אל המילים שאנו‬ ‫שייכותו אל אותה חיות‪.‬‬ ‫מוסיפים בתפילתנו בעשרת ימי תשובה‪ :‬״זכרנו‬ ‫לחיים‪ ,‬מלך חפץ בחיים‪ ,‬וכתבנו בספר החיים‬ ‫״זכרנו לחיים״ ‪ -‬שנזכה לחיים כפשוטם‪ ,‬ובתוך כך‬ ‫למענך אלוקים חיים״‪.‬‬ ‫שנהיה דבוקים במקור החיים‪.‬‬ ‫ודאי ראשית בקשתנו היא על חיים כפשוטם‪:‬‬ ‫״וכתבנו בספר החיים״ ‪ -‬שנהיה מן השייכים אל‬ ‫שנה טובה ומתוקה‪ ,‬בריאות‪ ,‬פרנסה‪ ,‬נחת וכל טוב‬ ‫פנימיות החיות‪ .‬״למענך אלוקים חיים״ ‪ -‬שחיינו‬ ‫נראה ונגלה‪ .‬אין הביאור הפנימי בא לגרוע מאומה‬ ‫עצמם יהיו חלק מגילוי הכוונה שלשמה נבראו‬ ‫מן הפשט; אדרבה‪ ,‬הפשט עומד במקומו בכל‬ ‫התחתונים; שבתוך ההעלם יתגלה האור‪ ,‬ובתוך‬ ‫תוקפו‪ .‬אלא שבתוך אותה בקשה עצמה מתגלה‬ ‫התחתונים תתגלה מלכותו יתברך‪.‬‬ ‫רובד פנימי יותר‪.‬‬ ‫ונמצא שאין בקשתנו רק לחיות בתוך עולמו של‬ ‫אנו מבקשים לא רק שיינתנו לנו חיים‪ ,‬אלא‬ ‫הקב״ה‪ ,‬אלא שחיינו עצמם יהיו מן המקומות‬ ‫שנהיה שייכים אל החיים; לא רק שנקבל חיות‬ ‫שבהם מתגלה פנימיות רצונו; שלא נהיה רק‬ ‫ונמצא בעולם‪ ,‬אלא שחיינו עצמם יהיו מחוברים‬ ‫מקבלי חיים‪ ,‬אלא מן השייכים אל החיים בשורשם‬ ‫לפנימיות התכלית שלשמה נמשך לעולם כוח‬ ‫‪ -‬חלק מאותה ״דירה בתחתונים״ שלשמה נתאווה‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫הקב״ה לברוא את עולמו‪.‬‬ ‫וכאן שבים ומאירים דברי הרה"ק מבארדיטשוב‪:‬‬ ‫״אמרו לפני מלכיות״ ‪ -‬שהמלכות תהיה בבחינת‬ ‫‪39‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫'לב המלכות'‬ ‫וזכות הפצת ‪ 50‬גליונות‬ ‫נתרם ע"י‬ ‫הרה"ח ר' מיכאל בנימין שטרנקוקר הי"ו ‪ -‬משב"ק‬ ‫לטובת נשמת‬ ‫כ"ק מרן רביה"ק הרבי ר' מרדכי‬ ‫בן רביה"ק הרבי ר' ישכר בער מנדבורנה זיעוכי"א‬ ‫נלב"ע יום א' דסוכות טו' תשרי תרנ"ה‬ ‫יה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א‬ ‫יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר‬ ‫'יחד לבבי'‬ ‫נתרם ע"י‬ ‫החפץ בעילום שמו הטוב‬ ‫לזכות כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א למען יאריך ימים על ממלכתו‬ ‫הוא וב"ב בקרב ישראל‬ ‫ולזכות כלל בחורי החמד השוקדים על התורה ועל העבודה בעמל‬ ‫וביגיע ולזכות אחדות קהילתינו הק'‬ ‫ויה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א‬ ‫יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר‬ ‫‪40‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫'יחד לבבי'‬ ‫נתרם ע"י‬ ‫הר"ר מאיר הכהן זורגר הי"ו‬ ‫לזכות כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א‬ ‫למען יאריך ימים על ממלכתו הוא וב"ב בקרב ישראל‬ ‫ולזכות כלל בחורי החמד השוקדים על התורה ועל העבודה‬ ‫בעמל וביגיע ולזכות אחדות קהילתינו הק'‬ ‫יה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א‬ ‫יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר‬ ‫'אמרי לב'‬ ‫נתרם ע"י הר"ר אלימלך קעניג הי"ו‬ ‫לזכות כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א למען יאריך ימים על ממלכתו‬ ‫הוא וב"ב בקרב ישראל‬ ‫ולהבלח"ט לע"נ זקינו‬ ‫הר"ר רחמים ב"ר אלעזר ז"ל‬ ‫יה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א‬ ‫יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר‬ ‫‪41‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫'יסודות הפנימיות'‬ ‫וזכות הפצת ‪ 50‬גליונות‬ ‫נתרם ע"י‬ ‫הר"ר חיים מרדכי כהן הי"ו‬ ‫לזכות כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א‬ ‫למען יאריך ימים על ממלכתו הוא וב"ב בקרב ישראל‬ ‫ולזכות א‪.‬ה‪.‬ש‪.‬‬ ‫ויה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א‬ ‫יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר‬ ‫זכות הפצת ‪ 50‬גליונות‬ ‫נתרם ע"י‬ ‫חשמל קונטיננטל בע"מ‬ ‫לזכות הבה"ח יהודה אלתר בן מלכה‬ ‫ולזכות כלל בחורי החמד השוקדים על התורה ועל העבודה בעמל‬ ‫וביגיע ולזכות אחדות קהילתינו הק'‬ ‫יה"ר שבזכות הפצת מעיינות הבעש"ט הק' ורבותינו הק' זיע"א‬ ‫יזכה שיושפע שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר‬ ‫חשמל קונטיננטל בע"מ‬ ‫‪03-7779966 *9443‬‬ ‫‪42‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫רוצה‬ ‫להיות‬ ‫שותף‬ ‫בזכויות?‬ ‫א‬ ‫ה‬‫שתט‬ ‫לרצות ל‬ ‫נ‬ ‫בבי‬ ‫ך‬ ‫‪43‬‬ ‫לתרומה חייג עכשיו ‪055-6702-326‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬ ‫בס״ד‬ ‫‪44‬‬ ‫קונטרס ירח האיתנים‬