gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קובץ גליונות - תוספות · Kovetz Gilyoines - Tosafos — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: קובץ גליונות - תוספות · Kovetz Gilyoines - Tosafos

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

קובץ גליונות - תוספות · Kovetz Gilyoines - Tosafos — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת ניצבים וילך אלול תשפ״ו‬ ‫רגע‪ □ 1‬של ה ק ש ב ה‪ .‬ש עו ת של א ח ריו ת‪.‬‬ ‫" מעבר‬ ‫ל חלונו ת‬ ‫הכהים‪,‬‬ ‫יש חיוך‪ ,‬יש לחיצת יד‬ ‫"אבל‬ ‫ע מ מי ת‪ ,‬ושיח של‬ ‫כשיא המעצמה‪,,‬‬ ‫מבפנים‬ ‫גם לב‬ ‫ב רז ל‬ ‫נ ש בר‪.‬‬ ‫אבל הכיסאות ' שלי ‪,‬‬ ‫‪ /‬ראיון מטלטל‬ ‫נו תוו מיותמים‪.‬‬ ‫שיירת הפכיניית‬ ‫שכזה‪ ,‬מרשה לעצמה להתרווח‪ ,‬לנשום‬ ‫את האוויר הקריר הספוג באהדת‬ ‫שיעטת אל‬ ‫הקהל שם בחוץ‪ ,‬להביט אל ההמולה‪,‬‬ ‫המנצנצים‬ ‫והאורות‬ ‫השלטים‬ ‫אל‬ ‫הלי•‬ ‫תפתח‬ ‫בסיפוק‪.‬‬ ‫האיפק‪.‬‬ ‫הוא מבקש להתקרב לקבוצת הנערים‬ ‫שם בשולי הכביש‪,‬‬ ‫פתקדפת בטיר‬ ‫את‬ ‫החלון נפתח והוא מנופף להם לשלום‬ ‫בחיוך מושלם‪.‬‬ ‫אחיד יקצב‬ ‫הלם!‬ ‫החלון!‬ ‫הם נרעשים ומופתעים‪ .‬ככה? הם?‬ ‫נסיעה בהיל אל‬ ‫זכיית פיס של פעם במיליון או פעם‬ ‫בדור!‬ ‫מעבר לציפת‪.‬‬ ‫המלך אותו הם רואים פעם ראשונה‬ ‫קרוב כל כך‪ ,‬מחייך מבעד לחלון‪,‬‬ ‫טירים ישרים‪,‬‬ ‫שואל לשמם‪ ,‬לשלום בני משפחתם‪.‬‬ ‫שיירת המכוניות שועטת אל האופק‪.‬‬ ‫לוחץ יד כאחד האדם‬ ‫מתקדמת בטור אחיד וקצב נסיעה‬ ‫ניביללת ציפרים‬ ‫הלב מפרפר‪ ,‬זיעה קרה שוטפת את כל‬ ‫בהול אל מעבר לצומת‪ .‬טורים ישרים‪,‬‬ ‫הגוף ואיתה גם האנדרנלין מזנק לשיא‬ ‫רכבי שרד זהים‪ ,‬בזה אחר זה הם‬ ‫על פני הציפת‪,‬‬ ‫מסוכן הגורר דופק מהיר‪:‬‬ ‫חולפים בטיסה וביללת צופרים על‬ ‫כן‪ ,‬זה הוא!‬ ‫פני הצומת‪ ,‬מפלסים דרך בנחשול‬ ‫מפלסים דרך‬ ‫זו לא הייתה אשליה‪ .‬לא חלום ולא‬ ‫התנועה האינסופי ומסמנים את דרכם‬ ‫אל היעד‪.‬‬ ‫פנטזיה‪ .‬המלך כאן‪ ,‬מעבר לחלונות‬ ‫בנחשיל התניעה‬ ‫הכהים‪ ,‬מעבר לוילונות של מכונית‬ ‫עד‬ ‫ומאובטחת‬ ‫המחוסמת‬ ‫השרד‬ ‫השלטים מבשרים על מושבה חקלאית‬ ‫קרובה אך בשולי הדרכים כבר ניכרת‬ ‫האינסיפי‬ ‫הקצה‪ ,‬יש חיוך‪ ,‬יש לחיצת יד עממית‪,‬‬ ‫ושיח של נשיא המעצמה עם נערי בית‬ ‫תכונה אנושית‪.‬‬ ‫הם שם‪ ,‬צפופים‪ ,‬נושאים שלטים‬ ‫יפסמנים את‬ ‫כמה טוב להם‪ ,‬מה רמת תחושת‬ ‫ספר‪:‬‬ ‫ומנופפים לשלום בהתרגשות‪.‬‬ ‫שיירת רכבי השרד מאטה מתונות‪,‬‬ ‫דרכם אל היעד‪.‬‬ ‫הביטחון של תושבי האזור‪ ,‬למה הם‬ ‫זקוקים‪ ,‬ואיך המצב הכספי בבית‪...‬‬ ‫מישהו שם‪ ,‬ככל הנראה האישיות‬ ‫הראשונה המאובטחת באופן דרמטי‬ ‫‪_ eW-J 'dJjBHFl‬‬ ‫**‪V **■»'/‬‬ ‫כך‪ ,‬מחכה לנו ‪ -‬כמו שאבא מחכה‬ ‫שתדלנות אינסופית‪ ,‬הסברים ארוכים‬ ‫שיהיה לך ברור‪:‬‬ ‫לבן שלו‪ ,‬שרק יגיע‪ ,‬שיבקש‪ ,‬שיגיד‪.‬‬ ‫ומבוא לפגישה אפשרית שכזו‪ ,‬ושנתיים‬ ‫למה מגיע לו? כי‬ ‫בימים שהוא בין שורות ספסלי בית‬ ‫של המתנה‬ ‫אין לו!‬ ‫הכנסת‪ ,‬בין עצי השדרה ברחוב שליד‪,‬‬ ‫ככה זו דרך המלך‪ ,‬דרך המזכירות‬ ‫בין קירות הבית שלנו‪ ,‬הקרובים אלינו‬ ‫הרשמית ‪ -‬הלב הפועם של הממלכה‬ ‫רוח טהרה של אלול‪ .‬ימי הסליחות‪,‬‬ ‫כל כך ‪ -‬צריך רק לפתוח את העיניים‪.‬‬ ‫וצמיחתה‪.‬‬ ‫הלב היהודי מבקש ומתחנן‬ ‫והנה הוא כאן‪.‬‬ ‫ולהיות קרוב‬ ‫וי ש מי שיזכה‪ ,‬שהתפילה שלו תתקבל‬ ‫זה לדבוק במידותיו‪ .‬דבקות של קרבה‬ ‫בלי מבדקים ביטחוניים ובלי 'שרוולים'‪.‬‬ ‫בשלמותה‪ ,‬וי ש מי שכנראה פחות‪...‬‬ ‫ואהבה‪' .‬מה הוא רחום‪-‬אף אתה'‪.‬‬ ‫בלי מזכירות כלכלית ובלי קשרים‬ ‫שלוש תפילות יש‪ ,‬כך מסביר הזהר‬ ‫בתוככי השגרה המתחדשת בלהט של‬ ‫אישיים חובקי עולם‬ ‫הקדוש‪' .‬תפילה למשה'‪' ,‬תפילה לדוד'‬ ‫'אחרית שנה' ו'ראשית השנה' הקרובות‬ ‫על אם הדרך‬ ‫ו'תפילה לעני'‪.‬‬ ‫זו לזו‪ ,‬בשגרת מירוץ של תפילה‬ ‫נערים נרגשים‬ ‫ראשונה היא תפילתו של משה רבינו‪,‬‬ ‫במסגרות‬ ‫הילדים‬ ‫פיזור‬ ‫אלולית‪,‬‬ ‫חלון שנפתח‪ ,‬ומאחוריו לב ששומע‬ ‫עליו נאמר 'איש האלוקים'‪ .‬שעלה‬ ‫החינוך‪ ,‬תורה‪ ,‬עבודה ורגעים רגילים‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫למרום ודיבר עם הקדוש ברוך הוא‬ ‫*‬ ‫של בית‪.‬‬ ‫פנים אל פנים‪ .‬שהתחנן לקדוש ברוך‬ ‫בואו לא נשכח‪ ,‬המלך כאן‪,‬‬ ‫רוח חרישית של אלול וסיומו של קיץ‬ ‫הוא כמנין 'ואתחנן' ואמר לו הקדש‬ ‫אפשר לתת יד‪ .‬יד של דבקות‬ ‫דרך חדשה‬ ‫ברוך הוא‪' :‬רב לך' ‪ -‬אם תתפלל עוד‬ ‫נמצא בשדה‪,‬‬ ‫ומלך מלכי המלכים‬ ‫של שימת לב לנשמות הטהורות‬ ‫תפילה אחת אהיה חייב לקבל את‬ ‫שבצידי הדרך‪.‬‬ ‫בדרכים‪ .‬קרוב‪.‬‬ ‫תפילתך‪.‬‬ ‫נשמות קדושות שעבורן מסע החיים‬ ‫הוא כאן ואנחנו יכולים ברגע אחד‬ ‫השנייה היא 'תפילה לדוד' ‪ -‬שחיבר‬ ‫הוא מסע של כאב וג עגוע למי שהיו‬ ‫של לב טהור‪ ,‬לבקש קרבה‪ ,‬להתחבר‪,‬‬ ‫את ספר התהילים‪ ,‬שנקרא 'נעים‬ ‫ואינם‪.‬‬ ‫להתגעגע ולהתרפק בתפילה הנשמעת‬ ‫זמירות ישראל'‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא‬ ‫עלינו רק לפתוח את החלון‬ ‫היטב ומתקבלת‪ ,‬מה שלעיתים עובד‬ ‫אמר עליו‪' :‬טוב יום בחצריך מאלף‬ ‫את הלב‬ ‫פחות בימים של שגרה‪ ,‬של עבודה‬ ‫בחרתי' ‪' -‬אמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫הודעות‪,‬‬ ‫משלוח‬ ‫של‬ ‫אינטנסיבית‪,‬‬ ‫ל שמוע‪.‬‬ ‫טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה‪,‬‬ ‫להבין‪.‬‬ ‫בקשות‪ ,‬תחינות‪ ,‬השתדלויות‪.‬‬ ‫מאלף עולות שעתיד שלמה בנך‬ ‫זהו‪.‬‬ ‫"כי בחודש אלול הקב״ה מתרצה‬ ‫להקריב לפני על גבי המזבח' (שבת‬ ‫עם ישראל‪ ,‬ונעשה דוד להם לקרבם‬ ‫״יתום ואלמנה יעודד״‬ ‫ל״א) ‪ -‬ובכל זאת‪ ,‬התפילה היותר‬ ‫הוא שם‪ .‬מבין מאזין מביט ומקשיב‪.‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬והוא קרוב לקוראיו בחודש‬ ‫חביבה היא דווקא 'תפילה לעני'‪.‬‬ ‫למי ששומע‬ ‫זה״ (רבינו האר״י הק' זיע״א שער‬ ‫השלישית היא תפילת העני‪.‬‬ ‫את הלב‪.‬‬ ‫הפסוקים שה״ש)‬ ‫דוד המלך ‪ -‬מלך או עני?‬ ‫בימים שהוא בינינו‪ ,‬קרוב אלינו כל‬ ‫לל‬ ‫בהלה גדולה‬ ‫ראובן קרלנשטיין זצ״ל‪ ,‬היתה מכונה‬ ‫תפילת העני קודמת לתפילת משה‬ ‫ששימשה אותו באמונה שנים רבות‪.‬‬ ‫רבינו‪ ,‬לתפילת דוד המלך ולשאר‬ ‫קמה במקום‪.‬‬ ‫גלילי אריג צבעוניים היו מסתלסלים‬ ‫כל התפילות שבעולם‪ .‬ומדוע? משום‬ ‫ממנה‪ ,‬מתגלגלים על לוח הקרטון‬ ‫שהקדוש ברוך הוא קרוב לנשברי לב‪.‬‬ ‫בעל הבית‬ ‫ונשלחים למכירה‪ ,‬כשהוא מתפרנס‬ ‫העני הוא מי שמוגדר שבור לב‪.‬‬ ‫מהם בכבוד‪.‬‬ ‫כששמע דוד המלך שתפילתו של‬ ‫התקשר בלחץ‬ ‫יום אחד‪ ,‬החליט אותו יהודי‪ ,‬שעליו‬ ‫העני חשובה יותר‪ ,‬כך מספר הזוהר‪,‬‬ ‫המכונה‬ ‫את‬ ‫להחליף‬ ‫להשתדרג‪.‬‬ ‫הוריד את בגדי המלכות‪ ,‬פשט מעליו‬ ‫למפעל בגרמניה‪.‬‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫משוכללת‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫במודרנית‬ ‫את הכתר‪ ,‬ישב על הארץ כמו עני‬ ‫מהירה יותר‪ .‬ביום אחד היא מסוגלת‬ ‫ואמר‪' :‬פנה אלי וחנני‪ ,‬כי יחיד ועני‬ ‫הם הבטיחו‬ ‫לייצר כמות גדולה במיוחד של אריג‪,‬‬ ‫אני' (תהילים כ׳׳ה ט״ז)‬ ‫לשלוח מהנדס‬ ‫לשדרג את הכנסותיו‬ ‫עשרת מונים‪ .‬הוא שילם עליה סכום‬ ‫מה שעשוי‬ ‫כשיצאו ישראל ממצרים‪ ,‬כך מספר‬ ‫המדרש‪ ,‬לאחר שהקדוש ברוך שמע‬ ‫מומחה‪ ,‬שיבדוק‬ ‫עתק ובהתאם לך גם הציפיות שלו‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫את זעקתם מתוך העבודה במצרים‬ ‫והוציא אותם משם ביד חזקה ובזרוע‬ ‫את מהות‬ ‫הוא היה מאושר‪.‬‬ ‫המכונה הגיעה מגרמניה‪ .‬הפועלים‬ ‫נטויה‪ ,‬ביקש הקדוש ברוך לשמוע את‬ ‫קולם עוד פעם אחת ולא היו רוצים‪.‬‬ ‫התקלה‪ .‬הוא‬ ‫הרכיבו את חלקיה‪ ,‬חיזקו את הברגים‪,‬‬ ‫לרדוף‬ ‫לפרעה‬ ‫גירה‬ ‫עשה?‬ ‫מה‬ ‫על‬ ‫לחצו‬ ‫החוטים‪,‬‬ ‫את‬ ‫השחילו‬ ‫אחריהם‪ ,‬שנאמר 'ופרעה הקריב'‪ .‬מיד‬ ‫הגיע‪ ,‬בפנים‬ ‫הכפתורים‪.‬‬ ‫צעקו בני ישראל אל ה'‪ ,‬אמר להם‬ ‫אפס‪ .‬המכונה לא פועלת‪ .‬לא משתפת‬ ‫הקדוש ברך הוא 'לכך הייתי מבקש‪,‬‬ ‫רציניות‪ ,‬בכובד‬ ‫פעולה‪.‬‬ ‫לשמוע קולכם‪ .‬שנאמר‪' :‬יונתי בחגוי‬ ‫בהלה גדולה קמה במקום‪ .‬בעל הבית‬ ‫הסלע‪ ...‬השמיעיני את קולך' ‪ -‬אותו‬ ‫ראש‪ .‬מתבונן‬ ‫בגרמניה‪.‬‬ ‫למפעל‬ ‫בלחץ‬ ‫התקשר‬ ‫הקול ששמעתי כבר במצרים‪.‬‬ ‫הם הבטיחו לשלוח מהנדס מומחה‪,‬‬ ‫כשהתפללו עם ישראל‪ ,‬אמר הקדוש‬ ‫סביב המכונה‬ ‫שיבדוק את מהות התקלה‪ .‬הוא הגיע‪,‬‬ ‫ברוך הוא למשה‪' :‬מה אתה עומד‬ ‫כדי להבין מה‬ ‫בפנים רציניות‪ ,‬בכובד ראש‪ .‬מתבונן‬ ‫סביב המכונה כדי להבין מה בדיוק‬ ‫ומתפלל‪ ,‬כבר קדמה תפילתן של בני‬ ‫לתפילתך'‪.‬‬ ‫בדיוק קרה לה‬ ‫קרה לה ופרץ בצחוק‪.‬‬ ‫'הרי לא הכנסתם את המכונה לשקע'‪.‬‬ ‫תפילה לעני‪.‬‬ ‫ופרץ בצחוק‪.‬‬ ‫כשמכונה לא מחוברת לזרם החשמל ‪-‬‬ ‫בבית האריגה של פלוני‪ ,‬כך מספר רבי‬ ‫לל‬ ‫בשכונה שלנו? חשבנו לשנייה איך‬ ‫של ימי מלחמה‪ ,‬של 'שבת זכור'‬ ‫ברור שאינה פועלת‪...‬‬ ‫הם מתמודדים עם חיי היום יום‬ ‫בחלל‪...‬ימי‬ ‫מנסרות‬ ‫כשאזעקות‬ ‫חיברתם את המכונה שלכם לשקע‪ ,‬י ש‬ ‫שלהם‪ ,‬כשהאלמנה או אלמן ככה‬ ‫הפורים וערבי פסחים‪ ,‬ליל הסדר‬ ‫בה זרם חשמל?‬ ‫לבד מול כל מה שבבית רגיל עובד‬ ‫וי מי המועד‪...‬כמה יתומים ואלמנות‬ ‫כשיהודי מחובר לקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫יחד? זעקה נוראה שקשה לתאר‬ ‫התקבלה‬ ‫כשרק‬ ‫המתח‪,‬‬ ‫שבזמני‬ ‫מזרים זרם חשמלי של תפילה‪ ,‬של‬ ‫במילים‪ .‬היא קונה ומבשלת‪ ,‬מטפלת‬ ‫התראה על אזעקה מתקרבת‪ ,‬הם‬ ‫בקשה‪ ,‬של 'עני' שנזקק לעזרה ‪ -‬הוא‬ ‫בחשבון הבנק לצד רופא השיניים של‬ ‫התכווצו באימה‪ .‬כן‪ ,‬אין להם אבא‬ ‫מתחבר אל בורא העולם ומקבל את‬ ‫הילדים‪ ,‬עובד ת כדי לפרנס וקוראת‬ ‫שבקול יציב ירגיע‪ .‬אין להם דמות‬ ‫כל צרכיו‪.‬‬ ‫לאינסטלטור שיפתח את הסתימה‬ ‫סמכותית שתכריע‪ :‬יורדי ם למקלט‬ ‫קרבים היום‬ ‫אתם‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫'שמע‬ ‫בכיור המטבח (אותה‬ ‫האימתנית‬ ‫וי שועת ד' כהרף עין‪ .‬הם ר עדו כמו‬ ‫למלחמה' ‪' -‬אפילו אין בכם זכות אלא‬ ‫בעלה מן הסתם היה פותח בכוחות‬ ‫עלה נידף‪ ,‬והרגישו איך עוד רגע הם‬ ‫קריאת שמע' ‪ -‬כך מסביר רש״י ‪-‬‬ ‫עצמו‪ ,)...‬שומרת על הילדים כשהיא‬ ‫עלולים חלילה ל שמוע את הנורא‬ ‫'כדאי אתם שיושיע אתכם'‪.‬‬ ‫צריכה להשתתף בשמחה ולא יכולה‪,‬‬ ‫מכל‪ .‬כך בימים קסומים של שגרה‪,‬‬ ‫בשנים האחרונות חווינו שנים של‬ ‫וגם בוכה בלילה‪ ,‬כשאין מי שיי תן לה‬ ‫של הליכה ל חיידר וחזרה ממנו‪ ,‬של‬ ‫מלחמה‪ .‬תקופות ממושכות של מתח‬ ‫גב‪.‬‬ ‫הליכה לקניות וקפיצה קטנה לרופא‪...‬‬ ‫תמידי שנמצא לפעמים מתחת לפני‬ ‫כן‪...‬הדי ה'קרנות' נדמו עם תום ימי‬ ‫הלב שלהם פועם אחרת‪.‬‬ ‫השטח ‪ -‬ולפעמים מעליו‪ .‬רעד שאוחז‬ ‫האבל‪ .‬תחושה נינוחה כזו ש'בטח הם‬ ‫‪-‬בחוזקה‪.‬‬ ‫את הלב ומקרב אותו לאמונה בקדוש‬ ‫מסודרים והקרן מזרימה כל חודש'‪...‬‬ ‫בקצב שאיש לא י בין לעולם‪.‬‬ ‫ברוך הוא ולתחושה של 'עני' ‪ -‬שזקוק‬ ‫אוי כמה תמימות וחוסר יד ע מ שווע‪...‬‬ ‫כל הזמן לסיוע ולעזרה‪.‬‬ ‫אוי איזו זעקה גדולה עולה מתוך‬ ‫בלתי‬ ‫שבעוצמה‬ ‫גיבורה‬ ‫אלמנה‬ ‫מידת הדין מרחמת? לעיתים דווקא‬ ‫הדממה! י ש סביבנו‪ ,‬בתוכנו‪ ,‬קרוב‬ ‫נתפסת ממשיכה את המסע ומעמידה‬ ‫היא‪.‬‬ ‫אלינו‪...‬כל כך קרוב‪ ,‬אלמנות ויתומים‪,‬‬ ‫בית של תורה‪ ,‬אבל מבפנים גם לב‬ ‫'זבחי אלוקים רוח נשברה' (תהילים נ״א‬ ‫אלמנים ויתומים‪ ,‬שמתמודדים עם‬ ‫ברזל נשבר‪ .‬כשאו טו טו החגים‬ ‫י״ט) ‪ .‬האלשיך הקדוש אומר‪ :‬אלוקים‬ ‫לוחמים‬ ‫נתפסת‪.‬‬ ‫בלתי‬ ‫מציאות‬ ‫וההוצאות‪...‬‬ ‫לבד‪...‬‬ ‫ושוב‬ ‫מגיעים‬ ‫זו מידת דין‪ .‬כאשר יש 'רוח נשברה' ‪-‬‬ ‫בגבורה‪ ,‬נלחמים בהסתרה ומקדשים‬ ‫ושגרה וכלכלת בית‪ ,‬ואחריות רוחנית‬ ‫גם מידת הדין מסכימה שראוי לקבל‬ ‫את הדממה‬ ‫והלב הטהור‬ ‫ותפקודית‪...‬‬ ‫וגשמית‬ ‫את התפילה‪ .‬כי 'לב נשבר ונדכה ‪-‬‬ ‫וחלילה‪ ,‬למרבה הכאב‪ ,‬יש מהן שחוות‬ ‫הזה מול תפוח בדבש שתמיד יישאר‬ ‫אלוקים לא תבזה'‪ .‬תפילה שנובעת‬ ‫רגעים קשים של שבירה‪ .‬מסע החיים‬ ‫חמצמץ משהו‪ ,‬לב נשבר בגבורה‪ ,‬לב‬ ‫מתוך לב נשבר ונדכה ‪ -‬גם מידת הדין‬ ‫לא נהיה קל‪.‬‬ ‫נשבר ‪ -‬פותח את כל השערים‪.‬‬ ‫לא דוחה אותה‪.‬‬ ‫ולפעמים‪ ,‬נדע על כך‪ ,‬רגע אחד‬ ‫ובואו אחים‪ ,‬רגע קטן של מחשבה‪:‬‬ ‫והקול של הלב הנשבר‪ ,‬של מי שזעקתו‬ ‫מאוחר מידי‪.‬‬ ‫חשבון‬ ‫פעם‬ ‫ערכנו‬ ‫אחד‪,‬‬ ‫לרגע‬ ‫הדוממת קורעת שערי שמיים‪ ,‬נמצא‬ ‫אבל עם יד על הלב‪ ,‬לרגע אחד‬ ‫קטן כמה אלמנות ויתומים גרים‬ ‫כאן בינינו‪ .‬תשפ״ו החולפת‪ .‬שנה‬ ‫תפילותיהם דוו ק א בגלל פעי מו ת‬ ‫שמנו לב לזה? חשבנו? ניהלנו דיאלוג‬ ‫הלב‪.‬‬ ‫עצמי פנימי של ‪ 60‬שניות‪ ,‬מה אנחנו‬ ‫הם נמצאים כאן‪ ,‬כאובים בכאב‬ ‫כמשפחה יכולים לסייע?‬ ‫לנו‬ ‫שנח‬ ‫לראות‪,‬‬ ‫לנו‬ ‫שקשה‬ ‫מחשבה‪ .‬ידיעה‪ .‬הרגשה‪.‬‬ ‫לא לדבר עליו‪ ,‬שאולי קל יותר‬ ‫זהו!‬ ‫‪55‬‬ ‫לשכוח‪ .‬ובמקום הזה יש מי שדואג‬ ‫להם‪ ,‬שירגישו שהם שייכים‪ ,‬שהם‬ ‫לא בכדי החמירה התורה בדינם‪ .‬כי‬ ‫בתוככי הקושי‪ ,‬מול שפתיים פצועות‬ ‫של כולנו‪ ,‬שיש לקדוש ברוך הוא‬ ‫מנשיכה שלהן שוב ושוב כמעט בכל‬ ‫תפילתם‬ ‫שליחים מיוחדים עבורם‪ .‬שדואג‬ ‫עת מצוא‪ ,‬כל מילה שלא במקום‪,‬‬ ‫זאת עבורנו‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫לעשות‬ ‫דוקרת את הלב‪ .‬ואנחנו? רק שנדע‪.‬‬ ‫הטהורה‬ ‫קטרוג‪.‬‬ ‫שנשים לב‪ .‬שנדע שאם יש סביבנו‬ ‫אנו שלוחי בית דין ואתם שולחינו‪.‬‬ ‫בתים טהורים כאלה‪ ,‬ילדים קדושים‬ ‫נשפעת‪.‬‬ ‫יזה לזה’‪ ,‬מי שנשלחו על ידי מרנן‬ ‫כאלה‪ ,‬זה מחייב‪.‬‬ ‫ורבנן שליט"א להיות אביהם וליבם‬ ‫זה קרוב אלינו‪ ,‬זה באחריותנו‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך‬ ‫במשא‬ ‫נושאים‬ ‫יתומים‪ ,‬הם‬ ‫של‬ ‫ולא‬ ‫לא באחריות הקופה ההיא‪,‬‬ ‫להיות שם‬ ‫אפשרי הזה‪.‬‬ ‫הבלתי‬ ‫ההיא‪ .‬כי חיים אמיתיים נבנים עם‬ ‫הוא שומע‪.‬‬ ‫מרגעי השבר‪ .‬להיות‪ ,‬לעולם‪ .‬עם‬ ‫עוצמה‪ ,‬עם חיוך‪ ,‬עם תקווה ולב‪.‬‬ ‫חונך אישי לכל ילד וחונכת לכל‬ ‫לא דרך עלוני התרמה‪.‬‬ ‫הוא מקבל את‬ ‫ילדה‪ ,‬עם מערכי תמיכה והדרכה‪,‬‬ ‫אם רק נרים מידי פעם טלפון‪,‬‬ ‫ונתיבי‬ ‫הסמינרים‬ ‫לבנות‬ ‫סיוע‬ ‫רק‬ ‫אולי‬ ‫לשבת‪...‬‬ ‫משהו‬ ‫נשלח‬ ‫תפילותיהם‬ ‫עלייה לבני הישיבות‪ ,‬מערך סיוע‬ ‫לשאול בערב חג אם צריך עזרה‪,‬‬ ‫אישי וחברתי לאלמנות‪ ,‬סיוע פרטני‬ ‫אולי לאגוד את ארבעת המינים‪,‬‬ ‫דווקא בגלל‬ ‫לאלמנים‪ ,‬כל מה שיכול להרגיע לב‬ ‫אולי קנייה קטנה בעיר‪ ,‬אולי לטבול‬ ‫שבור‪ ,‬לרפא כאב שקשה להכיל‪.‬‬ ‫כלים או לבחור עם הבחור הצעיר‬ ‫פעימות הלב‪.‬‬ ‫שמקל על העצב‪ ,‬שמייבש חלק ‪-‬‬ ‫מגבעת חדשה‪ .‬או סתם כך לתת‬ ‫לפחות ‪ -‬של הדמעות‪.‬‬ ‫תחושה שיש כאן בית סמוך‪ ,‬לב‬ ‫בשבילנו‪ ,‬במקומנו‪.‬‬ ‫הם שם גם‬ ‫של משפחה שמביטה‪ ,‬לא מחטטת‬ ‫‪55‬‬ ‫בשליחותנו‪ .‬מחזיקים את הלבבות‪,‬‬ ‫מאחים את שברי הלב‪.‬‬ ‫קשובה‪.‬‬ ‫נמצאת‪.‬‬ ‫אבל‬ ‫חלילה ‪-‬‬ ‫עירנית ונותנת כח‪.‬‬ ‫אל מול הנתונים‪ ,‬הם קורסים תחת‬ ‫הנטל‪.‬‬ ‫תפילתם הטהורה נ שמעת‪ .‬הקדוש‬ ‫ברוך הוא שו מע‪ .‬הוא מקבל את‬ ‫יום של פטירתו נולד לאלמנתו בן‪ ,‬היא‪,‬‬ ‫ונחמול עליהם ונראה זכותם בכל דבר‬ ‫כמובן‪ ,‬היתה שבורה ומדוכדכת ביותר‪.‬‬ ‫יותר משהיינו עושים אם היה האב‬ ‫מרן זצ״ל ששמע על כך‪ ,‬קם ונסע‬ ‫והבעל קיים‪ ,‬והיאך נו הגין עמהם‪,‬‬ ‫את ערובתם‬ ‫אליה לבית החולים לדבר על ליבה‬ ‫ולעודד את רוחה‪ .‬בין הדברים אמר‬ ‫לה‪ ,‬כי מהיום ולהבא הוא ידאג לכל‬ ‫מחסורה‪ ,‬ומבקשה שתפנה אליו בכל‬ ‫שלא נדבר אליהם אלא רכות‪ ,‬ולא‬ ‫ינהג אדם בהם אלא מנהג כבוד‪...‬‬ ‫ויחוס על ממונם יו תר מעל ממון‬ ‫עצמו‪...‬‬ ‫‪ /‬עובדות‬ ‫ו ה נ ה גו ת‬ ‫מ ל י ב ם‬ ‫ו‬ ‫עת שתצטרך עזר וסיוע‪.‬‬ ‫(החינוך מצוה ס״ה)‬ ‫של ישראל מרנא‬ ‫בתום השיחה אמר לה‪ ,‬בגאונות ההטבה‬ ‫ורגישות אין קץ‪ ,‬כי מאחר וקיבל על‬ ‫לאור הנר אך ללא דמעות‬ ‫הגרש׳׳ז אויערבאך‬ ‫עצמו להיות אב ליתומים‪ ,‬יש לו זכות‬ ‫אחד מתלמידי ישיבת ״קול תורה״‬ ‫זצוק׳׳ל‬ ‫גם לבקש ממנה שתראה לו את הרך‬ ‫בירושלים שאביו נפטר ר״ל‪ ,‬ניגש‬ ‫הנולד כפי שיש זכות לאב לראותו‪...‬‬ ‫לראש הישיבה מרן הגרש״ז אויערבאך‬ ‫הדין‬ ‫מידת‬ ‫להפוך‬ ‫האדיר‬ ‫הכח‬ ‫זצוק״ל להפרד ממנו בערב ר״ח ניסן‬ ‫לרחמים‬ ‫קדיש׳ל‬ ‫כדי לנסוע לביתו לתקופת חג הפסח‪.‬‬ ‫״וכל זמן שאתם נזהרים בהם (‪-‬בצערם‬ ‫תלמיד חכם צעיר מעיה״ק ירושלים‬ ‫פתח הגרש״ז זצ״ל ואמר לו‪ :‬״זכור‬ ‫של יתומים ואלמנות) ומרחמים עליהם‪,‬‬ ‫חלה ל״ע ושבק חיים והותיר אחריו‬ ‫את בדיקת החמץ תעשה בזריזות ואל‬ ‫מדת הדין תתהפך לרחמים‪ ,‬שהרי‬ ‫יתומים קטנים‪ ,‬הגדול שבהם שהיה‬ ‫תתעכב״‪.‬‬ ‫מדה טובה מרובה ממדת הפורענות‪,‬‬ ‫עדיין רך בשנים התבייש מאד לומר‬ ‫שאל התלמיד‪ ,‬מדוע?‬ ‫ובזה תאריכו ימים אתם ובניכם ולכם‬ ‫׳קדיש׳‪ ,‬ולאלמנה היה מכך צער גדול‪.‬‬ ‫ונענה בהדרכה מפעימה מליבן של‬ ‫תהיה צדקה לפני הי״ת שהרי פרי‬ ‫משנודע הדבר למרן הגרש״ז אויערבאך‬ ‫ישראל‪ :‬״בזמנים כאלה כשהבן היתום‬ ‫הצדקה אריכות ימים שנאמר (משלי י)‬ ‫זצוק״ל‪ ,‬הטריח את עצמו ועלה לבית‬ ‫ממלא את מקום אביו‪ ,‬נזכרת האמא‬ ‫״וצדקה תציל ממות״ וכתיב (שם י״ב)‬ ‫האלמנה‪ ,‬לשוחח עם הילד‪ .‬בסבלנות‬ ‫כל הזמן בבעלה היקר ‪-‬אביך שאיננו‪,‬‬ ‫״בארח צדקה חיים ודרך נתיבה אל‬ ‫אין קץ ישב עמו‪ ,‬והסביר לו בטוב טעם‬ ‫שכך היה עושה וכך היה נוהג‪ ,‬לכן עדיף‬ ‫מות״‪ .‬וגדולה צדקה יותר מן הקרבנות‬ ‫מהו משמעותו של ה׳קדיש; איך הוא‬ ‫שתקצר ותעשה את הכל בזריזות‪ ,‬כדי‬ ‫שנאמר (שם כ״א) ״עשה משפט וצדקה‬ ‫גורם שמחה ונחת לאביו שבמרומים‪,‬‬ ‫לחסוך צער ודמעות מאמך״‪.‬‬ ‫נבחר לה׳ מזבח״‪.‬‬ ‫ביאר לו בשפה ברורה ונעימה את‬ ‫(רבינו בחיי שמות כ״ב כ״ג)‬ ‫פירוש המילים‪ ,‬עד שהילד קפץ ממקומו‬ ‫נראה למי הוא דומה‬ ‫והבטיח לומר ׳קדיש׳ שלש פעמים ביום‪.‬‬ ‫שוב מעשה במרן הגרש״ז אויערבאך‬ ‫לילד יתום מגיע יותר‪...‬‬ ‫וכך אכן היה‪ ,‬כאשר הגרש״ז זצ״ל פורש‬ ‫זצוק״ל‪ ,‬שנים אחדות לפני הסתלקותו‪,‬‬ ‫ועל כן הזהירתנו תורתנו השלימה‪,‬‬ ‫עליו חסותו‪ ,‬ועוקב כל השנה אחר‬ ‫אירע מקרה מזעזע‪ .‬אברך בן תורה‬ ‫לקנות מדת חסד ורחמים בנפשנו‬ ‫אמירת ה׳קדיש׳ של היתום הרך‪.‬‬ ‫צעיר לימים נפטר ל״ע בפתע‪ ,‬ובאותו‬ ‫ונהיה ישרים בכל מעשינו‪ ...‬ונחוס‬ ‫‪M‬‬ ‫אימוץ יתום = שווה חיים‬ ‫‪1800- 800-444‬‬ ‫לקרוע‬ ‫הוא‬ ‫רוטנברג"‬ ‫הרבנית‬ ‫”בשביל‬ ‫דרך לרכסים הצפונית‬ ‫מתרצה‪.‬‬ ‫ארוכה‪ .‬גם המחשבות‬ ‫ואז לוחש ספק לנו ספק לעצמו‪,‬‬ ‫אותנו‪,‬‬ ‫שאפפו‬ ‫משפט רב עוצמה‪" :‬אולי בזכות זה‬ ‫לדמיין‬ ‫כשניסינו‬ ‫יהיה מי שיבין‪ ...‬יהיו אחרים שיישאבו‬ ‫לעצמנו את הקהילה‬ ‫את‬ ‫—‬ ‫כח"‬ ‫הפורחת‪ ,‬המשפחתית‪ ,‬החמה‪.‬‬ ‫הרב גדליהו מתחיל לדבר בקול שקט‪.‬‬ ‫לקבל את פנינו הרב‬ ‫שם עומד‬ ‫ניכר שלא קל לו‪ .‬הוא מרגיש שופר‬ ‫עמנואל גדליהו‪ ,‬תושב היישוב למעלה‬ ‫של משפחה‪ ,‬שופר של שבט גדל‬ ‫מעשרים וחמש שנה‪.‬‬ ‫והולך של יתומים ואלמנות‪ ,‬משפחה‬ ‫ר׳ עמנואל מנהל חברה לגיוס משאבים‪,‬‬ ‫מפוארת שפותחת את סגור הלב‪.‬‬ ‫אבל לא זו הסיבה שעשינו את הדרך‬ ‫סגור‬ ‫משפחת גדליהו ורכסים‪ .‬בעצם כמה‬ ‫הזו‪ ,‬עד לכאן‪.‬‬ ‫שנים אתם כאן? אני פותח‪ ,‬מגשש‪.‬‬ ‫הישוב גדל מאוד בעשורים האחרונים‪,‬‬ ‫רכסים היא התחנה השנייה‪ .‬בעצם‬ ‫של ממש‪.‬‬ ‫והתפתח‪ ,‬מעצמה‬ ‫גדל‬ ‫המסע החדש שלנו‪ ,‬המסע של אחרי‪.‬‬ ‫משפחת גדליהו מוכרת כאן היטב‪.‬‬ ‫הוא פותח ומביט אל אופק‪ .‬עברנו‬ ‫משפחה שנטועה כאן בחיי התורה‬ ‫לכאן מאחת מערי הדרום‪ ,‬חודשיים‬ ‫והיראה‪ .‬ועדיין‪ ,‬השיחה כאן חוזרת‬ ‫אחרי פטירתו הפתאומית של אבא‬ ‫‪ 25‬שנים לאחור‪ .‬רגעים כאובים של‬ ‫זכרונו לברכה‪ .‬אבא נפטר באופן‬ ‫התחלה חדשה כאן‪ ,‬ליתום הצעיר‬ ‫ר לב‬ ‫טראגי בפתע פתאום‪ .‬י הודי של‬ ‫עמנואל בן השבע ‪ .‬אחד מתוך תשעה‬ ‫מסירות נפש לתורה ועמל כפיים‪.‬‬ ‫יתומים רכים מגששים לסלול דרך‬ ‫הוא הותיר אותנו לבד באופן הכי‬ ‫חדשה מול השכול‪ .‬הרגעים הללו‬ ‫כאוב שאפשר לתאר‪ .‬אמא אוהבת‬ ‫במלוא עוצמתן‪ ,‬נחקקו לנצח‪.‬‬ ‫שבורה וכאובה עם תשעה קטנטנים‪,‬‬ ‫לא בקלות הוא הסכים לשבת לשיחה‬ ‫בדד‪ .‬אמא היתה אלמנה במובן הכי‬ ‫החשופה הזו‪ .‬לפתוח חוויות ילדות של‬ ‫עצוב של המושג‪ .‬שבר פתאומי שחל‬ ‫יתמות‪ .‬לא בלי מחשבה הוא העלה‬ ‫בחייה גם במובן הביתי ‪ -‬כשהאבא‬ ‫אל השיח את הנקודות הרגישות הללו‬ ‫נעדר ממנו‪ ,‬וגם בחלק הכלכלי ‪-‬‬ ‫כשהוא היה המפרנס‪ ,‬היה אירוע כאוב‬ ‫במיוחד‪.‬‬ ‫מאותם ימים שמעל עשרים שנה‪.‬‬ ‫הלו"ז שלו צפוף‪ ,‬לקוחות וקמפיינים‬ ‫בשיא הזה של חודש אלול‪ ,‬אבל‬ ‫פספך מטלטל‬ ‫הייתי אז יתום בגיל ‪ .7.5‬עד אותו‬ ‫הלב‪ ...‬הלב הכריע‪.‬‬ ‫הרגע היינו משפחה חמה‪ ,‬ברוכה‪,‬‬ ‫׳זה לזה׳ הייתה המניע‪.‬‬ ‫ר איון אי שי ה ר ב א‪ .‬ב ר מן‬ ‫לל‬ ‫י׳‬ ‫‪s.:‬‬ ‫■'״יי‬ ‫־‬ ‫״‪.I -‬‬ ‫אבא נפטר באופן‬ ‫■ ־ « ; ‪.‬׳••־‪.‬׳‬ ‫‪:.‬‬ ‫‪i‬‬ ‫־■‪:‬‬ ‫־‬ ‫•־’■■‪.‬־• ‪ .‬׳* ןי‬ ‫‪iw‬‬‫י^‪?;'. /‬‬ ‫טראגי בפתע‬ ‫‪•*> -‬׳״*‪-‬־־‘*׳*<‪ *£‬׳‬ ‫_‬ ‫■?‪,‬‬ ‫־‬ ‫׳•; ‪i f .‬‬ ‫־ ד ‪ -"^!a 5‬י יי ‪ ■i‬י־ *?•‪k‬‬ ‫פתאום‪ .‬יהודי פל‬ ‫מסירות נפש לתורה‬ ‫ועמל כפיים‪ .‬הוא‬ ‫הותיר אותנו לבד‬ ‫באופן הכי כאוב‬ ‫שאפשר לתאר‪.‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לל‬ ‫כמה רציתי אז לתת לו יד חזק‪ ,‬ח זק‬ ‫בוודאי לא קל להתח יל מסע כזה בל י‬ ‫בבאר שבע ‪,‬‬ ‫משפחת ית ‪ .‬התגוררנו‬ ‫בכל הכח‪.‬‬ ‫אבא ‪ ,‬הייתי אז ילד אבל זה השא יר‬ ‫כשאבא פרנס את המשפחה ממכ ירת‬ ‫אני מנסה להעל ים דמעה ס וררת ‪.‬‬ ‫בי זכרונות של כאב‪ ,‬לא אשכח את‬ ‫תשמ יש י קד ושה ‪ .‬של ושת הגדולים‬ ‫ומנסה בעד ינ ות להבין איך נראה‬ ‫הרגעים הללו לעולם ‪.‬‬ ‫שבב ית כבר נישאו‪ ,‬תשעה ע וד נותרו‬ ‫הב ית בא ותם ימים‪.‬‬ ‫ילד בן שבע וחצי‪ .‬עדיין בת וך ש נת‬ ‫בבית ‪ .‬ב ית רגיל‪ ,‬שמח ‪ ,‬מתפקד ‪ ,‬עם‬ ‫דוק שק וף של עצב מכסה את עיניו‬ ‫׳קדיש׳‪ .‬מג יע‬ ‫ל ומר‬ ‫ועליו‬ ‫האבל‬ ‫ילדים שמח ים‬ ‫ומלווה‪.‬‬ ‫אבא פע יל‬ ‫של ר׳ עמנ ואל כשהזיכרונ ות עולים‬ ‫ולא‬ ‫לב ית כנסת שה וא לא מכ יר‬ ‫ורגילים‪ .‬עם דגש על רגילים‪ .‬כשאבא‬ ‫ומציפים‪.‬‬ ‫מכירים אותו‪ .‬איך נכנסים לשם ‪ ,‬איך‬ ‫‪ -‬בגיל ‪ ,52‬צע יר לכל הדע ות ‪ -‬ע זב‬ ‫”השינוי הדרמט י שחל פתא ום הפך את‬ ‫מתמ ודד ים עם הח יד וש הזה?‬ ‫אותנו פתא ום לאנח ות והותיר את אמא‬ ‫אמא ע”ה שה י יתה גיבורה בשבילנו‪,‬‬ ‫ר׳ עמנואל‪ ,‬בהבנה של שנ ים רב ות‬ ‫עם תשעה יתומים צעירים שמחפש ים‬ ‫אך בתוך תוכה היא הייתה עצובה‬ ‫אחרי‪ :‬הייתי ילד צעיר‪ .‬עדיין זקוק‬ ‫את העוגן היציב שה יה להם עד כה ‪-‬‬ ‫ובודדה ‪ -‬שבדידותה התעצמה‪ .‬היא‬ ‫(ומי לא זקוק‪ ,‬גם בוגרים יותר) לגב‬ ‫ולא ממש מ וצא ים אותו‪.‬‬ ‫הרגישה שהיא חייבת להילחם על‬ ‫של אבא ‪ .‬למשע נת יצוקה של אדם‬ ‫אבא נפטר באייר‪ .‬הב ית נותר כספינה‬ ‫ההצלחה שלנו‪ ,‬שנמשיך‪ ,‬שנ שרוד‪,‬‬ ‫שאכפת לו‪ .‬ולא היה לי אבא ‪ -‬כך‬ ‫בלב ים שהת ור ן הראש י שלה נשבר ‪.‬‬ ‫שנצליח‪ ,‬היא הקריבה את כל כולה‬ ‫שהייתי אמ ור גם לעש ות לו נחת וגם‬ ‫באר שבע הייתה מוכרת ‪ ,‬אבל לא‬ ‫כפשוטו‪ ,‬אבל בתוך הלב פנימה‬ ‫ל ומר ׳קדיש׳‪ ,‬אבל בלעדיו‪ ...‬אז לא‬ ‫קהילתית ‪ .‬לא חברה שס ומכת ותומכת‪.‬‬ ‫השבר הזה מעולם לא התרפא‪.‬‬ ‫ידעת י להער יך את ע וצמת החסד‬ ‫כולם המליצו לאמא לעב ור לקה ילה‬ ‫עמנ ואל ד ומע כשה וא נזכר בא יר וע ים‬ ‫שכן צדיק‪ ,‬ש'אי מץ'‬ ‫שעשה עימי‬ ‫שת ית ן גב‪ .‬לחברה שתתמ וך ובע יקר‬ ‫שמעל עשר ים שנה חלפו מהם והזיל‬ ‫אותי לחיק משפחתו בכל ליל שבת‪,‬‬ ‫תהיה חממה לילדים‪ .‬אמא הבינה‬ ‫גם מאיתנ ו דמע ות של ש ותפ ות ‪.‬‬ ‫לשבת לידם בתפילה בבית הכנסת‪.‬‬ ‫ש זה חש וב ‪ .‬בח ודש אב‪ ,‬סמ וך מא וד‬ ‫כאמא לב יאה של ממש היא שמרה על‬ ‫שנים רבות ארך לי להבין‪ ,‬עד כמה‬ ‫לפט ירת ו של אבא ‪ ,‬עברנ ו לגור ברכס ים‬ ‫הבית‪ ,‬עלינו הילדים‪ ,‬על המשפחה ‪,‬‬ ‫לא מובן מאליו הייתה אותה כף יד‬ ‫שבצפון‪ .‬בל י אבא ‪ ,‬אבל עם תמ יכה של‬ ‫אבל נאלצה להתמ ודד עם כלכלה‬ ‫חמימה שהוא נתן לי‪ ,‬כשלקח אותי‬ ‫האחים הנש וא ים שעש ו ככל ש יכל ו‬ ‫שעל יה לנהל בעצמה ‪ ,‬עם הכנסה‬ ‫לבית הכנסת‪ ,‬המקום בו הוא הושיב‬ ‫לסייע לאמא בכל מה שקש ור לתפק וד‬ ‫יציבה שלא הייתה‪ ,‬חינוך שה יא צריכה‬ ‫אותי לידו‪ ,‬כ שילדיו שלו יושבים‬ ‫של הבית‪ ,‬להתנהל ות מ ול המוסדות ‪.‬‬ ‫לדא וג לו ‪ -‬גם כשמד ובר בבנ ים ובש יח‬ ‫אחרי‪ .‬הייתי בטוח שזהו המקום‬ ‫אבל אנחנו‪ ,‬תשעה קטנ ים נותרנו מ ול‬ ‫עם המלמד בתלמ וד תורה‪ ,‬הכל‪ ...‬אמא‬ ‫שלי‪ ,‬לא ט ובה שה וא ע ושה איתי‪.‬‬ ‫האתגר ‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬ב ית מלא ילדים‪ ,‬והיא לבד ‪.‬‬ ‫כשאמרת י את הקד יש היה לי תחל יף‬ ‫הגענו לכא ן לרכסים‪ ,‬למק ום תורה‬ ‫שצר יכ ות‬ ‫רכ ות‬ ‫נפש ות‬ ‫והילדים?‬ ‫׳אבא׳ לידי‪ .‬צע יר הייתי מלהבי ן עד‬ ‫משפחת י יותר‪ ,‬מת וך תקווה להיבנות‪,‬‬ ‫להיות עם שמחה ‪ ,‬עם קרבה ‪ ,‬עם חום‬ ‫כמה זה משמע ות י ‪.‬‬ ‫מת וך דאגה של אמא שנהיה במ וסד ות‬ ‫‪ -‬אבל אין להן אבא ‪ .‬ועוד לא אמרת י‬ ‫אני רק זוכר את המבטים‪ .‬את הילדים‬ ‫החינוך הטובים ביותר‪ .‬הגענו לכאן‪.‬‬ ‫מילה על הע ול התמ יד י של טיפ ול‬ ‫שמסתכל ים לי בת וך העיניים‬ ‫זה לא היה קל‪ ,‬זה לא קל תמיד‪ ,‬זה‬ ‫לל‬ ‫ע ומד ומספר על חוויות הקיץ‪ ,‬היכן הם‬ ‫בכל מה שקש ור לביורוקרטיה שה יא‬ ‫הייתי יושב‬ ‫נפשו‪ ,‬איזה טיולים מיוחדים הם עשו‪,‬‬ ‫איזו קייטנה מיוחדת‪ ,‬רגעים שכל ילד‬ ‫אולי ׳פשוטה ׳ בכל בית‪...‬תשלומים‪,‬‬ ‫לסדר מ וסד ות חינוך‪ ,‬לדא וג לש יב וץ‬ ‫במקום‪ ,‬בולע‬ ‫מחפש להתפאר לפח ות כדי להרג יש‬ ‫חלק מהכיתה ‪ .‬מ ישה ו מהחבר ים שגם‬ ‫ב יש יב ות הקד וש ות ‪ -‬נ ושא ים שעד כה‬ ‫לא היו בטיפולה‪.‬‬ ‫את הלשון‬ ‫לו יש מה לספר ‪.‬‬ ‫נו‪ ,‬והיא הצליחה? אני ש ואל בלח ישה‬ ‫עמנ ואל מדבר ואני מדמיין את עמנ ואל‬ ‫אמא ע"ה עשתה כל ש יכלה כדי‬ ‫ומנגב דמעה‬ ‫הילד כשדמעה ג ולש ות במורד ‪.‬‬ ‫לשמ ור על הב ית ועל הילדים‪ .‬היא‬ ‫—‬ ‫הוא משתתק לרגע‬ ‫נפש כדי‬ ‫ומסרה‬ ‫בגב ורה‬ ‫נלחמה‬ ‫מלוחה‪.‬‬ ‫ולי לא היה מה לספר כל ום‬ ‫שנצליח‪ ,‬זה היה כל חייה‪ ,‬כל הצלחה‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫של כל אחד מאיתנו ר וממה א ותה‬ ‫לא היו לי‬ ‫הייתי יו שב במקום‪ ,‬בולע את הלשון‬ ‫באופ ן שא י אפשר לתאר ‪ ,‬וכל רגע‬ ‫ומנגב דמעה מלוחה‪.‬‬ ‫של כישלון בכתה או הפרעה חלילה‬ ‫חוויות חופש‪,‬‬ ‫לא היו לי חוויות חופש‪ ,‬שיאים של‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫למלמד בחיידר‪ ,‬העכירו‬ ‫שיאים של‬ ‫חופשה‪ .‬פ שוט לא‪ .‬שנאתי את היום‬ ‫הזה‪...‬הרגשתי כל כך רחוק‪ ,‬כל כך‬ ‫עולמה ‪ .‬אבל ההתמ ודד ות פגשה א ותה‬ ‫בכל זווית אפשר ית ‪. .‬‬ ‫חופשה‪ .‬פשוט‬ ‫בודד‪ ,‬הרגשתי י תו ם!!!‬ ‫"תראה" א ומר ר׳ עמנ ואל ומסתכל‬ ‫אל החלון מ ול הילדים הממלא ים את‬ ‫לא‪ .‬שנאתי את‬ ‫כל השנים בחיידר נראו כך? אני תוהה‬ ‫ר' עמנואל נדרך באחת‪ .‬זיק ניצת‬ ‫הזמנים‬ ‫בין‬ ‫ימי‬ ‫תחנ ות האוטובוסים‬ ‫"כעת הסתיימו‬ ‫היום הזה‪...‬‬ ‫בעיניו והוא מספר נדרך ומספר לי‬ ‫בהתרגשות‪ ,‬כאילו הדברים קרו ממש‬ ‫וח ופשת הקיץ‪ ,‬לילדים של אמא של י‬ ‫לא היו טיולים לספר עליהם‪ ,‬כי הם‬ ‫הרגשתי כל כך‬ ‫עכ שיו‪:‬‬ ‫לא יצאו לשם ‪ .‬לא היו לנו אירועי ק יץ‬ ‫אתה יודע מה? אני לא אשכח להם‬ ‫דרמט י ים ש יכלנו להתגא ות בהם ‪ -‬כי‬ ‫רחוק‪ ,‬כל כך‬ ‫את זה כל החיים! לא אשכח את זהי‬ ‫לא אירגנו להם‪ .‬פש וט לא היו‪ .‬לאן‬ ‫בשלב מסוים במהלך החיידר‪ ,‬נכנסו‬ ‫הלכנו? אם נגררנו לגינה השכ ונת ית‬ ‫בודד‪ ,‬הרגשתי‬ ‫לחיים שלנ ו מלאכ ים ‪ .‬אין לי מילה‬ ‫או מקס ימ ום לגינה בקצה השנ י של‬ ‫אחרת ‪ .‬מש יה ו שדאג לנו לדבר ים שכל‬ ‫היישוב‪ ,‬זה היה השיא‪...‬וילדים צריכים‬ ‫יתום!!!‬ ‫כך מרגש ים ילדים‪ ,‬שכל כך נותנים‬ ‫את הסיפורים האלו‪..‬‬ ‫חשק לחיות ולהרגיש שייך‪ .‬הייתה‬ ‫"אתה יודע מה זה?"‬ ‫לל‬ ‫זאת הרבנ ית ר וטנברג הצד יקה מק ימת‬ ‫׳זה לזה׳ וצוות המלאכ ים שלה ‪ ,‬אין‬ ‫"אתה יודע מה זה שח ו זר ים לכתה‪ ,‬ביום‬ ‫הראשון‪ ,‬בהפסקה הראשונה ‪ ,‬שכל ילד‬ ‫יש‬ ‫שהרגשת י שאנ י שונה‪ .‬לכ ולם‬ ‫אוי‪ ,‬איזה יום ראש ו ן ללימודים זה היה!‬ ‫לי מילה אחרת ‪ .‬פתא ום נכנסו לשגרה‬ ‫אבא ‪ -‬ולי אין‪ .‬עד היום‪ ,‬כשאנ י נזכר‬ ‫לא אשכח את הרגעים הללו כל חיי!‬ ‫שלנ ו מ ושג ים חדש ים שלא היכרנו‪.‬‬ ‫בצמת ים של ה יתמ ות הלב מתכ ו וץ‬ ‫עמדתי שם במרכז סמוק לחיים‪,‬‬ ‫שנה אחת בח ופש של כתה ו׳ כמדומני‪,‬‬ ‫לי והעיניים ‪ -‬מספר ות את הסיפור‬ ‫כיתה שלמה סביבי ואני מתאר את‬ ‫זה היה הטנדר ההוא‪ ...‬טנדר שגמע‬ ‫מחדש ‪ ,‬עם אותו טעם ישן ומדמם ‪.‬‬ ‫הגלישה מהמצוק הגבוה עד שפת‬ ‫את המרחק ים בין יישובי הצפון‪ ,‬א וסף‬ ‫עד היום‪ ,‬כשאנ י נזכר בא ות ו חנוכה‪,‬‬ ‫המים‪ ,‬והרוח הסוחפת‪ ,‬וקריית צאנז‬ ‫אל ספסל י ו ילדים חמודים‪ ,‬מצפים‪,‬‬ ‫הלב של י נצבט כמעט כאילו הדבר ים‬ ‫הנראית כנקודה זעירה‪ ...‬אוי איזה‬ ‫אחד‬ ‫מכרמ יאל ‪,‬‬ ‫שניים‬ ‫מתרגש ים ‪.‬‬ ‫קורים עכשיו‪ .‬כאילו אני עדיין ילד‪.‬‬ ‫מלך הייתי אז‪ ,‬איזה תיקון מדהים‬ ‫מקר י ית אתא ‪ ,‬ארבעה מרכסים ‪ .‬ע וד‬ ‫ביום שישי‪ ,‬ערב שבת חנוכה‪ ,‬נהגו‬ ‫לשנים של בכי! איזו מחשבה רגישה‬ ‫כמה מצטרפ ים מח יפה ומזכרון יעקב‪.‬‬ ‫בתלמ וד ת ורה בו למדת י לער וך מבח ן‬ ‫וגאונית של הרבנית וצוו ת זה לזה‪,‬‬ ‫ילדים שכולם בני משפחה אחת‪,‬‬ ‫לתלמ יד ים בנוכח ות האבות ‪ .‬בס וף‬ ‫תגיד אתה‪ ,‬זו לא ישועה לילד כמו‬ ‫ילדים יתומים שכולם פתאום משפחה‬ ‫הכיתה סודרו כ יסא ות להורים שהגיעו‬ ‫מלאך ממרום?‬ ‫אחת חמימה‪ ,‬משפחת ילדי 'זה לזה'‬ ‫כדי לצפ ות בבנים הנבחנים ומוכיחים‬ ‫ילדים מלא ים רגיעה הגענו‬ ‫איזה‬ ‫שיוצאים פתאום למה שמעולם לא‬ ‫חנוכה‬ ‫מס יבת‬ ‫ידיעותיהם‪.‬‬ ‫את‬ ‫הביתה! כמה שקט ותח ושה מקס ימה‬ ‫הכרנו‪ ,‬ל'קעמפ שנתי' ב קיבוץ 'חפץ‬ ‫שהתק י ימה אחר כך היתה הה זדמנ ות‬ ‫לאמא שהנה‪ ,‬גם הילדים שלה הוציאו‬ ‫חיים'‪.‬‬ ‫לחל וקת הפרס ים על הפגנת הידיעות‬ ‫מרץ והגיעו לש יא ׳כמו כולם׳ ואולי‬ ‫"אין לך מ ושג מה זה היה" ר׳ עמנ ואל‬ ‫של המבחן‪.‬‬ ‫ע וד יותר!!!‬ ‫חש‬ ‫ואני‬ ‫ב ורק ות‬ ‫בעיניים‬ ‫מדבר‬ ‫הייתי בכ יתה ד׳‪ .‬השנה הראש ונה בה‬ ‫רק מלחש וב על הרגע הזה בכתה ‪,‬‬ ‫צמרמ ורת ‪ .‬חדר י הלב של י הילדים‬ ‫בוחנים את התלמ יד ים ‪ .‬כמו כל ילד‬ ‫עולה לי חיוך מנצח על הפנים‪ .‬א ומר‬ ‫פרפר ו בהתרגש ות של ציפייה‪ .‬הש יח ות‬ ‫התרגשת י ‪ ,‬ציפיתי‪ ,‬התכוננתי לא יר וע‬ ‫ר׳ עמנ ואל ברגש אצור‪.‬‬ ‫המתגלגל ות מנס ות לדמיין מה מחדש ים‬ ‫שד ובר והוזכר והיה בראש הכ ותר ות‬ ‫אני ש ומע‪ ,‬גם לי נע מ יתר בלב ‪,‬‬ ‫לנו הפעם ‪ ,‬למה שהרגשנ ו שה וא ח ושב‬ ‫של התלמ וד תורה בכל הח ודש שקדם‬ ‫מתע ורר כשפתא ום יש מולנו מישהו‪,‬‬ ‫עלינו כל השנה‪ .‬ע וד מעט נהיה בחברת‬ ‫לו‪.‬‬ ‫שחווה דבר ים וניואנסים שאפ יל ו לא‬ ‫המשפחה המ ורחבת‪ -‬משפחת ׳זה לזה׳‪.‬‬ ‫אב הב ית ברר מול התלמ יד ים כמה‬ ‫חשבת י עליהם‪.‬‬ ‫וזה היה מחנה קיץ‪ ...‬אוהו מחנה קיץ‪.‬‬ ‫כסא ות צריך להכין להורים‪ .‬כל ילד‬ ‫אני לא אשכח את הפע יל ות ההיא‪...‬‬ ‫דאג לה ודיע מי יגיע‪ ,‬כמה יגיעו‪.‬‬ ‫אנחנו מבקשים ל שמוע על החיים‬ ‫גלשנ י רוח ממונעים במצ וק י הים של‬ ‫הרגשת י מצוין עם עצמי‪ .‬של ושה‬ ‫בצל של אבא שאיננו‪ .‬כילד‪ ,‬האם לך‬ ‫נתניה‪ .‬אוהו איזו פע יל ות זו הייתה‪...‬‬ ‫כ יסא ות צריכים להכין לי‪ .‬לא כמו‬ ‫ביום‪-‬יום זה היה מורג ש?‬ ‫איזו חוויה! בשנ ים של אז? לגל וש‬ ‫החבר ים האחרים‪ ,‬שאמנם אבא שלהם‬ ‫ר׳ עמנ ואל מש יב לי מ ופתע ‪ :‬איזו‬ ‫בגלשנ י רוח? ילדים? רק לחש וב על‬ ‫יגיע ‪ -‬אבל רק הוא‪ .‬אצל י ‪ -‬יגיע‬ ‫שאלה ! למר ות המק ום ה יחס ית בט וח‬ ‫מחיר של חוויה כזו‪ ...‬והיינו הילדים‬ ‫אחי הגדול‪ ,‬הנשוי‪ ,‬גיסי ‪ -‬שגם הוא‬ ‫שה יה לי‪ ,‬במשפחה ‪ ,‬בב ית הכנסת‬ ‫ברכס ים כולה‬ ‫והיחידים‬ ‫הראש ונ ים‬ ‫התג ורר ברכס ים ואחי מהישיבה‪ ,‬כולם‬ ‫צמת ים‬ ‫בכלל‪ ,‬היו תמ יד‬ ‫ובחיים‬ ‫שעש ינ ו את זה‬ ‫הלימוד‪ ,‬מנסה להרג יש כאילו אבא‬ ‫רצו לשמח אותי‪ .‬הייתי חש וב בעיני‪.‬‬ ‫כאן‪ .‬כאילו הוא י ושב וחולק איתי את‬ ‫מרוגש‪ .‬הייתי כמו כ ולם ואפילו יותר‪.‬‬ ‫‪55‬‬ ‫דף הקשר ‪ .‬כאילו אני לא יתום ובודד‪.‬‬ ‫כשכבר יכול היה אחי להגיע‪ ,‬הוא‬ ‫יום המבחן‪ .‬ההורים החלו להגיע‪,‬‬ ‫מא י יש ים את מקומותיהם‪ .‬אני מצפה‪.‬‬ ‫הגיע במר וצה ואכן ישב ולמד אית י‬ ‫שלושה צריכים להגיע‪ .‬עוד אבא‬ ‫אני מצפה‪.‬‬ ‫מספר דקות ‪ ,‬משתתף אית י במה שכל‬ ‫תופס מקום‪ ,‬עוד אחד‪ ,‬אבל הכיסאות‬ ‫אבא השתתף עם ילדיו‪ .‬ק יבלת י את‬ ‫׳שלי'‪ ,‬כלומר הכיסאות שלהם נותרו‬ ‫שלושה צריכים‬ ‫הופל המצ ופה שח ילק ו שם והרגשת י‬ ‫מיותמים פ שוטו כמשמעו‪ .‬כל דקה‬ ‫כמו כולם‪ .‬כמעט ‪.‬‬ ‫שעוברת צובטת לי את הלב‪ ,‬מזכירה‬ ‫להגיע‪ .‬עוד‬ ‫ע וד אותו שב וע ‪ .‬האחרא י ניגש אל י‬ ‫לי את הבדידות‪ .‬אין לי אבא‪ ,‬אין‬ ‫והודיע לי‪ ,‬שמשבת הבאה‪ ,‬אם אח י‬ ‫אף אחד שבא להתרגש איתי‪ ...‬והם?‬ ‫אבא תופס‬ ‫לא יגיע בזמן ‪ -‬לא א וכל לקבל את‬ ‫בעומס של י מי החנוכה הם פשוט‬ ‫הממתק ‪ .‬כי אני בלי חבר ותא לא ורך‬ ‫שכחו שזה הלילה הזה‪ .‬אני כילד‬ ‫מקום‪ ,‬עוד‬ ‫כל ה ׳אבות ובנים׳‬ ‫שחווה את ההתרגשות בכתה‪ ,‬לא‬ ‫הייתי אז בסב יב ות כיתה ו׳‪ .‬כבר ילד‬ ‫חשבתי שצריך להזכיר להם‪ ...‬הם‬ ‫אחד‪ ,‬אבל‬ ‫גדול יותר‪ ,‬שמס וגל גם לענות‪ .‬אמרתי‬ ‫פשוט שכ חו!!! אני זוכר שח זרת י‬ ‫לו‪' :‬ומה אני אשם שאין לי אבא?! זה‬ ‫הב יתה בס וף הערב ממרר בבכי‪.‬‬ ‫הכיסאות‬ ‫אחי הגדול‪ ,‬יש לו עיסוקים נוספים‪,‬‬ ‫בת ובנה של ילד בן שמ ונה היה לי‬ ‫יש לו ילדים משלו‪ .‬מדוע אני אמור‬ ‫ברור ‪ -‬שאם הייתי באמת ילד של‬ ‫’ פ לי’‪ ,‬כלומר‬ ‫להיפגע?'‬ ‫כל אחד מהם ‪ -‬הוא לא היה שוכח‪.‬‬ ‫אמרתי לו את זה ככה‪ ,‬אבל הלב שלי‬ ‫אבא לא שוכח את הבן שלו בשום‬ ‫הכיסאות שלהם‬ ‫שרף‪ ,‬הזעקה רצתה לצאת ולנענע‬ ‫אופן! כעסתי אז נורא‪ .‬הרגשתי כאילו‬ ‫גם לבבות אבן‪ ,‬תגידו אנשים‪ ,‬אתם‬ ‫קיבלתי סטירה מצלצלת‪ .‬פגיעה י שר‬ ‫נותרו מיותמים‬ ‫באמת לא מבינים מה קורה כאן?‬ ‫לתוך הלב‪ .‬הייתי יתום באותו רגע‪,‬‬ ‫באמת אין לכם שמץ עם מה אני‬ ‫כפי ש מז מן לא הייתי‪.‬‬ ‫פשוטו כמשמעו‪.‬‬ ‫מתמודד? י ש לבני אדם הבנה מה‬ ‫אמא הבינה את הכאב ‪ .‬גם האח ים‬ ‫זה להיות יתום? מישהו אולי רוצה‬ ‫בב ית‬ ‫לי‬ ‫בשבת ערכ ו‬ ‫והאחיות‪.‬‬ ‫להתחלף איתי לתקופה?!‬ ‫מס יבה מ י וחדת פיצוי‪ .‬קנו לי מתנה‪.‬‬ ‫‪55‬‬ ‫בחיי היום יום‪ ,‬עם משפחה חמה‪,‬‬ ‫ניסו למח וק את הפגיעה‪ .‬אבל לא‬ ‫תומכת ‪ ,‬מק יפה ‪ -‬לא הרגשת י את‬ ‫ממש הצליחו‪ .‬הרגשת י שגם אם יש לך‬ ‫ה יתמ ות כמלווה קבוע‪ ..‬ועדיין‪ ,‬במק ום‬ ‫תחל יפ ים ‪ -‬אין לך אבא ‪ .‬כאן הרגשת י‬ ‫חבוי בלב ‪ ,‬תמ יד נקש לי משהו‪ .‬׳אתה‬ ‫את ה יתמ ות במל וא עוזה‪ .‬אתם לא‬ ‫לא כמו כולם‪ .‬אין לך אבא גדול וחזק‬ ‫תבינו‪ .‬לע ולם אי אפשר להבין לב‬ ‫לה ישע ן עליו‪ .‬אתה יתום׳‪.‬‬ ‫של ילד יתום‪ ,‬אנש ים לא משער ים עד‬ ‫*‬ ‫כמה הוא רגיש‪ ,‬מה באמת ע ובר עליו‪,‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬קרן אור של תקווה מהימים‬ ‫אלו מטענ ים הוא סוחב‪ ,‬אלו חיים‬ ‫הללו?‬ ‫אחרים‪ .‬לפעמ ים אני זוכר שה יה בא‬ ‫ר׳ עמנואל‪" :‬אגיד לך בכנ ות ובנקיות"‬ ‫לי לצע וק ‪" :‬תגידו‪ ,‬אתם לא מבינים?‬ ‫א ומר ר׳ עמנ ואל בפסקנ ות ‪ ,‬מיום‬ ‫אתם לא מרג יש ים שחסר לי? לא‬ ‫׳זה לזה׳‪ ,‬משה ו‬ ‫לתמ ונה‬ ‫שנכנס ו‬ ‫רואים שכ ואב לי?י"‬ ‫בבס יס השתנה ‪ .‬פתא ום היה לי משה ו‬ ‫ר׳ עמנ ואל עוצר‪ .‬הוא מבטא את הכאב‬ ‫ייחודי‪ ,‬שא י ן לילדים אחר ים ש יש להם‬ ‫הנורא‪ ,‬מדבר בשמם של אלפ י יתומים‬ ‫אבא ‪ .‬בשנ י מ וקד ים בשנה הרגשת י‬ ‫שמ זדה ים עם ה זעקה הזו‬ ‫חשוב‪ .‬הייתי אז הגיבור של הכיתה‪.‬‬ ‫"אתה לא מבין לאיזה ניואנסים זה‬ ‫שנ י אירועים שהב יא ו לחבר ים בכ יתה‬ ‫מגיע" לוחש כעת ר' עמנואל‪.‬‬ ‫סיבה לקנא בי‪.‬‬ ‫אספר לך‪ :‬בכל שבת הייתי מגיע‬ ‫מיד אחר י תשעה באב היה את הטיול‬ ‫לב ית הכנסת ל ׳אב ות ובנים׳‪ .‬כולם‬ ‫של ׳זה לזה׳ כמו שס יפרת י לך‪ ,‬אז‬ ‫ואילו‬ ‫ולמדו‬ ‫ישב ו שם עם אבא‬ ‫ע וד הספ יק מיניבוס אחד לכל יתומי‬ ‫אני חיכיתי לאח י הגדול‪ ,‬ש יתפנה‬ ‫ער י הצפון (אוי עד כמה המספר ים‬ ‫מעיסוקיו ויגיע גם הוא למלא את‬ ‫התנפח ו מא ז למ ימד ים מבהילים‪,)...‬‬ ‫דמות ו של אבא וללמ וד איתי‪ .‬ברגע ים‬ ‫שם ‪ ,‬בקעמפ של ׳זה לזה׳ קיבלנו‬ ‫האלה כשהמתנת י ‪ ,‬עיינתי לבד בספר‬ ‫‪ W‬הרבנית ‪i‬‬ ‫רוטנברג תחי’‬ ‫לא ויתרה לה‪.‬‬ ‫היא פשוט‬ ‫חייבה אותה‬ ‫לבוא‪ ,‬כי היא‬ ‫חייבת את‬ ‫זה לעצמה‬ ‫ולמשפחה שלה‪.‬‬ ‫מ‬ ‫מסיבות כלכליות‪...‬אמא התחדשה!!!‬ ‫והכל‪ ,‬והכריחה אותה להצטרף‪.‬‬ ‫דבר ים 'שווים' ש ילד ים אחר ים לא‬ ‫עד סוף י מי לא אשכח לרבנית את‬ ‫כן‪ ...‬גם אני הרווחתי לעצמ י משה ו מן‬ ‫זכו להם‪ .‬הא יר וע השני היה 'שמחת‬ ‫גאונות החסד הזה עם אמא‪ .‬למשך‬ ‫הצד ‪ -‬יכולתי ל ומר לחבר ים בגאווה‬ ‫ב ית השואבה '‪ .‬הא יר וע המ ושקע ‪ ,‬עם‬ ‫חודשים הייתה לנו אמא אחרת‪ .‬עם‬ ‫'אמא של י בא וסטר יה‬ ‫לא סמויה‪:‬‬ ‫תזמורת‪ ,‬גדולי ישראל של יט״א שבא ו ‪,‬‬ ‫אור על הפנים‪ .‬עם שמחה פנימית‬ ‫כשה יא תחזור היא תב יא לי מתנות '‪,‬‬ ‫וכל מה ש יכ ול‬ ‫הזמרים‪ ,‬המתנ ות‬ ‫שהיה מי שחשב גם עליה‪ .‬כל החיים‬ ‫הרגשת י חש וב ונעלה‪ .‬בכ יתה היה ילד‬ ‫לגרום לילדים להרג יש 'וואו' ‪ -‬הב יא‬ ‫אזכור לה את זה!‬ ‫יתום נוסף‪ .‬היינו שנינו חש וב ים יחד‪.‬‬ ‫אותנו למק ום חש וב בכיתה‪ .‬יכולנו‬ ‫שקט ‪ .‬ר' עמנ ואל נעצר ומשפ יל מבט ‪.‬‬ ‫כאילו היה שווה להיות יתום‪.‬‬ ‫לומר שה יה לנו משהו‪ ,‬שלהם (אפילו‬ ‫צמרמ ורת שא י אפשר לתאר במילים‪.‬‬ ‫אבל זה ע וד לא הסיפור‪ ,‬בכלל לא‪..‬‬ ‫ש יש להם אבא‪ )...‬לא היה ולא יהיה‪.‬‬ ‫'זה לזה' היו סוג של משפחה‪ .‬עד כדי‬ ‫במהלך הח ופשה באוסטריה ‪ ,‬הרבנ ית‬ ‫כאילו 'השתלם ' להיות יתום‪.‬‬ ‫כך?‬ ‫העלתה את כל האלמנ ות על א וט וב וס‬ ‫״אבל אני על דבר אחד אהיה אסיר‬ ‫ר' עמנואל‪ :‬בשנים של אז‪ ,‬עוד לא‬ ‫שנסע דרך ארוכה‪ .‬לפתע האוטובוס‬ ‫תודה כל חיי‪ .‬אולי יו תר מהכל״ אומר‬ ‫הגיע מערך החונכים עד לרכסים‪,‬‬ ‫נעצר והרבנית עוברת בין האלמנות‬ ‫ר' עמנואל ומשתתק‪.‬‬ ‫היום הם פרוסים בכל רחבי הארץ גם‬ ‫ומחלקת לכל אלמנה‪ ...‬ארנק אמיתי‬ ‫אמא של י ה יתה א ישה שקטה ‪ .‬לא‬ ‫כאן ברכסים י ש סניף גדול בניהולו‬ ‫ובתוכו שטר של ‪ 200‬דולר‪ .‬הרבנית‬ ‫ויציאות‪ .‬מא ז‬ ‫נס יע ות‬ ‫טיפוס של‬ ‫של י די די הרב אליהו וייל ופעיל‬ ‫ומכריזה‪:‬‬ ‫לוקחת את המיקרופון‬ ‫הפט ירה של אבא היא הייתה מכונסת‪.‬‬ ‫מאוד לצערנו י ש עשרות יתומים‬ ‫הגענו לכאן למרכז קניות‪ .‬י ש לנו‬ ‫היא 'סיימה ' את חיי הפרט שלה ‪ .‬ש ום‬ ‫שמחליפים אותנו בתפקיד‪ ...‬אבל גם‬ ‫כאן שעתיים תמימות‪ .‬אף אחת לא‬ ‫קניות פרטיות‪ ,‬ח ופשה או זמן לעצמה ‪.‬‬ ‫אז למר ות שלא נפגשנו כל שב וע ‪ ,‬בכל‬ ‫נשארת באוטובוס‪ ,‬כל אחת מבזבז ת‬ ‫כלום!‬ ‫השנה חיכינו למפגש י 'זה לזה'‪ .‬ידענו‬ ‫את מה שי ש בארנק עד הסנט האחרון‪,‬‬ ‫עד שי ום אחד הגיעה אל יה הרבנ ית‬ ‫ששם זוכרים אותנו‪ .‬אוהבים אותנו‪.‬‬ ‫אבל לא לילדים‪ ,‬לא למתנות‪ ,‬אך ורק‬ ‫ר וטנברג תחי '‪ .‬היא ס יפרה על הנסיעה‬ ‫ש יש להם פינה חמה עבורנו ולכן גם‬ ‫לעצ מך!!! רק לעצמך‪ .‬בגדים‪ ,‬אולי‬ ‫הגדולה לאוסטריה‪ ,‬נס יעה של נש ים‬ ‫לנו אליהם‪ .‬היה לי אח קט ן ממני‪.‬‬ ‫תכשיט‪ ,‬אולי צורך אחר ‪ -‬אבל רק‬ ‫גיבורות כמוה ממשפחת זה לזה‪ .‬היא‬ ‫ידעת י ל ומר לו‪' :‬הנה המדר יך שלנו '‪.‬‬ ‫שלך‪ .‬רק ב שבילך‪ .‬אסור ל חזור עם‬ ‫הזמינה א ותה להצטרף ‪ ,‬חינם! אבל‬ ‫הרגשנ ו שכל השנה המדר יך ח ושב‬ ‫כסף לבית המלון‪ .‬הכל חייב להיגמר‬ ‫אמא כמו אמא ‪ ,‬היא לא חשבה להצטרף‬ ‫עלינו‪ .‬יש לי המון הכרת הטוב‪ ,‬על‬ ‫עד הגרוש האחרון!‬ ‫לנסיעה כזו‪ .‬מה לה ולבילויים?‬ ‫התח ושה המשפחת ית המ י וחדת שהם‬ ‫האירוע הזה‪ ,‬לפח ות עב ור אמא ‪ ,‬היה‬ ‫הרבנית רוטנברג תחי' לא ויתרה‬ ‫העניקו לנו‪ .‬הזיכרון של כל השנה הפך‬ ‫דרמה של ממש ‪ .‬היא‪ ,‬שלא קנתה‬ ‫לה‪ .‬היא פשוט חייבה אותה לבוא‪ ,‬כי‬ ‫אותנו למשפחה מיוחדת‪ .‬מיוחסת‪.‬‬ ‫לעצמה מא ז פט ירת ו של אבא מאומה‪,‬‬ ‫היא חייבת את זה לעצמה ולמשפחה‬ ‫אתה רוצה להבין מה זה יחס אישי?‬ ‫יכלה וחוייבה לאפשר לעצמה לקנ ות‬ ‫שלה‪ .‬חוב של חידו ש מאגרים‪ ,‬של‬ ‫באחת השנים‪ ,‬בס וף הא יר וע הגדול של‬ ‫בגד חדש ‪ ,‬נעלי ב ית נוחות‪ ,‬צרכ ים‬ ‫איסוף כח‪ .‬היא סידרה בייביסטר‬ ‫שמחת ב ית הש ואבה שה יה בבני ברק ‪,‬‬ ‫ששנ ים לא פירגנה לעצמה ולא רק‬ ‫ו סידור לנו הילדים לימים הללו‪ ,‬עזרה‬ ‫בא ותם ימים כמ ות היתומים היתה‬ ‫לא ממש התחשק לי לצאת כשההסעה‬ ‫מינורית לע ומת היום‪ .‬אלמנה מבאר‬ ‫לי‬ ‫נראה‬ ‫לדרכה ‪.‬‬ ‫לצפון הפליגה‬ ‫מ‬ ‫שבע יכלה לע ורר את רחמ יהם של‬ ‫ת ושב ים מצפון הארץ ‪ .‬היום כמ ות‬ ‫היתומים בלת י נתפסת ‪ .‬ועדיין ׳זה‬ ‫שאפ יל ו בכוונה הפסדת י אותה‪ ,‬כד י‬ ‫להספ יק לח וות ע וד משה ו באירוע‪.‬‬ ‫בסיום הא יר וע הרבנ ית זיהתה אותי‬ ‫אתה כאן?!‬ ‫לזה׳ ע ומד ים שם ‪ .‬נותנים לילדים‬ ‫האלו‪ ,‬את היציבות שהם כה זקוקים‬ ‫ונרעדה‪ :‬אתה כאן?! לא נסעת?! היא‬ ‫ציידה אותי בכסף ודאגה להסביר‬ ‫לא נסעת?!‬ ‫לה‪ ,‬חונכות מ י וחדת שא י אפשר להבין‬ ‫את המשמע ות המדה ימה שלה ‪ ,‬את‬ ‫לי היכן י ש אוטובוס ומתי ואפילו‬ ‫שמישהו ילווה אותי‪ ,‬היא ביקשה‬ ‫היא ציידה‬ ‫המיוחדות שכה חסרה להם‪ .‬את הכח‬ ‫להם מבל י‬ ‫לעמ וד מ ול ילדים ש יש‬ ‫ממני להתקשר אליה מיד כשאגיע‬ ‫הביתה‪ ,‬לעדכן אותה שהדרך עברה‬ ‫אותי בכסף‬ ‫להעביר‬ ‫רוצה‬ ‫להרג יש א ומלל ושונה‪.‬‬ ‫היית‬ ‫מסר‬ ‫איזה‬ ‫בשלום‪ .‬איזו תחושה בוגרת הייתה‬ ‫לי‪ :‬אני אתקשר לרבני ת! התקשרתי‪.‬‬ ‫ודאגה להסביר‬ ‫לרבבות ישראל?‬ ‫ר׳ עמנ ואל ש ותק ארוכות‪.‬‬ ‫אמא לא הבינה למה צריך להתקשר‬ ‫מאוחר כל כך בלילה‪ ,‬׳אבל הרבנית‬ ‫לי היכן יש‬ ‫״קשה ל ומר את זה״ הוא א ומר באיפוק‪.‬‬ ‫״אבל ה זעקה נוראה‪ .‬זעקה של כל‬ ‫ביקשה‪ .‬היא מחכה לטלפון שלי׳ ‪ -‬כך‬ ‫אמרתי וגם הרגשתי‪ .‬שם‪ ,‬במשפחה‬ ‫אוטובוס ומתי‬ ‫כך הרבה משפח ות ‪ ,‬כל כך הרבה‬ ‫טרגדיות‪ .‬זו זעקה נוראה שמ י שלא‬ ‫של ׳זה לזה׳ מישהו דואג לי גם מאוחר‬ ‫בלילה!‬ ‫ואפילו שמישהו‬ ‫חי א ותה לא יבין עד כמה היא ש ורפת‬ ‫את הלב‪ ,‬ק ורעת את הנשמה ‪ .‬וזו‬ ‫מהו לדע תך הסוד של ההצלחה?‬ ‫ר׳ עמנ ואל מהרהר שנייה‪.‬‬ ‫ילווה אותי‪,‬‬ ‫קר יאה לעזרה‪ .‬זו הצלת חיים לא‬ ‫פחות‪ .‬ילד קט ן לא יכול ולא מס וגל‬ ‫לדעתי‪ ,‬׳זה לזה׳ יצרו בגא ונ ות מנגנון‬ ‫שב י ן איזון לפיצוי בחוויה של י כילד‪.‬‬ ‫להתמ ודד מ ול אתגר ים קש ים כאלו‪,‬‬ ‫אמנם אבא אין לי‪ ,‬אבל אנחנו נעשה‬ ‫ילד זקוק למלאך ‪ ,‬הוא חייב אותו‪.‬‬ ‫את המקסימום ‪ ,‬כדי שת וכל להרג יש‬ ‫לל‬ ‫׳זה לזה׳ נמצא ים שם ‪ .‬הם ע וש ים את‬ ‫הכי ט וב ש יש ‪ .‬והם עש ו את זה‬ ‫בגב ורה ומול המספר ים ההזויים הם‬ ‫בא ופ ן נפלא‪ .‬ברג יש ות ‪ ,‬ב יראת שמ ים‬ ‫לא מגיעים להכל‪ ...‬עיניים רכות של‬ ‫ובחכמה שא י ן שנייה לה‪ .‬הם הרימו‬ ‫ילד שיוד ע דמעה וגם כאב‪ ,‬בזעקה‬ ‫אותי ואת חבריי‪ ,‬גרמ ו לנו לה זדקף‬ ‫שנמלא את החלל‪ ,‬שרק נתאמץ‬ ‫ולהיות ׳כמו כולם ׳ ואפילו גם יותר‬ ‫ונאמץ אותם‪ .‬שני תן יד זה לזה‪ ,‬אי מוץ‬ ‫מכולם‪ ,‬לחבר ים של י היו ס יב ות ט וב ות‬ ‫יתום זה חיים‪ .‬לא חיים של ילד‪ ,‬אלא‬ ‫לקנא בי ואין לכם מ ושג עד כמה זה‬ ‫של דורו ת״‬ ‫היה חש וב‪.‬‬ ‫מעל עשר ים וחמש שנ ים חלפ ו מאז‪.‬‬ ‫מ קו ם‪:‬‬ ‫של‬ ‫ב ניו‬ ‫מ א מ צי‬ ‫של‬ ‫ו א ח ריו ת‬ ‫בי ר א ה‬ ‫מראות מיום העיון‬ ‫המקצועי למאות‬ ‫חונכי היתומים של‬ ‫’זה לזה’ בפתחה‬ ‫של שנת חונכות‬ ‫ושליחות מחודשת‬ ‫יתומים‪ ,‬הזוכים להדרכה והכוונה מתמדת ‪,‬‬ ‫את היקפי הפעילות המצמררת מול צערן‬ ‫ושליחות‬ ‫אחריות‬ ‫תוך‬ ‫מעטפת מקצ וע ית ומערך סיוע להצלחתם‬ ‫של ישראל מחד‪ ,‬ומול דמות ׳הרב הדומה‬ ‫מקום‬ ‫של‬ ‫בניו‬ ‫למען‬ ‫הכבירה כשל וח י ב ית דין ושלוחי כלל‬ ‫למלאך׳ ‪ -‬מאות אנשי חינוך גי בורי כח‬ ‫רכים‬ ‫יתומים‬ ‫מאות‬ ‫‪-‬‬ ‫ישראל ‪.‬‬ ‫חונכים מאמצים המקדישים לילות כימים‬ ‫הגבוה‬ ‫מספרם‬ ‫ובכללם‬ ‫היום הנרגש עמד בס ימ ן הערכה והוקרה‬ ‫להיות כאב וכאם מאידך‪ ,‬עין במר בוכה‬ ‫של היתומים ה"י בשנה‬ ‫למא ות הגיבורים מוסר י הנפש למע ן בניו‬ ‫ולב שמח מול עשייה נאדרה המעוררת‬ ‫החולפת‪ ,‬התכנסו מאות אנשי החינוך‬ ‫של מקום‪ ,‬אנש י חינוך המקד יש ים שע ות‬ ‫זכות כבירה על עם ד׳‪.‬‬ ‫חונכי יתומים רכים בניו של מקום ממערך‬ ‫של עמל ומסירות מ ופלאה מידי שב וע‬ ‫ערב ראש ח ודש אל ול רגע לפני פת יחת‬ ‫׳בני מלכים' מערך החונכים הארצי שעל‬ ‫לטפח ולרומם‪ ,‬ללמ וד ולהעצים בראייה‬ ‫שנת הלימודים‪ ,‬נקבצ ו ובאו מא ות החונכים‬ ‫ידי הארגון הקדוש "זה לזה"‪ ,‬ליום עיון‬ ‫לפיה כל ילד הוא ע ולם מלא ‪ ,‬ילד טהור‬ ‫חבר י מערך ’בני מלכים ׳ של ’ זה לזה׳ מאחד‬ ‫והדרכה מקצועי לקראת הרחבת הפעילות‬ ‫שחווה טרגד יה וימים של כאב ומהם הוא‬ ‫עשר הסניפים בכל רחב י הארץ ‪ ,‬אל מרכ ז‬ ‫ובפתחה של שנת חונכות ושליחות חדשה‬ ‫מתנשא בגב ורה יד ב יד מלב זה עם זה ‪-‬‬ ‫הכינוסים שבמל ו ן ׳ציפורי בכפר ׳ שם נפתח‬ ‫להיות לאב ולהצמיח דורו ת‪ ,‬באחריות‬ ‫הוא והחונך הא יש י של זה לזה‪.‬‬ ‫יום העיון המיוחד‪ ,‬יום מקצ וע י מרוכז‬ ‫מיוחדת‬ ‫אנושית‬ ‫ורגי שו ת‬ ‫מקצועית‬ ‫יום העיון נפתח בס ימ ן ׳מלאך הל וחש‬ ‫של הכשרה מעמ יקה ושורה של דיונים‬ ‫להצמיח מתוך השבר‪ ,‬להעצים ולרומם‪.‬‬ ‫גדל׳ כשהנהלת הארגון מקבלת את מא ות‬ ‫מקצ וע י ים חיוניים למי שע ומד ים בח ז ית‬ ‫יום העיון הנרגש‪ ,‬הפך מבלי משים לחרך‬ ‫נרגשת‬ ‫החונכים של וח י מלך‪ ,‬בתפ ילה‬ ‫ילדים‬ ‫העשייה‪ ,‬חונכים מלווים לאלפ י‬ ‫הצצה מפעים שכולו דמעה והודיה לראות‬ ‫בס יס אמון רג יש ומכיל מול ילד יתום‬ ‫בסימן 'מהות ומשמעות' נשמעה הרצאתו‬ ‫לרחמ י ד׳ על עמו‪ ,‬מול הנתונים שהוצגו‬ ‫וטלטלה הג ורמת לסג יר ות‬ ‫שחווה שבר‬ ‫המטלטלת של חונך מסניף ביתר עילית‪,‬‬ ‫על הגידול הכא וב במספר היתומים בשנה‬ ‫ולאיבוד אמון‪ ,‬כאשר הוא מציג שבר י‬ ‫שתיאר בדמעות קורעות לב ימים של‬ ‫החולפת‪ ,‬נתון שהב יא להרחבת מערך‬ ‫רגעים מעב ודת הקודש‪ ,‬ברג יש ות ובאפיון‬ ‫התמודדות וצעידה משותפת של חונך‬ ‫החונכים בה יקף כא וב שלא זכור כמותו‪.‬‬ ‫מקצ וע י מ ול גורמי המקצ וע מתח ום בר יא ות‬ ‫וחניך מול כאב בלתי נתפס‪ ,‬התמודדות‬ ‫את המ ושב הראש ו ן שה וקדש לסט כלים‬ ‫הנפש ובניית חוסן‪.‬‬ ‫וגבורה‪ .‬היו אלו רגעים שלא הותירו עין‬ ‫לעב ודת הק ודש ‪ ,‬הנחה מנהל‬ ‫מקצ וע י‬ ‫רגעים מיוחדים נרשמ ו במסע האומנותי‬ ‫אחת יבשה באולם‪ ,‬רגעים של דמעה‬ ‫מערך ׳בני מלכים ׳ הרב יהודה פריזנד‬ ‫המיוחד של צוות האמנ ים ר׳ מרדכ י צין ור׳‬ ‫על הצלת חיים הנפרשת כפשוטה לנגד‬ ‫שפתח בדבר ים נרגש ים על היותו של‬ ‫מא יר שטיין מסע שכלל פרק י הומור הש ו זר‬ ‫עיניהם‪ ,‬בזכו ת עירנו ת ושימת לב לרג שי‬ ‫כל חונך ׳מלאך הא ומר גדל׳‪ ,‬כאשר חונך‬ ‫תקווה ואמונה מ ול רגעים בלת י נתפס ים‬ ‫החניך ואחריות אישית לגורלו האישי‬ ‫נ ושא על כפיים בן אהוב לריבון ע ולמ ים‬ ‫של התמ ודד ות א יש ית ומשפחת ית שגררה‬ ‫והרוחני‪.‬‬ ‫וככזה אחריותו אדירה‪ ,‬מול ילד שנפש ו‬ ‫דמעה וחיוך שנש זר ו זה בזה והמחישו‬ ‫היה זה רגע שלא יישכח כאשר חונך וותיק‬ ‫הרכה חוותה סופה וסערה‪ ,‬ד ו וקא החונך‬ ‫באופן מקור י ויוצא מן הכלל את מצ וק ות‬ ‫מסניף ירושלים עלה לבמה וסיפר כי‬ ‫הוא הקר וב ב י ותר אל החניך‪ ,‬והמצ יא ות‬ ‫השגרה מול קשת המענים הנרחבת של ׳זה‬ ‫הוא אב שכול‪ ,‬בן שכול‪ ,‬אלמן טרי וחונך‬ ‫מוכיחה כאלף עדים‪ ,‬כמה חיים שלמ ים‬ ‫לזה׳ הע ומדת לימינם בצמת ים רג יש ים אלו‪.‬‬ ‫בגבורה יומיומי ת לילד טהור שנה אחרי‬ ‫של תורה ויראה צומחים מכאן‪ .‬כמה ילדים‬ ‫בשלב זה הוצג דבר הארגון ומתווה הרחבת‬ ‫שנה‪ ,‬כשהוא מתאר בגבורה מדהימה‬ ‫רכים שצמח ו במערך ׳בני מלכים ׳ והגיעו‬ ‫כאשר עיני‬ ‫לשנה הקרובה‪,‬‬ ‫הפע יל ות‬ ‫סיפור חיים בלתי נתפש כאשר מעטפת‬ ‫לפסגות‪ ,‬כי ד ו וקא מת וך השבר נבנים‬ ‫ישראל נשואים אליהם‪ ,‬אל החונכים הרב ים‬ ‫התמיכה של 'זה לזה' נ שזרת שם בלב‬ ‫ע ולמ ות מלא ים תוך כדי הצלת חיי נפש‬ ‫גיבורי הכח‪ ,‬ב זכ ותם של המוני מאמצ י‬ ‫טהור ודמעה מטהרת‪.‬‬ ‫יומיומית פש וט ו כמשמע ו"‬ ‫יתום ואלמנה‪ ,‬הבונים חיים חדש ים של‬ ‫את המשא המרכזי שכלל פרקי הדרכה‬ ‫הרצאה מקצ וע ית מ י וחדת על אבחון‪ ,‬טיפ ול‬ ‫גבורה מת וך השבר ‪ ,‬כאשר כלל החונכים‬ ‫הארגון‬ ‫נשיא‬ ‫מיוחדים‪ ,‬נשא‬ ‫והלכה‬ ‫וקידום מ ול לימוד הגמרא ‪ ,‬נשא הרב ישע יה‬ ‫הנותנים גב בגב ורה לכל יתום זוכים לש י‬ ‫שבמשך‬ ‫שליט׳׳א‪,‬‬ ‫האדמו׳׳ר מקאסאן‬ ‫ובר מייסד ׳ש יטת הרב ובר׳ משא מרתק‬ ‫א ישי מה ודר ומיוחד‪ ,‬כה וקרה והערצה של‬ ‫שעה ארוכה נשא פרקי הדרכה והוראה‬ ‫שהב יא דגש ים וזוויות מ י וחד ות בל ימ וד עם‬ ‫משא של יח ותם כשל וח י ב ית דין ‪ -‬אב יהם‬ ‫כשהוא משיב לע שרו ת שאלות למעשה‬ ‫קש י ים רגשיים ובניית גשר נכון בין החונך‬ ‫של יתומים‪.‬‬ ‫בדיני נפשות אלו של הצלת יתום ויתומה‬ ‫לחניך‪ ,‬גישור על פערים‪ ,‬יצ ירת עניין‬ ‫בשעת ערב ובסיומו של יום הדרכה גדוש‪,‬‬ ‫וחינוכם לדורו ת‪ .‬דברים מיוחדים נשא‬ ‫לימודי וחיבור לבין החומר הנלמד בכ יתה‬ ‫ננעל יום העיון לאחר חל וקה מח ודשת‬ ‫האדמור שליט׳׳א על המציאות הכאובה בה‬ ‫ויחס המלמד ‪.‬‬ ‫של הסניפים ברחב י הארץ בהם סניפים‬ ‫שרוי כלל ישראל‪ ,‬כאשר מספר היתומים‬ ‫׳ ולמדתם‬ ‫מ ושב מיוחד התק יים בסימן‬ ‫חדש ים שנפתח ו בימים אלו מול הצורך‬ ‫הרבים מספר סיפור נורא של כאב ו שבר‬ ‫אותם ׳ ‪ -‬הקניית למ ידה מ יטב ית מ ול‬ ‫יוצאים‬ ‫כאשר מא ות החונכים‬ ‫הדחוף‪,‬‬ ‫לישראל‪ ,‬ומאידך ריבוי זכו ת מופלאה‬ ‫רגעים של מצ וקה והעדר ע ורף רגש י תומך‪,‬‬ ‫לדרך מח ודשת של ליווי החניכים בש נת‬ ‫המתעוררת היום הזה לראות גי בורי כח‬ ‫הרצאה מקצ וע ית א ותה נשא הרב פנחס‬ ‫הלימודים החדשה ‪ ,‬באחר י ות ובשל יח ות‬ ‫המקדישים ז מן וכח במסירות מופלאה‬ ‫תפ ילנסק י מ ומחה בה וראת הגמרא‪ ,‬כאשר‬ ‫להאיר מת וך חשכה ולבנות ע ולמ ות של‬ ‫לצד המעטפת הכספית שמשקיע הארגון‬ ‫מא ות החונכים מלבנ ים יחדיו ס יט ואצ י ות‬ ‫חיוך‪ ,‬אמונה ועלייה בתורה‪ ,‬למלא את‬ ‫בכל יתום‪ ,‬מלאכי מעלה המעוררים רחמי‬ ‫ורגעים שונים מה יבט רגש י מקצועי‪ ,‬מול‬ ‫החלל בגבורה‪.‬‬ ‫שמים על ע מו‬ ‫ומת וד ות ד ידקט י ות‬ ‫כלי ע זר לימודיים‬ ‫בשלב זה התכנס ו כלל החונכים לאר וחת‬ ‫יישומיות‪.‬‬ ‫צהריים עש ירה ומכובדת ‪ ,‬לש יח ידידים‬ ‫שעות מרגשות של דמעה והשתאות‬ ‫מוסרי נפש‪ ,‬כאשר הנהלת הארגון מענ יקה‬ ‫אפיינו את המושב המרכזי 'י ש קונה‬ ‫ש י הוקרה א יש י משפחת י לכלל החונכים‬ ‫עולמו בשעה' ‪ -‬מושב שעסק במבט‬ ‫ה ׳שבים מן המלחמה הקטנה אל המלחמה‬ ‫פנימה לתוככי מלאכת הקודש‪ ,‬בדיון‪,‬‬ ‫הגדולה׳ לתנ ופת של יח ות מח ודשת עם‬ ‫התמודדות‪ ,‬דילמה ומסירות‪.‬‬ ‫הרחבת הפע יל ות והיקפיה ותח ילת ש נת‬ ‫הקרנה המטלטלת 'אתה גיבור' ‪ -‬הביאה‬ ‫לימודים מלאת עשייה‪.‬‬ ‫לתוככי האולם רגעים מצמררים מעולמם‬ ‫המ ושב השל יש י עמד בס ימ ן עוצמה‪ ,‬חוסן‬ ‫של ילדי 'זה לזה' הזוכים לעוצמה ולמ שוב‬ ‫ותמיכה‪ ,‬בהרצאת ו המ י וחדת של המרצה‬ ‫של גבורה‪ ,‬לא מתוך מסכנות ווי תור‪ ,‬אלא‬ ‫ישראל גולדווסר של יט"א ‪,‬‬ ‫הנודע הרב‬ ‫כגיבורים צעירים הצומחים ומטפסים אל‬ ‫הרצאה מקצ וע ית מ י וחדת על שלב י יצ ירת‬ ‫על‪.‬‬ ‫אימוץ יתום = שווה חיים‬ ‫הבית לאלמנות ויתומי□‬ ‫‪1800- 800-444‬‬