gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫¯‪·Ç¯´´Áƽȸ±‬‬ ‫‪ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á‬‬ ‫גליון תתס"ח יום הכיפורים תשפ"ז‬ ‫עלון מורחב זה נתרם ע"י נדיבי עם אוהבי תורה ולומדיה‬ ‫החפצים בעילום שמם‬ ‫יה״ר שזכות הרבים יעמוד להם ולמשפחתם‬ ‫שיזכו לגמר חתימה טובה‪ .‬ולהחתם בספרן של צדיקים לשנה של שפע גדול מן שמיא‬ ‫ולישועות מקיפות בבני חיי ומזוני רויחי בשפע גדול ברוחניות ובגשמיות בקרוב אכי״ר‪.‬‬ ‫נמשיך עם החמשה מופלאה עוד יותר‪ ,‬מפניניו של מגיד המי־‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שרים רבי שמשון דוד פינקוס‪ :‬כשבונים בנין שאמור להכיל מת־‬ ‫חמים גדולים ורחבי ידיים‪ ,‬אמר הרב פינקוס‪ ,‬כגון היכלי תורה או‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫אולמות שמחה‪ ,‬המנהג לעשות כן על ידי בניית קירות יציבים‬ ‫ב'ספר הזכרון' לדמותו של הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר‬ ‫וחזקים‪ ,‬כשמעליהן מניחים קורות ענק של בטון מצד לצד‪ .‬מש־‬ ‫דסלר זצ"ל‪ ,‬משגיח ישיבת פוניבז'‪ ,‬מביא תלמידו הגדול‪ ,‬הגאון‬ ‫קלן של קורות אלו מגיע לעשרות טונות‪ ,‬וכדי לשנע אותן בדר־‬ ‫רבי יששכר מאיר זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבות הנגב‪ ,‬אמרה נפלאה להמ־‬ ‫כים צריך משאיות ענק וליווי מיוחד של אבטחה‪ ,‬עקב המורכבות‬ ‫חיש את המהות של עשרת ימי תשובה‪ ,‬ואת דברי חז"ל המפורס־‬ ‫העצומה והסכנה שטמונה במשא כה כבד‪ .‬כמובן‪ ,‬כדי להרים את‬ ‫מים על בקשתו של הבורא יתברך מבניו אהוביו‪" :‬פתחו לי פתח‬ ‫הקורות אל גובה התקרה הנדרש‪ ,‬משתמשים במנוף רב עוצמה‬ ‫כחודו של מחט‪ ,‬ואני אפתח לכם פתח שעגלו_ וקרוניות נכנסות‬ ‫שמסוגל להזיז מטען כה כבד‪ .‬המנוף עצמו מסיבי ביותר‪ ,‬ולפ־‬ ‫בו"‪ .‬משל לאדם שנזדמן לעיר ניו יורק באמריקה‪ ,‬ונכנס לאחד‬ ‫ני שהוא מתחיל במלאכתו דואגים מפעיליו לעגן את גוף המ־‬ ‫מגורדי השחקים שבה‪ .‬בבניינים רבי קומות אלו‪ ,‬אי אפשר לה־‬ ‫נוף בקרקע מסביב‪ ,‬באמצעות תומכות מיוחדות‪ .‬והנה‪ ,‬אחרי כל‬ ‫גיע אל היעד ללא מעלית‪ ,‬ועל כן נכנס המבקר לאחת המעליות‪,‬‬ ‫המאמצים‪ ,‬מתרוממת קורת הענק באוויר‪ ,‬מוחזקת על ידי כבלי‬ ‫במטרה להגיע אל יעדו‪ .‬כעבור רגע נשמע קול האזעקה‪ ,‬והתברר‬ ‫פלדה עבים‪ ,‬וכעת צריך להזיזה אל מקומה המיועד בדיוק רב ככל‬ ‫שאותו אדם לחץ על כפתור החרום שבמעלית‪ .‬אנשי התחזוקה‬ ‫הניתן‪ .‬איך ניתן לדייק בהנחתה של קורה עצומה כל כך? מי יכול‬ ‫אצו אל המקום בדאגה‪ ,‬אך ראו כי הדלתות פתוחות וכי הכל‬ ‫בכלל להזיז דבר כה כבד כל מי שראה פעם את התהליך יודע את‬ ‫תקין‪" .‬מדוע לחצת על הכפתור?"‪ ,‬שאלו את האיש‪ ,‬והוא השיב‪:‬‬ ‫התשובה המדהימה‪ :‬פועל בודד העומד על פיגומי הקירות‪ ,‬מסיט‬ ‫"מה זאת אומרת? המעלית אינה תקינה! אני צריך להגיע לקו־‬ ‫בידו את הקורה הענקית ומביאה למקומה המדויק‪" ...‬מבינים‬ ‫מה הארבעים ושלוש‪ ,‬והמעלית נשארה כאן‪ ,‬בקומת הקרקע!"‪.‬‬ ‫אתם?!" – היה זועק רבי שמשון – "להתרומם זה קשה‪ ,‬וכל השנה‬ ‫"רגע‪ ,‬לחצת על הכפתור של הקומה שלך?" "לא"‪ ,‬אמר האיש‪,‬‬ ‫זה אכן קשה עד מאד‪ ,‬כמי שינסה להזיז משקל של עשרה טונות‬ ‫"אבל תעשה לי טובה‪ ,‬מה פתאום צריך ללחוץ על הכפתור?‪ ...‬וכי‬ ‫לבדו‪ .‬אבל בימים הנוראים הקדוש ברוך הוא מרים את המשא‬ ‫פעולה פשוטה כל כך בכוחה להביא אותי לגבהים? אם המעלית‬ ‫הכבד באוויר‪ ,‬וכל אחד יכול פשוט להושיט את ידו‪ ,‬ובקלות לע־‬ ‫יכולה להעלות אותי‪ ,‬אינני מבין מה תתרום לחיצת הכפתור הק־‬ ‫שות את מה שלפני כן היה נדמה כבלתי אפשרי"‪ ...‬הקדוש ברוך‬ ‫טנה שלי"‪ ...‬ברור שאיש זה הוא שוטה מופלג‪ .‬אם צריך ללחוץ‪,‬‬ ‫הוא מניף את מנוף התשובה של כל אחד ואחד‪ ,‬וכל יהודי יכול‬ ‫לוחצים‪ .‬הרי עיניך הרואות שכך הוא הדבר! עלינו להפנים שכך‬ ‫בקלות להתרומם מחיי הגוף‪ ,‬המרחיקים אותו מהשם יתברך‪ ,‬ול־‬ ‫הוא הדבר עם עבודת התשובה‪ .‬אנחנו עלולים להביט אל הגבהים‬ ‫זכות לחיי הנפש המכניסים אותו שנית למחיצתו!‪ ...‬כששמעתי‬ ‫הללו ועל התהליך של השיבה לאבינו אוהבינו‪ ,‬ולחשוב חלילה כי‬ ‫את המחשתו הנפלאה של הרב פינקוס‪ ,‬עלה בדעתי נופך שניתן‬ ‫אין לדבר סיכוי – ועל כן לא נעשה מאומה‪" .‬הפעולה הקטנה שלנו‬ ‫להוסיף לדברים‪ :‬הראיתם מימיכם מטוס שתקוע בפקק? בודאי‬ ‫לא תשנה כלום בין כך‪ ,‬ואם השם רוצה – הוא לא צריך את המא־‬ ‫שלא‪ .‬באוויר אין פקקים‪ .‬מאות ואלפי מכוניות יכולות להיות‬ ‫מץ הקטן שלנו"‪ ...‬אבל זוהי טעות! הבורא יתברך מצפה שנלחץ‬ ‫'תקועות' בפקקי תנועה‪ ,‬לצפור ולהתקדם באיטיות מרגיזה‪ ,‬ומע־‬ ‫על הכפתור‪ ,‬שנפתח פתח זעיר‪ ,‬ואו אז תנסוק המעלית בקלילות‬ ‫ליהן ימריא מטוס מנמל התעופה הסמוך וידאה לדרכו במהירות‬ ‫ונזכה לסייעתא דשמיא מעל לדרך הטבע!‬ ‫וללא עיכובים‪ .‬אם הבורא יתברך מרים אותנו מעל הקרקע‪ ,‬הרי‬ ‫‪1‬‬ ‫"מה לכם‪ ,‬ידידיי?"‪ ,‬שאל ברוך‪ ,‬ובתגובה פרצו השניים בבכי סוער‪,‬‬ ‫שניתן לעוף באוויר ולהתקדם בזריזות תוך קפיצה מעל כל הפ־‬ ‫וסיפרו לאיש דברים כהווייתם‪ .‬שמע הזקן‪ ,‬הנהן בראשו ואמר‬ ‫קקים הרגילים‪ ...‬זהו מהלך אחר לגמרי של התקדמות‪ ,‬של עליה‪,‬‬ ‫להם‪" :‬ראו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬הדרך הפשוטה היא‪ ,‬כי תתאמצו להשיג יש‬ ‫מהלך שמתאפשר אך ורק בתקופה זו של הימים הנוראים‪.‬‬ ‫מאין תקצוב לבגדים חדשים‪ ,‬לרחצה ולתספורת‪ .‬זה עלול לקחת‬ ‫בכדי לרומם ולהלהיב את הלבבות‪ .‬נביא כאן עוד הסבר נפלא‬ ‫זמן רב‪ ,‬שכן עיר הבירה מלאה בקבצנים ועניים שפושטים יד‪,‬‬ ‫על סגולת הימים המיוחדת‪ .‬מדוע אכן זה כך? כיצד "דרשו השם‬ ‫ולכם אין אפילו ממה לחיות‪ .‬לכן‪ ,‬האזינו לי ואיעצה לכם את‬ ‫בהמצאו‪ ,‬קראוהו בהיותו קרוב"‪ ,‬מסייע 'לדלג' על מרחקים כה‬ ‫אשר תעשון‪ :‬חרוט בזכרוני מלפני חמישים שנה‪ ,‬עת בנו את‬ ‫גדולים? רבי שלום אפשטיין‪ ,‬ראש ישיבת 'מאה שערים'‪ ,‬היה איש‬ ‫ארמון המלכות המפואר‪ ,‬סיפרו כי המלך בנה לעצמו גינת פאר‬ ‫יקר רוח שזכה ליצוק תורה אצל גאוני הדור הקודם ראשי ישי־‬ ‫מרהיבה אליה הוא יוצא היישר מחדרו‪ .‬ובכל יום בשעה מסויימת‬ ‫בת חברון‪ .‬כמה פעמים שמעתי מפיו פניני תורה ומוסר נפלאים‪.‬‬ ‫לפנות בוקר‪ ,‬כשהמלך קם משנתו‪ ,‬הוא יוצא אליה‪ ,‬מסתובב‬ ‫פעם שמעתי ממנו משל נפלא‪ ,‬אודות העניין שבו אנו עוסקים‬ ‫בין עציה ופרחיה‪ ,‬ואוגר כח למשימות היום הבא‪ .‬לכו לאחורי‬ ‫בשמו של רבי איצל'ה בלאזר‪ .‬רבי איצל'ה שאל‪ ,‬מהו הלשון 'שמע‬ ‫הארמון בשעה זו‪ ,‬עמדו מאחורי החומה ותצעקו אליו – אם הוא‬ ‫קולנו'? מדוע לא נאמר 'בקשתנו' או 'תפילתנו'? מה הדגש על‬ ‫ישמע אתכם‪ ,‬הרי בוודאי יורה להכניס אתכם תכף ומיד"‪ .‬שמעו‬ ‫שמיעת הקול? ורבי איצל'ה הסביר זאת במשל נפלא‪ ,‬למלך שהיו‬ ‫הנסיכים לעצה‪ ,‬והתכוננו כבר בלילה הקרוב ליישם אותה‪ .‬הם‬ ‫לו שני בנים‪ ,‬שכיאה לנסיכי בית המלכות חיו כל ימיהם באר־‬ ‫באו בשעה היעודה סמוך לחומה וניסו לדבר על ליבו של אביהם‬ ‫מון‪ ,‬כשכל צרכיהם מסופקים להם‪ .‬הנערים גדלו מעט‪ ,‬וביום מן‬ ‫בתקווה שישמע אותם‪ ,‬אולם מרוב התרגשות הם לא הצליחו‬ ‫הימים השקיפו לעבר הרחוב וגילו עולם חדש; אנשים הולכים‬ ‫להוציא שום הגה מפיהם‪ .‬רק שתי מילים בודדות נעתקו מפיהם‬ ‫ושבים‪ ,‬יוצאים לשוק‪ ,‬פונים למסגרות הלימוד ועמלים לפרנסתם‪,‬‬ ‫בזעקה כואבת ורוויית געגועים‪" :‬אבא!!! אבא!!!" בתוך הגן‪ ,‬שמע‬ ‫והחליטו כי החיים הללו הרבה יותר מעניינים ומאתגרים‪ ,‬והם‬ ‫המלך כמתוך חלום את קול בניו האהובים‪ ,‬ליבו עלה על גדו־‬ ‫אינם חפצים עוד בחיי פינוק כפי שהתרגלו אליהם עד עתה‪ .‬הם‬ ‫תיו‪ ,‬ואמר בהתרגשות‪" :‬הא! בדיוק את הזעקה הזאת אני מצפה‬ ‫הודיעו למלך‪ ,‬כי הם רוצים לעזוב את רמון המלוכה וללכת לחיות‬ ‫ומייחל לשמוע!"‪ ...‬בו במקום שלח את משרתיו‪ ,‬שיכניסו את יל־‬ ‫לבד‪ ,‬כשהם ידאגו לעצמם כמו שכל אדם אחר מבני תבל דואג‬ ‫דיו אל הארמון ללא דיחוי‪ .‬ציוה לרחוץ ולספר אותם‪ ,‬ולהלביש‬ ‫לעצמו‪ ...‬המלך כמובן התנגד לרעיון‪ ,‬וניסה בכל דרכי השכנוע‬ ‫חזרה את בגדי המלכות שהיו רגילים בהם בעבר‪ ,‬ולאט לאט שבו‬ ‫והפיתויים שעמדו לרשותו‪ ,‬לשנות את דעתם‪ ,‬אך לא יכול היה‬ ‫למעמדם כאשר בראשונה‪" ...‬זהו הסוד של עשרת ימי תשובה"‪,‬‬ ‫לעמוד מול נחישותם של השניים‪ .‬למצער‪ ,‬הביאו להם המלך‬ ‫אמר רבי איצל'ה‪ .‬זהו זמן שבו אפשר לקצר את התהליך הרגיל‪.‬‬ ‫והמלכה לפני יציאתם מזוודה גדולה‪ ,‬גדושה בכסף מזומן ובכל‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬ההיטהרות והניקיון הרוחני דורשים מאמצים רבים‪,‬‬ ‫מה שנחוץ לשהות ממושכת בחוץ‪ ,‬וליוו אותם אל הבלתי נודע‬ ‫זמן רב והשקעה מרובה‪ ,‬אבל ישנו זמן מסוגל שבו כל מה שנדרש‬ ‫בכאב ובדמע‪ .‬השניים יצאו לדרכם עליזים וטובי לב‪ ,‬ודבר רא־‬ ‫מאיתנו זה להשמיע את קולנו אל הבורא‪ .‬לזעוק מנהמת הלב‪:‬‬ ‫שון ניסו לחפש עבודה מכניסה; אבל בכל מקום אליו הגיעו –‬ ‫"אבא!!!"‪ ,‬והוא כבר ייקח אותנו אליו וידאג לרחוץ אותנו‪ ,‬כרחם‬ ‫נתקלו בסירוב‪ .‬הנגר‪ ,‬הזגג והפחח דחאום מעליהם בבוז‪ ,‬ואפילו‬ ‫אב על בנים!‪ ...‬מיאינו חפץ לזכות בכך?!‬ ‫הסנדלר‪ ,‬שניאות בתחילה לקבלם כשוליות‪ ,‬גירש אותם מחנותו‬ ‫)אוצרותיהם אמלא(‬ ‫במהרה‪ ,‬בטענה כי אין להם הכישורים הנדרשים למקצוע‪ .‬כך‬ ‫נדחו מיום ליום‪ ,‬ומחוסר ברירה השתמשו עוד ועוד בכסף ששלח‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫איתם אביהם‪ .‬אבל מזלם לא השתפר‪ .‬הם הרחיקו כמעט לקצווי‬ ‫הממלכה‪ ,‬אך גם שם לא התגשמו חלומותיהם‪ ,‬ולאחר שהכסף‬ ‫רשע שהציל את העולם‬ ‫אזל באופן סופי‪ ,‬נאלצו להחליט כי עליהם לחזור לאביהם באר־‬ ‫לעולם ירא אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי‪ ...‬לפי שה־‬ ‫מון המלוכה‪ .‬הבעיה היתה שכעת היה עליהם להתנייד בדרכים‬ ‫עולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו‪ ,‬עשה מצוה אחת‬ ‫כקבצנים פחותי מעמד‪ ,‬ללא אפשרות אחרת חוץ מהליכה רג־‬ ‫אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות‪ ,‬עבר עבירה‬ ‫לית‪ ,‬לינה תחת כיפת השמיים והסתמכות על חסדיהם של עוברי‬ ‫אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה )קי־‬ ‫אורח‪ .‬לאחר מסע ארוך בן כמה שבועות‪ ,‬כבר לא ניתן היה להכיר‬ ‫דושין מ‪.(:‬‬ ‫את שני הנסיכים לשעבר‪ .‬בגדיהם המפוארים והאיכותיים הפכו‬ ‫יש לחקור‪ ,‬רשע גמור שהחל לעשות קצת תשובה‪ ,‬ובאותה‬ ‫לבלויי סחבות‪ ,‬גופם נמלא עקיצות חרקים‪ ,‬ופצעים מבורות ומה־‬ ‫השעה היה העולם כולו‪ ,‬כולל עוונותיו של רשע זה‪ ,‬מחצה על‬ ‫מורות‪ ,‬ושערם גדל פרא‪.‬‬ ‫מחצה – חציו זכויות וחציו עוונות‪ .‬ועתה כשרשע זה תיקן קצת‬ ‫כשסוף סוף הגיעו לשער הארמון וניסו להיכנס למקום שהיה‬ ‫עוונותיו‪ ,‬ממילא נשאר העולם כולו בכללו ברובו זכויות‪ ,‬שהרי‬ ‫ביתם‪ ,‬גירשו אותם השומרים בעודם ממלאים פיהם שחוק‪" .‬אתם‬ ‫נתמעט קצת ה"חציו חייב"‪ ,‬וממילא הוטה הכף וניצול העולם‪.‬‬ ‫טוענים שאתם הנסיכים?!"‪ ,‬גיחכו‪" .‬כך נראים נסיכים? מרופטים‪,‬‬ ‫ומאידך אם נדון את הרשע בפני עצמו‪ ,‬הוא עדיין "רשע" שהרי‬ ‫בלויים ולא מטופחים? לכו מכאן בטרם נפליא בכם מכות נא־‬ ‫רובו עוונות‪ ,‬והוא בעוונו ימות‪.‬‬ ‫מנות!"‪ .‬עמדו השניים מחוץ לארמון‪ ,‬נבוכים ואומללים‪ .‬ברור‬ ‫האם אמנם יתכן כזאת‪ ,‬שאת כל העולם הוא יציל ויושיע‪ ,‬ואילו‬ ‫שאביהם המלך היה מכניס אותם בו במקום ודואג לכל צרכיהם‬ ‫הוא עצמו יהיה נידון למיתה?‬ ‫– אבל כיצד יוכלו לספר לו שהם כאן‪ ,‬כשהוא בתוך הארמון‪ ,‬קרוב‬ ‫מצד הדין והמשפט‪ ,‬אכן כן‪ ,‬העולם כולו ינצל והוא עצמו יהיה‬ ‫כל כך – אך כה רחוק‪ ...‬עודם נבוכים ושבורים מגורלם המר‪ ,‬פנה‬ ‫נדון למיתה‪ ,‬וכך כתב הרמב"ם )פ"ג מהל' תשובה א‪-‬ב( וז"ל‪" :‬כל‬ ‫אליהם עובר אורח קשיש‪ ,‬שפניו האירו בזיו של חכמת חיים‪.‬‬ ‫אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועונות‪ ,‬מי שזכויותיו יתירות‬ ‫‪2‬‬ ‫על עונותיו – צדיק‪ ,‬מי שעונותיו יתירות על זכויותיו – רשע‪ ,‬מחצה‬ ‫על מחצה – בינוני‪ .‬וכן המדינה‪ ,‬אם היו זכויות כל יושביה מרו־‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫בות על עונותיהן הרי זו צדקת‪ ,‬ואם היו עונותיהם מרובין הרי זו‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫רשעה‪ .‬וכן כל העולם כולו‪ .‬אדם שעונותיו מרובין על זכויותיו מיד‬ ‫בינונים תלוים ועומדין‬ ‫הוא מת ברשעו‪ ,‬שנאמר )ירמיה ל‪ ,‬יד( 'על רוב עונך'‪ ,‬וכן מדינה‬ ‫שאלה‪ :‬בדברי הרמב"ם )פ"ג ה"ג( שכתב שלבינונים‬ ‫שעונותיה מרובין מיד היא אובדת וכו'‪ ,‬וכן כל העולם כולו אם היו‬ ‫שתלויים ועומדים מהני להו רק תשובה‪ ,‬ולמה לא סגי‬ ‫עונותיהם מרובין מזכויותיהן מיד הן נשחתין"‪.‬‬ ‫בעוד מצוה אחת‪ ,‬ובס' "כוכבי אור" פירש בזה דבר נפלא‪.‬‬ ‫נמצא שתחילה שוקלים כל איש מישראל בפני עצמו‪ ,‬ונכתב‬ ‫תשובה‪ :‬וכי בינוני נמדד לפי המספר ממש‪ ,‬היר רבה‬ ‫לחיים או למות איש כפי משקלו‪ ,‬ואחר כך שוקלים כל המדינה‪,‬‬ ‫אמר אנא בינוני וכו' )ברכות ס"א‪ ,‬ב'( וכי היה לו חשבון‬ ‫ואחר כך כל העולם כולו‪ .‬וכיון שכשיהיה נידון הרשע בפני עצמו‬ ‫מדוקדק על מעשיו שהיו מחצה על מחצה‪ ,‬אלא‪ ,‬בינונים‬ ‫עדיין הוא במצב של "רובו עוונות"‪ ,‬מיד הוא מת ברשעו‪ .‬כך היה‬ ‫תלויים ועומדים היינו מצב וסוג אדם‪ .‬הצדיק ‪ -‬דרכו טובה‬ ‫ראוי להיות מצד הדין‪.‬‬ ‫ורק שנכשל לפעמים בעבירה‪ ,‬הרשע ‪ -‬דרכו רעה רק‬ ‫אמנם כתב ה"נודע ביהודה"‪" :‬אומר אני לא כן‪ ,‬אלא בין ראש‬ ‫שזוכה לפעמים בעשיילת מצוה‪ ,‬והבינוני ‪ -‬דרוכ שפעמים‬ ‫השנה ליום הכפורים שמכריע בעולם לזכות‪ ,‬גם הוא יהיה ניצול‪,‬‬ ‫כך ופעמי םכך‪ ,‬א"כ צריך לשנות הדרך‪ ,‬ולזה נקרא‬ ‫ולא עוד אפילו נגזר עליו בראש השנה גזר דין שיש עמו שבועה‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬שבוחר בדרך ובמצב אחר‪ .‬ולפי"ז ה"זכו" שמוזכר‬ ‫נקרע גזר הדין וחיה יחיה"‪.‬‬ ‫בגמ' )ראש השנה ט"ז ב'( וה"תשובה" שמוזכר ברמב"ם‪,‬‬ ‫וראיה לדבר‪:‬‬ ‫אחד הוא‪ ,‬שא"צ תשובה מדין תשובה על חטאים‪ ,‬רק כדי‬ ‫שהרי שאול נשבע )שמו"א יד‪ ,‬לט( "כי חי ה' המושיע את יש־‬ ‫שיחשב בדרך של טוב‪ ,‬ולזה נקרא "זכו"‪.‬‬ ‫ראל כי אם ישנו ביונתן בני כי מות ימות"‪ ,‬הרי שהיה כאן גזר דין‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫שיש עמו שבועה חמורה שנשבע בה'‪ ,‬ושוב נשבע שנית כשנלכד‬ ‫יונתן בגורל‪ ,‬שנאמר )שם יד‪ ,‬מד( "ויאמר שאול כה יעשה האלו־‬ ‫קים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן"‪.‬‬ ‫לו שנמחלו לו כל עוונותיו"‪") .‬סידור הרש"ש"‪ ,‬כל נדרי( תיקון‬ ‫ובכל זאת נאמר )שם פס' מה(‪" :‬היונתן ימות אשר עשה הישו־‬ ‫גדול – "בקריאת התורה‪ ,‬קודם קריאת מיתת בני אהרן‪ ,‬יתעורר על‬ ‫עה הגדולה הזאת בישראל‪ ..‬ויפדו העם את יונתן ולא מת"‪ .‬הרי‬ ‫עוון ש"ז לבטלה‪ ,‬שהדמעות בעת הזאת תיקון גדול לזה"‪.‬‬ ‫שזכות זו ש"עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל" הצילה אותו‪.‬‬ ‫)"דברי שמואל"(‬ ‫כמו כן בנידון שלפנינו‪ ,‬מי שהכריע את כל העולם לכף זכות‪,‬‬ ‫אין לך "ישועה גדולה" מזאת‪ ,‬ופשיטא ופשיטא שאף גזר דין‬ ‫שיש עמו שבועה יקרע וחיה יחיה‪.‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫ועתה צא ולמד‪ ,‬הלא עשרת ימי תשובה זה הזמן שכל העולם‬ ‫תלוי בדין‪ ,‬ויכול האדם במעשהו להכריע את כל העולם לכף זכות‪,‬‬ ‫"ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם‬ ‫ואם כן אין להתעצל ולהימנע אף מתשובה חלקית‪.‬‬ ‫בשגגה"‬ ‫)בעל נודע ביהודה(‬ ‫יש להקשות‪ ,‬ברגעים קדושים אלו עם ישראל עומד ואומר‬ ‫פסוק זה בתפילת 'כל נדרי'‪ ,‬הרי כל העם מחפשים ללמד סנגו־‬ ‫ריה על עם ישראל‪ ,‬ומנסים להצטדק ולהתנצל לפני הקב"ה על‬ ‫סגולות ליום הכיפורים‬ ‫כל החטאים שעשינו‪ ,‬ואם כן איזה סניגוריה יש באמירת המילים‬ ‫‪ .1‬הדלקת נרות ביום הכיפורים סגולה לבטל מקטרגים‬ ‫'והגר הגר בתוכם'?‬ ‫הדלקת הנרות בבית הכנסת מורה על הארות העליונות המת־‬ ‫מתרץ רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל בשם מרן ה"חפץ‬ ‫ווספים לשכינת עוזנו‪ .‬טוב לאדם לכוון בזה בעת שהוא מדליק‬ ‫חיים"‪ :‬אדם שהיה גוי במשך שנים רבות והתגייר‪ ,‬ובא לחסות‬ ‫את נרו להאיר למעלה אורות עליונים באתערותא דלתתא את־‬ ‫בצילו של השי"ת‪ ,‬הרי התביעה ממנו בקיום המצוות לא תהיה‬ ‫ערותא דלעילא‪ .‬בזוהר )במדבר רפ"ב( נאמר כי הנרות ביום הכי־‬ ‫כמו זו שתובעים מיהודי רגיל שגדל מימי ינקותו בין כותלי בית‬ ‫פורים מקבילים לשופר בראש השנה לבטל המקטרגים ולעורר‬ ‫המדרש‪ .‬שהרי הגר גם לאחר שקיבל עליו עול מלכותו יתברך‪,‬‬ ‫את הרחמים‪.‬‬ ‫אינו יודע לכוון ולהעריך אל נכון את יקרתן של המצוות‪ ,‬ולכן יש‬ ‫דברים שלא יתבעו ממנו‪ .‬וזו הסניגוריה שאנו מלמדין על העם‬ ‫‪ .2‬אור גדול ממרומים – בטרם אמירת "כל נדרי" יורד אור גדול‬ ‫היהודי ברגעי הוד וקדושה אלו‪ ,‬של תחילת היום הקדוש‪ .‬אחנונ‬ ‫מלמעלה‪ ,‬וכל המלאכים והנשמות יורדים ממקומם "ומתלבשים‬ ‫באים ואומרים לפני הקב"ה‪ ,‬שהסיבה שהתרשלנו בקיום המצוות‪,‬‬ ‫בדמעות שאנו מורידים לפני ה'"‪) .‬אמרי פנחס"‪ ,‬יוה"כ‪ ,‬אות תקלז(‪.‬‬ ‫לא נבעה מזלזול – חלילה‪ ,‬אלא משום שלא ידענו מתן שכרן של‬ ‫מצוות‪ ,‬כמו הגרים‪ ,‬ואם היינו מודעים לשכר‪ ,‬בוודאי שהיינו רצים‬ ‫‪ .3‬סגולה לזכיה לחכמת התורה – הולכת ספר התורה מההיכל‬ ‫לכל מצוה בשמחה רבה‪ .‬לכן 'ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר‬ ‫אל התיבה והחזקתו במשך אמירת "כל נדרי" – בכוחם להחכים‬ ‫הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה'‪ ,‬דהיינו שלא רק הגרים עשו זאת‬ ‫בלימוד התורה את המוליך ואת זרעו‪") .‬קדוש בציון"( מחילת‬ ‫בשגגה‪ ,‬אלא כל העם בשגגה‪ ,‬כי לא ידע כמה משלמים על מצוה‪.‬‬ ‫עוונות – כה כתב הרש"ש‪ ,‬כי אדם שמנשק שבע נשיקות את ספר‬ ‫)מהר"ם שפירא – הח"ח זצוק"ל(‬ ‫התורה בליל כל נדרי – "נשיקות אלו יהיו סנגורים עליו‪ ,‬ומובטח‬ ‫‪3‬‬ ‫בו חמשה חומשים דומה לס"ת‪ ,‬מחמת שהיה לו את נשמת אדם‬ ‫תפילות יום הכיפורים‬ ‫הראשון‪] .‬כיוצא בזה רשב"י חיבר ספרא דצניעותא בגלל שהיה בו‬ ‫תפילת מעריב‬ ‫נשמת משה רבינו‪ ,([.‬כותב הגר"א בספרא דצניעותא‪ ,‬שדוד תיקן‬ ‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‬ ‫את חייו של אדה"ר‪ .‬כי כאשר הקב"ה הוכיח את אדם הראשון על‬ ‫ביום כיפור אנחנו נוהגים‪ ,‬שכבר במעריב בליל יום כיפור אומ־‬ ‫שאכל מעץ הדעת )חטא שלא ברור מהו בדיוק‪ ,‬הלא אם אדם‬ ‫רים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם‪ ,‬משום שביום‬ ‫ידבר על חטאים של אדם אחר הוא יעבור על לה"ר‪ ,‬ואילו כאן‬ ‫כיפור אנחנו דומים למלאכים‪ ,‬ומאידך במעריב שבמוצאי יו"כ‬ ‫מקבלים שכר תלמוד תורה!( הוא הצטדק ואמר "האשה אשר‬ ‫חוזרים לומר בלחש‪ .‬שאל מגיד אחד‪ ,‬הרי היה צריך להיות הפוך‬ ‫נתת עמדי"‪ ,‬במקום לומר ישירות חטאתי‪ ,‬ואילו אדה"ר היה אומר‬ ‫שבליל יו"כ שמגיעים אחרי שאכלו ושבעו‪ ,‬הרי עדיין לא ממש‬ ‫מיד חטאתי העולם היה נתקן‪ ,‬כאילו אדם הראשון לא חטא‪ ,‬והיה‬ ‫דומים למלאך ומדוע אומרים בקול רם‪ ,‬ומאידך במעריב במוצאי‬ ‫מגיע אל תיקונו השלם‪ .‬דוד תיקן פגם זה בכך שכאשר נתן הנביא‬ ‫יו"כ נמצאים לאחר יום שלם של צום ותפילה ובמצב כזה של‬ ‫הוכיח אותו על מעשה דבת שבע‪ ,‬על אף שלא היה כאן כל כך‬ ‫קדושה דומים למלאך‪ ,‬ומדוע א"כ חוזרים לומר בלחש‪.‬‬ ‫חטא וכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה‪ ,‬אבל הוא הודה מיד‬ ‫וביאר‪ ,‬שהכל תלוי מה הכיוון של האדם ולאן המחשבה שלו‬ ‫ואמר "חטאתי" הענווה והכנעה שהיתה לו לפני הקב"ה‪ ,‬היא שג־‬ ‫פונה‪ ,‬שאם הוא בכיוון להיות מלאך‪ ,‬אז כבר מעכשיו הוא נקרא‬ ‫רמה לו למחילת עוון‪ ,‬עד שהוא בא לומר עויתי והקב"ה אמר לו‬ ‫מלאך‪ ,‬ולכן בליל יו"כ כיון שכעת אנחנו בדרך להתקדש ולהיות‬ ‫שאין צורך‪) .‬א‪ .‬ה‪ .‬ודאי גם הצטדקות של אדה"ר לא היה אמירה‬ ‫כמו מלאכים‪ ,‬אומרים בקול רם כמו מלאכים‪ ,‬אבל במוצאי יו"כ‬ ‫של "אני בסדר" לא קשור אילי רק לאשה‪ ,‬כוונתו רק להסביר את‬ ‫אע"פ שנמצאים בקדושה אחרי צום ותפילות‪ ,‬אבל מכיון שלאחר‬ ‫הפיתוי שעמד נגדו‪ ,‬לומר בכך שלא התכוון למרוד חלילה לא היה‬ ‫מעריב יחזרו לבית לאכול‪ ,‬נמצא שהכיוון הוא להיות בני אדם ולא‬ ‫זה בשאט נפש אלא בנסיון ופתוי שהאשה שנתת עמדי נתנה לי‪,‬‬ ‫מלאכים‪ ,‬ולכן שוב חוזרים לומר בלחש‪.‬‬ ‫עי' באור הצפון‪ .‬אבל סו"ס אדה"ר לא נכנע לחלוטין לומר מיד‬ ‫)מגיד אחד(‬ ‫"חטאתי"‪(.‬‬ ‫"שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו" )יומא כב‪.(:‬‬ ‫שואל המהרש"א וכי משוא פנים יש בדבר‪ ,‬למה לשאול לא‬ ‫סלחו ולדוד כן סלחו‪ .‬וברבנו חננאל כתוב שדוד המלך ניצל מפני‬ ‫אנו מתירין להתפלל עם העברינים‬ ‫שזכה לחן‪ .‬עומק דבריו כמבואר לגבי נח ניצל מן המבול לא בצ־‬ ‫שאל פעם ה'חפץ חיים' זיע"א‪ :‬מהו ההיתר להתפלל ביום הכי־‬ ‫דקותיו אלא בכך שמצא חן בעיני ה'‪.‬‬ ‫פורים ביחד עם מי שממשיך להיות עבריין? והלוא כך אנו מכ־‬ ‫והטעם לשדוד זכה לחן בשונה משאול כך כי כאשר שמואל‬ ‫ריזים לפני אמירת 'כל נדרי'‪" :‬על דעת המקום וכו' אנו מתירים‬ ‫הוכיח את שאול על זה שהוא לא הרג את הצאן‪ ,‬הוא אומר כי‬ ‫להתפלל עם העבריינים"‪ ,‬דהיינו אפילו שהם עוד עתה עבריינים?‬ ‫יראתי וגו' הוא התחיל להצטדק‪ ,‬לכך לא נמחל לו והוא הפסיד‬ ‫דבר זה שמע פעם הרב הגאון רבי פרץ אריאל זצ"ל‪ ,‬הרב‬ ‫את המלוכה‪ ,‬אך דוד כאמור‪ ,‬אמר מיד חטאתי‪ .‬דוד המלך חש‬ ‫ד'מגדיאל'‪ ,‬מפי מרן ה'חזון איש' זצ"ל‪ ,‬שהוסיף כי ה'חפץ חיים'‬ ‫ביותר בעמדו לפני ה' חש כי לפניו אין הצטדקויות ]גם כשיש‬ ‫אמר‪ ,‬שמן הדין היה דווקא לעשות ההיפך‪ ,‬לקחת מקל ולסלק‬ ‫מה להשיב‪ ,‬כמו שאמר אח"כ "למען צדק בדבריך תזכה בשופ־‬ ‫מבית הכנסת את אותם שבאו וממשיכים להיות עבריינים!‪....‬‬ ‫טך‪ ,[,‬לפני ה' יש התבטלות מוחלטת‪ ,‬ולכך הוא אמר מיד חטאתי‪,‬‬ ‫אלא מאי? – הטעים ה'חפץ חיים' במתק לשונו – כל זה שוה אם‬ ‫משום כך זכה לחן מיוחדת כנאמר "לענוים יתן חן" מה שלא זכה‬ ‫אפילו רק אחד מן העבריינים ישאר וימשיך להתפלל בכל ימות‬ ‫שאול המלך‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬ובשבילו כדאי להתפלל עמם גם כאשר הם עדיין כמות‬ ‫"באותה שעה הראה לו הקדוש ברוך הוא ]‪-‬למשה[ את כל‬ ‫שהם!‪...‬‬ ‫האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים והוא אומר האוצר‬ ‫)שאל אביך ויגדך(‬ ‫הזה של מי הוא והוא אומר של עושי מצות‪ ,‬והאוצר הזה של מי‬ ‫הוא של מגדלי יתומים‪ ,‬וכל אוצר ואוצר‪ ,‬ואח"כ ראה אוצר גדול‬ ‫אמר האוצר הזה של מי הוא א"ל מי שיש לו אני נותן לו משכרו‬ ‫מהות אמירת הוידוי ביוה"כ‬ ‫ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה שנאמר וחנותי את‬ ‫"ויעבר ה' על פניו ויקרא אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב‬ ‫אשר אחון‪ ,‬וחנותי את אשר אחון למי שאני מבקש לחון‪ ,‬וכן ור־‬ ‫אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור‬ ‫חמתי את אשר ארחם" )שמות רבה פר' כי תשא(‪.‬‬ ‫והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין‬ ‫וכי מי שאין לו מעשים ראוי לאוצר גדול בחינם? יותר מי שיש‬ ‫יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם" )ר"ה יז‪.(:‬‬ ‫לו מעשים? אלא הכוונה היא כי מי שבא לבקש מהקב"ה כמי‬ ‫הקב"ה הוא שליח ציבור ביום הכיפורים‪ ,‬כאמור כי ביוה"כ הוא‬ ‫שאין לו מעשים‪ ,‬כך הוא מרגיש כי הוא דל ושפל מעשיית המצ־‬ ‫זה שמכפר‪ ,‬השאלה המרחפת בחללו של עולם מי יזכה להת־‬ ‫וות ובא לבקש מתנת חינם‪ ,‬אדם כזה שמתבטל לפני ה' שמרגיש‬ ‫פלל עם הקב"ה‪ .‬מי הם שיזכו להיות הקהל‪ .‬כאשר אדם משייך‬ ‫שהוא לכום ואין לו במה להצטדק לפני הקב"ה‪ ,‬מגיע לו שכר‪ ,‬וזה‬ ‫את עצמו להיות אדם‪ ,‬להיות קשור לשעיר לה'‪ ,‬לחפוץ לחיות‬ ‫שכר הניתן לבעלי חן – "לענוים יתן חן"‪.‬‬ ‫כמו יוה"כ בלי שייכות לעוה"ז‪ ,‬הוא משתתף בתפילת הציבור של‬ ‫במשך השנה אדם מתרעם על הקב"ה למה הוא לא נותן לו פר־‬ ‫הקב"ה‪ ,‬והקב"ה אומר לכל הציבור שזכה להיות עמו "סלחתי"‪.‬‬ ‫נסה‪ ,‬ילדים‪ ,‬זיווג וכד'‪ ,‬כעת ביוה"כ עליו לחזור בתשובה‪ ,‬להתייצב‬ ‫אדה"ר היה ראוי לחיות אלף שנה‪ ,‬אך הוא העניק שבעים שנה‬ ‫על דרך טוב‪ ,‬לומר "חטאנו" – אתה צודק בכל דרכיך "אשמנו ופ־‬ ‫מתוכן לדוד המלך )דוד המלך זכה לחבר את ספר התהילים‪ ,‬שיש‬ ‫‪4‬‬ ‫שענו לכן לא נושענו"‪ ,‬בבחינת "ה' הצדיק ואני וגו'"‪.‬‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫בווידוי אנו מעמידים את הצורה האמתית שלנו‪ .‬אכן כן‪ ,‬באמת‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫אנחנו כלום! תחושה זו היא ממהותו של העם היהודי‪" ,‬אתם‬ ‫קרואים אדם" פי' אנחנו לא צבועים ויודעים לחוש את האמת כי‬ ‫שאלה‪ :‬האם מותר לסעוד בערב יום הכיפורים ולהמתין‬ ‫בטלים ומבוטלים אנו לפני ה' – "מה חיינו‪ ,‬מה חסדנו‪ ,‬מה ישענו‪,‬‬ ‫מלברך בהמ"ז עד הלילה להשלמת מאה ברכות?‬ ‫מה צדקותינו"‪" ,‬ונחנו מה"! אומות העולם רמאים בעלי גאוות‬ ‫תשובה‪ :‬אין לעשות כן‪.‬‬ ‫כוחי ועוצם ידי‪ ,‬לכך הם אינם בצורת אדם‪.‬‬ ‫ביוה"כ אנו מכריזים ראויים אנו באמת לתואר אדם‪ ,‬כי מתבט־‬ ‫שאלה‪ :‬אם מותר להושיט אצבעו לפיו ביום הכיפורים‬ ‫לים אנחנו לפני הקב"ה‪ ,‬ומבינים היטב היטב כי אין לנו כלום‪ ,‬לא‬ ‫משום איסור רחיצה?‬ ‫כוח‪ ,‬לא יכולת ולא הצטדקות‪ .‬לא בזכות‪ ,‬אלא בבקשת רחמים‬ ‫תשובה‪ :‬אין זה רחיצה‪.‬‬ ‫וחמלה אנו באים לפני ה'‪ ,‬עומדים אנחנו בדבקות בה' ואומרים‬ ‫מתוך בושה עמוקה חטאנו! ובכך אנו מוצאים חן לפני הקב"ה‬ ‫וע"י כך מכריזים "לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה אלוקיך‬ ‫עשרה ונפרד מיום הכיפורים – אל תטפח לעצמך על השכם‪ ,‬על‬ ‫את מעשיך"‪.‬‬ ‫כך שאתה ראוי לחנינה מלאה על כל מה שהיה‪ .‬לא ולא – אתה‬ ‫)הגרש"ז דרוק שליט"א(‬ ‫לא משתחוה לעצמך! יש אנשים כאלה – במעריב של מוצאי יום‬ ‫כיפור‪ ,‬הם משתחוים לעצמם‪ ,‬על עבודתם המוצלחת‪.‬‬ ‫אחרי יום כיפור אנחנו מלאים בהודיה לה' על כך שנתן לנו את‬ ‫קבלת עול מלכות שמים – שבסוף יום הכיפורים‬ ‫היום הזה לשוב אליו‪ ,‬להשיב את אהבתו אלינו‪ .‬ואנחנו מקבלים‬ ‫"יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו‪ ,‬ואמרו רבותינו שהיה‬ ‫על עצמנו לשמר את המצב הזה במשך כל השנה כולה‪ .‬אנחנו‬ ‫קורא את שמע" )רש"י פרשת ויגש(‪.‬‬ ‫מתכוונים לשמר את הדבר הגדול הזה שהשגנו – המצב שבו אנ־‬ ‫מקשים העולם מה ענינה וטיבה של קריאה זו‪ ,‬והנראה כי‬ ‫חנו רצויים אצל ה'‪ ,‬שבו הוא קיבל אותנו חזרה כנתינים נאמנים‪,‬‬ ‫מכיון שיעקב אבינו ראה את יוסף ושמח שמחה גדולה והיה‬ ‫לכל השנה‪ ,‬ולכל החיים‪.‬‬ ‫מלא הודיה לקב"ה‪ ,‬חש כי קבלת עול מלכות שמים שלו בבוקר‪,‬‬ ‫אנחנו שמחים על כך שאנחנו זוכים שוב לחיבה זו‪ ,‬על השבת‬ ‫כבר איננה מספקת‪ ,‬הוא הרגיש צורך לקבל עליו עול מלכות‬ ‫המעמד הזה של נתין נאמן‪ ,‬ואת זה אנחנו חוגגים‪ .‬על זה צריכים‬ ‫שמים שוב בדרגה גבוהה יותר בהכרה ואהבה לה"י‪.‬‬ ‫אנו לחשוב בעודנו מתענגים בסעודת מוצאי יום הכיפורים‪.‬‬ ‫כאשר אדם במהלך החיים מתבשר בבשורה טובה‪ ,‬חפץ הוא‬ ‫]תורת אביגדור[‬ ‫להגיד תודה‪ ,‬ראוי לו מיד לאחר אמירת התודה לקרוא פסוק‬ ‫ראשון של שמע‪ ,‬לקבל עכשיו עול מלכות שמים חדשה‪ ,‬עול‬ ‫אורו של יום הכיפורים‬ ‫מלכות שמים מתוך רוממות הרוח‪ ,‬של הכרה בטוב ה'‪.‬‬ ‫כך אנו לאחר יוה"כ‪ ,‬לאחר שהתרוממנו לשבות מכל עניני‬ ‫עיצומו של יום כיפור היא מעלה גדולה יותר מעשרת ימי‬ ‫עוה"ז לאחר שזכינו להיות שייכים לקב"ה‪ ,‬זכינו להתפלל עם‬ ‫תשובה כי אז השי"ת בא לקראתנו ולא במצב של קירבה בלבד‬ ‫הקב"ה לשמוע את הסלחתי‪ ,‬חשים אנו כי אשרינו שהקב"ה‬ ‫קראוהו בהיותו קרוב שיש לקרוא אליו אלא בא ומאיר לנו את‬ ‫מטהר אותנו‪ ,‬הרגשת החיבה ואהבה לקב"ה‪ ,‬הכרת הטובה שאנו‬ ‫הדרך באור הנוקב והחודר דרך הטמטום וטומאת החטאים ומכח‬ ‫חשים לו על כך‪ ,‬על המתנה הנפלאה של נקיון העוונות‪ ,‬מביא‬ ‫סגולת הארה זו שהיא הקירבה הגדולה של השי"ת אלינו ביום‬ ‫אותנו לקשר עצום גדול לאין שיעור מהקשר והקרבה שהיה בת־‬ ‫הכיפורים לרומם את האדם ולסייע בידו לעשות תשובה ביתר‬ ‫חילת היום‪ ,‬מעתה נוצר חיוב חדש לקבלת עול מלכות שמים‪,‬‬ ‫קלות מאשר בשאר ימות השנה שבהם כבד הדבר ממנו מחמת‬ ‫באמירת שמע ישראל שתהדהד בכל קצוות תבל – ה' אלקינו‬ ‫טמטום העבירות זו העזרה והסיוע שמגישים לנו משמים ביום‬ ‫ה' אחד‪.‬‬ ‫זה ולעומת מה שהשי"ת מאיר לנו את הדרך למצוא את התיקון‪,‬‬ ‫)הגרש"ז דרוק שליט"א(‬ ‫צריך האדם מצדו לפשוט את עצמו‪ ,‬להכיר את חסרונותיו‪ ,‬ול־‬ ‫חפש עצות ודרכים לתיקונם‪ .‬הארה זו שזוכים לה ביום כיפור‪,‬‬ ‫סעודת מוצאי יום הכיפורים‬ ‫החודרת דרך טמטום העבירות‪ ,‬נקראת "עיצומו של יום" וגדול‬ ‫הכח של עיצומו של יוכ"פ עד כי רבי סובר שעל כל עבירות שב־‬ ‫מהו טעם המנהג לערוך סעודה מיוחדת במוצאי יום כיפור?‬ ‫תורה בין עשה ובין ל"ת יוכ"פ מכפר אפילו בלא תשובה קרבה‬ ‫מנהג ישראל לעשות במוצאי יום כיפור מעין יום טוב – חוזרים‬ ‫אל הי"ת מזככת ומאירה עד שמכפרת אפילו בלא תשובה‪ ,‬ברם‬ ‫הביתה‪ ,‬עורכים שולחן‪ ,‬וכולם שרויים במצב רוח מרומם‪ .‬אז יש‬ ‫גם לרבי התנאי הוא‪ ,‬להאמין בכח הסגולי של כפרת עיצומו של‬ ‫הסבורים שאנחנו חוגגים – בגלל שעשיתי עבודה כל כך טובה‬ ‫יום‪ .‬אמנם גם לחכמים החולקים על רבי וסוברים שיוהכ"פ מכפר‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬לכן כעת אני קוצר את פירות עמלי‪.‬‬ ‫רק עם התשובה‪ ,‬וכך היא ההלכה גם לדעתם כח התשובה של‬ ‫אבל לא – לא זהו הענין‪ .‬אתם יודעים מהי משמעות החגיגה?‬ ‫יוכ"פ שהוא מתקבל יותר נובע רק מהכח העצום של ההארה‬ ‫אנחנו עסוקים בלאהוב את ה'! אנחנו חוגגים את העובדה שז־‬ ‫שזוכים לה ע"י עיצומו של יום‪) .‬יומא פ"ה(‬ ‫כינו שוב להפיק רצון מעם ה'‪ ,‬ולהימנות על נתיניו הנאמנים של‬ ‫]שפתי חיים[‬ ‫המלך‪ .‬אז בעודך פוסע שלוש פסיעות אחורה בסיום השמונה‬ ‫‪5‬‬ ‫לדבר אחד ואת פושעים נמנה וגדול עוונו מנשוא‪ ,‬כי אם אמור‬ ‫יאמר העבד לרבו כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד‬ ‫כבר שבר עול אדוניו מעליו"‬ ‫תשובה בחלקי עבירה‬ ‫]שפתי חיים[‬ ‫עיצומו של יום כיפור מכפר עם התשובה ולכאורה כדי להיות‬ ‫בעל תשובה צריך תשובה גמורה בכל חלקי העבירה ואם תיקן‬ ‫רק פרט אחד מחלקי העבירה אין זו תשובה אפילו אם לא ני־‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לפני השם תטהרו )ויקרא‬ ‫דון ביחס לשאר העבירות אותה העבירה צריכה להיות מתוקנת‬ ‫טז ל‪(.‬‬ ‫בשלימותה בכל בחינותיה והרי זו עבודה עצומה למעלה מכו־‬ ‫יש לתמוה מדוע בעצם צריך את עיצומו של יום הכיפורים‬ ‫חותיו של אדם ומה גם שזה גורם יאוש לאדם בבואו להיות בעל‬ ‫לכפר על עם ישראל הלא גם בשאר ימות השנה כשאדם שב‬ ‫תשובה האיך וכיצד יוכל להתמודד בזה אמנם הג"ר ישראל סלנ־‬ ‫בתשובה מתכפר לו העוון ומאידך גיסא יום הכיפורים כשלעצ־‬ ‫טר ז"ל הקל מעלינו את עבודת התשובה‪" :‬ידע האדם כי כל עבי־‬ ‫מו לא מכפר אלא רק עם תשובה ואם כן צריך להבין מה כוונת‬ ‫רה תתחלק לבחינות שונות יש אשר כבד לפניו לשמור ממנה‬ ‫הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם וכי היום בלבד הוא מכפר?‬ ‫ויש באותה העבירה עצמה אשר יקל לפניו בעתים שונות או‬ ‫תשובה לכך אמר רבינו עזריה פיג"ו זצ"ל שביום הכיפורים יש‬ ‫במצבים שונים כמו בביטול תורה ובכל פרטי העבירות העבי־‬ ‫מעלה מיוחדת כי הלוא אמרו רבותינו ז"ל יומא פ"ו השב בתשו־‬ ‫רה אחת תתחלק לבחינות שונות לפי מצב האדם ותכונתו ומזה‬ ‫בה מתוך יראה זדונותיו נעשות לו כשגגות ומי ששב בתשובה‬ ‫התקוה לבוא לאיזו בחינה בהעבירה הלזו ביום הכיפורים לבעל‬ ‫מתוך אהבת השם יתברך זדונותיו נעשות לו כזכויות ואכן יום‬ ‫תשובה גמור לקבלת עזיבת החטא בבחינה הקלה לפניו ‪,‬קבלה‬ ‫הכיפורים הוא יום מיוחד במינו שעיצומו של היום גורם שגם מי‬ ‫אמיתית אשר אין ערוך לגודל מעלתה לטוב לו בזה ובבא" כל‬ ‫ששב בתשובה מתוך יראת הזדונותיו נהפכים לו לזכויות כאילו‬ ‫עבירה מתחלקת לבחינות שונות בכל עבירה יש זמנים ומצ־‬ ‫שב מתוך אהבת ה' שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר‬ ‫בים שקל הוא לאדם ומסוגל יותר להיזהר מלהכשל בעבירה‬ ‫אתכם מכל חטאתיכם וזהו שאמר רבי עקיבא אשריכם ישראל‬ ‫ויש אשר הנסיונות לעמוד כנגד אותה העבירה קשים מאוד ול־‬ ‫לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם למחות את העוון כליל?‬ ‫דוגמא ביטול תורה יש מצבים שאדם יכול יותר בנקל להתגבר‬ ‫אביכם שבשמים‪.‬‬ ‫על יצה"ר דביטול תורה ויש אשר הנסיונות בו קשים מאוד או‬ ‫)בינה לעיתים ח"א דרוש ד' לשבת‬ ‫באיסורי שבת שרבים הם פרטי חלקי העבירה יש פרטים שקל‬ ‫שובה(‬ ‫יותר לשומרם ויש פרטים מאיסורי שבת שקשה יותר השמירה‬ ‫והזהירות מלהכשל בהם ראשית האדם צריך לקחת את פרטי‬ ‫העבירה הקלים ביותר ולתקנם‪ .‬וזאת א‪ .‬כיון שהם יותר קלים‬ ‫מדות טובות הם ההכנה הראויה לכניסת יום הק־‬ ‫א"כ נקל יותר לתקנם נוסף לכך גם הקבלה להבא תהיה יותר‬ ‫דוש‬ ‫יציבה ב‪ .‬שהרי אמרו לפום צערא אגרא וכך גם בעבירה ככל‬ ‫אמר אא"ז זצוק"ל מקאזמיר‪ ,‬אפילו בשעה שאדם הולך בערב‬ ‫שהנסיון יותר קשה כך לעומת זאת העונש יותר קל וכשהנסיון‬ ‫יום הכיפורים מלובש בקיט"ל ונרות בידו‪ ,‬אם יאמר לו חבירו‬ ‫לעמוד כנגד העבירה הוא קל יותר אזי העונש על כך קשה יותר‬ ‫'לך עמי לטייל ודאגה בלבי אשיחנה'‪ ,‬ילך עמו‪ ,‬כי מה הוא רוצה‬ ‫ולכן ראשית צריך לתקן את הדברים הקלים שעליהם אין הנ־‬ ‫לעשות ביוהכ"פ תשובה‪ ,‬וזה תחילת התשובה‪ ,‬כי 'ואהבת לרעך‬ ‫סיון כ"כ קשה להיזהר מלהיכשל בהם ומאידך התביעה עליהם‬ ‫כמוך זה כלל גדול בתורה'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ונודע כי צדיק אחד היה נוהג‬ ‫כשלא עמד בנסיון גדולה יותר וזאת חידש הגרי"ס ז"ל האפש־‬ ‫לספר דבר זה מקאזמיר בכל שנה ושנה בסעודת ערב יוהכ"פ‬ ‫רות להיות בעל תשובה גמור קיימת גם בחלקי העבירה לדוגמא‬ ‫לפני כל נדרי‪.‬‬ ‫איסור לשון הרע עוונו חמור עד למאוד כדברי הגר"א ז"ל באגר־‬ ‫סיפור כיוצא בו הוי אצל הרה"ק מזוועהיל‪ ,‬ששנה אחת בערב‬ ‫תו‪ :‬כי החטא הלשון על כולו כמאמר חז"ל ]תוספתא פאה פ"א[‬ ‫יום הקדוש‪ ,‬בהיותו בדרך מביתו לבית המדרש לקראת תפי־‬ ‫אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב‬ ‫לת 'כל נדרי'‪ ,‬לבוש ב'קיטל' ובבגדיו הלבנים‪ ,‬ועטור בטלית של‬ ‫וכו' ולשון הרע כנגד כולם אם אדם יקבל על עצמו להיזהר בל־‬ ‫מצוה‪ ,‬הבחין לפתע כי בביתו של יהודי התפוצץ צינור של מי‬ ‫שון הרע ואפילו רק בזמן מסוים אזי תיקן בזה בבחינה מסוימת‬ ‫שופכין‪.‬‬ ‫את עוון הלשה"ר ונעשה בעל תשובה גמור בחלק מהעבירה‪ .‬וכך‬ ‫מיד נעצר הרה"ק מזוועהיל‪ ,‬ומיהר להזמין בעל מלאכה שי־‬ ‫הוא גם בביטול תורה‪ ,‬כשמקבל על עצמו שאינו מפסיק מתל־‬ ‫תקן את הקלקול‪ ,‬ולא עזב את המקום ואף עזר וסייע בידיו‬ ‫מודו באמצע לימודו ‪ -‬ואפילו אם מקבל שאינו מפסיק בחלק‬ ‫עד שראה שהתקלה תוקנה במלואה‪ .‬היה שם אחד ממקורביו‬ ‫מזמן לימודו ‪ -‬הרי הוא בעל תשובה גמור בחלקי העבירה‪ ,‬וע"י‬ ‫שעבר אז בקרבת מקום‪ ,‬ומאד חרה לו לראות את רבו עוסק‬ ‫בחינה קטנה זו זוכה כבר לכפרת יוהכ"פ גמורה‪ .‬אמנם צריך‬ ‫בזמן נשגב כזה בדברים בזויים‪ ,‬לכן ניגש אליו ושאלו מאי האי‪.‬‬ ‫לדעת אף שהגרי"ס הקל מעלינו את עבודת תשובה דיוהכ"פ‬ ‫השיב לו הרה"ק מזוועהיל בניחותא 'הנני עושה כעת מה‬ ‫ע"י קבלה בבחינה מסוימת בחלקי העבירה מ"מ ודאי שהאדם‬ ‫שעשה הכהן גדול לפני ולפנים'‪ ,‬כי עשיית טובה ליהודים חשובה‬ ‫מצדו צריכה להיות אצלו השאיפה להמשיך לעלות ולהתעלות‬ ‫כהקטרת קטורת בקודש הקדשים‪.‬‬ ‫בתיקון כל פרטי העבירה זו ושאר העבירות‪ ,‬שלא יהיה ח"ו מומר‬ ‫לדבר אחד‪ .‬כדברי הרבינו יונה )שע"ת ש"א ו( "אך כל אשר אינו‬ ‫גם על ה'חזון איש' זצ"ל מספרים‪ ,‬ששנה אחת בליל יום הכי־‬ ‫נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להישמר ממנו מומר‬ ‫‪6‬‬ ‫בת‪ ,‬והוא ביקש מאמו שילדיהם ינשאו זה לזו‪ ,‬וכדי שלא לגרום‬ ‫פורים עברו לפניו המתפללים לברך ולהתברך בשנה טובה ובחג‬ ‫למריבה בין אמו לאביו חורגו‪ ,‬החליט לוותר על השידוך שהציעו‬ ‫שמח‪ .‬בין האנשים עבר איש אחד שהגיע כמה שבועות קודם‬ ‫לו‪ ,‬ונשא את בת אביו חורגו‪ ,‬ואחד מחבריו הטובים לקח את בתה‬ ‫לכן להתייעץ עמו בענייני פרנסתו‪ ,‬לכן כאשר הבחין בו ה'חזו"א'‬ ‫של אותה משפחה עשירה‪.‬‬ ‫עכבו ושאלו מה נעשה בענינו‪ ,‬והאם הצליח במעשיו‪ ,‬אך הלה‬ ‫ואף שבשעת מעשה לא ראיתי את הטובה שנעשה לי באותו‬ ‫השתמט מלהשיב‪ ,‬בסברו שאין זה מן הראוי להתעסק בדברים‬ ‫ענין‪ ,‬בסוף הבנתי הכל‪ ,‬כי אותו ידיד שנשא בת עשירים נמשך‬ ‫גשמיים כאלו בזמן נשגב כזה‪ ,‬ואף רימז על כך לה'חזו"א'‪ ,‬אך‬ ‫לאחר החתונה להתעסק בסחורה‪ ,‬ועזב את ספסלי בית המדרש‪,‬‬ ‫ה'חזו"א' השיב לו בפשטות 'פאר דיר ניט‪ ,‬אבער פאר מיר יא'‪.‬‬ ‫ובסוף אף הפסיד את כל כספו‪ ,‬ונשאר קרח מכאן ומכאן‪ ,‬בלא‬ ‫שאכן בזמן כזה אינו נכון לאדם לחשוב ולהרהר על ענייני הפ־‬ ‫תורה ובלא סחורה‪' ,‬ואילו אני זכיתי ב"ה לעזר‪ ,‬שזוגתי מסייעת‬ ‫רנסה שלו‪ ,‬אבל לסייע לאחרים חייבים גם בשעה כזאת‪ ,‬ואדרבה‬ ‫בידי להדפיס ולהוציא את הספרים שלי‪ ,‬ולזכות בהם את הרבים'‪,‬‬ ‫הזמן מוכשר הוא לכך‪ ,‬והביאור בזה‪ ,‬מפני שהגשמיות של הזולת‬ ‫ובכך הוסיף לדבר על לבו דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬ואף‬ ‫צריכה להיות אצלו כרוחניות‪.‬‬ ‫כאשר לא זוכים לראות תיכף את החלק הטוב שבדבר‪ ,‬אך לעולם‬ ‫אין הקב"ה עושה עם האדם כי אם טוב וחסד‪ ,‬וכה הוסיף לדבר‬ ‫סיפר הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל ראש ישיבת פונביז'‪,‬‬ ‫עמו במשך כל אותו הלילה‪.‬‬ ‫מה ששמע מפי בעל המעשה הבחור 'הירשל קאמעניצ'ער'‪ ,‬שמ־‬ ‫)פנינים נחמדים(‬ ‫חמת היות וסובל מחולי ריאות לא זכה למצוא את זיווגו‪ ,‬בימים‬ ‫ההם כבר היה מבוגר כבן ששים שנה ולמד בישיבתו של הגאון‬ ‫ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח לעונותינו‬ ‫בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל בראדין‪ ,‬ולבו היה נשבר בקרבו על מצבו‬ ‫העגום‪.‬‬ ‫בתפילת העמידה של יום הכיפורים מסיימים אנו את הברכה‬ ‫שנה אחת בליל 'כל נדרי'‪ ,‬כאשר נמו כל בני הישיבה את שנתם‪,‬‬ ‫בנוסח זה‪' :‬ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו''‪ .‬מקשה‬ ‫ישב בחור זה בבית המדרש ביחידות‪ ,‬תפוס עמוק בהרהורי צערו‪,‬‬ ‫ה'קדושת לוי' מבארדיטשוב זצ"ל‪ ,‬מהיכן בטוחים אנו שאכן ה'‬ ‫לפתע נדהם כשהוא שומע שהדלת נפתחת והנה ה'חפץ חיים'‬ ‫יתברך מוחל לנו באמת‪ ,‬וכי אין זו ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫צועד לעברו בהדר גאונו‪ ,‬עד שהתיישב לצדו‪ ,‬ואז התחיל ה'חפץ‬ ‫הוא מותיב והוא מפרק‪ :‬כוונה עמוקה טמונה בנוסח הברכה‪.‬‬ ‫חיים' לשוחח עמו ולספר לו את המאורעות הקשים שעבר בחייו‪.‬‬ ‫נער חכם כיצד נוהג כשרוצה שאביו יתן לו תפוח‪ ,‬אך אינו בטוח‬ ‫בילדותו התייתם מאביו‪ ,‬והיה בודד בעולמו‪ ,‬ורוחות של המש־‬ ‫אם יקבל את משאלתו‪ .‬ממהר הוא לברך בקול ברכת 'בורא פרי‬ ‫כילים והאפיקורסים נשבו בעוז‪ ,‬וכמה מן הרשעים ניסו למשוך‬ ‫העץ'‪ ,‬ותיכף צועק‪ :‬נו‪ ,‬אוֹ‪ ...‬כלומר‪ ,‬אסור לי להפסיק בין הברכה‬ ‫אותו ברשתם‪ ,‬והיה צריך לגבורה יתירה לדחות את הצעותיהם‬ ‫והאכילה‪ .‬באין ברירה‪ ,‬מוכרח האב לתת לו תפוח‪ .‬ברור‪ ,‬שאין‬ ‫שלא להימשך אחריהם חלילה‪.‬‬ ‫בדעתו של האב להכשיל את בנו בברכה לבטלה‪.‬‬ ‫וכאשר הגיע לפרק 'האיש מקדש'‪ ,‬הציעו לו בת טובים‬ ‫הוא הדבר‪ ,‬אותו חשבון‪ ,‬עושים אנחנו בני ישראל עם אבינו‬ ‫ממשפחה עשירה‪ ,‬וחפץ היה לעשות את השידוך כדי שיוכל‬ ‫שבשמים‪ ,‬מברכים בקול רם‪' :‬ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח‬ ‫ללמוד תורה לאחר נישואין בישוב הדעת‪ ,‬אך לאביו חורגו היתה‬ ‫הכיפורים עד שלא התענה ביום הכיפורים ‪ -‬לא עשה כלום‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫באכילתו‪ .‬מה שאין כן לגבי שחיטה‪ ,‬גם אם לא אכל לבסוף‪,‬‬ ‫מכל מקום השחיטה שינתה את מצב הבשר‪ .‬כמו כן לגבי‬ ‫טבילת כלים ‪ -‬הטבילה שינתה את מצב הכלי‪.‬‬ ‫רבים הקשו‪ :‬מדוע אין מברכים על מצות אכילה בערב יום‬ ‫תירוץ הגרי"ש אלישיב זצוק"ל‪ :‬אכילה בערב יום הכיפורים‬ ‫הכיפורים?‬ ‫הינה מצוה בפני עצמה‪ ,‬אך הואיל והיא הכנה למצות התענית‬ ‫הנצי"ב‪ ,‬בספרו "העמק שאלה" )פרשת וזאת הברכה( תירץ‬ ‫ביום הכיפורים עצמו‪ ,‬הרי היא נחשבת כביכול ל"טפילה" למ־‬ ‫על כך‪ ,‬כי מצות אכילה בערב יום הכיפורים אינה אלא הכנה‬ ‫צוה "העיקרית"‪ ,‬ולכן לא יברך עליה‪.‬‬ ‫לקראת תענית יום הכיפורים‪ ,‬ולא תיקנו חכמים ברכה אלא‬ ‫מה שאין כן בשחיטת בהמה על מנת לאוכלה‪ ,‬ובטבילת‬ ‫על גוף המצוה ולא על ההכנה למצוה‪.‬‬ ‫כלים על מנת שיוכל להשתמש בהם‪ ,‬הרי אין מצוה באכילת‬ ‫קשה‪ :‬מדוע אם כן נתקנה ברכה על מצות שחיטה‪ ,‬והלא‬ ‫הבהמה ולא בשימוש בכלים‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬ציוונו התורה וחז"ל‬ ‫אין מצוה לשחוט‪ ,‬אלא שאם רוצים לאכול צריך להתיר את‬ ‫להקדישם מצות שחיטה ומצות טבילת כלים לפני שימושינו‬ ‫הבהמה באכילה על ידי השחיטה‪ ,‬ונמצא כי השחיטה אינה גוף‬ ‫הגשמיים‪ .‬א"כ בכי האי גוונא לא מסתבר לומר שהמצוה "טפי־‬ ‫המצוה אלא הכנה לאכילה בלבד?‬ ‫לה" לשימוש ה"עיקרי" והוא השימוש הגשמי‪ .‬אלא זה ברור‬ ‫כמו כן קשה‪ :‬מדוע נתקנה ברכה על טבילת כלים‪ ,‬הלא אין‬ ‫שבכי האי גוונא המצוה עומדת בפני עצמה והיא ה"עיקר" לע־‬ ‫כל מצוה לטבול כלים‪ ,‬אלא שאם רוצים להשתמש בכלים‬ ‫נין ברכה‪ ,‬ולכן יברך גם על השחיטה וגם על טבילת כלים‪..‬‬ ‫צריך לטובלם‪ ,‬ונמצא כי הטבילה אינה גוף המצוה אלא הכנה‬ ‫)מרפסין איגרי(‬ ‫בלבד?‬ ‫תירוץ הגרי"מ פיינשטיין והגרח"פ שיינברג זצוק"ל‪ :‬לגבי יום‬ ‫‪7‬‬ ‫עובדות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל‬ ‫תפילות יום הכפורים‬ ‫אחי‪ ,‬הרב הגאון רבי אהרן הוניגסברג שליט"א‪ ,‬ספר לי לפני שנים דבר פלא שראה אצל רבנו זצוק"ל‪ .‬והנה רק לאחרונה נתגלה לנו‬ ‫פשרו מפי רבנו זצוק"ל‪ .‬אחי שליט"א זכה לשמש את סבא רבה שלנו מרן הסטיפלער זיע"א‪ .‬הוא ספר לי כי במשך מספר שנים בעת‬ ‫שהתפלל עם מרן הסטיפלער זיע"א ביום הכפורים‪ ,‬בשנים בהם מבנה בית הכנסת לדרמן היה בן קומה אחת בלבד‪ ,‬היה שם לב בכל‬ ‫שנה שכאשר הגיעה תפלת נעילה‪ ,‬רבן של ישראל מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל היה מגיע ממקומו הקבוע באמצע בית המדרש‪ ,‬מאחורי‬ ‫העמוד‪ ,‬ונעמד מאחורי אביו הסטיפלער זיע"א‪ ,‬שישב במזרח בית הכנסת‪.‬‬ ‫בכל שנה שם לב לכך מחדש‪ ,‬והיה הדבר לפלא בעיניו‪ .‬בתחלה חשב שאולי רבנו זצוק"ל בא לבדוק את מצבו של אביו מרן הסטיפ־‬ ‫לער זיע"א‪ ,‬האם מרגיש טוב‪ .‬אולם משחזר הדבר על עצמו בכל שנה‪ ,‬הבין שיש כאן מעשה מכוון‪ ,‬ולא ידע פשר הדבר‪.‬‬ ‫כשספר לי על כך אחי רבי אהרן שליט"א‪ ,‬אמרתי לו שאני נמצא ליד מרן זצוק"ל ואשאל אותו על כך‪ .‬העזתי ושאלתי את רבנו‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬ומיד אמר לי‪' :‬בטח‪ ,‬איך שהיה מגיע נעילה היה תוקף אותי פחד והייתי בא לעמוד ליד אבא וזה היה מרגיע אותי'‪ .‬נורא נוראות!‬ ‫רצתי לבנו של רבנו‪ ,‬הגאון רבי יצחק שאול שליט"א‪ ,‬ואמרתי לו‪ :‬יש כאן פצצת אטום'‪ .‬הוא אמר‪ :‬תאמין לי‪ ,‬במשך שנים לא ידעתי‬ ‫למה אבא עושה כך‪ .‬והשנה פעם ראשונה שאלתי את אבא‪ ,‬וכך סיפר לי‪ ,‬כשהגיע נעילה היה תוקף אותו פחד והיה נעמד ליד הסטיפ־‬ ‫לער וזה היה מרגיע אותו‪ .‬רק לשמוע את הדברים הללו זה פחד פחדים‪.‬‬ ‫שמעתי מבן רבנו הגאון רבי יצחק שאול‪ ,‬בשם רבנו בשם דובנער מגיד‪ ,‬שיום אחד החמור ראה שבעליו לא נתן לו לאכול‪ ,‬חשב‬ ‫החמור שבעל הבית מדמה שהוא אדם ואוכל פחות ארוחה ביום‪ .‬אחר כך הגיע הצהרים ושוב לא קיבל האוכל‪ ,‬חשב החמור‪ ,‬כנראה‬ ‫חושב שאני מלאך ולא צריך לאכול‪ .‬לקראת הערב נזכר שלא הביא לחמור האוכל‪ ,‬הכניס אוכל ‪ -‬קפץ החמור ואכל כמו חמור‪ .‬כך‬ ‫האדם ביום הכפורים‪ ,‬מגיעה שעת נעילה‪ ,‬הוא כבר בטוח שהוא מלאך‪ .‬אולם איך שמגיע מוצאי יום הכפורים והוא רואה את האוכל‪,‬‬ ‫הוא שוכח מזה לגמרי ואוכל כמו חמור‪...‬‬ ‫איך מתכוננים ליום הכפורים‬ ‫אחד שאל לרבנו איך להתכונן ליום הכפורים? אמר לו רבנו‪' :‬ללמוד מסכת יומא'‪ .‬ושוב אחד שאל לפני ראש השנה במה להתכונן?‬ ‫אמר רבנו‪' :‬ללמד מסכת ראש השנה'‪.‬‬ ‫שאלתי את רבנו זצוק"ל‪ :‬אומרים בתפלת הימים הנוראים "ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה"‪ .‬מה עם תורה‪ ,‬מדוע‬ ‫לא נזכר למוד התורה? גם רבנו הגדול מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל נשאל על כך מספר פעמים‪ ,‬ושניהם ענו בסגנון אחד‪' :‬זה צריכים‬ ‫לכתוב? בלי זה לא מתחיל שום דבר!'‬ ‫עוד שאלתי את רבנו זצוק"ל‪ ,‬וגם נכדו הרה"ג רבי יעקב ישראל שליט"א היה שואל את רבנו זצוק"ל כל הזמן בשם המוני פונים‪ :‬במה‬ ‫להתחזק בימים אלו לפני הכפורים‪.‬‬ ‫ורבנו זצוק"ל הורה‪' :‬ללמוד תורה'‪ .‬יסוד החיזוק הנצרך זהו לימוד התורה‪ .‬כאשר שאלו הגאון רבי אליהו מן שליט"א בתקופת הימים‬ ‫הנוראים‪ ,‬מה לומר לצבור שעומד לדבר בפניהם‪ ,‬במה להתחזק בימים אלה‪ ,‬אמר בנו זצוק"ל את אתם הדברים‪' :‬בלמוד התורה'‪ .‬אמר‬ ‫רבי אל'ה‪ ,‬זה צריך כל הזמן‪ ,‬אבל במה במיוחד עכשיו? וענה רבנו זצוק"ל‪' :‬ללמוד כפול'‪...‬‬ ‫לאחד הפונים אמר רבנו זצוק"ל‪' :‬ללמוד מסכת ראש השנה'‪ .‬ולנשים הורה לומר תהלים‪.‬‬ ‫החובות של ערב יום הכפורים‬ ‫כידוע רבנו זצוק"ל קורא ללמודיו 'חובות'‪ .‬יום אחד בערב יום הכפורים ראיתי שדבר מה מטריד אותו‪ ,‬ושאלתיו אם ארע משהו‪ .‬אמר‬ ‫לי רבנו זצוק"ל‪' :‬יש עוד חובות'‪ .‬אמרתי‪ ,‬הייתי עם סבא כל הבקר וראיתי שסבא סיים כל החובות‪ ,‬כל הדפים של למוד בבלי ושאר‬ ‫סדרי הלימוד‪.‬‬ ‫אמר לי רבנו זצוק"ל‪' :‬אני יודע שגמרתי היום את סדרי הלימוד‪ ,‬יש חובות אחרים‪ ,‬היום זה ערב יום הכפורים‪ ,‬צריך לחזור בתשובה‪,‬‬ ‫לקחת את כל העבירות ולזרוק אותם לים‪ ,‬זה מה שמטריד אותי‪ ,‬זה חובות שיש היום בערב יוהכ"פ'‪.‬‬ ‫סדרי רבנו ביום הכפורים‬ ‫בליל יום הכפורים‪ ,‬אחרי שרבנו זצוק"ל אמר את שיר היחוד‪ ,‬היה נשאר בבית המדרש וממשיך בסדר למודו ברמב"ם הלכות יום‬ ‫הכפורים‪ ,‬שם אחז‪ ,‬ולמד במשך הלילה את כל ההלכות הללו ברמב"ם‪.‬‬ ‫)עובדות והנהגות(‬ ‫‪8‬‬ ‫והרגתו‪.‬‬ ‫לעונותינו וכו'‪ ,‬ומאחר ואין ה' יתברך חפץ להכשיל את כל בית‬ ‫שואל רבי איצל'ה‪ :‬הרי הקצב הוא זה שפגע ברב‪ ,‬ומדעו רב‬ ‫ישראל בברכה לבטלה‪ ,‬מוכרח הוא לוותר ולמחול על כל עונו־‬ ‫הלך אליו?! מהיכן רב למד את ההנהגה הזו שאם מישהו פגע בי‪,‬‬ ‫תינו‪.‬‬ ‫אני הולך אליו להתפיס?‬ ‫)תולדות קדושת לוי(‬ ‫כמו כן יש להבין‪ ,‬אם מגיע לקצב מיתה על שפגע ברב‪ ,‬מדוע‬ ‫לא נענש בשעת מעשה‪ ,‬ועכב הקב"ה את ענשו עד עתה?‬ ‫אל תבוא במשפט עמנו‬ ‫אלא נאמר בתורה )דברים כח‪ ,‬ט( "והלכת בדרכיו"‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי‪ .‬יבואר על‬ ‫)פסיקתא זוטרתא‪ ,‬פרשת ראה דף כא ע"א( שאנו מצוים ללכת‬ ‫דרך משל‪ ,‬בעבד המלך אשר חטא נגד המלך ויבקש את המלך‬ ‫אחר מדותי ושל הקב"ה‪" :‬מה הוא רחום וחנון ‪ -‬אף אתה היה כן‪.‬‬ ‫להעביר את חטאתו‪ ,‬ויצו המלך אותו לאמר‪ ,‬אתה בעצמך תש־‬ ‫מה הוא גומל חסדים ‪ -‬אף אתה כן‪ .‬ארך אפים וקדוש ‪ -‬אף אתה‬ ‫פוט ותדין אותך‪ ,‬ואיך שיהיה משפטיך על פי הדין כן יקום‪ .‬ויתמ־‬ ‫כן"‪.‬‬ ‫רמר העבד על נפשו‪ ,‬ויצעק צעקה גדולה ומרה שלא יעשה לו כן‪,‬‬ ‫רב הלך בדרכיו של הקב"ה ולמד מהקב"ה את ההנהגה ללכת‬ ‫כי ידע בנפשו שבודאי יתחייב על פי הדין שידין את עצמו‪ ,‬והוא‬ ‫אל מי שפגע בך ולהתפיס אתו‪ .‬הרי אנו פוגעים בקב"ה‪ ,‬והוא בא‬ ‫אינו יכול לעשות לפנים משורת הדין‪ ,‬ויבקש את המלך ויתחנן לו‬ ‫להתפיס אתנו! ואם כך נוהג הקב"ה‪ ,‬על אחת כמה וכמה שאנו‬ ‫שהוא ידין אותו‪ ,‬כי מלך חנון ורחום הוא וכל יכול‪ ,‬ובידו למחול‬ ‫צריכים לנהוג כך‪ .‬לכן הלך רב אל הקצב כדי להתפייס איתו‪.‬‬ ‫את חטאתו לעשות לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫אבל למדנו מכאן עוד דבר‪ .‬אם רב הגיע אל הקצב כדי להת־‬ ‫כמו כן אנחנו מבקשים 'אל תבוא במשפט עמנו'‪ ,‬רוצה לומר‬ ‫פייס איתו‪ ,‬והקצב מצידו אומר לו‪" :‬לך מכאן‪ ,‬אין לי עסק איתך"‬ ‫שגם אנחנו נהיה גם כן שופטים אותנו 'כי לא יצדק כו''‪ ,‬פירוש‬ ‫‪ -‬העונש הוא מידי‪ .‬במקרה כזה הקב"ה לא מאריך אפו‪ ,‬אלא תכף‬ ‫כי ידענו שעל פי הדין אנחנו חייבים‪ ,‬ואין בידינו לעשות לפנים‬ ‫מיד מעניש במלוא חומרת הדין‪.‬‬ ‫משורת הדין‪ ,‬רק אתה בעצמך תשפוט ותדין אותנו‪ ,‬כי רחום וחנון‬ ‫ואם כן איזו תביעה עצומה יש על האדם‪ ,‬אם הוא לא 'מתפיס'‬ ‫אתה ומרבה לסלוח‪ ,‬וכל יכול‪ ,‬לעשות עמנו חסד לפנים משורת‬ ‫עם הקב"ה! אומר הקב"ה‪ :‬אני בא להתפייס איתך‪ ,‬ואתה אומר‬ ‫הדין‪ ,‬ולמחול על חטאתינו ופשענו ברחמיך המרובים‪.‬‬ ‫לי 'לך מכאן'?! אם אותו קצב שדחה את רב נענש מיד ‪ -‬על‬ ‫וזהו כוונת דוד המלך ע"ה )תהלים ב'( 'מלפניך משפטינו יצא‬ ‫אחת כמה וכמה כשהאדם דוחה את הקב"ה‪ ,‬כמה איום ונורא‬ ‫עינך תחזינה מישרים'‪ ,‬כלומר שיצא משפטינו לפניך‪ ,‬שלא תביט‬ ‫הוא ענשו!‬ ‫ותסתכל על משפטינו כי לפי משפטינו בודאי אנחנו חייבים רק‬ ‫)נעימות יאמרו(‬ ‫בעצמך תשפוט ותדין אותנו‪ ,‬ואז בודאי נהיה זכאים במשפט‪ ,‬כי‬ ‫עינך תחזינה מישרים'‪ ,‬כי רחום וחנון ____ ובידך לעשות פנים‬ ‫יום הכיפורים – קדושה מיוחדת‬ ‫משורת הדין למחול על עונותינו‪ ,‬להשפיע לנו שפע וברכה וטו־‬ ‫כששוקעת החמה בערב יום הכפורים אופפת את הבריאה‬ ‫בות וישועות ונחמות‪ ,‬אכן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫קדושה מיוחדת‪ ,‬אפשר לממש אותה בידים‪.‬‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫צאו וראו‪ ,‬גם אנשים שבכל ימות השנה אינם מקפידים על קלה‬ ‫כחמורה‪ ,‬ביום כפור הם מתמלאים בכובד ראש ומתעוררים לע־‬ ‫עיצומו של יום הכיפורים‬ ‫שות חשבון נפש‪ .‬אנשים שבכל ימות השנה אינם נמנים עם באי‬ ‫כגודל הזכות העצומה שיש לנו ביום כפור‪ ,‬כך גודל התביעה‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬ביום כפור גודשים את בתי הכנסת‪ .‬בתפלת 'כל נדרי'‬ ‫עלינו לשוב בתשובה‪ .‬הקב"ה יורד אלינו‪ ,‬מתקרב אלינו‪ ,‬מתוך‬ ‫בפתחו של יום כפור‪ ,‬ובתפלת נעילה בסיומו של היום הקדוש‪,‬‬ ‫מטרה להתפיס אתנו‪ ,‬ואך אפשר להשאר שוי‪-‬נפש?!‬ ‫בתי הכנסת בכל העולם היהודי צפופים מרוב אדם‪.‬‬ ‫אומר רבי איצל'ה בלאזר זצ"ל בספרו "כוכבי אור"‪ :‬אדם שנו־‬ ‫השבת חמורה מיום כפור‪ .‬והנה‪ ,‬בכל שבתות השנה האנשים‬ ‫תר לע מקומו ולא בא להתפיס עם הקב"ה‪ ,‬התביעה עליו גדולה‬ ‫הללו אינם פוקדים את בית הכנסת‪ .‬אפילו ב'שבת שובה'‪ ,‬השבת‬ ‫מאד‪ .‬אומר הקב"ה‪ :‬אני ממציא עצמי עד אליך‪ ,‬ואתה נשאר על‬ ‫שבין ראש השנה ליום הכפורים‪ ,‬הם לא מוצאים לנכון להתחבר‬ ‫מקומך ולא מתקרב אלי?!‬ ‫אל הקב"ה‪ .‬והנה מגיע יום כפור‪ ,‬ובבת אחת מתחולל בנפשם‬ ‫רבי איצל'ה מביא את הגמרא )יומא פז ע"א( המספרת על רב‬ ‫שנוי‪ .‬יש להם יחס מיוחד ליום הזה‪ .‬אפילו הם‪ ,‬שרחוקים מרוח־‬ ‫שהיתה לו תרעומת על קצב אחד שחטא לו‪ .‬הקצב לא בא אליו‬ ‫ניות‪ ,‬מרגישים ביום הזה קדושה מיוחדת באויר‪.‬‬ ‫לבקש ממנו מחילה‪.‬‬ ‫מה ההסבר לתופעה המופלאה הזו?‬ ‫הגיע ערב יום כפור‪ ,‬אמר רב‪ :‬אם הוא לא בא אלי‪ ,‬אלך אני אליו‬ ‫שורש הדבר נעוץ בכך שבזמן הנעלה והמרום הזה הקב"ה יורד‬ ‫להתפיס אתו‪ .‬בדרכו פגש אותו רב הונא ‪.‬שאל רב הונא‪ :‬לאן אתה‬ ‫מגבהי מרומים לעולם הזה ומתקרב אל כל יהודי ויהודי‪ .‬הירי־‬ ‫הולך? אמר לו רב‪ :‬להתפייס עם קצב פלוני‪ .‬אמר רב הונא‪ :‬אתה‬ ‫דה הזו אל עם סגולתו מביאה את נשמות ישראל להתקרב אל‬ ‫הולך להרוג את הנפש!‬ ‫הקב"ה ולהתחבר אליו‪.‬‬ ‫הלך רב ונעמד על יד הקצב‪ .‬אותה עת היה הקצב עסוק בש־‬ ‫בירת עצמות של ראש בהמה‪ .‬נשא הקצב את עיניו וראה את רב‪.‬‬ ‫אמר הקצב לרב‪" :‬לך מכאן! אין לי שום דבר איתך"‪ .‬באותו רגע‬ ‫איך נחתמים לחיים טובים?‬ ‫נשמטה עצם של בהמה מידי הקצב והכתה את הקצב בראשו‬ ‫‪9‬‬ ‫להם ישועות מעל הטבע‪ .‬הקב"ה הוא כל יכול‪ ,‬שום דבר לא קשה‬ ‫כולנו רוצים שהקב"ה יחתום את גזר דיננו ביום הכפורים לשנה‬ ‫לו‪ .‬אבל חובת תוכחה עלינו‪ ,‬שאכן אנו ידידים שלו‪ .‬אי אפשר‬ ‫טובה ומתוקה‪ ,‬שנה של מלוי כל משאלות הלב לטובה‪ .‬ישנם כל‬ ‫לבוא למישהו זר ולבקש ממנו לחתום לך ערבות‪ ...‬מה פתאום‬ ‫כך הרבה אנשים שצריכים ישועות בשדוכים‪ ,‬ברפואות‪ ,‬בזרע‬ ‫שיסכים?‪...‬‬ ‫של קימא ובשאר הענינים‪.‬‬ ‫אומר הקב"ה לאדם מישראל‪ :‬ברגע שתוכיח לי שאתה ידיד‬ ‫התעוררתי לדבר נפלא‪:‬‬ ‫שלי ותחתום לי בראש השנה חתימה אחת ‪ -‬אני אחתום לך ביום‬ ‫כל יום בתפלת שחרית אנחנו אומרים‪" :‬וים סוף להם בקעת‪,‬‬ ‫הכפורים חמש חתימות! הוא לא מבקש חמש חתימות כי הוא‬ ‫וזדים טבעת וידידים העברת"‪ ,‬ואצל בני עדות המזרח הנוסח‬ ‫אבא רחום‪ ,‬מספיקה לו חתימה אחת ממנו‪ ,‬והוא מצידו יחתום‬ ‫הוא‪" :‬וידידים עברו ים"‪ .‬בעת קריעת ים סוף נקראו ישראל בשם‬ ‫עבורנו חמש חתימות‪.‬‬ ‫"ידידים"‪.‬‬ ‫אומר היהודי‪' :‬רבונו של עולם‪ ,‬אני חותם‪ ,‬אבל בלי נדר‪ '...‬אם‬ ‫המצב היה קשה‪ ,‬כמעט לאחר יאוש‪ .‬המצרים מאחורה‪ ,‬הים‬ ‫כך‪ ,‬הקב"ה גם כן יחתום אותנו בלי נדר‪ ...‬נו‪ ,‬איך זה נראה? הוא‬ ‫מקדימה‪ ,‬פלונטר‪ ,‬חנוקים‪ ,‬מה כבר ניתן לעשות במצב כזה? ואז‪,‬‬ ‫אומר לנו‪ :‬תן לי חתימה אחת‪ ,‬תקבל על עצמך קבלה אחת אמ־‬ ‫"ידידים העברת" ‪ -‬הקב"ה עושה נס‪ ,‬בוקע את הים ומעביר בו‬ ‫תית שתחזיק מעמד שנה שלמה‪ ,‬ותקבל ממני חמש חתימות‪.‬‬ ‫את ידידיו!‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אבא רחום‪ ,‬רוצה לתת שנה טובה לבניו אהוביו‪" ,‬וידי־‬ ‫מי נקרא ידיד של הקב"ה?‬ ‫דים העברת"‪ ,‬הוא ידיד שלך וידיד חותם ערבות‪ ,‬מי לא רוצה‬ ‫הרמב"ם בהלכות תשובה )ז‪ ,‬ו( מגלה לנו את הסוד‪" :‬גדולה‬ ‫להיות ידיד של הקב"ה‪ .‬לידידים הקב"ה בוקע ים‪ .‬קשה פרנסתו‬ ‫תשובה שמקרבת את האדם לשכינה‪ ...‬התשובה מקרבת את‬ ‫של אדם כקריעת ים סוף‪ ,‬קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים‬ ‫הרחוקים‪ ,‬אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותו־‬ ‫סוף‪ ,‬הכל קשה כמו ים סוף‪ ,‬אבל לידידים שום דבר לא קשה‪.‬‬ ‫עבה‪ ,‬והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד"‪.‬‬ ‫הקב"ה מעביר אותם‪ .‬הוא מבקש ממי הים‪ :‬בבקשה לזוז ימינה‪,‬‬ ‫יהודי שעושה תשובה מתקרב לבוראו‪ ,‬ומעתה הוא הופך‬ ‫לזוז שמאלה‪ ,‬והידידים שלו עוברים באמצע‪ ,‬צולחים את הים‪.‬‬ ‫להיות 'ידיד' של הקב"ה‪ ,‬ולידידים קורע הקב"ה את ים סוף‪ ,‬למ־‬ ‫מה הקב"ה מבקש מאתנו? חתימה אחת‪ .‬ואם נחתום לו על‬ ‫עלה מגדר הטבע‪.‬‬ ‫יותר מחתימה אחת ‪ -‬אין לתאר ואין לשער איזה שפע של ישו־‬ ‫מי מאיתנו לא צריך לפעמים ישועה למעלה מגדר הטבע?‬ ‫עות נקבל ממנו!‬ ‫לאחד יש בעיה בשידוכים‪ ,‬חברו מתקשה בפרנסה ויהודי אחר‬ ‫)נעימות יאמרו(‬ ‫סובל מבעיות של בריאות‪ ,‬כל אחד והצרות שלו‪ .‬המצב נראה‬ ‫אבוד‪ ,‬ים מקדימה מצרים מאחורה‪ .‬כיצד זוכים לישועה? רבותי‪,‬‬ ‫ידידים עוברים ים!‬ ‫שמחת מחילת העוונות‬ ‫ביום הכפורים אנו באים לפני הקב"ה ומבקשים ממנו שיחתום‬ ‫אותנו ב'חתימה טובה'‪ .‬בתפילת נעימה אנו מבקשים ממנו לא‬ ‫אמרו חז"ל )ברכות ח ע"ב(‪" :‬ועניתם את נפשתיכם בתשעה‬ ‫חתימה אחת אלא חמש חתימות‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬בבקשה ממך‪,‬‬ ‫לחדש בערב"‪ ,‬וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא‬ ‫"חתמנו בספר חיים טובים‪ ,‬חתמנו בספר גאולה וישועה‪ ,‬חתמנו‬ ‫לומר לך‪ ,‬כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫בספר פרנסה וכלכלה‪ ,‬חתמנו בספר זכיות‪ ,‬חתמנו ספר סליחה‬ ‫מתענה תשיעי ועשירי"‪.‬‬ ‫ומחילה"‪ .‬אנא‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬תחתום!‬ ‫המאכל שנאכל בערב יום הכפורים בט' תשרי‪ ,‬נחשב למצוה‪.‬‬ ‫אומר לנו הקב"ה‪ :‬אתם 'ידידים' שלי? אין בעיה‪ ,‬אני חותם‪ ...‬כך‬ ‫מהי הסיבה לכך? כמה וכמה טעמים נאמרו בדבר‪ .‬יש אומרים‬ ‫דרכו של עולם‪ ,‬כשידידי קרוב בא אליך ומבקש ממך שתחתום‬ ‫שאכילה זו נועדה להכין אותנו לקראת הצום‪ ,‬רבנו יונה כתב‪,‬‬ ‫לו ערבות ‪ -‬אתה חותם‪.‬‬ ‫שהמטרה היא להראות את השמחה הגדולה שיש לנו ביום הכ־‬ ‫הקב"ה מוכן לחתום לך‪ ,‬לא חתימה אחת ‪ -‬חמש חתימות!‬ ‫פרה‪.‬‬ ‫אבל כדי שיסכים לחתום לך‪ ,‬הוא מבקש ממך בקשה אחת בלבד‬ ‫ובאמת אין לנו יום שמח בשנה יותר מיום הכפורים!‬ ‫‪:‬שתהיה ידיד שלו‪ .‬תקן את מעשיך‪ ,‬חזור בתשובה‪ ,‬ואז תהיה‬ ‫משל למה הדבר דומה?‬ ‫"אהוב ונחמד קרוב וידיד"‪.‬‬ ‫לאדם שיש לו מחלה חשוכת מרפא‪ ,‬והנה באים ומבשרים לו‬ ‫אומר הקב"ה‪ :‬אתה רוצה חמש חתימות? בבקשה‪ .‬אבל לפני כן‬ ‫שביום המחרת יגיע מארצות הברית פרופסור מומחה שהמציא‬ ‫תחתום לי אתה חתימה אחת‪ .‬אחת! תחתום לי על מה אתה חוזר‬ ‫תרופה מיוחדת הגורמת שהמחלה תעלם לגמרי‪ .‬האם לא ישמח‬ ‫בתשובה השנה הזאת? בבקשה ממך‪ ,‬אמור לי‪ ,‬במה אתה הולך‬ ‫בכך? האם לא יתכונן לקראת היום הזה כאל יום של חגיגה גדו־‬ ‫להיות השנה הזאת טוב יותר מהשנה החולפת? קבלת על עצמך‬ ‫לה?!‬ ‫איזו קבלה טובה שאתה מכון להתחיב לעמדו בה?‬ ‫יום הכפורים הוא יום שבו מגיע המלך הגדול ומנקה אותנו‬ ‫האם אתה מקבל על עצמך לכוון יותר בברכות‪ ,‬לברך ברכת‬ ‫מכל המחלות והזוהמה שגורם החטא‪ .‬וכי מי לא ישמח ביום‬ ‫המזון יותר במתינות‪ ,‬לא להבליע את המלים? האם ברכת 'אשר‬ ‫הזה?!‬ ‫יצר' שלך תהיה אחרת? האם ברכת 'שהכל נהיה בדברו' שלך‬ ‫אפשר לדמות זאת גם לאדם שיש לו חוב של כמה עשרות‬ ‫תהיה יותר בכונה? אולי תחתום לי שהשנה הזאת אינך עוזב את‬ ‫מיליוני דולרים‪ .‬באחד הימים באו ואמרו לו‪" :‬שמע‪ ,‬יש יום אחד‬ ‫בית הכנסת אחרי התפילה לפני שלמדת שתי הלכות או שתי‬ ‫בשנה "שבו בעל הבית מוחק חובות למי שמתרצה ומתחנן לפ־‬ ‫משניות?‬ ‫ניו‪ .‬אם תבוא אליו ביום הזה‪ ,‬ותתחנן בכל מאודך‪ ,‬הוא ימחל לך‬ ‫הקב"ה חותם לידידים שלו‪ ,‬הוא קורע להם את הים ושולח‬ ‫‪10‬‬ ‫וכמו כן נתבונן ונראה כי כל דרכי התשובה הינם בדרך צער‬ ‫על כל החוב"‪ .‬מי מאיתנו לא היה מחכה בקוצר רוח ליום הזה?!‬ ‫ויסורים‪ ,‬סיגופים ותעניות‪ ,‬בכדי למחות מאתנו את רושמו של‬ ‫עלינו לזכור כי מחיקת חובות בסך עשרות מיליוני דולרים היא‬ ‫החטא‪ .‬לא כן בעסוק הקדוש ברוך הוא עמנו ברפואות‪ ,‬שכן הוא‬ ‫כאין וכאפס לעומת מחילה של עוון אחד!‬ ‫אבינו מרחמנו‪ ,‬ואינו חפץ להכאיבנו‪ ,‬כי על כן נתן לנו מימי קדם‬ ‫את יום הכיפורים הזה‪ ,‬יום מחילה וסליחה‪ ,‬יום אדיר בימי שנה‪,‬‬ ‫יום בו נוכל בנקל להיטהר מעוונינו ולשוב זכים וטהורים לפניו‬ ‫עיצומו של יום‬ ‫יתברך‪ ,‬בלא צער ומכאוב‪ ,‬יגון ואנחה‪.‬‬ ‫על יום הכיפורים נמר‪" :‬כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטא־‬ ‫זו היתה כונת ר' עקיבא בומרו‪" :‬אשריכם ישראל מי מטהר‬ ‫תיכם לפני ה' תטהרו"‪ ,‬ודרש ר' אלעזר בן עזריה )יומא פ"ה‪:(:‬‬ ‫אתכם"‪ ,‬שכן אין טהרה כטהרת הקדוש ברוך הוא שהוא מטהר‬ ‫עבירות שבין אדם למקום ‪ -‬יום הכיפורים מכפר‪ ,‬עבירות שבין‬ ‫את עמו בלא צער ויסורים‪ ,‬כי הוא היודע ומכיר במכאובם‪ ,‬וכמו‬ ‫אדם לחבירו‪ -‬אין יום הכיפורים מכפר‪ .‬ואמר ר' עקיבא‪" :‬אש־‬ ‫שנאמר )תהלים צ"א ט"ו(‪" :‬עמו אנכי בצרה"‪ .‬הן שבח גדול וע־‬ ‫ריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם‪ ,‬אבי־‬ ‫צום הוא זה ומעלה נפלאה מאין כמוה‪ ,‬ועלינו לנצלה היטב‪.‬‬ ‫)משלי יעקב(‬ ‫כם שבשמים"‪ .‬וצריכים אנו להבין מה ביקש ר' עקיבא להעירנו‬ ‫באומרו‪" :‬ומי מטהר אתכם"‪ ,‬מה חשיבות גדולה יש בהתבוננות‬ ‫מי הוא המטהרנו‪.‬‬ ‫עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר‬ ‫אכן‪ ,‬בכדי להבין זאת נקדים לבאר את מאמר הנביא ישעיה‬ ‫"עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר‪ ,‬עבירות שבין‬ ‫)ל"ג א'(‪" :‬הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בך"‪ .‬זאת על‬ ‫אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו‪ .‬דרש‬ ‫ידי דימוי הלקוח מעולם הרפואה‪.‬‬ ‫רבי אלעזר בן עזריה 'מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו'‪ ,‬עבירות‬ ‫הנה‪ ,‬בבוא רופא לרפא חולה באחד מאיבריו‪ ,‬עתים שלכובד‬ ‫שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר‪ ,‬עבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫חוליו יצטרך הרופא לעסוק עמו ברפואות קשות ומרות‪ ,‬ולעתים‬ ‫אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו"‪) .‬יומא דף פ"ה ב'(‪.‬‬ ‫רחוקות אולי אף לגדוע את אחד מאיבריו ולחטוט בבשרו בסכין‬ ‫והנה מצוי הרבה פעמים שעומדים כמה אנשים שאינם מכי־‬ ‫חדשה‪ .‬אולם בזאת ישתנו מידות הרופאים‪ ,‬האחד מחבירו‪.‬‬ ‫רים זה את זה‪ ,‬ולפעמים יוצא שאחד מצער את השני בצורה כזו‬ ‫כאשר הרופא הינו אדם שמעודו לא חווה מחלה ולא נזקק לר־‬ ‫או אחרת‪ ,‬ואחר כך כל אחד הולך לדרכו ואין אחד יודע מיהו‬ ‫פואות‪ ,‬זעקות החולה‪ ,‬מכאוביו ויסוריו‪ ,‬לא ירעידו בליבו אף לא‬ ‫חבירו‪.‬‬ ‫נימא אחת‪ .‬אדרבה‪ ,‬הוא יראה בחולה יצור טורדן ומפונק שאינו‬ ‫ולכאורה באופן כזה‪ ,‬איך אפשר לזכות לכפרה של יום כיפור‪,‬‬ ‫מוכן להשלים עם מר גורלו‪ ,‬הוא יגער בחולה ולעתים אף יוסיף‬ ‫הרי עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שי־‬ ‫ויכאיב לו בשמחה לאיד‪.‬‬ ‫רצה את חברו‪ ,‬וכאן שאינו יודע מיהו אותו אדם שחטא כלפיו‬ ‫אולם‪ ,‬אם הרופא הרגיש פעם על בשרו את מרירותה של הת־‬ ‫ואינו יכול לבקש ממנו מחילה איך יזכה לכפרה ביום הדין‪.‬‬ ‫רופה ואת חודו של איזמל המנתחים‪ ,‬שוב לא יתן בשחוק פיו על‬ ‫אבל באמת בספר "תולדות אדם" )פרק י"א( מביא מעשה‬ ‫החולה הבוכה ומתייסר‪ ,‬אלא בהרים החולה את קולו ירעד גיוו‬ ‫נורא שהיה עם הגאון רבי זלמן מוולאז'ין‪ ,‬שהגר"א מווילנא נתן‬ ‫של הרופא והוא ישפיע על החולה נטפי ניחומים ויבקש להקל‬ ‫לו עיצה איך יזכה לכפרה של העבירות שבין אדם לחברו‪.‬‬ ‫על מכאוביו ויסוריו‪ .‬הוא ינהג בחולה בכפפות של משי בזוכרו‬ ‫וכך כתב‪ ,‬בהיות הצדיק רבי זלמן כבן י"ד שנה‪ ,‬ולמד בבית‬ ‫עד כמה כאבו לו תרופות אלו בעת שהיה הוא מוטל על מיטתו‪.‬‬ ‫המדרש הגדול מווילנא‪ ,‬בא אליו איש אחד נלעג לשון ואמר לו‬ ‫והנמשל מובן בדבריו של הכתוב‪" :‬הוי שודד ואתה לא שדוד"‪.‬‬ ‫באתי להגיד לך פירוש טוב ונכון שיש לי על משנה אחת ממסכת‬ ‫הכתוב מתאונן על צרת ישראל ברשעת נבוכדנצר ובהכאיבו‬ ‫דמאי‪ ,‬ומפני שקרא לשין ימנית כמו סמ"ך או תי"ו כפויה היה‬ ‫להם עד מאוד‪ ,‬שכן מאת ויתברך היתה מכונה רצועת מרדות‬ ‫מצלצל דבריו אלה בזני השומע כאילו אומר פירות טוב‪ .‬ומלבד‬ ‫להלקות את ישראל ולהכניע את ליבם‪ ,‬אלא שלרוע מזלם נפלו‬ ‫זאת זאת היה פירושו על המשנה רע ומר מאוד עד שכל השומע‬ ‫בידו של נבוכדנצר‪ ,‬מי שמעולם לא חש על בשרו טעמה של‬ ‫היה עומד ומתפלא ומשתאה איך ממשנה קטנה כמו שהיא‪ ,‬למד‬ ‫תבוסה וטעמם של צער ויגון‪ ,‬ובבואו לייסר את ישראל והללו‬ ‫ודקדק דברים מרבים הבל כאלה‪.‬‬ ‫זעקו והתענו תחת ידו ‪ -‬שחק ולעג להם‪ ,‬ואף הכביד ידו עליהם‪.‬‬ ‫ויחר לרבי זלמן מאוד על חלמותיו ועל דבריו‪ ,‬ויאמר לא אכחד‬ ‫וכמאמר הקדוש ברוך הוא ביד נביאו )ישעיה מ"ז ו'(‪" :‬קצפתי על‬ ‫ממך שפירותיך פירות דמאי‪) ,‬והייתה כוונתו לרמוז לו על דרך‬ ‫עמי‪ ,‬חיללתי נחלתי ואתנם בידך‪ ,‬לא שמת להם רחמים‪ ,‬על זקן‬ ‫צחות שפירושו הוא פירוש עם הארץ(‪ ,‬ויפן האיש וילך לו‪.‬‬ ‫הכבדת עולך מאוד"‪.‬‬ ‫ועל זה הצטער אותו צדיק‪ ,‬ואמר רע ומר לי מאוד שדיברתי‬ ‫ונפקותא גדולה יש לנו בידיעה זו‪ ,‬שכן יכולים אנו לזעוק ולה־‬ ‫אל איש פלוני כך וכו'‪ ,‬ואם באמת שגה מאוד בפירוש המשנה‬ ‫תחנן על כך‪ ,‬וכתחינת דוד המלך ע"ה )שמאול ב' כ"ד י"ד(‪" :‬נִ ְפ ָלה‬ ‫הנה לא מדעת שגה כי אם מקוצר רוח דעת‪ ,‬והיה לי להעמידו על‬ ‫נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה"‪.‬‬ ‫האמת בדברי נחת וטעם לא בדברי בוז וקלון ודופי‪ ,‬עתה הסכל־‬ ‫ובאמת‪ ,‬נבחין כי כאשר רופא מרפא אדם חולה‪ ,‬כי מגמתו‬ ‫תי עזו‪ .‬ויבך בכי גדול על זה‪ .‬ובכל יום היה מתהלך בבתי כנסיות‬ ‫הינה מול רפואה החולה ולא נגד תחושותיו‪ ,‬ועל כן גם אם יזעק‬ ‫ובבתי מדרשות‪ ,‬בשווקים וברחובות לבקש את האיש ולא מצא‬ ‫החולה מכאבים ימשיך הרופא וירפאהו מרפואותיו‪ .‬לא כן כאשר‬ ‫אותו‪ ,‬וכמעט נפל למשכב מגודל כאב לבו ושבר רוחו על ענין זה‪.‬‬ ‫אב עוסק ברפואות בנו‪ ,‬כי אז ליבו יזוע לקול בכיית בנו והוא‬ ‫ומאריך לספר שכל מה שעשו כדי להפיג את דעתו של רבי‬ ‫יעשה כל אשר לאל ידו בכדי להקל ממנו את סבלו‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫כרם שלאחר תפילת מוסף ביוה"כ חזר מאה פעמים על המאמר‬ ‫זלמן לא עזר‪ .‬ור' זלמן ישב בבית מדרשו בעצבון נפש ומורת רוח‪,‬‬ ‫של התומר דבורה במידה ג' עובר על פשע ‪' -‬ומכאן יתבייש האדם‬ ‫ויאמר עוון זה הוא מעוונות שבין אדם לחבירו‪ ,‬ואין תשובה ולא‬ ‫לשוב לחטוא שהרי המלך בעצמו רוחץ לכלוך בגדיו' עיי"ש שמ־‬ ‫יום הכיפורים מכפרים עד שירצה את חבירו‪ ,‬והנה בקשתיהו ולא‬ ‫פרש הפסוק )תהלים קל‪ ,‬ד( כי 'עמך' הסליחה‪ ,‬וכן )ישעיה ד‪ ,‬ד(‬ ‫מצאתיהו ואיה איפוא תקוותי‪ .‬והיה בוכהו מוריד דמעות הרבה על‬ ‫אם רוחץ 'ה'' את צואת בנות ציון‪ ,‬וכן כתי' )יחזקאל לו כה( 'וזרקתי‬ ‫עוון זה‪ ,‬כמעט כשטף מים רבים‪.‬‬ ‫עליכם מים טהורים‪ ,‬דמבואר שהאדם חוטא והקב"ה בעצמו שלא‬ ‫וכשנודע הדבר להגאון החסיד מו"ה אליהו‪ ,‬שלח אחריו וידבר‬ ‫על ידי שליח מתקן מעוותו ורוחץ צואת עונו‪ ,‬ומזה יצא ממילא‬ ‫על לבו תנחומים וניחומים אשר יסודתם בההרי קודש‪ ,‬והראה לו‬ ‫שיתבייש האדם לחטוא כי מי ירחץ ממנו חטאו ‪ -‬המלך בעצמו‪,‬‬ ‫את מה שכתוב בחובת הלבבות )שער התשובה‪ ,‬פרק י'( שכתב‪,‬‬ ‫דאילו היה הרחיצה והטהרה ע"י שליח‪ ,‬נו‪ ,‬אבל המלך בכבודו וב־‬ ‫"אבל איך אופן התחבולה למי שקשתה עליו התשובה וכו'‪ ,‬ותהיה‬ ‫עצמו עושה את זה‪ ,‬וזה צריך למנוע אותו מלעשות חטא‪.‬‬ ‫התשובה נמנעת עליו לאחד מן הפנים שהקדמנו שהתשובה מהם‬ ‫ובזה יש לפרש המשנה בסוף יומא אשריכם ישראל לפני מי‬ ‫קשה‪ ,‬כשיקבל עליו גדרי התשובה בכל תנאיה אשר בכוחו יכולתו‬ ‫אתם מטהרים ומי מטהר אתכם‪ ,‬שהקב"ה בעצמו ובכבודו הוא‬ ‫מהם‪ ,‬הבורא מקל עליו תשובתו‪ ,‬ועובר לו על מה שנעלם ממנו‬ ‫לבדו המטהר ולא ע"י שליח‪.‬‬ ‫ונמנע עליו‪ ,‬וישים לו מוצא קרוב מחטאו וירחיב אמתלאתו בו וכו'‪.‬‬ ‫)מאורות רבנו מאיר הלוי(‬ ‫ואם הרע לחברו בגופו או בזכרו‪ ,‬יכניס לו הבורא יתברך בלבו רצון‬ ‫ואהבה עד שימחל לו במה שהיה מחטאו עליו‪ ,‬כמו שאמר ברצות‬ ‫לפני מי אתם מטהרין‬ ‫ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו"‪.‬‬ ‫ומבואר בדברי ושכאשר אדם עושה את כל מה שביכולתו לע־‬ ‫אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי‬ ‫שות ומתחרט חרטה גמורה על זה שפגע בחברו‪ ,‬הקב"ה מכניס‬ ‫מטהר אתכם אביכם שבשמים וכו' )סוף יומא(‬ ‫בלב אות ואדם שנפגע רצון ואהבה למחול למי שפגע בו‪ .‬כך אמר‬ ‫יש להבין‪ ,‬דבשלמא לפני מי אתם מטהרין‪ ,‬הוא מעלה גדולה‬ ‫הגאון לרבי זלמן כיון שעשית את כל מה שביכולתך למצוא את‬ ‫שזוכים להיטהר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬וראוי לומר על‬ ‫אותו אדם ולפייסו‪ ,‬מעתה כבר הקב"ה יכניס בלבו אהבה למחול‬ ‫כך אשריכם ישראל‪ ,‬אבל מהו המעלה שהקב"ה הוא זה שמטהר‬ ‫לך מחילה גמורה‪.‬‬ ‫אתכם‪.‬‬ ‫ומסיים בתולדות אדם‪" ,‬אז רפתה רוח הצדיק כי דברי הגאון‬ ‫ובפשטות יש לבאר משום דמדרגת הטהרה שנעשה ע"י הקב"ה‬ ‫החסיד היו בעיניו כאשר ישאל איש בדבר אלוקים"‪.‬‬ ‫אינו שיך ע"י אחר‪ .‬אבל ע"פ דרוש נראה לבאר באופ"א דאיתא‬ ‫)שלמים מציון(‬ ‫בתומר דבורה בביאור מידת עובר על פשע‪ ,‬דהאדם חוטא והקב"ה‬ ‫בעצמו שלא ע"י שליח מתקן את מעוותו ורוחץ צואת עונו‪ ,‬ומ־‬ ‫כאן יתבייש האדם לשוב לחטוא שהרי המלך בעצמו רוחץ לכלוך‬ ‫תפלת הכהן גדול על שום מה‬ ‫בגדיו עכ"ל‪ ,‬ולפי"ז יל"פ דזה גופא הוי המעלה של טהרה שנעשה‬ ‫טרם קום המדינה ביום שלפני כן‪ ,‬דהיינו בערב שבת )הקמת‬ ‫ע"י הקב"ה‪ ,‬דמחמת זה שהקב"ה בכבודו ובעצמו מטהרו‪ ,‬האדם‬ ‫המדינה היתה במוצאי שבת( היה אצל מרן הגרי"ז מבריסק רבי‬ ‫מתבייש לחזור ולחטוא‪ ,‬ונמצא שהטהרה הזאת גורמת שלא יחזור‬ ‫זלמן בריזל ומרן פנה אליו ואמר לו שילך להתפלל בכותל המע־‬ ‫לחטאו‪ ,‬והיינו ומי מטהר אתכם‪ ,‬וזהו מעלה גדולה ששייך לומר‬ ‫רבי‪ ,‬ורבי זלמן ענה ע"ז למרן‪ ,‬וכי ע"ז צריך תפילה והרי הוא דבר‬ ‫עליה אשריכם ישראל‪.‬‬ ‫שנגד רצון ד' ודאי הוא שלא יצליח‪.‬‬ ‫)מאורות רבינו מאיר הלוי(‬ ‫ונענה לו מרן ואמר‪ ,‬הנה ביום הכיפורים מצינו שהכהן גדול מת־‬ ‫פלל שלא תבוא תפילת עוברי דרכים לפניך‪ ,‬ומה עוברי דרכים‪,‬‬ ‫כוחה של חרטה אמיתית‬ ‫מתפללים שלאי רדו עליהם גשמים והיינו שהולך בדרך ורואה‬ ‫שמטפטף לו על צווארונו מים‪ ,‬ואז הוא מתפלל שיפסקו הגשמים‪,‬‬ ‫ראיתי ב"נודע ביהודה" דבר נפלא בענין הודוי והחרטה‪:‬‬ ‫ואף שכל חיותו של העולם ושל אדם זה בעצמו הוא המים‪ ,‬שה־‬ ‫אם אדם חוטא חס ושלום‪ ,‬מהחטא עצמו צומח מלאך חבלה‪,‬‬ ‫מים הם כל החיים‪ ,‬ובלא זה לא יוכל לשתות‪ ,‬ולא הא מה לאכול‬ ‫וכל מטרתו בחייו היא להציק לאותו אדם ‪ -‬הוא מכה אותו‪ ,‬צועק‬ ‫כי לא יצמח כלום‪ ,‬אך מ"מ אם עתה הוא רוצה ומתפלל שלא ירדו‬ ‫עליו‪ ,‬מביא עליו צרות ויסורים‪ ,‬ומקטרג עליו בכל קטרוג שרק‬ ‫גשמים‪ ,‬יש מקום שתפילתו תשמע‪ ,‬עד שנצרך תפילת כה"ג כדי‬ ‫אפשר‪.‬‬ ‫לבטלה‪.‬‬ ‫דבר זה נרמז בפסוק בירמיהו )ב‪ ,‬יט(‪" :‬תיסרך רעתך" ‪ -‬הרעה‬ ‫ואמר מרן לרבי זלמן כי אף בעניין תקומת המדינה הוא כן "שי־‬ ‫שלך‪ ,‬היא בעצמה תיסר אותך‪.‬‬ ‫תכן ואיזה יהודי יקבל טובת הנאה מהמדינה ויתפלל לתקומתה‬ ‫אבל בעת שאדם מודה באשמה ‪ -‬אותו מלאך חבלה נאלץ לה־‬ ‫ואז אפשר שתקום המדינה‪ ,‬ולכך קום לך להתפלל‪.‬‬ ‫שתתק‪ .‬הוא כבר לא יכול לקטרג‪.‬‬ ‫)אמרי מרן ר"מ הלוי(‬ ‫את הרווח הזה אתה מרויח באופן מידי בעת הודוי והחרטה‬ ‫‪-‬הפה של מלאך החבלה נסתם מיד‪.‬‬ ‫גם הרמח"ל וה"אור החיים" הקדוש מביאים פרוש זה על הפסוק‬ ‫דרכיו ראיתי וארפאהו‬ ‫)ישעיהו סד‪ ,‬ו(‪" :‬ותמוגגנו ביד עוננו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬העוון שאנו עושים‬ ‫יש להתבונן כמה רחוקים אנו מפעם‪ ,‬שהרי פעם אנשים חשבו‬ ‫הוא זה שממוגג אותנו‪ ,‬הרעה של האדם ‪ -‬היא מיסרת אותו‪ ,‬לא‬ ‫מחשבות מתי יזכו לתשובה‪ ,‬איך יזכו לתשובה‪ ,‬איזה מעשים לע־‬ ‫הקב"ה‪ .‬ובעל החרדים מוסיף ואומר‪ ,‬שעל ידי זה שהזדון נהפך‬ ‫שות‪ ,‬וממי ללמוד הענינים להגיע לתשובה‪ ,‬וכן ממי לא ללמוד‪...‬‬ ‫לזכות‪ ,‬גם המלאך נהפך למלאך של זכיות ואז אין מי שיכהו‪.‬‬ ‫סיפר הג"ר וועלול צ'צ'יק זצ"ל ששמע א' בבית הכנסת בשכונת‬ ‫‪12‬‬ ‫והיינו משום שרצה למנוע את זכות העקידה‪ ,‬ולפי"ז יש לפרש‬ ‫)אריה שאג(‬ ‫דגם לאחר שכבר עמד בנסיון העקידה עדין רצה השטן שיהא‬ ‫תוהא על הראשונות ולכן הגיע במיוחד להמית את שרה אולי‬ ‫פדינו ממהומת מות ואחור בל ניסוגה‬ ‫עי"ז יוכל לגרוס שאברהם אבינו יהא תוהא על הראשונות לומר‬ ‫מבואר מזה שבשעת מיתה יש 'מהומה'‪ ,‬והיינו כמו שכתוב‬ ‫אילו לא הייתי עושה כן לא היתה מת ובכך יעכב את זכות הע־‬ ‫בספרים דכאשר האדם כבר נתלש ונוטה למות‪ ,‬אז סמוך למי־‬ ‫קידה‪ ,‬ואעפ"כ לא הצליח בתחבולתו ועמד אברהם בנסיונו מת־‬ ‫תתו השטן בא במהומה גדולה כדי לקטרגו שיהא תוהא על‬ ‫חילה ועד סוף‪.‬‬ ‫)מאורות רבינו מאיר הלוי(‬ ‫הראשונות וכדאי' בקידושין דף מ' ב' אפילו צדיק גמור כל ימיו‬ ‫ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא‬ ‫תצילנו ביום פשעו‪ ,‬ומוקי לה הגמ' בתוהא על הראשונות‪ ,‬וכן‬ ‫בענין מאה ברכות ביוה"כ‬ ‫היצר מנסה להכשילו‪ .‬וכן היה מעשה באחד שהתחיל לצעוק‬ ‫מרן זיע"א אחז דכיון שביוה"כ ליכא מאה ברכות‪ ,‬על כן אין דין‬ ‫קודם מיתתו‪ ,‬וכששאלוהו לפשר צעקותיו ענה‪ ,‬איר זעהט נישט‪,‬‬ ‫להרבות ברכות ביוה"כ‪ ,‬ועל כן ביוה"כ לא היה עולה למפטיר כדי‬ ‫ער שלאגט מיר ]אתה לא רואה? הוא )השטן( מכה אותי[‪ .‬ושמ־‬ ‫להשלים מאה ברוכת וכמנהגו בכל השנה‪.‬‬ ‫עתי לבאר מהגר"א לאפיאן ]ואולי אמר כן בשם ר' שמחה זיסל[‬ ‫]פעם הגיע א' לרבנו זצוק"ל בחוה"מ סוכות ואמר שיש לדק־‬ ‫דע"ז אנו מתפללים פדינו ממהומת מות‪ ,‬שבשעת מיתה כשיש‬ ‫דק כדברי מרן זיע"א מהגמ' עצמו‪ ,‬דאיתא בגמ' מנחות מ"ג ב'‬ ‫מהומה מהיצר והוא בא לקטרג ולהכשיל בכפירה‪ ,‬אחור בל ני־‬ ‫רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי טרח וממלי להו‬ ‫סוגה‪ ,‬שנתחזק ולא ניכשל ולא נהיה בכלל תוהא על הראשונות‪.‬‬ ‫באיספרקמקי ומגדי‪ ,‬ולמה הגמ' לא מפרש מה עשו ביוה"כ‬ ‫ועפי"ז יל"פ מה שכתוב בפרשת כי תבא )דברים כח‪ ,‬ה( ברוך‬ ‫שהוא חידוש יותר גדול משבת‪ ,‬אלא ע"כ משום דאין דין רי־‬ ‫אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ופירש"י שתהא יציאתך מן העו־‬ ‫בוי ברכות ביוה"כ כיון דבלא"ה ליכא מאה‪ .‬אכן רבנו זצוק"ל לא‬ ‫לם בלא חטא כביאתך לעולם‪ .‬ויש להבין לשם מה צריך ברכה‬ ‫קיבל את הדברים ואמר דמדברי הגמ' ליכא הוכחה לכך‪ ,‬ואורחא‬ ‫על כך‪ ,‬הרי הפרשה שם מדבר על מי שעושה את כל מצות ה'‬ ‫דמילתא נקט[‪.‬‬ ‫כמש"כ בתחילת הפרשה )שם‪ ,‬א( והיה אם שמעו תשמע בקול‬ ‫)מאורות רבינו מאיר הלוי(‬ ‫ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו אשר אנוכי מצוך היום‪,‬‬ ‫וא"כ לשם מה צריך ברכה מיוחדת שתהא יציאתך מן העולם‬ ‫חטאי בין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שיב־‬ ‫בלא חטא‪ .‬אבל להאמור יש לפרש דהברכה היא דכשבא היצר‬ ‫קש מחילה‬ ‫הרע במהומה בשעת מיתה כדי להכשיל ולקטרג‪ ,‬תהא יציאתך‬ ‫מן העולם בלא חטא‪.‬‬ ‫בערב יום הכיפורים‪ ,‬נכנסו יהודים שונים להגריא"ל שטיינמן‬ ‫ואותו היסוד מצינו ברש"י בתחילת פרשת חיי שרה שכתב‬ ‫זצקו"ל‪ ,‬סיפרו והתאוננו כי פלוני הכאיב להם‪ ,‬והוא מתחרט ומ־‬ ‫נסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק לפי שעל ידי בשורת העקדה‬ ‫בקש מחילה‪ ,‬אבל קשה להם מאד למחול לו‪ ,‬כי הוא פגע בהם‬ ‫שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה‬ ‫עד עמקי פרנסתם או עמקי נשמתם‪ .‬הגראי"ל שטיינמן היה מש־‬ ‫ומתה‪ ,‬ויש להבין דאם פרחה נשמתה ממנה הלא בהכרח הגיע‬ ‫תתף בצערם‪ ,‬ואז היה אומר להם נרגשות‪ :‬תחשבו לעצמכם‪ .‬מה‬ ‫זמנה למות וא"כ לשם מה היה צריך השטן לבא ולקטרג להמי־‬ ‫יהיה לכם מזה שהוא יסבול‪ ,‬מה יועיל לכם שהוא יתייסר‪ ,‬וכי‬ ‫תה בצורה כזאת‪ ,‬דאם הגיע זמנה למות המלאך המות היה יכול‬ ‫אם הוא יסבול וייענש כאן או בקבר יועיל לך הדבר? הוא היה‬ ‫להמית אותה כדרך כל אדם‪.‬‬ ‫מוסיף ואומר להם כי בזכות שהם ימחלו‪ -‬ה' יתברך ימחל להם‬ ‫אלא שמצינו שהשטן ניסה לעכב את אברהם אבינו בכל מיני‬ ‫על עוונותיהם‪.‬‬ ‫דרכים ותחבולות כדי שלא יעמוד בנסיון וכדאיתא במדרש תנ־‬ ‫לעיתים היה אומר לאברכים הסובבים לו‪ ,‬כי לדעתו בדרך כלל‬ ‫חומא בפרשת וירא שהשטן נעשה לפניהם כנהר גדול ואעפ"כ‬ ‫העבירות מדאורייתא שיש לבני אדם לשוב עליהם בתשובה‪,‬‬ ‫נכנס בו אברהם וכיון שהגיע והמים עד צוארו תלה את עיניו‬ ‫אינן עבירות 'בין אדם למקום'‪ ,‬וכי מישהו מחלל שבת במזיד‪ ,‬וכי‬ ‫לשמים ואמר באו מים עד נפש‪ ,‬וכן הלך אצל יצחק וניסה לעכבו‪,‬‬ ‫בקשת סליחה במוצאי יום הכפורים‬ ‫עובדות והנהגות‬ ‫דבר נוסף היה אומר רבנו זצוק"ל במוצאי יום הכפורים‪,‬‬ ‫ממרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל‬ ‫משמו של מרנא החפץ חיים זיע"א‪ ,‬שעמד על השאלה הידו־‬ ‫עה‪ :‬מדוע מבקשים 'סלח לנו' בתפלת ערבית שלאחר יום הכ־‬ ‫פורים‪ ,‬והרי רק עתה בקשנו סליחה וכפרה‪.‬‬ ‫למוד ה'חובות' וספר התהלים‬ ‫ואמר החפץ חיים‪ :‬האם עכשיו במעריב קראנו קריאת שמע‬ ‫ביום הכפורים בצהרים לאחר תפלת מוסף‪ ,‬היה רבנו מתע־‬ ‫כראוי? על כך אנו כבר מבקשים סליחה‪.‬‬ ‫כב מלשוב לביתו‪ ,‬ונשאר להשלים את למודיו היומיים‪ .‬וזאת‬ ‫)עובדות והנהגות(‬ ‫בנוסף לכך שביום הכפורים עצמו היה אומר את כל ספר‬ ‫התהלים‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫למחילה ולסליחה בין אדם לחברו?‬ ‫יש מישהו שלא מתפלל בזדון חלילה‪ ,‬עוד כהנה‪ ,‬אבל יש עבירות‬ ‫ובאר על פי מה שרואים בפרשת הבארות שחפרו עבדי יצחק‪.‬‬ ‫ב'בין אדם לחברו'‪ ,‬שאנשים נכשלים בדאורייתא ממש‪ ,‬ובזדון‪,‬‬ ‫בשתי הבארות הראשונות רבו עליהם עבדי אבימלך‪ ,‬והבארות‬ ‫לדוגמה מציקים לקרובים ובני משפחה‪ ,‬השוויגער לכלה והש־‬ ‫נזוקו‪ .‬הבאר הראשונה יבשה‪ ,‬ומימיה הפסיקו לנבע‪ ,‬והבאר הש־‬ ‫ווער לחתן‪ .‬מכאיבים לאשה ולקרובים אחרים ולסובבים‪ .‬וכל‬ ‫ניה יבשה‪ ,‬וגם מימיה הפסיקו‪ .‬רק בבאר השלישית שבה היה‬ ‫אלו הם איסורים ממש ועבירות ‪ .‬ויש ברוך ה'‪ ,‬מיני דרכים שונות‬ ‫שלום‪ ,‬היתה הרוחה‪ ,‬ומימיה לא יבשו‪ .‬מכך למד יצחק אבינו‪,‬‬ ‫לפייס‪ ,‬להתחרט ולתקן את המעשים‪.‬‬ ‫שהברכה בעולם תלויה במצב השלום בעולם‪.‬‬ ‫סיפר לי אחד ממקורביו של מרן הגראי"ל שטיינמן‪ .‬היה זה‬ ‫נכון אמנם שבמקרה הזה עבדי אבימלך‪ ,‬שהיו רשעים‪ ,‬היו‬ ‫ערב יו"כ שאותו מקורב הגיע לביתו של רבו‪" .‬באתי לבקש‬ ‫אשמים והוו את סבת המחלוקת‪ ,‬ולמרות זאת גם יצחק סבל‬ ‫מראש הישיבה סליחה ומחילה‪ ,‬אם פגעתי בו במהלך השנה‬ ‫מכך‪ ,‬והבאר יבשה‪ -‬כי עצם המחלוקת מונעת ברכה בעולם‪.‬‬ ‫ביודעין או שלא ביודעין"‪ ,‬מרן הרים אליו את עיניו ואמר‪" :‬אותי‬ ‫ביום הכפורים נחתם גזר דיננו‪ ,‬אך כל שפע שנגזר עלינו אינו‬ ‫אינך צריך לפייס‪ ,‬אני זה שחייב לך הכרת הטוב‪ .‬אבל אנא ממך‬ ‫יכול לחול במקרה שישנה מחלוקת ומריבה‪ .‬גם כאשר צד אחד‬ ‫זה הזמן שתחזור לביתך ותבקש סליחה ומחילה מאשתך ומבני‬ ‫צודק‪ ,‬והצד השני אינו צודק‪ ,‬עצם המריבה היא מחסום בפני‬ ‫ביתך"‪...‬‬ ‫הברכה‪.‬‬ ‫כך סיפר גם הרב ישראל מאיר שושן‪ ,‬כאשר בערב ראש השנה‬ ‫אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום‪ .‬השלום‪ -‬הוא המפתח לח־‬ ‫לרבנו הגראי"ל ושאל אודות עניני תשובה והתעוררות באופן‬ ‫תימה טובה‪.‬‬ ‫פרטי ומה מוטל עליו בשיחו לפני ציבור‪ .‬לפתע שאל אותו מרן‪:‬‬ ‫משום כך‪ ,‬צריך כל אדם להשתדל ביום הכיפורים בכל כוחו‬ ‫מה לדעתך‪ ,‬אילו חטאים יש לאדם יותר שעליהם יש לחזור בת־‬ ‫לפיס את חברו‪ ,‬ובמקביל לא יקפיד על אף אחד וימחל לכל מי‬ ‫שובה‪ -‬חטאי בין אדם למקום או בין אדם לחבירו?‬ ‫שפגע בו‪ .‬או אז‪ ,‬יתן הקב"ה בלב זולתו שגם הוא יתרצה אליו‬ ‫מרן השיב ואמר לו )כמעט כהאי לישנא(‪ :‬כמה חטאי בין אדם‬ ‫וימחל לו מחילה גמורה‪ ,‬ושוב לא יהיה דבר שיהוה מחסום בפני‬ ‫למקום כבר יש )מלבד נושא של ביטול תורה(?‪ -‬לא לענות אמן‬ ‫הברכה‪.‬‬ ‫יהא שמיה רבא וכדומה‪ .‬אבל בין אדם לחברו יש הרבה‪ .‬לדוגמא‪,‬‬ ‫)האדמו"ר מלעלוב זצוק"ל(‬ ‫אם הוא מענה את רעייתו או בני ביתו‪ ...‬וכי אם היא אשתך אז‬ ‫מותר לך להציק לה?!‬ ‫ונסלח לכל עדת בני ישראל‬ ‫אח"כ הוסיף כי פעמים רבות החמות מצערת את כלתה לריק‪,‬‬ ‫כי מרגישה כאילו שהיא לקחה את הבן שלה‪ ,‬וכי מותר להם‬ ‫בכל ליל יום הכיפורים‪ ,‬בעת אמירת המילים "ונסלח לכל עדת‬ ‫להציק כל כך?!‬ ‫בני ישראל ולגר הגר בתוכם"‪ ,‬והיה מרנא ה'חפץ חיים' מתייפח‬ ‫המשיך‪ :‬כמה עבירות שייכים אלינו בבין אדם למקום? הרבה‬ ‫בבכי עז‪ .‬באחת השנים שאלוהו תלמידו‪" :‬רב'ה‪ ,‬מדוע לבכות‬ ‫יותר נופלים בדאורייתא של בין אדם לחבירו ולא בדאורייתא‬ ‫במילים אלו?"‪ ,‬וה'חפץ חיים'‪ ,‬הכהן הגדול מאחיו‪ ,‬הסביר‪ -‬גר‬ ‫של בין אדם למקום‪.‬‬ ‫שמתגייר לומד הכול מהתחלה‪ ,‬וכאשר הוא נכשל בתחילת דרכו‬ ‫באותו שיח הוסיף‪ :‬אדם חושב כי הוא צודק בהכל‪ ,‬וכי גם‬ ‫בדבר איסור‪ ,‬יודעים שרק עתה הוא למד‪ ,‬ומבינים שאין לגעור‬ ‫היסורים שבאים עליו בוודאי לא מגיע לו‪ ,‬וכי הוא עוד יכול לתת‬ ‫בו‪.‬‬ ‫עודף להקב"ה‪ ...‬הצדק עמו תמיד! ובשלמא אם היה חושב שצו־‬ ‫והנה‪ ,‬ביחס לקדוש ברוך הוא נחשבים כולנו כגרים‪ .‬מגיע ליל‬ ‫דק בענייני בין אדם למקום‪ ,‬נו‪ ,‬שיסתדר עם העבירות של עצמו‬ ‫יום הכיפורים וכל יהודי מבקש סליחה ומחילה מבורא העולם‪.‬‬ ‫)רח"ל(‪ ,‬אבל כאשר ה'צודק' שלו הוא בבין אדם לחברו‪ ,‬סובלים‬ ‫ובמה יזכה שתתקבל תפילתו ויתקיים בו "ויאמר ה' סלחתי כד־‬ ‫מכך אחרים‪ ,‬וזו בעיה קשה‪.‬‬ ‫ברך"?‪ -‬על ידי שיקיים "ונסלח לכל עדת בני ישראל"‪ ,‬ויתייחס‬ ‫וכמה פעמים היה נוהג לומר בימים שלפני יוה"כ‪' :‬אנשים‬ ‫לכל יהודי בסלחנות ובסובלנות‪ ,‬כפי שנוהג כלפי "הגר בתוכם"‪.‬‬ ‫מקיימים את המנהג שמבקשים מחילה בערב יום כיפור‪ ,‬אבל‬ ‫הרגע הכי שמח בשנה‬ ‫ממי שבאמת צריכים לבקש‪ ,‬לא מבקשים‪ ,‬וממי שלא צריך מב־‬ ‫רבי שלמה זלמן אויערבך שאל פעם את מקורבו )רבי חיים‬ ‫קשים‪."...‬‬ ‫אלימלך קורנברג( מה הרגע הכי שמח בשנה? הוא שאל והוא‬ ‫)אוצר המועדים(‬ ‫השיב‪" :‬בשעה שמברכים שהחיינו בהתקדש ליל יום הכיפורים"‪.‬‬ ‫ביום כיפור‪ -‬כל הבריאה מתרוממת‬ ‫מובא בהלכה כי יש ענין גדול לעמוד בחזרת הש"ץ של תפלת‬ ‫הברכה תלויה בשלום‬ ‫יום הכפור‪ .‬חזרת הש"ץ כמו התפילת שמונה עשרה שעומדים‬ ‫יום הכפורים אינו מכפר במקרה שיש כעס ותרעומת בין אדם‬ ‫בה‪ .‬הרב אלישיב זצ"ל הורה שמי שכוחו מוגבל‪ -‬עדיף שישב‬ ‫לחברו‪ ,‬ואדם לא פיס את רעהו‪.‬‬ ‫במזמורים שאומרים בעת פתיחת ההיכל‪ ,‬ויעמוד בעת חזרת‬ ‫הקשה על כך הרבי מלעלוב זצ"ל‪ :‬מה הקשר בין כפרת יום‬ ‫הש"ץ‪ ,‬מאשר להפך‪ :‬לעמוד בפתיחת ההיכל‪ ,‬ולשבת בחזרת‬ ‫הכיפורים לרצוי החבר? הלא את יום הכפורים הקדוש‪ ,‬שכל כלו‬ ‫הש"ץ‪.‬‬ ‫רחמים‪ ,‬קבלנו בחמלת ה' עלינו בעקבות ארבעים יום של תפלה‬ ‫בעל היסוד ושורש העבודה" אומר‪ ,‬שאם אדם מתאמץ לעמוד‬ ‫במדבר‪ ,‬לאחר חטא העגל‪ .‬באותם ימים התפלל משה רבנו בש־‬ ‫בחזרת הש"ץ ביום כפור‪ ,‬וכתוצאה מכך כואבות לו הרגלים‪ -‬הרי‬ ‫מים‪ ,‬וכלל ישראל התפללו למטה‪ ,‬וביחד הם הצליחו להוריד‬ ‫הוא מכפר בכך על כל ה"רגלים ממהרות לרוץ לרעה"‪ ,‬שנכשל‬ ‫לעולם מתנה נפלאה ששמה יום כפור‪ .‬במה קשור ענין נשגב זה‬ ‫‪14‬‬ ‫למכור את כל מה שיש כדי לקנות מכנסים‪ ,‬או אפילו חולצה‪-‬‬ ‫וחטא במהלך השנה‪ .‬אם כתוצאה מהצום הרעב מציק לו‪ -‬הרי‬ ‫מובן‪ ,‬כי אכן זו בושה גדולה לצאת לרחוב בלעדיהם‪ .‬אבל מדוע‬ ‫הוא מכפר בכך על כל המאכלות האסורות שאכל במהלך השנה‪,‬‬ ‫יש לאדם למכור את כל אשר לו כדי לקנות נעלים? מה כל כך‬ ‫ועל מה שאכל בלא ברכה‪ .‬אם כתוצאה מרבוי התפלה הפה שלו‬ ‫נורא אם ילך בלי נעלים?‬ ‫יבש‪ ,‬לשונו נדבקת לחכו‪ ,‬ולמרות שקולו צרוד הוא מתאמץ לה־‬ ‫אלא‪ ,‬שבעת שאדם הראשון חטא‪ -‬קלל הקב"ה את האדמה‬ ‫תפלל בקול ובהתלהבות‪ -‬הרי הוא מכפר בכך על חטאי הדבור‬ ‫)בראשית ג‪ ,‬יז(‪" :‬ארורה האדמה בעבורך"‪ .‬ממילא‪ ,‬כאשר אדם‬ ‫שחטא במהלך השנה‪ .‬ועל זה הדרך‪ :‬כאב הראש‪ -‬מכפר על המ־‬ ‫מניח את רגליו על האדמה‪ -‬הוא נוגע בקללה והיא נדבקת בו!‬ ‫חשבות האסורות‪ ,‬ודמעות העינים‪ -‬על הראיות האסורות‪.‬‬ ‫לכן אדם‪ .‬החפץ להתרחק מן הקללה‪ ,‬שלא תדבק בו‪ -‬חייב למ־‬ ‫יתרה מכך‪ ,‬לא זו בלבד שהוא מתקן את כל החטאים שחטא‬ ‫כור את כל אשר לו ולקנות מנעלים לרגליו‪ .‬הנעלים יוצרות חצי־‬ ‫באמצעות איברי גופו‪ ,‬אלא הוא גם מוסיף להם בריאות! הרפואה‬ ‫צה‪ ,‬נתק‪ ,‬בינו לבין האדמה‪.‬‬ ‫לאיברי הגוף תלויה במאמץ שהאדם עושה באיבריו ביום כפור!‬ ‫כל זה אמור לגבי כל ימות השנה‪.‬‬ ‫דוקא הכאב ברגלים‪ ,‬שנגרם בעטיה של העמידה הממושכת בת־‬ ‫ביום כפור‪ -‬אומר ה"בני יששכר"‪ -‬לא רק בני אדם מתרוממים‬ ‫פלת יום כפור‪ -‬יביא רפואה לכל מיני בעיות שהיו לאדם ברג־‬ ‫למדרגת מלאכים‪ ,‬גם האדמה מתרוממת! אותה אדמה שבמהלך‬ ‫ליו‪ .‬דוקא כאבי הידים‪ ,‬שנגרמו בעטיה של ההתלהבות בתפלה‪,‬‬ ‫כל השנה היתה "ארורה"‪ ,‬הופכת להיות קדושה! היא מתרוממת‬ ‫שהיתה בבחינת "כל עצמותי תאמרנה"‪ -‬יביאו לרפואתן השלמה‬ ‫להיות במדרגתה של האדמה שבמקום המקדש‪ -‬שם שיש עליה‬ ‫של הידים‪ .‬וכן על זה הדרך‪ :‬צריבת העינים‪ ,‬שנגרמה בעטין של‬ ‫קדושה‪ ,‬ומחמת כן הכהנים הולכים עליה יחפים‪ ,‬כדי שלא תהיה‬ ‫הדמעות‪ -‬תביא מזור לכל תחלואי העינים‪.‬‬ ‫חציצה בינם לבין הקדושה‪ .‬ביום כפור הבריאה כולה מתעלה‪.‬‬ ‫ה"בני יששכר"‪ ,‬בספרו "אגרא דפקא"‪ ,‬שואל מדוע ביום כפור‬ ‫האדמה שבכל מקום הופכת לקדושה‪ ,‬ולכן אנו הולכים יחפים‬ ‫הולכים יחפים‪ ,‬בלי נעלים? והוא מבאר זאת על פי דברי הגמרא‬ ‫שלא תהא חציצה בינינו לבין הקדושה‪.‬‬ ‫)שבת קכט ע"א( שלעולם ימכור אדם כל מה שיש לו‪ ,‬ואפילו‬ ‫רבותי!‬ ‫את הקורות ביתו‪ ,‬ויקנה מנעלים לרגליו‪ .‬ולכאורה קשה‪ :‬בשלמא‬ ‫דברי התעוררות‬ ‫דברי התעוררות לפני תפילת נעילה‬ ‫ואמנם‪ ,‬קיום תפקיד זה בשלמות כרוך ללא ספק בצורך‬ ‫כתב המשנה ברורה )סימן תרכ"ז ג'( "כי בנעילה הוא חתי־‬ ‫להתגבר על קשיים רבים ולנהל מאבק קשה ויום‪-‬יומי עם‬ ‫מת הגזר דין שנכתב בר"ה על בני אדם‪ ,‬לטוב ולרע‪ .‬ויזדרז‬ ‫היצה"ר‪ .‬אך עלינו לדעת שהקב"ה ‪ -‬שברא אותנו לצורך מלוי‬ ‫מאד בתפילת נעילה‪ ,‬כי תכלית כל עשי"ת הוא יו"כ ותכלית‬ ‫תפקיד זה ‪ -‬נטע בנו את הכוחות שבאמצעותם נוכל להתגבר‬ ‫יו"כ הוא תפילת נעילה‪ ,‬שהכל הולך אחר החיתום‪ ,‬ואם לא‬ ‫גם על קשיים‪.‬‬ ‫עכשיו אימתי‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬פעמים שאדם אינו מודע לכוחות הגדולים הטמו־‬ ‫"ולכן אף אם חלש מחמת התענית‪ ,‬מ"מ יאזור כגיבור חלציו‬ ‫נים בו‪ ,‬וכאשר ניצב בפני קשיים‪ ,‬הוא נוטה להתייאש בקלות‬ ‫להתפלל במחשבה זכה וברורה ולקבל על עצמו גדרי הת־‬ ‫מלהתמודד איתם‪.‬‬ ‫שובה באמת‪ ,‬והבא לטהר מסייעין בידו ויחתם בספר חיים‬ ‫בשנים האחרונות התגברה מאד השפעת הפסיכולוגיה‪,‬‬ ‫טובים"‪.‬‬ ‫ורוחותיה הזרות חדרו לתוך מחננו פנימה‪ ,‬והחלה להשתרש‬ ‫המ"ב‪ ,‬אשר בכל השנה כולה מורה לנו את הדרך אשר נלך‬ ‫ההשקפה הכוזבת שכוחות הנפש שלנו חלשים מכדי להת־‬ ‫בה ואת המעשה אשר נעשה‪ ,‬מעורר אותנו שלמרות חולשת‬ ‫מודד עם קשיים‪ ,‬ועלינו להסתפק בעבודת ה' שאינה כרוכה‬ ‫התענית נאזור חלצנו ונקבל את גדרי התשובה באמת‪ ,‬משום‬ ‫בהתגברות על הטבע‪.‬‬ ‫שבשעת נעילה נחתם הגזר דין על כל בני אדם‪ ,‬אם לטוב ואם‬ ‫אך חובה להבהיר שדעה זו מנוגדת בתכלית להשקפת התו־‬ ‫למוטב‪ ,‬ואם לא עכשיו אימתי!‬ ‫רה! כי למרות שאנו מעדיפים שלא להיקלע לעימות ישיר‬ ‫והנה‪ ,‬עלינו לדעת ש"קבלת כל גדרי התשובה באמת"‬ ‫עם היצה"ר‪ ,‬ומשתדלים ככל האפשר להמנע ממצבים של‬ ‫מחייבת רצון אמיתי שכל חיינו יהיו כרצון ה'‪ ,‬ואסור בשום‬ ‫נסיונות‪ ,‬אך כשאין ברירה‪ ,‬עלינו להשתמש בכוחות הגנוזים‬ ‫אופן להסתפק בפרורים של קבלות‪ .‬עלינו לשנן לעצמנו‬ ‫בנו כפי הצורך‪.‬‬ ‫ללא הרף ולחיות עם הידיעה‪ ,‬שאנחנו תושבי העולם העליון‪,‬‬ ‫וזכורני‪ ,‬שבעת שלמדתי בישיבת חברון דיברו ראשי הישי־‬ ‫אלא שנשלחנו לעולם הזה לזמן קצוב על מנת למלא תפקיד‬ ‫בה בהיפוך גמור להשקפה הכוזבת של חולשת הכוחות‪ .‬ע"פ‬ ‫מסוים‪ :‬לעבוד את הקב"ה ולהדבק בו‪ ,‬ע"י לימוד כל התורה‬ ‫דבריהם‪ ,‬עם ישראל יכול לעמוד על גודל הכוחות שקיבל‬ ‫וקיום כל המצוות‪.‬‬ ‫מבורא העולם‪ ,‬ע"י התבוננות בתרי"ג המצוות שנצטווינו‬ ‫האור החיים הק' )דברים ח' א'( כותב על הפסוק‪" :‬כל המ־‬ ‫לקיים‪ ,‬גם במצב של קושי‪ ,‬ופשיטא שהתורה מצווה רק את‬ ‫צוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון‪- '...‬‬ ‫מה שבכוחם של ישראל לעשות )שהרי אונס רחמנא פטריה(‬ ‫שכאשר אנשים מסתפקים בקיום חלק מהמצוות "זהו הסובב‬ ‫)שלמי מועד(‬ ‫יסורי האנשים וימעט כבודם וירבה יגונם‪"...‬‬ ‫‪15‬‬ ‫המגיח רבי אליהו לופיאן זצ"ל הגיע שנה אחת בליל יום כפור‬ ‫אנחנו שומעים היטב מה כתוב כאן?‬ ‫לישיבת פוניבז' ומסר שיחה לבני הישיבה‪ .‬הוא הביא את מאמר‬ ‫כתוב כאן שביום הכיפורים גם האדמה שלא חזרה בתשובה‪-‬‬ ‫חז"ל )פסחים קיג ע"ב(‪ :‬שלשה אין הדעת סובלתם‪ ,‬והקב"ה שו־‬ ‫מתעלה‪ ,‬מתרוממת! ומעתה הבה ונדון קל וחומר‪ :‬ומה האדמה‬ ‫נאם‪ :‬דל גאה‪ ,‬עשיר מכחש וזקן מנאף‪.‬‬ ‫שלא חזרה בתשובה זוכה‪ ,‬ביום הכפורים להתעלות ולהתרו־‬ ‫המכנה המשותף לשלושתם‪ -‬שהם עושים דבר נגד הטבע‪.‬‬ ‫ממות‪ ,‬אדם שחוזר בתשובה‪ ,‬עוזב את הרע ובחור בטוב‪ -‬על‬ ‫הדל‪ -‬אין לו כלום‪ ,‬ועל מי הוא מתגאה? העשיר‪ -‬יש לו הכל‪,‬‬ ‫אחת כמה וכמה שיזכה להתרומם ולהתקרב אל השם יתברך‪.‬‬ ‫ולמה הוא צריך לשקר? הזקן‪ -‬כח התאוה שלו חלוש‪ ,‬ולמה הוא‬ ‫הבה ונזכור‪ :‬ככל שנשתדל לעשות יותר תשובה‪ -‬כן נזכה לה־‬ ‫מנאף?‬ ‫תרומם יותר! נוכל להגיע עד כסא הכבוד! השם יזכנו‪.‬‬ ‫כל אלו הם חכמי להרע! מנצלים את הכח שלהם לרע על ידי‬ ‫)שש באמרתך(‬ ‫שפועלים כנגד טבעם‪.‬‬ ‫התפילה משנה את האדם‬ ‫אמר המשגיח‪ :‬הנטיה הטבעית של יהודי ביום כפור היא לרו־‬ ‫נפשנו חמדה לדעת אז רז סוד התפילה‪ .‬כיצד מועילה התפילה‬ ‫מם את נפשו ולהתקרב לה'‪ .‬לכן‪ ,‬מי שמגיע ליום כפור ולא שב‬ ‫לשנות גזר דין של אדם? וכי יתכן כי גזר דין של הקב"ה ישתנה‪,‬‬ ‫בתשובה‪ -‬זה נגד הטבע! ואדם שפועל נגד הטבע‪ -‬הקב"ה שונאו‪,‬‬ ‫והרי נאמר )מלאכי פרק ג' ו'( "כי אני ד' לא שניתי‪."...‬‬ ‫ואין הדעת סובלתו!‬ ‫ואכן סוד הדברים הוא‪ ,‬כי אל הגזירה משתנה אלא האדם הוא‬ ‫לכן‪ ,‬עיקר העבודה ביום הכפורים היא לממש את הנטיה הט־‬ ‫שמשתנה‪ ,‬ואף אם נגזרה גזירה על פלוני‪ ,‬הרי שהוא לא אותו‬ ‫בעית והסגולית של היום הזה‪ ,‬לטהר עצמנו‪ ,‬לרומם את נפשנו‬ ‫שעליו חלה הגזירה‪ ,‬כי אחר הוא‪ ,‬שונה‪.‬‬ ‫ולהתקרב לה' בכל לבנו‪.‬‬ ‫יסוד זה כתב רבי יוסף אלבו בספרו "העקרים" )מאמר רביעי‬ ‫)הג"ר אליהו לופיאן זצוק"ל(‬ ‫פי"ח( וביאר כי עיקר התפילה אינה כדי להביא שינוי ברצונו של‬ ‫מלה אחת של ודוי‬ ‫השי"ת ח"ו‪ ,‬אלא שע"י התפלה משתנה האדם המתפלל‪ ,‬שע"י כך‬ ‫המשנה באבות )ה‪ ,‬ו( אומרת‪ ,‬שעשרה דברים נבראו ביום‬ ‫הוא עולה למדרגה יותר רמה ונשגבה‪.‬‬ ‫שישי בין השמשות‪ ,‬אחד מהם הוא 'פי אתון'‪.‬‬ ‫וכשם שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬כך גם יהודי כשהוא‬ ‫שואל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל‪ :‬חתן צועד לחופה כשאביו‬ ‫מתעלה ממדרגה למדרגה פנים חדשות יש לו‪ ,‬ואם הגזרה נגזרה‬ ‫מלוה אותו מצדו האחד והמחותן מצדו השני‪ .‬התזמורת מנגנת‬ ‫על פלוני אלמוני‪ ,‬הנה ע"י התפילה ששוברת את לבו כבר נעשה‬ ‫את הנגון של החופה‪ ,‬הכתובה מוכנה‪ ,‬האורחים צועדים לכוון‬ ‫לאחר באופן שהגזירה כבר איננה מכוונת עליו‪ .‬ומפני כך הוא‬ ‫מקום החופה‪ ,‬ומסדר הקידושין גם הוא כבר מתקדם לשם‪.‬‬ ‫נקרא 'מתפלל' ולא 'מפלל'‪ ,‬להדגיש כי לא עצם התפילה הוא‬ ‫"רגע אחד"‪ ,‬צועק אביו של החתן‪" .‬שכחתי משהו!"‬ ‫העיקר‪ ,‬אלא מה שהוא מתפעל מן התפילה זהו העיקר המכוון‪.‬‬ ‫לא מצאת זמן אחר? הרעי עכשיו כבר הולכים לערוך את החו־‬ ‫וראיתי כי סמכו את דבריו על המעשה המובא בירושלמי )ע"ז‬ ‫פה! לא משנה מה הוא שכח‪ ,‬דבר אחד ברור‪ :‬מדובר בדבר יקר‬ ‫פ"ב‪ ,‬דף ט"ז‪ ,(:‬מסופר שם כי רבי מנא בר תנחום הלך מארץ יש־‬ ‫ביותר‪ ,‬ברמת קריטיות שמחייבת אותו לעצור גם בסיטואציה‬ ‫ראל לצור‪ ,‬והיה להם למורה הוראה‪ .‬אחד הדברים שפסק להם‬ ‫הזו‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬שהתיר להם לאכול תורמוסין שבישלו אותם עכו"ם‪ .‬מכיוון‬ ‫הקב"ה בורא תבל ומלואה בששה ימים‪ :‬ביום הראשון את‬ ‫שסבר כי אין זה מאכל חשוב‪ ,‬ולא גזרו על כגון זה איסור של‬ ‫השמים והארץ‪ ,‬ביום השני את כל המים שבנהרות ובימים‪ ,‬ביום‬ ‫בישולי עכו"ם‪.‬‬ ‫השלישי את כל העצים הדשאים הפרות והירקות‪ ,‬ביום הרביעי‬ ‫פעם הגיע רבי חיים לצור ומתא את רבי מנא בר תנחום‪ .‬ואז‬ ‫את כל מערכת הכוכבים‪ ,‬הכוללת מיליארדי כוכבים שבתוכם‬ ‫נודע לו שהתיר אכילת תורמוסין שהתבשלו ע"י גוי‪ .‬ראה ושתק‪.‬‬ ‫השמש והירח‪ .‬ביום החמישי את כל בעלי החיים שבים והעופות‪,‬‬ ‫כשחזר לארץ ישראל‪ ,‬שאל אותו רבי יוחנן איזה מעשה אירע‬ ‫ביום השישי את כל בעלי החיים‪ ,‬ואת האדם ואשתו‪ .‬זמן קצר‬ ‫לידך? ואז אמר לו שמצא את רבי מנא בר תנחום שהתיר אכילת‬ ‫לאחר שנברא‪ ,‬הספיק האדם לחטא ולאכול מעץ הדעת‪ ,‬גרש מגן‬ ‫תורמוסין שהתבשלו ע"י גוי‪.‬‬ ‫עדן‪ ,‬והוא‪ ,‬האשה והנחש נתקללו‪ .‬אז היתה אמורה לבוא שבת‪,‬‬ ‫אמר לו רבי יוחנן‪ ,‬ולא פגעת בו? לא מחית בידו? השיב לו רבי‬ ‫שבת מנוחה בה נח הקב"ה מבריאת העולם הגדול‪ .‬העולם כולו‬ ‫חייא‪ ,‬אדם גדול הוא‪ .‬ובמה הוא ראה זאת? בכך שראה שרבי מני‬ ‫אמור היה להתאחד במנוחה אחת עם הבורא‪.‬‬ ‫יודע למתק את המיים המלוחים של הים הגדול‪ .‬וכל תלמידיו‬ ‫אך בערב שבת בין השמשות‪ ,‬ברגע האחרון שלפני המנוחה‪,‬‬ ‫שותים מים אלו מידי בוקר‪ .‬אדם כזה לא יכולים לנדות‪.‬‬ ‫יש עוד דבר שנברא דוקא באותה שעה‪ :‬פי האתון!‬ ‫אמר לו רבי יוחנן‪ ,‬לא בני‪ ,‬הוא לא ממתק את מי הים‪ .‬אלא‬ ‫מה דחוף לברוא אותו דוקא בזמן זה? הרי ניתן לברוא אותו‬ ‫הוא יודע את חשבון המים‪ .‬שבשעה שהמים מקלסין את בוראן‬ ‫גם אחרי שבת?!‬ ‫הן מתתמתקין‪.‬‬ ‫התמיהה הולכת וגוברת כשחושבים שהיא נועדה עבור בלעם‬ ‫ומכאן המסקנה היא‪ ,‬כי אם המים בשעה שהם מתפללים הם‬ ‫הרשע שברשעים‪ ,‬שעליו מספרת הגמרא )גיטין נז ע"א( שכבר‬ ‫משתנים ומתמתקים‪ .‬ק"ו אדם שמתפלל משתנה‪...‬‬ ‫אלפי שנים הוא נדון בגיהנום הנורא ביותר‪ .‬בכל זאת‪ ,‬כאשר אונ־‬ ‫)הגדתי היום(‬ ‫קלוס מעלה אותו באוב ושואל האם להדבק בעם ישראל‪ ,‬משיב‬ ‫בלעם בעזות מצח‪" :‬לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים"!‬ ‫יום כפור‪ -‬יום של רוממות הנפש‬ ‫האם עבור רשע כזה היה צריך לברוא את פי האתון דוקא בערב‬ ‫הנטיה הטבעית ביום כפור‪ -‬להתרומם‬ ‫שבת בין השמשות?‬ ‫‪16‬‬ ‫החטא‪ .‬ולא רק שהם הושפעו‪ ,‬אלא בכוחם להעביר את ההשפ־‬ ‫אמר הרב שטיינמן תרוץ נפלא‪ :‬הקב"ה ידע שבלעם הוא רשע‬ ‫עה הלאה‪ .‬כאשר נכנס לביתו של אותו אדם שכן‪ ,‬ללוות עגבניה‬ ‫גדול‪ ,‬שהשתמש בנבואתו לטומאה וקלקול‪ ,‬לקלל את ישראל‬ ‫או ביצה‪ ,‬הוא משופע מן הטומאה שאופפת את הבית‪ ,‬וגם הוא‬ ‫ולכלותם‪ ,‬ולכן אם יבוא אדם ויוכיח אותו על מעשיו הרעים‪ -‬אין‬ ‫עלול לחטוא‪.‬‬ ‫סיכוי בעולם שהוא ישמע את דבריו‪ .‬היה שווה‪ ,‬אפוא‪ ,‬לקב"ה‬ ‫נמצא‪ ,‬פלוני חטא בתוך ביתו‪ ,‬ואיש אינו יודע מכך‪ ,‬אך בחטאו‬ ‫לברוא בריאה כה מיוחדת כפי האתון‪ ,‬כדי שהיא תפתח את‬ ‫קלקל את כל מי שנכנס לביתו‪ ,‬והם שחטאו בעקבותיו קלק־‬ ‫הפה ותתן לו מוסר כמו שצריך‪ .‬אז הוא יחטוף 'שוק' ויאמר מלה‬ ‫לו אחרים שבאו בעקבותיהם‪ ,‬וכך ההשלכות של החטא שלו הן‬ ‫אחת‪" -‬חטאתי" )במדבר כב‪ ,‬לד(‪.‬‬ ‫ארוכות טווח‪.‬‬ ‫אמנם זה לא היה וידוי רציני‪ ,‬שהרי במקום לשוב לביתו ולב־‬ ‫באמירת 'אשמנו' מבטא האדם את המציאות הזו‪ :‬לא רק הוא‬ ‫כות ולהתחרט כל חייו‪ -‬הוא המשיך במעשיו הנלוזים‪ ,‬אבל מכל‬ ‫לבדו אשם‪ .‬במעשה הקטן שלו הוא גרם שעוד רבים וטובים‬ ‫מקום היה זה חידוש‪ ,‬שרשע נאלח שכזה מוציא מפיו את המילה‬ ‫אשמו ביחד אתו‪ ,‬וכל מעשיהם נזקפים לחובתו‪.‬‬ ‫"חטאתי"‪ ,‬ורק עבור כך היה שווה לקב"ה לברוא את פי האתון!‬ ‫דברים חמורים אלו מראים עד כמה חמורה עברה שעושה‬ ‫מכאן לומדים לימוד יסודי‪ :‬הקב"ה ברא את פי האתון דוקא‬ ‫אדם‪ ,‬גם כאשר הוא עושה אותה בחדרי חדרים ונדמה לו שאיש‬ ‫בערב שבת כדי ללמד אותנו על ערכה של מלה אחת של ודוי‬ ‫אינו מושפע ממנה לרעה‪.‬‬ ‫ותשובה! לכל אדם יש את האפשרות לשוב בתשובה‪ ,‬אם רק‬ ‫אך כדי שלא תפול רוחנו‪ -‬חובה להזכיר גם את הפכם של דב־‬ ‫יאמר את הוידוי כמו שצריך "חטאתי‪ ,‬עויתי‪ ,‬פשעתי"‪ ,‬לא באופן‬ ‫רים‪ :‬מדה טובה הלא מרובה ממידת פורענות‪ .‬ואם כך גורם אדם‬ ‫של ודוי פה גרידא‪ ,‬אלא בודוי הלב‪.‬‬ ‫שחוטא‪ ,‬שוו בנפשכם כמה תורם לעולם אדם שמקיים מצוה!‬ ‫מדיין הכשילו את צדיקי ישראל בבעל פעור בדרך נכלולית‪.‬‬ ‫הוא קיים את המצוה בחדרי חדרים‪ ,‬מבלי שאיש ראה זאת‪,‬‬ ‫הם פיתו אותם לדבר מצוה כביכול‪ ,‬שאינה אלא עברה של עבו־‬ ‫אך קדושת המצווה קימת‪ ,‬והיא משפיעה על אחרים‪ ,‬וגורמת גם‬ ‫דה זרה‪ ,‬ומתוך העברה הזו הם נגררו לעברה אחרת וחטאו בבנות‬ ‫להם לקים מצוות‪ ,‬וכך גדלות הקדושה והטהרה בעולם‪.‬‬ ‫מדין‪.‬‬ ‫כל חיזוק עשוי להיות משמעותי לגורל העולם כולו‪.‬‬ ‫לכן למדינים אין תקנה! הקב"ה צוה לנקום בהם את נקמתו‪-‬‬ ‫בדברים אלו באר רבי זידל עפשטיין את דברי הגמרא )יומא פו‬ ‫"לתת נקמת ה' במדין" )במדבר לא‪ ,‬ב(‪ .‬זו "נקמת ה'"‪ ,‬שלא ישאר‬ ‫ע"ב( "גדולה תשובה‪ ,‬שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל‬ ‫מהם שם ושארית‪ .‬מלבד הילדים הקטנים שלא טעמו טעם‬ ‫העולם כולו " ‪ -‬על ידי תשובה מכניס האדם רוח טהרה בעולם‪,‬‬ ‫משכב‪ ,‬את כל הזכרים הרגו אחד מהם לא נשאר!‬ ‫ורוח הטהרה הזו גוררת אחריה את כל העולם כולו לתשובה‪ ,‬וכך‬ ‫וכל זה למה? כי הם פתו את ישראל למצוה כביכול‪ ,‬וכך משכו‬ ‫יכולים כולם לזכות למחילה‪.‬‬ ‫אותם אל מקום העברה‪ .‬וזו הסכנה הגדולה ביותר‪ -‬כשאדם‬ ‫)הגר"ז עפשטיין זצוק"ל(‬ ‫נמצא במקום עבירה‪ ,‬בתוך 'מרחב המחיה' של היצר הרע‪.‬‬ ‫ועל כך אנו מתודים‪" -‬על חטא חטאנו לפניך"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬חטאנו‬ ‫"איה"‬ ‫בנקודה הזו של "לפניך"‪ .‬במקום להתרחק ממקום העבירה ול־‬ ‫עמוד לפני ה'‪ ,‬הלכנו אחר עצת יצרנו ונכנסנו לידי ניסיון‪ ,‬הסתו־‬ ‫בימים נוראים‪ ,‬כאשר הש"ץ מגיע בקדושה של מוסף ל"איה‬ ‫בבנו במקום סכנה‪ ,‬ועל ידי כך נפלנו ברשתו של היצר‪.‬‬ ‫מקום כבודו"‪ ,‬הוא מאריך בתיבת "איה"‪ .‬באותו הזמן‪ ,‬אנו מבק־‬ ‫והתקנה היא‪ -‬להיות תמיד לפני ה'‪ ,‬להסתופף בחצרות ה'‪ ,‬לח־‬ ‫שים שייתן לנו הקב"ה אחד משלושה דברים‪' :‬עושר מופלג‪ ,‬בנים‬ ‫זות בנועם ה' ולבקר בהיכלו‪ ,‬להישאר מוגנים בתוך בית המדרש‬ ‫צדיקים וחכמים‪ ,‬רוח הקודש'‪ .‬נשאל רבי אהרן לייב שטיינמן‪ ,‬על‬ ‫ולא לתת שום דריסת רגל ליצר הרע!‬ ‫מה מהם כדאי לכוון?‬ ‫)הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל(‪.‬‬ ‫השיב מרן‪ :‬תבקש על רוח הקודש‪ ,‬אולי תזכה לזה‪ ,‬שהרי תוס'‬ ‫עקר מצות התשובה היא הוידוי כפי שכותב הרמב"ם בתחילת‬ ‫בקידושין )ע"ג‪ (.‬הביא את שאירע באבוה דשמואל שהיה במדי־‬ ‫הלכות תשובה‪" :‬כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות‬ ‫נת הים‪ ,‬ובא לביתו על ידי שם ללילה אחד‪ ,‬וחזר למחרת למ־‬ ‫לפני הא‪-‬ל ברוך הוא"‪.‬‬ ‫קומו‪ .‬בכך בא תוס' להכשיר תינוק שנולד אע"פ שאביו במדינת‬ ‫נוסח הוידוי הוא בלשון רבים‪" :‬אשמנו‪ ,‬בגדנו‪ ,‬גזלנו"‪ ,‬וכן בוידוי‬ ‫הים‪ ,‬שמא האב בא בקפיצת הדרך לביתו על ידי שם‪ .‬סיים רבי‬ ‫האורך‪" :‬על חטא שחטאנו לפניך"‪.‬‬ ‫אהרון לייב ואמר‪ :‬העולה מדברי התוס' שדרגה זו שייכת לא רק‬ ‫והענין תמוה‪ -‬כשאדם חוטא ועושה מעשה לא טוב‪ ,‬עליו‬ ‫בקדוש עליון כאבוה דשמואל‪ ,‬לא רק אצל תנאים ואמוראים‪,‬‬ ‫לקחת את האחריות על עצמו ולא להטילה על כתפיהם של אח־‬ ‫אלא גם אצלנו‪ -‬אצל כל אדם!‬ ‫רים‪.‬‬ ‫ואילו רבי הלל זקס אמר לתלמידיו‪' :‬תכוונו לבנים צדיקים'‪,‬‬ ‫אוי לו למי שמטיל את האחריות על כתפי אחרים‪ -‬הוא לעולם‬ ‫והסביר הוראתו‪ :‬רוח הקודש‪ ,‬מי שלא הוכן לזה‪ -‬מזיקה לו‪ .‬עושר‬ ‫לא יתקן את עצמו! אם כן‪ ,‬מתאים יותר לכאורה לומר‪ :‬אשמתי‪,‬‬ ‫מופלג‪ ,‬בוודאי מזיק למי שלא נולד במזל של עושר‪ .‬בנים צדי־‬ ‫בגדתי וכן הלאה‪ ,‬ומדוע תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה את הוידוי‬ ‫קים‪ ,‬בוודאי יהיה לכולכם נחת‪.‬‬ ‫)נר לשולחן שבת(‬ ‫בלשון רבים?‬ ‫ביאר רבי זידל עפשטיין זצ"ל‪ ,‬המשגיח בישיבת 'תורה אור'‪:‬‬ ‫חז"ל אומרים‪ ,‬שכאשר אדם חוטא בתוך ביתו‪ -‬קורות ביתו יונ־‬ ‫קים את החטא‪ ,‬ומעידים עליו בשמיים שחטא )חגיגה טז ע"א(‪.‬‬ ‫לקח גמרא והתענג עליו‬ ‫גם כאשר אף אחד לא ראה‪ ,‬קירות הבית הדוממים הושפעו מן‬ ‫‪17‬‬ ‫אשמנו‪ ,‬בגדנו‪ ,‬גזלנו‬ ‫סיפר ת"ח אחד‪ ,‬שבצעירותו הלך לראות את הסטייפלר ביום‬ ‫הכיפורים‪ .‬רבינו התפלל כדרכו ברגש רב‪ ,‬למחזה הזה היה רגיל‪.‬‬ ‫שני עניים היו נודדים יחד מעיר לעירו מכפר לכפרו מקב־‬ ‫אבל שני דברים תפסוהו‪ :‬ב"על חטא של עזות מצח" התייפח‬ ‫צים נדבות‪ .‬האחד היה בריא בגופו ‪,‬ואילו השני היה‪ .‬בכל‬ ‫רבנו ביותר‪ ,‬זה האיש שה"חזון איש" אמר לגאון רבי יעקב אד־‬ ‫מקום אליו הגיעו העני והבריא ‪,‬הזהיר הבריא את העני ‪,‬כי לא‬ ‫לשטיין שהוא העניו שבדור‪ .‬דבר שני‪ ,‬אחרי תפילת מוסף‪ ,‬רוב‬ ‫יספר מאומה מכל מחלותיו לבני המקום‪ ,‬אלא יסתיר את הדבר‬ ‫המתפללים עייפים ופורשים לנוח‪ .‬הסטייפלר לקח גמרא והתר־‬ ‫ככל הנראה יכולתו‪ ,‬כדי שלא יפרשו ויתרחקו ממנו ‪.‬פעם אחת‪,‬‬ ‫פק עליה‪ ,‬כמו הייתה זו סעודה דשנה אחרי יום של צום‪.‬‬ ‫הגיעו השניים אל אכסניה אחת‪ ,‬ובה התאכסן באותה שעה רופא‬ ‫)נר לשולחן שבת(‬ ‫מפורסם‪ ,‬ניגשו השניים אל הרופא ובקשו ממנו מתת יד‪ .‬נכ־‬ ‫מרו רחמי הרופא על השניים ובמקום נדבה הציע להם כי אם‬ ‫סובלים הם מחולי כל שהוא מוכן הוא לרפא אותם חינם אין‬ ‫הגשמיות של הזולת‪ -‬הרוחניות שלך‬ ‫כסף ‪.‬סיפר לו‪-‬זירז הבריא את רעהו החולה‪-‬ספר לו הכל אל‬ ‫אברך בן עלייה התפלל ביום הכיפורים בהיכל 'כולל חזון איש'‪.‬‬ ‫תעלים מאומה!מדוע שנית את דעתך‪-‬התפלא העני החולה על‬ ‫היה זה לפני שנות דור‪ ,‬כשגדולי התורה ובראשם הסטייפלר‬ ‫רעהו‪-‬והלא כל הימים אתה מבקש להסתיר את תחלואי ‪...‬שוטה‬ ‫קבעו שם מקום תפילתם‪ .‬לאחר תפילת העבודה ראה שרבינו‬ ‫שכמותך‪-‬השיב העני הבריא ‪-‬בכל מקום אליו אנו מגיעים יכול‬ ‫נושא עיניו מהמחזור ומביט לצדדים‪ .‬הבין שמבקש לומר דבר‬ ‫סיפור על מצבך רק להרע לך‪ ,‬שכן יבדלו ממך ולא ירצו לארח‬ ‫מה‪ ,‬וחפז לשמוע‪.‬‬ ‫אותך‪ ,‬אולם כאן זו הזדמנות בעבורך להתרפא מכל נגעיך‪ ,‬על כן‬ ‫אמר לו רבינו ברגש עז‪" :‬הנה סיימנו לשנן את עבודת הכהן‬ ‫ספר הכל אל תעלים מאומה !כן הוא גם הנמשל ‪-‬אמר המגיד‬ ‫הגדול ביום הכיפורים‪ ,‬ובצאתו מבית קדשי הקדשים התפלל‬ ‫מדובנא‪-‬רבים נגעי האדם וכולו מלא עוון ‪,‬ועל כך אין להרחיב‬ ‫תפילה קצרה‪ ,‬שלא להבעית את ישראל‪ .‬ומה ביקש‪ -‬כל הב־‬ ‫את הדיבור בפני אחרים‪ ,‬אולם כאשר עומד האדם לפני הקדוש‬ ‫קשות‪ ,‬גשמיות! 'שתהיה שנת אסם‪ ,‬שנת ברכה‪ ,‬שנת דגן‪ ,‬שנת‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬אשר ברחמיו מבקש למחול ולשוב על כל חטאיו‪-‬יפ־‬ ‫זול‪ ,‬שנת משא ומתן'‪ .‬לא התמקד בענייני תורה ויראה‪ ,‬התעלות‬ ‫רט ויפרט! זו היא הזדמנות פז עבורינו‬ ‫וקדושה‪ .‬איך יובן?!‬ ‫]זה השער[‬ ‫"מכאן ראיה ליסודו של רבי ישראל מסלנט‪ ,‬שענייני הגשמיות‬ ‫של הזולת הם ענייני הרוחניות שלי!"‪...‬‬ ‫)אוצר הסיפורים והמועדים(‬ ‫י"ג מידות של רחמים‬ ‫שלש עשרה מידות של רחמים‪ ,‬הם מהכוחות הכי מרכזיים‬ ‫שנתנו לנו במערכת התשובה של ימים נוראים‪ .‬וכלשון הפייט‬ ‫עוצמת סגולת יום הכיפורים‬ ‫"תמכתי יתדותי בשלש עשרה תיבות‪ ...‬לכן שפכתי שיח פני בוחן‬ ‫כתב ה"בית הלוי" )דרוש טו( שסגולת יום הכיפורים יש בה‬ ‫ליבות בטוח אני באלה‪ "...‬אמנם כאשר גילה אותם הקב"ה למשה‬ ‫מעלה גדולה‪ ,‬ואם אדם מתחרט מעומק הלב על העברה‪ ,‬מקבל‬ ‫אמר לו "בזמן שאתם עושים לפני כסדר הזה‪ "...‬ודייקו חכמי הע־‬ ‫על עצמו לעזוב אותה ומתודה עליה‪ -‬הקב"ה ברב חסדו מעביר‬ ‫בודה דלא סגי באמירתם אלא צריך להגיע ל'עושים' שינהגו בהם‬ ‫ממנו את התשוקה ואת הנטייה שיש לו לאותה עבירה‪ ,‬כך שתה־‬ ‫כדי לעוררם ולהפעילם‪ .‬לכן עתה בעשי"ת עלינו להקפיד יותר‬ ‫פוך להיות תשוקה ונטייה למצוות‪.‬‬ ‫בתיקון המידות שהם כולם קשורות ושייכות בניהוג של י"ג מי־‬ ‫תמצית דברים אלו טמונה בבקשה שאנו מבקשים "לב טהור‬ ‫דות הרחמים‪ .‬וכתב התומר דבורה בהקדמתו‪ :‬האדם ראוי שית־‬ ‫ברא לי אלוקים"‪ -‬לב חדש ונקי מחטא‪ ,‬ועל כך נאמר "עם נברא‬ ‫דמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה‪' ,‬צלם' ו'דמות'‪ ,‬שאלו‬ ‫יהלל י‪-‬ה"‪ -‬עם ישראל‪ ,‬שנברא מחד בזכות תשובתו‪ ,‬מהלל את‬ ‫ידומה בגופו )כפי שאמר הקב"ה למלאכים "נעשה אדם בצלמינו‬ ‫שם ה'‪.‬‬ ‫כדמותינו"( ולא בפעולות )כשאינו מרחם כמו הקב"ה‪ (,‬הרי הוא‬ ‫זוהי מתנה נפלאה שנתן לנו הקב"ה‪ ,‬מתנה שאין דומה לה‪.‬‬ ‫מכזיב הצורה )כלומר מקלקל ומגנה את הצורה הקדושה בה הוא‬ ‫יש שתמהים‪ ,‬לשם מה צריכים לב חדש? לכאורה מספיק שה־‬ ‫נברא( יאמרו עליו‪ ,‬צורה נאה )דומה לבוראו( ומעשים כעורים‪.‬‬ ‫עברות יתנקו‪ ,‬אך באמת היא שכל אחד יודע שמי שנטיות לבו‬ ‫שהרי עיקר הצלם והדמות העליון הן פעולותיו‪ ,‬ומה יועילו לו‬ ‫נותרות כמות שהן‪ ,‬ירגיש משיכה לחזור ולחטא‪ .‬כדי להתנתק מן‬ ‫היותו כצורה העליונה‪ ,‬דמות תבנית אבריו‪ ,‬ובפעולות לא יתדמה‬ ‫הרע וללכת בדרך הטוב‪ ,‬אנו זקוקים ללב חדש וטהור‪.‬‬ ‫לקונו‪ ...‬א"כ ראוי שתמצאנה בו י"ג מידות אלו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובאמת הספר‬ ‫בבריאה מחודשת זו מתבארת קושייתו המפורסמת של רבי‬ ‫'תומר דבורה' מלא בעניינים נפלאים הנוגעים לתיקון המידות‪,‬‬ ‫אחנן וסרמן זצ"ל ב"קובץ מאמרים"‪ ,‬מה החידוש במצות תשו־‬ ‫ורבים מגדולי ישראל שהמליצו ללמוד בו בקביעות‪ ,‬ומפורס־‬ ‫בה? הלא כל מי שתוהה על הראשונות מבטל בכך את המעשים‬ ‫מת סגולתו להציל מפני המחלה הידועה רח"ל‪ ,‬דכאשר לומד‬ ‫שעשה‪ .‬הדבר נכון הן לגבי מעשים טובים והן גלבי מעשים רעים‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬זוכה לגלגל עליו את השפע העצום והנפלא של י"ג מידות‬ ‫ולפי דברי ה"בית הלוי" אפשר לפרש באופן נפלא‪ :‬כשאדם‬ ‫של רחמים‪ ,‬ונעשה באותו זמן בדרגת 'עושים לפני כסדר הזה'‬ ‫עושה תשובה‪ -‬לא רק מעשיו נמחקים‪ ,‬אלא נברא בו לב חדש‪,‬‬ ‫אם לומד על מנת לקיימו‪ .‬ב‪ .‬ונעתיק מש"כ התומר דבורה בענין‬ ‫וכל הכוחות שבעבר משכו אותו לעברה‪ ,‬ימשכו אותו כעת לתו־‬ ‫המידה הרביעית "לשארית נחלתו" )כידוע שי"ג מידות נרמזים‬ ‫רה ולמצוותיה‪.‬‬ ‫גם בפסוקים שאמר מיכה מי א‪-‬ל כמוך וגו'(‪ .‬וזה לשון הרמ"ק‪:‬‬ ‫)בית הלוי(‬ ‫הנה הקב"ה מתנהג עם ישראל בדרך זה‪ ,‬לומר‪ ,‬מה אעשה לי־‬ ‫‪18‬‬ ‫במידותיהם באופן שלא ניתן לתיאור‪ ,‬ורואים עליהם זהירות מו־‬ ‫שראל והם קרובי‪ ,‬שאר בשר לי עמהם‪ ,‬שהם בת זוג להקב"ה‪,‬‬ ‫פלגה בכבוד הזולת ובדאגה לשני‪ ,‬כי רק מכוח זה זכו להיות‬ ‫וקורא לה בתי‪ ,‬אחותי‪ ,‬אמי‪ ,‬כדפי' חז"ל )בשיר השירים רבה פ"ט(‬ ‫ראשי אלפי ישראל‪ ,‬ולזכות עי"ז בנשמה כוללת שמסוגלת להכיל‬ ‫וכתיב "ישראל עם קרובו"‪ ,‬ממש קורבה יש לו עמהם‪ ,‬ובניו הם‪,‬‬ ‫את כולם‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫והיינו לשארית נחלתו‪ ,‬לשון "שאר בשר" וסו"ס הם נחלתו‪ ,‬ומה‬ ‫]גל עיני[‬ ‫אומר‪ ,‬אם אענישם הרי הכאב עלי‪ ,‬כדכתי' "בכל צרתם לו צר"‪,‬‬ ‫כתי' לא באל"ף‪ ,‬לומר שצערם מגיע (אליו)‪ ...‬וקרינן בוא"ו 'לו צר'‪,‬‬ ‫כדכתי' )שופטים( "ותקצר נפשו בעמל ישראל" לפי שאינו סובל‬ ‫אבינו מלכנו סתום פיות משטיננו ומקטרגינו‬ ‫צערם וקלונם‪ ,‬מפני שהם שארית נחלתו‪ .‬כך יתנהג האדם עם‬ ‫אמר הרב גלינסקי‪ :‬רבותינו נתנו טעמים רבים מדוע קוראים‬ ‫חבירו‪ ,‬כל ישראל הם שאר בשר אלו עם אלו‪ ,‬מפני שהנשמות‬ ‫בספר יונה ביום הכפורים בין הערבים‪ ,‬בשעה הדוחקת והקובעת‬ ‫כלולות יחד‪ ,‬יש בזה חלק מזה‪ ,‬ובזה חלק מזה‪ ,‬ולכך אינו דומה‬ ‫ביותר בשנה‪ .‬גם רבנו החפץ חיים זצ"ל נדרש לכך )שער הציון‬ ‫מרובים העושים את המצוה וכ"ז מפני כלולתם‪ .‬ולכך פירשו רז"ל‬ ‫תרכב‪-‬ו( וכתב‪ ,‬שספר יונה בא לומר שאין אדם היכול לברח‬ ‫על הנמנה מעשרה ראשונים בביהכנ"ס‪ ,‬אפילו מאה באים אח־‬ ‫מה'‪ ,‬ועצת ה' היא תקום בכל מקרה‪ .‬ויותר מכך‪ .‬אשאל שאלה‪:‬‬ ‫ריו‪ ,‬מקבל שכר כנגד כולם מאה ממש כמשמעו מפני שהעשרה‬ ‫לו יצוייר שיהודי גדול‪ ,‬צדיק ובעל רוח הקדש כמו החפץ חיים‬ ‫כלולים אלו באלו‪ ,‬הרי הם עשר פעמים עשרה – הם מאה‪ ,‬וכ"א‬ ‫למשל‪ ,‬היה מגיע לעיר זרה במדינה זרה‪ ,‬עיר של פריצות והו־‬ ‫כלול ממאה‪ ,‬א"כ אפילו יבואו מאה‪ ,‬הוא יש לו שכר מאה‪) .‬ואגב‪,‬‬ ‫ללות‪ .‬פריז‪ ,‬למשל‪ .‬למרות ששמעתי שפריז מלאה ביראת שמים‬ ‫מי שיזכה ביוה"כ להגיע מעשרה ראשונים וכ"ש אם זה במנין‬ ‫כי יהודים רבים שהגיעו אליה השאירו שם את היראת שמים‬ ‫של כמה מאות‪ ,‬אין לתער ולשער את השכר העצום שזוכה ביום‬ ‫שלהם‪ ...‬אבל זה רק משל‪ .‬והיה אותו צדיק הולך בשדרות השאנז‬ ‫כזה(‪ .‬וכן מטעם זה "כל ישראל ערבים זה לזה" מפני שממש יש‬ ‫אליזה ומכריז "בעוד ארבעים יום פריז נהפכת"‪ .‬האם היה סכוי‬ ‫בכל אחד חלק אחד מחבירו‪ ,‬וכשחוטא האחד פוגם את עצמו‬ ‫שמישהו ישים לבו אליו? שיקבל איזו פינה בעיתון? יונה הנביא‬ ‫ופוגם חלק אשר לחבירו בו‪ ,‬נמצא מצד החלק ההוא‪ ,‬חבירו ערב‬ ‫נשלח להחזיר את נינוה בתשובה‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא חס על‬ ‫עליו‪ ,‬א"כ הם שאר זה עם זה‪ .‬ולכך ראוי לאדם להיות חפץ בטוב־‬ ‫מעשה ידיו‪ .‬פחד יונה שאכן יחזרו ותשובתם תעורר קטרוג על‬ ‫תו של חבירו‪ ,‬ועינו טובה על טובת חבירו‪ ,‬וכבודו יהיה חביב עליו‬ ‫ישראל‪ ,‬ולכן החליט לערוק ולברוח‪ .‬אך נניח שהיה הולך וקורא‬ ‫כשלו שהרי הוא – הוא ממש‪ .‬ומטעם זה נצטוינו "ואהבת לרעך‬ ‫את קריאתו‪ ,‬איזה הד היה לה? היו מושכים בכתפיהם וממשיכים‬ ‫כמוך"‪ ,‬וראוי שירצה בכשרות חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא‬ ‫במעשיהם‪ .‬ככלות ארבעים הימים היו נבלעים באדמה‪ ,‬אות לבני‬ ‫ירצה בו‪ .‬כדרך שאין הקב"ה רוצה בגנותינו ולא בצערינו‪ ,‬מטעם‬ ‫מרי‪ ,‬והיה מתברר למפרע שחשש שוא חשש‪ ,‬ולא התעורר כל‬ ‫הקורבה‪ ,‬אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא בצערו ולא בקלקולו‬ ‫קטרוג על העם‪ .‬אדרבה‪ ,‬יכול היה להשתמש בענשם כאזהרה‬ ‫וירע לו ממנו‪ ,‬כאי' הוא ממש היה שרוי באותו צער או באותה‬ ‫לישראל‪ .‬מסופר על סוחר יהודי המתגורר בסין שהחליט לייבא‬ ‫טובה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בעצמו סחורות מאירופה‪ .‬הפליג ויצר קשרים עם יצרנים וספ־‬ ‫וכמה עומק מונח בדבר הזה‪ ,‬כאשר אדם מבין שמצב הזולת‬ ‫קים‪ ,‬ולפני שובו נסע לראדין לקבל את ברכת החפץ חיים‪ .‬הציג‬ ‫נוגע אליו כי 'הנשמות כלולות יחד'‪ .‬ואף שקל לחשוב כן לגבי‬ ‫עצמו‪ ,‬כי הגיע מסין‪ .‬סין‪ ,‬קצה העולם‪ - ...‬מה נשמע בסין? התע־‬ ‫חברותא קרוב‪ ,‬או שכן נעים הליכות‪ .‬אבל קשה מאד לחשוב‬ ‫ניין החפץ חיים‪ .‬נאנח היהודי‪ :‬העניינים יגעים‪ .‬היהודים מפוזרים‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬כלפי איש מריבות ותככים‪ ,‬ושכן טרדן ומציק‪ ,‬או כלפי‬ ‫אין חינוך יהודי‪ ,‬אין שחיטה כשרה‪ ,‬יש ניסיונות קשים בשמי־‬ ‫סתם אדם שיש אחריו קופה של שרצים‪ ,‬ובפרט אם דעתו חלוקה‬ ‫רת השבת‪ ,‬השם ירחם‪ .‬החפץ חיים לא התפעל‪ ,‬וענה‪ :‬צרתכם‬ ‫ושונה ממני בתכלית‪ ,‬וכ"ש כלפי חוטא מזולזל במצוות ומקורר‬ ‫צרת רבים בדורנו‪ .‬בקיהלות רבות‪ ,‬מאוסטרליה ודרום אפריקה‬ ‫מיר"ש‪ ,‬וק"ו כלפי עמך‪ ,‬חילונים‪ ,‬עבריינים‪ ,‬וזוללי תאוות עוה"ז‪,‬‬ ‫ועד לדרום אמריקה וצפונה‪ ,‬זה המצב‪ .‬חיברתי עבורם את ספרי‬ ‫שרבים מהם עדיין בגדר קרובים לנו‪ ,‬ואחינו בשרינו הם ממש‪,‬‬ ‫"נדחי ישראל"‪ .‬קח עמך כמה ספרים‪ ,‬תפיץ אותם בסין‪ .‬הם מו־‬ ‫וכיון שכולם כגוף אחד זה כולל על כרחינו גם חלקים מקולקלים‬ ‫רים איך להחזיק מעמד בתנאים הקשים‪ -.‬ומה עוד נשמע בסין?‬ ‫אלו‪ ,‬לכן שומה עלינו לרצות בטובתם‪ ,‬ולהתפלל על שובם בת־‬ ‫חזר החפץ חיים על שאלתו‪ .‬תמה היהודי‪ .‬על מצב היהודים כבר‬ ‫שובה שלימה אליו יתברך ג‪ .‬והנה ע"י מחשבה כזאת יוכל אדם‬ ‫סיפר‪ ,‬על מה יספר עוד‪ .‬הפטיר‪ ,‬מזה כמה שבועות יצאתי משם‪...‬‬ ‫להתגבר על הגאווה אשר היא שורש להרבה עבירות בין אדם‬ ‫‪ -‬ולפני שהפלגת‪ ,‬על מה דיברו שם? על מה דיווחו העיתונים?‬ ‫למקום ובין אדם לחבירו )יעויין שערי קדושה‪ ,‬ח"ב שער ד'(‪ .‬כי‬ ‫שאל החפץ חיים‪ .‬ענה‪ :‬הסינים בנו סכר ענק שלצורך בנייתו‬ ‫כל גאווה נובעת מהרגשת יחידנות ושלימות באיזה תחום‪ ,‬אבל‬ ‫פונה עמק שלם מהתיישבות חקלאית‪ .‬אך הסכר נבנה ברשלנות‬ ‫אם כולם גוף אחד‪ ,‬א"כ כל בעיה שאני רואה אצל הזולת בעצם‬ ‫ומסת המים הכבירה ערערה אותו‪ .‬הוא קרס‪ ,‬ומאה אלף סינים‬ ‫היא בעיה פרטית שלי‪ ,‬כי כולנו גוף אחד‪ ,‬וא"כ מה אני עדיף עליו‬ ‫טבעו למות‪ .‬החפץ חיים הזדעזע‪ :‬אוי ואבוי‪ ,‬מדת הדין מתוחה‬ ‫בזה שזה לא מתראה אצלי‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬נשמתי שקשורה ואחוזה‬ ‫עד לסין הגיעה‪ -.‬הרב‪ ,‬תמה היהודי‪ ,‬האם אפשר לשאול שאלה?‬ ‫בכל נשמות ישראל‪ ,‬נפגמת מהחסרון שמתגלה אצל חברי‪ .‬ואי'‬ ‫בוודאי! כשסיפרתי על מצבם העגום של היהודים‪ ,‬הגיב הרב בה־‬ ‫בספה"ק שאם אדם רואה פגם אצל השני‪ ,‬הוא משום שמשמים‬ ‫שלמה‪ .‬וכשסיפרתי על טביעתם של איכרים סינים‪ ,‬מזדעזע הוא‬ ‫רוצים שהוא עצמו יתעורר ויתחזק בנקודה זו‪ ,‬וע"י שהוא יתקן‬ ‫כל כך?! ברכות יחולו על ראשך! אמר לי‪ ,‬בורשה היית? בודאי‪.‬‬ ‫בדקות‪ ,‬אצל החבר יתוקן עצם החטא‪ .‬ולכל הפחות יתפלל עליו‬ ‫לראדין מגיעים דרך ורשה‪ .‬כמה יהודים גרים שם‪ ,‬ומה חלקם‬ ‫שהקב"ה יעוררו בתשובה‪ ,‬וישוב מדרכו הרעה‪ .‬וכמש"כ החזו"א‬ ‫באוכלוסיה? תמה היהודי אך ענה‪ :‬מספרים שכשלוש מאות אלף‬ ‫שמדרכי החסד והעזרה לזולת הוא התפילה עליו שהקב"ה ישלח‬ ‫לו מזור ותעלה לבעייתו‪ .‬וזהו שמצינו שכל גדולי ישראל מזוככים‬ ‫‪19‬‬ ‫על מידותיו או שהיה מחזיר מנה אחת אפיים לכל מי שפגע בו'?"‬ ‫יהודים מתוך כמיליון תושבים‪ .‬כן‪ ,‬אשר החפץ חיים‪ .‬כך אומרים‪.‬‬ ‫פתחו את "התיק שלו" וראו בווידאו שפעם אחת מישהו דרך לו‬ ‫אמר נא‪ ,‬אילו היית רואה אדם עומד בכיכר העיר ונואם באידיש‪,‬‬ ‫על הרגל ורב הונא אמר לו "תודה רבה"‪ .‬בפעם אחרת שמישהו‬ ‫אל מי היית מבין כי הוא פונה? מה השאלה‪ ,‬ליהודים העוברים‬ ‫העליב אותו‪ ,‬רב הונא אמר לו‪" :‬תזכה למצוות"‪ .‬גם בפעם נוספת‬ ‫ושבים‪ .‬אבל בעצמך אמרת שאינם אלא מיעוט‪ .‬חייך‪ :‬אכן‪ ,‬הגויים‬ ‫שמישהו פגע בו‪ ,‬רב הונא אמר לו‪" :‬כפרת עוונות"‪ .‬וכך ממשיכים‬ ‫הם הרב‪ ,‬אבל אינם מבינים אידיש‪ .‬אם דבר באידיש‪ ,‬ליהודים‬ ‫ורואים לאורך כל ימיו ושנותיו של רב הונא שכל אימת שמישהו‬ ‫דבר‪ .‬כדבריך! הנהן החפץ חיים‪ .‬הלא תבין‪ ,‬שיטפון הגורף מאה‬ ‫הרגיז אותו או בייש אותו – הוא שותק‪ ,‬מוותר‪ ,‬מעביר על מידו־‬ ‫אלף יצורי אנוש‪" ,‬מי במים"‪ ,‬השם ירחם‪ ,‬שפת שמים הוא‪ .‬איתות‬ ‫תיו‪ .‬אמר הקב"ה‪" :‬היות והוא וויתר לאחרים‪ ,‬גם כאן בבית דין‬ ‫ממרום‪ .‬אך מי מבין אותו‪ ,‬מי יתבונן בו ומי יזדעזע ממנו?! הסי־‬ ‫של מעלה‪ ,‬נוותר לו‪ .‬תחזירו לו את הנשמה"‪ ...‬שנאמר )מיכה ז‪,‬‬ ‫נים‪ ,‬הם אינם מבינים שפה זו! אם כן‪ ,‬אל מי פנו‪ ,‬למי אותתו? לנו!‬ ‫יח(‪ " :‬נושא עוון ועובר על פשע"! למי נושא עוון למי שעובר על‬ ‫אבל אנו‪ ,‬בראדין אנו‪ ,‬ומהיכן נדע על האותות‪ ,‬איך נשמע את‬ ‫פשע ‪ ,‬רב הונא נתן לנו מתנה‪ ,‬מתנה גדולה! לולי המתנה הזאת‬ ‫הנאום השמימי‪ .‬הביאוך הנה על מנת שתספר לי עליו! זה המבט‬ ‫‪ -‬איך היינו יכולים לגשת ליום הדין? מי יכול לעמוד בדין עם‬ ‫הנכון‪ ,‬המפכח‪ .‬מבט של החפץ חיים זצ"ל‪ .‬זה מה שהיה קורה‬ ‫כל העבירות שיש לו באמתחתו? אלא שלמזלנו רב הונא לימד‬ ‫אילו מילא יונה את שליחותו‪ .‬אף לא אחד היה שומע לו‪ ,‬אבל‬ ‫אותנו שיש מסלול "עוקף עבירות"‪ ...‬למסלול הזה קוראים‪" :‬כל‬ ‫הקדוש ברוך הוא אכן ביקש שבני נינוה ישובו בתשובה‪ .‬ולכך‪,‬‬ ‫המעביר על מידותיו"‪ .‬אם אני מוותר ‪ -‬הקב"ה מוותר לי! כדאי‬ ‫לכאורה‪ ,‬אין סיכוי‪ ,‬לכן ברח יונה‪ .‬ירד בספינה‪ ,‬והתרגשה סערה‪.‬‬ ‫לנצל את המסלול הזה שקיבלנו מרב הונא במתנה‪ .‬הבה נקבל‬ ‫המלחים קראו איש לאלהיו‪ ,‬ולשוא‪ .‬יונה התגלה בירכתי הספינה‬ ‫על עצמינו לפחות פעם אחת ביום לוותר! גם אם מישהו פגע בנו‬ ‫וסיפר את סיפורו‪ ,‬וחרדו חרדה גדולה‪ .‬הורידוהו לים‪ ,‬ושקט מיד‪.‬‬ ‫‪-‬להעביר על המידות‪ ,‬לא לכעוס עליו‪ ,‬לא לענות לו‪ ,‬לוותר! ואז‬ ‫העלוהו‪ ,‬והסערה התחדשה‪ .‬הורידוהו שוב‪ ,‬ובלעו הדג‪" .‬וייראו‬ ‫נזכה ‪ -‬מידה כנגד מידה ‪ -‬ל"מעבירים לו על כל פשעיו"‪,‬‬ ‫האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח‪ ...‬וידרו נדרים" )יונה‬ ‫]משכן שילה[‬ ‫א‪-‬טז(‪ .‬התפלל יונה ממעי הדגה‪ ,‬והקיאתו ליבשה‪ .‬שב ונצטוה‪,‬‬ ‫והלך‪ .‬קרא קריאתו‪" ,‬ויאמינו אנשי נינוה באלקים"‪ .‬כתב הרד"ק‪:‬‬ ‫כי אנשי האניה היו בעיר והעידו עליו כי הטילוהו אל הים וכל‬ ‫אינו מתפייס בג' פעמים‬ ‫ענינו כאשר היה‪ ,‬לפיכך האמינו בנבואתו ושבו בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫נאמר במסכת יומא פ"ז ע"ב דף כל המבקש מחילה מחבירו‬ ‫הרי לנו‪ ,‬שכאשר האדם מנסה להתחכם על רצון הקדוש ברוך‬ ‫אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים ‪ ,‬וכן נפסק בשו"ע ח"א )‬ ‫הוא‪" ,‬יושב בשמים ישחק‪ ,‬ה' ילעג‪ ,"...‬ואדרבה‪ ,‬על ידו יסובב את‬ ‫סימן תר"ו ס"א( ואם אינו מתפייס בג' פעמים אינו זקוק "‪.‬לו יש‬ ‫עצתו ביתר שאת ועז‪ .‬דווקא בגלל מה שארע ליונה מחמת ברי־‬ ‫להסתפק מה הכוונה ‪,‬בזה האם הכוונה של אינו זקוק לו הוא שנ־‬ ‫חתו‪ ,‬גרם לאנשי נינוה להאמין לו ולשוב בתשובה‪ .‬זהו שאמרנו‪,‬‬ ‫תכפר לו החטא למרות שחבירו לא נתפייס ‪.‬שמעתי ממו"ח מרן‬ ‫אין יכולת לאדם לברוח מה'‪ ,‬ואדרבא ‪ -‬אם ינסה לברוח יתכן‬ ‫הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שהכוונה היא שלא יענש על כך שלא‬ ‫שיתקרב יותר אל רצון ה' בבריחתו‪.‬‬ ‫)והגדת(‬ ‫פייסו אלא נחשב מעתה לאנוס‪ ,‬אבל החטא נשאר במקומו‪ .‬ומה‬ ‫שכתב המשנ"ב )שם ( ס"ק ה' ואם רצה לפייסו יותר רשאי אם‬ ‫אין שם בזיון התורה‪ ,‬הכוונה שאין בזה משום מכשיל את חבירו‪,‬‬ ‫אבל החטא לא נתכפר )קו ונקי ח"א סי' קעה(‪.‬‬ ‫]פניני אי"ש[‬ ‫הסגולה העצומה לזכות לגמר חתימה טובה‬ ‫הגמרא במסכת ראש השנה )י"ז‪ (:‬מספרת על רב הונא שהיה‬ ‫חולה ורב פפא בא לבקר אותו‪ .‬כשראה את מצבו אמר לבניו‪:‬‬ ‫יסוד ושורש התשובה – ומי שיכול לזבוח יצרו על‬ ‫"אבא שלכם נפטר! אם אתם רוצים לעזור לו ‪ -‬תגידו 'יושב בסתר‬ ‫ידי התורה הוא העיקר‬ ‫עליון'‪ ,‬תדליקו נרות‪ ,‬תזמינו את האוטו של החברא קדישא‪ ,‬תל־‬ ‫הריני מאשר קבלת מכתבו ‪ ...‬יסוד ושורש התשובה אינה‬ ‫בישו לו תכריכים מפשתן‪ ,‬מהרו לבית העלמין כדי שתספיקו‬ ‫תלויה בצומות וסיגופים‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם פרק שני מהלכות‬ ‫לקבור אותו לפני השקיעה"‪ .‬בניו של רב הונא מיהרו לעשות‬ ‫תשובה " ומה היא התשובה ‪ ,‬הוא שיעזוב החוטא חטאו‪ ,‬ויסירו‬ ‫כדברי רב פפא‪ ,‬כשלפתע התעורר ה"מת" לתחיה ושאל‪" :‬אנחנו‬ ‫ממחשבתו‪ ,‬ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד ‪ ,‬ויתנחם על שעבר ‪.‬‬ ‫ממהרים לקבור אותך לפני "מה אתם עושים לי?"‪" .‬אבא!" ‪ -‬השיבו‬ ‫" ובנודע ביהודה אורח חיים סי' ל"ה איתא " באמת אין התענית‬ ‫הילדים ‪ -‬השקיעה"‪ ...‬ורב הונא‪ ,‬שהבריא‪ ,‬קם ממיטת חוליו והלך‬ ‫רק דבר טפל לתשובה ‪ ,‬ועיקר התשובה היא עזיבת החטא ‪ ,‬וידוי‬ ‫לבית המדרש‪ .‬רב פפא התבייש מאוד לראותו‪ :‬חבר חולה‪ .‬אתה‬ ‫דברים בלב נשבר ‪ ,‬חרטה בלב שלם‪ ,‬התקרבות לאהוב את הבו־‬ ‫בא לבקר אותו‪ ,‬ובמקום להציע לילדיו להתקשר למד"א ולהזמין‬ ‫רא ‪ ,‬והיינו תשובה שישוב אל ה' וירחמהו ‪ ,...‬אבל שאר דברים‬ ‫רופא‪ ,‬אתה מציע להם להלביש את אביהם בתכריכים ולהזמין‬ ‫תעניות וסיגופים אינם עיקריים ‪ ,...‬אבל מי שיכול לזבוח יצרו‬ ‫'חברא קדישא' שיקברוהו באדמה? כך מתנהגים עם חבר חולה?‬ ‫על ידי התורה שכבר העידו חז"ל שאם אבן הוא נמוח ‪ ...‬התמדת‬ ‫רב הונא‪ ,‬שראה את מצוקתו של רב פפא ואת הבושה שכיסתה‬ ‫התורה הוא העיקר ‪ ".‬ואמנם חיוב לימוד התורה לא נאמר רק‬ ‫את פניו‪ ,‬פנה אליו ואמר לו‪" :‬אין לך ממה להתבייש‪ .‬אתה צדקת!‬ ‫לבעלי תשובה ‪ ,‬אלא כל יהודי ובכל מצב שהוא נמצא חייב לק־‬ ‫באמת כבר הייתי מת! אבל כשעליתי למעלה‪ ,‬הקב"ה התערב‬ ‫בוע בכל יום זמן לתורה ‪ ,‬וכמו שכתב הרמב ם" בהלכות תלמוד‬ ‫בדיון ושאל‪' :‬האם מיום שהגיע רב הונא לגיל חינוך היה מעביר‬ ‫‪20‬‬ ‫לו‪ :‬כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל‬ ‫תורה " כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר‬ ‫להם"‪ .‬השל"ה הקדוש מביא את שאלת הגאונים על דברי הג־‬ ‫בין שלם בגופו בין בעל יסורין אפילו עני המתפרנס מן הצדקה‬ ‫מרא‪ ,‬שהרי לכאורה אומרים אנו פעמים רבות י"ג מדות‪ ,‬האם‬ ‫ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום‬ ‫תמיד אנחנו נושעים? משיבים הגאונים‪ :‬הגמרא אינה אומרת‬ ‫ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה "‪ .‬והנה כשאדם זוכה לה־‬ ‫'יאמרו לפני כסדר הזה'‪ ,‬אלא "יעשו לפני כסדר הזה"‪ .‬אם כלל‬ ‫גיע לתכלית התשובה וכל הזדונות לכל מדרגותיהם וקל וחומר‬ ‫ישראל ינהגו באותן מדות של רחמים שנוהג השי"ת‪ ,‬אזי ייווש־‬ ‫השגגות לכל מיניהן מתהפכות לזכיות גמורות ‪ ,‬הרי לא רק שאין‬ ‫עו‪ .‬חז"ל אומרים שהקב"ה "נתעטף כשליח ציבור"‪ ,‬היינו שהוא‬ ‫מקום לעצבות ולמרירות ‪ ,‬אלא להיפך היא צריכה להשפיע על‬ ‫כביכול התעטף בטלית‪ .‬וכי מה צורך היה להשי"ת להתעטף בט־‬ ‫הנפש שמחת אמת ונועם זיו קודש וחדות ה ' היא מעוזו ‪ .‬ומעתה‬ ‫לית? וכי הוא בא ללמד את משה רבינו כיצד מתעטפים בטלית?‬ ‫למקרה שלפנינו ‪...‬‬ ‫יודעים אנו כי כאשר ציוה השי"ת על עשיית המנורה‪ ,‬התקשה‬ ‫יוסף שלו' אלישיב‬ ‫בה משה רבינו עד שהיה צורך להראות לו כיצד לעשותה‪ .‬אבל‬ ‫)מכתבי הגרי"ש אלישיב זצ"ל(‬ ‫מי אינו יודע כיצד מתעטפים בטלית? אלא ברור כי אין הכוונה‬ ‫לטלית ממש‪ ,‬אלא יש כאן רמז למידותיו של הקב"ה‪ ,‬להנהג־‬ ‫מאותה סיבה שאדם יודע לאכול הוא צריך לדעת‬ ‫תו כפי שהיא נראית לעיני בני אדם‪ .‬השי"ת הראה למשה רבי־‬ ‫לעשות תשובה!‬ ‫נו‪ ,‬כי אם ילכו במדות הרחמים בהן הוא מנהיג את העולם‪ ,‬יזכו‬ ‫שההנהגה עמהם תהיה אף היא הנהגה של רחמים ‪ .‬הגמרא‬ ‫בשבוע שלפני יוה"כ נכנסו רבני ישיבת 'גאון יעקב' למעונו‬ ‫)ראש השנה יז ע"א( מספרת‪ :‬רב הונא בריה דרב יהושע חלה‪,‬‬ ‫של רבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצקו"ל‪ ,‬ושאלוהו בשם בחורי‬ ‫והגיע רב פפא לבקרו‪ .‬ראה רב פפא שרב הונא נוטה למות‪ ,‬והורה‬ ‫הישיבה 'כיצד עושים תשובה'? השיב להם מרן 'מודה ועוזב ירו־‬ ‫להכין לו התכריכים‪ .‬לבסוף הבריא רב הונא‪ ,‬ורב פפא התבייש‬ ‫חם'‪ .‬ואולם המשגיח הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א‪,‬‬ ‫להיראות לפניו‪ .‬לבסוף הגיע אליו רב פפא‪ .‬אמר לו רב הונא‪:‬‬ ‫אמר לרבינו זצקו"ל דמסר כזה היו מבינים בדורות הקודמים‪,‬‬ ‫באמת לא טעית‪ ,‬אכן הגיע זמני למות‪ ,‬אבל השי"ת אמר לבית‬ ‫אך בדור שלנו צריך להסביר את הדברים‪ .‬נענה מרן ואמר "האם‬ ‫דין של מעלה שלא ידקדקו אחרי מעשי‪ ,‬כיון שגם אני לא מע־‬ ‫לאכול הם יודעים"?‪ ,‬ומדוע א"כ צריך להסביר להם כיצד לע־‬ ‫מיד על מידותי ממשיכה שם הגמרא ואומרת‪" :‬שנאמר‪' :‬נושא‬ ‫שות תשובה? וניסו רבני הישיבה לומר 'לאכול זה תאווה'‪ ,‬ולכן‬ ‫עוון ועובר על פשע'‪ ,‬למי נושא עוון? לעובר על פשע‪' .‬לשארית‬ ‫הכל יודעים זאת‪ .‬אך למרות זאת‪ ,‬לא קיבל רבינו את דבריהם‬ ‫נחלתו'‪ ,‬אמר רבי אחא בר חנינא‪ :‬אליה וקוץ בה‪ ,‬לשארית נחלתו‬ ‫וחזר ואמר להם‪ ,‬כמו שאדם יודע לאכול‪ ,‬כך הוא צריך לדעת‬ ‫ולא לכל נחלתו‪ ,‬למי שמשים עצמו כשיריים"‪ .‬הקב"ה אינו סולח‬ ‫כיצד לעשות תשובה! וכשיצאו הרבנים מצאו שדברי מרן זצקו"ל‬ ‫לכולם‪ ,‬רק למי שמשים עצמו כשיריים‪ .‬ראיתם פעם בסעודה‬ ‫מפורשים במדרש ]ילקוט שמעוני‪ ,‬סו"פ נצבים[ על אליהו הנביא‬ ‫את ה'שיריים'? אני לא מדבר על 'שיריים' של אדם צדיק‪ ,‬אלא‬ ‫'פעם אחת הייתי מהלך ומצאני אדם אחד‪ ,‬היה מתלוצץ ומלעיג‬ ‫שיריים של אנשים רגילים‪ ,‬שמותירים מהאוכל בסוף הסעודה‪,‬‬ ‫בדברי‪ ,‬אמרתי לו מה תשיב ליוצרך ביום הדין‪ ,‬אמר לי בינה ודעה‬ ‫ומשליכים אותם לפח‪ .‬כך נראה אדם שמשים עצמו כשיריים‪ .‬זו‬ ‫לא נתנה לי שאקרא ואשנה‪ ,‬אמרתי לו בני מה מלאכתך‪ ,‬א"ל‬ ‫לא מליצה‪ ,‬אלא מציאות‪ .‬לדידו‪ ,‬שיזרקו אותו לזבל‪...‬לאדם כזה‬ ‫צייד‪ ,‬ואני אמרתי לו מי למדך שתטול פשתן ותארגנו מצודות‬ ‫‪ -‬הקב"ה נושא עוון‪ .‬אכן "כל המעביר על מידותיו‪ ,‬מעבירין לו על‬ ‫ותשליכה לים ותעלה הדגים מן הים‪ ,‬אמר לי בינה נתנו לי מן‬ ‫פשעיו"‪ .‬זה ממש פלאי פלאים‪ .‬אוצר שאפשר לזכות בו‪ .‬בחז"ל‬ ‫השמים‪ ,‬אמרתי לו מה ליטול פשתן ולארוג מצודות‪ ,‬להשליכהו‬ ‫אין גוזמאות ואין מליצות‪ .‬זו המציאות‪ .‬אדם שאנשים פוגעים בו‪,‬‬ ‫לים‪ ,‬להעלות בה דגים מן הים נתנו לך דעה ובינה מן השמים‪,‬‬ ‫מציקים לו‪ ,‬והוא אינו מדקדק לנהוג באותה מידה למצעריו‪ .‬הוא‬ ‫לדברי תורה שכתוב בהם 'כי קרוב אליך הדבר מאוד' לא נתנו‬ ‫מניח מידותיו והולך לו‪ .‬יורקים לו בפנים והוא אומר שזה גשם‪...‬‬ ‫לך בינה ודעה מן השמים? וביאור הדברים הוא שאמר אליהו‬ ‫לאדם כזה‪ ,‬מעבירים על כל פשעיו‪ .‬סיפרו לי על האדמו"ר מגור‬ ‫הנביא לאותו יהודי דהכל תלוי כמה הדברים נוגעים לך 'בחיים'‪,‬‬ ‫בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל‪ ,‬שהגיע אליו יהודי פשוט ביותר והרבי‬ ‫כמו שלגבי פרנסתך המוכרחת לקיומך יש לך שכל ובינה אפילו‬ ‫נהג בו בכבוד מופלג‪ .‬הלה לא היה איזה 'צדיק נסתר'‪ ,‬אלא נראה‬ ‫בדברים קשים ומסובכים‪ ,‬כ"ש לגבי התורה שכתוב בה 'כי קרוב‬ ‫כרחוק מצדקות בכלל‪ .‬ילדיו של הרבי תמהו לפשר הנהגתו‪ ,‬וכל‬ ‫אליך הדבר מאוד'‪ ,‬אם תרגיש שבלעדיה אין לך חיים ובה תלוי‬ ‫הזמן ביקשו לדעת על מה ולמה זוכה אותו יהודי לכבוד גדול‬ ‫קיומך‪ ,‬יהיה לך את הדעה והבינה ללומדה ולהגות בה‪ .‬וזה מה‬ ‫כל כך‪ .‬עד שנתגלה הסוד‪ .‬התברר כי אותו יהודי היה מנוול גדול‪,‬‬ ‫שאמר רבינו מרן זצקו"ל לגבי מצות התשובה‪ ,‬דכמו שלאכול‬ ‫הוא רצה למסור את הרבי לשלטונות‪ .‬הוא הכין מכתב לשלוח‬ ‫אנו יודעים כי בזה תלוי חיינו‪ ,‬כך גם תשובה‪ ,‬אם נזכור שתשובה‬ ‫לשלטונות‪ ,‬אבל כדי להסתיר את מעשיו‪ ,‬הוא כתב גם מכתב‬ ‫היא בגדר 'פיקוח נפש' בשבילינו שהרי 'ספרי חיים וספרי מתים‬ ‫לרבי‪ .‬היה נס משמים‪ ,‬שהתחלפו לו שני המכתבים‪ ,‬וכך מכתב‬ ‫פתוחים לפניך'‪ ,‬ממילא נדע כיצד לעשות תשובה!‬ ‫]שיעורי ליל שישי[‬ ‫המסירה במקום להגיע לשלטונות‪ ,‬הגיע אל הרבי‪ ...‬כאשר ראה‬ ‫הרבי כי הלה רוצה למסור אותו‪ ,‬הוא ביקש להעביר על מדותיו‪,‬‬ ‫ובמקום להשליך אותו מכל המדרגות‪ ,‬כפי שהיה ראוי לנהוג עם‬ ‫פרקליט ליום הדין‬ ‫אדם מושחת כמותו‪ ,‬החל לנהוג בו בכבוד מלכים‪ .‬אבל לא צריך‬ ‫חז"ל )ראש השנה יז ע"ב( לימדונו‪ ,‬כי בעת אמירת י"ג מידות‬ ‫להרחיק לכת עד כדי כך‪ .‬לכל אחד מאיתנו יש עסקים עם שכ־‬ ‫– "אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו‪ .‬מלמד שנתעטף הק־‬ ‫נים‪ ,‬עם קרובים‪ .‬כאן השכן עושה רעש או מלכלך את המדרגות‪.‬‬ ‫דוש ברוך הוא כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה‪ ,‬אמר‬ ‫‪21‬‬ ‫אותו מיום שאנשים מעדיפים להירדם בו ולקום במוצאי הצום‬ ‫זה ממש מוציא מהכלים‪ .‬אבל מי שמעביר על מידותיו‪ ,‬מראה‬ ‫לבניית הסוכה‪ ,‬ליום שמחכים לו בכליון עינים‪ .‬יום קדוש זה‬ ‫לאותו שכן סבר פנים יפות‪ .‬מקבל את פניו ב'שלום עליכם' לבבי‪.‬‬ ‫שונה במהותו מכל שאר התעניות‪ .‬הם‪ ,‬תכליתם ומטרתם לעינוי‬ ‫מתעניין בשלומו ובשלום ילדיו במאור פנים‪ .‬צריך להיות מלאך‬ ‫גרידא‪ ,‬שהאדם יחוש מעונה‪ ,‬ויזכור החורבן וכדומה‪ ,‬ואילו יום‬ ‫בשביל זה‪ ,‬אבל מרוויחים רווח שאין דומה לו‪ :‬מעבירים לו על‬ ‫הכפורים הרבה מעבר לכך‪ .‬העינוי בו אינו משמש כמטרה‪ ,‬אלא‬ ‫כל פשעיו! לזה התכוונו חז"ל באומרם‪" :‬יעשו לפני כסדר הזה"‪.‬‬ ‫אמצעי כדי לכפר על החטאים של השנה כולה‪ .‬כדי י להסביר‬ ‫לא די לומר י"ג מידות של רחמים‪ ,‬אלא יש לנהוג במדות אלו‪ ,‬ואז‬ ‫זאת‪ ,‬אמשיל משל‪ :‬גנב גדול נתפס וגזר עליו המלך גזר דין מות‪.‬‬ ‫זוכים למתנת חנם מהשי"ת‪.‬‬ ‫כשהוא כבול בנחושתיים‪ ,‬העלוהו לגרדום והתליין החל לכרוך‬ ‫]יחי ראובן[‬ ‫החבל סביב צווארו‪ .‬והנה רגע לפני ששמט התליין את הקרש‬ ‫שתחת רגליו נשמעו קריאות עצרו! עצרו!‪ .‬למקום נכנס בשעטה‬ ‫סנגוריה שהיא קטגוריה‬ ‫רץ רוכב על סוס עם אגרת דחופה מאת המלך‪ .‬התליין הרים‬ ‫ר' איצל'ה פטברבורגר זצקו"ל שואל שאלה‪:‬‬ ‫את הכיסוי השחור מעל ראשו‪ ,‬קרא את דבר האגרת‪ ,‬ופנה אל‬ ‫ביוה"כ אין רשות לשטן לקטרג‪ .‬אולם במדרש מובא יותר מכך‪,‬‬ ‫הנדון הרועד‪" :‬הרצונך לצאת לחפשי?"‪ .‬הגנב הנהן נמרצות כלא‬ ‫שביום כיפור בא השטן לפני הקב"ה ואומר לו‪ :‬עם קדוש יש לך‪,‬‬ ‫מאמין‪ .‬הוא לא ידע אם מתכוון הוא ברצינות‪ ,‬או שחפץ הוא‬ ‫ממש מלאכים‪ -‬אין בהם לא קנאה לא שנאה‪ ,‬לא לשון הרע‪.‬‬ ‫להתל בו ברגעיו האחרונים‪" .‬המלך מסכים לחון אותך‪ ,‬בתנאי‬ ‫מתפללים‪ ,‬צמים‪ ,‬עושים תשובה‪ ,‬ממש כמלאכי השרת ! שואל ר'‬ ‫שתצום יום אחד ותבקש סליחה"‪ ,‬הורה התליין בפקודת המלך‪.‬‬ ‫איצלה – אין לשטן רשות לקטרג בסדר‪ ,‬שישתוק‪ ,‬מי ביקש ממנו‬ ‫הגנב כמובן נאות בשמחה רבה להסדר הקל‪ ,‬והרצועה הותרה‬ ‫לומר סנגוריה? יש הבדל רב בין לא לומר קטגוריה לבין ללמד‬ ‫מעל צווארו‪ ,‬כשהוא שב לביתו בגילה ובריקוד‪ .‬יום הצום שצם‬ ‫סנגוריה‪ .‬שינשוך את השפתים וישתוק‪ ,‬מי ביקש ממנו לומר‬ ‫הגנב כדי לכפר על חטאו‪ ,‬היה עבורו יום שמחה ועונג‪ ,‬שהרי ביום‬ ‫דברי שבח על עם ישראל? מה לשטן ולסנגוריה?! אומר רבי‬ ‫זה העניק לו המלך אפשרות לכפר על עונש מות בצום של יום‬ ‫איצלה‪ :‬זו קטגוריה לא סנגוריה‪ .‬כיון שהשטן אינו יכול לקטרג‪,‬‬ ‫אחד! צער הצום‪ ,‬התגמד לעומת המוות המרקד מול עיניו‪ .‬כל‬ ‫מה הוא עושה? מתחיל לומר‪" :‬איזו תשובה! איזו תפילה! ממש‬ ‫רגע באותו יום צום‪ ,‬היה לו למשיב נפש‪ ,‬ביודעו שבכך הוא מציל‬ ‫מלאכים‪ ,‬ממש מוראדיג"‪ .‬מה קורה אחרי שבוע‪ ,‬אחרי חודש?‬ ‫ופודה ממות נפשו‪ .‬כן‪ ,‬גם אנו לפעמים חוטאים בעוונות שהעונש‬ ‫אדם נכנס להתפלל‪ ,‬אומרים לו‪" :‬מדוע אתה נראה ככה‪ ,‬חולם‬ ‫עליהם הוא מיתה או חולי‪ ,‬והקב"ה מעניק לנו הזדמנות פז‬ ‫בתפלה? מדוע התפלה נראית כך?"‪ ,‬אומר הסנגור‪" :‬מה אתה‬ ‫ומתנת חנם‪ .‬כל תיאור יחוויר מול עצמת ´ יום הכפורים ´נפלאה‪,‬‬ ‫רוצה ממנו‪ ,‬הוא איננו יכול‪ ,‬יש לו יצר הרע "‪ .‬אומר הקטגור‪,‬‬ ‫ששמה המתנה המדהימה הזו‪ .‬אם היינו מכירים בגיהנם הגלום‬ ‫השטן‪" :‬הוא לא יכול? אני בעצמי ראיתי ביום כיפור עד כמה‬ ‫בכל חטא‪ ,‬היינו מעריכים מעט את שוויה האדיר של תשורה‬ ‫הוא יכול"‪ .‬נמצא‪ ,‬שכדי שיוכל במשך השנה ללמד קטגוריה על‬ ‫זו‪ .‬ואמרו חז"ל שאפילו אם היה יום כיפור פעם בשבעים שנה‪,‬‬ ‫ישראל – ביום כיפור הוא מלמד עליהם סנגוריה‪...‬‬ ‫היינו צריכים לרקוד משמחה‪ .‬אומר לנו הקב"ה צומו לפני יום‬ ‫אני לא הולך לדאוג לשטן‪ ,‬אבל‪ ,‬כל אדם לעצמו צריך לידע‬ ‫אחד בשנה ועשו תשובה‪ ,‬ואני אמחק ואעביר חטאתכם‪ ,‬שלא‬ ‫כי באמת הוא יכול‪ :‬אתה יכול להתפלל‪ ,‬ראית בעצמך‪ ,‬נעילה‬ ‫תסבלו לאחר מיתה מעינוי הגיהנם הקשה‪ .‬אם כן‪ ,‬צום זה עבורנו‬ ‫התפללת טוב? אם כן מדוע מנחה היום אינך מתפלל כראוי?‬ ‫הוא עונג או עינוי? עונג! ואדם שהנאה היא לו לצום בשבת‪ ,‬כגון‬ ‫הלא הבחנת בעצמך שהנך מסוגל !‬ ‫שהאכילה מזיקה לו‪ ,‬הלכה היא שלא יאכל‪ ,‬כמבואר בשלחן‬ ‫)יחי ‪ -‬ראובן(‬ ‫ערוך )סימן רפ"ח( כאשר נבוא ליום כיפור בהכרה ובתחושה כי‬ ‫יום זה הינו הזדמנות עבורנו הצום יעבור בקלות‪,‬‬ ‫)המלקט(‬ ‫יום כיפור ‪-‬שמחה עצומה‬ ‫מסופר על מגיד אחד שהיה דורש במרה שחורה‪ ,‬ופעם הגיע‬ ‫יום הכיפורים הוא "נורא ואיום" אך הוא גם יום‬ ‫לקהילתו של רבי מאיר מפרמישלאן זצ"ל‪ ,‬וביקש לדרוש בשבת‪.‬‬ ‫שמח בעוצמה בלתי רגילה!‬ ‫דחהו רבי מאיר ואמר לו "תבוא ביום ראשון"‪ .‬תמה המגיד‬ ‫"ומדוע למגיד פלוני כן נתת לדרוש בשבת?!‪.‬ענה לו ר' מאיר‬ ‫בגמ' תענית )ל‪,‬ב( אמר רבן שמעון בן גמליאל‪ :‬לא היו ימים‬ ‫בשנינות " שבת היא מכנסת אורחים גדולה‪ .‬שהרי מגיע יום טוב‬ ‫טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים‪ .‬בשלמא יום הכפורים‬ ‫והשבת נותנת לו את תפלותיה‪ ,‬מגיע יום כפור והיא נותנת לו‬ ‫‪ -‬משום דאית ביה סליחה ומחילה‪ ,‬יום שניתנו בו לוחות‬ ‫גם את הסעודות‪ :‬ואילו כשמגיע תשעה באב‪ ,‬היא אומרת לו‬ ‫האחרונות ‪-‬בגמ' מבואר שלא היו לנו יו"ט יותר מיוה"כ! מדוע?‬ ‫תבוא ביום ראשון‪ ...".‬ויש להבין מדוע באמת‪ ,‬מה נשתנה צום‬ ‫מבארת הגמ' שיש ביוה"כ שתי סיבות רציניות לשמחה‪ .‬א(‬ ‫כפור מתשעה באב ושאר תעניות שאינן דוחות את השבת?‬ ‫זה שזוכים לסליחה ומחילה גורם שמחה טבעית לאדם‪ .‬משל‬ ‫לפני שנענה על שאלה זו‪ ,‬עלינו להבין‪ :‬מה מהותו של יום‬ ‫לאדם מטונף בגופו ומלבושיו בכל מיני לכלוך מיאוס וטינוף‪,‬‬ ‫הכפורים? למביט מהצד‪ ,‬הדבר מאוד מבלבל‪ .‬מצד אחד היום‬ ‫ועמוס משאות טינוף לעייפה‪ .‬והנה יום אחד עבר רחיצה רצינית‬ ‫מבהיל‪ ,‬מצד שני‪ ,‬בחז"ל מבואר כי "לא היו ימים טובים לישראל‬ ‫לגופו‪ ,‬וכיבוס לכל מלבושיו והמשא המטונף נעלם‪ ,‬כמה רעננות‬ ‫כט"ו באב ויום הכפורים"‪ .‬אולם‪ ,‬אפשר להניח יסוד שישנה‬ ‫ושמחה הוא ירגיש! כך ביוה"כ כשזוכים לרחיצה וכיבוס מכל‬ ‫בתכלית את הסתכלותנו על יום הקדוש יום הכפורים‪ ,‬ויהפוך‬ ‫כתמי החטאים השמחה פורצת בצורה טבעית! ב( יום שניתנו בו‬ ‫‪22‬‬ ‫התשובה‪.‬‬ ‫לוחות שניות! כל לימוד התורה ‪ -‬עומקי התורה בנגלה ונסתר‪,‬‬ ‫)המלקט(‬ ‫ועשיית המצוות שיש לנו אלפי שנה הוא מקבלת התורה של‬ ‫בעלי תשובה שזכינו ביוה"כ בקבלת הלוחות השניות‪ .‬מי חשב‬ ‫"מי יחיה ומי ימות"‬ ‫שיוה"כ הוא כמו יום שמחת תורה! כמה שמחה יש ביום שמחת‬ ‫תורה! שמעתי שדרשן אחד הביא מעשה בזמן הב"ח שהיו‬ ‫שאל רבינו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א‪:‬‬ ‫עושים ריקודים בליל יוה"כ ונדחק לבאר מה לריקודים ביוה"כ?!‬ ‫בפיוט ונתנה תוקף כשאומרים את המילים מי יחיה ומי ימות‬ ‫ולדברינו נפלא כשם שבשמחת תורה רוקדים‪ ,‬אף ביוה"כ כן! ג‪.‬‬ ‫יש רגש גדול בקהל ואנשים רבים בוכים בכל מילה בקטע זה‬ ‫וכתוב במדרש )תנחומא בראשית סי' כח) ימים יוצרו ולו אחד‬ ‫ולכאורה תמוה מילא במי ימות בוכים שהרי אף אחד לא רוצה‬ ‫בהם‪ ,‬מימים שברא הקב"ה בחר לו אחד מהם‪ ,‬ואיזה הוא זה יום‬ ‫למות אבל במי יחיה מה יש לבכות הרי כל אחד רוצה לחיות‪.‬‬ ‫הכפורים‪ ,‬שנאמר הלא זה צום אבחרהו‪ .‬ומבואר שיוה"כ הוא יום‬ ‫וכששאלו שאלה זאת את רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר‬ ‫היחיד שהקב"ה בחר לחלקו‪ .‬כמה קדושה ושמחה טמונה בזה! ד‪.‬‬ ‫שיש לבכות גם במילים מי יחיה "שהרי יש הרבה שחיים כמו‬ ‫ולמנהג אשכנז אומרים את הפיוט האדרת והאמונה רק ביוה"כ‪,‬‬ ‫מתים וצריך הרבה גם לדעת איך צריך לחיות "ונהנה מרן ראש‬ ‫משום שזה זמר של מלאכים ואנו אז דומים למלאכים! ה‪ .‬והבן‬ ‫הישיבה מביאור זה‪.‬‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫איש חי מבאר שחמשת העינויים ביוה"כ הם משום שאין לנו‬ ‫צורך בהם משום שאנו כמלאכים! ]כמה מרגיע שיום אחד בשנה‬ ‫לא צריך לרוץ לארוחת בקר או צהרים‪ ,‬ולשאר צרכי העולם‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם‬ ‫‪ -‬יום אחד כמלאך![‪ .‬ו‪ .‬ה"פחד יצחק"]לגאון ר' יצחק הוטנר[‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני‬ ‫מבאר שחמשת העינויים אינם לענוי‪ ,‬אלא שביתה מכל דבר‬ ‫ה' תטהרו )ויקרא טז‪ ,‬ל(‬ ‫חומרי שלא שייך לנו‪ ,‬ולכן זה מובא ברמב"ם בהלכות שביתת‬ ‫יל"ע מהו שתי הדברים‪ ,‬לכפר עליכם ולטהר אתכם‪ ,‬דכיון דמ־‬ ‫העשור! ז‪ .‬בחו"ל הכהנים עולים לדוכן לברך רק ביו"ט משום‬ ‫כפר עליכם מה נתוסף בזה שמטהר אתכם‪ .‬ונראה לבאר ע"פ‬ ‫שזה זמן שמחה‪ ,‬וא"כ מדוע עולים ביוה"כ? והביאור הוא משום‬ ‫מש"כ הבית הלוי בדרשות )דרוש טו( והנה מי שחטא והמשיך‬ ‫שיש שמחת מחילת עוונות‪] ,‬מ"ב סי' קכח ס"ק קסו[‪ .‬ח‪ .‬יהי רצון‬ ‫עצמו וטבעו להחטא יותר ממה שהיה לו בטבעו בעת הולדו הרי‬ ‫שנזכה לקבל את שלימות קדושת יוה"כ‪ ,‬ונירא ונאהב את אבינו‬ ‫הוא דומה לכלי כשר שנטרף על ידי שבישל בו מלאכים אסורים‬ ‫מלכינו‪.‬‬ ‫ונבלעו בו בפנימיות הכלי טעם האיסור דאף לאחר שידיחו ויהיה‬ ‫)מחזה אברהם(‬ ‫כלי נקי עדיין הוא כלי טרפה שנבלע בו איסור וצריך להגעילו‬ ‫מן הבלוע‪ ,‬כך גם לאחר הכפרה על החטא עדיין נשאר התשוקה‬ ‫והנטייה לחטא‪ ,‬ובהמשך הדברים כתב דאמנם שבשאר השנה‬ ‫ונסלח לכל עדת בנ"י‬ ‫צריך להתחזק בתורה שנמשלה לאש כדי להעביר את זה אמנם‬ ‫בכניסת היום הקדוש אומרים 'ונסלח לכל עדת בני ישראל‬ ‫ביוה"כ יש בו ביום מעלה גדולה דמיד שנתחרט האדם ומקבל‬ ‫ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה'‪ .‬ויש להבין‪ ,‬וכי מבקשים‬ ‫עליו לשוב ממעשיו הרעים והתודה עליהם הקדוש ברוך הוא‬ ‫רק על השגגות? הרי מבקשים סליחה על כל מה שעווינו פשענו‬ ‫בחסדו מעביר ממנו התשוקה והנטי' שהגביר בעצמו להרע ומ־‬ ‫וחטאנו‪ ,‬שזה כולל גם מרד ומזיד‪ .‬כן צריך להבין את הפסוק‬ ‫עבירו ממנו עי"ש‪.‬‬ ‫'שובה ישראל כי כשלת בעוונך'‪ ,‬האם 'בעוונך' זה 'כשלת'? הרי‬ ‫ולפיז‪ ,‬יל"פ דמש"כ יכפר עליכם הינו כפרת עונות אבל אכתי‬ ‫'בעוונך' זה מזיד‪ .‬אלא הפירוש הוא‪ ,‬שהכוח של יום כיפור צריך‬ ‫יש את התשוקה והנטייה שהגביר בעצמו להרע‪ ,‬וע"ז כתוב לטהר‬ ‫להרים את האדם לדרגה כה גבוהה עד כדי כך שיסתכל על כל‬ ‫אתכם‪ ,‬שביוה"כ יש מעלה מיוחדת דמיד שמתחרט הקב"ה בח־‬ ‫החטאים שלו כמו שגגה‪ ,‬כמו שכאשר אדם מסתכל על כל מה‬ ‫סדו מעביר ממנו התשוקה והנטייה שהגביר בעצמו להרע‪ ,‬וע"ז‬ ‫שעשה בעודו ילד קטן הוא מרגיש זה לא הייתי אני‪ ,‬הייתי אז ילד‬ ‫כתוב לטהר אתכם‪ ,‬שביוה"כ יש מעלה מיוחדת דמיד שמתחרט‬ ‫קטן )אף שגם על מה שאדם עשה בקטנותו זקוק הוא לעשות‬ ‫הקב"ה בחסדו מעביר ממנו התשוקה והנטייה שהגביר בעצמו‬ ‫תשובה וצריך לשלם על כך(‪ ,‬כן ביום כיפור צריך להיות במצב‬ ‫להרע ומעבירו ממנו ]וע"ע בסמוך עמ' קסו מש"נ עוד בזה[‪.‬‬ ‫שכל החיים הם 'כשלת בעונך'‪ ,‬הם שגגה אחת גדולה שהאדם‬ ‫)מאורות רבינו מאיר הלוי(‬ ‫אינו יודע איך הגיע למצב הזה‪ .‬עומק הרעיון של יום כיפור הוא‬ ‫ה'לפני ה'‪ ,‬זה כל מעוזו של היום‪ .‬הגמרא אומרת שביום כיפור‬ ‫אין לשטן רשות להשטין‪ ,‬רק שס"ד ימים יש לו רשות‪ ,‬ימים‬ ‫"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם לפני ה'‬ ‫יוצרו ולא אחד בהם‪ .‬הרעיון בזה שאין שטן ביום כיפור הוא‪,‬‬ ‫תטהרו‪".‬‬ ‫שזה כמו בעולם האצילות‪ ,‬בעולם העשיה הרע מרובה על הטוב‪,‬‬ ‫יום הכיפורים סגולתו בטהרתו‪ ,‬והמטהר הוא בורא עולם‬ ‫הכל מעורב‪ ,‬בעולם היצירה כבר פחות‪ ,‬ובעולם הבריאה יש יותר‬ ‫בכבודו ובעצמו‪ .‬מדוע צריכים אנו כביכול להטריח את בורא‬ ‫חלקי טוב‪ ,‬אולם בעולם האצילות אין כלל רע‪ ,‬ביום כיפור אין‬ ‫עולם לטהרנו‪ ,‬ומדוע שלא נעשה זאת אנו בעצמנו? כדי להבין‬ ‫בכלל שטן‪ ,‬נמצאים בעולם יותר גדול‪ .‬וזה עומק ענין כניסת‬ ‫זאת עלינו להתבונן היטב במהות היום והבנתו לעומק‪ .‬הנה‬ ‫הכהן גדול לבית קדשי הקדשים‪ ,‬כי בית קדשי הקדשים נקרא‬ ‫הרמב"ם בביאורו על מהות היום כותב כך‪" :‬יום הכיפורים זמן‬ ‫הגן עדן שלמעלה‪ ,‬כסא הכבוד‪ ,‬לפני ה'‪ ,‬והתפקיד של יום כיפור‬ ‫תשובה לכל‪ ,‬ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל‪.‬‬ ‫הוא להגיע ללפני ה'‪ ,‬וכדי שנוכל להגיע ללפני ה' ניתן לנו כוח‬ ‫‪23‬‬ ‫ילד שהתרחק ממנו? ביום הכיפורים יורדת רוח ממרום רוח של‬ ‫לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים"‬ ‫טהרה לכיום כיפורים יום שכולו חסד ‪ -‬היום הקדוש בשנה‪ .‬יום‬ ‫)הלכות תשובה ב‪ ,‬ז(‪ .‬לכאורה לפי דברי הרמב"ם‪ ,‬מה התחדש‬ ‫שבו הקב"ה עושה הכל שנשוב אליו‪ ,‬נושיט יד ונשוב לעצמנו‬ ‫ביום הכיפורים? הלא כל יום מצווה היהודי לשוב‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫למי שאנו באמת‪" .‬אמר רבי שמעון בן גמליאל היו ימים טובים‬ ‫בנביא‪" :‬שובה ישראל עד ה אלוקיך) "הושע י"ד ב ‪(.‬התשובה‬ ‫להם לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים" )תענית ל"א( יום כיפור‪,‬‬ ‫לכך‪ ,‬מבאר אחד המפרשים ‪:‬אכן‪ ,‬כל השנה נדרש החוטא לשוב‬ ‫יום שכולו תקווה‪ ,‬כולו חסד‪ ,‬היום השמח ביותר בשנה‪ .‬ביום הזה‬ ‫מעצמו אל בוראו לתקן את מעשיו ולשוב מדרכו הרעה )וזה‬ ‫נמחלים כל עוונותינו‪ ,‬הכל נמחק לחלוטין‪ .‬דף חדש נפתח לנו‪ .‬נו‪,‬‬ ‫כשלעצמו חידוש גדול הוא‪ ,‬כלומר‪ ,‬עצם זה שיש אפשרות לתקן‬ ‫יש יום יותר שמח מזה?‬ ‫ולמחוק לחלוטין את הקלקול והנזק שהאדם עשה ע"י תשובה‬ ‫)דברים טובים(‬ ‫כראוי(‪ ,‬ובפרט בעשרת ימי התשובה המסוגלים באופן מיוחד‬ ‫לתיקון המעשים‪ .‬אך יש אשר התנהגו באדישות מוחלטת בימים‬ ‫ותשובה ותפילה וצדקה‬ ‫אלו כבכל השנה‪ .‬יהודים אלו הם כה רחוקים ומלאים בחטאים‪,‬‬ ‫עד שהם אפילו לא מנסים להתחיל בתשובה ונשארים כמו שהם‬ ‫‪.‬בראש השנה וביום הכיפורים אנו אומרים‪ ," :‬ותשובה‪,‬ותפילה‪.‬‬ ‫ישנים ונרדמים בחטאם‪ .‬הנה מגיע היום הקדוש בשנה‪" :‬יום‬ ‫וצדקה‪ ,‬מעבירין את רוע הגזירה"‪ .‬ואכן הצדקה והחסד הם מן‬ ‫הכיפורים" כביכול בא הקב"ה בכבודו ובעצמו ודופק בדלתו של‬ ‫הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה‪ ,‬מלבד הקרן הקיימת‬ ‫האדם החוטא כמו שנאמר‪" :‬קול דודי דופק‪ ,‬פתחי לי אחותי‬ ‫לו לעולם הבא‪ .‬זכאי הוא בזכותם לשנה טובה ומבורכת! אבל‬ ‫רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל‪ ,‬קווצותיי רסיסי לילה"‬ ‫השאלה הנשאלת היא‪ :‬תפילה ותשובה‪ ,‬ניחא‪ .‬אפשר לקיימן‬ ‫)שיר השירים ה‪,‬ב(‪ .‬כל מה שצריך החוטא לעשות בשעה זו הוא‬ ‫מיד‪ ,‬בו במקום‪ ,‬גם ביום הכיפורים‪ ,‬ולהעביר את רוע הגזירה‪.‬‬ ‫לפתוח את הדלת‪ .‬כאשר בא יהודי ביום הכיפורים לבית הכנסת‪,‬‬ ‫אבל הרי הכסף הוא מוקצה‪ ,‬צדקה ‪-‬היא תאלץ להמתין עד‬ ‫כבר ממתין לו ריבונו של עולם‪ .‬כמו ‪ ,‬תיטהרו) "ויקרא ט"ז‬ ‫לצאת היום הקדוש‪ .‬ומה יהיה בינתיים? אולם יש לדעת כי זו‬ ‫´שנאמר‪" :‬כי ביום הזה יכפר עליכם‪ ...‬לפני ה ‪ ,‬ואו אז את העבודה‬ ‫טעות מרה וגורלית! טעות לחשוב‪ ,‬שהצדקה נעשית בפרוטות‬ ‫כביכול עושה ´ ל ‪(.‬היהודי נמצא לפני ה ‪ ,‬ובזכותה ´ קבלת פני‬ ‫ושקלים בלבד! לא ולא! חיוך לשני‪ ,‬הוא צדקה‪ .‬התעניינות כנה‬ ‫השכינה ´ הקב"ה ‪.‬מצוות יום הכיפורים היא זוכה היהודי החוטא‬ ‫בשלומו‪ ,‬ויתור פעוט )כגון על מקום ישיבה‪ ,‬על מחזור תפילה‪ ,‬על‬ ‫למחילה סליחה וכפרה ‪.‬לכן מצפים ממנו שיתוודה ויעשה‬ ‫פתיחת הארון‪ ,‬על עליה לתורה!!( הוא צדקה וחסד בל יתוארו!‬ ‫תשובה ‪.‬לכך מתכוונן הרמב"ם באומרו על יום הכיפורים‪" :‬זמן‬ ‫וטעות לחשוב שצדקה וחסד הם רק לעניים ואביונים‪ .‬גם לעשיר‬ ‫תשובה לכל"‪ .‬רעיון זה מובא בדברי ר"ע‪" :‬אמר רבי עקיבא‪:‬‬ ‫ולנכבד‪ ,‬גם לשכן ולשותף‪ ,‬גם לאחים ולאחיות‪ ,‬בין בני הזוג‪ ,‬בין‬ ‫אשריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתם מטהרין‪ ,‬מי מטהר אתכם ‪-‬‬ ‫אבות לבנים‪ . .‬והעברנו את רוע הגזירה –מילה טובה‪ ,‬חיוך קורן‪,‬‬ ‫אביכם שבשמים‪) ( ,‬יחזקאל לו‪,‬כה ´ וזרקתי עליכם מים טהורים‬ ‫עידוד ומחמאה‪.‬‬ ‫)המלקט(‬ ‫וטהרתם ´שנאמר‪ :‬מה מקווה מטהר את הטמאים‪ ,‬אף ´ ואומר‬ ‫‪:‬מקווה ישראל ה הקב"ה מטהר את ישראל"‪) .‬יומא פה ע"ב(‪ .‬דבר‬ ‫זה אינו מובן לכאורה‪ .‬הלא נדרש מן האדם החוטא לעשות את‬ ‫אמנם יום הכיפורים הוא "נורא ואיום" ]כמש"כ‬ ‫שלבי התשובה הבסיסיים‪ ,‬כמו הכרה בחטא‪ ,‬חרטה‪ ,‬וידוי וקבלה‬ ‫בתפילת "ונתנה תוקף"‪ [...‬אך הוא גם יום שמח‬ ‫לעתיד‪ .‬רק לאחר מכן יתכפר לו‪ .‬מהי א"כ ההבנה בדברי ר"ע‪:‬‬ ‫בעוצמה בלתי רגילה!‬ ‫"מי מטהר אתכם ‪ -‬אביכם שבשמים"? התשובה היא כנ"ל‪ .‬ודאי‬ ‫א‪.‬בשו"ע )הלכות יוה"כ סי' תרי"ט("‪ ,‬נוהגים ללון בבהכ"נ ולומר‬ ‫יהודי היודע את תפקידו וייעודו כאן בעולם בשעה שנפל בחטא‬ ‫שירות ותשבחות כל הלילה‪ .‬ולכאורה דבר הלכה זו צ"ע וכי לא‬ ‫הוא שב‪ ,‬כמו אדם בוגר שהתלכלך מחפש הוא מיד אפשרות‬ ‫היה מן הראוי שיהיה ניעור כל ליל יוה"כ יאמר וידויים כל הלילה‪,‬‬ ‫לניקוי‪ .‬הוא מטהר את עצמו ומגיע ליום הקדוש בניקוי מוחלט‬ ‫אך היאך שירות ותשבחות קשורים ליוה"כ?! וזה הראה לי שחסר‬ ‫ובליבון וצחות של אישיותו‪ .‬אך בשונה מכך‪ ,‬ילד אשר התלכלך‬ ‫לי ידע בסיסי מהו יום זה! נשתדל עתה להשלים את החסר‪.‬‬ ‫תוך כדי משחק לא יחוש אי נוחות בלכלוך ובזוהמה‪ .‬הוא ימשיך‬ ‫ב‪ .‬בגמ' תענית )ל‪,‬ב( אמר רבן שמעון בן גמליאל ‪:‬לא היו ימים‬ ‫את סדר יומו כרגיל‪ ,‬עד למפגש עם אמו‪ ...‬אז היא לא ´? תראה‬ ‫טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים ‪.‬בשלמא יום הכפורים ‪-‬‬ ‫איך אתה נראה‪ ,‬מה קרה לך ´האמא תגער בו‪ :‬תסתפק בגערה‪,‬‬ ‫משום דאית ביה סליחה ומחילה‪ ,‬יום שניתנו בו לוחות האחרונות‬ ‫אלא היא בעצמה תנקהו ותחליף את בגדיו ‪.‬כך החוטא המרוחק‬ ‫‪-‬בגמ' מבואר שלא היו לנו יו"ט יותר מיוה"כ! מדוע? מבארת‬ ‫והעצל אשר כבר לא מאמין בתשובה‪ ,‬כבר לא רואה כמה מזוהם‬ ‫הגמ' שיש ביוה"כ שתי סיבות רציניות לשמחה‪ .‬א( זה שזוכים‬ ‫הוא ‪.‬אם הוא לא עושה את העבודה בא כביכול ריבונו של עולם‬ ‫לסליחה ומחילה גורם שמחה טבעית לאדם‪ .‬משל לאדם מטונף‬ ‫בכבודו ובעצמו ביום הכיפורים ומנקה את " את צואת בנות‬ ‫בגופו ומלבושיו בכל מיני לכלוך מיאוס וטינוף‪ ,‬ועמוס משאות‬ ‫ציון ´הזוהמה של החוטא‪ .‬כמו שנאמר‪" :‬רחץ ה ד‪ (.‬יוצא‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫טינוף לעייפה‪ .‬והנה יום אחד עבר רחיצה רצינית לגופו‪ ,‬וכיבוס‬ ‫שהביאור בפסוק‪" :‬כי ביום הזה יכפר ´ )ישעיה ד עליכם לטהר‬ ‫לכל מלבושיו והמשא המטונף נעלם‪ ,‬כמה רעננות ושמחה הוא‬ ‫אתכם"‪ ,‬שלא זו בלבד שהקב"ה סולח מוחל ומכפר‪ ,‬דבר המסור‬ ‫ירגיש! כך ביוה"כ כשזוכים לרחיצה וכיבוס מכל כתמי החטאים‬ ‫לו לבדו‪ ,‬אלא אף מטהר ומנקה בעצמו "מכל תטהרו ‪".‬כלומר‪,‬‬ ‫השמחה פורצת בצורה טבעית! ב( יום שניתנו בו לוחות שניות!‬ ‫אף כשאתם באים לפניו ´חטאותיכם לפני ה בזוהמת החטא‪ ,‬הוא‬ ‫כל לימוד התורה ‪ -‬עומקי התורה בנגלה ונסתר‪ ,‬ועשיית המצוות‬ ‫מטהרכם‪ ,‬מפני שביום הכיפורים הבורא הוא ‪.‬וכי מה לא יעשה‬ ‫שיש לנו אלפי שנה הוא מקבלת התורה של בעלי תשובה שזכינו‬ ‫אבא ´אביכם´ אביכם שבשמים‪ ,‬כשהדגש על כדי להחזיר אליו‬ ‫‪24‬‬ ‫פועלת בלבו מאומה‪ ,‬זהו סימן שבתוכו פנימה הוא כבר מנתק‬ ‫ביוה"כ בקבלת הלוחות השניות‪ .‬מי חשב שיוה"כ הוא כמו‬ ‫לגמרי‪ ,‬ועליו נאמר " לא זכו ‪ -‬נכתבים למיתה‬ ‫יום שמחת תורה! כמה שמחה יש ביום שמחת תורה! שמעתי‬ ‫)המלקט(‬ ‫שדרשן אחד הביא מעשה בזמן הב"ח שהיו עושים ריקודים בליל‬ ‫יוה"כ ונדחק לבאר מה לריקודים ביוה"כ?! ולדברינו נפלא כשם‬ ‫סליחה ועוד משהו‬ ‫שבשמחת תורה רוקדים‪ ,‬אף ביוה"כ כן!‬ ‫ג‪ .‬וכתוב במדרש )תנחומא בראשית סי' כח) ימים יוצרו ולו‬ ‫החסידים התבוננו במתרחש בפיות פעורים‪ .‬בבית מדרשו של‬ ‫אחד בהם‪ ,‬מימים שברא הקב"ה בחר לו אחד מהם‪ ,‬ואיזה הוא זה‬ ‫האדמו“ר רבי שלום רוקח מבעלזא זצ“ל‪ ,‬ישב לו הרשל‪ ,‬חייט‬ ‫יום הכפורים‪ ,‬שנאמר הלא זה צום אבחרהו‪ .‬ומבואר שיוה"כ הוא‬ ‫העיירה‪ .‬למולו ניצבו שתי כוסות משקה אלכוהולי משובח והוא‬ ‫יום היחיד שהקב"ה בחר לחלקו‪ .‬כמה קדושה ושמחה טמונה‬ ‫שותה אותן בזו אחר זו‪ ,‬תוך שהוא מאחל ”לחיים“ למישהו עלום‬ ‫בזה! ד‪ .‬ולמנהג אשכנז אומרים את הפיוט האדרת והאמונה רק‬ ‫ועיניו בורקות משמחה‪.‬‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬משום שזה זמר של מלאכים ואנו אז דומים למלאכים!‬ ‫מכיון שבגמרא מובא שאסור לשתות שתי כוסות בזו אחר זו‬ ‫ה‪ .‬והבן איש חי מבאר שחמשת העינויים ביוה"כ הם משום‬ ‫וזה נראה כגרגרנות‪ ,‬היו החסידים סבורים שעל מעשה כזה יכעס‬ ‫שאין לנו צורך בהם משום שאנו כמלאכים! ]כמה מרגיע שיום‬ ‫הרבי מאוד‪ ,‬אך להפתעתם‪ ,‬פני הרבי הפיקו אותות שביעות‬ ‫אחד בשנה לא צריך לרוץ לארוחת בקר או צהרים‪ ,‬ולשאר צרכי‬ ‫רצון והנאה מרובה ממעשהו של החייט‪ .‬כאן כבר היו בטוחים‬ ‫העולם ‪ -‬יום אחד כמלאך![‪ .‬ו‪ .‬ה"פחד יצחק" ]לגאון ר' יצחק‬ ‫כל הנוכחים שמדובר בצדיק נסתר שהשכיל להסתיר את עצמו‬ ‫הוטנר[ מבאר שחמשת העינויים אינם לענוי‪ ,‬אלא שביתה מכל‬ ‫מעיני הכל וסודות עליונים יש במעשיו‪.‬‬ ‫דבר חומרי שלא שייך לנו‪ ,‬ולכן זה מובא ברמב"ם בהלכות‬ ‫כשיצא הרשל מבית המדרש דלקו החסידים בעקבותיו‪ ,‬ותוך‬ ‫שביתת העשור! ז‪ .‬בחו"ל הכהנים עולים לדוכן לברך רק ביו"ט‬ ‫שהם מסדירים את נשימתם פנו אליו‪” :‬יאמר לנו רבינו‪ ,‬מה“‪...‬‬ ‫משום שזה זמן שמחה‪ ,‬וא"כ מדוע עולים ביוה"כ? והביאור הוא‬ ‫הרשל קטע אותם נחרצות‪” :‬רבינו?! אני??? בוודאי טועים אתם!“‪.‬‬ ‫משום שיש שמחת מחילת עוונות‪] ,‬מ"ב סי' קכח ס"ק קסו[‪ .‬ח‪.‬‬ ‫אבל החסידים התעקשו‪” :‬בעינינו ראינו כמה נהנה האדמו“ר‬ ‫יהי רצון שנזכה לקבל את שלימות קדושת יוה"כ‪ ,‬ונירא ונאהב‬ ‫מהמעשה המוזר שעשית לנגד עיניו במקום שיגער בך על חוסר‬ ‫את אבינו מלכינו‪.‬‬ ‫הדרך‪-‬ארץ‪ ,‬בטוחים אנו שצדיק נסתר אתה“‪.‬‬ ‫)הגר"א קופרמן שליט"א(‬ ‫הרשל הניף ידו בביטול ונענה‪” :‬אספר לכם מה ראיתם‪ ,‬למרות‬ ‫שבוש אני ממעשיי“‪ .‬וכך סיפר בתמימותו‪” :‬לפני מספר חודשים‬ ‫שמתי לב שמאזן ההכנסות שלי יורד ולעומתו מאזן ההוצאות‬ ‫עשרת ימי תשובה ‪ -‬וסגולתם של ימים אלו‬ ‫מזנק בחדות מעלה‪ .‬פניתי אפוא לבורא עולם והודעתי לו חד‬ ‫הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל נהג לבאר את סגולתם של ימים‬ ‫משמעית שאם אינו מקיים את המוטל עליו כראוי‪ ,‬דהיינו ‪-‬‬ ‫אלו‪ ,‬על פי ביאור חדש במעשה סדום ועמורה‪ .‬נאמר בתורה‬ ‫לפרנס אותי ואת ילדיי‪ ,‬הריני רואה עצמי פטור מחובותיי כלפיו‪.‬‬ ‫בפרשת וירא )יח‪.‬כא( שהקב"ה אמר על אנשי סדום‪" :‬ארדה‬ ‫”הפסקתי להתפלל מנחה וערבית‪ ,‬שיעור הדף היומי ירד‬ ‫נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה"‪ .‬ויש‬ ‫מהפרק‪ ,‬ולעיתים אף התרתי לעצמי לשנוא אחרים ולקנא‪ ...‬מהר‬ ‫לעיין היכן למעשה נתקיימה ירידה זו‪ ,‬שהרי מיד לאחר מכן‬ ‫מאוד נוכחתי לדעת שלא טוב עשיתי כשהחלטתי להיות ’ברוגז‘‬ ‫באו המלאכים לסדום! ושאלה נוספת‪ ,‬רש"י שם מביא שבאותו‬ ‫עם בורא עולם‪ ,‬פרנסתי הוסיפה להתדרדר ומוצא מכובד אין‬ ‫היום מנו תושבי סדום את לוט לשופט עליהם‪ ,‬ואם כך מסתבר‬ ‫באופק‪ .‬החלטתי להשלים עם בורא עולם ‪ -‬אני אחזור לקיים‬ ‫שהוא היה ידוע כאדם השומר ומקפיד על כל הלכות סדום‪ ,‬קלה‬ ‫מצוות ופרנסתי תחזור לתקנה‪.‬‬ ‫כבחמורה‪ ...‬אם‪ ,‬כן איך יתכן שכאשר באו המלאכים לעיר חרף‬ ‫”וכך היה‪ .‬אבא שבשמים התרצה להתפייס עמי וחזר לקיים‬ ‫את נפשו בעבורם‪ ,‬והזמינם לביתו למרות שהדבר נגד את חקי‬ ‫את חלקו בעסקה‪ .‬על סולחה כזו צריכים לשתות ”לחיים“‪ ,‬ומכיון‬ ‫המדינה‬ ‫שבורא עולם לא נטל מידי את כוס המשקה לשתות עמי‪ ,‬שתיתי‬ ‫ותרץ רבי יעקב קמינצקי‪ ,‬שעצם ביאת המלאכים‪ ,‬היא היתה‬ ‫אני אף עבורו“‪...‬‬ ‫ה"בדיקה" שעשה הקב"ה לאנשי סדום‪ .‬כאשר באו לעיר שפלה‬ ‫***‬ ‫כסדום מלאכי עליון‪ ,‬קדושים וטהורים‪ ,‬הביאו עמם רוח של‬ ‫כולנו רוצים להיחתם לשנה טובה ביום הכיפורים ושאבינו‬ ‫קדושה וטהרה‪ .‬על לוט השפיע הדבר מידית‪ ,‬והוא מיד השתוקק‬ ‫הרחמן יסלח על חטאינו‪ .‬האם הסליחה לכשעצמה מספיקה?‬ ‫לקיים מצות הכנסת אורחים‪ ,‬למרות הסיכון הגדול שבדבר‪ .‬אך‬ ‫הבה נדפדף מעט בפרקי העבר של חומש בראשית ונלמד קטע‬ ‫אנשי סדום היו כה מושחתים‪ ,‬שאפילו ההארה המייחדת ששלח‬ ‫קטן מתוכו‪:‬‬ ‫להם הקב"ה לא השפיעה עליהם‪ ,‬והם נותרו אדישים וקשי עורף!‬ ‫אברהם אבינו נאלץ בשל הרעב לרדת לארץ גרר‪ ,‬הוא מבקש‬ ‫על כן נחתם גזר דינם למיתה‪ ,‬כי הקב"ה ראה שאין עוד סיכוי‬ ‫משרה שתאמר שהיא אחותו על מנת שלא יהרגו אותו ויקחו‬ ‫שיחזרו בתשובה ‪.‬‬ ‫אותה לאשה‪ .‬אבימלך‪ ,‬מלך פלישתים‪ ,‬אכן לוקח את שרה‬ ‫אותה הבדיקה בדיוק‪ ,‬באר רבי יעקב‪ ,‬חוזרת ומתרחשת מדי‬ ‫לארמונו‪ ,‬אך מכה חמורה פוקדת את כל יושבי הארמון ‪ -‬שרים‬ ‫שנה בשנה בעשרת ימי תשובה‪ .‬הקב"ה מתקרב אל ברואיו‬ ‫כעבדים‪ :‬איש מהם אינו יכול להיפנות לנקביו‪ ...‬רופאי הארמון‬ ‫"דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"‪ .‬מי שהשפעה אדירה זו‬ ‫נלאו למצוא תרופה למחלה הפתאומית ובלילה חולם אבימלך‬ ‫של קדושה משפיעה עליו לטובה‪ ,‬והוא מנסה להתחיל לתקן את‬ ‫חלום‪:‬‬ ‫דרכיו‪ ,‬אות הוא שעדין נותרה בו לחלוחית של טוב‪ ,‬והוא זוכה‬ ‫אלוקים מתגלה אליו ואומר לו ששרה היא אשת איש‪ .‬לא זו‬ ‫ונכתב לחיים‪ .‬אך אם‪ ,‬חלילה‪ ,‬האדם נותר אדיש‪ ,‬וקרבת ה' איננה‬ ‫‪25‬‬ ‫יא( באומרו‪ ,‬כי הגמרא מתכוונת למזלו של האדם‪ ,‬ושבעים‬ ‫בלבד‪ ,‬היא אשתו של אדם צדיק ובעטיו באה עליהם הצרה הזו‪.‬‬ ‫השנים מסמלים את ימי חלדו של האדם עלי אדמות כמאמר דוד‬ ‫אלוקים מצווה אותו‪” :‬השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל‬ ‫המלך )תהלים צ‪ ,‬י( "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" מזלו של‬ ‫בעדך וחיה“! ולמה הוצרך הקב“ה לומר לאבימלך שאברהם הוא‬ ‫האדם‪ ,‬שנגזר עליו בעולם העליון‪ ,‬האם יהיה עני או עשיר‪ ,‬חכם‬ ‫’נביא‘? רש“י משיב‪” :‬ויודע שלא נגעת בה‪ ,‬לפיכך יתפלל בעדך“‪.‬‬ ‫או שוטה‪ ,‬מסוגל להיקרע ולהשתנות בבת אחת‪ .‬הכיצד? בכוח‬ ‫אבימלך אכן קם בבוקר ומבקש את סליחתו של אברהם‬ ‫עניית "אמן יהא שמיה רבא מבורך"‪.‬‬ ‫ומתנצל שלא ידע ששרה היא אשתו‪ ,‬ורק מפני שאמרו לו‬ ‫וכך כותב מרן החפץ חיים באחד ממכתביו‪" :‬וביותר ניתן‬ ‫שאחותו היא ‪ -‬לקחה אליו‪ .‬אברהם כמובן סולח‪ ,‬אך כאן מוסיף‬ ‫לתמוה על אנשים שמחפשים סגולות וקמעות‪ ,‬סיגופים ותעניות‬ ‫אבימלך לתת לאברהם צאן ובקר עבדים ושפחות‪.‬‬ ‫לכפרת עוונותיהם וכדומה‪ ,‬ומוציאין עליהם כמה וכמה אלפים‪.‬‬ ‫מדוע? כותב רש“י‪” :‬כדי שיפייסו ויתפלל עליו“‪.‬‬ ‫כל אחד לפי עושרו והצטרכותו לענין‪ .‬יותר טוב שיחזיקו‬ ‫וכאן צריכים לעצור לרגע‪ .‬אם אבימלך ביקש סליחה ואברהם‬ ‫בקביעות במצות עניית 'אמן יהא שמיה רבא'‪ .‬הבאה לידם בקלות‬ ‫סלח‪ ,‬מה פרץ הנדיבות שתקף את אבימלך לחלק כסף וזהב? הרי‬ ‫ומסוגלת לכל הישועות‪ ,‬לפרט ולכלל‪ .‬ויזרזו אחרים למצוה זו‬ ‫ברור שאברהם יסלח לו גם בלי זה‪ ,‬כמו שכתב רש“י שהוא נביא‬ ‫ויתעקשו בה תמיד‪ .‬מה שאין כן אם מוציא מעותיו לטמיון על‬ ‫ויודע שאבימלך לא עשה מאומה לשרה‪.‬‬ ‫סגולות חיצוניות‪ ,‬שלא יועילו ולא יצליחו‪ .‬והוא מכלה כוחותיו‬ ‫מבאר רבי ירוחם ליבוביץ ממיר‪ :‬בין סליחה לפיוס יש הבדל‪.‬‬ ‫לריק‪ .‬והמשכיל יתן אל לבו"‬ ‫הסליחה באה כאשר אינני יודע אם פגעתי באדם‪ ,‬או כשמדובר‬ ‫)אהבת חסד חלק ב פרק ה(‬ ‫בפגיעה קלה מאוד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר ברור לי שפגעתי בו ‪ -‬עלי‬ ‫לפייסו! הפיוס הוא חובה כחלק מתהליך התשובה ואין די בכך‬ ‫שהאדם יאמר ’סלחתי‘‪.‬‬ ‫***‬ ‫"מוחלין לו על כל עוונותיו" ‪ -‬הכיצד?‬ ‫אלו שצמים ועושים תשובה ביום הכיפורים זוכים לכפרה‬ ‫ודאית‪ .‬אולם מדברי רבי ירוחם למדנו שחובה לפייס את אבינו‬ ‫הגה"צ רבי דן סגל אמר בשיחתו‪ :‬ודבר גדול טמון בעניית אמן‬ ‫שבשמים על הצער שגרמנו לו בעוונותינו‪ ,‬ואין די בכך שנכה על‬ ‫יהא שמיה רבא‪ ,‬דהרי אמרו חז"ל דכל העונה אמן יהא שמיה רבא‬ ‫חטא ונאמר‪” :‬חטאנו‪ ,‬עווינו‪ ,‬פשענו“‪ .‬מהחייט התמים שפייס את‬ ‫בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן ומוחלין לו כל עוונותיו‪ .‬ואפילו‬ ‫אביו‪ ,‬במושגיו שלו‪ ,‬נלמד שיש צורך בפיוס כזה שיגרום נחת רוח‬ ‫יש בו שמץ עבודה זרה מוחלין לו‪.‬‬ ‫בשמי מרומים‪.‬‬ ‫וקושיה גדולה יש בזה‪ ,‬דהיאך יש בכח עניה זו למחול לו על‬ ‫כל שנותר לנו הוא רק לחשוב‪ :‬איזה פיוס ישמח אבינו הרחמן‬ ‫כל עוונותיו‪ .‬והרי צריך לעשות תשובה כדי שימחלו לו על כל‬ ‫לקבל מכל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫עוונויום כיפורתיו‪ ,‬ותנאי אמרו בה‪ ,‬דאין התשובה מועילה אלא‬ ‫אם כן קדמה לה חרטה‪ ,‬עזיבת החטא וקבלה לעתיד‪ ,‬ואילו בעניית‬ ‫איש"ר מוחלין לו ללא תנאי‪ ,‬בלא חרטה ובלא קבלה לעתיד?!‬ ‫אלא שאמרו חז"ל בשעה שישראל מתכנסין בבתי כנסיות‬ ‫ובבתי מדרשות אומר הקב"ה ראו בני היאך הם מכבדין אותי‪,‬‬ ‫כיצד ניתן לקרוע גזר דין שנחתם ביום הכיפורים?‬ ‫הרי שבעניית איש"ר יש משום כבוד שמים‪ ,‬עד שהקב"ה בעצמו‬ ‫במכתב חיזוק שנכתב על ידי רבי אליהו לופיאן נאמר כך‪:‬‬ ‫אומר ראו בני היאך הם מכבדים אותי‪.‬‬ ‫‪ ...‬אמרו חז"ל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו פירוש בכל‬ ‫והנה אין לך חטא שאין בו מיעוט כבוד שמים וחילול השם‪,‬‬ ‫כוונתו‪ ,‬קורעים לו גזר דין לרעה שנגזר עליו בר"ה ויום הכיפורים‬ ‫במה שאדם עבר על רצון מלכו של עולם‪ ,‬ועל כן כשהאדם עומד‬ ‫עליו או על אחד מבני ביתו‪ .‬ובעת כזו שהדין מתוחה על כל‬ ‫ועונה איש"ר ומרבה כבוד שמים יש בכך תיקון כנגד משובתו‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬עננים שחורים תלויים ח"ו בעתיד‪ ,‬יפחד האדם אם לא‬ ‫וע"כ מוחלין לו‪.‬‬ ‫יעשה עצה קלה כזו‪...‬‬ ‫ולא עוד אלא‪ ,‬שהתשובה בסוד חרטה היא באה‪ .‬וכששב‬ ‫רבי דוסתאי אומר אל תקרי לא אמון אלא לא אמן‪ ,‬שלא רצו‬ ‫בלב שלם עוקר חטאו מלמפרע כאילו אין כאן חטא‪ .‬משא"כ‬ ‫לענות אמן‪ ,‬והבחינה שלא רצו לענות אמן דבר קל בלי נסיונות‬ ‫העונה איש"ר אין כאן עקירת החטא‪ ,‬אלא רפואה ותיקון‪ ,‬וכנגד‬ ‫בלי עמל היא בחינה גדולה אם הוא מאמין‪...‬‬ ‫מה שמיעט בכבוד השם‪ ,‬הרי הוא עומד ומוסיף בכבוד השם‬ ‫ובקדושת שמו‪ ,‬ועומד ומבקש יהא שמיה רבא מבורך לעולם‬ ‫"יהא שמיה רבא" ‪ -‬קורע גזר דין של שבעים שנה!‬ ‫ולעולמי עולמיא‪ ,‬וע"כ מוחלין לו עוונותיו‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת שבת )קיט‪ ,‬ב( "אמר רבי יהושע בן לוי‪ :‬כל‬ ‫משום דכבוד שמים הוא שורש הכל‪ ,‬הוא העיקר שעליו נברא‬ ‫העונה אמן יהא שמיה רבא מבורך בכל כוחו‪ ,‬קורעין לו גזר דינו"‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬כמאמר הכתוב 'כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו‬ ‫אולם לגירסת הרי"ף והרא"ש‪ ,‬כך היא לשון הגמרא‪" :‬כל העונה‬ ‫אף עשיתיו‪ .‬וכשנתקן השורש נתקנו כל הפרטים עמו‪ .‬ומכאן‬ ‫'אמן יהא שמיה רבא' בכל כוחו‪ ,‬קורעין לו גזר דינו של שבעים‬ ‫כמה גדול הוא עניית אמן יהא שמיה רבא‪ ,‬שהוא תיקון בשורשי‬ ‫שנה"‪.‬‬ ‫הבריאה‪ ,‬בכבוד שמים עמוד שעליו עומד העולם‪ ,‬ומשאחז‬ ‫מהו גזר דין של שבעים שנה‪ ,‬ומדוע זוכה האדם דווקא לקריעת‬ ‫בשורש הרי שבדרך ממילא עלו כל הפרטים עמו‪ ,‬וזוכה שנמחלין‬ ‫גזר דין של שבעים שנה?‬ ‫כל עוונותיו‪ .‬ולא עוד שפותחין לו שערי גן עדן‪.‬‬ ‫המהר"ל מבאר זאת בספרו "נתיבות עולם" )א‪ ,‬נתיב העבודה‬ ‫)להתעדן באהבתך(‬ ‫‪26‬‬ ‫לכן ההקדמה לסדר היום היא אמירת 'כל נדרי'‪ ,‬כדי להבין‬ ‫כל נדרי‬ ‫ולהכיר כמה גדול כח הדיבור של יהודי‪ ,‬כי אדם בכח הדיבור יכול‬ ‫אנו מתירים להתפלל עם העבריינים‬ ‫לאסור עליו דברים‪ ,‬והם נעשים עליו כחתיכה דאיסורא‪ .‬הוא גם‬ ‫מדוע בכל נדרי אנו מתירים להתפלל עם העבריינים‪ ,‬ואילו‬ ‫נעשה נזיר על פי דיבורו‪ ,‬וע"י החרטה נעקר הנדר מעיקרו‪ ,‬וודאי‬ ‫בפסח אנו לא מצרפים אותו‪ .‬אמר הרבי מקוצק‪ ,‬אם העבריין‬ ‫אילו לא התכון בחרטתו – הלא אין כאן שום התרת נדרים‪.‬‬ ‫רוצה לצום איתנו‪ ,‬להצטרף לתפילתותינו ולסבלותינו זו ראיה‬ ‫כן הוא הדין בכל סדר היום‪ ,‬עליו להחליט על סדרי תשובה‬ ‫שהוא באמת רוצה להיות חלק מאתנו‪ ,‬אבל אם לעינוי וסבל הוא‬ ‫ולהשתדל בכל כוחו להתוודות בפה מלא‪ ,‬ובכך לעקור את‬ ‫לא שותף‪ ,‬ורוצה רק להנות מקרבן פסח‪ ,‬על זה נאמר "כל בן נכר‬ ‫חטאיו ולשוב אל בוראו‪.‬‬ ‫לא יאכל בו"‪.‬‬ ‫)כתבי הגרי"ש אלישיב זצוק"ל(‬ ‫*‬ ‫פעם לפני "כל נדרי" אמר רבי לוי יצחק מברדיטשוב‪ :‬ריבונו‬ ‫דברים נוראים מהמשך חכמה – על אי ניצול היום‬ ‫של עולם‪ ,‬כאשר הלכת לפני מעמד הר סיני עם התורה אל כל‬ ‫הקדוש‬ ‫האומות‪ ,‬אמרת לכל אחת מהן מה שלא טוב לה בתורה‪ :‬ליש־‬ ‫מעאל 'לא תגנוב'‪ ,‬לעשו 'לא תרצח'‪ .‬מדוע לא אמרת להן שיש‬ ‫המשך חכמה )פרשת נצבים( כתב על כך דברים נוראים וז"ל‪:‬‬ ‫מצוה לאכול ולשתות בערב יום כיפור‪ ,‬אז בוודאי היו רוצים‬ ‫"ולפי זה תסמר שערות אנוש‪ ,‬עד כמה גדול החשבון‪ ,‬שביום‬ ‫לקבל את התורה?! אולם ה' יתברך‪ ,‬טוב ידעת מה שעשית‪ ,‬כי אם‬ ‫שאין השטן שולט‪ ,‬וגם היחיד נענה‪ ,‬ונקל לעשות תשובה‪ ,‬ובדבר‬ ‫היית נותן להם את התורה היו ממלאים את כרסם מעל ומעבר‪,‬‬ ‫קל יוכל לזכות לחיים הנצחיים‪ ,‬ולהיות אהוב למקום‪ ,‬אם חלילה‬ ‫סרוחים מבלי יכולת לזוז‪ ...‬היו כולם שוכבים שיכורים בערב יום‬ ‫לא יעשה תשובה‪ ,‬יוכל להיות העונש על העדר עשיית התשובה‪,‬‬ ‫כיפור ולא היו באים לבית הכנסת ביום הקדוש‪ ,‬אבל אצלנו אכלו‬ ‫כמי שייענש על כל חטאותיו! וכאשר מברך ברכת שהחיינו‪ ,‬שזה‬ ‫ושתו ואף על פי כן לא חסר כאן אף אחד!'‬ ‫באמת שמחה אמתית‪ ,‬שהקב"ה נתן יום סליחה לכל פשעי בני‬ ‫אדם להסיר מעליהם השטן‪ ,‬אם לא שב מדרכו הרעה‪ ,‬מוטב‬ ‫לו שלא היה היום הקדוש הזה‪ ,‬ומוטב לו שנהפכה שלייתו על‬ ‫הסוד הטמון ב'כל נדרי' – הכנת הלב‬ ‫פניו בערב יום הקדוש הזה! כי ביום הזה הכפיל עונשו לבלי קץ‪,‬‬ ‫הרגעים הקדושים בכל חיי היהודי הם רגעי אמירת 'כל נדרי'‪.‬‬ ‫בעונש חשבון העדר התשובה‪ ,‬ועל זה ידוו כל הדווים!"‬ ‫כל כך נתקדש הכל נדרי בקרב ישראל‪ ,‬שאפילו יהודים אשר‬ ‫ה'משך חכמה' אומר דברים נוראים ומחרידים‪ ,‬אם אדם לא‬ ‫הרחיקו את עצמם מכל הקדוש לישראל‪ ,‬באמירת כל נדרי הם‬ ‫יעשה תשובה הוא מכפיל את עונשו לבלי קץ‪ ,‬ומוטב לו שנהפכה‬ ‫ישתתפו‪ .‬גם הניגון של 'כל נדרי' יש לו מסורת וחן מיוחד העובר‬ ‫שלייתו על פניו בערב יום הכיפורים!‬ ‫מדור לדור‪.‬‬ ‫ר' איצל'ה בלזר היה אומר‪ :‬ביום הכיפורים יש ים של רחמים‪,‬‬ ‫ובאמת לכאורה‪ ,‬כאשר נתבונן בפירוש המילות של כל נדרי‬ ‫אך צריך זהירות שלא נטבע בו!‬ ‫לא נמצא בהם דבר מיוחד‪ ,‬רק התרת נדרים ושבועות גרידא‪.‬‬ ‫)עבודת ימים הנוראים(‬ ‫מהו הסוד הכמוס בתפילה זו‪.‬‬ ‫יום הכיפורים הוא אחד מהימים שעליהם אמרו חז"ל )תענית‬ ‫ותתן לנו את יום הכיפורים הזה‪ ,‬למחות בו את כל‬ ‫כו‪" (:‬לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום‬ ‫עוונותינו‬ ‫הכיפורים"‪.‬‬ ‫וזאת משום שאותם חכמים הבינו מהו חטא‪ .‬הם ידעו כי כאשר‬ ‫בבקשה זו אנו כוללים גם את עוונות הפרט וגם את חטאי‬ ‫אדם עובר עבירה‪ ,‬דבר שה גופא דוחפו לעבור עבירה שניה‪,‬‬ ‫הכלל‬ ‫עד שהדבר נעשה לו כהיתר‪ ,‬והוא מתרחק יותר ויותר ומעמיד‬ ‫בנוסח ברכה זו שבתפילת יום הכיפורים‪ ,‬יש לעמוד על כפל‬ ‫מחיצה של ברזל בינו לבין קונו‪ ,‬ובהגיע היום הקדוש‪ ,‬שהוא יום "‬ ‫הלשון‪ .‬הלא כבר הזכרנו מתחילה "למחילה לסליחה ולכפרה"‪,‬‬ ‫לפני ה' תטהרו"‪ ,‬הרגיש היהודי שהוא נעשה עוד פעם טהור ונקי‪,‬‬ ‫ואם כן מה הוא זה שאנו חוזרים ואומרים "ולמחול בו את כל‬ ‫אין כאן חטא ועוון כלל וכלל‪.‬‬ ‫עוונתינו"‪ ,‬ומה טעם יש בחזרה זו‪.‬‬ ‫אמנם יום הכיפורים הזה אינו מכפר בלא תשובה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫כדי ליישב תמיהה זו יש להקדים שאלה נוספת‪ ,‬היאך אנו‬ ‫"לפני ה' תטהרו"‪ ,‬וישנו הלכות קבועות בדיני תשובה‪ ,‬וא"כ יתכן‬ ‫אומרים ומתוודים "אל חטא שחטאנו לפניך בחילול ה'"‪ ,‬או‬ ‫שהיהודי יתפלל בהתלהבות ביום הכיפורים ואף יוריד דמעות‬ ‫ב'חייבי כריתות' ו'מיתות בית דין'‪ ,‬ואנו מבקשים "על כולם סלח‬ ‫בתפילותיו‪ ,‬ולבסוף יצא מן היום כמו שנכנס אליו הוא אמר‬ ‫לנו מחל לנו כפר לנו"‪ ,‬והלא קימ"ל בסוף מסכת יומא גבי ד'‬ ‫את ה'על חטא' והכה על ליבו‪ ,‬אולם לא התחרט על חטאו‪ ,‬אין‬ ‫חילוקי כפרה‪ ,‬שבחילול ה' אינו מתכפר בתשובה וודוי גרידא‪,‬‬ ‫בדעתו לעזוב‪ ,‬ולא היתה קבלה על להבא‪ .‬שבזה מתקיים דין‬ ‫אלא תשובה ויוה"כ ויסורין – כולם ממרקין ומיתה היא המכפרת‪.‬‬ ‫וידוי‪ ,‬לעזוב את החטא‪ ,‬להתחרט עליו ולקבל על העתיד‪ ,‬עד‬ ‫וכן בחייבי כריתות ומיתת בית דין גם בהם אין התשובה לבדה‬ ‫שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד‪.‬‬ ‫מכפרת‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫והן אמת שאומרים אנו כל הזמן "כדלים וכרשים דפקנו‬ ‫אך התשובה לכך היא על פי המבואר במדרש‪ :‬בעת שנגזר‬ ‫דלתיך" וכו'‪ ,‬ומ"מ על האדם להגיע לידי המסקנה זו‪ .‬שגמר בלבו‬ ‫על משה רבנו ע"ה שלא יכנס לארץ‪ ,‬לו היו כל כלל ישראל‬ ‫לעזוב את החטאים המפורסמים ב'על חטא'‪ ,‬וגם את אלו שאינם‬ ‫מתאחדים בתפילה על זה היה בידם לבטל את הגזירה‪ .‬נמצאנו‬ ‫מפורטים שם‪ ,‬אותם עוונות שלבו יודע‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫מלאכות‪ ,‬ובפגיעת קדושת השבת בכלל‪.‬‬ ‫למדים מדברי המדרש על כוחה העצום של תפילת כל ישראל‬ ‫אלא למדנו תחילתו מסופו‪ ,‬וכשם שסופו לא היה רצוי גם‬ ‫כולם‪] ,‬וכן הוא בדומה לזה במדרש שם כי תבא יז'‪ ,‬יח'[‬ ‫תחילתו שטען שהוא אנוס לא היה באמת כן‪ ,‬ובאנו לסוגיא של‬ ‫ועל כן נתקנו וידוי ותפילה זו‪ ,‬שכל כלל ישראל כולו העומדים‬ ‫תחילתו באונס וסופו ברצון‪ ,‬ולשאלה הידועה דמי שלמעשה‬ ‫בכל ארבע קצוות תבל‪ ,‬וכל אחד אינו עומד ומתפלל לעצמו‬ ‫נאנס‪ ,‬אבל מכיוון שאינו שומר תו"מ היה עושה הדבר האסור‬ ‫בלבד אלא על הכלל כולו‪ ,‬אם כן על זה האופן יוכל להיות‬ ‫אפילו במצב של רצון‪ ,‬האם יקבל עונש גמור גם במצב של אונס‪,‬‬ ‫שתתקבל התפילה והתשובה לבדה תועיל לכפר ולהעביר גם‬ ‫דרחמנא פטריה לשומר תורה ומצוות‪ .‬וזהו שאנחנו מתוודין‬ ‫חטאים חמורים אלו‪.‬‬ ‫ומבקשים סליחה ומחילה בתחילת הווידוי‪ ,‬גם על מה שהיה‬ ‫ובזה יתבאר גם מה שאנו חוזרים ואומרים "ולמחול בו את‬ ‫נראה לנו אונס‪ ,‬אבל באמת לפי מדרגתינו השפלה איננו כן‪ ,‬כי‬ ‫כל עוונתינו"‪ ,‬לאחר שביקשנו והתרנו כל אחד על עצמו וביתו‪,‬‬ ‫מעורב החטא בפגיעה של רצון כנ"ל‪.‬‬ ‫ביקשנו על מחילת העוונות הפרטית‪ ,‬הרי אנו שבים ומבקשים‬ ‫)בנתיבות ההלכה(‬ ‫כולנו יחד‪ ,‬כלל ישראל כולו מתאחד בתפילת רבים לבקש מחילה‬ ‫על כל העוונות של כל הכלל כולו‪ ,‬ובזכות כח הרבים שואגים‬ ‫בתפילה ומבקשים רצון‪.‬‬ ‫"על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב"‬ ‫)מהרי"ל דיסקין(‬ ‫מסופר על שלמה המלך )מלכים א' ג'( שחלם חלום בגבעון‪.‬‬ ‫בחלומו‪ ,‬נגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואפשר לו ‪ .‬שלמה לא את‬ ‫זכות הבחירה להחליט איזו מתנה חפץ לקבל מאת הבורא‪" .‬שאל‬ ‫"על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון"‬ ‫מה אתן לך" – אמר לו ה' בקש עושר‪ ,‬נכסים או כבוד וגדולה‪,‬‬ ‫כי אם "לב שומע לשפט להבין בין טוב לרע"‪ .‬למה ייחל שלמה‬ ‫ביום כיפור אנו אומרים בוידוי "על חטא שחטאנו לפניך באונס‬ ‫המלך? לקבל את עזרת האלוקים בהבחנה בין טוב לרע‪ .‬תגובת‬ ‫וברצון"‪ .‬החרטה והוידוי על שחטאנו 'ברצון' מובנת לכל‪ ,‬אבל מה‬ ‫הקב"ה אליו היתה‪" :‬יען אשר שאלת את הדבר הזה‪ ...‬הנה עשיתי‬ ‫מקום יש להתוודות על שחטאנו 'באונס'? ביאר רבי איסר זלמן‬ ‫כדבריך‪ ...‬וגם אשר לא שאלת נתתי לך‪ ,‬גם עשר‪ ,‬גם כבוד"‪ .‬ה'‬ ‫מלצר‪ :‬תלוי איך האדם מתייחס ל'אונס' זה – אם הוא מקבל את‬ ‫יתברך העניק לשלמה גם את מה שבקש‪ ,‬וגם הוסיף לו אוצ־‬ ‫האונס מתוך צער ועוגמת נפש‪ .‬הרי זה אונס גמור ואין כאן כלל‬ ‫רות חנם של נכסים גשמיים‪ ,‬בעבור משאלת הלב הרוחנית שלו‪.‬‬ ‫חטא‪ .‬אבל אם אותו אונס גורם לאדם איזו הרגשה של נוחות‪ ,‬של‬ ‫רבי יחזקאל אברמסקי עורר את התמיהה על ענין זה בשאלו‪:‬‬ ‫רווח עקיף‪ ...‬או אז נעשה 'אונס' זה כ'רצון'‪ ,‬וזהו 'באונס וברצון'‬ ‫מאי רבותיה דשלמה? לו יציר‪ ,‬כי בן תורה ממוצע‪ ,‬ישאל על‬ ‫– אונס הבא מתוך רצון‪") .‬אגרת הגר"א – אמרי דעת" – מתוך תשו־‬ ‫ידי הקב"ה‪" :‬במאי בעת טפי‪ ,‬בעשרו של רוטשילד או בחכמתו‬ ‫בת רבי איסר זלמן לתלמידו רבי מיכל יהודה ליפקוביץ‪ ,‬ששפך‬ ‫של הגר"א מוילנא?!" הן אין כל ספק‪ ,‬כי יעדיף להתעשר בחכ־‬ ‫לפניו את לבו על ביטול הזמן הרב שעושה כל יום בדרכו מביתו‬ ‫מת התורה ולא בממון‪ .‬פשוט הדבר שלא יהסס וישיב כהרף עין‪:‬‬ ‫מבני ברק אל הכולל בפתח תקוה‪(.‬‬ ‫"חכמתו של הגר"א!" אם כן‪ ,‬מאי רבותא דשלמה המלך?! מתרץ‬ ‫רבי יחזקאל כמובא בספר "מלך ביפיו"‪ :‬שלמה המלך השיב את‬ ‫בחירתו מתוך חלום! ותשובה שכזו שבאה בחלום‪ ,‬היא תשובה‬ ‫על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון‪:‬‬ ‫כנה ואמתית‪ ,‬המשקפת רצון פנימי ואמיתי של האדם‪ .‬בחירה‬ ‫בוידוי של יוה"כ‪ ,‬בנוסח על חטא‪ ,‬מתחילים 'על חטא שחטאנו‬ ‫כזו הבאה בחלום היא טהורה מכל נגיעות וחפה משקולים זרים!‬ ‫לפניך באונס וברצון'‪ ,‬והקושיא מפורסמת איך שייך לומר חטא‬ ‫מה שאין כן‪ ,‬שאדם עונה זאת בהקיץ‪ ,‬יתכן ובשקול הדעת שלו‬ ‫על האונס‪ ,‬שהרי אונס רחמנא פטרי לגמרי‪ ,‬דהוה כרכוב עליה‬ ‫מערבות פניות חיצוניות‪ ,‬ואין זה דוקא רצונו האמתי! ‪ ,‬עליו יש‬ ‫אריה‪ ,‬ואינו כמו שוגג שנענש על שפשע ולא נזהר יפה‪ ,‬ומביא‬ ‫לומר ודוי‪ .‬משמעות חדשה למילים "הרהור הלב"‬ ‫עליה קרבן על שגגתו ששגג‪ ,‬משא"כ מי שנאנס לא חייב עליה‬ ‫]זה השער להשם[‬ ‫שום קרבן או כפרה כלל וכלל‪ ,‬ובודאי אינו צריך להתוודות עליו‬ ‫דמאי הו"ל למיעבד‪.‬‬ ‫וביאר הגאון הרב גדליה זצ"ל‪ ,‬ע"פ סיפור מעשים שבכל יום‪,‬‬ ‫על חטא‪ ...‬בהרהור הלב‬ ‫שלאחר מלחמת העולם‪ ,‬שיהודיים מסכנים ברחו לחייהם‪ ,‬והגיעו‬ ‫סיפר הגה"צ רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל‪ :‬מלבד יחידים‪ ,‬לא הכיר‬ ‫ערומים בחוסר כל לארה"ב‪ ,‬ובקושי גדול מאוד מצאו איזה עבודה‬ ‫מרן החפץ חיים את בניהישיבה באופן אישי – ונימוקו עמו‪" :‬אי־‬ ‫כדי להחיות משפחותיהם‪ ,‬והוזהרו שאם לא יכנסו לעבודתם גם‬ ‫נני רוצה להכיר את הבחורים‪ ,‬שכן כאשר אכנס לבית המדרש‬ ‫בשב"ק יפוטרו ממנה‪ ,‬ולא תישאר להם שום פרנסה‪ ,‬וחששו‬ ‫ואראה כי פלוני אינו במקומו‪ ...‬אתחיל להרהר היכן הוא נמצא‬ ‫שימותו ברעב‪ ,‬והורו היתר לעצמם לחלל את השבת מחמת‬ ‫כעת‪ ,‬ונמצאתי נכשל בלשון הרע"‪...‬‬ ‫פיקוח נפש משום דהוה אונס גמור‪.‬‬ ‫"אבל" – הוסיף מרן החפץ חיים ואמר אודות אחד מבחירי הת־‬ ‫והמשיך הרב גדליה זצ"ל מתוך חיוכו המפורסם ובהתלהבות‬ ‫למידים – "את קלמן ביינושביץ )לימים רבה של קלם( מכיר אנוכי‬ ‫גדולה באידיש‪ ' ,‬אבער פארוואס האסט דו געדאפט גייען‬ ‫ואני_ חפץ להכירו! שהרי בכל עת שאגיע לבית המדרש הרי הוא‬ ‫שפיללען גולף נאך מיטאג' ]מדוע הוכרחת לצאת אחרי צהרים‬ ‫יושב על מקומו ולומד‪."...‬‬ ‫לשחק משחק גולף[‪ ,‬שהוא ג"כ חילול שבת במלאכת הוצאה ועוד‬ ‫‪28‬‬ ‫תמהתי‪ :‬מה זה היה‪.‬‬ ‫וכאשר נשאל רבי מרדכי האם מרן החפץ חיים הכירו‪ ,‬ענה‬ ‫סידרו אותנו בחמישיות לבוסס בשלג עד ליער‪ ,‬לחטוב בו‬ ‫ואמר‪" :‬אינני יודע"‪...‬‬ ‫את עצי הענק‪ .‬פלסתי דרך והתמקמתי לצידו‪ .‬פסענו‪ ,‬ושאלתיו‪:‬‬ ‫אולם תלמידי הישיבה העידו נאמנה את אשר שמעו מפיו הק־‬ ‫"אמור‪ ,‬מה היתה התחפושת הזו‪ ,‬ומה היו התנועות המוזרות?"‬ ‫דוש של מרן החפץ חיים אודות רבי מרדכי‪" :‬הוא עולה תמימה"‪.‬‬ ‫כאמר‪ ,‬ממני לא חשש‪ .‬ענה‪" :‬מצביא הייתי‪ ,‬גנרל‪ ,‬סגן‬ ‫מפי תלמידו רבי שלמה אפשטיין‬ ‫הרמטכ"ל‪ .‬פקדתי על חטביות‪ ,‬סקרתי מסדרים‪ .‬הדיחוני‪ ,‬הגלוני‪,‬‬ ‫אסרוני‪ ,‬מעבידים אותי בפרך‪ ,‬ניחא‪ .‬גלגל הוא שמסובב בעולם‪.‬‬ ‫אבל הם מנסים להשפיל‪ ,‬לרמוס‪ ,‬להשכיח את העבר‪ ,‬למחוק את‬ ‫בכל עת יהיו בגדיך לבנים‬ ‫האישיות ‪ -‬זאת לא אתן להם‪ ,‬בשום פנים ואופן!‬ ‫"יש שכתבו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביוה"כ דוגמת‬ ‫בכל עת מצוא אני לובש את בגדי הפאר מאז‪ ,‬ומצדיע כאילו‬ ‫מלאכי השרת" )אוה"ח תרי' ד' ברמ"א(‬ ‫סקרתי משמר כבוד‪ ,‬כאילו הייתי במסדר! כדי לזכור מי אני‬ ‫לרבי ישראל מסלנט היה פתגם‪ ,‬מורה דרך‪ ,‬מצפן לחיים‪.‬‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫נצטטו באידיש‪ ,‬ונתרגם ללשון הקודש‪" :‬א מענטש דארף טאהן‪:‬‬ ‫ואם לא אשכח את העבר‪ ,‬אשא עין לעתיד ואקוה כי בוא‬ ‫טאהן‪ ,‬און נישט נאכטאהן ‪.‬טאהן‪ ,‬און נישט אפשטאהן‪ .‬טאהן‪,‬‬ ‫יבוא!"‬ ‫און נישט אויפטאהן!" כלומר‪ ,‬על האדם לעשות‪ :‬לעשות‪ ,‬ולא‬ ‫איזו נחישות היתה בקולו‪ ,‬איזו גאוה‪ ,‬ומכוחה ‪ -‬החזיק מעמד!‬ ‫לחקות‪ .‬לעשות‪ ,‬ולא לרצות להפטר‪ .‬לעשות‪ ,‬ולא להשתוקק‬ ‫והבנתי‪ ,‬שזה יום הכיפורים שלנו!‬ ‫לפעול‪ .‬אתה תעשה‪ ,‬ובחשק‪ ,‬וה' הטוב בעיניו יעשה‪.‬‬ ‫"בכל עת יהיו בגדיך לבנים"‪ ,‬הורה שלמה המלך ע"ה בקהלת‪.‬‬ ‫מכל שלשת ההוראות‪,‬משלשת ההדרכות הללו‪ ,‬איזו היא‬ ‫אין אנו מחקים מלאכים ביום הכיפורים‪ ,‬שכן "חביבים ישראל‬ ‫החשובה ביותר?‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת" )חולין צא‪ ,‬ע"ב(!‬ ‫אין ספק‪ ,‬הראשונה‪ :‬לעשות‪ ,‬ולא לחקות!‬ ‫בכל ימות השנה איננו אנו עצמנו‪ ,‬מחקים אנו את עצמנו‪ .‬ביום‬ ‫ואנו תמהים‪ :‬אם כן‪ ,‬מהו שנהגו ללבוש לבנים נקיים ביום‬ ‫הכיפורים זוקפים אנו קומתנו‪ ,‬נזכרים בעבר‪ ,‬לפני שהסתאבנו‬ ‫כיפור‪ ,‬דוגמת מלאכי השרת? את מי אנו מחקים?!‬ ‫בחטא‪ ,‬ויודעים שכך עלינו להמשיך‪ .‬שבכל עת יהיו בגדינו לבנים!‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‪" :‬יש לך עם אחד כמלאכי השרת שבשמים‪.‬‬ ‫)והגדת(‬ ‫מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה‪ ,‬כך ישראל אין להם‬ ‫אכילה ושתיה ביום הכפורים‪ .‬מה מלאכי השרת שלום ביניהם‪ ,‬כך‬ ‫במקום שבעלי תשובה עומדים‬ ‫ישראל שלום ביניהם ביום הכפורים‪ .‬מה מלאכי השרת יחפי רגל‪,‬‬ ‫מצד אחד ימים אלו הם ימי התרוממות ‪ ,‬אבל מאידך‪ ,‬אם‬ ‫כך ישראל יחפי רגל ביום הכיפורים‪ .‬מה מלאכי השרת "שרפים‬ ‫נחמיץ את ההזדמנות ולא נשוב בתשובה שלמה ‪ -‬יהיה זה‬ ‫עומדים ממעל לו" כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים‪.‬‬ ‫הפסד גדול ומרובה‪ ,‬שהרי בעל התשובה זוכה למעלה מופלאה‬ ‫מה מלאכי שרת נקיים מכל חטא‪ ,‬כך ישראל נקיים מכל חטא‬ ‫עד מאוד‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )סנהדרין צט ע"ב(‪" :‬במקום שבעלי‬ ‫ביום הכיפורים" )פרקי דר"א פרק מה( ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שביום‬ ‫תשובה עומדים‪ ,‬אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"‪.‬‬ ‫הכיפורים אומרים אנו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול‬ ‫והמגיד מדובנא ביאר מאמר חז"ל זה עפ"י משל‪:‬‬ ‫רם‪ ,‬כמלאכי השרת )דברים רבה ב‪ ,‬לה(‪.‬‬ ‫היה פעם עשיר גדול שנאות לחתן את בתו עם בנו של עני‬ ‫מה הענין‪ ,‬לדמות למלאכים?‬ ‫אחד‪ ,‬וזאת מאחר והבחור החתן היה עדין‪ ,‬בעל מידות טובות‬ ‫והבנתי זאת במעשה שהיה‪ ,‬במו עיני ראיתיו‪.‬‬ ‫ותלמיד חכם מופלג‪.‬‬ ‫היינו בסיביר‪ ,‬במחנה עבודה‪ ,‬קבוצה גדולה של בני ישיבה‪,‬‬ ‫בזמן ה'תנאים' התנה העשיר עם מחותנו העני‪ ,‬שלכל הפחות‬ ‫ויחד אתנו השכבה השלטת של המדינה הליטאית שרוסיה‬ ‫יתפור לבנו החתן חליפות נאות‪ ,‬כי איך יביא את החתן לעיר‪ ,‬בין‬ ‫רמסה וכבשה‪ .‬שרים‪ ,‬ראשי הצבא‪ ,‬וראשי הכמורה‪ .‬וידענו מי‬ ‫גדולי הארץ‪ ,‬ללא מלבושי כבוד?‬ ‫מהם היה רם דרג מחברו‪ .‬ככל שהיה מעמדו רם‪ ,‬כך התעללו בו‬ ‫ואמנם‪ ,‬העני עמד בדיבורו‪ ,‬ועשה לבנו מלבושים נאים‪ ,‬ככל‬ ‫יותר‪ .‬שר החינוך שלט בחמש עשרה שפות על בוריין‪ ,‬וניקה את‬ ‫אשר הבטיח‪ ,‬וכבוא יום החתונה‪ ,‬בא העני על כל משפחתו למקום‬ ‫המרחצאות‪ .‬את השרותים הציבוריים נקה סגן הרמטכ"ל‪ ,‬שנשא‬ ‫הגביר‪ ,‬והגביר עם כל פמלייתו‪ ,‬לבושים בגדי יקר ותפארת‪ ,‬הלכו‬ ‫חרפתו בדומיה‪.‬‬ ‫להקביל את פני החתן‪.‬‬ ‫ישנים היינו על גבי דרגשים בני שלוש קומות‪ .‬הדרגש שלי היה‬ ‫ויהי כבואם לאכסניית משפחת העני‪ ,‬והנה פני המחותנים‬ ‫מרווח‪ ,‬הספיק עבורי בשופי‪ .‬אבל מולי‪ ,‬בצידו השני של האולם‪,‬‬ ‫העניים עצובים מאוד‪.‬‬ ‫ישן אותו מצביא‪ ,‬רחמנות היתה לראותו נדחס בדרגשו‪ ,‬מכופף‬ ‫"מדוע? מה קרה לכם שאתם כה עצובים?" ‪ -‬שאל המחותן‬ ‫ומקופל כפנקס‪.‬‬ ‫העשיר‪.‬‬ ‫בוקר אחד התעוררתי‪ ,‬וראיתיו קם ומתמתח‪ .‬העיף מבט‬ ‫"הנה‪ ,‬ראה בעצמך"‪ ,‬ענה המחותן העני‪" .‬כאן‪ ,‬בבית המלון‬ ‫חששני‪ ,‬ממני לא חשש‪ .‬מיד פעל במהירות הבזק‪ .‬גחן ופתח את‬ ‫שהתאכסנו הלילה היתה גניבה‪ ,‬תוכל לראות את הדלת השבורה‪,‬‬ ‫צרורו‪ ,‬הוציא חליפת מדים קמוטה ומהוהה‪ .‬כהרף עין לבשה‪,‬‬ ‫וכל ארגזינו עם בגדי החתן הנאים והמשובחים‪ ,‬הכל נגנב!"‬ ‫הזדקף בגאון‪ ,‬חשק שפתיו וזקר סנטרו‪ ,‬והחל עושה תנועות‬ ‫"אם לזאת דאגת‪ ,‬הפסק לדאוג ידידי‪ .‬ראה תראה‪ ,‬מיד נתקן‬ ‫משונות‪ ,‬הצדיע והוריד ידו בחטף‪ .‬אחז בנצב חרב דמיונית ושב‬ ‫את המעוות" ‪ -‬ענה המחותן העשיר‪.‬‬ ‫והצדיע‪ ,‬נראה הזוי ומוזר‪ .‬ובמהירות פשט מדיו ודחסם לצרור‪,‬‬ ‫מיד צוה על משרתיו‪ ,‬והם הביאו מן החנויות בגדים משובחים‬ ‫בטרם יגיעו השומרים ויעוררו את כולם לעבודת היום‪.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫שהנה איתא בפרקי אבות‪" :‬הסתכל בשלשה דברים ואין אתה‬ ‫ומפוארים‪ ,‬תפורים ומדוייקים לפי מידת החתן‪.‬‬ ‫בא לידי עברה וכו' ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון"‪.‬‬ ‫הכניסו את החתן והכלה בשמחה רבה לחופה‪ ,‬ובכל זאת העני‬ ‫ופירש הגר"א ש'דין' ו'חשבון' הם שני עניינים שונים‪' ,‬דין' הוא‬ ‫עדין היה עצוב‪.‬‬ ‫על עצם העבירה שעשה‪ ,‬ואילו 'חשבון' הוא על המצוות שהיה‬ ‫ניגש אליו אחד מידידי העשיר‪ ,‬ואמר לו‪" :‬בעצם‪ ,‬לדעתי‪ ,‬כל‬ ‫יכול לעשות בזמן שעשה את העבירה‪ ,‬ונמנע מעשייתן‪.‬‬ ‫הגניבה היתה לטובתך"‬ ‫וכתב ה'משך חכמה'‪" :‬ולפי"ז תסמר שערות אנוש עד כמה‬ ‫"לטובתי?!" ‪ -‬התפלא המחותן העני‪.‬‬ ‫גדול החשבון‪ ,‬שביום שאין השטן שולט וגם היחיד נענה‪ ,‬ונקל‬ ‫"כן"‪ ,‬השיב הידיד‪" ,‬הענין הוא כך‪ :‬אילו היתם באים לבושים‬ ‫לעשות תשובה‪ ,‬ובדבר קל יוכל לזכות לחיים הנצחיים ולהיות‬ ‫בבגדיכם אשר תפרתם לכם‪ ,‬ודאי שהעשיר ובני משפחתו היו‬ ‫אהוב למקום‪.‬‬ ‫מוצאים חסרונות בבגדים‪ :‬זה קצר מדי‪ ,‬זה דק מדי‪ ,‬זה לא לפי‬ ‫"ואם חלילה לא עשה תשובה‪ ,‬יוכל להיות העונש על היעדר‬ ‫האופנה האחרונה‪ ,‬ועוד אי אלו חסרונות‪ .‬אך עכשיו‪ ,‬שהעשיר‬ ‫עשיית התשובה‪ ,‬כמי שייענש על כל חטאותיו‪) .‬שהרי ביו"כ יכול‬ ‫בעצמו קנה את הבגדים‪ ,‬אין לו שום סיבה למצוא חסרונות‪,‬‬ ‫בנקל להשיג כפרה על כל חטאותיו‪ ,‬ע"י תשובה‪ ,‬שזהו החשבון!(‬ ‫להיפך‪ ,‬עכשיו אני מבטיח לך שהכל יהא טוב ויפה!"‬ ‫ומסיים‪" :‬וכאשר מברך ברכת שהחיינו‪ ,‬שזה באמת שמחה‬ ‫והנמשל‪ :‬כשצדיק בא לעולם הבא‪ ,‬לעולם האמת‪ ,‬לבוש כולו‬ ‫אמיתית שהקב"ה נתן יום סליחה לכל פשעי בני אדם להסיר‬ ‫בגדי יקר ותפארת ‪ -‬תורה‪ ,‬מצוות ומעשים טובים‪ ,‬מיד קמים עליו‬ ‫מעליהם השטן‪ ,‬אם לא שב מדרכו הרעה מוטב לו שלא היה‬ ‫כל המקטרגים‪" :‬זו מצוה? זו תורה?" כמו שנאמר )קהלת ז‪ ,‬כ(‪:‬‬ ‫היום הקדוש הזה ומוטב לו שנהפכה שליתו על פניו בערב היום‬ ‫"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"‪ ,‬והקב"ה‬ ‫הקדוש הזה‪ ,‬כי ביום הזה הכפיל ענשו לבלי קץ בעונש חשבון‬ ‫מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה‪.‬‬ ‫היעדר התשובה‪ ,‬וע"ז ידוו כל הדווים"‪ .‬כמה נוראים הדברים!‬ ‫אבל בעל התשובה‪ ,‬שהוא הולך ובוכה‪ ,‬מצטער ומתמרמר‪,‬‬ ‫הגר"י בלזר זצ"ל התבטא‪ :‬ביום כפורים יש ים של רחמים‪ ,‬אך‬ ‫על כל ימיו שהלכו לאיבוד ‪ -‬בוכה על הגניבה‪ ,‬הקב"ה מתנדב‬ ‫צריך מאוד להזהר שלא לטבוע בים‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫כביכול בכבודו ובעצמו להתקין לו בגדי תפארת‪" :‬גדולה תשובה‬ ‫יהי רצון שנזכה לנצל את יום הכיפורים כראוי‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫שזדונות נעשו לו כזכויות"‪ ,‬ולבגדים כאלה‪ ,‬שהקב"ה עושה‪ ,‬אין‬ ‫יושפע עלינו שפע של חסד ורחמים בתוך כל ישראל‪.‬‬ ‫שום חסרונות‪.‬‬ ‫)לעבדך באמת(‬ ‫ודאי שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים‬ ‫יכולים לעמוד‪.‬‬ ‫)המאיר אור ‪ -‬יוה"כ(‬ ‫נעילה‬ ‫ביום כיפור לפני נעילה נשא דברים רבי משה חברוני ראש‬ ‫גדר 'עיצומו של יום מכפר'‬ ‫ישיבת חברון‪ ,‬וכה היו דבריו‪ .‬על הפסוק "ויזכור אלקים את רחל‬ ‫וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה" ]בראשית ל' – כ"ב[‪ ,‬אומר‬ ‫והנה‪ ,‬הרמב"ם בהלכות תשובה )א‪ ,‬ג( פסק‪" :‬בזמן שאין‬ ‫רש"י‪ ,‬זכר לה שמסרה סימניה לאחותה‪.‬‬ ‫בית המקדש קיים אין שם אלא תשובה‪ .‬התשובה מכפרת על‬ ‫המתבונן בדברי רש"י עומד ותוהה‪ ,‬מדוע רחל היתה צריכה‬ ‫העבירות‪ ...‬ועצמו של יום כפור מכפר לשבים שנאמר‪" :‬כי ביום‬ ‫להמתין שנים כה רבות ורק עכשיו זכר לה ה' את הסימנים שמ־‬ ‫הזה יכפר עליכם"‪.‬‬ ‫סרה‪ ,‬מדוע לא שילם לה הקב"ה על המעשה הגדול הזה מיד‬ ‫ופירש הכסף משנה‪ ,‬שהרמב"ם פסק כדעת רבנן )שבועות יג(‬ ‫לאחר שעשתה אותו? ותירץ‪ ,‬מכאן אפשר ללמוד יסוד גדול וח־‬ ‫שיום כפורים מכפר רק לשבים‪.‬‬ ‫שוב‪ ,‬ובפרט בשעה נעלה ונעילה זו‪ ,‬מסירת הסימנים ודאי הוא‬ ‫ויל"ע שהרי תשובה מכפרת כל השנה ואם כן מה הוסיף עיצומו‬ ‫מעשה נעלה יבותר‪ ,‬שבכך ויתרה על הזכות הגדול להינשא לי־‬ ‫של יום הכיפורים על התשובה?‬ ‫עקב אבינו‪ ,‬בחיר האבות‪ ,‬ולהיות אמם של שבטי קה‪ ,‬היא לא‬ ‫ואמר המשגיח הגר"י לוינשטין זצ"ל‪ ,‬שדין התשובה בכל הנשה‬ ‫העלתה בדעתה שיעקב יקח שתי אחיות‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬היא היתה‬ ‫ודין התשובה ביום הכיפורים חלוקים ביסודם‪ ,‬שבכל ימות השנה‬ ‫עלולה ליפול על ידי כך לידו של עשו הרשע‪ ,‬אע"פ כן היה אפשר‬ ‫התשובה לבדה היא הפועלת את הכפרה ולפיכך היא צריכה‬ ‫לומר שהיתה זו התעלות רגעית שלא נמשכה זמן רב‪ ,‬כפי שמ־‬ ‫להיות מעולה כדי שיהא בכוחה לכפר‪ ,‬בעוד שביום הכפורים‬ ‫צוי גם אצל בעלי מעלה‪ ,‬שבשעת התעלות מיוחדת הם מסוג־‬ ‫עיצומו של יום הוא המכפר והתשובה היא רק תנאי בכפרה‪,‬‬ ‫לים להתעלות מעל עצמם‪ ,‬אבל במשך הזמן ההתעלות פגה‪ ,‬ואז‬ ‫והואיל שביום הכיפורים היא אינה פועלת את עצם הכפרה‪,‬‬ ‫הם עלולים לומר שבמצבם הנוכחי הם לא היו נוהגים כפי שנהגו‬ ‫מועיל ביום זה גם תשובה שאינה שלימה‪.‬‬ ‫בשעת ההתעלות‪ ,‬ולפעמים יתכן שברבות הזמן הם אפילו יתהו‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬שביום כפורים מועילה תשובה שבימים אחרים‬ ‫על הראשונות ויצטערו על מה שעשו‪ .‬מתי הוכח שהוויתור של‬ ‫אינה מועילה‪ .‬וכמה עלינו להודות על שזכינו ליום הנפלא הזה‪.‬‬ ‫רחל נעשה בשלימות ללא רבב‪ ,‬וגם לאחר שנים‪ ,‬אחרי מעשה‬ ‫הגר"י סלנטר זצ"ל היה אומר‪ ,‬שגם אם יום כיפור היה רק פעם‬ ‫הדודאים‪ ,‬רחל מבקשת מלאה "תני נא לי מדודאי בנך"‪ ,‬לאה עונה‬ ‫בשבעים שנה גם היה זה חסד גדול‪...‬‬ ‫לה‪" :‬המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני"? אנו היינו‬ ‫אלא שיש צד שני למטבע‪ ,‬דוקא ביום שזורח אור כה גדול‪,‬‬ ‫מצפים שרחל תקפוץ ותאמר לה‪ ,‬מה? אני לקחתי לך את יעקב‪,‬‬ ‫דווקא ביום שקיימת ההנהגה מופלאה של רחמים וותרנות‪,‬‬ ‫הרי כל מה שאת נמצאת בבית הזה הוא בזכות הוויתור שלי על‬ ‫עלולה להתעורר תביעה עצומה על מי שאינו משכיל לנצל זאת‪.‬‬ ‫הסימנים! במקום זה‪ ,‬עונה לה רחל "לכן ישכב עמך הלילה"‪ ,‬היא‬ ‫דברים נוראים כתב על זה 'המשך חכמה' בפרשת נצבים‪:‬‬ ‫‪30‬‬ ‫ממעל חצובה מתחת כסא הכבוד‪ .‬אמנם בחודש אלול שומע‬ ‫מקבלת את הטענה ומצדיקה את דברי לאה‪ ,‬כאן הוכח עומק‬ ‫הגוף שמלך במשפט יעמוד ארץ‪ ,‬ובראש השנה יתייצבו כל יושבי‬ ‫הוויתור ועוצם גודל התעלותה של רחל‪ ,‬הנה‪ ,‬זמן רב חלף מאז‪,‬‬ ‫ארץ לפניו יתב"ש כבני מרון‪ ,‬ולכן הוא חוזר בתשובה ודואג לכל‬ ‫ואע"פ כן אין שום שמץ של חרטה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬מדבריה מובן שהכל‬ ‫צרכי הנשמה בהרחבה‪.‬‬ ‫מובן מאליו‪ ,‬כאילו כך היה צריך להיות ואין כאן שום ויתור‪.‬‬ ‫וכאשר המלך מלכי המלכים רואה את הזיווג של הגוף והנש־‬ ‫והדברים מגיעים עד כדי כך שללאה אין שום תחושה שנעשה‬ ‫מה‪ ,‬עולה נחת רוח לפניו‪ ,‬שהרי הגוף דואג לצרכי הנשמה ועושה‬ ‫עבורה משהו מיוחד‪ .‬כל זה נבע מהתנהגותה של רחל‪ ,‬שיצרה‬ ‫רצון קונו‪ .‬אולם בעת תפילת נעילה‪ ,‬בטרם יסגרו את השערים‪,‬‬ ‫רושם כאילו לא היה כאן ויתור‪ ,‬ולכן אחרי המעשה הזה זכר לה‬ ‫אז נכנסת הנשמה לפני ולפנים ומתאוננת במר לבה על מצבה‬ ‫הקב"ה שמסרה את הסימנים ונפקדה‪ .‬סיים רבי משה חברוני‬ ‫העגום‪ ,‬ובוכה בדמעות שליש לפני מלכו של עולם על צערה וס־‬ ‫את דרשתו ואמר‪ ,‬המבחן שלנו זה לא ההתעלות עכשיו‪ ,‬אלא‬ ‫בלה בכל ימות השנה‪ ,‬ובכייתה מעוררת היהודי לבכות ולהתחנן‬ ‫שכל הקבלות שנקבל וכל ההתעלות שעלינו ביום זה‪ ,‬אם יישמרו‬ ‫על נפשו‪.‬‬ ‫לעתיד יוכיחו עד כמה התעלינו בשעה זו של התעלות של קבע‪,‬‬ ‫המגידים הוסיפו לסיים משל זה בכי טוב‪ ,‬שכראות המלך את‬ ‫התעלות עקבית ויציבה‪..‬‬ ‫בכיית בתו‪ ,‬הרי הוא מייעץ לה עצה טובה‪ ,‬שהרי כאשר שהה‬ ‫)הגר"מ חברוני(‬ ‫החתן במחיצתו דאג עבורה והיטיב עמה בכל הטובות‪ ,‬ואם כן‬ ‫יבואו נא שניהם לגור סמוך ונראה לארמונו‪ ,‬וממילא תחיה עמו‬ ‫בשלום ובשלוה‪ ,‬ואכן אחר יום הכיפורים נכנסים בני ישראל‬ ‫נעילה‬ ‫בצילא דמהימנותא‪ ,‬זה ביתו של הקב"ה כביכול‪ ,‬וממילא יכולים‬ ‫בנועם שיחו הסביר פעם המגיד מדובנא זצ"ל‪ ,‬מדוע בעת‬ ‫הגוף והנשמה להמשיך להיות בצוותא מתוך שמחה ותענוג‪ ,‬והן‬ ‫תפלת נעילה נוהגים בכל תפוצות ישראל לבכות ולשפוך דמעות‬ ‫הן הדברים שהסוכה היא צל השכינה‪ ,‬ולכן גם הגוף ירא ומפחד‬ ‫כמים‪ ,‬וכדרכו ביאר במשל‪ ,‬למה הדבר דומה‪ ,‬למלך רב ונשא‬ ‫ללכת אחר תאוותיו‪ ,‬וצריך רק להאמין ולדעת שהוא נמצא אצל‬ ‫שהיתה לו בת יחידה וחיפש עבורה בחור מושלם בכל המע־‬ ‫המלך ועל כן עליו לדאוג לצרכי הנשמה‪.‬‬ ‫לות‪ ,‬בין ההצעות הציעו לו בחור אחד ממדינה רחוקה‪ ,‬וסיפרו לו‬ ‫)באר החיים(‬ ‫שהוא בנו של מלך פלוני ושמו יוצא לפניו כאהוב למטה ונחמד‬ ‫למטה‪ ,‬ואכן לאחר חקירות ודרישות עשה המלך את השידוך וכל‬ ‫בני העיר צהלו ושמחו בשמחת מלכם האהוב‪.‬‬ ‫תפילת נעילה‬ ‫אחר החתונה דרש החתן מבת המלך שתבוא לדור עמו בעירו‪.‬‬ ‫כשהבקשה עולה ובאה לפני ה'‪ -‬היא נשמעת‬ ‫בתחילה ניסתה לסרב‪ ,‬כי איך תעזוב את ארמון המלך‪ ,‬אך הוא‬ ‫בסוף תפילת נעילה מכריזים שבע פעמים "ה' הוא האלוקים"‪,‬‬ ‫עמד על שלו עד שבלית ברירה הסכימה לעבור לאותה מדינה‬ ‫כי מראש חדש אלול הקב"ה מתחיל לרדת ולהתקרב לעם יש־‬ ‫רחוקה‪ .‬כאשר הגיעו להתם התברר לה שבעלה אינו בן מלך כלל‪,‬‬ ‫ראל‪ ,‬ובתפילת נעילה כל ערי שמים פתוחים לגמרי‪ .‬ובסוף תפי־‬ ‫והוא אינו מתנהג כלל בגינוני מלכות רק כאחד הריקים‪ ,‬ולכן‬ ‫לת נעילה‪ ,‬בכל הכרזה של "ה' הוא האלוקים"‪ ,‬ה' עולה לרקיע‬ ‫סבלה ממנו צרות רבות ורעות‪ ,‬אך מחמת המרחק שהיה בינה‬ ‫גבוה יותר‪ ,‬וכשמכריזים בפעם השביעית "ה' הוא האלוקים"‪ ,‬הוא‬ ‫לבין אביה לא יכלה לספר לו מה מעיק על לבה‪ ,‬ובלית ברירה‬ ‫מסתלק מעל לרקיע השביעי אל שמי שמים‪.‬‬ ‫סבלה את יסוריה בדומיה‪.‬‬ ‫יש שערים שהם סגורים חלקית‪ .‬יש רשעים שאינם יכולים‬ ‫יום אחד הגיע אליהם מכתב מאת המלך‪ ,‬בו הודיע המלך שנ־‬ ‫להיכנס אל הקב"ה‪ .‬אך בתפילת נעילה הדלתות פתוחות לרווה‪,‬‬ ‫פשו יוצאת מרוב געגועים לבתו ולחתנו‪ ,‬ולכן יבוא לבקרם ביום‬ ‫אפילו לרשעים הגדול ביותר‪ .‬אין מניעה לאף אחד להיכנס‪ .‬זה‬ ‫פלוני‪ .‬כאשר שמע מכך החתן‪ ,‬ידע שעליו להכין את ביתו לפני‬ ‫כוחה של תפילת נעילה!‬ ‫המלך‪ ,‬ומיד התחיל לעמול בכל כוחו לנקות ולקרצף את מקום‬ ‫ה"משך חכמה" כתב בפרשת וילך‪ ,‬שאף על פי שאמרו חז"ל‬ ‫דירתו‪ ,‬ואף קישטו בקישוטים נאים ותמונות מפוארות למען‬ ‫)יומא פו ע"א( על חטא של חלול ה' "אין כח בתשובה לתלות‪,‬‬ ‫ימצא חן בעיני המלך‪ ,‬ובד בבד היה מרצה ומפייס את אשתו‬ ‫ולא ביום הכפורים לכפר‪ ,‬ולא ביסורין למרק‪ ,‬אלא כולם תולין‪,‬‬ ‫בכל מיני מתנות ותכשיטים‪ ,‬והרבה לכבדה בכבוד ויקר תפארת‪.‬‬ ‫ומיתה ממרקת"‪ ,‬מכל מקום בשעת תפלת נעילה מתכפר לאדם‬ ‫והיה בבוא המלך אל ביתם‪ ,‬קרנו פניו מרוב שמחה ואושר‪,‬‬ ‫גם על חטא של חלול ה'!‬ ‫בראותו שמצא זיווג הגון וטוב לבתו האהובה‪ ,‬וכה עברו עליו ימי‬ ‫ובעומק הדבר אמר המשגיח רבי דן סגל שליט"א‪ ,‬כי אצל‬ ‫הביקור בנעימים‪ ,‬כאשר המלך מתפעל ונהנה איך חתנו טורח‬ ‫הקב"ה אין מציאות שהבקשה נשמעת ולא מתקבלת‪ .‬אנו אומ־‬ ‫ודואג לבתו בכל לבו וממלא את כל משאלותיה לטובה‪ .‬אולם‬ ‫רים‪" :‬יעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה וישמע"‪ .‬אם זה עולה ובא‬ ‫בטרם עלה המלך על מרכבתו כדי לחזור לעירו‪ ,‬קראה לו בתו‬ ‫ומגיע לפני לקב"ה‪ -‬מיד "יראה וירצה וישמע"‪ .‬עקר הקושי הוא‬ ‫החדרה ופרצה בבכי תמרורים על גורלה המר‪ ,‬וגילתה באזניו‬ ‫המלאכים מונעים מאתנו להגיע לקב"ה‪ .‬והחסד האדיר הוא‪ ,‬שב־‬ ‫שכל מה שבעלה היטיב עמה בתקופה האחרונה אינו אלא לפ־‬ ‫שעת נעילה השערים פתוחים לרוחה וכולם באים לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫נים‪ ,‬כי למצוא חן בעיני המלך‪ ,‬אבל בכל השנה כולה הרי הוא‬ ‫וכשכולם באים לפניו‪ -‬הוא שומע את בקשתם ומוחל לכולם על‬ ‫מזלזל בה מאד‪.‬‬ ‫החטאים‪.‬‬ ‫והנמשל מובן‪ ,‬שהנשמה היא בת המלך והגוף הוא החתן‪ ,‬ובכל‬ ‫)שש באמרתך(‬ ‫ימות השנה עושה האדם ככל אשר עולה על רוחו והולך בשרי־‬ ‫רות לבו‪ ,‬ובזה גורם להצר ולצער את הנשמה שהיא חלק אלוה‬ ‫‪31‬‬ ‫אליו"‪.‬‬ ‫יום הכפורים‪ -‬ים של רחמים‬ ‫אומר ה"משך חכמה"‪ :‬אין בית דין בעולם שיכול למחול על‬ ‫זה הזמן המיוחד של שעת תפלת נעילה‪ ,‬עלינו לנצל את הר־‬ ‫עוון חלול ה'‪ ,‬כי חלול ה' זה מרד שאדם מורד בקב"ה‪ ,‬ועל מרד‬ ‫געים הגדולים הללו‪ ,‬להכנס ולבוא לפני הקב"ה ולבקש את בק־‬ ‫אין מחילה‪ .‬מי כן יכול למחול? רק המלך עצמו‪.‬‬ ‫שותינו‪.‬‬ ‫מראש השנה עד יום הכפורים יושב הקב"ה עם פמליותיו‪ ,‬יש‬ ‫השופר הוא הכלי הטוב והיעיל ביותר שיש לעם ישראל‪ ,‬הוא‬ ‫פמליא של מימינים ויש פמליא של משמאילים‪ ,‬יש מסנגרים‬ ‫מעביר את הקב"ה מכיסא דין לכסא רחמים‪ .‬אם כן‪ ,‬הדעת נותנת‬ ‫ויש מקטרגים‪ .‬אבל בעוון מרד הנוגע בכבוד המלך כולם מחי־‬ ‫ביום הכפורים‪ ,‬יום חתימת הדין‪ ,‬יתקעו בשופר‪ ,‬כדי להינצל מן‬ ‫בים‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מי יכול למחול? רק המלך עצמו‪.‬‬ ‫הדין‪ .‬ומדוע אפוא אין תוקעים ביום כפור עצמו אלא רק במוצאי‬ ‫בכל ארגון ומפעל יש עובדים ופקידים בתפקידים שונים ובד־‬ ‫יום כפור?‬ ‫רגות שונת‪ ,‬אבל מי חותם על הצ'קים? המנהל‪ ,‬בעל המפעל‪ .‬אף‬ ‫אומר המאירי‪ :‬יום הכפורים הוא יום של רחמים‪ ,‬יש בו שפע‬ ‫עובד אינו מוסמך לחתום על הצ'קים‪ ,‬במחלקת הנהלת החש־‬ ‫של ברכה‪ ,‬עד שגם בלי השופר הקב"ה שומע לכל יהודי!‬ ‫בונות עורכים את כל החשבונות‪ ,‬ואחר כך מגישים את הצ'קים‬ ‫רבי איצלה בלאזר זצ"ל כותב בספרו "כוכבי אור"‪ ,‬כי יום הכ־‬ ‫לבעל הבית שיחתום עליהם‪.‬‬ ‫פורים הוא ים של רחמים‪ .‬כשם שים הוא מים שאין להם סוף‪ ,‬כך‬ ‫ביום הכפורים‪ ,‬בשעת החתימה‪ ,‬הקב"ה דן יחידי‪ .‬את החתימה‬ ‫יום הכפורים הוא רחמים בלי סוף‪.‬‬ ‫חותם הקב"ה בעצמו‪ .‬ובעת החתימה‪ ,‬שאז ה' יתברך דן יחידי ‪-‬‬ ‫)המאירי(י‬ ‫הקב"ה נמצא לבדו‪ .‬אין לו מימינים ולא משמאילים‪.‬‬ ‫זמן זה הוא שעת הכושר מיוחדת במינה‪ .‬אם האדם עשה‬ ‫תשובה על חטאו והצטער עליו‪ ,‬ה' יתברך ברוב טובו יסלח וימ־‬ ‫נעילה ‪ -‬זמן מחילה על חילול ה'‬ ‫חל לו על חלול כבודו‪ .‬ואם הוא ימחל על חלול כבודו ‪ -‬מי יכול‬ ‫אומרת הגמרא )יומא פו ע"א(‪" :‬מי שיש חלול השם בידו ‪ -‬אין‬ ‫להתנגד לכך? על מרידה במלך ‪ -‬רק המלך יכול לתת חנינה‪.‬‬ ‫לו כח בתשובה לתלות‪ ,‬ולא ביום הכפורים לכפר‪ ,‬ולא ביסורים‬ ‫ולאחר שנותן ‪ -‬אין מי שיכול לערער על כך‪ ,‬כי מי יבוא אחרי‬ ‫למרק‪ ,‬אלא כולן תולין ומיתה ממרקת"‪.‬‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫חלול ה' הוא העוון החמור ביותר‪ ,‬עוון שאין לו כפרה‪ .‬אדם‬ ‫בנעילה ‪ -‬מלמדנו ה"משך חכמה" ‪ -‬אתה והקב"ה לבד‪ .‬תפילת‬ ‫שחטא בחטא זה‪ ,‬שום דבר לא מועיל לו ‪ -‬לא תשובה‪ ,‬לא יסו־‬ ‫נעילה במשמעות נוספת היא‪ ,‬שאתה ננעל עם הקב"ה‪ .‬הצ'ק‬ ‫רים‪ ,‬לא יום הכפורים‪ ,‬רק מיתה‪ .‬האמת היא שגם אם היתה‬ ‫שלך לשנה הקרובה נמצא אצלו‪ .‬הוא הולך לחתום‪ .‬ברגע זה הנך‬ ‫תשובה מועילה על חטא זה‪ ,‬הרי ברוב המקרים האדם אינו‬ ‫יכול להשיג חנינה על עוון של חלול ה'!‬ ‫מדוע כלל לכך שחטא בחלול ה'‪ ,‬וכיצד יעשה תשובה על חטא‬ ‫זה חדוש גדול של ה"משך חכמה"‪ .‬אנחנו לא חידשנו מעצמנו‬ ‫שאינו מדוע לו?‬ ‫כלום‪ .‬ר' מאיר שמחה לקח אחריות‪ ,‬ואנחנו הולכים אחריו‪.‬‬ ‫בטוח אני שכל מי שלומד את הגמרא הזאת נתקף בחלישות‬ ‫ה"משך חכמה" מלמד אותנו מה כחו של זמן נעילה‪ ,‬ועלינו‬ ‫הדעת‪ .‬הרי מי יכול לרחוץ בנקיון כפיו ולומר על עצמו שהוא‬ ‫לדעת לנצל זאת‪ .‬זה הרי פתח של תקוה והצלה עבורנו!‬ ‫נקי לגמרי מעוון זה?‬ ‫דומה הדבר לאדם ההולך ימים רבים בציה ובמדבר ומשתוקק‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬אסור לאדם לפול בזרועות היאוש‪ .‬ה"משך חכמה"‬ ‫למים‪ ,‬והנה הוא מוצא איזה קילוח דק של מים הבוקעים מעמקי‬ ‫בפרשת וילך )על הפטרת "שובה ישראל עד ה' אלקיך"( מחדש‬ ‫האדמה ‪ -‬הרי הוא ירוץ אל מקור המים אחוז טרוף‪ ,‬ירוה בהם‬ ‫לנו חדוש נפלא‪ :‬אפילו לחטא חמור זה של חלול ה' יש תקנה!‬ ‫את צמאונו‪ ,‬וישיב את נפשו‪.‬‬ ‫וכך היא לשונו הזהב‪" :‬כי מלכותא דרקיע כעין מלכותא דאר־‬ ‫רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל כותב על יום כפור‪ ,‬שביום זה‬ ‫עא‪ ,‬והנה על הכל יש שופטים וגבוה מעל גבוה‪ ,‬ומימינים ומש־‬ ‫אוקינוס של רחמים יורד לעולם‪ .‬אוקינוס! רבותי‪ ,‬אתם יודעים‬ ‫מאילים‪ ,‬ופעמים מטים לכף זכות מחמת איזה זכות‪ ,‬אבל בעוון‬ ‫מה זה למחול על עברה אחת? עברה אחת‪ .‬אם מישהו פגע בך‬ ‫מרד הנוגע בכבוד המלך ‪ -‬אז כולם מחיבים‪ ,‬כי מי יוכל למחול‬ ‫פעם אחת‪ ,‬אתה מסוגל למחול בכלל?‬ ‫על כבוד המלך‪ ,‬בלעדי המלך בעצמו יוכל למחול אחרי הבכי‬ ‫לא כן בורא עולם‪ .‬מיליוני יהודים מכל קצוי עולם עומדים‬ ‫והרחמים‪ .‬ולכן אמר‪' :‬שובה ישראל עד ה' אלקיך'‪ ,‬פרוש שעד ה'‬ ‫בתחינה‪ ,‬מבקשים מחילה וסליחה‪ ,‬והקב"ה "סלחן לישראל ומ־‬ ‫בעצמו יגיע התשובה‪ ,‬כי מי יוכל למחול חוץ ממנו‪ .‬ובירושלמי‬ ‫חלן לשבטי ישורון"‪ ,‬הוא סולח לעוד אחד‪ ,‬ולעוד אחד‪ ,‬ולעוד‬ ‫אמרו‪ :‬אף הקב"ה אינו דן יחידי‪ ,‬שנאמר )דברי הימים ב יח‪ ,‬יח(‪:‬‬ ‫אחד‪ .‬והנה מגיע זמן נעילה‪ ,‬באים אליו אחד אחד‪ .‬כל אחד עובר‬ ‫'וכל צבא השמים עומדים'‪ ,‬וכשהוא חותם ‪ -‬אינו חותם אלא בי־‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬כל אחד‪ ,‬לבדו עם קונו‪ .‬אני ‪ -‬והוא‪.‬‬ ‫חיד‪ ,‬שנאמר‪' :‬ואגידה לך את הרשום בכתב אמת' )דניאל י‪ ,‬כא(‪.‬‬ ‫קבלנו מתנה נפלאה שנקראת יום הכפורים‪ ,‬ושיאה בתפי־‬ ‫והנה כל ימי תשובה שמלך יושב על כסא‪ ,‬וצבא השמים עו־‬ ‫לת נעילה‪ .‬מה מבקשים אז מהקב"ה? "יהי רצון מלפניך שומע‬ ‫מדים עליו‪ ,‬יכול להועיל רק על עברות שאין בהם חלול השם‪,‬‬ ‫קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות ותצילנו מכל גזרות‬ ‫שוקלין זכויות כנגד עברות‪ .‬אבל על חלול השם ‪ -‬על זה אמרו‬ ‫קשות אכזריות כי לך לבד עינינו תלויות"‪ .‬רבונו של עולם‪ ,‬אנחנו‬ ‫)ישעיהו כב‪ ,‬יד(‪' :‬אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון' כי אין‬ ‫תלויים בך ובמחילתך‪.‬‬ ‫יום הכפורים מכפר )סוף יומא(‪ .‬ורק בעת החתימה‪ ,‬שהשי"ת‬ ‫הלואי ונשכיל לנצל את שעת הכושר הנפלאה הזאת‪ ,‬את הרג־‬ ‫דן יחידי ‪ -‬אז הוא שעת הכשר שהשי"ת יסלח מרוב טובו‪ ,‬אחר‬ ‫עים בהם "היום יפנה‪ ,‬השמש יבוא ויפנה‪ ,‬נבואה שעריך" הרגעים‬ ‫גודל הבכי והחרטה‪ ,‬כי אם הוא ימחל על חלול כבודו ‪ -‬מי יאמר‬ ‫‪32‬‬ ‫סליחה שפע וכל טוב‪ ,‬אם כן צריך להתחזק בנעילה מאד ויקבל‬ ‫נשגבים ביותר בשנה‪ ,‬בהם כל שערי שמים פתוחים‪ ,‬ונזכה לת־‬ ‫השפע‪ .‬מרן הגר"ח זצ"ל מבריסק‪ ,‬כשהיה מספר מעשה זה היו‬ ‫שובה שלמה‪ ,‬לסליחה וכפרה‪.‬‬ ‫עיניו יורדות דמעות‪ .‬ביום הכיפורים שנת תר"ב היו הגאונים‬ ‫)נעימות יאמרו(‬ ‫הצדיקים רבי יצחק מוולאז'ין זצ"ל ובעל הצמח צדק זצ"ל‬ ‫בפטרבורג כדי לבטל כמה גזירות רעות על ישראל ברוסיא‪,‬‬ ‫נעילה‪-‬השפע הגדול‬ ‫בית הכנסת היחידי שהיה שם בפטרבורג היה של אנשי הצבא‬ ‫כתוב בזוהר שיש היכל ואוצר שפותחים אותו רק פעם אחת‬ ‫"הקומוניסטים" שהיו בצבאו של הצאר ניקולאי ימ"ש‪ ,‬ומחוסר‬ ‫בשנה בזמן נעילה‪ .‬האוצר הזה יש בו כל טוב שבעולם כפרה‬ ‫ברירה הלכו להתפלל שם‪ .‬כשהגיעו לתפילת נעילה רצו‬ ‫סליחה שפע וכל טוב‪ ,‬אם כן צריך להתחזק בנעילה מאד ויקבל‬ ‫האורחים הללו שאחד מהם יהיה ש"ץ בתפילת נעילה‪ ,‬ויענו להם‬ ‫השפע‪.‬‬ ‫אנשי הצבא‪ ,‬דעו נא רבותי שיש לנו איש אחד‪ ,‬שעמד בנסיונות‬ ‫)זוה"ק(‬ ‫גדולים אפילו בנגדוהו )דהיינו יסורים שיותר קשה לעמוד בהם‬ ‫ממיתה כמו שאמרו רז"ל אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה‬ ‫וכו'‪ ,‬דהכאה שאין לה קצבה חמירא ממיתה(‪ ,‬באופן מבהיל‬ ‫"בעת נעילת שער"‬ ‫ואיום‪ ,‬שרצו שהוא ימיר את דתו והוא בשום אופן לא הסכים‬ ‫אחד מגדולי המוסר אמר‪ ,‬אנו קוראים אצל יונה אחרי שנפל‬ ‫ונשאר ביהדותו במסירות נפש בל תתואר‪ ,‬שימו עיניכם על‬ ‫הגורל עליו אמר "שאוני והטילוני אל הים" )יונה א‪ ,‬יב(‪ .‬לכאורה‬ ‫בשרו ותראו כי הוא מלא פצעים ומוקף בהם כמו בחגורה‪ ,‬מרוב‬ ‫המילה 'שאוני' אך למותר‪ ,‬די היה לומר 'הטילוני' ותו לא‪ .‬אך‬ ‫המכות שהוכה ושעינו אותו שימיר את דתו‪ .‬לכן לדעתינו אין‬ ‫בקשה ביקש מהם‪" ,‬שאוני" להרויח עוד רגע‪ ,‬וברגע הזה הלא‬ ‫לנו ש"ץ יותר הגון לתפילת נעילה מהאיש המופת והמקדש שם‬ ‫אפשר לקנות עולמות‪" ,‬יש קונה עולמו בשעה אחת"‪ ,‬וברגע‬ ‫שמים ברבים הזה‪ ,‬ולהפצרת רבים נעתר להם האיש להראות‬ ‫אחד‪ .‬נשאר לנו עכשיו רק רגעים מספר‪ ,‬שאדם ע"י שיפתח את‬ ‫את בשרו להנכבדים‪ ,‬ויהי כראותם ויחרדו למאד וחלחלה‬ ‫ליבו רק כחודו של מחט‪ ,‬מובטח לו שיפתחו לפניו פתח כפתחו‬ ‫אחזתם‪ ...‬ויענו כולם פה אחד‪" :‬יעבור הוא לפני התיבה‪ ,‬שאין‬ ‫של אולם‪ .‬רגעים שחייו תלויים בידו‪ ,‬לחיי בני ביתו וגם חיי כל‬ ‫לנו ש"ץ יותר הגון ממנו‪ ,‬ויהי רצון שתפילתו תקובל ברחמים‪".‬‬ ‫בית ישראל ‪" -‬כי לא אחפוץ במות המת נאם ד' אלקים והשיבו‬ ‫האיש הנפלא הזה עבר לפני התיבה‪ ,‬וטרם שהתחיל את הקדיש‬ ‫וחיו" )יחזקאל יח‪ ,‬לב(‬ ‫של תפילת נעילה‪ ,‬פתח ברעדה ואמר‪ :‬רבונו של עולם על מה‬ ‫אל תבזבזו את הרגעים האלה תנצלו את ההזדמנות הזאת‬ ‫רגילים בני אדם להתפלל‪ ,‬הלא על שלשה דברים ההכרחיים‬ ‫להטות אוזן לקריאה זו היוצא ממלך מלכי המלכים "פתחו לי‬ ‫האלה‪" :‬בני"‪" ,‬חיי"‪" ,‬ומזוני"‪ ,‬אבל אנחנו כשלעצמינו‪ ,‬כל אלה‬ ‫פתח" ‪ -‬בידכם הוא!‬ ‫אך למותר המה לנו‪" ,‬בנים"‪-‬הנה רוב הציבור שלנו כמעט אינם‬ ‫כל אחד יהפך לשליח ציבור‪ ,‬להתפלל בעד האחים הנתונים‬ ‫נשואים‪" ,‬חיי‪-",‬הלא טוב מותינו מחיים מרים כאלה‪" ,‬מזוני"‪-‬‬ ‫בצרה ובשביה‪ ,‬אשר אין בידם היכולת לקחת את המחזור בידם‬ ‫הלא יש לנו קיסר שדואג בעד מזונותינו ומלבושינו ולא חסרנו‬ ‫וללכת לבית כנסת להתפלל לשפוך שיחם לפני ד'‪ .‬כל אחד‬ ‫דבר‪ ,‬אבל רק ע"ז יש לנו להתפלל רק על דבר אחד "שיתגדל‬ ‫יהפך לשליח ציבור להתפלל גם בעד אלה הנמצאים "בשביה"‬ ‫ויתקדש שמיה רבא‪ ...‬שנים רבות אח"כ היו גדולי ישראל הללו‬ ‫בארץ הקודש‪ ,‬אשר יתכן מאד שבתוך תוכם באלה הימים‬ ‫מזכירים ברטט את אותה תפילת נעילה שנאמרה בכיסופים עד‬ ‫הנוראים יש משיכה בלבם ללכת לבית הכנסת‪.‬‬ ‫אין סוף להקב"ה‪.‬‬ ‫"מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו" אם אתה מסתכל על‬ ‫כל הסביבה ואתה רואה לפניך רק חולין ריקנים הם מחיי התורה‬ ‫בת קול במוצאי יום הכיפורים‪ :‬לך אכול בשמחה‬ ‫ומרוח ד'‪ ,‬אולם עלינו לדעת כי עוד מקום פנימי יש לבן אדם‬ ‫בעומקא דליבא במסתרים‪ ,‬ושם אם נחפש שם נמצא כי מקום‬ ‫לחמך‪...‬‬ ‫יש לו להקב"ה ומסתרים שמו‪ .‬אבל אין לו את העוז והאומץ‬ ‫שאל פעם אחד את רבינו הגרי"ז זצוק"ל על הא דאיתא‬ ‫להראות בגלוי לעין כל‪ ,‬שגם הוא מאמין בדברים כאלה ‪ -‬גם‬ ‫במדרש )מובא בתוס' שבת קי"ד‪ ,‬ב' ויומא פ"ז‪ ,‬ב( שמוצאי יום‬ ‫עליו יש להתפלל‪.‬‬ ‫הכפורים בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך ‪ -‬למה‬ ‫וגם שיתן ד' פחדו ואימתו על כל הברואים‪" ,‬וידע כל פעול כי‬ ‫צריך בת קול על זה‪ ,‬הלא ידוע שכל אחד שרוי בשמחה במוצאי‬ ‫אתה פעלתו"‪.‬‬ ‫יום הכיפורים?‪...‬‬ ‫ולא ישכח להתפלל גם בעבור נשמתו הוא‪ ,‬שגם הוא לא‬ ‫והשיבו רבינו זצוק"ל על אתר בהתרגשות‪ :‬כשעורכים חשבון‬ ‫ישכח להמליך את הקב"ה על עצמו הוא‪ ,‬אמרו לפני מלכיות‬ ‫הנפש ביום הכפורים‪ ,‬ורואים אז מ'האט אלעס בנקרוטירש‬ ‫כדי שתמליכוני עליכם‪ ,‬עליו ביחוד‪.‬‬ ‫)שעשו פשיטת רגל מוחלטת( "הרשענו ופשענו ולכן לא‬ ‫)דברי אגדה להגרי"ש אלישיב זצוק"ל(‬ ‫נושענו"‪.‬‬ ‫]הדגיש חזק את תיבת 'לכן'‪ ,‬ונשמע אז כמו שיש כאן תירוץ‬ ‫על הקושיא המטרידה‪ :‬עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו?‬ ‫נעילה ‪-‬אוצרות של שפע‬ ‫ודוק היטב בזה[‬ ‫כתוב בזוהר שיש היכל ואוצר שפותחים אותו רק פעם אחת‬ ‫ואפילו שזוכים ביום הכיפורים למחילת עוונות‪ ,‬מ"מ אחרי‬ ‫בשנה בזמן נעילה‪ .‬האוצר הזה יש בו כל טוב שבעולם כפרה‬ ‫‪33‬‬ ‫מתפללים שיסלח לנו על החטא הזה‪ ,‬שמא חסרה לנו האמונה‬ ‫כזה חשבון ‪ -‬אי אפשר בכלל להיות בשמחה‪ ,‬ולכן יוצאת הבת‬ ‫)שרפי קודש שיח(‬ ‫שלימה שיום כיפור מכפר‪.‬‬ ‫קול‪ .‬ומה שרואים שבאמת כולם בשמחה במוצאי יום הכפורים‬ ‫‪ -‬הלא הוא באמת בגלל הבת קול‪...‬‬ ‫)בנתיבות ההלכה(‬ ‫בין שבילי המוסר‬ ‫כיצד עושים סיגופים‬ ‫מוצאי יוה"כ ‪ -‬דרכו של היצר הרע‬ ‫בדרשא שנשא הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל פתח‬ ‫אמר המגיד רבי שלום שבדרון זצ"ל משל ונמשל‪ .‬שר' בנימין‬ ‫ואמר‪:‬‬ ‫הצדיק מראדין )שהיה מקובל מאד על החפץ חיים( היה אומר‬ ‫מהי תשובה ועוד תשובה מאהבה?‬ ‫במוצאי יוה"כ משל אשר ממנו נוכל ללמוד את דרכו של היצה"ר‬ ‫מצינו חידוש גדול שנכתב על ידי רבינו הגר"א זצ"ל‬ ‫וכך אמר‪ :‬משל לשתי עיירות של יהודים שהיו בשני צידי הגבול‬ ‫באיגרתו‪:‬‬ ‫שבין פולין ורוסיה‪ ,‬ביניהם הפרידו כמה קילומטרים‪ ,‬והנה קבצן‬ ‫אי רבותי‪ ,‬הגר"א מלמד אותנו‪" :‬ועד יום מותו צריך האדם‬ ‫אחד רצה להבריח סחורה מצד אחד של הגבול אל הצד השני‬ ‫להתייסר ולא על ידי תעניתים וסיגופים‪ ,‬אלא ברסן פיו‬ ‫ולהרוויח כמה פרוטות‪ ,‬בלילה לקח חבילה גדולה על כתפיו‪,‬‬ ‫ותאוותיו" באלו צריכים להתייסר "וזהו התשובה‪ ,‬וזה כל‬ ‫והחל צועד לעבר צידו השני של הגבול‪ ,‬עוד הוא הולך לאיטו‬ ‫פרי העולם הבא וזה יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם"‬ ‫בקומה כפופה תחת עול משאו‪ ,‬רואה הוא לפתע לפניו שוטר‪,‬‬ ‫והגר"א ז"ל ממשיך עוד "וכל רגע שאדם חוסם פיו" מה‬ ‫כמובן שהקבצן נבהל ופחד מאד‪ ,‬השליך החבילה מיד מעל‬ ‫הפירוש חוסם? לא סתם שאינו מדבר‪ ,‬אלא מעוניין‪ ,‬רוצה‬ ‫כתפיו‪ ,‬והמתין לתוצאות‪ ,‬אבל לרוב פליאתו‪ ,‬השוטר מביט עליו‬ ‫ורואה אותו ואינו אומר כלום‪ ,‬עברה דקה‪ ,‬שתיים ושלש‪ ,‬ומשראה‬ ‫אבל חוסם‪ ,‬דבר עבירה בא לידו והוא חוסם ומתגבר "בכל‬ ‫הוא שאין השוטר עושה מאומה‪ ,‬ניגש בפסיעות מהוססות אל‬ ‫רגע שחוסם זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה‬ ‫החבילה לקח אותה על כתפו והמשיך אט אט בדרכו‪ ,‬והשוטר‬ ‫יכולים לשער" רבותי "ובזה יכופר לו כל עוון וניצול משאול‬ ‫עדיין מביט עליו‪ ,‬מה חושב הקבצן בלבו? כנראה גולם הוא‪ ,‬מה‬ ‫תחתית" במה? ברסן פיו ותאותו!‪.‬‬ ‫איכפת‪ ,‬לי אם אינו אומר כלום אמשיך בדרכי‪ ,‬לבסוף כשכבר‬ ‫אח"כ הוא אומר עוד קטע "והעיקר לזכות לעולם הבא‬ ‫הגיע ממש לגבול והנה עוד כמה פסיעות והוא בעבר השני‪ ,‬נגש‬ ‫בשמירת פיו וזה יותר מכל התורה והמעשים כי הפה קודש‬ ‫אליו השוטר וצעק מה יש לך בחבילה? הקבצן התחיל לגמגם‬ ‫קדשים" אפשר לראות את המילים באיגרת הגר"א בפנים‪,‬‬ ‫כמובן‪ ,‬והשוטר שהבין מיד במה מדובר‪ ,‬נפנף לו בחרבו והורה‬ ‫לא אמרתי מילים מיותרות‪.‬‬ ‫לו לחזור מיד למקומו‪ ,‬אמר לו היהודי‪ :‬רשע מרושע שכמוך‬ ‫יש עשרים עיקרים לתשובה‪ .‬והנה הגר"א כותב שבזה‬ ‫הלא ראית אותי מיד בהתחלה‪ ,‬וגם הלכת אחרי כל הדרך‪ ,‬מדוע‬ ‫יכופר לו כל עוון?!‬ ‫שתקת? למה לא החזרת אותי כשהייתי עדיין בתחילת דרכי?‬ ‫רבי משה שמואל שפירא זצ"ל סיפר‪ ,‬בפטרבורג התגורר‬ ‫אלא מאי‪ ,‬רצית להכעיסני‪ ,‬לשבור אותי בגופי ובנפשי מפחד‪,‬‬ ‫יהודי מפורסם עשיר גדול בשם הברון גינצבורג‪ ,‬ירא שמים‬ ‫ומכובד המשא שעל כתפי‪ ,‬וכעת אתה מחזירני שוב לסחוב‬ ‫אערליכער איד‪.‬‬ ‫את המשא הגדול הזה ולחינם‪ .‬כך סיים ר' בנימין‪ :‬חז"ל אומרים‬ ‫בבית הכנסת הראשי של העיר‪ ,‬היתה לו 'חזקה' מידי שנה‬ ‫)קידושין ל'( קשה יצה"ר שיוצרו קראו רע‪ ,‬ולמה נקרא רע?‬ ‫לקנות את פתיחת הארון בכל נדרי‪ .‬אז היתה נערכת מכירה‪.‬‬ ‫הלא הוא מקיים שליחותו‪ ,‬אלא שמניח הוא לנו כל ימי האלול‬ ‫הוא לא נתן שאי מי יקנה‪ ,‬וככל שהגביהו סכומי הכסף‪ ,‬הוא‬ ‫לעבוד את השי"ת ואפי לו לעשות מעט תשובה‪ ,‬ואף בעשרת‬ ‫ימי תשובה ויום הכפורים עודנו שותק‪ ,‬ואז הוא מחכה לנו ממש‬ ‫הגביה יותר את המחיר‪ ,‬וזכה בפתיחת הארון‪.‬‬ ‫במוצאי יוה"כ תיכף בכוס הקפה הראשונה‪ ,‬כשעדיין הרעב מכה‬ ‫באחד מימי כיפור התארח בפטרבורג עשיר גדול‪ ,‬ועם‬ ‫בנו‪ ,‬ומתחיל מיד להלחם בנו ולהחזירנו אחור‪ ,‬לא לברך בכוונה‪,‬‬ ‫הארץ גדול‪.‬‬ ‫לחטוף את האוכל ברעבתנות‪ ,‬כך הוא מחזיר אותנו בחזרה אל‬ ‫מי לא בא לנעילה לבית הכנסת )הרי אומרים בנעילה‬ ‫המקום בו היינו קודם‪ .‬לא ניכנע ובע"ה נתגבר עליו‬ ‫'אתה נותן יד לפושעים'‪ ,‬נותנים להם 'שלום עליכם' כיון‬ ‫)הגר"ש שבדרון זצקו"ל(‬ ‫שכל השנה לא רואים אותם(‪ ...‬וכיון שהכל באים‪ ,‬גם העשיר‬ ‫הזה בא‪ .‬לא לבדו אלא עם השליש משמשו‪ ,‬שגם היה בור‬ ‫ועם הארץ מופלג‪ .‬והנה הוא נוכח כי מוכרים פתיחת הארון‪,‬‬ ‫החטא של מוצאי יום כיפור‬ ‫וכי הברון גינצבורג עומד על המקח‪ ,‬מגביה ומגביה עוד‪,‬‬ ‫הרה"ק בעל חידושי הרי"מ מגור זי"ע היה מבאר את מה‬ ‫"כך?" חשב לעצמו "גם אני עשיר"‪ ,‬ומיד הצטרף למכירה‬ ‫שאומרים תיכף במוצאי יום כיפור סלח לנו אבינו כי חטאנו‪,‬‬ ‫והגביה יותר‪ .‬גינצבורג ראה עם מי יש לו עסק‪ ,‬וכי הוא‬ ‫הלא כבר נתכפרו על עוונותיהם של ישראל ביום הקדוש‪,‬‬ ‫עשיר לא פחות ממנו‪ ,‬נעשה לו קשה "אבל חלילה לוותר‪,‬‬ ‫ובעוד הם מצויים בבית הכנסת מתי יכלו לחטוא‪ .‬אלא שעיקר‬ ‫זה ביזוי התורה שביום הכיפורים הוא יקבל פתיחת הארון"‬ ‫העבודה היא עצם האמונה שיום כיפור מכפר‪ ,‬ובאם חלילה יש‬ ‫לכן התאמץ והעלה עוד‪ ,‬אך גם ההוא לא שקט על שמריו‬ ‫לאדם איזה ספק אם נתכפרו עוונותיו‪ ,‬הרי זה חטא‪ .‬ועל זה אנו‬ ‫‪34‬‬ ‫הוא סיפר‪ ,‬כי הוא וחבריו עורכים גלגולי שלג ותעניות‬ ‫והסכומים הרקיעו‪ ,‬עד שגינצבורג ראה כי לא שייך יותר‪ ,‬אין‬ ‫בצוותא‪ ,‬שלוש ימים רצופים‪ ,‬החבורה עושה את מעשיה‬ ‫לו ברירה ונכנע‪ .‬אותו עם הארץ‪ ,‬העשיר הגדול זכה בפתיחת‬ ‫ע"פ הכוונה של רב )שכבר לא בחיים( "אבל היכן יש לך‬ ‫הארון‪ .‬היה רעש גדול‪ ,‬על כי שנים רבות לא היתה הכנסה‬ ‫שלג בהיום בארץ ישראל?" תמהתי‪.‬‬ ‫כזו לבית הכנסת וצרכי הציבור‪.‬‬ ‫"מה אתה מדבר‪ ,‬בחרמון יש שלג‪ ,‬אנו נוסעים לחרמון‪,‬‬ ‫כמובן עשו לו מי שבירך נאה‪ .‬ככלות הכל‪ ,‬הציבור המתין‬ ‫כדי לסבול ולהתייסר בגלגולי שלג"‪.‬‬ ‫כי העשיר האורח ייגש לארון הקודש לפתיחה‪ .‬והוא? עומד‬ ‫"ומה אתם עושים שם?"‬ ‫על עומדו‪ ,‬ללא תזוזה‪ ,‬כמו דחליל‪ ...‬כיון שכך‪ ,‬הגבאי התקרב‬ ‫"אנו שוכבים על השלג‪ ,‬ואלו ייסורים גדולים‪ ,‬וגם סיכון‪,‬‬ ‫אליו בדרך ארץ‪" :‬כבודו מכובד בפתיחת הארון" אמר‪ .‬הוא‬ ‫אחד מהחבורה שלא שמע לרופא‪ ,‬וערך גלגולי שלג‪ ,‬סיכן‬ ‫הביט עליו בחזרה כתרנגול בבני אדם כי לא ידע מה עליו‬ ‫את בריאותו וחלה מאד" אח"כ הסביר לי כי המעשים שלהם‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫לא פשוטים בכלל‪ ,‬כי כתוב בספרים כי אם עושים תעניות‪,‬‬ ‫הוא שאל את השליש בלחש‪" :‬מה זה פתיחת הארון?" אך‬ ‫שלושה ימים רצופים ביחד עם גלגולי שלג זה כנגד כמה‬ ‫גם הוא פכר את ידיו כמי שאומר‪ :‬אין לי מושג ‪ -‬איך ווייס‬ ‫מאות תעניות‪ ,‬וגם את זה אנו עושים וכו' נורא נוראות‪.‬‬ ‫נישט וואס איז'‪.‬‬ ‫הבטתי עליו וממש תפסה אותי חלישות הדעת‪ ,‬אלו‬ ‫הגבאי נוכח כי עדיין לא זז‪ ,‬ניגש אליו בשנית‪ :‬הציבור‬ ‫מושגים אני שומע‪ ,‬לימים ביררתי ובאמת שמעתי כי דבריו‬ ‫ממתין‪ ,‬הרי אתה מכובד בפתיחת הארון"‪.‬‬ ‫היו אמת‪ ,‬כי אכן כך עשתה חבורה זו‪.‬‬ ‫"מה זה?" שאל העשיר‪.‬‬ ‫אנו ממשיכים הלאה לנסוע‪ ,‬ואני מתעניין‪" :‬מה מלאכתך?"‬ ‫"מה פירוש מה זה פתיחת הארון?!" תמה הגבאי‪.‬‬ ‫"אני רופא שיניים‪ ,‬אבל לא סתם רופא העוקר שן או‬ ‫"אני מבקש אותך‪ ,‬אל תדבר אלי במילים מפולפלות‪.‬‬ ‫טיפול שורש וכדו'‪ ,‬אני מטפל דוקא במקרים מסובכים‬ ‫תאמר לי ברור מה עלי לעשות‪ ,‬וכי אינך יכול לדבר ברור?"‬ ‫ריקבון של כמה שיניים ביחד"‪ ,‬וכאן העיניים שלו התחילו‬ ‫זעם‪.‬‬ ‫לזהור כמו השמש‪" :‬אתה יודע!" אמר בהתרגשות שלא‬ ‫רק אז הבין הגבאי את המתרחש והסביר‪" :‬פשוט מאוד‪,‬‬ ‫הכרתי בתחילת הנסיעה "רופאי שיניים עושים הרבה כסף!‬ ‫תיגש שם לארון הקדש‪ ,‬תפתח את הארון‪ ,‬תוציא ספר תורה‬ ‫המון כסף!" כל כולו הבהיק משמחה‪ :‬כסף! כסף! וסיפר כי‬ ‫ותיתן את זה לרב‪ ,‬וספר תורה שני תוציא ותיתן לאב"ד‪ ,‬זה‬ ‫"בשבוע שעבר טיפלתי באשה מבני ברק‪ ,‬וציין לי את השם‪,‬‬ ‫הכל"‪.‬‬ ‫שאגב ידוע לי כי הם לא עשירים בכלל‪ ,‬טיפלתי בה כמה‬ ‫"בסדר‪ .‬כעת אני מבין מה שאתה רוצה ממני" עד כאן‪.‬‬ ‫שעות‪ ,‬ו‪ ...‬שנים עשר אלף שקל! בשני לילות בלבד‪ ,‬כסף רב!‬ ‫אחרי כל נדרי ומעריב‪ ,‬הלכו הביתה‪ ,‬פנה השליש לאדונו‬ ‫ובתחילת השבוע היה עוד מישהו‪ :‬שבעת אלפים שקלים‬ ‫העשיר‪" :‬תגיד לי‪ ,‬השקעת כזה סכום ענק‪ ,‬ואינך יודע אפילו‬ ‫חדשים! הבנת כבוד הרב?"‬ ‫מה קנית? כיצד אתה קונה בסכום כזה בלי לדעת?!"‬ ‫חשבתי לעצמי מה הולך כאן‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬תעניות‬ ‫"מה אתה לא מבין" הסביר העשיר‪" ,‬באמת לא ידעתי‪,‬‬ ‫וגלגולי שלג‪ ,‬אך תאות הממון במלא תוקפה‪ ,‬מדוע לקחת‬ ‫אבל אני מכיר את גינצבורג הזה‪ ,‬כי הינו סוחר גדול‪ ,‬וכי הוא‬ ‫כל כך הרבה כסף? מדוע הנך עושה לאחרים גלגולי שלג‪...‬‬ ‫יודע היכן כדאי להשקיע‪ ,‬ממילא‪ ,‬סחורה שטובה בשבילו‬ ‫ההוא‪ ,‬יהודי נעבאך‪ ,‬שאין לו פרנסה‪ ,‬והרווח שלך הוא פי‬ ‫גם בשבילי היא מעולה‪"...‬‬ ‫מאה ממה שאתה מוציא זמן וכסף לכך‪ ,‬מדוע לקחת כל כך‬ ‫מורי ורבותי‪ ,‬כלפי מה דברים אמורים‪ :‬אם אצל הגאון זו‬ ‫הרבה כסף‪ ,‬אבל מה שייך בכלל לשאול מדוע לקח סכומי‬ ‫תשובה‪ ,‬אצלנו זו גם תשובה "רסן פיו ותאוותיו! וזו התשובה!‬ ‫עתק ‪ -‬הלא זה כסף! וכי כל כך פשוט להרוויח כסף? "הרבה‬ ‫ובזה יכופר לו כל עון" גיוואלד! "וניצל משאול תחתית"‪.‬‬ ‫כסף! המון!‪"...‬‬ ‫ודווקא כאשר קשה והנסיון גדול‪ .‬זוכים‪.‬‬ ‫על כך בא הגר"א וקורא לנו‪ :‬רסן פיו ותאוותו‪ ,‬זה יותר‬ ‫מספר רבי ראובן קרלנשטיין‪ ,‬אני רוצה לספר לכם וזה לא‬ ‫מכל תעניתים וסיגופים שבעולם‪ .‬אם זו התאווה שלך‪ ,‬אותה‬ ‫משל‪ ,‬אלא מעשה שהיה! תשמעו‪.‬‬ ‫תרסן אותה תכניע!‬ ‫לפני כמה שנים נסעתי עם יהודי נהג רכב‪ ,‬לשיעור‪.‬‬ ‫)להגיד ‪ -‬ימים נוראים(‬ ‫באמצע הדרך החל לדבר דיבורים עד כי ממש השתוממתי‪.‬‬ ‫גליון זה מוקדש לע"נ הצדקנית נינה מרטין בת מישלין ע"ה | ולע"נ ר' יצחק ב"ר גרשון ז"ל | ולע"נ ר' נח יצחק הלוי ב"ר משה יעקב ז"ל | ולע"נ הרב יהודה אריה בן‬ ‫רפאל אלתר ז"ל | ולהצלחת ר' אלחנן שמואל בן ר' נח יצחק ומשפחתו‬ ‫כל המעונין לקבל מנוי שבועי דרך פקס או מייל נא לשלוח מייל ל ‪ GISHMAKEVORT@GMAIL.COM‬או ישלח בקשה לת‪.‬ד‪ 18303 .‬מיקוד ‪ 91182‬ירושלים או להשאיר הודעה בתא הקולי‬ ‫שמספרו ‪ 151527131458‬בצירוף שם כתובת ומספר טלפון ובל"נ נטפל בבקשתכם‬ ‫וכן כל המעוניין להקדיש העלון לעלוי נשמת או לרפואת וכו' מתבקש לשלוח למייל הנ"ל או להשאיר הודעה בתא הקולי הנ"ל‪.‬‬ ‫‪35‬‬