אברך · AVUREICH — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בס"ד
פרשת האזינו תשפ"ז • שבת שובה • יום הכיפורים • שנה ו' -גליון רצ"א • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע
תפארת יוסף
פנינים על פרשת השבוע
ממילא גם דיבורים וישפוך גם שיחו לפני השם יתברךֶ .א ְר ָּפא ְמׁשּובָ ָתם א ֲֹהבֵ ם נְ ָדבָ ה (הושע יד ,ה).
ואין המבוקש שידבר האדם דיבורים והדבורים יקחו הפטרת 'שובה'
תשובה על ביטול עשה אותו ,רק המבוקש שישוב בעצמו ויביא עמו גם דיבורים.
מועילה על הרצון עתה לקיימה והוא שהנביא אומר 'קחו עמכם דברים ושובו אל ד'' ,לא ֹלקיָך (הושע יד ,ב).
ׁשּובָ ה יִ ְׂש ָר ֵאל ַעד ד' ֱא ֶ
שהדברים יקחו אתכם ,רק שתשובו בעצמותכם ותבואו
אל השם יתברך בעצמותכם ,ועמכם תקחו גם כן דברים ,הנה בעניין התשובה דמועיל בין על עבירת לא תעשה שינוי מדין לחסד ע"י תשובה
בקום ועשה ובין על ביטול עשה (ראה יומא פה ,):הוא דבר ודו"ק. כי מצד השי"ת הכל אחד
הצריך טעם .דבשלמא בחטא לא תעשה בקום ועשה ,הנה נודע (ראה ספר העיקרים מאמר ב פרק ג ד"ה ובאורו; של"ה תולדות
על ידי החרטה שמתחרט נעקר המעשה למפרע והיה כלא אדם אות רצג) מה שהקשו בעניין התשובה ,דאיך שייך
היה (ראה אורחות צדיקים שער יא ד"ה החרטה; מסילת ישרים פרק שינוי רצון אצלו יתברך ,דעד עתה היה רצונו לדין ועונשִ ,א ְמרּו ֵאלָ יו ּכָ ל ִּת ָּׂשא ָעוֹן וְ ַקח טֹוב (הושע יד ,ג).
ד ד"ה אמנם) ,ומה שאין כן על ביטול עשה ,מה תועיל ועל ידי התשובה ישתנה רצונו מדין לחסד.
התשובה והחרטה ,סוף סוף הא לא נתקיימה העשה, מקלות התשובה -שמתקבלת ברצון בלבד
אצלו כי , ואולם התשובה בזה פשוטה (ראה של"ה שם)
הנה אומרו 'אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב' ,דנדרש ואין כאן קיום (ראה חגיגה ט ;:לקוטי אמרים תניא אגרת התשובה
יתברך באמת אין שם עניין מדה כלל וכלל ,כי הוא יתברך (במדב"ר יח ,כא) תיבת 'טוב' כמו נפש (ראה מאמר הבא) ,יש פרק א).
אחד הפשוט בתכלית הפשיטות (ראה רמב"ם הלכות יסודי
ויש לומר ,דכיון דמתחרט ומצטער עתה על הביטול התורה פ"א ה"ז) ,וכל עניין המדה בא רק מצד המקבל (ראה לומר ד'נפש' פירושו רצון (ראה מורה נבוכים ח"א פרק מא),
רבינו בחיי פרשת שמות ג ,יג ד"ה ועל) ,שכפי מה שהוא -כך והכוונה דעניין התשובה הוא קל ,שאין צריך הכנה עליו ,שביטל ,והוא חפץ עתה לקיים העשה ,אך שכבר עבר
הוא פועל למעלה ,וכך הוא ממשיך מלמעלה על עצמו .רק ברגע אחת יכול לשוב בתשובה ומתקבלת התשובה זמנה ואי אפשר עוד ,על כן הוי זה החפץ שיש בלבו עתה
ועד עתה שהיו מעשיו לא טובים ,הנה פעל במעשיו דין (ראה זוה"ק חיי שרה קכט ,).ותשובה אשר היא ברגע אחת ,חפץ ורצון לקיום -חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה,
למעלה והמשיך דין על עצמו ,ועתה שנהפך לבבו לטוב ,הנה היא רק ברצון לבד ,שעלה בעומק לבו רצון אמתי דמעלין עליו כאילו עשאה (ברכות ו ,).ועל כן הוי החפץ
הנה הוא פועל בזה מעתה מדת החסד למעלה ,וממשיך להיות טוב מעתה ,אבל לא היה אפשר להיות בזה והרצון לבד -קיום העשה ,ודו"ק.
חסד על עצמו ,אבל מצדו יתברך אין חלוק כלל ,כי הוא התבוננות והתיישבות ,כי ההתבוננות וההתיישבות הרי
וזה טעם הכתוב 'ארפא משובתם אוהבם נדבה' .רצה אחד הפשוט בתכלית ,ובו יתברך הכל רק כח אחד ,בין צריך שהיית זמן.
לומר ,ד'משובה' -בקום ועשה ,הנה התשובה פשוטה,
דעל ידי החרטה מסתלק קלקול מעשה החטא ,והוא כל ועם לבד, ברצון רק היא אחת ברגע תשובה ועל כן כשהוא פועל דין בין כשהוא פועל חסד -תמיד פועל רק
כרפואה דמסלק קלקול החולי .ומה שאין כן 'אוהבם' ,רצה את המקדש , זה גם היא מתקבלת ,וכש"ס קידושין (מט): כח אחד פשוט בתכלית ,והשינוי רק מצד המקבל.
וזהו 'שובה ישראל' ,אם תשאל הרי התשובה הוא האשה על מנת שאני צדיק ,אפילו רשע גמור -מקודשת ,לומר התשובה על עשין דעניינם אהבה ,כרמב"ן על התורה
שינוי רצון ,לזה אמר 'עד ד' אלקי"ך' ,רצה לומר כי אצל שמא הרהר תשובה בלבו .הרי דבהרהור הלב בעלמא פרשת יתרו (כ ,ח ד"ה ובמדרשו) דעשה הוא עבודה מאהבה,
השם יתברך הכל כח אחד ,ושם 'אלקי"ם' -מדת הדין ,אפילו בלי התבוננות והתיישבות ,ורק בהרהור אחד אמתי דבזה לא שייך רפואת וסילוק הקלקול בשלילה ,דסוף סוף
הוא עצמו השם הוי"ה -מדת החסד ,ואין חילוק כלל בלבו בשעת הקידושין ,גם כן מועלת התשובה ,ונעשה הא חסר הקיום בחיוב ,לזה אמר 'נדבה' ,היינו דהתשובה
בזה מועלת מפאת נדבת הלב ,שלבבו מתנדב עתה לקיים מצדו יתברך ,והשינוי רק מצד המקבל ,כי אצל המקבל הם מיד צדיק.
אלא שאי אפשר עוד ,דתיבת 'נדבה' משמעותה נדבת ונגד ד"ה מז פרק (ח"ג ז"ל להרמ"א העולה תורת בספר וכן שני דברים -דין וחסד ,וכפי מעשיו כך הוא ממשיך ,אבל
בו יתברך הוא הכל כח אחד ,ואלקי"ם -דין -הוא עצמו הטענה) ,הביא ראיה מש"ס קידושין הנ"ל ,דעניין התשובה הלב ,וכמו שכתוב 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את
הוי"ה ,ואין כאן שינוי כלל בו יתברך ,ודו"ק היטיב מאוד .הוא רק מצד הרצון .עיין שם שכתב ,כי פעולות נבדל תרומתי' (שמות כה ,ב)' ,נדיב לב עולות' (דברי הימים ב כט ,לא).
אינו מצד יציאת כח אל הפועל ,רק מצד הרצון לבד .ואף
ועל כן זהו הכוונה' ,אוהבם' היינו עשין דעניינם אהבה בפעולות התחתונות נמצא כזה ,שיוציא האדם פעולותיו,
ואינן מצד יציאת כח אל הפועל ,רק מצד הרצון לבד .וזהו ' -נדבה' ,בזה מתקבלת נדבת הלב לקיום -חישב לעשות
עניין התשובה ,שאמרו ז"ל ,המקדש אשה ,אמר לה על מעלין עליו כאילו עשה וכנ"ל. ְקחּו ִע ָּמכֶ ם ְּדבָ ִרים וְ ׁשּובּו ֶאל ד' (הושע יד ,ג).
וזה יש לומר טעם דברי הנביא בההפטורה ' -אמרו מנת שאני צדיק גמור ,אף על פי שהוא רשע -הרי זו הדרך הנכונה בתפילות יום הכיפורים
מקודשת ,שמא הרהר תשובה בלבו ,הנה בעל תשובה הוא אליו כל תשא עון וקח טוב' וגו' .ובמדרש רבה (פרשת שההתעוררות תביא את התפלה ולא להיפך
קרח (יח ,כא)) אמר 'וקח טוב' -וקח נפש' ,טוב' באתב"ש הנה יום הכיפורים קרוב לבוא ביום שני א ,ובו ריבוי תפלות ,מצד הרצון לבד ,עכ"ל ז"ל.
והנה תיבת "כל" הוראתו לרבות גם הבלתי מוכן' - ,נפש' (ראה מתנות כהונה ומהרז"ו שם ד"ה בגימטריא) ,עיין שם. כלשון הגמרא מגילה (כג' ).דנפיש סידורא דיומא' ,ושילהי
ראש השנה (לה' ).דאוושי ברכות' .והיום יש עוד פיוטים כמבואר בעקרים (מאמר ב פרק כ ד"ה וכבר) על הכתוב (יואל והיינו דדורש תיבת 'טוב' באתב"ש ,דבאתב"ש הוא 'נפש',
רבים ,ועל ידי אמירת דברים הקדושים האלה המלאים ג ,א) 'אשפוך את רוחי על כל בשר' ,וז"ל :ויהיה פירוש 'על וכאילו היה כתוב 'וקח נפש' .והנה צריך לבאר גם כן כוונת
מוסר ,בא התעוררות וודאי גם ללב האדם ,ובאים הרהורי כל בשר' -על איזה שיהיה מכל בשר ,אף על פי שיהיה המאמר 'וקח נפש'.
בלתי מוכן לנבואה ,עכ"ל .ועל כן זה טעם הכתוב 'אמרו תשובה בלבו.
ונראה לדרכנו הנ"ל ,דעניין התשובה הוא בשני פנים.
היינו ,שבעבירת לא תעשה בקום ועשה ,עניין התשובה שגם מוכן, הבלתי ואפילו - אדם שכל לומר, רצה כל', אליו מהתעוררות הבאים כאלה הרהורים גם כי וודאי ואמת
הדיבורים הם גם כן טובים ויקרים ,אך לא זהו הדרך העצה בלי הכנה כלל ביכולתכם לומר אליו 'תשא עון וקח טוב' - ,שמתכפר החטא ונמחל והיה כלא היה .ובעבירת ביטול
והמבוקש באמת -שהאדם יעמוד ברחוק עדיין כמו בכל דנדרש 'נפש' שפירושו רצון ,היינו שתקבל את הרצון לבד ,עשה ,דבזה לא מהני המחילה וסילוק החטא ,דהא בעינן
השנה ואך הדיבורים יכו ללבו וימשכוהו ויהיה האדם ניקח ואף על פי שלא היה שם הכנת התיישבות והתבוננות קיום בחיוב ,על כן הוי בזה עניין התשובה שמתקבל הרצון
שיש לו עתה לעשות -לקיום .והנה כבר אמרנו (ראה מאמר
הדעת ,רק הרצון לבד -אשר אפשר היותו גם ברגע אחת מן הדיבורים .לא זה הדרך העצה והמבוקש באמת.
אך המבוקש הוא ,שיתיישב האדם בדעתו ובהתבוננותו מבלי הכנה קדומה כלל ,גם זה תקבל ותחשבהו לתשובה ,הקודם) דהרצון מכונה 'נפש' ,וזהו 'אמרו אליו כל תשא עון
וקח נפש' ,היינו דהתשובה הוא בשני פנים ,או ש'תשא הדק היטיב ,ויעשה תשובה מעומקא דליבא ,ויהיה שב ודו"ק היטיב.
העון' ותמחול אותו ,וזה בעבירת לא תעשה בקום ועשה, בעצמותו אל השם יתברך ,ובשובו מעצמותו -הנה יאמר
או 'וקח נפש' היינו שתקבל הרצון לקיום ,וזה בעבירת
א ביטול עשה כנ"ל ,ודו"ק. )א דרשה זו נאמרה על ידי רבינו בשנת תרס"ט ,בה חל יום הכיפורים ביום שני כמו השתא.
סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע תפארת יוסף
עניני שבת באגדה ובהלכה
ביום הכיפורים ,אם כן וודאי הוא מעלה לשבת על יום
הכיפורים ,ו'מקרא קודש' (ויקרא שם ,כז) דכתיב ביום
הכיפורים ,אינו חיוב קידוש ,רק הכוונה קדשהו בעשיית
מלאכה ,כמבואר בראש השנה (לב ).א.
איזהו יום הנבחר -שבת או יום הכיפורים
רק מחלל שבת נחשב מומר לכל התורה
~ מתוך :שו"ת בן פורת ח"א סימן ז ~
וכן דעת כמה פוסקים (ראה פרי מגדים פתיחה להלכות
שבת אות יב; חידושי רבי עקיבא איגר שבת קו .אות א) דמחלל
פעם אחת בשנה ,ואילו מילה שכיחא בכל יום ,וחשיב בחידושי כתבתי ,דרבי עקיבא סבירא ליה דיש עדיפות
יום הכיפורים לא חשיב מומר לכל התורה כמחלל שבת
זה שם פירכא לעניין דלא ניליף מילה מפסח לפטור ליום הכיפורים על שבת ,מדסבירא ליה בשבת (קיד).
-לרש"י חולין (ה .ד"ה אלא) דמחלל שבת מומר לכל
מחטאת ,יעויין שם .ואם כן הכא נמי שבת דנוהג בכל דאין חלבי שבת קריבין ביום הכיפורים ,ורבי ישמעאל
התורה ,מפאת דכופר בחידוש העולם ,וזה לא שייך
שבת -הא הוי נמי מצוי לגבי יום הכיפורים דנוהג רק פליג עליה שם ,עיין שם.
ביום הכיפורים.
פעם אחת בשנה. וכזה מצינו לרבי עקיבא עדיפות ליום הכיפורים על
ואם כן צירוף כל הני מעלות ,שוב יש לומר דחשיבי
ועיין מנחות (ס ,):רבי שמעון פריך הכי ,מה להצד שבת בעניין הקרואים -במגילה (כג ,).דסבירא ליה
גם כן כצירוף שלש מעלות דש"ס מועד קטן הנ"ל ,ולא
השוה שבהן שכן מצויין ,ורבי יהודה ,אדרבה הא מצוייה לרבי עקיבא דביום הכיפורים קורין שבעה ובשבת
פרכינן עלייהו פירכא דמכפר.
טפי ,הנך זימנין דלא משכחת לה כלל ,עיין שם היטב. ששה ,ורבי ישמעאל פליג עליה גם שם ,עיין שם היטב.
ואם כן לרבי יהודה עדיפות מצוי דשבת איום הכיפורים ביום הכיפורים יש מעלות עינוי ותוספת דאורייתא ועיין בילקוט תהלים (רמז תתפח ד"ה ימים) על הכתוב
אמנם ,יש עוד ביום הכיפורים מעלה אשבת -חיוב עדיף עוד מעדיפות מצוי דמילה אפסח ,דמילה אינו (תהלים קלט ,טז) 'ימים יֻ ָצרּו ולו אחד בהם' ,רבי לוי אמר
הכרח כפסח ,ואילו שבת מוכרח כיום הכיפורים ,ומצוי העינוי .דנהי דלעומתו חיוב עונג בשבת -לדיעות זה יום הכיפורים כו' ,רבי יצחק אמר זה השבת כו',
דעונג שבת דאורייתא (ראה רמב"ן פרשת אמור כג ,ב ד"ה טפי ממנו. והוא מן הפסיקתא ,ואיני זוכר כעת מקומה (ראה פסיקתא
וטעם; חידושי הר"ן פסחים צט :ד"ה אבל) ,מכל מקום אין עדיפויות נוספות שמצאנו בשבת רבתי כג ,א ד"ה גלמי) .ונראה דפליגי גם כן בהנ"ל ,אי יום
ועוד יש עדיפות לשבת ,למאן דאמר (יומא סו ):אין כרת בביטול עונג שבת ,כבביטול עינוי דיום הכיפורים. הכיפורים היום הנבחר ,וקאי עליה 'ולו אחד בהם' ,או
וגם יש עוד עדיפות במלאכה עצמה ביום הכיפורים שבת היום הנבחר ,ובחידושי במקום אחר (ראה אוצרות
עירוב והוצאה ליום הכיפורים ,ולפי מה שנסתפקו
האחרונים (ראה שו"ת פנים מאירות ח"ב סימן קמא; שו"ת אשבת -לדיעות דתוספת יום הכיפורים דאורייתא (עיין יוסף דרוש ג פיסקא מה-נ) הארכתי מאוד.
שאגת אריה סימן עב) דגם מחמר ושביתת בהמתו אין רא"ש יומא פ"ח סימן ח; טור או"ח סימן תרח סעיף א) ותוספת אם יום הכיפורים עדיף מטעם 'מכפר'
נוהגים ביום הכיפורים ,וכן גר תושב יש לדון אי אסור שבת דרבנן (ראה אור זרוע ח"ב סימן יד ד"ה מעתה; לבוש
או"ח סימן רסא סעיף ד). ועיין שבת (קלא ):פירכא ,מה לשופר שכן מכנסת
במלאכת יום הכיפורים. זכרונות של ישראל לאביהם שבשמים ,ואם כן הוא הדין
ביום הכיפורים יש מעלת יום שלפניו שבת היא מצוה דלפני הדיבור דאיכא למיפרך כזה -מה ליום הכיפורים דהוא מכפר,
וגם יש מעלה ליום הכיפורים -לש"ס יומא (ב ,):דיום וכן שבת היא מצוה דלפני הדיבור ,דשבת ודינין וכן בקדשים -קרבן המכפר חשוב טפי ,עיין יומא
שיש קדושה לפניו עדיף מיום שאין קדושה לפניו ,ועיין במרה נצטוו (סנהדרין נו ,):מה שאין כן יום הכיפורים. (לג ,):מכפר עדיף ,וזבחים (פט-.פט ):כולה סוגיא ,ושם
חגיגה (יח ).ב ,ואם כן יום הכיפורים דיש מצות אכילה והנה מלבד היות שבת מצוה דלפני הדיבור ,הנה מלבד קדימות מכפר על אינו מכפר ,ועושין פירכא מזה -מה
ערב יום הכיפורים (ראה ברכות ח ,):ויש לספק אם הוא זה גוף הקדימה דקדמה מצות שבת להתקיים ממצות לפלוני שכן מכפר ,עיין פסחים (עז ).וזבחים (ה ;.י,):
מפאת עניין קדושה דיום ההוא ,ואם כן הרי יש קדושה יום הכיפורים ,נחשב מעלה לשבת על יום הכיפורים, וכמעט בכל דף ודף בסדר קדשים מעלת מכפר -הן
לפניו ,מה שאין כן בשבת. עיין קידושין (מ ,):גדול לימוד שקדם לחלה ארבעים לפירכא והן לקל וחומר ,ואם כן גם בימים מקודשים
ואם גם נימא דאינו מפאת קדושת היום ,מכל שנה כו'. אולי האיכא למיפרך -מה ליום הכיפורים שכן מכפר.
מקום הרי הוא חיוב הכנה ליום הכיפורים ,כדי שיוכל ויש לומר ,דתלוי בפלוגתא דכריתות (ז ).אי עיצומו
עוד עדיפויות בשבת :יש בה עשה והיא קביעא וקיימא של יום מכפר אפילו לא נתענה כו' ,דלמאן דאמר
להתענות ביום הכיפורים ,וכמבואר ברש"י (שם ד"ה
מעלה) .ואילו בשבת ליכא הכנה ,למאן דאמר הכנה לאו וגם יש מעלה לשבת איום הכיפורים ,מפאת עשה דבנתענה כו' וקיים מצות יום הכיפורים דייקא מכפר,
דאורייתא (ראה מאירי ביצה ב :ד"ה זה) ,וגם עונג שבת לאו ד'ביום השביעי תשבות' (שמות כג ,יב; עיין רמב"ם הלכות אם כן בכהאי גוונא גם שבת יש לו כח כפרה ,דכל
דאורייתא (ראה פסקי הרי"ד פסחים צט :ד"ה ומקשה; פרי מגדים שבת פ"א ה"א) ,דביום הכיפורים ליכא עשה ,דנהי דיש השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור
פתיחה כוללת חלק א אות יח) ,ואם כן אין צריך להכין כלל, עשה ד'שבתון' (ויקרא כג ,לב) ביום הכיפורים -כמבואר אנוש מוחלין לו (שבת קיח.):
וקרא ד'והכינו את אשר יביאו' (שמות טז ,ה) -רשות, ברמב"ם (הלכות שביתת עשור פ"א ה"א) ,מכל מקום למאן ואולם עם כל זה ,אינו מכפר ככפרת יום הכיפורים,
דאם ירצו לאכול בשבת יביאו מקודם באפיה ובישול דאמר (ראה שבת כד ):ד'שבתון' (ויקרא שם ,לט) דיום טוב דחייבי אשמות תלויין שעבר עליהם יום הכיפורים
וכדומה. לאו עשה ,פשוט דהוא הדין 'שבתון' דיום הכיפורים פטורין ,כמבואר בכריתות (כה ).במשנה ,והיינו משום
ואין לומר ,דאם כן הא ליכא בשבת רק חיוב אינו עשה ,מה שאין כן 'וביום השביעי תשבות' דשבת דיום הכיפורים מכפר כפרתן ,כמבואר שם (כה ):בגמרא,
שביתה ,ובזה הא לא שייך הכנה ,ואם כן אין זה מעלה. הוא עשה לכולי עלמא. ואילו שבת אין מכפר כפרת אשם תלוי.
דזה אינו ,דגם מידי דלא שייך -חשיב מעלה וכנ"ל. וגם יש מעלה לשבת איום הכיפורים ,מפאת דשבת ונזכרתי גמרא מועד קטן (ט ,).מאי דרוש ,אמרו ,קל
אמנם הוי ליה גם לש"ס מועד קטן לפרוך פירכות הנ"ל, קביעא וקיימא ,מה שאין כן יום הכיפורים בי דינא הוא וחומר ,ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם ,וקרבן
ובאתי רק להעיר. דמקדשי ליה ,כדמוכח מעלה זאת בחולין שם (קא.): יחיד ,דוחה שבת דאיסור סקילה ,מקדש דקדושתו
בשבת יש עשה דקידוש היום -שאינה ביום הכיפורים קדושת עולם ,וקרבן ציבור ,ויום הכיפורים דענוש
חומרות נוספות בשבת על יום הכיפורים
כרת -לא כל שכן .ולא פריך פירכא הנ"ל -מה
ולדרכנו הנ"ל (ראה שו"ת בן פורת ח"א סימן י אות ז ד"ה וגם יש בשבת עשה דקידוש היום (ראה פסחים קו).
לשבת שכן אינו מכפר תאמר ביום כיפור דיש לו מעלת
וגוף) דמותר ביום הכיפורים בעצם מלאכת אוכל נפש שאינה ביום הכיפורים ,דאפילו לדיעות דקידוש על מכפר .אמנם יש לומר ,דשם צירוף כל השלש מעלות
-על כל פנים למאן דלית ליה 'מתוך' (ראה ביצה יב,). היין דאורייתא (ראה רש"י נזיר ג :ד"ה והרי; רבינו חננאל
שזכר -עדיפי ממעלת מכפר.
רק שאין אוכל נפש ,אם כן ניתוסף עוד לסברא זו פסחים קז .ד"ה רבה) ,ואם כן לא שייך זה ביום הכיפורים,
חומרא בשבת על יום הכיפורים ,מלבד כל הני שכתבנו כיון דהשתיה אסורה ,מכל מקום גם מידי דלא שייך - עדיפות שבת מפאת 'תדיר'
למעלה ,במה שביום הכיפורים מותר בעצם מלאכת חשיב מעלה ,כמבואר בבבא קמא (פח ,).מה לאשה שכן אולם יש עוד עדיפות לשבת איום הכפורים ,מפאת
אוכל נפש ,ואילו בשבת הוא אסור בעצם. אינה במילה .וכן כתבו התוספות בבא קמא (ה :ד"ה כי) תדיר ,כיון דנוהג בכל שבת ,מה שאין כן יום הכיפורים
ונזכרתי דיש עוד חומרא לרבי אלעזר ברבי שמעון, וביבמות (נז :ד"ה רב) ובזבחים (ח :ד"ה הנך) ,ובמקום אחר נוהג רק פעם אחת בשנה .ואף על גב דגם דבר הנוהג
דסבירא ליה בסנהדרין (עד ).דמחלל שבת ניתן להצילו (ראה ציונים לתורה כלל לג) הארכתי. פעם אחת בשנה חשיב תדיר ,כמבואר בתוספות יבמות
בנפשו ,עיין שם .וכן יש עוד חומרא ,מצות מורא וכל שכן לדיעות דקידוש על היין דרבנן (ראה תוספות (ה :ד"ה ומכולהו) ,עיין שם ,מכל מקום חשיב שבת מצוי
לדברי היראים (סימן צח; בדפו"ח סימן תי) ,דיש בשבת פסחים קו .ד"ה זוכרהו; רמב"ם הלכות שבת פכ"ט ה"ו) ,ומן טפי על כל פנים מפאת היותו בכל שבת ,ומצוי חשיב
מצות מורא מסמיכות את 'שבתותי תשמורו' (ויקרא יט, התורה הוא רק גוף הקידוש ,אם כן גוף הקידוש הרי גם כן פירכא ,ונקראת פירכת 'תדיר' -עיין זבחים
ל) ל'ומקדשי תיראו' (שם) ,עיין שם ,ויש להאריך עוד. היה אפשר להיות גם ביום הכיפורים ולא ציותתו תורה (צא ,).מילה לגבי פסח כתדיר דמיא ,משום דפסח רק
)א המשך לשונו" :אולם לפי זה לכאורה ,יש גם ביום הכיפורים עשה בשביתתו ,היינו עשה ד'מקרא קודש' ,וצריך עיון בזה שאין בזכרוני מי שיביא עשה זאת ביום הכיפורים .ודעת רש"י כריתות (ז .ד"ה מקרא)
ד'מקרא קודש' דיום הכיפורים היינו חיוב תפלה ,ואם כן לפי זה יש ליום הכיפורים בזה מעלה אשבת ,וכמובן".
)ב איתא שם" :ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה ,חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה".
הבטיח רבינו" :כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי -אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון" ב
(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו -ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)
אוצרות יוסף
עיונים בספרי רבינו
והיינו ,כי המלבוש הוא כבוד ,ולכן נדרש תיבת
'מכובד' סתם -על המלבוש והכסות .ועיקר הכבוד
הוא המלבוש של האדם ,ועל כן נקרא 'לבוש' ,כש"ס
שבת (עז ,):לבוש -לא בושה ,רצה לומר ,דעל כן נקרא הפטרת שחרית של יום כיפור
'לבוש' ,דהוא נוטריקון 'לא בושה' ,והיינו דהלבוש הוא ~ מתוך :אוצרות יוסף דרשת שבת שובה; גליוני הש"ס ~
מסלק הבושה המקביל אל הכבוד ,ועיקר הבושה הוא
העירום והעדר הלבוש.
ועל כן שאלו בש"ס בבא קמא (פו ):דרך תימה על
הבריתא -ביישו ערום חייב ,עיין שם דפריך ערום בר היכי קתני ,אילימא דרפואת נפש בחנם ,רפואת ממון לָ ָּמה ַּצ ְמנּו וְ ֹלא ָר ִא ָית ִעּנִ ינּו נַ ְפ ֵׁשנּו וְ ֹלא ֵת ָדע
בושת הוא ,בתמיה .פירוש ,הרי יש בו העירום -דהוא בשכר כו' .ובר"ן :רפואת נפש בחנם -ו'נפש' דקתני ֵהן ּבְ יֹום צ ְֹמכֶ ם ִּת ְמ ְצאּו ֵח ֶפץ (ישעיה נח ,ג).
עיקר הבושה ,ואם כן הרי אינו מקפיד על הבושה כלל, פירושו רצון ,כדאשכחן 'אם יש את נפשכם' ,כלומר
ואינו עוד בר בושת כלל .וכמו שהעירום הוא עיקר שמרפאהו ברצון לבו ולא בשכר ,עכ"ל[ .וכש"ס נדרים כשאין רצון להשיג מדריגת היום -לא מתקבל הצום
הבושה ,כך הלבוש המקבילו והמסלקו כטעם 'לבוש - הנ"ל הוא גם בעבודה זרה (כז ,).והביא שם רש"י (ד"ה אציע דברי התנא דבי אליהו זוטא (פרק כב) וז"ל :מפני
לא בושה' ,על כן הוא גם כן עיקר הכבוד. רפוי) גם כן קרא 'אם יש את נפשכם' -שהביא גם מה נִ ְּתנָ ה קורת רוח בעשרת הימים מראש השנה ועד
הרמב"ם במורה הנ"ל] .וכזה הוא גם כן בש"ס מגילה יום הכיפורים ,כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם
(לא ,):לוי בר בוטי הוי קרי וקא מגמגם קמיה דרב אבינו כו' ,וכנגד עשרת הדברות שקיבלו ישראל בסיני
שינוי הבגדים הונא בארורי ,אמר ליה ,אכנפשך כו' .וברש"י :אכנפשך כו' ,עכ"ל .ומבואר דעשרת ימי תשובה הם נגד עשרת
בשבת (קיט' ,).לקדוש ד' מכובד' וכו' -זה יום הכיפורים -אם רצונך להפסיקְּ ,פסֹוק ,עכ"ל .וכזה עוד בכמה הדברות.
כו' ,אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. דוכתי ,ד'נפש' פירושו רצון. וראיתי ביערות דבש (ח"ב דרוש א ד"ה ולכך) דכתב
עיין מאירי יומא (סח :ד"ה בא) על מה שכתוב במשנה ועל כן כזה הוא גם כן דרש הירושלמי הנ"ל' ,תענו כן מסברא דנפשיה ,וכתב שם דהיינו טעמא דשני ימי
(שם) ,ואם לאו -קורא באצטלית לבן משלו ,וז"ל: את נפשותיכם' ,כלומר תענו את רצונכם .ועל כן קאי ראש השנה הם יומא אריכתא (ראה ביצה ד ,):והיינו
והוא הדין לכל שאר בגדים ,אלא שדיבר בהוה ,שמנהג רק על היתיר -דיש עליו רצון לאוכלו ,וציוה הכתוב משום דהם נגד שתי דברות הראשונות ' -אנכי' ו'לא
זקינים ואנשים של צורה להיות בגדיהם לבנים ביום לענות את הרצון ,ומה שאין כן על דבר האסור ,אין יהיה' ,דבדיבור אחד נאמרו (ראה מכילתא פרשת בשלח
הכיפורים ,עכ"ל. רצון כלל לאכלו מפני איסורו ,ועל כן אין איסור בכלל מסכת דשירה פרשה ח ד"ה דבר אחר) ,ועל כן גם שני הימים
ועיין תענית (כו ,):דנשים יוצאות ביום הכיפורים הכתוב ,ודו"ק. הם יומא אריכתא ,ודו"ק ,עד כאן תוכן דבריו ,עיין
בכלי לבן ,וכן בט"ו באב .ועיין תוספות מגילה (לא. והנה יוקשה על זה גם כן ,דאטו על איסור אין רצון שם.
ד"ה במנחה) א ,ובפסקי תוספות שם (סימן קיב) ב. כלל ,הרי אפשר שירצה ויחמוד האדם גם איסור ,ואך והנה על פי דרך זה ,הנה יום הכיפורים הוא נגד 'לא
שהאדם מושל על הרצון והחמדה ואין עושה כרצון תחמוד' (שמות כ ,יד; דברים ה ,יח) ו'לא תתאוה' (דברים
זה ,אבל הרצון שבלב הרי אפשר וודאי שיהיה גם על שם) .ומיושבת בזה קושית רבי יהודה הלוי ז"ל שהביא
וְ ַדּבֵ ר ָּדבָ ר (ישעיה נח ,יג). איסור ,וכדברי רבי יהודה הלוי ז"ל הנ"ל. הראב"ע בשמו פרשת יתרו (כ ,יד) ,דאיך אפשר לצוות
דיבורים ביום טוב ואולם לדרכנו הנה הדבר נכון מאוד ,דהא קרא על החמדה ,הרי האדם בשר ודם וחומד בלבו ,ובכח
בשבת (קיג' ,).ודבר דבר' -שלא יהא דיבורך של שבת איום הכיפורים קאי ,ויום הכיפורים הרי הוא נגד דיבור האדם רק למשול על החמדה והתאוה שבלב -שלא
כדיבורך של חול. 'לא תחמוד' ,ועל כן כח ומדריגת היום הוא ניגוד גוף לעשות כפי החמדה והתאוה שהלב חומד ,אבל על גוף
החמדה ,שלא יהיה גם חמדת הלב כלל נגד רצונו החמדה איך שייך לצוות על הלב שלא יחמוד ,עיין שם.
עיין רוקח הלכות יום הכיפורים (סימן רטז ד"ה ומה)
יתברך ,ועל כן שפיר ביום הכיפורים אין רצון כלל על ועל פי דרכנו הנ"ל דלא תחמוד הוא נגד יום
דכתב שם תוך דבריו ,וז"ל :ובכל המועדים יש בהם
איסור ,ושפיר אין איסור בכלל הכתוב שציוה לְ ַעּנֹות הכיפורים ,והנה בפרקי רבי אליעזר (פרק מו) מבואר
פ' חוץ משבת ,לפי שכתב 'ודבר דבר' -דיבור הפה
הרצון ,דעל איסור אין רצון כלל ביום הכיפורים ,ודו"ק דביום הכיפורים ישראל הם כמלאכים ,עיין שם ,ועל
אסור ,עכ"ל .ומבואר דביום טוב ליתיה לאיסורא
ונכון בסייעתא דשמיא. כן מלאך הרי אין בו החמדה כלל ,ועל כן לפי עניין
ד'ודבר דבר'.
וזה טעם הכתוב 'למה צמנו ולא ראית עינינו נפשנו דיבור 'לא תחמוד' -דהוא נגד יום הכיפורים ,שפיר
ועיין ביצה (לז ).ברש"י (ד"ה משום) ותוספות (ד"ה שייך לצוות על גוף החמדה ,ואף דהציווי הוא על כל
משום) ,מבואר להיפוך .וכן הוא בזכרוני מכל הראשונים, ולא תדע ,הן ביום צומכם תמצאו חפץ' וגו' .ויש לומר
דהכתוב קאי על יום הכיפורים ,שאין מן התורה צום השנה ,יש לומר כוונת הציווי לראות לבא לידי 'לא
דגם ביום טוב אסור לדבר מחפצי חול (ראה מחזיק ברכה תחמוד' ,היינו שיראה האדם לזכך ולטהר עצמו בכל
או"ח סימן תצה ס"ק ב; פרי מגדים שם משבצות זהב ריש סימן
ועינוי נפש מחויב -רק ביום הכיפורים ,ועל כן אומרם
'למה צמנו וגו' עינינו נפשנו' וגו' ,יש לומר בפשיטות השנה ,לשיוכל להשיג ביום הכיפורים מדריגת היום,
שח). דהוא ביטול גוף החמדה ,ודו"ק.
דקאי איום הכיפורים ,דביה הוא דכתיב 'תענו את
ואולי אין כוונת הרוקח אדיבור בחפצי חול ,רק נפשותיכם' .ונתרעמו ישראל ,הרי עשינו כפי החיוב ועל פי דרך זה הנה יובן גם כן דרש הירושלמי
אדברים יתירים בעלמא ,דגם כן אסירי בשבת ,כהך וצמנו ביום הכיפורים ' -ולא ראית ,עינינו נפשנו ולא שבועות (פ"ג ה"ד) ,תני בשם רבי שמעון' ,תענו את
דירושלמי (שבת פט"ו ה"ג) ,דרבי שמעון בן יוחי כד תדע'. נפשותיכם' (ויקרא טז ,כט) ִ -מ ֻּמ ָּתר לכם ולא מאסור
חזי לאימיה דקא מישתעיא טובא בשבתא ,אמר לה, לכם (היינו ,דעל איסור אין חלות יום הכיפורים,
שתיקי ,דשבתא הוא. ועל זה משיבם הנביא ' -הן ביום צומכם תמצאו
חפץ' ,כלומר ,שגם ביום הצום יש לכם החפץ והרצון והאוכל נבילה ביום הכיפורים פטור ,עיין שם) .וראוי
ואולם גם בזה יוקשה ,דאיך אסור בשבת ומותר על כל פנים לחטוא חלילה ,ואם כן הרי לא השגתם להבין ,דאיך נרמז בכתוב 'תענו' דקאי רק על המותר
ביום טוב ,התנן (מגילה ז ):אין בין יום טוב לשבת אלא מדריגת היום -דהוא ביטול גוף החפץ והחמדה שבלב, ולא על האסור.
אוכל נפש בלבד .ואולי המשנה רק אמלאכה קאי ולא ואם כן זה ראיה שלא הכינותם עצמכם בזיכוך וטהרה וצריך לומר כוונת הירושלמי ,דמפרש תיבת
אדיבור. לפני יום הכיפורים לשתשיגו מדריגת היום ביום 'נפשותיכם' דהכוונה רצונכם ,וכמבואר במורה נבוכים
ויש לומר עוד ,דהיתיר דיבורים יתירים ביום טוב - הכיפורים ,ועל כן לא נתקבל עניין הצום ,ודו"ק היטיב. (ח"א פרק מא) וז"ל' :נפש' -שם משותף הוא ,שם הנפש
היינו אם הוא נהנה ִמ ַד ְּברֹו דיבורים יתירים ,ולכן מותר החיה הכוללת לכל מרגיש כו' ,והוא שם הרצון' .לאסור
ביום טוב ,כמו מלאכה דמותרת ביום טוב בשביל הנאה שריו בנפשו' (תהלים קה ,כב) ,כלומר ברצונו .וכמוהו -
-מטעם מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש כו' (ראה לִ ְקדֹוׁש ד' ְמכֻ ּבָ ד (ישעיה נח ,יג). 'אל תתנני בנפש צרי' (שם כז ,יב) ,כלומר אל תסגירנו
ביצה יב ,).ואם כן היתיר זה נכלל שפיר גם כן במשנה עיקר הכבוד הוא המלבוש ברצונם .וכמוהו אצלי ' -אם יש את נפשכם לקבור את
הנ"ל ,דאמר 'אלא אוכל נפש בלבד' ,ודו"ק. בשבת (קיג ,).רבי יוחנן הוי קארי למאניה -מכבדותי. מתי' (בראשית כג ,ח) ,כלומר אם יש בדעתכם וברצונכם
ואולם בשו"ת תרומת הדשן (סימן סא ד"ה תשובה) ושם (קיט ,).מאי דכתיב 'לקדוש ד' מכובד' ,זה יום כו' ,עכ"ל.
מבואר ,דבכהאי גוונא דנהנה בכך -גם בשבת שרי הכיפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה ,אמרה תורה וכזה הוא גם כן בש"ס נדרים (מא ):על המשנה (לח):
משום עונג שבת ,עיין שם. כבדהו בכסות נקייה. ומרפאו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון ובגמרא שם,
)א שביארו הטעם שבמנחה קורין בעריות" :לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום ,לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהם".
)ב שכתב" :במנחת יום כפורים פרשת עריות ,כדי להבדילן מן הנשים שמתקשטות בו ביום יותר משאר ימים טובים ,כדאמרינן בשילהי תענית (כו."):
הגיד רבינו בחיים חיותו" :מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"
ג (הג"ר יעקב טייטלבוים -תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל -ששמע מפי רבינו)
חולין קכט-קלה בשבילי הש"ס
פנינים לפי סדר הש"ס
רש"י (שם :ד"ה שהחדש) שהחודש מתכסה בו (פירש (דברים יח ,ד) 'צאן' (ויקרא כז ,לב) ממעשר בהמה -מה 'לחומרא מקשינן' -בתורת ודאי או ספק
שהלבנה מתכסית בו) ,הוי אומר זה ראש השנה. מעשר בהמה טריפה לא ,אף ראשית הגז טריפה לא. הפרי מגדים בפתיחה כוללת (ח"א אות י ד"ה ואמנם) כתב,
והנה עניין כיסוי זה נראה דילמוד סתום מן ופריך ,ולילף 'צאן' 'צאן' מבכור (דברים טו ,יט) -מה דהא דקיימא לן (יבמות ח ).לקולא ולחומרא -לחומרא
המפורש ,דמצינו במקום אחר בברכות (נח' ).לך ד' בכור אפילו טריפה וכו' .ומשני ,מסתברא ממעשר הוה מקשינן ,היינו רק מספק ,וככל ספיקא דאורייתא
הממלכה' (דברי הימים א כא ,יא) -זו מלחמת עמלק, ליה למילף ,שכן זכרים ,טמאין וכו' .ופריך ,אדרבה לחומרא (ביצה ג ,):אבל לענוש מלקות או מיתת בית
הרי דקליפת עמלק מתנגד למלכות ובזה הוא מלחמתו מבכור הוה ליה למילף ,שכן יתום (בכור וראשית דין ,אי אפשר לענוש מכח זה ,עיין שם.
(ראה ריקאנטי פרשת בשלח עמוד קנו ד"ה כי) .והנה בתנחומא הגז נוהגין אפילו ביתום שמתה אמו קודם לידתו ,מה ועיין בסוגיין (קלו ).דפריך ,אלא טעמא דכתב
סוף תצא (סימן יא) איתא ,וז"ל :כל זמן שזרעו של שאין כן במעשר) ,בקדושה (בכור אין צריך להקדיש רחמנא (דברים יח ,ג) 'מאת זובחי הזבח' (לחייב בהמת
עמלק קיים ,כאילו כנף מכסה את הפנים ,אבד זרעו -דקדושתו מרחם ,וגז נמי אין צריך להקדיש -דאין שותפות במתנות) ,הא לאו הכי הוה אמינא ליליף
מֹוריָך' (ישעיה ל ,כ) ,עכ"ל.
מן העולם ' -לא יִ ּכָ נֵ ףְ עוד ֶ קדושה חלה עליו ,אבל מעשר מקדישו בשבט ,רש"י) מראשית הגז (לפטור) ,אדרבה נילף מתרומה (לחיוב)
ובהיות התנגדות עמלק ומלחמתו הוא לעומת מלכות, וכו' ,עכ"ל הגמרא. וכו' .וברש"י (ד"ה אדרבה) כתב :דלקולא ולחומרא -
נראה דעניין כיסוי הפנים דידיה הוא כביכול גם כן ומדאמר בגמרא תיבת 'בקדושה' ולא אמר 'במנין' לחומרא מקשינן ,עכ"ל.
בבחינה זאת. -שבכור וראשית הגז אין צריכים למנין של האדם, ומפורש בזה ,דלחומרא מקשינן הוא מטעם וודאי,
ותדע עוד ,כי אמרו בתנחומא אבד זרעו מן העולם מה שאין כן מעשר שצריך למנין -מוכח דאין דהא מספק אין חייבין במתנות ,וכמבואר להדיא לעיל
' -לא יכנף עוד מוריך' ,והנה אחרי 'לא יכנף עוד ההבדל מפאת המנין לבד ,כי אם ההבדל הוא בעצם (עט ):ובבכורות (יח ,):דבספק מתנות אמרינן המוציא
מוריך' ,נאמר (ישעיה שם) 'והיו עיניך רואות את מוריך', הקדושה ,שקדושת המעשר האדם הוא שמשים עליו מחבירו עליו הראיה ,עיין שם.
והנה בסוטה (מט ):איתא ,כל תלמיד חכם העוסק את הקדושה ,שכך גזרה תורה שמנין של האדם עד
בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת כו' ,רבי אבוה עשרה הוא משים קדושה על העשירי ,מה שאין כן
אומר ,משביעים אותו מזיו שכינה ,שנאמר 'והיו עיניך בכור שקדוש מאליו ,ואין האדם משים הקדושה קדושת מעשר חלה מאליה או על ידי האדם
רואות את מוריך' ,עכ"ל הגמרא. עליו .וכן בגז אין אדם משים עליו קדושה ,דאין בו בנדרים (יח ):במשנה ,איתא שם דמתפיס במעשר
קדושה כלל וכפירוש רש"י הנ"ל .ושפיר נקט הש"ס בהמה הרי זה אסור ,משום דמעשר בהמה חשיב דבר
וכבר ידעת (ראה אוצרות יוסף מאמר לבנה פיסקא יז) כי תיבת 'בקדושה' ,כיון שהחילוק הוא בעצם הקדושה, הנדור (ראה ר"ן שם ד"ה אם) ,עיין שם.
שכינה היא מלכות ,ואם כן מבואר דהאי 'והיו עיניך שקדושת המעשר -האדם משימה עליו ,וקדושת
רואות את מוריך' ,היינו בחינת מלכות ,ועליה כתיב ומוכח מזה לכאורה ,דקדושת מעשר בהמה באה
הבכור מאליו היא באה ,ודו"ק.
מן האדם ,דאם לא כן לא היה ראוי שיוחשב דבר
'ולא יכנף עוד מוריך' ,אם כן מבואר דבחינת כנף
המכסה את הפנים הוא בבחינת מלכות .ואם כן ילמוד ואם כן יש מכאן ראיה להיפוך ממה שכתבנו הנדור וכמובן .ועל כרחך דנהי דעשירי -מאליו קדוש
סתום מן המפורש ,דזהו גם כן עניין כיסוי הלבנה - דקדושת המעשר מאליה היא באה כשיש מנין של (בכורות נט ,).היינו רק שאין צריך להקדישו בפירוש,
בחינת המלכות א. האדם .אולם ברש"י להלן (קלז .ד"ה בקדושה) הביא עודונתנה התורה כח להאדם להקדישו על ידי המנין לחוד
פירוש אחר על תיבת 'בקדושה' הנ"ל ,ולפי הפירוש ֶׁשמֹונֶ ה עד עשירי ,וגזירת הכתוב הוא שהמנין לבד
והנה בהיות עמלק מכסה פני הלבנה ,והנה כבר האחר אין ראיה כלל משם ,עיין שם היטב. מקדשו .ועל כל פנים ההקדש מתייחס אל האדם,
קדם (ראה שם פיסקא יד) כי אסתר נדמית ללבנה ,לכן ואיננו מאליו ,ודו"ק.
תבין בזה אומרם ז"ל בסוגיין (קלט ):אסתר מן התורה
מניין ,שנאמר (דברים לא ,יח) 'ואנכי הסתר אסתיר פני 'אסתר' בחינת הסתר לגמרי - עשירי אי דאפילו מוכרח, אמנם זה איננו
ביום ההוא' ,והיה זה בימי המן -עמלק .ולכן במפלת שקליפת עמלק מכסה פני המלכות גם כלל, האדם אל מתייחס ואיננו מאליו קדוש,
המן אזי 'ופני המן חפו' (אסתר ז ,ח)' ,פני' דייקא ,מדה דרשו ז"ל בראש השנה (ח ).על הכתוב (תהלים פא,
מתקדש שאיננו כיון הנדור', 'דבר שיקרא כן יתכן
כנגד מדה ,ודו"ק היטיב. ד) 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו' ,איזהו חג בר"ן שם ועיין האדם. של המנין כשיש אם כי מאליו -
שפירש ,דמעשר בהמה חשיב דבר הנדור משום שצריך
לקרותו 'עשירי' .ובקונטרס שם (ד"ה כמעשר) כתב עוד
מרגניתא דיוסף יותר מזה ,שצריך לקרות עליו שם מעשר .וצריך עיון,
שהרי בבכורות שם (נט ).מבואר דעשירי מאליו קדוש,
ענינים מופלאים ,פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע
ואפילו בלא דיבר כלל בעשירי.
ביאור המשל 'ככלב השב על קיאו' ושוב ראיתי שהתוספות שם (נדרים יח :ד"ה ואם של
ביומא (נג ,):אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי ,המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו מעשר) כתבו וז"ל :ואם תאמר ,והלא עשירי מאליו הוי
ואחר כך יתן שלום .אמר ליה רב מרדכי ,כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו -התם איבעיא ליה למיקם, קדוש ,ואם כן לא הוי דבר הנדור .ויש לומר( ,דכיון)
משל לתלמיד הנפטר מרבו ,אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו. דבעי העברת מנין ,ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין
בליקוטי דינים שבסוף ספר מהרי"ל (אות לז) וז"ל :אמר מהר"י סג"ל ,דנפל מחלוקת בין ההמון ליישב אינו קדוש כדאמר בפרק מעשר בהמה (בכורות נח,):
המשל הזה .ונראה אליו ליישב ,מהא דאיתא בכמה דוכתי (ראה יומא פו ;:תנחומא ישן פרשת וירא סימן טז), מיקרי שפיר דבר הנדור ,עכ"ל .ודבריהם מטין להדיא
דמי ששב מחטאו יהא נדמה עליו כאילו לא חטא מעולם ,ויהא בטוח במחילה גמורה ,ולא יחשוב אולי כדברינו הנ"ל ,דקדושת מעשר בהמה באה מאליה ולא
לא נתכפרו עוונותיו ,ויגמור בדעתו שלא לחזור לחטוא לעולם .והשתא כשאדם סיים תפלתו ופסע מן האדם כלל -ואף על פי כן מיקרי דבר הנדור כיון
אחריו ,ישאר עומד שם ,ויהא בטוח שתפלתו נתקבל ונתכפר ונפטר מכל וכל ,ואם חוזר מיד -נראה שצריך מנין של האדם ,דו"ק ותשכח.
כאילו ממהר לבקש ולהתפלל על שיחזור לחטוא עוד .משל לכלב דכבר קץ ומאס במאכל שבמעיו עד ועיין עוד בסוגיין (קלו ):דאמר ,דלרבי שמעון בהמה
שהקיאו ,ושוב חוזר עליו ומתוק לו כדבש ואוכלו ,עיין שם. טריפה פטורה מראשית הגז משום דילפינן 'צאן'
וביותר יוצדק פירוש זה בהך דיומא (פו ,):דאם לא שנה בעון וחוזר ומתודה עליו ביום הכיפורים הבא,
)א ראה אוצרות יוסף ריש מאמר לבנה" :בו ידובר בעזרת השם
דומה לכלב ששב על קיאו ,עיין שם .ושם הוא בדקדוק ,דאחרי שכבר נסתלק מן החטא ולא שנה בו יתברך בעניין דברי המקובלים (ראה מערכת האלקות פ"ח ד"ה אמר הכתוב;
עוד ,ומכל מקום מתודה ,אם כן נראה כאילו הוידוי שרצונו לחטוא עוד בעתיד ,ומתודה על מה שעתיד פרדס רמונים שער כג פרק כא ערך 'שמש') היות החמה בחינת התפארת
לחטוא ,ואם כן הוי ליה כלב שב על קיאו ,דאחרי שכבר מאס בחטא הוא שב עליו. (ראה זוה"ק משפטים קטו ):ולבנה בחינת המלכות (ראה זוה"ח יתרו לב.").
ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ,אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו ,באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל -מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)
לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ,לקבלת הגליון ולתרומות:
טל | 1800-200-855 :דוא"לot035104720@gmail.com :
כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" -לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל -מאנסי יצ"ו
Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com
ד
