gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אברך · AVUREICH — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אברך · AVUREICH

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אברך · AVUREICH — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫פרשת האזינו תשפ"ז • שבת שובה • יום הכיפורים • שנה ו' ‪ -‬גליון רצ"א • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫פנינים על פרשת השבוע‬ ‫ממילא גם דיבורים וישפוך גם שיחו לפני השם יתברך‪ֶ .‬א ְר ָּפא ְמׁשּובָ ָתם א ֲֹהבֵ ם נְ ָדבָ ה (הושע יד‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫ואין המבוקש שידבר האדם דיבורים והדבורים יקחו‬ ‫הפטרת 'שובה'‬ ‫תשובה על ביטול עשה‬ ‫אותו‪ ,‬רק המבוקש שישוב בעצמו ויביא עמו גם דיבורים‪.‬‬ ‫מועילה על הרצון עתה לקיימה‬ ‫והוא שהנביא אומר 'קחו עמכם דברים ושובו אל ד''‪ ,‬לא‬ ‫ֹלקיָך (הושע יד‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ׁשּובָ ה יִ ְׂש ָר ֵאל ַעד ד' ֱא ֶ‬ ‫שהדברים יקחו אתכם‪ ,‬רק שתשובו בעצמותכם ותבואו‬ ‫אל השם יתברך בעצמותכם‪ ,‬ועמכם תקחו גם כן דברים‪ ,‬הנה בעניין התשובה דמועיל בין על עבירת לא תעשה‬ ‫שינוי מדין לחסד ע"י תשובה‬ ‫בקום ועשה ובין על ביטול עשה (ראה יומא פה‪ ,):‬הוא דבר‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫כי מצד השי"ת הכל אחד‬ ‫הצריך טעם‪ .‬דבשלמא בחטא לא תעשה בקום ועשה‪ ,‬הנה‬ ‫נודע (ראה ספר העיקרים מאמר ב פרק ג ד"ה ובאורו; של"ה תולדות‬ ‫על ידי החרטה שמתחרט נעקר המעשה למפרע והיה כלא‬ ‫אדם אות רצג) מה שהקשו בעניין התשובה‪ ,‬דאיך שייך‬ ‫היה (ראה אורחות צדיקים שער יא ד"ה החרטה; מסילת ישרים פרק‬ ‫שינוי רצון אצלו יתברך‪ ,‬דעד עתה היה רצונו לדין ועונש‪ִ ,‬א ְמרּו ֵאלָ יו ּכָ ל ִּת ָּׂשא ָעוֹן וְ ַקח טֹוב (הושע יד‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫ד ד"ה אמנם)‪ ,‬ומה שאין כן על ביטול עשה‪ ,‬מה תועיל‬ ‫ועל ידי התשובה ישתנה רצונו מדין לחסד‪.‬‬ ‫התשובה והחרטה‪ ,‬סוף סוף הא לא נתקיימה העשה‪,‬‬ ‫מקלות התשובה ‪ -‬שמתקבלת ברצון בלבד‬ ‫אצלו‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬ ‫ואולם התשובה בזה פשוטה (ראה של"ה שם)‬ ‫הנה אומרו 'אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב'‪ ,‬דנדרש ואין כאן קיום (ראה חגיגה ט‪ ;:‬לקוטי אמרים תניא אגרת התשובה‬ ‫יתברך באמת אין שם עניין מדה כלל וכלל‪ ,‬כי הוא יתברך (במדב"ר יח‪ ,‬כא) תיבת 'טוב' כמו נפש (ראה מאמר הבא)‪ ,‬יש פרק א)‪.‬‬ ‫אחד הפשוט בתכלית הפשיטות (ראה רמב"ם הלכות יסודי‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דכיון דמתחרט ומצטער עתה על הביטול‬ ‫התורה פ"א ה"ז)‪ ,‬וכל עניין המדה בא רק מצד המקבל (ראה לומר ד'נפש' פירושו רצון (ראה מורה נבוכים ח"א פרק מא)‪,‬‬ ‫רבינו בחיי פרשת שמות ג‪ ,‬יג ד"ה ועל)‪ ,‬שכפי מה שהוא ‪ -‬כך והכוונה דעניין התשובה הוא קל‪ ,‬שאין צריך הכנה עליו‪ ,‬שביטל‪ ,‬והוא חפץ עתה לקיים העשה‪ ,‬אך שכבר עבר‬ ‫הוא פועל למעלה‪ ,‬וכך הוא ממשיך מלמעלה על עצמו‪ .‬רק ברגע אחת יכול לשוב בתשובה ומתקבלת התשובה זמנה ואי אפשר עוד‪ ,‬על כן הוי זה החפץ שיש בלבו עתה‬ ‫ועד עתה שהיו מעשיו לא טובים‪ ,‬הנה פעל במעשיו דין (ראה זוה"ק חיי שרה קכט‪ ,).‬ותשובה אשר היא ברגע אחת‪ ,‬חפץ ורצון לקיום ‪ -‬חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה‪,‬‬ ‫למעלה והמשיך דין על עצמו‪ ,‬ועתה שנהפך לבבו לטוב‪ ,‬הנה היא רק ברצון לבד‪ ,‬שעלה בעומק לבו רצון אמתי דמעלין עליו כאילו עשאה (ברכות ו‪ ,).‬ועל כן הוי החפץ‬ ‫הנה הוא פועל בזה מעתה מדת החסד למעלה‪ ,‬וממשיך להיות טוב מעתה‪ ,‬אבל לא היה אפשר להיות בזה והרצון לבד ‪ -‬קיום העשה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫חסד על עצמו‪ ,‬אבל מצדו יתברך אין חלוק כלל‪ ,‬כי הוא התבוננות והתיישבות‪ ,‬כי ההתבוננות וההתיישבות הרי‬ ‫וזה טעם הכתוב 'ארפא משובתם אוהבם נדבה'‪ .‬רצה‬ ‫אחד הפשוט בתכלית‪ ,‬ובו יתברך הכל רק כח אחד‪ ,‬בין צריך שהיית זמן‪.‬‬ ‫לומר‪ ,‬ד'משובה' ‪ -‬בקום ועשה‪ ,‬הנה התשובה פשוטה‪,‬‬ ‫דעל ידי החרטה מסתלק קלקול מעשה החטא‪ ,‬והוא‬ ‫כל‬ ‫ועם‬ ‫לבד‪,‬‬ ‫ברצון‬ ‫רק‬ ‫היא‬ ‫אחת‬ ‫ברגע‬ ‫תשובה‬ ‫ועל כן‬ ‫כשהוא פועל דין בין כשהוא פועל חסד ‪ -‬תמיד פועל רק‬ ‫כרפואה דמסלק קלקול החולי‪ .‬ומה שאין כן 'אוהבם'‪ ,‬רצה‬ ‫את‬ ‫המקדש‬ ‫‪,‬‬ ‫זה גם היא מתקבלת‪ ,‬וכש"ס קידושין (מט‪):‬‬ ‫כח אחד פשוט בתכלית‪ ,‬והשינוי רק מצד המקבל‪.‬‬ ‫וזהו 'שובה ישראל'‪ ,‬אם תשאל הרי התשובה הוא האשה על מנת שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור ‪ -‬מקודשת‪ ,‬לומר התשובה על עשין דעניינם אהבה‪ ,‬כרמב"ן על התורה‬ ‫שינוי רצון‪ ,‬לזה אמר 'עד ד' אלקי"ך'‪ ,‬רצה לומר כי אצל שמא הרהר תשובה בלבו‪ .‬הרי דבהרהור הלב בעלמא פרשת יתרו (כ‪ ,‬ח ד"ה ובמדרשו) דעשה הוא עבודה מאהבה‪,‬‬ ‫השם יתברך הכל כח אחד‪ ,‬ושם 'אלקי"ם' ‪ -‬מדת הדין‪ ,‬אפילו בלי התבוננות והתיישבות‪ ,‬ורק בהרהור אחד אמתי דבזה לא שייך רפואת וסילוק הקלקול בשלילה‪ ,‬דסוף סוף‬ ‫הוא עצמו השם הוי"ה ‪ -‬מדת החסד‪ ,‬ואין חילוק כלל בלבו בשעת הקידושין‪ ,‬גם כן מועלת התשובה‪ ,‬ונעשה הא חסר הקיום בחיוב‪ ,‬לזה אמר 'נדבה'‪ ,‬היינו דהתשובה‬ ‫בזה מועלת מפאת נדבת הלב‪ ,‬שלבבו מתנדב עתה לקיים‬ ‫מצדו יתברך‪ ,‬והשינוי רק מצד המקבל‪ ,‬כי אצל המקבל הם מיד צדיק‪.‬‬ ‫אלא שאי אפשר עוד‪ ,‬דתיבת 'נדבה' משמעותה נדבת‬ ‫ונגד‬ ‫ד"ה‬ ‫מז‬ ‫פרק‬ ‫(ח"ג‬ ‫ז"ל‬ ‫להרמ"א‬ ‫העולה‬ ‫תורת‬ ‫בספר‬ ‫וכן‬ ‫שני דברים ‪ -‬דין וחסד‪ ,‬וכפי מעשיו כך הוא ממשיך‪ ,‬אבל‬ ‫בו יתברך הוא הכל כח אחד‪ ,‬ואלקי"ם ‪ -‬דין ‪ -‬הוא עצמו הטענה)‪ ,‬הביא ראיה מש"ס קידושין הנ"ל‪ ,‬דעניין התשובה הלב‪ ,‬וכמו שכתוב 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את‬ ‫הוי"ה‪ ,‬ואין כאן שינוי כלל בו יתברך‪ ,‬ודו"ק היטיב מאוד‪ .‬הוא רק מצד הרצון‪ .‬עיין שם שכתב‪ ,‬כי פעולות נבדל תרומתי' (שמות כה‪ ,‬ב)‪' ,‬נדיב לב עולות' (דברי הימים ב כט‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫אינו מצד יציאת כח אל הפועל‪ ,‬רק מצד הרצון לבד‪ .‬ואף‬ ‫ועל כן זהו הכוונה‪' ,‬אוהבם' היינו עשין דעניינם אהבה‬ ‫בפעולות התחתונות נמצא כזה‪ ,‬שיוציא האדם פעולותיו‪,‬‬ ‫ואינן מצד יציאת כח אל הפועל‪ ,‬רק מצד הרצון לבד‪ .‬וזהו ‪' -‬נדבה'‪ ,‬בזה מתקבלת נדבת הלב לקיום ‪ -‬חישב לעשות‬ ‫עניין התשובה‪ ,‬שאמרו ז"ל‪ ,‬המקדש אשה‪ ,‬אמר לה על מעלין עליו כאילו עשה וכנ"ל‪.‬‬ ‫ְקחּו ִע ָּמכֶ ם ְּדבָ ִרים וְ ׁשּובּו ֶאל ד' (הושע יד‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫וזה יש לומר טעם דברי הנביא בההפטורה ‪' -‬אמרו‬ ‫מנת שאני צדיק גמור‪ ,‬אף על פי שהוא רשע ‪ -‬הרי זו‬ ‫הדרך הנכונה בתפילות יום הכיפורים‬ ‫מקודשת‪ ,‬שמא הרהר תשובה בלבו‪ ,‬הנה בעל תשובה הוא אליו כל תשא עון וקח טוב' וגו'‪ .‬ובמדרש רבה (פרשת‬ ‫שההתעוררות תביא את התפלה ולא להיפך‬ ‫קרח (יח‪ ,‬כא)) אמר 'וקח טוב' ‪ -‬וקח נפש‪' ,‬טוב' באתב"ש‬ ‫הנה יום הכיפורים קרוב לבוא ביום שני א‪ ,‬ובו ריבוי תפלות‪ ,‬מצד הרצון לבד‪ ,‬עכ"ל ז"ל‪.‬‬ ‫והנה תיבת "כל" הוראתו לרבות גם הבלתי מוכן‪' - ,‬נפש' (ראה מתנות כהונה ומהרז"ו שם ד"ה בגימטריא)‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫כלשון הגמרא מגילה (כג‪' ).‬דנפיש סידורא דיומא'‪ ,‬ושילהי‬ ‫ראש השנה (לה‪' ).‬דאוושי ברכות'‪ .‬והיום יש עוד פיוטים כמבואר בעקרים (מאמר ב פרק כ ד"ה וכבר) על הכתוב (יואל והיינו דדורש תיבת 'טוב' באתב"ש‪ ,‬דבאתב"ש הוא 'נפש'‪,‬‬ ‫רבים‪ ,‬ועל ידי אמירת דברים הקדושים האלה המלאים ג‪ ,‬א) 'אשפוך את רוחי על כל בשר'‪ ,‬וז"ל‪ :‬ויהיה פירוש 'על וכאילו היה כתוב 'וקח נפש'‪ .‬והנה צריך לבאר גם כן כוונת‬ ‫מוסר‪ ,‬בא התעוררות וודאי גם ללב האדם‪ ,‬ובאים הרהורי כל בשר' ‪ -‬על איזה שיהיה מכל בשר‪ ,‬אף על פי שיהיה המאמר 'וקח נפש'‪.‬‬ ‫בלתי מוכן לנבואה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועל כן זה טעם הכתוב 'אמרו‬ ‫תשובה בלבו‪.‬‬ ‫ונראה לדרכנו הנ"ל‪ ,‬דעניין התשובה הוא בשני פנים‪.‬‬ ‫היינו‪ ,‬שבעבירת לא תעשה בקום ועשה‪ ,‬עניין התשובה‬ ‫שגם‬ ‫מוכן‪,‬‬ ‫הבלתי‬ ‫ואפילו‬ ‫‪-‬‬ ‫אדם‬ ‫שכל‬ ‫לומר‪,‬‬ ‫רצה‬ ‫כל'‪,‬‬ ‫אליו‬ ‫מהתעוררות‬ ‫הבאים‬ ‫כאלה‬ ‫הרהורים‬ ‫גם‬ ‫כי‬ ‫וודאי‬ ‫ואמת‬ ‫הדיבורים הם גם כן טובים ויקרים‪ ,‬אך לא זהו הדרך העצה בלי הכנה כלל ביכולתכם לומר אליו 'תשא עון וקח טוב'‪ - ,‬שמתכפר החטא ונמחל והיה כלא היה‪ .‬ובעבירת ביטול‬ ‫והמבוקש באמת ‪ -‬שהאדם יעמוד ברחוק עדיין כמו בכל דנדרש 'נפש' שפירושו רצון‪ ,‬היינו שתקבל את הרצון לבד‪ ,‬עשה‪ ,‬דבזה לא מהני המחילה וסילוק החטא‪ ,‬דהא בעינן‬ ‫השנה ואך הדיבורים יכו ללבו וימשכוהו ויהיה האדם ניקח ואף על פי שלא היה שם הכנת התיישבות והתבוננות קיום בחיוב‪ ,‬על כן הוי בזה עניין התשובה שמתקבל הרצון‬ ‫שיש לו עתה לעשות ‪ -‬לקיום‪ .‬והנה כבר אמרנו (ראה מאמר‬ ‫הדעת‪ ,‬רק הרצון לבד ‪ -‬אשר אפשר היותו גם ברגע אחת‬ ‫מן הדיבורים‪ .‬לא זה הדרך העצה והמבוקש באמת‪.‬‬ ‫אך המבוקש הוא‪ ,‬שיתיישב האדם בדעתו ובהתבוננותו מבלי הכנה קדומה כלל‪ ,‬גם זה תקבל ותחשבהו לתשובה‪ ,‬הקודם) דהרצון מכונה 'נפש'‪ ,‬וזהו 'אמרו אליו כל תשא עון‬ ‫וקח נפש'‪ ,‬היינו דהתשובה הוא בשני פנים‪ ,‬או ש'תשא‬ ‫הדק היטיב‪ ,‬ויעשה תשובה מעומקא דליבא‪ ,‬ויהיה שב ודו"ק היטיב‪.‬‬ ‫העון' ותמחול אותו‪ ,‬וזה בעבירת לא תעשה בקום ועשה‪,‬‬ ‫בעצמותו אל השם יתברך‪ ,‬ובשובו מעצמותו ‪ -‬הנה יאמר‬ ‫או 'וקח נפש' היינו שתקבל הרצון לקיום‪ ,‬וזה בעבירת‬ ‫א‬ ‫ביטול עשה כנ"ל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫)א דרשה זו נאמרה על ידי רבינו בשנת תרס"ט‪ ,‬בה חל יום הכיפורים ביום שני כמו השתא‪.‬‬ ‫סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫עניני שבת באגדה ובהלכה‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬אם כן וודאי הוא מעלה לשבת על יום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ו'מקרא קודש' (ויקרא שם‪ ,‬כז) דכתיב ביום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אינו חיוב קידוש‪ ,‬רק הכוונה קדשהו בעשיית‬ ‫מלאכה‪ ,‬כמבואר בראש השנה (לב‪ ).‬א‪.‬‬ ‫איזהו יום הנבחר ‪ -‬שבת או יום הכיפורים‬ ‫רק מחלל שבת נחשב מומר לכל התורה‬ ‫~ מתוך‪ :‬שו"ת בן פורת ח"א סימן ז ~‬ ‫וכן דעת כמה פוסקים (ראה פרי מגדים פתיחה להלכות‬ ‫שבת אות יב; חידושי רבי עקיבא איגר שבת קו‪ .‬אות א) דמחלל‬ ‫פעם אחת בשנה‪ ,‬ואילו מילה שכיחא בכל יום‪ ,‬וחשיב‬ ‫בחידושי כתבתי‪ ,‬דרבי עקיבא סבירא ליה דיש עדיפות‬ ‫יום הכיפורים לא חשיב מומר לכל התורה כמחלל שבת‬ ‫זה שם פירכא לעניין דלא ניליף מילה מפסח לפטור‬ ‫ליום הכיפורים על שבת‪ ,‬מדסבירא ליה בשבת (קיד‪).‬‬ ‫‪ -‬לרש"י חולין (ה‪ .‬ד"ה אלא) דמחלל שבת מומר לכל‬ ‫מחטאת‪ ,‬יעויין שם‪ .‬ואם כן הכא נמי שבת דנוהג בכל‬ ‫דאין חלבי שבת קריבין ביום הכיפורים‪ ,‬ורבי ישמעאל‬ ‫התורה‪ ,‬מפאת דכופר בחידוש העולם‪ ,‬וזה לא שייך‬ ‫שבת ‪ -‬הא הוי נמי מצוי לגבי יום הכיפורים דנוהג רק‬ ‫פליג עליה שם‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫פעם אחת בשנה‪.‬‬ ‫וכזה מצינו לרבי עקיבא עדיפות ליום הכיפורים על‬ ‫ואם כן צירוף כל הני מעלות‪ ,‬שוב יש לומר דחשיבי‬ ‫ועיין מנחות (ס‪ ,):‬רבי שמעון פריך הכי‪ ,‬מה להצד‬ ‫שבת בעניין הקרואים ‪ -‬במגילה (כג‪ ,).‬דסבירא ליה‬ ‫גם כן כצירוף שלש מעלות דש"ס מועד קטן הנ"ל‪ ,‬ולא‬ ‫השוה שבהן שכן מצויין‪ ,‬ורבי יהודה‪ ,‬אדרבה הא מצוייה‬ ‫לרבי עקיבא דביום הכיפורים קורין שבעה ובשבת‬ ‫פרכינן עלייהו פירכא דמכפר‪.‬‬ ‫טפי‪ ,‬הנך זימנין דלא משכחת לה כלל‪ ,‬עיין שם היטב‪.‬‬ ‫ששה‪ ,‬ורבי ישמעאל פליג עליה גם שם‪ ,‬עיין שם היטב‪.‬‬ ‫ואם כן לרבי יהודה עדיפות מצוי דשבת איום הכיפורים ביום הכיפורים יש מעלות עינוי ותוספת דאורייתא‬ ‫ועיין בילקוט תהלים (רמז תתפח ד"ה ימים) על הכתוב‬ ‫אמנם‪ ,‬יש עוד ביום הכיפורים מעלה אשבת ‪ -‬חיוב‬ ‫עדיף עוד מעדיפות מצוי דמילה אפסח‪ ,‬דמילה אינו‬ ‫(תהלים קלט‪ ,‬טז) 'ימים יֻ ָצרּו ולו אחד בהם'‪ ,‬רבי לוי אמר‬ ‫הכרח כפסח‪ ,‬ואילו שבת מוכרח כיום הכיפורים‪ ,‬ומצוי העינוי‪ .‬דנהי דלעומתו חיוב עונג בשבת ‪ -‬לדיעות‬ ‫זה יום הכיפורים כו'‪ ,‬רבי יצחק אמר זה השבת כו'‪,‬‬ ‫דעונג שבת דאורייתא (ראה רמב"ן פרשת אמור כג‪ ,‬ב ד"ה‬ ‫טפי ממנו‪.‬‬ ‫והוא מן הפסיקתא‪ ,‬ואיני זוכר כעת מקומה (ראה פסיקתא‬ ‫וטעם; חידושי הר"ן פסחים צט‪ :‬ד"ה אבל)‪ ,‬מכל מקום אין‬ ‫עדיפויות נוספות שמצאנו בשבת‬ ‫רבתי כג‪ ,‬א ד"ה גלמי)‪ .‬ונראה דפליגי גם כן בהנ"ל‪ ,‬אי יום‬ ‫ועוד יש עדיפות לשבת‪ ,‬למאן דאמר (יומא סו‪ ):‬אין כרת בביטול עונג שבת‪ ,‬כבביטול עינוי דיום הכיפורים‪.‬‬ ‫הכיפורים היום הנבחר‪ ,‬וקאי עליה 'ולו אחד בהם'‪ ,‬או‬ ‫וגם יש עוד עדיפות במלאכה עצמה ביום הכיפורים‬ ‫שבת היום הנבחר‪ ,‬ובחידושי במקום אחר (ראה אוצרות‬ ‫עירוב והוצאה ליום הכיפורים‪ ,‬ולפי מה שנסתפקו‬ ‫האחרונים (ראה שו"ת פנים מאירות ח"ב סימן קמא; שו"ת אשבת ‪ -‬לדיעות דתוספת יום הכיפורים דאורייתא (עיין‬ ‫יוסף דרוש ג פיסקא מה‪-‬נ) הארכתי מאוד‪.‬‬ ‫שאגת אריה סימן עב) דגם מחמר ושביתת בהמתו אין רא"ש יומא פ"ח סימן ח; טור או"ח סימן תרח סעיף א) ותוספת‬ ‫אם יום הכיפורים עדיף מטעם 'מכפר'‬ ‫נוהגים ביום הכיפורים‪ ,‬וכן גר תושב יש לדון אי אסור שבת דרבנן (ראה אור זרוע ח"ב סימן יד ד"ה מעתה; לבוש‬ ‫או"ח סימן רסא סעיף ד)‪.‬‬ ‫ועיין שבת (קלא‪ ):‬פירכא‪ ,‬מה לשופר שכן מכנסת‬ ‫במלאכת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫זכרונות של ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬ואם כן הוא הדין‬ ‫ביום הכיפורים יש מעלת יום שלפניו‬ ‫שבת היא מצוה דלפני הדיבור‬ ‫דאיכא למיפרך כזה ‪ -‬מה ליום הכיפורים דהוא מכפר‪,‬‬ ‫וגם יש מעלה ליום הכיפורים ‪ -‬לש"ס יומא (ב‪ ,):‬דיום‬ ‫וכן שבת היא מצוה דלפני הדיבור‪ ,‬דשבת ודינין‬ ‫וכן בקדשים ‪ -‬קרבן המכפר חשוב טפי‪ ,‬עיין יומא‬ ‫שיש קדושה לפניו עדיף מיום שאין קדושה לפניו‪ ,‬ועיין‬ ‫במרה נצטוו (סנהדרין נו‪ ,):‬מה שאין כן יום הכיפורים‪.‬‬ ‫(לג‪ ,):‬מכפר עדיף‪ ,‬וזבחים (פט‪-.‬פט‪ ):‬כולה סוגיא‪ ,‬ושם‬ ‫חגיגה (יח‪ ).‬ב‪ ,‬ואם כן יום הכיפורים דיש מצות אכילה‬ ‫והנה מלבד היות שבת מצוה דלפני הדיבור‪ ,‬הנה מלבד‬ ‫קדימות מכפר על אינו מכפר‪ ,‬ועושין פירכא מזה ‪ -‬מה‬ ‫ערב יום הכיפורים (ראה ברכות ח‪ ,):‬ויש לספק אם הוא‬ ‫זה גוף הקדימה דקדמה מצות שבת להתקיים ממצות‬ ‫לפלוני שכן מכפר‪ ,‬עיין פסחים (עז‪ ).‬וזבחים (ה‪ ;.‬י‪,):‬‬ ‫מפאת עניין קדושה דיום ההוא‪ ,‬ואם כן הרי יש קדושה‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬נחשב מעלה לשבת על יום הכיפורים‪,‬‬ ‫וכמעט בכל דף ודף בסדר קדשים מעלת מכפר ‪ -‬הן‬ ‫לפניו‪ ,‬מה שאין כן בשבת‪.‬‬ ‫עיין קידושין (מ‪ ,):‬גדול לימוד שקדם לחלה ארבעים‬ ‫לפירכא והן לקל וחומר‪ ,‬ואם כן גם בימים מקודשים‬ ‫ואם גם נימא דאינו מפאת קדושת היום‪ ,‬מכל‬ ‫שנה כו'‪.‬‬ ‫אולי האיכא למיפרך ‪ -‬מה ליום הכיפורים שכן מכפר‪.‬‬ ‫מקום הרי הוא חיוב הכנה ליום הכיפורים‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דתלוי בפלוגתא דכריתות (ז‪ ).‬אי עיצומו‬ ‫עוד עדיפויות בשבת‪ :‬יש בה עשה והיא קביעא וקיימא‬ ‫של יום מכפר אפילו לא נתענה כו'‪ ,‬דלמאן דאמר‬ ‫להתענות ביום הכיפורים‪ ,‬וכמבואר ברש"י (שם ד"ה‬ ‫מעלה)‪ .‬ואילו בשבת ליכא הכנה‪ ,‬למאן דאמר הכנה לאו‬ ‫וגם יש מעלה לשבת איום הכיפורים‪ ,‬מפאת עשה‬ ‫דבנתענה כו' וקיים מצות יום הכיפורים דייקא מכפר‪,‬‬ ‫דאורייתא (ראה מאירי ביצה ב‪ :‬ד"ה זה)‪ ,‬וגם עונג שבת לאו‬ ‫ד'ביום השביעי תשבות' (שמות כג‪ ,‬יב; עיין רמב"ם הלכות‬ ‫אם כן בכהאי גוונא גם שבת יש לו כח כפרה‪ ,‬דכל‬ ‫דאורייתא (ראה פסקי הרי"ד פסחים צט‪ :‬ד"ה ומקשה; פרי מגדים‬ ‫שבת פ"א ה"א)‪ ,‬דביום הכיפורים ליכא עשה‪ ,‬דנהי דיש‬ ‫השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור‬ ‫פתיחה כוללת חלק א אות יח)‪ ,‬ואם כן אין צריך להכין כלל‪,‬‬ ‫עשה ד'שבתון' (ויקרא כג‪ ,‬לב) ביום הכיפורים ‪ -‬כמבואר‬ ‫אנוש מוחלין לו (שבת קיח‪.):‬‬ ‫וקרא ד'והכינו את אשר יביאו' (שמות טז‪ ,‬ה) ‪ -‬רשות‪,‬‬ ‫ברמב"ם (הלכות שביתת עשור פ"א ה"א)‪ ,‬מכל מקום למאן‬ ‫ואולם עם כל זה‪ ,‬אינו מכפר ככפרת יום הכיפורים‪,‬‬ ‫דאם ירצו לאכול בשבת יביאו מקודם באפיה ובישול‬ ‫דאמר (ראה שבת כד‪ ):‬ד'שבתון' (ויקרא שם‪ ,‬לט) דיום טוב‬ ‫דחייבי אשמות תלויין שעבר עליהם יום הכיפורים‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫לאו עשה‪ ,‬פשוט דהוא הדין 'שבתון' דיום הכיפורים‬ ‫פטורין‪ ,‬כמבואר בכריתות (כה‪ ).‬במשנה‪ ,‬והיינו משום‬ ‫ואין לומר‪ ,‬דאם כן הא ליכא בשבת רק חיוב‬ ‫אינו עשה‪ ,‬מה שאין כן 'וביום השביעי תשבות' דשבת‬ ‫דיום הכיפורים מכפר כפרתן‪ ,‬כמבואר שם (כה‪ ):‬בגמרא‪,‬‬ ‫שביתה‪ ,‬ובזה הא לא שייך הכנה‪ ,‬ואם כן אין זה מעלה‪.‬‬ ‫הוא עשה לכולי עלמא‪.‬‬ ‫ואילו שבת אין מכפר כפרת אשם תלוי‪.‬‬ ‫דזה אינו‪ ,‬דגם מידי דלא שייך ‪ -‬חשיב מעלה וכנ"ל‪.‬‬ ‫וגם יש מעלה לשבת איום הכיפורים‪ ,‬מפאת דשבת‬ ‫ונזכרתי גמרא מועד קטן (ט‪ ,).‬מאי דרוש‪ ,‬אמרו‪ ,‬קל‬ ‫אמנם הוי ליה גם לש"ס מועד קטן לפרוך פירכות הנ"ל‪,‬‬ ‫קביעא וקיימא‪ ,‬מה שאין כן יום הכיפורים בי דינא הוא‬ ‫וחומר‪ ,‬ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם‪ ,‬וקרבן‬ ‫ובאתי רק להעיר‪.‬‬ ‫דמקדשי ליה‪ ,‬כדמוכח מעלה זאת בחולין שם (קא‪.):‬‬ ‫יחיד‪ ,‬דוחה שבת דאיסור סקילה‪ ,‬מקדש דקדושתו‬ ‫בשבת יש עשה דקידוש היום ‪ -‬שאינה ביום הכיפורים‬ ‫קדושת עולם‪ ,‬וקרבן ציבור‪ ,‬ויום הכיפורים דענוש‬ ‫חומרות נוספות בשבת על יום הכיפורים‬ ‫כרת ‪ -‬לא כל שכן‪ .‬ולא פריך פירכא הנ"ל ‪ -‬מה‬ ‫ולדרכנו הנ"ל (ראה שו"ת בן פורת ח"א סימן י אות ז ד"ה‬ ‫וגם יש בשבת עשה דקידוש היום (ראה פסחים קו‪).‬‬ ‫לשבת שכן אינו מכפר תאמר ביום כיפור דיש לו מעלת‬ ‫וגוף) דמותר ביום הכיפורים בעצם מלאכת אוכל נפש‬ ‫שאינה ביום הכיפורים‪ ,‬דאפילו לדיעות דקידוש על‬ ‫מכפר‪ .‬אמנם יש לומר‪ ,‬דשם צירוף כל השלש מעלות‬ ‫‪ -‬על כל פנים למאן דלית ליה 'מתוך' (ראה ביצה יב‪,).‬‬ ‫היין דאורייתא (ראה רש"י נזיר ג‪ :‬ד"ה והרי; רבינו חננאל‬ ‫שזכר ‪ -‬עדיפי ממעלת מכפר‪.‬‬ ‫רק שאין אוכל נפש‪ ,‬אם כן ניתוסף עוד לסברא זו‬ ‫פסחים קז‪ .‬ד"ה רבה)‪ ,‬ואם כן לא שייך זה ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫חומרא בשבת על יום הכיפורים‪ ,‬מלבד כל הני שכתבנו‬ ‫כיון דהשתיה אסורה‪ ,‬מכל מקום גם מידי דלא שייך ‪-‬‬ ‫עדיפות שבת מפאת 'תדיר'‬ ‫למעלה‪ ,‬במה שביום הכיפורים מותר בעצם מלאכת‬ ‫חשיב מעלה‪ ,‬כמבואר בבבא קמא (פח‪ ,).‬מה לאשה שכן‬ ‫אולם יש עוד עדיפות לשבת איום הכפורים‪ ,‬מפאת‬ ‫אוכל נפש‪ ,‬ואילו בשבת הוא אסור בעצם‪.‬‬ ‫אינה במילה‪ .‬וכן כתבו התוספות בבא קמא (ה‪ :‬ד"ה כי)‬ ‫תדיר‪ ,‬כיון דנוהג בכל שבת‪ ,‬מה שאין כן יום הכיפורים‬ ‫ונזכרתי דיש עוד חומרא לרבי אלעזר ברבי שמעון‪,‬‬ ‫וביבמות (נז‪ :‬ד"ה רב) ובזבחים (ח‪ :‬ד"ה הנך)‪ ,‬ובמקום אחר‬ ‫נוהג רק פעם אחת בשנה‪ .‬ואף על גב דגם דבר הנוהג‬ ‫דסבירא ליה בסנהדרין (עד‪ ).‬דמחלל שבת ניתן להצילו‬ ‫(ראה ציונים לתורה כלל לג) הארכתי‪.‬‬ ‫פעם אחת בשנה חשיב תדיר‪ ,‬כמבואר בתוספות יבמות‬ ‫בנפשו‪ ,‬עיין שם‪ .‬וכן יש עוד חומרא‪ ,‬מצות מורא‬ ‫וכל שכן לדיעות דקידוש על היין דרבנן (ראה תוספות‬ ‫(ה‪ :‬ד"ה ומכולהו)‪ ,‬עיין שם‪ ,‬מכל מקום חשיב שבת מצוי‬ ‫לדברי היראים (סימן צח; בדפו"ח סימן תי)‪ ,‬דיש בשבת‬ ‫פסחים קו‪ .‬ד"ה זוכרהו; רמב"ם הלכות שבת פכ"ט ה"ו)‪ ,‬ומן‬ ‫טפי על כל פנים מפאת היותו בכל שבת‪ ,‬ומצוי חשיב‬ ‫מצות מורא מסמיכות את 'שבתותי תשמורו' (ויקרא יט‪,‬‬ ‫התורה הוא רק גוף הקידוש‪ ,‬אם כן גוף הקידוש הרי‬ ‫גם כן פירכא‪ ,‬ונקראת פירכת 'תדיר' ‪ -‬עיין זבחים‬ ‫ל) ל'ומקדשי תיראו' (שם)‪ ,‬עיין שם‪ ,‬ויש להאריך עוד‪.‬‬ ‫היה אפשר להיות גם ביום הכיפורים ולא ציותתו תורה‬ ‫(צא‪ ,).‬מילה לגבי פסח כתדיר דמיא‪ ,‬משום דפסח רק‬ ‫)א המשך לשונו‪" :‬אולם לפי זה לכאורה‪ ,‬יש גם ביום הכיפורים עשה בשביתתו‪ ,‬היינו עשה ד'מקרא קודש'‪ ,‬וצריך עיון בזה שאין בזכרוני מי שיביא עשה זאת ביום הכיפורים‪ .‬ודעת רש"י כריתות (ז‪ .‬ד"ה מקרא)‬ ‫ד'מקרא קודש' דיום הכיפורים היינו חיוב תפלה‪ ,‬ואם כן לפי זה יש ליום הכיפורים בזה מעלה אשבת‪ ,‬וכמובן"‪.‬‬ ‫)ב איתא שם‪" :‬ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה‪ ,‬חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה"‪.‬‬ ‫הבטיח רבינו‪" :‬כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ‪ -‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫ב‬ ‫(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו ‪ -‬ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)‬ ‫אוצרות יוסף‬ ‫עיונים בספרי רבינו‬ ‫והיינו‪ ,‬כי המלבוש הוא כבוד‪ ,‬ולכן נדרש תיבת‬ ‫'מכובד' סתם ‪ -‬על המלבוש והכסות‪ .‬ועיקר הכבוד‬ ‫הוא המלבוש של האדם‪ ,‬ועל כן נקרא 'לבוש'‪ ,‬כש"ס‬ ‫שבת (עז‪ ,):‬לבוש ‪ -‬לא בושה‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬דעל כן נקרא‬ ‫הפטרת שחרית של יום כיפור‬ ‫'לבוש'‪ ,‬דהוא נוטריקון 'לא בושה'‪ ,‬והיינו דהלבוש הוא‬ ‫~ מתוך‪ :‬אוצרות יוסף דרשת שבת שובה; גליוני הש"ס ~‬ ‫מסלק הבושה המקביל אל הכבוד‪ ,‬ועיקר הבושה הוא‬ ‫העירום והעדר הלבוש‪.‬‬ ‫ועל כן שאלו בש"ס בבא קמא (פו‪ ):‬דרך תימה על‬ ‫הבריתא ‪ -‬ביישו ערום חייב‪ ,‬עיין שם דפריך ערום בר‬ ‫היכי קתני‪ ,‬אילימא דרפואת נפש בחנם‪ ,‬רפואת ממון‬ ‫לָ ָּמה ַּצ ְמנּו וְ ֹלא ָר ִא ָית ִעּנִ ינּו נַ ְפ ֵׁשנּו וְ ֹלא ֵת ָדע‬ ‫בושת הוא‪ ,‬בתמיה‪ .‬פירוש‪ ,‬הרי יש בו העירום ‪ -‬דהוא‬ ‫בשכר כו'‪ .‬ובר"ן‪ :‬רפואת נפש בחנם ‪ -‬ו'נפש' דקתני‬ ‫ֵהן ּבְ יֹום צ ְֹמכֶ ם ִּת ְמ ְצאּו ֵח ֶפץ (ישעיה נח‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫עיקר הבושה‪ ,‬ואם כן הרי אינו מקפיד על הבושה כלל‪,‬‬ ‫פירושו רצון‪ ,‬כדאשכחן 'אם יש את נפשכם'‪ ,‬כלומר‬ ‫ואינו עוד בר בושת כלל‪ .‬וכמו שהעירום הוא עיקר‬ ‫שמרפאהו ברצון לבו ולא בשכר‪ ,‬עכ"ל‪[ .‬וכש"ס נדרים‬ ‫כשאין רצון להשיג מדריגת היום ‪ -‬לא מתקבל הצום‬ ‫הבושה‪ ,‬כך הלבוש המקבילו והמסלקו כטעם 'לבוש ‪-‬‬ ‫הנ"ל הוא גם בעבודה זרה (כז‪ ,).‬והביא שם רש"י (ד"ה‬ ‫אציע דברי התנא דבי אליהו זוטא (פרק כב) וז"ל‪ :‬מפני‬ ‫לא בושה'‪ ,‬על כן הוא גם כן עיקר הכבוד‪.‬‬ ‫רפוי) גם כן קרא 'אם יש את נפשכם' ‪ -‬שהביא גם‬ ‫מה נִ ְּתנָ ה קורת רוח בעשרת הימים מראש השנה ועד‬ ‫הרמב"ם במורה הנ"ל]‪ .‬וכזה הוא גם כן בש"ס מגילה‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם‬ ‫(לא‪ ,):‬לוי בר בוטי הוי קרי וקא מגמגם קמיה דרב‬ ‫אבינו כו'‪ ,‬וכנגד עשרת הדברות שקיבלו ישראל בסיני‬ ‫שינוי הבגדים‬ ‫הונא בארורי‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬אכנפשך כו'‪ .‬וברש"י‪ :‬אכנפשך‬ ‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דעשרת ימי תשובה הם נגד עשרת‬ ‫בשבת (קיט‪' ,).‬לקדוש ד' מכובד' וכו' ‪ -‬זה יום הכיפורים‬ ‫‪ -‬אם רצונך להפסיק‪ְּ ,‬פסֹוק‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכזה עוד בכמה‬ ‫הדברות‪.‬‬ ‫כו'‪ ,‬אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה‪.‬‬ ‫דוכתי‪ ,‬ד'נפש' פירושו רצון‪.‬‬ ‫וראיתי ביערות דבש (ח"ב דרוש א ד"ה ולכך) דכתב‬ ‫עיין מאירי יומא (סח‪ :‬ד"ה בא) על מה שכתוב במשנה‬ ‫ועל כן כזה הוא גם כן דרש הירושלמי הנ"ל‪' ,‬תענו‬ ‫כן מסברא דנפשיה‪ ,‬וכתב שם דהיינו טעמא דשני ימי‬ ‫(שם)‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬קורא באצטלית לבן משלו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫את נפשותיכם'‪ ,‬כלומר תענו את רצונכם‪ .‬ועל כן קאי‬ ‫ראש השנה הם יומא אריכתא (ראה ביצה ד‪ ,):‬והיינו‬ ‫והוא הדין לכל שאר בגדים‪ ,‬אלא שדיבר בהוה‪ ,‬שמנהג‬ ‫רק על היתיר ‪ -‬דיש עליו רצון לאוכלו‪ ,‬וציוה הכתוב‬ ‫משום דהם נגד שתי דברות הראשונות ‪' -‬אנכי' ו'לא‬ ‫זקינים ואנשים של צורה להיות בגדיהם לבנים ביום‬ ‫לענות את הרצון‪ ,‬ומה שאין כן על דבר האסור‪ ,‬אין‬ ‫יהיה'‪ ,‬דבדיבור אחד נאמרו (ראה מכילתא פרשת בשלח‬ ‫הכיפורים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫רצון כלל לאכלו מפני איסורו‪ ,‬ועל כן אין איסור בכלל‬ ‫מסכת דשירה פרשה ח ד"ה דבר אחר)‪ ,‬ועל כן גם שני הימים‬ ‫ועיין תענית (כו‪ ,):‬דנשים יוצאות ביום הכיפורים‬ ‫הכתוב‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫הם יומא אריכתא‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬עד כאן תוכן דבריו‪ ,‬עיין‬ ‫בכלי לבן‪ ,‬וכן בט"ו באב‪ .‬ועיין תוספות מגילה (לא‪.‬‬ ‫והנה יוקשה על זה גם כן‪ ,‬דאטו על איסור אין רצון‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ד"ה במנחה) א‪ ,‬ובפסקי תוספות שם (סימן קיב) ב‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬הרי אפשר שירצה ויחמוד האדם גם איסור‪ ,‬ואך‬ ‫והנה על פי דרך זה‪ ,‬הנה יום הכיפורים הוא נגד 'לא‬ ‫שהאדם מושל על הרצון והחמדה ואין עושה כרצון‬ ‫תחמוד' (שמות כ‪ ,‬יד; דברים ה‪ ,‬יח) ו'לא תתאוה' (דברים‬ ‫זה‪ ,‬אבל הרצון שבלב הרי אפשר וודאי שיהיה גם על‬ ‫שם)‪ .‬ומיושבת בזה קושית רבי יהודה הלוי ז"ל שהביא‬ ‫וְ ַדּבֵ ר ָּדבָ ר (ישעיה נח‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫איסור‪ ,‬וכדברי רבי יהודה הלוי ז"ל הנ"ל‪.‬‬ ‫הראב"ע בשמו פרשת יתרו (כ‪ ,‬יד)‪ ,‬דאיך אפשר לצוות‬ ‫דיבורים ביום טוב‬ ‫ואולם לדרכנו הנה הדבר נכון מאוד‪ ,‬דהא קרא‬ ‫על החמדה‪ ,‬הרי האדם בשר ודם וחומד בלבו‪ ,‬ובכח‬ ‫בשבת (קיג‪' ,).‬ודבר דבר' ‪ -‬שלא יהא דיבורך של שבת‬ ‫איום הכיפורים קאי‪ ,‬ויום הכיפורים הרי הוא נגד דיבור‬ ‫האדם רק למשול על החמדה והתאוה שבלב ‪ -‬שלא‬ ‫כדיבורך של חול‪.‬‬ ‫'לא תחמוד'‪ ,‬ועל כן כח ומדריגת היום הוא ניגוד גוף‬ ‫לעשות כפי החמדה והתאוה שהלב חומד‪ ,‬אבל על גוף‬ ‫החמדה‪ ,‬שלא יהיה גם חמדת הלב כלל נגד רצונו‬ ‫החמדה איך שייך לצוות על הלב שלא יחמוד‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫עיין רוקח הלכות יום הכיפורים (סימן רטז ד"ה ומה)‬ ‫יתברך‪ ,‬ועל כן שפיר ביום הכיפורים אין רצון כלל על‬ ‫ועל פי דרכנו הנ"ל דלא תחמוד הוא נגד יום‬ ‫דכתב שם תוך דבריו‪ ,‬וז"ל‪ :‬ובכל המועדים יש בהם‬ ‫איסור‪ ,‬ושפיר אין איסור בכלל הכתוב שציוה לְ ַעּנֹות‬ ‫הכיפורים‪ ,‬והנה בפרקי רבי אליעזר (פרק מו) מבואר‬ ‫פ' חוץ משבת‪ ,‬לפי שכתב 'ודבר דבר' ‪ -‬דיבור הפה‬ ‫הרצון‪ ,‬דעל איסור אין רצון כלל ביום הכיפורים‪ ,‬ודו"ק‬ ‫דביום הכיפורים ישראל הם כמלאכים‪ ,‬עיין שם‪ ,‬ועל‬ ‫אסור‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דביום טוב ליתיה לאיסורא‬ ‫ונכון בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫כן מלאך הרי אין בו החמדה כלל‪ ,‬ועל כן לפי עניין‬ ‫ד'ודבר דבר'‪.‬‬ ‫וזה טעם הכתוב 'למה צמנו ולא ראית עינינו נפשנו‬ ‫דיבור 'לא תחמוד' ‪ -‬דהוא נגד יום הכיפורים‪ ,‬שפיר‬ ‫ועיין ביצה (לז‪ ).‬ברש"י (ד"ה משום) ותוספות (ד"ה‬ ‫שייך לצוות על גוף החמדה‪ ,‬ואף דהציווי הוא על כל‬ ‫משום)‪ ,‬מבואר להיפוך‪ .‬וכן הוא בזכרוני מכל הראשונים‪,‬‬ ‫ולא תדע‪ ,‬הן ביום צומכם תמצאו חפץ' וגו'‪ .‬ויש לומר‬ ‫דהכתוב קאי על יום הכיפורים‪ ,‬שאין מן התורה צום‬ ‫השנה‪ ,‬יש לומר כוונת הציווי לראות לבא לידי 'לא‬ ‫דגם ביום טוב אסור לדבר מחפצי חול (ראה מחזיק ברכה‬ ‫תחמוד'‪ ,‬היינו שיראה האדם לזכך ולטהר עצמו בכל‬ ‫או"ח סימן תצה ס"ק ב; פרי מגדים שם משבצות זהב ריש סימן‬ ‫ועינוי נפש מחויב ‪ -‬רק ביום הכיפורים‪ ,‬ועל כן אומרם‬ ‫'למה צמנו וגו' עינינו נפשנו' וגו'‪ ,‬יש לומר בפשיטות‬ ‫השנה‪ ,‬לשיוכל להשיג ביום הכיפורים מדריגת היום‪,‬‬ ‫שח)‪.‬‬ ‫דהוא ביטול גוף החמדה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫דקאי איום הכיפורים‪ ,‬דביה הוא דכתיב 'תענו את‬ ‫ואולי אין כוונת הרוקח אדיבור בחפצי חול‪ ,‬רק‬ ‫נפשותיכם'‪ .‬ונתרעמו ישראל‪ ,‬הרי עשינו כפי החיוב‬ ‫ועל פי דרך זה הנה יובן גם כן דרש הירושלמי‬ ‫אדברים יתירים בעלמא‪ ,‬דגם כן אסירי בשבת‪ ,‬כהך‬ ‫וצמנו ביום הכיפורים ‪' -‬ולא ראית‪ ,‬עינינו נפשנו ולא‬ ‫שבועות (פ"ג ה"ד)‪ ,‬תני בשם רבי שמעון‪' ,‬תענו את‬ ‫דירושלמי (שבת פט"ו ה"ג)‪ ,‬דרבי שמעון בן יוחי כד‬ ‫תדע'‪.‬‬ ‫נפשותיכם' (ויקרא טז‪ ,‬כט) ‪ִ -‬מ ֻּמ ָּתר לכם ולא מאסור‬ ‫חזי לאימיה דקא מישתעיא טובא בשבתא‪ ,‬אמר לה‪,‬‬ ‫לכם (היינו‪ ,‬דעל איסור אין חלות יום הכיפורים‪,‬‬ ‫שתיקי‪ ,‬דשבתא הוא‪.‬‬ ‫ועל זה משיבם הנביא ‪' -‬הן ביום צומכם תמצאו‬ ‫חפץ'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שגם ביום הצום יש לכם החפץ והרצון‬ ‫והאוכל נבילה ביום הכיפורים פטור‪ ,‬עיין שם)‪ .‬וראוי‬ ‫ואולם גם בזה יוקשה‪ ,‬דאיך אסור בשבת ומותר‬ ‫על כל פנים לחטוא חלילה‪ ,‬ואם כן הרי לא השגתם‬ ‫להבין‪ ,‬דאיך נרמז בכתוב 'תענו' דקאי רק על המותר‬ ‫ביום טוב‪ ,‬התנן (מגילה ז‪ ):‬אין בין יום טוב לשבת אלא‬ ‫מדריגת היום ‪ -‬דהוא ביטול גוף החפץ והחמדה שבלב‪,‬‬ ‫ולא על האסור‪.‬‬ ‫אוכל נפש בלבד‪ .‬ואולי המשנה רק אמלאכה קאי ולא‬ ‫ואם כן זה ראיה שלא הכינותם עצמכם בזיכוך וטהרה‬ ‫וצריך לומר כוונת הירושלמי‪ ,‬דמפרש תיבת‬ ‫אדיבור‪.‬‬ ‫לפני יום הכיפורים לשתשיגו מדריגת היום ביום‬ ‫'נפשותיכם' דהכוונה רצונכם‪ ,‬וכמבואר במורה נבוכים‬ ‫ויש לומר עוד‪ ,‬דהיתיר דיבורים יתירים ביום טוב ‪-‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ועל כן לא נתקבל עניין הצום‪ ,‬ודו"ק היטיב‪.‬‬ ‫(ח"א פרק מא) וז"ל‪' :‬נפש' ‪ -‬שם משותף הוא‪ ,‬שם הנפש‬ ‫היינו אם הוא נהנה ִמ ַד ְּברֹו דיבורים יתירים‪ ,‬ולכן מותר‬ ‫החיה הכוללת לכל מרגיש כו'‪ ,‬והוא שם הרצון‪' .‬לאסור‬ ‫ביום טוב‪ ,‬כמו מלאכה דמותרת ביום טוב בשביל הנאה‬ ‫שריו בנפשו' (תהלים קה‪ ,‬כב)‪ ,‬כלומר ברצונו‪ .‬וכמוהו ‪-‬‬ ‫‪ -‬מטעם מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש כו' (ראה‬ ‫לִ ְקדֹוׁש ד' ְמכֻ ּבָ ד (ישעיה נח‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫'אל תתנני בנפש צרי' (שם כז‪ ,‬יב)‪ ,‬כלומר אל תסגירנו‬ ‫ביצה יב‪ ,).‬ואם כן היתיר זה נכלל שפיר גם כן במשנה‬ ‫עיקר הכבוד הוא המלבוש‬ ‫ברצונם‪ .‬וכמוהו אצלי ‪' -‬אם יש את נפשכם לקבור את‬ ‫הנ"ל‪ ,‬דאמר 'אלא אוכל נפש בלבד'‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫בשבת (קיג‪ ,).‬רבי יוחנן הוי קארי למאניה ‪ -‬מכבדותי‪.‬‬ ‫מתי' (בראשית כג‪ ,‬ח)‪ ,‬כלומר אם יש בדעתכם וברצונכם‬ ‫ואולם בשו"ת תרומת הדשן (סימן סא ד"ה תשובה)‬ ‫ושם (קיט‪ ,).‬מאי דכתיב 'לקדוש ד' מכובד'‪ ,‬זה יום‬ ‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מבואר‪ ,‬דבכהאי גוונא דנהנה בכך ‪ -‬גם בשבת שרי‬ ‫הכיפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה‪ ,‬אמרה תורה‬ ‫וכזה הוא גם כן בש"ס נדרים (מא‪ ):‬על המשנה (לח‪):‬‬ ‫משום עונג שבת‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫כבדהו בכסות נקייה‪.‬‬ ‫ומרפאו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון ובגמרא שם‪,‬‬ ‫)א שביארו הטעם שבמנחה קורין בעריות‪" :‬לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום‪ ,‬לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהם"‪.‬‬ ‫)ב שכתב‪" :‬במנחת יום כפורים פרשת עריות‪ ,‬כדי להבדילן מן הנשים שמתקשטות בו ביום יותר משאר ימים טובים‪ ,‬כדאמרינן בשילהי תענית (כו‪."):‬‬ ‫הגיד רבינו בחיים חיותו‪" :‬מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"‬ ‫ג‬ ‫(הג"ר יעקב טייטלבוים ‪ -‬תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל ‪ -‬ששמע מפי רבינו)‬ ‫חולין קכט‪-‬קלה‬ ‫בשבילי הש"ס‬ ‫פנינים לפי סדר הש"ס‬ ‫רש"י (שם‪ :‬ד"ה שהחדש)‬ ‫שהחודש מתכסה בו (פירש‬ ‫(דברים יח‪ ,‬ד) 'צאן' (ויקרא כז‪ ,‬לב) ממעשר בהמה ‪ -‬מה‬ ‫'לחומרא מקשינן' ‪ -‬בתורת ודאי או ספק‬ ‫שהלבנה מתכסית בו)‪ ,‬הוי אומר זה ראש השנה‪.‬‬ ‫מעשר בהמה טריפה לא‪ ,‬אף ראשית הגז טריפה לא‪.‬‬ ‫הפרי מגדים בפתיחה כוללת (ח"א אות י ד"ה ואמנם) כתב‪,‬‬ ‫והנה עניין כיסוי זה נראה דילמוד סתום מן‬ ‫ופריך‪ ,‬ולילף 'צאן' 'צאן' מבכור (דברים טו‪ ,‬יט) ‪ -‬מה‬ ‫דהא דקיימא לן (יבמות ח‪ ).‬לקולא ולחומרא ‪ -‬לחומרא‬ ‫המפורש‪ ,‬דמצינו במקום אחר בברכות (נח‪' ).‬לך ד'‬ ‫בכור אפילו טריפה וכו'‪ .‬ומשני‪ ,‬מסתברא ממעשר הוה‬ ‫מקשינן‪ ,‬היינו רק מספק‪ ,‬וככל ספיקא דאורייתא‬ ‫הממלכה' (דברי הימים א כא‪ ,‬יא) ‪ -‬זו מלחמת עמלק‪,‬‬ ‫ליה למילף‪ ,‬שכן זכרים‪ ,‬טמאין וכו'‪ .‬ופריך‪ ,‬אדרבה‬ ‫לחומרא (ביצה ג‪ ,):‬אבל לענוש מלקות או מיתת בית‬ ‫הרי דקליפת עמלק מתנגד למלכות ובזה הוא מלחמתו‬ ‫מבכור הוה ליה למילף‪ ,‬שכן יתום (בכור וראשית‬ ‫דין‪ ,‬אי אפשר לענוש מכח זה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫(ראה ריקאנטי פרשת בשלח עמוד קנו ד"ה כי)‪ .‬והנה בתנחומא‬ ‫הגז נוהגין אפילו ביתום שמתה אמו קודם לידתו‪ ,‬מה‬ ‫ועיין בסוגיין (קלו‪ ).‬דפריך‪ ,‬אלא טעמא דכתב‬ ‫סוף תצא (סימן יא) איתא‪ ,‬וז"ל‪ :‬כל זמן שזרעו של‬ ‫שאין כן במעשר)‪ ,‬בקדושה (בכור אין צריך להקדיש‬ ‫רחמנא (דברים יח‪ ,‬ג) 'מאת זובחי הזבח' (לחייב בהמת‬ ‫עמלק קיים‪ ,‬כאילו כנף מכסה את הפנים‪ ,‬אבד זרעו‬ ‫‪ -‬דקדושתו מרחם‪ ,‬וגז נמי אין צריך להקדיש ‪ -‬דאין‬ ‫שותפות במתנות)‪ ,‬הא לאו הכי הוה אמינא ליליף‬ ‫מֹוריָך' (ישעיה ל‪ ,‬כ)‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מן העולם ‪' -‬לא יִ ּכָ נֵ ףְ עוד ֶ‬ ‫קדושה חלה עליו‪ ,‬אבל מעשר מקדישו בשבט‪ ,‬רש"י)‬ ‫מראשית הגז (לפטור)‪ ,‬אדרבה נילף מתרומה (לחיוב)‬ ‫ובהיות התנגדות עמלק ומלחמתו הוא לעומת מלכות‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬עכ"ל הגמרא‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬וברש"י (ד"ה אדרבה) כתב‪ :‬דלקולא ולחומרא ‪-‬‬ ‫נראה דעניין כיסוי הפנים דידיה הוא כביכול גם כן‬ ‫ומדאמר בגמרא תיבת 'בקדושה' ולא אמר 'במנין'‬ ‫לחומרא מקשינן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בבחינה זאת‪.‬‬ ‫‪ -‬שבכור וראשית הגז אין צריכים למנין של האדם‪,‬‬ ‫ומפורש בזה‪ ,‬דלחומרא מקשינן הוא מטעם וודאי‪,‬‬ ‫ותדע עוד‪ ,‬כי אמרו בתנחומא אבד זרעו מן העולם‬ ‫מה שאין כן מעשר שצריך למנין ‪ -‬מוכח דאין‬ ‫דהא מספק אין חייבין במתנות‪ ,‬וכמבואר להדיא לעיל‬ ‫‪' -‬לא יכנף עוד מוריך'‪ ,‬והנה אחרי 'לא יכנף עוד‬ ‫ההבדל מפאת המנין לבד‪ ,‬כי אם ההבדל הוא בעצם‬ ‫(עט‪ ):‬ובבכורות (יח‪ ,):‬דבספק מתנות אמרינן המוציא‬ ‫מוריך'‪ ,‬נאמר (ישעיה שם) 'והיו עיניך רואות את מוריך'‪,‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬שקדושת המעשר האדם הוא שמשים עליו‬ ‫מחבירו עליו הראיה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫והנה בסוטה (מט‪ ):‬איתא‪ ,‬כל תלמיד חכם העוסק‬ ‫את הקדושה‪ ,‬שכך גזרה תורה שמנין של האדם עד‬ ‫בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת כו'‪ ,‬רבי אבוה‬ ‫עשרה הוא משים קדושה על העשירי‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫אומר‪ ,‬משביעים אותו מזיו שכינה‪ ,‬שנאמר 'והיו עיניך‬ ‫בכור שקדוש מאליו‪ ,‬ואין האדם משים הקדושה‬ ‫קדושת מעשר חלה מאליה או על ידי האדם‬ ‫רואות את מוריך'‪ ,‬עכ"ל הגמרא‪.‬‬ ‫עליו‪ .‬וכן בגז אין אדם משים עליו קדושה‪ ,‬דאין בו‬ ‫בנדרים (יח‪ ):‬במשנה‪ ,‬איתא שם דמתפיס במעשר‬ ‫קדושה כלל וכפירוש רש"י הנ"ל‪ .‬ושפיר נקט הש"ס‬ ‫בהמה הרי זה אסור‪ ,‬משום דמעשר בהמה חשיב דבר‬ ‫וכבר ידעת (ראה אוצרות יוסף מאמר לבנה פיסקא יז) כי‬ ‫תיבת 'בקדושה'‪ ,‬כיון שהחילוק הוא בעצם הקדושה‪,‬‬ ‫הנדור (ראה ר"ן שם ד"ה אם)‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫שכינה היא מלכות‪ ,‬ואם כן מבואר דהאי 'והיו עיניך‬ ‫שקדושת המעשר ‪ -‬האדם משימה עליו‪ ,‬וקדושת‬ ‫רואות את מוריך'‪ ,‬היינו בחינת מלכות‪ ,‬ועליה כתיב‬ ‫ומוכח מזה לכאורה‪ ,‬דקדושת מעשר בהמה באה‬ ‫הבכור מאליו היא באה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫מן האדם‪ ,‬דאם לא כן לא היה ראוי שיוחשב דבר‬ ‫'ולא יכנף עוד מוריך'‪ ,‬אם כן מבואר דבחינת כנף‬ ‫המכסה את הפנים הוא בבחינת מלכות‪ .‬ואם כן ילמוד‬ ‫ואם כן יש מכאן ראיה להיפוך ממה שכתבנו‬ ‫הנדור וכמובן‪ .‬ועל כרחך דנהי דעשירי ‪ -‬מאליו קדוש‬ ‫סתום מן המפורש‪ ,‬דזהו גם כן עניין כיסוי הלבנה ‪-‬‬ ‫דקדושת המעשר מאליה היא באה כשיש מנין של‬ ‫(בכורות נט‪ ,).‬היינו רק שאין צריך להקדישו בפירוש‪,‬‬ ‫בחינת המלכות א‪.‬‬ ‫האדם‪ .‬אולם ברש"י להלן (קלז‪ .‬ד"ה בקדושה) הביא עוד‬‫ונתנה התורה כח להאדם להקדישו על ידי המנין לחוד‬ ‫פירוש אחר על תיבת 'בקדושה' הנ"ל‪ ,‬ולפי הפירוש‬ ‫ֶׁשמֹונֶ ה עד עשירי‪ ,‬וגזירת הכתוב הוא שהמנין לבד‬ ‫והנה בהיות עמלק מכסה פני הלבנה‪ ,‬והנה כבר‬ ‫האחר אין ראיה כלל משם‪ ,‬עיין שם היטב‪.‬‬ ‫מקדשו‪ .‬ועל כל פנים ההקדש מתייחס אל האדם‪,‬‬ ‫קדם (ראה שם פיסקא יד) כי אסתר נדמית ללבנה‪ ,‬לכן‬ ‫ואיננו מאליו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫תבין בזה אומרם ז"ל בסוגיין (קלט‪ ):‬אסתר מן התורה‬ ‫מניין‪ ,‬שנאמר (דברים לא‪ ,‬יח) 'ואנכי הסתר אסתיר פני‬ ‫'אסתר' בחינת הסתר‬ ‫לגמרי‬ ‫‪-‬‬ ‫עשירי‬ ‫אי‬ ‫דאפילו‬ ‫מוכרח‪,‬‬ ‫אמנם זה איננו‬ ‫ביום ההוא'‪ ,‬והיה זה בימי המן ‪ -‬עמלק‪ .‬ולכן במפלת‬ ‫שקליפת עמלק מכסה פני המלכות‬ ‫גם‬ ‫כלל‪,‬‬ ‫האדם‬ ‫אל‬ ‫מתייחס‬ ‫ואיננו‬ ‫מאליו קדוש‪,‬‬ ‫המן אזי 'ופני המן חפו' (אסתר ז‪ ,‬ח)‪' ,‬פני' דייקא‪ ,‬מדה‬ ‫דרשו ז"ל בראש השנה (ח‪ ).‬על הכתוב (תהלים פא‪,‬‬ ‫מתקדש‬ ‫שאיננו‬ ‫כיון‬ ‫הנדור'‪,‬‬ ‫'דבר‬ ‫שיקרא‬ ‫כן יתכן‬ ‫כנגד מדה‪ ,‬ודו"ק היטיב‪.‬‬ ‫ד) 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו'‪ ,‬איזהו חג‬ ‫בר"ן‬ ‫שם‬ ‫ועיין‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫של‬ ‫המנין‬ ‫כשיש‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫מאליו ‪-‬‬ ‫שפירש‪ ,‬דמעשר בהמה חשיב דבר הנדור משום שצריך‬ ‫לקרותו 'עשירי'‪ .‬ובקונטרס שם (ד"ה כמעשר) כתב עוד‬ ‫מרגניתא דיוסף‬ ‫יותר מזה‪ ,‬שצריך לקרות עליו שם מעשר‪ .‬וצריך עיון‪,‬‬ ‫שהרי בבכורות שם (נט‪ ).‬מבואר דעשירי מאליו קדוש‪,‬‬ ‫ענינים מופלאים‪ ,‬פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע‬ ‫ואפילו בלא דיבר כלל בעשירי‪.‬‬ ‫ביאור המשל 'ככלב השב על קיאו'‬ ‫ושוב ראיתי שהתוספות שם (נדרים יח‪ :‬ד"ה ואם של‬ ‫ביומא (נג‪ ,):‬אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו‬ ‫מעשר) כתבו וז"ל‪ :‬ואם תאמר‪ ,‬והלא עשירי מאליו הוי‬ ‫ואחר כך יתן שלום‪ .‬אמר ליה רב מרדכי‪ ,‬כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו ‪ -‬התם איבעיא ליה למיקם‪,‬‬ ‫קדוש‪ ,‬ואם כן לא הוי דבר הנדור‪ .‬ויש לומר‪( ,‬דכיון)‬ ‫משל לתלמיד הנפטר מרבו‪ ,‬אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו‪.‬‬ ‫דבעי העברת מנין‪ ,‬ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין‬ ‫בליקוטי דינים שבסוף ספר מהרי"ל (אות לז) וז"ל‪ :‬אמר מהר"י סג"ל‪ ,‬דנפל מחלוקת בין ההמון ליישב‬ ‫אינו קדוש כדאמר בפרק מעשר בהמה (בכורות נח‪,):‬‬ ‫המשל הזה‪ .‬ונראה אליו ליישב‪ ,‬מהא דאיתא בכמה דוכתי (ראה יומא פו‪ ;:‬תנחומא ישן פרשת וירא סימן טז)‪,‬‬ ‫מיקרי שפיר דבר הנדור‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ודבריהם מטין להדיא‬ ‫דמי ששב מחטאו יהא נדמה עליו כאילו לא חטא מעולם‪ ,‬ויהא בטוח במחילה גמורה‪ ,‬ולא יחשוב אולי‬ ‫כדברינו הנ"ל‪ ,‬דקדושת מעשר בהמה באה מאליה ולא‬ ‫לא נתכפרו עוונותיו‪ ,‬ויגמור בדעתו שלא לחזור לחטוא לעולם‪ .‬והשתא כשאדם סיים תפלתו ופסע‬ ‫מן האדם כלל ‪ -‬ואף על פי כן מיקרי דבר הנדור כיון‬ ‫אחריו‪ ,‬ישאר עומד שם‪ ,‬ויהא בטוח שתפלתו נתקבל ונתכפר ונפטר מכל וכל‪ ,‬ואם חוזר מיד ‪ -‬נראה‬ ‫שצריך מנין של האדם‪ ,‬דו"ק ותשכח‪.‬‬ ‫כאילו ממהר לבקש ולהתפלל על שיחזור לחטוא עוד‪ .‬משל לכלב דכבר קץ ומאס במאכל שבמעיו עד‬ ‫ועיין עוד בסוגיין (קלו‪ ):‬דאמר‪ ,‬דלרבי שמעון בהמה‬ ‫שהקיאו‪ ,‬ושוב חוזר עליו ומתוק לו כדבש ואוכלו‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫טריפה פטורה מראשית הגז משום דילפינן 'צאן'‬ ‫וביותר יוצדק פירוש זה בהך דיומא (פו‪ ,):‬דאם לא שנה בעון וחוזר ומתודה עליו ביום הכיפורים הבא‪,‬‬ ‫)א ראה אוצרות יוסף ריש מאמר לבנה‪" :‬בו ידובר בעזרת השם‬ ‫דומה לכלב ששב על קיאו‪ ,‬עיין שם‪ .‬ושם הוא בדקדוק‪ ,‬דאחרי שכבר נסתלק מן החטא ולא שנה בו‬ ‫יתברך בעניין דברי המקובלים (ראה מערכת האלקות פ"ח ד"ה אמר הכתוב;‬ ‫עוד‪ ,‬ומכל מקום מתודה‪ ,‬אם כן נראה כאילו הוידוי שרצונו לחטוא עוד בעתיד‪ ,‬ומתודה על מה שעתיד‬ ‫פרדס רמונים שער כג פרק כא ערך 'שמש') היות החמה בחינת התפארת‬ ‫לחטוא‪ ,‬ואם כן הוי ליה כלב שב על קיאו‪ ,‬דאחרי שכבר מאס בחטא הוא שב עליו‪.‬‬ ‫(ראה זוה"ק משפטים קטו‪ ):‬ולבנה בחינת המלכות (ראה זוה"ח יתרו לב‪.").‬‬ ‫ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים‪:‬‬ ‫"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי‪ ,‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו‪ ,‬באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל ‪ -‬מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)‬ ‫לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית)‪ ,‬לקבלת הגליון ולתרומות‪:‬‬ ‫טל‪ | 1800-200-855 :‬דוא"ל‪ot035104720@gmail.com :‬‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" ‪ -‬לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל ‪ -‬מאנסי יצ"ו‬ ‫‪Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com‬‬ ‫ד‬