gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

באר הפרשה - לשה"ק · BEER HAPARSHA LSH’K — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: באר הפרשה - לשה"ק · BEER HAPARSHA LSH’K

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

באר הפרשה - לשה"ק · BEER HAPARSHA LSH’K — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יום כיפור‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫אבינו אב הרחמן ‪ -‬קרואים בנים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫קראוהו בהיותו קרוב ‪ -‬קבלת התפילות ביותר בימים אלו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫שערי שמים פתוחין ‪ -‬עזר וסיוע משמים לתשובה בימים אלו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫ימי תשובה ‪ -‬החיוב והזכות בעשיית התשובה בימים אלו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫עד ה' אלוקיך ‪ -‬גדולה תשובה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫יעזוב רשע דרכו ‪ -‬עיקר התשובה בקבלה על העתיד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫מלך אוהב צדקה ‪ -‬ריבוי הצדקה וחסד בימים אלו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טז‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫לפני ה' ‪ -‬יטהר עצמו לקראת היום הגדול והנורא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יט‬ ‫עד שירצה את חברו ‪ -‬פיוס וריצוי בערב יוה"כ‪ ,‬וזהירות יתירה מן הכעס והמחלוקת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יט‬ ‫כל האוכל ושותה בתשיעי ‪ -‬מצות אכילה בערב יוהכ"פ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כב‬ ‫אשריכם ישראל ‪ -‬יום שמחה לעילא ולתתא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כג‬ ‫כי גדול יום ה' ‪ -‬תוקף קדושתו ועיצומו של יוהכ"פ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כה‬ ‫לפני ה' תטהרו ‪ -‬טהרת היום ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כז‬ ‫והיה לפנות ערב ‪ -‬בשגב זמן כניסת יום הכיפורים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כט‬ ‫סדר וידוי ‪ -‬מודה ועוזב ירוחם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ל‬ ‫תענו את נפשותיכם ‪ -‬סגולת התענית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לא‬ ‫בעת נעילת שער ‪ -‬תוקף זמן נעילה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לב‬ ‫ימי הכנה לסוכות‬ ‫אם אתה משמח את שלי ‪ -‬להיות טוב ומיטיב כהכנה ליו"ט ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לג‬ ‫ספה"ק בת עין‬ ‫אכילה בתשיעי בקדושה מתוך זכירה שעומד לקראת יוה"כ‪ ,‬אכילה כזאת נחשבת בעצמה כתענית‬ ‫דרשו רז"ל )יומא פא‪ (:‬כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי‪ ,‬פירש רש"י שיאכל‬ ‫בתשיעי כדי שיהיה לו כח להתענות בעשירי‪ .‬פירוש‪ ,‬כאשר הוא זוכר בשעת אכילתו איך שהוא צריך לעמוד‬ ‫ולהתפלל לפני ה' ביום הגדול והנורא‪ ,‬בודאי אינו ממלא תאותו באכילה‪ ,‬רק כדי לחזק גופו לעבודתו ית'‪ ,‬ואז‬ ‫הוא בבחינת פנים בפנים‪ ,‬ומעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי‪ ,‬כי גם בשעת אכילתו היתה דעתו‬ ‫על התענית וקדושת היום‪.‬‬ ‫וזהו 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב' )ויקרא כג לב( פירוש בדבר שנקרא ערב היינו בחינת אכילה‪,‬‬ ‫שתאכלו בכונה כנ"ל‪ .‬יהי רצון שנזכה לבחינה זאת‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫)בת עין‪ ,‬שבת תשובה האזינו ד"ה זהו שדרשו(‬ ‫סדר ועימוד‪ :‬א‪.‬י‪.‬ש‪ .‬אשדוד ‪shwrtz@bezeqint.net‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪ã‬‬ ‫פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫‪(ã"ñ÷úú æîø éðåòîù ùå÷ìé) ùøãîá àúéàã àä øàáì (ä‬‬ ‫אבינו אב הרחמן ‪ -‬קרואים בנים‬ ‫‪,'ããá çèá ìàøùé ïåëùéå' (çë âì ïìäì) øîàðù äî ìò‬‬ ‫‪ïéùåãé÷) 'îâá àúéà ,'íá ïåîà àì íéðá' (ë áì) ïúùøôá‬‬ ‫‪'ïåëùé ããáì íò ïä' íòìá øîàù äî ìò àéä äðååëäù‬‬ ‫‪ïéáå êë ïéá'ù øéàî éáø ãîì ïàëîù (.åì‬‬ ‫)‪åúåàë ïééðòä äîù ,øåàéá íéëéøö íéøáãäå ,(è âë øáãîá‬‬ ‫÷‪åðåöø íéùåò ìàøùé ïéà å"ç íà óàù ì"ø ,'íéðá íéàåø‬‬ ‫‪àøáðù äòùá äðä éë øàáì íéã÷îå .íòìá øîàù‬‬ ‫‪ìò áà íçøë íäéìò åúáäà ïééãò ä"á íå÷îä ìù‬‬ ‫‪åéìò åâøè÷å íéëàìîä ìë åá åàð÷úð ïåùàøä íãà‬‬ ‫‪,'íá ïåîà àì íéðá' áåúëä ïåùìî úàæ çéëåäå ,íéðá‬‬ ‫'‪,(ä ç íéìäú) 'åðã÷ôú éë íãà ïáå åðøëæú éë ùåðà äî‬‬ ‫‪ íéðá äáéçä íùá íàø÷ ïééãò íá ïåîà àì íà íâù‬א‪.‬‬ ‫‪(ë á úéùàøá) áåúëä ìò (.çë à"ç) ÷"äåæá øàáúðù ãò‬‬ ‫‪íäù åìà íéøáãî øúåé ìåãâ ÷åæéç êì ïéà ,úîàáå‬‬ ‫'‪øåæòéù éî àöîð àìù ¯ 'åãâðë øæò àöî àì íãàìå‬‬ ‫÷‪øùàá ãçà ìëì äééçú éììèå íééðéòì ïéøåìé‬‬ ‫‪åâøè÷ù éãé ìò åãâðë åéä íìåë ,Bãâðk‬‬ ‫‪§ ¤ § eäìk‬‬ ‫‪§ ª éë íãàì‬‬ ‫‪ àåä‬ב‪ïééãò ,å"ç úëì ÷éçøäù éî íâ éë úòã ïòîì ,‬‬ ‫‪äðùå äðù ìëáù ä"á÷ä ãñéé 'ïåùàø íåéì ïåøëæ'å .åéìò‬‬ ‫‪åì òééñî ,åúáø÷á äöåøå åúåà áäåà íéîùáù åðéáà‬‬ ‫‪íéâøè÷î íéëàìî ìëù ïéãä íåé àåä äðùä ùàøá‬‬ ‫‪ åéìà áåùì‬ג‪.åúìéôú òîåù ãéîúå ,‬‬ ‫‪àåä âåøè÷ä ø÷éòå ,íãà úéìëú íäù ìàøùé ìò‬‬ ‫‪àåäå øö åì åðúøö ìëá éë ,åîöòá ú"éùä ìò ìåëéáë‬‬ ‫‪úøùò ìù åìà íéîéá åéðáì 'ä úáäà úéìâð øúåéáå‬‬ ‫‪íéäìàä éðá åàåáéå íåéä éäéå' øîàðù åäæå ,åðúáåèá õôç‬‬ ‫‪áúëù êéçì íé÷åúîä íéøáãëå ,äáåùú éîé‬‬ ‫‪àîåé àåä 'íåéä'ù ÷"äåæá åùøãå ,''ä ìò áöééúäì‬‬ ‫‪ùåøã ùáã úåøòé) ò"éæ õéùáééà ïúðåäé 'ø éáøä ÷"äâä‬‬ ‫א‪ .‬דבר נורא אמרו בזה‪ ,‬שהרי אמרו בגמ' )שבת י‪' (:‬לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים‪ ,‬שבשביל משקל שני סלעים‬ ‫מילת )כלומר‪ ,‬אותה כתונת פסים( שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו‬ ‫למצרים'‪ ,‬והרי הקב"ה מקיים כל התורה כולה‪ ,‬ואף הוא אינו משנה בן בין הבנים‪...‬‬ ‫איתא במשנה )אבות ג יד( 'חביבין ישראל שנקראו בנים למקום‪ ,‬חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום‪,‬‬ ‫שנאמר )דברים יד א( בנים אתם לה' אלוקיכם'‪ .‬והתמיהה ידועה‪ ,‬שלכאורה נראה כפל הלשון‪ ,‬ומה בין חביבין לחיבה‬ ‫יתירה‪ ,‬וכן קשה מדוע הביא את הראיה מהפסוק רק כלפי מה שאמר 'חיבה יתירה'‪ .‬ושמעתי לבאר באופן נפלא‪,‬‬ ‫כי מתחילה אמרו חביבין ישראל שהקב"ה מתייחס ומתנהג עימם כרחם אב על בנים‪ ,‬הוסיף התנא לומר חיבה יתרה‬ ‫נודעת להם‪ ,‬ר"ל‪ ,‬שלרוב חיבתו של הקב"ה לישראל הודיע להם מעלה זו )ולא הסתיר זאת מהם(‪ ,‬וזהו שהביא ראיה‬ ‫ממאמר הכתוב בנים אתם לה' אלוקיכם‪ ,‬שנאמר זאת לבני ישראל שידעו כי הם 'בנים'‪ ,‬ויתבוננו בכוחות העצומים‬ ‫שנמסרו לידיהם‪ ,‬ולא יהיה ח"ו 'בנים לא אמון' בעצמם‪...‬‬ ‫וכך פירש הרה"ק ה'נחל יצחק' מזוטשקא זי"ע בלשון הכתוב בפרשתן )לב ה( 'שחת לו לא בניו מומם'‪ ,‬שמי‬ ‫ששיחת וחטא ר"ל וחושב שכבר אבדה תקוותו והוא לא בניו ‪ -‬ששוב אינו נחשב כ'בן' לאבינו שבשמים‪ ,‬הרי הא‬ ‫גופא היא מומם והחטא הגדול ביותר‪....‬‬ ‫לאמרי‬ ‫‪Ł‬יבה ַ ֲ ָ ַ‬ ‫הק ִ ָ‬ ‫לדברי ַ ְ‬ ‫ב‪ .‬רמז נפלא כתב הגה"ק ה'בן איש חי' זי"ע )בן יהודע שם( לפרש בלשון הכתוב )משלי ד כ( ְ ִ‬ ‫'‪à‬ני ִ ְ ָ ַ‬ ‫אזנ‪ ,'ý‬כי הנה 'לאמרי' אותיות 'למאיר'‪ ,‬ואמר הכתוב הט אזנך למאיר‪ ,‬ר"ל לסברת רבי מאיר הסובר שבין כך‬ ‫ַהט ָ ְ ֶ‬ ‫ובין קרואים בנים ובזה אל תתייאש מן הרחמים‪ .‬והוסיף לבאר בזה הטעם שנקבר רבי מאיר מעומד )כמו שכתב מהרח"ו‬ ‫בשער הגלגולים(‪ ,‬והיינו מפני שבסברתו נעשה עמידה לישראל לעולם‪ ,‬דאין נופלים אפילו כשאין עושין רצונו של מקום‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ומן העניין להביא את דברי ה'טור' )או"ח קטו( בביאור נוסח התפילה 'השיבנו אבינו לתורתך'‪ ,‬אחרי שבני ישראל‬ ‫בניו של מקום הם ככתוב )לעיל יד א( 'בנים אתם לה' אלוקיכם'‪ ,‬והרי האב חייב ללמד את בנו תורה )קידושין ל‪(.‬‬ ‫על כן מבקשים השיבנו אבינו לתורתך‪.‬‬ ä ‫ יוה"כ‬- ‫ עשי"ת‬- ‫ פרשת האזינו‬- ‫באר הפרשה‬ íå÷î ìëî êà ,íäéìò íéâøè÷î íìåëù ,åãâðë øæò ìàøùé ìò âåøè÷ä éë ,à÷ééã 'ä ìòå ,äðùä ùàøã .çèá ìàøùé ïåëùéå .'øö åì åðúøöáå åðéúáåè õôç éë 'ä ìò ìåëéáë ùîî éåìéâ äéä àì éøäù ,íäá ïðåáúîì íéàøåð íéøáãäå øôé 'äù âøè÷ì íúîâî ìëå ,ì"äæá ãåò íù êéøàîå áùçù íéîéä íúåàá åîë ìàøùéì 'ä úáäà ,åðúà úøë øùà õéîàä øù÷ä ìèáéå åúéøá (ä å äëéî) àéáðä øîà êë ìòù ,ìàøùé úà ìì÷ì íòìá äðäëå åúéøá åðøôäå åúøåúá åðëìä àì øùà ïòîì úòã ïòîì 'åëå áàåî êìî ÷ìá õòé äî àð øëæ éîò' úéøáä øôäì íéðãî úøøåòî äàðùå íéâåøè÷ øúé ,øæòìà éáø øîà (.æ úåëøá) 'îâá àúéàãëå ,''ä úå÷ãö ,ä"á÷ä ïéáì åðéðéá õéîàå ÷æçä øù÷ä ÷úðìå ìèáìå éúéùò úå÷ãö äîë åòã ,ìàøùéì ä"á÷ä íäì øîà 'åîéúåáò åðîî äëéìùðå åîéúåøñåî úà ä÷úðð' åäæå éúñòë éìîìàù ,òùøä íòìá éîéá éúñòë àìù íëîò ìàøùé ïéá ùéù øù÷äå úéøáä åðééä (â á íéìéäú) ïééðòå ,'èéìôå ãéøù ìàøùé ìù íäéàðåùî øééúùð àì .ì"ëò ,ä"á÷äì óàù ,ú"éùò ìù åìàä íéîéá äðùå äðù ìëá ùãçúî äæ (áé æ íéìéäú) áéúëãëå ,íåé ìëá ñòåë ìåëéáë ä"á÷äù àèç ïåùàøä íãà éë ,åãâðë øæò àöî àì íãàì ïëàå õôç éîé íä ,éðàù åìà íéîé êà ,'íåé ìëá íòåæ ì¯à' éåàøä éôë åìà íéîéù ãò' ,àøáðù íåéä åúåàá ,íåéä ìë ì¯à ãñçå ììë íòæ íäá ïéà éë íéîçø éîéå òùøä íòìá áùç åìà íéîéå ,äîéçå íòæ éîé úåéäì åéä øù÷äå úéøáä úà øôäì àìù 'úé åúáäà ìãåâì úàæ ìëå íéìåìò äæì åìà íéîé áùç éë ,íäá ìàøùé ìì÷ì .'åãâðë øæò àöîð àì' íà óàå ,åðîò úøë øùà õéîàä àìù åúöò øéôä 'ä íðîà ,åúìì÷ å"ç ìåçúå íéìâåñî éë ïéáäìå äæá ïðåáúäì åðì ùé äáøä ,àñéâ êãéàì åìà íéîéá éë ÷åçì íùåä êëìå .åìà íéîéá ììë ñòë ,íå÷îì íéðá íéàø÷ð åðàù äæá ùé ìåãâ 'áééçî' éîé íä êëìå íòìá éîéá äéä øùàë ñòåë ä"á÷ä ïéà 'ãòååúäì' äöåø íéîùáù åðéáàù êëî úòã çéñäì àìå ìë ì¯à ãñçå ììë íòæ íäá ïéà éë íéîçø éîéå õôç àåä ùåøéôáå ,‫ ד‬åéìà áø÷úðù àéä åú÷åùú ìëå ,åðîò ìàøùé ïåëùéå ùøãîá åøîàù äî øàáúî äæáå .'íåéä éìà åáåù ¯ ìåëéáë åðéðôì ïðçúîå åðúàî ù÷áî íò ïä íòìá øîàù äî ìò àéä äðååëäù ããá çèá .íëéìà äáåùàå àöî àìå 'ããáì' íä ìàøùé éðáù óà éë ,ïåëùé ããáì ‫ על כן בהתקרב ל"ג בעומר תשפ"א‬...‫ אשר היה אוהב 'לחגוג' כציפור דרור‬...‫ 'מעשה' היה בבחור ששמו יענקלה‬.‫ד‬ ‫אשר חל באותה שנה ביום חמישי בלילה חשש האב שמא יסע ה'תכשיט' שלו לאתרא קדישא מירון וישאר‬ ‫ על כן כבר מחג הפסח החל האב להזהירו נמרצות שבשנה זו בל"ג בעומר‬,‫שם גם בשב"ק בלי שום פיקוח והשגחה‬ ‫ ביום חמישי התקשר יענקלה לאביו וסיפר לו שהיות ונערכים בישיבה לערוך הילולת רשב"י בשירות‬,‫לא יעלה למירון‬ ‫ על כן‬...‫זמירות ותשבחות בראשות ה'משגיח' שליט"א כל אותו הלילה עד שיגיע זמן קריאת שמע של שחרית‬ ‫ אם הנכם שוהים בישיבה בראשות המשגיח‬,‫ נענה לו אביו‬,‫ישוב אל הבית רק ביום שישי לקראת כניסת השבת‬ ‫ בלילה ההוא 'רעדה' כל הארץ לשמע האסון הנורא אשר אירע באתרא‬...‫מה טוב ומה נעים והרשות נתונה בידך‬ ‫ ונכנס פחד ללב האב‬,‫קדישא מירון בעיצומה של הילולא דרשב"י בעלות מ"ה נשמות קדושות בסערה השמימה‬ ‫ ברצותו להסיר דאגה מליבו התקשר אל המשגיח לשאלו האם‬...‫אולי נסע יענקלה למירון בלי רשות ומי יודע‬ ‫ אין כאן בישיבה לא הילולא ולא‬...‫ השיב לו המשגיח איני יודע מה אתה סח‬,‫יענקלה נמצא ב'הילולא' של הישיבה‬ ...‫ וביקש רשות לשוב מוקדם אל הבית‬,‫ בנך אמר לי שאתם עורכים 'זבח משפחה' בחצר הבית‬,‫ אדרבה‬,‫חגיגה‬ ‫ לכל אחד מכר סיפור אחר בכדי שלא יחשדו בו ויוכל לנסוע למירון כאוות‬,‫ונתברר שיענקלה סיבב את כולם בכחש‬ ‫ אחד מבני המשפחה‬,‫ חלילה‬...‫ מי יודע היכן יענקלה והאם הוא בין החיים או שמא בין ה‬,‫ ויחרד לב האב‬...‫נפשו‬ ‫ התקשר‬- ‫ אם הינך שומע אותנו‬...‫ יענקלה‬...‫הפעיל ועירב עסקנים שיכריזו בראש כל חוצות )ב'רמקולים'( יענקלה‬ ‫ כי ידע שרימה אותו והפר‬,‫ אך הוא חשש ופחד להתקשר לאביו‬,‫ הקול הגיע לאזני יענקלה‬,‫ ואכן‬...‫בדחיפות לאביך‬ ‫ אביך רועד כולו בדאגה‬,‫ שוטה‬,‫ עד שאמר לו אחד הסובבים‬...‫את ציוויו המפורש ואזהרותיו הרבים מזה חודש ימים‬ ‫ וכי נדמה לך‬...‫ כל מה שנמצא כעת בראש מעייניו הוא רק לשמוע את קולך ולדעת שאתה חי‬,‫עצומה על גורלך‬ ...‫שעכשיו הוא מתעסק בענין זה האם רימית אותו אם לאו‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪å‬‬ ‫‪øéæçîù øãâá àéä øáë èòî èòî åìéôà äáåùúä éìò éðà ãéòî (à"ìô ,àáø) åäéìà éáã àðúá àúéà ïëå‬‬ ‫‪ ä"á íå÷îä éôìë åéðô‬ו‪.‬‬ ‫‪ìàøùéì ïäì äôöîå áùåé ä"á÷äù ,õøàå íéîù‬‬ ‫‪åðéáà' éë ,äáåùú åùòéù åðáì áàä äôöîù äîî øúåé‬‬ ‫‪ åéøé÷é åéðá íò úáø÷ì áàú 'ìåãâä‬ה‪ïðåàúä êë ìòå ,‬‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫‪ åîëå ,'íéðô àìå óøåò éìà åðô' (æë á äéîøé) àéáðä‬קראוהו בהיותו קרוב ‪ -‬קבלת התפילות ביותר בימים אלו‬ ‫‪äáåùúäù ô"òà ,ì"æå (å á äáåùú) í"áîøä áúë àèåçä ,ì"æå ,(å"ô äìéçîå äçéìñ) 'íééçä' øôñá øàéáù‬‬ ‫‪ïéáù íéîéä äøùòá ,íìåòì äôé ä÷òöäå‬‬ ‫‪êë øçàå ,óøåò åì äðåôå åéáàî çøåáä ïáì äîåã‬‬ ‫‪úìá÷úîå øúåéá äôé àéä íéøåôëä íåéå äðùä ùàø åäæå ,åéáà úéá ìà áåùìå øåæçì åáì ïúåðå èøçúî‬‬ ‫‪ ãéî àéä àø÷ð ãéîå ,åéáà ìà áåùì ìéçúîù ìò äáåùú ïåùì‬ז‪íéøáã äîá ,'åàöîäá 'ä åùøã' øîàðù ,‬‬ ‫‪ ãéçéá íéøåîà‬ח‪.‬‬ ‫‪íöò ïë ìòå ,'åëå ïàë ùé úåâøãî úåâøãîù àìà ,áù‬‬ ‫כזאת ייאמר לדידן‪ ,‬למי מי ש'חושש' לחזור לאביו שבשמים‪ ,‬באמרו הן הרביתי כל כך לחטוא לפניו‪ ,‬כיצד אשא‬ ‫פניו אליו‪ ...‬ואינו מבין כי הקב"ה מחכה עליו בכליון עינים‪ ,‬ורוצה לשמוע את קולו‪ ,‬ולדעת שהינו 'חי'‪...‬‬ ‫ה‪ .‬בירושלים של מעלה התגורר הגאון הצדיק רבי נחום יאס'ער זצ"ל מזקני וחשובי חסידי שטעפענשט אשר נולד‬ ‫והתגורר שנים רבות על אדמת רוסיה‪ ,‬בהיותו עדיין בחו"ל הושפע ל"ע אחד מבניו מסביבת הקומוניסטים‪ ,‬ועזב‬ ‫את דרך התורה רחמנא ליצלן‪ .‬מעולם לא דיבר רבי נחום על צערו הגדול אשר הוא נושא בקרבו על בנו שהלך לרעות‬ ‫במקומות זרים‪ ,‬רק פעם אחת‪ ,‬בעת שישבו אצלו חבורת אברכים דורשים ומבקשים‪ ,‬ואחד מן המשתתפים הזכיר‬ ‫לפניו דברי הרמב"ם )הלכות תשובה ז ו( וז"ל‪ ,‬התשובה מקרבת את הרחוקים‪ ,‬אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ‬ ‫ומרוחק ותועבה‪ ,‬והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד‪ ,‬והיו שואלים ותמהים איך יתכן כדבר הזה‪ ,‬שברגע כמימרא יתהפך‬ ‫ממשוקץ ומרוחק ומתועב לאהוב ונחמד קרוב וידיד‪ ,‬פתח החסיד ואמר בלב מורתח 'הרי יודעים אתם אודות בני‪'...‬‬ ‫)רמז ולא יסף לפרש(‪ ,‬הנה אם יבוא הבן באיזה יום‪ ,‬ידפוק על דלת ביתי‪ ,‬ויצעק אלי‪' ,‬טאטע‪ ,‬הנני עוזב את דרכי וחוזר‬ ‫‪ַ Ý‬‬ ‫אליך'‪ ,‬כמה תגדל אהבתי אליו באותה שעה‪ ,‬ובאותו רגע לא אחשוב כלל על התלאות והצער והעגמת נפש שגרם לי‬ ‫מעודו ועד היום הזה‪ ,‬שהרי כל מעייני יהיו בשמחה שהוא חזר למקור מחצבתו ועולה על דרך המלך‪ ,‬כיו"ב הקב"ה‬ ‫שמח כביכול בכל יהודי החוזר אליו בתשובה‪ ,‬לא שנא אם מיעט לחטוא או אם חלילה הרבה לחטוא‪ ,‬שהרי כעת‬ ‫הוא מתחרט על כל מה שעשה ורוצה להתקרב אל ה'‪ ,‬וזה מעורר אהבה עזה אהבת אב לבן‪.‬‬ ‫ו‪ .‬על כן אמרו המושלים‪ ,‬שאלו לכמה אנשים מה היה 'הרגע' המאושר ביותר בחייהם ‪ -‬הרגע ש'שווה' מיליון דולר‪,‬‬ ‫קם אחד ואמר‪ ,‬הנה לדאבון לב נאלצתי לתת 'גט' רח"ל‪ ,‬וגזר עלי השופט שבמשך ארבע שנים לא אוכל להיפגש‬ ‫עם בני בכורי ויחידי מחמד עיני‪ ,‬והגם שהייתי אנוס על פי הדיבור אך לא היה ביכולתי לשאת את געגועיי העצומים‪,‬‬ ‫על כן הייתי הולך בסמוך ל'תלמוד תורה' בו למד הבן יקיר‪ ,‬עולה לראש הגג או מטפס על עץ גבוה בכדי שאוכל‬ ‫לכל הפחות לראות אותו‪ ,‬אם אין לי יכולת לפגוש אותו פנים בפנים ולשוחח עמו לכל הפחות אלכה ואראנו בטרם‪...‬‬ ‫ועל זה הדרך הייתי מנסה בכל מיני אופנים למצוא הזדמנויות לראות מרחוק את הילד‪ .‬והנה פעם אחת הלכתי‬ ‫ברחובה של עיר‪ ,‬וכנגדי הלך בני‪ ,‬ולפתע נפגשנו זה בזה‪ ,‬והתפרצה זעקה מלב הבן הלו טאטי‪ ...‬אין מילה בלשוני‬ ‫לתאר לכם תוקף וחוזק ההתרגשות והסערה שאחזה אותי באותו רגע שקולו של בני צלצל במתיקות ועיניו נפגשות‬ ‫בעיני‪ ...‬רגע זה הוא 'הרגע' הטוב שהיה לי בכל מהלך חיי‪...‬‬ ‫כך כביכול‪ ,‬הקב"ה מתגעגע לבנו יחידו‪ ...‬כל אחד ואחד מישראל הוא כבן יחיד ממש אצל בורא כל העולמים‪,‬‬ ‫והוא יתב"ש מחכה לו 'המו מעי לו'‪ ...‬אך לרוב הצער אינו נפגש עם הבן‪ ...‬אכן‪ ,‬ברגע בו הבן נושא עיניו כלפי מעלה‬ ‫וקורא טאטע טאטע‪ ...‬פונה לאביו שבשמים ומתקרב אליו ‪ -‬הרי אין שמחה גדולה מזו בעולמות העליונים‪...‬‬ ‫ז‪ .‬כמו כן יש לדקדק בדברי רש"י הנודעים )ב"מ קו‪ .‬ד"ה ותגזור( 'מה שתבקש מן היוצר יעשה‪ ,‬ואני לא ביקשתי מן‬ ‫השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחיטים'‪ ,‬שלא נאמרו הדברים רק לגבי התפילות בר"ה אלא‬ ‫'בתחילת השנה'‪...‬‬ ‫ח‪ .‬ועד היכן מגיע הכח שיש לכל יחיד ויחיד לקרוע שערי שמים בתפילתו יש ללמוד ממה שהביא ה'אליה רבא'‬ ‫)תקפ"א בא"ז סק"ו( מה שכתבו ב'מנהגים'‪ ,‬שאף שבכל השנה אין היחיד יכול לומר י"ג מידות דרך תפילה ובקשה‪,‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪äìéôúá úåáøäì åììä íéîéá èøôáå ,ììëá íìåòä äæá éîé úøùò éðàùã áúëù (.çé ä"ø) 'øðì êåøò'ä áúë‬‬ ‫‪ øåàì åðéã àöéå ä÷ãöå òø÷ðå ,éðäî éàãå ãéçé úìôú åìéôàù äáåùú‬יא‪ä"ø) 'ïáà éøåè'á áúë øáëå .‬‬ ‫‪ïéà'ù ,'ãéî úìá÷úî ä÷òöäù åøîàù äî øàáì (:æè‬‬ ‫‪ éøîâì åðéã‬ט‪.‬‬ ‫‪íéîçø éøòù ìò ÷åôãéù àìà ,ãåçì åéùòî úáèä äæ‬‬ ‫‪.'äøéúé äù÷áå äìéôúá‬‬ ‫‪,(ãé úåà éðù øòù) 'äáåùú éøòù'á äðåé åðéáøä áúë‬‬ ‫‪,çéù êåôùìå ,'åëå äáåùú éîé úøùòá ,ì"æå‬‬ ‫‪áúë äðäù ,åìà íéîéá íéðåðçúä úáåç ìò ãåîìì ùéå ïåöø úò úòäå ,äðçú ìéôäìå ,äðøå äìôú úàùìå‬‬ ‫‪(ú"éùòáù) úáùá íâù ãøôñá ïéâäåðå (áøú) øåèä‬‬ ‫‪úòá' (ç èî äéòùé) øîàðù ïéðòë ,äá úòîùð äìôúäå‬‬ ‫‪éøäù ,íäéìò äù÷äå ,íéðåðçúå úåçéìñ øîåì ïéáøî‬‬ ‫‪ ì"ëò ,'êéúøæò äòåùé íåéáå êéúéðò ïåöø‬י‪.‬‬ ‫÷‪.ì"æå ,'óñåé úéá'ä õøúîå .úáùá ïéòéøî ïéàù ì"éé‬‬ ‫‪ã"îë äëìäì íéøáåñ íäù íâäðîì íòè ïúéì äàøð éáöééúä àð éøåò' ìàøùé éðá åðéçà àð åòîù ,ë"ò‬‬ ‫‪äåôèù åà íéáéåà äåôé÷äù øéò ìò úáùá ïéòéøúî åáø÷á åúîùð ãåò ìë 'àð éìç ùôðä ãòá àð‬‬ ‫אך עשרת ימי תשובה שאני וניתן לאומרם אף ביחידות‪ ,‬ואם כי להלכה אין מורים כן‪ ,‬אבל עכ"פ למדנו מכלל‬ ‫הדברים שיחיד הרי הוא כציבור‪.‬‬ ‫ט‪ .‬וכה איתא ב'נודע ביהודה' )דרוש א' סליחות( וז"ל‪ ,‬הנה ידוע שבעשי"ת הקב"ה נמצא אף ליחיד‪ ,‬ואפילו נגזר בראש‬ ‫השנה לרעה יכול הגזר דין להתקרע בעשרת ימי תשובה ונחתם ביוה"כ לחיים‪ ,‬וזה יחיינו מיומיים ממה שנגזר‬ ‫עלינו מיומיים הללו )של ר"ה(‪ ,‬שאפילו נגזר ח"ו למיתה יכול לחיותנו‪ ,‬כי ביום השלישי יקימנו לפניו בעצמו ונחיה‪.‬‬ ‫י‪ .‬חיזוק נפלא מדברי הגה"ק ה'נודע ביהודה' זי"ע )דרוש ח'‪ ,‬א' דסליחות(‪ ,‬כי פעמים שהאדם עומד בתפילה בימים‬ ‫הנוראים ולפתע מוצא שמוחו משוטט במחוזות אחרים לגמרי‪ ...‬אל ירגז ואל יאבד עשתונותיו‪ ,‬כי כבר אמרו‬ ‫חז"ל )זבחים סח‪ :‬ועוד( 'כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו'‪ ,‬היינו אם ניגש מעיקרא ונכנס אל הקודש הרי 'פסולו'‪ ,‬אלו‬ ‫המחשבות המשוטטות נעשו בקודש והקודש מקבלו )ורק אם ניגש מעיקרא כשמוחו בל עמו‪ ,‬ואינו מתאמץ מתחילה להיות שם‪...‬‬ ‫אז אכן זה נחשב פסולו בחוץ(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬סיפר הגאון רבי מאיר שפירא זצוק"ל ראש ישיבת חכמי לובלין‪ ,‬מנהג היה לו לאחד מרבני העיירות שבכל עת‬ ‫שהיו העניים מתדפקים על דלתי ביתו לבקש מטבע לצדקה הייתה הרבנית מעניקה מטבע של 'גראש' לכל‬ ‫אחד‪ ,‬ורק אם היתה מבחנת שמדובר בעני 'בן טובים' הייתה מכנסת אותו אל הרב בעצמו‪ ,‬והוא היה מעניק מטבע‬ ‫של 'זלאטע' אשר היה שווה מאה 'גראש'‪ .‬אחד מהעניים שהיה רגיל לבוא בכל ערב לבקש נדבה מאת הרבנית‪,‬‬ ‫הצליח פעם להיכנס אל הרב בעצמו אשר נתן לו כהרגלו 'זלאטע'‪ ,‬החל העני להתחנן ולהפציר שיעניק לו הרב עוד‬ ‫מנדבת לבו‪ .‬שאלו הרב‪ ,‬הנה הרבנית נותנת לך בכל יום גראש אחד ומעולם לא בקשת עוד‪ ,‬ואילו ממני אשר נתתי‬ ‫לך זלאטע שלם הנך מבקש שוב‪ ,‬ולכאורה היה מן הראוי שתסתפק בנדבה גדולה זו ולא תעז לבקש עוד‪ .‬השיב‬ ‫לו העני‪ ,‬הנה אף אם אתחנן לפני הרבנית הרי לא תתן לי אלא עוד גראש‪ ,‬ואין שווה בעיני להתחנן בשביל נדבה‬ ‫מועטת כזו‪ ,‬לעומת זאת הרב מחלק מטבע גדולה‪ ,‬על כן 'שווה' לי להפיל תחינתי בשביל לזכות בעוד מתנה גדולה‬ ‫כזו‪ .‬ולעניינו יאמר‪ ,‬בימים האלו מעניקים מן השמים זלאטעס שלמים בלי די‪ ,‬הצעקה מתקבלת מיד ופועלת גדולות‬ ‫ונצורות‪ ,‬והחכם עיניו בראשו לבקש בעד הנפש חנינה אולי יחוס ואולי ירחם‪.‬‬ ‫סיפר הגאון רבי חיים קרייזווירטה זצ"ל גאב"ד אנטווערפן‪ ,‬שבימי המלחמה ניגש אליו אחד מעשירי בני ישראל‪,‬‬ ‫וכה אמר לי הנה אנכי הולך למות )כשנשלח לכבשונות יחד עם רבבות אלפי בני ישראל למות על קידוש ה'( אבקשך‪ ,‬היות שחנני‬ ‫ה' בעשירות גדולה‪ ,‬ומעות הרבה שמורים עבורי ב'חשבון' בבנק שבמדינת שווייץ‪ ,‬אגלה באזנך את ה'קודים' ‪ -‬שעל‬ ‫ידם ניתן להוציא את המעות‪ ,‬ולכשתמצא אחד מיוצאי חלצי שישאר בעזהשי"ת בחיים תעביר לו את הפרטים הללו‪,‬‬ ‫כדי שיקח את שלו ויתפרנס בכבוד‪.‬‬ ‫עברו שנים רבות לאחר המלחמה והגר"ח לא מצא שם ושארית לאותו יהודי‪ ,‬ואף לאחר חיפושים שונים לא‬ ‫עלה בידו למצוא אחד מיורשיו‪ .‬ויהי מקץ עשרים שנה מצא הגר"ח איש יהודי עני מרוד הלבוש בבגדים קרועים‪,‬‬ ‫מן השמים גלגלו שהגר"ח ידבר אתו ובתוך הדברים גילה כי 'מצא את שאהבה נפשו'‪ ,‬הלה הוא בנו של אותו יהודי‬ ‫שמסר לו את מספר חשבון הבנק בשווייץ‪ ,‬מיהר הגר"ח להשיב את ה'אבידה' )אחר שחקר היטב כי כנים הדברים(‪ ...‬ומסר‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪ç‬‬ ‫שערי שמים פתוחין ‪ -‬עזר וסיוע משמים לתשובה בימים‬ ‫‪äáåùú éîé úøùòáã ïåéëå 'åëå õåçð øáã àåäù éôì øäð‬‬ ‫אלו‬ ‫‪íéîéä íúåàá íâå ,íéøçà íéîéáî øúåé úòîùð äìôúä‬‬ ‫‪åáåù åáåù' åðéìà àøå÷ íéîùáù åðéáà åìà íéîéá êì ïéà ,íéøåôéëä íåéá åðéã øîâð úåéäì ïëåî íãàä‬‬ ‫‪ 'íéòøä íëéëøãî‬יג‪åùøã (å äð äéòùé) áéúëãëå ,‬‬ ‫‪íéâäåð ïéà ïãéãì éë íàå .ì"ëò .äæî øúåé õåçð øáã‬‬ ‫‪øîåà àåäù ãåòá ¯ åàöîäá' é"ùø ùøéôå ,åàöîäá 'ä ú"éùò éîé ìëá ô"ëò êà ,úáùá ïåðçú øîåì äùòîì‬‬ ‫)‪ 'äæî øúåé õåçð øáã êì ïéà'ù ùéâøé (ìåçä úåîé‬יב‪ 'éðåùøã íëì .‬יד‪ïéáù íéîé äøùò åìà ,äæ ïîæ éúîéàå .‬‬ ‫לו את הסימנים‪ ,‬ואכן‪ ,‬הלה הצליח למשוך סכום כסף אדיר שהפקיד שם אביו שנים רבות קודם לכן‪ .‬אז נענה‬ ‫הגר"ח ואמר‪ ,‬זה כעשרים שנה שהלה מסתובב בבגדים בלואים וקרועים כשבאמת גביר אדיר הוא‪ ,‬אלא שהוא לא‬ ‫ידע מן האוצר שהיה בבעלותו‪.‬‬ ‫לדידן ייאמר‪ ,‬בימים הללו כל אחד מבני ישראל הנו 'גביר אדיר'‪ ...‬יש בידו אוצרות מלכים לאין גבול‪ ,‬ועל כולנה‬ ‫הוא בנו של מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬יזהר מאד שלא ידמה לאותו הלך שהסתובב כאביון שבאביונים רק כי לא‬ ‫ידע ולא הכיר עד היכן רכושו גדול‪...‬‬ ‫יב‪ .‬הנה תקנו הגאונים להוסיף לבקש בעשי"ת בברכת 'אבות' ‪' -‬זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים‬ ‫למענך אלוקים חיים'‪ ,‬וכבר הקשו שהרי ג' ברכות ראשונות של שמו"ע אינם אלא 'שבח' ותהילה לבורא ית"ש‪,‬‬ ‫ומה מקום לבקשות באמצע הברכה הראשונה )עי' טור סי' תקפ"ב(‪ .‬יש שביארו על פי מעשה שהיה עם הגאון רבי‬ ‫יחזקאל אברהמסקי זצ"ל בעת שכיהן ברבנות עיר הבירה לאנדאן )לונדון(‪ ,‬אשר אחד מתושבי המקום ירד מנכסיו‬ ‫מטה מטה ל"ע וכמעט שלא גווע ברעב‪ ,‬והגיעו הדברים לידי 'פיקוח נפש' ממש‪ ,‬נחלץ הר"י לעזרתו‪ ,‬והוא בעצמו‬ ‫ערך מגבית והסתובב בבתי גבירים להתרימם מממונם‪ .‬בליל שב"ק עלה הרב לגביר אחד והחל לבקש ממנו שיפתח‬ ‫את ידו ויתן עכשיו תרומה נכבדה‪ ,‬נדהם העשיר ואמר‪ ,‬רבי‪ ,‬שבת היום‪ ...‬יסור נא מר לביתי לאחר השבת ואו אז‬ ‫אתן‪ ,‬אמר לו הרב‪ ,‬בכוונה תחילה הגעתי עכשיו כדי שתבין ותשכיל גודל נחיצות הבקשה עד שאפילו שבת נדחית‬ ‫מפניה‪ ,‬ולא עת דברים עתה כי אם 'קום ועשה'‪) ...‬ופשיטא‪ ,‬שבא רק אחר השבת לקבל הנדבה בפועל(‪ .‬כיוצא בדבר הננו‬ ‫מבקשים זכרנו לחיים דייקא שלא במקום הראוי ושלא עפ"י הסדר‪ ,‬כי אין הימים כתיקונם שצריך לשמור על‬ ‫ה'גינונים' ועל המנהגים‪ ..‬אלא הזמן בוער כאש‪ ,‬ופיקוח נפש יש בדבר‪ ,‬רבש"ע זכרנו לחיים‪ ...‬ואם לא עכשיו אימתי‪...‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫כתב הגה"ק ה'נודע ביהודה' זי"ע )דרושי הצל"ח עשי"ת דרוש כה( וז"ל‪ ,‬אבל בעשרת ימי תשובה התשובה בנקל‬ ‫מאוד‪ ,‬כי אז הדלת פתוחה כי כן יסד המלך מלכו של עולם‪ ,‬ואז אפילו הרשע יכול להעלות תפילתו ולשפוך‬ ‫שיחו לבקש ולחנן‪ ,‬ומבלי סיגופים גדולים הוא נכנס לפנים להיכל המלך לבקש מלפניו‪ .‬ומי שישן בימים‬ ‫הקדושים האלו בשינת האולת אשר תסלף דרכו‪ ,‬לאמר‪ ,‬מחר אעשה כדבר המלך‪ ,‬ודוחה מיום אל יום‪ ,‬ויש‬ ‫מחר כלאחר שנים‪ ,‬והימים יפנו והוא רשע בעונו ימות‪ ,‬ואף יביא כל אילי נביות לא יקבלו ממנו‪ ,‬והרי זה‬ ‫דומה לנוסע ללייפסיק ביום השוק‪ ,‬וכל ימי השוק הוא סובב בבתי משתאות עד שיעבור הזמן‪ ,‬ואז כל‬ ‫הוצאותיו לאבדון‪ ,‬והוא נשאר כל השנה בלי פרנסה‪ ,‬ומי שלא טרח בערב שבת לא יאכל בשבת‪.‬‬ ‫יג‪ .‬בשנה אחת חזר הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע כמה פעמים )בניגון ובתנועה המיוחדת( על לשון הפסוק בהפטרה‬ ‫לשבת שובה 'אני כברוש רענן' )הושע יד ט( ופירש"י אני לו נכפף להיות אוחז ידו בי‪ ,‬כברוש רענן הנכפף לארץ‪,‬‬ ‫שאדם אוחז בענפיו‪ ,‬ובהשתפכות הנפש היה מעורר את הקהל‪ ,‬שכביכול הקב"ה מתכופף אלינו ומתחנן ומבקש מכל‬ ‫יהודי בכל מצב שהוא כאפ זיך אן אין מיר‪ ...‬כלומר הנני מושיט לך יד לקבלך‪ ,‬וכל המוטל עליך אינו אלא לאחוז‬ ‫בידי ולחזור אלי‪.‬‬ ‫יד‪ .‬כתב הגה"ק ה'נודע ביהודה' זי"ע )דרושי הצל"ח עשי"ת דרוש כב( וז"ל‪ ,‬והקב"ה ברחמיו חס עלינו ואומר שהוא יבוא‬ ‫לגבולנו לשפטינו וכן עושה דרשו ה' בהמצאו )ישעיה נה ו( שמראש השנה ועד יום הכיפורים המלך הקדוש נמצא‬ ‫אתנו וכוונתו לקבל ברחמים תשובתנו‪ ,‬אך פן יתייאש החוטא מן הרחמים צוה לתקוע שופר מראש השנה לפרסם‬ ‫יום בואו‪ ,‬שיהיו הכל מוכנים לשוב וכדי שידעו שהוא ברחמים גדולים מקבל שבים ולא יעכב שום עון אשר חטא‪,‬‬ ‫‪è‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪ìéàåä äáåùú éøòù éðôá åìòðð ,íãà øîàé ìàå‬‬ ‫‪ä"á÷ä åììä íéîéáù ,(.çé ä"ø) íéøåôéëä íåéì ä"ø‬‬ ‫‪åðéáø' éøáãì òîùé àìà ,ãåàî ãò éú÷çøäå‬‬ ‫‪ íéòùåôì ãé ïúåð‬טו ‪ äáåùúá áåùì íäì òééñîå‬טז‪.‬‬ ‫‪äáåùú äìåãâ' (.åô àîåé) àøîâä éøáã øåàéáá 'ìàððç‬‬ ‫‪ãò åúàèç òéâä íà åìéôà ¯ ãåáëä àñë ãò úòâîù‬‬ ‫‪ô"òà' (å"ä á"ô äáåùú) í"áîøä áúëù äî òãåð øáëå‬‬ ‫‪åáøå àèçá ìéãâä¦ íà óàù øîåìëå ,'ãåáëä àñë‬‬ ‫‪íéîéä äøùòá ,íìåòì äôé ä÷òöäå äáåùúäù‬‬ ‫‪åéðôá úìãä äìòðð àì ïééãò ,ãåáëä àñëì ãò åéúåðååò‬‬ ‫‪úìá÷úîå øúåéá äôé àéä íéøåôëä íåéå äðùä ùàø ïéáù‬‬ ‫¯ ‪ìáå äàøé ìá' ïë ìò .àøåáä åðìá÷é ãéî áåùé íà‬‬‫‪ ãéî àéä‬יז‪àúéà êëå .'åàöîäá 'ä åùøã' øîàðù ,‬‬ ‫‪éë ,äáåùúä ïî ùàééúéù ìàøùéî ùéà íåù 'àöîé‬‬ ‫‪éðôì äáåùú íúéùò íàå (ã åðéæàä) àîåçðú ùøãîá‬‬ ‫‪ äáåùúä éðôá ãîåòä øáã êì ïéà‬יח‪.‬‬ ‫‪,úåëæ óëì íëúà ïåãàå íëúà ìá÷à éðà íìù áìá‬‬ ‫‪çéâùî éðàù ,íëúìôú òîùàå ïéçåúô íéîù éøòùù‬‬ ‫‪úåëéøàá (.å÷ á"ç) íéèôùî úùøôá ÷"äåæá àúéàãëå øæâ íåúçà àìù ãò íéëøçä ïî õéöî úåðåìçä ïî‬‬ ‫‪øáã êì ïéàù ,íéøáãä úéöîúå ,äìåãâ‬‬ ‫‪åàöîäá 'ä åùøã øîàð êëì ,'åëå íéøåôëä íåéá ïéã‬‬ ‫‪,äáåùú äìéòåî íéàèçä ìë ìòå äáåùú éðôá ãîåòä‬‬ ‫‪.íëéðéá éåøù àåäù äáåùú éîé úøùò åìà‬‬ ‫יהיה מהחמורות שבחמורות מועיל תשובה‪ ,‬ולכן צוה להעביר קול בכל המדינה נימוסי המלך הגדול הזה והנהגתו‬ ‫הטובה‪ ,‬ואחר כל סליחה מכריז הש"ץ 'א‪-‬ל מלך יושב על כסא רחמים מוחל עונות מעביר ראשון' וכו'‪ ,‬וכן מי"ג‬ ‫מדות רחמים‪ ,‬אשר בשמוע החוטא גודל הרחמים יעורר עצמו בבכי ובתחנונים וישוב לה' וירחמהו וירבה לסלוח‬ ‫אשר זהו כוונת המלך הרחמן לבוא אלינו‪.‬‬ ‫טו‪ .‬וכך אמר הרה"ק ה'בית אברהם' זי"ע אתה נותן יד לפושעים‪ ,‬שהנה כאשר האדם נופל לתוך המים הזידונים‬ ‫הרי הוא מוציא ידו חוצה ומגביהה כדי שיוכלו להצילו ולמשותו מן המים‪ ,‬אולם אם כבר עברו המים את‬ ‫ראשו ואין ביכולתו להוציא ידו אזי העומדים בחוץ נותנים ידם להצילו‪ ,‬כך הקב"ה נותן יד אף לפושעים שכבר‬ ‫טבעו ושקעו בזדונם למעלה ראש‪...‬‬ ‫טז‪ .‬אלא שזכות זו מחייבת עד מאוד‪ ,‬וכדי לשבר יותר את האוזן יש להמחיש את הענין במעשים שבכל יום‪ ,‬לשני‬ ‫אנשים המכירים זה את זה ומהלכים ברחובה של עיר‪ ,‬לא טוב הדבר אם יברך האחד את חברו לשלום והלה‬ ‫לא ישיב לו‪ ,‬וכבר אמרו )ברכות ו‪' (:‬אם נתן לו ]חברו שלום[ ולא החזיר‪ ,‬נקרא גזלן'‪ ,‬אמנם‪ ,‬גרוע מזה הוא אם‬ ‫הראשון עצר מללכת וקרא לשני בשמו ושאלו לשלומו‪ ,‬ואעפ"כ התעלם הלה ממנו והמשיך בדרך הילוכו ולא‬ ‫התייחס אליו כלל‪ ,‬וגרוע עוד מזה‪ ,‬כשהאחד מושיט אליו ידו לשלום והלה אינו מביט לעברו אלא מפנה אליו עורף‪.‬‬ ‫כיו"ב‪ ,‬בימים אלו הקב"ה דורש ומבקש מן האדם לחזור בתשובה‪ ,‬ולא עוד אלא מושיט יד לפושעים‪ ,‬וכביכול‬ ‫הוא יתב"ש מתכופף 'כברוש רענן' ומבקש מבשר ודם קרוץ מחומר להתקרב אליו יתב"ש‪ ,‬ואיש בער ולא ידע אינו‬ ‫מתייחס להקב"ה העומד עליו וברחמיו חפץ להשיבו למקום שורשו‪ ,‬הלא אין לך מבעט וכפוי טובה יותר מזה‪ ,‬אוי‬ ‫לאותה בושה אוי לאותה כלימה‪.‬‬ ‫יז‪ .‬וכה אמר הרה"ק ה'ישמח ישראל' זי"ע לפרש במה שאנו אומרים ב'ונתנה תוקף' אם ישוב מיד תקבלו‪ ,‬כי הנה‬ ‫כל סחורה בעונתה ובזמנה )הנקרא 'סעזאן'( נחטפת מיד הסוחרים מבלי לדקדק בה כל הצורך‪ ,‬מפני שהכל רוצים‬ ‫וצריכים אז לאותה סחורה‪ ,‬כן בימים האלה השי"ת חוטף תשובת ישראל מידם ונתקבל ברצון )מאורן של ישראל אות ב(‪.‬‬ ‫וכמו שיש לפרש בדרך צחות מה שנאמר )הושע יד ג( 'אמרו אליו כל תשא עון'‪ ,‬שלכאורה אין הלשון מדוקדק‬ ‫שהיה צריך לומר 'תשא כל עון'‪ ,‬מהו כל תשא עון‪ ,‬אלא ללמדך שאפילו תשובה כגון דא‪ ,‬שאינה מסודרת ומיושבת‬ ‫כל צרכה‪ ,‬אלא היא בבחי' כל תשא ובאופן משובש‪ ,‬אף היא מתקבלת לעילא באהבה ובחיבה‪.‬‬ ‫יח‪ .‬הוכחה נפלאה מצינו בכוחה של תשובה מעצם נתינת 'לוחות שניות' שניתנו ביום הכיפורים‪ ,‬כי מי פילל ומי‬ ‫מילל באותה שעה שמשה רבינו שבר את הלוחות שעוד תמצא 'תקנה' לישראל בענין הלוחות‪ .‬מה עשה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ציווה על 'לוחות שניות' ‪ -‬קבלת התורה מחדש‪ ...‬ולזה זכו ע"י התשובה‪ ,‬התפילה והתחנונים‪ ,‬הרי לך‪ ,‬שגם‬ ‫מי שנדמה לו כי אין לו כבר שום תקנה 'ונשתברו הלוחות' שלו‪ ,‬עדיין יכול להתחדש ולזכות שהבורא ית"ש יברא‬ ‫אותו מחדש‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪é‬‬ ‫‪øåæçì ìëåé ïëàù àéîùã àúòééñì äëæé àåä 'äáåùúá‬‬ ‫‪åðåùìáå ,ìåëéáë ä"á÷ä ìù äòåáù ìèáì óà äãéáå‬‬ ‫‪,(è"ô ìàøùé äáåù à÷ñéô) àú÷éñôá àúéà øáëå .äáåùúá‬‬ ‫‪äîëå ,ïéðéãå ïéøæâ äîë øáúî äáåùúã ïàëî ùåã÷ä‬‬ ‫‪äéäù êìî ïáì ,êé÷åìà 'ä ãò ìàøùé äáåù ì"æå‬‬ ‫‪àúáåéúã éî÷ àîéé÷ã ïàî úéìå ,àìæøôã ïéàìùìù‬‬ ‫‪øåæç ,åéáäåà åì åøîà ,íåé äàî êìäî åéáàî ÷åçø‬‬ ‫)‪ìù úåàìùìù äîëå ,íéðéãå úåøæâ äîë úøáùî äáåùúäù ïàëî‬‬ ‫‪åì øîàå åéáà çìù ,ìåëé éðéà íäì øîà ,êéáà ìöà‬‬ ‫‪äîî ÷"äåæá ïë çéëåîå ,(äáåùúä ãâðë ãîåòä øáã ïéàå ,ìæøá‬‬ ‫‪ êçë éôì ìåëé äúàù äî êåìä‬יט‪øàùá êìöà àá éðàå ,‬‬‫‪åáúë 'ä øîà äë' äéðëé ìò øîàå ä"á÷ä òáùðù‬‬ ‫‪äáåùàå éìà äáåù ìàøùéì ä"á÷ä øîà êë ,êøãä‬‬ ‫‪çìöé àì éë åéîéá çìöé àì øáâ éøéøò äæä ùéàä úà‬‬ ‫‪ ì"ëò ,íëéìà‬כ‪.‬‬ ‫‪áéúë (æé â 'à) íéîéä éøáãáå ,(ì áë äéîøé) 'åâå åòøæî‬‬ ‫'‪òøæ åì äéäù éøä ,åðá ìàéúìàù øéñà äéðëé éðáå‬‬ ‫‪øàáúäå' (äáåùú éøòù úìéçúá) äðåé åðéáø áúë ïëå àìà äæ ïéà ¯ úàæë òøéà ãöéë ,éøéøò úî àìå íéùðà‬‬ ‫‪íòáè ãé ïéà øùàë íéáùì 'ä øåæòé éë ,äøåúá‬‬ ‫‪äãé ìò ïéòøå÷ù äáåùúä äìåãâå ,äáåùúá øæçù éðôî‬‬ ‫‪.'åúáäà úåìòî âéùäì øåäè çåø íáø÷á ùãçéå úâùî‬‬ ‫‪.ãåò ù"ééòå ,äòåáù äîò ùéù ïéã øæâ óà‬‬ ‫‪ò"éæ ìéäòååæî ä÷'îåìù éáø ÷"äøä øîåà äéä êëå ,åàøåá ìà áåùì åáéì ìëá ÷÷åúùîä ùéàä éë ,òãå‬‬ ‫‪ùøôì ò"éæ õéøà÷î ñçðô éáø ÷"äøäã äéîùî‬‬ ‫‪äöåø'å ,åáöî ìò íéøáù éøáùì øåáù àåäå‬‬ ‫יט‪ .‬עצה נתן לנו הרה"ק רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זי"ע בבארו את הפסוק 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך'‪,‬‬ ‫בדרך משל‪ ,‬לאדם שנשא משא‪ ,‬ובאמצע הדרך הרגיש כי אזלו כוחותיו‪ ,‬ואין בידו להמשיך בהליכתו‪ ,‬מה עשה‪,‬‬ ‫עשה לעצמו סימנים‪ ,‬וכה אמר הרי עד בית פלוני אינו מרחק רב‪ ,‬ולא יקשה עלי לשאת המשא‪ ,‬אלך רק עד שם‪.‬‬ ‫בהגיעו לשם חזר על תחבולה זאת‪ ,‬הביט על אבן גדולה במקום פלוני ואמר רק עד שם אבוא‪ ,‬כך המשיך בדרכו‬ ‫עד שהגיע לתכליתו ולמחוז חפצו‪ .‬וזה פירוש 'שובה ישראל עד'‪ ,‬כך היא דרכה של תשובה‪ ,‬בכל עת יחזק את‬ ‫עצמו עד פה אבוא בענין פלוני‪ ,‬ועד שם אבוא בענין אחר‪ ,‬ואז יזכה להגיע עד ה' אלוקיך‪ ,‬יזכה לבוא לתכלית‬ ‫השלימות‪ ,‬ויסורו מאתו כל המסכים המבדילים בינו לבין השי"ת‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש בלשון הפייט )מוסף יום א' דר"ה( 'לעדי עד ימלוך מלך עליון'‪ ,‬כי הדרך להמליך עלינו את מלך עליון‬ ‫היא על ידי עדי עד‪ ,‬עד כאן‪ ...‬עד כאן‪ ...‬וכך יהלך ממדרגה למדרגה עד שיגיע להמליך את הקב"ה בשלמות על‬ ‫כל אבריו וגידיו‪.‬‬ ‫כ‪ .‬כתיב בפרשתן )לב יא( 'כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו'‪ ,‬שכן דרכו של הנשר שהוא נושא את‬ ‫גוזליו על כנפיו ופורח למעלה למעלה עדי מרום‪ ,‬אכן דבר אחד מוטל על הגוזלים לעשות ‪ -‬לקפוץ ולטפס על‬ ‫גוף הנשר ואו אז ישא אותם ב'שמים'‪ ...‬ולזה המשיל הכתוב את הנשר כלפי הקב"ה‪ ,‬שאף הוא מרומם אותנו ונושא‬ ‫אותנו בלי גבול ומידה‪ ,‬אך דבר אחד מוטל עלינו לעשות את הקפיצה הראשונה‪ ...‬ואם נפתח פתח קטן כחודו של‬ ‫מחט הוא יפתח כנגדנו פתחים גדולים כפתחו של אולם‪ ,‬אולם מוכרחים אנו להתחיל בפתיחת הפתח‪...‬‬ ‫וכזאת ייאמר בפרט בימים הללו‪ ,‬שהינם ימי טהרה מחילה וכפרה‪ ,‬לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם‬ ‫שבשמים‪ ,‬הקב"ה רוצה לזכך אותנו ולרומם אותנו למעלה עד אין שיעור‪ ,‬מ"מ עלינו להתחיל עכ"פ בדבר 'קטן'‪,‬‬ ‫להתחיל לצעוד על דרך טוב‪...‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫הדבר דומה למה שהמציאו בימינו שיש במקומות הרבה דלתות הנפתחות מאליהם ללא כל מגע ופעולה‬ ‫מצד האדם‪ ,‬אין צורך לפתוח עם מפתח את המנעול ואף אין צריך ללחוץ על ה'יד' )ידית(‪ ,‬אלא הדלתות‬ ‫נפתחות מאליהן על ידי ה'עין רואה' הקבועה בו מלמעלה‪ ,‬אך זאת נדרש מהאדם‪ ,‬שיטרח להעמיד עצמו‬ ‫אצל הדלת‪ ,‬אז ירגישו ה'עינים' ויפתחו בפניו שערים גדולים‪ .‬כיו"ב‪ ,‬בימים הללו‪ ,‬הסיוע ממעל גבוה הוא עד‬ ‫מאד‪ ,‬כל השערים נפתחים בלא צורך להקיש הרבה‪ ...‬אבל על זאת ממתינים לנו מן שמיא ‪ -‬שנעמיד עצמנו‬ ‫בסמוך אל הקדושה והקודש‪ ,‬אז יראה אותנו הבורא ויפתח לנו שערי תשובה‪ ,‬ויריק עלינו שפע טובה וברכה‪.‬‬ àé ‫ יוה"כ‬- ‫ עשי"ת‬- ‫ פרשת האזינו‬- ‫באר הפרשה‬ ,ãçà ïååò èéîùîå ãñç éôìë äèî ä"á÷ä éøäå ,ì"çø øîåàä' (:äô) àîåé úëñî óåñá äðùîä éøáã úà .úåðååò èåòéîå úåéåëæ áåø åì ùéù àöîðå úåùòì åãéá ïé÷éôñî ïéà áåùàå àèçà áåùàå àèçà éë ãåò àèçéù òãåéù åðééä àèçà øîåàä ,'äáåùú äáåùú äùò àìã àëéäã' ,ì"äæá äðùî íçìä øàáîå áåùì éðåöø øîåà àåä ,áåùàå ìáà ,íìùåî åððéà ïééãò åìàáã íåùî ,úåðåòä ìò óñåð ãçà ïåò éåä åãéáù äæá ÷ôñ ïéà ¯ ïé÷éôñî ïéà éæà ,äáåùúá íàå äáåùú úåùòì áééç àåä äáåùú ìù íéîé äøùò éøîà êåúáù ñçðô éøîà éèå÷ìá àáåä) ì"ëò ,äáåùú úåùòì ùøåôî ïëå .'úåðåòä ìò óñåð ãçà ïåò éøä äùò àì .(àë úåà íùä úãåáò øòù íìùä ñçðô ,ì"æå (çé åë àø÷éå) ò"éæ '÷ä 'íééçä øåà'ä åðéáø éøáãá (:æè ä"ø) åøîàù ì"æ íøîàî íéáùééî åðà äæ íòèìå 'åëå íééåìú íéðåðéá 'åëå äðùä ùàøá íéçúôð íéøôñ 'â ‫ החיוב והזכות בעשיית התשובה בימים אלו‬- ‫ימי תשובה‬ úåùòì íäì 'ä äìúù ãöì ùåøéô ,'åëå íéøåôëä íåé ãò .íéòùøë íì÷ùî òøëåä åùò àìå äáåùú ùàøá ïéçúôð íéøôñ äùìù' ,(:æè ä"ø) 'îâá àúéà íé÷éãö ìù ãçàå ïéøåîâ íéòùø ìù ãçà ,äðùä àúéàã àä ìò à"ùøäîä éøáãá åðéöî äæä ïééðòëå ïéîúçðå ïéáúëð ïéøåîâ íé÷éãö ,íééðåðéá ìù ãçàå ïéøåîâ åáù éøùúá 'â äæ éòéáùä íåö' (:çé ä"ø) 'îâá ë"äåé ãòå ä"øî ïéãîåòå ïééåìú íééðåðéá ,íééçì øúìàì äéðúð ïá ìàòîùé åâøä éîå ,í÷éçà ïá äéìãâ âøäð ÷ñô ïëå .'äúéîì ïéáúëð åëæ àì íééçì ïéáúëð åëæ úôéøùë íé÷éãö ìù ïúúéî äìå÷ùù êãîìì ,åâøä ïéì÷åùù íùëå ,ì"äæá (â"ä äáåùú 'ìäî ã"ô) í"áîøä íåé ïéà éøäù úåù÷äì ùé äøåàëìå ,'åðé÷åìà úéá äðùå äðù ìëá êë ,åúúéî úòùá åéúåðåòå íãà úåéåëæ åòá÷ àì òåãî ë"àå ,÷éãö äæéà åá úî àìù äðùá åéúåéåëæ íò íìåòä éàáî ãçàå ãçà ìë úåðåò ïéì÷åù äéìãâ úúéî ìò íåö åð÷úù ïééðò äîå ,äðùä ìëá íåö ,íééçì íúçð ÷éãö àöîðù éî ,äðùä ùàø ìù è"åéá .à÷ééã åúåà ïéìåú éðåðéáäå ,äúéîì íúçð òùø àöîðù éîå éôì äæá ïååëì ùé ãåòå' éðùä 'éúá à"ùøäîä õøúîå íàå íééçì íúçð äáåùú äùò íà ,íéøåôéëä íåé ãò åì äéäå ,äáåùú éîé úøùòá äùòð äæù .ì"ëò .'äúéîì íúçð åàì äéä àì àåäå äáåùúá øøåòúäì åâøäù ìàòîùéì äéìãâì åúâéøäá ìàøùéì äøö óéñåäå ,êëá ùùåç 'îâá øàåáî àìäù ,'äðùî íçì'ä äù÷ä (.æé ä"ø) ,àðéëá÷ àã ìòù øîåìë ,'ìàøùé ììëì äøöä äéäù äöçîå úåéåëæ äöçî åì ùéå 'éðåðéá' àåäù éîù òåãî ,ú"éùò ìù íîåöéòá ìàøùéá úàæë òøéà êàéäúçà øñçîå ,ãñçä úãîá åîò âäåð ä"á÷ä éæà úåðååò áåùì äéðúð ïá ìàòîùéë òùø åúåà øøåòúä àì ãñç áøå' åøîàù åîëå ,éàëæ åáåøù àöîðå ,åéúåøéáòî øéáòî ìàòîùé éáø éáã àðú 'åëå ãñç éôìë äèî .ìàøùéì äøö íåøâì òùô ìò àèç óéñåä äæáå ,äáåùúá ïåùàø øéáòî' é"ùøéôå ,'äãîä àéä ïëå ïåùàø ïåùàø ãöî ÷ø äæ ïéà 'åììä íéîéä úøùò'á éë åðãîìì åøéáòî óëì íúúì íéàáä íéðåùàøáù ïåò ¯ ïåùàø áåç àåä àìà ,äáåùúá áåùì 'áåè âäðî' ãçà øñçù ïåéë äöçî ìò äöçî åéä íàù åèîåùå ,‫' כא‬ä ìà áåùì øøåòúäì ãçàå ãçà ìë ìò øåîâ áúë òåãî ïë íàå ,'äãîä àéä êëå úåéëæä åòøëé ïäî .'äøå÷çðå åðéëøã äùôçð' åîöòá íéé÷ìå äúéîì åðéã íúçð äáåùú äùò àìù éðåðéáù í"áîøä '‫ כמניין ר"ם יש שעות בי‬,‫ ראה נא מה שכתב בספר 'החיים' לאחי המהר"ל זי"ע )ספר סליחה ומחילה פ"ח( וז"ל‬.‫כא‬ .'‫ ואם לאו נעשה 'מר‬,'‫ ואם עושה בהם תשובה נעשה 'רם‬,‫ימים‬ ,‫ י' ימים מאי עבידתייהו‬,'‫( על הפסוק )שמואל א' כה לח( 'ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל‬.‫הנה אמרו בגמ' )ר"ה יח‬ ‫ אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה‬,‫כלומר מה טיבם של עשרת ימים אלו ומדוע המתין לו הקב"ה כל אותם הימים‬ ‫ עפי"ז יש שהמליצו בלשון הכתוב‬.‫ שהמתין לו הקב"ה שישוב ולא שב‬,‫ ופירש רש"י‬,‫אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ‬ ‫ מכל פשעי הצילני והחזירני בתשובה‬- '‫ ש'אחת שאלתי‬,'‫)תהילים לט ט( 'מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני‬ ...‫ שלא אהיה כנבל‬,‫שלמה לפניך שלא יהא בי מחרפת 'נבל' שלא התעורר באותם ימים עד שקיבל את עונשו‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪áé‬‬ ‫‪íùá (åñ ïîéñ) 'åá ìë'ä àéáäù àìôð ïåùì åúåàëå éîé úøùòáù ,åáúëù (à âøú) íé÷ñåôá åðéöî êëå‬‬ ‫‪ãò ïéàá äáåùú éìòá' ò"éæ ç÷åøä åðéáø‬‬ ‫‪ í"åëò úô ìåëàìî øäæé äáåùú‬כב )‪ïéà úåèùôá‬‬ ‫‪íé÷çåøî íäù ,àåáì ïéàùø úøùä éëàìî ïéàù íå÷î äùåã÷á âäðúäì íãàä óéñåéù ÷ø ,à÷ååã åæ àøîåç ìò äðååëä‬‬ ‫‪.'åëå 'úåàñøô úåááø éôìà å"ì äðéëùä ïî‬‬ ‫‪ (äøéúé äøîåçáå‬כג‪àøîåç åè÷ð òåãî (íù) 'ùåáì'ä øàéáå ,‬‬ ‫‪ äáåùú äìåãâ ,ì"æå (å æ äáåùú úåëìä) í"áîøä áúë‬כד‬ ‫‪ìò úåìòäì éãë ,äøåúáù úåøîåç øàùî øúåé åæ‬‬ ‫‪äøäèáå äùåã÷á (úåöøàä ééåâî) íäî íéìãáåî åðàù åðááì‬‬ ‫‪äáåù' øîàðù äðéëùì íãàä úà úáø÷îù‬‬ ‫‪,ìàøùé éðá úùåã÷ ¯ åúùåã÷á øéëéå ,äáåùú äùòðå‬‬ ‫‪íúáù àìå' (å ã ñåîò) øîàðå ,'êé÷åìà 'ä ãò ìàøùé‬‬ ‫‪.íìåòä úåîåà ìù íúåáòåúî ÷çøúé àìéîîå‬‬ ‫‪íàð ìàøùé áåùú íà' (à ã äéîøé) øîàðå ,''ä íàð éãò‬‬ ‫¨©‬ ‫‪,÷áãú éá äáåùúá øåæçú íà øîåìë ,'áåùú éìà 'ä‬‬ ‫‪éåàðù äæ äéä ùîà ,íé÷åçøä úà úáø÷î äáåùúä‬‬ ‫עד ה' אלוקיך ‪ -‬גדולה תשובה‬ ‫‪áåäà àåä íåéäå ,äáòåúå ÷çåøîå õ÷åùî íå÷îä éðôì‬‬ ‫‪ìòá ìò (ã"ä íù) í"áîøä áúë ãåò ãéãéå áåø÷ ãîçðå àñë ãò úòâîù äáåùú äìåãâ' (.åô àîåé) 'îâá àúéà‬‬ ‫‪àì åìéàë àøåáä éðôì àåä ãîçðå áåäà'ù äáåùú ,'êé÷åìà 'ä ãò ìàøùé äáåù øîàðù ãåáëä‬‬ ‫‪ 'íìåòî àèç‬כה‪.‬‬ ‫‪äìåò àåä éøä äáåùúá áùäù åðééä åèåùô éôëå‬‬ ‫‪ãò ,íéîùáù åðéáà ìà êë ìë áø÷úîå íîåøúîå‬‬ ‫‪ò"îøä ìù åãéîìú áúë ùà úåáäì íéáöåç íéøáã åãîìå ,ãåáëä àñë ìöà ùîî åéðôì àåä ãîåò åìéàëù‬‬ ‫‪ï"ðøàì äáåùú ïéðòá íéøîàî' åøôñá åðàôî‬‬ ‫‪ìà ìåëéáë òéâúù ãò ìàøùé äáåù øîàðù äîî úàæ‬‬ ‫‪úåìòîá äìòé íãàäù 'úé åöôç úåéäì ,ì"äæá 'ì"öæ‬‬ ‫‪.êé÷åìà 'ä‬‬ ‫כב‪ .‬כתבו הפוסקים )קיצשו"ע קל ב‪ ,‬וכעי"ז כתב הרמ"ק בסדר עבודת יוה"כ‪ ,‬הובא באלף המגן סק"ג( ראוי לאדם שיתנהג בימים אלו‬ ‫גם בחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה כי גם אנו מבקשים מאת ה' יתברך שמו שיתנהג עמנו בחסידות‪,‬‬ ‫והאוכל כל השנה פת פלטר לא יאכל בימים אלו כי אם פת ישראל וכדומה לזה‪.‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫אמנם‪ ,‬פעמים שיפתהו יצרו לאמר‪ ,‬כיצד אמרו בפוסקים )תרג א( שבעשרת ימי תשובה יזהר מלאכול פת‬ ‫עכו"ם‪ ,‬וכי זו 'דרך ישרה' היא לקבל על עצמי 'חומרות' לכמה ימים ותו לא מידי‪ ,‬אין זה אלא הערמה‬ ‫בעלמא‪ ,‬כבר ענה אותו הרה"ק ה'ערבי נחל' זי"ע )פרשת ויחי דרוש ב( שהוא כמו שנפסק )חולין מב‪ (.‬בהלכות‬ ‫'טריפה' שאם ניקב נקב כל שהוא בבהמה איננה טריפה‪ ,‬אמנם‪ ,‬אילו נעשה נקב במוח אפילו נקב כל שהוא‬ ‫הרי הבהמה נטרפת מיד‪ ,‬וטעם הדבר‪ ,‬כי חיות הבהמה תלויה במוחה‪ ,‬והמח הוא אבר שהנשמה תלויה בו‪,‬‬ ‫על כן אפילו פגם וחסרון כל שהוא מטריף אותה ואוסר אכילתה‪ ,‬כיוצא בזה לענין ימים הללו‪ ,‬שהם כאבר‬ ‫שהנשמה )כל השנה כולה( תלויה בו‪ .‬והם השורש והחיות של כל השנה כולה‪ ,‬לפיכך צריך להיזהר בהם יותר‬ ‫משאר ימות השנה מכל נדנוד וסרך איסור‪ ,‬כדי שלא יוכלו למצוא בהם שום חסרון ונקב אפילו כל דהו‪.‬‬ ‫כג‪ .‬ולדידן ייאמר‪ ,‬כי בימים אלו יזהר כל אחד שלא לסמוך על 'היתרים' שונים‪ ...‬וכגון‪ ,‬מי שיש לו 'היתר' אחר‬ ‫שאלת חכם להחזיק 'כלים'‪ ,‬מן הראוי שבימים נעלים אלו בל יזדקק להיתרים כאלו‪ ...‬וד"ל‪.‬‬ ‫כד‪ .‬דבר נפלא כתב הרה"ק ה'חתם סופר' זי"ע )כתובות ל‪ .‬ד"ה מיום שחרב‪ ,‬בדרך אפשר(‪ ,‬שמי שנתחייב מיתת בי"ד ב'עדים‬ ‫והתראה'‪ ,‬אין בי"ד מקבלים טענתו שכבר שב בתשובה שלימה ואפילו אם כבר עברו מאה שנים מאז שחטא‪,‬‬ ‫כי אין ה'תשובה' מועלת בבי"ד של מטה‪ ...‬מכל מקום אמרינן‪ ,‬שאם שב בתשובה‪ ,‬הקב"ה מסבב שלא יבואו העדים‬ ‫להעיד‪ ,‬ואף אם יבואו עושה הקב"ה שיוכחשו בעת ה'חקירות והבדיקות'‪ ,‬כי לא ירשיע ה' נפש צדיק‪ ,‬הרי לך‬ ‫שהתשובה מועילה אפילו בחטא שמתחייב בו מיתת בי"ד‪ ,‬להצילו מעונשו המגיעו‪.‬‬ ‫כה‪ .‬ובזה שמעתי לבאר את האמור בנביא )הפטרת שבת שובה‪ ,‬יואל ב כה( 'ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה'‬ ‫)בהענישו אותם על עוונותם(‪ ,‬ותמוהים הדברים‪ ,‬הרי בצדק אכל להם הארבה את תבואתם כ'עונש' על חטאם‪ ,‬ואף‬ âé ‫ יוה"כ‬- ‫ עשי"ת‬- ‫ פרשת האזינו‬- ‫באר הפרשה‬ òåãî ,àéùå÷ä äòåãéå ,'äúéîì ïéáúëð åëæ àì íééçì ,åãåáë àñëá åìöà ãåîòéù ãò àøáðù íå÷îî (äìòîì) íà ,êùôð äîî éøä ,'íéðåðéá'ì øôñ ãçééì åëøöåä ìöðäì øùôà éà èòîëù ãçà úéñî åîò øöé ïë ìò àäé åàì íàå ,íé÷éãö ìù ïøôñá åîù áúëé äëæé ãò úòâîù äáåùú äìåãâ' íéîëç åøîà äæìå ,åééåúôî àìà .ãçåéî øôñ íøåáò ãçééúð òåãî ,å"ç êôéäì äúåà äùåòä íãàä úòâîù ,ùåøéô ,'ãåáëä àñë 'äáåùú ìòá'ì êôäúäì äëæ éðåðéáäù øçàî ,åøåàéá ,åìöà åãéîòîù ãò ú"éùä ìà áéáç úåéäì úåîéìùá ïéàå ,íé÷éãöäî äåáâ íå÷îáå äìòîá ãîåò àåä éøä ÷éãö äéä íà óà åúáöçî øå÷îî äìòîì àåäå íøåáò åãçéé ïëì ,íäîò ãçé áúëééù éåàøä ïî úçúî àéä íé÷éãö ìù ïúîùðù òåãé øáëù ,åúãìåúî .ãçåéî øôñ .ãåáëä àñë ãò òéâîå äìåò äáåùúáå ,ãåáëä àñë íéãîåò äáåùú éìòáù íå÷îá éë (:ãì úåëøá) åøîà äæìå ÷åñôá ïë æîøì ò"éæ 'úîà éøîà'ä ÷"äøä óéñåä íéøåîâ íé÷éãö éë] ãåîòì íéìåëé íéøåîâ íé÷éãö ïéà ¯ 'ùãå÷ä ìà úò ìëá àáé ìàå' (á æè àø÷éå) íéãîåò äáåùú éìòá åìéàå ,ãåáëä àñë úçú íéàöîð éë 'íéùã÷ä ùãå÷'ì ñðëéäì 'ìåãâ ïäë'ì øúåä àìù éùòîì äîã÷ äúåáéùç éðôîå ,[ãåáëä àñë ìöà àåä øåîâ ÷éãö ìåãâ ïäëäù éðôî ,ãáìá ô"ëäåéá íà .ì"ëò ,(.ãð íéçñô) úéùàøá ìà ñðëéäì ìëåéù úàæë ääåáâ äâøãîá åðéà ïëìå ùîùî àåäùë ô"ëäåéá ÷øå ,íéðôìå éðôì ùåã÷ íå÷î ïéà íéãîåò äáåùú éìòáù íå÷îáù íéøáãä ãåñéá æàå ìàøùé éðá úåðååò ìò øôëì àáå ,øåáéö çéìùë éèå÷éì'á øàéá ,ãåîòì íéìåëé íéøåîâ íé÷éãö ùãå÷ì æà ñðëéäì åì øúåä æà ,'äáåùú ìòá' ïéòë àåä ÷"äøä éãéîìúî (äáåù äøèôä ìò åðéæàä úùøô) 'ì"éøäî ,'íéøåîâ íé÷éãöî øúåé äáåùú éìòá íéìåãâ' éë ,íéùã÷ä (:æè ä"ø) åøîàù äî ,ò"éæ ÷ñðò'æéìî êìîéìà éáø .íéùã÷ä ùãå÷ì ñðëð àåä äæ çåëáå íéòùø ìù ãçà ,äðùä ùàøá ïéçúôð íéøôñ äùìù' ,íééðåðéá ìù ãçàå ,ïéøåîâ íé÷éãö ìù ãçàå ,ïéøåîâ ‫ עיקר התשובה בקבלה על העתיד‬- ‫יעזוב רשע דרכו‬ íéòùø ,íééçì øúìàì ïéîúçðå ïéáúëð ïéøåîâ íé÷éãö ïåà ùéàå åëøã òùø áåæòé' ,(æ äð äéòùé) áéúë äðä ïééåìú íééðåðéá ,äúéîì øúìàì ïéîúçðå ïéáúëð ïéøåîâ ø÷éòù åðééäå ,'åäîçøéå 'ä ìà áåùéå ‫ כו‬åéúåáùçî ïéáúëð åëæ ,íéøåôëä íåé ãòå äðùä ùàøî ïéãîåòå ‫ אבל מה יש להקב"ה להשלים ולשלם להם על‬,‫ הרי מעתה הם פותחים פרק חדש בחייהם‬,‫אם עתה שבו בתשובה‬ ‫ ונחשב‬,‫ שעל ידה נחשב האדם כאילו לא חטא מעולם‬,‫ ומכאן תלמד כוחה של תשובה‬.‫שהענישם כראוי לחוטאים‬ ...'‫לו כמי שהעונש בא עליו בחינם עד שאומרים לו 'ושלמתי לכם את השנים‬ ‫ הרה"ק ה'שפתי צדיק' זי"ע מביא בשם זקנו הרה"ק ה'חידושי הרי"ם' זי"ע שכך אמר הרה"ק הרבי ר' בונם‬.‫כו‬ ‫ שדומה לו‬- ‫ ואיש און מחשבותיו‬,‫ יעזוב רשע דרכו יעזוב מה שחישב שנסתבך בין רשעים‬,‫מפשיסחא זי"ע‬ ...‫שנלכד באון‬ ‫ ולפתע הוא רואה זאב שבא לטרוף את‬,‫ במשל ל'רועה נאמן' שנקלע ליער‬,‫וביאר הגה"ח רבי גד'ל אייזנער זצ"ל‬ ,‫ ולא הצליח להשיגו‬,‫ אלא שכח הבריחה של הזאב גדול מהרועה‬,‫ ב'מסירות נפש' החל הרועה לרדוף אחריו‬,‫הכבשים‬ ‫ ונמצא שהזאב בורח והרועה מחזיק‬,‫ אך הזאב המשיך במנוסתו‬,‫עד שבקושי הצליח הרועה לתפוס בזנב הזאב‬ '‫ והנה אך ראו בני העיר את ה'מחזה‬,‫ וכך נכנסו לתוככי העיר‬...‫בחזקה בזנבו ונגרר אחריו עד כדי סכנת נפשות‬ ...‫ הצילו‬,‫ לאידך היה הרועה צועק במר נפשו 'רחמנים בני רחמנים' הצילוני מן הזאב‬,‫מילאו שחוק פיהם ולשונם רינה‬ .‫ ותינצל נפשך‬,‫עד שנענה אליו חכם אחד עזוב נא את הזנב‬ ‫ מדוע עשית מהנהגתך 'דרך ומהלך' והינך מחזיק בה‬,‫וכך אנו אומרים לכל יהודי באשר הוא עזוב נא את הזנב‬ ‫ מי הכניס לך בדמיונך שהנך חייב להתנהג כך‬,‫בכל עוז ותעצומות עד שאינך יכול לסור ממנה לעלות על דרך טוב‬ ...‫ עזוב אותו וירווח לך‬,‫ אין זה אלא הרגל רע‬,‫וכך‬ ‫ דיש מין חיה‬,‫כיו"ב אמר הרה"ק ה'בית אברהם' זי"ע )פרשת נח ד"ה וישלח( בשם אביו הרה"ק ה'דברי שמואל' זי"ע‬ ‫ כשרוצים לצודה‬,‫ ולכן‬,‫ תשוב בדרך חזרתה באותה הדרך ממש‬,‫ להיכן שתלך‬,‫ וכך היא דרכה‬,'‫הנקראת 'ביבער‬ ,‫ וכשהיא תשוב בדרך חזרתה תלך ישר לתוככי המלכודת‬,‫ ומכינים לה 'מלכודת' באותו מקום‬,‫מתבוננים בדרך הליכתה‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪ãé‬‬ ‫‪ äúò ãò ìò äìá÷á ,'áæåòå äãåî' úåéäì àåä äáåùúä úéìëú‬כח‪'í"éøä éùåãéç'ä ÷"äøä ùøã ùåøãù åîëå ,‬‬ ‫‪ ãéúòä‬כז‪ìù åúáùçîù íå÷îá (áö÷ ãåîò á"ç ùãå÷ éôøù çéù) ò"éæ íäá åîöò ìéâøäù íéòøä åéìâøä úáéæòáå ,‬‬ ‫ובאמת כשהיא חוזרת והיא רואה את אשר לפניה ‪ -‬כי היא עומדת להילכד ‪ -‬היא מתחלת לבכות‪ ,‬אבל אינה מעלה‬ ‫בדעתה לשנות דרכה‪ ,‬אלא היא בוכה ונכנסת תוך כדי בכיה למלכודת‪ ...‬ולזה ממש דומה היהודי ש'בדמיונו' הוא‬ ‫חייב ללכת בדרך פלונית‪ ,‬להתנהג בהנהגה פלונית‪ ,‬ואף שהוא רואה את גודל השבר ו'בוכה' עם כל זאת אינו נמנע‬ ‫וממשיך להכנס לתוככי הבור והכשלון‪ ,‬צא משגיונותיך‪ ,‬ותחליט בדעתך כי אינך מחויב לילך למקום פלוני‪ ...‬כלך‬ ‫בדרך אחרת‪ ,‬בדרך טוב‪ ,‬ותנצל נפשך‪.‬‬ ‫הגאון רבי מרדכי פאגערמאנסקי המשיל לשני אחים קטנים ששיחקו כשהאחד משמש כבעל העגלה והשני נדמה‬ ‫לסוס‪' ,‬בעל העגלה' מושך בסוס‪ ...‬והנה החל לירד גשם זלעפות‪' ,‬בעל העגלה' עזב את החוטים )מושכות( ומיהר אל‬ ‫הבית‪ ,‬אם הבנים שראתה כי רק בנה האחד שב הביתה דאגה לשלום אחיו מדוע בושש לבוא‪ ,‬מיהרה לצאת חוצה‪,‬‬ ‫ומצאה אותו עומד כשהוא כפוף‪ ,‬תחת כיפת השמים וכולו רטוב עד לשד עצמותיו‪ ,‬ותשאלהו‪ ,‬מדוע תעמוד בחוץ‪,‬‬ ‫והרי הגשם יורד עליך ללא הפסק‪ ,‬השיב הנער‪ ,‬כיצד אכנס הביתה‪ ,‬והרי אנוכי 'סוס'‪ ...‬על כך אמר דוד 'אל תהיו‬ ‫כסוס כפרד אין הבין'‪ ...‬עומדים אנו בעשי"ת‪ ,‬והלה אומר 'איני יכול להיכנס כי סוס אני'‪ ,‬איני יכול לעזוב ולשנות‬ ‫דרכיי לטובה‪ ...‬מי גילה לך 'רז' זה שאתה סוס‪ ,‬ומי מכריח אותך להמשיך להיות 'סוס'‪ ,‬עזוב את הרגליך הנלוזים‪,‬‬ ‫פקח עינך וראה כי עליך אמר הבורא 'נעשה אדם'‪ ,‬ובכוחך להעפיל למדרגות ומעלות טובות לאין ערוך‪.‬‬ ‫ידוע שלשמירת הפיל )שלא יברח( די בחבל דק וחלוש‪ ,‬אף שבוודאי בכוחו של פיל לעקור את החבל כלאחר יד‪,‬‬ ‫מכל מקום 'שמירה מעולה היא'‪ ...‬והסבר הדבר‪ ,‬מכיוון שכשהיה הפיל קטן בן יומו היה סגי לו בקשירת חבל דק‪,‬‬ ‫וכשניסה אז להשתחרר ממנו לא עלתה בידו‪ ,‬לכן קבע בנפשו שלעולם אין בידו לקרוע את קשרי החבל‪ ,‬וכבר איננו‬ ‫מנסה אפילו פעם אחת לחשוב אולי עתה משגדלתי ואני נושא משאות אדירים‪ ,‬כבר יש בכחי לשחרר עצמי מחבל‬ ‫דק וקלוש זה‪ ...‬עלינו לדעת 'מותר האדם מן הבהמה'‪ ,‬להבין שאף אם כבר ניסה להתגבר על יצרו באיזה ענין ולא‬ ‫עלתה בידו‪ ,‬וכי משום הכי גם עתה לא יצליח‪ ,‬הרי יתכן שהיום נתחזקו כוחותיו ויוכל לנצח‪.‬‬ ‫כז‪ .‬ידוע המעשה באחד שהכה על לבו באמירת הווידוי‪ ,‬אמרו לו מה לך דופק‪ ,‬בעל הבית אינו בבית‪ ...‬כלומר‬ ‫שלבו אינו ברשותו‪ ,‬ולא יכה לחינם אלא יקבל על עצמו על העתיד ואז יחזור הלב לרשותו‪.‬‬ ‫ובהאי עניינא אמר הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע‪ ,‬שתחת ההכאה ביד על הלב לאחר שנכשל בחטא‪ ,‬ידפוק ויכה עם‬ ‫הלב על היד טרם החטא‪ ,‬שהראש יהא שליט על הלב ולא יתן לאבריו לעשות דבר שאינו כרצון השי"ת‪.‬‬ ‫וכך דקדק הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל )אזנים לתורה פר' נשא( בלשון הכתוב )במדבר ה ז( 'והתודו את חטאתם אשר‬ ‫עשו והשיב את אשמו בראשו וכו' ונתן לאשר אשם לו' שהוא המקור למצוות וידוי‪ ,‬שפתח הכתוב בלשון רבים‬ ‫והתוודו‪ ,‬וממשיך בלשון יחיד והשיב וכן ונתן‪ ,‬כי אכן רבים הם ה'מתוודים'‪ ,‬אבל רק יחידים עוזבים את החטא‬ ‫ומשנים אורחות חייהם למעשה‪...‬‬ ‫בשם הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע אמרו שהדבר דומה לבן כפר ששהה בעיר והנה ראה שלפתע פרצה דליקה‪,‬‬ ‫וקרא ה'כרוז' לאמור הצילו‪ ...‬שריפה משתוללת‪ ,‬מיד רצו כל אנשי העיר עם דליי מים וכיבו את השריפה‪ .‬כשחזר‬ ‫הכפרי הנבער מדעת לביתו סיפר בהתלהבות לכל אנשי הכפר הדומים לו‪ ,‬שראה דבר פלא בעיר‪ ,‬שצועקים ונכבית‬ ‫הדליקה‪ ...‬ונמלכו לנהוג אף הם במנהג נכבד זה‪ ...‬וכאשר פרצה שריפה לאחר זמן בכפר עמדו וזעקו‪ ...‬וכמובן שלא‬ ‫הועילו ולא כלום‪ ...‬הגיעו במרוצה לאנשי העיר והתמרמרו בפניהם מדוע אצלכם הועילה 'הסגולה'‪ ...‬הסבירו להם‬ ‫שאין התכלית בזעקה אלא במעשה‪ ...‬ואין הזעקה אלא תכסיס כדי לאסוף את העם לכבות את האש‪ .‬כיו"ב‪ ,‬עיקרה‬ ‫של תשובה אינו החרטה והזעקה‪ ,‬אלא ההתעוררות לשינוי המעשים מכאן ולהבא‪.‬‬ ‫כח‪ .‬ובזה ביארו מה דאיתא במדרש )ויק"ר כה א( 'רב הונא אמר‪ ,‬אם נכשל אדם בעברה חייב מיתה בידי שמים‪ ,‬מה‬ ‫יעשה ויחיה אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים‪ ,‬ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שנים'‪ ,‬כי‬ ‫כל עניינה ומהותה של תשובה הוא לשבר את ההרגלים‪ ,‬יעזוב רשע דרכו וישנה מאורחותיו‪ ,‬על כן אם היה למוד‬ ‫ורגיל לקרוא דף אחד ישנה דרכו ויתחיל ללמוד מעתה שני דפים‪.‬‬ ‫מעשה באיש שהחזיק ברשותו 'בית מסחר' שבו מכר אבנים‪ ,‬חימר וכיו"ב לבנייני בתים‪ ,‬ביום מן הימים החליט‬ ‫להפוך לסוחר של 'רפואות'‪ ,‬הרי בראשונה יוריד את השלט המודיע בראש כל חוצות כי כאן מוכרים כלי בנין‪,‬‬ ‫‪åè‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪ìòå òøî øåñ ìò áåùçéùë éë ,àèçä íöòî äòåøâ‬‬ ‫‪àöîð ,åùôð ìë íò íãàä àöîð íù úàöîð íãà‬‬ ‫‪,àèç àì àèç ïë ,õåá øàùé àåäå õåáá êåôä ¯ õåáä‬‬ ‫‪éàãååáå ,òøä êåúá åäéøä ìå÷ì÷ä ìò áùåç íãàùëù‬‬ ‫‪åäéøä äæ ìò áùåç àåäù ïîæáå ,äæî ä"á÷äì ùé äî‬‬ ‫‪íåèîèì íåøâéå íùâúé åçåî éë ,äáåùúá áåùé àì‬‬ ‫‪úåëìîì äæî åäùî äéäéùå ,úåéìâøî á÷åð úåéäì ìåëé‬‬ ‫‪åæ äáùçîå ,äìéìç úåáöò êåúì ìåôéì ìåëéå áìä‬‬ ‫ויתלה שלט גדול המודיע שמהיום והלאה 'פנים חדשות' באו לכאן‪ ,‬וכל הנצרך לרפואה בגוף או בנפש יגש הנה‪.‬‬ ‫כך נמי‪ ,‬כל הרוצה לשנות דרכו לשוב להתקרב אל ה' עליו לשנות 'מהותו'‪ ,‬לזוז ממקומו‪ ,‬ומהיום והלאה להלך‬ ‫בדרכים ישרות‪...‬‬ ‫בעניין זה מסופר על הרה"ק רבי אהרן גראדיא זי"ע שהיה ד"ר גדול ומפורסם וחזר בתשובה על ידי הרה"ק‬ ‫המגיד ממעזריטש זי"ע )הוא היה מטפל ברגליו המדוכאות בייסורים של המגיד(‪ ,‬ביום מן הימים פנה רבי אהרן אל המגיד הגדול‬ ‫והתאונן בפניו על מחשבות שונות מימי עלומיו‪ ,‬הפוקדות אותו וטורדות את מנוחתו‪ ,‬פתח המגיד במשל ליהודי‬ ‫שהיה מחזיק ברשותו בית מזיגה‪ ,‬והיו הערלים באים מידי לילה לשתות עד כדי שכרותו של לוט‪ ,‬וכל שולחנם‬ ‫מלא קיא‪ ,‬ולא זו בלבד אלא גם שברו לו את חפצי הבית‪ ,‬עד שביום מן הימים החליט לומר די לכל הצרה הזאת‪,‬‬ ‫סגר את 'עסקי המזיגה'‪ ,‬ופתח 'באותו מקום ובאותו זמן' בית מסחר לממכר 'בדים'‪ ,‬ויהי בחצי הלילה‪ ,‬באו כמה‬ ‫'שיכורים' ערלים לדפוק על דלתות הבית‪ ,‬בזעקם יהודי יהודי‪ ,‬פתח לנו‪ ,‬כי דבקה לשוננו מרוב צמא‪ ,‬יי"ש‪ ...‬יי"ש'‪...‬‬ ‫כשמוע היהודי זעקתם בעוד ליל‪ ,‬לא התייחס אליהם‪ ,‬לא קם ולא זע מהם‪ ,‬אך הם בשלהם‪ ,‬המשיכו לדפוק עוד‬ ‫ועוד על דלתות הבית‪ ,‬עד שראה היהודי שעוד מעט קט תשבר הדלת‪ ,‬וה'שיכורים' יפרצו אל תוככי הבית‪ ,‬ויקשה‬ ‫פי כמה וכמה לסלקם ולהרחיקם מן הבית‪ ,‬על כן השיב להם מבעד לדלת הנעולה‪,‬כבר אינני 'מוזג'‪ ,‬יין אין כאן‪,‬‬ ‫שיכורים אין כאן‪ ,‬מעתה אין לכם מה לחפש בביתי‪ ...‬מכאן ואילך רק 'בדים' תמצאו כאן‪ ,‬כיו"ב ביאר המגיד הגדול‬ ‫ואמר לרבי אהרן‪ ,‬כאשר יבוא אליך היצר‪ ,‬עם מחשבות זרות ורעות‪ ,‬אל תפתח לו אפילו פתח קל ודק‪ ,‬כי אז‬ ‫יקשה ביותר להוציאו ולסלקו‪ ,‬אלא מבעד 'לדלת' אמור לו‪ ,‬טעות גדולה בידך ‪ -‬כבר איני אותו ד"ר שמלפני שנים‪,‬‬ ‫אלא פתחתי כאן 'עסקים' חדשים‪ ,‬מעתה הנני עובד ה'‪ ,‬ואין כבר כל דריסת הרגל לכל אלו המחשבות‪.‬‬ ‫וכבר המשילוהו‪ ,‬למי שהוצרך להגיע לווארשא‪ ,‬וכבר עלה על הרכבת‪ ...‬אלא שבטעות עלה על הרכבת החוזרת‬ ‫מווארשא‪ ,‬על אם הדרך פנה אליו ידיד נאמן‪ ,‬ושאלו למחוז חפצו‪ ...‬מששמע כן אמר לו ידידו הרי הנך נוסע ברכבת‬ ‫הנוסעת לצד ההפוך ממטרת נסיעתך‪ ,‬הלך הלה ובחכמתו סובב פניו בעודו ברכבת לכיוון וווארשא‪ ,‬במקום שירד‬ ‫לגמרי מרכבת זו‪ ,‬ויעלה על הרכבת הנכונה‪ ,‬הרי אין לך שוטה גדול מזה‪ ,‬כי בהנהגה כזאת לעולם לא יגיע לווארשא‪...‬‬ ‫כך נמי לדידן‪ ,‬הרוצה לשוב אל ה' לעולם לא יגיע למטרתו אם יישאר לעמוד על עמדו בתוך הבוץ‪ ,‬ובמאסר תאוותיו‬ ‫ושטויותיו‪ ,‬כל חד בדיליה‪ .‬אלא יעזוב דרכו ויתחיל להלך בדרך הנכונה‪.‬‬ ‫מספרים על יהודי שהיה מבריח סחורה בין הגבולות שלא כחוק‪ .‬פעם נתפס בקלקלתו‪ ,‬ורצו מטעם השלטון להעמידו‬ ‫במשפט ולהענישו בכל חומר הדין‪ .‬בצר לו נכנס היהודי אל רבו הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע ושאלו כדת מה‬ ‫לעשות‪ ,‬האם לברוח ולנוס על נפשו למדינה אחרת‪ ,‬היות ואפילו הסניגור אמר לו שאין כאן כל פתח לישועה‪ ,‬הורה‬ ‫לו ה'דברי חיים' להישאר על מקומו ולילך ללא כל חשש למשפט‪ ,‬ויבוא יום הדין‪ ,‬בעת המשפט פנה השופט אל‬ ‫היהודי ושאלו‪ ,‬האם אתה הוא משה 'קאהן'‪ ,‬ענהו היהודי אין שמי 'קאהן' אלא 'כהן'‪ ,‬חזר השופט ואמר לו‪ ,‬האם‬ ‫שמך הוא 'קאהן'‪ ,‬והיהודי השיב בשלילה‪ ,‬נענה השופט‪ ,‬א"כ‪ ,‬אין זה האיש 'הנאשם'‪ ,‬אלא הובא לכאן אחר בטעות‬ ‫ואיני יכול לשפוט אותו‪ ,‬כי כל 'כתבי האשמה' נכתבו על שם 'קאהן'‪ ,‬ואילו שמו של זה הוא 'כהן'‪ .‬חזר היהודי אל‬ ‫רבו הקדוש והודה לו על המופת הגדול‪ ,‬נענה ה'דברי חיים' ואמר‪ ,‬הנה עומדים אנו באלו הימים קודם המשפט הגדול‬ ‫והנורא ביום הדין‪ ,‬אשר בריות בו יפקדו‪ ,‬ובאם נרצה להינצל עלינו לשנות את מעשינו שינוי הניכר עד שנהיה כבריה‬ ‫חדשה‪ ,‬וממילא כבר לא יהיה עלינו שום קטרוג כי נהפכנו לאיש אחר‪ ,‬ולא זה האיש החוטא‪.‬‬ ‫הגאון הגדול רבי ברוך בער מקאמעניץ זי"ע בעל ה'ברכת שמואל' אמר פעם‪ ,‬דעו לכם שהיצר אינו מניח לאף‬ ‫אחד‪ ,‬ולכל אחד ימצא את הדרך להפילו בפח יקוש כפי מדרגותיו‪ ,‬ואף ה'ראש ישיבה' אינו נמלט ממנו‪ ,‬הן אמת‬ ‫שלא יבוא אליו לומר לו אל תלמד שהרי ראש ישיבה הוא ולא ישמע לו‪ ,‬ואף להדיחו מיראת שמים לא ינסהו‬ ‫מכיוון שהיצר יודע בעצמו שלא ישמע לו‪ ,‬על כן יבוא לעוררו שיחמיר בחומרות יתר על המידה עד כדי 'נערוון'‬ ‫)עצבים( המעבירות את האדם על דעתו‪ ,‬ובזה יפילנו לגמרי‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪æè‬‬ ‫מלך אוהב צדקה ‪ -‬ריבוי הצדקה וחסד בימים אלו‬ ‫‪øäøäú ìà ,òøî êîöò äðôä ,òøî øåñ ïëì ,íéîù‬‬ ‫‪úååöî äùò úåøéáò úåìéáç úéùò ,áåè äùò ,òøá‬‬ ‫‪,ìàøùé úéá ìë åâäð ,(ã â äáåùú úåëìä) í"áîøä áúë‬‬ ‫‪.ì"ëò ,úòãä áåùé íò ...ïãâðë‬‬ ‫‪ ä÷ãöá úåáøäì‬כט ‪íéùòîáå åäòøì ùéà ïéá ãñçå‬‬ ‫‪íéøåôëä íåé ãòå äðùä ùàøî úåöîá ÷åñòìå íéáåè ïéà' (å àë ø"øá) ì"æç éøáã úà íéé÷ì àìà åðì ïéà‬‬ ‫‪ìçðá àáåä) íéøôà åðéáø áúë êëå .äðùä ìëî øúé äéøáë äúòî ùãçúéù øîåìë ,'äáåùú àìà äúòå‬‬ ‫‪ä÷ãöá úåáøäì äøåúä ïî æîø (íéèôåù 'øô ùéø íéîåã÷ åé÷åìà 'ä éðôì àåáì ìëåé êëå ,ãìåðù ÷åðéúëå äùãç‬‬ ‫‪óåãøú ÷ãö ÷ãö' (ë æè íéøáã) áåúëä ïåùìá ,åìà íéîéá‬‬ ‫‪.øåîâ äáåùú ìòáë åéìà áø÷úäìå‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫הרה"ק רבי שלום שכנא מפרוהבישט זי"ע היה ממשיל למהלך בדרך ונפל בבוץ‪ ,‬אם יתחיל מיד לנקות‬ ‫עצמו ואת בגדיו‪ ,‬לא די שלא ינקה בזה את בגדיו‪ ,‬אלא הבוץ יתפשט יותר על הבגד וילכלכנו יותר‪ ,‬מה‬ ‫יעשה‪ ,‬ימשיך בדרכו כלא היה‪ ,‬ולאחר זמן כשיתייבש הבוץ‪ ,‬אזי בגרירה אחת יתפורר כל הבוץ ויפול מבגדו‬ ‫ללא כל עמל ויזע‪ .‬כיו"ב‪ ,‬המתבוסס ב'סור מרע' וחושב הרבה מעברו‪ ,‬לא די שלא ינקה עצמו אלא מסוכן‬ ‫הוא להתלכלך יותר‪ ,‬מהי תקנתו‪ ,‬בגשתו למלאכת התשובה לא יתייחס כלל לעברו‪ ,‬ולא יעסוק בסור מרע‪,‬‬ ‫אלא ילך בדרכו בעסק התורה והמצוות כאילו לא אירע דבר‪ ,‬ובבוא הזמן 'כשיתייבש' הבוץ‪ ,‬אז בגרירה אחת‬ ‫‪ -‬בהרהור תשובה אחד כדבעי‪ ,‬ינקה ויפול כל הרע מאתו )משמיע שלום(‪.‬‬ ‫יש שהעמיסו בלישנא דגמ' )פסחים ק‪' (.‬פורס מפה ומקדש'‪ ,‬שיפרוס מפה על העבר ואז יוכל לקדש עצמו‪.‬‬ ‫בסגנון זה אמר הגה"ח רבי גד'ל אייזנער זצ"ל‪ ,‬במשל למי שנתלכלכו בגדיו ב'אפר' שריפה‪ ,‬שאם יתחיל‬ ‫לנקות עצמו על ידי שפשוף הבגד‪ ,‬אזי לא די שלא ינקה את עצמו אלא יטנפו בגדיו יותר‪ ,‬אלא כך יעשה‬ ‫‪ -‬ינפח בפיו על האפר‪ ,‬ובנפיחה אחת יתפזר ויעוף כל האפר מבגדיו‪ ,‬ולדידן‪ ,‬המרגיש בנפשו כי נפשו נכתמה‬ ‫ב‪ ...‬לא ישפשף ‪ -‬ויתחיל לחשוב אודות עברו‪ ,‬כי נכשל בזה ובזה‪ ,‬ובמחשבות מעין זה‪ .‬אלא ינפח פעם‬ ‫אחת ברוח פיו על כל ה'עבר'‪ ,‬ויראה בעיני רוחו איך שכל עברו כאפר שכבר התפזר לכל עבר‪ ,‬ומעתה יעבוד‬ ‫את בוראו ויעסוק בתורה ויראה כמי שנולד זה עתה‪.‬‬ ‫וסיפר את אשר קרה עמו בראשית הימים‪ ,‬שאחר המלחמה עבר להתגורר בווילנא יחד עם אביו הגאון רבי‬ ‫שמואל לייבאוויטץ זצ"ל‪ ,‬ושם חלה האב ור' ברוך בער ישב ליד מיטתו לילות וימים‪ ,‬ממש לא מש ממיטת חליו‪,‬‬ ‫אפילו כשמקורביו שחששו לבריאותו הציעו שאחד מבני הישיבה יחליף עמו מעט לא הסכים‪ ,‬אמנם‪ ,‬כל המאמצים‬ ‫לא נשאו פרי והאב הזקן נפטר‪ .‬חלשה דעתו של רבי ברוך בער‪ ,‬בהאשימו את עצמו כי לא טיפל באביו כראוי‪,‬‬ ‫וכי אם היה מטפל בו די הצורך היה מאריך עוד ימים‪ ,‬צערו של הגאון גבר עליו מאד וסכנה היתה נשקפת לחייו‪,‬‬ ‫באחד הימים נזדמן הגאון לאסיפת רבנים שהתקיימה בווילנא‪ ,‬וגם ה'חפץ חיים' היה נוכח שם‪ ,‬ה'חפץ חיים' סגר‬ ‫עצמו עם רבי ברוך בער באחד החדרים הצדדיים‪ ,‬ופתח בשיחה על נושא התשובה כשידו אוחזת בידיו של רבי‬ ‫ברוך בער‪ ,‬וחזר עמו פעמים רבות כי כך היא כחה של תשובה‪ ,‬לא זו בלבד שהעוון נמחק כליל‪ ,‬אלא כל מהותו‬ ‫של האדם נהפך לאיש אחר‪ ,‬עד שהחל רבי ברוך בער לומר מרוב שמחה‪ ,‬א נייער ברוך בער‪ ,‬א נייער ברוך בער‬ ‫)ברוך בער חדש(‪ ,‬פנים חדשות באו לכאן‪ .‬כל ימיו הכיר רבי ברוך בער טובה ל'חפץ חיים'‪ ,‬באמרו ה'חפץ חיים' ממש‬ ‫החיה אותי‪.‬‬ ‫כט‪ .‬מעשה בבית מדרשו של הרה"ק ה'דברי חיים' זי"ע‪ ,‬בעשיר קמצן מופלג שנתעלף ביוה"כ‪ ,‬והרופא אמר שעליו‬ ‫לשתות 'שיעורים'‪ ,‬אמנם גם אחר השיעורים עדיין היה מסוכן‪ ,‬נענה הרופא ואמר שעליו לשתות 'כוס' שלם‬ ‫כדרך השתיה בכל עת‪ .‬מכיוון שכן שאלו את הרה"ק כדת מה לעשות‪ ,‬אמר להם הצדיק שירכנו מעל החולה וילחשו‬ ‫באזנו שמתירים לו לשתות כדרכו‪ ,‬וגם שתיה מרובה‪ ,‬אבל על כל כוס וכוס יצטרך לשלם למחרת 'מאה רייניש'‪,‬‬ ‫וראה זה פלא והפלא‪ ,‬מששמע כן‪ ,‬התחזקו כוחותיו של אותו 'קמצן נורא'‪ ...‬וכבר לא הוצרך לשתות אפילו‬ ‫ב'שיעורים'‪ ...‬ובפשוטו‪ ,‬מאחר שידע עשיר שכל 'כוס' תעלה לו ביוקר כבר לא היה צריך לה‪...‬‬ ‫‪æé‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪íðùé äáåùú éîé úøùò êåúî ïëù ,'éøùú å' úåéúåà ä÷ãöá úåáøäì éåàøù ,'õøàä úà úùøéå äéçú ïòîì‬‬ ‫‪íéîé éðùá éøäù] ä÷ãö íäá úúì ïúéðù íéîé äùéù äëæú ä÷ãöä úåëæáù ¯ äéçú ïòîì ,äéøçà óåãøìå‬‬ ‫‪ íééçì íúçéäìå áúëéäì‬ל‪ [ä÷ãö úúì øùôà éà ë"äåéáå äáåù úáùáå ä"øã úùøéå ,øáãî áåúëä éúîéà ,‬לא‪.‬‬ ‫בביאור מעשה זה אמר הרה"ק ה'שפע חיים' זי"ע מאמר נורא‪ ,‬כי השטן הוא היצר הרע יודע ומכיר היטב עד‬ ‫כמה גדול כוחו של התענית ביום הקדוש‪ ,‬ועד כמה היא מעוררת רחמים בשמי מרום‪ ,‬ועל כן התאמץ להביא אותו‬ ‫עשיר לידי צמאון ופיקוח נפש בכדי שלא יוכל לצום‪ ...‬אמנם סגולת הצדקה להשבית כל מריע גדולה כהנה וכהנה‬ ‫מסגולת הצום‪ ...‬והיה 'עדיף' לשטן המשחית שהלה יוכל להתענות ביוה"כ מאשר שיתן צדקה‪...‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫כתב הגה"ק מהר"מ פאפירש זי"ע )אור הישר‪ ,‬עמוד גמ"ח פ"א( בזה"ל‪ ,‬כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן‬ ‫השמים‪ ,‬ואין מדקדקין בתפילתו‪ ,‬ומקבלין אותו בפנים מאירות‪ ,‬והרבה מליצי יושר עליו בב"ד של מעלה בעת‬ ‫משפטו בא לנגדו‪.‬‬ ‫ל‪ .‬מובא בגמ' )כתובות סז‪ (:‬שמר עוקבא היה רגיל בכל 'מעלי יומא דכיפורי' )ערב יו"כ( לשלוח לעני שהיה בשכנותו‬ ‫סך ארבעה מאות זוזים‪ .‬וכתב המהרש"א )ח"א ד"ה ארבע( וז"ל‪ ,‬דקדק ליתן צדקה זו הגדולה ערב יו"כ‪ ,‬שזכות זו‬ ‫יהא מכריע לטובה )א"נ בו ביום צריך העני יותר לסעודתו(‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגאר זצ"ל אב"ד 'חוג חתם סופר' ב"ב‪ ,‬בשנה אחת אחרי 'סעודה המפסקת'‬ ‫קרא הרה"ק ה'חתם סופר' זי"ע לאחת מבנותיו‪ ,‬ואמר לה‪ ,‬שתלך להציע שידוך ליתום פלוני עם יתומה פלונית‪,‬‬ ‫אמרה הבת‪ ,‬מיד בצאת החג אפעל להוציא את השידוך מן הכח לפועל‪ ,‬אמר לה החת"ס‪ ,‬לא כי‪ ,‬הנה אנכי נזקק‬ ‫לאיזה זכות לקראת יום הדין והחתימה‪ ,‬לכן עשי זאת כעת מיד‪.‬‬ ‫מיד שלחה הבת לדבר עם הבחור אודות יתומה פלונית‪ ,‬ויען הבחור מה אעשה ואין הפרוטה מצויה בכיסי‪,‬‬ ‫הביאה הבת את דבריו אל אביה הגדול‪ ,‬נענה החת"ס והשיב שהוא מבטיח שלעולם לא יחסר להם דבר בביתם‪...‬‬ ‫מששמע הבחור את הבטחת החת"ס הסכים מיד )ואכן‪ ,‬לימים סיפר הלה‪ ,‬שתמיד היתה פרנסתו מצויה‪ ,‬ואף שלא זכה לעשירות‪ ,‬מ"מ‬ ‫מאומה לא היה חסר בביתו לעולם(‪ ,‬אף צד הכלה הסכימו מיד ובאו בברית האירוסין לשמחת החת"ס‪ ,‬שרק אחר שקיבל‬ ‫את הבשורה הטובה פנה לצאת לבית הכנסת לתפילת 'כל נדרי'‪.‬‬ ‫בהגיעו לבית המדרש כבר שקעה החמה והכל עמדו מוכנים ומזומנים לתפילה מזה זמן רב‪ ,‬ובכניסתו רימז הגבאי‬ ‫על השעה המתאחרת‪ ,‬נענה החת"ס ואמר 'לא אחרתי כלל'‪ ,‬כי בשמים לא יתחילו 'כל נדרי' טרם בואי‪...‬‬ ‫הרי לך‪ ,‬מחד גיסא סבר החת"ס שאין בידו שום זכות לגשת ל'כל נדרי'‪ ,‬ופעל בכל כוחו לגמור את השידוך‬ ‫קודם 'כל נדרי' כדי להרבות בזכויות‪ ,‬אף שידע שאין מתחילים במרומים כל נדרי קודם ביאתו לביהמ"ד‪ ,‬עאכו"כ‪,‬‬ ‫כמה עלינו להרבות בצדקה וחסד בימים אלו‪.‬‬ ‫לא‪ .‬מעשה היה אצל הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע‪ ,‬שהגיע אליו אחד מתלמידיו רבי יענקל קראקובער )יעקב מהעיר קראקא(‬ ‫אחר ארבעים שנה שלמד בישיבתו‪ ,‬שאלו הח"ח לשלומו ולמצב פרנסתו‪ ,‬ענה ר"י‪ ,‬שבח והודאה לבורא עולם‬ ‫על שנתברך בעשירות מרובה‪ ,‬כי בשעה שהכל מרוויחים סך ארבעים רובל בחודש הוא מרוויח סך אלפיים רובל‬ ‫בחודש‪ ,‬כי הנה חבילת עצים אשר שוויה ברוסי' כעשר רובל נמכרת בפולין תמורת מאתיים רובל‪ ,‬ואלו עסקיו‬ ‫להעביר עצים מרוסי' לפולין מתחת עיני שוטרי הגבולות שלא יבקשו מכס העולה להון תועפות‪ .‬שאלו הח"ח וכי‬ ‫לא חושש מר שמא יתפסוהו שוטרי הגבולות‪ ...‬והרי הם חשודים גם ברציחה על 'עבירה' כזאת‪ .‬אמר לו ר"י‪,‬‬ ‫בתחילה הייתי מעביר את חבילות העצים ומשחד בכל פעם את שומר הגבול‪ ,‬עד שביום אחד שאלתיו יגלה לי מר‬ ‫כמה הוא מרוויח בחודש‪ ,‬אמר לי השומר כארבעים רובל‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬שמע נא‪ ,‬אני נותן לך מעתה מאתיים רובל‬ ‫בכל חודש‪ ,‬שאלני השומר תמורת מה תתן לי שכר עצום כל כך‪ ,‬אז קבעתי עמו כי בכל עת וזמן שאנכי עובר בין‬ ‫הגבולות הרי אני כמי שהוא 'רואה ואינו נראה' ‪ -‬יעשה עצמו כמי שלא ראני כלל‪ ...‬וכן הווה‪ ,‬ומשם באה עשירותי‬ ‫העצומה‪ .‬לשמע דבריו אמר לו החפץ חיים‪ ,‬חזור על דברך ושוב לספר את המעשה ג' פעמים‪ .‬אחרי הדברים האלה‬ ‫ביקש ר"י את ברכת הח"ח שהשומר הנכרי יאריך ימים על ממלכתו כי הלה הזקין לאחרונה ואינו יודע מי יהיה‬ ‫השומר הבא לאחריו ומה טיבו בעסקי השוחד‪...‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪çé‬‬ ‫‪¯ 'èôùîå ä÷ãö áäåà êìî' äëøáä éøáã úà ùøôî‬‬ ‫‪øîåà äáåùú éîé úøùòá' (à áô÷ú 'éñ) 'øáçî'ä ÷ñô‬‬ ‫‪äèôùîë úéùòðä ä÷ãöä äùòî úà áäåà ä"á÷äù‬‬ ‫‪,ïéáäì êéøöå ,'èôùîä êìîä ,ùåã÷ä êìîä‬‬ ‫)‪êìîä' ú"éùòá çñåðä úà êë ìò åôéñåä .(åðå÷éúë‬‬ ‫‪'ùåã÷ä ì¯àä' íå÷îá øîåàù 'ùåã÷ä êìîä' àîìùáã‬‬ ‫‪åîéé÷ íàä ïã ä"á÷ä åìà íéîéáù ùåøéô ,'èôùîä‬‬ ‫‪êà ,åìà íéîéá úåëìîä ïéðò øéëæäì íéöåøù éðôî ,øéôù‬‬ ‫‪äî ìò éà÷ èôùîä êìîäã àöîð .ä÷ãöä úà éåàøë‬‬ ‫‪éëä åàìá àìä 'èôùîä êìîä' íéøîåàå íéðLî‬‬ ‫‪© § òåãî‬‬ ‫‪íåùîå ,'èôùîå ä÷ãö áäåà' äðùä úåîé ìëá íéøîåàù‬‬ ‫‪,'èôùîå ä÷ãö áäåà êìî' íéøîåàùë 'úåëìî' íéøéëæî‬‬ ‫‪éùòî ìëù íâä ä÷ãöä úåöî ìò èôùîä åæîø éëä‬‬ ‫‪íéøîåàù ,éôè óéãò äæ çñåðã øîåì íå÷î ùé ,äáøãàå‬‬ ‫‪ìëî ,(ä÷ãöä éùòî ÷ø àìå) åìà íéîéá íéðåãéð íãà éðá‬‬ ‫‪.åìà íéîéá íéùåòù èôùîå ä÷ãöä úà áäåà ä"á÷äù‬‬ ‫‪ïéàù òéãåäì ,ä÷ãöä ïéðòá íà éë åæîø àì íå÷î‬‬ ‫‪(î÷ú úåà) 'ä÷ãö ìéòî' øôñá åðéöî øáãì øáñä‬‬ ‫‪ ä÷ãöë åéðôì áéáç‬לב‪.‬‬ ‫‪åéøáã úéùàøá ,ì"öæ 'øñåî èáù'ä ìòáì‬‬ ‫אח"כ אמר לו הח"ח הבה נכנס יחדיו להיכל הישיבה‪ ,‬אף שבאותה תקופה כבר לא היה הח"ח נכנס לישיבה‪,‬‬ ‫כאן יצא מגדרו ונכנסו יחדיו‪ ,‬ויאמר הח"ח לר"י עלה נא על 'ארון הקודש' במקום המיוחד ל'דרשנים' וספר להם‬ ‫את מעשה עשירותך‪ ,‬אך ר"י לא רצה )מחמת הבושה( לפתוח פיו ולדבר‪ ,‬מכיוון שכן עלה הח"ח וסיפר את המעשה‪,‬‬ ‫ולמד מזה‪ ,‬בכוחו העצום של 'שוחד' שע"י הרוויח היהודי שלא די שלא הרגוהו על גניבת הגבולות‪ ,‬אלא גם זכה‬ ‫לעשירות עצומה‪ .‬אף אנו פעמים שנראה לנו ברוב ייאוש כי מצוותינו ריקים מכל‪ ,‬יבשים מבלי כל לחלוחית ואינם‬ ‫חשובים מאומה‪ ,‬אבל באמת פעמים שיבוא מלאך יגדיל וינפח אחת ממצוותיו עד שתגדל מעל כל עבירותיו יחדיו‪...‬‬ ‫וכשישאל האדם את המלאך איזו מצווה הגדלת כל כך‪ ,‬יענהו תפילת שחרית‪ ,‬שמא שחרית של יום הכיפורים‪ ,‬לא‬ ‫ולא‪ ,‬אלא שחרית של יום רגיל מימי החול‪ ...‬ומדוע כי איש זה שיחד כביכול כלפי שמיא‪ ,‬ומהו ה'שוחד' ‪ -‬כל‬ ‫המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים‪ ,‬ברחמיו על הבריות קנה לעצמו כאותו ששיחד את שומר הגבולות‬ ‫גדלה עשירותו ע"י לאין ערוך‪.‬‬ ‫בימים מקדם כשהיתה אימת הצבא של מדינת ליטא על בחורי ישראל‪ ,‬עלה למעונו של הגאון הגדול רבי יצחק‬ ‫אלחנן ספעקטאר זצ"ל בחור בן עשירים שהגיע זמנו להתייצב לפני הצבא‪ ,‬ובכה לפניו‪ ,‬רבי קדוש‪ ,‬עד לאחרונה‬ ‫היו בני העשירים משחדים את פקידי הצבא בממון רב והללו היו מוציאים כנגד המצלצלין שטר שחרור ו'פטור'‬ ‫מהצבא‪ ,‬אך לאחרונה גדלה רשעותם של פקידי הצבא‪ ,‬את השוחד הם נוטלים בשמחה רבה‪ ,‬ולאחר שהממון בכיסם‬ ‫הם שבים 'למסור' את המשחדים ובזה משלחים לבית האסורים את הבחורים ואביהם גם יחדיו‪ ,‬על כן נפשי‬ ‫בשאלתי‪ ,‬כדת מה לעשות‪ ,‬כי אם לא אתן שוחד הרי מיד אלקח לצבא‪ ,‬ולאידך‪ ,‬הרי גם נתינת השוחד איננה‬ ‫עצה‪ ...‬חשב הגאון כמה דקות‪ ,‬ולאחר מכן נענה ואמר‪ ,‬שמע נא‪ ,‬יש לי עסקן גדול )מאכער( שאין דלתו נעולה‬ ‫לעולם‪ ,‬וגם אין דלת נעולה בפניו‪ ,‬הב לי צרור מעותיך‪ ,‬ואני אמסרנו לאותו עסקן‪ ,‬לך בשלום לדרכך‪ ,‬תן תנומה‬ ‫לעפעפיך ושטר השחרור יגיע ע"י הדואר עד לפתח ביתך‪ ,‬וכן עשה הבחור‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬כעבור שבועיים ימים נקש בביתם איש הדואר ומסר לידי הבחור מכתב מטעם הצבא הפוטרו משירות בצבא‬ ‫'מטעמי בריאות' ושם ניתן בידו זכות ערעור עד יום פלוני‪ ...‬וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון‪ ,‬הבחור שלא ידע‬ ‫את נפשו מרוב שמחה מיהר לביתו של הגאון להודות לו ולברך את שליחו הנאמן‪ ,‬ובתוך הדברים אמר לרי"א‪ ,‬הנה‪,‬‬ ‫מובן מאליו שאי אפשר לפרסם בראש כל חוצות מיהו העסקן שהרב השתמש בו‪ ,‬אבל אעיז לבקש מהרב שיפרסם‬ ‫את שמו לכה"פ בין אנ"ש‪ ,‬ועכ"פ בין העשירים‪ ...‬אמר לו רי"א‪ ,‬שמע היטב‪ ,‬עסקן זה הוא טוב לא רק לענייני הצבא‬ ‫אלא לכל מיני הצלות שבני דורנו צריכים להם‪ ,‬ולא רק לעשירים‪ ...‬ואפרש שיחתי‪ ,‬באותו היום שבאת אלי לפני‬ ‫כשבועיים נכנסו אלי כלה ואמה אשר באו לשפוך ליבם כי מועד הנישואין קרב ובא ולרש אין כל‪ ,‬והיו שרויות‬ ‫בפחד ובהלה שמא תתפרד החבילה‪ ,‬משיצאו שניהן נכנסת עם 'שאלתך' אמרתי לעצמי‪ ,‬הנה הקב"ה בעל הגמול‬ ‫בוודאי לא ישיב ריקם את פני נותני הצדקה‪ ,‬וגדולה צדקה להגן מכל מיני פורעניות צרות ויסורים‪ ,‬על כן ביקשתי‬ ‫ממך את צרור הכסף‪ ,‬נתתיו להם ובזכות שמחת לבם בא אליך כתב ה'פטור' עד הבית‪) ...‬מפי הגאון הגדול רבי ראובן פיין‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ששמע מהבחור בעצמו שכבר נהפך להיות 'בעל בעמיו' ‪ -‬בימי נדודיו מאדמת אירופה לשנחאי שביפאן בימי המלחמה(‪.‬‬ ‫לב‪ .‬ראיתי לחכמים וגדולים המבארים הא דאיתא בירושלמי )סוף פאה( שהזקנים היו נוטלים מעות צדקה רק בעשי"ת‬ ‫ולא בכל השנה כולה‪ ,‬ומבארים‪ ,‬שבכל השנה נמנעו הזקנים מלקבל כמובא ברמב"ם )מתנ"ע סוף פ"י( שיש מעלה‬ èé ‫ יוה"כ‬- ‫ עשי"ת‬- ‫ פרשת האזינו‬- ‫באר הפרשה‬ äæéà äìéçú äùò àì íà øäèé àì íìåòì ë"éôòàå ‫ יטהר עצמו לקראת היום הגדול והנורא‬- '‫לפני ה‬ íéîä úçú åôåâ ìë úà ñéðëäù ,äáåèì äìåòô íëéìò íëéìò øôëé äæä íåéá éë' (ì æè àø÷éå) áéúë äðä óà ,ô"ëäåé úøäè ïéðòì àåä ùîî á"åéë ,íéøäèîä ,'åøäèú 'ä éðôì íëéúåàèç ìëî íëúà øäèì íãàä ìò ë"éôòà ,ìàøùé éðá úà øäèì àá ä"á÷äù äáåùúä ìò úååöì áåúëä àá éë ,'ø÷é éìë'ä øàéáå íúà éî éðôì' åøîåà åäæå ,äìéçú åîöò øäèìå úå÷ðì àîåé éàä úàø÷ì äðëäë íéøåôéëä íåé íãå÷ äøäèäå ä"á÷ä ÷åøæé æàå åîöò øäèé äìéçúîù ¯ 'ïéøäèî 'ä íäéìò øôëéù íãå÷å ,ì"æå .íãå÷î åðééä éðôìå ,àáø .åäøäèéå íéøåäè íéî åéìò ìëî ùàø ãòå ìâø óëî åîöò øäèì íãà ìë áééç ùîùî éðôìå ,åøäèú 'ä éðôì øîàð êëì ,ïåòä úàîåè ‫ וזהירות יתירה‬,‫ פיוס וריצוי בערב יוה"כ‬- ‫ עד שירצה את חברו‬àøåðäå ìåãâä 'ä íåé àá éðôì åðééäå ,'åëå íãå÷ ïåùì ‫מן הכעס והמחלוקת‬ .äøôëä é"ò íëúà 'ä øäèé ë"çàå äáåùúä é"ò åøäèú éë êé÷åìà 'ä ãò ìàøùé äáåù' ,(â¯á ãé òùåä) áéúë úøåú) ò"éæ áåùèàìæî ìëéî ìàéçé éáø ÷"äøä æîø äë ,''ä ìà åáåùå íéøáã íëîò åç÷ ,êðåòá úìùë ãò åðåùìá áåúëä êéøàä òåãî øåàéá êéøö äøåàëìå íù (:âð àîåé) äðùîä ïåùìá (ë"äåé áåùèàìæî ãéâîä åáåùå' áúë áåùå 'ìàøùé äáåù' ¯ ïåùìä ìôëë äàøðù ñðëð ,íéøåôéëä íåéá â"äë úãåáò ïéðò ìë øàáúð .''ä ìà ñðëé íà óàù ,ãîòù íå÷îá ãîòå ñðëðù íå÷îì 'ñðëðù íå÷îì' àìà ñðëð åðéà øúåéá ùåã÷ä íå÷îì äáåùú úáùì úåùøã) ò"éæ 'øôåñ íúç'ä ÷"äøä øàáîå ,ãòåî ãåòáî åîöò úà ïéëäù äî éôë øîåìë ,äìéçúî ìò áåùì àéáðä øáéã äìéçúáù (.æé ä"ð÷ú åîöò úà ïéëäù äâøãîá 'ãîòù íå÷îá ãîò' êë ãò ìàøùé äáåù øîàù åäæå ,åøáçì íãà ïéáù úåðååò .ùàøî áöééúäì êé÷åìà 'ä ãò íéòéâîä íéàèçä ìò ì"ø ,êé÷åìà 'ä ù"ééòå) åøáçì íãà ïéáù íéøáã íäå ,ììëá ãò àìå úà àáé÷ò éáø àðúä äîéã (àîåé óåñ) äðùîá äðä 'ä ìà åáåùå íéøáã íëîò åç÷' ïëî øçàì ÷øå ,(ãåò èå÷ìé'á øàéáå ,äå÷îä úøäèì ô"ëäåé úøäè .íå÷îì íãà ïéáù íéøáãá ¯ åðéöî äå÷îä úøäèá íùëù (äáåùú êøò à"èðå÷) 'éðåùøâä ,äðåâî äæ éøä äå÷îì õôå÷äù (è"ä à"ô úåàåå÷î) í"áîøá ïéáù úåøéáò (:äô àîåé) äðùîä ïåùìá íéîëç åðù ïëàå äæ úøäèì õôå÷ä ïë øîàð ô"ëäåé úøäè éáâì íâ êë ïéáù úåøéáò ,øôëî íéøåôéëä íåé íå÷îì íãà íãå÷ äðëäá ìéçúé àìà ,äðåâî æ"éøä äðëä àìì íåéä úà äöøéù ãò øôëî íéøåôéëä íåé ïéà åøáçì íãà .ãçà òâøá 'õåô÷é' àìå ,àâøã øúá àâøã ïëì éðôì íëéúåàèç ìëî' äéøæò ïá øæòìà 'ø ùøã , åøáç ‫לג‬ íåé íå÷îì íãà ïéáù úåøéáò ,(ì æè àø÷éå) 'åøäèú 'ä úøäèáù åîë éë (àé ùåøã) 'íéúéòì äðéá'á øàéá ãåò íåé ïéà åøáçì íãà ïéáù úåøéáò ,øôëî íéøåôéëä íãàä éðôì íéî øåáå ïééòî éøä äå÷îå ïééòî ‫ אבל בימים אלו שה'נותנים' נותנים כדי להרבות בזכויות‬,‫במי שאינו נהנה מן הצדקה כדי שלא להטריח על הציבור‬ .‫ שאדרבה לא 'לקחו' זקנים אלא 'נתנו' למי שנתן להם‬,‫ נמצא‬,‫בכדי לזכות בדין‬ ‫ וכבר היה נוהג הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל לעורר את הקהל בדרשתו קודם 'כל נדרי' על חובת הזהירות‬.‫לג‬ ‫ כי על‬,'‫ב'בין אדם לחברו' בלשון הכתוב )שמואל ב' כד יד( 'נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה‬ ,‫ חטאים שבין אדם לחברו אל אפולה‬- ‫ אך ביד אדם‬,‫'הנפילות שביד ה'' בעניינים שבין אדם למקום הרי רבים רחמיו‬ ...‫כי אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו‬ ‫ שבאחד הנישואין בבית אחיו שליט"א כיבדוהו תחת החופה‬,‫סיפר בעל העובדא מחשובי הרבנים בעי"ת בני ברק‬ ‫ עד שנזדעק‬...‫ נטל הכוס בידו ואף החל לומר ברוך אתה‬,‫ וכבר עקר רגליו ונכנס תחת החופה‬,'‫ב'ברכה אחריתא‬ ‫ היאך כיבדת את אחיך בברכה אחריתא הרי עלי לכבד את‬,‫ ונענה לאחיו ה'מחותן' מצד שני‬,‫ה'מחותן' בחמת זעם‬ ‫ וירד על אתר מבימת החופה וכדי‬,‫ כראות רב זה את פני הדברים הניח הכוס מידו‬...‫פלוני ופלוני מבני משפחתי‬ .‫בזיון וקצף‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪ë‬‬ ‫‪ åøáç úà äöøéù ãò øôëî íéøåôéëä‬לד‪ ñééôì íéøåôéëä ÷ñôð ïëå .‬לה ‪ åá òâôù éî úà úåöøìå‬לו ‪äéäéù éãë‬‬ ‫‪ äîùàå ïååò õîù ìëî ë"äåéá êæå é÷ð‬לז‪.‬‬ ‫‪íåé áøòá áåéç ùéù (à"÷ñ á"îáå à"ñ åøú ò"åù) äëìäì‬‬ ‫והנה‪ ,‬עברו ד' שנים מאותו מעמד החופה‪ ,‬וה'חתן והכלה' עדיין לא נושעו‪ ...‬עד שבאו כמה מבני המשפחה‬ ‫והעלו חשש שמא הסיבה לכך היא שאותו רב נפגע בחופתם‪ ,‬עלו שניהם לבית הרב שליט"א‪ ,‬וסיפרו לו דברים‬ ‫כהווייתן‪ ,‬ביטל הרב את דבריהם‪ ,‬לא נפגעתי כלל באותו מעמד‪ ...‬אך הם הפצירו בו שיאמר 'מחול לך' 'מחול לך'‪,‬‬ ‫וכן עשה‪ ,‬ולתקופת השנה נולד להם בנם למזל"ט‪.‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫נפלאות מצינו ב'ענף יוסף' )יומא דף פא‪ :‬בעין יעקב( לבאר ענין מצוות האכילה בערב יום הכיפורים‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫ובספר 'שפת אמת' )הקדמון( כתב וז"ל‪ ,‬ולי נראה כי לענין כפרת עון יותר תלוי ביום הט' מיום העשירי‪ ,‬כי‬ ‫בט' צריכין ישראל לתווך השלום ביניהם‪ ,‬וכמו שאמר רבי אלעזר בן עזריה )יומא פה‪ (:‬דעבירות שבין אדם‬ ‫לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו‪ ,‬ומטעם זה נתן הקב"ה מצוה זו לאכול ולשתות ביום זה שיהיה‬ ‫לאדם לב אחד ושמח‪ ,‬כי קודם שיאכל האדם יש לו ב' לבבות כי אז יש לו לב רגז‪ ,‬ולכן אמר הכתוב )ישעיה‬ ‫נח ד( 'הן לריב ומצה תצומו'‪ ,‬כי ביום הצום תתגבר המרה המחרחרת כל ריב וכל נגע‪ ,‬ולכן צוה ה' לאכול‬ ‫ולשתות ולהתענג בדשן‪ ,‬אז לב שמח ייטיב פנים נזעמים אל פנים לחבר את האהל ויאסוף כל ישראל חברים‬ ‫ברגל יחף עומדים לפני ה'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לד‪ .‬מובא בגמ' )ר"ה יז‪ (:‬שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל‪ ,‬כתיב בתורתכם 'אשר לא ישא פנים' )דברים י יז(‪,‬‬ ‫וכתיב )במדבר ו כו( 'ישא ה' פניו אליך'‪ ,‬נטפל לה רבי יוסי הכהן‪ ,‬אמר לה אמשול לך משל למה הדבר דומה‪,‬‬ ‫לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך‪ ,‬הגיע זמן ולא פרעו‪ ,‬בא לפייס את‬ ‫המלך‪ ,‬ואמר לו עלבוני מחול ְל‪ֵ ,ý‬לך ופייס את חברך‪ ,‬הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין‬ ‫אדם לחברו‪ .‬וכלומר‪ ,‬שעל עבירות שבין אדם למקום הקב"ה נושא פנים ומוחל על 'עלבונו'‪ ,‬אכן על עבירות שבין‬ ‫אדם לחברו אינו נושא פנים‪.‬‬ ‫וביאר המהרי"צ חיות‪ ,‬כי בחטאים שבין אדם למקום כביכול הקב"ה הוא 'התובע' והבעל דין‪ ,‬וממילא יש בידו‬ ‫למחול על התביעה‪ ,‬מה שאין כן כלפי בין אדם לחברו שאז כביכול השי"ת אינו 'בעל דין'‪ ,‬שהרי הלה פגע בחברו‪,‬‬ ‫אלא הקב"ה הוא 'השופט' היושב על כסא דין‪ ,‬ואין כח לשופט למחול אלא הוא מחויב לשפוט בצדק בלא שום‬ ‫נשיאות פנים‪.‬‬ ‫לה‪ .‬חידוש נפלא כתב הרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע )יומא פז‪ (:‬על הא דאיתא שם בגמ' שרב חנינא נפגע מרב והקפיד‬ ‫עליו‪ ,‬והלך רב לפייסו בערב יום הכיפורים במשך י"ג שנה )עיי"ש(‪ ,‬וכתב ה'שפת אמת' שהגם 'שלא כדין שיקפיד'‪,‬‬ ‫שבאמת רב היה צודק מכל מקום הלך רב לפייס אותו‪ ,‬כי ביוה"כ צריך להתפייס איש עם רעהו ואין נפקותא עם‬ ‫הצדק עמו במה שהקפיד עליו או לא מכל מקום צריכין להתפייס‪.‬‬ ‫לו‪ .‬ולאידך צריך לשים על לב מה שכתב הרמ"א )סי' תרו ס"א( והמוחל לא יהא אכזרי מלמחול‪ ,‬ואף אם קשה לו‬ ‫הדבר יעביר על מידותיו‪ ,‬ועי"ז יעבירו ממנו כל פשעיו‪.‬‬ ‫וכבר נאמר בתורתנו הקדושה בפרשת משפטים )שמות כג ה( 'כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו‪ ...‬עזוב‬ ‫ע‪ ,'ãë‬היינו ש'עזוב תעזוב' כל טינה שיש בליבך על‬ ‫‪ä‬תפרק ִ ֵ‬ ‫‪õ‬הי ְ ָ ֵ‬ ‫‪â‬בל ָ‪ֲ üà‬על ִ‬ ‫‪õàŁô‬ק ָמה ִ ְ ִ‬ ‫‪àŁ‬ק ִ ְ‬‫'מ ְ ָ‬ ‫תעזוב עמו' ובתרגום ִ‬ ‫'שונאך' זה ותעמוד לעזרו‪ .‬ומבאר בספר הקדמון 'ברית מנוחה' שהכוונה היא‪ ,‬אם משבק ‪ -‬תעזוב ותסיר כל אשר‬ ‫יש לך בלבך על חברך‪ ,‬אזי תשבוק ‪ -‬תיעזב אף אתה מכל הצרות הבאות עליך‪ ,‬כי הקב"ה עזוב יעזוב מעמך את‬ ‫כל חטאיך ותישאר נקי מכל רבב‪.‬‬ ‫סיפר לי הרה"ח ר"י קלעצקי שליט"א המשמש מזה שנים רבות ב'ימים נוראים' כבעל תפילה באחד מבתי‬ ‫המדרשות המפורסמים בארה"ב‪ ,‬והנה אחד מהמתפללים דשם התקשה במציאת זיווגים הגונים לשניים מבניו הי"ו‬ ‫שכבר הגיעו לגיל השלושים‪ ,‬על כן היה נוהג לקנות 'פתיחת הארון' שבתפילת נעילה )הנודעת כסגולה לכל מילי דמיטב(‬ ‫בכל סכום אשר יושת עליו‪ ,‬והיה עומד עם בניו אצל הארון הקודש במשך כל תפילת נעילה ובכך קיווה לפתוח‬ ‫‪àë‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪,äæä íåéá ñòë éãéì àåáé àìù øäæéäì êéøö øúåéá‬‬ ‫)‪í÷éìãäì éãë ,íäéãéá 'íééç úåøð' íò ã"îäéáì íéøäîî ìëä éøäù‬‬ ‫‪ìéãâä øáëù' ,(ã"ñ éøú à"îø 'ééò ,áåè ïîéñ íåùî âåäðë ñòë éãéì åàéáäì åçåë ìëá ìãúùî ïèùä éë‬‬ ‫‪íðäéâ éðéî ìë ñòåëä ìëù ,íðäéâ úøåãî äøåãîä òãåð'ä ÷"äâä øîàù úåðåáøãë íéøáã íúåàëå ,ú÷åìçîå‬‬ ‫‪ìù äáäì ùà øéòáä øáëù åðééäå .ë"ò ,'åá ïéèìåù (áé úåà ãë ùåøã ,äáåù úáùì ç"ìöä úåùøã) ò"éæ 'äãåäéá‬‬ ‫‪,øð ìù øåà ÷éìãäì ãåò íé÷å÷æ íðéà øáëå äøåãî íáåø ,ë"äåé áøò ¯ ùåã÷ä íåéá ïèù äùòî äðäå .ì"æå‬‬ ‫‪ ì"çø íãéá äúìò êëù éåàå‬לח‪.‬‬ ‫‪êéøö åðéà øðä íâå ...úåèù øáã øåáò ñòë éãéì íéàá‬‬ ‫שערי שמים לתפילותיו‪ ,‬לפני עשר שנים בשלהי שנת תשע"ו פרצה מחלוקת בין היהודי והגבאי של ביהכנ"ס‪ ,‬עד‬ ‫שהגבאי החליט שבשנה זו לא ימכור לו בשום פו"א את 'פתיחת הארון'‪ ,‬מה עשה‪ ,‬לקראת ראש השנה תשע"ז‬ ‫מכר את כל העליות של ראש השנה ויוה"כ בצינעא בין חבריו וכך ידע שלעולם לא יגיע איזה כיבוד ליריבו‪ ,‬בהגיע‬ ‫העת‪ ,‬וכבר התחיל החזן תפילת חזרת הש"ץ של נעילה פרץ היהודי לביהכנ"ס בבכי תמרורים על פגיעתו הקשה ‪-‬‬ ‫שהרי הורגל מקדמת דנא להתכבד בפתיחה זו ועתה לא‪ ...‬וזעק מנהמת לבו היתכן שאפילו אחד מבין עשרות‬ ‫המתפללים איננו מוחה על כבודי שנתבזה ברבים‪ ,‬לבו של החזן התפלץ ברחמיו על היהודי ורצה לפייסו‪ ,‬אך לא‬ ‫היה בידו שהרי עמד באמצעה של תפילת העמידה‪...‬‬ ‫מיד במוצאי יוהכ"פ אחר הבדלה מיהר החזן ובירר איה מקום מגוריו של הנפגע‪ ,‬עלה לביתו והסביר לו בטוב‬ ‫טעם ודעת שתפקידו של בעל התפילה שיתקבלו התפילות בשמים ממעל ובמצב כזה נראה כל הענין כמסוכן‪ ,‬על‬ ‫כן הוא מבקש ממנו ברחמים ותחנונים שימחול ויסלח לגבאי ולכל בני הקהילה‪ ,‬אך הלה לא אבה למחול לגודל‬ ‫הפגיעה כי קשה ‪ -‬יושבים להם כל יושבי ביהמ"ד ואחד מהם אינו מוחה על דמי שנשפך כמים לעין כל‪ ...‬אחר‬ ‫שעתיים של תחנונים אמר לו ה'חזן'‪ ,‬שמע נא ידידי היקר‪ ,‬הרי לך שנים רבות שקנית 'פתיחה' ועדיין לא נושעת‪,‬‬ ‫הנני מוכן להבטיחך‪ ,‬אם תמחל לכל בני הקהילה‪ ,‬הרי בשנה הבאה בבואי הנה שוב לקראת ימים נוראים כבר יהיו‬ ‫שני בניך אחר העמדת בתים נאמנים בישראל‪ ...‬לזה כבר הסכים היהודי‪ ,‬ויען ויאמר 'מחול להם‪ ...‬מחול להם‪...‬‬ ‫מחול להם‪...‬‬ ‫מספר לו אותו החזן שליט"א‪ ,‬לשנה הבאה ביום שבעה עשר בתמוז דברתי עם הגבאי אודות סדרי התפילה‬ ‫לשנה הבעל"ט ר"ה תשע"ח‪ ,‬ושאלתיו אודות אותו היהודי הנפגע‪ ,‬אמר לי הגבאי‪ ,‬אין רגליו דורכות בבית מדרשנו‪,‬‬ ‫אך זאת אומר לך שבחורף האחרון השיא את שני בניו בשעטומ"צ‪ .‬מכאן תבין כוחו של המעביר על מידותיו‪ ,‬שהרי‬ ‫בקושי רב עלה בידו למחול להם‪ ,‬ובזכות זה באה ישועתו הגדולה‪.‬‬ ‫לז‪ .‬וכך כתב בספר 'לבושי בדים' )דרוש כ‪ ,‬דרשה שנשא בשנת תקנ"א( בזה"ל‪ ,‬והעיקר ביום כיפור שיסיר מלבו הקנאה‬ ‫והשנאה ויהיה אחדות בינינו‪ ,‬ואז אין שום קטרוג 'כי אין לבוא אל המלך בלבוש שק' )אסתר ד כ(‪ ,‬שק ר"ת שנאה‬ ‫קנאה‪ ,‬וליל יוה"כ נקרא 'שער המלך' שיושב על כסא רחמים‪ .‬עכ"ל‪ .‬והרי שכבר קודם יוה"כ צריך להסיר את הקנאה‬ ‫ואת השנאה‪ ,‬בכדי שיוכל לבוא אל 'שער המלך' ‪ -‬בליל יוה"כ כשהוא 'לבוש' כראוי‪...‬‬ ‫לח‪ .‬גם צריך זהירות יתירה שלא להיות 'קצר רוח' ולהסתובב בפנים נפולות עצבות וזעופות‪ ...‬וכאותו מעשה שהיה‬ ‫אצל הגה"ק רבי ישראל סלנט'ער זי"ע שראה אדם מישראל המהלך ברחובה של עיר בערב יוהכ"פ בפנים‬ ‫נפולות לרוב יגונו על 'עונותיו'‪ ,‬והיה הלה משרה סביבותיו רוח נכאה ודכאון‪ ,‬אמר לו רבי ישראל 'וכי מה אשמים‬ ‫כל עוברי אורח שחטאת'‪...‬‬ ‫‪aA‬‬ ‫‪ c‬מן הבאר ‪c‬‬ ‫פעם ניגש אל הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבאיאן זי"ע בערב יום הכיפורים לעיתותי ערב איש אשר היה‬ ‫ידוע כמאריך בשיחה‪) ...‬בלשון נקיה‪ ,‬וכפי הנקרא בפי הבריות פעגע‪ ,‬טרדן( הלה דיבר ודיבר ודיבר‪ ,‬והרה"ק ישב והקשיב‬ ‫לקולו‪ ,‬משסוף סוף הלך לו שאלו בני הבית את הרבי‪ ,‬וכי לא מצא לו זמן לדבר את שטויותיו אלא בעיוה"כ‬ ‫ברגע האחרון‪ ,‬ענה להם הרבי בדברי הרמב"ן הללו ‪ -‬תתנהג לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ‪ -‬אפילו פעגע‬ ‫כזה‪ ,‬ובכל עת ‪ -‬אפילו בעיוה"כ לעת ערב‪...‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪áë‬‬ ‫‪ äðòúä‬מא‬ ‫‪åìéàë áåúëä åéìò äìòî éòéùúá äúåùå‬‬ ‫‪ ìàøùé úáäàá úåáøäì íåéä úáåçî ,äáøãàå‬לט‪,‬‬ ‫‪ 'éøéùòå éòéùú‬מב‪.‬‬ ‫‪øãñ øçà) óñåî úìéôúá íéøîåàù åîëå‬‬ ‫‪úåöî úåäîá ò"éæ àæìòáî òùåäé éáø ÷"äøä øàéáå‬‬ ‫‪äàð÷ úáéæò íåé ,úåòøå äáäà úîéù íåé (äãåáòä‬‬ ‫‪éãé ìò éøä íãàä òáèî éë ,äæ íåéá äìéëàä‬‬ ‫‪ ãñçå ä÷ãöá óéñåäìå ,úåøçúå‬מ‪.‬‬ ‫‪ìëàù äìéëàä ïî åøöåðù åîãå åáìç èòîúî íåöä‬‬ ‫‪åøå÷îå) úéðòú ìëá íéììôúî åðà äæ ãâðëå ,ìåîúà íåéá‬‬ ‫כל האוכל ושותה בתשיעי ‪ -‬מצות אכילה בערב יוהכ"פ‬ ‫‪áìçë ,íåéä èòîúðù éîãå éáìç èåòî àäéù' (.æé úåëøáá‬‬ ‫‪äòùúá íëéúåùôð úà íúéðòå' ,(áì âë àø÷éå) áéúë‬‬ ‫‪ïî ïéà ïë ìò ,'éðöøúå êéðôì çáæîä éáâ ìò çðåî‬‬ ‫‪äòùúá éëå' (.è ä"ø) ì"æç åù÷äå ,'ùãåçì‬‬ ‫‪éë ,'úåùø' ìù äìéëà øåôéë íåé áøòá ìåëàì éåàøä‬‬ ‫‪ìëåàä ìë êì øîåì àìà ,ïéðòúî éøéùòá àìäå ïéðòúî‬‬ ‫וכבר אמר הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע לחסידיו‪ ,‬דעו לכם שאם ממהר אדם לבית המדרש להתפלל ולומר‬ ‫כל נדרי בערב יום הכיפורים‪ ,‬ותוך כדי הליכתו פונה אליו יהודי ומבקש לשפוך לפניו את כאב לבו על צרותיו‬ ‫הפוקדות אותו ולקיים דאגה בלב איש ישיחנה‪ ,‬חלילה לו מלעצור בעד היהודי בכדי למהר לכל נדרי‪ .‬כי הלא כל‬ ‫מהות כל נדרי ומהות יום הקדוש הוא הרי תשובה שלימה‪ ,‬ותשובה מה היא‪ ,‬לקיים ואהבת לרעך כמוך בהידור‪...‬‬ ‫כי זה כל האדם‪.‬‬ ‫פשיטא ואין צריך לומר שיחד עם זאת עלינו לזכור היטב היטב על יקרת הזמן הבוער באש לתוקף קדושתו‪,‬‬ ‫ולא יזעק 'לאחר מעשה' לומר חבל על דאבדין‪ ,‬אלא ימלא כל רגע ורגע‪ ...‬וכל ערום יעשה בדעת‪.‬‬ ‫לט‪ .‬באחד השנים בערב יוה"כ לפנות ערב נראה הרה"ק רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע מטפל ומתקן בצינור שבור‬ ‫של מי שופכין )ביוב( שעמד בסמיכות לבית מדרשו כשהוא כבר לבוש בקיטל וטלית לקראת 'כל נדרי'‪ ,‬אחד‬ ‫העוברים שראה את המחזה הנורא‪ ...‬וכמעט נעתקה לשונו מרוב תדהמה שאל הלה את הרבי‪ ,‬רבי קדוש‪ ,‬מה‬ ‫מעשיכם כאן בזו השעה ‪ -‬לטפל במי שופכין בשעה שאנו עומדים על פתחו של היום הגדול והנורא‪ .‬אמר לו ר'‬ ‫שלומ'קה‪ ,‬מעשיי אלו הם כמעשיו של הכהן גדול בשעה שעמד אחת בשנה לפני ולפנים ב'קודש הקדשים' )כי מסביב‬ ‫אותו ה'שבר' שבצינור פרצה מחלוקת בין השכנים‪ ,‬ולהשקיט הסערה עשה ר' שלומ'קה מה שעשה(‪.‬‬ ‫ואף שאיננו בדרגת איש האלוקים להתעסק בסתימת צינורות של מי שופכין אצל אחרים‪ ,‬אמנם‪ ,‬לכל הפחות‬ ‫נדרש מעמנו לסתום 'צינורות של מי שופכין' בבית פנימה‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה להיזהר ביותר שלא לפתוח אותם‪,‬‬ ‫וכלישנא דגמ' )סנהדרין ז‪' (.‬האי תיגרא דמיא לבידקא דמיא' )מחלוקת דומה לצינור מים(‪ ,‬ודי בזה‪...‬‬ ‫מ‪ .‬פעם ישב הרה"ק רבי דוד בידערמאן זי"ע מעיה"ק ירושלים וערך את 'סעודה המפסקת' בעיוה"כ כשהוא מוקף‬ ‫בנשברי לב‪ ,‬חסרי בית ומשפחה חולים ונדכאים‪ ,‬והיה יושב ומדבר על לבם בדברי בדיחותא וניחותא‪ ,‬דברים‬ ‫המיישבים ומשמחים את לבם‪ .‬באותה שעה עבר הגאון רבי שמואל שיינקער )חתנו של הגרי"ח זאנענפעלד( בדרכו לבית‬ ‫הכנסת ל'כל נדרי' וכולו אומר הדרת וחרדת קודש‪ ,‬ומבעד לחלון ראה את הנעשה אצל ר' דוד'ל‪ ,‬נכנס ר"ש‬ ‫ושאל את הרבי‪ ,‬וכי זו עת וזמן לשחוק עם אנשים אלו‪ ,‬אמר לו הרבי אמשול לכם משל‪ ,‬לתינוק שתקפוהו‬ ‫'כאבי שיניים' ל"ע‪ ,‬מה עושה אז אמו‪ ,‬עוזבת את כל עסקיה וענייניה‪ ,‬ומשחקת לפניו ורוקדת לפניו )בכל כוחה(‬ ‫כדי להסיח דעתו מהכאב הנורא‪ ,‬אף אלו נשברי הלב הינם כביכול 'כאב השניים' של הקב"ה‪ ,‬אין לנו אלא לעמוד‬ ‫בכל עת ובכל זמן לרקוד לפניהם ולשמח אותם כי בזה כביכול הננו עושים רצון קוננו בשלימות‪...‬‬ ‫סיפר הגאון הגדול רבי אמ"מ שך זצ"ל מה ששמע מ'הרשל'ע קאמניצער' )בחור מבוגר יחיד בעולמו(‪ ,‬בשנה אחת‬ ‫כשהיה אצל הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע ביום הקדוש‪ ,‬לאחר שכל הבחורים עזבו את בית המדרש בליל יוה"כ‪ ,‬נשאר‬ ‫הרשל'ע 'בדד' בהיכל בית המדרש‪ ,‬והנה תוך כמה רגעים התיישב ה'חפץ חיים' בכבודו ובעצמו לימינו‪ ,‬ופתח עמו‬ ‫ב'שיחת רעים' על דא ועל הא‪ ,‬והחל מגולל בפניו כל מאורעות חייו‪ ,‬על יתמותו הקשה‪ ,‬ועל נישואיו שנשא את‬ ‫בתו של אביו חורגו בזמן שהציעו לו שידוכים אחרים שנראו הגונים יותר‪ ,‬וכל זאת עשה רק משום כיבוד אם‪,‬‬ ‫כי היא בקשתו מאד על זה‪ .‬ואכן‪ ,‬ברבות השנים ראה שמאת ה' הייתה זאת לטובה בלבד‪ ,‬כי ידידו אשר נישא‬ ‫לבת עשירים עזב לאחר מכן את ספסלי דבי מדרשא לטובת העסקים הרבים‪ ,‬ולבסוף הפסיד את ממונו ונשאר‬ ‫קרח מכאן ומכאן‪ ,‬מה שאין כן נוו"ב הרבנית עוזרת ומסייעת לו בעריכת ה'משנה ברורה' ושאר ספרים‪ ,‬וכך שוחח‬ ‫עמו ה'חפץ חיים' ועודדו בדברים של מה בכך במשך כל ליל יום הקדוש עד אור בוקר‪ .‬ומזה נלמד לקח‪ ,‬כי מי‬ ‫‪âë‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪æàå 'äì äùà çåçéð çéøì äìòéå ,'äæáú àì øçî ìù êëéôì ,øçáåîä ïî ïáø÷ì äæ íãå áìç áéø÷é êéà‬‬ ‫‪.ùåã÷ä íåéá øçîì ììôúéù åúìéôú ìá÷é‬‬ ‫‪íãå áìç øöååéù éãë éòéùúá ìåëàì äøåú äøîà‬‬ ‫‪áìç áéø÷ä åìéàë áåùç àäé àìéîîå ,'äåöî' úìéëàî‬‬ ‫‪äëéøö ë"äåéòá äìéëàäù ì÷ð ïåáðì úòã äúòîå‬‬ ‫‪.çáæîä éáâ ìò äåöî ìù íãå‬‬ ‫‪äáéø÷äì ãîåò éøäù ,äøäèáå äùåã÷á úåéäì‬‬ ‫‪ çåçéð çéøì øçîì‬מג‪.‬‬ ‫‪ã"éøäîä ÷"äøä åðá óéñåä íéùåã÷ä åéøáã é"ôò‬‬ ‫‪úåçéìñá íéøîåàù èåéôä ùøôì ò"éæ àæìòáî‬‬ ‫אשריכם ישראל ‪ -‬יום שמחה לעילא ולתתא‬ ‫‪,äæî‬‬ ‫‪¤ © Eì§ Bî㨠øLà‬‬‫‪¤ £ Eîò‬‬ ‫'‪§ © íBö äöøé‬‬ ‫‪¤ ¨¥ øåôéë íåé áøòá‬‬ ‫‪ åá äçîùðå äìéâð 'ä äùò íåéä äæ‬מד‪àåä äçîù úò ,‬‬ ‫‪åéìò‬‬ ‫‪¨ ¨ íBúç£ ,äæáz‬‬ ‫‪¤ § ¦ ìà© Bðaø÷å‬‬ ‫‪¨ § ¨ § çáæ‬‬ ‫‪© ¤ ìòk‬‬ ‫‪© § Baìç‬‬ ‫‪§ ¤ áBLç£‬‬ ‫‪åðúåà øäèî åîöòáå åãåáëá ä"á÷äù åðì íåéä‬‬ ‫‪éë ,'äæä‬‬ ‫‪¤ © úBàä¨ äéäé‬‬‫‪¤ § ¦ øçî‬‬ ‫‪¨ ¨ ,äæçú‬‬‫‪¤ ¡ ¤ Búìôúe‬‬ ‫‪¨ ¦ § íééç‬‬‫‪¦ © úBà‬‬ ‫‪éáø øîà' (:äô) àîåé óåñá åøîàù åîë ,åðéúåàèç ìëî‬‬ ‫‪ïáø÷ úáø÷äë áåùç íéøåôéëä íåéá úéðòúäå íåöä‬‬ ‫‪éîå ïéøäèî íúà éî éðôì ,ìàøùé íëéøùà ,àáé÷ò‬‬ ‫‪úà áéùçäì éåàøä ïî ïëì ,çáæîä ìò íãä úàæäå‬‬ ‫‪ íéîùáù íëéáà ,íëúà øäèî‬מה‪åì ìà÷æçé) øîàðù ,‬‬ ‫‪åðáø÷å' àìéîîå ,íéîìù 'çáæ ìòë' åéùëò ìù äìéëàä‬‬ ‫לנו גדול כה'חפץ חיים'‪ ,‬ואין זמן 'יקר' וקדוש כמו יוה"כ‪ ,‬אך מכל מקום כאשר ראה את נפשו השבורה של אותו‬ ‫הבחור הבין את חשיבותן של 'מידות' וישב בשעות הקדושות ביותר בשנה לעודד ולחזק נפש אחת מישראל‪.‬‬ ‫מא‪ .‬הלבוש מבאר )תרד א( מדוע הוציא הכתוב את המצוה בלשון עינוי ולא אמר בהדיא 'ואכלתם'‪ ,‬כי לפום צערא‬ ‫אגרא‪ ,‬ושכר מצוה הנעשית מתוך עמל ויגיעה גדול משכר המצווה הנעשית ללא קושי‪ ,‬ורצה הקב"ה לזכות‬ ‫את ישראל ולהגדיל שכרם‪ ,‬על כן החשיב להם מצווה זו כמי שבאה ע"י עינוי‪.‬‬ ‫מב‪ .‬מפורסמים דברי הטור )או"ח סימן תרד( שמביא מעשה רב בשם המדרש‪' ,‬מעשה בשוטר העיר‪ ,‬שאמר לעבדו‬ ‫קנה לי דגים )בעיו"כ( ולא מצא אלא דג אחד ונתן בו זהוב‪ ,‬והיה שם יהודי חייט‪ ,‬והוסיף עליו עד שהעלהו‬ ‫לחמשה‪ ,‬ונשאר ]הדג[ לחייט‪ ,‬בא העבד אל אדוניו‪ ,‬וסיפר לו כל המאורע‪ ,‬שלח השוטר אחר החייט‪ ,‬ואמר לו מה‬ ‫מלאכתך‪ ,‬אמר לו חייט‪ ,‬אמר לו ולמה קנית דג שוה זהוב ‪ -‬בה' זהובים‪ ,‬ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו‬ ‫לקנותו לי‪ ,‬השיב לו‪ ,‬והיאך לא אקננו אפילו בי' כדי לאוכלו ביום כזה‪ ,‬שצונו הקב"ה לאכול ולשתות‪ ,‬ושאנו בטוחים‬ ‫שהקב"ה יכפר לנו עונותינו‪ ,‬אמר לו א"כ יפה עשית ופטרו והלך לשלום'‪.‬‬ ‫וב'בית יוסף' הביא שכיו"ב הובא במדרש )בר"ר יא ד( ומסיים שם 'מה פרע לו הקב"ה‪ ,‬הלך וקרע אותו וזימן לו‬ ‫בתוכו מרגליות טובה‪ ,‬והיה מתפרנס הימנה כל ימיו'‪ .‬יש מהצדיקים שביארו שכאן הוסיפו את סוף המעשה ללמדנו‬ ‫שהאכילה בערב יוה"כ מסוגלת שלא יחסרו לו מזונותיו כל ימיו‪ ,‬ויהיה לו שפע פרנסה בכבוד ורווח‪.‬‬ ‫ומן הראוי להביא את דברי ה'פרישה' )סק"ה(‪ ,‬דצריך לומר שהחייט הגיע ביחד עם עבדו של השר אצל מוכר הדגים‪,‬‬ ‫דאי אמרת שבא אחריו‪ ,‬וכי שייך לומר שמפני שציוה ה' ביום הזה לאכול יסיג גבול או יגזול מיד חבירו‪ ,‬ולמדנו מכאן‪,‬‬ ‫שהגם שיש לחזר לקיים מנהגי ישראל שיסודתן בהררי קודש‪ ,‬מ"מ מאד יש להיזהר שלא לשכוח מן העיקר‪ ,‬וחלילה‬ ‫להיכשל באיסור הסגת גבול או בשאר איסורי תורה ויתברך בלבבו לאמר שהוא מקיים עכשיו מנהג ישראל‪...‬‬ ‫מג‪ .‬וכך אמר הרה"ק ה'בית אברהם' זי"ע שבעת אכילתו בעיו"כ יצייר בנפשו שבקשו לחנך ולהדריך זולל וסובא‬ ‫לאכול בדרך ארץ‪ ,‬על כן הושיבו אותו לאכול לפני ארי‪ ,‬ששם צריך לשקול ולמדוד תנועותיו‪ ,‬כן נמי תהא‬ ‫אכילתו בערב יום הכיפורים‪.‬‬ ‫וכבר כתב הרה"ק ה'שם משמואל' )יוה"כ שנת תרע"ב( ידוע שבאכילת עיוה"כ מתקנין כל האכילות של כל השנה‪.‬‬ ‫מד‪ .‬וכך איתא במדרש )מדרש החפץ‪ ,‬הובא בתורה שלמה( לפרש מה שנאמר )במדבר י י( 'וביום שמחתכם' ‪ -‬זה יום הכיפורים‪,‬‬ ‫שנתבשרו במחילת עוונם‪ .‬והרי ש'יום שמחתכם' בסתמא מכוון על יום השמחה הגדול ביותר‪ ,‬והוא יום הכפורים‪.‬‬ ‫ראיתי לחכם אחד שמביא רמז נפלא בפסוק )ויקרא טז יז( 'וכל אדם לא יהיה באהל מועד ב'בואו ל'כפר ב'קודש‬ ‫ע'ד צ'אתו ו'כפר ב'עדו' ר"ת בלב עצוב‪ ,‬היינו שעם היות היום הקדוש הזה נורא ואיום לעת חיתום גז"ד אך 'כל‬ ‫אדם' אל יבא בלב עצוב ח"ו בהיכלא דמלכא‪.‬‬ ‫מה‪ .‬ואם בל"ג בעומר מכרכרים ורוקדים בשיר זה בהתלהבות מפני עניינים נשגבים שיום זה מסוגל‪ ,‬ק"ו בן בנו‬ ‫של ק"ו ביום הקדוש‪ ,‬שאין מקרא יוצא מידי פשוטו ועיקר כוונת רבי עקיבא היא על יום הכיפורים‪.‬‬ ‫ יוה"כ‬- ‫ עשי"ת‬- ‫ פרשת האזינו‬- ‫באר הפרשה‬ ãë íúåà ïéëéìùîå ,íéìáæä úà ïéàéöåî åúéá éðáå åéãáò äéîøé) øîåàå ,'íúøäèå íéøåäè íéî íëéìò éú÷øæå' (äë úà äàåøå àöåé êìîäùëå ,êìîä úéá çúô ãâðë íéàîèä úà øäèî äå÷î äî ,'ä ìàøùé äå÷î' (âé æé íéøåôëä íåé äîãð êëì ,äìåãâ äçîù çîù àåä íéìáæä .‫' מו‬ìàøùé úà øäèî ä"á÷ä óà ãáìá åæ àìå .äçîùáå äáø äáäàá ä"á÷ä åðúðù ïéà ,ìàøùé ìù íäéúåðåòì ìçåî àåäù äòùá àìà íéòáøàáå (ã ô"åñ àèåæ) åäéìà éáã àðúá åøîà ùåøéôáå øîàð êëì ,äìåãâ äçîù çîù àìà åááìá áöòúî àéáäì éðéñ øäì äùî äìòù íéðåøçàä íåé úåòáâìå íéøäì íé÷åìà 'ä øîà äë' (ã åì ìà÷æçé) íåéáå ,úéðòúå íåö íåé [ìàøùé éðá] åøæâ ,äøåúä úà éðàù äìåãâ äçîù åçîùå åàåá ,'åâå 'úåéàâìå íé÷éôàì úéðòú åøæâ ,íåé íéòáøà óåñ àåäù ,íìåëáù ïåøçàä .‫ מז‬ì"ëò ,ìàøùé ìù íäéúåðåòì íäì ìçåî åúøçîìå ,ø"äöé íäá èåìùé àìù éãë íúéðòúá åðìå úàø÷ì íéëåá åéä ìàøùé ,éðéñ øä éðôì åìòå åîéëùä (à"ç ùéø úåùøã) ò"éæ 'øôåñ íúç'ä ÷"äøä ùøã äë íúééëá äúìòù ãò ,íúàø÷ì äëåá äéä àåäå ,äùî úòåùé ïåéöî ïúé éî' (æ ãé íéìäú) áåúëä ùøôì ìò ä"á÷ä ìù åéîçø åìâìâúð äòù äúåàá ,íåøîì ,'ìàøùé çîùé á÷òé ìâé åîò úåáù 'ä áåùá ìàøùé ùãå÷ä çåø íúåà äøùéá ,íúáåùú úà ìáé÷å ìàøùé øøåòì åøæò ùãå÷î çìùé íéùåã÷ä íéîéá äðäã ì"æå © ¨ ,ìàøùéì ä"á÷ä øîàå ,úåîçðå úåáåè úåøåùá éða ìòáì ùé úàæë äáåùúá ë"àå ,äáåùúì ìàøùé ìë áì àäúù ,éìù ãåáëä àñëáå éìù ìåãâä éîùá éðà òáùð úåøøåòúää é"ò ÷ø äáåùú åùò àì éë ,øîåìå ÷åìçì ïéã íåé íëì äéäéå ,äìåãâ äçîùìå ïåùùì åæ äéëá íëì øáòä ìò äøåîâ äèøçá íéèøçúî íäù øîàé éîå) íéîùä ïî íëéðá éðáìå íëéðáìå íëì äìéçîå äøôëå äçéìñ íåé äæ çåîùì äååöî ,ïë íåùî ,íðîà ,(ãåò äìñëì åáåùé àìù .úåøåãä ìë óåñ ãò úçîùîå ,äáåùú ìù äùò úååöîá åìà íéîé àåáá åðçðà íéöåøå ,åàåá úàø÷ì åðçðà íéçîù éë øëéð åðáì íéðåéìòäî ù÷áîå ,åúçéìñá çîùå ùù åîöò ä"á÷ä óàå úîàá åáù éë øøáúðå ,åðéãé ÷ùåòî ìåãçìå áåùì àðúá ãåò àúéàãë ,ùåùî åîò ùåùì íéðåúçúäå .íéâøè÷îä éøáã åîúñðå ,áåèä íðåöø êåúî ãçà àìå åøöåé íéîé' .ì"æå ,äëåøàá (à"ô) åäéìà éáã éø÷ä éë) ìàøùéì íéøåôëä íåé äæ ,(æè èì÷ íéìäú) 'íäá úòåùé ïåéöî ïúé éî ìàøùé úåøéîæ íéòð øîàù åäæå äúéäù éôì ,(ìåëéáë ä"á÷ä ìù åîåé àåäù åðééäå ,å"àåá 'åìå' àåä éøäå ,ìàøùéì àåáì äòåùéä ìëåú ãöéë ¯ ìàøùé ,ìàøùéì äáø äáäàá åðúðù ä"á÷ä éðôì äìåãâ äçîù úåøøåòúä é"ò ÷ø äàá äáåùúä ¯ åîò úåáù 'ä áåùá åéäù íãå øùá êìîì ,äîåã øáãä äîì ìùî åìùî ‫ ששנה אחת ביו"כ ראו אותו תלמידיו‬,'‫מספרים על הגאון רבי יחזקאל לעווינשטיין זצ"ל משגיח דישיבת פוניבז‬ ,'‫ אשריכם ישראל‬,‫בהפסקה שבין תפלת מנחה לנעילה כשהוא חוזר בהתלהבות על דברי המשנה 'אמר רבי עקיבא‬ .‫כי הרגיש בטהרה ובקדושה האופפת ומאירה על נפשו‬ ‫ אמר‬,‫ הנה איתא בתחילת המשנה שם 'האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה‬.‫מו‬ ‫ מה מקוה מטהר‬...‫ אביכם שבשמים‬- ‫ לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם‬,‫ אשריכם ישראל‬,‫רבי עקיבא‬ ‫ וביאר הרה"ק ה'שפע חיים' זי"ע שרבי עקיבא בא לחלוק על תחילת‬...'‫את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל‬ ‫ וכדוגמת טהרת‬,‫ ולדבריו אף מי ששייך לכת זו של 'אחטא ואשוב' גם כן מספיקין בידו לעשות תשובה‬,‫המשנה‬ ‫ ושוב נטמא וטבל וחזר להיטמא אפילו אלף‬,‫ אף אם כבר נטמא וטבל‬- ‫ מה מקוה מטהר את הטמאים‬- ‫המקוה‬ .‫ 'כך' הקב"ה מטהר את ישראל אפילו אלף פעמים‬,‫פעמים מכיוון שטבל עלה מטומאתו‬ ‫ וכי איזו שמחה‬,‫ שלכאורה צ"ב‬,‫ בתוספת נופך הסביר הרה"ק הרר"ב מפשיסחא זי"ע את עומק המשל והנמשל‬.‫מז‬ ‫ אלא הכוונה לאב רחום שרואה את בנו מתפתל מכאבים‬,‫יש לו למלך כשרואה הררי זבל מונחים מחוץ לביתו‬ ‫ מיד נתנו סממנים שונים עד שלאחר זמן‬,‫ וממהר לדרוש ברופאים שמצאו שיש לילד תולעים במעיו‬,‫עזים בבטנו‬ ‫ תגדל שמחתו‬,‫ כאשר יראה האב את התולעים בחוץ‬,‫ הנה‬.‫מה יצאו כל התולעים כולם מתוכו והילד נרפא לגמרי‬ ‫ כך גם‬...'‫ וברך יברך 'ברוך שפטרני‬,‫ שהרי הם הציקו וייסרו את בנו ועתה רואה אותם כשהם מחוץ לגופו‬,‫עד מאד‬ .‫ והאב שמח ברווחת בניו אהוביו‬,‫ כי המה מייסרים את האדם‬,‫ הקב"ה שמח במחילת עוונותיהם של ישראל‬,‫לדידן‬ äë ‫ יוה"כ‬- ‫ עשי"ת‬- ‫ פרשת האזינו‬- ‫באר הפרשה‬ åøîà ë"òå (è¯ç ã øòù) 'äáåùú éøòù'á áúë á"åéë íéàëæ ìàøùé ïéàù íéâøè÷îä åøîàé ïë íàå ,íåøîî íåé áøòá äãåòñ òáå÷ä ìë (.è ä"ø) ì"æø çîùé á÷òé ìâé ä"ò êìîä ãåã õòééî äæì ,äòåùéì å"ç äðòúäå éøéùòå éòéùú úåðòúäì äåèöð åìéàë íéøåôëä åæ äçîùå ,íúáåùúá ìàøùé éðá åçîùéù ,ìàøùé åì äéäúå ,åúøôë ïîæ òéâäá åúçîù äàøä éë ,íäá íéîùáù íäéáà ìà áåùì íîöòá íä úîàáù çéëåú ,úéðùäå .åéúåðåòì åéúåðåâéå ,åúîùàì åúâàã ìò äãòì øåàùäù àìà ,àéîù ïî íúåà åøøåòéù àìá óà úçîùì äãåòñ íéòáå÷ åðçðà íéáåè íéîé øàùá éë ...‫ מח‬áëòî äñéòáù ,úååöîä ìò äçîùä øëù ãàî àâùéå ìãâé éë ,äåöîä ,äô åàöîðä êîò äúòå' (æé èë 'à é"äã) øîàðù åîë éë (àúéà ä"ã åðéæàä) ò"éæ 'íééðéò øåàî'ä ÷"äøä áúë úçú' (æî çë íéøáã) øîàðå ,'êì áãðúäì äçîùá éúéàø êéøö ïëìå ,äøåúä ïî äùò úåöî àåä äáåùú ,'ááì áåèáå äçîùá êé÷åìà 'ä úà úãáò àì øùà 'ïøäà úéá'ä ÷"äøä øîà êëå .‫ מט‬äçîùá äúåùòì ìò äãåòñ òåá÷ì åáééçúð ,íéøåôëä íåéá íåöäù éðôîå äçîù é"ò éë ,úòãä áåùéáå äçîùá ÷ø ò"éæ (:àì÷ óã) .íéøåôëä íåé áøòá äåöîä úçîù .êæ çî é"ò äáåùúä ø÷éòå ,êëåæî çîä ‫ תוקף קדושתו ועיצומו של יוהכ"פ‬- '‫כי גדול יום ה‬ äìéëàä úååöî íòè úà íéðåîã÷ä åøàéá æ"éôò äøåú àîåé) '÷ä ä"ìùä àéáäù åîëå ,ë"äåéòá éîå ãàî àøåðå 'ä íåé ìåãâ éë (àé á ìàåé) áéúë äðä íåé úãåáò øôñá ÷"îøäî 'é÷ìàä ïåùì' (ãì÷ úåà ,øåà íåé ìò éà÷ã (á çìùéå àîåçðú) ì"æç åùøãå ,åðìéëé úåâàã éðôî çåîùì øùôà éà ùåã÷ä íåéá éë ,íéøåôë ìãåâ âéùäìå ìéëäì ùåðà ãéá ïéàù åðééäå ,íéøåôéëä ,'íéîùáù íäéáàì íééåìú íä ìàøùé ìë éðéòå' úåðååòä .‫ נא‬äâùä ìëî äìòîìå ,‫ נ‬íåéàå àøåð àåä éë íåéä úìòî çîùéù éãë éòéùúá äìéëà úåöî äøåú äîéã÷ä ïëì ïéìáåìî ïäëä ÷åãö éáø ÷"äøä íùî íéøîåà êëå éøéùòä éåðéòù éðôî ,éøéùòá úéðòúä ìá÷úú æàå åá ìëå ,êàìî àåä äî úòãì åðúðéá äøö÷ù ,ò"éæ çîù íà àìà ,äâàãá àåäù éðôî åéðôì äöøð åðéà ,åðòãé úàæ ìáà ,ãåáëä àñë åäî íéðéáî åððéàù ïëù úçîùù àöîð ,éøéùòä úéðòú ìá÷î æà éòéùúá íéùîùîå ùãå÷ ùà éëàìî íéãîåò ãåáëä àñëì áéáñù àìà ãåò àìå ,éøéùòä úáåùúå íåö ïéòî åðéä éòéùúä íåéá ,äðäå ,òéæå úúøå äàøéå äîéàá ä"á÷ä úà .éøéùòä íåé úãåáòå äáåùúä úéìëúì òééñî ïéòë àåä ‫ על פי זה פירשו במה דאיתא מהקדמונים )עץ הדעת טוב למהרח"ו פר' כי תצא( כי סופי תיבות אני לדודי ודודי לי‬.‫מח‬ ‫ כי ד' פעמים אות י' עולים לר"ת של יגל‬,‫ ורומז לארבעים יום שמר"ח אלול עד יוה"כ‬,'‫הם ד' פעמים אות י‬ ‫ ללמד שכל מעלת התשובה של 'ארבעים יום' אלו אינה אלא כשנעשית מתוך שמחה וקרבה‬,‫יעקב ישמח ישראל‬ .‫כי אני לדודי ודודי לי‬ ‫( שאין התשובה‬.‫ ועל פי זה כתב )המאור עיניים שם( דברים נוראים אודות העבירות שנאמר עליהם בזוה"ק )ח"א סט‬.‫מט‬ ‫ נמצא שאם‬.‫ ואי אפשר לשוב בתשובה מתוך עצבות‬,‫ כי חטא זה מביא את האדם לידי עצבות‬,‫מועלת רח"ל‬ .‫התשובה תהא מתוך שמחה אכן תכפר ותטהר את האדם מכל שמץ וטינוף‬ ‫ וכנודע מה שכתב הרה"ק ה'בני יששכר' זי"ע )תשרי ח( בטעמא דמילתא שהמסכתא העוסקת בדיני והלכות יום‬.‫נ‬ ‫ ולא 'מסכת יום הכיפורים' כשאר מסכתות ששמן מעין קדושת היום כגון‬,‫כיפור נקראת 'מסכת יומא' סתמא‬ ‫ 'להורות' כי קדושת היום היא ממקום נעלם ראוי להסתירו ]שהוא למעלה מן‬,‫ סוכה‬,‫ ראש השנה‬,‫ פסחים‬,‫שבת‬ ‫ על כן מנהג אנשי מעשה שלא להזכיר שמו כל כך בפשיטות באיזה דברים ]פירוש שלא לומר 'יום‬,[‫כל‬ł‫הזמן וה‬ .‫ עכ"ל‬,‫ ודי בזה למשכיל‬,'‫ רק כשמזכירים מעניינו לאיזה הצטרכות קוראים אותו סתם 'יום הקדוש‬,['‫כיפור‬ ‫ נוראות מצינו בשל"ה הק' )יומא עמוד‬.‫ גם אין בידינו להשיג גודל הרחמים העצומים המתעוררים בהאי יומא רבא‬.‫נא‬ ‫ משום שביום‬,‫ סתרי יוה"כ( המבאר את הטעם שמחלל יוה"כ במזיד נענש בכרת ולא במיתת ב"ד כשבת‬,‫התשובה‬ ‫ המתבונן בזה‬.‫הזה מתעוררים רחמים רבים )ולכן אין השטן רשאי להשטין בו( ולכן אף העונש שבו ממותק מרוב הרחמים‬ ,‫ שהרי ה'עונש' בא לאדם שפל וחדל אישים כזה אשר אין לו שייכות כלל ליוה"כ ומחללו בשאט נפש‬,‫ישתומם‬ ...(‫ואף הוא נכלל ברחמי השי"ת המרובים )עכ"פ להקל מעליו עונשו‬ ‫ יוה"כ‬- ‫ עשי"ת‬- ‫ פרשת האזינו‬- ‫באר הפרשה‬ åë äìéçî íåéá àåäå ,úòä ììëá åðéàù íåéá íà éë ,úòä àìéîî ,äæä íìåòì åãåáë úà ä"á÷ä ãéøåî íéøåôéëä íðéàù ,úøùä éëàìîì åá åìùîð ìàøùéù äçéìñå àø÷éå) áéúëãëå ,åìàä íéëàìîä ãçàë éãåäé ìë äùòð .ì"ëò .äðùä úåîé ììëá åðéàå úòä úçú íéìôåð ,ùîî 'ä éðôìë åðà íéãîåòù ,'åøäèú 'ä éðôì' (ì æè úîâåã íø ìå÷á 'åúåëìî ãåáë íù êåøá' íéøîåà ïëìå èåùô âäðîå (ã"÷ñ èéøú) 'áèéä øàá'ä áúë äðäå .íéëàìîä êëå ,åéìò ïéëøáîå íåé ãåòáî úéìèá óèòúäì ,åéìò êøáì ïéà äìéìá óèòúð íàå ,ì"æ é"øàä áúë á"ç ,úåùøã) ò"éæ 'øôåñ íúç'ä ÷"äøä áúë úåàøåð éôì äæá íòè ì"çîøä ïúðå .ì"ëò ,úåðååëä øôñ 'éòå úåðòì åððéà ë"äåé úéðòú àðùéì éàäá (:èñù úòé÷ù úòùá éë ,(ë"äåé øãñ 'úåðååëä øåöé÷' åøôñá) åëøã úåáéø÷å äùåã÷ úîçî íà éë ,å"ç ìàøùé øòöìå ùôð ììë ìë ìò 'úéìè' ä"áå÷ ñøåô ùåã÷ä íåé ìù äîçä íéðåùàøä íåé 'î ïéðòë àåäå ,úøùä éëàìîë úå÷éáãå éôðë úçú åãé ìöá åðúåà àéáçî åãñçáå ,ìàøùé ìëà àì íçì ,øäá ä"ò åðéáø äùî äéäù íéðåøçàäå ïéà ïëì åîöòî äùòð äæä øáãäù ïååéëîå ,äðéëùä ,äðéëùä åéæî äðäðå äùåã÷å úå÷éáãî äúù àì íéîå .åéìò ïéëøáî éåðéò ïåùì åððéà 'íëéúåùôð åðòú' (èë æè àø÷éå) áéúëãå ,úåùøã) ò"éæ 'øôåñ íúç'ä ÷"äøäì åðéöî àøåð ïéðò ...úåøøåòúä àìà äìòúî íãà ìù åôåâ óàù (á øåè æè ãåîò à"ç ìà úò ìëá àåáé ìàå' (á æè àø÷éå) äøåúá áåúë åðéðùù äîî äéàø àéáîå ,äæä íåéá øúåéá ùã÷úîå ñðëéäìå àåáì ìåãâ ïäëì øåñàù ¯ 'ùãå÷ä áéùúù ãò äúåà ïéìéëàî äçéøäù äøáåò' (.áô àîåé) éìë'ä äù÷ä .'úò ìëá' íéùã÷ä éùã÷ úéá êåúì úøáåòî äùà äúééäù (á"ò íù) àøîâá àúéàå ,'äùôð åðéà 'úò ìëá' ïåùì äøåàëìù ,(àåáé ìàå ä"ã) 'ø÷é íåé' íåéäù äðæàá äì åùçìéù åäì øîà ,äçéøäù ,íé÷øôì ÷ø úò ìëá àåáé àìù òîùî éë ,÷ã÷åãî êøèöú àìå äúååàú ùìçú êë éãé ìò éìåà ,'íéøåôéëä íùì ñðëéäì ììë åì øúåä àì éøäù ,ïë åðéà úîàáå íåùî äåìéëàé æà äùôð áåùú àì ïééãò íàå ,ìåëàì .àì åúå äðùá úçà íòô ùåã÷ä íåéá íà éë äæ ïéã åðéöî àì òåãî ,úåù÷äì ùéå .ùôð çå÷éô úåìéáð ìåëàì äååàúîùë ïåâë ,øåñéà úåìéëà øàùá íéøåôéëä íåéá éë ,éðà øîåàå .ì"æå 'ø÷é éìë'ä øàáîå åùçìéù ãò äì åðúé àìù ,äðëñ éãë ãò úåôéøèå ,úøùä éëàìîì àåää íåéá ìàøùé ìë åìùîð àìà .úåôéøèå úåìéáð ìåëàì äøñà äøåúäù äðæàá ïë ìò ,íäá èìåù ïîæä ïéàå ïîæä ïî äìòîì íäù äàøåð äùåã÷á ùåã÷ åðä åîà éòîá øáåò éë ,íòèä éë ,ïîæäå úòä ììëî åðéà åìéàë äæ ùåã÷ íåé äîåã øàåáîë) êàìîä íò äìåë äøåúä ìë ãîåì àåäù äòùá ...äæ íåéî õåç ,ïîæä åðééäã úòä ììëá äðùä úåîé ìë ìåãâ àåä ,åúôé÷î åîà ìù øåëò óåâ àìåìéàå ,(:ì äãðá àåä àìà ,äðùä úåîé ìë ìù úòä ììëá åðéà ïë ìò éàãååì áåø÷ äðùä ìëá ïëì ,úøùä éëàìîî øúåé àåáé ìàå' øîàùëå ,äðùä úåîé ìëî ìãáð åîöòá ãîåò úåìéáð ìåëàì øåñàù äðæàá åùçìéù äî ìéòåé àìù ììëá àåäù íåé íåùá ììë àáé àìù æîø 'úò ìëá aA c ‫ מן הבאר‬c ‫נפלאות מצינו בדברי הגה"ק ה'נודע ביהודה' זי"ע )דרשות הנוב"י דרוש מ( שלכן ביום הכיפורים נאמר )ויקרא‬ ‫ ודרשו )ירושלמי יומא ה ב( אפילו אותן שנאמר בהם )יחזקאל‬,'‫טז יז( 'וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר‬ ‫ לפי שאין הקב"ה רוצה שיהיה איש אתו בבואו‬,‫ והטעם‬.‫א י( 'ודמות פניהם פני אדם' כלומר המלאכים‬ ‫ ומבאר את הענין בדרך משל לבן מלך שסרח על אביו והאב‬.‫ עכ"ל‬,‫להתוודע לבניו כדי שיוכלו להגיד לפניו‬ ,‫ ובבואו לפני אביו‬,‫ ואחר שנים רבות של ריחוק וגלות החליט הבן לשוב אל האב‬,‫הוכרח לשלחו לגלות‬ ‫ ומתוועד רק עם בנו ברצותו שהבן יתוודה ויגולל לפניו כל מה שעבר עליו‬,‫משלח האב כל איש מעל פניו‬ ‫ וכביכול רוצה להיות‬,‫ וזהו הוידוי שאנו מתוודים לפניו ביום הקדוש והנורא הלזה‬,‫ולא יתבייש מהשומעים‬ .'‫אז עמנו ביחוד גמור מבלי מלאכים וכו‬ æë ‫ יוה"כ‬- ‫ עשי"ת‬- ‫ פרשת האזינו‬- ‫באר הפרשה‬ øîà ,'åîà åì äøèòù äøèòá' åäî êéáàî úòîùù éøáã òåîùìî åúåà òðåî øåëòä óåâä éë ,úåôéøèå äááçî äéäå äãéçé úá åì äúééäù êìîì (ìùî) åì ,êëãæî íàä óåâ íâ íéøåôéëä íåéá ìáà .úîàå äùåã÷ ãò äááçî ææ àì ,éúá äúåà àøå÷ äéäå éàãî øúåé øáåòì åøéëæé øùàë äùéçì ìéòåé äæä íåéá àìéîîå äúåà àø÷ù ãò äááçî ææ àì ,éúåçà äúåà àø÷ù .‫ נב‬íéøåôéë íåé íåéäù ïàø÷å ìàøùéì ä"á÷ä éàãî øúåé ááçî äéä êë ,éîà ,éàøå úá éòîù (àé äî íéìäú) áéúëã àåä àãä éúá àìà úøùä éëàìîë ÷ø íðéà ìàøùé éðá éë ,úîàäå éçúô (á ä ù"äù) 'àðù éúåçà ïàø÷ù ãò ïááçî ææ àìå äðùä ìëá äðäã ,øúåé íéäåáâå íéìåãâ óà 'àðù éîà ïàø÷ù ãò ïááçî ææ àìå ,éúéòø éúåçà éì ÷øå 'êùéã÷ð' äçðîå úéøçù úåìéôúá íéøîåà äìåë ¯ åðéæàä éìà éîåàìå éîò éìà åáéù÷ä (ã àð äéòùé) íåéá åìéàå ,('êöéøòð' æðëùà çñåðìå) 'øúë' íéøîåà óñåîá åìà øîàå åùàø ìò å÷ùðå é"áùø ãîò ,áéúë éîàìå ,('êöéøòð' æðëùà éðáå) 'øúë' úåìéôúä ìëá íéøîåà íéøåôéë .ééã äæä íòèä êéôî òåîùì àìà éúàá àì åðé÷úäù èùôä êøãá ùøéôù ùåáìá 'ééòå) äæ éåðéùì íòèä äîå ,('åîòì åéîçøá ïôé àåä åîå÷îî' äæä íåéá åù÷áéù éãë ïë øîåì áäåàä áàä êøãë àåäù ,'íééç íéî øàá'ä øàáîå äìòúî äæä íåéáù ,(áòúú úåà) 'äùî äèî'ä áúëå ,áà ìù åùàø úîå÷ ãò åäéáâîå åðá úà ã"ò] ìàøùé úåìéäú éãé ìò 'ãåáëä àñë' ìåëéáë ,åùàøî äìòîì åðäéáâé øúåé åááçîùë íéîòôìå íäéáàì ïéñðøôî ìàøùé' (:å â"ç) ÷"äåæá øåîàä (øúë) äøèò åäùåòå ùîî åùàø ìò åäéáâî íéîòôìå ¯ øúåéá ääåáâä äìòîäå äðéçáä àéäå .åùàø ìò äåáâ íå÷îì íîåøúîå äáâðå äìåò åãåáëå ,['íéîùáù ääåáâ àéäù ,'åîà' úâøãîá ìåëéáë íä ìàøùé éðáù òéâäì úøùä éëàìî ãéá ïéàù ãò íäéúåìéäúî êë ìë áåøîù áàë ,åîöò íéîìåò ìë àøåáî ìåëéáë øúåé íé÷òåöå íéäîú íä ïëìå ,àåää íå÷îä úùåã÷ âéùäìå àåäå ,åùàøî äìòîì åîéøîå åäéáâî åãéçé åðáì åúáäà ïéà éëä íåùîå ,'åöéøòäì åãåáë íå÷î äéà' ïîæä ìë ìë ä"á÷ä íéøî ìåëéáë éîð éëä .åðîî øúåé äåáâ ,çëåð ïåùìá 'êîå÷îî' íù áåúëù 'êùéã÷ð' íéøîåà øàåáé äæ éô ìò ,óåðéè ìëî åøäèîå åëëæîå éãåäé ïéàù éðôî åæ ïåùìá èå÷ðì íéìåëé íðéà íéëàìîä éë íåéä äæáù 'íéøåôéëä íåé äæ åîà åì äøèòù' íøîåà íéøîåàå íéøæåç éëä íåùîå ,àñëä 'íå÷î' úà íéâéùî .‫ נג‬åæ äâøãîì íéìòúî åðà .øúñð ïåùìá 'åîå÷îî' êìîá ïåéö úåðá äðéàøå äðéàö' (àé â ù"äù) áéúë äðä ‫ טהרת היום‬- ‫לפני ה' תטהרו‬ úéðòú) ì"æç åøîàå ,'åîà åì äøèòù äøèòá äîìù ìò ì¯àä éãñçî äéäù .ì"æå (äô÷ äåöî) 'êåðéç'ä áúë .íéøåôéëä íåé äæ åîà åì äøèòù (äøåú ïúî äæ ä"ã é"ùø :åë ìò äøôëì äðùá ãçà íåé ïäì òåá÷ì ,åéúåéøá àùð) ò"éæ 'íééç íéî øàá'ä ÷"äøä äá øàéá úåàøåð úåðååò åöá÷úé åìéàù ,åáåùéù äáåùúä íò íéàèçä ïðçåé ø"à (á â ø"ùäù) ùøãîä éøáã é"ôò ,(ïäëä ç÷ìå ä"ã åà íééúðù óåñì íúàñ àìîúú äðù äðù úåéøáä øùôà åì øîà ,éñåé éáø ïá øæòìà éáø úà é"áùø ìàù (‫ כדברי הרה"ק ה'בני יששכר' זי"ע )אגרא דפרקא אות דש‬,‫ ואף 'עביות וארציות' העולם מתעלה למאד ביום הזה‬.‫נב‬ '‫ כי אמרו חז"ל 'לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו‬,‫לבאר מדוע נאסר 'נעילת הסנדל' ביוה"כ‬ (‫ כי מבואר בדברי הרב מהר"מ חאגיז )משנת חכמים‬,‫ אלא‬,‫ ומהי גודל הנחיצות שהפליגו כל כך בעד נעליים‬,(.‫)שבת קכט‬ ,'‫ כמו שנאמר )בראשית ג יז( 'ארורה האדמה בעבורך‬,‫ שבשעה שחטא אדם הראשון נתקללה האדמה‬,‫בשם חכמי הרמז‬ ,‫ אמנם בבית המקדש שאדמתו אדמת קודש היא‬,‫ולכן ימכור אדם 'כל מה שיש לו' כדי שלא ידרוך על מקום קללה‬ ‫ כדי שלא תהא חציצה בינו‬,(:‫ ולכן 'לא יכנס אדם בהר הבית במנעלו' )ברכות סב‬,‫יש להשיל המנעלים ולילך יחף‬ ‫ כי כל הארץ וכל החומריות שבה יוצאים היום מכלל ארור‬,‫ ביום הכיפורים לא נהלך במנעלים‬,‫ כיו"ב‬.'‫ל'אדמת קודש‬ .'‫לכלל ברוך ואומרים לו 'של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא‬ ‫ היו‬,‫ שאם היו בני אדם יודעים באיזה צחצוח מתנקה נשמתם ביום הכפורים‬,‫ וכבר אמר הרה"ק מקאצק זי"ע‬.‫נג‬ .‫נזהרים ביותר לשומרה בטהרה שלא יטנפה שוב‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪çë‬‬ ‫‪,'åøäèú 'ä éðôì ...íëéìò øôëé äæä íåéá éë' ô"ëäåé‬‬ ‫‪ äéìë íìåòä áééçúéå ,øúåé åà ùåìù‬נד‪åúîëçá äàø ïë ìò ,‬‬ ‫‪äøôëä éë ,äìôúì äìåàâ ïéá ÷ñôä íåùî äæá ïéàù‬‬ ‫‪íéàèç úøôëì äðùá ãçà íåé òåá÷ì ,íìåòä íåé÷ì ä"á‬‬ ‫‪àúëéøà äìåàâ êì ïéàå ,åðúìåàâ àéä àéä äøäèäå‬‬ ‫‪ êëì åùã÷å åãòé íìåòä úàéøá úìéçúîå ,íéáùì‬נה‪øçàå ,‬‬ ‫‪.åæî äøéúé‬‬ ‫‪ìáé÷å íåéä ùã÷úð ,äøôëì íåéä åúåà ä"á ì¯àä åãòéù‬‬ ‫‪ äøôëá òééñî àåäù ãò äìòúé åúàî úåëæä çë‬נו‪.‬‬ ‫‪çìåñå ìçåî ä"á÷äù íìù áìá ïéîàäì êéøöå‬‬ ‫‪ äæä íåéá åðéúåðååòì‬נז‪'éñ) à"îøä àéáäù åîëå ,‬‬ ‫‪íãå÷ íéøîåàù äî øàáî (à"ñ áô÷ú ïîéñ) 'ùåáì'ä‬‬ ‫‪íéøåôëä íåé' (é â úåââù 'ìä) í"áîøä ïåùì úà (å"ñ æøú ìéìá åðáéëùä úëøá øçà ò"åîù úìôú‬‬ ‫נד‪ .‬הרה"ק ה'עטרת ישועה' מדז'יקוב זי"ע סיפר‪ ,‬פעם בהיותי ברחובה של עיר בווינא עיר הבירה‪ ,‬ראיתי היאך‬ ‫שאחד מנקה את הרחובות‪ ,‬ניגשתי אליו ושאלתיו‪ ,‬לשם מה יטרח כבודו כל כך‪ ,‬הרי ממילא בעוד כמה שעות‬ ‫ישוב הרחוב להיות מלוכלך כדאשתקד‪ ,‬ומדוע תיגע לריק‪ ,‬ויענני ה'מנקה'‪ ,‬הן אמת שתוך שעות ספורות שוב יתלכלכו‬ ‫הרחובות‪ ,‬אבל‪ ,‬אם לא אנקה אותם תמידים כסדרן‪ ,‬תעלה הזוהמא עד למעלה ראש עד שלא יוכלו להלך ברחוב‪...‬‬ ‫סיים ה'עטרת ישועה' ואמר‪ ,‬זוהי עבודתנו בימי הטהרה‪' ,‬לנקות ולשטוף'‪ ,‬ואין כאן כל מקום לחשבונות הרי‬ ‫ממילא אשוב לקלקל לבסוף‪ ,‬ומה ארוויח בנקיון עצמי כעת הזאת‪ ,‬אין זו טענה כלל‪ ,‬שהרי אם לא יעמול עתה‬ ‫לנקות עצמו‪ ,‬להיטהר מכל חלאה וזוהמא‪ ,‬הרי הם יציפו אותו עד למעלה ראש ח"ו‪...‬‬ ‫נה‪ .‬הרה"ק רבי מרדכי חיים סלאנים זי"ע היה רגיל לספר ב'סעודה המפסקת' בעיו"כ את המשל הידוע‪ ,‬ל'בעל‬ ‫הבית' שהיה לו תרנגול‪ ,‬והיה מחבבו כבבת עינו‪ ,‬מאכילו ומשקהו‪ ,‬מלבישו ומכסהו ודואג לכל מחסורו‪ ,‬ויהי‬ ‫היום‪ ,‬חמד לו 'גנב העיר'' לאמץ לעצמו את התרנגול‪ ,‬כי במה שונה הוא מרעהו בעל הבית‪ ...‬וממחשבה למעשה‪,‬‬ ‫ויהי בחצי הלילה פרץ הגנב את דלתות הבית‪ ,‬ועשה בתרנגול 'מעשה ליקוחין'‪ ,‬בעה"ב הרעיש עולם ומלואו לתפוס‬ ‫את הגנב אך העלה חרס בידו‪ ,‬ובבית הגנב ‪ -‬הגנב לא ידע כיצד לטפל בתרנגול‪ ,‬ומחוסר מזון ומים נחלש התרנגול‬ ‫מיום ליום‪ ,‬בלית ברירה הלך לבית השחיטה כדי לשוחטו‪ ,‬בעמדו שם לפני השוחט נכנס בעל הבית והכיר בתרנגול‬ ‫שהוא שלו מימים ימימה‪ ,‬מיד התחיל לצעוק על הגנב שיחזיר לו את הגניבה‪ ,‬אולם הלה כפר במצח נחושה‬ ‫שלא היו דברים מעולם‪ ,‬והוסיף לראיה כדבריו‪ ,‬שהרי התרנגול שלו היה גדול ושמן ואילו התרנגול שבידו הינו‬ ‫כחוש וחלש‪ ,‬אך הבעה"ב לא ויתר וטען ששתי רעות עשה הגנב‪ ,‬גם נטל דבר שאינו שלו וגם הזיקו והכחישו‪,‬‬ ‫בראות השוחט את כל המהומה שלח את שניהם לפני רב העיר שיפסוק עם מי הצדק‪ ,‬מששמע הרב טענותיהם‬ ‫לא ידע מה להכריע‪ ,‬שהרי כל אחד טען טענת ברי 'כולה שלי'‪ ,‬עד שעלה ברעיונו להוכיח את האמת מיניה‬ ‫וביה‪ ,‬שיתירו את החבל הקושר את רגלי התרנגול‪ ,‬ונראה אל מי ירוץ‪ ,‬ואכן כך עשו‪ ,‬וכמובן שהתרנגול חזר מטבעו‬ ‫אל בעליו הראשונים‪.‬‬ ‫ובזאת סיים את דבריו בדמעות שליש‪ ,‬במשך כל ימות השנה מצליח השטן זה היצר הרע לצוד את האדם‬ ‫ברשתו‪ ,‬והוא מכחישו ומורט כנפיו על ידי שמכשילו בעוונות‪ ,‬אולם כבוא יום הכיפורים כאשר הקב"ה זורק על בני‬ ‫ישראל מים טהורים ומטהרם‪ ,‬ונפתחים כל החבילין דמעיקין של השטן וגונדא דיליה‪ ,‬מיד חוזר כל יהודי ורץ אל‬ ‫הקב"ה באהבה ובחדוה‪ ...‬אז רואים עין בעין מי בעליו האמיתיים‪.‬‬ ‫נו‪ .‬וכך כתב ה'אור החיים' הק' )ויקרא כג כח( וז"ל‪' ,‬והטעם כי יום כיפורים הוא‪ ,‬פירוש כי עיצומו של יום מכפר וכו'‪,‬‬ ‫סגל דבר זה'‪.‬‬ ‫לסגל ֶ ֶ‬ ‫והמשכיל על דבר עיצומו של יום לבבו יבין המכפר כי הוא אדון המאיר היום ְ ַ ֶ‬ ‫נז‪ .‬הרה"ק רבי שלמה קלוגער )חכמת שלמה תרב( נתן טעם למנהג ישראל שאין נושאין נשים בעשרת ימי תשובה )עי'‬ ‫במטה אפרים תרב ה(‪ ,‬דהנה אמרו חז"ל )ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג( 'חתן מוחלין לו כל עוונותיו'‪ ,‬לכן אינו ראוי לישא‬ ‫אשה מפני שנראה כאילו הוא מחפש דרכים איך לזכות למחילת עוונות‪ ,‬ובזה הוא כמרים יד במלך מלכי המלכים‬ ‫שהבטיח 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם' )ויקרא טז ל(‪.‬‬ ‫ובאמת כבר כתב הרה"ק 'בעל התניא' זי"ע )לגבי כל השנה כולה( ב'אגרת התשובה' )פי"א( שצריך אמונה ובטחון‪ ,‬להיות‬ ‫נכון לבו בטוח בה'‪ ,‬כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית'‪ ,‬בלי שום‬ ‫ספק וספק ספיקא בעולם'‪ ,‬וראיה ברורה לכך הוכיח ממה שמברכים ברכה על הסליחה שלש פעמים ביום בתפלת‬ ‫שמו"ע‪ ,‬ואומרים 'חנון המרבה לסלוח'‪ ,‬והרי קיימא לן )ברכות כא‪ .‬וברא"ש שם סט"ו( 'ספק ברכות להקל'‪ ,‬ואם אין המחילה‬ ‫‪èë‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪ 'åúøôëá íéðéîàîä íéáùä ìò àìà øôëî åðéà‬נח ‪íéôéñä úåîà åòåðéù åðéöî àì éë ,íéøãð úøúä .'åëå‬‬ ‫‪.ä"øòáù 'íéøãð úøúä'î‬‬ ‫‪(í"éøä éèå÷éì) ò"éæ 'í"éøä éùåãéç'ä ÷"äøä øàéá äæáå‬‬ ‫‪àåäå ë"äåé éàöåî ìù áéøòî úìéôúá íéøîåà òåãî‬‬ ‫‪øùôà äáåùú éãé ìòù (.å÷ á"ç) àúéà ÷"äåæá íðîà øçà àåèçì å÷éôñä àì ïééãò éøäå ,åðì çìñå íåçø‬‬ ‫‪äîò ùéù äøéæâ åìéôà äòø äøéæâ ìë ìèáì‬‬ ‫‪,àôåâ àä ìò àìà .'åðì çìñ' íéù÷áî äî ìòå ,ô"ëäåé‬‬ ‫‪úòùå ïåöø úò äùòð 'éøãð ìë' úìôú úòùáå ,äòåáù äøåîâä äøôëá äîéìù äðåîàá íéðéîàî ïéàù êë ìò‬‬ ‫‪úåîøçå úåòåáù ìèáìå øéúäì ììôúäìå ù÷áì øùåëä‬‬ ‫‪.äìéçî ù÷áìå áåùì ùé‬‬ ‫‪åéäé àìù ïúåà øéúî äèî ìù ïéã úéáù ïåéëã ,åìà‬‬ ‫‪äæáå íåøîá íéîçø íéøøåòîå íéìòåô æ"éò ïéîéé÷å ïéøéøù‬‬ ‫‪äéëáä úøøåòúî éëä íåùîå ,äìòî ìù ã"áá ïéøúåî åéäé‬‬ ‫והיה לפנות ערב ‪ -‬בשגב זמן כניסת יום הכיפורים‬ ‫‪ äáåùúá øæåçå åéùòîá ùôùôî íåøò ìë éë ,äòù äúåàá‬ס‬ ‫נט‬ ‫‪ úåòøå úåù÷ úåøéæâ ìë ìèáì åçåë ìëá ìãúùîå .'éøãð ìë' øîåì ìàøùé éðá åâäð íåéä ùã÷úä úòá‬סא‪.‬‬ ‫‪íéòâø úàø÷ì íéøøåòúîå íéùòåø ìëä ,äðäå‬‬ ‫‪ä"ø ú"äò è"ùòá) øàéá ò"éæ '÷ä è"ùòáä ïøî åìéàå äøåàëìù óà ,äæ ïîæá íìåòì äàá äìåãâ 'äéëá'å åììä‬‬ ‫‪(øöéä àåä) ïèùã (:ë àîåé) òåãé äðäã ,(áë ô"ëäåéå‬‬ ‫‪íúñî éøãð ìë 'äðúùð äî'å ,úåøøåòúä ìë åá ïéà‬‬ ‫והסליחה מובטחת היה לנו להימנע מלברך ברכה זו בשם ומלכות‪ ,‬דאיכא למיחש משום חשש ברכה לבטלה‪ ,‬אלא‬ ‫ודאי שאין כאן בזה שום ספק כלל מאחר שבקשנו סלח לנו מחל לנו‪ ,‬בוודאי אכן יסלח לנו‪ ,‬ימחל לנו‪.‬‬ ‫נח‪ .‬עפי"ז כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל דבר נורא‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לעומת ההתקרבות שמתקרב הקב"ה אלינו כביכול ביוה"כ‬ ‫‪ -‬על האדם לטהר ולזכך עצמו לקרב עצמו לה'‪ ,‬ואם הוא כנרדם הרי הוא ח"ו כמתרחק וכו'‪ ,‬וכאילו ח"ו‬ ‫בבחינה של 'מבעט ביוה"כ' כיון שאינו מרגיש ההבדל הגדול בו נבדל יום זה מימים אחרים‪ ,‬ולכן יש להיזהר שלא‬ ‫יאבד חלילה זמן כלשהו מיום זה לבטלה‪ ,‬שהרי כל רגע מכפר )כדאיתא בכריתות ז‪ ,(.‬ואם מאבדהו לריק ה"ז ח"ו כמבעט‪,‬‬ ‫והוא נורא עד מאד‪ .‬עכ"ל )הובא בהליכות שלמה עמ' נא(‪.‬‬ ‫כמו כן הובא )שם( מהליכותיו‪' ,‬שעה ארוכה קודם תפילת שחרית העיר את נכדו הלן עמו בחדרו לאמירת תהלים‬ ‫באמרו 'קום קרא אל אלוקיך'‪ ,‬כי כל רגע ורגע יקר מפז'‪.‬‬ ‫נט‪ .‬דבר נפלא כתב הרה"ק ה'חתם סופר' זי"ע )דרשות לה‪ (.‬לבאר עניין תוספת יום הכיפורים והקדושה הנוראה‬ ‫הנשפעת בו ממרומים‪ ,‬כי הנה כל בעל תשובה צריך עזר וסיוע אלוקי שיוכל לשוב בתשובה‪ ,‬והדבר דומה‬ ‫לטמא מת שחפץ להיטהר‪ ,‬שאף שאינו נטהר בלתי אם טבל במקווה לטהרתו‪ ,‬אך צריך הוא מקודם לעזר וסיוע‬ ‫‪ -‬שיזו עליו אחרים מאפר הפרה ביום השלישי וביום השביעי‪ ,‬ורק לאחר מכן יכול לטבול‪ ,‬אבל אם לא יזו עליו‬ ‫לא יועילו לו כל הטבילות שבעולם‪ .‬כך גם לעניין יוה"כ‪' ,‬הוא יום מקוה ישראל כולם נכנסים לטבול מצואת צחנת‬ ‫העבירות‪ ,‬אך לולי הקב"ה זורק מים טהורים תחלה דהיינו בשעה של תוס' יוה"כ‪ ,‬טרם יעלה הגרדום לדון‪ ,‬הקב"ה‬ ‫שולח התעוררות ועזר מקודש ועי"ז יכולים לשוב ביוה"כ' )עיי"ש עוד(‪.‬‬ ‫ס‪ .‬פעם נכנס הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע קודם תפלת 'כל נדרי' לבית המדרש‪ ,‬ובהשתפכות הלב אמר לסובביו‪,‬‬ ‫שנינו בשבת )לד‪' (.‬שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה‪ ,‬עשרתם ערבתם הדליקו את‬ ‫הנר'‪ ,‬והלא יום הכיפורים נקרא 'שבת שבתון'‪ ,‬לכן צריך לומר בערב יוהכ"פ קודם חשיכה טרם תפילת 'כל נדרי'‪,‬‬ ‫הלא עשרתם ‪ -‬שכבר חלפו ועברו כמעט כל עשרת ימי תשובה‪ ,‬ערבתם ‪ -‬אף 'ערב' יוה"ק עבר כבר עלינו‪ ,‬ואף‬ ‫הדליקו את הנר נשמה ‪ -‬שנוהגים להדליק בערב יוהכ"פ‪ ,‬ואכתי לא עשו תשובה‪ ,‬הלא אם לא עכשיו אימתי‪...‬‬ ‫סא‪ .‬הרה"ק ה'חתם סופר' זי"ע )דרשות לה‪ (:‬האריך בעניין הבכייה הנובעת מהבושה שעדיין לא שבנו ממעשינו ואף‬ ‫שכבר עברו עלינו ימי הרחמים והרצון בחודש אלול‪ ,‬ר"ה וכמעט כל עשי"ת‪ ,‬וביאר בזה מה שאמר רבי עקיבא‬ ‫אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים וכו' ואומר מקוה ישראל ה'‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫מטהר אותנו ומעורר לבבנו לשוב אליו‪ ,‬אך דימה זאת למקוה דייקא‪ ,‬שהוא מקום מים מכונסים ואינו נובע מחמת‬ ‫עצמו כמעיין אלא צריך להמשיך לו מים ממקום אחר ואם לאו הוא מתייבש‪ ,‬וכך היא טהרתן של ישראל‪ ,‬וכלשון‬ ‫קדשו‪ ,‬הקב"ה שולח עזרו מקודש בזו הרגע אם יזלו מים מעפעפינו וכו'‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪ì‬‬ ‫‪úå÷æçúäá åîöò ÷æçìå ,äçîù êåúî úåëáì ¯ íäéðù éãé ë"åé áøòá ïëì ,øåôéë íåéá éðåèñàì àúåùø äéì úéì‬‬ ‫‪åøäèú 'ä éðôì íëéìò øôëé äæä íåéá éë ïåçèáå éðá ìò âøè÷ì åçåë ìëá ø"äöéä õîàúî äëéùç íò‬‬ ‫‪ áìä úøäèá‬סב‪.‬‬ ‫‪øøåòúî ïëì ¯ éæç åäééìæî éæç àì ïåðéàã â"òàå ,ìàøùé‬‬ ‫‪...äòù äúåàá éëáä‬‬ ‫‪íåé øçà ò"éæ ùåã÷ä 'íééçä øåà'ä áúë úåàøåð‬‬ ‫‪'ìàøùé úñðë' úøáç éðáì â"÷ú úðù ùåã÷ä‬‬ ‫‪ò"éæ õéøà÷î ñçðô éáø ÷"äøä øàéá àøåð ïôåàá‬‬ ‫)‪áúë íéøáãä êåúáå ,(íéìùåøéá åéúåøå÷ ìò åøåôéñá) äéìèéàá úøéîà úòá äééëáä úáéñ (æì÷ú íìùä ô"îà‬‬ ‫'‪øéáâ éì äð÷å ,'éøãð ìë' úòùá 'äìåãâ äøàä éúéàø' äìòî ìù àéìîôä ìëå äéúðéëùå ä"áå÷ éë ,'éøãð ìë‬‬ ‫‪éúçúôù äòùáå ,'éøãð ìë'ã ú"ñ úàöåä áøòîäî ãçà äæá íå÷î íåù ïéàå ,ùåã÷ä íåéá äæä íìåòì íéãøåé‬‬ ‫‪êë ìëá ïãò ïâ éøòù úçéúôë éðéòá äéä ùîî ìëéää ïë ìò ,íúùåã÷ úàå íúåà ìåáñì ìëåéù íìåòä‬‬ ‫‪.(æéø 'åîò éáøòî øðá àáåä) úñðëä úéáá äúééäù äøàä .íìåòä úîäåæ ìë úåòîãá 'óåèùì' ìåãâ éëá øøåòúî‬‬ ‫‪,úåáöò éãéì åúåà àéáú àì åæ úåøøåòúäù øäæé íðîà‬‬ ‫סדר וידוי ‪ -‬מודה ועוזב ירוחם‬ ‫‪,úåáà úøåú) ò"éæ ïéøáà÷î ÷"äøä éøáã øåëæéå‬‬ ‫‪äøåúáù úåöî ìë ,ì"æå (à à äáåùú 'ìä) í"áîøä áúë åì ïéàù òãåé ïèùäù ïåéëã ,àñéâ êãéàì øîàù (ë"äåé‬‬ ‫‪úçà ìò íãà øáò íà äùòú àì ïéá äùò ïéá‬‬ ‫‪ïëì ,ùåã÷ä íåéá íãàä úà ìéùëäìå ïéèùäì úåùø‬‬ ‫‪åàèçî áåùéå äáåùú äùòéùë äââùá ïéá ïåãæá ïéá ïäî éãéì åàåáéù éãë åæë äòùá éëáä úà øøåòî àåä‬‬ ‫‪ úåãåúäì áééç úàöì øîùéå øäæé ïë ìò .å"ç äøåçù äøîå úåáöò‬סג ‪ àåä êåøá ì¯àä éðôì‬סד‪øáãîá) øîàðù ,‬‬ ‫סב‪ .‬וכבר פירשו במה שנאמר )איכה ב יט( 'שפכי כמים ליבך'‪ ,‬שדימה שפיכת הלב למים‪ ,‬שכשם שהמים מעיקרם‬ ‫מחוברים לקרקע עולם‪ ,‬וכשדולה אותם בכלי הרי הוא מנתקם ממקור חיותם וחיבורם‪ ,‬ואילו כאשר המה‬ ‫נשפכים הרי הם חוזרים אל שורשם‪ ,‬כך על דרך זה ישפוך האדם ליבו נוכח פני ה' עד שיחזור לשורשו ולמקור‬ ‫חיותו האמיתי‪.‬‬ ‫סג‪ .‬והדברים אמורים ביותר בעמדנו לקראת האי יומא רבא‪ ,‬יום הכיפורים‪ ,‬שה'וידוי' הוא אחד ממצוות היום‪,‬‬ ‫וכדאיתא בגמרא )יומא פז‪ (:‬תנו רבנן‪ ,‬מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה‪ ,‬כי אי אפשר לתשובה בלא וידוי‪.‬‬ ‫ובגשתו לאמירת 'אשמנו' יתבונן במה שאמר הרה"ק ה'ישמח משה' זי"ע ממה ששמע בנעוריו מפי מגידי אמת‪,‬‬ ‫שצריך לזכור בשעת אמירת הוידוי‪ ,‬שעתיד הוא להיות לבוש ב'קיטל' )תכריכים( וטלית ויתוודה )לפני בי"ד של מעלה(‬ ‫ולא תתקבל תשובתו‪ ,‬שהרי אז כבר אין מועיל הוידוי‪ ,‬ואילו עכשיו עדיין בידו לתקן על ידי הווידוי‪ ,‬וזה יעשה‬ ‫עליו רושם‪.‬‬ ‫באופן אחר אומרים משם הרה"ק רבי יעקב יחזקיהו מפאפא זי"ע בדרך הנכונה איך צריך האדם לומר וידוי‪,‬‬ ‫שיצייר בעיניו שהוא עומד בתוככי יער ו'שודדי דרכים' מצאוהו‪ ,‬וכבר הוציא הרוצח את חרבו מנדנה‪ ,‬והוא מתחנן‬ ‫לפניו שלא יהרגנו תיכף אלא ימתין דקות ספורות כדי שיוכל להתוודות קודם מותו‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬כנזכר למעלה‪ ,‬לא יתוודה מתוך עצבות חלילה‪ ,‬וכמו שאומרים העולם‪ ,‬שלכן יש 'תנועה' מיוחדת של ניגון‬ ‫באמירת הוידוי‪ ,‬כדי להזכיר שגם בעת כזאת אסור להיות בעצבות‪ ,‬ואדרבה יעשנו מתוך שמחה ונעימת השירה‪ ,‬וכמו‬ ‫שאומרים בשם החזן מזאסלאב שהיה מנגן פעם באמירת הוידוי ומתוך כך נענה ואמר 'רבש"ע'‪ ,‬אם לא היו בני‬ ‫ישראל חוטאים‪ ,‬מהיכן היה לנו 'אשמנו' מתוק כזה‪ ...‬והאמת שאין זו מליצה בעלמא‪ ,‬רק יסודתה בהררי קודש בשם‬ ‫הרה"ק רבי זושא מאניפולי זי"ע‪ ,‬שהיה רגיל לומר לזכותן של ישראל‪ ,‬אם לא היינו חוטאים מאין היה להקב"ה 'ונסלח'‬ ‫כזה שאומרים בנעימה ובהשתפכות הנפש‪ .‬והלימוד מזה פשוט וברור‪ ,‬שהוידוי חייב להיות מתוך שמחה של מצוה‪.‬‬ ‫ויש שמביאים )סיפורי בעש"ט( שפעם הגיע הבעש"ט הק' זי"ע לעיר אחת לפני ראש השנה ושאל את בני העיר מה‬ ‫מנהגו של החזן שלהם בשעת תפילותיו בימים הנוראים‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬הוא נוהג להגיד על חטא בניגון של ששון ושמחה‪,‬‬ ‫ביקש הבעש"ט להביא לפניו את החזן ושאלו לטעמו של דבר‪ ,‬הסביר לו החזן את הענין‪ ,‬עבד בזוי בשעה שהוא‬ ‫גורף ביבין כדי לנקות את חצר המלכות מן הזוהמה והשופכין‪ ,‬כלום הוא עצוב‪ ,‬לא ולא‪ ,‬אדרבה‪ ,‬הוא שמח מאד‬ ‫על שזכה להיות מקורב אל המלך ולשמש לפניו במלאכת הנקיון‪ ,‬אין תימה שהוא מזמר בשעת אותה העבודה‬ ‫ניגונים שמחים‪ ,‬אמר לו הבעש"ט‪ ,‬אם בכוונה זו אתה מתפלל הלואי יהיה חלקי עמך‪.‬‬ ‫‪àì‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪éèå÷éì'á ò"éæ ÷ñðò'æéìî êìîéìà éáø ÷"äøä áúë‬‬ ‫‪íúàèç úà åãåúäå ...åùòé éë äùà åà ùéà' (æ¯å ä‬‬ ‫‪áåúëä åðúåà ãîìîå' (äçðî åàù ä"ã) 'äðùåù‬‬ ‫‪ äùò úåöî äæ éåãéå ,íéøáã éåãéå äæ 'åùò øùà‬סה‪.‬‬ ‫‪êøáúé åúìîçá íéçåèá åðçðàù ,äæä êøãá úåãåúäì‬‬ ‫‪úåáöòá àìå ,åðéúàèç ìò åðì ìåçîéå åðéìò íçøéù åîù‬‬ ‫‪úà ì"æ åðéîëç åð÷ú òåãî øàáî 'äîëç úéùàø'ä‬‬ ‫‪íà éë ,åîöò ìò íéðéã øøåòîå åéàèç úà ùøôîù‬‬ ‫‪,'á¯'àä úåéúåà øãñ éô ìò éåãéååä øãñ‬‬ ‫‪áæåòå äãåîå (âé çë éìùî) áåúëä øîàîë ,ìåãâ ïåçèáá‬‬ ‫‪á"ëä éãé ìò àøáð íìåòäù ,åáúë äìá÷ä éîëç éë‬‬ ‫‪.ì"ëò ,'íçåøé‬‬ ‫‪úà áéøçî àåä àèåç íãàäùëå ,àúééøåàã ïååúà‬‬ ‫‪åùôðù úòá ïëì ,úåéúåàä åìàá àøáðù íìåòä‬‬ ‫תענו את נפשותיכם ‪ -‬סגולת התענית‬ ‫‪é"ò íâôä úà ï÷úì àáå ,äàøåá ìà áåùì úøøåòúî‬‬ ‫‪àåä èåùôå (éøéùò ÷øô) 'äãåáòä ùøåùå ãåñé'á áúë‬‬ ‫‪àôìàä øãñ ìò ãñåéîä éåãéåá úåãååúäì åì ùé äáåùú‬‬ ‫‪äøëù (úéðòúä ìù) åæ äùò úåöî íåé÷ øëùù‬‬ ‫‪øîåì äìéçú íéîéã÷î íå÷î ìëîù ,óéñåîå ,àúéá‬‬ ‫‪øçà äðä .òåãéë óéãò àôåâã àøòö éë ,øúåé äáåøî‬‬ ‫'‪åðàèç úáéú éë ,'ç úåàá ìéçúî àåäù óà 'åðàèç‬‬ ‫‪ïðåáúé ,ééòøå ééçà ,åìàä úåðëäå úåéúéîàä úåòöää ìë‬‬ ‫‪øîåàå äðåò íãàù äòùáå øçàî ,ùàøì ìëì úëøöð‬‬ ‫‪äîåöò äçîù çåîùì åì áåèå éåàø éë åìëùá íãà ìë‬‬ ‫'‪òøä øöéä úà åéìòî úéáùî àåä éøä ,'éúàèç‬‬ ‫‪úöéìçå äéúùå äìéëàî éåðéòä øòöá òâø ìëá ãàî ãò‬‬ ‫‪ åéâåøè÷å‬סו‪âøè÷éù àìì ,éåãéåä úà øîåì øùë àåä æàå ,‬‬ ‫‪ìëá íéé÷îù äøåúä ïî äùò úåöî íåé÷ ìò ,ìãðñä‬‬ ‫‪ àìéòì ïèùä åéìò‬סז‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי שמעון סופר זי"ע מערלוי ביאר עוד בטעם אמירת הווידוי מתוך נעימה‪ ,‬כי על ידי תשובה מאהבה‬ ‫יתהפכו העוונות לזכויות‪ ,‬וממילא שמחה גדולה לנו כשאנו חוזרים בתשובה שעי"ז ירבו זכויותנו‪ .‬ועוד ביאר‪ ,‬כי‬ ‫הווידוי הוא מצוות עשה מדאורייתא‪ ,‬ואם כן צריך לקיים מצוה זו בשמחה ככל מצוות התורה‪...‬‬ ‫סד‪ .‬הנה המנהג להכות באגרופו על הלב בשעה שאומר הוידוי‪ ,‬וב'אגרת הטיול' )חלק הרמז אות יט( להגאון רבי חיים‬ ‫בן רבי בצלאל מפרידברג )אחי המהר"ל(‪ ,‬מבאר בדרך הלצה הטעם שמכים דווקא באגרוף‪ ,‬על פי הכתוב )דברים‬ ‫יז ז( 'יד העדים תהיה בו בראשונה'‪ ,‬והלא אמרו בספרי )פר' האזינו סי' שז( 'כשאדם נפטר מן העולם‪ ,‬באים כל מעשיו‬ ‫ונפרטים לפניו ואומרים לו כך עשית פלוני‪ ,‬והוא אומר הן‪ ,‬והוא אומר לו חתום שנאמר )איוב לז ז( 'ביד כל אדם‬ ‫יחתום'‪ ,‬נמצא שהיד הוא העד‪ ,‬ולכן עליו להעניש את האדם תחילה‪.‬‬ ‫סה‪ .‬ה'משך חכמה' )לא יז( מוכיח‪ ,‬שוידוי הוא עיקר מצות תשובה‪ ,‬שהרי אין לומר שעיקר התשובה היא עזיבת‬ ‫החטא‪ ,‬דהא גם בלא תשובה אסור לחטוא מכאן ולהבא‪ ,‬ואם כן מה הועילה לו מצות תשובה במה‬ ‫שמקבל על עצמו דבר שהוא מושבע ועומד עליו מהר סיני‪ ,‬אלא ודאי עיקר התשובה הוא הוידוי מעומק הלב‬ ‫על מה שחטא‪.‬‬ ‫סו‪ .‬ענין מחילת העוונות מבאר הגה"ק המהר"ל זי"ע )'נתיבות עולם'‪ ,‬נתיב התשובה פ"א( במשל לראובן שעשה עוולה‬ ‫גדולה לשמעון‪ ,‬ומדינא יש לשמעון תרעומת עליו על שהתנהג כנגדו שלא ביושר‪ ,‬ואעפ"כ כאשר יבוא ראובן‬ ‫לפני שמעון ויבכה ויתחנן שיסלח לו על פשעו‪ ,‬ודבריו יהיו נכרים כ'דברי אמת'‪ ,‬שבאמת הנו מתחרט על מעשיו‪,‬‬ ‫הרי לא יהא שמעון אכזרי אלא יתרצה לסלוח לראובן על מה שעשה כנגדו‪ ,‬וכ"ש שבשר ודם המכיר בחטאו‬ ‫ומבקש מבעל הרחמים שיסלח לו תקובל בקשתו‪.‬‬ ‫ומוסיף עוד‪ ,‬שכשם שבשר ודם נופל לפני רגלי חברו בקירוב מקום ומבקש ממנו מחילה‪ ,‬כן נמי נדמה האדם‬ ‫שמתוודה ומבקש מהקב"ה שיסלח לו‪ ,‬וכיון שהוא נמצא אצלו יתב"ש בקרבת מקום כביכול‪ ,‬על כן אין המקטרגים‬ ‫יכולים להשטין עליו‪ ,‬שהרי הקב"ה מחסה וסוכה עליו בעת הזאת‪ ,‬ואין לך שמירה טובה יותר מזו‪.‬‬ ‫סז‪ .‬הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע המשיל את הדבר לאחד הלווה מעות מרעהו‪ ,‬אם כשיבוא המלווה לתבוע את חובו‪,‬‬ ‫ידחהו ויאמר לו הנה המתן לי עוד יום ויומיים‪ ,‬שבוע או שבועיים‪ ,‬אזי יחכה לו‪ .‬אך באם יטען כנגדו איני‬ ‫יודע מה אתה סח לא היו דברים מעולם‪ ,‬תיכף ומיד יתפסהו הלה ויוליכו אל בית הדין למשפט על הכחשתו‪ .‬זהו‬ ‫ביאור הכתוב )ירמיה ב לב( 'הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי' כי האומר לא חטאתי הרי מיד יבוא במשפט‬ ‫לפני מרן דבשמיא‪ .‬אמנם אם יודה האדם על חטאו‪ ,‬אזי מודה ועוזב ירוחם‪.‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪áì‬‬ ‫בעת נעילת שער ‪ -‬תוקף זמן נעילה‬ ‫‪ éåðéòä ìáåñù òâø‬סח‪úáäà åáìá äòå÷úù éî éàãåáå ,‬‬ ‫‪øáëå ,(íéøôñ ãåòáå ,ë"åéòì) 'ùãå÷ òøæ' ÷"äôñá àúéà íåöä íåéä êøàúéù åðåöøå å÷ùç äìòúéå ù"áúé àøåáä‬‬ ‫‪ïåùìî àåä äìéòðù ,é"øàä øåãéñá ïë áúë‬‬ ‫‪øòöá òâø ìëá íéé÷éù éãëá ,íéìôë éìôë äæä ùåã÷ä‬‬ ‫‪ä"á÷ä ïîæ åúåàáù êë ìò äøåî àåäå ¯ ä¯é ìòð åàøåáå åøöåé åì äåöù äøåúä ïî äùò úåöî éåðéòä‬‬ ‫‪ 'øæ áøòúé àìå' ãåçìá ìàøùé éðá íò ãçééúî‬ע‪.‬‬ ‫‪ äìòúéå ù"áúé‬סט‪.‬‬ ‫סח‪ .‬הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זי"ע החמיר מאד בתענית של יום כיפור‪ ,‬ולא התיר את האכילה כי אם‬ ‫בשעת הדחק במקום פיקוח נפש ממש‪ ,‬והיה אומר שמאחר שכתוב בתורה שצריך להתענות ביום זה הרי‬ ‫שמצד דרך הטבע הצום והעינוי מזין את הגוף בדרך הטבע‪ ,‬לכן אין צורך להקל בכך‪ ,‬ואמר עוד‪ ,‬שהתענית ביוהכ"פ‬ ‫מסוגלת לאריכות ימים כי היא מזינה ומרפאה את כל אברי האדם‪.‬‬ ‫פשיטא‪ ,‬דהני מילי היכי דליכא הוראה מרב מוסמך ומורה צדק המתיר לו אכילתו‪ ,‬כי אז מחויב החולה לאכול‬ ‫משום )דברים ד טו( 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'‪ ,‬וכמו שכלל ישראל מצווה מן התורה להתענות ולצום כן מצוה על‬ ‫החולה לאכול ולשתות כדי להחיות את נפשו‪.‬‬ ‫ונעתיק מכתב קודש שכתב הרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע לחתנו )הובא בסוף הספר בחלק המועדים( אבל כאשר יום הכפורים‬ ‫ממשמש ובא‪ ,‬הנני להזהירך מאוד לבל תצדק הרבה בדבר הצום‪ ,‬וכפי אשר יאמר לך הד"ר כן תשמור לעשות אם‬ ‫יאמרו שדי פחות מכשיעור היינו פחות מחצי ביצה בתוך שמונה מינוט‪ ,‬אך באם יאמרו שגם זה לא יספיק‪ ,‬חלילה‬ ‫לך להחמיר‪ .‬כי מי שציוה לצום ביום הכפורים הוא ציוה לשמוע לרופא ושלא לצום‪ .‬ואל תחשוב שאין להתיר אלא‬ ‫לחולה שיש בו סכנה לשעתו‪ ,‬חלילה‪ ,‬אלא אפילו לספק ספיקא ‪ -‬כי אין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב‪ ,‬ואפילו לזמן‬ ‫מרובה שאין האדם יכול להחמיר‪ .‬וכן אמרו ז"ל )יומא פג‪ (.‬אפילו החולה אומר אין צריך והרופא אומר צריך שומעין‬ ‫לרופא‪ ,‬ואפילו החולה הוא חכם בטבעיות ויודע לשער בשל אחרים‪ ,‬ואפילו הוא עצמו מומחה‪ ,‬אין שומעין לו‪.‬‬ ‫וכן בענין התפילה‪ ,‬ידוע שהש"ץ מוציא הנך דאניסי ואפילו עם שבשדות‪ ,‬וחשוב כמו שמתפללים בעצמם‪ .‬ואם‬ ‫כן אם יצוה עליך הד"ר שלא תתפלל‪ ,‬ואתה אנוס בדבר ‪ -‬הש"ץ מוציאך‪ ,‬ולאו דוקא הש"ץ דעירך אלא אפילו הש"ץ‬ ‫דסוף העולם‪ ,‬וא"כ בזה יפה כח היוצא ע"י הש"ץ‪ ,‬כי אי אפשר דליכא חד בסוף העולם היודע להתפלל יותר מש"ץ‬ ‫דעירך‪ ,‬והוא הוא המוציאך יד"ח‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלוקים את מעשיך‪ ,‬וידוע שפסוק זה הוא בת קול‬ ‫שיצאה בימי שלמה על שאכלו ביום הכפורים בבנין הבית )עיי במדב"ר פי"ז ב'(‪.‬‬ ‫כה אמר פעם הגה"ק החזון איש זי"ע לחולה שנצטווה לאכול ביום כיפור ואמר יש לי כאב לב מכך שלא אוכל‬ ‫לצום השיבו החזו"א מעולם לא שמעתי על מי שיש לו כאב לב מכך שצריך לעשות ברית מילה ביום השבת )מעשה‬ ‫איש ח"ד קסג(‪.‬‬ ‫וכך כתב הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע 'זכרתי בעת שאאמו"ר זצ"ל היה חולה‪ ,‬והלכנו במבוכה פן לא ירצה‬ ‫לאכול ביוהכ"פ‪ ,‬אמנם הוא ז"ל בגודל צדקתו היה זריז בדבר‪ ,‬ותיכף אחרי 'כל נדרי' מיהר וציוה ליתן לו לאכול‬ ‫כפי שהיה צריך‪ ,‬ואמר בזה הלשון הריני מוכן ומזומן לקיים מצות בוראי כפי שאמרו חז"ל‪ ,‬ואכל בשמחה יתירה‪,‬‬ ‫כמעט לא ראינו שמחה כזאת רק בעת אכילת מצה ונטילת לולב' )נדפס בספר לקט אמ"ק ח"ה עמו' קפא(‪.‬‬ ‫סט‪ .‬מן הראוי לעיין שם בכל דבריו הקדושים‪ ,‬שמאריך בכוונת העינוי ובקדושת היום כי הוא נורא ואיום‪ ,‬ומנהמת‬ ‫לבו הטהור מלהיב את לב הקורא להתכונן כראוי לקראת יום זה‪.‬‬ ‫פעם קרא הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע לשנים ממקורביו‪ ,‬וציוה עליהם להפיץ את דברי ה'יסוד ושורש‬ ‫העבודה' אלו‪ ,‬מה שלא הורגל בכגון דא‪ ,‬ויצא מגדרו בראותו גודל התועלת שבקריאת הדברים‪.‬‬ ‫ע‪ .‬הרה"ק מסאטמאר זי"ע היה נוהג בכל שנה לעלות על ציונו הק' של הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי"ע‬ ‫ביומא דהילולא דיליה )ז' אדר(‪ ,‬ותמיד הגיע אל חלקת מחוקק ספון לקראת ערב סמוך לזמן השקיעה‪ ,‬שנה אחת‬ ‫הקדים לבוא לקאליב כבר בשעות הבוקר בעוד היום גדול‪ ,‬אך לא פקד את ה'ציון' אלא לעת ערב‪ ,‬שאלו משמשו‬ ‫מה ראה על ככה לבוא דווקא כי ינטו צללי ערב ובפרט שכבר שהה בעיר והיה בידו סיפק להגיע מקודם‪ ,‬נענה לו‬ ‫הרה"ק ואמר שבנוהג שבעולם ביום היריד 'אין די לעצטע מינוט'ן כאפט מען מציאות' )ברגעים האחרונים מוצאים מציאות‬ ‫גדולות‪ (...‬ונתכוון לומר בדבריו שעיקר התעוררות הרחמים הוא דווקא בעת נעילת שער כי פנה יום‪.‬‬ ‫‪âì‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪éàöåîá' (çòø ïîéñ) 'ïùãä úîåøú'ä ùãéç àìôð ùåãéç‬‬ ‫‪úìéôúì íéøåôë íåé úãåáò) 'úåðååëä øåöé÷'á ì"çîøä áúë‬‬ ‫‪åîéìùéù ãò íé÷ìúñî äîéáäå ïéãä ïéà ,ë"äåé‬‬ ‫‪úåéäì úàæë úòá òéâäì ãçà ìë ãéáù ,(äìéòð‬‬ ‫‪ë"äåé úåôñåúå íåéä äðô øáëã â"òàå ,íäéøãñ ìàøùé‬‬ ‫‪ä"á÷ä ìù åéôë øéöéë ,àèçä íãå÷ ïåùàøä íãàë‬‬ ‫‪,íå÷îä éðôì ìàøùé íéáéáç àìà ,äùò àìà åðéà‬‬ ‫‪ àèçá òâôðù íøè‬עא‪.‬‬ ‫‪ìë ïëì ,'íäéøãñ øçà äìòî ìù ã"éá âéäðî ä"á÷äã‬‬ ‫‪òåø÷ì ïééãò ìåëé äìéòð úìéôú ììôúî íãàäù ïîæ‬‬ ‫‪íúåç áøò úòì' (ë"äåé 'ìä ,æéø ïîéñ) 'ç÷åø'ä áúë‬‬ ‫‪.äìéìä ãøé øáëù ô"òà íéîçø éøòù‬‬ ‫‪íéðéîééî åìà ,íåøî àáö ìë íéãîåòå ,ä"á÷ä‬‬ ‫‪àñëä éðôì úåãîåò úåîùðä ìë æàå ,íéìéàîùî åìàå‬‬ ‫‪åéôðë äæ ,çåø éìâìâ ìò íéëàìî éðù íéãîåòå ,õéìäì‬‬ ‫‪ ãçà ,íìåò àìîë åéôðë äæå åôåñ ãòå íìåòä óåñî‬אם אתה משמח את שלי ‪ -‬להיות טוב ומיטיב כהכנה ליו"ט‬ ‫‪,ïåîî ú÷ãöá íà ,ãñçå ä÷ãöá úåáøäì àîøâ ïîæä úîà íúåç ä"á÷äå ,íééçì ãçàå äúéîì íúåçå øôåñ‬‬ ‫‪ êìùî åì ïú ¯ øåúéååä ú÷ãöá íà‬עד‪àáåä êëå .‬‬ ‫‪ 'åëå‬עב‪øáùé íà ,áåùì ãéçéä ìåëé íåúéçä úò ãòå ,‬‬ ‫‪î"øäì 'íé÷éãö øåà' íùá (äëøú ç"åà) 'äáåùú éøòù'á‬‬ ‫‪ åáì‬עג ‪.úìá÷úî äîìù äáåùúá‬‬ ‫הנה מצינו ביונה הנביא שביקש מה'מלחים' ומרב החובל 'שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם' )יונה א‬ ‫ח(‪ ,‬והקשה הגה"צ רבי לייב חסמן ה'משגיח' דישיבת חברון‪ ,‬לשם מה הוסיף יונה לומר 'שאוני'‪ ,‬והרי די היה באומרו‬ ‫הטילוני אל הים‪ ,‬ומדוע נכתבה תיבה זו‪ ,‬אלא שיונה רצה שישאו אותו כדי לדחות את זריקתו אל הים בעוד רגע‬ ‫אחד‪ ,‬כי אין ערוך לרגע אחד של חיים‪ ,‬בו ניתן עדיין להרהר בתשובה‪ ,‬ויש קונה עולמו ברגע אחד )הובא במשחת‬ ‫שמן בראשית עמוד ס'(‪ .‬והדברים נוקבים ללמד על חשיבותו של כל רגע בו ניתן לקנות אוצרות מלכים‪ ,‬ולעניינו יאמר‬ ‫אודות הרגעים האחרונים של האי יומא‪ ,‬לאחוז בהם ולנצלם כראוי וכנכון‪.‬‬ ‫עא‪ .‬ואולי אף בכלל זה‪ ,‬שבידו לבטל מעליו כל היסורים ומרעין בישין שנגזרו עליו‪ ,‬כי לאחר חטא עץ הדעת‬ ‫נתפזרו הניצוצות בכל העניינים הגשמיים‪ ,‬וכל יושבי תבל בכל הדורות צריכים לתקן חטא זה ולהחזיר הכל‬ ‫לשורשם‪ ,‬וגם תכלית היסורים 'קול יעקב נוהם מתהומותיך‪ ,‬איש איש נגעו ומכאובו' הכל הוא כדי לתקן את‬ ‫הניצוצות במקום עליון‪ ,‬ואם זוכה האדם להיות במצב של קודם החטא משמעו שיכול להסיר מעליו כל מיני פגעין‬ ‫ומרעין בישין‪ ,‬ונעשה כאדם הראשון קודם החטא‪ ,‬ומראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גילית‪ ,‬שביד כל אחד‬ ‫להיות כמו בתחילת הבריאה‪.‬‬ ‫עב‪ .‬נוראות מצינו בדברי ה'משך חכמה' )וילך ד"ה שובה( שאף שאמרו חז"ל )יומא פו‪' (.‬מי שיש חילול השם בידו אין‬ ‫לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר'‪ ,‬אבל בעת 'נעילה' ניתן לכפר גם על חילול ה'‪ ,‬ומבאר טעמו של‬ ‫דבר‪ ,‬כי מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא‪ ,‬וכמו שבארץ מתחת יש שופטים העומדים לשפוט‪ ,‬ומעליהם‬ ‫שופטים נכבדים יותר‪ ,‬ופעמים שמטים לכף זכות מחמת סיבה שהיא‪ ,‬אך מי הוא שיהין למחול למי שפגע בכבוד‬ ‫המלך‪ ,‬כך גם בשמים ממעל‪ ,‬כל צבא מרום ושרפי מעלה היושבים בב"ד של מעלה אין בידם למחול על חילול ה'‬ ‫ח"ו‪ ,‬אמנם בשעת נעילה‪ ,‬כשהקב"ה חותם את הדין‪ ,‬הרי הוא דן יחידי )ירושלמי ריש סנהדרין(‪ ,‬ואז הוא שעת הכושר‬ ‫שהשי"ת יסלח מרוב טובו אחרי גודל הבכי והחרטה‪ ,‬כי אם הוא ימחול על כבודו מי יאמר אליו מה תעשה )ועיי"ש‬ ‫שמאריך בזה(‪.‬‬ ‫עג‪ .‬וכמו שזעק פעם הרה"ק מסאטמאר זי"ע בדרשתו קודם כל נדרי‪ ,‬כל השערים פתוחים עתה‪ ,‬אבל השער הראשון‬ ‫המוליך ומביא אליהם עדיין סגור ‪ -‬והם שערי הלב‪...‬‬ ‫אולם על ידי קבלה טובה יוכל למנוע נעילת השערים‪ ,‬משל למה הדבר דומה למי שעומד בשערי הבית ועמדו‬ ‫השומרים לסגור ולנעול בפניו את הדלת‪ ,‬מה עשה‪ ,‬דחף רגלו לפנים הבית ובזה נמנע מהשומרים מלנעול את הדלת‬ ‫בפניו‪ ,‬ויכנס האיש הביתה‪ ,‬כך נמי‪ ,‬על ידי הקבלה נשאר רושם מהיום וא"א לסגור‪.‬‬ ‫עד‪ .‬סיפור נפלא שמעתי מפי בעלי המעשה‪ ,‬שאפשר ללמוד ממנו מעלת הוותרנות המצלת ממיתה משונה‪ ,‬ומעשה‬ ‫שהיה כך היה באחד מיקירי קרתא דשופריא מיושבי ירושלים של מעלה‪ ,‬איש נכבד בעל משפחה אשר משפחתו‬ ‫גדלה בליהע"ר‪ ,‬וכבר נעשה צר המקום לשבת בסוכה הקטנה שבנה מדי שנה על מרפסת ביתם‪ ,‬לכן החליטו הילדים‬ ‫לבנות סוכה רחבת ידיים למטה בחצר‪ ,‬ומן המחשבה למעשה ‪ -‬קנו דפנות לסוכה במידות מדויקות כדי צרכם‪,‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪ãì‬‬ ‫‪ úåëåñ áøò ä÷ãöá úåáøäì ùé' ,ì"öæ ù"øôàô‬עה‪ìù íåéä äæ äðä' (á"éô) 'äãåáòä ùøåùå ãåñé'á áúëå ,‬‬ ‫‪åðáãé øùà ùéà ïúé éëá àåä éøä ,úåëåñ áøò‬‬ ‫‪íééðòì äôå÷ä ÷ìçî äéä ì"öæ ìàèéå íééç ø"äåîå‬‬ ‫‪ äæá íåéá ãàî àéä äáø éë ä÷ãö úåùòì‬עו‪àåä íâå ,‬‬ ‫‪.'úåëåñ áøò‬‬ ‫ובמשך שעות טרחו ועמלו בעבודת הקודש לבנות את הסוכה על הצד היותר טוב‪ ,‬וכאשר הכל על מקומו עמד‬ ‫בשלום‪ ,‬דפק אחד השכנים על דלת ביתם‪ ,‬והודיע להם‪ ,‬שחלק מן הסוכה נבנה בשטח שבו הוא מחנה את רכבו‪,‬‬ ‫ולכן הוא דורש שיסלקו את הסוכה ויבנוה במקום אחר‪ ,‬שמעו הלה את בקשתו וניסה להסביר לו את גודל היגיעה‬ ‫שכבר טרחו בבניינה‪ ,‬ועל כן יוותר נא ויניח להעמיד שם את הסוכה למשך שמונת ימי החג‪ ,‬אך הלה אטם את‬ ‫אזניו משמוע‪ ,‬והודיע נחרצות שאדם אוסר את שלו והוא אינו מרשה להם לבנות את הסוכה בשום פנים ואופן‪.‬‬ ‫כאשר קיבלו הבנים את הבשורה הלא טובה‪ ,‬התחילו לכעוס על השכן שיש בו מדת סדום‪ ,‬וכי מה איכפת לו‬ ‫להשים את רכבו במשך שמונת ימי החג במקום אחר‪ ,‬וגם טרחו להוכיח שאותו מקום אינו שייך לו מדינא ע"פ‬ ‫כללי דחושן משפט‪ ,‬ולכל השכנים חלק במקום זה‪ ,‬וכיוצא באמתלאות אלו ניסו לשכנע את אביהם שלא ישגיח‬ ‫בדברי השכן הרע‪ ,‬אולם האב שצדיק היה הגיד לבניו בשפה ברורה‪ ,‬שבשום אופן אינו מסכים לשבת בסוכה הגורמת‬ ‫צער ועגמת נפש ליהודי‪ ,‬ועליהם לסתור את הסוכה ולהעמידה במקום אחר‪ .‬בלית ברירה טרחו הילדים פעם שניה‪,‬‬ ‫ובנו שוב את הסוכה לשביעת רצונו של השכן‪.‬‬ ‫במוצאי יו"ט ראשון של סוכות באמצע הלילה‪ ,‬נשמעו לפתע חבטות עזות מחוץ לסוכתם ששכנה למטה בחצר‪,‬‬ ‫מתוך בהלה קמו כולם משנתם והנה המה רואים שלש אבנים גדולות )הנהוג לחפות בהם את הבנינים בירושלים( שנפלו‬ ‫מקומה גבוהה של הבנין אל המקום שהחנה שם השכן את רכבו אשר נופץ לרסיסי רסיסים מן האבנים‪ ,‬ואלמלא‬ ‫היו מעבירים את הסוכה למקום האחר והיו ישנים באותו מקום‪ ,‬היתה סכנה גדולה נשקפת לחייהם‪ ,‬וספק גדול‬ ‫אם היו יוצאים משם חיים וקיימים‪ ,‬הרי שעל ידי שהעביר על מידותיו לפנים משורת הדין ניצלו בניו ממיתה לחיים‪.‬‬ ‫עה‪ .‬גם יש להיזהר ביותר לגמול 'צדקה וחסד' עם בני ביתו‪ ...‬ושלא יהיה כאותם הגומלים חסדים לכל העולם חוץ‬ ‫מתוך ביתם פנימה‪ .‬מספרים על אחד הצדיקים‪ ,‬שראה תלמיד שהיה מחפש ותר שעות ארוכות אחר אתרוג‬ ‫מהודר בערב חג הסוכות שחל בשבת )כמו בהאי שתא(‪ ,‬ולאידך גיסא לא הקפיד לקיים חובת היום שאמרו )פסחים קט‪(.‬‬ ‫'חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל'‪) ...‬עיי' בשו"ע או"ח תקכט ב‪ ,‬כיצד משמחן‪ ,‬הקטנים נותן להם קליות ואגוזים‪ ,‬והנשים קונה להם‬ ‫בגדים ותכשיטין כפי ממונו(‪ ,‬לפיכך ניגש אליו והעיר לו 'אתה עסוק במצווה דרבנן )דלולב ביו"ט ראשון של חג אינו דוחה שבת‪,‬‬ ‫ובשאר הימים נטילתו מדרבנן זכר למקדש(‪ ,‬מדוע לא תעסוק לכה"פ כיו"ב בקיום המצווה מן התורה‪'...‬‬ ‫ודברי תורה צריכים חיזוק בימי ערב החג כשהטרדות מצויות שלא לבוא לידי כעס ומחלוקת ח"ו‪ .‬וכבר היה מעשה‬ ‫אצל הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע בזקנותו לאחר שנשא את זיווגו השני‪ ,‬שבנה את סוכתו בעמל רב ככל דקדוקיה‬ ‫והלכותיה‪ ,‬אולם כאשר ראתה הרבנית את הסוכה אמרה לו לפי תומה‪ ,‬שלדעתה עדיף טפי לבנות הסוכה בקצה‬ ‫השני של החצר‪ ,‬ויהי כשמוע את דבריה הלך תיכף ופירק את הסוכה ובנאה במקום אשר היא קבעה‪ ,‬אך כאשר‬ ‫ראתה את הסוכה במשכנה החדש‪ ,‬חזרה בה והודתה שהצדק עמו‪ ,‬וראוי יותר לבנותה במקום שהיתה בתחילה‪,‬‬ ‫ותיכף הלך ה'חפץ חיים' בניחותא ופירק את הסוכה ובנאה בפעם השלישית כאילו לא אירע דבר ובלי אומר ודברים‪.‬‬ ‫עו‪ .‬וכמו שמפורסם על הרה"ק ה'דברי חיים' זי"ע שפיזר ונתן לאביונים סכומים עצומים בערב סוכות‪ ,‬ואף שבכל‬ ‫השנה היה מרבה לתת מתנות גדולות לצדקה‪ ,‬ביותר היה מפזר כסף רב בימים אלו לאין שיעור‪ ,‬וכבר אמר‬ ‫בקדושתו‪ ,‬שאין לך 'נוי סוכה' יותר מן הצדקה שמחלקים בערב סוכות‪.‬‬ ‫ונתנו צדיקים רמז בדבר‪ ,‬כי הנה שיעור סוכה כשרה הוא שתי דפנות העשויות כהלכתן ושלישית אפילו טפח‪,‬‬ ‫וכלומר‪ ,‬ששתי דפנות יהיו במשך שבעה טפחים בגובה עשרה‪ ,‬והשלישית תהא טפח בגוהה עשרה‪ ,‬צא וחשוב‬ ‫מניין הטפחים שיש בדפנות הסוכה‪ ,‬והרי לך ק"נ טפחים )כל דופן הוא שבעים‪ ,‬והשלישית היא עשר(‪ ,‬ועוד שיעור הסכך הוא‬ ‫שבעה על שבעה דהיינו מ"ט‪ ,‬סך הכל עולה למנין קצ"ט טפחים שהם כמניין 'צדקה'‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע היה חוסך במשך כל השנה פרוטה לפרוטה כדי שיוכל לקנות אתרוג מהודר‪,‬‬ ‫פעם אחת בדרכו לקנות את ה'אתרוג'‪ ,‬פגש ביהודי פשוט הבוכה מאין הפוגות‪ ,‬וכה היו דבריו‪ ,‬הנה‪ ,‬לפרנסתי הנני‬ ‫משמש כ'בעל עגלה' המעביר חפצים וחבילות ממקום למקום‪ ,‬ועתה מת עלי ה'סוס' בפתע פתאום ונשבר מטה‬ ‫לחמי‪ ,‬בירר הרה"ק לכמה מעות הוא צריך בכדי לקנות סוס חדש‪ ,‬נקב הכפרי בסכום גדול העולה כמעט כאותו‬ ‫‪äì‬‬ ‫באר הפרשה ‪ -‬פרשת האזינו ‪ -‬עשי"ת ‪ -‬יוה"כ‬ ‫‪ïåéìò éãéãé 'ä éùåã÷ éòøå ééçà (à"éô) áúë ãåò ïéîæäì âçä éîé ìë ìò äúéáä óåñàì äôéñà ïîæ‬‬ ‫‪ìù íúáéùç øåòéù ìà åèéáä ,éùôð éáåäàå‬‬ ‫‪÷ìç íäå ,åðçìåù ìò äøåú éðá íéðâåäî íééðò çøàìå‬‬ ‫‪äìåàâä íéìéçðîå ïéìçåðä ïä åìà ,åæ äåöî éîéé÷î‬‬ ‫‪.'ïéùéã÷ ïéæéôùåà 'æä‬‬ ‫הסכום שהכין עבור האתרוג‪ ,‬ללא אומר ודברים הוציא את כל צרור כספו מכיסו והושיטו לידי האיש‪ ,‬ובפרוטות‬ ‫שנשארו לו קנה אתרוג כשר בדיעבד‪ ,‬ובשמחה רבה הלך לביתו כשהוא מספר בהתרגשות לבני משפחתו כולם‬ ‫יברכו ביום טוב על אתרוג מהודר‪ ,‬ואילו אנחנו נברך על סוס מהודר‪....‬‬ ‫כאותו מעשה היה גם אצל השרף רבי אורי מסטרליסק זי"ע‪ ,‬ובחג הסוכות שחרית התפלל ה'שרף' אצל הרה"ק‬ ‫רבי אלימלך מליזענסק זי"ע‪ ,‬והרגיש הרבי ר' אלימלך שריח גן עדן נודף מהאתרוג שלו‪ ,‬וניגש אליו ושאלו איך זכה‬ ‫לכך‪ ,‬בלית ברירה סיפר את כל אותו המאורע‪ ,‬והסכים עמו הרבי ר' אלימלך‪ ,‬שמחמת מצוה גדולה זו זכה שגם‬ ‫אתרוג פשוט )כשר בדיעבד( יריח בריח של גן עדן‪.‬‬ ‫בימים שבין יוהכ"פ לסוכות ישב הגה"צ גאב"ד טעפליק זצ"ל במעונו אשר בירושלים עיה"ק‪ ,‬והשיב לשואליו דבר‬ ‫בכשרות ארבעת המינים‪ ,‬באחד הימים נודע לו על כמה משפחות עניות שאין להן מעות עבור צרכי החג‪ ,‬ומאז‬ ‫ביקש מכל מי שבא למעונו שיתן מנדבת לבו עבור העניים‪ ,‬בין הבאים היה איש אחד שהתנצל לפניו‪ ,‬שגם מצבו‬ ‫דחוק מאד‪ ,‬ועדיין לא השיג כסף כדי לקנות ארבעה מינים‪ ,‬ואיך יוכל לתת לאחרים כאשר אין לו כדי סיפוקו‪,‬‬ ‫והלא חייך קודמין‪ ,‬נענה הגה"צ מטעפליק ואמר אם מחסורך הוא רק 'ארבעת המינים' עדיין עליך לפזר מממונך‬ ‫לעניים‪ ,‬כי ארבעת המינים תוכל ליטול משל אחרים במתנה על מנת להחזיר‪ ,‬אבל‪ ,‬אותה משפחה ענייה שלא יהיה‬ ‫לה דגים ובשר לחג‪ ,‬ובדחקם יוזילו דמעה אחת מחמת מצבם הדל‪ ,‬אזי עלולה דמעה זו לעורר קטרוגים נוראים‬ ‫בשמי מרומים ח"ו‪ ,‬ויצטרכו להרבה רחמים וחסדים כדי להמתיק את הקטרוג‪...‬‬ ‫ואכן‪ ,‬נאים הדברים למי שאמרם‪ ,‬כי בדידיה הוה עובדא‪ ,‬שביקש פעם ביום ראשון של סוכות מאחד המתפללים‬ ‫עמו שיתן לו את הארבעה מינים ב'מתנה על מנת להחזיר' כדי שיוכל לצאת בהם ידי חובתו‪ .‬לאחר בירור הדבר‬ ‫נתברר‪ ,‬שבערב סוכות היה לו אתרוג מהודר ביותר‪ ,‬אך אז הגיע לאזנו קול יללה הבוקע ועולה מביתה של שכנתו‬ ‫הקרובה אליו‪ ,‬משדפק על דלת ביתם לשמוע מה קרה‪ ,‬נודע לו‪ ,‬שהילד הקטן הפיל בטעות את האתרוג של אביו‬ ‫והאם ובנה חוששים מאד מתגובת האב שבודאי יתרגז עליו ויענישו עונש חמור‪ ,‬ויהי כשמוע הגה"צ מטעפליק‬ ‫חורגו‪ֵ ,‬‬ ‫את צרתה חזר לביתו ונטל את האתרוג שלו והושיטו להם‪ ,‬כשהוא מורה להם להודיע לאביהם‪ ,‬שהרב ביקר בביתם‬ ‫וראה את האתרוג שלו‪ ,‬וקבע שאינו ראוי לברכה‪ ,‬על כן מסר לו אתרוג אחר כדי שיוכל לצאת ידי חובתו למהדרין‪.‬‬ ‫ועל כגון זה נאמר 'אתרוג כנגד הלב'‪ ,‬כי ביותר חפץ הקב"ה בלב טהור‪ ,‬ומידות טובות כאלו עולות עשרת מונים‬ ‫מנטילת לולב ואתרוג נקי ומהודר ללא כתמים‪.‬‬ ‫עובדא נפלאה מסופר על הגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע )הח"ח חייו ופעלו חלק ג' עמ' תתקכב(‪ ,‬בעת המלחמה בגלותו בסנובסק‬ ‫שברוסיה‪ ,‬לא היה ניתן להשיג אתרוגים‪ ,‬רק ל'חפץ חיים' הובא אתרוג מהשנה שעברה‪ ,‬שבאין ברירה יצא בו ידי‬ ‫חובת ארבעת המינים‪ .‬ויהי לפלא בעיני מקורביו‪ ,‬שבבוקר בירך על 'ארבעת המינים' ואילו לנענועים בשעת הלל לא‬ ‫אבה להשתמש בהם‪ ,‬ונמוקו‪ .‬שהרי בזה ייגרם צער וחלישות הדעת ‪ -‬לרבים ממתפללי בית הכנסת‪ ,‬אשר נפשם‬ ‫כלתה מהשתוקקות לערוך מנהג הנענועים ואין לאל ידם עשות כן‪ ,‬והרי ענין צער וחלישות דעת נוגע לעשין ולאוין‪,‬‬ ‫בעוד שנענועים אינם אלא מנהג‪ ,‬לו יהי מנהג עתיק ומקודש‪' .‬ובכן‪ ,‬יתכן בלי נענועים'‪...‬‬ ‫מסופר על הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע‪ ,‬שכמה וכמה מחסידיו שלחו לו אתרוגים‪ ,‬והתיישב הרה"ק לבחון את‬ ‫האתרוגים‪ ,‬ובחר באתרוג שלא היה המהודר ביותר מבין כל האתרוגים‪ ,‬והסביר‪ ,‬כי אתרוג זה נשלח על ידי אלמנה‬ ‫אחת שבעלה היה רגיל לשלוח לו מדי שנה בשנה‪ ,‬ויודע הוא כי אם יטול לעצמו את האתרוג שנשלח על ידה‬ ‫בוודאי תשמח עד מאוד‪ ...‬והיינו שבודאי הקפיד הבית ישראל להדר במצוות‪ ,‬אלא שהיה עדיף לו להדר ב'לב אלמנה‬ ‫ארנין' מאשר להדר ב'אתרוג'‪...‬‬ ‫פעם הלך אחד מגאוני בית בריסק הנודעים בדקדוקי המצוות בימים אלו שבין יוה"כ לסוכות ברחוב העיר‪ ,‬והבחין‬ ‫אחד ממכריו שהינו טרוד‪ ,‬שאלו‪ ,‬וכי עדיין לא מצאת ד' מינים מהודרים כאוות נפשך שבגין כך אינך רגוע‪ ,‬השיב‬ ‫אותו גאון‪ ,‬אכן כך הוא הדבר‪ ,‬אך אין כוונתי לד' מינים ‪ -‬אתרוג לולב הדס וערבה‪ ,‬אלא לד' מינים אחרים שעליהם‬ ‫נאמר )דברים טז יד( 'ושמחת בחגך וכו' והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך'‪ ...‬ר"ל‪ ,‬שעדיין לא קיים מצוה זו‬ ‫של 'אם אתה משמח את שלי' בתכלית ההידור והדקדוק‪.‬‬ ‫ יוה"כ‬- ‫ עשי"ת‬- ‫ פרשת האזינו‬- ‫באר הפרשה‬ åì ìù åììë' (ç äåöî øð äëåñ 'ñî) ùåã÷ä ä"ìùä áúë ïëå óôåç 'ä ãåáëå ,íìåò úåøåãì åéøçà åéðáìå åì úåøéçäå íéøëæðä íé÷éãöì åéôá äìçú íãàä ïéîæéù ,øáã éðëùî éùåã÷å äëåñ ìöá áùåé àåäå ,íåéä ìë åéìò íéáùåéä íééðòäì í÷ìç ïúé êë øçàå ,(ïéæéôùåàä åðééä) ìöá åîò ïðåìúäì íéàá íéùåã÷ä úåáàä ¯ ïåéìò çìùé éæà ,åðçìåù áéáñ åì ïéà íàå ,åðçìù áéáñ íéìãì åîçìî æà ïúåðùë åîò íéçîù íäå ,äëåñ .íäì éåàøä í÷ìç äæ éë ,íúéáì íééðòì óñàéå àéáé íéãåøî íééðòå ,äøåú éìòá íéðåâä íéðåéáà äáåùúá áåùì åðëæéå åðéìò íçøéå ñåçé åðëìî åðéáà ïéàìò ïéæéôùåà éðä ìù í÷ìç åç÷é íäå äúéáä íúåà äàåôøì ,äîéìù äìåàâì äëæð äæ úåëæáå ,äîéìù êéàå ,úåëøá äòáù 'ä øáâ êøåáé íúëøáîå ,ïéùéãé÷ éëéøà ééç éìòî éðá ,ùôðäå óåâä úåàéøáá äîéìù äìåòî äøéîùäå úåøéäæä ìà åááì íçéå áäìúé àì .íåìùìå íéáåè íééçì åðìåë íúçðå ,éçéååø éðåæîå .ãàî ãàî äæá ‫דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב‬ ‫איתא ב'מדרש' )ילקוט שמעוני ישעיה תקח( משל לגביר אשר הלך ביער והזמינו שומר‬ ‫היער ‪ -‬איש פשוט והמוני המכונה 'בורגני' להתאכסן בביתו‪ ,‬אך הגביר לא נענה‬ ‫להזמנתו כי הרגיש בזה זלזול בכבודו‪ ,‬והשיב אין דרך הגביר ללון אצל הבורגני‪.‬‬ ‫למעשה נתעכב הגביר ביער עד ששקעה החמה‪ ,‬נבעת הגביר וגבר פחדו עד‬ ‫מאד בהיות היער מקום סכנת חיות רעות‪ ,‬וכדכתיב )תהילים קד כ( 'תשת חושך‬ ‫ויהי לילה בו תרמוש כל חייתו יער'‪ ,‬לכן בלית ברירה חזר לבית השומר והקיש‬ ‫על הדלת מתוך צעקה הניחו לי ללון אצלכם עד אור הבוקר‪ ,‬אז השיב הלה את‬ ‫פניו ריקם‪ ,‬באמרו אין דרך הבורגני לפתוח דלתו בלילה‪ ...‬כך הקב"ה אומר‬ ‫לישראל דרשו ה' בהמצאו‪ ...‬עכ"ל‪ ,‬היינו שנדרוש את ה' כל עוד שהוא ממציא‬ ‫עצמו אלינו נתפוס בידיו המושטות אלינו ונכנס להיכלו‪.‬‬ ‫וכעי"ז יש ללמוד מהא דאיתא בגמ' )ברכות ז‪ (.‬על הכתוב )שמות לג כ( 'ויאמר לא‬ ‫תוכל לראות את פני‪ ,‬תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה‪ ,‬כך אמר לו הקב"ה‬ ‫למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה אני איני רוצה' )שכשרצה הקב"ה‬ ‫להיראות לפני משה בעמדו בסנה לא רצה משה לראות אלא הסתיר פניו‪ ,‬ועל כן כשביקש הראני נא‬ ‫את כבודך לא רצה הקב"ה להראות לו(‪ .‬ומכאן נבין ונשכיל עד כמה עלינו לשוב אליו‬ ‫בעוד שהוא אומר לכם דרשוני‪ ,‬שלא נבוא ח"ו למצב שיאמרו לנו כשרציתי לא‬ ‫רצית‪ ...‬אף שללא כל ספק הקב"ה מקבל תשובת ותפילת כל יהודי בכל עת‬ ‫ושעה‪ ,‬מ"מ לימוד יש כאן לדידן לנצל כראוי 'דבר בעתו'‪.‬‬ ‫סיפר אב"ד קראסנא שליט"א‪ ,‬מעשה בילד יהודי מתושבי בני ברק שלדאבון לב‬ ‫החל לחוש בעיניו ואט אט איבד את ראייתו‪ ,‬בצר להם פנו ההורים לרופאים‬ ‫ידועים ופחות ידועים‪ ,‬הללו שלחו להכא ולהתם‪ ,‬עד שהגיעו לעסקני עולם‪,‬‬ ‫ונמצא שרק רופא אחד יחיד ומיוחד הדר במדינת טעקסעס שבגולה יש בידו‬ ‫דרכי רפואה להביא מזור לעיני הילד ע"י ניתוח‪ ,‬אחר השתדלויות קיבלו תור‬ ‫לניתוח בעוד כחמשה חדשים‪ ,‬והגם שהיה נראה כי הדבר דחוף עד מאד‪ ,‬אך‬ ‫מה יעשו‪...‬‬ ‫בין כך ובין כך‪ ,‬נערכו בארה"ק כמה ימי עיון ל‪ 60‬רופאים מרחבי העולם‪ ,‬וביניהם‬ ‫הגיע לארה"ק גם אותו רופא מומחה ממדינת טעקסעס‪ ,‬ימי העיון היו אמורים‬ ‫להימשך במשך ג' ימים‪ ,‬אך למעשה‪ ,‬באמצען אירע איזה אונס גדול למארגן‬ ‫ונגמרו האסיפות אחרי יום ומחצה‪.‬‬ ‫מכיוון שנשארו הרופאים בארה"ק עוד יום ומחצה מבלי מעש‪ ,‬סידרו להם ביקורים‬ ‫בבני ברק‪ ,‬תחילה היו בישיבת פוניבז‪ ,‬משם נלקחו לראות איזה גמ"ח גדול מאד‬ ‫‪ -‬ורצו להראותם בזה את גודל כח החסדים בקרב בני ישראל‪ ,‬איך שמתנהל‬ ‫גמ"ח ענק‪ ,‬ומלווה כספים בסכומים אדירים ללא כל ריבית כלל‪ ,‬מיודענו הרופא‬ ‫מטעקסעס נתפעל עד מאד מכך‪ ,‬וגמר אומר בלבו לקיים אף הוא איזה 'חסד'‬ ‫גדול‪ ,‬למעלה מדרכו וטבעו‪ ,‬בתוך כך נזכר כי הוא שוהה כעת בעי"ת בני ברק‪,‬‬ ‫ושם נמצא ילד הממתין ל'חסדיו' שינתח אותו במדינתו בעוד כחמשה חדשים‪,‬‬ ‫הבה נגמול עמו חסד‪ ,‬ואנתח אותו כאן ועתה‪ ,‬מיד נדבר עם עסקנים‪ ,‬הללו סידרו‬ ‫לו חדר ניתוח בביה"ח 'מעייני הישועה' אשר בבני ברק‪ ,‬על אתר בירר הרופא‬ ‫אצל ה'מזכיר' (“ﬠ“‪£‬ﬠ) שלו‪ ,‬והלה נתן לו כתובת )אדרעס( של הילד החולה בעיניו‪,‬‬ ‫ואכן‪ ,‬עלה הרופא בגפו‪ ,‬ודפק בבית הילד‪ ,‬הילד בעצמו פתח את הדלת‪ ,‬שאל‬ ‫הרופא‪ ,‬שמא אוכל לדבר עם אביך‪ ,‬ענה הילד אבי ישן כעת‪ ,‬אמר לו הרופא‬ ‫מהר נא להקיצו משנתו ולהעירו מתרדמתו‪ ,‬אמור לו שהרופא הגדול עומד על‬ ‫פתח ביתו‪ ,‬ויעש כן הילד‪ ,‬אך האב‪ ,‬קרא אליו מתוך שנתו‪ ,‬מה רופא‪ ,‬מי רופא‪,‬‬ ‫הנח לי להמשיך בשינתי‪ ,‬שב הילד ומסר לרופא את דברי אביו‪ ,‬ביקשו הרופא‬ ‫שאעפי"כ ישוב להעיר את אביו‪ ,‬אך הדבר נשנה כמה פעמים‪ ,‬עד שרופא ראה‬ ‫שאין אל מי לדבר‪ ,‬וגם נתגנבה בלבו מחשבה‪ ,‬הנה אנכי יוצא מגדרי בכדי לעזור‬ ‫להם‪ ,‬והם אינם רוצים לקבל טובתי‪ ,‬פסע לאחוריו 'עושה שלום' וחזר לביתו‪...‬‬ ‫אחרי כמה ימים פגש העסקן שבבני ברק את האב‪ ,‬ובירר אצלו מה שלום בנו‪,‬‬ ‫כיצד הוא חוזר אל עצמו אחרי הניתוח‪ ...‬והאב ‪ -‬אינו יודע מה הוא סח‪ ,‬הניתוח‬ ‫יתבצע בעוד כחמש חדשים‪ ,‬תמה העסקן‪ ,‬וכי לא הלכתם למעייני הישועה‪,‬‬ ‫כאשר באיתערותא דלעילא פנה הרופא בעצמו שנסדר לו את ה'חדר ניתוח'‬ ‫בכדי לבצע את הניתוח כעת וכאן בבני ברק‪ ...‬ואכן‪ ,‬למעשה הניתוח התבצע רק‬ ‫לאחר חמש חדשים‪ ,‬ועלה לאב בסך חצי מיליון דולר‪...‬‬ ‫וזהו 'פירוש חי' למה שחז"ל לימדו אותנו‪ ,‬בקרא 'דרשו ה' בהמצאו' שקאי על‬ ‫עשרת ימי תשובה )ר"ה יח‪ (:‬וברש"י קודם גזר דין בעוד שהוא אומר לכם דרשוני‪,‬‬ ‫כי אם היה האב ניעור משנתו בשעה ששיחר הרופא אל פתחו‪ ,‬היה מקבל את‬ ‫הניתוח ללא כל תמורה ומיד‪ .‬אמנם‪ ,‬מאחר שלא שמע לו‪ ,‬ושקע בשנתו ה'עריבה'‪,‬‬ ‫אכן סידרו לו ניתוח לאחר זמן‪ ,‬אבל כבר עלה לו חצי מיליון דולר עם קושי רב‬ ‫הכרוך בנסיעה לגולה‪ ,‬להשאיר את בני משפחתו לבד ולהיטלטל בדרכים וכו'‪.‬‬ ‫אף לדידן‪ ,‬בל יאמר האיש‪ ,‬אכן שמעתי את ההכרזה 'דרשו ה' בהמצאו'‪ ,‬וקאי‬ ‫הן על תשובה הן על תפילה‪ ,‬אבל לא כעת‪ ,‬הנח לי‪ ,‬אחרי יו"ט נראה‪ ...‬אחרי‬ ‫יו"ט נסדר את דרכי התשובה‪ ,‬לא ולא‪ ,‬אלא עתה‪ ,‬קודם גזר דין בעוד שהוא‬ ‫אומר לכם דרשוני ‪ -‬כאשר כביכול עומד בשערי ביתך‪ ,‬נסדר הענינים ונרוויח‬ ‫בכפלי כפליים‪ ,‬שנה טובה ומתוקה עם כל הפירושים והענינים‪!.‬‬