gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא · NEHOIRAH — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: נהורא · NEHOIRAH

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

נהורא · NEHOIRAH — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫פר׳ האזינו‬ ‫שבת שובה‬ ‫כי חפץ‬ ‫האם יוה"כ ישפיע‬ ‫ממליכים את‬ ‫אמונה בכח‬ ‫תשפ״ז‬ ‫חסד הוא‬ ‫עלינו גם למחרתו?‬ ‫הנפש האלוקית‬ ‫התשובה‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫שערי השפעה‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫אש האמונה‬ ‫גליון רצב‬ ‫הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא‬ ‫נהורא מעליא!‬ ‫דבר המערכת‬ ‫״שובה ישראל עד ה׳ אלקיך״!‬ ‫לא להיות‬ ‫השבת הראשונה‪ ,‬בה אפשר להעמיד כראוי את כל השנה החדשה‬ ‫׳חוטא ושב׳!‬ ‫זוהי תשובה לאמיתה‪ ,‬שאני מתענג בימים אלו על ה׳‬ ‫עומד לו יהודי ברגעים המרטיטים לפני תקיעת‬ ‫במוצאי יום טוב‪ ,‬לאחר שעיצומו של‬ ‫שהוא קרוב אלי ואני קרוב אליו‪ ,‬ולא שייך שום הפסק‬ ‫שופר בראש השנה או ב׳נעילה׳ ביום הקדוש‪ ,‬דמעות‬ ‫יום כיפר לנו על כל עוונותינו – נעמדים‬ ‫ופירוד בינינו‪ .‬ולכן אני מתנהג כמו צדיק נשגב שלא‬ ‫יורדות לו מהעיניים‪.‬‬ ‫אנו להתפלל את התפילה הנקייה של‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫חטא מעולם וכל תשוקתו לעבוד את ה׳ מבוקר ועד‬ ‫״אבא״! הוא משתנק‪ ,‬״אני רוצה אותך״! ״אני שלך״!‬ ‫ערב‪ ,‬כי זהו המציאות האמיתית שלי‪ ,‬אני צדיק נשגב‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬ראו זה פלא‪ ,‬גם בתפילה זו – כמו‬ ‫״אני רוצה להיות טוב״! ״מקבל על עצמי לעזוב הכל‬ ‫בכל התפילות שאין אנו באים אליהן‬ ‫אלא שהלבושים נעכרו על ידי העוונות‪ ,‬ובמשך כל‬ ‫ולהיות צדיק״!‬ ‫נקיים כל כך – מבקשים אנו ׳סלח לנו׳‪.‬‬ ‫השנה אני מחשיב את עצמי מצד הלבושים השחורים‬ ‫היהודי הזה הוא לא צדיק גדול‪ ,‬וגם לא קטן‪ ...‬יהודי‬ ‫והתמיהה נתמהת וצועקת מאליה‪ :‬על‬ ‫המסתירים על נקודת הצדיק שבתוכי‪ ,‬אבל בעשרת‬ ‫פשוט‪ ,‬שלפעמים נתפס עם אור והולך להתפלל‪,‬‬ ‫מה ולמה מבקשים אנו כעת את סליחת‬ ‫ימי תשובה מתגלה הפנימיות האמיתית ואני מתהלך‬ ‫ולפעמים לא‪.‬‬ ‫מלכנו – הרי רק עכשיו כיפר וכיבס‬ ‫כצדיק תמים‪ ,‬מתענג על ה׳‪.‬‬ ‫אותנו מכל מה שחטאנו ופשענו?‬ ‫ואז‪ ,‬באותם רגעים סוחפים‪ ,‬כשעיניו נרטבות‬ ‫זהו איפוא מעלת ׳שבת שובה׳ שבתוך עשרת ימי‬ ‫בדמעות‪ ,‬הוא חושב לעצמו‪ :‬״מה זה המשחק הזה״?!‬ ‫ואחת מהתירוצים שמתרצים על‬ ‫תשובה‪ ,‬כי מלבד שני ימי ראש השנה‬ ‫הרי אני לא הולך להפוך לצדיק‪,‬‬ ‫תמיהה גדולה זו היא‪ ,‬שאנו מבקשים‬ ‫ויום הכיפורים ישנם שבע ימים‪ ,‬ובהם‬ ‫את סליחתו על כך שאין אנו מאמינים‬ ‫אני יודע את המצב שלי‪ ,‬מה לי‬ ‫מספיק בגודל הניקיון שהוא מנקה‬ ‫יכול לתקן את כל מה שחטא במשך כל‬ ‫״כל השנה אתה‬ ‫להצטדק עכשיו ולהבטיח‪ ,‬כששום‬ ‫אותנו ביום הזה ברחמיו העצומים‪.‬‬ ‫דבר לא הולך להישאר מכך לאחר מחופש‪ ...‬עכשיו אתה השנה‪ ,‬כי יום ראשון בשבוע שבתוך‬ ‫עשרת ימי תשובה מכפר על על מה‬ ‫והסיבה שעלינו לחשוב על ה׳סלח‬ ‫ראש השנה ויום הכיפורים?‬ ‫מגיע אותנטי ואמיתי! שחטא ביום ראשון בשבוע של כל ימות‬ ‫לנו׳ של מוצאי יו״ט כבר בתחילת‬ ‫פעם אחת בשנה‬ ‫חסידי‬ ‫מסופר על יהודי מבית‬ ‫היום או בערב היום היא‪ ,‬היות ואנו‬ ‫השנה‪ ,‬וכן על דרך זה בשאר הימים‪.‬‬ ‫שהתרחק מהדת ל״ע‪.‬‬ ‫יודעים שהאומר ׳אחטא ואשוב – אין‬ ‫ושבת קודש הוא כללות כל ששת‬ ‫אתה שב וחוזר אל‬ ‫מספיקין בידו לעשות תשובה׳ – א״כ‪,‬‬ ‫פעם בשנה היה מגיע לרבו‪,‬‬ ‫ימי המעשה‪ ,‬ועל כן אם מחזק עצמו‬ ‫האמת שלך!״‬ ‫ואז היה מלביש את מיטב הבגדים‬ ‫אם ביקשנו בתפילת ערבית של מוצאי‬ ‫בשבת קודש להתעלות מכל הבלי‬ ‫יוה״כ של השנה הקודמת את סליחת‬ ‫החסידיים המסורתיים ומופיע בהם‪.‬‬ ‫ה׳ על עבירה זו‪ ,‬מוטל עלינו בשנה זו‬ ‫העולם ולתקן מעשיו‪ ,‬אזי מכפר בזה‬ ‫על כל השנה כולה (ראה ישמח ישראל שבת שובה‪ ,‬אות ה)‪.‬‬ ‫שנה אחת טען באזני רבו‪ :‬זה‬ ‫להשתדל להשקיע קצת שימת לב גם‬ ‫נראה לי הצגה‪ ,‬כאילו אני מגיע עם תחפושת‪ .‬הרי אני‬ ‫על נקודה זו‪.‬‬ ‫ובפרט כאשר בשב״ק מתגלה דרגת העונג שהוא‬ ‫מכיר היטב את המצב שלי‪ ,‬אז למה להתחפש פעם‬ ‫להבין ולהתבונן בגודל המתנה שהוא‬ ‫שורש כל המידות‪ ,‬ועל ידי שנתענג על ה׳ בשבת‬ ‫נותן לנו בכך שהוא מוחל לנו על‬ ‫אחת בשנה?‪...‬‬ ‫קודש יכולים לכפר על כל התענוגים שהם שורש הכל‪,‬‬ ‫כל עוונותינו; בכך שהוא מנקה לנו‬ ‫וכאשר מתקנים את השורש ‪ -‬מתקנים את כל הענפים‪.‬‬ ‫ענה לו הרבי‪ :‬להיפך! כל השנה אתה מחופש‪...‬‬ ‫את כל צינורות השפע של שהשנה‬ ‫עכשיו אתה מגיע אותנטי ואמיתי! פעם אחת בשנה‬ ‫החדשה; ובכלל בכך שהוא חותם לנו‬ ‫וכה איתא בתורת אבות (שבת שובה)‪ :‬שבת זו‬ ‫אתה שב וחוזר אל האמת שלך!‬ ‫את דיננו דווקא ביום הזה – בו אנו‬ ‫נקרא ׳שבת תשובה׳‪ ,‬על פי המובא מהאריז״ל שכל‬ ‫היהודי הזה שעומד ובוכה בראש השנה ויום כיפור‪,‬‬ ‫עומדים נקיים ומזוככים – לחיים טובים‬ ‫יום מעשרת ימי התשובה מתקן את יומו‪ ,‬היינו שיום‬ ‫זאת לא הצגה‪ ,‬זאת לא העמדת פנים‪ ,‬זוהי האמת‬ ‫ומתוקנים‪.‬‬ ‫ראשון מעשי״ת מתקן מעשיו שבכל יום ראשון מימות‬ ‫השנה‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬וא״כ השבת מתקן את כל שבתות‬ ‫המתגלית אצלו בגלל שהנשמה מתעוררת‪.‬‬ ‫והאמת היא‪ ,‬שעל כך ניתן לנו את יום‬ ‫הט׳ בתשרי‪ ,‬לשמוח ולהתרגש‪ ,‬להודות‬ ‫השנה‪ ,‬והנה ענינו של שבת הוא ׳וקראת לשבת עונג׳‬ ‫כל השנה אנו חיים עם כיסוי ומסווה של שקר‬ ‫ולהלל‪ ,‬על המתנה הגדולה ועל הזכייה‬ ‫(ישעי׳ נח‪ ,‬יג) ר״ל שכל העונג שלך יהיה רק משבת‬ ‫העטויה ומלובשת על פנינו האמיתית‪ ,‬ועם רצונות‬ ‫העצומה‪.‬‬ ‫ולא מענינים חומריים‪ ,‬ואם לא היה בבחינה זו בכל‬ ‫חיצוניים המתעוררים על ידי הגוף‪.‬‬ ‫ואולי‪-‬אולי זו הסיבה‪ ,‬ש׳כל האוכל‬ ‫שבתות השנה‪ ,‬צריך לתקן זאת בשבת זו‪ ,‬כמו כן צריך‬ ‫עכשיו נחשפת האמת‪ ,‬ה׳אני׳ הטהור והאמיתי של‬ ‫בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫לשוב בשבת זו על כל השבתות שלא קבל בשמחה‬ ‫היהודי מתגלה ויוצא לאור‪ ,‬הרצון הפנימי מתפרץ‬ ‫התענה בתשיעי ובעשירי׳‪ ,‬כי כשאתה‬ ‫ועונג כראוי וכנכון (וראה תפארת שלמה‪ ,‬שבת שובה)‪.‬‬ ‫ממעמקים‪ .‬וכך אנו ניגשים לסליחות ולכל עבודת‬ ‫שמח ומאושר במתנה הגדולה‪ ,‬אתה‬ ‫בנוסף לכך יש מעלה יתירה לשבת זו‪ ,‬שכן כל האורות‬ ‫חודש תשרי בעבודת ה׳תשובה׳ ‪ -‬שעל ידה אנו ׳שבים׳‬ ‫מתחבר יותר למתנה; וכשאתה מתחבר‬ ‫של יום הכיפורים הבא עלינו לטובה ‪ -‬כולם נעוצים‬ ‫אל האמת שלנו ואל ה׳אני׳ האמיתי והפנימי שלנו‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬אתה מתנקה יותר‪.‬‬ ‫בשבת שובה שלפניו‪ ,‬ומתחיל כבר להתנוצץ האור של‬ ‫״עשרת ימי תשובה״ הם שורש לכל השנה‪ ,‬ולכן יש‬ ‫א פרייליכ׳ן יום‪-‬טוב און א גוט געבעטשט יאהר‬ ‫תשובה וטהרה בשב״ק זו‪ ,‬על כן נקרא ׳שבת תשובה׳‪.‬‬ ‫לנהוג בהם במידת חסידות שאינו נוהג בהם כל השנה‬ ‫ידידכם‪ :‬ישעיה יצחק פרידמאן‬ ‫על פי ״אש המועדים״‬ ‫(שו״ע או״ח סי׳ תרג)‪.‬‬ ‫לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים‬ ‫הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫וכמות היי״ש שבכוס הגדול הייתה גדולה יותר מן‬ ‫לשחרר את המשפחה העלובה‪ ,‬אבל האציל לא‬ ‫הכמות שהיה שותה בשני החגים הללו גם יחד‪ .‬אך‬ ‫היה מוכן לשמוע על כך‪ .‬״עד שאקבל את הסכום‬ ‫כי חפץ חסד הוא‬ ‫מה לא עושים למען פדיון שבויים?! רבי שמואל‬ ‫כולו‪ ,‬עד לפרוטה האחרונה‪ ,‬היהודי ומשפחתו יהיו‬ ‫שמשו של ערב יום הכיפורים נטתה להעריב‪ ,‬ואת‬ ‫הרים את הכוס והריק את תוכנה עד תומה‪.‬‬ ‫מוטלים בכלא המצחין״‪ ,‬הוא נשבע‪ .‬״עכשיו צא‬ ‫היכלו של הרה״ק רבי מנחם מענדל מליובאוויטש‬ ‫לא נותרה ברירה לאותו צעיר אלא לתת לו לרבי‬ ‫מכאן לפני שאשלח בך את הכלבים״‪.‬‬ ‫זי״ע – בעל ׳צמח צדק׳‪ ,‬אפפה אווירה עילאית‪ ,‬אך‬ ‫שמואל את כל הכסף שהבטיח‪ .‬״אבל זה לא‬ ‫״אינני יכול להרשות למשפחה יהודית להנמק בכלא‬ ‫גם ריח חזק של יין‪ .‬החסידים שהחלו לבוא בזה‬ ‫מספיק״‪ ,‬אמר רבי שמואל שראשו כבר היה סחרחר‬ ‫ביום הקדוש״‪ ,‬החליט רבי שמואל ויצא לגייס את‬ ‫אחר זה‪ ,‬הבחינו ביהודי המעמיק שינה על אחד‬ ‫עליו מן המשקה החריף‪ .‬״אני צריך עוד מאתיים‬ ‫הסכום הנדרש כשהוא נחוש להשיג את שחרורם‬ ‫הספסלים‪ ,‬וכולו נודף ריח של שכרות חזקה‪.‬‬ ‫טרם תשקע השמש‪.‬‬ ‫״יהודי שתוי בערב יום הקדוש?!״‪ ,‬נדהמו כמה‬ ‫כסף צרוף כדי להוציא את המשפחה האומללה‬ ‫כל היום כולו הוא הלך מדלת לדלת‪ .‬אנשים תרמו‬ ‫מן הנאספים והציעו להוציאו מבית התפילה‪,‬‬ ‫משאול תחתיה״‪.‬‬ ‫בעין יפה לידיד יהודי הנמצא במצוקה‪ ,‬אך בשעות‬ ‫אחרים טענו שיש לנהוג בו כבוד הבריות ואין‬ ‫״עסקה היא עסקה!״ קראו הצעירים העליזים‪.‬‬ ‫אחר הצהרים המאוחרות עדיין חסרו לרבי שמואל‬ ‫לסלקו בביזיון‪ .‬עודם מתווכחים‪ ,‬התמלא ההיכל‬ ‫״מאה רובלים לכל כוס!״ ומיד מזגו לו כוס שני וכוס‬ ‫שלוש מאות רובל‪ .‬היכן ימצא סכום כסף עתק שכזה‬ ‫במתפללים שהסתירו את השיכור‪ ,‬ותוך זמן קצר‬ ‫שלישי‪.‬‬ ‫בשעה מאוחרת שכזו? הוא חלף ליד בית מרזח‬ ‫השתררה דממה‪ .‬הצדיק נכנס והחלה תפילת כל‬ ‫לאחר שני ליטרים ומאתיים רובלים נוספים‪ ,‬יצא‬ ‫וראה שם קבוצה של צעירים‪ ,‬אמנם יהודים‪ ,‬אך‬ ‫נדרי‪.‬‬ ‫רבי שמואל מבית המרזח כשהוא מתנודד על‬ ‫תינוקות שנשבו בידי היצר‪ ,‬והמה יושבים ושותים‬ ‫באותם רגעים עילאיים כל‪-‬כך‪ ,‬בדיוק אז בחר‬ ‫רגליו‪ .‬במוחו האפוף אדי אלכוהול הייתה מחשבה‬ ‫על השולחן שלפניהם הייתה חפיסת קלפים ולידה‬ ‫השיכור להתעורר משנתו העמוקה‪ .‬הוא טיפס‬ ‫אחת ויחידה‪ .‬הוא התעלם ממבטיהם של בני‬ ‫ערמת שטרות ומטבעות זהב וכסף שכבר הצטברה‬ ‫במדרגות המוליכות אל הבימה‪ ,‬חבט על השולחן‬ ‫העיירה המתרוצצים בהכנות אחרונות ליום החג‪,‬‬ ‫בשעת משחקם‪.‬‬ ‫והכריז בקול ובנוסח שמחת‪-‬תורה‪ :‬״אתה הראית‬ ‫מנביחותיהם הרמות של כלביו של האציל‪ ,‬מדמעות‬ ‫לדעת!״‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬ההיכל הגדוש וספרי התורה‬ ‫בתחילה הוא היסס לפנות אליהם בכלל‪ .‬מה אפשר‬ ‫השמחה ומדברי התודה של המשפחה שיצאה‬ ‫שנישאו אל מחוץ לארון הקודש‪ ,‬הזכירו לו לשיכור‬ ‫לצפות מיהודים שמבלים את ערב יום כיפור‬ ‫לחופשי‪ ,‬וחשב אך ורק על הבאת הכסף לאציל ועל‬ ‫את תחילת ההקפות בשמחת תורה‪.‬‬ ‫בשתייה ובהימורים בבית המרזח? אך משנוכח‬ ‫מציאת דרכו אל בית הכנסת‪ .‬שכן הוא ידע‪ ,‬שאם‬ ‫כי הם תקוותו האחרונה‪ ,‬ניגש אליהם וסיפר על‬ ‫וכבר היו מן הקהל שביקשו לעשות מעשה ולסלקו‬ ‫ילך קודם כל לביתו כדי לאכול משהו לפני הצום‪,‬‬ ‫מצוקתה של המשפחה היהודית שהושלכה לכלא‪.‬‬ ‫מההיכל‪ ,‬הם חשו כי הליצנות האחת של השיכור‬ ‫לא יצליח להגיע לבית הכנסת לתפילת כל נדרי‪.‬‬ ‫הצעירים עמדו לשלחו מעל פניהם בידיים ריקות‪,‬‬ ‫עלולה לדחות מאה הרהורי תשובה של העם העומד‬ ‫״בראש השנה״‪ ,‬כך סיכם ה׳צמח צדק׳ את סיפורו‪,‬‬ ‫אך אז צץ במוחו של אחד מהם רעיון חביב‪ :‬האם‬ ‫להיכנס בשערי יום הקדוש‪ ,‬אולם אז פנה אליהם‬ ‫״המלכנו את השי״ת על כל העולם כולו‪ .‬היום צמנו‪,‬‬ ‫לא יהיה נחמד לגרום ליהודי ירא שמים לשתות‬ ‫ה׳צמח צדק׳ ואמר‪ :‬״הניחו לו‪ ,‬מבחינתו כבר הגיע‬ ‫התפללנו ועשינו תשובה‪ .‬כעת פנינו מועדות לחג‬ ‫לשכרה בערב יום כיפור? הוא אותת לאחד‬ ‫הזמן לערוך את ההקפות‪ ,‬הוא כבר שם‪...‬״‬ ‫הסוכות‪ ,‬בו יביאנו המלך חדריו נגילה ונשמחה בו‪,‬‬ ‫ממעובדי הפונדק והזמין כוס גדולה של יין‪-‬שכר‪.‬‬ ‫רק במוצאי יום הקדוש‪ ,‬כאשר ישב ה׳צמח צדק׳‬ ‫שמחה שמגיעה לשיאה בהקפות של שמחת תורה‪.‬‬ ‫״אם תשתה את הכוס בלגימה אחת אתן לך מאה‬ ‫עם חסידיו לשבור את הצום‪ ,‬סיפר להם את סיפורו‬ ‫אבל רבי שמואל כבר נמצא שם‪ ,‬הוא כבר העפיל‬ ‫רובל״‪ ,‬אמר לרבי שמואל‪.‬‬ ‫של רבי שמואל‪ ,‬השיכור של ״כל נדרי״‪.‬‬ ‫במעשיו הכבירים עד למדרגה של שמחת תורה‪.‬‬ ‫רבי שמואל העביר מבטו מן הכוס שהונחה לפניו‬ ‫בערב יום הכיפורים שחרית‪ ,‬שמע רבי שמואל על‬ ‫אמש‪ ,‬כאשר הוא הכריז על תחילת ההקפות בכל‬ ‫אל ערימת השטרות שהאיש החזיק מתחת לאפו‪.‬‬ ‫יהודי שהושלך לכלא עם משפחתו בשל אי‪-‬יכולתו‬ ‫נדרי‪ ,‬לא הייתה זו טעות‪ .‬עבורנו‪ ,‬יום כיפור רק‬ ‫חוץ מלגימת ״לחיים״ בשבת ובחתונות‪ ,‬רבי שמואל‬ ‫לשלם את שכר הדירה על הבית ששכר מן האציל‬ ‫התחיל‪ .‬אך עבורו‪ ,‬כבר הגיע שמחת תורה‪...‬״‬ ‫שתה רק פעמיים בשנה – בפורים ובשמחת תורה‪.‬‬ ‫המקומי‪ .‬רבי שמואל הלך אל האציל והתחנן לפניו‬ ‫הלכה ומעשה‬ ‫הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫הבהמית משתוללת על ידי הרגשת הרעב או כאב‬ ‫ה׳אכילה׳ של הנשמה ביום הכיפורים‪ .‬הגוף לא‬ ‫הראש‪ ,‬עולזת הנפש האלוקית בהכנעת הנפש‬ ‫מסכים מיד להסתפק בחיות של הנשמה‪ ,‬הוא‬ ‫ממליכים את הנפש האלוקית‬ ‫הבהמית הרודפת אותה כאויב מר בכל ימות השנה‪.‬‬ ‫מעדיף להמשיך לקבל את החיות הגשמית שהוא‬ ‫האם ישנו יום טוב נוסף מחגי ומועדי השנה‪ ,‬שאין‬ ‫וכשהאדם מתחבר לשמחתה של הנשמה‪ ,‬הוא‬ ‫רגיל לקבל במשך כל ימות השנה‪ .‬הסיבה לכך היא‬ ‫אוכלים בו? כיצד יתכן הדבר שביום הכיפורים אין‬ ‫מזהה את עצמו עם הנפש האלוקית‪ ,‬וקובע שה׳אני׳‬ ‫כי רק הנפש הרוחנית שבגוף מקבלת חיות‪ ,‬אבל‬ ‫עושים סעודה גדולה לכבוד יום הכיפורים הזה‪ ,‬ולא‬ ‫האמיתי שלו היא הנפש האלוקית‪.‬‬ ‫ה׳נפש הבהמית׳ שבגוף‪ ,‬שיש לו טבע בהמי לכל‬ ‫עוד אלא שהדבר איסור באיסור כרת?‬ ‫דבר וענין‪ ,‬אינו מקבל חיות‪ .‬אין זה מקרי‪ ,‬אלא‬ ‫מגלה האריז״ל‪ ,‬שביום הכיפורים כן אוכלים‪ .‬אבל‬ ‫הנפש האלוקית מלאה תאוות רוחניות בלי סוף‪,‬‬ ‫כוונה אלוקית מכוונת‪ ,‬שתכליתה לסייע לאדם‬ ‫לא אכילה גשמית‪ ,‬אלא אכילה רוחנית‪.‬‬ ‫וכמו שנאמר במדרש (קהלת רבה פרשה ו פסקה‬ ‫להכניע את הנפש הבהמית תחת מלכותה של‬ ‫מה הקשר בין המילה ׳אכילה׳ ל׳רוחניות׳? מקדים‬ ‫ו)‪ :‬״אמר רבי חנינא בן יצחק‪ ,‬וגם הנפש לא תמלא‪,‬‬ ‫הנפש האלוקית והנשמה‪ ,‬ומכאן שהיום הזה הוא‬ ‫האריז״ל שבאמת כל ימות השנה כשאנו אוכלים‬ ‫שהנפש יודעת כל מה שהיא עמלה לעצמה היא‬ ‫הזמן המתאים לשעבד את הגוף לנשמה ולהמליך‬ ‫אנו ניזונים מהכח הרוחני שבמאכל‪ ,‬כמו שכתוב כי‬ ‫עמלה‪ ,‬לכך אינה שבעה לא תורה ולא מעשים‬ ‫את הנשמה על הגוף‪.‬‬ ‫לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא‬ ‫טובים‪ ,‬משל למה״ד לעירוני שנשא בת מלכים‬ ‫כשהאדם מחליט שהיום הוא רוצה לקבל את החיות‬ ‫פי ה׳‪ ,‬כלומר שהחיות שבמאכל היא מוצא פי ה׳‬ ‫אם יביא לה כל מה שבעולם אינן חשובין לה‬ ‫שהקב״ה קבע שהוא יקבל‪ ,‬ותחת לעסוק בכל רגע‬ ‫שבמאכל‪ .‬בכל ימות השנה אנו נמצאים בדרגה‬ ‫כלום‪ ,‬למה שהיא בת מלך‪ ,‬כך הנפש אילו הבאת‬ ‫פנוי בקפה שלא שתה הבוקר‪ ,‬הוא מעסיק את‬ ‫שאין אנו יכולים להכיל ולקבל את ה׳מוצא פי‬ ‫לה כל מעדני עולם אינם כלום לה‪ ,‬למה? שהיא‬ ‫מחשבותיו בכוונת התפילה המשביעה את נפשו‬ ‫השם׳ כפי שהוא‪ ,‬לכן אנו צריכים לעשות פעולה‬ ‫מן העליונים״‪ .‬הנפש האלוקית אינה שבעה ואינה‬ ‫שתביא את החיות של ה׳מוצא פי השם׳ גם לגוף‪.‬‬ ‫הרוחנית‪ ,‬הוא עושה בכך ׳תשובה׳ אמיתית‪ .‬מדוע?‬ ‫מסתפקת אף פעם‪ ,‬ותמיד רודפת אחר עוד תורה‬ ‫אבל ביום הכיפורים‪ ,‬החיות שיש בגוף (מצד‬ ‫בעוד ששורש כל החטאים היא התפרעותה‬ ‫ומצוות‪ ,‬שמכיון שהיא חלק אלוק ממעל ומקורה‬ ‫של הנפש הבהמית שנטלה את ה׳מושכות׳ של‬ ‫הקדושה – מצד הנפש האלוקית) עולה בדרגה עד‬ ‫באור אין סוף יתברך‪ ,‬לכן השתוקקותה היא באופן‬ ‫הממלכה הקטנה‪ ,‬עד שהיצר הרע השולט בה‬ ‫שהיא מתחברת עם החיות של הנשמה‪ ,‬והחיות‬ ‫אלוקי שהוא בלי סוף‪.‬‬ ‫והמכונה ׳מלך זקן וכסיל׳ מרגיש כאילו אין עוד‬ ‫הזה מקבל את החיות מאותו מקום שהנשמה‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬אנו קובעים סדר חדש לכל ימות‬ ‫מציאות מלבדו ומלבד תאוותיו הבהמיות‪ ,‬הרי‬ ‫מקבלת‪ .‬זהו חיבור גוף ונשמה‪ ,‬הגוף נעשה טפל‬ ‫השנה‪ .‬כשביום הזה אנו רודפים רק אחר תאוותיה‬ ‫ששורש התשובה היא המלכת הנפש האלוקית על‬ ‫לנשמה ומקבל חיות דרך הנשמה‪.‬‬ ‫של הנשמה האלוקית‪ ,‬ואין אנו מתייחסים כלל‬ ‫האדם‪ .‬הנפש האלוקית היא כעין נציג ושגריר של‬ ‫ומבואר בתורת האריז״ל‪ ,‬שכמו שהנשמה מקבלת‬ ‫לצורכיה של הנפש הבהמית‪ .‬וכשהמסר הזה מחלחל‬ ‫החיות האלוקית במציאותו של האדם‪ ,‬והמלכתה‬ ‫את ה׳מוצא פי השם׳ על ידי ה׳הבל׳‪ ,‬החיות‬ ‫לנפש הבהמית‪ ,‬והיא מכניעה ראש תחת מלכותה‬ ‫היא ביטוי ישיר לתשובה האמיתית שהיא המלכת‬ ‫הרוחנית שבמאכל‪ ,‬כך מקבל גם הגוף את ה׳הבל׳‬ ‫של הנפש האלוקית‪ ,‬היא מוצאת את המקום הראוי‬ ‫הקב״ה על האדם‪.‬‬ ‫הזה באמצעות חמשת התפילות של יום הכיפורים‪,‬‬ ‫לה‪ ,‬והיא‪ :‬להיות עבד המשמש את רבו‪ ,‬את הנפש‬ ‫ה׳צום׳ האמיתי והשלם‪ ,‬הוא זה שבא לידי ביטוי לא‬ ‫וקדושתם המתפשטת לכלל נפשות ישראל‪.‬‬ ‫האלוקית‪.‬‬ ‫רק במעשה‪ ,‬אלא גם במחשבה‪ .‬בכל עת שהנפש‬ ‫אין להתכחש לכך שהגוף לא ממש מרגיש את‬ ‫שערים בעבודת ה׳ מתוך העמקה בספרי חסידות‬ ‫מאוצרות המשפיע הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א‬ ‫אש האמונה‬ ‫״נקודת הבחירה״ המצויה אצל כל אחד‬ ‫להרחיב ככל היותר את התחומים שתחת שלטון היצר הטוב‪ ,‬ולכבוש עוד חלקים מתוך הרע‬ ‫התורה‪ ,‬וכאילו כ׳מוכרח׳ להתנהג על פי חוקי התורה‪.‬‬ ‫וכן כיוצא בזה יש דרגות על גבי דרגות‪ ,‬כי גם אחד‬ ‫כל אחד ‪ -‬והבחירה שלו‬ ‫הוא לא יעיז לחשוב כלל לבטל מצוה או לעבור עבירה‪.‬‬ ‫שהרגיל עצמו ללכת עם תפילין כל היום‪ ,‬עד שנחשב‬ ‫לפעמים מרגיש האדם התעוררות גדולה בנפשו‪,‬‬ ‫באופן כללי אין אצלו ׳בחירה׳ על דרך התורה והמצוות‪,‬‬ ‫לו כהכרח‪ ,‬וכשאינו עטור בתפילין מרגיש כאילו הולך‬ ‫במיוחד בימים אלו של עשרת ימי תשובה‪ ,‬והוא מקבל‬ ‫ורק בפרטות יש לו בחירה בנסיונות החיים התמידיים‪.‬‬ ‫בלי כיסוי ראש‪ ,‬יש לו עוד דרגות‪ ,‬להתכונן בסילודין‬ ‫עליו קבלות טובות ועושה חשבון הנפש לעצמו להיכן‬ ‫גם התפילה והלימוד שלו‪ ,‬הכל הוא לפי מה שעושים‬ ‫לקראת מצות הנחת תפילין כמו שניגשים לקיים‬ ‫הוא רוצה להגיע ולהיכן צריך להגיע‪ ,‬אבל אינו תופס כי מי‬ ‫חבריו וידידיו וכל סובביו ‪ -‬״דרך ברייתו של אדם להיות‬ ‫מצות לולב וסוכה וכיוצ״ב‪ ,‬או לכוין בכל רגע את יחודו‬ ‫שדוחף אותו מאחוריו להתרומם ולהתעלות הוא אותו זקן‬ ‫נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג‬ ‫ואחדותו‪ ,‬ואין לדבר סוף‪.‬‬ ‫וכסיל החפץ להכשילו‪ ,‬הוא רוצה להגביהו עד קצה ההר‬ ‫אנשי מדינתו״ (רמב״ם הל׳ דעות פ״ו ה״א)‪ .‬אין אצלו נסיון שלא‬ ‫וכן בכל מצוה ומצוה‪ ,‬יש דרגה אחת שלמטה‬ ‫‪ -‬למעלה ממדריגתו האמיתית ‪ -‬ומשם להפילו חלילה‪.‬‬ ‫להתפלל או להתנהג באופן אחר שלא כדרך חבריו‪ .‬ולכן‬ ‫מנקודת הבחירה‪ ,‬ויש דרגה שהיא נקודת הבחירה שלו‪,‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬כאשר רוצים לנקוט דרך אמת במצוות‬ ‫אין מעשיו נקנים אצלו בקנין הנפש‪ .‬אבל כל מה שנמצא‬ ‫ויש דרגה שלמעלה מנקודת הבחירה‪.‬‬ ‫התשובה‪ ,‬יש לבדוק היכן מעמדו ומצבו‪ ,‬ובעיקר יש‬ ‫אצלו בנקודת הבחירה‪ ,‬שם הוא מקום עמלו וקניינו‪.‬‬ ‫ועבודת האדם בעולמו להעלות את נקודת הבחירה‪,‬‬ ‫לחפש היכן נקודת הבחירה שבידו‪ ,‬וכמבואר בספרים‬ ‫בדורינו אנו רואים שדברים רבים שהיו מצויים בדור‬ ‫לכבוש עוד חלקים מתוך הרע ולהגביר את חלקי הטוב‪ .‬אך‬ ‫שיש לכל אחד דרגה אחרת של ׳בחירה׳‪.‬‬ ‫קודם מתחת לנקודת הבחירה‪ ,‬והיו פשוטים ומובנים‬ ‫כל אחד ישתדל להתעסק רק בנקודת הבחירה שלו‪ ,‬ולא‬ ‫וננקוט למשל את מצות ׳תפילין׳‪ .‬הנה לאברך רגיל‬ ‫ביותר‪ ,‬נפלו כיום אל נקודת הבחירה‪ .‬אנו מוצאים את‬ ‫יעלה למקומות שלמעלה ממנו‪ ,‬כי יוכל ליפול ולהכשל‪.‬‬ ‫אין ׳בחירה׳ האם להניח תפילין או לאו‪ .‬אין לו כלל נסיון‬ ‫עצמינו נלחמים ומתאמצים להתגבר על דברים שלפני‬ ‫שלשה ספרים נפתחים‬ ‫בענין זה‪ ,‬ואינו רואה לפניו שני צדדים‪.‬‬ ‫כמה שנים היו מוזר להתנהג כן‪ ,‬ואף אחד לא העלה על‬ ‫דעתו לעשות כדבר הזה‪ ,‬והנה בימינו צריך להתגבר‬ ‫והיינו שבכל פרט יש לכל אחד שלוש דרגות‬ ‫אבל יש יהודים יראים ושלמים שיש להם בחירה‬ ‫ולעשות גדרים וסייגים על כך‪ ,‬הן בענייני צניעות והן‬ ‫הנקראים‪ :‬צדיק רשע בינוני‪ ,‬ועל דרך המבואר בספר‬ ‫האם לדבר עם התפילין דברי חול או לא‪ .‬הם יודעים‬ ‫בהרגלי אכילה בשוק‪ ,‬וכל התרבות הקלוקל והמופקר‬ ‫התניא‪.‬‬ ‫שעל פי ההלכה אין להסיח דעתו מהתפילין יותר‬ ‫שחודר אלינו מבחוץ‪.‬‬ ‫דרגת ה׳צדיק׳ הוא במקום שאין לו כלל בחירה‪ ,‬וכבר‬ ‫ממהלך ק׳ אמות שזה פחות מב׳ דקות (שו״ע סי׳ כח‬ ‫כבש לגמרי את היצר‪ ,‬ולענין זה נאמר בו ׳צדיקים ‪ -‬יצר‬ ‫סעי׳ א)‪ ,‬ושיחה נחשבת קצת הסחת הדעת‪ .‬ובכל זאת‬ ‫ומאידך‪ ,‬איכשר דרא בנושאים ותחומים רבים‬ ‫שחדרו למחנינו‪ ,‬כגון גדרי הקדושה וריבוי הצדקה‬ ‫טוב שופטן׳ (ברכות סא‪ ,):‬כי היצר הרע נכבש לגמרי‬ ‫יש להם ׳בחירה׳ בענין זה‪.‬‬ ‫והתגלות פנימיות העבודה ועוד‪ ,‬אשר מקדמת דנא היו‬ ‫תחת ממשלת היצר הטוב‪.‬‬ ‫לפעמים מגיע בעל דרשן ומעורר שאסור להסיח‬ ‫שמורים ליחידי סגולה‪ ,‬ובזמנינו התפשטו בקרב קהל‬ ‫דרגת ה׳בינוני׳ הוא בנקודת הבחירה שלו‪ ,‬ששם נלחם‬ ‫דעת מהתפילין אפילו רגע‪ ,‬ומפליג באזהרות חמורות‬ ‫ישראל בהמוניהם‪.‬‬ ‫מדברי הזוה״ק וספרי יראה שזה גורם לפורענות‬ ‫ועונשים וכו׳ וכו׳‪.‬‬ ‫על כן יש לעיין היטב‪ ,‬בפרט בימים אלו המיועדים‬ ‫״איכשר דרא‬ ‫לתשובה‪ ,‬היכן הוא נקודת הבחירה שלנו‪ ,‬האם העלינו‬ ‫והנה‪ ,‬אותו יהודי שיש לו ׳בחירה׳ האם לשוחח עם‬ ‫בנושאים ותחומים‬ ‫את נקודת הבחירה‪ ,‬או חלילה השפלנו אותה‪ .‬ובתוך כדי‬ ‫תפילין או לאו‪ ,‬אזי דרגה זו ‪ -‬שלא להסיח דעתו כלל‬ ‫כך צריך לזכור את מאמר החכם (חובה״ל‪ ,‬הקדמה) ‪ -‬׳מן‬ ‫רבים שחדרו למחנינו‪,‬‬ ‫מהתפילין אף לרגע ‪ -‬הוא למעלה מנקודת הבחירה‬ ‫הזהירות שלא תרבה להיזהר׳‪ ,‬שלא לעלות מעל לנקודת‬ ‫כגון גדרי הקדושה‬ ‫שלו‪ ,‬הוא מטפס למקומות גבוהים יותר מהמקום‬ ‫הבחירה‪ ,‬אלא להכיר את מקומו‪ ,‬ולבדוק היכן הוא מקום‬ ‫וריבוי הצדקה‬ ‫האמיתי ששם צריך ללחום‪.‬‬ ‫העבודה‪ ,‬ששם צריך להשקיע ולהתגבר ביותר‪.‬‬ ‫ומכאן עולה שיהודי זה קיימות אצלו שלוש דרגות‬ ‫והתגלות פנימיות‬ ‫והעולה מכאן‪ ,‬כי התשובה יש בה שתי נקודות‪:‬‬ ‫לענין מצות תפילין‪:‬‬ ‫העבודה ועוד‪ ,‬אשר‬ ‫האחת ‪ -‬לבדוק היכן מקום הבחירה שלו ששם הוא‬ ‫הדרגה הראשונה ‪ -‬להניח תפילין ‪ -‬נמצאת למטה‬ ‫מתמודד עם היצר‪ ,‬ולחזק עצמו לקבל עול מלכותו‬ ‫מקדמת דנא היו‬ ‫מנקודת הבחירה שלו‪ ,‬שם הוא כמעט ׳מוכרח׳ להתנהג‬ ‫יתברך בתחום זה [וזהו פשטות כוונת הרמב״ם בגדר‬ ‫שמורים ליחידי‬ ‫כן‪ ,‬ואינו מעלה על דעתו כלל שיש צד נוסף‪ .‬ונמצא‬ ‫התשובה (הל׳ תשובה פ״ב ה״ב) ׳ויעיד עליו יודע‬ ‫סגולה״‬ ‫שבדרגה זו כבש הטוב את הרע באופן מוחלט‪.‬‬ ‫תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם׳‪ ,‬והיינו שאם‬ ‫הדרגה השניה ‪ -‬שלא לשוחח בתפילין ‪ -‬זו היא‬ ‫נכשל בנושא מסויים עד שנעשה בחירה בידו לכאן‬ ‫בין הטוב והרע‪ ,‬ועליו נאמר ׳בינוני ‪ -‬זה וזה שופטן׳‪.‬‬ ‫נקודת הבחירה שלו‪ ,‬שם הוא צריך להשקיע‪ ,‬ולכבוש‬ ‫ולכאן‪ ,‬כגון תפילה בציבור או דיבור בעת התפילה או‬ ‫דרגת ה׳רשע׳ הוא במקום שצד הרע שולט עליו‪,‬‬ ‫את הרע לצד הטוב‪ .‬שם מוצא היצר רפיון והוראת היתר‪,‬‬ ‫בכשרות המזון או שמירת העינים ובכל נושא אחר‬ ‫והוא עדיין למעלה מנקודת הבחירה הפרטית שלו‪ ,‬ועל‬ ‫או משום שאנשים רבים אינם נזהרים בכך‪ ,‬או משום‬ ‫בעבודת ה׳‪ ,‬צריך להרבות בתשובה עד שיצא ממקום‬ ‫כך אמרו חז״ל ׳רשעים ‪ -‬יצר הרע שופטן׳‪ ,‬ואינו נמצא‬ ‫שנעשה לו כהיתר במשך הזמן‪.‬‬ ‫הבחירה ויוכלו להעיד עליו שלא ישוב לכך]‪.‬‬ ‫ברשות לבו לענין דרגה זו‪ ,‬והיינו שהיצר הרע אינו נותן‬ ‫והדרגה השלישית ‪ -‬שלא להסיח דעתו מהתפילין ‪-‬‬ ‫והשנית ‪ -‬להוסיף לעצמו גם תחום נוסף שלמעלה‬ ‫לו כלל רשות להחליט בענין זה‪.‬‬ ‫היא למעלה מנקודת הבחירה שלו‪ ,‬שם יש שלטון מוחלט‬ ‫מנקודת הבחירה שלו‪ ,‬ולהתחיל לעבוד שם מתוך ידיעה‬ ‫כל אחד יכול לבחור לעצמו באיזה ספר הוא כותב‬ ‫של הרע‪ ,‬ואינו מעלה בדעתו כלל לגשת לעבודה כזו‪.‬‬ ‫שעדיין אין זה הדרגה האמיתית שלו ולא ישבר לבו‬ ‫את עצמו‪ ,‬ב׳ספרן של צדיקים׳‪ ,‬׳ספרן של רשעים׳‪ ,‬או‬ ‫בקרבו בנפלו ממנה‪ ,‬אך זהו הדרך להתחיל לכבוש את‬ ‫ועל כן צריך כל אחד לברר את הטוב מתוך הרע‬ ‫׳ספרן של בינונים׳‪ .‬דבר זה תלוי בבחירת האדם‪ ,‬וחותם‬ ‫בהדרגה‪ ,‬שלב אחר שלב‪ ,‬לכבוש עוד דרגה ועוד דרגה‪,‬‬ ‫היצר ולהתקרב יותר במדריגה עליונה של צדיק המושל‬ ‫יד כל אדם בו‪.‬‬ ‫על יצרו‪.‬‬ ‫ולעלות ממקום של ׳בחירה׳ למקום של ׳הכרח׳‪.‬‬ ‫מי שזכה להשלים עצמו בדרגה נוספת ולכבוש עוד‬ ‫עצם הדבר שאחד מישראל מתיישב לבדוק את‬ ‫תחום תחת ממשלת הקדושה‪ ,‬הרי זה קנין נפשו‪ ,‬הוא‬ ‫דרגה אחר דרגה‬ ‫מצבו‪ ,‬ומחליט ׳לבחור׳ לעצמו דרגה נוספת ששם לא‬ ‫השלים עצמו והתקדם בדרגה נוספת‪ ,‬כי יש רבבות‬ ‫היתה לו שליטה‪ ,‬הרי זה שבירת החומה‪ ,‬וכאילו פורץ‬ ‫כל זה הוא משל בעלמא‪ ,‬ויתכן שיש אחד שכבר כבש‬ ‫אלפי דרגות בבחינת ה׳צדיק׳‪ ,‬וכל אחד משלים עצמו‬ ‫את הדרגה השניה‪ ,‬אין אצלו נסיון לשוחח עם תפילין‪,‬‬ ‫לתוך רשות היצר הרע ומתחיל להלחם עמו וכובש עוד‬ ‫עוד מעט ועוד מעט‪ ,‬ומתקרב יותר ויותר לדרגת‬ ‫דרגה ששם הולך ללחום כדי לקבל עליה שליטה‪.‬‬ ‫והוא פעל על עצמו במשך הזמן שירגיש שאם מדבר עם‬ ‫ה׳צדיק׳‪ ,‬כדי לקיים את מה שהשביעו אותו למעלה ׳תהי‬ ‫תפילין הרי זה כמדבר באמצע פסוקי דזמרה‪ ,‬שאין זה‬ ‫ובנקודה זו היא עיקר מצות התשובה הפנימית‪,‬‬ ‫צדיק ואל תהי רשע׳ (נדה ל‪.):‬‬ ‫נסיון כלל מחמת שיודע שאסור‪ .‬ונקודת הבחירה שלו‬ ‫לצאת למלחמת הרשות ולכבוש עוד שטח ועוד דרגה‬ ‫היא בדרגה השלישית‪ ,‬שלא להסיח דעתו מן התפילין‪,‬‬ ‫מיד האויב הגדול הוא היצר הרע‪ ,‬ומצד שני לא יעלה‬ ‫לחפש את נקודת הבחירה‬ ‫ושם צריך להיות עיקר עבודתו‪ .‬ויש מעליו דרגה נוספת‪,‬‬ ‫במעלות גבוהות מדי על מזבח העבודה פן תתגלה‬ ‫בחור ואברך רגיל‪ ,‬כמעט לא נתקל עם נקודת הבחירה‬ ‫ללכת בתפילין כל היום‪ ,‬שנחשב אצלו כדבר שלמעלה‬ ‫בושתו בנפילתו מהן‪.‬‬ ‫שלו‪ .‬הוריו הכניסו אותו למוסדות‪ ,‬שם נתחנך על ברכי‬ ‫לגמרי ממקום הבחירה שלו‪.‬‬ ‫המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א‬ ‫ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק‪ ,‬בהסברה נעימה השוה לכל נפש‪.‬‬ ‫שערי השפעה‬ ‫האם יום הכיפורים ישפיע עלינו גם למחרתו? התשובה‪ :‬תלוי בהרגשה אחת‪.‬‬ ‫טפשה? אם לא עשו תשובה כראוי‪ ,‬והלשון נשארה אדומה – לפחות שידעו מכך!!!‬ ‫האם הימים האלו – הם מקבץ של כמה ימי עלייה‪,‬‬ ‫שיראו‪ ,‬ייבהלו‪ ,‬וסוף סוף יקבלו 'א שאקל'!‪ ...‬לא?‬ ‫התעוררות‪ ,‬וזהו?‬ ‫"נתאר לעצמינו אדם שהלך לעשות בדיקת דם‪ ,‬וכשהוא מקבל את הטבלאות עם‬ ‫כשיצחק‪-‬אשר מתבונן ביום הכיפורים הממשמש ובא‪ ,‬עולה לו הרגשה חמצמצה‬ ‫התוצאות החריגות‪ ,‬הוא רואה שקורה שמה ששון ושמחה‪ ...‬הסוכר‪ ,‬ההמוגלובין‪,‬‬ ‫בלב‪ .‬לא שיש לו משהו נגד יום כיפור חס ושלום‪ .‬להיפך‪ .‬הוא מחובר להיום‬ ‫הכולסטרול‪ ,‬לא פשוט‪ ...‬אז הוא נוטל את הדף‪ ,‬קורע אותו לגזרים‪ ,‬ומשליך ישר‬ ‫הקדוש הזה‪ ,‬לרוח הטהרה שהוא משרה‪ .‬אבל דווקא משום כך; דווקא מפני שהוא‬ ‫אל תוך פח האשפה הקרוב‪ ...‬עכשיו הכול בסדר‪ ,‬אין שום בעיות‪ ...‬נו‪ ,‬האין זה‬ ‫כל‪-‬כך משתדל להתחזק ביום‪-‬כיפור‪ ,‬לעשות תשובה ווידוי מעומק הלב‪ ,‬להתפלל‬ ‫דומה לנידון דידן?‬ ‫בכוונה וברגש‪ .‬דווקא משום שהוא מכניס כל‪-‬כך הרבה כוחות הנפש בתוך היום‬ ‫כיפור‪ ,‬הוא מרגיש תיסכול‪.‬‬ ‫אם אתה מאמין בזיהום ע"י החטא‪ ,‬תאמין בליבון‬ ‫כי מילא אם אתה זורם בקלילות‪ ,‬אם זה חולף לפניך בשלווה ובאדישות‪ ,‬נו‪ ...‬אז‬ ‫ע"י התשובה‬ ‫לא כל כך נורא‪ ,‬שהוא כצל עובר וכענן כלה ולא משאיר רושם משמעותי‪ .‬עוד‬ ‫"אומר ה'שם משמואל' דבר נפלא‪ ,‬הנה‪ ,‬תראה בפנים‪ ...‬והמחבר עוד ראה לנכון‬ ‫יום כיפור שעבר עלינו לטובה‪ .‬נישט געפעהרליך‪.‬‬ ‫לבטא את המשפט ביידיש‪ .‬כנראה שגם אם אפשר ‪#‬לחשוב ‪$‬ביידיש ולכתוב‬ ‫אבל דווקא כשאתה משקיע כוחות כל שנה מחדש‪ ,‬מתאמץ להתחבר ולהתרומם‬ ‫בלשון הקודש‪ ,‬אבל אי אפשר ‪#‬להרגיש ‪$‬ביידיש ולכתוב בלשון הקודש‪ .‬הרגשות‬ ‫ולהשתנות – ובכל זאת לא רואה תוצאות ראויות לשמן‪ ,‬זה כבר אוכל את הלב‪.‬‬ ‫עמוקות אפשר להביע רק בתבניתם וצורתם האותנטית"‪.‬‬ ‫כי אתה מרגיש שהרווחים אינם מכסים את ההשקעה‪...‬‬ ‫"כשהיו ישראל רואים את הלשון של זהורית‪ ,‬ורואים שהוא נשאר‬ ‫אל תטעו‪ .‬יצחק‪-‬אשר אינו טיפש‪ .‬הוא מכיר‬ ‫באדמימותו‪ ,‬זה עשה להם הלם כזה! שלא‬ ‫היטב בערך היום‪ .‬ברור לו ש'אי לאו האי יומא'‪,‬‬ ‫שם משמואל סליחות זכור ברית תר"ע‪:‬‬ ‫מצאו דרך להתחזק‪ .‬הלב התאבן מרוב חרדה‪,‬‬ ‫היה המצב גרוע‪ .‬הערמה השחורה של חבילות‬ ‫והרוח נפלה עד מתחת לארץ‪ .‬ובלשונו הק'‪:‬‬ ‫העברות היתה מצטברת ונערמת‪ ,‬עד כי כשל כוח‬ ‫לא הלבין היו עצבין‪ ,‬היינו שנפלה רוחם‬ ‫הסבל‪ .‬וודאי שדבר טוב וחיוני מאין כמוהו‪ ,‬שפעם‬ ‫עליהם לגמרי "זיי זענען געפאלען ביי זיך‬ ‫בגמ' (ר"ה ל"א‪ ):‬בראשונה היו קושרין לשון‬ ‫אחת בשנה ניתן לנו יום של טהרה‪ .‬יום שאפשר‬ ‫אינגאנצען"‪' ...‬השי"ת אינו מרוצה מאתנו‪,‬‬ ‫המצב שלנו גרוע‪ .‬אנחנו פושעים ובעלי עברה‬ ‫של זהורית על פתח אולם מבחוץ‪ ,‬הלבין‬ ‫למחוק בו את כל הלכלוך שהצטבר במשך השנה‬ ‫שחלפה בין סדקי הנפש‪ ,‬לנקות שולחן‪ ,‬ולהתחיל‬ ‫נוראים כל‪-‬כך‪ ,‬עד כדי שאפילו יום כיפור‬ ‫היו שמחין לא הלבין היו עצבין וכו' התקינו‬ ‫דף חדש‪.‬‬ ‫וְל מה הביא ההרגשה‬‫ְ‬ ‫אינו מכפר בעדינו'‪.‬‬ ‫הזאת? להתעוררות? לתשובה מעומק הלב??‬ ‫שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין‬ ‫אך עם כל זה‪ ,‬אין זה הגיוני לחיות כך באופן‬ ‫ממש לא‪ .‬הוא הפיל את האדם בתוך בור‬ ‫קרניו של שעיר המשתלח‪.‬‬ ‫של לכתחילה‪ .‬שהשנה עוברת עם כל מיני נפילות‬ ‫וכשלונות‪ ,‬ואז מגיע ראש השנה ומתרוממים‪ ,‬ואז‬ ‫ייאוש קודר ואדיש‪ ,‬שכבר לא נותר בו כוח‬ ‫לעשות כלום"‪.‬‬ ‫ויש להבין למה התקינו‪ .‬אדרבה לכאורה‬ ‫שוב כמה ימים רגילים שבהם חוזרים לקשקש‬ ‫על גווילי הנפש‪ ,‬ואז שוב יום כיפור שאז מנקים‬ ‫"חכמינו הקדושים העדיפו שעם ישראל יתאר‬ ‫יותר נכון שידעו שלא התכפרו ולשמחה‬ ‫את ההיסטוריה האישית‪ ,‬ואז שוב חוזרים לשגרה‬ ‫לעצמו שהשני כולו הפך לבן‪ ,‬והם נקיים כתינוק‬ ‫שנולד‪ .‬ועם התחדשות זו‪ ,‬להתחיל את השנה‬ ‫מה זו עושה‪.‬‬ ‫המוכתמת ומקושקשת מכשלונות‪ .‬האם זה מהלך‬ ‫שיטתי?‬ ‫החדשה‪ .‬עם שמחה במחילתם כי רצה ה' את‬ ‫מעשיהם‪ ,‬עם אושר של לב טהור‪ ,‬ויתנהגו‬ ‫אך הפירוש לא הלבין היו עצבין‪ ,‬היינו‬ ‫חייבת להימצא דרך כלשהי‪ ,‬להמשיך את הטהרה‬ ‫בהתחדשות גמורה ואמיתית"‪.‬‬ ‫שנפלה רוחם עליהם לגמרי ("זיי זענען‬ ‫של יום כיפור לימות השנה‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬כמלאך משמים‪ ,‬נכנס לשטיבל ידידו שמואל‪.‬‬ ‫"ונדמה לי‪ ,‬יצחק‪-‬אשר‪ ,‬שכאן טמון גם התשובה‬ ‫געפאלען ביי זיך אינגאנצען")‪ ,‬וזה גרוע מהכל‪,‬‬ ‫בדיוק האדם הנכון בעת הנכון! שמואל‪ ,‬הוא‬ ‫לשאלתך‪ .‬כי אם אנו מאמינים שיום הכיפורים‬ ‫מכפר ומטהר‪ ,‬למה זה אכן לא מחזיק מעמד‪.‬‬ ‫שצריך האדם להתחזק ולעשות תשובה‪,‬‬ ‫יונגערמאן בר‪-‬דעת‪ ,‬בקי בחסידישע ספרים‪,‬‬ ‫וממשמש בהם תמיד‪ .‬אולי הוא יידע להמציא לו‬ ‫אבל ייתכן מאוד שחסרה לנו ההבנה הבהירה‬ ‫ולא להיות בעצב‪ ,‬רק להתחיל מחדש בכל‬ ‫פתרון‪.‬‬ ‫והמורגשת בעומק ושלימות הסליחה‪ .‬תאר‬ ‫לעצמך‪ :‬אילו היית מקבל פתקא מן שמיא אישית‪,‬‬ ‫היכולת‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫"שמואל! משמים פגשתי אותך עתה! אולי תוכל‬ ‫ועליה רשום‪' :‬יצחק משה! וסר עוונך וחטאתך‬ ‫לעזור לי?"‬ ‫תכופר'! האם היית מסוגל בקלות לעבור לסדר‬ ‫שמואל מקשיב לשיחו באוזניים כרויות ובפנים‬ ‫היום‪ ,‬ולמחרת לקום אחר זמן קריאת‪-‬שמע? בוודאי שלא‪ .‬כמו שזה ממש לא‬ ‫מסבירות‪ ,‬והוא אכן שופך לפניו את בליל התסכול והמרירות המתערבלות‬ ‫נעים ללכלך את הבית בערב פסח אחרי הספנוג'ה הגדולה"‪.‬‬ ‫בקרביו ואינן נותנות לו מנוח‪.‬‬ ‫"אז‪ ,‬העבודה שלנו ביום הכיפורים‪ ,‬מלבד התשובה‪ ,‬היא גם לחרוש חריץ עמוק‬ ‫"אני שומע את מר לבך יצחק‪-‬אשר"‪ ,‬מגיב שמואל אחר כמה רגעי דממה‪" ,‬אתה‬ ‫בלב‪ ,‬בהאמונה התמימה שעיצומו של יום מכפר‪ .‬כל פעם שאומרים ווידוי‪,‬‬ ‫מעלה פה נקודה כואבת נכונה"‪ .‬הוא ניגש אל ארון הספרים‪ ,‬ומוציא משם 'שם‬ ‫שמתחרטים‪ ,‬שמקבלים ורוצים להטיב את דרכינו – נשנן לעצמנו שאנו מתנקים‬ ‫משמואל' על מועדים‪ .‬ואז מדפדף לעמוד הראשון‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬נטהרים‪ ,‬משתנים מן הקצה אל הקצה‪ .‬שלב ועוד שלב‪ ,‬עד שב'נעילה'‬ ‫"מה לדעתך" – הוא שואל את יצחק‪-‬אשר – באיזה דברי מוסר והתעוררות ראה‬ ‫אנחנו לא אותו אדם שהיינו לפני יום כיפור"‪.‬‬ ‫ענק המחשבה הרבי ה'שם משמואל' לנכון לעורר את קהל חסידיו בליל 'זכור‬ ‫"כמה שנראה זאת בעיני רוחנו‪ ,‬שאנו נקיים ומלובנים‪ .‬רצויים ואהובים כתינוק‬ ‫ברית' לפני ראש השנה‪ ,‬הא?"‬ ‫טרי שנולד היום לאמו‪ ,‬נזכה לחיות עם זה גם למחרת‪ ,‬ולשמוח עם הרגשת‬ ‫"אני יודע?" מנסה יצחק‪-‬שאול את כוחו‪" ,‬מן הסתם דרש דברי כיבושין המשברים‬ ‫השלימות בחג הסוכות ‪ -‬זמן שמחתינו"‪.‬‬ ‫את הלב"‪...‬‬ ‫למעשה‪:‬‬ ‫"אז הנה‪ ,‬בוא נלמד יחד‪ ".‬הוא מציע‪" .‬הנה‪ ,‬ה'שם משמואל' מקשה על מה‬ ‫שמספרים חז"ל‪ ,‬כי בתחילה קשרו את הלשון של זהורית על פתח האולם‪ .‬במשך‬ ‫ביום הכיפורים‪ .‬בכל פעם שאומרים 'על חטא'‪ ,‬אשנן לעצמי‪ :‬על‬ ‫כל היום היו יהודים שרויים במתח עליון‪ ,‬מי יודע – האם ילבין‪ ,‬או חלילה‪ ...‬והיו‬ ‫ידי הווידוי שאני מתוודה‪ ,‬והחרטה שאני מתחרט בלב‪ ,‬כולי הפך‬ ‫שנים שהחוט לא הלבין ונשאר באדמימות העברות‪' .‬והיו עצבין'‪ .‬החכמים לא היו‬ ‫לבן‪ ...‬בווידוי הראשון הלוח נמחק מכיתוביו וקשקושיו‪ ...‬בפעם‬ ‫מרוצים מכך‪ ,‬ולכן השתדלו להסתיר זאת‪ ,‬עד שלבסוף קשרו את הלשון חציו על‬ ‫הסלע בהר העזאזל וחציו בין קרני השעיר המשתלח‪ ,‬וזהו‪ ...‬כך לא יכול אף אחד‬ ‫השניה מתנקים גם שיירי הקשקושים והשחרוריות‪ ...‬בפעם‬ ‫להתעדכן בתוצאת האמת‪...‬‬ ‫השלישית הופך הצבע הלבן‪-‬אפור המחוק – ללבן בוהק‪ ,‬וכן‬ ‫"וה'שם משמואל' תמה‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אני לא מבין מה הבעיה ומה הפתרון‪.‬‬ ‫הלאה‪ .‬כל פעם ופעם מתקרצפת הנשמה‪ ,‬ומתנקה בניקוי עמוק‬ ‫מה רע בכך שיראו את הלשון האדום‪ ,‬ויידעו בדיוק מה המצב ומה עליהם‬ ‫יותר‪ ,‬עד שבסוף היום אחרי עשר הוידויים‪ ,‬הריני עומד צח ולבן‬ ‫לעשות‪ .‬אם חוט השני אכן לא הלבין‪ ,‬האם עדיף שלא ידעו? שימשיכו לצעוד‬ ‫כשלג בוהק!‬ ‫באפלה ולדמיין שהכול מחול והכול שרוי? לטמון את הראש בחול כבת‪-‬יענה‬ ‫יוצא לאור ע״י‬ ‫(ע״ר)‬ ‫ממלכת אש החסידות העולמי‬ ‫לקבלת הגליון להארות ולהערות ‪ -‬טלפון‪ 02-5026558 :‬פקס ‪02-5702061‬‬ ‫‪a025026558@gmail.com‬‬