gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪209‬‬ ‫פרשת האזינו ‪ -‬ח' תשרי תשפ"ז‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫לא הכמות קובעת‬ ‫תורת אמת‬ ‫את המשקל‬ ‫יושב רבי עזרא עטיה בהיכל ישיבת פורת יוסף‪ ,‬מוקף בחברי השיעור קובעי‬ ‫העיתים לתורה‪ ,‬והנה מקשה אחד השומעים‪ :‬הייתכן כדבר הזה‪ ,‬קן ציפור על ראש‬ ‫נכנס אדם לסופר ומתבונן במוכר‪ .‬הוא רואה‬ ‫אדם?! ועודם מדברים נכנס אחד המשתתפים ששב זה עתה מהודו הרחוקה‪...‬‬ ‫את המוכר מניח על המשקל חמישה תפוחים‪,‬‬ ‫להרהר אחריהם!"‬ ‫מחזה מופלא של מסירות נפש למען קביעות‬ ‫והצג מראה קילו אחד‪ .‬לאחר מכן הוא מניח על‬ ‫אולם האיש לא הרפה‪ ,‬והוסיף להקשות על‬ ‫עיתים לתורה‪ ,‬נצפה מדי יום ביומו בין כותלי‬ ‫המשקל חתיכת בשר‪ ,‬בערך באותו גודל של‬ ‫ישיבת 'פורת יוסף' שבין חומות ירושלים‬ ‫התפוחים‪ ,‬והנה – הצג מראה קילו וחצי‪.‬‬ ‫הדבר הנראה בעיניו כבלתי אפשרי‪.‬‬ ‫העתיקה‪.‬‬ ‫האדם מתבונן זמן רב ואינו מבין מה קורה כאן‪.‬‬ ‫שתק הרב ובליבו התפלל תפילה חרישית‪:‬‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬הוכח את אמיתות תורתך!‬ ‫שורות‪-‬שורות של ספסלים מלאים היו באנשי‬ ‫כיצד ייתכן? הרי הדברים נראים בערך באותו‬ ‫חיל עמלי כפיים‪ ,‬העוסקים רוב שעות היום‬ ‫גודל‪ ,‬ובכל זאת כל דבר שוקל משקל שונה‪.‬‬ ‫למען כלכלת ביתם‪ .‬זה נפח וזה שרברב‪,‬‬ ‫הוא ניגש אל המוכר ואומר לו‪" :‬מוכר יקר‪,‬‬ ‫לפתע נכנס להיכל בית המדרש אחד‬ ‫השלישי סנדלר והרביעי נהג הובלות – והצד‬ ‫המשקל שלך אינו תקין‪ .‬אני רואה כאן כמה‬ ‫ממשתתפי השיעור שנעדר כבר זמן רב משעת‬ ‫השווה שבכולם‪ ,‬שליבם בוער באהבת התורה‪,‬‬ ‫דברים שהם בערך באותו גודל‪ ,‬והמשקל שלהם‬ ‫הלימוד היומית‪ .‬שמח רבי עזרא ופנה אל האיש‬ ‫והם לא יוותרו על השיעור היומי הקבוע‪.‬‬ ‫שונה לגמרי!"‬ ‫במאור פנים ובחמימות‪:‬‬ ‫בקדמת בית המדרש יושב רבם הנערץ של‬ ‫המוכר צוחק ומשיב‪" :‬משקל לא הולך לפי‬ ‫"שלום עליכם! היכן הייתם זמן כה רב? ציפינו‬ ‫משתתפי השיעור‪ ,‬הגאון האדיר ראש הישיבה‬ ‫גודל!"‬ ‫מאוד לבואכם"‪.‬‬ ‫רבי עזרא עטיה‪ .‬חרוש קמטים הוא מצחו של‬ ‫כדי להמחיש לו את הדבר‪ ,‬הוא לוקח שק של‬ ‫פתח האיש והחל לספר במתק שפתיים בפני‬ ‫הרב‪ ,‬וקולו נישא בחלל‪ ,‬חד‪ ,‬צלול ומלא חיות‪.‬‬ ‫כל המשתתפים‪:‬‬ ‫מגיש בפני הלומדים את דברי הגמרא בבהירות‬ ‫צמר גפן ומניח אותו על המשקל – והמשקל‬ ‫"סוחר אני‪ ,‬המייבא בדים וסחורות שונות‪.‬‬ ‫נפלאה‪ .‬כבר אמר מרן החזון איש זי"ע‪" :‬סברתו‬ ‫מראה מאתיים גרם‪ .‬לאחר מכן הוא מניח אבן‬ ‫בתקופה האחרונה שהיתי בהודו לרגל מסחרי‪.‬‬ ‫של רבי עזרא עטיה היא כאחד הראשונים!‪"...‬‬ ‫קטנה‪ ,‬והמשקל מראה שלושה קילוגרמים‪.‬‬ ‫דעו לכם חבריי‪ ,‬כי מדינה מוזרה היא הודו עד‬ ‫רוח ערבית נעימה נשבה מבעד לחלונות‬ ‫עם משל זה מסביר הערבי נחל (שבת שובה‪,‬‬ ‫מאוד‪ .‬תארו לכם! ראיתי אדם היושב לו בשוק‬ ‫הגדולים המשקיפים לעבר הכותל המערבי‪,‬‬ ‫דרוש ג') את עניין שקילת המצוות‪.‬‬ ‫כמאובן‪ .‬ימים ארוכים יושב הוא קפוא‪ ,‬אינו נע‬ ‫שריד בית המקדש‪ .‬יושבי השיעור נושאים‬ ‫מצוות אינן נמדדות דווקא לפי הכמות‪.‬‬ ‫ואינו זע‪ ,‬עד כדי כך שעל ראשו‪ ,‬לא פחות ולא‬ ‫עיניהם אל רבי עזרא‪ ,‬מטים אוזנם לשמוע כל‬ ‫יכול להיות שאותה מצווה ממש‪ ,‬אצל אחד היא‬ ‫יותר – בנתה ציפור קן!‬ ‫מילה היוצאת מפיו‪.‬‬ ‫שוקלת הרבה יותר מאשר אצל השני‪.‬‬ ‫בעיניי ראיתי זאת‪ .‬כבוד הרב‪ ,‬מה אתם אומרים‬ ‫הפעם עסק השיעור בגמרא חולין דף קלט‪,‬‬ ‫אחד הדברים שמכבידים את משקל המצווה‪,‬‬ ‫על כך?!"‬ ‫בסוגיית שילוח הקן‪.‬‬ ‫אומר הערבי נחל‪ ,‬הוא השמחה‪.‬‬ ‫ולפתע נשמע קולו של ראש הישיבה‪:‬‬ ‫התרונן קולו המתוק של רבי עזרא‪ ,‬המבאר את‬ ‫כשאדם שמח במצווה שהוא עושה – הדבר‬ ‫"מה אני אומר על כך? שיש בורא עולם! יש‬ ‫דברי הגמרא‪" :‬מה דינו של קן ציפור שנמצא על‬ ‫מכביד את משקלה‪ .‬וכמאמר האורחות צדיקים‬ ‫מנהיג לבירה‪ ,‬המנהיג את עולמו בהשגחה‬ ‫ראש אדם?"‬ ‫(שער השמחה)‪" :‬כל העושה המצוות בשמחה‪,‬‬ ‫פרטית מדויקת ומדוקדקת לפרטי פרטים!‬ ‫הגיב אחד השומעים ופנה ממקומו לעבר הרב‬ ‫יש לו שכר אלף פעמים יותר ממי שהמצוות‬ ‫שהרי הגעת הנה בדיוק ברגע הנכון‪ ,‬וסיפרת‬ ‫בשאלה‪:‬‬ ‫עליו למשא"‪.‬‬ ‫את סיפורך בעיתוי כה נצרך! בדיוק כאשר‬ ‫"כבוד רבינו‪ ,‬שאלת הגמרא נשמעת בלתי‬ ‫השמחה של המצווה מראה על גודל האמונה‬ ‫התחבטנו בהבנת עניין קן בראש אדם!"‬ ‫מציאותית בעליל‪ .‬וכי ייתכן כדבר הזה‪ ,‬שציפור‬ ‫בגודל המצווה ובחשיבותה‪.‬‬ ‫סיים רבי עזרא עטיה ברגש‪:‬‬ ‫תבנה את ביתה על ראשו של אדם‪ ,‬בלי לפחד‬ ‫או לברוח ממנו?!"‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫"ראה ראינו כי משה אמת ותורתו אמת‪ ,‬וכי‬ ‫פינחס שפר‬ ‫הבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג‪ ,‬עשה‬ ‫ענה רבי עזרא בנועם ובמעט תקיפות‪:‬‬ ‫ועושה ויעשה לכל המעשים!‪"...‬‬ ‫"דברי הגמרא הם קודש קודשים‪ ,‬ואין רשות‬ ‫‪1‬‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫וללמוד תורה‪.‬‬ ‫כולל אברכי כולל‬ ‫כעבור שבוע גילינו בחשבון הבנק את הסכום שנכנס‪ :‬למעלה‬ ‫מחמישים ושבעה אלף שקלים!‬ ‫מספר יהודי מבני ברק‪:‬‬ ‫כן‪ .‬מערב תה אחד‪ ,‬אחרי שיחה אחת בין אשתי לחברתה‪ .‬אשריכם‬ ‫יום אחד פניתי לידידי – אברך יקר מאוד שעובד את ד' בכל ליבו‬ ‫ישראל! מהכסף הזה מימנו את החתונה ברוך ד'‪ ,‬וגם שילמנו חובות‬ ‫ומקדיש את חייו ללימוד התורה – ושאלתי אותו איך הוא מצליח‬ ‫קודמים‪.‬‬ ‫לחתן את הילדים‪" .‬אני רואה שברוך ד' אתה מחתן את ילדיך בזה‬ ‫אחר זה‪ ,‬ואתה רגוע ושמח‪ .‬תסביר לי מאיפה השלווה הזאת‪ ,‬ואיך‬ ‫"אתה מבין?" סיים האברך‪" ,‬זה סיפור אחד‪ .‬כל חתונה והסיפור שלה‪.‬‬ ‫אתם מסתדרים‪"...‬‬ ‫ועם כל חתונה שמתקרבת אני מודה לד' ומבקש‪ ,‬שנזכה לקבל עול‬ ‫תורה כראוי‪ ,‬ושמי שענה לי בחתונות של ילדיי הקודמים יענה לי גם‬ ‫ידידי האברך חשב לרגע ואמר לי‪" :‬תראה‪ ,‬אני לא חושב שצריכים‬ ‫בחתונה הזאת"‪.‬‬ ‫לספר כל דבר‪ .‬הברכה נמצאת בדבר הסמוי מהעין‪ ,‬ובכל פעם קורה‬ ‫סיפור אחר שלא יכולתי לדמיין‪ ,‬ושלא היה מצב לחשוב שככה‬ ‫המחליף של המחליף‬ ‫העניינים יסתדרו‪ .‬אבל אני כן אספר לך‪ ,‬בתנאי שלא תגלה לאף אחד‬ ‫במי בדיוק מדובר‪ ,‬וזה כדי לחזק אחרים‪ ,‬שידעו שד' לא עוזב אף‬ ‫רופא המשפחה של אבי שיחיה הכיר את מקומו היטב‪ .‬הוא אבחן‬ ‫אחד‪ ,‬ושיש לו מספיק לכולם‪ ,‬לאברכי כולל ולכל מי שצריך"‪.‬‬ ‫את הבעיה באופן מדויק‪ ,‬אך לגבי דרך הטיפול הוא לא ידע להחליט‪.‬‬ ‫עכשיו כבר הסתקרנתי באמת‪ ,‬וחיכיתי לשמוע איזה מטמון התגלה לו‪.‬‬ ‫"תתייעצו עם פרופסור גדול"‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬ונקב בשמו‪" .‬הוא מכיר‬ ‫העניין הוא כזה – סיפר האברך – מאז החתונה‪ ,‬ברוך ד' אני יושב‬ ‫היטב את התחום‪ ,‬ועליו תוכלו לסמוך בעיניים עצומות"‪.‬‬ ‫על התורה והעבודה‪ .‬נוות ביתי‪ ,‬אשת חיל‪ ,‬עובדת ומביאה הכנסה‬ ‫הוא נתן לנו את פרטיו של הפרופסור ומספר טלפון של המזכיר‪,‬‬ ‫סבירה‪ ,‬ויחד עם הכנסות קטנות נוספות‪ ,‬יש לנו מאין לחיות‪ .‬לאורך‬ ‫ואני‪ ,‬לתומי התקשרתי וביקשתי לקבוע תור‪" .‬עם הפרופסור?" תמה‬ ‫השנים‪ ,‬מדי פעם הייתי אשתי אומרת‪" :‬עכשיו זה בסדר ברוך ד'‪,‬‬ ‫המזכיר‪" ,‬איתו אי אפשר להיפגש‪ .‬הוא עסוק מאוד‪ .‬אני אתן לכם‬ ‫אבל מה יהיה כשנחתן את הילדים?"‬ ‫פגישה עם הסגן שלו"‪.‬‬ ‫ואני הייתי אומר לה‪" ,‬אני עושה השתדלות ומשתדל ללמוד ברצינות‪,‬‬ ‫"אבל רופא המשפחה המליץ דווקא על הפרופסור‪ .‬הוא אמר‬ ‫וד' עושה את שלו"‪ .‬זה היה מין דו שיח קבוע כזה‪ ,‬שתמיד התחיל‬ ‫שדווקא עליו אפשר לסמוך בעיניים עצומות"‪.‬‬ ‫ונגמר באותה הצורה‪ .‬לי לא היה מה לחדש‪ ,‬וגם לה לא‪.‬‬ ‫"והפרופסור סומך על הסגן שלו בעיניים עצומות"‪ ,‬העצים המזכיר‬ ‫חודש לפני החתונה הראשונה שוחחה אשתי עם חברה טובה שלה‬ ‫את הרופא המשני‪" .‬כולם באים אליו‪ .‬תבואו גם אתם"‪.‬‬ ‫שגרה באמריקה‪ .‬זו חברה קרובה מאוד‪ .‬בשיחה פתחה אשתי את‬ ‫קבעתי אליו תור‪ ,‬כי לא ראיתי שום אפשרות אחרת‪ ,‬והתפללתי לד'‬ ‫סגור ליבה‪ ,‬וסיפרה לה שהיא בלחץ נורא מכל החתונה‪" .‬אין לנו‬ ‫שינחה אותנו בדרך הנכונה‪ .‬אם לעצום עיניים ולסמוך על מישהו‪,‬‬ ‫פרוטה!" היא אמרה לה את מה שהיה נכון לאותו יום‪.‬‬ ‫עדיף לעשות זאת ישירות על בורא עולם‪.‬‬ ‫החברה שמעה‪ ,‬הקשיבה‪ ,‬ואמרה שתראה מה תוכל לעשות כדי‬ ‫הזמנו מונית לרמת החייל‪ ,‬שם ממוקם משרדו של הפרופסור‪ .‬ברוך‬ ‫לעזור‪.‬‬ ‫ד'‪ ,‬הנסיעה הייתה חלקה גם בהלוך וגם בחזור‪ .‬כשהגעתי עם אבי‬ ‫היא לא רק אמרה‪ ,‬היא גם עשתה‪ :‬דיברה עם עשרים נשים מהקהילה‬ ‫לחדר ההמתנה‪ ,‬ראיתי את הרופא יוצא בבהילות מהחדר‪" .‬זה לא‬ ‫שלה ושכנעה אותן שתשכנענה את בעליהן לעשות משהו בנידון‪.‬‬ ‫הרופא שאצלו קבענו פגישה?" שאלתי את המזכיר‪.‬‬ ‫בעלה זימן את כולם ל'ערב תה' – ערב מיוחד שלקראתו עורכים‬ ‫"דווקא כן"‪ ,‬הוא ענה‪" .‬הוא קיבל הודעה דחופה מהמשפחה שלו‪,‬‬ ‫שולחן נכבד כדת‪ ,‬מדברים בעניין שלשמו התכנסו‪ ,‬וכל אחד תורם‬ ‫שהוא חייב לצאת‪ .‬אבל אל תדאג‪ ,‬כבר מגיע המחליף שלו"‪.‬‬ ‫מנדבת ליבו‪ .‬בעלה של החברה דיבר עלינו מכל הלב‪ ,‬ושכנע את‬ ‫כאן כבר אבדה סבלנותי‪ .‬קודם כול מחליפים לי את הפרופסור בסגן‪,‬‬ ‫כולם לתרום להכנסת כלה‪.‬‬ ‫ועכשיו מחליפים את הסגן במחליף‪" .‬זה לא הוגן‪ ,‬קבענו את התור‬ ‫אחרי הערב הזה‪ ,‬ערב של נדיבים וטובי לב וכיס גם יחד‪ ,‬התקשרה‬ ‫דווקא אליו‪ ,‬ובסוף מביאים רופא פשוט"‪.‬‬ ‫החברה לאשתי וביקשה ממנה את פרטי חשבון הבנק‪" .‬ברוך ד'‪,‬‬ ‫המזכיר צחק‪" ,‬לא הבנת נכון‪ .‬המחליף של הסגן אינו אלא הפרופסור‬ ‫אנשים הבטיחו לתת‪ .‬חלקם נתנו במזומן‪ ,‬חלקם בהמחאות וחלקם‬ ‫הגדול שאיתו רצית להיפגש מלכתחילה!"‬ ‫בתשלומים‪ .‬החלפתי הכול למזומן‪ ,‬ואני רוצה להפקיד את הכסף‬ ‫בחשבון שלכם"‪.‬‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬הפגישה נשאה פרי‪ .‬הפרופסור אכן המליץ על מתווה טיפול‬ ‫יעיל בסייעתא דשמיא‪ ,‬ועתה‪ ,‬מתוך התבוננות בעיניים פקוחות אני‬ ‫היא לא רצתה לספר לה לאיזה סכום הגיעו כל התרומות‪" .‬תראו את‬ ‫מספר לכם על ההשגחה המופלאה שליוותה אותנו‪ ,‬כשמה שהיה‬ ‫הכסף בחשבון"‪ ,‬היא הפטירה‪.‬‬ ‫נראה כתקלה‪ ,‬היה בעצם הצלה‪.‬‬ ‫לא ידענו למה לצפות ולכמה‪ .‬המשכנו לקוות ולהתפלל‪ ,‬לבטוח‬ ‫פרק שני (ב)‬ ‫הביטחון – רק בבורא‪ ,‬שבו בלבד מתקיימים שבעת התנאים המפורטים למעלה‪.‬‬ ‫השיר‬ ‫והשער‬ ‫ּבֹורא יִ ְת ַע ֶּלה‬ ‫ְו ִׁש ְב ַעת ַה ְּתנָ ִאים‪ֵ .‬אינָ ם נִ ְמ ָצ ִאים‪ְּ .‬כ ָלל ְּבנִ ְב ָר ִאים‪ֶ .‬א ָּלא ַּב ֵ‬ ‫ַר ֲח ָמן ָׁש ֵלם‪ֵ .‬אינֹו ִמ ְת ַע ֵּלם‪ְ .‬וֹלא יֵ ָע ֵלם‪ְּ .‬כ ָח ָכם ְו ִגּבֹור ִמ ְת ַּג ֶּלה‬ ‫יָ ִחיד ְּב ַהנְ ָה ָגה‪ְ .‬לֹלא ֲה ָפ ָגה‪ִ .‬מ ֵּל ָדה ְּב ַה ְד ָר ָגה‪ַ .‬עד סֹופֹו ְּב ִה ְת ַּב ֶּלה‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫ּבֹורא יִ ְת ַע ֶּלה‬ ‫ּפֹוע ֶלת‪ַ .‬רק ְּביַ ד ַה ֵ‬ ‫ּתֹוח ֶלת‪ָּ .‬ב ָא ָדם ֶ‬ ‫ּתֹוע ֶלת‪ֵ .‬אין ֶ‬ ‫ְו ַהּנֶ זֶ ק ְו ַה ֶ‬ ‫‪2‬‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”ח ר’ דוד קלצקין שליט”א‬ ‫היחיד שהתקבל‬ ‫אל תבטחו בנדיבים‬ ‫בשיעור הראשון למדנו שלפני שבעל 'חובות‬ ‫מספר ר' שמואל הר זהב שליט"א ממודיעין עילית‪:‬‬ ‫הלבבות' משכנע אותנו לבטוח בד'‪ ,‬הוא‬ ‫בתי היקרה‪ ,‬הילדה חנה בת נחמה דבורה לרפואה שלמה‪ ,‬מתמודדת כבר כמה‬ ‫מבקש לנטרל את כל המניעים שגורמים‬ ‫שנים עם מחלה קשה מאוד‪ .‬במהלך שנים אלה אנו זוכים לראות ניצוצות אור‪,‬‬ ‫לאדם לבטוח במשהו אחר‪.‬‬ ‫ואני רוצה לספר על אחד מהם‪.‬‬ ‫אדם יכול לחיות עשרים‪ ,‬ואפילו חמישים‬ ‫באחד הימים הגענו לבית החולים לביקורת‪ .‬הרופא בחן את התיק הרפואי‪ ,‬בדק‬ ‫ושבעים שנים‪ ,‬כשהוא סבור שניתן לסמוך‬ ‫את הילדה‪ ,‬ומשהו במראה של עיניה לא מצא חן בעיניו‪ .‬הוא חזר ובדק שוב‪,‬‬ ‫על הזולת‪ .‬יש לו דוד עשיר עצום‪ ,‬והוא‬ ‫מרגיש רגוע בפן הכלכלי‪ .‬הוא חושב שיהיה‬ ‫והגיע למסקנה שחייבים להתחיל באופן מידי טיפול של מתן טיפות לתוך העין‬ ‫עליו לעשות השתדלות רק כשיזדקק למשהו‬ ‫שש פעמים ביום‪ ,‬בנוסף למריחת משחה לפני השינה‪.‬‬ ‫דרמטי יותר‪ .‬כל עוד הוא זקוק רק לאלפים‬ ‫"להתחיל היום"‪ ,‬זירז הרופא‪" ,‬שהעין לא תיפגע חלילה"‪.‬‬ ‫בודדים של שקלים‪ ,‬הוא מסודר עם הדוד‪.‬‬ ‫הוא הקליד את המרשם במחשב‪ ,‬נתן פקודת הדפסה‪ ,‬ושנינו‪ ,‬באופן אוטומטי‪,‬‬ ‫לרעהו יש גיס שמוכר כרופא נפש מספר אחת‬ ‫הפנינו את עינינו לכיוון המדפסת‪ ,‬אולם זו שתקה‪ .‬לא זמזמה‪ ,‬ובוודאי לא פלטה‬ ‫בעולם‪ .‬בכל פעם שהוא מתמודד עם מאורע‬ ‫שום דף החוצה‪.‬‬ ‫מתסכל – יש לו למי לפנות‪ .‬הגיס ירגיע אותו‪,‬‬ ‫ישחרר לו את כל המועקות‪ .‬הכול יהיה בסדר‪.‬‬ ‫הרופא התרומם לכיוון המדפסת וניסה להבין מה קורה כאן‪" .‬מוזר"‪ ,‬הוא אמר‪,‬‬ ‫"רק לפני רגע הדפסתי כאן כמה גיליונות"‪.‬‬ ‫לשלישי יש בן דוד שהוא רופא גוף מומחה‬ ‫מכף רגל ועד ראש‪ ,‬מספר אחת בעולם‬ ‫הוא לחץ שוב במחשב וגם על המדפסת עצמה‪ ,‬אבל זו לא הגיבה‪" .‬אתן לך‬ ‫הרפואה‪ .‬הוא מסוגל לרפא אותו ממה שלא‬ ‫מרשם בכתב יד"‪ ,‬אמר לי הרופא‪ ,‬והוציא בלנק שעליו סמל בית החולים‪.‬‬ ‫יהיה‪ ,‬והוא בוטח בו‪.‬‬ ‫כתב וחתם‪ ,‬והגיש לי‪" .‬אם חשוב לך בכל זאת לקבל דווקא מרשם מודפס‪ ,‬לך‬ ‫לאחר יש חבר או שכן שהוא עסקן ידוע‬ ‫למזכירות ושם ידפיסו לך"‪.‬‬ ‫ומקושר‪ .‬הוא יכול לעשות בעבורו את‬ ‫אם חשוב לי? בטח חשוב לי‪ .‬כבר כמה פעמים נתקלתי ברוקחים בבית מרקחת‬ ‫ההשתדלות הרצינית והמשמעותית ביותר‬ ‫שלא מוכנים לתת תרופה על פי מרשם בכתב יד‪ .‬לפעמים הם לא מבינים את‬ ‫בעולם‪ .‬לאדם נוסף יש בן שידוע בכוח הגוף‬ ‫הכתב‪ ,‬ולעיתים המחשב לא מבין אותו‪ .‬בדרך כלל במקרים כאלו צריך לגשת‬ ‫שלו‪ ,‬גיבור‪ .‬אף אחד לא יכול להזיק לו‪ ,‬כי אם‬ ‫לרופא בקופה ולהמיר את המרשם הידני במרשם מודפס‪ ,‬ואני כבר שבע‬ ‫מישהו יעז לפעול נגדו – מיד יהיה מי שיטפל‬ ‫מהטלטולים האלו‪ .‬אחכה עוד כמה דקות במזכירות‪ ,‬ואקבל מרשם תקין וקביל‬ ‫בכך‪.‬‬ ‫שלא ייצר בעיות‪.‬‬ ‫כך מעביר את חייו אדם שלא לומד 'שער‬ ‫ניגשתי למזכירות‪ ,‬ומה שחשבתי שיארך דקה או שתיים‪ ,‬התארך לכרבע שעה‪.‬‬ ‫הביטחון'‪ .‬הוא מרגיש שהוא מוקף בעסקנים‬ ‫מעסקנים שונים‪ ,‬ושבכל פעם שהוא צריך‬ ‫סוף סוף הגיע תורי‪ ,‬המרשם הודפס‪ ,‬ועכשיו מה שנותר לי זה להיכנס שוב לרופא‬ ‫משהו‪ ,‬עליו לבקש ולסמוך על הזולת‪ .‬עליו‬ ‫כדי שיחתום עליו‪.‬‬ ‫אומר לנו הרבי‪ ,‬רבינו בחיי‪" ,‬אני רוצה להגיד‬ ‫ניגשתי שוב לחדר הרופא‪ .‬אף אחד לא חיכה ליד חדרו‪ .‬שמחתי שהנה אני‬ ‫לך‪ ,‬אח יקר‪ :‬הוא ייגע לריק"‪.‬‬ ‫נכנס מיד לקבל את החתימה על המרשם‪ ,‬אבל תוך רגע כבר הבנתי למה אין‬ ‫חבל על העבודה שלך‪ ,‬חבל על הזמן שלך‪ .‬זו‬ ‫ממתינים‪ .‬הרופא הלך לו לדרכו‪ ,‬ולמרשם המודפס שבידי אין חתימה‪.‬‬ ‫יגיעה לריק‪ .‬עשרות שנים אתה משקיע כוחות‬ ‫מה יהיה בבית המרקחת? איך יקבלו אותי שם? לא היה לי מושג‪ .‬ידעתי רק‬ ‫בדבר שאין בו ביטחון‪ ,‬כי נברא הוא מוגבל‪,‬‬ ‫שאני את ההשתדלות שלי עשיתי‪ .‬מיד כאשר הגעתי למודיעין עילית נכנסתי‬ ‫ועם כל הרצון – אין בו יכולת להפוך למושלם‪,‬‬ ‫לבית מרקחת בקריית ספר‪ ,‬ושם גיליתי תור ארוך כאורך הגלות‪ :‬כעשרים אנשים‬ ‫וברגע אחד הוא יכול להפוך לאפס‪.‬‬ ‫המצפים לישועה‪.‬‬ ‫כל יצירה‪ ,‬נברא‪ ,‬בן אדם – הוא מוגבל‪ ,‬ולא‬ ‫משנה מהן יכולתו ועוצמתו‪ .‬הרי בשלב מסוים‬ ‫הם הסתובבו בחנות ולא נראה היה שמשהו מתקדם בינתיים‪" .‬מה קורה כאן?"‬ ‫ייחלש כוחו‪ ,‬כדרך העולם‪ .‬כוח זה לא דבר‬ ‫שאלתי את אחד הממתינים‪.‬‬ ‫עמיד‪ .‬גם הגיבורים הגדולים ביותר מזדקנים‪.‬‬ ‫"יש בעיה במחשב‪ .‬אי אפשר לקבל מרשמים"‪.‬‬ ‫גם אצל המומחה הגדול ביותר מגיע השלב‬ ‫ניגשתי לרוקח ושאלתי אותו‪" ,‬ממש אי אפשר לקנות פה כלום? מה כן אפשר?"‬ ‫שאין לו כבר כוח‪ ,‬אין לו כבר סבלנות‪ .‬היד‬ ‫רועדת ואינה כשירה לנתח‪ .‬הגוף מזדקן ולא‬ ‫והוא ענה לי‪" ,‬אפשר לקבל תרופה רק עם מרשם בכתב יד מהרופא"‪.‬‬ ‫מסוגל לאחוז כראוי במכשירים‪ .‬הכסף נאכל‬ ‫רק‪ .‬מרשם‪ .‬בכתב‪ .‬יד‪ .‬רק מרשם כזה מתקבל פה היום‪ .‬רק מרשם כזה יש לי‪,‬‬ ‫על צרכים קיומיים‪ ,‬והנכדים גדלו ודורשים‬ ‫וכמה הצטערתי קודם לכן שרק זה מה שיש לי‪...‬‬ ‫יותר תקציב‪.‬‬ ‫ניגשתי לרוקח‪ ,‬ביקשתי את התרופה‪ ,‬הגשתי את המרשם שהייתי כל כך בטוח‬ ‫וגם כאשר הוא מסוגל ורוצה לסייע בכל‬ ‫שהוא לא יעזור לי‪ ,‬וקיבלתי מיד את מבוקשי‪.‬‬ ‫מאודו – האם הוא מסוגל להיות זמין לכל‬ ‫כן‪ .‬הקדוש ברוך הוא שמר וכיוון ודייק והשגיח שיהיה ברשותי המסמך הנכון‪ ,‬והיו‬ ‫אחד במשך היממה כולה? להתפנות בעבורו‬ ‫מכל המטלות? אין היתכנות כזו‪ ,‬כל עוד הוא‬ ‫בזה עידוד נפלא ואור מיוחד שנצץ אל תוך עינינו‪.‬‬ ‫בשר ודם‪.‬‬ ‫>>>‬ ‫‪3‬‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫<<<‬ ‫מלך של ממש‬ ‫בעקבות הספר‬ ‫וואדוז‪ ,‬ארמון המלוכה‪ .‬שנת תשס"ג‪.‬‬ ‫יועצי הנסיך התכנסו לישיבה דחופה‪ .‬המטרה‪ :‬לדון‬ ‫מספר יהודי מהצפון‪:‬‬ ‫בהידרדרות של מעמד הנסיך‪ ,‬ובנטילת הסמכויות‬ ‫הגענו לשלב מכריע בחיים‪ ,‬הבן הבכור שלנו עומד להתארס‪ .‬כל כך הרבה רחמים וחסדים‬ ‫המתמשכת מבית המלוכה לטובת הפרלמנט‬ ‫ליוו אותנו עד הרגע הזה‪ :‬ההצעה‪ ,‬הבירורים‪ ,‬הפגישות‪ ...‬ברוך ד'‪ ,‬הכול כבר מאחורינו‪,‬‬ ‫הנבחר‪.‬‬ ‫ואנחנו יוצאים אל הישורת האחרונה‪ :‬הוורט!‬ ‫חששו של הנסיך‪ ,‬הנס אדם‪ ,‬היה כי הוא עומד‬ ‫הכלה גרה בעיר אחרת‪ ,‬ואנחנו יוצאים לנסיעה מבעוד מועד‪ ,‬מצוידים בתיק גדול שבתוכו‬ ‫להיוותר כסמל שלטוני בלבד‪ ,‬זכר לימים עברו‪,‬‬ ‫בגדי שבת ועוד פריטים חשובים ויקרים‪ ,‬שנצרכים למעמד הגדול והחשוב הזה‪ .‬אנחנו‬ ‫בדיוק כפי שהתרחש עם משפחות המלוכה‬ ‫מתרגשים מאוד‪ ,‬אומרים תהילים של תודה ושל בקשה‪ ,‬ואולי כך אפשר להסביר איך זה‬ ‫האחרות באירופה‪ .‬במהלך הישיבה הטעונה‪,‬‬ ‫קורה שאנחנו יורדים מהאוטובוס‪ ,‬ורגע אחרי שהוא נעלם מעינינו פולטת אם הכמעט חתן‬ ‫לפתע הוא התפרץ והפריח 'איום' זועם‪" :‬אמנם‬ ‫זעקת שבר – "שכחתי את התיק באוטובוס!"‬ ‫אני אוהב את המדינה הזו‪ ,‬אך אם אינני רצוי כאן‬ ‫התיק כזכור מכיל את הבגדים והמתנה ועוד כמה דברים‪ .‬כולם חשובים מאוד‪ ,‬וצריך אותם‬ ‫– אקום ואלך!"‬ ‫לרגעים הקרובים‪" .‬ברוך ד'"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬אנחנו בדרך לשלב כל כך שמח בחיים‪ ,‬בואו נודה לד'‬ ‫על כך‪ ,‬וכמו שהוא עזר לנו עד עכשיו‪ ,‬הוא יעזור לנו גם עכשיו‪ ,‬עם כל הפרטים הקטנים‬ ‫ככל שזה יישמע מוזר‪ ,‬הרי שפליטת הפה הזו‪,‬‬ ‫והגדולים"‪.‬‬ ‫שנבעה מתוך רגש של תסכול‪ ,‬הפכה לכלי‬ ‫אנחנו אומרים "מזמור לתודה"‪ ,‬ואין לנו אפילו ניסיון לחשוב שמישהו יכול לעזור לנו במצב‬ ‫אסטרטגי מנצח‪ .‬אחד מיועציו הממולחים זיהה‬ ‫הזה‪ .‬רק ד' לבדו יכול להושיע אותנו מהמבוכה המוזרה הזאת‪ ,‬של אובדן תיק כל כך יקר‬ ‫את הפוטנציאל הגלום באמירה‪ ,‬והמליץ לנסיך‬ ‫ונחוץ‪ .‬שמים בד' מבטחנו‪ ,‬ופונים אל דירת האירוח שהוכנה עבורנו מבעוד מועד‪.‬‬ ‫למנף אותה לקמפיין ציבורי נרחב‪.‬‬ ‫בשלב מסוים הטלפון מצלצל‪ .‬אני עונה לשיחה‪ ,‬ומישהו במבטא זר שואל האם איבדנו‬ ‫רגע לפני שיאבד לגמרי את אחיזתו‪ ,‬פתח הנסיך‬ ‫תיק וספרים‪.‬‬ ‫בקמפיין ענק‪.‬‬ ‫ספרים! לגמרי שכחנו מהספרים‪ .‬כן‪ ,‬גם ספרים לקחנו איתנו‪ ,‬כי חשבתי שאלמד בדרך‪.‬‬ ‫תחילה ניגש לטפל בחברי הפרלמנט‪ .‬בנאום חוצב‬ ‫מאז שקיבלתי על עצמי ללמוד בכל יום בשער הבטחון‪ ,‬אני לוקח את הספר איתי‪ ,‬כדי‬ ‫להבות התריע בפניהם על הגורל העגום הצפוי‬ ‫לנצל דקות המתאימות ללימוד‪ .‬אכן‪ ,‬על הספר רשומים שמנו ומספר הטלפון‪ ,‬וזהו המקום‬ ‫למדינה‪ ,‬אם ימשיכו לצמצם את סמכויותיו‪:‬‬ ‫היחיד בתיק שבו מופיע מספר הטלפון שלנו‪.‬‬ ‫"כנסיך למדינה זעירה אך עצמאית‪ ,‬אני חש כי‬ ‫"מדברים ממחלקת אבידות של החברה‪ .‬התיק כאן‪ ,‬אנחנו כאן‪ ,‬ואפשר לבוא לקחת אותו"‪.‬‬ ‫יש לשמר את המסגרת המוסדית‪ ,‬המאפשרת לי‬ ‫מיד אחר כך דפק על הדלת גיסי‪ ,‬תושב העיר‪ .‬הוא הביא לנו כמה דברי מאכל משיבי נפש‪,‬‬ ‫לפעול לטובת ריבונותנו ושגשוגנו‪ .‬צמצום סמכויות‬ ‫ושאל במה יוכל לעזור‪ .‬הוא קיבל מיד תפקיד לנסוע למחלקת האבידות ולהביא משם את‬ ‫הנסיך עלול להחליש את היציבות הפנימית ולפגוע‬ ‫התיק והספרים‪ ,‬ושמח מאוד לעזור‪" .‬בדיוק אני צריך לנסוע לשם"‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬ואיני יודע‬ ‫במערכת האיזונים בין הרשויות"‪.‬‬ ‫האם אכן הייתה לו תוכנית מוקדמת לנסוע לאזור‪ ,‬או שהוא המציא אותה באותו רגע‪.‬‬ ‫הנסיך לא הסתפק בזה‪ .‬הוא יצא לדבר עם בני‬ ‫התיק ותכולתו הגיעו תוך זמן קצר‪ ,‬וכל האירוע הזה היה בעיניי לפלא גדול‪ .‬איך זה שכל‬ ‫עמו‪ ,‬אזרחי המדינה‪ .‬בראיונות רבים שהעניק לכלי‬ ‫כך מהר הגיעו הפריטים למחלקת האבידות? וכן‪ ,‬לא זכור לי שמקובל להתקשר למאבד‬ ‫התקשורת‪ ,‬פנה לליבם‪ ,‬וביקש לקבל את תמיכתם‪.‬‬ ‫מיד כשהשם שלו מופיע במחלקה‪ .‬הייתה כאן סייעתא דשמיא עצומה‪ ,‬שלימדה אותנו‬ ‫הוא הוביל אסטרטגיה שבמהלכה קיים משאל עם‬ ‫ואת הזוג המקים את ביתו‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו תמיד ודואג לנו עד הפרטים‬ ‫אודות הגדלת סמכויותיו‪ .‬הוא אף הוסיף ואיים‪,‬‬ ‫הקטנים ביותר‪.‬‬ ‫"אם העם אינו מעוניין בנסיך עם סמכות אמיתית‬ ‫להנהיג‪ ,‬משפחתי ואני לא נחזיק בתפקיד סמלי‬ ‫איך הוא ידע את המספר‬ ‫בלבד‪ .‬אנו נשקול ברצינות מעבר לאוסטריה"‪...‬‬ ‫מספר אברך מבני ברק‪:‬‬ ‫בשנת תשס"ג נערך משאל עם היסטורי‪ .‬בניגוד‬ ‫באותו יום הייתי עסוק בשאלה שהטרידה אותי מאוד‪ :‬מי עומד לטוס לניו יורק בימים‬ ‫לכל הציפיות‪ ,‬העם הצביע ברוב גדול בעד הרחבת‬ ‫הקרובים ממש? קרוב משפחה שלי‪ ,‬ידיד יקר שיצא לנכר כדי לעבור טיפול רפואי מורכב‪,‬‬ ‫סמכויותיו של הנסיך‪ .‬בכך זכתה ליכטנשטיין‬ ‫נמצא שם‪ .‬עד כה הייתי בשבילו בקשר עם עסקנים‪ ,‬השתתפתי איתו מביתי‪ ,‬התפללתי‬ ‫במלך אמיתי‪ ,‬שמאחוריו ניצבים אזרחי מדינתו‪.‬‬ ‫עליו וגם ביקשתי לעזור לו‪ .‬אמנם‪ ,‬לאחד כמוני אין הרבה אפשרויות לעזור‪ :‬איני יכול לקשר‬ ‫הנס אדם‪ ,‬הנסיך החדש‪-‬ישן‪ ,‬היה מרוצה מאוד‬ ‫אותו עם רופאים‪ ,‬ואיני עשיר כדי לממן את הטיפול‪ .‬אבל‪ ,‬לב חם יש לי‪ ,‬וגם ספר נפלא‬ ‫מהתוצאה המצוינת‪ .‬מעתה הוא מלך אמיתי בעל‬ ‫שהתוכן שלו עשוי להועיל מאוד לקרוב משפחתי‪ .‬את הספר הזה ביקשתי לשלוח אליו‬ ‫סמכות וכוח רב‪ ,‬ולא סתם קישוט בלב הבירה‪.‬‬ ‫בהקדם האפשרי‪.‬‬ ‫(מתוך כתבה לחודש תשרי)‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬הבירורים העלו פרי‪ ,‬ומצאתי בביתר יהודי שנוסע לניו יורק‪ .‬גם הוא צריך לעבור‬ ‫טיפול‪ ,‬לרפואה שלמה בסייעתא דשמיא‪ ,‬וגם הוא נמצא בקשר עם אותם עסקנים‬ ‫שמסייעים לקרוב משפחתי‪ .‬שוחחנו‪ ,‬והוא אמר שבשמחה הוא מוכן להעביר את הספר‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫ליעדו‪.‬‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫עברו כמה ימים‪ .‬בשעה ארבע לפנות בוקר מצלצל הטלפון שלי ומעיר אותי משינה‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫עמוקה‪ .‬מה קרה?! ובכן‪ ,‬מהטלפון נשמע קולו של השליח שלקח את הספר בשביל קרוב‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫עליה השלום‪ .‬היום‪ ,‬ט' באלול‪ ,‬זהו יום הפטירה שלה‪ ,‬וכולנו עולים‬ ‫משפחתי‪ .‬הוא נשמע נבוך ואובד עצות לגמרי‪" .‬הגעתי לכאן‪ ,‬לשדה‬ ‫לקברה בראשות אבי מורי שליט"א‪ ,‬שהוא גם רב קהילה ומורה‬ ‫התעופה בניו יורק"‪ ,‬כך הוא מספר‪" ,‬ואין לי שום מונית שתיקח‬ ‫הוראה במודיעין עילית‪.‬‬ ‫אותי לאכסניה‪ .‬העסקן שעוזר לי וגם לקרוב שלך אמר שהוא ארגן‬ ‫"שמעתי שאתם נוסעים לקריית ביאליק"‪ ,‬אמר בן שיחי‪" .‬עליי לגשת‬ ‫לי מונית‪ ,‬אבל אני מתקשר אליו הרבה פעמים ולא מצליח להשיג‬ ‫לניחום אבלים באזור‪ ,‬ואביך אמר שכנראה יהיה בטנדר מקום פנוי‬ ‫אותו‪ .‬אולי אתה תוכל להשיג אותו?"‬ ‫בשבילי"‪.‬‬ ‫באותו רגע התעופפו קורי השינה לגמרי‪ .‬אכן‪ ,‬יש לי מספר טלפון‬ ‫"אכן כן"‪ ,‬אישרתי‪" ,‬יש מקום פנוי ואתה יכול להצטרף אלינו"‪.‬‬ ‫של העסקן המדובר‪ ,‬אלא שהוא כבר אדם מבוגר‪ ,‬יאריך ד' ימיו‬ ‫הוא הודה מכל הלב‪ ,‬וסיכם איתי על שעת הנסיעה ומקום האיסוף‪.‬‬ ‫ושנותיו‪ ,‬ונראה שיהיה קל יותר להשיג את אחד מעוזריו‪.‬‬ ‫במהלך הנסיעה קשרתי איתו שיחה‪" .‬מעניין‪ ,‬איך בעצם הגעת‬ ‫התקשרתי לאחד מהעוזרים וסיפרתי לו שהיהודי מחכה למונית ואין‬ ‫אלינו?"‬ ‫לו מושג איפה היא‪" .‬לטלפון הזה חיכיתי!" אמר לי העוזר‪" .‬אני נמצא‬ ‫האברך סיפר כי בשעות הבוקר הוא לומד בכולל שבו לומד אבי‪ .‬מיד‬ ‫כאן‪ ,‬בתוך האוטו‪ ,‬בשדה התעופה‪ .‬הגעתי כדי לאסוף את היהודי‬ ‫בסיום הסדר הוא התפלל מנחה עם כולם‪ ,‬ולאחר מכן פנה להתייעץ‬ ‫מביתר‪ ,‬אני לא מוצא אותו‪ ,‬ואין לי מספר שלו"‪.‬‬ ‫עם אבי‪ ,‬ושאלתו בפיו‪ :‬הוא צריך להגיע לאזור חיפה‪ ,‬לקריות‪ ,‬כדי‬ ‫מסרתי לו את מספר הטלפון של אותו יהודי‪ ,‬ומכאן ואילך הם נפגשו‬ ‫לנחם אבלים‪ ,‬ותוהה כיצד ייסע‪ :‬האם ייקח שלושה אוטובוסים –‬ ‫והמשיכו בדרכם‪ ,‬ברוך ד'‪.‬‬ ‫ממודיעין עילית לבני ברק‪ ,‬מבני ברק לחיפה ומחיפה לקריות – או‬ ‫השחר כבר עלה‪ .‬לא הצלחתי לחזור לישון‪ ,‬הייתי נרגש מאוד מהזכות‬ ‫יעדיף את הרכבת ממודיעין שמגיעה ישירות ליעד‪ ,‬אבל יש בה‬ ‫לעזור באופן כל כך משמעותי ומיידי ליהודי במצוקה‪ .‬הרי הסיכוי‬ ‫פריצות רבה‪ .‬הוא חושש לשמירת העיניים‪ ,‬אבל גם הזמן והכוח‬ ‫שהיו מוצאים זה את זה ללא התיווך שלי‪ ,‬שאף לאפס‪ ,‬בהתחשב‬ ‫שלוקחת נסיעה בשלושה אוטובוסים‪ ,‬שווים הרבה‪.‬‬ ‫בגודלו העצום של שדה התעופה ובעומס של האנשים שם‪.‬‬ ‫אבי שמע את שתי האפשרויות‪ ,‬ובו ברגע שלף אפשרות שלישית‪:‬‬ ‫ואיך היה לו‪ ,‬לאותו יהודי‪ ,‬מספר הטלפון שלי? – מהטובה שהוא‬ ‫"בדיוק היום אנחנו נוסעים לקריית ביאליק‪ ,‬ואתה יכול להצטרף‬ ‫עשה לי ולקרוב משפחתי‪ ,‬כשלקח על עצמו להעביר את הספר! רק‬ ‫אלינו"‪.‬‬ ‫בזכות החסד היה לו המספר שלי‪ ,‬המספר שעמד לו בעת צרה‪.‬‬ ‫התרגשתי ממש‪" .‬זאת השגחה מופלאה"‪ ,‬אמרתי לאברך‪" .‬מכל‬ ‫כמה נפלא לראות שהקב"ה גלגל את הדברים כך‪ .‬מה שאדם עושה‬ ‫הלומדים בכולל‪ ,‬בחרת להתייעץ דווקא עם אבי‪ ,‬שבדיוק היום נוסע‬ ‫גם הוא לקריית ביאליק! איך זכית לסייעתא דשמיא כל כך גדולה?!"‬ ‫– לעצמו הוא עושה!‬ ‫"פשוט"‪ ,‬ענה לי האברך במתיקות‪" ,‬בתפילת מנחה התפללתי לד'‬ ‫כוחה של מנחה‬ ‫שינחה אותי בדרך הנכונה‪ ,‬ושאגיע לניחום אבלים בדרך הכי מהירה‬ ‫והכי נקייה‪ .‬והנה‪ ,‬שמע ד' לתפילתי"‪.‬‬ ‫מספר ר' אליעזר ויספיש ממודיעין עילית ‪:‬‬ ‫כמה פשוט‪ .‬כמה מתוק‪ .‬כמה אמיתי‪ .‬הוא התפלל וד' שמע אותו‪,‬‬ ‫השיחה הבאה נכנסה אליי חצי שעה לפני הנסיעה השנתית של‬ ‫וכל ה'בדיוק'ים הסתדרו באופן הטוב ביותר‪.‬‬ ‫המשפחה שלנו לבית העלמין שבקריית ביאליק‪ ,‬שם טמונה סבתי‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫לכבוד מערכת עלון 'השגחה פרטית' הנכבדה‪ ,‬שלום וברכה מרובה‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫האמת היא שזו דרכו של עולם‪ :‬כאשר אדם אפוף פחדים ודאגות‪ ,‬הדבר‬ ‫ברצוני לשתף את הקוראים היקרים בנקודת חיזוק אישית שזכיתי לה‪.‬‬ ‫נובע מתחושת האשליה שהוא לבדו במערכה‪ .‬כשאדם מבין וזוכר בכל‬ ‫אמנם הדברים פשוטים וברורים‪ ,‬אך לעיתים דווקא דבר חיזוק העולה‬ ‫רגע שיש מנהיג לבירה‪ ,‬וכי אבינו שבשמיים נמצא עימנו תמיד‪ ,‬מחיה‬ ‫מתוך התמודדות אישית – מאיר באור יקרות‪ ,‬ומפיח רוח חיים חדשה‬ ‫אותנו בכל נשימה ומכוון את הכול לטובתנו – ברגע זה נמוגים כל‬ ‫בתוך המערכה העצומה‪.‬‬ ‫הפחדים והלב מתמלא בשמחה‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות התמודדתי עם ניסיון גדול ועצום‪ .‬באותם ימים הייתי‬ ‫תקוותי איתנה שדברים אלו יחזקו גם את הקוראים‪ .‬בהזדמנות זו ברצוני‬ ‫שבור ורצוץ‪ .‬עיקר הקושי נבע מההרגשה כי נטשו אותי והנני עומד לבד‬ ‫להודות למערכת העלון הנפלא‪ ,‬אשר משקיעה כוחות כה רבים למען‬ ‫במערכה‪ ,‬בלי שאף אחד מקרוביי וידידיי מנסה לסייע לי‪ ,‬או לפחות‬ ‫הבאת תוכן משובח להתחזקות באמונה ובביטחון‪.‬‬ ‫להביע הזדהות או מילת עידוד‪.‬‬ ‫בברכה ובהערכה‪,‬‬ ‫באותם ימים קשים‪ ,‬הבזיק בראשי הרעיון כי אינני לבד – הקב"ה נמצא‬ ‫יעקב ישראל ש'‪ ,‬בני ברק‬ ‫עימי יחד‪ .‬מחשבה קטנה זו היוותה עבורי אור גדול‪ ,‬ועודדה וחיזקה אותי‬ ‫לכל אורך הדרך‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫יֹוצאת ּד ֶֹפן‬ ‫ּד ֶֹפן ֵ‬ ‫יעין ִעּלִ ית‪:‬‬ ‫ּמֹוד ִ‬ ‫ימי ִמ ִ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ַא ְב ֵר ִ‬ ‫לִק ַראת ֶה ָחג ַה ִּמ ְת ָק ֵרב‪ַּ .‬ב ֶּד ֶרְך ָע ַב ְרנּו לְיַ ד ּדּוכַ ן‬ ‫לַערְֹך ְקנִּיֹות ֲחׁשּובֹות ְ‬ ‫לִפנֵי ֻסּכֹות ָהלַכְ ִּתי ִעם ַא ָּבא ֶׁשּלִי לְכַ ָּמה ֲחנֻּיֹות‪ּ ,‬כְ ֵדי ֲ‬ ‫ּכַ ָּמה יָ ִמים ְ‬ ‫נֶע ַצר ָׁשם לְכַ ָּמה ַּדּקֹות‪ֲ .‬אנִי ִה ְסּת ַֹוב ְב ִּתי ָּב ֵאזֹור ַה ָּסמּוְך לַ ּדּוכָ ן‪,‬‬ ‫ֶא ְתרֹוגִ ים‪ ,‬וְ ַא ָּבא ֶׁשּלִי‪ֶׁ ,‬ש ֲע ַדיִ ן ֹלא ָמ ָצא ֶא ְתרֹוג ְמ ֻה ָּדר ּכְ מֹו ֶׁשהּוא ִח ֵּפׂש‪ֱ ,‬‬ ‫הּודית ַה ְּמת ָּוקה ַהּׂש ֶֹור ֶרת ָּב ְרחֹובֹות ְּביָ ִמים ֵאּלּו‪ִ .‬מּכָ ל ּכִ ּוּון ֻה ְרּגְ ָׁשה ְּתכּונָה ֶׁשל ֶע ֶרב ַחג‪ִׁ :‬ש ֵירי ַחג ָּב ְקעּו‬ ‫ֹופג ֶאל ּתֹוכִ י ֶאת ָה ֲאוִ ָירה ַהּיְ ִ‬ ‫ס ֵ‬ ‫ּוטים‪.‬‬ ‫נָׁשים ֶׁש ָהלְ כּו ְס ִב ִיבי ָס ֲחבּו קֹורֹות‪ְּ ,‬ד ָפנֹות‪ְ ,‬סכָ ְך‪ַ ,‬א ְר ָּב ָעה ִמינִים‪ֻ ,‬סּלָ מֹות אֹו ִקּׁש ִ‬ ‫ִמּכָ ל ִּפּנָה‪ּ ,‬דּוכָ נִים ׁשֹונִים ָע ְמדּו ָּב ְרחֹוב‪ ,‬וְ ָה ֲא ִ‬ ‫נָׁשים ִּוב ֵיד ֶיהם ּכְ לֵי ֲעב ָֹודה‪.‬‬ ‫נִּצבּו ְׁשנֵי ֲא ִ‬‫לְצ ָּדּה ְ‬‫ִּפ ְתאֹום ָּת ְפ ָסה ֶאת ַמ ָּב ִטי ֲע ֵר ַמת ְּד ָפנֹות יָ פֹות‪ִ .‬‬ ‫לְפי ַּב ָּק ָׁש ָתם‪.‬‬ ‫לָהם ְּד ָפנֹות ִ‬ ‫נַּס ִרים ֶ‬ ‫נָׁשים ְמ ְ‬ ‫נָׁשים נִּגָ ִׁשים‪ִ ,‬מ ְת ַענְיְ נִים ּומ ְֹוד ִדים‪ ,‬וְ ָה ֲא ִ‬ ‫יתי ֶׁש ֲא ִ‬ ‫ָר ִא ִ‬ ‫נַחנּו ְצ ִריכִ ים ִּב ְׁש ִביל ַה ֻּסּכָ ה ֶׁשּלָ נּו!‬ ‫לַה ְב ִּתי‪ .‬זֶ ה ְּב ִדּיּוק ַמה ֶּׁש ֲא ְ‬ ‫ִה ְת ַ‬ ‫לִפנֵי ָׁשנִים‪,‬‬ ‫לְה ְת ִאים לָּה‪ָּ .‬ת ִמיד ִה ְׁש ַּת ַּמ ְׁשנּו ְּבד ֶֹפן יְ ָׁשנָה‪ֶׁ ,‬ש ַא ָּבא ֶׁשּלִי ִהזְ ִמין ִמּנַּגָ ר ְ‬ ‫לִׁשלִיׁש יְ כֹולָה ַ‬ ‫יֵ ׁש לָ נּו ַּב ֻּסּכָ ה ִּפּנָה ֶׁש ַרק ּד ֶֹפן ֲחתּוכָ ה ְ‬ ‫ּומע ֶֹבׁש‪.‬‬ ‫ּוטין ֵמ ְר ִטיבּות ֵ‬ ‫לַחל ִ‬‫נֶה ְר ָסה ֲ‬ ‫ֹולֶפת ִהיא ֶ‬ ‫ַאְך ַּב ָּׁשנָה ַהח ֶ‬ ‫ימה – ַאְך ְּבכָ ל ָמקֹום ֶׁש ָהיִ ינּו‪ָ ,‬מכְ רּו ַרק ְּד ָפנֹות ּגְ דֹולֹות‪.‬‬ ‫ּכְ ָבר ּכַ ָּמה יָ ִמים ָאנּו ְמ ַח ְּפ ִׂשים ּד ֶֹפן ַמ ְת ִא ָ‬ ‫ּלִיתי ְּב ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית‪.‬‬ ‫יתי לֹו ֶאת ְמכִ ַירת ַה ְּד ָפנֹות ֶׁשּגִ ִ‬ ‫ָּב ֶרגַ ע ֶׁש ַא ָּבא ֶׁשּלִי ָעזַ ב ֶאת ּדּוכַ ן ָה ֶא ְתרֹוגִ ים‪ֶ ,‬ה ְר ֵא ִ‬ ‫לְאיזֶ ה ּג ֶֹדל ָאנּו‬ ‫לְהֹוסיף ִׁש ְב ִעים ְׁש ָקלִים‪ֵ .‬הם ָׁש ֲאלּו ֵ‬ ‫ִ‬ ‫נָׁשים ֶׁש ִּב ְׁש ִביל ַה ִחּתּוְך ָעלֵינּו‬ ‫ּכְ ֶׁש ָּׁש ַאלְ נּו ּכַ ָּמה עֹולֶה ַה ִחּתּוְך‪ָ ,‬א ְמרּו ָה ֲא ִ‬ ‫נִּסרּו וְ ָח ְתכּו‪ ,‬וְ ִהיא ְּב ִדּיּוק‬ ‫נֵיהם‪" :‬יֵ ׁש לָ נּו ּכָ אן ְּב ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית ּד ֶֹפן ֶׁש ִּמּׁשּום ָמה ְ‬ ‫ּולְמ ְׁש ַמע ַה ְּתׁש ָּובה ָעלָה ִחּיּוְך ַעל ְּפ ֶ‬ ‫קּוקים‪ִ ,‬‬ ‫זְ ִ‬ ‫ַּבּג ֶֹדל ֶׁש ַא ֶּתם ְמ ַח ְּפ ִׂשים!"‬ ‫לְׁשּלֵם ַעל ַה ִחּתּוְך"‪ָ ,‬א ְמרּו ַהּמֹוכְ ִרים ְּב ִׂש ְמ ָחה‪ּ" .‬כְ ָבר ַה ְר ֵּבה‬ ‫"קחּו א ָֹותּה ִּב ְמ ִחיר ֶׁשל ֲח ִצי ּד ֶֹפן‪ ,‬וְ ַא ֶּתם ֹלא ְצ ִריכִ ים ַ‬ ‫ֵהם ִהּגִ יׁשּו לָ נּו א ָֹותּה‪ְ .‬‬ ‫יׁשר ּכ ַֹח!"‬‫יׁשהּו ֶׁש ָּצ ִריְך ְּב ִדּיּוק ֶאת ַהּג ֶֹדל ַהּזֶ ה‪ָ ...‬אז ַא ֶּתם ַמ ָּמׁש עֹוזְ ִרים לָ נּו‪ ,‬יִ ַ‬ ‫ּומ ַחּכָ ה ֶׁשּסֹוף סֹוף יַּגִ ַיע ִמ ֶ‬ ‫קּועה ּכָ אן ְ‬‫זְ ַמן ִהיא ְּת ָ‬ ‫לְסּיֵ ם ֶאת ְּבנִּיַ ת ַה ֻּסּכָ ה ֶׁש ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ִה ְׁשלִים ִּב ְׁש ִבילֵ נּו‬ ‫לַחזֹר ַה ַּביְ ָתה ַ‬ ‫לְסּיֵ ם ֶאת ַה ְּקנִּיֹות‪ ,‬וְ ְ‬ ‫ּומ ַה ְרנּו ַ‬ ‫ּלַמנּו ִ‬ ‫וְ ָאנּו ִׁש ְ‬ ‫מּורים ָלְך!‬ ‫יסים ְׁש ִ‬ ‫ַה ַּכ ְר ִט ִ‬ ‫ּוׁשלַ יִ ם‪:‬‬ ‫יֹוסף ַׁש ִּפ ָירא ִמיר ָ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ֵ‬ ‫ּלְמ ָּטה‪ַ .‬מ ֶּׁשהּו ְמ ַענְיֵ ן ָּת ַפס ֶאת ַמ ָּב ָטּה‪ְ ,‬מ ֻפּזָ ר ַעל ַה ִּמ ְד ָרכָ ה ֶׁשּלְיַ ד ַה ַּפח‬ ‫יצה ֶאל ָה ְרחֹוב ֶׁש ַ‬ ‫יֹום ֶא ָחד‪ֲ ,‬אח ִֹותי ָע ְב ָרה לְיַ ד ַה ַחּלֹון וְ ֵה ִצ ָ‬ ‫לָר ֶדת‬ ‫נֶח ָמ ָדה ַמ ָּמׁש‪ ,‬וְ ִהיא ִמ ֲה ָרה ֶ‬ ‫ֹוס ֶפת ַעכְ ָׁשו‪ָ .‬היְ ָתה ָׁשם ּכַ ּמּות ְ‬ ‫יסים ֶׁשל ְּתמּונֹות‪ְּ ,‬ב ִדּיּוק ֵמ ַהּסּוג ֶׁש ִהיא א ֶ‬ ‫ַהּגָ דֹול‪ָ :‬היּו ֵאּלּו ּכַ ְר ִט ִ‬ ‫לֶאסֹף ְּב ִׂש ְמ ָחה ֶאת ַה ְּתמּונֹות‪ֶׁ ,‬ש ָהיּו ֶה ְפ ֵקר‪.‬‬ ‫וְ ֱ‬ ‫ּונְקּיִ ים יַ ֲח ִסית‪ִ ,‬היא ִה ִּב ָיטה ׁשּוב ֵמ ַה ַחּלֹון וְ ֹלא ֶה ֱא ִמינָה‪ְּ :‬ב ִדּיּוק ְּבאֹותֹו ֶרגַ ע‪,‬‬ ‫יסים ְּביָ ָדּה‪ְ ,‬מ ֻק ָּמ ִטים ַרק ְמ ַעט ִ‬ ‫לְתה ַה ַּביְ ָתה וְ ַהּכַ ְר ִט ִ‬ ‫ּכְ ֶׁש ָע ָ‬ ‫יׁשהּו ִה ְת ִחיל לְנַּקֹות ֶאת ָה ֶרכֶ ב ֶׁשּלֹו ֶׁש ָחנָה ְּב ָסמּוְך‪ .‬הּוא ִה ִּתיז ַמיִ ם ִמ ִּצּנֹור‪ְּ ,‬וב ַבת ַא ַחת ְנִר ַטב ּכָ ל ָה ֵאזֹור‪...‬‬ ‫ִמ ֶ‬ ‫נֶה ָר ִסים!‬ ‫נִׁש ָא ִרים ַעל ָה ִר ְצ ָּפה עֹוד ַּד ָּקה ַא ַחת‪ֵ ,‬הם ָהיּו ְנִר ָט ִבים וְ ֱ‬ ‫יסים ָהיּו ְ‬ ‫ִאּלּו ַהּכַ ְר ִט ִ‬ ‫ַה ַּד ִּפים ֶׁשּנֶ ְח ְלצּו ָּב ֶר ַגע ָה ַא ֲחרֹון‬ ‫מּוׁשינְ ְס ִקי‪:‬‬ ‫יֹוסף ִ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ֵ‬ ‫ּלִיתי‬ ‫ּועּיִ ים ֶׁש ְּמ ַק ְּבלִים ְּביֹום ִׁש ִּׁשי‪ּ ,‬גִ ִ‬ ‫לִראֹות ֶאת ַּד ֵּפי ַה ֶּק ֶׁשר ַה ְּׁשב ִ‬ ‫יֹום ִׁש ִּׁשי ֶא ָחד‪ּ ,‬כְ ֶׁש ָחזַ ְר ִּתי ַה ַּביְ ָתה ִמ ַּתלְ מּוד ַהּת ָֹורה וְ ִא ָּמא ֶׁשּלִי ִּב ְּק ָׁשה ְ‬ ‫יתי לִלְ מֹד‬ ‫ּלָמ ְדנּו – ְּד ָב ִרים ֶׁש ָר ִצ ִ‬ ‫ּומים ַה ֲחׁש ִּובים ֶׁשל ַמה ֶּׁש ַ‬ ‫נִמ ָצ ִאים ּכָ ל ַה ִּסּכ ִ‬ ‫ֶׁש ָּׁשכַ ְח ִּתי א ָֹותם ַּבּכִ ָּתה‪ .‬זֶ ה ָהיָ ה לָ נּו ִאכְ ַּפת‪ּ ,‬כִ י ַּב ַּד ִּפים ָה ֵאּלּו ְ‬ ‫ּוע‪.‬‬ ‫ּולְה ְת ַר ֵּׁשם ּכְ מֹו ְּבכָ ל ָׁשב ַ‬ ‫לִראֹות ִ‬ ‫לֵיהם ְּב ַמ ֲהלְַך ַה ַּׁש ָּבת‪ּ .‬גַ ם ִא ָּמא ֶׁשּלִי ָר ְצ ָתה ְ‬ ‫לַחזֹר ֲע ֶ‬ ‫וְ ְ‬ ‫ּומ ַאיִ ן ַא ִּׂשיג ֶאת ַה ַּד ִּפים ַהיְ ָק ִרים?!‬ ‫נִסּגַ ר‪ ,‬וְ יִ ָּׁש ֵאר ָסגּור ַעד ַא ֲח ֵרי ַׁש ָּבת‪ֵ ,‬‬ ‫ּלַעׂשֹות – ֲה ֵרי ַּתלְ מּוד ַהּת ָֹורה ּכְ ָבר ְ‬ ‫ֹלא יָ ַד ְענּו ַמה ֲ‬ ‫נִׁש ַמע קֹולֹו ֶׁשל ּדֹוד ֶׁשּלִי‪ָ ,‬א ִחיו ֶׁשל ַא ָּבא ֶׁשּלִי‪.‬‬ ‫לַּקו ְ‬ ‫לְצל ַה ֵּטלֵ פֹון‪ֵ .‬מ ֵע ֶבר ַ‬ ‫ְּבאֹותֹו ֶרגַ ע ִצ ֵ‬ ‫ֹוסף ֶׁשּלָכֶ ם ָׁשכַ ח ַּד ִּפים ַּב ַּתלְ מּוד ּת ָֹורה?" הּוא ָׁש ַאל‪.‬‬ ‫"אּולַי ְ'ּב ִמ ְק ֶרה' י ֵ‬ ‫ִה ְת ַּפּלֵאנּו ְמאֹד‪ִ :‬מּנַיִ ן הּוא י ֵֹוד ַע?!‬ ‫לָאה‪:‬‬‫וְ ָאז ִס ֵּפר ַהּדֹוד ִסּפּור ֶׁשל ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית ֻמ ְפ ָ‬ ‫ּנִיח א ָֹותּה ְּביָ ִדי וְ ָהלְַך‪.‬‬ ‫אתי ֶאת זֶ ה ַּב ַּתלְ מּוד ּת ָֹורה'‪ ,‬הּוא ָא ַמר‪ִ ,‬ה ַ‬ ‫"לִפנֵי ּכַ ָּמה ַּדּקֹות ָּד ַפק ּכָ אן ַּב ֶּדלֶת ַה ָּׁשכֵ ן ֶׁשּלָ נּו‪ ,‬וְ ִהּגִ יׁש לִי ח ֶֹוב ֶרת‪'ָ .‬מ ָצ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ינְס ִקי'‪ְּ ,‬וב ָטעּות‬ ‫ּוׁש ְ‬‫ֹוסף מ ִ‬ ‫נְּתי ֶׁש ָּק ְר ָתה ּכָ אן ָטעּות‪ַ :‬ה ָּׁשכֵ ן ָר ָאה 'י ֵ‬ ‫ֹוסף‪ ,‬וְ ֵה ַב ִ‬ ‫לֶיה ַה ֵּׁשם ֶׁשל י ֵ‬ ‫יתי ֶׁש ָרׁשּום ָע ָ‬ ‫ּומּיָ ד ָר ִא ִ‬ ‫ָּפ ַת ְח ִּתי ֶאת ַהח ֶֹוב ֶרת‪ִ ,‬‬ ‫לָקח ֶאת זֶ ה וְ ֵה ִביא לָ נּו"‪.‬‬ ‫ֹוסלֶ 'ה ֵמ ַה ְּמכִ ינָה‪ .‬לָכֵ ן הּוא ַ‬ ‫ָח ַׁשב ֶׁש ְּמ ֻד ָּבר ַּב ֵּבן ֶׁשּלִי‪ ,‬י ָ‬ ‫ּנִסּגַ ר‪ ,‬וְ ִהּגִ ָיעה‬ ‫לִפנֵי ֶׁש ְ‬ ‫לְמ ְׁש ַמע ַה ֶּד ֶרְך ַה ְמ ַענְיֶ נֶת ֶׁש ָּבּה יָ ְצ ָאה ַהח ֶֹוב ֶרת ִמ ַּתלְ מּוד ַהּת ָֹורה ְ‬ ‫ּכַ ּמ ָּובן‪ּ ,‬כֻ ּלָ נּו ָׂש ַמ ְחנּו ְמאֹד ִ‬ ‫ִּב ְמ ִהירּות ֶׁשּכָ זֹו ֶאל ְקר ֵֹובי ִמ ְׁש ַּפ ְח ֵּתנּו‪.‬‬ ‫לֵהנֹות ִמ ֶּמּנָה לְ א ֶֹרְך‬ ‫לְה ֲע ִביר ֶאת ַהח ֶֹוב ֶרת ֵמ ֶהם ֵאלֵינּו‪ ,‬וְ כָ ְך יָ כֹלְ נּו ָ‬ ‫ּתֹוְך ִמ ְס ַּפר ַּדּקֹות‪ָּ ,‬ברּוְך ד' ּכְ ָבר ָמ ָצאנּו ֶאת ַה ֶּד ֶרְך ַ‬ ‫ּכָ ל ַה ַּׁש ָּבת!‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫ְי ָל ִדים ְי ָק ִרים!‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫עֹולה ִסיּפּור ָח ָדׁש ֵמ ֵאת ַה ְמ ַח ֵּנְך‬ ‫ֶ‬ ‫ְּב ָכל יֹום ִראׁשֹון‬ ‫ּנֹודע ָה ַרב ַק ְל ָמן רֹוזֶ ְנ ַּג ְר ֶטן ְׁש ִליט״א‪.‬‬ ‫ַה ָ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫יל ִדים‪02-3011901 :‬‬ ‫ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫בְני ֵ ּ‬ ‫בְרַ ק‪.‬‬ ‫מ ּ‬ ‫ספֵּר ש‪ .‬כ‪ִ .‬‬ ‫מ ַ‬ ‫ְ‬ ‫פרק ‪ 1‬מתוך ‪4‬‬ ‫יך ֶׁש ַה ָ ּיאהו ִּדי יִ ְהיֶ ה ָעסוּק‪...‬‬ ‫ָ ּכ ֵעת ָצ ִר ְ‬ ‫יחה ַ ּב ַעל ַה ַ ּביִ ת‪ּ ָ ,‬כ ֶזה ָארוֹ ן יָ ָׁשן‪,‬‬ ‫ְס ִל ָ‬ ‫ֵ ּכן‪ַ ,‬א ָ ּבא‪ּ ְ .‬בוַ ַדּ אי‪ָ ,‬מה ַה ּ ְׁש ֵא ָלה‪ֲ ...‬אנִ י‬ ‫יוֹ ֵתר ָז ֵקן ִמ ַ ּס ָ ּבא ֶׁשל ַס ְב ָּתא ֶׁש ִ ּלי‪...‬‬ ‫יע ַה ְ ּז ַמן ְל ַה ְת ִחיל ַ ּב ִח ּפו ִּׂשים‪...‬‬ ‫ִ ּכי ִה ִ ּג ַ‬ ‫זוֹ ֵכר ֶׁש ַא ָּתה ְמ ֻענְ יָ ן ֶׁש ָ ּכל ָה ִרהוּט ֶׁש ְ ּל ָך‬ ‫יח ְל ָב ֵרק‬ ‫ַה ּכֹל ָחלוּד‪ֲ ,‬אנִ י לֹא ַמ ְצ ִל ַ‬ ‫יַ ֲעבֹר ַל ִדּ ָירה ַה ֲח ָד ָׁשה ֶׁש ְ ּל ָך‬ ‫ַמה ֶ ּנ ֱא ַבד‬ ‫(ל ָפ ֵרק) אוֹ תוֹ‪...‬‬ ‫ְ‬ ‫ְל ָך‪ַ ,‬ע ְ ּבדוּל?‬ ‫ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע ֶׁש ֶ ּזה לֹא ָּפ ׁשוּט‪.‬‬ ‫נֶ ֱא ַבד ְל ָך ַה ּ ֵׂש ֶכל‪ָ ,‬ס ִמיר?! ָׁש ַכ ְח ָּת ָמה‬ ‫ְ ּב ִד ּיוּק ִ ּב ְג ַלל ֶזה ִׁש ַ ּל ְמ ִּתי‬ ‫ַע ְ ּבדוּל ְמ ַח ֵּפ ׂש ְ ּב ָכל ָמקוֹ ם?! ַמ ּ ֶׁשה ּו‬ ‫'שלֹמֹה‬ ‫ְסכוּם ָ ּכפוּל ִל ְׁ‬ ‫ָל ַק ַחת ַה ַ ּביְ ָתה‪...‬‬ ‫הוֹ ָבלוֹ ת'‪ַ ,‬ה ַּמ ֲע ִסיק ֶׁש ָ ּל ֶכם‪.‬‬ ‫ָ ּברו ְּך ד' ֶׁש ַא ָ ּבא ַה ָ ּי ָקר נֶ ְע ַּתר סוֹ ף סוֹ ף‬ ‫ַל ַה ְפ ָצרוֹ ת ֶׁש ָ ּלנ ּו ַל ֲעבֹר ָלגוּר ָצמוּד ֵא ַלי‪ּ ָ .‬כ ֵעת‬ ‫ָאה‪...‬‬ ‫ֲאנִ י רוֹ ֶצה ֶׁש ַא ָּתה ִּתְר ֶאה ָ ּב ֵעינַ יִ ם ֶׁש ְ ּל ָך‬ ‫הוּא ְ ּכ ָבר לֹא יִ ְהיֶ ה ְל ַבדּ וֹ‪...‬‬ ‫ְל ָמה ֲאנִ י ִמ ְת ַ ּכ ֵּון‪ּ .‬בֹא ִּתְר ֶאה‪...‬‬ ‫ַא ָּתה רוֹ ֶאה ֵא ְ‬ ‫יך ֲאנִ י ִמ ְת ַא ֵּמץ?‬ ‫נוּ‪ּ ַ ,‬ב ַעל ַה ַ ּביִ ת‪ּ ָ ,‬ב ַד ְק ָּת ֶׁש ּלֹא‬ ‫ְל ַא ַחר ָׁש ָעה ֲא ֻר ָ ּכה‪:‬‬ ‫ָׁש ַכ ְחנ ּו ָל ַק ַחת ְ ּכלוּם? ֶא ְפ ָׁשר‬ ‫ִּת ְת ַק ּ ֵׁשר ִל ְׁשלֹמֹה וְ ַת ִ ּגיד לוֹ‬ ‫ָל ֵצאת ַל ֶדּ ֶר ְך?‬ ‫ֶׁש ֶ ּזה נוֹ ָרא ָק ֶׁשה!!!‬ ‫ֲאנִ י ִמ ְת ַק ּ ֵׁשר ְל ׂשוֹ ֵח ַח‬ ‫ִע ּמוֹ‪...‬‬ ‫נְ ַק ֶּוה ֶׁש ּלֹא יִ ְבדּ ֹק יוֹ ֵתר ִמ ַדּ י‬ ‫ֶאת ַה ּ ֶׁש ַטח‪ֶׁ ...‬ש ּלֹא יִ ְמ ָצא ַמה‬ ‫ִלי נִ ְר ֶאה ֶׁש ַא ָּתה ִמ ְת ַא ֵּמץ לֹא ְל ַה ְצ ִל ַ‬ ‫יח‪ַ ,‬רק ְ ּכ ֵדי‬ ‫'ש ַכ ְחנוּ' ְל ַה ְׁש ִאיר‪...‬‬ ‫ּ ָׁ‬ ‫ִל ְסחֹט ֵמ ַה ַּמ ֲע ִסיק ֶׁש ְ ּל ָך ּתוֹ ֶס ֶפת ַּת ְׁשלוּם‪...‬‬ ‫אתי ַה ַּפ ַעם!!!‬ ‫ִּתְרא ּו ַמה ָּמ ָצ ִ‬ ‫ֵ ּכן ֵ ּכן‪ַ ,‬ה ּכֹל ְ ּב ֵס ֶדר‪ְ .‬צא ּו ַל ֶדּ ֶר ְך‪ּ ְ .‬כתֹ ֶבת‬ ‫ַה ַ ּי ַעד ִהיא ְרחוֹ ב ַה ְּפ ָר ִחים ֵׁש ׁש ֶע ְׂש ֵרה‪,‬‬ ‫קוֹ ַמת ַקְר ַקע‪.‬‬ ‫יבי‪,‬‬ ‫א‪-‬ח ִ ּב ִ ּ‬ ‫יָ ַ‬ ‫יזה אוֹ ָצר!‬ ‫ֵא ֶ‬ ‫ימה‪ּ ,‬בוֹ א ּו נִ ְת ַח ֵ ּלק‬ ‫ָק ִד ָ‬ ‫ּבוֹ ָ ּכ ֵעת ִ ּב ְז ִריזוּת!‬ ‫ַה ַּמ ֲע ָבר אוֹ ֵר ְך ְז ַמן ַרב ִמ ַּמה ּ ֶׁש ִּת ְכנַ נְ ִּתי‪...‬‬ ‫ָאה‪ֶ ,‬זה ַ ּב ָּק ֶצה ַה ּ ֵׁשנִ י ֶׁשל ָה ִעיר‪...‬‬ ‫ְ ּכ ָבר ַמ ָּמ ׁש ְמ ֻא ָחר ִלי‪ּ ְ ,‬בעוֹ ד ֲח ִצי ָׁש ָעה‬ ‫ְ ּב ֵס ֶדר‪ֲ ,‬אנַ ְחנ ּו יוֹ ְצ ִאים ְל ָׁשם‪.‬‬ ‫ְ ּב ֵס ֶדר‪ַ ,‬א ְך ִה ָ ּז ֲהר ּו לֹא ְלעוֹ ֵרר ֲח ָׁשד‪,‬‬ ‫ַמ ְת ִחיל ַה ּ ִׁשעוּר ַה ּיוֹ ִמי ֶׁש ֲאנִ י מוֹ ֵסר ְ ּב ֵבית‬ ‫ֶׁש ּלֹא יִ ְת ְּפס ּו אוֹ ָתנוּ!‬ ‫ַה ְ ּכנֶ ֶסת‪ָ .‬מה ֶא ֱע ֶׂשה?!‬ ‫‪7‬‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר אחד המפיצים מבני ברק‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬העיר בית שאן‬ ‫אנחנו נוהגים להניח מדי שבוע עלוני 'השגחה פרטית' בחנות‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬שמונה בתי כנסת בעיר‬ ‫שעונים הממוקמת באזור מרכזי בבני ברק‪ .‬בדרך כלל הכמות‬ ‫שמגיעה אינה מספיקה‪ ,‬והעלונים אוזלים תוך זמן קצר‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫הרב כהן‪ ,‬המפיץ בעיר בית שאן‪ ,‬פורש מדי שבוע רשת הפצה‬ ‫באחד מימי שישי בתקופת בין הזמנים‪ ,‬קרה דבר יוצא דופן‪:‬‬ ‫רחבה הפרושה על פני שמונה בתי כנסת‪ :‬שלושה מהם ממוקמים‬ ‫כנראה בשל אופי הימים‪ ,‬פחות אנשים הגיעו לקחת את העלון‪,‬‬ ‫בשכונת אלי כהן‪ ,‬שלושה בשכונה הסמוכה‪ ,‬ושניים נוספים‪ .‬ובכל‬ ‫ונותרה בידינו כמות מסוימת של עלונים שלא נלקחו‪.‬‬ ‫אחד מהם חוזרת על עצמה אותה תמונה משמחת ‪ -‬הערימות‬ ‫בדיוק באותו רגע שבו עמדנו בחנות ותהינו מה נעשה בעלונים‬ ‫נעלמות‪ ,‬ולא נשאר עלון אחד בודד על הדוכן‪.‬‬ ‫שנשארו‪ ,‬נכנסה לשם אישה מרמת גן‪ .‬היא ביקשה לדעת האם‬ ‫אך את העדות החזקה ביותר לכוחו של העלון‪ ,‬קיבל הרב כהן‬ ‫תוכל לקחת את מה שנשאר‪ ,‬שכן היא מעבירה שיעור ברמת גן‬ ‫דווקא ביום שבו נעדר‪ .‬בשבת אחת הייתה תקלה והעלון לא‬ ‫וברצונה לחלק את העלונים למשתתפות‪ .‬כמובן שמחנו להיענות‪,‬‬ ‫הגיע – ואז החלו מתפללים מכל בית הכנסת לגשת אליו בשאלה‪:‬‬ ‫והיא יצאה מהחנות עם כל הכמות שנותרה‪.‬‬ ‫"איפה העלון? מה קרה שהוא לא הגיע?" רק ברגע ההוא‪ ,‬מתוך‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא היא אף התעניינה אצלנו כיצד היא יכולה‬ ‫החסר‪ ,‬הבין הרב כהן באמת כמה עמוק נטמע העלון בשגרת‬ ‫לפתוח בעצמה נקודת הפצה קבועה ברמת גן‪ ,‬כדי שהעלון יגיע‬ ‫חייהם‪.‬‬ ‫על בסיס שבועי גם לאזור מגוריה‪.‬‬ ‫זו לא הייתה עוד שאלה מנומסת‪ ,‬אלא געגוע כן – עדות לכך‬ ‫עמדנו שם והבנו‪ :‬דווקא השבוע שבו "נכשלה" ההפצה הרגילה‪,‬‬ ‫שהעלון הפך לצורך רוחני של ממש‪ .‬מתוך יום אחד שבו חסר‬ ‫התברר כשבוע שבו נזרעה נקודת הפצה חדשה לגמרי‪ .‬מה‬ ‫משהו‪ ,‬נחשף עד כמה הוא בעצם נוכח‪ :‬מקור קבוע של חיזוק‬ ‫שנראה כעודף מיותר‪ ,‬היה בעצם הכנה מדויקת של ההשגחה‬ ‫ואמונה שממלא את העיר באור‪.‬‬ ‫העליונה לפתיחת פינה נוספת של אמונה בעיר אחרת‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪ ,‬ותזכה‬ ‫מפיצים‬ ‫לישועות בכל העניינים!‬ ‫אברהם מנחם בן פערל ואליעזר בן זלטא לזיווג הגון במהרה‬ ‫אמונה‬ ‫לע"נ הרב משה אהרון בן הרב בנימין זצ"ל ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫בכל העולם‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫‪18:41‬‬ ‫‪18:21‬‬ ‫‪18:25‬‬ ‫‪18:14‬‬ ‫‪18:20‬‬ ‫‪18:05‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪19:38‬‬ ‫‪19:16‬‬ ‫‪19:17‬‬ ‫‪19:17‬‬ ‫‪19:18‬‬ ‫‪19:16‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪20:09‬‬ ‫‪19:52‬‬ ‫‪19:56‬‬ ‫‪19:53‬‬ ‫‪19:53‬‬ ‫‪19:56‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬