gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

זה השער · Ze Hashaar — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: זה השער · Ze Hashaar

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

זה השער · Ze Hashaar — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד עלון מס' ‪767‬‬ ‫כניסת שבת‪:‬‬ ‫צאת שבת‪:‬‬ ‫זה השער לה' צדיקים‬ ‫‪sagifrenkel@gmail.‬‬ ‫‪com‬‬ ‫שגיא‬ ‫לו לֹא ָּ ּבנָּ יו מו ָּּמם דּ ֹור ִׁע ֵ ּק ׁ‬ ‫ש ו ְּפ ַתלְ ּתֹל (לב‪,‬ה)‬ ‫ש ֵחת ֹ‬ ‫ִׁ ׁ‬ ‫לפסוק זה יש פרושים רבים ומגונים‪ .‬לפני שנביא את אחד מהפירושים המיוחדים‪ ,‬שהיה שגור בפיו‬ ‫של הגאון רבי יהונתן איבשיץ זצ"ל‪ ,‬נתחיל בסיפור מופלא‪ :‬בזמן מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הגלה רבי‬ ‫יעקב גלינסקי זצ"ל‪ ,‬בידי השלטון הסוביטי לסיביר‪ ,‬בעת שלמד בישיבת נובהרדוק‪ .‬הוא שהה שם‬ ‫כחודשיים בתנאים קשים מנשוא‪ ,‬ולאחר מכן נשלח לקזחסטן‪ ,‬שם נועד להצטרף לחבריו‬ ‫בקולחוזים – המשקים השיתופיים הידועים לשמצה‪ .‬החיים בקולחוזים היו תחת פיקוח הדוק של‬ ‫השלטון‪ ,‬והיהודים נאלצו להסתיר את זהותם הדתית ואת קיום המצוות‪.‬‬ ‫כרטיס הרכבת שברשותו היה תקף רק עד תחנת נובוסיבירסק‪ .‬מאחר שלא היה בידו כסף להמשך‬ ‫הדרך‪ ,‬נאלץ יענק'לה‪ ,‬הבחור הצעיר‪ ,‬לצעוד רגלי לעבר קזחסטן‪ .‬הוא לא הכיר את הדרך‪ ,‬והסתמך‬ ‫על מסילות הברזל‪ ,‬שאליהן נצמד בכל כוחו‪ .‬רק לאחר כשבועיים או שלושה‪ ,‬סמוך לראש השנה‬ ‫תש"א‪ ,‬הגיע ליעדו כשהוא מותש לחלוטין‪ .‬רגע לפני שהתמוטט על השלג‪ ,‬הבחין בבקתה קטנה‬ ‫שבפתח דלתה היתה קבועה מזוזה‪.‬‬ ‫כוחות מחודשים התעוררו בו‪ ,‬והוא זחל עד לפתח הבית‪ ,‬שם קרס‪ .‬בעל הבית‪ ,‬יהודי מקומי בשם ר'‬ ‫אייזיק רוט‪ ,‬מצא אותו שוכב על הסף‪ ,‬הכניסו לביתו‪ ,‬האכילו והשקה אותו‪ .‬עם זאת‪ ,‬תכנן לשולחו‬ ‫במהרה‪ ,‬שכן בעבר אירח אדם שהתחזה לנזקק‪ ,‬ובסופו של דבר רוקן את ביתו מכל רכוש‪ .‬הוא חשש‬ ‫שהסיפור יחזור על עצמו‪ ,‬אבל כאשר שמע את קול לימודו של האורח‪ ,‬השתכנע שמדבר בבחור‬ ‫ישיבה אמיתי‪ ,‬והסכים לאכסנו אצלו למשך שנה וחצי‪.‬‬ ‫באותה תקופה‪ ,‬פוזרו בחורי הישיבה ברחבי קזחסטן‪ ,‬וכל אחד מהם נאלץ לעבוד במסגרת‬ ‫הקולחוזים‪ .‬נחמתם היחידה היתה בזמני הלימוד והתפילה‪ ,‬שבהם התאספו יחד ושמרו על הגחלת‬ ‫הרוחנית‪ .‬עם החרפת המלחמה‪ ,‬נלקחו שומריהם לשרות צבאי‪ ,‬והבחורים זכו לחרות מסוימת‪ .‬בוקר‬ ‫אחד נשמעו דפיקות תקיפות על הדלת‪ .‬ר' אייזיק‪ ,‬מארחו של יענק'לה‪ ,‬היה שוחט ומוהל בסתר‪,‬‬ ‫מפחד השלטונות הקומוניסטיים‪.‬‬ ‫בני הבית נבהלו ‪ -‬היה ברור שמדבר בשוטרי הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪ - .‬שרות הבטחון הפנימי של ברית המועצות‬ ‫בתקופת סטלין‪ .‬שוטריו עסקו במעצרים‪ ,‬חקירות‪ ,‬ריגול‪ ,‬הגליות למחנות עבודה והוצאה להורג של‬ ‫מתנגדי המשטר‪ .‬הם נודעו באכזריותם והטילו פחד על האזרחים‪ ,‬ביניהם יהודים שניסו לשמור על‬ ‫דתם בסתר‪ .‬ר' אייזיק אסף במהירות את כלי השחיטה והמילה‪ ,‬ונמלט דרך פתח צדדי ליער‪.‬‬ ‫יענק'לה נגש לפתח את הדלת בלב הולם‪ .‬מולו עמד קצין בכיר‪ ,‬לפי דרגותיו‪" .‬יש כאן מוהל?" שאל‬ ‫הקצין‪ .‬יענק'לה הכחיש‪ ,‬מפחד לגורל מארחו‪ .‬הקצין חזר על שאלתו בתקיפות‪ ,‬אבל יענק'לה המשיך‬ ‫להכחיש‪ .‬לפתע‪ ,‬התקרב אליו הקצין ולחש ביידיש‪" :‬אל תבלבל לי את המח‪ .‬גר כאן המוהל?" קולו‬ ‫שדר כנות‪ ,‬ויענק'לה התרצה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הוא קרא לר' אייזיק‪ ,‬והקצין סיפר שהוא יהודי‪ ,‬קצין בכיר בנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪ .‬לפני שלושה חודשים נולד לו בן‪,‬‬ ‫ואשתו‪ ,‬שאף היא יהודייה‪ ,‬הפצירה בו למול את הילד‪ .‬הוא מסר את כתובתו וביקש שר' אייזיק יבוא‬ ‫למחרת בשעה שנקב‪ .‬למחרת‪ ,‬יצאו ר' אייזיק ויענק'לה לדרך‪ .‬לפני הברית‪ ,‬ירדו לטבול בנהר הקפוא‪.‬‬ ‫ר' אייזיק שבר את הקרח‪ ,‬טבל‪ ,‬וקרא ליענק'לה שיבוא אחריו ‪ -‬חויוה שכמעט עלתה לו בחייו מרוב‬ ‫קור‪ .‬לאחר מכן הגיעו לבית הקצין‪ .‬האם קבלה את פניהם‪ ,‬הצביעה על שלחן ערוך ובו חביתה עשויה‬ ‫משתיים עשרה ביצים‪ ,‬ואמרה‪" :‬בעלי איננו‪ ,‬וגם אני לא אוכל להישאר כאן‪ .‬זו סעודת הברית‪ .‬לאחר‬ ‫שתמולו את בני‪ ,‬קחו את הביצים ואת תלושי הלחם‪ .‬זה שכרכם"‪ .‬היא עזבה את הבית‪.‬‬ ‫השנים התרגשו מאד‪ .‬יענק'לה היה סנדק‪ ,‬ור' אייזיק ביצע את המילה‪ .‬לאחר מכן מסרו את התינוק‬ ‫למשרתת שנכנסה‪ ,‬ואכלו את סעודת הברית ‪ -‬ביצים שבשלו במחבת חדשה‪ .‬בזכות תלושי הלחם‬ ‫הצליחו לשרוד את החורף כולו עד פסח‪.‬‬ ‫כמה ימים לאחר מכן‪ ,‬פגש יענק'לה את הקצין ברחוב‪ .‬הקצין ספר לו כי כשחזר לביתו‪ ,‬העמיד פנים‬ ‫שהוא כועס על אשתו שנטשה את הבית והשאירה את התינוק לבד‪ ,‬ובינתים נכנסו "פושעים" יהודים‬ ‫ומלו את בנו נגד רצונו‪.‬‬ ‫הוא אף הגיש תלונה נגדה למפלגה‪ ,‬וכתוצאה מכך נשלל ממנה פנקס החבר למשך שלושה חודשים‪.‬‬ ‫ואז הרצינו פניו ואמר‪" :‬ראה‪ ,‬קשה מאד להיות יהודי כיום‪ .‬אבל גם אם אני עצמי אינני מצליח לעמוד‬ ‫בנסיון‪ ,‬אני רוצה לדאוג שלפחות בני יזכה להיות יהודי נאמן"‪ .‬הוא בקש מיענק'לה שכאשר יצא‬ ‫מרוסיה‪ ,‬יספר את סיפורו‪ ,‬כדי שיהודים בכל מקום ידעו מה עובר על אחיהם שם‪ .‬מאז‪ ,‬בכל ברית‬ ‫משפחתית‪ ,‬היה ר' יעקב גלינסקי זצ"ל מספר את הסיפור הזה‪ ,‬כפי שהבטיח‪.‬‬ ‫באר ר' יהונתן איבשיץ זצ"ל‪ :‬גם כאשר אדם נופל‪ ,‬מתרחק‪ ,‬או משחית את דרכו ‪ -‬בלבבו פנימה שוכנת‬ ‫לו ‪ -‬לֹא ָּ ּבנָּ יו מו ָּּמם"‬ ‫ש ֵחת ֹ‬ ‫תקוה טהורה שילדיו לא ילכו בעקבותיו‪ ,‬אלא יבחרו בדרך האמת‪ .‬הפסוק " ִׁ ׁ‬ ‫מלמד‪ ,‬שההשחתה שייכת לו ‪ -‬לאדם החוטא בלבד‪ ,‬אבל הוא מייחל שבניו יישארו שלמים‪ ,‬טהורים‪,‬‬ ‫ש ו ְּפ ַתלְ ּתֹל"‪ ,‬דור של סתירות פנימיות וסטיה מן הדרך‪ ,‬יש בלב האדם‬ ‫וילכו בדרך התורה‪ .‬גם בדור " ִׁע ֵ ּק ׁ‬ ‫נקודת אמת ‪ -‬רצון שבניו יזכו למה שהוא עצמו לא הצליח להשיג‪ .‬וזוהי קריאה עמקה לכל דור‪ :‬לעולם‬ ‫אל נאבד תקוה מאף אדם‪ ,‬כי גם בלב הרחוק ביותר בוערת אש קטנה של אמת‪ ,‬שמבקשת להאיר‬ ‫לפחות את הדור הבא‪( .‬ללמדך)‬ ‫הפלא יועץ‪ :‬כל שעה בעשרת ימי תשובה שווה כמו כמה חודשים!‬ ‫אומר הרמב"ם‪" :‬נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה וחסד בין איש לרעהו ובמעשים טובים ולעסוק‬ ‫במצוות בין ראש השנה לכיפורים יותר מכל השנה!"‪ .‬כן‪ ...‬אלו ימים שמחפשים בהם מצוות! למר עוקבא‬ ‫היה נר דולק מעל ראשו ואורו מגיע עד השמיים‪ ...‬כולם מכירים את הסיפור של נתן צוציתא‪ ,‬שזה היה‬ ‫בעצם מר עוקבא שהצליח לשבר את היצר הרע לרסיסים ונמלט מעבירה קשה מאוד של עריות‪...‬‬ ‫אותו מר עוקבא בכל ערב יום הכיפורים היה שולח לעני שהיה בשכנותו ‪ 400‬זהובים‪ ...‬סכום עתק לכל‬ ‫הדעות! למה הוא עשה את זה דווקא בערב יום הכיפורים? שתהא הזכות הזו מכריעה לטובה! אפילו קדוש‬ ‫עליון שנר דולק לו מעל לראשו‪ ,‬צריך זכויות שיכריעו את הכף לפני היום הגדול והנורא!‬ ‫ר' אברהם גניחובסקי אמר‪" :‬להיות כמו ר' עקיבא איגר‪ ,‬אני לא יכול‪ ...‬להתפלל כמו ר' עקיבא איגר‪ ,‬אני‬ ‫גם לא יכול‪ ...‬אבל לתת צדקה כמו ר' עקיבא‪ ,‬אני יכול גם יכול!"‪ .‬לא צריך כוונות מיוחדות כשעושים‬ ‫צדקה‪ ,‬העיקר שהשני נהנה‪ ...‬לא צריך מעלה בגוף הנותן! החת"ס שלח פעם את הבת שלו לאחר‬ ‫סעודה מפסקת להציע שידוך של יתום ויתומה‪ ...‬היא אמרה לו‪" :‬אבא‪ ,‬עוד שעה יום הכיפורים‪ ...‬אי‬ ‫אפשר להציע מחרתיים?"‪ .‬אמר לה אבא שלה‪" :‬לא! אני צריך את הזכות הזו לפני יום הכיפורים"‪ ...‬היא‬ ‫הציעה את השידוך לבחור‪ ,‬והוא ענה לה שאין לו כסף‪ .‬אז היא חזרה והודיעה לאבא שלה‪ ...‬אמר לה‬ ‫החת"ס‪ :‬תלכי ותגידי לו שאני מבטיח לו שאם הוא סוגר‪ ,‬לא יחסר לו כסף אף פעם! והשידוך נסגר‬ ‫אחרי סעודה מפסקת ולפני 'כל נדרי'‪ ,‬והכל כדי להרבות זכויות לפני היום הנורא‪'( .‬אפריון שלמה')‬ ‫‪2‬‬ ‫ֹאמר ּו לָּ ְך (לב‪,‬ז)‬ ‫זְ ֵקנֶ ָּ‬ ‫יך וְ י ְ‬ ‫זקניך – אלו החכמים (רש"י)‪ .‬את הסיפור המפעים שלפנינו סח אחד מחשובי המחנכים בדורנו‪ :‬באחת‬ ‫השנים‪ ,‬למדו בכיתה בה לימדתי אחים תאומים‪ .‬כלפי חוץ הם נראו זהים ממש ורבים טעו בזהותם‪ ,‬אבל‬ ‫במהותם הם היו שונים לחלוטין; האחד היה כישרוני‪ ,‬חרוץ ושנון‪ ,‬אהוב על מוריו‪ ,‬אהוב על חבריו‪ .‬תמיד‬ ‫ניכרו על פניו שמחה וסיפוק‪ .‬הודות לשאיפותיו ולהשקעתו המרובה בלימודים היו ציוניו גבוהים מאוד‪,‬‬ ‫לשביעות רצונם של הוריו ומלמדיו‪.‬‬ ‫התנהגותו של התאום השני‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הייתה ההפך הגמור ‪ -‬הוא התנהל בעצלות‪ ,‬בשעת השיעור‬ ‫כיתה הוא לא היה מרוכז‪ ,‬מחשבותיו היו פורחות באוויר‪ ,‬ציוניו היו גרועים‪ ,‬שיעורי בית כמעט ואף פעם‬ ‫לא עשה‪ ...‬מובן מאליו שהראשון זכה תמיד למחמאות וליחס לבבי מאת כל סובביו‪ ,‬ואילו השני היה רגיל‬ ‫לספוג קיתונות של הערות ומילות ביקורת‪...‬‬ ‫והנה‪ ,‬מספר ימים לפני יום הכיפורים‪ ,‬לימדתי בכיתה אודות עבודת הכהן בבית המקדש ביום הקדוש‪ .‬בין‬ ‫השאר סיפרתי להם על שני שעירי העיזים שהיו מביאים ביום הכיפורים ‪ -‬שניהם היו שווים במראיהם‬ ‫ובגובהם‪ ,‬וכדי לברר איזה מהם הוא לה' ואיזה לעזאזל‪ ,‬היו מפילים עליהם גורל ‪ -‬השעיר שעלה עליו‬ ‫הגורל לה'‪ ,‬נעשה חטאת‪ ,‬והשני שעלה עליו הגורל לעזאזל הוא ה"שעיר‪-‬המשתלח"‪ ,‬שמשלחים אותו‬ ‫למדבר‪ ,‬והמשלחו דוחפו מראש ההר לאחוריו‪ ,‬והוא מתגלגל ויורד ונעשה איברים איברים‪...‬‬ ‫פתאום נשמע קול בחלל הכיתה‪" :‬אני השעיר לעזאזל!"‪ ,‬לא קשה לנחש מי היה התלמיד שהמשפט נפלט‬ ‫מפיו ‪ -‬היה זה התאום הנחשל‪ ...‬הוא לא אמר זאת בהלצה‪ ,‬ניכר היה על פניו שדבריו נבעו ממקום עמוק‬ ‫בנפשו ‪...‬באותו רגע החלטתי להתעלם מהעניין‪ ,‬העמדתי פנים כאילו לא שמעתי כלום והמשכתי בשיעור‪.‬‬ ‫אבל כשהסתיים השיעור והחלה הפסקה‪ ,‬פניתי אל אותו תלמיד וביקשתי עמו לטייל עמו בחצר התלמוד‬ ‫תורה‪ .‬הנחתי את ידי על שכמו וצעדנו יחד והתחילה הפסקה‪ .‬בתחילה שוחחתי עמו על דא ועל הא‪,‬‬ ‫ולאחר מכן שאלתי‪" :‬נדמה לי שאמרת משהו בשיעור האחרון אודות השעיר לעזאזל‪ ...‬אולי תסביר לי את‬ ‫פשר דבריך"‪...‬‬ ‫ניכר היה שהתלמיד התקשה להשיב על השאלה‪ .‬הבחין בדמעות שנקוותו בעיניו‪ ,‬ואז הוא השפיל מבטו‬ ‫ואמר‪" :‬כשהרב סיפר על שני שעירים יום הכיפורים הנראים כתאומים זהים‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬שאני ואחי‬ ‫התאום דומים כל כך לשני השעירים הללו; אף על פי ששנינו נראים זהים‪ ,‬מבחינת האישיות אנו שונים‬ ‫כל כך‪ ...‬אחי הוא בחינת השעיר לה' ‪ -‬הוא ברוך כישרונות‪ ,‬אהוב‪ ,‬אהוד ומוצא חן בעיני הכל‪ ,‬ואילו אני‬ ‫כה אומלל ודחוי‪ ,‬כשאיר לעזאזל"‪...‬‬ ‫לחצתי בחום את ידי התלמיד ומתוך חמלה ורחמים אמרתי לו‪" :‬יקירי‪ ,‬אני מבין מאוד לליבך ומזדהה עם‬ ‫כאבך‪ .‬אבל עליך לזכור דבר אחד ‪ -‬גם אם נראה לך שהינך דומה לשעיר לעזאזל‪ ,‬דע לך שקיים הבדל‬ ‫עצום ביניכם; על השעיר נגזר על פי הגורל להיות שעיר המשתלח‪ ,‬הוא לעולם לא יוכל לשנות את ייעודו‪,‬‬ ‫כי כך קבעה ההשגחה העליונה על פי הגורל ‪ -‬על אחד הוכרע להיות השעיר לה'‪ ,‬ועל השני נחרץ להיות‬ ‫השעיר לעזאזל!‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אף אחד לא הטיל "גורל"‪ ...‬לא נגזר עליך להיות תלמיד לא‪-‬יוצלח‪ ...‬עם רצון אמיתי‪ ,‬ועם‬ ‫תפילה ותחינה לה' יתברך‪ ,‬תוכל לשנות הכל! תוכל לנצל את הכישרונות שנטע בך הבורא‪ ,‬לעלות לפסגות‬ ‫ולהגיע להישגים נכבדים"‪...‬‬ ‫ממשיך המלמד ומספר‪ :‬מאז אותה התרחשות‪ ,‬חלפו כבר שלושים שנה‪ .‬והנה‪ ,‬לאחרונה הוזמנתי לחתוות‬ ‫בת אחותי‪ ,‬שנערכה באולם שמחות בצפון הארץ‪ .‬כל הנוכחים המתינו לראש הישיבה של החתן‪ ,‬שאמור‬ ‫היה לסדר חופה וקידושין‪ .‬סופר לי כי מדובר בתלמיד חכם מופלג‪ ,‬שיחסית לגילו הצעיר‪ ,‬הוא זכה‬ ‫להקים ישיבה קדושה לתפארת‪ ,‬ולהעמיד בה תלמידי חכמים מצויינים‪ .‬ובכן‪ ,‬ראש הישיבה נכנס לאולם‪,‬‬ ‫ובדרכו לחופה‪ ,‬לפתע נפל מבטו עלי‪.‬‬ ‫למרבה הפלא הוא פסע לעברי‪ ,‬ניצב למולי ושאל‪" :‬כבודו מזהה אותי?!"‪ ...‬הסתכלתי היטב בפניו ולא‬ ‫הצלחתי לזהות‪ ,‬ואז הוא המשיך‪" :‬אני השעיר לעזאזל"‪ ...‬עיניי שנינו נקוו דמעות‪ .‬ואז אמר לי ראש‬ ‫הישיבה בהתרגשות‪" :‬דע לך שמילותיך המחכימות בהפסקה לפני שלושים שנה‪ ,‬מלוות אותי כל חיי‪.‬‬ ‫שאבתי מהן עידוד וחיזוק כה רב‪ ,‬עד שאין יום שאני לא זוכר בדבריך; עלינו לא הפילו שום גורל‪ ,‬תמיד‬ ‫‪3‬‬ ‫ניתן להשתנות‪( "...‬אחת שאלתי)‪.‬‬ ‫שם ה' ֶא ְק ָּרא ָּהבוּ ג ֶֹדל לֵאל ֵֹהינוּ"‬ ‫שב‪ .‬כִּׁ י ֵׁ‬ ‫יבים עֲ לֵי ֵע ֶ‬ ‫שא וְ ִׁכ ְר ִׁב ִׁ‬ ‫יַעֲ רֹף ַ ּכ ּ ָּמ ָּטר לִׁ ְק ִׁחי ִּׁתזַּל ַ ּכ ּ ַטל ִׁא ְמ ָּר ִׁתי כִּׁ ְש ִׁע ִׁ‬ ‫ירם עֲ לֵי ֶד ֶׁ‬ ‫(לב‪,‬ב‪-‬ג)‬ ‫בספר שלל רב (כאן) מביא פנינה נפלאה בשמו של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן מבעלזא‪ .‬שנינו במדרש‬ ‫(מדרש תנאים‪ ,‬דברים לב‪ ,‬ב) מה שעירים באין על חטאים ומכפרין‪ ,‬כך תורה מכפרת על כל החטאים‪.‬‬ ‫עד כאן‪ .‬והנה ידוע שיש ארבעה חילוקי כפרה (יומא פו)‪ ,‬והחמור מכולם הוא חילול השם‪ ,‬שאין לו כפרה‬ ‫מחיים‪ .‬ואולם מבואר ברמב"ם (הלכות תשובה פ"א ה"ב) שזהו דוקא כאשר אין בית המקדש קיים‪ ,‬אך‬ ‫בזמן שהיה בית המקדש קיים‪ ,‬השעיר המשתלח היה מכפר גם על חילול השם ‪.‬‬ ‫וזו כוונת המדרש הנזכר לחדש‪ ,‬שדברי תורה מכפרים כשעירים‪ ,‬דהיינו‪ ,‬כמו שהשעיר המשתלח היה מכפר‬ ‫אף על עון חילול השם‪ ,‬כך דברי תורה מכפרים אף על עוון חילול השם‪ .‬והפסוק עצמו נותן טעם בדבר‪" ,‬כִּׁ י‬ ‫שם ה' ֶא ְק ָּרא"‪ ,‬שהרי כל התורה הם שמותיו של הקב"ה כידוע (רמב"ן בהקדמתו לתורה‪ ,‬יש בידינו קבלה‬ ‫ֵׁ‬ ‫של אמת)‪ ,‬וממילא על ידי לימוד התורה " ָּהבוּ ג ֶֹדל לֵאל ֵֹהינוּ"‪ ,‬ונמצא שעל ידי לימוד התורה עושים קידוש‬ ‫"השם"‪ ,‬ומבואר ב"שערי תשובה" לרבינו יונה (שער רביעי‪ ,‬אות ה) שקידוש השם מכפר על עוון חילול‬ ‫השם‪( .‬מתוך עלון 'האוצר' האזינו תשפ"ו)‬ ‫ַהאֲ זִׁ ינ ּו ַה ּׁ ָּש ַמיִׁ ם (לב‪,‬א)‬ ‫הלכה‪ ,‬אדם בישראל שהיה חושש באוזניו‪ ,‬מהו שיהא מותר לרפואתו בשבת‪ ,‬כך שנו חכמים‪ ,‬כל שספק נפשות‬ ‫דוחה את השבת‪( .‬מד"ר י' א) שואל ה"חתם סופר"‪ ,‬מה הקשר בין הלכה זו לפרשת האזינו? ומתרץ בדרך רמז‪,‬‬ ‫הפוסקים דנים בשאלה אם מותר לומר וידוי בשבת‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬יש לו מזה נחת‪ ,‬ולכן מותר‪ ,‬או אולי כיון‬ ‫שזה מצערו‪ ,‬אסור‪ .‬לכאורה הלכה זו בספק‪ ,‬האם מותר לתלמיד חכם לדרוש בשבת ולהטיף מוסר לקהל‬ ‫ולהטיח דברים קשים כגידים‪ ,‬כי הקהל מצטער על כך‪ ,‬אבל "שבת שובה" היא לפני יום כיפור‪ ,‬וכתוב‬ ‫בספרים‪ ,‬שבשבת זו צריך אדם לתקן את מה שקילקל בכל שבתות השנה‪ ,‬ואם לא עכשיו אימתי‪ ,‬ויש‬ ‫בזה משום פיקוח נפש‪ ,‬ולכן מותר אז לעורר את הקהל לתשובה‪'( .‬מדשן ביתך')‬ ‫סיפר הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל‪ :‬פעם בא אלי אדם וביקש ממני שאבוא ללווייתו של חברו תושב‬ ‫רמת השרון‪ .‬כיון שלמיטב ידיעתי הנפטר היה מגיע להתפלל בבית הכנסת אך ורק בימים הנוראים‪ ,‬על כן‬ ‫שאלתיו בפליאה‪' :‬מדוע הנך מבקש זאת ממני‪ ,‬איך אני קשור אליו?'‪ .‬השיב לי החבר‪' :‬הנפטר הקפיד כל‬ ‫ימי חייו על מצוה אחת‪ ,‬ונס גדול קרה לו בזכות זה‪ ,‬בזכותה הוא ניצל ממוות!'‪ .‬וזה סיפורו‪ :‬הם‪ ,‬יהודים‬ ‫יוצאי עיר מסוימת בפולין‪ ,‬קבעו להתאסף מידי שבת אחר הצהרים ולהעלות זיכרונות‪ .‬לפנות ערב הנפטר‬ ‫היה יוצא פעמים רבות החוצה מהחדר בו נפגשו וחוזר‪ .‬פעם שאלתי אותו‪' :‬לאן אתה יוצא‪ ,‬מדוע אתה‬ ‫יוצא מהחדר?'‪ ,‬ואז הוא השיב לי‪' :‬שמע נא ידידי היקר‪ ,‬במלחמת העולם השניה התנדבתי להילחם‬ ‫בגרמנים‪ .‬במהלך המלחמה הספינה בה שהיתי נפגעה מטיל טורפדו וטבעה‪ .‬אני הצלחתי למצוא קרש‬ ‫והחזקתי בו‪ ,‬אך לאחר כמה שעות תש כוחי‪ ,‬והרגשתי שעוד מעט קט אטבע‪ .‬אמרתי לעצמי‪' :‬ה' רחם‬ ‫עלי‪ ,‬אינני דתי ואני לא יכול לקבל על עצמי דברים גדולים‪ ,‬אבל אני מקבל על עצמי לא לעשן בשבת!'‪.‬‬ ‫לפתע אני רואה גלגל הצלה צף לידי‪ ,‬מיד עליתי עליו‪ .‬כעבור זמן מטוס ימי שיצא לחפש ניצולים‬ ‫מטביעת הספינה‪ ,‬ראה אותי בגלל מחזירי האור של הגלגל והעלני על סיפונו‪ ,‬וכך ניצלתי‪ .‬לכן אני יוצא‬ ‫החוצה לראות אם רואים כבר שלשה כוכבים‪ ,‬אם כבר יצאה שבת'‪ .‬המשיך החבר וסיפר‪" :‬ואכן מיד‬ ‫כשהיה רואה שלשה כוכבים היה ממהר לביתו לעשן"‪ .‬אמר רבי יעקב‪" :‬אם כך אלך ללוותו ולהספידו‪ ,‬וכך‬ ‫לפרסם את סיפורו של אותו יהודי‪ ,‬ואת כוחה של קבלה כשמקפידים לקיימה"‪'( .‬פרפרת')‬ ‫זכות דברי התורה בעלון יעמדו‪:‬‬ ‫ה' ישמור את כל עם ישראל‪ ,‬וכל חייל ישראל וכוחות הבטחון‪.‬‬ ‫בע"ה זיווג הגון‪ ,‬נועה בת יעל‪ ,‬קרן בת רחל‪ ,‬ספיר שמחה בת חנה‪ ,‬שירה דניאל בת‬ ‫ציונה‪.‬‬ ‫לזרע בר קיימא‪ ,:‬מורן בת רותי‪ ,‬לירז בת מרים‪ .‬אורטל בת תקווה‪ ,‬עדן שירה בת גילה‪.‬‬ ‫לפרנסה בשפע‪ :‬שגיא בן מרים‪ ,‬מורן בת רותי‪ ,‬לירון בן פנינה‪.‬‬ ‫לרפואה שלמה‪ :‬מרים בת ציפורה‪ ,‬שמואל בן דבורה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‪ :‬ציפורה בת מורוור ז"ל‪ ,‬בנימין בן סולי ז"ל‪ ,‬חביב בן סולי ז"ל‪ ,‬בתיה בת‬ ‫סולי ז"ל‪ ,‬גבריאל בן מורוור ז"ל‪ ,‬מיכאל בן מורוור ז"ל‪ ,‬רחמים בן מורוור ז"ל‪ ,‬יחזקאל‬ ‫בן יהודית ז"ל‪ ,‬דבורה בת טובה ז"ל‪ , ,‬יוסף מיכאלשוילי בן רפאל ז"ל‪ ,‬שרה רוסיקו‬ ‫מנשרוב בת תמרה ז"ל‪ ,‬לעילוי נשמת חיילנו והנרצחים ב‪ 7‬לאוקטובר‪.‬‬ ‫‪4‬‬