gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אלשיך · Alshich — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫וַ יֹּאמֶ ר יְ קֹּוָ ק אֶ ל מ ֶֹּשה ַד ֵּבר אֶ ל‬ ‫עמו‪ .‬ואין ספק כי לא גרע אהרן הכהן‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫יך וְ אַ ל ָיבֹּא בְ כָ ל עֵּ ת אֶ ל‬ ‫אַ ֲהרֹּן אָ חִ ָ‬ ‫משמעון הצדיק‪:‬‬ ‫הַ ק ֶֹּדש מִ ֵּבית ל ַָפרֹּכֶ ת אֶ ל ְפנֵּי‬ ‫ובזה יאמר בזאת יבא אהרן וכו'‪ .‬לומר‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫הַ ַכפ ֶֹּרת אֲ ֶשר עַ ל הָ אָ רֹּן וְ לֹּא יָמות‬ ‫אל יקשה בעיניך‪:‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫ִכי ֶבעָ נָן אֵּ ָראֶ ה עַ ל הַ ַכפ ֶֹּרת‪ְ :‬בזֹּאת‬ ‫איך ביום הכפורים ששכינה שורה‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫ָיבֹּא אַ ֲהרֹּן אֶ ל הַ ק ֶֹּדש ְבפַ ר ֶבן ָבקָ ר‬ ‫בקדש יותר משאר ימים יוכל אהרן לבא‬ ‫וַ יֹּאמֶ ר יְ קֹּוָ ק אֶ ל מ ֶֹּשה ַד ֵּבר אֶ ל‬ ‫לְ חַ ָטאת וְ אַ יִ ל לְ עֹּלָה‪ְ :‬כ ֹּתנֶת ַבד ק ֶֹּדש‬ ‫אל הקדש פנימה?‬ ‫אַ ֲהרֹּן אָ חִ ָ‬ ‫יך וְ אַ ל ָיבֹּא בְ כָ ל עֵּ ת אֶ ל‬ ‫יִ לְ ָבש ומִ כְ נְ סֵּ י בַ ד יִ הְ יו עַ ל ְב ָשרוֹּ‬ ‫כי הלא דע איפה כי אינו דומה איכותו‬ ‫הַ ק ֶֹּדש מִ ֵּבית ל ַָפרֹּכֶ ת אֶ ל ְפנֵּי‬ ‫ובְ אַ בְ נֵּט ַבד יַחְ גֹּר ובְ מִ צְ נֶפֶת ַבד‬ ‫ביום הכפורים לשאר ימים‪ .‬כי הלא בזאת‬ ‫הַ ַכפ ֶֹּרת אֲ ֶשר עַ ל הָ אָ רֹּן וְ לֹּא יָמות‬ ‫יִ צְ נֹּף ִבגְ ֵּדי ק ֶֹּדש הֵּ ם וְ ָרחַ ץ ַב ַמיִ ם‬ ‫המראה‪ ,‬שאמרתי‪ ,‬כי בענן אראה‪ ,‬בה‪,‬‬ ‫יבא אהרן אל הקדש‪ ,‬שהוא ביום‬ ‫ִכי ֶבעָ נָן אֵּ ָראֶ ה עַ ל הַ ַכפ ֶֹּרת‪ְ :‬בזֹּאת‬ ‫אֶ ת ְב ָשרוֹּ ולְ בֵּ ָשם‪:‬‬ ‫הכפורים‪ ,‬שהשכינה נכנסת עמו‪ ,‬שהוא‬ ‫ָיבֹּא אַ ֲהרֹּן אֶ ל הַ ק ֶֹּדש ְבפַ ר ֶבן ָבקָ ר‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫כענין שמעון הצדיק שהיה ה' נכנס עמו‪,‬‬ ‫לְ חַ ָטאת וְ אַ יִ ל לְ עֹּלָה‪:‬‬ ‫מאמר‪:‬‬ ‫אז מוכן הוא אהרן למקום ההוא‪ ,‬כי הלא‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫זכות וכפרת יום הכיפורים הוא על ידי‬ ‫(אהרן) גם הוא (במראה השכינה) בה‬ ‫מאמר‪:‬‬ ‫זכות אדם הראשון והשבעה רועים‬ ‫נכנס‪.‬‬ ‫גודל מדריגת השגת גלוי השכינה שכל‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫ולהיות כי הכתוב גם על (כל) כהן גדול‬ ‫כהן גדול משיג ביום הכיפורים‪ ,‬כאו"א‬ ‫והנה רבותינו ז"ל למה שנראה שהפר‪,‬‬ ‫לפי מדריגתו‪ ,‬אשר רק בזאת יזכה ויכנס‬ ‫ואיל הם דברים נותנין כח לכהן גדול‬ ‫ידבר‪ ,‬אמר בזאת‪ .‬והוא כי (אע"פ אשר‬ ‫רק) שמעון הצדיק היו עיניו רואות‪( ,‬ו)אך‬ ‫ויבא אל הקודש הקדשים‬ ‫לבא אל הקדש‪ ,‬אמרו‪:‬‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫שאר כהנים שבדורות לא זכו לכך‪ ,‬אך‬ ‫כי פר הוא זכות אברהם כמה דאת‬ ‫(אעפ"כ) הנה מה שלא זכו‪ ,‬הוא‪ ,‬לראות‬ ‫שמא תאמר‪ ,‬אם כן איפה‪ ,‬מכל שכן‪,‬‬ ‫אמר ואל הבקר רץ אברהם‪ ,‬ואיל לעולה‬ ‫(בלי התלבשות) את הדמות‪ ,‬אך‬ ‫שביום הכפורים אין ליכנס‪ ,‬כי אז על‬ ‫הוא זכר זכות אילו של יצחק וכו'‪.‬‬ ‫(אעפ"כ) בדרך נסתר והתלבשות היה‬ ‫קדושת היום תגדל השראת שכינה‪,‬‬ ‫ועל פי הדרך הלז יתכן דרך אחרת‬ ‫שורה רוח הקדש בכל כהן (גדול) בהכנסו‬ ‫ואיככה יוכל לבא שמה?‬ ‫ברמז הפר והאיל ויתר הדברים הסמוכים‬ ‫(ועל כהנים הגדולים הללו שלא זכו‬ ‫על כן אמר‪ ,‬בזאת יבא אהרן (אל‬ ‫להם‪ .‬והוא בהזכיר מאמרם ז"ל מסכת‬ ‫כאהרן הכהן ושמעון הצדיק יתפרש‬ ‫הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה)‬ ‫הפסוק 'כי בענן כו' באופן אחרת‪ ,‬והוא‬ ‫עבודה זרה‪:‬‬ ‫על זה האופן‪' ):‬כי בענן התלבשות' היה‬ ‫ולבא אל הענין נעתיק לשון ויקרא‬ ‫תנו רבנן‪ ,‬יום שנברא בו אדם הראשון‪,‬‬ ‫שכינה עמו‪ .‬והוא ענין סוף דברי רבי‬ ‫רבה‪ .‬וז"ל‪:‬‬ ‫כיון ששקעה חמה‪ ,‬אמר‪' :‬אוי לי‪,‬‬ ‫אבהו על כל כהן גדול (וכהן גדול לא‬ ‫בשנה שמת בה שמעון הצדיק‪ ,‬אמר‬ ‫שבשביל שסרחתי‪ ,‬עולם חשוך בעדי‪,‬‬ ‫אדם היה? אלא וכו' שבשעה שהיה רוח‬ ‫להם בשנה זו הוא מת‪ .‬אמרו לו‪ :‬מנין‬ ‫ויחזור העולם לתוהו ובוהו‪ ,‬וזו היא מיתה‬ ‫הקודש שורה עליו‪ ,‬היו פניו בוערות‬ ‫כלפידים וכו' כי מלאך ה' צבאות הוא)‪.‬‬ ‫אתה יודע? אמר להם‪ :‬בכל שנה ושנה‬ ‫שנקנסה עלי מן השמים'‪ ,‬היה יושב‬ ‫היה זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים‬ ‫ובוכה כל הלילה‪ ,‬וחוה בוכה כנגדו‪ .‬כיון‬ ‫ובזה יצדק הכתוב בעצם באומרו בזאת‪,‬‬ ‫כלומר במראה זו הנזכר שהיא מראה‬ ‫נכנס עמי ויצא עמי‪ ,‬שנה זו‪ ,‬נכנס עמי‪,‬‬ ‫שעלה עמוד השחר‪ ,‬אמר‪' :‬מנהג של‬ ‫ולא יצא עמי‪ .‬אמר רבי אבהו‪ ,‬ומי יאמר‬ ‫עולם הוא'‪ .‬עמד והקריב שור שקרניו‬ ‫'בענן שהיא מלובשת'‪ ,‬יבא (כל כהן גדול‬ ‫שנקרא פה ע"ש) אהרן‪ ,‬אל הקדש‪ ,‬כי (כל‬ ‫שאדם היה? והלא הקדוש ברוך הוא‬ ‫קודמין לפרסותיו‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ותיטב לה'‬ ‫בכבודו ובעצמו היה נכנס עמו ויוצא עמו‪.‬‬ ‫משור פר מקרין מפריס‪ .‬ואמר רב יהודה‬ ‫אחד ואחד מכהנים הגדולים) לא תבצר‬ ‫ממנו מדרגה שהיא בקדש‪ .‬ולכן לא‬ ‫אמר רבי אבהו‪ ,‬וכהן גדול לא אדם היה?‬ ‫אמר שמואל‪ ,‬שור שהקריב אדם‬ ‫אלא‪ ,‬כההוא דאמר רבי פנחס‪ :‬שבשעה‬ ‫הראשון‪ ,‬קרן אחת היה לו במצחו‪,‬‬ ‫תעצרנו קדושת המקום מלבא‪ ,‬כי כמוהו‬ ‫כמבית לפרוכת (קדושת הכהן הגדול‬ ‫שהיה רוח הקודש שורה עליו‪ ,‬היו פניו‬ ‫שנאמר‪ ,‬ותיטב לה' משור פר מקרין‬ ‫בוערות כלפידים‪ ,‬הדא הוא דכתיב כי‬ ‫מפריס‪ .‬מקרין‪ ,‬תרתי משמע? אמר רב‬ ‫הוא כמו קדושת קודש הקדשים)‪ .‬ומתי‬ ‫יבא? בזאת‪ ,‬ביום שיבא בפר בן בקר וכו'‪,‬‬ ‫שפתי כהן וכו' כי מלאך ה' צבאות הוא‪,‬‬ ‫נחמן בר יצחק‪ ,‬מקרן כתיב‪ .‬ע"כ‪:‬‬ ‫ע"כ‪ .‬הנה יראה כי שמעון הצדיק‪ ,‬היה‬ ‫שהוא ביום הכפורים‪ .‬כמפורש בפרשה‪.‬‬ ‫ומבלי נשית לב אל כל פרטי המאמר‬ ‫הקדוש ברוך הוא בכבודו נכנס ויוצא‪,‬‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫כי אם לקצת פרטיו‪ ,‬הלא הוא‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫השביעי‪ ,‬כי מתחלת יום הששי עד סוף‬ ‫ומתנחם על דוד‪ .‬כי אדם הוא דוד‪ .‬ועלי‬ ‫(א) למה כשהאיר היום נתן אל לבו‬ ‫יום שביעי שימשה האורה שנברא בה‬ ‫עשור ועלי נבל וכו' יתקן את אשר עוות‬ ‫להקריב פר שיהיו קרניו קודמין‬ ‫העולם‪ .‬על כן בראותו‪ ,‬במוצאי שבת‪ ,‬כי‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫לפרסותיו?‬ ‫הוא יתברך שלח חשך ויחשך‪ ,‬אז חשבו‪,‬‬ ‫עוד הקדמה שלישית‪ .‬והוא מאמרנו‬ ‫(ב) איך מתייחס אל הארת היום?‬ ‫כי אור חשך בעדם‪ ,‬ועוד לא יאיר למו‪,‬‬ ‫על מאמר רבותינו ז"ל‪:‬‬ ‫ומשליט הוא יתברך בעולם את כח‬ ‫(ג) וגם מה יתן ומה יוסיף קדימת‬ ‫טומאת עונם‪ ,‬כי פוקד ה' עליהם את‬ ‫על אילו של יצחק‪ ,‬באומרם‪ ,‬שלא יצא‬ ‫הקרנים לפרסות?‬ ‫רעתם‪ .‬כי מה שעד כה לא באה עליהם‬ ‫ממנו דבר לבטלה‪:‬‬ ‫(ד) ועוד אומרו‪ ,‬ואמר רב יהודה וכו'‬ ‫הרעה הוא‪ ,‬כי קדושת שבת הגינה‬ ‫שתי קרניו‪,‬‬ ‫קרן אחת היה לו במצחו‪ .‬מה מעלה או‬ ‫עליהם‪ .‬על כן בכו בכה‪ ,‬על רעתם‪ .‬אך‬ ‫מוריד היות לו קרן אחת או שתים?‬ ‫בראותם בקר אור יום ראשון‪ ,‬אז אמר‪,‬‬ ‫של שמאל‪ ,‬הוא שופר של מתן תורה‪,‬‬ ‫אין זה‪ ,‬כי אם‪ ,‬שכך מסדר הוא יתברך‬ ‫קרן של ימין‪ ,‬הוא שופר שלעתיד לבא‪.‬‬ ‫(ה) ושיהיה במצחו?‬ ‫ערב ובקר בכל יום תמיד‪ ,‬ושהיום הולך‬ ‫וביארנו שם במקומו כי אפילו השתי‬ ‫(ו) וגם‪ ,‬אם בא רב יהודה לחלוק עם‬ ‫אחר הלילה‪ ,‬שעל כן הלילה שעבר לא‬ ‫קרני איל נרמז בהן שתי זכיות לישראל‪.‬‬ ‫הקודם? אם אין?‬ ‫החשיך בו‪ ,‬כי מהשבת הוא‪ .‬ואם כן לילה‬ ‫והנה לבא אל ענין‪ ,‬נזכירה מאמרנו על‬ ‫שאחר השבת הוא תחלת יום אחד‪ ,‬ומה‬ ‫והוא כי הקרן שהוא השופר רמז אל‬ ‫החירות‪ ,‬כענין היובל‪ ,‬שעל ידי השופר‬ ‫פסוק‪ :‬ויהי ערב ויהי בקר‪:‬‬ ‫שהאיר עתה אור בקר הוא‪ ,‬שהיום הולך‬ ‫אחר הלילה‪ .‬ודן בדעתו ואמר‪:‬‬ ‫היה נקרא דרור בארץ‪.‬‬ ‫(ז) לתת טעם למה עשה הא‪-‬להים‬ ‫וגם קרן הוא רמז אל המלכות‬ ‫יקדים חשך לאור בסדר הזמנים‪,‬‬ ‫החנם יעשה הוא יתברך להקדים‬ ‫שהוצרך לשית חשך שלפני ההויה‬ ‫הלילה ליום‪ ,‬ולא להיפך‪ ,‬להתחיל באור‬ ‫והשררה‪ ,‬כמו דאמר קרנו תרום בכבוד‪.‬‬ ‫ללילה‪ ,‬למען יהיה הערב קודם אל‬ ‫ולסיים בלילה‪ ,‬ולבלתי החשיך בין‬ ‫ואמרנו כי שתי פעמים יהיה לישראל‬ ‫הבקר‪ ,‬כמו דאמר ויקרא א‪-‬להים לאור‬ ‫מוצאי שבת לשבת‪ ,‬כי הלילה ילך אחר‬ ‫חירות ושררה‪:‬‬ ‫יום וכו' ויהי ערב כו'?‬ ‫היום‪ ,‬ויהיה אור ויתחיל יום ראשון‬ ‫אחת במתן תורה‪ ,‬שאף על פי‬ ‫באור!‬ ‫שכתבנו שם שלחשך שקודם ההויה‪,‬‬ ‫שאברהם מכרם למלכיות‪ ,‬בסיני‬ ‫קרא לילה‪ ,‬כדי שעל ידי כן נאמר ויהי‬ ‫אך‪ ,‬אין זה‪ ,‬כי אם‪ ,‬שרומז הוא יתברך‪,‬‬ ‫שפסקה זוהמתן‪ ,‬אם היה יוצא אל‬ ‫ערב (ואח"כ) ויהי בקר‪ .‬שאם לא כן היא‬ ‫שחשך השעבוד והלקות יהיה בעולם‬ ‫הפועל קבלת הלוחות‪ ,‬היה להם חירות‬ ‫הבקר תחלה ואחריו הערב‪ .‬ואמרנו כי‬ ‫קודם תיקון העולם ואור השלמות‪,‬‬ ‫משעבוד מלכיות‪ .‬אך‪ ,‬תהיה של שמאל‪,‬‬ ‫למה‪ ,‬שהכל צפוי לפניו יתברך‪ ,‬וראה‬ ‫כמפורש בהקדמה הראשונה‪.‬‬ ‫כי עדיין היה להם יצר הרע‪ ,‬ונתעתדו‬ ‫שאין תכלית הבריאה נעשה מיד‪ .‬כי אם‬ ‫על כן מה עשה למען תקן הדבר‪,‬‬ ‫לחטא‪ ,‬כמאמרם ז"ל במדרש חזית‪,‬‬ ‫שאדרבה ילקה העולם‪ ,‬ויבא התכלית‬ ‫הקריב שור שקרניו קודמים לפרסותיו‪.‬‬ ‫שעל מה ששאלו ישראל ממשה במתן‬ ‫באחרונה בימות המשיח והתחייה‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי הקרן והפרסה‪ ,‬הצד השוה‬ ‫תורה‪ ,‬השיב להם‪ ,‬זה אינו עתה‪ ,‬שעדיין‬ ‫ולמה‪ ,‬שעל בלתי היות השלמות‬ ‫שבהן שהן קשים להתהוות כי מן עצם‬ ‫יש לכם יצר הרע‪ ,‬אלא לעתיד לבא‪ .‬הנה‬ ‫והתכלית מיד‪ ,‬לא יבצר מאיש שוגה‬ ‫הם‪ .‬אך יתר על הפרסה הוא הקרן‪ ,‬כי‬ ‫כי אין פיסוק הזוהמא לעתיד כאשר‬ ‫ומפתי‪ ,‬להרהר אחר היוצר יתברך‪ ,‬איך‬ ‫הפרסות יתהוו בבטן המלאה‪ ,‬והקרנים‬ ‫במתן תורה‪.‬‬ ‫יצר הכל לתכלית שלמות‪ ,‬ונהפך לאבל‪,‬‬ ‫אחרי הולד העגל‪ ,‬ימים או עשור‪ .‬אך‪ ,‬זה‬ ‫ועל כן אז‪ ,‬שיוסר היצר הרע לגמרי‪,‬‬ ‫מחולת העולם?‬ ‫אינו‪ ,‬רק במתהוים מזכר ונקבה‪ .‬אך‬ ‫יהיה שופר החירות‪ ,‬שלם לגמרי‪,‬‬ ‫לזה מאז ברא העולם רמז‪ ,‬כי הערב‬ ‫בבריות בראשית‪ ,‬הפרים אשר ברא ה'‪,‬‬ ‫מתייחס אל הימין‪ ,‬שלא ישתעבדו עוד‬ ‫קודם אל הבקר‪ .‬כי מאז צפה שיתקלקל‬ ‫באומרו‪ ,‬תוצא הארץ‪ ,‬נבראו כבני כמה‬ ‫לעולם‪ .‬כי להיות הבחירה חפשית ביד‬ ‫העולם כלילה‪ ,‬אך באחרונה‪ ,‬כאור בקר‬ ‫שנים בכל אשר להם בגודלם‪ ,‬כמו‬ ‫האדם‪ ,‬הוצרך קרן השני‪ ,‬לתקן את אשר‬ ‫יזרח שלמות התכלית‪ .‬והוא מאמר דוד‬ ‫שאמרו ז"ל בקומתם נבראו וכו'‪ .‬ובכן‬ ‫יעותו בנתים‪.‬‬ ‫באומרו‪ ,‬נפשי לה' משומרים לבקר‪:‬‬ ‫בצאתם לאויר העולם‪ ,‬הראש שיצא‬ ‫ונבא אל הענין‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה למה‬ ‫ראשונה‪ ,‬יצא בקרניו‪ .‬קודם צאת‬ ‫עוד הקדמה שנית‪ .‬והוא כי כל נחמת‬ ‫שאדם מעת הבראו ביום הששי‪ ,‬חשך‬ ‫אדם הראשון אחרי נופלו היתה מעלת‬ ‫הפרסות‪ .‬וכונת אדם היתה‪ ,‬כי ידע‪ ,‬כי‬ ‫לא ראה‪ ,‬עד ליל מוצאי שבת‪ ,‬כמאמרם‬ ‫יעמוד דוד ממנו‪ ,‬לתקן את אשר עותו‪,‬‬ ‫דוד ושירותיו וזמירותיו‪ ,‬ככתוב אצלנו‬ ‫ז"ל‪ ,‬כי על כן לא נאמר‪ ,‬ויהי ערב ביום‬ ‫במזמור שיר ליום השבת‪ .‬שאמרו אדם‪,‬‬ ‫כמפורש בהקדמה השנית‪ .‬על כן הקריב‬ ‫‪2‬‬ ‫וַ יֹּאמֶ ר יְ קֹּוָ ק אֶ ל מ ֶֹּשה ַד ֵּבר אֶ ל‬ ‫פר שקרניו קדמו לפרסותיו‪ ,‬לרמוז לפניו אחד (שור בקרן האחד) לקיום בית‬ ‫יך וְ אַ ל ָיבֹּא בְ כָ ל עֵּ ת אֶ ל‬ ‫אַ ֲהרֹּן אָ חִ ָ‬ ‫יתברך שככה יקדים שררה הנמשלת ראשון במלכות בית דוד (קודם‬ ‫הַ ק ֶֹּדש מִ ֵּבית ל ַָפרֹּכֶ ת אֶ ל ְפנֵּי‬ ‫לקרן‪ ,‬קודם לארבע גליות הנמשלות למלכיות)‬ ‫הַ ַכפ ֶֹּרת אֲ ֶשר עַ ל הָ אָ רֹּן וְ לֹּא יָמות‬ ‫לטלפים‪ ,‬הם ארבע פרסות הנדרכות והשני (אילו של יצחק) למצא רצון‬ ‫ביום (הכיפורים‪ ,‬יום) הגדול והקדוש‬ ‫תחת ארבעה רגלי השור‪.‬‬ ‫ִכי ֶבעָ נָן אֵּ ָראֶ ה עַ ל הַ ַכפ ֶֹּרת‪ְ :‬בזֹּאת‬ ‫ָיבֹּא אַ ֲהרֹּן אֶ ל הַ ק ֶֹּדש ְבפַ ר ֶבן ָבקָ ר‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬הלא כל מלכיות ההוא (של עקידת יצחק‪ ),‬מלפניו יתברך‬ ‫שבעולם גם הם מאדם יצאו‪ ,‬ואם כן על (הגאולה השלמה) כבוד הבית‬ ‫לְ חַ ָטאת וְ אַ יִ ל לְ עֹּלָה‪ְ :‬כ ֹּתנֶת ַבד ק ֶֹּדש‬ ‫ברמוז שקרנותיו יקדמו לפרסות‪ ,‬מאן (השלישי) האחרון כאשר (לעתיד) יתקע‬ ‫יִ לְ ָבש ומִ כְ נְ סֵּ י בַ ד יִ הְ יו עַ ל ְב ָשרוֹּ‬ ‫פלג לן שעל מלכות ישראל יכוין? לזה בשופר גדול הנרמז בקרן ימין אילו של‬ ‫ובְ אַ בְ נֵּט ַבד יַחְ גֹּר ובְ מִ צְ נֶפֶת ַבד‬ ‫אמר‪ ,‬ואמר רבי יהודה‪ ,‬פר שהקריב אדם יצחק‪( .‬כי מדת החסד 'גדולה' נקראת‬ ‫יִ צְ נֹּף ִבגְ ֵּדי ק ֶֹּדש הֵּ ם וְ ָרחַ ץ ַב ַמיִ ם‬ ‫הראשון קרן אחד היה לו במצחו‪ ,‬לרמוז ימין‪ .‬ובפ' ויקרא מבאר האלשיך הק'‬ ‫אֶ ת ְב ָשרוֹּ ולְ בֵּ ָשם‪ :‬ומֵּ אֵּ ת ע ֲַדת ְבנֵּי‬ ‫כי קרן מלכות של הנבראים אחד הוא‪ ,‬וזל"ק‪ :‬על כן תשובה תולה ויום‬ ‫יִ ְש ָראֵּ ל יִ ַקח ְשנֵּי ְשעִ ֵּירי עִ זִים‬ ‫אשר כיון‪ ,‬כי על כן‪ ,‬גם פרו היה לו קרן הכפורים מכפר‪ ,‬והיה צריך שהאדם‬ ‫יחידי‪ .‬וגם‪ ,‬אם נאמר‪ ,‬שקרן זה היא זולת עצמו יהיה עולה או חטאת‪ ,‬לכן תלויה‬ ‫לְ חַ ָטאת וְ אַ יִ ל אֶ חָ ד לְ עֹּלָה‪ :‬וְ הִ ְק ִריב‬ ‫שתי קרנות שבצדדי הראש‪ ,‬יהיה הרמז‪ ,‬כפרתו עד יום הועל יצחק לעולה‪ ,‬הוא‬ ‫אַ ֲהרֹּן אֶ ת ַפר הַ חַ ָטאת אֲ ֶשר לוֹּ‬ ‫כי מזה היחידי עושה עיקר‪ ,‬ושעל כן הוא יום הכפורים‪ ,‬שמעלה הוא יתברך‬ ‫וְ כִ ֶפר ַבעֲדוֹּ ובְ עַ ד ֵּביתוֹּ ‪ :‬וְ נ ַָתן אַ ֲהרֹּן‬ ‫במצח קודם וראשון לאשר בצדים כאילו זרעו נקרב)‬ ‫עַ ל ְשנֵּי הַ ְשעִ ִירם ג ָֹּרלוֹּ ת גוֹּ ָרל אֶ חָ ד‬ ‫שהוא;‬ ‫(בצדדים)‪ ,‬שנרמזים בהם שאר מלכיות‪.‬‬ ‫לַיקֹּוָ ק וְ גוֹּ ָרל אֶ חָ ד ַל ֲעזָאזֵּל‪:‬‬ ‫והנה אם היה הדבר נשאר כך‪ ,‬הן אמת‪ ,‬על ידי זכות הפר של אדם;‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫שטרם הארבע גליות הנרמזים לארבע‬ ‫מאמר‪:‬‬ ‫פרסות‪ ,‬ימלוך דוד וזרעו‪ .‬אך במה יתוקן והאיל אשר בו נרמז זכות אברהם‬ ‫גודל מעלת אהרן הכהן שהיה נקי לגמרי‬ ‫העולם אחרי נפילת מלכות בית דוד‪ ,‬העוקד;‬ ‫מחטא העגל‪ .‬וקרבנותיו של יום הכיפורים‬ ‫ונמסרנו למלכיות‪ ,‬כאשר אברהם מכרנו וזכות יצחק הנעקד‪.‬‬ ‫המורים לזה‪ .‬וכן פגם חטא העגל שעדיין‬ ‫להם‪ .‬על כן הוא יתברך חשב מחשבות‬ ‫לבלתי ידחו ישראל‪ ,‬ויכין לנו אילו של כי אז בעת ההיא על ידי זכיות אלו;‬ ‫צריכין בני ישראל כפרה על זה‪.‬‬ ‫וקרבנותיהם של יום הכיפורים המורים לזה‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬אשר שתי קרניו רמוז לנו‪ ,‬כי זכות וגם על זכות יעקב שנצטער על ידי‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫יצחק יעמוד לנו שתי פעמים‪ .‬אחד במתן הכתונת כמה דאת אמר הכר נא הכתונת‬ ‫ראוי לשית לב‪:‬‬ ‫תורה להיות לנו חירות משעבוד בנך וכו' גם כן הרמוז בכתונת בד קדש‬ ‫מה היה שייחס הכתוב הדבר אל אהרן‬ ‫מלכיות‪ .‬וגם שעשינו העגל ונתקלקל ילבש;‬ ‫באומרו בזאת יבא אהרן? אחר שבכל‬ ‫הדבר‪ ,‬התחברות (קרן מתן תורה עם)‬ ‫קרן אחד של פרו של אדם‪ ,‬הועיל להיות וגם מכנסי בד יהיו על בשרו זכר לזכות‬ ‫כהן גדול שבכל דור ודור ידבר! והראוי‬ ‫קרן מלכות בית דוד קודם למלכיות‪ ,‬אך יוסף ששמר ברית קדש;‬ ‫יאמר בזאת יבא הכהן הגדול אל הקדש!‬ ‫אך הנה בזה ידוקדק אשר הערנו‬ ‫אחרי כן לעתיד אין לנו רק קרן ימין של ובאבנט בד זכר לזכות משה שהוא‬ ‫בכתובים הבאים‪ .‬והוא כי הנה אמרו‬ ‫איל יצחק כמדובר בהקדמה השלישית‪ .‬כולל ומקיף את כל ישראל תוך איכותו‬ ‫רבותינו ז"ל בויקרא רבה וז"ל‪:‬‬ ‫והנה זה יתכן הוא רמז הכתוב שאנו בו‪ .‬כנודע מחכמי האמת‪ ,‬כי נפשו היתה‬ ‫והוא כי אחרי אומרו ואל יבא בכל עת אל כוללת כל נפשות ישראל וגם כל ישראל‬ ‫ואל יבא בכל עת‪ ,‬אמר רבי יהודה בר‬ ‫הקדש‪ ,‬אמר‪ ,‬גם‪ ,‬ששללתי העתים שאל חסים תחת צלו כאבנט הזה החובק‬ ‫סימון צער גדול היה לו למשה בדבר זה‪,‬‬ ‫יבא בכל עת‪ ,‬הנה יש עת שיבא‪ ,‬והוא כי ומקיף את האדם בתוכו;‬ ‫אמר‪ :‬אוי לי שמא נדחף אהרן אחי‬ ‫ממחיצתו וכו'‪( .‬והנה במדרש שם נאמר‪,‬‬ ‫בזאת‪ .‬כלומר כי בעת זאת והוא בעת ומצנפת בד הוא זכר לזכות אהרן כי‬ ‫שהשיב לו יתברך בדרך אחרת‪ .‬נינקוט‬ ‫בואו בפר בן בקר רמז לפר (שהוא השור הוא הראשון שנאמר בו כי נזר שמן‬ ‫מיהא) כי צער היה למשה בדבר‪.‬‬ ‫בקרן האחד) שהקריב אדם הראשון‪ ,‬משחת א‪-‬להיו עליו‪ .‬על כן על כל זכיות‬ ‫ואפשר לנו לומר כי בא הכתוב השני‬ ‫טובים‪.‬אילו של יצחק‪ ,‬כי אלה הנכנסים עמו בעת הזאת שהוא‬ ‫ואיל לעולה זכר ל‬ ‫שניהם כאחד‬ ‫לתקן הדבר על כבוד אהרן בהזכיר שמו‬ ‫ביום הכפורים יבא אהרן אל הקדש‪:‬‬ ‫בציווי הכולל לכל כהן גדול באומרו‬ ‫‪3‬‬ ‫הם‪ ,‬מה צורך להשחיד את המשטין? ואם‬ ‫ומֵּ אֵּ ת ע ֲַדת ְבנֵּי יִ ְש ָראֵּ ל יִ ַקח ְשנֵּי‬ ‫בזאת יבא אהרן וכו'‪ .‬לומר אל יעלה על‬ ‫בלתי זכאים‪ ,‬מה בצע בהשחיד אותו?‬ ‫ְשעִ ֵּירי עִ זִים לְ חַ ָטאת וְ אַ יִ ל אֶ חָ ד‬ ‫רוחך כי נדחף אחיך על צאת תקלת‬ ‫האם שופט כל הארץ לא יעשה משפט על‬ ‫לְ עֹּלָה‪ :‬וְ הִ ְק ִריב אַ ֲהרֹּן אֶ ת ַפר הַ חַ ָטאת‬ ‫העגל מתחת ידו‪ ,‬כי הלא גדול הוא לפני‪,‬‬ ‫העדר המקטרג? והלא הכל גלוי לפניו‬ ‫כי הלא בזאת יבא אהרן וכו' שהוא‬ ‫יתברך! ולא יוותר כחוט השערה לאיש‬ ‫אֲ ֶשר לוֹּ וְ כִ ֶפר ַבעֲדוֹּ ובְ עַ ד ֵּביתוֹּ ‪:‬‬ ‫במראה הנזכר כדלעיל‪.‬‬ ‫כמעשהו‪ ,‬כמאמרם ז"ל כל האומר הקדוש‬ ‫וְ לָקַ ח אֶ ת ְשנֵּי הַ ְשעִ ִירם וְ הֶ עֱמִ יד א ָֹּתם‬ ‫לִ פְ נֵּי יְ קֹּוָ ק ֶפ ַתח אֹּהֶ ל מוֹּ עֵּ ד‪ :‬וְ נ ַָתן‬ ‫ואשר חשבת כי עון העגל דוחפו‪ ,‬אל‬ ‫ברוך הוא ותרן יוותרו מעוי וכו'‪.‬‬ ‫תחשוב כדבר הזה‪ .‬כי אדרבא יבא בפר‬ ‫(ז) ולא עוד‪ ,‬אלא שתהיה מצות המקום‬ ‫אַ ֲהרֹּן עַ ל ְשנֵּי הַ ְשעִ ִירם ג ָֹּרלוֹּ ת גוֹּ ָרל‬ ‫שהוא עצמו העגל‪ ,‬ואדרבה על ידו יכהן‬ ‫עלינו להשחיד את המשטין עלינו לסכור‬ ‫אֶ חָ ד לַיקֹּוָ ק וְ גוֹּ ָרל אֶ חָ ד ַל ֲעזָאזֵּל‪:‬‬ ‫פאר כהונה גדולה ביום הכפורים‪ .‬ואם‬ ‫פיו!?‬ ‫וְ הִ ְק ִריב אַ ֲהרֹּן אֶ ת הַ ָשעִ יר אֲ ֶשר עָ לָה‬ ‫כדברך‪ ,‬היה ראוי יברח מפר כי אין‬ ‫(ח) וכי משוא פנים יש בדבר חלילה?‬ ‫עָ לָיו הַ גוֹּ ָרל לַיקֹּוָ ק וְ עָ ָשהו חַ ָטאת‪:‬‬ ‫קטיגור נעשה סניגור‪ .‬אך יורה כי לא‬ ‫וְ הַ ָשעִ יר אֲ ֶשר עָ לָה עָ לָיו הַ גוֹּ ָרל‬ ‫נדחה חלילה מפני כך‪ ,‬כי לא עלתה על‬ ‫(ט) ועוד‪ ,‬כי אדרבא‪ ,‬הוא תת לו פתחון‬ ‫לבו מחשבות הערב רב כמפורש‬ ‫פה לאמץ כח להשטין‪ ,‬באומרו ראה בניך‬ ‫ַל ֲעזָאזֵּל ָיעֳמַ ד חַ י לִ פְ נֵּי יְ קֹּוָ ק לְ כַ ֵּפר‬ ‫במקומו‪.‬‬ ‫משחידים אותי לבל אגלה את נבלותם‪,‬‬ ‫עָ לָיו לְ ַשלַח אֹּתוֹּ ַל ֲעזָאזֵּל הַ ִמ ְד ָב ָרה‪:‬‬ ‫וכדי בזיון וקצף!‬ ‫וְ סָ מַ ְך אַ ֲהרֹּן אֶ ת ְש ֵּתי י ָָדיו עַ ל רֹּאש‬ ‫ואדרבה בישראל אני מקפיד‪ ,‬כי הם‬ ‫הַ ָשעִ יר הַ חַ י וְ הִ ְתוַ ָדה עָ לָיו אֶ ת ָכל‬ ‫הביאו את נזמי הזהב‪ .‬ועל כן בבא אהרן‬ ‫(י) וגם בלשון המקרא‪ ,‬לזר יחשבהו כל‬ ‫לכפר בעדם כתונת בד קדש ילבש וכו' ‪,‬‬ ‫הרואה מקרא שכתוב גורל אחד לה' וגורל‬ ‫עֲוֹּ נֹּת ְבנֵּי יִ ְש ָראֵּ ל וְ אֶ ת ָכל ִפ ְשעֵּ יהֶ ם‬ ‫ולא בגדי זהב כי אין קטיגור נעשה‬ ‫אחד לעזאזל‪ ,‬שיורה חלילה‪ ,‬השואה מה‪.‬‬ ‫ֹּאתם וְ נ ַָתן א ָֹּתם עַ ל רֹּאש‬ ‫לְ כָ ל חַ ט ָ‬ ‫סינגור‪ .‬הנה כי בזהב שיצא מתחת ידי‬ ‫כמטילים גורל‪ ,‬בין שני שותפין‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫הַ ָשעִ יר וְ ִשלַח ְביַד ִאיש עִ ִתי‬ ‫ישראל אני מקפיד שלא יראה ולא ימצא‬ ‫(י"א) ועוד‪ ,‬למה ישחטו מיד אשר עלה‬ ‫הַ ִמ ְד ָב ָרה‪ :‬וְ נ ָָשא הַ ָשעִ יר עָ לָיו אֶ ת ָכל‬ ‫בכפרתם כי אם בגדי לבן‪.‬‬ ‫עליו הגורל לה'‪ ,‬והשני יעמד חי עד סוף‬ ‫עֲוֹּ נ ָֹּתם אֶ ל אֶ ֶרץ ְגז ֵָּרה וְ ִשלַח אֶ ת‬ ‫אך בעגל שהוא פר שיצא מתחת ידי‬ ‫העבודה?‬ ‫הַ ָשעִ יר ַב ִמ ְד ָבר‪:‬‬ ‫אהרן איני מקפיד שיהיה סניגור הנה כי‬ ‫(י"ב) וגם‪ ,‬מלת חי מיותרת!‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫שלם הוא לפני‪.‬‬ ‫(י"ג) וגם‪ ,‬באומרו יעמד חי‪ ,‬ראוי לשית‬ ‫מאמר‪ :‬ביאור סוד שעיר לעזאזל‬ ‫ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל‪:‬‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫לב אל לשון העמדה הלזה‪ ,‬ולא אמר‬ ‫הכניסו ענין הבגדים בין קרבנות אהרן‬ ‫ישאר חי לשלח אותו וכו'!‬ ‫(א) הנה מבלי הכניס עצמנו בצפוני‬ ‫לקרבנות ישראל! ( (ג) ְּבזֹאת ָיבֹא אַ ֲהרֹן‬ ‫(י"ד) ועוד‪ ,‬אומרו יעמד חי וכו' לכפר‬ ‫סודות‪ ,‬ראוי לשים לב בצד מה מה ענין‬ ‫אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ְּבפַ ר ֶבן ָבקָ ר וכו'‪( :‬ד) ְּכ ֹתנֶת‬ ‫עליו‪ ,‬כי הלא‪ ,‬לא עליו הוא מכפר‪ ,‬כי אם‬ ‫השתי שעירים הללו?‬ ‫ַבד קֹדֶ שׁ ִיל ְָּבשׁ וכו'‪( :‬ה) ומֵ אֵ ת ֲעדַ ת ְּבנֵי‬ ‫על ישראל‪ ,‬ומהראוי יאמר‪ ,‬לכפר בו‪ ,‬או‪,‬‬ ‫(ב) ושישים הוא יתברך כבודו לעומת‬ ‫ִי ְּש ָראֵ ל ִי ַקח ְּׁשנֵי ְּש ִע ֵירי ִעזִים וכו'‪ :‬וביותר‬ ‫לכפר על העם‪.‬‬ ‫עזאזל‪ ,‬להטיל גורל איזה מהם לה' ואיזה‬ ‫קשה כי תיכף חוזר אל קרבנות אהרן‪( :‬ו)‬ ‫מהם לזר ההוא?‬ ‫וְּ הִ ְּק ִריב אַ ֲהרֹן אֶ ת ַפר הַ חַ ָטאת א ֲֶׁשר לוֹ‬ ‫(ט"ו) ועוד‪ ,‬כי אחר שבשעיר החטאת‬ ‫וְּ כִ ֶפר ַב ֲעדוֹ ובְּ ַעד ֵביתוֹ ‪):‬‬ ‫אשר לה' מכפר על הקדש מטומאת בני‬ ‫(ג) ולמה יחשיבנו יתברך לכך? כי מה‬ ‫ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם‪ ,‬מה‬ ‫קש נדף הוא לפני א‪-‬להי עולם ה'!‬ ‫ועוד שנית כי הנה בפר הבא להתודות‬ ‫צורך אל שעיר המשתלח?‬ ‫(ד) וגם מי חייב לתת לו שעיר?‬ ‫עליו וידוי עצמו ווידוי אחיו לא היה צריך‬ ‫לשלח פר אחר לעזאזל לסתום פי שטן‪.‬‬ ‫(ט"ז) ואם החטאת הוא על דבר פרטי‪,‬‬ ‫(ה) ולא עוד‪ ,‬אלא שישלחוהו לו‬ ‫למה הדבר הפרטי ההוא לא נכלל בכלל‬ ‫המדברה!‬ ‫אך בשעיר הבא להתודות עליו חטאת‬ ‫מה שמכפר שעיר המשתלח שהיא כפרה‬ ‫הקהל היה צריך לשלח שעיר אחר‬ ‫כוללת?‬ ‫והנה אמרו רבותינו ז"ל שהוא להשחידו‬ ‫לעזאזל‪ .‬וזהו ומאת עדת בני ישראל יקח‬ ‫בל ישטין עלינו‪.‬‬ ‫שני שעירי עזים וכו'‪ .‬אך בפר אהרן והקריב‬ ‫(י"ז) ועוד‪ ,‬אומרו וסמך אהרן את שתי‬ ‫וכו' וכפר בעדו וכו' בלי שלח לעזאזל‪ .‬אך‬ ‫ידיו וכו' ונתן אותם על ראש השעיר‪ ,‬כי‬ ‫(ו) והלא כמו זר נחשב הטעם הלז‪ ,‬כי מי‬ ‫ישמע לדבר הזה ולא יבעת באמת באמור‬ ‫ונתן על שני השעירים גורלות וכו'‪ ,‬כי זכאי‬ ‫הלא אין נתינה צודקת בעונות שאין בם‬ ‫הוא אפילו על על ידי פר‪ ,‬שהוא מן העגל‪,‬‬ ‫ממש וגם חלפו למו!‬ ‫מריה דאברהם! לא ימנע‪ ,‬או ישראל‬ ‫זכאים בדינם‪ ,‬או בלתי זכאים‪ .‬אם זכאים‬ ‫(יותר) מישראל על ידי שעיר‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫וללקוט שושנים רואה איזה צדיק גמור שם‬ ‫אך הנה ידוע מספר הזוהר‪ ,‬כי כאשר‬ ‫(י"ח) וכן אומרו‪ ,‬ונשא השעיר עליו את כל‬ ‫ומריח בו וכו'‪ .‬והלא יראה כי אין שייכות‬ ‫יחטא איש יברא בחטאו מלאך קטיגור‬ ‫עונותם‪ ,‬איך ישאם על עצמו ואינם (שאין‬ ‫לריח בצדיק‪ .‬אך תהיה המתקת המשל‪ ,‬כי‬ ‫חרש משחית‪ ,‬וכאשר יעשה אחת מכל‬ ‫בם ממש‪ ,‬וגם חלפו למו)?‬ ‫לא ימיתנו על ידי מלאך רוגז רק הוא יתברך‬ ‫מצות עשה יברא מאיכות קדושתה מלאך‬ ‫(י"ט) ועוד‪ ,‬אומרו כפל ענין במלות‬ ‫דרך נשיקה ישאב את נפשו למעלה‬ ‫קדוש‪ .‬והנה אדם כי יקריב קרבן לה' על‬ ‫שונות‪ ,‬ארץ גזרה‪ ,‬ומדברה‪.‬‬ ‫וימשיכנה אליו כמריח הזה‪.‬‬ ‫הרהור הלב אם עולה קרבנו או למאן דאמר‬ ‫על מצות עשה‪ ,‬או קרבן חטאת על שגגתו‪,‬‬ ‫(כ') ולא עוד אלא‪ ,‬שאחר אומרו ונשא‬ ‫ואמר ריח נחוח‪ ,‬לומר כי שני סוגים יש‬ ‫השעיר עליו אל ארץ גזרה‪ ,‬אומר ושלח‪,‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫או אשם על אשר אשום אשם על נפשו‪,‬‬ ‫הלא זאת יעשה כי יסמוך ידו על ראש‬ ‫והלא‪ ,‬על ידי השלוח הוא‪ ,‬מה שישא‬ ‫א‪ .‬כח הטומאה אשר עליו הביא קרבנו‬ ‫קרבנו והתודה את אשר חטא עליה כי ישוב‬ ‫השעיר אותם אל ארץ גזרה!‬ ‫שהוא שורה בקרבן‪.‬‬ ‫בתשובה מחטאתו‪ .‬ואז על ידי סמיכה זו‬ ‫(כ"א) ועוד‪ ,‬כי אין דרך כפרה בכך‪,‬‬ ‫ב‪ .‬כח קדושת התשובה‪.‬‬ ‫בתשובה ווידוי‪ ,‬המלאך משחית אשר פעל‬ ‫להוליך השעיר המדברה‪ ,‬בלי הקטרה על‬ ‫ועשה שורה על ראש קרבנו‪ .‬ועל כן צריך‬ ‫גבי המזבה‪ ,‬רק להוליכו חי והשליך אותו‬ ‫אמר כי מה שמריח וממשיך ומעלה‪ ,‬הוא‬ ‫תכף לסמיכה שחיטה למען הכניע מיד הכח‬ ‫מההר להתחתך לאיברים!‬ ‫בחינת מה שהוא נחוח‪ ,‬אך מה שהוא הפך‬ ‫הטמא ההוא‪ ,‬והוא אשר שרוף ישרף באש‬ ‫זה שם יכלה‪ .‬ועל שתי הבחינות צריך אש‪...‬‬ ‫אמנם לבא אל הענין נקדים וכו'‬ ‫על מוקדה על המזבח‪ .‬והנה כאשר שורה‬ ‫‪...‬מן השמים‪ ,‬למען‪ ,‬בה לבדה‪ ,‬העלות את‬ ‫על הבעל חי ההוא הכח הטמא‪ ,‬גם כח‬ ‫(כ"ב) בשום לב אל אחת מבחינות הקרבן‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫קדושה הוא המלאך קדוש הנעשה על ידי‬ ‫הנאכל על גבי המזבח‪ ,‬מה צורך אל היות‬ ‫תשובה ווידוי שהם שתי מצות עשה אחת‬ ‫אש מן השמים‪,‬‬ ‫‪...‬ולמען‪ ,‬על ידי הצטרף עם אש מן‬ ‫ההדיוט‪ ,‬יותן בו כח לשרוף ולכלות כח‬ ‫ושבת עד ה'‪ ,‬ושנית הסמיכה‪ ,‬שלישית‬ ‫(כ"ג) וגם למה הוא מצוה גם כן להביא מן‬ ‫המשחית הטמא ההוא‪ ,‬אך אינו כבודו‬ ‫הוידוי שנאמר והתודה אשר חטא‪ .‬גם אלה‬ ‫ההדיוט?‬ ‫יתברך שעל ידי אש הקדושה בלבד ישרוף‬ ‫נמצאים יחד כאשר יקטירון את החלב ואת‬ ‫(כ"ד) למה היו תורמין בכל יום מחתת‬ ‫הטומאה‪ ,‬ועל ידי כן מצוה להביא מן‬ ‫האברים על גבי המזבח‪ .‬ועל כן הוא יתברך‬ ‫דשן מן המאוכלות הפנימיות ושמים אצל‬ ‫ההדיוט‪.‬‬ ‫על האש יעשה ארבעה דברים‪ .‬אחד‪ ,‬כי את‬ ‫המזבח והיה נבלע במקומו? ויתר הדשן היה‬ ‫הקטיגור הוא המלאך משחית יכלנו עד‬ ‫נשאר עד ירבה בתפוח ומוציאין אותו חוץ‬ ‫ועל כן האש שבמאוכלות הפנימיות אשר‬ ‫בלתי השאיר בו שריד‪ .‬ואת כחות הקדושה‬ ‫שם עיקר אש שמן השמים‪ ,‬היה בו קדושה‬ ‫למחנה אל שפך הדשן? ושתהיה הוצאת‬ ‫שבמצות עשה ישאב ויעלה אותן למעלה‬ ‫תרומת הדשן אל המזבח בבגדי שרד?‬ ‫עצמית‪ .‬על כן צוה לנו יתברך לתרום משם‬ ‫אליו יתברך מזוקק מכל פקפוק אשר ימצא‬ ‫בכל יום מלא המחתה ולשומו אצל המזבח‬ ‫וההוצאה בתפוח בבגדי חול?‬ ‫במצוה‪ ,‬כי אש המזבח תטהרנו על ידי טוב‬ ‫והיה נבלע במקומו‪ ,‬כי קדוש הוא בעצם‪ .‬אך‬ ‫כוונתו בקרבנו‪ .‬ועל זה נאמר אשה ריח ניחוח‬ ‫(כ"ה) מה ענין אומרו אשה ריח ניחח‬ ‫השאר היה נשאר ומתרבה בתפוח עד‬ ‫לה'‪ ,‬והוא כי דרך המריח ורד או תפוח כי‬ ‫לה'?‬ ‫הוציאם אותו אל שפך הדשן‪:‬‬ ‫יקריב הפרח שושן אל חוטמו ויעשה‬ ‫(כ"ו) האם ריח יתואר כלפי מעלה?‬ ‫הקדמה שנית‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה מהות כל עון‬ ‫כשואב ברוח אפו למעלה ריח השושנה או‬ ‫(כ"ז) וגם‪ ,‬למה שאמרו ז"ל 'נחת רוח לפני‬ ‫ופשע וחטאה אשר יחטא איש הישראלי‪,‬‬ ‫התפוח ומעלה הריח הטוב וממשיכו‬ ‫שאמרתי ונעשה רצוני'‪ ,‬אין שייכות לריח‪,‬‬ ‫הלא הוא כי למה שכל אישי ישראל‬ ‫למעלה‪ ,‬כן המתיק הוא יתברך משל נאה‬ ‫בזה!‬ ‫קדושים המה‪ ,‬כי נפשותם חלק א‪-‬לוה‬ ‫ומתקבל לומר ששואב קדושת המלאך‬ ‫ממעל הנה‪ ,‬מה שאין כן של יתר הגויים‪ ,‬ועל‬ ‫קדוש הנעשה בקרבן אשר נח בו על ידי‬ ‫(כ"ח) ועוד‪ ,‬כי‪ ,‬אם כן‪ ,‬בכל מצוה יאמרו‬ ‫כן כל נפשות ישראל אחת הן‪ ,‬כמה דאת‬ ‫תשובה וסמיכה‪ ,‬והוידוי שואבו למעלה על‬ ‫'נחת רוח' לפי שאמר ונעשה רצונו!‬ ‫אמר כל נפש ששים ושש‪ ,‬אך בעשו הוא‬ ‫ידי אש מן השמים‪ .‬וזהו אשה ריח ניחוח‬ ‫(כ"ט) וגם לפני זה‪ ,‬אומרו 'אשה ריח‬ ‫אומר נפשות ביתו‪ ,‬כי ישראל מעולם‬ ‫לה'‪ ,‬לומר כי על ידי אש הקדושה ריח‬ ‫ניחוח וכו'‪ ,‬אין שייכות להזכיר האש לומר‬ ‫האחדות ואומות העולם מעולם הפירוד‬ ‫ושאיבה של הנחת רוח עולה לה'‪:‬‬ ‫זה‪ .‬ואם כן‪ ,‬אומרו 'אשה' בלתי מתיישב!‬ ‫כנודע‪ .‬ועל כן ישראל תמיד רדופים הם‬ ‫ובזה מצאנו ראינו טוב טעם משלם ז"ל על‬ ‫(ל') וגם מעין זה ראוי לשית לב על פסוק‬ ‫מהם‪ ,‬כי שורשם נגדיי‪ .‬וידוע כי שרו של‬ ‫סילוק הצדיקים‪ ,‬באומרם על פסוק דודי‬ ‫וירח ה' את ריח הנחוח (בקרבנות נח אחר‬ ‫עשו שהוא עיקר החצונים הוא שטן הוא‬ ‫ירד לגנו וכו'‪ :‬דודי זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ירד‬ ‫המבול)‪ ,‬למה ייחס הדבר אל הריח? ולא‬ ‫יצר הרע‪ ,‬וכל ישעו וכל חפץ להחטיא את‬ ‫לגנו זה העולם‪ ,‬לערוגות הבשם אלו בתי‬ ‫אמר כמו שכתב בהבל 'וישע ה' אל הבל‬ ‫ישראל‪ ,‬והוא לידבק בקדושה ולטמאה‪.‬‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬לרעות בגנים‬ ‫ואל מנחתו'‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הכיפורים) ישובו אל מקורן‪ .‬והוא באומר‬ ‫רק כי אין כל ישראל מסמיכים ומתודים רק‬ ‫והוא מאמרם ז"ל שהזכרנו בסמוך כי בכל‬ ‫אליו טול לך מה שהבאת‪ ,‬והוא על ידי‬ ‫הכהן גדול בעד כלם כאומרו וסמך את שתי‬ ‫עון אשר חטא יברא כח טמא‪ ,‬שהוא כי נותן‬ ‫השעיר שהוא מסיטרא דיליה‪ .‬אך מה‬ ‫ידיו עליו וכו'‪ .‬ומה גם כי אפילו יצוייר יסמכו‬ ‫כח בטומאה אשר השטן משם וממשיכתה‬ ‫שישתלח אל המדבר אינו כי אם השעיר‪,‬‬ ‫כל איש ישראל את ידיהם ויתודו‪ ,‬היה זכות‬ ‫עד נפש החוטא ופוגמת בה ובשורשה‬ ‫וזהו ושלח את השעיר במדבר‪ .‬כלומר‪ ,‬אך‬ ‫אחד של תשובת כל אחד לעומת אלפי‬ ‫כנודע‪ .‬והנה אין דבקות הטומאה בנפשות‬ ‫העונות שעל השעיר עצמו‪ ,‬נושאם אל‬ ‫עונות אשר לו‪ .‬על כן היתה עצת (השי"ת)‬ ‫ישראל עצמיי‪ ,‬כי מי יתן טמא בטהור‪,‬‬ ‫המקום שלמעלה‪ ,‬לעומת המדבר ההוא‪,‬‬ ‫קדוש ישראל‪ ,‬לבלתי הקריב השעיר ההוא‬ ‫וכמאמרם ז"ל כשישראל חוטאים אין‬ ‫היא ארץ גזירה‪ ,‬כי חלקו הוא‪ ,‬כמדובר‪.‬‬ ‫על המזבח‪ ,‬כי אם‪ ,‬לשלח אותו (למקום‬ ‫דבקים בעון הרבה וזהו ויצמד ישראל לבעל‬ ‫(ל"א) ועדיין צריך לדעת‪ ,‬כי אחר‬ ‫ו)למקור (של) כל כחות הטומאה (של‬ ‫פעור‪ ,‬כצמידים שהם רפויים קצת‪ .‬אך‬ ‫שתשובה תולה‪ ,‬ויום הכפורים מכפר‪ ,‬מה‬ ‫עונותם) אשר נחו עליו על ידי הסמיכה‪:‬‬ ‫כשהם כשרים‪ ,‬דבקים בה' לגמרי‪ ,‬וזהו‬ ‫צורך החזרת כבשונות שאמרנו להחזיר‬ ‫וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר‬ ‫ואתם הדבקים בה' וכו'‪ .‬והוא מה שכתבנו‪,‬‬ ‫כחות הטומאה אל מקורן?‬ ‫החי והתודה עליו את כל עונת בני ישראל‬ ‫כי אין הטומאה מתדבקת בעצם בקדושה‪.‬‬ ‫ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על‬ ‫ועל כן אמרו ז"ל שאפילו בהרהור תשובה‬ ‫(ל"ב) אמנם לזה נשית לב אל אומרו לכל‬ ‫נקרא הרשע צדיק‪ ,‬כי למה שהטומאה‬ ‫חטאתם האמור בכתוב שהוא משולל הבנה‪,‬‬ ‫ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה‪.‬‬ ‫רפויה‪ ,‬מיד על ידי הרהור תשובה נשמטת‬ ‫והראוי הוא יאמר וכל חטאתם‪.‬‬ ‫וזה מאמר הכתוב וסמך אהרן את שתי‬ ‫מהנפש בצד מה‪:‬‬ ‫(ל"ג) ועוד מה זה הסדר עונות ופשעים‬ ‫ידיו וכו' והתודה עליו את כל עונות בני‬ ‫ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן‬ ‫ובזה נבא אל הענין‪ .‬והוא‪ ,‬כי ראה הוא‬ ‫וחטאות‪ ,‬שאינו לא מהקל אל החמור ולא‬ ‫יתברך כי הנה בכל קרבן יש שתי בחינות‪:‬‬ ‫מהחמור אל הקל‪:‬‬ ‫אותם על ראש השעיר‪ .‬שהוא כי על ידי‬ ‫הסמיכה הוא נותן ממש אותם על ראש‬ ‫אחת טומאת החטא השורה על ראש‬ ‫וכן לבא אל הענין נעיר באשר הנביא דבר‬ ‫השעיר‪ ,‬כי כל המשחיתים שנעשו בהם‬ ‫הבהמה על ידי הסמיכה והוידוי‪,‬‬ ‫באומרו 'ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו‬ ‫ניתנים על ראשו‪ .‬ועל כן לא יאות ינתנו על‬ ‫ותשליך במצולות ים כל חטאתם'‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬כח קדושה של התשובה וטוב‬ ‫מזבח ה'‪ .‬רק ושלח ביד איש עתי המדברה‬ ‫הכונה‪.‬‬ ‫(ל"ד) כי הלא ראוי לשית לב‪ ,‬כי הראוי‬ ‫אל שורשה‪ .‬והוא‪ ,‬כי כל עון ופשע וחטאה‬ ‫יאמר‪ ,‬כל חטאתינו על דרך אומרו עונותינו!‬ ‫אשר יחטא איש הוא תת כח בטומאת‬ ‫והם כמעט כשקולים זה לעומת זה‪ ,‬ויש‬ ‫מאי 'כל חטאתם' שהוא כמדברים על‬ ‫השטן המחטיאו‪ .‬ועל ידי החטא ההוא יפרד‬ ‫לאל יד אש מן השמים לכלות הכח הטמא‬ ‫זולתם ואינם?‬ ‫האיש מהקדושה וימשך טומאה מבחינת‬ ‫ולשאוב כח הקדוש כמדובר בהקדמה‬ ‫העון ההוא מטומאת מחטיאו אל נפשו‪ .‬ועל‬ ‫הראשונה‪ .‬אך‪ ,‬אם בסמיכת היד יחולו על‬ ‫(ל"ה) ועוד‪ ,‬מה ענין כבישת עונות לומר‬ ‫כן בבא יום הכפורים עם התשובה‪ ,‬הלא מה‬ ‫ראש השעיר אלף אלפים רבבות כחות‬ ‫יכבוש עונותינו? והראוי יאמר יסלח או‬ ‫שתשובה תולה ויום הכפורים מכפר מספיק‬ ‫הטומאה וכח אחד של קדושה בלבד‪ ,‬איזה‬ ‫ימחול וכיוצא!‬ ‫להשמיט הכחות טומאת אשמותיו מנפשו‪,‬‬ ‫הדרך יהיה מקום לכלות כל הטומאות ההם‬ ‫(ל"ו) וגם אומרו 'ותשליך' לנוכח‪ ,‬ולא‬ ‫כמשים יד החלק להעביר המוץ כנזכר‬ ‫כי רבות הן מלעלות על מזבח ה'‪ ,‬כי תמלא‬ ‫אמר וישליך מעין אומרו יכבוש!‬ ‫במאמר שבהקדמה השנית‪:‬‬ ‫טומאה לעומת קדושה אחת בלבד לשאוב‬ ‫אותה‪ .‬והן זאת ראה א‪-‬להים ביום הסליחה‪.‬‬ ‫אך הנה הורה לנו רבי שמעון בן לקיש‬ ‫ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ‬ ‫והוא‪ ,‬כי הנה חטאת הכהנים מתכפרים בפר‬ ‫בגמרא כי גדולה תשובה שזדונות נעשים‬ ‫גזרה ושלח את השעיר במדבר‪.‬‬ ‫כאומרו והקריב אהרן את פר וכו' וכפר בעדו‬ ‫כשגגות שנאמר וכו'‪ .‬ופריך‪ ,‬איני! והאמר‬ ‫ואחר הפרדם ממנו על יד סמיכת הכהן‬ ‫ובעד ביתו‪ ,‬ובשעיר של שם מכפר על‬ ‫וכו' רבי שמעון בן לקיש גדולה תשובה‬ ‫את ידיו על ראש השעיר בעד כל ישראל‪,‬‬ ‫טומאת מקדש וקדשיו כאומרו ושחט את‬ ‫שזדונות נעשים כזכיות! ומשני‪ ,‬כאן‬ ‫ניתנים כלם על ראש השעיר‪ ,‬ואז ונשא‬ ‫שעיר החטאת כו' וכפר על הקדש כו'‪.‬‬ ‫מאהבה כאן מיראה‪ .‬עד כאן תורף הענין‪.‬‬ ‫השעיר את כל עונותם אל ארץ גזרה‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫נשארו מליכפר כל יתר עונות של אלפי‬ ‫והוא מבואר אצלנו בחבצלת השרון‪ .‬אך‬ ‫כי ידענו כי זה לעומת זה עשה הא‪-‬להים‪.‬‬ ‫רבבות ישראל בכל מקום שהם וכל עונות‬ ‫נינקוט מיהא‪ ,‬כי בהיות התשובה מאהבה‬ ‫וכאשר בקדושה יש ארץ חיים למעלה‬ ‫של כל אחד מהם הם כמספרם כחות‬ ‫נעשים זכיות‪ ,‬וכשהיא מיראה נעשים‬ ‫למשכיל‪ ,‬כך בטומאה יש ארץ לעומתה‬ ‫הטומאה‪ ,‬נמצאו של כל ישראל אלפים‬ ‫כשגגות שהם חטאות‪.‬‬ ‫למעלה נגד המדבר ההוא‪ ,‬וההיא (למעלה)‬ ‫ורבבות אין מספר לגדודם‪ ,‬כי אם יוכל איש‬ ‫(ל"ז) והלא‪ ,‬לפי זה השב מאהבה‪ ,‬אין‬ ‫תקרא ארץ גזרה‪ .‬והוא מקור הטומאות‬ ‫למנות את עפר הארץ גם הם ימנו‪ ,‬ואיך‬ ‫צריך שעיר המשתלח לכפר‪ ,‬ולא להוליך‬ ‫הנעשות מהעבירות‪ ,‬כי משם ניתקו‪,‬‬ ‫יושמו על אש המזבח תוקד בם עד כלותם‬ ‫ובחוטא ניטעו‪ ,‬ועתה (ע"י עבודת יום‬ ‫ואין לעומתם שורה כח קדושה בסמיכה‪,‬‬ ‫‪6‬‬ ‫להעשותו נביאי הבעל לעבודה זרה‪ ,‬כי הפר‬ ‫יפקדו‪ .‬והוא מאמר הנביא באומרו ותשליך‬ ‫עונות ישראל אל ארץ גזרה‪ ,‬כי הלא נהפכו‬ ‫של העבודה זרה היו מושכים אותו ולא היה‬ ‫במצולות ים כל חטאתם‪ ,‬כי הלא הוא מקום‬ ‫לזכיות!‬ ‫נמשך עד בא אליהו ז"ל ולחש לו באזנו‬ ‫אחד‪ ,‬כי היא ארץ גזרה גם תקרא מצולות ים‬ ‫אך‪ ,‬אין זה צריך‪ ,‬רק לשבים מיראה‪,‬‬ ‫ואמר לו‪ ,‬אל ירע בעיניך שנפלת בגורל‬ ‫כנודע‪.‬‬ ‫שנעשים חטאות‪ ,‬ואז‪ ,‬את החטאת‪ ,‬שהם‬ ‫העבודה זרה ולא בגורל ה'‪ ,‬כי דע לך כי גם‬ ‫(ל"ח) ואם יאמר נא ישראל אם כן איפה‬ ‫העונות‪ ,‬שניתש כחם‪ ,‬הוא‪ ,‬שנושא השעיר‪,‬‬ ‫בך מתקדש שם שמים בראותם כי אין אש‬ ‫ישליך אותם יתברך (בעצמו) אל מצולות‬ ‫אותם‪ ,‬לשקעם שם‪ ,‬בל יזכרו עוד‪.‬‬ ‫מן השמים יורדת עליך כמו בשל ה'‪ ,‬ואז‬ ‫ים! ומה בצע בשעיר ולחלוק כבוד לשטן?‬ ‫נמשך‪.‬‬ ‫וזה ענין מאמר מיכה הנביא שאומרים‬ ‫הלא הוא‪ ,‬כי למה שהשני גדיי עזים‬ ‫ישראל כאשמים על עונותם‪ ,‬ומדברים אליו‬ ‫ועל דרך זה אחשוב היה גם פה‪ .‬כי הלא‬ ‫שעשה יעקב שהם דוגמת שעירי יום‬ ‫יתברך שלא לנוכח על אשמותם כי יבושו‬ ‫לא תבצר מהשעיר המשתלח לעזאזל‬ ‫הכיפורים כמפורש ברעיא מהימנא‪ ,‬וכתבנו‬ ‫לדבר לנוכח (פני השם‪ ,‬מחמת עונתם)‪ .‬הנה‬ ‫(שיהיה לו הקפדה כעין) הקפדת פר של‬ ‫שם‪ ,‬ששעירים היו מחלק ובחינת עשו‪,‬‬ ‫הוא יתברך לעתיד ישוב ירחמנו‪ ,‬כאומרו‬ ‫נביאי הבעל שעל ידי אליהו‪ .‬על כן מה עשה‬ ‫ואדרבא‪ ,‬הרגו בחניתו (לשון מליצה‪ ,‬שנצח‬ ‫בפסוק הקודם נושא עון וכו' לשארית נחלתו‬ ‫הוא יתברך?‬ ‫ורימה יעקב את עשו על ידי כלי זיניו‬ ‫שהוא לעתיד‪ .‬והנה מעתה מי יתן ייטיב לנו‪,‬‬ ‫(א) צוה לקחתם כאחת לשים אותם‬ ‫וחלקו של עשו שהם השעירים) כי על ידם‬ ‫שגם שלא יעשה מהעונות זכיות לפחות‬ ‫כאחת ולהגריל עליהם‪ ,‬כי קצת הקפדה‬ ‫נתברך הוא ברכות שהיה בא לקבל‪ ,‬עשו‪,‬‬ ‫יכבוש עונותינו‪ ,‬שיתיש רוב כחם כדחוקים‬ ‫ישבית הגורל‪.‬‬ ‫בעצת אביו‪ .‬על כן‪( ,‬מכיון שיש טענה בצד‬ ‫תוך מכבש‪ ,‬שהוא שיעשה אותם שגגות‬ ‫מה וכנ"ל וכדאיתא בחז"ל על דמעות‬ ‫הנקראות חטאות‪ .‬ושמא תאמר מה יועיל‬ ‫(ב) ואחרי כן יעמד חי לפני ה'‪ ,‬כלומר‬ ‫עשו‪ ,‬הגורמים מה שגורמים‪ ,‬עד יבא גואל‬ ‫שגם הוא חשוב לפניו יתברך‪( ,‬מ)אחר שעל‬ ‫אחר שנשאר רושם‪ ,‬הלא הוא כי אחרי כן‬ ‫במהרה‪ ,‬על כן) רצה יתברך יותן לשרו (של‬ ‫ותשליך במצולות ים כל חטאתם של העונות‬ ‫ידו מתכפרים בניו‪ .‬וזה אומרו יעמד חי‪ ,‬הוא‬ ‫עשו‪ ),‬שעיר אחד לפייסו (בכל שנה‪ ,‬ביום‬ ‫כלומר‪ ,‬העמדה ועלייה יש לו‪ ,‬בהיותו חי‬ ‫הנזכרים‪ .‬שאחר שתכבשם ויעשו חטאות‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬מחמת צערו) על השעירים‬ ‫את חטאתם שעשו מהם תשליך במצולות‬ ‫לפני ה'‪.‬‬ ‫ההם‪ ,‬וישתלחו לו עונות ישראל עליו שהוא‬ ‫ים שהוא נבלעים תוך עומק החצוניות‬ ‫ומה היא מעלתו אחר שהוא חלק עזאזל?‬ ‫דרך כבוד כדורון בכלי (אשר ישמח שרו של‬ ‫הנקרא מצולות ים כנודע ליודעים חן‪ ,‬שלא‬ ‫עשו בדורון עונות ובפרט שנותנים לו דרך‬ ‫לזה אמר לכפר עליו‪ .‬כלומר‪ ,‬שרב טוב לו‪,‬‬ ‫כבוד כדורון בכלי שהוא השעיר‪ ,‬ששרו של‬ ‫יזכרו ולא יפקדו עוד‪ .‬וטרם כבוש העונות‪,‬‬ ‫אחר שמוכן לכפר עליו לישראל‪ ,‬שהוא‬ ‫עשו הרי מתכבד בו בשעיר וכנ"ל‬ ‫דבר שלא לנוכח‪ ,‬אך‪ ,‬אחר אומרו יכבוש‬ ‫במה שניתן עליו‪ .‬שהוא מאמרו יתברך ונתן‬ ‫ששעירים היו מחלק ובחינת עשו)‪ ,‬ובזה‬ ‫עונותינו‪ ,‬שנעשים שגגות‪ ,‬אז ערבו אל לבם‬ ‫עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל‬ ‫ימחול (ויתפייס השטן שהוא הוא שרו של‬ ‫לדבר לנוכח‪ ,‬ולומר 'ותשליך'‪.‬‬ ‫פשעיהם לכל חטאתם‪ .‬וכל זה למה‬ ‫עשו על מה שעשה לו יעקב‪ .‬אבל לא כיוונו‬ ‫וזה יהיה ענין מקרא שכתוב פה בתורה‬ ‫שנצטרך להפיס דעתו‪ .‬לזה אמר לשלח‬ ‫חז"ל לפייס את השטן על קטרוגו על‬ ‫והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת‬ ‫אותו לעזאזל המדברה‪ ,‬כלומר שעל כן צריך‬ ‫עונותינו‪ ,‬ובזה נתיישבו כל הקושיות הנ"ל‬ ‫בנוגע לפיוס וכו')‪.‬‬ ‫כל פשעיהם‪ .‬ושמא תאמר מה צורך‪ ,‬אין יום‬ ‫להפיס דעתו בל ייצר לו על הניתן לכחות‬ ‫הכפורים מכפר אלא עבירות שבין אדם‬ ‫הטומאה‪ .‬על דרך מאמר רבותינו ז"ל על פר‬ ‫כדין בעל שהוריד אריסין על שדות‬ ‫למקום שאין בהם מיתת בית דין‪ ,‬ולשאר‬ ‫נביאי הבעל שעל ידי אליהו‪.‬‬ ‫אשתו‪ ,‬שאם שלחו לו מפרי השדה מעט‬ ‫כבר קדמו תשובה ויום הכיפורים ומה צורך‪,‬‬ ‫ואשר כמו זר יחשב לו‪ ,‬היות השכלה‬ ‫דרך כבוד מה שהוציא הוציא ומה שאכל‬ ‫הלא ידוע כי תשובה תולה ויום הכיפורים‬ ‫בבעל חי‪ ,‬להקפיד‪ ,‬ושיצטרך יתברך להפיס‬ ‫אכל‪ ,‬כי מן הסתם מחל‪:‬‬ ‫מכפר ועצומו של יום קיימא לן דמכפר‬ ‫דעתו!‬ ‫ועדיין צריך לתת טוב טעם‪:‬‬ ‫לגמרי‪ .‬ומה גם אם היתה תשובה מאהבה‬ ‫אל צורך הגורלות!‬ ‫שנעשים זכיות מבלי שעיר זה‪ .‬לזה אמר‬ ‫ואמר‪ ,‬שאם אינו ענין לגופו‪ ,‬יהיה ללמוד‬ ‫לכל חטאתם‪ ,‬לומר מה שצריך כל זה הוא‬ ‫ממנו על איש ועל אדם‪ ,‬שיחוייב כל איש‬ ‫והעמדתו חי לפני ה'!‬ ‫לכל חטאתם‪ ,‬כלומר בשביל חטאתם של‬ ‫להסיר קנאת איש מרעהו‪ ,‬לבלתי תת יתרון‬ ‫עונות ופשעים הנזכרים‪ .‬שהוא לאשר שבו‬ ‫לזה על זה‪ ,‬בהיותם שוים באיכות‪ ,‬כשני‬ ‫עד השלם עבודת הפר‪ ,‬ושעיר של‬ ‫(ה)שם!‬ ‫מיראה ונעשו העונות והפשעים חטאות‪ ,‬על‬ ‫השעירים הללו‪ .‬וישיתו לבו לפייסו‪ ,‬קל‬ ‫אלה צריך סמיכה ווידוי על ראש השעיר‬ ‫וחומר מבעלי חיים‪ ,‬שהקפידה תורה לבל‬ ‫אך הנה לבא אל הענין נזכירה מאמר‬ ‫כדי שונשא השעיר אותם אל ארץ גזרה‪ ,‬היא‬ ‫הטיל קנאה‪ ,‬ומה גם עתה‪ ,‬באישי ישראל‪.‬‬ ‫חכמי האמת האומרים כי כאשר צוה אליהו‬ ‫ארץ של החצונים שלעומת ארץ החיים‪,‬‬ ‫קחת שני פרים אחד להעלות לה' ואחד‬ ‫והיא גזרה להשתקע שם שלא יזכרו ולא‬ ‫‪7‬‬ ‫הקדושה יטלו כחות הטומאה ולא עוד‬ ‫רואה כן אמר לפניו רבון העולמים נשאת‬ ‫וְ הָ יְ ָתה זֹּאת לָכֶ ם לְ ח ַֻקת עוֹּ לָם‬ ‫אלא שיטמינם מתחת למדיו?‬ ‫עון עמך כסית כל חטאתם סלה‪.‬‬ ‫ֹּאתם‬ ‫לְ כַ ֵּפר עַ ל ְבנֵּי יִ ְש ָראֵּ ל מִ ָכל חַ ט ָ‬ ‫(י"ב) ועוד אומרו שנאמר יבוקש וכו'‪,‬‬ ‫לכך דוד משבחם לישראל שנאמר‬ ‫אַ חַ ת ַב ָשנָה וַ יַעַ ש ַכאֲ ֶשר צִ ָוה יְ קֹּוָ ק‬ ‫שאותו הפסוק ידבר לעתיד לבא ולא על‬ ‫אשרי נשוי פשע כסוי חטאה‪ ,‬ע"כ‪:‬‬ ‫אֶ ת מ ֶֹּשה‪:‬‬ ‫יום הכפורים של כל שנה ושנה!‬ ‫(א) וראוי לשית לב מה ענין השכחה‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫(י"ג) ועוד אומרו כיון שהשטן רואה כן‬ ‫הזאת? כי אין שכחה לפניו יתברך!‬ ‫מאמר‪ :‬כפרת יום הכיפורים על ידי‬ ‫אמר לפניו נשאת וכו'‪ ,‬מה כונתו באומרו‬ ‫(ב) ועוד שמורה שתחלה הוא שוכח‬ ‫א‪' .‬שכחת' העוונות‪ .‬ב‪ .‬עירבוב השטן‪.‬‬ ‫פסוק זה?‬ ‫ואחר כך סולח! ואיך תפול סליחה על‬ ‫ובעיקר על ידי ג‪ .‬אשר מעט דמעט אהבת‬ ‫(י"ד) ועוד באומרו לכך דוד וכו'‪ ,‬מהו‬ ‫הדבר השכוח?‬ ‫השם שיש לכל אחד ואחד מבני ישראל‪,‬‬ ‫לשון לכך? היה לו לומר וכן דוד‬ ‫שבשאר ימות השנה כמעט שאינו נחשב‪,‬‬ ‫(ג) ועוד כי אין ספק שהסליחה הוא‬ ‫אעפ"כ על ידי גודל הארת מדת הרחמים‬ ‫משבחם!‬ ‫העיקר‪ ,‬יאמר שהוא סולח ולא יזכיר‬ ‫שמאיר ביום הכיפרים‪ ,‬מחשיב השי"ת‬ ‫(ט"ו) אמנם הנה הוקשה לבעל‬ ‫השכחה!‬ ‫מעט דמעט אהבת השם שמספיק להפוך‬ ‫המאמר בכתוב‪ .‬שאם אומרו נשוי הוא‬ ‫(ד) ועוד שמביא ראיה מפסוק והיתה‬ ‫זדונותיהם לזכויות‪.‬‬ ‫לשון סליחה‪ ,‬היה ראוי יהיה אל"ף בסופו‬ ‫זאת וכו'‪ ,‬ויש זולתו רבו מספור‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫ולא ביו"ד כמו נשוא עון!‬ ‫שמזכירים כפרתו יתברך את ישראל‬ ‫אחת בשנה‪ ... .‬אדם חוטא ומביא קרבן‬ ‫(ט"ז) ועוד שאיך יתכן יהיה העון‬ ‫ביום הכיפורים!‬ ‫ומתכפר ביום הכפורים וחוזר אל רשעו‬ ‫החמור מכופר והחטא שהוא השוגג‬ ‫הקודם‪ ,‬והוא יתברך חוזר ומכפר‪ .‬מה‬ ‫(ה) ועוד איך יתקשר לזה אומרו את‬ ‫שאין כך דרך בשר ודם‪ ,‬שכאשר קרה‬ ‫מכוסה לבד?‬ ‫מוצא וכו'?‬ ‫לשמואל עם הזקן על ששני פעמים‬ ‫על כן על העון אמר דהוא מנשי וכו'‪.‬‬ ‫(ו) ועוד אומרו בא שטן וכו' ואמרו‬ ‫שכח מלערב לא מחל לו בפעם השנית‪.‬‬ ‫והוא כי דרך המלך עם משרתיו עושי‬ ‫גנבים הם ישראל‪ ,‬האם ספו תמו כל‬ ‫אך הוא יתברך אומר אפילו תהיה ענין‬ ‫רצונו שבעוותם יעבור על פשע‪ .‬אך אם‬ ‫עונות ישראל בכל שנה ולא נשאר בלתי‬ ‫מחילה אחת בכל שנה ושנה מוחל פעם‬ ‫ישנו וישלשו בחטא אחד לא יאבה‬ ‫אם היותם גנבים? ומה גם שאומר פורט‬ ‫אחת בשנה‪:‬‬ ‫לסלוח‪ ,‬כי יאמר הלא מכעיסים אתם‬ ‫עונותיהם שמורה כי רבים פשעיהם‪,‬‬ ‫אותי פעם ושתים‪ .‬ולא דעת ולא תבונה‬ ‫והנה הפירוש הזה בכתוב‪ ,‬אחשבה‬ ‫ואיך יוצא בגנבים בלבד?‬ ‫כוונו אותו רבותינו ז"ל בפסיקתא כאשר‬ ‫לאמר אתמול חטאנו על הדבר הלז‬ ‫ויסלח לנו כרוב רחמיו‪ ,‬ואיך נשוב ככלב‬ ‫(ז) ועוד אומרו מה עושה נוטל קנה של‬ ‫הובא בילקוט בתהלים סימן לב‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫שב על קיאו לחטא לו בדבר ההוא‬ ‫מאזנים‪ ,‬מה ענין אומרו נוטל קנה של‬ ‫אשרי נשוי פשע אמר רבי ברכיה הכהן‬ ‫בעצמו‪ .‬על דרך מה שכתבנו שקרה‬ ‫מאזנים? והיה לו לומר נוטל המאזנים!‬ ‫דהוא מנשי חובינן וסולח לעונינו בכל‬ ‫לההוא סמיא עם שמואל כדאיתא‬ ‫(ח) ועוד מה צורך להשמיענו נטילת‬ ‫שנה ושנה‪ ,‬שנאמר והיתה זאת לכם‬ ‫במסכת יום טוב‪ ,‬על ששכח שני פעמים‬ ‫המאזנים? ולא אמר מעין שיהיו‬ ‫לחוקת עולם לכפר על בני ישראל‪.‬‬ ‫מלערב ערובי תבשילין וכעס עליו על‬ ‫המאזנים שוות‪.‬‬ ‫ששנה בחטא‪ ,‬ואמר לו לכולי עלמא שרי‬ ‫את מוצא ביום הכפורים בא שטן‬ ‫ולך אסיר‪.‬‬ ‫(ט) ועוד היתכן שבכל שנה ישתוו‬ ‫לקטרג את ישראל והוא פורט עונותיהם‬ ‫הזכיות והעונות של ישראל ולא יעדיפו‬ ‫ואומר‪ :‬רבון העולמים‪ ,‬גנבים הם ישראל‪.‬‬ ‫כן הדבר אצלו יתברך‪ ,‬היה הדעת‬ ‫אלו על אלו?‬ ‫והקב"ה פורט זכיותיהן של ישראל‪.‬‬ ‫נוטה‪ :‬כי לא יסלח רק על העונות שלא‬ ‫חטאו בהם השנים שקדמו‪ .‬אך אשר‬ ‫(י) ועוד מה שעושה אחר כך להטמין‬ ‫מה עושה נוטל קנה של מאזנים והוא‬ ‫חטאו בהם שנה אחר שנה פעמים שלש‬ ‫תחת פורפירא שלו? לא ימנע‪ ,‬או נמחלו‪,‬‬ ‫מעיין את העונות כנגד הזכיות‪ ,‬והן שוקלין‬ ‫או יותר‪ ,‬היה מקום לומר כי לא יאבה ה'‬ ‫או לא נמחלו‪ .‬אם נמחלו אין צורך‬ ‫אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים שוות‪.‬‬ ‫סלוח לו‪ ,‬כי הרבה לסלוח כבר בשנים‬ ‫להטמינם‪ ,‬ואם לא נמחלו מה תועיל‬ ‫והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף‬ ‫שעברו הראשונים בעונות עצמם‪ ,‬ולמה‬ ‫ההטמנה? וכי משוא פנים יש בדבר?‬ ‫עונות ולהכריעה‪.‬‬ ‫שבו לחטא בהנה‪.‬‬ ‫והא קב"ה לאו וותרן הוא!‬ ‫מה הקדוש ברוך הוא עושה נוטל את‬ ‫אכן כרוב רחמיו עושה עצמו כשוכח‬ ‫(י"א) ועוד אומרו נוטל וכו'‪ ,‬כי הנה‬ ‫העונות מתוך הכף ומטמינם תחת‬ ‫את אשר חטאו לו בעונות האלו בעצמם‬ ‫העונות למעלה הן הנה כחות הטומאה‪,‬‬ ‫פורפירא שלו‪.‬‬ ‫בשנים קדמוניות‪ ,‬וכאילו עתה בזו השנה‬ ‫המתהוים מחטאת בני האדם‬ ‫ומפשעיהם‪ ,‬ואיך ידיו יתברך תכלית‬ ‫והשטן בא ואינו מוצא שם עון שנאמר‬ ‫חטאו בדברים אלו בלבד‪ .‬וכן יעשה שנה‬ ‫יבוקש את עון ישראל ואיננו‪ .‬כיון שהשטן‬ ‫‪8‬‬ ‫ומטמינם ומעמידם תחת כנפי מלבוש‬ ‫ובאמצע הקנה יש כמו בית יד סובב‬ ‫בשנה מדי בא יום הסליחה‪ ,‬ובכולן כן‬ ‫רחמיו קרובים אליו‪ .‬והוא להיות שלולא‬ ‫בחור שבקנה ההוא באמצע‪ ,‬והמחזיק‬ ‫סולח לכל אשר חטאו שנה בשנה‪ ,‬אף‬ ‫גודל רחמיו לא היו כדאים לכך‪ ,‬כי‬ ‫המאזנים אוחז בו והכף המכרעת יורדת‬ ‫אם המה חטאים הראשונים בעצם‬ ‫ליעשות זכיות צריך שתהיה התשובה‬ ‫למטה‪ .‬אמנם אם היה אשר בידו‬ ‫שחטאו בהם מאז‪:‬‬ ‫מאהבה‪ ,‬ולפעמים אינה מאהבה שלימה‬ ‫המאזנים תופס בקנה עצמו של‬ ‫וזהו אומרו דהוא מנשי חובינן‪,‬‬ ‫כראוי והם קרובים ליחשב כשגגות‪ ,‬על‬ ‫המאזנים‪ ,‬לעולם יחדיו יהיו תמים שתי‬ ‫שמשכח החובות הידועים לנו כאלו הם‬ ‫כן ייחס הדבר אל לשון הטמנה‪ .‬ותחת‬ ‫הכפות ולא היתה המכרעת יורדת‬ ‫חדשים שלא חטאנו בהם בשנים‬ ‫פורפירא הוא מלבוש רחמים אשר‬ ‫מהשנית‪ .‬אמר שעל דרך המשל הזה‬ ‫ראשונים‪ .‬ובזה סולח לעונותינו‪ ,‬כלומר‬ ‫יתלבש בו ביום ההוא‪:‬‬ ‫עושה הוא יתברך‪ ,‬שאינו תופס מאזני‬ ‫העונות המיוחדים לנו בכל שנה ושנה‪,‬‬ ‫ישראל באופן תרד כף המכרעת כאוחז‬ ‫שבכל שנה סולח העונות עצמם‪.‬‬ ‫ובעלותו אין מוצא כלום בכף‬ ‫בבית יד של קנה המאזנים‪ ,‬רק כתופס‬ ‫העבירות‪ ,‬ומפני כי הלא כמו זר נחשב‬ ‫בקנה עצמו שתמיד יראו שקולים‪ .‬וזהו‬ ‫ולראיה שאף לאשר שנו וישלשו שנה‬ ‫להיות הכף נקיה מכל וכל עד בלתי‬ ‫נוטל קנה המאזנים והם שוקלים אלו כנגד‬ ‫ושתים חוזר וסולח‪ ,‬הביא פסוק והיתה‬ ‫השאיר עד אחד‪ ,‬לזה הביא פסוק יבוקש‬ ‫אלו‪ .‬ושתי כפות המאזנים שוות שידו‬ ‫זאת וכו' שאומר בפירוש אחת בשנה‪,‬‬ ‫וכו' אף שעל העתיד ידבר‪ ,‬כי ממנו נקח‬ ‫יתברך היא המעכבת כף העונות מלירד‪:‬‬ ‫שאין הלשון ההוא צודק רק בדבר אחד‬ ‫ראיה אל מציאות הענין כי אפשרי הוא‪.‬‬ ‫שמתכפר פעם אחת בכל שנה‪ ,‬ולא‬ ‫ועל כן ממהר השטן לבא למטה לארץ‬ ‫בחוטא שנה אחת במין אחד עונות‬ ‫ואז אומר לפניו נשאת וכו'‪ ,‬הוא כלומר‬ ‫להסתכל במעשה בני האדם למצא עון‬ ‫האם נשאת העון לפחות יחשבו כשגגות‪,‬‬ ‫ובשני במין זולתם‪ .‬וגם יורה זה אומרו‬ ‫אשר חטא לשים בכף העונות‪ ,‬כי רואה‬ ‫לחוקת עולם שיצדק חוקת בכיוצא בזה‬ ‫אך לא כן עשית רק כסית גם החטא‬ ‫אותן שקולות ושבקל יכריענה‪.‬‬ ‫שאף חטא לא הנחת‪ .‬וגם אין הכסוי‬ ‫שהוא שאין השכל מחייבו לכפר שהוא‬ ‫להתגלות‪ ,‬רק סלה להיותם בתמידות‬ ‫ובזה מסתלק השטן מלפניו יתברך‪,‬‬ ‫על שנותם בחטא‪.‬‬ ‫בקדושת פורפירא שלך מכוסים שמה‬ ‫ומתבטל מלקטרג בלכתו מלפניו יתברך‪:‬‬ ‫וזהו אשרי נשוי פשע‪ ,‬שהוא שכוח‬ ‫עד עולם‪:‬‬ ‫ואז יש מקום אליו יתברך ליטול‬ ‫הפשע‪ .‬וגם הוא ענין סליחה‪ ,‬אלא שרומז‬ ‫העונות מתוך הכף ולהטמינם‪ .‬וענין‬ ‫היות גודל הסליחה גם אשר שנו וישלשו‬ ‫ואמר לכך דוד משבחן‪ ,‬כלומר על דרך‬ ‫ההטמנה הוא כי אין ספק עושים ישראל‬ ‫בהם‪ .‬ובזה נסתלקה הקושיא הראשונה‪:‬‬ ‫שפירשנו‪ ,‬לכך גם דוד משבחן באותו‬ ‫תשובה ביום הכפורים‪ .‬וידוע מה שאמרו‬ ‫לשון עצמו‪ .‬ואמר לכך כי בזה אין תימה‬ ‫ועל השנית אמר את מוצא וכו'‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫ז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו‬ ‫כי אין לך כל עון ועון שנעשה למטה‬ ‫זה שאומר כסוי על החטאת‪ ,‬אחרי‬ ‫כזכויות‪ .‬נמצא כי הכחות הטמאים‬ ‫אומרו סליחה גם על העונות המזידין‬ ‫שאין נעשה כח טומאה ממנו קטיגור‬ ‫הקטיגורים אשר נעשו על ידי העונות‬ ‫למעלה‪ .‬ואין ספק כי התשובה הנעשית‬ ‫אשר שנו וישלשו בהם‪ .‬כי במה שאמרנו‬ ‫מתהפכים לכחות קדושה‪ ,‬כאשר ביארנו‬ ‫יתיישב כמפורש‪ ,‬שהוא כי צריך כסוי‬ ‫למטה ממעטת בהם‪ .‬ומה גם למה‬ ‫במקומו‪ ,‬ומה גם בתשובת יום הכפורים‪.‬‬ ‫שאמרו ז"ל שעל ידי המתענים ערב‬ ‫הפורפירא לבל יחשבו הזדונות חטאות‪,‬‬ ‫והוא מאמרנו בחבצלת השרון‪ ,‬כי בכל‬ ‫ראש השנה מוחל הקדוש ברוך הוא‬ ‫כמו שאמרו בגמרא על השב מיראה‪,‬‬ ‫עון מקיים האדם מצות עשה של ושבת‬ ‫שליש‪ ,‬ועל ידי המתענים בעשרה ימים‬ ‫ויחשיבם לזכיות‪:‬‬ ‫עד ה' א‪-‬להיך‪ .‬נמצא עושה זכיות‬ ‫נמחל השליש השני‪ .‬ועל כן בבוא השטן‬ ‫או יאמר‪ ,‬על ידי פירוש זה יתכן מה‬ ‫כמספר העונות ומהפכן לזכיות‪ .‬ואם‬ ‫ביום הכפורים פורט אחת לאחת למצוא‬ ‫שדוד משבחן במה שמכוסה חטאת‬ ‫עודנו עומד השטן למעלה עוד יש רבים‬ ‫חשבון כל עונות ישראל‪ .‬ואינו מוצא כל‬ ‫ישראל‪ .‬שאם הוא כסוי בעלמא ועדיין‬ ‫שלא שבו עדיין‪ .‬בעוד שמשלחו למטה‬ ‫כך שמה מן הכחות הנזכרים ככל אשר‬ ‫לבקש עונות ימצאו כמה וכמה שבים‬ ‫הוא פורט‪ ,‬כי הוא יודע כלם וכבר קצתם‬ ‫עתיד להגלותו‪ ,‬אינו נמחל רק לפני העת‬ ‫בתשובה על אשמותם‪ .‬כי בכל עת מן‬ ‫ההיא עד ראות אם ישוב‪ ,‬אינו שבח‬ ‫נמחלו‪ .‬על כן צועק ואומר גנבים הם‬ ‫היום מתחדשים ושבים בתשובה על‬ ‫ישראל‪ ,‬כלומר כי יראה כאילו גנבו‬ ‫שישבחנו דוד כי גדולה מזו נעשה לו כי‬ ‫עונותיהם‪ ,‬כי תמיד מתעוררים והולכים‬ ‫נמחל לגמרי‪ .‬ומה גם למה שאמרו ז"ל‬ ‫החסרים שמה מאשר הוא פורט‪ .‬ואזי‬ ‫ומתקבלים מיד‪ ,‬כי עת רצון היא מאד‪.‬‬ ‫כנגד זה פורט הקדוש ברוך הוא‬ ‫שנדר לו יתברך להודיעו שמחל לו העון‬ ‫וזהו נוטלן הקדוש ברוך הוא מתוך הכף‪,‬‬ ‫כי מבת שבע יעמוד מלך תחתיו‪ .‬וזהו‬ ‫זכיותיהם לשיראו רבים‪.‬‬ ‫שעודן בכף יתהפכו לקדושה להיות‬ ‫לכך דוד משבחן‪ ,‬שאם לא כן לא יאות‬ ‫ראויים ינטל מידו יתברך‪ ,‬כי מלאכים‬ ‫ועם כל זה היו העונות רבים עליהם‪.‬‬ ‫להיות דוד משבחן בדבר הזה‪.‬‬ ‫קדושים המה‪ .‬מה שאין כן אם לא היו‬ ‫אך מה עושה נוטל קנה של מאזנים וכו'‪.‬‬ ‫רק נעשים שגגות‪ ,‬שעדיין חלאת טומאה‬ ‫והוא כי דרך המאזנים להיות שתי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הכפות תלויות בשני קצות קנה אחד‪,‬‬ ‫מה בהן ולא ינטלו בידו יתברך‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ועל כן הניחו (ה') באחרונה‪ ,‬להורות כי‬ ‫לו הוא יתברך לך רד‪ .‬כלומר מה שהיה‬ ‫ענין י"ג מדות של רחמים‬ ‫זה עיקר כל הקצף‪ .‬ומה מתוק אומרו‬ ‫וכפרת חטא העגל מפ' כי תשא (קודם החטא) מתייחס להליכה‪ ,‬עתה‬ ‫עשו 'להם' על פי דרך זה‪ ,‬כי אמר הנה‬ ‫תהיה ירידה‪ ,‬כי נסתלקה שכינה מלמטה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עשו 'להם'‪ ,‬ולא לישראל‪ .‬אך בזה עדיין‬ ‫בעון העגל כנודע‪ ,‬כי לא שבה עד מעשה‬ ‫לא גדלה רעתם לפני‪ ,‬אך‪ ,‬מה שויאמרו‬ ‫שמות פרק לב‪ :‬וידבר ה' אל משה לך המשכן‪ .‬והטעם‪ ,‬כי שיחת עמך אשר‬ ‫אחרי כן (לבני ישראל) אלה אלהיך זה‬ ‫רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ העלית אתה‪ ,‬הוא הערב רב‪:‬‬ ‫נוחם יסתר‪ .‬ועל כן היפך הסדר ואיחר‬ ‫מצרים‪ .‬סרו מהר מן הדרך אשר צויתם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ענין אומרם אלה אלהיך‪ ,‬להורות כי זה‬ ‫עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו‬ ‫עיקר הקצף כאמור‪ ,‬כי הכל הולך אחר‬ ‫ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך נשית לב אל התכת תיבות הכתוב כי‬ ‫החיתום‪:‬‬ ‫נעמו‪ ,‬בהגלות בם גדולת יוצרנו‪ ,‬וגודל‬ ‫מארץ מצרים‪( .‬ז ‪ -‬ח)‪:‬‬ ‫‪ ...‬עם בני ישראל‪ ,‬תתייחס עלייתם אהבתו אותנו‪ ,‬והליצו בעדנו בנועם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ממצרים‪ ,‬אל ה'‪ ,‬ועליית הערב רב‪ ,‬אל מאמרו יתברך‪ ,‬בהגיע עוצם מעשה‬ ‫ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה‬ ‫משה‪ ,‬כי בחושבו כי טוב להקריבם אל הרעה אשר עשו הערב רב בהתנכלם‬ ‫והנה עם קשה ערף הוא‪ .‬ועתה הניחה לי‬ ‫ה'‪ ,‬שם פניו להעלותם‪ .‬והמה מרו ועצבו להחטיא את ישראל‪ .‬והוא כי קרה לו‬ ‫ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי‬ ‫יתברך‪ ,‬כמלך שהיה לו בן יקיר תם וישר‬ ‫כמדובר‪ .‬אך מאז‪ ,‬ה' לא רצם‪:‬‬ ‫גדול‪( .‬ט ‪ -‬י)‪:‬‬ ‫וירא א‪-‬להים וסר מרע‪ ,‬ויגדל עמו עבד‬ ‫‪ ...‬התנכלו הערב רב להסתיר מה‬ ‫ונבא אל הענין‪ .‬והוא‪ ,‬כי עלינו לשבח המלך ההוא‪ .‬ויהי מימים ויצא העבד‬ ‫שהיה בלבם להחטיא את ישראל‪ ,‬ואמרו‬ ‫לאדון הכל א‪-‬להי ישראל‪ ,‬כי מאהבתו ההוא לתרבות רעה‪ ,‬התמכר לעשות‬ ‫עשה לנו אלהים וכו' שהוא לנו ולא‬ ‫את בני בחוניו‪ ,‬גם בהעוותם לא זז רעות רבות‪ .‬ויבז בעיניו לשלוח ידו‬ ‫לישראל‪ ,‬ואחר כך השחיתו התעיבו‬ ‫מחבבם‪ ,‬ולחתור היבשה להליץ בעדם‪ ,‬לעשות הרע בעצמו‪ ,‬כי‪-‬אם גם‪ ,‬לומר‬ ‫ויחטיאו את ישראל באמור להם אלה‬ ‫ולקצוף על מחטיאם‪ ,‬ולהעמיס עון את בן המלך‪ ,‬לעשות כמעשיו‪ ,‬וללכת‬ ‫אלהיך‪,‬‬ ‫אשמתם אל התחברם במרעים הם בדרכיו הרעים‪ .‬אז קצף המלך עד מאד‬ ‫הערב רב‪ ,‬כי מהתחברות אליהם היחלו וחמתו בערה בעבדו‪ .‬ויאמר לו‪' ,‬הנה‬ ‫הנה זה מאמרו יתברך ראה אלה‬ ‫התפקרת העוית והרשעת‪ ,‬והנה מי יתן‬ ‫ליכוות בגחלתם‪.‬‬ ‫רשעים‪ ,‬כי הלא בהעשות העגל עשו‬ ‫על כן חילק מאמרו יתברך לשני והיית רשע בפני עצמך‪ ,‬לא הייתי כל כך‬ ‫להם לבדם ולא לעמי‪ ,‬ואחרי כן הדביקו‬ ‫מתפעל‪ ,‬אבל על הכל מה שנוחם יסתר‬ ‫חלקים‪.‬‬ ‫הרעה על עמי‪ ,‬כי ויאמרו אלה אלהיך‬ ‫אחד כנגד הערב רב‪ ,‬וזה בקצף גדול מעיני‪ ,‬הלא הוא כי הוצאת את בני‬ ‫וכו'‪ .‬ואחר הטילו יתברך הכעס על הערב‬ ‫לתרבות רעה‪ ,‬דמית היו יהיה כמוך‪ ,‬והוא‬ ‫רב‪ ,‬והראה צד קושי למשה על שהוא‬ ‫באומרו וידבר ה' וכו' לך רד וכו'‪...‬‬ ‫מורשי לבבי ואור עיני'‪.‬‬ ‫העלם‪ ,‬עם שלטובה כיוון‪ ,‬התחיל יתברך‬ ‫ואחר כך היחל לדבר על ישראל עמו‪,‬‬ ‫לדבר עם ישראל‪ ,‬ואמר בלשון אמירה‪,‬‬ ‫בלשון חיבה ואמירה‪ ,‬כי חפץ לזכותם כן הדבר הזה‪ .‬כי א‪-‬להי עולם ה' מלך‬ ‫שהוא לשון חיבה‪ .‬וזהו ויאמר ה' אל‬ ‫ולהטיב להם‪ .‬והוא אומרו‪ ,‬ויאמר ה' אל מלכי המלכים‪ ,‬בן יקיר לו הוא ישראל‬ ‫משה וכו'‪ .‬והוא‪...‬‬ ‫משה וכו'‪ .‬והענין כי בזעם אפו היחל אשר דיבקם בו במעמד הר סיני‪ .‬ועבדים‬ ‫בקושי כטבע לשון וידבר שהוא לשון מופקרים לעשות רע‪ ,‬היו הערב רב‪ ,‬נלוו‬ ‫כי באומרו העם הזה ידבר על ישראל‬ ‫קושי‪ .‬ואמר וידבר ה' אל משה לך רד כו'‪ ,‬אלינו והשחיתו התעיבו עלילה‪ .‬ולא‬ ‫יוצאי ירך יעקב‪ ,‬ועליהם הוא אומר‬ ‫כלומר חבל על העם אשר העלית אתה‪ ,‬בלבד נחה דעתם בעשותם את הרע‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫ויאמר ה' וכו'‪.‬‬ ‫הוא הערב רב‪ ,‬כי שיחתו (את עצמם) אם גם החטיאו את בן המלך הקדוש‬ ‫והוא כמאמרם ז"ל‪ ,‬על פסוק‪ ,‬ראה‬ ‫ברוך הוא הוא בנו בכורו ישראל‪ .‬וזהו‬ ‫והשחיתו את העם אשר העליתי אני‪.‬‬ ‫ראיתי את עני עמי אשר במצרים וכו'‪,‬‬ ‫מאמרו יתברך הנה העם אשר העלית‪...‬‬ ‫כי כפל הראיות הוא‪ ,‬שאמר למשה‪,‬‬ ‫ועל כן לך רד‪ .‬והוא‪ ,‬כי אילו לא עברה סרו מהר וכו' עשו וכו' וישתחוו וכו'‪ ,‬והנה‬ ‫מכשלת העגל תחת ידם (היינו אילו לא כל אלה עשו והחרשתי כמעט‪ ,‬כי (רק)‬ ‫'אתה רואה ראיה אחת‪ ,‬ואני רואה שתי‬ ‫ראיות‪ ,‬אחת עניים במצרים‪ ,‬שנית כי‬ ‫חטאו) היתה שכינה בתחתונים ולא שבו אל שורשם (הרע)‪ .‬אך העולה על‬ ‫עתידים אחרי כן לעשות עגל בחורב‪,‬‬ ‫היתה מתייחסת הירידה מלמעלה אל גבי כל הרעות האלה‪ ,‬הלא הוא אשר‬ ‫אלא שעדיין לא עשו‪ ,‬ואיני דן‪ ,‬אלא‬ ‫ירידה (ולא הי' אומר רד)‪ ,‬כי כל מקום החטיאו את ישראל‪ ,‬כי הלא ויאמרו אלה‬ ‫באשר הוא שם'‪.‬‬ ‫אשר עיקר שכינה שם לא ליורד חלילה אלהיך ישראל‪ ,‬וזהו עיקר הקצף‪.‬‬ ‫יתייחס ההולך שמה‪ ,‬כנודע‪ .‬על כן אמר‬ ‫‪10‬‬ ‫ויתיישב בזה מה שלא נאמר שוב‬ ‫ויחל משה את פני ה' א‪-‬להיו ויאמר‬ ‫והוא מאמרנו שם‪ ,‬כי זה כיוון הכתוב‬ ‫מחרון וכו' אחר זכירת זכות אבות שהוא‬ ‫למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת‬ ‫לפי זה באומרו‪ ,‬ועתה לכה ואשלחך אל‬ ‫גמר התפלה‪:‬‬ ‫מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה‪ .‬למה‬ ‫פרעה והוצא וכו'‪ ,‬שהוא ועתה שעדיין‬ ‫יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג‬ ‫לא חטאו אל יאשמו‪ ,‬כי איני דן רק‬ ‫וביאור הענין‪ ,‬כי אמר הנה ארבע‬ ‫באשר הוא שם‪:‬‬ ‫טענות יש לי ללמד זכות עליהם‪.‬‬ ‫אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה‬ ‫שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך‪.‬‬ ‫ובזה נבא אל הענין‪ .‬כי הנה היחל הוא‬ ‫אחת ממאמרך ה'‪ ,‬כי אמרת כי‬ ‫זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך‬ ‫יתברך להורות אל טוב רחמיו וחסדיו‪ ,‬כי‬ ‫התחברות הערב רב היסבה רעתם‪ .‬כי‬ ‫אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם‬ ‫חפץ חסד הוא‪ .‬ועל כן אמר פתח דבריו‬ ‫הערב רב הם אשר מרו ועצבו ויעשו את‬ ‫ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל‬ ‫ראיתי את העם הזה‪ .‬לומר אל יאשמו‬ ‫כל הרעה‪ ,‬כי טמאים הם בשורשם‪ ,‬והם‬ ‫הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם‬ ‫ישראל בעצם‪ ,‬כי הנה ראיתי מאז את‬ ‫הדביקו את ישראל לימשך קצתם אחר‬ ‫ונחלו לעלם‪( .‬יא ‪ -‬יג)‪:‬‬ ‫העם הזה טרם צאתם ממצרים כי עם‬ ‫שכניהם הרעים‪ .‬ועל זה אמר‪ ,‬הנה‬ ‫קשה עורף הוא‪ ,‬כי הכנתם רעה‪ ,‬לעשות‬ ‫ממוצא דברך אני אומר‪ ,‬שאם כן למה ה'‬ ‫והנה משה רבינו ע"ה היה ירא‬ ‫מלהתחנן על ישראל‪ ,‬פן יהיה גם עליו‬ ‫את העגל הזה‪ ,‬אלא שאיני דן‪ ,‬אלא‬ ‫יחרה אפך 'בעמך אשר הוצאת' וכו'‪ ,‬אם‬ ‫באשר הוא שם‪ .‬ועל כן אז שעדיין לא‬ ‫עמי אשר הוצאתי אני‪ ,‬הוא הערב רב‪,‬‬ ‫בכעס‪ .‬על כן בשומעו קול ה' אומר‬ ‫חטאו‪ ,‬פדיתים‪.‬‬ ‫הם החוטאים‪:‬‬ ‫ואעשה אותך לגוי גדול‪ ,‬תחת אברהם‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬אז אמר‪ ,‬אם כן איפה‪ ,‬הנני‬ ‫אך‪ ,‬ועתה‪ ,‬שכבר חטאו‪ ,‬הניחה לי וכו'‪,‬‬ ‫ועוד טענה שנית‪ .‬והיא אשר הוצאת‬ ‫עתה בגדר הקרא ה' א‪-‬להי‪ ,‬כי שלם הוא‬ ‫לומר‪ ,‬אם תניחני אכלם‪ .‬והוא כמאמרם‬ ‫מארץ מצרים‪ .‬כלומר‪ ,‬אל תתמה אם‬ ‫עמי וכשר אני לפניו יתברך למצא חן‬ ‫ז"ל כאמור למעלה כדי שיאחז משה בו‬ ‫נמשכו אחר העבודה זרה‪ ,‬כי ראה ה'‬ ‫בהתפללי לפניו‪ .‬אז מצא את לבו‬ ‫יתברך על ידי תפלה‪.‬‬ ‫והביטה מהיכן יצאו‪ ,‬כי שם מקום כל‬ ‫להתפלל‪ .‬וזהו אומרו ויחל משה את פני‬ ‫ולמען יערב אל לבו להתפלל‪ ,‬הורה לו‬ ‫גילולי תועבות העמים‪ .‬והוא על דרך‬ ‫ה' א‪-‬להיו‪ .‬כלומר מה שראה לחלות פני‬ ‫כי שלם הוא עמו‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה אם‬ ‫מאמרם ז"ל‪ ,‬ממשל האב שפתח לבנו‬ ‫אל ויחננו‪ ,‬הלא הוא כי ראה כי ה' א‪-‬להיו‬ ‫עשרה אנשים יהיו יחד בבית האסורים‪,‬‬ ‫חנות בשוק של זונות וכו'‪:‬‬ ‫שלם עמו‪.‬‬ ‫אשר עליהם קצף המלך כאחת‪ ,‬לא יערב‬ ‫ועוד טענה שלישית‪ .‬והיא בכח גדול‬ ‫אל לבו אחד מהם לפייס את המלך‬ ‫והיחל בקושיא גדולה מתוך דבריו‬ ‫להפר כעסו על חבריו‪ ,‬כי איך יציל את‬ ‫וביד חזקה‪ .‬והוא בשום לב אל מאמרו‬ ‫יתברך אליו‪ .‬והוא לומר‪ ,‬הלא העמסת‬ ‫זה‪ ,‬כי הלא כמו זר נחשב‪ ,‬יהיה דבר‬ ‫הזולת אם גם עליו עבר כוס חמת המלך‪.‬‬ ‫העמיס העון על הערב רב באמור אלי כי‬ ‫אך אם המלך ידבר על לבו בדברים‬ ‫בעולם יצטרך הוא יתברך לעשותו בכח‬ ‫שיחת עמך אשר העלית‪ ,‬כי הערב רב‬ ‫גדול וביד חזקה‪ ,‬עם היות‪ ,‬כי בדבר ה'‬ ‫טובים דברים ניחומים ויריצוהו מן הבור‪,‬‬ ‫שהעליתי אני המשחית‪ ,‬ולא אשר אתה‬ ‫אז יחרץ לבקש על חביריו כי מצא חן‬ ‫שמים נעשו בלא עמל ובלא יגיעה‪.‬‬ ‫הוצאת‪ ,‬ואם כן איפה למה ה' חרה אפך‬ ‫בעיני המלך‪ .‬כן משה רבינו ע"ה היה ירא‬ ‫אמנם הוא כענין מאמרם ז"ל‪' ,‬קשים‬ ‫בעמך אשר הוצאת אתה‪ ,‬שהם ישראל‪,‬‬ ‫פן גם עליו קצף ה' באמור אליו לך רד‬ ‫מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף'‪ .‬כי‬ ‫אם (הערב רב) אשר העליתי אני‪ ,‬הוא‬ ‫וכו'‪ ,‬כי היה נראה ככועס עליו‪ ,‬ואם ככה‬ ‫הלא בכל אלה הקושי בעצמו (היינו‪ ,‬זה‬ ‫אשר חטא בעצם‪...‬‬ ‫היה‪ ,‬לא היה מבקש רחמים על ישראל‪,‬‬ ‫שיש קושי אצל השי"ת‪ ,‬זה בעצמו‬ ‫ולפי דרכנו יאמר בכח גדול וכו' למה‬ ‫כי היה צריך מי שיבקש עליו תחלה‪ .‬אך‬ ‫קשה לומר) כי מי הגיד למו (לרז"ל‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬כי הנה ערך משה רבינו ע"ה לפניו‬ ‫הוא יתברך היה מבקש שיתפלל‪ ,‬על כן‬ ‫אשר) היה קושי בקריעת ים סוף‪.‬‬ ‫יתברך ארבע טענות‪ ,‬להיות זוכה בדין‪.‬‬ ‫הקדים ואמר ואעשה אותך לגוי גדול‪,‬‬ ‫אמנם הנה הן אמת‪ ,‬כי אין דבר קשה‬ ‫ועל ארבעתם הוציא נפקותא‪ .‬ואמר שוב‬ ‫למען ישכיל ויראה כי לבו שלם עמו‪.‬‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא‪( ,‬כי הקושי הוא‬ ‫מחרון וכו'‪ ,‬ואחר כך אמר הנה נא‬ ‫ואשר אמר לו לך רד לא היה כאשם‪ ,‬כי‬ ‫רק) אם לא עשות חסד עם אשר אין לו‬ ‫הואלתי לדבר בדין לומר כי ארבע‬ ‫הלא לטובה כיוון‪ ,‬רק למען הראות כעסו‬ ‫טענות אלה מספיקים לשוב מחרון אפך‬ ‫על הערב רב כי עליו גם כן הורה צד‬ ‫כלי לקבלו‪ ,‬או עון המעכב‪ .‬כי הלא‬ ‫קושי‪:‬‬ ‫שופט כל הארץ יעשה משפט‪ ,‬ואיך‬ ‫וכו'‪ .‬ואם כל זה איננו שוה למו‪ ,‬זכור‬ ‫ייטיב את איש או את אנשים (בעת‬ ‫לאברהם וכו' וראה ועשה למענם‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪11‬‬ ‫איך יעמוד על של רגל אחד‪ .‬והזכיר‬ ‫היו‪ ,‬כי הלא הוצרכת להוציאם בכח גדול‬ ‫אשר) ועונותם נצבים לפניו‪ ,‬לוחמים לו‬ ‫שבועת האבות ופרט כל אחד ואחד‪,‬‬ ‫וביד חזקה‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫מלחמת חובתו‪ ,‬המונעת טובתו‪.‬‬ ‫לומר‪ ,‬כי עם היותם שלשה‪ ,‬וגם נשבע‬ ‫ושמא תאמר (ה')‪ ,‬מה לך (משה‪ ,‬כדי‬ ‫והן זאת היתה קריעת ים סוף‪ .‬כי היה‬ ‫להם‪ ,‬לא היה מועיל נגד עונם‪ ,‬ומה יעשה‬ ‫להביא טענה‪ ,‬הלכת) לדרך מצרים‪ ,‬כי‬ ‫עוזא שרו של מצרים צועק מר ואמר‬ ‫אחד בלי שבועות משולשות‪ .‬ולא הטילו‬ ‫תדמה ותשוה אשמתם זאת אשר היתה‬ ‫משוא פנים יש בדבר‪ ,‬הללו עובדי‬ ‫וי"ו רק בישראל‪ ,‬אפשר‪ ,‬על כי בהזכרת‬ ‫אחר קבלת התורה והמצות‪ ,‬לאשר עשו‬ ‫עבודה זרה והללו וכו'‪ .‬והיה טוען אמת‬ ‫אברהם‪ ,‬אינו זכרון שלם על דבר‬ ‫בתוך מצרים‪ ,‬אשר עדיין לא עמי היו‪,‬‬ ‫בצד מה‪ ,‬עד שכמעט היתה מדת הדין‬ ‫ישמעאל‪ ,‬וכן ביצחק על עשו‪ ,‬על כן‬ ‫ואנכי לא א‪-‬להיהם‪ .‬ולא תדמה (אותם)‬ ‫מתהפכת על שונאי ישראל‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫שיתף את שניהם כאחד‪.‬‬ ‫כפנויה המזנה‪( ,‬לנחשבים) לאשת איש?‬ ‫ז"ל‪ ,‬על פסוק‪ ,‬ויסע מלאך הא‪-‬להים וכו'‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הלא ראה ה' והביטה‪ ,‬כי הנה טעם זה‬ ‫ועל כן‪ ,‬להפך הוא יתברך הדבר‪ ,‬ולחתור‬ ‫וזולת מה שכתבנו על צרפו את יצחק‬ ‫(שאפשר להקשות על טענתי) הוא‬ ‫חתירות לבקש זכות‪ ,‬הוצרך כח גדול ויד‬ ‫עם אברהם שלא הטיל וי"ו רק ביעקב‪,‬‬ ‫מספיק אלי‪,‬‬ ‫חזקה‪ .‬כי הלא גם לפניו היה הדבר קשה‪,‬‬ ‫יתכן כיוון טעם כתוב אצלנו במקומו‪,‬‬ ‫מן הטעם הנזכר‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬למה יאמרו מצרים וכו'‪ .‬וראה‬ ‫תחת מה עשה ה' ככה שלא נשבע רק‬ ‫ועשה‪ ,‬לבלתי החל (יהיה חילול) לעיני‬ ‫ועל כן על המזונות‪ ,‬אשר כמעט אין‬ ‫לאברהם וליעקב‪ ,‬וליצחק אמר‪,‬‬ ‫הגוים‪ ,‬שיהיה להם פתחון פה‪ ,‬לומר‪,‬‬ ‫איש אשר אשמותיו לא יקפחו מזונותיו‪,‬‬ ‫והקימותי את השבועה אשר נשבעתי‬ ‫שהוצאתם להרוג אותם בהרים‪:‬‬ ‫וה' חפץ לפרנסם‪ ,‬צריך יד חזקה וקושי‬ ‫לאברהם אביך‪ ,‬שייחס השבועה אל‬ ‫גדול לפרנסם‪ ,‬ולהכריח אשמותם‬ ‫אברהם?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫המנגדים אותם‪.‬‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי הנה ידוע‪ ,‬כי לאברהם‬ ‫עוד אפשר לתת טוב טעם לאומרו‬ ‫וההיקש בזווגים כי רוב פעמים לא‬ ‫תתייחס מדת חסד‪ ,‬כמה דאת אמר חסד‬ ‫שוב מחרון אפך אחר אומרו למה ה'‬ ‫ישתוו איש עם בת זוגו במעשיהם‪,‬‬ ‫לאברהם‪ ,‬והדין והרוגז ליצחק‪ ,‬כמה דאת‬ ‫יחרה‪ ,‬שמורה שעדיין לא חרה אפו‬ ‫ויתחייב הפירוד‪ ,‬על כן יש קושי לזווגם‬ ‫אמר‪ ,‬ופחד יצחק‪ ,‬והאמת ורחמים‪( ,‬תתן‬ ‫כדבריו יתברך (אם לא תניח לי) ויחר‬ ‫כקריעת ים סוף‪ ,‬כי העון ינגד‪.‬‬ ‫אמת) ליעקב‪ .‬והנה בהשבע הוא יתברך‬ ‫אפי כו'‪.‬‬ ‫והוא פה מאמר משה רבנו ע"ה‪ ,‬לומר‬ ‫לכל אחד מהם‪ ,‬הוא לכל אחד על פי‬ ‫וגם לאומרו שוב מחרון קודם גמר‬ ‫הנה לא הוצאתם זכאים על פי זכותם‪,‬‬ ‫מדתו‪ .‬ואם כן היה נמשך‪ ,‬כי שבועתו את‬ ‫התפלה והזכרת זכות אבות‪.‬‬ ‫רק בכח גדול וביד חזקה על נגודי‬ ‫יצחק לא תהיה רק על פי מדת הדין‬ ‫והוא‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא אמר הניחה‬ ‫אשמותם‪ .‬ואם כן איפה‪ ,‬מה תתלונן‬ ‫בהיותם ראוים בדין‪ ,‬ולא על צד החסד‬ ‫לי ויחר אפי‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬והלא על מנת כן הוצאתם‪:‬‬ ‫והרחמים‪ .‬ואם כן לא היו זוכים אם לא‬ ‫בהיותם צדיקים גמורים‪.‬‬ ‫עוד שנית‪ ,‬שאחר שיחר אפו יכלם‪.‬‬ ‫ושיעור הענין בטענותיו‪ .‬הלא הוא‪ ,‬הנה‬ ‫עוד שלישית‪ ,‬שיעשה את משה רבנו‬ ‫הם לא פעלו העולה‪ ,‬רק הערב רב‪ ,‬אלא‬ ‫על כן מה עשה הוא יתברך‪ ,‬לא נשבע‬ ‫שנמשכו קצתם על פתויים‪.‬‬ ‫ליצחק בפני עצמו‪ ,‬רק אמר לו‪ ,‬והקימותי‬ ‫ע"ה לגוי גדול‪.‬‬ ‫את השבועה אשר נשבעתי לאברהם‪,‬‬ ‫ועל שלשתן השיב לו‪ .‬על אומרו ויחר‬ ‫ולו הונח כי גם ישראל עשו‪ ,‬או יחשבו‬ ‫אשר ידוע כי היתה בבחינת החסד ולא‬ ‫אפי‪ ,‬אמר למה ה' יחרה אפך בעמך‪.‬‬ ‫כעושים‪ ,‬כי קצתם קבלו מהם‪ ,‬הלא זכור‬ ‫בבחינת הדין‪ .‬והוא מאמרנו על פסוק‪,‬‬ ‫כי ממצרים הוצאתם (הוצאת מארץ‬ ‫ועל מה שאמר שאחר שיחרה אפו‬ ‫מצרים)‪ ,‬כי שם מקום טומאה‪ ,‬ובה‬ ‫אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק‪,‬‬ ‫שיכלם‪ ,‬אמר למה יאמרו מצרים כו'‬ ‫נתגדלו ושבו אל דרכם הראשון‪.‬‬ ‫כי שבועותו של אברהם כרת ליצחק‪,‬‬ ‫ולכלותם וכו'‪ ,‬ואם כן ראוי הוא‪ ,‬שגם‬ ‫ולא של יצחק על פי בחינתו‪:‬‬ ‫והן זה (הטענה מהרגל מקום‬ ‫אחר שחרה האף‪ ,‬תשוב ממנו ולא‬ ‫ויתכן‪ ,‬כי על כן‪ ,‬גם משה חברם את‬ ‫תכלם‪.‬‬ ‫שנתגדלו‪ ,‬צודקת) גם‪ ,‬לו יונח‪ ,‬כי תוקנו‬ ‫אברהם ויצחק‪ ,‬למען זאת לבלתי זכור‬ ‫הכל בעצם בצאתם‪ ,‬אלא שנזורו אחור‪.‬‬ ‫ועל מה שאמר ואעשה אותך כו'‪ ,‬אמר‬ ‫מדת הדין בדבר‪ ,‬רק שיזכור מה‬ ‫כל שכן (שיוצדק אותו הטענה עתה)‬ ‫זכור לאברהם כו'‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬ומה‬ ‫שנשבע להם בבחינת החסד‪ ,‬ולא‬ ‫כי הנה (הרי) גם בצאתם בלתי צדיקים‬ ‫כסא של שלשה רגלים אינו יכול לעמוד‬ ‫‪12‬‬ ‫אמר‪ ,‬וירד ה' בענן וכו' ויקרא בשם ה' וכו'‬ ‫להם' כו'‪ ,‬יתכן יאמר מאמרנו על‬ ‫בבחינת הדין‪ .‬ועל כן חיבר ודיבק את‬ ‫ויעבור וכו'‪.‬‬ ‫מאמרם ז"ל‪' ,‬לא היו ישראל ראויים‬ ‫יצחק עם אברהם‪ .‬כי אשר נשבע להם‬ ‫והוא‪ ,‬שאמר (ה') הנה‪( ,‬רק) לעצמך‪,‬‬ ‫לאותו מעשה כו'‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי אשר הגיעו‬ ‫היה ליצחק בבחינת חסד לאברהם‪,‬‬ ‫ששאלת‪ ,‬איך תמצא חן בעיני‬ ‫לגדר היותם עם ה'‪ ,‬ודברם עמו פנים‬ ‫(עתה ביקש משה‪ ,‬אשר בזה האופן)‬ ‫כשאכעוס‪ ,‬לא לבד אקרא לפניך השלש‬ ‫בפנים במעמד הר סיני‪ ,‬איך בלי הדרגה‬ ‫יזכרם ה' עתה‪:‬‬ ‫עשרה מדות‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם אעבירם על‬ ‫חטאו בקצה האחר עד עובדם עבודה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פניך הכוחות הקדושה ההם‪.‬‬ ‫זרה‪.‬‬ ‫וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות‬ ‫אך‪ ,‬מה שוקראתי לבד השלש עשרה‬ ‫אך (אם תדמה לך אשר) זה יורה‪ ,‬כי‬ ‫לעמו‪( .‬יד)‪:‬‬ ‫מדות בשם ה' לפניך‪ ,‬הוא כדי שוחנותי‬ ‫איזו חטאה גדולה היתה תחת ידם‪,‬‬ ‫שממנה עלו אל עבירה גדולה שבגדולות‬ ‫ואז וינחם ה' על הרעה אשר דבר‬ ‫את אשר אחון מכל באי עולם‪ .‬כמו‬ ‫לעשות שהוא על ידי האף‪ .‬ואף גם זאת‬ ‫שאמרו ז"ל‪ ,‬שתודיעם לרצותני כאשר‬ ‫כזו‪ ,‬כי עבירה גוררת עבירה‪ .‬באופן כי‬ ‫(אע"פ שלא היו ראויין לאותו מעשה‬ ‫לא ניחם רק על הרעה אשר דבר לעשות‬ ‫יחטאו‪ ,‬שעל ידן‪ ,‬וחנותי את אשר אחון‬ ‫לעמו‪ ,‬אך‪ ,‬לא על הטובה‪ ,‬אשר דבר‬ ‫אף על פי שאינו ראוי‪ ,‬ורחמתי וכו' אף‬ ‫מצד אותו מעשה עצמה‪ ,‬אכן) ראויים‬ ‫היו ישראל לאותו מעשה (בעבור)‬ ‫לעשות למשה‪ ,‬לעשותו לגוי גדול‪ ,‬לא‬ ‫על פי שאינו הגון וכו'‪ .‬כי ארחם על ידן‪,‬‬ ‫ניחם‪ .‬והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬כי על מאמרו‬ ‫כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬ברית כרותה לשלש‬ ‫מאשר קדמה להם עבירה אחרת‪.‬‬ ‫יתברך ואעשה אותך לגוי גדול נאמר‪ ,‬ובני‬ ‫עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם‪.‬‬ ‫לזה אמר (אין הדבר כן‪ ,‬כי) 'לא היו‬ ‫רחביה רבו למעלה‪ ,‬שהוא למעלה‬ ‫וזהו מה ששאל הודיעני נא את דרכיך‪,‬‬ ‫ישראל ראויים לאותו מעשה'‪ ,‬כי לא‬ ‫מששים רבוא‪.‬‬ ‫מה שעל ידן יתפייס‪ ,‬והן השלש עשרה‬ ‫קדמה להם עבירה אחרת‪ ,‬אלא (להורות‬ ‫תשובה) וכו' כמפורש למעלה‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מדות‪ ,‬ואמר לו הקדוש ברוך הוא הנה‬ ‫בזה אעשה שאלתך‪:‬‬ ‫ועל דרך זה יתכן‪ ,‬אנא (כאילו אומר‪,‬‬ ‫ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל ה' רבש"ע האם לא הוא המציאות‪ ,‬ו'נא'‬ ‫אולי אכפרה בעד חטאתכם‪ .‬וישב משה הלואי הוא‪ ,‬שחטא זה אינם ראויים‬ ‫אמר משה‪ ,‬אחר שכל כך חפצת בי‪,‬‬ ‫אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה לו‪ ,‬רק מן אשר) חטא העם הזה תחלה‪,‬‬ ‫והיא עת רצון‪ ,‬במקום מה ששאלתי‪,‬‬ ‫גדלה ויעשו להם אלהי זהב‪ .‬ועתה אם חטאה גדולה שגררה להם שויעשו להם‬ ‫תודיעני דרכיך במה אפייסך כשתכעוס‬ ‫תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אלהי זהב אחרי כן‪ .‬כלומר‪ ,‬שאם לא כן‪,‬‬ ‫על בניך‪( ,‬במקום שתודיעני וכו'‪ ,‬יותר)‬ ‫תימה הוא‪ ,‬שקפצו מן הקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫אשר כתבת‪( .‬ל ‪ -‬לב)‪:‬‬ ‫טוב הוא‪ ,‬הראני נא את כבודך‪ .‬כי אז‬ ‫לגודל השגתי ודבקותי‪ ,‬בכל מה שאדבר‬ ‫‪ ...‬אעלה אל ה' אולי אכפרה שאהיה ובראות שלא אמר לו הוא יתברך כי כן‬ ‫(ואבקש ממך) תשמע ותתפייס‪ .‬כי דבר‬ ‫אני כפרה בעד חטאתכם‪ ,‬כענין טול הרב היה‪ ,‬אמר ועתה שאינו כן‪ ,‬כי לא קדמה‬ ‫להם חטאת תחלה‪ ,‬שא נא חטאתם‪ ,‬ואם‬ ‫שבהם כו'‪...‬‬ ‫זה גדול מהודעת דרכיך‪ ,‬כי בכלל‬ ‫מאתים מנה‪.‬‬ ‫‪ ...‬ועתה אם תשא חטאתם ואם אין אין למה לי חיים מחני נא וכו'‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מחני נא מספרך וכו'‪ ,‬שתטול אותי‬ ‫והשיב הוא יתברך ויאמר‪ ,‬על הנוגע‬ ‫לכפרתם‪ .‬והוא מאמרו אליהם‪ ,‬אולי‬ ‫אליך לא אניחך ריקם‪ ,‬כי גם שלא אראך‬ ‫אכפרה בעד חטאתכם‪ .‬ואמר ועתה‪ ,‬פל"ג‪ :‬ויאמר אני אעביר כל טובי על‬ ‫פני‪ ,‬אני אעביר כל טובי על פניך שהוא‬ ‫כלומר טרם עשות השני שפטים פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנתי את‬ ‫בנקרת הצור‪ ,‬כי גדולה ההארה שקנה‬ ‫בחוטאים (חרב והשקות) לא היתה אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם‪ .‬ויאמר‬ ‫שם‪ ,‬שבכללו קירון הפנים‪ ,‬למאן דאמר‬ ‫מיתתי מספקת לכפר‪ ,‬אך 'ועתה' אם לא תוכל לראת את פני כי לא יראני‬ ‫מן המערה‪ .‬ועל הרצוי על ישראל‬ ‫האדם וחי (יט ‪ -‬כ)‪:‬‬ ‫תשא כו' ואם אין וכו'‪:‬‬ ‫(לרצותני כאשר יחטאו) שהיה טוב‬ ‫ואם באנו לדקדק הוי"ו שבמלת אמר‪ ,‬מה ששאלת תחלה הודיעני נא‬ ‫להם הראותך כבודי‪ ,‬שעל ידי כן הייתי‬ ‫(חטאה גדלה) ויעשו‪ ,‬שיורה שזולת את דרכיך‪ ,‬זאת אעשה לך‪ ,‬כי אני אעביר‬ ‫בדברך מתפייס‪ ,‬שתי תשובות בדבר‪:‬‬ ‫החטאה גדולה יש עוד דבר אחר‪ ,‬כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' כו'‪,‬‬ ‫אחת‪ ,‬כי לו יונח‪ ,‬שהיה אפשר לך‬ ‫ומהראוי יאמר ('חטאה גדלה)‪ ,‬כי עשו שהוא השלש עשרה מדות כמה דאת‬ ‫להשיג זה‪ ,‬לא היה תועלת לישראל‬ ‫‪13‬‬ ‫ענין י"ג מדות מפ' שלח‬ ‫בפירוש‪ ,‬שלא יכול לראות פני כבודו‬ ‫בדבר‪ ,‬רק בחייך‪ .‬אך הנה‪ ,‬מה שוקראתי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יתברך‪ ,‬שאפילו לעמוד במקום ייחוד‬ ‫בשם ה' לפניך‪ ,‬שהם השלש עשרה‬ ‫הכבוד לא יוכל‪ ,‬ומה גם לראות‪:‬‬ ‫מדות‪ ,‬הם דברים שבהם בכל דור וחנותי‬ ‫וְ עַ ָתה יִ גְ ַדל נָא כֹּחַ אֲ ‪ֹּ -‬דנָי ַכאֲ ֶשר‬ ‫וכו'‪ ,‬שברית כרותה שלא ישובו ריקם‪.‬‬ ‫ִד ַב ְר ָת לֵּאמֹּר‪ :‬י‪-‬הוה אֶ ֶר ְך אַ ַפיִ ם וְ ַרב‬ ‫פרק לד‪ :‬ויאמר אם נא מצאתי חן‬ ‫חֶ סֶ ד נ ֵֹּּשא עָ ֹּון וָ פָ ַשע וְ נ ֵַּקה לֹּא יְ נ ֶַקה‬ ‫בעיניך א‪-‬דני ילך נא א‪-‬דני בקרבנו כי עם‬ ‫באופן‪ ,‬שטוב טוב הוא הודעת דרכי‬ ‫בות עַ ל ָבנִ ים עַ ל ִשל ִֵּשים‬ ‫פֹּקֵּ ד ע ֲֹּון אָ ֹּ‬ ‫קשה ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו‬ ‫שתודיע לכל דור‪.‬‬ ‫וְ עַ ל ִר ֵּבעִ ים‪ :‬סְ לַח נָא ַלע ֲֹּון הָ עָ ם הַ זֶה‬ ‫ונחלתנו‪( .‬ט)‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אתה לָעָ ם‬ ‫ְכג ֶֹּדל חַ סְ ֶד ָך וְ כַ אֲ ֶשר נ ָ‬ ‫ָש ָ‬ ‫למעלה שאל ואמר‪ ,‬אם אין פניך‬ ‫ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על‬ ‫הַ זֶה ִמ ִמצְ ַריִ ם וְ עַ ד הֵּ נָה‪ :‬וַ יֹּאמֶ ר י‪-‬‬ ‫הוה סָ לַחְ ִתי ִכ ְדבָ ֶר ָך‪:‬‬ ‫הולכים‪ ,‬והיה הענין שיתלוה אתם שפע‬ ‫הצור‪ .‬והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת‬ ‫אור פניו מאתו יתברך וינהגם‪ .‬אך עתה‬ ‫הצור ושכתי כפי עליך עד עברי‪( .‬כא ‪-‬‬ ‫א‪ .‬הנה ראוי לשים לב אל אומרו‬ ‫בראות שהיה עת רצון‪ ,‬שאל שאלה‬ ‫כב)‪:‬‬ ‫לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר לזולת!‬ ‫גדולה מזו‪ ,‬והוא ילך נא ה' בקרבנו‪ ,‬והוא‬ ‫רצה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שלא לפוטרו‬ ‫והנה אמרו רבותינו ז"ל סנהדרין כי‬ ‫שישרה ממש שכינתו בתוכם‪ .‬וזהו‬ ‫בלא כלום‪ .‬וגם רצה להורות לו בפירוש‪,‬‬ ‫כשעלה משה למרום‪ ,‬מצאו להקב"ה‬ ‫בקרבנו‪ .‬ונתן טעם ואמר‪ ,‬כי עם קשה‬ ‫שיכיר ויראה שקצור קצרה יכולתו‬ ‫שהיה אומר ארך אפים כו'‪ .‬אמר משה‬ ‫עורף הוא‪ .‬כלומר ולא יבצר ממנו חטא‬ ‫מלהשיג בעולם הזה לראות כבודו‬ ‫ארך אפים לצדיקים‪ .‬אמר לו הקדוש‬ ‫או עון‪ ,‬ואילו ילך המלאך לבד עמהם‬ ‫ברוך הוא אף לרשעים‪ .‬אמר לו רשעים‬ ‫יתברך‪ ,‬אף שזיכך חומרו יותר מכל מין‬ ‫תבצר הסליחה‪:‬‬ ‫האנושי‪.‬‬ ‫יאבדו‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך‬ ‫שיבא זמן שתצטרך לזה‪ ,‬הה"ד ועתה‬ ‫ועוד נרויח שעל ידי כך וסלחת לעוננו‬ ‫על כן צוהו יתיצב על הצור‪ .‬והכונה‪ ,‬כי‬ ‫יגדל נא כו'‪.‬‬ ‫ולחטאתנו‪ ,‬שהוא שלא נסגל עונות‬ ‫טרם אשרה שכינתי שם תתיצב על‬ ‫וחטאים רק אתה תסלח אחד אחד‪.‬‬ ‫הצור ויכלת עמוד‪ .‬אך בעבור כבודי‪ ,‬לא‬ ‫ובזה יאמר יגדל נא כו'‪ ,‬כאשר דברת לי‬ ‫שאצטרך לזה‪ ,‬ושאני עתיד לאמר ה'‬ ‫וזהו לעוננו ולחטאתנו‪ ,‬שהוא לשון‬ ‫תעצור כח לעמוד שם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ושמתיך‬ ‫ארך אפים כו' גם לרשעים‪( .‬ובזה‬ ‫יחיד שאין בהן יו"ד הרבוי‪ .‬מה שאין כן‬ ‫בנקרת הצור שאשימך תוך המערה‬ ‫נתיישב קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו‬ ‫בלכתם עם המלאך כי כל אשר יחטאו‬ ‫ואסתיר אותך שם‪.‬‬ ‫לאמר לזולת!)‬ ‫בעודם עמו‪ ,‬יתקבץ יחד עד יום פקידה‪,‬‬ ‫וכן אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬שאפילו חור‬ ‫או מעין זה כאשר דברת לי‪ ,‬שראוי‬ ‫כי לא ישא לפשעם ויהיה למקרה‬ ‫כמלא חודה של מחט לא היה בה‪ ,‬שאם‬ ‫לאמר שהוא אף לרשעים‪( :‬ובזה‬ ‫האיבוד ח"ו‪ .‬אך בהקל מעליהם והעביר‬ ‫לא כן לא היה אפשר לו לעמוד בתוכה‬ ‫נתיישב באופן ב' קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי‬ ‫ראשון ראשון‪ ,‬יטהרו מחלאת העבירות‬ ‫מהאורה הגדולה‪.‬‬ ‫אינו לאמר לזולת!)‬ ‫ויהיו קדושים לה' על ידי הזכיות ונקותם‬ ‫מהעונות‪.‬‬ ‫ויהיה הענין‪ ,‬הנה מקום שיש בו שכינה‬ ‫או יאמר‪ ,‬כי הנה הוא יתברך‪ ,‬על‬ ‫הוא הר סיני‪ ,‬כי מאז שרתה במתן תורה‬ ‫שאלת משה הודיעני נא את דרכיך במה‬ ‫וזהו אושר גדול‪ ,‬בקש עליו שלמה‬ ‫ונשאר גם אחרי כן קדושה‪ ,‬כנודע‬ ‫תתפייס‪ ,‬נתעטף כביכול כשליח צבור‬ ‫המלך ע"ה באומרו‪ ,‬לעשות משפט עבדו‬ ‫מחכמי האמת שאין דרך השראת‬ ‫ואמר השלש עשרה מדות ויעבר וכו'‪.‬‬ ‫וכו' דבר יום ביומו‪ .‬וכן פירשו ז"ל‪ ,‬על‬ ‫קדושה שתסתלק לגמרי גם אחר עבור‬ ‫אמר ועתה יגדל נא כח ה'‪ ,‬כאשר דברת‬ ‫פסוק‪ ,‬רק אתכם וכו'‪ ,‬ועל פסוק ויסרתיך‬ ‫סיבת השראתה‪ .‬וזהו הנה מקום שעודנו‬ ‫לי לאמר ה' וכו' שהם מדותיך‪ ,‬כדי‬ ‫למשפט וכו'‪:‬‬ ‫שתתפייס‪( :‬ובזה נתיישב באופן ג'‬ ‫אתי‪ ,‬הוא הר סיני‪ ,‬ועם כל זה ויכולת‬ ‫קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר‬ ‫ואמר ונחלתנו‪ .‬כלומר‪ ,‬כי מזה ימשך‬ ‫עמוד שם‪ .‬וזהו ונצבת על הצור‪:‬‬ ‫לזולת!)‬ ‫יתנחל הקדוש ברוך הוא לעולם‬ ‫ועם כל זה בעבור כבודי לא תוכל‬ ‫מישראל‪ ,‬כמו דאמר‪ ,‬ונחל ה' את יהודה‪,‬‬ ‫לסבול עד שושמתיך בנקרת הצור‬ ‫ב‪ .‬או יאמר‪ ,‬בשום לב אל מה‬ ‫שיהיו תמיד עמו בלתי מתפרדים ממנו‪,‬‬ ‫שהשמיט אחד מהשתי שמות!‬ ‫כמדובר‪ .‬ועוד הוסיף ואמר ושכתי כפי‪,‬‬ ‫כי יקלו מהעונות והחטאים כאשר‬ ‫כלומר שעם היותך בנקרת הצור‪,‬‬ ‫ג‪ .‬וגם (השמיט) מדת אל וחנון ורחום‪,‬‬ ‫כתבנו‪:‬‬ ‫תצטרך שאגין בכפי עליך‪ ,‬שלא תזוק עד‬ ‫ד‪ .‬ו‪( ...‬השמיט) נוצר חסד לאלפים!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עברי‪ .‬הרי מזה נמשכת לו ידיעה והכרה‬ ‫‪14‬‬ ‫(ובאופן ב' מיישב ט‪ :‬ועוד‪' ,‬סלחתי‬ ‫ח‪( .‬מלת נא מיותר!)‬ ‫ה‪ .‬וכן (השמיט) מלת וחטאה!‬ ‫כדברך'‪ ,‬שאמרת שאסלח גם לאשר לא‬ ‫(מיישב ח‪ ).‬אך 'סלח נא' (עתה)‪.‬‬ ‫אך לבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל‪,‬‬ ‫שבו‪ .‬ולא כאשר דברתי אני‪ ,‬שאסלח‬ ‫כלומר באשר הוא שם‪.‬‬ ‫ה' ה'‪ ,‬ה' קודם שיחטא ה' אחר‬ ‫לאשר שבו)‬ ‫התשובה‪.‬‬ ‫וגם זה כגודל חסדך וכאשר נשאת וכו'‪,‬‬ ‫או יאמר ועתה וכו'‪ ,‬בהזכיר מאמרם‬ ‫שהוא לכלכל מחלת חטאם מעט מעט‪,‬‬ ‫ובזה נבא אל שיעור סדרן‪ ,‬ה' קודם‬ ‫ז"ל שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח‬ ‫כענין וביום פקדי וכו'‪:‬‬ ‫החטא‪ .‬ה' אחרי התשובה‪.‬‬ ‫ציבור ואמר עשו לפני כסדר הזה‪ ,‬וברית‬ ‫כרותה היא שאינם חוזרות ריקם‪.‬‬ ‫ונבא אל הענין אמר ועתה יגדל נא וכו'‪,‬‬ ‫ובכן שיעור המדות הוא‪ ,‬ה' אחר‬ ‫ושמעתי בשם ספר לבנת הספיר‪,‬‬ ‫לומר‪ :‬הנה למדתני‪ ,‬שבעת רוגז אזכיר‬ ‫תשובה‪ ,‬הוא יתברך פוקדו במדת אל‬ ‫שדקדק באומרו עשו לפני ולא אמר‬ ‫לפניך שלש עשרה מדות ותרחם‪ .‬ולא‬ ‫רחום וחנון‪ .‬וזהו שמדות אלו סמוכות אל‬ ‫אמרו לפני‪,‬‬ ‫עוד‪ ,‬כי‪-‬אם השכינה שהוא שם אדנות ‪-‬‬ ‫התשובה‪ .‬ואם אין שבים אין מרפא‬ ‫שעל יד העון אנו כביכול מתישין כחו‬ ‫אותם‪ .‬כי מדת אל שהוא חסד פשוט‪,‬‬ ‫כי בזה (הדיוק‪ ,‬יש יישוב ו)תשובה אל‬ ‫כד"א‪ ,‬צור ילדך תשי כי לא יקבל שפע‬ ‫מספיק לשבים‪.‬‬ ‫קצת (המקשים למה) בלתי נענים על יד‬ ‫מלמעלה ‪ -‬אך על יד השלש עשרה‬ ‫הסדר הזה?‬ ‫אך לבלתי שבים צריך רב חסד‪ .‬ועל כן‬ ‫מדות‪ ,‬מתרבה ומגדיל כחו‪.‬‬ ‫בזה השמיט משה השם השני שהוא על‬ ‫שהוא‪ ,‬כי מה שנדר הוא יתברך שאינם‬ ‫כי על כן אחר אומרו יתברך למשה‬ ‫השבים‪ ,‬מה שאין כן אלו‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫חוזרות ריקם‪ ,‬הוא בעשותנו אנחנו‬ ‫השלש עשרה מדות מיד אמר משה‪ ,‬ילך‬ ‫קושיא ב‪ .‬מה שהשמיט אחד מהשתי‬ ‫המדות ההם‪ .‬מה הוא אל ‪ -‬עושה חסד‬ ‫נא א‪-‬דני בקרבנו וכו'‪ .‬כלומר עתה לא‬ ‫שמות!)‬ ‫ורחום וחנון‪ ,‬כן אנחנו (עושין)‪ ,‬וכן על‬ ‫יותש כח שם זה בלכתו עמנו‪ ,‬ועל כן ילך‬ ‫דרך זה בשאר‪.‬‬ ‫וגם על זה לא הזכיר אל ורחום וחנון‬ ‫נא וכו'‪:‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ג‪( .‬השמיט) מדת‬ ‫אך‪ ,‬באמירה ובלי מעשה לא יהיה כן‪.‬‬ ‫והנה כל זה הוא על ידי השלש עשרה‬ ‫אל וחנון ורחום)‬ ‫ובזה נבא אל הענין‪ .‬כי אמר משה‪ ,‬הנה‬ ‫מדות‪ ,‬וגם שהוא לשבים‪ .‬אך באלו‪,‬‬ ‫והזכיר ארך אפים ורב חסד‪ ,‬שיאריך‬ ‫לא הבטחת רק בהיות לנו מעשה השלש‬ ‫א) שלא שבו‪,‬‬ ‫להם ושיטה כלפי חסד‪.‬‬ ‫עשרה מדות ולא דבור לבד‪.‬‬ ‫ב) ואני צריך להשמיט קצת המדות‬ ‫ולא הזכיר ואמת‪ ,‬כי משם תתעורר דין‬ ‫אך‪ ,‬ועתה 'יגדל' נא כח ה'‪( ,‬כי אע"פ)‬ ‫ולא השלש עשרה‪( ,‬הדאגה היא אשר)‬ ‫עליהם‪ ,‬כי הוציאו דבה ודברו שקר ולא‬ ‫כאשר דברת‪'( ,‬עשו לפני' היה בהיות‬ ‫לא יהיה כן (שיתרבה ויתגדל כח השם)‬ ‫האמינו בו יתברך‪.‬‬ ‫לנו מעשה‪ ,‬אעפ"כ‪ ,‬יגדל נא כח רחמיך‬ ‫ה'‪ ,‬ותקבל אמירתי) עם שיהיה לאמר‬ ‫על כן זאת שאלתי כי ועתה יגדל נא כח‬ ‫וכן נוצר חסד לאלפים לא הזכיר‪ ,‬כי‬ ‫שהוא בשביל אמירה והזכרה‪ ,‬ולא‬ ‫א‪-‬דני הוא שם האדנות כאשר דברת‪.‬‬ ‫המדה ההיא היא לאוהביו יתברך‪ ,‬כד"א‬ ‫מעשה‪ .‬כי המעשה כעת אין להם‬ ‫כי גם שאין (הבטחת) הגדלת כח כי‪-‬‬ ‫'ועושה חסד לאלפים לאוהבי'‪( .‬ובזה‬ ‫כדלעיל‪( :‬ובזה נתיישב באופן ה'‬ ‫אם בשלש עשרה מדות‪ ,‬זה חסדך עתה‬ ‫נתיישב קושיא ד‪( .‬השמיט) מדת נוצר‬ ‫קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר‬ ‫שיגדל נא בשביל תשע מהם בלבד‪.‬‬ ‫חסד לאלפים!)‬ ‫לזולת!)‬ ‫וכן וחטאה לא הזכיר‪ ,‬כי פה מזידין היו‪.‬‬ ‫וזהו לאמר‪ ,‬כלומר בשביל אמור ה'‬ ‫או יאמר‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל על פסוק‬ ‫ארך אפים וכו' עם שאינן השלש עשרה‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ה‪( .‬השמיט) מדת‬ ‫ודבר ה' אל משה פנים אל פנים‪ .‬וכי אני‬ ‫שלמים‪( :‬ובזה נתיישב באופן ד' קושיא‬ ‫וחטאה!)‬ ‫בכעס ואתה בכעס‪ ,‬כשאני מראה כעס‬ ‫א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר לזולת!)‬ ‫ו‪ .‬ועם שנקה לא ינקה‪ ,‬שהוא מנקה‬ ‫יש לך להפשיר‪.‬‬ ‫לשבים‪ ,‬לא ינקה לשאינם שבים!‬ ‫(ט‪ .‬מלת כדברך מיותר)‬ ‫כן יאמר יגדל כו' כאשר דברת‪ ,‬שהוא‬ ‫(מיישב ו‪ ).‬זהו לנקות לגמרי‪:‬‬ ‫(מיישב ט‪ ).‬ועל זה השיב לו הוא דבור לשון קושי‪ .‬כדי לאמר שאומר אני‬ ‫אמירה שהיא חיבה ופיוס‪( :‬ובזה‬ ‫יתברך 'סלחתי כדברך'‪ ,‬שאמרת‬ ‫ז‪( .‬ולמה הזכיר מדת הדין‪ :‬פוקד‬ ‫נתיישב באופן ו' קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי‬ ‫שאסלח בקצת השלש עשרה מדות‪.‬‬ ‫כו'?)‬ ‫ולא כאשר דברתי אני‪ ,‬שאסלח על ידי אינו לאמר לזולת!)‬ ‫(מיישב ז‪ ).‬אך לאלה שלא שבו אינו‬ ‫כל השלש עשרה‪:‬‬ ‫שואל רק שלא תפקוד כעת‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫לדורות הבאים‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫העון מתבטל ונמחה‪ ,‬כי אם שיותש כחו‬ ‫ענין י"ג מדות מס' מיכה‬ ‫או מעין זה‪ ,‬למה אמרת לי עד אנה וכו'‬ ‫ועיצום כח איכותו עד כי נחשב לשוגג‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אכנו וכו' ולא עשית מעצמך?‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬אמר‪ ,‬הלא אמרתי‪ ,‬כי‬ ‫אך (כאשר ביארו חז"ל על אמירתו מיכה פ"ז‪ :‬יח‪-‬כ‪ :‬מי אל כמוך נשא עון‬ ‫לעתיד נושא לגמרי העון‪ ,‬גם בהיות‬ ‫ית' בעגל 'הניחה לי'‪ ,‬כך עתה)‪ ,‬דברת לי ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק‬ ‫פשע‪ .‬עתה בזמן הזה‪ ,‬לא נשאל‪ ,‬כי אם‪,‬‬ ‫(אכנו‪ ,)...‬כדי לאמר אני דברי חבה ופיוס לעד אפו כי חפץ חסד הוא‪ :‬ישוב ירחמנו‬ ‫מי יתן‪ ,‬יכבוש עונותינו‪ ,‬שלא יחשבם‬ ‫אחר דבורך בקושי‪( :‬ובזה נתיישב יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל‬ ‫לזכיות‪ ,‬וגם לא שיסלקם לגמרי‪ ,‬כי אם‪,‬‬ ‫באופן ז' קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו חטאותם‪ :‬תתן אמת ליעקב חסד לאברהם‬ ‫שיכבוש ויתיש כחם‪ ,‬כדבר הנכבש‪,‬‬ ‫אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם‪:‬‬ ‫לאמר לזולת!)‬ ‫שהוא‪ ,‬שיעשה הזדונות כשגגות‪ ,‬ואחר‬ ‫י‪ .‬והנה מה שלא הזכיר זכות אבות הנה דרך העולם‪ ,‬שאם יחטא איש‬ ‫העשותם כשגגות‪ ,‬תשוב תרחם‪,‬‬ ‫לאחד האדם‪ ,‬או למלך בשר ודם‪ ,‬עון א’‬ ‫כאשר בעגל?‬ ‫ותשליך במצולות ים כל השגגות ההם‪,‬‬ ‫(מיישב י‪ ).‬יהיה על דבר כי מאסו ופשע רב‪ ,‬ויחלו פניו יכפר העון לא‬ ‫וזהו ותשליך במצולות ים כל חטאתם של‬ ‫בריתם (דאבות) שהוא לתת להם את יעשה‪ ,‬כי בבואו לכפר העון יתן אל לבו‬ ‫עונותינו הנזכרים‪ ,‬שהוא החטאות‬ ‫הפשע כי רב הוא‪ ,‬ויתחמם לבבו באמת‬ ‫שנעשו מהזדונות שיכבושו‪:‬‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫באמור האיש אשר ערב אל לבו לעשות‬ ‫תתן אמת ליעקב וכו’‪ .‬הנה ידוע כי‬ ‫ואפשר להמשיך בזה ענין פסוק ועתה פשע‪ ,‬ארצה בו לכפר לו את העון‪ ,‬ומה‬ ‫לאברהם מדת חסד וליצחק גבורת דין‪,‬‬ ‫יגדל וכו'‪ .‬והוא כי הנה שלשה דברים גם עתה את הפשע‪,‬‬ ‫וליעקב מדת אמת היא מדת רחמים‪ .‬אמר‪,‬‬ ‫הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שייטיב‬ ‫אמר‪ ,‬הדור אתם ראו‪ ,‬זה חסדו יתברך‪,‬‬ ‫בם את ישראל‪.‬‬ ‫כאשר תזכור זכות האבות אשר כל א’‬ ‫אשר יפליא לעשות בדור האחרון‬ ‫דורש מדתו‪ ,‬תתן מדת אמת ליעקב שהם‬ ‫אחד‪ ,‬השלש עשרה מדות‪ .‬שני לשארית נחלתו‪ ,‬מי אל כמוהו נושא עון‬ ‫ב’ דברים‪ ,‬א’‪ ,‬שתתחיל מיעקב שמטתו‬ ‫ושלישי‪ ,‬ברית אבות וזכות הארץ‪ .‬מעל האדם לגמרי‪ ,‬וכדי שלא יעכב הפשע‬ ‫שלמה שהוא עזר גדול להתחיל ממנו‪,‬‬ ‫כאומרו בסוף המוסר‪ ,‬וזכרתי את בריתי שלא יכפר העון עובר על הפשע‪ ,‬כאילו לא‬ ‫ככתוב אצלנו על פסוק וזכרתי את בריתי‬ ‫היה‪ ,‬לבל יהיה עיכוב לכפר העון‪:‬‬ ‫יעקב וכו' והארץ אזכור‪.‬‬ ‫יעקב כו’‪ .‬ועוד שתתן לו (ליעקב אמת‬ ‫שהוא) מדתו‪ .‬וכן לאברהם תתן מדת‬ ‫אמר משה‪ ,‬ועתה בנדון זה מה שיגדל ושמא תאמר‪ ,‬איך (יסיח דעת ו)יעבור‬ ‫חסד‪ ,‬אך ליצחק לא תתן לו מדתו להתנהג‬ ‫נא כח ה' על ידי סליחה‪ ,‬לא יהיה רק על‪ -‬על פשע‪ ,‬והלא לפניו משמאלים מלאכי‬ ‫בה‪ ,‬בהזכיר אותו‪ ,‬כי מדתו רוגז‪ ,‬כמשז"ל‬ ‫יד מה שדברת (לי)‪ ,‬לאמר (אני) לפניך משחית‪ ,‬כאף וחימה עברה וזעם‬ ‫בב"ר שצוה את עשו הוא אדום‪ ,‬שאם לא‬ ‫ה' וכו'‪ .‬ואף כל אלה לא כל השלש ודומיהם‪ ,‬שיזכירוהו ויקטרגו עליו‪ ,‬הלא‬ ‫יקיים יעקב את התורה‪ ,‬שיגזור עליו גזרות‪:‬‬ ‫הוא כי האף שהוא המשחית הגדול‬ ‫עשרה רק קצתם‪.‬‬ ‫אך (ב)מה שלא (היה ענין 'דברת שבהם‪ ,‬בראות שהוא יתברך חפץ‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬איך יתכן לבלתי תת‬ ‫לאמר'‪ ,‬כי לא דברת ולא) אמרת לעשות חסד‪ ,‬שהרי הוא עובר על פשע‪,‬‬ ‫מדתו ליצחק?‬ ‫(בברית אבות ובהבטחת הארץ‪ ,‬הוראה גם הוא מרפה ידו מהחזיק להזכירו‪ ,‬וזהו‬ ‫(מיישב) הלא כי כן דרכך‪ ,‬כי אתה הוא‬ ‫ועצה נוסח תפלה‪ ,‬שמוטל עלינו) לאמר‪ .‬לא החזיק לעד אפו‪( ,‬מלאך שלו הנקרא‬ ‫אשר נשבעת לאבותנו מימי קדם‪ ,‬והוא‬ ‫רק (אמרת‪ :‬וזכרתי‪ ...‬אזכר)‪ ,‬לזכור אף) בראות כי חפץ חסד הוא האל הנזכר‪,‬‬ ‫הכתוב אצלנו‪ ,‬כי הוא יתברך נשבע‬ ‫אתה מעצמך‪( ,‬על כן ע"י זכירתך ברית ואחר שיהיה עובר על פשע‪ ,‬כדי‬ ‫לאברהם בפני עצמו‪ ,‬וכן ליעקב‪ ,‬אבל לא‬ ‫וארץ) אין להם מקום (ודרך לפעול)‪ ,‬כי לנשוא עון‪( ,‬יט) ישוב ירחמנו לכפר על‬ ‫ליצחק‪ ,‬כי אם‪ ,‬שאמר אליו‪ ,‬והקמותי‬ ‫מאסו בברית אבות ובארץ‪( :‬ובזה הפשע‪,‬‬ ‫את השבועה אשר נשבעתי לאברהם‬ ‫אביך‪ ,‬ולמה עשה כך‪ ,‬אך הוא‪ ,‬כי לבלתי‬ ‫נתיישב באופן ח' קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי הנה כל הטובה הזאת עתיד להיטיב‬ ‫לנו‪ .‬עתה לא נשאל כ"כ‪ ,‬כי אם‪ ,‬יכבוש‬ ‫אינו לאמר לזולת!‬ ‫תת לו מדתו‪ ,‬בהשבע לו אשר אמר‬ ‫והקמותי את השבועה אשר נשבעתי‬ ‫ובאופן ב' קושיא י‪ .‬מה שלא הזכיר עונותינו‪ ,‬והוא כי הנה בגמרא רמי דריש‬ ‫לקיש אדריש לקיש‪ ,‬שאמר גדולה‬ ‫זכות אבות כאשר בעגל?‬ ‫לאברהם‪ ,‬שהוא על פי בחינתו שהוא‬ ‫חסד ולא על פי מדתך שהיא דין‪ ,‬כן גם‬ ‫מיישב (שלא רק שמאסו אלא) שעל תשובה שזדונות נעשים כשגגות‪ ,‬והאמר‬ ‫עתה אל תתן בחינת גבורה ליצחק כי‬ ‫ברית וארץ לא נתן השי"ת עצה נוסח ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות‬ ‫נעשים כזכיות‪ ,‬ומשני כאן מאהבה כאן‬ ‫לאמר להמתיק‪ ,‬כאשר נתן בעגל)‬ ‫חפץ חסד אתה ה’‪:‬‬ ‫מיראה‪ ,‬כי כאשר היא מאהבה נעשים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כזכיות‪ ,‬וכאשר היא מיראה כי אז אין‬ ‫‪16‬‬ ‫מי פקד עליו והכריחו לעשות דרכו אז‬ ‫השומר ברחמיו הוא מדת רחמים שעל‬ ‫ליקוטי עניני מדות הרחמים‬ ‫להיטיב הפך הראוי בתחלה‪ ,‬וכיון שכן‪,‬‬ ‫מדת הדין‪ ,‬לכבוש רחמיו את כעסו‪ .‬ואל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ומי יאמר פעלת עולה במה ששינה‬ ‫תטעה באומרו גבוה מעל גבוה שגבוהים‬ ‫מהקודם‪ ,‬כי אדרבה משם נלמד‪:‬‬ ‫המה השתי מדות הנזכרות כטבע כל‬ ‫בראשית פרק יד‪ :‬הנה ידענו כי העולם‬ ‫דבר גבוה שרחוק יהיה מהדבר השפל‬ ‫על צד החסד נברא והיה מתקיים‪ ,‬ואמר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כגבוה שמים על הארץ‪ ,‬אך לא כן שני‬ ‫ברוך אברם לא‪-‬ל הוא בעל החסד‪,‬‬ ‫ישעיהו פרק מב‪ :‬כה אמר הא‪-‬ל ה' כו'‬ ‫שמותיו יתברך אלה‪ ,‬כי‪-‬אם גם שהם‬ ‫שבמדת חסד א‪-‬ל ברא העולם והיה‬ ‫לומר‪ ,‬כי הוא יתברך הא‪-‬ל הוא בעל‬ ‫גבוהים הם עליהם ממש של עושק ושל‬ ‫כבודו מלא כל הארץ‪.‬‬ ‫החסד אשר עולם חסד יבנה כי א‪-‬ל הוא‬ ‫רש‪ ,‬כי מלא כל הארץ כבודו‪ .‬והוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מדת חסד כנודע‪ ,‬וגם הוא ה' הוא בעל‬ ‫הרואה והדיין‪ ,‬ולא מהפרדו מעל הארץ‬ ‫הרחמים‪ ,‬ששיתף מדה זו לברא העולם‬ ‫לא יפקוד על עושק ורש‪.‬‬ ‫בראשית פרק לב‪ :‬וא‪-‬ל זועם בכל יום‪,‬‬ ‫כמדובר למעלה‪ ,‬וע"י מדות אלה שהוא‬ ‫כי מדת א‪-‬ל הוא החסד זועם את מדת‬ ‫הא‪-‬ל ה' היה בורא השמים‪ ,‬וא"כ אחר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫א‪-‬להים בל תפעול רוגז‪ .‬ועל דרך זה‬ ‫שע"י שתי מדות אלה היה‪ ,‬אמור מעתה‬ ‫איוב פרק לז‪ :‬וא‪-‬ל זועם בכל יום‪ ,‬כי‬ ‫יתכן אמר יעקב‪ ,‬הנה בזכות המקום‬ ‫כי מה שברא השמים ונטה אותם‪ ,‬כל‬ ‫מדת חסד א‪-‬ל זועם את מדת הדין בל‬ ‫נעשה כאילו פנים שלי היו א‪-‬ל‪ ,‬כי נזעם‬ ‫התכלית לא היה רק להיות רוקע הארץ‬ ‫יחריב העולם‪ ,‬על דרך זה יאמר אל‬ ‫נגד פני א‪-‬להים‪ ,‬זהו כח רוגז שרו של‬ ‫וצאצאיה‪ ,‬שיהיו פרושים על הארץ‪ ,‬כי‬ ‫תתמה איך יכלו לסבול הקולות ההם‬ ‫עשו‪ ,‬כי הנה ראיתי א‪-‬להים זה פנים אל‬ ‫על כן נטה שמים שיהיו עליהם כאהל‬ ‫בסיני‪ ,‬כי הלא מדת א‪-‬ל הוא של חסד‬ ‫פנים‪ ,‬כי לא היו עמי פנים חדשות של‬ ‫לשבת‪ ,‬והוא כי השמים וכל צבאם אין‬ ‫היה מרעים וגוער בקולו‪ ,‬בל יגבר וימית‬ ‫שום מלאך ממחנה א‪-‬להים ולא פני‬ ‫צריכים חסד ורחמים‪ ,‬כי אין בהם לא‬ ‫את כל העולם‪ ,‬ולא היה פלא אחד כי‪-‬‬ ‫אדם זולתנו רק פני ופניו ותנצל נפשי‪:‬‬ ‫חטא ולא עונשים ולא צרות‪ ,‬וכמאמרנו‬ ‫אם רבים‪ ,‬וזהו אומרו נפלאות והוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫על פסוק זכור רחמיך ה' וחסדיך כי‬ ‫מאמרם ז"ל‪ ,‬שכל אחד היה בא לו הקול‬ ‫מעולם המה‪ ,‬כלומר כי מזה העולם המה‬ ‫לפי כחו לקבל‪ ,‬נמצא נעשים בקול ה'‬ ‫שמות פרק טו‪ :‬אמרו ישראל הנה הוא‬ ‫ולא מעולמות העליונים‪ ,‬כי אינם צריכים‬ ‫נפלאות על ידי הרעמת מדת א‪-‬ל‪,‬‬ ‫יתברך מתנהג עמי במדת חסד‪ ,‬כי הנה‬ ‫חסד ורחמים ולכן לא תמנעם‪:‬‬ ‫באופן יוכלו הכל לסבול‪ ,‬גבור כגבורתו‬ ‫זה א‪-‬לי כי חסד א‪-‬ל‪ .‬ובזה‪ ,‬יודע אני‬ ‫וחלש לפי חולשתו‪ ,‬ואל תתמה כי זה‬ ‫שאיני כדאי לכך‪ ,‬אם לא שלעתיד‬ ‫וזה מאמרנו פה כה אמר הלא ה' שהם‬ ‫ואנוהו‪ ,‬שאשכינהו בעולם השפל על ידי‬ ‫חסד ורחמים‪ ,‬בזה תדעו כי מה שברא‬ ‫דרכו ית' שעושה גדולות ולא נדע‪ ,‬כי‬ ‫כמה נסים עושה בכל יום עם כל אדם‪,‬‬ ‫מעשים טובים‪ .‬אך כעת איני ראוי‪ ,‬אלא‬ ‫שמים ונטה אותם‪ ,‬לא בשביל צאצאיהם‬ ‫שאני אוכל זכות אבי‪ .‬כי למה שהיה הוא‬ ‫וצבאם היה‪ ,‬כי‪-‬אם על מה שרקע הארץ‬ ‫ואין בעל הנס מכיר בנסו‪ ,‬כן היה בקול‬ ‫היה עושה נס‪ ,‬עם כל אחד לפי המקבל‬ ‫יתברך מתנהג עם אבי במדת יסורין‪ ,‬וזהו‬ ‫וצאצאיה‪ ,‬כי הלא חסד ורחמים אין‬ ‫אומרו א‪-‬להי אבי‪ ,‬על כן וארוממנהו‪.‬‬ ‫צריכים העליונים‪ ,‬ולמה ברא העולם‬ ‫כפי הכנתו לקבל‪ ,‬ואין שום א'‬ ‫מהמקבלים מכיר שהרעים ה' בקולו לפי‬ ‫שעל ידי מה שהתנהג עמו במדת א‪-‬‬ ‫במדות אלו‪ ,‬אם לא שמדות אלו צריכים‬ ‫להים הטיב עמי להתנהג במדת א‪-‬ל‪.‬‬ ‫צאצאי הארץ‪.‬‬ ‫גדר כחו‪ ,‬וזהו עושה גדולות ולא נדע‪:‬‬ ‫כמדובר מדברי רבותינו ז"ל באומרם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שאם ייטב לאבות‪ ,‬מה יניחו לבניהם‪:‬‬ ‫דברים פרק י‪ :‬הא‪-‬ל הגדול כו'‪ ,‬והוא‬ ‫איוב פרק לו‪ :‬כאשר בהיות שופע רב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בשום לב אל מלת אל שהיא מיותרת‬ ‫טוב לך הלא היה ערב לך‪ ,‬והיה נראה לך‬ ‫שהיה הוא ית' מורה השגחתו‪ ,‬שהיה‬ ‫קהלת פרק ה‪ :‬גבוה וכו'‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה‬ ‫אחר שאומר הגדול הוא בחינת חסד‬ ‫יש מדת א‪-‬להים והוא דין ויש מדת ה'‬ ‫כנודע‪ ,‬והוא ענין כפול‪ .‬אך אמר הנה‬ ‫משלם לך כמעשיך כן גם עתה בהפכו‪,‬‬ ‫וז"א הן א‪-‬ל ישגיב בכחו‪ ,‬לומר‪ ,‬כי כאשר‬ ‫והוא רחמים‪ .‬וקיום העולם בהיותנו‬ ‫למדת א‪-‬ל שהוא חסד מתייחסים כל‬ ‫בלתי ראוים הנה הוא על ידי שיכבשו‬ ‫מדות התנהגו יתברך‪ ,‬בין בהתנהג במדת‬ ‫מדת א‪-‬ל הוא מדת חסד היה משגיב‬ ‫חסדים בכחו היה נראה לך‪ ,‬כי מי כמוהו‬ ‫רחמיו את כעסו או מדת חסדו למדת‬ ‫הגדולה בין במדת הגבור והנורא הכל‬ ‫הרוגז‪ ,‬כדעת חכמי האמת על פסוק וא‪-‬‬ ‫הוא על צד החסד‪ ,‬כי כל ייסוריו הם‬ ‫מורה השגחתו שבצדקך היה משפיע בך‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬גם עתה תודה בהפכו‪ ,‬כי‬ ‫ל זועם בכל יום שמדת א‪-‬ל זועם וכובש‬ ‫לטובה כי אשרי הגבר אשר תיסרנו י‪-‬ה‪.‬‬ ‫את מדת הדין‪ ,‬וזה יאמר‪ ,‬תדע למה‬ ‫בעשותו הפך הקודם אין לך לומר כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בטובה עשה כראוי ועתה לא כן‪ ,‬כי הלא‬ ‫מתקיים העולם בהיות עושק בקרבו‪,‬‬ ‫הלא הוא כי הגבוה שמעל גבוה הוא‬ ‫‪17‬‬ ‫אחון אף על פי שאינו הגון‪ ,‬ורחמתי את‬ ‫יאמרו לך עבוד עבודה זרה או נהרגך‪,‬‬ ‫דברים פרק ז‪ :‬ה' א‪-‬להיך בקרבך ואם‬ ‫אשר ארחם אף על פי שאינו ראוי‪ ,‬ועל‬ ‫שהוא כאומרים לך‪ ,‬או אבד את נפשך‬ ‫כן כאשר תחת מפניהם נמצאת ח"ו‬ ‫שתי הבחינות יאמר פה כי חנון ורחום‬ ‫או נהרוג את גופך‪ .‬וזהו בצר לך‪ ,‬שהוא‬ ‫מכניע את מה שבקרבך מפניהם‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬ואם מלבד העדר קבלת טובה גם‬ ‫את גופך ומצאוך כל הדברים האלה‬ ‫כי יותר ראוי תפול חתת ה' שבקרבך‬ ‫היה מקום לקבלת הפכו הנה הוא ארך‬ ‫הנזכרים‪ ,‬שירצו להעבידך עץ ואבן שהם‬ ‫עליהם מאשר תפול חתת הגוים האלה‬ ‫אפים‪ ,‬ואם כפות המאזנים יהיו שקולים‪,‬‬ ‫הדברים הנאמרים למעלה‪ .‬והוא‬ ‫עליך‪ .‬וזהו א‪-‬ל גדול ונורא שעם היותו‬ ‫הוא יתברך רב חסד שמטה כלפי חסד‪,‬‬ ‫באחרית הימים והם חבלי משיח‪ .‬ואז‬ ‫בקרבך קדוש‪ ,‬א‪-‬ל גדול הוא להיטיב לך‬ ‫וזהו ורב חסד‪.‬‬ ‫ושבת עד ה' א‪-‬להיך‪ ,‬לומר‪ ,‬הנני‬ ‫להתנהג עמך במדת חסד שהוא בחינת‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מבטיחך כי אז תשוב ושמעת בקולו‬ ‫א‪-‬ל גדול‪ ,‬עם כל זה גם הוא להטיל‬ ‫יתברך ולא בקול המאיימים עליך‪ ,‬כי‬ ‫מורא על שכנגדך‪ ,‬וזהו אומרו ונורא כי‬ ‫תהלים פרק מ‪ :‬אתה ה' לא תכלא‬ ‫תאמר כי טוב לך מות על קדוש ה'‬ ‫הוא יתברך פועל שני הפכים כאחד‪ ,‬ואם‬ ‫רחמיך כו'‪ .‬הנה לשתעזור לאדם מדת‬ ‫מעבור רצונו יתברך חלילה‪ .‬והוא‬ ‫כן למה תערוץ‪ ,‬מפני אשר מי שבקרבך‬ ‫רחמים צריך זכות‪ ,‬מה שאין כן למדת‬ ‫מאמרם ז"ל‪ ,‬כי גדולה הבטחה שהבטיח‬ ‫מטיל מורא עליהם ויחתו מלפניו וזהו‬ ‫חסד ואמת‪ ,‬ובזה יאמר מה שאני צריך‬ ‫הוא יתברך לישראל שעל כל פנים יעשו‬ ‫א‪-‬ל גדול ונורא‪:‬‬ ‫לבקש הוא שלא תכלא רחמיך ממני‬ ‫תשובה באחרית הימים‪ ,‬והביא דבריהם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שיעמדו לי עם שיחיד אני‪ ,‬כי חסדך‬ ‫ז"ל הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה‪:‬‬ ‫ואמתך איני צריך לבקש‪ ,‬כי ידעתי כי‬ ‫במדבר פרק כג‪ :‬איך א‪-‬ל שהוא חסד‬ ‫חסדך ואמתך תמיד יצרוני‪ .‬או יאמר‬ ‫ושמא תאמר כי הלא תהיה נכוה בשתי‬ ‫זועם שהוא דין‪ .‬אך הוא כי מדת חסד‬ ‫אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני‪ ,‬ומה הם‬ ‫אשות‪ ,‬אחת פן תפתך בחירתך לעבור‬ ‫הוא לזעום בכל יום‪ .‬שהוא מעט מעט‬ ‫הרחמים הלא הוא כי חסדך ואמתך‬ ‫לבל תהרג ותאבד‪ ,‬כענין‪ ,‬הבא ליטמא‬ ‫יום יום‪ ,‬ולא הרבה כאחת‪ ,‬על ידי האריך‬ ‫שהוא בתורת חסד ואמת בלי נכוי שכר‪,‬‬ ‫פותחין לו‪ .‬שנית‪ ,‬שאם יהיה שתחזיקו‬ ‫זמן‪ .‬ובזה יאמר ומה אזעום ולא זעם ה'‬ ‫תמיד יצרוני ולא ינכו זכיותי‪:‬‬ ‫ליהרג ולבלתי עבור‪ ,‬אולי את כלכם‬ ‫בכל יום‪ ,‬כי‪-‬אם א‪-‬ל שהוא מדת חסד‬ ‫יהרגו למשחית‪ .‬אל תיראו‪ ,‬כי הנה א‪-‬ל‬ ‫א‪-‬ל‪ ,‬שלמעלה ממדת רחמים‪ .‬ועל כן‬ ‫~ ~ ~‬ ‫רחום ה' א‪-‬להיך‪ .‬כי שתי מדות לו‬ ‫אחר שהזעימה היא בבחינת חסד‪ .‬איך‬ ‫משלי פרק טז‪ :‬במדת חסד ואמת הוא‬ ‫יתברך‪ .‬אחת‪ ,‬שעליה נקרא א‪-‬ל שהוא‬ ‫תתהפך להם לרעה‪.‬‬ ‫מה שיכופר עון ולא שורת הדין‪ ,‬וראה נא‬ ‫מדת חסד‪ .‬שנית‪ ,‬שעליה נקרא רחום‬ ‫שהיא מדת רחמים‪ ,‬וזהו כי א‪-‬ל רחום ה'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫גודל חסדו ואמתו‪ ,‬כי לא בלבד בשובך‬ ‫מאהבה כי‪-‬אם גם כשביראת ה' הוא‬ ‫א‪-‬להיך‪ .‬ועל האחת אמר לא ירפך‬ ‫שמות פרק כ‪ :‬א‪-‬ל קנא‪ ,‬ולא אמר כי ה'‬ ‫הסור מרע ולא מאהבה יכופר העון‪.‬‬ ‫כדרכו יתברך כי בא ליטמא פותחין לו‪,‬‬ ‫א‪-‬להיך קנא וכו'‪ .‬לומר‪ ,‬אם תאמר נא‬ ‫כי אז יתנהג במדת חסד שלא ירפך‬ ‫ישראל‪ ,‬אם כל כך הדבר רע בעיניך‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫להניחך ביד יצרך‪ ,‬כי‪-‬אם יחזיק בך‬ ‫למה לא תקפיד על עושה כן ובהצמדו‬ ‫בראשית פרק ד‪ :‬ויאמר קין אל ה' גדול‬ ‫לזכות אותך ולהטות בחירתך אל היצר‬ ‫לעבודה זרה תכריתנו מיד‪ ,‬גם אם יחיד‬ ‫עוני מנשוא‪ :‬הנה אם העון הוא גדול‪,‬‬ ‫הטוב‪ .‬ועל השנית אמר ולא ישחיתך‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫יהיה‪ ,‬ולא תאריך לו‪ ,‬ויהיה מוסר לכולם‪.‬‬ ‫גדולה מאד רחמנות ומחילתו יתברך‪,‬‬ ‫אם כשתאמר ליהרג ואל תעבור יצילך‬ ‫לזה אמר‪ ,‬אל קנא‪ .‬לומר‪ ,‬איני מקנא‬ ‫ובמה יודע היותו יתברך נושא עון אם לא‬ ‫מידם‪ .‬ולא ישכח את ברית אבתיך אשר‬ ‫באכזריות‪ ,‬כקנאת חמת גבר‪ ,‬שלא‬ ‫בהיות העון גדול‪ .‬כמאמרנו על פסוק‪,‬‬ ‫נשבע להם לעצמם‪ ,‬באומרו לך ולזרעך‬ ‫יחמול ביום נקם‪ .‬כי‪-‬אם אני א‪-‬ל קנא‪.‬‬ ‫לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו‬ ‫אתן‪ .‬כי הוא האושר האמתי משותף עם‬ ‫שהוא‪ ,‬כי אני קנא בצירוף מדת חסד‬ ‫בו‪ ,‬שבמה יודע כי לו יתברך רחמים‬ ‫האבות לפי הראוי להם‪ ,‬שהוא גדול מכל‬ ‫שהוא תואר א‪-‬ל כנודע‪ ,‬כי חסד א‪-‬ל כל‬ ‫וסליחות‪ ,‬אם לא בהגיע אשמתינו אל‬ ‫אשר היה בבית ראשון ובשני‪ ,‬וזהו אשר‬ ‫היום‪ .‬והחסד הוא שאיני פוקד מיד‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫גדר מרד‪ .‬לזה אמר כמתמיה גדול עוני‬ ‫נשבע להם‪:‬‬ ‫אם על שלשים ועל רבעים‪ .‬ועל כן איני‬ ‫מנשוא‪ ,‬האם יותר גדול העון שלי‬ ‫פוקד מיד‪ ,‬כי זאת היא מדתי לצרף‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מהנשוא ומחילה שלך‪ ,‬לא יתכן‪ ,‬כי כח‬ ‫החסד‪:‬‬ ‫יואל פרק ב‪ :‬חנון ורחום הוא‪ ,‬לומר‪ ,‬אם המחילה שלך גדול ודאי‪:‬‬ ‫אינכם ראוים לקבל טובה גם אחר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫דברים פרק ד‪ :‬בצר לך ומצאוך כל התשובה‪ ,‬לאיזה עיכוב שלא יבצר‪ ,‬הלא‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫הדברים האלה באחרית הימים‪ .‬והוא כי הוא יתברך האומר וחנותי את אשר‬ ‫‪18‬‬