אלשיך · Alshich — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

וַ יֹּאמֶ ר יְ קֹּוָ ק אֶ ל מ ֶֹּשה ַד ֵּבר אֶ ל עמו .ואין ספק כי לא גרע אהרן הכהן * קצורי * באורי * לקוטי *
יך וְ אַ ל ָיבֹּא בְ כָ ל עֵּ ת אֶ ל אַ ֲהרֹּן אָ חִ ָ משמעון הצדיק:
הַ ק ֶֹּדש מִ ֵּבית ל ַָפרֹּכֶ ת אֶ ל ְפנֵּי ובזה יאמר בזאת יבא אהרן וכו' .לומר האלשיך הק'
הַ ַכפ ֶֹּרת אֲ ֶשר עַ ל הָ אָ רֹּן וְ לֹּא יָמות אל יקשה בעיניך: יום הכיפורים
ִכי ֶבעָ נָן אֵּ ָראֶ ה עַ ל הַ ַכפ ֶֹּרתְ :בזֹּאת איך ביום הכפורים ששכינה שורה ~ ~ ~
ָיבֹּא אַ ֲהרֹּן אֶ ל הַ ק ֶֹּדש ְבפַ ר ֶבן ָבקָ ר בקדש יותר משאר ימים יוכל אהרן לבא וַ יֹּאמֶ ר יְ קֹּוָ ק אֶ ל מ ֶֹּשה ַד ֵּבר אֶ ל
לְ חַ ָטאת וְ אַ יִ ל לְ עֹּלָהְ :כ ֹּתנֶת ַבד ק ֶֹּדש אל הקדש פנימה? אַ ֲהרֹּן אָ חִ ָ
יך וְ אַ ל ָיבֹּא בְ כָ ל עֵּ ת אֶ ל
יִ לְ ָבש ומִ כְ נְ סֵּ י בַ ד יִ הְ יו עַ ל ְב ָשרוֹּ כי הלא דע איפה כי אינו דומה איכותו הַ ק ֶֹּדש מִ ֵּבית ל ַָפרֹּכֶ ת אֶ ל ְפנֵּי
ובְ אַ בְ נֵּט ַבד יַחְ גֹּר ובְ מִ צְ נֶפֶת ַבד ביום הכפורים לשאר ימים .כי הלא בזאת
הַ ַכפ ֶֹּרת אֲ ֶשר עַ ל הָ אָ רֹּן וְ לֹּא יָמות
יִ צְ נֹּף ִבגְ ֵּדי ק ֶֹּדש הֵּ ם וְ ָרחַ ץ ַב ַמיִ ם המראה ,שאמרתי ,כי בענן אראה ,בה,
יבא אהרן אל הקדש ,שהוא ביום ִכי ֶבעָ נָן אֵּ ָראֶ ה עַ ל הַ ַכפ ֶֹּרתְ :בזֹּאת
אֶ ת ְב ָשרוֹּ ולְ בֵּ ָשם: הכפורים ,שהשכינה נכנסת עמו ,שהוא ָיבֹּא אַ ֲהרֹּן אֶ ל הַ ק ֶֹּדש ְבפַ ר ֶבן ָבקָ ר
~ ~ ~
כענין שמעון הצדיק שהיה ה' נכנס עמו, לְ חַ ָטאת וְ אַ יִ ל לְ עֹּלָה:
מאמר: אז מוכן הוא אהרן למקום ההוא ,כי הלא ~ ~ ~
זכות וכפרת יום הכיפורים הוא על ידי (אהרן) גם הוא (במראה השכינה) בה מאמר:
זכות אדם הראשון והשבעה רועים נכנס. גודל מדריגת השגת גלוי השכינה שכל
~ ~ ~
ולהיות כי הכתוב גם על (כל) כהן גדול כהן גדול משיג ביום הכיפורים ,כאו"א
והנה רבותינו ז"ל למה שנראה שהפר, לפי מדריגתו ,אשר רק בזאת יזכה ויכנס
ואיל הם דברים נותנין כח לכהן גדול ידבר ,אמר בזאת .והוא כי (אע"פ אשר
רק) שמעון הצדיק היו עיניו רואות( ,ו)אך ויבא אל הקודש הקדשים
לבא אל הקדש ,אמרו: ~ ~ ~
שאר כהנים שבדורות לא זכו לכך ,אך
כי פר הוא זכות אברהם כמה דאת (אעפ"כ) הנה מה שלא זכו ,הוא ,לראות שמא תאמר ,אם כן איפה ,מכל שכן,
אמר ואל הבקר רץ אברהם ,ואיל לעולה (בלי התלבשות) את הדמות ,אך שביום הכפורים אין ליכנס ,כי אז על
הוא זכר זכות אילו של יצחק וכו'. (אעפ"כ) בדרך נסתר והתלבשות היה קדושת היום תגדל השראת שכינה,
ועל פי הדרך הלז יתכן דרך אחרת שורה רוח הקדש בכל כהן (גדול) בהכנסו ואיככה יוכל לבא שמה?
ברמז הפר והאיל ויתר הדברים הסמוכים (ועל כהנים הגדולים הללו שלא זכו על כן אמר ,בזאת יבא אהרן (אל
להם .והוא בהזכיר מאמרם ז"ל מסכת כאהרן הכהן ושמעון הצדיק יתפרש הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה)
הפסוק 'כי בענן כו' באופן אחרת ,והוא
עבודה זרה: על זה האופן' ):כי בענן התלבשות' היה ולבא אל הענין נעתיק לשון ויקרא
תנו רבנן ,יום שנברא בו אדם הראשון, שכינה עמו .והוא ענין סוף דברי רבי רבה .וז"ל:
כיון ששקעה חמה ,אמר' :אוי לי, אבהו על כל כהן גדול (וכהן גדול לא בשנה שמת בה שמעון הצדיק ,אמר
שבשביל שסרחתי ,עולם חשוך בעדי, אדם היה? אלא וכו' שבשעה שהיה רוח להם בשנה זו הוא מת .אמרו לו :מנין
ויחזור העולם לתוהו ובוהו ,וזו היא מיתה הקודש שורה עליו ,היו פניו בוערות
כלפידים וכו' כי מלאך ה' צבאות הוא). אתה יודע? אמר להם :בכל שנה ושנה
שנקנסה עלי מן השמים' ,היה יושב היה זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים
ובוכה כל הלילה ,וחוה בוכה כנגדו .כיון ובזה יצדק הכתוב בעצם באומרו בזאת,
כלומר במראה זו הנזכר שהיא מראה נכנס עמי ויצא עמי ,שנה זו ,נכנס עמי,
שעלה עמוד השחר ,אמר' :מנהג של ולא יצא עמי .אמר רבי אבהו ,ומי יאמר
עולם הוא' .עמד והקריב שור שקרניו 'בענן שהיא מלובשת' ,יבא (כל כהן גדול
שנקרא פה ע"ש) אהרן ,אל הקדש ,כי (כל שאדם היה? והלא הקדוש ברוך הוא
קודמין לפרסותיו ,שנאמר ,ותיטב לה' בכבודו ובעצמו היה נכנס עמו ויוצא עמו.
משור פר מקרין מפריס .ואמר רב יהודה אחד ואחד מכהנים הגדולים) לא תבצר
ממנו מדרגה שהיא בקדש .ולכן לא אמר רבי אבהו ,וכהן גדול לא אדם היה?
אמר שמואל ,שור שהקריב אדם אלא ,כההוא דאמר רבי פנחס :שבשעה
הראשון ,קרן אחת היה לו במצחו, תעצרנו קדושת המקום מלבא ,כי כמוהו
כמבית לפרוכת (קדושת הכהן הגדול שהיה רוח הקודש שורה עליו ,היו פניו
שנאמר ,ותיטב לה' משור פר מקרין בוערות כלפידים ,הדא הוא דכתיב כי
מפריס .מקרין ,תרתי משמע? אמר רב הוא כמו קדושת קודש הקדשים) .ומתי
יבא? בזאת ,ביום שיבא בפר בן בקר וכו', שפתי כהן וכו' כי מלאך ה' צבאות הוא,
נחמן בר יצחק ,מקרן כתיב .ע"כ: ע"כ .הנה יראה כי שמעון הצדיק ,היה
שהוא ביום הכפורים .כמפורש בפרשה.
ומבלי נשית לב אל כל פרטי המאמר הקדוש ברוך הוא בכבודו נכנס ויוצא,
~ ~ ~
כי אם לקצת פרטיו ,הלא הוא:
1
השביעי ,כי מתחלת יום הששי עד סוף ומתנחם על דוד .כי אדם הוא דוד .ועלי (א) למה כשהאיר היום נתן אל לבו
יום שביעי שימשה האורה שנברא בה עשור ועלי נבל וכו' יתקן את אשר עוות להקריב פר שיהיו קרניו קודמין
העולם .על כן בראותו ,במוצאי שבת ,כי אדם. לפרסותיו?
הוא יתברך שלח חשך ויחשך ,אז חשבו, עוד הקדמה שלישית .והוא מאמרנו (ב) איך מתייחס אל הארת היום?
כי אור חשך בעדם ,ועוד לא יאיר למו, על מאמר רבותינו ז"ל:
ומשליט הוא יתברך בעולם את כח (ג) וגם מה יתן ומה יוסיף קדימת
טומאת עונם ,כי פוקד ה' עליהם את על אילו של יצחק ,באומרם ,שלא יצא הקרנים לפרסות?
רעתם .כי מה שעד כה לא באה עליהם ממנו דבר לבטלה: (ד) ועוד אומרו ,ואמר רב יהודה וכו'
הרעה הוא ,כי קדושת שבת הגינה שתי קרניו, קרן אחת היה לו במצחו .מה מעלה או
עליהם .על כן בכו בכה ,על רעתם .אך מוריד היות לו קרן אחת או שתים?
בראותם בקר אור יום ראשון ,אז אמר, של שמאל ,הוא שופר של מתן תורה,
אין זה ,כי אם ,שכך מסדר הוא יתברך קרן של ימין ,הוא שופר שלעתיד לבא. (ה) ושיהיה במצחו?
ערב ובקר בכל יום תמיד ,ושהיום הולך וביארנו שם במקומו כי אפילו השתי (ו) וגם ,אם בא רב יהודה לחלוק עם
אחר הלילה ,שעל כן הלילה שעבר לא קרני איל נרמז בהן שתי זכיות לישראל. הקודם? אם אין?
החשיך בו ,כי מהשבת הוא .ואם כן לילה והנה לבא אל ענין ,נזכירה מאמרנו על
שאחר השבת הוא תחלת יום אחד ,ומה והוא כי הקרן שהוא השופר רמז אל
החירות ,כענין היובל ,שעל ידי השופר פסוק :ויהי ערב ויהי בקר:
שהאיר עתה אור בקר הוא ,שהיום הולך
אחר הלילה .ודן בדעתו ואמר: היה נקרא דרור בארץ. (ז) לתת טעם למה עשה הא-להים
וגם קרן הוא רמז אל המלכות יקדים חשך לאור בסדר הזמנים,
החנם יעשה הוא יתברך להקדים שהוצרך לשית חשך שלפני ההויה
הלילה ליום ,ולא להיפך ,להתחיל באור והשררה ,כמו דאמר קרנו תרום בכבוד.
ללילה ,למען יהיה הערב קודם אל
ולסיים בלילה ,ולבלתי החשיך בין ואמרנו כי שתי פעמים יהיה לישראל הבקר ,כמו דאמר ויקרא א-להים לאור
מוצאי שבת לשבת ,כי הלילה ילך אחר חירות ושררה: יום וכו' ויהי ערב כו'?
היום ,ויהיה אור ויתחיל יום ראשון אחת במתן תורה ,שאף על פי
באור! שכתבנו שם שלחשך שקודם ההויה,
שאברהם מכרם למלכיות ,בסיני קרא לילה ,כדי שעל ידי כן נאמר ויהי
אך ,אין זה ,כי אם ,שרומז הוא יתברך, שפסקה זוהמתן ,אם היה יוצא אל ערב (ואח"כ) ויהי בקר .שאם לא כן היא
שחשך השעבוד והלקות יהיה בעולם הפועל קבלת הלוחות ,היה להם חירות הבקר תחלה ואחריו הערב .ואמרנו כי
קודם תיקון העולם ואור השלמות, משעבוד מלכיות .אך ,תהיה של שמאל, למה ,שהכל צפוי לפניו יתברך ,וראה
כמפורש בהקדמה הראשונה. כי עדיין היה להם יצר הרע ,ונתעתדו שאין תכלית הבריאה נעשה מיד .כי אם
על כן מה עשה למען תקן הדבר, לחטא ,כמאמרם ז"ל במדרש חזית, שאדרבה ילקה העולם ,ויבא התכלית
הקריב שור שקרניו קודמים לפרסותיו. שעל מה ששאלו ישראל ממשה במתן באחרונה בימות המשיח והתחייה.
והוא ,כי הקרן והפרסה ,הצד השוה תורה ,השיב להם ,זה אינו עתה ,שעדיין ולמה ,שעל בלתי היות השלמות
שבהן שהן קשים להתהוות כי מן עצם יש לכם יצר הרע ,אלא לעתיד לבא .הנה והתכלית מיד ,לא יבצר מאיש שוגה
הם .אך יתר על הפרסה הוא הקרן ,כי כי אין פיסוק הזוהמא לעתיד כאשר ומפתי ,להרהר אחר היוצר יתברך ,איך
הפרסות יתהוו בבטן המלאה ,והקרנים במתן תורה. יצר הכל לתכלית שלמות ,ונהפך לאבל,
אחרי הולד העגל ,ימים או עשור .אך ,זה ועל כן אז ,שיוסר היצר הרע לגמרי, מחולת העולם?
אינו ,רק במתהוים מזכר ונקבה .אך יהיה שופר החירות ,שלם לגמרי, לזה מאז ברא העולם רמז ,כי הערב
בבריות בראשית ,הפרים אשר ברא ה', מתייחס אל הימין ,שלא ישתעבדו עוד קודם אל הבקר .כי מאז צפה שיתקלקל
באומרו ,תוצא הארץ ,נבראו כבני כמה לעולם .כי להיות הבחירה חפשית ביד העולם כלילה ,אך באחרונה ,כאור בקר
שנים בכל אשר להם בגודלם ,כמו האדם ,הוצרך קרן השני ,לתקן את אשר יזרח שלמות התכלית .והוא מאמר דוד
שאמרו ז"ל בקומתם נבראו וכו' .ובכן יעותו בנתים. באומרו ,נפשי לה' משומרים לבקר:
בצאתם לאויר העולם ,הראש שיצא ונבא אל הענין .והוא ,כי הנה למה
ראשונה ,יצא בקרניו .קודם צאת עוד הקדמה שנית .והוא כי כל נחמת
שאדם מעת הבראו ביום הששי ,חשך אדם הראשון אחרי נופלו היתה מעלת
הפרסות .וכונת אדם היתה ,כי ידע ,כי לא ראה ,עד ליל מוצאי שבת ,כמאמרם
יעמוד דוד ממנו ,לתקן את אשר עותו, דוד ושירותיו וזמירותיו ,ככתוב אצלנו
ז"ל ,כי על כן לא נאמר ,ויהי ערב ביום במזמור שיר ליום השבת .שאמרו אדם,
כמפורש בהקדמה השנית .על כן הקריב
2
וַ יֹּאמֶ ר יְ קֹּוָ ק אֶ ל מ ֶֹּשה ַד ֵּבר אֶ ל פר שקרניו קדמו לפרסותיו ,לרמוז לפניו אחד (שור בקרן האחד) לקיום בית
יך וְ אַ ל ָיבֹּא בְ כָ ל עֵּ ת אֶ ל אַ ֲהרֹּן אָ חִ ָ יתברך שככה יקדים שררה הנמשלת ראשון במלכות בית דוד (קודם
הַ ק ֶֹּדש מִ ֵּבית ל ַָפרֹּכֶ ת אֶ ל ְפנֵּי לקרן ,קודם לארבע גליות הנמשלות למלכיות)
הַ ַכפ ֶֹּרת אֲ ֶשר עַ ל הָ אָ רֹּן וְ לֹּא יָמות לטלפים ,הם ארבע פרסות הנדרכות והשני (אילו של יצחק) למצא רצון
ביום (הכיפורים ,יום) הגדול והקדוש תחת ארבעה רגלי השור.
ִכי ֶבעָ נָן אֵּ ָראֶ ה עַ ל הַ ַכפ ֶֹּרתְ :בזֹּאת
ָיבֹּא אַ ֲהרֹּן אֶ ל הַ ק ֶֹּדש ְבפַ ר ֶבן ָבקָ ר ושמא תאמר ,הלא כל מלכיות ההוא (של עקידת יצחק ),מלפניו יתברך
שבעולם גם הם מאדם יצאו ,ואם כן על (הגאולה השלמה) כבוד הבית
לְ חַ ָטאת וְ אַ יִ ל לְ עֹּלָהְ :כ ֹּתנֶת ַבד ק ֶֹּדש
ברמוז שקרנותיו יקדמו לפרסות ,מאן (השלישי) האחרון כאשר (לעתיד) יתקע
יִ לְ ָבש ומִ כְ נְ סֵּ י בַ ד יִ הְ יו עַ ל ְב ָשרוֹּ פלג לן שעל מלכות ישראל יכוין? לזה בשופר גדול הנרמז בקרן ימין אילו של
ובְ אַ בְ נֵּט ַבד יַחְ גֹּר ובְ מִ צְ נֶפֶת ַבד אמר ,ואמר רבי יהודה ,פר שהקריב אדם יצחק( .כי מדת החסד 'גדולה' נקראת
יִ צְ נֹּף ִבגְ ֵּדי ק ֶֹּדש הֵּ ם וְ ָרחַ ץ ַב ַמיִ ם הראשון קרן אחד היה לו במצחו ,לרמוז ימין .ובפ' ויקרא מבאר האלשיך הק'
אֶ ת ְב ָשרוֹּ ולְ בֵּ ָשם :ומֵּ אֵּ ת ע ֲַדת ְבנֵּי כי קרן מלכות של הנבראים אחד הוא ,וזל"ק :על כן תשובה תולה ויום
יִ ְש ָראֵּ ל יִ ַקח ְשנֵּי ְשעִ ֵּירי עִ זִים אשר כיון ,כי על כן ,גם פרו היה לו קרן הכפורים מכפר ,והיה צריך שהאדם
יחידי .וגם ,אם נאמר ,שקרן זה היא זולת עצמו יהיה עולה או חטאת ,לכן תלויה
לְ חַ ָטאת וְ אַ יִ ל אֶ חָ ד לְ עֹּלָה :וְ הִ ְק ִריב שתי קרנות שבצדדי הראש ,יהיה הרמז ,כפרתו עד יום הועל יצחק לעולה ,הוא
אַ ֲהרֹּן אֶ ת ַפר הַ חַ ָטאת אֲ ֶשר לוֹּ כי מזה היחידי עושה עיקר ,ושעל כן הוא יום הכפורים ,שמעלה הוא יתברך
וְ כִ ֶפר ַבעֲדוֹּ ובְ עַ ד ֵּביתוֹּ :וְ נ ַָתן אַ ֲהרֹּן במצח קודם וראשון לאשר בצדים כאילו זרעו נקרב)
עַ ל ְשנֵּי הַ ְשעִ ִירם ג ָֹּרלוֹּ ת גוֹּ ָרל אֶ חָ ד שהוא; (בצדדים) ,שנרמזים בהם שאר מלכיות.
לַיקֹּוָ ק וְ גוֹּ ָרל אֶ חָ ד ַל ֲעזָאזֵּל: והנה אם היה הדבר נשאר כך ,הן אמת ,על ידי זכות הפר של אדם;
~ ~ ~ שטרם הארבע גליות הנרמזים לארבע
מאמר: פרסות ,ימלוך דוד וזרעו .אך במה יתוקן והאיל אשר בו נרמז זכות אברהם
גודל מעלת אהרן הכהן שהיה נקי לגמרי העולם אחרי נפילת מלכות בית דוד ,העוקד;
מחטא העגל .וקרבנותיו של יום הכיפורים ונמסרנו למלכיות ,כאשר אברהם מכרנו וזכות יצחק הנעקד.
המורים לזה .וכן פגם חטא העגל שעדיין להם .על כן הוא יתברך חשב מחשבות
לבלתי ידחו ישראל ,ויכין לנו אילו של כי אז בעת ההיא על ידי זכיות אלו;
צריכין בני ישראל כפרה על זה.
וקרבנותיהם של יום הכיפורים המורים לזה. יצחק ,אשר שתי קרניו רמוז לנו ,כי זכות וגם על זכות יעקב שנצטער על ידי
~ ~ ~ יצחק יעמוד לנו שתי פעמים .אחד במתן הכתונת כמה דאת אמר הכר נא הכתונת
ראוי לשית לב: תורה להיות לנו חירות משעבוד בנך וכו' גם כן הרמוז בכתונת בד קדש
מה היה שייחס הכתוב הדבר אל אהרן מלכיות .וגם שעשינו העגל ונתקלקל ילבש;
באומרו בזאת יבא אהרן? אחר שבכל הדבר ,התחברות (קרן מתן תורה עם)
קרן אחד של פרו של אדם ,הועיל להיות וגם מכנסי בד יהיו על בשרו זכר לזכות
כהן גדול שבכל דור ודור ידבר! והראוי קרן מלכות בית דוד קודם למלכיות ,אך יוסף ששמר ברית קדש;
יאמר בזאת יבא הכהן הגדול אל הקדש!
אך הנה בזה ידוקדק אשר הערנו אחרי כן לעתיד אין לנו רק קרן ימין של ובאבנט בד זכר לזכות משה שהוא
בכתובים הבאים .והוא כי הנה אמרו איל יצחק כמדובר בהקדמה השלישית .כולל ומקיף את כל ישראל תוך איכותו
רבותינו ז"ל בויקרא רבה וז"ל: והנה זה יתכן הוא רמז הכתוב שאנו בו .כנודע מחכמי האמת ,כי נפשו היתה
והוא כי אחרי אומרו ואל יבא בכל עת אל כוללת כל נפשות ישראל וגם כל ישראל
ואל יבא בכל עת ,אמר רבי יהודה בר הקדש ,אמר ,גם ,ששללתי העתים שאל חסים תחת צלו כאבנט הזה החובק
סימון צער גדול היה לו למשה בדבר זה, יבא בכל עת ,הנה יש עת שיבא ,והוא כי ומקיף את האדם בתוכו;
אמר :אוי לי שמא נדחף אהרן אחי
ממחיצתו וכו'( .והנה במדרש שם נאמר, בזאת .כלומר כי בעת זאת והוא בעת ומצנפת בד הוא זכר לזכות אהרן כי
שהשיב לו יתברך בדרך אחרת .נינקוט בואו בפר בן בקר רמז לפר (שהוא השור הוא הראשון שנאמר בו כי נזר שמן
מיהא) כי צער היה למשה בדבר. בקרן האחד) שהקריב אדם הראשון ,משחת א-להיו עליו .על כן על כל זכיות
ואפשר לנו לומר כי בא הכתוב השני טובים.אילו של יצחק ,כי אלה הנכנסים עמו בעת הזאת שהוא ואיל לעולה זכר ל
שניהם כאחד
לתקן הדבר על כבוד אהרן בהזכיר שמו ביום הכפורים יבא אהרן אל הקדש:
בציווי הכולל לכל כהן גדול באומרו
3
הם ,מה צורך להשחיד את המשטין? ואם ומֵּ אֵּ ת ע ֲַדת ְבנֵּי יִ ְש ָראֵּ ל יִ ַקח ְשנֵּי בזאת יבא אהרן וכו' .לומר אל יעלה על
בלתי זכאים ,מה בצע בהשחיד אותו? ְשעִ ֵּירי עִ זִים לְ חַ ָטאת וְ אַ יִ ל אֶ חָ ד רוחך כי נדחף אחיך על צאת תקלת
האם שופט כל הארץ לא יעשה משפט על לְ עֹּלָה :וְ הִ ְק ִריב אַ ֲהרֹּן אֶ ת ַפר הַ חַ ָטאת העגל מתחת ידו ,כי הלא גדול הוא לפני,
העדר המקטרג? והלא הכל גלוי לפניו כי הלא בזאת יבא אהרן וכו' שהוא
יתברך! ולא יוותר כחוט השערה לאיש אֲ ֶשר לוֹּ וְ כִ ֶפר ַבעֲדוֹּ ובְ עַ ד ֵּביתוֹּ :
במראה הנזכר כדלעיל.
כמעשהו ,כמאמרם ז"ל כל האומר הקדוש וְ לָקַ ח אֶ ת ְשנֵּי הַ ְשעִ ִירם וְ הֶ עֱמִ יד א ָֹּתם
לִ פְ נֵּי יְ קֹּוָ ק ֶפ ַתח אֹּהֶ ל מוֹּ עֵּ ד :וְ נ ַָתן
ואשר חשבת כי עון העגל דוחפו ,אל
ברוך הוא ותרן יוותרו מעוי וכו'. תחשוב כדבר הזה .כי אדרבא יבא בפר
(ז) ולא עוד ,אלא שתהיה מצות המקום אַ ֲהרֹּן עַ ל ְשנֵּי הַ ְשעִ ִירם ג ָֹּרלוֹּ ת גוֹּ ָרל שהוא עצמו העגל ,ואדרבה על ידו יכהן
עלינו להשחיד את המשטין עלינו לסכור אֶ חָ ד לַיקֹּוָ ק וְ גוֹּ ָרל אֶ חָ ד ַל ֲעזָאזֵּל: פאר כהונה גדולה ביום הכפורים .ואם
פיו!? וְ הִ ְק ִריב אַ ֲהרֹּן אֶ ת הַ ָשעִ יר אֲ ֶשר עָ לָה כדברך ,היה ראוי יברח מפר כי אין
(ח) וכי משוא פנים יש בדבר חלילה? עָ לָיו הַ גוֹּ ָרל לַיקֹּוָ ק וְ עָ ָשהו חַ ָטאת: קטיגור נעשה סניגור .אך יורה כי לא
וְ הַ ָשעִ יר אֲ ֶשר עָ לָה עָ לָיו הַ גוֹּ ָרל נדחה חלילה מפני כך ,כי לא עלתה על
(ט) ועוד ,כי אדרבא ,הוא תת לו פתחון לבו מחשבות הערב רב כמפורש
פה לאמץ כח להשטין ,באומרו ראה בניך ַל ֲעזָאזֵּל ָיעֳמַ ד חַ י לִ פְ נֵּי יְ קֹּוָ ק לְ כַ ֵּפר
במקומו.
משחידים אותי לבל אגלה את נבלותם, עָ לָיו לְ ַשלַח אֹּתוֹּ ַל ֲעזָאזֵּל הַ ִמ ְד ָב ָרה:
וכדי בזיון וקצף! וְ סָ מַ ְך אַ ֲהרֹּן אֶ ת ְש ֵּתי י ָָדיו עַ ל רֹּאש ואדרבה בישראל אני מקפיד ,כי הם
הַ ָשעִ יר הַ חַ י וְ הִ ְתוַ ָדה עָ לָיו אֶ ת ָכל
הביאו את נזמי הזהב .ועל כן בבא אהרן
(י) וגם בלשון המקרא ,לזר יחשבהו כל לכפר בעדם כתונת בד קדש ילבש וכו' ,
הרואה מקרא שכתוב גורל אחד לה' וגורל עֲוֹּ נֹּת ְבנֵּי יִ ְש ָראֵּ ל וְ אֶ ת ָכל ִפ ְשעֵּ יהֶ ם ולא בגדי זהב כי אין קטיגור נעשה
אחד לעזאזל ,שיורה חלילה ,השואה מה. ֹּאתם וְ נ ַָתן א ָֹּתם עַ ל רֹּאש לְ כָ ל חַ ט ָ סינגור .הנה כי בזהב שיצא מתחת ידי
כמטילים גורל ,בין שני שותפין ,חלילה. הַ ָשעִ יר וְ ִשלַח ְביַד ִאיש עִ ִתי ישראל אני מקפיד שלא יראה ולא ימצא
(י"א) ועוד ,למה ישחטו מיד אשר עלה הַ ִמ ְד ָב ָרה :וְ נ ָָשא הַ ָשעִ יר עָ לָיו אֶ ת ָכל בכפרתם כי אם בגדי לבן.
עליו הגורל לה' ,והשני יעמד חי עד סוף עֲוֹּ נ ָֹּתם אֶ ל אֶ ֶרץ ְגז ֵָּרה וְ ִשלַח אֶ ת אך בעגל שהוא פר שיצא מתחת ידי
העבודה? הַ ָשעִ יר ַב ִמ ְד ָבר: אהרן איני מקפיד שיהיה סניגור הנה כי
(י"ב) וגם ,מלת חי מיותרת! ~ ~ ~ שלם הוא לפני.
(י"ג) וגם ,באומרו יעמד חי ,ראוי לשית מאמר :ביאור סוד שעיר לעזאזל ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל:
~ ~ ~
לב אל לשון העמדה הלזה ,ולא אמר הכניסו ענין הבגדים בין קרבנות אהרן
ישאר חי לשלח אותו וכו'! (א) הנה מבלי הכניס עצמנו בצפוני לקרבנות ישראל! ( (ג) ְּבזֹאת ָיבֹא אַ ֲהרֹן
(י"ד) ועוד ,אומרו יעמד חי וכו' לכפר סודות ,ראוי לשים לב בצד מה מה ענין אֶ ל הַ קֹדֶ שׁ ְּבפַ ר ֶבן ָבקָ ר וכו'( :ד) ְּכ ֹתנֶת
עליו ,כי הלא ,לא עליו הוא מכפר ,כי אם השתי שעירים הללו? ַבד קֹדֶ שׁ ִיל ְָּבשׁ וכו'( :ה) ומֵ אֵ ת ֲעדַ ת ְּבנֵי
על ישראל ,ומהראוי יאמר ,לכפר בו ,או, (ב) ושישים הוא יתברך כבודו לעומת ִי ְּש ָראֵ ל ִי ַקח ְּׁשנֵי ְּש ִע ֵירי ִעזִים וכו' :וביותר
לכפר על העם. עזאזל ,להטיל גורל איזה מהם לה' ואיזה קשה כי תיכף חוזר אל קרבנות אהרן( :ו)
מהם לזר ההוא? וְּ הִ ְּק ִריב אַ ֲהרֹן אֶ ת ַפר הַ חַ ָטאת א ֲֶׁשר לוֹ
(ט"ו) ועוד ,כי אחר שבשעיר החטאת וְּ כִ ֶפר ַב ֲעדוֹ ובְּ ַעד ֵביתוֹ ):
אשר לה' מכפר על הקדש מטומאת בני (ג) ולמה יחשיבנו יתברך לכך? כי מה
ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם ,מה קש נדף הוא לפני א-להי עולם ה'! ועוד שנית כי הנה בפר הבא להתודות
צורך אל שעיר המשתלח? (ד) וגם מי חייב לתת לו שעיר? עליו וידוי עצמו ווידוי אחיו לא היה צריך
לשלח פר אחר לעזאזל לסתום פי שטן.
(ט"ז) ואם החטאת הוא על דבר פרטי, (ה) ולא עוד ,אלא שישלחוהו לו
למה הדבר הפרטי ההוא לא נכלל בכלל המדברה! אך בשעיר הבא להתודות עליו חטאת
מה שמכפר שעיר המשתלח שהיא כפרה הקהל היה צריך לשלח שעיר אחר
כוללת? והנה אמרו רבותינו ז"ל שהוא להשחידו לעזאזל .וזהו ומאת עדת בני ישראל יקח
בל ישטין עלינו. שני שעירי עזים וכו' .אך בפר אהרן והקריב
(י"ז) ועוד ,אומרו וסמך אהרן את שתי וכו' וכפר בעדו וכו' בלי שלח לעזאזל .אך
ידיו וכו' ונתן אותם על ראש השעיר ,כי (ו) והלא כמו זר נחשב הטעם הלז ,כי מי
ישמע לדבר הזה ולא יבעת באמת באמור ונתן על שני השעירים גורלות וכו' ,כי זכאי
הלא אין נתינה צודקת בעונות שאין בם הוא אפילו על על ידי פר ,שהוא מן העגל,
ממש וגם חלפו למו! מריה דאברהם! לא ימנע ,או ישראל
זכאים בדינם ,או בלתי זכאים .אם זכאים (יותר) מישראל על ידי שעיר:
4
וללקוט שושנים רואה איזה צדיק גמור שם אך הנה ידוע מספר הזוהר ,כי כאשר (י"ח) וכן אומרו ,ונשא השעיר עליו את כל
ומריח בו וכו' .והלא יראה כי אין שייכות יחטא איש יברא בחטאו מלאך קטיגור עונותם ,איך ישאם על עצמו ואינם (שאין
לריח בצדיק .אך תהיה המתקת המשל ,כי חרש משחית ,וכאשר יעשה אחת מכל בם ממש ,וגם חלפו למו)?
לא ימיתנו על ידי מלאך רוגז רק הוא יתברך מצות עשה יברא מאיכות קדושתה מלאך (י"ט) ועוד ,אומרו כפל ענין במלות
דרך נשיקה ישאב את נפשו למעלה קדוש .והנה אדם כי יקריב קרבן לה' על שונות ,ארץ גזרה ,ומדברה.
וימשיכנה אליו כמריח הזה. הרהור הלב אם עולה קרבנו או למאן דאמר
על מצות עשה ,או קרבן חטאת על שגגתו, (כ') ולא עוד אלא ,שאחר אומרו ונשא
ואמר ריח נחוח ,לומר כי שני סוגים יש השעיר עליו אל ארץ גזרה ,אומר ושלח,
שם. או אשם על אשר אשום אשם על נפשו,
הלא זאת יעשה כי יסמוך ידו על ראש והלא ,על ידי השלוח הוא ,מה שישא
א .כח הטומאה אשר עליו הביא קרבנו קרבנו והתודה את אשר חטא עליה כי ישוב השעיר אותם אל ארץ גזרה!
שהוא שורה בקרבן. בתשובה מחטאתו .ואז על ידי סמיכה זו (כ"א) ועוד ,כי אין דרך כפרה בכך,
ב .כח קדושת התשובה. בתשובה ווידוי ,המלאך משחית אשר פעל להוליך השעיר המדברה ,בלי הקטרה על
ועשה שורה על ראש קרבנו .ועל כן צריך גבי המזבה ,רק להוליכו חי והשליך אותו
אמר כי מה שמריח וממשיך ומעלה ,הוא תכף לסמיכה שחיטה למען הכניע מיד הכח מההר להתחתך לאיברים!
בחינת מה שהוא נחוח ,אך מה שהוא הפך הטמא ההוא ,והוא אשר שרוף ישרף באש
זה שם יכלה .ועל שתי הבחינות צריך אש... אמנם לבא אל הענין נקדים וכו'
על מוקדה על המזבח .והנה כאשר שורה
...מן השמים ,למען ,בה לבדה ,העלות את על הבעל חי ההוא הכח הטמא ,גם כח (כ"ב) בשום לב אל אחת מבחינות הקרבן
הקדושה. קדושה הוא המלאך קדוש הנעשה על ידי הנאכל על גבי המזבח ,מה צורך אל היות
תשובה ווידוי שהם שתי מצות עשה אחת אש מן השמים,
...ולמען ,על ידי הצטרף עם אש מן
ההדיוט ,יותן בו כח לשרוף ולכלות כח ושבת עד ה' ,ושנית הסמיכה ,שלישית (כ"ג) וגם למה הוא מצוה גם כן להביא מן
המשחית הטמא ההוא ,אך אינו כבודו הוידוי שנאמר והתודה אשר חטא .גם אלה ההדיוט?
יתברך שעל ידי אש הקדושה בלבד ישרוף נמצאים יחד כאשר יקטירון את החלב ואת (כ"ד) למה היו תורמין בכל יום מחתת
הטומאה ,ועל ידי כן מצוה להביא מן האברים על גבי המזבח .ועל כן הוא יתברך דשן מן המאוכלות הפנימיות ושמים אצל
ההדיוט. על האש יעשה ארבעה דברים .אחד ,כי את המזבח והיה נבלע במקומו? ויתר הדשן היה
הקטיגור הוא המלאך משחית יכלנו עד נשאר עד ירבה בתפוח ומוציאין אותו חוץ
ועל כן האש שבמאוכלות הפנימיות אשר בלתי השאיר בו שריד .ואת כחות הקדושה
שם עיקר אש שמן השמים ,היה בו קדושה למחנה אל שפך הדשן? ושתהיה הוצאת
שבמצות עשה ישאב ויעלה אותן למעלה תרומת הדשן אל המזבח בבגדי שרד?
עצמית .על כן צוה לנו יתברך לתרום משם אליו יתברך מזוקק מכל פקפוק אשר ימצא
בכל יום מלא המחתה ולשומו אצל המזבח וההוצאה בתפוח בבגדי חול?
במצוה ,כי אש המזבח תטהרנו על ידי טוב
והיה נבלע במקומו ,כי קדוש הוא בעצם .אך כוונתו בקרבנו .ועל זה נאמר אשה ריח ניחוח (כ"ה) מה ענין אומרו אשה ריח ניחח
השאר היה נשאר ומתרבה בתפוח עד לה' ,והוא כי דרך המריח ורד או תפוח כי לה'?
הוציאם אותו אל שפך הדשן: יקריב הפרח שושן אל חוטמו ויעשה (כ"ו) האם ריח יתואר כלפי מעלה?
הקדמה שנית .והוא ,כי הנה מהות כל עון כשואב ברוח אפו למעלה ריח השושנה או (כ"ז) וגם ,למה שאמרו ז"ל 'נחת רוח לפני
ופשע וחטאה אשר יחטא איש הישראלי, התפוח ומעלה הריח הטוב וממשיכו שאמרתי ונעשה רצוני' ,אין שייכות לריח,
הלא הוא כי למה שכל אישי ישראל למעלה ,כן המתיק הוא יתברך משל נאה בזה!
קדושים המה ,כי נפשותם חלק א-לוה ומתקבל לומר ששואב קדושת המלאך
ממעל הנה ,מה שאין כן של יתר הגויים ,ועל קדוש הנעשה בקרבן אשר נח בו על ידי (כ"ח) ועוד ,כי ,אם כן ,בכל מצוה יאמרו
כן כל נפשות ישראל אחת הן ,כמה דאת תשובה וסמיכה ,והוידוי שואבו למעלה על 'נחת רוח' לפי שאמר ונעשה רצונו!
אמר כל נפש ששים ושש ,אך בעשו הוא ידי אש מן השמים .וזהו אשה ריח ניחוח (כ"ט) וגם לפני זה ,אומרו 'אשה ריח
אומר נפשות ביתו ,כי ישראל מעולם לה' ,לומר כי על ידי אש הקדושה ריח ניחוח וכו' ,אין שייכות להזכיר האש לומר
האחדות ואומות העולם מעולם הפירוד ושאיבה של הנחת רוח עולה לה': זה .ואם כן ,אומרו 'אשה' בלתי מתיישב!
כנודע .ועל כן ישראל תמיד רדופים הם ובזה מצאנו ראינו טוב טעם משלם ז"ל על (ל') וגם מעין זה ראוי לשית לב על פסוק
מהם ,כי שורשם נגדיי .וידוע כי שרו של סילוק הצדיקים ,באומרם על פסוק דודי וירח ה' את ריח הנחוח (בקרבנות נח אחר
עשו שהוא עיקר החצונים הוא שטן הוא ירד לגנו וכו' :דודי זה הקדוש ברוך הוא ,ירד המבול) ,למה ייחס הדבר אל הריח? ולא
יצר הרע ,וכל ישעו וכל חפץ להחטיא את לגנו זה העולם ,לערוגות הבשם אלו בתי אמר כמו שכתב בהבל 'וישע ה' אל הבל
ישראל ,והוא לידבק בקדושה ולטמאה. כנסיות ובתי מדרשות ,לרעות בגנים ואל מנחתו'.
5
הכיפורים) ישובו אל מקורן .והוא באומר רק כי אין כל ישראל מסמיכים ומתודים רק והוא מאמרם ז"ל שהזכרנו בסמוך כי בכל
אליו טול לך מה שהבאת ,והוא על ידי הכהן גדול בעד כלם כאומרו וסמך את שתי עון אשר חטא יברא כח טמא ,שהוא כי נותן
השעיר שהוא מסיטרא דיליה .אך מה ידיו עליו וכו' .ומה גם כי אפילו יצוייר יסמכו כח בטומאה אשר השטן משם וממשיכתה
שישתלח אל המדבר אינו כי אם השעיר, כל איש ישראל את ידיהם ויתודו ,היה זכות עד נפש החוטא ופוגמת בה ובשורשה
וזהו ושלח את השעיר במדבר .כלומר ,אך אחד של תשובת כל אחד לעומת אלפי כנודע .והנה אין דבקות הטומאה בנפשות
העונות שעל השעיר עצמו ,נושאם אל עונות אשר לו .על כן היתה עצת (השי"ת) ישראל עצמיי ,כי מי יתן טמא בטהור,
המקום שלמעלה ,לעומת המדבר ההוא, קדוש ישראל ,לבלתי הקריב השעיר ההוא וכמאמרם ז"ל כשישראל חוטאים אין
היא ארץ גזירה ,כי חלקו הוא ,כמדובר. על המזבח ,כי אם ,לשלח אותו (למקום דבקים בעון הרבה וזהו ויצמד ישראל לבעל
(ל"א) ועדיין צריך לדעת ,כי אחר ו)למקור (של) כל כחות הטומאה (של פעור ,כצמידים שהם רפויים קצת .אך
שתשובה תולה ,ויום הכפורים מכפר ,מה עונותם) אשר נחו עליו על ידי הסמיכה: כשהם כשרים ,דבקים בה' לגמרי ,וזהו
צורך החזרת כבשונות שאמרנו להחזיר וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר ואתם הדבקים בה' וכו' .והוא מה שכתבנו,
כחות הטומאה אל מקורן? החי והתודה עליו את כל עונת בני ישראל כי אין הטומאה מתדבקת בעצם בקדושה.
ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ועל כן אמרו ז"ל שאפילו בהרהור תשובה
(ל"ב) אמנם לזה נשית לב אל אומרו לכל נקרא הרשע צדיק ,כי למה שהטומאה
חטאתם האמור בכתוב שהוא משולל הבנה, ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה.
רפויה ,מיד על ידי הרהור תשובה נשמטת
והראוי הוא יאמר וכל חטאתם. וזה מאמר הכתוב וסמך אהרן את שתי מהנפש בצד מה:
(ל"ג) ועוד מה זה הסדר עונות ופשעים ידיו וכו' והתודה עליו את כל עונות בני
ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן ובזה נבא אל הענין .והוא ,כי ראה הוא
וחטאות ,שאינו לא מהקל אל החמור ולא יתברך כי הנה בכל קרבן יש שתי בחינות:
מהחמור אל הקל: אותם על ראש השעיר .שהוא כי על ידי
הסמיכה הוא נותן ממש אותם על ראש אחת טומאת החטא השורה על ראש
וכן לבא אל הענין נעיר באשר הנביא דבר השעיר ,כי כל המשחיתים שנעשו בהם הבהמה על ידי הסמיכה והוידוי,
באומרו 'ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ניתנים על ראשו .ועל כן לא יאות ינתנו על
ותשליך במצולות ים כל חטאתם'. שנית ,כח קדושה של התשובה וטוב
מזבח ה' .רק ושלח ביד איש עתי המדברה הכונה.
(ל"ד) כי הלא ראוי לשית לב ,כי הראוי אל שורשה .והוא ,כי כל עון ופשע וחטאה
יאמר ,כל חטאתינו על דרך אומרו עונותינו! אשר יחטא איש הוא תת כח בטומאת והם כמעט כשקולים זה לעומת זה ,ויש
מאי 'כל חטאתם' שהוא כמדברים על השטן המחטיאו .ועל ידי החטא ההוא יפרד לאל יד אש מן השמים לכלות הכח הטמא
זולתם ואינם? האיש מהקדושה וימשך טומאה מבחינת ולשאוב כח הקדוש כמדובר בהקדמה
העון ההוא מטומאת מחטיאו אל נפשו .ועל הראשונה .אך ,אם בסמיכת היד יחולו על
(ל"ה) ועוד ,מה ענין כבישת עונות לומר כן בבא יום הכפורים עם התשובה ,הלא מה ראש השעיר אלף אלפים רבבות כחות
יכבוש עונותינו? והראוי יאמר יסלח או שתשובה תולה ויום הכפורים מכפר מספיק הטומאה וכח אחד של קדושה בלבד ,איזה
ימחול וכיוצא! להשמיט הכחות טומאת אשמותיו מנפשו, הדרך יהיה מקום לכלות כל הטומאות ההם
(ל"ו) וגם אומרו 'ותשליך' לנוכח ,ולא כמשים יד החלק להעביר המוץ כנזכר כי רבות הן מלעלות על מזבח ה' ,כי תמלא
אמר וישליך מעין אומרו יכבוש! במאמר שבהקדמה השנית: טומאה לעומת קדושה אחת בלבד לשאוב
אותה .והן זאת ראה א-להים ביום הסליחה.
אך הנה הורה לנו רבי שמעון בן לקיש ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ והוא ,כי הנה חטאת הכהנים מתכפרים בפר
בגמרא כי גדולה תשובה שזדונות נעשים גזרה ושלח את השעיר במדבר. כאומרו והקריב אהרן את פר וכו' וכפר בעדו
כשגגות שנאמר וכו' .ופריך ,איני! והאמר ואחר הפרדם ממנו על יד סמיכת הכהן ובעד ביתו ,ובשעיר של שם מכפר על
וכו' רבי שמעון בן לקיש גדולה תשובה את ידיו על ראש השעיר בעד כל ישראל, טומאת מקדש וקדשיו כאומרו ושחט את
שזדונות נעשים כזכיות! ומשני ,כאן ניתנים כלם על ראש השעיר ,ואז ונשא שעיר החטאת כו' וכפר על הקדש כו'.
מאהבה כאן מיראה .עד כאן תורף הענין. השעיר את כל עונותם אל ארץ גזרה .והוא, נשארו מליכפר כל יתר עונות של אלפי
והוא מבואר אצלנו בחבצלת השרון .אך כי ידענו כי זה לעומת זה עשה הא-להים. רבבות ישראל בכל מקום שהם וכל עונות
נינקוט מיהא ,כי בהיות התשובה מאהבה וכאשר בקדושה יש ארץ חיים למעלה של כל אחד מהם הם כמספרם כחות
נעשים זכיות ,וכשהיא מיראה נעשים למשכיל ,כך בטומאה יש ארץ לעומתה הטומאה ,נמצאו של כל ישראל אלפים
כשגגות שהם חטאות. למעלה נגד המדבר ההוא ,וההיא (למעלה) ורבבות אין מספר לגדודם ,כי אם יוכל איש
(ל"ז) והלא ,לפי זה השב מאהבה ,אין תקרא ארץ גזרה .והוא מקור הטומאות למנות את עפר הארץ גם הם ימנו ,ואיך
צריך שעיר המשתלח לכפר ,ולא להוליך הנעשות מהעבירות ,כי משם ניתקו, יושמו על אש המזבח תוקד בם עד כלותם
ובחוטא ניטעו ,ועתה (ע"י עבודת יום ואין לעומתם שורה כח קדושה בסמיכה,
6
להעשותו נביאי הבעל לעבודה זרה ,כי הפר יפקדו .והוא מאמר הנביא באומרו ותשליך עונות ישראל אל ארץ גזרה ,כי הלא נהפכו
של העבודה זרה היו מושכים אותו ולא היה במצולות ים כל חטאתם ,כי הלא הוא מקום לזכיות!
נמשך עד בא אליהו ז"ל ולחש לו באזנו אחד ,כי היא ארץ גזרה גם תקרא מצולות ים אך ,אין זה צריך ,רק לשבים מיראה,
ואמר לו ,אל ירע בעיניך שנפלת בגורל כנודע. שנעשים חטאות ,ואז ,את החטאת ,שהם
העבודה זרה ולא בגורל ה' ,כי דע לך כי גם (ל"ח) ואם יאמר נא ישראל אם כן איפה העונות ,שניתש כחם ,הוא ,שנושא השעיר,
בך מתקדש שם שמים בראותם כי אין אש ישליך אותם יתברך (בעצמו) אל מצולות אותם ,לשקעם שם ,בל יזכרו עוד.
מן השמים יורדת עליך כמו בשל ה' ,ואז ים! ומה בצע בשעיר ולחלוק כבוד לשטן?
נמשך. וזה ענין מאמר מיכה הנביא שאומרים
הלא הוא ,כי למה שהשני גדיי עזים ישראל כאשמים על עונותם ,ומדברים אליו
ועל דרך זה אחשוב היה גם פה .כי הלא שעשה יעקב שהם דוגמת שעירי יום יתברך שלא לנוכח על אשמותם כי יבושו
לא תבצר מהשעיר המשתלח לעזאזל הכיפורים כמפורש ברעיא מהימנא ,וכתבנו לדבר לנוכח (פני השם ,מחמת עונתם) .הנה
(שיהיה לו הקפדה כעין) הקפדת פר של שם ,ששעירים היו מחלק ובחינת עשו, הוא יתברך לעתיד ישוב ירחמנו ,כאומרו
נביאי הבעל שעל ידי אליהו .על כן מה עשה ואדרבא ,הרגו בחניתו (לשון מליצה ,שנצח בפסוק הקודם נושא עון וכו' לשארית נחלתו
הוא יתברך? ורימה יעקב את עשו על ידי כלי זיניו שהוא לעתיד .והנה מעתה מי יתן ייטיב לנו,
(א) צוה לקחתם כאחת לשים אותם וחלקו של עשו שהם השעירים) כי על ידם שגם שלא יעשה מהעונות זכיות לפחות
כאחת ולהגריל עליהם ,כי קצת הקפדה נתברך הוא ברכות שהיה בא לקבל ,עשו, יכבוש עונותינו ,שיתיש רוב כחם כדחוקים
ישבית הגורל. בעצת אביו .על כן( ,מכיון שיש טענה בצד תוך מכבש ,שהוא שיעשה אותם שגגות
מה וכנ"ל וכדאיתא בחז"ל על דמעות הנקראות חטאות .ושמא תאמר מה יועיל
(ב) ואחרי כן יעמד חי לפני ה' ,כלומר עשו ,הגורמים מה שגורמים ,עד יבא גואל
שגם הוא חשוב לפניו יתברך( ,מ)אחר שעל אחר שנשאר רושם ,הלא הוא כי אחרי כן
במהרה ,על כן) רצה יתברך יותן לשרו (של ותשליך במצולות ים כל חטאתם של העונות
ידו מתכפרים בניו .וזה אומרו יעמד חי ,הוא עשו ),שעיר אחד לפייסו (בכל שנה ,ביום
כלומר ,העמדה ועלייה יש לו ,בהיותו חי הנזכרים .שאחר שתכבשם ויעשו חטאות,
הכיפורים ,מחמת צערו) על השעירים את חטאתם שעשו מהם תשליך במצולות
לפני ה'. ההם ,וישתלחו לו עונות ישראל עליו שהוא ים שהוא נבלעים תוך עומק החצוניות
ומה היא מעלתו אחר שהוא חלק עזאזל? דרך כבוד כדורון בכלי (אשר ישמח שרו של הנקרא מצולות ים כנודע ליודעים חן ,שלא
עשו בדורון עונות ובפרט שנותנים לו דרך
לזה אמר לכפר עליו .כלומר ,שרב טוב לו, כבוד כדורון בכלי שהוא השעיר ,ששרו של יזכרו ולא יפקדו עוד .וטרם כבוש העונות,
אחר שמוכן לכפר עליו לישראל ,שהוא עשו הרי מתכבד בו בשעיר וכנ"ל דבר שלא לנוכח ,אך ,אחר אומרו יכבוש
במה שניתן עליו .שהוא מאמרו יתברך ונתן ששעירים היו מחלק ובחינת עשו) ,ובזה עונותינו ,שנעשים שגגות ,אז ערבו אל לבם
עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל ימחול (ויתפייס השטן שהוא הוא שרו של לדבר לנוכח ,ולומר 'ותשליך'.
פשעיהם לכל חטאתם .וכל זה למה עשו על מה שעשה לו יעקב .אבל לא כיוונו וזה יהיה ענין מקרא שכתוב פה בתורה
שנצטרך להפיס דעתו .לזה אמר לשלח חז"ל לפייס את השטן על קטרוגו על והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת
אותו לעזאזל המדברה ,כלומר שעל כן צריך עונותינו ,ובזה נתיישבו כל הקושיות הנ"ל
בנוגע לפיוס וכו'). כל פשעיהם .ושמא תאמר מה צורך ,אין יום
להפיס דעתו בל ייצר לו על הניתן לכחות הכפורים מכפר אלא עבירות שבין אדם
הטומאה .על דרך מאמר רבותינו ז"ל על פר כדין בעל שהוריד אריסין על שדות למקום שאין בהם מיתת בית דין ,ולשאר
נביאי הבעל שעל ידי אליהו. אשתו ,שאם שלחו לו מפרי השדה מעט כבר קדמו תשובה ויום הכיפורים ומה צורך,
ואשר כמו זר יחשב לו ,היות השכלה דרך כבוד מה שהוציא הוציא ומה שאכל הלא ידוע כי תשובה תולה ויום הכיפורים
בבעל חי ,להקפיד ,ושיצטרך יתברך להפיס אכל ,כי מן הסתם מחל: מכפר ועצומו של יום קיימא לן דמכפר
דעתו! ועדיין צריך לתת טוב טעם: לגמרי .ומה גם אם היתה תשובה מאהבה
אל צורך הגורלות! שנעשים זכיות מבלי שעיר זה .לזה אמר
ואמר ,שאם אינו ענין לגופו ,יהיה ללמוד לכל חטאתם ,לומר מה שצריך כל זה הוא
ממנו על איש ועל אדם ,שיחוייב כל איש והעמדתו חי לפני ה'! לכל חטאתם ,כלומר בשביל חטאתם של
להסיר קנאת איש מרעהו ,לבלתי תת יתרון עונות ופשעים הנזכרים .שהוא לאשר שבו
לזה על זה ,בהיותם שוים באיכות ,כשני עד השלם עבודת הפר ,ושעיר של
(ה)שם! מיראה ונעשו העונות והפשעים חטאות ,על
השעירים הללו .וישיתו לבו לפייסו ,קל אלה צריך סמיכה ווידוי על ראש השעיר
וחומר מבעלי חיים ,שהקפידה תורה לבל אך הנה לבא אל הענין נזכירה מאמר כדי שונשא השעיר אותם אל ארץ גזרה ,היא
הטיל קנאה ,ומה גם עתה ,באישי ישראל. חכמי האמת האומרים כי כאשר צוה אליהו ארץ של החצונים שלעומת ארץ החיים,
קחת שני פרים אחד להעלות לה' ואחד והיא גזרה להשתקע שם שלא יזכרו ולא
7
הקדושה יטלו כחות הטומאה ולא עוד רואה כן אמר לפניו רבון העולמים נשאת וְ הָ יְ ָתה זֹּאת לָכֶ ם לְ ח ַֻקת עוֹּ לָם
אלא שיטמינם מתחת למדיו? עון עמך כסית כל חטאתם סלה. ֹּאתם
לְ כַ ֵּפר עַ ל ְבנֵּי יִ ְש ָראֵּ ל מִ ָכל חַ ט ָ
(י"ב) ועוד אומרו שנאמר יבוקש וכו', לכך דוד משבחם לישראל שנאמר אַ חַ ת ַב ָשנָה וַ יַעַ ש ַכאֲ ֶשר צִ ָוה יְ קֹּוָ ק
שאותו הפסוק ידבר לעתיד לבא ולא על אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ,ע"כ: אֶ ת מ ֶֹּשה:
יום הכפורים של כל שנה ושנה! (א) וראוי לשית לב מה ענין השכחה ~ ~ ~
(י"ג) ועוד אומרו כיון שהשטן רואה כן הזאת? כי אין שכחה לפניו יתברך! מאמר :כפרת יום הכיפורים על ידי
אמר לפניו נשאת וכו' ,מה כונתו באומרו (ב) ועוד שמורה שתחלה הוא שוכח א' .שכחת' העוונות .ב .עירבוב השטן.
פסוק זה? ואחר כך סולח! ואיך תפול סליחה על ובעיקר על ידי ג .אשר מעט דמעט אהבת
(י"ד) ועוד באומרו לכך דוד וכו' ,מהו הדבר השכוח? השם שיש לכל אחד ואחד מבני ישראל,
לשון לכך? היה לו לומר וכן דוד שבשאר ימות השנה כמעט שאינו נחשב,
(ג) ועוד כי אין ספק שהסליחה הוא אעפ"כ על ידי גודל הארת מדת הרחמים
משבחם! העיקר ,יאמר שהוא סולח ולא יזכיר שמאיר ביום הכיפרים ,מחשיב השי"ת
(ט"ו) אמנם הנה הוקשה לבעל השכחה! מעט דמעט אהבת השם שמספיק להפוך
המאמר בכתוב .שאם אומרו נשוי הוא (ד) ועוד שמביא ראיה מפסוק והיתה זדונותיהם לזכויות.
לשון סליחה ,היה ראוי יהיה אל"ף בסופו זאת וכו' ,ויש זולתו רבו מספור ~ ~ ~
ולא ביו"ד כמו נשוא עון! שמזכירים כפרתו יתברך את ישראל אחת בשנה ... .אדם חוטא ומביא קרבן
(ט"ז) ועוד שאיך יתכן יהיה העון ביום הכיפורים! ומתכפר ביום הכפורים וחוזר אל רשעו
החמור מכופר והחטא שהוא השוגג הקודם ,והוא יתברך חוזר ומכפר .מה
(ה) ועוד איך יתקשר לזה אומרו את שאין כך דרך בשר ודם ,שכאשר קרה
מכוסה לבד? מוצא וכו'? לשמואל עם הזקן על ששני פעמים
על כן על העון אמר דהוא מנשי וכו'. (ו) ועוד אומרו בא שטן וכו' ואמרו שכח מלערב לא מחל לו בפעם השנית.
והוא כי דרך המלך עם משרתיו עושי גנבים הם ישראל ,האם ספו תמו כל אך הוא יתברך אומר אפילו תהיה ענין
רצונו שבעוותם יעבור על פשע .אך אם עונות ישראל בכל שנה ולא נשאר בלתי מחילה אחת בכל שנה ושנה מוחל פעם
ישנו וישלשו בחטא אחד לא יאבה אם היותם גנבים? ומה גם שאומר פורט אחת בשנה:
לסלוח ,כי יאמר הלא מכעיסים אתם עונותיהם שמורה כי רבים פשעיהם,
אותי פעם ושתים .ולא דעת ולא תבונה והנה הפירוש הזה בכתוב ,אחשבה
ואיך יוצא בגנבים בלבד? כוונו אותו רבותינו ז"ל בפסיקתא כאשר
לאמר אתמול חטאנו על הדבר הלז
ויסלח לנו כרוב רחמיו ,ואיך נשוב ככלב (ז) ועוד אומרו מה עושה נוטל קנה של הובא בילקוט בתהלים סימן לב ,וז"ל:
שב על קיאו לחטא לו בדבר ההוא מאזנים ,מה ענין אומרו נוטל קנה של אשרי נשוי פשע אמר רבי ברכיה הכהן
בעצמו .על דרך מה שכתבנו שקרה מאזנים? והיה לו לומר נוטל המאזנים! דהוא מנשי חובינן וסולח לעונינו בכל
לההוא סמיא עם שמואל כדאיתא (ח) ועוד מה צורך להשמיענו נטילת שנה ושנה ,שנאמר והיתה זאת לכם
במסכת יום טוב ,על ששכח שני פעמים המאזנים? ולא אמר מעין שיהיו לחוקת עולם לכפר על בני ישראל.
מלערב ערובי תבשילין וכעס עליו על המאזנים שוות.
ששנה בחטא ,ואמר לו לכולי עלמא שרי את מוצא ביום הכפורים בא שטן
ולך אסיר. (ט) ועוד היתכן שבכל שנה ישתוו לקטרג את ישראל והוא פורט עונותיהם
הזכיות והעונות של ישראל ולא יעדיפו ואומר :רבון העולמים ,גנבים הם ישראל.
כן הדבר אצלו יתברך ,היה הדעת אלו על אלו? והקב"ה פורט זכיותיהן של ישראל.
נוטה :כי לא יסלח רק על העונות שלא
חטאו בהם השנים שקדמו .אך אשר (י) ועוד מה שעושה אחר כך להטמין מה עושה נוטל קנה של מאזנים והוא
חטאו בהם שנה אחר שנה פעמים שלש תחת פורפירא שלו? לא ימנע ,או נמחלו, מעיין את העונות כנגד הזכיות ,והן שוקלין
או יותר ,היה מקום לומר כי לא יאבה ה' או לא נמחלו .אם נמחלו אין צורך אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים שוות.
סלוח לו ,כי הרבה לסלוח כבר בשנים להטמינם ,ואם לא נמחלו מה תועיל והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף
שעברו הראשונים בעונות עצמם ,ולמה ההטמנה? וכי משוא פנים יש בדבר? עונות ולהכריעה.
שבו לחטא בהנה. והא קב"ה לאו וותרן הוא!
מה הקדוש ברוך הוא עושה נוטל את
אכן כרוב רחמיו עושה עצמו כשוכח (י"א) ועוד אומרו נוטל וכו' ,כי הנה העונות מתוך הכף ומטמינם תחת
את אשר חטאו לו בעונות האלו בעצמם העונות למעלה הן הנה כחות הטומאה, פורפירא שלו.
בשנים קדמוניות ,וכאילו עתה בזו השנה המתהוים מחטאת בני האדם
ומפשעיהם ,ואיך ידיו יתברך תכלית והשטן בא ואינו מוצא שם עון שנאמר
חטאו בדברים אלו בלבד .וכן יעשה שנה יבוקש את עון ישראל ואיננו .כיון שהשטן
8
ומטמינם ומעמידם תחת כנפי מלבוש ובאמצע הקנה יש כמו בית יד סובב בשנה מדי בא יום הסליחה ,ובכולן כן
רחמיו קרובים אליו .והוא להיות שלולא בחור שבקנה ההוא באמצע ,והמחזיק סולח לכל אשר חטאו שנה בשנה ,אף
גודל רחמיו לא היו כדאים לכך ,כי המאזנים אוחז בו והכף המכרעת יורדת אם המה חטאים הראשונים בעצם
ליעשות זכיות צריך שתהיה התשובה למטה .אמנם אם היה אשר בידו שחטאו בהם מאז:
מאהבה ,ולפעמים אינה מאהבה שלימה המאזנים תופס בקנה עצמו של וזהו אומרו דהוא מנשי חובינן,
כראוי והם קרובים ליחשב כשגגות ,על המאזנים ,לעולם יחדיו יהיו תמים שתי שמשכח החובות הידועים לנו כאלו הם
כן ייחס הדבר אל לשון הטמנה .ותחת הכפות ולא היתה המכרעת יורדת חדשים שלא חטאנו בהם בשנים
פורפירא הוא מלבוש רחמים אשר מהשנית .אמר שעל דרך המשל הזה ראשונים .ובזה סולח לעונותינו ,כלומר
יתלבש בו ביום ההוא: עושה הוא יתברך ,שאינו תופס מאזני העונות המיוחדים לנו בכל שנה ושנה,
ישראל באופן תרד כף המכרעת כאוחז שבכל שנה סולח העונות עצמם.
ובעלותו אין מוצא כלום בכף בבית יד של קנה המאזנים ,רק כתופס
העבירות ,ומפני כי הלא כמו זר נחשב בקנה עצמו שתמיד יראו שקולים .וזהו ולראיה שאף לאשר שנו וישלשו שנה
להיות הכף נקיה מכל וכל עד בלתי נוטל קנה המאזנים והם שוקלים אלו כנגד ושתים חוזר וסולח ,הביא פסוק והיתה
השאיר עד אחד ,לזה הביא פסוק יבוקש אלו .ושתי כפות המאזנים שוות שידו זאת וכו' שאומר בפירוש אחת בשנה,
וכו' אף שעל העתיד ידבר ,כי ממנו נקח יתברך היא המעכבת כף העונות מלירד: שאין הלשון ההוא צודק רק בדבר אחד
ראיה אל מציאות הענין כי אפשרי הוא. שמתכפר פעם אחת בכל שנה ,ולא
ועל כן ממהר השטן לבא למטה לארץ בחוטא שנה אחת במין אחד עונות
ואז אומר לפניו נשאת וכו' ,הוא כלומר להסתכל במעשה בני האדם למצא עון
האם נשאת העון לפחות יחשבו כשגגות, ובשני במין זולתם .וגם יורה זה אומרו
אשר חטא לשים בכף העונות ,כי רואה לחוקת עולם שיצדק חוקת בכיוצא בזה
אך לא כן עשית רק כסית גם החטא אותן שקולות ושבקל יכריענה.
שאף חטא לא הנחת .וגם אין הכסוי שהוא שאין השכל מחייבו לכפר שהוא
להתגלות ,רק סלה להיותם בתמידות ובזה מסתלק השטן מלפניו יתברך, על שנותם בחטא.
בקדושת פורפירא שלך מכוסים שמה ומתבטל מלקטרג בלכתו מלפניו יתברך: וזהו אשרי נשוי פשע ,שהוא שכוח
עד עולם: ואז יש מקום אליו יתברך ליטול הפשע .וגם הוא ענין סליחה ,אלא שרומז
העונות מתוך הכף ולהטמינם .וענין היות גודל הסליחה גם אשר שנו וישלשו
ואמר לכך דוד משבחן ,כלומר על דרך ההטמנה הוא כי אין ספק עושים ישראל בהם .ובזה נסתלקה הקושיא הראשונה:
שפירשנו ,לכך גם דוד משבחן באותו תשובה ביום הכפורים .וידוע מה שאמרו
לשון עצמו .ואמר לכך כי בזה אין תימה ועל השנית אמר את מוצא וכו' .והוא,
ז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כי אין לך כל עון ועון שנעשה למטה
זה שאומר כסוי על החטאת ,אחרי כזכויות .נמצא כי הכחות הטמאים
אומרו סליחה גם על העונות המזידין שאין נעשה כח טומאה ממנו קטיגור
הקטיגורים אשר נעשו על ידי העונות למעלה .ואין ספק כי התשובה הנעשית
אשר שנו וישלשו בהם .כי במה שאמרנו מתהפכים לכחות קדושה ,כאשר ביארנו
יתיישב כמפורש ,שהוא כי צריך כסוי למטה ממעטת בהם .ומה גם למה
במקומו ,ומה גם בתשובת יום הכפורים. שאמרו ז"ל שעל ידי המתענים ערב
הפורפירא לבל יחשבו הזדונות חטאות, והוא מאמרנו בחבצלת השרון ,כי בכל ראש השנה מוחל הקדוש ברוך הוא
כמו שאמרו בגמרא על השב מיראה, עון מקיים האדם מצות עשה של ושבת שליש ,ועל ידי המתענים בעשרה ימים
ויחשיבם לזכיות: עד ה' א-להיך .נמצא עושה זכיות נמחל השליש השני .ועל כן בבוא השטן
או יאמר ,על ידי פירוש זה יתכן מה כמספר העונות ומהפכן לזכיות .ואם ביום הכפורים פורט אחת לאחת למצוא
שדוד משבחן במה שמכוסה חטאת עודנו עומד השטן למעלה עוד יש רבים חשבון כל עונות ישראל .ואינו מוצא כל
ישראל .שאם הוא כסוי בעלמא ועדיין שלא שבו עדיין .בעוד שמשלחו למטה כך שמה מן הכחות הנזכרים ככל אשר
לבקש עונות ימצאו כמה וכמה שבים הוא פורט ,כי הוא יודע כלם וכבר קצתם
עתיד להגלותו ,אינו נמחל רק לפני העת בתשובה על אשמותם .כי בכל עת מן
ההיא עד ראות אם ישוב ,אינו שבח נמחלו .על כן צועק ואומר גנבים הם
היום מתחדשים ושבים בתשובה על ישראל ,כלומר כי יראה כאילו גנבו
שישבחנו דוד כי גדולה מזו נעשה לו כי עונותיהם ,כי תמיד מתעוררים והולכים
נמחל לגמרי .ומה גם למה שאמרו ז"ל החסרים שמה מאשר הוא פורט .ואזי
ומתקבלים מיד ,כי עת רצון היא מאד. כנגד זה פורט הקדוש ברוך הוא
שנדר לו יתברך להודיעו שמחל לו העון וזהו נוטלן הקדוש ברוך הוא מתוך הכף,
כי מבת שבע יעמוד מלך תחתיו .וזהו זכיותיהם לשיראו רבים.
שעודן בכף יתהפכו לקדושה להיות
לכך דוד משבחן ,שאם לא כן לא יאות ראויים ינטל מידו יתברך ,כי מלאכים ועם כל זה היו העונות רבים עליהם.
להיות דוד משבחן בדבר הזה. קדושים המה .מה שאין כן אם לא היו אך מה עושה נוטל קנה של מאזנים וכו'.
רק נעשים שגגות ,שעדיין חלאת טומאה והוא כי דרך המאזנים להיות שתי
~ ~ ~ הכפות תלויות בשני קצות קנה אחד,
מה בהן ולא ינטלו בידו יתברך.
9
ועל כן הניחו (ה') באחרונה ,להורות כי לו הוא יתברך לך רד .כלומר מה שהיה ענין י"ג מדות של רחמים
זה עיקר כל הקצף .ומה מתוק אומרו וכפרת חטא העגל מפ' כי תשא (קודם החטא) מתייחס להליכה ,עתה
עשו 'להם' על פי דרך זה ,כי אמר הנה תהיה ירידה ,כי נסתלקה שכינה מלמטה ~ ~ ~
עשו 'להם' ,ולא לישראל .אך בזה עדיין בעון העגל כנודע ,כי לא שבה עד מעשה
לא גדלה רעתם לפני ,אך ,מה שויאמרו שמות פרק לב :וידבר ה' אל משה לך המשכן .והטעם ,כי שיחת עמך אשר
אחרי כן (לבני ישראל) אלה אלהיך זה רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ העלית אתה ,הוא הערב רב:
נוחם יסתר .ועל כן היפך הסדר ואיחר מצרים .סרו מהר מן הדרך אשר צויתם
~ ~ ~
ענין אומרם אלה אלהיך ,להורות כי זה עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו
עיקר הקצף כאמור ,כי הכל הולך אחר ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך נשית לב אל התכת תיבות הכתוב כי
החיתום: נעמו ,בהגלות בם גדולת יוצרנו ,וגודל מארץ מצרים( .ז -ח):
...עם בני ישראל ,תתייחס עלייתם אהבתו אותנו ,והליצו בעדנו בנועם
~ ~ ~
ממצרים ,אל ה' ,ועליית הערב רב ,אל מאמרו יתברך ,בהגיע עוצם מעשה
ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה משה ,כי בחושבו כי טוב להקריבם אל הרעה אשר עשו הערב רב בהתנכלם
והנה עם קשה ערף הוא .ועתה הניחה לי ה' ,שם פניו להעלותם .והמה מרו ועצבו להחטיא את ישראל .והוא כי קרה לו
ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי יתברך ,כמלך שהיה לו בן יקיר תם וישר כמדובר .אך מאז ,ה' לא רצם:
גדול( .ט -י): וירא א-להים וסר מרע ,ויגדל עמו עבד
...התנכלו הערב רב להסתיר מה ונבא אל הענין .והוא ,כי עלינו לשבח המלך ההוא .ויהי מימים ויצא העבד
שהיה בלבם להחטיא את ישראל ,ואמרו לאדון הכל א-להי ישראל ,כי מאהבתו ההוא לתרבות רעה ,התמכר לעשות
עשה לנו אלהים וכו' שהוא לנו ולא את בני בחוניו ,גם בהעוותם לא זז רעות רבות .ויבז בעיניו לשלוח ידו
לישראל ,ואחר כך השחיתו התעיבו מחבבם ,ולחתור היבשה להליץ בעדם ,לעשות הרע בעצמו ,כי-אם גם ,לומר
ויחטיאו את ישראל באמור להם אלה ולקצוף על מחטיאם ,ולהעמיס עון את בן המלך ,לעשות כמעשיו ,וללכת
אלהיך, אשמתם אל התחברם במרעים הם בדרכיו הרעים .אז קצף המלך עד מאד
הערב רב ,כי מהתחברות אליהם היחלו וחמתו בערה בעבדו .ויאמר לו' ,הנה
הנה זה מאמרו יתברך ראה אלה התפקרת העוית והרשעת ,והנה מי יתן ליכוות בגחלתם.
רשעים ,כי הלא בהעשות העגל עשו על כן חילק מאמרו יתברך לשני והיית רשע בפני עצמך ,לא הייתי כל כך
להם לבדם ולא לעמי ,ואחרי כן הדביקו מתפעל ,אבל על הכל מה שנוחם יסתר חלקים.
הרעה על עמי ,כי ויאמרו אלה אלהיך אחד כנגד הערב רב ,וזה בקצף גדול מעיני ,הלא הוא כי הוצאת את בני
וכו' .ואחר הטילו יתברך הכעס על הערב לתרבות רעה ,דמית היו יהיה כמוך ,והוא
רב ,והראה צד קושי למשה על שהוא באומרו וידבר ה' וכו' לך רד וכו'...
מורשי לבבי ואור עיני'.
העלם ,עם שלטובה כיוון ,התחיל יתברך ואחר כך היחל לדבר על ישראל עמו,
לדבר עם ישראל ,ואמר בלשון אמירה, בלשון חיבה ואמירה ,כי חפץ לזכותם כן הדבר הזה .כי א-להי עולם ה' מלך
שהוא לשון חיבה .וזהו ויאמר ה' אל ולהטיב להם .והוא אומרו ,ויאמר ה' אל מלכי המלכים ,בן יקיר לו הוא ישראל
משה וכו' .והוא... משה וכו' .והענין כי בזעם אפו היחל אשר דיבקם בו במעמד הר סיני .ועבדים
בקושי כטבע לשון וידבר שהוא לשון מופקרים לעשות רע ,היו הערב רב ,נלוו
כי באומרו העם הזה ידבר על ישראל קושי .ואמר וידבר ה' אל משה לך רד כו' ,אלינו והשחיתו התעיבו עלילה .ולא
יוצאי ירך יעקב ,ועליהם הוא אומר כלומר חבל על העם אשר העלית אתה ,בלבד נחה דעתם בעשותם את הרע ,כי-
ויאמר ה' וכו'. הוא הערב רב ,כי שיחתו (את עצמם) אם גם החטיאו את בן המלך הקדוש
והוא כמאמרם ז"ל ,על פסוק ,ראה ברוך הוא הוא בנו בכורו ישראל .וזהו והשחיתו את העם אשר העליתי אני.
ראיתי את עני עמי אשר במצרים וכו', מאמרו יתברך הנה העם אשר העלית...
כי כפל הראיות הוא ,שאמר למשה, ועל כן לך רד .והוא ,כי אילו לא עברה סרו מהר וכו' עשו וכו' וישתחוו וכו' ,והנה
מכשלת העגל תחת ידם (היינו אילו לא כל אלה עשו והחרשתי כמעט ,כי (רק)
'אתה רואה ראיה אחת ,ואני רואה שתי
ראיות ,אחת עניים במצרים ,שנית כי חטאו) היתה שכינה בתחתונים ולא שבו אל שורשם (הרע) .אך העולה על
עתידים אחרי כן לעשות עגל בחורב, היתה מתייחסת הירידה מלמעלה אל גבי כל הרעות האלה ,הלא הוא אשר
אלא שעדיין לא עשו ,ואיני דן ,אלא ירידה (ולא הי' אומר רד) ,כי כל מקום החטיאו את ישראל ,כי הלא ויאמרו אלה
באשר הוא שם'. אשר עיקר שכינה שם לא ליורד חלילה אלהיך ישראל ,וזהו עיקר הקצף.
יתייחס ההולך שמה ,כנודע .על כן אמר
10
ויתיישב בזה מה שלא נאמר שוב ויחל משה את פני ה' א-להיו ויאמר והוא מאמרנו שם ,כי זה כיוון הכתוב
מחרון וכו' אחר זכירת זכות אבות שהוא למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת לפי זה באומרו ,ועתה לכה ואשלחך אל
גמר התפלה: מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה .למה פרעה והוצא וכו' ,שהוא ועתה שעדיין
יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג לא חטאו אל יאשמו ,כי איני דן רק
וביאור הענין ,כי אמר הנה ארבע באשר הוא שם:
טענות יש לי ללמד זכות עליהם. אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה
שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. ובזה נבא אל הענין .כי הנה היחל הוא
אחת ממאמרך ה' ,כי אמרת כי זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך יתברך להורות אל טוב רחמיו וחסדיו ,כי
התחברות הערב רב היסבה רעתם .כי אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם חפץ חסד הוא .ועל כן אמר פתח דבריו
הערב רב הם אשר מרו ועצבו ויעשו את ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל ראיתי את העם הזה .לומר אל יאשמו
כל הרעה ,כי טמאים הם בשורשם ,והם הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ישראל בעצם ,כי הנה ראיתי מאז את
הדביקו את ישראל לימשך קצתם אחר ונחלו לעלם( .יא -יג): העם הזה טרם צאתם ממצרים כי עם
שכניהם הרעים .ועל זה אמר ,הנה קשה עורף הוא ,כי הכנתם רעה ,לעשות
ממוצא דברך אני אומר ,שאם כן למה ה' והנה משה רבינו ע"ה היה ירא
מלהתחנן על ישראל ,פן יהיה גם עליו את העגל הזה ,אלא שאיני דן ,אלא
יחרה אפך 'בעמך אשר הוצאת' וכו' ,אם באשר הוא שם .ועל כן אז שעדיין לא
עמי אשר הוצאתי אני ,הוא הערב רב, בכעס .על כן בשומעו קול ה' אומר חטאו ,פדיתים.
הם החוטאים: ואעשה אותך לגוי גדול ,תחת אברהם
יצחק ויעקב ,אז אמר ,אם כן איפה ,הנני אך ,ועתה ,שכבר חטאו ,הניחה לי וכו',
ועוד טענה שנית .והיא אשר הוצאת עתה בגדר הקרא ה' א-להי ,כי שלם הוא לומר ,אם תניחני אכלם .והוא כמאמרם
מארץ מצרים .כלומר ,אל תתמה אם עמי וכשר אני לפניו יתברך למצא חן ז"ל כאמור למעלה כדי שיאחז משה בו
נמשכו אחר העבודה זרה ,כי ראה ה' בהתפללי לפניו .אז מצא את לבו יתברך על ידי תפלה.
והביטה מהיכן יצאו ,כי שם מקום כל להתפלל .וזהו אומרו ויחל משה את פני ולמען יערב אל לבו להתפלל ,הורה לו
גילולי תועבות העמים .והוא על דרך ה' א-להיו .כלומר מה שראה לחלות פני כי שלם הוא עמו .והוא ,כי הנה אם
מאמרם ז"ל ,ממשל האב שפתח לבנו אל ויחננו ,הלא הוא כי ראה כי ה' א-להיו עשרה אנשים יהיו יחד בבית האסורים,
חנות בשוק של זונות וכו': שלם עמו. אשר עליהם קצף המלך כאחת ,לא יערב
ועוד טענה שלישית .והיא בכח גדול אל לבו אחד מהם לפייס את המלך
והיחל בקושיא גדולה מתוך דבריו להפר כעסו על חבריו ,כי איך יציל את
וביד חזקה .והוא בשום לב אל מאמרו יתברך אליו .והוא לומר ,הלא העמסת
זה ,כי הלא כמו זר נחשב ,יהיה דבר הזולת אם גם עליו עבר כוס חמת המלך.
העמיס העון על הערב רב באמור אלי כי אך אם המלך ידבר על לבו בדברים
בעולם יצטרך הוא יתברך לעשותו בכח שיחת עמך אשר העלית ,כי הערב רב
גדול וביד חזקה ,עם היות ,כי בדבר ה' טובים דברים ניחומים ויריצוהו מן הבור,
שהעליתי אני המשחית ,ולא אשר אתה אז יחרץ לבקש על חביריו כי מצא חן
שמים נעשו בלא עמל ובלא יגיעה. הוצאת ,ואם כן איפה למה ה' חרה אפך בעיני המלך .כן משה רבינו ע"ה היה ירא
אמנם הוא כענין מאמרם ז"ל' ,קשים בעמך אשר הוצאת אתה ,שהם ישראל, פן גם עליו קצף ה' באמור אליו לך רד
מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף' .כי אם (הערב רב) אשר העליתי אני ,הוא וכו' ,כי היה נראה ככועס עליו ,ואם ככה
הלא בכל אלה הקושי בעצמו (היינו ,זה אשר חטא בעצם... היה ,לא היה מבקש רחמים על ישראל,
שיש קושי אצל השי"ת ,זה בעצמו ולפי דרכנו יאמר בכח גדול וכו' למה כי היה צריך מי שיבקש עליו תחלה .אך
קשה לומר) כי מי הגיד למו (לרז"ל, וכו' .כי הנה ערך משה רבינו ע"ה לפניו הוא יתברך היה מבקש שיתפלל ,על כן
אשר) היה קושי בקריעת ים סוף. יתברך ארבע טענות ,להיות זוכה בדין. הקדים ואמר ואעשה אותך לגוי גדול,
אמנם הנה הן אמת ,כי אין דבר קשה ועל ארבעתם הוציא נפקותא .ואמר שוב למען ישכיל ויראה כי לבו שלם עמו.
לפני הקדוש ברוך הוא( ,כי הקושי הוא מחרון וכו' ,ואחר כך אמר הנה נא ואשר אמר לו לך רד לא היה כאשם ,כי
רק) אם לא עשות חסד עם אשר אין לו הואלתי לדבר בדין לומר כי ארבע הלא לטובה כיוון ,רק למען הראות כעסו
טענות אלה מספיקים לשוב מחרון אפך על הערב רב כי עליו גם כן הורה צד
כלי לקבלו ,או עון המעכב .כי הלא קושי:
שופט כל הארץ יעשה משפט ,ואיך וכו' .ואם כל זה איננו שוה למו ,זכור
ייטיב את איש או את אנשים (בעת לאברהם וכו' וראה ועשה למענם. ~ ~ ~
11
איך יעמוד על של רגל אחד .והזכיר היו ,כי הלא הוצרכת להוציאם בכח גדול אשר) ועונותם נצבים לפניו ,לוחמים לו
שבועת האבות ופרט כל אחד ואחד, וביד חזקה ,כאמור. מלחמת חובתו ,המונעת טובתו.
לומר ,כי עם היותם שלשה ,וגם נשבע ושמא תאמר (ה') ,מה לך (משה ,כדי והן זאת היתה קריעת ים סוף .כי היה
להם ,לא היה מועיל נגד עונם ,ומה יעשה להביא טענה ,הלכת) לדרך מצרים ,כי עוזא שרו של מצרים צועק מר ואמר
אחד בלי שבועות משולשות .ולא הטילו תדמה ותשוה אשמתם זאת אשר היתה משוא פנים יש בדבר ,הללו עובדי
וי"ו רק בישראל ,אפשר ,על כי בהזכרת אחר קבלת התורה והמצות ,לאשר עשו עבודה זרה והללו וכו' .והיה טוען אמת
אברהם ,אינו זכרון שלם על דבר בתוך מצרים ,אשר עדיין לא עמי היו, בצד מה ,עד שכמעט היתה מדת הדין
ישמעאל ,וכן ביצחק על עשו ,על כן ואנכי לא א-להיהם .ולא תדמה (אותם) מתהפכת על שונאי ישראל ,כמו שאמרו
שיתף את שניהם כאחד. כפנויה המזנה( ,לנחשבים) לאשת איש? ז"ל ,על פסוק ,ויסע מלאך הא-להים וכו'.
~ ~ ~
הלא ראה ה' והביטה ,כי הנה טעם זה ועל כן ,להפך הוא יתברך הדבר ,ולחתור
וזולת מה שכתבנו על צרפו את יצחק (שאפשר להקשות על טענתי) הוא חתירות לבקש זכות ,הוצרך כח גדול ויד
עם אברהם שלא הטיל וי"ו רק ביעקב, מספיק אלי, חזקה .כי הלא גם לפניו היה הדבר קשה,
יתכן כיוון טעם כתוב אצלנו במקומו, מן הטעם הנזכר.
אך ,למה יאמרו מצרים וכו' .וראה
תחת מה עשה ה' ככה שלא נשבע רק ועשה ,לבלתי החל (יהיה חילול) לעיני ועל כן על המזונות ,אשר כמעט אין
לאברהם וליעקב ,וליצחק אמר, הגוים ,שיהיה להם פתחון פה ,לומר, איש אשר אשמותיו לא יקפחו מזונותיו,
והקימותי את השבועה אשר נשבעתי שהוצאתם להרוג אותם בהרים: וה' חפץ לפרנסם ,צריך יד חזקה וקושי
לאברהם אביך ,שייחס השבועה אל גדול לפרנסם ,ולהכריח אשמותם
אברהם? ~ ~ ~ המנגדים אותם.
אך הוא ,כי הנה ידוע ,כי לאברהם עוד אפשר לתת טוב טעם לאומרו וההיקש בזווגים כי רוב פעמים לא
תתייחס מדת חסד ,כמה דאת אמר חסד שוב מחרון אפך אחר אומרו למה ה' ישתוו איש עם בת זוגו במעשיהם,
לאברהם ,והדין והרוגז ליצחק ,כמה דאת יחרה ,שמורה שעדיין לא חרה אפו ויתחייב הפירוד ,על כן יש קושי לזווגם
אמר ,ופחד יצחק ,והאמת ורחמים( ,תתן כדבריו יתברך (אם לא תניח לי) ויחר כקריעת ים סוף ,כי העון ינגד.
אמת) ליעקב .והנה בהשבע הוא יתברך אפי כו'.
והוא פה מאמר משה רבנו ע"ה ,לומר
לכל אחד מהם ,הוא לכל אחד על פי וגם לאומרו שוב מחרון קודם גמר הנה לא הוצאתם זכאים על פי זכותם,
מדתו .ואם כן היה נמשך ,כי שבועתו את התפלה והזכרת זכות אבות. רק בכח גדול וביד חזקה על נגודי
יצחק לא תהיה רק על פי מדת הדין והוא ,כי הקדוש ברוך הוא אמר הניחה אשמותם .ואם כן איפה ,מה תתלונן
בהיותם ראוים בדין ,ולא על צד החסד לי ויחר אפי. עליהם ,והלא על מנת כן הוצאתם:
והרחמים .ואם כן לא היו זוכים אם לא
בהיותם צדיקים גמורים. עוד שנית ,שאחר שיחר אפו יכלם. ושיעור הענין בטענותיו .הלא הוא ,הנה
עוד שלישית ,שיעשה את משה רבנו הם לא פעלו העולה ,רק הערב רב ,אלא
על כן מה עשה הוא יתברך ,לא נשבע שנמשכו קצתם על פתויים.
ליצחק בפני עצמו ,רק אמר לו ,והקימותי ע"ה לגוי גדול.
את השבועה אשר נשבעתי לאברהם, ועל שלשתן השיב לו .על אומרו ויחר ולו הונח כי גם ישראל עשו ,או יחשבו
אשר ידוע כי היתה בבחינת החסד ולא אפי ,אמר למה ה' יחרה אפך בעמך. כעושים ,כי קצתם קבלו מהם ,הלא זכור
בבחינת הדין .והוא מאמרנו על פסוק, כי ממצרים הוצאתם (הוצאת מארץ
ועל מה שאמר שאחר שיחרה אפו מצרים) ,כי שם מקום טומאה ,ובה
אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק,
שיכלם ,אמר למה יאמרו מצרים כו' נתגדלו ושבו אל דרכם הראשון.
כי שבועותו של אברהם כרת ליצחק,
ולכלותם וכו' ,ואם כן ראוי הוא ,שגם
ולא של יצחק על פי בחינתו: והן זה (הטענה מהרגל מקום
אחר שחרה האף ,תשוב ממנו ולא
ויתכן ,כי על כן ,גם משה חברם את תכלם. שנתגדלו ,צודקת) גם ,לו יונח ,כי תוקנו
אברהם ויצחק ,למען זאת לבלתי זכור הכל בעצם בצאתם ,אלא שנזורו אחור.
ועל מה שאמר ואעשה אותך כו' ,אמר
מדת הדין בדבר ,רק שיזכור מה כל שכן (שיוצדק אותו הטענה עתה)
זכור לאברהם כו' ,כמו שאמרו ז"ל ,ומה
שנשבע להם בבחינת החסד ,ולא כי הנה (הרי) גם בצאתם בלתי צדיקים
כסא של שלשה רגלים אינו יכול לעמוד
12
אמר ,וירד ה' בענן וכו' ויקרא בשם ה' וכו' להם' כו' ,יתכן יאמר מאמרנו על בבחינת הדין .ועל כן חיבר ודיבק את
ויעבור וכו'. מאמרם ז"ל' ,לא היו ישראל ראויים יצחק עם אברהם .כי אשר נשבע להם
והוא ,שאמר (ה') הנה( ,רק) לעצמך, לאותו מעשה כו' ,שהוא ,כי אשר הגיעו היה ליצחק בבחינת חסד לאברהם,
ששאלת ,איך תמצא חן בעיני לגדר היותם עם ה' ,ודברם עמו פנים (עתה ביקש משה ,אשר בזה האופן)
כשאכעוס ,לא לבד אקרא לפניך השלש בפנים במעמד הר סיני ,איך בלי הדרגה יזכרם ה' עתה:
עשרה מדות ,כי-אם ,גם אעבירם על חטאו בקצה האחר עד עובדם עבודה ~ ~ ~
פניך הכוחות הקדושה ההם. זרה.
וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות
אך ,מה שוקראתי לבד השלש עשרה אך (אם תדמה לך אשר) זה יורה ,כי לעמו( .יד):
מדות בשם ה' לפניך ,הוא כדי שוחנותי איזו חטאה גדולה היתה תחת ידם,
שממנה עלו אל עבירה גדולה שבגדולות ואז וינחם ה' על הרעה אשר דבר
את אשר אחון מכל באי עולם .כמו לעשות שהוא על ידי האף .ואף גם זאת
שאמרו ז"ל ,שתודיעם לרצותני כאשר כזו ,כי עבירה גוררת עבירה .באופן כי
(אע"פ שלא היו ראויין לאותו מעשה לא ניחם רק על הרעה אשר דבר לעשות
יחטאו ,שעל ידן ,וחנותי את אשר אחון לעמו ,אך ,לא על הטובה ,אשר דבר
אף על פי שאינו ראוי ,ורחמתי וכו' אף מצד אותו מעשה עצמה ,אכן) ראויים
היו ישראל לאותו מעשה (בעבור) לעשות למשה ,לעשותו לגוי גדול ,לא
על פי שאינו הגון וכו' .כי ארחם על ידן, ניחם .והוא מאמרם ז"ל ,כי על מאמרו
כמו שאמרו ז"ל ,ברית כרותה לשלש מאשר קדמה להם עבירה אחרת.
יתברך ואעשה אותך לגוי גדול נאמר ,ובני
עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם. לזה אמר (אין הדבר כן ,כי) 'לא היו רחביה רבו למעלה ,שהוא למעלה
וזהו מה ששאל הודיעני נא את דרכיך, ישראל ראויים לאותו מעשה' ,כי לא מששים רבוא.
מה שעל ידן יתפייס ,והן השלש עשרה קדמה להם עבירה אחרת ,אלא (להורות
תשובה) וכו' כמפורש למעלה. ~ ~ ~
מדות ,ואמר לו הקדוש ברוך הוא הנה
בזה אעשה שאלתך: ועל דרך זה יתכן ,אנא (כאילו אומר, ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם
~ ~ ~
חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל ה' רבש"ע האם לא הוא המציאות ,ו'נא'
אולי אכפרה בעד חטאתכם .וישב משה הלואי הוא ,שחטא זה אינם ראויים
אמר משה ,אחר שכל כך חפצת בי, אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה לו ,רק מן אשר) חטא העם הזה תחלה,
והיא עת רצון ,במקום מה ששאלתי, גדלה ויעשו להם אלהי זהב .ועתה אם חטאה גדולה שגררה להם שויעשו להם
תודיעני דרכיך במה אפייסך כשתכעוס תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אלהי זהב אחרי כן .כלומר ,שאם לא כן,
על בניך( ,במקום שתודיעני וכו' ,יותר) תימה הוא ,שקפצו מן הקצה אל הקצה. אשר כתבת( .ל -לב):
טוב הוא ,הראני נא את כבודך .כי אז
לגודל השגתי ודבקותי ,בכל מה שאדבר ...אעלה אל ה' אולי אכפרה שאהיה ובראות שלא אמר לו הוא יתברך כי כן
(ואבקש ממך) תשמע ותתפייס .כי דבר אני כפרה בעד חטאתכם ,כענין טול הרב היה ,אמר ועתה שאינו כן ,כי לא קדמה
להם חטאת תחלה ,שא נא חטאתם ,ואם שבהם כו'...
זה גדול מהודעת דרכיך ,כי בכלל
מאתים מנה. ...ועתה אם תשא חטאתם ואם אין אין למה לי חיים מחני נא וכו':
~ ~ ~ מחני נא מספרך וכו' ,שתטול אותי
והשיב הוא יתברך ויאמר ,על הנוגע לכפרתם .והוא מאמרו אליהם ,אולי
אליך לא אניחך ריקם ,כי גם שלא אראך אכפרה בעד חטאתכם .ואמר ועתה ,פל"ג :ויאמר אני אעביר כל טובי על
פני ,אני אעביר כל טובי על פניך שהוא כלומר טרם עשות השני שפטים פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנתי את
בנקרת הצור ,כי גדולה ההארה שקנה בחוטאים (חרב והשקות) לא היתה אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם .ויאמר
שם ,שבכללו קירון הפנים ,למאן דאמר מיתתי מספקת לכפר ,אך 'ועתה' אם לא תוכל לראת את פני כי לא יראני
מן המערה .ועל הרצוי על ישראל האדם וחי (יט -כ): תשא כו' ואם אין וכו':
(לרצותני כאשר יחטאו) שהיה טוב ואם באנו לדקדק הוי"ו שבמלת אמר ,מה ששאלת תחלה הודיעני נא
להם הראותך כבודי ,שעל ידי כן הייתי (חטאה גדלה) ויעשו ,שיורה שזולת את דרכיך ,זאת אעשה לך ,כי אני אעביר
בדברך מתפייס ,שתי תשובות בדבר: החטאה גדולה יש עוד דבר אחר ,כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' כו',
אחת ,כי לו יונח ,שהיה אפשר לך ומהראוי יאמר ('חטאה גדלה) ,כי עשו שהוא השלש עשרה מדות כמה דאת
להשיג זה ,לא היה תועלת לישראל
13
ענין י"ג מדות מפ' שלח בפירוש ,שלא יכול לראות פני כבודו בדבר ,רק בחייך .אך הנה ,מה שוקראתי
~ ~ ~ יתברך ,שאפילו לעמוד במקום ייחוד בשם ה' לפניך ,שהם השלש עשרה
הכבוד לא יוכל ,ומה גם לראות: מדות ,הם דברים שבהם בכל דור וחנותי
וְ עַ ָתה יִ גְ ַדל נָא כֹּחַ אֲ ֹּ -דנָי ַכאֲ ֶשר
וכו' ,שברית כרותה שלא ישובו ריקם.
ִד ַב ְר ָת לֵּאמֹּר :י-הוה אֶ ֶר ְך אַ ַפיִ ם וְ ַרב פרק לד :ויאמר אם נא מצאתי חן
חֶ סֶ ד נ ֵֹּּשא עָ ֹּון וָ פָ ַשע וְ נ ֵַּקה לֹּא יְ נ ֶַקה בעיניך א-דני ילך נא א-דני בקרבנו כי עם באופן ,שטוב טוב הוא הודעת דרכי
בות עַ ל ָבנִ ים עַ ל ִשל ִֵּשים פֹּקֵּ ד ע ֲֹּון אָ ֹּ קשה ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו שתודיע לכל דור.
וְ עַ ל ִר ֵּבעִ ים :סְ לַח נָא ַלע ֲֹּון הָ עָ ם הַ זֶה ונחלתנו( .ט): ~ ~ ~
אתה לָעָ ם ְכג ֶֹּדל חַ סְ ֶד ָך וְ כַ אֲ ֶשר נ ָ
ָש ָ
למעלה שאל ואמר ,אם אין פניך ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על
הַ זֶה ִמ ִמצְ ַריִ ם וְ עַ ד הֵּ נָה :וַ יֹּאמֶ ר י-
הוה סָ לַחְ ִתי ִכ ְדבָ ֶר ָך:
הולכים ,והיה הענין שיתלוה אתם שפע הצור .והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת
אור פניו מאתו יתברך וינהגם .אך עתה הצור ושכתי כפי עליך עד עברי( .כא -
א .הנה ראוי לשים לב אל אומרו בראות שהיה עת רצון ,שאל שאלה כב):
לאמר ,כי אינו לאמר לזולת! גדולה מזו ,והוא ילך נא ה' בקרבנו ,והוא רצה הקדוש ברוך הוא ,שלא לפוטרו
והנה אמרו רבותינו ז"ל סנהדרין כי שישרה ממש שכינתו בתוכם .וזהו בלא כלום .וגם רצה להורות לו בפירוש,
כשעלה משה למרום ,מצאו להקב"ה בקרבנו .ונתן טעם ואמר ,כי עם קשה שיכיר ויראה שקצור קצרה יכולתו
שהיה אומר ארך אפים כו' .אמר משה עורף הוא .כלומר ולא יבצר ממנו חטא מלהשיג בעולם הזה לראות כבודו
ארך אפים לצדיקים .אמר לו הקדוש או עון ,ואילו ילך המלאך לבד עמהם
ברוך הוא אף לרשעים .אמר לו רשעים יתברך ,אף שזיכך חומרו יותר מכל מין
תבצר הסליחה: האנושי.
יאבדו .אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך
שיבא זמן שתצטרך לזה ,הה"ד ועתה ועוד נרויח שעל ידי כך וסלחת לעוננו על כן צוהו יתיצב על הצור .והכונה ,כי
יגדל נא כו'. ולחטאתנו ,שהוא שלא נסגל עונות טרם אשרה שכינתי שם תתיצב על
וחטאים רק אתה תסלח אחד אחד. הצור ויכלת עמוד .אך בעבור כבודי ,לא
ובזה יאמר יגדל נא כו' ,כאשר דברת לי
שאצטרך לזה ,ושאני עתיד לאמר ה' וזהו לעוננו ולחטאתנו ,שהוא לשון תעצור כח לעמוד שם ,כי-אם ,ושמתיך
ארך אפים כו' גם לרשעים( .ובזה יחיד שאין בהן יו"ד הרבוי .מה שאין כן בנקרת הצור שאשימך תוך המערה
נתיישב קושיא א .לאמר ,כי אינו בלכתם עם המלאך כי כל אשר יחטאו ואסתיר אותך שם.
לאמר לזולת!) בעודם עמו ,יתקבץ יחד עד יום פקידה, וכן אמרו רבותינו ז"ל ,שאפילו חור
או מעין זה כאשר דברת לי ,שראוי כי לא ישא לפשעם ויהיה למקרה כמלא חודה של מחט לא היה בה ,שאם
לאמר שהוא אף לרשעים( :ובזה האיבוד ח"ו .אך בהקל מעליהם והעביר לא כן לא היה אפשר לו לעמוד בתוכה
נתיישב באופן ב' קושיא א .לאמר ,כי ראשון ראשון ,יטהרו מחלאת העבירות מהאורה הגדולה.
אינו לאמר לזולת!) ויהיו קדושים לה' על ידי הזכיות ונקותם
מהעונות. ויהיה הענין ,הנה מקום שיש בו שכינה
או יאמר ,כי הנה הוא יתברך ,על הוא הר סיני ,כי מאז שרתה במתן תורה
שאלת משה הודיעני נא את דרכיך במה וזהו אושר גדול ,בקש עליו שלמה ונשאר גם אחרי כן קדושה ,כנודע
תתפייס ,נתעטף כביכול כשליח צבור המלך ע"ה באומרו ,לעשות משפט עבדו מחכמי האמת שאין דרך השראת
ואמר השלש עשרה מדות ויעבר וכו'. וכו' דבר יום ביומו .וכן פירשו ז"ל ,על קדושה שתסתלק לגמרי גם אחר עבור
אמר ועתה יגדל נא כח ה' ,כאשר דברת פסוק ,רק אתכם וכו' ,ועל פסוק ויסרתיך סיבת השראתה .וזהו הנה מקום שעודנו
לי לאמר ה' וכו' שהם מדותיך ,כדי למשפט וכו':
שתתפייס( :ובזה נתיישב באופן ג'
אתי ,הוא הר סיני ,ועם כל זה ויכולת
קושיא א .לאמר ,כי אינו לאמר ואמר ונחלתנו .כלומר ,כי מזה ימשך עמוד שם .וזהו ונצבת על הצור:
לזולת!) יתנחל הקדוש ברוך הוא לעולם ועם כל זה בעבור כבודי לא תוכל
מישראל ,כמו דאמר ,ונחל ה' את יהודה, לסבול עד שושמתיך בנקרת הצור
ב .או יאמר ,בשום לב אל מה שיהיו תמיד עמו בלתי מתפרדים ממנו,
שהשמיט אחד מהשתי שמות! כמדובר .ועוד הוסיף ואמר ושכתי כפי,
כי יקלו מהעונות והחטאים כאשר כלומר שעם היותך בנקרת הצור,
ג .וגם (השמיט) מדת אל וחנון ורחום, כתבנו: תצטרך שאגין בכפי עליך ,שלא תזוק עד
ד .ו( ...השמיט) נוצר חסד לאלפים! ~ ~ ~ עברי .הרי מזה נמשכת לו ידיעה והכרה
14
(ובאופן ב' מיישב ט :ועוד' ,סלחתי ח( .מלת נא מיותר!) ה .וכן (השמיט) מלת וחטאה!
כדברך' ,שאמרת שאסלח גם לאשר לא (מיישב ח ).אך 'סלח נא' (עתה). אך לבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל,
שבו .ולא כאשר דברתי אני ,שאסלח כלומר באשר הוא שם. ה' ה' ,ה' קודם שיחטא ה' אחר
לאשר שבו) התשובה.
וגם זה כגודל חסדך וכאשר נשאת וכו',
או יאמר ועתה וכו' ,בהזכיר מאמרם שהוא לכלכל מחלת חטאם מעט מעט, ובזה נבא אל שיעור סדרן ,ה' קודם
ז"ל שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח כענין וביום פקדי וכו': החטא .ה' אחרי התשובה.
ציבור ואמר עשו לפני כסדר הזה ,וברית
כרותה היא שאינם חוזרות ריקם. ונבא אל הענין אמר ועתה יגדל נא וכו', ובכן שיעור המדות הוא ,ה' אחר
ושמעתי בשם ספר לבנת הספיר, לומר :הנה למדתני ,שבעת רוגז אזכיר תשובה ,הוא יתברך פוקדו במדת אל
שדקדק באומרו עשו לפני ולא אמר לפניך שלש עשרה מדות ותרחם .ולא רחום וחנון .וזהו שמדות אלו סמוכות אל
אמרו לפני, עוד ,כי-אם השכינה שהוא שם אדנות - התשובה .ואם אין שבים אין מרפא
שעל יד העון אנו כביכול מתישין כחו אותם .כי מדת אל שהוא חסד פשוט,
כי בזה (הדיוק ,יש יישוב ו)תשובה אל כד"א ,צור ילדך תשי כי לא יקבל שפע מספיק לשבים.
קצת (המקשים למה) בלתי נענים על יד מלמעלה -אך על יד השלש עשרה
הסדר הזה? אך לבלתי שבים צריך רב חסד .ועל כן
מדות ,מתרבה ומגדיל כחו. בזה השמיט משה השם השני שהוא על
שהוא ,כי מה שנדר הוא יתברך שאינם כי על כן אחר אומרו יתברך למשה השבים ,מה שאין כן אלו( .ובזה נתיישב
חוזרות ריקם ,הוא בעשותנו אנחנו השלש עשרה מדות מיד אמר משה ,ילך קושיא ב .מה שהשמיט אחד מהשתי
המדות ההם .מה הוא אל -עושה חסד נא א-דני בקרבנו וכו' .כלומר עתה לא שמות!)
ורחום וחנון ,כן אנחנו (עושין) ,וכן על יותש כח שם זה בלכתו עמנו ,ועל כן ילך
דרך זה בשאר. וגם על זה לא הזכיר אל ורחום וחנון
נא וכו': (ובזה נתיישב קושיא ג( .השמיט) מדת
אך ,באמירה ובלי מעשה לא יהיה כן. והנה כל זה הוא על ידי השלש עשרה אל וחנון ורחום)
ובזה נבא אל הענין .כי אמר משה ,הנה מדות ,וגם שהוא לשבים .אך באלו, והזכיר ארך אפים ורב חסד ,שיאריך
לא הבטחת רק בהיות לנו מעשה השלש א) שלא שבו, להם ושיטה כלפי חסד.
עשרה מדות ולא דבור לבד.
ב) ואני צריך להשמיט קצת המדות ולא הזכיר ואמת ,כי משם תתעורר דין
אך ,ועתה 'יגדל' נא כח ה'( ,כי אע"פ) ולא השלש עשרה( ,הדאגה היא אשר) עליהם ,כי הוציאו דבה ודברו שקר ולא
כאשר דברת'( ,עשו לפני' היה בהיות לא יהיה כן (שיתרבה ויתגדל כח השם) האמינו בו יתברך.
לנו מעשה ,אעפ"כ ,יגדל נא כח רחמיך
ה' ,ותקבל אמירתי) עם שיהיה לאמר על כן זאת שאלתי כי ועתה יגדל נא כח וכן נוצר חסד לאלפים לא הזכיר ,כי
שהוא בשביל אמירה והזכרה ,ולא א-דני הוא שם האדנות כאשר דברת. המדה ההיא היא לאוהביו יתברך ,כד"א
מעשה .כי המעשה כעת אין להם כי גם שאין (הבטחת) הגדלת כח כי- 'ועושה חסד לאלפים לאוהבי'( .ובזה
כדלעיל( :ובזה נתיישב באופן ה' אם בשלש עשרה מדות ,זה חסדך עתה נתיישב קושיא ד( .השמיט) מדת נוצר
קושיא א .לאמר ,כי אינו לאמר שיגדל נא בשביל תשע מהם בלבד. חסד לאלפים!)
לזולת!) וכן וחטאה לא הזכיר ,כי פה מזידין היו.
וזהו לאמר ,כלומר בשביל אמור ה'
או יאמר ,כמו שאמרו ז"ל על פסוק ארך אפים וכו' עם שאינן השלש עשרה (ובזה נתיישב קושיא ה( .השמיט) מדת
ודבר ה' אל משה פנים אל פנים .וכי אני שלמים( :ובזה נתיישב באופן ד' קושיא וחטאה!)
בכעס ואתה בכעס ,כשאני מראה כעס א .לאמר ,כי אינו לאמר לזולת!) ו .ועם שנקה לא ינקה ,שהוא מנקה
יש לך להפשיר. לשבים ,לא ינקה לשאינם שבים!
(ט .מלת כדברך מיותר)
כן יאמר יגדל כו' כאשר דברת ,שהוא (מיישב ו ).זהו לנקות לגמרי:
(מיישב ט ).ועל זה השיב לו הוא דבור לשון קושי .כדי לאמר שאומר אני
אמירה שהיא חיבה ופיוס( :ובזה
יתברך 'סלחתי כדברך' ,שאמרת ז( .ולמה הזכיר מדת הדין :פוקד
נתיישב באופן ו' קושיא א .לאמר ,כי
שאסלח בקצת השלש עשרה מדות. כו'?)
ולא כאשר דברתי אני ,שאסלח על ידי אינו לאמר לזולת!) (מיישב ז ).אך לאלה שלא שבו אינו
כל השלש עשרה: שואל רק שלא תפקוד כעת ,כי-אם
לדורות הבאים.
15
העון מתבטל ונמחה ,כי אם שיותש כחו ענין י"ג מדות מס' מיכה או מעין זה ,למה אמרת לי עד אנה וכו'
ועיצום כח איכותו עד כי נחשב לשוגג: ~ ~ ~ אכנו וכו' ולא עשית מעצמך?
ונבא אל הענין ,אמר ,הלא אמרתי ,כי אך (כאשר ביארו חז"ל על אמירתו מיכה פ"ז :יח-כ :מי אל כמוך נשא עון
לעתיד נושא לגמרי העון ,גם בהיות ית' בעגל 'הניחה לי' ,כך עתה) ,דברת לי ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק
פשע .עתה בזמן הזה ,לא נשאל ,כי אם, (אכנו ,)...כדי לאמר אני דברי חבה ופיוס לעד אפו כי חפץ חסד הוא :ישוב ירחמנו
מי יתן ,יכבוש עונותינו ,שלא יחשבם אחר דבורך בקושי( :ובזה נתיישב יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל
לזכיות ,וגם לא שיסלקם לגמרי ,כי אם, באופן ז' קושיא א .לאמר ,כי אינו חטאותם :תתן אמת ליעקב חסד לאברהם
שיכבוש ויתיש כחם ,כדבר הנכבש, אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם: לאמר לזולת!)
שהוא ,שיעשה הזדונות כשגגות ,ואחר י .והנה מה שלא הזכיר זכות אבות הנה דרך העולם ,שאם יחטא איש
העשותם כשגגות ,תשוב תרחם, לאחד האדם ,או למלך בשר ודם ,עון א’ כאשר בעגל?
ותשליך במצולות ים כל השגגות ההם, (מיישב י ).יהיה על דבר כי מאסו ופשע רב ,ויחלו פניו יכפר העון לא
וזהו ותשליך במצולות ים כל חטאתם של בריתם (דאבות) שהוא לתת להם את יעשה ,כי בבואו לכפר העון יתן אל לבו
עונותינו הנזכרים ,שהוא החטאות הפשע כי רב הוא ,ויתחמם לבבו באמת
שנעשו מהזדונות שיכבושו: הארץ.
באמור האיש אשר ערב אל לבו לעשות
תתן אמת ליעקב וכו’ .הנה ידוע כי ואפשר להמשיך בזה ענין פסוק ועתה פשע ,ארצה בו לכפר לו את העון ,ומה
לאברהם מדת חסד וליצחק גבורת דין, יגדל וכו' .והוא כי הנה שלשה דברים גם עתה את הפשע,
וליעקב מדת אמת היא מדת רחמים .אמר, הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שייטיב
אמר ,הדור אתם ראו ,זה חסדו יתברך, בם את ישראל.
כאשר תזכור זכות האבות אשר כל א’ אשר יפליא לעשות בדור האחרון
דורש מדתו ,תתן מדת אמת ליעקב שהם אחד ,השלש עשרה מדות .שני לשארית נחלתו ,מי אל כמוהו נושא עון
ב’ דברים ,א’ ,שתתחיל מיעקב שמטתו ושלישי ,ברית אבות וזכות הארץ .מעל האדם לגמרי ,וכדי שלא יעכב הפשע
שלמה שהוא עזר גדול להתחיל ממנו, כאומרו בסוף המוסר ,וזכרתי את בריתי שלא יכפר העון עובר על הפשע ,כאילו לא
ככתוב אצלנו על פסוק וזכרתי את בריתי היה ,לבל יהיה עיכוב לכפר העון: יעקב וכו' והארץ אזכור.
יעקב כו’ .ועוד שתתן לו (ליעקב אמת
שהוא) מדתו .וכן לאברהם תתן מדת אמר משה ,ועתה בנדון זה מה שיגדל ושמא תאמר ,איך (יסיח דעת ו)יעבור
חסד ,אך ליצחק לא תתן לו מדתו להתנהג נא כח ה' על ידי סליחה ,לא יהיה רק על -על פשע ,והלא לפניו משמאלים מלאכי
בה ,בהזכיר אותו ,כי מדתו רוגז ,כמשז"ל יד מה שדברת (לי) ,לאמר (אני) לפניך משחית ,כאף וחימה עברה וזעם
בב"ר שצוה את עשו הוא אדום ,שאם לא ה' וכו' .ואף כל אלה לא כל השלש ודומיהם ,שיזכירוהו ויקטרגו עליו ,הלא
יקיים יעקב את התורה ,שיגזור עליו גזרות: הוא כי האף שהוא המשחית הגדול עשרה רק קצתם.
אך (ב)מה שלא (היה ענין 'דברת שבהם ,בראות שהוא יתברך חפץ
ושמא תאמר ,איך יתכן לבלתי תת לאמר' ,כי לא דברת ולא) אמרת לעשות חסד ,שהרי הוא עובר על פשע,
מדתו ליצחק? (בברית אבות ובהבטחת הארץ ,הוראה גם הוא מרפה ידו מהחזיק להזכירו ,וזהו
(מיישב) הלא כי כן דרכך ,כי אתה הוא ועצה נוסח תפלה ,שמוטל עלינו) לאמר .לא החזיק לעד אפו( ,מלאך שלו הנקרא
אשר נשבעת לאבותנו מימי קדם ,והוא רק (אמרת :וזכרתי ...אזכר) ,לזכור אף) בראות כי חפץ חסד הוא האל הנזכר,
הכתוב אצלנו ,כי הוא יתברך נשבע אתה מעצמך( ,על כן ע"י זכירתך ברית ואחר שיהיה עובר על פשע ,כדי
לאברהם בפני עצמו ,וכן ליעקב ,אבל לא וארץ) אין להם מקום (ודרך לפעול) ,כי לנשוא עון( ,יט) ישוב ירחמנו לכפר על
ליצחק ,כי אם ,שאמר אליו ,והקמותי מאסו בברית אבות ובארץ( :ובזה הפשע,
את השבועה אשר נשבעתי לאברהם
אביך ,ולמה עשה כך ,אך הוא ,כי לבלתי נתיישב באופן ח' קושיא א .לאמר ,כי הנה כל הטובה הזאת עתיד להיטיב
לנו .עתה לא נשאל כ"כ ,כי אם ,יכבוש אינו לאמר לזולת!
תת לו מדתו ,בהשבע לו אשר אמר
והקמותי את השבועה אשר נשבעתי ובאופן ב' קושיא י .מה שלא הזכיר עונותינו ,והוא כי הנה בגמרא רמי דריש
לקיש אדריש לקיש ,שאמר גדולה זכות אבות כאשר בעגל?
לאברהם ,שהוא על פי בחינתו שהוא
חסד ולא על פי מדתך שהיא דין ,כן גם מיישב (שלא רק שמאסו אלא) שעל תשובה שזדונות נעשים כשגגות ,והאמר
עתה אל תתן בחינת גבורה ליצחק כי ברית וארץ לא נתן השי"ת עצה נוסח ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות
נעשים כזכיות ,ומשני כאן מאהבה כאן לאמר להמתיק ,כאשר נתן בעגל)
חפץ חסד אתה ה’:
מיראה ,כי כאשר היא מאהבה נעשים ~ ~ ~
~ ~ ~
כזכיות ,וכאשר היא מיראה כי אז אין
16
מי פקד עליו והכריחו לעשות דרכו אז השומר ברחמיו הוא מדת רחמים שעל ליקוטי עניני מדות הרחמים
להיטיב הפך הראוי בתחלה ,וכיון שכן, מדת הדין ,לכבוש רחמיו את כעסו .ואל ~ ~ ~
ומי יאמר פעלת עולה במה ששינה תטעה באומרו גבוה מעל גבוה שגבוהים
מהקודם ,כי אדרבה משם נלמד: המה השתי מדות הנזכרות כטבע כל בראשית פרק יד :הנה ידענו כי העולם
דבר גבוה שרחוק יהיה מהדבר השפל על צד החסד נברא והיה מתקיים ,ואמר
~ ~ ~
כגבוה שמים על הארץ ,אך לא כן שני ברוך אברם לא-ל הוא בעל החסד,
ישעיהו פרק מב :כה אמר הא-ל ה' כו' שמותיו יתברך אלה ,כי-אם גם שהם שבמדת חסד א-ל ברא העולם והיה
לומר ,כי הוא יתברך הא-ל הוא בעל גבוהים הם עליהם ממש של עושק ושל כבודו מלא כל הארץ.
החסד אשר עולם חסד יבנה כי א-ל הוא רש ,כי מלא כל הארץ כבודו .והוא ~ ~ ~
מדת חסד כנודע ,וגם הוא ה' הוא בעל הרואה והדיין ,ולא מהפרדו מעל הארץ
הרחמים ,ששיתף מדה זו לברא העולם לא יפקוד על עושק ורש. בראשית פרק לב :וא-ל זועם בכל יום,
כמדובר למעלה ,וע"י מדות אלה שהוא כי מדת א-ל הוא החסד זועם את מדת
הא-ל ה' היה בורא השמים ,וא"כ אחר ~ ~ ~ א-להים בל תפעול רוגז .ועל דרך זה
שע"י שתי מדות אלה היה ,אמור מעתה איוב פרק לז :וא-ל זועם בכל יום ,כי יתכן אמר יעקב ,הנה בזכות המקום
כי מה שברא השמים ונטה אותם ,כל מדת חסד א-ל זועם את מדת הדין בל נעשה כאילו פנים שלי היו א-ל ,כי נזעם
התכלית לא היה רק להיות רוקע הארץ יחריב העולם ,על דרך זה יאמר אל נגד פני א-להים ,זהו כח רוגז שרו של
וצאצאיה ,שיהיו פרושים על הארץ ,כי תתמה איך יכלו לסבול הקולות ההם עשו ,כי הנה ראיתי א-להים זה פנים אל
על כן נטה שמים שיהיו עליהם כאהל בסיני ,כי הלא מדת א-ל הוא של חסד פנים ,כי לא היו עמי פנים חדשות של
לשבת ,והוא כי השמים וכל צבאם אין היה מרעים וגוער בקולו ,בל יגבר וימית שום מלאך ממחנה א-להים ולא פני
צריכים חסד ורחמים ,כי אין בהם לא את כל העולם ,ולא היה פלא אחד כי- אדם זולתנו רק פני ופניו ותנצל נפשי:
חטא ולא עונשים ולא צרות ,וכמאמרנו אם רבים ,וזהו אומרו נפלאות והוא ~ ~ ~
על פסוק זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מאמרם ז"ל ,שכל אחד היה בא לו הקול
מעולם המה ,כלומר כי מזה העולם המה לפי כחו לקבל ,נמצא נעשים בקול ה' שמות פרק טו :אמרו ישראל הנה הוא
ולא מעולמות העליונים ,כי אינם צריכים נפלאות על ידי הרעמת מדת א-ל, יתברך מתנהג עמי במדת חסד ,כי הנה
חסד ורחמים ולכן לא תמנעם: באופן יוכלו הכל לסבול ,גבור כגבורתו זה א-לי כי חסד א-ל .ובזה ,יודע אני
וחלש לפי חולשתו ,ואל תתמה כי זה שאיני כדאי לכך ,אם לא שלעתיד
וזה מאמרנו פה כה אמר הלא ה' שהם ואנוהו ,שאשכינהו בעולם השפל על ידי
חסד ורחמים ,בזה תדעו כי מה שברא דרכו ית' שעושה גדולות ולא נדע ,כי
כמה נסים עושה בכל יום עם כל אדם, מעשים טובים .אך כעת איני ראוי ,אלא
שמים ונטה אותם ,לא בשביל צאצאיהם שאני אוכל זכות אבי .כי למה שהיה הוא
וצבאם היה ,כי-אם על מה שרקע הארץ ואין בעל הנס מכיר בנסו ,כן היה בקול
היה עושה נס ,עם כל אחד לפי המקבל יתברך מתנהג עם אבי במדת יסורין ,וזהו
וצאצאיה ,כי הלא חסד ורחמים אין אומרו א-להי אבי ,על כן וארוממנהו.
צריכים העליונים ,ולמה ברא העולם כפי הכנתו לקבל ,ואין שום א'
מהמקבלים מכיר שהרעים ה' בקולו לפי שעל ידי מה שהתנהג עמו במדת א-
במדות אלו ,אם לא שמדות אלו צריכים להים הטיב עמי להתנהג במדת א-ל.
צאצאי הארץ. גדר כחו ,וזהו עושה גדולות ולא נדע:
כמדובר מדברי רבותינו ז"ל באומרם
~ ~ ~
~ ~ ~ שאם ייטב לאבות ,מה יניחו לבניהם:
דברים פרק י :הא-ל הגדול כו' ,והוא איוב פרק לו :כאשר בהיות שופע רב ~ ~ ~
בשום לב אל מלת אל שהיא מיותרת טוב לך הלא היה ערב לך ,והיה נראה לך
שהיה הוא ית' מורה השגחתו ,שהיה קהלת פרק ה :גבוה וכו' .והוא ,כי הנה
אחר שאומר הגדול הוא בחינת חסד יש מדת א-להים והוא דין ויש מדת ה'
כנודע ,והוא ענין כפול .אך אמר הנה משלם לך כמעשיך כן גם עתה בהפכו,
וז"א הן א-ל ישגיב בכחו ,לומר ,כי כאשר והוא רחמים .וקיום העולם בהיותנו
למדת א-ל שהוא חסד מתייחסים כל בלתי ראוים הנה הוא על ידי שיכבשו
מדות התנהגו יתברך ,בין בהתנהג במדת מדת א-ל הוא מדת חסד היה משגיב
חסדים בכחו היה נראה לך ,כי מי כמוהו רחמיו את כעסו או מדת חסדו למדת
הגדולה בין במדת הגבור והנורא הכל הרוגז ,כדעת חכמי האמת על פסוק וא-
הוא על צד החסד ,כי כל ייסוריו הם מורה השגחתו שבצדקך היה משפיע בך,
כלומר ,גם עתה תודה בהפכו ,כי ל זועם בכל יום שמדת א-ל זועם וכובש
לטובה כי אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה. את מדת הדין ,וזה יאמר ,תדע למה
בעשותו הפך הקודם אין לך לומר כי
~ ~ ~ בטובה עשה כראוי ועתה לא כן ,כי הלא מתקיים העולם בהיות עושק בקרבו,
הלא הוא כי הגבוה שמעל גבוה הוא
17
אחון אף על פי שאינו הגון ,ורחמתי את יאמרו לך עבוד עבודה זרה או נהרגך, דברים פרק ז :ה' א-להיך בקרבך ואם
אשר ארחם אף על פי שאינו ראוי ,ועל שהוא כאומרים לך ,או אבד את נפשך כן כאשר תחת מפניהם נמצאת ח"ו
שתי הבחינות יאמר פה כי חנון ורחום או נהרוג את גופך .וזהו בצר לך ,שהוא מכניע את מה שבקרבך מפניהם .שנית,
הוא ,ואם מלבד העדר קבלת טובה גם את גופך ומצאוך כל הדברים האלה כי יותר ראוי תפול חתת ה' שבקרבך
היה מקום לקבלת הפכו הנה הוא ארך הנזכרים ,שירצו להעבידך עץ ואבן שהם עליהם מאשר תפול חתת הגוים האלה
אפים ,ואם כפות המאזנים יהיו שקולים, הדברים הנאמרים למעלה .והוא עליך .וזהו א-ל גדול ונורא שעם היותו
הוא יתברך רב חסד שמטה כלפי חסד, באחרית הימים והם חבלי משיח .ואז בקרבך קדוש ,א-ל גדול הוא להיטיב לך
וזהו ורב חסד. ושבת עד ה' א-להיך ,לומר ,הנני להתנהג עמך במדת חסד שהוא בחינת
~ ~ ~
מבטיחך כי אז תשוב ושמעת בקולו א-ל גדול ,עם כל זה גם הוא להטיל
יתברך ולא בקול המאיימים עליך ,כי מורא על שכנגדך ,וזהו אומרו ונורא כי
תהלים פרק מ :אתה ה' לא תכלא תאמר כי טוב לך מות על קדוש ה' הוא יתברך פועל שני הפכים כאחד ,ואם
רחמיך כו' .הנה לשתעזור לאדם מדת מעבור רצונו יתברך חלילה .והוא כן למה תערוץ ,מפני אשר מי שבקרבך
רחמים צריך זכות ,מה שאין כן למדת מאמרם ז"ל ,כי גדולה הבטחה שהבטיח מטיל מורא עליהם ויחתו מלפניו וזהו
חסד ואמת ,ובזה יאמר מה שאני צריך הוא יתברך לישראל שעל כל פנים יעשו א-ל גדול ונורא:
לבקש הוא שלא תכלא רחמיך ממני תשובה באחרית הימים ,והביא דבריהם ~ ~ ~
שיעמדו לי עם שיחיד אני ,כי חסדך ז"ל הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה:
ואמתך איני צריך לבקש ,כי ידעתי כי במדבר פרק כג :איך א-ל שהוא חסד
חסדך ואמתך תמיד יצרוני .או יאמר ושמא תאמר כי הלא תהיה נכוה בשתי זועם שהוא דין .אך הוא כי מדת חסד
אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני ,ומה הם אשות ,אחת פן תפתך בחירתך לעבור הוא לזעום בכל יום .שהוא מעט מעט
הרחמים הלא הוא כי חסדך ואמתך לבל תהרג ותאבד ,כענין ,הבא ליטמא יום יום ,ולא הרבה כאחת ,על ידי האריך
שהוא בתורת חסד ואמת בלי נכוי שכר, פותחין לו .שנית ,שאם יהיה שתחזיקו זמן .ובזה יאמר ומה אזעום ולא זעם ה'
תמיד יצרוני ולא ינכו זכיותי: ליהרג ולבלתי עבור ,אולי את כלכם בכל יום ,כי-אם א-ל שהוא מדת חסד
יהרגו למשחית .אל תיראו ,כי הנה א-ל א-ל ,שלמעלה ממדת רחמים .ועל כן
~ ~ ~ רחום ה' א-להיך .כי שתי מדות לו אחר שהזעימה היא בבחינת חסד .איך
משלי פרק טז :במדת חסד ואמת הוא יתברך .אחת ,שעליה נקרא א-ל שהוא תתהפך להם לרעה.
מה שיכופר עון ולא שורת הדין ,וראה נא מדת חסד .שנית ,שעליה נקרא רחום
שהיא מדת רחמים ,וזהו כי א-ל רחום ה' ~ ~ ~
גודל חסדו ואמתו ,כי לא בלבד בשובך
מאהבה כי-אם גם כשביראת ה' הוא א-להיך .ועל האחת אמר לא ירפך שמות פרק כ :א-ל קנא ,ולא אמר כי ה'
הסור מרע ולא מאהבה יכופר העון. כדרכו יתברך כי בא ליטמא פותחין לו, א-להיך קנא וכו' .לומר ,אם תאמר נא
כי אז יתנהג במדת חסד שלא ירפך ישראל ,אם כל כך הדבר רע בעיניך,
~ ~ ~
להניחך ביד יצרך ,כי-אם יחזיק בך למה לא תקפיד על עושה כן ובהצמדו
בראשית פרק ד :ויאמר קין אל ה' גדול לזכות אותך ולהטות בחירתך אל היצר לעבודה זרה תכריתנו מיד ,גם אם יחיד
עוני מנשוא :הנה אם העון הוא גדול, הטוב .ועל השנית אמר ולא ישחיתך ,כי- יהיה ,ולא תאריך לו ,ויהיה מוסר לכולם.
גדולה מאד רחמנות ומחילתו יתברך, אם כשתאמר ליהרג ואל תעבור יצילך לזה אמר ,אל קנא .לומר ,איני מקנא
ובמה יודע היותו יתברך נושא עון אם לא מידם .ולא ישכח את ברית אבתיך אשר באכזריות ,כקנאת חמת גבר ,שלא
בהיות העון גדול .כמאמרנו על פסוק, נשבע להם לעצמם ,באומרו לך ולזרעך יחמול ביום נקם .כי-אם אני א-ל קנא.
לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו אתן .כי הוא האושר האמתי משותף עם שהוא ,כי אני קנא בצירוף מדת חסד
בו ,שבמה יודע כי לו יתברך רחמים האבות לפי הראוי להם ,שהוא גדול מכל שהוא תואר א-ל כנודע ,כי חסד א-ל כל
וסליחות ,אם לא בהגיע אשמתינו אל אשר היה בבית ראשון ובשני ,וזהו אשר היום .והחסד הוא שאיני פוקד מיד ,כי-
גדר מרד .לזה אמר כמתמיה גדול עוני נשבע להם: אם על שלשים ועל רבעים .ועל כן איני
מנשוא ,האם יותר גדול העון שלי פוקד מיד ,כי זאת היא מדתי לצרף
~ ~ ~
מהנשוא ומחילה שלך ,לא יתכן ,כי כח החסד:
יואל פרק ב :חנון ורחום הוא ,לומר ,אם המחילה שלך גדול ודאי:
אינכם ראוים לקבל טובה גם אחר ~ ~ ~
~ ~ ~
דברים פרק ד :בצר לך ומצאוך כל התשובה ,לאיזה עיכוב שלא יבצר ,הלא
ALSHICHK@GMAIL.COM הדברים האלה באחרית הימים .והוא כי הוא יתברך האומר וחנותי את אשר
18
