ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ובחרת בחיים
בס"ד ,גיליון שפ"א | יום כיפור | תשפ"ז
גליון שבועי במשנת מרן האור החיים הק' זיע"א
באור החיים
תולדות רבנו הק' פניני אור החיים
פרק שביעי :רבינו בסאלי ונשמרתם לנפשותיכם מודה ועוזב ירוחם
חכם עדיף...
אפס ,היו מקרים בהם נזקק רבינו להכריע בסכסוכים ‘נפש כי תחטא בשגגה’( .ויקרא ד ב) ‘ותכחש שרה לאמור לא צחקתי כי יראה,
שהתגלעו בין איש לרעהו ,ועיתים שבחכמתו כי רבה דברים מבהילים כותב האור החיים הקדוש: ויאמר לא כי צחקת’( .בראשית יח טו)
נמנע מלהגיע לכדי דין תורה של ממש ,בהכריעו בצורה כשאדם חוטא אפילו בשוגג ,נחסרת ממנו חלק דבר גדול יש לנו ללמוד משיחה זו ,אומר לנו האור
חד משמעית את הויכוח. מנפשו .ועל ידי הקרבן הוא זוכה נפשו להאיר החיים הקדוש:
יעיד על כך הסיפור הבא: כבתחילה. עבד שהוא נאמן לרבו מאוד ,ובשוגג עשה דבר
מעשה היה באחד מסוחריה האמידים של מרוקו ,שנקלע אמנם זה רק בשוגג .ונפש כי תחטא בשגגה. בלתי מתוקן ,כשיבוא רבו להוכיח אותו ,הרי שמרוב
בערב שבת לסאלי וחיפש אכסניה הגונה בה יוכל לעשות אך במזיד חלילה ,נחסרת כל הנפש ,אפילו קרבן לא יראה הוא יכחיש את המעשה.
את השבת כדת וכדין .פגש באחד מעשירי הקהילה עוזר .אין דרך לתקן .זה נורא. בהכחשה הוא בעצם אומר ,אני ירא ממך מאוד
שהכירו מלפנים ושאלו אם יוכל להתארח בביתו .שמח אדוני ,עשיתי כך וכך ואני לא מסוגל אפילו לומר זאת
רק יום הכיפורים יכול להועיל לו‘ .עד אשר ישוב
העשיר לקראת ידידו זה ונענה בחפץ לב. בפניך .ההכחשה עצמה -כשהיא מגיעה מתוך מורא
ויעבור עליו יום הכיפורים ויחיה’.
כיון שכך ,ביקשו האורח בקשה נוספת .היו ת ועדיין עצום שיש לעבד הנאמן -היא עצמה ההודאה.
וכמאמר הכתוב ‘והשיבו וחיו’.
יש עליו לסדר כמה עניינים דחופים בסאלי ,ותרמילו
ותכחש שרה ,ומדוע ,כי יראה!
מלא ועמוס בכסף ,אין רצונו להסתובב בחוצות עיר
על כך השיב אברהם אבינו:
עם סכומים רבים כל כך .מבקש הוא איפוא את המארח
הנדיב כי ישא את תרמילו אל ביתו ויצניענו בו עד אחרי
המיאוס שבעבירה! נכון שההכחשה מגיעה מתוך מורא ,אך הדרך היותר
שבת. נעלה ורצויה היא – להודות!
‘ונתן אהרן על שני השעירים גורלות ,גורל
הסכים המארח ברצון .קיבל את התרמיל והלך לביתו רצון ה’ הוא שהאדם יתוודה ויאמר בפירוש ,עשיתי
אחד לה’ וגורל אחד לעזאזל’( .ויקרא טז ח)
בעוד האורח נפנה לסדר עת ענייניו הוא. כך וכך .הכוונה בהכחשה היא טובה ,אבל הדרך
בעבודת יום הכיפורים המובאת בפרשה ,יש מצוה
אלא שגבר עליו יצרו של בעל הבית ,מול התרמיל שהיה הרצויה היא ,להתוודות בדברים ,חטאתי.
להביא שני שעירים ,אחד יעלה לקרבן ,והשני ישלח
גדוש בסכום כסף רב מאד ,והוא חמד את הממון לעצמו. וכמו שאומר הנביא‘ :ומודה ועוזב – ירוחם’!
לעזאזל.
במוצאי שבת ,כאשר נפרד ממנו האורח לשלום ובקש
את תרמילו ,הכחיש המארח הכל .לא היו דברים מעולם, מביא על כך האור החיים הקדוש משל נאה ,למלך
שבדק את בגדי בניו.
טען ,לא תרמיל ולא כלום ואך שקר מדבר פיו של האורח.
ראה המלך כתם באחד הבגדים ,שפשף המלך את
כל זמן שהנר דולק
לא הועילו לו לאורח הנדהם כל טענותיו ומענותיו.
הכתם והעבירו מעל הבגד .אך מה עושה המלך
המארח לא הודה בכלום .להד”ם וזהו זה .לא נותרה
כשרואה בגד שהוא מלוכלך בלכלוך רב .במקרה
‘אם חבול תחבול שלמת רעך ,עד בוא
ברירה בפני האורח הנבוך ,הוא חיפש מקום בסאלי השמש תשיבנו לו’( .שמות כב כה)
לעשות בו את הלילה ,ולמחרת בבוקר התייצב בפני כזה ,נותן המלך את הבגד לאחד מעבדיו ,אדם
רבינו והזמין את מארחו לדין תורה .שמע רבינו את שני שרחוק מהממלכה וגינוניה ,לכזה אחד לא יפריע גם הקב”ה מפקיד ביד האדם את הנשמה.
לכלוך רב. נפש האדם מגיעה ממקום גבוה מאוד ,מאורו של
הצדדים וידע את אשר לפניו.
“ההיו לך עדים בשעה שמסרת לו את התרמיל?” שאל המלך -הוא הקב”ה .השעיר שעלה עליו הגורל לה’, הקב”ה ,וכפי שנאמר בתהילים ‘נוטה אור כשלמה’.
את האורח. מכפר על טומאת מקדש וקדשיו .עוונות אלו זקוקות ומכאן שנפש האדם משולה לבגד.
לכפרה ,אך אינן בדרגת מיאוס.
“לא ,עמדנו לבדנו ליד עץ ונתתי לו את תרמיל הכסף!”. אומר האור החיים הקדוש דברי מוסר נוקבים:
אך השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל ,נושא את כל
“לך איפוא והזמן את העץ כי יבוא להעיד!” אמר לו רבינו, אם חבול תחבול שלמת רעך .קורה ואדם ממשכן
עוונות בני ישראל ,קלות וחמורות ,ועבירות הן מיאוס
והאיש שנחון באמונה באמונת חכמים עזה מיהר לצאת את נפשו ,נעשה בעל חוב בגלל חטאיו.
גדול!!
אל העץ ,סמוך ובטוח כי אולי יחולל כאן רבינו נס והעץ ‘עד בוא השמש תשיבנו לו’ ,כל זמן שלא באה
יבוא לבית הדין... הכפרה תהיה על ידי אחד מהרחוקים מהמלוכה,
אחד שהוא אכן עבד המלך והמלך משתמש בו ,אך השמש ,כל זמן שהאדם חי ,יש לו הזדמנות לעשות
חלפו כמה דקות מתוחות ,כאשר לפתע פנה רבינו אל
לא בארמון ,כי אם הרחק הרחק. תשובה.
בעל הדין בשאלה“ :מה נראה לך ,האם הוא כבר הגיע עד בוא השמש ,שלא יהיה חלילה מאוחר מדי!
אל העץ?”. ומה אנו למדים מהמשל שמביא האור החיים:
שעבירה אינה סתם דבר אסור .זה מאוס ומבוזה כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן .תשב אנוש עד
המארח שלא שם לב למלכודת שהונחה לרגליו מיהר
לפני הקב”ה. דכא ,עד דכדוכה של נפש.
לענות כי העץ רחוק מכאן ואי אפשר להגיע אליו כל כך
מהר... אוהבי ה’ – שנאו רע! ברוך אתה ה’ ,הרוצה בתשובה!
“יודע אתה אם כן איפה נמצא העץ המדובר?!” נתן בו המשך בעמוד ג' ◄
רבינו את עיניו ,והמארח שנתפס בקלקלתו השפיל עיניו
לקרקע ,הודה והתוודה כי לא עמד בפני הפיתוי של
נטילת הכסף .הוא מיהר לביתו כדי להביא את התרמיל
הנעלם לבית הדין וקבל על עצמו לבל ישוב עוד לכסלה.
המשך בשבוע הבא
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויראת שמים בפרשה
וזה ענין שני השעירים :ביום הכיפורים הבורא מעוון חמור מאוד וצעד לפניו .אותו קיללתי”...
יתברך נושא עוון ועובר על פשע ומקבל בתשובה בעל הבית שמע את הדברים ומפני כבודו של מלאכי החבלה
בין את השוגגים ובין את המזידים .ועל כן ,שעיר האורח לא הגיב ,אך בלבו פקפק בהם ,ורק ביקש היה זה בליל י”ד בשבט שנת תש”ל .ביום זה
אחד קרב בבית המקדש ומכפר על החטאים שוב רשות ללכת להזמין את הנשיא כדי שלא חל יום ההלולא של המקובל הקדוש רבי יצחק
הקלים עליהם ציווה הבורא שיתכפרו על ידי קרבן, יקפיד עליהם. אביחצירא הי”ד ,צעיר בניו של מרן הגאון הקדוש
כגון אדם שנכנס בטומאה לבית המקדש או אכל הסכים רבי יצחק ,והמשלחת יצאה לבית הנשיא. רבי יעקב אביחצירא בעל ‘אביר יעקב’ ,שנרצח
בטומאתו מבשר הקרבנות. כשהגיעו לביתו החלו להפציר בו שלא יכעס על במסעו לאיסוף כספים להחזקת הישיבה הקדושה
ואילו השעיר השני ,מכפר על העוונות שנעשו בני העיר. בתאפיללאת.
במזיד ,ואין מן הדין שיקרב במקדש ,על כן נשלח “חכמי העיר תאפיללאת ,ממנה הגיע רבי יצחק, לכבוד ההלולא ערך בן אחיו ,הגאון הקדוש רבי
למות בריסוק איברים במורד העזאזל ולכפר על אינם מתונים ושקולים כחכמי עירנו” ,הסבירו לו, ישראל אביחצירא זי”ע ,ה’בבא סאלי’ ,סעודה בבית
כל עוונותיהם של בית ישראל ,השוגגים והמזידים “כל המאורע קרה בשגגה”. מדרשו יחד עם תלמידים ומקורבים.
כאחד. נשיא הקהילה שמע את דבריהם באורך רוח שלא בעצומה של הסעודה נפתחה הדלת ,ויהודי הדור
פנים ,עטור זקן ארוך ופאות עבותות ,נכנס בעדה.
לב נשבר כהרגלו ,ואמר להם“ :ידידי היקרים ,אין לי שום
לתדהמתם של הנוכחים קם הבבא סאלי ממקומו
אין לך תפילה ששבה ריקם ,כל תפילה פועלת כעס עליכם ,החכם רבי יצחק יודע את מי ומדוע
קילל”... וצוה על הנכנס לעזוב את המקום תיכף ומיד!
פעלתה לטובה.
נכבדי הקהילה החניקו אנחת רווחה על כך שיושבו למרות התדהמה לא העז איש לשאול את פי הבבא
גילו לנו רבותינו ,כי גם תפילות כאילו שהיו בהן סאלי לפשר ההתרחשות המוזרה שהיו עדים לה,
פגמים וחסרונות ,כגון שלא באו מתוך כוונה ההדורים ,והתפזרו איש איש לביתו בלב קל .רק
בעל הבית בו התארח רבי יצחק ,שהסתקרן לדעת וכך המשיכה הסעודה להתנהל כסדרה כשבחלל
טהורה ויצאו מן הפה כמצוות אנשים מלומדה מרחפת התמיהה הגדולה.
בלא שהאדם הקדיש להן תשומת לב מספקת ,אף במה דברים אמורים ומדוע לא הקפיד הנשיא
שלעת עתה עדיין לא עלו תפילות אלו למקומן כדרכו ,התעכב מללכת והפציר בו שיגלה לו את זמן מה חלף ,ובעת שירת פיוטים וזמירות נפנה
ברקיע העליון ולא פעלו מאומה ,מכל מקום גם סודו. הבבא סאלי לחתנו שישב לצדו וסיפר לו:
הן יזכו בסופו של דבר להגיע אל תקונן המושלם, לבסוף אמר לו הנשיא“ :אתמול התאחרתי מלבוא “דודי רבי יצחק ,בעל ההלולא ,הזדמן פעם לעיר
לעלות ולפעול את פעלתן הטובה בשלמות. לסעודה ,כי בדרכי לשם פיתה אותי השטן קזבלנקה שבמרוקו ,ארץ מכורתנו ,לצורך איסוף
אחד מתלמידי אור שבעת הימים הבעל שם טוב ונכשלתי בעבירה חמורה ,ראה זאת החכם בעיני תרומות לישיבתנו הקדושה.
הקדוש ,שהתגורר באחד הכפרים שבסביבת קדשו וקילל קללה נמרצת”. יהודי העיר שחרדו לכבודו ,ערכו סעודה גדולה
מז’יבוז’ ,היה רגיל לבוא אליו ליום הכיפורים בכל נוכח בעל הבית לדעת שאכן כך היה ומדברי רבי בנוכחות כל רבני העיר ונכבדיה ,ובין המוזמנים
שנה. יצחק לא נפל דבר. היה גם נשיא הקהילה שהיה ידוע כאיש שחצן
נוהג היה אותו תלמיד לבוא כבר מבעוד לילה ,ליל סיים הבבא סאלי את סיפורו והבליע כבדרך אגב ורודף כבוד ,אדם אלים ומסוכן המסוגל לנקום
לחתנו“ :אם רבי יצחק צעק וגידף על מלאך חבלה ולנטור עד כדי מסירה לשלטונות.
ערב יום הכיפורים ,על מנת לערוך את הכפרות
בצל רבו. אחד ,מה אעשה אני שראיתי חמש מאות מלאכי כאשר הגיעה שעת הסעודה ,הופיעו כל המוזמנים
חבלה? וכי לא אצעק?!” וישבו במקומותיהם ,חוץ מאותו נשיא שמשום מה
השנים חלפו והתלמיד הזקין ,עד שבאחת השנים
קשתה עליו הנסיעה מבעוד ליל ,והחליט לחרוג התמהמה והתעכב מלבוא .אנשי הקהילה ,שחששו
אחת מן העבודות החשובות בבית המקדש ביום מקנאתו היתרה לכבוד עצמו ,רצו להמתין ולחכות
ממנהגו ולצאת למז’יבוז’ רק בערב יום הכיפורים
הכיפורים היא הטלת הגורל בין שני השעירים, עד שיגיע גם הוא ,אך רבי יצחק מנע בעדם וצוה
בבוקר.
הקרבת האחד לה’ ושלוחו של האחר ,עליו התוודה עליהם ליטול ידים ולהסב לסעודה .רק בשעת
הדרך בת ארבע או חמש הפרסאות שהפרידה לילה מאוחרת התייצב הנשיא במקום בו נערכה
בין עירו למז’יבוז’ לא היתה אמורה לארוך יותר הכהן הגדול את עוונות בני ישראל לעזאזל שיכפר
עליהם במותו. הסעודה ,שכבר כמעט והסתיימה.
משעתיים ,וזמנו היה בידו להגיע למז’יבוז’ בעוד לחרדתם של הנוכחים ,החל רבי יצחק לצעוק על
היום גדול. סוד עבודה זו נתבאר על ידי רבנו חיים בן-עטר
זי”ע בפירושו ‘אור החיים’ הקדוש (ויקרא טז ז) הנשיא“ :רשע ,טמא ,ברח והסתלק מפה!”
ערב יום הכיפורים שחרית צרר היהודי את טליתו ראש הקהל המבויש והנכלם שב על עקבותיו וחזר
ומחזורו בתרמיל ,הכניס לתוכו את הקיטל ועלה על לאורם של דברי חכמינו במסכת אבות (פ”ד מי”א),
שהעושה מצווה בורא לעצמו סנגור שימליץ לביתו.
סוסו לכיוון מז’יבוז’.
טוב בעדו ,והעושה עבירה בורא לעצמו קטגור המשתתפים בסעודה לא יכלו לכבוש את השמחה
הדרך הקצרה ביותר למז’יבוז’ עוברת בתוך אחד שחשו בליבם למראה אידו של הנשיא התקיף ,אבל
שמקטרג ומשטין עליו.
מאותם יערות שפודוליה משופעת בהם ,והתלמיד, חשש כבד פעם בקרבם כשהרהרו במה שהוא
ששמו לא פורש ,כיוון את סוסו בינות לעצים בדרך משנה זו באר רבנו האריז”ל על פי דברי הזוהר
הקדוש (ח”ג פג ,):שהעוון הנולד ממעשה העבירה מסוגל לעולל להם כנקמה על ביזיונותיו הגדולים.
המוכרת לו היטב.
הוא עצמו הקטגור המייסר את האיש החוטא, למחורת בבוקר ניגש אל רבי יצחק בעל הבית
אך הפעם היה דבר מה שונה. המארח עם נכבדי הקהילה ,וביקשו ממנו רשות
כדברי הנביא (ירמיה ב יט) ‘תייסרך רעתך’.
הוא חש בעייפות הנופלת עליו ,שמורות עיניו ללכת לפייס את הנשיא ולהזמינו לסעוד את סעודת
אך עלה הרצון מלפני אב הרחמן לתת לאדם
כמעט נעצמו והוא לא הצליח להמשיך בדרך. הצהריים יחד עם רבי יצחק עצמו ,אולי הזמנה זו
אפשרות לשוב בתשובה ועל ידי כפרת חטאו
השמש עוד עשתה את דרכה במעלה הרקיע .היום להכרית את המזיקים שנבראו ממעשיו ומצערים תפייס את דעתו ותניח את זעפו על אנשי הקהילה
עוד גדול ,וטרם חלפה מחציתו. אותו ,ותיקן דרך תשובה על ידי הקרבת קרבנות. שלא מחו על כבודו.
נמלך התלמיד בדעתו ,קשר את סוסו לאחד העצים וצוה הבורא שהמביא קרבן יסמוך את ידיו על “אני קיללתי את נשיא הקהילה בקללות נמרצות?”
ושכב לתנומה קצרה על מרבד עלים תחת אחד ראש הבהמה ויתוודה על חטאו ,ולאחר שהתוודה התפלא רבי יצחק“ ,אינני מקלל יהודים ,חלילה לי,
האילנות. והקריב את הקרבן ,יסיר ויסלק ממנו הבורא יתברך כנראה חלמתם זאת באישון לילה!”
התנומה התארכה לה שעות ארוכות .החמה טיפסה את כוחות החיצונים שהתהוו ממעשיו הרעים הנכבדים ניסו להזכיר לרבי יצחק את מאורעות יום
לרום הרקיע והחלה לנטות מערבה ,והחסיד נם ויעקור מקרבו את הרושם הרע עד שיהיה נקי האתמול ,אך הוא התעקש שלא היו דברים מעולם,
בשלווה. כבתחילה וללא רבב. ועמד על דעתו שלא קילל את הנשיא כלל.
הציפורים לא הפריעו את מנוחתו ,והסוס עסוק כל זאת בחטא שנעשה בשוגג .אולם חטא שנעשה לאחר שחזר בעל הבית והזכיר לרבי יצחק שוב את
היה בקיום מצוות האכילה בערב יום כיפור ולא במזיד עוונו גדול ואין הקרבן מכפר עליו ,כמאמר הקללות בהן קילל את הנשיא אמש ,לחש לו רבי
הקיץ את בעליו. הכתוב ‘זבח רשעים תועבה’ (משלי כא כז) ,ואין יצחק באזנו:
רק כעבור כמה שעות ארוכות התעורר החסיד הבורא חפץ שיוקרב על מזבחו קרבן מאוס “צודק אתה שיצאו קללות מפי ,אבל הן לא היו
בבהלה .הוא נשא את עיניו השמימה ופניו חורו. ומתועב. מכוונות לנשיא הקהילה ,אלא למלאך חבלה שנוצר
◄◄◄
◄◄◄
פניני אור החיים
נוסע היה הרב הקדוש רבי דוד ממיקולייב זי”ע, קו האופק נצבע למלא ארכו בכתום עז ,וגלגל החמה
◄ המשך מעמוד א' מתלמידי רבנו הקדוש הבעל שם טוב זי”ע ,אל הרב כבר מוסתר היה מאחורי צמרות העצים.
הקדוש רבי פנחס מקוריץ זי”ע. המשמעות חדרה להכרתו במהירות .נותרו דקות
ליישר את הלב ואת המעשים שנה אחת בערב יום הכיפורים היה רבי פנחס מקוריץ
טרוד מאוד מחמת קטרוג גדול שהיה על כלל ישראל.
בודדות עד לכניסת היום ,והוא תקוע כאן ביער בינות
לעצים ולבעלי החיים.
באותה שנה נסע רבי דוד לרבי פנחס מקוריץ ליום קשה לתאר את עגמת הנפש של היהודי ,שבמקום
‘והשבות אל לבבך ...ושבת עד ה’ הכיפורים ,בהגיעו לשם בערב היום הקדוש ,הביא להתעלות בבית מדרשו של הבעל שם טוב הקדוש
אלוקיך ושמעת בקולו’( .דברים ל א-ב) עמו אברך אחד שמעולם לא היה אצל רבי פנחס ,אך ביום הנעלה ביותר ,מצא את עצמו ללא מניין ,ללא
בפרק ל ,פסוק א’ כתוב ‘והשבות אל לבבך’, היה ניכר עליו שהוא אדם קדוש ומורם מעם. בית כנסת וללא נפש חיה נוספת...
ובפסוק ג’ כתוב שוב ‘ושבת עד ה’ אלוקיך’. קירב רבי פנחס מאוד את האברך ,וכיבד אותו בכוס ברירה אחרת לא היתה לו .הוא קשר במהירות את
משקה ,ומיד כשסיים לשתות הגיש לו רבי פנחס כוס חפצי המוקצה לאחד הענפים ,לבש את הקיטל
אומר האור החיים הקדוש ,שתי משמעויות יש שנייה ולאחריה כוס נוספת ,עד שהשקהו בחמש והתעטף בטלית ,והוציא מן הצרור את המחזור.
כאן. כוסות יי”ש. במהירות עצומה התפלל את תפילת המנחה של ערב
יש ליישר את הלב מהדעות הפסולות .כשאדם חש האברך בעייפות רבה מחמת השכר ששתה ,והלך היום הקדוש ,טרם תשקע השמש ,ואחר ניסה לזמזם
הולך בדרך הרעה -לבו טועה ,ומזה צריך לשוב. לאכסניה לנוח מעט לפני ‘כל נדרי’ ,אך נפלה עליו בקול מרוסק את מילות תפילת ‘כל נדרי’ בנעימה
להכיר ולדעת שלא טוב עשה‘ .והשבות אל תרדמה עמוקה. המסרתית לאור הלבנה ,על רקע נהמותיהם של בעלי
לבבך’. ניסה רבי דוד להעיר את האברך ,אך הוא ישן עמוקות החיים שיצאו לבקש טרף.
ולא עלה בידו. כך התפלל את תפילות הלילה ,כשהוא אינו מדלג על
וכמובן להיטיב את הדרכים ולשוב בפועל לדרך מאום .שיר הייחוד ,ומשניות יומא ,ומזמורי תהלים,
בלית ברירה הותיר אותו רבי דוד ישן ,והלך להתפלל
הטובה‘ .ושבת עד ה’ אלוקיך’. לבדו ,כשהוא אפוף צער על האורח שלא הגיע בדיוק כמנהגו במז’יבוז’ ,אך לבו שבור היה לרסיסים.
להכיר בדרך הטובה ,וללכת בה. לתפילה. יום כיפור שכזה...
בשובו מן התפילה שב רבי דוד לאכסניה וראה אותו יום כיפור קיים בהידור את מנהג חסידים ואנשי
שהאברך עדיין ישן .בבוקר ,כשהלך לתפילת שחרית מעשה שלא לישון כל הלילה ,ככהן הגדול בבית
בזרועו יקבץ עדיין ישן האברך ,וגם אז לא עלה בידו להעירו. המקדש.
רק לפני תפילת נעילה ,התעורר האברך ובא לבית כל הלילה התהפך על המצע המאולתר שמצא לעצמו
בקרחת היער .כל רחש הקפיץ אותו ממקומו ,וקשה
‘ושב ה’ אלוקיך את שבותך ,ורחמך, הכנסת.
היה לו שלא לדמיין חרקים ורמשים הרוחשים סביבו.
עוד לפני שפצה רבי דוד את פיו להשמיע באוזניו
ושב וקבצך’( .דברים ל ג) יללות הזאבים וצרחות עופות הלילה אף הן לא תרמו
דברי מוסר על כך שישן במשך כל היום הקדוש ,פרץ
לו היינו יודעים מה מעשינו עושים וגורמים. האברך בבכי גדול ובכאב לב על זה שעבר עליו היום לשלווות נפשו ,ורק כשעלה עמוד השחר נרדם לזמן
הקדוש באופן כזה שישן כל הזמן. קצר ,אך מייד הקיץ וקם לתפילות היום.
חושב אדם לעצמו ,נכשלתי בעבירה ,מה כבר
הוא שפך את נפשו בתפילת שחרית ,וניסה למצוא
קרה .הוא לא מרגיש שקרה כאן משהו בפועל. כראות רבי פנחס מקוריץ את לבבו הנשבר והנדכה
פנה אליו“ :דע לך ,כי בערב יום הכיפורים ראיתי שיש תחליף לקריאת התורה בקריאת הפסוקים מתוך
נשבר או התקלקל משהו .מקסימום לא עשיתי המחזור .אחר אימץ את מיתרי קולו ואת חושיו
מה שאמרו לי. קטרוג גדול על כלל ישראל ,ולא היה בידי לבטלו כיוון
שלא היה ביכלתי לבוא ללב נשבר ונדכה בתכלית. המוזיקליים בנעימת סדר העבודה ,שנשמעת היתה
חס וחלילה לחשוב כך .האור החיים הקדוש כשראיתי אותך נתתי לך בכוונה לשתות כדי שתישן לאזניו כצרמוניה נלעגת.
מבאר בכמה מקומות ,כי כאשר נכשל אדם במשך יום הכיפורים ,ותבוא לידי לב נשבר ונדכה, לבו נמס והיה למים ,והדמעות זלגו מעיניו ללא
בעבירה ,נופלים חלקי קדושה בשבי הקליפות ועל ידי זה באמת נמתקו כל הדינים ונהפכו לחסדים”. הפוגה ,עד שנפשו כמעט וכלתה.
רחמנא ליצלן. כאן המקום להביא את שהקשה הרב הקדוש רבי בפעם הראשונה בחייו מצא את עצמו נושא את
שמחה בונם מפרשיסחא זי”ע (‘רמתים צופים’ א יט) עיניו השמימה בתפילת נעילה בציפייה לסיום היום
כעת הוא שב בתשובה .מה יהא על אותם חלקי
על הפסוק (תהלים קמז ג) ‘הרופא לשבורי לב ומחבש הקדוש ,וברגע שבו נצנצו לעומתו שלשה כוכבים
קדושה שנפלו בשבי?! בינוניים ,מיהר להתפלל ערבית ,עלה על סוסו ודהר
לעצבותם’ ,כי לכאורה ,אם הוא מרפא – שוב אין כאן
אומר האור החיים הקדוש ,זה מדויק בפסוק: לב נשבר ,והלא ידועה מעלת הלב נשבר בעבודת ה’. למז’יבוז’.
בהפרש של מספר מילים כתוב כאן פעמיים את אכן ,הפרוש שמרפא לב נשבר היינו שלא יהיה בית המדרש במז’יבוז’ מואר היה באור יקרות.
המילה ‘ושב’. בעצבות ,שכן אי אפשר להגיע ללב נשבר בלא המתפללים עטופי הלבן שהתעלו לפסגות של
עצבות ,אבל מאידך העצבות היא אבן נגף בעבודת רוממות ,התקשו להיפרד מקדושת היום אותו האריכו
ה’ושב’ הראשון פירושו שה’ ישיב מהשבי את ה’ .על כן מה עושה הקדוש ברוך הוא? הוא ברחמיו כמידת האפשר ,ומעיינות הדמעה נפתחו מחדש
חלקי הקדושה שנשבו מצד המעשים הרעים. הרבים ‘מחבש לעצבותם’ -מסיר העצבות מן הלב, כשנכנס פנימה .הניגוד בין היום הקדוש שעבר עליו
וכנגד החלק הנגלה ,היציאה מהגלות בה אנו ומה שנשאר הוא ‘שבורי לב’ -לב נשבר מתוך שמחה. ליום הקדוש שרגיל היה לו מדי שנה הכה בו.
נמצאים‘ ,ושב וקבצך’. נמצא שהרפואה היא בניקוי הלב נשבר מן העצבות, הבעל שם טוב האיר אליו פנים“ :אל תבכה ואל
אבל הלב עדיין נותר בשברונו. תצטער ממה שעבר עליך ,כי הכול היה מן השמיים
לטובה.
(עטרת ישועה פר’ קרח מאמר ו) ,על הכתוב (תהלים נא כתב רבנו חיים בן-עטר זי”ע בפירושו ‘אור החיים’ דע לך ,לא במקרה קרה לך כל זאת .ההשגחה העליונה
יט) ‘לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה’ :אם ‘נשבור’ הקדוש לפסוק ‘ואתחנן אל ה’ בעת ההוא לאמור’ היא שהוליכה את פעמיך לאותו יער ,ותפקיד גדול
את תבת לב לשניים ,יהיה בידינו מספר ששה-עשר (דברים ג כג) ,שהתנאי הראשון לקבלת התפילה הוא הוטל עליך .אותן התפילות שהתפללת בשעת הדחק,
כמניין ‘איה מקום כבודו’ ,רמז לכך שהיכן שישנו לב שיתפלל האדם כעני הדופק על הפתח ,וכמאמר מתוך צער ושברון לב ,פעלו פעולה עצומה ופתחו את
נשבר ונדכה ,שם שוכן הקדוש ברוך הוא ,כמו שאמר החכם מכל אדם (משלי יח כג)‘ :תחנונים ידבר רש’. כל שערי שמים.
הכתוב (ישעיה נז טו)‘ :כי כה אמר רם ונישא שוכן עד רמז לכך שהתפילה מתקבלת אם מתפלל האדם שום מקטרג לא יכול היה לתפילות אלו ,אשר עלו
וקדוש שמו :מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל כעבד לפני רבו ומדבר בתחנונים ,כתב הגאון הקדוש מעלה מעלה בעולמות העליונים והגיעו עד כיסא
רוח’ .וזה הוא מקום כבודו של הבורא יתברך ששוכן רבי יעקב אביחצירא זי”ע בספרו ‘פיתוחי חותם’ על הכבוד ,ולא זו בלבד ,אלא הועילה תפילתך ,אשר
כביכול בלב הנשבר והנדכה. הפסוק הסמוך (דברים שם פסוק כד) ‘אדני אלהים אתה התפללת ביער ובלא מניין ,להעלות אתה יחד את
הוסיף על כך הרב הקדוש רבי יעקב יוסף מספינקא החלות להראות את עבדך’ -משה רבנו אמר ,שבזכות כל התפילות של היהודים אשר מתפללים בשדות
זי”ע בספרו ‘שיח יעקב יוסף’ (דרשות עמ’ שסו) ,פרוש שקרא עצמו עבד ,זכה שהחל הקדוש ברוך הוא וביערות”.
על הפסוק (תהלים קב יח) ‘פנה אל תפילת הערער להראותו את גדלו ואת ידו החזקה. הרי לנו עד היכן מגיע כוחה של תפילה שבאה מתוך
ולא בזה את תפילתם’ ,אותו פרש רש”י ,שערער הוא רמז אחר לכך שצריך האדם לראות את עצמו כעני הדחק ,ההכנעה ושברון הלב ,עד שעל ידה נעשית
הזועק זעקת שבר .כי כאשר האדם הוא ‘לב נשבר’, העומד בפתח בעת התפילה ,כתב בספרו ‘אלף בינה’ עלייה לעוד תפילות רבות נוספות.
הבורא יתברך שוכן אצלו ,כי שם מקום כבודו ,ו’לב (אות צ) על מילות הפסוק הנאמרות לפני תפילת גם לצדיקים ניתן הכוח להעלות עם תפילתם את
נשבר ונדכה אלהים לא תבזה’ ,וממילא אינו בוזה את העמידה ‘ופי יגיד’ ,העולות בגימטריא כמניין ‘עני’. תפילות שאר עמך בית ישראל ,כפי שנראה לקמן.
תפילתו אלא מקבלה. רמז נוסף כתב הרב הקדוש רבי יהושע מדז’יקוב זי”ע
(מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
מתיבתא אור החיים
אבל מ'אין עול' דריש הא דכל מעשיו נפרעין כו' והוא כך וכך עשית ביום פלוני וכך וכך עשית ביום פלוני, כתב רבינו (דברים לב ד) :הצור תמים פעלו .פירוש
אומר הן כו' .וזהו כהספרי. אתה מאמין בדברים הללו ,והוא אומר הן ,אומרים לו לפי שקדם ואמר שעסק התורה יסובב טל ומטר ,לזה
ורבינו כאן פירש כרש"י ,וי"ל דדבריהם א"ש עם הא חתום ,שנאמר (איוב לז ז) 'ביד כל אדם יחתום לדעת העיר שאם האדם עסק בתורה ומזונותיו קשים ולחם
דאיתא בתענית ,דמהא דאיתא בתענית לדרוש 'אל כל אנשי מעשהו'' .צדיק וישר הוא' ,והוא מצדיק את אין ,או שרואה אדם שאין עליו עול תורה ומואס
אמונה' ,דנפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה הדין ואומר יפה נידנתי ,וכן הוא אומר (תהלים נא ו) בלומדיה ומודדין לו במדה גסה אכול ושבוע והותר
קלה שעושין ,מובן שיש צדיקים שאיננו רואים 'למען תצדק בדברך'. כיעודים שנאמרו ללומדי תורה ונהפוך הוא ,לא מפני
בעולם הזה שילום שכרם ,כי בעולם הזה נפרעים ובתענית (יא ).איתא' :אל אמונה' ,כשם שנפרעין מן זה יבעט ותולד בו ח"ו מינות אלא יצדיק הדין עליו
מהם ,וזהו שפירש רש"י הפסוק 'אל אמונה' לשלם הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין, ויאמר ה' אמת ודינו דין אמת ,והוא אומרו הצור
לצדיקים לעולם הבא ,כי בעולם הזה הלא נפרעין כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה פירוש לשון תוקף וחוזק וזה יגיד אל יד ה' הרודה
מהם .והגם שבפשטות נראה כוונת הש"ס ד'אל שעושין' .ואין עול' ,כשם שמשלמין שכר לצדיקים באדם אף על פי כן תצדיק ותאמר תמים פעלו ,זה
אמונה' היינו שהוא נאמן להיפרע בעולם הזה גם מן לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין ,כך כנגד מה שרואה את שדרכו למדוד בגסה של טובה
הצדיקים על עבירות קלות שעשו ,מ"מ יתכן לפרש משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה ומדדו בדקה ,וגמר אומר כי כל דרכיו משפט כלל בזה
על דרך זה גם שהאמונה היא על מה שמאמת דבריו קלה שעושין. גם את שדרכו למדוד טובה בדקה ומדדו לו בגסה,
לשלם שכרם לעולם הבא .וא"כ מקור הדברים א"ש והמהרש"א בחידושי אגדות העיר דבתענית דריש כי כל דרכיו משפט כי לא הביא יסורין על הצדיק
מהגמרא בתענית. העונש לשניהם מ'אל אמונה' ושכר לשניהם מ'אין עד שנתחייב בהם ולא הביא טובה על הרשעים אלא
ובמהרש"א שם הקשה עוד דלכאורה תלה תניא עול' ,ואילו רש"י בחומש מפרש שניהם לענין שכר, אם זכו לה כפי מעשיהם .וגמר אומר אל אמונה וגו'
בדלא תניא ,שהרי נפרעין מן הצדיקים בעוה"ז אנו 'אל אמונה' לשלם לצדיקים שכרם לעולם הבא כו', ואמרו רבותינו ז"ל (ספרי) אל אמונה לשלם לצדיקים
רואין ,ונפרעין מן הרשעים בעולם הבא אין אנו 'ואין עול' לשלם לרשעים צדקתם בעולם הזה .וכתב צדקתם לעולם הבא ואין עול לשלם לרשעים צדקתם
רואין עכשיו ,והיה ראוי שיאמר בהיפך כשם שאנו שם :ויותר נכון גירסת הילקוט בסוגיא דשמעתין דבין בעולם הזה ,והכונה במאמר זה על פי דבריהם
רואין שנפרעין מן הצדיקים בעולם הזה כך נפרעין שכר לצדיקים ובין שכר לרשעים ובין עונש לצדיקים שאמרו (מדרש תהלים ד) בפסוק נתת שמחה בלבי
מן הרשעים בעוה"ב .וכה"ג יש לדקדק גבי 'ואין עול' ובין עונש לרשעים ,כולה מילתא יליף מ'אל אמונה', מעת דגנם ותירושם רבו שאמר דוד כי מעת שראה
כשם שמשלם שכר כו' .וכתב לפרש דמשום שאנו שלות הרשעים נשא קל וחומר בעצמו ומה לאלו
רואין צדיק ורע לו בעוה"ז ,לכן קאמר אל תתמה שהם עוברי רצונו כך וכו' ,והוא אומרו אל אמונה
על כך ,ד'אל אמונה' הוא ,דכשם שנפרעין מרשעים פירוש יצדיק הצדיק אמונת שכרו בה' כשיראה
לעוה"ב אפילו על עבירה קלה ,כך נפרעין מהצדיקים מדת ואין עול שהוא שכר הרשעים שבעולם הזה על
בעוה"ז אפילו על עבירה קלה ,דאין אדם צדיק בארץ מיעוט זכותם:
וגו' ולא יחטא .וכה"ג אמר 'ואין עול' כשם שמשלמים ומה שכתב רבינו שאמרו ז"ל אל אמונה לשלם
כו' ,שאל תתמה על רשע וטוב לו בעולם הזה ,דכשם לצדיקים וכו' ,כן הוא בספרי' :אל אמונה' ,כשם
שמשלמין שכר טוב לצדיקים לעולם הבא אפילו על שמשלם לצדיק גמור שכר מצוה שעשה בעולם
מצוה קלה ,כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה על הזה לעולם הבא ,כך משלם לרשע גמור שכר מצוה
מצוה קלה שעשו. קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה .וכשם שנפרע
וראה מה שכתב רבינו בפרשת וילך (לעיל לא יח): מרשע גמור על עבירה שעשה בעולם הזה לעולם
כי אמר הנביא (ישעיה כז ח) 'בסאסאה בשלחה' וגו', הבא ,כך נפרע מצדיק גמור על עבירה קלה שעשה
ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה ח ):במדה שאדם מודד בה בעולם הזה בעולם הזה' .ואין עול' ,כשאדם נפטר מן
מודדין לו ,והוא ישפוט בצדק' ,אל אמונה ואין עול'. העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו ואומרים לו
גם אתם זכיתם לישועה
בזכות רבנו האור החיים הקדוש? אור הישועות
כתבו לנו מכתבי הלומדים
למייל המערכת m028039999@gmail.com
או לפקס 02-5385689
או ב'נדרים פלוס' -באר ישראל
ממינוס לפלוס +
היות ואני קורא מידי שבוע את העלון לכבודו של האור החיים הקדוש וראיתי שאתם מביאים סיפור ישועה בזכות בעל האור החיים הק’ ,על
כן לא אמנע טוב מבעליו ואספר מה דבדידי הוי עובדא:
שכששמעתי את הסגולה שמי שיסיים מידי שבוע את הלימוד בספר אור החיים הק’ יזכה לישועה ,קיבלתי על עצמי בלי נדר לסיים מידי שבוע.
מצבי הכלכלי היה קצת בדוחק ,והנה הפלא ופלא מתאריך טו תמוז ביום היארצייט של האור החיים בו קיבלתי על עצמי את הלימוד בספרו אור
החיים ,חשבון הבנק שלי נכנס למצב פלוס +והיתה הרווחה ,לאחר תקופה קצרה התרשלתי בלימוד ולא סיימתי מידי שבוע עד הסוף ,וחשבוני
בבנק נתן לי תזכורת משמים ונכנסתי שוב למינוס בראותי את זאת ,קיבלתי ע”ע שוב שלא להפסיד את הלימוד ולהתאמץ על כך במיוחד
ומאז ב”ה פרנסתי התרחבה ב”ה והוכפלה.
זו ההזדמנות לפרסם את הסגולה ללמוד בספרו וכל הזקוק לכל ישועה ,ייוושע בקרוב בעז”ה.
ב .ל.
הפרטים המלאים שמורים במערכת
לחיים מחוברים
לשמיעת שיעורים ודרשות
חייגו03-617-1077 :
