gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ובחרת בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שפ"א | יום כיפור | תשפ"ז‬ ‫גליון שבועי במשנת מרן האור החיים הק' זיע"א‬ ‫באור החיים‬ ‫תולדות רבנו הק'‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫פרק שביעי‪ :‬רבינו בסאלי‬ ‫ונשמרתם לנפשותיכם‬ ‫מודה ועוזב ירוחם‬ ‫חכם עדיף‪...‬‬ ‫אפס‪ ,‬היו מקרים בהם נזקק רבינו להכריע בסכסוכים‬ ‫‘נפש כי תחטא בשגגה’‪( .‬ויקרא ד ב)‬ ‫‘ותכחש שרה לאמור לא צחקתי כי יראה‪,‬‬ ‫שהתגלעו בין איש לרעהו‪ ,‬ועיתים שבחכמתו כי רבה‬ ‫דברים מבהילים כותב האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫ויאמר לא כי צחקת’‪( .‬בראשית יח טו)‬ ‫נמנע מלהגיע לכדי דין תורה של ממש‪ ,‬בהכריעו בצורה‬ ‫כשאדם חוטא אפילו בשוגג‪ ,‬נחסרת ממנו חלק‬ ‫דבר גדול יש לנו ללמוד משיחה זו‪ ,‬אומר לנו האור‬ ‫חד משמעית את הויכוח‪.‬‬ ‫מנפשו‪ .‬ועל ידי הקרבן הוא זוכה נפשו להאיר‬ ‫החיים הקדוש‪:‬‬ ‫יעיד על כך הסיפור הבא‪:‬‬ ‫כבתחילה‪.‬‬ ‫עבד שהוא נאמן לרבו מאוד‪ ,‬ובשוגג עשה דבר‬ ‫מעשה היה באחד מסוחריה האמידים של מרוקו‪ ,‬שנקלע‬ ‫אמנם זה רק בשוגג‪ .‬ונפש כי תחטא בשגגה‪.‬‬ ‫בלתי מתוקן‪ ,‬כשיבוא רבו להוכיח אותו‪ ,‬הרי שמרוב‬ ‫בערב שבת לסאלי וחיפש אכסניה הגונה בה יוכל לעשות‬ ‫אך במזיד חלילה‪ ,‬נחסרת כל הנפש‪ ,‬אפילו קרבן לא‬ ‫יראה הוא יכחיש את המעשה‪.‬‬ ‫את השבת כדת וכדין‪ .‬פגש באחד מעשירי הקהילה‬ ‫עוזר‪ .‬אין דרך לתקן‪ .‬זה נורא‪.‬‬ ‫בהכחשה הוא בעצם אומר‪ ,‬אני ירא ממך מאוד‬ ‫שהכירו מלפנים ושאלו אם יוכל להתארח בביתו‪ .‬שמח‬ ‫אדוני‪ ,‬עשיתי כך וכך ואני לא מסוגל אפילו לומר זאת‬ ‫רק יום הכיפורים יכול להועיל לו‪‘ .‬עד אשר ישוב‬ ‫העשיר לקראת ידידו זה ונענה בחפץ לב‪.‬‬ ‫בפניך‪ .‬ההכחשה עצמה ‪ -‬כשהיא מגיעה מתוך מורא‬ ‫ויעבור עליו יום הכיפורים ויחיה’‪.‬‬ ‫כיון שכך‪ ,‬ביקשו האורח בקשה נוספת‪ .‬היו ת ועדיין‬ ‫עצום שיש לעבד הנאמן ‪ -‬היא עצמה ההודאה‪.‬‬ ‫וכמאמר הכתוב ‘והשיבו וחיו’‪.‬‬ ‫יש עליו לסדר כמה עניינים דחופים בסאלי‪ ,‬ותרמילו‬ ‫ותכחש שרה‪ ,‬ומדוע‪ ,‬כי יראה!‬ ‫מלא ועמוס בכסף‪ ,‬אין רצונו להסתובב בחוצות עיר‬ ‫על כך השיב אברהם אבינו‪:‬‬ ‫עם סכומים רבים כל כך‪ .‬מבקש הוא איפוא את המארח‬ ‫הנדיב כי ישא את תרמילו אל ביתו ויצניענו בו עד אחרי‬ ‫המיאוס שבעבירה!‬ ‫נכון שההכחשה מגיעה מתוך מורא‪ ,‬אך הדרך היותר‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫נעלה ורצויה היא – להודות!‬ ‫‘ונתן אהרן על שני השעירים גורלות‪ ,‬גורל‬ ‫הסכים המארח ברצון‪ .‬קיבל את התרמיל והלך לביתו‬ ‫רצון ה’ הוא שהאדם יתוודה ויאמר בפירוש‪ ,‬עשיתי‬ ‫אחד לה’ וגורל אחד לעזאזל’‪( .‬ויקרא טז ח)‬ ‫בעוד האורח נפנה לסדר עת ענייניו הוא‪.‬‬ ‫כך וכך‪ .‬הכוונה בהכחשה היא טובה‪ ,‬אבל הדרך‬ ‫בעבודת יום הכיפורים המובאת בפרשה‪ ,‬יש מצוה‬ ‫אלא שגבר עליו יצרו של בעל הבית‪ ,‬מול התרמיל שהיה‬ ‫הרצויה היא‪ ,‬להתוודות בדברים‪ ,‬חטאתי‪.‬‬ ‫להביא שני שעירים‪ ,‬אחד יעלה לקרבן‪ ,‬והשני ישלח‬ ‫גדוש בסכום כסף רב מאד‪ ,‬והוא חמד את הממון לעצמו‪.‬‬ ‫וכמו שאומר הנביא‪‘ :‬ומודה ועוזב – ירוחם’!‬ ‫לעזאזל‪.‬‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬כאשר נפרד ממנו האורח לשלום ובקש‬ ‫את תרמילו‪ ,‬הכחיש המארח הכל‪ .‬לא היו דברים מעולם‪,‬‬ ‫מביא על כך האור החיים הקדוש משל נאה‪ ,‬למלך‬ ‫שבדק את בגדי בניו‪.‬‬ ‫טען‪ ,‬לא תרמיל ולא כלום ואך שקר מדבר פיו של האורח‪.‬‬ ‫ראה המלך כתם באחד הבגדים‪ ,‬שפשף המלך את‬ ‫כל זמן שהנר דולק‬ ‫לא הועילו לו לאורח הנדהם כל טענותיו ומענותיו‪.‬‬ ‫הכתם והעבירו מעל הבגד‪ .‬אך מה עושה המלך‬ ‫המארח לא הודה בכלום‪ .‬להד”ם וזהו זה‪ .‬לא נותרה‬ ‫כשרואה בגד שהוא מלוכלך בלכלוך רב‪ .‬במקרה‬ ‫‘אם חבול תחבול שלמת רעך‪ ,‬עד בוא‬ ‫ברירה בפני האורח הנבוך‪ ,‬הוא חיפש מקום בסאלי‬ ‫השמש תשיבנו לו’‪( .‬שמות כב כה)‬ ‫לעשות בו את הלילה‪ ,‬ולמחרת בבוקר התייצב בפני‬ ‫כזה‪ ,‬נותן המלך את הבגד לאחד מעבדיו‪ ,‬אדם‬ ‫רבינו והזמין את מארחו לדין תורה‪ .‬שמע רבינו את שני‬ ‫שרחוק מהממלכה וגינוניה‪ ,‬לכזה אחד לא יפריע גם‬ ‫הקב”ה מפקיד ביד האדם את הנשמה‪.‬‬ ‫לכלוך רב‪.‬‬ ‫נפש האדם מגיעה ממקום גבוה מאוד‪ ,‬מאורו של‬ ‫הצדדים וידע את אשר לפניו‪.‬‬ ‫“ההיו לך עדים בשעה שמסרת לו את התרמיל?” שאל‬ ‫המלך ‪ -‬הוא הקב”ה‪ .‬השעיר שעלה עליו הגורל לה’‪,‬‬ ‫הקב”ה‪ ,‬וכפי שנאמר בתהילים ‘נוטה אור כשלמה’‪.‬‬ ‫את האורח‪.‬‬ ‫מכפר על טומאת מקדש וקדשיו‪ .‬עוונות אלו זקוקות‬ ‫ומכאן שנפש האדם משולה לבגד‪.‬‬ ‫לכפרה‪ ,‬אך אינן בדרגת מיאוס‪.‬‬ ‫“לא‪ ,‬עמדנו לבדנו ליד עץ ונתתי לו את תרמיל הכסף!”‪.‬‬ ‫אומר האור החיים הקדוש דברי מוסר נוקבים‪:‬‬ ‫אך השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל‪ ,‬נושא את כל‬ ‫“לך איפוא והזמן את העץ כי יבוא להעיד!” אמר לו רבינו‪,‬‬ ‫אם חבול תחבול שלמת רעך‪ .‬קורה ואדם ממשכן‬ ‫עוונות בני ישראל‪ ,‬קלות וחמורות‪ ,‬ועבירות הן מיאוס‬ ‫והאיש שנחון באמונה באמונת חכמים עזה מיהר לצאת‬ ‫את נפשו‪ ,‬נעשה בעל חוב בגלל חטאיו‪.‬‬ ‫גדול!!‬ ‫אל העץ‪ ,‬סמוך ובטוח כי אולי יחולל כאן רבינו נס והעץ‬ ‫‘עד בוא השמש תשיבנו לו’‪ ,‬כל זמן שלא באה‬ ‫יבוא לבית הדין‪...‬‬ ‫הכפרה תהיה על ידי אחד מהרחוקים מהמלוכה‪,‬‬ ‫אחד שהוא אכן עבד המלך והמלך משתמש בו‪ ,‬אך‬ ‫השמש‪ ,‬כל זמן שהאדם חי‪ ,‬יש לו הזדמנות לעשות‬ ‫חלפו כמה דקות מתוחות‪ ,‬כאשר לפתע פנה רבינו אל‬ ‫לא בארמון‪ ,‬כי אם הרחק הרחק‪.‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫בעל הדין בשאלה‪“ :‬מה נראה לך‪ ,‬האם הוא כבר הגיע‬ ‫עד בוא השמש‪ ,‬שלא יהיה חלילה מאוחר מדי!‬ ‫אל העץ?”‪.‬‬ ‫ומה אנו למדים מהמשל שמביא האור החיים‪:‬‬ ‫שעבירה אינה סתם דבר אסור‪ .‬זה מאוס ומבוזה‬ ‫כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן‪ .‬תשב אנוש עד‬ ‫המארח שלא שם לב למלכודת שהונחה לרגליו מיהר‬ ‫לפני הקב”ה‪.‬‬ ‫דכא‪ ,‬עד דכדוכה של נפש‪.‬‬ ‫לענות כי העץ רחוק מכאן ואי אפשר להגיע אליו כל כך‬ ‫מהר‪...‬‬ ‫אוהבי ה’ – שנאו רע!‬ ‫ברוך אתה ה’‪ ,‬הרוצה בתשובה!‬ ‫“יודע אתה אם כן איפה נמצא העץ המדובר?!” נתן בו‬ ‫המשך בעמוד ג' ◄‬ ‫רבינו את עיניו‪ ,‬והמארח שנתפס בקלקלתו השפיל עיניו‬ ‫לקרקע‪ ,‬הודה והתוודה כי לא עמד בפני הפיתוי של‬ ‫נטילת הכסף‪ .‬הוא מיהר לביתו כדי להביא את התרמיל‬ ‫הנעלם לבית הדין וקבל על עצמו לבל ישוב עוד לכסלה‪.‬‬ ‫המשך בשבוע הבא‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויראת שמים בפרשה‬ ‫וזה ענין שני השעירים‪ :‬ביום הכיפורים הבורא‬ ‫מעוון חמור מאוד וצעד לפניו‪ .‬אותו קיללתי‪”...‬‬ ‫יתברך נושא עוון ועובר על פשע ומקבל בתשובה‬ ‫בעל הבית שמע את הדברים ומפני כבודו של‬ ‫מלאכי החבלה‬ ‫בין את השוגגים ובין את המזידים‪ .‬ועל כן‪ ,‬שעיר‬ ‫האורח לא הגיב‪ ,‬אך בלבו פקפק בהם‪ ,‬ורק ביקש‬ ‫היה זה בליל י”ד בשבט שנת תש”ל‪ .‬ביום זה‬ ‫אחד קרב בבית המקדש ומכפר על החטאים‬ ‫שוב רשות ללכת להזמין את הנשיא כדי שלא‬ ‫חל יום ההלולא של המקובל הקדוש רבי יצחק‬ ‫הקלים עליהם ציווה הבורא שיתכפרו על ידי קרבן‪,‬‬ ‫יקפיד עליהם‪.‬‬ ‫אביחצירא הי”ד‪ ,‬צעיר בניו של מרן הגאון הקדוש‬ ‫כגון אדם שנכנס בטומאה לבית המקדש או אכל‬ ‫הסכים רבי יצחק‪ ,‬והמשלחת יצאה לבית הנשיא‪.‬‬ ‫רבי יעקב אביחצירא בעל ‘אביר יעקב’‪ ,‬שנרצח‬ ‫בטומאתו מבשר הקרבנות‪.‬‬ ‫כשהגיעו לביתו החלו להפציר בו שלא יכעס על‬ ‫במסעו לאיסוף כספים להחזקת הישיבה הקדושה‬ ‫ואילו השעיר השני‪ ,‬מכפר על העוונות שנעשו‬ ‫בני העיר‪.‬‬ ‫בתאפיללאת‪.‬‬ ‫במזיד‪ ,‬ואין מן הדין שיקרב במקדש‪ ,‬על כן נשלח‬ ‫“חכמי העיר תאפיללאת‪ ,‬ממנה הגיע רבי יצחק‪,‬‬ ‫לכבוד ההלולא ערך בן אחיו‪ ,‬הגאון הקדוש רבי‬ ‫למות בריסוק איברים במורד העזאזל ולכפר על‬ ‫אינם מתונים ושקולים כחכמי עירנו”‪ ,‬הסבירו לו‪,‬‬ ‫ישראל אביחצירא זי”ע‪ ,‬ה’בבא סאלי’‪ ,‬סעודה בבית‬ ‫כל עוונותיהם של בית ישראל‪ ,‬השוגגים והמזידים‬ ‫“כל המאורע קרה בשגגה”‪.‬‬ ‫מדרשו יחד עם תלמידים ומקורבים‪.‬‬ ‫כאחד‪.‬‬ ‫נשיא הקהילה שמע את דבריהם באורך רוח שלא‬ ‫בעצומה של הסעודה נפתחה הדלת‪ ,‬ויהודי הדור‬ ‫פנים‪ ,‬עטור זקן ארוך ופאות עבותות‪ ,‬נכנס בעדה‪.‬‬ ‫לב נשבר‬ ‫כהרגלו‪ ,‬ואמר להם‪“ :‬ידידי היקרים‪ ,‬אין לי שום‬ ‫לתדהמתם של הנוכחים קם הבבא סאלי ממקומו‬ ‫אין לך תפילה ששבה ריקם‪ ,‬כל תפילה פועלת‬ ‫כעס עליכם‪ ,‬החכם רבי יצחק יודע את מי ומדוע‬ ‫קילל‪”...‬‬ ‫וצוה על הנכנס לעזוב את המקום תיכף ומיד!‬ ‫פעלתה לטובה‪.‬‬ ‫נכבדי הקהילה החניקו אנחת רווחה על כך שיושבו‬ ‫למרות התדהמה לא העז איש לשאול את פי הבבא‬ ‫גילו לנו רבותינו‪ ,‬כי גם תפילות כאילו שהיו בהן‬ ‫סאלי לפשר ההתרחשות המוזרה שהיו עדים לה‪,‬‬ ‫פגמים וחסרונות‪ ,‬כגון שלא באו מתוך כוונה‬ ‫ההדורים‪ ,‬והתפזרו איש איש לביתו בלב קל‪ .‬רק‬ ‫בעל הבית בו התארח רבי יצחק‪ ,‬שהסתקרן לדעת‬ ‫וכך המשיכה הסעודה להתנהל כסדרה כשבחלל‬ ‫טהורה ויצאו מן הפה כמצוות אנשים מלומדה‬ ‫מרחפת התמיהה הגדולה‪.‬‬ ‫בלא שהאדם הקדיש להן תשומת לב מספקת‪ ,‬אף‬ ‫במה דברים אמורים ומדוע לא הקפיד הנשיא‬ ‫שלעת עתה עדיין לא עלו תפילות אלו למקומן‬ ‫כדרכו‪ ,‬התעכב מללכת והפציר בו שיגלה לו את‬ ‫זמן מה חלף‪ ,‬ובעת שירת פיוטים וזמירות נפנה‬ ‫ברקיע העליון ולא פעלו מאומה‪ ,‬מכל מקום גם‬ ‫סודו‪.‬‬ ‫הבבא סאלי לחתנו שישב לצדו וסיפר לו‪:‬‬ ‫הן יזכו בסופו של דבר להגיע אל תקונן המושלם‪,‬‬ ‫לבסוף אמר לו הנשיא‪“ :‬אתמול התאחרתי מלבוא‬ ‫“דודי רבי יצחק‪ ,‬בעל ההלולא‪ ,‬הזדמן פעם לעיר‬ ‫לעלות ולפעול את פעלתן הטובה בשלמות‪.‬‬ ‫לסעודה‪ ,‬כי בדרכי לשם פיתה אותי השטן‬ ‫קזבלנקה שבמרוקו‪ ,‬ארץ מכורתנו‪ ,‬לצורך איסוף‬ ‫אחד מתלמידי אור שבעת הימים הבעל שם טוב‬ ‫ונכשלתי בעבירה חמורה‪ ,‬ראה זאת החכם בעיני‬ ‫תרומות לישיבתנו הקדושה‪.‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬שהתגורר באחד הכפרים שבסביבת‬ ‫קדשו וקילל קללה נמרצת”‪.‬‬ ‫יהודי העיר שחרדו לכבודו‪ ,‬ערכו סעודה גדולה‬ ‫מז’יבוז’‪ ,‬היה רגיל לבוא אליו ליום הכיפורים בכל‬ ‫נוכח בעל הבית לדעת שאכן כך היה ומדברי רבי‬ ‫בנוכחות כל רבני העיר ונכבדיה‪ ,‬ובין המוזמנים‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫יצחק לא נפל דבר‪.‬‬ ‫היה גם נשיא הקהילה שהיה ידוע כאיש שחצן‬ ‫נוהג היה אותו תלמיד לבוא כבר מבעוד לילה‪ ,‬ליל‬ ‫סיים הבבא סאלי את סיפורו והבליע כבדרך אגב‬ ‫ורודף כבוד‪ ,‬אדם אלים ומסוכן המסוגל לנקום‬ ‫לחתנו‪“ :‬אם רבי יצחק צעק וגידף על מלאך חבלה‬ ‫ולנטור עד כדי מסירה לשלטונות‪.‬‬ ‫ערב יום הכיפורים‪ ,‬על מנת לערוך את הכפרות‬ ‫בצל רבו‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬מה אעשה אני שראיתי חמש מאות מלאכי‬ ‫כאשר הגיעה שעת הסעודה‪ ,‬הופיעו כל המוזמנים‬ ‫חבלה? וכי לא אצעק?!”‬ ‫וישבו במקומותיהם‪ ,‬חוץ מאותו נשיא שמשום מה‬ ‫השנים חלפו והתלמיד הזקין‪ ,‬עד שבאחת השנים‬ ‫קשתה עליו הנסיעה מבעוד ליל‪ ,‬והחליט לחרוג‬ ‫‪‬‬ ‫התמהמה והתעכב מלבוא‪ .‬אנשי הקהילה‪ ,‬שחששו‬ ‫אחת מן העבודות החשובות בבית המקדש ביום‬ ‫מקנאתו היתרה לכבוד עצמו‪ ,‬רצו להמתין ולחכות‬ ‫ממנהגו ולצאת למז’יבוז’ רק בערב יום הכיפורים‬ ‫הכיפורים היא הטלת הגורל בין שני השעירים‪,‬‬ ‫עד שיגיע גם הוא‪ ,‬אך רבי יצחק מנע בעדם וצוה‬ ‫בבוקר‪.‬‬ ‫הקרבת האחד לה’ ושלוחו של האחר‪ ,‬עליו התוודה‬ ‫עליהם ליטול ידים ולהסב לסעודה‪ .‬רק בשעת‬ ‫הדרך בת ארבע או חמש הפרסאות שהפרידה‬ ‫לילה מאוחרת התייצב הנשיא במקום בו נערכה‬ ‫בין עירו למז’יבוז’ לא היתה אמורה לארוך יותר‬ ‫הכהן הגדול את עוונות בני ישראל לעזאזל שיכפר‬ ‫עליהם במותו‪.‬‬ ‫הסעודה‪ ,‬שכבר כמעט והסתיימה‪.‬‬ ‫משעתיים‪ ,‬וזמנו היה בידו להגיע למז’יבוז’ בעוד‬ ‫לחרדתם של הנוכחים‪ ,‬החל רבי יצחק לצעוק על‬ ‫היום גדול‪.‬‬ ‫סוד עבודה זו נתבאר על ידי רבנו חיים בן‪-‬עטר‬ ‫זי”ע בפירושו ‘אור החיים’ הקדוש (ויקרא טז ז)‬ ‫הנשיא‪“ :‬רשע‪ ,‬טמא‪ ,‬ברח והסתלק מפה!”‬ ‫ערב יום הכיפורים שחרית צרר היהודי את טליתו‬ ‫ראש הקהל המבויש והנכלם שב על עקבותיו וחזר‬ ‫ומחזורו בתרמיל‪ ,‬הכניס לתוכו את הקיטל ועלה על‬ ‫לאורם של דברי חכמינו במסכת אבות (פ”ד מי”א)‪,‬‬ ‫שהעושה מצווה בורא לעצמו סנגור שימליץ‬ ‫לביתו‪.‬‬ ‫סוסו לכיוון מז’יבוז’‪.‬‬ ‫טוב בעדו‪ ,‬והעושה עבירה בורא לעצמו קטגור‬ ‫המשתתפים בסעודה לא יכלו לכבוש את השמחה‬ ‫הדרך הקצרה ביותר למז’יבוז’ עוברת בתוך אחד‬ ‫שחשו בליבם למראה אידו של הנשיא התקיף‪ ,‬אבל‬ ‫שמקטרג ומשטין עליו‪.‬‬ ‫מאותם יערות שפודוליה משופעת בהם‪ ,‬והתלמיד‪,‬‬ ‫חשש כבד פעם בקרבם כשהרהרו במה שהוא‬ ‫ששמו לא פורש‪ ,‬כיוון את סוסו בינות לעצים בדרך‬ ‫משנה זו באר רבנו האריז”ל על פי דברי הזוהר‬ ‫הקדוש (ח”ג פג‪ ,):‬שהעוון הנולד ממעשה העבירה‬ ‫מסוגל לעולל להם כנקמה על ביזיונותיו הגדולים‪.‬‬ ‫המוכרת לו היטב‪.‬‬ ‫הוא עצמו הקטגור המייסר את האיש החוטא‪,‬‬ ‫למחורת בבוקר ניגש אל רבי יצחק בעל הבית‬ ‫אך הפעם היה דבר מה שונה‪.‬‬ ‫המארח עם נכבדי הקהילה‪ ,‬וביקשו ממנו רשות‬ ‫כדברי הנביא (ירמיה ב יט) ‘תייסרך רעתך’‪.‬‬ ‫הוא חש בעייפות הנופלת עליו‪ ,‬שמורות עיניו‬ ‫ללכת לפייס את הנשיא ולהזמינו לסעוד את סעודת‬ ‫אך עלה הרצון מלפני אב הרחמן לתת לאדם‬ ‫כמעט נעצמו והוא לא הצליח להמשיך בדרך‪.‬‬ ‫הצהריים יחד עם רבי יצחק עצמו‪ ,‬אולי הזמנה זו‬ ‫אפשרות לשוב בתשובה ועל ידי כפרת חטאו‬ ‫השמש עוד עשתה את דרכה במעלה הרקיע‪ .‬היום‬ ‫להכרית את המזיקים שנבראו ממעשיו ומצערים‬ ‫תפייס את דעתו ותניח את זעפו על אנשי הקהילה‬ ‫עוד גדול‪ ,‬וטרם חלפה מחציתו‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬ותיקן דרך תשובה על ידי הקרבת קרבנות‪.‬‬ ‫שלא מחו על כבודו‪.‬‬ ‫נמלך התלמיד בדעתו‪ ,‬קשר את סוסו לאחד העצים‬ ‫וצוה הבורא שהמביא קרבן יסמוך את ידיו על‬ ‫“אני קיללתי את נשיא הקהילה בקללות נמרצות?”‬ ‫ושכב לתנומה קצרה על מרבד עלים תחת אחד‬ ‫ראש הבהמה ויתוודה על חטאו‪ ,‬ולאחר שהתוודה‬ ‫התפלא רבי יצחק‪“ ,‬אינני מקלל יהודים‪ ,‬חלילה לי‪,‬‬ ‫האילנות‪.‬‬ ‫והקריב את הקרבן‪ ,‬יסיר ויסלק ממנו הבורא יתברך‬ ‫כנראה חלמתם זאת באישון לילה!”‬ ‫התנומה התארכה לה שעות ארוכות‪ .‬החמה טיפסה‬ ‫את כוחות החיצונים שהתהוו ממעשיו הרעים‬ ‫הנכבדים ניסו להזכיר לרבי יצחק את מאורעות יום‬ ‫לרום הרקיע והחלה לנטות מערבה‪ ,‬והחסיד נם‬ ‫ויעקור מקרבו את הרושם הרע עד שיהיה נקי‬ ‫האתמול‪ ,‬אך הוא התעקש שלא היו דברים מעולם‪,‬‬ ‫בשלווה‪.‬‬ ‫כבתחילה וללא רבב‪.‬‬ ‫ועמד על דעתו שלא קילל את הנשיא כלל‪.‬‬ ‫הציפורים לא הפריעו את מנוחתו‪ ,‬והסוס עסוק‬ ‫כל זאת בחטא שנעשה בשוגג‪ .‬אולם חטא שנעשה‬ ‫לאחר שחזר בעל הבית והזכיר לרבי יצחק שוב את‬ ‫היה בקיום מצוות האכילה בערב יום כיפור ולא‬ ‫במזיד עוונו גדול ואין הקרבן מכפר עליו‪ ,‬כמאמר‬ ‫הקללות בהן קילל את הנשיא אמש‪ ,‬לחש לו רבי‬ ‫הקיץ את בעליו‪.‬‬ ‫הכתוב ‘זבח רשעים תועבה’ (משלי כא כז)‪ ,‬ואין‬ ‫יצחק באזנו‪:‬‬ ‫רק כעבור כמה שעות ארוכות התעורר החסיד‬ ‫הבורא חפץ שיוקרב על מזבחו קרבן מאוס‬ ‫“צודק אתה שיצאו קללות מפי‪ ,‬אבל הן לא היו‬ ‫בבהלה‪ .‬הוא נשא את עיניו השמימה ופניו חורו‪.‬‬ ‫ומתועב‪.‬‬ ‫מכוונות לנשיא הקהילה‪ ,‬אלא למלאך חבלה שנוצר‬ ‫◄◄◄‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫נוסע היה הרב הקדוש רבי דוד ממיקולייב זי”ע‪,‬‬ ‫קו האופק נצבע למלא ארכו בכתום עז‪ ,‬וגלגל החמה‬ ‫◄ המשך מעמוד א'‬ ‫מתלמידי רבנו הקדוש הבעל שם טוב זי”ע‪ ,‬אל הרב‬ ‫כבר מוסתר היה מאחורי צמרות העצים‪.‬‬ ‫הקדוש רבי פנחס מקוריץ זי”ע‪.‬‬ ‫המשמעות חדרה להכרתו במהירות‪ .‬נותרו דקות‬ ‫ליישר את הלב ואת המעשים‬ ‫שנה אחת בערב יום הכיפורים היה רבי פנחס מקוריץ‬ ‫טרוד מאוד מחמת קטרוג גדול שהיה על כלל ישראל‪.‬‬ ‫בודדות עד לכניסת היום‪ ,‬והוא תקוע כאן ביער בינות‬ ‫לעצים ולבעלי החיים‪.‬‬ ‫באותה שנה נסע רבי דוד לרבי פנחס מקוריץ ליום‬ ‫קשה לתאר את עגמת הנפש של היהודי‪ ,‬שבמקום‬ ‫‘והשבות אל לבבך‪ ...‬ושבת עד ה’‬ ‫הכיפורים‪ ,‬בהגיעו לשם בערב היום הקדוש‪ ,‬הביא‬ ‫להתעלות בבית מדרשו של הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫אלוקיך ושמעת בקולו’‪( .‬דברים ל א‪-‬ב)‬ ‫עמו אברך אחד שמעולם לא היה אצל רבי פנחס‪ ,‬אך‬ ‫ביום הנעלה ביותר‪ ,‬מצא את עצמו ללא מניין‪ ,‬ללא‬ ‫בפרק ל‪ ,‬פסוק א’ כתוב ‘והשבות אל לבבך’‪,‬‬ ‫היה ניכר עליו שהוא אדם קדוש ומורם מעם‪.‬‬ ‫בית כנסת וללא נפש חיה נוספת‪...‬‬ ‫ובפסוק ג’ כתוב שוב ‘ושבת עד ה’ אלוקיך’‪.‬‬ ‫קירב רבי פנחס מאוד את האברך‪ ,‬וכיבד אותו בכוס‬ ‫ברירה אחרת לא היתה לו‪ .‬הוא קשר במהירות את‬ ‫משקה‪ ,‬ומיד כשסיים לשתות הגיש לו רבי פנחס כוס‬ ‫חפצי המוקצה לאחד הענפים‪ ,‬לבש את הקיטל‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬שתי משמעויות יש‬ ‫שנייה ולאחריה כוס נוספת‪ ,‬עד שהשקהו בחמש‬ ‫והתעטף בטלית‪ ,‬והוציא מן הצרור את המחזור‪.‬‬ ‫כאן‪.‬‬ ‫כוסות יי”ש‪.‬‬ ‫במהירות עצומה התפלל את תפילת המנחה של ערב‬ ‫יש ליישר את הלב מהדעות הפסולות‪ .‬כשאדם‬ ‫חש האברך בעייפות רבה מחמת השכר ששתה‪ ,‬והלך‬ ‫היום הקדוש‪ ,‬טרם תשקע השמש‪ ,‬ואחר ניסה לזמזם‬ ‫הולך בדרך הרעה ‪ -‬לבו טועה‪ ,‬ומזה צריך לשוב‪.‬‬ ‫לאכסניה לנוח מעט לפני ‘כל נדרי’‪ ,‬אך נפלה עליו‬ ‫בקול מרוסק את מילות תפילת ‘כל נדרי’ בנעימה‬ ‫להכיר ולדעת שלא טוב עשה‪‘ .‬והשבות אל‬ ‫תרדמה עמוקה‪.‬‬ ‫המסרתית לאור הלבנה‪ ,‬על רקע נהמותיהם של בעלי‬ ‫לבבך’‪.‬‬ ‫ניסה רבי דוד להעיר את האברך‪ ,‬אך הוא ישן עמוקות‬ ‫החיים שיצאו לבקש טרף‪.‬‬ ‫ולא עלה בידו‪.‬‬ ‫כך התפלל את תפילות הלילה‪ ,‬כשהוא אינו מדלג על‬ ‫וכמובן להיטיב את הדרכים ולשוב בפועל לדרך‬ ‫מאום‪ .‬שיר הייחוד‪ ,‬ומשניות יומא‪ ,‬ומזמורי תהלים‪,‬‬ ‫בלית ברירה הותיר אותו רבי דוד ישן‪ ,‬והלך להתפלל‬ ‫הטובה‪‘ .‬ושבת עד ה’ אלוקיך’‪.‬‬ ‫לבדו‪ ,‬כשהוא אפוף צער על האורח שלא הגיע‬ ‫בדיוק כמנהגו במז’יבוז’‪ ,‬אך לבו שבור היה לרסיסים‪.‬‬ ‫להכיר בדרך הטובה‪ ,‬וללכת בה‪.‬‬ ‫לתפילה‪.‬‬ ‫יום כיפור שכזה‪...‬‬ ‫בשובו מן התפילה שב רבי דוד לאכסניה וראה‬ ‫אותו יום כיפור קיים בהידור את מנהג חסידים ואנשי‬ ‫שהאברך עדיין ישן‪ .‬בבוקר‪ ,‬כשהלך לתפילת שחרית‬ ‫מעשה שלא לישון כל הלילה‪ ,‬ככהן הגדול בבית‬ ‫בזרועו יקבץ‬ ‫עדיין ישן האברך‪ ,‬וגם אז לא עלה בידו להעירו‪.‬‬ ‫המקדש‪.‬‬ ‫רק לפני תפילת נעילה‪ ,‬התעורר האברך ובא לבית‬ ‫כל הלילה התהפך על המצע המאולתר שמצא לעצמו‬ ‫בקרחת היער‪ .‬כל רחש הקפיץ אותו ממקומו‪ ,‬וקשה‬ ‫‘ושב ה’ אלוקיך את שבותך‪ ,‬ורחמך‪,‬‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫היה לו שלא לדמיין חרקים ורמשים הרוחשים סביבו‪.‬‬ ‫עוד לפני שפצה רבי דוד את פיו להשמיע באוזניו‬ ‫ושב וקבצך’‪( .‬דברים ל ג)‬ ‫יללות הזאבים וצרחות עופות הלילה אף הן לא תרמו‬ ‫דברי מוסר על כך שישן במשך כל היום הקדוש‪ ,‬פרץ‬ ‫לו היינו יודעים מה מעשינו עושים וגורמים‪.‬‬ ‫האברך בבכי גדול ובכאב לב על זה שעבר עליו היום‬ ‫לשלווות נפשו‪ ,‬ורק כשעלה עמוד השחר נרדם לזמן‬ ‫הקדוש באופן כזה שישן כל הזמן‪.‬‬ ‫קצר‪ ,‬אך מייד הקיץ וקם לתפילות היום‪.‬‬ ‫חושב אדם לעצמו‪ ,‬נכשלתי בעבירה‪ ,‬מה כבר‬ ‫הוא שפך את נפשו בתפילת שחרית‪ ,‬וניסה למצוא‬ ‫קרה‪ .‬הוא לא מרגיש שקרה כאן משהו בפועל‪.‬‬ ‫כראות רבי פנחס מקוריץ את לבבו הנשבר והנדכה‬ ‫פנה אליו‪“ :‬דע לך‪ ,‬כי בערב יום הכיפורים ראיתי שיש‬ ‫תחליף לקריאת התורה בקריאת הפסוקים מתוך‬ ‫נשבר או התקלקל משהו‪ .‬מקסימום לא עשיתי‬ ‫המחזור‪ .‬אחר אימץ את מיתרי קולו ואת חושיו‬ ‫מה שאמרו לי‪.‬‬ ‫קטרוג גדול על כלל ישראל‪ ,‬ולא היה בידי לבטלו כיוון‬ ‫שלא היה ביכלתי לבוא ללב נשבר ונדכה בתכלית‪.‬‬ ‫המוזיקליים בנעימת סדר העבודה‪ ,‬שנשמעת היתה‬ ‫חס וחלילה לחשוב כך‪ .‬האור החיים הקדוש‬ ‫כשראיתי אותך נתתי לך בכוונה לשתות כדי שתישן‬ ‫לאזניו כצרמוניה נלעגת‪.‬‬ ‫מבאר בכמה מקומות‪ ,‬כי כאשר נכשל אדם‬ ‫במשך יום הכיפורים‪ ,‬ותבוא לידי לב נשבר ונדכה‪,‬‬ ‫לבו נמס והיה למים‪ ,‬והדמעות זלגו מעיניו ללא‬ ‫בעבירה‪ ,‬נופלים חלקי קדושה בשבי הקליפות‬ ‫ועל ידי זה באמת נמתקו כל הדינים ונהפכו לחסדים”‪.‬‬ ‫הפוגה‪ ,‬עד שנפשו כמעט וכלתה‪.‬‬ ‫רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫כאן המקום להביא את שהקשה הרב הקדוש רבי‬ ‫בפעם הראשונה בחייו מצא את עצמו נושא את‬ ‫שמחה בונם מפרשיסחא זי”ע (‘רמתים צופים’ א יט)‬ ‫עיניו השמימה בתפילת נעילה בציפייה לסיום היום‬ ‫כעת הוא שב בתשובה‪ .‬מה יהא על אותם חלקי‬ ‫על הפסוק (תהלים קמז ג) ‘הרופא לשבורי לב ומחבש‬ ‫הקדוש‪ ,‬וברגע שבו נצנצו לעומתו שלשה כוכבים‬ ‫קדושה שנפלו בשבי?!‬ ‫בינוניים‪ ,‬מיהר להתפלל ערבית‪ ,‬עלה על סוסו ודהר‬ ‫לעצבותם’‪ ,‬כי לכאורה‪ ,‬אם הוא מרפא – שוב אין כאן‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬זה מדויק בפסוק‪:‬‬ ‫לב נשבר‪ ,‬והלא ידועה מעלת הלב נשבר בעבודת ה’‪.‬‬ ‫למז’יבוז’‪.‬‬ ‫בהפרש של מספר מילים כתוב כאן פעמיים את‬ ‫אכן‪ ,‬הפרוש שמרפא לב נשבר היינו שלא יהיה‬ ‫בית המדרש במז’יבוז’ מואר היה באור יקרות‪.‬‬ ‫המילה ‘ושב’‪.‬‬ ‫בעצבות‪ ,‬שכן אי אפשר להגיע ללב נשבר בלא‬ ‫המתפללים עטופי הלבן שהתעלו לפסגות של‬ ‫עצבות‪ ,‬אבל מאידך העצבות היא אבן נגף בעבודת‬ ‫רוממות‪ ,‬התקשו להיפרד מקדושת היום אותו האריכו‬ ‫ה’ושב’ הראשון פירושו שה’ ישיב מהשבי את‬ ‫ה’‪ .‬על כן מה עושה הקדוש ברוך הוא? הוא ברחמיו‬ ‫כמידת האפשר‪ ,‬ומעיינות הדמעה נפתחו מחדש‬ ‫חלקי הקדושה שנשבו מצד המעשים הרעים‪.‬‬ ‫הרבים ‘מחבש לעצבותם’ ‪ -‬מסיר העצבות מן הלב‪,‬‬ ‫כשנכנס פנימה‪ .‬הניגוד בין היום הקדוש שעבר עליו‬ ‫וכנגד החלק הנגלה‪ ,‬היציאה מהגלות בה אנו‬ ‫ומה שנשאר הוא ‘שבורי לב’ ‪ -‬לב נשבר מתוך שמחה‪.‬‬ ‫ליום הקדוש שרגיל היה לו מדי שנה הכה בו‪.‬‬ ‫נמצאים‪‘ ,‬ושב וקבצך’‪.‬‬ ‫נמצא שהרפואה היא בניקוי הלב נשבר מן העצבות‪,‬‬ ‫הבעל שם טוב האיר אליו פנים‪“ :‬אל תבכה ואל‬ ‫אבל הלב עדיין נותר בשברונו‪.‬‬ ‫תצטער ממה שעבר עליך‪ ,‬כי הכול היה מן השמיים‬ ‫‪‬‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫(עטרת ישועה פר’ קרח מאמר ו)‪ ,‬על הכתוב (תהלים נא‬ ‫כתב רבנו חיים בן‪-‬עטר זי”ע בפירושו ‘אור החיים’‬ ‫דע לך‪ ,‬לא במקרה קרה לך כל זאת‪ .‬ההשגחה העליונה‬ ‫יט) ‘לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה’‪ :‬אם ‘נשבור’‬ ‫הקדוש לפסוק ‘ואתחנן אל ה’ בעת ההוא לאמור’‬ ‫היא שהוליכה את פעמיך לאותו יער‪ ,‬ותפקיד גדול‬ ‫את תבת לב לשניים‪ ,‬יהיה בידינו מספר ששה‪-‬עשר‬ ‫(דברים ג כג)‪ ,‬שהתנאי הראשון לקבלת התפילה הוא‬ ‫הוטל עליך‪ .‬אותן התפילות שהתפללת בשעת הדחק‪,‬‬ ‫כמניין ‘איה מקום כבודו’‪ ,‬רמז לכך שהיכן שישנו לב‬ ‫שיתפלל האדם כעני הדופק על הפתח‪ ,‬וכמאמר‬ ‫מתוך צער ושברון לב‪ ,‬פעלו פעולה עצומה ופתחו את‬ ‫נשבר ונדכה‪ ,‬שם שוכן הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫החכם מכל אדם (משלי יח כג)‪‘ :‬תחנונים ידבר רש’‪.‬‬ ‫כל שערי שמים‪.‬‬ ‫הכתוב (ישעיה נז טו)‪‘ :‬כי כה אמר רם ונישא שוכן עד‬ ‫רמז לכך שהתפילה מתקבלת אם מתפלל האדם‬ ‫שום מקטרג לא יכול היה לתפילות אלו‪ ,‬אשר עלו‬ ‫וקדוש שמו‪ :‬מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל‬ ‫כעבד לפני רבו ומדבר בתחנונים‪ ,‬כתב הגאון הקדוש‬ ‫מעלה מעלה בעולמות העליונים והגיעו עד כיסא‬ ‫רוח’‪ .‬וזה הוא מקום כבודו של הבורא יתברך ששוכן‬ ‫רבי יעקב אביחצירא זי”ע בספרו ‘פיתוחי חותם’ על‬ ‫הכבוד‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא הועילה תפילתך‪ ,‬אשר‬ ‫כביכול בלב הנשבר והנדכה‪.‬‬ ‫הפסוק הסמוך (דברים שם פסוק כד) ‘אדני אלהים אתה‬ ‫התפללת ביער ובלא מניין‪ ,‬להעלות אתה יחד את‬ ‫הוסיף על כך הרב הקדוש רבי יעקב יוסף מספינקא‬ ‫החלות להראות את עבדך’ ‪ -‬משה רבנו אמר‪ ,‬שבזכות‬ ‫כל התפילות של היהודים אשר מתפללים בשדות‬ ‫זי”ע בספרו ‘שיח יעקב יוסף’ (דרשות עמ’ שסו)‪ ,‬פרוש‬ ‫שקרא עצמו עבד‪ ,‬זכה שהחל הקדוש ברוך הוא‬ ‫וביערות”‪.‬‬ ‫על הפסוק (תהלים קב יח) ‘פנה אל תפילת הערער‬ ‫להראותו את גדלו ואת ידו החזקה‪.‬‬ ‫הרי לנו עד היכן מגיע כוחה של תפילה שבאה מתוך‬ ‫ולא בזה את תפילתם’‪ ,‬אותו פרש רש”י‪ ,‬שערער הוא‬ ‫רמז אחר לכך שצריך האדם לראות את עצמו כעני‬ ‫הדחק‪ ,‬ההכנעה ושברון הלב‪ ,‬עד שעל ידה נעשית‬ ‫הזועק זעקת שבר‪ .‬כי כאשר האדם הוא ‘לב נשבר’‪,‬‬ ‫העומד בפתח בעת התפילה‪ ,‬כתב בספרו ‘אלף בינה’‬ ‫עלייה לעוד תפילות רבות נוספות‪.‬‬ ‫הבורא יתברך שוכן אצלו‪ ,‬כי שם מקום כבודו‪ ,‬ו’לב‬ ‫(אות צ) על מילות הפסוק הנאמרות לפני תפילת‬ ‫גם לצדיקים ניתן הכוח להעלות עם תפילתם את‬ ‫נשבר ונדכה אלהים לא תבזה’‪ ,‬וממילא אינו בוזה את‬ ‫העמידה ‘ופי יגיד’‪ ,‬העולות בגימטריא כמניין ‘עני’‪.‬‬ ‫תפילות שאר עמך בית ישראל‪ ,‬כפי שנראה לקמן‪.‬‬ ‫תפילתו אלא מקבלה‪.‬‬ ‫רמז נוסף כתב הרב הקדוש רבי יהושע מדז’יקוב זי”ע‬ ‫‪‬‬ ‫(מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)‬ ‫מתיבתא אור החיים‬ ‫אבל מ'אין עול' דריש הא דכל מעשיו נפרעין כו' והוא‬ ‫כך וכך עשית ביום פלוני וכך וכך עשית ביום פלוני‪,‬‬ ‫כתב רבינו (דברים לב ד)‪ :‬הצור תמים פעלו‪ .‬פירוש‬ ‫אומר הן כו'‪ .‬וזהו כהספרי‪.‬‬ ‫אתה מאמין בדברים הללו‪ ,‬והוא אומר הן‪ ,‬אומרים לו‬ ‫לפי שקדם ואמר שעסק התורה יסובב טל ומטר‪ ,‬לזה‬ ‫ורבינו כאן פירש כרש"י‪ ,‬וי"ל דדבריהם א"ש עם הא‬ ‫חתום‪ ,‬שנאמר (איוב לז ז) 'ביד כל אדם יחתום לדעת‬ ‫העיר שאם האדם עסק בתורה ומזונותיו קשים ולחם‬ ‫דאיתא בתענית‪ ,‬דמהא דאיתא בתענית לדרוש 'אל‬ ‫כל אנשי מעשהו'‪' .‬צדיק וישר הוא'‪ ,‬והוא מצדיק את‬ ‫אין‪ ,‬או שרואה אדם שאין עליו עול תורה ומואס‬ ‫אמונה'‪ ,‬דנפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה‬ ‫הדין ואומר יפה נידנתי‪ ,‬וכן הוא אומר (תהלים נא ו)‬ ‫בלומדיה ומודדין לו במדה גסה אכול ושבוע והותר‬ ‫קלה שעושין‪ ,‬מובן שיש צדיקים שאיננו רואים‬ ‫'למען תצדק בדברך'‪.‬‬ ‫כיעודים שנאמרו ללומדי תורה ונהפוך הוא‪ ,‬לא מפני‬ ‫בעולם הזה שילום שכרם‪ ,‬כי בעולם הזה נפרעים‬ ‫ובתענית (יא‪ ).‬איתא‪' :‬אל אמונה'‪ ,‬כשם שנפרעין מן‬ ‫זה יבעט ותולד בו ח"ו מינות אלא יצדיק הדין עליו‬ ‫מהם‪ ,‬וזהו שפירש רש"י הפסוק 'אל אמונה' לשלם‬ ‫הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין‪,‬‬ ‫ויאמר ה' אמת ודינו דין אמת‪ ,‬והוא אומרו הצור‬ ‫לצדיקים לעולם הבא‪ ,‬כי בעולם הזה הלא נפרעין‬ ‫כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה‬ ‫פירוש לשון תוקף וחוזק וזה יגיד אל יד ה' הרודה‬ ‫מהם‪ .‬והגם שבפשטות נראה כוונת הש"ס ד'אל‬ ‫שעושין‪' .‬ואין עול'‪ ,‬כשם שמשלמין שכר לצדיקים‬ ‫באדם אף על פי כן תצדיק ותאמר תמים פעלו‪ ,‬זה‬ ‫אמונה' היינו שהוא נאמן להיפרע בעולם הזה גם מן‬ ‫לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין‪ ,‬כך‬ ‫כנגד מה שרואה את שדרכו למדוד בגסה של טובה‬ ‫הצדיקים על עבירות קלות שעשו‪ ,‬מ"מ יתכן לפרש‬ ‫משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה‬ ‫ומדדו בדקה‪ ,‬וגמר אומר כי כל דרכיו משפט כלל בזה‬ ‫על דרך זה גם שהאמונה היא על מה שמאמת דבריו‬ ‫קלה שעושין‪.‬‬ ‫גם את שדרכו למדוד טובה בדקה ומדדו לו בגסה‪,‬‬ ‫לשלם שכרם לעולם הבא‪ .‬וא"כ מקור הדברים א"ש‬ ‫והמהרש"א בחידושי אגדות העיר דבתענית דריש‬ ‫כי כל דרכיו משפט כי לא הביא יסורין על הצדיק‬ ‫מהגמרא בתענית‪.‬‬ ‫העונש לשניהם מ'אל אמונה' ושכר לשניהם מ'אין‬ ‫עד שנתחייב בהם ולא הביא טובה על הרשעים אלא‬ ‫ובמהרש"א שם הקשה עוד דלכאורה תלה תניא‬ ‫עול'‪ ,‬ואילו רש"י בחומש מפרש שניהם לענין שכר‪,‬‬ ‫אם זכו לה כפי מעשיהם‪ .‬וגמר אומר אל אמונה וגו'‬ ‫בדלא תניא‪ ,‬שהרי נפרעין מן הצדיקים בעוה"ז אנו‬ ‫'אל אמונה' לשלם לצדיקים שכרם לעולם הבא כו'‪,‬‬ ‫ואמרו רבותינו ז"ל (ספרי) אל אמונה לשלם לצדיקים‬ ‫רואין‪ ,‬ונפרעין מן הרשעים בעולם הבא אין אנו‬ ‫'ואין עול' לשלם לרשעים צדקתם בעולם הזה‪ .‬וכתב‬ ‫צדקתם לעולם הבא ואין עול לשלם לרשעים צדקתם‬ ‫רואין עכשיו‪ ,‬והיה ראוי שיאמר בהיפך כשם שאנו‬ ‫שם‪ :‬ויותר נכון גירסת הילקוט בסוגיא דשמעתין דבין‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬והכונה במאמר זה על פי דבריהם‬ ‫רואין שנפרעין מן הצדיקים בעולם הזה כך נפרעין‬ ‫שכר לצדיקים ובין שכר לרשעים ובין עונש לצדיקים‬ ‫שאמרו (מדרש תהלים ד) בפסוק נתת שמחה בלבי‬ ‫מן הרשעים בעוה"ב‪ .‬וכה"ג יש לדקדק גבי 'ואין עול'‬ ‫ובין עונש לרשעים‪ ,‬כולה מילתא יליף מ'אל אמונה'‪,‬‬ ‫מעת דגנם ותירושם רבו שאמר דוד כי מעת שראה‬ ‫כשם שמשלם שכר כו'‪ .‬וכתב לפרש דמשום שאנו‬ ‫שלות הרשעים נשא קל וחומר בעצמו ומה לאלו‬ ‫רואין צדיק ורע לו בעוה"ז‪ ,‬לכן קאמר אל תתמה‬ ‫שהם עוברי רצונו כך וכו'‪ ,‬והוא אומרו אל אמונה‬ ‫על כך‪ ,‬ד'אל אמונה' הוא‪ ,‬דכשם שנפרעין מרשעים‬ ‫פירוש יצדיק הצדיק אמונת שכרו בה' כשיראה‬ ‫לעוה"ב אפילו על עבירה קלה‪ ,‬כך נפרעין מהצדיקים‬ ‫מדת ואין עול שהוא שכר הרשעים שבעולם הזה על‬ ‫בעוה"ז אפילו על עבירה קלה‪ ,‬דאין אדם צדיק בארץ‬ ‫מיעוט זכותם‪:‬‬ ‫וגו' ולא יחטא‪ .‬וכה"ג אמר 'ואין עול' כשם שמשלמים‬ ‫ומה שכתב רבינו שאמרו ז"ל אל אמונה לשלם‬ ‫כו'‪ ,‬שאל תתמה על רשע וטוב לו בעולם הזה‪ ,‬דכשם‬ ‫לצדיקים וכו'‪ ,‬כן הוא בספרי‪' :‬אל אמונה'‪ ,‬כשם‬ ‫שמשלמין שכר טוב לצדיקים לעולם הבא אפילו על‬ ‫שמשלם לצדיק גמור שכר מצוה שעשה בעולם‬ ‫מצוה קלה‪ ,‬כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה על‬ ‫הזה לעולם הבא‪ ,‬כך משלם לרשע גמור שכר מצוה‬ ‫מצוה קלה שעשו‪.‬‬ ‫קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה‪ .‬וכשם שנפרע‬ ‫וראה מה שכתב רבינו בפרשת וילך (לעיל לא יח)‪:‬‬ ‫מרשע גמור על עבירה שעשה בעולם הזה לעולם‬ ‫כי אמר הנביא (ישעיה כז ח) 'בסאסאה בשלחה' וגו'‪,‬‬ ‫הבא‪ ,‬כך נפרע מצדיק גמור על עבירה קלה שעשה‬ ‫ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה ח‪ ):‬במדה שאדם מודד בה‬ ‫בעולם הזה בעולם הזה‪' .‬ואין עול'‪ ,‬כשאדם נפטר מן‬ ‫מודדין לו‪ ,‬והוא ישפוט בצדק‪' ,‬אל אמונה ואין עול'‪.‬‬ ‫העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו ואומרים לו‬ ‫גם אתם זכיתם לישועה‬ ‫בזכות רבנו האור החיים הקדוש?‬ ‫אור הישועות‬ ‫כתבו לנו‬ ‫מכתבי הלומדים‬ ‫למייל המערכת ‪m028039999@gmail.com‬‬ ‫או לפקס ‪02-5385689‬‬ ‫או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬ ‫ממינוס לפלוס ‪+‬‬ ‫היות ואני קורא מידי שבוע את העלון לכבודו של האור החיים הקדוש וראיתי שאתם מביאים סיפור ישועה בזכות בעל האור החיים הק’‪ ,‬על‬ ‫כן לא אמנע טוב מבעליו ואספר מה דבדידי הוי עובדא‪:‬‬ ‫שכששמעתי את הסגולה שמי שיסיים מידי שבוע את הלימוד בספר אור החיים הק’ יזכה לישועה‪ ,‬קיבלתי על עצמי בלי נדר לסיים מידי שבוע‪.‬‬ ‫מצבי הכלכלי היה קצת בדוחק‪ ,‬והנה הפלא ופלא מתאריך טו תמוז ביום היארצייט של האור החיים בו קיבלתי על עצמי את הלימוד בספרו אור‬ ‫החיים‪ ,‬חשבון הבנק שלי נכנס למצב פלוס ‪ +‬והיתה הרווחה‪ ,‬לאחר תקופה קצרה התרשלתי בלימוד ולא סיימתי מידי שבוע עד הסוף‪ ,‬וחשבוני‬ ‫בבנק נתן לי תזכורת משמים ונכנסתי שוב למינוס בראותי את זאת‪ ,‬קיבלתי ע”ע שוב שלא להפסיד את הלימוד ולהתאמץ על כך במיוחד‬ ‫ומאז ב”ה פרנסתי התרחבה ב”ה והוכפלה‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות לפרסם את הסגולה ללמוד בספרו וכל הזקוק לכל ישועה‪ ,‬ייוושע בקרוב בעז”ה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ל‪.‬‬ ‫הפרטים המלאים שמורים במערכת‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫לשמיעת שיעורים ודרשות‬ ‫חייגו‪03-617-1077 :‬‬