gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

צום פינטל · Tzim Pintel — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צום פינטל • האזינו שבת תשובה תשפ״ז • גליון קצ״ז‬ ‫עד שירצה את חבירו‬ ‫לכאורה הכל הסתדר מעצמו‪ .‬אבל לפעמים השלום החיצוני אינו‬ ‫בקשת מחילה שאינה מבקשת להיפטר‬ ‫מחילה; הוא רק הסכמה שלא לפתוח את המקום הכואב‪ .‬אפשר‬ ‫להיפגש שנים‪ ,‬ובתוך הנפש עדיין מונח דבר שלא קיבל את‬ ‫בערב יום הכיפורים מתעוררים בני אדם לבקש מחילה זה מזה‪.‬‬ ‫שמו‪.‬‬ ‫הטלפון מצלצל‪ ,‬אנשים שולחים הודעות‪ ,‬ויש העוברים מאדם‬ ‫כשהצרה שוברת את התירוצים‬ ‫לאדם ואומרים‪ :‬אם פגעתי בך במשך השנה‪ ,‬אני מבקש‬ ‫שתמחול לי‪ .‬ודאי דבר גדול הוא שיהודי מכניע את עצמו ומוציא‬ ‫כאשר האדם זקוק לישועה‪ ,‬כל עולם התירוצים מתחיל להישבר‪.‬‬ ‫מפיו בקשת מחילה‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬פעמים רבות חסר בתוך‬ ‫עתה כבר אין לו נחת מן הטענה שהשני רגיש מדי‪ .‬הוא מוכן‬ ‫הבקשה עצם הדבר‪ :‬הוא מבקש מחילה‪ ,‬אבל אינו עומד באמת‬ ‫לוותר על השאלה מי התחיל ומי היה צריך לבקש ראשון‪ .‬הצורך‬ ‫מול האדם שנפגע ממנו‪.‬‬ ‫דוחף אותו החוצה מן המקום שבו הסתתר‪ .‬ס׳שטיפט אים‬ ‫יש המבקשים מחילה מפני שכך נפסק בשלחן ערוך‪ .‬עבירות‬ ‫ארויס פון דער גאנצער וועלט פון תירוצים‪.‬‬ ‫שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו‪,‬‬ ‫זהו דבר טוב‪ .‬לפעמים הצרה פותחת דלת שהאדם לא הצליח‬ ‫ולכן הוא מרגיש שמוטל עליו חיוב‪ .‬הוא רוצה להיכנס ליום‬ ‫לפתוח במשך שנים‪ .‬היא נותנת לו כוח להרים טלפון‪ ,‬לגשת אל‬ ‫הקדוש בלי חוב זה‪ ,‬ועל כן הוא ניגש‪ ,‬מבקש מחילה ומסמן‬ ‫מי שהתרחק ממנו ולהוציא מפיו מילים שהיו תקועות בלבו‪ .‬היא‬ ‫לעצמו שעשה את המוטל עליו‪ .‬היתה לפניו הלכה‪ ,‬והוא קיים‬ ‫שוברת את הכבוד המדומה ואת החשבון מי חייב למי‪ .‬מתוך‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫שלא לשמה יכול האדם לבוא אל לשמה‪.‬‬ ‫ויש המבקשים מחילה מפני שהם זקוקים לישועה‪ .‬אירעה להם‬ ‫אבל גם כאן יש סכנה‪ .‬פעמים רבות הוא אינו מתקשר מפני‬ ‫צרה‪ ,‬דבר מסוים אינו מסתדר‪ ,‬או שהם ממתינים זמן רב לדבר‬ ‫שכאב לו על מה שעשה‪ ,‬אלא מפני‬ ‫הנצרך להם‪ .‬הם שומעים שכדאי‬ ‫שהוא רוצה להסיר דבר העומד בדרכו‪.‬‬ ‫לבדוק אם פגעו פעם במישהו‪ ,‬ושמא‬ ‫הוא אומר‪ :‬״אולי האב איך דיר וויי‬ ‫הקפדה של אדם עומדת בדרכם‪ .‬עתה‬ ‫געטון‪ ,‬אולי אתה מקפיד עלי; אני‬ ‫יש דבר הדוחף אותם‪ :‬ס׳קוועטשט זיי‪,‬‬ ‫מבקש שתמחול לי״‪ .‬בתוך המילים‬ ‫אין להם מנוחה‪ .‬הם מתחילים‬ ‫נמצא בעיקר כאבו שלו‪ ,‬הצרה שלו‬ ‫להתקשר ולשאול‪ :‬אולי פגעתי בך‬ ‫והישועה שלו‪ .‬כאבו של השני עדיין לא‬ ‫פעם‪ ,‬אולי אתה מקפיד עלי‪ ,‬ואני‬ ‫קיבל מקום‪.‬‬ ‫מבקש שתמחול לי‪.‬‬ ‫אם השני אומר ״מחלתי״‪ ,‬הוא נושם‬ ‫שתי הדרכים יכולות להיות פתחים‬ ‫לרווחה‪ .‬עתה הוא מקווה שהשער‬ ‫טובים‪ .‬השלחן ערוך מעורר את האדם‬ ‫ייפתח והישועה תבוא‪ .‬אבל האדם‬ ‫לעשות דבר שלא היה עושה מעצמו‪,‬‬ ‫שממנו ביקש מחילה יכול להישאר‬ ‫והצורך בישועה שובר את הקושי ואת‬ ‫באותו כאב שהיה בו קודם‪ .‬הוא הרגיש‬ ‫הבושה‪ .‬לפעמים האדם מתחיל מתוך‬ ‫שלא באו לראות אותו; באו להשתמש‬ ‫חיוב או מתוך צרה‪ ,‬ובאמצע הבקשה‬ ‫במחילתו כדי להשיג דבר אחר‪ .‬גם‬ ‫נפתח לבו והוא מכיר באמת במה‬ ‫הפעם הוא נעשה אמצעי בתוך עולמו‬ ‫שעשה‪ .‬אבל כל זמן שהוא נשאר רק‬ ‫של מי שפגע בו‪.‬‬ ‫עם החיוב או רק עם הישועה‪ ,‬עדיין אין‬ ‫לצאת ידי חובה‬ ‫כאן בקשת מחילה בשלמותה‪.‬‬ ‫גם מי שמבקש מחילה כדי לקיים את‬ ‫עולם של תירוצים‬ ‫השלחן ערוך עלול ליפול באותו מקום‪.‬‬ ‫בדרך כלל יש לאדם הרבה תירוצים‬ ‫הוא אינו מחפש באמת לרצות את‬ ‫מדוע אינו צריך לבקש מחילה‪ .‬התירוץ‬ ‫חברו; הוא מחפש לצאת ידי חובתו‪.‬‬ ‫הראשון הוא שהשני לא נפגע באמת‪.‬‬ ‫הוא ביקש פעם‪ ,‬ביקש עוד פעם‪ ,‬ואם‬ ‫הוא אומר לעצמו‪ :‬ער מאכט אוועק די‬ ‫השני לא מחל‪ ,‬הרי כבר למד מה כתוב‬ ‫זאך; הוא עושה מזה עסק גדול‪ ,‬הוא‬ ‫בהלכה‪ .‬מעתה‪ ,‬לדעתו‪ ,‬הדבר שוב‬ ‫רגיש מדי‪ ,‬לא אמרתי דבר נורא כל כך‪.‬‬ ‫אינו שייך אליו‪.‬‬ ‫כאילו האדם שפגע הוא גם זה שיכול‬ ‫אמת היא שההלכה קובעת גבול‬ ‫לקבוע כמה היה מותר לנפש השנייה‬ ‫לחובת הריצוי‪ .‬אם החבר אינו מתפייס‪,‬‬ ‫לכאוב‪.‬‬ ‫מביאים שלושה בני אדם ומבקשים‬ ‫התירוץ השני הוא שאינו אשם‪ .‬היתה‬ ‫ממנו‪ ,‬ואם לא התרצה חוזרים עד‬ ‫לו סיבה טובה לדבר כפי שדיבר‪ ,‬או‬ ‫שלוש פעמים; לאחר מכן אין המבקש‬ ‫לעשות כפי שעשה‪ .‬הרי גם השני לא‬ ‫זקוק להמשיך‪ ,‬אלא אם היה זה רבו‬ ‫התנהג כראוי‪ ,‬והוא עצמו התחיל את‬ ‫(רמב״ם‪ ,‬הלכות תשובה ב‪ ,‬ט; שלחן‬ ‫כל המריבה‪ .‬ממילא הוא מרגיש שאין לו‬ ‫ערוך‪ ,‬אורח חיים תר״ו‪ ,‬א)‪ .‬ההלכה אינה מוסרת אדם לעולם‬ ‫שום חיוב כלפיו‪ .‬כאילו שאם היתה סיבה למעשה‪ ,‬שוב אין לשני‬ ‫בידו של מי שאינו רוצה למחול‪ .‬לאחר מאמץ אמיתי יש גבול‬ ‫רשות שתהיה לו עליו תרעומת‪.‬‬ ‫לחיוב המוטל עליו‪.‬‬ ‫אבל שני דברים יכולים להיות אמיתיים יחד‪ .‬יתכן שהיו לאדם‬ ‫אבל אין להפוך את הגבול שנתנה התורה לתכלית בקשת‬ ‫סיבות‪ ,‬ויתכן שגם חברו נהג שלא כראוי‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬הוא פגע‬ ‫המחילה‪ .‬לא לכך בא האדם‪ ,‬כדי לברר כמה פעמים עליו לומר‬ ‫בו‪ .‬הסיבה יכולה להסביר מדוע עשה את הדבר‪ ,‬אבל אינה‬ ‫״מחל לי״ עד שיוכל להסתלק מן התמונה‪ .‬חז״ל לא אמרו רק‬ ‫מוחקת את הכאב שנעשה‪ .‬אדם יכול להיות מובן‪ ,‬ועדיין להיות‬ ‫״עד שיבקש מחברו״‪ ,‬אלא ״עד שירצה את חבירו״ (יומא פה‬ ‫חייב לומר‪ :‬עשיתי לך עוול‪.‬‬ ‫ע״ב)‪ .‬לרצות פירושו לעסוק בחבר‪ ,‬בכאבו ובמה שנדרש כדי‬ ‫התירוץ השלישי הוא‪ :‬אכן יש לי על מה לבקש מחילה‪ ,‬אבל‬ ‫להשיב את לבו‪.‬‬ ‫קודם הוא צריך לבקש ממני‪ .‬האדם כבר מוכן להודות שנעשתה‬ ‫יכול אדם לקיים את סדר הבקשה מבחינה הלכתית‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫פגיעה‪ ,‬אלא שהוא מסדר את התור‪ .‬השני התחיל‪ ,‬השני פגע‬ ‫להבין מה אירע בין שתי הנפשות‪ .‬הוא מילא את החובה‬ ‫יותר‪ ,‬והשני חייב לבוא ראשון‪ .‬כך עוברת שנה ועוד שנה‪ ,‬ושני‬ ‫המוטלת עליו‪ ,‬אבל לא נכנס אל המקום שבו נשבר האמון‪.‬‬ ‫הצדדים מחכים זה לזה‪.‬‬ ‫מבחינת גבולות החיוב יתכן שאין עליו עוד תביעה; מבחינת בניין‬ ‫התירוץ הרביעי הוא שכבר אין שום מחלוקת‪ .‬מ׳גריסט זיך‪,‬‬ ‫הקשר יתכן שעוד לא התחיל‪ .‬אלו שני דברים‪ ,‬ואין לערבב‬ ‫נפגשים בשמחות‪ ,‬מדברים מעט‪ ,‬ואפילו מחייכים זה לזה‪.‬‬ ‫ביניהם‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫צום פינטל • האזינו שבת תשובה תשפ״ז • גליון קצ״ז‬ ‫אמון אינו נבנה במשפט אחד‬ ‫לומר בפשטות‪ :‬טעיתי‬ ‫יש פגיעות שמילה אחת יכולה לתקן‪ .‬היתה אי־הבנה קטנה‪,‬‬ ‫יש אנשים אמיתיים‪ .‬כאשר הם מבינים שטעו‪ ,‬הם אינם בונים‬ ‫נאמר דבר שלא במקומו‪ ,‬ולאחר בירור אמיתי חוזרים הלבבות‬ ‫סביב הטעות בית שלם של הסברים‪ .‬הם אומרים בפשטות‪:‬‬ ‫למקומם‪ .‬אבל יש פגיעות עמוקות יותר‪ .‬נשבר אמון‪ ,‬נוצר פחד‪,‬‬ ‫טעיתי‪ .‬עשיתי לך עוול‪ .‬איך האב זיך נישט אויפגעפירט ווי עס‬ ‫או שאדם למד במשך שנים שאין מקום לרגשותיו‪ .‬שם אי אפשר‬ ‫דארף צו זיין‪ .‬אין המילים הללו התחמקות‪ ,‬ואין בהן ניסיון להחזיר‬ ‫לדרוש שהכל יסתדר מפני שנאמרו שתי המילים ״מחל לי״‪.‬‬ ‫מיד את האשמה לצד השני‪.‬‬ ‫הפוגע רוצה לעיתים לסיים את הדבר ברגע אחד‪ .‬הוא ביקש‬ ‫אין זה דבר פשוט כלל‪ .‬קשה מאוד לאדם לעמוד בלי הגנה מול‬ ‫מחילה‪ ,‬ומעתה הוא מצפה שהשני יחייך‪ ,‬ישכח ויחזור מיד‬ ‫מעשה שאינו מתאים לדמות שיש לו על עצמו‪ .‬מיד עולים בו‬ ‫לקשר שהיה‪ .‬אם השני עדיין זהיר‪ ,‬הוא נפגע מחדש‪ :‬הרי כבר‬ ‫ההסברים‪ :‬הייתי עייף‪ ,‬הייתי לחוץ‪ ,‬לא התכוונתי‪ ,‬גם הוא אמר‪,‬‬ ‫ביקשתי ממך מחילה‪ ,‬מה אתה עוד רוצה ממני? כך עצם בקשת‬ ‫לא ידעתי שייפגע‪ .‬יתכן שכל ההסברים נכונים‪ ,‬אבל הם אינם‬ ‫המחילה נעשית תביעה חדשה כלפי הנפגע‪.‬‬ ‫צריכים לבוא לפני ההכרה בכאב‪.‬‬ ‫אבל אמון נבנה לאט‪ .‬לפעמים מסדרים משהו ועוד משהו‪ .‬מילה‬ ‫אמירת ״טעיתי״ אינה אומרת שכל האדם רע‪ ,‬ואף אינה אומרת‬ ‫אמיתית‪ ,‬מעשה קטן‪ ,‬עמידה בדיבור‪ ,‬הקשבה בלי להתגונן‪ .‬כל‬ ‫שכל טענותיו היו שקר‪ .‬היא אומרת שבמקום מסוים הוא לא נהג‬ ‫מעשה מחזיר עוד מעט מן המקום שנשבר‪ .‬מי שבאמת מבקש‬ ‫כראוי‪ .‬הוא אינו מוחק את עצמו‪ ,‬אבל גם אינו מוחק את מי‬ ‫מחילה אינו רק רוצה שהשני יאמר ״מחלתי״; הוא מוכן גם‬ ‫שעומד מולו‪ .‬הוא מסוגל לתת מקום למציאות שאינה נעימה לו‪.‬‬ ‫להשתתף בבניין המחודש‪.‬‬ ‫צריכים לבקש הרבה מן השם יתברך לזכות למידה הזאת‪ .‬לחיות‬ ‫מכאן שבקשת מחילה אינה תמיד רגע אחד‪ .‬מבחינת ההלכה‬ ‫אמת׳דיג‪ ,‬בלי להסתתר ובלי לעקם את המציאות כדי להגן על‬ ‫יש לה סדר וגבול ברור‪ ,‬ואין האדם נעשה משועבד לעולם‬ ‫עצמנו‪ .‬לראות דבר כפי שהוא ולקרוא לו בשמו‪ .‬אם טעיתי —‬ ‫לדרישותיו של חברו‪ .‬אבל מצד האחריות והקשר‪ ,‬הוא מבין שאין‬ ‫טעיתי; אם פגעתי — פגעתי; ואם נשברה נפש מחמתי — מוטל‬ ‫בידו לקבוע כמה זמן תיקח הנפש להתרפא‪ .‬הוא עושה את‬ ‫עלי לעצור ולהתייחס אליה ברצינות‪.‬‬ ‫חלקו באמת‪ ,‬בלי לדרוש שהנפגע יספק לו מיד את תחושת‬ ‫הניקיון שחיפש‪.‬‬ ‫ללמוד את מציאות השלחן ערוך‬ ‫דבר שאין לו סוף‬ ‫אפשר ללמוד את כל הלכות בקשת המחילה‪ .‬אפשר לדעת כמה‬ ‫פעמים צריכים לבקש‪ ,‬כמה אנשים להביא‪ ,‬מתי צריכים לפרט‬ ‫כאשר מבינים בקשת מחילה באמת‪ ,‬מבינים שיש בה צד שאין‬ ‫את החטא ומתי אין לפרטו מפני שהפירוט יבייש את הנפגע‪ .‬כל‬ ‫לו סוף‪ .‬אין הכוונה שהאדם חייב לעמוד כל ימיו ולבקש שוב‬ ‫אלו הלכות נחוצות‪ ,‬והן מלמדות את האדם כיצד לנהוג למעשה‪.‬‬ ‫ושוב‪ ,‬גם לאחר שעשה כל מה שמוטל עליו‪ .‬הכוונה היא שאין‬ ‫אבל אפשר לדעת את כל ההלכות‪ ,‬ועדיין לא להבין ממה‬ ‫רגע שבו הוא יכול להפוך את בקשת המחילה למעשה טכני‬ ‫מדברים‪.‬‬ ‫בלבד ולהשליך מעליו את האחריות‪ .‬נפש אינה חשבון שאפשר‬ ‫לאחר שלומדים את שלחן ערוך סימן תר״ו‪ ,‬אפשר לסגור לרגע‬ ‫לסמן עליו סימן ולסגור את הספר‪.‬‬ ‫את הספר ולהתחיל ללמוד את המציאות של השלחן ערוך‪ .‬מהי‬ ‫מי שכל רצונו לצאת ידי חובה אומר‪ :‬אני ביקשתי‪ ,‬ומעתה איני‬ ‫נפש? מהו כאב של נפש? מה קורה לאדם כאשר מבטלים את‬ ‫בתוך התמונה‪ .‬הוא רוצה שהמחילה תסלק אותו מן הדבר‪ .‬אבל‬ ‫דבריו‪ ,‬מביישים אותו או לוקחים ממנו את כבודו? ומה קורה‬ ‫מי שמבין את רצינות הנפש אומר‪ :‬אני הוא שעשיתי‪ ,‬ולכן אני‬ ‫כאשר מי שפגע בו חוזר‪ ,‬מכיר במה שעשה ומשיב לו את‬ ‫מוכן להישאר כאן‪ ,‬להקשיב ולתקן כפי יכולתי‪ .‬הוא אינו בורח‬ ‫מקומו?‬ ‫מיד לאחר שאמר את המילים‪.‬‬ ‫גם זה לימוד‪ .‬השלחן ערוך אינו פתוח על השולחן‪ ,‬אבל האדם‬ ‫דווקא מי שמבין שאין בידו לתקן הכל‪ ,‬יכול לבקש באמת‪ .‬הוא‬ ‫לומד את המציאות שעליה דיבר השלחן ערוך‪ .‬הוא לומד מהו‬ ‫אינו מבטיח שהכאב ייעלם ואינו דורש שהעבר יימחק‪ .‬הוא בא‬ ‫כבוד‪ ,‬מהו עלבון‪ ,‬מהו אמון ומהו ריצוי‪ .‬בלי הלימוד הזה אפשר‬ ‫בענווה ואומר‪ :‬איני יכול להשיב את הזמן לאחור‪ ,‬אבל אני מכיר‬ ‫לחזור מאה פעמים על הדין‪ ,‬ועדיין לא להרגיש מהו ״עד שירצה‬ ‫במה שעשיתי‪ .‬אני רוצה להחזיר לך את הכבוד‪ ,‬ולבנות מחדש‬ ‫את חבירו״‪.‬‬ ‫את מה שבידי לבנות‪.‬‬ ‫נפש היא דבר עדין מאוד‪ .‬לפעמים מילה אחת נכנסת למקום‬ ‫אין זה קל‪ ,‬ולכן בקשת מחילה אמיתית נדירה כל כך‪ .‬היא דורשת‬ ‫עמוק שהאומר כלל לא ראה‪ .‬הוא כבר שכח את המשפט‪ ,‬ואילו‬ ‫מן האדם לצאת מתוך עצמו ולהכיר שיש לפניו נפש שלמה‪ .‬לא‬ ‫השני נושא אותו שנים‪ .‬אין זה מוכיח תמיד שהאומר רשע‪ ,‬אבל‬ ‫אמצעי לכפרתו‪ ,‬לא מפתח לישועתו ולא אדם שתפקידו לפטור‬ ‫הדבר מחייב אותו לכבד את המציאות שנוצרה‪ .‬העובדה שלא‬ ‫אותו מחובתו‪ .‬נפש חיה‪ ,‬שכואבת‪ ,‬זוכרת‪ ,‬מבקשת כבוד ורוצה‬ ‫התכוון לעומק הפגיעה אינה הופכת את הפגיעה לדבר שאינו‬ ‫לדעת שאכן רואים אותה‪.‬‬ ‫קיים‪.‬‬ ‫לפני יום הכיפורים‬ ‫להחזיר לנפש את כבודה‬ ‫יום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד‬ ‫בקשת מחילה אמיתית אינה רק ניסיון להסיר אשמה מן הפוגע‪.‬‬ ‫שירצה את חבירו‪ .‬חז״ל מלמדים אותנו שאין די שהאדם יסדר‬ ‫היא ניסיון להשיב לנפגע דבר שנלקח ממנו‪ .‬כאשר ביטלו את‬ ‫את ענינו עם השם יתברך‪ ,‬כאשר בעולם נשאר אדם הנושא‬ ‫דעתו‪ ,‬לקחו ממנו את התחושה שרואים אותו‪ .‬כאשר ביזו אותו‪,‬‬ ‫כאב מחמתו‪ .‬אי אפשר לדלג מעל הנפש ולעלות ישר לשמים‪.‬‬ ‫פגעו בכבודו‪ .‬כאשר הפרו הבטחה או בגדו באמונו‪ ,‬נלקח ממנו‬ ‫הדרך אל הטהרה עוברת גם דרך האדם העומד לצדנו‪.‬‬ ‫הביטחון שהוא יכול לסמוך על האדם העומד מולו‪.‬‬ ‫השלחן ערוך נותן לנו את החיוב ואת סדר המעשה‪ .‬הצרה יכולה‬ ‫עתה אין די לומר במהירות‪ :‬״אני מבקש מחילה״‪ .‬צריכים לתת‬ ‫לשבור את התירוצים ולדחוף אותנו להתחיל‪ .‬אבל לאחר שהדלת‬ ‫רצינות למה שאירע‪ .‬לומר‪ :‬אני מבין שלא נהגתי בך כפי שהיה‬ ‫נפתחה‪ ,‬צריכים להיכנס פנימה‪ .‬לא לבקש מחילה רק מפני‬ ‫ראוי; אני מבין שהדבר כאב לך; לא הייתי צריך לעשות זאת‪.‬‬ ‫שצריכים‪ ,‬ולא רק מפני שממתינים לישועה‪ ,‬אלא מפני שפגענו‬ ‫האדם אינו קובע לנפגע כמה היה מותר לו להיפגע‪ ,‬ואינו ממהר‬ ‫בנפש והיא ראויה שנכיר בכאבה‪.‬‬ ‫להסביר מדוע לא היתה לו ברירה‪.‬‬ ‫אפשר להתחיל מתוך שלא לשמה‪ .‬אפשר שהחיוב‪ ,‬הפחד או‬ ‫זוהי משמעות עמוקה של כבוד‪ .‬כבוד אינו רק לדבר בנימוס‬ ‫הצורך יביאו את האדם אל דלת חברו‪ .‬אבל שם עליו לעצור‬ ‫ולהעניק מקום של חשיבות‪ .‬כבוד פירושו להתייחס ברצינות אל‬ ‫ולשכוח לרגע את יום הכיפורים שלו ואת הישועה שלו‪ .‬לראות‬ ‫המציאות הפנימית של האדם השני‪ .‬להכיר בכך שכאב שלו הוא‬ ‫מי עומד מולו‪ ,‬לשמוע מה עבר עליו‪ ,‬ולומר בפשטות ובאמת‪:‬‬ ‫מציאות‪ ,‬גם כאשר אינני מרגיש אותו‪ .‬האיבערבעטן מתחיל‬ ‫טעיתי; לא נהגתי בך כפי שהייתי צריך לנהוג‪.‬‬ ‫כאשר נפשו של השני נעשית רצינית בעיני‪.‬‬ ‫בקשת מחילה אמיתית מתחילה כאשר האדם אינו מחפש כיצד‬ ‫פעמים רבות זה עצמו מתחיל לרפא‪ .‬לא מפני שהמילים‬ ‫לצאת מן התמונה‪ ,‬אלא כיצד להחזיר את חברו לתוכה‪ .‬להחזיר‬ ‫מוחקות את מה שהיה‪ ,‬אלא מפני שהנפגע כבר אינו נשאר לבדו‬ ‫את כאבו‪ ,‬את מקומו ואת כבודו‪ .‬כאשר נפשו של השני נעשית‬ ‫בתוך כאבו‪ .‬עד עתה היה עליו גם לשאת את הפגיעה וגם‬ ‫רצינית בעיניו‪ ,‬מתחיל הריצוי שעליו דיברו חז״ל‪ .‬ורק אז המילים‬ ‫להוכיח שהיא אכן התרחשה‪ .‬עתה הפוגע עומד לצדו ואומר‪ :‬אני‬ ‫״מחול לי״ אינן סוף החובה‪ ,‬אלא תחילתו של תיקון‪.‬‬ ‫רואה‪ .‬עשיתי‪ ,‬ואני מבין שמשהו כאן צריך תיקון‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫צום פינטל • האזינו שבת תשובה תשפ״ז • גליון קצ״ז‬ ‫הרב מבריסק – הבהירות ששינתה את עולם התורה‬ ‫נכונה מעמידה את כל הסוגיה‪ .‬כאשר נתברר ״דאס איז‬ ‫כשהמושגים מתחילים להאיר‬ ‫עס״‪ ,‬שאר המהלכים כבר אינם עומדים לידו כשווים‪ .‬הם‬ ‫יכולים להסביר פרט או להוסיף טעם‪ ,‬אבל ההגדרה הזאת‬ ‫בט׳ בתשרי‪ ,‬ערב יום הכיפורים‪ ,‬חל יום היארצייט של מרן‬ ‫מחזיקה את הדבר עצמו‪ .‬ס׳איז הימל און ערד צי מען זאגט‬ ‫רבי יצחק זאב הלוי סאלאווייציק זצ״ל‪ ,‬הידוע בפי כל בשם‬ ‫א מהלך‪ ,‬אדער מען זאגט‪ :‬דאס איז עס‪.‬‬ ‫״הבריסקער רב״‪ .‬הוא היה בנו וממשיך דרכו של רבי חיים‬ ‫בריסקער אוהב קלארקייט‪ .‬קשה לו לקבל לשון שאפשר‬ ‫מבריסק‪ ,‬אשר העמיד דרך חדשה בלימוד התורה‪ .‬רבי‬ ‫לפרשה לכאן ולכאן‪ .‬הוא דורש לדעת מה פירושה של‬ ‫חיים פתח את הדרך‪ ,‬ובנו הרב מבריסק העמיק אותה‬ ‫המילה‪ ,‬מהו גבול המושג‪ ,‬ומה בדיוק נאמר כאן‪ .‬אין די‬ ‫והעמידה בכל תוקפה‪ .‬מאז נעשתה דרך בריסק לאחת‬ ‫לומר שיש כאן איזו שייכות‪ ,‬איזו סברה או איזה ענין‪.‬‬ ‫הדרכים המשפיעות ביותר בעולם הישיבות‪.‬‬ ‫צריכים לדעת מהו הדבר‪.‬‬ ‫רבי יצחק זאב נולד בשנת תרמ״ז‪ ,‬וגדל בתוך בית שהיה‬ ‫אין זו רק אהבה לסדר‪ .‬הקלארקייט משנה את ערכו של‬ ‫כולו תורה‪ .‬לאחר פטירת אביו בשנת תרע״ח נתמנה לרבה‬ ‫החידוש‪ .‬כל זמן שהסברה עומדת כאחת מתוך כמה‬ ‫של העיר בריסק‪ .‬בימי המלחמה נעקר מעירו‪ ,‬ולאחר דרך‬ ‫אפשרויות‪ ,‬היא עדיין הצעה הבאה להסביר את הסוגיה‪.‬‬ ‫קשה הגיע לארץ ישראל והתיישב בירושלים‪ .‬ביתו נעשה‬ ‫כאשר מתברר שזהו עצם גדר הדין‪ ,‬כל הסוגיה מתחילה‬ ‫מקום תורה לתלמידים מובחרים שבאו לשמוע את חידושיו‬ ‫להיראות אחרת‪ .‬הפרטים אינם‬ ‫ואת דרך לימודו‪ .‬הוא נפטר בערב יום הכיפורים שנת‬ ‫עוד הוכחות נפרדות; כל אחד‬ ‫תש״ך‪ ,‬וחידושיו נדפסו בספרי‬ ‫מהם נעשה גילוי נוסף של אותו‬ ‫״חידושי מרן רי״ז הלוי״‪.‬‬ ‫יסוד‪.‬‬ ‫מהו בריסק‬ ‫לתת מקום לכל דבר‬ ‫בריסק אינה מסתפקת בידיעת‬ ‫אחד הכוחות הגדולים של‬ ‫הפרטים‪ .‬כאשר בריסקער רואה‬ ‫ההגדרה הוא שהיא נותנת מקום‬ ‫עשרה דינים‪ ,‬הוא שואל מהו‬ ‫לכל דבר‪ .‬פעמים רבות שני דינים‬ ‫היסוד הנושא אותם‪ .‬כאשר הוא‬ ‫נראים כסותרים זה את זה מפני‬ ‫רואה דין אחד שיש בו סתירות‬ ‫שהנחנו את שניהם במקום אחד‪.‬‬ ‫ושינויים‪ ,‬הוא שואל שמא באמת‬ ‫כאשר מבררים את מקומו של כל‬ ‫מונחים כאן שני דינים‪ .‬מה‬ ‫דין‪ ,‬מתברר שאחד עוסק באדם‬ ‫השתנה כאן בעצם‪ ,‬מהי המציאות‬ ‫והשני בחפץ; אחד עוסק בעצם‬ ‫שעליה מדברים‪ ,‬והאם כל‬ ‫המעשה והשני בתוצאה שנולדה‬ ‫הדברים הנקראים בשם אחד אכן‬ ‫ממנו‪ .‬הם אינם מוכרחים עוד‬ ‫שייכים לאותה הגדרה?‬ ‫להילחם זה בזה‪.‬‬ ‫אפשר לדעת היטב את דברי‬ ‫לפעמים אין צריכים תירוץ חדש;‬ ‫הגמרא‪ ,‬את שיטת רש״י ותוספות‬ ‫צריכים רק להחזיר כל דבר‬ ‫ואת פסק הרמב״ם‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫למקומו‪ .‬דין אחד מגדיר את‬ ‫לדעת על מה מדברים‪ .‬המילים‬ ‫החיוב המוטל על האדם‪ ,‬ודין אחר‬ ‫מוכרות‪ ,‬ההלכות ידועות‪ ,‬ואפשר‬ ‫מגדיר את החפץ שבו מתקיימת‬ ‫אף לחזור עליהן בעל פה‪ .‬אבל‬ ‫המצוה‪ .‬דין אחד נאמר בשעת‬ ‫מהו הדבר עצמו? מהו החיוב‪,‬‬ ‫המעשה‪ ,‬ודין שני חל לאחר‬ ‫מהי המצוה‪ ,‬מה חל על החפץ‪,‬‬ ‫שהמעשה נגמר‪ .‬כל זמן ששני‬ ‫ומה מוטל על האדם? כאן‬ ‫הדינים מונחים באותו מקום‪ ,‬הם‬ ‫מתחילה דרך בריסק‪.‬‬ ‫נראים סותרים; ברגע שכל אחד‬ ‫כל הבריאה עומדת שכבות‬ ‫חוזר למקומו‪ ,‬מתברר שמעולם‬ ‫שכבות‪ .‬אפשר לראות את‬ ‫לא דיברו על אותו דבר‪.‬‬ ‫המראה החיצוני‪ ,‬ואפשר להיכנס‬ ‫נתינת מקום אינה רק סידור‬ ‫אל המציאות הנושאת אותו‪ .‬בחוץ‬ ‫חיצוני‪ .‬המקום שבו הדבר עומד‬ ‫רואים חפצים‪ ,‬פעולות ומקרים‬ ‫מגלה מהו הדבר‪ .‬אותו חפץ יכול‬ ‫שונים; בפנים נמצאים הכוחות‪,‬‬ ‫לקבל הגדרה אחת בהלכות שבת והגדרה אחרת בהלכות‬ ‫היחסים והיסודות‪ .‬ככל שנכנסים פנימה‪ ,‬מתברר שדברים‬ ‫תרומות ומעשרות‪ .‬המציאות הגשמית לא השתנתה‪ ,‬אבל‬ ‫רבים הנראים נפרדים יוצאים מיסוד אחד‪ ,‬ודברים הנראים‬ ‫המקום ההלכתי השתנה‪ .‬בכל מסגרת מתגלה צד אחר‬ ‫שווים חלוקים בעצם מציאותם‪.‬‬ ‫הנעשה עיקר‪.‬‬ ‫גם בתורה אפשר לראות את המקרה החיצוני‪ ,‬ואפשר‬ ‫מכאן באים הרבה מן החילוקים של בריסק‪ .‬האם הדין הוא‬ ‫להיכנס אל הגדרת הדבר‪ .‬אפשר לראות שור שנגח‪,‬‬ ‫בחפצא או בגברא? האם יש כאן מעשה מצוה או קיום‬ ‫ואפשר לראות בעלות‪ ,‬שמירה‪ ,‬אחריות וחיוב‪ .‬אפשר‬ ‫מצוה? האם הדבר הוא סיבה היוצרת את הדין‪ ,‬או רק סימן‬ ‫לראות אדם שאכל בסוכה‪ ,‬ואפשר לשאול אם האכילה‬ ‫שהדין כבר קיים? האם חל שם חדש על החפץ‪ ,‬או שרק‬ ‫עצמה היא קיום המצוה‪ ,‬או שהמצוה היא הדירה בסוכה‬ ‫נולד חיוב חדש על האדם? כל חילוק נותן לשני הצדדים‬ ‫והאכילה היא אחת מצורות הישיבה בה‪ .‬אפשר לראות‬ ‫מקום נפרד‪.‬‬ ‫קרבן שנפסל‪ ,‬ואפשר לברר אם חסר בשם הקרבן‪ ,‬במעשה‬ ‫ההקרבה או בכוח הכפרה‪.‬‬ ‫וואס וויל מען מיט דעם‬ ‫בריסק אינה פנימיות במובן של תורת החסידות והקבלה‪.‬‬ ‫הרבה מתקשים להתחבר למושגים כמו גברא וחפצא‪,‬‬ ‫היא אינה באה לגלות את פנימיות הנשמה או את סודות‬ ‫מעשה וחלות‪ ,‬סיבה וסימן‪ .‬הבחור שומע את הלשונות‬ ‫הבריאה‪ .‬אבל היא שייכת אל פנימיות ההגדרה‪ .‬היא‬ ‫הללו ושואל‪ :‬וואס וויל מען מיט דעם? תניחו לי ללמוד ווי א‬ ‫עוברת מן המקרה הנראה לעין אל עצם הדין המונח בתוכו‪.‬‬ ‫נארמאלער מענטש‪ .‬הוא מרגיש שלקחו סוגיה פשוטה‪,‬‬ ‫היא מבקשת לחדור לתוך הגמרא‪ ,‬אל העניין עצמו‪.‬‬ ‫הכניסו לתוכה מילים קשות‪ ,‬ומעתה הכל נעשה רחוק‬ ‫״דאס איז עס״‬ ‫ומסובך‪ .‬במקום שהמושגים יפתחו לו את הגמרא‪ ,‬הם‬ ‫נעשים מחיצה בינו ובינה‪.‬‬ ‫יש הבדל גדול בין מי שמתרץ קושיא ובין מי שמגלה את‬ ‫עצם הדבר‪ .‬תירוץ יכול ליישב מקום אחד‪ ,‬אבל הגדרה‬ ‫‪3‬‬ ‫צום פינטל • האזינו שבת תשובה תשפ״ז • גליון קצ״ז‬ ‫אלא טשטוש‪ .‬רק לאחר שכל דבר קיבל שם‪ ,‬גבול ומקום‪,‬‬ ‫אבל פעמים רבות אין כאן חוסר יכולת להבין בריסק‪ .‬חסרה‬ ‫אפשר לראות מה מחבר אותו אל שאר החלקים‪ .‬ההפרדה‬ ‫רק ההבנה הפשוטה של עצם המושגים‪ .‬הבחור למד לומר‬ ‫היא הדרך אל הבניין‪.‬‬ ‫״גברא וחפצא״‪ ,‬אבל מעולם לא עצר לראות אדם מצד אחד‬ ‫וחפץ מצד שני‪ .‬הוא למד לומר ״מעשה וחלות״‪ ,‬אבל לא‬ ‫מן הסוגיה אל החיים‬ ‫פתחו לפניו את החילוק שבין פעולה הנעשית עכשיו ובין‬ ‫דרך בריסק נולדה בבית המדרש‪ ,‬ואין מטרתה לבנות‬ ‫מציאות חדשה הנשארת לאחר שהפעולה נסתיימה‪.‬‬ ‫שיטה בעניני הנפש‪ .‬היא מבקשת להבין את התורה מצד‬ ‫המילים נעשו קשות מפני שלא חיברו אותן אל העולם‬ ‫עצמה‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬צורת המחשבה הזאת יכולה לתת‬ ‫המוכר לו‪.‬‬ ‫לאדם כלי גדול לחייו‪ .‬רוב הבלבולים אינם מתחילים מכך‬ ‫אפשר להתחיל מדבר פשוט הנלמד בחכמת הדקדוק‪ .‬יש‬ ‫שאין לאדם שום ידיעה; פעמים רבות יש לו כמה ידיעות‬ ‫״נאון״‪ ,‬שם של דבר‪ ,‬ויש ״ווערב״‪ ,‬פעולה הנעשית‪ .‬שולחן‬ ‫נכונות‪ ,‬אבל כולן מעורבות יחד‪.‬‬ ‫הוא דבר; הליכה היא פעולה‪ .‬קידושין הם מעשה שהאדם‬ ‫אדם אומר‪ :‬״יש לי בעיה״‪ .‬אבל עדיין לא אמר מהי הבעיה‪.‬‬ ‫עושה‪ ,‬אבל על ידי המעשה נוצר מצב חדש‪ :‬האשה נעשית‬ ‫האם חסר לו רצון‪ ,‬חסר לו כוח‪ ,‬חסרה לו ידיעה‪ ,‬או שיש‬ ‫מקודשת‪ .‬האדם הקדיש בהמה בדיבורו‪ ,‬ולאחר הדיבור‬ ‫אצלו מלחמה בין שני רצונות? האם הוא אינו יודע מה‬ ‫עומדת הבהמה בקדושת קרבן‪.‬‬ ‫לעשות‪ ,‬או שהוא יודע ואינו מצליח לעשות? האם המעשה‬ ‫אין הכוונה שנאון וווערב הם ממש גברא וחפצא‪ .‬נאון וווערב‬ ‫עצמו אינו טוב‪ ,‬או שהמעשה נכון ורק הכוונה צריכה תיקון?‬ ‫פותחים את העין להבדיל בין דבר ובין פעולה; גברא וחפצא‬ ‫כל זמן שהכל נקרא בשם אחד‪ ,‬האדם עומד מול חושך‬ ‫פותחים את העין להבדיל בין האדם שעליו מוטל הדין ובין‬ ‫גדול‪ .‬ברגע שהוא נותן לכל דבר את שמו‪ ,‬החושך מתחיל‬ ‫החפץ שבו חל הדין‪ .‬אולם לאחר שאדם התרגל לראות‬ ‫להיפרד‪ .‬יתכן שאין לו פתרון מיד‪ ,‬אבל הוא כבר יודע על‬ ‫שהעולם מורכב מאנשים‪ ,‬דברים ופעולות‪ ,‬מושגי בריסק‬ ‫מה הוא עובד‪ .‬עצם ההגדרה נותנת לו מקום לעמוד עליו‪.‬‬ ‫נעשים קרובים אליו‪ .‬הם מפסיקים להיות מילים קשות‬ ‫גם בחיים יש דברים אמיתיים שנראים כסותרים רק מפני‬ ‫ומתחילים להיות שמות למציאויות שהוא מכיר‪.‬‬ ‫שכל אחד נכנס למקום שאינו שלו‪ .‬יש רגש אמיתי שאינו‬ ‫האדם הוא חי‪ ,‬רוצה‪ ,‬בוחר ופועל‪ .‬עליו יכולים להיות‬ ‫מכריע את ההלכה‪ ,‬ויש חיוב אמיתי שאינו מוחק את הרגש‪.‬‬ ‫מוטלים חיוב‪ ,‬איסור ואחריות‪ .‬החפץ עומד כנגדו; הוא יכול‬ ‫יש כאב שאינו פוטר מאחריות‪ ,‬ויש אחריות שאינה מבטלת‬ ‫לקבל שם‪ ,‬מעמד‪ ,‬קדושה‪ ,‬איסור או פסול‪ .‬יש דין האומר‬ ‫את הכאב‪ .‬כאשר כל אחד מקבל את מקומו‪ ,‬אפשר להחזיק‬ ‫לאדם מה עליו לעשות‪ ,‬ויש דין הקובע מה נעשה בחפץ‪.‬‬ ‫את שניהם בלי לחיות בתוך ערבוב‪.‬‬ ‫לפעמים אותו מעשה פועל בשני הצדדים יחד‪ :‬האדם מקיים‬ ‫מצוה‪ ,‬ובאותה שעה החפץ מקבל שם חדש‪.‬‬ ‫הקלארקייט של ערב יום הכיפורים‬ ‫כאשר מסבירים זאת מתוך המציאות‪ ,‬כל הסוגיה מתחילה‬ ‫יש משמעות מיוחדת לכך שהרב מבריסק נסתלק בערב יום‬ ‫להאיר‪ .‬השאלה ״האם זה דין בגברא או בחפצא״ כבר אינה‬ ‫הכיפורים‪ .‬ביום זה עומד האדם לפני השם יתברך ומבקש‬ ‫סתם לשון למדנית‪ .‬היא שואלת שאלה פשוטה‪ :‬היכן נמצא‬ ‫לעשות חשבון נפש‪ .‬הוא יכול לומר באופן כללי שכל השנה‬ ‫הדין? האם משהו השתנה באדם‪ ,‬או שמשהו השתנה‬ ‫לא היתה כראוי‪ ,‬אבל מתוך אמירה כללית קשה לדעת כיצד‬ ‫בדבר העומד לפניו? האם התורה אסרה את החפץ‪ ,‬או‬ ‫שבים‪ .‬תשובה צריכה קלארקייט‪.‬‬ ‫שהטילה על האדם איסור להשתמש בו?‬ ‫האדם צריך לשאול‪ :‬מה היה המעשה‪ ,‬מה היה הרצון‪ ,‬מה‬ ‫בחור שאינו מכיר את היסודות הללו שומע ״שני דינים״‬ ‫היה ההרגל‪ ,‬ומה היתה הבחירה? איזה דבר דורש חרטה‪,‬‬ ‫וחושב שמנסים להכפיל את הסוגיה‪ .‬לאחר שהוא נפתח אל‬ ‫איזה דבר דורש קבלה לעתיד‪ ,‬ואיזה דבר דורש סדר‬ ‫המושגים‪ ,‬הוא רואה שלא הכפילו דבר‪ .‬המציאות עצמה‬ ‫חדש? האם חסרה לו התעוררות‪ ,‬או שיש לו התעוררות‬ ‫כבר כללה שני צדדים‪ ,‬אלא שקודם לכן היו מעורבבים‬ ‫בלי כלים? האם הוא אינו רוצה‪ ,‬או שהוא רוצה דברים‬ ‫אצלו‪ .‬בריסק רק נתנה שם לכל צד והחזירה אותו למקומו‪.‬‬ ‫רבים ואינו יודע איזה רצון ינהיג את האחרים?‬ ‫לפעמים די בהסברה פשוטה כדי לפתוח עולם שלם‪ .‬לא‬ ‫הבירור הזה אינו בא לשבור את האדם‪ .‬הוא מונע ממנו‬ ‫להתחיל מן הקושיא הקשה ביותר ברמב״ם‪ ,‬אלא מאדם‪,‬‬ ‫להפוך את כל מציאותו לחטיבה אחת של חיסרון‪ .‬יש בו‬ ‫חפץ‪ ,‬פעולה ותוצאה‪ .‬להראות כיצד כל אחד מהם קיים‬ ‫חלקים טובים‪ ,‬רצונות נקיים ומעשים נכונים‪ ,‬ויש מקומות‬ ‫במציאות‪ ,‬ואחר כך לראות כיצד התורה מתייחסת אליו‪.‬‬ ‫מסוימים הצריכים תיקון‪ .‬כאשר הכל מעורב‪ ,‬החיסרון‬ ‫מעט הבנה בעצם המושגים‪ ,‬וכל תורת בריסק מתחילה‬ ‫מכסה על הטוב והטוב מסתיר את החיסרון‪.‬‬ ‫שיינט‪.‬‬ ‫יום הכיפורים עצמו נותן לכל דבר את מקומו‪ .‬יש וידוי‪ ,‬יש‬ ‫להפריד כדי לחבר‬ ‫חרטה‪ ,‬יש בקשת מחילה ויש קבלה לעתיד‪ .‬יש עוונות שבין‬ ‫אדם למקום ויש עוונות שבין אדם לחברו‪ .‬יש דברים שהיום‬ ‫בריסק שואלת פעמים רבות‪ :‬מהם שני הדברים‬ ‫מכפר עליהם‪ ,‬ויש דברים שאינם מתכפרים עד שירצה את‬ ‫שהתערבבו כאן? מילה אחת יכולה לשמש בשני מובנים‪.‬‬ ‫חברו‪ .‬גם התשובה בנויה מן הכוח להגדיר‪.‬‬ ‫מעשה אחד יכול לשאת שני קיומים‪ .‬חיוב אחד הנראה‬ ‫בריסק נתנה לעולם התורה את הכוח לעצור בתוך סוגיה‬ ‫פשוט יכול להיות מורכב משתי חובות שונות‪ .‬כאשר שני‬ ‫עמוסה ולשאול שאלה פשוטה‪ :‬על מה אנחנו מדברים כאן?‬ ‫הדברים מעורבבים‪ ,‬אי אפשר להבין מדוע במקום אחד‬ ‫השאלה הזאת יכולה להפריד בין שני דינים שנדבקו זה‬ ‫הדין כך ובמקום אחר אחרת‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬ויכולה לגלות שעשר הלכות שונות יוצאות משורש‬ ‫כך מגלה בריסק ריבוי בתוך מה שנראה כאחד‪ .‬מה שנקרא‬ ‫אחד‪ .‬היא נותנת שם לכל דבר‪ ,‬מקום לכל דין ובהירות לכל‬ ‫בפי הכל ״מצוה אחת״ יכול לכלול מעשה וקיום‪ .‬מה שנקרא‬ ‫הסוגיה‪.‬‬ ‫״פסול״ יכול להיות חסרון בגוף החפץ או חסרון ביכולת‬ ‫הרב מבריסק לא ביקש להפוך את דרך לימודו לתורה‬ ‫להשתמש בו‪ .‬מה שנקרא ״בעלות״ יכול לכלול כמה כוחות‬ ‫בעניני הנפש‪ .‬אבל מי שקיבל ממנו את כוח ההגדרה יכול‬ ‫שונים‪ .‬השם הכללי מסתיר לפעמים כמה מציאויות‪.‬‬ ‫להשתמש בו גם כאשר הוא מבקש להבין את עצמו‪ .‬הוא‬ ‫אבל בריסק אינה מפרידה רק כדי להרבות חילוקים‪ .‬לאחר‬ ‫יכול ללמוד שלא להסתתר בתוך מילים כלליות‪ ,‬שלא‬ ‫ההפרדה היא מגלה את הסדר שבתוך הריבוי‪ .‬כל דין‬ ‫לערבב דבר בדבר‪ ,‬ושלא לקרוא לחצי ידיעה בשם הבנה‪.‬‬ ‫מקבל את מקומו‪ ,‬ואחר כך אפשר לראות כיצד שני הדינים‬ ‫כי כל עוד אין יודעים מהו הדבר‪ ,‬אין יכולים לדעת מה הוא‬ ‫מצטרפים לבניין אחד‪ .‬ההפרדה מסלקת את הערבוב; היא‬ ‫אומר לאדם‪.‬‬ ‫אינה מבטלת את החיבור‪.‬‬ ‫אין חיבור אמיתי בלי שהדברים המתחברים יהיו ברורים‪.‬‬ ‫כל זמן שאין יודעים מהו כל צד‪ ,‬גם האחדות ביניהם אינה‬ ‫מכון מישרים | שלום לאנגסאם | טל׳ ‪ | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516‬קול הלשון פרטי ‪6053136803‬‬ ‫‪4‬‬