פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

גליון – 659-660שנה י"ב – כל הזכויות שמורות © שב"ק פרשת האזינו-יום כיפור תשפ"ו
ב' איסורים השייכים בין נסך ובבהמה שנשחטה לע"ז בהא דנשים מברכות ברכות התורה
ישתו יין נסיכם (לב לח) כתב הרמב"ם (פ"ז מהל' עכו"ם הל"ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו (לב ג) בגמ' ברכות (כא)
בהמה שהקריבוה כולה לעכו"ם אסורה בהנאה אפילו פירשה איתא מנין לברכת התורה לפניה דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל
ועצמותיה כו' הכל אסור בהנאה וכתב הכס"מ דוקא כשהקריב לאלוקינו ,בחידושי מרן רי"ז הלוי (הל' ברכות) הקשה מדוע נשים
כולה אבל אם שייר דברים ממנה שלא הקריבם אותם ששייר לא מברכות ברכת התורה הלא פטורות ממצות לימוד תורה.
נאסרו ,הקשה האו"ש בגמ' חולין (לח ):איתא השוחט בהמה לע"ז וכתב בשם אביו הגר"ח שברכת התורה אינה ברכה על קיום
אפי' שחט רק לאכול מחצר כבד שלה נאסרה כולה וכיצד כתב המצוה כגון המברך קודם נטילת לולב שמברך על קיום המצוה
הכס"מ ברמב"ם שאם שייר בה חלק שלא שחט לשם ע"ז אותו שיש דין שתורה צריכה ברכה ומיושב היטב דנשים הרי פטורות
החלק מותר. רק ממצות לימוד תורה אך אינן מופקעות מעצם החפצא של
ויש ליישב זאת ובהקדם ,הנצי"ב בהעמק שאלה (סי' קס"ב) התורה ולכן צריכות לברך למרות שאינן מצוות בלימוד תורה.
וכעי"ז כתב באבי עזרי בשם הגרי"ז כתבו ,ביין נסך יש ב' ויש לתמוה דכל זה ניחא גבי הברכה של "אשר בחר בנו" שברכה
איסורים יש איסור מצד איסורי ע"ז דלא ידבק בידך ולא תביא זו היא כללית על שהקב"ה בחר ליתן לנו את תורתו ואי"ז ברכה
תואבה ויש איסור מצד מאכלות אסורות ונלמד מהפסוק דידן על החיוב ללמוד תורה אלא על המציאות של התורה ושייך אף
"אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם" ולפי"ז יש לדון אף בנשים אבל ברכה השניה מברכים בה "אשר כו' וצוונו לעסוק"
במקריב בהמה לע"ז דהיא זבחי מתים שיש בה ב' איסורים איסור הרי שהברכה אינה על החפצא של תורה אלא על הלימוד עצמו
מצד איסורי ע"ז ואיסור מצד איסורי מאכלות אסורות. והדרא קושיא מדוע נשים מצוות בברכה זו הרי אינן מצוות
ועפי"ז יש ליישב דמאי דאיתא בגמ' חולין דהשוחט לע"ז כדי ללמוד תורה וצ"ב.
אילת השחר
לאכול כזית מחצר כבד שלה נאסרה כולה פי' האו"ש טעם הדבר
כיון דא"א לכזית בשר בלא שחיטה וא"כ הרי דשם "זבחי מתים"
האם יש ראיה מדוד ושאול שאדם חייב בכבוד חמיו
חל על כולה כי כזית ממנה הוא לע"ז וכיון שא"א לכזית בשר
בלא שחיטה מתרחב שם "זבחי מתים" לכולה אומנם א"א לומר שאל אביך ויגדך וגו' (לב ז) פרש"י שאל אביך אלו הנביאים
שכולה אסורה מצד ע"ז דהא לבד מכזית חצר כבד שלה לא שחט שנקראו אבות כמו שנאמר באליהו אבי אבי.
לשם ע"ז וצריך לומר שכל השאר אסור רק מצד איסור מאכלות בשו"ע יו"ד (סי' ר"מ סעי' כד) נפסק שחייב אדם לכבד חמיו
אסורות ,וכולה אסורה מצד איסור ע"ז דוקא כששחט כולה לשם והראיה מ דוד המלך שאמר לשאול אבי למרות שהיה רק חמיו
ע"ז אבל כשהותיר חלק שלא שחט לשם ע"ז אותו חלק מותר מוכח שחייב בכבוד חמיו( ,א.ה -עיי"ש מח' בנו"כ האם חייב
מצד איסורי ע"ז ואסור רק מצד איסור מאכ"א. בכבוד חמיו בכבוד אביו או כבכבוד שאר זקנים).
ומיושב היטב שהגמ' הנוקטת שכששחט רק כזית לשם ע"ז יש להקשות מה הראיה שמא מה שדוד קרא לשאול אבי הוא
נאסרה כולה קאי שנאסרה מצד איסורי אכילה של מאכלות מפני ששאול היה נביא והנביאים נקראו אבות כפרש"י כאן ואה"נ
אסורות ואה"נ מצד איסורי ע"ז לא נאסרה כולה ומה שכתב מצד דיני כיבוד אינו נחשב כאביו ,ויש ליישב שדוקא נביא קבוע
הרמב"ם שנאסרה כולה היינו דוקא כששחט כולה לשם ע"ז דאז נקרא בשם אב אבל שאול לא היה נביא קבוע כדכתיב בשמואל א
כולה אסורה מצד איסורי ע"ז ומדייק הכס"מ שכששחט ושייר (י-יב) הגם שאול בנבאים וא"כ מצד היותו נביא לא היה דוד קורא
חלק שלא שחט לשם ע"ז אותם ששייר לא נאסרו וכוונתו דלא לו אבי בהכרח קראו כך משום שחייב לכבדו כאביו.
נאסרו מצד ע"ז אך מודה שנאסרו מצד מאכלות אסורות. אילת השחר
משאת המלך
מדוע הקב"ה מכר את ישראל לעכו"ם
קינת אסף על הריגת ישראל בחרבן הבית אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם (לב ל) נראה לפרש הכונה
כדלהלן.
כי דם עבדיו יקום וגו' (לב מג) בספרי איתא מנין אתה אומר
איתא בתוספתא פ"ח דנגעים בגד המוסגר שצבעו או שמכרו
שהריגתם של ישראל ביד הבבליים כפרה היא להם לעולם הבא
לעכו"ם טהור והביא זאת הר"ש (בנגעים סוף פרק יא) וכן נפסק
שנאמר מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך כו' שפכו דמם
ברמב"ם (פי"ג מטומאת צרעת הי"א) שבגד מוסגר שמכור
כמים כו' אל תזכור לנו עוונות ראשונים ,הרי שע"י שבאו גויים
לעכו"ם פקעה טומאתו.
ושפכו דמם כמים אל תזכור לנו עוונות ראשונים.
ועפי"ז יש לפרש שהקב"ה כביכול הסגיר את ישראל כבטומאת
נראה לפרש עפי"ז הפסוק "שפכו דמם כמים סביבות ירושלים
צרעת וכדי שתפקע טומאתם מכרם לעכו"ם.
ואין קובר" דאיתא בגמ' סנהדרין (מז ):שהרוגי מלכות כיון שמתו
וכך ביאור הפסוק ,משום ש"ה' הסגירם" לכן "צורם מכרם" כדי
שלא כדין המיתה מכפרת עליהם אבל הרוגי בי"ד כיון שכדין
שתפקע טומאתם.
היתה מיתתם אינה מכפרת ,והגמ' מוכיחה מדתנן דהורגי בי"ד
צפנת פענח
ועפי"ז יש ליישב דשבת זו של דיוזגי היתה ניטלה רשות ממשה אין קוברין אותם בקברי אבותם ואי ס"ד מיתתן כפרה הרי
וניתנה רשות ליהשוע וראה משה שיהושע מקבל על עצמו את שנמחל לו ומדוע לא נקבר בקברי אבותיו בהכרח שאין מיתתן
הנהגת הציבור למרות ענוותנותו ותו אינו צריך הוספת י' לשמו כפרה ,דוחה הגמ' שמיתה לבד אינה מכפרת אלא המיתה
כדי שלא ירצה שישארו במדבר וא"כ כעת אי"צ יו"ד בשמו וחזר והקבורה ולכן קודם שנקבר ההרוג ע"י בי"ד אין לו כפרה לכן לא
משה לקרוא לו הושע ,ומיושב שאע"פ שמשה קראו הושע מוכח יקבר בקברי אבותיו אבל אחר שנקבר נתכפר לו ,ואיתא בגמ'
שנשאר בענוותנותו שהרי כל הסיבה שנקרא יהושע הוא פסחים (כב ):לפרש הפסוק "על הארץ תשפכנו כמים" (דברים יב-
שמחמת גודל ענוותנותו חשש משה שיחטא עם המרגלים. טז) דם הנשפך כמים מכשיר פרט לדם קדשים שאינו נשפך על
יעלת חן הארץ שהרי נזרק ע"ג המזבח ולכפרה אתי דאינו מכשיר ואלכים
לקבל טומאה.
כמה היא השומא של התורה ולפ"ז יש לפרש שהפסוק מלמדינו ששפכו דמים של ישראל
ואולם אין זה מכפר להרוגים ,ולזה קאמר "שפכו דמים כמים"
כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם (לב מז) כל דבר דייק קרא כמים דדמי למים שנשפכים ואי"ז דם המכפר דומיא
בעולם הצריך שומא יש שישומו במנה ויש שישומו במנה דדרשת הגמ' שדם שאינו נשפך כמים אלא לכפרה אינו מכשיר
ומחצה ויש שישומו במאתים ,אך לא יתכן דבר שיש שישומו לקבל טואמה א"כ דם הנשפך כמים אינו מכפר והיינו שדמם לא
באלף אלפי אלפים ויש שלא ישומו בכלום. כיפר להם ,עוד ממשיך לומר "סביבות ירולשים" שהנה ירושלים
אבל בתורה מצינו כך שהמיימינים בה ישומו אותה עד בלי גבול לא מביאה עגלה ערופה והרי עגלה ערופה היא כפרה על
כדברי הפסוק כי היא חייכם ופירשו חז"ל בגמ' תענית (ז ).חייכם שפיכות דמים ואם אין מביאין עגלה ערופה כביכול אי"צ כפרה
סם החיים ,כי הוא חייכם בעולם הזה ובעולם הבא ,ואילו על ההריגה וזו כוונת הפסוק ששפכו דמים היה סביבות ירולשים
למשמאילים בה היא דבר ריק בעיניהם שאינה שוה כלום ח"ו. דאינה מביאה עגלה ערופה דמיתתם לא כיפרה להם ,והרי שאמר
וזה שאמר הפסוק "כי לא דבר ריק הוא מכם" ר"ל שהתורה לא ב' הוכחות שמיתתן אינה כפרה להן הן דדמם נמשל למים והן
תהיה בעיניכם כדבר ריק כמו שהיא בעיני המשמאילים בה "כי שהיה זה סביבות ירושלים.
היא חייכם" דהיא סם החיים ונותנת חיים בעוה"ז ובעוה"ב. ואולם כ"ז רק ביחס למת עצמו שאין מיתתו כפרה לעצמו אבל
מציון מכלל יופי
לכלל האומה הישראלית יש כפרה עי"ז וא"כ מיתתן היא כפרה
לאלו נשארו חיים וזה שממשיך קרא לומר "ואין קובר" וכוונתו,
הטעם שעלה משה להר ההר בחצות היום דאיתא בסנהדרין (מח ):דקבורה יקרא דחיי כלו' לתועלת החי ולא
לתועלת המת וא"כ כאשר אלו שמתו סביבות ירושלים אין להם
וידבר ה' אל משה בעצם היום זה כו' ומות בהר וגו' (לב
קובר הרי שזו כפרה לאותם שנשארו חיים שלהם נחשב עונש מה
מח-נ) ופרש"י בעצם היום היינו בעיצומו של יום דהיינו בחצות,
שאין קובר למתים ,ולכן קאמר אל תזכור לנו עוונות ראשונים
ועיי"ש הטעם.
ר"ל שלחיים תהיה כפרה במה שמתבזים שהמתים לא נקברים.
ויש ליתן טעם נפלא לזה שנצטווה לעלות אל מותו דוקא בחצות משך חכמה
דברש"י במס' שבת (קכט :ד"ה דקיימא) כתוב בהרחבה סדר
המזלות ועלייתן בשמים דסדרם הוא שצ"ם חנכ"ל ,שבתאי צדק מדוע כאן חזר משה לקרוא ליהושע הושע
מאדים חמה נוגה כוכב לבנה ,ובשבת סדר עלייתם שבתחילת
שעה ראשונה עולה שבתאי ומזל לבנה מתחיל לעלות בתחילת ויבוא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באוזני העם
שעה שביעית דהיינו בחצות. הוא והושע בן נון (לב מד) פרש"י שבת דיוזגי היתה ניטלה
והרי משה רבינו מת בשבת ,ובחצות של יום שבת החל לעלות רשות מזה וניתנה לזה כו' ולמה קוראהו כאן הושע לומר שלא
מזל לבנה. זחה דעתו עליו שאע"פ שניתנה לו גדולה השפיל עצמו כאשר
ואיתא בגמ' ב"ב (עה ).פני יהושע כפני לבנה והיינו שיהושע מתחילתו.
משול לבנה ואיתא בחז"ל שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו יש להקשות הניחא אם היה נכתב פסוק זה ע"י יהושע והיה כותב
כמלא נימא שלכן לא התעכבה פטירת דוד המלך עד יום ראשון, על עצמו הושע יהיה מוכח שהקטין עצמו ונהג בענוה אבל
וא"כ בשבת שמת משה כשהחל לעלות מזל לבנה הגיעה עת מאחר ומשה כתב זאת ומה שייך לומר שכתב הושע כי יהושע
מלכותו של יהושע ואין מלכות משה יכולה ליגע בה אפי' כמלא השפיל עצמו( ,א.ה -לפי פשוטו י"ל שראה משה שיהושע מתנהג
נימה. בענוה לכן כתב הושע ללמד זאת לדורות).
ואתי שפיר שאמר הקב"ה למשה לעלות להר בעצם היום זה וי "ל ובהקדם בתרגום יונתן בפר' שלח כתוב שכאשר ראה משה
דהיינו בחצות מפני שבחצות הגיע זמנו של יהושע להתחיל את ענוותנותו של יהושע הוסיף יו"ד לשמו וקראו יהושע י-ה
למלוך. יושיעך מעצת מרגלים ,ותמוה מה שייכות הוספת י' לשמו
פנים יפות
לענוותנותו ,ויש ליישב ע"פ מה שכתבו המפרשים שהמרגלים
לא רצו שיכנסו לא"י כי חששו שבארץ ישראל יתמנה מלך והם
יום כיפור ירדו מדרגתם ונשיאותם ,ולפי"ז קשה מפני מה הוצרך משה
להתפלל על יהושע שלא יחטא עם המרגלים הרי יהושע ידע
חשבון הילוך הכהן גדול לצורך עבודת יום הכיפורים שהוא יתמנה להמשיך מנהיגותו של משה בארץ ישראל כנבואת
סדר עבודת הכהן הגדול אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס וא"כ יהושע אמור לרצות
ביום הכיפורים כל עבודת היום נעשית ע"י הכהן גדול ,וסדר שיכנסו לא"י ולא יחטא במרלגים ,וי"ל כיון שיהושע היה ענוותן
העבודה ביום זה רב עד מאוד ,והיה הכהן צריך להספיקן מעלות חשש משה שלא ירצה להנהיג את ישראל ולא ירצה שיכנסו
השחר עד שקיעת החמה ,והילוך הכהן היה רב עד מאוד ונחשב לא"י כדי שלא ינהיג הוא את ישראל ,ולפי"ז מיושב היטב
לערך כמה היה מהלך ביום זה( ,א.ה -אך לא נחשב בדיוק נמרץ שכשראה משה שיהושע ענוותן חשש שיחטא עם המרגלים
יען אשר תלוי בשיטות הראשונים בסדר העבודה ובהרבה פרטים, שאף הוא אינו חפץ שיכנסו לא"י כדי שלא יצטרך להנהיג את
אך נחשב לערך). ישראל לכן הוסיף י' לשמו והתפלל עליו שינצל מעצת המרגלים.
להתוודת על שעיר המשתלח והוא הילוך ס"ב אמות ,סה"כ עיקר עבודתו היתה בתחומי העזרה וההיכל ושטח זה היה קפ"ז
עבודה בבגדי לבן 1452אמה. אמה אורך על קל"ה רוחב ,הלשכות היו על צידי העזרה ,מזבח
כד .טובל בבית הפרווה ולובש בגדי זהב ,וההליכה לבית הטבילה החיצון ובית המטבחים היה באמצע העזרה ,ובהיכל היו מזבח
ע"ג אמות ,כה .שוחט שעיר הנעשה בחוץ ועושה כל סדר הזהב המנורה והפרוכת ,בית קדש הקדשים היה אחר הפרוכת.
הקטרתו ,סה"כ הולך תרצ"ב אמות ,כו .הולך ומקריב אילו ואיל א .טבל בשער המים שבדרום העזרה ולבש בגדי זהב ,ב .הלך
העם ועושה כל עבודתיו כמבואר אצל התמיד ,וסך הילוכו לב' לטבעות שהיו לצפון המזבח ושחט התמיד וקיבל את דמו ,והילוך
האילים הוא ד' אלפים תרמ"ג אמות ,כז .מקטיר אימורי פר זה היה פ"ו אמות ,ג .הלך לזרוק הדם על קרן מזרחית צפונית ועל
ושעיר הנשרפין ע"ג המזבח ,והוא הילוך קכ"ח אמות. קרן מערבית דרומית ,והילוך זה לערך ק"ו אמות ,ד .חוזר למקום
כח .החל עבודת תמיד של בין הערבים תחילה סידר ב' גזרי עצים הבהמה ומוליך כולה לבית המטבחים שהיה צפונית לטבעות,
ולוקח הקרביים ללשכת מדיחין שהיתה בדרום עזרת ישראל,
והילוכו קע"ד אמות ,אח"כ דישן מזבח הפנימי והילוכו רצ"ב
והילוך זה לערך רכ"ח אמות ,ה .נכנס להיכל להטיב ה' נרות
אמות ,אח"כ שחט התמיד וסדר עבודתו כתמיד של שחר,
והילוך זה היה קע"ד אמות ,ו .חוזר לבית המטבחיים להוליך אברי
והילוכו ב' אלפים ותש"ה אמות ,סה"כ עבודה בבגדי זהב 8707
הבהמה לאמצעו של כבש והיה מוליכם בה' פעמים ,והיה א"כ
אמות.
הולך ט' פעמים ה' פעמים הלוך וד' פעמים חזור ,שאחר ההילוך
כט .טובל ולובש בגדי לבן נכנס לקדש הקדשים להוציא המחתה
הה' לא חזר לבית המטבחים ,והיה זה הילוך של אלף ותנ"ד
ויוצא ,והילוך כל זה שי"ז אמות ,סה"כ עבודה בבגדי זהב 317
אמות ,ז .הלך והביא מנחת התמיד והעלה לאמצע הכבש ,ואח"כ
אמות.
הביא הנסכים והגישם לקרן מערבית דרומית ואח"כ העלם
ל .טובל ולובש בגדי זהב עולה למזבח לוקח גחלים נכנס למזבח לאמצע הכבש ,והיה זה קצ"ב אמות ,ח .הלך ללשכת הגזית
הפנימי להקטיר קטורת ולהדליק המנורה ,לא .הולך להקטיר שהיתה בצד צפון מזרח של עזרת ישראל ,לברך ולקרוא ק"ש,
המנחה והחביתין ולנסך היין על מזבח החיצון ,אח"כ פושט בגדי והיה זה הילוך קע"ז אמות ,ט .הלך להקטיר קטורת ,תחילה לקח
זהב ולובש בגדי עצמו ,וכל זה הילוך אלף וע"ז אמות ,סה"כ מחתה של גחלים ממזבח החיצון ,ונכנס להיכל למזבח הזהב
הילוך עבודת בגדי זהב 1077אמות. ומקטיר ,והיה זה הילוך תע"א אמות ,י .הלך להטיב הב' נרות
ובזה נשלמה העבודה ,סה"כ הילוך שלושים וחמש אלף וארבע הנותרים ולקח הדשן למקום תרומת הדשן על יד מזבח החיצון,
מאות ושבעים אמות( .35,470 ,ושבת נוסף עוד 4643אמה). והיה הילוך קס"ד אמות ,יא .הלך להקטיר האברים שבאמצע
והנה יש שכתבו שבזמן שהאיש עיתי הוליך השעיר למדבר היה הכבש והעלם אבר אבר לראש המזבח והיו ו' הליכות שהם יב'
הכהן גדול ממתין ואינו ממשיך בעבודת היום והאיש עיתי הוליך הליכות הלוך חזור ,והילוך זה היה רכ"ח אמות ,יב .הלך לישא
י"ב מיל שזה עשרים וארבע אלף אמות ,ועוד יש להוסיף כפיו על מעלות העזרה ,חזר לחצי הכבש ומוליך המנחה והנסכים
לחשבון שבמשנה בזבים איתא שזמן טבילה הוא כדי הילוך להקטרה כל אחד בפנ"ע ויורד מהכבש וזה הילוך תק"מ אמות,
חמישים אמה וכיון שטבל ה' טבילות הרי שחשבונן כזמן הילוך ובזה נסתיימה עבודת התמיד ,סה"כ הילוך 3820אמה.
ר"נ אמות ,ומעתה צא וחשב ל"ה אלף אמות שהלך בצירוף הזמן יג .אחר התמיד מקריב פר ושבעה כבשים ותחילה הלך הכהן
של שאר האמות הללו שאומנם לא הלך אותם אך בזמן זה לא מתחת הכבש ,שהרי עמד שם בסיום עבודת התמיד ,לטבעות
יכל לעבוד והרי חשבונן חמישים ותשע ושבע מאות עשרים שוחט מקבל הדם הולך לזורקו על קרנות המזבח חוזר ולוקח
אמות 59,720 ,אמות. הבהמה לבית המטבחים וללשכת מדיחין ,לוקח האברים לאמצע
ואחר חשבון כל זאת יש להקשות ,שהנה הזמן של ההילוך הכבש כו' כסדר עבודת התמיד והיה עושה זאת ח' פעמים א'
בפר וז' בכבשים ,והולכת אברים בכל כבש היתה ט' פעמים ה'
וההמתנה שלא יכל לעשות עבודות הוא לערך שישים אלף אמה,
הלוך וד' חזור כמשנ"ת גבי התמיד ,והולכת אברי הפר היתה י"ט
ובגמ' פסחים (צד) איתא שהילוך אדם בינוני ביום י' פרסאות שזה
פעמים י' הלוך וט' חזור לפי שהיו בו יותר הולכות איברים ואח"כ
ארבעים מיל שהם שמונים אלף אמות ,וזה מעלות השחר עד
הקטרתם על ראש המזבח ,ואח"כ הלך למנחתם ונסכיהם.
צאת הכוכבים ,ומהשקיעה עד צאה"כ הוא הילוך ד' מיל כלו'
נמצא הילוך של עשרים אלף ותשעים ושבע אמות סה"כ 20097
מעלות השחר עד השקיעה הילוך אדם הוא שבעים ושתים אלף
אמות.
מיל ,ומעתה צא וחשב שהכה"ג הלך מעלוה"ש שהחל בעבודתו
(ואם היה יוה"כ בשבת נוספו 4מוספי השבת והיה נוסף הילוך
עד השקיעה ל"ה אלף מיל והמתין עוד שיעור כ"ד אלף מיל
עוד 4643אמות).
(ובשבת הלך עוד ארבע וחצי אלף מיל) וא"כ כמעט ולא נשאר לו יד .הלך וטבל ולבש בגדי לבן ההליכה היא של לח אמות ,טו .בא
זמן שהעבודות עצמן לוקחות ,והנה ברמב"ם מבואר שתמיד של לו אצל פרו בין האולם והמזבח ומתוודה ,והיה הילוך של קי"ב
בין הערבים קרב השעה ט' ומחצה כלו' לכה"פ ה' שעות קודם אמות ,טז .הלך למזרח העזרה לשער ניקנור והגריל הב' שעירים,
שקיעה"ח וא"כ חשבון השישים אלף אמות הוא הילוך עד לערך הילוך ס"א אמות ,יז .חזר להתוודות על פרו בעבור אחיו הכהנים
שעה עשירית ולא עד שקיעת החמה ונמצא שההילוך וההמתנה ושוחט הפר ונותן דמו לכהן הממרסו על מדרגה רביעית שלפני
של הילוך האיש עיתי לבדם לא היו מספיקם לזמן שמעלוה"ש ההיכל ,והכל הילוך ע"ו אמות ,יח .הולך לראש המזבח ומילא
עד שעה עשירית ,וזה מלבד הזמן שהיה צריך לעבודות עצמן. גחלים על המחתה והולך ומניחה על מדרגה רביעית ליד הכהן
ובפרט ע"פ מה שכתב התוס' ישנים ביומא (כב ).בשם היורלשמי הממרס ,וזה הילוך של של"ב אמות ,יט .הביאו לו קטורת ונכנס
שכל הילוך שהיה נחשב כעבודה היה מהלך עקב לצד אגודל וא"כ עם המחתה ומקטיר לפני ולפנים ,והוא הילוך קס"ח אמות ,כ.
אי"ז הילוך של אדם בינוני והיה יכול ללכת פחות משיעור י' הולך ונוטל הדם מהממרס ונכנס ומזה על הפרוכת ויוצא ,והוא
פרסאות ליום ,וא"כ כיצד הספיק הכהן גדול לעשות כל עבודות הילוך רל"ו אמות ,כא .הולך ושוחט השיער ומקבל הדם ונכנס
היום ,וצ"ב. להיכל ומזה על הפרוכת ,והוא הילוך רס"ו אמות ,כב .מערב דם
עיין ציור המקדש המצורף בזה הפר והשיער ומזה כנגד הארון ויוצא לשפוך השירים על יסוד
קונ' כהן גדול ביום הכפורים
(צוקר)
מזבח החציון ,והוא הילוך ק"א אמות ,כג .הולך לשער ניקנור
3
מערב
-11-
קודש
-135-
הקדשים
-187-
ארון הברית
מנורה שלחן
-100-
מזבח
היכל
צפון
דרום
אולם
-22-
ככ
בין הכותל מקום בית
כבש מזבח מקום
שולחנות
טבעות המטבחיים
שער המים
ולמזבח טבעות
-12.5- -30- -32- -8- -24- -8- -12.5- -8-
-32-
-11-
עזרת כהנים
לשכת מדיחין לשכת הגולה o
עזרת ישראל
-11-
לשכת הפרוה o
לשכת פלהדרין
(ומעליה המקוה)
לשכת המלח לשכת הגזית o
שער ניקנור
מזרח
מוקדש לע"נ מוקדש לע"נ הרבנית הצדקנית
4 מסעודה בת חנה ע"ה
ת.נ.צ.ב.ה.
חנה בת ויקטוריה נעמה ע"ה
ת.נ.צ.ב.ה.
