gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אשכול יוסף · Eshkol Yosef — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אשכול יוסף · Eshkol Yosef

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אשכול יוסף · Eshkol Yosef — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון ‪  554‬האזינו ויוה"כ ‪ ‬התשפ"ז‬ ‫מאוצרותיו של הרב יוסף חי סימן טוב שליט"א‬ ‫מחבר סדרת הספרים "אשכול יוסף" עה"ת והמועדים‬ ‫וספרי "כרם יוסף" על הש"ס‬ ‫כתיבה וחתימה טובה!‬ ‫(ל"ב ז')‬ ‫ֹֹ֥אמר ּו ָ ָֽל ְך"‬ ‫֙יך וְ ַי ֵָּ֔ג ְד ָך זְ ֵקנ ָ‬ ‫ִּ֖יך וְ י ְ‬ ‫אל ָאב ָ ֙‬ ‫עו ָ֔ ָלם ּב ִּ֖ינ ּו ְשנ֣ ֹות ּדֹר־וָ ֹ֑דֹר ְש ַ ַ֤‬ ‫ר יְ ֣מ ֹות ֹ‬ ‫"זְ כֹ ֙‬ ‫מדוע מפטירין ביום הכיפורים‬ ‫טרם הנעילה בספר יונה?‬ ‫במנחה‬ ‫חידושים נפלאים ועונג שבת בפרשת השבוע‬ ‫חידושים נפלאים ועונג שבת בפרשת השבוע‬ ‫שחס הקב"ה על נינוה שלא ימותו‬ ‫סנגוריא‬ ‫יוסף"‬ ‫מחה"סד' ‪-‬‬ ‫"כרם‬ ‫רבי יוסף חי סימן טוב שליט"א ביאור‬ ‫תשובה‬ ‫דרךהצב"י‬ ‫ביאור א' ‪ -‬להורות לרבים‬ ‫מאת‬ ‫רחמים ביום הדין לפני שעת הנעילה‪ ,‬דבמה‬‫לעוררת"ו‬ ‫בקריאת יונה‬ ‫ירושלים‬ ‫שכוונתנו‬ ‫מצטיינים‬ ‫בס"ד‬ ‫לצעירים‬ ‫תשובה‪,‬ליומי עי"ל‬ ‫דפגרא‬ ‫התורה"‬ ‫"אורעשו‬ ‫המתמידיםנינוה‬ ‫ישיבתביונה שאנשי‬ ‫מפטירין‬ ‫ראש‬‫רש"י שעל הרי"ף במסכת מגילה (לא‪ ).‬כתב‪:‬‬ ‫שהוכיח הקב"ה בעצמו ליונה היאך לא יחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה‬ ‫עכ"ל‪ .‬והיינו להורות דרך תשובה מאנשי נינוה שקיבלו את דברי תוכחתו של יונה‬ ‫משתים עשרה ריבוא אדם‪ ,‬אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה‪ .‬אם על אומות‬ ‫הנביא‪ ,‬ושבו מדרכם הרעה ועשו תשובה ונתקבלה תשובתם‪ ,‬וכן כתב בספר הרוקח‬ ‫העולם חס הקב"ה כך‪ ,‬על עם ישראל‪ ,‬בניו בחיריו‪ ,‬עם סגולה‪ ,‬על אחת כמה וכמה יחוס‬ ‫סימן‬ ‫(הלכות יוה"כ סי' רי"ז) שמפטירין ביונה כי שבו מדרכם הרעה‪ .‬וכ"כ המרדכי (מסכת יומא‬ ‫ויחמול ויחתום אותנו לטובה‪ ,‬וצריך לכווין זאת בשעת הקריאה לעורר רחמים גדולים‬ ‫תשכ"ז)‪ .‬ומזה נקח לקח ומוסר ונשוב בתשובה‪ .‬וכן כתב באורחות חיים‪.‬‬ ‫בשעת החיתום‪.‬‬ ‫והנה לאור המבואר בזוה"ק ח"ב דף קצ"ט וביתר אריכות בביאורו המופלא של רבינו‬ ‫ושמעתי בזה דבר נפלא מאאמו"ר ועט"ר שליט"א‪ ,‬שאכן יונה הנביא הצליח בכוונתו‬ ‫הגר"א על יונה‪ ,‬שכל יונה מקשה אחת להורות על חובת האדם בעולמו ומסכת‬ ‫הרמתה שלא יהיה קטרוג על ישראל‪ ,‬כי לבסוף כשהגיע לנינווה סיפר להם את כל‬ ‫התעוררות וחשבון נפש לאדם לפרוש מהבלי עולם הזה ולהידבק בה' יתברך בתורה‬ ‫הקורות אותו‪ ,‬שמתחילה אמר לו הקב"ה לבוא אל נינוה‪ ,‬ונמלט ועלה אל האוניה‬ ‫ובמצוות‪ ,‬וכולו מלא דברי חכמה ותוכחה ודברי כיבושין‪ ,‬משום כך מפטירין בו ביום‬ ‫והקב"ה הביא רוח סערה‪ ,‬והטילוהו לים‪ ,‬והיה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות‪,‬‬ ‫הקדוש‪ .‬ואמרו שם בזוה"ק‪ :‬שיונה זו רמז לנשמה של האדם‪ ,‬וישכב וירדם‪ ,‬רמז‬ ‫ועוד סיפר להם את כל הקורות עימו שעשה עימו הקב"ה לבוא אצלהם להחזירם‬ ‫לישנים בתרדמת הזמן‪ ,‬ויקרא אליו רב החובל קום לך מה לך נרדם‪ ,‬הם חכמים מנהיגי‬ ‫בתשובה‪ .‬וכששמעו את כל זה נחרדו חרדה גדולה‪ ,‬ומרוב פחדם שבו בתשובה‪ .‬ולכן‬ ‫הדור הנותנים דעתם וליבם להקיץ הישנים מתרדמת הזמן‪.‬‬ ‫כבר לא היה כל כך חידוש במה ששבו בתשובה‪ ,‬שהיו יראים מאד מכל מה שאירע עם‬ ‫ביאור ב' ‪ -‬להורות שאי אפשר לברוח מהשי"ת‬ ‫יונה בשבילם‪ .‬ויונה מתחילה נתיירא שילך להוכיחם ומיד ישובו בתשובה ויהיה קטרוג‪.‬‬ ‫ויש להוסיף שלכן היו גרי אריות‪ ,‬כי מבואר בילקו"ש (שמות ד' יונה ג')‪ ,‬שאחרי ארבעים יום‬ ‫מרן החפץ חיים זצ"ל במשנ"ב (סי' תרכ"ב סק"ז ובשעה"צ סק"ו‪ ,‬וכ"כ באורחות חיים) מבאר‬ ‫חזרו לסורם‪ ,‬ובפרקי דר"א (פרק מ"ג) איתא‪ ,‬שחזרו לסורם אחרי ארבעים שנה‪.‬‬ ‫שמפטירין ביונה להורות לכל שאין יכולין לברוח מהשי"ת‪ ,‬כמאמר דוד המלך ע"ה‬ ‫(תהלים קל"ט‪ ,‬ז')‪" :‬אנא אלך מרוחך ואנא מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה‬ ‫ביאור ה' ‪ -‬להזכיר רחמים שייסורי הצדיקים ומיתתם מכפרת‬ ‫שאול הנך"‪ .‬כי האדם חושב כמה פעמים לייאש עצמו שאין יכול לתקן בשום אופן‪,‬‬ ‫הגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל בחכמת שלמה (סי' תרכ"ב סק"ב)‪ ,‬כותב שמפני שיש עניין‬ ‫ועל כן ימשיך בדרכו הרעה‪ ,‬ואם יגזור עליו הקב"ה למות‪ ,‬אז ימות‪ .‬אבל טעות הוא‪,‬‬ ‫להזכיר מיתת הצדיקים לפני הקב"ה לכפרת עוונותינו‪ ,‬כמו שקוראין מיתת בני אהרן‬ ‫שסוף דבר יהיה‪ ,‬שכל מה שהקב"ה רוצה מנפשו שיתקן מוכרח לתקן‪ ,‬ויבוא לעולם‬ ‫כמבואר בזוה"ק‪ ,‬כך קוראים הפטרת יונה מטעם זה‪ .‬דהנה כתיב ביונה‪" :‬ויאמרו‬ ‫בגלגול עוד פעם ועוד פעם ובעל כרחו יוכרח לתקן‪ ,‬ולמה לאדם כל העמל למות‬ ‫האנשים אל יונה הגידה נא לנו בשל מי הרעה הזאת לנו"‪ ,‬וקשה הרי כבר הטילו גורלות‬ ‫ולסבול חיבוט הקבר ושאר צרות ולחזור עוד פעם?! וראיה מיונה‪ ,‬שהקב"ה רצה‬ ‫ונפל על יונה‪ ,‬ומה מקום לשאלתם? אלא שהגורל היה רק לדעת מי ראוי משמים‬ ‫מאיתו שילך וינבא‪ ,‬והוא מיאן ונס לים‪ ,‬מקום שלא תשרה עליו עוד שכינה לנבא‪,‬‬ ‫להטילו לים‪ ,‬ולבטל את הגזירה בייסוריו ומיתתו‪ ,‬ובזה נפל הגורל על יונה‪ .‬אך לא ידעו‬ ‫ונטבע בים ונבלע בדג‪ ,‬והיה שם במעי הדג כמה ימים‪ .‬והיה נראה כאילו בודאי כבר לא‬ ‫אם נתחייב יונה ליפול לים בעוון עצמו‪ ,‬או בעוונם להיות כפרה עליהם‪ ,‬לכן שאלוהו אם‬ ‫יוכל להתקיים דברי השי"ת‪ ,‬וסוף דבר היה שרצון השי"ת נתקיים והלך והתנבא‪ .‬כן‬ ‫יודע בעצמו איזה עוון‪ .‬ונמצא דמוכח מיונה שמיתת צדיקים וייסורין שלהם מכפרים על‬ ‫הוא האדם בענייניו‪ .‬וזהו שאמרו באבות (פ"ד משנה כ"ב)‪ ,‬ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית‬ ‫אחרים‪ ,‬לכן קוראים ספר יונה ביוה"כ להזכיר זאת לפני הקב"ה‪ ,‬שירבה חסדו עמנו‪ ,‬ויגן‬ ‫מנוס לך‪ ,‬שעל כרחך אתה נוצר‪ ,‬ועל כרחך אתה נולד‪ ,‬ועל כרחך אתה חי‪ ,‬ועל כרחך‬ ‫בעדנו ייסורי הצדיקים ומיתתם‪.‬‬ ‫אתה מת‪ ,‬ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪.‬‬ ‫ביאור ו' ‪ -‬להזהיר שאילולא התשובה הוא וכל מדינתו בסכנה‬ ‫ביאור ג' ‪ -‬סנגוריא מיונה שמסר נפשו להסיר קטרוג מישראל‬ ‫עוד נראה שמפטירין במנחה ביונה‪ ,‬שעה קלה לפני תפילת הנעילה בטרם ינעלו שערי‬ ‫עי"ל שמפטירין ביוה"כ ביונה‪ ,‬ללמד סנגוריא על עם ישראל שיצאו זכאים בדין‪ ,‬ולא‬ ‫תשובה המסוגלים להיטהר מעוונותיו ולהיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשנה טובה‬ ‫יגזור הקב"ה ח"ו כליה על ישראל‪ ,‬שרואים מיונה כמה מסר נפשו בשביל ישראל שלא‬ ‫ומתוקה‪ ,‬לכן מודיעים ומזהירים לאדם שאם עדיין לא התעורר בתשובה עד עתה בכל‬ ‫לילך לנינווה להשיבם בתשובה‪ ,‬והכל כדי שלא יהיה קטרוג על ישראל‪ ,‬כך אבינו‬ ‫ארבעים יום מר"ח אלול‪ ,‬ידוע ידע כי מטה עצמו ואת כל בני מדינתו לכף חובה‪ ,‬כמו‬ ‫מלכינו השי"ת יתגלו רחמיו על מידותיו ויחוס עלינו לטובה‪.‬‬ ‫שנצטווה יונה להוכיחם כי בעוד ארבעים יום ונינווה נהפכת‪ ,‬כלומר שאילולא שיעשו‬ ‫תשובה נינווה תחרב‪ ,‬וכמ"ש בקידושין (מ‪ ,):‬לעולם יראה אדם עצמו וכל העולם כולו‬ ‫ביאור ד'‬ ‫כאילו חציו חייב וחציו זכאי‪ ,‬עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו וכל העולם לכף‬ ‫סנגוריא שחס הקב"ה על נינוה שלא ימותו‬ ‫זכות‪ ,‬עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו וכל העולם לכף חובה‪ ,‬שנא' "וחוטא אחד‬ ‫רחמים ביום הדין לפני שעת הנעילה‪ ,‬דבמה‬ ‫יונה לעורר‬ ‫בקריאת‬ ‫עי"ל בס"ד שכוונתנו‬ ‫להצטרפות חינם לאלפי המנויים‪:‬‬ ‫יאבד טובה הרבה"‪ ,‬בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו ומכל העולם טובות הרבה‪.‬‬ ‫המחבר‪:‬‬ ‫ספרי‬ ‫לרכישת‬ ‫שהוכיח הקב"ה בעצמו ליונה היאך לא יחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה‬ ‫‪eshkolyoseff@gmail.com‬‬ ‫והנה יונה לא הודיעם שרק הרשעים שבה ימותו‪ ,‬אלא כל המדינה תיהפך ותחרב‪ ,‬וכל‬ ‫‪054-84-60007/8‬‬ ‫לשמאלו ובהמה רבה‪ .‬אם על אומות‬ ‫או אשר לא ידע בין ימינו‬ ‫‪02-5373570‬אדם‪,‬‬ ‫משתים עשרה ריבוא‬ ‫האנשים שבה ימותו גם אלו שאינם רשעים גמורים‪ ,‬ואפילו צדיקים שאינם גמורים‪,‬‬ ‫העולם חס הקב"ה כך‪ ,‬על עם ישראל‪ ,‬בניו בחיריו‪ ,‬עם סגולה‪ ,‬על אחת כמה וכמה יחוס‬ ‫מדוע להמתין עד‬ ‫שנצטווה יונה להוכיחם כי בעוד ארבעים יום ונינווה נהפכת‪ ,‬כלומר שאילולא שיעשו תשובה נינווה תחרב‪,‬‬ ‫וכמ"ש בקידושין (מ‪ , ):‬לעולם יראה אדם עצמו וכל העולם כולו כאילו חציו חייב וחציו זכאי‪ ,‬עשה מצוה‬ ‫אחת אשריו שהכריע עצמו וכל העולם לכף זכות‪ ,‬עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו וכל העולם לכף‬ ‫יוה"כ כדי לבקש‬ ‫חובה‪ ,‬שנא' "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה"‪ ,‬בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו ומכל העולם טובות‬ ‫הרבה‪ .‬והנה יונה לא הודיעם שרק הרשעים שבה ימותו‪ ,‬אלא כל המדינה תיהפך ותחרב‪ ,‬וכל האנשים‬ ‫שבה ימותו גם אלו שאינם רשעים גמורים‪ ,‬ואפילו צדיקים שאינם גמורים‪ ,‬וכמ"ש בחי' הגרי"ז (סימן ג')‪,‬‬ ‫סליחה ומחילה?‬ ‫שביאר טעם אומרו בנח שהיה איש צדיק ותמים‪ ,‬ומהו צדיק ומהו תמים? וביאר עפמ"ש הר"מ פ"ג‬ ‫מתשובה הל' א' ‪ -‬ב'‪ :‬כל א' מבני האדם יש לו זכיות ועונות‪ ,‬מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק‪ ,‬ומי‬ ‫שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע‪ ,‬מחצה על מחצה בינוני‪ ,‬וכן המדינה אם היו זכיות כל יושביה מרובות על‬ ‫ידוע שמנהג בכל תפוצות ישראל‪ ,‬לפייס למי שחטא לו‪ ,‬וכן לבקש סליחה זה מזה בערב יוה"כ‪ ,‬ונראה ששורש הדבר‬ ‫נעוץ במה שבשו"ע מובא דין זה בהלכות ערב יוה"כ (סימן תר"ו)‪ ,‬ושם כתב בכותרת‪" :‬שיפייס אדם חבירו בערב יום‬ ‫עונותיהן ה"ז צדקת‪ .‬וכן כל העולם כולו‪ ,‬אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנא' על‬ ‫כיפור"‪ ,‬ומביא שם השו"ע הלכות אלו‪.‬‬ ‫רוב עונך‪ ,‬וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנא' זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'‪ ,‬וכן כל‬ ‫וצע"ג מדוע המתין השו"ע להביא הלכות אלו רק בדיני ערב יוה"כ‪ ,‬ולכאו' יותר היה ראוי להביא דין זה בהלכות ערב ר"ה‪,‬‬ ‫שהוא יום הדין‪ ,‬שבו כל אדם נותן דין וחשבון על מעשיו‪ ,‬ורשעים נחתמים למיתה לאלתר‪ ,‬ובינונים תלויים ועומדים‪,‬‬ ‫העולם כולו אם היו עונותיהם מרובים מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנא' וירא ה' כי רבה רעת האדם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ומוכרח האדם לפייס למי שחטא כנגדו שלא להטות דינו לכף חובה?‬ ‫ובמדינה או העולם שעונותיהן מרובין מזכיותיהן שהם נשחתין מיד‪ ,‬הרי גם צדיק שאינו גמור שזכיותיו‬ ‫והנה יש שכתבו ליישב שהכותרת בשו"ע אינה ממרן המחבר‪ ,‬ולכן אין להקשות ממה שנכתב שם‪ ,‬שיפייס חבירו ערב‬ ‫מרובין על עונותיו ג" כ נשחת עמהם‪ ,‬לפי שמיעוט עונותיו מצטרף לריבוי עוונות העולם כולו‪ ,‬ולפיכך נידון‬ ‫יוה"כ‪ .‬אמנם‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬הקושיא קמה וגם נצבה‪ ,‬כי לא השכילו שכותרת זו שאובה מלשון הטור (שם באותו‬ ‫סימן)‪ ,‬שכ' להדיא בזה"ל‪" :‬ויתן כל אדם אל לבו בערב יוה"כ לפייס לכל מי שפשע כנגדו"! זאת ועוד שידוע שלדעת‬ ‫עם העולם כולו‪ .‬משא"כ צדיק גמור שאין לו עוונות כלל אינו נידון עם כל העולם כולו מכיון שאין לו‬ ‫הש"ך (חו"מ שפ"ו סק"ד) שגם הכותרות ממרן הבית יוסף‪ ,‬ומוציא מזה נפק"מ לדינא‪ ,‬וכ"כ הסמ"ע בהקדמתו‪.‬‬ ‫עוונות כלל אין מקום להצטרף עם דין העולם כלל‪ .‬ועל זה בא אומרו שנח היה צדיק תמים‪ ,‬ומטעם זה לא‬ ‫והמשנ"ב שם המביא מהמטה אפרים‪ ,‬שהרגיש בקושיא‪ ,‬וכתב‪ :‬אע"פ שגם בשאר ימות השנה מחוייב לפייס למי‬ ‫שפשע כנגדו‪ ,‬מ"מ אם אין לו פנאי‪ ,‬הוא ממתין לפייסו על יום אחר‪ ,‬אבל בעיוה"כ מחוייב לתקן הכל כדי שיטהר מכל‬ ‫נידון אחר רוב העולם וניצל‪ .‬אך הוסיף להקשות דלפי מ"ש בסנהדרין ק"ח ע"א לא משמע כן‪ ,‬דתנא דבר"י‬ ‫עונותיו‪ ,‬כדכתיב "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם"‪ ,‬וכ"ש אם יש בידו מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון‬ ‫אף על נח נחתך גז"ד אלא שמצא חן בעיני ה'‪ ,‬ומוכח שגם נח בעצם נכלל בדין רוב העולם למיתה אלא‬ ‫יראה לתקן‪.‬‬ ‫שמצא חן בעיני ה' ועשה עמו לפנים משורת הדין‪ .‬והניח בצ"ע‪ .‬ברם נראה ליישב דאדרבה עניין הצדיק‬ ‫ותמוה‪ ,‬הלא החיוב לפייס חבירו דוחק בכל יום ויום‪ ,‬ומה לי יוה"כ‪ ,‬מה לי ערב יום הדין‪ ,‬וכבר כתב רבינו יונה בשערי‬ ‫תשובה (שער א' אות ב')‪ " :‬החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאד ענשו בכל יום‪ ,‬כי הוא יודע כי יצא הקצף‬ ‫תמים‪ ,‬ועניין לפנים משורת הדין‪ ,‬הכל דבר אחד‪ ,‬שנח ע"י שהתעסק בבניית התיבה‪ ,‬עשה תשובה גמורה‪,‬‬ ‫עליו ויש לו מנוס לנוס שמה‪ ,‬והמנוס הוא התשובה‪ ,‬והוא עומד במרדו והנו ברעתו‪ ,‬על כן רעתו רבה"‪ ,‬א"כ מה שייך‬ ‫ומה שתשובה מועלת לכפר כל העוונות זהו לפנים משורת הדין‪ ,‬ולכן לא נידון אחר רוב העולם‪ .‬וכל זה‬ ‫להמתין עד ערב יוה"כ?‬ ‫ויש שרצו לדחוק בכמה סברות שכדאי להמתין לפייס בערב יוה"כ‪ ,‬שאז הלבבות פתוחים ויקבלו פיוסו‪ ,‬והוא זמן‬ ‫באים להזהיר טרם שעת הנעילה‪ ,‬כי אילולא יעשה האדם תשובה‪ ,‬אפילו יש לו רוב מצוות‪ ,‬עלול ח"ו‬ ‫המסוגל לתשובה שגם אנו מבקשים מה' שיסלח לנו‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪ ,‬ונעלם מעיניהם סימן מפורש בשו"ע בחו"מ‬ ‫למות בחורבן מדינתו‪.‬‬ ‫סימן תכ"ב שגם שם הובא החיוב לפייס את חבירו שחטא כנגדו‪ ,‬ולא הזכיר מרן השו"ע ליוה"כ הכלל‪ ,‬הרי שהחיוב‬ ‫הוא תמידי בכל יום‪ ,‬וקבוע בכל רגע ורגע‪ ,‬וא"כ מדוע כאן המתין השו"ע לכתוב הלכות אלו דוקא בערב יוה"כ‪ ,‬ולא‬ ‫ובזה יהיה ניחא מה שהתקשו רבים על צדיקים וחסידים שמתו בשואה לתקפ"ץ‪ ,‬ורבים וגדולים אמרו‬ ‫בהלכות ערב יום הדין ר"ה‪ ,‬או אפי' בהלכה השניה בשו"ע לאחר שויתי ה' לנגדי תמיד?‬ ‫שנענשו מפני שלא הוכיחו את החוטאים‪ ,‬ולכן נתפסו בעוונם כפי ששמעתי מהגאון רבי משה שטרנבוך‬ ‫והנה הכל מביאים מקור לדין הנ"ל שחייב אדם לפייס את חבירו בערב יוה"כ‪ ,‬מהמעשה המפורסם במסכת יומא (פז‪,).‬‬ ‫שליט"א בשם בעל המכתב מאליהו הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל‪ .‬אבל לאור האמור ניחא טפי ולק"מ‪,‬‬ ‫עם רב שהלך ערב יוה"כ להתפייס עם אותו הקצב שחטא כנגדו‪ ,‬והקצב זלזל ברב‪ ,‬ונענש על אתר‪ ,‬שבהיותו מקצב‬ ‫ראש הבהמה‪ ,‬ניתז העצם והתיז ופצע את מוחו של הקצב ומת‪ .‬ואמנם גם בגמרא שם מוכח שיש חיוב לפייס עוד קודם‬ ‫דכיון שנתמלא סאת עוונם של יושבי אירופה‪ ,‬לכן גם הצדיקים אע"פ שהיה להם רוב עוונות נספו באותה‬ ‫יוה"כ‪ ,‬דאיתא שם שמאחר ואותו הקצב לא הגיע לפני רב לבקש את סליחתו עד ערב יוה"כ‪ ,‬או אז עשה רב את דרכו‬ ‫גזירה קשה שנחתמה בדם‪ ,‬שהעולם נידון לפי הרוב וכאמור‪ ,‬ונעקדו על קדושת השי"ת ועלתה נשמתם‬ ‫לפני הקצב‪ ,‬ואדרבה רב לא סבר שהקצב יבוא לפניו בערב יוה"כ‪.‬‬ ‫ובגמרא מגילה (כח‪ ,).‬שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים? אמר להם‪ :‬מימי לא עלתה על מיטתי‬ ‫גבוה מעל גבוה‪.‬‬ ‫קללת חברי‪ ,‬ומבארת הגמרא שהיה נוהג כמו מר זוטרא‪ ,‬שכשהיה עולה למיטתו‪ ,‬היה אומר‪ :‬הריני מוחל לכל מי‬ ‫ביאור ז' ‪ -‬התשובה והקבלה תלויה בקבלת הלב‬ ‫שציער אותי‪ .‬והקשה בעל הפרי מגדים בספרו ראש יוסף‪ ,‬מדוע לא מחל מיד? ותירץ כי בלילה הנשמה עולה למעלה‬ ‫ליתן דין וחשבון‪ ,‬ושומעת שם דברים מחודשים למי שזוכה‪[ ,‬ועי' להגר"א באבן שלמה פ"ח‪ ,‬שזו תכלית בריאת‬ ‫בפרקי דר"א (פרק מ"ב) דרש רבי נחוניה בן הקנה‪ ,‬שפרעה מלך מצרים לא מת‪ ,‬שנא' (שמות ט' ט"ז) "כי עתה‬ ‫השינה]‪ ,‬ואם לא ימחל ייענש חבירו על ידו‪ ,‬והנענש חבירו על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה (שבת‬ ‫שלחתי את ידי ואך אותך‪ ,‬ואולם בעבור זאת העמדתיך‪ ,‬בעבור הראותך את כוחי‪ ,‬ולמען ספרי שמי בכל‬ ‫קמט‪ ,):‬וכל היום המתין אולי יפייסו חבירו‪ ,‬לזכותו במצות תשובה‪.‬‬ ‫הארץ"‪ ,‬והלך ונעשה מלך בנינוה‪( .‬אך בגיטין נ"ו ע"ב איתא להדיא שהטביע הקב"ה את פרעה במים ביציאת מצרים)‪ .‬ועוד איתא‬ ‫ועוד ביאר‪ ,‬שהמתין לערב כי ת"ח צריך לנקום ולנטור‪ ,‬שלא יתרגלו לזלזל בכבוד חכמים‪.‬‬ ‫ובכרם יוסף עמ"ס מגילה (שם) ביארתי בס"ד‪ ,‬שכל היום היה רבי נחוניא בן הקנה טרוד ועסוק בעבודת השי"ת‪,‬‬ ‫שם (פרק מ"ג)‪ ,‬עה"פ (שמות י"ד כ"ח)‪" ,‬לא נשאר בהם עד אחד"‪ ,‬אחד נשאר והוא פרעה והלך לנינוה ונעשה שם‬ ‫בלימוד תורה וקיום המצוות‪ ,‬וגם כשביזוהו לא השגיח לדבר‪ ,‬אך כשהיה עולה על מטתו‪ ,‬היה עושה חשבון נפש על כל‬ ‫מלך‪ ,‬וזה הטעם שהאמינו אנשי נינוה באלהים‪ ,‬משום שפרעה נזכר במה שראה במצרים ועל הים‪ ,‬והיה‬ ‫מה שאירע עמו באותו היום‪ ,‬כדרך הקדושים אשר בארץ‪ ,‬וכנזכר שקיללוהו‪ ,‬מחל לאלתר‪.‬‬ ‫מספר לבני דורו את כל אשר אירע במצרים‪ ,‬והודיעם כי הם לא ישובו בתשובה‪ ,‬יהיה סופם כמו מצרים‬ ‫ומבואר דאדרבה ראוי בכל יום לעשות מחילה ולהתפייס ולא להמתין עד ערב יוה"כ?‬ ‫ונראה ליישב ע"פ המבואר בדברי הגר"א באבן שלמה (פ"ד אות ד')‪ ,‬שאין דרך היצר הרע מתחילה להפציר באדם‬ ‫שקיבלו עשרת המכות וטבעו בים‪.‬‬ ‫לעבור עבירה‪ ,‬שהרי ודאי לא ישמע לו אם אומר לו בוא ותעשה עבירה‪ ,‬ותמרוד בה' אלוקיך‪ .‬אלא היצר אומר לאדם‪,‬‬ ‫והקשה הגה"צ ר' יעקב גלינסקי זצ"ל (והגדת יוה"כ עמ' רי"ד)‪ ,‬היאך פרעה שהיה עמוס בלקחי מכות מצרים‪,‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬בוא ותעשה מצוה! מצוה בתכלית ההידור! ומכשיל אותו ע"י שמסמה את עיניו‪ ,‬בהראותו לו שהעבירה‬ ‫ובמכות שלקו על הים‪ ,‬ואף הוא אמר לבסוף "ה' הצדיק" ונוכח בכוחו של השי"ת‪ ,‬לא הנהיג את בני עמו‬ ‫הגדולה היא מצוה! או שנעשה לו כהיתר על ידי שעבר ושנה בה‪.‬‬ ‫וביאר בזה את מאמר אדוננו דוד המלך ע"ה שביקש והתפלל (תהלים נ"א) "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש‬ ‫בנינוה בדרך הישר‪ ,‬והניחם להידרדר עד אובדן זכות החיים‪ ,‬ורק כאשר בא יונה והזהירם‪ ,‬שבו וצפו‬ ‫בקרבי"‪ ,‬והיינו רוח טהור נגד דעות כוזבות‪ .‬וביאר עוד שזה מה שאומרים בתפילה "וטהר ליבנו לעובדך באמת"‪.‬‬ ‫בזכרונו של פרעה לקחי מכות מצרים‪ ,‬והחזירם בתשובה‪ ,‬ועוד הקשה שלא החזיקה תשובתם יותר‬ ‫מעתה נראה ליישב‪ ,‬דהנה ברור ופשוט שיש חיוב לפייס למי שפשע נגדו‪ ,‬ביום ובכל שעה‪ ,‬ואמנם מי שעדיין המתין עד‬ ‫מארבעים יום? (כדאיתא בילקו"ש שמות ד' יונה ג'‪ .‬ולגירסת פרקי דר"א ארבעים שנה)‪ .‬ותירץ שיסוד גדול שנינו כאן‪ ,‬שעונשים‬ ‫ערב יום הדין‪ ,‬ודאי לא יועיל לומר לו שבערב ר"ה ילך לפייס את חבירו‪ ,‬כי אדרבה מה שעד עתה לא פייסו‪ ,‬זה מוכיח‬ ‫שהוא סבור שלא בלבד שלא חטא ופשע כנגד חבירו‪ ,‬אלא אדרבה אפילו מצוה גדולה עשה במה שציער אותו‪ ,‬רדף‬ ‫פועלים רק לפי שעה‪ ,‬כי אם האדם לא יעורר את ליבו‪ ,‬לא יועילוהו המוסרים‪ ,‬ישכחם היצר ויעבירם‬ ‫אותו‪ ,‬או ביזהו‪ ,‬ובטוח ששכרו כפול ומכופל מן השמים‪ ,‬כפנחס בשעתו‪ ,‬ובודאי יש לו כמה ראיות מהשו"ע והפוס'‬ ‫מליבו‪ .‬ורק ע"י מעשים רצופים שיזכירו‪ ,‬יש תקוה שהרושם יחקק ויזכר‪.‬‬ ‫שעשה כדין‪.‬‬ ‫לאור זה ביאר שמשום כך קוראים בספר יונה ביוה"כ‪ ,‬כי זהו הלקח עבורנו מדברי המדרש‪ ,‬שלאחר כל‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא סבור שאפי' לא נהג עמו בתקיפות מספיק‪ ,‬ואדרבה לחטא ועוון יחשב לו לבקש סליחת חבירו‬ ‫שפשע כנגדו ולרצות אותו‪.‬‬ ‫המכות והפורעניות עמד פרעה בראש הממלכה המסתאבת עד כלות‪ ,‬וכשבא יונה והזכיר את המאורעות‬ ‫אמנם אחרי שעבר על האדם ר"ה‪ ,‬והרגיש אימת הדין‪ ,‬היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו‪ ,‬ועם התקדש עשי"ת‪ ,‬ברוב‬ ‫לא פעלה ההזכרה אלא לשעה‪ ,‬ומיד שבו לדרכם הרעה ואבדו מן העולם‪ .‬וכך כאשר היום הקדוש‪ ,‬יום‬ ‫סליחות וסילודין‪ ,‬מתחיל האדם לפשפש קצת במעשיו‪ ,‬אז מתחיל לעשות חשבון נפש שאולי אותם מצוות גדולות‪...‬‬ ‫שהיה בטוח בהם שיכריעו את דינו לכף זכות‪ ,‬חלילה עלולות להטות דינו לכף חובה‪.‬‬ ‫הכיפורים עומד לעבור‪ ,‬כל עבודת הימים הנוראים עלולה ח"ו להתפוגג אם לא יקבע במעשים‪ ,‬באיזו‬ ‫לכן בערב יוה"כ שליבו של האדם קרוב לתשובה‪ ,‬שייך לעורר אותו ולהכות על קודקודו‪ ,‬שירוץ לפייס את חבירו‬ ‫קבלה רציפה והתעוררות הלב שנשמר את רגישות הקודש ותשאירנו במדרגת בני עליה‪.‬‬ ‫שפשע כנגדו‪ ,‬ודו"ק‪[ .‬מתוך הספר "אשכול יוסף" מועדים]‬ ‫[מתוך הספר "אשכול יוסף" מועדים]‬ ‫שמא עי"ל עפמ"ש הטור (סי' תקפ"א)‪ ,‬תניא בפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה "עלה‬ ‫אלי ההרה"‪ ,‬ועלה לקבל לוחות אחרונות‪ ,‬והעבירו שופר במחנה‪ ,‬משה עלה להר‪ ,‬שלא יטעו עוד אחר‬ ‫לשליחת מכתבים למערכת‪:‬‬ ‫עבודת גילולים‪ ,‬והקב"ה נתעלה באותו שופר‪ ,‬שנא' (תהלים מ"ז)‪" ,‬עלה אלהים בתרועה‪ ,‬ה' בקול שופר"‪,‬‬ ‫לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעים בר"ח אלול בכל שנה ושנה‪ ,‬וכל החודש‪ ,‬כדי להזהיר לישראל שיעשו‬ ‫‪eshkolyoseff@gmail.com‬‬ ‫תשובה‪ ,‬שנא' (עמוס ג')‪" ,‬אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"‪ ,‬וכדי לערבב השטן‪ ,‬וכן נוהגים באשכנז‬ ‫לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפילה‪ .‬ובספר קב הישר (פרק מ"ח) כתב‪ :‬מנהגן של ישראל להתחיל‬ ‫קו ָֽלי"‬ ‫"וַ ּי ֹאמר ָָ֠ק ָראתי מ ָ ֹּ֥צ ָרה ִ֛לי אל־ה' ַ ָֽו ּיַעֲ ֵנֹ֑ני מ ּ ֶּ֧‬ ‫בטן ְש ִ֛א ֹול שַ ּו ְִּ֖ע ּתי ָש ַמ ְֹ֥ע ּ ָת ֹ‬ ‫תמצית הפירוש הקדוש והפלאי‬ ‫מרבינו הגר"א זצוקל"ה על כל יונה‬ ‫על דרך הנסתר‬ ‫מה ארצך‪:‬‬ ‫אל הים‪:‬‬ ‫פרק א'‬ ‫מאיזה ארץ יצאת לכאן‪.‬‬ ‫העוה"ז‪.1‬‬ ‫(א) ויהי דבר ה' אל יונה‪:‬‬ ‫ויהי סער גדול בים‪:‬‬ ‫יונה זו היא הנשמה‪ .1‬השי"ת שולח את הנשמה לעוה"ז‪ ,‬ואומר‬ ‫ואי מזה עם אתה‪:‬‬ ‫בגוף שנחלה בחלאים רעים‪.1‬‬ ‫לה‪ :‬רדי בגוף פלוני ותעשי רצוני‪.‬‬ ‫שכל ימיו לא הלך בדרך ישראל‪.‬‬ ‫והאניה חשבה להישבר‪:‬‬ ‫בן אמתי‪:‬‬ ‫(ט) ויאמר עברי אנכי‪:‬‬ ‫הגוף חושב שעתה ודאי ישבר ‪ -‬שכל ימיו חושב שכל העוה"ז‬ ‫בן להקב"ה שחותמו אמת‪.‬‬ ‫חוצבתי מגן עדן של מעלה‪ ,‬מעבר נהר דינור שצריך לעבור‬ ‫שלו ולעולם לא ימות‪ ,‬אבל עכשיו רואה ומתחיל להזכיר שעל‬ ‫לאמר‪:‬‬ ‫בו קודם‪ ,‬וזו תשובה‪.‬‬ ‫כרחך עכשיו ימות‪[ .‬והנשמה שאף שע"כ תסבול עונותיו‪ ,‬מ"מ‬ ‫כל מה שאמר לו ה' יאמר לישראל שידעו למה באו לעולם‪,‬‬ ‫ואת אלהי השמים אני ירא‪:‬‬ ‫לא יאבד לנצח‪ ,‬שיתוקן בגלגול‪ ,1‬משא"כ הגוף שאינו מתוקן‬ ‫שיתקנו כל אחד ואחד את עצמו וגם כל העולם‪.‬‬ ‫זו מלאכתי‪.‬‬ ‫בגלגול תשבר לנצח והוא דומה לכלי חרס שצריכין שבירה‬ ‫אשר עשה את הים ואת היבשה‪:‬‬ ‫(ב) קום לך‪:‬‬ ‫שכיון שנשבר שוב אין לו תקנה]‪.‬‬ ‫העוה"ז והעוה"ב וגן עדן‪.‬‬ ‫קום ממקומך שישבת בג"ע ולך אל העוה"ז‪.‬‬ ‫(י) ויראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית לנו‪:‬‬ ‫(ה) ויראו המלחים‪:‬‬ ‫נינוה‪:‬‬ ‫למה עשית כדברים האלה עד הנה‪ ,‬אם לכך נוצרת וגדלה‬ ‫מנהיגי הגוף‪ ,‬המוח הלב ושאר הכוחות‪.‬‬ ‫הוא עוה"ז שהוא הדום רגליו ושם נויהו‪ ,1‬וכאן הוא עיקר‬ ‫מעלתך‪.‬‬ ‫ויזעקו איש אל אלוהיו‪:‬‬ ‫דירתו ושולח את האדם לתקן את נויהו‪.‬‬ ‫כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם‪:‬‬ ‫פנו אל כסף וזהב שעבדו אותם כל ימיהם‪.‬‬ ‫העיר הגדולה‪:‬‬ ‫שכל דעתו ומגמתו כל ימיו לכך תמיד‪.‬‬ ‫ויטילו את הכלים אשר באוניה אל הים‪:‬‬ ‫העולם‬ ‫(יא) ויאמרו אליו מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו‪:‬‬ ‫זורק בגדיו מעל הגוף ונופל על המטה‪.‬‬ ‫וקרא עליה‪:‬‬ ‫מה נוכל למצוא תקנה להתרפא ולהשקט מגזר דינך‪.‬‬ ‫להקל מעליהם‪:‬‬ ‫למוד את האדם דעת שישובו מדרכם הרעה‪.‬‬ ‫כי הים הולך וסוער‪:‬‬ ‫מעל האיברים‪ ,‬שבגדיו כבידין עליו ומניח אפי' בגדיו בעוה"ז‪.‬‬ ‫כי עלתה רעתם לפני‪:‬‬ ‫החולי תמיד מתגבר‪.‬‬ ‫א"נ שנותן בגדיו לצדקה להקל מעליו את הגזר דין הקשה‪.‬‬ ‫שהמקטרגים שנולדו מעונותיהם עומדים לפני וצועקים‬ ‫(יב) ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים‪:‬‬ ‫ויונה ירד אל ירכתי הספינה‪:‬‬ ‫ומקטרגים‪.1‬‬ ‫הנשמה ברגלים וצריך לנושאה להעלותה אל הגרון‪.‬‬ ‫הנשמה ירדה אל הרגלים‪.‬‬ ‫(ג) ויקם יונה לברוח‪:‬‬ ‫ויטילו אותו מן הספינה אל הים‪:‬‬ ‫וישכב וירדם‪:‬‬ ‫הנשמה דעתה לברוח מהשם ולכן כששב נקרא בעל תשובה‪.‬‬ ‫מהגוף אל העוה"ז [לקבר] וישאר הגוף בלעדי הנשמה‪.‬‬ ‫יום המיתה‪.‬‬ ‫תרשישה‪:‬‬ ‫וישתוק הים מעליכם‪:‬‬ ‫כאן אמר "ספינה" שכבר קרובה ליבשה‪ ,‬אבל למעלה אמר‬ ‫אחר תאוות העוה"ז לעשרו‪.‬‬ ‫לא תסבלו שום צער עוה"ז‪.‬‬ ‫"אניה" שהיה הגוף על בוריו באמצע הים‪ :‬העוה"ז נקרא "אניה"‪.‬‬ ‫מלפני ה'‪:‬‬ ‫כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם‪:‬‬ ‫(ו) ויקרב אליו רב החובל‪ ,‬ויאמר לו מה לך נרדם‪ ,‬קום קרא אל אלוקיך‪:‬‬ ‫שקודם בואו לעולם עומד לפני ה'‪.‬‬ ‫כי כל קטרוג מידת הדין אינו אלא עד חיי האדם‪ ,‬ואין‬ ‫הלב אומר לנשמה שממנו חוצבת‪.‬‬ ‫וירד יפו‪:‬‬ ‫תקנה אחרת‪.‬‬ ‫אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד‪:‬‬ ‫לעוה"ז‪1‬‬ ‫(יג) ויחתרו האנשים‪.‬‬ ‫את הנשמה ניתן לתקן אבל לא את הגוף‪.‬‬ ‫וימצא אניה‪:‬‬ ‫כל הכוחות כנ"ל‪.‬‬ ‫הוא הגוף‪ ,‬שהעוה"ז דומה לים‪.1‬‬ ‫(ז) ויאמרו איש אל רעהו‪:‬‬ ‫להשיב אל היבשה‪:‬‬ ‫באה‪:‬‬ ‫הכוחות והאיברים אומרים זה לזה‪.‬‬ ‫לילך בדרך עץ החיים הטובה‪.‬‬ ‫הנשמה ‪ -‬בעל של הגוף‪.‬‬ ‫לכו ונפילה גורלות בשל מי הרעה הזאת לנו‪:‬‬ ‫ולא יכלו כי הים הולך וסוער‪:‬‬ ‫ויתן שכרה‪:‬‬ ‫על ידי חטא מי יצא הגזר דין‪ ,‬האם בחטא הלשון או המעור או‬ ‫לאחר גמר דין אין התשובה מועלת‪.‬‬ ‫להברות הגוף בתאוותיו להנאתו‪.1‬‬ ‫שאר האיברים‪.‬‬ ‫(יד) ויקראו אל ה' ויאמרו אנא ה' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה‪:‬‬ ‫וירד בה‪:‬‬ ‫ויפילו גורלות‪:‬‬ ‫צעקו אל ה' שאל יאבדו עם הנשמה ואל תתן דם נקי‪.1‬‬ ‫בררו הדבר ופשפשו‪.‬‬ ‫ירידה גדולה אל הגוף‬ ‫כי אתה ה' כאשר חפצת עשית‪:‬‬ ‫ויפול הגורל על יונה‪:‬‬ ‫לבא עמהם תרשישה מלפני ה'‪:‬‬ ‫בשלמא הנפש חצובה ממקום קדוש מהעליונים‪ ,‬אבל‬ ‫על הנשמה ‪ -‬כי כשהיא טובה אז היא מהפכת את כל הגוף‬ ‫הגוף עיר קטנה ואנשים בה מעט‪ ,‬כוחות הגוף המגדל‬ ‫החומר מזגו רע ומה אנחנו חייבין‪.‬‬ ‫לטובה אף שבעצמו חומר מזגו רע‪.‬‬ ‫והמתאווה וכל האיברים שבו כולם בורחים מלפני ה'‪.‬‬ ‫(טו) וישאו את יונה ויטילוהו אל הים‪:‬‬ ‫(ח) ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו‪:‬‬ ‫(ד) וה'‪:‬‬ ‫הנשמה פרשה מהם‪ ,‬שהולכת מכל אבר ואבר‪.‬‬ ‫מי ייענש עמך איזה אבר ואיזה כח ונפש‪.‬‬ ‫הוא ובית דינו‪.‬‬ ‫ויעמוד הים מזעפו‪:‬‬ ‫ומה מלאכתך‪:‬‬ ‫הטיל רוח גדולה‪:‬‬ ‫לאחר שפרשה הנשמה ופרשו כל הכוחות‪.‬‬ ‫מה אומנות נתן לך ה' כששלח אותך לנו‪.‬‬ ‫הוא מדת הדין הנקראת "רוח"‪ ,‬העומדת ומקטרגת לפניו‬ ‫(טז) וייראו האנשים יראה גדולה את ה'‪:‬‬ ‫ומאין תבא‪:‬‬ ‫תמיד וצועקת‪" :‬ותטמא מקדשי"‪ .‬וכשאדם ניתן ח"ו ברשותו‪,‬‬ ‫מגידים לנשמה דין כל מעשה שעשה במשך חייו ומקבל עליו‪.‬‬ ‫מאיזה מקום חוצבת‪.‬‬ ‫השם משלחו מלפניו לעוה"ז‪ ,‬והוא יורד ונוטל הנשמה‪.‬‬ ‫מה ארצך‪:‬‬ ‫אל הים‪:‬‬ ‫פרק ב'‬ ‫מאיזה ארץ יצאת לכאן‪.‬‬ ‫העוה"ז‪.1‬‬ ‫ואי מזה עם אתה‪:‬‬ ‫ויהי סער גדול בים‪:‬‬ ‫(א) וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה‪:‬‬ ‫שכל ימיו לא הלך בדרך ישראל‪.‬‬ ‫בגוף שנחלה בחלאים רעים‪.1‬‬ ‫הוא הקבר והוא המלאך דומה שממונה על המתים‪.1‬‬ ‫והאניה חשבה להישבר‪:‬‬ ‫ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות‪:‬‬ ‫(ט) ויאמר עברי אנכי‪:‬‬ ‫להאזנה לשיעורי המחבר‪:‬‬ ‫הגוף חושב שעתה ודאי ישבר ‪ -‬שכל ימיו חושב שכל העוה"ז‬ ‫ג' ימים הראשונים הנשמה רוצה לירד בתוך הגוף‪ ,‬ושוכנת‬ ‫עליו תמיד וכיון שראה שנשתנה מראהו מניחה לו והולכת‪.‬‬ ‫חוצבתי מגן עדן של מעלה‪ ,‬מעבר נהר דינור שצריך לעבור בו‬ ‫קודם‪ ,‬וזו תשובה‪.‬‬ ‫‪073-371-80-53‬‬ ‫שלו ולעולם לא ימות‪ ,‬אבל עכשיו רואה ומתחיל להזכיר שעל‬ ‫כרחך עכשיו ימות‪[ .‬והנשמה שאף שע"כ תסבול עונותיו‪ ,‬מ"מ‬ ‫להצלחת עדי מירון ניסים בן חיה‬ ‫שיחי'‬ ‫פרק ד'‬ ‫פרק ג'‬ ‫פרק ב'‬ ‫(א) וירע אל יונה רעה גדולה‪ :‬בחוסר מזונות ושאר דברים [וכל זה‬ ‫(א) ויהי דבר ה' אל יונה שנית‪:‬‬ ‫(א) וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה‪:‬‬ ‫מפני שהיה רשע בגלגול הקודם אף שעתה הוא צדיק]‪.‬‬ ‫הנשמה יורדת בגלגול לתקן את אשר עיוות‪.‬‬ ‫הוא הקבר והוא המלאך דומה שממונה על המתים ‪.1‬‬ ‫ויחר לו‪ :‬שקינא באנשי נינוה שזכו לשתי שולחנות בחייהם‪.‬‬ ‫(ב) קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה‪:‬‬ ‫ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות‪:‬‬ ‫(ב) ויתפלל אל ה'‪ :‬על מזונו וחסרונו‪.‬‬ ‫הידועה לך כבר‪.‬‬ ‫ג' ימים הראשונים הנשמה רוצה לירד בתוך הגוף‪ ,‬ושוכנת עליו תמיד‬ ‫ויאמר אנא ה' הלא זה דברי עד היותי על אדמתי‪:‬‬ ‫אשר אנכי דובר אליך‪:‬‬ ‫וכיון שראה שנשתנה מראהו מניחה לו והולכת‪.‬‬ ‫שדיברתי לך כבר‪.‬‬ ‫למה הרע לי והלא בגלגול קודם‪ ,‬רציתי לשוב אך אמרתי שבזקנותי‬ ‫(ב) ויתפלל יונה אל ה' אלוהיו‪:‬‬ ‫(ג) ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה'‪:‬‬ ‫יום א' לפני מיתתי אשוב כי אתה מקבל תשובת השבים ביום א' כמו‬ ‫שלא הלך כמו בפעם הראשונה אלא לקיים דבר ה'‪.‬‬ ‫צועק אל ה'‪.‬‬ ‫שעשית להם‪ ,‬אך נטרפה השעה ולא יכולתי לשוב עד בואו זמן‪.‬‬ ‫ונינוה היתה עיר גדולה‪:‬‬ ‫ממעי הדגה‪:‬‬ ‫עד היותי על אדמתי‪ :‬עד היותי מוטל על אדמה‪.‬‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫מגיהינום‪.‬‬ ‫על כן קדמתי לברוח תרשישה‪:‬‬ ‫לאלהים מהלך שלושה ימים‪:‬‬ ‫(ג) ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני‪:‬‬ ‫קדמתי בנערותי לברוח מלפניך כי חשבתי שבזקנותי אשוב‪.‬‬ ‫עיקרו של אדם להתהלך לפני אלוקים תמיד כמ"ש בכל הצדיקים‪,‬‬ ‫בעת שהיה לי צרה בעוה"ז היית עונה לי‪.‬‬ ‫כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים‪:‬‬ ‫אבל נינוה לא הלכו לפני האלוקים אלא רק ג' ימים‪ :‬ר"ח אלול‬ ‫מבטן שאול שוועתי‪:‬‬ ‫בטחתי במה שאתה מאריך אף להמתין אולי ישוב‪.‬‬ ‫בהתראה ראשונה‪ ,‬ר"ה ויוה"כ‪.1‬‬ ‫עכשיו בהיותי בגיהינום‪.‬‬ ‫ורב חסד‪ :‬שאתה מקבל אפי' יום אחד לפני מותו‪ .‬אבל משפטי ה'‬ ‫(ד) ויחל יונה לבא בעיר‪:‬‬ ‫שוועתי שמעת קולי‪:‬‬ ‫אמת‪ :‬כי האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה‪.‬‬ ‫להוכיחם‪.‬‬ ‫בקשתי ממך ה' שגם עכשיו תשמע קולי‪.‬‬ ‫ונחם על הרעה‪ :‬ועל כן תרחם עלי עכשיו‪.‬‬ ‫מהלך יום אחד‪:‬‬ ‫(ד) ותשליכני מצולה‪:‬‬ ‫(ג) ועתה קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי‪:‬‬ ‫בר"ח אלול‪.‬‬ ‫במצולת חושך שנידונין בו ויצורף ויוצללו חטאתי‪1‬‬ ‫אם אי אפשר להציל מרעתי‪.1‬‬ ‫ויאמר עוד ארבעים יום‪:‬‬ ‫ונהר יסבבני‪:‬‬ ‫(ד) ויאמר ה' ההיטב חרה לך‪:‬‬ ‫יש פנאי לשוב עד יוה"כ‪.‬‬ ‫נהר דינור ששופך על ראש הרשעים‪.‬‬ ‫וכי הדבר הזה טוב אתה עושה שחרה לך ואתה מקנא בהם‪.‬‬ ‫ונינוה נהפכת‪:‬‬ ‫(ה) ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך‪:‬‬ ‫(ה) ויצא יונה מן העיר‪ :‬פירש עצמו מהעוה"ז לעסוק בתורה‪.1‬‬ ‫שאז נחתם אם לא ישובו‪.‬‬ ‫כאותן שאין להם חלק בעה"ב שהן לא חיים ולא נידונין‪.‬‬ ‫ויעש לו שם סוכה וישב תחתיה בצל‪:‬‬ ‫(ה) ויאמינו אנשי נינוה ויקראו צום‪:‬‬ ‫אך אוסיף להביט אל היכל קדשך‪:‬‬ ‫כעניין הישיבה בסוכה‪ ,‬ופירש מעושר העוה"ז ולא טרח במסחר ‪.1‬‬ ‫בעשי"ת‪.1‬‬ ‫כיון שראיתי שצרפתני בכור הגיהינום להביאני נקי לעוה"ב‪.‬‬ ‫עד אשר יראה מה יהיה בעיר‪ :‬עם מזלו אם ישונה לטובה בצפייתו‪,‬‬ ‫וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם‪:‬‬ ‫(ו) אפפוני מים עד נפש‪ ,‬תהום יסובבני‪ ,‬סוף חבוש לראשי‪:‬‬ ‫וחפץ ה' להראותו שאין טובת עוה"ז כלום‪.‬‬ ‫כמו שנהגו בימים קדמונים בימי הצום‪.‬‬ ‫חרב מלאך המות וגיהינום מתחת לתהום שהוא סוף לכל הרשעים‪.‬‬ ‫(ו) וימן ה' אלהים קיקיון‪ .‬כי אותם שמזלם קשה והן דוחקים את‬ ‫(ו) ויגע הדבר אל מלך נינוה‪:‬‬ ‫(ז) לקצבי הרים ירדתי‪ ,‬הארץ בריחיה בעדי לעולם‪:‬‬ ‫השעה ואין הקב"ה רוצה לגרע חלקם מג"ע ‪.1‬‬ ‫בו יותר מאחרים דמלך נכנס תחילה לדין‪.1‬‬ ‫הארץ עומדת על המים‪ ,‬והמים על ההרים אבני בוהו המשוקעת‬ ‫ויעל מעל יונה להיות צל על ראשו ‪ .1‬להשפיע עליו בכ"ז שפע והצלחה‪.‬‬ ‫ויקם מכסאו ויעבור אדרתו מעליו‪:‬‬ ‫בתהום‪ ,‬ובהן הרשעים נידונים‪[ 1‬וממנו חושך יוצא לעולם שמחשיך כל‬ ‫גאוותו וגאונו‪.‬‬ ‫הבריות]‪ ,‬והארץ בריחיה בעדי לעולם‪.‬‬ ‫וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה‪ .‬שהגיע אל תאוותו‪.1‬‬ ‫ויכס שק וישב על האפר‪:‬‬ ‫ותעל משחת חיי ה' אלוקי‪:‬‬ ‫(ז) וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת‪ :‬קליפה ליטול השפע‪.1‬‬ ‫יותר מפעם קודמת ‪1‬‬ ‫ותך את הקיקיון וייבש‪ :‬נטל עושרו להודיע כי טובת עוה"ז אין‪.‬‬ ‫אני מבקש שתעלני משחת חיי ה' אלהי‪.‬‬ ‫(ז) ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך‪:‬‬ ‫(ח) בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי‪:‬‬ ‫(ח) ויהי כזרוח השמש‪ :‬כמקודם בחסרונו‪.‬‬ ‫מלך סתם הוא השי"ת‪.‬‬ ‫בהיותי עטופה בחולי פניתי אל ה' והזכרתי מקצת מעשים טובים‬ ‫וימן אלהים רוח קדים‪ :‬אותו רוח שהיה עליו למזל רע‬ ‫וגדוליו לאמר‪:‬‬ ‫שעשיתי קודם מותי‪.1‬‬ ‫חרישית‪ :‬פירש מתורה ועושרו לא עמד לו ונשאר קרח מכאן ומכאן‪.‬‬ ‫חז"ל שקבעו וקידשו את ר"ה ‪1‬‬ ‫ותך השמש על ראש יונה ויתעלף‪ :‬שהכה אותו רוע מזלו מאוד‪.1‬‬ ‫ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשיך‪:‬‬ ‫האדם‪ :‬הגדולים והת"ח‪:‬‬ ‫וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי‪:‬‬ ‫שאע"פ שמחמת דוחקי זעקתי‪ ,‬מ"מ ה' ברוב רחמיו תשב אנוש עד‬ ‫והבהמה‪ :‬עמי הארץ‬ ‫שכיון שמריעין לא במהרה מטיבין לו‪.‬‬ ‫דכא‪.‬‬ ‫בקר והצאן‪ :‬פושעי ישראל ‪1‬‬ ‫(ט) ויאמר אלהים אל יונה ההיטב חרה לך על קיקיון‪:‬‬ ‫(ט) משמרים הבלי שוא‪:‬‬ ‫אל יטעמו מאומה אל ירעו‪ :‬שלא ילכו כל היום אחר פרנסה כלל‪.‬‬ ‫על ממון של הבל‪.‬‬ ‫לא כאותם ששומרים ממונם‪ ,‬כ"ש בשעת מיתתו שהוא הבלי שוא‬ ‫ומים אל ישתו‪ :‬שביוה"כ כולם מתענים והשי"ת מוחל‪.‬‬ ‫ויאמר היטב חרה לי עד מוות‪:‬‬ ‫לריק‪.‬‬ ‫(ח) ויתכסו שקים האדם והבהמה‪:‬‬ ‫שנתהפך לו מרעה לטובה וכאילו נפרד ממנו החיים‪.‬‬ ‫חסדם יעזובו‪:‬‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫(י) ויאמר ה' אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו‪:‬‬ ‫כי המעות ניתן לאדם לעשות בו חסד שאינו עליו אלא כגבאי‪ .‬ואף‬ ‫ויקראו אל ה' בחזקה‪:‬‬ ‫שלא עסקת במשא ומתן ולא ביגיע כפיך וגם לא היה אתך זמן רב‬ ‫במיתתו יעזוב מעשות החסד ממה שניתן לו‪.‬‬ ‫שצועקים כל היום בבקשות גדולות ותחנונים‪.‬‬ ‫שתשמור אותו‪ ,‬שבן לילה היה ובן לילה אבד‪ ,‬שהעושר אינו לאדם‬ ‫(י) ואני בקול תודה‪:‬‬ ‫וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם‪:‬‬ ‫אלא בעוה"ז שדומה ללילה‪.‬‬ ‫שב בווידוי דברים‪.‬‬ ‫שעבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצהו‪.‬‬ ‫(יא) ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה‪:‬‬ ‫אזבחה לך‪:‬‬ ‫(ט) מי יודע‪:‬‬ ‫על העוה"ז ובפרט על ישראל שנקראים גוי גדול‪.‬‬ ‫שהעושה תשובה דומה כמקריב קרבן‪.‬‬ ‫כמ"ש או ראה או ידע‪.‬‬ ‫אשר יש בה הרבה משתים עשרה ריבוא אדם‪:‬‬ ‫אשר נדרתי אשלמה‪:‬‬ ‫ישוב ונחם האלוקים ושב מחרון אף ולא נאבד‪:‬‬ ‫ת"ח שנקראין אדם מתוך י"ב ריבוא בנ"א‪.1‬‬ ‫שחלקתי צדקה‪.‬‬ ‫שלא יתקיים בו והאבדתי את הנפש‪.‬‬ ‫אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו‪:‬‬ ‫ישועתה לה'‪:‬‬ ‫(י) וירא אלוקים את מעשיהם‪:‬‬ ‫שתי כליות יש באדם‪ ,‬אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה‪ .‬טובה‬ ‫שכל ימי החולי ציפיתי לישועת ה' עכשיו מבקש שתעליני‪.‬‬ ‫שעשו כל התיקונים [תענית] שק ואפר [בכי הספד] ר"ת תשובה‪.‬‬ ‫לימינו ורעה לשמאלו‪ ,‬דכתיב "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו"‪.1‬‬ ‫כי שבו מדרכם הרעה‪:‬‬ ‫(יא) ויאמר ה' לדג‪:‬‬ ‫אבל הצדיק עובד ה' בשתיהן כמ"ש "בכל לבבך" בשני יצריך‪ ,‬ולא ידע‬ ‫שזה עיקר התשובה‪.‬‬ ‫למלאך דומה שיחזיר לה' הנשמה ויקיאה‪.‬‬ ‫הפרש בין ימינו לשמאלו‪.‬‬ ‫וינחם האלהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם ולא עשה‪:‬‬ ‫ויקא את יונה אל היבשה‪:‬‬ ‫ובהמה רבה‪ :‬שאר בני אדם‪.‬‬ ‫וחתם אותו לטובה‪.‬‬ ‫לגן עדן‪.‬‬ ‫פרק ד'‬ ‫פרק ג'‬ ‫לזכות ידידנו האחים היקרים והנעימים אוהבי התורה‬ ‫(א) וירע אל יונה רעה גדולה‪:‬‬ ‫(א) ויהי דבר ה' אל יונה שנית‪:‬‬ ‫מלאים מצוות כרימון וריחם הטוב נודף כאפרסמון‬ ‫בחוסר מזונות ושאר דברים [וכל זה מפני שהיה רשע בגלגול הקודם‬ ‫הנשמה יורדת בגלגול לתקן את אשר עיוות‪.‬‬ ‫הי"ו‬ ‫כמר גדעון ניסים הי"ו וכמר אהרן ניסים‬ ‫אף שעתה הוא צדיק] ‪.1‬‬ ‫ויחר לו‪:‬‬ ‫(ב) קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה‪:‬‬ ‫אורך ימים ושנו חיים וכבוד אושר ועושר‬ ‫שקינא באנשי נינוה שזכו לשתי שולחנות בחייהם‪.1‬‬ ‫הידועה לך כבר‪.‬‬ ‫אשר אנכי דובר אליך‪:‬‬ ‫בריאות איתנא ונהורא מעליא ושובע שמחות וכט"ס‬ ‫(ב) ויתפלל אל ה'‪:‬‬ ‫שדיברתי לך כבר‪.‬‬ ‫הי"ו‬ ‫בכלל הברכות ידי"נ המשתדל ה"ה שלומי ניסים‬ ‫על מזונו וחסרונו‪.‬‬ ‫(ג) ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה'‪:‬‬ ‫מוקדש ומונצח לע"נ הוריהם היקרים‪:‬‬ ‫ויאמר אנא ה' הלא זה דברי עד היותי על אדמתי‪:‬‬ ‫שלא הלך כמו בפעם הראשונה אלא לקיים דבר ה'‪.‬‬ ‫למה הרע לי והלא בגלגול קודם‪ ,‬רציתי לשוב אך אמרתי שבזקנותי‬ ‫בת גורג'יה ע"ה‬ ‫סאלם אליה בן מסעודה ז"ל‪ ,‬נוריה‬ ‫יום א' לפני מיתתי אשוב כי אתה מקבל תשובת השבים ביום א' כמו‬ ‫ונינוה היתה עיר גדולה‪:‬‬ ‫שעשית להם‪ ,‬אך נטרפה השעה ולא יכולתי לשוב עד בואו זמן‪.‬‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫ניסים בן נוריה‪ ,‬שרה בת נוריה‪ ,‬ניסים מועלם בן סלימה‪ :‬ז"ל‬ ‫עד היותי על אדמתי‪:‬‬ ‫לאלהים מהלך שלושה ימים‪:‬‬ ‫מיכאל בן חדוה ז"ל‪ ,‬נח בן רוזה ז"ל‪ ,‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫עד היותי מוטל על אדמה‪.‬‬ ‫עיקרו של אדם להתהלך לפני אלוקים תמיד כמ"ש בכל הצדיקים‪,‬‬ ‫על כן קדמתי לברוח תרשישה‪:‬‬ ‫אבל נינוה לא הלכו לפני האלוקים אלא רק ג' ימים‪ :‬ר"ח אלול‬ ‫קדמתי בנערותי לברוח מלפניך כי חשבתי שבזקנותי אשוב‪.‬‬ ‫בהתראה ראשונה‪ ,‬ר"ה ויוה"כ‪.1‬‬ ‫כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים‪:‬‬ ‫בטחתי במה שאתה מאריך אף להמתין אולי ישוב‪.‬‬ ‫(ד) ויחל יונה לבא בעיר‪:‬‬ ‫ורב חסד‪:‬‬ ‫להוכיחם‪.‬‬ ‫שאתה מקבל אפי' יום אחד לפני מותו‪ .‬אבל משפטי ה' אמת‪ :‬כי‬ ‫מהלך יום אחד‪:‬‬ ‫מייל המערכת‪:‬‬ ‫האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה‪.‬‬ ‫להאזנה לשיעורי המחבר‪:‬‬ ‫בר"ח אלול‪.‬‬ ‫ויאמר עוד ארבעים יום‪:‬‬ ‫"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה‬ ‫‪eshkolyoseff@gmail.com‬‬ ‫מאושר"‬ ‫ונחם על הרעה‪:‬‬ ‫ועל כן תרחם עלי עכשיו‪.‬‬ ‫‪073-371-80-53‬‬ ‫יש פנאי לשוב עד יוה"כ‪.‬‬ ‫ונינוה נהפכת‪:‬‬