בואי כלה · Boi Kallah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ח' תשרי תשפ"ז בס"ד
האזינו ()475
השם ובני תורה .וכששואלים אותם אם אתם רוצים ַי ֲערֹף כַמָּ טָּ ר לִ ְק ִחי (לב ,ב)
שבניכם יהיו בני תורה ויראי אלקים ,למה אינכם התורה משווה כאן את התורה ("לקחי") למטר ,לגשם.
לומדים בעצמכם לדעת את ה' ,משיבים ,הלא אב אני במה דומה התורה לגשם? נאמרו על כך הסברים רבים
לבני.זו כוונת הכתוב ,שחת לו ,מה שהוא בעצמו אינו ונביא שניים מהם .הגשם מצמיח את האילנות
טוב ,לא איכפת לו ,אבל בניו ,מה שבניו משחיתים והצמחים .הוא יורד על כולם באותה מידה ובאותו
דרכם ,זה מומם וחסרון אצלם .ואמר הכתוב ראה נא כי אופן ומסייע לכולם לגדול .אבל יחד עם זאת ,כל אילן
טיפשים ושוטים המה ,כי הלה' תגמלו זאת ,הוא עשך וכל צמח גדל ומתפתח בדרך שונה ,בהתאם למאפייניו
מצד הנפש ויכוננך מצד הגוף ,וא"כ גם אתה מצווה הייחודיים ,אין דרך גדילתו וצמיחתו של אילן אחד,
לציית לו ולשמוע בדבריו ,הלא הוא אביך דומה לשל חברו .כך גם התורה ,התורה היא אחת ,היא
מצמיחה את כולם; אך כל אדם צומח ממנה בדרך
י ְִמצָּ אהּו בְ אֶ ֶרץ ִמ ְדבָּ ר ּובְ תֹ הּו יְלל י ְִשמֹן יְסֹ בְ בֶ נְהּו יְב ֹונְנהּו אחרת ,בהתאם לתכונות נפשו .ראיתי הסבר נוסף
יִצְ ֶרנְהּו כְ אִ ישוֹן עינ ֹו (לב.י) להשוואת התורה לגשם ,בשם האדמו"ר רבי שמחה
היה הגה"צ רבי משה רוזנשטיין זצ"ל הי"ד אומר :מתי בונים מפשיסחא :השפעתו הברוכה של הגשם על
זוכה אדם ליסובבנהו יבוננהו יצרנו כאישון עינו ,כאשר האדמה וגידוליה ,אינה ניכרת מיד בירידתו ,אלא רק
הוא חי בתחושה הדומה לאדם הנמצא בארץ מדבר לאחר זמן ,היבול גדל בזכות ריווי האדמה כתוצאה
ובתהו ילל ישימון ,שחי בבדידותו ומבין שאין לו על מי מהגשם שירד קודם לכן; כך גם בדברי תורה ,לעתים
לסמוך רק על הקב"ה שהוא ישמור ויגן עליו כמו שאמר מלמדים ילד ,או תלמיד ,ולא תמיד נראה שיש השפעה
דוד המלך גר אנכי בארץ ,אני כגר שאין לו שום קרוב לדברים כבר בשעת אמירתם ,אך לאחר זמן הם פועלים
ומכיר אלא הקב"ה לבדו ,אבל כאשר חושב האדם את פעולתם על הלומד ומעצבים ומשנים אותו.
כאותו כפרי שהתפלל אל השם ואמר רבש"ע אם לא א-ל אֱמּונָּה וְ אין עָּ וֶ ל (לב.ד)
תעזור לי אלך לבקש מדודי העשיר ,אזי השי"ת לא ידועה שאלת בעלי המוסר ,וכי אי עשיית עוול היא
יעזרנו ,משום שהקב"ה אינו עוזר אלא למי שבוטח בו שבח מיוחד להקב"ה דווקא? הרי גם בשר ודם ,אם אינו
ורק בו .לכן ניתנה תורה במדבר להורות על הבטחון מושחת ,אינו עושה עוול במשפטו ,ומה הרבותא ב"א-
ספר "לתתך עליון" שהוא תנאי להצלחה. ל אמונה ואין עוול?" עונה על כך רבי יצחק בלאזר
[וכעין זה גם ב"חפץ חיים על התורה] :שופט בשר ודם,
יִצְ ֶרנְהּו כְ אִ ישוֹן עינ ֹו (לב.י) גם אם ישתדל בכל כוחו לפעול על פי הדין והיושר ,לא
מהו "אישון עינו"? כתב רבנו בחיי :בת העין [העיגול ייתכן שלא יהיה במשפטו עוול ,שהרי כשהוא מעניש,
השחור בעין] נקראת אישון על שם שיש בה צורת איש, אין ביכולתו לכוון בדיוק ובדקדוק מוחלט את עומק
ולשון אישון על שם קטנות הצורה ,וכן( :ויקרא טז ,לא) החטא ואת מידת עונשו המדויקת ,אלא הוא אומד את
שבת שבתון ,כי שבת נאמר על עיקר היום ,ושבתון החטא ועונשו כמיטב יכולתו ולפי זה פועל .נמצא
נאמר על התוספת ,והוא לשון הקטנה .ומוסיף השל"ה שהעונש הוא על דרך האומדן ,אך לא על דרך הדיוק.
הקדוש כי הראיה בעין נעשית דרך האישון השחור ואילו אצל הקב"ה ,כל פרט ופרט של החטא או החוטא
שבה .כך הם בני האדם :עד שלא שחור להם בעינים הם נלקח בחשבון .ועוד נאמר בספר תהלים (יט ,י) "משפטי
ספר "ומתוק האור" אינם רואים כלום. ה' אמת ,צדקו יחדיו" וידוע ההסבר ,שבמשפט בשר
ודם נלקח בחשבון רק שיעור הצער והכאב של החוטא
צּור ְיל ְָּדָך תֶ ִשי וַ תִ ְשכַח אל ְמחֹ לְ לֶָך (לב .יח) עצמו ,ואין באפשרות השופט להתחשב במידת צערם
משה רבינו הוכיח את ישראל בזה ,דהנה טובה גדולה של כל הסובבים אותו .ואילו אצל הקב"ה ,אין זה כך,
עשה השי"ת שברא ענין השכחה למען ישכח האדם כי לא רק שכל החטא ומורכבותו נלקחים בחשבון ,אלא
צערו הבא עליו ולא ישקע בתהום העצבות ,אלא יוכל שבנוסף ,העונש מחושב לא רק לפי צער החוטא עצמו
לעבוד את בוראו בשמחה .אך במקום להדבק בעבודת אלא גם צערם של הסובבים אותו ,הכול נמדד ונלקח
ה' ובפיקודי ד' ישרים משמחי לב ,הולך האדם ושוכח בחשבון.
את השי"ת ח"ו ומתקיים בו כי רע ומר עזבך את אלקיך,
ששוב הוא שוקע בעצבות .וזה שאמר להם ,צור ילדך ִשחת ל ֹו ֹלא בָּ נָּיו מּומָּ ם ּדוֹר עִ קש ּופְ תַ לְ תֹ ל (לב.ה)
תשי ,שהקב"ה ברא אותך בכח השכחה ,כמו שפירש ישנם אנשים שבעצמם אינם לומדים תורה ואין
רש"י תשי תשכח ,והיינו כדי לגרש ממך העצבות, מתהלכים עם אלקים .אבל רוצים שבניהם יהיו יראי
לזרוע ,ואחרים יקצרו .העיקר הוא לעשות את רצון ה' ותשכח א-ל מחוללך ,והלכת ושכחת את הקב"ה בכח
בנאמנות ,גם אם איננו זוכים לראות את מלוא הפירות. השכחה הזאת וממילא גרשת את השמחה ממך.
זהו גם מסר לדורות :הצלחה אמיתית אינה רק להגיע ספר "מקח טוב"
אל היעד ,אלא לבנות דרך שתמשיך גם אחרינו .כך נהג כִ י ֹלא ָּדבָּ ר רק הּוא ִמכֶם ,כִ י הּוא חַ ייכֶםּ ,ובַ ָּּדבָּ ר הַ זֶה
המלקט משה רבנו עד יומו האחרון. תַ א ֲִריכּו י ִָּמים ( ל"ב ,מ"ז)
הלכה :יום כיפור חז"ל דורשים על המילים "כִ י ֹלא ָּדבָּ ר רק הּוא ִמכֶם":
רחיצה אסורה ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן, אם נדמה לאדם שהתורה היא "דבר ריק" ,שאין בה
אפילו מקצת גופו ,ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. עומק או תועלתִ ",מכֶם" ,החיסרון הוא בכם ,ולא
במה דברים אמורים ברחיצה של תענוג ,אבל מי בתורה .ככל שאדם מעמיק יותר ,כך הוא מגלה עוד ועוד
שנתלכלך גופו בטיט או בטינוף ,או שנטף דם מחוטמו, רבדים של חכמה ,מוסר וקדושה .משה רבנו אומר את
מותר לרוחצם .שכיון שאינו מתכוין לרחיצה של תענוג, הדברים בסוף ימיו ,לאחר שירת האזינו .הוא מלמד את
מותר .ורק יזהר שלא ירחץ אלא במקום המטונף בלבד. ישראל שהתורה אינה רק ספר של מצוות או היסטוריה,
ולכן בבוקר כשקם משנתו .אסור לסוך אפילו מקצת אלא היא עצם החיים" ,כי הוא חייכם" .כשאדם מחובר
גופו .אמרו חכמים ,סיכה ביום הכפורים הרי היא לתורה ,הוא מקבל כיוון ,משמעות ,כוח להתמודד עם
כשתיה ,שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. קשיי החיים וברכה לאורך ימים .לפעמים אדם לומד
ואפילו אינו סך אלא להעביר זוהמא ,אסור. פסוק או הלכה וחושב שכבר הבין הכול .התורה מזכירה
ב .חולה או מי שיש לו חטטים בראשו ,מותר לסוך, לנו שאין בה דבר מיותר או ריק .כל פסוק וכל אות
מפני שאינו עושה לתענוג .והיינו רק במקום שנוהגים טומנים בחובם אוצרות ,וככל שאדם מתייגע בלימוד,
ספר "חזון עובדיה מועדים" לסוך בחול בכיוצא בזה. כך הוא מגלה חיים חדשים בתורה .לכן עלינו לגשת
ללימוד בענווה ,בהתמדה ובאמונה שכל לימוד מוסיף
פתגם :התשובה מקרבת את הרחוק ביותר פתגם חסידי המלקט אור לחיינו.
ּומֻת בָּ הָּ ר אֲשֶ ר אַ תָּ ה עֹ לֶה שָּ מָּ ה וְ הָאסף אֶ ל עַ מֶ יָך ַכאֲשֶ ר
חקירה :אכילת קדשים קודם הקטרת אימורין ָאחיָך בְ הֹר הָּ הָּ ר וַ יָאסֶ ף אֶ ל עַ מָּ יו (לב .נ)
מת ַא ֲהרֹן ִ
מצות הקטרה אוסרת את אכילת הבשר ,ולכן כשאבדו האימורין כאשר מת אהרן אחיך באותה מיתה שראית וחמדת
ופקע מצות הקטרה ,ממילא הבשר מותר ,או שאיסור אכילת אותה ,שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון והלבישו
הקודשים נשאר עד הקטרת האימורין ,שהקטרה היא המתירה
לכתחילה ,ורק כשאבדו האימורין התורה התירתו בדיעבד בלא לאלעזר ,וכן שני וכן שלישי וראה בנו בכבודו ,אמר לו
הקטרתם( .חידושי ר' שמואל נדרים עמוד צז ,רז). משה ,אהרן אחי ,עלה למיטה -ועלה ,פשוט ידיך -
ספר "קובץ יסודות וחקירות" ופשט ,פשוט רגליך -ופשט ,עצום עיניך -ועצם ,קמוץ
סיפור :ספק ולב :ביום הכיפורים ,מיד לאחר נעילה ,היה רבי יוסי פיך -וקמץ ,והלך לו .אמר משה אשרי מי שמת במיתה
בר ,רבה של בריסק ,מזרז את החזן שיסיים מהר ויתפלל ערבית. זו (רש"י) .מה בדיוק חמד משה במיתת אהרן .ונראה,
שאלו אותו :מה ראה רבינו לזירוז זה ,הרי מפורש הוא ,שצריך דהלוא האדם בהיותו בעולם חייב לחיות ע"פ ה'
אדם לשהות עם גמר הצום עד שיצא ספק מלבו .השיב רבי יוסי
בר :אכן אמרו :עד שיצא ספק מלבו ,אבל לא אמרו :עד שיצא ולשמור את כל מצוותיו ,ואולם כשמת נעשה חפשי מן
ספר "חד וחלק" חלק ב (דף קעו) לבו מספק. המצוות ,ואולם במיתת אהרן מצינו דאף המיתה היתה
שבת שלום ,צום קל על פי ה' ,דקיים את צווי המיתה אחד לאחד .דנצטווה
יוצא לאור לרפואה שלימה :בנימין בן אסתר ,יוסף דוד בן ליאל ,ברוך יואל שמעון ישראל בן לעלות למיטה וקיים ועלה ,נצטווה לפשוט את ידיו
פנינה ,ראובן ישי בן מרצדס ,הדסה אסתר בת רחל בחלא קטי ,פטריק יהודה בן גלדיס קאמונה,
אברהם רפאל בן רבקה ,מאיר חיים בן גבי זווירה , ,ויקטוריה שושנה בת ג'ויס חנה ,רפאל יהודה ופשט וכו' .אל כך נתאוה משה רבנו שאף מיתתו תהיה
בן מלכה ,שלמה בן מרים ,אבישי יוסף בן שרה לאה ,אוריאל נסים בן שלוה ,אלחנן בן חנה
אנושקה ,מרים בת עזיזא ,דוד בן מרים ,יעל בת כמונה ,ישראל יצחק בן ציפורה ,עמנואל בן סוזן
על פי ה' ,ואכן זכה לכך כדכתיב 'ומות בהר' ,דאף על
אזיזה .שלום בית :גיולה חיה בת סופי לבנה ואילן יהודה יצחק בן סנדרה סולאנג' .זיווג הגון:
שרה זסוזן אנדרה בת דומיניק רינה ,יוני מאיר משה בן אסתר ,אילן אלי אהרן בן אסתר ,קלואי
מיתתו נצטווה ,וכדסיים הכתוב ואמר (לקמן לד ,ה) "וימת
אורה בת סופי לבנה ,לולה לאה בת סופי לבנה,לאה בת רבקה ,אלודי רחל מלכה בת חשמה ,יוסף שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה".
גבריאל בן רבקה .הצלחה רבה בכל :נאור דוד בן יעל דינה ,ליטל בת יעל דינה ,לחנה בת אסתר
וליונתן מרדכי בן שמחה ברכה זרע של קיימא ללבנה מלכה בת עזיזא וליאור עמיחי מרדכי בן ספר "המאור שבתורה"
ג'ייזל לאוני .לעילוי נשמת :אלגרין שמחה בת אמילי ,רינה בת רחל ,קלוד שלמה בן ז'רמן רבקה,
ראובן בן חנינה ,ג'ינט מסעודה בת ג'ולי יעל ,שלמה בן מחה ,מסעודה בת בלח ,גיא יונה בן
ָארץ אֲשֶ ר
ָארץ וְ שָּ מָּ ה ֹלא תָּ בוֹא אֶ ל הָּ ֶ
כִ י ִמ ֶנגֶד תִ ְראֶ ה אֶ ת הָּ ֶ
לאה,יוסף בן מייכה .מוריס משה בן מרי מרים .אליהו בן מרים ,ניסים חי הוברט בן ג'ולי ,דוד בן ִש ָּראל (לב .נב) ֲאנִי נֹ תן לִ בְ ני י ְ
מרים ,פליקס סעידו בן אטו מסעודה .אפרת רחל בת אסטרייה כוכבה ,אברהם בן אליעזר ,מלכה
אנרייט מרזוקה ,אנדרה סעיד בן פורטונה מסעודה ,קרול מזל אדסה בת גבי זרגונה ,אברהם בן בסיום הפרשה משה רבנו זוכה לראות את ארץ ישראל,
אסתר ,ראובן בן איזא ,יהודה יוסף בן רחל.
אך אינו נכנס אליה .לכאורה זהו סיום עצוב ,אך יש כאן
מסר גדול :לא כל אדם זוכה להשלים את כל מה
שהתחיל ,ובכל זאת ערך פועלו אינו נמדד רק בתוצאה.
משה בנה את היסודות ,הוציא את ישראל ממצרים ,נתן
להם את התורה ,חינך דור חדש והכין אותו לכניסה
לארץ .יהושע הוא שימשיך את הדרך .מכאן לומדים
שלכל אדם יש שליחות ,ולעיתים התפקיד שלנו הוא
