gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בואי כלה · Boi Kallah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: בואי כלה · Boi Kallah

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בואי כלה · Boi Kallah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ח' תשרי תשפ"ז‬ ‫בס"ד‬ ‫האזינו (‪)475‬‬ ‫השם ובני תורה‪ .‬וכששואלים אותם אם אתם רוצים‬ ‫ַי ֲערֹף כַמָּ טָּ ר לִ ְק ִחי (לב‪ ,‬ב)‬ ‫שבניכם יהיו בני תורה ויראי אלקים‪ ,‬למה אינכם‬ ‫התורה משווה כאן את התורה ("לקחי") למטר‪ ,‬לגשם‪.‬‬ ‫לומדים בעצמכם לדעת את ה'‪ ,‬משיבים‪ ,‬הלא אב אני‬ ‫במה דומה התורה לגשם? נאמרו על כך הסברים רבים‬ ‫לבני‪.‬זו כוונת הכתוב‪ ,‬שחת לו‪ ,‬מה שהוא בעצמו אינו‬ ‫ונביא שניים מהם‪ .‬הגשם מצמיח את האילנות‬ ‫טוב‪ ,‬לא איכפת לו‪ ,‬אבל בניו‪ ,‬מה שבניו משחיתים‬ ‫והצמחים‪ .‬הוא יורד על כולם באותה מידה ובאותו‬ ‫דרכם‪ ,‬זה מומם וחסרון אצלם‪ .‬ואמר הכתוב ראה נא כי‬ ‫אופן ומסייע לכולם לגדול‪ .‬אבל יחד עם זאת‪ ,‬כל אילן‬ ‫טיפשים ושוטים המה‪ ,‬כי הלה' תגמלו זאת‪ ,‬הוא עשך‬ ‫וכל צמח גדל ומתפתח בדרך שונה‪ ,‬בהתאם למאפייניו‬ ‫מצד הנפש ויכוננך מצד הגוף‪ ,‬וא"כ גם אתה מצווה‬ ‫הייחודיים‪ ,‬אין דרך גדילתו וצמיחתו של אילן אחד‪,‬‬ ‫לציית לו ולשמוע בדבריו‪ ,‬הלא הוא אביך‬ ‫דומה לשל חברו‪ .‬כך גם התורה‪ ,‬התורה היא אחת‪ ,‬היא‬ ‫מצמיחה את כולם; אך כל אדם צומח ממנה בדרך‬ ‫י ְִמצָּ אהּו בְ אֶ ֶרץ ִמ ְדבָּ ר ּובְ תֹ הּו יְלל י ְִשמֹן יְסֹ בְ בֶ נְהּו יְב ֹונְנהּו‬ ‫אחרת‪ ,‬בהתאם לתכונות נפשו‪ .‬ראיתי הסבר נוסף‬ ‫יִצְ ֶרנְהּו כְ אִ ישוֹן עינ ֹו (לב‪.‬י)‬ ‫להשוואת התורה לגשם‪ ,‬בשם האדמו"ר רבי שמחה‬ ‫היה הגה"צ רבי משה רוזנשטיין זצ"ל הי"ד אומר‪ :‬מתי‬ ‫בונים מפשיסחא‪ :‬השפעתו הברוכה של הגשם על‬ ‫זוכה אדם ליסובבנהו יבוננהו יצרנו כאישון עינו‪ ,‬כאשר‬ ‫האדמה וגידוליה‪ ,‬אינה ניכרת מיד בירידתו‪ ,‬אלא רק‬ ‫הוא חי בתחושה הדומה לאדם הנמצא בארץ מדבר‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬היבול גדל בזכות ריווי האדמה כתוצאה‬ ‫ובתהו ילל ישימון‪ ,‬שחי בבדידותו ומבין שאין לו על מי‬ ‫מהגשם שירד קודם לכן; כך גם בדברי תורה‪ ,‬לעתים‬ ‫לסמוך רק על הקב"ה שהוא ישמור ויגן עליו כמו שאמר‬ ‫מלמדים ילד‪ ,‬או תלמיד‪ ,‬ולא תמיד נראה שיש השפעה‬ ‫דוד המלך גר אנכי בארץ‪ ,‬אני כגר שאין לו שום קרוב‬ ‫לדברים כבר בשעת אמירתם‪ ,‬אך לאחר זמן הם פועלים‬ ‫ומכיר אלא הקב"ה לבדו‪ ,‬אבל כאשר חושב האדם‬ ‫את פעולתם על הלומד ומעצבים ומשנים אותו‪.‬‬ ‫כאותו כפרי שהתפלל אל השם ואמר רבש"ע אם לא‬ ‫א‪-‬ל אֱמּונָּה וְ אין עָּ וֶ ל (לב‪.‬ד)‬ ‫תעזור לי אלך לבקש מדודי העשיר‪ ,‬אזי השי"ת לא‬ ‫ידועה שאלת בעלי המוסר‪ ,‬וכי אי עשיית עוול היא‬ ‫יעזרנו‪ ,‬משום שהקב"ה אינו עוזר אלא למי שבוטח בו‬ ‫שבח מיוחד להקב"ה דווקא? הרי גם בשר ודם‪ ,‬אם אינו‬ ‫ורק בו‪ .‬לכן ניתנה תורה במדבר להורות על הבטחון‬ ‫מושחת‪ ,‬אינו עושה עוול במשפטו‪ ,‬ומה הרבותא ב"א‪-‬‬ ‫ספר "לתתך עליון"‬ ‫שהוא תנאי להצלחה‪.‬‬ ‫ל אמונה ואין עוול?" עונה על כך רבי יצחק בלאזר‬ ‫[וכעין זה גם ב"חפץ חיים על התורה]‪ :‬שופט בשר ודם‪,‬‬ ‫יִצְ ֶרנְהּו כְ אִ ישוֹן עינ ֹו (לב‪.‬י)‬ ‫גם אם ישתדל בכל כוחו לפעול על פי הדין והיושר‪ ,‬לא‬ ‫מהו "אישון עינו"? כתב רבנו בחיי‪ :‬בת העין [העיגול‬ ‫ייתכן שלא יהיה במשפטו עוול‪ ,‬שהרי כשהוא מעניש‪,‬‬ ‫השחור בעין] נקראת אישון על שם שיש בה צורת איש‪,‬‬ ‫אין ביכולתו לכוון בדיוק ובדקדוק מוחלט את עומק‬ ‫ולשון אישון על שם קטנות הצורה‪ ,‬וכן‪( :‬ויקרא טז‪ ,‬לא)‬ ‫החטא ואת מידת עונשו המדויקת‪ ,‬אלא הוא אומד את‬ ‫שבת שבתון‪ ,‬כי שבת נאמר על עיקר היום‪ ,‬ושבתון‬ ‫החטא ועונשו כמיטב יכולתו ולפי זה פועל‪ .‬נמצא‬ ‫נאמר על התוספת‪ ,‬והוא לשון הקטנה‪ .‬ומוסיף השל"ה‬ ‫שהעונש הוא על דרך האומדן‪ ,‬אך לא על דרך הדיוק‪.‬‬ ‫הקדוש כי הראיה בעין נעשית דרך האישון השחור‬ ‫ואילו אצל הקב"ה‪ ,‬כל פרט ופרט של החטא או החוטא‬ ‫שבה‪ .‬כך הם בני האדם‪ :‬עד שלא שחור להם בעינים הם‬ ‫נלקח בחשבון‪ .‬ועוד נאמר בספר תהלים (יט‪ ,‬י) "משפטי‬ ‫ספר "ומתוק האור"‬ ‫אינם רואים כלום‪.‬‬ ‫ה' אמת‪ ,‬צדקו יחדיו" וידוע ההסבר‪ ,‬שבמשפט בשר‬ ‫ודם נלקח בחשבון רק שיעור הצער והכאב של החוטא‬ ‫צּור ְיל ְָּדָך תֶ ִשי וַ תִ ְשכַח אל ְמחֹ לְ לֶָך (לב‪ .‬יח)‬ ‫עצמו‪ ,‬ואין באפשרות השופט להתחשב במידת צערם‬ ‫משה רבינו הוכיח את ישראל בזה‪ ,‬דהנה טובה גדולה‬ ‫של כל הסובבים אותו‪ .‬ואילו אצל הקב"ה‪ ,‬אין זה כך‪,‬‬ ‫עשה השי"ת שברא ענין השכחה למען ישכח האדם‬ ‫כי לא רק שכל החטא ומורכבותו נלקחים בחשבון‪ ,‬אלא‬ ‫צערו הבא עליו ולא ישקע בתהום העצבות‪ ,‬אלא יוכל‬ ‫שבנוסף‪ ,‬העונש מחושב לא רק לפי צער החוטא עצמו‬ ‫לעבוד את בוראו בשמחה‪ .‬אך במקום להדבק בעבודת‬ ‫אלא גם צערם של הסובבים אותו‪ ,‬הכול נמדד ונלקח‬ ‫ה' ובפיקודי ד' ישרים משמחי לב‪ ,‬הולך האדם ושוכח‬ ‫בחשבון‪.‬‬ ‫את השי"ת ח"ו ומתקיים בו כי רע ומר עזבך את אלקיך‪,‬‬ ‫ששוב הוא שוקע בעצבות‪ .‬וזה שאמר להם‪ ,‬צור ילדך‬ ‫ִשחת ל ֹו ֹלא בָּ נָּיו מּומָּ ם ּדוֹר עִ קש ּופְ תַ לְ תֹ ל (לב‪.‬ה)‬ ‫תשי‪ ,‬שהקב"ה ברא אותך בכח השכחה‪ ,‬כמו שפירש‬ ‫ישנם אנשים שבעצמם אינם לומדים תורה ואין‬ ‫רש"י תשי תשכח‪ ,‬והיינו כדי לגרש ממך העצבות‪,‬‬ ‫מתהלכים עם אלקים‪ .‬אבל רוצים שבניהם יהיו יראי‬ ‫לזרוע‪ ,‬ואחרים יקצרו‪ .‬העיקר הוא לעשות את רצון ה'‬ ‫ותשכח א‪-‬ל מחוללך‪ ,‬והלכת ושכחת את הקב"ה בכח‬ ‫בנאמנות‪ ,‬גם אם איננו זוכים לראות את מלוא הפירות‪.‬‬ ‫השכחה הזאת וממילא גרשת את השמחה ממך‪.‬‬ ‫זהו גם מסר לדורות‪ :‬הצלחה אמיתית אינה רק להגיע‬ ‫ספר "מקח טוב"‬ ‫אל היעד‪ ,‬אלא לבנות דרך שתמשיך גם אחרינו‪ .‬כך נהג‬ ‫כִ י ֹלא ָּדבָּ ר רק הּוא ִמכֶם‪ ,‬כִ י הּוא חַ ייכֶם‪ּ ,‬ובַ ָּּדבָּ ר הַ זֶה‬ ‫המלקט‬ ‫משה רבנו עד יומו האחרון‪.‬‬ ‫תַ א ֲִריכּו י ִָּמים ( ל"ב‪ ,‬מ"ז)‬ ‫הלכה‪ :‬יום כיפור‬ ‫חז"ל דורשים על המילים "כִ י ֹלא ָּדבָּ ר רק הּוא ִמכֶם"‪:‬‬ ‫רחיצה אסורה ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן‪,‬‬ ‫אם נדמה לאדם שהתורה היא "דבר ריק"‪ ,‬שאין בה‬ ‫אפילו מקצת גופו‪ ,‬ואפילו להושיט אצבעו במים אסור‪.‬‬ ‫עומק או תועלת‪ִ ",‬מכֶם"‪ ,‬החיסרון הוא בכם‪ ,‬ולא‬ ‫במה דברים אמורים ברחיצה של תענוג‪ ,‬אבל מי‬ ‫בתורה‪ .‬ככל שאדם מעמיק יותר‪ ,‬כך הוא מגלה עוד ועוד‬ ‫שנתלכלך גופו בטיט או בטינוף‪ ,‬או שנטף דם מחוטמו‪,‬‬ ‫רבדים של חכמה‪ ,‬מוסר וקדושה‪ .‬משה רבנו אומר את‬ ‫מותר לרוחצם‪ .‬שכיון שאינו מתכוין לרחיצה של תענוג‪,‬‬ ‫הדברים בסוף ימיו‪ ,‬לאחר שירת האזינו‪ .‬הוא מלמד את‬ ‫מותר‪ .‬ורק יזהר שלא ירחץ אלא במקום המטונף בלבד‪.‬‬ ‫ישראל שהתורה אינה רק ספר של מצוות או היסטוריה‪,‬‬ ‫ולכן בבוקר כשקם משנתו‪ .‬אסור לסוך אפילו מקצת‬ ‫אלא היא עצם החיים‪" ,‬כי הוא חייכם"‪ .‬כשאדם מחובר‬ ‫גופו‪ .‬אמרו חכמים‪ ,‬סיכה ביום הכפורים הרי היא‬ ‫לתורה‪ ,‬הוא מקבל כיוון‪ ,‬משמעות‪ ,‬כוח להתמודד עם‬ ‫כשתיה‪ ,‬שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו‪.‬‬ ‫קשיי החיים וברכה לאורך ימים‪ .‬לפעמים אדם לומד‬ ‫ואפילו אינו סך אלא להעביר זוהמא‪ ,‬אסור‪.‬‬ ‫פסוק או הלכה וחושב שכבר הבין הכול‪ .‬התורה מזכירה‬ ‫ב‪ .‬חולה או מי שיש לו חטטים בראשו‪ ,‬מותר לסוך‪,‬‬ ‫לנו שאין בה דבר מיותר או ריק‪ .‬כל פסוק וכל אות‬ ‫מפני שאינו עושה לתענוג‪ .‬והיינו רק במקום שנוהגים‬ ‫טומנים בחובם אוצרות‪ ,‬וככל שאדם מתייגע בלימוד‪,‬‬ ‫ספר "חזון עובדיה מועדים"‬ ‫לסוך בחול בכיוצא בזה‪.‬‬ ‫כך הוא מגלה חיים חדשים בתורה‪ .‬לכן עלינו לגשת‬ ‫ללימוד בענווה‪ ,‬בהתמדה ובאמונה שכל לימוד מוסיף‬ ‫פתגם‪ :‬התשובה מקרבת את הרחוק ביותר פתגם חסידי‬ ‫המלקט‬ ‫אור לחיינו‪.‬‬ ‫ּומֻת בָּ הָּ ר אֲשֶ ר אַ תָּ ה עֹ לֶה שָּ מָּ ה וְ הָאסף אֶ ל עַ מֶ יָך ַכאֲשֶ ר‬ ‫חקירה‪ :‬אכילת קדשים קודם הקטרת אימורין‬ ‫ָאחיָך בְ הֹר הָּ הָּ ר וַ יָאסֶ ף אֶ ל עַ מָּ יו (לב‪ .‬נ)‬ ‫מת ַא ֲהרֹן ִ‬ ‫מצות הקטרה אוסרת את אכילת הבשר‪ ,‬ולכן כשאבדו האימורין‬ ‫כאשר מת אהרן אחיך באותה מיתה שראית וחמדת‬ ‫ופקע מצות הקטרה‪ ,‬ממילא הבשר מותר‪ ,‬או שאיסור אכילת‬ ‫אותה‪ ,‬שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון והלבישו‬ ‫הקודשים נשאר עד הקטרת האימורין‪ ,‬שהקטרה היא המתירה‬ ‫לכתחילה‪ ,‬ורק כשאבדו האימורין התורה התירתו בדיעבד בלא‬ ‫לאלעזר‪ ,‬וכן שני וכן שלישי וראה בנו בכבודו‪ ,‬אמר לו‬ ‫הקטרתם‪( .‬חידושי ר' שמואל נדרים עמוד צז‪ ,‬רז)‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬אהרן אחי‪ ,‬עלה למיטה ‪ -‬ועלה‪ ,‬פשוט ידיך ‪-‬‬ ‫ספר "קובץ יסודות וחקירות"‬ ‫ופשט‪ ,‬פשוט רגליך ‪ -‬ופשט‪ ,‬עצום עיניך ‪ -‬ועצם‪ ,‬קמוץ‬ ‫סיפור‪ :‬ספק ולב‪ :‬ביום הכיפורים‪ ,‬מיד לאחר נעילה‪ ,‬היה רבי יוסי‬ ‫פיך ‪ -‬וקמץ‪ ,‬והלך לו‪ .‬אמר משה אשרי מי שמת במיתה‬ ‫בר‪ ,‬רבה של בריסק‪ ,‬מזרז את החזן שיסיים מהר ויתפלל ערבית‪.‬‬ ‫זו (רש"י)‪ .‬מה בדיוק חמד משה במיתת אהרן‪ .‬ונראה‪,‬‬ ‫שאלו אותו‪ :‬מה ראה רבינו לזירוז זה‪ ,‬הרי מפורש הוא‪ ,‬שצריך‬ ‫דהלוא האדם בהיותו בעולם חייב לחיות ע"פ ה'‬ ‫אדם לשהות עם גמר הצום עד שיצא ספק מלבו‪ .‬השיב רבי יוסי‬ ‫בר‪ :‬אכן אמרו‪ :‬עד שיצא ספק מלבו‪ ,‬אבל לא אמרו‪ :‬עד שיצא‬ ‫ולשמור את כל מצוותיו‪ ,‬ואולם כשמת נעשה חפשי מן‬ ‫ספר "חד וחלק" חלק ב (דף קעו)‬ ‫לבו מספק‪.‬‬ ‫המצוות‪ ,‬ואולם במיתת אהרן מצינו דאף המיתה היתה‬ ‫שבת שלום‪ ,‬צום קל‬ ‫על פי ה'‪ ,‬דקיים את צווי המיתה אחד לאחד‪ .‬דנצטווה‬ ‫יוצא לאור לרפואה שלימה‪ :‬בנימין בן אסתר‪ ,‬יוסף דוד בן ליאל‪ ,‬ברוך יואל שמעון ישראל בן‬ ‫לעלות למיטה וקיים ועלה‪ ,‬נצטווה לפשוט את ידיו‬ ‫פנינה‪ ,‬ראובן ישי בן מרצדס‪ ,‬הדסה אסתר בת רחל בחלא קטי‪ ,‬פטריק יהודה בן גלדיס קאמונה‪,‬‬ ‫אברהם רפאל בן רבקה‪ ,‬מאיר חיים בן גבי זווירה‪ , ,‬ויקטוריה שושנה בת ג'ויס חנה‪ ,‬רפאל יהודה‬ ‫ופשט וכו'‪ .‬אל כך נתאוה משה רבנו שאף מיתתו תהיה‬ ‫בן מלכה‪ ,‬שלמה בן מרים‪ ,‬אבישי יוסף בן שרה לאה‪ ,‬אוריאל נסים בן שלוה‪ ,‬אלחנן בן חנה‬ ‫אנושקה‪ ,‬מרים בת עזיזא‪ ,‬דוד בן מרים‪ ,‬יעל בת כמונה‪ ,‬ישראל יצחק בן ציפורה‪ ,‬עמנואל בן סוזן‬ ‫על פי ה'‪ ,‬ואכן זכה לכך כדכתיב 'ומות בהר'‪ ,‬דאף על‬ ‫אזיזה‪ .‬שלום בית‪ :‬גיולה חיה בת סופי לבנה ואילן יהודה יצחק בן סנדרה סולאנג'‪ .‬זיווג הגון‪:‬‬ ‫שרה זסוזן אנדרה בת דומיניק רינה‪ ,‬יוני מאיר משה בן אסתר‪ ,‬אילן אלי אהרן בן אסתר‪ ,‬קלואי‬ ‫מיתתו נצטווה‪ ,‬וכדסיים הכתוב ואמר (לקמן לד‪ ,‬ה) "וימת‬ ‫אורה בת סופי לבנה‪ ,‬לולה לאה בת סופי לבנה‪,‬לאה בת רבקה‪ ,‬אלודי רחל מלכה בת חשמה‪ ,‬יוסף‬ ‫שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה"‪.‬‬ ‫גבריאל בן רבקה ‪ .‬הצלחה רבה בכל‪ :‬נאור דוד בן יעל דינה‪ ,‬ליטל בת יעל דינה‪ ,‬לחנה בת אסתר‬ ‫וליונתן מרדכי בן שמחה ברכה זרע של קיימא ללבנה מלכה בת עזיזא וליאור עמיחי מרדכי בן‬ ‫ספר "המאור שבתורה"‬ ‫ג'ייזל לאוני‪ .‬לעילוי נשמת‪ :‬אלגרין שמחה בת אמילי‪ ,‬רינה בת רחל ‪,‬קלוד שלמה בן ז'רמן רבקה‪,‬‬ ‫ראובן בן חנינה‪ ,‬ג'ינט מסעודה בת ג'ולי יעל‪ ,‬שלמה בן מחה‪ ,‬מסעודה בת בלח‪ ,‬גיא יונה בן‬ ‫ָארץ אֲשֶ ר‬ ‫ָארץ וְ שָּ מָּ ה ֹלא תָּ בוֹא אֶ ל הָּ ֶ‬ ‫כִ י ִמ ֶנגֶד תִ ְראֶ ה אֶ ת הָּ ֶ‬ ‫לאה‪,‬יוסף בן מייכה‪ .‬מוריס משה בן מרי מרים‪ .‬אליהו בן מרים‪ ,‬ניסים חי הוברט בן ג'ולי‪ ,‬דוד בן‬ ‫ִש ָּראל (לב‪ .‬נב)‬ ‫ֲאנִי נֹ תן לִ בְ ני י ְ‬ ‫מרים‪ ,‬פליקס סעידו בן אטו מסעודה‪ .‬אפרת רחל בת אסטרייה כוכבה‪ ,‬אברהם בן אליעזר‪ ,‬מלכה‬ ‫אנרייט מרזוקה‪ ,‬אנדרה סעיד בן פורטונה מסעודה‪ ,‬קרול מזל אדסה בת גבי זרגונה‪ ,‬אברהם בן‬ ‫בסיום הפרשה משה רבנו זוכה לראות את ארץ ישראל‪,‬‬ ‫אסתר‪ ,‬ראובן בן איזא‪ ,‬יהודה יוסף בן רחל‪.‬‬ ‫אך אינו נכנס אליה‪ .‬לכאורה זהו סיום עצוב‪ ,‬אך יש כאן‬ ‫מסר גדול‪ :‬לא כל אדם זוכה להשלים את כל מה‬ ‫שהתחיל‪ ,‬ובכל זאת ערך פועלו אינו נמדד רק בתוצאה‪.‬‬ ‫משה בנה את היסודות‪ ,‬הוציא את ישראל ממצרים‪ ,‬נתן‬ ‫להם את התורה‪ ,‬חינך דור חדש והכין אותו לכניסה‬ ‫לארץ‪ .‬יהושע הוא שימשיך את הדרך‪ .‬מכאן לומדים‬ ‫שלכל אדם יש שליחות‪ ,‬ולעיתים התפקיד שלנו הוא‬