מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מכתלי
משולחנו של הגאון
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
בית הדין
תשובות אקטואליות
ריש מתיבתא 'עוז והדר' בענייני חושן משפט
על הפרשה
גיליון שס"ו ,פר' האזינו תשפ"ז
ביטול מכר מחמת השבחת
הקרקע שלא נודעה למוכר
השיב הרדב"ז ,שוודאי יש בקרקעות טענת
מום ,ואף יותר משאר נכסים ,שכן בני אדם
מקפידים על מומי קרקע יותר מאשר על
מומים במטלטלין .ומה שאמרו שאין אונאה
בקרקעות ,משום שהתורה מיעטה קרקעות
את המקח או לדרוש תוספת תשלום מחמת
שהתברר למפרע שמעמדה התכנוני של
הקרקע היה מתקדם בהרבה מכפי שסברו
הצדדים ,או שמא מאחר שהמקח נעשה כדין,
והקרקע נמכרה כפי שהייתה באותה שעה,
לקנה היה בעליו של מגרש שנרשם
כ'שטח חום' ,אשר טרם הופשר
לבנייה .אמנם במשך תקופה ארוכה א
התנהלו הליכי התכנון והאישור מול הרשויות,
אך היה ידוע שתהליך זה עשוי להימשך שנים
מדין אונאה ,שנאמר (ויקרא כה יד) 'או קנה מיד זכה רפאל בעליית ערכה ,ואין לאלקנה עוד רבות ,ולא ניתן היה לדעת מתי ,ואם בכלל,
עמיתך אל תונו איש את אחיו' ,ודרשו חז"ל כל טענה עליו? תתקבל ההחלטה הסופית שתאפשר להתחיל
(בבא מציעא נו ).שקרקעות ,שאינן נקנות מיד בבנייה.
ליד ,אינן בכלל דין זה .ומכל מקום ,שיערו מחמת כך הסכים אלקנה למכור את
חכמים שבני אדם מוחלים על תוספת דמים תשובה המגרש לרפאל תמורת ארבע מאות ושבעים
ששילמו עבור קרקע עד כפל ,מתוך רצונם אונאה בקרקעות אלף שקלים ,מחיר שהיה מקובל לקרקע
לזכות באחיזת נחלה ,אולם על מום שבגוף בכל דיני אונאה נפסק להלכה (סימן רכז סעיף שעדיין אינה זמינה לבנייה .המקח הושלם
המקח אין דרך בני אדם למחול ,ולפיכך כט) שקרקעות ,עבדים ושטרות אין בהם דיני כדין ,התמורה שולמה במלואה ,והזכויות
טענת מום קיימת גם בקרקע. אונאה .לדעת השולחן ערוך ,דין זה אמור הועברו על שם הקונה.
נמצא לדבריו ,שיסוד ההבחנה הוא בין אף במקום שהפער בין שווי המקח למחיר כעבור כשלושה חודשים הופתע רפאל
תוספת מחיר ,שעליה אדם עשוי למחול כדי ששולם הוא קיצוני ביותר ,כגון שמכר קרקע לקבל הודעה כי המגרש אושר באופן סופי
לזכות בקרקע ,לבין מום במקח ,שעליו אין השווה אלף בדינר ,או להיפך קרקע השווה לבנייה .לאחר בירור שערך התברר כי
אדם מוחל כלל ,ומשום כך שייך בו דין מקח דינר באלף ,שלעולם אין בה דין אונאה. כבר בשעת המכירה עבר המגרש את רובם
טעות. אמנם הרמ"א הביא את דעת ה'יש אומרים', המכריע של האישורים הנדרשים ,ולא נותר
אמנם יש לעיין בדבריו ,שכן סברא זו, שאין הפטור מאונאה בקרקעות אלא כל זמן אלא לקבל את חתימתו של מנכ"ל העירייה.
שתלויה במחילת דעתו של אדם ,מתאימה שההפרש אינו עולה על מחצית השווי ,אולם אלא שבאותה עת היו משרדי העירייה
בעיקר לשיטת הרשב"ם (בבא בתרא סא :ד"ה אם מכר ביותר מכפליים משוויו ,או בפחות בפגרת הקיץ ,ומיד עם חידוש פעילותם
בבקעה) ,הסובר שאין אומרים בקרקע 'הדמים ממחצית שוויו ,יש בזה דין אונאה. נחתם האישור הסופי ,והקרקע הפכה לקרקע
מודיעים' ,משום שאדם מוכן לשלם סכומים מום בקרקע מופשרת הראויה לבנייה באופן מיידי.
שונים כדי לזכות בנחלה .אולם לדעת
אף על פי שאין אונאה בקרקעות ,אין משנודע הדבר לאלקנה ,פנה אל רפאל
התוספות (שם ד"ה שמע מינה) ,הסוברים שאין
פירוש הדבר שכל טענה הנוגעת לקרקע וטען כי אילו היה יודע שבשעת המכירה כבר
אונאה בקרקעות מגזירת הכתוב בלבד,
ובאמת אומרים 'הדמים מודיעים' גם בקרקע, נדחית .להלכה נפסק (סימן רלב סעיף ג) ,שאם עמד המגרש בשלב כה מתקדם של הליכי
אין ההבחנה מבוססת בהכרח על מחילת מכר אדם לחברו קרקע ,עבד ,בהמה או ההפשרה ,וכי לא נותר אלא אישור טכני
דעתם של בני אדם .ואם כן ,יש מקום לעיין מטלטלין ,ולאחר מכן התברר שבמקח היה אחרון הצפוי להתקבל בתוך זמן קצר ,לא היה
מנין לחלק בין תוספת מחיר לבין מום. מום שלא היה ידוע ללוקח ,הרי זה מקח מוכר את הקרקע כלל .ולכל הפחות ,ודאי
אולם למעשה אין בכך נפקותא לדינא ,שהרי טעות ,והלוקח רשאי להחזיר את המקח אף שלא היה מסכים למוכרה במחיר שנקבע,
השולחן ערוך פסק בפשיטות שיש בקרקע דין לאחר שנים רבות. הנמוך בעשרות אחוזים ממחירה של קרקע
מקח טעות כאשר נמצא בה מום. נמצא ,שאף בקרקע ,מקום שבו התגלה מופשרת וזמינה לבנייה.
ומעתה יש לעיין בנידון שלפנינו :מחד מום מהותי שהיה קיים בשעת המקח ולא היה לטענתו ,מאחר ששני הצדדים סברו בשעת
גיסא ,התברר למפרע שהקרקע הייתה שונה ידוע לקונה ,אין אומרים שמאחר שאין אונאה המקח שהקרקע עדיין רחוקה מהפשרה,
באופן מהותי מכפי שסברו שני הצדדים בקרקעות יעמוד המקח על מכונו ,אלא בטל והתברר לאחר מכן כי המציאות הייתה שונה
בשעת המקח ,שכן הליכי ההפשרה כבר עמדו המקח מדין מקח טעות. באופן מהותי ,יש לראות את המקח כמבוסס
לקראת סיומם ,והייתה קרובה מאוד לקבלת יסוד החילוק על טעות יסודית .לפיכך ביקש לבטל את
היתר בנייה .ואולי יש לראות את הדבר כמום בשו"ת הרדב"ז (חלק א סימן שב) נשאל בדינו המכירה ,או לכל הפחות לחייב את הקונה
במקח ,שהרי מצבה התכנוני של הקרקע של אדם שמכר בית לחברו ,ולאחר המכירה להוסיף את ההפרש שבין שווי הקרקע בעת
היה שונה באופן יסודי מן המציאות שהניחו התברר שנמצא בו מום .האם יש מקום לבטל המכירה כפי שהתברר למפרע ,לבין המחיר
הצדדים .מאידך גיסא ,הרי אין כאן שינוי את המקח ,או שמא מאחר שאין אונאה ששילם בפועל.
בגוף הקרקע אלא בשוויה בלבד .הקרקע בקרקעות אין למוכר או לקונה כל טענה. האם יש ממש בטענת אלקנה ,ובידו לבטל
שסברו הצדדים ,הרי זה מקח טעות והמקח נותרה אותה קרקע בדיוק ,ולא התגלה בה אין הנידון דומה לגמרי למקרה שדן בו
בטל. כל חסרון או פגם בגוף הקרקע .וכשם שאין המהרש"ם .שם היה המום לרעת הקונה,
ומכאן הוכיח בעל ספר יהושע ,שהוא אונאה בקרקעות מחמת שינוי במחיר ,כך גם שהרי בעקבות צו המכס התברר שהעצים
הדין במעשה החלפנים .מאחר שכבר בשעת שווים פחות מכפי שסבר בשעת הקנייה .מה כאן אין מקום לטענת מקח טעות.
המכירה היה ערך המטבעות גבוה יותר ,אלא שאין כן בנידון שלפנינו ,שמצד הקונה אין תשובת המהרש"ם בקרשים
שבני אותה העיר עדיין לא ידעו מכך ,נמצא כאן כל מום ,ואדרבה ,התברר שהמקח טוב
ומשובח יותר מכפי שסבר ,וכל טענת המום שהוכרז עליהם מכס
שהמכירה נעשתה בטעות ,ודינה להתבטל.
עוד הוסיף ,שאין לפרש שהסוגיא עוסקת בשו"ת מהרש"ם (חלק ג סימן קפא) נשאל היא מצד המוכר ,שמכר את הקרקע במחיר
בדיני אונאה בלבד ,שכן בגמרא נאמר על ידי הגאון רבי משה קאסטען־בראהן הנמוך בהרבה מערכה האמיתי.
במפורש שהוא משום 'זביני בטעות' ,ולא אמנם בדיני אונאה
הוזכר כלל דין אונאה .ועוד ,שהמעשה שם פשוט הוא שאין חילוק
היה במכירת בתים ,ובקרקעות הרי אין דין בין אונאת הקונה לאונאת אמנם בדיני אונאה פשוט הוא שאין חילוק
אונאה כלל .ואף לא נאמר שם שהבתים המוכר ,וכשם שהקונה בין אונאת הקונה לאונאת המוכר ,וכשם
נמכרו בפחות משוויים ,אלא כל הדיון נסוב יכול לטעון טענת אונאה שהקונה יכול לטעון טענת אונאה כך
על עצם קיומו של המקח ,ומבואר אפוא כך גם המוכר (סימן רכז
סעיפים א–ב) .אולם יש מקום גם המוכר .אולם יש מקום לדון אם כך
שיסוד הביטול הוא מדין מקח טעות.
לדון אם כך הוא גם במקום הוא גם במקום שאין הנידון מצד אונאה,
מקח טעות אף כשהוא לטובת שאין הנידון מצד אונאה, אלא מצד מום במקח ,כאשר המום אינו
הקונה אלא מצד מום במקח, לרעת הקונה אלא לרעת המוכר בלבד
והנה במעשה החלפנים ,הטעות הייתה כאשר המום אינו לרעת
כולה לרעת המוכר ,שמכר את מטבעותיו הקונה אלא לרעת המוכר
במחיר הנמוך מערכם האמיתי ,בעוד שהקונה בלבד.
מוויז'ניצא ,אודות בני קהילתו שמכרו בחורף
דווקא הרוויח מן העסקה .ואף על פי כן כתב חלפנים שרכשו מטבעות בזול כמות גדולה של עצים לסוחרים מרוסיה ,אשר
בעל ספר יהושע שהמקח בטל ,משום שנעשה בספר יהושע (פסקים וכתבים סימן קכא) דן התכוונו להעבירם על גבי רפסודות בנהר
בטעות. טשערמיש .לאחר המכירה התברר כי כבר במקרה של חלפנים ששמעו כי יצאה פקודת
ומבואר מדבריו ,שכאשר ביטול המקח קודם לכן פרסמה הממשלה הרוסית צו חדש המלכות המייקרת את ערך המטבעות ,ומיהרו
אינו מבוסס על דיני אונאה אלא על עצם המטיל מכס גבוה על הכנסת העצים ,בשיעור לנסוע לעיר שעדיין לא הגיעה אליה הידיעה.
העובדה שהמקח נעשה מתוך טעות במציאות של כשליש מערכם .בעקבות כך התבטל כל שם קנו מטבעות מתושבי המקום במחיר
שהייתה קיימת כבר בשעת המכירה ,אין הרווח הצפוי מן העסקה ,ואף נגרם הפסד מן שהיה נמוך בהרבה מערכם החדש ,מחמת
חילוק אם הטעות הייתה לרעת הקונה או שבני העיר עדיין לא ידעו על עליית ערכם. הקרן ,והקונים ביקשו לבטל את המקח.
לרעת המוכר .כל אימת שהתברר למפרע השיב המהרש"ם ,שאם צו המכס כבר יצא ונשאל שם ,האם יש לראות את העסקאות
שהמקח נעשה על יסוד הנחה מוטעית בדבר קודם המכירה ,אלא שהקונה לא ידע על כך ,הללו כאונאה בלבד ,או שמא יש מקום לבטלן
מהותי ,הרי הוא בכלל מקח טעות. הרי שהמקח בטל מדין מום במקח ואונאה .מדין מקח טעות.
המסקנה הוכחת ספר יהושע ממכירת לעומת זאת ,אילו יצא הצו רק לאחר גמר
ולפי יסוד זה גם בנידון שלפנינו ,מאחר הבתים בנהרדעא המקח ,היה זה בכלל 'נסתחפה שדהו' ,ואין
שהתברר למפרע שכבר בשעת המכירה תחילה הביא את דברי הגמרא (כתובות צז,). בכך כדי לבטל את העסקה.
הייתה הקרקע שווה סכום גבוה בהרבה, שהסתפקה באדם שמכר את נכסיו כדי להשיג יהיה שהמום צורך מבואר מדבריו ,שאין
משום שהקרקע כבר השלימה כמעט את כל מעות לצורך מסוים ,ולאחר מכן התברר שאין במצבו שינוי אף החפץ. בגופו הפיזי של
שלבי ההפשרה ,ונשאר רק אישור פורמלי עוד צורך באותם מעות – האם בטל המקח. קיים שהיה המקח, של הכלכלי המשפטי או
אחרון ,נמצא שהמקח נעשה על יסוד מציאות ומביאה הגמרא מעשה שאירע בנהרדעא עשוי הצדדים, מידיעת ונעלם המכירה בשעת
שלא הייתה נכונה. בשנות בצורת ,כאשר מחמת הרעב מכרו בני לביטולו. ולגרום במקח כמום להיחשב
ואף שהטעות הייתה לטובת הקונה ולא לפי דברי המהרש"ם ,יש מקום לומר העיר את בתיהם כדי לרכוש תבואה .לאחר
לרעתו ,אין בכך כדי לגרוע מדין מקח טעות. שגם בנידון שלפנינו ,מאחר שכבר בשעת המכירה הגיעה לעיר אוניית תבואה ,ופסק רב
ולפיכך המוכר רשאי לבטל את המקח ,או המכירה הייתה הקרקע מצויה בשלב מתקדם נחמן שהמקח בטל והבתים חוזרים לבעליהם.
לכל הפחות לדרוש את השלמת ומקשה הגמרא ,והלא בדרך כלל ביותר של הליכי ההפשרה ,ולא נותר אלא
ההפרש שבין המחיר ששולם אישור פורמלי אחרון ,הרי שהתברר למפרע מכירת נכסים אינה מתבטלת
לבין שוויה האמיתי של הקרקע שמעמדה של הקרקע היה שונה באופן מהותי רק משום שהתבטלה הסיבה
בשעת המכירה. שבגללה נמכרו .ומשיבה, מכפי שסברו הצדדים.
[כמובן כל זה כאשר היה שאין זה דומה לשאר מקרים, הקרקע, של בגופה במום ואף שאין מדובר
ברור בין הצדדים שיש לקרקע משום ששם היה 'זביני התכנוני מצבה את לראות מכל מקום יש
עדיין לעבור תהליך ממושך בטעות' ,שכן למפרע התברר כשינוי ולא עצמו, המקח כחלק ממהות
ושלבים מהותים עד להפשרה שכבר בשעת המכירה עמדה לדיני שייך הנידון אין זה, לפי במחיר בלבד.
לבניה ,אך כאשר היה גם צד האונייה בפאתי העיר ,ונמצא אלא בקרקעות, אונאה אין שבהם אונאה,
מסוים שהקרקע תופשר במהרה לדיני מקח טעות ,שבהם גם בקרקע שייך שמלכתחילה לא היה כל
ושוב התברר שהצד הוא התממש, ביטול המקח כאשר התברר שהיה בה מום צורך במכירת הבתים.
אין בזה כדי לבטל את המקח, הרי מבואר ,שכאשר מהותי כבר בשעת המכירה.
שהרי על דעת כן נכנסו למקח מתברר למפרע שכבר מום לטובת הקונה
והסיכוי הקטן לשבח המהיר אלא שעדיין יש מקום לעיין בנידון בשעת המקח הייתה
גם הוא כלול במהות העסקה שונה שלפנינו מצד אחר .אף אם נקבל את ההנחה המציאות
שנעשתה ביניהם]. שהתברר כאן 'מום' במהות המקח ,עדיין באופן יסודי מכפי
השמות המופיעים בסיפורי בית הדין – בדויים
