gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בשבילי דשא · Beshvilei Deshe — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: בשבילי דשא · Beshvilei Deshe

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בשבילי דשא · Beshvilei Deshe — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סדר לימוד‬ ‫עמוד הקהילה‬ ‫מסכת יומא‬ ‫שבוע דסוכות‬ ‫יומא פג‪:‬‬ ‫יום א'‬ ‫יומא פד‪.‬‬ ‫יום ב'‬ ‫גליון שי"ד שנה ז'‬ ‫יומא פד‪:‬‬ ‫יום ג'‬ ‫יום ד'‬ ‫פרשת האזינו ‪ -‬שובה‬ ‫יומא פה‪.‬‬ ‫חזרה‬ ‫יום ה'‬ ‫תשפ"ז‬ ‫קו יודעי תורתך‬ ‫‪02.649.33.62‬‬ ‫בשבילי המערכת‬ ‫מרבוה"ק זיע"א‬ ‫עלי דשא‬ ‫שלשה סוגי "שלום‪-‬בית"‬ ‫כוח התפילה מתוך צרה‬ ‫בקשת סליחה מהקב"ה‬ ‫ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים (יומא‬ ‫צר ילדך תשי ותשכח קל מחוללך (לב‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫שלוש בנות היו למלך‪ .‬כשהגיעו לפרקן‪ ,‬ביקש‬ ‫נג‪.):‬‬ ‫'צור' היינו צור העולמים‪ ,‬רבונו של עולם‬ ‫המלך להשיא כל אחת מהן לאיש הראוי לה‪.‬‬ ‫'ילדך תשי' – דיינע קינדערלעך זיינען נעביך‬ ‫תמיהה על זה‪ ,‬למה ניתן תפילה זו לכהן‬ ‫השידוך הראשון היה מן הסוג שאפילו שדכנים‬ ‫גדול דווקא‪ ,‬ומה עניין תפילה זו ביום‬ ‫שוואך‪ ,‬דעריבער בעט מען זיך‪' ,‬ותשכח קל'‬ ‫אוהבים לספר עליו‪ .‬חתן חשוב‪ ,‬שר משרי‬ ‫הכיפורים‪ .‬ואמר‪ :‬כי אם אדם מישראל עובר‬ ‫– פארגעס ליבע גאט‪' ,‬מחוללך' – דאס וואס‬ ‫המלוכה‪ ,‬בית מכובד וכל צורכי בת המלך מצויים‬ ‫בדרך ויש לו עינוי וטורח‪ ,‬והמטר מתחיל‬ ‫זיי האבן דיך פארשוועכט‪( .‬בתרגום חופשי‪:‬‬ ‫לה בהרחבה‪ .‬אבל העיקר לא היה הארמון ולא‬ ‫שוטף‪ ,‬וזוחלין המים לתוך צווארו‪ ,‬יהודי זה‬ ‫רבונו של עולם 'ילך תשי – הילדים שלך הם מסכנים‬ ‫העושר‪ .‬החתן ידע היטב איזו זכות נפלה בחלקו‪.‬‬ ‫כשנתמלא צערו והוא מוציא אנחה מליבו‪,‬‬ ‫וחלשים‪ ,‬ולכן אנחנו מבקשים ממך‪' ,‬ותשכח קל' –‬ ‫אלוקים תשכח‪' ,‬מחוללך' – את מה שהם עושים אותך‬ ‫הוא כיבד את בת המלך‪ ,‬דאג לה‪ ,‬והבית התנהל‬ ‫בוודאי היה מן היושר והצדק שאנחתו‬ ‫באחווה ובשלום‪.‬‬ ‫ותפילתו תהיה בוקעת רקיע‪ ,‬והמטר יפסיק‬ ‫(דברי ישראל)‬ ‫מוחלש)‪.‬‬ ‫גם לבת השנייה נמצא שידוך טוב‪ ,‬אם כי מסוג‬ ‫מיד‪ ,‬ואין לך תפילה בעולם שתוכל לעמוד‬ ‫לא כזו גלות‬ ‫נגד זה‪ ,‬רק כהן הגדול האיש המורם מעם‪,‬‬ ‫אחר‪ .‬החתן לא היה מבני המלוכה אלא סוחר‬ ‫כי צורם מכרם (לב‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫וביום הקדוש והנורא ובהיכל הקודש‪ ,‬רק‬ ‫עשיר‪ ,‬ובביתו לא חסר דבר‪ .‬אלא שמדי פעם‬ ‫ידוע אומרם ז"ל (בראשית רבה פר' מד) כי צורם‬ ‫הוא בהכשר הזה היה יכול לעמוד ולהתפלל‬ ‫שכח האיש שאשתו היא בת מלך‪ .‬לפעמים הקניט‬ ‫מכרם זה אברהם שניתן לו שתי ברירות‬ ‫נגד אנחתם ותפילתם של העוברי דרכים‪,‬‬ ‫אותה‪ ,‬לפעמים גרם לה עוגמת נפש‪ .‬אחר כך היה‬ ‫הוא ולא אחר‪.‬‬ ‫או גיהנום או גלות ובחר גלות‪ ,‬וה' הסגירם‬ ‫חוזר ממסעותיו‪ ,‬מביא מתנה נאה או מלבוש יקר‬ ‫(הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זצוק"ל)‬ ‫‬ ‫שהסכים לדבריו עי"ש‪ .‬והן אמת אברהם‬ ‫ומפייס אותה‪ .‬לא בדיוק הבית שאביה חלם עליו‪,‬‬ ‫אע"ה בחר גלות ולא גיהנום אבל לא גלות‬ ‫אבל גם לא חתן ששכח לגמרי את כבוד בית חמיו‪.‬‬ ‫חשבון הנפש על הדברים הקטנים‬ ‫המביא לידי גיהנום‪ ,‬היינו עניות שהיא‬ ‫(שרפי‬ ‫מעביר על דעת קונו חלילה‪.‬‬ ‫השידוך השלישי כבר היה סיפור אחר‪.‬‬ ‫יום הכיפורים אסור באכילה וכו' ובנעילת‬ ‫אש – זוואלין)‬ ‫בת המלך נישאה לבן כפר עני‪ .‬אילו רק העוני‬ ‫הסנדל (יומא עג‪.):‬‬ ‫היה הבעיה‪ ,‬ניחא‪ .‬אבל האיש גם לא ידע לכבדה‪.‬‬ ‫יש לבאר ענין 'איסור נעילת הסנדל' בדרך‬ ‫ענייני יום הכיפורים‬ ‫הוא היה גוער בה‪ ,‬מתקוטט עמה‪ ,‬מצער אותה על‬ ‫הרמז‪ ,‬על פי המבואר בספה"ק‪ ,‬במה שאמר‬ ‫כל צעד ושעל‪ ,‬וגם לחם ומלבוש לא היו מצויים‬ ‫השי"ת למשה רבינו ע"ה בסנה‪' ,‬של נעלך‬ ‫כפרה שלימה גם 'בין אדם לחבירו'‬ ‫בבית כראוי‪ .‬בת המלך חיה שם חיי צער‪.‬‬ ‫מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו‬ ‫אדמת קודש הוא' (שמות ג‪ ,‬ה)‪ ,‬היינו על דרך‬ ‫בזאת יבוא אהרן אל הקודש וגו' (ויקרא טז‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫חלפו הימים‪ ,‬והגיע יום חגו של המלך‪ .‬בארמון‬ ‫משל‪ ,‬שכאשר יש לאדם מנעלים לרגליו‪,‬‬ ‫פירש רש"י‪' :‬בזאת‪ ,‬גימטריא שלו ארבע‬ ‫נערכה סעודה גדולה וכל בני המשפחה הוזמנו‬ ‫אינו מרגיש שום כאב מאבנים ומשאר‬ ‫מאות ועשר‪ ,‬רמז לבית ראשון'‪ .‬הקשה‬ ‫לבוא‪.‬‬ ‫הרא"ם‪ ,‬וכי רק בבית ראשון היו כוהנים‬ ‫מכשולים קטנים‪ ,‬ורק מכשול גדול ירגיש‪.‬‬ ‫בבית הראשון לא הייתה שום שאלה‪ .‬בני הזוג‬ ‫אולם אם יסיר את נעליו מעליו ירגיש מכל‬ ‫גדולים ולא בבית שני‪ .‬ונראה ליישב‪ ,‬דבית‬ ‫עלו על המרכבה ויצאו בשמחה אל הארמון‪ .‬החתן‬ ‫אבן קטנה‪ ,‬ובכל מכשול הקטן ביותר‪.‬‬ ‫ראשון חרב משום עבודה זרה גילוי עריות‬ ‫ידע שאין לו ממה לחשוש‪ .‬הוא שמר על כבוד בת‬ ‫ושפיכות דמים‪ ,‬ובית שני חרב בעוון שנאת‬ ‫וזהו רמז‪ ,‬שהאדם לפעמים לא שת ליבו‬ ‫המלך כראוי‪ ,‬וכך גם התקבל אצל אביה בסבר‬ ‫חינם (יומא ט‪ ,):‬והנה חטא שבית אדם למקום‬ ‫להתבונן אלא במעשיו וחטאיו החמורים‪,‬‬ ‫פנים יפות‪.‬‬ ‫מתכפר בתשובה וקרבנות‪ ,‬וחטא שבין אדם‬ ‫אבל על מה שדש בעקביו אינו מקפיד‪ .‬על‬ ‫לחבירו אינו מתכפר עד שירצה את חבירו‪.‬‬ ‫בבית השני כבר הורגשה מעט מתיחות‪ .‬הסוחר‬ ‫זה רמז השי"ת למשה‪' ,‬של נעלך מעל רגליך‬ ‫ולפי זה יש לומר דכל סדר הכפרה הנזכר‬ ‫ידע היטב שלא תמיד נהג כראוי‪ .‬בדרך אל‬ ‫כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת‬ ‫בפרשה הספיק לכפר רק על עוונות בית‬ ‫הארמון עברו בו מן הסתם כמה זיכרונות שהיה‬ ‫קודש הוא'‪ ,‬כלומר כשאתר בא לעמוד‬ ‫ראשון‪ ,‬אך בבית שני שחטאו בו בעניינים‬ ‫שמח להשאיר בבית‪ .‬ובכל זאת הייתה לו נחמה‪:‬‬ ‫במקום ומדריגה של קדושה העליונה‪ ,‬ראוי‬ ‫שבית אדם לחבירו‪ ,‬לא היה די בכפרה זו‪,‬‬ ‫אשתו הגיעה אל אביה לבושה בבגדים הנאים‬ ‫להתבונן ולדקדק גם על עבירות ומכשולות‬ ‫אלא נצרכו לריצוי חבירו‪.‬‬ ‫שקנה לה‪ ,‬עטורה בתכשיטים שהביא ממסעותיו‪.‬‬ ‫קטנים שלא יהיו אבן נגף לרגליך‪.‬‬ ‫ומהאי טעמא נזכר כאן בייחוד שמו של‬ ‫נכון‪ ,‬היו דברים לתקן‪ ,‬אבל המלך יראה שלפחות‬ ‫ומהאי טעמא נצטוו הכוהנים להסיר‬ ‫אהרן ונאמר 'בזאת יבוא אהרן'‪ ,‬לרמז על‬ ‫בתו יקרה בעיניו‪ .‬הוא לא שכח אותה‪.‬‬ ‫מנעליהם בבית המקדש‪ ,‬להורות על ענין‬ ‫מידתו שהיה אוהב שלום ורודף שלום‪,‬‬ ‫אבל בן הכפר קיבל את ההזמנה ונבהל‪ .‬איך יופיע‬ ‫זה שהכוהנים המשרתים לפני ה'‪ ,‬ראוי‬ ‫ובמידה זו יבוא אל הקודש לכפר‪ ,‬כדי‬ ‫לפני המלך? מה יאמר כשאביה של אשתו יראה‬ ‫ביותר שיתבוננו במעשיהם אפילו הקטנים‬ ‫שתהיה הכפרה שלימה גם בדברים שבית‬ ‫והדקים ביותר‪ ,‬כי במקום קדוש יהלכון‪.‬‬ ‫אדם לחבירו‪ .‬וכן בהמשך הפרשה (פסוק ד')‬ ‫כיצד היא חיה? איזו תשורה יביא? אפילו בגד‬ ‫ראוי לא היה לו להלביש אותה לקראת הביקור‪.‬‬ ‫וזהו העניין שיום הכיפורים אסור בנעילת‬ ‫כתיב ' כתונת בד קודש ילבש'‪ ,‬ולא בבגדי‬ ‫הסנדל‪ .‬לפי שקדושת היום גדולה עד מאוד‪,‬‬ ‫זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור‪( ,‬ר"ה‬ ‫ואז עלה במוחו רעיון‪ .‬פתאום השתנה קולו‪.‬‬ ‫והוא יום של מחילה וסליחה וכפרת עוונות‪,‬‬ ‫כו‪ .).‬ולדברינו יש לומר דאולי בכלל קטרוג‬ ‫האיש שכל השנה ידע בעיקר לגעור‪ ,‬התחיל‬ ‫וצריך לחשבון הנפש גם על מצוות שאדם‬ ‫זה הוא שנאת חינם‪ ,‬שהזהב הוא הגורם‬ ‫לדבר בנחת ובמתק שפתיים‪ .‬הוא פנה אל אשתו‬ ‫דש בעקביו‪ ,‬לשוב בתשובה שלימה לפניו‬ ‫העיקרי לשנאה זו‪ ,‬ועל כן אין ראוי לכפר‬ ‫בדברים רכים‪ ,‬ביקש להתפייס‪ ,‬ניסה להראות לה‬ ‫(אמרי אש)‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫(נחלת דן)‬ ‫עמו על ישראל מחטא זה‪.‬‬ ‫כמה היא יקרה בעיניו‪.‬‬ ‫(ליקט וערך הרב יצחק קרימלובסקי)‬ ‫המשך בעמוד ב' >>>‬ ‫א‬ ‫לפרסום והנצחות‪yt5055660@gmail.com | 03-5055660 :‬‬ ‫המשך בשבילי המערכת‬ ‫כשהתורה הייתה זקוקה לנו‪ ,‬השתדלנו‬ ‫של הכת הראשונה‪ ,‬אומר ה"מראה‬ ‫אבל בת המלך לא התרשמה‪ .‬עכשיו‬ ‫להיות שם‪ .‬נתנו כפי יכולתנו‪ ,‬ויש‬ ‫יחזקאל" (כמובא בספר "ומתוק האור")‪ ,‬ודאי‬ ‫נזכרת? כל השנה ציערת אותי‪ .‬לא‬ ‫שנתנו אף מעבר למה שחשבו שיוכלו‪.‬‬ ‫לא הגענו‪ .‬הלוואי שנהיה מן השנייה‪.‬‬ ‫נהגת בי כבת מלך‪ .‬ועכשיו‪ ,‬רגע לפני‬ ‫נשאנו יחד בעול כדי שבתי המדרש ובתי‬ ‫אבל אם חלילה אנחנו קרובים יותר‬ ‫שאתה צריך לעמוד מול אבי‪ ,‬נעשית‬ ‫היוצר לתורה לחסידות ולהוראה ימשיכו‬ ‫לשלישית‪ ,‬באיזה פנים נבקש מהתורה‬ ‫לפתע בעל מסור? אתה רוצה שאבוא‬ ‫שתליץ טוב בעדנו?‬ ‫לארמון ואספר לו כמה יפה אתה נוהג‬ ‫להאיר‪ ,‬שקול התורה יימשך ויהדהד‬ ‫בי?‬ ‫בעוז‪ ,‬ושעוד דורות של בנים יגדלו בתוך‬ ‫•••‬ ‫•••‬ ‫אותה שושילתא דדהבא ששזרו רבותינו‬ ‫אלא שכאן בדיוק מגיעה הבשורה‪.‬‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫את המשל החריף הזה מביא בעל‬ ‫פתח לנו שער בעת נעילת שער‪.‬‬ ‫ה"מראה יחזקאל" על הרגע שבו נוציא‬ ‫ואם עדיין נשאר בידינו להשלים‪ ,‬אם‬ ‫עוד אפשר לשפר את המצב‪.‬‬ ‫בליל יום הכיפורים את ספר התורה‪,‬‬ ‫עוד אפשר להוסיף משהו לפני נעילת‬ ‫השערים עדיין פתוחים‪ .‬אפשר להודות‪,‬‬ ‫ננשקם ונאמר‪" :‬אור זרוע לצדיק‬ ‫השער‪ ,‬זה הזמן‪ .‬זו עוד דרך לומר‬ ‫לעזוב‪ ,‬לקבל מחדש עול תורה ומצוות‪,‬‬ ‫ולישרי לב שמחה"‪.‬‬ ‫לברתא דמלכא‪ :‬יקרה את לנו‪ .‬הבית שבו‬ ‫מעשים טובים וכבוד התורה‪ .‬ואפשר‬ ‫התורה הקדושה היא בת המלך‪.‬‬ ‫את מתגדלת ומתרוממת‪ ,‬הוא ביתנו ממש‪.‬‬ ‫גם להראות לבת המלך שהיא באמת‬ ‫יש מי שחי איתה בשלום כל השנה‪.‬‬ ‫התורה היא חיינו ומשוש ליבנו‪.‬‬ ‫יקרה לנו‪.‬‬ ‫התורה היא מרכז חייו‪ ,‬והוא מחזיק בה‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬כשבליל 'כל נדרי' נתקרב אל ספר‬ ‫הרי גם החתן השני לא היה מהאנשים‬ ‫לומד אותה ומכבד אותה ואת לומדיה‪.‬‬ ‫התורה ונאמר בדחילו ורחימו "אור‬ ‫המושלמים‪ .‬היו לו הרבה דברים לתקן‪.‬‬ ‫יש מי שהשלום‪-‬בית שלו איתה אינו‬ ‫זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה"‪ ,‬נוכל‬ ‫אבל כשהגיע אל המלך‪ ,‬היה ניכר עליו‬ ‫מושלם‪ .‬לפעמים התרשל‪ ,‬לפעמים‬ ‫לדעת שעשינו את המקסימום שיכולנו‪.‬‬ ‫שלפחות דבר אחד הוא ידע‪ :‬בת המלך‬ ‫התרחק‪ .‬אבל התורה עדיין יקרה לו‪.‬‬ ‫השתדלנו לכבד את בת המלך‪ .‬לא‬ ‫יקרה בעיניו‪ .‬הוא דאג לה‪ ,‬נתן לה‬ ‫הוא מחזיק בעץ החיים‪ ,‬תומך בלומדי‬ ‫הגענו אל אביה בידיים ריקות‪.‬‬ ‫משלו‪ ,‬ולא הניח לה לעמוד לפני אביה‬ ‫תורה‪ ,‬עוסק במצוות ובגמילות חסדים‪.‬‬ ‫בחוסר כל‪.‬‬ ‫יש לו במה לבוא ולהתפייס‪.‬‬ ‫פתח לנו שער בעת נעילת שער ‪ -‬והתורה‬ ‫גם אנחנו איננו באים ליום הקדוש בטענה‬ ‫ויש גם את הבית השלישי‪ .‬זה שנזכר‬ ‫הקדושה תמליץ עלינו בכל כוחה‪,‬‬ ‫שעשינו הכול‪ .‬מי יכול לומר זאת‪ .‬אבל‬ ‫בבת המלך רק רגע לפני שצריך להופיע‬ ‫יחד עם כוחם של רבותינו הקדושים‪,‬‬ ‫אצל אביה‪ .‬כל השנה התורה הייתה‬ ‫אחרי התקופה האחרונה‪ ,‬אחרי המאמץ‬ ‫שנותנים לנו כעת מתנה של חיים‪,‬‬ ‫מונחת בקרן זווית‪ ,‬ופתאום בליל כל‬ ‫הגדול שנעשה למען מוסדות התורה של‬ ‫ביטוח מקיף לכל השנה ושנזכה להיות‬ ‫רבותינו הקדושים‪ ,‬יכול כל אחד מאיתנו‬ ‫נדרי הוא מתקרב אליה ומבקש שתבוא‬ ‫מאותם שנאמר עליהם‪:‬‬ ‫להיכנס ליום הכיפורים ולומר לפחות את‬ ‫איתו אל המלך ותליץ עליו טוב‪.‬‬ ‫"אור זרוע לצדיק‪ ,‬ולישרי לב שמחה"‪.‬‬ ‫זה‪ :‬לא עמדנו מן הצד‪.‬‬ ‫ולאיזו כת אנחנו שייכים? לדרגה‬ ‫ב‬ ‫בשבילי ההלכה‬ ‫הרה”ג יצחק שלמה פייגנבוים שליט”א‬ ‫מו”צ בקהילתנו וראש כולל הוראה‬ ‫הלכות תשובה בחטאים שבין אדם לחבירו (ג)‬ ‫מחילהט‪ ,‬ויש חולקים שדי בבקשת מחילה ואין לו לפרטי‪ ,‬ויש‬ ‫א‪ .‬ישים אל לבו ערב יום הכיפורים לפייס כל אדם שנוטר לו איבהא‪,‬‬ ‫להקל בזה‪.‬‬ ‫ואע"פ שבשאר ימות השנה ראוי לכל אדם לפייס תיכף למי‬ ‫ו‪ .‬כשמפייס חבירו נכון שתחילה ילך אליו בעצמו ולא ישלח‬ ‫שפשע כנגדו‪ ,‬מ"מ אם אין לו פנאי יכול הוא להמתין ליום אחרב‪,‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫אמצעי לפייסויא‪ ,‬ולכתחילה יפרט החטא שעל זה מבקש מחילה‬ ‫אבל בערב יום הכיפורים ישים האדם אל לבו לפייס כל אדם‬ ‫שנוטר לו איבה ולא ידחה העניין ליום אחרג‪.‬‬ ‫ז‪ .‬לא התפייס בראשונה יחזור ויפייסנו פעם שניה ושלישית‪,‬‬ ‫ובכל פעם אפילו בפעם הראשונהיג יקח עמו ג' אנשים אחריםיד‪,‬‬ ‫ב‪ .‬עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה‬ ‫את חבירוד‪.‬‬ ‫ופוגעין בו ומבקשין ממנוטו‪ ,‬ובכל פעם יפייסנו במין ריצוי‬ ‫אחרטז‪ ,‬ואם אינו מתפייס בשלש פעמים אינו זקוק לויז‪ ,‬ומ"מ צריך‬ ‫ג‪ .‬לכן אם הזיק לחבירו כגון שחבל בו או גזלו וכיו"ב מלבד מה‬ ‫להודיע לרבים דהיינו עשרה אנשים‪ ,‬שהוא הלך לפייסו ולא רצה‬ ‫שצריך ליתן לו ממון מה שחייב צריך גם לרצותו שימחל לוה‪,‬‬ ‫יח‪.‬‬ ‫להתפייס‬ ‫ואפילו אם לא הזיק לו בגוף או בממון אלא הקניטו בדברים צריך‬ ‫יט‪.‬‬ ‫לפייסו עד שימחל לוו‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ואם הוא רבו צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס‬ ‫ד‪ .‬כיון שביוה"כ צריך שיהא לב כל ישראל שלם עם חבירו‪ ,‬אם‬ ‫ט‪ .‬לא יהא המוחל אכזרי מלמחולכ‪ ,‬ואם מכוון לטובת המבקש‬ ‫חבירו הקניטו ולא פייסו צריך להמציא עצמו אצל אותו שחטא לו‬ ‫כב‪.‬‬ ‫מחילהכא מותר‬ ‫כדי שיבקש ממנו מחילהז‪ ,‬וי"א שגם אם יש לחבירו קפידא עליו‬ ‫י‪ .‬אם הוציא עליו שם רע אין צריך למחול לוכג‪ ,‬ומ"מ מידת ענוה‬ ‫שלא בצדק‪ ,‬מן הראוי לפייסו בערב יום כיפור‪ ,‬ראה בהערהח‪.‬‬ ‫כד‪.‬‬ ‫למחול גם בזה‬ ‫ה‪ .‬מי שדיבר על חבירו לשון הרע וחבירו אינו יודע מזה‪ ,‬כשבא‬ ‫המשך יבא בס"ד‬ ‫לבקש ממנו מחילה י"א שצריך לפרט לו על מה מבקש ממנו‬ ‫מיני ריצויים ירצנו‪ ,‬אלא שהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג‬ ‫ישראל שוה ודו"ק‪.‬‬ ‫א‪ .‬רא"ש (יומא סי' כ"ד) וז"ל וישים אל לבו ערב יום‬ ‫והרא"ש לא הביאו זה בחיבוריהם עכ"ל‪ ,‬ונלע"ד‬ ‫ט‪ .‬חפץ חיים (כלל ד' סי"ב) וזת"ד אפילו עבר וסיפר‬ ‫הכיפורים לפייס כל אדם שנוטר לו איבה‪ ,‬כדאמרינן‬ ‫נראה דלא היו צריכים להזכיר זה כיון דבלא"ה‬ ‫לה"ר על חבירו ובא לעשות תשובה תלוי בזה אם‬ ‫(יומא פז‪ ):‬גבי רב דהו"ל לרבי חנינא מילתא בהדיה‪,‬‬ ‫בכל פעם מביאים ג' אנשים אחרים (כנ"ל הערה י"ב)‬ ‫השומעים דחו את דבריו ולא נתגנה חבירו עי"ז‬ ‫אזל גביה תריסר מעלי יומא דכיפורי ולא איפייס‪,‬‬ ‫ממילא הוי בכל פעם לשון ריצוי אחר דאין כל הדעות‬ ‫כלל בעיניהם א"כ לא נשאר לו עליו כ"א העוון דבין‬ ‫ואמרינן נמי התם רב הו"ל מילתא בהדי ההוא טבחא‬ ‫והלשונות שוות‪ ,‬וכ"כ להלכה המג"א (ס"ק א') והמ"ב‬ ‫אדם למקום‪ ,‬דהיינו שעבר על רצון ה' בזה‪ ,‬ותיקונו‬ ‫נטר ליה תריסר ירחי שתא ולא אתא‪ ,‬כי מטא מעלי יומא‬ ‫(ס"ק ג')‪ ,‬והשו"ע הרב (ס"ב)‪.‬‬ ‫שיתחרט על שעבר ויתוודה ויקבל ע"ע בלב שלם‬ ‫דכיפורי אמר איזל אנא ואפיק ליה מדעתיה‪ ,‬כדי שיהא‬ ‫יז‪ .‬שו"ע (שם)‪ ,‬ובמהרי"ל (מנהגים הל' ליל יו"כ אות ד') אז‬ ‫על להבא שלא לעשות כן כו'‪ ,‬אבל אם חבירו נתגנה‬ ‫לב כל ישראל שלם עם חבירו‪ ,‬כדאיתא בפירקא דרבי‬ ‫הקב"ה רואה שהוא השפיל עצמו לפניו ומרחם וסולח לו‬ ‫עי"ז בעיני השומעים או שהותר לו עי"ז הרי הוא ככל‬ ‫אליעזר (פמ"ו) ראה סמא"ל שלא מצא חטא בישראל‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וכתבו המג"א (ס"ק ב') מ"ב (ס"ק ה') שו"ע הרב‬ ‫עונות שב"א לחבירו שאין יוה"כ מכפר עד שירצה‬ ‫ואמר רבון העולם יש לך עם אחד כמלאכי השרת מה‬ ‫(ס"ב) שאם רצה לפייסו יותר רשאי אם אין שם בזיון‬ ‫את חבירו‪ ,‬על כן צריך לבקש מחילה מחבירו על זה‪,‬‬ ‫מלאכי השרת יחיפי רגל אף ישראל יחיפי רגל ביום‬ ‫כבוד התורה‪.‬‬ ‫ואפילו אם אינו יודע כלל מזה צריך לגלות לו שעשה‬ ‫הכיפורים‪ ,‬וכו'‪ ,‬מה מלאכי השרת שימת שלום ביניהם‬ ‫יח‪ .‬רמ"א (ס"א)‪ ,‬ומסיים בה בשו"ע הרב (ס"ב) ומסיק‬ ‫כנגדו שלא כדין ולבקש ממנו מחילה על זה ע"ש‪.‬‬ ‫אף ישראל ביום הכיפורים כן‪ ,‬מה מלאכי השרת נקיים‬ ‫וז"ל כדי שלא יחשדוהו הבריות שלא רצה להכניע‬ ‫י‪ .‬מכתבי החפץ חיים (בחלק שיחות החפץ חיים חלק‬ ‫מכל חטא אף ישראל כן ביום הכיפורים ע"ש‪.‬‬ ‫עצמו לפני חברו לבקש ממנו מחילה‪ ,‬ולפי"ז נראה‬ ‫המכתבים מכתב מאת רבי א"א קאסאווסקי אב"ד יאנאווא)‬ ‫ב‪ .‬וכתב בשעה"צ (ס"ק ב') דכ"ז בהונאת דברים‪ ,‬אבל‬ ‫דאם חטא לחבירו בהצנע ולא נודע לציבור כיון דליכא‬ ‫הביא שהגר"י סלנטר תמה על זה האיך הותר לצער‬ ‫באיסור גזל והונאת ממון וידוע שהוא לאו הניתק‬ ‫חשש של חשד לא יפרסם הדבר ודו"ק‪.‬‬ ‫אדם כדי לבקש הימנו מחילה‪ ,‬ודעתו שלא לפרט‬ ‫לעשה דוהשיב את הגזילה אין רשאי להמתין עד ערב‬ ‫יט‪ .‬שו"ע (ס"א)‪ ,‬ורבו לאו דווקא אלא אפילו שמע‬ ‫החטא מפני שעי"ז תגדל הקפידא‪ ,‬ובמועדים וזמנים‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬דכל שעה ושעה יש עליו חיוב עשה‬ ‫ממנו דברי תורה‪ ,‬מג"א (ס"ק ג')‪ ,‬מ"ב ושו"ע הרב (שם)‪.‬‬ ‫(ח"א סי' נ"ד) ובהליכות שלמה (מועדים פ"ג ס"ו) הכריעו‬ ‫זו דהוא תיקונו של לאו‪ ,‬ודומיא דכל עשה דאורייתא‬ ‫כ‪ .‬רמ"א (ס"א) בשם מהרי"ל‪( ,‬מנהגים ליל יו"כ אות ד')‬ ‫כדבריו‪ ,‬ובאמת יש לזה יסוד מדברי המ"א (ריש סי'‬ ‫שחייבו חז"ל לעשותו בבא זמנו כמו לולב וברכת‬ ‫וז"ל והיבוקש למחול לא יהא אכזרי מלמחול‪ ,‬כי איך‬ ‫תר"ו) והביאו המ"ב (ס"ק ג') דבשעת בקשת המחילה‬ ‫המזון וק"ש וכדומה‪ ,‬וכ"ש בזה שעבר מתחילה על‬ ‫יעיז את פניו מלמחול‪ ,‬הלא הוא עומד ומבקש כל‬ ‫צריך לפרט מה שחטא לחבירו‪ ,‬אם לא כשיודע‬ ‫לאו דאורייתא עכ"ל‪.‬‬ ‫היום מאת אדון כל למחול לו עונותיו‪ ,‬כ"ש וכ"ש‬ ‫שחבירו יתבייש מזה כשיפרט החטא אזי לא יפרט‬ ‫ג‪ .‬ב"ח (סי' תר"ו ס"א) מטה אפרים (ס"א) מ"ב (ס"ק א')‪.‬‬ ‫ובן בנו של כ"ש דהוא ימחול לבירו באשר הוא אנוש‬ ‫אותו‪ ,‬ויש ללמוד מכאן דהו"ה לעניינינו שאין פירוט‬ ‫ד‪ .‬מתני' (יומא פה‪.):‬‬ ‫רימה ותולעה‪ ,‬וידע אדם אם הוא אכזר מלמחול גם‬ ‫החטא לעיכובא‪ ,‬ולכן אם זה יגביר השנאה לא יפרט‬ ‫ה‪ .‬רמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ט)‪.‬‬ ‫הקב"ה אינו מוחל לו‪ ,‬דכתיב נושא עון ועובר על‬ ‫החטא ודו"ק בכל זה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬רמב"ם (שם)‪ ,‬שו"ע (סי' תר"ו ס"א)‪.‬‬ ‫פשע למי הוא נושא עון למי שעובר על פשע עכ"ל‪,‬‬ ‫יא‪ .‬ב"ח (סוף ס"ב)‪ ,‬א"ר (ס"ק א') הביאו המ"ב (ס"ק‬ ‫ז‪ .‬כמבואר ברא"ש (הנ"ל הערה א')‪ ,‬וכ"כ בא"ר (ס"ק‬ ‫ובשעה"צ (ס"ק ח') כתב דלמעלה דנין מדה כנגד מידה‪,‬‬ ‫ב')‪ ,‬אלא שאם יודע שותר קרוב הפיוס על ידי איש‬ ‫א') צריך אדם להמציא עצמו אצל אותו שחטא לו‬ ‫וצריך למחול לחבירו אפילו אם עות כנגדו במזיד‬ ‫אמצעי שיתווך ביניהם יכול לעשות ע"י אמצעי (מ"ב‬ ‫שיבקש ממנו מחילה‪( ,‬ראב"ן סוף מס' יומא) עכ"ל‪.‬‬ ‫ובמרד‪ ,‬ואז מוחלין לו גם כן אפילו על המזידות ע"ש‪,‬‬ ‫שם)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ביומא (פז‪ ).‬רב פסיק סידרא (פרשת מקרא של נביאים‬ ‫ובא"ר (ס"ק א') וז"ל כתבו מקובלים מי שאינו מעביר‬ ‫יב‪ .‬אם לא כשיודע שחבירו יתבייש מזה כשיפרט‬ ‫או של כתובים) קמיה דרבי‪ ,‬אתא ר' חייא (וגם הוא היה‬ ‫שנאה ביו"כ אין תפילתו נשמעת עכ"ל‪.‬‬ ‫החטא אזי לא יפרט אותו וכנ"ל (הערה י')‪.‬‬ ‫חפץ לפסוק עמו)‪ ,‬הדר לרישא (חזר בשבילו לראש הפרשה)‪,‬‬ ‫כא‪ .‬כדי שיהא נכנע לבו הערל ולא ירגיל בכך‪ ,‬והו"ה‬ ‫יג‪ .‬כן משמעות לשון הטור והשו"ע וכמבואר בבה"ל‬ ‫עייל בר קפרא הדר לרישא‪ ,‬עייל ר"ש ברבי הדר‬ ‫אם מכוון לטובת עצמו שמתיירא שיגיע לו היזק אם‬ ‫(ס"א ד"ה יחזור)‪ ,‬וכן מבואר בשו"ע הרב (ס"ב)‪ ,‬ובבה"ל‬ ‫לרישא‪ ,‬אתא ר' חנינא בר חמא אמר כולי האי נהדר‬ ‫ימחול (מ"ב ס"ק ט' י')‪.‬‬ ‫שם כתב דבדברי הרמב"ם (פ"ב מתשובה ה"ט) מבואר‬ ‫וניזיל לא הדר‪ ,‬איקפד ר' חנינא‪ ,‬אזל רב לגביה‬ ‫כב‪ .‬רמ"א (שם)‪ ,‬ובמ"ב (ס"ק ט') כתב ומ"מ נראה דמלבו‬ ‫דקודם יפייסנו בעצמו ואם לא נתפייס רק אח"כ יקח‬ ‫תליסר מעלי יומא דכיפורי ולא איפייס‪ ,‬ובשפ"א‬ ‫צריך להסיר השנאה ממנו אחרי דבאמת בקש ממנו‬ ‫עמו ג' בני אדם לפייסו‪ ,‬וכן מבואר במהרי"ל (מנהגים‬ ‫(יומא פז‪ ):‬כתב וז"ל הא דהקפיד ר' חנינא אע"ג שלא‬ ‫מחילה‪.‬‬ ‫הל' ליל יו"כ אות ד')‪ ,‬ונראה דהגם דפליגי אם בפעם‬ ‫היה מחוייב לחזור בשבילו‪ ,‬אך לפי שהחזיר לאחרים‬ ‫כג‪ .‬רמ"א (שם)‪ ,‬ובטעמו של דבר כתב המג"א (ס"ק ה')‬ ‫הראשונה ילך בלבדו‪ ,‬כו"ע מודו דמה שאין זקוק לו‬ ‫ועבורו לא החזיר הוי בזיון‪ ,‬א"נ אף שלא היה כדין‬ ‫משום דאיכא דשמע בהוצאת ש"ר ולא שמע בפיוסא‪,‬‬ ‫הוא דווקא אם פייסו ג' פעמים בג' בני אדם‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫מה שהקפיד אזיל רב לפייסו‪ ,‬דהא משמע דביוה"כ‬ ‫ולא נפק האי גברא מחשדא‪ ,‬הביאו המ"ב (ס"ק י"א)‪,‬‬ ‫יד‪ .‬אם כי בטור ושו"ע (ס"א) לא מבואר דבכל פעם‬ ‫איכא קפידא שיתפייס אחד עם חבירו ואין נפקותא‬ ‫ובשו"ע הרב (ס"ד)‪ ,‬ובלבוש (ס"א) הוסיף ז"ל וגם‬ ‫צריך שיהיו שלש אחרים‪ ,‬כן משמע מלישנא דגמרא‬ ‫אם הצדק עמו במה שמקפיד עליו או לא מ"מ צריכין‬ ‫השטן אין לו פתחון פה שבסמוך כדי לקטרג‪ ,‬דשאני‬ ‫(יומא פז‪ ).‬אמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלש שורות‬ ‫להתפייס עכ"ל‪ ,‬ולתירוצו השני של השפ"א נתחדש‬ ‫הפושעים שפשעו נגד השי"ת דכביכול כשמבקשין‬ ‫של שלשה בני אדם‪ ,‬משמע דכל ג' בני אדם שורה‬ ‫שגם אם חבירו מקפיד עליו שלא בצדק יש לפייסו‪.‬‬ ‫ממנו מחילה והוא יתברך מוחלן שוב לא יזכרו ולא‬ ‫אחרת היא‪.‬‬ ‫והגם דבדברי הרמב"ם (שם) מבואר שאם הזיק‬ ‫יפקדו וכו'‪ ,‬אבל כאן האיך ימחול לזה עכשיו ולמחר‬ ‫טו‪ .‬לשון הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ט)‪.‬‬ ‫לחבירו בממון או בדברים צריך לפייסו‪ ,‬ומשמע‬ ‫יבא אחר ויזכור לו את השם רע ששמע שהוציא עליו‬ ‫טז‪ .‬כ"כ הב"ח (ס"א) וז"ל ומשמע ממימרא דריב"ח‬ ‫דללא זה א"צ לפייסו‪ ,‬אבל לפימש"כ הרא"ש (הנ"ל‬ ‫ויחזור פניו עד דאזיל סומקא ואזיל חוורא ע"ש‪.‬‬ ‫דצריך לפייסנו בכל פעם במין ריצוי אחר‪ ,‬כדכתיב‬ ‫הערה א') דביוה"כ צריך שיהא לב כל ישראל שלם עם‬ ‫כד‪ .‬מג"א (ס"ק ה')‪ ,‬מ"ב ושו"ע הרב (שם)‪.‬‬ ‫אנא שא נא ועתה שא נא‪ ,‬וכ"כ במהרי"ל דבשלשה‬ ‫חבירו א"כ גם בכה"ג צריך לפייסו בכדי שיהא לב כל‬ ‫ג‬ ‫מתוך דא"ח דכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרפראות משולחן גבוה‬ ‫האחרונות‪ ,‬צריך שהאכילה תיחשב כתענית‪ ,‬למירוק אכילה ושתיה לפני קבלת‬ ‫ההתקרבות אל ה' בהדרגה‪ ,‬מאהבתו אותנו‬ ‫הלוחות‪ .‬ולכך האוכל ושותה בתשיעי‪ ,‬כאילו אכל תשיעי ועשירי‪ ,‬וכאילו התענה‬ ‫(שוה"ט מוצאי יו"כ תשפ"א)‬ ‫תשיעי ועשירי‪.‬‬ ‫ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו כנשר‬ ‫יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (לב‪ ,‬י)‪ .‬ברש"י‪ ,‬נהגם‬ ‫ברחמים כנשר הרחמני על בניו ואינו נכנס לקינו פתאום‪ ,‬עד שמקשקש ומטרף‬ ‫זמן השפעת ה' בינה והארת התורה‪ ,‬לבוא להמלכת ה'‬ ‫על בניו בכנפיו בין אילן לאילן‪ ,‬שיעורו בניו ויהא בהן כוח לקבלו‪' .‬על גוזליו ירחף'‪,‬‬ ‫ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו כנשר‬ ‫מחופף‪ ,‬נוגע ואינו נוגע‪ .‬ע"כ‪ .‬ורומז להנהגת השי"ת עם ישראל בראשית השנה‪,‬‬ ‫יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (לב‪ ,‬י)‪ .‬בימים אלו‬ ‫שרוצה לקרבם ולפרוש כנפיו עליהם באהבה רבה להושיבם בצילא דמהימנותא‬ ‫הקב"ה מקיים בנו 'יסובבנהו' ‪ -‬מסתובב סביבנו‪ ,‬שעל עשרת ימי תשובה נאמר‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬אך לא בא בפתע פתאום‪ ,‬שמא לא יוכלו לקבל את האור הגדול‪,‬‬ ‫(ישעיה נה‪ ,‬ו) 'דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב' (ר"ה יח‪ .).‬בימים אלו הקב"ה‬ ‫ומקדים את ר"ה ויו"כ‪ ,‬בבחינת 'נוגע ואינו נוגע'‪ ,‬שיש בהם גילוי אהבה וחיבה‪ ,‬וגם‬ ‫מקיים בנו 'יבוננהו'‪ ,‬ומקיפנו 'בתורה ובינה' כלשון רש"י (לב‪ ,‬י)‪ ,‬ועיקר הכוונה ליו"כ‪,‬‬ ‫הם ימי הדין‪ ,‬לעורר את ישראל שיכינו עצמם לקבלו בחג הסוכות‪.‬‬ ‫שבו קבלו ישראל לראשונה את הלוחות האחרונות‪ ,‬שהרי הראשונות נשברו‪ ,‬וביו"כ‬ ‫'בתוהו ילל ישימון' ‪ -‬ר"ה שבו מתחדש העולם בכל שנה‪ ,‬מתוהו וישימון כלפני‬ ‫קבלוה בפועל‪ ,‬וכן בכל הדורות משפיע הקב"ה שפע של בינה והארת התורה ביו"כ‪,‬‬ ‫בריאת העולם‪' ,‬ילל' ‪ -‬ר"ה הוא 'יום תרועה'‪' ,‬ילולי יליל' (ר"ה לד‪' .).‬יסובבנהו' ‪ -‬ר"ה‬ ‫שנכין עצמנו כראוי לקבל את פניו בחג הסוכות‪ ,‬כשנשב תחת כנפיו כביכול בצילא‬ ‫ועשי"ת‪ ,‬שהקב"ה סביב לעמו‪ ,‬כדכתיב (ישעיה נה‪ ,‬ו) 'דרשו ה' בהמצאו קראוהו‬ ‫דמהימנותא‪.‬‬ ‫בהיותו קרוב' (ר"ה יח‪' .).‬יבוננהו' ‪ -‬יו"כ שבו מאיר ה'בינה' שממנה באה התשובה‪,‬‬ ‫כדכתיב (ישעיה ו‪ ,‬י) 'ולבבו יבין ושב'‪' .‬יצרנהו כאישון עינו'‪ ,‬שמעתי דאיתא בספרים‬ ‫משה רבינו אמר (דברים כז‪ ,‬ט) 'הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך'‪,‬‬ ‫[ראה דגל מחנה אפרים (פרשת האזינו ד"ה עוד יש לפרש)] שמרמז להימים שבין יו"כ‬ ‫ורש"י (שם כט‪ ,‬ג) מפרש‪ ,‬שבני ישראל נעשו עם ה' בזכות קבלת התורה בחביבות‬ ‫לסוכות‪ ,‬שישראל עסוקים במצוות ואינם עושים עוונות‪ ,‬כדאיתא במדרש (תנחומא‬ ‫ובשמחה‪ .‬ואפשר לומר ש'היום הזה' קאי על יו"כ שנאמר בו 'כי ביום הזה יכפר‬ ‫אמור ל)‪ ,‬שיו"ט א' דסוכות הוא 'ראשון לחשבון עוונות'‪ .‬תכלית כל אלו הימים ‪-‬‬ ‫עליכם'‪ ,‬ובו קבלו ישראל את התורה בפעם הראשונה בשמחה וחביבות גדולה‪ ,‬ובזה‬ ‫'כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף'‪.‬‬ ‫נעשו לעם ה'‪ .‬על ידי לימוד התורה בחביבות 'נהיית לעם לה' אלוקיך'‪ ,‬כי התורה‬ ‫ולאחר כל ההכנה וההתעוררות הזו‪ ,‬בחג הסוכות 'יפרוש כנפיו יקחהו'‪ ,‬וישראל‬ ‫נותנת לאדם שכל ובינה ‪' -‬יבוננהו'‪ ,‬להמליך את הקב"ה על עצמו‪ ,‬להכיר שבכל‬ ‫ׁ‬ ‫יושבים בצל הקב"ה‪.‬‬ ‫מעשה אפילו הקטן ביותר הוא זקוק לעזרתו יתברך‪( .‬מעמד אמירת 'תשליך' תשפ"א)‬ ‫ובשמיני עצרת ושמחת תורה 'ישאהו על אברתו'‪ ,‬כמאמר אא"ז הרה"ק‬ ‫בעל האמרי שאול זצוק"ל‪ ,‬לפי מה דאיתא (חגיגה טו‪' ).‬צופה הייתי בין‬ ‫ת‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫מים העליונים למים התחתונים‪ ,‬ואין בין זה לזה אלא ג' אצבעות בלבד'‪,‬‬ ‫ֶש ַ ׁפע‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫'מים התחתונים' ‪ -‬חג הסוכות שמקיימים ניסוך המים במים התחתונים‪,‬‬ ‫ימים ֶאת ֹ ַה ּתו ָרה‪,‬‬ ‫״גִ ּ ּבו ֵרי כ ַח״ ֹ— ֵאלֶ ּ ׁה ַה ּ ְמ ִק ִ‬ ‫ּו ִבזְ כ ּות ַה ּזאת‪ֶ ֹ ,‬ש ֵה ִקימ ּו ׁ ֶאת ַה ּתו ָ ׁרה‪,‬‬ ‫שכשהם בכו על ריחוקם מהשי"ת‪ ,‬ניחמם במצות ניסוך המים (רש"י ויקרא ב‪,‬‬ ‫ִהיא — ַה ּת ֹו ָרה ּ ַת ֲעזר לָ ֶהם‪ֶ ׁ,‬ש ִ ּבזְ כ ּות ֶשנָ ּ ְתנ ּו‪,‬‬ ‫יג)‪ ,‬וז' ימי סוכות כנגד ז' המידות‪.‬‬ ‫ֹׁ‬ ‫ַה ָ ּקדוש ָ ּבר ּו ְך ה ּוא יְ ַשלֵ ּ ם לָ ֶ ׁהם‪,‬‬ ‫ׁ‬ ‫ֹ‬ ‫ׁ‬ ‫ָח ָדש‬ ‫״ש ִ ּבכְ לָ ל לא יֻ ְרגַ ּ ש ֶא ְצלָ ם ֵאת ֲא ֶשר נָ ְתנ ּו״!‬ ‫ֶ‬ ‫'מים העליונים' ‪ -‬שמיני עצרת שמבקשים על ירידת הגשמים מעילא‬ ‫ֹ‬ ‫זו — ַהנְ ּ ִתינָ ה‬ ‫לתתא‪ .‬ואין בין סוכות לשמיני עצרת 'אלא ג' אצבעות' ‪ -‬ג' ספירות‬ ‫(ד ָבר ָק ָט ֹן) ֶא ְצלָ ם!‬ ‫״קלֵ יינְ ַקייט״ ָ ּ‬ ‫ּ ִת ְהיֶ ה ְ‬ ‫ֹׁ‬ ‫העליונות 'כתר חכמה בינה'‪ ,‬שמשנשלמו ישראל בימי הסוכות בהארת ז'‬ ‫וְ ַה ָ ּקדוש ָ ּבר ּו ְך ה ֹ ּו ׁא יַ ֲעזׁר‪,‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ִ ּב ְפ ָׁרט כָ ֵעת‪ ,‬לִׁ ְפנֵ י ראש ַה ָשנָ ׁ‬ ‫התחתונות‪ ,‬מתעלים בשמיני עצרת להארה גדולה של ג' עליונות‪' .‬ישאהו‬ ‫״ש ַפע ָח ָדש ׁ— ּ ַת ְק ִציב ָח ָדש״!‬ ‫יע ֶ‬ ‫ַמגִ ּ ַ‬ ‫א ָדם‪...‬‬ ‫ֹ ֹ‬ ‫על אברתו' ‪ -‬נושאם הקב"ה אליו ממש‪.‬‬ ‫תַּ ְקצ ִיב‬ ‫ׁ‬ ‫ֹ ׁ ֲה ֵרי ְמזונו ָתיו ֹ ֶשל ָ‬ ‫רו ֶאה ֶש ּ ִמ ְ ֹת ַא ּ ְמ ִצֹים‬ ‫ְ‬ ‫וְ ַה ָ ּקדוֹש ֹ ָ ּבר ּוך ֹה ּוא ֹ‬ ‫(רעווא דרעווין פרשת האזינו תשפ"ב)‬ ‫‬ ‫חות לִ ְתמ ְך ַ ּב ּתו ָרה וְ לִ ְבנות ּתו ָרה‪,‬‬ ‫ְ ּבכָ ל ַה ּכ‬ ‫ֹ ׁ‬ ‫כְּ מו ֶש ָה ַרב ִּפינְ ק ָא ַ ׁמר‪:‬‬ ‫ׁ‬ ‫״לָ ֹ לֶ כֶ ת ִ ּב ְמ ִסיר ּות ֹנֶ ֶפש״!‬ ‫יום כיפור‬ ‫דו ׁש ָ ּבר ּו ְך ה ּוא מונֶ ה לַ ּ ַת ְק ִציב ֶה ָח ָדש‪.‬‬ ‫גַ ּ ם ֶאת זֶ ה ַה ָ ּק‬ ‫ֹ‬ ‫ׁ‬ ‫״ת ְ ֹק ִציב״ ֶשל ַה ּתו ָרה‬ ‫ַ ֹה ּ ַ‬ ‫האכילה בערב יו"כ כתענית – כקבלת הלוחות במירוק הגוף‬ ‫חָד ָׁש!‬ ‫יב ְס ָתם!‬ ‫גָ ּ דול יו ֵתר ִמ ּ ַ ֹת ְק ִצ ֹ‬ ‫ֹ ּוֹ ְבוַ ַ ּדאי לא ָּפחות ֹ‬ ‫בגמרא (ברכות ח‪ ,):‬האוכל ושותה בתשיעי‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו התענה‬ ‫ֵמהו ָצאות ָ ּבֹנָ יו לְ ַתלְ מ ּוד ּתו ָרה‪.‬‬ ‫״בנָ יו״ — זֶ ה ּכולֵ ל ֶאת כָּ ל ַה ֲח ִסיד ּות‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫תשיעי ועשירי‪ .‬אאמו"ר זצוק"ל היה רגיל לומר‪ ,‬שמלשון הגמרא משמע‬ ‫ֶאת כָּ ל ַה ִ ֹ ּצ ּב ּור!‬ ‫שהאכילה בתשיעי בפני עצמה נחשבת כתענית ב' ימים ‪ -‬תשיעי ועשירי‪,‬‬ ‫וַ ה׳ יַ ֲעז ׁר‪ֹ ׁ ,‬‬ ‫ׁ‬ ‫שיָ ּ בוא ֹ‬ ‫ֶש ַה ּ ַת ְק ִציב ֶה ָח ָדש ֶ ׁ‬ ‫וביחד עם התענית שהתענה בפועל בעשירי‪ ,‬יש כאן ג' ימים רצופים של‬ ‫ׁ ֶש ּלֹא ַרק ׁ ֶש ּ ִת ְהיֶ ה ִסיַ ּ ְע ּ ָתא ִ ּד ְשֹ ַמיָ ּ א גְ ּ דולָ ה‬ ‫לְ כָ ל ֶא ָחד ְ ּב ַפ ְרנָ ָסתו‪,‬‬ ‫תענית‪ ,‬אכילת תשיעי – הנחשבת כתענית תשיעי ועשירי‪ ,‬ועשירי‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫ֶא ָ ּלא ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה גַ ּ ם נַ ַחת — ְ ּ‬ ‫״בנֵ ֹי‪ַ ׁ ,‬ח ֵ ּיי ּו ְמזונֵ י״!‬ ‫ומבואר שבדברי חז"ל ישנם ב' חידושים‪ ,‬א'‪ ,‬שתשיעי ועשירי ומחוברים‬ ‫ֹ‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה יָ בוא ּו לִ ְפנֵ י ַה ָ ּק ׂדוש ָ ּבר ּו ְך ה ּוא‪,‬‬ ‫ֹ ׁ‬ ‫ּו ְבר‬ ‫ֹ‬ ‫זה לזה‪ ,‬וכל מעשה בתשיעי נחשב שעשאו גם בעשירי‪ ,‬לכן האכילה שאכל‬ ‫״אנַ ְחנ ּו ָע ׁ ִשינ ּו״‪,‬‬ ‫אמר‪ֲ ׂ :‬‬ ‫וְ נ ַ‬ ‫את ֶשלִ ּ י״‪.‬‬ ‫יתי ֶ ֹ‬ ‫״אנִ י ָע ִש ִ‬ ‫ֲ‬ ‫בתשיעי עולה לו גם לעשירי‪ .‬ב'‪ ,‬שהאכילה כתענית‪ ,‬והאכילה של תשיעי‬ ‫אמר‪,‬‬‫וַ ה׳ יַ ֲענֶ ה וְ י ַ‬ ‫[ועשירי] נחשבת כתענית תשיעי ועשירי‪.‬‬ ‫ה‪:‬‬‫ִמ ָ ּדה כְּ נֶ גֶ ד ִמ ָ ּד ׁ‬ ‫״אנִ ׁי ָא ִביא ֹלָ כֶ ם ִמ ֹ ּ ֶש ִ ּלי״‬‫ֲ‬ ‫וביאור הענין י"ל על פי דאיתא (פסחים סח‪ ):‬שמר בריה דרבינא ישב בתענית‬ ‫ַמה ּ ֶש ֲאנִ י נו ֵתן ּו ֹמו ׁ ִסיף!‬ ‫ֹׁ‬ ‫ַה ָ ּקדוש ָ ּבר ּו ְך ה ּו ׁא יַ ֲעזר ֹ ֶש ּ ִת ְהיֶ ה‬ ‫כל ימות השנה מלבד בעצרת – יום שניתנה בו תורה‪ ,‬ובפורים – 'ימי משתה‬ ‫ַא ג ּו ֶטע יָ אר‪ָ ,‬שנָ ה ֹטו ָבה‬ ‫ושמחה'‪ ,‬ובערב יו"כ – שהאוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי‬ ‫ימה טו ָבה!‬ ‫יבה וַ ֲח ִת ָ‬ ‫כְּ ִת ָ‬ ‫ועשירי‪ .‬וי"ל שגם טעם מצות האכילה בערב יו"כ היא משום שביו"כ‬ ‫ׁ‬ ‫ׁ‬ ‫ֹ‬ ‫"בכְ לָ ל לא יֻ ְרגַ ּ ש ֶא ְצ ָלם ֵאת ֲא ֶשר נָ ְתנ ּו״!‬ ‫ִּ‬ ‫'ניתנה בו תורה' ‪ -‬הלוחות האחרונות‪ ,‬וכשם שבעצרת מצוה לאכול משום‬ ‫שמחת קבלת התורה‪ ,‬כך מצוה לאכול בערב יו"כ‪ ,‬שתעלה האכילה גם‬ ‫הבטחת קודשו של רבנו שליט"א‬ ‫ליום העשירי שניתנה בו תורה‪ ,‬דאף שהוא 'כאילו' התענה‪ ,‬בפועל הרי הוא‬ ‫בכינוס נדיבי עם ‪ -‬ערב ראש השנה במעון הקודש‬ ‫'אוכל'‪ .‬אכן כשם שלפני שעלה משה להר לקבל הלוחות הוצרך 'למרק‬ ‫אכילה ושתיה שבמעיו' (יומא ד‪ ,):‬כך אף שיש לשמוח על קבלת הלוחות‬ ‫"עינינו לך תלויות"‪:‬‬ ‫קול מודזיץ‬ ‫מוקד תרומות‬ ‫חותמים‬ ‫על שותפות‪.‬‬ ‫‪07.99.33.22.88‬‬ ‫שלוחה ‪2‬‬ ‫ד‬ ‫בשבילי התפילה בעשי"ת‬ ‫הגה"ח יצחק שלמה פיגנבוים שליט"א‬ ‫ממעמקים קראתיך ה'‬ ‫כנגד הז' מידות (ואכמ"ל)‪ ,‬ולכן בנוסח ספרד תוספת המזמורים‬ ‫אמירת שיר המעלות ממעמקים בעשי"ת‬ ‫נאמרים לפני ברוך שאמר‪ ,‬ולכן כתב באשל אברהם (בוטשאש) סי'‬ ‫בפרי עץ חיים שער ר"ה (פ"ז) כתב וז"ל טוב לומר בכל י' ימי‬ ‫תרס"ד ס"א שבהושענא רבא לא להוסיף מזמורים לאחר ברכת‬ ‫התשובה בין ישתבח ליוצר מזמור ממעמקים קראתיך‪ ,‬כי סוד‬ ‫ברוך שאמר (וז"ל בפרמ"ג ז"ל כתב שמסתימות השו"ע ומנהגים משמע לומר‬ ‫עומ"ק גי' רי"ו כי הוא גבור"ה (גי' רי"ו)‪ ,‬וכבר ידעת איך בכל יום‬ ‫מזמור שיר ליום השבת בהושענא רבה כקורא בתוה"ק‪ ,‬אך לפי המנהג שנתפשט‬ ‫כעת במדינות אלו בין רבים בכל קהלה קדושה לומר עד הלל הגדול קודם ברוך‬ ‫מאלו העשרה מתעורר אחד מי' עמקים הנזכר בספר יצירה‪ ,‬עומק‬ ‫שאמר מצד שחוששין שלא לקבוע בתוך הברכות כי אם מה שיוסד בתחילה בימי‬ ‫טוב ועומק רע וכו'‪ ,‬וזה יום א' עומק ראשית יום ב' עומק אחרית‬ ‫האמוראים הקדושים או קודם‪ ,‬אם כן נכון בזה לומר מזמור שיר ליום השבת וה'‬ ‫יום ג' עומק טוב‪ ,‬יום ד' עומק רע‪ ,‬יום ה' עומק רום‪ ,‬יום ו' עומק‬ ‫מלך בהושענא רבה קודם ברוך שאמר ע"ש)‪.‬‬ ‫תחת‪ ,‬יום ז' עומק מזרח‪ ,‬יום ח' עומק מערב‪ ,‬יום ט' עומק צפון‪,‬‬ ‫יום י' עומק דרום עכ"ל‪.‬‬ ‫האוחז באמצע פסוקי דזמרה האם יפסיק לשיר המעלות‬ ‫ונבאר בדרך העבודה השייך לכל אחד‪( ,‬יסוד הדברים הוא כפי שמבאר‬ ‫הרב בעל התניא בליקוטי תורה על ר"ה שם נמצא מאמר מיוחד לבאר עניין זה)‬ ‫ממעמקים‬ ‫אותם י' עומקים המוזכרים בספר יצירה המה העשר ספירות חב"ד‬ ‫והנה להאמור שתקנת אמירת שיר המעלות ממעמקים מקומה‬ ‫חג"ת נהי"מ שהם עשרה כוחות שנתנו לכל אדם שע"י יוכל לעבוד‬ ‫דוקא בין ישתבח ליוצר‪ ,‬האוחז באמצע פסוקי דזמרה אין לו‬ ‫את השי"ת במחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬חב"ד הם כלי השכל‪ ,‬חג"ת הם‬ ‫צורך לאומרה אז‪( ,‬אלא יאמר ביחידות לאחר ישתבח)‪ ,‬וא"כ למה יפסיק‬ ‫כלי המידות והרגשות שבאדם‪ ,‬נה"י הם כלי המעשה‪ ,‬והספירה‬ ‫באמצע פסוקי דזמרה ללא צורך‪( ,‬ובמטה אפרים (סי' תקפ"ד באלף למטה‬ ‫האחרונה מלכות היא התוצאה של כל הט' ספירות שאם מנצל‬ ‫ס"ק ב') כתב שאם בשעה שאומרים הציבור ממעמקים הוא עומד‬ ‫כוחותיו לטוב הרי כל כולו תחת מלכות שמים‪.‬‬ ‫בפסוקי דזמרה רשאי לומר עמהם שהרי זמירות אלו מוסיפים‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬למעיין נובע אשר הפסיק נביעתו‪ ,‬ולא‬ ‫בהם כל אחד לפי מנהגו וכיון שהוא רוצה לומר המזמור רשאי‪,‬‬ ‫משום שכלו מימיו אלא שבפתח המעיין הצטברו רפש וטיט‬ ‫ומ"מ כשמגיע אחר ישתבח יוכל לאומרו במקומו עכ"ל‪.‬‬ ‫אבנים וחצץ המפריעים לו להוציא מימיו‪ ,‬ובכדי להחזיר הנביעה‬ ‫שוב מצאתי במטה אפרים (סי' תרי"ט באלף למטה ס"ק ל"ב) וז"ל עיין‬ ‫צריך להסיר את אותם המפריעים‪ ,‬כן הוא באותם עשרה ספירות‬ ‫במג"א (סי' תכ"ו ס"ק ו') לענין אמירת הלל דאפשר כשהוא עומד‬ ‫שהם מעיין נובע של דביקות אלקית במחשבה דיבור ומעשה‪,‬‬ ‫בפסוקי דזמרה מותר להפסיק באמצע לקרות הלל עם הציבור דלא‬ ‫ומחמת עביות וגסות החומר במשך השנה נסתמו אותם מעיינות‬ ‫גרע ממזמורים שמוסיפין בשבת‪ ,‬ונראה דהו"ה במזמור ממעמקים‬ ‫ואינם מוליכים כוחותם לטוב‪ ,‬ועתה בראשית השנה שחפצים‬ ‫שיוכל לאומרו במקום שעומד וכו'‪ ,‬ואמנם י"ל כיון שהאומרים אותו‬ ‫אנו לחדש המלוכה ולדביקות בבורא יתעלה עלינו לפתוח שוב‬ ‫יסודם בהררי קדש ע"פ רבנו הקדוש האר"י ז"ל לאומרו בין ישתבח‬ ‫אותם מעיינות הנובעים זוך וטוהר שכל ודביקות אלקית‪ ,‬והוא‬ ‫ליוצר והאומרו במקום אחר לא עשהו ולא כלום ומזמורא יתמא הוא‬ ‫ע"י חפירה במעמקים במקורות המעיינות להסיר מהם כל רפש‬ ‫ומוטב שיאמר ביחידות כשיגיע למקומו‪ ,‬ומ"מ אפשר כיון שהציבור‬ ‫וטיט ואבני נגף למען יחלו שוב לנבוע ולהנביע ולהשפיע עלינו‬ ‫עומדים בין ישתבח ליוצר רשאי הוא להשתתף עם הציבור‬ ‫כל הטוב הרוחני‪.‬‬ ‫ולאומרו עמהם ולכן לא הכרעתי בזה והאומרו עם הציבור אין‬ ‫מזניחין אותו עכ"ל‪ ,‬הרי שגם הוא הסכים למסקנא דמזמורא‬ ‫וזה שבעשי"ת מבקשים שיר המעלות ממעמקים‪ ,‬ומטרת מזמור‬ ‫יתמא ואין צורך לאומרו בפסוקי דזמרה‪ ,‬אלא שכתב דהאומרו‬ ‫זה לפתוח בכל יום שערי אחד מהי' עומקים‪ ,‬והוא ע"י שיתבונן‬ ‫עם הציבור אין מזניחין אותו‪ ,‬וכל זה למנהג אשכנז‪ ,‬אבל למנהג‬ ‫שהנשמה מתייחדת עמו וחלק מהנשמה מאירה בגוף והוא רחוק‬ ‫ספרד כיון שאין צורך אין לאומרו וכמבואר באשל אברהם הנ"ל‬ ‫מאד מהשרש שלה מחמת החשך והענן‪ ,‬זה מביא לידי גילוי‬ ‫לגבי הושענא רבא)‪.‬‬ ‫עומקא דליבא שירצה רק התגלות אלוקתו יתברך‪.‬‬ ‫העולה לדינא –‬ ‫אמירת שיר המעלות ממעמקים דוקא בין ישתבח ליוצר‬ ‫א‪ .‬האוחז באמצע פסוקי דזמרה (למתפלל בנוסח ספרד) לא יפסיק‬ ‫והנה על מה שתקנו אמירת מזמור זה דוקא בין ישתבח ליוצר כבר‬ ‫לומר שיר המעלות ממעמקים‪.‬‬ ‫תמה המג"א (סי' נ"ד ס"ק ב') וז"ל בכתבים כתב לומר בעשי"ת מזמור‬ ‫ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר‪ ,‬וצ"ע עכ"ל‪ ,‬ותמיהתו‬ ‫ב‪ .‬וכשיגמור ישתבח יאמר שיר המעלות ביחידות‪.‬‬ ‫הוא משום דאסור להפסיק בין ישתבח ליוצר אור בדברים אחרים‪,‬‬ ‫ג‪ .‬אם גמר ישתבח באיחור ועדיין לא הספיק לומר שיר‬ ‫ומה ראו לתקן ולהפסיק בין ישתבח ליוצר‪.‬‬ ‫המעלות עד שענה עם הציבור ברכו שוב לא יאמר שיר‬ ‫אלא שרבותינו בעלי הסוד שתקנו אמירת פרק זה תקנו לאומרו‬ ‫המעלות ממעמקים‪.‬‬ ‫בדוקא במקום זה לאחר אמירת ישתבח‪ ,‬כי ידעו שבסדר התפילה‬ ‫ד‪ .‬אבל אם ענה ברכו עם הציבור כשעדיין אוחז באמצע פסוקי‬ ‫ועליית העולמות הוא המקום המסוגל לפתוח את עשרה העומקים‬ ‫דזמרה יוכל לומר שיר המעלות אחר ישתבח‪( ,‬וטעמו עפ"י‬ ‫הנ"ל ולהחזירם לקדושה‪[ ,‬וכן מבואר בפע"ח (שער ק"ש פ"א) לגבי‬ ‫המבואר ברמ"א (סי' נ"ד ס"ג) וכ"ש שלא יפסיק לאחר שאמר הש"צ ברכו‬ ‫אמירת ברכו אפילו מי שמשכים ללמוד ולעסוק בתורה‪ ,‬אינו חוזר‬ ‫קודם שמתחילין ברכת יוצר‪ ,‬ובמ"ב (ס"ק י"ד) כתב וז"ל מלשון זה משמע‬ ‫בו נשמתו עד שיתפלל ויענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואז חזרה‬ ‫דאפילו יחיד לא יפסיק וכו'‪ ,‬ונראה דכל זה דוקא באופן שמיירי בפנים‬ ‫אליו הנשמה‪ ,‬לכן יש בו ה' תיבות נגד ה' שמות של נפש רוח‬ ‫דהיינו שכבר גמר ברכת ישתבח ועומד להתחיל ברכת יוצר אור‪ ,‬אבל‬ ‫ונשמה חיה יחידה שיש לנשמה]‪.‬‬ ‫אם הוא עוסק עדיין בפסוקי דזמרה וכו' ושמע קדיש וברכו אין דינו בזה‬ ‫כאמצע הפרק ע"ש‪ ,‬והו"ה לנידון דידן אם הוא עומד עדיין באמצע פסוקי‬ ‫דזמרה הגם שענה לברכו כאשר סיים ישתבח אין דינו בזה כעומד באמצע‬ ‫האם מותר להוסיף פרקי תהלים באמצע פסוקי דזמרה‬ ‫הפרק ושפיר דמי לומר שם שיר המעלות ממעמקים‪ ,‬אבל אם כבר סיים‬ ‫הנה מצד הדין באמצע פסוקי דזמרה בשעת הצורך מותר להפסיק‬ ‫ישתבח וענה לברכו הרי הוא כעומד באמצע הפרק ואסור להפסיק שם‬ ‫לאמירת מזמורים נוספים (כמבואר במ"ב סי' תכ"ב ס"ק ט"ז‪ ,‬וראיה שבנוסח‬ ‫(כי אם לקדושה ואיש"ר)‪ ,‬וכ"ש שאין להפסיק לשיר המעלות ממעמקים‬ ‫אשכנז מוסיפים מזמורים בשבת גם לאחר ברכת ברוך שאמר)‪ ,‬אבל עפ"י סוד‬ ‫שאינו אלא ממנהגא)‪.‬‬ ‫אין להוסיף על הז' מזמורים שאומרים בפסוקי דזמרה שהם נתקנו‬ ‫ה‬ ‫ֹ‬ ‫ֵעינֵ י ַע ּ ְמ ָך ָ ּבם ּ ְתל ּויות‬ ‫ׁ‬ ‫שיחת הקודש בלהבת אש במוצאי מנוחה ‪ -‬לאחר‬ ‫ֹ ֹ‬ ‫זור עז ְו ֵנ ָח ֵלץ ח ּו ׁ ִש ׁים ְל ַמ ַען ַה ָ ּצל‬ ‫ֶנ ֱא ֹ‬ ‫ְ ּבאו ָת ּה ְמ ִסיר ּות ֶנ ֶפש ֶשל ַר ֵ ּבנ ּו ַה'א‬ ‫ַעל ֻ ּכ ָ ּלנ ּו ַה ְ ּב ָר ָכה '‬ ‫בודאי צריך לפנות לכלל הציבור כדי‬ ‫שעה להפצרותיהם והלך במס"נ‪.‬‬ ‫בשבוע שעבר תוך כדי שמחת‬ ‫שכולם יזכו להיות להם חלק בברכה‬ ‫בשליחותו אנו באים עכשיו במגבית‬ ‫החתונה ליו"ח שי' השתתפתי‬ ‫זו‪ ,‬ברוך אשר יקים‪.‬‬ ‫חירום זו‪ ,‬כמו שאמרנו בתחלת‬ ‫באסיפת חירום לנציגי אנ"ש שי'‬ ‫ב"ה אנחנו זוכים לראות את התרחבות‬ ‫דברינו 'שליחותא דקמאי עבידנא'‪.‬‬ ‫עבור הצלת המוסדות‪ ,‬בדברינו שם‬ ‫קהילתנו‪ ,‬לא עבר זמן רב מאז‬ ‫לפני אמירת סליחות לא רציתי לדבר‪,‬‬ ‫אמרנו שהנציגים אינם שגרירים‬ ‫שנכנסנו להתפלל בבנין בית המדרש‬ ‫חשבתי לעצמי‪ ,‬אמנם נכון הדבר‬ ‫או שליחים שלי‪ ,‬כי אני עצמי‬ ‫החדש המרווח והמפואר ב"ה‪ ,‬אבל‬ ‫שעול החובות רובץ עלי וטורד את‬ ‫כל התעסקותי בזה היא בבחינת‬ ‫עלינו לדעת שבלא זכות התורה – כל‬ ‫שליחותא דקמאי עבדינא‪ ,‬שלוחם‬ ‫מנוחתי עד למאוד‪ ,‬אך כאשר יהודי‬ ‫זה אין לו זכות קיום! כדברי האמרי‬ ‫של כל אבותיי רבותינו הק' זי"ע‪,‬‬ ‫יש לו קושי עליו לפנות לרבש"ע ולא‬ ‫א"ש זי"ע‪.‬‬ ‫ובמיוחד של אא"ז ה"אמרי א"ש"‬ ‫לעזרת הציבור‪ .‬אבל אחרי סליחות‬ ‫נמצאים בזמנים קשים ביותר‪,‬‬ ‫זצוק"ל – אשר חודשים ספורים ממש‬ ‫נמלכתי וחזרתי בי‪.‬‬ ‫היתה תקופה שחשבנו לעצמינו‬ ‫לפני פטירתו הביע רצונו להקים את‬ ‫כשנכנסו ישראל בברית עם השי"ת‬ ‫הישיבה הק' דקהילתנו‪ ,‬באמרו‪ ,‬כי‬ ‫שהמושג של מס"נ על לימוד התורה‬ ‫לאחר שעברו את הירדן‪ ,‬אמרו‬ ‫היה שייך רק בדורות הקודמים‪,‬‬ ‫בעיר תל אביב לא רצה להקים‬ ‫בדור שלנו כבר לא שייכת מס"נ‬ ‫ישיבה היות ואין זה מקום‬ ‫כפשוטה‪ ,‬רק בכך שהמוסר‬ ‫מתאים עבור חסידיש'ע בחור‪,‬‬ ‫עצמו ללימוד התורה מוותר‬ ‫אבל כעת כשהיישוב החרדי בבני‬ ‫על האפשרות להתפרנס ברווח‬ ‫ברק ומוסדות תורה נפתחים בזה‬ ‫ומסתפק במועט‪.‬‬ ‫אחר זה‪ ,‬יש צורך להקים ישיבה‪.‬‬ ‫האמרי א"ש הוסיף ואמר‪ ,‬כי‬ ‫כיום אנחנו רואים לצערנו כי‬ ‫כאשר הוא עורך חשבון נפש‪,‬‬ ‫טעינו‪ ,‬בחור ישיבה או אברך‬ ‫אחד הדברים שהוא מתחרט‬ ‫שבוחר לשבת וללמוד מכניס את‬ ‫עליהם הוא שלא התחיל בהקמת‬ ‫עצמו בסכנה להיעצר ולהיכלא‬ ‫הישיבה עוד מקודם לכן‪.‬‬ ‫סתם כך ברחובות קריה‪ ,‬על עצם‬ ‫הדבר שבחר לשבת וללמוד‪.‬‬ ‫את הצורך בהקמת ישיבה הסביר‬ ‫איני רוצה להאריך בדברים‬ ‫ה"אמרי א"ש" זצוק"ל‪ ,‬כי חסידות‬ ‫כדי שלא יהיה קטרוג ח"ו‪ ,‬אבל‬ ‫בלי ישיבה אין לה זכות קיום‪,‬‬ ‫המגמה היא לצמצם את פריחתם‬ ‫כדי שקהילה תתקיים צריכים את‬ ‫ושגשוגם של הישיבות הק'‪,‬‬ ‫זכות התורה‪ ,‬וכדי לבסס את עמוד‬ ‫וכי בזמן כזה מתאים לסגור עוד‬ ‫הלויים 'ברוך אשר יקים את דברי‬ ‫התורה מוכרחים להקים ישיבה‪.‬‬ ‫ישיבה? עוד מקום תורה? ואמנם‬ ‫התורה הזאת'‪ ,‬בדברינו בש"ק‬ ‫מאותו הרגע שבו החליט האמרי‬ ‫ישנם עוד הרבה ישיבות בארה"ק‪,‬‬ ‫עמדנו על כך שלפי דקדוק הלשון‬ ‫א"ש להתחיל בהקמת הישיבה‪ ,‬לא‬ ‫אבל בזמן מתוח כזה כל סגירה של‬ ‫היה מתאים יותר לומר אשר 'יקיים'‬ ‫שת לבו לשום מניעה ועיכוב אלא‬ ‫ישיבה מכניסה אוירה של קרירות‬ ‫את דברי התורה‪ ,‬אלא צריך לומר‬ ‫הלך במס"נ נפש ממש להגשמת‬ ‫רח"ל‪ ,‬הרי לכל המוסדות בארה"ק יש‬ ‫שברכה זו מכילה בתוכה ברכה‬ ‫המטרה הק'‪ ,‬למרות מצב בריאותו‬ ‫קשיים‪ ,‬וכולם מתאמצים ומשתדלים‬ ‫מיוחדת לאלו המסייעים 'להקים'‬ ‫הרופף והרעוע קם ונסע לחו"ל –‬ ‫להחזיק את המוסדות למרות הקשיים‪,‬‬ ‫ולבסס את מוסדות התורה‪ ,‬על דרך‬ ‫תקופה קצרה לפני פטירתו – כיתת‬ ‫ואם אנחנו נניח לקשיים להכריע‬ ‫הכתוב (בראשית מו‪ ,‬כח) 'ואת יהודה‬ ‫רגליו מבית לבית כדי לאסוף כסף‬ ‫אותנו ונבחר לסגור את המוסדות‪ ,‬זה‬ ‫שלח לפניו וגו' להורות לפניו'‬ ‫עבור בנין הישיבה הק'‪ .‬רבים מבני‬ ‫מכניס קרירות במלחמת הקודש של‬ ‫שפירשו חז"ל 'לתקן לו בית בית‬ ‫המשפחה ובכללם בנו אאמו"ר‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬צריכים לילך במס"נ כדי‬ ‫תלמוד שמשם תצא הוראה'‪ .‬אם כן‬ ‫הנחלת דן זי"ע הפצירו בו שלא‬ ‫לא להגיע לכך‪.‬‬ ‫יסע‪ ,‬אך הוא זי"ע כאמור לא‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫יהם ְל ָך ְמיַ ֲחלות‬ ‫ת וְ ֵעינֵ ֶ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ ֹ‬ ‫ר אמירת הסליחות ע"י כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫דות ַה ּתו ָרה‪ְ ,‬ו ִי ְה ֶיה ָלנ ּו ֵח ֶלק‬ ‫ַלת מו ְס ׁ‬ ‫ִא ְמ ֵרי ֵא ׁ"ש' ָזצ ּו ַק"ל‪ּ ,‬ו ְב ַו ַ ּדאי ּ ָתח ּול‬ ‫ְ‬ ‫'בר ּוך ֲא ֶשר ָי ִקים'!‬ ‫ָּ‬ ‫חירום זו למען הצלת המוסדות‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬אלא שבת קודם לכן‪ ,‬כדי‬ ‫חז"ל אומרים (מגילה כט‪ ):‬עזרא‬ ‫מאשר מוצאי יום מנוחה של השבת‬ ‫לתת הפסק שבת בין התוכחה‬ ‫תיקן להם לישראל שיהיו קורים‬ ‫האחרונה בשנה‪ ,‬השבת שבה‬ ‫לבין ראש השנה‪ ,‬משמעות‬ ‫קללות שבמשנה תורה קודם‬ ‫כבר מתחילה הברכה 'ברוך אשר‬ ‫הדברים היא‪ ,‬שבשבת שלפני‬ ‫ראש השנה כדי שתכלה שנה‬ ‫יקים' אם אכן נאזור‬ ‫וקללותיה‪ ,‬בפשטות‬ ‫עוז וניחלץ חושים‬ ‫ֹ‬ ‫קאי על התוכחה‬ ‫"אנִ י ּפונֶ ה ְֹל ָכ ׁל ֶא ָח ֹד‬ ‫למען הצלת מוסדות‬ ‫שבפרשת כי תבוא‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬יהיה לנו חלק‬ ‫באותה מס"נ שהלך‬ ‫ֲ‬ ‫אבל לדרכנו י"ל‬ ‫דקאי גם על 'ארור‬ ‫בה רבינו האמרי א"ש‬ ‫זי"ע‪ ,‬ובודאי תחול‬ ‫וְׁ ֶא ָחד לְ ַה ּטות ִש ְכמו‬ ‫אשר לא יקים‬ ‫את דברי התורה‬ ‫על כולנו הברכה‬ ‫'ברוך אשר יקים'‪.‬‬ ‫ית ַה ֵ ֹחר ּום‬ ‫ב‬‫ְל ִה ְש ַּת ֵּתף ְ ּב ַמגְ ִ ּ‬ ‫הזאת'‪ ,‬תכלה שנה‬ ‫וקללותיה‪ ,‬אנחנו‬ ‫ובשליחותו‬ ‫בכחו‬ ‫ֹ‬ ‫מבקשים מהשי"ת‬ ‫של האמרי א"ש‬ ‫אני פונה לכל אחד‬ ‫לְ ַמ ַען ַה ָ ּצלַ ת ַה ּמו ׁ ָסדות‪,‬‬ ‫ההפרעות‬ ‫והמניעות לקיומם‬ ‫שכל‬ ‫ָּכל ֶא ָחד יִ ְר ֹ ֶאה לְ ִה ְש ַּת ֵּתף‬ ‫ואחד להטות שכמו‬ ‫של מוסדות התורה‬ ‫במגבית‬ ‫להשתתף‬ ‫יהיו נחלת העבר‪,‬‬ ‫ותחל שנה וברכותיה‬ ‫ְל ִ ׁפי יְ כָ לְ ּתו‪ּ ,‬ו ְב ָכ ְך נ ּו ַכ ֹל‬ ‫החירום למען הצלת‬ ‫המוסדות‪ ,‬חולקו כאן‬ ‫‪ -‬ברכת "ברוך אשר‬ ‫כרטיסים ע"י הנהלת‬ ‫יקים"!‪.‬‬ ‫ובהם‬ ‫שונים‪,‬‬ ‫המוסדות‬ ‫מסלולים‬ ‫יך ֶאת ַע ּמ ּוד ַה ּתו ָרה‬ ‫לְ ַה ְמ ִש ְ‬ ‫לכל יהודי ויהודי‬ ‫יש שייכות לברכה‬ ‫סכומים גדולים או‬ ‫זו‪ ,‬חז"ל אומרים כל‬ ‫קטנים יותר‪ ,‬כל‬ ‫אחד יראה להשתתף‬ ‫לפי יכלתו‪ ,‬מכל שכן‬ ‫ִ ּב ְ ׁק ִה ָ ּל ֵתנ ּו‪ְּ ֹ ,‬כ ִד ְב ֵרי ַה ִ'א ְמ ֵרי‬ ‫שלא נבנה ביהמ"ק‬ ‫בימיו כאילו נחרב‬ ‫ֵא ׁ"ש' זְ כ ּותו יָ גֵ ֹן ָע ֵל ֹינ ּו ֹ ָא ֵמן‬ ‫בימיו‪ ,‬לעיני בשר‬ ‫אלה אשר הקב"ה‬ ‫אין אנו רואים את‬ ‫השפיע להם ברכה‬ ‫ה'נחרב בימיו'‪ ,‬אנו‬ ‫ֹ ֶש ֲח ִסיד ּות ְ ּבלא מו ְסדות‬ ‫עליהם לתת את‬ ‫אכן רואים שבית‬ ‫ההתחלה והראשית‬ ‫המקדש לא נבנה‬ ‫ּתו ָרה ֵאין ָל ּה זְ כ ּות ִק ּי ּום"!‬ ‫של המגבית הזאת‪.‬‬ ‫לצערנו אבל איננו‬ ‫ובכך נוכל להמשיך‬ ‫רואים מציאות של‬ ‫את עמוד התורה‬ ‫'נחרב בימיו'‪ ,‬בכל‬ ‫כדברי‬ ‫בקהילתנו‪,‬‬ ‫זאת נאמנים עלינו‬ ‫האמרי א"ש שחסידות‬ ‫דברי חז"ל שישנה‬ ‫בלא מוסדות תורה אין‬ ‫מציאות כזאת‪ .‬מדה‬ ‫לה זכות קיום‪.‬‬ ‫ראש השנה‬ ‫טובה מרובה כל מי שנוטל חלק‬ ‫כבר מתחילים הברכות‪ ,‬יש כבר‬ ‫בהקמת מוסדות תורה‪ ,‬מעלה עליו‬ ‫עם הברכה הזאת של 'ברוך אשר‬ ‫'חלות' לברכה של השנה החדשה‬ ‫כאילו נבנה בית המקדש בימיו‪,‬‬ ‫יקים' נגיע לראש השנה‪ ,‬זו תהיה‬ ‫הזכות שלנו‪ ,‬שנזכה להתברך‬ ‫"ברוך אשר יקים את דברי התורה‬ ‫הגם שאין רואים זאת בעיני בשר‪.‬‬ ‫בשנה טובה ומתוקה‪ ,‬תחל שנה‬ ‫הזאת"‪.‬‬ ‫את פרשת כי תבוא לא קוראים‬ ‫וברכותיה‪.‬‬ ‫לכן אין זמן מתאים יותר למגבית‬ ‫בשבת הסמוכה לראש השנה‬ ‫ז‬ ‫בשבילי הפרשה‬ ‫מעֲׂשֶה ְדחַי ָּט‬ ‫ַ‬ ‫הרב יעקב שלמה שיינברגר‬ ‫ה'עוללות אפרים'‪" :‬לבי אומר לי שהאיש ההוא היה ניכר ומפורסם לחסיד עולם‪ ,‬כי על כן תארוהו בחייט‪ ,‬כי ביום קדוש כזה כל‬ ‫איש מישראל עושה מעשה חייט" • כששמע שהוא חייט נח דעתו – שיודע לתקן את הישן‪ ,‬ולבל לקלקל את החדש • יריעה‬ ‫מרתקת מפי ספרים וסופרים ב'מעשה דחייט' שקנה דג בדמים יקרים בערב יום הקדוש • זָכְרֵנו ּלְחַי ִּים‪ ,‬מֶל ֶך ְ חָפ ֵץ ב ַ ּחַי ִּים‬ ‫וכ"ה‪ ,‬בתוס' עבודה זרה (ה‪ ,‬ב ד"ה וכדברי) עיי"ש‪].‬‬ ‫"וכן נוהגין להרבות סעודה‪ ,‬ומביא במדרש‬ ‫מסופר בקרב חסידים ואנשי מעשה כי הרה"ק‬ ‫מעשה בשוטר העיר שאמר לעבדו קנה לי דגים‪,‬‬ ‫ר' יהודה'לע מדז'יקוב זצ"ל היה מכניס את כל‬ ‫מדוע דווקא חייט‬ ‫ולא מצא אלא דג אחד‪ ,‬ונתן בו זהוב‪ ,‬והיה שם‬ ‫כוחותיו ומרצו בעבודת הקודש הטמירה של‬ ‫יהודי חייט והוסיף עליו עד שהעלוהו לחמשה‪,‬‬ ‫מעשה דחייט‪ .‬בשעת סעודת ערב היום הקדוש‬ ‫המפרשים עמדו על הדיוק במה שהיה אותו יהודי‬ ‫ונשאר לחייט‪ ,‬בא העבד אל אדוניו וסיפר לו כל‬ ‫היה מוציא את ספר הטור (או"ח סימן תרד) ולומד‬ ‫דווקא חייט‪ ,‬ולמאי נפקא מינה חקר השוטר‬ ‫המאורע‪ ,‬שלח השוטר אחר החייט‪ ,‬ואמר לו מה‬ ‫בו באותו מעשה בהתלהבות עצומה עד שפניו‬ ‫ושאל למלאכתו‪.‬‬ ‫מלאכתך‪ ,‬אמר לו חייט‪ ,‬אמר לו ולמה קנית דג‬ ‫האדימו‪ .‬ומרוב התאמצות והתרגשות יתירה‬ ‫בספר פרי מגדים (חאו"ח מ"ז ריש סי' תר"ד) הביא‬ ‫שוה זהוב בחמשה זהובים ולא עוד אלא שלקחתו‬ ‫הוצרך אף לכרוך את ראשו בסמרטוט מחמת‬ ‫לבאר עניין זה על דרך העבודה‪ .‬בדבריו הוא‬ ‫מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי‪ ,‬השיב לו האיך‬ ‫ייסורי הדבקות והעמל‪.‬‬ ‫מביא את דברי ספר המגיד המפרש על דרך רמז‬ ‫לא אקננו אפילו בי' כדי לאכלו ביום כזה שצונו‬ ‫כי עניינו של חייט הוא לתפור בגדים‪ ,‬ומצרף‬ ‫במעשה דחייט יש בו סודות וענינים נפלאים‬ ‫הקב"ה לאכול ולשתות‪ ,‬ושאנו בטוחים שהקב"ה‬ ‫את דברי הלבוש ז"ל בהקדמתו שהתפירה נועדה‬ ‫[ראה להלן מדברי ה'עוללות אפרים']‪ ,‬אנו אין לנו‬ ‫יכפר לנו עונותינו‪ ,‬אמר לו אם כן יפה עשית‬ ‫כדי לא ליעול בכיסופא‪ ,‬והנפש בלי לבוש חופה‬ ‫עסק בנסתרות‪ ,‬ננסה להביא מפי ספרים וסופרים‬ ‫ופטרו לשלום עיי"ש עכ"ד‪.‬‬ ‫גדולה בעילוי‪ ,‬ומסיים שם והבן‪ .‬מתוך כך מובן‬ ‫לקחים מאלפים הנוגעים לאנשים כערכנו בהכנה‬ ‫כי החייט יודע ומכיר היטב את מידת הבושה‪,‬‬ ‫וכן הוא במדרש (בראשית רבה פי"א ד)‪ :‬ושם מסיים‬ ‫דרבה לקראת יום הקדוש‪.‬‬ ‫שהרי לולי הבושה ָּכל ֲע ַמל ָה ָא ָדם ְל ִפיהּו (קהלת‬ ‫בהאי לישנא‪" :‬מה פרע לו הקב"ה‪ ,‬הלך וקרע‬ ‫ו‪ ,‬ז) והיו בני האדם ערומים ולא יתבוששו‪ ,‬וזוהי‬ ‫אותה וזימן לו בתוכה מרגלית טובה‪ ,‬והיה‬ ‫הרי כל פרנסתו של החייט‪ .‬ומסיים הפרי מגדים‬ ‫מתפרנס הימנה כל ימיו" ע"כ‪[ .‬ובתוס' כתובות‬ ‫מעשה שהיה ‪ -‬כך היה‬ ‫שאם בבגדי הגוף פני הדברים כך‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫(דף ה' ע"א ד"ה אלא) מביא גם דברי המדרש עיי"ש‬ ‫תחילה נצטט את דברי הטור (או"ח סי' תרד)‪:‬‬ ‫ח‬ ‫ואילו ברואים שנבראו מן הארץ נפרדים הם מן‬ ‫על כן לבי אומר לי שהאיש ההוא היה ניכר‬ ‫וכמה בבגדי הנפש שחובה להסיר את הבגדים‬ ‫הארץ‪ .‬משום כך נקראים התנאים הקדושים‬ ‫ומפורסם לחסיד עולם‪ ,‬כי על כן תארוהו בחייט‬ ‫הצואים‪ ,‬ועל ידי התשובה לזכות בבגדי‬ ‫בספר הזוהר 'נוני ימא' שפירושו דגי הים מפני‬ ‫כי ביום קדוש כזה כל איש מישראל עושה מעשה‬ ‫זכויות‪ ,‬ומשום כך אמר לו את הדברים הללו‬ ‫שהם מתאחדים ונעשים דבר אחד עם התורה‬ ‫חייט‪ ,‬הן בתפירת הבגדים החדשים הן בתיקון‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫ובלתי נפרדים ממנה ממש כשם שהדג אינו נפרד‬ ‫הבגדים הישנים‪ ,‬ככה המה המעשים טובים‬ ‫מן המים‪ .‬ביום הכיפורים כאשר ישראל דבקים‬ ‫נמשלו לבגד מעשה הנפש‪ ,‬כמו שנאמר צדק‬ ‫חייט ‪ -‬כינוי לאיש הרודף שלום בין‬ ‫בשורשם ואומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫לבשתי וילבשני‪ ,‬וכן בכל עת יהיו בגדיך לבנים‪...‬‬ ‫איש לחבירו‬ ‫ועד' בקול רם הרי הם כולם מתעלים לבחינת נוני‬ ‫והעוונות שהאדם מסגל בהם כל השנה קורעים‬ ‫בסגנון אחר מצינו בספר 'דרשות חתם סופר'‬ ‫ימא‪ ,‬ולכן המאכל הנאות והראוי לאכילתם בעת‬ ‫מעליו לבוש צדקה זה‪ ,‬וביום כיפורים אשר‬ ‫(לעיו"כ שנת תצד"ק) המבאר את אותה עובדא‬ ‫דחייט שקנה דג‪ .‬הנה הדג רומז על עינא‬ ‫פקיחא‪ ,‬שהרי הקב"ה כביכול מסתיר פניו‬ ‫חוץ מאשר ביום הכיפורים ובשעה שישראל‬ ‫"מעשה דחיים"‬ ‫שרויים בשלווה‪ .‬ועל כן חייט הוא כינוי‬ ‫לאיש הרודף שלום בין איש לחבירו‪ ,‬בסוד‬ ‫שח הרה"ק מטאהש זי"ע כפי המובא בספר 'עבודת עבודה' כי ראה אצל זקנו הרה״ק‬ ‫הרמז של מלאכת החייט שתופר ומחבר‬ ‫רבי אלימלך מטאהש זי"ע שבכל ערב יום הקדוש בשעת הסעודה לאחר חלוקת הדגים‬ ‫בדים נפרדים לעשותם אחד‪ .‬משום כך‬ ‫היה רגיל לשאול לאיש תמים אחד שהיה נוכח שם בכל שנה האם כבר קיבל דגים‬ ‫דווקא בערב יום הכיפורים קנה אותו חייט‬ ‫(האסט שוין געהאט פיש)‪ .‬וכל פעם היה משיב אותו איש בתמיהה וכי יש כאן ספק הלא‬ ‫דג ביוקר כדי לעורר רחמים שיפקח הקב"ה‬ ‫מצינו מעשה דחיים (א שאלה‪ ,‬מעשה דחיים)‪.‬‬ ‫עיניו עלינו לטובה ולברכה‪.‬‬ ‫כוונת אותו איש תמים הייתה להזכיר את המעשה המובא בטור (או"ח סימן תר"ד)‬ ‫בעניין המנהג לאכול דגים בסעודת ערב יום הקדוש‪ .‬המנהג יסודו באותו מעשה‬ ‫לרמז לנו דאף שקלקלנו מעשינו עדיין‬ ‫בשוטר העיר שאמר לעבדו לקנות לו דגים ולא מצא בשוק אלא דג אחד ופסק עליו‬ ‫יש לנו תיקון‬ ‫זהוב‪ .‬והנה היה שם יהודי חייט שרצה אף הוא לקנות את הדג היחיד והוסיף על‬ ‫בחינה נוספת ומאירה אמרינן בשם הרה"ק‬ ‫מחירו עד שהעלהו לחמישה זהובים ונשאר הדג בידו‪.‬‬ ‫בעל 'דברי חיים' מצאנז זי"ע (ראה דברי נפתלי‬ ‫כשבא העבד אל אדוניו בידיים ריקניות וסיפר לו את כל המאורע שלח השוטר אחר‬ ‫ח"ג) אשר ביאר את עומק הרמז במעשה‬ ‫החייט וחקרו למלאכתו והשיב לו כי חייט הוא‪ .‬הוסיף השוטר לתמוה מדוע קנה דג‬ ‫החייט התופר בגדים‪ .‬הנה דרכו של החייט‬ ‫השווה זהוב בחמישה זהובים ולא עוד אלא שלקחו מיד עבדו שנשלח לקנותו עבורו‪.‬‬ ‫היא שבתחילת מלאכתו הוא גוזר ומחתך‬ ‫את הבדים ופעולה זו נראית לכאורה‬ ‫על כך השיב לו החייט בעוז רוח כיצד לא יקננו ואפילו בעשרה זהובים כדי לאכלו‬ ‫כקלקול והשחתה‪ .‬אך דווקא מתוך כך הוא‬ ‫ביום קדוש כזה שציוונו הקב"ה לאכול ולשתות ומתוך שאנו בטוחים שהקב"ה יכפר‬ ‫מחבר ותופר ויוצר בגד שלם ומהודר וזהו‬ ‫לנו על עוונותינו‪ .‬כששמע השוטר דברים אלו אמר לו כי יפה עשה ופטרו לשלום‪.‬‬ ‫עצם התיקון‪ .‬מעשה זה בא לרמז לכל איש‬ ‫ולזכר אותו מאורע מסיים הטור שנוהגים לאכול דגים בסעודת ערב יום הקדוש‪.‬‬ ‫ישראל שאף אם קלקלנו את מעשינו במהלך‬ ‫ואותו איש תמים ששמע כנראה את הטעם לאכילת הדגים בסעודה זו משום מעשה‬ ‫השנה עדיין עומדת לנו היכולת לתקן ולשוב‬ ‫דחייט לא הבין את הלשון כראוי וסבר בטעות שאומרים מעשה דחיים ולכן השיב‬ ‫בתשובה שלמה ועל ידי כך יתוקן הכל‬ ‫בביטחון גמור כי אין כאן מקום לספק שהרי נאמר מעשה דחיים‪.‬‬ ‫ויכופרו כל עוונותינו‪.‬‬ ‫ומסיים בעל ה'עבודת עבודה'‪ ,‬כי זקנו הקדוש כיוון בשאלתו הקבועה לאותו איש‬ ‫לתקן את הישן‪ ,‬ולבל לקלקל את‬ ‫לעורר את זכרוננו לטובה ולברכה לפני הקדוש ברוך הוא שיזכרנו לחיים טובים‬ ‫החדש‬ ‫בספר החיים ביום הדין הנורא‪.‬‬ ‫דבר נפלא כתב לבאר בזה הגה"צ רבי נתן‬ ‫גשטטנר זצ"ל בספרו 'להורות נתן' (מועדים)‪.‬‬ ‫ויש לומר בדרך רמז כי ודאי ידע שוטר‬ ‫הונף ואשר הורם לתקן את אשר עיוות‪ ,‬צריך‬ ‫העיר שמנהג ישראל לאכול ולשתות בערב‬ ‫ההיא הוא דווקא דגים‪ .‬על כן בסעודת ערב יום‬ ‫הוא לתקן ולתפור את אשר קרע בכל השנה‪...‬‬ ‫יום הכיפורים שהוא יום מחילת עוונות‪.‬‬ ‫הכיפורים הנחשבת כסעודת יום הכיפורים עצמו‬ ‫וקרעים אלו באים בסיבת תרדימת הזמן שהאדם‬ ‫וכאשר ענהו החייט כי אנו בטוחים שהקב"ה‬ ‫נהגו ישראל לאכול דגים ודפח"ח‪.‬‬ ‫ישן‪...‬‬ ‫יכפר לנו עוונותינו רמז לו השוטר בשאלתו‬ ‫וזהו שאמר הכתוב לב טהור ברא לי אלקים ורוח‬ ‫שהרי אין לאדם לבטוח בכפרה אלא אם כן‬ ‫מתקנים כל האכילות של כל השנה‬ ‫עשה תשובה‪ ,‬ולכן חקרו ושאלו למלאכתו כדי‬ ‫נכון חדש בקרבי דהיינו או לתפור הבגד הישן‬ ‫מוסיף בעל ה'שם משמואל' טעם נוסף לשבח‪.‬‬ ‫אם לא נתקלקל לגמרי או לעשותו חדש מכל‬ ‫לעמוד על טיבו אם אמנם עשה תשובה‪.‬‬ ‫הנה איתא בספר 'שער הקדושה' למהרח"ו‬ ‫וכל‪ ,‬ועל זה בא הרמז בלבוש לבן שלובשים ביום‬ ‫וכשהשיב לו שהוא חייט נחה דעתו‪ .‬והדברים‬ ‫זי"ע כי שורש כל התענוגים הוא במים וכל‬ ‫קדוש כזה‪ ,‬והוא דומה ממש לשבירת הלוחות‬ ‫מאירים על פי המסופר בשם צדיק אחד שהיה‬ ‫הצמחים גדלים על ידי המים‪ .‬והנה בערב יום‬ ‫שנתקנו ביום זה‪ ,‬וקבלו לוחות חדשות‪...‬‬ ‫בנו של חייט ואמר שלמד מאביו שני יסודות‬ ‫הכיפורים אנו מתקנים את כל האכילות של‬ ‫באומנות זו‪ ,‬כי בגד ישן שנקרע צריך לתקן‬ ‫השנה כולה‪ .‬על כן אוכלים ביום זה דגים שהם‬ ‫ואם כן החייט זה הוא כינוי לאיש חי רב פעלים‬ ‫ובגד חדש צריך ליזהר שלא לקלקלו‪ .‬והיינו‬ ‫ברואי המים המהווים את שורש כל התענוגים‬ ‫שדקדקד כל כך באכילת יום זה להכניע יצרו‪...‬‬ ‫ממש עניין התשובה שמתקן האדם את מה‬ ‫כדי לתקן את התענוגים כולם שהרי על ידי‬ ‫עיי"ש מה שהאריך בזה‪.‬‬ ‫שקלקל בעבר ומקבל עליו לעתיד לבל ישחית‪.‬‬ ‫תיקון השורש מתוקנים מאליהם גם הענפים‪.‬‬ ‫ועל כן משהצהיר אותו יהודי שהוא חייט‬ ‫כיוצא בזה כתב לבאר בספר 'שיר מעון'‬ ‫ביום הקדוש ‪ -‬היהודים כמו דגים‬ ‫ויודע שצריך לתקן ולעשות תשובה כראוי‪,‬‬ ‫(פרשת וילך לבעל ההתעוררות תשובה) על פי הידוע‬ ‫שדבקים בשורשם‬ ‫הבין השוטר כי בדין הוא שיאכל וישתה ויקנה‬ ‫שנשמות הצדיקים מתגלגלות בדגים ובקל‬ ‫כעת נשים עיוננו להתמקד בעניין קניית הדגים‬ ‫דג יקר ולכן פטרו לשלום‪.‬‬ ‫בעת אכילתם תתדבק באדם נשמת הצדיק‪.‬‬ ‫שעשה אותו חייט לכבוד סעודת ערב יום‬ ‫דבר זה מהווה טובה גדולה להדריך את האוכל‬ ‫הכיפורים‪ .‬בספר 'שם משמואל' (ערב יום הכפורים‬ ‫"לבי אומר לי שהאיש ההוא היה ניכר‬ ‫לתורה וליראת שמים ובלי ספק גם על כך‬ ‫נגזר משמים במי ידבקו אותן נשמות בעת‬ ‫שנת תרע"ב) מביא משמיה דאביו הגה"ק בעל‬ ‫ומפורסם לחסיד עולם"‬ ‫ה'אבני נזר' מסוכטשוב זי"ע טעם נפלא למנהג‬ ‫אכילתן‪ .‬ובערב יום הכיפורים שהוא שעת‬ ‫ונצטט בזה דברים נפלאים שכתב בעל הכלי יקר‬ ‫זה‪.‬‬ ‫חיתום גזר הדין והאכילה בו היא מצווה מן‬ ‫בספרו עוללות אפרים (ח"ב עמ' לה מאמר רמ"ב) וזה‬ ‫התורה (כמבואר במגן אברהם סימן תקע סק"ט) וכן‬ ‫הנה על המובא במדרש (ב"ר פ' י"א) באותו מעשה‬ ‫לשונו‪ :‬מעשה זה נזכר בכל הספרים‪ ,‬ולא ידעתי‬ ‫היא עת רצון לתשובה שבה מתקן האדם את‬ ‫דחייט שקנה דג לסעודה וממנו נשתרש המנהג‬ ‫מה קול המולה הזאת‪ ,‬ומדוע כל קרית ספר הומה‬ ‫כל אכילות האיסור של כל השנה הרי שנקל‬ ‫לאכול דגים בסעודה זו‪ ,‬פירש ה'אבני נזר' זי"ע‬ ‫על המעשה הגדול ההוא‪ ,‬ומי יהיה לנו ערב בדבר‬ ‫מאוד בוודאי לזכות לכך ולכן נתן אותו חייט‬ ‫כי ברואי המים משונים הם משאר הנבראים‬ ‫שלא היה מן הרעבתנים‪ ,‬ומה שאמר לכבוד היום‬ ‫סכום רב כל כך בעד אותו דג עכ"ד‪.‬‬ ‫בכך שאינם נפרדים לעולם ממקום בריאתם‬ ‫אמר כמתנצל‪.‬‬ ‫ט‬ ‫כינוס הנדיבים במעמד נשגב של הוקרה וחיזוק‬ ‫לביסוס מוסדות התורה דמודזיץ‬ ‫בביתו נאוה קודש של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫והעניק להם קיטלאך מבורכים כמנחת קודש לאות כהכרת הטוב על עמידתם‬ ‫במעמד רב רושם ומלא הוד‪ ,‬התכנסו נגידי ופטרוני המוסדות אשר‬ ‫לימין המוסדות בשעה גורלית זו‪ ,‬ובירכם בברכת השנים ובגמר חתימה טובה‪.‬‬ ‫פתחו את לבם וכיסם ונטלו על עצמם סכומים נכבדים‪ ,‬כחלק‬ ‫משרשרת הפעולות והמגביות הדחופות הנערכות בימים אלו לחילוץ‬ ‫רבנו שליט"א נשא מדברות קדשו באנפין נהירין ובתוך דבריו נשמעו‬ ‫רשת המוסדות והעמדת בסיס פיננסי איתן לשנים הבאות הבעל"ט‪.‬‬ ‫הדברים שהפתיעו את הנאספים‪" :‬גיבורי כוח הם אלה המקימים את‬ ‫התורה‪ ,‬ובזכות הזאת שהקימו את התורה‪ ,‬היא ‪ -‬התורה ‪ -‬תעזור להם‬ ‫פתח את המעמד בדברי ברכה בנו של רבנו שליט"א‪ ,‬הרה"צ דוד דוב‬ ‫שבזכות שנתנו הקב”ה ישלם להם‪" ,‬שבכלל לא יורגש אצלם את אשר נתנו"!‬ ‫שליט"א‪ ,‬אשר חיזק את ידי התומכים והודה להם על שותפות הנצח‬ ‫כשהוא מדגיש שהיכלי התורה והמוסדות שייכים לכל אחד ואחד‬ ‫זו ‪ -‬הנתינה‪ ,‬תהיה 'קליינקייט’' (דבר קטן) אצלם! והקב"ה יעזור בפרט‬ ‫מאיתנו ועל כל אחד להרגיש שהוא משקיע ומתמסר לעתידו האישי‪.‬‬ ‫כעת לפני ראש השנה מגיע "שפע חדש ‪ -‬תקציב חדש"! הרי מזונותיו של‬ ‫אדם קצובים לו מר"ה ועד לר"ה‪ .‬והקב”ה רואה שמתאמצים בכל הכוחות‬ ‫אחר נשא דברים הרב חיים פרל ממנהלי המוסדות שיחד עם שותפו‬ ‫לתמוך בתורה ולבנות תורה‪ ,‬כמו שהרב פינק אמר 'ללכת במסירות נפש'!‬ ‫הרב אברהם ספקטור שטחו את דרכי הפעולה להעלאת המערכת על‬ ‫דרך המלך בתכנית אופרטיבית ומעשית לאור בקשתו האישית של כ"ק‬ ‫גם את זה הקב”ה מונה לתקציב החדש‪ ,‬ה’תקציב’ של התורה‬ ‫מרן אדמו"ר שליט"א ועל פי הוראותיו בקודש‪ ,‬ופירט אודות הפעולות‬ ‫גדולה יותר מתקציב סתם! ובוודאי לא פחות מהוצאות בניו‬ ‫בתחילת הצעדת המקום בבשורה משמעותית להצלחה בסייעתא‬ ‫לתלמוד תורה 'בניו' ‪ -‬זה כולל כל החסידות‪ ,‬כל הציבור‪.‬‬ ‫דשמיא בשנה הבעל"ט‪ ,‬בין הצעדים העמקת הקשר עם כלל אברכי‬ ‫וריכוזי אנ"ש וכן שימור וטיפוח השותפים בהכרת הטוב רצופה בס"ד‪.‬‬ ‫וה’ יעזור שהתקציב החדש שיבוא שלא רק שיהיה סייעתא דשמיא גדולה‬ ‫כל אחד בפרנסתו‪ ,‬אלא שיזכה כל אחד מהשותפים גם לנחת‪‘ ,‬בני חיי‬ ‫הרה"ח רבי שמעון פרלמוטר תיאר את מסירות נפשם של האברכים יושבי אהל‬ ‫ומזוני’‪ ,‬ובראש השנה יבואו לפני הקב”ה ונאמר 'אנחנו עשינו' 'אני עשיתי את‬ ‫שהתגייסו לבקשת הקודש וקרא לנדיבים‪" :‬החזרתם את הצבע לפני הקודש‪,‬‬ ‫שלי'וה’ יענה ויאמר מידה כנגד מידה 'אני יביא לכם משלי' ‪ -‬מה שאני נותן‬ ‫עכשיו צריך להחזיר את החיוך לאברכים ולבחורים הממיתים עצמם באהלה של‬ ‫ומוסיף! הקב”ה יעזור שיהיה א גוטע יאר ‪ -‬שנה טובה כתיבה וחתימה טובה ‪.‬‬ ‫תורה בימים כאלו ובכל זאת נרתמים ונותנים באהבה ובמסירות נפש לא רגילה"‬ ‫במרכז המסיבה נשא דברים נעימים ומתוקים מדבש הרה"ג‬ ‫"ללובש צדקות ביום דין" ‪ -‬עובר למעמד המרגש‪ ,‬זכו הנדיבים למדוד "קיטלאך"‬ ‫רבי יהושע פינק שליט"א‪ ,‬שעמד על גודל זכות החזקת‬ ‫מפוארים שיועדו עבורם ליום הכיפורים הבעל"ט‪ .‬כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫התורה בימי הרחמים והרצון ועל ההזדמנות לסגור את‬ ‫העניק באופן אישי לנגידים שחתמו על פרנסי חודש בהיכלי התורה שטר‬ ‫המאזן השנתי בהשקעה מניבה של שותפות שאין ערוך עליה‪.‬‬ ‫שותפות בחתימת יד קדשו והאציל מברכותיו על כל חברי הנשיאות באופן אישי‪,‬‬ ‫י‬ ‫דברים ערבים ונופת צופים‬ ‫מפי הרה"ג רבי יהושע פינק שליט"א‬ ‫ֹ ֹ‬ ‫רב ביהמ"ד דחסידי בעלזא ברח' בן יעקב בבני ברק‬ ‫רו ֵתינ ּו‪ַ :‬על‬ ‫דו‬ ‫ׁ ֹ ׁ‬ ‫ל‬ ‫ְ‬ ‫ר‬‫פ‬‫ֵ‬ ‫ּ‬ ‫ס‬ ‫ַ‬ ‫נ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ך‬ ‫ּ‬ ‫כ‬ ‫ָ‬ ‫ְמ ִסיר ּות ַנ ְפשו ֶשל ַר ֵ ּבנ ּו!‬ ‫הבחורים היקרים‪ ,‬למען האברכים עמלי התורה‪ ,‬הוא‬ ‫"ישראל נתבעים ונותנים‪ .‬אני הרבה במודזיץ‬ ‫יוצא מגדרו ומבטל את כל רצונו‪ .‬זוהי מסירות נפש‬ ‫אבל אגלה לכם שאצלנו בבעלזא‪ ,‬כמעט‬ ‫אמיתית שאין למעלה הימנה!‬ ‫כל שבוע נפתחים הלבבות והכיסים לשני מגביות‬ ‫לארגונים ומפעלי תורה וחסד‪.‬‬ ‫עצם הדיבור ההוא במוצאי שבת היה כרוך במסירות‬ ‫כוחות עילאית‪ ,‬וגם הכינוס הנוכחי כאן‪ :‬נכנסים אל‬ ‫אך כאן‪ ,‬במודז'יץ‪ ,‬מדובר בהחלט ברגע מכונן ונדיר‪,‬‬ ‫תוך ביתו פנימה למסיבה של גיוס נדיבים‪ ,‬בעיצומן של‬ ‫שעת רצון יחידה במינה שבה הרבי פושט יד ומעניק‬ ‫שעות עבודת קבלת ה'קוויטלאך' להיפקד בדבר ישועה‬ ‫לכם זכות עילאית‪ ,‬הזדמנות שלא תחזור‪.‬‬ ‫ורחמים‪ ,‬ימים ספורים לפני יום הדין וההמלכה‪ ,‬בימי‬ ‫הכנה רבתי‪ ,‬ובתוך כל זאת שוב להתכנס בשלישית למען‬ ‫עליכם להבין‪ :‬יש לכם אבא שדואג לכם!‬ ‫המטרה הזו ולשאת על כתפיו את המשא הכבד הזה כי‬ ‫האזנתי לשיחת קודשו של הרבי במוצאי שבת‪,‬‬ ‫הוא אומר לנו בבירור שאינו יכול לשאת את המשא הזה‬ ‫הקשבתי לכל נימת קול‪ .‬הוא העלה על נס את‬ ‫לבדו‪ ,‬הוא זקוק כעת להירתמות של כלל הציבור‪.‬‬ ‫עוז מסירות נפשו של זקנו‪ ,‬ה'אמרי אש' זצוק"ל‪,‬‬ ‫לזאת אומר אני לכם‪ ,‬טייערע מודזיצע'ר חסידים‪:‬‬ ‫שחצה גבולות ונסע חרף אזהרותיהם החמורות של‬ ‫אמת ונכון הדבר‪ ,‬הרבי סיפר בהתרגשות על‬ ‫הרופאים שאסרו עליו לצאת לדרך ואח"כ קרה מה‬ ‫ה'אמרי אש' ומסירות נפשו; אך אנו‪ ,‬אנו נספר לבנינו‬ ‫שקרה‪ .‬אכן‪ ,‬זוהי מסירות נפש כפשוטה‪.‬‬ ‫ולדורותינו על מסירות נפשו המופלאה של הרבי‬ ‫אבל אם אך מותר ויורשה לי לומר ביראת הכבוד‪,‬‬ ‫שליט"א לנגד עינינו ממש!‬ ‫גם לרבי שליט"א יש כעת מסירות נפש אלא שהיא‬ ‫ואם הרבי מוסר את נפשו ורצונו – האם נוכל אנו‬ ‫"לעבדיקהרייט"‪ ,‬מסירות נפש חיה!‬ ‫לעמוד מנגד?‬ ‫מהי מסירות נפש? רש"י הקדוש מלמדנו‪" :‬נפש"‬ ‫חובה גמורה היא שגם בנו תפעם אותה מסירות נפש‬ ‫אינה אלא רצון‪ .‬למסור את הנפש‪ ,‬פירושו למסור את‬ ‫בלהבת אש!‬ ‫הרצון הפנימי ביותר‪.‬‬ ‫אין מקום לומר "כבר תרמתי בעבר" או "עוד אשתתף‬ ‫וכי לרבי יש רצון לבקש כסף? אין הדבר קל בעבורו‬ ‫בעתיד"‪ .‬השעה דוחקת עכשיו‪ ,‬להסיר את העול מעל‬ ‫בכלל‪ ,‬זהו הרי ההפך הגמור מכל דרכו ומהותו! הלוא‬ ‫ליבו הטהור של הרבי בבחינת "הנני מוכן ומזומן!"‪.‬‬ ‫שמענו כולנו את שהביע בפני השגרירים בפתיחת‬ ‫לבקש כסף מאנשים וגם‬ ‫המגבית‪ :‬שאינו רגיל‬ ‫אנו זקוקים למשמעות הכפולה של המילים‪ :‬הן‬ ‫במסעותיו לחו"ל בדרך‬ ‫ל"מזומן" – להושיט יד כאן ועכשיו‪ ,‬והן להתחייבות‬ ‫כלל אינו מבקש כלום‪,‬‬ ‫קבועה ונאמנה‪ ,‬שתעניק לישיבות הקדושות בסיס‬ ‫ואין זו דרכו כלל ועיקר‪.‬‬ ‫איתן וקיום של קבע לשנים הבאות‪.‬‬ ‫וזה בדיוק מה שחולל‬ ‫אנא מכם‪ ,‬השיטו כתף למשימה הכבירה‬ ‫הרבי באותו מעמד של‬ ‫למען המשך מפעלם של רבותינו הק'‬ ‫מוצאי שבת סליחות‬ ‫‪ -‬שמוסרים נפשם עבורכם כל הימים‪.‬‬ ‫המטלטלת‬ ‫בדרשה‬ ‫בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫למען‬ ‫והנוקבת‪:‬‬ ‫כולנו בני איש אחד אנחנו‪ ,‬להקל מליבו של מרן רבנו שליט"א‬ ‫אי‬ ‫בשורה מרנינה באופן העברת מעות ה'יזכור'‬ ‫נִ ּזָ ֵכר ְונִ ָּכ ֵתב‬ ‫ב ט ו פ ס‬ ‫מוצאי החג‪ ,‬בלחץ של ההספקים וההכנות‬ ‫התרחיש מוכר וכואב‪ .‬חוזר על עצמו מדי‬ ‫הדיגיטלי‬ ‫לחג הבא‪ ,‬בתוך שטף הקניות ורצף‬ ‫שנה ביום היאר‪-‬צייט‪ .‬וזה לא רק אצל‬ ‫המאובטח‪,‬‬ ‫המטלות‪ ,‬ההתעסקות עם הילדים הריצות‬ ‫יחידי סגולה‪ ,‬לצערנו זה קורה לרבים‬ ‫א ח ת‬ ‫מוסדר הכל תוך דקה‬ ‫והארגון‪ ,‬הנדר שנדרנו בלב לזכר ולטובת‬ ‫מאיתנו‪ ,‬דווקא ברגעים הכי אישיים‪ .‬בזמן‬ ‫מזינים כבר‬ ‫והכי חשוב ‪ -‬מראש‪.‬‬ ‫נשמת יקירנו‪ ,‬נשכח‪.‬‬ ‫שאנו מתרפקים בגעגועים צורבים ל'זכור‬ ‫כעת את הפרטים‪ ,‬קובעים את הסכום‬ ‫לא מתוך זלזול חלילה‪ .‬זהו כוחו של מרוץ‬ ‫ימות עולם'‪' ,‬שאל אביך ויגדך'‪ ,‬זמן של‬ ‫לתשלום‪ ,‬ולאחר החג מקבלים אישור‬ ‫החיים‪ .‬והתחושה הכבדה מכה‪ :‬איך ייתכן‬ ‫דיבור ושיחה של בן עם אב ואם ‪ -‬שיחה‬ ‫תשלום מיידי ותזכורת מסודרת‪.‬‬ ‫שאת המעט המזערי הזה‪ ,‬הצינור היחיד‬ ‫שאל לו לזר לחלל אותה‪.‬‬ ‫התהליך הקל והנגיש מבטיח שמעות‬ ‫שנותר לנו להשיב להם כגמול לעילוי‬ ‫זה בדרך כלל חודשים ארוכים לאחר‬ ‫נשמתם‪ ,‬שכחנו להעביר בזמן?‬ ‫החגים‪ ,‬אנו מוצאים את עצמנו עומדים‬ ‫ה'יזכור' יועברו בדיוק בזמנם ובמלואם‬ ‫‪ -‬ללא ספקות‪ ,‬ללא תקלות וללא חשש‪.‬‬ ‫מבטיחים את הזיכרון מראש‬ ‫מול המצבה‪ .‬השקט מסביב מעצים‬ ‫את הזיכרונות‪ .‬אנו נזכרים בעיניים‬ ‫בדיוק על מנת למנוע את עוגמת הנפש‬ ‫המדברות‪ ,‬בידיים הדואגות‪ ,‬באינספור‬ ‫זוכרים אהבתם | מזכירים שמותם |‬ ‫והתחושה הכואבת הזו‪ ,‬הושק השירות‬ ‫נזכרים לטובה‬ ‫הלילות והימים שבהם הורינו היקרים‬ ‫החדש של קופת החסד 'ונתנו'‪ ,‬בשיתוף‬ ‫הרעיפו עלינו חום‪ ,‬מסירות והקרבה ללא‬ ‫את הכרת הטוב העמוקה ואת הכבוד‬ ‫מערכת הטפסים הדיגיטלית של 'נדרים‬ ‫גבול‪ .‬הם נתנו לנו את כל כולם‪ ,‬בנו את‬ ‫להורים איננו משאירים יותר לחסדי‬ ‫פלוס'‪.‬‬ ‫חיינו והעניקו לנו את הכול‪.‬‬ ‫הזכרון וזמני הפנאי‪ .‬כנסו כעת לטופס‬ ‫כך בסייעתא דשמיא יזכה כל אחד ליישוב‬ ‫הדיגיטלי של 'ונתנו'‪ ,‬מילאו את הפרטים‪,‬‬ ‫הדעת מלא ושקט נפשי מוחלט‪ .‬מעתה‬ ‫ואז‪ ,‬בבת אחת‪ ,‬חוצה את הלב‬ ‫רשמו את הסכום אותו הינכם מקדישים‬ ‫כבר אין צורך להמתין ל'אחרי החגים'‪,‬‬ ‫דקירה כואבת של מבוכה‪:‬‬ ‫ל'מעות יזכור'‪ ,‬והכנסו ליום הקדוש‬ ‫לסמוך על הזכרון ברגעי העומס‪ ,‬ולהעביר‬ ‫מה עם מעות ה'יזכור'?‬ ‫ברוגע וביישוב הדעת‪.‬‬ ‫את מעות ה'יזכור'‪.‬‬ ‫פתאום אנו נזכרים שבתוך המהומה של‬ ‫בי‬ ‫מעשה הצדקה‬ ‫מצלמת הבטחה‬ ‫כשראיתי שאין מוצא‪ ,‬עצרתי את כל‬ ‫ב"ה אני זוכה להתנזר ככל הניתן מהשימוש בטכנולוגיה‪ ,‬ועל פי‬ ‫א ו ל י‬ ‫הלחץ‪ .‬הבנתי שצריך להפעיל פה 'קשרים'‪,‬‬ ‫הוראת בעל שבט הלוי אף אין לי מחשב עם גישה לרשת בביתי‪.‬‬ ‫לבדוק במצלמות‪ .‬נשאתי עיניים לכיוון המצלמה ונזכרתי בנחש‬ ‫בפעמים בהם אני כן זקוק לשלוח קבצים במייל לצורך‪ ,‬אני ניגש‬ ‫הנחושת 'וכי נחש ממית ומחיה'? האם רק המצלמה למעלה רואה?‬ ‫לחדר מחשבים עם 'דיסק און‪-‬קי'‪ ,‬מעלה את הקבצים הרלוונטיים‬ ‫יש מישהו עוד יותר למעלה שרואה ויודע ‪ -‬הושטתי יד לארנק‪,‬‬ ‫ומבצע שליחה‪.‬‬ ‫שלפתי שטר של ‪ 001‬ש"ח‪ ,‬והקדשתי לקופת 'ונתנו'‪.‬‬ ‫למותר לציין שבשל כך‪ ,‬הכרטיס הקטן הזה‪ ,‬הוא בעל חשיבות‬ ‫הפלא הגדול הגיע למחרת‪ ,‬ביום שלישי בבוקר‪ .‬נכנסתי לחדר‬ ‫רבה מאוד אצלי‪ .‬הוא מכיל המון תוכן יקר ערך ונצרך מאוד‪.‬‬ ‫המחשבים לצורך אחר‪ .‬איך שנכנסתי‪ ,‬שמעתי שיח שהתנהל בין‬ ‫כעת תחשבו על התחושה המשתקת הזו‪ :‬יום ראשון‪ ,‬שגרת שבוע‬ ‫שני אנשים אחד מהם סיפר שנאבד לו שם כרטיס 'רב‪-‬קו' יום‬ ‫עמוס‪ ,‬ואתה מגלה ששכחת בחדר המחשבים דיסק‪-‬און‪-‬קי שמכיל‬ ‫קודם לכן‪ .‬והשני ענה לו‪' :‬רב‪-‬קו לא מצאתי‪ ,‬אבל היה פה ביום‬ ‫חומר קריטי וחשוב‪.‬‬ ‫ראשון דיסק‪-‬און‪-‬קי קטן‪ .'...‬בעודי עומד נדהם‪ ,‬הוא הוציא את‬ ‫כשחזרתי לשם כעבור מספר שעות וגיליתי שהעמדה ריקה ליבי‬ ‫הדיסק והושיט לי אותו ישר ליד!‬ ‫נפל‪ .‬הפכתי את כל החדר‪ ,‬חיפשתי בכל פינה אפשרית‪ ,‬שאלתי‬ ‫בלי לחפש‪ ,‬בלי לשאול‪ ,‬ובלי לבדוק שעות במצלמות ‪ -‬הישועה‬ ‫סביב‪ ,‬וכלום‪ .‬הדיסק‪-‬און‪-‬קי נעלם כלא היה‪.‬‬ ‫פשוט חיכתה לי שם בדיוק ברגע הנכון‪ .‬מעלת זכות הצדקה‬ ‫למחרת‪ ,‬ביום שני‪ ,‬חזרתי לשם שוב‪ .‬ושוב סרקתי את המקום‪,‬‬ ‫ל'ונתנו' גדולה עד מאוד‪ ,‬ויודעת להשיב לך את מה שחשבת‬ ‫בדקתי‪ ,‬הפכתי ‪ -‬ודממת אלחוט‪ .‬בדרך הטבע‪ ,‬במקום סואן שבו‬ ‫שאבד לנצח‪.‬‬ ‫משתמשים עשרות אנשים ביום‪ ,‬הסיכוי למצוא חפץ קטן כזה‬ ‫(יהודה מאיר בר"ח קרימלובסקי ‪ -‬ירושלים)‬ ‫שואף לאפס‪.‬‬ ‫גי‬ ‫בשבילי עמוד הקהילה‬ ‫מתוך הסוגיות הנלמדות במסגרת עמוד הקהילה‬ ‫הרב ש‪.‬ב‪ .‬מרקסון‬ ‫הרחת בשמים ‪ -‬ד‬ ‫עשויים מתרכובות סינטטיים ע"י הפרדה כימית‬ ‫השלמת מאה ברכות בהרחת הבשמים‬ ‫כבר נתבאר בהרחבה שאין לאדם להוסיף על‬ ‫של כימיקלים‪ ,‬שעיקרם יש בהם ריח רע‪ ,‬והאדם‬ ‫העינויים שאסרה התורה‪ .‬על פי זה כתבו רבים מן‬ ‫כתב רבי משה אבן מכיר בספרו 'סדר היום' (חיוב‬ ‫באופן מלאכותי משנה אותם מברייתם על מנת‬ ‫האחרונים‪ ,‬שמותר להריח בשמים ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫מאה ברכות בכל יום)‪ :‬ביום הכיפורים טוב ליקח מעט‬ ‫שיוציאו ריח‪ ,‬והרי הם בכלל 'ריח שאין לו עיקר'ה‪.‬‬ ‫ואינה בכלל חמשת העינויים האסורים‪ ,‬לפי שאין‬ ‫בשמים או הדס ומשעה לשעה יריח בה ויברך‪,‬‬ ‫הגוף נהנה מן הריח אלא הנשמהא‪ .‬ובגן המלך (סי'‬ ‫למלאות בהם מנין מאה ברכות‪ .‬ואין אנו חוששים‬ ‫בליעת הרוק ביום כיפור‬ ‫קמה) הוסיף רבי אברהם הלוי גאב"ד מצרים‪ ,‬שגם‬ ‫אם הוא נוהג בכך להריח בעצי בשמים כל שעה‪.‬‬ ‫מצוה יש בהרחת בשמים ביוהכ"פ‪ ,‬כדי לענג‬ ‫כתבו רבותינו הגאונים (מובא בספר אגודה מסכת יומא‬ ‫אמנם‪ ,‬השל"ה הקדוש (מסכת יומא פרק נר מצוה אות לא)‬ ‫את היום בדבר שהוא אינו בכלל עינוי‪ .‬אך יש‬ ‫פ"ח)‪ ,‬שמותר לכתחילה לבלוע רוק שבפיו‪ ,‬כי הרוק‬ ‫תמה על כך‪ ,‬מפני שסבר שאסור להריח בשמים‬ ‫האוסרים‪ ,‬לפי שהוא תענוג‪ ,‬וכיון שיוהכ"פ הוא‬ ‫הוא דבר שאינו ראוי לאכילה‪ .‬ומבואר בדברי‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬וגם מפני שאסור לברך שוב ושוב‬ ‫יום של עינוי‪ ,‬אסור להתענג בוב‪.‬‬ ‫האחרונים‪ ,‬שאף האוסרים לאכול לכתחילה דבר‬ ‫ברכת בורא מיני בשמים‪ ,‬כל זמן שלא יצא מבית‬ ‫הכנסת ודעתו להריח שוב‪ .‬וכתב‪ ,‬שאין צריך‬ ‫וישנם עוד דעות נוספים שמחלקים בין המקרים‪.‬‬ ‫שאינו ראוי לאכילה‪ ,‬מודים שאין איסור לבלוע‬ ‫המהר"ם חאגיז כותב בלקט הקמח (או"ח הל' תשעה‬ ‫רוק‪ ,‬לפי שאין כוונת האדם לאכילה כלל‪ ,‬ואף‬ ‫להקפיד להשלים מנין מאה ברכות‪ ,‬כי לא אמרו‬ ‫שצריך לברך מאה ברכות אלא רק כשאפשר‪ ,‬אך‬ ‫באב‪ ,‬נב‪ ,).‬שמעיקר הדין מותר‪ ,‬אך בפרהסיא בבית‬ ‫משום מידת חסידות אינו צריך לפלטו מפיוו‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫כשאי אפשר אין בזה כלום‪ ,‬וכפי שביום כיפור‬ ‫הכנסת אסור משום קלות ראש‪ .‬וכן כתב היעב"ץ‬ ‫המטה אפרים (סי' תריב ס"ז) והבן איש חי (שנה ראשונה‬ ‫בסידור בית יעקב (שער העין שער החצר פרשה ג אות‬ ‫פ' וילך אות יד) כתבו‪ ,‬שמי שאפשר לו‪ ,‬יש לו להיזהר‬ ‫שחל בשבת לא מקיימים מצוות שלש סעודות‪,‬‬ ‫כי קדושת היום בעצמו‪ ,‬מספיקה ועומדת נגד כל‬ ‫א) כי אין חשש לשאוף אבק טאבק בחוטם‪ ,‬רק לא‬ ‫בכך‪.‬‬ ‫הקדושות של מצוות אלו‪ .‬אך כתב‪ ,‬שמה שאפשר‬ ‫בבית הכנסת בפני רבים‪ ,‬שנראה כקלות ראש‪ .‬ועל‬ ‫ובהגהות חתם סופר (סי' תריב ס"ו) כתב לחלק‪,‬‬ ‫אחת כמה וכמה שלא להושיט מזה לזה ח"ו‪ ,‬פן‬ ‫שבליל יום כיפור‪ ,‬כל זמן שעדיין טעם המאכלים‬ ‫לעשות יעשה‪ ,‬דהיינו שיכוין בברכותיו במאוד‪,‬‬ ‫ויכוין בברכות של השליח צבור מכל התפילות‪,‬‬ ‫יחרה אף החוטם הקדוש המתבקש ביום זה ביותר‪.‬‬ ‫בפיו‪ ,‬לא יבלע את הרוק שבפיו‪ ,‬אבל ביום הרי זה‬ ‫ובמועד לכל חי (סי' יח אות כא) כתב הגאון רבי חיים‬ ‫מותר לכתחילה לבלעו‪ .‬ובמנהגי חתם סופר (מנהגים‬ ‫ויכוין בברכות הקוראים בתורה‪ ,‬וכן בברכות‬ ‫ההפטרות‪ ,‬וכן בברכות המצוות של יחידים‪,‬‬ ‫פאלאג'י זצ"ל‪ ,‬שמי שיכול לסבול ולא לשתות‬ ‫פ"ז אות ב) מובא שכך היה מנהגו של מרן החתם‬ ‫אב"ק [טאבאק]‪ ,‬אשרי לוג‪ .‬גם הפרי מגדים (סי' תריב‬ ‫סופר‪ ,‬שבליל יום הכיפורים היה נזהר שלא לבלוע‬ ‫כשמתעטפין בטליתות ומברכין בקול רם וכיוצא‪,‬‬ ‫אז יעלו לו מאה ברכות והרבה מהם‪.‬‬ ‫אשל אברהם סק"ד) כתב‪ ,‬שאותם השורים שנופ"ף‬ ‫רוקו‪.‬‬ ‫טובא"ק עם מי שרופין שפירט"ש‪ ,‬ולחים הם‪ ,‬נראה‬ ‫ואולם כתב המטה אפרים (סי' תריב ס"ח)‪ ,‬אין ללעוס‬ ‫להלכה נקטו האחרונים כדברי הסדר היום‪ ,‬אך‬ ‫שאסור להריח בחוטם‪.‬‬ ‫בערב יום כיפור שורש מתוק הנקרא 'לאקריץ'‪,‬‬ ‫כתבו שאין לברך שוב על הבשמים‪ ,‬כל זמן שלא‬ ‫הסיח דעתו (כמבואר בשו"ע או"ח סי' ריז ס"א)ד‪.‬‬ ‫אולם עמא דבר כדעת השו"ע הרב והמשנה ברורה‪,‬‬ ‫וכן אין לאכול הרבה דברי מתיקה שישאירו טעמם‬ ‫להתיר הרחת בשמים ביוכ"פ ולענג את היום בריח‬ ‫בפיו‪ ,‬לפי שישאר המתיקות בפיו‪ ,‬וכשבולע הרוק‬ ‫פוסקי זמנינו כתבו לעורר את העם על טעות‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫בולע המתיקות‪.‬‬ ‫שנתפשטה בקרב אחדים‪ ,‬כי מי בושם המצויים‬ ‫בימינו‪ ,‬אין לברך על ריחם‪ ,‬לפי שידוע שרובם‬ ‫א‪ .‬סדר היום (חיוב מאה ברכות בכל יום)‪ ,‬מהרש"א (יומא פב‪ :‬ד"ה האי)‪ ,‬מגן אברהם (סי' מו סק"ח‪ ,‬תריב סק"ד)‪ ,‬חיי אדם (ח"ב כלל קמה סל"ג)‪ ,‬ברכי יוסף (סי' תריב סק"ב)‪ ,‬שו"ע הרב (סי'‬ ‫תריב ס"ז)‪ ,‬משנה ברורה (שם ס"ק יח)‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬של"ה (מסכת תענית פרק נר מצוה אות ח)‪ ,‬שו"ת רבינו יצחק מפוזנא (סי' כד‪ ,‬כו)‪ ,‬שיירי כנסת הגדולה (סי' מו הגהות הטור סק"ה)‪ ,‬וחכמת שלמה (סי' תריד ס"א)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בשדי חמד (ח"ו מערכת יום הכיפורים סי' ג אות כ)‬ ‫האריך בזה‪ ,‬וכתב שדעת רוב הפוסקים להתיר‬ ‫ת‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫זאת לכתחילה‪ .‬וכתב‪ ,‬שאף אין לחוש בהרחת‬ ‫הטאב"ק לאיסורים אחרים השייכים בזה‪ ,‬כגון‬ ‫פירור האבקה אינו אסור משום טוחן‪ ,‬והרחתו‬ ‫בשבת להסיר כאב הראש אינו אסור משום שחיל‬ ‫קת סממנין‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מגן אברהם (סי' מו סק"ח‪ ,‬תריב סק"ד)‪ ,‬שו"ע הרב‬ ‫(סי' מו ס"א‪ ,‬תריב ס"ז)‪ ,‬משנה ברורה (סי' מו ס"ק יד‪,‬‬ ‫תריב ס"ק יח)‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ה‪ .‬כן מובא בשמירת שבת כהלכתה (ח"ב פס"א הע'‬ ‫לב) בשם הגרש"ז אויערבאך‪ ,‬ובשו"ת אבני ישפה‬ ‫(ח"ב סי' טז) בשם הגרי"ש אלישיב‪.‬‬ ‫פדיון‬ ‫כפרות‬ ‫עוד יש להוסיף את מה שכתבו החיי אדם (ח"ב כלל‬ ‫תשפ"ז‬ ‫קמה סל"ג) והמשנה ברורה (סי' רטז ס"ק לב‪ ,‬תריב ס"ק‬ ‫י)ח(‪ ,‬מי בושם המריחים שקורין 'שפירטוז' [א�ל‬ ‫כוהול] ‪ -‬חייבים לברך עליהם‪ ,‬אך אם אינם מריל‬ ‫מעבירים את דמי הכפרות של כל‬ ‫בני המשפחה לקופת 'ונתנו'‬ ‫חים ‪ -‬אין לברך עליהם‪ .‬ואותם אנשים ששופכים‬ ‫מעניקים תמיכה‪ ,‬הרחבה ורווחה‬ ‫השפירטוז על מטפחת ועושים קשר‪ ,‬עוברים על‬ ‫לאחינו הנזקקים בעת גמר הדין‬ ‫וזוכים ביחד עם בני הבית לכפרה‪,‬‬ ‫שני איסורים‪ :‬א‪ .‬קשר בקצה אחד אסור מן התול‬ ‫למחילה ולשנת חיים ושפע‬ ‫רה‪ ,‬ב‪ .‬בהנחתם בתוך המטפחת עוברים על איסור‬ ‫ם עכשי‬ ‫מוליד ריחא‪.‬‬ ‫ו‬ ‫תרו‬ ‫אצל נאמני 'ונתנו'‬ ‫בעיר מגוריך‬ ‫קוויטל אישי ביום הקדוש‬ ‫סימנא טבא‬ ‫מכריעים‬ ‫בשלחן הטהור (סי' רטז ס"ו) כתב הגה"ק רבי יצחק‬ ‫בעמדות‬ ‫דמי 'פדיון כפרות'‬ ‫שיוגש ברעוא דרעוין קדם פני‬ ‫'כוללת קויטל'‬ ‫לשנה‬ ‫אייזיק מקומרנא זצ"ל‪ ,‬שהמריח בשפירטוס להל‬ ‫'נדרים פלוס'‬ ‫ניתן להעביר במשך‬ ‫כל ערב יום הקדוש‪,‬‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫בערב יוה"ק‬ ‫לשנה טובה ומתוקה‬ ‫טובה‬ ‫שיב נפשו מחמת חורפו וחזקו‪ ,‬אין זה ריח טוב‪,‬‬ ‫ומתוקה‬ ‫תרומה טלפונית‪:‬‬ ‫ביום הקדוש לפני תפילת נעילה‬ ‫‪04-6968656‬‬ ‫אצל הגבאים 'בדוכן‬ ‫פתח לנו שער‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪5,000‬‬ ‫‪₪‬‬ ‫‪260‬‬ ‫בביהמ"ד הגדול'‬ ‫בעת נעילת שער‬ ‫ונהגו שלא לברך עליו‪.‬‬ ‫בדוכן ההתרמה‬ ‫בביהמ"ד הגדול‬ ‫לפני הסליחות‬ ‫ו‪ .‬מגן אברהם (סי' תקסז סק"ח)‪ ,‬פרי מגדים (סי' תריב‬ ‫א"א סק"ד)‪ ,‬משנה ברורה (סי' תקסז ס"ק יג)‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫די‬ ‫פרסטר‪.‬‬ ‫מובילים באיכות‬ ‫פותחים שנה‬ ‫עם כובע איכותי ומהודר‬ ‫במבחר הגדול ביותר!‬ ‫פרסטר‪ .‬הרשת המובילה והותיקה ביותר לכובעי איכות מעוצבים‬ ‫שירות מקצועי איכות גבוהה עיצוב מוקפד התאמה אישית מחירי יצרן‬ ‫‪95 94 92 99‬‬ ‫סטנדרט‬ ‫קלאסיק‬ ‫פרימיום‬ ‫פלטינום‬ ‫בית לכובעי איכות‬ ‫טל רב קווי‪02-5000640 :‬‬ ‫ירושלים | בני ברק | אשדוד | מודיעין עילית | בית שמש | נתיבות | צפת | ערד | ביתר‬ ‫וט‬ ‫בשבילי רבוה"ק‬ ‫בס"ד‬ ‫הרב שמואל קרימלובסקי‬ ‫"בית החסידים דחסידי מודזיץ‬ ‫מדרכי התשובה‬ ‫ט בר י ה "‬ ‫והקריתם לכם ערים ובמדרש הה"ד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך‪ .‬והוא פלא מהי השייכות‪,‬‬ ‫וי"ל עפ"י אאמו"ר זצוק"ל והקריתם לכם ערים‪ ,‬ערים לשון ערמימיות‪ ,‬הערמימיות תקרר אתכם‬ ‫אבד חסיד מן הארץ‬ ‫עכלה"ק‪ .‬הנה עיקר התשובה איננה מצד החכמה רק מצד התמימות וכו' עי"ש‪.‬‬ ‫(אמרי שאול ‪ -‬עניני תשובה ז')‬ ‫בצער רב וביגון קודר מתאבלים אנו יחד עם כל בית‬ ‫ישראל על פטירת האי גברא יקירא אוד מוצל מאש איש‬ ‫עבודת ה' בתמימות‬ ‫אשר רוח בו שריד לדור דעה‪ ,‬מסור בלו"נ להצלת ציוני‬ ‫הצדיקים זי"ע בפולין‪,‬‬ ‫מאמרו של הדברי ישראל המובא כאן בתוך דברי בנו האמרי שאול‪ ,‬נוקב ויורד לתוך חדרי‬ ‫הלב ומטלטל את האדם ומכריחו להעמיד את עצמו בדרך האמת עם ועל אף הקושי שבדבר‪,‬‬ ‫וידבסקי ז"ל‬ ‫ה"ה הרה"ח הישיש יהודה‬ ‫וכך הוא אומר והקריתם לכם ערים‪ ,‬ערים לשון ערמה דהיינו חכמת יתר (וכמו שיתבאר בהמשך‬ ‫בעזהשי"ת) מהי חכמת יתר) ומי שהולך בדרך זו ע"י זה מתקרר מעבודת ה'‪ ,‬וזהו והקריתם‬ ‫תנחומינו הכנים לכל יוצ"ח‬ ‫לשון התקררות כי עבודת ה' היא דווקא בתמימות‪ ,‬ואף אם יתחזק לעשות מצוות כראוי אך‬ ‫את החום הפנימי את הבערה שנובעת מרצון פנימי להתקרב לבורא עולם שמתפרץ ומתבטא‬ ‫ולבתו הגב' הימלפרב תחי'‬ ‫במעשים חום זה לא יתכן כאשר אינו הולך בתמימות‪.‬‬ ‫בונה ומקימה עזרת הנשים "אהל מרדכי זנוויל" בבית‬ ‫מדרשינו‬ ‫הדרך לשוב בתשובה‬ ‫ובנו האמרי שואל מפנה את הדברים לענין מצוות התשובה שהחכמה מתנגדת לה‪ ,‬וכמו‬ ‫יה"ר שלא ישמע שוד ושבר בגבולכם ואך טוב וחסד‬ ‫שאמרו חז"ל שאלו לחכמה חוטא מה יעשה והיא השיבה שאין תקנה לעושה הרע ורק הקב"ה‪,‬‬ ‫ירדפוכם כל הימים‪.‬‬ ‫ברוב טובו מקבלו בשובו אליו‪ ,‬וזה בלא שכל ובלא הבנה וממילא מי שרוצה לבנות ולהעמיד‬ ‫את חזרתו בתשובה על השכל וההבנה הרי דברים אלו רק מרפים את ידיו‪ ,‬כידוע שכשבא‬ ‫אדם לשוב בתשובה ולקבל עול מלכות שמים באופן מעשי ולתכנן איך ישפר את דרכיו לאט‬ ‫מתפללי בית החסידים‬ ‫קהל חסידי מודזיץ טבריה‬ ‫לאט מיד באים אליו מחשבות שהם שלוחי יצה"ר ולהם טענות רבות שבודאי לא יצליח או‬ ‫שלא ייחשב תשובה שלמה‪ ,‬ובאמת אין תשובה לטענות אלו‪ ,‬וצריך דווקא ללכת בתמימות‬ ‫דהיינו שהקב"ה שהחטא היה כנגדו הוא אמר שיקבל אותנו‪ .‬ובאמת שהתשובה היא לפי ערך‬ ‫הגבאים‬ ‫החרטה והקבלה לעתיד‪ ,‬אבל אפי' כאשר אינה כראוי מועילה מקצת ואם אין בכח האדם‬ ‫לעשות יותר הרי הקב"ה משלים את החסר‪ ,‬וזה מה שנאמר בפסוק טוב ה' ועל כן יורה חטאים‬ ‫בדרך שהוא מלמדם את דרך התמימות כי על ידה יוכלו לחזור‪.‬‬ ‫תשובה בשמחה‬ ‫ודבר נוסף שמרויחים ע"י עשיית התשובה בתמימות היא בשמחה במצוות‪ ,‬כי כאשר מתברר‬ ‫אצל האיש הישראלי גודל מעלת המצוות וגודל המצווה עליהם בוודאי תהיה לו שמחה‬ ‫עצומה כשזוכה לקיים מצוות אלא שכאשר אדם רוצה לחשוב ע"ז מיד נזכר במצוות שביטל‬ ‫ומה שהפסיד‪ ,‬וכדי שלא להצטער כל כך הוא מסיח דעתו וממילא נחלש אצלו השמחה אבל‬ ‫בשם כלל חסידי מודז'יץ מבכים אנו את פטירתו של האי גברא רבא‬ ‫מי שעושה תשובה בתמימות ומאמין במה שנאמר בספרים שער התשובה נמחל העוון‪ ,‬אם‬ ‫ביראה נעשה כשוגג ואם באהבה נעשה למצוה‪ ,‬הרי אין מה שיחליש אותו מלהתבונן ואדרבה‬ ‫מחסידא קמאי אשר השקיע כוחות והפעיל את קשריו למען גאולת‬ ‫התבוננות זו משמחת אותו כשנזכר במצוות שה' זיכה אותו לקיים וממילא שוב במצוות‪.‬‬ ‫קרקע ציון הרה"ק מקאזמיר זי"ע‬ ‫תשובה בכל יום‬ ‫והנה יש לתת את הדעת מהי התמימות הרי לא יתכן שנעשה מצוות וביניהם מצוות תשובה‬ ‫ז"ל‬ ‫הרה"ח יהודה אהרן וידבסקי‬ ‫בלא דעת ובלא תכנית‪ ,‬ואיך יתכן קבלה לעתיד אם ידוע שאין לה קיום וכיון שבודאי צריך‬ ‫לתכנן את מעשיו איך שייך לומר שלא יחשוב על הסיבות שמונעות מן התשובה להתקבל‪,‬‬ ‫זקן חסידי מודז'יץ‬ ‫וגם בענין זה ידוע על צדיקים שהיו בודקים בנבכי לבבם ובעומק כליותיהם אם עושים את‬ ‫מעשיהם לשמה ואם מחשבותיהם נתונות אכן רק לרצון ה' והיו שבים בכל יום בתשובה ועם‬ ‫ומביעים את תנחומינו לבני המשפחה שיחיו‬ ‫כל זה היו תמיד בשמחה והתלהבות פנימית ואיך באמת יתכן זה‪.‬‬ ‫יה"ר שזכות שיקום אלפי קברי ישראל וציוני האדמורי"ם בפולין‬ ‫לא עליך המלאכה לגמור‬ ‫יעמוד לנשמתו למליץ יושר בגנזי מרומים‪.‬‬ ‫ונראה לי עפ"י שנפרש דקדוק אחר במשנה באבות לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן‬ ‫חורין ליבטל ממנה‪ .‬שהרי קודם הוא העשיה ואחר הגמר‪ ,‬ולמה הקדימה המשנה את הוראת‬ ‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‬ ‫איך נתייחס לגמר לפני ההוראה שלא ליבטל מן המלאכה עצמה‪ .‬ואע"פ שאין זה קושיא‬ ‫כ"כ אפשר לרמוז בזה דבר שהוא אמיתי לעצמו והוא שחובת ההשתדלות בין בדברים של‬ ‫ממון ובין של הנשמה הם חלק מן החובה שנצטווינו דהיינו שלא נאמר שצריך לעשות כי זה‬ ‫המשתתפים באבלכם‬ ‫מציאות העולם ורק בבואינו לגמר אנו אומרים שאין זה העסק שלנו אלא תחלה מודיעים‬ ‫שאין כאן שום דבר שהוא עסק שלנו כי אין עליך המלאכה לגמור אבל אחד מן הציוויים‬ ‫הועד למען גאולת ציון הרה"ק מקאזמיר‬ ‫שקבלנו הם שלא ליבטל מן המלאכה וממילא צריך לתכנן איך לעשותה וזה חלק מן צווי‬ ‫ההשתדלות שכולל ב' חלקים א‪ .‬מחשבה ותכנית‪ .‬ב‪ .‬עשיה בפועל‪ .‬ואם כן יובן שבמקום‬ ‫שלמה צבי הירש טאוב‬ ‫שמואל אליהו טאוב‬ ‫שנצטוינו שלא לחשוב שמה אין לנו להתייחס לתכנית אלא להתעלם מן השאלות הטורדניות‪.‬‬ ‫ועתה נבאר מהו חכמת יתר‪ .‬כי לאדם יש תענוג שמעשיו עושים פירות וכאשר הוא מתכנן‬ ‫מצוה לעשותה בפועל ממילא מתערב במעשיו ג"כ מעט שלא לשמה שיהיה לו ספוק שמעשיו‬ ‫והשתדלותו הצליחו‪ ,‬אבל עצם התכנית שנצטוינו היא חכמה אבל הרצון שמעשיו יצליחו‬ ‫מערכת בשבילי דשא‬ ‫זו היא חכמת יתר‪ ,‬ואם בא ע"י תכניותיו לשפר את המעשים הרי זה משובח‪ ,‬אבל אם בא‬ ‫להימנע‪ ,‬על זה נאמר במשנה לא עליך המלאכה לגמור כי אע"פ שלא נראה שתגמור לא אתה‬ ‫מברכת את כל קהל אנ"ש‬ ‫בברכת‬ ‫גמר חתימה טובה‬ ‫בן חורין ליבטל ממנה אלא ילך בתמימות שהקב"ה שמח במעשיו‪ ,‬אע"פ שאינו מובן איך‬ ‫ומפני מה יקבלו אותו בתשובה כי בודאי הקב"ה אינו מתעה אותנו כשאמר והבטיח שובו‬ ‫אלי ואשובה אליכם‪.‬‬ ‫זט‬ ‫את‬ ‫ק‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫יעביר כספי צדקה ומעש‬ ‫לו‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ד‬ ‫צ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ראינו צדקה הגונה ונא‬ ‫וע"כ יש להדר ולהעבי‬ ‫הרבנים" שמחלקים ב‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ד‬ ‫צ‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫כל ב"ב שנה טובה ומ‬ ‫ב ר ו ח נ י ו ת ו ב ג ש מ י ו ת‪,‬‬ ‫הגונים ונחת מהצאצא‬ ‫בס"ד‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫כז‬ ‫ת‬ ‫מנ‬ ‫א‬ ‫ונ‬ ‫ה‬ ‫ונ‬ ‫‪+‬הג‬ ‫ה‬ ‫‪+‬דק‬ ‫מימינו לא ראינו צ‬ ‫רבה זכותה להגן מכל צרה‬ ‫ו‬ ‫"‬ ‫_ל‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ד‬ ‫צ‬ ‫ה‬ ‫‪+‬ת‬‫ו‬ ‫כ‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫עד הרבנים"‬ ‫ויפסקו בשתזכו בדין‬ ‫שנהמים ע_‪+‬ליכם וע_ל כל ב"ב‬ ‫טובברוהחניותוומתוקה‬ ‫ותחתמו לחיי‪+‬ם טובים ו_לשלום‬ ‫ותכתבו‬ ‫בגשמיו‬ ‫זש"ק‪ ,‬זיווגים הגונים ונחת מהצאצאים מתוך ברת‪ ,‬בפרנסה טובה וגזירות טובות‪,‬‬ ‫יאות הגוף והנפש‬ ‫‪1-800-22-36-36‬‬ ‫זי‬ ‫הרבנים‬ ‫ועד‬ ‫לעניני צדקה בארה"ק‬ ‫בשבילי ימים נוראים‬ ‫הרב ישעי' רטייזר‬ ‫'יום הקדוש'‬ ‫ליום אחד‪ ,‬או אז ניצל בן המלך את הזדמנות הפז‬ ‫על השי"ת על אחדותו ועל כך שאין עוד מלבדו‪,‬‬ ‫כמלאכי השרת‬ ‫שנקרתה לידו ומיהר לרוץ אל חיק אביו לפייסו‬ ‫ואילו ב"ברוך שם" אנו מדברים עלינו ועל העולם‬ ‫כשבאים לדבר בענין האי יומא קדישא יום‬ ‫ולרצותו ולהשיב את האהבה ביניהם כמימים‬ ‫הגשמי‪ ,‬שהעולם הגשמי כולו בכללות ואנו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬באמת הדברים מיותרים כי לב מי‬ ‫ימימה‪ .‬כן אנו ביום קדוש זה‪ ,‬היום שבו אין השטן‬ ‫בפרטות מתנהגים כפי הרצון האלוקי ואנו כולנו‬ ‫לא יתר ממקומו בהזכרו ברוח הקדושה החופפת‬ ‫מקטרג ואינו חוסם את פתח התשובה‪ ,‬רצים אנו‬ ‫בטלים ומבוטלים לצווי השי"ת‪ .‬ובעוד שהשי"ת‬ ‫על כל הקהל הקדוש המתכבסים ומטהרים בהאי‬ ‫אל חיק אבינו מלכנו ומתפייסים עמו ושבים‬ ‫בעצמו "אני ד' לא שניתי"‪ ,‬ותמיד נשארת האמת‬ ‫יומא‪ ,‬בתוך כל שאר ישראל‪ ,‬עד שאפילו הרחוקים‬ ‫בתשובה שלימה זהו המשל המובא בספרים‪.‬‬ ‫המוחלטת "ד' אלוקינו ד' אחד"‪ ,‬הרי שמצידינו‬ ‫ביותר משמירת תורה ומצוות רח"ל באים ביום‬ ‫כשנתבונן מעט איך נראה בן המלך בעת ההיא‪ ,‬בה‬ ‫העניינים אינם מספיק ברורים לדאבונינו‪ ,‬קשה‬ ‫זה בצום ובבכי לתוך בתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫הוא מתרפק אל חיק אביו ביודעו שכעת אין אף‬ ‫לעמוד ולהכריז שממש אנו בטלים ומבוטלים‬ ‫ומזאת לבד ניתן להבין מה גודל ההארה הנשפעת‬ ‫אחד שמסית את המלך נגדו וכל ימי חייו תלויים‬ ‫תמיד למילוי רצונו יתברך לכן אנו אומרים זאת‬ ‫ממרומים עד שיורדת אפילו למקומות הנמשכים‬ ‫ביום זה‪ ,‬נבין היטב את תמצית עבודתינו ביום‬ ‫בלחש‪ .‬אבל בהגיע יום הכיפורים שבו מתלבנים‬ ‫ביותר ומעלה ומרוממת כל מי אשר עדיין נותר בו‬ ‫הכיפורים‪ .‬הלא בן המלך משתפך לפני אביו במין‬ ‫עוונותיהם של ישראל‪ ,‬וכל עם ישראל מתעלה‬ ‫איזה ניצוץ דקדושה‪ ,‬אמנם פעמים שמרוב שגב‬ ‫ריצוי ‪ -‬פיוס ‪ -‬אהבה ‪ -‬געגועים ‪ -‬חרטה ‪ -‬קבלה‬ ‫לדרגת מלאכי מעלה‪ ,‬או אז ניתן לקרוא בקול רם‪:‬‬ ‫הדברים קשה לתפוס את צורת העבודה הנכונה‪,‬‬ ‫לעתיד ‪ -‬בקשת רחמים‪ ,‬המתבטאים בדיבוריו‪,‬‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪.‬‬ ‫ומשום כך יתכן שראוי לכתוב מעט כמה נקודות‬ ‫במילותיו‪ ,‬ובכל תנועות נפשו‪ ,‬בהשתפכו אל חיק‬ ‫מובן שאין כאן אלא נגיעה בקצה המזלג מענין‬ ‫בהאי יומא רבה‪.‬‬ ‫אביו המלך‪ .‬זוהי פנימיות עבודת התשובה‪ .‬ריצוי‪,‬‬ ‫עמוק זה‪ ,‬הן מחוסר המקום והן מפאת קוצר‬ ‫פיוס‪ ,‬אהבה ותחנונים‪ ,‬הכוללים בתוכם גם את‬ ‫איתא בתנא דבי אליהו (רבה פ"א)‪" :‬ימים יוצרו‬ ‫המשיג ועומק המושג‪ ,‬אך היוצא לנו מכל זה‪,‬‬ ‫פשטות התשובה חרטה עמוקה על העבר וקבלה‬ ‫ולא אחד בהם" (היינו שיש יום אחד שאינו נכלל ביצירה‬ ‫שעלינו להפנים היטב את שאנו יודעים זה מכבר‬ ‫על העתיד‪.‬‬ ‫הרגילה של כל הימים אלא הוא נפרד ונעלה מהם) זה יום‬ ‫‪ -‬שהיום הקדוש והנורא הזה הוא בכמה דרגות‬ ‫כיפורים לישראל לפי שהיתה שמחה לפני הקב"ה‬ ‫וביתר עומק‪ :‬הנקודה הפנימית והשורשית‬ ‫מעל גדרי וסדרי העולם הרגילים‪ .‬ובאמת מה‬ ‫שנתנו באהבה רבה לישראל‪ ,‬וכו'‪ ,‬ולא זו בלבד‬ ‫העומדת מתחת כל דברי ריצוי ופיוס אלו היא‪:‬‬ ‫לנו יותר מדברי חז"ל המפורשים (יומא כ‪" :).‬שטן‬ ‫אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהם של ישראל‬ ‫אתה אבי ואני בנך‪ ,‬ואנו מאוחדים בעצם‪ ,‬ואיננו‬ ‫ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטני‪ ,‬ממאי‪,‬‬ ‫אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה"‪.‬‬ ‫רוצים חלילה להפרד‪ .‬זהו מה שמתגלה על ידי‬ ‫אמר רמי בר חמא "השטן" בגימטריא תלת מאה‬ ‫יום כיפורים הוא מתנה מיוחדת שאינה באה‬ ‫תשובתינו ביום הזה‪ ,‬שישנו בכל יהודי מקום‬ ‫ושיתין וארבעה הוי‪ ,‬תלת מאה ושיתין וארבעה‬ ‫מתוך גדרי העולם הזה כלל‪ ,‬שהשי"ת נתנה לעמו‬ ‫ששם הוא בן להקב"ה‪ ,‬שם הוא מאוחד עם‬ ‫יומי אית ליה רשותא לאסטוני‪ ,‬ביומא דכיפורי‬ ‫ישראל באהבה ובשמחה‪.‬‬ ‫הבורא ושום עבירה לא פוגמת בו‪ .‬יהודי הוא‬ ‫לית ליה רשות לאסטוני"‪ .‬די בדברים ידועים אלו‬ ‫בעצם עצמותו קשור בקשר בל ינתק לבורא‬ ‫כדי להבין עד היכן מגיעה שגב קדושתו של היום‪.‬‬ ‫ביום זה כל עם ישראל מתעלה לדרגת מלאכי‬ ‫יתברך‪ ,‬יהיה מה שיהיה‪ .‬וכשנקודה זו מתבררת‬ ‫השרת כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר‪" :‬רבון‬ ‫·•·‬ ‫כל העולמים יש לך עם אחד כמלאכי השרת‬ ‫ועולה מתגלה שכל העונות אינם בעצם קשורים‬ ‫אלינו‪ ,‬אלא הם כמין לבושים שהתעטפנו בהם‪.‬‬ ‫שבשמים‪ ,‬מה מלאכי השרת אין בהם אכילה‬ ‫וכשנופלת השכבה החיצונית מתלבנים נשמותינו‬ ‫פיוס של אהבה‬ ‫ושתיה כך ישראל אין בהם אכילה ושתיה ביום‬ ‫וחוזרות לטהרתן כימי קדם‪( .‬יעויין בשפת אמת ריש‬ ‫אמנם‪ ,‬כדי לזכות לטהרת היום צריך לשוב‬ ‫הכיפורים וכו'‪ ,‬מה מלאכי השרת נקיים מכל‬ ‫פרשת האזינו שעמד בדברים אלו שזהו סוד יום הכיפורים)‪.‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬ועיקר עבודת היום היא התשובה‪" .‬יום‬ ‫חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫הכיפורים הוא זמן תשובה לכל‪ ,‬ליחיד ולרבים‪,‬‬ ‫והקב"ה שומע עתירתן של ישראל מן הקטיגור‬ ‫וכשתימצי לומר‪ ,‬זהו עומק ה'קול פשוט' שעליו‬ ‫והוא קץ מחילה וסליחה לישראל‪ .‬לפיכך חייבים‬ ‫שלהם ומכפר על המזבח ועל המקום ועל הכהנים‬ ‫מדבר רביה"ק מקאזמיר זי"ע‪" :‬מי שהוא בחי'‬ ‫הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים"‬ ‫ועל כל הקהל מקטן ועד גדול ועל כל עוונותיהם‬ ‫בעל דעת שלימה יכול להתפלל לפי דעתו בכוונה‬ ‫שלימה‪ ,‬אבל שאינו בדעת השלם עיקר התפילה‬ ‫(לשון הרמב"ם בהל' תשובה פ"ב ה"ז)‪ .‬התשובה מורכבת‬ ‫של ישראל"‪.‬‬ ‫כתינוק קטן שאינו יכול לדבר עדיין שום דיבור‬ ‫מ'וידוי'‪ ,‬חרטה עמוקה על העבר‪ ,‬וקבלה על‬ ‫זהו גם הטעם למה שאומרים ביום הכיפורים‬ ‫לבד אשר קורא "אבא אבא"‪ ,‬ומזה לבד נתעורר‬ ‫העתיד‪ ,‬והדברים ידועים וחלקם התבארו‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו" בקול רם‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫רחמנות גדול מאביו לבנו מאוד כאשר עינינו‬ ‫במאמרים הקודמים‪.‬‬ ‫רבינו ה'אמרי שאול' זי"ע‪" :‬והנה הענין מה‬ ‫רואות‪ .‬וזהו ג"כ עיקר התפילה מה שמזכירים‬ ‫אמנם ישנו רובד מעט עמוק יותר ב'תשובה'‪ :‬לשוב‬ ‫שאומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו' בלחש‪ ,‬י"ל‪,‬‬ ‫שמו הקדוש וכמה שמות משמותיו הקדושים‪.‬‬ ‫ולהתפייס כביכול עם השי"ת‪ .‬ממש כדוגמת אותו‬ ‫מפני כשאנחנו בגלות אין כבוד מלכותו ית' נגלה‬ ‫והעיקר שיהיה בבחינת תינוק שאינו יכול לדבר‬ ‫בן מלך שהביאוהו בספרים הקדושים כמשל‪ ,‬משל‬ ‫עלינו בפרסום ואין ראוי להכריז בקול רם‪ .‬זהו בכל‬ ‫כלל‪ ,‬רק לקרות קול פשוט "אבא אבא" ובזה לבד‬ ‫לבן מלך שחטא לאביו המלך וגורש מהארמון‪.‬‬ ‫השנה בהיותינו שפלים‪ ,‬כי גלה יקרינו ונטל כבוד‬ ‫נתעורר רחמנותו הגדולה‪ .‬וזהו ג"כ מה שצועקין‬ ‫משחלפה תקופה והוא החל להבין את גודל‬ ‫מבית חיינו אמנם ביום הכיפורים‪ ,‬אין החשבון‬ ‫לאחר נעילה ביום הקדוש לאחר שפעל ועשה כל‬ ‫השטות שעשה להחליף כבודו של עולם באי אלו‬ ‫לפי הגשמיות‪ ,‬כי אנו מבטלים ומתפשטים בו‬ ‫אחד מישראל לפי בחינתו מר"ח אלול ועשרת ימי‬ ‫זוטות‪ ,‬רצה והשתוקק לשוב לבית המלך להנות‬ ‫ביום מן הגשמיות‪ ,‬בלי אכילה‪ ,‬שתיה ושאר צרכי‬ ‫תשובה ויום הקדוש‪ ,‬צועקים לאחר נעילה לבד‬ ‫מזיו פניו ולהתעלס עמו באהבים‪ .‬אך אחד משרי‬ ‫החומר‪ ,‬וישראל מתנשאים אז ברוחניות‪ .‬ואמרו‬ ‫קול פשוט שמע ישראל ד' אלוקינו וגו'‪ ,‬היינו‬ ‫המלך שזה מכבר שנא את בן המלך היה תמיד‬ ‫חכז"ל שגם השטן מודה ואומר יש לך עם הדומה‬ ‫שאנחנו מראים שתפילותינו שאין לנו הדעת‬ ‫עומד ומזכיר לאביו את חטאיו ופשעיו ואת גודל‬ ‫כמלאכי השרת עכ"ל‪ .‬ולפי שהרוחניות באותו‬ ‫השלימה רק קול פשוט לקרוא כתינוק "אבא‬ ‫החוצפה שבמעשיו ואת העונש המגיע למעשים‬ ‫היום הוא העיקר‪ ,‬והתגלות מלכותא דרקיעא‬ ‫אבא"‪ ,‬אשר בזה יתעורר רחמנותו הגדולה"‪.‬‬ ‫אלו לפי חוקי המלכות‪ .‬ומכיון ש"מלך במשפט‬ ‫עלינו היא אף לעיני השטן‪ ,‬לכך אנו אומרים אז‬ ‫קריאה זו שבאה מהרגש המוחלט אצל הילד‪ :‬אתה‬ ‫יעמיד ארץ" לא יכל המלך לדחותו בקש ולתת‬ ‫'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם"‪.‬‬ ‫אבי ואני בנך ותו לא מידי‪ ,‬היא זו שמבררת את‬ ‫לבנו רשות לחזור לביתו‪ ,‬ויהי היום‪ ,‬והשר דנן‬ ‫דברים אלו התבארו בארוכה בעוד ספרים בעומק‬ ‫עומק הבירור בימי הדין הקדושים‪.‬‬ ‫הוצרך לנסוע מהעיר ולעזוב את קרית המלוכה‬ ‫לפנים מעומק‪ .‬כי ב"שמע ישראל" אנו מעידים‬ ‫חי‬ ‫לפרטים‪ :‬הבח' יוסף שלמה קרימלובסקי‬ ‫‪0533154704‬‬ ‫ניתן להירשם ע"ש "קהילת מודזיץ" בנדרים פלוס‬ ‫טי‬ ‫מלא הטנא ברכות ואיחולים‬ ‫שהשמחה במעונם‬ ‫הרה"ח הישיש‬ ‫בחרדת קודש ובהדרת כבוד בשם כל‬ ‫קהלא קדישא הדין נשגר ברכותינו ברכת‬ ‫הרה"ח מרדכי קרימלובסקי שליט"א בני ברק‬ ‫הר"ר יצחק יוסף גלניר הי"ו בני ברק‬ ‫הר"ר משה יוסף קרימלובסקי הי"ו טבריא‬ ‫יהודה אהרן וידבסקי ז"ל‬ ‫מזלא טבא וגדא יאה אל מול פני הקודש‬ ‫אבינו רועינו‬ ‫להולדת הבנות‬ ‫בעצב רב וביגון קודר קיבלו קהל אנ"ש‬ ‫הוד כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫לרגל השמחה במעון הקודש באירוסי נכדו‬ ‫הרה"ח ישראל פרלמוטר הי"ו בני ברק‬ ‫את הבשורה המרה על עלותו לשמי‬ ‫החתן המופלג בתוי''ש‬ ‫בהכנס בנו אלימלך ני"ו לעול תו"מ‬ ‫רום של האי חסיד זקן חסידי מודז'יץ‬ ‫הרב אברהם מנחם שיף שליט''א‬ ‫הר"ר דוד דיסקינד הי"ו בני ברק‬ ‫בן חדב''נ מורינו‬ ‫בהכנס בנו לוי יצחק ני"ו לעול תו"מ‬ ‫קשור בלו"נ לכ"ק רבינו ה'אמרי אש'‬ ‫הר"ר גרשון לינדנפלד הי"ו בני ברק‬ ‫הרה''צ רבי יוסף שיף שליט''א‬ ‫בהכנס בנו משה יהושע ני"ו לעול תו"מ‬ ‫ורבינו ה'נחלת דן' זי"ע ויבלחט"א כ"ק‬ ‫ר''מ בישיבותנו הק'‬ ‫בן כ''ק האדמו''ר מליז'ענסק זצוק''ל‬ ‫מרן אדמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫הרה"ג אברהם סנדר שליט"א ירושלים‬ ‫עב"ג בת הרה"ג שלום ענגלענדעאר שליט"א‬ ‫לאירוסי הנכד‬ ‫אשר שתה את כוס התרעלה וזכה‬ ‫בן הרה"ג רבי פנחס ענגלענדעאר שליט"א‬ ‫בן הרבני הנגיד‬ ‫לעלות לאר"י ולהקים משפחה עניפה‪.‬‬ ‫הרה"ג יהודה אגסי שליט"א בני ברק‬ ‫רבי אליהו ענגלענדעאר שליט"א‬ ‫הרה"ח יוסף פרלמוטר שליט"א בני ברק‬ ‫שליח ציבור אשר הוזיל מהונו להצלת‬ ‫וחתן הגה"צ גאב"ד זוועהיל ב"ב שליט"א‬ ‫בהכנס הנכדים לעול תו"מ‬ ‫ויהא רעווא מן שמיא שירווה רבינו‬ ‫בתי הקברות בפולין אחר המלחמה‪ .‬שיקם את אהל רביה"ק הדברי‬ ‫שליט"א רוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‬ ‫הרה"ח חיים פרל שליט"א ירושלים‬ ‫ישראל זי"ע ופעל רבות למען גאולת קרקע ציון רביה"ק מקאזמיר‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫להולדת הנכד‬ ‫ושמשמחה זו יושפע שפע רב שמחות‬ ‫זי"ע‪ .‬מהנה תלמידי חכמים בממונו‪ ,‬וידו פרש לאביון בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫ברוחניות ובגשמיות לנו ולכל ישראל‬ ‫הרה"ח חיים אשר קרימלובסקי שליט"א‬ ‫ושנזכה לביאת משיח צדקינו ומלכנו‬ ‫הרה"ח אליקים גלניר שליט"א פתח תקוה‬ ‫הרה"ח ר‘ יהודה אהרן ב"ר אברהם ז"ל וידבסקי‬ ‫בראשנו אמן‬ ‫הרה"ח יחיאל קרימלובסקי שליט"א י‪-‬ם‬ ‫להולדת הנכדות‬ ‫בהלווייתו רבת המשתתפים במוצאי ראש השנה בשעת חצות בבית‬ ‫קהל עדת חסידי מודז'יץ‬ ‫הרה"ג עוזי שויצה שליט"א כפר יונה‬ ‫העלמין בנחלת יצחק בהשתתפות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ספד לו‬ ‫נתרם ע"י‬ ‫רב העיר כפר יונה‬ ‫הר"ר יצחק יוסף גלניר הי"ו‬ ‫להולדת הנינה ובהכנס הנכד לעול תו"מ‬ ‫מורנו הרה"צ שמואל אליהו שליט"א ועמד על נקודות התמסרותו‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫לרבוה"ק האמרי אש והנחלת דן זי"ע על התבטלותו הגמורה כחסיד‬ ‫בהולדת בתו למזל"ט‬ ‫הרה"ח יחיאל שנקר שליט"א בני ברק‬ ‫קידושא רבא יערך בפרשת האזינו‬ ‫הרה"ח חיים אשר קרימלובסקי שליט"א‬ ‫קמיה רביה ויבלחט"א כ"ק אד"ש‪.‬‬ ‫בבית מדרשו של כ"ק אד"ש‬ ‫להולדת הנינים‬ ‫על חלקו בשיקום בתי העלמין בלודז' וגאולת קרקע ציון הרה"ק‬ ‫נא להתפלל ולהעתיר רחמים עבור‬ ‫יעל בת צביה‬ ‫מקוזמיר זי"ע ועל גודל האבידה לחסידי מודז'יץ בכלל ולמשפחתו‬ ‫רבקה בת צפורה בריינדיל‬ ‫רחל בת שיינדל‬ ‫בפרט‪.‬‬ ‫חדוה פריידל בת גולדה‬ ‫אברהם בן רחל‬ ‫זכה לבנות את ביתו לאחר המלחמה וזכה לראות דור חמישי‪.‬‬ ‫התינוקת יוכבד שרה אסתר בת מרים הדסה‬ ‫הילד ישראל דן בן טויבא רבקה‬ ‫בעז"ה בגליון חג סוכות תבוא כתבה מורחבת‪.‬‬ ‫לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שפע ברכות‬ ‫לנוה אפריון‬ ‫בקול צהלה ורינה נישא‬ ‫הודעה חשובה‬ ‫בחדוה‪ ,‬מתוך לב מלא‬ ‫רגשי תודה‪ ,‬בעת שמחת‬ ‫הנקודות הנלמדות‬ ‫מכובדינו אנשי המעלה‬ ‫לשבוע של יו"ט סוכות‬ ‫הר"ר משה יוסף‬ ‫קרימלובסקי הי"ו‬ ‫בעמוד הקהילה מסכת יומא‬ ‫בעז"ה בליל יו"כ‬ ‫הר"ר יצחק יוסף‬ ‫גלניר הי"ו‬ ‫פג‪ - :‬פה‪.‬‬ ‫אחרי התפילה‬ ‫נציגי יודעי תורתך‬ ‫•מה הדין למי שאחזו בולמוס‬ ‫•האם עבר רבי יוחנן על שבועתו‬ ‫יתקיים שיעור בעמוד הקהילה דפים‬ ‫בטבריא ובבני ברק‬ ‫לרגל שמחתם בהולדת‬ ‫•כיצד מחלצים ילד שננעל מאחורי דלת בשבת‬ ‫•האם מחללים שבת כדי להציל מהמפולת‪ ,‬בעיר שרובה נכרים‬ ‫פג‪- :‬פד‪.‬‬ ‫בנותיהם למזל"ט‬ ‫מפי המג"ש‬ ‫יה"ר שיזכו לרוות רוב נחת‬ ‫הרה"ח אוריאל רוטנברג שליט"א‬ ‫דקדושה מכל יצ"ח‬ ‫בברכת התורה‬ ‫המברכים‬ ‫הנהלת "יודעי תורתך"‬ ‫הנהלת יודעי תורתך‬ ‫תודותינו וברכותינו נתונות לאלו שנדבו הוצאת הגליון‬ ‫לע"נ‬‬ ‫לע"נ‬ ‫לע"נ‬ ‫הרה"ח יהודה אהרן ב"ר אברהם ז"ל‬ ‫הרה"ח שמואל יצחק ב"ר אריה לייב ז"ל‬ ‫מרת רחל ב"ר מנחם ז"ל גלב‬ ‫וידבסקי‬ ‫פניגשטיין‬ ‫נלב"ע ליל שב"ק אור לז' סיון תשפ"ו‬ ‫נלב"ע ליל א' דר"ה תשפ"ז‬ ‫נלב"ע כ"ח ניסן תשפ"ו‬ ‫הונצח ע"י בנה‬ ‫הונצח ע"י בני המשפחה‬ ‫הונצח ע"י בניו שיחיו‬ ‫הרה"ח שלמה הי"ו‬ ‫כ‬