gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד‬ ‫תשפ”ז | גליון ב‬ ‫האזינו שבת שובה ‪ -‬יום הכיפורים‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | א‬ ‫בס”ד‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫הזיו והזוהר והכבוד והתפארת לישראל‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫כמבראשונה‪ ,‬ושבו בנים לגבולם‪:‬‬ ‫הרבה נכתב בשגב סוד שירת האזינו‪,‬‬ ‫וכן בספר תולדות יצחק (בפרשתן) (להרה"ק‬ ‫שירת האזינו – סגולה להנצל מאפיקורסות ומדעות כוזביות‬ ‫נביא כמה‪ .‬ואלו דברי רבינו בחיי (בפרשתן)‬ ‫ר' יצחק קארו)‪ ,‬הביא דברים מופלאים‬ ‫אי' באגרא דפרקא (אות קט"ו) (מהרה"ק ר'‬ ‫‪ :‬והנה השירה הזאת נחמה גדולה‬ ‫בעניין ואלו דבריו‪ :‬אמרו חכמים זכרונם‬ ‫צבי אלימלך מדינוב זי"ע)‪ :‬נראה לי בסגולה‬ ‫והבטחה מבוארת בענין הגאולה ובאבדן‬ ‫לברכה בסיפרי [שלג] גדולה שירה‬ ‫ללמוד יום בכל שירת האזינו והוא סגולה‬ ‫עובדי גלולים ובנקמת ישראל מאויביהם‬ ‫שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש‬ ‫להנצל מאפיקורסות ומדעות הכוזביות‪,‬‬ ‫ובכפרת ישראל מעונותיהם‪ .‬ואולי מפני‬ ‫בה לעתיד ויש בה לעולם הבא‪ ,‬והיא‬ ‫ש"מ עיין בספרינו אגרא דכלה בפ' וילך‬ ‫זה בא סימן ההפסקות לרבותינו ז"ל‪:‬‬ ‫נחלקת לששה חלקים‪ ,‬וחכמים חלקוהו‬ ‫הוכחנו זה מפסוקי התורה‪[ .‬הגר"מ‬ ‫הזי"ו ל"ך מתקנת עזרא הסופר הכהן‬ ‫ונתנו הסימן להם הזי"ו ל"ך‪ ,‬וכל העולה‬ ‫שטרנבוך שליט"א מוסר משם הגה"ק‬ ‫הנביא שראה ברוה"ק שתהיה תקנתו‬ ‫לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים‬ ‫רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד‪ :‬שמעתי‬ ‫בקריאת ס"ת בצבור תקנה קיימת בכל‬ ‫בדבר טוב‪ ,‬חוץ מהאזינו דאמרינן בפרק‬ ‫מפיו‪ ,‬שראוי ללמוד שירת האזינו עם‬ ‫דור ודור‪ ,‬לא תבטל בזמן מן הזמנים‪,‬‬ ‫הקורא את המגילה [ירושלמי מגילה פ"ג‬ ‫רמב"ן‪ ,‬שהלימוד בשירה זו עם הרמב"ן‬ ‫ותקן הסימן הזה בהפסקות הפרשה‬ ‫ה"ז] שמתחילין בסימן הזי"ו ל"ך‪ ,‬והטעם‬ ‫מחזק האמונה‪ ,‬ובזה נוכל לעבור חבלי‬ ‫הזאת המקובלת אצלנו לבאר שיחזור‬ ‫משיח בלי קושיות‪( .‬עובדות והנהגות)]‬ ‫קול מבשר‬ ‫בצפרא דשבתא לאחר שנטל רבינו ידיו‬ ‫עוד תשובה‪ .‬ענה הרב‪ :‬מאיר‪ ,‬אומרים‬ ‫מביא בספר‪ :‬כנסת ישראל (ליקוטי הר"י‬ ‫לסעודת היום ובירך ברכת המוציא ואכל‪,‬‬ ‫עליך שאתה יש לך שם עילוי ולמדן‪,‬‬ ‫מרוזין ז"ל)‪ :‬כי אתה סלחן [לישראל]‬ ‫פתח רבינו ואמר בלשונו הטהור‪ :‬ס'איז‬ ‫אשיב לך בדרך הלומדים‪ ,‬כי הנה כתיב‬ ‫ומחלן לשבטי ישורון‪ .‬עפ"י מעשה שנסע‬ ‫דאך שבת תשובה "שובה ישראל"‪,‬‬ ‫כי אתה סלחן וכו'‪ ,‬היה די שיכתוב סולח‬ ‫הה"צ [מרוז'ין] זי"ע לאדעס לרחוץ במי‬ ‫ישראל טוה תשובה‪" ,‬כי כשלת בעוניך";‬ ‫ומחל‪ .‬רק דהנה איתא בגמ' (ב"מ לג ע"א)‬ ‫הים בפקודת הרופאים‪ ,‬והיה שם איש‬ ‫כן חזר לומר כמה פעמים בדמעות שליש‪.‬‬ ‫דדרשו חז"ל "רובץ" ולא רבצן‪ ,‬פי' רש"י‬ ‫אחד שהיה נכד להרב הגאון רבי יעקב‬ ‫והחסיד הנ"ל היה מתאר את המחזה‬ ‫רבצן הרגיל בכך במי שדרכו לרבוץ פטורין‬ ‫עמדן‪ ,‬אבל הוא לא הלך בדרכי אבותיו‬ ‫שהיה נורא ואיום‪ ,‬עד כדי כך שדמעות‬ ‫ממצות עזוב תעזוב‪ ,‬מזה מוכח דהוספות‬ ‫ויצא לתרבות רעה ר"ל‪ ,‬וכאשר נודע ממנו‬ ‫עיניו הק' לא ירדו על לחייו כנהוג‪ ,‬אלא‬ ‫הנו"ן היא מורה על ענין הוה ורגילות‬ ‫להה"צ‪ ,‬צוה לקרוא אותו לפניו וביקש‬ ‫ניתזו באויר למרחוק‪.‬‬ ‫תמיד‪ ,‬כמו"כ כאן [‪ -‬סלחן ומחלן] הפי'‬ ‫ממנו שיסע עמו לרוזין ויתן לו כל מחסורו‪,‬‬ ‫אח"כ אמר רבינו‪" :‬הסבא קדישא‬ ‫אף להאדם שדרכו בכך זחוטא ומן הרבה‪,‬‬ ‫ונתרצה האיש ונסע עם הה"צ לרוזין‪,‬‬ ‫משפאלע זי"ע אמר פעם בשבת תשובה‬ ‫אעפ"כ הקב"ה הוא סלחן ומחלן‪ ,‬שדרכו‬ ‫והיה מאוכלי שולחנו והחזרהו בתשובה‬ ‫בסעודת היום בלשונו הק'‪ ,‬רבש"ע!‬ ‫ג"כ תמיד לסלוח ורגיל בזה‪.‬‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫פאר וואס ברענגסטי נישט משיח'ן‪ ,‬די‬ ‫פעם אחת ראה אותו הה"צ והנה מאיר‬ ‫ווארט'ס אז יודען זאלין תשובה טוהן?"‬ ‫עצב מאד ופניו זועפים‪ ,‬ושאל לו הרב‪:‬‬ ‫החסיד הישיש רבי ירחמיאל (אביו‬ ‫כאן אחז הסבא קדישא זי"ע בזקנו ואמר‪:‬‬ ‫מאיר בני‪ ,‬למה פניך זועפים היום‪ ,‬אם על‬ ‫של החסיד המפורסם רבי בצלאל משה‬ ‫"איך שווער אז יודען וועלין קיין תשובה‬ ‫עוונותיך אשר חטאת‪ ,‬הלא על הכל מועיל‬ ‫מפרוהבישט ז"ל)‪ ,‬היה חסיד נלהב של‬ ‫נישט טוהן‪ ,‬נו‪ ,‬אויף וואט ביסטי מעכב די‬ ‫תשובה‪ ,‬השיב מאיר‪ :‬למה לא אדאג כי‬ ‫רבינו מריז'ין זי"ע והיה "הולך" (דייקא‬ ‫גאולה?"‪.‬‬ ‫הרביתי מאד לפשוע נגד השי"ת וגם אחר‬ ‫ולא נסע בעגלה) על כל שבת מביתו‬ ‫והמשיך רבינו לומר‪" :‬הרמב"ם ז"ל כותב‬ ‫שעשיתי תשובה כמה פעמים חזרתי‬ ‫שבפרוהבישט עד ריז'ין (מהלך שלשים‬ ‫בהל' תשובה (פ"ז ה"ה)‪ :‬כל הנביאים‬ ‫ככלב שב אל קיאו ואיני יודע אם יקובל‬ ‫מיל!); הוא סיפר‪ :‬פעם בשבת תשובה‬ ‫ב | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫כשמייחדים כל מעשיהם ואפילו בעניני‬ ‫זה הענין חלקו סדר הקריאת הפרשה‬ ‫שפוסקין בענינים אלו‪ ,‬מפני שהיא‬ ‫ארציות וגשמיות‪ ...‬על ידי זה ממשיכים‬ ‫בסימן זה הזי"ו ל"ך‪ ,‬כי פ' האזינו קוראים‬ ‫תוכחה לפי שיחזרו העם בתשובה‪:‬‬ ‫שפע מעולמות העליונים לזה העולם‬ ‫תמיד בימים שכל ישראל שבים בתשובה‬ ‫והטעם שנתנו חכמים סימן להפסקות‬ ‫וזהו מאמר הכתוב‪" :‬האזינו השמים"‬ ‫וסימנא מילתא היא שנתקבלה תשובתם‬ ‫פרשה זו יותר משאר פרשיות התורה‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬כשיש האזנה במרום לתפלתי‪,‬‬ ‫אכי"ר‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫כדי שלא יתקוטטו עם החזן העולים‬ ‫'ואדברה’ שאוכל לדבר דבורי תפלתי‬ ‫לקרות‪ ,‬מפני שהם הפסקות רעות‪:‬‬ ‫כראוי‪ ,‬אז 'ותשמע הארץ אמרי פי' אוכל‬ ‫ועוד טעם אחר לפי שעתה אנו תלויים‬ ‫להמשיך הארציות‪ ,‬בני חיי ומזוני באמרי‬ ‫"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ‬ ‫בדין‪ ,‬והאשה כשהיא בימי לידה אומרין‬ ‫פי‪ ,‬והבן"‪( .‬קהלת משה קאזניץ)‬ ‫אמרי פי" (לב א)‪ .‬יש לפרש הגם שיש‬ ‫לה השם יאיר לך‪ ,‬וכן האדם שהוא בצרה‬ ‫להבורא ב"ה מלאכים ושרפים ואופנים‪,‬‬ ‫אומרים השם יוציאך לאורה‪ ,‬לכן לקחו‬ ‫וכל מלאך יש לו אלף פיות ואלף לשונות‬ ‫לסימן טוב הזי"ו ל"ך‪ ,‬כלומר זיוו והודו‬ ‫"עם נבל ולא חכם" (לב ו)‪ .‬דבר נורא פי'‬ ‫ואין לשער גודל השבח והשירה היוצא‬ ‫ואורו של הקב"ה יבא לך והשם יאיר לך‬ ‫הרה"ק רבי צבי מרימנוב זי"ע‪ ,‬מתרגם‬ ‫מהם‪ ,‬עם כל זה כביכול אינו מקבל‬ ‫‪ ...‬ועי"ש עוד כמה טעמים‪.‬‬ ‫אונקלוס‪ ,‬עמא דקבילו אורייתא ולא‬ ‫שום תענוג מזה‪ ,‬רק מעם קרובו ישראל‬ ‫חכימו‪ ,‬ויש להבין הלוא תיבת "נבל"‬ ‫קדושים‪ ,‬היינו כשאיזה אדם מישראל‬ ‫הנה על הסדרא הזו‪ ,‬שסימנה הוא‪ ,‬הזי"ו‬ ‫מורה על גנותן של ישראל‪ ,‬וקבלת‬ ‫עומד בתפלה‪ ,‬יהיה באיזה כוונה שיהיה‪,‬‬ ‫ל"ך‪ ,‬אמר כ"ק מרן מהר"י מבעלזא זי"ע‬ ‫התורה הוא שבחן של ישראל‪ ,‬והאיך‬ ‫אם יאמר רק ברכה אחת בכל תפלתו‬ ‫רמז מופלא‪ .‬סימן הזי"ו ל"ך‪ ,‬רמז על הסי'‬ ‫הזי"ו ל"ך‪ ,‬לפי מה דאי' בסנהדרין (לא‪):‬‬ ‫מתרגם אונקלוס על נבל קבלת התורה?‬ ‫בכוונה אמיתית ומקירות לבו‪ ,‬זהו עיקר‬ ‫אלא הענין הוא‪ ,‬דידוע מחז"ל שהאבות‬ ‫שעשועיו ותענוגו ית"ש כביכול‪ ,‬ומטה‬ ‫ששלחו ליה למר עוקבא לדזי"ו ליה כבר‬ ‫הקדושים קיימו את כל התורה עד שלא‬ ‫אוזן לקבל תפלתו כביכול‪ ,‬ובפרט‬ ‫בתי"ה‪ ,‬ופרש"י שם שהיה בעל תשובה‪,‬‬ ‫וע"כ ולכך שלחו בלשון הזה‪ .‬לרמז‬ ‫קול מבשר‬ ‫להיגאל גאולת עולמים‪ .‬ובשם הבעש"ט‬ ‫והתחילו לברוח מרוב פחד‪ ,‬וגרם לבהלה‬ ‫כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין‬ ‫אי'‪ ,‬בימים ההם ובעת ההוא נאום ה'‬ ‫ורעש‪ .‬ורמז להם רבינו שישארו על‬ ‫אלא בתשובה‪ ,‬וכבר הבטיחה תורה שסוף‬ ‫יבוקש את עון ישראל ואיננו וגו' כי אסלח‬ ‫מקומם‪ ,‬וחזר לענינו הראשון ואמר‪" :‬אנו‬ ‫ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד‬ ‫לאשר אשאיר‪ .‬יש להבין‪ :‬מאחר שיסלחו‬ ‫מתחננים בתפלת מוסף 'ומפני חטאינו‬ ‫נגאלין‪ ,‬שנאמר והיה כי יבואו עליך כל‬ ‫לישראל כל עונותיהם למה יבוקשו‬ ‫גלינו מארצנו'‪ ,‬אומר אני‪" :‬מפני" היינו‬ ‫הדברים‪ ...‬ושבת עד ד' אלקיך ושב ד'‬ ‫העוונות ? והתשובה היא כי‪ :‬השב מאהבה‬ ‫טרם שחטאנו לפניך‪ ,‬כבר גלינו מארצנו‪,‬‬ ‫אלקיך‪ ;...‬איני רוצה לחלוק על הרמב"ם‬ ‫זדונות נעשו לו זכיות (יומא פ"ו ב')‪ ,‬ואם‬ ‫כי גזירת ד' גליות נגזר עלינו עוד בברית‬ ‫חלילה‪ ,‬אבל זאת אני כן רוצה לשאול‪:‬‬ ‫כן יקבלו ישראל שכר גם על זדונותיהם‪.‬‬ ‫בין הבתרים‪ ,‬לכן אני אומר‪ ,‬ששורת הדין‬ ‫רבש"ע‪ :‬היכן הוא השורת הדין? הרי אתה‬ ‫לפיכך יבוקש אחרי העוונות שלשעבר‬ ‫מחייב‪ ,‬כשם שהפורעניות נגזר עלינו‬ ‫סגרת את עיניהם של ישראל וסתמת‬ ‫כדי להרבות שכרן של ישראל‪ .‬זהו‪:‬‬ ‫טרם שהתחייבנו לפניך‪ ,‬והרי מדה טובה‬ ‫את לבבם באורך הגלות המר‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫"יבוקש את עון ישראל" בשביל להרבות‬ ‫מרובה‪ ,‬כן בוודאי ראוי ונכון שגם הגאולה‬ ‫אתה דורש מהם שיעשו תשובה? תאזין‬ ‫שכרן דוקא משום "ואיננו" – שיהפכו‬ ‫יתקיים בנו טרם שזכינו לפניך‪ ,‬ותשלח‬ ‫ותקשיב נא לדבריי רבש"ע! התר נא את‬ ‫לזכיות‪ .‬ולכן אומרים מעביר ראשון‬ ‫לנו משיח צדקינו לפני שנעשה תשובה‪.‬‬ ‫עיניהם ותפתח לבם ברוח טהרה והבא‬ ‫ראשון ולא נאמר "מכלה" את החטאים‬ ‫ואני ערב לך שאחינו בנ"י יעשו אז תשובה‬ ‫לנו משיח צדקינו‪ ,‬ואז אני ערב להבטחתי‬ ‫דכאשר יעשה תשובה מאהבה ויעשו‬ ‫שלימה מאהבה"‪( .‬גיליון מתיקות האזינו‬ ‫שישראל יעשו תשובה שלימה"‪.‬‬ ‫זדונותיו לזכיות‪ .‬ונזכה לשוב אליו יתברך‬ ‫ויום הכיפורים‪ ,‬נר ישראל (ח"ג עמ' קא‪,‬‬ ‫אח"כ הרים רבינו ראשו והסתכל על‬ ‫מתוך שמחה וטוב לבב ולגאולת עולמים‬ ‫קץ הימין‪ ,‬אות ו' להחיש גאולתינו] ‪-‬‬ ‫האברכים שעמדו מסביב על הספסלים‪,‬‬ ‫ברחמים גדולים במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע)‬ ‫ואמר לה‪" :‬און איהר פארשווארצטע‬ ‫ובוודאי בימים אלו שכל בית ישראל‬ ‫פנימער יש לכם העזה כזו לעמוד אצל‬ ‫בחזקת כשרותם‪ ,‬ושבים ומטהרים עצמם‬ ‫שולחני ולבלבל אותי עם המחשבות‬ ‫לפני אביהם שבשמים‪ ,‬הזמן מוכשר‬ ‫זרות שלכם?!"‪ .‬ונפל פחד נורא עליהם‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫חלק ה' עמו"‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬מהו חלקו של‬ ‫דומה לחבירו‪ ,‬וגם בעבודת הש"י יש‬ ‫נתנה‪ ,‬וההסבר הוא‪ ,‬דהם היו בהתעלות‬ ‫הקב"ה אשר הוא שמח בו תמיד‪" ,‬עמו"‪.‬‬ ‫הרבה דרכים‪ ,‬ומשתנים לפי הדור והזמן‪,‬‬ ‫גבוהה מעל גבוה בקרבתם לפני ד'‪ ,‬עד‬ ‫פירוש הדבר‪ ,‬בבחינת גחלים עוממות‬ ‫והראיה מן 'הליכות עולם'‪ ,‬היינו הגלגלים‬ ‫שאיבריהם מעצמם עשו רצונו של מקום‪,‬‬ ‫שהקב"ה שמח בישראל בכל מצביהם‪.‬‬ ‫שמוליכים את העולם ומשתנים בכל‬ ‫מבלי שיצטרכו להגיד להם מה מותר‬ ‫ואף אם לפעמים יורדים ממדרגתם‬ ‫עת‪ ,‬עד כאן דבריו הקדושים"‪".‬וזהו‪ :‬זכור‬ ‫ומה אסור‪ ,‬אלא שאח"כ נחלשו הדורות‬ ‫הרוחנית‪ ,‬שוכן הוא אתם בתוך טומאתם‪,‬‬ ‫ימות עולם‪ ,‬היינו ליקח לעצמו ראיה מן‬ ‫ולא הזדככו כ"כ כמו האבות הק' והוצרכו‬ ‫ולא יטשם ולא יעזבם‪ .‬שמח הוא אפוא‬ ‫הגלגלים המנהיגים את ימות עולם שהם‬ ‫לקבלת התורה בכדי לדעת מה כן‬ ‫בחלקו‪ ,‬במה שבחר לו את ישראל לעם‪,‬‬ ‫ימי בראשית‪ ,‬אז‪ :‬בינו שנות דור ודור‪ ,‬על‬ ‫לעשות ומה לא לעשות‪ ,‬ולכן מתרגם על‬ ‫ולא יטשם ולא ימירם לעולם ועד‪.‬‬ ‫ידי זה תבין ההשתנות שבכל דור ודור‪,‬‬ ‫"עם נבל" דקבילו אורייתא‪ ,‬פי' דהוצרכו‬ ‫ובכל פעם צריך לעבדו בדרך אמת‪ ,‬לפי‬ ‫לקבלת התורה‪ ,‬אבל האבות הק' לא היו‬ ‫העת והזמן" (אמרי נועם)‬ ‫צריכים לזה‪.‬‬ ‫רמז בפסוק על כל הימים שמן ראש‬ ‫השנה עד שמיני עצרת ז"ל (נדפס סו"ס זרע‬ ‫קודש) מהרה"ק ר' מנחם מענדיל זצוק"ל‬ ‫"כי חלק ה' עמו" (לב ט)‪ .‬ביאור מופלא‬ ‫"זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור"‬ ‫לקוטי מהר"ם אב ד"ק ליסקא (אביו של‬ ‫ביאר הגר"א זיע"א‪ ,‬איתא בתנא דבי‬ ‫וגו'‪( .‬לב ז)‪ .‬יאמר‪ ,‬על דרך שכתב הרה"ק‬ ‫הרה"ק מראפשיץ זצוק"ל)‬ ‫אליהו‪ ,‬שאחת ממדותיו של הקב"ה היא‬ ‫מזידטשוב‪' :‬כל השונה הלכות בכל יום‬ ‫"כנשר יעיר קינו על גוזליו וגו'‪ ,‬ה' בדד‬ ‫המדה של "שמח בחלקו”‪ .‬ולכאורה קשה‬ ‫מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר‬ ‫ינחנו" [וגו']‪ .‬יש לדקדק מאי שייכות‬ ‫וכי מה שייך לומר על הקב"ה שהוא‬ ‫(חבקוק ג‪ ,‬ו)‪ :‬הליכות עולם לו' (מגילה כח‪ ,):‬היינו‬ ‫לדלעיל‪ .‬אך י"ל דהפסוק מרמז לנו‬ ‫שמח בחלקו‪ ,‬הלא לה' הארץ ומלואה‪.‬‬ ‫שצריך אדם לשנות מעשיו והליכותיו‪,‬‬ ‫כל הימים שמן ראש‪-‬השנה עד שמיני‬ ‫וי"ל דהכוונה הוא ממקרא שלנו‪" ,‬כי‬ ‫הכל לפי העת והזמן‪ ,‬כי אין יום אחד‬ ‫פינת יקרת‬ ‫שישב תפוס בו קרוב לשנתיים‪ ,‬אמר‬ ‫יצר הרע נקרא "כסיל"‪,‬‬ ‫ע"ש מלאכתו "להכסיל" בני האדם‬ ‫פעם בתוך אחת השיחות בדרך צחות‪:‬‬ ‫בחפץ חיים עה"ת (הגה"ק ר' ישראל‬ ‫המאמר שקירב את הרה"ק רבי פייוויל מגריצא זי"ע‬ ‫לחסידות‬ ‫במאסרי נתפרש לי דרשת חז"ל שהייתי‬ ‫מאיר הכהן מראדין)‪" .‬כי ידעתי את יצרו"‬ ‫על אופן התקרבותו של רבינו הרה"ק‬ ‫תמה ע"ז כל ימי‪ ,‬כי דרשו בזוה"ק (ריש‬ ‫(לא‪ ,‬כא)‪ .‬ובתהילים ק"ג 'כי הוא ידע‬ ‫רבי פיוויל מגריצא זי"ע לחסידות מסופר‬ ‫פ' וישב דף קעט‪ ).‬פסוק זה הכי‪' :‬טוב‬ ‫יצרנו'‪ .‬והחכם מכל אדם קורא אותו 'מלך‬ ‫כי בבואו בפעם הראשון ללובלין אמר לו‬ ‫ילד' דא יצר טוב דהוא ילד מיומין זעירין‪,‬‬ ‫זקן וכסיל' (קהלת ד' י"ג)‪ .‬והכונה הוא לא‬ ‫הרבי מלובלין זי"ע תורה על הכתוב "ולא‬ ‫דהא מתליסר שנין ואילך הוא עימיה דבר‬ ‫שהוא בעצמו כסיל‪ ,‬כי להפך אנו רואים‪,‬‬ ‫שתו איש את עדיו עליו ויתאבלו"‪ ,‬ואמר‬ ‫נש‪' ,‬ממלך זקן וכסיל' דא יצר הרע‪ .‬והנה‬ ‫כי יש בכחו ללכוד ברשתו אף את החכם‬ ‫שעיקר החטא הי' מה שהי' מתאבלים‬ ‫בשלמא "מלך" ניחא מה שחילקו לו תואר‬ ‫היותר גדול ואין אדם צדיק בארץ וגו'‪,‬‬ ‫אחר החטא והולכים בעצבות‪" ,‬ולא שתו‬ ‫זה‪ ,‬כיון שמתגבר על האדם למשול בו‪ ,‬גם‬ ‫אלא הכונה שהוא נקרא ע"ש מלאכתו‪,‬‬ ‫איש את עדיו עליו" היינו לא שמו אל לבם‬ ‫השם "זקן" הולם לו כיון שלפתח חטאת‬ ‫כמו שהסנדלר נקרא מי שעושה נעלים‪,‬‬ ‫כי עוד בם קוסטא דחיותא החלק אלקי‬ ‫רובץ מתחילת היוולדו‪ ,‬אבל מדוע נקרא‬ ‫ומי שתופר בגדים נקרא חיט‪ ,‬כן היצר‬ ‫שהיא תכשיטא וקשוטא דישראל‪ ,‬ומה‬ ‫"כסיל"‪ ,‬והלוא הוא חכם מחוכם להרע?‬ ‫נקרא "כסיל"‪ ,‬בשביל שמלאכתו היא‬ ‫דהו' הוה‪ ,‬ואין דבר העומד בפני התשובה‪,‬‬ ‫אכן עתה נודע לי‪ ,‬כיון שראיתי את עצמי‬ ‫"להכסיל" את בני האדם‪ ,‬הוא עושה את‬ ‫ובדיבורים האלה הי' מדבק ומקשר‬ ‫כלוא בבית הסוהר‪ ,‬ובו בזמן הריני רואה גם‬ ‫הכל לכסילים (‪" -‬ער מאכט אלעמען צום‬ ‫א"ע בנפש רוח ונשמה בהרבי מלובלין‪).‬‬ ‫את היצה"ר שם‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬בשלמא‬ ‫נאר")‪.‬‬ ‫תפארת ישראל אות יז)‬ ‫אני הרי אנוס על פי הדיבור ירדתי לכאן‬ ‫יצר הרע נקרא "כסיל"‪ ,‬טיפש שכמותך‬ ‫לשבת מאחורי דלתיים סגורות‪ ,‬ולא יתנוני‬ ‫מי הכריחך לבוא לכאן להיות סגור כמוני‪...‬‬ ‫לצאת החוצה‪ ,‬אבל אתה טיפש שכמותך‪,‬‬ ‫מסופר מהרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ,‬בנר‬ ‫איתא בספה"ק תולדות יעקב יוסף‬ ‫מי הכריחך לבוא לכאן להיות סגור כמוני‪,‬‬ ‫ישראל (ח"א‪ ,‬עמ' תטז)‪ :‬טוב ילד מסכן‬ ‫(פרשת וילך‪ ,‬ד"ה עוד יש לבאר למה‬ ‫היש לך כסילות גדול מזה‪'( ...‬דעת זקנים'‬ ‫וחכם ממלך זקן וכסיל (קהלת ד‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫תוקעין) בשם הספה"ק חסד לאברהם‬ ‫לר"א איטינגא ז"ל)‬ ‫לאחר שיצא רבינו מריז'ין זי"ע מהמאסר‬ ‫(מעין ד‪ ,‬נהר מ) שהקשה איך יתכן שאדם‬ ‫ד | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫אליעזר' כי הדבר גורם לביטול זמן‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬הרי זה בקל שבשניהם‪ ,‬כפי שאמרו‬ ‫עצרת‪ ,‬היינו 'כנשר יעיר קינו' היינו ר"ה‪,‬‬ ‫ובתנאים הירודים הקיימים יש גם בזיון‬ ‫חז"ל דכילה חמתו בעצים ובאבנים ולא‬ ‫כמו דאיתא ברמב"ם עורו מתרדמתכם‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬על כן השתוקק מאוד להשיג בנין‬ ‫עשיה כליה בבניו‪ ,‬והיינו 'וכיפר אדמתו‬ ‫דהשופר מעורר את האדם‪' ,‬על גוזליו‬ ‫למטרת הקמת פנימייה ואכסניה קבועה‪,‬‬ ‫עמו'‪ ,‬דבחורבן אדמתו כיפר את עוונות‬ ‫ירחף' היינו יוה"כ ‪ ,‬שהשכינה מרחף על‬ ‫שם יוכל הבחור למצוא מנוחה לאחר יום‬ ‫עמו‪ ,‬דדנם בעונש הקל ולא ח"ו בחמורה‪,‬‬ ‫ישראל‪' ,‬ישאהו על אברתו' היינו סוכות‬ ‫עמל בתורה‪ .‬הוא היה חוזר על אמרתו‬ ‫ועל כך ראוים ישראל לשבח‪( .‬פנים יפות)‬ ‫הוא ששכינה סוכך אז על ישראל‪' ,‬ה' בדד‬ ‫החריפה‪" :‬ולא תהא כוהנת כפונדקית"!‬ ‫ינחנו' קאי על שמיני עצרת‪ ,‬דאז הקב"ה‬ ‫(יבמות קכב‪ – ).‬נראה‪ ,‬האם אין לכל מוסדות‬ ‫מייחד עצמו רק עם ישראל‪ ,‬כדאיתא‬ ‫המדע להבדיל‪ ,‬פנימיות ואכסניות‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫במדרש משל למלך שעשה סעודה‪ ,‬אח"ז‬ ‫משלהם‪ ,‬ומדוע לא יהיה בית מגורים‬ ‫בוחר עצמו יום אחד שאוכל רק בנו עמו‪.‬‬ ‫מתאים גם ללומדי התורה הקדושה?‬ ‫"יערוף כמטר לקחי‪ ,‬תיזל כטל אמרתי‪...‬‬ ‫כי שם ה' אקרא‪ ,‬הבו גודל לאלקינו" (לב‬ ‫נכספה וגם כלתה נפשו‪ ,‬לראות את‬ ‫תלמידיו לומדים מתוך הרחבת הדעת‪.‬‬ ‫ב‪-‬ג)‪ .‬אחת הבעיות שהטרידה את הרה"ק‬ ‫"הרנינו גוים עמו ‪ ...‬דם עבדיו יקום ונקם‬ ‫הרעיון קיבל דחיפה נוספת‪ ,‬עקב הקור‬ ‫בעל הדמשק אליעזר מויזניץ זצ"ל‪ ,‬היתה‬ ‫ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" (לב מג)‪.‬‬ ‫הנורא ששרר בחורף שנת תרפ"ט‪ ,‬כשירד‬ ‫למצוא מקום מנוחה‪ ,‬אכסניה קבועה‬ ‫ניתן לפרש את דברי הכתוב ע"פ הכלל‬ ‫הקור קרוב לארבעים מעלות צלזיוס‬ ‫לבני הישיבה‪ .‬בימים ההם טרם נפוץ‬ ‫הידוע ד'קם ליה בדרבה מיניה'‪ ,‬דהיינו‬ ‫מתחת לאפס‪ .‬לבחורים היה קשה לצאת‬ ‫בעולם הישיבות המושג‪ ,‬הנראה היום‬ ‫מי שנתחייב בשני עונשים‪ ,‬אינו נידון‬ ‫מאכסנייתם וחלקם הגיע לישיבה רק‬ ‫כמובן מאליו‪ ,‬ששמו "פנימייה"‪ .‬הבחורים‬ ‫בשניהם אלא בחמורה שביניהם‪ ,‬ואולם‬ ‫באיחור רב‪ .‬והנה ממש נס מן השמים‪,‬‬ ‫התאכסנו בבתים פרטיים מפוזרים בכל‬ ‫כל זה בישראל‪ ,‬אבל אומות העולם‬ ‫שכעבור זמן קצר‪ ,‬הציעו למרן ה'דמשק'‬ ‫פינות העיר‪ ,‬בחדרים ששכרו אצל בעלי‬ ‫נידונין בשניהן‪ .‬על כך משבחות האומות‬ ‫למכירה בנין מפואר בן שלש קומות‪ ,‬בעל‬ ‫בתים בכסף מלא‪ ,‬שניים‪ ,‬שלשה או‬ ‫את ישראל ואומרות 'הרנינו גוים עמו'‪,‬‬ ‫עשרים ושלושה חדרים‪ ,‬וגינה מסביב‬ ‫ארבעה בחורים בחדר‪ ,‬כל אחד לפי הישג‬ ‫מכיון שאותנו דן הקב"ה באופן של 'כי‬ ‫סמוך לבית המדרש‪ .‬בעליו ירד מנכסיו‬ ‫ידו‪ .‬ברצות בחור ללמוד בלילה בישיבה‬ ‫דם עבדיו יקום’‪ ,‬דהיינו שמתנקם בנו על‬ ‫ואשתו נאלצה למכור את הבית‪ ,‬אבל‬ ‫או להשכים קום בבוקר לפני עלות‬ ‫ששפכנו את דם עבדיו‪ ,‬וגם 'ונקם ישיב‬ ‫ביקשה בעדו סכום עצום מאוד‪ .‬נוסף‬ ‫השחר‪ ,‬נתקל בקשיים מרובים וטרחה‪,‬‬ ‫לצריו' דהיינו שמחויבים אנו להשיב‬ ‫על כך היה נחוץ כסף רב להתאמת הבנין‬ ‫בפרט אם התאכסן במקום מרוחק‪,‬‬ ‫את הגזילה שחמסנו מעמו‪ .‬ואולם את‬ ‫למטרתו ורכישת ציוד מתאים‪ .‬ה'דמשק'‬ ‫והתקשה להגיע לישיבה בכפור החורפי‬ ‫עמו ישראל לא די שאינו מענישם בשני‬ ‫נכנס לעול‪ ,‬קיבל על עצמו לאסוף את‬ ‫ובשלגים הגבוהים‪ .‬כמו כן היו קשיים‬ ‫עונשים‪ ,‬אלא אף כשמענישים בעונש‬ ‫בהשגחה על התלמידים‪ .‬ראה ה'דמשק‬ ‫פינת יקרת‬ ‫ז))‪" ,‬איך ציעהר מיך מיט אייך" [‪ -‬אני‬ ‫בכם היום את השמים ואת הארץ' (נצבים‬ ‫שעשה עבירות כל ימיו ולבסוף התחרט‪,‬‬ ‫מתקשט בכם]‪ .‬וזה 'ואעידה בם את‬ ‫ל‪ ,‬יח)‪ .‬שמעתי ממו"ר השפת אמת‬ ‫תתקבל תשובתו? ותירץ כי ע"י שמתחרט‬ ‫השמים ואת הארץ' (לא‪ ,‬כח)‪" :‬איך ציעהר‬ ‫זצ"ל שפירש‪" :‬איך האב מיט אייך אויס‬ ‫על העבירות גורם צער גדול להסטרא‬ ‫מיט אייך אויס דעם הימעל אין ערד" [‪-‬‬ ‫גיציערט הימעל און ערד" [‪ -‬אתכם‬ ‫אחרא‪ ,‬ומזה הצער שמצטערת הסט"א‬ ‫אני מקשט אתכם שמים וארץ]‪( ,‬מרן‬ ‫קישטתי שמים וארץ]‪ .‬כמ"ש (ישעי' מג‪,‬‬ ‫יש להקב"ה נחת רוח‪ ,‬ובזכות זה מגיע לו‬ ‫מפוריסוב זצ"ל)‬ ‫י) 'אתם עדי נאום ה'' פי' "איהר זענט מיין‬ ‫כפרה על העוונות‪...‬‬ ‫צירינג" [‪ -‬אתם תכשיטי]‪ .‬בברכת 'שומר‬ ‫עמו ישראל לעד' פירש‪ :‬הקב"ה משמר‬ ‫ובשם הרה"ק רבי אהרן מבעלזא‪ ,‬שמצות‬ ‫ומצפין את עמו ישראל לעד‪ ,‬בשביל כי‬ ‫הקב”ה אומר לנו‪ :‬אתם תכשיטי ‪-‬‬ ‫בכם קישטתי שמים וארץ‬ ‫תשובה דבר מוסכם הוא‪ ,‬שהרי הרמב"ם‬ ‫הם התכשיט שלו‪ .‬וכתוב 'שובה ישראל‬ ‫פוסק כך‪ ,‬והראב"ד לא השיג עליו‪ ...‬ונזכה‬ ‫הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם‬ ‫עד ה' אלוקיך' פירוש‪" :‬טיט תשובה ליבע‬ ‫ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים‬ ‫לשוב בתשובה שלימה אליו יתברך מתוך‬ ‫יודין בעווייל איהר זענט מיין צירינג" [‪-‬‬ ‫שמחה וטוב לבב‪.‬‬ ‫האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ‬ ‫עשו תשובה בני אהובי משום שאתם‬ ‫(לא‪ ,‬כח)‪ .‬בזכותא דאברהם (הרה"ק ר'‬ ‫מקורות‪ :‬גיליון מתיקות מכמה שנים ועוד‪.‬‬ ‫תכשיטי]‪'( .‬עדי עדים'‪( ,‬יחזקאל טז‪,‬‬ ‫אברהם מפוריסוב זצוק"ל)‪ .‬כתיב 'העידתי‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫שרר בארץ‪ ,‬לקח המגיד ממעזריטש‬ ‫אומר רש"י דשא – עטיפת הארץ‪ ,‬מכוסה‬ ‫הכסף הדרוש‪ .‬פעולתו הראשונה היתה‬ ‫זי"ע נר בידו הקדושה‪ ,‬והלך ברחבי בית‬ ‫בירק‪ ,‬והשפתי חכמים מפרש שזה 'שם‬ ‫בתחילת שנת תר"ץ בטשערנאביץ‪ .‬שם‬ ‫המדרש והיה נראה כאילו מחפש הוא‬ ‫כולל' – גם אני מדבר כעת בכלליות‬ ‫ארגן אסיפה גדולה‪ ,‬בנוכחות רבני העיר‪.‬‬ ‫אדם אחד‪ .‬לאחר מספר דקות נעמד‬ ‫לכולם‪" .‬כי שם ה' אקרא" אני מקווה‬ ‫היות שהיתה אז פרשת האזינו‪ ,‬פירש‬ ‫הרבי ליד אדם הנראה ככפרי פשוט‬ ‫שיצא מזה קידוש ה'‪ ,‬שהבחורים שלנו‬ ‫בין השאר את הפסוק שלפנינו "יערוף‬ ‫גועה בבכי‪ ,‬כששאלו הרבי על סיבת‬ ‫לא יצטרכו לנדוד‪ ,‬ללכת לישון במקומות‬ ‫כמטר לקחי‪ ,‬תיזל כטל אמרתי‪ ...‬כי שם‬ ‫בכייתו ענה הכפרי כך‪" :‬מיד בתחילת‬ ‫מפוזרים בעיר‪ ,‬ממילא יוכלו ללמוד תורה‬ ‫ה' אקרא‪ ,‬הבו גודל לאלקינו" וכה פירש‪,‬‬ ‫הסליחות כשאמרתי "לך ה' הצדקה‬ ‫במנוחה ובשלווה‪.‬דבריו הכנים‪ ,‬שנאמרו‬ ‫לטל תכונות משלו‪ ,‬וכן לגשם‪ ,‬הטל איננו‬ ‫ולנו בשת הפנים"‪ ,‬התבוננתי בגדלות ה'‬ ‫בהתלהבות רבה‪ ,‬חדרו ללב המאזינים‪,‬‬ ‫מזיק ברדתו‪ ,‬אבל חסרונו שאינו חודר‬ ‫ובשפלות עצמי‪ ,‬ואיך שאינני ראוי לכל‬ ‫ומיד נערכה מגבית מוצלחת מאוד‪ .‬בעל‬ ‫עמוק‪ .‬לעומת זאת הגשם‪ ,‬חודר עמוק‬ ‫הטובות שעושה עמי אבי שבשמים‪ ,‬ועד‬ ‫הדמשק אליעזר (עמ' סד)‬ ‫עד השורש‪ ,‬אולם מפריע ברדתו לעוברי‬ ‫עתה בוכה אני על כן וכמעט שאין אני‬ ‫דרכים‪ ,‬ואמר ה'דמשק'‪" :‬רצוני ש'יערוף‬ ‫יכול להוציא מילה שלימה מפי"‪ .‬לאחר‬ ‫כמטר לקחי' – הלקח של דברי יחדור‬ ‫מכן אמר הרבי למקרביו‪" :‬ראיתי כי‬ ‫מה נדבר ומה נצטדק‬ ‫עמוק ללב – כמטר‪ ,‬אף על פי ש'תזל‬ ‫מתקבלות התפילות ברחמים וברצון ולא‬ ‫ספר הרה"ק משעניצא זי"ע שבאחת‬ ‫כטל אמרתי' – שאני מדבר אליכם דברים‬ ‫היה בידיעתי בשל מי זאת‪ ,‬עתה נתוודע‬ ‫מן השנים במוצאי שבת קודש לאחר‬ ‫ערבים כטל‪ ,‬ואינני דורש מכם בתוקף‪.‬‬ ‫גמר אמירת הסליחות‪ ,‬בעוד החשך‬ ‫"כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב"‬ ‫שבת שובה‬ ‫והקשה הה"צ ר' איציקל (שליט"א)‬ ‫על שבת תשובה‪ ,‬היינו אם תשוב בשבת‬ ‫פעם בערב שב״ק לפני מנחה חזר זקני‬ ‫[זצ"ל]‪ ,‬א"כ משמע שכתב ממש יש‬ ‫תשובה מהרגילות שלך‪ ,‬רצ"ל מהעוונות‬ ‫הרה״ח ר' נטע שארף ז״ל לפני כ״ק רבינו‬ ‫על מצחו‪ ,‬והאיך אפשר לעשות תשובה‬ ‫חטאים ופשעים‪ ,‬ותקבל עליך עול מלכות‬ ‫(מנחת יהודה סטוצין)‪ .‬על מימרא בשם‬ ‫בשבת הא הוא מוחק‪ ,‬ועובר על איסור‬ ‫שמים באמת‪ ,‬אזי מבטיחך הבורא‪' ,‬עשות‬ ‫הרה״ק בעל חידושי הרי״ם זי״ע‪ ,‬ששאל‬ ‫מחיקה‪ ,‬ואמר שהקשה לכמה גדולים‪ ,‬ולא‬ ‫חפציך ביום קדשי' היינו למלאות חפץ‬ ‫כיצד מותר לשוב בתשובה בשבת‪ ,‬הרי‬ ‫הי' לו תשובה כהוגן‪ ,‬והקשה לאדמו"ר‬ ‫נפשו ביום הקדוש והנורא זה יוהכ"פ‪,‬‬ ‫אסור להיות בשבת במרירות ובעצבות‪.‬‬ ‫[ר' יואל] מסאטמאר (שליט"א) [זצ"ל]‪,‬‬ ‫ויכתב ויחתם לחיים טובים מתוקנים אמן‪.‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬כי תשובה היא מילת הלב‪ ,‬ומילה‬ ‫ותירץ לו כי כתב כזה לא הי' במשכן‪ ,‬ואנו‬ ‫(זכרון צדיקים‪ .‬בארת המים)‬ ‫דוחה שבת‪ .‬והנה רבינו היה נזהר ביותר‬ ‫לומדים כל מלאכות שבת ממשכן‪[ .‬אגב‬ ‫שלא לדבר קודם התפילה‪ ,‬וכאשר היה‬ ‫על תירוץ זה העיר אותי ש"ב הרב הגאון‬ ‫צורך גדול‪ ,‬דיבר רק בלשון הקודש‪.‬‬ ‫כו' אב"ד שטראסכורג שליט"א‪ ,‬כי פסוק‬ ‫אין איסור בתשובה בשבת משום מחיקה מהמצח כיון‬ ‫ולמחרת עוד קודם התפילה‪ ,‬קרא לזקני‬ ‫שלא הי' במשכן ‪ -‬מוחק שלא ע"מ לכתוב‬ ‫מפורש כתוב הי' על מצחות האנשים‬ ‫בשו"ת שרגא המאיר (ח"א סי' ע) (הג"ר‬ ‫ואמר לו‪' :‬אמרת התורה‪ַַ ,‬א ה ַַא ה! כל‬ ‫האלו (עי' יחזקאל ט‪ ,‬ד)‪ ,‬ובודאי הי' ג"ז‬ ‫שרגא פייוויש שנעעבאלג רו"מ בק"ק‬ ‫הלילה הרהרתי בזה'‪ ,‬כי זה היה נחשב‬ ‫רק כתיבה רוחנית ועכ"ז קוראו הפסוק‬ ‫לונדון)‪ .‬אחדש"ט וכו'‪ ,‬ואגב אכתוב לכבוד‬ ‫בעיניו 'מציאה' גדולה‪ ,‬שאפשר לחזור‬ ‫כתיבה‪].‬‬ ‫הדר"ג שליט"א מה שאמרתי על קו’ הה"צ‬ ‫בתשובה בשבת‪ ,‬כי תמיד היה דורש‬ ‫ואמרתי לו‪ ,‬כי אפשר לומר שלק"מ‪ ,‬דהנה‬ ‫ר' איציקל מפשעווארסק (שליט"א)‬ ‫ומבקש אחר התשובה‪.‬‬ ‫שיטת הרא"ש הוא דאינו עובר בשבת על‬ ‫[זצ"ל]‪ ,‬שהקשה הגאב"ד דוקלא זצ"ל‬ ‫איסור מחיקה‪ ,‬רק אם הוא מוחק ע"מ‬ ‫את אחיו הה"ק [ה'דברי חיים'] מצאנץ‬ ‫השב בשבת תשובה מבטיח הבורא למלאות חפצו‬ ‫לכתוב‪ .‬והרמב"ם כתב בהלכות תשובה‬ ‫ז"ל‪ ,‬איתא בספה"ק (עי' בזוה"ק פ' ויקהל‬ ‫ביוה"כ‬ ‫פ"ב ה"ב‪ ,‬שתשובה הוא רק שיעזוב‬ ‫דף רי"ד ע"ב) שאם אחד עושה עבירה‬ ‫בארת המים (רימנוב) ‪ -‬הרה"ק רבי שלמה‬ ‫החוטא חטאו ויגמור בלבו שלא יעשהו‬ ‫חס ושלום נרשם על המצח‪ ,‬ואם עושה‬ ‫זלמן מויעליפאלי זצוק"ל‪ .‬בהפטורה של‬ ‫עוד‪ ,‬ויעיד עליו יודע תעלומות שלא‬ ‫תשובה אז נמחק מעל ראשו‪ ,‬אם יכול‬ ‫יוהכ"פ (שחרית) אם תשיב משבת רגליך‬ ‫ישוב לזה החטא לעולם עש"ה‪ ,‬א"כ הוא‬ ‫לקראות מעל מצחו‪ ,‬ואמר הה"ק מצאנץ‬ ‫עשות חפציך ביום קדשי וגו' (ישעיה נח‪,‬‬ ‫מוחק על מנת שלא לכתוב‪ ,‬ובעל מנת‬ ‫זצ"ל‪ :‬הן‪ .‬והביט על מצחו‪ ,‬ואמר שכבר‬ ‫יג)‪' .‬רגליך' הוא מלשון ואנכי תרגלתי‬ ‫שלא לכתוב אינו חייב בשבת‪ ,‬וע"כ שפיר‬ ‫נמחק‪ ,‬זה תוכן המעשה‪.‬‬ ‫לאפרים (הושע יא‪ ,‬ג)‪ ,‬והפסוק הזה מרמז‬ ‫ו | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫ברוחניות‪ ,‬שניוושע בכוח"ט בענינים‬ ‫שיוושעו בהשפעות קדושות ברוחניות‬ ‫לי מהי הזכות שגרמה לכך" (תפלה למשה‪,‬‬ ‫רוחניים‪ ,‬ועל זה הוסיף אפילו עם ה'פני‬ ‫בתורה ובמצוות שזהו עיקר תכליתו של‬ ‫אורות יהושע)‪.‬‬ ‫יהושע' על פי מאמרם (ב"ב עה‪" ).‬פני יהושע‬ ‫האדם‪ ,‬עם כל זה 'אל תהי ברכת הדיוט‬ ‫כפני הלבנה" כלומר שנקבל שפע ברכה‬ ‫קלה בעיניך' כלומר גם ברכה על גשמיות‬ ‫והצלחה גם בגשמיות ואז יהיה הכתיבה‬ ‫לא יהיה קל בעיניך לברך עכתוד"ק‪ ,‬והנה‬ ‫שח הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן‬ ‫והחתימה עם כל המפרשים בגוף ובנפש‬ ‫ידוע שהאדם הזוכה לקדש רמ"ח איבריו‬ ‫זצ"ל‪" :‬הגאון רבי שמואל שמעלקא זצ"ל‬ ‫על כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫ושס"ה גידיו לעבודת השי"ת אזי ממילא‬ ‫אב"ד סעליש ובעמח"ס צרור החיים‪,‬‬ ‫הוסיף הגרא"ד‪ :‬עוד י"ל עפ"י דברי‬ ‫נעשה בריכה עליונה להשפיע לאחרים‬ ‫היה דרכו לברך בימים קדושים אלו "א‬ ‫השפעות לרוב‪ ,‬והוא בבחינת דוכרא‪ ,‬ואז‬ ‫כתיבה וחתימה טובה מיט אלע (עם כל ה‪)-‬‬ ‫הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע‬ ‫שאמר‪ ,‬שלימוד בספר 'פני יהושע' מסוגל‬ ‫זוכה לשפע טוב גם בגשמיות ובעניני‬ ‫מפרשים‪ ,‬אויך מיט דעם (גם עם ה‪' )-‬פני‬ ‫לשמחה‪ .‬ולכן בירך שיהיה שנה טובה‬ ‫העולם הזה שהיא בחינת נוקבא‪ ,‬והנה‬ ‫יהושע'‪."...‬‬ ‫בכל העניינים אפילו עם ה'פני יהושע'‬ ‫ידוע שהלבנה מקבלת אורה מהשמש‪.‬‬ ‫"הדיין מקאסוב" (בספרו בית פנחס לקוטים אות‬ ‫שיהא שנת ששון שמחה אכי"ר‪( .‬מפי הגה"צ‬ ‫וזהו שבירך "כתיבה וחתימה טובה עם‬ ‫כא) פירש דבריו עפ"י דברי הרה"ק ה'שר‬ ‫רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל)‬ ‫כל המפרשים" וכמו שכתבו הספה"ק‬ ‫שלום' מבעלזא זצ"ל על מאמרם ז"ל (ברכות‬ ‫שמה שאנו מתפללים ליכתב בספר חיים‬ ‫ז‪" ).‬אל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך"‬ ‫ברכה ושלום ופרנסה טובה וכו' היינו‬ ‫שאף שהעיקר הוא לברך את ישראל‬ ‫שבת שובה‬ ‫מקטריגים על עם בני ישראל‪ ,‬הקב"ה בא‬ ‫"אמרו אליו כל תשא עון"‪ ,‬כפירש"י כל‬ ‫יכול לעשות תשובה בשבת קודש‪ ,‬ונזכה‬ ‫במענה עליהם ומרפא תשובתם‪ .‬אבל אם‬ ‫עונותינו סלח‪ ,‬שגם מהעונות יהיו זכיות‪,‬‬ ‫לתשובה שלימה אמן‪.‬‬ ‫עכ"ז אינו מועיל להשתיק אותם כי אין‬ ‫שלא ישארו אפילו שגגות‪ ,‬וזהו "וקח‬ ‫כתבתי כ"ז דכעת כבר ימי הרחמים‬ ‫יכולים לרפא תשובתם וכל הענינים‪ ,‬אז‬ ‫טוב" שיהיו זכיות כמו בתשובה מאהבה‪.‬‬ ‫והתשובה‪ ,‬ונזכה לתשובה מאהבה ותקבל‬ ‫הקב"ה אומר כי אוהב את כלל ישראל‬ ‫"ארפא משובתם"‪ .‬היינו אע"פ שעומדים‬ ‫תפילותינו ותקיעותינו לרחמים ולרצון‬ ‫ואין טעם ברצון‪ .‬וזפיה"כ ארפא משובתם‬ ‫בבחי' תשובה מיראה אני ארפא התשובה‬ ‫לפני אדון כל בתוך תפילת הצדיקים‬ ‫שהבוב"ה מנסה לתרץ את בני ישראל‬ ‫הזאת‪" ,‬אוהבם נדבה" ואעשה אותה נדבה‬ ‫אכי"ר‪.‬‬ ‫ולרפאות את תשובתם שיועיל ויהי'‬ ‫ואחשוב כאילו עשו מאהבה‪.‬‬ ‫נמתק כל המקטריגים‪ .‬אבל אם לא שייך‬ ‫ובשפ"א מחדש שתשובה מאהבה ביותר‬ ‫כל זה אזי הקב"ה אומר אוהבם נדבה‬ ‫הוא בש"ק וזה ענין שבת תשובה‪ ,‬וזל"ק‬ ‫"שובה ישראל עד וגו' כי כשלת בעונך‬ ‫בדרך נדבה בלא טעם כי אני אוהב את כלל‬ ‫(לשבת תשובה‪ ,‬תרל"ז)‪ :‬בגמ' גדולה‬ ‫וגו' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו'‬ ‫ישראל להשפיע עליהם השפעות טובות‬ ‫תשובה שזדונות נעשין שגגות דכ' שובה‬ ‫ארפא משובתם אוהבם נדבה"‪( .‬יד‪ ,‬ב‬ ‫וחסדים ורחמים‪.‬‬ ‫ישראל כו' כי כשלת כו' נעשין זכיות כו'‬ ‫‪-‬ה)‪ -‬פי' כ"ק מרן מהר"ש מבעלזא זי"ע‪,‬‬ ‫לא קשיא הא מיראה הא מאהבה כו'‬ ‫ידוע שע"י תשובה מיראה זדונות נעשות‬ ‫ע"ש‪ .‬וקשה למה לא ביקש הנביא מבני‬ ‫כשגגות וע"י תשובה מאהבה זדונות‬ ‫הביא בשם משמואל‪ ,‬ענין שבת שבין‬ ‫נעשות זכיות‪ .‬והנה כל זמן שיש עדיין‬ ‫ישראל לשוב מאהבה שהוא יותר טוב‪.‬‬ ‫ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬י"ל עפי"מ‬ ‫להאדם תשוקה לעבירה ח"ו רחוק הוא‬ ‫אכן וודאי מקודם צריכין לשוב מיראה כי‬ ‫שאמרנו בר"ה דבר"ה נעשה אדם כקטן‬ ‫מבחינת אהבת השי"ת‪ ,‬ויכול להיות רק‬ ‫היתכן שהחוטא ישוב מאהבה‪ .‬מהיכן בא‬ ‫שנולד וכמו אדם הראשון שנולד בראש‬ ‫בבחינת יראה‪ .‬אמנם השי"ת ברוב רחמיו‪,‬‬ ‫לו אהבת הבורא רק ע"י התשובה מיראה‬ ‫השנה כן נתעורר הענין בכל שנה‪ .‬והנה‬ ‫מחמת שיודע שרצון עם קדוש לשוב‬ ‫השי"ת נותן לו בחי' אהבה במתנה כמ"ש‬ ‫במדרש (ויק"ר כז‪ ,‬ט) בענין מילה בשמיני‬ ‫בבחינת אהבה אף שרחוקים מבחינה‬ ‫אוהבם נדבה‪ .‬והאמת כי תשובה מיראה‬ ‫משל וכו' עד שיראו פני המטרונה תחלה‬ ‫זו‪ ,‬חושב תשובתם מיראה כאילו היתה‬ ‫היא בימות החול ועי"ז זוכה לשוב מאהבה‬ ‫וכו' עד שתעבור עליו שבת אחת‪ .‬והנה‬ ‫מאהבה‪ .‬וזו כוונת הפסוקים כאן‪ ,‬דאמר‬ ‫בש"ק‪...‬‬ ‫ביוה"כ כתיב לפני ה' תטהרו‪ ,‬ע"כ אחר‬ ‫ר"ל ביומא פ"ו דהפסוק שובה ישראל‬ ‫כשנולד בר"ה דמי‪ ,‬ציך קודם יוה"כ לעבור‬ ‫מיירי בתשובה מיראה‪ .‬ואמר הטעם "כי‬ ‫עליו שבת תחלה כדי שיראה פני מטרונה‬ ‫"ארפא משובתם אוהבם נדבה"‪( .‬יד‪,‬‬ ‫כשלת בעונך"‪ ,‬וע"י זה נתרחקת מבחינת‬ ‫תחילה‪.‬‬ ‫ה) אי' בזרע קודש‪ ,‬הנה כשיש ח"ו‬ ‫אהבה‪ ,‬לכן שובה עכ"פ מבחינת יראה‪.‬‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫"כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם"‪" ...‬התעוררות לתשובה"‬ ‫להם על עונותיהם וישוב לרצות אותם‬ ‫שאותו מלשין מנע בעדו מלהתקרב‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫כבתחילה‪ ,‬וכרחם אב על בנים ירחם‬ ‫לאביו‪ .‬לימים נסע אותו מלשין מהיכל‬ ‫עליהם להושיע‪.‬‬ ‫המלך‪ ,‬וכשנודע הדבר לבן המלך‪ ,‬מיהר‬ ‫אי' מהרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג‬ ‫לבוא אל אביו‪ ,‬ויבך ויתחנן לו בחרטה‬ ‫זי"ע‪ ,‬מאחר שביוה"כ אין רשות לשטן‬ ‫עמוקה על כל מעשיו‪ ,‬ובקבלה אמיתית‬ ‫לקטרג‪ ,‬חייבים לנצל את היום הקדוש‬ ‫יסוד התשובה שיחשיב עצמו כנקי מחטא‬ ‫כי לא ישוב לכסלה‪ ,‬והמלך שהוא רחום‬ ‫להתרצות לפני אבינו שבשמים ולבקש‬ ‫מרגע זה ושוב לא יחטא לעולם‬ ‫וחנון נכמרו רחמיו על בנו יחידו אהובו‪,‬‬ ‫סליחתו‪ ,‬משל למה"ד למלך שהי' לו בן‬ ‫דרך היצר להסית לאדם שאם ח"ו נכשל‬ ‫יחיד‪ ,‬והפקיד עליו איש חכם להורות‬ ‫ומאותו יום זכה לקירוב מחודש מאת‬ ‫פעם אחת יחטא שוב‪ .‬ובאמת אחז"ל‬ ‫לו את הדרך הישרה‪ ,‬אמנם בן המלך‬ ‫המלך כך ישראל קדושים‪ ,‬בכל השנה‬ ‫אדרבה להיפך מי שאכל שום וריחו נודף‬ ‫קלקל אורחותיו וסטה מהדרך הישרה‪,‬‬ ‫ניצב בדרכם השטן המקטרג המונע‬ ‫יחזור ויאכל שום? ובשם הבית ישראל‬ ‫מיד הלך אותו פקיד והלשין לפני המלך‬ ‫מהם את התקרבותם לאביהם שבשמים‪,‬‬ ‫זצוק"ל שאמר משל שהיה פעם אדם‬ ‫עליו‪ ,‬ובכך להתרחקותו של המלך מבנו‪,‬‬ ‫אמנם ביוה"כ כאשר אין רשות לשטן‬ ‫שהיה לו בית מזיגה (קרעצ'מע) והיו קונים‬ ‫ואף שבן המלך חשקה נפשו להתרצות‬ ‫להשטין‪ ,‬באים הם ברוח נמוכה ונפש‬ ‫אצלו כוס י"ש בסכום קבוע ע"ד משל‬ ‫לפני אביו‪ ,‬לא יכול הי' לגשת אליו‪ ,‬מאחר‬ ‫שפלה ומבקשים מאתו ית' שימחל‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫שאחד נכנס לביהכנ"ס ולא היה ברשותו‬ ‫שופטים) כתב דברים נפלאים שצריך‬ ‫סגולות נפלאות לזכות בדין‬ ‫סליחות ואמרו לו ברחוב הסמוך תמצא‬ ‫ללמד זכות וצדק על ישראל‪ ,‬ופירש‬ ‫איתא בספר 'דעת זקנים' (עמ' עד‪ ,‬אות‬ ‫ששם מוכרים סליחות‪ .‬והלך ומצא שם‬ ‫בזה הפסוק (דברים טז‪ ,‬חי) "שופטים‬ ‫יב‪ .‬ומשם בספרי 'תקיפא דארעא ישראל'‪.‬‬ ‫בית מסחר ששם יש לקנות רק סליחות‬ ‫ושוטרים תתן לך בכל שעריך" וזל"ק‪ :‬רצה‬ ‫ב"ב תשמ"ו‪ ,‬עמ' קכט)‪ .‬שהרה"ק רבי‬ ‫שהדפיס הבעה"ב אלפים רבים של‬ ‫לומר שאתה בעצמך תתקן ותכין המשפט‬ ‫ישראל אברהם מטשארני אוסטראה זי"ע‬ ‫סליחות‪ ,‬והיה מוכר לכל העיירות‪ ,‬ובא‬ ‫של מעלה ע"י שעריך‪ ,‬והוא השערים‬ ‫(בהרה"ק רבי משולם זושא מאניפאלי‬ ‫אצלו וא"ל אני מבקש "סליחות" וא"ל‬ ‫שלך שאתה עושה ומעורר במעשיך‪,‬‬ ‫זי"ע ‪ -‬וחתן הרה"ק רבי זאב וואלף‬ ‫כמה? מאה או מאתיים או אלף ואמר לו‬ ‫וזהו "ושפטו את העם משפט צדק"‪ ,‬רצה‬ ‫מטשארני אוסטראה זי"ע) אמר‪ :‬שעל‬ ‫אני צריך אחד בלבד‪ ,‬נתן לו במתנה אחד‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬כל איש ילמד את עצמו להתנהג‬ ‫כל ‪ -‬פנים ג' ימים לפני יוהכ"פ יראה כל‬ ‫קח בחנם‪ .‬ואמר שזהו שמבקשים סלח נא‬ ‫לשפוט את העם משפט צדק‪ ,‬ללמד‬ ‫איש מישראל לשמור עצמו מעבירה‪.‬‬ ‫וכו' כי אתה רב סליחות‪ ,‬לך יש כ"כ הרבה‬ ‫צדקה וזכות על כל זרע ישראל‪ ,‬ואז האדם‬ ‫ואמר מילתא בטעמא דהנה חז"ל אמרו –‬ ‫סליחות תן לי ג"כ‪ .‬וחשבתי שיש כאן רמז‬ ‫מעורר השער של מעלה‪ ,‬וע"י זה יוצא‬ ‫(ברכות סא‪ ).‬שרשעים יצר הרע שופטן‪,‬‬ ‫שאם מבקשים מאה צריך לשלם הרבה‪,‬‬ ‫בדין זכאי במשפט של מעלה‪ ,‬כי במדה‬ ‫וקיי"ל (חו"מ סי' ז' סע' ז) דשונא אסור‬ ‫אבל כשמבקשים רק אחד מקבלים מתנת‬ ‫שאדם מודד‪ ,‬מודדין לו‪ .‬עכלה"ק‪( .‬גיליון‬ ‫לדון‪ .‬ובמתני' (סנהדרין זך‪ ):‬אמרינן איזהו‬ ‫חינם‪ .‬כך מי שמבקש רבש"ע סלח לי פעם‬ ‫נחלתנו ערב ר"ה תשפ"ג)‬ ‫שונא? כל שלא דיבר עמו ג' ימים באיבה‪.‬‬ ‫אחת ולא אשוב לכסלה אז בודאי השי"ת‬ ‫נמצא כשעברו ג' ימים בלי עבירה‪ ,‬הרי לא‬ ‫סולח תיכף‪[ .‬אבל כשרוצה לקנות הרבה‬ ‫דיבר עם היצר הרע ג' ימים באיבה‪ ,‬ואז‬ ‫סליחות‪ ,‬שחושב לחטוא עוד‪ ,‬אז רח"ל הוי‬ ‫הרה"ג ר' חיים שכטר מביא בחיבורו זבח‬ ‫לא יהיה רשאי ליצר הרע לשפטו‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫אחטא ואשוב ה"י‪.‬‬ ‫תודה (משנים קדמניות) האומר אחטא‬ ‫(גיליון נחלתנו ערב ר"ה תשפ"ג)‬ ‫ואשוב‪ .‬שמעתי מאדם חשוב ששמע‬ ‫מהגה"ח ר' גד אייזנר זצ"ל שפירש "כי‬ ‫את ה' רב סליחות" עפ"י מעשה (או משל)‬ ‫בספר הקדוש "קדושת לוי" (פרשת‬ ‫ח | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫ומתאמרא מצדיקי בית סלונים‪ ,‬לרמז‬ ‫שתשובה הוא ברגע אחד‪ ,‬כמ"ש ברמב"ם‬ ‫חצי רובל ‪ -‬במזומן‪ ,‬ומזה היה מתפרנס‪,‬‬ ‫במקרא כמ"ש שנא' ללוט "אל תבט‬ ‫ה' תשובה שכשאדם מישראל אומר‬ ‫פעם א' בא גוי שיכור אחד וביקש שיתן‬ ‫אחריך" גי' אמת מר גם אם ח"ו האמת מר‬ ‫רבש"ע חטאתי וכו"כ עשיתי ומחליט‬ ‫לו בהקפה כוס יי"ש ובתחילה לא רצה‬ ‫שנכשל בחטאים אל תבט אחריך למה‬ ‫לעזוב החטא‪ ,‬ואומר להשי"ת שמתחרט‬ ‫והפציר בו ורשם לו כוס א'‪ .‬ושוב בא הגוי‬ ‫שהיה‪ ,‬אל תסתכל על מה שהיה אלא‬ ‫(ובוש) ומעתה לא יעשה כן‪ ,‬הרי בזה קיים‬ ‫ואמר תן לי עוד כוס‪ ,‬כי בין כך ובין כך אני‬ ‫תתחיל דף חדש‪.‬‬ ‫מצוות תשובה ווידוי‪ ,‬ולכל תשובה תמצא‬ ‫חייב לך‪ ,‬וכשם שאשלם לך כוס ראשון‬ ‫והוסיף הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן‬ ‫סליחה‪ .‬כ"כ בשע"ת לרבינו יונה‪.‬‬ ‫אשלם אז כבר גם כוס שני‪ ,‬והפציר בו‬ ‫זצ"ל‪ :‬מרגלא בפומיה של הרה"ק בעל‬ ‫וכ"כ בחידושי רבינו יוסף בכור שור לפ'‬ ‫והסכים עבור טענה זו‪ ,‬ושוב בקש כוס ג'‬ ‫ה'אמרי חיים' מויזניץ זי"ע בשם צדיקים‪,‬‬ ‫תצוה בטעם שהקב"ה הרבה כ"כ הרבה‬ ‫(כי בלא"ה חייב לו ב') וכוס ד' (כנ"ל) עד ז' כוסות‪,‬‬ ‫שכאשר השטן בא לאדם בשעת לימודו‬ ‫כפרות אמרו חז"ל מעולם לא לן אדם‬ ‫כשהגיע לכוס ז' אמר לו מה שהיה היה‬ ‫או בעת תפילתו ומעמיד לו חבילי‬ ‫בירושלים ובידו עון‪ ,‬תמיד של שחר‬ ‫מעתה איני נותן לך אלא במזומן‪ ,‬כי הבין‬ ‫עוונות‪ ,‬יאמר לו "אמנם אינני בטוח‬ ‫מכפר עבירות של ערב‪ ,‬ותמיד של בין‬ ‫שבאופן הקודם לא יגמר הדבר שבכל‬ ‫בזאת שלא אחטא עוד עד סוף ימי‪,‬‬ ‫הערביים מכפר על עבירות של יום‪.‬‬ ‫פעם יבקש עוד על סמך כן היצה"ר בא‬ ‫אולם עתה הרף ממני כי ברצוני לומר‬ ‫וביאר בחי' רבינו יוסף בכור שור מבעלי‬ ‫תמיד לאדם כבר חטאת חזור וחטא ח"ו‪,‬‬ ‫'נשמת' בהתלהבות"‪ .‬וכן ידוע בשם אחד‬ ‫התוס' שהקב"ה חפץ שיהודי תמיד‬ ‫צריך לומר לו אני ברגע זה שב בתשובה‬ ‫מן הצדיקים‪ ,‬שיעץ לומר לשטן הבא‬ ‫ידע שהוא נקי‪ ,‬שכשהאדם נקי אינו‬ ‫ומעתה העבר אין שבודאי השי"ת מוחל‬ ‫בשעת התפילה ומזכיר לו לאדם חטאיו‬ ‫מוכן להתלכלך וביודעו שאך עתה זכה‬ ‫לי‪ ,‬ומעתה איני חוטא כלום‪ ,‬ואשמר‬ ‫"הרי ידיד יקר אתה לי‪ ,‬ובגלל שהנך‬ ‫ליטהר ע"י קרבן נשמר מאד מכל חטא‬ ‫ואזהר מלחטוא‪( .‬אולי לא הבאתי במדוייק המשל‬ ‫חפץ בטובתי אתה בא אלי להזכיר לי את‬ ‫כדי שישאר בטהרתו ונקיון נשמתו אשר‬ ‫ונמשל‪ ,‬אבל יסוד הדבר הוא שמרגע זה מחשיב עצמו‬ ‫עוונותי שעשיתי כדי שאשוב בתשובה‪,‬‬ ‫מכסא כבוד חוצבה‪.‬‬ ‫כנקי מחטא ושוב לא יחטא לעולם)‪ .‬וצריך לידע‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫שלימה וזכו לקבל לוחות אחרונות‪ ,‬ולכן‬ ‫בימים אלו ה' כביכול 'חוטף' את התשובה מאתנו‬ ‫הקב"ה רוצה בתשובת ישראל‬ ‫איתא שהשטן מתגבר בערב יום כיפור‬ ‫דיבר בקדשו כ"ק אחי אדמו"ר הק'‬ ‫כמו"ש הה"ק האלקי מוהרש"ב‬ ‫לפי שהיטב חרה לו אשר נצחו אותו ביום‬ ‫(ה'ישמח ישראל') בצחות לשונו על מה‬ ‫מפרשיסחא והה"ק מלענטשנא על שאנו‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫שאנו אומרים (בתפלת מוסף לר"ה) 'אם‬ ‫מברכין (בשמו"ע) 'הרוצה בתשובה' ולא‬ ‫ישוב מיד תקבלו' ‪ -‬כמו למשל בזמן‬ ‫'המתרצה בתשובה'‪ ,‬אך הפי' כביכול‬ ‫ה'סעזאן' חוטפין הסחורה מיד הסוחרים‪,‬‬ ‫כאילו הי' רצונו ית"ש‪ ,‬ואגלאי מילתא‬ ‫טעם שאין אומרים סתם יום הכיפורים‬ ‫כן בימים האלה הש"י חוטף תשובת‬ ‫למפרע שגם בשעת החטא לא עבר על‬ ‫רק קוראין אותו יום הקדוש‬ ‫ישראל מידם ונתקבל לרצון‪( .‬תפארת‬ ‫רצונו אחרי שעשה תשובה מאהבה‪,‬‬ ‫כתב ה'בני יששכר'‪ ,‬הנה תמצא בתורה‬ ‫שמואל‪ ,‬עקב אות ה')‬ ‫והכוונה בתשובה מאהבה היינו מאהבת‬ ‫שבעל פה‪ ,‬המסכת המדברת מענין מצות‬ ‫הש"י‪( .‬ישמח ישראל שבועות אות ב')‬ ‫היום לא נקרא שמה על שם היום יום‬ ‫הכפורים (כאינך שבת פסחים ר"ה סוכה)‬ ‫בנ"י זכו לתשובה שלימה וזכו לקבל לוחות אחרונות‬ ‫רק נקרא יומא‪ ,‬להורות קדושת היום הוא‬ ‫פעם אחת בא אליו אל הרה"ק רבי‬ ‫בשפת אמת (תרס"ב‪ ,‬ד"ה הסעודה)‪:‬‬ ‫ממקום נעלם ראוי להסתירו‪ .‬על כן מנהג‬ ‫יחזקאל מקאזמיר זי"ע איש אחד אשר‬ ‫נראה דעיקר שזכו ללוחות אחרונות מכה‬ ‫אנשי מעשה שלא להזכיר שמו כל כך‬ ‫רצה להתענות על חטאיו ולסגף עצמו‬ ‫התשובה שעשו בערב יוה"כ‪ ,‬כי בלוחות‬ ‫בפשיטות באיזה דברים‪ ,‬רק כשמזכירין‬ ‫ביותר‪ .‬אז שחק מאד ואמר‪" :‬הנשמה כבר‬ ‫הראשונות החטיאם השטן כדי שלא יזכו‬ ‫מענינו לאיזה הצטרכות קוראים אותו‬ ‫הניח באדמה ועתה רוצה לקבור גם את‬ ‫אל הלוחות ביום האחרון‪ ,‬שהיה מוכן משה‬ ‫סתם יום הקדוש ‪:‬‬ ‫הגוף‪ ."...‬רק העיקר להזהר מהיום והלאה‬ ‫רבינו ע"ה לירד מן ההר למחרת‪ ,‬ובודאי‬ ‫שלא יקלקל עוד ויקבל עליו עול מלכות‬ ‫גם באחרונות עמד השטן בכל כחו לעכב‬ ‫שמים בשמחה‪( .‬דברי ישראל‪ ,‬פר' בהר‬ ‫אותן ולהחטיאם‪ ,‬ואבותינו גברו עליו‪,‬‬ ‫בהגהות)‬ ‫ועיקר בעל תשובה באותו מקום באותו‬ ‫הזמן‪ ,‬ולפי שעמדו על נפשם זכו לתשובה‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫מהיום והלאה‪ ,‬וכך כתב בספה"ק שם‬ ‫מפרשיסחא זי"ע מה שמע בהיותו‬ ‫אמנם בקשתי ממך‪ ,‬אנא הניחה לי עתה‬ ‫משמואל (פרשת יתרו) עי' בדבריו שם‪.‬‬ ‫בדאנציג‪ ,‬והשיב לו ששמע את הכפריים‬ ‫ושוב שנית כשאשב לאכול"‪.‬‬ ‫אומרים זה לזה "אבידת ממון אינו כלום‪,‬‬ ‫[כעין זה מספרים על אחד מגדולי‬ ‫אולם המאבד את האומץ איבד את‬ ‫חסידי פרשיסחא‪ ,‬שקודם פטירתו באו‬ ‫הכל"‪ ,‬כלומר שאף אם נגרם לאדם נזק‬ ‫אליו אנשי ה'חברה קדישא' ורצו לומר‬ ‫סוד אכילת ערב יוה"כ‬ ‫והפסיד את כספו‪ ,‬אסור לו להתעצב אל‬ ‫עמו וידוי כנהוג‪ ,‬אמר להם "עכשיו הנכם‬ ‫לבו ולאבד את רוח החיים אשר בקרבו‪,‬‬ ‫באים לומר וידוי‪ ,‬כשישבתי ליד צלחת‬ ‫כי אז לא יתחיל לעולם לעבוד עוד‪ ,‬רק‬ ‫מרק מהבילה ומעלה ניחוח ‪ -‬אז היה‬ ‫מצוות האכילה בערב יוה"כ‬ ‫צריך לשכוח מאבידת הכסף ולנסות את‬ ‫לכם לבוא לומר עמי וידוי"‪].‬‬ ‫ביאר הרה"ק רבי לייבל איגר זי"ע (תורת‬ ‫מזלו שוב‪ ,‬והכי נמי בעבודת ה'‪ ,‬אסור‬ ‫כן ידוע שהרה"ק רבי שמחה בונם‬ ‫אמת ערב יום כיפור שנת תרכו)‪ ,‬ענין מצוות‬ ‫להתייאש ממצבו הירוד‪ ,‬אלא ישתדל‬ ‫האכילה בעריו"כ‪ ,‬וזל"ק‪ :‬לא נמצא‬ ‫מפרשיסחא זי"ע עסק בצעירותו‬ ‫בכל כוחו לעשות את שלו ולהשתפר‬ ‫לפרנסתו כרוקח בעיר דאנציג‪ ,‬פעם‬ ‫עוד שיהיה מצוה בשום זמן על אכילה‬ ‫שאלו רבו הרה"ק ה'יהודי הקדוש'‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫מליצות על כלל ישראל‬ ‫כליו בענין זה‪ ,‬עדיין לא היה ברור לי למה‬ ‫ביום הכפורים שישראל עושין תשובה שלימה‬ ‫כל העולמות מתעלים‬ ‫מסופר בשמו של הרה"ק ה'אמרי יוסף'‬ ‫הודיעו לנו חז"ל את מקצועו של אדם זה‪,‬‬ ‫אי' מהרה"ק רמ"מ מרימנוב‪ ,‬מה שאסרו‬ ‫מספינקא זי"ע שהיה מוסיף ואומר‪ :‬על‬ ‫מה היה נגרע מן הסיפור אם היה נגר‪ ,‬נפח‬ ‫נעילת הסנדל ביום הכפורים‪ .‬משום‬ ‫הפסוק "אך אם יום או יומיים יעמוד" ‪-‬‬ ‫או סנדלר? עד שעלה פעם מבין השורות‬ ‫שביום הכפורים שישראל עושין תשובה‬ ‫אם יהודי יתפלל בכוונה רק בימים אלה‬ ‫רעיון כזה‪ .‬האיש רמז לו לשוטר הסבר ענין‬ ‫שלימה כל העולמות מתעלים‪ ,‬וגם‬ ‫[ר"ה ויוה"כ]‪ ,‬מבקשים אנו ממך "שלא‬ ‫היום‪ ,‬ביחס להבנתו הפשוטה והנבערת‪.‬‬ ‫האדמה שאנחנו עליה נתעלית ונקראת‬ ‫יוקם"‪ ,‬שלא תנקם ביהודי זה שאינו‬ ‫"שוטר נכבד! במקצוע שלי‪ ,‬החייטות‪ ,‬ידוע‬ ‫אדמת קודש‪ ,‬ועל כן אסור לילך עליה‬ ‫מתפלל בכל השנה כדבעי "כי כספו הוא"‪,‬‬ ‫שבגד שנקרע ונתקלקל‪ ,‬כמעט אי אפשר‬ ‫בנעל‪ ,‬כמו שכתוב (שמות ג) "של נעליך‬ ‫משום שהוא טרוד כל השנה למצוא מחיה‬ ‫לתקנו בלי שישאר רושם‪ ,‬אפשר לשים‬ ‫מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד‬ ‫וטרף עבור משפחתו‪( .‬ליקוטי אמרי יוסף‬ ‫טלאי‪ ,‬אפשר לתפור ולאחות את הקרעים‪,‬‬ ‫עליה אדמת קודש"‪.‬‬ ‫‪ -‬מועדים עמ' קלא)‬ ‫יש אומנים המצטיינים בזה להשחיל‬ ‫סיבים משני עברי הקרע ולחברם‪ ,‬ברם עין‬ ‫בוחנת תמיד תראה שהיה שם משהו‪...‬‬ ‫הכל ניתקן מבלי שישאר רושם כלל‬ ‫ע"י תשובה מאהבה נחשב כזית נבילה‬ ‫כאילו אכל קרבן פסח‬ ‫סימן קלקול של פעם תמיד יישאר‪...‬‬ ‫תובנה מעמיקה מחדד הרב משה יעקב‬ ‫בדרשות חתם סופר (שבת שובה‪ ,‬יט‪,‬‬ ‫אצלנו היהודים יש מושג של תיקון ואיחוי‬ ‫קנר שליט"א‪( ,‬במאמריו יום כיפור)‪ :‬וודאי‬ ‫א)‪ ...‬הלא השב מאהבה נעשים לו זדונות‬ ‫קרעים‪ ,‬מבלי שישאר רושם כלל וכלל‪...‬‬ ‫ידוע לך המעשה שהובא בטור (או"ח תר"ד)‬ ‫זכיות‪ ,‬וכל זית נבלה שאכל‪ ,‬ה"ל כאלו אכל‬ ‫הכל ניתקן‪ ,‬הכל נגוז נעלם‪ .‬בגד חדש יש‬ ‫על חייט שקנה לכבוד סעודת ערב יום‬ ‫קרבן פסח בירושלם וכדומה ‪...‬‬ ‫כאן כאילו נתפר היום מאריג חדש ושלם‪...‬‬ ‫הכיפורים את הדג היחיד שהיה אז בשוק‪.‬‬ ‫יום כזה יש לנו‪ ,‬שהקב"ה "תופר" אותנו‬ ‫גם עבדו של שוטר העיר רצה לקנותו אבל‬ ‫מחדש‪ ,‬כל הקרעים והקלקולים נעלמים‬ ‫החייט שילם מחיר פי חמש מערכו וזכה‬ ‫אם רק ישוב מיד יתקבל‬ ‫מעל פני השטח ואף יותר מזה‪ ...‬לא נשאר‬ ‫במקחו‪" .‬שלח השוטר אחר החייט ואמר‬ ‫במס' יומא (פה ע"ב ) האומר אחטא‬ ‫רושם כלל‪ .‬כל העבר המוכתם נמחק! ואני‪,‬‬ ‫לו‪" :‬מה מלאכתך?" אמר לו‪ :‬חייט" אמר‬ ‫ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו‬ ‫כבוד השוטר‪ ,‬מתוך אומנתי כחייט‪" ,‬מבין"‬ ‫לו "ולמה קנית דג שוה זהוב בחמשה‬ ‫לעשות תשובה‪ .‬יש לרמז בזה עד היכן‬ ‫אנכי בדברים כאלה יותר מאחרים‪ ,‬מתפעל‬ ‫זהובים? ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי‬ ‫גדולה כחה של תשובה‪ ,‬שאפילו יחטא‬ ‫ומעריך זאת מאד‪ .‬את כספי שהרווחתי‬ ‫ששלחתיו לקנותו לי"? השיב לו "והיאך‬ ‫האדם במזיד ושאט נפש ואינו רוצה‬ ‫מתוך תפירה‪ ,‬אני מוכן להוציא בכדי לחגוג‬ ‫לא אקננו אפילו בעשרה? כדי לאוכלו ביום‬ ‫לעשות תשובה אף‪ ,‬על פי כן אם אחר כך‬ ‫מתוך התפעלות את ה"תפירה" האלקית‪,‬‬ ‫כזה‪ ,‬שצונו הקב"ה לאכול ולשתות ושאנו‬ ‫יעלה בלבו הרהורי חרטה ויחזור בתשובה‬ ‫שאין כדוגמתה‪ ,‬ושאין לנו בני אדם‪ ,‬מושג‬ ‫בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו"? אמר‬ ‫שלימה באמת‪ ,‬יעלה תשובתו לרצון לפני‬ ‫בתכלית השלימות שבה וכמובן את החסד‬ ‫לו‪" :‬אם כן יפה עשית" ופטרו והלך לשלום"‪.‬‬ ‫אדון כל‪ ,‬כי שערי תשובה לא ננעלו‪ .‬וזהו‬ ‫העליון שנעשה לנו בזה‪...‬‬ ‫כשלמדתי את דברי הטור ואת נושאי‬ ‫'האומר אחטא' שאומר בפה מלא שרוצה‬ ‫י | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫מסעודת עי"כ נמשך כפרה‪...‬‬ ‫הכף לתוך פיו הוא אוכל‪ ,‬וכשמונע ממנו‬ ‫כמו בערב יום הכיפורים‪ ,‬הגם שיש‬ ‫אי' בספר הק' מגן דוד‪ ,‬כי ביום הזה יכפר‬ ‫הוא גם כן מרוצה מאוד‪ ,‬כי הוא סומך‬ ‫מצוה על אכילת מצה‪ ,‬מ"מ אינה על‬ ‫עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני‬ ‫על דעת אביו‪ .‬ועל זה מורה ענין ב' ימים‬ ‫ריבוי אכילה‪ ,‬כי די בכזית מצה בלילה‬ ‫ה' תטהרו‪ .‬אמרו רז"ל יוה"כ מכפר לשבים‬ ‫האלו‪ ,‬שלא להמשך אחר הנאות עצמו‪,‬‬ ‫הראשונה שהכתוב קבעה חובה‪ ,‬ותיכף‬ ‫ולשאינם שבים‪ ,‬ואיתא בספר מאור עינים‬ ‫וגם שלא לחשוב שזו תכלית המכוון‬ ‫ביום הסמוך לו המצוה ליפוך‪ ,‬להתענות‬ ‫שחיבר אא"ז זללה"ה זי"ע שהפירוש של‬ ‫לענות עצמו‪ ,‬כי יש עת שרצונו יתברך‬ ‫בכל הה' עינויים‪ ,‬שזהו ענין פלא‪ .‬כי‬ ‫אינם שבים אינו כפשוטו דהרי אמרו‬ ‫הוא שנאכל ונשתה דייקא‪ ,‬רק למשוך‬ ‫זהו עיקר המכוון‪ ,‬שאין לנו שום דעת‬ ‫חז"ל כל האומר הקב"ה וותרן וכו'‪ .‬אך‬ ‫בהכל אחר רצונו יתברך‪ ,‬בלי דעת והשגה‬ ‫והשגה מצד עצמינו‪ ,‬רק אנו נמשכים‬ ‫דודאי בלא תשובה אינו כלום הפי' הוא‬ ‫מצד עצמו כנ"ל‪ ,‬וזהו להפליא‪.‬‬ ‫אחר רצונו יתברך‪ ,‬אף שאין אנו יודעים‬ ‫שיוה"כ מכפר גם על עונות שאין מועיל‬ ‫כלום אנו סומכים עליו יתברך שבוודאי‬ ‫להם כמעט תשובה מפני חומרותם כמו‬ ‫רצונו וחפצו יתברך רק להיטיב לנו‪ .‬כמו‬ ‫חטא אונן וכדומה‪[ ,‬ואמר ע"ז הרה"ק‬ ‫התינוק המשכיל‪ ,‬שאין משתמש בדעת‬ ‫רבי יצחק מסקווירא זי"ע בשם צדיקים‬ ‫עצמו כלל‪ ,‬רק בדעת אביו‪ ,‬שאם נותן‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫מסאסוב זצוק"ל‪ ,‬בספר‪ :‬אילה שלוחה‬ ‫לעשות תשובה כי לא היה צריך לכל זאת‪.‬‬ ‫לחטוא במזיד‪' ,‬ואשוב אחטא' ואומר‬ ‫(להרה"צ מליטאוויסק זצוק"ל‪ ,‬כי תשא‪,‬‬ ‫והשתא לפי זה יש לפרש הפסוק (קהלת‬ ‫ששוב יחטא עוד הפעם להיות שונה‬ ‫ד"ה שמעתי) שמעתי בשם הה"ק מ'‬ ‫ז‪ ,‬כ) 'אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא‬ ‫בחטאו‪' ,‬ואשוב אין' שאומר איני רוצה‬ ‫משה ליב זלל"ה זי"ע מסאסוב‪ ,‬שאמר על‬ ‫יחטא'‪ ,‬כי אדם שהוא צדיק ומקיים כל‬ ‫אפילו לעשות תשובה‪ ,‬עם כל זה מבטיח‬ ‫המשנה (יומא פה‪' ):‬האומר אחטא ואשוב‬ ‫המצוות על כרחו צריך לחטוא כדי לקיים‬ ‫לו הקב"ה 'מספיקין בידו לעשות תשובה'‬ ‫אין מספיקין בידו לעשות תשובה'‪ ,‬פי' אין‬ ‫גם כן מצות תשובה‪ .‬והנה כל זה הוא רק‬ ‫שאם רק ישוב מיד מקבלו הקב"ה‪ ,‬כי אין‬ ‫שום ספק שיש בכחו לעשות תשובה‪ ,‬כיון‬ ‫אם הוא צדיק גמור שמקיים כל המצוות‬ ‫לך דבר שעומד בפני התשובה‪( .‬נפלאות‬ ‫שבשעת החטא זוכר התשובה‪.‬‬ ‫אזי יש לו רשות לעשות עבירה לשמה‬ ‫הסבא קדישא (ערך תשובה) ‪ -‬הרה"ק ר'‬ ‫בשם הרה"ק ר' צבי הירש מזידיטשוב‬ ‫כדי לקיים גם מצות תשובה‪ ,‬אבל אם‬ ‫ישכר בער מראדושיץ זצוק"ל)‬ ‫זצוק"ל (ילקוט עטרת צבי – הרה"ק‬ ‫אינו מקיים כל המצוות זה אין לו תירוץ‪.‬‬ ‫מהרצ"ה מזידיטשוב זצוק"ל)‪ :‬האומר‬ ‫והנה גבי דוד המלך עליו השלום אמרו‬ ‫חכמינו ז"ל (עי' ע"ז דף ד‪ ):‬לא היה דוד‬ ‫בחנוכת התורה (לקוטים‪ ,‬תהלים קיט)‬ ‫אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין‬ ‫ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה‪.‬‬ ‫מהגה"ק הר"ר העשיל מקראקא זצוק"ל‪:‬‬ ‫בידו לעשות תשובה (יומא פה‪ .):‬פירש‬ ‫משום הכי אמר דוד המלך עליו השלום‬ ‫אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך‪ .‬יש‬ ‫הרה"ק רבי צבי מזידיטשוב ז"ל‪' ,‬האומר‬ ‫'אז לא אבוש' בהאי תירוצא להורות‬ ‫לפרש על פי דברי הגמרא במסכת יומא‬ ‫אחטא' אני יודע כי חטאתי ואחטא עוד‪,‬‬ ‫תשובה רק 'בהביטי אל כל מצותיך' דייקא‬ ‫דהאומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב שני‬ ‫כי היצר הרע הוא תקיף יותר ממני ואין‬ ‫שאקיים כל המצות‪.‬‬ ‫פעמים אין מספיקים בידו לעשות תשובה‬ ‫בכוחי להתגבר עליו‪ ,‬אבל 'ואשוב' אני‬ ‫אבל אם אומר רק פעם אחת אז מספיקים‬ ‫רוצה מאוד לעשות תשובה‪' ,‬אחטא'‬ ‫בידו לעשות תשובה עיין שם‪ ,‬וצריך טעם‬ ‫אבל 'ואשוב'‪' ,‬אין מספיקין בידו לעשות‬ ‫אם רצונו לשוב אין ספק שבידו לעשות תשובה ‪-‬‬ ‫למה‪ .‬ויש לומר דהנה ידוע דתשובה היא‬ ‫תשובה' פירוש לא יהיה ספק בידו אם‬ ‫שבשעת החטא זוכר התשובה ‪-‬‬ ‫אזוי זאגט מען אין הימעל‬ ‫אחת מהתרי"ג מצוות‪ ,‬כדאיתא ברמב"ם‬ ‫יעשה תשובה‪ ,‬שבוודאי השי"ת יעזור לו‬ ‫בכתבי רבי ישראל שמעון קסטלניץ‪:‬‬ ‫וכן כתב הרמב"ן בפרשת נצבים כי המצוה‬ ‫שיעשה תשובה‪ .‬וסיים‪" :‬אזוי זאגט מען‬ ‫האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו‬ ‫הזאת קאי על הפסוק דלעיל ושבת עד ה'‬ ‫אין הימעל" ‪[ -‬כך אומרים בשמים]‪( .‬אור‬ ‫לעשות תשובה‪ .‬הרה"צ רבי שלמה‬ ‫אלקיך עיין שם‪ .‬והנה כל אדם צריך לקיים‬ ‫הגנוז‪ ,‬עמ"ס עירובין)‬ ‫מזעוויהל אמר לי בשם הרה"ק רבי פנחס‬ ‫התרי"ג מצוות‪ .‬אם כן צריך לעשות עבירה‬ ‫מקאריץ‪ ,‬הפירוש כך‪' :‬האומר אחטא'‬ ‫לשמה כדי לקיים גם מצות תשובה‪ .‬לזה‬ ‫ביוה"כ כולם מתקבלים בתשובה ‪ -‬הלכה כרבי נחום!‬ ‫היינו שיודע שיחטא עוד‪ ,‬כי עדיין‬ ‫אמר האומר אחטא ואשוב פעם אחת‬ ‫במאור עינים (פר' האזינו) (הרה"ק ר'‬ ‫איננו מושלם‪ ,‬אבל 'ואשוב' רצוני לשוב‬ ‫מספיקים בידו לעשות תשובה כי כונתו‬ ‫מנחם נחום מ"מ דק"ק טשארנאביל‬ ‫בתשובה‪ ,‬אזי 'אין מספיקין' אין ספק בזה‬ ‫היתה כדי לקיים מצות תשובה כנזכר‬ ‫זי"ע) איתא בש"ס (יומא פה ע"ב) דרבי‬ ‫ש'בידו לעשות תשובה'‪.‬‬ ‫לעיל‪ .‬אבל האומר אחטא ואשוב אחטא‬ ‫סבירא ליה דיום הכפורים מכפר בין‬ ‫ואשוב שני פעמים אז אין מספיקים בידו‬ ‫כעי"ז מובא גם בשם הרה"ק ר' משה לייב‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫הרבה מן המוכן לסעודה‪ .‬הזמינו את כל‬ ‫שאמרו כי כשאמר זאת זקינו זי"ע תיכף‬ ‫המדינה וגם כשגמרו אלה נשאר לרוב‪.‬‬ ‫אמרות טהורות בתפילות יום הכיפורים‬ ‫אמרו אז בעולם העליון הלכה כר' נחום]‪.‬‬ ‫ומכיון שאין זה לכבודו של מלך שישפוך‬ ‫אכן עיקר הכפרה לעון זה היא סעודת‬ ‫לאשפתות את הנותר מסעודתו נאלצו‬ ‫עי"כ שמצוה להרבות באכילה ושתיה‬ ‫להזמין את כל יושבי בתי הסוהר ובתוכם‬ ‫"כל נדרי" ‪ -‬טעם אמירת 'כל נדרי’ מנהג‬ ‫וחלילה שיעלה על הדעת שהמצוה היא‬ ‫מורדים וחייבי מיתות שיאכלו מסעודת‬ ‫ישראל להתיר נדרים בערב ראש השנה‬ ‫למלאות תאות לבו מכל מאכל ומשתה‬ ‫המלך והנמשל‪ :‬וסלחת לעווני כי רב‬ ‫ולומר 'כל נדרי' בכניסת יום הקדוש‪,‬‬ ‫כי אם העיקר מצוה בסעודה זאת שע"י‬ ‫הוא‪" .‬כי רב הוא" נאמר על מדת חסדו‬ ‫ושמעתי הטעם בזה‪ ,‬דכתיב (במדבר ל‪ ,‬ג)‬ ‫האכילה הזאת יזכיר א"ע כל מה שפגם‬ ‫וסליחתו של הקב"ה שהיא ללא גבול‬ ‫'לא יחל דברו'‪ ,‬לא יעשה דבריו חולין‪,‬‬ ‫בכל השנה כולה ע"י אכילה ושתיה שעל‬ ‫ואין סוף כקב"ה עצמו‪ ,‬ועל כן הבקשה‬ ‫דעל ידי שעובר על הנדר מחלל דיבורו‬ ‫ידה נמשכים כל הזוהמות ועון החמור‬ ‫היא כי תסלח גם לעווני שלי‪ ,‬אם כי גדול‬ ‫ומחליש כח פיו שיהיו דבריו חולין‪ ,‬ולא‬ ‫הנ"ל וישיב על הכל בתשובה שלימה‬ ‫היא כדי שיהיה מקום להתפשטות רוב‬ ‫יעשה רושם כלל למעלה‪ .‬וע"כ קודם‬ ‫ויתחנן לפני בוראו שימחול ויסלח לו‬ ‫חסדך ‪:‬‬ ‫ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬דאין כוחם‬ ‫ויקבל עליו שמהיום והלאה ישמור א"ע‬ ‫של ישראל אלא בפה‪ ,‬צריך להתיר נדרים‬ ‫מאכילה ושתיה המרגילים לדבר עבירה‬ ‫שנכשלו בהם‪ ,‬כדי שלא יהיו דבריו חולין‬ ‫כ"א שיאכל וישתה גם בכל השנה רק‬ ‫'אנו מלאי עון ואתה מלא רחמים' ‪ -‬אי'‬ ‫ויעשו שוב פרי‪ ,‬עד כאן שמעתי ונכון‬ ‫לכבוד הבורא ב"ה שזהו בחי' סעודת‬ ‫בישמח ישראל‪ ,‬כשהגיע הרה"ק רבי לוי‬ ‫הוא‪ .‬הגה"ק מקוזיגלוב זי"ע‪ ,‬ארץ צבי‬ ‫מצוה‪ ,‬וכמו שאוכל בסעודה זו רק לשם‬ ‫יצחק מברדיטשוב זי"ע לחרוז זה הפך‬ ‫מצוה ויכניע כל התאות הטמונים בלבבו‬ ‫פניו כלפי מעלה וכך אמר‪" :‬אנו מלאי‬ ‫ועי"ז יתוקנו כל האכילות והשתיות‬ ‫עון"‪ ,‬וכי כמה גדלו של לוי יצחק ואפילו‬ ‫'וסלחת לעוני כי רב הוא' ‪ -‬פי' יסוד‬ ‫של כל השנה וכל הפגמים והזוהמות‬ ‫הוא מלא עון אבל "ואתה מלא רחמים"‪,‬‬ ‫העבודה (סלאנים) משל למלך שערך‬ ‫שנמשכו מהם‪.‬‬ ‫ואתה הרי אין סוף אם כן גם הרחמים‬ ‫סעודה כידו הרחבה לשריו ולעבדיו‪ .‬אך‬ ‫שלך שאתה מלא אותם אין להם סוף מהו‬ ‫גם כאשר הללו שבעו כרצונם עדיין נשאר‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫ברעדה (תהלים ב‪ ,‬יא)‪ ,‬מתחילה שמחה‪,‬‬ ‫תשובה כדאיתא בזוה"ק (עי' זוה"ק פ' נח‬ ‫לשבים בין לשאינם שבים‪ .‬ולכאורה איך‬ ‫אחר כך יבוא מזה לרעדה‪ ,‬שהוא מרירות‪,‬‬ ‫דס"ב ופ' שמות ד"ג)‪ ,‬ואמר זה בדרך פסק‬ ‫אפשר שרבי יהיה סובר שיה"כ מכפר אף‬ ‫ולא מרה שחורה‪ .‬ומכוח זה ייהפך מ'כרת'‬ ‫שהוא פוסק שיוה"כ מכפר גם עליהם‪.‬‬ ‫לשאינם שבים‪ ,‬הלא אמרו רז"ל (ב"ק ג‬ ‫ל'כתר'‪ .‬וכמובא אחד מהטעמים כל‬ ‫וסיים הה"ק ר' מרדכי‪ ,‬שאמרו בשמים‪:‬‬ ‫ע"א) כל האומר הקב"ה וותרן וכו' [יותרו‬ ‫האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב‬ ‫"הלכה כר' נחום"! (גיליון מתיקות יו"כ)‬ ‫חייו]‪ .‬אך נראה דוודאי בלא תשובה אינו‬ ‫כאילו התענה תשיעי ועשירי (יומא פא‪,):‬‬ ‫כלום‪ ,‬אך הפי' הוא על פי מה שארז"ל‬ ‫שהתשובה היא מצות עשה מן התורה‬ ‫בזוהר הקדוש (ויחי‪ ,‬דף ריט ע"ב)‪ ...‬אמרו‬ ‫כמו כל המצוות לקיים בשמחה‪( ,‬והלא‬ ‫תשובה מתוך שמחה‬ ‫כלהו חובין תליין בתיובתא לבר מהאי‪ ,‬וזהו‬ ‫דברים קל וחומר‪ ,‬אם כל מצוה ומצוה‬ ‫הרה"ק אדמו"ר מקוברין זצ"ל (מובא‬ ‫שאמר אף לשאינם שבים רוצה לומר אף‬ ‫צריך להיעשות בשמחה‪ ,‬ק"ו תשובה –‬ ‫בבית אברהם סלאנים יוה"כ) אמר‪ ,‬כי‬ ‫לאותן שאינן מקבלים אותם בתשובה כל‬ ‫שה יא מצוה כללית וגבוה מכל המצוות –‬ ‫בערב יוה"כ לפנות ערב מתרבה מרה‬ ‫השנה‪ ...‬ביום הכיפורים מקבלים אותם‪.‬‬ ‫שהרי בכוחה לתקן את כל המצוות‪ ,‬בוודאי‬ ‫שחורה ובכיות בבתי ישראל‪ ,‬כי השטן‬ ‫ודבר גדול הוסיף על זה בספר‪ :‬צרור‬ ‫שצריך להיעשות בשמחה)‪ ,‬והיות ויוה"כ‬ ‫יש לו שליטה כל שס"ד יום‪ ,‬כמנין‬ ‫החיים (שנת תער"ג‪ ,‬מהמלקט הג"ר‬ ‫אסור באכילה ושתיה‪ ,‬לכן מצוה לאכול‬ ‫דיליה‪ ,‬כמאמר חז"ל (יומא כ‪ ,).‬וביוה"כ‬ ‫חיים ליבערזאהן מבארדיטשוב) הרה"ק‬ ‫בתשיעי‪ ,‬שעל ידי זה יוכל להיות בשמחה‬ ‫אין לו שלטון‪ ,‬וכשפורש מהם ליום הזה‪,‬‬ ‫מוהר"י מסקווירא ז"ל סיפר בשם‬ ‫ולקיים מצות תשובה משמחה‪.‬‬ ‫משאיר להם מרה שחורה על יום הזה‪,‬‬ ‫אביו הרב הקדוש הר"מ מטשערנאביל‬ ‫שבזה לא יוכלו להתעלות‪ ,‬ויעכב אותם‬ ‫זצלה"ה‪ ,‬אשר אביו הה"ק ר' נחום‬ ‫ממדרגת עבודת יום הקדוש הזה‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫אמר שמה שאמרו בגמרא (יומא פ"ה)‬ ‫מי שהוא בר דעת‪ ,‬יודע כי העיקר להיות‬ ‫ש"יוה"כ מכפר אף על שאינם שבים"‪,‬‬ ‫גם התשובה בשמחה‪ ,‬כמו שכתוב וגילו‬ ‫היינו אפילו על אותן עבירות שאינו מועיל‬ ‫בי | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫על דרך ששמעתי בשם הגה"ק מהר"ש‬ ‫מנהג בעל 'צרור החיים' זצ"ל באמירת 'ועל חטאים'‬ ‫אם כן עוונות שלנו לעומת רחמיך הרבים‬ ‫מבעלזא זי"ע שהיה אומר ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫במשנה שכיר (מועדים‪ ,‬יום הכיפורים)‪ :‬שמעתי‬ ‫הפנימית‪ .‬כי גלוי וידוע לפני כיסא כבודו‪,‬‬ ‫'ועל חטאים שאנו חייבים' והיה עושה‬ ‫בשם הגאון הקדוש‪ ,‬בעל 'צרור החיים'‪,‬‬ ‫שאדם מישראל – אף שעבר עבירה –‬ ‫בכאן אתנחתא‪ ,‬ואחר כך אמר 'עליהם‬ ‫ה"ה רבינו רבי שמעלקא מסעלעש‪,‬‬ ‫אין הפגם מגיע עד לנקודה הפנימית‪,‬‬ ‫חטאת'‪ ,‬כי כיון שניתן ח"ו רשות אי אפשר‬ ‫שהיה רגיל להפסיק בין הדביקים ולומר‬ ‫המושרשת בעמקי הלב‪ .‬ומאותה‬ ‫להשיב עד שנותנין לו אחרים‪ .‬וזו הכוונה‬ ‫ה'ועל חטאים' בדרך זה‪' :‬ועל חטאים‬ ‫נקודה פנימית בוקעת האנחה שלאחר‬ ‫[ותשובה ותפלה וצדקה] 'מעבירין' [את‬ ‫שאנו חייבין‪ ,‬עליהם מכות מרדות'‪ ,‬והיה‬ ‫העבירה‪ .‬ואמרו חז"ל (במסכת יומא כ'‪ ,‬א')‪:‬‬ ‫רוע הגזירה]‪ ,‬ולא אמר "מבטלין" אלא‬ ‫מפסיק בין 'חייבים' לבין 'עליהם'‪ ,‬ותיבת‬ ‫השטן בגימטריא – שס"ד‪ ,‬כמנין ימות‬ ‫"מעבירין" מאתנו ונותנין על ראש שונאי‬ ‫'עליהם' נמשך להלן‪ ,‬והיה משמעו‬ ‫השנה פחות יום אחד‪ ,‬שכל ימות השנה‬ ‫ישראל‪ ,‬עיי"ש‪( .‬גיליון מתיקות יוה"כ תשפ"ד)‬ ‫'עליהם מכות מרדות'‪ .‬וכן אינך‪' ,‬עליהם‬ ‫מקטרג השטן ואילו ביום הכיפורים אין‬ ‫מלקות ארבעים'‪' ,‬עליהם כרת וערירי'‪,‬‬ ‫לו רשות לקטרג‪ .‬ושס"ה ימות השנה‬ ‫עליהם ארבע מיתות בית דין'‪ .‬כי אמר‪,‬‬ ‫שקולים הם כנגד שס"ה הגידים שבאדם‪,‬‬ ‫'ההגוי באהי‪-‬ה אשר אהי‪-‬ה' ‪ -‬היהודי‬ ‫איך יתכן שביומא דינא רבה נעורר על‬ ‫ויום הכיפורים הוא הוא השקול נגד הגיד‬ ‫הקדוש מפשיסחא זי"ע פירש את הנאמר‬ ‫עצמינו פורעניות ח"ו‪ ,‬רק עליהם יבואו‬ ‫שבפנימיות הלב‪ .‬לפיכך‪ ,‬בכל שס"ד ימות‬ ‫בחומש שמות (ג'‪ ,‬י"ד) – "אהי‪-‬ה אשר‬ ‫כל זאת‪ .‬ואני הוספתי בטעמא דמילתא‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬השקולים כנגד שאר כל הגידים‬ ‫אהי‪-‬ה" – באופן זה‪" :‬אהיה" הינו שם של‬ ‫מפני שגלוי וידוע לפניך שרצונינו‬ ‫יש לשטן רשות להשטין על שפגמו‬ ‫תשובה‪ .‬כי אהי‪-‬ה – בלשון עתיד הוא‪,‬‬ ‫לעשות רצונך אלא ששעבוד מלכיות‬ ‫בגידים ונתקלקלו הללו בחטאים‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מהיום והלאה יהיה טוב‪ ,‬וכאשר‬ ‫מעכב עלינו‪ ,‬על כן הם הם הגורמים‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬עת מתגלה פנימיות‬ ‫אומר אדם מישראל לה' יתברך‪ :‬אהי‪-‬ה‬ ‫עלינו לחטוא‪ ,‬על כן מגיע להם העונש‬ ‫הלב של האדם מישראל‪ ,‬ונוכח הוא כי‬ ‫טוב מעתה ולהבא מקבל הקב"ה את‬ ‫ועל כן עליהם מכות מרדות‪ ,‬וכן אינך‪ .‬וכן‬ ‫לשם לא הגיע הפגם או אז אין לו רשות‬ ‫תשובתו ומשיבו לו‪' :‬אהי‪-‬ה מעתה עימך'‬ ‫אני נוהג אחריו לומר כן‪.‬‬ ‫לקטרג‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ענין זה וטעמו מובא גם מהרה"ק השר‬ ‫שלום מבעלזא זי"ע‪( ,‬דובר שלום (אות קמז))‪...‬‬ ‫יקרה מפנינים‬ ‫להתעסק בבוץ לכאן ולכאן‪ ,‬הרי נשאר‬ ‫וזהו התכשיט לפניו יתברך שמו‪ ,‬שמהפך‬ ‫'תכשיט' לפני ה' אלוקיך‬ ‫להיות בבוץ‪ ,‬כן חטא לא חטא ‪ -‬מה יש‬ ‫על ידי תשובה מאהבה את הזדונות‬ ‫בבית אברהם (סלאנים‪ ,‬יוה"כ)‪ :‬הבעש"ט‬ ‫ַּלַ ָָׁש ַַּמִיִ ם מזה‪ ,‬בהזמן שחושב בזה יוכל‬ ‫לזכיות‪ַַּ ' .‬ע�ד' עם הכולל בגימטריה בטחון‪,‬‬ ‫זי"ע שאל פעם לאחד מגודל מעלת אביו‪,‬‬ ‫להיות נוקב מרגליות‪ ,‬שיהיה מזה דבר‬ ‫כי הרבה חיזוק ובטחון צריך להיות לאיש‬ ‫כי ראה אותו בעולם העליון במדרגה‬ ‫מה לשמים‪ .‬על כן 'סור מרע'‪ ,‬תפנה‬ ‫יהודי שיוכל לשוב בתשובה שלימה‬ ‫גבוהה ומאיר מאוד‪ .‬השיב לו‪ ,‬שהיה‬ ‫מהרע‪ ,‬אל תחשוב בו‪' ,‬ועשה טוב'‪ ,‬עשית‬ ‫ולהיות ' ֶ �ֶּע ְְּדֹיֹו' של הקב"ה‪.‬‬ ‫שליח ציבור בימים נוראים‪ ,‬ובעת שהיה‬ ‫חבילות עבירות עשה חבילות מצות כנגדן‬ ‫ואלו הם דבריו של החידושי הרי"ם זצ"ל‬ ‫אומר הודויים בבית הכנסת היה מנגן‬ ‫(ויקרא רבה כא ד)‪ .‬על כן היום לפני יום‬ ‫(מתוך מאמר לערב יום כיפור‪ ,‬בתרגום‬ ‫בניגוני שמחה‪ .‬הרה"ק ר' דוד פורקס ז"ל‬ ‫הכיפורים צריכים להרגיש עזיבת החטא‬ ‫חופשי מאידיש)‪ ... :‬ומכל שכן אם קלקל‬ ‫ראה את החזן מזסלב ז"ל כשהיה מנגן‬ ‫בישוב הדעת ומעומקא דליבא‪ ,‬לא על ידי‬ ‫ח"ו בדבר גס‪ ,‬ומעיין מקודם בסור מרע ‪-‬‬ ‫את הוידויים‪ ,‬אמר‪ ,‬רבש"ע! ּלו לא היו‬ ‫התפעלות‪ ,‬וקבלה בלב על להבא‪ ,‬ולהיות‬ ‫במקום שהוא עומד‪ ,‬הלא חושב בדברים‬ ‫חוטאים עם ישראל‪ ,‬איפה היית לוקח‬ ‫בשמחה‪ ,‬כמו שכתוב (תהלים ק‪ ,‬ב) עבדו‬ ‫מגונים שעשה‪ ,‬ובמקום מחשבתו ‪ -‬שם‬ ‫אזא זיסן אשמנו ('אשמנו' מתוק כזה)‪.‬‬ ‫את ה' בשמחה‪ ,‬ולומר את הוידוי על‬ ‫הוא! בנפשו הוא שקוע כולו בזה שמעיין‬ ‫וזהו שובה ישראל עד ה' אלקיך (הושע‬ ‫חטאים כמה שיותר מהר‪ ,‬לא להיות שקוע‬ ‫בו‪ ,‬וממילא הוא שקוע בכיעור‪ ,‬ובוודאי‬ ‫יד‪ ,‬ב)‪ַ'ַ ,‬עד' הוא לשון ֶ'ֶע ְְדֹיֹו' (עפ"י שמות‬ ‫בהם‪ ,‬כי אם ב'ותמלוך את ה' לבדך'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לא יחזור בתשובה‪ ,‬כי יתגשם אצלו‬ ‫לג‪ ,‬ו)‪ ,‬שיעשו 'תכשיט' לפני ה' אלוקיך‪.‬‬ ‫המוח‪ ,‬ומתהווה מזה טמטום הלב‪ ,‬ויוריד‬ ‫אין חידוש העושה תכשיט מכסף וזהב‬ ‫על עצמו עצבות חלילה‪ .‬ואפילו אם לא‬ ‫המיועדים לכך‪ ,‬אלא המהפך מדבר שאינו‬ ‫עשה מעשה גס‪ ,‬ומוחו לא יתגשם ולבו‬ ‫ראוי לכך לתכשיט מתוך אומנות יתירה‪.‬‬ ‫לא יטומטם כשיחשוב בסור מרע‪ ,‬גם כן‬ ‫וכמו העושה מרקחת ממינים מרים‬ ‫לא כדאי לעסוק בסור מרע‪ ,‬ממה נפשך‪,‬‬ ‫ומהפכים מר למתוק‪ ,‬לדבר גדול ייחשב‪.‬‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | גי‬ ‫בס”ד‬ ‫ואמר מהרי"ד זי"ע שביום הדין אנו‬ ‫דמוסף ראש השנה‪ ,‬וכן בתפילה שבכל‬ ‫חוששים שהשטן לא יספר עלינו למעלה‬ ‫יום לאחר העקדה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬כמו‬ ‫'הזוכר למזכיריו טובות זכרונות' ‪ -‬פי'‬ ‫מעשיות‪ ,‬לא מעשיות של שקר אלא‬ ‫שכבש אברהם אבינו את רחמיו‪ ,‬לעשות‬ ‫בספר יכהן פאר‪ ,‬לא נאמר "לזוכריו" כי‬ ‫מעשיות של אמת‪ ,‬אלא שעומדים צדיקי‬ ‫רצונך בלבב שלם‪ ,‬כן יכבשו רחמיך את‬ ‫אם "למזכיריו" – לאותם שמזכירים לבני‬ ‫אמת למעלה ומלמדים זכות על ישראל‪,‬‬ ‫כעסך מעלינו‪ ,‬ויגולו רחמיך על מדותיך‪.‬‬ ‫ישראל לזכור את הקב"ה‪ .‬ומי הם ? – אלה‬ ‫כהרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע‪,‬‬ ‫ותתנהג עמנו ה' א'לקינו במדת החסד‬ ‫העומדים בשער‪ ,‬להוכיח ולעורר את בני‬ ‫שמסבב את סיפורי השטן לאידך גיסא‪,‬‬ ‫ובמדת הרחמים‪ .‬והקשו מפרשי הסידור‬ ‫ישראל‪ .‬ומהו שכרם ? – מידה כנגד מידה‪,‬‬ ‫השטן מספר שהוא ראה 'באמת' בעל‬ ‫שלכאו' אנו מבקשים כאן על דבר‬ ‫הקב"ה זוכר להם זכרונות טובים ‪:‬‬ ‫עגלה מושח שמן בגלגלי העגלה באמצע‬ ‫והיפוכו‪ ,‬כשם שאאע"ה לא היה רחמן‬ ‫התפילה‪ ,‬והרה"ק מבארדיטשוב מפרש‬ ‫כך אתה כן תרחם עלינו‪ .‬בשלמא אם היו‬ ‫ש'באמת' היה הפוך‪ ,‬שהוא 'התפלל'‬ ‫מתפללים 'כשם שהשפיע אברהם אבינו‬ ‫'ונכנס לקודש הקדשים וגו' חפן כל‬ ‫באמצע מלאכת משיחת השמן על גלגלי‬ ‫את רחמיו על כל העולם כן תשפיע‬ ‫הקטורת' ‪ -‬ביאר החפץ חיים זי"ע‪ ,‬פעם‬ ‫העגלה‪ .‬לכאו' נדמה שהשטן אומר‬ ‫עלינו רחמים'‪ ,‬ניחא‪ ,‬אבל כאן אנו‬ ‫אחת בשנה‪ ,‬ביום הכיפורים‪ ,‬נכנס הכהן‬ ‫את האמת והבארדיטשובער מהפך את‬ ‫מבקשים שכשם שכבש אברהם אבינו‬ ‫הגדול אל תוך בית קודש הקדשים‪ .‬ומה‬ ‫היוצרות‪ .‬וחותמו של הקב"ה אמת‪ ,‬וא"כ‬ ‫את הרחמים ולא השתמש בהם‪ ,‬אלא‬ ‫היתה עבודתו הראשונה‪ ,‬עוד קודם‬ ‫לכאו' היה צריך להאמין לקול השטן ח"ו‪.‬‬ ‫לקח את הסכין לשחוט את בנו‪ ,‬במידת‬ ‫לקבלת דם הפר וזריקתו ? הקטרת‬ ‫ולכן אנו מבקשים מהקב"ה ביום דין‬ ‫האכזריות דקדושה‪ ,‬וא"כ מה שייך לומר‬ ‫הקטורת‪ .‬ואמרו חכמים (במסכת יומא דף‬ ‫'כשם שכבש אברהם אבינו את רחמיו'‪,‬‬ ‫כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו‪ ,‬כן‬ ‫מ"ד)‪ ,‬שהקטורת היתה מכפרת על חטאי‬ ‫שלא לשמוע את ה'אמת’ של השטן‪,‬‬ ‫יכבשו רחמיך?!‪...‬‬ ‫הלשון "יבוא דבר שבחשאי ויכפר על‬ ‫ולהתפתות מהשקר שפיתהו הקב"ה‬ ‫וביאר הרה"ק מסאטמר זי"ע ע"פ דברי‬ ‫מעשה חשאי"‪ .‬ובכך יש ללמדנו מה‬ ‫כאילו הוא הולך לשחוט את בנו‪ ,‬ואף‬ ‫כ"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע בשולחן‬ ‫גודל הקלקול שמסוגלת לגרום הלשון –‬ ‫שהיה לו יותר נחמד להאמין ל'האמת'‬ ‫הטהור בערב יום הקדוש‪ ,‬ואמר את‬ ‫קלקול שכדי לתקנו יש צורך בכהן הגדול‪,‬‬ ‫של השטן‪ ,‬גירש את האמת ואת השטן‬ ‫דבריו הק' מתוך ים של דמעות‪[ ,‬כן העיד‬ ‫האיש המקודש מכל כלל ישראל‪ ,‬שיכנס‬ ‫והאמין לדברי ה'‪.‬‬ ‫חתנו הרה"ק רבי ברוך'ל מסערעט זי"ע]‬ ‫לפני ולפנים‪ ,‬אל תוך קודש הקדשים!‬ ‫כך אנו מבקשים בראש השנה‪ ,‬רבונו‬ ‫כי מבואר בגמ’ סנהדרין (פט‪ ):‬שבשעה‬ ‫באותה פעם אחת ויחידה‪ ,‬שהותר לכהן‬ ‫של עולם כשם שכבש אברהם אבינו‬ ‫שאאע"ה הלך אל העקדה‪ ,‬בא לפניו‬ ‫הגדול להיכנס לפני ולפנים‪ ,‬הותר לו‬ ‫את רחמיו‪ ,‬ולא האמין לאמת של השטן‬ ‫השטן ומנע אותו בכמה וכמה מניעות‬ ‫הדבר רק בענן הקטורת‪ ,‬על מנת לכפר‬ ‫והאמין רק לדבריך‪ ,‬כך יכבשו רחמיך את‬ ‫שלא ילך אל העקדה‪ ,‬וכנגד כל קושיא‬ ‫על חטא לשון הרע‪ .‬אך אילו היה נכנס‬ ‫כעסך מעלינו‪ ,‬כשהשטן יספר 'אמת'‪,‬‬ ‫שהקשה לו השטן‪ ,‬אמר לו אאע"ה (תהלים‬ ‫בלא זה – חייב היה מיתה‪ .‬ולא זו בלבד‪:‬‬ ‫תאמין לסיבוביו של הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫כו‪,‬יא) "ואני בתמי אלך"‪ ,‬כשראה השטן‬ ‫רק לאחר הקטרת הקטורת היה הזאת‬ ‫ותרחם עלינו ברחמים גדולים‪.‬‬ ‫שאינו מצליח למנוע אותו‪ ,‬אמר לו )‬ ‫הדם‪ .‬משמע‪ ,‬שעוון לשון הרע מעכב את‬ ‫הרה"ק מסאטמר הוסיף לפרש ואמר‪,‬‬ ‫איוב ד‪,‬יב) "ואלי דבר יגנב"‪ ,‬אספר לך מה‬ ‫כפרת ישראל‪ ,‬כפי שנעשתה בעבודת‬ ‫היות ובני ישראל נכנסים לבית הכנסת‬ ‫ששמעתי מאחורי הפרגוד 'השה לעולה‬ ‫הכהן הגדול ביום הכיפורים‪ .‬ומכאן – יש‬ ‫ביום דין ומקבלים על עצמם כמה קבלות‬ ‫ואין יצחק לעולה'‪ ,‬כלומר שבאמת לא‬ ‫לימוד חשוב לכלל ישראל‪ :‬כאשר מתכוון‬ ‫טובות לשנה הבאה‪ ,‬אתפלל בכוונה‪,‬‬ ‫ישחטו את יצחק‪ .‬והיה זה נסיון קשה‬ ‫אדם לתקן את מעשיו ולחזור בתשובה‪,‬‬ ‫אתמיד בתורה‪ ,‬אפזר ממון לצדקה וכו'‬ ‫מאד לאאע"ה‪ ,‬כי לבו לב רחום‪ ,‬לב‬ ‫ראשית לכל – עליו לדאוג לתיקון חטא‬ ‫וכו'‪...‬‬ ‫אב על בנו יחידו אהובו‪ ,‬היה מבקש‬ ‫הלשון‪ ,‬ואז‪ ,‬כשתיקן חטאי לשון הרע‪,‬‬ ‫ומשתוקק מאד להאמין לקול הסוד הזה‬ ‫תתקבל תשובתו – כפי שתחילה לכל‬ ‫לכן אנו מבקשים ביום דין 'כשם שכבש‬ ‫שגילה לו השטן‪ ,‬אמר אאע"ה לשטן 'כך‬ ‫עבודתו הקטיר הכהן הגדול את הקטורת‪,‬‬ ‫אברהם אבינו את רחמיו'‪ ,‬ולא האמין‬ ‫ענשו של בדאי'‪ ,‬היות ושקרן אתה‪ ,‬אפי'‬ ‫לכפר לעם על חטאי הלשון‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫לידיעה האמיתית שהשטן גילה לו 'השה‬ ‫אם תאמר לי דבר אמת לא אאמין לך‪.‬‬ ‫מכן פנה ליתר עבודות היום הקדוש‪:‬‬ ‫לעולה ולא יצחק לעולה'‪ ,‬השליך את‬ ‫אאע"ה השתוקק להאמין לשטן נמצא‬ ‫האמת ארצה‪ ,‬ואמר 'אני בתומי אלך'‪,‬‬ ‫שהשטן אמר לו דבר אמיתי ששמע‬ ‫הוא התגבר על הידיעה האמיתית ושפט‬ ‫מאחורי הפרגוד‪ ,‬ולבו של אאע"ה היה‬ ‫את המציאות כפי מה שהקב"ה אמר לו‬ ‫משתוקק להאמין לדבריו מאד‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫זכות העקידה‬ ‫להעלות את יצחק על גבי המזבח‪' ,‬כך‬ ‫התגבר אאע"ה על האמת‪ ,‬ואמר שהאמת‬ ‫יכבשו רחמיך את כעסך'‪ ... ,‬כמו שהלך‬ ‫היא שקר‪ ,‬ורק כך היה הנסיון נסיון‪ .‬אילו‬ ‫אאע"ה בתמימות‪ .‬ולכן קוראים בר"ה‬ ‫איך האכזריות דקדושה של אאע"ה תשפיע ַַר ֲֲח ִִמים?‬ ‫אאע"ה היה מאמין בלבו לדברי השטן‪,‬‬ ‫בפרשת וירא כי שמע א'לקים אל קול‬ ‫ועתה נזכיר מדברי קדשו שהיה מלמד‬ ‫לא הייתה עומדת לנו הזכות של עקדת‬ ‫הנער באשר הוא שם‪ ,‬הקב"ה היה יכול‬ ‫זכות על בני ישראל‪ ,‬כך יעמוד לנו היום‬ ‫יצחק עד היום הזה‪.‬‬ ‫להמית את ישמעאל בצמא באותו המצב‪,‬‬ ‫הזה לזכות‪ .‬כתוב בתפילת זכרונות‬ ‫די | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫נישט דארך נאר מיט גנבות‪ ,‬והם יודעים‬ ‫רשע אחד אשר אין בו שום לכלוכית‬ ‫אך גילה את הבאר להשקותו‪ ,‬וצעקו‬ ‫שבחצר גדולה שיש בה שער גדול‪ ,‬ישני‬ ‫דבר טוב‪ ,‬ומוסר אותו לידם‪ ,‬והמה יעשו‬ ‫המלאכים 'והרי עתידים בניו להמית את‬ ‫מן הצד גם פתח קטן‪ ,‬ומבקשים‪ :‬פתח‬ ‫בו כרצונם‪ ,‬ובתוך כך מציל את עמו‬ ‫בניך בצמא'‪ ,‬אמר הקב"ה ‘אני דן אדם‬ ‫לנו שער קטן זה בעת נעילת השערים‬ ‫ישראל מידיהם‪ .‬כעת‪ ,‬עדת בני ישראל‪,‬‬ ‫באשר הוא שם'‪.‬‬ ‫הגדולים‪ ,‬ורק אנו ניהנה מן השפע הרב‪...‬‬ ‫הוא זמן נעילת השערים‪ ,‬צריך כל אחד‬ ‫על אחת כמה וכמה שהקב"ה מקבל‬ ‫(גיליון מתיקות יוה"כ תשפ"ד)‬ ‫מאתנו לירא ולפחוד ברתת וזיעה‪ ,‬אולי‬ ‫את ה'קבלות הטובות' של בני ישראל‬ ‫ימסר הוא ביד הקליפות חלילה‪ ,‬והמה‬ ‫בימים הנוראים‪ ... ,‬וכך יהיה לכל ישראל‬ ‫יעשו בי כרצונם רח"ל לזאת אחב"י‪,‬‬ ‫גמר חתימה טובה‪ .‬כן דרש רבינו יואל‬ ‫ובתפארת שלמה כתב‪ ,‬ענין תפלת‬ ‫צריכים אנחנו לעשות תשובה באמת‬ ‫מסאטמר זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‬ ‫נעילה הנראה לרמז בזה גודל קדושת‬ ‫ולשבר לבבינו הערל‪ .‬ולבכות ולבקש‬ ‫אמן‪( .‬מתוך שיעור הרב רייזמן כ"ו מנ"א תשפ"ה)‬ ‫היום הזה ע"י תפלות בנ"י והרהורי‬ ‫ולחנן ולשפוך שיחו לפני קל רחום וחנון‪,‬‬ ‫תשובה המתנוצצים ע"י נשברי לב מבנ"י‬ ‫הבעה"ב שלנו‪ ,‬המשגיח תמיד עלינו לבל‬ ‫העומדים כל היום בתפלה ובקשה הנה‬ ‫למסר חלילה בידי הקליפות הכלבים‬ ‫הם מעוררים למעלה חסדים רבים‬ ‫עזי פני הנ"ל‪ ,‬ושישפיע לנו שפע ברכה‬ ‫תפילת נעילה‬ ‫והשפעות טובות אין לשער ואין להעריך‪.‬‬ ‫וחיים‪ ,‬ולבל יטרפו הקליפות שפעותינו‪,‬‬ ‫אך מאשר שיש לחוש פן יבוזו זרים יגיענו‬ ‫והשי"ת רוצה באמת בתשובת השבים‬ ‫הבאים לטרוף השפע מכח שיעבוד' דר"נ‬ ‫ואין חפץ במיתתם‪ ,‬כנאמר (יחזקאל יח כב)‬ ‫"פתח הרב המגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע‪,‬‬ ‫שמגיע להם חיותם מכח המעשים לא‬ ‫"החפץ אחפוץ מות רשע נאום ה' אלקים‬ ‫ביום הכפורים קודם הנעילה ואמר‪:‬‬ ‫טובים של בנ"י מבקשים תפקידם‪ .‬וז"ש‬ ‫הלא בשובו מדרכיו וחיה" ובודאי יקבלינו‬ ‫רוצים אתה לידע ענין הנעילה‪ ,‬ומהו‬ ‫יעקב (בראשית לז‪ ,‬לג) חיה רעה אכלתהו‬ ‫בתשובה ויצילנו מידי האכזרים הללו‪ ,‬כי‬ ‫הרעש הגדול בעת הלז‪ ,‬הנני אומר לכם‬ ‫טרוף טורף יוסף פי' יוסף הוא המשפיע‬ ‫בידו הכח והממשלה לעשות כרצונו‪,‬‬ ‫משל‪ :‬ידוע שבחנות שמוכרים הבשר‪,‬‬ ‫כמ"ש (בראשית מב‪ ,‬ו) יוסף הוא המשביר‪.‬‬ ‫ובודאי ישפיע לנו שפע ברכה והצלחה‬ ‫הבעל הבית תמיד משגיח לגרש הכלבים‬ ‫אך יעקב הי' חושש שירד השפע ח"ו‬ ‫וכל טוב וחיים ושנה טובה וחתימה‬ ‫הסובבים תמיד החניות שלו ורוצים‬ ‫לחיצוני' וזה חיה רעה אכלתהו‪ .‬שהיא‬ ‫טובה‪ .‬אמיכ"ר‪.‬‬ ‫לחטוף ולטרוף ממנו‪ ,‬כדרך הכלבים‪,‬‬ ‫תאכל השפע‪ .‬טרוף טורף יוסף‪ .‬רפ"ח עם‬ ‫ותמיד מגרשם בכל כוחו‪ ,‬כנודע‪ .‬ויהי‬ ‫הכולל עולה טרף‪ .‬לכן תיקנו הקדמוני'‬ ‫היום באו הכלבים לאלפים וברבבות‬ ‫תפלת נעילה ביום הזה‪ .‬נעילה עולה נעל‬ ‫"נעילה" כי צדיקים נועלים עצמם עם הקב"ה בחדר מיוחד‬ ‫אין שיעור‪ ,‬וסבבו החנות ורצונם דווקא‬ ‫י"ה פי' כי השפע שיורד ע"י יחוד י"ה תהי'‬ ‫אי' מהרה"ק ר' צבי הירש הכהן מרימנוב‬ ‫לחטוף ולטרוף הבשר‪ ,‬ומסתמא הבעל‬ ‫בחי' נעילה והסגר מן החיצוני' כמו חותם‬ ‫זיע"א (בארת המים)‪ :‬לנעילה‪ ,‬אמר הרה"ק‬ ‫הבית עושה כל היום התפעלות להנצל‬ ‫בתוך חותם לבל יהי' בו מגע נכרי‪ .‬וז"ש‬ ‫הטעם מה שנקראת התפילה הזאת בשם‬ ‫מהם לבל יחטפו מאומה‪ ,‬אך לעת ערב‬ ‫וחתום לחיים טובים כל בני בריתך ע"י‬ ‫הזה‪ .‬כי אז צדיקי הדור נועלים וסוגרים‬ ‫התגברו ביותר‪ ,‬וראה שקשה לו ליתן‬ ‫הצדיקים שומרי הברית הוא בחי' חותם‬ ‫את עצמם עם הקב"ה לבדו בהיכל מיוחד‬ ‫עצה לבל ירפו ממנו‪ ,‬מה עשה? לקח עצם‬ ‫בתוך חותם ולא ישלטו בם זרים ותרד‬ ‫סגור ומסוגר‪ ,‬ולא יתנו להיכנס שמה ח"ו‬ ‫גדול בלי שום לכלוכית בשר‪ ,‬וזרק בין‬ ‫השפע לזרע ישראל לבדו בשפע ברכה‬ ‫שום משטין ומקטרג‪.‬‬ ‫הכלבים וחטפו אותו ועושים בו כרצונם‪,‬‬ ‫וחיים עד עולם אמן‪:‬‬ ‫ובתוך כך הציל הבשר מידם‪ .‬והנמשל‬ ‫גם בעת נעילת שערים הגדולים‬ ‫פתח רק לנו לבד שער קטן‪...‬‬ ‫מובן‪ ,‬הקב"ה ית"ש הוא בעל הבית על‬ ‫ואי' בהחכמה מאי''ן (תשנ"ו‪ ,‬עמ' קלד) ‪ -‬בשם‬ ‫הבשר המה בני ישראל עם ומשגיח בכל‬ ‫אאע"ה התפלל שיחשב עבודתו כנעשה בבנו ולא כבאיל‬ ‫הרה"ק ר' משה מרוזוודוב זיע"א‪ ,‬הרה"ק‬ ‫עת עליהם לבל יגיע להם שום דבר רע‪,‬‬ ‫אב ידעך מנער‪ .‬בחנתו בעשר בל עבר‬ ‫מרוזוודוב היה מסיים את תפילת נעילה‬ ‫ומשפיע להם כל טוב סלה‪ ,‬והכלבים‬ ‫בראש תער‪ .‬גש לחלותך כנער ולא כבער‪.‬‬ ‫בדיוק לזמן‪ .‬פעם סיימו את התפלה עוד‬ ‫המה מקליפות סובבים תמיד אותנו‪.‬‬ ‫(תפילת נעילה יוה"כ)‪ :‬בלקט אמרי קודש (יוה"כ)‬ ‫לפני הזמן‪ ,‬ואמר‪ :‬הלא אי אפשר לבטל‬ ‫ורוצים תמיד לבל ישפיע לנו שום שפע‬ ‫‪ -‬כ"ק מרן מהר"י מבעלזא זי"ע ‪ -‬בשם זקנו‬ ‫הזמן לריק‪ ,‬ליידיג קאן מען נישט שטיין‪,‬‬ ‫חלילה‪ ,‬ובאם ישפיע לנו רצונם לחטוף‬ ‫הה"צ מוהר"ר יהודה זונדל רמר"ז זצ"ל‪:‬‬ ‫ואמר תורה‪ :‬אנו אומרים‪' :‬פתח לנו‬ ‫ולטרוף חלילה השפע‪ ,‬כנודע‪ ,‬והבעל‬ ‫גש לחלותך כנער ולא כבער‪ .‬שמעתי‬ ‫שער בעת נעילת שער'‪ ,‬אם נועלים את‬ ‫הבית הנ"ל עושה תמיד כל התפעלות‬ ‫בשם זקני הה"צ מוהר"ר זונדל מבראד‪,‬‬ ‫השערים איך אנו מבקשים לפתוח אותם?‬ ‫עבורינו‪ ,‬ואינו מניח לעשות לנו שום‬ ‫על פי דאיתא ברש"י ז"ל בפסוק (בראשית‬ ‫ואמר בשם המגיד הקדוש מקאזניץ‬ ‫רע חלילה ‪ .‬ובהגיע יום הכיפורים אז‬ ‫כב‪ ,‬יג) והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שתפילות יום הכפורים פעלו שירד‬ ‫מתגברים הקליפות מאד‪ .‬ורוצים לחטוף‬ ‫וילך אברהם וגו' ויעלהו לעולה תחת‬ ‫שפע רב מן השמים‪ ,‬והואיל וחוששים‬ ‫ביותר בכל כחם‪ ,‬כנודע‪ .‬והקב"ה מצילנו‬ ‫בנו‪ .‬וז"ל "על כל עבודה שעשה ממנו‬ ‫שהשפע ילך לאומות העולם חלילה‪,‬‬ ‫מידם אבל בהגיע עת ערב לעת נעילת‬ ‫היה מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו‬ ‫נועלים את השערים‪ .‬ברם הרי "רוב גנבי‬ ‫השערים אז התגברות הקליפות היא באין‬ ‫כאילו היא עשויה בבני‪ ,‬כאילו בני שחוט‪,‬‬ ‫ישראל נינהו" (ראה ע"ז ע‪ ,‬א)‪ ,‬אידן קימען‬ ‫שיעור וערך‪ .‬מה עושה הקב"ה? לוקח‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | וט‬ ‫בס”ד‬ ‫נמחל לנו הכל? ונראה בזה‪ ,‬לפי מה‬ ‫החמישים‪ ,‬בחינת פנימיות בינה שהוא‬ ‫כאילו דמו זרוק‪ ,‬כאילו הוא מופשט‪,‬‬ ‫דאיתא בשם האריז"ל‪ ,‬דיש צדיקים‬ ‫העולם הבא בכלל‪ ...‬וכך הוא מעין זה‬ ‫כאילו הוא נקטר ונעשה דשן"‪ .‬וזהו גם‬ ‫שהם יושבים שנים הרבה בגן עדן ואח"כ‬ ‫בכל נעילה דיו"כ שבכל שנה ושנה‪ ,‬שהוא‬ ‫כן "גש לחלותך כנער" [שאברהם אבינו‬ ‫מוכרחין לירד לגיהנם‪ ,‬מחמת שרוצין‬ ‫גמר חתימה לחתום כל הכתוב לחיים‪ ,‬גם‬ ‫ע"ה כיוון בהקריבו את האיל] שיהיה‬ ‫אותו שיבואו לשבת בגן עדן העליון‪,‬‬ ‫נשמות שנקראים 'אובדים' ו'נדחים'‪ ,‬כי‬ ‫כוח עבודה חשובה כאילו עשויה בנער‪,‬‬ ‫ויש פגמים דקים אשר בגן עדן התחתון‬ ‫הכל יכולין לעלות אז‪ ,‬להיות מאיר אז‬ ‫ולא כבער לשון ׳ושלח את בעירה׳ שפי׳‬ ‫לא נחשבים כחטא‪ ,‬אך בגן עדן העליון‬ ‫בחינת שופר גדול דלעתיד לבוא‪ ,‬שהוא‬ ‫'בהמה'‪ ,‬והיינו שלא יהא נחשב כאילו‬ ‫נחשבים כן לחטא‪ ,‬וצריכים מירוק חדש‬ ‫ביובל הכללי לקרוא דרור בארץ‪ ,‬שנקרא‬ ‫עשויה באיל שהוא "בער"'‪ ,‬רק כאילו‬ ‫ע"ז על דרך דכתיב 'וסביביו נשערה מאד'‬ ‫עולם החירות‪ ...‬נמצא מובן מכל זה‬ ‫עשויה ב"נער" [יצחק] עצמו כנ"ל‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫(תהלים נ‪ ,‬ג)‪ ,‬ודרשו חז"ל (יבמות קכא‪ ):‬דהקב"ה‬ ‫דשופר דראש השנה שאינו מועיל לעורר‬ ‫(גיליון מתיקות יוה"כ תשפ"ד)‬ ‫מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה‬ ‫בתשובה לנשמות שנקראים אובדים‬ ‫עכד"ק‪ .‬וכן הוא בעוה"ז‪ ,‬יש פגמים דקים‬ ‫בארץ אשור ונדחים כו' (ישעיהו כז‪ ,‬יג)‪ ,‬אבל‬ ‫אשר לפני יום הכיפורים לא היו צריכים‬ ‫בחינת שופר דיו"כ מועיל להם גם כן‪,‬‬ ‫מעלת זמן 'נעילה'‪ ,‬ו'תקיעת שופר'‬ ‫מירוק‪ ,‬שלא היו נחשבים לחטא‪ ,‬אך אחר‬ ‫כמו שיבואו ויעלו גם הם להשתחוות‬ ‫אדמו"ר האמצעי נ"ע (מוהר"ר דוב בער בנו של‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬שהאדם נתעלה יותר‪,‬‬ ‫לפני ה' בהר הקודש בירושלים על ידי‬ ‫אדמו"ר הזקן) כתב ספר מיוחד ביותר בשם‬ ‫נחשבים חטא‪ ,‬וצריך תשובה מחדש‪ .‬על‬ ‫שופר גדול‪ ,‬כי בנעילה דיו"כ עולים גם‬ ‫עטרת ראש המבאר בעומק נפלא ובפרטי‬ ‫כן גם במוצאי יום הכיפורים מבקשים‬ ‫הם‪ ...‬ובהמשך שם (פרק ב)‪ :‬יום כיפור הוא‬ ‫פרטיות ענייני ראש השנה ויום כיפור –‬ ‫'סלח לנו' על פגמים דקים אשר דווקא‬ ‫בחינת גילוי אור עצמות – אור אין סוף‬ ‫איסור אכילה ושתיה וכו'‪ ,‬וכל פרטי‬ ‫אז כשכבר נקי האדם הוא צריך סליחה‬ ‫ממש‪ ,‬בחינת אחדות פשוטה בתכלית‬ ‫העבודה של הכהן גדול וכו'‪ .‬וכך כותב‬ ‫עליהם ולא קודם לכן‪( .‬הגה"ק מקוזיגלוב זי"ע‪,‬‬ ‫הפשיטות‪ ,‬כמו שיהיה לעתיד לבוא‬ ‫שם בהקדמתו‪ :‬היות נודע לכל דורשי‬ ‫ארץ צבי)‬ ‫בעולם הבא‪ ,‬ע"כ מספר עטרת ראש‪.‬‬ ‫ומבקשי דרך אור החיים לרוות צמאונם‬ ‫באור האלקי בתורה ועבודה שבלב ומוח‪,‬‬ ‫בכל עת רצון ושעת הכושר‪ ,‬להאיר נפשם‬ ‫אמר הגה"ק רבי שמעון מזעליחוב זי"ע‬ ‫באור פני מלך חיים‪ .‬הנה לא כל העתים‬ ‫שבימי נעוריו שאל לו אחד שאלה גדולה‪,‬‬ ‫מוצאי יום כיפורים‬ ‫שוות להיות כלי הלב והמוח מוכשרים‬ ‫מדוע למחרת של יוה"כ אינם בגדר‬ ‫לקבל ולקלוט האור האלקי‪ ,‬כי אם בעת‬ ‫צדיקים גמורים‪ ,‬הלא נתכפר להם כל‬ ‫רצון לה'‪ ,‬כאשר רוצה ה' בעמו‪ ,‬כמו בג'‬ ‫עון וכל חטאת והם נקיים מן חטא ופגם‪.‬‬ ‫על ידי שעובדין ה' אחר יוה"כ בשמחה‬ ‫סימן הוא שבקשת הסליחה היה לשם שמים‬ ‫ֹוֲע ֵֵדי ה' כו' (ויקרא‬ ‫מועדים דכתיב ֵֵאֶּלֶ ה ֹמ ֲ‬ ‫סיפר רבינו כי גם אז בימי נעוריו הבין‬ ‫פי' השפת אמת‪ ,‬אחר יום הכיפורים‬ ‫כג‪ ,‬ד)‪ ,‬וכתיב שלש פעמים בשנה יראה‬ ‫את הענין מספה"ק תלמידי הבעש"ט ז"ל‪,‬‬ ‫ימי שמחה דכתיב לך אכול בשמחה‬ ‫כל זכורך כו' (שמות כג‪ ,‬יז)‪ ,‬וגם עתה שאין‬ ‫ואמר לו להשואל מה שיום הכיפורים‬ ‫לחמך כו' כי כבר רצה האלקים כו'‪ .‬מאי‬ ‫אנו יכולים לעלות ולראות כו'‪ ,‬הרי מאיר‬ ‫מכפר זה דוקא על החטא שיצא לפועל‬ ‫לשון כבר‪ .‬אך באמת בני ישראל עיקר‬ ‫בכל מועד ורגל מאור פני מלך חיים (עפ"י‬ ‫במעשה או אפילו במחשבה‪ ,‬לכפר‬ ‫בקשתם מחילה וסליחה כדי שיוכלו‬ ‫משלי טז‪ ,‬טו) בכל אחד ואחד מישראל‪,‬‬ ‫אתכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם‬ ‫לעבוד השי"ת בלב טהור כמו שכתוב‬ ‫ובפרט בראש השנה ויום כיפור שהוא‬ ‫לפני ד’ תטהרו‪ ,‬אבל שורש החטא הרצון‬ ‫כי עמך הסליחה למען תורא‪ ,‬ולכן‬ ‫העת והזמן היותר מוכשר שיפקד כל‬ ‫שבלב לא נתהפך כלל כי גם למחרת‬ ‫אחר יום הכיפורים שנתכפרו העונות‬ ‫רוח ונפש לעלות למעלה‪ ,‬ועל כן אמרו‬ ‫יוה"כ ישנו הרצון כמו קודם יוה"כ‪ .‬צדיק‬ ‫ונטהרו נפשות בנ"י‪ ,‬יש לקחת עצמו‬ ‫(ר"ה יח‪ ).‬על הפסוק דרשו ה' בהמצאו כו'‬ ‫נקרא מי שלבו חלל בקרבו והיצר נתהפך‬ ‫לעבודת השי"ת בשמחה‪ .‬לחמך יינך הוא‬ ‫(ישעיהו נה‪ ,‬ו)‪ ,‬אלו עשרת ימי תשובה דוקא‪,‬‬ ‫לטוב וגם השורש של חטא אין בו כבר‪,‬‬ ‫תורה ומצות‪ .‬ועל ידי שעובדין אחר כך‬ ‫וכמובאר בסוף הספר באורך‪.‬‬ ‫ולזאת צריך עבודה בתורה יתירה לזכות‬ ‫בשמחה הוא סימן שבקשת הסליחה היה‬ ‫עוד מביא שם‪ :‬בכל יום כיפור ויום כיפור‬ ‫לזה לפי שורש נפשו‪( .‬נהרי אש‪ ,‬ליקוטי דיבורים‬ ‫לשם שמים‪ .‬והקב"ה שרואה עתידות‬ ‫יש בו הארה מבחנת שופר גדול דלעתיד‬ ‫אות קב‪ ,‬ראה יסוד הדברים בישמח ישראל שבת שובה‬ ‫מצרף עבודת האדם אחר הכפרה לכפר‬ ‫לבוא‪ ...‬נמצא בכל תקיעת שופר שבכל‬ ‫אות א’)‬ ‫לו בזכות זה‪ ,‬וזהו כי כבר רצה שזו עבודה‬ ‫יום כיפור‪ ,‬דוקא לעת ערב בנעילה‪ ,‬יש‬ ‫בשמחה כבר נתקבל לפניו יתברך‪:‬‬ ‫בו מבחינת קול שופר גדול דעולם הבא‬ ‫ביובל הכללי‪ ,‬שאז זמן עליות העולמות‬ ‫מ'זאל האבן אלס גוט אויסגעבעהטן‬ ‫בכללות‪ ...‬וכדוגמא זו ממש יש עליה בכל‬ ‫בישמח ישראל (יום הכיפור‪ ,‬אות ה) טעם‬ ‫על מה מבקשין סליחה מוצאי יו"כ‬ ‫נעילה דיום כיפור עכשיו‪ ...‬והיינו עניין‬ ‫למנהג העולם שמברכין איש את רעהו‬ ‫שמעתי מקשים‪ ,‬מדוע במוצאי יוה"כ‬ ‫עליית המלכות בנעילה דיו"כ בז' פעמים‬ ‫בפקודת שלום למוציה"כ בזה"ל‪" ,‬מען‬ ‫מיד אחרי שנגמר היום אומרים תיכף‬ ‫ה' הוא האלקים‪ ,‬שהן ז' עליות דז' מידות‬ ‫זאל זיך האבין אללדאס גיטץ אויס‬ ‫'סלח לנו אבינו כי חטאנו'‪ ,‬הרי זה כבר‬ ‫דבינה שבז' שמיטות היובל עד שער‬ ‫זט | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫מזאת הוא הלימוד תורה שיש בין יוה"כ‬ ‫נעשה תיכף לאחר יוה"כ שנשלמו מ' יום‪,‬‬ ‫גיבעטין"‪ .‬ולכאורה הוא כמתפלל על‬ ‫לסוכות‪ ,‬כי אין בנו חטא מאחר שזכינו‬ ‫לכן תיכף עוסקים במצות סוכה‪.‬‬ ‫שעבר‪ .‬אלא הענין הוא כמו שביקש‬ ‫לכפרת יוה"כ‪ ,‬וחיבה יתרה נודעת לנו‬ ‫אותו חסיד לאחר תפילתו שביקש צרכו‬ ‫שאנו מצווים ועושים‪ ,‬שלא כתשב"ר‬ ‫לפי דעתו‪ ,‬ואמר 'רבש"ע תפילתי תחנתי‬ ‫בפ' יתרו נאמר שישב משה לשפוט את‬ ‫שאינם מצווים ועושים‪ .‬ולכן סוגרים את‬ ‫ובקשתי לפניך לפי אומד דעתי‪ ,‬ואתה‬ ‫העם‪ ,‬ופרש"י שזה היה ממחרת יוה"כ‪,‬‬ ‫החידרים של הילדים באלו הימים‪ ,‬כי‬ ‫ברחמיך הרבים ידעת הטוב אשר הוא‬ ‫וכתב הרה"ק מבארנוב שהיו באים אצל‬ ‫הלימוד תורה של כל ישראל הם בבחי'‬ ‫טוב באמת‪ ,‬ואותו תן לי הן לרצוני והן‬ ‫משה מהבוקר עד הערב עם אתרוגים‬ ‫הבל פה שאין בו חטא‪ .‬ואמר זאת לאבני‬ ‫שלא לרצוני'‪ .‬הובא בדרישה או"ח (סי' ק"י)‬ ‫לולבים והדסים‪ ,‬לשאול על כשרותם‬ ‫נזר והסכים לדבריו‪.‬‬ ‫בשם חובת הלבבות (שער חשבון הנפש‪ ,‬חשבון‬ ‫והידורם‪ .‬וזה מרומז בפסוק 'וירא יתרו‬ ‫השמונה עשר בנוסח אחר מעט)‪ ,‬ובזה מפרש‬ ‫חותן משה את כל א'שר ה'וא ע'ושה‬ ‫הדרישה דברי חז"ל (ברכות כ"ט ע"ב) והטוב‬ ‫ל'עם'‪ ,‬אשר הוא עשה לעם ר"ת של‬ ‫טעם על ד' ימים מיוה"כ לחג הסוכות‬ ‫בעיניך עשה‪.‬‬ ‫אתרוג הדסים ערבה לולב‪ .‬כי לאחר‬ ‫הביא בשם משמואל (מועדים‪ ,‬מוצאי יוה"כ שנת‬ ‫או יתפרשו הברכות הנ"ל עפ"י דברי‬ ‫שניצח משה את הס"מ לבטל הקטרוג‬ ‫תרע"ז)‪ :‬בפייט (יום ב' של סוכות) נתן טעם על‬ ‫הב"ח ז"ל שם (או"ח סי' ק"י ד"ה צרכי) על‬ ‫של אותו עון‪ ,‬תיכף ציוה עליהם לקחת‬ ‫ריחוק ד' ימים סוכות מיוה"כ‪ ,‬כדי שלא‬ ‫דברי חז"ל הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לפי שביקש שיתן‬ ‫ארבעת המינים כלי זיין‪ ,‬להראות‬ ‫לערב שמחה בשמחה‪ ,‬הפירוש שמחה‬ ‫לכאו"א כדי פרנסתו ולכל גוי' וגוי' די‬ ‫שנצחנו את המלחמה‪ .‬ואע"פ שרק לאחר‬ ‫של מחילת העוונות בשמחת החג‪ .‬ומכלל‬ ‫מחסורה‪ ,‬אמר אח"כ 'והטוב בעיניך‬ ‫שנה קבלו מצות תורת כהנים 'ולקחתם‬ ‫שבדין הי' שתיכף אחר יוה"כ שנתקיים‬ ‫עשה'‪ .‬שאם יראה בעיניך שטוב לי תן לי‬ ‫לכם ביום הראשון וגו'‪ ,‬אך כבר כתב‬ ‫(בראשית לג טז)‪ ,‬וישב ביום ההוא עשו לדרכו‬ ‫עושר‪ ,‬כי אעשה את הטוב והישר בעיני ד'‬ ‫הגר"א שכל אלו המצוות כבר קיימו בני‬ ‫שעירה‪ ,‬יתקיים ויעקב נסע סוכותה‬ ‫עם העושר‪ .‬עשה‪ ,‬ואם אינו טוב בעיניך‪,‬‬ ‫ישראל קודם לכן‪ ,‬והן סוכה והן ד' מינים‬ ‫כבזוה"ק (ח"ג ק' ע"ב)‪ .‬ויש לומר טעם על‬ ‫פן אשבע וכחשתי ורם לבבי ושכחתי‬ ‫קבלו רק לשנה הבאה‪ ,‬אך כל זה כבר‬ ‫המתנת ד' ימים אלה‪ ,‬דהנה משמע‬ ‫את ד'‪ ,‬אל תתן לי אלא כדי פרנסתי‬ ‫קיימו מתחילה‪ ,‬ובזה היה משה עסוק‬ ‫במדרשים שהעקידה וגם מילת אברהם‬ ‫ומחסורי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וזה כונתנו ג"כ שיתמלאו‬ ‫לפסוק שאלות ד' מינים כל היום‪ .‬ובעצת‬ ‫היו ביום הכפורים‪ .‬והנה בעקידה כתיב‬ ‫כל תפילותינו ביום הקדוש הזה לטובה‪,‬‬ ‫יתרו העמיד להם דיינים רבים לפסוק‬ ‫ביום השלישי פירש"י שלא יאמרו הממו‬ ‫כפי ידיעת הש"י הטוב שהוא טוב באמת‪,‬‬ ‫השאלות של ארבעת המינים‪.‬‬ ‫וערבבו פתאום‪ ,‬אלא המתין לו שלשה‬ ‫ושטוב לפנינו‪ ,‬שנזכה עי"ז לעבודתו‬ ‫ימים כדי שכל מה שיעשה יהי' בתכלית‬ ‫ולאהבתו וליראתו יתברך שמו‪( .‬כתי"ק)‪.‬‬ ‫ישוב הדעת‪ ,‬ולא יאמרו שמחמת שגברה‬ ‫(גיליון מתיקות יו"כ)‬ ‫עסק ארבעת המינים‬ ‫עליו ההתלהבות לא עשה בדעת שלימה‪.‬‬ ‫(תרע"ח)‬‫השם משמואל כתב בסוכות‬ ‫וזה עצמו יש לומר הטעם מה ששאל עצה‬ ‫דדעת אביו האבנ"ז שעסק ארבעת‬ ‫על המילה‪ ,‬שכל המפרשים דברו בזה‬ ‫המינים יניחו דווקא על ד' ימים אלו‬ ‫קדושת ד' הימים בין יו"כ לסוכות‬ ‫מה ראה לשאול עצה ע"ז‪ .‬ולפי דרכנו יש‬ ‫שבין יוה"כ לסוכות‪ ,‬וכמו ששמע מאביו‬ ‫לומר כדי להראות שלא עשה כמטורף‬ ‫שע"י הדמעות של יוה"כ יכולים לרחוץ‬ ‫בדעתו מחמת התלהבות אלא בתכלית‬ ‫משה רבינו העמיד דיינים לשפוט את העם‬ ‫הכתמים של האתרוג‪.‬‬ ‫ישוב הדעת‪ .‬והנה ידוע למבינים שדעת‬ ‫בשאלותיהם בארבעת המינים‬ ‫היא קישור השכל והמדות‪ ,‬ואאע"ה‬ ‫כתב הרה"ק מבארנוב בספרו אורה‬ ‫בשביל שעשה בישוב הדעת גמור‪ ,‬וכדי‬ ‫ושמחה ע"פ הנודע מהאריז"ל שהשם‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי'לע נדבורנער (בהרה"ק‬ ‫שלא יאמרו‪ ,‬זכה נמי שהענין האלקי יהי'‬ ‫סא"ל הוא שם קדוש‪ ,‬וכשישחוט הקב"ה‬ ‫רבי ישכר בער'טשע מנאדבורנא זי"ע יומא דהילולא‬ ‫קשור בו ובזרעו בלי שום פירוד וסילוק‬ ‫את הס"מ‪ ,‬יוציא ממנו אות מ' וישאר‬ ‫– ט"ו תשרי) קיבל פעם אחת אתרוג מלא‬ ‫לעולם‪ .‬והנה כענין זה הם ישראל ביוה"כ‬ ‫רק השם הקדוש סא"ל‪ .‬ולכן לאחר‬ ‫כתמים‪ ,‬ולאחר יוה"כ היה נקי וזך‪ .‬ויש‬ ‫שגם הס"ם מעיד עליהם שהם כמלאכים‪,‬‬ ‫שהשלמנו את ארבעים היום מראש חודש‬ ‫בזה כמה מנהגים כמובא במטה אפרים ‪:‬‬ ‫כבמדרש‪ ,‬והתלהבות ישראל ביוה"כ‬ ‫אלול עד יוה"כ‪ ,‬שהוא בחי' מ' שלו‪ ,‬וכבר‬ ‫גדולה מאוד‪ ,‬והי' מקום לומר שכל מה‬ ‫לא היה לו שום שליטה אתמול ביוה"כ‬ ‫שישראל מתאמצים במצוות לולב ומיניו‬ ‫כיון שתיקנו את המ'‪ ,‬וממילא נשאר רק‬ ‫לימוד התורה באלו הימים הוא הבל פה שאין בו חטא‬ ‫וערבה‪ ,‬סוכה וניסוך המים‪ ,‬הלל ושמחה‪,‬‬ ‫שם קדוש סא"ל והוא בגימ' סוכה‪ ,‬בגימ'‬ ‫כתב הארץ צבי מקוזי'קולוב על מה‬ ‫שזה בא מחמת ההתלהבות ובלי ישוב‬ ‫שמות הקודש יחוד הוי‪-‬ה אדנ‪-‬י‪.‬‬ ‫שאמרו חז"ל שיש חביבות יתרה לתורה‬ ‫הדעת‪ ,‬ע"כ באה המצוה להמתין ד' ימים‬ ‫סא"ל ר"ת אתה סתר לי‪ ,‬שהקב"ה מסתיר‬ ‫של תינוקות של בית רבן שיש להם‬ ‫עד שיהי' נעשה הכל בישוב הדעת גמור‪,‬‬ ‫אותנו בצל כנפיו‪ ,‬ושומר עלינו מצר‪ ,‬וזה‬ ‫הבל פה שאין בו חטא‪ ,‬נלע"ד שיתרה‬ ‫ובשביל זה זוכין בסוכות לדעת כידוע‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | זי‬ ‫בס”ד‬ ‫ועבודות קדושות לכבוד ה'‪( .‬מתוך שיעור של‬ ‫ולא יתאונן האדם על עונותיו כי‪" ,‬גבר"‬ ‫למבינים‪ ,‬וכן אנו אומרים קודם נטילת‬ ‫הרב רייזמן ה' אלול תשע"ח(‪.‬‬ ‫תרנגול "על חטאיו"‪ ,‬אבל באמת לא כך‬ ‫לולב ובנענועי אותם תשפיע שפע‬ ‫היא ‪ ,‬כי אם עיקר התשובה היא בעזיבת‬ ‫ברכות וכו'‪.‬‬ ‫החטא וחרטה גמורה‪ ,‬ואז שב ורפא לו‬ ‫צדיקים מעוררים זכות על ישראל‬ ‫(מרגניתא דר' מאיר)‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫אמר הרה"ק רבי שלמה זלמן מוועליפאלא‬ ‫זי"ע (בארת המים)‪ ,‬קודם כל נדרי בעמדו‬ ‫עבודתו הנוראה של החת"ס בערב יוה"כ‬ ‫לפני ארון הקודש‪ ,‬בבכיה יתירה‬ ‫כשהם מחייכים שמח עמהם הקב"ה‬ ‫הדעת סופר (אב"ד פרשבורג) סיפר שכשנכנס‬ ‫והתלהבות גדולה‪ ,‬הנה אנו אומרים‬ ‫הרבה מחסידים ואנשי מעשה בירושלים‬ ‫רבי משה טוביה ליהמן לבית חותנו החת"ס‬ ‫ונסלח וגו'‪ ,‬כי לכל העם בשגגה (במדבר טו‪,‬‬ ‫עיה"ק היו דבוקים בצדיק הרה"ק רבי‬ ‫בערב יוה"כ‪ ,‬תיכף שפתח את הדלת קפץ‬ ‫כו)‪ ,‬מהפלא הוא‪ ,‬הכי אפשר כי כל העם‬ ‫דוד צבי שלמה מלעלוב זיע"א‪ .‬פעם אחת‬ ‫לאחוריו ויתעלף‪ ,‬לאחר שעוררו אותו‬ ‫יהיו שוגגין ולא יהיה שום מזיד ביניהם‪.‬‬ ‫בערב יוה"כ‪ ,‬בא הג"מ רבי שמואל שנקר‬ ‫יצא החת"ס מחדרו ושאל אותו 'האם‬ ‫אך רבונו של עולם אני מעיד בהם כי אין‬ ‫[חתנו של הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל]‬ ‫ראית משהו'‪ ,‬אמר לו רבי משה טוביה‪,‬‬ ‫בהם שום איש שיאמר לשם יחוד קודם‬ ‫לבית המוסר בחצר שטראוס ועסק‬ ‫נבהלתי כי ראיתי אש‪ ,‬אמר לו החת"ס היה‬ ‫בואו לעבור עבירה‪ ,‬ואם כן יתכן לומר‬ ‫כמה שעות בלימוד המוסר לכבוד ערב‬ ‫לי ביקור מאליהו הנביא אצלי בביתי‪ .‬וכ'‬ ‫עליהם כי כולם שוגגין המה ‪:‬‬ ‫יום הקדוש‪ ,‬לאחר שיצא מבית המוסר‬ ‫הדעת סופר שאותו החת"ס שהיה לו גילוי‬ ‫והלך לביתו‪ ,‬עבר דרך מקום מגוריו‬ ‫אליהו בעיוה"כ‪ ,‬באותו יום קרא לבתו‬ ‫של רבי דוד צבי מלעלוב‪ ,‬וראה שהדלת‬ ‫שמחה'לע אשת רבי משה טוביה‪ ,‬ולבתו‬ ‫‪...‬לימים העיד נכדו הרה"ק רבי משולם‬ ‫פתוחה עלה בדעתו להכנס לבקש ברכה‬ ‫הינדל‪ ,‬שילכו לבית תלמידו בפרשבורג‪,‬‬ ‫זושא מז'ינקוב זצוק"ל שבעלותו‬ ‫לכבוד יום הקדוש והנורא‪ ,‬בהכנסו לבית‪,‬‬ ‫וישדכו היתום והיתומה דווקא היום הזה‪,‬‬ ‫השמימה אל מקומו בגן עדן‪ ,‬אכן זכה‬ ‫נשתומם בראותו את רבי דוד צבי יושב‬ ‫ואמר שהוא מוכרח לקחת הזכות הזה‬ ‫רבינו [הרה"ק מאפטא זי"ע] לרוקן את‬ ‫בשלחן עם שלושה ארחי פרחי מרחובות‬ ‫לבית הכנסת‪ ,‬כי אין לי שום זכות ללכת‬ ‫הגהינום מיושביו‪ .‬וכה סיפר רבי משולם‬ ‫ירושלים‪ ,‬ומתבדחים וצוחקים על דא‬ ‫לביה"כ ביוה"כ‪ ...‬באותו יום איחר החת"ס‬ ‫זושא‪ ,‬בבואו להבהיר פשרו של מעשה‬ ‫ועל הא‪ ,‬והרבי יושב וצוחק עמהם‪ .‬רבי‬ ‫לבא לכל נדרי‪ ,‬השמש דפק בביתו שיבוא‬ ‫פלא שאירע אצל רבינו‪ :‬לעת זקנתו‬ ‫שמואל היה כולו עטוף ושקוע באימת‬ ‫לומר כל נדרי כי כבר עברה השעה‪,‬‬ ‫ביקש פעם שיביאו לפניו בשר משחיטתו‬ ‫הדין בהשראת בית המוסר‪ ,‬לא היה‬ ‫ויאמר לו החת"ס 'כל זמן שאין אני מקבל‬ ‫של שוחט מסוים‪ ,‬שכל ימיו סירב לאכול‬ ‫יכול 'לבלוע' את הנהגת הרבי‪ .‬ולא יכול‬ ‫יוה"כ אין נעשה יוה"כ בשמים'‪ ...‬הרי לנו‬ ‫משחיטתו‪ ,‬הנוכחים תמהו מאוד לפשר‬ ‫להתאפק ושאל את הרבי‪' ,‬האם זה מה‬ ‫יהודי שאליהו הנביא בא לבקר בביתו‬ ‫בקשתו ולא ירדו לסוף דעתו מדוע שינה‬ ‫שיש לכם לעשות בשעה קדושה כזו‪,‬‬ ‫באותו יום‪ ,‬ובשמים ממתינים שיקבל‬ ‫מדרכו והחליט לאכול משחיטתו של זה‪.‬‬ ‫היכן הוא אימת הדין?' השיב לו הרבי‬ ‫יוה"כ‪ ,‬והוא אין לי במה לגשת ליום‬ ‫גילה איפוא נכדו רבי משולם זושא פשרן‬ ‫במשל‪ ,‬לפעמים קורה אצל המשפחות‬ ‫הקדוש ומחפש לגמור איזה שידוך בין‬ ‫של דברים‪ :‬ביום הסתלקות זקני הק'‬ ‫הכי טובות‪ ,‬שהילד מתעורר באמצע‬ ‫יתום ליתומה‪ ,‬שיהיה לו זכות אחד לגשת‬ ‫[מאפטא זי"ע]‪ ,‬ננעלו שערי הגהינום‪,‬‬ ‫הלילה עם כאבי שיניים‪ ,‬מנסים להרגיע‬ ‫ליום הקדוש‪ .‬כך חיו הצדיקים‪ ,‬כמ"ש‬ ‫וכל מי שנפטר באותו יום נתעלה היישר‬ ‫אותו ואינו נרגע‪ ,‬והילד ממשיך לבכות‬ ‫בנועם אלימלך שהצדיקים יושבים תמיד‬ ‫לגן עדן‪ .‬אמנם זקני לא אמר די בכך‪,‬‬ ‫בקול רם‪ ,‬מה עושה האב‪ ,‬שלא יקיצו‬ ‫בפתח האהל‪ ,‬עוד לא התחילו לעבוד את‬ ‫וביקש רשות להיכנס בעצמו לגהינום‬ ‫כל בני הבית‪ ,‬יוצא עמו לחוץ להסיח‬ ‫ה' מימיהם) ‪ .‬הרב רייזמן)‬ ‫להוציא משם את הרשעים המתייסרים‬ ‫דעתו על האויר בלילה‪ .‬ופעמים שהאבא‬ ‫בדינה של גהינום‪ ,‬אמנם הגהינום סירב‬ ‫רוצה להסיח דעתו ביותר‪ ,‬הוא זורק אבן‬ ‫לפתוח לפניו שעריו היות ולא נמצא בו‬ ‫למרחוק‪ ,‬והחתול רודף אחר האבן‪ ,‬כך‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בא לפניו [לפני הרה"ק ר'‬ ‫שום חטא שיהא מקומו בגיהנום‪ .‬אך זקני‬ ‫מתאמץ האב לגרום לבנו שישמח ויסיח‬ ‫מאיר מפרמישלן זצוק"ל] בערב יום‬ ‫ציוה עליו בתקיפות‪ :‬פתח פיך ואכנס‪ ,‬כי‬ ‫דעתו מכאבו‪ .‬ברגע שהאבא מתחיל‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כפרי אחד ותרנגול לבן‬ ‫הלא אכלתי פעם משחיטתו של שוחט‬ ‫לשמוח‪ ,‬הוא חוזר לביתו‪ .‬עתה תבין‬ ‫לכפרה בידו‪ .‬אמר לו רבינו הקדוש‪ :‬אני‬ ‫ששם הוי''ה לא היה רשום על סכינו‪ ,‬ומן‬ ‫את הנמשל‪ ,‬אלו היהודים הארחי ופרחי‬ ‫אומר לך מה התרנגול אומר‪" :‬אני הגבר"‬ ‫הדין שאירש גהינום‪ .‬ואכן נפתחו שערי‬ ‫היושבים כאן על שלחני‪ ,‬הם כביכול‬ ‫ר"ל תרנגול‪ ,‬כאומרם 'קרא הגבר' (יומא כ‪;:‬‬ ‫גהינום לפני זקני‪ ,‬והוא התחיל לעבור בכל‬ ‫ה'כאבי שיניים של הקב"ה'‪ ...‬כשהם‬ ‫סוכה נא‪" ,):‬ראה עני"‪ ,‬צער "בשבט עברתו"‬ ‫מדוריו‪ ,‬וסירב לצאת עד שיוציא אתו את‬ ‫מחייכים שמח עמהם הקב"ה‪ ...‬רבי‬ ‫של הבעה"ב‪ ,‬שצד אותי בכעס‪" ,‬אותי נהג‬ ‫כל השוכנים שם‪ .‬כיון שהגיע לאותו מדור‬ ‫שמואל אמר אח"כ לחבריו בעלי המוסר‪,‬‬ ‫ויולך" עוד "חושך ולא אור" עוד טרם‬ ‫אשר שם מקומם של אלו שאמרו "אחטא‬ ‫'אוי כמה שהרבי הזה הצליף בי בדבריו‪'...‬‬ ‫האיר הבוקר תפס אותי‪" .‬אך בי ישוב"‬ ‫ואשוב"‪ ,‬אשר דינם הוא שאין מספיקין‬ ‫לא רק בלימוד מוסר יכולים להכין עצמנו‬ ‫חושב הוא שתשובתו על כל עונותיו‬ ‫בידם לעשות תשובה‪ ,‬ביקש זקני להוציא‬ ‫ליום כיפור‪ ,‬אלא בעוד דברים יקרים‬ ‫אך בי היא‪ ,‬ולכן "יהפך ידו כל היום"‬ ‫חי | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫שתפלותינו יעלו למעלה‪ ,‬ענתה ואמרה‬ ‫הפסיק ואמר בלשו"ק‪ :‬רבש"ע‪ ,‬גודל‬ ‫גם אותם‪ ,‬ברם לדבר זה לא הסכים שרו‬ ‫האשה‪ ,‬הכי צריכים אנו עוד לבקש מהשם‬ ‫גבורתך מי יוכל לספר ולמלל‪ ,‬כי לא ידע‬ ‫של גהינום בשום אופן‪ ,‬ונתבקש בית דין‬ ‫יתברך על זה‪ ,‬אחרי כל הבכיות וכל‬ ‫איש גבורתך זולתך‪ ,‬וגודל חולשת גופי‬ ‫של מעלה להכריע ביניהם‪ .‬באותה שעה‬ ‫התפלות שהתפללנו במשך היום הזה‪,‬‬ ‫לא ידע אדם זולתי‪ ,‬והא ראיה‪ ,‬כי מנהגי‬ ‫כאשר דנו בית דין של מעלה בדבר זה‪,‬‬ ‫הלא אף גזלן נענה לבקשות ובכיות כעין‬ ‫בכל שנה ושנה להתפלל מדי יום ויום‬ ‫ישב הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע ועישן‬ ‫אלו‪ .‬ואמר הבעל שם טוב זי"ע‪ ,‬שדבריה‬ ‫לפני התיבה ובשנה הזאת לא עמדתי‬ ‫את מקטרתו כדרכו בקודש‪ ,‬והרגישו בו‬ ‫עשו רושם גדול בשמים‪ ,‬וזכו על ידי‬ ‫לפני התיבה בכל יום כמנהגי‪ ,‬ואתה רבון‬ ‫סובביו ומקורביו כי נשמתו משוטטת‬ ‫דבריה לשנה טובה בכל הענינים‪ .‬ומצינו‬ ‫כל העולמים יודע כי הסיבה הוא מחמת‬ ‫ומרחפת בעולמות העליונים‪ ,‬ולפתע‬ ‫ענין זה בתוה"ק‪ ,‬שכל התפלות שהתפלל‬ ‫חולשת גופי‪ ,‬וזה אשר בכל חודש אלול‬ ‫נענה ואמר‪ :‬אמרו חז"ל "האומר אחטא‬ ‫משרע"ה בתחנונים 'ואתחנן [אל ד'] בעת‬ ‫הבעל"ט כן עמדתי לפני התיבה בכל יום‬ ‫ואשוב אחטא ואשוב‪ ,‬אין מספיקין‬ ‫ההוא' וכיוצא בזו לא הועילו‪ ,‬וכשדבר‬ ‫בתפילה ובתחנונים‪ ,‬הלא יודע אתה רבון‬ ‫בידו לעשות תשובה"‪ .‬ולכאורה איך‬ ‫בתוקף 'למה יאמרו מצרים וכו' שוב‬ ‫כל העולמים כי לא עשיתי זאת למעני‪,‬‬ ‫יתכן כדבר הזה‪ ,‬שמן השמים יעכבו את‬ ‫מחרון אפיך וכו'' זה הועיל מיד‪' ,‬ויאמר‬ ‫רק למען עמך בית ישראל‪ ,‬והנה אם כן‬ ‫האדם מלשוב בתשובה‪ .‬אלא הפירוש‬ ‫ד' סלחתי כדבריך'‪( .‬בינת ישראל (למוצאי יו"כ))‬ ‫הנני שואל אותך ית' וית'‪ ,‬מה זאת כי עלי‬ ‫הוא 'אין מספיקין' כלומר אין שום ספק‬ ‫נקל הדבר לקחת עול בניך בני ישראל‬ ‫בדבר ש'בידו לעשות תשובה'‪ .‬כשנשמעו‬ ‫עם חולשת גופי לייגע את עצמי בעבודה‬ ‫הדברים בפמליה של מעלה‪ ,‬מיד פסקו‬ ‫'אם עונינו ענו בנו'‬ ‫ותפלה על עמך בית ישראל‪ ,‬ואתה שלך‬ ‫שהצדק עם הרבי מרוז'ין‪ ,‬וכך נקבעה‬ ‫בליל יום הכפורים קרא מרן הרה"ק רבי‬ ‫הגדולה והגבורה קשה עליך לומר שני‬ ‫הלכה לדורות‪ ,‬ואזי גם אלו שהיו במדור‬ ‫שלום מבעלזא זי"ע לחייט אחד מהעיר‬ ‫התיבות "סלחתי כדבריך"?‪ .‬והוסיף עוד‬ ‫זה הצליח זקני להוציאם ממדורם‬ ‫בראדי‪ ,‬ושאל אותו‪ :‬הידעת מה פירוש‬ ‫והתחנן ואמר‪ :‬רבון כל העולמים אולי‬ ‫בגהינום להביאם עמו לגן עדן‪( .‬פרקים‬ ‫הפסוק "אם עונינו אנו בנו" ? פשוט‪,‬‬ ‫תאמר כי מסיבת חסרון הצדיקים בעולם‬ ‫נבחרים מתולדות הרה"ק ה'אוהב ישראל' מאפטא זצוק"ל‬ ‫השיב החייט‪" ,‬אם עונינו" – למרות‬ ‫הזה הנך מונע מלומר "סלחתי כדבריך"‪,‬‬ ‫(פי"א)‬ ‫העוונות והפשעים "ענו בנו" – בנים אנו‬ ‫הלוא יש לך ברימנוב הרב רבי מענדל‬ ‫לה' אלקינו‪ .‬ה"פירוש" עורר גיחוך בקרב‬ ‫מפריטיסק אשר יעמוד נגד כל צדיקי‬ ‫יושבי בית המדרש‪ ,‬אך בעיני הרבי הוטב‪,‬‬ ‫הדור‪ ,‬וא"ת אשר מפאת חסרון האורים‬ ‫בשעת פתיחת הארון לאמירת כל נדרי‪,‬‬ ‫ואמר שבשמים גרם פירוש זה שמחה‬ ‫ותומים תמאן באמירת השני תיבות‬ ‫קודם אור זרוע לצדיק הזכיר הרה"ק רבי‬ ‫ושעשועין דמלכא‪ ,‬והמתיקו את הדינים‪:‬‬ ‫"סלחתי כדבריך"‪ ,‬הלוא בלובלין יש לך‬ ‫אליעזר מזדיקוב זי"ע השם לוי יצחק בן‬ ‫ה"חוזה" הרב רבי איצק'ל אשר מאיר‬ ‫שרה סאשא‪ ,‬אמר שהוא המליץ הטוב‬ ‫כהאורים ותומים שהיה נקבע בלבו של‬ ‫ביותר לישראל ‪:‬‬ ‫פעם אחת עמד הרה״ק מרוזין זי״ע‬ ‫אהרן הכהן גדול‪ ,‬וא"ת כי חסר לך "בעלי‬ ‫ב'שמונה עשרה' של מעריב בליל ראש‬ ‫תשובה" עלי תבל‪ ,‬הנה אנוכי עם חולשת‬ ‫השנה למשך זמן ארוך מאד‪ ,‬וראו במחזור‬ ‫גופי‪ ,‬מוכן אנכי לעשות תשובה בעד כל‬ ‫דרשת כל נדרי של הרה"ק מברדיטשוב זי"ע‬ ‫אשר היה מונח לפניו כי הוא עודנו עומד‬ ‫קהל עדת ישראל‪ ,‬ואם כן הנני מבקש‬ ‫פ"א בדרשת כל נדרי‪ ,‬אמר הרה"ק‬ ‫בברכה הראשונה‪ ,‬וכך עמד על מקומו‬ ‫ממך בכל לשון של בקשה אמור נא מלה‬ ‫מברדיטשוב זי"ע‪ ,‬חפשתי בכל ירכתי בית‬ ‫ולא נע ולא זע במשך הרבה זמן‪ .‬וכך‬ ‫"סלחתי"‪ .‬כה היה מכפיל דבריו פעמיים‬ ‫המדרש ולא מצאתי יהודי שיכור אפילו‬ ‫המתינו זמן רב‪ ,‬עד שניגש בנו הרה״ק‬ ‫ושלש‪ ,‬וכעבור שעתא חדא ציווה המגיד‬ ‫אחד אילו היו הגויים מצווים לאכול‬ ‫רבי שלום יוסף זי״ע למקומו של אביו‬ ‫הק' להמשוררים לשיר בקול נעים‪ ,‬גילה‬ ‫ולשתות ובלילה להאסף להתפלל‪ ,‬לא‬ ‫הק'‪ ,‬והפך עבורו את הדף של המחזור‪,‬‬ ‫ורנן‪ ,‬וגם הוא פתח פ"ק וקרא בקול גדול‬ ‫היה לך אפילו "מנין" אחד מהם‪ ,‬כי כולם‬ ‫ואחר זמן מה ניגש שוב והפך דף נוסף‪,‬‬ ‫"ויאמר ה' סלחתי כדבריך"‪.‬כאשר גמר‬ ‫היו שיכורים‪ .‬ועמך ישראל כולם נקבצו‬ ‫וכך עשה כמה פעמים‪ ,‬עד שכעבור זמן‬ ‫המספר את סיפורו אמר לו רבינו מרוז'ין‬ ‫ובאו לך באימה ורעדה‪ ,‬מי כעמך ישראל‪.‬‬ ‫לא רב סיים הרה״ק מרוזין את תפלתו‬ ‫זי"ע "אני מאמין באמונה שלימה שהרב‬ ‫ופסע לאחוריו‪ .‬שאלו החסידים את רבי‬ ‫המגיד שמע מפיו של הקב"ה "סלחתי"‬ ‫שלום יוסף מה הפשט בזה המעשה‪ ,‬ואיך‬ ‫כמו ששמע משה רבינו ע"ה‪ ,‬ואלמלא כן‪,‬‬ ‫כשהגיע המגיד הק' מקאז'ניץ זי"ע‬ ‫ל"ויאמר ה' סלחתי כדבריך"‬ ‫העיז לעשות כן‪ .‬ענה ואמר להם‪' :‬דער‬ ‫לא היה ממשיך להתפלל תפילת ערבית”‪.‬‬ ‫החסיד רבי הרשלי איטשע'ס ז"ל סיפר‬ ‫טאטע דאוונט פון אינעווייניג‪ ,‬ער דאוונט‬ ‫לרבינו מרוז'ין זי"ע את אשר שמע בעצמו‬ ‫נישט פון אויסערווייניג‪ .‬דער טאטע איז‬ ‫מפה קדשו של המגיד הק' מקאז'ניץ‬ ‫געשטאנען אין אזא פחד פאר'ן בורא‬ ‫אא"ז מו"ר [הרב הקדוש רבי אלימלך‬ ‫זי"ע בשנה האחרונה לימי חייו בעלמא‬ ‫כל עולמים‪ ,‬אז ער האט נישט געקענט‬ ‫מגראדזיסק] זי"ע סיפר‪ ,‬שבימי הבעל‬ ‫הדין (ד' ימים לפני הסתלקותו) וזה אשר סיפר‪:‬‬ ‫איבער מישן דעם בלעטל‪ .‬ממילא איז ער‬ ‫שם טוב זי"ע שמעה אשה אחת במוצאי‬ ‫המגיד הק' ניגש להעמוד ואמר "כל נדרי"‪,‬‬ ‫געבליבן שטיין‪ ,‬האט ער נישט געקענט‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬שאחד מברך את חבירו‬ ‫וכשהגיע ל"ויאמר ה' סלחתי כדבריך"‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | טי‬ ‫בס”ד‬ ‫לעבודת ה'‪ .‬אין לך אדם שאין לו מקום‬ ‫ב' ‪" -‬בכל דרכיך דעהו" (משלי ג‪ ,‬ו)‬ ‫ווייטער דאווענען‪ .‬איך האב איבער‬ ‫ואין לו שעה‪ .‬מכל אחד יש מה ללמוד"‪.‬‬ ‫ה' ‪" -‬הצנע לכת עם אלקיך" (מיכה ו‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫געמישט דעם בלעטל‪ ,‬האט ער ווייטער‬ ‫(תנחומיך ישעשעו נפשי)‬ ‫אני אתחיל עם הפסוק הראשון‪" :‬תמים‬ ‫געדאוונט‪ ,‬און געקענט ענדיגן דאווענען'‪.‬‬ ‫(אבי מתפלל מתוך הכתב‪ ,‬הוא אינו מתפלל בעל פה‪ .‬ואבי‬ ‫תהיה עם‪ ...‬אלקיך"‪ .‬ואתה‪ ,‬רבונו של‬ ‫עמד בכזה פחד גדול לפני הבורא כל עולמים‪ ,‬עד שלא‬ ‫עולם‪ ,‬תעזור לי להשלים את יתר‬ ‫'אב ידעך מנוער'‬ ‫היה יכול להפוך את הדף‪ .‬ולכן נשאר על עמדו‪ ,‬ולא היה‬ ‫הפסוקים‪( .‬מנורת זהב)‬ ‫הצדיק רבי נטע מחלם‪ ,‬מתלמידי רבי‬ ‫יכול להתפלל הלאה‪ .‬ואני הפכתי לו את הדף‪ ,‬והמשיך‬ ‫אלימלך מליז'נסק‪ ,‬היה בצעירותו נחבא‬ ‫להתפלל‪ ,‬וכך היה יכול לסיים את תפלתו)‪ .‬על פי‬ ‫אל הכלים‪ .‬הוא התגורר בכפר קטן‪ ,‬בביתו‬ ‫ויכוח בין אב לבנו שהביאה לסנגוריה טובה‬ ‫זה פירש פעם הרה״ק רבי מרדכי חיים (ר'‬ ‫של בעל אחוזה שאת ילדיו לימד תורה‪.‬‬ ‫אבינו מלכנו מחוק ברחמיך הרבים כל‬ ‫ָָמ ָָאטל) סלאנים זי״ע את הפסוק שכתוב‬ ‫ילדיו של הכפרי היו בעלי כישרונות‬ ‫שטרי חובותינו (תפילת עשי"ת)‪ .‬סיפר אחד‬ ‫על אברהם אבינו‪ ,‬שאמר לו הקב״ה ״שא‬ ‫חלשים ולא ראו ברכה בלימודם‪ .‬אולם‬ ‫ממשמשיו של האדמו"ר מטאלנא זצ"ל‪:‬‬ ‫נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם‬ ‫רבי נטע לא חש פחיתות‪ -‬ערך ללמדם‬ ‫התלוויתי פעם לרבי בנסיעה באוטובוס‬ ‫צפונה ונגבה וקדמה וימה״ (בראשית יג‪ ,‬יד)‪,‬‬ ‫ולהשקיע בהם מאמצים מרובים‪ .‬מבחינה‬ ‫חזרה לביתו בבית וגן‪ ,‬והנה נזכר הרבי‬ ‫ומפרש שם האור החיים הק' וז״ל‪' :‬עשה‬ ‫מסוימת אף היה המצב הזה לטובתו‪.‬‬ ‫כי עליו לקנות תרופה מסוימת‪ .‬נכנסתי‬ ‫לו נס עצום‪ ,‬שיוכל לראות מצפון לדרום‬ ‫הילדים‪ ,‬שלא היו מסוגלים להתרכז‬ ‫עמו לבית מרקחת ידוע בירושלים‪ ,‬בו היו‬ ‫וממערב למזרח ממקום אחד‪ ,‬מבלי‬ ‫בלימודיהם זמן ארוך מדי‪ ,‬הותירו לו זמן‬ ‫באותה עת שני רוקחים‪ ,‬אב ובנו‪ .‬הרוקח‬ ‫שיוצרך לסובב'‪ .‬ובפשטות צריך ביאור‬ ‫למכביר לעבודת בוראו‪ .‬במרבית שעות‬ ‫האב‪ ,‬שכבר הכיר את הרבי‪ ,‬קידמו‬ ‫מה היה הצורך בנס עצום זה‪ ,‬וכי לא יכול‬ ‫היממה נהג להסתגר בחדרו‪ ,‬ללמוד‬ ‫במאור פנים וביקש ממנו ברכה להצלחה‪,‬‬ ‫היה אברהם אבינו להסתובב בעצמו לד'‬ ‫תורה בעמקות ולהתפלל בדבקות‪ .‬רבי‬ ‫ובינתיים היה בנו עסוק עם לקוח אחר‪.‬‬ ‫הצדדים‪ .‬ואמר רבי מרדכי חיים‪ ,‬כי על פי‬ ‫נטע היה מרוצה מצורת חיים זו והדבר‬ ‫הבן עלעל בדפים שלפניו ואמר לאותו‬ ‫זה המעשה עם הרה״ק מרוזין מובן הדבר‬ ‫יכול היה להימשך כך זמן רב‪ ,‬לולא אירע‬ ‫לקוח במעט טרוניה‪" :‬רשום כאן חוב ישן‬ ‫היטב‪ ,‬כי אברהם אבינו היה עומד בפחד‬ ‫מה שאירע‪ .‬ליל שבת אחד‪ ,‬באמצע‬ ‫על שמך‪ ,‬אולי כבר הגיע הזמן לפרוע‬ ‫עצום כזה לפני ה'‪ ,‬עד שלא היה מסוגל‬ ‫הלילה‪ ,‬התעוררה בעלת‪-‬הבית משנתה‪.‬‬ ‫את החוב?" האב‪ ,‬בשמעו זאת חש שלא‬ ‫לזוז ולהסתובב כלל‪ ,‬ולכן עשה הקב״ה‬ ‫אוזניה קלטו קולות מוזרים בוקעים‬ ‫בנוח והעיר לבנו‪" :‬אל תיקח ממנו כסף‬ ‫נס שיוכל לראות לכל הצדדים מבלי‬ ‫מחדרו של המלמד‪ .‬הדבר עורר את‬ ‫עבור החוב‪ ,‬כבר מחלתי לו מזמן ואין‬ ‫להניע את אבריו‪( .‬גיליון דעהו ר"ה תשפ"ו)‬ ‫סקרנותה ובשקט קרבה אל החדר‪ .‬היו‬ ‫לו כאן שום חוב"‪ .‬רגז הבן וטען‪" :‬אם‬ ‫אלה קולות נעימים וערבים של שירה‬ ‫החלטת למחול לו‪ ,‬טוב מאוד‪ ,‬אבל למה‬ ‫ותפילה‪ .‬האשה התכופפה והציצה‬ ‫לא מחקת את סכום החוב מן המחברת?‬ ‫התשובה של הרבי ר' זושא‬ ‫מבעד לחור המנעול‪ .‬לעיניה נגלה מחזה‬ ‫אם מוחלים‪ ,‬צריכים גם למחוק! הנה‪,‬‬ ‫באחד מימי ראש השנה‪ ,‬ישב הרה"ק רבי‬ ‫שלא מן העולם הזה‪ .‬במרכז החדר‬ ‫עכשיו גרמת לי אי נעימות‪ ,‬שאני מבקש‬ ‫זושא מאניפ‍ו‍לי זיע"א בקרב תלמידיו וכולו‬ ‫ניצב המלמד‪ ,‬בבגדי השבת המבהיקים‬ ‫ממנו כסף בעוד אתה‪ ,‬בעל החנות‪ ,‬כבר‬ ‫אחוז בשרעפים‪ .‬אחד התלמידים הבחין‬ ‫שלו‪ ,‬בידו האחת סידור התפילה וכל‬ ‫מחלת לו"‪ .‬הרבי הבחין במתח שנוצר‪,‬‬ ‫כי רבי זושא שקוע בעולמות עליונים‪,‬‬ ‫גופו מתנועע בהתלהבות עצומה‪ .‬פניו‬ ‫ולפתע ניגש אל השניים כשפניו נוהרות‬ ‫ומתוך כך חלפו בו הרהורי תשובה על‬ ‫נשואות כלפי מעלה ועיניו מאירות באור‬ ‫משמחה‪ ,‬ואמר להם‪" :‬רבותי‪ ,‬גרמתם‬ ‫מקומו של רבי זושא לעומת דרגתו שלו‪...‬‬ ‫עילאי‪ .‬שעה ארוכה הביטה בעלת‪-‬הבית‬ ‫לי הנאה מרובה בשיחה שלכם‪ .‬עכשיו‬ ‫בעקבות מחשבות אלו החלו דמעות‬ ‫כך דרך חור המפתח‪ ,‬מרותקת למראה‬ ‫נתחדש לי דבר נפלא‪ :‬בעשרת ימי תשובה‬ ‫זולגות בעיניו‪ .‬יתר התלמידים שהבחינו‬ ‫עיניה‪ .‬למחרת החלה להתחקות ביתר‬ ‫מבקשים 'אבינו מלכנו מחוק ברחמיך‬ ‫באותו תלמיד היושב ובוכה‪ ,‬החלו גם הם‬ ‫דקדקנות על מעשיו של המלמד‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫הרבים כל שטרי חובותינו' ‪ -‬מדוע 'מחוק'‬ ‫להרהר בתשובה עד שכולם הרימו את‬ ‫ככל שהוסיפה לעקוב אחריו‪ ,‬נחשפו‬ ‫דוקא? רק הכוונה כדברי הבן – שאומרים‬ ‫קולם בבכיה‪ .‬בתוך כך התעורר רבי זושא‬ ‫והלכו לפניה הנהגותיו המיוחדות‪ .‬יום‬ ‫לאבינו שבשמים‪ ,‬אם אכן מחלת לנו‬ ‫משרעפיו‪ ,‬וכאשר הבחין כי כולם בוכים‬ ‫אחד שיתפה בתגליתה גם את בעלה‪.‬‬ ‫על העברות‪ ,‬למה הן נשארו כתובות?‬ ‫סביבו אמר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬גם אני‬ ‫מכאן ועד לפרסום שמו של המלמד‬ ‫מבקשים אנו‪ :‬מחוק ברחמיך הרבים‪ ,‬אל‬ ‫הייתי צריך לעשות תשובה‪ ,‬אך אין בי‬ ‫הצדיק ברבים‪ ,‬הייתה הדרך קצרה‪ .‬אט‪-‬‬ ‫תשאירן כתובות‪ ,‬שלא יבואו שוב לגבות‪.‬‬ ‫די כח לשם כך‪ ,‬על כל פנים עלי לפחות‬ ‫אט החלו אנשים מהכפר ומהסביבה‬ ‫זו סנגוריה טובה ופשט טוב"‪ ,‬אמר להם‬ ‫להתחיל לשוב אליך‪...‬תשובה הנם ראשי‬ ‫לפנות אל רבי נטע בשאלות ובבקשת‬ ‫הרבי‪ .‬ועוד במשך כל הדרך לביתו חזר‬ ‫תיבות של חמישה פסוקים‪:‬‬ ‫ברכות‪ .‬שמו התפרסם כתלמיד‪-‬חכם‬ ‫על הדברים למשמשו ואמר לו‪" :‬כל דבר‬ ‫ת' ‪" -‬תמים תהיה עם ‪ ...‬אלקיך"‪.‬‬ ‫וכפועל ישועות‪ ,‬וכעבור זמן הוזמן‬ ‫הקורה בעולם שייך בהשגחה פרטית‬ ‫ש' ‪" -‬שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫על‪-‬ידי הקהילה היהודית בוולאדובה‬ ‫לכל אחד‪ .‬הנה קיימנו 'הלומד מכל אדם'‪.‬‬ ‫ו' ‪" -‬ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט‪ ,‬יח)‬ ‫להתמנות לרבה‪ .‬עד מהרה החלו רבים‬ ‫מכל מצב שהוא יכולים ללמוד דבר מה‬ ‫כ | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫העת שתציית לדברי וברצוני שתלך‬ ‫בתפילות הקודמות?!"‪ .‬רבי נטע הביט‬ ‫לנהור לבית‪-‬מדרשו כדי לקבל ממנו‬ ‫להמיר את דתך‪ .‬הלה ניסה להתחמק‬ ‫בכפרי הפשוט‪ ,‬שהכירו היטב‪ ,‬בעיניים‬ ‫תורה וליהנות מזיוו ומברכותיו‪ .‬חלפו‬ ‫ואמר להרה"ק‪ :‬להשתמד חס ושלום‪,‬‬ ‫זוהרות‪" .‬אולי יש לך תירוץ משלך על‬ ‫חודשים אחדים ובמצבו הכלכלי של‬ ‫בשום אופן‪ .‬אלך למענכם אפילו באש‪,‬‬ ‫קושייתך?"‪ ,‬שאלו‪" .‬אכן‪ ,‬רבי"‪ ,‬השיב‬ ‫בעל האחוזה הכפרי חלה הידרדרות‪.‬‬ ‫אולם להשתמד חס וחלילה‪ .‬אך הרה"ק‬ ‫הכפרי‪" ,‬לעניות דעתי כך הוא הפירוש‪.‬‬ ‫בכל תקופת שהותו של המלמד הצדיק‬ ‫עמד על דבריו ‪" -‬תנאי הוא תנאי! והרי‬ ‫בעת חתימת הדין יש חשש שיבוא‬ ‫בביתו‪ ,‬ראה ברכה במעשה ידיו ואף‬ ‫הבטחת לי לקיים את כל אשר אצווך?!"‬ ‫המקטרג ויטען‪ ,‬מה כל הרעש שעושים‬ ‫נחשב לאדם אמיד‪ .‬והנה אך עזב הצדיק‬ ‫כשהתעקש הרה"ק וביקש לקחת אותו‬ ‫מזכות האבות‪ ,‬וכי אילולא האבות‪,‬‬ ‫את ביתו‪ ,‬והגלגל הסתובב באחת כלפי‬ ‫בכוח אל הכומר‪ ,‬החל הלה להתאבק‬ ‫הייתה גדולתו של הבורא פחותה‬ ‫מטה‪ .‬הוא הפסיד את מרבית נכסיו‬ ‫ולהתקוטט עמו‪ ,‬היהודי היה גבוה וכבד‬ ‫במשהו? על כך אנו משיבים‪' :‬אב ידעך‬ ‫וכספו וכמעט הגיע לפת‪-‬לחם‪ .‬באחד‬ ‫גוף [אף הוסיף האמ"ח בצחות‪" :‬בוודאי‪,‬‬ ‫מנוער'‪ .‬אמת שגדולתו של הקב"ה אינה‬ ‫הימים הבזיק במוחו רעיון לנסוע‬ ‫הרי זה היה לאחר שנה של אכילה‬ ‫מוטלת בספק‪ .‬אולם אברהם אבינו הכיר‬ ‫לוולאדובה‪ ,‬מקום מושבו של הצדיק‬ ‫דשנה‪ ,]"...‬ואילו הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫בה עוד בטרם נתפרסם שמו הגדול‬ ‫רבי נטע‪" .‬שנים רבות תמכתי בו‪ ,‬וכעת‬ ‫היה יהודי נמוך וצנום‪ ,‬והפיל את הרה"ק‬ ‫בעולם‪ ,‬ולכן הוא וזרעו ראויים לחסדי‬ ‫הגיע הזמן שיגמול לי טובה ויעניק לי‬ ‫לארץ‪ .‬תוך כדי ההיאבקות‪ ,‬הוציא הלה‬ ‫ה' גם לאחר שכבר נתפרסם שמו בכל‬ ‫מברכותיו"‪ ,‬הרהר‪ .‬הכפרי הגיע לבית‪-‬‬ ‫להרה"ק שערה מזקנו‪ .‬מיהר הרה"ק‬ ‫העולם"‪ .‬הכפרי השפיל את עיניו ובקול‬ ‫מדרשו של רבי נטע ונדהם מהמעמד‬ ‫מבארדיטשוב ורץ עם השערה לארון‬ ‫רועד הוסיף‪" :‬הרבי היה קדוש וצדיק‬ ‫הרם שאליו עלה 'המלמד' של ילדיו‪.‬‬ ‫הקודש ואמר‪" :‬ראה נא ריבונו של עולם!‬ ‫גם בלעדי‪ ,‬אבל איש בעולם לא ידע על‬ ‫היה זה ערב שבת והוא התכונן לשהות‬ ‫מי כעמך ישראל?! יהודי פשוט זה‪ ,‬אינו‬ ‫כך‪ .‬אנוכי הוא שהודעתי לכול את שמו‬ ‫במשך השבת במחיצתו של רבי נטע‪,‬‬ ‫יודע מאומה‪ ,‬ועם כל זאת כשרק ביקשתי‬ ‫וטיבו‪ ,‬ומדוע אין הרבי נוהג בי עתה‬ ‫ועם צאת השבת להיכנס אליו ולשטוח‬ ‫ממנו שילך להשתמד ‪ -‬אף שהתניתי עמו‬ ‫בחסד מיוחד‪ ,‬כשאני שרוי במצוקה?"‪...‬‬ ‫לפניו את מצוקתו‪ .‬הוא ציפה‪ ,‬שברגע‬ ‫לפני כן ונתתי לו על כך שכרו משלם ‪-‬‬ ‫חיוך רחב עלה על פני הצדיק‪ .‬ניכר היה‬ ‫שהצדיק יראהו‪ ,‬ישמח מאוד ‪ -‬שמחת‬ ‫סירב בכל תוקף!" כשסיפר הרה"ק האמרי‬ ‫בו כי הוא רווה נחת מפירושו של הכפרי‪.‬‬ ‫ידידים ותיקים‪ ...‬רבה הייתה אכזבתו‬ ‫חיים זצ"ל את המעשה הנ"ל‪ ,‬פתח ואמר‪:‬‬ ‫בחמימות רבה אמר לו‪" :‬לך לביתך‪ ,‬ואני‬ ‫כאשר היחס שקיבל מהצדיק לא היה‬ ‫עובדה זו שאין כדוגמתה להמליץ טוב‬ ‫מבטיחך כי בעזרת השם תשוב בקרוב‬ ‫שונה מזה שהעניק לכל אחד‪ .‬הוא אמנם‬ ‫על ישראל‪ ,‬כבר סיפרתי מספר פעמים‪.‬‬ ‫לגדולתך כבראשונה"‪ .‬ואכן‪ ,‬לא ארך זמן‬ ‫הסביר לו פנים ולחץ את ידו בחמימות‪,‬‬ ‫אך הנני חוזר לספרה שוב כי לדעתי יש‬ ‫רב והכפרי שב למעמדו ולעושרו‪ .‬שנים‬ ‫אולם כך נהג עם כולם‪ ,‬ואילו הוא ציפה‬ ‫בה סגולה לטהרת הנשמה‪.‬‬ ‫רבות לאחר מכן נהג רבי נטע לחזור‬ ‫שהצדיק ינהג בו יחס מיוחד ומופגן של‬ ‫והמשיך האמ"ח‪ :‬ובזה יש לפרש את‬ ‫ביום‪-‬הכיפורים על פירושו של בעל‬ ‫העדפה‪ .‬עם צאת השבת נכנס הכפרי אל‬ ‫הכתוב (פרשת יתרו) "היה אתה לעם מול‬ ‫האחוזה מן הכפר על המילים "אב ידעך‬ ‫חדרו של רבי נטע בהרגשה כבדה‪ .‬הוא‬ ‫האלקים והבאת אתה את הדברים אל‬ ‫מנוער"‪( .‬גל' שיחת השבוע)‬ ‫לא הצליח לעצור בעד תחושותיו‪" .‬יש לי‬ ‫האלקים"‪ ,‬קח נא 'את העם' ‪ -‬אפילו‬ ‫קושיה‪ ,‬רבי!"‪ ,‬אמר עם כניסתו לחדר‪ .‬רבי‬ ‫אותם מבני ישראל הנקראים 'עם'‪ ,‬שהם‬ ‫נטע‪ ,‬שכאילו המתין לשאלה‪ ,‬השיב‪" :‬נו‪,‬‬ ‫בדרגה פחותה‪ ,‬ואמור להם שיהיו "מול‬ ‫מספרים על הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫נו‪ ,‬שאל"‪ .‬והכפרי שאל‪" :‬בימי הסליחות‬ ‫האלקים" היינו כנגד רצונו יתברך‪ ,‬אז‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע ֶֶׁשָּׂשַׂכַ ר פעם יהודי‬ ‫וכן בימי ראש‪-‬השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‬ ‫"והבאת אתה את הדברים אל האלקים"‬ ‫פשוט עם הארץ באומרו לו שיתן לו‬ ‫ויום‪ -‬הכיפורים אנו מזכירים שוב ושוב‬ ‫‪ -‬ללמד זכות עליהם‪ ,‬כי מה שימאנו‬ ‫במשך שנה תמימה אכילה‪ ,‬שתיה‪,‬‬ ‫את זכות אבותינו‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב‪.‬‬ ‫ויסרבו‪ ,‬יהיה מליצה גדולה על בני‬ ‫לינה וכל צרכיו בהרחבה גדולה‪ ,‬אבל‬ ‫ואחר כל זאת‪ ,‬בתפילת הנעילה‪ ,‬אנו שוב‬ ‫ישראל‪( .‬שרפי קודש ‪ -‬עמ' נו)‬ ‫בתנאי שיציית לו לכל מה שיצוונו‪ ,‬והלה‬ ‫פותחים בפיוט "אב ידעך מנוער" ‪ -‬זכות‬ ‫הסכים‪ .‬ויהי כעבור תקופת שנה‪ ,‬בערב‬ ‫אבות‪ .‬וכי לא היה ראוי שבעת חתימת‬ ‫יום הקדוש אמר לו הרה"ק עתה הגיעה‬ ‫הדין נחדש משהו על כל מה שביקשנו‬ ‫‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | אכ‬ ‫בס”ד‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫יש לציין על מה שהעולם מחזיקים להגאון‬ ‫בכח הסגולה נפלאה של ה"נפש החיים"‪,‬‬ ‫הגרי"ז הלוי סאלאווייציק זצ"ל הבריסקער‬ ‫ובפעם אחד שהפסיק לאיזה זמן מועט‬ ‫ט' תשרי (ה'תש"ך)‬ ‫רב כמתנגד‪ ,‬דהנה הרב מבריסק לא כתב‬ ‫מלחשוב כנ"ל‪ ,‬פתאום בא נגדו נאצי יש"ו‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫הסכמות כלל‪ ,‬ואפילו על ספרי הלכה‬ ‫ורצה להצר לו‪ ,‬ויתחזק שוב לחשוב בכל כוחו‬ ‫של הגה"ק רבי יצחק זאב הלוי‬ ‫כמעט אין בנמצא ממנו הסכמה‪ ,‬אבל על‬ ‫שה' הוא האלקים ואין עוד מלבדו ותיכף‬ ‫ספרים של ספורי חסידים יש הסכמות‬ ‫ומיד נתפטר ממנו‪.‬‬ ‫סולובייצ'יק זיע"א‬ ‫ממנו‪ .‬אחד מההסכמות שלו היא על ספר‬ ‫בן הגה"ק רבי חיים מבריסק זיע"א‬ ‫ועוד היה מספר מרן הגרי"ז כמה ניסים‬ ‫"גדולת הצדיקים" (סיפורים על הרה"ק ר' מרדכי'לע‬ ‫שאירע לו שזכה להם ע"י שדיבק את‬ ‫סטאווניצער זי"ע)‪ ,‬הסכמה נלהבת ביותר‪ ,‬ובה‬ ‫מחשבתו ב"אין עוד מלבדו"‪ .‬ועובדא חדא‬ ‫הוא כותב שהוא "לעורר את הלבבות ליראת‬ ‫מרן הרב מבריסק זצ"ל היה אומר כי אביו‬ ‫נביא עוד ממה שסיפר‪ ,‬שבבואו לווילנא‪,‬‬ ‫שמים"‪.‬‬ ‫הגר"ח מבריסק זי"ע ציוה עליו‪ ,‬על כל צרה‬ ‫השיגו יהודי העיר להבריסקער רב דירה‬ ‫שלא תבוא ובאיזה מצב קשה שיוקלע‬ ‫גם הרה"ח ר' משה חיים קליינמאן ז"ל‬ ‫נאה ומכובדת לפי כבודו‪ ,‬שווילנא היתה‬ ‫אליה כשיצטרך להתייצב לצבא וכדו'‪ ,‬ישנן‬ ‫מבריסק (שהיה באמת ירא שמים גדול) אשר הוציא‬ ‫אז עיר ואם בישראל והגאון ר' חיים עוזר‬ ‫במחשבתו את דברי קדשו של הגה"ק ר'‬ ‫לאור את ספר "אור ישרים" ועוד‪ ,‬קיבל‬ ‫גראדזינסקי זצוק"ל אב"ד ווילנא היה עדיין‬ ‫חיים מוואלאזין זי"ע המובאים בספרו‬ ‫הסכמה נלהבת מהגאון ר' וועלווילע על אחד‬ ‫חי‪ ,‬ובתקופה ההיא שלטו צבאות הרוסע"ן‬ ‫"נפש החיים" (שער ג' פי"ב) וינצל‪ ,‬ואכן כך‬ ‫מספריו‪( .‬עפ"י הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל)—‬ ‫שם כאמור‪ ,‬ודרכם היתה שאיפוא שמצאו‬ ‫הוי‪ .‬וזה לשון קדשו‪" :‬ובאמת הוא ענין גדול‬ ‫הגה"ק הגרי"ז מבריסק זי"ע היה אומר‪,‬‬ ‫דירה מכובדת נתנו עינם עליו‪ ,‬והיו אומרים‬ ‫וסגולה נפלאה‪ ,‬להסיר ולבטל מעליו כל‬ ‫שלאדם אין מושג וקצה של ידיעה מה‬ ‫שזה נצרך לפקידי הצבא שצריכים לשהות‬ ‫דינים ורצונות אחרים‪ ,‬שלא יוכלו לשלוט בו‬ ‫הוא פועל על ידי כמה פרקי תהלים‪ ,‬ומכמה‬ ‫בתוך העיר‪ ,‬ולכן הכינו מגורים מחוץ לעיר‬ ‫ולא יעשו שום רושם כלל‪ ,‬כשהאדם קובע‬ ‫צרות יגון ואנחה הוא ניצל [ער האט נישט א‬ ‫לאנשי הבית‪ ,‬ויהיו מוכנים בני הבית‪,‬‬ ‫בלבו לאמר‪ ,‬הלא ה' הוא האלקים האמיתי‪,‬‬ ‫איינונג וואס ער שפארט זיך איין דורכ'ן זאגן‬ ‫שבבואו של שר ופקיד‪ ,‬יפנו לו את ביתם‬ ‫ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל‬ ‫א פאר קאפיטלעך]! (עפ"י הגה"צ רבי אליעזר דוד‬ ‫ויעברו להתגורר מחוץ לעיר‪ ,‬וכיון שביתו‬ ‫העולמות כלל‪ ,‬והכל מלא רק אחדותו הפשוט‬ ‫פרידמן זצ"ל)‬ ‫של הגאב"ד דבריסק היתה דירה מפוארת‪,‬‬ ‫ית"ש‪ ,‬ומבטל בלבו ביטול גמור‪ ,‬ואינו משגיח‬ ‫לא פסחו גם עליה‪ ,‬ובאו ואמרו לאנשי הבית‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫כלל על שום כח ורצון בעולם‪ ,‬ומשעבד‬ ‫שמוכן להם מגורים מחוץ לווילנא‪ ,‬וכשיבא‬ ‫ומדבק טהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה‪,‬‬ ‫לכאן פקיד ושר יעברו למשכנם החדש‪.‬‬ ‫כן יספיק הוא יתברך בידו‪ ,‬שממילא יתבטלו‬ ‫בני הבית בשמעם כזאת חשכו עיניהם‪,‬‬ ‫מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם‪ ,‬שלא‬ ‫בידעם שמקום שהכינו להם הוא רחוק‬ ‫יוכלו לפעול לו שום דבר כלל"‪ ,‬ע"כ לשונו‬ ‫י' תשרי יום הכיפורים (ה'תשל"ז)‬ ‫מהיהודים‪ ,‬ואי אפשר היה כלל להיכנס לעיר‬ ‫הזהב‪.‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫ווילנא משם‪ ,‬ולא ידעו נפשם מרוב צער‬ ‫[ויש להוסיף [דברי הגה"צ רבי אליעזר דוד‬ ‫של הרה"ק רבי משה יצחק גווירצמן‬ ‫ודאגה‪ ,‬אך אחד היה שהסתובב בקור רוח‬ ‫פרידמן זצ"ל] שאכן עצה נפלאה היא זו למי‬ ‫[רבי איציק'ל] מפשעווארסק זיע"א‬ ‫ולא היתה נכרת עליו שום דאגה כלל‪ ,‬הלא‬ ‫שזוכה לעמוד במדריגה זאת‪ ,‬אך לאנשים‬ ‫בן הרה"ק רבי נפתלי אלימלך‬ ‫הוא הגה"ק הגרי"ז‪ ,‬ואמר אין לנו מה לדאוג‬ ‫כערכינו יוקשה זאת "און ווי נעמט מען אן‬ ‫(נינו של ר' אלימלך מליז'נסק) זיע"א‬ ‫כאן למטה‪ ,‬והעיקר הוא לפעול למעלה‪,‬‬ ‫עצה צו די עצה"‪ ,‬וי"ל שעל זאת יתפלל כל‬ ‫וכששמה מסודר אזי אף כאן בעוה"ז הכל על‬ ‫איש ויבקש מהשי"ת שירחם עליו שיוכל‬ ‫צד היותר טוב"‪ .‬ואכן פלאי פלאות ראו בזאת‪,‬‬ ‫לזכות לקיים עצה וסגולה נפלאה הזו‪].‬‬ ‫שבבוא הפקיד לקחת הדירה‪ ,‬לא נשא חן‬ ‫בעיניו ועזבם לנפשם כל ימי משך היותו של‬ ‫וסיפר הגאון הגרי"ז זצוק"ל שבהיותו בורח‬ ‫היה ענוותן מופלא ‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬פיזר‬ ‫הגרי"ז בווילנא‪ ,‬ורק אחרי שעזב המקום‪ ,‬יום‬ ‫מווארשא לווילנא בעת מלחמת העולם‬ ‫את ממונו לנזקקים‪.‬‬ ‫או כמה ימים אחרי כן‪ ,‬הגיעו שוב והשתלטו‬ ‫השניה‪ ,‬בעת שנכנסו הרשעים הדייטש"ן‬ ‫סיפר המשפיע הרה"צ ר' אלימלך בידרמן‬ ‫הארורים ימש"ו וכבשו את ווארשא‪ ,‬והעיר‬ ‫על הדירה‪ ,‬ויהי לפלא‪ .‬והיינו מעין סגנון הנ"ל‬ ‫שליט"א‪ :‬סיפר לי יהודי חשוב מתושבי‬ ‫ווילנא עדיין היתה נתונה תחת ממשלתם של‬ ‫של ה"נפש החיים" שהעיקר לפעול בעצמו‪,‬‬ ‫אנגליה‪ ,‬שלפני כחמישים שנה נולדה לו‬ ‫הרוסע"ן‪ ,‬וככה נדדו גולה אחר גולה ממקום‬ ‫וכשפועלים אצל עצמו ש"אין עוד מלבדו"‬ ‫בת בימי הקיץ‪ ,‬ולדאבון לב הבת נולדה‬ ‫למקום עדי בואם לווילנא‪ ,‬ובכל המקומות‬ ‫הכל מסודר‪( .‬עפ"י הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן‬ ‫בלי קיבה רח"ל‪ ,‬ואמרו לו הרופאים‬ ‫שעברו הכל היתה מליאה מהרשעים‬ ‫זצ"ל‪):‬‬ ‫שהתינוקת לא תחיה אלא יום או יומיים‪.‬‬ ‫הארורים הנאצים ימש"ו‪ ,‬שבדקו כל הדרכים‬ ‫כששמע האב‪ ,‬כי נולדה הבת בלי בני‬ ‫בחיפוש אחר חיפוש כחיות טרף למצוא להם‬ ‫מעיים העלה בדעתו למהר ב'קריאת‬ ‫יהודי לקרבן‪ ,‬והצליח הגרי"ז לעבור בשלום‬ ‫בכ | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫כל ימיו זעק על המכשלה של הדיבור בעת‬ ‫סיפר ר' ישראל שטרן שליט"א‪" :‬פעם אחת‬ ‫השם' עוד בימות החול כל עוד שהיא בחיי‬ ‫התפילה‪ .‬הרב אף הבטיח שמי שיקבל על‬ ‫כשהייתי עם אבי ומורי בבאדגסטיין‪ ,‬לקחתי‬ ‫חיותה‪ ,‬וסיפר לרבינו על רצונו לקרוא מיד‬ ‫עצמו להיזהר בעניין זה‪ -‬יוושע‪ .‬ועד היום‬ ‫מרבינו את ברכת הדרך‪ ,‬כי נחפזתי לנסוע‬ ‫שם‪ ,‬אך הרה"ק אמר לו‪ ,‬שימתין עד שבת‪.‬‬ ‫רבים המקבלים על עצמם עניין זה רואים‬ ‫לברית מילה שהתקיימה בארץ אחרת‪ ,‬ובדרך‬ ‫אבי הבת ניסה להסביר כי מי יודע אם‬ ‫ישועות ונפלאות בכל העניינים‪.‬‬ ‫היו עיכובים גדולים וחששתי מאוד שנאחר‬ ‫תאריך ימים עד שבת‪ ,‬אולם רבינו עמד‬ ‫מפורסמת העובדה שסיפר משב"ק‬ ‫את הנסיעה‪ ,‬והתקשרתי לרבינו וביקשתי‬ ‫על שלו שיתן שם בשבת‪ .‬ואכן כך עשה‪.‬‬ ‫בית לעלוב הרה"ח שמחה קרקובסקי‬ ‫את ברכתו‪ ,‬שלא אאחר את הנסיעה‪ .‬ענה‬ ‫הרופאים נתנו לה לאכול אך היא מיד פלטה‬ ‫שליט"א בשם כ"ק מרן האדמו"ר מלעלוב‬ ‫רבינו‪" :‬כשנוסעים להכניס ילד לבריתו של‬ ‫את המאכל אולם למרבית הפלא נשארה‬ ‫שליט"א בכנס שנערך במלאת י"א חודש‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬הם ממתינים"‪ .‬ואכן כדבריו‬ ‫בחיים‪ ,‬כשהרופאים אומרים שניסי ניסים‬ ‫להסתלקותו‪ ,‬מעשה בשני אחים מארה"ב‬ ‫כן היה‪ ,‬שהכרכרה המתינה לי‪ ,‬עד שהגעתי‪,‬‬ ‫מתרחשים עימה בכל רגע ‪ -‬מעל לדרך‬ ‫שאחד מהם היה חשוך ילדים כמה וכמה‬ ‫ורק אחר כך יצאה לדרך‪ ,‬אף שכבר איחרתי‬ ‫הטבע‪ .‬כך נמשך הדבר עד יום ראשון של‬ ‫שנים לאחר נישואיו‪ ,‬ורצו להיכנס לקודש‬ ‫יותר משעה‪ ,‬ואף שבדרך כלל אין ממתינים‬ ‫חנוכה‪ .‬באותו היום גילה הרופא להורי הבת‬ ‫פנימה אל האדמו"ר מלעלוב להזכיר עצמם‬ ‫לנוסעים המאחרים"‪( .‬שיח ישראל)‬ ‫שאין בידו כל הסבר בדרכי הטבע‪ ,‬אבל לנגד‬ ‫לפניו לאחר חג הסוכות ה'תש"ע‪ ,‬וקנו‬ ‫עיניו נראה בצילומים דבר הפלא ופלא‪ ,‬כי‬ ‫כרטיסי טיסה ארצה לקראת סוכות‪ .‬בצער‬ ‫נברא 'יש מאין' ובמקום הקיבה החל לגדול‬ ‫נדהמו לשמוע על הסתלקותו הפתאומית‬ ‫עוד סיפר ר' יצחק טוביה וייס‪ :‬מעשה באחד‬ ‫קצת עור ואולי יש תקווה‪ ,‬וביום שמעלים‬ ‫בליל יום הכיפורים‪ ,‬שנחתה על כלל ישראל‬ ‫ממתפללי בית מדרשנו בלונדון בשם רבי‬ ‫את האור עלה העור‪ ...‬עד שבתוך שבועיים‬ ‫כרעם ביום בהיר‪ .‬לאחר החג החליטו לעלות‬ ‫מאיר רפאל שפרינגר ז"ל שהיה חולה מאוד‬ ‫נבראה בקרבה קיבה חדשה‪ ,‬ויהי לפלא‬ ‫על ציונו הקדוש‪ ,‬ושם נענה האח אל אחיו‬ ‫בלב רח"ל‪ ,‬והחליטו הרופאים שצריכים‬ ‫ולמופת‪ .‬בר"ח ניסן נכנס האבא עם בני‬ ‫הזקוק לישועה ואמר לו‪" :‬הרי הרבי זצ"ל‬ ‫לעשות ניתוח בליבו‪ ,‬ושאלתי עבורו את‬ ‫ביתו לרבי‪ ,‬והגיש קוויטל ובו רשום בקשה‬ ‫כל ימיו בער כולו על עניין הדיבור בתפילה‪,‬‬ ‫רבינו‪ ,‬האם לעשות הניתוח‪ .‬והשיב לי‬ ‫לרפואה של בתו‪ .‬נענה הרבי ואמר‪" :‬מיד‬ ‫וזה היה אצלו כאישון בת עין‪ ,‬הבה תקבל‬ ‫שמעשה כזה בא לפני הרה"ק רבי יחזקאל‬ ‫כשנולדה לך הבת‪ ,‬הבנתי מדבריך‪ ,‬שאין כל‬ ‫על עצמך שלא תדבר עוד בשעת התפילה‬ ‫משינאווא זצ"ל בנוגע למחלת הלב של‬ ‫מציאות שתחיה‪ ,‬על כן החלטתי להמתין‬ ‫ובטוחני שתיוושע"‪ .‬ואומנם‪ ,‬הלה קיבל על‬ ‫התינוק‪ ,‬והשיב בלשון שאלה‪" :‬האם הם‬ ‫לשעת הכושר ‪ -‬נר ראשון של חנוכה‪ ,‬ואז‬ ‫עצמו באותו מעמד‪ ,‬ולא רק קיבל‪ ,‬אלא גם‬ ‫מבינים בלב יהודי?"‪ .‬וכמובן‪ ,‬אחרי תשובה‬ ‫התפללתי עד שהרגשתי שפעלתי עבורה‬ ‫קיים את הבטחתו ומאותו יום והלאה חדל‬ ‫כזאת מרבינו לא עשו את הניתוח‪ ,‬וב"ה חי‬ ‫ישועה"‪ .‬מששמעה האם דברים מפורשים‬ ‫אותו יהודי עוד כחצי יובל שנים‪( .‬גליון פניני‬ ‫אלו יוצאים מפי הרב‪ ,‬התעלפה‪ ,‬שהרי באותו‬ ‫כליל לדבר בשעת התפילה‪ ,‬ואכן תיכף נושע‬ ‫צדיקים האזינו תשפ"א)‬ ‫היום החל העור לצמוח‪ ,‬והם לא סיפרו לרבי‪,‬‬ ‫בדבר ישועה ורחמים ולפקודת השנה זכה‬ ‫בזש"ק‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫באיזה יום אירע הנס‪ ,‬כי לא ידעו מתחילה‬ ‫שהישועה הייתה תלויה ביום זה‪.‬‬ ‫להלן סיפור אותו סיפר מגיד‪-‬השיעור של‬ ‫הנער החולה‪" :‬הנער אוריאל הוא תלמיד‬ ‫סיפר הגאון רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל‬ ‫י' תשרי יום הכיפורים (ה'תש"ע)‬ ‫(גאב"ד העדה החרדית) על רבינו‪ :‬באיסרו חג‬ ‫שלי בישיבה לפני תקופה קצרה חלה במחלה‬ ‫האיומה ומצבו הלך והידרדר בהדרגה עד‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫שבועות של שנת ה'תשכ"ב נסעתי בספינה‬ ‫שלפני כשבועיים הוא שכב במחלקת טיפול‬ ‫של הרה"ק רבי שמעון נתן נטע‬ ‫מלונדון לאנטוורפן כדי לשהות כמה ימים‬ ‫נמרץ בבית החולים‪ ,‬ומצבו הוגדר על ידי‬ ‫בידרמן (השני) מלעלוב זיע"א‬ ‫במחיצת קודשו של רבינו‪ .‬לפני שחזרתי‬ ‫הרופאים 'קריטי'‪" .‬ביקרתי אצל הנער‪-‬‬ ‫בן הרה"ק רבי משה מרדכי זיע"א‬ ‫לביתי הזכרתי אצלו חולה‪ ,‬ונתן לי יין מ'כוס‬ ‫תלמידי היקר באותן שעות קשות‪ .‬ליבי‬ ‫של ברכה' של סעודת מלווה מלכה‪ ,‬וגם‬ ‫נקרע לגזרים לראותו שוכב כמעט חסר‬ ‫השאיל לי את הגביע שבו זימן‪ ,‬כדי שישתה‬ ‫הכרה וסביבו תכונה עצובה‪ .‬הרקע קשה‬ ‫החולה את שיורי היין באותו גביע‪ ,‬וסיפר‬ ‫מאד‪ ,‬הנער בא מבית הרוס‪ ,‬ואני ממלא את‬ ‫בילדותו למד תורה בת"ת "חיי עולם"‬ ‫לי אז על מופת אחד מני רבות שעשה עם‬ ‫מקומו של האב שאינו בתמונה כלל ודואג‬ ‫ולאחר מכן התעלה במדרגות התורה והיראה‬ ‫'כוס של ברכה' של מלווה מלכה – שהיה‬ ‫לכל צרכיו‪ .‬דימיתי לשמוע במסדרונות בית‬ ‫בישיבת ‘שפת אמת'‪ .‬גאון בתורה‪ .‬חסיד‪ .‬כל‬ ‫יהודי באנטוורפן‪ ,‬שאישתו הפכה לשוטה‬ ‫החולים את משק כנפיו של מלאך המוות‪.‬‬ ‫ימיו שקד בתורה הקדושה‪ .‬סגפן עצום‪ .‬עם‬ ‫רח"ל‪ ,‬ושלח רבינו שיתנו לה לשתות מ'כוס‬ ‫ישבתי לידו‪ ,‬כשגרוני נחנק מדמעות ואמרתי‬ ‫הסתלקות אביו בשנת קיבלו עליהם חסידי‬ ‫של ברכה' של סעודת מלווה מלכה‪ ,‬ובדרך‬ ‫לו‪" :‬אוריאל‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬שמעתי‪ ,‬שהרבה‬ ‫לעלוב את מרותו‪ .‬הנהיג את עדת מרעיתו‬ ‫נס חזרה פתאום לדעתה‪ .‬בעלה היה באותה‬ ‫אנשים שהיו זקוקים לישועה ורפואה‬ ‫והחדיר בהם תורה ואהבת השם יתברך‪.‬‬ ‫שעה באסיפה ציבורית‪ ,‬ומרוב התפעלות‬ ‫עלו על ציונו של הרבי הקדוש מלעלוב‬ ‫אלפים נהרו לפתחו לקבל את עצתו וברכתו‪.‬‬ ‫מגודל הנס קראו לו באמצע האסיפה לבשר‬ ‫וקיבלו שם על עצמם לא לדבר כלל בעת‬ ‫לו‪ ,‬שזוגתו התרפאה‪.‬‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | גכ‬ ‫בס”ד‬ ‫לסבול י"ב דורות‪.‬‬ ‫לא הכין מים לנטילה כדרכו בקודש‪ ,‬קרא‬ ‫התפילה ובקריאת התורה‪ ,‬ובזכות זה הם‬ ‫וכן מסופר על הרה"ק רבי שמעון ירוסלבער‬ ‫קריאת שמע וביקש מהמשב"ק רבי שמחה‬ ‫נושעו‪ .‬מה דעתך אוריאל‪ ,‬אתה יכול לעמוד‬ ‫שהיה זקן מופלג יותר מתשעים שנה‪ ,‬ואמר‬ ‫קרקובסקי שיסדר לו את הכיפה‪ ,‬ובאופן‬ ‫בזה?" הנער שמע אותי‪ ,‬הוא פקח את עיניו‬ ‫שזכה לזה מחמת סבלנותו שמעולם לא‬ ‫חריג מגדר הרגיל ביקש ממנו ליישר את‬ ‫ומלמל בקושי ובלחישה רפה‪‘ :‬אני מקבל‬ ‫שאל 'למה'‪.‬‬ ‫רגליו על המיטה‪ ,‬דבר שמעולם לא ביקש‪.‬‬ ‫על עצמי לא לדבר כל החיים שלי בשעת‬ ‫כידוע ליודעי ח"ן‪ ,‬יש עניין מיוחד לסדר‬ ‫התפילה ובקריאת התורה'‪ .‬מיד הודעתי את‬ ‫את הגוף לקראת יציאת הנשמה‪ .‬הרב סימן‬ ‫הדבר לאחד האברכים המסורים‪ ,‬והלה הגיע‬ ‫רבי אברהם המלאך היה מלאך אלקים‪ ,‬אך‬ ‫בתנועת יד נחרצת למשב"ק לצאת מהחדר‪.‬‬ ‫לירושלים באופן מיידי ועלה תיכף על הציון‬ ‫בזה העולם הוא חי רק ל"ז שנה בלבד‪ ,‬אלו‬ ‫ואז הצדיק התבקש לבית‪-‬עולמו‪ .‬נפטר ביום‬ ‫של האדמו"ר מלעלוב זיע"א‪ ,‬שם הזכיר את‬ ‫השנים היה יכול לסבול בדורו בעולם הזה‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬י' תשרי ה'תש"ע‪( .‬גליון פניני צדיקים‬ ‫שם הנער ושם אמו‪ ,‬והתחייב בשמו‪ ,‬כי הנער‬ ‫החת"ס כתב שאדם הראשון ראה שאינו‬ ‫האזינו תשפ"א)‬ ‫מקבל על עצמו לא לדבר כל החיים בעת‬ ‫יכול לסבול את ירידת הדורות לכן סגר את‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫התפילה ובקריאת התורה”‪“ .‬מה שקרה אחר‬ ‫עצמו בביתו‪ ,‬וכן נהג נח בדורו אחר המבול‪,‬‬ ‫כך עובר את כל גבולות הדמיון האנושי‪ .‬מיד‬ ‫סיגר את עצמו בביתו בלי שום שייכות לבני‬ ‫החל לחול שיפור במצבו האיום של הנער‪.‬‬ ‫דורו‪ .‬וזהו שבחו של אליהו 'איש דורות שנים‬ ‫אם עד עכשיו היה מעין ייאוש‪ ,‬ודיברו על‬ ‫עשר ראו עיניו' ‪:‬‬ ‫בידוד ועוד טיפולים קשים‪ ,‬שהלוואי ויעזרו‪.‬‬ ‫י"ב תשרי (ה'תקל"ז)‬ ‫הנה כעת פתאום לאחר יומיים הוצא הנער‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫ממחלקת טיפול נמרץ ועבר למחלקה רגילה‪.‬‬ ‫וכך היה רבי אברהם אומר‪ :‬אל תהיו כסוס‬ ‫של הרה"ק רבי אברהם המלאך‬ ‫מצבו הולך ומשתפר מיום ליום‪ .‬הרופאים‬ ‫כפרד‪ ,‬הסוס כשמכים בו במקל הוא רץ‬ ‫זיע"א בן הרה"ק המגיד הגדול רבי‬ ‫מגדירים במילה 'נס' את מצבו הרפואי‪ .‬לאחר‬ ‫ובורח‪ ,‬מכים בו שנים‪ ,‬הרי הוא רץ במהירות‬ ‫דובער ממעזריטש זיע"א‬ ‫ימים קשים‪ ,‬בהם הוא לא דיבר ולא העלה‬ ‫יתרה‪ ,‬וכמה שמכים בו הוא בורח יותר‬ ‫בת שחוק על שפתיו‪ ,‬כעת הוא כבר מדבר‬ ‫מהר‪ .‬וכל זה כיון שהוא מפחד מהמקל‪ ,‬לא‬ ‫ומחייך‪ ,‬יורד מהמיטה ומסתובב במחלקה‪,‬‬ ‫שהוא מבין שמישהו מכה בו‪ ,‬אלא הוא מבין‬ ‫מובא בשמו בספר 'חסד לאברהם' לרבי‬ ‫ומה שחשוב יותר מהכל‪ :‬הוא משתחרר היום‬ ‫שמדבר שמפחדים ממנו‪ ,‬צריכים לברוח‬ ‫אברהם המלאך‪ ,‬על הפיוט אליהו הנביא‬ ‫לביתו לכבוד חג ראש השנה! "עם זאת"‪,‬‬ ‫ממנו‪ .‬אך האדם אל לו להתנהג כסוס ופרד‬ ‫שאומרים במוצ"ש 'איש דורות שנים עשר‬ ‫מבקש המג"ש להדגיש‪" ,‬אוריאל עדיין‬ ‫לברוח מהמכה‪ ,‬אדרבה 'ישוב אל המכהו'‪,‬‬ ‫ראו עיניו'‪ ,‬ויש להבין מה חידוש יש בדבר זה‬ ‫צריך לעבור טיפולים קשים‪ ,‬וזקוק לרחמי‬ ‫ויתבונן שאם קיבל מכה‪ ,‬הרי שרוצים ממנו‬ ‫שזכה לחיות י"ב דורות‪ ,‬אלא שאנו משבחים‬ ‫שמים מרובים‪ ,‬שהכל יצליח ובעז"ה תהיה לו‬ ‫שישנה דרכיו‪ .‬כשרואה יסורים קטנים באים‬ ‫את הסבלנות של אליהו הנביא שהיה יכול‬ ‫רפואה שלמה"‪ .‬מאז חלפה כשנה וב"ה הנער‬ ‫עליו‪ ,‬יעצור ויפשפש במעשיו ולא יברח‬ ‫לסבול י"ב דורות‪ .‬יש אדם שמזדקן והגיע‬ ‫הבריא לחלוטין והוא כאחד האדם!‬ ‫לבדוק איך להתפטר מהכאב‪ ,‬שהרי אם הוא‬ ‫לגבורות ואינו סובל את הדור הצעיר ואינו‬ ‫נוהג כסוס‪ ,‬הוא מקבל עוד ועוד מכה עד‬ ‫מבין את תהלוכותיו‪ .‬וזהו הטעם שאין אדם‬ ‫שיבין להפסיק לרוץ ולעצור לשנות דרכיו‪,‬‬ ‫חי יותר ממאה ועשרים שנה מחמת שאין‬ ‫אברך מסוים‪ ,‬שאינו נמנה כלל על חסידי‬ ‫מעשיו‪ ,‬דיבוריו‪ ,‬ובעיקר מחשבותיו‪ ,‬כי יבין‬ ‫סובלים את הדור החדש‪ ,‬אם היו מחיים‬ ‫לעלוב‪ ,‬והוא נשוי כבר תשע שנים ולא זכה‬ ‫שהמקל לבדו אינו מכה‪ ,‬אלא הצור תמים‬ ‫את האנשים שמתו לפני חמישים שנה‪,‬‬ ‫לזש"ק‪ .‬ביום י"ג מידות ה'תשע"א בעת‬ ‫פעלו‪ ,‬צדיק וישר הוא‪ ,‬ואזי שוב לא יכהו‬ ‫והיו רואים את הדור שלנו‪ ,‬תיכף ומיד היו‬ ‫העליה על הציון‪ ,‬עלה גם הוא בתוך הקהל‬ ‫המקל ‪:‬‬ ‫מתים שנית‪ ,‬אך אליהו הנביא היה לו סבלנות‬ ‫הקדוש‪ ,‬עמד ליד הציון‪ ,‬ושם החליט לקבל‬ ‫כזאת שאין בעולם‪ ,‬עד דור י"ב שכבר לא‬ ‫על עצמו לא לדבר בשעת התפילה‪ .‬זמן קצר‬ ‫היה יכול לסבול את ירידת הדורות‪ ,‬ואמר‬ ‫לאחר מכן נפקד בדבר ישועה ורחמים‪ .‬ביום‬ ‫הבעל התניא החזיק עצמו כתלמיד מובהק‬ ‫'כי עזבו בריתך'‪ ,‬אזי אמר לו הקב"ה שיעלה‬ ‫שני של ראש השנה ה'תשע"ב נולדה לו בת‬ ‫שלו‪ ,‬וכתב שקיבל מרבו המגיד ומבנו רבי‬ ‫למעלה‪ .‬וכן אי' במדרש שכשאמר 'קנא‬ ‫בכורה למזל טוב‪.‬‬ ‫אברהם המלאך‪ .‬ובחב"ד הביאו דברי תורתו‬ ‫קנאתי' אמר לו הקב"ה שיעלה לשמים‪ .‬כפי‬ ‫באופן בלול ומאוחד עם דברי בעל התניא‬ ‫הסבלנות כן מאריך ימיו וכן פירשו הצדיקים‬ ‫כאחד‪ ,‬כנודע שהמגיד הק' אמר להם ללמוד‬ ‫שחנוך היה 'קל בדעתו לשוב להרשיע'‪ ,‬היינו‬ ‫אין ספק כי הרה"ק מסר את נפשו למען‬ ‫בחברותא‪ ,‬ואמר לבעל התניא 'אתה תלמד‬ ‫שלא הבין את הדור שלו‪ ,‬והיה מרשיע את‬ ‫עם‪-‬ישראל וידע את מועד פטירתו‪ .‬בסעודה‬ ‫איתו נגלה והוא ילמד איתך נסתר'‪ ,‬והבעל‬ ‫הדור על הנהגתם‪ ,‬ולכן 'לקח אותו אלקים'‬ ‫שלישית של שבת שובה הרה"ק חזר חמש‬ ‫התניא התחיל ללמוד איתו הלכות 'ביצה‬ ‫ונסתלק קודם זמנו‪ .‬כי צריך אדם שיהיה לו‬ ‫פעמים! על המשפט שלוקח על עצמו את‬ ‫שנולדה ביום טוב' ורבי אברהם התחיל‬ ‫סבלנות‪ ,‬ואין הכונה שהזקן צריך להיות חלק‬ ‫חטאי עם ישראל ומוסר את נפשו עליהם‪.‬‬ ‫לפרש 'ביצ"ה ר"ת י"ב צירופי הוי‪-‬ה‬ ‫משגיונות הדור הירוד‪ ,‬אך צריך שיהיה סבלן‬ ‫לאחר מכן התעניין הרה"ק איזה יארצייט‬ ‫שנולדים ביום טוב' ‪:‬‬ ‫אל ירידת הדורות‪ .‬אליהו הנביא היה יכול‬ ‫יש ביום‪-‬הכיפורים‪ ,‬ואיש לא עמד על‬ ‫סודו‪ .‬כאשר הרב עלה על יצועו‪ -‬לראשונה‬ ‫דכ | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫למה הבאת אותי לכאן‪ ,‬הלא אתה יודע שזו‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫מחלה חשוכת מרפא? השיב לו רבי עקיבא‪:‬‬ ‫ואלו דבריו הנפלאים של הרה”ק ר’ לייבל‬ ‫ואם המלך היה לוקה במחלה זו‪ ,‬גם אז היית‬ ‫אייגר בספרו תורת אמת (לחמשה עשר באב)‬ ‫אומר שאין לה תרופה? השיב הרופא‪ :‬נזכר‬ ‫דבר נפלא מה ששמע מזקינו הגה"ק רבינו‬ ‫אני באמת‪ ,‬כי המלך חלה פעם באותה מחלה‪,‬‬ ‫עקיבא איגר זצוקללה"ה‪ ,‬בביאור מאמר‬ ‫י"ג תשרי (ה'תקצ"ח)‬ ‫וגם אז אמרתי שאין לה תרופה בדרך הטבע‪,‬‬ ‫חז"ל 'עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים‬ ‫כי ישנה רק תרופה אחת‪ ,‬אבל קשה מאוד‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫לע"ל'‪ .‬וז"ל‪[ :‬ואגב הזכיר דבר בעתו מה טוב‬ ‫להשיגה‪ .‬מדובר בציפור נדיר‪ ,‬שצריכים‬ ‫של הגה"ק רבי עקיבא אייגר זיע"א‬ ‫בשם כ"ק אא"ז הנשר הגדול‪ .‬הגאון הקדוש‬ ‫לתפסה במדבר‪ ,‬ולהאכיל אותו לחולה‪ .‬אבל‬ ‫בן הגה"ק רבי משה זיע"א‬ ‫רשכבה"ג‪ .‬רבינו עקיבא איגר זצוקללה"ה‪.‬‬ ‫מכיון שלמלך יש אפשרויות בלתי רגילים‪,‬‬ ‫זי"ע ועכ"י אמן‪ .‬שאמר על המאמר הזה]‪:‬‬ ‫שלח למדבר נורא זה גדודים שלמים של‬ ‫עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לע"ל‪.‬‬ ‫חיילים שפשטו על המדבר ולאחר מאמצים‬ ‫הכנעה מועיל לתקן כל החטאים‬ ‫וכל או"א מראה באצבעו‪ ,‬שנ' ואמר ביום ההוא‬ ‫מרובים הצליחו החיילים ללכוד ציפור אחד‬ ‫גאות אדם תשפיל האדם ולהיפך הענוה‬ ‫הנה אלהינו זה קוינו לו וגו׳‪ .‬כי הנה בעולם‬ ‫כזה‪ ,‬ובישלו זאת למלך ואכל אותה והתרפא‪,‬‬ ‫תגביהנו למעלה ראש‪ ,‬דבר נפלא מובא בספר‬ ‫הזה כל צדיק וצדיק עובד את הש"י בדרך‬ ‫סיים רופא המלך את דבריו‪" :‬אבל כיצד יוכל‬ ‫דרושי וחידושי רבי עקיבא איגר על התורה‬ ‫אחד לבדו‪ .‬לא כדרך הצדיק הזה דרך הצדיק‬ ‫סתם אדם להגיע לציפור כזה"?! בגלל זה‬ ‫(ליקוטים מדברי תורתו של רבי עקיבא איגר‪ ,‬ומקורו מירחון‬ ‫הזה‪ .‬אך לעתיד יתגלה כי כל אלה הדרכים‬ ‫אני אומר‪ ,‬שאין תרופה למחלה!‪ .‬הרופא נסע‬ ‫מגד ירחים הנדפס בשנת תרפ"ז)‪ ,‬על הפסוק בפרשת‬ ‫דרך אחד הוא‪ ,‬וכולם כאחד סובבים הולכים‬ ‫לדרכו‪ ,‬ורבי עקיבא חזר לביתו‪ ,‬נכנס לחדרו‬ ‫וארא 'ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון‬ ‫על קוטב מרכז תכלית נקודה אחת‪ .‬וזהו‬ ‫ומיד פתח בתפילה לה'‪ ,‬וכה אמר‪ :‬רבש"ע‪,‬‬ ‫מפני ה' אלקים‪ ,‬והפשתה והשעורה נוכתה‬ ‫עתיד הקדוש ב"ה לעשות מחול לצדיקים‪,‬‬ ‫כל בני ישראל בניך הם‪ ,‬גם הם מלכים ובני‬ ‫כי השעורה אביב והפשתה גבעול‪ ,‬והחטה‬ ‫היינו אז יתגלה כי כל דרכי הצדיקים בעולם‬ ‫מלכים‪ ,‬ועכשיו זקוק אחד מבניך לציפור‬ ‫והכוסמת לא נוכו וגו' (ט ל‪-‬לב)‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫הזה היו בבחי' מחול‪ .‬כעגול סביב סביב שהכל‬ ‫הזה‪ .‬שלח לנו אותו‪ ...‬לא עבר זמן רב והנה‬ ‫רבים שאלו איזה שייכות יש להפסוק הזה‬ ‫אחד לתכלית מרכז הנקודת אמת שביניהן‪.‬‬ ‫התדפקה ציפור בכנפיה על חלון ביתו של‬ ‫כאן‪ .‬ויש לפרש כי זה המשך מתוכחת משה‬ ‫וזהו והוא יושב ביניהם‪[ .‬אולי רמז בתיבות‬ ‫רבי עקיבא‪ ,‬והוא ציווה מיד לתפוס אותה‪.‬‬ ‫רבינו ע"ה‪ ,‬שאמר לפרעה "ידעתי כי טרם‬ ‫הו"א יש"ב ביניה"ם גימטריא אמ"ת‪ .‬וגם‬ ‫הוא הורה להשאיר בידיו את הכנפים‪ ,‬ואת‬ ‫תיראון מפני ה' אלקים" וכפירוש רש"י שלא‬ ‫בתורה מצינו יושב בלא ו׳ אצל אברהם אבינו‬ ‫השאר לחתוך לחתיכות ולהאכיל את החולה‪.‬‬ ‫יאמין ויחזור ויתחרט עוד הפעם‪ ,‬וגאותו‬ ‫ע"ה גם כן בלשון והוא ישב]‪ .‬וכל או"א מראה‬ ‫כך אמנם עשו והחולה התרפא‪ .‬כעבור‬ ‫גרמה לו זאת‪ ,‬ורמז לו מרע"ה "כי גאות אדם‬ ‫באצבעו ואומר הנה אלהינו זה קוינו לו‪ .‬היינו‬ ‫זמן מה‪ ,‬שוב עבר רופא המלך בעיר‪ ,‬מיהר‬ ‫תשפילנו" (משלי כ"ט)‪ ,‬ויבוא שבר לגאונו‪,‬‬ ‫אף שבעולם הזה היה נראה כמו שכל אחד‬ ‫רבי עקיבא לשלוח אליו את כנפי הציפור‬ ‫ולהיפך הענוה תגביהנו למעלה ראש וירום‬ ‫הולך בדרך אחד לבדו בעבודתו ית"ש‪ .‬אז‬ ‫להוכחה‪ .‬משראה זאת הרופא‪ ,‬הגיב‪ :‬דבר‬ ‫כבודו‪ ,‬והביא ראיה להשערתו כי כן הוא‪ ,‬כי‬ ‫יראה כל אחד על דרך עבודתו‪ .‬כי הוא זה‬ ‫כזה יכול רק הרב היהודי לעשות!‪...‬‬ ‫הפשתה והשעורה מפני שהם גבעול ועומדת‬ ‫תכלית הנקודת האמת האמצעית‪ .‬אשר אליו‬ ‫פונים כל הדרכים הטובים מכל צדיק וצדיק‪.‬‬ ‫בקשיה נכו מהברד‪ ,‬לא כן החטה והכוסמת‬ ‫כי באמת הכל אחד‪ .‬ואין שום הפרש ביניהם‪.‬‬ ‫שאפילות הנה יען שהיו קטנים לא נכו‪ ,‬ומזה‬ ‫סיפור שסיפר רבינו הגה"ק רבי יצחק‬ ‫נקח מוסר לאחוז במדת הענוה ואז לא יוכה‬ ‫הכהן הוברמן הרב הצדיק מרעננה זי"ע על‬ ‫ושפיר קאמר כל או"א על דרך עבודתו‪ .‬הנה‬ ‫זה הוא לנקודת האמת‪ .‬כי הכל אמת‪ .‬והכל‬ ‫כמו החטה והכוסמת‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫הזהירות ממחלקות על צדיקים‬ ‫נכלל בתכלית האחדות בנקודת האמת נקודה‬ ‫שמעתי מרח״ה רויט״ב הי״ד ששמע‬ ‫האמצעית‪.‬‬ ‫מהישיש ר׳ יוסף שמואל נ״י מאוסטילא‬ ‫כאשר ביקר בעיר ווארשה הגאון רבי עקיבא‬ ‫שהיה כבר בן צ״ו שנה‪ ,‬ובהיותו אברך‬ ‫איגר זי"ע‪ ,‬באותה עת שהה בעיר הרה"ק‬ ‫הלך רגלי לליובאוויץ וישב אצל הצמח‬ ‫סיפר המגיד מישרים המפורסם רבי שלום‬ ‫רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע‪ ,‬אמר הרבי‬ ‫צדק נ״ע חצי שנה‪ ,‬וסיפר לו ששמע על‬ ‫שבדרון (שאל אביך ויגדך‪ ,‬ח"ב עמ' קכ"א)‪ .‬זצ"ל‪:‬‬ ‫לאנשיו "בואו ונקבל פני צדיק הדור"‪ ,‬הלך‬ ‫דבר הידוע שמדפיסי סלאוויטא הרבנים‬ ‫הגה"ק רבי עקיבא אייגר זצ"ל נוהג היה‬ ‫ובא הרה"ק מקאזמיר זי"ע והעמיד עצמו‬ ‫נכדי הרב הקדוש רבי פנחס קאריצער‬ ‫לקיים מצות ביקור חולים אצל כל חולי העיר‪.‬‬ ‫בתוך הבאים‪ ,‬החזיק הגרע"א את ידו ולא‬ ‫נדונו במכות (שמייסין)‪ ,‬שסיבת הדבר היה‬ ‫פעם אחת בא לבקר חולה אחד מבני עירו‪,‬‬ ‫הניחה ושאלו‪ ,‬תאמרו לי את הפשט מה הפי'‬ ‫כך‪ :‬בעת שהתחילו להדפיס ש״ס דפוס‬ ‫אשר חלה במחלה נדירה‪ ,‬שאין לה תרופה‪.‬‬ ‫"איזהו חסיד המתחסד עם קונו"‪ ,‬השיבו‬ ‫ורשא והר״ש ארגעלבראנד לקח הסכמת‬ ‫מאת ה' היתה זאת שבאותו זמן עבר דרך‬ ‫הרה"ק הרבי מקאזמיר על אתר‪" :‬המתחסד‬ ‫הגאון רבי עקיבא איגר והחידושי הרי״ם‪,‬‬ ‫העיר רופאו של המלך‪ .‬הדבר נודע לרבי‬ ‫עם קונו"‪ ,‬היינו שאף נברא בלעדיו אינו יודע‬ ‫ומדפיסי סלאוויטא ערערו שאסור לשום‬ ‫עקיבא‪ ,‬והוא מיהר לשלוח אליו שליחים‬ ‫מזה‪ ,‬רק הקב"ה‪ .‬כאשר פנה הרבי מקאזמיר‬ ‫מדפיס להדפיס ש״ס חדש עד שימכרו‬ ‫לבקש שיבוא לבדוק את החולה הזה‪ .‬הסכים‬ ‫לילך‪ ,‬כיו שעמד סמוך לדלת‪ ,‬החזיר פניו‬ ‫הם הש״ס שהדפיסו‪ ,‬ושני הצדדים היו‬ ‫הרופא ובא לראות את החולה‪ ,‬ורבי עקיבא‬ ‫ג' פעמים ואמר‪" :‬הדרן עליך ר' עקיבא"‪.‬‬ ‫להם רבנים המחזיקים בימינם‪ ,‬ושתחת‬ ‫הגיע גם הוא למקום‪ .‬שאל אותו הרופא‪:‬‬ ‫(בישישים חכמה עמ' קע)‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | הכ‬ ‫בס”ד‬ ‫לחלוטין למלבושי בנם‪ .‬אז גילה האב לבנו‬ ‫של ר' עקיבא איגר לבלבל את בנו בשאלה‬ ‫זה רגזה הארץ מהתלונות שהדפיסו ובתוך‬ ‫על אודות הנס שהיה לו בנהר‪ ,‬עם הדמות‬ ‫חמורה זו‪ .‬אך לבסוף החליט לשתף אותו‬ ‫התלונות של הסלאוויסער היתה תלונה‬ ‫הפלאית כמוהו‪ .‬בשובו של ר' עקיבא איגר‬ ‫בשאלה זו‪ .‬והפלא לא איחר להגיע שתיכף‬ ‫אחת שהחידושי הרי״ם לקח בעד הסכמתו‬ ‫לביתו לא גילה זאת לאיש ברוב ענוונתו‪.‬‬ ‫ומיד ענה הנער תירוץ נפלא על שאלה זו‪.‬‬ ‫שלושים אלף רובל כסף ושהגאון רבי עקיבא‬ ‫ורק בשמחת התורה כאשר היה ר' עקיבא‬ ‫אביו חשב בתחילה שכנראה בנו לא ירד‬ ‫איגר לעת זקנתו רבי שלמה איגר (בנו של‬ ‫איגר בשמחה יתירה‪ ,‬סיפר ר' עקיבא איגר‬ ‫לעומק השאלה למרות שהוא עצמו לא ראה‬ ‫הגאון רבי עקיבא) הטה את לבבו‪ ,‬וכשסיפרו את‬ ‫לתלמיד חכם אחד שהיה בביתו את המעשה‬ ‫בתירוץ זה שום חסרון‪ .‬ולכן החזיר מכתב‬ ‫הדבר לפני הבית יעקב שהיה דר באיזביצא‪,‬‬ ‫עם אביו וביקש ממנו שהפרטים ישארו‬ ‫עם התשובה אך ציין שהוא מבקש מגיסו‬ ‫אמר‪( ,‬אם אמת שהחידושי הרי״ם לקח שלושים אלף‬ ‫כמוסים אצלו‪ .‬ולמדנו ממעשה זה שכאשר‬ ‫שיסביר לו מדוע תירוץ זה לא מספיק‪.‬‬ ‫רובל כסף‪ ,‬בוודאי שוה הש״ס ללמוד בו) ועל דבר‬ ‫האדם משקיע בבנו בתורה הוא מציל את‬ ‫כשהגיע המכתב להגאון ר' וולף מאוד‬ ‫הגאון רבי עקיבא איגר הנה הוא מבחינת‬ ‫עצמו‪( .‬גליון פניני תורה שבועות‪ ,‬עלינו לשבח‪ ,‬במדבר(‪.‬‬ ‫התפעל מהתירוץ ואף פרסם אותו בשם‬ ‫סנהדרין הנקראים עיני העדה‪ ,‬וחוששני‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫הנער האומרו‪ .‬מגודל שמחתו של ר' וולף‬ ‫להם שיענשו בעד זה‪ .‬בתוך זמן המחלוקת‬ ‫ביקש מאביו של ר' עקיבא איגר שישלח את‬ ‫נתגלגל הדבר שבאי כח הסלאוויטר שלחו‬ ‫בנו אצלו לישיבה להשתעשע עמו בלימוד‬ ‫דילוג־ רב (מברק) להקזייער ושלמו בעד זה‬ ‫וכדי לקדמו בתורה בישיבה לתועלת הכלל‬ ‫אלף רובל כסף‪ ,‬וזה דבר חוק ומשפט אז‬ ‫כולו‪ .‬הוריו של ר' עקיבא איגר מצד אחד‬ ‫שאם שלחו למלך מברק בסכום גדול היו‬ ‫י"ד תשרי (ה' תקס"ג)‬ ‫מאוד שמחו על גדלותו של בנם‪ ,‬אך מצד‬ ‫מחוייבים לעורר את המלך אפילו משנתו‪,‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הרה"ק‬ ‫שני הצטערו להפרד מבנם בעודו נער שטרם‬ ‫אך הם לא נתכוונו לזה וכוונתם היתה רק‬ ‫רבי שלום שכנא מפראהבישט זיע"א‬ ‫הגיע לגיל בר מצוה‪ ,‬אך מרוב תשוקתם‬ ‫להדגיש נחיצות המברק שימסרוהו תיכף‬ ‫בן הרה"ק רבי אברהם זיע"א‬ ‫ואהבתם לתורה הסכימו לשלוח את בנם‬ ‫להמלך‪ .‬אך לדאבון קרה שבבוא המברק היה‬ ‫ללמוד בישיבה בעודו נער צעיר‪ .‬לאחר‬ ‫המלך ישן ומחמת התשלום הנ"ל הקיצו אות‬ ‫מספר שנים שלמד ר' עקיבא איגר בישיבה‬ ‫המלך משנתו‪ ,‬והיטב חרה לו עליהם שאי"ז‬ ‫רבינו פירש הפסוק בתהלים (קמט‪ ,‬א) שירו‬ ‫נישא לביתו של גביר גדול ששמו ר' איצק‬ ‫דבר נחוץ בשביל לעורר המלך משנתו‪ ,‬על‬ ‫לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים‪ ,‬היינו‬ ‫מרגליות הוא חשק בחתן שלימד תורה ללא‬ ‫כן הענישם בעונש מלקות‪ .‬אך פלא היה‬ ‫שדבר חדש נמצא כעת‪‘ ,‬תהלתו' מה שהיו‬ ‫כל הפרעות‪ .‬וכך היה הוא סיפק לר' עקיבא‬ ‫שבפסק דין שלהם נכתב שנענשו על שפגמו‬ ‫יכולין לפעול בתהלים‪ ,‬עתה 'בקהל חסידים'‪,‬‬ ‫איגר כל צרכיו‪ .‬לאחר חמש שנים מנישואי ר'‬ ‫בעין המלוכה‪ ,‬והבן גדולת הצדיקים‪ ,‬זכותם‬ ‫נוכל כעת לפעול בין החסידים‪– .‬‬ ‫עקיבא איגר ארע נס מופלא לאביו ר' משה‬ ‫יגן עלינו‪( :‬גיליון זרע יצחק קרח תשפ"ב‪ .‬היו"ל מידי‬ ‫פעם ישבו במסיבה צדיקים יסודי עולם יחד‬ ‫איגר‪ .‬המעשה היה כך‪ :‬ר' משה היה בעיר‬ ‫שבוע משולחנו של רבינו הגה"ק רבי יצחק הכהן הוברמן‬ ‫עם רבינו‪ ,‬ונשאלה שאלה מדוע נקרא היצר‬ ‫אייזנשטט וכשחזר לביתו עשה את דרכו על‬ ‫הרב הצדיק מרעננה זי"ע אשר כתב רבינו זי"ע בפתח ספרו‪:‬‬ ‫הרע 'מלך זקן וכסיל' הלא הוא עושה כמה‬ ‫שפת הנהר‪ ,‬לפתע נשבה רוח סערה וחזקה‬ ‫"הנני מוסר מודעה שהחלטתי להתפלל בל"נ בכל יום על כל‬ ‫ערמות ותחבולות להסית לבני אדם‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫מאוד שהעיפה אותו לתוך הנהר הסוער‪.‬‬ ‫אלה שיעיינו בספר ויגידו בשמי ד"ת לאחרים‪ ,‬שיוושעו מכל‬ ‫חז"ל (קידושין ל‪ ,‬ב) יצרו של אדם מתגבר עליו‬ ‫מעוצמת הנפילה לא היה בר' משה כח לקום‬ ‫צרה שצריכים ישועה בעוה"ז ובעוה"ב" אכי"ר)‬ ‫ומתחדש תמיד‪ ,‬ואחז"ל אלמלא הקב"ה‬ ‫וכך נסחף לתוך הנהר והחל לטבוע‪ .‬באותו זמן‬ ‫עוזרו לא היה יכול לו‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬מפני‬ ‫המקום היה שומם ואף אדם לא היה בקרבת‬ ‫שהוא עוסק בענייני החומריים וכמו למשל‬ ‫מקום כדי להחיש עזרה והצלה לטובע‪ .‬אביו‬ ‫הסיפור שלפנינו עוסק בקורות חייו של‬ ‫כל הסוחרים נקראים ע"ש מסחרם וכן‬ ‫של ר' עקיבא איגר כבר לא האמין שיש לו‬ ‫הגאון ר' עקיבא איגר זיע"א שהיה מגדולי‬ ‫הבעלי מלאכות‪ .‬ואחז"ל (סוטה ג‪ ,‬א) אין אדם‬ ‫סיכוי לחיות‪ .‬לפתע הרגיש האבא שמישהוא‬ ‫גאוני הדורות האחרונים‪ .‬לאימו של ר'‬ ‫עובר עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות‪ ,‬ע"כ‬ ‫אוחז בו בציצת ראשו ומושך אותו אל מחוץ‬ ‫עקיבא איגר היו שני אחים גדולים בתורה‬ ‫נכון בקראו שמו מלך זקן וכסיל ע"ש מסחרו‪.‬‬ ‫לנהר‪ .‬הוא עוד לא הספיק להביט על הדמות‬ ‫האחד הוא הגאון ר' לייב איגר שהיה אב"ד‬ ‫ועוד‪ ,‬כאשר יש לפעמים אדם עובר עבירה‬ ‫הפלאית הזו‪ ,‬והיה נראה לו שזוהי דמותו של‬ ‫בעיירה הלברשטט‪ .‬והשני הגאון ר' וולף איגר‬ ‫לשמה‪ ,‬כמו שעשה אליהו בהר הכרמל‪,‬‬ ‫בנו ר' עקיבא‪ ,‬אבל המציל נעלם מיד‪ .‬ר' משה‬ ‫שהיה ראש ישיבה‪ .‬אביו של ר' עקיבא איגר‬ ‫שהקריב על הבמה בשעת איסור הבמות‪,‬‬ ‫חזר לביתו כשכולו נרגש שהוא ניצל ממות‬ ‫היה גם תלמיד חכם מופלג‪ ,‬ובשל כך הבן ר'‬ ‫וכדי לקדש ש"ש עבר על לאו מפורש‬ ‫לחיים בזכות בנו‪ .‬אלא שהיה לר' משה פלא‬ ‫עקיבא גם שהיה ידוע כעילוי גדול בעודו‬ ‫בתורה‪ ,‬ובודאי עשה באופן אפילו אם‬ ‫שבנו היה מלובש בבגדים שונים ממה שהיה‬ ‫ילד למד בבית אביו‪ .‬באחד הימים הועלתה‬ ‫יענשהו ממרומים קיבל ע"ע כדי שיתקדש‬ ‫נהוג אצלם בעיר‪ .‬את הסיפור הזה גילה רק‬ ‫שאלה קשה בלימוד בישיבתו של הגאון ר'‬ ‫שמו‪ .‬וזה הדבר אין מבין היצה"ר ולא שת‬ ‫לאנשי סודו‪ .‬הם יעצו לו לשלוח מכתב לבנו‬ ‫וולף‪ ,‬השאלה הסתובבה בכמה בתי מדרש‬ ‫לבו להסיתו של יעשה כן‪ ,‬ולכן נקרא זקן‬ ‫שיבוא לבקר אצלו לכמה ימים שכן זמן רב‬ ‫ולא נמצא לה תירוץ‪ .‬באחד המכתבים ששלח‬ ‫וכסיל‪–.‬‬ ‫לא ראוהו‪ .‬לא עברו ימים מועטים והבן ר'‬ ‫הגאון ר' וולף לגיסו אביו של ר' עקיבא איגר‬ ‫פעם התראו קבוצה מחסידי רבינו עם‬ ‫עקיבא איגר בא למחיצת הוריו‪ ,‬ואכן נוכח‬ ‫כתב שם את השאלה הזאת שאולי הוא או‬ ‫הרה"ק רבי דובער מליובאוויטש זיע"א‪,‬‬ ‫האב לראות שתיאורי המציל היו זהים‬ ‫בנו יצליחו ליישבה‪ .‬בתחילה לא רצה אביו‬ ‫וכ | האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫סיפר הרה"ק בעל ה"תניא" זי"ע‪ ,‬צעיר‬ ‫רבינו שקיבל תורה מהמגיד הגדול‬ ‫ובראות הרה"ק שהם בני עליה מופלגים אמר‬ ‫תלמידיו של המגיד הקדוש ממעזריטש‬ ‫ממעזריטש‪ ,‬הרבי רבי אלימלך‪ ,‬הרבי רבי‬ ‫להם‪ ,‬אם תסעו אלי אעשה אתכם 'כלים‬ ‫זי"ע‪ ,‬שהיו התלמידים יושבים ועוסקים‬ ‫שמעלקא מניקלשבורג‪ ,‬והקדושת לוי‬ ‫שלמים'‪ ,‬ענה אחד מחסידי רבינו‪ ,‬אנו נוסעים‬ ‫בתורה ובעבודה‪ ,‬וכשתש כוחם והתעייפו‬ ‫מברדיטשוב זכי"ע‪ ,‬זכה להפיץ את תורת‬ ‫לרבי שעבודתנו עמו לעשותנו 'שברי כלים'‪,‬‬ ‫מרוב עמל ויגיעה בעבודת ה' ובתורתו‪ ,‬היו‬ ‫החסידות במרחבי פולין‪ .‬בטרם נסיעתו‬ ‫ואתם רוצים לעשות אותנו 'כלים שלמים’‪?...‬‬ ‫משכיבים גופם התשוש ועצמותיהם היגעות‬ ‫למעזריטש היה בקי בכל מכמני הרז‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי אברהם מתתיהו משטעפענשט‬ ‫על ספסלי בבי מדרשא‪ ,‬כל חד וחד בספסל‬ ‫ונודע כמקובל אלוקי‪ ,‬עד שהעידו עליו‬ ‫זיע"א מסר בשם אביו הרה"ק אדמו"ר הזקן‬ ‫דיליה‪ ,‬שהיתה לו בו "חזקה"‪ .‬בין התלמידים‬ ‫"שקודם שנסע להרב הקדוש המגיד הגדול‬ ‫משטעפענשט זיע"א שאמר‪ :‬ווער ס'וויל‬ ‫הרה"ק המגיד מקאז'ניץ זי"ע‪ ,‬שהיה איש‬ ‫ממעזריטש זי"ע למד מקודם שמונה מאות‬ ‫האבען א פרייליכען שבת‪ ,‬זאל ער רעדין ליל‬ ‫חלש ורפה כוח‪ ,‬ומחמת זה ניתנה לו הרשות‬ ‫ספרי קבלה ואחר כל זה כשבא להמגיד‬ ‫שישי‪ ,‬פונעם הייליגען זיידען דער גרויסער‬ ‫לנוח ע"י התנור‪ ,‬ואף ניתן לו כר העשוי מתבן‬ ‫הקדוש זי"ע ראה שלא התחיל עדיין ללמוד‬ ‫רבי שלום מפראהבישט זיע"א‪ ,‬און אז ער‬ ‫ומקש להניחו תחת מראשותיו‪ ,‬ואילו לבעל‬ ‫מאומה"‪ .‬רבו העריכו ביותר‪ .‬וכשהגיע‬ ‫האט נישט קיין סיפור‪ ,‬זאל ער רעדין פון‬ ‫ה"תניא" זי"ע שהיה הצעיר שבחבורה‪ ,‬לא‬ ‫לראשונה למעזריטש‪ ,‬נשאל על ידו‪ :‬מאיזה‬ ‫זיינע הייליגער טישען און בענק‪ .‬זכותו יגן‬ ‫ניתנה הרשות כלל לנוח על ספסל כי אם על‬ ‫עיר הוא‪ ,‬וכשענה‪ :‬מקוז'ניץ הסמוכה‬ ‫עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫הארץ מתחת לשולחן‪.‬‬ ‫לוורשא‪ ,‬נענה הרבי רבי בער ואמר בשמחה‪:‬‬ ‫המגיד הק' היה נוהג אחת לכמה לילות‬ ‫ב"ה‪ ,‬כעת כבר יתחילו לומר קדושת "כתר"‬ ‫להכנס להיכל בית המדרש לשים עיניו‬ ‫בוורשא"‬ ‫בתלמידיו בשכבם על משכבם‪ .‬באחד‬ ‫הלילות חש ה"תניא"‪ ,‬כי בלילה הזה יכנס‬ ‫י"ד תשרי (ה'תקע"ה)‬ ‫המגיד לבקר את התלמידים הישנים‪,‬‬ ‫סיפר הרה"ק החדושי הרי"ם זי"ע דהרה"ק‬ ‫יומא דהילולא קדישא של המגיד‬ ‫והחליט שלא יתן תנומה לעפעפיו‪ ,‬ויציץ‬ ‫מקוז'ניץ שאל פעם את אחד מחסידיו‬ ‫מקאזניץ הרה"ק רבי ישראל זיע"א‬ ‫ברבו הגדול‪ ,‬בעת הילוכו בינות תלמידיו קווי‬ ‫אחרי התפילה האם קורה לו לפעמים אחרי‬ ‫בן הרה"ק רבי שבתי זיע"א‬ ‫ה' המחליפים כח‪ .‬שמר הבעל ה"תניא" על‬ ‫התפילה והוא מתיישב ללמוד בסוגיא שהיה‬ ‫אשמורות עיניו פקוחות לבל תעצמנה ולבל‬ ‫לו בזה קושיות ולא הבין כראוי‪ ,‬האם הוא‬ ‫מנסה ללמוד ולהבין הסוגיא אחר התפילה‪,‬‬ ‫זכה לכך שהבעש"ט הק' יתגלה אליו‪,‬‬ ‫ישקע בתרדמה מרוב עייפותו‪ ,‬והמתין לבוא‬ ‫ולא הבין החסיד מה כוונת רבו בזה‪ ,‬ואמר לו‬ ‫כעדותו בספרו הקדוש (עבודת ישראל שמיני)‬ ‫רבו ה"מגיד"‪ .‬בשומעו פסיעות רבו קרובות‬ ‫הרבי‪ ,‬היות שאתה מבקש ומתפלל בשמו"ע‬ ‫"וכמו שאני בעצמי פעם אחת ראיתי‬ ‫השים עצמו כישן‪ ,‬מצמץ בעיניו וירא והנה‬ ‫וחננו מאתך חכמה בינה ודעת‪ ,‬ואם יהודי‬ ‫הריב"ש זי"ע בחלום‪ ,‬ושאלתי אותו מפני‬ ‫ה"מגיד הקדוש"‪ ,‬בידו עששית נפט בוערת‬ ‫אינו מאמין שיוכל לפעול בתפילתו שאכן‬ ‫מה בתחילת עבודתי כאשר נכנסתי אל‬ ‫עובר בין התלמידים בקורבו לתנור ראה את‬ ‫יזכה להבין ולקבל חכמה ודעת‪ ,‬איך יכולה‬ ‫הצדיקים ללמוד ממעשיהם‪ ,‬והרגלתי את‬ ‫המגיד מקאז'ניץ מלמל המגיד הק'‪" :‬א פלא‬ ‫התפילה באמת לעזור לו‪.‬‬ ‫עצמי לעבוד השי"ת‪ ,‬הרגשתי בעצמי שינוי‬ ‫אזא גרויסער באשעפער‪ ,‬אין אזא קליינע‬ ‫לטובה מיום אל יום בעסק התורה לשמה‪,‬‬ ‫גוף" [פלא‪ ,‬בורא כה גדול בגוף כה קטן]‪.‬‬ ‫ובכוונות התפלה ושאר מעשים‪ ,‬ועתה‬ ‫וסיים "נראה שהשי"ת לקח חתיכת הר סיני‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זי"ע אמר‬ ‫אינני מרגיש כלל השינוי‪ ,‬ונדמה לי כמו יום‬ ‫והורידו להאי עלמא בדמות ישראליק'ל" כך‬ ‫פעם בעת עריכת שלחנו בסעודה שלישית‬ ‫אתמול כן היום‪ ,‬וכמו כן יום מחר‪ ,‬והשיב לי‬ ‫סיפר הבעל ה"תניא" זי"ע‪.‬‬ ‫מי שנמצא בדורו של המגיד מקאזניץ זי"ע‬ ‫כדרך משל‪ ,‬כשהתינוק לומד א' ב'‪ ,‬או סידור‪,‬‬ ‫ואינו רואה פני המגיד לא יראה פני משיח‬ ‫או חומש‪ ,‬מידי יום ביומו ניכר השינוי בו‪,‬‬ ‫פעם היה המגיד הק' מקאזניץ חולה אנוש‪.‬‬ ‫צדקינו‪ ,‬כששמע זאת הבני יששכר זי"ע נסע‬ ‫שלומד יותר ממה שלמד אתמול‪ ,‬למשל‬ ‫כשהידיעה הגיעה ליהודי הק' הוא קם ונסע‬ ‫תיכף ומיד להמגיד מקאזניץ‪ ,‬כי נכנס פחד‬ ‫בשבוע העבר למד פרשה אחת חומש‪,‬‬ ‫לקוזניץ‪ ,‬באמרו‪ :‬אמנם‪ ,‬תחית המתים אין‬ ‫בלבו שמא בכל רגע יכול לבא משיח צדקינו‪,‬‬ ‫ועתה לומד ב' פרשיות וכיוצא בו‪ ,‬מה שאין‬ ‫לנו כהיום הזה‪ .‬אבל אם נמצא בו עוד ניצוץ‬ ‫וכשהגיע הבני יששכר לקאזניץ מצא את‬ ‫כן אם הולך ומתגדל ולומד בעצמו גפ"ת‬ ‫חיים הוא ישוב לאיתנו‪ ,‬משום שאנו יודעים‬ ‫המגיד שוכב במטה‪ ,‬וסביבו עמדו אנשים‪,‬‬ ‫עם הפוסקים‪ ,‬והוא מפולפל גדול‪ ,‬אין ניכר‬ ‫מהי סיבת מחלתו‪ .‬בהגיעם בסמוך לקוזניץ‬ ‫אז העמיד עצמו הבנ"י על ראשי אצבעותיו‬ ‫בו שינוי יום מיומו‪ ,‬אמנם לפי ראות עיני‬ ‫פגשו ביהודים ושאלום למצבו של המגיד‪.‬‬ ‫של רגליו‪ ,‬והמגיד הרים עצמו על המטה ופנה‬ ‫השכל‪ ,‬בודאי מה שהאדם נעתק בגדולתו‬ ‫ענו ואמרו‪" :‬שעות מעטות לפני הפטירה"‪.‬‬ ‫להבנ"י ואמר לו בראיה בעלמא קנה‪ .‬כאשר‬ ‫יום מיומו במדרגה‪ ,‬הוא גדול אלף אלפים‬ ‫הם הגיעו לשם ביום ששי בפניא דמעלי‬ ‫שב אח"כ לרימנוב שאל אתו מה ראה שם‪,‬‬ ‫ככל המדרגות שהתינוק נעתק בכל השנה‪ ,‬כי‬ ‫שבתא ומצאו את הרופא יושב ליד מטתו‪.‬‬ ‫השיב‪ :‬ראיתי "א שטיק רצון הבורא ליגט אין‬ ‫המה בקטנות" והוא מסיים "והוא דבר חכמה‬ ‫שאל היהודי הק' את הרופא למצבו של‬ ‫בעט"‪.‬‬ ‫נפלאה"‪.‬‬ ‫המגיד‪ ,‬ענה הרופא‪" :‬נותרו לו דקות חיים‬ ‫ספורות"‪ .‬שאל היהודי הק'‪" :‬האם ישנו‬ ‫האזינו שבת שובה‪-‬יום הכיפורים תשפ”ז | זכ‬ ‫בס”ד‬ ‫שנים רעות וחוסר ודחקות פרנסה‪ ,‬ועניות‬ ‫באתי ולחשתי לו‪ ,‬שהרבי רבי ברוך הוא כבר‬ ‫עוד גיד אחד שפועם?" אמרו לו‪" :‬כן"‪ .‬ניגש‬ ‫גדול בעולם‪ ,‬וכבר לא יהיו רגילים במדת‬ ‫בעלמא דקשוט‪ ,‬ונשמתו החלה לשוב לגופו‪.‬‬ ‫היהודי הק' אל המגיד ולחש באזנו‪ ,‬עברו‬ ‫ההסתפקות וצורכי עם ישראל יהיו מרובים‪,‬‬ ‫וכיצד ידעתי מה יאמר בסעודה שלישית?‬ ‫דקות ספורות‪ ,‬והרופא איבחן שינוי לטובה‪.‬‬ ‫ולא יהיו להם מקור לפרנסה כפי הצטרכותם‪,‬‬ ‫ידעתי דרך איזה היכל הוא ירד‪ ,‬ממילא ידעתי‬ ‫המצב הלך והוטב‪ ,‬עד שהמשמש הודיע‬ ‫וזה יהיה חבלי משיח‪ ,‬ומאוד מצאו הדברים‬ ‫איזו תורה יאמר"‪.‬‬ ‫שיכניסו את המגיד הק' לסעודה שלישית‬ ‫חן בעיני אדמו"ר הגה"ק [בעל השפת אמת]‬ ‫על גבי מיטתו‪ .‬פנה היהודי הק' להסובבים‬ ‫זצ"ל ואמר‪ :‬שכן הוא עתה בעוה"ר‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬ואמר להם את התורה שהמגיד יאמר‬ ‫כ"ק' מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר בשם‬ ‫סיפר הרה"ק רבי אלימלך מגראדזיסק זצ"ל‬ ‫בסעודה‪ .‬וכך הוה‪ ,‬המגיד אמר את התורה‬ ‫אביו זי"ע כי הרמ"ק זי"ע והמגיד מקאזניץ‬ ‫לאדמו"ר הגה"ק [רבי יהודה לייב] בעל שפת‬ ‫שהיהודי הק' אמר‪ ,‬והכל ראו כאן מופתים‬ ‫זי"ע ומרן מהר"י זי"ע אמרו את סדר העבודה‬ ‫אמת זצ"ל מגור‪ ,‬ששמע מאביו הקדוש רבי‬ ‫גלויים מצדו‪ .‬לאחר ההבדלה‪ ,‬אמר להם‬ ‫ביוה"כ באותה ההשגה‪ ,‬והוסיף דבר פלא כי‬ ‫חיים מאיר יחיאל [השרף ממאגלינצא]‪,‬‬ ‫היהודי הק'‪" :‬אל יפלא בעיניכם‪ .‬אין כאן כל‬ ‫הרבי מלובלין זי"ע היה חגור בשעת העבודה‬ ‫ששמע מזקינו הקדוש המגיד מקאזניץ‬ ‫פלא‪ ,‬וגופא דעובדא הכי הוה‪ .‬המגיד הק'‬ ‫באבנטו של המגיד מקאזניץ בחיים חיותו‪.‬‬ ‫שאמר בשם הבעל שם טוב זי"ע שקודם‬ ‫ביקש ללכת בדרכי עבודת ה' של הרבי רבי‬ ‫ביאת משיח תהיה השפעה גדולה בעולם‬ ‫ברוך ממעזיבוז זי"ע‪ ,‬ולא ידע שהר"ר ברוך‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫ויתעשרו אחינו בני ישראל‪ ,‬וירגילו עצמם‬ ‫כבר נפטר‪ ,‬כלום יכולה נשמה בגוף להשיג‬ ‫בהוצאות מרובות בהנהגת ביתם‪ ,‬וישליכו‬ ‫כמו נשמה לבדה‪ .‬זאת אי אפשר‪ ,‬והוא היה‬ ‫מדת ההסתפקות במיעוט‪ ,‬ואחר כך יבואו‬ ‫חייב להסתלק מן העולם כדי להשיג זאת‪.‬‬ ‫אי”ה שמות נדיבי עם אשר נדבה ליבם‬ ‫לקחת חלק בזיכוי הרבים‬ ‫בגיליונות חודש תשרי תשפ”ז‬ ‫יובאו בגיליון חג הסוכות‬ ‫לכל מנויי וקוראי גליון 'שמועה טובה' ולכל בית ישראל‪,‬‬ ‫נשגר ברכת גמר חתימה טובה‬ ‫ונזכה לתשועת עולמים ברחמים גדולים במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בטלפון ‪054-844-3494 -‬‬ ‫ניתן להשאיר הודעה‬